דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל' ישיבה קמ"ד הישיבה המאה-וארבעים-וארבע של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, י"ג בסיוון התשע"ד (11 ביוני 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 שאילתות דחופות 7 207. אימונים בשטחי אש בגדה המערבית 8 תמר זנדברג (מרצ): 8 סגן שר הביטחון דני דנון: 8 דב חנין (חד"ש): 10 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 10 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 11 204. האלימות בלוד מאז הבחירות 22 מוחמד ברכה (חד"ש): 22 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 23 באסל גטאס (בל"ד): 24 אורית סטרוק (הבית היהודי): 24 205. התמודדת המשטרה עם אלימות מינית ברשת 28 יפעת קריב (יש עתיד): 29 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 31 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 32 206. קליטת יהודים מאירופה בדגש על אוקראינה 34 אריאל אטיאס (ש"ס): 35 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 35 אורית סטרוק (הבית היהודי): 36 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 37 203. שביתת התלמידים בחטיבת הביניים בראשון-לציון 39 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 39 שר החינוך שי פירון: 39 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 44 יעקב אשר (יהדות התורה): 45 202. חלוקת כספי קרן קיימת לישראל 46 חנא סוייד (חד"ש): 46 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 46 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – פיצויים בשל נזק שאינו ממוני ונגישות למידע מהמעסיק), התשע"ג–2013 52 אילן גילאון (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 52 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 54 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 54 השלמת הרכב ועדות הכנסת 55 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 55 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייצוג הולם לנשים במועצות דתיות),התשע"ד–2014 56 עליזה לביא (יש עתיד): 57 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 64 יעקב אשר (יהדות התורה): 72 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ד–2014 78 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 78 שר הפנים גדעון סער: 79 משה גפני (יהדות התורה): 81 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 84 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למדריך בתחום החינוך הבלתי-פורמלי), התשע"ג–2013 87 עמר בר-לב (העבודה): 87 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 90 הצעת חוק העונשין (תיקון – הכפלת ענישה בשל פגיעה ברגשי דת ומסורת), התשע"ג–2013 94 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 94 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 96 הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה לגזענות), התשע"ג–2013 98 ניצן הורוביץ (מרצ): 99 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 104 הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ובנות אותו מין, התשע"ג–2013 107 סתיו שפיר (העבודה): 107 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 116 סתיו שפיר (העבודה): 119 שרת הבריאות יעל גרמן: 121 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 126 הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – איסור שחרור רוצחים) 132 איילת שקד (הבית היהודי): 133 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 139 זהבה גלאון (מרצ): 146 דוד צור (התנועה): 151 משה גפני (יהדות התורה): 155 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ד–2014 158 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 158 שר הכלכלה נפתלי בנט: 162 מוחמד ברכה (חד"ש): 164 הצעת חוק החברות (תיקון – הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014 167 עדי קול (יש עתיד): 167 שר הכלכלה נפתלי בנט: 168 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ד–2014 169 יפעת קריב (יש עתיד): 170 שר הכלכלה נפתלי בנט: 170 הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014 172 עמרם מצנע (התנועה): 172 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 173 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד חינוך או עובד שירות), התשע"ד–2014 175 עדי קול (יש עתיד): 176 שר הכלכלה נפתלי בנט: 176 הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ד–2014 178 יצחק כהן (ש"ס): 178 דברי ברכה של היושבת-ראש לחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים 180 היו"ר רות קלדרון: 180 הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013 181 משה גפני (יהדות התורה): 182 הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013 189 אמנון כהן (ש"ס): 189 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התשע"ד–2014 192 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 193 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013 194 ניצן הורוביץ (מרצ): 196 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזור שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013 199 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013 199 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ד–2013 199 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013 199 שלי יחימוביץ (העבודה): 200 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 201 הצעות לסדר-היום 209 השבעת הממשלה הפלסטינית החדשה ותגובת ממשלת ישראל 209 מוחמד ברכה (חד"ש): 210 נחמן שי (העבודה): 211 באסל גטאס (בל"ד): 212 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 215 עיסאווי פריג' (מרצ): 216 משה גפני (יהדות התורה): 219 הצעות לסדר-היום 221 אי-שוויון בזמני ההמתנה לניתוחים בישראל 221 עפו אגבאריה (חד"ש): 221 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 223 אורי מקלב (יהדות התורה): 224 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 226 שרת הבריאות יעל גרמן: 228 הצעות לסדר-היום 231 הצתת שני בתי-כנסת במדינת ישראל – בכביש 6 ובפתח-תקווה 231 אברהם מיכאלי (ש"ס): 231 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 232 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 234 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 236 איציק שמולי (העבודה): 237 הצעות לסדר-היום 237 מחסור חמור בתקציב ובכוח-אדם בלשכות הרווחה 238 נסים זאב (ש"ס): 238 חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 240 שרת הבריאות יעל גרמן: 241 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 246 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 246 הצעה לסדר-היום 246 יש תלמידים רעבים ודחויים – מורה שביקרה בבית תלמידה שבה מזועזעת 246 משולם נהרי (ש"ס): 247 שרת הבריאות יעל גרמן: 250 אברהם מיכאלי (ש"ס): 253 הצעה לסדר-היום 256 דיוני התקציב לשנת 2015 וחלקה של החברה הערבית בתקציב 256 באסל גטאס (בל"ד): 257 אברהם מיכאלי (ש"ס): 259 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> היום י"ג בסיוון התשע"ד, 11 ביוני 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי עם מינויו של חבר הכנסת צחי הנגבי לסגן שר ביום ד' בסיוון התשע"ד, 2 ביוני 2014, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ד–2014, פ/2044/19, שהוא יוזם יחיד שלה, הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. כמו כן, לפי סעיף 96(ה)(2) לתקנון הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי הודיע כי חבר הכנסת יריב לוין יהיה יוזם במקומו לעניין הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר כנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014, שהגיש כיוזם יחיד פ/1884/19 חוברת כ/541. עוד אודיעכם כי נמחק שמו מהצעות חוק נוספות שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת מיכל רוזין ודב חנין בנושא: בנייה בלתי חוקית בחוף י"א באשדוד; ובהצעה של חברות הכנסת אורית סטרוק ועליזה לביא בנושא: הריסות בית קייזלר בבנימין. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <שאילתות דחופות> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו מתחילים בנושא הראשון: שאילתות דחופות. אני מזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת דני דנון. שאילתה דחופה מס' 207 – חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. <207. אימונים בשטחי אש בגדה המערבית> <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, השאילתה הזו באה על רקע פרסום בעיתון, שלמעשה אימונים של צה"ל בשטחי אש בגדה המערבית מהווים אמצעי לצמצום מספר התושבים הפלסטינים, בעיקר בשטחי C, ושבעצם אחת הסיבות המרכזיות לכך שצה"ל מגביר בתקופה האחרונה את האימונים בבקעת-הירדן היא מלחמה בבנייה הבלתי-חוקית. השאילתה היא כזאת: לאחרונה נחשף כי אימונים בשטחי אש בגדה המערבית מהווים אמצעי לדחיקת התושבים הפלסטינים. ברצוני לשאול: 1. כיצד עובדה זו מתיישבת עם גרסת המדינה שהקצאת שטחי אש נועדה למטרות צבאיות בלבד? 2. מה ייעשה למניעת שימוש פוליטי בצה"ל? תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. בבקשה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, שטחי האש של צבא הגנה לישראל משמשים אך ורק לאימון צבא הגנה לישראל. אין להם שום שימוש אחר. היה דיון בוועדת החוץ והביטחון שממנו הודלפו אמירות כאלו ואחרות, לקחו איזו אמירה חלקית ופירשו אותה לא נכון. מה שנאמר שם בדיון עצמו, בוועדה, שברגע שלא מתאמנים בשטח אש מסוים יש פלישות. דרך אגב, כשאני אומר "פלישות לשטח" אני מתכוון גם לפלישות של תושבים פלסטינים וגם לפלישות של תושבים יהודים. והיום, בשטחי האש ביהודה ושומרון, בייחוד בבקעת-הירדן, יש חלקים מסוימים שבהם יש פלישות גם של פלסטינים וגם של יהודים, והמינהל האזרחי מבצע פעילות אכיפה נגד אותם פולשים שנכנסו לשטחי האש האלו שלא כדין. זה הדבר היחידי שנאמר, זה הדבר היחידי שמשרד הביטחון עומד מאחוריו, ולכן אנחנו נמשיך לוודא שבשטחי האש ימשיכו לאמן את הצבא, והצבא מתאמן; ודרך אגב, לצערי, בגלל ויכוחים שלנו עם מערכות הביטחון, בין האוצר לביטחון, אנחנו לא מתאמנים מספיק, אבל יש רצון בהחלט להתאמן יותר גם בשטחי האש האלה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש ואדוני סגן השר, בניגוד לדברים – או יותר נכון, הדברים שאמרת כרגע עומדים בניגוד לדברים שנאמרו בישיבה של הוועדה. ציינת שהדברים הודלפו לתקשורת, אבל לא סתרת את הדברים. כלומר, הם אכן הודלפו לתקשורת מכיוון שיש אינטרס ציבורי חשוב מאוד וחזק מאוד בחשיפת הדברים. בישיבה שהשתתפו בה אך ורק חברי כנסת מהימין הקיצוני ביותר ועמותות מתנחלים וימין קיצוני בלבד, ללא חברי אופוזיציה, ללא שום ארגון שעובד עם התושבים בשטח, נאמרו הדברים הבאים על-ידי אלוף-משנה עינב שלו, קצין אג"ם בפיקוד מרכז, ואני מצטטת: "אני חושב שהתנועה של רק"מ" – רכב קרבי משוריין, למי מאתנו שלא בקי בציטוטים הצבאיים – "במרחב הזה, ואלפי חיילים שהולכים היא מזיזה הצדה. כאשר הגייסות דורכים, אנשים זזים" – ציטוט. ציטוט נוסף: "מכה באף במקומות הנכונים". מדבר אלוף-משנה על אימוני צה"ל כלפי אוכלוסייה פלסטינית שגרה באזור. אז נשאלת השאלה: איך הדברים האלה, ששוב, הדיוק שלהם לא הוכחש על-ידך, איך הם עולים בקנה אחד גם עם המדיניות המוצהרת וגם עם המדיניות שדיווחת עליה כרגע? ואני חייבת בשולי הדברים להוסיף עוד שאלה, כי שאר הישיבה עסקה בפיקוח על אותה בנייה בלתי חוקית, כפי שאתה מציין, וגם בעצם הוועדה ניסתה להנחות באמירות קשות מאוד שנוגדות את העבודה של זכויות אדם ואת העבודה ההומניטרית שנעשית בשטח. דווח על החרמה של חומרי בניין, על ציוד לבניית גני-שעשועים – איך הדברים האלה עולים בקנה אחד עם תשובתך? תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. לפני שאתה עונה, יש שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין. לכמה חברי כנסת יש שאלה נוספת. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, שמעתי בקשב רב את תשובתך, אבל אני רוצה להפנות את תשומת לבך לכך ששטח אש 918, שהוא בדרום הר-חברון, מאז שנות ה-80 הוכרזו שם כ-33,000 דונם כשטח סגור לצרכים צבאיים. אבל מתוך השטח הזה, מתוך שטח האש הזה, 5,743 דונם הוכרזו אחר כך כאדמות מדינה והוקצו לחטיבה להתיישבות שעוסקת בהקמת התנחלויות. בשטח האש הזה, אגב, נכללו 12 כפרים פלסטיניים שבהם גרו באותה העת בין 100 ל-120 משפחות, ונכללו בו גם כ-12,000 דונם אדמות פרטיות של פלסטינים. מחקר שארגון "בצלם" עשה יחד עם האגודה לזכויות האזרח העלה כי בסוף שנת 2012 התגוררו באזור כ-1,300 בני-אדם. עכשיו, מצד אחד, פלסטינים שנמצאים בשטחי האש מגורשים, או מוציאים אותם החוצה משטחי האש. מצד שני, הטענות שמגיעות, אלי לפחות, אומרות שלא נוקטים צעדים נגד מתנחלים שעושים שימוש חקלאי בשטחי אש, למשל מתנחלי רועי. ושוב, מתעוררת השאלה: האם יהודים מתנחלים משתמשים בשטחי האש, ומה בדיוק המדיניות כלפיהם? מעבר לכל הדברים האלה, אדוני סגן השר, התפרסמה לאחרונה בתקשורת הכוונה להכשיר את המאחז הבלתי-חוקי אביגיל, ובכלל זאת כמה מבנים שנמצאים בתוך שטח אש 918 בדרום הר-חברון. אז איך זה קורה שכשמדובר בתושבים פלסטינים מגרשים אותם, גם אם היישובים שלהם קדמו לקיומו של שטח האש, וכשמדובר בהקמת התנחלויות או מבנים של התנחלויות מאפשרים את ההקמה הזאת ואת ההכשרה הזאת, אפילו אם ההקמה נעשתה אחרי שהוכרז שטח האש הזה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת אברהים צרצור. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד סגן השר, יש לי בעצם שלוש שאלות. הראשונה היא: אילו פתרונות מוצעים לתושבים שגורשו מביתם בעקבות אימונים והכרזה של שטחי אש, וכיצד אתם, או אתה, רואים את המחויבות של צה"ל לרווחתם של התושבים שגורשו מביתם? השאלה השנייה: איך אתם מבטיחים את ביטחונם של התושבים הגרים סמוך לאזורים שבהם מתבצעים אימונים? והשאלה האחרונה: האם אתם עושים שימוש במבניהם של פלסטינים בזמן האימונים? תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחרון השואלים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, רבותי חברי הכנסת, הגיע הזמן לחשוף מה קורה בשטחי C. אין שקיפות בכלל לגבי מה שקורה שם, ואני מקווה שסגן השר ייתן לי תשובות על שאלות פשוטות: כמה בתים הרסתם בגלל שטחי אש? כמה אתם מתכוונים להרוס בשטחי C? כמה תושבים פונו? כמה אתם מתכוונים לפנות? האם אתה יכול להבטיח לתושבים בשטח אש 918, בדרום הר-חברון, שהם לא יפונו מבתיהם? האם אתה יכול להבטיח לתושבים ליד מעלה-אדומים, באזור E1, שהם לא יפונו מבתיהם? האם אתה יכול להבטיח לרועים בבקעת-הירדן שהם לא יפונו ממאהליהם? אלו השאלות. האם הממשלה שאתה מייצג דבקה בהסכמי אוסלו? האם הסכם אוסלו, שאומר בפירוש שעל ישראל לסגת לאזורים או למקומות צבאיים מוגדרים, ולא להתרחב עוד יותר, לא לפתוח שטחי אש חדשים, תקף? האם ישראל מחויבת לאמנת האג, שאוסרת במפורש כל שימוש לצורך צבאי שלא לצורך הכיבוש עצמו? שטחי אימונים אסורים על-פי האמנה הבין-לאומית. אתה לא יכול להתאמן בשטח כבוש כדי לעשות מלחמה בלבנון; זה אסור על-פי האמנה הבין-לאומית. ופינוי תושבים כאלה – החלטת בית-הדין הבין-לאומי בהאג נגד הפושעים בסרביה הייתה מפורשת: אסור לגרום לכך שאנשים יעזבו את בתיהם; לנתק אותם מחשמל, לנתק אותם ממים, לא לאפשר להם לבנות בתים – זה פשע מלחמה. תודה. אני מקווה שאני אקבל תשובות: האם הסכמי אוסלו תקפים? האם החוק הבין-לאומי תקף בעיניך או בעיני ממשלתך? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> היו יותר משני שואלים כי אישרנו את זה בנשיאות. הייתה הצעה לסדר-היום, ואנחנו הוספנו את זה לשאילתות. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון דני דנון:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עלו פה נושאים רבים, חלקם פתחו נושאים נוספים שלא קשורים לשאילתות. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה יכול לשלוח את זה בכתב אם אתה לא יכול לענות – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> לא, לא, אני אענה על כל מה שנשאלתי. אבל אם יש נושאים נוספים, מוזמנים להגיש שאילתות נוספות, בכתב או ישירות, ונענה על הכול. <היו"ר חמד עמאר:> אמרתי: אם אתה לא יכול לענות עכשיו, אתה יכול – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> לא, לא, אני אענה עכשיו. רק אני אומר לחבר הכנסת דב חנין שאם יש דברים ספציפיים נוספים שרוצים לשאול, שיפנה אותם ונענה עליהם. אבל אני רוצה לומר משהו על רוח הדברים, חברי. בואו לא נטעה: יש עבריינים ויש חוק. העבריינים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה אתה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> לא, העבריינים זה מי שאתה מדבר בשמם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה הממשלה שלך. <סגן שר הביטחון דני דנון:> העבריינים זה מי שפלשו – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה, בוא נאפשר לסגן השר לענות. <סגן שר הביטחון דני דנון:> העבריינים זה מי שפלשו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> המתנחלים הם העבריינים. <סגן שר הביטחון דני דנון:> העבריים זה מי שאתה רוצה לייצג כרגע. מי שפלש לשטח לא שלו הוא עבריין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האזור שלו, הוא לא עבריין. הכובש הוא העבריין. אתה עבריין. הכובש הוא עבריין. <סגן שר הביטחון דני דנון:> סליחה, העבריינים זה מי שפלשו, ואתה מנסה להגן עליהם. כשאתם שואלים פה שאלות לגבי בנייה לא חוקית של יהודים ביהודה ושומרון, אתם שומרי צדק, שומרי חוק, אומרים "למה לא מפנים אותם?" המדיניות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> למה הפלסטינים תמיד והיהודים לא? <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני עונה לך. אז אני עונה לך. המדיניות היא מדיניות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בוא נקבל את התשובה של סגן השר ונאפשר לו לדבר. <סגן שר הביטחון דני דנון:> צבא הגנה לישראל מתאמן. הוא לא מכריז על שטחי – דרך אגב, בניגוד למה שנאמר פה, אני לא מכיר הכרזה של שטחי אש חדשים לאחרונה, ותקנו אותי אם אני טועה. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא לאחרונה, אבל זה אחרי – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> סליחה, סליחה, סליחה, תקנו אותי אם אני טועה. שטחי האש האלו קיימים כבר שנים רבות, חלקם עשרות שנים. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל היישובים הפלסטיניים – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> מה שקרה זה שיכול להיות שמכיוון שלא התאמנו בהם, פלשו. פלשו יהודים ופלשו פלסטינים. זו האמת, פלשו לשטחי האש. וכרגע אתם באים ואומרים: הורסים, מגרשים, פיצויים. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל זה לא נכון, אתה יודע שזה לא נכון. <סגן שר הביטחון דני דנון:> כשהרסו את הבית בקידה, ואני עמדתי פה, בקושי רב, ועניתי על השאילתה של חברי מהימין, למה הרסתם את הבית בקידה, באתם ואמרתם: בוודאי, נבנָה לא כחוק, חייבים אכיפה שווה לכולם. הרסו בית של יהודי, עם התכולה שלו, והוא לא קיבל פיצויים, דרך אגב, עד היום; מישהו שאל פה על פיצויים. ולכן, המדיניות היא אכיפה. וכשאתם באים ואומרים – – – <תמר זנדברג (מרצ):> למה אתם מקימים התנחלות במקום שגורש ממנו כפר פלסטיני, במקום שהוא שטח אש? <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני עונה על שאלותיכם – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תענה על זה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני רוצה לשאול אתכם שאלה כרגע: כשפנה למשרד הביטחון גורם משפטי ואמר שהוא דורש שתהיה אכיפה מלאה ביהודה ושומרון, נשאלתי שאלה אחת: על-פי איזה קריטריונים להתחיל באכיפה – האם על-פי מועד ההפרה? האם נלך לכל הבתים שנבנו לא חוקית, נתחיל מהמועד? האם לפי גודל המבנה? אתם רוצים שתהיה אכיפה רק ליהודים? רק כשיהודים פולשים? זה לא יהיה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> סגן השר, באמת, בשקט, בשקט, בוא נעשה סדר בדברים – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני לא צריך את עזרתך שתעשה סדר, אני עונה על השאילתה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מוחמד ברכה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אתה מוכן להגיש שאילתה? <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ברכה, אתה יכול להעיר הערה, לא לשאול עוד שאלה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הקיום של ההתנחלויות – פולשים, לא פולשים, קצת יותר, קצת פחות – הוא לא לגיטימי, כי הם נמצאים מכוח הכיבוש. <סגן שר הביטחון דני דנון:> או, יפה, בוא נתחיל פה דיון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תתחיל משם. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מחבר הכנסת מוחמד ברכה, אנחנו לא מקיימים דיון עכשיו. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אדוני היושב-ראש, אני אשמח – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מפה זה מתחיל, לא משום מקום אחר – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת ברכה, אנחנו לא מקיימים דיון על חוקיות ההתנחלויות עכשיו. <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – אני אשמח לענות לחבר הכנסת ברכה – – – <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, בוא תענה על השאילתות שנשאלת. תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> יש לנו זכויות תנ"כיות – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אין לגיטימיות לכיבוש – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – יש לנו זכויות היסטוריות, זכויות של המשפט הבין-לאומי, יש לנו זכויות שניצחנו במלחמה – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – הכיבוש הוא לא לגיטימי, הוא לא לגיטימי – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – אל תדבר אתי על זכויות שלנו בארץ שלנו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – כל מה שנשאר זה תופעות לוואי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני סגן השר, יש שטח אש, ואתם מקימים עליו יישובים – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני רוצה, ברשותך, לחזור לשאילתות. <היו"ר חמד עמאר:> בוא נענה על השאילתות. <תמר זנדברג (מרצ):> על זה השאילתה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> האכיפה היא לא סלקטיבית, האכיפה היא כלפי יהודים וכלפי פלסטינים. כן, אני אומר, יותר פלסטינים פלשו לשטחי אש מיהודים, זו המציאות. ולכן אתם צריכים לבוא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אביגיל. ההתנחלות היא אביגיל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, בוא נאפשר לסגן השר לענות. חברת הכנסת תמר, תודה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> בוודאי זה לא נוח שמפנים אנשים מבתיהם, אבל מה לעשות, זה שטח אש מוכרז. ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שברגע שמישהו פולש ואנחנו מתעלמים מכך, ורוצים לבוא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אביגיל זה פולשים. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אז אני עניתי לך: יש אכיפה גם כלפי פלישות של יהודים. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל אתם מקימים התנחלות, אתם מפנים, על המקומות שבהם – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> דרך אגב, אני מקווה מאוד שנקים הרבה מאוד יישובים ביהודה ושומרון. לצערי, זה לא קורה מספיק. אבל לגבי שאלתכם לגבי שטחי האש, אתם צריכים לבוא ולהבין שמי שנמצא בשטח לא שלו, מי שנמצא במקום שמוכרז כשטח אש, צריך להיות מפונה משם. והבעיה, דרך אגב, היא גם ביטחונית: יש משפכי ירי, אדוני היושב-ראש, וברגע שיש לך בית, חוקי או לא חוקי, שנמצא שם במקום, זו סכנה. ולכן אנחנו באים ואומרים – נאמר פה שאין לנו שום רצון לסכן אף אחד, שום אזרח, ולא עושים שום שימוש בשום בתים של אזרחים בתרגילים צבאיים. אבל השורה התחתונה היא שמי שבנה את ביתו בצורה לא חוקית בשטחי אש מוכרזים, אם הוא יהודי ואם הוא פלסטיני, דינו להתפנות. וכן, אנחנו מתכוונים לפנות עוד אנשים שפלשו בצורה לא חוקית לשטחי אש. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כמה? <סגן שר הביטחון דני דנון:> כמה? <תמר זנדברג (מרצ):> אבל נאמר בפרוטוקול הוועדה שהדיונים מתקיימים – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני קורא מפה לאחראים לאכיפה במינהל האזרחי לפעול בצורה יעילה ומסודרת, לפנות את כל מי שבנה בצורה לא חוקית בשטחי אש. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה אתה נשמע נהנה מהפינוי, מגירוש אנשים? למה אתה נשמע – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> בינתיים גירוש המוני נעשה כלפי יהודים. גירוש המוני נעשה כלפי יהודים, לא כלפי פלסטינים. אני סיימתי, תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, סגן השר, חבר הכנסת דני דנון. אני מזמין את השר לביטחון פנים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא לא ענה על השאלות – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא לא יודע לענות עליהן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה עם הסכמי אוסלו? הוא לא אמר עליהם מילה אחת. על החוק הבין-לאומי – אף מילה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני מזמין את השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, לענות על שאילתה דחופה מס' 204 של חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני השר. בבקשה. <204. האלימות בלוד מאז הבחירות> <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ערב הבחירות – המוניציפליות הכוונה, זה לא כתוב כאן – היה בלוד ניסיון רצח של חבר מועצה, והשבוע היה ניסיון רצח של אחיין של חברת מועצה. למרות ידיעות מוקדמות, לא נעשה דבר למניעה. רצוני לשאול: 1. למה לא נעצרו חשודים באלימות ובניסיונות הרצח? 2. מה נעשה למניעת הרצח הבא? תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אפתח קודם כול בברכה לקציני אגף הלוגיסטיקה שנמצאים שם, שבאו לכבד אותנו, את המליאה ואת חברי הכנסת. שיהיה לכם בהצלחה. אני רוצה בתחילת הדברים לציין כי מדובר בחקירות, ומטבע הדברים עדיין יש הרבה מה להשלים שם, ולפיכך לא ניתן את הפעילות של החקירה עצמה. אני אנסה לתת רק את מה שאני יכול לתת במליאה, ודברים שאני לא יכול למסור – אשאיר לצוות החוקרים שמטפלים בזה. באשר לחקירת אירוע ניסיון רצח חבר המועצה ערב הבחירות – ב-21 באוקטובר 2013 התקבל דיווח במשטרה על אדם שנורה כמה יריות על-ידי רעול פנים. מדובר בפעיל ברשימת מועצת העיר. הוא נפצע באורח קשה ופונה לבית-החולים לקבלת טיפול רפואי. תיק זה מטופל על-ידי צוות החקירה המיוחד של מרחב השפלה. באשר לאירוע שבו נורה ונפצע קל אחיינה של חברת מועצת העיר השבוע: ב-2 ביוני 2014 התקבלה קריאה במוקד המשטרה על יריות באזור שכונת-הרכבת בלוד, ובמקביל התקבל דיווח מבית-החולים "אסף הרופא" על פצוע ירי שנפגע בלוד. תיק החקירה עדיין נמצא בתחנה. לסיכום הדברים, חבר הכנסת ברכה, צר לי, אבל שני התיקים נמצאים בחקירה כרגע. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת לחבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כמובן, אני ער למגבלות שעומדות בפני השר ולצורך לאפשר לחקירה להתמצות בדרכים המקובלות. אבל הדברים חוזרים על עצמם בכמה מקומות – ואני לא ארחיב כאן את היריעה – זה גם בכפר-קאסם, גם בטירה וגם במקומות אחרים. אני אצמד לנושא שעליו אנחנו מדברים, בעיר לוד. הרי מאז יום הבחירות למועצת העיר בלוד, ואחריו, הוגשו כמה תלונות למשטרה עם תמונות ומספרי רכב, אך לא נעשה דבר. נמשך גם הגל של שרפת מכוניות ותקיפה וכו'. לפני כחודש, אדוני השר, הייתה פנייה למשטרה והודעה על איום על חייו של אחיינה של חברת המועצה. אני לא אנקוב עכשיו בשמות. הייתה תלונה במשטרה, מתוך הרגשה וידיעה שהוא מאוים. המשטרה אספה את כל ה-DVR של מצלמות העסקים ברדיוס של האירוע – סליחה, הייתה הודעה למשטרה, והייתה בקשה שהוא עצמו, זה שנפגע, ייחקר – כביכול הוא מואשם באירוע הקודם או מנסים לייחס לו – שהוא ייחקר על-ידי המשטרה, שתגיד אם הוא כן מעורב או לא מעורב. על אחת כמה וכמה כשיש בידי המשטרה קלטות של מצלמות אבטחה מהעסקים הסמוכים, שמראות שהאדם לא יכול להיות מעורב כי הוא היה בעסק שלו, תוך כדי עבודה. זאת אומרת, הכתובת הייתה על הקיר, אדוני השר. ויש כאן הרגשה, ויש כאן כל הנתונים שאומרים שהמשטרה לא ממלאת את תפקידה. אדם מאוים, באים למשטרה ואומרים שהאדם הזה מאוים – נא תחקרו אותו אם הוא מעורב, ותגידו לציבור אם הוא כן מעורב או לא, על-פי הנתונים שיש לכם – ושום דבר לא קורה. לדעתי, יש פה מחדל משטרתי שכבוד השר חייב לטפל בו, כמובן בלי – אני לא מבקש ולא אבקש – בלי להתערב בחקירה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. שאלה נוספת של חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אי-אפשר לנתק את כל השאלה על האלימות הגואה בחברה הערבית בלי לדבר על תופעת הנשק הבלתי-חוקי. העלינו את זה כמה פעמים, וכבוד השר עלה על הבמה וגם התייחס. אני ראיתי דוח פנימי של המשטרה, של מחוז הצפון, שמראה שבחמשת החודשים הראשונים של שנת 2014 עלה מספר תפיסות הנשק הבלתי-חוקי במחוז פי-כמה; אני לא זוכר כרגע את המספרים, אבל ממש עלייה מרשימה. מה זה מלמד? שכשהמשטרה עושה מאמץ – ושמענו ברדיו, ועשו לזה יחצנות – באמת תפסו נשק. אם המשטרה הייתה שמה כיעד את איסוף הנשק הבלתי-חוקי – ולא רק לאסוף את הקיים, אלא למנוע את המשך התופעה של מכירה כמעט חופשית של נשק בשוק – 90% ממעשי האלימות, ולפחות מהתוצאות של מעשי האלימות, היו נחסכים. היוצא מן הכלל של מחוז הצפון, שהוא עצמו מדווח, מראה שאפשר. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת לחברת הכנסת אורית סטרוק. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> שלום, אדוני השר, אני רוצה לפתוח בדברי שבח. פניתי אליך לפני כשבוע, אולי קצת יותר, והראיתי לך כרוזים שהופצו שקוראים לפגוע בחייו של ראש מועצת בית-אריה–עופרים. סיפרתי לך שמאז שהכרוזים האלה הובאו לידיעת המשטרה לא נעשה דבר על מנת להגן על חייו או על מנת למצוא את האנשים שמאיימים על חייו. קודם כול אני רוצה לשבח אותך שניכרת ההתערבות שלך, ואכן האבטחה על ראש המועצה תוגברה באופן ראוי. על כך, כמובן, יש לשבח. עם זה, כמובן, לא יכול להיות במדינת ישראל מצב שבו אדם מאוים, וכל מה שעושים זה להגן על חייו. הרי צריכים ללכת ולמצוא את המאיימים, לחקור מי הם, ובמידת הצורך להגביל את התנועות שלהם ולא את התנועות של מי שמאוים. אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר: האם הדברים האלה נעשו? עד כמה שידיעתי מגעת, אבל אני אשמח להתבדות, כל מה שנעשה זה להדק את השמירה על האדם המאוים, ולא כך אנחנו רוצים שמדינת ישראל ומשטרת ישראל יפעלו. בנוסף, אני רוצה לומר לך שבמוצאי חג השבועות הלכה קבוצה של בחורי ישיבה מהכותל המערבי בחזרה לישיבה שלהם. הם עברו דרך רחוב שנקרא בית-הבד, בעיר העתיקה, ושם התרחשה תקרית שקורית לעתים מזומנות, שחבורה של פורעים ערבים התנפלה עליהם באבנים, במקלות, בבקבוקים ריקים שזרקו עליהם; התקיפו אותם בצורה מאוד קשה. הבחורים האלה, חלקם נפוצו לכל עבר, ובחלקם פשוט בוצע לינץ' במקום, והוגשה תלונה למשטרה בקישלה. אתה יודע, אדוני השר, שהרחובות האלה מרושתים במצלמות, וטוב שכך. אבל אני מוכרחה להגיד לך מהניסיון שלי שהרבה מאוד פעמים המשטרה לא עושה שימוש בצילומים האלה, ולא מנסה לאתר ולהעמיד לדין את הפורעים האלה. לכן האירועים האלה גם חוזרים על עצמם פעם אחר פעם. יש קבוצות של צעירים ערבים אלימים ברחובות העיר העתיקה שחושבים שהרחובות שייכים להם, ושמותר להם להתעלל ביהודים שעוברים שם כי, כנראה, זה לא מקומם לעבור שם. אני רוצה לבקש את התערבותך, אדוני השר, שתוודא שהצילומים יילקחו על-ידי המשטרה; שייעשה מאמץ לאתר את הפורעים ולהביא אותם לדין. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ברכה, התיאורים שנתת לגבי האירוע בלוד, אני לא מכיר אותם. אני אבדוק אותם. אני רק אומר, ואני מכיר את משטרת ישראל, בהנחה שהם פעלו כפי שמצופה מהם, שהם עשו את כל הפעולות, גם כשנודע להם – וכמו שאתה אומר, הכתובת הייתה על הקיר – הם עשו את הדברים. אבל כדי להיות שלם עם התשובה, אני רוצה לבדוק את התיק הזה עוד הפעם. אתה אומר שהייתה התרעה, ואף שלא הייתה התייחסות, בסוף היו גם נפגעים. אני אבדוק את זה. אני מכיר את המשטרה, בדרך כלל הם מתייחסים לדברים האלה ומתייחסים לכל דבר ולכל הודעה או בקשה, כל דבר אחר. אבל אני – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> תבדוק ותחזיר תשובה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני בודק, אמרתי לך. פתחתי ואמרתי שאני אבדוק את הפרטים שאתה ציינת, שאני לא מכיר אותם. אני מכיר את האירוע ולא את הפרטים. באסל, הנושא של נשק לא חוקי: אני כבר שנה חמישית בתפקיד. קודם כול אני אומר לך שאנחנו – אני מדבר "אנחנו" – המשטרה עושה באמת פעולות אמיתיות. אמיתיות. אני אתן לך את הנתונים של כל שנה ושנה, כמה כלי נשק נאספים – המספרים הם גדולים וגבוהים, ואני אגיד לך שעדיין לא הגענו, בגדול, אני אומר, עוד לא הגענו ל-10% מהנשק שנמצא, גם חוקי וגם לא חוקי. יש מספיק נשק – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אולי, אדוני השר, צריך לטפל. לא רק לדעת מאין זה מגיע הנשק, מאיפה זה יוצא. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ברור, ברור, ברור. אני גם אמרתי, ברכה, אתה מכיר, אמרתי: זה בא ממחנות צה"ל, מבסיסי משמר הגבול – שנגנבים – מיהודה ומשומרון, זה מגיע מכל מיני מקומות, אנחנו מכירים את הדברים האלה. אני הקמתי בשנה, בשנתיים האחרונות, אורגנים שלמים, גם באזור המשולש וגם באזור נצרת, ועכשיו בכרמיאל ובאזור שפרעם. האורגנים האלה, המטרה המרכזית שלהם היא לחזק את שלטון החוק ולהפסיק את הירי ואת כל מה שקורה: רצח ומקרים, דברים איומים שהיו קורים, של מקרי אלימות. האורגנים האלה, קרוב ל-300, 350 איש פועלים באזורים, וגם השנה, בדרישות התקציב, אני מעלה עוד שני אורגנים נוספים, שאחד מהם יהיה בוואדי-עארה, כנראה באזור באקה-אלע'רביה. אנחנו מחזקים את הדברים. צריך לחזק באמת את כוחות המשטרה. מה שאתה אומר, הנתונים של המחוז הצפוני, אני מכיר אותם. הייתי שם בסקירה, וגם מה שפורסם זה מה שאתה אומר. מפקד המחוז, שנכנס לתפקידו לפני כמה חודשים, החליט לקחת גם את הנושא הזה ולתת לו תעדוף, ובאמת התוצאות הן מכובדות ואני בירכתי אותו. זה לא אומר שקודם לא אספו – אספו כלים. הוא לקח את זה, ובאמת מספרים גדולים מאוד, והוא ימשיך בזה. כיעד, אני אומר לך, באסל, כיעד – היעד של נושא של הנשק הלא-חוקי והיריות במגזר הערבי, היעד הזה מופיע אצל השר, לא אצל מפקד המחוז. כשזה מופיע אצל השר, זה יורד למפכ"ל וזה יורד למחוז וזה יורד למרחב וזה יורד לתחנה ולכולם. כלומר, כל הנושא של הירי הבלתי-חוקי והנשק הלא-חוקי נמצא כיעד של שר, וזה היעד הכי גבוה שנמצא. צריך להמשיך לטפל בזה. אני אומר שהתופעה היא תופעה מסוכנת, היא קשה. אם תשאל אותי, אני אומר לך שמאחר שיש לי – בראייה לאחור, אני רואה שיש באמת גם פעילות וגם ירידה באירועים עצמם. יש, אבל זה לא משמח אותי, כי יש הרבה אירועים ויש הרבה מקרים. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – לפני 20 שנה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה? <באסל גטאס (בל"ד):> למה לא היה לפני 20 שנה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, אין מה להשוות. מה זה 20 שנה? כשאנחנו מדברים, תראה, כשהייתה אינתיפאדה או כשהיו אירועים, היו פיצוצים, היו עוד דברים, אז כמובן, העסק ירד. כשאתה רואה שכשאין פעילות, אז יש פעילות פלילית ופחות ביטחונית; כשיש פעילות ביטחונית – העסק נרגע יותר. זה גם במגזר היהודי, לא רק במגזר הערבי. כשאין פעילות – אז הפעילות הפלילית עולה למעלה. זה ארגוני פשיעה, זה עבריינים, שמתעסקים בדברים האלה, והמשטרה צריכה להתמודד עם הדברים. הדברים האלה הם לא בשנה ולא בשנתיים, זה בשנים, וצריך להמשיך להתעסק עם זה. הימ"רים המחוזיים ו"להב" מתעסקים בדברים האלה. אנחנו מחזקים מאוד את חטיבת הסיגינט, אמרתי, גם בתחומים האלה. אני מקווה שגם שם אנחנו נצליח. אבל אני אומר שהתופעה היא מסוכנת וקשה, ואתם – אני מאוד שמח שגם אתם, כחברי כנסת, וגם ראשי השלטון המקומי, גם מסייעים וגם מודעים לדברים האלה. אורית, קודם כול, מבחינת הטיפול בראש מועצת בית-אריה, אני טיפלתי וציינת את זה. לצערי, הנושא של ראשי רשויות מאוימים, או חברי מועצות, זה תופעה. מאוימים שוטרים, מאוימים עורכי-דין מהפרקליטות, מאוימים שופטים, מאוימים ראשי שלטון מקומי וחברי מועצה. זו תופעה קשה, ואנחנו מקצים – הקמתי מדור במשטרה שמתעסק רק באבטחה ובדיקת המסוכנות. מי שבודק מסוכנות הוא ברמה הכי בכירה, מפקד המחוז או סגנו. הם בודקים ונותנים את המעטפת לשמירה על חייו קודם כול. קודם כול, שהוא לא ייפגע; ב. אני מסכים לחלוטין, זה שצריך לשמור – צריך לשמור עליו, אבל לטפל במאיימים – זאת הנקודה ולזה אני מפנה את הימ"רים ואת היחידות המיוחדות ואת כל מי שיש לו באמת – לטפל במאיימים להפסיק את האיומים האלה. אני חושב שדווקא באירוע הזה, של בית-אריה, נדמה לי שיש התפתחות – אני לא בטוח, אני רוצה לבדוק את זה – בעניין של המאיימים, אבל אני אומר שחייבים קודם כול לשמור על חייו, ולכן, התלונה מטופלת. לגבי חג השבועות, מוצאי-שבת – אני מכיר את האירוע, אני מכיר את התלונה. דרך אגב, דבר ראשון, זה לא סוד – אני לא מספר סודות – צוותי חקירה, כשמקבלים אירוע כזה, זה מייד ללכת למצלמות. אנחנו עושים את זה כמעט בכל אירוע; המשטרה עושה את זה ומוציאה את הדברים האלה. כלומר, אני משוכנע שהם הוציאו ורואים את הדברים. אני חושב שגם פה יש התפתחות, אני לא משוכנע – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תוודא, תוודא – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בסדר. אני אומר, אני חושב שגם שם יש התפתחות, שיודעים מי ביצע, אולי גם אפילו ביצעו מעצר, אבל אני רוצה לבדוק את עצמי. אני אבדוק את זה, אני אעדכן אותך. אבל זה בהחלט אירוע שצריך לטפל בו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> אדוני השר, אתה יכול להישאר, יש עוד שאילתה. שאילתה דחופה מס' 205 של חברת הכנסת יפעת קריב. <205. התמודדת המשטרה עם אלימות מינית ברשת> <יפעת קריב (יש עתיד):> אדוני השר לביטחון פנים, יש נושא שאני אחזור עליו שוב ושוב ושוב, ועד שלא נצליח למגר אותו אני לא מתכוונת להרפות: בעיית האלימות המינית ברשת הולכת וגדלה, היא לא הולכת וקטנה. כל יום אנחנו שומעים על עוד ועוד סיפורים של אלימות מינית ברשת. ברצוני לשאול: 1. איפה עומדת היום יחידת הסייבר וכמה תקנים כבר אוישו מאז הפעם האחרונה ששאלתי? 2. כמה תיקים נפתחו על הפצת תוכן מיני מאז אישור חוק הסרטונים? כמה תיקים הגיעו לכדי כתב-אישום? 3. מה עושה משטרת ישראל כדי להתמודד עם ביצוע החוק? תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת, את יכולה לשבת. אני אזמין אותך לשאלה נוספת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – חברת הכנסת יפעת קריב, 1. פקודת ההקמה של יחידת הסייבר במשטרת ישראל הייתה באוגוסט 2013, את מעודכנת גם. מאז, הוחל בהכשרות ואיוש – וצריך לזכור שמדובר באנשי מקצוע, בעיקר בתחום הטכנולוגי – מהיר ככל שניתן, וכיום המצבה: מתוך 45 תקנים שנתתי להם, 35 תקנים כבר נמצאים בעבודה. זה באמת שיא המהירות. אני לא מכיר דבר כזה, שבקצב כזה מצליחים להעמיד את היחידה. הצפי להשלמת כוח-האדם והצבתו, המחייב הכשרה מקצועית מיוחדת, הוא עד סוף שנת העבודה הנוכחית. כלומר, עד סוף 2014 תהיה לנו כל היחידה כבר בפריסה מלאה. 2. להלן הנתונים שביקשת לגבי תיקים: תיקים שנפתחו בגין עבירה בהתאם לסעיף 3(א) ו-5(א) – את מכירה את זה – לחוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), החל מתאריך, או למעשה ממועד כניסתו של החוק לקובץ החיקוקים הממוחשב, בחודש מרס 2014 – כלומר, החל מתאריך מועד כניסתו של החוק לקובץ החיקוקים הממוחשב בחודש מרס 2014, נפתחו 37 תיקים בגין עבירה זו. 11 מבין התיקים שנחקרו מטופלים ביחידת הנוער. מה המשמעות של הדבר? שהחשודים בביצוע העבירות הם קטינים, זאת המשמעות. 11 מתוך ה-37. בחלק מהתיקים האמורים מדובר בעבירה היחידה הנחקרת במסגרת תיק החקירה, ובחלק אחר של התיקים מדובר בעבירה הנלווית לעבירות נוספות, כגון סחיטה באיומים ומעשים מגונים. מבין התיקים שנחקרו, תיק אחד נסגר בעילת "עבריין לא נודע". ככלל, הגשת כתבי-אישום על-פי החוק למניעת הטרדה מינית היא בסמכות הפרקליטות, ולכן יש לפנות אליהם על מנת לקבל את הנתונים הנוגעים להגשת כתבי-אישום. זה בתחום הפרקליטות, התיקים האלה, כי מי שמייצג אותנו בבתי-המשפט זה הפרקליטות. 3. לאחר פרסום החקיקה ברשומות הפיץ היועץ המשפטי של המשטרה הנחיות ופירוט על התיקון לחוק ומשמעותו, וכן הנחיה בדבר החובה והחשיבות בפתיחה בחקירה בגין עבירה חדשה זו בכל מקרה שבו מגיעה לפתחה של המשטרה תלונה שעניינה פרסום כאמור. משמעויות החוק החדש הופצו גם לקציני האח"ם – אגף החקירות והמודיעין המחוזיים – ולקציני נפגעי עבירה המחוזיים. כמו כן, הנושא מועבר במסגרת השתלמויות לחוקרי עבירות מין ולחוקרי מרכז שירות לאזרח. המשטרה מתמודדת עם תיקון זה לחוק בפרט ועם עבירות האלימות במרחב הקיברנטי באמצעות הפעלתם של מערכי מודיעין וחקירות המיומנים לטפל בעבירות הנדונות בכל המחוזות. את כל הסיוע וההכשרה המקצועיים הם מקבלים ממערך הסייבר הארצי. מערך הסייבר הארצי, שנמצא במטה הארצי ומעובה בשלוחות מקצועיות במחוזות, אחראי לכיסוי מודיעיני של עבירות אלימות ומין במרחב הסייבר, ופועל לאיסוף ראייתי על-פי הכללים המקצועיים הנהוגים בתחום הפורנזיקה הדיגיטלית, ונמצא בקשרי עבודה מבצעיים עם רשויות האכיפה המקבילות בתווך הבין-לאומי בתחום ההנחיה, הבקרה, ההכשרה וההפעלה של כוח-האדם המקצועי העוסק בחקירות הנדונות במשטרת ישראל. לכן אני אומר שזה מערך מאוד מורכב, מאוד מקצועי, שהקמנו אותו רק לפני כמה חודשים. אני חושב שאם רוצים דיון לגבי המערך עצמו או לקבל יותר פרטים, צריך להזמין – אני ממליץ, יפעת – להזמין אותו לאחת הוועדות שתחליטי עליהן, להביא את האנשים, לקבל פירוט, כי אלה אנשי מקצוע, ולא כולם מבינים במרחב הקיברנטי או בכל הנושא של הסייבר – אלה דברים מקצועיים – או שתרצי בנפרד לבוא לביקור או כל דבר אחר. אנחנו כמובן נשמח לתת לך את כל הכלים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת? <יפעת קריב (יש עתיד):> אדוני השר, תודה על תשובתך. אני רוצה במשפט להמשיך את הדברים שלך ולומר שכל העולם הזה רק הולך ונהיה הרבה יותר אפל והרבה יותר קשה. נחשפנו עכשיו לעבירה קשה ב-Darknet, עבירה בישראל של אבא כלפי הבת שלו, שצילם והפיץ ברשת את זה שהוא אונס אותה. אין דברים כאלה. אני ממש מבקשת בכל לשון של בקשה שתבינו את המומחיות שאתם צריכים – כמו היחידות בעולם. ישראל לא יכולה להישאר מאחור. זה נעשה קשה מיום ליום, משעה לשעה, ואפל יותר. יחידות הסייבר באמת צריכות להיות ברמה בין-לאומית, ולא להישאר ברמה החובבנית. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה לא חובבני, יפעת. <יפעת קריב (יש עתיד):> צריך לקפוץ עוד – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> עלינו כמה מדרגות. בנושא הזה אני מקבל את התעדוף הנכון, הקמתי את היחידה. אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון. <יפעת קריב (יש עתיד):> תודה רבה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת של חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, העליתי לפני כשבועיים – שלחתי לכבודו מכתב בקשר למה שקורה במסגד אל-אקצא, הנהלים החדשים של לקיחת תעודות הזהות ועינוי האנשים שם, התנכלות להם. את תעודת הזהות שלך אתה מוסר בשער מסוים, ואחר כך אומרים לך: תלך לשער ההוא, הזה. והיום לא רק לוקחים את תעודת הזהות שלו או שלה לשער אחר, אלא תלך לנקודת המשטרה בקישלה, ושם תעודת הזהות של המתפלל יכולה להישאר יום, יומיים, ולא נותנים לו להיכנס. אתמול הייתה הפגנה בגלל זה, היו עימותים. אני מבקש מכבודו להתערב. יש נשים שהן מאוד מבוגרות, לוקחים להן את תעודת הזהות, מתנכלים להן, גורמים להן סבל במטרה בסוף – לא כדאי לבוא. זה מה שרוצים להגיד להם: לא כדאי לכם לבוא להתפלל במסגד אל-אקצא. אני מקווה שכבודו יתערב, משום שזו – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – משום שזו פגיעה. הייתי שם, הייתי שם – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – – הן עולות לשם בתשלום. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – הייתי שם. ראיתי נשים, אנשים, מבוגרים, סובלים בגלל זה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, השאלה שלך לא קשורה לשאילתה, לכן אני מבקש שתקצר. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא. השאלה שלי היא לכבוד השר. לא שאילתה – שלחתי מכתב. אני מקווה – אפילו אני מעלה את הנושא עוד הפעם – – <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עונים על שאילתות עכשיו. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – משום שזה חשוב מאוד. זו פגיעה בזכותם של האנשים להתפלל ולקיים מצווה דתית. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מקווה שכבודו יבדוק את זה ויתערב. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אדוני השר, אתה יכול שלא לענות, כי זה לא רשום לך. זה לשיקולך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, הנושא של הר-הבית – אני מלווה את זה מקרוב. לצערי, יש הרבה גורמים קיצוניים שמנסים לחמם את הר-הבית. היו אירועים קשים מאוד. נכנסים לתוך המסגד עם אבנים, בלוקים, בקבוקי תבערה; נפגעו שוטרים, ולצערי כוחות המשטרה עולים מדי פעם בפעם להר-הבית ומשליטים סדר. המצב הוא בלתי נסבל. אני אומר לך, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חייבים להפסיק עם הדברים האלה. לגבי הנושא של העלייה לתפילות בימי שישי, מדי פעם, כשיש צורך ויש מידע מודיעיני, אנחנו כמובן מגבילים את גיל העלייה לשם, בעיקר של צעירים, ואנחנו יודעים שהם בדרך כלל דוחפים – לא המבוגרים והמבוגרות שדיברת עליהם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אנשים חפים מפשע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מטבע הדברים, מחלקם נלקחות התעודות, וברגע שהם יוצאים מוסרים להם את התעודות, כי אדם שלא יוצא, סימן שהוא נשאר במסגד או ברחבה, ואנחנו יודעים שהוא כנראה יודע גם למה הוא לא יוצא. לגבי הגיל, שאמרת, המבוגרות וזה, אני אעשה בדיקה. אני אבדוק. אני אבדוק. אני אומר לך, זה בעיקר הצעירים; לא המבוגרים עושים את כל הזריקות והפגיעות. הדברים האלה, אנחנו מכירים אותם. משטרת ירושלים עוצרת הרבה מהאנשים האלה. הדברים האלה חייבים להיפסק. אבל לגבי מה שביקשת, לגבי המבוגרות, אני אעשה בדיקה ואני אתן לך תשובה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> התקשר אלי אתמול בן 60. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני אבדוק את זה. אמרתי לך שאני אבדוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, אדוני השר. אני מזמין את שרת העלייה והקליטה חברת הכנסת סופה לנדבר. שאילתה דחופה מס' 206, של חבר הכנסת אריאל אטיאס – חבר הכנסת אריאל אטיאס, חבר הכנסת אריאל אטיאס, אנחנו מחכים לך. השאילתה שלך. אתה לא רוצה להגיד את השאלה? <206. קליטת יהודים מאירופה בדגש על אוקראינה> <אריאל אטיאס (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, פורסם בכלי התקשורת כי הממשלה הכריזה על תוכנית חירום להעלאת יהודים מאירופה בהשקעה של 100 מיליון שקלים, והדגש הוא על יהדות אוקראינה, על כל מה שהיה שם. רצוני לשאול: 1. האם הפרסום נכון? 2. אם כן – האם החברה הוקמה? למי מיועדים 100 מיליון השקלים? 3. ושאלה אחרונה – מה ייעשה כדי לוודא שיגיעו רק יהודים בכספי העלייה הזאת? <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> אני רוצה להשיב לחבר הכנסת אטיאס. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, אדוני השר, אני רוצה להשיב לך, חבר הכנסת אטיאס. 1–2. הפרסום הקדים את זמנו. אנחנו כן מגבשים את התוכניות. בינתיים התוכנית לא גובשה ואנחנו לא הצגנו את התוכניות האלה לפני הממשלה. אבל אני רוצה להגיד שאנחנו חיים בזמנים שיש עלייה: מאוקראינה – גידול בעלייה של 90%, גידול בעלייה מצרפת של 190%, וגם ממערב אירופה. בגלל זה אנחנו כן מכינים את התוכניות לעידוד עלייה ולקליטה כאן בארץ. אבל מכיוון שאין בינתיים אישור ממשלה, אני אציג את זה כאשר יהיו אישורים. אנחנו לא גיבשנו את התוכניות בינתיים. עד שהתוכנית תאושר על-ידי הממשלה אני לא אוכל לדבר על תקציבים ועל דברים שאנחנו נאשר בממשלת ישראל. כאשר נאשר אני אציג אותם, אם תרצה, כאן בכנסת. 3. בנושא האחרון, יהודים שמגיעים למדינת ישראל מגיעים לפי חוק השבות. מי שאחראי לשמירה על חוק השבות ועל אישורים זה ארגונים כמו "נתיב", הסוכנות היהודית ומשרד הפנים. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת של חברת הכנסת אורית סטרוק. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> אלי? <היו"ר חמד עמאר:> אלייך, כן. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, קודם כול אני רוצה להגיד שטוב מאוד עושה הממשלה ועושה את, גברתי, כאשר מחליטים להשקיע סכומי כסף נכבדים בקליטת עלייה. מדינת ישראל קמה בדיוק בשביל זה. אני רוצה להגיד לך שאנחנו כל בוקר מתפללים ומבקשים מהקדוש-ברוך-הוא "תקע בשופר גדול לחירותנו שא נס לקבץ גלויותינו וקבצנו מארבע כנפות הארץ לארצנו". זאת תפילה שהתפללו היהודים בכל הדורות. הם יכלו רק להתפלל על זה ולחלום על זה, ופה זה פשוט קורה, ואנחנו שותפים בעצמנו, במו-ידינו, לנס הגדול הזה, וזוכים לפעול עם הקדוש-ברוך-הוא בנס קיבוץ גלויות. אני רוצה לברך אותך, גברתי השרה, שבזה את עוסקת. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> תודה רבה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> יחד עם זה, אני מאוד אשמח לשמוע, כי ידוע, ודיברנו על זה גם, אנחנו גם רוצים עכשיו לעודד מאוד את העלייה מצרפת. רציתי לשמוע על חלוקת המשאבים, במסגרת הסכום הגדול של עידוד העלייה מאירופה, שאני מברכת עליו, חלוקת המשאבים בין אוקראינה לבין צרפת לבין אולי מקומות אחרים; איזה עוד תוכניות מיוחדות אתם מפעילים במשרד הקליטה כדי שבאמת היהודים ינהרו בהמוניהם לפה? באמת בשביל זה הקמנו את המדינה שלנו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת של חבר הכנסת משה פייגלין. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> גברתי השרה, אני מצטרף לא רק לברכה של חברת הכנסת סטרוק, אלא גם להתרגשות שבקולה. אני חש את אותן תחושות. תבורכו על כך שאתם שמים לב שגל עלייה גדול צפוי לפנינו. אני רוצה רק לשאול: האם נעשתה מחשבה אסטרטגית לטווח ארוך יותר? אנחנו יודעים שבכל 10–15 שנה גל עלייה גדול מגיע למדינת ישראל. זאת ההיסטוריה. יש איזה ריתמוס היסטורי שכזה, כמו שהיה בשנות ה-90. אפשר לומר שעכשיו אנחנו קרוב ל-20 שנה מהגל הקודם, הגל המבורך שהפך את מדינת ישראל לכל כך עשירה ומוצלחת. להערכתי, בעשור הקרוב, ואולי אפילו קודם לכן, צפוי גל עלייה גדול עוד יותר, אולי מיליון וחצי עולים, גם עקב האנטישמיות במזרח וגם עקב המשברים הכלכליים במערב, ואיזה שילוב של שני הדברים באמצע. מאגר יהדות העולם של כ-6 מיליון יהודים שעליו מדברים, סביר להניח שכ-20% מהם לפחות יתדפקו על שערי ארץ-ישראל, אז אנחנו מדברים על סדרי-גודל של כמיליון, מיליון וחצי. האם נעשית חשיבה בסדרי-גודל גדולים הרבה הרבה יותר מ-100 מיליון שקל? 100 מיליון שקל נשמע אולי סכום גדול מול כמה עשרות אלפים, אבל זה הולך להיות – ובעזרת השם, אני מוסיף, הולך להיות – טיפה בים. כאן צריכה להיות חשיבה אסטרטגית, איפה הם הולכים לגור? איפה הם הולכים לעבוד? מדינת ישראל צריכה להיערך לגל עלייה עצום, אולי הגדול ביותר בתולדותיה בתקופה האחרונה. האם נעשית מחשבה גם בכיוון הזה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> תודה רבה. קודם כול אני רוצה להגיד שמדינת ישראל תמיד מוכנה לעלייה, ובגלל זה אנחנו מגבשים את התוכניות ובגלל זה היו פרסומים לאור המצב של גידול העלייה מצרפת ומאוקראינה ומאירופה. אנחנו מוכנים לעלייה, ואנחנו מוכנים עם תוכניות שיש לנו בפנים, במשרד העלייה והקליטה. אבל אנחנו כן צריכים תוכניות ואישורים נוספים של ממשלת ישראל וכספים נוספים כדי לקלוט את אותם עולים. מה אנחנו עושים? אנחנו בעצם שינינו את הדיסקט. אנחנו היינו מקבלים את העולה לגמרי אחרת. אנחנו מקבלים אותם בשדה התעופה, ואנחנו נותנים לעולה, חצי שעה אחרי הנחיתה, תעודת עולה ותעודת זהות; אנחנו נותנים לו אפשרות לבחור בנק ולבחור קופת-חולים, ואנחנו מלווים אותו עם פרויקטים. יש לנו בתוכניות לצרפת ולחבר המדינות ולמדינות שמהן מגיעים עולים – בשפת האם של העולה אנחנו קולטים אותו. אנחנו נותנים לו בשדה התעופה טלפון של פרויקטור, בן-אדם שמלווה אותו, נוסף על משרד העלייה וקליטה, מהרשות המוניציפלית. זה על חשבון ממשלת ישראל, אבל יחד עם הרשות המוניציפלית. אנחנו מלווים את העולה בשעות שהוא צריך אותנו: בבית-חולים, חס וחלילה, בקופת-חולים, ברישום מסמכים, בכל דבר שעולה צריך הוא מקבל ליווי של פרויקטור. זה דבר אחד. דבר שני, יש לנו תוכניות: מינהל סטודנטים לסטודנטים צעירים; 6,500 סטודנטים לומדים במדינת ישראל על חשבון המדינה, ומקבלים תואר. אנחנו מצפים שעם גלי העלייה, כאשר יגיעו סטודנטים נוספים, נצטרך לתת לזה אישורים תקציביים נוספים. יש לנו תוכניות של יזמות; היום אנחנו בעצם נותנים לעולה חדש לקחת הלוואה בלי ערבים. אנחנו נותנים רבע מיליון שקלים, ובעצם אנחנו גם מלווים אותו עם אנשי מקצוע. אנחנו בודקים את השוק, אנחנו בודקים אפשרויות לפתיחת עסק. התוכניות שלנו עוברות בהצלחה, באישורים של המשרד שלנו עם עובדים נוספים שצריכים לבחור את הסביבה הקרובה כדי לפתוח את העסק. יש תוכניות של תעסוקה והלאה והלאה והלאה. אני מסכימה אתך, חבר הכנסת – בעצם למיליון וחצי או למיליון, או ציפייה – אני לא מצפה שייפלו עלינו, אפילו עם גלי האנטישמיות, עולים בסדר גודל כמו שהיו, אבל אנחנו כן צריכים להיות ערוכים, ויש לנו תוכניות מגירה. לתוכניות המגירה האלה אנחנו צריכים אישורי ממשלה. זה אחד מהצעדים הראשונים. נכון, 100 מיליון זה לא סכום גדול, אבל 100 מיליון לסל קליטה של עולים שמגיעים בלי כלום ובורחים, נניח, היום ממדינה מסוימת, שאני לא רוצה להכריז ולדבר עליה, אבל מגיעים בלי כלום, עם מזוודה אחת, במצב של היום, אנחנו צריכים להגדיל את סל הקליטה, לתת לתעסוקה ולדברים נוספים סכום נוסף, כמו שזה היה קודם. לזה אנחנו ערוכים ומוכנים, ואני רוצה להגיד כאן, בכנסת, שאנחנו ערוכים לכל גל עלייה שיגיע למדינת ישראל. נעשה הכול שהנחיתה תהיה רכה והקליטה מוצלחת. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מה לגבי החלוקה בין אוקראינה לצרפת? <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> בינתיים אני לא רוצה לחזור על מה שעניתי לחבר הכנסת אטיאס. אנחנו מכינים לאישור הממשלה את ההחלטה, וכאשר היא תאושר אני אציג כאן אם תרצו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, גברתי השרה. אני מזמין את שר החינוך חבר הכנסת שי פירון. שאילתה דחופה מס' 203 של חבר הכנסת שמעון אוחיון. <שר החינוך שי פירון:> כן, אדוני, חבר הכנסת אוחיון, בבקשה. <203. שביתת התלמידים בחטיבת הביניים בראשון-לציון> <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר החינוך, השאילתה נוגעת בשביתת התלמידים בחטיבת הביניים – – <שר החינוך שי פירון:> ההורים, ההורים התכוונת. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> שביתת ההורים, כן. – – בחטיבת הביניים בראשון-לציון. 740 תלמידים בראשון-לציון שובתים במצטבר – אני מתקן – 25 ימים, במחאה על סגירת חטיבת הביניים והעברתם לשכונה אחרת. ביום אחד נוספו לשביתה אפילו גם תלמידי כיתות א'–ג', ובסך הכול שבתו 1,100 תלמידים. ברצוני לשאול: מדוע משרד החינוך – במקום אינו מתערב – מתערב בשביתה רק לאחר שלושה שבועות ומה נעשה בסוגיה בעקבות השביתה המתחדשת שוב? <שר החינוך שי פירון:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב על שאילתה של חבר הכנסת אוחיון, תושב העיר ראשון-לציון, ומבקש, קודם כול, לפתוח במחאה שלי על עידוד, במובן הפשוט ביותר, של אלימות ניהולית. אני בטוח שחבר הכנסת אוחיון, שפעם אחר פעם מתהדר, בצדק, בפועלו החינוכי, לא היה שמח, למשל, לחזק את ידיהם של הורים שקבעו אתם פגישה על דעת זה שהם יפסיקו לשבות והם לא הפסיקו. לכן אני מציע, כשבאים לשאול שאילתה דחופה, לברר את הדברים לאשורם. ההורים התחייבו שאם הם יוזמנו לפגישה – הפגישה התעכבה בשל חוסר נכונותם להתחייב, ולא בשל היעדר מעורבותו של משרד החינוך. אני לא מעלה על דעתי שד"ר שמעון אוחיון, איש בית-הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, מצפה שכשהורים נוהגים באלימות ומשתמשים בילדים שלהם כבני-ערובה, ולא מוכנים לעצור את השביתה ולו כדי שמנכ"לית המשרד תיפגש אתם כדי לברר – אני משוכנע שאם הייתי בא לייעוץ אישי אצל ד"ר שמעון אוחיון בבית-הספר לחינוך, הוא היה אומר לי שלא להיפגש אתם. אז מכיוון שלא הכול פוליטיקה, ולא הכול זה רק עוד כמה נקודות כאלה ואחרות, אלא לפעמים צריך גם לחנך, ומשרד החינוך ממונה על החינוך, אנחנו הסכמנו להיפגש רק אחרי שהבטיחו לנו שהפגישה תהיה כרוכה בביטול השביתה, כי חשבנו שאם אנחנו נכנסים לעניין, חלק מהעניין זה שייתנו לנו למצות את התהליך. אבל לתדהמתנו, על אף ההבטחה – התקיימו שלוש פגישות, לא אחת, ולא כמו שניסחת בשאלה, אף שתיקנת אותה הרגע. אבל העובדות שוב, עוד הפעם, לא היו נכונות. כתובה עובדה לא נכונה. המנכ"לית נפגשה כבר שלוש פעמים, פגישות ארוכות ביותר, כולל הצעות אטרקטיביות ביותר לעניין. ההורים גם לא קיבלו את ההצעות וגם המשיכו בשביתה על אף ההתחייבות. התלבטתי, אדוני, אם ראוי ונכון שאשיב על השאילתה, משום שאני חושב שאסור שכל אדם בישראל – בעיקר לא חברי הכנסת, ובעיקר כאלה שמתמחים בחינוך, יחזקו – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שר החינוך שי פירון:> סליחה. אני יודע שאת רגילה – חברת הכנסת סטרוק, אני יודע שאת רגילה לא לשמוע משפט עד הסוף. הייתי בפסיק, פשוט. אם הייתי גומר את המשפט – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שר החינוך שי פירון:> אני יודע שאת אוהבת לצעוק. כשאסיים את המשפט תתערבי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שר החינוך שי פירון:> אני אסיים את המשפט ותתערבי. אני רק רציתי מהר להגיד: התלבטתי – רק לגמור את המשפט – אם להשיב על השאילתה עניינית. רציתי – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שר החינוך שי פירון:> בבקשה, גברת, מצלמים, את יכולה לצעוק. בבקשה. תמשיכי, בבקשה, זה בסדר. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה, אני ממתין. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שר החינוך שי פירון:> אני יודע שאת לא נותנת לגמור משפט אף פעם. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, בואו ניתן לשר להמשיך, ונאפשר שאלה נוספת לחבר הכנסת שמעון אוחיון. <שר החינוך שי פירון:> בבקשה, גברת, אני אמתין בסבלנות. <היו"ר חמד עמאר:> נאפשר שאלה נוספת לחבר הכנסת שמעון אוחיון. תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר החינוך שי פירון:> אמרתי, התלבטתי, חבר הכנסת אוחיון, אם להשיב לגופו של עניין, דווקא מפני שאני חושב שאנחנו מרגישים כאן שהוּנינו בעניין. פנו אלינו בבקשה לנהל דיאלוג, ובאמצע הדיאלוג, תוך כדי בירור העניין – ולכן התלבטתי אם צריך להתייחס לגופם של דברים, כלומר לשיקולים שהובילו את ראש העיר לקבל את ההחלטה. אני חושב שכדי שנוכל לטפל בעניין – ואנחנו מוכנים להתגייס לעניין, והתגייסנו לעניין, ונפגשנו כמה וכמה פעמים בעניין – אני חושב שלא יהיה נכון שנתייחס כרגע לפרטי הדברים, משום שהתנאי שלנו לטיפול הוא ביטול השביתה ויצירת דיאלוג. לכשתבוטל השביתה ולכשיתנהל דיאלוג כפי שסוכם מראש, אנחנו נעשה הכול כדי להמשיך לטפל בבעיה ולעשות הכול כדי לפתור אותה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת לחבר הכנסת שמעון אוחיון. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> שאלה שנייה. קודם כול, אני קצת תמה על העניין הזה – הפיכתו לעניין אישי. <שר החינוך שי פירון:> חלילה וחס. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> כל הזמן, כן; שמעון אוחיון, ד"ר שמעון אוחיון. <שר החינוך שי פירון:> אתה שאלת היום. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> לא, בכל זאת, זה לא העניין האישי. אני לא רוצה לומר – כמעט, אם היה תלוי בך אם אני אשאל שאילתות, לא הייתי שואל שאילתות בכלל. לא הייתי גם מציע הצעות חוק בחינוך. אפשר גם לבטל את הרשות המחוקקת בקצב הזה כמעט. אני מציע שלא להפוך את זה להתנגדות אישית, ולא רק מכיוון שאני תושב ראשון ואני משוחח עם יושב-ראש ועד ההורים – ואני לא מעודד אותו בוודאי, ואני כן מעודד אותו להידברות. אלא שהבעיה כרגע היא שראש העיר לא מסכים לסיכום שהיה, גם על דעת המנכ"לית וגם על דעת ועד ההורים בעניין הזה. ולכן אני מבקש את התערבותו של המשרד, שיש לו בוודאי יותר כוח מאשר לוועד הורים כלפי ראש עיר. לא ייתכן ששביתה תימשך, גם אם באמת בעניין הזה אני לא מסכים לכל צעד שהם עושים. אבל משרד החינוך צריך להפעיל גם את השפעתו, כי הם מוכנים – למיטב ידיעתי, הם מוכנים לסיכום עם המנכ"לית, מה שראש העיר לא מסכים. ולכן אני מבקש את ההתערבות של המנכ"לית שוב; לא לחכות שלושה שבועות אלא להתערב שוב, כדי שהעניין הזה יבוא על מקומו בשלום. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מסעוד גנאים. <שר החינוך שי פירון:> באותו עניין? <היו"ר חמד עמאר:> נשמע אותו. <שר החינוך שי פירון:> באותו עניין, מסעוד? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <שר החינוך שי פירון:> אז רק אני אשיב לחבר הכנסת אוחיון, אפשר? <היו"ר חמד עמאר:> לא ככה. הוא צריך לשאול ואתה – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד השר, זה נושא אחר, אבל אתה, זכותך להשיב לו, לא להשיב. אבל מכיוון שזה חשוב, ולא הייתה תשובה – לפני כמה ימים היה בגרות במתמטיקה. בצפון הודלפו כמה שאלות משאלון דרך הווטסאפ. אני הגשתי שאילתה דחופה – לא התקבלה. נכתב בתקשורת שמשרד החינוך הגיש תלונה במשטרה. רציתי לדעת מה קרה עם התלונה הזאת. האם התגלה מאיפה, מי הדליף, מה? אני חושב שטוהר הבחינות הוא עניין חשוב מאוד לנו ולכולם, ואנחנו מעוניינים לדעת מה עשה משרד החינוך בנושא. <שר החינוך שי פירון:> קודם אני רק אשיב לחבר הכנסת אוחיון, ואני אתייחס אחר כך לדברים. חבר הכנסת אוחיון, אני רק רוצה להבהיר – חבר הכנסת אוחיון, אתה ביקשת תשובה. חבר הכנסת אוחיון, אני רק רוצה להבהיר באופן החד ביותר: מי ששובת הוא לא ועד הורים עירוני אלא יושב-ראש ועד בית-ספר יישובי. זה לא חוקי, הוא לא ארגון יציג, אין לו זכות להשבית ילדים, ואסור לנו לשתף פעולה עם ההתנהלות הזאת. ולכן, כל עוד מתנהלת שביתה – ללא שום קשר לצדקת ראש העיר או אי-צדקת ראש העיר – מדובר פה על הפרה של חוק ועל לקיחת ילדים מחובת ביקור סדיר. אני מצפה – אישי, לא אישי – לשותפות של אנשי חינוך למנוע מוועדי הורים מקומיים, שאינם ארגונים יציגים – שנייה, סליחה, אני משיב – לעבור על החוק ברגל גסה ולמנוע מילדים ללכת לבית-הספר. זה מה שאני אומר, ואני אומר את זה ענייני לחלוטין. יש פה שביתה כוחנית, יש פה שביתה לא חוקית, ויש פה תהליך שצריך לטפל בו. זאת הערה ראשונה. הערה שנייה – ביום חמישי האחרון, ככל הידוע לי, הוגשה הצעה מכבדת וראויה על דעת כל הצדדים. אני מציע שכבודו יבדוק שנית אם הוגשה הצעה ביום חמישי או לא, מי דחה את ההצעה ולמה. אני שמעתי את הצעקות מחדר הישיבות עד לחדרי, אז אני יודע שהייתה ישיבה ארוכה, ואני חושב שהוצע שם פתרון מאוד מקיף ומאוד נכון. דבר שלישי – מנכ"לית המשרד חוזרת על פנייתה מיום 9 ביוני 2014, שבה היא כותבת שהיא מוכנה להתערב בעניין ללא הפסקה, ובתנאי שלא תהיה שביתה לא חוקית. אני חוזר: אנחנו מוכנים לטפל בעניין, אבל אנחנו לא יכולים לטפל בעניין כאשר יש שביתה לא חוקית על-ידי הורים שמפִרים את החוק ואת הוראות הביקור הסדיר. ברגע שלא תהיה שביתה, נמשיך לטפל באופן המעמיק ביותר והרציני ביותר, ככל שניתן, בסוגיה. זה התשובה המאוד-ממוקדת, מאוד ממוקדת, ולא אישית בכלל. לגבי שאלתו של ידידי – אני לא בקי מספיק. אנחנו לא קיבלנו את השאילתה; זאת אומרת, לא הבנתי: מה זה לא התקבלה השאילתה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה? – – – <שר החינוך שי פירון:> מכיוון שאני לא יכול כרגע להשיב לך במדויק – אני מכיר את הסוגיה און-ליין, תוך כדי התרחשות, אבל איפה זה עומד בדיוק כרגע אני לא יכול להשיב לך. אני מבטיח לך לחזור אליך בהקדם. אני אברר את זה ואני אחזור אליך. אני לא יודע איפה זה עומד כרגע. מובן שתוך כדי הסיפור ידעתי על הפרשה כולה מתחילה עד סוף. להגיד לך איפה זה עומד כרגע אני לא יודע. אני אבדוק ואני אשוב אליך. <היו"ר חמד עמאר:> אדוני השר, יש שאלה נוספת של חבר הכנסת יעקב אשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כדי שלא לדבר על משהו כשיש שביתה, למנוע שביתה, אז אני מבקש להעלות בפניך דבר שאולי עדיין אתה לא יודע, ומבקש את התערבותך ותשובתך בעניין. בשכונת קריית-היובל בירושלים גדלה האוכלוסייה החרדית בשנים האחרונות. יש צורך בפתיחה דחופה של בית-ספר יסודי לבנות. עיריית ירושלים אינה עושה את תפקידה ואינה מבקשת ממשרד החינוך, כנהוג, אישור לפתיחת בית-ספר. ההורים אמורים לשלוח את ילדיהם מרחק רב משכונה אחת לשכונה אחרת, ובירושלים הפרש בין שכונה לשכונה זה כמו עיר אחת ליד השנייה בגוש-דן. אני מבקש מכבוד השר את תשובתו ואת התערבותו בעניין הזה כדי שהדבר הזה ייעשה עוד טרם פתיחת שנת הלימודים, ואפשר יהיה לפתוח מסגרת לציבור החרדי שגר בשכונה המעורבת וילדיו רוצים ללמוד בבית ספר-יסודי; מדובר בבית-ספר יסודי לבנות. תודה רבה, אדוני. <שר החינוך שי פירון:> קודם כול תודה לך על הפנייה, חבר הכנסת אשר. ראשית, בהיותך ראש עיר ותיק וגם מוצלח, אתה בהחלט יודע בידי מי הסמכות לפתוח בתי-ספר חדשים. כדי שאוכל לטפל בעניין – ואני אשמח מאוד לסייע – אני אשמח לקבל פנייה מדויקת יותר. ברור שצריך לעשות הכול כדי שכל ילד בישראל יוכל לקבל מבנה ראוי ללימודים כמה שיותר קרוב – בבתי-ספר יסודיים; זה ודאי חלק מהעניין שלוקחים את התיק על הכתפיים והולכים ברגל. אני מציע לשלוח פנייה רשמית ומסודרת, ואנחנו יחד נעשה כל שניתן כדי לצמצם את הבעיה ולפתור אותה. שוב, פנה אלי באופן מסודר. אני לא מכיר את הסיפור עד לרגע זה. אני אשמח לסייע. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, אדוני השר. אני מזמין את שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת אורי אריאל. שאילתה דחופה מס' 202 של חבר הכנסת חנא סוייד. <202. חלוקת כספי קרן קיימת לישראל> <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, השר אריאל, פורסם ששר השיכון מקציב מכספי קרן קיימת לישראל מיליארדי שקלים למשרדי הממשלה למימון פרויקטים לאומיים לפי בחירתו. רצוני לשאול: 1. האם חלוקת התקציבים מכספי קרן קיימת לישראל נמצאת בסמכותו של השר? 2. מה הם הפרויקטים שזכו בתקצוב מטעם השר? 3. האם מהלך זה של השר הופסק על-ידי הממשלה? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה, חבר הכנסת סוייד. ראשית, ברשות היושב-ראש, אני מנצל את הבמה לאחל לחבר הכנסת ראובן רובי ריבלין ברכה והצלחה גדולה, אני חושב שאני יכול להגיד את זה עכשיו, מכולנו, ושיהיה לתפארת מדינת ישראל. אני מברך בשלום וברוכים הבאים את כל החברים שיושבים ביציע, רבים וטובים מהם, ושיעור בדמוקרטיה זה תמיד דבר טוב. 1–2. במענה על שאלתך, האם חלוקת תקציבים מכספי קרן קיימת לישראל היא בסמכותי, דבר שמתבסס על פרסומים שקריים, אינטרסנטיים ומוטים בתקשורת, ברצוני להבהיר ולענות באופן ברור: קק"ל, קרן קיימת לישראל, הנה גוף עצמאי שיש לו דירקטוריון, הנהלה וועדות המקבלות החלטות, ולכן, בצורה הכי ברורה: אין זה בסמכותי, ואני לא מחלק שום דבר לאף אחד. על כן ברור שהפרויקט לא קיבל תקצוב מטעמי, ורק קרן קיימת לישראל היא המוסמכת לחלק את כספיה שלה. 3. האם המהלך הופסק על-ידי הממשלה? היות שהוא לא התחיל והוא לא בידי, ממילא לא הופסק; מה שלא מתחיל, לא מפסיקים אותו. לשמחתי, אתמול פרסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עורך-דין אבי ליכט את המלצותיו בעניין, ובהן הקמת ועדת שרים לתיאום בין ממשלת ישראל לקק"ל, ועדה שהצעתי להקים כבר לפני תקופה, בשיחותי עם כל הגורמים הרלוונטיים. אני מבקש לצטט מחוות הדעת עצמה: "קק"ל מבקשת לייעד חלק מכספיה לציבור שאותו היא נועדה לשרת, וזאת בשיתוף עם הממשלה. על מהלך זה יש לברך" – אני קופץ – "וברצוננו להבהיר כי ההחלטה להעביר את התקציב היא מהלך ראוי". המלצות היועץ המשפטי לממשלה הן ראויות ואני מברך עליהן. לצד זה אני מבקש להוסיף ולומר כי קק"ל אכן צריכה להיות מבוקרת. יש לה מבקר פנימי, ואף-על-פי-כן אני חושב שהיא צריכה להיות בביקורת מסוימת של מבקר המדינה. שוחחתי על כך כמה פעמים עם מבקר המדינה ועם אנשי לשכת ראש הממשלה, ואכן סוכם שיוקם צוות מיוחד שימונה על-ידי ראש הממשלה ויביא את המלצותיו בתוך 60 יום, ואכן קרן קיימת תהיה, בעזרת השם, גוף מבוקר. קק"ל עוברת מסכת השמצות בעת האחרונה, ואני מנצל את הבמה להזכיר כמה דברים על קרן קיימת. ראשית, קק"ל מקבלת את המגיע לה על-ידי שיווק קרקעותיה שמנוהלות על-ידי רמ"י, רשות מקרקעי ישראל; קק"ל מנהלת כמיליון וחצי דונם של המדינה המוגדרים כיערות – בין היתר מדובר בתחזוקה הכוללת נטיעות, פינוי מפגעים, הכשרת השטח ועוד; קרן קיימת הקימה ומנהלת 230 מאגרי מים לטובת החקלאות בכל רחבי הארץ, בעדיפות לפריפריה; קק"ל עוסקת רבות בהכשרות קרקע, פיתוח תשתיות להרחבת יישובים והקמת יישובים חדשים, בעיקר בנגב ובגליל. בנוסף, קרן קיימת משקיעה בכל הנוגע לפיתוח סביבה בת-קיימא, הפקת אנרגיה נקייה ומיחזור. קק"ל גם עוסקת בתחום "החינוך הירוק" ומקנה מודעות לתלמידים. בין היתר מפעילה קרן קיימת חמישה מרכזי שדה לטובת פעילות שוטפת בתחומי חינוך והעשרה. קק"ל מגייסת תרומות מחו"ל לטובת פרויקטים קהילתיים, בעיקר בנגב ובגליל, כמו מגרשי משחקים וכל דבר שהיא מצליחה לגייס, לפי המדיניות של קרן קיימת עצמה. אסיים כרגע ואומר כך: אם זה פשע לסייע בהשגת סיכום בין קק"ל לממשלה על מנת להביא כספים אלו לתועלת הציבור לפרויקטים הלאומיים, הרי אני שמח להיות מואשם בכך. התקציב הנוסף המדובר יאפשר מימון פרויקטים לאומיים חשובים לצד הסרת חסמים מרכזיים בדיור, ואני מצפה שהפעלתו של התקציב תצא בהקדם האפשרי לדרך. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת לחבר הכנסת חנא סוייד. <חנא סוייד (חד"ש):> תודה לשר על התשובה. עצם העובדה שהוחלט להקים ועדה כלשהי אומרת שהייתה בעיה כלשהי, כשבראשית התשובה נאמר שלא דובים ולא יער – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> יש, יש יער. <חנא סוייד (חד"ש):> – – שלא היה מהלך, ומכיוון שלא היה מהלך הוא לא הופסק. ככה אמרת בתשובה שלך. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> לא. <חנא סוייד (חד"ש):> אבל בכל זאת הוקמה ועדה. נראה שהקמת הוועדה באה בעקבות משהו. ובתשובה ובציטוט שעשית מההחלטה להקים את הוועדה, נאמר שם במפורש שהייתה מזימה להקצות תקציבים. אז אני לא רואה איך אתה יכול לענות תשובה שיש בתוכה ניגודים פנימיים. מצד אחד אתה אומר "אין מהלך", וכל מה שאמרת אומר שהיה מהלך והוא הופסק, וטוב שהוא הופסק. עכשיו, לגופו של עניין, אני רוצה להגיד שכאן מדובר בפגיעה כפולה – האחת, בסדרי שלטון תקין. אדוני השר, עם כל הכבוד, קרן קיימת היא לא קופה קטנה והיא לא כיס עמוק שלך. קרן קיימת לישראל היא לא גוף פרטי במדינת ישראל. קרן קיימת לישראל מקיימת ועושה, ואתה מנית חלק מדברים שרק ריבון יכול לעשות, ולכן היא לא יכולה להיות – ואולי אנחנו מסכימים בשורה התחתונה, שקרן קיימת צריכה להיות כמו כל גוף סטטוטורי במדינת ישראל: מבוקר, וכל החוקים וכל הכספים, וההכנסות וההוצאות, נשלטים על-ידי הכנסת, על-ידי האוצר ועל-ידי ביקורת ציבורית. מצד שני, אני רוצה להדגיש: האדמות של קרן קיימת לישראל, הן לא כולן האדמות שנקנו על-ידי קרן קיימת לישראל. אתה יודע שמרביתן, יותר ממחציתן, ניתנו כמתנה ממדינת ישראל לקרן קיימת לישראל; משמע, שבעלי הקרקע המקוריים, אלו שהופקעו מהם הקרקעות – אלו הפליטים הפנימיים, שהקרקעות שלהם הופקעו וניתנו והועברו במתנה לקרן קיימת לישראל – זכאים ליהנות מהפירות, וכך כל אזרח במדינת ישראל. כפי שאמרתי, קרן קיימת לישראל היא גוף סטטוטורי; כל אזרח במדינת ישראל חייב וזכאי ליהנות מההכנסות של קרן קיימת לישראל. אז אל תתחכם, וקרן קיימת לישראל צריכה, בסופו של דבר, להיות גוף מבוקר לכולם, ולא צריך לנשל ולא צריך לעשוק את בעלי הקרקעות המקוריים פעמיים: גם להפקיע את הקרקעות שלהם וגם לא לתת להם ליהנות מההכנסות של הקרקעות האלה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, שאלה נוספת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד השר, יש לי שאלה בעניין שיווק מגרשים לבנייה בחברה הערבית. אם כבוד השר רוצה להשיב, הוא יכול להשיב, אם לא – משום שהעניין הוא לא מה שכתב בשאלה חבר הכנסת חנא סוייד, הוא בקשר למצוקת הדיור, שכבוד השר מכיר אותה מאוד, בחברה הערבית. אני מסייר בכל שבוע בכפר, בעיר הערבית. שם מדברים רק על מצוקת הדיור. הייתי בטורעאן, הייתי בשעב – דיברו רק על זה שאין שטחים לבנייה. אין שיווק של מגרשים. הבעיה הנוספת, שאני מעלה אותה, ואני מקווה שכבודו יתייחס אליה ברצינות, זה האופי שבו משווקים את המגרשים האלה. יש חלק שמשווקים דרך הגרלה, וזה טוב, וזה מה שצריך להיות, ויש חלק שהוא המרבה במחיר. אם אתה רוצה לשווק מגרשים, מי ששם יותר כסף, סכום גבוה יותר, הוא שמרוויח, אז מה פתרת? לאן ילך האדם החלש, העני? בכל עת, בכל זמן, העשיר, בעל ההון, הוא שיזכה. אני חושב שזה לא מן הצדק לשווק את המגרשים האלה בשיטת המרבה במחיר. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה רבה. אתחיל בשאלה הנוספת של חבר הכנסת סוייד. קרן קיימת החליטה להשתתף בפרויקטים לאומיים כהגדרתה – זה הגדרה שלה – בכ-2.5 מיליארד ש"ח בשנים הקרובות. היא לא גוף סטטוטורי ממשלתי. היא גוף סטטוטורי לא ממשלתי, זה הדגש, ולכן יש לה גופים מנהלים פנימיים שלה. אלה החלטותיה, ואני מכבד אותן, ומודה להם, גם ליושבי-הראש, שטנצלר ואפללו, וגם לדירקטוריון, שאישר את ההחלטה פה-אחד, מימין ומשמאל – כידוע, בקרן קיימת יש גם אנשים פוליטיים בהגדרה; כולם, ללא יוצא מן הכלל, אישרו את ההחלטה העקרונית הזאת. הממשלה כנראה תקים ועדה שלה, כדי לשבת עם קק"ל ולראות איזה מהפרויקטים יצאו לדרך, אם כבישים, מאגרי מים, תשתיות חקלאות, כל דבר אחר, ולכן מוקמת הוועדה הזאת. אמרת שאין דובים ואין יער. דובים אין, יערות יש הרבה מאוד, הודות לקרן קיימת, שצריך לברך אותה על כל פועלה. יחד עם זאת הזכרתי בדברי, מיוזמתי, שאכן תהיה ביקורת מסוימת על קרן קיימת על-ידי מבקר המדינה. ראש הממשלה הקים צוות בראשותו של מזכיר הממשלה כדי לבחון את זה ולראות באיזה תחומים בדיוק. לצוות הזה נקבע זמן ידוע ומוגדר, כך שהוא צריך להגיש את המלצותיו בהקדם. נראה את ההמלצות, ואחרי זה נראה – אני מעריך שההמלצות תאושרנה. מבקר המדינה יהיה שותף – אולי שותף בכיר – בביקורת על קרן קיימת לישראל. לגבי שאלתו של חבר הכנסת גנאים – הדברים מוכרים. אני ישבתי הבוקר עם ראש עיריית נצרת, וסיכמנו שמשווקים 700 יחידות דיור, כי משרדנו, יחד עם העירייה, קידם תוכניות, ויש שם גם אדמות מדינה, גם אדמות פרטיות, וקידמנו את זה, ואנחנו מתכוונים לשווק כ-700 – אני לא אומר מספר מדויק – בעיר נצרת, כי יש שם מצוקת דיור, דרך אגב, כמו שיש בכל הארץ. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משהו שהתחיל לעבוד או משהו חדש? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> לא, יש השיווק הקודם, שעובדים עליו וכבר בונים שם. זה מלפני כשנתיים. אני לא בטוח שאני מדייק. אני מדבר על עכשיו, בחודשים הקרובים – יש לנו שם בעיה, אני אשתף אתכם במילה, עם תחמ"ש, תחנת משנה של חברת החשמל, שבלעדיה אנחנו לא יכולים לצאת לדרך. אנחנו פותרים את זה, אני מטפל בזה אישית, מול חברת החשמל, ואנחנו נצא בחודשים הקרובים בשיווק של עוד כ-700 יחידות דיור בשכונת-הגליל בעיר נצרת. אני גם אגיע לסיור שם ואני אראה אם יש דברים נוספים לבחון אותם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> באותו מקום. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> הבעיה, חבר הכנסת גנאים, שאתה מכיר אותה היטב, היא שחלק גדול מהקרקעות הוא אדמות פרטיות. ומכובדי היושב-ראש כבר דיבר אתי על זה כמה וכמה פעמים. ישבנו על זה. כשאנחנו מגיעים לאדמות פרטיות, יש כללי עבודה שונים לגמרי, גם מבחינת ההשתתפות בתכנון; פעם לא היו נותנים בכלל השתתפות בתכנון, ועכשיו נותנים כ-50%, תלוי באיזה מקום בדיוק ואיך, אבל אנחנו כן משתתפים, מתוך הכרת הצורך, ואנחנו כן עוזרים במקומות מסוימים בתשתיות. אני חושב שצריך להגביר את המהלך הזה. לממשלה יש כמה החלטות פרטניות למגזר הזה, כדי להקל עליו להגיע לדיור. אני מוכן לבדוק כל מקום בפני עצמו – הזכרת את טורעאן, או מקומות אחרים, אני רוצה לבקש ממך שתעביר לי בכתב – – – <קריאה:> – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> רק שנייה, אני גומר את התשובה, וברשות היושב-ראש, אני לא מחלק פה רשות דיבור. אני מבקש ממך, בכל מקום שהיית, ביקרת וזיהית תקלה, אנא העבר אלי כדי שאוכל לבדוק ולתת תשובות, כי פה, עכשיו, באופן אקראי, זה בלתי אפשרי, אבל אני אשמח לענות על כל שאלה במהירות, בכתב, כדי שנוכל להתקדם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שאלתי היא: מה הקריטריון? למה בכפרים או בערים מסוימות זה בהגרלה ובמקומות אחרים זה המרבה במחיר? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> זה משתנה מאזורי הפיתוח, וזה משתנה אם זה קרקע מדינה, ויש עוד מרכיבים. אם תעביר לי על מקום מסוים – בוא נהיה קונקרטיים, כדי שנהיה מעשיים. אתה לא רוצה משהו עקרוני, אתה רוצה לעזור לטורעאן, כמשל, או לאחרים, כדי לקדם את השיווק, לקדם את הבנייה. תעביר לי בבקשה, בכל מקום שאתה נמצא, את השאלה, את הבעיה, ואנחנו נתייחס אליה ונפנה אליך תשובה בכתב. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, אדוני השר. <הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – פיצויים בשל נזק שאינו ממוני ונגישות למידע מהמעסיק), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – פיצויים בשל נזק שאינו ממוני ונגישות למידע מהמעסיק), התשע"ג–2013. יציג את הנושא חבר הכנסת אילן גילאון, בשם יושב-ראש הוועדה. <אילן גילאון (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> שלום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את חברי גרעין "רבין" המבקרים פה; זה גרעין ששם לו למטרה להשתלט על הכנסת, וכל אחד מסתכל על המקום העתידי שלו במליאה. <היו"ר חמד עמאר:> גם אני רוצה לברך אותם. <אילן גילאון (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפניכם החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפצל את הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – פיצויים בשל נזק שאינו ממוני ונגישות למידע מהמעסיק), התשע"ג–2013, לשתי הצעות חוק, לפי סעיפי הצעת חוק שעוסקים כל אחד בעניין אחר. סעיף 1 להצעת החוק מציע שבתובענה לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו–1996, להלן: החוק, יהיה בית-הדין לעבודה רשאי לפסוק פיצויים גם במקרה שבו לא נגרם נזק ממון, ואילו סעיף 2 להצעת החוק מציע שנוסף על עובד יוכל גם ארגון העובדים היציג, או ארגון העובדים שבו העובד חבר וארגון העוסק בזכויות נשים, ככל שהסכים לכך העובד, לדרוש מהמעסיק מידע בדבר רמות השכר של העובדים אצלו לשם בירור המצב העובדתי בדבר פערי שכר בין עובדת לעובד בעד עבודה שווה. לפיכך, אבקשכם לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק כך שחלק אחד יכלול את סעיף 1 להצעת החוק וחלקה האחר יכלול את סעיף 2. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <אילן גילאון (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 21 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – פיצויים בשל נזק שאינו ממוני ונגישות למידע מהמעסיק), התשע"ג–2013, נתקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> לא הספקתם? בפעם הבאה תוכלו. 21 בעד, אין נגד, אין נמנעים, אין הערות. עוברים הלאה. ההחלטה שהתקבלה מעבירה את הנושא הזה לוועדת הכנסת. החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון) התקבלה ברוב של 21. תודה רבה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר נחמן שי:> הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לברך אותך – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – אני חושב שזו הישיבה הראשונה שאתה מנהל ממרום הדוכן הזה, אז אני מברך אותך ומאחל לך הרבה הצלחה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. תודה רבה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> ברשותך, אני עובר להודעות מטעם ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48) (מניעת נזקי שביתת רעב), התשע"ד–2014, מ/870, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כמו כן, אני מבקש להודיע כי בהמשך להחלטת ועדת הכנסת מיום י"א בסיוון התשע"ד, 9 ביוני 2014, בדבר הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, מ/869, אני מבקש להודיע את שמות החברים מטעם הסיעות שלגביהן נמסר רק הרכב סיעתי: מטעם סיעת ש"ס יכהן חבר הכנסת דוד אזולאי; מטעם סיעת העבודה יכהן חבר הכנסת איתן כבל. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נחמן שי יהיה ממלא-מקומו הקבוע; מטעם סיעת הבית היהודי ממלא-מקום קבוע יהיה חבר הכנסת יוני שטבון. חברת הוועדה כמובן היא חברת הכנסת איילת שקד. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> אפשר להתנגד? אני מבקש להתנגד. <היו"ר נחמן שי:> להתנגד? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אי-אפשר. זו רק הודעה. <היו"ר נחמן שי:> זו הודעה בלבד, אז לא נוכל לסייע בעדך. חבר הכנסת זאב, ידעתי שאני לא אעבור את הדקה הראשונה כאן בלי שאתה תתנגד למשהו. <קריאה:> – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא לא לא, רק הודעה. <היו"ר נחמן שי:> אני נאלץ לדחות. אי-אפשר. תודה. זה הכיף. נמשיך לעבוד בוועדה ביחד. יש שם באמת הרבה מה לעשות. תודה. שלום לגרעין "רבין" למעלה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייצוג הולם לנשים במועצות דתיות),התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2406/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2406, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייצוג הולם לנשים במועצות דתיות), התשע"ד–2014. הנמקה מהמקום – חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתמול הייתה לכם אפשרות לבחור נשיאה. למה לא בחרתם? רק לדתיים – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> תן לי להתחיל בברכה לחברי הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> יותר חרדים הצביעו אתמול לנשים מחילונים. אתם גיבורים על – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אולי נמשיך את הקו הזה ויהיו לכם סוף-סוף חברות כנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> הייתם יכולים לבחור נשיאה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אולי סוף-סוף יהיו אצלכם גם חברות כנסת? <משה גפני (יהדות התורה):> הייתם יכולים לבחור נשיאה ולא בחרתם – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אין לכם נציג בוועדה לקידום מעמד האישה? אני רוצה אותך אצלי בוועדה לקידום מעמד האישה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם גיבורים – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני מייחלת ליום שתגיע לוועדה. <משה גפני (יהדות התורה):> נשיאה הייתה יכולה להיות. נשיאה. <עליזה לביא (יש עתיד):> בזה הרגע הצטרפת לוועדה לקידום מעמד האישה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מודה לך. נשיאה, נשיאה הייתם יכולים לבחור – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת גפני, תהיה לנו הזדמנות בעוד שבע שנים. <משה גפני (יהדות התורה):> איזו צביעות, איזו צביעות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני יכולה להגיד לך את כל התורה על רגל אחת, וזה ממש מתאים למצבי עכשיו. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – זה לא רגל אחת. <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת גפני, יהיה מקצה שיפורים בעוד שבע שנים. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. ימשיכו הלאה לדבר על החרדים. יותר חרדים הצביעו אתמול לאישה מאשר האנשים הללו. יותר חרדים הצביעו לאישה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עכשיו מדברים על מועצות דתיות. חזרנו למסלול הרגיל. <היו"ר נחמן שי:> תודה. חברת הכנסת לביא. <משה גפני (יהדות התורה):> באה הממשלה – – – אני כבר לא מדבר על זה. נשיאה הייתה יכולה להיות אתמול למדינת ישראל. <היו"ר נחמן שי:> אבל הכנסת החליטה אחרת. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה "הכנסת"? 19 מנדטים. מה זה "הכנסת"? הכנסת זה גוף ערטילאי? 19 מנדטים – – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. חברת הכנסת לביא, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, זו לא חוכמה, כשאני עומדת על רגל אחת, לתת לי לעמוד ולהמשיך על רגל אחת, אבל אני אענה לך. אתה יודע, אני עומדת בהרבה התמודדויות בשבועיים האחרונים, אז עוד התמודדות אחת באמת לא תעצור אותי. אני שוב חוזרת על ההזמנה שלי אליך להצטרף לוועדה לקידום מעמד האישה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הגיע הזמן שגם לסיעה שלך יהיה ייצוג בוועדה לקידום מעמד האישה, ויחד נפעל שנינו לקידום מעמד הנשים – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – במדינת ישראל ובעולם היהודי. <משה גפני (יהדות התורה):> נשיאה הייתם יכולים לבחור אתמול. תשע-עשרה מנדטים. צבועים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תשעה-עשר. <משה גפני (יהדות התורה):> תשעה-עשר. צבועים. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר נחמן שי:> די. חבר הכנסת גפני, מיצינו את הנקודה. הבנו את המסר. עכשיו חברת הכנסת עליזה לביא על רגל אחת. תאר לעצמך מה יקרה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – מאשר הם. <היו"ר נחמן שי:> אנחנו יודעים. אנחנו יודעים. כשהיא תהיה על שתי רגליים זה יהיה לגמרי אחרת. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> מועצות דתיות. הבניין הכי צבוע במזרח התיכון. <היו"ר נחמן שי:> לא בדיוק. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להצטרף לברכות. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> זו הישיבה הראשונה שאתה מנהל כסגן יושב-ראש הכנסת; זו הישיבה הראשונה שלך. ברכות לך, ותודה לך. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כולנו כבר יודעות ויודעים שכשנשים אינן מיוצגות בקרב מקבלי החלטות, ההתייחסות לנושאים ולסוגיות חברתיות שיש לפעול לגביהם בשיקולים רחבים היא מועטה וחסרה. רק הבוקר קיימנו ישיבה בוועדה לקידום מעמד האישה, יחד עם השגריר הבריטי גולד, כדי לקדם את הנושא של פגיעה בנשים באזורי סכסוך ואלימות, וגם כדי לצרף נשים לוועדות בהתאם להחלטות האו"ם. המועצות הדתיות בישראל, בדומה להרבה גופים, ממונות על אספקת שירותי דת, ואין לנו כמעט נשים במועצות הדתיות. נשים הן צרכניות של דת ושל שירותי דת כמו גברים, ילדים וילדות. יש לנו הרבה מאוד נושאים שהמועצות הדתיות מטפלות ומופקדות עליהם, כמו בתי-קברות, מקוואות, כשרות, בתי-כנסת, עולם דיני האישות ועוד. אלו שירותים שניתנים לכלל הציבור באשר הוא, אבל הייצוג של נשים במועצות הדתיות מועט ואינו הולם. מנתוני עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון עולה כי נשים מהוות 5% בלבד מכלל חברי המועצות, כלומר, במילים אחרות, רק אחת מכל 20 חברים היא אישה, ורק בשליש מהמועצות הדתיות יש אישה. אין היום אף אישה שעומדת בראש מועצה דתית. המציאות בשטח אינה מאפשרת, באופן גלוי, אבל גם סמוי, במקומות רבים כניסה של נשים. נכון, צריך שיותר נשים תתמודדנה וצריך לסייע להן בתהליך, ולשם כך אני הנחתי את הצעת החוק. אני קוראת מכאן לכל ארגוני הנשים ולכל הערים שבהן יש מועצת נשים חזקה להירתם לנושא הזה. ברגע שתהיינה יותר נשים מעורבות בהחלטות ובהנגשה, השירות יהיה טוב יותר לכולנו ולכולם. הצעת החוק הזאת, שנוסחה יחד עם מרכז רקמן, מבקשת להבטיח כי ייצוגן השווה של נשים יובטח במסגרת החוק ובהתאם לעקרונות השוויון של המשפט הישראלי. הבטחת ייצוג של נשים, כאמור, תסייע בהשתתפות בקבלת ההחלטות ובקביעת המדיניות – – <היו"ר נחמן שי:> חברים, קצת כבוד לחברת הכנסת לביא. <אמנון כהן (ש"ס):> דקה, דקה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – המשפיעה על הציבור הישראלי בכלל ובתחום שירותי הדת בפרט. <היו"ר נחמן שי:> דקה. אנחנו נקצר. אני מבקש שתסיימי, אבל – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה לכם, חברי. <נסים זאב (ש"ס):> תראה איזה נאום על רגל אחת. <היו"ר נחמן שי:> אמרתי שכשהיא תהיה על שתי רגליים, נכפיל לה את הזמן. עכשיו היא תחזור בביטחון לכיסאה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – נשיאה. <היו"ר נחמן שי:> ישיב מטעם הממשלה סגן השר אלי בן-דהן. בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה לא מתחילים בנשיאה? הייתם בוחרים נשיאה – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת גפני, חשבתי שהבנו את הנקודה. אין לנו נשיאה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לא מבינים. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה לא בחרתם נשיאה, הבית היהודי? <היו"ר נחמן שי:> יש נשיאים וגשם אין. <רינה פרנקל (יש עתיד):> עוד מעט. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. נשיאה. <היו"ר נחמן שי:> אני מבקש. הבנו את הנקודה. <משה גפני (יהדות התורה):> יש 50% בממשלה ויש 50% בכנסת – – – <היו"ר נחמן שי:> תוכל למצוא עוד מעט הזדמנות לתת עוד הפעם ביטוי לעמדתך. החמצנו, אבל עוד שבע שנים, אמרתי, יהיה תיקון. יהיה תיקון גדול. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, סגן השר. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, אני גם מברך אותך על הפעם הראשונה שאתה מנהל ישיבה. בהצלחה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> שרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, לצערי, כפי שהוגשה על-ידי חברת הכנסת עליזה לביא, יש בה נתונים שגויים, ואני רק רוצה לתקן את הדברים. אין שום מועצה דתית בישראל שיש בה 20 חברים. המועצה הדתית הגדולה ביותר בישראל יש בה 11 חברים בלבד. הרוב המוחלט של המועצות הדתיות יש בהן חמישה חברים בלבד. אנחנו, במשרד לשירותי דת, קבענו כלל, על-פי פסיקה של בית-המשפט העליון, שבכל הרכב של מועצה דתית תהיה לפחות אישה דתית אחת. מכיוון שרוב המועצות הדתיות יש בהן חמישה חברים בלבד, זה אומר שיש 20% נשים. אני חושב שזה ייצוג הולם מאוד. הדרישה ל-50% היא דרישה מוגזמת. היא לא קיימת בשום מקום – לא בכנסת ולא בממשלה ולא בשום גוף אחר. אז אני חושב שכדאי לפחות לדבר לעניין. ייצוג הולם הוא ייצוג נכון, ו-20% זה ייצוג הולם ונכון. אין 5%, כפי שאמרתי, וחבל שלא הקשבת. גם אין מועצות דתיות של 20 איש. אין דבר כזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – שרוצות להיבחר – – – <היו"ר נחמן שי:> נשי מרצ, אתן מפריעות. חברת הכנסת גלאון – – – בכל כוחך. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> המועצה הדתית הגדולה ביותר, כפי שאמרתי כשלא הקשבת, יש בה 11 חברים בלבד. 11 חברים, זאת המועצה הדתית הכי גדולה בארץ. הרוב המוחלט של המועצות הדתיות – חמישה חברים בלבד, ובהן תמיד תהיה לפחות אישה אחת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כמו ביש עתיד, יש להם חמישה שרים – – – <קריאות:> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אלה הם הנתונים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אישה אחת – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אלה הם הנתונים, וחבל להתווכח על נתונים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הרב בן-דהן, יש ביש עתיד חמישה שרים – – – ורק אישה אחת. למה היא לא דורשת בשרים של יש עתיד 50%? אצלנו אומרים – – – אין עם מי לדבר. צבועים, אין עם מי לדבר. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אבל למה אתה מפריע לי? <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא מפריע, להפך – – – יש עוד דוגמה של חמישה. חמישה שרים של יש עתיד – אישה אחת, ארבעה גברים. <היו"ר נחמן שי:> הבנו. הבנו, רק 20%. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> ממני או – – – מיושב-ראש המפלגה. בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> נוסף על כך, אני רוצה להסביר. אנחנו במשרד הכרזנו לפני כמה חודשים שאנחנו הולכים לבטל את ההרכבים של המועצות הדתיות. אנחנו איננו מעוניינים בסחר-מכר הקיים היום בין הרשות המקומית לבין המשרד לבין הרבנות המקומית. אנחנו רוצים לנתק את הפוליטיקה הקיימת היום משירותי הדת – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – ולכן אנחנו מתכננים לבטל את ההרכבים. יושב-ראש המועצה הדתית ייבחר במכרז פומבי, יוכל להגיש מועמדות, כך שממילא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אם אתה תעביר את זה, אני מושכת את הצעת החוק שלי – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – ממילא ההצעה הזאת כרגע לא תוכל להתממש. זה מה שהמשרד הולך לעשות, ובשבועות הקרובים תוגש לכנסת הצעת חוק ממשלתית שתקבע שיושב-ראש המועצה הדתית ייבחר – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, יש לך כל התמיכה – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני לא שומע, אני מצטער. <עליזה לביא (יש עתיד):> אמרתי שיש לך את כל התמיכה ואנחנו – – – במציאות הקיימת אין לי ברירה אלא – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> כבר אמרתי, אני קצין תותחנים – אנחנו לא שומעים טוב, מה לעשות. אם תדברי בקול רם אני אשמע יותר. אני, כפי שאמרתי – – – <היו"ר נחמן שי:> באמת אתה קצין תותחנים? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> קצין בכיר אפילו. <היו"ר נחמן שי:> קצין בכיר. חברים, התותחנים סופגים לפעמים נזקים בשמיעה, אז לכבד את – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו הגשנו את הצעת החוק – – – במציאות הקיימת – – – אם אדוני יעשה את השינוי, אנחנו אתך. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת לביא, שמענו. בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> כפי שסיכמה ועדת השרים לחקיקה, הצעת החוק הזאת, נצביע עליה בקריאה טרומית, ומכאן ואילך היא לא תקודם עד לאחר שהממשלה תגיש את הצעת החוק המקיפה לשינוי ההרכבים של המועצות הדתיות וביטולם. תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> מתי להערכתך זה יהיה? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> כרגע זה מותנה באישור של משרד המשפטים. הצעת החוק הועברה למשרד המשפטים. כידוע, משרד המשפטים לא תמיד ממהר להגיב על הצעות חוק, במיוחד של המשרד שלנו. אנחנו ממתינים לאישור של משרד המשפטים. ברגע שהאישור יתקבל, הצעת החוק הזאת תופץ כתזכיר ממשלתי ותוגש לוועדת שרים לחקיקה. תודה רבה לכם. <היו"ר נחמן שי:> לא, הוא מעביר את זה ואחר כך – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אני מבקשת שהחוק יעבור לוועדת הפנים. <היו"ר נחמן שי:> לא, לא, אמרת שאתה מעביר – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני מזכיר: ועדת השרים אישרה לקריאה טרומית, ולאחר מכן היא תמתין להצעת החוק הממשלתית – – <היו"ר נחמן שי:> מצוין. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – המקיפה בנושא הרכבי המועצות הדתיות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. חבר הכנסת יעקב אשר, להתנגדות. להתנגדות, חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, ועדת הפנים – – – <היו"ר נחמן שי:> ואת רוצה ועדת הפנים אחר כך. כן, בסדר. <עליזה לביא (יש עתיד):> הוועדה למעמד האישה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה – – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, חבר הכנסת יעקב אשר. שלוש דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הכול פופוליסטי. אני אחזור על כמה דברים. אתם יודעים שסיעת דגל התורה מדברת בקול אחד גם בהצבעות, אבל הצביעות הזאת, ומה שהפכתם בתקופה האחרונה, את הנושא הזה של ייצוג נשים, בצורה שתאמינו לי שאתם עושים בדיוק ההפך – בדיוק להפך, גם בנושא החוק הזה של הרשויות המקומיות, שהייתה התנגדות של מרכז השלטון המקומי. אתם הופכים את הנשים בסופו של דבר לאיזה קישוט כביכול, בלי פרופורציות, בלי היגיון, בלי שום דבר, ואתם טובלים ושרץ בידכם. כבר אמרו את זה קודם, על נשיאה שיכולתם לבחור אתמול, ושכחתם את הייצוג ההולם; על כך שבממשלה שלכם יש שרה אחת, ושכחתם את הייצוג ההולם – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> שתיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – וגם במקומות נוספים. אבל הפגיעה שאתם פוגעים בנשים, ובנשים חרדיות, חברת הכנסת לביא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו פוגעים בנשים חרדיות? <יעקב אשר (יהדות התורה):> כן. כן. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו פוגעים בנשים חרדיות? – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> כן. ישבנו אצלך בוועדה, ובכו לך נשים עובדות על כך שהולכים להעלות להן את תעריפי מעונות-היום. נשים עובדות – – <עליזה לביא (יש עתיד):> איפה אתם הייתם כל השנים – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – נשים משכילות. מה עשית בשביל זה? עברו שבועיים מאז. מה עשית בשביל זה? <עליזה לביא (יש עתיד):> מה אני עשיתי? <יעקב אשר (יהדות התורה):> כלום. <עליזה לביא (יש עתיד):> תשאל אתה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה את עושה עם הגננות שלא מקבלות משכורת – – <עליזה לביא (יש עתיד):> איפה אתה היית? איפה אתה היית – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – כי אתם מורידים לבתי-ספר חרדיים? איפה אתם בדבר הזה? אתם פופוליסטים, אתם נאה דורש ולא נאה מקיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> תשאל את – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> לפני שבועיים היה אצלך דיון, ושכחת. אדוני סגן שר הדתות – אדוני סגן שר הדתות – אני לא מבין בכלל, אדוני היושב-ראש. הוא עומד כאן ומדבר נגד החוק, והממשלה הולכת לאשר את זה. אז מה קורה פה? אלא אם כן, אדוני – אני מסיים – אלא אם כן, אדוני, אנחנו נתבשר בזמן הקרוב שאולי תמורת הוויתור של הבית היהודי ליש עתיד, יעברו עוד כמה כספים למוסדות כאלה ואחרים או התנחלויות כאלה ואחרות. היכונו לדיל הבא. <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת לביא, את רוצה להגיב על הדברים של סגן השר? את צריכה עזרה? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר נחמן שי:> לא. אוקיי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – הפורום שהביא סגן השר אלי בן-דהן – – – <היו"ר נחמן שי:> בסדר, תודה. אוקיי, אז זו הייתה תשובה מהירה מהמקום. אנחנו עוברים – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל למה הבית היהודי לא שמים וטו על החוק הזה? <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצבעה – – – <נסים זאב (ש"ס):> סגן השר מתנגד – – – <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים עכשיו להצבעה, חברים וחברות, על הצעת החוק שירותי הדת היהודיים – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא הבנתי, אבל סגן השר דיבר נגד החוק – – – <היו"ר נחמן שי:> סבלנות, אני קורא. – – (תיקון – ייצוג הולם לנשים במועצות דתיות), התשע"ד–2014. נא להצביע, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> לעבודה. בבקשה. הצבעה. חמש, שלוש, שתיים, אפס – לא הגעת, שלי. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 12 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייצוג הולם לנשים במועצות דתיות), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. בעד החוק – 38, נגד – 12 חברי כנסת, נמנע אחד. החוק עובר – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> ועדה למעמד האישה. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, אז יש לנו שתי פניות לשתי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לוועדת המדע. <היו"ר נחמן שי:> ועדת המדע, רגע – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בשתיהן הצביעות חוגגת – – – <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, אז יש שלוש ועדות – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר נחמן שי:> – – ועדת הפנים והגנת הסביבה, ועדה למעמד האישה וועדת המדע – – <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> – – שני היושבים ראש ממשיכים לדבר ביניהם. אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת כדי להכריע. הנושא יוכרע בוועדת הכנסת. תודה רבה לכולכם. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2239/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ד–2014. הנמקה מהמקום של חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב בראש, והמון המון בהצלחה בתפקידך הנוסף החדש. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כולם יודעים שבשביל להוריד את מחירי הדיור צריך להגדיל את היצע הדירות במשק. בעקבות פנייה של תנועת "התעוררות" שהגיעה אלינו, התברר שיש מיליוני מטרים רבועים של בניינים בנויים אך נטושים. מדובר על עשרות-אלפי יחידות בפוטנציה שאינן מנוצלות. בדקנו וחיפשנו למה זה קורה, והתברר לנו – – – <היו"ר נחמן שי:> חברים, חברות, אפילו בועז לא שומע את עצמו, לדעתי. הוא לא שומע את עצמו. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> זה מפתיע אותי שאנשים לא מפסיקים הכול כדי להקשיב לי, אבל בסדר. <היו"ר נחמן שי:> כן. הם יודעים מראש גם מה הם יעשו. בבקשה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> התברר לנו שיש היום פטור של שלוש שנים מארנונה למבנה שמוגדר מבנה נטוש; לאחר מכן, חמש שנים נוספות שבהן משלמים ארנונה מינימלית, ולאחר מכן פטור מוחלט מארנונה לזמן בלתי מוגבל. הדבר הזה מביא למצב שבו מבנים, אין אינטרס לבעלים שלהם לשפץ אותם, לשדרג אותם ולהשמישם למגורים. אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים לשנות את זה. הגשתי הצעת חוק שאמורה לשנות את כל נושא הפטור מארנונה למבנים נטושים. הפטור יינתן לשנה בלבד, בשנה הזאת יהיה לאותם בעלי מבנים זמן לשפץ את המבנים, להשמישם למגורים. מי שלא יעשה כן, לאחר שנה הארנונה תהיה מקסימלית לאותם מבנים, אלא אם כן יהיה פטור כלשהו ששר הפנים יקבע מסיבות ייחודיות. אנחנו מאמינים שהדבר הזה ישנה את האינטרס הכלכלי של בעלי המבנים ויביא לכך שיהיו עוד אלפי, אם לא עשרות-אלפי, יחידות דיור למגורים כבר בתוך שנה, שנה וחצי. הצעת החוק הזאת חשובה מאוד, ואני מבקש מכולם, מכולכם, לתמוך בה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. שר הפנים, הצלחת להגיע. בבקשה, תשובת השר. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עד שנת 2012 קבע סעיף 330 לפקודת העיריות כי נכס שנהרס או ניזוק במידה שלא ניתן להשתמש בו יהיה פטור מארנונה לחלוטין. בדוח ועדת טרכטנברג הוצע לקצר את הפטור לנכס הרוס לתשעה חודשים, עם אפשרות להארכה לשישה חודשים נוספים, שאחריהם יחויב הנכס בכפל ארנונה, בדומה להמלצה לעניין דירות רפאים. אגב, גם אותה קיימנו, אנוכי ושר האוצר, לפני כמה חודשים, וחתמנו עליה אחרי זמן רב שהיא לא יושמה. כל זאת על מנת ליצור תמריץ להשמשת הנכסים לצורך הרחבת היצע הדירות בשוק. הממשלה אימצה בשעתה את ההמלצה באופן חלקי בהצעת חוק ההסדרים לשנים 2011–2012, ובסופו של דבר פוצל הסעיף מחוק ההסדרים, נדון בנפרד ואושר כך שנקבע כי בשלוש השנים הראשונות לנכס ההרוס בעל הנכס יקבל פטור מלא מארנונה, ובחמש השנים שלאחר מכן ישלם ארנונה בתעריף המינימלי הקבוע בהוראות הדין לנכסים מסוגו. לאחר מכן יחזור ויהיה פטור מארנונה בעתיד. הצעת החוק של חבר הכנסת טופורובסקי, אשר אני באמת חושב שהיא הצעה בכיוון הנכון, מבקשת לקבוע כי הפטור יקוצר לשנה בלבד, שלאחריה תשולם – – <היו"ר נחמן שי:> נא לא לדבר בטלפון במליאה, חברים. <שר הפנים גדעון סער:> – – ארנונה בסכום המרבי הקבוע בהוראות הדין לאותו סוג נכס. וכמו כן, ניתנת סמכות לשר הפנים לקבוע סוגי בניינים או בניין מסוים אשר יהיו פטורים מתשלום כאמור. כך בהצעת החוק המקורית. אני תמכתי בוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון האחרון בהצעת החוק, וועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, בתנאי שהמשך קידומה יתואם ויוסכם אתי ועם שר האוצר, ולכך המציע מסכים. אנחנו חושבים שנדרשים תיקונים והתאמות בחוק לגבי התעריף שהבעלים יידרשו לשלם וכן בנוגע לסעיף הפטור בחוק, אבל בהחלט, הכיוון הכללי של קיצור אותה תקופה שקבועה היום בחוק, אנחנו תומכים בו וזה הבסיס. הסיבות העיקריות להחלטת ועדת השרים לחקיקה הן שבעצם מגולם בהצעת החוק של חבר הכנסת טופורובסקי רעיון של זירוז השמשת הנכסים ההרוסים; לבעלי הנכסים יהיה יותר נכון להשמיש את הנכס בהקדם האפשרי, וכך יהיו עוד דירות למגורים, יהיה ניצול יותר טוב. כמו כן, היישום של הצעת החוק יזרים כסף לרשויות המקומיות בסכומים שקשה ברגע זה להעריך אותם, אבל ודאי שברגע שהנכסים האלה יושמשו הדבר הזה יתרום גם לרשויות המקומיות. כמובן, צריך למצוא את התקופה המדויקת, לעשות את ההתאמות, אבל העיקרון שקבוע בהצעת החוק הוא נכון. בראש ובראשונה הוא בא לנקוט צעד נוסף בנושא ההתמודדות עם משבר הדיור. אנחנו נוקטים הרבה מאוד צעדים בכל התחומים, ואני חושב שהצעת החוק הזאת של חבר הכנסת טופורובסקי היא כלי נוסף שכדאי לנקוט, ואני ממליץ לאשר אותה בקריאה טרומית – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר. שלושה ביקשו להתנגד – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – וכמובן, להעביר אותה להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. <היו"ר נחמן שי:> תודה. ביקשו חברי הכנסת אורי מקלב, נסים זאב ומשה גפני, אז אני מבקש מאורי מקלב. משה גפני ידבר? אוקיי. טוב. נסים, אנחנו נתנצל. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה לאחל לך הצלחה בתפקיד החדש. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> פעם ראשונה שאני מדבר כשאתה מנהל את זה. <היו"ר נחמן שי:> אני חושב שהקציתי לך יותר מדי זמן. מייד אקצר את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא חשוב, אני לא הולך לדבר הרבה זמן בכל מקרה. <היו"ר נחמן שי:> טוב, תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מאחל לך הצלחה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, קודם כול אני מבקש – פעמים רבות מגיעים לכאן חוקים, והחוקים נראים על פניהם כאלה נורמליים. אז אני רק מבקש, קודם כול, עובדתית – בסוף אני אגיד על הנשיאה משפט – אני רוצה להגיד לחברי הכנסת על מה מדובר, במי הולכים לפגוע ומה התשתית של הצעת החוק הזאת. בקדנציה הקודמת הובא לוועדת הכספים דיון לגבי הנושא של מבנים נטושים. נדע על מה אנחנו מדברים; רבותי חברי הכנסת, תדעו על מה אתם הולכים להצביע: מדובר על שכנים שנמצאים – אמר לי חבר הכנסת מקלב דוגמה שאנחנו גם דיברנו עליה – היה פיצוץ גז בבניין בנתניה לפני כמה שנים. השכנים שם, שהם ממעמד הביניים, סובלים מהפיצוץ, אין להם מקום לגור, הם משלמים כסף לבתי-מלון או לכל מיני מקומות שהם נמצאים בהם, עד שנגמר התהליך של שיקום את הבניין ההרוס הזה לוקח שנים. מה לעשות, אנחנו חיים במדינה כזאת. הרי לא מדובר על מיליונרים שמשקיעים בבניינים נטושים, מדובר על בנייני מגורים. ואני לא מדבר על תעשייה, שזה עוד דיון בפני עצמו. הרי אנשים לא רוצים שהבניין יהיה נטוש, אנשים רוצים לגור. ואפילו אם רוצים להרוויח, אז רוצים להשכיר את הדירה. הגיע האוצר לוועדת הכספים – תראו את ההבדל בין הקואליציה הקודמת לקואליציה הנוכחית – הגיע האוצר לוועדת הכספים וניהל קרב. הוא רצה כסף. ואנחנו, חברי ועדת הכספים מכל המפלגות, עמדנו כחומה בצורה שיהיה תהליך של שלוש שנים ואחרי זה הנחות. הרי מדובר על מעמד הביניים. הגיע לכאן, לכנסת, שר – שר אוצר – שדיבר על מעמד הביניים. זה המקרה. אני, החרדי, שהייתי יושב-ראש ועדת הכספים, הוא אומר לי תמיד: כשאתה מדבר על מעמד הביניים, אני צוחק. ככה אמר לי השר לפיד. הנה, מעמד הביניים היה על שולחני – לא נתתי בשום אופן לפגוע במעמד הביניים. לא מדובר כאן בעשירים, מדובר באנשים מסכנים שמשתכרים למחייתם והם לא יכולים לשפץ את הדירה הנטושה הזו בגלל אלף ואחת סיבות. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> מדובר באנשים עשירים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> איזה עשירים? עשירים זה בניין נטוש? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> על מה אתה מדבר בכלל? אתה לא יודע על מה אתה מדבר. <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת טופורובסקי, אני קיימתי על זה שלושה דיונים לפחות; הבאתי את כל המומחים שעוסקים בעניין הזה, את כל משרדי הממשלה, ישבו כל חברי הוועדה בדיונים הללו, ואתה מביא עכשיו הצעת חוק כמעט מילה במילה מה שהאוצר מבקש. כמעט מילה במילה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ממש לא. <משה גפני (יהדות התורה):> אז לא, בסדר. אבל זה מה שהאוצר ביקש, ולא הסכמנו לתת להם את זה. לא הסכמנו. תראו מול עיניכם, חברי הכנסת – – – <היו"ר נחמן שי:> התארכו שלוש הדקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. תראו מול עיניכם את המשפחה המסכנה שהבניין שלה נפגע, הדירה שלה נפגעה כתוצאה מפיצוץ של מכל גז בנתניה. ועכשיו אתה בא – הוא לא מצליח עדיין לשפץ את זה, אין לו איפה לגור, ועכשיו אתה הולך לקחת ממנו ארנונה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> יש לשר הפנים אפשרות, במקרים מיוחדים, לתת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> האפשרות הזאת של שר הפנים, אני לא סומך על זה מפני שהאוצר דורש את הכסף, והוא לא יאפשר לו את זה. אין דיבורים כאלה. מה זה? עכשיו הולכים – את מה שאנחנו מנענו, אנחנו כולנו, כל המפלגות, מנענו בקדנציה הקודמת כדי שלא לפגוע באנשים האלה. זה פשוט לפגוע באנשים. <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני קורא לחברי הכנסת להצביע נגד החוק הזה, שהוא נגד מעמד הביניים, נגד משפחות מסכנות, ואני לא יכול שלא להגיד למפלגתו של שר האוצר: צבועים, יכולתם לבחור נשיאה אתמול. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, אתה רוצה להשיב? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, אתה טועה ומטעה. אני מקווה שאתה לא יודע מה אמרת, כי מדובר – ואתה יודע טוב מאוד – על מבנים נטושים שמחזיקים בהם בעלי הון אמידים, והסיבה שהם לא משפצים אותם היא שלא משתלם להם כלכלית לשפץ אותם אלא לחכות כמה שנים שערך הבניין יעלה וערך הקרקע יעלה והם יעבירו את זה הלאה. בהצעת החוק – ואני גם אמרתי את זה – בהצעת החוק תהיה סמכות לשר הפנים לתת פטור בדיוק במקרים כמו אלה, של בניינים שמחזיקים בהם אנשים ממעמד הביניים או למטה, והסיבה שזה מתארך מעבר לשנה היא סיבה ששר הפנים רוצה להעניק בשלה את הפטור, ולכן תהיה לו סמכות. לא יהיה פטור מארנונה לאנשים אמידים שמחזיקים בניינים ועושים עליהם הון, ובגלל זה הרבה מאוד דירות שיכולות להיבנות ויכולות להיות משוכנות על-ידי אנשים ממעמד הביניים לא נבנות ולא משוכנות היום. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> כמה משפחות כאלה אתה מכיר, שמחזיקות דירות מהסיבות האלה? כמה? <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצבעה. בעד? נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 54 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, שלי הספיקה, יפה. תוצאות ההצבעה: בעד – 54, נגד – 11, נמנעו – אפס. תודה רבה. אני קובע שהצעת החוק תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה, כהצעתו של השר, להכנה לקריאה ראשונה. כן, בבקשה? <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת המדע. <היו"ר נחמן שי:> להוסיף את חבר הכנסת אבישי ברוורמן; ביקש להוסיף את שמו, הוא לא הספיק להגיע. <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת המדע. <היו"ר נחמן שי:> מה אתה אומר, חבר הכנסת טופורובסקי? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ועדת הכספים. <עדי קול (יש עתיד):> ועדת הכספים. <היו"ר נחמן שי:> אה, ועדת הכספים? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כן. <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת המדע. <היו"ר נחמן שי:> ועדת המדע היום בפעילות מרובה, אז אנחנו נבחר בפתרון הקלאסי ונעביר לוועדת הכנסת והיא תקבע. שם תתרחש המערכה הבאה. תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה? מעמד האישה – – – <היו"ר נחמן שי:> אני רואה שמעמד האישה הולך יפה היום. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למדריך בתחום החינוך הבלתי-פורמלי), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1296/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> הצעת חוק פ/1296, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למדריך בתחום החינוך הבלתי-פורמלי), התשע"ג–2013; מציעים – חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת בר-לב. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ראשית, הצלחה בתפקידך. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <עמר בר-לב (העבודה):> כבוד גדול. <היו"ר נחמן שי:> תודה, ידידי. <איתן כבל (העבודה):> תעשה אתו סלפי. <עמר בר-לב (העבודה):> חברי חברי הכנסת, עם יד על הלב, איתן, עם יד על הלב, כמה פעמים אמרתם על משהו או מישהו שהכול חינוך? <איתן כבל (העבודה):> כל הזמן. <עמר בר-לב (העבודה):> כל פעם שאמרתם – צדקתם. כן, הכול מתחיל בחינוך. אבל חינוך הוא לא רק פורמלי, חשוב ככל שיהיה; חינוך הוא גם מה שקורה עם הילדים והנוער לפני השעות בבית-הספר וגם אחרי השעות, ובדיוק כאן משתלבות מסגרות החינוך הבלתי-פורמלי. עשרות מסגרות כאלה קיימות במדינת ישראל, פזורות בכל רחבי הארץ: תנועות הנוער, מתנ"סים, מרכזי התנדבות ועוד. מטרת כולם להשלים את הנלמד בבית-הספר, וכפי שנאמר לאחרונה במשרד החינוך – לא רק ללמד כי אם גם לחנך; חינוך, ערכים, אהבת הארץ, אבל לא רק. מדי פעם יד מכוונת, פעם אוזן קשבת, פעם להניח את היד על כתף של נער או נערה שמתקשים ומחפשים את דרכם, ולעתים, אתם יודעים, סתם שהנוער לא יסתובב ברחובות, או שלא ייתקע, אדוני היושב-ראש, מול המסך הדיגיטלי, כמו שקורה פעמים רבות. המדריכות והמדריכים, החונכים והחונכות, צעירים בוגרי צבא שעושים ימים ולילות בתחושת שליחות וערבות הדדית, נמצאים באותן מסגרות יחד ולמען הילדים והנוער. אני מכיר אותם היטב, מקרוב, מהתקופה שבה הובלתי את תנועת "אחריי!". תאמינו לי, הייתי שם ואני יודע, ראיתי אותם. המדריכים הצעירים הללו מוסרים את כל מרצם, נפשם, יכולתם, יום ולילה והרבה מעבר לחובתם הפורמלית למען ערכי החינוך האלה. רבים מהמדריכים והמדריכות הם חיילים וחיילות משוחררים. לחלקם היה גם רקע ויש רקע של חינוך בלתי פורמלי עוד לפני השירות הצבאי, חלקם במסגרת הדרכה בשירות הצבאי. אבל למרות כל החשיבות שכולנו מסכימים עליה בנושא החינוך, עדיין החינוך, אדוני שר הרווחה, לא מוכר על-ידי המדינה כעבודה מועדפת וחיילים משוחררים לא מקבלים מענק עבורו. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לתקן את העיוות הזה ולהוסיף לרשימת העבודות המועדפות לצעירים ולצעירות אחרי צבא גם עבודה מועדפת בתחום החינוך הבלתי-פורמלי. ומה יצא לנו, למדינה, מזה? ראשית, היא תיתן העדפה ברורה לחינוך. לא מספיק לדבר על ערכים, צריך גם לעשות, ויש כאן הזדמנות למדינה, לכנסת הזאת, להוכיח שהיא עושה. שנית, אני סבור שזה יוביל לכך שיותר ויותר בוגרי צבא ובוגרות צבא יתרמו חצי שנה מחייהם אחרי השירות לחינוך, שלא לדבר על היתרון הערכי שקיים כאן – לתת תוקף מעשי, מוחשי, לאמירה שהכול חינוך; לתת ביטוי לכך שהמדינה רוצה שצעירים לא ישקיעו רק בהיי-טק, כי אם ישקיעו את מרצם גם בחינוך, ולהכיר בחינוך כנדבך מרכזי וחשוב בחברה הישראלית. תסבירו לי, חברי חברי הכנסת, מה ההיגיון שמי שעובד אחרי צבא כחדרן בבית-מלון מקבל מענק – וזה בסדר – אבל מי שמדריך בתנועת נוער או במרכז התנדבות לא מקבל מענק? תסבירו לי את ההיגיון שמי שעובד בבניין מקבל מענק – וזה חשוב, בוודאי – ומי שעובד במסגרת שיקומית או טיפולית לא מקבל מענק כזה. ואתם יודעים למה, חברי חברי הכנסת? ככל שתעשיית הבניין והמלונאות וענפים אחרים הם חשובים, בוודאי כולנו מסכימים שתחום החינוך אינו נופל בחשיבותו, אז גם אם לתפיסתך, אדוני שר הרווחה, זו לא תכלית החוק, מדוע לא לעשות מה שנכון? הרי אנחנו כאן לא כטכנוקרטים מבצעי חוקים או מחוקקי חוקים, אלא אנחנו אלה שתפקידם לחוקק חוקים לשנות את המציאות לפי האמונות שלנו. לצערי, החלטת ועדת השרים, המתנגדת להצעת החוק הזאת, מצביעה על כך שגם בנושא החינוך פיה ולבה של הקואליציה אינם שווים. הטענה להתנגדות הייתה שלמענק העבודה המועדפת יש שתי תכליות: האחת, הפניית חיילים משוחררים לעבודה בסוגי עבודות הנחוצות למשק המדינה; והשנייה, לעודד עבודה ישראלית. אם כך, אז מה בעצם הבעיה? הרי זה ברור שחינוך בלתי פורמלי עומד בתכלית החשיבות והנחיצות למדינה. אני לא חושב שיש על זה ויכוח. מובן כי מדובר בחיילים וחיילות משוחררים, לכן מדובר בישראלים, זה ברור. אבל מתברר ומסתבר שלממשלה הזאת לא מספיקה החשיבות הערכית של העניין, אלא שתכליתו האמיתית של החוק הקיים בביטוח הלאומי היא להחליף את כוח האדם הזר החוקי שנמצא כאן במדינת ישראל כחוק. זה הכול. זו התכלית האמיתית. כל השיקולים האחרים הושלכו: ערכים, ערבות הדדית, תרומה לקהילה וכן הלאה. כל אלה הושלכו לפח תחת הכותרת הלאומנית "החלפת העובדים הזרים". זו מטרת החוק הנוכחי של הביטוח הלאומי. בדוח ששלח אלי משרד הרווחה, ובו מסקנות הצוות לבחינת ענפי התעסוקה המזכים, התפיסה העכורה הזאת מובאת לידי ביטוי בצורה ברורה. הרשו לי לצטט לכם קטע מזה: הצורך לעסוק בו, במענק, שימשוך אך ורק במקום שבו נצפה מחסור בעובדים ישראלים ותעסוקה של עובדים. אז מכיוון שאין צפי לתעסוקה של עובדים זרים בתחום החינוך – אתם יודעים, חלקם אפילו מתקשים לדבר עברית, בוודאי לקרוא ולכתוב – אז אין להתעסקות בחינוך מקום במסגרת עבודה מועדפת. וכמובן, אחרי יעלה שר הרווחה, אולי נציג אחר, ויגיד שבוודאי מכירים בחשיבות החינוך הבלתי-פורמלי, ושמבחינתם צריך לתקצב את זה, אבל במסגרת אחרת; אולי במסגרת משרד החינוך. ואני שואל אותך, אדוני שר הרווחה: האם זו אחריותך לקבוע מה תכליתו של החוק? האם הערך היחיד שמקודש בעיניך הוא סילוק הגר? אני בטוח שלא, כפי שאני מכיר אותך. האם התוקף של הרוח היהודית והציונית, זה התוקף שלה? גם בעניין הזה אני בטוח שהערכים שלנו דומים, אם לא זהים, ולכן אני מתפלא. שכחנו את סולם הערכים הזה? מה המטרות שלנו כאן? מבחינתי, התשובה ברורה לחלוטין: עבודה מועדפת שמטרתה, בראש ובראשונה, לסייע כלכלית למי שתרמו לשירות הצבאי ולאכוון אותם לתפקידים שיתרמו לחברה. אין תרומה גדולה יותר מכך, בוודאי בתחום החינוכי, כפי שאני רואה את זה. וכפי שהזכרתי קודם, אתם עצמכם, חברי מהקואליציה, אמרתם שהכול חינוך, ואני מסכים. לקראת סיום, המענק החד-פעמי הזה לא יהפוך את אותם מדריכים לעשירים, אבל יש בו אמירה ברורה, אמירה ערכית: מדינת ישראל צריכה אנשים כמוכם; מדינת ישראל רוצה אנשים כמוכם. אני חושב שזו אמירה מאוד מאוד חשובה. ולכן, חברי מהקואליציה, אני מבקש מכם, אל תהיו טכנוקרטים, אל תהיו אוטומטית נגד, תלכו עם הלב שלכם. האם החינוך הבלתי-פורמלי איננו תכלית ראויה לעבודה מועדפת לבוגרי או בוגרות צבא, שנתנו כמה שנים מחייהם למען מדינת ישראל? תענו לי בבקשה בהצבעה. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. בבקשה, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, ברכותי, חברות וחברי כנסת, אדוני חבר הכנסת בר-לב, אכן נאום יוצא מן הכלל על ערכים, אלא שהוא לא מכוון לכתובת הנכונה. החוק הזה נחקק, ואני לא רואה בחוק שום דבר שיש בו שנאת הגר. לא צריך בכל מקרה לצייר אותנו כשונאים של גר כזה או אחר, כשאנחנו מדברים בסוגיה פשוטה של חוק שאומר שיש לעודד ענפים יצרניים, חבר'ה, ללכת לענפים יצרניים, ובטבלה שמוצמדת לחוק גם נאמר לאיזה ענפים. חשבתי שבוועדה שהוקמה – והגיעו בקשות מהסוג של הצעת החוק שלך – חשבתי שיש סדרי עדיפויות לתקציב מאוד מוגבל. וכן, אני כשר הרווחה חייב להגיד לך, אדוני, שבין לשלם, להיות מדריך בתנועה או מדריך ב"אחריי!", ולעודד את זה, אני מעדיף לעודד את ההמלצה שמדברת על חבר'ה צעירים שייכנסו לסיעוד. וכן, אני חושב, בניגוד למה שאתה חושב, שאם התקציב מוגבל, אז עדיף וראוי יותר שהבוגרים שלנו ילוו קשישים שמונה שעות ביום וילוו ילדים עם מוגבלויות. לא שלהיות מדריך בתנועה או ב"אחריי!" וכו' וכו' זה לא חשוב, אבל בסדרי עדיפויות, היות שאנחנו לא הוספנו כסף לחוק אלא אנחנו צמצמנו, אני חושב שמאוד אחראי מצדי כשר לקבל החלטות בסדרי עדיפויות, ואני בהחלט קיבלתי את ההמלצות של הוועדה. אנחנו מערערים עליהן, גם הסוגיה שלך נכנסה לתוך הערעור החדש. אנחנו יושבים בשבוע הבא וגם זה יובא בחשבון. אבל אני אומר לך מראש שהגיעו עשרות בקשות, והיינו צריכים לעשות לזה סוף. אני חשבתי, וכך גם הוועדה, שעבודה בחקלאות, בגלל הקושי הגדול באזורי הערבה ובאזור הצפון להשיג עובדים, ראוי שתהיה בראש סדר העדיפויות. לעבוד כעובדים סיעודיים – יש לנו מצוקה גדולה מאוד בפריפריה. אגב, הנושא של מתדלקים – אני המלצתי להוריד את זה. <עמר בר-לב (העבודה):> מצד שני הוספתם קציני ים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תראה, כאשר הצי הישראלי, כאשר אנשים מבקשים ואומרים שהצי הזה כבר נעלם, וכן יש מקום לכך שצעירים שרוצים להיכנס לענף הזה – שהוא ענף מאוד חשוב, אני חושב שהוא גם מכבד את המדינה – גם שם היינו מאוד מוגבלים. מה כן עשינו? חבר'ה שנכנסים לסיעוד ולחקלאות, אנחנו ביקשנו להוסיף להם עוד מענק, אחרי חצי שנה ואחרי שנה. זאת הסיבה שוועדת השרים דחתה את החוק שלך. בכל מקרה, אני מגיש את המלצות הוועדה כהצעת חוק ממשלתית. יש לך שתי אפשרויות: אם אתה רוצה להצביע, אנחנו נצביע ונפיל את זה; או שנשב עוד הפעם, נבחן – זה תלוי בך, אדוני. אבל ועדת השרים מבקשת לדחות את הצעת החוק שלך. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני השר, לפני חצי שנה נתבקשתי לדחות את זה בחודשיים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ראה, שוב, חבר הכנסת בר-לב, אמרתי שהיו כל כך הרבה בקשות, עשרות בקשות. אני חשבתי שראוי, היות שכל אחד מרגיש את התחושה הזאת שלך, שההצעה שלו הכי דחופה, בסבלנות אין-קץ, ממילא זה אמור להיכנס ב-1 בינואר 2015. אז חשבתי שיש לנו זמן להזמין את כולם ולערער. אני מזמין גם אותך, תשב אתנו. <עמר בר-לב (העבודה):> בכמה זמן אתה מציע לדחות? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> בסוף החודש הזה, בעזרת השם, אני מביא את זה בפני הממשלה. אשמח בשבוע הבא לשבת אתך. <עמר בר-לב (העבודה):> בסדר, אני אשמח לשבת אתך ואני אשמח לדחות את זה בסדר גודל של חודשיים. <היו"ר נחמן שי:> זה מקובל? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תראה, אם אתה רוצה למשוך את זה לחודשיים, זה יהיה המקסימום. אבל שוב, אני אומר לך, אני עשיתי ספירה, פחות או יותר, לגבי הצעת החוק, של חבר'ה שנמצאים בתנועות נוער ו"אחריי!" והכנה לצה"ל, חבר הכנסת בר-לב, זה אלפי אנשים. אגב, בכל החוק הזה יש תקציב של 140 מיליון, ואנחנו משחקים בסכום אפס. זה לא שאנחנו מביאים עוד כסף. אני גם חושב שלא צריך להביא עוד כסף. להשאיר את זה. אנחנו משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו. <עמר בר-לב (העבודה):> אני מקבל את הצעתך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה מקבל את הצעתי, מאה אחוז. <היו"ר נחמן שי:> מאחר שהשר כבר עלה להשיב, אנחנו חייבים להמשיך בתהליך, שזה אומר הצבעה. אם אתה מוכן, חבר הכנסת בר-לב, להפוך את זה להצעה לסדר-היום, לא נצביע, ויש פה סיכום בינך לבין השר, להפוך להצעה לסדר-היום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> להצעה לסדר-היום זה אפשרי. <איתן כבל (העבודה):> להצעה לסדר-היום שלא תידון לעולם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא נכון. <היו"ר נחמן שי:> להצעה לסדר-היום. להפוך להצעה לסדר-היום, זה בסדר? אז לא מצביעים. אז אנחנו מדלגים על ההצבעה ויש פה הסיכום ביניכם. לא. אז נצביע על הצעתו של חבר הכנסת בר-לב כהצעה לסדר-היום שתועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד? בבקשה. סליחה על האיחור הקל. אני מדגיש, זו הצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 66 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למדריך בתחום החינוך הבלתי-פורמלי), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר נחמן שי:> ראש הממשלה טעה – קודם כול, התוצאה היא 66 בעד, נגד – אפס. ראש הממשלה שגה והצביע במקומו של שר החוץ, ואת זה הוא מבקש לתקן. ההצבעה עדיין 66, ואנחנו רושמים תיקון – ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה, חברים. <הצעת חוק העונשין (תיקון – הכפלת ענישה בשל פגיעה ברגשי דת ומסורת), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/779/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) <היו"ר נחמן שי:> אני עובר להצעת החוק הבאה, הצעת חוק פ/779. תשיב עליה השרה לימור לבנת בשם שרת המשפטים. הצעת חוק העונשין (תיקון – הכפלת ענישה בשל פגיעה ברגשי דת ומסורת), התשע"ג–2013. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. לרשותך עשר דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו עדים בתקופה האחרונה לגל עכור, מסוכן, של פגיעה במסגדים, בכנסיות, בסמלי דת, ונשאלת השאלה איך אפשר לעצור את הגל הזה. עלתה הצעה בממשלה, עלתה הצעה שהובאה בפני ראש הממשלה להתייחס לאנשי "תג מחיר" כאל ארגון טרור, והיא נדחתה. גם אנשים שנפגע רכושם באום-אלפחם, בפוריידיס וביישובים אחרים, בג'יש, בטובא, לא פוצו אפילו. לצד האי-מעש יש כאן אמירה של כמעט השלמה עם המצב, לא מתייחסים בחומרה הראויה, ולכן, יש צורך במשהו הצהרתי. המשהו-ההצהרתי הזה הוא ההצעה הזאת, שמבקשת להכפיל את העונש – כפל – גזר-הדין הוא עונש כפול מבחינת שנות המאסר, כדי לשלוח מסר. עד היום אני לא יודע אם אנשים נאסרו לאחר גזר-דין בעניינים האלה. אגב, אני מתייחס לכל פגיעה בכל הדתות, כלומר לגבי מוסלמים, נוצרים, יהודים, דרוזים. כל פגיעה ברגשי דת – בעיקר מקומות דת, אני מתכוון, אדוני היושב-ראש – צריכה לבוא על עונשה בחומרה יתרה. נכון, יכול להיות שאנשים יגידו: תשמע, שש שנים זה מוגזם, זה יותר מדי וכו'. בינתיים אני לא רואה שיישמו את זה בעונש של שנה או של שנתיים במה שמתרחש לאחרונה. יתרה מזאת, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש צורך להחמיר, או אולי חקיקה – אני לא יודע אם שמת לב, אדוני, אתה ער לרשת החברתית – זה מעניין לעניין באותו עניין: הטוקבקים לאחר, למשל, תאונות דרכים שבהן נהרג ערבי. אתה נכנס לכמה אתרים, אתרים ראשיים, מובילים. אתה רואה את התגובות והטוקבקים, עיניך חושכות. חושך בעיניים. איזה גזענות, איזה שנאה. טוב, עוד ערבי מת, איזה סוף שבוע נהדר, פחות ערבי אחד, פחות שני ערבים. אולי גם צריך לחוקק חוק נגד ההחמרה של החוק הקיים – למרות שקיים חוק, אבל הוא לא מיושם. יש צורך באמירה, יש צורך באמירה נגד הדברים האלה. אגב, תמיד מבקשים משלטון הרוב יותר מאשר מהמיעוט, כי אתה יכול לבוא ולהגיד לי: אבל לפעמים יש גם אמירות כאלה בצד השני; א. אין פרופורציה; ב. מבקשים משלטון הרוב, מהמדינה, ממי ששולט, יותר מאשר מאלה שנמצאים תחת שלטון, ממודרים ומקופחים. אני קורא לחברי הכנסת לעשות מעשה שהממשלה וועדת השרים לא עשו, והוא לשלוח מסר של יחס חמור יותר למעשי "תג מחיר", נגד פגיעה גם במסגדים, גם בכנסיות, גם בח'ילוות, שהיו לאחרונה, והם לא מטופלים כראוי. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. משיבה השרה לימור לבנת בשם שרת המשפטים. בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להשיב על הצעת חוק העונשין (תיקון – הכפלת ענישה בשל פגיעה ברגשי דת ומסורת), הצעת החוק של חבר הכנסת אחמד טיבי, בשם שרת המשפטים, השרה ציפי לבני. הצעת החוק של חבר הכנסת טיבי, כפי שהוא הסביר כאן, מציעה לתקן את חוק העונשין כך שתוכפל הענישה על עבירות שפוגעות ברגשי דת ומסורת, לגבי עבירות עלבון דת, הפרעות לפולחן וכניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה, ולקבוע עונש של שש שנות מאסר במקום שלוש שנים, ולגבי העבירה של פגיעה ברגשי דת, סעיף 173 לחוק, מוצע לקבוע עונש של שנתיים מאסר במקום שנה. אני גם שמעתי את חבר הכנסת טיבי עכשיו – אני מייד אשיב, כמובן – אני לא יכולה להימנע מלהזכיר ששמעתי את חבר הכנסת טיבי עכשיו מדבר על עבירות חמורות, גם בעיני, של "תג מחיר", על כך שלא מתייחסים אליהן, על טוקבקים, שגם הם חמורים כמובן. חבר הכנסת טיבי לא הזכיר, לצערי, כי צריך ונכון היה להזכיר – כפי שאמרת, זה מתייחס, והחוק מתייחס כולו, וגם הצעת החוק שלך, מן הסתם, לכל הדתות, לפגיעה ועלבון וכו' בקודשי הדתות כולן, אבל לא הזכרת הסתות נגד יהודים, הסתה במסגדים, תהלוכות, "בדם ואש" ועוד כהנה וכהנה. אני לא ארחיב כרגע, אבל השר לביטחון פנים, שנמצא כאן אתנו, יכול בוודאי לפרט עוד הסתות נגד יהודים, שנעשות, חלקן, בחסות חברי כנסת שיושבים כאן. אז אם אנחנו נכנסים לזה, אפשר כמובן להיכנס ולהתייחס למה שקורה לא רק בפגיעה בקודשי דת, שאותה אני מגנה מכול וכול, במסגדים, אלא כדאי להזכיר מה קורה כאשר מסיתים בחסות חברי כנסת, כאן, ושיח'ים ואימאמים נגד יהודים. אבל אני רוצה להשיב – לקחתי את הנייר הלא-נכון, אני מתנצלת. ליד השרה גרמן יש לי שם ערמת ניירות גדולה – – – <היו"ר נחמן שי:> כן, כי יש לך כמה חוקים פה להשיב. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה זה? אז הוא יביא לי את זה. פשוט יש לי עוד הצעת חוק אחרי זה. אני מתנצלת. <היו"ר נחמן שי:> קורה, קורה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני פשוט עונה בשם השרה לבני. יש לי פה עוד כמה וכמה הצעות חוק. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ובכן, אנחנו ודאי מסכימים שיש מקום להחמיר עם הפוגעים במקומות קדושים בכוונה להסית נגד דת, בכוונה לפגוע במאמינים, ויחד עם זה צריך להדגיש כאן שההסדרים בחוק העונשין הנוגעים בפגיעה בקודשי דת נותנים במידה רבה – ההסדרים הקיימים, אני מתכוונת, בחוק – נותנים מענה למקרים החמורים. אני אפרט. כך, למשל, סעיף 144ו לחוק העונשין, הקובע נסיבה מחמירה על מי שעובר עבירה מתוך מניע של גזענות או של עוינות כלפי ציבור, בין היתר מחמת דת או קבוצה דתית – משמעות הנסיבה המחמירה היא הכפלת העונש בצד אותה עבירה או מאסר עשר שנים, לפי העונש הקל יותר. נסיבה מחמירה זו חלה על עבירות רכוש ואלימות, ולכן היא תחול על חלק מהעבירות המפורטות בסעיפים 170–173 שאותם מבקש חבר הכנסת אחמד טיבי לתקן. לכן זה בעצם מייתר את זה. נוסף על זה, העבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 453 לחוק העונשין, קובעת עונש של ארבע שנות מאסר על מי שפוגע במזיד או הורס נכס בעל ערך דתי. כאשר עבירה זו נעשית מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, העונש יוכפל לשמונה שנות מאסר. עכשיו אני רוצה להדגיש: ההסדר שתואר אינו נותן מענה ביחס לעבירות שאינן פגיעה ברכוש או אלימות. לגבי העבירות האלה תיערך במשרד המשפטים בחינה בדבר ההסדר הראוי, בשים לב למדרג הענישה הקיים. נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני מבקשת מחברי הכנסת להצביע נגדה. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה להשיב? לא, אתה מוותר. בבקשה. הצבעה בתוקף. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – הכפלת ענישה בשל פגיעה ברגשי דת ומסורת), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד הצעת החוק – 15, נגדה – 40, אין נמנעים. הצעת החוק לא התקבלה. מי לא הספיק? <קריאה:> המחשב. <היו"ר נחמן שי:> זה קרה לי אתמול. חבר הכנסת בועז טופורובסקי מודיע שהוא נגד. המחשב אצלו לא עבד. זה קורה. גם את אמרת משהו, חברת הכנסת קול? לא. היית רק רמקול לחבר הכנסת טופורובסקי. <הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה לגזענות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/447/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אני עובר להצעת החוק הבאה, הצעת חוק פ/447, הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה לגזענות), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת. תשיב שוב השרה לימור לבנת, בשם שרת המשפטים. בבקשה, חבר הכנסת הורוביץ. לרשותך עשר דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עוסקת בהסתה לגזענות. אנחנו מבקשים להוסיף להגדרה הקיימת, שכוללת צבע עור, השתייכות לגזע או למוצא לאומי אתני, גם את ההגדרה של דת, השתייכות לקבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או עובדים זרים. אנחנו מדברים על הסתה לגזענות, ואנחנו רואים מקרים קשים בחברה הישראלית של הסתה נגד ציבור על רקע הקבוצות האלה, שאני מניתי. אנחנו עכשיו קיימנו בכנסת אירוע גדול של השדולה הגאה, השתתפו כמעט 30 חברי כנסת, היה אירוע מאוד יפה, מאוד מרגש, אבל גם אירוע קשה, כי באירוע הזה שמענו על מקרים בלתי נסבלים, שבשל הסתה פרועה, בוטה, פוגענית, בני-נוער נפגעו, נרדפו, הושפלו, כולל מקרים של פגיעה פיזית, וגם פגיעה עצמית, עד כדי התאבדות. הדברים האלה הם תוצאה – וחייבים לראות את הקשר בין הסתה ופרסומים שחוצים את גבולות חופש הביטוי. אני האחרון כאן שאבוא ואנסה לצמצם את חופש הביטוי או לפגוע בחופש הביטוי, אבל יש לפעמים הסתה, אמירות, פרסומים, שהם בגדר התרת דם. ועל כך אנחנו מדברים. אם דמות ציבורית, שמקבלת את משכורתה מהציבור, כמו למשל רב היישוב מזכרת-בתיה, אומר שיחסים בין בני-זוג גברים הורסים את התא המשפחתי ומקעקעים את יסוד החברה הישראלית, אלה דברים שהם בגדר הסתה פרועה. כאשר אנשי ציבור, רבני עיר, וגם חברי כנסת, ואפילו שרים, משתלחים במילים פרועות, בוטות, קיצוניות, נגד מאות-אלפי אזרחים ישראלים – ישראלים וישראליות – הדברים האלה הם בבחינת הסתה. והסתה, על-פי החוק הקיים, מוגבלת לצבע עור, השתייכות לגזע או מוצא לאומי אתני, ולדעתנו – וזאת הסיבה להצעת החוק הזאת – ההגדרה הזאת צרה מדי. אני גם אומר לחברי במפלגות הדתיות, התיקון שלנו מבקש לכלול גם הסתה על רקע דת או השתייכות לקבוצה דתית. גם בעניין הזה – אני אומר – גם בעניין הזה צריך לטפל, ואני מזכיר את הדברים שאמר לפני חבר הכנסת אחמד טיבי בעניין הזה, ואני חושב שיש פה צורך לתקן את הטעות. בעוד יומיים, חברות וחברים, יתקיים בתל-אביב מצעד הגאווה, אירוע מאוד גדול, שמושך אליו מאות-אלפי אנשים. כשאנחנו נראה את כל התמונות האלה בטלוויזיה, ונראה את הכתבות בעיתונים, אולי תהיה תחושה אצל חלק מהאנשים שבאמת הבעיה שלנו כבר לא כל כך קשה, התקדמנו, והחברה הישראלית מאוד נאורה וליברלית. אבל אסור לטעות: הדברים האלה הם עדיין בעיה קשה ביותר. וכשאני נתקל במכתבים ופניות אלי מצד נערים ונערות, מצד הורים, מצד אנשים מבוגרים ואנשים צעירים, מצד חיילים, מצד סטודנטים, מצד אנשים שמופלים בעבודה, ולפעמים מאבדים את מקום העבודה שלהם על הרקע הזה, אני חושב שאנחנו, כבית-המחוקקים של מדינת ישראל, צריכים לעשות מעשה. הכנס הזה שקיימנו היום בכנסת, מתקיים זאת השנה החמישית, ומשנה לשנה מספר חברי הכנסת שמגיעים אליו הולך וגדל. אני שמח על כך, אני רואה בזה ביטוי ללגיטימציה של העניין, להזדהות, לסולידריות מחברי כנסת מכל הסיעות בבית כמעט – כמעט – אבל עדיין העניין הזה דורש הסדרה חקיקתית. אני לא יכול להתעלם מהקשר בין האמירות המסיתות, בין הביטויים, בין האלימות המילולית, לבין אחר כך האלימות שחווים אותה ברחוב – ברחוב ממש. כי כשאני מקבל תלונות על אנשים שחטפו מכות, שחטפו אבנים, עם מקלות, עם כל מיני – באמת, אלימות פיזית קשה – רק כי הם – אני לא יודע מה – החזיקו יד ביד, או התחבקו, דברים הכי תמימים, הכי טריוויאליים ובנאליים, ועל זה הם הושפלו או הוכו. דבר כזה, אסור לנו להשלים אתו. ומי שחושב, חברי חברי הכנסת, שהעניין הזה הוא רק נחלה של קבוצה מסוימת או מישהו שעושה כאילו פרובוקציה – כי אני שומע אנשים אומרים: למה הם עושים פרובוקציה? חברים וחברות, זוג שמחזיק יד ביד זה לא פרובוקציה. מי שכאן לא בסדר זה אלה שתוקפים אותם ורואים בזה פרובוקציה. ולכן אני אומר: בואו כולנו נחזק את הסולידריות החברתית ובואו כולנו נתגייס כדי שתופעות כאלה לא יהיו בחברה הישראלית. ושאף אחד כאן לא יחשוב שזה איזה דבר רחוק ושהוא נחלה של קבוצה מסוימת; היום זה ערבי ומחר זה חרדי – וכן, אני מודה, יש גם חרדים שמותקפים כתוצאה משנאה ומהסתה – ומחר זה רוסי, ואתמול זה אתיופי, וזה מישהו מהפריפריה וזה מישהו מתל-אביב, וזה גברים וזה נשים, וזה כו-לנו. והמטרה שלנו והמשימה שלנו ככנסת שמייצגת את החברה הישראלית זה להילחם בפשעי השנאה האלה ולהילחם בהסתה ולהילחם באלימות המילולית שמובילה לאלימות פיזית, וזאת מטרתה של הצעת החוק הזאת. עכשיו, גברתי השרה לימור לבנת, שתשיב לי, דיברתי אתך קודם, והגעתי להסכמה שהצעת החוק הזאת תהפוך להצעה לסדר-היום, כי מה שאני מעוניין בו זה דיון אמיתי בוועדה; ללבן את העניין כדי שכולנו נוכל להתאחד סביבו ובאמת לקדם את הטיפול בכך – למשל, שהדברים יודגשו במערכת החינוך, שהדברים יודגשו בקרב בני-נוער, בקרב ארגונים. ולכן, אני מוכן להפוך את זה להצעה לסדר-היום, כי אני רוצה שהנושא הזה יטופל, וזה באינטרס של כולנו, מעבר למחלוקת המפלגתית, מעבר להשתייכות הפוליטית, לטפל בעניין הזה. ואני יודע שאת שותפה לי בקו הזה, ואני יודע שהרבה מאוד חברי כנסת שותפים בעניין, כי את העניין הזה, חברות וחברים, בעניין הזה צריך סוף-סוף לטפל. ואם אני עוד פעם אחת אשמע, כמו ששמעתי הבוקר בכנס, שבחורה פה בירושלים, תלמידת תיכון, התאבדה על הרקע הזה – באמת, כדי שנער או נערה יגיעו למצב הקיצוני שישימו קץ לחייהם, תחשבו מה בן-אדם כזה צריך לעבור כדי שישלח יד בנפשו, מה עבר כתוצאה מדברים ששמע מהסביבה שלו, מבית-הספר. כשהיום בשדולה שלנו הוצג מחקר שיותר מחֵצי מבני-הנוער הלהט"בים חוו הטרדה, רדיפה, השפלה, כולל חלקם תקיפה פיזית, יותר מחֵצי מבני-הנוער הלהט"בים, חברי חברי הכנסת – אנחנו חייבים לשים קץ לעניין הזה – – – <משולם נהרי (ש"ס):> חַצי ולא חֵצי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סליחה? <היו"ר נחמן שי:> מה רצית להגיד? <משולם נהרי (ש"ס):> מחצית, לא חֵצי. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, זה – חשבתי שתגיד – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מחצית, יותר ממחצית, יותר ממחצית. <משולם נהרי (ש"ס):> – – – הוא אמר חֵצי – – – <היו"ר נחמן שי:> זו תופעה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, יותר מחצי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא, על העברית. <היו"ר נחמן שי:> הוא העיר על העברית, אבל התופעה – מה, היא בלתי נסבלת, מה יש להגיד. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ההבדל בין חַצי לחֵצי – הוא תיקן את העברית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> וזה דבר שתאמינו לי, חבר כנסת נהרי, תאמין לי, תאמין לי שגם אתה חייב – אף אחד, אף אחד לא יכול להישאר אדיש לפגיעה בבני-נוער, באמת. זה דבר שכולנו חייבים להתאחד סביבו. לכן, אני מוכן שזה יידון – – <היו"ר נחמן שי:> כהצעה לסדר-היום. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – כהצעה לסדר-היום, ואשמח לשמוע גם את הדברים של שרת התרבות, שתשיב על הצעת החוק הזאת. ואני באמת מסיים את הנאום שלי כאן בקריאה לכולנו, קודם כול למי מאתנו שחטא בהשתלחות, בוא נאמר את זה, חריגה, נגד קבוצות מסוימות בחברה הישראלית, למתן את דבריו, וכולנו כאן – לגנות יחד תופעות של הסתה ושל אלימות מילולית, שמובילות, לצערי הרב, גם לפגיעה, לתקיפה, עד כדי התרת דם של ממש. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. אחרוג מהפרוטוקול ואצטרף אליך בכל מילה שאמרת. תודה. אני מזמין עכשיו את השרה לימור לבנת להשיב, בשם שרת המשפטים. תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, זו פעם ראשונה שאתה מנהל את הישיבה בתור סגן? <היו"ר נחמן שי:> כן, גברתי, חברת הכנסת גלאון. <קריאה:> ברכות, נחמן. <קריאות:> – – – <קריאה:> בירכנו אותו. <היו"ר נחמן שי:> אבל חברת הכנסת לביא בירכה. האמת, בירכה גם בירכה. <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עליזה – – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, השרה לבנת. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, קודם כול, מובן שהצעתך להפוך את זה להצעה לסדר-היום – סיכמנו עליה לפני שעלית לדוכן, ואני חושבת שהיא גם נכונה וטובה, משום שאכן יש כאן קושי מסוים. אני משיבה כאן לא כשרת התרבות אלא בשם שרת המשפטים, שאמורה הייתה להשיב על הצעת החוק וביקשה ממני להשיב בשמה. יש כאן קושי כאשר יש צמצום של גבולות חופש הביטוי – הזכרת את זה קודם – דבר שאנחנו לא רוצים מחד גיסא, ומאידך גיסא הצורך באמת להגן מפני פוגענות ופגיעה באותה קבוצת אוכלוסייה של הקהילה הלהט"בית שהזכרת אותה כאן. והקושי הזה, באמת, שמוצב כאן – יש, אגב, מענים לזה בחוק היום. אני יכולה לקרוא לך כאן ולקרוא כאן בפני המליאה את התשובה, אבל אני אוותר על זה, ורק אומר מילים קצרות שמתייחסות לדברים שאמרת כאן. אני – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – כמה מילים לגבי התשובה להחמרה, למה שקיים בחוק. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> למה שקיים בחוק? אני יכולה לומר. יש איסור – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה גם התיקון שלך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני יכולה להגיד, יש איסור – אני אומר – סליחה, חבר הכנסת נסים זאב, אם אתה מבקש אז אני אומר: על התבטאויות פוגעניות ומסוכנות ואפליה יש, למשל, איסור בסעיף 144ד2 בחוק העונשין על הסתה לאלימות; יש איסורים שקבועים בחוק: איסור אפליה במוצרים, שירותים, כניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, עיסוקים; חוק איסור לשון הרע; סעיף 144ו לחוק העונשין – אני השבתי קודם לחבר הכנסת טיבי בעניין אחר, אבל בדיוק לאותו סעיף, שקובע נסיבה מחמירה לעבירה אחרת, שמבוצעת ממניעים של גזענות או עוינות כלפי ציבור, ועוד כהנה וכהנה. זאת אומרת, התוספת לסעיף הגזענות כאן יכולה עוד לצמצם את חופש הביטוי, דבר שלא היינו רוצים לעשות, ולכן יש כאן התנגשות מסוימת שהיא בעייתית, וספק אם זה המענה הנכון לאותם דברים שהעלה כאן חבר הכנסת ניצן הורוביץ. זה שנים רבות מאוד אני מכירה היטב את הסוגיות שהעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואני עושה כמיטב יכולתי גם לפעול כדי לסייע לאותם – בעיקר הוא דיבר כאן על בני-נוער, כי באמת עיקר המצוקה היא של בני-נוער; לא רק, אבל עיקר המצוקה היא של בני-נוער. אספר אולי על חוויה שעברתי לפני כחודש, חודש וחצי; אפשר למצוא את זה גם בדף הפייסבוק שלי. ביקרתי ב"בית דרור" בתל-אביב, בית שהוא מקום לבני-נוער וצעירים, בעיקר באמת צעירים מאוד, שפשוט נזרקו וגורשו ולא יכלו להישאר בביתם משום שהם או הומואים או לסביות או טרנס, והם מצאו את עצמם ברחוב, ללא בית, ללא מזון, לפעמים מוכים. הם הגיעו בדרך כלל דרך שירותי הרווחה או דרך המשטרה, תחנת משטרה שהם פנו אליה, או דרך מישהו שחיבר אותם, קישר אותם. והם הגיעו לשם, לתל-אביב – אגב, מכל הארץ; פגשתי שם בחור – חלקם מבתים נורמטיביים, חלקם מבתים חלשים מאוד, משפחות חלשות מאוד – פגשתי שם מישהו מהקהילה החרדית, בית עם עשרה, שמונה ילדים, סליחה. וכולם כולם במצב נפשי קשה ביותר, ושם הם מקבלים הרבה אהבה וחום, ואוכל כמובן, וטיפולים פסיכולוגיים ועובדים סוציאליים – – – <קריאה:> זו עמותה? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> מדובר בעמותה, כן, בעמותה. והם מקבלים פשוט את כל מה שחסר להם. גם כך קשה להם מלכתחילה, אבל שם לפחות הם מקבלים את היכולת ונמצאים שם תקופה מסוימת, ואחר כך, גם כן – לאן הם הולכים אחר כך? יש גם כאן קושי מאוד מאוד גדול. אבל לשמוע את הסיפורים שלהם – הם, אגב, אמרו לי שאף פעם לא היה שם שר קודם לכן, והם כל כך התרגשו מבואי. אבל ישבתי אתם בלי מצלמות, בלי כלום, פשוט באתי לבד. ישבתי ודיברתי אתם, ולא יום הגאווה ולא שבוע גאווה ולא חודש הגאווה – פשוט באתי ודיברתי אתם. דיברתי ושמעתי אותם וחיבקתי אותם, פשוט חיבקתי אותם, פיזית, ובכיתי אתם, וצחקתי אתם, וזה פשוט לא יתואר, לא יתואר מה הם חוו, ומה הם חווים, ומה הם עברו ומה הם עוד יעברו. ולשמוע את הדברים האלה, כדי להבין אותם, כדי לשמוע אותם, כדי לחוש אותם, כדי להרגיש אותם – כל אדם, באשר הוא אדם, וזה לא משנה אם הוא חרדי, וזה לא משנה אם הוא דתי, וזה לא משנה אם הוא לא מסכים, וזה לא משנה אם הוא חושב שזו מחלה, זה לא חשוב בכלל מה הוא חושב, היה צריך להבין מה ילד כזה או נער כזה או נערה כזאת עוברים. ואחד מהם בסוף ניגש אלי, הוא בא ממשפחה חרדית מהצפון, והוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו בחזרה, ואני רוצה לספר לכם דווקא מה הוא אמר – לכם, מהמפלגות החרדיות: אני חיבקתי אותו, והוא חיבק אותי עוד יותר חזק, ואני חיבקתי אותו יותר חזק, ואז הוא אמר לי: זה חיבוק של אימא. והוא בכה והוא אמר לי: יש לי שמונה אחים ואחיות, ואני לא אראה אותם יותר, אני לא יכול לראות אותם, ועכשיו נולדה לי עוד אחות קטנה, ואני לא יכול לראות אותה יותר, אני אף פעם לא אראה אותם, כי לא נותנים לי לבוא ולא נותנים לי לראות אותם. אני אומרת את זה עם דמעות בעיניים. תקשיבו, רק תקשיבו, זה ממש לא משנה, רק תחשבו שנייה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. תודה לשרה לימור לבנת. לאן את מציעה, גברתי, ועדת חינוך? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ועדת חינוך. <היו"ר נחמן שי:> חינוך? <ניצן הורוביץ (מרצ):> ועדת חינוך. <היו"ר נחמן שי:> חינוך. אוקיי, יש הסכמה בין השרה לבין המציע להעביר לוועדת החינוך. אנחנו נצביע על זה, ברשותכם. אוקיי, בבקשה, השעון רץ. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה לגזענות), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> תוצאות ההצבעה: 15 בעד – סליחה, אז אני מצרף את הצבעתה של השרה לבנת, וחברת הכנסת עליזה לביא, שתיהן הצביעו בעד, וגם חבר הכנסת אילן גילאון, וגם קארין אלהרר, סליחה, קארין. זהו, עוד ארבעה נוספו, אז 19 היו בעד ההצעה. היא עוברת לוועדת החינוך. תודה רבה. <הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ובנות אותו מין, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1497/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> הנושא הבא, הצעת חוק פ/1497, הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ובנות אותו מין, התשע"ג–2013. המשיבה תהיה השרה לימור לבנת, בשם שרת המשפטים. הצעת חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת שפיר. לרשותך עשר דקות. תהיה הצבעה שמית. בבקשה, גברתי. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, וברכותי, נחמן, על ישיבתך הראשונה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <סתיו שפיר (העבודה):> במפגש עם התא הגאה בליכוד, שהתקיים בפברואר השנה, אמר שר הביטחון משה יעלון: תראו אותי כמי שמגויס למען הקהילה ההומו-לסבית בכל מה שקשור לזכויות, בכל מה שקשור למניעת אפליה, בכל מה שקשור ללחימה בהומופוביה. אני מגויס, ולא מגמגם בזה, לא מהסס בזה ולא מתלבט בזה. יש לי קו ברור, מצפון ברור. בריאיון לאתר "מאקו", בינואר 2013, לפני הבחירות, אמרה שרת התרבות לימור לבנת: אנו מאוד רוצים שלא נהיה תלויים בש"ס כדי לקדם את זכויות הלהט"ב ונושאים נוספים שחשוב לקדם, שראש הממשלה לא יהיה תקוע ולא יהיה תלוי בש"ס, במפלגות שלא מכניסות נשים לרשימה כהגדרה, ובוודאי ברשימות שקהילת הלהט"ב היא בעיניהם דבר פסול מכול וכול. השרה לבנת מצאה לנכון גם להדגיש: בליכוד מרגישים מחויבים לשוויון לקהילת הלהט"ב. נפעל יחד עם כוחות אחרים בממשלה רחבה, ונוכל לבצע את זה. אם נהיה בקואליציה רק עם גורמים כמו ש"ס, שיפריעו, לא נוכל לבצע זאת. באירוע שהתקיים באותו חודש אמרה לבנת באופן חד-משמעי: אני אישית מתכוונת לתמוך בנישואים חד-מיניים. שר אחר ממפלגתה, גדעון סער, אמר ביולי 2010: החברה הישראלית חותרת לשוויון זכויות לכל בניה ובנותיה. עלינו לחסום את הדה-לגיטימציה של הקהילה הגאה, את הלגיטימציה של ההומופוביה, מאבק קשה וארוך שכרוך בזכויות. השר לעניינים אסטרטגיים יובל שטייניץ אמר בפגישה עם התא הגאה של הליכוד: אסור להתעלם מכל כך הרבה אזרחי מדינת ישראל. לפני 15 שנים חשבתי שלא נכון לאפשר נישואים גאים, היום אני מבין את הנקודה הזאת הרבה יותר מאשר בעבר. <היו"ר נחמן שי:> רק מילה אחת: אני רוצה לומר שהוגשה בקשה להצבעה שמית, אז אני מיידע את כל חברי הכנסת. הפסקתי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני אצביע נגד. <היו"ר נחמן שי:> זכותך להצביע ככל שתרצה. בבקשה, חברת הכנסת שפיר. <סתיו שפיר (העבודה):> חבר הכנסת בועז טופורובסקי כתב בחשבון הפייסבוק שלו ב-10 באוקטובר, לצד תמונה מהחתונה של אחותו, שהתחתנה עם אישה: שלי ולירון, אני מבטיח לכן שלא אנוח עד שהמדינה תכיר בנישואים שלכן כמו שמכירים בשלי. <נסים זאב (ש"ס):> – – – אין בושה, לא נשארה לכם בושה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> שרת הבריאות יעל גרמן אמרה: באנו לשנות – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – בושה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – חופש דת ומצפון. הבוקר, בישיבת השדולה הגאה של עפר שלח וניצן הורוביץ, אמרה: כולנו שווים, זכותם של כולם להיות הורים. ויש עוד, ואני יכולה להמשיך לצטט – יאיר לפיד שאמר: אני רוצה להגיע ליום שבו הקהילה הגאה בישראל לא תצטרך עוד להיאבק על זכויותיה, משום שהיא תקבל אותן באופן ברור מאליו. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> באותו ערב אמר ראש מפלגת יש עתיד כי יפיל – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> סוף-סוף אני רואה שיתוף פעולה בין יש עתיד לבין החרדים. <נסים זאב (ש"ס):> בושה, בושה. קצת בושה. מדינה יהודית. בכי על היהודים. איזה יהודים? איזה יהודים – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – כי יפיל הצעת חוק לנישואים אזרחיים שלא תכלול הומואים ולסביות – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – כך אמר יאיר לפיד – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – תתביישי לך – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – כל חוק נישואים אזרחיים מוכרח לכלול את הזכויות של הקהילה הלהט"בית, כמו שכל חוק פונדקאות מוכרח גם כן לכלול את הקהילה. במצעד הגאווה, חברים – בדיוק עוד יומיים חל מצעד הגאווה שוב – במצעד הגאווה בדיוק לפני שנה אמר שר האוצר: אני רוצה לדבר על הזכויות של זוגות בקהילה הלהט"בית להינשא האחד לשני. לכל זוג מותר להתחתן ולהיות מקודשים זה לזה וזו לזו. לפיד הוסיף ואמר: אני רוצה לדבר על הרצון שלי למשוך את מדינת ישראל, את כנסת ישראל ואת ממשלת ישראל לעגן את הנישואים החד-מיניים בחוק הישראלי. בנאום אחר, עוד לפני הבחירות, לפיד הבטיח לאנשי הקהילה הגאה שהוא תומך בימים אלה בכל דבר: הוא ילך להפגנות, הוא יקים תא להט"בי, תומך בכנסת בכל הצעה שתקדם את הקהילה הגאה. אז רגע, אני לפני שנה הגשתי יחד עם חברי מפלגתי, כל סיעת העבודה, ויחד עם חברת הכנסת מירי רגב וחבר הכנסת דוד צור מהליכוד ומהתנועה, הצעת חוק שתאפשר להומואים ולסביות להינשא באמצעות מוסד ברית הזוגיות, מחוץ למוסד הרבנות – לא פוגעים במוסד הזה, רק מאפשרים להם לזכות באותן זכויות שזוגות סטרייטים יכולים לקבל, זה הכול. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> ומה הן הזכויות האלה? הזכויות האלה, חברים – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – עם כל הרומנטיקה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – עם כל הרומנטיקה שיש פה בחדר, זכויות שכרוכות בנישואים כוללות זכויות כלכליות וחברתיות רבות: הטבות במשכנתה, בבנק, בזכויות עירוניות, בזכויות חברתיות, בהורות, בביטוח לאומי, זכויות בירושה, הכרה על-ידי מדינות אחרות לצורכי ויזה לצורכי לימודים בחו"ל. כל הזכויות האלה נשללות היום מהקהילה הלהט"בית, כי אין להם דרך להינשא בישראל. עשרות מדינות ברחבי העולם כבר התקדמו בשנה או בשנתיים האחרונות לעבר נישואים להומואים ולסביות. כמעט כולן. אנחנו נמצאים הרחק הרחק, לצד מדינות כמו איראן. אלה המדינות שאנחנו מעמידים את עצמנו בשורה אחת אתן, במקום להצטרף למערב. ולמה? בעוד כמה דקות תעלה פה הצעת חוק שיכולה לאפשר כבר ממחר להומואים ולסביות להינשא. זה לא יפריע למוסד הרבנות, זה לא קשור להפרדת דת ומדינה, זה יאפשר להם פשוט לזכות באותן זכויות שאנחנו היום יכולים לקבל בנישואים, זה הכול; יאפשר למדינת ישראל להצטרף למדינות המערב, להצטרף למאה ה-21, לא להיות תקועים במאה ה-19, זה הכול. זה החוק הזה. איך יכול להיות שהחוק הזה לא יעבור כאן? איך יכול להיות שהקואליציה הולכת להתנגד להצעת החוק הזאת? איך? הרי בדיוק חברי הקואליציה, שאני מסתכלת עליכם, אני יודעת מי אתם: אתם תומכים בזכויות הקהילה, אתם תומכים בלהט"בים – חלק מהעוזרים הפרלמנטריים שלכם הם הומואים ולסביות, אני יודעת כמה אתם מחוברים לקהילה – איך תוכלו להצביע נגד ההצעה הזאת? איך? ההצעה הזאת מייצרת מצב שכבר ממחר – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> חבר, אם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה לא מוכרח להצביע. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אני מבינה את מי שמתנגד. יותר מזה, חבר הכנסת זאב, יותר מזה: אני מבינה את מי שמתנגדים מטעמי דת – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת זאב, חבר הכנסת זאב. <סתיו שפיר (העבודה):> – – אני לא מבינה את מי שלא מתנגדים ויצביעו נגד, את זה אני לא מצליחה להבין. איך מי שלא מתנגד להצעה כזאת – הרי ברור שאתם לא מתנגדים, איך אתם תצביעו נגד? לפני שנה, כשהחתמתי פה חברי כנסת על ההצעה הזאת, לא הסכמתם לחתום, הבטחתם שיש לכם הצעה משלכם – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – הבטחתם לפני שנה. לפני שמונה חודשים, כשהבאתי את ההצעה הזו לוועדת שרים לחקיקה, שוב הבטחתם. יש לכם הצעה משלכם? מה קורה עם ההצעה הזו? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> כמה זמן צריך לחכות? כמה זמן צריך לחכות עד שההצעה הזאת תעבור? האם גם במצעד הגאווה של 2015 נחכה להצעת החוק הזו? האם גם במצעד הגאווה של 2016 נגיד "מה קרה אתה"? אנשי יש עתיד יקרים, יש לי הפתעה בשבילכם: נפתלי בנט לא הולך להגיע למצעד הגאווה ואורית סטרוק לא הולכת לרקוד על המשאיות עם דגלים צבעוניים, זה פשוט לא הולך לקרות – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – אתם נכנסתם לקואליציה הזו, שבה סיכלתם מראש את האפשרות לקדם הצעות חוק שיביאו אותנו קדימה. עזבו את זה. אתם, בתוקף המשרדים שלהם אתם אחראים: משרד האוצר, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד התרבות כמובן, משרד הפנים – אתם יכולים היום לקדם שלל הצעות למען הקהילה הלהט"בית, למען לסביות, הומואים וטרנסג'נדרים; אתם יכולים לקדם את זה באמצעים מינהליים, באמצעות שינוי תקנות, חקיקה שתשנה – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – יותר מהממשלה הזו. אנחנו, כל הממשלה, וראש הממשלה, בהחלטה תקדימית, הרמנו יד בעד חוק הפונדקאות. במשרד הבריאות כל הזמן עוסקים בנושא. זאת הממשלה שמקדמת יותר מכל ממשלה אחרת פתרון – – – <סתיו שפיר (העבודה):> חוק הפונדקאות, על עיקריו אני מברכת, אף שגם שם, לצערי, יש בעיות. אני מברכת על המצב, וגם בירכתי אותך פעמים רבות על האומץ לעשות זאת. אני אתן לך עוד דוגמאות לדברים שניתן לעשות. גם אנחנו, גם מפלגת העבודה, גם כשהיא ישבה בקואליציה הרבה יותר קשה מהקואליציה שאתם נמצאים בה היום, הצליחה לקדם. כשיושב-ראש מפלגתי כיהן כשר הרווחה הוא הצליח לקדם, בשינוי מינהלי, מבלי להביא את זה להצבעה פה, בשינויים מתוקף תפקידו כשר, את מה שהיום אפשר לך לקדם את חוק הפונדקאות – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> סתיו, בואי נשתף פעולה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – אישור לבני זוג הומואים לאמץ ילדים בישראל. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בואי נשתף פעולה. <סתיו שפיר (העבודה):> אני ביקשתי לשתף פעולה. אומרת לי השרה גרמן: בואי נשתף פעולה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת נסים זאב. <סתיו שפיר (העבודה):> אני מסכימה לחלוטין, ולכן פניתי אליכם לפני שנה בבקשה לעשות את התיקון הקטן הזה, תיקון מזערי בדרך, אני מקווה, לנישואים אזרחיים לכולם. בינתיים – תיקון קטן שיכול להביא לשינוי מדהים כבר היום, בדרך לשינוי הגדול. אני ממש מבקשת מכם: אחרי שנה שהמתנתי להתקדמות בנושא הזה, וחיכיתי ולא הבאתי את ההצעה הזאת למליאה, אני מבקשת שהיום תפעלו לפי המצפון, לא לפי קואליציה–אופוזיציה, אלא לפי האינטרס המשותף של כולנו. רגע לפני מצעד הגאווה, בואו נביא בשורה אדירה לקהילה הגאה בישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. תשיב השרה לימור לבנת, בשם שרת המשפטים. רבותי, בסיום תשובת השרה תתקיים הצבעה שמית, בהתאם לבקשת 20 חברי כנסת. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שוב מתכבדת להשיב בשם שרת המשפטים, על הצעת החוק של חברת הכנסת סתיו שפיר. אני מציעה רק שחברת הכנסת סתיו שפיר לא תטעה כאן אף אחד. אני שמעתי את כל הציטוטים, את כל הקריאות הנרגשות והנלהבות של חברת הכנסת שפיר, ואני באמת ממליצה: אף אחד לא ילמד אותי, אף אחד לא יטיף לי, איך להתנהג או מה לעשות כלפי הקהילה הגאה, הקהילה הלהט"בית. אני באמת ממליצה, מכיוון שאני הייתי במשרד – כשהייתי שרת התרבות, עוד בקדנציות קודמות – במשרד הממשלתי הראשון שנתן זכויות לקהילה הלהט"בית. אז אנא, באמת, קצת צניעות וקצת ענווה. לי, נא לא להטיף. ואני גם חושבת שלמשרדי ממשלה אחרים בממשלה הזאת אין מקום כאן להטיף הטפות. אז להתחיל להסביר לנו שאנחנו יכולים כל אחד במשרדו לעשות, וכל אחד – אני באמת חושבת שדרושה כאן קצת ענווה. <סתיו שפיר (העבודה):> למה שתצביעו נגד? – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> שמעתי אותך בקשב רב. זה כדי להתחיל. אבל עכשיו, בואו נלך באמת לעניינה של הצעת החוק שאת הצעת כאן. המצב בחוק בישראל הוא שנישואים נערכים לפי הדין האישי הדתי, ולכן בני-זוג ובנות-זוג מאותו מין לא יכולים להינשא. נכון ציטטת דברים שאני אמרתי וגם אמרו כאן רבים מחברי. מטרת החוק שאת מציעה היא לאפשר לבני או בנות זוג מאותו מין למסד באופן רשמי את החיים שלהם במסגרת מקבילה לנישואים – ומטרת החוק בעיני היא ראויה – אבל יש גם בני-זוג רבים שאינם מאותו מין, אלא גבר ואישה, אישה וגבר, והם מנועים מלהינשא בשל הוראות הדין הדתי, אותו דין אישי דתי שעל-פיו נערכים נישואים בישראל, מטעמים שונים, מסיבות שונות. וגם מי שנישואים דתיים מנוגדים לתפיסת עולמם מטעמים שונים, גם הם לא יכולים להינשא כאן, והם נאלצים להינשא מחוץ לישראל. כדי לתת לכל הדברים האלה מענה, לא רק למה שאת מעלה כאן, אלא לכל מי שלא יכול או לא רוצה להינשא על-פי הדין הדתי הנוהג בישראל, משרד המשפטים הפיץ תזכיר חוק חיים משותפים, התשע"ד–2014, שקובע מסגרת חוקית לחיים משותפים של בני-זוג שאינם יכולים להינשא לפי הדין הדתי. לכן אין מקום לקדם חקיקה שאינה מספקת מענה לכל מי שאינם יכולים או אינם מעוניינים להינשא לפי הדין הדתי. לאור האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק האמורה. אני מציעה, כאמור, לא להטעות את הכנסת ולא להטעות את חברי הכנסת, ולא לנסות ולתפוס איזו בעלות על מה שיש מי שעושים כבר מזה שנים, לא רק מהיום. <סתיו שפיר (העבודה):> מתי אתם מתכוונים לעשות? מתי אתם מתכוונים להפוך את זה – – –? מתי זה יקרה? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> בכל הכבוד הראוי, אני שמחה על כל מי שמצטרף, כל מי שמצטרפת, לתמיכה בזכויות הקהילה הלהט"בית, ואני באמת מברכת על כך מאוד, כמי שעוסקת בזה וכמי שתומכת בכך כבר שנים, לא רק בהצהרות אלא גם במעשים. אני באמת מברכת על זה, אבל בין זה לבין לעמוד כאן מעל הדוכן ולהטיף לי ולאחרים, אני חושבת שהמרחק הוא עוד מרחק רב. תודה רבה. אני מבקשת מהכנסת להתנגד להצעת החוק. <משה גפני (יהדות התורה):> למה לא לעשות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרה לימור לבנת. חברת הכנסת סתיו שפיר, יש לך שלוש דקות. אם את מוכנה ואת מסכימה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אני מוכנה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אם היא מוכנה לתת לי לדבר במקומה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב, שב במקומך. אתה צועק בעמידה, וזה לא מקובל. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את מסכימה שהיא גם תשיב חמש דקות? <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מאשר לה, אבל אני צריך את ההסכמה שלך. אוקיי, שלוש דקות לחברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – השרה יעל גרמן. שלוש דקות לך. <סתיו שפיר (העבודה):> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. השרה לבנת והשרה גרמן, יש לי הרבה מאוד הערכה כלפי פועלכן ומסירותכן לקהילה, ומתוך ההערכה הזו אני פונה אליכן היום. את הטיעון על כך שאתם מתנגדים להצעה הזו מכיוון שהיא לא חלק מהצעה כוללת לנישואים אזרחיים או ברית הזוגיות, שזה דבר שתלוי בעיני המתבונן – גם יש שיגידו פה, חלק מחברי, שברית הזוגיות זה לא מספיק ושצריך נישואים אזרחיים. את הטיעון הזה שמעתי לפני שנה, הקשבתי לו, ולכן גם לא הבאתי אותה להצבעה עד כה. לכן חיכיתי. אמרתי: גם אני תומכת בנישואים אזרחיים לכול, אני רוצה לראות את זה קורה. העניין הוא שלא ראיתי את זה קורה, ואני גם לא מאמינה ואני לא יודעת אם בקואליציה הזו תצליחו להעביר את ההצעה הזאת. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הופץ תזכיר חוק ממשרד המשפטים. זה לא היה קודם, זה עכשיו. <סתיו שפיר (העבודה):> ועדיין, הדבר הזה נמצא בבישול בתנור כבר שנה. ואני אומר לך משהו אחר. תחשבו אחרת: אפשר היום לקדם את התיקון הזה, שהוא תיקון קטן. תיקון קטן, שלחלק מאזרחי ישראל הוא לא יהיה משמעותי, אבל הוא יהיה משמעותי ליותר מ-10% מהקהילה הישראלית, שנקראת הקהילה הגאה. יותר מ-10% מהציבור הישראלי יזכו לזכויות שוות בכל הנושאים החברתיים והכלכליים שתיארתי עכשיו, זה הכול. אחרי התיקון הזה הדרך אל ברית הזוגיות לכולם תהיה הרבה יותר קלה, כי אז יבואו יתר אזרחי ישראל – הסטרייטים, ההטרוסקסואלים – ויגידו: אנחנו מופלים לרעה, כי אנחנו לא יכולים להינשא דרך ברית הזוגיות. הדרך תהפוך להיות הרבה יותר פשוטה בשביל כולנו, אם נרצה, אם יהיה האומץ הפוליטי. אבל עד אז, מה המניעה לאשר חלק קטן בחוק הגדול של כולכם? למה להתנגד לו? <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> למה שתצביעו עכשיו נגד? החוק הזה נוסח על-ידי החוג הגאה של מפלגת העבודה, החוק שפועל רבות לטובת הקהילה הגאה, שבראשו עומדים גם יו"ר וגם יו"רית. אנחנו הולכים להמשיך ולהיאבק על הדבר הזה, כמו שניאבק בעתיד למען החוק שלכם ולמען החקיקה שמקדמות שלי יחימוביץ ומרב מיכאלי ממפלגתי לברית הזוגיות ונישואים אזרחיים, למען החקיקה שיקדמו סיעת מרצ, למען כל חוק שיקדם את כולנו. אנחנו נבוא ונצביע בעד. אנחנו לא נצביע נגד משהו שאנחנו מאמינים בו. כמו שאנחנו מצביעים בעד חקיקה שלכם מהקואליציה, בלי קשר להיותנו אופוזיציה – – <קריאות:> – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – לא הצבעתם בעד. <סתיו שפיר (העבודה):> – – וכמו שבוועדת הכספים אני לעתים אצביע ביחד עם הקואליציה, כי אני מצביעה עניינית ולא פוליטית, לא על קרדיטים ואגו, אלא על העניין. אבל חברים שמחכים לכם כמעט שנה, בדיוק שנה השבוע, ודברים לא מתקדמים – זה תפקידנו לבוא ולעשות מאמץ גדול – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – על מנת לקדם אותה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. תשיב השרה יעל גרמן, שרת הבריאות. גברתי השרה, לרשותך חמש דקות בלבד. <שרת הבריאות יעל גרמן:> זה יהיה אפילו פחות. אדוני היושב-ראש, חברותי היקרות, חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, סתיו, אני ממש מדברת אלייך. אסור אפילו לרגע שתחשבי שההתנגדות שלנו לחוק הזה נובעת באמת מכך שאנחנו קואליציה ואת באופוזיציה. זה בשום פנים ואופן לא נכון. אני לא אומרת שאין לעתים מקרים כאלה, אני אהיה מאוד נאיבית, אבל זה ממש לא המקרה. אני באמת מאמינה שכאשר אנחנו באים לקדם קבוצות חלשות בחברה, קבוצות מודרות, קבוצות שמופלות לרעה – ולא משנה אם נשים, הומוסקסואלים, ערבים או כל קבוצה אחרת – אנחנו חייבים לשתף פעולה, ואני יודעת שאנחנו משתפים פעולה. הסיבה לכך שאנחנו מתנגדים לחוק הזה היא שאנחנו מניחים הנחה הפוכה להנחה שאת הבעת. את באת ואמרת: אם נעביר את החוק הזה, שמדבר רק על נישואים אזרחיים או נישואים בין בני אותו מין, זאת אומרת הומוסקסואלים ולסביות, זה יכשיר את הדרך ויפתח את הדרך לברית הזוגיות לכול, וההנחה שלנו היא בדיוק הפוכה: אנחנו מאמינים שיהיה מאוד מאוד קל לאנשים שמאוד מתנגדים לברית הזוגיות להיאחז בחוק הזה, שבמידה מסוימת הוא אפילו פותר להם כמה בעיות – ואני בטוחה שאת יודעת למה אני מתכוונת: פותר להם בעיות של נישואים ושל גירושים וכו' – ייתפסו בחוק הזה ויאמרו: זהו זה, החוק הזה עבר, גמרנו, לא צריך יותר חוק, ולא נוכל – – – <סתיו שפיר (העבודה):> למה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> מייד. אני הקשבתי לך. אני מבקשת שתקשיבי כדי שתביני – – <נסים זאב (ש"ס):> היא רוצה לעבות את החוק הזה. היא צודקת, זה לא מספיק. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – שזה ממש ממש לא נובע מקואליציה ואופוזיציה. זה נובע מאמונה, ממש מביטחון, שהחוק הזה יחבל בחוק היותר-גדול. אבל יש עוד עיקרון שאני מאמינה בו. כשאנחנו מדברים על הקהילה הגאה – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> שרת הבריאות, למה לא תיקחי את זה, תצמידי את זה לחוק? <שרת הבריאות יעל גרמן:> רגע. רק רגע. תכף יש לי איזו הצעה. רק רגע. יש עוד נושא. אנחנו באמת מאמינים שאסור לקחת את הקהילה ההומוסקסואלית ולבדל אותה כאן בנושא המאוד-מאוד עקרוני שנקרא – – – <סתיו שפיר (העבודה):> היא מבודלת עכשיו. <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא. <סתיו שפיר (העבודה):> היא עכשיו מבודלת, היא לא יכולה עכשיו להינשא. עכשיו אין לה זכויות. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אבל אנחנו לא רוצים לבדל אותה. <סתיו שפיר (העבודה):> היא בין כך ובין כך מבודלת. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו רוצים לקחת את הקהילה ולשים אותה בכלל הציבור ולבוא ולומר: היא שווה, היא לא שונה. ואם הקהילה שווה, אז ברית הזוגיות, אז ברית הזוגיות צריכה לחול עליה כמו על כולם. <סתיו שפיר (העבודה):> השרה, כשאת עושה חוק למניעת גזענות ומכניסה פנימה את הקהילה, שלא תהיה גזענות נגד הומואים ולסביות, את גם מבדילה אותה, מפני שהיא עכשיו מבודלת – – <נסים זאב (ש"ס):> כדת משה וישראל. מה היא רוצה? – – – שהיא דת מוחמד. <סתיו שפיר (העבודה):> – – את מקדמת אותה ומשלבת אותה בכל החברה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אז אנחנו לא חושבים כך. אני מציעה דבר כזה: אני באמת מבקשת ממך, כדי שלא יצא שיש פה כאילו קואליציה ואופוזיציה כאשר כולנו בעד הקהילה, אני חושבת שבהחלט ראוי – – <נסים זאב (ש"ס):> העיקר שיש טבעת. מה זה משנה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – שתצטרפי לחוק של ברית הזוגיות. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה כולנו? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אמרה השרה לימור לבנת: יש תזכיר חוק. אנחנו עומדים להעלות אותו. עברה שנה קשה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה כולנו? מה זה כולנו? על מי את מדברת? <קריאות:> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני לא יודעת, אולי בתוך כמה שבועות – קרובים. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה כולנו? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו לא מתכוונים להמתין עוד הרבה זמן, ויש תזכיר חוק, ואנחנו רוצים לשלב ידיים, ובואו נעשה את זה ביחד ונעשה את המהפכה שכולנו רוצים: ברית זוגיות לכול, לא רק להומוסקסואלים. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם תעשו את זה עם הבית היהודי? מי זה "ביחד"? <שרת הבריאות יעל גרמן:> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת הבריאות – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתם תביאו את זה עם הבית היהודי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – השרה יעל גרמן. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. שמית, רבותי. <קריאות:> רגע. רגע. רגע. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם רוצים להגיע להסכמה? בבקשה. רבותי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה? מה זה? – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני לא אאפשר הפסקה כזאת בישיבה. אני נותן לכם חמש שניות להגיע להסכמה. לא, אני אמשיך את הישיבה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא 30 שניות – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> 35 שניות. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, את הדברים האלה עושים – זה לא מכובד. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה הדבר הזה? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, עם כל הכבוד. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – בכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. השרה יעל גרמן. נא להתחיל את ההצבעה השמית. נא להתחיל את ההצבעה השמית. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – נגד אורי אורבך – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – נגד דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – נגד אליהו ישי – נגד איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח זבולון כלפה – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – נגד מיקי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – אינו נוכח משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – אינו נוכח אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – נגד חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – בעד רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – נגד רות קלדרון – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח דוד רותם – אינו נוכח יואל רזבוזוב – נגד כרמל שאמה-הכהן – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש להקריא פעם שנייה את שמות אותם אלה שלא נכחו בקריאה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – נגד אורי אורבך – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מוחמד ברכה – בעד באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד אבי וורצמן – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח דוד רותם – אינו נוכח כרמל שאמה-הכהן – אינו נוכח יוני שטבון – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח יאיר שמיר – אינו נוכח פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע, לא בהקראה הראשונה ולא בהקראה השנייה? אין. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. עד שיוגשו אלי תוצאות ההצבעה אני רוצה לברך את ידידי חבר הכנסת נחמן שי, סגן יושב-ראש הכנסת, על ניהול הישיבה הראשונה כסגן היושב-ראש. אני מאחל לך הרבה הצלחה בניהול הישיבה. <אילן גילאון (מרצ):> חשבתי שתמיד היית שם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, זהו, נחמן, אתה עושה את זה בכזאת מיומנות שאין תחושת ראשוניות. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ובנות אותו מין, התשע"ג–2013, של חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת – להלן תוצאות ההצבעה: 19 בעד, 51 מתנגדים. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – איסור שחרור רוצחים)> [הצעת חוק פ/2113/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – איסור שחרור רוצחים), של חברת הכנסת איילת שקד. אני מבין שההנמקה מהמקום, או שבתמיכת הממשלה? <איילת שקד (הבית היהודי):> תמיכת הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תמיכת הממשלה. <איילת שקד (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני רוצה לפתוח בקטע ממאמר שכתבה העיתונאית סיון רהב-מאיר, כמובן סיפור אמיתי: לפני 721 שנה נפטר המהר"ם מרוטנבורג, מגדולי הרבנים בימי הביניים. בתקופה שבה הוא חי נחטפו לעתים יהודים, ובני הקהילה התלבטו אם לפדות אותם ובאיזה מחיר. פדיון שבויים נחשב מצווה גדולה, אבל מצד שני נוצר חשש מחטיפות חוזרות ונשנות של יהודים שיהפכו לסחורה מבוקשת מכיוון שאחיהם מוכנים לשלם בעבורם מחיר גבוה. בשנת 1286 נתפס הרב במהלך ניסיון לעלות לארץ-ישראל בניגוד לחוק, ונכלא בבית-הסוהר הגרמני. הקיסר רודולף הראשון דרש סכום כופר עצום כדי לשחררו. הרב בתגובה לא הרשה לקהילה היהודית לפדות אותו תמורת סכום כזה, מחשש שהתקדים יביא עוד ועוד מאסרים דומים בעתיד. לא הייתה אז תקשורת המונים, הוא לא שלח קלטות וידיאו מהכלא, וגם לא פורסמו סטיקרים "המהר"ם עדיין חי". בקור-רוח שהוא כמעט בלתי נתפס, סירב הרב במשך שנים ארוכות להיכנע לסחטנות הקיסר, המשיך ללמוד ולכתוב במעצר, ולבסוף נפטר בכלא. אפילו אחרי פטירתו סירבו השלטונות הגרמניים במשך שנים לשחרר את גופתו לקבורה. על מצבתו נכתב גם תאריך הפטירה שלו וגם תאריך הקבורה, שבע שנים אחר כך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – גלעד שליט, שימות בכלא? בושה וחרפה. <איילת שקד (הבית היהודי):> הרב, הסבירו תלמידיו, סירב לסטות מהקביעה העתיקה של חז"ל בתלמוד: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם". <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> כלומר, תשלום מחירים מופקעים בעסקאות כאלה אולי יביא לאנחת רווחה במקרה הספציפי שלפנינו, אבל לאורך זמן – יקלקל את העולם וסדריו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> שבויי צה"ל – – – גם הם צריכים למות בכלא? <איילת שקד (הבית היהודי):> הצעת החוק שלי כאן, לצערי, לא עוסקת בנושא של עסקאות וחטופים. זה באמת דבר שהממשלה צריכה לשבת בכובד ראש ולדון עליו. אבל הצעת החוק הזו מאפשרת לשופט – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אין בהצעת החוק הבדל – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – בזמן מתן גזר-הדין להחליט – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – האם האסיר הזה רצח, והאם הרצח שלו מספיק מתועב ככה שהוא צריך להינמק בכלא כל ימי חייו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> למעשה, במדרג הענישה הפלילית זה עונש אחד פחות מעונש מוות, ויותר חמור ממאסר עולם. אני חושבת שיש קונסנזוס בבית הזה על כך שרוצחים כמו הרוצחים שרצחו את משפחת אושרנקו, או כמו הרוצחים שרצחו את משפחת פוגל, מגיע להם שיינמקו בכלא עד סוף ימי חייהם. נהוג לחשוב שבמדינת ישראל אין עונש מוות, אבל יש. יש בבתי-הדין הצבאיים. המחבל האחרון שנידון כאן למוות, מישהו יודע באיזו שנה זה היה? באיזו שנה גזרו עונש מוות במדינת ישראל? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> אוקיי, אז זה קרה בשנת 1994. בשנת 1994, המחבל האחרון, ששמו סעיד בדארנה, אדריכל של שני פיגועי תופת מרובי חללים בעפולה ובחדרה, קיבל עונש מוות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא צריך עונש מוות. <איילת שקד (הבית היהודי):> הרכב שופטים יוצא-דופן בראשות סגן-אלוף עודד פסנזון דן אותו למוות, אף שהתביעה לא ביקשה עונש כזה. גזר-הדין התפלמס עם הטענה שעונש מוות לא יצליח לסכל פיגועי התאבדות. אכן, מיצוי הענישה על-פי הוראות החוק אין בו כדי להרתיע מטורפים המוכנים להתאבד כשמטעני חבלה על גופם ולמצות את הדין עם המסייעים בידם; יש בו כדי להרתיע את אותם אנשי "חמאס" וארגונים קיצוניים אחרים המעודדים מטורפים להיות קדושים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> השופטים הוסיפו: ישראל, מדינת היהודים, שגאוותה על היותה מדינת חוק, מחויבת להגן על אזרחיה, ושומה על בית-המשפט ליטול חלק בכך. יהיה זה סוף שלטון החוק אם בית-המשפט לא ימצא עוז למצות את הדין באותם מקרים ובאותן נסיבות שנמצאו ראויים לכך. כך אמר בית-המשפט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> בדארנה נשאר אופטימי: "אני בטוח שלא יוציאו אותי להורג", אמר לעיתונאים, ובצדק. בית-הדין הצבאי לערעורים ברמאללה הורה לקיים לו משפט חוזר, והפעם נבחר הרכב סלחני יותר שהסתפק בכמה מאסרי עולם. לפני שנתיים שוחרר בדארנה במסגרת עסקת שליט. במדינת ישראל, לצערי, פעמים גזר-הדין שנותנים שופטים בישראל לא שווה את הנייר שעליו הוא חתום. אני חושבת שאם יהיה עונש כזה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – תגישי בג"ץ, תביאי חוק שלכם – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – לרוצחים מתועבים במיוחד, ואני חוזרת, לא מדובר – אני חושבת, דעתי האישית, שצריך להיות במקרה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <איילת שקד (הבית היהודי):> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני לא מבינה מדוע אתה נסער כל כך – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – אבל אתה יכול להמתין ולהתנגד אחר כך. אני חושבת שבמקרי רצח מתועבים במיוחד, מקרי רצח – אני בטוחה שגם את, חברת הכנסת גלאון, לא חושבת שרוצח של משפחת אושרנקו צריך להשתחרר מהכלא וצריך לקצוב את עונשו – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זאת לא מטרת הצעת החוק. <איילת שקד (הבית היהודי):> – – וגם לא רוצח של משפחת פוגל. זה כן, תקראי. במקרים כאלה ראוי ששופטים במדינת ישראל – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – שנותנים גזר-דין, שגם הממשלה תכבד את גזר-הדין הזה. העונש הזה הוא אכן חמור מאוד. לקבל מאסר עולם ללא יכולת חנינה, זה עונש חמור מאוד, עונש שמתאים למקרי רצח חמורים במיוחד. אני חושבת – דרך אגב, כמו במדינות אחרות בעולם – שראוי שבטח במדינה כמו מדינת ישראל תהיה לשופטים האפשרות, במקרים שהם חושבים, לפסוק את העונש הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת שקד. ישיב בשם הממשלה סגן השר אופיר אקוניס. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה יש לך להגיד, מר אקוניס? <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> רגע, פונה או שהוא עונה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> עונה. זאת תעלומה, מה יש לך להגיד? <מיכל רוזין (מרצ):> זה מה שנקרא "מחרה מחזיק". <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> החבר'ה ממרצ עם הרבה מרץ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – להשלים את ההצגה. <מיכל רוזין (מרצ):> אקוניס עולה להפתיע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר'ה, עיסאווי פריג', מילא אם הוא היה אומר משהו, אני יכול להבין את ההפרעה שלך. עוד לא התחיל לדבר אפילו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה יש להבין? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אנחנו שחררנו את גלעד שליט – מה? מי שחרר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה יש לך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אתם לא רוצים שאני אוציא אתכם, נכון? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם חברי האופוזיציה יפסיקו לצווח ככרוכיות – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הם ישמעו תשובה. אני הרי לא הוצאתי הגה, ואתם התחלתם לצווח. לא הוצאתי הגה אחד, אחד, והתחלתם בצווחות שלכם. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וזה כשזחאלקה איננו עדיין, שהוא המצווח הראשי. <אילן גילאון (מרצ):> על זה אומרים: הפוסל, במומו פוסל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, ראשת מרצ, הממשלה תומכת בהצעת החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> בושה – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הממשלה תומכת בהצעת החוק. למדנו כבר, ולא פעם אחת, ששחרור רוצחים מתועבים הוא פעולה פסולה מבחינה מוסרית ומבחינה ביטחונית. למדנו את זה בעבר הרחוק, ולמדנו את זה גם בעבר הקרוב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ושחררתם מרצחים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וראינו – חבר הכנסת הורוביץ, אני הייתי מצפה דווקא ממפלגות שמניפות את דגל זכויות האזרח, דווקא ממפלגותיכם, שתהיו מדי פעם קצת הגונים. הרי איך אתה יכול, כל פעם התמיכה המסיבית הזאת בדברים הכי שגויים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה עוד לא אומר שאין לך מה להגיד. תסיים, זה בסדר. זה לא מעניין, שמענו את הנאום – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – שמענו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פריג', אני מבקש ממך לשמור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת פריג', באמת, אתה כבר מגזים, אתה לא נותן לו להוציא מילה מהפה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – שמור על קור רוח. פשוט שמור על קור רוח. עכשיו, הצעקות והזעקות של חברי האופוזיציה, כשדווקא ממך, חברת הכנסת גלאון – מכירים את עמדותי – ממך ומחברייך בסיעת מרצ – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – מעודדת חטיפות, זה מה שאתם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא רוצה לדבר על הסיעות הערביות כי העמדות הן די ברורות. <זהבה גלאון (מרצ):> אה, כי מה? כן, כי מה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> דווקא ממך. הרי אתם התנועה שקמה מייסודה של התנועה לזכויות האדם ולזכויות האזרח, כך אתם הוקמתם, אני חושב שהיה מוסרי ונבון וצודק שתתמכו בחוק החשוב הזה. אבל אצלכם הכול – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – מה אמרת עוד? אתה רחוק מזה מאוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זחאלקה, איש המוסר, הגיע. חבר הכנסת זחאלקה, איש המוסר, אתה תטיף לנו מוסר? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בטח אני אטיף לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה האחרון להטפת מוסר. אתה האחרון להטפת מוסר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עשית פרסה 180 מעלות, מה קורה פה? <אילן גילאון (מרצ):> מה הבעיה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זחאלקה הוא האחרון שיטיף מוסר. ואתם יודעים, חברי האופוזיציה, כמו שכולנו יודעים, ואנחנו עדים, רק לאחרונה, מכירים ורואים ומקשיבים לדעת הקהל בארצות-הברית של אמריקה – יש לכם טענות גם על הדמוקרטיה האמריקנית – להתנגדות המסיבית שלהם – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שומעים, רואים, אתם הרי אנשי העולם, נכון? אתם אנשי הספר, אנשי הרוח, אנשי העולם, האינטלקטואלים. גם דעת הקהל בארצות-הברית מתנגדת נחרצות לעסקאות של שחרור מחבלים רוצחים. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למדנו, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, וחברי האופוזיציה, גם אתם למדתם ששחרור מחבלים איננו מקרב שלום, הוא מרחיק אותו. שחרור מחבלים מגביר את הטרור – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה אתם זועקים כל כך? פשוט, או שתצביעו נגד או שתפסיקו לזעוק. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה לא מדבר על עובדות, אתה לא מדבר על עובדות, אתה מדבר בססמאות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו נמשיך לקדם, כפי שהודענו, גם שהודיעה הממשלה ושהחליטה הממשלה לקדם את החוק הזה, הממשלה תומכת בו, ואין לנו ספק שהוא יעבור. <מיכל רוזין (מרצ):> הממשלה מתנהלת אחרי בנט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברת הכנסת רוזין, את נראית לי שאת לא – קצת שליטה עצמית, גברתי. אתם יכולים אחר כך, בוועדות הכנסת, להתנגד, וגם שם, וגם שם לא תצליחו לגייס רוב. <מיכל רוזין (מרצ):> תפסיקו להתנהל אחרי הבית היהודי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> והחוק הזה, הנכון והצודק, יגיע גם לקריאה השנייה והשלישית וייכנס לספר החוקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תחי הדמוקרטיה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. מתנגדת להצעת החוק חברת הכנסת זהבה גלאון. לרשותך חמש דקות. סליחה, שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין לי ציפיות מחברת הכנסת איילת שקד והמפלגה הימנית-קיצונית שהיא מייצגת, אבל, אדוני ראש הממשלה, איך אתה תוקע לעצמך כדור ברגל? אני לא מבינה את זה. אתה עכשיו מעניש את הפלסטינים על הקמת ממשלת הפיוס – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תקפצי, שמעתי אותך. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת שקד. <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה עכשיו, בתמיכה שלך בהצעת החוק, מעניש את הפלסטינים על הקמת ממשלת הפיוס. הרי מה השתנה מלפני כמה שבועות? לפני כמה שבועות התנגדת כי חשבת שמדובר בהצעה שמסנדלת אתכם, שאין לה מקום, שלא תעמוד במבחן הזמן והמציאות. ועכשיו, מה קרה, הפלסטינים הקימו ממשלת פיוס, אז בואו נעניש אותם, בואו נמנע מהם העברת כספים במזומן, בואו נמנע מהם את תעודות ה-VIP, ובוא נתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת איילת שקד. הרי מה אתה עושה? אתה מונע מעצמך בכלל מרחב תמרון מדיני. מישהו מעלה על הדעת שחלילה אם היו חוטפים את גלעד שליט שוב, שזה לא יקרה ושלא נדע, לא היינו משחררים אסירים, כולל את הרוצחים הכי מתועבים שיושבים בכלא, את כל אותם אלה שאיילת שקד הזכירה? הרי אתה, אדוני ראש הממשלה, שחררת אלפי אסירים מה"חמאס" במסגרת הסכמים, גם כדי לשחרר את גלעד שליט. אתם, במקום לאשר הקפאת בנייה, הייתם מוכנים בארבע פעימות לשחרר אסירים, עם כל הכאב של משפחות נפגעי הטרור, הייתם מוכנים לעשות את זה כדי לא להקפיא את הבנייה. אז מה אתם אומרים עכשיו? אתם קובעים הצעת חוק שמייצרת מדרג בין דם לדם. איפה נשמע כדבר הזה, שכנסת ישראל תקבע שרוצחים כבדים, או איך שהם לא מוגדרים, שאותם לא ישחררו אלא רק עם שופט? ובכלל – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, בסדר, בסדר. ובכלל, חברת הכנסת שקד, כל היום יש לכם טענות על בית-המשפט; כל היום אתם מבקרים את בית-המשפט. פתאום אתם רוצים לאפשר לבית-המשפט כוח? הרי, גם מה הטמטום בהצעה הזאת? הרי חנינות נותנים בבתי-הדין הצבאיים – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הרי ההצעה הזאת לא תחול על בתי-הדין הרגילים. <איילת שקד (הבית היהודי):> הפרדת רשויות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא שומעת את עצמי, תגן עלי. <איילת שקד (הבית היהודי):> שהרשות השופטת תשפוט והרשות המבצעת תשפוט. הפרדת רשויות. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת שקד, יש לך שלוש דקות אחרי כן. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, רוב המחבלים הפלסטינים נשפטו בבתי-דין צבאיים. בכלל, הצעת החוק הזאת גם לא תחול על אלה שיושבים היום בכלא, אז מה אתם עושים? <איילת שקד (הבית היהודי):> צו אלוף. צו אלוף. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם מבקשים לטרפד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת שקד. <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – צו אלוף? – – – לוקחים את החוק, מתרגמים לצו אלוף. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, בסדר, שמעתי את השטויות האלה שלכם. את יודעת, צריך גם איזו תבונה לעמוד על הבמה ולתת צידוק לזה שאתם הולכים לשנות עכשיו את שיטת המשפט ולייצר מדרג בין דם לדם. איפה נקבע כדבר הזה? איפה זה נשמע? <איילת שקד (הבית היהודי):> למה "דם לדם"? את כל הזמן אומרת דברים לא נכונים. זה ליהודים ולערבים. איזה "דם לדם"? <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת שקד, היא סיימה את הזמן, את בסך הכול גורמת לכך שאני משאיר אותה על הדוכן. <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אל תפריעי לה, בבקשה ממך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הימין הקיצוני בתוך הממשלה הסרבנית הזאת עושה כל מאמץ כדי למנוע אפשרות להגיע להסכם, אבל ראש הממשלה, מפלגת השלטון המרכזית, אתם נותנים יד לאורי אריאלים שלכם ולבנטים שלכם, ועוד אופיר אקוניס עומד כאן ומסביר את התבונה שבהצעה הזאת. אתם מסנדלים את עצמכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> תגידו שאתם לא רוצים להגיע להסדר. בואו נגיד את זה מראש, ולא נצטרך את ההצעות ההזויות האלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת דוד צור לשלוש דקות, הוא אחד מן החתומים על הצעת החוק. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מייד אחריו אני אאפשר לך דקה מהצד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> צור, אתה חלב או בשר – – – צורי, תגיד לי, אתה חלבי או בשרי? – – – <דוד צור (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת זהבה גלאון וידידי עיסאווי פריג' – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עיסאווי פריג', הוא עוד לא התחיל לדבר. שים לב, ככה עשית לסגן השר. קצת נימוס, רבותי. <דוד צור (התנועה):> בואו רגע נפריך אחד לאחד את החלק של הדמוניזציה שעשתה פה חברת הכנסת זהבה גלאון, שיש לי הערכה גדולה מאוד אליה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> החבר'ה ממרצ, אני אומר לכם, אתם משתלטים פה על הדיון בצורה בלתי אפשרית. <דוד צור (התנועה):> ראשית, החוק בא לעשות צדק. הוא מסתכל קדימה, הוא לא מסתכל אחורה. זאת אומרת, ידי הממשלה לא כבולות בכל משא-ומתן שיהיה בעשר השנים הבאות, לצורך העניין, לשחרור מחבלים רוצחים – ואני, אגב, נגד גם כך – כאתנן לשלבים הראשונים של משא-ומתן. בסוף, כשייגמר הסכסוך, אפשר. שנית, אין הפרדה – לצערי, את עושה את זה, ולצערי, גם אולי חלק מאנשי הקואליציה, שזה היה בשבילם אולי הספין הפוליטי הנכון – אין הפרדה בין יהודים, ערבים, רקע לאומני, רקע פלילי, בחוק המוצע. <זהבה גלאון (מרצ):> לא אמרתי את זה. לא אמרתי את זה. <דוד צור (התנועה):> החוק המוצע מדבר על סעיף 300 לחוק העונשין. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל יש הפרדה בין אנסים – – – <דוד צור (התנועה):> רגע, שנייה, זהבה, תני לי לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אתה לא – – – מה עם אנסים? הם פחות גרועים מרוצחים? <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אנא ממך. <דוד צור (התנועה):> אז זה שופט יחליט. שופט, ניתנת לו פה בעצם האפשרות. להפך, היית צריכה להיות בעד החוק הזה מהסיבה הפשוטה שאנחנו פה מחזקים את מערכת המשפט על פני הליך מינהלי שכרגע נתון בכלל בידי שר המשפטים, נשיא המדינה, הליך של חנינה. עכשיו, אני אספר לך רגע סיפורים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, זו לא כוונת החוק, אתה יודע את זה. <דוד צור (התנועה):> אני, כמפקד מחוז – אחד ממקרי הרצח היותר מזעזעים: שופט נרצח בתל-אביב על-ידי אסיר שהיה שפוט למאסר עולם, ואחרי עשר שנים יצא. בחופשה הראשונה שבה הוא יצא מהמאסר שלו ביצע רצח. עכשיו, כל נושא החנינה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> למה? כי זה מייד, אוטומטית, נקצב לו העונש, דקה אחרי זה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אז תשנה את חוק החנינות. תשנה את חוק החנינות, תגיד – – – <דוד צור (התנועה):> אני אשנה גם את זה. אני אשמח שתצטרפי אלי לשם. <זהבה גלאון (מרצ):> לא. מה שאתה עושה, אתה – – – <דוד צור (התנועה):> אז אני רוצה רק לסיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <דוד צור (התנועה):> כל מערכת המשפט בארץ, כל מערכת המשפט מוכוונת המדינה מול הנאשם. המשפחות של הקורבנות נותרות מאחור, ולמעשה לא חשות שיש להן צדק. אומר לך את זה עכשיו מי שהיה באכיפת החוק, מי שבעד שתי מדינות לשני עמים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> ואני סבור שאין קשר בין ניהול המשא-ומתן המדיני – הלוואי שהמלצות ועדת שמגר, שאנחנו כרגע לא יודעים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תגיד את זה לראש הממשלה שלך. <דוד צור (התנועה):> אז אני אומר לראש הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, את לא חושבת שאת מגזימה? לי יש אורך רוח, אבל עד איפה? <דוד צור (התנועה):> אני מניח שראש הממשלה, אחרי שקיים דיון בקבינט על המלצות ועדת שמגר – אז יכול להיות שהן יובאו לכאן או יפורסמו, ואז יכול להיות שגם במשא-ומתן עתידי, חלילה, אם ייחטף לנו עוד הפעם חייל, או כפי שאמרת, מקרי חטיפה אחרים, יהיו מספיק מחבלים, למעט אותם חמישה או עשרה שבית-המשפט יקבע שהם, מה שנקרא: life in prison without parole. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דוד צור (התנועה):> אפשר גם ללמוד מהחברים שלנו משהו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד צור. חבר הכנסת משה גפני, אני מאפשר לך דקה מהמקום. <זהבה גלאון (מרצ):> את המהר"ם היא הביאה לנו. מלפני 800 שנה, עם המהר"ם – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> מה יש? תלמדי קצת. <היו"ר יצחק וקנין:> בשביל זה משה גפני מקבל דקה, בשביל המהר"ל מפראג. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא המהר"ל. זה המהר"ם מרוטנבורג. <היו"ר יצחק וקנין:> מרוטנבורג. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני – – – <זהבה גלאון (מרצ):> המהר"ם – – – 800 שנה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, בסיום דבריו אני עובר להצבעה. חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, א. אני מודה לך על זה שאפשרת לי. רצתי להירשם גם, אבל זהבה הקדימה אותי. מכיוון שחברת הכנסת איילת שקד הביאה את המקרה של המהר"ם מרוטנבורג, שהחליט על עצמו, מפני שבאו לפדות אותו, ורצו לשלם כסף – הוא עצמו החליט שאין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהם, והוא אמר שהכסף הוא יותר ממה שהוא שווה – ואז היה עידן אחר לחלוטין. המשמעות של העניין של המהר"ם מרוטנבורג – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – היא שיתחילו לחטוף. הרי זה מה שהיה אז. הטענה המרכזית שלו הייתה – מה שהיה קורה הלאה. זה דבר אחד. דבר שני – הדבר הכי נורא שקורה בחוק הזה: בואו ונחשוב שיש עכשיו את רון ארד, ומוכנים לתת אותו חזרה, וצריך לשחרר מחבלים מהסוג הזה – פיקוח נפש במלוא מובנה של המילה. אנחנו עכשיו מחליטים שלא? אומרת חברת הכנסת איילת שקד – וכאן אני חולק עליה מכול וכול. קודם כול זה פיקוח נפש. אני מדבר על רוצחים יהודים; יכולים להיות גם מקרים של רוצחים ערבים – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אבל אני מדבר על הסוף. מי נושא באחריות על הביטחון ועל כל הדברים האלה? ראש הממשלה ושר הביטחון. הם עוסקים בכל המערכות. אומרת חברת הכנסת איילת שקד – שאני חולק עליה ואני אצביע נגד גם בגלל הנימוקים שאמרתי וגם בגלל זה: לא, לא הממשלה תחליט. אני סומכת על שופטי בית-המשפט העליון שהם יחליטו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שחרור רוצחים), של חברת הכנסת איילת שקד וקבוצת חברי כנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש לדעת: זה תמורת חוק הפונדקאות? האם זה תמורת חוק הפונדקאות? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 20 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – איסור שחרור רוצחים) לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, 36 בעד ו-20 מתנגדים. הצעת החוק נתקבלה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. תודה, רבותי. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2260/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת. תנמק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חברת הכנסת, לרשותך עשר דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> מהצעה להצעה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה. זה יהיה קצר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היושב-ראש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> עוד לא התאוששנו מהצעה אחת, ועכשיו את מביאה לנו את ההצעה השנייה. <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה, איך אומרים? עוד זה מדבר וזה בא. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברוך השם. זהבה חברתי, חשבתי שאת תתמכי בזה. <זהבה גלאון (מרצ):> ממש לא. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זהו, שאתם מצליחים להפתיע אותי פעם אחר פעם – ולרעה, לצערי. <זהבה גלאון (מרצ):> מספיק לנו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מביאה בפניכם את הצעת חוק לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה – איסור הפליה מחמת מקום מגורים. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מוכר וידוע, ואוסר אפליה מחמת עילות שונות: נטייה מינית – חברת הכנסת גלאון, למה את הולכת? הרי בזה אנחנו מסכימות – מעמד אישי, גיל, גזע, לאום ועוד. בחודש פברואר השנה נתקלנו באפליה מסוג חדש – אפליה על רקע מקום המגורים. אני מדברת על תופעת לוואי אומללה לתקרית שהייתה בין המורה אדם ורטה לתלמידה ספיר סבאח מקריית-טבעון. תקרית זו הביאה – מנהל בית-ספר, שנחשב מחנך דגול, המחנך דורות שלמים במדינת ישראל, יצא בפומבי ובגלוי וטען: אני לא אעסיק מורים שגרים בהתנחלויות. כמה ימים הסתובבתי עם תחושה רעה ולא ידעתי את נפשי. לא ייתכן בעיני שמי שמתנגד לכל עילות האפליה שמניתי קודם, יתנגד לכך שאדם שגר במקום מסוים לא יתקבל למקום מסוים במקום אחר, והכול בגלל מקום המגורים שלו. כאילו שנגמרו הצרות שלנו בעולם. אנחנו נפלה אנשים מפני שהם גרים בעיר, בכפר, בהתיישבות, במושב או בקיבוץ? מקום מגורים של אדם מושפע מכל כך הרבה בחינות: עיר הולדתו, מצבו הכלכלי, לעתים אפילו מצבו הבריאותי מכתיב את מקום מגוריו. כולנו זוכרים שאנשים רבים הלכו לגור בערד כי האוויר שם לח ומאפשר להם לנשום טוב יותר. האדם הזה, שגר בבאר-שבע או בערד – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> יבש ולא לח. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – לא יתקבל לעבוד בתל-אביב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יבש ולא לח. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ניקח לדוגמה את המקרה של מנהל בית-הספר הזה, שמסרב להעסיק מתנחלים בגלל השקפת עולמם ובגלל קביעתו הפרועה והבלתי-ראויה, שאנשים שהם חלק מהציבור במדינת ישראל, שמדינת ישראל עודדה אותם ושלחה אותם, תומכת במקום המגורים שלהם – אנשים כאלה, לדבריו, הם אנשים לא מוסריים. באחת הפעמים הוא עומת עם מורה שגר בחיפה ועבר לגור בקריית-ארבע, והוא אומר לו: כן, כשגרת בחיפה היית מוסרי; עברת לקריית-ארבע – הפסקת להיות מוסרי, ומהשעה הזאת לא תעבוד אצלי יותר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> נכון. מה שנכון נכון. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מזל שאני ואתה לא מסכימים. אז אדם מבאר-שבע לא יוכל לעבוד במרכז, ותל-אביבי לא יוכל לעבוד בצפון – – <תמר זנדברג (מרצ):> קריית-ארבע זה לא באר-שבע. זה לא שטח – – – של מדינת ישראל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – ותושבי יהודה ושומרון לא יוכלו לעבוד בירושלים, ואז אנחנו נמשיך ונרחיק את עצמנו מעוד ועוד מקומות, ונמשיך וניצור פה אפליות חוזרות ונשנות. לא ייתכן שאנשים לא יועסקו במקום מסוים בגלל מקום המגורים שלהם. צריך להגיד פה אמירה ברורה: אנחנו רוצים להגן על הזכויות של אנשים – כן, גם על הזכות שלהם להתקבל למקום העבודה בכל מקום שהם מבקשים לעבוד בו. אני מבקשת מכולכם, חברי, להצביע בעד הצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית, ולמנוע אפליה נוספת, שלאט-לאט מנסים מכל מיני כיוונים רעים ולא ראויים להחדיר למקומותינו ולשיח שלנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. ישיב בשם הממשלה שר הכלכלה נפתלי בנט. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא בעד. <מיכל רוזין (מרצ):> כל מי שקשור אליכם – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי על הנמרצות ועל הדחיפה. לא היה קל להגיע לרגע הזה. היו עררים; היו עשרות עררים. מובן שמדובר בחוק מאוד מאוד ראוי. אני משוכנע שכל חברי הבית יתמכו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מכיוון שבוודאי מפלגות השמאל הן בעד – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – שוויון זכויות לכולם, אז אני לא מעלה על דעתי שהן יצביעו נגד. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה התנגדת להצעת חוק – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> כולם, אני בטוח; מרצ וכל המפלגות. <מיכל רוזין (מרצ):> חוק של אופוזיציה – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> בוודאי – אני מניח – שמפריע לכם מאוד שמתיישב שגר בהתיישבות ביהודה ושומרון – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אמרת את דברייך פעם אחת. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – – לא יופלה מחמת מקום מגוריו. <מיכל רוזין (מרצ):> אז למה אתה מפלה בין אופוזיציה לקואליציה? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> המבחן של לוחמי השוויון הגדולים זה תמיד ברגעים שמדובר בשוויון שפחות מעניין אותם, אבל הנאורות היא דבר שאני משוכנע שיצלח פה. הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הכלכלה נפתלי בנט. חבר הכנסת מוחמד ברכה מתנגד להצעת החוק. חבר הכנסת ברכה, לרשותך שלוש דקות. אני אשאיר את הלוח כמו שהוא. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היות שמדובר על מגורים, היה ראוי לציין את המגורים בתוך הצעת החוק, אבל הכוונה היא כמובן לא זאת. אם היה מדובר על איסור אפליה בגלל מרכז ופריפריה בתחומי מדינת ישראל המוכרים, המוכרזים, המוכרים על-ידי העולם, מובן שהדבר הוא הכי טבעי, הכי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> גם על-ידי ישראל עצמה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> סליחה? <תמר זנדברג (מרצ):> מוכרים גם על-ידי ישראל עצמה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, כן. – – – הדבר היה ברור וחד-משמעי. כמובן, הצעת החוק לא באה להגיד שאם אתה גר ביישוב ערבי, אז אסור להפלות אותך מפני שאתה גר ביישוב ערבי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> למה? – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, לא, לא מתכוונים לזה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אסור להפלות אותך על סמך איפה שאתה גר – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> חברת הכנסת מועלם – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – הרי אני יודע ואת יודעת שאת לא מתכוונת. אל תעשי, באמת, סלטות באוויר על מנת להראות נאורות עכשיו – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא עושה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – זה לא מתאים לך ולא למפלגה שלך ולא לשר שדיבר כאן לפני. <יוני שטבון (הבית היהודי):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> באמת שזה לא מתאים. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> למה להתנגד? אם ברכה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אריאל, אורי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שר השיכון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שר השיכון, שר השיכון. לכן, הכוונה היא לא כזאת. הכוונה היא להכשיר סיפוח זוחל של השטחים הכבושים. הצעת החוק הזאת, כמו שהיא מנוסחת ולאן מועדות פניה, למה היא מתכוונת, היא מנוגדת גם לחוק הישראלי הפשוט. היא לא חוקתית. היא גם מנוגדת לחוק הבין-לאומי, כי היא באה – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – לנהוג בשטח כבוש בכוח, כאילו זה שטח ריבוני של מדינת ישראל. ואז כאן מגלגלים עיניים על נאורות ועל זכויות אדם, כשידוע שאותם אנשים שמתמחים בגלגולי עיניים, אין להם שום נגיעה לא לנאורות ולא לשוויון. הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, היא הצעת חוק מסוכנת. היא באה לתת גושפנקה חוקית למשהו שהוא לא חוקי – ההתנחלויות. לכן, אם, ולו, כפי שאמרתי בהתחלה, הצעת החוק הייתה מדברת על אזרחי מדינת ישראל בתוך מדינת ישראל, היינו עומדים כאן ומוחאים כפיים, אומרים שיצא משהו לא נורמלי ממפלגה גזענית. אבל כנראה האופי גובר על הכוונות ועל המילים המתייפייפות כאן. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק פסולה, על-פי כל דין. היא באה כדי להכשיר שרץ שאי-אפשר להכשיר אותו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אם כן, אנחנו יכולים לעבור להצבעה. הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי כנסת – קריאה טרומית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 27 בעד, 12 מתנגדים. הצעת החוק נתקבלה, רבותי, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק החברות (תיקון – הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2357/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק החברות (תיקון – הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול. הנמקה מהמקום. נא לפתוח לה את המיקרופון. <עדי קול (יש עתיד):> הצעת החוק שלי מבקשת לנתק את התלות בין דירקטורים חיצוניים לבעלי שליטה בהגשת מועמדות לכהונה שנייה. כיום, חוק החברות יוצר מצב אבסורדי שלפיו רק בעל שליטה יכול להמליץ על מועמדותו לכהונה נוספת של דירקטור חיצוני. בכך למעשה מתרוקן החוק מתוכן ומותיר את התלות הבעייתית בין הדירקטור החיצוני לבעל השליטה על כנה. הצעת החוק מבקשת לאפשר לדירקטור החיצוני להציע את עצמו לכהונה נוספת, ובכך למנוע את הצורך שלו לעשות לובי – כמו שעברנו בשבועות האחרונים במסגרת הנשיאות – גם במסגרת דיוני הדירקטוריון. הצעת החוק הזאת נכתבה יחד עם "מרכז עומק", מרכז של סטודנטים למשפטים, שמסייע לחברי כנסת בחקיקה. אני מציעה לכולם להשתמש במרכז הזה, מרכז מצוין. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עדי קול. לא הזכרתי את חבר הכנסת יריב לוין, שגם הוא שותף להצעת חוק זו. ישיב השר נפתלי בנט, בשם שרת המשפטים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני משיב בשם שרת המשפטים. הצעת חוק החברות (תיקון – הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), של חברי הכנסת יריב לוין ועדי קול. ההצעה מבקשת לתקן את חוק החברות בכל הנוגע להצעת דירקטור חיצוני בחברה לכהונה נוספת, לאחר שכהונתו הסתיימה. דירקטור חיצוני הוא בלתי תלוי בבעל השליטה ובהנהלת החברה. החוק קובע שתי דרכים להארכת כהונתו בתום קדנציה של שלוש שנים: על-ידי יוזמה של בעל השליטה והדירקטוריון, או על-ידי יוזמה של בעל מניות. מצב זה יוצר סיטואציה שבה הדירקטור עלול למצוא את עצמו במצב שבו הוא נדרש לאתר בעלי מניות שיציעו את מועמדותו. לפיכך, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי גם הדירקטור החיצוני עצמו יוכל להעמיד את עצמו לבחירה לתקופת כהונה נוספת. זאת מתוך ראייה כי לעתים קרובות בעלי מניות המיעוט לא יפעלו באופן אקטיבי להעלאת מועמדותו של הדירקטור החיצוני, אבל יתמכו בחידוש מינויו, גם אם סר חנו בעיני בעל השליטה. הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לתיקון בנוסח: במקום ההפניה להוראות הסעיף המתייחס למינוי בתמיכת בעל השליטה וגם רוב מהמיעוט, יפנה הסעיף גם למינוי הדורש רק רוב מהמיעוט; ובכפוף לתיאום המשך הליכי החקיקה עם משרד המשפטים. הערה זו תואמה עם חברי הכנסת המציעים ונועדה להבטיח כי הרוב למינוי מחדש לא יכלול את בעל השליטה, שהרי אילו הוא היה חפץ בהארכת המינוי, לא היה נדרש המנגנון החלופי של מינוי בתמיכת המיעוט בלבד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הכלכלה נפתלי בנט. חברת הכנסת עדי קול וחבר הכנסת יריב לוין, אתם מסכימים להתניית הממשלה להשתלב בהתאם להסכמת הממשלה, אוקיי? <עדי קול (יש עתיד):> מסכימים. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק החברות (תיקון – הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת עדי קול ויריב לוין – קריאה טרומית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון – הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2402/19; נספחות] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת יפעת קריב. הנמקה מהמקום. דקה לרשותך. <יפעת קריב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו מתייחסת לנפגעי עבירות מין. לא פעם אחת, נפגעת עבירת מין נאלצת להיחקר מול חוקר, והיא נאלצת לתאר לו בפרטי-פרטים דברים אינטימיים ואישיים. לרוב זה קורה זמן קצר לאחר האירוע, ולא תמיד תוך רגישות רבה. דבר זה עלול הן לפגוע ברמת הפתיחות שלעתים נדרשת לחקירה, והן להחמיר את הרגשתה של הנפגעת. לא ייתכן כי בשנת 2014 הרשויות יאלצו את הנפגעות לחוות "אונס" נוסף במקום מוגן. הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה שלפנינו נועדה להעניק לנפגעי עבירת מין זכויות אשר יגנו וישמרו על ביטחונם בהליך הבירור הפלילי והאזרחי, תוך מתן אפשרות לבחירת מינו של האדם החוקר. הצעת החוק הזאת נוסחה בשיתוף עם צוות מרכז טנ"א לנפגעי עבירה מינית ותקיפות מיניות בבית-החולים פדה, פורייה, והיא תוצאה של פניות רבות של נשים שמבקשות לא להיאנס פעם שנייה במהלך החקירה. אני מבקשת את תמיכתכם בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. ישיב בשם שרת המשפטים שר הכלכלה נפתלי בנט. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר) מבקשת לעגן בחוק את זכותם של נפגעת או נפגע מעבירת מין לבחור את מינו של חוקר המשטרה שיגבה מהם את התלונה, אלא אם כן יש בכך לפגוע בחקירה. הצעת החוק מבקשת לתת מענה על קושי אמיתי שחוות נפגעות תקיפה מינית, שבמהלך הגשת התלונה למשטרה נדרשות, מטבע הדברים, לשוחח עם אדם זר ולשתפו בסיפור הקשה של הפגיעה על כל פרטיה. מחובתנו, אם כן, לעשות כל שביכולתנו כדי לאפשר לנפגעות ולנפגעים סביבה מוגנת, מכבדת ותומכת בשלב החקירה במשטרה ובכלל. כבר כיום נפגעת תקיפה מינית יכולה לבקש להיחקר על-ידי חוקרת. לפי נוהל משטרתי של אגף החקירות, על חוקר משטרה ליידע את המתלוננת שיש לה אפשרות לבקש זאת, והנוהל ממשיך ומפרט מגבלות חריגות שבגינן לא ניתן יהיה להיענות לבקשה. כיוון שאין חולק על חשיבות הנושא, וכיוון שחוק זכויות נפגעי עבירה כולל כבר היום הוראות מיוחדות הנוגעות לחקירתן של נפגעות תקיפה מינית במשטרה, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לתיאום הנוסח עם משרדי הממשלה וקידום המשך הליכי החקיקה בתיאום עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר: משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר. אני באמת רוצה לברך את חברת הכנסת קריב על חוק חשוב זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הכלכלה נפתלי בנט. חברת הכנסת יפעת קריב, אני מבין שאתם מסכימים לכל ההתניות של הממשלה? <יפעת קריב (יש עתיד):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת יפעת קריב וקבוצת חברי הכנסת – הצבעה, רבותי, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> אני מבקשת – מעמד האישה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני באמצע הכרזה. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מבין שאת מבקשת לוועדה למעמד האישה. מי שתחליט על כך זו ועדת הכנסת. היא תחליט לאיזו ועדה תועבר הצעת החוק. <הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2391/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמרם מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת. <עמרם מצנע (התנועה):> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, שר הכלכלה, הצעת החוק נועדה להגן על זכויות האמנים בישראל בתחום המוזיקה ולהבטיח את נאותות ההתקשרויות המסחריות עמם, מתוך הכרה בתרומתם המרכזית לפיתוח ושיפור החיים האמנותיים במדינת ישראל. המצב המשפטי כיום הוא של חופש חוזים כמעט מוחלט, מה שמאפשר לחברות התקליטים, מנהלים ומוציאים לאור להחתים אמנים צעירים על חוזים דרקוניים לתקופות ארוכות, שבהם רוב ההתחייבויות מוטלות על האמן בלבד, בעוד לחברות התקליטים, המנהלים והמפיקים יש חופש כמעט מוחלט לעשות כל פעולה או להימנע ממנה, בדגש על כך שהאמנים הם, על-פי רוב, חסרי ניסיון וידע במורכבות העצומה של שוק המוזיקה בישראל. זו הצעת החוק. יחד אתי חברי כנסת רבים, אבל בעיקר אני רוצה לציין את דב חנין. אני גם התחייבתי בפני הממשלה שקידום החוק יהיה בתיאום עם הממשלה. אני מבקש להעביר את זה לוועדת החינוך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת עמרם מצנע. תשיב שרת התרבות והספורט, השרה לימור לבנת. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, כפי שאמר כאן חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט עמרם מצנע, נועדה להגן על זכויות אמנים ולהבטיח את נאותות והוגנות ההתקשרויות עמם. אנחנו, משרד התרבות, רואים את עצמנו בית שני למוסדות וליוצרים בתחומי התרבות השונים, ואנחנו פועלים כמובן גם לעידוד האמנים והיוצרים המבצעים, ומובן שאנחנו רואים את טובתם לנגד עינינו. על אף זאת, יש קשיים לא מעטים בהצעת החוק הזאת, אני צריכה לומר את זאת, ומשרד המשפטים, יחד עם הלשכה המשפטית של המשרד שלנו, ישבו עם שניים לפחות, שאני יודעת, ממציעי החוק, חבר הכנסת מצנע וחבר הכנסת דב חנין, כדי לנסות לבחון, לנוכח הקשיים שנובעים מהצעת החוק, כיצד אפשר בכל זאת – גם להגן על האמנים, אבל גם לפתור את הבעיות. אני כאן אתייחס בצורה מאוד קצרה. עלולה להיות השפעה על חוזים קיימים, אבל זאת לא הבעיה הקשה, אלא יש כאן סוגיות של דיני חוזים, שיכולות להיות בעייתיות מאוד; יש כאן נושאים של תקנת הציבור, יש להידרש לשורה ארוכה מאוד של התנגשויות בין עקרונות – בין חשיבותו של חופש היצירה וכבוד האדם לבין עקרון חופש העיסוק, כפי שאמרתי, וחופש החוזים ודיני החוזים. כדי לנסות למצוא דרך – דרך אגב, לא בטוח שהנושא שבו עוסקת הצעת החוק, של הגנה מפני חוזים שיכולים להיות חוזים כובלים, או חוזים בעייתיים, נוגע רק במוזיקה; יכול להיות שזה נוגע גם בתחומים אחרים ולא רק במוזיקה. לכן צריך לבחון בראייה כוללת ובראייה משפטית לא פשוטה. היו על זה שני דיונים לא פשוטים, והמשפטנים שעסקו בזה לא מצאו בשלב הזה את הדרך הראויה. בוועדת השרים לחקיקה, כשהדברים הוצגו – כשהדברים הוצגו לי, לפחות, ולשרת המשפטים, על-ידי המשפטנים שלנו, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, ולתמוך בהמשך תהליכי החקיקה, כפוף להסכמת משרד המשפטים ומשרד התרבות. בהתניה הזאת הממשלה תומכת, כאמור, בקריאה טרומית, בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, אם אתה עולה, אני יכול לאפשר לך שלוש דקות, אבל אתה תצטרך או להתנגד או להימנע בהצבעה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא, רק הערה. החוק, שדנו בו כל הזמן בוועדת הכלכלה, אני מאוד בעדו, בעד השינויים והתיקונים. כרגע ועדת הכלכלה דנה בחוק היוצרים, השינויים והתיקונים, ולכן זה צריך להיות בוועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, זה אחרי ההצבעה. אתה תצטרך – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני תומך בהצעה. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמרם מצנע – הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה לוועדת – מה שכתוב לי פה – ועדת הכלכלה. <עמרם מצנע (התנועה):> חינוך. <אבישי ברוורמן (העבודה):> כמו שהיה – – – הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> זה מה שמופיע במזכירות הכנסת. אבל יש הצעה – לוועדת החינוך. אם כן, החוק יועבר לוועדת הכנסת שבה יוחלט על מקום הכנתו לקריאה ראשונה – באיזו ועדה הוא יוכן. <הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד חינוך או עובד שירות), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2070/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד חינוך או עובד שירות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול; שוב, הנמקה מהמקום. דקה לרשותך. <עדי קול (יש עתיד):> הצעת חוק זו מבקשת להסדיר את סמכות ההשעיה של עובד חינוך או עובד שירות שאינם עובדי מדינה, שהוגש נגדם כתב-אישום בגין ביצוע עבירות מין או אלימות. כיום השיקול להשעות עובד חינוך או עובד ציבור שאינם בשירות המדינה נתון למנהל בית-הספר, דבר שעלול להוביל לפגיעה נוספת ומתמשכת בתלמידים אשר חוו עבירות מין או אלימות. אומנם על-פי הדין הפלילי בישראל אדם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. עם זאת, הליכים פליליים עשויים להימשך חודשים ארוכים ואף שנים, ובשל מאפייני אוכלוסיית התלמידים מוטלת עלינו החובה להבטיח את שלומם ורווחתם. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר העבירה בוצעה כלפי תלמיד אשר אמור לפגוש את העובד הפוגע ולהתמודד אתו מדי יום במוסד החינוכי שבו התרחשה הפגיעה. הדבר מגדיל את מצוקת התלמיד הנפגע ולעתים אף גורר את אי-הגעתו לבית-הספר. בכך הקורבן משלם פעמיים על דבר הפגיעה בו. לפיכך, מוצדקת הפגיעה המזערית בחופש העיסוק של מי שחשודים בביצוע עבירות מין או אלימות חמורה. נוסף על כך, הצעת חוק זו באה להגן על התדמית ורמת המוסריות של מערכת החינוך והעובדים בה, האמורים להוות מודל לחיקוי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עדי קול. אם כן, ישיב בשם שר החינוך השר נפתלי בנט, שר הכלכלה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק הפיקוח על בתי-הספר כך שתהיה אפשרות למנכ"ל המשרד להתלות את אישור העסקתו של עובד חינוך ולדרוש מבעל רישיון למוסד חינוך להשעות עובד חינוך או עובד שירות שהוגש נגדו כתב-אישום בגין עבירת מין או עבירת אלימות חמורה בקטין או חסר ישע, אלא אם כן שוכנע כי קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. עובד החינוך או עובד השירות המושעה רשאי לפנות למנכ"ל בבקשה להפסיק את ההשעיה או ההתליה. המנכ"ל ישקול בקשתו בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, וככל שיוחלט להמשיך בהשעיה או ההתליה תשוב ותיבחן ההחלטה אחת לתשעה חודשים. הגם שלשיטתנו יש בידי מנכ"ל משרד החינוך סמכות להורות על השעייתו של עובד חינוך במוסדות פרטיים ולהתלות את אישור העסקתו, יש בתיקון המוצע כדי לחדד את הסמכות הנתונה למנכ"ל המשרד. נוסף על כך, התיקון מציע כלי מאוזן שאיננו פיטורים מלאים. אומנם יש לחדד כמה הוראות בנוסח החוק המוצע ולהבהיר את הפרוצדורות המוצעות, ובהן הצורך בהיוועצות עם היועץ המשפטי לממשלה, אך הוא מקדם מטרה ראויה. ההצעה מגלמת עיקרון חשוב – השמירה על ביטחונם ורווחתם של ילדים באשר הם. אנחנו נמשיך ונעבוד על גיבושה יחדיו בהמשך. אשר על כן, אני מציע לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק, והמשך החקיקה יתבצע בתיאום והסכמה בין משרדי החינוך והמשפטים, כפי שנקבע בהחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הכלכלה נפתלי בנט. חברות הכנסת עדי קול ופנינה תמנו-שטה – אני מבין ששתיכן שותפות להצעה – אתן מסכימות להתניית הממשלה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד חינוך או עובד שירות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול וחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי כנסת. רבותי, קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד חינוך או עובד שירות), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה לוועדת החינוך, התרבות והספורט. <הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2302/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יצחק כהן וקבוצת חברי כנסת. רבותי, הצעת החוק תועלה, תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת כהן. אני אודיע את זה, חבר הכנסת, לקלדניות. אני מודיע לפרוטוקול שחבר הכנסת שמעון אוחיון בטעות לא הצביע ממקומו, בטעות. זה נרשם בפרוטוקול, שלא יגידו שעשית איזו הצבעה כפולה. <יצחק כהן (ש"ס):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד–2013, נקבע בפרק העוסק בהגבלת שליטה בחברות במבנה פירמידלי כי חברת שכבה היא חברה או חברת-חוץ שהן תאגיד מדווח, למעט חברה או חברת-חוץ שאין אינטרס ציבורי לסווג אותה כחברת שכבה והיא מסוג שקבעו שר המשפטים ושר האוצר. כתוצאה מהגדרה זו לא מתקיימת תכלית הפרק במלואה, ככל שמדובר בחברות ובחברות-חוץ שאינן תאגיד מדווח, וכן בשותפויות. משמעות הדבר – כשחוקקנו את חוק הריכוזיות, עבדנו עליו קשה מאוד והוא עבר לספר החוקים, אבל עם כזו לקונה שמרוקנת אותו מכל תוכן. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה יכול להסביר? <יצחק כהן (ש"ס):> אני אסביר. קודם כול אני אגיד לך מה ההצעה שלי מבקשת – להרחיב את הגדרת חברת שכבה כך שהיא תחול גם לעניין חברות או חברות-חוץ שאינן תאגיד מדווח. אני יודע שיש מתנגדים להצעת החוק הזאת; אני רוצה להזכיר להם שיסתכלו על מבנה השליטה בפירמידה – פירמידה עם עשר שכבות. עכשיו, לאחרונה, אחרי שחוקקנו את החוק, כן? קיבלנו פתאום פירמידה עם עשר שכבות. כל תפקידו של המבנה העקום הזה הוא לסרס את האיזון העדין הקיים בחברה בעירבון מוגבל בין האספה הכללית לדירקטוריון ולהנהלה. הוא מאפשר לאנשים שהם מיעוט אבסולוטי לשלוט כמו בדיקטטורה, ללא איום על השליטה, דרך מנגנון השוק שהחברה בעירבון מוגבל מאפשרת, ואני אסביר. אסור לשכוח את התמונה הגדולה, שלציבור יש – אני רוצה לסבר את האוזן – לציבור יש 3 טריליון שקל נכסים פיננסיים, גברתי היושבת-ראש, ולבעלי ההון והפירמידות יש פחות מ-1%; פחות מ-1%. אבל מה המציאות? ה-1% הזה מושקע בפירמידות, במוסדות פיננסיים. כלומר, לציבור יש 99% מהבעלות, ולמעשה הוא כמעט ממודר לגמרי. יש שלושה מנגנונים לפחות שנועדו למדר את הציבור מנכסיו: המנגנון הראשון זה הפירמידות; המנגנון השני זה הנכסים הפיננסיים והריאליים; והמנגנון השלישי זה גרעיני שליטה. הצלחנו לטפל בחוק הריכוזיות – כמעט, לא מושלם, בשביל זה באה הצעת החוק, להשלים את העניין – בנושא הפירמידות, בנושא ההפרדה בין נכסים פיננסיים וריאליים; גרעיני שליטה – לשמחתי, החשבת הכללית הגיעה לוועדת הכספים ומכרה את יתרת המניות של בנק לאומי שהמדינה החזיקה בהן, כך שבנק לאומי הופך להיות בנק ללא גרעין שליטה. מורי ורבותי, הגיע הזמן להכריע האם התועלת של הפירמידות עולה על נזקן. כזכור, למדינה בתחילת דרכה הכלכלית-חברתית, כשלא היה בה עדיין שוק הון מפותח או שלטון חוק מסודר, אולי בזמנו מישהו חשב שזה טוב, אבל לא היא, ואנחנו לא שם. תקציב המדינה, רבותי, הוא 400 מיליארד ש"ח, כולל החזר חובות. הנכסים הפיננסיים של הציבור הם כמעט פי-עשרה מזה. הפירמידות, האחזקות הצולבות וגרעיני השליטה מטים דרמטית את ההון למתי-מעט ומונעים צמיחה של המשק. אשר על כן, הצעת החוק באה להשלים את הצעת חוק הריכוזיות שכבר העברנו ולסגור את הלקונה שמאפשרת כניסה של חברות מחוץ-לארץ. ואז, כמה שזה ציני, אחרי שחוקקנו את חוק הריכוזיות קיבלנו חברה עם פירמידה בעלת עשר קומות. הממשלה ביקשה לחשוב – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש מחסור בדיור אז בונים פירמידות. <יצחק כהן (ש"ס):> בבקשה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש מחסור בדיור אז בונים פירמידות. <יצחק כהן (ש"ס):> כן. על כל מקרה, הממשלה ביקשה – הם ביקשו חודש לבוא להידבר אתנו. על הצעת החוק הזו חתומים כמעט כל חברי הבית, בלי יוצא מן הכלל. שלי, את גם חתומה עליה, מהיוזמים. קשה לי להאמין שבסופו של יום מישהו פה יתנגד. קשה לי להאמין מכיוון שזה כל כך מתבקש. אז אנחנו, חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת, ניתן לממשלה חודש להידבר אתנו ונביא מוצר מושלם להצבעה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת כהן. תשובה והצבעה במועד אחר. <דברי ברכה של היושבת-ראש לחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים> <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת מחברי חברי הכנסת לקבל ביחד אתי בברכה את חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים. אנחנו לא מוחאים כפיים, אבל תודה רבה, נקבל את זה בלב. תחילה, ברצוני להעביר את התנצלותו של יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין על היעדרו מהדיון בשל נסיעה מדינית לחוץ-לארץ. כמי שלמדה שנים רבות מאוד באוניברסיטה העברית, אני חשה רגש של אחווה וגאווה לארח אתכם כאן בכנסת ישראל. האוניברסיטה העברית בירושלים היא בית ועד לחכמים, מקום של לימוד ועיון, מחקר, השכלה ורוחב דעת. כבוגרת אני רואה עד כמה לתואר מן האוניברסיטה העברית יש שם טוב, ועד כמה הוא שומר על ערכו ופותח דלתות בכל מקום בארץ ובעולם. אנשי הסגל של האוניברסיטה העברית בולטים ומובילים בתחומי מחקר רבים, והיא זכתה שבין בוגריה וסגל ההוראה שלה יש מספר מכובד של זוכי פרס נובל ופרסים חשובים אחרים. לא פחות חשוב לציין שהצמרת המדינית, הכלכלית והפוליטית של מדינת ישראל מורכבת במידה מרובה מבוגרי ובוגרות האוניברסיטה העברית. אבל תפקידנו איננו רק לנוח על זרי התהילה, אלא לחשוב כיצד עם כל האנשים המוכשרים הללו אנו מצליחים לראות את הנולד ומכינים את האוניברסיטה העברית להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21, כיצד נמנף את ההשראה, החוכמה, המחקר והפיתוח לכוח עולה גם בעתיד. על חבר הנאמנים של האוניברסיטה לפענח נכון את האתגרים החינוכיים והתקציביים העומדים לפני האוניברסיטה העברית בעולם שמשתנה בקצב מהיר. השאלות העומדות בפניכם, חבר הנאמנים, אינן רק שאלות תקציביות, כיצד להשתמש נכון בתקציב, במה להשקיע ואיך, כדי לשמור על האוניברסיטה העברית כמוסד מוביל בתרבות הישראלית ובאקדמיה העולמית – החלטות אלו הן בידיכם, אך הרשו לי לפנות אליכם בנושא הקרוב ללבי: כבוגרת הפקולטה למדעי הרוח אני פונה אליכם – להמשיך ולפתח את מחלקות התנ"ך, מקרא ותלמוד, מחשבת ישראל, פילוסופיה, היסטוריה, שפות וספרות. התחומים הללו הם חיי הנפש שלנו; הם אומנם לא מניבים דיבידנדים כמו המצאות ופיתוחים בתחום הטכנולוגי, אבל הם ייחודיים לנו כבני-אנוש, כבני-אדם וכבנים לעם הספר. האוניברסיטה העברית חייבת להמשיך להציב לעצמה את פיתוח תחום מדעי הרוח ולהשקיע משאבים בקידום העניין של דור העתיד של מדינת ישראל בתחומי הרוח והיצירה האנושית. אדם משכיל לא יכול להיות רק איש מקצוע. השכלה רחבה במדעי הרוח הכרחית ליצירת בוגר שלם ברוחו, אזרח ראוי ומנהיג תרבות באשר יהיה. כדי להמשיך לצמוח אנחנו חייבים עומק רוחני, ואת העומק הזה צריכה האוניברסיטה העברית להוביל בעודה מהווה מוקד משיכה לכל חפץ דעת. ברוכים הבאים. תודה רבה. שוב, מחיאות כפיים פנימיות. תודה. <הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1425/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת מחבר הכנסת גפני לעלות ולהציג את הצעת החוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה). בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר הכלכלה, אני מצטרף לברכות שלך לחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית. <היו"ר רות קלדרון:> אני רואה שאתה מכיר אותם באופן אישי. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה אני מכיר, את נשיא האוניברסיטה, את יודעת כמה רבתי אתו כשהיה חבר כנסת? אבל אני עוזר לו כל הזמן באוניברסיטה, הוא יעיד על זה – מנחם בן-ששון. <יצחק כהן (ש"ס):> באיזה חוק? <משה גפני (יהדות התורה):> אל תתערב. <היו"ר רות קלדרון:> ברוך שובך. <משה גפני (יהדות התורה):> ברוכים הבאים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> תשאל אותו איפה הוא מעדיף להיות, שם או פה? <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להציג בפני הכנסת הצעת חוק להעדפה מתקנת של יהודים בני המגזר החרדי, שכבר העלינו אותה כמה וכמה פעמים, והיא לא עברה במליאת הכנסת. הפעם אני מקווה שאנחנו בתהליך כן להעביר זאת. קודם אני רוצה להסביר, ואני גם רוצה לתת קרדיט לשר הכלכלה, לשם שינוי; אחרי זה אני אחזור בתשובה, אבל מה שמגיע מגיע. הטענה המרכזית נגד הציבור החרדי זה שהוא לא רוצה ללכת לעבוד. יש טענה, אני שומע את זה הרבה מאוד, ואני אמרתי כמה וכמה פעמים – אני מייצג את הציבור החרדי, כמו חברי, ואני מבקש שתהיה העדפה מתקנת לציבור החרדי בקבלה לעבודה בכל מיני תחומים שעליהם אנחנו מדברים. סיעת יהדות התורה, במהלך כל השנים, תמכה בהעדפה מתקנת לסקטורים שהיו מופלים לרעה בקבלה לעבודה, גם בשירות המדינה, גם בשלטון המקומי, גם בדירקטוריונים בחברות. זה היה יכול להיות נשים, זה היה יכול להיות ערבים, דרוזים, צ'רקסים, אתיופים – יוצאי אתיופיה, כל הזמן תמכנו בהעדפה המתקנת הזאת. פעם לא הייתי נואם נאום כזה, אבל היום, באמת, זה מאוד אקטואלי. הבאנו כמה פעמים הצעה להגיד שאם יש שני – ואני רוצה להסביר על מה מדובר, כי אני מבין שעיתונאים אחרי זה יגידו אחרת, תכף נדבר עליהם – מדובר על שני אנשים שיש להם אותן תעודות, שניהם בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים, שניהם מבקשים להתקבל כדירקטורים בחברה ממשלתית או בחברה ציבורית אחרת, אחד איננו חרדי והשני חרדי. החרדי לא מתקבל, ברוב המקרים; יש לי אין-ספור מקרים שלא מתקבלים. לא מתקבלים. הסיבות הן פסיכולוגיות, סוציולוגיות, כל מיני שמות שאנחנו יכולים להדביק לעניין הזה. לתת להם העדפה מתקנת. וכל הזמן הממשלות מתנגדות לכך. אז פעם היה הטיעון של משרד המשפטים, שאי-אפשר לעשות חוק כזה, כי החרדי הוא לא דת, לא גזע ולא מין. כל זה כתוב בדברי הימים של הכנסת, בספר הבדיחות, אבל זה כתוב. בפרוטוקול. בסדר. אמרו בדיון בוועדת החוקה, לא זו שמנחם בן-ששון היה בראשה; היה דיון בראשות מישהו אחר, אני כבר לא זוכר, אבל הטענה הייתה שהחרדים לא רוצים לעבוד, לא שלא מקבלים אותם. בסדר, טענות. אני רוצה לומר לכם, אדוני שר הכלכלה, אני רוצה לומר לכם, היה דיון לפני יומיים בוועדת המדע על תעסוקת חרדים בהיי-טק, חבר הכנסת אראל מרגלית העלה אותו, דיון של יותר משעתיים. ישבו שם נציגים של הציבור החרדי, והם אומרים: אנחנו מדברים על אלפים, אלפים, אלפים שמבקשים לעבוד. הם לא מתקבלים. הממשלה רק עכשיו התחילה לתקצב מעט מאוד בעניין הזה, ואמרו במשרד הכלכלה שהולכת להיות תוכנית לטווח ארוך. אני ביקשתי – כל חודשיים אני רוצה דיווח אם זה מתקדם או לא מתקדם. אלפים בני הציבור החרדי, גברים ונשים, רוצים לעבוד. אז מה רע בהעדפה מתקנת? מה רע בזה? הרי באמת, מתוך אלו שעובדים במערכות השונות, אחוז החרדים – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אין הצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> תשובה והצבעה במועד אחר, תכף אני אומר למה – כי הממשלה אישרה את זה. אחוז החרדים שעובדים גם בשלטון המקומי – ירושלים, אחוז החרדים שעובדים בעירייה זה 1.2%. כולם יודעים שהחרדים הם שליש מתושבי העיר, הם מבקשים לעבוד – לא מקבלים אותם. עכשיו אומרים לנו, יעד לאומי. מה זה יעד לאומי? כל כך חשוב שחרדים יצאו לעבוד? מה עשיתם בשביל זה? קמה מפלגה על הדבר הזה, יש עתיד קמה על זה, לשלב חרדים בעבודה. הנה, קיבלתי את המצע של יש עתיד. אני בעד לשלב חרדים בעבודה. השר בנט, במקום לעבוד בכל הכוח נגד אלה שלומדים תורה – הרי לא יעזור שום דבר, כל עוד הם לומדים תורה הם לא יצאו לעבוד; אלא שהם רואים בזה יעד של העם היהודי, הם רואים בזה יעד עולמי. אבל רוב הציבור החרדי, גברים ונשים, הם אינם לומדים, הם רוצים לעבוד, נו, אז תטפלו בהם. עד היום לא טיפלו. ייאמר לשבחך, אדוני שר הכלכלה, שאתה תמכת, גם בהחלטת הממשלה שהייתה לא מכבר, אבל גם בוועדת השרים ביום ראשון, תמכת בהצעת החוק שלנו – שלי, של חבר הכנסת אורי מקלב, של חבר הכנסת יעקב אשר, ותכף יעלה גם חבר הכנסת אמנון כהן עם הצעת חוק דומה; קצת שונה, אבל דומה. וועדת השרים אישרה. אמרתי, אחרי שוועדת השרים אישרה כבר את הצעת החוק, סעיף אחד בנאומים שלי, נגד אלה שתוקפים את הציבור החרדי, ירד. עד עכשיו מה אמרתי? אמרתי, החרדים רוצים לעבוד, הממשלה נגד, הנה היא מתנגדת לחוק של העדפה מתקנת לחרדים. ירד הטיעון הזה. מאוחר, אבל ירד. ושוב, מה זה העדפה מתקנת? העדפה מתקנת, המשמעות של העניין, ששני אנשים, שהתעודות שלהם, התעודות שוות, הכישורים שווים. נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה כותבת בחוות דעת שהתפרסמה באחד העיתונים השבוע, שהעדפה מתקנת לחרדים תפגע באוכלוסיות אחרות. תפגע באוכלוסיות אחרות. איך זה יפגע? פשוט, יהיו שני אנשים, אחד יהיה חרדי ואחד לא, יעדיפו את החרדי, אז זה יפגע בשני. לא שמענו את הטיעונים האלה כאשר הייתה העדפה מתקנת לערבים, לדרוזים, לצ'רקסים, לנשים, לעולים מאתיופיה, עולים מרוסיה, אנשים עם מוגבלות; לא שמענו את זה. רואים את המילה חרדים – יש עיתונאים שרואים את המילה חרדים, אז מייד צריך להביא את זה – למה לא להביא את זה בתחום החיובי? הנה, חבר הכנסת גפני, חברי כנסת חרדים, מבקשים לשלב חרדים בעבודה. אין דבר כזה בעיתונות החילונית, היא יותר גרועה מהעיתונות החרדית. להביא את זה חיובי, מה אתם מביאים את זה בצורה הזאת? אבל אני הוצאתי מכתב בעקבות הדיון בוועדת המדע לנציבת שוויון הזדמנויות בעבודה, הוצאתי לה מכתב על הטיעון, על הדבר הנורא הזה. למה הטיעון הזה לא ירד לי עכשיו בהרצאות, ולכן גם לא תהיה תשובה והצבעה? כי שר האוצר – – <אמנון כהן (ש"ס):> מי? <משה גפני (יהדות התורה):> – – שר האוצר, שהוביל – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> איך קוראים לו? <משה גפני (יהדות התורה):> יאיר לפיד. שר האוצר הוביל את המהלך הזה, ועל זה הוא הלך לבחירות – חרדים לא רוצים לעבוד, וצריך לחייב אותם לעבוד. שרי יש עתיד היו היחידים בוועדת השרים שהצביעו נגד החוק. הצביעו נגד, בסדר, זה עוד לא מוריד לי כל כך את הטיעון. הייתי בטוח, ועדת השרים אישרה, אז עכשיו אנחנו נביא את זה, ונצביע, ונתחיל להתקדם. שר האוצר הלך והגיש ערר לממשלה – – <דב ליפמן (יש עתיד):> יש ועדה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> יש ועדה. <משה גפני (יהדות התורה):> תעשה לי טובה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> יש ועדה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, תעשה לי טובה, אני לא בליצנות עכשיו. – – הגיש ערר לממשלה. הרי מי מופקד על החוק הזה? מי צריך להגיש ערר לממשלה כי יש ועדה או כי צריך לדון? מי השר המופקד על זה? אם זו בעיה טכנית, אם זו לא בעיה אידיאולוגית. השר המופקד על זה הוא שר הכלכלה. הוא אחראי ליישום החוק. הוא בעצם מייצג בוועדת השרים ובממשלה, מבחינה מקצועית, את המשרד שמופקד על החוק. אומר שר הכלכלה – והסכמתי – הוא אומר: נעביר את זה בקריאה טרומית, כדי לקדם את התהליך, ואחרי זה אנחנו נשלב את זה יחד עם החוק הממשלתי, אם יהיה חוק, כי יכול להיות שהחלטת הצוות תהיה לא חוק בכלל, שאז, לפי דעתי, לא יהיה לזה ערך, כי גם החוקים הם מאוד קשים ליישום. אבל בסדר, הוא אומר לו: אני מבקש לאשר את החוק. חברו – אני לא יודע מה אתם בהגדרה עכשיו, אחרי כנס הרצלייה, מה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> בני-דודים. <היו"ר רות קלדרון:> גיסים. <משה גפני (יהדות התורה):> גיסים? יש דוגמאות של גיסים שזה דבר נורא ואיום. זאת אומרת שהממשלה הולכת ליפול. על כל פנים – – <נחמן שי (העבודה):> המשפחתולוגיה מעניינת. <משה גפני (יהדות התורה):> מעניינת מאוד. – – אם באמת הממשלה חושבת – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת גפני, יש לך עוד שתי דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, שתי דקות. אני יכול לדבר על שר האוצר, אבל אני מדבר על החוק. זה לא בסדר. הגשת הערר הזאת היא לא בסדר, היא לא בסדר מכל היבט אפשרי. אתה לא יכול לדבר שקרים מול עיני האומה. בא נציג חרדי, נציגים חרדים – אני לא לבד פה, באים נציגים חרדים ואומרים: אנחנו רוצים לשלב חרדים בעבודה. הרי זה מה שאמרת. אתה היית צריך לבקש שבכלל נצמצם את הזמן של הגשת החוק – הרי זה מה שאני מבקש. אני לא רוצה להגיד – מכיוון שאת היושבת-ראש, אני לא רוצה להגיד שזה שנאת חרדים, כי זה לא פרלמנטרי, אבל אני מחפש סיבה. מה הסיבה? למה להגיש ערר כאשר כל השרים, גם מהבית היהודי, גם מהליכוד, גם מישראל ביתנו, גם מהתנועה, כולם הצביעו בעד? אגב, כבר יש הגדרה לחרדים, כבר יודעים – אני טענתי תמיד, מול משרד המשפטים, שחרדי, ההגדרה שלו היא נורא פשוטה: מי שהכי דפוק במדינה – חרדי. משרד המשפטים לא קיבל את זה, ביקש הגדרה ממשית, לפרוט את זה. העבירו את חוק הגיוס, שאנחנו מתנגדים לו מכול וכול, הוא חוק שלא שווה כלום, לא משיג שום יעד, אבל יש הגדרה לחרדי שם. הטיעון הזה, שאין הגדרה לחרדי, כי הוא לא דת, לא גזע ולא מין, ירד. גם מדברים רעים יוצא משהו טוב. יש הגדרה, ועם ההגדרה הזאת אפשר להעביר את זה. ולא רוצים לצאת לעבודה – יש דיון השבוע, בוועדת המדע, נציגי הציבור החרדי באים ואומרים, והביאו רשימות של אלפי גברים ונשים, שאינם לומדים תורה. הם לומדים, קרובים לתורה, אבל לא אברכים, ורוצים לעבוד – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> זה מעניין אותי אבל. בסדר, אני מסיים. <היו"ר רות קלדרון:> גם אותי, האמת, אבל אני אשמור על הזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. אני מבקש – בשם חברי, אני מבקש לאשר את החוק הזה, להתקדם. הוא לא יפתור את הבעיות, אבל הוא יהיה כיוון דרך כלשהו, ואני משבח את שר הכלכלה על העניין הזה. אני אמרתי, אני אחזור בתשובה, מכיוון שאני אתקוף אותו על זה שהוא הוריד את הסבסוד לנשים עובדות חרדיות, אז על זה אני אתקוף אותו, אבל את זה אני אעשה בהזדמנות אחרת, אין מערבים שמחה בעצב. מה – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן, אנחנו לא נצביע. אנחנו לא נבקש הצבעה ולא נבקש את התשובה הפעם. אנחנו נעשה את זה, בעזרת השם, בשבוע הבא. שר האוצר ביקש – רוצה לשוחח אתי בעניין, אני מדבר עם כולם, אז אני אדבר אתו, ואני אביא את זה, בעזרת השם, בשבוע הבא להצבעה, וגם אם שר האוצר יגיד להצביע נגד, אני מבקש ממך באופן אישי שתצביעי בעד. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה מאוד. אני מוכרחה לומר שאני מרגישה רוח טובה וחדשה, והלוואי שנצליח. <הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1776/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אמנון כהן) <היו"ר רות קלדרון:> אני מזמינה את חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה, לשלוש דקות, להציע את הצעתו, הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013. <אמנון כהן (ש"ס):> לא, תני עשר דקות, זה נושא חשוב. <היו"ר רות קלדרון:> שלוש דקות – אני עוד לא מתחילה לספור. להתראות, תודה לחברי חבר הנאמנים, ניפגש בהמשך. <אמנון כהן (ש"ס):> תוציאו בוגרים טובים. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה. <אמנון כהן (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אכן, אנחנו, כחרדים, חשבנו באמת שיש ממשלה, והיא דיברה רבות לטובת שילוב חרדים בתעסוקה. בוודאי אנחנו מחזקים את אלה שיושבים ולומדים תורה, שתורתם אומנותם, ואברכים שומרים על המסורת, שומרים על תורת ישראל, אבל אלה שרוצים לצאת לעבוד – ובלי חוקים אנחנו רואים אקדמיזציה בענף של החרדים בתחום הזה, ואנחנו רואים – דווקא יש לי הרבה מאוד חברים שלומדים בקריה האקדמית קריית-אונו, יש להם שלוחה מיוחדת לחרדים – – <היו"ר רות קלדרון:> יש להם שם מאוד טוב, כחרדים. <אמנון כהן (ש"ס):> – – ואלפי בוגרים ובוגרות מסיימים שם תואר ראשון. לא פעם – אני מתכתב, פשוט, אני מכיר אותם – הם שולחים קורות חיים כדי להתקבל לעבודה אחרי שסיימו בהצטיינות את המבחנים, גם של לשכת עורכי-הדין, לשכת רואי-החשבון – ועברו את כל המבחנים – וכשהם שולחים את קורות החיים, ישר אומרים להם: תבואו; הציונים גבוהים, וגם יש להם מבחנים מקדימים. כשמגיע בן-אדם עם חזות חרדית, אומרים לו: אנחנו נחזיר לך תשובה יותר מאוחר. זו עוגמת נפש עצומה מאוד לאנשים, שלמעשה יכולים להיות דוגמה לחבריהם. אז מה הם יגידו לחברים? הנה, השקעתי ארבע שנים באקדמיה, למדתי, כמובן הוא גם למד תורה, בשעות הפנויות, קבע עתים לתורה, אבל לקח את זה כיעד אקדמי, ואז הוא מגיע, למעשה, והוא לא שווה בין שווים להתקבל לעבודה. לא כי הוא לא מוכשר, לא כי אין לו תעודה, אלא כי הוא נראה חרדי. אנחנו, בכנסת הזאת, העברנו הרבה חוקים של אפליה מתקנת, והיינו שותפים, וציין את זה גם חבר הכנסת גפני, גם בוועדת הכספים, כל פעם שראינו עיוות כלשהו, או עוול, אמרנו: לתקן. הזכירו כאן את הצ'רקסים, את הדרוזים. הזכירו גם את אפליית הנשים; על האתיופים – בכל החוקים האלה תמכנו באהדה רבה, כי המדינה צריכה לתת להם הזדמנות להתחבר, ובראש ובראשונה בממשלה, במשרדי הממשלה ובחברות הממשלתיות, גם כדירקטורים בחברות ממשלתיות. היום לא שמו שום רף לחרדי – לא יכול להיכנס שם. למעשה, אם יבואו שמונה שגמרו את לימודיהם ועומדים בכל התנאים, לא תהיה שום העדפה, ואנחנו נראה בתוך 400–500 דירקטורים שיהיו ב"פול", שמהם יכולים להיבחר לחברות הממשלתיות, כמעט לא נמצא שם בוגרים חרדים שבאמת עברו ויכולים לתרום מזמנם וחלקם לטובת אותה מערכת שייבחרו אליה. אני רוצה לשבח את שר הכלכלה. יש לי שדולה לשילוב חרדים בתעסוקה ובתעשייה, רצינו להקים באזורים שהממשלה תגדיר שהם מוכי אבטלה, אזורים חרדיים, להקים שם תעשיות, לתת להם הגדרה של אזור עדיפות לאומית א', שתיתן להם העדפה. מהצד השני – להקים ליד זה מעונות-יום, שהנשים יוכלו להביא אליהם את הילדים, לשים במעון, באור יום, להיכנס לעבודה, ובערב, במשמרת שנייה, יעבדו במפעלים האלה גברים. כמה פעמים ישבנו עם שר הכלכלה גם בנושא הזה של החוק לשילוב חרדים בתעסוקה. הגיע לשולחנו – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה, חבר הכנסת כהן. <אמנון כהן (ש"ס):> אני כבר מסיים, רק אגיד משפט לטובת שר הכלכלה, שהוא גם ביוזמתו וגם אחרי שביקשנו עשה שולחן עגול עם כל הנוגעים בדבר: מעסיקים, המגזר החרדי עצמו, כל אלה שמתעסקים בהיי-טק, על מנת לראות את מכלול הדברים; ובאמת אנחנו רואים את הניצנים הראשונים של אותה ישיבה. אני אומר לך יישר כוח גם על תמיכתך בהצעות החוק. זה חלק קטן, אבל זה חלק משמעותי שייתן אופק לאותם אנשים – שיש לאן להגיע ואיפה להשתלב. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חזק וברוך. <אמנון כהן (ש"ס):> אני מצטרף כמובן לחבר הכנסת גפני – – <היו"ר רות קלדרון:> תשובה והצבעה – – <אמנון כהן (ש"ס):> – – ותשובה והצבעה יהיו במועד אחר. <היו"ר רות קלדרון:> – – במועד אחר. <משה גפני (יהדות התורה):> בשבוע הבא. <אמנון כהן (ש"ס):> חבר הכנסת גפני, אני מבקש ממך: בשבוע הבא מעלים את זה; שיפילו את החוק, זה טוב לנו. <משה גפני (יהדות התורה):> בשבוע הבא מעלים את זה. <אמנון כהן (ש"ס):> שיפילו את החוק. <משה גפני (יהדות התורה):> בדיוק. <אמנון כהן (ש"ס):> כן, תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לכם. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2279/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יעקב ליצמן) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון) – חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה, הצג לנו את החוק. אחר כך – איילת שקד ודב חנין. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גם זה תשובה והצבעה במועד אחר. כן. <היו"ר רות קלדרון:> כן, במועד אחר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיש הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התשע"ד–2014. בסעיף 5ג(ה) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה נקבעה רשימה של נכסים שלא תוטל עליהם ארנונה כללית, בכלל זה בתי-כנסת, בתי-קברות, מוסדות חינוך, מקלטים לנשים מוכות, מעונות המספקים הגנה וטיפול לילדים ולנערות בסיכון ועוד. במסגרת רשימת הנכסים האמורים נכלל גם מעון-יום, כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות. אולם, בחוק הפיקוח על מעונות לא נקבעה הגדרה למעון-יום אלא למעון בלבד. לפי חוק הפיקוח על מעונות, מעון הוא מקום המשמש או נועד לשמש, כולו או חלקו, מקום מגורים או מקום שהייה לילדים, לזקנים, לבעלי מום גופני או ללוקים בשכלם, והכול כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד לטיפול במשתמשים בסמים. לאור האמור, נוצרה אי-בהירות ביחס לסוג המעון אשר יהיה זכאי לפטור מארנונה כאמור בפקודה. על אי-בהירות זו עמד גם בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים באותו מקרה שבו התעוררה השאלה לעניין תחולת הפטור מארנונה על מעון-יום לקשישים. בית-המשפט קבע כי יש לקרוא את הסעיף כך שהכוונה בו היא למעון, כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, הפועל ביום ומשמש מקום שהייה הן לילדים והן לקשישים, כלומר הפטור אינו מוגבל למעון-יום לילדים בלבד. לנוכח האי-בהירות האמורה, בהצעת החוק הזאת מוצע לתקן את הפקודה ולהבהיר כי כל מעון כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות יהיה זכאי לפטור מארנונה, בין שהוא מעון-יום, כלומר מעון המשמש מקום לשהייה, ובין שהוא מעון המשמש מקום מגורים, כלומר מעון אשר לנים בו. עכשיו, מה שיוצא לי מכל הדבר הזה, מישהו צריך להסביר למה הממשלה מתנגדת. הרי זה דבר אבסורדי, כי זה אוטומטית צריך להיות כלול בפטור כמו כל המעונות, מעונות-יום, מעונות זקנים, ופתאום כאן הממשלה – אני מציג את זה פשוט כי הממשלה מתנגדת לחוק הזה ואני לא מבין למה. סגן שר האוצר ביקש שנדחה את ההצבעה, הסכמתי, אבל זה ברור לי שעושים כאן אפליה ונזק גדול לכל המעונות, גם למעונות-יום וגם לזקנים. אני מבקש פשוט שבהצבעה הכנסת תתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. תשובה והצבעה במועד אחר. תודה על הנימוק. <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/2069/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ניצן הורוביץ) <היו"ר רות קלדרון:> ואנחנו נמשיך להצעת חוק מוצמדת של – – – <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, נכון, קודם חברי הכנסת איילת שקד ודב חנין. אז מי יציג? <קריאה:> לא, אני לא מציגה – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אז פשוט להציג את זה. הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום כבר הוצגה, ויחד אתה גם הצעת החוק בינוי ופינוי הראשונה של איילת שקד ודב חנין – והוצמדה גם ההצעה של דב חנין – שתיהן כבר נומקו. עכשיו אנחנו מבקשים מחברת הכנסת שלי יחימוביץ שגם החוק שלה – הצעת חוק בינוי ופינוי הוצמדה לאותו חוק, לעלות ולנמק את הצעתך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> את לא מנמקת? <קריאה:> אז איך יצביעו על זה? סליחה, שלי, שלי. <היו"ר רות קלדרון:> שלי? <קריאה:> אז ביטלת את ההצעה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, לא, לא. <קריאה:> אז את צריכה לנמק. איך יצביעו? על מה יצביעו? <שלי יחימוביץ (העבודה):> טוב, בסדר. <קריאה:> את וניצן הורוביץ. <היו"ר רות קלדרון:> ניצן, אתה רוצה קודם? מצורפות גם ההצעות של חבר הכנסת אילן גילאון שכבר נומקה, של אברהם מיכאלי ויעקב מרגי שכבר נומקו, וחבר הכנסת ניצן הורוביץ גם הוא יציג את הצעתו המוצמדת. שלוש דקות, ואחר כך, שלי, את מוזמנת לנמק את שלך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> ניצן ינמק שוב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סיפור כפר-שלם, גברתי היושבת-ראש וחברי חברי הכנסת, הוא סיפור שהיה צריך להיות מוסדר כבר שנים. כפר-שלם הוא אזור של מצוקה, אזור שלפעמים מסתובבים שם – השר אריאל, אתה מכיר את שכונת-הארגזים למשל – זה מקום – אי-אפשר להאמין שהמקום הזה בכלל במדינת ישראל. יש שם מקומות עזובים, מוזנחים, שלוליות, בורות. אנשים גרים בתנאים באמת קשים, והגיע הזמן לסדר את הסיפור. יושבים פה כמה מנציגי התושבים, שלום לכם. אנחנו כבר עוברים כברת דרך עם הסיפור הזה. <היו"ר רות קלדרון:> ברוכים הבאים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> החוק הזה נועד להסדיר את הזכויות של תושבי כפר-שלם לפיצויים תמורת פינוי הנכסים והסדרה בדמות של בינוי חלופי, פיצויים ושאר תנאים אחרים. מה שאנחנו מציעים בהצעת החוק – שסכום הפיצויים שאותו מפונה יהיה זכאי לקבל יהיה הסכום המרבי שאותו הייתה רשאית לאשר ועדת הפינויים לפי מסמך ריכוז הקריטריונים לפינוי כפר-שלם של משרד הבינוי והשיכון מלפני כמעט 20 שנה, אבל בתנאי שלא יפחת משווי מחירה הממוצע של דירת ארבעה חדרים חדשה בבנייה רוויה במתחם כפר-שלם ששטחה 100 מ"ר. וזה פיצוי שהוא לדעתנו פיצוי הולם לאנשים שגרים שם ורשאים לקבל את אותה דירה שאנחנו רוצים לתת להם. כי תראו, היום הקרקע באזור כפר-שלם בתל-אביב היא מאוד יקרה. אפשר לבנות שם במתחם, על-פי התוכניות השונות, בנייה רבה מאוד של אלפי יחידות דיור, להביא לשם אנשים, לפתח את האזור הזה, לשים אותו על המפה. אין שום סיבה שאזור כזה שנמצא בלב הארץ, באמצע תל-אביב, במקום שהוא כל כך נגיש וכל כך מבוקש, ימשיך להיראות כמו איזה, אני לא יודע, כפר בעולם השלישי. באמת שאין לזה שום סיבה. בראש ובראשונה כלפי האנשים שגרים שם – את הצדק הזה צריך לעשות אתם, וצריך לתת להם את הפיצוי ולאפשר להם לעבור לדיור משופר. אני שמח שסוף-סוף – באמת, זה נמשך כל כך הרבה זמן – סוף-סוף ההצעה הזאת מגיעה, יש כאן שלל הצעות של חברי כנסת נוספים שמובילים את זה, ואני יחד אתם, אני שמח שזה מגיע. אני רק מקווה שזה לא ייגרר בוועדות יותר מדי זמן, כי זה באמת נגרר כבר בצורה שלא מתקבלת על הדעת, במיוחד כשיש כזה בסיס כלכלי לעניין. פה לא צריך – המדינה מכיסה, מכספה, לא צריכה לתת גרוש. ערך הקרקע כל כך גבוה, התמורה שתתקבל בעד הדירות כל כך גבוהה, כל הגורמים השותפים – אם משרד הבינוי והשיכון, עיריית תל-אביב וכו' – ירוויחו הון תועפות על העסקה הזאת, זאת אומרת, גם מבחינה כלכלית זה דבר מאוד מאוד משתלם. ובראש ובראשונה, אני רוצה לומר לכם כאן משהו: בעיני זה לא קודם כול עסק כלכלי, אף שגם העניין הכספי חשוב מאוד. זה עניין של צדק בסיסי עם אנשים שגרים הרבה מאוד שנים בתנאים מאוד גרועים; זה דבר שיסייע לשנות את פניה של השכונה הזאת; זה דבר שיביא תועלת גדולה מאוד לעיר תל-אביב–יפו – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – ובכלל לחברה הישראלית. אז אני שמח שהגענו לרגע הזה. החוק הזה עבר גלגולים, טוב, לא משנה, למה לדבר – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – על דברים כואבים – – <היו"ר רות קלדרון:> בוא נעבור להצבעה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אנחנו כאן במצב – בוא נהיה אופטימיים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – עשו כמה צעדים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מיכאלי, בוא נהיה אופטימיים קדימה, נקווה שזה יעבור מהר, ושהחוק הזה ייגמר. כן. אז אני נותן – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אקוניס מקבל קרדיט שזה החוק שלו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מיכאלי ואקוניס ודב חנין – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – ואיילת שקד. יש לזה הרבה שותפים, ואני שמח שזה ככה. אני רק מבקש דבר אחד: שזה יעבור מהר, שיתקדם מהר בוועדות ושנגמור את הסיפור הזה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזור שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1018/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ) <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013> [הצעות חוק פ/1481/19; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7592.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/771/19; דברי הכנסת, חוב' י"ג, עמ' 7593.] (הצעת חבר הכנסת דב חנין) <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1020/19; "דברי הכנסת" חוב' י"ג, עמ' 7594.] (הצעת חבר הכנסת אילן גילאון) <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1933; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7595.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. לגבי הקרדיט: כמדליק נר מנר – זה נהנה וזה לא חסר. חבר הכנסת זאב, בבקשה לא לדבר בטלפון במליאה. תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוא רק משוחח. <שלי יחימוביץ (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר בפרשה שמתגלגלת כבר 40 שנה ובגורלן של משפחות שבית-המשפט קבע – אני לא מרבה לבקר את בתי-המשפט, אבל לגביהן קבע בית-המשפט שהן אינן זכאיות לקבל פיצוי בגין הפינוי כיוון שהאדמות אינן אדמות מדינה. פורמליסטית הדבר הזה אולי נכון, אבל לגופו של צדק חברתי וצדק חלוקתי מדובר בהחלטה שאין בינה ובין הצדק דבר וחצי דבר. במיוחד מקומם הדבר לגבי תושבי כפר-שלם, כיוון שאנחנו יודעים מה יהיו רווחי העתק מהפרויקטים היוקרתיים שיעמדו באותו שטח שיפונה מתושביו, שהם דלים באמצעים, ולכן האי-צדק היה משווע שבעתיים. באמת אחרי גלגולים רבים ועל-ידי חברי כנסת רבים, ואם אני לא טועה, אפילו הראשון שהגיש את החוק הזה במתכונת מסוימת היה גלעד ארדן, בהיותו חבר כנסת, ואכן גם אופיר אקוניס שתבע כאן את הקרדיט שלו, ובעקבותיהם באו רבים באמת מכל קצוות הקשת הפוליטית, זבולון אורלב, וגם אנוכי הגשתי חוק כזה בעבר וגם עכשיו, ואילן גילאון ואפילו יואל חסון וחברי כנסת מש"ס, ועכשיו חברי ניצן הורוביץ ועוד רבים אחרים, וסליחה אם אני מקפחת מישהו בקרדיט שלו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> דב. <שלי יחימוביץ (העבודה):> חבר הכנסת דב חנין, ואם אני לא טועה, חברת הכנסת איילת שקד, נכון? שבזכותה גם במידה רבה אנחנו מגיעים עכשיו למעמד הזה שהצעות החוק הופכות גם בסופו של דבר לחוק, כי, כמו שאתם יודעים, הצעות חוק אפשר להגיש למכביר, אבל ברגע שיש חבירה אליהן, לעתים קרובות של חבר כנסת, חברת כנסת חזקה, במקרה הזה מהקואליציה, שרואה את הדברים עין בעין, נוצרת ההזדמנות להפוך את הצעת החוק לדבר חקיקה, ולמעשה לתיקון עוול ולפיצוי בני-אדם שזכאים לפיצוי הזה. אני שמחה שיש לי הזדמנות להיות אחת מהמציעים, ואני מקווה שהחוק הזה יצא לדרך במהרה, יגמור את שלבי החקיקה, והעוול הזה יתוקן. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. ישיב במשולב שר הבינוי והשיכון אורי אריאל. בבקשה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> גבירותי היושבות בראש, זו היוצאת וזו הנכנסת, ברשותכם, חברי הכנסת, ברשות נציגי התושבים שיושבים ביציע האורחים, שהם אלה הדוחפים האמיתיים, ראשית ברצוני לברך את חברתי חברת הכנסת איילת שקד, יושבת-ראש סיעת הבית היהודי, שהבטיחה לפני הבחירות ומקיימת לפני הבחירות הבאות, בסדר? אבל עכשיו. יחד אתם אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהצמידו את הצעות החוקים שלהם: חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חבר הכנסת אילן גילאון וחברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, יחד כולם בהצעת חוק שחוצה מפלגות. אם קודם הייתה הצעת חוק של איילת שקד, חברת הכנסת שקד, שעוררה פה פולמוס גדול, כידוע, על נושא האפשרות לשחרר מחבלים רוצחים והורגים אחרים, בעניין הזה יש תמימות דעים בבית, וטוב שכך, זה נושא חברתי ראשון במעלה. הזכיר כבר קודמי שהעניין הזה מתגלגל 20 שנה. חלפו כבר שבעה עד עשרה שרי שיכון, חמישה-שישה יושבי-ראש של – אז קראו לזה מינהל מקרקעי ישראל; ולבעיה הזאת שהולכת ומחריפה עם השנים – היא לא עומדת במקום אחד, היא מידרדרת כל הזמן. היטיב לתאר את זה חבר הכנסת הורוביץ: קשה להאמין שזה במדינת ישראל 2014, תשע"ד. אני אמרתי לחברי, גם במשרד, גם ברמ"י וגם בממשלה, שצריך לגמור את זה. זו לא שיטה לסחוב את זה משר לשר, מקדנציה לקדנציה, וכל פעם לספר משהו. וזה מה שהממשלה וזה מה שהמשרד שלנו עושה עכשיו. אני מתחייב פה, בכנסת, לעשות כל מאמץ שהדברים ילכו עכשיו במהירות. אנחנו לא מעבירים את הצעת החוק ואת ההצעה הממשלתית כדי לסחוב עכשיו, אלא כדי לסיים ולעשות צדק עם המתיישבים, לעשות צדק עם עיריית תל-אביב ועם כולם. אנחנו הולכים לוויתור משמעותי בערכי הקרקע בשכונה שיעלה באובדן הכנסות, כנראה בסדרי-גודל של מאות-מיליוני שקלים, ואנחנו עושים את זה בצורה מודעת, מתוך רגישות, התחשבות ורצון לסיים את הפרשה הכאובה הזאת. מדובר על קרקע שאפשר לבנות עליה אלפי יחידות דיור, והן נמצאות בפני אפשרות של זמינות ברמה גבוהה. גם אם צריך עוד לתקן דברים מסוימים, הזמינות של הקרקע היא ברמה גבוהה, ואנחנו בקשר רצוף ומתמיד עם עיריית תל-אביב, עם ראש עיריית תל-אביב, כדי להביא את זה אכן לביצוע ולא לדבר אחר. בתאריך 15 במרס 2010 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל החלטה מס' 1198 לבחון את הקריטריונים לפינוי ופיצוי כפר-שלם על-ידי ועדת משנה של המועצה. אנחנו מדברים על לפני יותר מארבע שנים. הליך קביעת הקריטריונים טרם מוצה וטרם גובש הסדר סופי. צריך לומר לחברי הכנסת, לבית ולתושבים, שלפני שבועיים, בתאריך 1 ביוני 2014, החליטה ממשלת ישראל שוועדת משנה תקבע את הקריטריונים לזכאים, ולאחר מכן שיווק הקרקע ופינוי התושבים ייעשו על-ידי עיריית תל-אביב. זוהי הסכמה עם העירייה. שום דבר לא נמצא במחלוקת בינינו לבין עיריית תל-אביב. מהחלטה זו, הנגזרת שלה היא למעשה שאנחנו מוכרים, מעבירים, את חברת "חלמיש" לעיריית תל-אביב, והממשלה לא תהיה שותפה בחברה הזאת מהרגע שייגמרו ההליכים המשפטיים כדי להעביר את החברה לעיריית תל-אביב. מתוך כך עולה שהצעת החוק באה ומסייעת בהחלטת הממשלה לקידום הפינוי-פיצוי בכפר-שלם, ואני דרשתי מהעוסקים במלאכה ברמ"י ובמשרד לסיים את הסחבת הזאת ולהגיש את ההצעות לקריטריונים ולהסדר שיסיים את הפרשה בהקדם. אי לכך, אני מציע לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, וקידומה יתבצע בכפוף להסכמת משרד הבינוי והשיכון, משרד האוצר ומשרד המשפטים. אני צריך לבקש את הסכמת המציעים השונים, אז אני אשאל, ברשותכם, את חברת הכנסת איילת שקד על הסכמתה. היא מהנהנת בראשה שכן. חבר הכנסת הורוביץ? כן. חבר הכנסת גילאון? גם כן מהנהן. חבר הכנסת דב חנין? ואחרונה חביבה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני צריך את הסכמתך שזה ייעשה בתיאום עם משרדי הממשלה: בינוי, משפטים ואוצר. אחרי שיש לנו את הסכמה של כל אלה, אני מבקש – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> סליחה, מחילה. בגדר אחרונים-אחרונים חביבים, אני שואל את חבר – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בהסכמות אין – – – עושים צחוק מאתנו, זה הכול. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> לא, אבל אם כבודו יאמר שהוא לא מסכים, נביא את זה בחשבון. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש לנו ברירה? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אני חושב שהברירה עכשיו היא לא בדיעבד, היא לכתחילה, כי הסברתי את ההחלטות שקיבלנו, ואני אומר לך שמה שקודמי לא עשו – ובטח יש להם סיבות טובות – אנחנו מקדמים עכשיו, עובדה. החוק הזה לא בא לעולם עד שהגיעה חברת הכנסת שקד, ואני דחפתי אותו, ולא היה צריך לחכות; ולא היה כדבר הזה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – החלטה – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> חבר הכנסת מיכאלי, אם אתה תגיד לי שאתה לא מסכים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא לא, כרגע, כי מגיע גם לשר האוצר לקבל. הנה, יושב פה סגן שר האוצר – – – <דב חנין (חד"ש):> למען הצדק ההיסטורי – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> שנייה. חבר הכנסת מיכאלי, אתה מסכים? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש לי ברירה? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אתה מסכים. <קריאות:> – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> רגע, חברים, אני – – – <נסים זאב (ש"ס):> הוא לא מסכים שלא מגיע לו קרדיט. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> חבר הכנסת חנין? <דב חנין (חד"ש):> אדוני השר – – – אני מברך על דבריך החשובים, אבל אני רק רוצה לומר – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> רק שנייה, אתה יכול להרחיב על המשפט האחרון? <דב חנין (חד"ש):> אני ארחיב אם יפתחו לי את המיקרופון. אני רק רוצה לומר, למען הסדר, שהצעת החוק הזאת כבר עברה פעמיים בקריאה טרומית בכנסת – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה היה – – – בוועדה. זה היה בוועדת הפנים. <דב חנין (חד"ש):> – – ולכן – – <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – היא גם תונח במהירות המשך. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אנחנו מתכוונים לקדם את פתרון הבעיה, אנחנו מקדמים את העניין עם "חלמיש" ועם עיריית תל-אביב, ואלה דברים שלא היו עד השבועות האחרונים. יש פה שינוי מהותי. בכל מקרה, אחרי הסכמת כל המציעים לעשות את זה בתיאום, אני מבקש מחברי לתמוך בחוק ולהעביר את הצעת החוק להכנה לקריאה ראשונה לוועדת הכספים. תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> לוועדת הפנים. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר השיכון. ועדת הפנים, זו הוועדה שזה אמור להגיע אליה. <יצחק כהן (ש"ס):> ועדת הכספים. <היו"ר גילה גמליאל:> שר השיכון, זה אמור להגיע לוועדת הפנים; אתה מבקש להעביר את זה – הלשכה המשפטית מבקשת להעביר את זה לוועדת הפנים. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אני מבקש להעביר את זה לוועדת הכספים, ומן הסתם ועדת הכנסת תחליט ביום שני הקרוב. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> בסדר, טוב, בהחלט. לאחר שהצעות החוק יעברו, הן יועברו כולן לוועדת הכנסת להכרעה אם מדובר בהעברה לוועדת הפנים או לוועדת הכספים. אנחנו נתחיל בהצבעות. ההצעה הראשונה: הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013, של חברי הכנסת איילת שקד ודב חנין. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <משה גפני (יהדות התורה):> הנה, הוא רצה להצביע. <היו"ר גילה גמליאל:> 27 בעד, ולפרוטוקול נוסיף גם את הצבעתו של חבר הכנסת יצחק כהן. ההצעה עברה, ותועבר לוועדת הכנסת להכרעה. אנחנו נעבור להצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), הצעה מוצמדת, של חבר הכנסת דב חנין, ולפי המספר אני רואה שאתה היית הראשון ליזום את ההצעה. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה החלה – בקריאה טרומית. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 28 בעד, אין מתנגדים. ההצעה – שוב – תעבור לוועדת הכנסת להכרעה בין ועדת הפנים לוועדת הכספים. אנחנו עוברים להצעת חוק בינוי ופינוי של אזור שיקום (כפר-שלם), מוצמדת, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. ועוברות, כמובן. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזור שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 27 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה ותועבר לוועדת הכנסת גם כן. אנחנו עוברים להצעה הבאה, המוצמדת, של חבר הכנסת אילן גילאון. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> לא הספקתי להצביע. <היו"ר גילה גמליאל:> 24 בעד, ומתווסף גם חבר הכנסת מוטי יוגב – לפרוטוקול. ההצעה עברה, ותועבר לוועדת הכנסת לאישור. אנחנו עוברים להצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), הצעה מוצמדת, של חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי. נעבור להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 25 בעד, אין מתנגדים. ההצעה גם כן תועבר לוועדת הכנסת. ההצעה האחרונה בנושא – של חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 25 בעד, אין מתנגדים. ההצעה תועבר גם כן לוועדת הכנסת, להכרעה. <הצעות לסדר-היום> <השבעת הממשלה הפלסטינית החדשה ותגובת ממשלת ישראל> <היו"ר גילה גמליאל:> תמו כל הצעות החוק להיום, ואנחנו נעבור להצעות דחופות לסדר-היום. הצעות לסדר-היום: השבעת הממשלה הפלסטינית החדשה ותגובת ממשלת ישראל, מס' 3229, 3236, 3264, 3277, 3274, 3276, 3287 ו-3288. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, טעות לקרוא לממשלה החדשה הפלסטינית ממשלת אחדות; היא לא ממשלת אחדות, היא ממשלת הסכמה, או ממשלה מוסכמת, שתוביל לבחירות חדשות. זה גם המינוח בערבית וזה רב-משמעות. אני באמת מברך על הקמת הממשלה הזאת, אני חושב ששנות הפירוד השחורות בתוך העם הפלסטיני היו אות קין במצחה של הפוליטיקה הפלסטינית והיו שירות לכיבוש ולכובש. במשך שנות הפילוג ממשלת ישראל נתלתה בפילוג הזה כדי להתחמק מכל מחויבות לתהליך שלום ולמשא-ומתן. אמרו לנו כאן: עם מי אתם רוצים שננהל משא-ומתן, עם רמאללה או עם עזה? בעצם זה היה נתיב מילוט לכובש הישראלי. אני חושב שממשלת ישראל, שקוראת חמס היום בגלל הקמת הממשלה, בעצם מגלה צביעות ממדרגה ראשונה, הרי היא לא מנהלת, וגם לא ניהלה בעבר, משא-ומתן עם הממשלה הפלסטינית – הממשלה הפלסטינית זה פרי של הסכמי אוסלו לניהול החיים השוטפים בגדה וברצועה – אלא ניהלה משא-ומתן עם אש"ף, נציגו הלגיטימי של העם הפלסטיני, כל העם הפלסטיני. אבל בכל אופן, אני חושב שזאת בשורה חיובית שהממשלה הזאת קמה, ואני מקווה שלא יוערמו קשיים על מי מהצדדים, במיוחד ברצועת-עזה, כדי להכשיל את הפיוס הזה שקרה בזירה הפלסטינית. אני חושב שממשלת ישראל צריכה לעמוד במקומה, במובן של להסתכל מסביב; גם האיחוד האירופי וגם האמריקנים אמרו שהם ישתפו פעולה עם הממשלה הפלסטינית, וכל העולם מכיר בממשלה הזאת כממשלה לגיטימית, וממשלת ישראל, בעצם, לפי העונה, מחפשת את התירוץ החדש להתחמק ממשא-ומתן אמיתי שמבוסס על הלגיטימיות הבין-לאומית, ועל החלטות האו"ם, ועל מה שכל העולם חושב, ולא על מה שחושבים כל מיני אנשים סהרוריים שחיים בבית הזה, שהם מחוץ לקונטקסט הבין-לאומי, מחוץ לקונטקסט האנושי של העולם ושל הלגיטימיות. אני חושב שממשלה כזאת אין לה מקום, היא לא יכולה להמשיך. במיוחד – אני לא מדבר על בנט, כמובן, ואני לא מדבר על ביבי נתניהו, שניהם סרבני שלום מושבעים, אלא אני מדבר על אלה שעניין השלום בגרונם, כמו מפלגת יש עתיד, או מפלגת התנועה, שיושבים בממשלה כביכול כדי לקדם תהליך מדיני, אבל בעצם הם הפכו לעלה תאנה לסרבנות של ממשלת נתניהו – נתניהו-ליברמן-בנט. <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים כמובן. לכן, אני לא הייתי קורא לממשלה הזאת להתעשת וללכת למשא-ומתן, הרי הממשלה הזאת, בראשות נתניהו, רוצה תהליך בלי מדיניות ובלי שלום. תהליך שלום בלי שלום. לכן אני חושב שהגיעה העת לפרק את החבילה המסוכנת הזאת, את חבית חומר הנפץ הזאת שנקראת "ממשלת ישראל". תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת אריאל אטיאס. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היה לנו איזה שבוע קסום בכנסת – בחירות לנשיא. וקצת, ככה, התבשמנו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה זה קסום? היה גן-עדן. <נחמן שי (העבודה):> – – – התרגשות פוליטית שהרדימה את המעשה המדיני שנעשה בשבוע האחרון ושהדיו ממשיכים עדיין להתגלגל, ושבו כשלה ממשלת ישראל. פשוט זה נשכח, ידידי. אתה יודע איך זה בחדשות, ניצן, זה כבר כל יום עם הכותרת החדשה. אתה עסקת בזה הרבה שנים. מה שקרה הוא מאוד ברור. באופן מפתיע, אבל אולי לא מפתיע, הפלסטינים הקימו ממשלת טכנוקרטים שמשתפת בין ה"חמאס" לבין ה"פתח". אוקיי, אף אחד לא צריך להיות מופתע מההתפתחות הזאת, ומדינת ישראל וממשלת ישראל לא נערכו היערכות מוקדמת לשום תסריט, כך שמענו במו-אוזנינו, זה לא הובא בחשבון. זה היה בום, כרגיל. בום. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איך להיערך? <נחמן שי (העבודה):> בום. נפל עלינו – בום. ואז, ברגע שזה קרה, וזה קרה, פרץ מפה איזה מבול של כעס וגינויים והאשמות כלפי כל העולם ואשתו, אם אשתו הייתה בסביבה: מה עשיתם? איך זה יכול להיות שקמה ממשלה ואתם אפילו מוכנים לדבר אתה? כי הנה, מה קרה לנו? גם ארצות-הברית, גם האיחוד האירופי, גם מדינות נוספות באירופה, מדינות מפתח שאנחנו זקוקים להן, פתאום מוכנות לשמוע, לפתוח אוזן ולראות מה קורה פה באמת. ממשלת ישראל כשלה כישלון חרוץ בקריאת המפה ולא נערכה מלכתחילה כמו שהיה צריך. ואני אומר שהמעשה שנעשה, גם אם הוא לא לפי הפרוטוקול, הוא לא מהווה סיבה להפסיק את ההידברות עם הפלסטינים, והוא לא מהווה סיבה לעשות ברוגז, והוא לא מהווה סיבה לתקוף את ארצות-הברית, והוא לא מהווה סיבה לבוא בהאשמות למזכיר המדינה של ארצות-הברית, שעדיין, לפי מיטב ידיעתי, רוצה לקדם הסדר בינינו לבין הפלסטינים, ובוודאי לא סיבה לבצע פעולות כמו שמציע ידידי השר בנט, שאומר, בהזדמנות זאת, תנו לנו את ההזדמנות עכשיו, 21 שנה ניסיתם פתרון א' ועכשיו 21 שנה תנסו פתרון ב'. זה לא עובד כך, לצערי הרב, אדוני השר. ואנחנו צריכים להמשיך בפתרון של הסדר, ואנחנו צריכים להמשיך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, כי אין פתרון ישים אחר, אין פתרון אחר שהקהילה הבין-לאומית תקבל. ולכן ממשלת ישראל, במקום להגיד לא היא צריכה להגיד כן, אבל. זה יותר אינטליגנטי, יותר חכם, יותר קביל ואפילו יותר הסברתי. משהו אני מבין בעניין הזה, אפילו בהיבט ההסברתי. אוקיי, מוכנים, ועכשיו תבצעו את הפעולות האלה והאלה, כמו שכבר נאמר באיזה מקום בסוף השבוע. אבל הנזק כבר נגרם. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, עומדות לרשותך שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, טענתי כמה פעמים מעל הבמה הזאת שביבי נתניהו, המדיניות היחידה הסדורה, המשנה הסדורה שלו היא איך לנהל את הסכסוך ולא איך להביא לפתרון אמיתי בר-קיימא לסכסוך בן 100 השנים. לאחרונה, לצערו הרבה דברים מקלקלים לו את האסטרטגיה של ניהול הסכסוך. מצד אחד, כל העולם עומד ומדבר על הצורך בפתרון של שתי מדינות, והוא כאילו קיבל את אותו פתרון בנאום המפורסם של בר-אילן, אבל בעצם הוא רק דיבר עליו ועושה הכול כדי לא להגיע לאותו פתרון. גם כשקיבל על עצמו את הכניסה למשא-ומתן הוא לא באמת התכוון. כל העולם ידע שהולכים תשעה חודשים למשא-ומתן על מנת לטחון מים ועל מנת בסוף להגיע לנקודה שביבי יוכל להגיד שהפלסטינים אחראים לפיצוץ. אבל מה לעשות שאי-אפשר לשקר לכל העולם כל הזמן ושגורמים נוספים עומדים בפתח. בראש ובראשונה, עניין הסנקציות הבין-לאומיות ועניין החרם, לא רק על ההתנחלויות ועל התוצרת של ההתנחלויות, אלא על ישראל כמדינה שמכשירה את הכיבוש ושמכשירה את מפעל ההתנחלויות – זה יגיע. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> כיבוש ממי? <באסל גטאס (בל"ד):> זה יגיע. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> ממי כבשנו? תגיד לי. <באסל גטאס (בל"ד):> כבשתם מאתנו. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> ממי? <באסל גטאס (בל"ד):> לא היו מלחמות? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> מה זה "מאתנו"? תגיד ממי. <באסל גטאס (בל"ד):> כוחות אלוהיים הביאו את היהודים מעבר לים, ככה, והם נחתו כאן? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> לא מי כבש. אנחנו כבשנו. ממי כבשנו? <באסל גטאס (בל"ד):> אלפיים שנה, אדוני, היו פה עמים, והעם הערבי הפלסטיני הוא הריבון בארץ והוא הבעלים של הארץ, ואתה משתמש עדיין בטקסטים דתיים בשביל להצדיק את הכיבוש ואת ההתנחלויות ואת המפעל הקולוניאלי שלך. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> שאלה פשוטה – ממי כבשנו? תענה. מה הבעיה? אם כבוש, ממי כבוש? <באסל גטאס (בל"ד):> העניין הנוסף הוא, שהעם הערבי הפלסטיני – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין ואקום. <באסל גטאס (בל"ד):> – – הצליח לאחד את השורות והקים לו ממשלת אחדות לאומית, ואם היה ראש ממשלה בישראל, במקום להסתכל על זה כעל איום, הוא היה מסתכל על זה כעל הזדמנות להגיע להסדר שלום עם הממשלה שמייצגת את כל העם הפלסטיני. אני צופה לביבי ולמדיניות של ניהול הסכסוך שלו סוף עגום, ובקרוב מאוד כל העולם יתייצב נגד אותה מדיניות ויביא לשימוש באמצעים בין-לאומיים לכפות על ממשלת ישראל או להיכנס לפתרון מוסכם על-פי הלגיטימיות הבין-לאומית, על-פי החלטות האו"ם, או ענישה, כמו שקרה במצבים אחרים בעולם. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת באסל גטאס, ואני מזמינה את חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני רוצה לברך את קבוצת התלמידים והתלמידות מדיר-אל-אסד. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ברוכות הבאות. עומדות לרשותך שלוש דקות, בבקשה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, יומיים אחרי השבעת ממשלת האחדות הפלסטינית – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ההסכמה. ממשלת ההסכמה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ההסכמה, אוקיי. – – שאני מברך על הקמתה ועל כינונה, ישב הקבינט ודן בענישה כלפי הרשות. על מה? על הפשע הנורא שהיא ביצעה. הפשע הוא אחדות פלסטינית בין חברי ההנהגה הפלסטינית. הרי העם הפלסטיני מאוחד, העם בעזה וגם בגדה הם אחים, מאוחדים. מעולם לא היה העם הפלסטיני מפולג. אז למה הזעם? למה הכעס? מה הסיבה לדאגה? כי ישראל חיה וחוגגת כל הזמן על פילוג ההנהגה הפלסטינית. ואז כשקמה – איך קראת לה, עיסאווי, ההסכמה הפלסטינית – נגמרה החגיגה, יעני כמו שאומרים בערבית (אומר פתגם בשפה הערבית; להלן תרגומו: בא אליך הוי בלוט מי שמכיר את ה"בלוטיות" שלך), אללה יבלטכם. נחשפה ישראל האמיתית – סרבנית השלום שקברה כל תקווה לשלום. אפילו לא השאירה אפשרות או הזדמנות לפריצת דרך בשיחות. התגובה הישראלית לממשלת האחדות או ההסכמה הפלסטינית, כענישה, היא הרחבת הבנייה בהתנחלויות: כ-2,000 דירות ייבנו בהתנחלויות, 400 בירושלים. האמת היא שזאת התערבות ישראלית חצופה בעניין פנים-פלסטיני. הולכים באותה מדיניות של הפרד ומשול. אני פונה בשאלה לראש הממשלה או לממשלתו: האם העם הפלסטיני או ההנהגה הפלסטינית מתערבים בהקמת הממשלה הישראלית? בהרכבת הקואליציה שלך, ראש הממשלה? אני חושב שלא התערבה ולא תתערב. לכן בא שר המתנחלים – הרי יש תפקיד גם בין השרים שמכהנים היום, תפקיד שנקרא שר המתנחלים, שהוא שר הבינוי והשיכון – הוא הראשון שבישר בישיבת הקבינט שהייתה הסכמה בינו לבין ראש הממשלה על מה שהוחלט בהרחבת ההתנחלויות. שר המתנחלים הזה משקיע את רוב תקציב משרדו לבנייה בהתנחלויות, כאילו הוא רק שר לאלה שגרים בהתנחלויות, או בהריסת הבתים של הערבים הבדואים בנגב. בתחום הזה הוא משקיע את כל כספו, את כל תקציבו. אני חושב שהגיע הזמן, די. הרי ממשלה פלסטינית, שכל העולם – תרצו או לא תרצו, "ראס בין עינכום", היא הוקמה וכל העולם הכיר בה. תכירו – יותר טוב, עדיף. עדיף לשמור על הכבוד שלכם. ארצות-הברית, שאתם כל הזמן סומכים עליה ונשענים עליה, הכירה ברשות הפלסטינית, בממשלה הפלסטינית. וגם ישראל, כמדינת היהודים – ואני באמת לא יכול להגיד שהיא מדינת כל אזרחיה עם כל המדיניות המתמשכת בגזענות ובכל התחומים לגבי החברה הערבית בישראל. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברים, תמיד כשמעלים את הנושא המדיני ואת נושא המשא-ומתן, אנחנו, ואני שואל את עצמי, צריך לעלות על הדוכן ולחזור על אותם דברים? הרי אנחנו חוזרים ואומרים את הדברים כל שבוע, השכם והערב, ושומעים את התגובות ואת המילים משני הצדדים. ידידי חבר הכנסת פייגלין התייחס לכיבוש; התייחס לכיבוש. יושבים כאן תלמידי בית-ספר מדיר-אל-אסד. אתה רואה אותם? קרוב ל-50 תלמיד. על-פי הגדרתך הם מתנחלים. אמת? צריך להגיד להם, אתם מתנחלים, אני חזרתי למולדת. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אני לא מסכים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על-פי ההגדרה שלך הם מתנחלים ואתה חזרת למולדת. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני בא ואומר לך. תקשיב, באמת. עזוב את החלום – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> שאלתי שאלה אחרת, שאלתי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עזוב את החלום, אני לא רוצה לנהל את השיח ברמות כאלה. עזוב את החלום, שים בצד. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> לא עניתם על השאלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אענה לך. שים את החלום שלך בצד ואת שלי ואת של כל אחד שאוהב את המקום הזה בצד. יש מציאות. המציאות היא שאנחנו, מדינת ישראל שולטת בשאלטר של 4.5 מיליון אנשים. היא כובשת אותם, קובעת להם מתי לשתות מים ואת כמות המים ומתי יהיה להם חשמל. זאת המציאות. אתה רוצה לגדל דור עם מציאות כזאת? אהלן וסהלן. אבל יש נושא אחר שאני חייב להתייחס אליו בהתנהלות העניינים במליאה. כל שבוע – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אני לא רוצה להפריע לך. אני לא רוצה לדבר מהצד. אתה לא עונה לי, אתם מתחמקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני לא מתחמק, אני לא רוצה להיכנס לשיח הזה. יש מציאות היום. עזוב, אני לא אכנס לשיח הזה. למה? כי הוא עקר. איזה נרטיב, מתי לחזור להיסטוריה – עזבו את הוויכוח הזה. אני אומר על המציאות של היום. במציאות של היום מדינת ישראל כובשת, זאת המציאות. עזוב את האדמה האלוקית והתפיסה ההיסטורית. זה לא הדיון היום. תרשה לי, בזמן שנותר לי אני רוצה להתייחס לסוגיה שבבית הזה – מדי שבוע אנחנו רואים את זה. היום אני הסתכלתי על רשימת הצעות החוק: הבית היהודי מככבת, יש עתיד מזדנבת והליכוד שומרת כמיעוט ומנסה לתחזק את הקואליציה. איך אני מנסה לתחזק את הקואליציה? תאכל כמה שאתה יכול, תעביר חוקים, העיקר שתישאר אתי, שתישאר אתי. סתם לשם הדגמה, אני אתן לכם שתי דוגמאות. היום הבית היהודי העבירה שתי הצעות חוק בקריאה טרומית. ומה? חוק אפליית מגורים ושוויון הזדמנויות בעבודה והחוק על אי-שחרור אסירים. כשאני מסתכל על החוק של חברת הכנסת, שוויון ההזדמנויות בעבודה, אני מסתכל: איזה מילים יפות, העדפה שלא קשורה למקום המגורים. שאלתי את אחד החברים – יש לנו פתגם בערבית שאומר: (אומר ביטוי בשפה הערבית, להלן תרגומו: דבר אמת החוטא לאמת). שאלתי את אחד החברים, שאני סומך על דעתו ועל בקיאותו בנושא, והוא אמר לי משפט, והמשפט הזה משליך על כל התנהלות הממשלה הזאת: הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, הן בחוקים והן בהתנהלות של ביבי. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא מגלה את הסודות שלי. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריך אמור להשיב בשם הממשלה סגן השר אופיר אקוניס, שלא נמצא כרגע ויכול מאוד להיות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא משכפל את התשובות, הוא עושה שטנץ. <היו"ר גילה גמליאל:> נמתין לראות אם הוא יגיע עד אז. אם לא, נעלה את הדרישה שלכם להצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני בוחן את ההתנהלות המדינית של הממשלה ואני מאוד מודאג, מאוד מאוד. אני רואה שמוקמת ממשלה, ממשלה של הרשות הפלסטינית וה"חמאס". אני רואה את ההתרחקות בין ממשלת ישראל לבין ממשלת ארצות-הברית. נשיא ארצות-הברית – אני שומע, אני גם ישבתי לא מכבר עם השגריר האמריקני. לא הולך לממשלה הזאת מבחינה מדינית בכלל. לא הבנתי למה, אנשים טובים ונחמדים. עד ששמעתי אותם בכנס הרצלייה, האחד אחרי השני. יכול להיות ויכוח בין שרים בממשלה אם צריך להעלות את המע"מ ב-1.5% או ב-0.5%. ויכוח לגיטימי בתוך ממשלה. השר בנט, שאגב, עולה כל הזמן בסקרים, כי הוא מפלגת הימין היחידה, השר בנט אומר שצריך לספח את גוש-עציון. אמר. שר בכיר בממשלה. לספח את גוש-עציון, בסדר. אני חולק על הסיפוחים האלה, אני חושב שזה לא נכון, אבל הממשלה, יש לה מדיניות, ותוך כדי דיבור עולה שר האוצר, שגם – שר בכיר בממשלה. כל אחד עומד עם הרבה מנדטים, הרי זה הממשלה, והוא אומר שאנחנו הולכים לעשות התנתקות ביהודה ושומרון להיאחזויות מבודדות, ואם לא – השחצן הזה – ואם לא, נפיל את הממשלה. ואני בודק מה אומר ראש הממשלה – חוץ ממאיר שטרית, זאת אומרת, מה אומר ראש הממשלה, אז ראש הממשלה נוזף בשר האוצר באמצעות מקורביו, אז הוא בעד – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שר הביטחון. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. – – אז הוא בעד האמירה של השר בנט, שהולכים לספח את גוש-עציון? רואים את זה בכל העולם, את ההתנהלות הזאת. וחבר הכנסת עיסאווי פריג', זה לא המקרה שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. זה משהו שהוא פי-מיליון יותר גרוע. <היו"ר גילה גמליאל:> אז הגיע הזמן שתצטרפו. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא מדבר פוליטיקה, אני מדבר רק דבר שקורה. אנחנו מחזיקים מדינה בלב המזרח התיכון, שנמצאת בסכנות קיומיות אמיתיות, שכל האזרחים מצפים שבדברים העקרוניים הממשלה שולטת. האם הולכים לסיפוח? האם הולכים למשא-ומתן מדיני? האם מפסיקים את המשא-ומתן הזה? אומרת יושבת-ראש התנועה, שרת המשפטים ציפי לבני – היא לא תהיה בממשלה אם הממשלה הזאת לא תקדם את התהליך המדיני. אז אני רוצה להבין: הכיסאות זה הדבר הכי חשוב? הפגיעה בחרדים זה הדבר הכי חשוב? מדיניות – על מה קמה הממשלה הזאת, לקדם תהליך מדיני? להיות מדינה לא מבודדת בעולם, עם הידידה הגדולה שלה, ארצות-הברית, להדק את הקשרים? להיות משהו באירופה? לקדם תהליך מדיני עם המדינות הערביות שהיום יש בהן רבים שמעוניינים בקידום התהליך המדיני? אנחנו בתוך העניין הזה? אנחנו לא בשום תהליך. השר בנט, אני אומר לך, זאת ממשלה שאין לה סייעתא דשמיא. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. מכיוון שסגן השר אופיר אקוניס, המקשר בין הכנסת לממשלה, אינו נוכח, אנחנו נעבור להצבעה על ההצעות לסדר-היום. הדרישה שלכם הייתה להעביר למליאה, אלא אם כן מישהו אחר רוצה לוועדה. <משה גפני (יהדות התורה):> מליאה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> למליאה. עד שזה יגיע לדיון במליאה, כמו שאתה יודע, כבר אז – בדיוק. אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה להעביר את הדיון למליאה. בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> שמונה בעד, מתנגד אחד. בטעות חבר הכנסת עיסאווי פריג' הצביע נגד, הוא בעד להעביר את הנושא לדיון במליאה. <הצעות לסדר-היום> <אי-שוויון בזמני ההמתנה לניתוחים בישראל> <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: אי-שוויון בזמני ההמתנה לניתוחים בישראל, מס' 3260, 3262, 3268, 3279, 3292 ו-3296. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה, אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מוכרח כל פעם להטריד אותך בעניינים כאלה, אבל היות שהוועדה שאת מינית צריכה כבר להתחיל לסכם, אנחנו מוכרחים להתריע על כמה דברים שבאמת כואבים לאנשים. כידוע לך, אני כבר אחרי 30 וכמה שנות עבודה כרופא וכירורג, אז אני תמיד בקשר עם אנשים שיש להם בעיות עם הניתוחים, וכמעט אין שבוע שלא פונים אלי אנשים לקדם להם תור לניתוח. רק השבוע פנתה אלי אישה צעירה שקצת סובלת מהשמנת יתר, זה לא קצת, זה קצת הרבה; זה BMI, משהו מעל 43, אז היא צריכה ניתוח. כדי שהיא תגיע לניתוח – התורים הם שנתיים ושלוש שנים. אני מניח שבתוך השנתיים או שלוש השנים – כי ככה אמרו לה: שנתיים בבית-חולים "העמק", שנתיים או שלוש. אבל אם יש לה "מושלם" אפשר לעשות את זה יותר מהר. אז הגברת היא לא כל כך אמידה, ולא הייתה לה אפשרות לשלם את הכסף, ובגילה, מעל 40, קצת יותר מבוגרת מ-40, היא צריכה לשלם קצת יותר מאשר בגיל הצעיר, משהו מעל 200 שקל לחודש. ומה עוד, אמרו לה שרק בתום שנה תהיה לה אפשרות לקבל את השירות הזה, הניתוח. אז השאלה, מדוע הדברים האלה נעשים. אני חושב שיש מדיניות פשוט לחסל את הרפואה הציבורית; פשוט מאוד דוחפים את האנשים ללכת לרפואה פרטית. בטוח שאנשים אמידים, שיש להם כסף, לא ייתקלו בבעיות האלה, כי הם ישלמו את הכסף הזה. מי משלם את המחיר? משלמים את המחיר האנשים העניים, האנשים שהם במצב סוציו-אקונומי נמוך, ואנחנו יודעים ש-50% או 40% מאזרחי המדינה הם מתחת לקו העוני, או מה שנקרא קו העוני. לכן, אם אנחנו מביאים בחשבון ש-50% או 40% לא יכולים להגיע לניתוחים כאלה בצורה סבירה, בצורה רגילה, מן הדין שהוועדה שמינית תביא גם את הדברים האלה בחשבון. דבר שני, אבל אולי עוד יותר מרגיז, שגם ילדים שצריכים ניתוחים, אם זה ניתוח בקע, או אם זה ניתוח שקדים – תארי לעצמך כמה זה גרוע שילד שסובל משקד שלישי צריך לחכות שנה, שנה וחצי או שנתיים לניתוח הזה. הילד הזה לא ישן טוב, לא אוכל טוב, נוחר בלילה, מתעורר כל רגע, עושה את כל הבעיות גם לאימא, גם למשפחה, ולעצמו זה מאוד מאוד מאוד קשה. אני לא רוצה לעבור על הסטטיסטיקות ועל המספרים, ויש לי אותם, אבל אני מדבר מהשטח, מהאנשים; לא מהנתונים שנמסרו מבתי-החולים, והם דברים בדוקים. אז איך אפשר לתרץ את זה שלילד, תינוק, בן שנה, בן שנתיים, שלוש שנים, ארבע שנים, שצריך את הניתוח הזה, יחכה כל כך הרבה זמן? לכן אני פונה אלייך, גברתי השרה, שמה שלא יהיה, הוועדה הזאת תביא את הדברים האלה בחשבון. אני חושב שהעבודה של הוועדה הזאת צריכה להיות קצת יותר שקופה, שאנשים יוכלו להביע את דעתם, כי חשוב מאוד – במרקם האנושי, במרקם החברתי, במרקם של קיבוץ הגלויות של מדינת ישראל, אני חושב שצריך לשמור על רפואה ציבורית נכונה, טובה, שתשרת את האנשים שצורכים את השירותים האלה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. אם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת אורי מקלב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, חברי חברי הכנסת טלב אבו עראר ועפו אגבאריה, נושא התור לניתוחים אלקטיביים הוא אחת הקושיות שגורמות להרבה טרוניות של הציבור בישראל – והקשר בין מערכת הבריאות הציבורית לפרטית. זה הפך להיות נושא בוער שחייבים להביא אותו בחשבון בדיון על עתידה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל, שכן הוא נחשב לאחד הגורמים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם, לנדידה של הציבור מהמערכת הציבורית למערכת הפרטית. אז למה במערכת הפרטית התור קצר יותר? הסיבה היא כפולה: ראשית, הכסף הגדול שמתגלגל בביטוחים המשלימים והפרטיים מושך לשם את הרופאים יחד עם החולים שלהם. שנית, מערכת הבריאות הציבורית, הקופות, בתי-החולים, לא מצליחים לממן הפעלה של משמרת שנייה – משמרת שנייה אחרי-הצהריים בבתי-חולים – וכך חדרי הניתוח נותרים ריקים בעוד התור לניתוחים הולך ומתארך. משרד הבריאות, לאחרונה, פרסם את הדוח שחושף הבדלים אדירים בזמני המתנה לתור בין בתי-חולים שונים באותם ניתוחים. אני רוצה לתת דוגמאות, גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה: תיקון מפרצת של האאורטה, אנוריזמה – אנשים ימתינו 126 יום בבית-חולים שיבא, אבל ברמב"ם או ב"אסף הרופא", שני בתי-חולים ממשלתיים גדולים אף הם, ניתן לעבור את אותו ניתוח בתוך שלושה-ארבעה ימים. לניתוח החלפת מפרק ברמב"ם נמתין לא פחות מ-212 יום, שבעה חודשים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> איזה מפרק? ירך? ברך? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תכף אני אפרט – בעוד באיכילוב נעבור אותו בתוך שישה ימים בלבד מרגע ההפניה. ההמתנה לניתוח שקדים, שעליו דיבר עפו, בשיבא נמשכת בממוצע 100 ימים, שלושה חודשים, לעומת שישה ימים ב"אסף הרופא". הניתוחים עם ממוצעי ההמתנה הארוכים ביותר הם: החלפת מפרק ירך בבית-חולים "העמק" – 193 יום; חצי שנה; ניתוח קיצור קיבה בשיבא – 173 יום, חצי שנה; יישור מחיצת האף ב"שערי צדק" – 186 יום, חצי שנה. הממוצע הארוך מכולם, הצימוק: ניתוח החלפת מפרק ירך בבית-החולים "בני ציון" בחיפה; ממוצע ההמתנה לו הוא 366 יום – שנה שלמה, גברתי השרה. תודה רבה. <קריאה:> שנה ויום. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני רק מוכרח להגיד שחבר הכנסת מרגי נמצא עכשיו בכנס מאוד חשוב, אז בגלל זה הוא חסר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הפסד שלנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> דיון ביחסי יהודים–ערבים – – – ואנשי דת, באולם "נגב". <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית, חסר לנו כאן הנשיא הנבחר. אנחנו רגילים לדבר בהצעות לסדר-היום, ולא מעט, אחד המתמידים ביושבים פה היה הנשיא הנבחר, והוא לא נמצא פה, אבל ודאי אנחנו יודעים שיש לנו נשיא נבחר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מאיר שטרית מוכן להחליף אותו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל הוא חסר והוא נשיא נבחר וצריך לברך אותו. לא הייתה עוד – זו הזדמנות ראשונה. אבל גם במערכת הזו – בחצי דקה – יש אנשים שהתמודדו והם פורשים שנפגעו במערכה הזו. אנחנו צריכים לציין את זה. ישנם גם מאוכזבים בבחירות האלה, כאלה שהתאכזבו שלא נבחרו. יש אפילו אחד שהרוויח מאוד, תכף נגיע אליו, אבל יש מפסיד, מפסיד אחד מכל המערכה הזאת, זה ראש הממשלה. השפל שהוא הגיע אליו בעקבות הבחירות לנשיאות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שני מפסידים: ביבי וליברמן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה ביחד, נכון. ביבי וליברמן. אבל אני מדבר על ראש הממשלה. זה בלט מאוד – חוסר היכולת שלו להוביל מהלכים, ההתבזות שלו, להגיד דבר אחד ולעשות דבר שני במחשכים. ככה פועל ראש הממשלה? זה מסר בכלל לדור צעיר שקורא את העיתונים ויודע איך הדברים התנהלו פה? ובסופו של דבר, אין לו יכולת. הוא ביקש מאנשים: תתמודדו; ולא רצו. הוא לא היה יכול לתמוך אפילו באחד במערכת הזו, הוא לא מצא מישהו שהוא יכול לתמוך בו. וגם האנשים שואלים: למה? למה לא תמכת במישהו? מה הייתה הבעיה? איפה הבעיה? צריך להגיע לבעיות רגשיות-משפחתיות וכאלה, שזה גורם לכך שלא בוחרים ומכינים מלחמה כזאת מבוזה. ואנחנו צריכים גם להקיש מזה: אם כך מערכת השיקולים שלו ומערכת ההתנהלות שלו, אז מה קורה כשמדובר על דברים מדיניים, איזו אכזבה ממישהו או פגיעה במישהו, ככה זה מגיע. אבל מכיוון שהזמן הוא לא על זה – ויש אחד שהרוויח, חבר הכנסת אחמד טיבי, זה חבר הכנסת והשר גדעון סער. הוא, תוך כדי משילות של ראש הממשלה, הוא הוליך גם מהלך של מישהו שכבש את הקיסר, את המלך, עמו בבית, ויש מישהו שמרוויח. אז יש מישהו שמרוויח, יש מישהו שנבחר, יש מאוכזבים. יש כאלה שמאוכזבים ויש כאלה שבאמת נאלצו לפרוש, אבל יש מפסיד אחד. אדוני היושב-ראש, הנושא הוא באמת הבריאות, אחד מהנושאים בתוך מערכת הבחירות, הבריאות הכללית, שהיא בעייתית בכמה מישורים. אנחנו ראינו את זה בתקופות האחרונות גם במשבר "הדסה", שהשליך על כלל בתי-החולים הפרטיים – איפה הם נמצאים. אבל התורים הארוכים לניתוחים בעצם הציפו בעיה הרבה יותר קשה, שהיא לא סתם רק מחסור בכוח-אדם או מחסור בחדרי ניתוח – פוליטיקות שנעשו ואינטרסים כספיים שפועלים על גבם של החולים מכמה אנשים ביחד. ראשית, ודאי קופות-החולים מחפשות את המקומות עם ההסכמים הזולים, ולכן גם אם יש מקום שבו אפשר לעשות בזמן יותר קצר, הם לא יכולים לעשות. מעבר לזה, מה שמאוד השתקף פה: הרופאים בעצמם מעוניינים שיהיו תורים כדי שאכן אנשים יבואו לרפואה הפרטית, שזה לא היה. ובתי-החולים, הם גם עושים שיקולי כדאיות, אם כדאי להם או לא, איזה ניתוח כדאי ואיזה ניתוח לא כדאי, מפני שמשרד הבריאות לא עדכן את התעריפים. אבל מעל כולם, מה שקורה, אדוני היושב-ראש, שבשב"נים, אלה שיש להם רפואה פרטית כבר, שכבר משלמים על זה הרבה כסף, גם שם יש תורים ארוכים. אנשים מחכים, גם מי שיש לו ביטוח רפואי פרטי, דהיינו מסגרת שב"ן. הוא לא תמיד יכול ללכת לבית-חולים פרטי. יש רופאים שהוא רוצה במקום המגורים שלו, הוא לא רוצה דווקא ללכת למקומות רחוקים, והוא רוצה בבתי-החולים הגדולים ולא בבתי-החולים הפרטיים. גם שם, וגם אם יש לו שב"ן, הוא מחכה. זה לא רק בביטוח או ברפואה האלקטיבית. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת גילה גמלאיל. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גמליאל. <היו"ר חמד עמאר:> גילה גמליאל. אמרתי נכון, אתה לא שמעת. שלוש דקות, בבקשה. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, משרד הבריאות פרסם את הנתונים שדיבר עליהם קודם חבר הכנסת טיבי. ממש הצגת את הנתונים כהווייתם, ממש, כמה זמן לוקח בכל בית-חולים לקבל את האפשרות לבוא ולהגיע לניתוחים. וזמני ההמתנה לניתוחים, לא רק שהם לא סבירים בעליל, הם גם בוטים בצורה שבה משתמשים במערכת הציבורית, באופן מאוד בוטה, אל מול זה שמי שיש לו משאבים עוד יכול לנצל את המערכת הציבורית, שזה דבר שגובל לא רק באבסורד אלא בניצול בוטה. שוב, החלשים נושאים על גבם את בעלי ההון שיכולים להרשות את זה. מצד אחד, אני מברכת על עצם פרסום הדוח, שהוא מאוד מאוד חשוב. עדיין לא ניתן לקבוע בצורה חד-משמעית אם אכן מדובר פה בדוח שנתוניו מספיק בהירים לגבי הממצאים שלו, מכיוון שמדובר בפעם הראשונה שגם חושפים את הממצאים. מצד שני, בהחלט אני קוראת כאן לשרה להמשיך ולערוך עוד ועוד סקרים על מנת לחשוף את הנתונים ואת הממצאים ומהם להסיק את המסקנות. הרי לא יעלה על הדעת שיש בית-חולים במקום מאוד מאוד מוגדר, שזה מרכז הארץ, אל מול בתי-חולים שנמצאים בפריפריה, ששם הפערים הם כל כך עצומים מבחינת זמני המתנה בלתי סבירים בעליל ושירות גרוע. אני רק רוצה לציין שלאחרונה בני-משפחה הלכו לביקור בצפת. במהלך השבת אחד מהילדים חטף אפנדציט ונאלץ ללכת לבית-החולים "זיו" בצפת, ושם אמרו שהוא חייב לעבור במהרה את הניתוח, רק שאין אצלם הניתוח המתקדם, והיו צריכים לחתוך את בשרו בכללותו, כי אין אמצעים לעבור את הניתוח באותו מכשיר חדשני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לפרוסקופ. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> בדיוק. זה מתקבל על הדעת? מה כאן קורה? אלה דברים שערורייתיים בכל קנה מידה וצריך להוקיע אותם במערכת הציבורית, צריך להציב יעדים מאוד מאוד ברורים בסוגיות האלה כדי להגיע גם לפתרון. ההיבט של ביקוש והיצע לא יכול לבוא על חשבון חיי אדם, בטח ובטח לא במערכת ציבורית, שבה כולם אמורים לקבל את אותו שירות בסוגיה כבדה של טיפול בחיים. אני חושבת שהנתונים הם חשובים. אני מבקשת מכבוד השרה להוביל מהלך שבו יותר ויותר נתונים ייחשפו בפנייך, ולחשוב בצורה יצירתית, לצאת מהתבנית הקיימת, ולראות כיצד אפשר לתת את המענה האמיתי, ולבחון אם בבתי-חולים במקומות שבהם יש בעיות של זמני המתנה בלתי סבירים – ליצור איזו רוטציה בהיבטים של חלוקת האפשרויות עבור אותם אנשים, שמי שגר במקום ספציפי לא יהיה נתון רק לאותו שירות באותו מקום ליד הבית, אלא לבחון מצע – נגדיר כך: בכל בתי-החולים הבדיקה לצורך ניתוח תהיה פתוחה בהיבט של כלל בתי-החולים, ולא רק בבית-חולים ספציפי. זה גם יכול להציל חיים, וגם יכול, כפי שאמרו כאן קודם, ליצור מצב שאותו ילד לא יצטרך לא לישון בלילות במשך כמעט שנה, כי זה מה שמציע לו בית-החולים שלידו, אלא המערכת תהיה יותר יעילה, ויהיה בה נתון – פתוח עבור כולם – להבין שזמני ההמתנה הם לא מחויבי המציאות, להיות בסיטואציה הזאת, אלא אם יהיה בין כל בתי-החולים ממש מעבר מידע למתן האפשרות, למי אפשר ומתי להעביר את אותם ניתוחים, זה בהחלט יכול להיות שירות הרבה יותר טוב עבור הציבור הרחב. אני חושבת שהנושא הזה חשוב, ואני מחכה גם כן למסקנות של הוועדה כדי לבחון יחדיו כיצד אפשר לייעל את המערכת הציבורית בהיבט של בתי-החולים והשירות. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תשיב שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא רק שאתה לא מטריח – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה דבר שהוא לא בשגרה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> שרה ויושבת-ראש. <היו"ר גילה גמליאל:> כן, בהחלט. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא רק שאתה לא מטריח, ד"ר – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני מקווה גם מכאן לראות את זה כלפי כל חברות הכנסת, לפחות מחצית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – ד"ר עפו אגבאריה, אלא שאני מברכת. אני מברכת על ההצעה לסדר-היום של יעקב מרגי, שאני מצטערת שהוא לא נמצא כאן. דרך אגב, הוא אחד התומכים הגדולים בתוספת תקציבית למערכת הבריאות, והוא אומר את זה שוב ושוב, ובכל הזדמנות. אני מברכת גם על כך שאתה העלית – בכלל, כל אימת שאנחנו מעלים נושאים שנמצאים באמת בליבת הבעיות של מערכת הבריאות, אני חושבת שזה מבורך. זה מעלה למודעות את הנושאים, זה מכריח את כולנו לדון בהם, וכמובן גם למצוא פתרונות. ראשית, אני גם רוצה לומר תודה על השאלה, שכן בפעם הראשונה משרד הבריאות מפרסם את התורים, וזה לא פשוט לפרסם תורים במערכת בכלל, ובוודאי במערכת כמו זו של בתי-החולים. אני חייבת לומר שהתחילו בזה כבר לפני שנתיים. כשאנחנו התחלנו בוועדה, אני דרשתי – פניתי למנכ"ל, זה שיצא, ודרשתי ממנו שכל הנתונים על התורים ראשית כול ייאספו, יועלו על מערכת ממוחשבת, יישמרו, ינותחו, ובעיקר יהיו שקופים לציבור, מפני שאם אנחנו רוצים לטפל בבעיה, הרי דבר ראשון שאנחנו צריכים לדעת זה מה גודלה. ואכן, חבר הכנסת אחמד טיבי, שלא נמצא אתנו עכשיו, פירט את ימי התורים. יש לי כאן, כמובן, את כולם, אבל אני לא אפרט. נכון, יש שונות מפתיעה בין בתי-החולים, עד כדי כך שבבית-חולים אחד אפשר לחכות חמישה חודשים, ולאותו ניתוח בבית-חולים אחר – שלושה עד שישה ימים. הנתונים האלה צריכים להיות שקופים למטופלים ולמבוטחים. אבל לא די בכך. צריך לטפל בכמה מישורים. צריך לעשות צעד נוסף ולקצר את התורים – לקצר את התורים באותם בתי-חולים שבהם התורים ארוכים. משמעות הדבר היא לאפשר לרופאים להישאר שעות נוספות, לעשות משמרת נוספת, להפעיל את חדרי הניתוחים שאחר-הצהריים באמת עומדים כאבן שאין לה הופכין ולא משתמשים בהם, ואלה תשתיות כל כך יקרות שעומדות ללא שימוש. לא מדובר רק על המנתחים. מדובר על צוותים נוספים שצריכים להישאר אחר-הצהריים. יש לשבת ולחשוב על התמחור. אני לא יודעת מי העלה כאן את נושא התמחור, אבל שמעתי. הוא נושא קריטי, כאשר אנחנו באים באמת לדון בתורים, מפני שלעתים לבית-החולים לא כדאי לעשות פרוצדורה שבה הוא מפסיד – הוא חייב לעשות אותה, אבל אסור גם שהוא יפסיד. זאת אומרת, התמחור צריך להיות כזה שבית-חולים לא יפסיד – לא יפסיד בגין התמחור, וגם לא יפסיד בגלל ה-cap, שאחרי ה-cap מתחילים בתי-החולים לקבל את האלפא: 70–30, ואפילו מגיעים לאלפא אפס, והמשמעות היא שהם לא מקבלים את המחיר שהם באמת יכולים לקבל וצריכים לקבל עבור הפרוצדורה. פרסום התורים היה דבר הראשון שדרשנו וקיבלנו, ואכן, ד"ר עפו אגבאריה, חבר הכנסת, אנחנו יושבים בוועדה שלנו בעיקר כדי לחשוב איך אנחנו מקצרים תורים. הצעתי כאן כמה הצעות, שבוודאי יהיו בסופו של דבר גם חלק מההמלצות שלנו. גם מה שאמרה היושבת-ראש, חברת הכנסת גילה גמליאל, גם על כך אנחנו חושבים. אנחנו חושבים על כל הגורמים – חברת הכנסת גילה גמליאל העלתה את הרעיון שאולי נפתח את אזורי הבחירה, ואם בן-אדם שבא לבית-חולים מסוים ואומרים לו: אתה צריך להמתין חצי שנה – אם יאמרו לו דבר כזה, הוא יוכל לבוא ולדרוש בית-חולים שבו ההמתנה היא רק שישה ימים. גם הרעיון הזה עלה בוועדה, גם על הפתרון הזה אנחנו חושבים. צריך להמתין עוד שבועיים-שלושה, ולא הרבה יותר, ואנחנו נצא עם המסקנות ועם ההמלצות שחלקן ואולי עיקרן נוגע בדיוק לנושא הזה של צמצום התורים. אני רוצה רק לסיים ולומר שאין ספק שאנחנו חייבים לצמצם את התורים כדי לחזק את מערכת הבריאות הציבורית. זה נשמע נהדר שאפשר ללכת למערכת הבריאות הפרטית על-ידי השב"ן ועל-ידי ביטוחים מסחריים ופרטיים, אבל מערכת בריאות טובה במדינה נשענת, בסופו של דבר, על מערכת בריאות ציבורית טובה, וזו חובתנו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרה גרמן. מה בעיקרון את ממליצה? בוועדה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> לדיון בוועדת העבודה והרווחה. אני מציעה שזה יהיה בעוד שלושה-ארבעה שבועות, וזה יהיה יחד עם מסקנות הוועדה. <היו"ר גילה גמליאל:> מצוין. מקבלים את זה? אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה על העברת הדיון לוועדה – לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 11 בעד, אין מתנגדים. ההצעות לסדר-היום, אי-שוויון בזמני ההמתנה לניתוחים בישראל, תעבורנה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <הצתת שני בתי-כנסת במדינת ישראל – בכביש 6 ובפתח-תקווה> <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 3272 ו-3289 בנושא: הצתת שני בתי-כנסת במדינת ישראל – בכביש 6 ובפתח-תקווה, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי וחבר הכנסת יעקב ליצמן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן, לצערנו, שוב שמענו על הצתת שני בתי-כנסת באזורים שונים, בית-כנסת סמוך לכביש 6 ובית-כנסת בפתח-תקווה, ולצערנו, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו עולים כאן בכנסת ומדברים על הצתת בתי-הכנסת. אבל, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לגעת פה בזווית מסוימת. האחת היא ההד הציבורי של הצתת בתי-הכנסת. לצערנו, ההד הציבורי כמעט שלא קיים בעיתונות הכללית. העיתונות הכללית, אם, חלילה, חלילה, ואני מגנה בכל תוקף כל פגיעה במוסד דתי כזה או אחר של המוסלמים או של הנוצרים – ישר כותרת ראשית בעיתונות הכללית: "תג מחיר". ומי שעשה את זה – אני מגנה אותם, את כל מי שעושה את זה, אבל זה פתאום תופס כביכול תהודה שאנחנו מתעוררים אז ומגנים את זה. אבל כששורפים או מציתים בתי-כנסת במדינת ישראל, בעיתונות הכללית בקושי בקושי, אם מאזכרים את האירוע מאזכרים אותו בעמודים האחוריים של העיתון. זה מראה אטימות כלשהי שנוצרה כאן במדינה שלנו, במדינה היהודית, שלשרוף בתי-כנסת כביכול זה בסדר, שום דבר לא קרה. עד כדי כך שבמקרה הספציפי הזה חבר הכנסת פרוש, ייאמר לזכותו, העיר על זה בוועדת חוץ וביטחון לראש הממשלה, וראש הממשלה לא חשב לנכון לצאת ולגנות את העניין הזה. איפה הידרדרנו, לאיפה הגענו? אם זה קורה באירופה, פתאום כולם מתעוררים ומתחילים לדבר על גינוי כזה או אחר כלפי אותה ממשלה שלא שומרת על בתי-הכנסת, או, להבדיל, גם על בתי-העלמין של היהודים. אבל כאן, במדינת ישראל, אנחנו הידרדרנו כבר לרמה כזאת שהצתה או שרפה של בתי-כנסת זה כבר טבעי, מובן מאליו. לכן, אני על הדבר הזה קודם כול מוחה ומעיר שאסור לנו להגיע, חלילה, להסתה כזאת בין מגזרים, כביכול בתי-כנסת שייכים רק לדתיים או לחרדים. צריך להעיר כאן, גם לחנך וגם כמובן לטפל במלוא חומרת העניין על-ידי משטרת ישראל, נגד הצתת בתי-כנסת, כפי שאני דורש שיטפלו בהצתה של מוסדות דתיים אחרים, דבר שנקרא כביכול "תג מחיר". אני חושב שפה אנחנו צריכים גם לבקש ממשטרת ישראל לקבל דיווח מה קרה עם שני בתי-הכנסת האלה. אדוני השר נמצא פה, אני מבין שהוא ייתן לנו עדכון, כי הצתת בתי-כנסת, אדוני השר, בשנים האחרונות הפכה, לצערנו, למין ספורט אצל כל מיני קיצונים, ולצערנו, יכול להיות שזה כבר הפך להיות גם כלפי מגזרים אחרים, לא-יהודיים, שגומלים לנו על אותם "תגי מחיר", ובוודאי ובוודאי אסור לאשר, לא את זה ולא את זה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות, בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי חברי הכנסת, שרפת בתי-כנסת, מה שקורה היום, אם זה קורה בחוץ-לארץ, אנחנו מייד מגנים ומבקשים לבדוק ולחקור. כאן יוצא כאילו, בשגרה, שרפו עוד בית-כנסת. ההצעה לסדר-היום שהגשנו היא על שני בתי-כנסת, אבל אנחנו בחודש יוני בשנה הלועזית, ואם תבדקו מתחילת השנה עד היום, אני בטוח – לפי זיכרוני – לפחות עשרה בתי-כנסת נשרפו. אנחנו לא יודעים אם בתי-הכנסת האלה נשרפו ממניע לאומני, פלילי, לא משנה לעצם השרפה – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> למה פלילי? איזה אינטרס פלילי יש לשרוף בית-כנסת? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כי שכחת, אדוני, שעברנו ואנחנו עוברים הסתה לא נורמלית כאן בכנסת נגד הציבור החרדי, וזה גורם, בהחלט אחד הגורמים, שזה יכול להיות גם פלילי. לא צריך לברוח מהנושא הזה. אבל מה, אני לא יודע. אולי השר ייתן לנו יותר פרטים לגבי החקירה. לא משנה לי אם זה פלילי או לאומני, שניהם חמורים – – <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – את שניהם צריך לבדוק – אותו דבר. אבל מה שחבר הכנסת מיכאלי הזכיר קודם – ואני מצטרף פה לכל מילה שהוא אמר קודם – לא שמענו זעזוע, לא שמענו גינוי מראש הממשלה, לא שמענו מאף אחד. כאילו בודקים, יחקרו, לראות בדיוק מה קורה. המקומות – בכביש 6 גם שרפו ספרי קודש מעבר לזה, אז אולי זו אינדיקציה דווקא כן לכיוון פלילי. אני לא רוצה להגיד מה היה במקומות אחרים, אין לי הפרטים המלאים – בעמנואל, קיבוץ מגל וכל המקומות שיש כאן. דבר אחד, הצד השווה בכל הדברים האלה: א. המשטרה צריכה להיכנס לזה לא פחות מל"תג מחיר"; זה נגד הציבור החרדי, נגד המתפללים, לא משנה מאיזה סיבה עשו את זה. ואני הייתי שמח, אדוני השר, שבהמשך – לא יודע אם יש לך את הפרטים עכשיו – הייתי רוצה לשמוע עדכון מה נהיה בשנה האחרונה, כל השרפות של בתי-כנסת שהיו, אם הגעתם למי שעשה את זה ומה המסקנות. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. ישיב השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ, בבקשה, ואחריו – עמדה נוספת של חבר הכנסת משה פייגלין. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לגנות מכול וכול, וכאן, מעל בימת הכנסת, את תופעת ההצתות והפגיעה בקודשי הדת על-ידי פורעי חוק. משטרת ישראל תמשיך ותפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה עד למיצוי הדין עם העבריינים. לגבי התייחסות לאירוע ההצתה בכביש 6 – חבר הכנסת מיכאלי, אני מדבר על כביש 6 עכשיו – ב-31 במאי 2014, שבת, בשעה 04:52, התקבלה במשטרה הודעה על מבנה נייד – זה קרוון עם גרר, על נגרר – העולה באש בחלקה הצפוני של תחנת הדלק "דור אלון" בכביש 6, מדרום לצפון. שוטרי משטרת עירון הגיעו מייד למקום האירוע ופתחו בחקירה. במהלך יום האירוע נוצר קשר עם בעל המבנה הנייד, ולדבריו הוא אינו מסוכסך עם איש ואינו יודע מה גרם לשרפה. לטענתו, במבנה היו ספרי קודש רבים שנשרפו. חוקר שרפות קבע כי מדובר בהצתה זדונית. המבנה היה מחובר למערכת החשמל ומערכת המים. באשר לאירוע בפתח-תקווה, ב-31 במאי 2014, סמוך לשעה 16:30, נתקבל דיווח על שרפה בתוך בית-כנסת ברחוב חובבי-ציון בפתח-תקווה. צוותים אשר הגיעו למקום טיפלו באירוע יחד עם כיבוי האש. מהבדיקה עלה כי במקום נשרפה פרוכת אשר עוטפת את ארון הקודש, ונגרם נזק לפרוכת ולקיר הסמוך. למקום הגיע חוקר שרפות. טרם התקבל דיווח סופי וחקירת האירוע עדיין נמשכת. האירוע בירושלים – ב-4 ביוני 2014, בחג השבועות, התקבל דיווח בשעה 11:00 למוקד המשטרה על שרפת קוצים ברחוב זרח ברנט בשכונת הר-נוף. בעקבות הדיווח הגיעו כוחות הכיבוי למקום, השתלטו על השרפה ללא נזק וללא נפגעים. מאוחר יותר באותו יום, בשעה 13:45, דווח למוקד המשטרה שנית על שרפת קוצים גדולה, אשר מתפשטת במהירות ומהווה סיכון לתושבי המקום ולרכוש במקום. הכוחות שהגיעו למקום פינו את הדיירים והמתפללים מבית-הכנסת וכיבו את השרפה. יש לציין כי לא נגרם כל נזק לרכוש, ובכל זה לא נגרם נזק גם לבית-הכנסת. מבירור שערך הכוח המשטרתי אשר הגיע למקום עלה כי מוקדם יותר נצפה קטין בן חמש משחק בגפרורים בסמוך למקום האירוע. אביו של הקטין הוזמן לחקירה. בחקירתו מסר האב כי בעת שהתפלל בבית-הכנסת פנה אליו אחד המתפללים ואמר לו שבנו מתעסק בגפרורים מחוץ לבית-הכנסת. האב מסר כי יצא מבית-הכנסת, לקח את האחריות על בנו, אשר שיחק במקום עם שני קטינים נוספים, בני שלוש וארבע, וכי לאחר זמן-מה פרצה השרפה המדוברת. נסיבות המקרה נבדקו גם על-ידי חוקר שרפות, אשר מסר כי מדובר בגרימת שרפה ברשלנות. לאור נסיבות האירוע, ומאחר שמדובר בקטין מתחת לגיל האחריות הפלילית, נסגר התיק, תיק החקירה. לגבי הנתונים, חבר הכנסת ליצמן, שגם אתה ביקשת: בחוק, אין לנו אפשרות לעשות בחקיקה – אין אפשרות למשטרה לעשות הפרדה בין הצתת בית-כנסת שנעשתה, בהצתה, או בניסיון להצתה. עשו את זה ידנית – הם לקחו את כל המקרים ופילחו אותם באמצעות פילוח של העבירה ומקום העבירה. העבודה נעשית בצורה ידנית. לגבי 2013, ב-2013 היו שמונה מקרים שדווחו למשטרה. אחד עדיין בחקירה; חמישה נגנזו ושניים בחקירות ובתביעות. יכול להיות שכן יגישו כתב-אישום ויכול להיות שלא. מינואר עד יוני 2014, כלומר השנה, בסך הכול – שני תיקים, ושניהם עדיין נמצאים בחקירה. אלה הנתונים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> זה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> של השנה עדיין בחקירה. השניים בחקירות. והתביעות – אני אומר שאם הגיעו לתביעות, כנראה יש סיכוי שיוגשו כתבי-אישום. יש סיכוי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני השר, מה המשמעות שנגנזו? חמישה תיקים נגנזו, מה זה אומר? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תיקים כאלה שנגנזים – צריך לראות את התיק. אין לי התיקים מול העיניים, אבל מי שסוגר תיק – זה רק בסמכות של קצין חקירות של תחנת משטרה. אם היה קצה חוט או משהו כזה היו ממשיכים לעבוד. התיקים האלה, להבנתי, בניסיון שיש לי כקצין משטרה לשעבר, אם ייכנס מידע כזה או אחר או מישהו בסוף, ידעו, אז התיק הזה מייד נפתח. הוא לא נסגר, נשלח ונגרס. הוא פשוט נמצא כרגע לא בתעדוף; כל חומר שייכנס ומוביל לפתיחה – אז התיק הזה ייפתח מחדש. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. עמדה נוספת של חבר הכנסת משה פייגלין, בבקשה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אדוני השר, אני פשוט נדהם. אני פשוט נדהם. זה עתה דיווחת לכנסת ישראל שידוע לך על למעלה מעשרה מקרים של שרפת בתי-כנסת במדינת היהודים, לא בגרמניה של שנות ה-30, והשמים לא נפלו, והדיווח היה עייף משהו. יש לי שתי שאלות אליך, אדוני השר. הראשונה היא: כמה אחוזים, או אולי כמה פרומילים מהמאמץ המושקע במציאת אנשים שסרטטו כתובות טיפשיות, המכונות "תג מחיר", מושקעים בפתרון התעלומות הללו של שרפת בתי-הכנסת, שרובן נגנזו, כמו שאתה מתאר? ויש לי עוד שאלה אליך, אדוני השר: כאשר יימצא – אולי בטעות, כי אתם לא משקיעים בזה שום דבר – איזה בן-בליעל ששרף בית-כנסת, והוא בן לאיזה כפר ערבי, האם תרוץ אז לתקשורת ותדרוש להחריב את אותו כפר, כולל תושביו שוחרי השלום שלא היו מעורבים, כפי שעשית ביישוב בשומרון, שבו לא הייתה לך שום הוכחה? בושה וחרפה. בושה וחרפה. אני לא מדבר עכשיו על התנהלות התקשורת, שהדיון הזה לא מעניין אותה ולא עניין אותה. ואחר כך יבואו אלינו מהערוץ הראשון ומערוץ 10 לקבל תוספת, כדי שנממן אותם, בטענה שהם אובייקטיביים. אני מדבר על התייחסות הממשלה, שאתה רץ לבזות. אתה, אדוני השר, רץ לבזות ורץ לבצע דה-לגיטימציה בכל מחיר במקום שבו אתה יודע שהתקשורת תאהב אותך. בושה וחרפה. כרגע דיווחת על למעלה מעשרה בתי-כנסת שנשרפו במדינת ישראל בשנה האחרונה. לא בגרמניה, לא ב"ליל הבדולח". כאן. וזה לא מעניין אותך, כמעט נרדמת עכשיו עם הדיווח הזה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת משה פייגלין. אנחנו נעבור להצבעה. עמדה נוספת? חבר הכנסת איציק שמולי, עמדה נוספת. ואחריה נעבור להצבעה. מה מציע השר? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ועדת הפנים. <היו"ר גילה גמליאל:> להעביר לוועדת הפנים. בסדר. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבל שחבר הכנסת פייגלין יצא, כי אני רציתי לשאול אותו אם הוא היה מדבר באותו הטון ובאותו הלהט כאשר יש פגיעה בבסיס של חיילי צה"ל. לא מדובר בפעולות "תג מחיר", רק בריסוסי גרפיטי, כפי שהוא מנסה לצייר. אני דווקא יכול לשבח את הפעולה של השר, שאי-אפשר לטעות בו על הנחישות שבאמצעותה הוא מנסה להתמודד עם הבעיה. אבל "תג מחיר" זו פעולה מסוכנת, שמאיימת על כל חלקי החברה הישראלית. נכון, זה מתחיל בגרפיטי, אבל הגענו למקום מאוד מאוד מסוכן, שכבר נכנסים לבסיס צה"ל, הורסים אותו עד היסוד וגם פוגעים בחיילי צה"ל. אז אני מציע גם לחבר הכנסת פייגלין קצת להירגע, לשתות מים קרים ולשאול את עצמו איפה באמת נמצאים המפגעים האמיתיים. נכון, פגיעה בבתי-כנסת זה דבר בזוי, זה דבר שאסור לקבל אותו וצריך להעניש עליו בחומרה רבה מאוד, נקודה. אבל בדיוק באותו המטבע צריך להתייחס לפעולות של מפגעים גם מהצד השני של המתרס. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. אנחנו נעבור להצבעה. השר מציע להעביר את זה לוועדת הפנים. מקובל על המציעים? מקובל, ועל כן נעבור להצבעה. מי בעד להעביר את ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> עשרה בעד, אין מתנגדים. ההצעה בנושא הצתת שני בתי-כנסת במדינת ישראל – בכביש 6 ובפתח-תקווה, תעבור לדיון בוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום> <מחסור חמור בתקציב ובכוח-אדם בלשכות הרווחה> <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור לנושא הבא, הצעות לסדר-היום בנושא: מחסור חמור בתקציב ובכוח-אדם בלשכות הרווחה, מס' 3273, 3284 ו-3298, של חבר הכנסת נסים זאב וחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת נסים זאב, עומדות לרשותך שלוש דקות מהרגע שתעלה לדוכן. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, לא עכברא גנב אלא חורא גנב. לפעמים חושבים שהבעיה זה העכבר – זה לא העכבר. זה החור, שנותנים לו אפשרות להיכנס פנימה לאכול, מה לעשות. אז תשמעו מה קרה לפני שבוע וחצי. מדינת ישראל הזדעזעה, אבל אולי כמו רעידת אדמה – זה כמה שניות ואז מודיעים את זה ברדיו והכול שקט, הכול רגוע, מחכים לרעידה הבאה. זה מה שקורה במדינה שלנו. אז מה קרה? הייתה איזה פילגש בגבעה, בקריית-גת, שדיברו על פדופיליה. אז כדי להתחמק מאחריות מה אמרו? – יש בעיית מחסור של עובדים סוציאליים. הבנתם? פתאום הבעיה היא עובדים סוציאליים. אז השר כהן הודה בכשל רב-מערכתי, אמר: אני מסייר – שמענו את זה ברדיו, זה נשמע משהו דרמטי – הוא מסייר בקריית-גת, והוא אומר וטוען שיותר מדי גורמים הסתמכו על תקנות החוק בחובת הדיווח ונהגו תחת הכלל שמי שלא חייב לא מדווח, והשר מבטיח לנו הבטחה שמעכשיו כולנו יכולים להיות רגועים, שמה הוא יעשה? הוא יפעל לתיקון החוק והרחבתו, שכל אזרח יוכל לדווח. בקיצור, אתם מכירים את הססמה, כל העם צבא וכל הארץ חזית, אבל אנחנו כבר לא יודעים איפה האויב – ואז אנחנו נפתור את הבעיה. גברתי השרה, דווקא במקרה הזה הייתה העלמת עין. הכשל היה בשיקול דעת. פקידות הסעד הכירו וידעו את הגברת, והעדיפו לרחם עליה, אף-על-פי שהייתה עבריינית ידועה, כדי שלא לסבך אותה בתיקים פליליים. לעומת זאת, אני מכיר שכשרוצים לפעול, העובדים הסוציאליים, הם נחושים ויודעים לפעול טוב ומהר. למשל הוצאות ילדים מהבית – שם אין בכלל צד להורים אפילו לחשוב, כי צריכים לטפל בילד, מה לעשות, וההורים לא רלוונטיים. עכשיו, מה קורה? במשטרה חוקרים את התנהלות גורמי הרווחה שלא דיווחו למשטרה, אבל שירותי הרווחה לא הסכימו אפילו לפתוח את התיק – רק בצו שיפוטי, בתיק פלילי, של עניין תפיסת המסמכים. אז מדובר בעבירות חמורות ביותר נגד קטינים, מדובר במעשי סדום מהחמורים ביותר, ואם היה מדובר בגבר, שהיה עושה את אותה עבירה, הציבור היה מבקש מאסר עולם, היה מבקש סירוס כימי, אבל כאשר מדובר באישה, אז מה? היא מסכנה בסך הכול, לא עזרו לה, לא טיפלו בה. אין הבדל בין פגיעה בילד או בילדה, ולא משנה מי הפוגע. אבל אני רוצה לומר לכם, הבעיה היא הזבל שאנחנו מאפשרים, התכנים הפורנוגרפיים. למשל יש – האתר "פרוגי" מציג כל פעם כל מיני תוכניות לילדים ולנוער – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> למה אתה עושה להם פרסום? <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. – – – אז למשל, באחת התוכניות, אם אתן רוצות להתקבל למקום עבודה נחשק, איפה תעיינו? ב"פרוגי", שם יש לכם כל התשובות. למשל, יש להם מדור של יחסים ואהבה. יש פה רשימה מזובלת, כמו שאומרים בלשון שלנו, של כל האתרים שמלמדים את הנוער, מחנכים אותם לזנות – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – ואחר כך שואלים למה הגיעו לגברת הזאת. יש לנו בעיה עם עובדים סוציאליים. אני אומר לך, עוד מעט נצטרך על כל ילד עובד סוציאלי ועל כל ילדה שתי עובדות סוציאליות, וזה לא יעזור. <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אם אנחנו לא נדאג לחינוכם של ילדי ישראל באמת, ולא נרעיל אותם ונזהם אותם – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – בתוכניות זבל בטלוויזיה, בשם תוכניות חינוכיות, אני אומר לך, אנחנו בעוד דור לא נוכל למצוא את הילדים האלה. הם כבר לא יהיו אתנו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, השבוע הגיע אלי סקר צרכים בנושא הרווחה במגזר הדרוזי. קראתי אותו בעיון רב, יישוב יישוב, כל מה שצריך כל יישוב – דוח מזעזע. אחד הדברים החשובים שם: ממוצע ההכנסה של משפחה דרוזית – 5,000 שקל. זה ממוצע ההכנסה בכל היישובים. אין יישוב אחד שעובר את 5,000 השקל, לעומת הממוצע הארצי, שהוא 9,000 שקל, אפילו יותר. חוסר באזורי תעשייה, חוסר בעסקים קטנים – שום דבר לא מתפתח במגזר הדרוזי. אני לא מבין את זה, לא מצליח לקלוט את זה. אני שומע את כל השרים מדברים – כמה אנחנו רוצים לעזור, ולקדם, ולתת למגזר הדרוזי, וכמה המגזר הדרוזי יקר ערך לנו, אבל אף אחד לא לוקח את הנושא ברצינות ומקדם את המגזר הדרוזי. ובנושא רווחה מדובר בכסף קטן, לא כסף גדול. אפילו אם אנחנו ניקח מה שמקבלת משפחה במגזר הדרוזי לעומת מה שמקבלת משפחה נצרכת במרכז הארץ, נראה הבדל ענק. ואפילו אם הממשלה עכשיו תבוא ותשווה למרכז הארץ, הרבה שנים יעברו עד שנגיע לשוויון מלא לאותן משפחות. דבר נוסף: אפילו אם יש תקציב, מה שמונע מהרשויות לנצל את זה – השתתפות של המועצות, מצ'ינג של 25%. לך תמצא מועצה אחת בכל המגזר הדרוזי שיכולה לשלם את ה-25%. אתה לא יכול למצוא. ואז מה שקורה – שמים תקציב, נותנים תקציב, ובסופו של דבר אותו תקציב לא מנוצל, כי לאותו ראש רשות אין 25% לשלם. אני העליתי את זה יותר מפעם אחת. משרד התחבורה קלט את זה והחליט שבמועצות חלשות, מועצות במגזר הלא-יהודי, לא משלמים את המצ'ינג. אין השתתפות של המועצה, כי אותן מועצות לא יכולות לשלם. אחד הדברים החשובים שראיתי בדוח, בסקר הצרכים שראיתי – מחסור בכוח-אדם, בעובדים סוציאליים. חסרים יותר מ-30 עובדים סוציאליים למגזר הדרוזי. יותר מ-30 עובדים סוציאליים. יישוב אחד יש לו עובד סוציאלי אחד, שאמור לטפל בעשרות משפחות, אני לא רוצה להגיד במאות משפחות. לכן – גברתי השרה, אני יודע שאת תעני תשובה שנכתבה על-ידי משרד הרווחה; אני ציפיתי ששר הרווחה יהיה כאן – נעלה את הנקודות, ובמיוחד את הנקודה של המצ'ינג והשתתפות הרשויות המקומיות; להוריד את הנושא של ההשתתפות של הרשויות המקומיות. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת חמר עמאר. בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן, תשיב שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, גברתי השרה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברתי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה דווקא לענות על ההערות של חבר הכנסת חמד עמאר, שעכשיו מכהן בראשות המליאה, ולומר שאתה מעלה כאן סוגיה הרבה יותר רחבה מהשאלה שנדונה, זאת אומרת מההצעה לסדר-היום. אתה מדבר על ההשקעות במגזר הלא-יהודי, ובפרט במגזר הדרוזי, ומכיוון שזה לא נושא השאלה וההצעה לסדר-היום אני לא יכולה לענות על כך, אבל אני כן יכולה לבוא ולומר שרק השבוע אנחנו קיבלנו החלטה בממשלה להקים ועדה למגזר הלא-יהודי – – <היו"ר חמד עמאר:> ואני רוצה להגיד לך – אני גם העליתי את הנושא הזה – אפילו נציג אחד למגזר המיוחד, הדרוזי, אין בוועדה, לא פקיד ולא נציג מהממשלה, כי אין אף דרוזי בממשלה; אפילו פקיד אחד אין בכל הוועדה. אני מכיר את זה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אז קודם כול, מי שעומד בראש הוועדה הוא חברי השר יעקב פרי. <היו"ר חמד עמאר:> אני מעריך את העבודה שלו, אבל אני מצפה שידאגו שיהיה לפחות פקיד אחד שייצג את המגזר הדרוזי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני אעיר בהחלט את ההערה שלך. – – ואני חושבת שבמסגרת אותה ועדה, אני משוכנעת, ימצאו את התקציבים שצריך כדי לכסות על הפערים ולגשר על הפערים שישנם בין החברה היהודית לחברה הערבית בכלל, וגם לחברה הדרוזית. הנושא של המצ'ינג שאתה מציין, הוא גם המצ'ינג בתחום החינוך, גם המצ'ינג בתחום הרווחה וגם המצ'ינג, כמו שאמרת, בתחום התחבורה, הוא באמת נושא שצריך לתת עליו את הדעת, אבל ודאי שאיני יכולה כרגע לתת תשובה, מפני שהתשובה מתייחסת לבעיה הספציפית של מחסור בכוח-אדם ברווחה, ובפרט המקרה המאוד-מאוד מצער שקרה בקריית-גת. כאן אני רוצה לומר לחברי נסים זאב, אני רוצה לומר לך, אני אפילו לא יודעת על איזה אתר אתה מדבר, מעולם לא ראיתי אותו וחבל בכלל שאנחנו נדבר על אתרים כאלה. אם יש כאלה, ודאי שלא ראוי שנפרסם אותם מעל בימת הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> כל ילד יודע את זה, כל יודע רואה את זה בשעה 19:00 בערוץ – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מקווה שלא כל ילד. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא רואה – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מכירה כמה ילדים שלא צופים באתר הזה. <נסים זאב (ש"ס):> אני קורא בעיתון, אני קורא איזה זבל מראים בתוכניות לימוד לילדים. אני לא רואה, אין לי טלוויזיה, ברוך השם, אבל אני מאמין למה שכתוב בעיתון, אלא אם כן את אומרת לי – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני בטוחה שאתה לא מאמין לכל מה שכתוב בעיתון, אבל גם אם כתוב, לא צריך תמיד לעשות לזה פרסום, וזו כוונתי. אני קוראת כמובן את התשובה שכתב חברי שר הרווחה מאיר כהן: משרד הרווחה והשירותים החברתיים בראשותו של שר הרווחה מאיר כהן, מודע לעומסים הקיימים בקרב העובדים הסוציאליים, עומסים שמשליכים לא אחת על איכות הטיפול והשירות שניתן לאוכלוסייה הזקוקה לשירותי הרווחה. משרד הרווחה פועל בשנים האחרונות כדי להקל את העומסים, והוא הגדיל את מספר התקנים ברשויות המקומיות בלמעלה מ-500 תקנים. אולם יש לשים לב כי חלוקה של מספר התקנים באוכלוסייה המטופלת אינה חזות הכול. מהנתונים שבידינו ניתן לראות כי רק 30% מהמשפחות הנמצאות בטיפול מטופלות באינטנסיביות גבוהה, מגיעות פעמים רבות לטיפול. 40% נמצאות באינטנסיביות נמוכה ו-30% רק בבקרה תקופתית, זאת אומרת, ממש לעתים רחוקות. בשנתיים האחרונות, למעשה שנה וארבעה חודשים, מאז כניסתו של שר הרווחה לתפקיד, גדל תקציב המשרד בקרוב למיליארד שקלים. הגידול התקציבי מתבטא בתוספת משאבים רבים לטיפול באוכלוסיות הרווחה במגוון פרויקטים, דבר שהגדיל את המענים לאוכלוסיות אלו וגם הקטין את הלחצים במחלקות לשירותים חברתיים. משרד הרווחה והשירותים החברתיים מקדם רפורמה מקיפה בלשכות הרווחה, שמטרתה להבנות את עבודת המחלקה לשירותים חברתיים כך שתהיה חלוקה נכונה יותר של המעמסות על העובדים, לייעל ולשפר את העבודה ואת איכות הטיפול שניתן לאוכלוסיות הזקוקות לרווחה. במסגרת הרפורמה ייבחנו דרכים לארגון אחר של העבודה על-פי שיטות עבודה חדשניות ונוספות. למשל, תונהג פלטפורמה שבה המשפחה נתפסת כיחידה אחת, כאשר העובד הסוציאלי – העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה מנהלת את הטיפול בראייה הוליסטית ומפנה, בהתאם לצורך, את בני-המשפחה לעובד סוציאלי מומחה. המשרד, ביחד עם הרשויות המקומיות, מעודד פתיחה של מרכזים מתמחים, כמו מרכז לאלימות במשפחה, מרכז תעסוקה ועוד. כמו כן, בתקופה האחרונה התקבל אישור לפרויקט העצמת משפחות בסך של 100 מיליון ש"ח. הוא כולל בתוכו תוספת של למעלה מ-100 עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות. בנוסף, כמובן, עומד לפתחנו חוק האוטיסטים, שנעשה בעידוד שר הרווחה ושר האוצר, והוא יוסיף עוד 170 תקנים של עובדים סוציאליים לרשויות המקומיות. באשר לפרשת המין שנחשפה בקריית-גת, מדובר באירוע קשה, שמעיד כאלף עדים על כשלים רב-מערכתיים. ראוי שנשאל את עצמנו מה מוביל לאירוע קשה כל כך, ואולי זוהי ליבת העניין. יחד עם זאת, השר, אישית, ירד לקריית-גת כדי לעמוד באופן אישי על פרטי האירוע. הוא מינה צוות ועדת בדיקה שמטרותיו הן: בדיקת מהלך הטיפול באישה החל מהיכרותה הראשונה עם משרד הרווחה ועד היום; בדיקת ממשקי העבודה בתוך הרשות, ברמה המקומית וברמת המשרד; גיבוש לקחים והמלצות. הצוות אמור להגיש את המלצותיו בתוך 12 יום. ראוי שיהיה ברור לכול שכל הנוגעים בפרשה הזאת חייבים בבדיקה אמיתית. קל מאוד להפנות אצבע מאשימה רק לרשויות הרווחה. אבל מבדיקה ראשונה שנערכה, אנשי הרווחה פעלו ללא רבב, ובימים הללו נבדק אם הדיווחים שכן נמסרו על-ידם לרשויות החוק טופלו בהתאם. מבחינת הקצאת כוח-האדם, קיימת נוסחה קבועה של תקנים בכל הרשויות המקומיות. יחד עם זאת, רשויות מקומיות חזקות, כגון תל-אביב, מוסיפות לעתים תקנים משל עצמן, אפרופו – בהקשר של הנושא שדיברנו עליו לפני כן. לא ניתן לומר כי באזור הדרום בכלל ובקריית-גת בפרט נוסחת הקצאת כוח-האדם היא שונה, אם כי ברור שרשות מקומית כמו קריית-גת לא יכולה להוסיף תקנים משלה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> מה את מציעה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> להעביר את זה לדיון בוועדה, ועדת הרווחה. <נסים זאב (ש"ס):> רווחה או מעמד האישה? יש שתי ועדות – – – <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו נעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> חבר הכנסת נסים זאב, אני מציעה שאת הציניות תוציא מן החדר. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אמיתי, אני רוצה לדעת. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אמיתי? אז אני מציעה לוועדה למעמד האישה. <נסים זאב (ש"ס):> אתה רואה? לא, עכשיו אני מדבר ברצינות. <היו"ר חמד עמאר:> יש חילוקי דעות. גברתי השרה, לאיזה ועדה ביקשת? ועדת העבודה והרווחה אמורה לטפל בנושא. אם את מסכימה לוועדת העבודה והרווחה, אנחנו נצביע על ועדת עבודה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מסכימה. <היו"ר חמד עמאר:> אז בוא נצביע לוועדת העבודה והרווחה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר ששני הנושאים שהעלינו – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 156), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <יש תלמידים רעבים ודחויים – מורה שביקרה בבית תלמידה שבה מזועזעת> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעה לסדר-היום בנושא: יש תלמידים רעבים ודחויים, הצעה מס' 3267, של חבר הכנסת משולם נהרי. עד עשר דקות, בבקשה. <משולם נהרי (ש"ס):> איפה שר החינוך, לא נמצא? או שר הרווחה. <היו"ר חמד עמאר:> החוק לא מחייב אפילו תשובת שר, אבל שרת הבריאות יעל גרמן תענה. <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, ביום ראשון השבוע התפרסמה כתבה בעיתון שהכותרת שלה היא: ביקור הבית שזעזע את המורה. למזלי, הפעם, רציתי ששר החינוך יהיה, כי אני בא לדבר מצד מערכת החינוך, אבל כיוון שכתבו ששר הרווחה צריך להשיב, אז אני אזכיר גם את הצדדים של הרווחה. אבל הפעם אני – בשונה מהפעמים הקודמות שהשרה ענתה במקום שרים אחרים – הפעם זה גם ידבר אל השרה, כל הנושא החינוכי, הנושא הזה בעיקר; היא מכירה אותו מקרוב, ולכן אני אדבר על הנושא הזה. בכתבה מסופר על מורה שהלכה לבקר תלמיד בביתו והוכתה בהלם. מורה שאכפת לה, מורה שהאכפתיות שלה חשפה אותה לעוני בלתי נסבל שבו חי אחד מתלמידיה, בתנאים שבהם בלתי אפשרי ללמוד. היא מתארת, היא כתבה מכתב לשר החינוך ולשר הרווחה, והיא מתארת שם, במכתב, את החוויות הקשות שהיא חוותה בביקור שלה. מדובר במחנכת בכיתה א' באחד מבתי-הספר בירושלים. לא מדובר בקריית-שמונה, דימונה, ירוחם, שלומי או בית-שאן; מדובר בירושלים, ירושלים רבתי, עיר הבירה של מדינת ישראל. והיא מתארת בצורה קשה מאוד את אשר ראו עיניה כבר בכניסה לבניין, ועוד יותר כאשר היא נכנסה לתוך הבית וראתה באיזה תנאים חיה המשפחה. אני רוצה לצטט כמה דברים מהמכתב שלה, דברים – ציטוטים – שהיא שלחה לשר החינוך ולשר הרווחה. היא כותבת שהביקור מדיר שינה מעיניה וטורד את מוחה ללא הרף. "הייתכן שבכיתתי לומד ילד שמצבו כל כך רע, ושאני מבקשת ממנו כל יום להביא ספרים ומחברות כשאין לו ספרייה וכוננית? הייתכן שאני דורשת מהתלמיד להכין שיעורי-בית כשאין שולחן? הייתכן שאני מבקשת ממנו ללמוד ככל חבריו כאשר המצב בבית כל כך קשה? הייתכן שאמשיך כך הלאה? לא ולא. איני יכולה להמשיך כך." היא אומרת שהיא למדה מהביקור הזה שאנחנו המורים חייבים להתאמץ יותר. כשילד לא מכין שיעורי-בית צריכות להידלק נורות אדומות. ילד אינו יכול להיות פנוי ללמידה כאשר הוא חי בדלות ובצפיפות. רבותי, תיאור מזעזע, ואני אמרתי רק חלק מהדברים. מה אומרת מערכת החינוך במצבים האלה? איך מערכת החינוך מנחה את המורים שלה לאתר ילדים שבאים ממצבים כאלה? אז יש מושג של ביקורי-בית. אני זוכר, כשהייתי מורה, וגם כשהייתי מנהל, הלכנו לביקורי-בית. אני חייבתי את המורים שלי ללכת לביקורי-בית פעמיים בשנה, ללא שום קשר – ללא שום קשר אם התלמיד בעייתי או לא בעייתי. ללכת לביקורי-בית. וגם כמנהל, גם כשהיה מדובר ביישובי פיתוח בפריפריה, ללכת, לנסוע שעות מעיר לעיר, ללכת ולראות. ואני אומר לכם שאני מבין את המורה הזאת, אני מכיר את החוויות האלה, הקשות. ואתה לא רואה את זה על הילד, אתה לפעמים רואה ילד מופנם, לא בעייתי במיוחד, אבל הוא קצת מופנם, ומתברר שהוא בא מבית שאני בכלל מתפלא שהוא עדיין נמצא במערכת החינוך. מצבים קשים ביותר. כתוב אצל משה רבנו, שכשהוא גדל, אחותו הביאה אותו לבת-פרעה והוא היה לה כבן. אחרי זה כתוב: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלֹתם". אבל הוא כבר גדל, למה כותבים עוד פעם שהוא גדל? אומרים שה"ויגדל" השני, הכוונה לגדולתו של משה; הגדולה של משה הייתה בזה שהוא יצא אל אחיו, וירא בסבלותם. לא נשאר בהיכל השן. הוא היה בארמון של פרעה, הוא היה יכול לשבת, לא היה חסר לו שום דבר, אבל גדולתו לא הייתה בזה שהוא היה בארמון. גדולתו הייתה בזה שהוא יצא אל אחיו, וירא בסבלותם. אם לא היה יוצא, אם לא היה יורד אל אחיו, לא היה רואה את הסבל שלהם. איך אתה יכול לראות ולדעת מה עובר על הילד אם אתה לא הולך ומבקר בביתו, רואה את הסביבה שממנה הוא בא? לא תוכל לטפל בו, לא תוכל לעזור לו. ומה אומר חוזר מנכ"ל משרד החינוך? מה שהיה נראה לי כחובה, ובתקופה שלנו זו הייתה חובה, בא חוזר מנכ"ל מתשס"א – ואגב, הדיון הזה התקיים בדיוק בחודש יוני 2004, כלומר לפני עשר שנים, בוועדת החינוך שהייתי חבר בה. מה אומר הנוהל של משרד החינוך בנושא של ביקור-בית? חוזר מנכ"ל מתשס"א, שמדבר על היעדרות בגין מחלה, שם כתוב שהמשרד מעודד הן את הצוות החינוכי והן את התלמידים לקיים מצוות ביקור חולים. זאת אומרת, הילד צריך להיות חולה, ויש לדעת שהילד חולה, אחרת איך ילכו לבקר אותו? אם הוא לא בא, זו היעדרות – דינה כמחלה. אם הילד נעדר, יש הוראות ברורות בחוזר מנכ"ל, אחרי שלושה ימים צריך לברר, ויש פרוצדורה, ובסופו של דבר צריך לבקר בביתו. זה רק עידוד, זאת לא חובה. גם כשהילד חולה וצריך לבקר אותו מדין מצוות ביקור חולים, אין שום חובה לעשות זאת. בחוזר מנכ"ל מיוחד, מחשוון תשנ"ה, העוסק בביקורי מחנכים בבית תלמידיהם, כתוב ש"מחנך הכיתה יכיר מקרוב את בתי תלמידיו ויבקר בהם לפי הצורך, ובייחוד בבית הוריו של תלמיד בעייתי". הכול בגדר המלצות. אולי פה זה יותר מחייב, אבל זו ההתייחסות. אין חובה ללכת לבקר, ואחר כך אנחנו מתפלאים שהילדים באים עם מטענים, שילדים נושרים ממערכת החינוך. ועכשיו נעבור למצב של הבית, וזה כבר קשור למשרד הרווחה, איך לא יודעים על מצבים כאלה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה צריך לסיים. בבקשה. <משולם נהרי (ש"ס):> עברו עשר דקות? <היו"ר חמד עמאר:> עברו עשר דקות, אפילו אנחנו לא הרגשנו. <משולם נהרי (ש"ס):> חלפו להן ביעף, כן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <משולם נהרי (ש"ס):> אז אני באמת רוצה רק לסיים במחקר קצר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון, ושם המסקנות הן שהקיצוץ בקצבאות הילדים – אגב, זה מחקר שנעשה בקרב 67 ראשי משפחות עובדות ובקרב 48 עובדים סוציאליים ואנשי חינוך. זאת אומרת, לא מדובר באנשים בטלנים, אלא באנשים שעובדים לפרנסתם. הממצאים שם מגלים כי רמת החינוך של נערים אלה נפגעה, וכי יותר ויותר מהם הולכים לישון בלילה רעבים. זה רק מחזק את הדוחות שאנחנו יודעים עליהם, שיש מאות אלפים – 300,000 – ילדים רעבים. ואני שואל, אם יש דברים כאלה, אם אנחנו יודעים על מצבים כאלה, מדוע לא לחייב את המורים ללכת ולבקר בבתים ולראות ולבדוק? נכון, המורה לא יכול לתת תקציב, אבל המורה יכול ליידע את הרשויות, המורה יכול ללכת וליידע את העובד הסוציאלי, את כל אלה שאמונים לטפל ולתת מענים לילדים הללו. אנחנו בסופו של דבר משלמים – אנחנו אלה שיוצרים את העוני, אנחנו אלה שפוגעים בילדים, ואחרי זה אנחנו צריכים לטפל בהם בתור נוער נושר. ואז, רבותי, אם אנחנו לא נעשה את זה לא נוכל לומר: ידינו לא שפכו את הדם הזה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. תשיב שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן. <קריאה:> אתה יכול לברך את הילדים מבית-הספר "אלמותנבי" ממג'ד-אלכרום? <היו"ר חמד עמאר:> אני רוצה לברך את הילדים מבית-הספר "אלמותנבי" ממג'ד-אלכרום, אהלן וסהלן. <שרת הבריאות יעל גרמן:> גם אני רוצה לברך את תלמידי בית-הספר. ברוכים הבאים למשכנה של הדמוקרטיה הישראלית, לכנסת. עכשיו לנושא. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הם נראים מאוד מתלהבים. הם נראים מאוד מתלהבים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן? <היו"ר חמד עמאר:> או שלא שומעים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> או שהם שומעים ולא מתלהבים. יש אופציה כזאת. <שרת הבריאות יעל גרמן:> עוד כמה אופציות בין לבין. <היו"ר חמד עמאר:> הנה, עכשיו הסבירו להם. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כמו שאמרת, חבר הכנסת נהרי, אני לא אוכל להשיב על הנושא החינוכי, אף שמניסיוני, כמו שאתה יודע, כראש עיר, אני יודעת שבתוך בתי-הספר יש רגישות רבה לאותן אוכלוסיות שיש להן פחות ולאותם ילדים שנמצאים במצוקה סוציו-אקונומית. אני יודעת שיש נרתמים לעזור להם – גם ההורים באותו בית-ספר, גם העיריות, גם המורים. ולהערכתי, באותם מקומות שבהם באמת יש ילדים עם מצוקה, הרי כן מסייעים להם, אם החברה האזרחית, או באמת הרשויות, גם רשויות הרווחה וגם הרשויות המקומיות. אבל מובן שהדבר הזה משליך מאוד על כל בעיית העוני – נהפוך הוא, בעיית העוני משליכה על המצב של הילדים. ועל כך אני בהחלט יכולה לענות בשמו של חברי, שר הרווחה מאיר כהן. בעיית העוני בחברה הישראלית היא באמת בעיה עמוקה ומדאיגה מאוד. לדאבוני, יש קבוצות רבות באוכלוסייה שחיות בעוני ונמצאות בסיכון להיות בעוני בעתיד. ברור לכולנו שעוני, חוסר ביטחון תזונתי ופערים חברתיים הם מתכון לאסון חברתי, ויש לטפל בהם באופן מיידי. הממשלה רואה את עצמה אחראית לשלומם ולרווחתם הפיזית והנפשית של כל אזרחיה, ובעיית העוני נמצאת על סדר-יומה. יש להעיר שבעיית העוני לא נולדה היום, וגם לא אתמול, וגם לא שלשום, והיא מלווה את כל הממשלות, גם אלו שאתה היית בתוכן, כידוע. <משולם נהרי (ש"ס):> אבל היא מחריפה היום, את רואה לפי הדוחות. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו בהחלט מנסים לטפל. היום, כאשר אנחנו סוף-סוף מתמודדים באופן ישיר עם העוני, אנחנו גם לוקחים אחריות לפערים שנוצרו בשנים שקדמו לכהונתנו בממשלה. טיפול אמיתי ומעמיק בשאלת העוני ובצמצום הפערים דורש שילוב מערכות בין משרדים, שכולל איגום משאבים, נגישות לבריאות, חינוך טוב ושוויוני, דיור בר-השגה, הורדת מחירים וחיזוק הביטחון התזונתי. לנוכח הנתונים הקשים והמדאיגים של העת האחרונה, המצביעים על שיעורי עוני ואי-שוויון גבוהים, גבוהים בישראל בהשוואה למדינות המפותחות, הוקמה על-ידי חברי שר הרווחה מאיר כהן הוועדה למלחמה בעוני; ועדה ראשונה מסוגה, שמטרתה היא אחת: התמודדות מדינת ישראל עם העוני לטווח ארוך. יש להדגיש כי לראשונה לוקחת הממשלה אחריות בנושא זה. מדובר בתהליך ארוך, מורכב וממושך, ואין לצפות שהבעיה תיפתר בחודש הקרוב או בחודשים הקרובים. <משולם נהרי (ש"ס):> תחזירו את הקצבאות – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> הממשלה התחייבה לקדם את המלצות הוועדה, שיוגשו לשר בשבוע הקרוב. נוסף על הקמת הוועדה למלחמה בעוני ננקטו מהלכים שנועדו להרחיב את הסיוע ולהיטיב את מצבם של כלל העניים בישראל, וגם לצמצם את התופעה – שאין לה מקום בחברתנו. בין היתר, בסיס התקציב לנושא הביטחון התזונתי הוגדל, וממשלת ישראל הקצתה 230 מיליון ש"ח לטובת הנושא. 70,000 ילדים נוספו למפעל ההזנה. אלפי עובדים עניים עם צרכים מיוחדים וקשישים במועדוניות מועשרות מקבלים בכל יום ארוחה חמה. במסגרת הפרויקט, שנעשה בשיתוף עם המועצה לביטחון תזונתי, גובשו כמה תוכניות שנועדו לסייע ולחזק את נושא הביטחון התזונתי בקרב האוכלוסיות, ולהלן הנקודות: הרחבת פרויקט מפעלי ההזנה בבתי-הספר, פרויקט באחריות משרד החינוך, הוקצו לכך 110 מיליון ש"ח. הוספת מרכיב המזון במפעלים מוגנים שבהם עובדים בעלי צרכים מיוחדים, באחריות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, והנושא נמצא ממש בימים אלה לקראת היערכות ומימוש. הוספת ארוחות חמות במועדונים משודרגים לזקנים – אושרו 114 מועדונים ברשויות המקומיות, ובקרוב יאושרו מועדונים נוספים ברשויות נוספות. <משולם נהרי (ש"ס):> לא היה עד עכשיו? <שרת הבריאות יעל גרמן:> נוספו. נוספו 114, ויתווספו עוד. הוספת כרטיסי רכישת מזון עבור קשישים וניצולי השואה הממתינים לדיור – – – <משולם נהרי (ש"ס):> מה עם הנוער? הנוער? <שרת הבריאות יעל גרמן:> דיברתי על הנוער, ודיברתי על כך שהרחיבו את פרויקט מפעל ההזנה בבתי-הספר ונוספו עוד 110 מיליוני שקלים רק לנוער שנמצא בבתי-הספר ונמצא במצוקה. זה היה נושא אחד שדיברתי עליו; אתה לא מקשיב לי. כמו כן, בימים אלו אנו שוקדים על הנעת התוכנית "נושמים לרווחה" – 100 מיליוני שקלים לטיפול ב-5,000 משפחות עניות. כמו שאמרתי, גם אתם הייתם שותפים ליצירת חברה שבה הפערים הם בלתי נסבלים. גם כאופוזיציה אנחנו מצפים שתהיו שותפים לטובת תיקונים היסטוריים. אנו מחויבים לתיקונים אלה. <היו"ר חמד עמאר:> מה את מציעה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר חמד עמאר:> אז אנחנו נעבור להצבעה. לפני ההצבעה, סליחה, דעה נוספת, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. יש לך דקה. בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, גברתי השרה, אנחנו, ככנסת, את יום רביעי הזה לא מנצלים נכון. זה אחד הנושאים שהיום עולים במליאה, ואני דווקא הבנתי מההצעה לסדר-היום של חברי חבר הכנסת נהרי שהוא דווקא מאיר בכיוון של תקלות שקורות במערכת החינוך לגבי איתור ילדים. לצערנו, זה לא מקרה בודד. יש הרבה מאוד מקרים דומים, והמורים והמנהלים של בתי-הספר לא מכירים אותם. ואת, גברתי השרה, כראשת עיר מוצלחת, שמכירה את הדברים האלה מהרשות – לצערנו, המקרים האלה הם רבים והמערכת לא יודעת עליהם. אותו ילד, אותה ילדה, מבוישים, הם לא רוצים שידעו מה קורה אצלם בבית, אלא אם כן המורה או המורה יוזמים ביקור אצלם בבית. דווקא כאן, הבנתי, מעבר לבעיה של הרווחה, יש פה בעיה של נהלים במשרד החינוך. חבר הכנסת נהרי אמר משהו, שהנוהל הזה או הוראות המנכ"ל הם מלפני כעשר שנים. אני חושב שפה יש פן שצריך לדון בו, מעבר לבעיה של כלל הילדים שנמצאים בעוני וכו', שאני מסכים אתך שהיא נושא מאוד רחב. הייתי מציע שאת הדיון הזה נמשיך בוועדת החינוך, כדי לזמן את אותם גורמים שאולי עשר שנים כבר לא דנו בעניין הזה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אתה יכול להציע. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הכול מתנהל בצורה שהכול בסדר. לפני שבאתי לכנסת הייתי כ-17 שנה יושב-ראש ועד הורים בבית-ספר. עקבתי אחרי הדברים האלה והערתי לכל מנהל או לכל מורה שהיה בבית-הספר הזה, שהדברים האלה לא צריכים להיות בגלל הוראות מנכ"ל משרד החינוך, אלא מיוזמתם הם. לצערנו, הם לא מצליחים גם בגלל דוחק שעות וכו'. לכן אני כן – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – מציע להעביר את זה – – <היו"ר חמד עמאר:> – – – מה שאתה מציע – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – לוועדת החינוך. <היו"ר חמד עמאר:> ועדת החינוך. אתה מסכים. המציע מסכים, אז אנחנו נצביע לוועדת החינוך. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בנושא הזה? <היו"ר חמד עמאר:> כן. <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא לוועדת הרווחה? <היו"ר חמד עמאר:> הם מציעים לוועדת החינוך, כי זה נושא – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אתה רוצה גם את ועדת החינוך? <קריאה:> יש הצבעה? <משולם נהרי (ש"ס):> אני מדבר על ביקורי-בית, לאתר את הילדים הללו, אחר כך ממזגים את משרד הרווחה – – – <היו"ר חמד עמאר:> את מסכימה לוועדת החינוך? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני חייבת לצאת. <היו"ר חמד עמאר:> אז אנחנו נצביע. <שרת הבריאות יעל גרמן:> נצביע, כי אני חייבת לצאת, אבל אני לא אתנגד. אני לא מתנגדת. אוקיי, תודה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 6, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה תעבור לוועדת החינוך. אני מבקש שיהיה שר תורן כאן. <הצעה לסדר-היום> <דיוני התקציב לשנת 2015 וחלקה של החברה הערבית בתקציב> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: דיוני התקציב לשנת 2015 וחלקה של החברה הערבית בתקציבי המשרדים השונים, מס' 3275, של חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. יש לך עשר דקות. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לצערי לא יכול להגיד גם כבוד השר או השרה, כי אין. <היו"ר חמד עמאר:> ביקשתי ששר תורן שיהיה נוכח. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> הם לא חייבים להשיב, אבל שר תורן חייב לשבת במליאה. <באסל גטאס (בל"ד):> בפתח דברי אני רוצה גם להביע את מחאתי על כך שאין תשובה מטעם הממשלה, אף-על-פי שנודע לי שהתשובה הוכנה והועברה לשר להשיב לי, וכפי שאתם רואים לא תהיה תשובה. כנראה הנושא שאני עומד לדבר עליו, וזה תקציב המדינה, החלק של הערבים בתקציב המדינה ואיך אפשר להגיע לתקצוב שוויוני – מה שמדברים עליו יום ולילה גבוהה-גבוהה שרי הממשלה והפקידים הבכירים, כולל ראש הממשלה, כנראה הנושא הזה הוא לא מספיק חשוב כדי שהמדינה, הממשלה, תשלח תשובה מנומקת והשרים יהיו פה וישמעו את מה שיש לי להגיד. וזה מצער. זה כבר סימן שלילי, במיוחד כשהממשלה מינתה בשבוע שעבר ועדת שרים מיוחדת בראשות השר – בראשות ראש הממשלה, בעצם, ובתיאום של השר יעקב פרי. חשבנו שזה סימן טוב לבאות, אבל עצם ההתנהלות הזאת וההתנהגות הזאת כבר אומר שיצאנו לדרך ברגל שמאל. אני מקווה שאני טועה. רבותי, בשנים האחרונות אין כמעט שר או ראש ממשלה שלא התבטא בעניין הפערים, בעניין התקצוב האי-שוויוני, בקשר לחברה הערבית בישראל. עד כדי כך הדבר היה כבר קונסנזוס, שאני הפסקתי מזמן לצטט את מה שאמרו הפקידים או השרים. אבל לצורך העניין אני חוזר לצטט, גם בשביל הפרוטוקול וגם בשביל להחזיק את אותם אנשים במילים שהם בעצמם אומרים. השר בנט, בוועידת ראש הממשלה, האחרונה, אומר: "ישנה אפליה מושרשת נגד ערבים"; השר בנט, שר הכלכלה. הגדיל לעשות הממונה על התקציבים הנוכחי, מר אמיר לוי, בביקור עם השר בסח'נין; הוא אומר: שיטות ההקצאה כלפי ערביי ישראל אינן שוות. יש פערים גדולים במשאבים המוקצים בתחבורה ציבורית, בחלוקת הכנסות מארנונה עסקית, באזורי תעשייה משותפים ליישובים ערביים ויהודיים, בחינוך ועוד. ראש הממשלה הקודם, אולמרט: יש אפליה נגד ערביי ישראל. לא צריך להמשיך בכל הציטוט. קרנית פלוג, שהתמנתה רק לאחרונה לנגידת בנק ישראל, בנאום שלה, גם בוועידת ראש הממשלה, אומרת: לא מספיק לדבר על המדיניות ומה שצריך לעשות; יש לתת את המשקל הראוי לסוגיות הרלוונטיות בסדרי העדיפויות התקציביים העתידיים. מדובר, בין השאר, על העלאת רמת ההשכלה והמיומנויות הרלוונטיות לשוק העבודה; על הרחבת הפתרונות לטיפול בילדים בגיל הרך; על שיפור הנגישות התחבורתית בין מקומות המגורים ומרכזי תעסוקה; על דרכים להסרת חסמים תרבותיים בפני השתתפות בעבודה; על עידוד עסקים קטנים במגזר הערבי בדרכים שונות; על עידוד ההשתלבות של עובדים מהמגזר הערבי שיש להם הכישורים המתאימים בענפים המתאפיינים בשיעור נמוך של אוכלוסייה זו, ועל המאבק באפליה. זה לא אני אומר, זה נגידת בנק ישראל. ועוד ועוד ועוד ועוד. הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מדבר על הפוטנציאל האדיר להתפתחות כלכלית. זה חשוב לבני המגזרים האלה – הוא מדבר על מגזרי מיעוטים כמובן – ולא פחות מכך חשוב לפיתוחה של מדינת ישראל. המשק הישראלי צמא לכך. האחריות למשימה זו מונחת לפתחה של ממשלת ישראל. נו? אם אנחנו מוסיפים שיש הכרה מקיר לקיר באפליה הקיימת ובפערים, וכולם, מקיר לקיר, מדברים על הפוטנציאל האדיר, לא רק לפיתוחה של החברה הערבית אלא לפיתוחה של הכלכלה הישראלית כתוצאה מניצול הפוטנציאל הזה – יש הכרה כזו מקיר לקיר, כולם מדברים. מה נדרש, אם כן, בשביל ליישם את זה? איך קושרים את המילים, את ההצהרות, עם מעשים? יש משוואה של צד אחד, התוצאה בצד השני – טוחנים מים, לרוב. תוצאות אין. והנה, אנחנו עומדים, רבותי, בחודש של הכנת התקציב של 2015. בימים אלה כל משרד ממשלתי שוקד, אדוני היושב-ראש, על הכנת התקציב שלו. אני כינסתי לפני שבועיים את השדולה לפיתוח הכלכלה הערבית. באו הרבה חברי כנסת, נציגים של כעשרה משרדים ממשלתיים, הממונה על התקציבים, מר אמיר לוי, הגיע, יושב-ראש הרשות לפיתוח כלכלי, מר איימן סייף, הגיע, גם השר פרי כיבד אותנו, גם סגן השר מיקי לוי היה שם, והצגנו את הנתונים. איך אפשר – אני לא רוצה לדבר בססמאות ופערים ומספרים; כולם יודעים את זה – איך אפשר להשפיע על תקציב 2015, שיהיה יותר שוויוני? אם לא נעשה את זה, אני אומר לשר יעקב פרי ולראש הממשלה: אם כל הדיבורים האלה, אם ועדת השרים שהתמנתה לא תשאיר חותם מיידי בתקציב 2015, לא עשינו כלום. סתם עוד מינוי של עוד ועדה שעומד בראשה שר. כמובן, כולם מדברים על זה שתמיד הוועדות שמטפלות בערבים, תמיד חייב להיות שר עם עבר ביטחוני, אבל אני חושב שלגבי יעקב פרי, זו לא הייתה הסיבה למינויו, כי הוא באמת רצה ולקח את התיק הזה על עצמו, ואני מאחל לו הצלחה. אבל ההצלחה תימדד כבר, מייד. התקציב הזה יובא לכנסת בעוד כמה חודשים. אם לא יובא תקציב עם השפעה קונקרטית של ועדת השרים, אז אנחנו מסתובבים במקום. ואני אומר לכם מה נדרש: נדרשים שינויים, והשינויים האלה לא יבואו מהשמים; אי-אפשר להגדיל את העוגה, חייבים לשנות את סדרי העדיפויות, חייבים להסיט תקציבים – מה שמנסים לעשות במשרד החינוך, לפחות מה שהתפרסם. החישובים שלנו, שהצגנו בכנס של הלובי – תקציב המדינה חייב לכלול 4 מיליארד שקלים בתקציבי הפיתוח, ייעודיים – ייעודיים – ליישובים הערביים, לאוכלוסייה הערבית, ועוד 1.5 מיליארד שקל בתקציבים השוטפים. וזה לא כדי לסגור את הפערים שהצטברו במשך 60 שנה, 66 שנה. זה כדי להדביק, להיות שוויוניים היום, בלי לדבר על סגירת פערים, פערי עבר. 4 מיליארד שקל בתקציבי הפיתוח ייעודיים, צבועים, לפרויקטים בתקציבי המשרדים ועוד מיליארד וחצי בתקציב השוטף. אני ביקשתי, ואני רוצה להודות מכאן לממ"מ, על הדוח שהכין בפעם הראשונה, על תקציבים המיועדים למגזר הערבי. לקח לו שלושה חודשים של עבודה קשה לקבל ממשרדי הממשלה את הנתונים. נתונים מזעזעים, רבותי. כשאתה מסתכל על טבלאות של משרד השיכון, ואתה רואה טבלאות שבשורה של ערבים – לדוגמה: אכלוס של דיור ציבורי – אפס, אפס, אפס, אפס. או הלוואות שמיועדות לשיכון בפריפריה; שיכון בפריפריה, גם לבנייה עצמית וגם לקנייה מקבלן, רכישה מקבלן – בסעיף אחד 350,000 שקל ובסעיף שני 750,000 שקל. מגזר שלם – 350,000 שקל. משהו מצחיק, מספרים של פחות מ-1% מתקציבים. כל תקציבי הממשלה מצביעים על אפליה ענקית. אי-אפשר לתקן אותה, רבותי, אלא אם מחזיקים את השור בקרניו. ועדת השרים התמנתה בשביל זה, ואנחנו נמדוד אותה רק לפי – איך היא משפיעה עכשיו, בימים אלה, בשבועות הקרובים, על הכנת תקציב המדינה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת באסל גטאס. דעה נוספת, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. דקה, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכיוון שאין פה שר, ואני מבין שחבר הכנסת גטאס לא יכול להציע להעביר את זה לוועדה, אני רוצה להציע שהדיון הזה יעבור לוועדת הכספים. אני מציע לך, חבר הכנסת גטאס, אתה כבר התנסית בכנסת: אם הדברים שאתה מדבר עליהם – ולצערנו, הרבה ממשלות כבר הקימו ועדות והרבה ממשלות העבירו, איך אומרים, מקדנציה לקדנציה בוועדות – אם אנחנו לא נתגייס לעבור מ"הכול דיבורים" למעשים, לוועדת כספים, לגייס שם כוח, כדי שהתקציב בכלל לא ייכנס לדיונים עד שלא יביאו את הקריטריונים הסבירים – אפשר להתווכח כמה למעלה, כמה למטה – אבל את הקריטריונים הסבירים לתכנון תקציבי נכון למגזר הערבי, שלכל הדעות הוא מקופח. וכל מה שכולם מצביעים עליו היום בכל הדוחות, שהעוני בארץ הוא במגזר הערבי, במגזר החרדי, כולם מדברים כאילו על שיפור, ואף אחד לא עושה כלום. לכן אני מציע להעביר את זה לוועדת הכספים, שם נקבל גיבוי לכך שלא יתחיל דיון בתקציב עד שלא נטפל בסוגיה הזאת. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. נא להצביע, חברי הכנסת. <באסל גטאס (בל"ד):> העברה לוועדת הכספים. <היו"ר חמד עמאר:> ועדת הכספים, כן. אחרי ההצבעה אני אגיד לאן מעבירים את זה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <נסים זאב (ש"ס):> תצרף אותי גם כן, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף גם את חבר הכנסת. בעד – 4, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא יועבר לוועדת הכספים. <נסים זאב (ש"ס):> חמישה, אם מוסיפים אותי. <היו"ר חמד עמאר:> אם אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו חמישה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח בסיוון תשע"ד, 16 ביוני 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:26.>