דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ל"א
ישיבה קמ"ו
הישיבה המאה-וארבעים-ושש של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, י"ט בסיוון התשע"ד (17 ביוני 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
אילן גילאון (מרצ): 5
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 6
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 7
באסל גטאס (בל"ד): 8
עפו אגבאריה (חד"ש): 8
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 9
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 10
מוחמד ברכה (חד"ש): 11
עמרם מצנע (התנועה): 12
רות קלדרון (יש עתיד): 13
דוד צור (התנועה): 13
דברי יושב-ראש הכנסת לציון יום הסביבה 14
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14
הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ד–2014 15
דב חנין (חד"ש): 15
הצעה לסדר-היום 19
ציון יום הסביבה 19
דב ליפמן (יש עתיד): 19
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 21
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 24
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 25
שעת שאלות 25
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 25
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 26
נחמן שי (העבודה): 27
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 27
נחמן שי (העבודה): 31
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 32
מיקי רוזנטל (העבודה): 32
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 33
רות קלדרון (יש עתיד): 35
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 35
אורית סטרוק (הבית היהודי): 39
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 39
הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014 42
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 42
הצעות לסדר-היום 44
ציון יום הצעירים והנוער בישראל 44
יפעת קריב (יש עתיד): 45
דברי היושב-ראש לציון יום הצעירים והנוער בישראל 47
היו"ר משה זלמן פייגלין: 47
הצעות לסדר-היום 48
ציון יום הצעירים והנוער בישראל 48
דב חנין (חד"ש): 48
מיכל בירן (העבודה): 51
חנין זועבי (בל"ד): 52
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 62
נסים זאב (ש"ס): 65
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 65
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 66
דברי היושב-ראש לציון יום הסטודנט 66
היו"ר משה זלמן פייגלין: 66
הצעות לסדר-היום 67
ציון יום הסטודנט 67
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 67
סתיו שפיר (העבודה): 71
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 73
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 75
יפעת קריב (יש עתיד): 77
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ט בסיוון תשע"ד, 17 ביוני 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה.
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא: הריסת בתים בעיר קלנסואה; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת יוני שטבון וקארין אלהרר בנושא: ההוצאה המופרזת הכרוכה בדרישת משרד החינוך מהעולים החדשים להגיש מסמכים ואישורים מתורגמים לעברית לצורך הכרה בתארים האקדמיים שלהם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי – נאומים בני דקה. אבקש מאלה שמתכוונים להשתתף להצביע על מנת שנוכל לערוך את הרשימה. בינתיים אזמין את חברנו חבר הכנסת אילן גילאון לגשת למיקרופון ולפתוח את הדיון.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני קורא לדקה – נאומי דקה מבחינתי זה פוסט שלישי. כאילו זה פוסט שכתבתי ואני מעוניין לקרוא אותו במליאה.
הילדים לפני הכול. אם האנשים תחילה, כמו שאומרים בבית-המדרש שממנו אני בא, אז הילדים לפני הכול. זה מובן מאליו, אבל גם את המובן מאליו יש לומר למען הסר ספק. אין לי עניין להתפלמס ולו לשנייה בסוגיית החטופים – לא על טרמפים כמבחן גברא ואדנות על הארץ ולא על טרמפיסטים המנסים לתפוס פריים על רקע של משפחות מטורפות מדאגה; גם לא על ראשי ממשלות המשפרים עמדות, שכן עבור אלה כמה שיותר רע יותר טוב. אני אפילו לא שואל את השאלה הכל-כך מתבקשת: מה לעזאזל אנחנו עושים שם? את השאלות האלה אני דוחה לאחר כך, לא משום שהן לא צריכות להישאל, אלא משום שהיום אני ממוקד מטרה כמו סוס ולא רואה דבר זולת השבתם של הילדים האלה אל חיק אבא ואימא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת אבו עראר.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, בשלושת השבועות האחרונים, בין התאריכים 27 במאי ו-17 ביוני, נהרגו 28 בני-אדם בתאונות דרכים. בשבוע שבין 27 במאי ל-3 ביוני התרחשו שבע תאונות קטלניות ונהרגו בהן שמונה בני-אדם, ונוסף לכך היו שתי פטירות מאוחרות; בשבוע שמ-4 עד 10 ביוני התרחשו חמש תאונות קטלניות ונהרגו בהן שבעה בני-אדם; בשבוע החולף, מ-11 ועד 17 ביוני, התרחשו תשע תאונות קטלניות ונהרגו בהן 11 בני-אדם. לצערי, מספר עצום זה של הרוגים לא מאפשר לי לקרוא את פרטי כל התאונות במהלך נאום בן דקה. כואב הלב על כל כך הרבה משפחות שביום בהיר אחד קרס עליהן עולמן.
ברצוני לציין בכל זאת תופעה מדאיגה שלא מפנים אליה תשומת לב ואכיפה מספקות: תופעת תחרויות המירוץ בכבישים. רק החודש התרחשה תאונה קטלנית שהיו מעורבים בה שני רוכבי אופנוע בשנות ה-20 לחייהם אשר התחרו זה בזה באזור השומרון ונהרגו לעיני חבריהם. המקום שבו נערכה התחרות ועוד מקומות רבים אחרים בארץ משמשים לעתים קרובות להתפרעויות ותחרויות בין רוכבים. תופעה מעין זו יש למגר. נהגים רבים לא מודעים לסכנות האורבות להם בנהיגה לא זהירה ואף פרועה על הכביש. מקרה זה נגמר באסון כבד, לצערנו, ותקוותנו היא שלא תותר הגישה לאותו אזור וכי רוכבי הדו-גלגלי ובכלל יימנעו מנהיגה בחוסר אחריות על הכבישים ומקיום תחרויות כאלה, אשר מסכנות את חייהם ומביאות למותם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדיניות של הריסת בתים היא המדיניות שנוקטת ממשלת ישראל כלפי הערבים הבדואים, בנגב, ובמיוחד אלו המתגוררים בכפרים הבלתי-מוכרים, ולפיה נהרסים מדי שנה מאות בתים. הריסת הבתים היא חלק מניסיון הממשלה לרכז בכפייה את כל התושבים הערבים-בדואים בנגב בעיירות דלות ומופלות לרעה, על מנת לפנות אדמות לפיתוח ולהתיישבות יהודית כפרית, שכבר קיימת בשפע בנגב. לדוגמה, היישוב אל-עראקיב נהרס בפעם ה-70 – ביום חמישי האחרון נהרס כליל. אבל הפעם, ביום חמישי, נכנסו דחפורים וטרקטורים לבית-קברות, לא למקום אחר, מלווים בכוחות משטרה אדירים; הרסו את כל מה שבבית-הקברות, בהסתמך על צו בית-המשפט, שנהפך ונהיה בצורה ברורה אחד המנגנונים שעליהם מסתמכת המדינה בהריסת הבתים, והוא, בית-המשפט, שותף גלוי בהריסת הבתים. אפילו בית-טהרה, בית-טהרה למתים, שפנינו למשטרה לבקש לעכב את הריסתו, בסוף הם הרסו.
אני רוצה קצת להתייחס, מכובדי היושב-ראש, בקצרה, בחצי שנייה, למשחק ששיחק בית-המשפט. ביום רביעי בערב קיבלו העותרים, תושבי המקום, צו שיבטל את צו ההריסה, ותוקף הצו הזה הוא עד ליום חמישי בשעה 14:00, אלא שבשעה 07:30 הגיע המינהל כדי לבקש צו ביטול לצו המונע את ההריסה, וקיבלו צו ב-07:30. לראשונה בתולדות המדינה אני רואה בית-משפט פותח את דלתותיו בשעה 07:30 כדי להרוס וכדי לנקום בבדואים בנגב, והרסו את הבתים – לא רק את הבתים אלא את כל בית-הקברות, שהוא באמת מקום רגיש וקדוש לכל הערבים-מוסלמים שם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הגיע אלי, ואולי גם לשאר חברי הכנסת, מכתב במייל מאזרח בשם הרב אליהו קאופמן, והמכתב מופנה לשר לביטחון הפנים, השר יצחק אהרונוביץ. הרב אומר ככה: אתמול, 15 ביוני 2014, השתתפתי בהפגנה חוקית, שהייתה ברישיון המשטרה, ונערכת כל יום ראשון בצומת להבים שבצפון הנגב, נגד הפקעת יישובי הבדואים. מר אהרונוביץ, הופתעתי לראות כי למרות ההפגנה הנינוחה והשלווה של הערבים הבדואים והיהודים שעמדו לצדם, הרי שמייד עם הופעת אנשי היס"מ התעורר פחד המפגינים, ואנחנו, היהודים, היינו צריכים לעמוד בחזית, שמא אנשי היס"מ יעוררו מתח.
הריני לציין לפניך כי הססמאות שקראו המפגינים היו לגיטימיות ולא פרובוקטיביות, ובחיי כבר ראיתי הפגנות הרבה יותר קשות שבהן לא התרחש מה שאני עומד להתלונן עליו כרגע. כאזרח שמקפיד להגיע להפגנות או מחאות – שלא מגיע להפגנות שלא קיבלו את אישור המשטרה, הרי שהופתעתי שתפקידם של שוטרי היס"מ לא היה דווקא בעניין שמירת הסדר והחוק, שלא היו צריכים לגביה שום מאמץ מיותר. אנשי היס"מ הצטיידו במצלמות קטנות, וכמו אחוזי אמוק צילמו כל מפגין, גם השלו ביותר, מכל צדדיו – כולל אני – כאילו היה הפושע המבוקש ביותר. נאמר שישנם אנשי חרש המצלמים את המפגינים. בעבר היה נהוג שאלה אזרחים וכיוצא בזה, אבל רק בשנים האחרונות החלו אנשי משטרה ממש, במדים, לצלם כל מפגין.
מר אהרונוביץ, תמהני שכך הדבר במדינה דמוקרטית. ההפגנה הזאת קיבלה רישיון כחוק, והשוטר מופקד על שמירת החוק, ולא על מארבים פוליטיים. לתומי האמנתי שעם נפילת מסך הברזל, הרי ששיטותיהם של סטלין ושל צ'אושסקו להפחיד מחאה דמוקרטית נעלמו מהחיים. ובסוף הוא אומר: הייתי שמח אם כבודו יבהיר – הוא מכוון את זה לשר אהרונוביץ – יבהיר אם מי שמפגין, גם ברישיון, הנו עבריין והוא נתון למעקב כל חייו, כמו באותן מדינות חשוכות לשעבר.
זה קטע מתיאורו של רב קאופמן לגבי תפקידם של אנשי היס"מ – הרבה פעמים לעשות פרובוקציות ולא לשמור על החוק והסדר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת באסל גטאס. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האזור כולו, האזור שלנו, עומד על סף כניסה למציאות פוליטית קשה והרת אסון עם מדרון חלקלק לכיוון של אלימות בלתי מרוסנת, ואף על סף מלחמה. האחריות למה שמתרחש ויתרחש רובצת על כתפיהם של ממשלת ישראל והעומד בראשה, ביבי נתניהו, האחראים לביצוע מדיניות אטומה של המשך כיבוש והתנחלויות, מציאות של שלילת חירות של עם שלם ושל עקירה והריסת בתים ומעצרים.
לפני פחות מחודש נהרגו באש חיה שני צעירים פלסטינים, נערים: נאדים נוארה, בן 17, ומוחמד עודה, בן 16. שני הנערים האלה, אין מי שישיבם הביתה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את דברי גם ליושב-ראש הכנסת וגם לכנסת בכלל. תמיד ראש הממשלה וחברי הקואליציה מתהדרים שאנחנו נמצאים בכנסת דמוקרטית, המעוז היחידי במזרח התיכון שהוא באמת דמוקרטי. אבל אני רוצה למחות על זה שאנחנו מרגישים – אני, כחבר כנסת ערבי, מרגיש שיש כרסום במעמד הדמוקרטי של חברי הכנסת הערבים מבחינת ההצעות לסדר-היום, שמתקבלות באופן מאוד סלקטיבי, ולא לפי הנושאים שבאמת בוערים. אני חושב שיש מקום לתקן את העניין הזה. הדבר השני שאני מלין עליו: עניין הייצוג שלנו בוועדות הכנסת. הייצוג הוא מאוד לא נכון ומאוד לא תקין. הובטחו כמה הבטחות שיתוקן העניין, ולצערי הרב עד היום – זה כבר מעל שנה וחצי, הכנסת – אין תקנה. האם זו באמת הכנסת הדמוקרטית שאמורה לייצג גם את המיעוט, ואם המיעוט הוא שונה – לתת למיעוט את האפשרות להתבטא ולהגן על המיעוט מפני הרוב? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שכבוד היושב-ראש וגם הכנסת לא צריכים לתת יד לחקיקה החפוזה של חוק כל כך חשוב כמו חוק הזנה בכוח. מחברי הכנסת נשללת האפשרות לנהל קמפיין ציבורי כדי למנוע את החוק, במיוחד כשהוויכוח כל כך עמוק. אני שמעתי את יושב-ראש הסתדרות הרופאים, שהוא אדם מאוד רחוק ממני מבחינה פוליטית, והוא אמר דברים חמורים ביותר, חד-משמעיים: הזנה בכוח היא עינוי, ורופאים לא ישתתפו בעינוי. הוא קרא לרופאים – אומר שהסתדרות הרופאים לא תשתף פעולה עם החוק הזה. זה כל כך חמור. החוק הבין-לאומי מונע זאת. בכל זאת, אי-אפשר אפילו לנהל את הוויכוח בצורה נורמלית: מהיום למחר, דיון אחר דיון; אי-אפשר לשתף את הציבור, לעשות כנסים, לנסות לשכנע. הכול בצורה כל כך חפוזה. אנחנו מתנגדים בחריפות להצעה הזאת.
עד היום, כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא מת אף אדם, לא נהרג אף אדם שובת רעב; מתו חמישה אנשים מהזנה בכוח. כל המדינות המתוקנות – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
בישראל.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
בישראל, הכוונה. ב-1980, בכלא "נפחא" – שניים, בשנות ה-70 עוד שניים וב-1992 אדם נוסף. זה בנוסף להרבה אנשים שחלו במחלות קשות בעקבות נזקי הזנת היתר.
עד היום הרופאים והמערכת הרפואית טיפלו בשובתי רעב בהסכמות שונות כדי למנוע נזק רפואי.
החוק עצמו הוא בלתי אפשרי. הוא אומר: כשיש סכנה מיידית, צריך לעשות הזנה בכוח, כאשר כל הרופאים – ישנה הסכמה: אי-אפשר לדעת מתי יש סכנה מיידית אצל שובתי רעב. זה דבר מסובך מאוד מבחינה רפואית.
אני חושב שמעמידים – לא רק שזו פגיעה בשובתי הרעב ובזכותם להשיג הישגים פוליטיים בדרכים שהן לגיטימיות, שהם עושים, אלא זו גם פגיעה ברופאים. מעמידים אותם במצב בלתי אפשרי: או להשתתף בעינוי או להפר חוק. אני חושב שרוב הרופאים בארץ ייענו לקריאתו של ד"ר אידלמן לא לשתף פעולה עם חוק זה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
מכיוון שאני יכול להתייחס רק לצד הפרוצדורלי, לא למהות או לעמדה שלי לגבי החוק, אני רוצה לומר לך שהייתה בקשת ממשלה להצביע על החוק הזה במליאה בקריאה שנייה ושלישית אתמול, ומטבע הדברים, בעצה אחת עם הלשכה המשפטית, לא אפשרנו זאת. לכן נקבעה סדרה של דיונים, ואני מאוד מקווה שיאפשרו לחברי הכנסת להביע את הדעות השונות לגבי החוק ולשמוע גם מומחים, כפי שציטטת – את יושב-ראש ההסתדרות הרפואית ואחרים. אם לא יספיקו הדיונים נבקש גם להאריך את הדיונים האלה. כך שאני מקווה שלפחות מבחינה פרוצדורלית – כמו שאמרתי, אני לא מדבר על מהות החוק – הכנסת תוכל לומר את דברה.
חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו כולנו עדיין בעיצומה של הטראומה מחטיפת הנערים מגוש-עציון, וקשה לדבר על נושאים אחרים. לכן נאמר קודם כול לגבי העניין הזה: "כי לא יִטֹש ה' את עמו בעבור שמו הגדול", אומר הנביא שמואל. יהי רצון שהם ישובו במהרה.
אבל נשלחנו לכאן לייצג את זעקת ילדי ישראל העניים מפני עריצות שלטונית. אתמול, בוועדה לביקורת המדינה, הודיע שר החינוך שהוא לא שוקל בכלל לעזור גם לילדי ישראל העניים שלומדים בחינוך החרדי בסיוע לקייטנות כפי שהוא יעשה לשאר הילדים, כי הוא מקדש את החינוך הממלכתי.
אני רוצה לשאול את אדוני היושב-ראש ואת חברי הכנסת: בשעתו, הרב אריה דרעי – התיק הראשון שנפתח נגדו בחשד להפרת אמונים היה כי הוא העדיף רשתות חינוך שמקורבות אליו דרך עיריית ירושלים. זאת הייתה האשמה שרדפו אותו אתה במשך שנים, ותיק שלם התנפח. פה מדובר בשר חינוך שהצהיר שהוא קיבל 500,000 שקל בשנה משכורת לכיסו מעמותה אנטי-חרדית בשם "הכול חינוך" במשך כמה שנים לפני שהוא התמנה לשר החינוך. כל מטרת הארגון הזה הייתה לשלול תקציבים לחינוך שאיננו ממלכתי. כשהוא מגיע לתפקד כשר החינוך, האם אין בכך הפרת אמונים שהוא מעדיף את החינוך הממלכתי, שנראה לו, ולא רק מעדיף אותו בתקצוב אלא שולל כל תקצוב וסיוע לקייטנות לילדים אחרים שאינם לומדים בחינוך ממלכתי, למרות שהם מלמדים חינוך יהודי בארץ-ישראל ונמנים עם הילדים, 800,000 הילדים שהמדינה הזאת והממשלה מרוששת אותם?
אני רוצה להודיע מעל במה זו, שאם שר החינוך ימשיך ברדיפתו נגד ילדי ישראל, נגיש למבקר המדינה, ואולי גם ליועץ המשפטי לממשלה, בקשה לחקור אם אין כאן הפרת אמונים וניגוד אינטרסים של שר, שקיבל כסף – חצי מיליון שקל בשנה – וכשהוא בא למשרד, הוא משתמש בכספי המשרד נגד ילדי ישראל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, אם אדוני עדיין מוחמד ברכה ולא – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ברצון, ברצון. לא קלטתי את השם שלי לרגע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש מיושב-ראש הכנסת בכבודו ובעצמו שיתערב באופן חריג במעשה החקיקה שנעשה בכנסת.
אני חבר ועדת החינוך והתרבות זה שנים. ועדת החינוך והתרבות מטפלת בנושאים של צער בעלי-חיים, ואנחנו הצבענו כמעט פה-אחד על איסור פיטום אווזים, בגלל הברוטליות וחוסר האנושיות שבדבר. מביאים כאן הצעת חוק של פיטום אנשים, בני-אדם; של פיטום בני-אדם – להאכיל אותם בכוח. לדבר הזה אין מקום בשום מקום, כולל המקום הזה, עם כל הביקורת שיש על תהליכי החקיקה ועל ההזיות הגזעניות שלפעמים סובבים אותנו מימין ומשמאל ולמעלה ולמטה. אבל זה פשוט עובר כל גבול. אדוני היושב-ראש, מישהו צריך לשמור על כבוד הבית הזה.
אני לא רואה שכבודי וכבודו של פייגלין זה אותו כבוד, אבל פה יש כבוד של פרלמנט, שאי-אפשר לקבל החלטה כזאת, וזאת בלי לומר: החוק הבין-לאומי, ובלי לומר: אמנת הרפואה והרופאים; בלי לומר את כל זה. להפסיק מייד, להפסיק מייד את האכזריות הזאת. אין לה מקום בשום מקום שמתיימר להיות באחוז אחד נאור. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת עמרם מצנע – בבקשה, אדוני.
<עמרם מצנע (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדבר הטוב שעליו אני רוצה לספר הפעם בדקת נאום: לפני כמה חודשים קיימנו דיון בוועדה על נגישות ההשכלה גבוהה לאנשים עם מוגבלויות, ובעיקר לכבדי שמיעה. הייתה אצלנו בוועדה בחורה שלומדת לתואר שני, כבדת שמיעה, שעשתה עלינו רושם מדהים ברצון ובנכונות ובהשקעה, והיא סיפרה לנו – והתברר שזה נכון – שאחד המכשולים הגדולים ביותר זה לימוד אנגלית. פניתי לאוניברסיטה, במקרה זו אוניברסיטת בן-גוריון, כדי שישחררו אותה מבחינה באנגלית. לקח לי זמן, אבל בסופו של דבר קיבלתי ממש אתמול מכתב שמחוץ לנהלים שלהם – שפת העולם – הם מוכנים לשחרר אותה ממבחן באנגלית. והבחורה הזאת פשוט קורנת מאושר.
אני חושב שבמקום שבו יש נכונות לחשוב מחוץ לקופסה, להתייחס לכל אחד ואחד, עם הבעיות המיוחדות, וגורם סמכותי שיפתור את הבעיה, ולא לזרוק אותה ממקום למקום – במקום כזה יש להגיד תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע.
אני גם יכול להוסיף לחדשות הטובות של היום, עם כל הדאגה והצער שבלב כולנו, שלפני שעה קלה קיבלה הכנסת את פרס "הגלובוס הירוק" מטעם ארגוני הגנת הסביבה – בהובלת מנכ"ל הכנסת מר רונן פלוט ושלושת החברים שלנו: דב חנין, ניצן הורוביץ וזבולון כלפה.
<דב חנין (חד"ש):>
ויושב-ראש הכנסת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ואני חושב שזו גאווה לכולנו ככנסת. במסגרת המנהג הרצוי שלך להביא גם חדשות טובות בימי שלישי, אז אפשר להזכיר גם את זה.
בבקשה, חברת הכנסת רות קלדרון. דקה לרשותך.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גם אני כמובן מצטרפת לברכה לנערים שישובו בקרוב בשלום הביתה.
אני נאלצת להשתמש בדקה הזאת למרות שאני מבינה את המורכבות ואת חומרת העניין של שביתת הרעב והסכנה שעלולה לקרות לנו אם אחד משובתי הרעב חלילה ימות. אבל בכל זאת, בישיבתי בוועדת הפנים – אני חייבת לומר שהחוק להזנה בכפייה נראה לי לא יהודי ולא מוסרי ומסוכן. אסור להמשיך ולהחזיק אנשים במעצר מינהלי – שפעם היה שלוש שנים, ואז חמש שנים, ועכשיו אנשים נשארים בלי אופק תשע ועשר שנים. ואני חושבת שאסור להיכנס לקונפליקט עם הרופאים. איגוד הרופאים הבין-לאומי יצא נגד ההזנה. אני מבינה את המורכבות, ולא חושבת שמישהו כאן יש לו חלילה כוונות רעות או חוסר מחשבה, ואנחנו באמת נמצאים במצב צבאי ומדיני מאוד קשה. אבל אני בכל זאת חייבת לומר, כשורה אחרונה: אני לא יכולה לחיות עם החוק הזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רות קלדרון. חבר הכנסת דוד צור – בבקשה, אדוני.
<דוד צור (התנועה):>
הייתי מרחיב, אולי, אדוני היושב-ראש, בעניין של החוק הזה, אבל מכיוון שאנחנו מפה הולכים לדון בו, הייתי מאוד ממליץ לחברת הכנסת קלדרון לבוא באמת לדיון ולשמוע את כלל הטיעונים, כי התמונה הרבה יותר מורכבת.
אבל אני כן רציתי, דווקא ביום הזה שאנחנו – "כנסת ירוקה", ובכלל השר להגנת הסביבה היה היום אצלנו בוועדה. אין אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל מכיוון שהוא לא מקשיב לי, אז אני אומר אותו בכל זאת. עדיין, אני חושב אולי שהכנסת יכולה לתת דוגמה טובה בעניין, ובאמת שמחתי לשמוע שגם זכינו.
אני הגשתי הצעת חוק – כרגע היא עדיין בהקפאה – דווקא בנושא של מעבר לתחבורה ירוקה, ויכול להיות שהכנסת יכולה להיות חלוצה בעניין הזה ולהחליט, למשל, ש-10%, 15%, 20% מכלי הרכב שמשרתים אותנו – הייתי שמח אם גם משרדי ממשלה אחרים היו הולכים אחרינו בעניין הזה – יהיו באנרגיות חלופיות: או גז או ביו-דיזל או כל דבר אחר שהוא רק לא מזהם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד צור. אני מקווה שגם לשם נגיע. יש עוד הרבה רעיונות בפעילות שלנו.
עד כאן נאומים בני דקה.
<דברי יושב-ראש הכנסת לציון יום הסביבה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, כפי שכבר ציינו חלק מן הדוברים, אנחנו נעבור לציון יום הסביבה.
בשם השר להגנת הסביבה, שנמצא כאן אתנו כשר תורן גם וגם כמי שמשיב, אני, בשמו וגם בשמי ובשם כולנו, רק אברך את התלמידים שנמצאים אתנו כאן ביציע, שבאו רובם ככולם לכבוד יום הגנת הסביבה, והם מבית-הספר "אורט דפנה" בקריית-ביאליק ומבית-הספר אום-בטין וחברים ב"ילדים מובילים שינוי" של החברה להגנת הטבע. אז גם השר להגנת הסביבה, גם אני וגם כל חברי הכנסת מברכים אתכם בברכת ברוכים הבאים ויישר כוח על הפעילות שלכם.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום הסביבה הבין-לאומי במסגרת הצעות לסדר-היום. גם הצעת חוק לפנינו. לא רבים יודעים שאת היוזמה לציון יום הסביבה הבין-לאומי הוביל חבר הכנסת יוסף תמיר, זיכרונו לברכה, שהעלה את ההצעה במסגרת ועידה עולמית שבה השתתף כנציג הכנסת. מאז, ובמידה רבה בזכות היסודות שהניח יוסף תמיר, הכנסת הייתה חלוץ ההולך לפני המחנה בחקיקה ובפיקוח על יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו.
היום זכתה הכנסת בפרס "הגלובוס הירוק" על פרויקט הדגל שלנו, "כנסת ירוקה", והפרס הזה ממלא אותנו, את כולנו, גאווה ושמחה. אות ההוקרה הזה הוענק לכנסת על-ידי ארגון "חיים וסביבה", שנוסד גם הוא ביוזמתו של חבר הכנסת יוסף תמיר, ועבור הכנסת יש כאן מעין סגירת מעגל. עבורנו זהו פרס המחייב ומעודד את הכנסת להמשיך ולהוביל בתחום הקיימות.
אני שמח לבשר כי לפני כשבועיים סיימה הכנסת את המכרז להקמתה של מערכת סולרית לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. מערכת זו תוקם על 4,650 מ"ר מגגות הכנסת, תהיה הגדולה ביותר בפרלמנטים בעולם, ותציין את מחויבותה של הכנסת להפחתת פליטת גזי החממה במסגרת הפעילות הכלל-עולמית להפחתת שינוי האקלים. זאת ועוד, פעולות רבות ננקטות על-ידי עובדי הכנסת בתחומי הפחתת פסולת, הפחתת השימוש בנייר, מעבר לנייר ממוחזר, הגברת חיסכון במים ועוד. הכנסת גם עושה מאמץ לחשוף את עובדי הכנסת לעקרונות הקיימות ולעודד את החשיבה והאחריות הסביבתית.
חברות וחברי הכנסת, בעוד שעה קלה נדון בהצעות חוק שונות שנוסחו מתוך דאגה לסביבה. אני קורא לכם ביום זה לתמוך בפעולות למען הסביבה ולהיות שותפים מלאים ופעילים לחזון "כנסת ירוקה", תוך מתן דוגמה לחיי קיימות עבור מוסדות אחרים בארץ וגם בעולם.
<הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ד–2014>
[הצעת חוק פ/2165/19; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, כפי שאמרנו, הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דב חנין להציג את הצעת החוק. תשובה והצבעה במועד אחר. רשימה מרשימה של תומכים יש לחוק הזה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, האמת, שלוש תודות: תודה על רשות הדיבור, תודה על הדברים החשובים שאמרת בפתיחת הדיון שלנו במליאה, ותודה על ההובלה שלך, יחד עם מנכ"ל הכנסת וצוות שלם של עובדי כנסת מסורים, את פרויקט "כנסת ירוקה", שבצדק זכה היום באות "הגלובוס הירוק" של ארגוני הסביבה.
אני רוצה לומר לך שבעברי הרחוק, לפני שנבחרתי לכנסת, עמדתי בראש ארגון-הגג של ארגוני הסביבה, וגם הייתי מעורב בתחילתו של "הגלובוס הירוק". ישנה ועדה ציבורית, והתחרות על הפרסים קשה. אנחנו, חברי הכנסת שמלווים את התנועה הסביבתית, לא היינו מעורבים בשום דרך. הזכייה הייתה לגמרי אובייקטיבית ואמיתית, ומגיעה לכנסת הזכייה הזאת.
היום ציינו בכנסת את יום הסביבה. זה היה יום עשיר בפעילות, דיונים כמעט בכל ועדות הכנסת. נמצא אתנו חבר הכנסת מצנע, שהוביל את הדיון החשוב בוועדת החינוך של הכנסת בנושאים של חינוך סביבתי. בכל ועדות הכנסת עסקנו בשאלות סביבתיות; קיימנו כנס גדול של השדולה הסביבתית-חברתית עם ארגוני סביבה ופעילים סביבתיים; התקיים כנס מרשים שהוביל השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת פרץ, עם דגש מאוד חשוב ומעניין על סוגיות של צדק סביבתי והחיבור הסביבתי-חברתי; קיימנו את האירוע הגדול של "הגלובוס הירוק", שברמה האישית מבחינתי גם כן מהווה איזשהו סיום מעגל, כי התחלתי כיושב-ראש ארגון-הגג של ארגוני הסביבה את המסורת הזאת של "הגלובוס הירוק", ומבחינתי קיום האירוע הזה באולם המכובד ביותר של מדינת ישראל, אולם שאגאל של הכנסת, זה סוג של סגירת מעגל, וגם הבעת עמדה ערכית חשובה של הכנסת והתייצבותה יחד עם התנועה הסביבתית במאבק למען תהיה לנו חברה ראויה יותר, בריאה יותר וירוקה יותר.
אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק שמירת הסביבה החופית, שיחד אתי שותפים בה היום 75 חברי הכנסת כיוזמים – ואני אומר "שותפים בה היום", כי עד לפני שבוע היו שותפים 76 חברי כנסת. אחד מיוזמי החוק הוא – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נבחר לנשיא מדינת ישראל.
<דב חנין (חד"ש):>
– – נשיא מדינת ישראל הנבחר, חברנו חבר הכנסת לשעבר ראובן רובי ריבלין, וזו הזדמנות גם לברך אותו ואותנו על הבחירה.
זו הצעת חוק שבאמת זוכה לתמיכה רחבה מאוד מאוד בכנסת, הייתי אומר כמעט מקיר לקיר – חברי כנסת מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה – וכל חברי הכנסת האלה התגייסו להצעת חוק שבאה לקדם הגנה על חופי ישראל, שלצערנו נותרו מעטים מדי, וגם אלה המעטים מאוימים על-ידי תוכניות בנייה נדל"ניסטיות כאלה או אחרות. אף אחד מאתנו לא מתנגד לפיתוח, אנחנו גם לא מתנגדים לפיתוח בתחומי החופים, אבל כאשר כל כך מעט חופים נותרו לנו, צריך להגן בקפדנות על האינטרס הציבורי ועל החובה לשמור חופים פתוחים לטובת הציבור הישראלי בדור הנוכחי ובדורות הבאים.
בשנת 2004 הכנסת עשתה מעשה וחוקקה חוק חשוב: חוק להגנת הסביבה החופית. אלא שבחוק הזה קיימת פרצה, והפרצה הזאת מייצרת תוצאות אבסורדיות. על-פי החוק, גם היום תוכניות בנייה ישנות שקדמו לחוק מסוגלות להתגבר על הוראותיו של החוק, מסוגלות להתגבר על הנורמות הסביבתיות המודרניות שאימצנו בענייני סביבה ובענייני הגנת החופים, והתוצאה היא בלתי אפשרית. בכל חופי ישראל, אדוני היושב-ראש, מחוף בצת בצפון, עבור בחוף נחשולים ודור, בחופי ערים, אבל גם במרחבים כפריים פתוחים – פלמחים, נחשולים, ניצנים – ישנן היום תוכניות בנייה שמאיימות על המרחב החופי ומאיימות להפקיע את המרחב החופי לטובת פרויקטים נדל"ניים. בכל אחד מהמקרים האלה ובמקרים רבים נוספים התגייסו הרבה מאוד אנשים כדי להגן על רצועת החוף הזאת, ובמקרים רבים גם בזכות הכנסת והתגייסותה של הכנסת והתגייסותם של שרים בממשלה אנחנו מצליחים לבלום את התוכניות האלה. הדוגמה המוכרת לכולם היא הדוגמה של פלמחים.
אבל אנחנו הגענו למסקנה, שבמקום להיאבק על כל חוק בנפרד, הגיע הזמן לייצר פתרון מערכתי, והצעת החוק הזאת מציעה את הפתרון המערכתי הזה. והפתרון המערכתי שאנחנו מציעים הוא פתרון מאוד מאוזן ושקול. ההצעה שלנו איננה לבטל באופן גורף את כל תוכניות הבנייה הישנות; אנחנו רק מציעים שתוכניות הבנייה הישנות תצטרכנה לעבור בחינה מחודשת בגוף התכנוני שיושב במועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוועדה לשמירה על הסביבה החופית – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
מצביעים?
<דב חנין (חד"ש):>
לא.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני מחכה במיוחד – – –
<דב חנין (חד"ש):>
תודה, תודה רבה. – – והוועדה הזאת תוכל לבחון את התוכניות – תצטרך לבחון את התוכניות – ותוכל להחליט אחת משלוש החלטות: היא תוכל להחליט להשאיר את התוכנית ולהתיר אותה, אם היא תחשוב שהתוכנית רצויה ובמאזן האינטרסים הכללי צריך להמשיך ולקדם אותה; היא תוכל גם לבטל את התוכנית, ואם היא מבטלת את התוכנית, אנחנו יוצרים פה מנגנון שמאפשר לוועדה המחוזית להקצות לאותו יזם שקיבל זכויות, במקום הקרקע הזאת קרקע אחרת, כדי שגם הוא לא ייפגע ויוכל לבנות במקום אחר משהו אחר שאיננו פוגע באינטרס הציבורי; אבל חשובה במיוחד אופציית הביניים – אופציית הביניים שתאפשר לוועדה גם להכניס תיקונים ושינויים ולבצע התאמות. אנחנו יודעים מתוך ניסיון שהוועדה לשמירה על הסביבה החופית תורמת בעיקר בפרטים האלה, שבהם אנחנו לא אומרים כן או לא, אלא אנחנו אומרים איך עושים את הדברים בצורה כזאת שלא תפגע באינטרס הציבורי.
סביב הצעת החוק הזאת, אמרתי, יש היום 75 חברי כנסת והתגייסות ציבורית אדירה. אני חושב שלא היה בישראל בשנה-שנתיים האחרונות מאבק סביבתי כל כך מרשים כמו המאבק שהתנהל וההתגייסות שהתנהלה סביב ההצעה הזאת: ארגונים סביבתיים – "מגמה ירוקה"; ארגון הסטודנטים של התנועה הסביבתית; ארגון "אדם טבע ודין", שסיפק את הליווי המשפטי; פורום החופים, שארגן המון אנשים שמסורים להגנת החופים; כמובן, החברה להגנת הטבע; עמותת "צלול". אבל בעיקר המון אזרחיות ואזרחים התגייסו לשורה ארוכה ומרשימה ביותר של פעילויות שהתבצעו בכל רחבי הארץ, וגולת הכותרת שלהן הייתה צעדה שהתחילה מראש-הנקרה, ולאורך חודש ימים עברה בכל חופי ישראל עד חוף זיקים בדרום. בכל חוף התקיימו מפגשים ציבוריים – עם הציבור. בחלק מהמפגשים האלה השתתפתי, וראיתי מאות רבות של אזרחים שהגיעו כדי להגן על החוף הסמוך למקום מגוריהם. ההתגייסות הציבורית המרשימה הזאת – הקולות נשמעו והגיעו גם לשולחנה, לתוך החדר של ועדת השרים לענייני חקיקה.
זה הרגע, אדוני השר להגנת הסביבה, גם להודות לך על תמיכתך והתגייסותך, לשרת המשפטים ולשרים נוספים שהביעו תמיכה בחוק. ניהלנו דיון מאוד רציני גם עם שר הפנים. במשרד הפנים עדיין ישנם כמה אנשים שלא הבינו את חשיבות העניין עד הסוף, אבל חוק כזה הוא חשוב מכדי להעביר אותו בעימות, ואני חושב שהדרך היא בשכנוע ובהידברות. אני רוצה להביע תודה לשר הפנים על הנכונות שלו, על הרצון, וגם על ההבנה שהסוגיה הזאת היא סוגיה גורלית וקריטית ודחופה.
ובאמת, בעקבות הדיון שהיה בוועדת השרים הוקם צוות ממשלתי שבראשו עומד מנכ"ל משרד הפנים. נקבעה תקופת זמן של חודשיים לעבודת הצוות הזה. אנחנו מוזמנים להגיע לצוות הזה, ונגיע לצוות הזה יחד עם ארגוני הסביבה והציבור הרחב, ובעוד חודשיים החוק הזה יגיע להצבעה בכנסת, אולי עם הסכמות ותיקונים.
ואני רוצה להביע, אדוני היושב-ראש, תודה לכל אלה שהיו שותפים במאמץ הגדול כדי לאפשר את ההבאה של החוק הזה היום – גם ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת לוין, שלא נמצא אתנו. אנחנו פה בנושאים סביבתיים פעם אחר פעם מראים שאנחנו מצליחים לייצר הבנות והסכמות, ובאמת שיתוף הפעולה הזה הוא שיתוף פעולה שיכול למלא את הלב של כולנו באופטימיות ביום החשוב הזה. הציבור צריך לדעת: הכנסת היא ירוקה לא רק בהתנהלות שלה כמבנה וכמוסד, אלא גם בשאיפה המשותפת שלה לקדם הסדרים וחקיקה מתקדמים בחברה הישראלית, למען נהיה באמת מקום ירוק יותר, נכון יותר, צודק יותר, עם הרבה חופי ים פתוחים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. כפי שציינו היום לא פעם, קואליציות הגנת הסביבה הן שונות מאוד בקווי המתאר שלהן מקואליציות ואופוזיציות בכנסת. כאמור – תשובה והצבעה במועד אחר.
<הצעה לסדר-היום>
<ציון יום הסביבה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא ציון יום הסביבה, מס' 3345, 3358 ו-3366. ראשון המציעים הוא חבר הכנסת דב ליפמן; בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת איתן כבל ובאסל גטאס; אני מקווה שהם יצטרפו אלינו. ישיב לכולם, כאמור, השר להגנת הסביבה חבר הכנסת עמיר פרץ.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, צהריים טובים, אדוני השר, כנסת נכבדה, אדוני השר, יש לנו עכשיו הזדמנות באמת להודות לך על שיתוף הפעולה במשך הקדנציה בכל מיני נושאים של איכות הסביבה. כולנו יכולים להסכים שיש בעולם ריכוזים גבוהים ומסוכנים של גזי חממה, זיהום אוויר, שינויי אקלים הכוללים סופות, הצפות ומזג אוויר קיצוני בכל העולם. ולפעמים אנחנו שוכחים, ואולי לא רוצים לחשוב על המשמעות, אבל גם לא חושבים שיש בידינו היכולת לתקן את המצב ולעשות משהו לטובת איכות הסביבה.
התוכנית של השר, והזכרתי את זה הבוקר, לצמצום השימוש בשקיות פלסטיק – אנשים פשוט לא חושבים על המשמעות של הדבר כאשר הם הולכים לסופר וקונים דברים. אבל התוכנית שלך – ואני יזמתי חקיקה בנושא, ועכשיו זו תהיה תוכנית ממשלתית – זה ישפר את המצב. יש תוכנית של הפורום הישראלי לאנרגיה, ולפי התוכנית שלהם יכולים ב-2040 להגיע למצב ש-80% מהאנרגיה שלנו מגיעים מאנרגיות מתחדשות; 80% סולרי, רוח; להשתמש בכל הכלים שיש לנו. אבל כדי להגיע לזה צריכים ממשלה, תוכניות – כשרוצים להגיע לזה. ולכן אני כן קורא לכבוד השר להיות המוביל ולהיות היוזם, כדי שבעזרת השם נגיע לזה.
בואו נדבר שנייה על מצב הים, הים התיכון. קיבלתי הזמנה להגיע לסיור יחד עם חברי הכנסת דב חנין ותמר זנדברג, וראינו, פשוט למדנו על ההרס שקורה עכשיו בים התיכון. פשוט הרס. ישבנו ביחד עם הארגונים, ויש לנו חקיקה בנושא. אנחנו כבר שמענו שיש גורמים בממשלה שאולי לא רוצים את החוק כפי שכתבנו אותו, ולכן אנחנו קוראים שוב לכבוד השר להיות הנציג שלנו כדי לקדם את זה, להציל את המצב של הים התיכון. זה המים שאנחנו שותים, זה גם המצב של הדגים והדיג בכלל, ואנחנו חייבים לעשות משהו בנושא.
אף-על-פי שיש כל מיני תוכניות שיכולות להגיע מהממשלה, זה גם דבר שכל בן-אדם פרטי, כל אזרח יכול לעשות כדי לשפר את המצב. מה יכולים לעשות? יכולים להפריד אשפה, למחזר, לשתות מי ברז במקום מים מבקבוקים, לחשוב לפני שקונים עוד מוצר, לכבות את האור, לצרוך פחות בשר. אנחנו, בעזרת השם, נגיע למצב, בעוד שבוע או שבועיים, שתהיה השקת "יום שני ללא בשר" במזנון הכנסת, וכל אחד ידע את המשמעות.
וכאן אני גם רוצה להצדיע שוב ליושב-ראש הכנסת, למנכ"ל, לצוות ולכל העובדים על "כנסת ירוקה". בכל מקום שאנחנו הולכים פה יש דברים שמזכירים לנו את החשיבות של נושא איכות הסביבה. וגם משהו שאני ניסיתי פעם ראשונה היום – להשתמש באייפד בנאומים שלנו במקום בנייר. אלה דברים שפשוט יכולים להשפיע לטובת הסביבה.
יש לי גם פנייה אישית לכבוד השר, וגם למנכ"ל הנכבד. אני עומד פה כנציג של עשרות-אלפים מבית-שמש ומטה-יהודה. יש לנו מאבק עכשיו: אנחנו רוצים גן לאומי ארץ-דוד. יש מקום ענק שיכולים פשוט לייצר בו את יהלום המדינה, עם עתיקות מהתקופה של דוד המלך, מקום שיש בו גם בעלי-חיים וגם נופים, ורוצים עכשיו פשוט להרוס את הכול כדי לבנות. אבל אפשר לבנות וגם לשמור על המקום, ואנחנו קוראים לכם להיות שותפים אתנו במאבק כדי להקים את הגן הלאומי ארץ-דוד.
זה יום חשוב מאוד, גם חגיגי, ואנחנו קוראים לממשלה ולכבוד השר ליזום ולשפר את מצב הסביבה שלנו, וגם קוראים לאזרחים לשנות ולהשפיע. תודה רבה ויום סביבה שמח לכולם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב ליפמן. אני מזמין את חבר הכנסת באסל גטאס – אבל הוא איננו, לכן ההזמנה היא לשווא. אני מתכבד להזמין את השר להגנת הסביבה חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה, אדוני.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך אותך על האפשרות הזאת לקיים היום יום מאוד מאוד חשוב. כולנו יודעים, גם חברי השדולה הסביבתית וגם ראשי הוועדות שאירחו אותנו היום, יושב-ראש ועדת החינוך שנמצא כאן וראשי הוועדות האחרות, שהמאבק על המודעות הוא על היכולת שלנו לנצח במאבק הסביבתי.
אני רוצה בשמך ובשם כל הכנסת לברך את התלמידים שנמצאים כאן, את התלמידים מבית-ספר המקיף באום-בטין, אחד מבתי-הספר המאוד-מאוד מעניינים. אני ביקרתי שם, ראיתי שם את בית-הספר ואת הפעילות הירוקה שלהם בתוך בית-הספר; בהחלט מסר יוצא מן הכלל, שדווקא באוכלוסיות שלא תמיד מקבלות את כל השירותים המגיעים להן התלמידים עושים את מלאכתם, והם עבורנו השגרירים, מי שיעבירו את המסר למשפחות ולקהילה כולה. אני רוצה להודות גם לתלמידי בית-הספר "אורט דפנה" מקריית-מוצקין, שנדמה לי שכבר היו כאן כל היום, וחלקם עזבו, אבל הם בהחלט השתתפו בישיבות שונות בוועדות השונות.
אין ספק שזהו יום חשוב. איך לומר? הדובדבן הוא שהכנסת זכתה היום בפרס "הגלובוס הירוק", וזה בהחלט משלים את התמונה ומראה שאנחנו נמצאים באמת בתקופה שבה קשה לאבחן מי רוצה יותר – האם הפרה רוצה להיניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק. אני רואה שהעבודה ההדדית, שכולם רוצים לעסוק בעניין, נותנת בהחלט את אותותיה ותוצאותיה. לראשונה, אדוני, זה שנים במסגרת יום הסביבה מקדישות מרבית ועדות הכנסת את הדיונים שלהן לנושאי הסביבה. אין ספק כי גם בקרב חברי הכנסת, כמו בציבור, המודעות הסביבתית הולכת וגדלה, והיום כבר ברור לכולם שלנושאי סביבה יש השלכות חברתיות, כלכליות, בריאותיות וחינוכיות, ואי-אפשר לנתק בין צדק חברתי לצדק סביבתי. גם טקס "הגלובוס הירוק", שהסתיים ממש עכשיו בכנסת, הוא המשכו הטבעי של יום הסביבה. אני באמת רוצה להודות לראשי השדולה, שעושים מלאכה בלתי רגילה.
אבל, לצערי, אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע קשה לעם ישראל, חטיפת שלושה נערים שהיו בדרכם הביתה מהלימודים. האי-ודאות והכאב עוטפים את כולנו, וגורמי הביטחון כולם עוסקים בניסיון להחזיר את הבנים הביתה בריאים ושלמים למשפחותיהם. קשה לדבר על צדק ועל גבולות, כי אין אפשרות להתעלם או למחול על חטיפת נערים או על פעולות נפשעות כאלה. ישראל לא תאפשר לארגוני טרור לבוא ולהסלים את המצב באזורנו. אני מחזק את המשפחות ומגבה את כוחות הביטחון במשימתם זו, כי צריך לדעת את ההפרדה בין הזירה הביטחונית לבין הזירה המדינית. בזירה הביטחונית כולנו מאוחדים, ובזירה המדינית נמשיך לקיים את הדיון ואת הוויכוח על הדרך שבה יעוצב עתידה של מדינת ישראל.
חוסנה של מדינה ויכולת עמידתה אינם קשורים רק לצבא וללוחמים. האיכות האנושית, ההון החברתי, הסולידריות של העורף הישראלי, הם המפתחות לחוסן לאומי. מתוך ההבנה הזאת והתפיסה הזאת נולדה "כיפת ברזל" הביטחונית – מערכת שנועדה לאפשר לעורף לנהל שגרה גם בעתות חירום, ולצה"ל – לבחור במגוון אפשרויות צבאיות. כשר ביטחון לשעבר ידעתי תמיד מה הם הגבולות שעליהם אני מופקד ואיפה צריך להגן מפני איום חיצוני באוויר, בים וביבשה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שכשר להגנת הסביבה אני יודע שגבולות הגזרה שעליה אני מופקד הם הרבה יותר רחבים, הרבה יותר גדולים, והאחריות בים, באוויר וביבשה חוצת-גבולות, כי כאן חובתנו להגן על איכות האוויר שאנו נושמים, על האדמה והים, ההופכים ליעד לניצול משאבי טבע. אני מחויב להמשיך ולהגן על אזרחי ישראל ממפגעים זיהומיים וסכנות. גם במלחמה הזאת יש סכנות, יש חולים ומתים; גם במלחמה הזאת יש לוחמים – לאו דווקא חיילים במדים, לאו דווקא לוחמים האוחזים בנשק, אלא לוחמי סביבה שהיו היום במשך כל היום בכנסת, שנלחמים להגן על איכות החיים בישראל.
לעתים הקול הציבורי המהדהד מחוץ לממשלה מגיע לדיוני הממשלה ומשפיע עליהם מאוד. בעזרת רוחו של המאבק הציבורי הצלחנו להפוך את ההחלטה בעניין ייצוא הגז ושינינו את היחס בין הגז לייצוא לגז שיישאר לטובת אזרחי ישראל. המסר המרכזי הוא שמשאבי הטבע שייכים לכולם ומיועדים בראש ובראשונה לסייע לפעילות החברתית ולפעילות הכלכלית באותה מידה, לאנרגיה נקייה יותר, לאוויר פחות מזוהם ולחשבונות חשמל זולים יותר לאזרח. אני מאוד מקווה שהשפעה זו אכן תיתן את אותותיה גם בתחומים ובאתגרים שעומדים בפנינו.
לצערי הרב, בכל בוקר מחדש אנחנו מתעוררים למאבק, שמבחינתנו התשובה עליו היא מובנת מאליה, אבל לא תמיד זה כך. ציין כאן חבר הכנסת דב חנין את הפעילות להחזרת נציגי ארגוני הסביבה לוועדות התכנון, וטוב שהפעילות הזאת התנהלה בשיתוף פעולה בין כל הגורמים, וטוב ששר הפנים החליט בסופו של דבר להחזיר את נציגי ארגוני הסביבה לוועדות התכנון, בעיקר לוועדות המשנה, שהן בעצם אלה שמעצבות ומכינות את ההחלטות.
שאל כאן חבר הכנסת דב ליפמן, שהוא בהחלט אחד מחברי הכנסת המעורבים בנושא הסביבה, על נושא שקיות הניילון. אני חושב שעניין שקיות הניילון הוא לא רק פרט קטן שנוגע לשקיות בלבד; הוא שאלה תרבותית מהותית מאוד משמעותית. אני פגשתי כמה חברי כנסת מהשדולה הסביבתית, ועשיתי להם, מה שנקרא, מעין מבחן כזה, ושאלתי אותם: כמה שקיות לדעתכם צורכים במדינת ישראל בשנה? אז אחד העז לומר לי 50 מיליון, והשני היה אמיץ יותר, אמר 70 מיליון, והאמיץ ביותר אמר 100–120 מיליון. לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, צורכים במדינת ישראל בשנה 2 מיליארד שקיות ניילון שמסתובבות להן. 90% מהשקיות מגיעות להטמנה, לצערנו, ורק 10% מהן מגיעות בסופו של דבר למיחזור.
ולכן, ההחלטה היא לא פשוטה, היא מורכבת. אנחנו בהחלט מתכוונים להעביר הצעת חוק – מהר ככל האפשר – שבה תיאסר חלוקת חינם של אותן שקיות. כל שקית תעלה לפחות 60 אגורות; 50 אגורות מתוכן ילכו לטובת קרן סביבתית לטיפול בנושאים סביבתיים, ו-10 האגורות האחרות יהיו המחיר של אותה שקית. אבל לפני שייכנס החוק לתוקף אנחנו נקיים מבצע רחב היקף של חלוקת סלים רב-פעמיים לכל המשפחות בישראל, כך שכל משפחה יהיה לה מלאי מסוים של סלים רב-פעמיים שאתם יוכלו להגיע לבצע את הקניות שלהם. בכך נשלים מהלך משולב עם הרבה מאוד הסברה, עם הרבה מאוד סיוע מהארגונים השונים, ואני מאוד מקווה שהמהלך הזה יצליח, כי זהו מהלך שגם משנה את הגישה לנושא הסביבה.
אני יודע שיש הרבה סקפטיים. אני זוכר את עצמי כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה – זה היה לפני הרבה מאוד שנים. אז, באותה תקופה, העברתי את הצעת החוק לאיסור עישון במקומות עבודה. זאת הייתה הסנונית הראשונה לאיסור העישון בכלל. ואז כולם אמרו: אתה השתגעת? מה, עובדים עצבנים? אנשים בחוץ? מי יפסיק לעשן? בשום פנים ואופן. והפלא ופלא, היום אנחנו רואים שאם אתה מעז לעשן במסעדה, כולם פותחים עליך עיניים כאלה שאתה מעדיף להכניס את הסיגריה בוערת לכיס, העיקר שאף אחד לא ינזוף בך. ואני מקווה שנגיע לאותו מצב – שלא החוקים ינצחו; שכשיראו אדם לוקח שקית כזאת יביטו עליו במין מבט כזה שהוא בעצמו ייקח את השקית הזאת וינסה להעלים אותה כדי שאיש לא יראה אותו משתתף באותה מלאכה של פגיעה בסביבה.
אדוני היושב-ראש, אנחנו לא אחת מתבקשים לדווח על מצבו של מכל האמוניה במפרץ. כפי שאתה יודע וחברי הכנסת יודעים, מכל האמוניה היה אחד הסיכונים ועדיין הוא אחד הסיכונים הגדולים ביותר באותו אזור צפוף-אוכלוסייה. מדובר במכל שמכיל 12,000 טונות של אמוניה שנמצאים שם באופן קבוע. זו כמות שמהווה סכנה אמיתית, של ממש. אני יכול להגיד לך, כמי שהיה שר הביטחון, שבזמן המלחמה, כאשר היינו גומרים את כל הדיונים על הטנקים ועל המטוסים ועל היחידות המיוחדות, בסוף היה עולה סעיף האמוניה – מה מצבו, כמה הפחיתו ממנו, איזה הגנות עשינו, כי זה נושא ממש מרכזי.
אבל הגישה הקודמת שהייתה, שמעבירים סכנה מצד אחד לצד שני, לא תתקיים. מי שחשב שאנחנו הולכים להעביר מכל אחסנה מהצפון ומעבירים את הסכנה לדרום, טועה. ולכן, לשמחתי, הממשלה אישרה להקים מפעל לייצור אמוניה, שלא קיים בישראל, ואני חושב שזה דבר חשוב ביותר. פעם ראשונה שהמשרד להגנת הסביבה עוסק בהקמת מפעלים. לשמחתי, שר הכלכלה נתן את הסכמתו לכך, ואנחנו כבר סיימנו את הליך הבדיקה הראשוני של אותן קבוצות בין-לאומיות שמשתתפות במכרזים. שבע קבוצות מאוד משמעותיות הגישו את עצמן למכרז. עד סוף דצמבר אני מקווה שנסיים את התהליך ונוכל להכריז על הקמת המפעל – שגם ייצר מקומות עבודה בישראל, גם יוציא מאתנו את הסכנה הזאת, אבל גם יהיה בהחלט ברמה של ההגנה על הסביבה, ובהחלט על כל מה שיהיה מסביב; כל האנשים בנגב יראו מפעל מאוד מתקדם, שישרת את כולם.
אני רוצה, אדוני, מכיוון שבאמת היום כבר דיברנו על הכול, לסיים בכמה משפטים ולומר שגם בימים אלה אי-אפשר לנתק את עתיד החברה והסביבה מהצורך החיוני בשלום. נושאי הסביבה הם חוצי-גבולות. נתק בינינו לבין שכנינו פוגע באיכות החיים והסביבה לא פחות משהוא פוגע בביטחון. כאיש שלום אני מאמין שאסור לנו להפסיק לדבר, ואל לנו שהסכסוך וארגוני הטרור ינהלו אותנו. היום אנו מכריזים על המאבק למען הדורות הבאים. ואין אלה גיבובי מילים או קלישאות. גם אין אלה חלומות, נבואות או פנטזיות. אלה אתגרים, מטרות, משימות. זו תוכנית העבודה שמחייבת את כולנו. חרף כל הקשיים היומיומיים, חרף כל התנאים המדיניים, חרף כל המהמורות הפוליטיות, העתיד טמון שם. צדק חברתי, צדק סביבתי ושלום – זהו מעגל החיים שיבטיח את עתידה של מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר. מה השר מציע מבחינה פרוצדורלית לעשות עם ההצעה?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
כל מה שירצו חברי הכנסת. אם הם ירצו – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה מסתפק בדברי השר, אדוני? אני גם חושב שמיצינו את הנושא להיום.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר להגנת הסביבה חבר הכנסת עמיר פרץ.
חברי הכנסת, הנושא הבא שלנו הוא שעת שאלות לשר להגנת הסביבה. תיערך, אדוני, קח את התשובות שבטח הכינו לך, ותחזור בבקשה אלינו לדוכן.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בינתיים – הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת החוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<שעת שאלות>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כבוד השר מוזמן לעלות. בבקשה, תעלה. השואל הראשון, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מצטער שלא הייתה הצעה להעביר לוועדה כדי שתהיה לנו גם דעה אחרת. רציתי להופיע, אבל עכשיו יש לי – אנחנו כולנו בעד שימור הסביבה. כמו שאמר הקדוש-ברוך-הוא לאדם הראשון: ראה מעשי כמה נאים הם, תן דעתך שלא תקלקל ולא תחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך. כולנו מצווים לשמור על כל מעשי הבריאה, כולל בני-האדם. זאת אומרת, גם בני-האדם הם יצורים, וצריך לעזור גם להם.
הסיפור הזה של הניילונים שדיברת עליהם, אדוני השר – יכול להיות שכשאני אראה את מיליארד השקיות, גם אני אשנה את דעתי. אבל כרגע נראה לי שכשם שאתה לא מגביל את נסיעת האוטובוסים ואת נסיעת הרכב הפרטי, שמזהמים לא פחות מאשר הניילונים – כי אתה יודע שבמאה ה-21 אי-אפשר ללכת אחורה לשנות ה-50, לגברת עם הסלים, שגם ילדים וגם אנשים זקנים יסחבו סלים מן השוק. צריך למצוא איזושהי דרך שמצד אחד השקיות האלה לא יגיעו למקומות לא ראויים, ומצד שני, לא להכביד על הציבור בגזירה שאין הוא יכול לעמוד בה.
גם בעניין הבקבוקים והפחיות, כשהעלו את המחיר ל-25 אגורות, לא זאת הסיבה שאנשים שמים היום במתקנים את הבקבוקים, כי לא הולכים באמת למכולת לבקש בחזרה את 25 האגורות רק כי ייקרו את המוצר. אם אתה תייקר את שקיות הניילון ל-60 אגורות – זה שאתה רוצה לחנך ולהסביר לציבור כמה זה חשוב לשים את הניילונים במקום מרוכז זה טוב מאוד, אבל להטיל קנס של 60 אגורות לכל מיני קרנות שבסופו של דבר תהיה לעוד כמה פונקציונרים פרנסה, זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.
עכשיו לשאלותי, כבוד השר, על איסוף הבקבוקים: 1. האם נבדקה תרומת איסוף הבקבוקים מבחינה כלכלית, מבחינת איכות הסביבה, לעומת הטרחה שזה גורם לאנשים? 2. כמה הכנסות יש למדינה מאיסוף הבקבוקים? זאת אומרת, כמה מגיע למדינה וכמה זה עולה לכל שרשרת המזון שמרוויחה מהעניין הזה? 3. האם יש פיקוח ציבורי על המכרזים המקומיים לגבי מי שעוסק במערך האיסוף? כי שמענו כל מיני פרשיות בעניין. תודה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
תודה לחבר הכנסת. אני ארצה להתייחס לסוגיה שהתייחסת אליה אגב אורחא בעניין של שקיות הניילון. א. אתה צודק גם לגבי כלי רכב. המיסוי על רכבים מזהמים גבוה יותר מהמיסוי על רכבים ירוקים, זאת אומרת, אתה בהחלט נותן את ההנחות הממשלתיות שלך למי שאתה רוצה לעודד. אנחנו לא החלוצים, היחידים בעולם, יש כבר מדינות רבות בעולם. יש מדינות, דרך אגב – וזאת אחת האלטרנטיבות שהציעו לי ולא רציתי לקבל אותה – שאוסרות שימוש. בכלל אין שום שאלה, אתה אפילו לא יכול לקנות; אוסרות שימוש בשקיות האלה. אני החלטתי לקבל את ההצעה היותר-מתונה, לאפשר זאת, אבל הודעתי שלפני שאנחנו נאסור, אנחנו בהחלט נדאג שלמשפחות יהיה במה להשתמש.
באשר לבקבוקים, אין בכלל ספק שהחוק הזה המעיט באופן דרמטי את העובדה שבקבוקי פלסטיק הגיעו למטמנות בכמויות גדולות מאוד. היום נפח הבקבוקים הזה הוא חלק מחוק האריזות שמחייב את היבואנים, מחייב את היצרנים. ולכן ההשפעה על הסביבה היא השפעה ניכרת, ואסור לנו לחזור בנו. להפך, יש כאלה שרצו שנטיל מס ונקבע מחיר גם לבקבוקי הפלסטיק הגדולים, ושם אני מתנגד. אני מודיע לך – אני יודע שיש על זה דיון, מפעם לפעם זה עולה – אין לי כוונה לאפשר להטיל מס על בקבוקי הפלסטיק הגדולים. אני חושב שהמלאכה שנעשית עם בקבוקי הפלסטיק הגדולים היא מלאכה טובה. זה הרבה יותר קל, אנשים מביאים את זה לאותם מתקני מיחזור, ואין שום סיבה להטיל מס נוסף.
באשר לרווחים שהמדינה זוכה להם מאותו איסוף: אין רווחים, המדינה לא מעורבת. אין לה לא מאכערים ולא פונקציונרים שייהנו מכך. ולכן, מן הסתם – זו גם התשובה על השאלה השלישית שלך – אנחנו גם איננו מעורבים בשום מכרזים. אני גם לא יודע על איזה מכרזים אתה מדבר. הרי מי שמחויב לקבל את הבקבוקים האלה זה אותן רשתות. אותם מוכרים הם שמחויבים להציג כמות מקבילה של אותו היקף ייצור וגם כמות מקבילה של בקבוקים שהביאו למתקני המיחזור. לכן יש את אותה חברת אל"ה שמטפלת בעניין. נכנסות חברות נוספות, שיתחרו אחת בשנייה, ואני מקווה שהתחרות הזאת גם תיתן את אותותיה בהיקף המיחזור וביעילות הנדרשת בתחום הזה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. השואלת הבאה, רות קלדרון – לא נמצאת. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
נחמן שי.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, תוכנית מש/1, עיר התע"ש, מתוכננת לקום על אדמות מתחם תע"ש בשרון וצפויה באופן עקרוני לספק פתרון דיור לכ-100,000 תושבים. מנגד, התוכנית אמורה להיבנות על קרקע מהמזוהמות והמסוכנות במדינה. לפי בדיקות אשר ערכו גורמים שונים, הקרקע במתחם תע"ש-השרון מכילה זיהומים חמורים, ואפילו מסוכנים לבני-אדם. פרט לכך, נראה כי החומרים הרעילים אשר במתחם כבר חלחלו למי התהום באזור, ועל כן הם אסורים לשתייה. ברצוני לשאול את השר: 1. האם לדעתך או לדעת אנשי משרדך הקרקע המיועדת לבנייה כשירה למגורים? 2. האם צפוי להתבצע במתחם או באזור המיועד לבנייה סקר זיהומי כולל ומקדים על כל המתחם אשר יוכל להוות בסיס לתוכנית המתאר? 3. האם משרדך בחן את ההשפעה של החומרים המסוכנים אשר במתחם תע"ש-השרון על כלל הסביבה? 4. מתי משרדך מתכוון להוציא לפועל תוכנית לטיהור כולל של השטח הנדון מהזיהומים הקיימים? תודה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נחמן שי, אני מודה לך מאוד על השאלה, זו שאלה חשובה מאוד. ראשית, אני רוצה להקדים ולומר שוודאי אתה יודע שאנחנו היום פועלים להשלים את החקיקה בכל מה שקשור לחוק קרקעות מזוהמות. זאת חקיקה מסובכת, מורכבת, יש לה התנגדויות רבות של רוב המשרדים. כל אחד מוצא שם אינטרסים שבגללם הוא מתנגד. אני מקווה שבסופו של דבר נצליח להתגבר, כי ההתייחסות שלך לתע"ש היא התייחסות נכונה, אבל אתה תמצא מתקנים צבאיים רבים שיצרו את הזיהום הזה. אם אתה תלך גם לחברות הדלק למיניהן – יש חברות דלק שמקפידות יותר וחברות דלק שמקפידות פחות.
נושא הקרקעות המזוהמות הוא נושא שהולך להיות מרכזי מאוד, וטוב שהשאלה שאתה שואל היא בקשר לפוטנציאל המגורים שזה מייצר. כאן נכנסת הדילמה – שאתה חידדת באופן מאוד מדויק – אם בכלל יש סיכוי כזה, לקחת את אותן קרקעות מזוהמות ולנסות לנקות אותן. אני אתן לך דוגמה: אנחנו נמצאים עכשיו בפרויקט מאוד גדול בצפון, של כל אותם נזקים שנגרמו על-ידי מפעל אזבסט ישן, "איתנית" שמו – מפעל אזבסט שהשאיר אחריו נזקים מאוד גדולים. יש היום פרויקט, שלמרות הטענות של אותם בעלים חדשים, שטענו בצדק ואמרו: רגע, מה פתאום אתם באים אלינו בטענות? אנחנו בכלל לא היינו שם, וגם כשהיו שם אחרים הם פעלו על-פי החוקים שהיו במדינת ישראל. איך אתם יכולים לחייב אותנו לטפל בנזקים שנגרמו, למרות שקיימנו הוראות מדויקות? לשמחתנו בית-המשפט העליון קבע פסיקה מאוד משמעותית ומאוד חשובה, גם לשאלתך, שהאחריות של "המזהם – משלם" היא גם אחריות רטרוספקטיבית. כלומר, לא די בכך שאתה היית המזהם, אלא בעובדה שיש לך בעלות על דבר מסוים – יש לזה השלכות. ולכן, בסופו של דבר, יצאנו לפרויקט של 300 מיליון שקל, כאשר 150 מיליון שקל משלם המפעל ו-150 מיליון שקל משלם המשרד. אנחנו עוברים חצר אחר חצר, חלקה אחר חלקה, בניסיון לאתר את כל אותם מפגעים שמופו וזוהו, ובהחלט נעשית שם עבודה גדולה.
תע"ש נמצא בוויכוח ציבורי מאוד גדול. קודם כול, בגלל שזה – איך לומר? יכול להיות שאם זה היה איש פרטי היה יותר קל להביא ולגרור אותו לבית-המשפט, אבל מכיוון שמדובר בחברה שהיא בבעלות המדינה, אנחנו מתמודדים מול האחריות של המדינה. אין בכלל שאלה שהשטח שם הוא שטח שכרגע איננו ראוי למגורים בשום פנים ואופן, שטח ברמת סיכון מאוד גבוהה. יש תביעה, כמובן, של ראשי ערים באזור, שדורשים שגם אם יבוצע שם ניקיון, השטח הזה יוקצה לטובת פארקים ואזורים פתוחים, ולא לטובת שטחים נדל"ניים חדשים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אפשר בכלל להחזיר את המצב לתיקונו?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
ודאי, בלי ספק.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
הכול שאלה של כסף.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
זה לא כבר מצב שזה חלחל לאדמה לעומקים כאלה שעכשיו ינדפו לך חומרים רעילים?
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – – זה משהו אחר.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
א. השאלה שלך – תשמע, זה נושא מאוד משמעותי. ביצענו את כל הבדיקות המקצועיות. אנחנו די ערוכים להתחיל לעבוד. עכשיו השאלה היא המימון. יש פה כל מיני אפשרויות. כמובן, בסופו של דבר המימון – מתוך פשרה שלפחות חלק מאזורי הביקוש האלה יהיו מיועדים לקרקע לטובת מגורים, יש פוטנציאל לגיוס הכסף מגורמים בנקאיים ופיננסיים אחרים. כדי לזרז את זה נקטנו יוזמה. אני לא יודע אם אתה מכיר, יש חברה שנקראת החברה לאיכות הסביבה, חברה ממשלתית בתוך המשרד להגנת הסביבה, שנמצאת ברמת-חובב והייעוד שלה הוא לטפל בחומרים מסוכנים. כל החומרים המסוכנים מגיעים לחברה ומטופלים שם. ביקרתי שם, זה מתקן יוצא מן הכלל, חברה עם יעילות בלתי רגילה. בתיאום עם רשות החברות החלטתי להטיל עליהם ולבקש מהם להיערך להיות אלה שמקדמים את הטיפול באותה קרקע מזוהמת, כי ככה יש סיכוי. הם יצטרכו כמובן למצוא דרך לגייס משקיעים. להפתעתי הרבה, כל כך הרבה גורמים פונים ואומרים: אנחנו מוכנים להיות שותפים. אני לא רוצה לציין שמות של חברות כלכליות, כדי לא לקדם אף אחת פה, אבל יותר מחברה בין-לאומית רצינית אחת פנתה אלי ואמרה: אנחנו מוכנים להיות שותפים של החברה לאיכות הסביבה. היא לא צריכה ללכת לבנקים, אנחנו נביא את הכסף. כלומר – – –
<נחמן שי (העבודה):>
מה הם מקבלים בתמורה?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
כמובן, הם יקבלו בתמורה את הקרקע לבנייה בעתיד. בלי זה, אם מישהו יחליט שאין קרקע עתידית לבנייה, נצטרך להביא מימון, מימון מלא. אין שם שום הוקוס-פוקוס, זו השקעה. זו לא איזו השקעה של 50, 100 מיליון; זו השקעה שיכולה להגיע לכמה מיליארדים.
<נחמן שי (העבודה):>
מיליארדים?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
כן, כן. הטיפול יתחיל במשבצות מסוימות, ויצטרכו לגייס מאות מיליונים למשבצת אחת לבדוק מה תהיה התוצאה בסופו של דבר, ואז נחליט כיצד עוברים למשבצות הבאות. אבל משבצת אחת כבר די מוגדרת. אם תרצה אני אביא לך את המספרים המדויקים, אעביר לך את המספרים המדויקים, בדיוק על כמה מדובר. אלה סכומים גדולים. לא מדובר בעשרות מיליונים, אנחנו לא שם. אם היה מדובר ב-100, 200 מיליון, העסק היה נראה אחרת לגמרי. מדובר פה בהשקעות מאוד מקיפות.
כמובן שזה ישליך על כל פינוי הבסיסים בעתיד. יש לנו ויכוח גדול מאוד עם צה"ל לגבי הפיקוח על צה"ל – הפיקוח על השימוש במתקני צה"ל בפעולות מסוימות שמשאירות אחריהן נזק מאוד גדול. לשמחתי יש התקדמות בתוך הצבא, והנושא של איכות הסביבה קיבל מודעות יותר גבוהה. יש חברות שחלקן מסווגות, וקשה מאוד להיכנס לביקורת בתוך החברות כדי לראות מה מתרחש, ואתה יודע בדיוק למה אני מתכוון. אבל גם שם התחלנו במעשה מאוד חשוב של מינוי אנשים מטעם המשרד להגנת הסביבה שיקבלו את רמת הסיווג הנדרשת, כדי שהבדיקה תוכל להתבצע כדי למנוע נזקים מהסוג הזה כפי שאנחנו נחשפים עם תע"ש. יש לנו גם בדיקה, כפי שביקשת באחת השאלות שלך, ואני אעביר לך את תוצאות הבדיקה ואת כל המפרט בנוגע למתחם התע"ש. אני מאוד שמח על כך שהעלית את הנושא. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני. אושר לחבר הכנסת נחמן שי להציג גם את שאלתו של חבר הכנסת איציק שמולי, שלא יכול להיות כאן עכשיו. אז בבקשה, חבר הכנסת שי.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
מה שאתה רוצה, רק שאני אדע איזו שאלה זאת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
של איציק שמולי.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
תכף נראה. על מה זה?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שלא תיתן לו בטעות תשובה של מישהו אחר.
<נחמן שי (העבודה):>
זה על התעללות – חיות משק וכו'. יש לך?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
מה, זה על הים? על המערכת האקולוגית?
<נחמן שי (העבודה):>
לא, הפיקוח והאכיפה של מניעת התעללות בחיות משק – להעביר ממשרד החקלאות למשרדך.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אה, בסדר. אני – –
<נחמן שי (העבודה):>
בעל-פה כבר.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
– – יודע את התשובה.
<נחמן שי (העבודה):>
טוב. ובכן, תודה, אדוני היושב-ראש ואדוני השר. הצהרת בעבר, אדוני השר, כי תפעל בנושא העברת סמכויות הפיקוח והאכיפה על מניעת התעללות בחיות משק ממשרד החקלאות למשרדך, בין היתר נוכח הפרסומים הקשים לגבי התעללות שעוברות חיות אלה בבתי-המטבחיים – זו שאלתו של חבר הכנסת איציק שמולי. תודה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אני מודה לך על השאלה. אין ספק שהנושא הזה של העברת יחידת הצב"ח – צער בעלי-חיים – ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה הוא נושא כמעט מובן מאליו. גם בהתייעצויות עם היועץ המשפטי לממשלה, גם בהתייעצויות עם כל הגורמים המשפטיים במדינת ישראל, נראה שהמבנה שבו הפיקוח על צער בעלי-חיים נמצא במשרד החקלאות הוא ניגוד אינטרסים מוחלט. תפקידו של משרד החקלאות, בצדק, להגן על החקלאים, להגן על האינטרסים שלהם, להגן על היכולת שלהם להפיק יותר רווחים מהעבודה שלהם, וזה דבר לגיטימי. אסור לו להיות בקונפליקט הזה, כפי שהוא מוצא את עצמו מעת לעת, כי יש הבחנה, אדוני היושב-ראש: בהגנה על צער בעלי-חיים כל הסמכויות של חיות הבר נמצאות אצלי, וכל הסמכויות של חיות של משקי בית, חיות לגידול חקלאי שאינן חיות בר, כולל חיות שהן חיות בית, נמצאות במשרד החקלאות. בעיני זה דבר לא נכון, כי אני חושב שהאיזון שהיה נוצר מכך שהמשרד להגנת הסביבה היה מביא את כל הדרישות שלו באשר לדרך שבה מגדלים פרות, והדרך שבה מטפלים בלולים, והתופעות האלה שראינו שהגבירו את המודעות של האזרחים – אני חושב שגם היצרנים יכולים להינזק בסופו של דבר, כי אני יודע שתופעות כאלה, כשהן נחשפות, גורמות לרתיעה מאוד גדולה של הציבור, ורמת הצריכה והביקושים יורדים. ולכן, בסופו של דבר אפשר בהחלט לפעול בצורה מתואמת.
אלא מה? יש התנגדות. לשמחתי, בדיון בממשלה העליתי את הנושא וראש הממשלה נתן גיבוי למהלך. הוקמה ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והיא אמורה לטפל בנושא ולהביא לממשלה את המלצותיה בדבר העברת סמכויות הצב"ח – צער בעלי-חיים – ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה. הוועדה הזאת קיימה כבר שתי ישיבות. במקביל מתקיימת ועדה ויש התייעצויות אצל היועץ המשפטי לממשלה, שגם הוא אמור לתת את חוות דעתו בשאלה העקרונית של ניגודי האינטרסים. אנחנו חושבים שגם אם לא יימצאו ניגודי אינטרסים צריכים להעביר את זה אלינו. בכל מקרה, הנושא נמצא בתהליך מאוד מואץ, ואני מקווה שבקרוב מאוד נצליח גם להביא תשובות מדויקות. ברגע שהוועדה בראשות הראל לוקר תסיים את עבודתה, אנחנו נשמח לדווח לכנסת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, אדוני השר. השואל הבא, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גורמים מקצועיים מעריכים כי המערכת האקולוגית בים התיכון נפגעה קשות בשל שיטות דיג הרסניות. גם הפרנסה של הדייגים החופיים נפגעת, כמובן, בשל כך. בעבר אתה עצמך התבטאת כנגד דיג המכמורות, ואני רציתי לשאול: כיצד פועל משרדך על מנת למנוע את שיטות הדיג ההרסניות הללו, והאם יש פיקוח כנגד פגיעה בערכי הטבע בסוגיה הזאת? תודה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני בהחלט מודה לך על השאלה. עסקנו היום, במסגרת הדיונים ביום הסביבה, בשאלת הסביבה הימית והמשמעות שלה, ובהחלט עולות כאן סוגיות מאוד מאוד חשובות.
אין ספק שהסביבה הימית בישראל הפכה יעד אטרקטיבי להשקעות כלכליות מסיביות – אסדות, תנועות של ספינות, שינוע אדיר שלא היה בעבר. יש ויכוח מאוד קשה האם ההנזלה של הגז תהיה באתרים ימיים או תהיה באתרים יבשתיים; גם אלה גם אלה יטענו על פגיעה סביבתית.
אנחנו פועלים בכמה מהלכים במקביל. ראשית, התחלנו במהלך מאוד חשוב של הכרזה על שמורות טבע ימיות. כרגע אנחנו מסיימים הכרזה ראשונה על שמורת הטבע באזור ראש-הנקרה. אני מאוד מקווה שהעניין הזה יושלם, ואני מתכוון לפנות ולדרוש להכין תוכנית הכרזה על שמורות טבע ימיות, כוללת, לאומית, שרואה את כל המרחב הימי בכללותו. לא בכל פעם שנזהה נקודות מסוימות נתחיל לפעול מחדש, אלא נצליח לפעול ולתת כללים חדשים. כי מה זה שמורת טבע ימית? זה לא כמו שמורת טבע יבשתית, שאתה סוגר אותה עם גדר, אבל כל הדייגים, כל הגורמים הכלכליים יודעים יפה מאוד מה הן נקודות הציון, הקוטר, המקום שבו ממוקמת אותה שמורת טבע, וכללי המשחק שם משתנים לחלוטין. הם לא יכולים לפעול כביום-יום.
עכשיו יש את הנושא של הדיג. יש ויכוח קשה מאוד לגבי השימוש באותם מכמורתנים, אותו מכשיר מאוד מאוד לא סימפתי, שכשהוא גורר הוא מוציא את כל התחתית, וכשהוא גורף אותה אז הוא גורף הכול. לא תמיד כל מה שהוא מוציא מלב הים הוא נזקק לו כחלק מהדיג; חלק גדול זה בעלי-חיים מסוימים שנכחדים לשווא, בלי שום צורך. לכן שאלת הדיג היא שאלה לא פשוטה. כמות הדגה בישראל הולכת ומתמעטת. המצב לא טוב.
אחד הדברים שהצעתי לשר החקלאות לעשות כבר עכשיו – שבמסגרת שנת השמיטה אנחנו קודם כול נכריז על שמיטת דיג בשנה הזאת, ניתן לעסק קצת להתאושש, עד שנחליט על כללים חדשים. אני מקווה להגיע אתו להסכמות. הכיוון הוא כיוון חיובי. בדיונים בממשלה, גם הממשלה שמעה על כך וגם הממשלה ביקשה – וחברת הכנסת שפועלת, הדוקטורית שלנו, שמובילה את כל העניין של הנושאים של השמיטה, מעורבת גם כן. בשבוע שעבר, רות, בהחלט העלינו את זה בממשלה וביקשנו משר החקלאות – הודעתי שאני מוכן גם כן לשים חלק מהתקציב לצורך העניין, כי המשמעות היא לפצות את אותם דייגים בתקופה הזאת של השנה. לא מדובר במספר ענק; מדובר במספר קטן, שמגיע אולי ל-20–30 דייגים, אולי אפילו פחות מכך. אני לא רוצה להטעות אותך, אבל לא מדובר במאות רבות. מדובר בכמה דייגים שמוכרים לנו, יודעים מי הם, ואפשר להגיע אתם להסכם. זה לגיטימי לתת להם פיצוי על הפסד ההכנסה שייגרם להם, וזה גם לגיטימי לעשות את זה במסגרת שנת שמיטה, ואני מקווה שהעניין הזה יצא לפועל.
הדבר הנוסף, אם כבר אתה מדבר על הסביבה הימית, יש החלטה להעביר את הצעת החוק על יחידות קדמיות ימיות. אחת הבעיות היא כשיש אירוע ימי אקולוגי מקיף, שפוגע בסביבה הימית באופן דרמטי. השאלה – כמה זמן עד שאתה מגיע לשם. ויש את מה שנקרא חקיקת התלמ"ת. אנחנו הכנו, במשרד להגנת הסביבה, יחידות, ערכות שלמות שיש בהן את כל הציוד הנדרש כדי לצאת באופן מיידי באירוע חירום. אלא מה? אנחנו צריכים להגיע להסכמות: מי יהיה אחראי לציוד הזה, מי יפעיל אותו, באיזה שטח שיפוט, של מי הוא יהיה. כרגע יש לנו כמה נושאים שצריך לסכם גם עם משרד האנרגיה. אני מאוד מקווה שהנושאים האלה יסוכמו, כי אז נוכל לתת איזושהי תשובה קצת יותר כוללת למה יקרה בדגה.
אני בהחלט חושב שהשילוב של לבוא ולקיים את השיח עם הדייגים פלוס לעשות רגולציה יותר גבוהה של הפעילות הכלכלית בים והכרזות על שמורות טבע ימיות יתחיל לתת תשובה שמשנה את מצב הדגה בישראל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני השר. יש לנו כאן חברת כנסת חביבה שלא הייתה קודם לכן ומבקשת רשות בכל זאת לשאול את שאלתה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
מי, רות? אתה לא יכול לסרב לה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
עד שאני מוצא את השאלה אני כבר עונה ממה שאני יודע. ראית, אני עכשיו בלי ניירות. נראה מה הנושא.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר; תודה לכם שאתם שומעים את שאלתי.
במסגרת עבודתי אני משמשת כנציגת הסיעה שלנו באזור הגולן. כפי שנמסר לי, משרדך יזם פרויקט חדש וחשוב בשם "סביבה שווה", שמטרתו שיפור הטיפול בפסולת במגזר המיעוטים. מועצה אזורית גולן, שרואה את הכפרים הדרוזיים כחלק בלתי נפרד מהאזור, פנתה למשרדך בבקשה לשלב מועצות מקומיות של הכפרים הדרוזיים בגולן בפיילוט של הפרויקט. התשובה הייתה שלילית, ונאמר להם כי לאחר הפיילוט ייקבעו תבחינים להצטרפות רשויות. לאור חשיבות הנושא והרצון של המועצה לשלב את הכפרים הדרוזיים, רציתי לשאול מדוע לא להכניס את הכפרים הדרוזיים או אחד מהם לפיילוט של הפרויקט ולבחון את הסוגיה והטיפול בנקודה מאוד צפונית ופריפריאלית במדינה. תודה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
גברתי חברת הכנסת ד"ר קלדרון – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שימי לב שהשר שולף את התשובה היישר מהשרוול, לא נזקק לשום דבר בכתב.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
– – אני שמח על שאלתך. את יודעת למה אני שמח? כי אם לפני שנה וחצי היית שואלת שאלה כזאת, לא היית מוצאת מי שישאל. מדוע? כי כשלא עסקו במגזרי המיעוטים גם לא היו להם טענות; הכול בסדר. איש לא חשב לתת להם מין היקפי משאבים כאלה כדי להתמודד עם השאלות האלה. כשאני הגעתי, אחד הדברים הראשונים שלא יכולתי להשלים אתם, זה שפתאום זיהיתי את החצר האחורית של מדינת ישראל. אמרתי: זה לא ייתכן שבמדינת ישראל, אזרחים – ההתנהלות שם תהיה כמו בעולם השלישי. אין מערך פינוי אשפה; אין בכלל שאלה, זו לא שאלה של משאית פעמיים בשבוע או שלוש פעמים בשבוע, היא לא קיימת בכלל. הכול נזרק, הכול נשרף, כל קבלן ישראלי – ולצערי הרב, אני מודה בפה מלא: העבריינות הסביבתית בישראל היא עבריינות קשה, ואני מתכוון להילחם בה. אבל זה עניין לא פשוט, כי במקום, כנראה, שמסתובבים אינטרסים כלכליים, העבריינות הזאת מושפעת מזה, ונוח לפעמים לקבלנים ולגורמים להשליך אשפה בכל מקום, בכל אתר, כי הם לא צריכים לשלם היטלי הטמנה, הם לא צריכים להסיע את זה למתקנים המרוחקים יותר, המסודרים יותר. אנחנו היום מנהלים מאבק משולב.
אז קודם כול, בעניין הזה של העבריינות הסביבתית, בגלל – לצערי, אתחיל טיפה יותר רחוק, מהאזורים שחבר הכנסת פייגלין מכיר יותר: קודם כול אזור יהודה ושומרון היה החצר האחורית של מדינת ישראל, וכל קבלן ישראלי היה נוח לו שהמשאיות ייסעו לשם וישליכו בכל מיני מקומות. עכשיו הקמנו יחידה מיוחדת, לפני שלושה-ארבעה חודשים היא הוקמה, שנקראת יחידת-דוד. היחידה הזאת, התפקיד היחיד שלה זה להשגיח על המעבר בין ישראל ליהודה ושומרון ולהתמודד עם העבריינות הסביבתית, כדי למנוע תופעות מאוד קשות.
למשל, יש את התופעה של המפחמות, כל אותו עשן שמיתמר מאזורי הצפון ומגיע לכל היישובים הישראליים, בגלל ההפחמה שמתבצעת שם במפחמות, שהן לא מי-יודע-מה מתקדמות. אבל למה זה קורה? כי רוב הגזם הישראלי – אף אחד לא רוצה להביא אותו למקומות הטיפול. שם הוא צריך לשלם, אז הוא מעדיף לתת אותו למקום ששורפים אותו. אנחנו הולכים למנוע זאת. לשמחתי, העובדה שאנחנו מונעים זאת גורמת לכך שארגונים בין-לאומיים בהידיינות אתנו. אנחנו נקים שם מפחמות מאוד מתקדמות, ובסופו של דבר כולם יצאו נשכרים.
עכשיו, מה קרה במגזר המיעוטים? אני קיבלתי החלטה לבטל את אותם תנאי סף. הרי מה הבעיה עם אוכלוסיות חלשות? לא שלא נותנים להם. אם תבואי ותבדקי, אי-אפשר לטעון על קיפוח; הם היו רשאים להגיש כמו כולם, לבקש כמו כולם. אבל מה לעשות? יש תנאי סף, למשל מצ'ינג. אם אתה צריך להשתתף ב-50% בתוכנית כלשהי, ואתה ראש עיר שאין לו איך לשלם כסף למשכורות, אז מה, אתה הולך להשתתף בתוכנית המדען הראשי לשיפור המצב של התלמידים שלך? אתה אומר: רגע, אני קודם צריך לשלם לשרת בבית-הספר, כן? כנ"ל לגבי כל מה שנקרא "נתוני הסף". במשרד להגנת הסביבה היו נתוני סף שלא אפשרו לאוכלוסיות החלשות להיות שותפות בצריכה של השירותים של איכות הסביבה. כל תנאי הסף השתנו. לשמחתי הכנסת אישרה את הצעת החוק שהבאתי, לשנות את תנאי הסף. גם נתנו לנו סמכות ביישובים מסוימים: אנחנו, כמשרד ממשלתי – יש מקומות שאנחנו עכשיו מפעילים במשך שנה שלמה את מערך פינוי האשפה והפסולת בעצמנו, עד שהעסק ייכנס לרוטינה, ואז נעביר את זה אחר כבוד, עם הציוד והכול, לאותה רשות, שהיא תטפל בזה, כן?
הקצֵינו קרוב ל-90 מיליון שקל למגזר הבדואי, וזה כסף שבהחלט – דיבר קודם הרב אייכלר על השימושים בקרנות הסביבה. זה לא מגיע ממשרד האוצר. זה מגיע בהחלט מאותן קרנות סביבה שנוצרות מהיטלי ההטמנה של אתרי האשפה למיניהם בישראל. הקצינו 90 מיליון שקל. בין היתר, אני מקווה שבתוך כמה שבועות אנחנו הולכים בשני כפרים בדואיים להכניס שם, פרט למכלי האצירה שהכנסנו – שינינו את הגישה לחלוטין – אנחנו הולכים להכניס לשם מתקנים לייצור גז מהפסולת האורגנית, כך שלמשפחה יהיה אינסנטיב שלא להשליך את הפסולת החוצה, והיא תוכל לשים אותה באותו מתקן, לקבל גז ביתי, גז תאורה, וזה נותן גם שירות כפול: אנחנו נרוויח מזה שהסביבה תיראה הרבה יותר טוב; המשפחה תרוויח יותר כלכלית.
במגזר המיעוטים בצפון הקצינו 101 מיליון שקל. הכנסנו 31 יישובים, קודם כול לפרויקט שמחולק לשלושה חלקים: 1. פינוי מפגעים בהיקפים אדירים. כואב הלב לראות שביל כמו השביל שנקרא שביל-הבשורה, שביל מאוד משמעותי להרבה מאוד גורמים. כולו – אתה צריך לנהל מלחמה בלתי פוסקת כיצד לדאוג שהוא ייראה כמו מקום שבאמת משמש לתיירות מאוד מיוחדת. אז קודם כול שליש למפגעים, שליש נוסף לייצר מתקני קצה ברמה מקומית, והשליש השלישי – למערכת החינוך וההסברה. כלומר, מתוך אותם 100 מיליון, כ-30 מיליון ילכו למערכות החינוך, לבתי-הספר במגזרי המיעוטים, כדי להשפיע עליהם להיות חלק מהמאבק הסביבתי.
אחרי שהוצאנו את 31 היישובים הראשונים קמה מטבע הדברים צעקה גדולה. כולם רוצים, לא רק ברמת-הגולן – בכל היישובים האחרים. אני קיבלתי החלטה. אנחנו הלוא הולכים להקצות סכום של בין 70 ל-100 מיליון שקל נוספים, להכניס רשימה חדשה. אין שום פסול בדרישה של אותם יישובים מהמועצה האזורית ברמת-הגולן; גם הם יהיו חלק מהיישובים שיעמדו לבחינה ובדיקה. בסופו של דבר אני מקווה שבתהליך של תקופה נוספת נצליח להכניס את כולם, אבל אין שום החלטה לפסול אותם. הם יעמדו למבחן, וההערה שלך כאן תילקח בחשבון.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתה יודע, כבוד השר, אתה הזכרת את מקום מגורי. אני רוצה לנצל את זה כדי לומר לך – בוודאי אנחנו זוכרים כילדים את ערמת הזבל האדירה של חירייה, שהפכה עכשיו לפארק מוריק; היא פשוט שוכפלה, הערמה הזאת. ליד כל כפר ערבי ביהודה ושומרון ישנה היום ערמה בדיוק כזאת, כמו בחירייה. בדרך כלל היא גם מעשנת, כי גם זורקים שם וגם שורפים. בוא נאמר כך: זרמי הרוחות שלוקחים את העשן לא יודעים איפה זה בדיוק הקו הירוק. העשן לא יודע איפה נמצא הקו הירוק, וזה מגיע כמובן לתל-אביב, וגם הביוב של שכם לא יודע לעצור בגדר ההפרדה לפני שהוא מגיע לנתניה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
נכון, נכון.
<אילן גילאון (מרצ):>
זה בדרך כלל עשן בעיניים, העשן הזה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני ממש לא מדבר כאן דיבור פוליטי, אלא אני אומר כאן שאי-אפשר לעשות את ההפרדה הפוליטית כשמדובר בטיפול באיכות הסביבה, ואני רוצה לשאול קודם כול: האם אתה בכלל מודע לבעיה הזאת? האם יש כוונה ודרכים לטפל בבעיה הזאת גם מעבר לקו הירוק?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
ודאי. א. אני חושב שהדרך שאמרת את הנושא – זה נכון. הסביבה, אין לה גבולות, נקודה. לא החלטת מועצת הביטחון תעצור את הרוחות ולא החלטה בכנסת. שום דבר. רק מה? אתה צריך לדעת שהתנועה – יש לנו מה שנקרא – אנחנו עושים הצרחה בינינו לבין הרשות הפלסטינית, כי הרי טבעם של הנחלים באזור שלנו שהם זורמים להם ממזרח למערב, וטבען של הרוחות שהן בדרך כלל נושבות להן ממערב למזרח. ולכן, כשאנחנו רואים את זרימת הנחל בחברון, למשל, כל מה שתראה בדרך, עם הסחף שסוחפים מהמנסרות, ממפעלי העור למיניהם, יגיע בסופו של דבר לנחל באר-שבע. לכן, אין דרך שבה אני אוכל להתעלם ממה שמתרחש שם.
אנחנו היום, בכמה פרויקטים מאוד מקיפים, החל מנחל-קדרון, דרך מטמנות חדשות, דרך מפעלי קצה – זה לא פשוט, כי צריך למצוא את הפרטנרים המתאימים כדי למצוא נוסחה נכונה למי זה שייך. חלק משרת את ההתנחלויות, חלק משרת את הכפרים הערביים. קשה מאוד למצוא דרך לשיתוף פעולה, ולא אחת זה מפריע לנו לקדם את הנושאים. לי קצת יותר קל, כי אני מנסה לקיים ביניהם את השיחות ולהביא לכדי הסכמות, אבל אין שאלה – האחריות שלנו כלפי מפגעים מהסוג הזה שתיארת היא בדיוק כמו במדינת ישראל. להפך.
בימים אלה ייחתם צו האלוף על התאמת התקנות והחוקים הנוגעים למתקנים אזרחיים בתוך יהודה ושומרון, כדי שיהיו תואמים לחוקים ולתקינה הקיימים בתוך מדינת ישראל. יש לנו בעיה. אני מוכרח להודות שעדיין לא הצלחנו לכפות את התקנות האלה והצווים האלה על צה"ל ועל פעולותיו בתוך האזור. אני מקווה שנצליח להגיע להסכמה גם שם, שהדין יהיה כמו מתקן צבאי בתוך מדינת ישראל. מתקן צבאי באזור ההוא – אין שום סיבה שיהיה דין שונה.
בוודאי, אם תרצה הסבר יותר מדוקדק אני אשמח מאוד לערב אותך בעניין, כי אין לי ספק שאין לזה שום קשר לעמדות הפוליטיות.
אנחנו הקצינו קרוב ל-170 מיליון שקל למתקני קצה שאנחנו אמורים להקים מעבר לקו הירוק, כולל מתקני טיפול, מתקני מיחזור – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
גם בכפרים?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
באזורים – שמטפלים בכולם, גם בכפרים וגם בהתנחלויות. ודאי. אני מקווה שנגיע בקרוב מאוד להסכמה על הפריסה ועל המיקומים. אבל אני אשמח מאוד לקבל ממך פנייה מדוקדקת על האתר המסוים שאתה רוצה שאנחנו נבדוק, ואני אתן לך תשובה מדויקת לעניין.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני. אני מבין שאחרונת השואלות היא חברת הכנסת אורית סטרוק. בבקשה.
<אורית סטרוק (הבית היהודי):>
שלום, אדוני השר. ברשותך, אם זה בסדר, אדוני היושב-ראש, לפני שאני אקריא את השאלה אני מבקשת להתייחס בכמה מילים לשיח האחרון שהיה כאן בעניין השמירה על איכות הסביבה גם ביהודה ושומרון. קודם כול אני מברכת אותך גם על המגמה שדיברת עליה. אני רוצה להגיד לך, למרות שזה לא על סדר-היום, שיש איזושהי בעיה משונה בהתנהלות של המינהל האזרחי בכל מה שנוגע לשמירה על איכות סביבה ביהודה ושומרון. הוא מנהל שתי מערכות מקבילות בתחום הזה, אחת ביחס ליישובים היהודיים ואחת ביחס ליישובים הערביים, עם דרישות שונות, כאשר למעשה אפשר לאחד את המערכות באותו תא שטח, גם להוזיל וגם לייעל מאוד מאוד. זה נוגע, למשל, למטמנות של פסולת. הייתה, למשל, מטמנת פסולת מוצלחת מאוד בפסגות, ששירתה את כל האזור, יהודים וערבים כאחד. ביטלו אותה ושלחו את הערבים לשרוף את הפסולת שלהם בראש כל חוצות, ואת היהודים – להסיע את זה דרומה לאיזשהו אתר בדרום. זה לא כל כך הגיוני, אדוני השר, ואני שמחתי לשמוע את הגישה המאוד-בריאה שלך. אני מציעה שתיכנס לעניין הזה ותבדוק.
עכשיו אני עוברת לשאלה הפורמלית: באזורים ההרריים בארץ יש מוקדים רבים של שפני סלע שמעבירים את מחלת הלישמניה. השפנים מתרבים, אין אפשרות לדלל אותם משום שהם חיה מוגנת, ובאזורים שבהם יש גם זבובי חול ישנו חשש להתפשטות המחלה. לרשויות המקומיות אין דרכים יעילות להתמודד עם התופעה, והשאלה היא מה בכוונת משרדך לעשות בעניין הזה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
גברתי חברת הכנסת, א. באשר להערתך הקודמת, אין ספק שאנחנו צריכים פה ללכת על חבל מאוד דק. לעתים קשה מאוד לייצר שיתוף פעולה, כי לעתים גם מטמנה הופכת מבחינת גורמים מסוימים סימן לריבונות. לכן אני מנסה למצוא דרך. תאמיני לי, אני כבר נתתי משאבים לשפר את המצב באל-מיניה ובאזורים אחרים, ואני יכול לתת לך פירוט מאוד גדול. אני במגעים עם המועצות האזוריות למיניהן לראות כיצד מגיעים להסכמות באופן כזה שבאמת המטמנות ומתקני הקצה ישרתו את כולם. זה לא פשוט, אבל אני מקווה שנגיע בהחלט בסופו של דבר לתוכנית מאוזנת.
באשר ללישמניה, אין ספק שאת מציגה פה את אחת הבעיות, ואנחנו מתמודדים אתה. זה לא פשוט, כי העניין הזה של הטפיל, אותו טפיל לישמניה – הטפיל הזה הוא למעשה טפיל שיושב על אותו שפן סלע, ולכן אותו שפן סלע הוא בעצם הגורם שמעביר את אותו טפיל ומגיע אתו לאזורים יותר מיושבים. לכן בעצם אנחנו מתמודדים עם סוגיות שונות.
את מדברת על אזורים הרריים, שלשם יכול להיות ששפני הסלע מגיעים באופן מאוד טבעי, אבל אני רוצה לומר לך שהתופעה היא הרבה יותר קשה. היא מגיעה גם לאזורים עירוניים. מדוע? כי כפי שאת יודעת, הערים בישראל בשנים האחרונות – כל אחד הקים לו מסלעות למיניהן, ליופי כזה ואחר, ופתאום אנשים מגלים שבתוך המסלעות האלה מתרוצצים להם שפנים. אחרי שהשפן מגיע, מגיע אחריו גם אותו זבוב, והזבוב הזה יכול גם לעקוץ ילדים, ויש לנו תופעות לא פשוטות ביישובים מסוימים. נניח, באזור מועצה אזורית גלבוע, יש שם תופעה מאוד מקיפה. ביישובים סמוך למועצה אזורית מרחבים יש תופעה מאוד מקיפה. אפילו בעיר כרמיאל הייתה בהחלט תופעה לא פשוטה. אני בהחלט לא יכול להקל ראש, כי אני יודע כיצד מרגיש ילד שנעקץ על-ידי אותו זבוב חול, שמשאיר לו צלקת, לעתים צלקת שאי-אפשר לטפל בה, או נערה שנפגעת מאותה עקיצה. זה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו.
הדרך לטפל בזה היא קודם כול לנסות לסלק את המוטיבציה של אותם שפני סלע להיות בסביבה שבה קיימים אנשים. יש מקומות שאנחנו דורשים לפרק מסלעות, ממש לפרק אותן, לאטום אותן, לגרום לכך שלא יהיו שום תעלות פנימיות שיזמינו לתוכן חיים כאלה של שפני סלע שהולכים ומתרבים.
יש מקומות שהשיטה היא – באזורים שעליהם את מדברת אני לא יכול לתת לך במדויק, אני יכול לשלוח את המומחים שלנו, אבל ברוב המקומות, מכיוון שאותו זבוב חול, גובה התעופה שלו מוגבל, הוא לא מסוגל לעוף בגבהים מאוד גדולים; גובה התעופה שלו די מוגבל – אני לא זוכר לכמה, נדמה לי ל-2 מטרים או 2.5 – וכשמקימים רשת, מין גדר רשת כזאת עם חומר הדברה שמרוסס על אותן רשתות בגובה מסוים שהוא לא יכול לחדור אל אותו יישוב, מושב, או יישוב קטן באזור יהודה ושומרון, רשת ההגנה הזאת מצליחה להתמודד עם אותם שפנים.
יחד עם זאת, אנחנו גיבשנו חומר הסברה רב מאוד, ואנחנו בהחלט בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות. כל רשות שפונה ומודיעה לנו על התופעה הזאת – אנחנו מייד מנסים לבוא ולתת את הפתרונות המיידיים. אין ספק שאם התופעה הזאת תלך ותתפשט אני אצטרך לבוא לממשלה ולבקש שיכריזו על זה כמשהו שהוא בגדר מגפה בהיקף גדול, עם משאבים בהתאם, כי במשאבים הדלים שלנו – לתת פה 5 מיליון, שם 2 מיליון, לתת פה לעירייה 200,000–300,000 שקל שתתמודד, זה לא יוכל לתת תשובה אם חלילה התופעה הזאת תלך ותתפשט. אבל אנחנו בהחלט עוסקים בכך. אם תרצי חומר מקצועי, או לתת לנו קשר עם אותו אזור שאת מדברת עליו, אני אשמח מאוד להורות לצוותים המקצועיים שלנו להגיע לשם ולהודיע לך מה אנחנו מגלים ומה לדעתנו התשובות המיידיות.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא הגיע הזמן להסיר את ההגנה מהחיה הזאת?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
מה?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אם היא כל כך מתרבה, אז למה היא עדיין חיה שמורה, בעל-חיים מוגן?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
א. אני חושב שזה לא יפתור לך את הבעיה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תדביר אותה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
טוב, אני חושב שאנחנו נמצאים במצב שבו כרגע עוד לא הגענו לשלב כזה. גם, בוא נגיד שלבוא ולנקוט פעולה כל כך קיצונית, אני חושב שכרגע זה מוקדם מדי. אני מקווה שלא נגיע לכך. תשמע, במקום שבו בעלי-חיים, גם חיות בר מוגנות, גורמים לתחלואה מקיפה, אין ברירה, נותנים היתר גם לפגוע בהם, לצוד אותם, לדלל אותם. אם נגיע למסקנה שזה המצב, ייתכן שתינקט פעולה כזאת. לא פעולה של הדברה. אנחנו מתנגדים להדברה, כי, כפי שאתה יודע, הדברה של בעלי-חיים, גם אם אתה מתמקד למשל בחזירים, חזירי בר, אתה מהר מאוד תמצא שהרגת באותה הזדמנות גם בעלי-חיים שלא הייתה שום סיבה שמישהו יהרוג אותם והם בעלי-חיים ידידותיים לכל דבר. לכן, שימוש בהדברה בתופעות כאלה זה לא דבר שעושים אותו באופן מיידי. אבל אתה צודק. אם נגיע למסקנה שרמת הסיכון לבני-אדם, לילדים – שהתופעה היא בהיקפים שאנחנו לא מצליחים להתמודד אתם, אז אנחנו נשקול את השיקול שאנחנו שוקלים בכל מקום שיש סכנת מגפה, גם לחיות בר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני. אני מבין שסיימנו בזה את שעת השאלות לשר.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
כן.
<הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/861).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אנחנו נעבור עכשיו להצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש. החוק לפניך, אדוני?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
לא. אני אדבר עליו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, העניין של חוק המדבירים – כפי שאתם יודעים, זה חוק שלצערי הרב במשך הרבה מאוד שנים עמד כאבן שאין לה הופכין. כשאני הגעתי למשרד ביקשתי שהנושא הזה יעלה והתחיל טיפול בעניין, אבל צריך לומר שהאירוע הטרגי שהתרחש בירושלים, של אותה משפחה שלצערי הרב איבדה כמה מילדיה, הוא האירוע שבהחלט יצר מצב שאנחנו מאיצים את זה מאוד. העברנו את הצעת החוק בממשלה, בוועדת שרים. היום הצעת החוק עומדת בפני קריאה ראשונה.
הצעת החוק קובעת כללים חדשים לאישור מדבירים, מהי הדרך שבה מדביר יוכל לקבל רישיון הדברה, ובעיקר קובעת כללים לגבי עוזרי מדבירים. עוזרי מדבירים עד היום היו גורמים כאלה שלא היו צריכים לקבל שום הכשרה. הם יכלו לקבל הכשרה מהמדביר עצמו, והם יכלו לעבוד עם המדביר, ולעתים גם לעבוד בלי השגחה צמודה של המדביר. ולכן, יש בכוונתנו לשנות את הכללים מקצה לקצה, לקבוע כללים של השתלמויות שחוזרות על עצמן, ולא יהיה מצב שפעם אחת קיבלת הסמכה להדברה ובזה יסתיים העניין. גם לא יהיה מצב שיבואו להשתלמויות דמה, שבהן אנחנו לא נפקח באופן הדוק מי מגיע להשתלמות וכמה זמן הוא היה בהשתלמות; לא שהוא נרשם, הלך, חזר בערב, נרשם – אין דבר כזה. אנחנו נצטרך פה להכניס כללים מאוד מאוד משמעותיים כדי באמת לשנות את המצב מקצה לקצה. אנחנו גם נעסוק בשאלה איך מוכרים חומרי הדברה, מה יהיו הכללים לסימון שלהם, איזו שיטת אזהרה צריכה להיות מפני חומרי הדברה.
זה חוק מאוד מקיף. כשהוא יגיע לוועדה אנחנו נעבור עליו פרט-פרט, אבל אין ספק שהוא חוק נחוץ מאוד, רצוי מאוד, ראוי מאוד ודחוף מאוד. ולכן אני אשמח מאוד אם הכנסת תאשר לנו להמשיך את המהלך ולהתקדם ולהגיע מהר ככל האפשר לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני השר. יש לנו רשימת דוברים ארוכה. נראה לי שרובה לא נמצאת, אבל אקרא את השמות: נחמן שי – אינו נמצא; זהבה גלאון – אינה נמצאת; אראל מרגלית – אינו נמצא; חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נמצא; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נמצא; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נמצא; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נמצא; חבר הכנסת משה גפני – אינו נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נמצא. והצדיק, חבר הכנסת אילן גילאון.
<אילן גילאון (מרצ):>
מוותר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מוותר. אחד הדיונים היותר-מהירים בהצעות החוק שזכורים לי. אז אנחנו, רבותי, נעבור להצבעה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, או ששכנעתי אותם – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שכנעת את כולם, השארת את כולנו ללא מילים.
נעבור להצבעה. מי בעד ומי נגד להעביר את החוק לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2004, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ובכן, כושר השכנוע המופלא של השר פרץ פעל. בעד – 8, אין מתנגדים, והחוק יועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הצעירים והנוער בישראל>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נעבור להצעות לסדר-היום מס' 2932, 3295, 3302, 3344 ו-3369 בנושא: ציון יום הצעירים והנוער בישראל. ההצעה הראשונה היא של חברת הכנסת יפעת קריב.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני רוצה לשתף אתכם. הייתה התלבטות מאוד מאוד גדולה אם בכלל נכון לקיים ולציין היום את יום הנוער והצעירים, בעקבות ההתרחשויות. לבי נמצא עם משפחות בני הנוער, הילדים שלנו שנחטפו. חוסר הוודאות בדבר גורלם לא נותן לי מנוח. זה מפחיד, עצוב. לפתע שלושה נערים מלאי שמחת חיים, חלומות ותקוות הפכו לנושאי הנטל של החברה הישראלית כולה. החלטנו ביחד כן לקיים את היום הזה ולשלוח מכאן תפילות לשובם המהיר של גיל-עד, נפתלי ואיל. זה לא פשוט, אבל זו בדיוק הנקודה – אנחנו מציינים בכנסת את יום הנוער והצעירים ואנחנו דואגים דאגה אמיתית לבני הנוער שלנו ומקווים שזה ייגמר במהרה וייגמר טוב.
אני רוצה להודות לכל השותפים ליום הזה. זה יום שלקחו בו חלק עוד חברי כנסת, ובראשם חברי הכנסת רונן הופמן ועמר בר-לב, שהם שותפים לשדולת הנוער, וחבר הכנסת בועז טופורובסקי, שמוביל את הנושא של הצעירים והסטודנטים וההשכלה הגבוהה. אני רוצה להודות לשר הרווחה מאיר כהן ולסגן שר האוצר מיקי לוי שלקחו חלק ביום הזה, ולשר החינוך שי פירון, שמלווה אותנו בכל הנושא של קידום הנוער והצעירים. אני רוצה במיוחד להודות לכל בני-הנוער והצעירים שהגיעו היום לכנסת, וליושבת-ראש מועצת התלמידים הארצית גל יוסף ולחבריה, שהיו שותפים מלאים לתכנון, לארגון ולביצוע של היום. הם היו שותפים, ובאו לראות ולקחת חלק בעבודת המחוקק. אני רוצה להודות גם לשלטון המקומי, למרכזי הצעירים, למינהל חברה ונוער, לאגודת מנהלי יחידות הנוער, לחברה למתנ"סים, לתנועות הנוער ולכל מי שלקח חלק בהצלחה של היום הזה.
למעשה, ברגעים אלו הייתי אמורה לדבר על דבר אחר. הייתי אמורה לדבר, אדוני היושב-ראש, על חוק המוזיאונים. חוק המוזיאונים זה חוק שאני מובילה ביחד עם מועצת התלמידים הארצית. זה חוק שבא ואומר בצורה מאוד מאוד פשוטה, שהמוזיאונים שפתוחים אחר-הצהריים, אבל הם פתוחים ורגליהם של ילדים ובני-נוער מודרות משם, יהיו פתוחים חינם לבני-נוער גילאי 14–18. זה חוק שחתמו עליו מעל 61 חברי כנסת, ויש עליו אמירה משמעותית מכל עובדי הנוער בארץ, מכל בני-הנוער. זה חוק שקורא בעצם לבני-הנוער – במקום שבשעות הפנאי הם יהיו בבית, משועממים, יקבלו ויצרכו את התרבות שלהם רק מתוך המחשבים והסמארטפונים, הצעת החוק הזאת אומרת שבני-הנוער אחר-הצהריים ילכו למוזיאונים. יש לה תמיכה מלאה משר האוצר ותמיכה מלאה משר החינוך, ובכל זאת הצליחו, ככה, מה שנקרא, לעצור אותה ולא לתת לנו היום להעביר את הצעת החוק הזאת, שבעיני היא הדבר הכי משמעותי והכי נכון ליום הנוער והצעירים. אני באמת קוראת מכאן לכך שנפתח את המוזיאונים בישראל, שבלאו הכי פתוחים, לבני-הנוער, שיוכלו להיכנס, במקום לשבת חסרי מעש או משועממים בכל מקום שבו הם נמצאים. אני עושה את זה ביחד עם בני-הנוער. מוזיאונים פתוחים – בני-נוער לא צורכים תרבות; אחד ועוד אחד – בואו נחבר בין שני הדברים.
ביום הזה אנחנו חייבים לתת מקום מרכזי לבני-הנוער והצעירים. הם עמוד השדרה שלנו, הם שווים, ללא הבדלים של פריפריה, מרכז; כל הדעות, כל הסקטורים – פשוט כולם. זאת המטרה שלנו והמטרה של היום: להוביל אחריות ממשלתית לבני-הנוער, כפי שקורה בכל העולם המערבי. הקצאת משאבים, הנהגה והובלה של מדיניות סדורה.
אני מבקשת, אדוני היושב-ראש, לצטט רגע את גל יוסף, יושבת-ראש מועצת התלמידים הארצית. אני רוצה כאן מהדוכן לקרוא בשמה קטע שהיא כתבה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רק בקצרה, כי הזמן כבר עבר.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
בקצרה, אבל בסך הכול הדוברים לא נמצאים פה, אז אם אני יכולה לקחת – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הם מטפטפים אל האולם.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
מטפטפים, כן, ראינו קודם. טוב, אני מצטטת את מה שביקשה ממני גל – זה קצר – לתת להם את הבמה, למועצת התלמידים הארצית:
במועצת התלמידים והנוער הארצית, הגוף שמייצג 700,000 בני-נוער במדינת ישראל, אנו פועלים במהלך כל השנה למען בני-הנוער. כגוף הנבחר של בני-הנוער במדינת ישראל, כבר ביום שישי פנינו במכתב רשמי למזכ"ל האו"ם באן קי-מון בבקשה לקבלת סיוע בשחרור הנערים החטופים והעלאת הנושא לסדר-היום הבין-לאומי.
אנחנו מקבלים מאות פניות, מטפלים במקרים שבהם נפגעות זכויותיהם של בני-נוער ומקדמים יוזמות ופעילויות לשימור מעמדם ולמען רווחתם של בני-הנוער. חשוב לנו מאוד לקבל את תמיכתכם, כנסת ישראל, ביוזמות שאנו מקדמים. אנו מודים מקרב לב לחברי הכנסת שדלתם פתוחה בפנינו והעניינים הרלוונטיים של בני-הנוער נמצאים על סדר-יומם. מי ייתן ונמצא אוזן קשבת אצל כל חברי הכנסת.
במסגרת פעילות המועצה השנה עסקנו רבות בנושאים הבוערים, כמו גלישה בטוחה ברשתות החברתיות, צריכת אלכוהול וסמים בקרב בני-הנוער, חינוך מיני, צמצום הפערים בין פריפריה למרכז. ניסינו בכל דרך למצוא פתרונות ואלטרנטיבות לשעות הפנאי של בני-הנוער, פעלנו בעניין זכויות בני-הנוער בעבודה, קידמנו את חוק המוזיאונים ואנו מקדמים את הורדת גיל הבחירה לכנסת ל-17.
יש לנו במדינת ישראל נוער איכותי ומדהים, פעיל ורציני. יש להעצים אותו ולתת לו את הבמה המתאימה, ובמקביל – לסייע ולתמוך באלו הזקוקים לעזרה. אנו קוראים לכם להיות קשובים לנו ולצרכים שלנו מתוך הבנה שאנחנו אזרחי העתיד של מדינת ישראל וההשקעה בנו זאת ההשקעה בעתיד.
אלה המילים של גל יוסף, יושבת-ראש מועצת התלמידים הארצית.
אני מסכמת ואומרת: אנחנו חייבים להשקיע במדיניות ארצית למען צעירים ובני-נוער. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה.
<דברי היושב-ראש לציון יום הצעירים והנוער בישראל>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חברי הכנסת, אנו מציינים היום, ביוזמתה של חברת הכנסת יפעת קריב, את יום הצעירים והנוער בישראל, במסגרת הצעות חוק לדיון מוקדם והצעות לסדר-היום.
כ-15% מאוכלוסיית ישראל הם צעירים עד גיל 25. אם מעלים את רף הצעירוּת לגיל 35 – העלאה שתשמח רבים – או אז אוכלוסיית הצעירים בישראל מתקרבת לרף של 30%. נתונים אלו מצביעים על כך שישראל היא מדינה צעירה, שעתידה עוד לפניה, ושחייבת להשקיע מחשבה והתייחסות למתן מענה לאוכלוסייה צעירה וצומחת, ששלבי מעבר רבים מאפיינים אותה.
המונח "מתבגרים" הוא מונח צעיר יחסית, שחוגג קרוב ל-100 שנה לקיומו. במשך שנים רבות המעבר בין ילדות לבגרות נתפס כמעבר חד ומהיר, אבל בעשרות השנים האחרונות, במידה רבה בשל שינויים סוציאליים ואקונומיים, המעבר מילדות לבגרות נתפס כתהליכי, כרב-שלבי וככזה שגבולותיו מורכבים ומגוונים. ככל הצעירים בעולם, גם הצעירים בישראל מתמודדים עם המעבר מהתבגרות לבגרות. הם ניצבים מול הצמתים המרכזיים בחייהם ונדרשים לקבל החלטות שישפיעו על עתידם כפרטים ועל עתידה של החברה כולה.
לעתים דווקא בשלב קריטי זה הצעירים והנוער מוצאים עצמם מחוץ למסגרת מכוונת וללא כתובת לפנות אליה. במדינה שבה יש קרוב למיליון צעירים עד גיל 25, במדינה שבה יש גידול מתמיד בצעירים הנזקקים לשירותיו של משרד הרווחה, ושבה קרוב ל-40% מכלל המטופלים בשירות למכורים הם צעירים, יש הכרח בגיבוש מענה ואסטרטגיה לצעירים רבים הגדלים בעולם מורכב וכאוטי.
על סף החופש הגדול ועל רקע אירועי האלימות שהתרחשו בקרב צעירים ובני-נוער, אנו צריכים להתארגן להכלה של בני-הנוער ולשיתוף פעולה בין-זרועי בטיפול בצעירים ובבני-הנוער.
אני מקווה שהדיון היום יעלה את המודעות למורכבויות השונות שאתן מתמודדים ילדינו הצעירים. בל נשכח, הצעירים הללו הם העתיד של מדינת ישראל.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הצעירים והנוער בישראל>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת הבא בדיון זה, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה לך.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ברכות לחברת הכנסת קריב שיזמה את היום הזה, יום של דיונים בעניין הצעירים והנוער בישראל.
אני שמעתי את דבריה של חברת הכנסת קריב, ואני רוצה להקדיש את דברי לסוגיה שהיא משמעותית מאוד בחברה הישראלית אבל היא לא מאפיינת רק את החברה הישראלית. עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו רואים את המחאות החברתיות הגדולות של תחילת האלף השלישי, כשאנחנו רואים את המחאות החברתיות הגדולות שפקדו את ארצות-הברית ואירופה, וגם את מדינות המזרח התיכון, וגם את המחאה החברתית שהייתה אצלנו – המחאה החברתית הגדולה, החשובה, של קיץ 2011 – אנחנו רואים שזו בעיקר או במידה רבה מחאה של אנשים צעירים. והשאלה החשובה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא למה, למה דווקא צעירים יוצאים בהמוניהם למחות. התשובה, עמיתי חברי הכנסת, לא מסובכת, והיא ביטוי של שינוי מהותי וחשוב שמתרחש בקפיטליזם המאוחר.
אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, כולנו שייכים לדור שחי יותר טוב מאשר ההורים שלו. כל אחד מאתנו, אני מניח, ברמת חיים כלכלית, חברתית – יכול להסתכל אחורה, לדור של ההורים – – –
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אתה מתכוון ליושבי הכנסת.
<דב חנין (חד"ש):>
ליושבי הכנסת.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
המליאה.
<דב חנין (חד"ש):>
לא, לא רק ליושבי המליאה. הדור הזה בסך הכול זה דור – הדור שלך ושלי – דור שברמה הכלכלית-חברתית חי יותר טוב מאשר דור ההורים, בממוצע.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
בממוצע.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
אבל לעומת זאת, הדור של הילדים שלנו, הדור של הילדים שלנו צפוי להיות, לפי כל ההערכות, דור שחייו יהיו פחותים, פחות טובים מאשר של הדור שלנו. אם אנחנו בחלקנו הגדול הצלחנו להגיע לדירה אחרי מאמץ, ועבודה של שנים, ומשכנתאות – ולכל אחד יש את הסיפור שלו – בדור של הילדים שלנו קשה מאוד לחשוב על דירה, כולל משכנתה; בדור של הילדים שלנו קשה לחשוב אפילו על דירה בשכר דירה; בדור של הילדים שלנו קשה לחשוב על עבודה קבועה ויציבה. אם כשאני הייתי באוניברסיטה, האוניברסיטה התאפיינה במשרות קבועות ובתקנים קבועים, היום האוניברסיטה הולכת והופכת יותר ויותר לאוניברסיטה של אנשים ארעיים. כבר אין קביעויות.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מכיוון שהשאלה מרתקת ונותרו רק 20 שניות, אז אנא – – –
<דב חנין (חד"ש):>
אז אני אסיים ב-30 שניות, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כן.
<דב חנין (חד"ש):>
אכן, השאלה היא מרתקת. הדור הזה שצומח עכשיו יוצא לחיים החברתיים ורואה שההבטחה שהובטחה לו – שרק אם תלמד ותשתדל ותהיה חרוץ, תצא לחיים והכול יהיה בסדר: תהיה לך עבודה, יהיה לך בית, יהיו לך חיים מסודרים – אנשים רואים שההבטחה הזאת אין לה יסוד ואין לה בסיס. הם יוצאים לחיים של חוסר קביעות, חוסר ביטחון חברתי. זה לא רק חוסר ביטחון חברתי בהווה, אלא חוסר ביטחון חברתי קיצוני בעתיד: בלי פנסיה, והסדרי ביטחון, ועבודה קבועה, ובית, ופרנסה, ושום דבר. לכן ישנה מחאה וצעקה גדולה של הדור הצעיר.
וכשאנחנו מדברים על הדור הצעיר, אדוני היושב-ראש – ובזה אני רוצה לסיים – אנחנו מדברים בעצם על תווי פניה של החברה. כי חברה שאיננה יודעת לתת מענה, איננה יודעת לתת ביטחון, איננה יודעת לספק עתיד לדור הצעיר, היא חברה לא ראויה. וכיוון שאנחנו רוצים שהחברה שלנו תהיה ראויה, אנחנו צריכים להתחיל להסתכל על בעיותיו של הדור הצעיר ולתת להן מענה אמיתי ורציני. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת חנין. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה.
<מיכל בירן (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צופים בבית, אני חושבת שכשבאים לדבר על צעירים במדינת ישראל, השורה התחתונה היא שפשוט אי-אפשר לחיות כאן. בסופו של דבר, אם אתם חושבים על זה, אם זה מה שאנשים מרוויחים וזה מה שאנשים מוציאים, אז הרווח ביניהם זה הדבר שממנו אמורים לחיות. אבל כשהשכר תקוע וההוצאות עולות ועולות ועולות, מה שקורה זה שפשוט אי-אפשר לחיות.
בואו נדבר על היכולת של צעירים להתפרנס כאן, דבר ראשון – בתחום ההכנסות. צעירים עובדים בעיקר בענפים לא מאורגנים. דווקא ההורים שלנו, ובטח דורות יותר ותיקים, יצא להם ועדיין יוצא להם לקבל פנסיות תקציביות ולעבוד במקומות עבודה מאורגנים. דווקא שם מישהו מטפל בשכר שלהם. לעומת זאת הצעירים – שגם חשבו: אחלה, שוק חופשי, נתחרה, נתמודד – מגלים שהם עובדים בענפים ממש לא מוגנים. ומה קורה כשהם בני 40? אף אחד לא רוצה. מי שנפלט משוק העבודה בגיל 40 מגלה שאף אחד לא רוצה להעסיק אותו יותר. הוא נהנה קודם מזה שהוא בענף לא מאוגד, אבל עכשיו, כשפתאום הוא בן 40; היינו מקבלים קורות חיים, מכתבים קורעי-לב של אנשים עם קורות חיים הכי מרשימים, ופתאום הם over qualified ואף אחד לא רוצה להעסיק אותם.
אז דיברנו על צד ההכנסה. מה קורה לצד ההוצאה? אנשים שלא מגיעים עם כסף מהבית, שההורים שלהם או סבתא לא מורישים להם דירה, היכולת שלהם לרכוש דירה בישראל – זה בלתי אפשרי. בדור של ההורים שלנו גם נהג אוטובוס ואחות בבית-חולים הצליחו לקנות דירה ולשלוח ילדים לאוניברסיטה. לעומת זאת הדור שלנו, כשאנחנו מדברים על 144 משכורות שבהן אתה לא אוכל, לא קונה, לא יוצא לבית-קפה – שום דבר, רק נושם; 144 משכורות כאלה שאתה שם בצד, זה מה שצריך בשביל לקנות דירה. הרי זה ברור, אני חושבת שאפילו בקרב חברי הכנסת הצעירים: מי שלא הגיע עם כסף מהבית לא יכול לקנות דירה. ואנחנו עשירון עשירי, עם משכורת מכובדת וטובה, שרוב עם ישראל יכול רק לחלום עליה. ואם במשכורת הזאת אם לא באת עם כסף מהבית אי-אפשר לקנות דירה, מה יגידו כל האנשים? מה יגידו כל הצעירים? איפה הם יתגוררו? תוסיפו לזה שמבחינה פנסיונית, למרות שצעירים לפעמים לא חושבים על זה, אנשים כבר לא נמצאים בקרנות הוותיקות, הם בקרנות פנסיה שבהן מה שהם צוברים זה כל מה שיהיה להם, פחות שליש או רבע דמי ניהול.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הלוואי.
<מיכל בירן (העבודה):>
זה אומר שכשהם יזדקנו גם לא תהיה להם דירה – ובכל זאת, עדיין לחלק מהקשישים שלנו, שמצבם גם ככה קשה, והם צריכים לבחור לפעמים בין תרופות למוצרי מזון, יש דירה שחסכו כל השנים והם כן גרים בה. דמיין את הדור הבא, את הדור שלנו, כשהם יזדקנו: גם לא תהיה להם דירה; גם יצטרכו ממעט הכסף הזה לשלם שכירות; גם יהיה להם פחות בפנסיה. פשוט אי-אפשר יהיה לחיות כאן. תוסיפו לזה את המחירים המשוגעים בסופרים, שמוצרים ישראליים יותר זולים בארצות-הברית. כל אלה מובילים אותנו למסקנה אחת: נדרש שינוי יסודי במדיניות. אחרת, פשוט אי-אפשר יהיה לחיות כאן ולהזדקן כאן בכבוד. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת בירן. אחרונת הדוברים בנושא זה, חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. ישיב השר עמיר פרץ.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצופים, אני פחות אופטימית מאשר חברת הכנסת קריב. תמונת המצב של הנוער הישראלי בארץ היא כתמונת המצב של העתיד – העתיד הקרוב, אני מקווה: עגום. כמעט חצי מהנוער הישראלי בעד שלילת זכויות יסוד מהאזרחים הפלסטינים במדינה. הם יותר ימנים מאשר בעבר; הם יותר לאומנים מאשר בעבר. הם מעדיפים מנהיגות חזקה על פני שלטון החוק. כמעט מחצית מהם נוטים לשלול זכויות פוליטיות בסיסיות כמו הזכות להיבחר לכנסת – לא רק מחברת הכנסת חנין זועבי אלא מכל האזרחים הפלסטינים.
מחקרי הנוער בישראל מראים כי הצעירים מאמינים פחות בדמוקרטיה ויותר בפתרונות בדרכי כוח. צה"ל, לפי הנוער – הוא הגוף היחידי שזוכה לאמון כמעט מלא של בני-הנוער. בקרב הצעירים בארץ אין מספיק מודעות לדמוקרטיה כערך; אין מודעות לערכים הדמוקרטיים. באשר לסיכויי השלום עם הפלסטינים, השיבו רוב הנוער כי הם מעדיפים את המשך המצב הקיים. המצב הקיים הוא טוב – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – כל עוד לא נעשה – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – רע לצד הישראלי.
<נסים זאב (ש"ס):>
את צריכה ללכת לשם – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
כל עוד הסבל וההתאכזרות – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – הם נחלתם הבלעדית – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – של הפלסטינים. אז זה טוב, המצב טוב לחברה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
הנה הסיבה לעמדות האלה של הנוער. חברי הכנסת הם חלק מההסבר והם חלק מהסיבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
את לא מתביישת – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
כל עוד טוב לישראלים – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – לעמוד – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – אפשר להמשיך את המצב הקיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
בשם הדמוקרטיה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
ההתאכזרות לפלסטינים לא נחשבת; הכיבוש לא נחשב; האלימות של המתנחלים לא נחשבת; מניעת עיבוד אדמות לא נחשבת; מניעת רישיונות לבנות – לא נחשב; בניית גדר שחוסמת את הדרך לבית-הספר שלך, שחוסמת את הדרך למקום העבודה שלך – לא נחשב; הפיכת החיים הנורמליים לסבל יומיומי לפלסטינים – זה לא נחשב. אתם לא רואים את הפלסטינים, אתם לא מרגישים בהם. איזה סוג של נוער, בתוך המציאות הזאת, איזה סוג של נוער מכין את עצמו לעתיד? לאיזה עתיד אנחנו מכינים את עצמנו? ואיפה האפשרות לשנות? מאין תבוא האפשרות לשנות?
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
מטרור. מטרור.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אנחנו האחראים.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
מטרור.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
כל אחד ישאל את עצמו – –
<נסים זאב (ש"ס):>
דרך הטרור.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – מה הוא עושה למען שבירת – –
<נסים זאב (ש"ס):>
דרך האיבה והשנאה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – מעגל הצדקנות הכוחנית הזאת.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
מה את עושה? מה את עושה?
<חנין זועבי (בל"ד):>
מסכנים אתם.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
הכובש המסכן.
<נסים זאב (ש"ס):>
מרגלת.
<חנין זועבי (בל"ד):>
הכובש שמצדיק את עצמו יום-יום. מסכנים אתם.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – מה את עושה פה? – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זאב.
<חנין זועבי (בל"ד):>
מסכנים אתם, הגזענים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – מה את עושה – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אני קוראת לנוער להתעורר, אולי – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אני קוראת לנוער להתעורר.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
ישראל – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זאב, אני מבקש להפסיק.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
ישראל נמצאת במקום השני של המדינות המסוכנות בעולם, ואת הדרגה המכובדת הזאת – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
בגלל הטרוריסטים. בגלל הטרוריסטים.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – לא אני נתתי לה.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
תגידי שיש טרור במדינה.
<נסים זאב (ש"ס):>
יותר – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. משפט אחרון, בבקשה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
עכשיו, אני – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לכי לעיראק, סוריה. יותר בטוח.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אני פונה אל הנוער הישראלי ואני דורשת ממנו, אני מבקשת ממנו – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לא. את דורשת – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – שישאל את הנוער – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – במדינות המערב – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – לדרוש.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – למה הם מדרגים את מדינת ישראל במקום השני המסוכן.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
בגלל ה"חמאס".
<חנין זועבי (בל"ד):>
למה לא רק חברי הכנסת הערבים ולא רק – –
<נסים זאב (ש"ס):>
כי אנשים כמוך נמצאים במדינה.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
בגלל ה"חמאס".
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – חברת הכנסת חנין זועבי – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
בגלל אנשים – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – רואה במדיניות מדיניות פושעת?
<נסים זאב (ש"ס):>
היא פושעת – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת זועבי.
<חנין זועבי (בל"ד):>
ואל תמשיכו – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
משפט סיום.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
ואל תמשיכו להגיד: הרי לא עשינו כלום, אנחנו לא גזענים, אין כיבוש ואין כלום – אל תמשיכו להגיד את זה. תתפכחו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מודה לך, חברת הכנסת זועבי, על דאגתך הכנה למדינת ישראל. ישיב השר עמיר פרץ, בבקשה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, אני מתנצל שאני צריך לקרוא מהכתב, אבל פשוט הנושא שייך לשר החינוך ושר החינוך ביקשני להשיב בשמו, ולכן אני עושה זאת.
ברשותך, איפה זה פה? אנחנו מדברים עכשיו על ההצעה לסדר-היום של – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
יום הצעירים.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
צעירים, רגע.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
יום הסטודנטים קודם.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא הסטודנטים. לא, עדיין יותר צעירים הסטודנטים.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אז למה אתה מתערב – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתם יכולים בינתיים להירגע קצת מן – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אז מה אם אני – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
למה אתה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני – – – תאמיני לי, בסדר.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – –
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
משרד החינוך מוביל שינוי מהותי ועמוק במערכת החינוך ומקדם ראייה רב-מערכתית – "מחנכים מסביב לשעון". משרד החינוך רואה עצמו אחראי 24/7, 365 ימים בשנה, לתלמידי ישראל, וחותר למתן מענה הוליסטי כולל הן בבתי-הספר, הן אחר-הצהריים והן בחופש הגדול. משרד החינוך רואה כחלק בלתי נפרד מתפקידו לייצר תמיכה אמיתית בכל ילד ונער ולהובילו למצות את יכולותיו, להוביל שיח ערכי ועשייה משמעותית הן בהיבט הלימודי והן בהיבט החינוכי-ערכי, הן במסגרת החינוך הפורמלי והן במסגרת החינוך הבלתי-פורמלי.
מתוך תפיסה זו החליט שר החינוך להרחיב השנה את פעילות המשרד בחופשות הקיץ. השנה לראשונה יופעלו בחופשות הקיץ מאות "ערי ילדים ונוער" ברחבי הארץ. מדובר ביוזמה משותפת למשרד החינוך, לרשויות המקומיות, למועצות התלמידים ולתנועות הנוער, הכוללת את כלל המחוזות והמגזרים בישראל. התוכנית "ערי ילדים ונוער" מיועדת לכלל הגילים, ובמסגרתה כל רשות מקומית תגדיר מתחם ייעודי, פארק עירוני, שבו תפעיל עיר-נוער במשך חמישה ימים. המתחם יהיה מגודר ומאובטח ויתקיים בו מגוון רחב של פעילויות לנוער, דוכנים וסדנאות חווייתיות, לילות לבנים, תחרויות ספורט, הופעות של מיטב אמני ישראל, מפגשי תרבות, שיח סופרים ועוד. נוסף על כך יופעלו במקום מוקדי התנדבות ויתקיימו הדרכות בנושא בטיחות בדרכים וסדנאות מנהיגות.
יורחב גם המיזם "נוסעים בטוח לאילת". המיזם החל בקיץ שעבר, ואז עשרות מתנדבים של משרד החינוך ליוו את בני-הנוער באוטובוסים בדרכם לאילת. השנה ישהו המתנדבים באילת לילה נוסף ויסייעו לאנשי החינוך באילת בליווי ובהכוונה של בני-הנוער במוקדי הבילוי של בני-הנוער. במסגרת זו חבר משרד החינוך לעמותת "ידידים", שגייסה מאות סטודנטים לטובת הפרויקט תמורת מלגות של מפעל הפיס בסך אלפי שקלים. כמו כן גויסו לטובת הפרויקט מתנדבים רבים בכל רחבי הארץ. במהלך הפעילות המתנדבים ילבשו חולצות שעליהן הכיתוב "מחנכים מסביב לשעון".
ניתן להוסיף על אלה מיזמים במסגרת "קיץ משמעותי", כגון הפניית בני-נוער להתנדבות בקיץ עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים – כ-1,000 בני-נוער עתידים להתנדב בקהילה בסיוע לילדים עם צרכים מיוחדים; פעילות בגנים ציבוריים בלילות – כ-700 סטודנטים יגיעו בלילות, יפרסו מחצלות בגנים ציבוריים ויקיימו שיח משמעותי עם בני-הנוער במרחבים השונים.
ככלל, משרד החינוך רואה חשיבות בחיזוק הפעילות הבלתי-פורמלית והציב כיעד את הגדלת מספר התלמידים הלוקחים חלק בפעילות זו. בתוך כך, בהנחיית שר החינוך הוגדל תקציבם של ארגוני הנוער באופן משמעותי, והוא עומד כיום על כ-10 מיליון ש"ח; בשנת 2013 עמד התקציב על כ-3 מיליון. במסגרת זאת יזכו לתמיכה ארגוני נוער כגון "אחריי!", תנועת "תרבות", "אות הנוער הישראלי", "פרחי הדגל", חוגי סיירות ועוד. כפועל יוצא יגדל מספר התלמידים המתנדבים בארגונים האלה בעשרות-אלפים – הצפי עומד על כ-40,000 בני-נוער אשר ייקחו חלק בפעילות ההתנדבותית משמעותית וערכית. חיזוק פעילות בארגוני הנוער הנו עוד נדבך בתוך התוכנית – למידה משמעותית המשלבת מעורבות חברתית כחלק מתעודת הבגרות.
מכינות "אופק" הן עוד ביטוי לראייה כוללת שאליה מכוון המשרד בימים אלה. מדובר בהרחבת מערך המכינות הקדם-צבאיות ויצירת מסלול חצי-שנתי שבמסגרתו יודגשו ערכי הציונות והזהות היהודית והישראלית.
יש עוד שורה ארוכה של פעילויות אשר הוביל ויוביל משרד החינוך גם בקיץ זה, בשיתוף עם הרשויות המקומיות וגורמים נוספים, ובהן בתי-הספר של החופש הגדול, הארת מגרשי ספורט, מוקדי התנדבות, קו פתוח, כרטיסי הטבות, "מתחברים בחופים" ופעילויות נוספות. תודה רבה לכם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני השר. חבר הכנסת נסים זאב ביקש דעה נוספת, ואני מקווה שגם יתחם את עצמו בדקה ולא יותר. בבקשה, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
האמת, אדוני היושב-ראש, חשבתי שזו הצעה רגילה ליום צעירים, לצעירות, ואני פתאום שומע דברי הסתה ודברי בלע שאסור לעבור עליהם לסדר-היום. כשזועבי יושבת בוועדה ומתריסה ואומרת שהחוטפים הם לא טרוריסטים בכלל – בוודאי לא. אם היא לא טרוריסטית, למה שהם יהיו טרוריסטים? כאשר היא עלתה על אוניית ה"מרמרה" יחד עם האויב, מזדהה עם האויב, ומדינת ישראל לא רואה לנכון – ובית-המשפט – אפילו להעמיד אותה לדין, למה שהיא לא תרשה לעצמה לומר ככל העולה על רוחה?
כולנו יודעים שמורה הדרך שלה זה עזמי בשארה, שהיא בעצם באה במקומו. הוא היה מרגל ישראלי, אויב ישראל, והיא ממשיכה את דרכו, והיא מרשה לעצמה כסוס טרויאני להמשיך פה, לנהל ולהיות חלק ושותפה בכנסת ישראל, כאשר הגיס החמישי נמצא בתוכנו.
אני חושב שצריך להעמיד אותה לדין על הסתה, ואם אנחנו לא נעשה את זה פעם ולתמיד – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: אנחנו מטפחים את הטרור בתוכנו, ושלא נבכה אחר כך שמה נעשה, אנחנו לא יכולים, זוהי הדמוקרטיה. אנחנו מטפחים פה הסתה כנגד מדינת ישראל וכנגד עם ישראל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת זאב. אנחנו נסתפק בתשובת השר בנושא שבו דנו, בנושא יום הצעירים.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ניתן למזכיר הכנסת להודיע הודעה, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק מהצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני.
<דברי היושב-ראש לציון יום הסטודנט>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נעבור לנושא האחרון על סדר-היום: ציון יום הסטודנט.
חברי הכנסת, אנו מציינים היום את יום הסטודנט העולמי, בהתאם לחוק שחוקקה הכנסת ושמטרתו, בין היתר, העלאה של המודעות למורכבות החוויה הסטודנטיאלית בישראל. בשונה מעמיתיו במערב, הסטודנט הישראלי מתחיל את לימודיו לאחר שירות צבאי ארוך וטיול ברחבי העולם, והוא ניגש ללימודיו בעודו צועד את צעדיו הראשונים בפיתוח קריירה ובשילוב של לימודים ועבודה. הסטודנט הישראלי נע בין מבחנים ועבודות וביצוע מטלות אקדמיות שונות לבין קריאת חירום לצו 8, מילואים שגרתיים או חונכות של פר"ח. הוא אומנם טרוד, אך האדישות ממנו והלאה. כפי שניתן לראות מחברי הכנסת הצעירים במשכן, שחלקם שימשו כראשי אגודות סטודנטים, הסטודנט הישראלי הוא בעל מודעות חברתית ופוליטית גבוהה ורצון עז לשיפור פניה של החברה. היום הזה בא לתת הכרה – עד כמה לא פשוט להיות סטודנט בישראל.
אחד השינויים המהותיים שהכנסת הצליחה לעשות בא לידי ביטוי בחקיקת חוק זכויות הסטודנט, הכולל הטבות לסטודנטים המשרתים במילואים, פטור ממס על מלגות ועוד. אחרי מאבק של שנים רבות חברי הכנסת הצליחו להשאיר את שכר הלימוד באוניברסיטאות כאחד הנמוכים בעולם.
הסטודנטים מייצגים את עתידה של מדינת ישראל, את הכלכלה והחברה המתפתחות בקצב מהיר ומואץ ואת ההון האנושי שבא לידי ביטוי בפיתוחים מדעיים ויוזמות עסקיות.
ברכותי לסטודנטים המתאמצים לפלס את דרכם המקצועית תוך שהם נותנים כתף, מקדמים ובונים יחד את עתיד החברה כולה. עלו והצליחו.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הסטודנט>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הצעות לסדר-היום מס' 3355, 3357 ו-3365 בנושא: ציון יום הסטודנט. אני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, לפני שאני אתייחס ליום הסטודנט, אני חייב להתייחס למשהו שהיה כאן הרגע. אני תמיד אמרתי שהכנסת וחלק מההתנהלות שלה זה מקור גאווה גדולה לעם ישראל ולמדינת ישראל, אבל לפעמים גם מקור בושה גדולה. זה שחברת כנסת כמו חברת הכנסת חנין זועבי משמשת כחברה בפרלמנט הזה זה מקור לגאווה גדולה לעם ישראל, אבל גם מקור לבושה גדולה, כי בשום פרלמנט נאור, בשום פרלמנט נאור, לא יהיה חבר פרלמנט שיבוא ויגיד על מעשה טרור בתוך המדינה, בתוך השטחים של המדינה, שזה לא מעשה טרור, שחוטפים של נערים הם לא טרוריסטים.
<חנין זועבי (בל"ד):>
איפה יש בעולם, איפה יש בעולם אסירים? איפה יש גדר הפרדה – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
מה הם? מה הם? הם אנשים – – –? מה הם בדיוק?
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – – איפה יש גדר הפרדה בעולם?
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
זה פשוט ביזיון ובושה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
איפה יש – – – בעולם? איפה יש – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
ואתה יודע, אני מגיע מהצד השמאלי של המפה – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
כן – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – ועצם העובדה שמישהי יכולה להתבטא בצורה כזאת היא גם מקור בושה שלנו, למרות שבדרך כלל זה מקור גאווה, אבל יש גבול – גבול שאותו אנחנו לא יכולים לסבול.
בעקבות אירוע החטיפה של הטרוריסטים התלבטנו אם לציין את יום הסטודנט, למרות שהוא קבוע לפי חוק. בסופו של דבר החלטנו לציין את יום הסטודנט הלאומי.
יום הסטודנט הלאומי הוא יום חג לסטודנטים בישראל. זה יום שבו נפגשים נציגי הסטודנטים ונבחרי הציבור ביחד, מדברים על מה שהיה בשנה שעברה, על הבטחות שקוימו ולא קוימו ומה אנחנו רוצים לעשות בשנה הבאה וכיצד להתקדם.
כשאני הייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים ציינו בפעם הראשונה את יום הסטודנט הלאומי, ואני גאה בהנהגת הסטודנטים בכך שכל שנה אנחנו משדרגים את יום הסטודנט הלאומי, הופכים אותו ליותר רציני, יותר משמעותי, עם יותר תכנים ויותר השפעה.
היום התקיימו דיונים שונים בוועדה למעמד האישה – חברת הכנסת זועבי הייתה שם – וגם בוועדת החינוך, בנושאים שונים שקשורים לסטודנטים – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אתה מתכוון שגורשתי משם.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
כי – מה אמרת שגורשת? אני, כאילו, את יודעת, מה את מצפה, שתגידי שהחוטפים הם לא טרוריסטים, שלא צריך להתייחס אליהם כמו אל טרוריסטים – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – – לא אמרתי כלום – – – אתה היית שם. אני התחלתי לדבר על – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אני הלכתי לפני שדיברת – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
הצנזור הראשי של הוועדה באה להתחשבן אתי על העמדות – – – שלי.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – – ראוי להתעלם מהן.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
סטודנטים גם היו הולכים לתערוכה שציינה את הפעילות של התאחדות הסטודנטים והנהגת הסטודנטים בעשרות השנים האחרונות. לאחר מכן כינסתי את השדולה למען הסטודנטים בהשכלה הגבוהה שאני עומד בראשה. הייתה ישיבת שדולה מאוד מאוד יפה ומרשימה. אפילו הנשיא הנבחר, הנשיא ריבלין, הפתיע והגיע לשדולה והביע את הערכתו לסטודנטים ואת האכפתיות שתהיה בבית הנשיא לסטודנטים. דנו על מגוון הנושאים ומגוון הפעולות שעשו ממשלת ישראל והכנסת בשנה האחרונה למען הסטודנטים, ואני שמח שהיו הרבה מאוד פעולות כאלה.
כיו"ר התאחדות הסטודנטים גם שמחתי לגלות שהנהגת הסטודנטים זיהתה את המשבר הקרוב בהשכלה הגבוהה, לתפיסתה, וידעה כבר עכשיו לציין אותו, לפני שהוא מתפתח למשבר חמור, והמשבר הוא תעסוקת סטודנטים לפני, תוך כדי ולאחר התואר. הנהגת הסטודנטים הכינה סקר מאוד מאוד רציני ומחקר מאוד מאוד רציני שהראה ש-70%, 67% מהסטודנטים עובדים, אך רובם לא עובדים בתחום שקשור לתואר הלימודים שלהם. חלק גדול מהם גם לא עובדים לאחר הלימודים בתחום לימודיהם, וחלק גדול מהם לא יודעים לפני – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מה זה "חלק גדול מהם"? אני מדבר עכשיו על אחרי הלימודים. כמה מהסטודנטים לא עובדים אחרי הלימודים בתחום שאותו למדו? לא עובדים בתחום שאותו למדו.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
את האחוזים של הסטודנטים שלא עובדים בתחום לימודיהם לאחר הלימודים אני לא זוכר בעל-פה. אם תרצה, אני אוכל לבדוק במחקר – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מודה לך. זה חשוב, זה מעניין.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – ולחזור אליך. אבל אלה ממצאים מאוד מאוד מדאיגים.
יש גם ממצאים מדאיגים על אופן המחשבה של האזרחים לפני שהם בוחרים איזה מקצוע לימוד להתחיל ללמוד, במחשבה כיצד ייראה האפיק התעסוקתי שלהם כתוצאה מתחום הלימודים שהם בוחרים. יש הרבה מאוד הטיות במערכת ההשכלה הגבוה, ותפיסות שגויות, ולכל הנושאים האלה התייחסה הנהגת הסטודנטים והתייחסנו בשדולה. גם הגיעו נציגים ממשרד הכלכלה, מכל המשרדים השונים, בשביל לעשות דיון רציני בזה, ואנחנו התנענו תהליך, ואני מקווה שבסופו נוכל לפתור את המשבר לפני שהוא יהיה חמור מאוד.
לקראת סיום – אני מבין שאני צריך לסיים – אני פונה לסטודנטים, למי שמקשיב: סטודנטים, אתם בשיא הנאיבי האידיאליסטי של החיים שלכם. מצפים מכם – זו זכותכם אבל זו חובתכם – לפעול ולשנות את העולם, לעשות את מה שאחרים חושבים שהוא בלתי אפשרי, למצוא את כל המלכים העירומים ולהגיד: המלך הוא עירום; לחשוב איך העולם צריך להיראות כעולם אידיאלי, כעולם נכון, ולפעול בצורה נאיבית אבל חזקה ונחושה בשביל לשנות את העולם. אני שמח לגלות שחלק מהנהגת הסטודנטים עדיין עובדת ככה. אני פונה אל כל הסטודנטים במדינת ישראל: תחשבו ביום סטודנט הלאומי מה זה להיות סטודנט במובן העמוק של המילה, במובן המהותי של המילה – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – ותחשבו איך אתם חלק משינוי המציאות. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת טופורובסקי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה.
<סתיו שפיר (העבודה):>
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, חדשות טובות וחדשות פחות טובות. החדשות הטובות הן שהאחוז באוכלוסייה שזכאי ללימודים גבוהים בישראל, לתואר ראשון ושני, הוא מהגבוהים שיש היום במדינות המפותחות. אנחנו במצב טוב. הבשורה הפחות-טובה, או אפילו רעה, היא שבעשור האחרון ישראל, בניגוד למדינות העולם המערבי, במקום להעלות את ההשקעה שלה בהשכלה הגבוהה החליטה לעשות בדיוק את ההפך – להוריד. איך שני הנתונים האלה מסתדרים אחד עם השני? מדינה שרואה שיש בה יותר סטודנטים, יש בה תשוקה גדולה להשכלה גבוהה – שלא נשתמש גם ונאמר שאנחנו, כמובן, עם הספר וכו' וכו' וכו' וכו' – מחליטה להשקיע פחות דווקא במקום שבו היא מצטיינת: מעצמת ההיי-טק, המקום של החדשנות והיצירתיות, שמשקיע בשכל ובמוח, מחליטה לקצץ בדיוק שם.
אם תרצו – נתונים: ב-2010 בישראל ההשקעה לסטודנט עמדה על 10,700 דולר – אנחנו משתמשים בדולרים בהשוואה בין-לאומית – לעומת 13,500 דולר בממוצע ב-OECD. אנחנו רק לצד שלוש מדינות אחרות ב-OECD שהחליטו להוריד את ההשקעה שלהן, בניגוד לעלייה. מי שכן הגדילו את ההשקעה בסטודנטים הן כרגיל – וכבר נמאס לציין אותן לטובה – מדינות סקנדינביה: שבדיה, נורבגיה, דנמרק, פינלנד, שהעלו והגדילו באחוזים ניכרים, והתוצאות כמובן שם.
כדי להצטרף לאיחוד האירופי מוכרחות מדינות אירופה להציג תוכנית למדיניות צעירים. זה דבר מאוד יפה. כל מדינה שמצטרפת מוכרחה להגיש את התקציב שהיא משקיעה בצעירים. ההגדרה של צעירים זה גילאי 20–35; זו ההגדרה המקובלת בעולם. ובתוך התקציב הזה – מה היא עושה עם הצעירים: איך היא מעודדת תעסוקה, איך היא עוזרת להם להשתלב במקומות עבודה, איך היא עוזרת להם בסוגיות של דיור, של תחבורה ציבורית – כל הסוגיות שעומדות על הפרק.
לישראל אין מדיניות צעירים. לא רק שאין לנו מדיניות צעירים, בקדנציה הקודמת החליטה הממשלה שכן יהיה שר, סגן שר – זו הייתה גילה גמליאל – שיעסוק בנושא הצעירים. בקדנציה הזאת מי שקיבל את התיק הוא חבר הכנסת אופיר אקוניס. אבל עברו כבר שלושה חודשים או ארבעה חודשים מאז אופיר אקוניס עזב את תפקידו כאחראי למדיניות צעירים ולתחום הצעירים, ומאז לא נמצא לו מחליף.
יש פה הרבה מאוד אנשים שפעלו למען הצעירים. רק היום הייתה שדולה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – –
<סתיו שפיר (העבודה):>
בדיוק באתי להזכיר אותך. בדיוק היום הייתה שדולה – תראי איך אנחנו קוראות מחשבות – של חברת הכנסת יפעת קריב ושל חבר הכנסת עמר בר-לב בנושא צעירים. אני ערכתי שדולות בענייני צעירים. אני יודעת על יוזמות נוספות ורבות שנמצאות ממש במשכן הזה של חברי כנסת שמבינים שזה נושא חשוב, ועדיין, מכל הדברים האלה שכולנו שותפים להם, מה שצריך להיווצר בסופו של דבר זה פורום אחד, מדיניות אחת.
ישראל היא מדינה שבה הצעירים מתחילים את חייהם בשלב הרבה יותר מאוחר מהפרטנרים שלנו ברחבי העולם. אנחנו הולכים לצבא ומשרתים ומתחילים ללמוד רק בגיל 22, 23, 24 לפעמים, ועוד תוך כדי הלימודים גם צריכים כבר לממן לעצמנו שכירות – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<סתיו שפיר (העבודה):>
רק אסיים את הפסקה. – – לממן לעצמנו שכירות, לממן לעצמנו את הדיור, את האוכל, ולעבוד תוך כדי – מה שמושך את התואר שלנו עוד ועוד שנים. אם למדינה, דווקא למדינה הזאת, שדורשת כל כך הרבה מהצעירים שלה, לא תהיה גם מדיניות סדורה איך לסייע להם להיכנס לחיים העצמאים, אנחנו נכשלים בתפקידנו, ובראש ובראשונה – באחריות שלנו, בין אזרח לבין המדינה שלו. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת שפיר. אפשר לחשוב גם על פתרון של סיום הגיוס בכפייה, אבל זו סתם הצעה למחשבה.
חבר הכנסת האחרון, אחרון הדוברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה.
<סתיו שפיר (העבודה):>
מי ישרת בצבא?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מי שיתנדב.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מסכים.
<קריאה:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני עולה לבמה כדי למחות על ציון יום הסטודנט. זה מעשה של ניתוק הסטודנטים בישראל מהסטודנטים בעולם. הצעת החוק חוקקה במקור כהצעתו של חבר כנסת ימני קיצוני, אלכס מילר – הוא לא בכנסת היום – והוא בחר לציין יום הסטודנט הלאומי, להבדיל מיום הסטודנט הבין-לאומי.
אני לא יודע איזו עזות מצח ואיזו התעלמות מההיסטוריה עשתה הכנסת ועדיין עושה, להתעלם מיום הסטודנט הבין-לאומי, שמציין את מאבקם ההירואי של הסטודנטים הצ'כים נגד הצורר הנאצי, ומציין את היום שבו נכנס הצבא הנאצי לאוניברסיטה, כבש את אוניברסיטת פראג וסגר את כל האוניברסיטאות בצ'כיה. זה היה לאחר שבועות של הפגנות סוערות של סטודנטים שחירפו את נפשם כדי למחות נגד הנאצים. ב-1941, לפני שהמלחמה הסתיימה, אדוני כבוד היושב-ראש, התאספה התאחדות הסטודנטים הבין-לאומית בלונדון וקבעה את יום הסטודנט הבין-לאומי, ומאז נקבע אופיו – שמתעלמים ממנו ברגל גסה כאן בכנסת. זה נקבע כיום נגד הגזענות, למען הדמוקרטיה, למען זכויות אדם, למען זכויות נשים, מאבק בעוני, למען שלום ולמען דו-קיום בשלום בין עמים, למען סובלנות. ומה אנחנו רואים? רואים שחבר כנסת עולה כאן, עושה שדולה של חברי כנסת ומסית ברגל – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
איך אתם מחללים את כבוד – את היום הזה, את היום הזה? אני קורא: אם יש עדיין שאריות של בושה, תבטלו את היום הזה, ונחזור ונחגוג כמו כל העולם את יום הסטודנט הבין-לאומי, שמאפיינו הקבוע בכל האוניברסיטאות בעולם, כבוד היושב-ראש, מה שנקבע שם – לא לציין את יום הסטודנט הלאומי; דווקא לא לתת ליום הסטודנט מאפיינים לאומיים, אלא דווקא מאפיינים רב-תרבותיים, שמציינים נאמנה את מאבקם ההירואי של הסטודנטים בפראג, ולא לחלל את כבודם, כמו שעושה הכנסת.
בושה וחרפה שעושים את הדבר הזה. אני נאבקתי כשחוקק החוק הזה והצעתי והתחננתי כמעט בפני הכנסת: אל תעשו את המעשה המטופש הזה, את המעשה האלים הזה, את המעשה הוולגרי הזה, את המעשה החצוף הזה, את המעשה המרושע הזה – להבדיל את הסטודנטים בישראל מהסטודנטים בעולם וממאבקם של הסטודנטים בעולם נגד גזענות, למען דמוקרטיה ולמען חינוך לכולם ללא אפליה של דת, גזע ומין. תודה רבה, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת זחאלקה. ישיב השר פרץ, בבקשה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שזה נראה לי מאוד מוזר שאני אתחיל עכשיו לקרוא מחדש תשובה של שר החינוך, ובוודאי לאור הדיון שהתפתח אני בהחלט – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתה יכול להשיב במילותיך, זה בסדר.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
זהו, אני מוותר על מה שנכתב כאן.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מאשר לך לומר את אשר על לבך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
17 בנובמבר זה יום הסטודנט הבין-לאומי. ככה צריך להיות. למה, למה לא?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הבנו את השאלה. תן לשר להשיב.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
חבר הכנסת זחאלקה, חברת הכנסת חנין, אין ספק שנושא הסטודנטים בהחלט מעלה סוגיות מאוד משמעותיות של ערכי דמוקרטיה, של תפקידו של הסטודנט בתוך המחלוקת הזאת. אבל אני לא חושב שמישהו יוכל לבוא וליצור מצב של התעלמות כלשהי מהעובדה שהצורך להבחין בין ארגוני טרור לבין פעילות לגיטימית כזאת או אחרת של שאיפה למדינה – שם בעצם צריכים למצוא את החיץ הנכון. אני אמרתי במשך הימים האלה, גם כשביקרתי את המשפחות של אותם ילדים חטופים, שאני מבדיל בין הזירה הביטחונית לזירה המדינית. אלה שתי זירות שונות לחלוטין, מבחינתי. לכן, אני חושב שהוויכוח שנקלענו אליו עכשיו הוא ויכוח מאוד לא פשוט.
אני מסכים לדברים של חברי הכנסת כולם באשר למצוקות שנמצאים בהן הסטודנטים בישראל, המשימות הרחבות שלהם והצורך להגדיל את היקף ההשקעות במערכת הסטודנטיאלית. הייתי במספיק מאבקים יחד עם הסטודנטים; בועז יכול להעיד על כך, ומנהיגים שהיו לפניו, קודמיו. אבל תמיד השאלה שעמדה – וטוב שגם בועז וגם יפעת העלו זאת כאן – היא מה בעצם המחויבות של הסטודנטים כלפי החברה הישראלית בכלל, באיזה נושאים, באיזה תחומים. אני בהחלט חושב שזו שאלה.
אני תמיד אמרתי לסטודנטים שהם צריכים לקחת על עצמם משימה יותר רחבה, לקחת על עצמם משימות חברתיות מאוד משמעותיות. ואני הייתי רוצה שיגיע היום, חברי חבר הכנסת זחאלקה, שבאמת המגרש הסטודנטיאלי – יהיה שם מפגש בלתי אמצעי, והוא ייצר את הסולידריות הבין-לאומית שאתה מדבר עליה, את הסולידריות במאבק למען זכויות בסיסיות בכל דרך, אבל יאפשר גם שיח אמיתי כפי שמתקיים ברוב הקמפוסים בעולם, כן? גם כאן. אנחנו יודעים שבסך הכול המפגש בין סטודנטים ישראלים יהודים לסטודנטים ישראלים ערבים שנפגשים באותן מסגרות מייצר גם שיח של הבנה.
אני לא רוצה לספר לך, אתה בטח יודע, שהמשפחה שלי היא משפחה שלא רק מאמינה בשלום – היא חיה את הנושא, עוסקת בו. אתה בטח יודע שגם הבת שלי מקיימת עמותה מאוד משמעותית לשיח בין ערבים ליהודים, מקיימת מערכת חינוך מאוד מקיפה, מאוד מקיפה, לילדים פלסטינים ולילדים ישראלים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גם אחותך.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
גם אחותי. אחותי ניהלה את בית-הספר היהודי-ערבי, את בית הספר הדו-לשוני.
אבל יחד עם זאת, אני בהחלט לא בא משום נקודה של הטפה, גם כי אני מאמין מאוד במה שאני עושה. ואני שמח שגם המשפחה שלי והילדים שלי קנו את התפיסה שלי והולכים אתה ומאמינים בה ופועלים למענה. אני מנסה להתמודד עם חבר כנסת כמו היושב-ראש חבר הכנסת פייגלין באופן מאוד מכובד – להתמודד עם שאלות עקרוניות, אבל להבחין בין השאלות האזרחיות הפנימיות שלנו כישראלים לבין מערכת יחסי הגומלין שלנו מול הרשות הפלסטינית וההתרחשויות האלה; ודאי לעשות הבחנה בין הרשות הפלסטינית לארגוני הטרור.
אני לא מקבל את העובדה שמישהו לוקח את כל ערביי ישראל ושם אותם בחבילה אחת, וכולם לפתע הופכים פלסטינים. גם אם מישהו מגדיר את עצמו כפלסטיני, זה בסדר, אבל הוא לא אזרח פלסטיני, ויש הבדל מאוד משמעותי. אני חושב שההקפדה הזאת – אני פה כל כך הרבה זמן שכבר למדתי לחוש את הניואנסים ולדעת בדיוק איפה חבר כנסת שם משקלות מסוימים, והיום לא באתי לעורר את הוויכוח ולהלהיט אותו; בכל זאת מדובר ביום הסטודנט. אני מאוד מקווה שהצעירים בישראל יהיו אלה שיחתרו באמת ליצור מכנה משותף רחב ככל האפשר, ושנמשיך לקיים את הוויכוחים הפנימיים שלנו בנושאים השונים, בסדרי העדיפויות.
אני דווקא רוצה לומר שמבחינתי הצורך לתת העדפה מתקנת לסטודנטים מהמגזר הערבי הוא צורך אמיתי, לא רק באפשרות שלהם ללמוד, אלא גם באפשרות להם להיקלט במקומות העבודה. אין דבר יותר קשה מאשר צעירים שרכשו השכלה, מרגישים שיש להם מה לתרום ומוצאים את עצמם לא מסוגלים להיקלט ולממש את עצמם. אבל זאת בהחלט משימה שקיימת גם בקרב סטודנטים ישראלים יהודים, והתסכול הוא גדול מאוד. יש הרבה מאוד סטודנטים בוגרים שמוצאים את עצמם בהתמודדות בלתי אפשרית בשוק קשה, ג'ונגל של ממש, שמקצועות רבים כבר כמעט לא נדרשים בו. אני חושב שההתאמה הזאת בין המערכת האקדמית לבין ההתפתחות התעשייתית, לבין ההתפתחות של המקצועות השונים בישראל, צריכה להיות הרבה יותר טובה, הרבה יותר מסונכרנת. ואני מאוד מקווה שאכן – בסוף הסטודנטים הם הצעירים של מחר והם שצריכים להבטיח את עתידנו. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, אדוני השר. ביקשה הבעת דעה נוספת חברת הכנסת יפעת קריב. דקה, בבקשה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה רגע לפנות לחברי חברי הכנסת חנין זועבי, שבדיוק יוצאת, וזחאלקה. אני יושבת פה והתלבטתי אם בכלל להגיב או אם לומר משהו. שמעתי אותם מדברים, וזה פשוט בלתי נסבל שביום הנוער והצעירים פה, בבית הזה, ייאמרו כאלה דברים חמורים. במקום שתבואו ותגידו: אנחנו קוראים להחזיר את החטופים הביתה, אנחנו קוראים לטרוריסטים האלה להפסיק – הלוא דיברת הרגע על דו-קיום. איפה הדו-קיום שאתה מדבר עליו?
הבטן של כל אזרחי מדינת ישראל מתהפכת, אנחנו דואגים לבני-הנוער שלנו; בני-הנוער שלנו, שרצו לחזור ממקום הלימודים שלהם הביתה וחטפו אותם ואף אחד לא יודע מה קורה אתם. איך אתה מעז לדבר פה על דו-קיום? איפה אתם, כמנהיגים של אלה שבחרו בכם, באים ואומרים: בואו נחזיר את בני-הנוער האלה הביתה, הם צריכים להיות עם ההורים שלהם, הם צריכים להיות בבית-ספר, הם צריכים להיות במקומות הלימוד שלהם? במקום זה אתם מרשים לעצמכם לבוא לכאן ולומר שלא דואגים לבני-הנוער ולצעירים הערבים? הלוא אנחנו דואגים להם, אנחנו מקצים משאבים. אני בעצמי פיתחתי פרויקטים בכל המגזרים, הן הבדואיים, הן הדרוזיים והן הערביים. ובמקום לבוא, לעלות על הבמה, שזאת ההזדמנות שלכם לדבר אחרי שחטפו את בני-הנוער, ולהגיד: אנחנו מפה, חברי הכנסת הערבים, קוראים להחזרת שלושת הנערים הביתה, אתם יושבים ומטיפים לנו? אני קוראת לכם לחזור בכם, ואני קוראת לכם לבוא ולהוביל את הדו-קיום, להוביל את הדמוקרטיה, ולקרוא לטרוריסטים להחזיר את בני-הנוער האלה הביתה, וכמה שיותר מהר. זה יום הנוער והצעירים והסטודנטים של כל מדינת ישראל, של כל אזרחי מדינת ישראל, ובלתי נסבל שיש לנו בני-נוער חטופים, ואתם מעזים להתעלם מזה, ועוד לחזק את זה. בושה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת קריב, אני מודה לך, ואני מודה לך אפילו מאוד.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ' בסיוון התשע"ד, 18 ביוני 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:43.>