דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ז ישיבה קמ"ז הישיבה המאה-וארבעים-ושבע של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, כ' בסיוון התשע"ד (18 ביוני 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 שאילתות דחופות 5 210. חתימת הסכם עם חברת "מונסנטו" 5 מיכל רוזין (מרצ): 5 שר הכלכלה נפתלי בנט: 6 דב חנין (חד"ש): 8 איציק שמולי (העבודה): 9 208. פטור ממס קנייה על מכוניות למורי נהיגה 13 יחיאל חיליק בר (העבודה): 13 סגן שר האוצר מיקי לוי: 14 אורי מקלב (יהדות התורה): 15 211. ניגוד עניינים באוצר בנושא מניית הזהב ב"צים" 21 מיכל בירן (העבודה): 21 דב חנין (חד"ש): 24 סגן שר האוצר מיקי לוי: 24 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הגנה מפני עיקול ושעבוד תשלומים לחיילים בשירות סדיר), התשע"ד–2014 25 חיים כץ (הליכוד ביתנו): 26 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן בעת רכיבה על אופניים חשמליים או על קורקינט חשמלי), התשע"ג–2013 28 עמרם מצנע (התנועה): 29 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום ומתן אפשרות תשלום מראש), התשע"ד–2014 31 איתן כבל (העבודה): 31 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של סלובקיה פאבול פאשקה 36 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 36 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הבאת עצור בפני שופט בימים של שבת וחג), התשע"ד–2014 37 יצחק כהן (ש"ס): 38 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ד–2014 39 מיכל בירן (העבודה): 39 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 42 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר גישה ובטיחות בנתיבי תנועה ציבוריים), התשע"ד–2014 44 תמר זנדברג (מרצ): 44 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשע"ג–2013 47 מוחמד ברכה (חד"ש): 48 סגן שר האוצר מיקי לוי: 49 מוחמד ברכה (חד"ש): 52 הצעות לסדר-היום 55 פעילות תאגידי המים 56 מירי רגב (הליכוד ביתנו): 56 איציק שמולי (העבודה): 59 תמר זנדברג (מרצ): 60 דוד אזולאי (ש"ס): 62 סגן שר האוצר מיקי לוי: 69 דב חנין (חד"ש): 75 נסים זאב (ש"ס): 76 אורי מקלב (יהדות התורה): 76 איציק שמולי (העבודה): 77 באסל גטאס (בל"ד): 78 מירי רגב (הליכוד ביתנו): 79 סגן שר האוצר מיקי לוי: 81 הצעה לסדר-היום 83 יוזמה באוצר לפגוע בזכויות הפנסיה של האזרחים 83 יצחק כהן (ש"ס): 83 סגן שר האוצר מיקי לוי: 88 דב חנין (חד"ש): 89 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 91 הצעה לסדר-היום 91 שביתת עובדי רשות המסים 91 משה גפני (יהדות התורה): 92 סגן שר האוצר מיקי לוי: 93 הצעות לסדר-היום 95 דחיית פרסום דוח אלאלוף על העוני בישראל 95 יצחק כהן (ש"ס): 95 יוני שטבון (הבית היהודי): 99 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 101 יעקב אשר (יהדות התורה): 103 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 106 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 106 הצעות לסדר-היום 106 פגיעה בחקלאים ולומדי תורה בשנת השמיטה 107 יצחק וקנין (ש"ס): 107 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 108 רות קלדרון (יש עתיד): 109 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 111 יעקב אשר (יהדות התורה): 113 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 115 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 115 הצעות לסדר-היום 115 השתלטות "אל-קאעידה" על עיראק והשפעתה על המזרח התיכון 115 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 116 נחמן שי (העבודה): 118 שר התיירות עוזי לנדאו: 119 הצעות לסדר-היום 122 סילוק תלמידת תיכון בשל תמיכה בשירות לאומי 122 איציק שמולי (העבודה): 122 אלעזר שטרן (התנועה): 124 שר התיירות עוזי לנדאו: 126 הצעה לסדר-היום 129 עוד משפחה נרגמה באבנים ובבקבוקים בדרכה לכותל המערבי 129 נסים זאב (ש"ס): 129 שר התיירות עוזי לנדאו: 133 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ' בסיוון תשע"ד, 18 ביוני 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק יום ירושלים (תיקון – ביטול החוק), התשע"ד–2014; פ/2534. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר הכלכלה נפתלי בנט לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה של חברת הכנסת מיכל רוזין. הנושא הוא: חתימת הסכם עם חברת "מונסנטו". בבקשה, חברת הכנסת רוזין תוכל לגשת למיקרופון לקרוא את נוסח השאילתה. ראינו שחבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת איציק שמולי מבקשים בהמשך שאלה נוספת. <210. חתימת הסכם עם חברת "מונסנטו"> <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. כבוד השר, על-פי הודעת המדען הראשי של משרדך, הוא חתם על הסכם עם התאגיד הרב-לאומי "מונסנטו", אשר בין היתר מפתח זרעים מהונדסים גנטית וכן מפיץ חומרי הדברה. חשוב לציין שהחברה ספגה ביקורת ציבורית קשה ברחבי העולם על היותה מונופול דורסני ומסוכן גם לחברה וגם לסביבה; בין היתר היא הואשמה בזיהום קרקעות ונהרות ובמתן שוחד לפקידי ממשל. לחתימת ההסכם לא קדם דיון ציבורי בישראל, ובעקבות הפרסום התעוררה מחאת רשת נרחבת נגד ההתקשרות עם התאגיד. ברצוני לשאול: 1. מה כולל ההסכם? 2. אילו משאבים יושקעו ביישומו? 3. האם בכוונת משרדך לעודד שימוש בזרעים שמפתחת "מונסנטו"? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רוזין. אדוני השר, בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> 1. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה כולל ההסכם? חברת "מונסנטו" חתמה על מזכר הבנות סטנדרטי במסגרת תוכנית תאגידים רב-לאומיים של לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה. מסלול זה מציע מסגרת ייחודית לשיתוף פעולה טכנולוגי בין חברות ישראליות צעירות לתאגידים רב-לאומיים. זאת דרך נפלאה לפרוץ לשוק הבין-לאומי של חברות סטרט-אפ למיניהן. מטרתו לחבר בין חברות ישראליות שמעוניינות בכך לתאגידים רב-לאומיים באשר הם. קיימות עשרות דוגמות של חברות ישראליות שנעזרו בתוכנית הזאת, והיא הביאה אותן לפריצה לשוק הבין-לאומי. דרך אגב, עד היום חתמו 37 תאגידים רב-לאומיים על הסכם שיתוף הפעולה עם המדען הראשי, וביניהם "אינטל", IBM, "אורקל", GE, "דויטשה טלקום" ואחרים. בהתאם להסכם מסייע המדען הראשי לחברות טכנולוגיה ישראליות להרחיב את פעילותן ולהשתלב בפעילות תאגידים בין-לאומיים במגוון תחומים ומעניק לחברות ישראליות תמיכה במימון המחקר והפיתוח של המוצרים מתוצרתן. התאגיד הרב-לאומי מצדו תומך בפרויקט בסיוע שווה-ערך למענק המדען, מה שנקרא מצ'ינג, אם בהשקעה כספית ואם דרך השאלת כוח-אדם, ציוד, פיתוח, ייעוץ טכנולוגי ורגולטורי, הכוונה שיווקית ועוד. בדרך זו עוזר התאגיד לחברה הישראלית לצמוח ופותח בפניה אפשרויות שיווק בחו"ל. אני הייתי מנכ"ל סטרט-אפ קטן; החלום שלי היה להגיע למעין הסכם כזה שיעזור לי לפרוץ לחו"ל. 2. אילו משאבים יושקעו ביישומו, את שואלת. חתימת מזכר הבנות כזה אין משמעותה מתן תמיכה כספית לתאגיד הרב-לאומי, אלא מתן מענק של המדען הראשי, על-פי חוק, לחברה ישראלית שפיתחה את המוצר ובוחרת לבצע פרויקט מחקר ופיתוח משותף עם אותו תאגיד שחתום על ההסכם. התמיכה ניתנת לחברה הישראלית לאחר שבקשתה נמצאה עומדת בכללי המימון של ועדת המחקר של המדען הראשי. טרם הוגשה כל בקשה על-ידי חברה ישראלית כלשהי, ואין הקצאה של משאבים ייעודיים לתוכנית. זאת אומרת, בעברית פשוטה: יש מסגרת, אבל עדיין לא פנו אלינו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה המסגרת? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לא, המסגרת נבחנת. אין מגבלה ספציפית, זה על בסיס פרטני. 3. האם משרדך מעודד שימוש בזרעים שמפתחת החברה? מדינת ישראל מהווה מגדלור של חדשנות ויציבות בסביבה סוערת ולא יציבה. אנחנו רואים רק בימים האחרונים כמה אנחנו יכולים לסמוך על אחרים, מול עצמנו. משרד הכלכלה לא מעודד שימוש בזרעים מהונדסים גנטית ולא פוסל את השימוש בהם. לנו אין עמדה. בתחום המדעי הזה אנחנו נטולי עמדה. מטרת המשרד היא לפתח את הכלכלה ואת התעשייה הישראלית, לדחוף את החדשנות הישראלית בעולם ולפתח את סחר החוץ. ישראל היא מקור ידע בתחום המזון. רק בימים האחרונים התבשרנו כי חברת "שטראוס" זכתה במכרז שלנו לתוכנית חממות של המדען הראשי, ותקים חממה טכנולוגית בתחום המזון באשדוד. בישראל פועלות חברות בתחום המזון המביאות גאווה לאומית, יצוא טכנולוגי מרשים וחיזוק המותג של ישראל בעולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל רוזין. לאחר מכן שאלות נוספות לחברי הכנסת חנין ושמולי, ואז השר ישיב לכולם. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. חשוב לציין שתי הערות, ואז שאלה נוספת. הערה אחת – במשרד הבריאות יושבים כבר למעלה משנתיים על נושא של תקנות לגבי הנדסה גנטית, ועד כה הן לא פורסמו, ואנחנו לא יודעים מה בכוונת ישראל לעשות בנושא הזה. לכן, אתה אומר, אין לי עמדה, אבל המדינה כן מתעתדת לקבוע עמדה, והסכם כזה אולי יסתור את העמדה הזאת. צרפת, למשל, לא מאפשרת לפתח או לשווק זרעים מהונדסים ולא משתפת פעולה עם החברה. אני רוצה לשאול אותך, האם אתה מתכוון לחשוף את ההסכם המלא שחתמתם עם התאגיד? כי כרגע ההסכם הזה, למרות בקשות חוזרות ונשנות, לא נחשף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, שאלה נוספת, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, הנה כמה מהטענות שהושמעו כלפי חברת "מונסנטו". הטענה היא שחברת "מונסנטו" מפתחת רעלים שמאפשרים לה לשלוט בשוק הזרעים בעולם. היא מייצרת רעל שנקרא Roundup, אבל גם זרעים שהם חסינים בפני הרעל הזה. כך בעצם חברת "מונסנטו" שולטת בשוק הזרעים המהונדסים בעולם; היא גורמת לפשיטות רגל ולחובות ענק לחקלאים ולשווקים שאליהם היא חדרה; היא פיתחה זרעים – זאת טענה נוספת – שמאוחר יותר הוכחו כמסרטנים; הזרעים המהונדסים שלה מוגדרים כפטנט, והיא מגישה תביעות נגד כל מי שהפר פטנט שלה בהיקפים עצומים בכל מדינות העולם. החברה הזאת הואשמה בהטעיית הציבור ובפרסומים מוטעים; היא הואשמה בזיהום סביבתי בצרפת; היא הואשמה בזיהום שטחים בבריטניה דרך גורם שלישי; בארצות-הברית היא הואשמה בהזנחה, הפקרות, הדחקה של האמת, הטרדה, הסגת גבול והתנהגות תאגידית בעייתית; היא תבעה חקלאים שהודיעו שאינם משתמשים בהורמון הגדילה שהיא פיתחה; היא מואשמת בכך שהיא משקיעה המון כספים כדי לממן ולהשפיע על פוליטיקאים; היא משקיעה כספים עצומים בלובינג; היא מפעילה יחסי ציבור הרסניים נגד עובדי ציבור המתנגדים לה; היא הואשמה גם בתשלום שוחד; היא הורחקה מסין, לפי הטענות, ומרוסיה. בכל העולם יש מחאה של מיליונים בכל שנה נגד חברת "מונסנטו". שאלותי, אדוני השר, הן: ראשית, האם אתם מודעים לטענות האלה? שנית, האם בדקתם את הטענות האלה? אם לא בדקתם את הטענות האלה – למה? אם בדקתם את הטענות האלה – מה התשובה שלכם לגבי הטענות האלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת שמולי – שאלה נוספת. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני רוצה לשאול אותך על זרעים מסוג אחר: זרעי ההפרטה, לא הזרעים החקלאיים, כי בכל זאת השבוע אנחנו מציינים את המאבק המתמשך נגד העסקה עקיפה בשירות הציבורי בפרט ובישראל בכלל. אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר, על הוועדה שעובדת, או שסיימה את עבודתה, שנוגעת לשינוי אופן החישוב של התגמול בעד שעות נוספות, מעבר מחישוב מבוסס יומי לחישוב חודשי. כלומר, יכול להיווצר מצב שאם אתה עובד 12 שעות לא תקבל שום דבר, וביום המחרת תעבוד רק ארבע שעות והכול בסדר. השאלה שלי, אדוני – כל זה כמובן בשם הגמישות. אבל, אדוני, בשם אותה גמישות מדינת ישראל הגיעה למקום הראשון בהעסקה קבלנית; מדינת ישראל היא המקום שבו עובדים יותר מכל בן-אדם אחר, עובד אחר, בעולם המערבי ומקבלים פחות שכר. השאלה שלי, אדוני: האם במסגרת עבודת הוועדה במשרדך יש הזדמנות לשמוע גם את עמדת העובדים, ומתי צפויות המסקנות להיכנס לתוקף? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. אדוני השר, מכיוון שהשאלה הנוספת לא קשורה ישירות לנושא השאילתה, אתה יכול או לענות עכשיו או לבחור להשיב בכתב בהזדמנות אחרת, מה שתבחר. בבקשה, אדוני. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לגבי מרחב השאלות על חברת "מונסנטו" – החברה נבחנה לפי כל הפרמטרים המקובלים במדען הראשי במשרד הכלכלה, ונמצאה מתאימה לפי אותם פרמטרים לפעול ולהיכנס למסגרת ההסכם הסטנדרטי של תוכניות תאגידים רב-לאומיים. לגבי השאלה של חבר הכנסת שמולי, אנחנו בוועדה פנימית כרגע – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, לא, השאלה הייתה אם תחשוף את ההסכם. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> האם ההסכם שקוף לציבור? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני אבדוק מה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> תבדקו את זה, תבדקו, זה בעייתי. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> בסדר, אני אבדוק. ההסכם שלנו הוא לא – אין בו, הוא סטנדרטי, ואני אבדוק. אני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ממתי מסתירים הסכמים של המדען הראשי? הבטחתם שתהיה שקיפות. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני אבדוק את זה, אבדוק ונפעל על-פי כללי החוק פה, אין שום בעיה. זה לא איזה סוד או משהו כזה. <מיכל רוזין (מרצ):> לכן – – – סיפור. <דב חנין (חד"ש):> אתם ערים לטענות? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> יש הרבה מאוד הסכמים דומים, זה הסכם די סטנדרטי. <דב חנין (חד"ש):> אבל, אדוני, אתה ער לטענות שהושמעו? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לגבי שאלתו של חבר הכנסת שמולי, אנחנו בתהליך כרגע ויצאנו לשימוע בתחום הזה. מטרת שימוע זה לשמוע, ושאלת: האם נשמע את העובדים? בוודאי. הם צריכים להשמיע את קולם, ואנחנו פנינו, המשרד פנה – למעשה, ההמלצות אפילו לא הגיעו עדיין לשולחני, אהיה הכי קשוב בעולם, אנחנו רוצים רק באמת לעשות טוב, לא לעשות רע, אין לנו – – – <איציק שמולי (העבודה):> איך, אם אתה אומר לבן-אדם לעבוד 12 שעות ביום ולא לקבל תמורה? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אז אני מציע שכולם ישמיעו למשרד את הדברים. האמן לי, אני חפץ בטובת העובדים, בטובת העסקים, בטובת כלכלת ישראל. אני סבור שההתנגשות פחותה ממה שנדמה. אני סבור שיש לא מעט מקרים שהעובדים והמעסיקים רוצים את אותו דבר, אבל החוק הנוכחי מונע מהם לפעול בצורה שלשניהם נראית סבירה. אנחנו לא נעשה משהו שיהיה כרוך בפגיעה בעובדים, זאת ממש לא כוונתנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הכלכלה. <דב חנין (חד"ש):> יש טענות כלפי "מונסנטו" – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל הוא לא ענה על השאלות שלנו. <דב חנין (חד"ש):> – – אבל הוא לא ענה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, הוא אמר שהוא יבדוק עוד הפעם את ההסכם – – <דב חנין (חד"ש):> אם הוא ער לטענות שהושמעו שיגיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ושאלה אותו תוך – – – <דב חנין (חד"ש):> יש טענות כלפי "מונסנטו", שיגיד אם הוא ער, אם הוא לא ער. יכול להיות שהוא לא ער, אני לא בא בטענות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – אולי לבדוק מחדש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, הוא – שמעתי את השר אומר שיש כל הבדיקות הסטנדרטיות, שהוא יבדוק עוד הפעם את מה ששאלה אותו חברת הכנסת רוזין, אם יש דברים שנעלמו מעיניהם. כך הבנתי את תשובת השר. בבקשה, אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי, יש לו שתי שאילתות כאן – בבקשה, אדוני – הראשונה היא של יחיאל בר והשנייה של מיכל בירן. בבקשה, קודם כול, סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי ישיב על שאילתה דחופה מס' 208 מאת חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. הנושא: פטור ממס קנייה על מכונית למורי נהיגה. בבקשה, חבר הכנסת בר, אייכה? כן. <208. פטור ממס קנייה על מכוניות למורי נהיגה> <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני סגן השר, השאלה היא בנושא פטור ממס קנייה על מכוניות למורי נהיגה. כלי הרכב של מורי הנהיגה, כידוע לך, סגן השר, משמשים לצורכי הוראה. הם אינם מוכרים ככלי עבודה ראשי אף שהם בהחלט כלי עבודה ראשי, והם אינם זוכים לפטור ממס קנייה, כמו למשל נהגי המוניות, אף שכלי הרכב הזה הוא מקור הפרנסה העיקרי של המורים הללו והמורות הללו, ולפעמים מקור הפרנסה היחידי, כמו לנהגי המוניות בכלל. ועל כן רצוני לשאול: 1. מדוע למעשה אין שוויון בתנאים בין מורי הנהיגה לנהגי המוניות בנושא הזה? 2. מה בכוונתכם לעשות כדי להשוות את התנאים ולהקל על מורי הנהיגה? תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, המושג "מקור הפרנסה העיקרי", ניתן לייחד אותו למוביל לחם ולאינסטלטור ולכל מיני כאלה שהאוטו משמש ככלי פרנסתם, ולאן נגיע? אבל לא בזה עסקינן. תחילה אני רוצה להדגיש כי מס הקנייה על רכב נוסעים נועד להפנים את העלויות החיצוניות שמייצר השימוש ברכב: גודש, זיהום אוויר, תאונות, בלאי ותשתיות. לעומת מורה נהיגה, נהג מונית שהיא בגדר אמצעי תחבורה ציבורית – והגדרת החוק מתייחסת לתחבורה ציבורית – מסייע להקטנת הביקוש לרכב בבעלות, ובכך להקטנת הנסועה – נסביר את זה בפשטות, כלומר, סך הקילומטרים שניסעים ברכב הזה – והנזקים הנגרמים מכך לציבור. נהגי מוניות אינם פטורים ממס קנייה אלא משלמים אותו בשיעור מופחת, ובעת מכירת המונית לגורם שאינו נהג מונית, משלימים את הפרש המס למצב של מס קנייה מלא. כמו כן, מידיעה שלנו, רכב המשמש להוראת נהיגה נוסע פחות קילומטרים – אבל זה לא המרכיב המרכזי – ומאופיין בבלאי נמוך יותר בהשוואה למונית. והרי נהג הרכב להוראת נהיגה מקבל בעת מכירת הרכב את שווי השוק של הרכב עצמו, כמובן לאחר השימוש בו, הכולל גם מסים, ובכך מקבל החזר על חלק ממס הקנייה דרך מנגנוני השוק. אני מקווה שהבהרתי את העניין לשביעות רצונו של חבר הכנסת חיליק בר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שאלה נוספת, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה לא ממש ענית על שאלתי השנייה, זאת אומרת, אתה אומר שבעצם אין בכוונתכם לעשות שום דבר להשוואה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בוודאי. אין בכוונתנו לשנות את המצב. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז אני רוצה לשאול אותך, אם באמת ההבדל הוא שהם רק משלמים מס מופחת, והרי אתה לא יכול להכחיש שמורי הנהיגה עושים קילומטרז' אדיר, כי כל היום בעצם הרכב נמצא על הכביש, כך שלגבי הקילומטרז' – אז אולי הם לא עושים נסיעות לאילת, אבל עדיין זה רכב שנמצא כל היום על הכביש, ויש לו בלאי; מנסים לנהוג בו אנשים לא מנוסים, ועל כן הבלאי הוא בוודאי יותר גדול. על כן, למה, מהסיבות הללו – ובכל זאת, גם אם מוביל לחם זה מקור הפרנסה העיקרי שלו – אני מכיר לא מעט מורי נהיגה שזה מקור הפרנסה היחידי שלהם, הרעיה או בן-הזוג לא עובדים. ואם ארגון מורי הנהיגה, ארגון של אלפי מורי נהיגה חושב שזה צורך אמיתי שיכול להועיל בפרנסתם, והם מוכנים אחר כך להשלים את המס, למה שבעצם לא תגיד, לטוב ולרע: אני משווה את התנאים של מורי הנהיגה לתנאים של נהגי המונית, ובזה נעשה אתם חסד גדול וגם צדק. רובם, אגב, לא אנשים עשירים מדי, כמו שאתה יודע. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לפני שאתה עונה, אדוני, שאלה נוספת ביקש חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, הבנתי, וכפי שכולנו הבנו מתשובתך, שאתה לא חושב שצריך להוריד את מס הקנייה מכיוון שהם מקבלים את זה בחזרה, והם לא שונים מעוד ענפים שנמצאים במשק, ואין עניין מיוחד להוריד מהם את מס הקנייה. אז ראשית, מכיוון שהם מקבלים על הרכב שלהם אחרי שהם מוכרים אותו הרבה פחות מאשר על רכב רגיל שעל הכביש, ממילא ההחזר שלהם גם בנושא הזה הוא החזר יותר נמוך, זה הרי הולך ביחד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> דבר שני, אני כן חושב שחשוב שתדע שמורי הנהיגה – בדיונים שהיו פה בכנסת, כשאנחנו הלנו על כך שהמבחנים המעשיים הם מאוד יקרים, 400 שקל ויותר, יקרים מאוד, זה יוצא שמבחנים עולים כמעט כמו לימוד הנהיגה – הם טענו והם גם הסכימו להוריד את המחירים במידה שיפחיתו להם מסים, מכיוון שהם בסך הכול רואים את זה כדבר ציבורי שהם עושים. אז דע לך, אדוני סגן השר, זה לא רק מורי הנהיגה, זה האזרחים. אם אנחנו רוצים ללכת על הורדת מחירים בשוק לימוד הנהיגה, ובעיקר בנושא המבחנים המעשיים – אם נוריד, יש הבטחה מצדם גם להוריד את המחיר, וזה משלים ומחזק עוד יותר את השאילתה של חבר הכנסת חיליק בר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מכיר את השוק הזה היטב, ואני אומר לכם חד-משמעית שאין לנו כוונה להוריד את המסים, כי אין לזה סוף בעיני. הטרנזיט שמוביל את העובדים למפעל "טוטנאור" בבית-שמש הרבה הרבה יותר חשוב מהעניין הזה, אז בואו לא נשים את זה על כף המאזניים. יש ,00080 מורי נהיגה במדינת ישראל, ורק 400 רשומים. ואם אתה תיתן את זה לכל ה-80,000, יבואו וייתנו שניים וחצי שיעורים כדי להיכלל בעניין הזה. כך היה עם המוניות: אנשים קנו את המוניות לצורך נסיעה פרטית, ואז ההנחה שניתנת במס הקנייה היא לרכב לפי המספר הירוק. החוק היום במדינת ישראל נותן את הפטור ממס קנייה רק לרכב שמשמש כרכב ציבורי כהגדרתו בחוק, ואין לנו כוונה לשנות אותו, אדוני היושב-ראש. אני מאוד מקווה שאתם מבינים את זה, כי אם נתחיל עם זה, לאן נגיע? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני נשאר אתנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא הולך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שאנחנו נעבור – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אולי הוא רוצה להמשיך לענות על מורי הנהיגה עוד קצת, כי התשובה לא מספקת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> התשובה נהדרת, ואני מכיר את זה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז תן פטור רק למורשים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא. ומה? ואחר כך אני אלקח לבג"ץ על-ידי הלא-מורשים? כולם, אגב, מורשים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה אומר שרק 400 מתוך 80,000. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, 400 – 4,000 נמצאים בארגון, אבל יש 80,000. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> מה שאמרת בעצם זה שמכיוון שהמצב לא בסדר שם, אז הוא גם לא צריך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, לא, אם אני אפרוץ את זה – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם אני אפרוץ את זה – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – – אם זה מקור ההכנסה, אז הוא צריך להיות מסוגל להתקזז, בין שהוא מוביל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל אין בחוק – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> צריך לשנות את זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אין בחוק מושג כזה שהגדיר חבר הכנסת חיליק בר, "מקור הפרנסה", כי מקור הפרנסה מקיף עשרות-אלפי כלי רכב במדינת ישראל, אז לאן נגיע? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> נגיע. אתה צריך לדאוג לזה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא. מורה נהיגה זה לא כמוני, שיש לי רכב שאני נוסע אתו לעבודה שלי. זו העבודה שלהם. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> זה מקור הפרנסה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה מקור הפרנסה שלהם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מכיוון שזה חלק מהמיסוי במדינת ישראל, אין לנו שום כוונה לשנות את זה; אנחנו לא חושבים שצריך לשנות את זה; זה לא סקטור שצריך לשנות לו את זה. יש לי סקטורים הרבה הרבה יותר דחופים, אם אני צריך לעשות את זה. זה לא נמצא כרגע על שולחננו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם יש הסכמה כזאת, אדוני סגן השר, בין חברי הכנסת בר ופייגלין, שיתכבדו להגיש תיקון חקיקה ושינסו להעביר את זה. אולי רוב חברי הכנסת מסכימים לזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מציע לכם לא לעשות את זה, אבל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה לגבי נהגי מונית? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לְמה? לנהג מונית? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה ההבדל? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז אני מסביר עוד הפעם: החוק מחייב אותנו לתת את זה לרכב ציבורי להסעת נוסעים כהגדרתו בחוק. הרכב המשמש את מורי הנהיגה הוא לא רכב להסעת נוסעים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מי לומד נהיגה? בני-נוער בעיקר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה זה רלוונטי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מאוד שמח על הרב-שיח הזה, אבל אנחנו מיצינו את הנושא עד כה. לפני שנעבור לשאילתה השלישית והאחרונה להיום, אני מודיע שחבר הכנסת משולם נהרי היה אמור לשאול את שר התחבורה ישראל כץ שאילתה דחופה בנושא חשוב לגבי התחייבות כלשהי של המשרד, שלפחות על-פי טענתו טרם בוצעה. הוא הודיע למזכירות – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה השאילתה, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> של משולם נהרי? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> "התחייבות משרדך מ-7 בינואר 2014 להתקין רמזור בצומת בית-חלקיה בתוך שישה חודשים", ושישה חודשים חלפו, וכן הלאה. הודיע למזכירות הכנסת השר ישראל כץ שהוא נמצא בישיבה שקשורה לתחבורה ביהודה ושומרון – אגב, נושא שכולנו לצערי עוסקים בו בימים האחרונים – ומצאתי לנכון, בהסכמתו של חבר הכנסת נהרי, להעביר את התשובה לשבוע הבא. בעזרת השם, ביום רביעי הבא ישיב שר התחבורה לחבר הכנסת משולם נהרי על השאילתה הזאת. הווי אומר שאנחנו, עם סיום תשובתו של סגן השר לשאילתה האחרונה להיום, נעבור לחקיקה. לכן המזכירות כבר תצלצל ותזמין את חברי הכנסת. ולאלה, חברי הכנסת ועוזריהם הנאמנים ששומעים אותי כרגע בחדריהם, בעוד חצי שעה יהיה אתנו אורח חשוב ביציע, יושב-ראש הפרלמנט של סלובקיה שנמצא כאן בביקור רשמי. אני מאוד אשמח אם יכבדו את נוכחותו כאן במליאה בנוכחות שלנו כאן, על הספסלים של חברי הכנסת. בבקשה, אני מזמין את חברת הכנסת מיכל בירן לשאילתה דחופה למשרד האוצר בנושא: ניגוד עניינים באוצר בנושא מניית הזהב ב"צים". בבקשה, גברתי. <211. ניגוד עניינים באוצר בנושא מניית הזהב ב"צים"> <מיכל בירן (העבודה):> סגן שר האוצר מיקי לוי, מנכ"לית משרדך יעל אנדורן הייתה חלק מהצוות שגיבש את הסדר החוב של "צים" ב-2009 וכן שימשה כדירקטורית ב"בזן". היא נבחרה לטפל בהעברת מניית הזהב ב"צים" במסגרת הסדר החוב המתגבש. ברצוני לשאול: מדוע נבחרה יעל אנדורן למרות ניגוד העניינים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת בירן. אדוני סגן שר האוצר, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתנצל, אני מבקש את רשותך, בראשית דברי – אתמול ביקרתי בביתו של אחד החטופים. אני מניח שיחד עם כל באי הבית הזה, בעצם רוב באי הבית הזה, אנחנו נושאים תפילה לשובם במהרה בשלום. <קריאה:> רוב חברי הבית. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תיקנתי את עצמי: רוב חברי הבית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כל. <דב חנין (חד"ש):> כולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רוב חברי הבית, לצערנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כל? זה כנראה לא בא לידי ביטוי בימים האחרונים. כמו שאומר היושב-ראש: רוב חברי הבית. הייתי שמח – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אף אחד בבית הזה לא מעוניין באלימות, לא מעוניין במות החטופים, לא מעוניין – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, מיצינו את הנושא. <באסל גטאס (בל"ד):> אל תסית יותר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מיצינו את הנושא. אני חושב שמספיק ביישנו את הבית הזה אתמול, לפחות חלק מהחברים. מיצינו את הנושא. אני מציע שנהיה אופטימיים ונגיד שהרוב המכריע של חברי הבית מתפלל לשובם של הבנים, בלי כל קשר לדעות פוליטיות, מוצא, דת ושאר הדברים. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אמן. חברת הכנסת בירן, בהסדר ניגוד העניינים – לכל פקיד בכיר, כולל אותנו, יש הסדר של ניגוד עניינים; אני חתום עליו לאור מקום העבודה הקודם שלי – שנערך למנכ"לית משרד האוצר, נקבע כי לנוכח כהונתה כדירקטורית חיצונית ב"בזן" לפני תחילת כהונתה בתפקיד מנכ"לית המשרד, היא תהיה מנועה מלטפל בנושאים הנוגעים לחברות שבשליטת "החברה לישראל", שהיא בעלת השליטה ב"בזן", וזאת למשך תקופה שנקבעה בהסדר. התקופה האמורה הסתיימה לפני שמונה חודשים, מה לעשות. מאחר שבטיפול בסוגיית הסדר החוב של "צים" מעורבים אגפים שונים והיא צריכה לתכלל אותם – אגפים שונים במשרד האוצר – ובהיעדר מניעה חוקית כלשהי לפי ההסדר האמור, שעבר לבחינה משפטית, מרכזת מנכ"לית האוצר את הטיפול בסוגיה לקראת הבאתה להחלטת שר האוצר. עוד לא התקבלה החלטה, עוד לא הובאה לפני שר האוצר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת בירן, ולאחר מכן שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. <מיכל בירן (העבודה):> מה לדעתך יהיו ההשפעות ארוכות-הטווח על החברה הישראלית של העובדה שמסתמן שזו משימה קשה למצוא במשרד האוצר בכיר שיכול לתכלל עניינים שכאלו שאינו נמצא בניגוד עניינים עם משפחת עופר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הסיפור של – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, רגע, רגע, שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מיכל בירן, את יכולה לשבת, תכף נשמע את התשובה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, סוגיית מניית הזהב היא סוגיה בעלת חשיבות מאוד גדולה, גם חברתית, גם ציבורית, גם ענייני עובדים וגם עניינים ואינטרסים של החברה הישראלית. אני מבין מתשובתו של אדוני ששר האוצר עדיין לא גיבש את עמדתו, אבל אני רוצה לעדכן את אדוני שככל שאני יודע, משרד התחבורה כן גיבש עמדה: משרד התחבורה סירב לבקשה לאפשר את הוויתור על מניית הזהב בחברת "צים" וטען כי מדובר בתספורת לכל דבר ועניין. הוא המליץ לדחות את הבקשה של "צים" לביטול מניית הזהב של המדינה בחברה. הטענה של "צים" הייתה שהסדר החוב מול הנושים תלוי בוויתור על המניה. אבל במכתב שנשלח לפרקליטות טוענת היועצת המשפטית של משרד התחבורה, עורכת-הדין סיגלית ברקאי, כי הנושים בכלל לא דורשים שמניית הזהב תבוטל. אם אלה הם פני הדברים, אז לא הנושים אלא "החברה לישראל" עצמה היא שדורשת את ביטול מניית הזהב כתנאי בסיסי לאישור הסדר החוב שלה והזרמת 200 מיליון דולר מצדה, וכתוצאה מההזרמה הזו, כמו שאדוני יודע, "החברה לישראל" צפויה לקבל 32% מהון המניות. שאלתי היא: האם אתם במשרד האוצר ערים לעמדת משרד התחבורה והאם אתם מביאים אותה בחשבון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כבוד סגן השר, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני, ברשותך, אתחיל מחבר הכנסת חנין, כי זה יותר טרי. כן, אנחנו ערים, וכלל המספרים והנושאים שהבאת כאן מדויקים להפליא. אני, לכלל האלמנטים הייתי מוסיף את הצורך הביטחוני של השמירה. הוא היה חסר בקריטריונים שהבאת. כל מה שאמרת יובא לשולחנו של שר האוצר. לא התקבלה החלטה, וכאשר תתקבל החלטה, אני מניח שהיא תובא לידיעת הבית הזה, לידיעת כלל הציבור. אני יכול להבטיח לך ששר האוצר נוהג בעניין הזה בזהירות יתר לאור הקריטריונים שפה הדגשת, כי הדברים קשורים גם בביטחון מדינת ישראל בשעת משבר. חברת הכנסת בירן, נכון שיש אפשרות למנות מישהו אחר, אבל מכיוון שאין שום מניעה משפטית ומכיוון שאנחנו נמצאים – – – <מיכל בירן (העבודה):> אתית, ציבורית? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין שום בעיה, כי גם כשאני אגמור את התקופה שאני לא יכול לעסוק בנושאים מסוימים – – – <מיכל בירן (העבודה):> תעבוד אצל האחים עופר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, זה לא אמרתי. נראה שלא. אבל כרגע אין שום מניעה חוקית, ומכיוון שהיא נושאת בתפקיד מנכ"לית משרד האוצר מצאנו צורך להטיל עליה את המשימה. אין לנו עם זה שום בעיה, מה עוד שזה יובא לא להחלטתה אלא להחלטה סופית של שר האוצר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. מיצינו את השאילתות הדחופות להיום. כפי שאמרתי, השאילתה של חברנו חבר הכנסת משולם נהרי תעלה בשבוע הבא, בעזרת השם, ושר התחבורה ישראל כץ ישיב לו. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הגנה מפני עיקול ושעבוד תשלומים לחיילים בשירות סדיר), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2149/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים כץ) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות חוק בקריאה טרומית. הראשונה שבהן היא הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הגנה מפני עיקול ושעבוד תשלומים לחיילים בשירות סדיר), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת חיים כץ. הנמקה מן המקום. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שומעים אותך גם בלי מיקרופון. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אה, טוב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול קטן, ועוד הפעם, אנחנו ניזונים מהחיים. במערכת שלנו, משפחות נזקקות שמקבלות הבטחת הכנסה, אי-אפשר לעקל את הבטחת ההכנסה שלהן. ואז מתברר שחיילים שמקבלים תוספת משפחה למחיית קיום, והכספים הולכים לחשבון הבנק של הוריהם, אם החשבונות מוגבלים, מעקלים להם את הבטחת הקיום הזאת. הצעת החוק באה להשוות אזרח לחייל. חייל שיקבל את הבטחת ההכנסה או תוספת המשפחה, הכסף הזה לא יהיה ניתן לעיקול. היעד שהוא הופנה אליו הוא מחיית קיום מינימלית, והכסף יגיע ליעדו. אני מקווה שחברי הכנסת יאשרו את הצעת החוק ואנחנו נקדם אותה ונגמור אותה במושב זה, ואנשים יקבלו את מה שמגיע להם, שלצערי הם צריכים לקבל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למציע, חבר הכנסת חיים כץ. סגן שר הביטחון אמור להשיב בשם הממשלה. חבר הכנסת דנון – איננו. אז אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הגנה מפני עיקול ושעבוד תשלומים לחיילים בשירות סדיר), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת חיים כץ, בקריאה טרומית. מי בעד, מי נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הגנה מפני עיקול ושעבוד תשלומים לחיילים בשירות סדיר), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להלן התוצאות, חברי הכנסת: 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת – – – <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> עבודה ורווחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, תועבר לוועדת הכנסת – – – <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אף אחד לא מבקש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אף אחד לא מבקש חוץ וביטחון. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אני מטפל בנושאים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המלצת הלשכה המשפטית – ועדת חוץ וביטחון, זה מה שרשום לי. אז ועדת הכנסת תכריע בנדון. <משה גפני (יהדות התורה):> לא צריך. הלשכה המשפטית אומרת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – שכנעת אותי, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת כץ לא היה מצליח, אבל אתה שכנעת אותי, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת החוק של חבר הכנסת חיים כץ תוכן לקריאה ראשונה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן בעת רכיבה על אופניים חשמליים או על קורקינט חשמלי), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1607/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן בעת רכיבה על אופניים חשמליים או על קורקינט חשמלי), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת עמרם מצנע וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, אני מזמין את חבר הכנסת מצנע לעלות לדוכן ולהציג את הצעת החוק. המשיב אמור להיות שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. <עמרם מצנע (התנועה):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק עוסקת באופניים החשמליים ובקורקינטים החשמליים. תחום זה שפרץ לחיינו ונמצא היום ברוב הערים הגדולות מציב הרבה מאוד בעיות בטיחות, בין שהם נוסעים על המדרכות וכתוצאה מכך פוגעים בהולכי רגל ובין שהם נוסעים על הכבישים ונפגעים על-ידי מכוניות. אני יודע שמשרד התחבורה עוסק בשאלה הזו ומתכנן להוציא תקנות מתאימות. אני מצאתי לנכון לתקן תיקון קטן בחוק, שיחייב בעיקר בגירים, כי נוער וילדים החוק מחייב גם היום לחבוש קסדת מגן, אף שהוא לא נאכף כפי שצריך. בגירים משוחררים מזה ועליהם חלה חובת חבישת קסדה רק מחוץ לאזורים הבנויים, ועל כן הצעת החוק באה לתקן את הדבר הזה. סיכמתי עם משרד התחבורה, וכך עלה גם בוועדת שרים, שהממשלה תומכת, אמורה לתמוך, בקריאה הטרומית, ואני אמתין לתקנות שהם יוציאו לאחר מכן ובהתאם לכך נתקדם עם החוק. אבל מאחר שנתת לי זמן, אני רוצה לנצל עוד דקה, דקה וחצי. היום זה גם יום ההעסקה הישירה בכנסת, ורבות מהוועדות, גם הוועדה שאני עומד בראשה, ועדת החינוך, התרבות והספורט, עסקה הבוקר בדיון ארוך ומאוד משמעותי בתחום ההעסקה הישירה במערכת החינוך. אם הנושא של ההעסקה הישירה הוא בעייתי מאוד ומקיף את כל משרדי הממשלה, בעיקר בהיבט של זכויות עובדים, במציאות שבה עובדים מאותו סוג, מה שנקרא "כתף אל כתף", עובדים בתנאים שונים, הרי שהפרטת חלק משירותי החינוך במערכת החינוך, העסקת עובדי קבלן או עובדי מתווכים – חברות תיווך למיניהן – במערכת החינוך היא הרסנית מכל היבט ומכל כיוון שלא מסתכלים עליו. מעבר לבעיית ההעסקה, כבוד המועסק, כבוד המורה, יש פה פגיעה בליבת החינוך, שכן מורים רבים מדירים את רגליהם ממערכת החינוך, וחלקם גמרו בהצטיינות את המכללות להוראה, בגלל הקושי להיכנס לעבודה בתקן ולקבל מעמד של מורה מן המניין, גם אם הקביעות היא לאחר כמה שנים. שמענו היום עדויות רבות מאוד על כך שאנשים עוזבים את מקצוע ההוראה או לא נכנסים בכלל אחרי שהם מסיימים לימודים, גם במסלולים של מצטיינים, כתוצאה מזה. יש הרבה שניתן לעשות ברמה של המשרדים, אבל נדמה לי שהבעיה היא מדיניות ממשלתית. כלומר, כאשר משרד האוצר והחשבות כופים על משרד החינוך להוציא למכרזים שירותי חינוך, התוצאות הן הרסניות, שכן מי שהוא המעסיק הישיר – שזו החברה הקבלנית, שמטרותיה בדרך כלל הן למקסם רווחים – הוא איננו אותו מי שמעסיק את המורה או את המדריך בתחום התוכני הפדגוגי, וכתוצאה מכך כמובן כל המערכת הזו מקבלת עיוות בלתי רגיל. אני מניח שהנושא הזה יעלה בהזדמנויות שונות גם כאן בכנסת. אני יודע שיש חוק שחתומים עליו הרבה מאוד חברי כנסת. אני מקווה שאפשר יהיה לקדם אותו, וגם אנחנו בוועדת החינוך עם משרד החינוך. דרך אגב, משרד החינוך מאוד פתוח כדי להתמודד עם הבעיות האלה, אלא שבעיות תקציביות ונהלים של החשבות הכללית די מפריעים בדרך להתגבר על המכשולים האלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גם ארגוני המורים. <עמרם מצנע (התנועה):> גם מארגוני המורים, ודאי, ודאי, כך שיש פה בעיות לא פשוטות, אבל כולם מסכימים שהתוצאה היא גרועה. זה תפקידה של הממשלה ושלנו – לעזור בעניין הזה לממשלה, איך להתמודד כך שליבת העניין, המטרה שלשמה אנחנו פועלים, אם זו מערכת החינוך או מערכת הרווחה, תפעל יותר נכון ויותר טוב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע. אני לא מזהה כאן את השר ישראל כץ, שר התחבורה, ולכן אין תשובת הממשלה. רשום לי, למען הסר ספק, שאכן, כפי שהודיע חבר הכנסת עמרם מצנע, החוק הוא בתמיכת הממשלה, בהתחשב בהתניות שזה עתה קיבלת על עצמך. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן בעת רכיבה על אופניים חשמליים או על קורקינט חשמלי), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת מצנע וקבוצת חברי כנסת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן בעת רכיבה על אופניים חשמליים או על קורקינט חשמלי), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנתה לקריאה הראשונה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום ומתן אפשרות תשלום מראש), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2373/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום ומתן אפשרות תשלום מראש), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת כבל – בבקשה, אדוני. תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת צור תמך בהצעת החוק הקודמת. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, רשמנו בפרוטוקול. התכוון לתמוך, אני – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, ברשותכם, קודם כול, חבר הכנסת חיים כץ, אני מתנצל שלא הספקתי – לא ביקשתי, אתה יכול לדבר אתו מה שאתה רוצה, אתם גם באותו גובה ואתם מדברים האחד עם השני בעיניים. מה שאני רק מנסה לומר לך שאני מצטער – – – <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אתה ממרומי 1.90 מטר, אתה מסתלבט עלינו. <איתן כבל (העבודה):> – – – אני מצטער שלא הספקתי לממש את הזכות להצביע עבור הצעת החוק שאתה הבאת, שדחפתי כל הזמן שתביא אותה לכדי מימוש. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> ראית שרצו עוד הפעם להעביר אותה לחוץ וביטחון? <איתן כבל (העבודה):> שמעתי. אני סומך עליך. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, סגן שר האוצר, אני מדבר כאן על הצעת חוק איסור התניית עסקה באופן התשלום ומתן אפשרות תשלום מראש. אני רוצה להסביר בדיוק: לא סתם אני פונה אליך, אדוני סגן השר, זו לא הצעת חוק שאני אספר עליה לילדי; כותרות העיתונים מחר בבוקר לא תתמלאנה בעמוד הראשון על החוק, אבל יש הצעות חוק שלעתים אתה אומר לעצמך, אדוני סגן השר – ואני מתנצל, אני יודע שאתה אולי לא בתחושה נוחה מולי בעניין הזה, אבל הצעת החוק הזאת, כדי שתבין על מה היא מדברת ואיך שוב מתעמרים באלה שהכי הכי לא יכולים – פנו אלי, כמו שאני מניח אל לא מעט חברי כנסת שמקבלים פניות ציבור, אנשים שבצר להם אין להם חשבון בנק. אין להם כרטיס אשראי, אין להם אפשרות לתת צ'קים. אין רבים כאלה, אבל יש שמכל מיני סיבות לא מצליחים לפתוח חשבון. באים ואומרים לי: תשמע, יש מקומות כמו התחברות ללוויין, התחברות לכבלים, לא יותר מדי מקומות, שאם אתה רוצה להתחבר אליהם, אתה חייב, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אתה חייב חשבון בנק. ואומרים: במה חטאנו? לא מספיק מה שיש לנו, אנחנו גם צריכים למצוא את עצמנו עכשיו מנודים? <ניצן הורוביץ (מרצ):> קיבלתי פנייה כזאת – מ"הוט". <איתן כבל (העבודה):> אני אומר, כל הזמן מקבלים. באתי, הנחתי את הצעת החוק שמדברת, אדוני היושב-ראש, ברחל בתך הקטנה, לאפשר לאותם אנשים להתחבר; ויותר מכך, ייאמר לזכותו של השר נפתלי בנט, ישבתי עם מנכ"ל משרדו ובנינו מודל שמדבר על כך שיהיה אפשר לבצע pre-paid, זאת אומרת, יש מקומות כאלה שזה כבר נעשה בהם. ישבנו עם משרד התקשורת וקיבלנו את האוקיי שלו, שני השרים שזה נוגע אליהם יותר מכול, כי בסופו של עניין, אדוני סגן השר, בכמה גופים מדובר? לחברת החשמל ממילא אתה יכול לשלם גם במזומן. עמר, ברשותך, אני חייב. גם ככה, כשהוא מקשיב לי, זה קשה, אבל כשאתה מפריע לו? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עכשיו אני רוצה לומר – – – <איתן כבל (העבודה):> בסדר. <עמר בר-לב (העבודה):> איתן, אני עוזר לך. אני לא אגיד לך מה הוא אמר לי באוזן. <איתן כבל (העבודה):> סתם. מה שאני מנסה לומר לך, אדוני סגן השר, באמת התשובה שקיבלתי – הרי גם שר הכלכלה וגם שר התקשורת אומרים: אנחנו לא מבינים על מה יש התנגדות. אמרו לי: לא, לא, לא, יש ועדת לוקר. ועדת לוקר החליטה שאין יותר כסף מזומן, כדי להילחם בתופעת ההלבנה; להילחם בתופעת ההלבנה, ויש מעבר עכשיו שהכסף יבוטל. איפה מתחילים אם הכסף יבוטל? אצל אלה שאין להם. זאת אומרת, מר או גברת שגרים באיזה מקום ילכו עכשיו להלבין את כספם שאין להם, ירכשו מ"הוט" או מ-yes עשרות אלפי התחברויות. אני מתנצל בפניך, אדוני סגן השר, שוב אני חוזר, אני מרגיש לא נוח שאני צריך לפנות אליך בעניין הזה, אבל יכול שלהיות שהמלחמה – אתה זוכר, הבלתי-משוחדים? – הנה, הבלתי-משוחדים במשרד האוצר יוצאים על סוסיהם להילחם בתופעה שהולכת ופורצת: הלבנת הון אצל אלה שרוצים להתחבר לכבלים או ללוויין ואין להם חשבון בנק. השר פרי, לכן מה שאני מבקש ממך – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אני שומע, בשקט. <איתן כבל (העבודה):> אני יודע. אני יודע. אני מתחשב באלה שהגיל שלהם מתקדם, אז אני מרים את קולי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אני מודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קודם הוא ירד על אלה שיש להם גובה מסוים, עכשיו על אלה שעברו גיל מסוים. <עמר בר-לב (העבודה):> איתן, זה מהיְריות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני פשוט שואל את חברי הכנסת איפה החוקים נגד האפליה בבניין הזה. <עמר בר-לב (העבודה):> איתן, מהיריות אנחנו לא שומעים. <איתן כבל (העבודה):> ספר לי על זה. אני עצמי – הם לא מבינים, גם אני עצמי לא שומע, זו האמת, מה אני אעשה. לגופו של עניין, מה שאני אומר לך, אדוני סגן השר, שגם בחוק הזה, דרך אגב, יש הגבלה עד כמה מותר לשלם, וגם היום בכללים שקבעתם. תראה, היום לא מצביעים ואין תשובת שר, ואני ביקשתי ברחל בתך הקטנה, גם לאחר התייעצות עם השר נפתלי בנט, שבאמת במקרה הזה אמר לי: איתן, תוציא אותי מזה. לא נוח לו לבוא ולעמוד כאן ולתת הסבר, כשהוא לא יודע להסביר אותו. מה אני מבקש, ברשותך? שהאיש שאמר בוועדת השרים: חברים, לא יקום ולא יהיה, תתפשט פה תופעה מטורפת של הלבנת הון דרך הגופים האלה – בואו נעצור את זה. תן לי את הזכות הזאת כדי שאולי, כמו שאני באמת ברוב המקרים משתדל להגיע לכאן רק לאחר שבאתי בדברים עם הגורמים – וזה מה שעשיתי, דרך אגב. עברתי משרד משרד, שר, מנכ"ל. באמת פיצחנו ופירקנו את החוק הזה, והחוק הזה מובא על דעתם. אז בבקשה, תעזור לי בעניין הזה. בבקשה. כי זה באמת חוק שהוא הכי הכי הכי. אדוני היושב-ראש ירשה לי לומר משהו לסיום, על נושא דבריה של חנין זועבי אתמול? מותר לי במסגרת הזאת, ואדוני יעלים עין, או אוזן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא צנזור. <איתן כבל (העבודה):> אוקיי. אז אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר בכל זאת משפט. חברת הכנסת חנין זועבי לא נמצאת כאן היום. אני אפילו, את האמת, מרגיש שלא בנוח בכלל שאני צריך להתייחס לדברים שלה. אבל אני אומר גם לחברי, ובאמת חברי, מהמפלגות הערביות – ואינני עושה השלכות, השוואות, כל אחד יש לו דעותיו ועמדותיו. אבל אני אומר לגברת חנין זועבי, שהיא סחטה את הלימון של הדמוקרטיה עד הסוף. גם לאדם כמוני, שלא מפסיק להילחם וימשיך להילחם, אני חוזר ואומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה באמת – באחת מכותרות העיתונים היה כתוב: הגעת לנו עד פה. אז באמת היא הגיעה עד פה, ולא נוח לי בכלל לעמוד כאן, אפילו להעלות את העניין הזה, כי האבסורד הגדול הוא שזה בדיוק מה שהיא רוצה שנעשה, שלא נפסיק לדבר ולעסוק בה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל, שהציג הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום ומתן אפשרות תשלום מראש), התשע"ד–2014. תשובה והצבעה כאמור במועד אחר. אבקש מכל חברי הכנסת לשבת. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של סלובקיה פאבול פאשקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו מתכבדים לארח כאן את עמיתנו וידידנו יושב-ראש הפרלמנט של סלובקיה מר פאבול פאשקה, ועמו משלחת מכובדת הכוללת שרה וחברי פרלמנט. (מחיאות כפיים) אדוני יושב-ראש הפרלמנט, ברוך הבא לירושלים, Welcome, וברוך הבא שנית לכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלית. אני שמח לארח אותך, אדוני יושב-ראש הפרלמנט, ואני מודה על ההזדמנות שניתנה לנו לקיים מפגש לבבי וענייני, שבו באו לידי ביטוי הקשרים המתהדקים והולכים בין סלובקיה למדינת ישראל. לעם היהודי קשר רב-שנים עם סלובקיה; בה פרח ושגשג יישוב יהודי במשך מאות שנים. עד לשואה האיומה חיה בסלובקיה קהילה יהודית עשירה, שתרמה תרומה עשירה לאוצרות הרוח והתרבות של העם היהודי. לצערנו הרב, האנטישמיות בסלובקיה רווחה זמן רב לפני שסלובקיה הפכה למדינה עצמאית, אך היא התעצמה בשנות מלחמת העולם השנייה. במהלך מלחמת העולם השנייה היהודים תושבי סלובקיה נפלו קורבן למזימות ההשמדה, והקהילה היהודית המפוארת של סלובקיה נמחקה כמעט כליל מעל פני האדמה. לא נשכח כמובן גם את חסידי אומות העולם, שהגנו גם ברגעים הקשים על יהודים נרדפים, ואת הלוחמים שנלחמו כתף אל כתף עם הפרטיזנים היהודים והצנחנים יוצאי סלובקיה ובני היישוב היהודי בארץ – חביבה רייך, צבי בן-יעקב, רפאל רייס, חיים חרמש ואבא ברדיצ'ב, במרד הגדול באוגוסט 1944. כיום הקהילה היהודית בסלובקיה מונה כ-3,000 יהודים, מרביתם גרים בעיר הבירה ברטיסלבה. בשנים האחרונות חלה התעוררות בקרב הדור הצעיר וחידוש התעניינות במורשת היהודית. מאידך, סלובקיה מתמודדת באופן כן עם עברה. נעשים מאמצים להנחיל את לקחי השואה גם לדור הצעיר, וסלובקיה הייתה בין הראשונות ששיתפה היסטוריונים ישראלים ויהודים בהכנת ספרי לימוד בנושא זה. מאז הפכה סלובקיה למדינה דמוקרטית ראתה בה ישראל בעלת-ברית וידידה. ישראל הכירה בסלובקיה מייד עם הכרזת עצמאותה ואף תמכה במועמדותה כחברה באו"ם. כיום מתקיימים קשרים הדוקים מאוד בין המדינות, קשרים תרבותיים, עסקיים ותיירותיים, ואני תקווה שהם ילכו ויתהדקו. אני תקווה כי ביקורך כאן בישראל ובכנסת יהדק עוד יותר את היחסים בין העמים ובין הפרלמנטים ויקדם את המאמצים לשיתוף פעולה בין המדינות. ברוך תהיה בבואך. Welcome to Israel, to Jerusalem and to the Knesset. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לאחר ברכה לבבית ליושב-ראש הפרלמנט הסלובקי, נמשיך עם מעשה החקיקה. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הבאת עצור בפני שופט בימים של שבת וחג), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2058/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יצחק כהן) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק כהן להציג לנו הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הבאת עצור בפני שופט בימים של שבת וחג), התשע"ד–2014. זה מוסכם עם המציע? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> איציק, תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על-פי ההסכמה בין המציע לקואליציה, תשובה והצבעה במועד אחר גם בהצעת חוק זו. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, א. אני רוצה לומר בתחילת דברי שחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הבאת עצור בפני שופט בימים של שבת וחג) הוא חוק ראוי – החוק המקורי, לפני התיקון שלי. הוא חוק ראוי, הוא חוק סוציאלי, הוא חוק מצוין. אלא מאי? בהצטברות הניסיון של למעלה מ-20 שנה מאז תוקן החוק, ובמסגרתו צומצמה תקופת המעצר, כשלמעט מקרים חריגים יובא עצור בפני שופט בתוך 24 שעות מרגע המעצר – לשמחתנו, אנחנו הולכים בפרספקטיבה אחורה 20 שנה כדי לומר שנצטבר הרבה ניסיון בנושא הזה. ככלל, התיקון הוכיח את עצמו, וקיימת ביקורת שיפוטית הדוקה בנושא הארכת מעצרים שתחילתם במשטרה והארכתם נתונה למערכת המשפטית, וזה חשוב וזה טוב. אלא מאי? כמדינה יהודית, ראוי להימנע מחילול שבת וחג שלא לצורך ושלא במידת הצורך. המציאות היא שלעתים שלא בכוונה, ולעתים אף שלא במודע, ענייני הארכות המעצרים כרוכים הלכה למעשה בחילול שבת וחג המוני, שלא לצורך ושלא במידת הצורך, כפי שציינתי, תוך פגיעה קשה בקדושת הימים האלה, מה גם שהדבר נעשה על-ידי גופים ממלכתיים ולעתים תוך פגיעה במצפונם, חופש דתם ואמונתם של עובדי הציבור ואפילו של העצורים. מכאן שראוי לתקן את מצב הדברים הקיים, בבחינת זה נהנה וזה אינו חסר. במיוחד לאור הניסיון, כפי שאמרתי, שהצטבר במשך 20 שנה. איש אינו חולק על הצורך לפקח על מעצרו של אדם ושלילת חירותו, בזה ודאי כולנו מסכימים, בין שהדבר נעשה לראשונה על-ידי גורמי המשטרה המוסמכים ובין שהדבר נעשה בביקורת שיפוטית מאוחרת יותר. המצב היום אינו תקין במובן זה שלמעשה, מלכתחילה הוא טומן בחובו חילול שבת וחילול יום שני של ראש השנה שחל בסמיכות זמנים לשבת. נכון שמדובר על מקרה שאינו חל מדי שנה. כמה פעמים ראש השנה צמוד יומיים לשבת קודש? מדי כמה שנים. דווקא הדבר הזה מחייב את תיקון החוק, שימנע חילול שבת שלא צורך. לפיכך, אדוני היושב-ראש, מוצע לבטל פסקה (2) בסעיף 29(ה) לחוק, והכלל הקבוע בפסקה (1) יחול בשינויים המחויבים גם במקרה של רצף בימי ראש השנה עם השבת. מה שקורה, החוק הוא מצוין. כולנו מסכימים שצריכה להיות בקרה שיפוטית, אבל מדי כמה שנים יוצא ששבת סמוכה לראש השנה ואז מתחולל כאן חילול שבת המוני. השופט מחלל שבת, המערכת סביבו, הסוהרים, מה לא. הקלדניות. מערכת שלמה מחללת שבת שלא לצורך. כולה – לדחות את זה בכמה שעות. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חבר הכנסת הרב יצחק לוי, ואני פשוט מחדש אותה. אני מאוד מקווה שנבוא בדברים עם משרד המשפטים – יריב, יושב-ראש הקואליציה – ונגיע לאיזה סיכום מוצלח בעניין הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2123/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מיכל בירן – הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין העובדים), התשע"ד–2014. הצעת החוק היא של חברות הכנסת מיכל בירן וגילה גמליאל. בבקשה, גברתי. <מיכל בירן (העבודה):> לכאורה, מדובר בעניין שהוא כמעט מובן מאליו. מה אומרת הצעת החוק של חברת הכנסת גילה גמליאל ושלי? היא בסך הכול – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – <מיכל בירן (העבודה):> צודק. שלום לכבוד היושב-ראש, חברי, כנסת נכבדה, תודה רבה לשר הרווחה מאיר כהן. האמת שאני תמיד שוכחת את זה. מור, מזכירת הסיעה שלנו, מקפידה להזכיר לי, ואני בכל זאת שוכחת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המלך שמוחל על כבודו, כבודו אינו מחול. <מיכל בירן (העבודה):> אני אתחיל מחדש. כבוד היושב-ראש, שלום, חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שלכאורה אמורה להיות מאוד פשוטה. כל מה שביקשנו, שלא יוכלו להופיע בחוזים של עובדים סעיפים שאוסרים עליהם לדבר עם עובדים אחרים באותה החברה על תנאי ההעסקה שלהם. למה זה מובן מאליו? הרי יש פה פגיעה ברורה גם בחופש הביטוי, גם בזכות ההתארגנות וגם – בואו נהיה כנים; אף מעסיק לא לקח בסופו של דבר את העובד שלו לבית-משפט ותבע אותו על זה שהוא דיבר בקפיטריה של החברה עם עובד אחר על תנאי ההעסקה שלו. אז מה הבעיה בכל זאת? הבעיה היא שעובד נורמטיבי כשכתוב לו משהו בחוזה, הוא לא מתחיל להתפלפל ולהגיד: רגע, אבל אם אני אדבר בכל זאת לא יתבעו אותי. עובד נורמטיבי כשכתוב לו משהו בחוזה, הוא מציית לו, ולסעיף הזה יש אלמנט של הרתעה והפחדה. הצעת החוק הזאת היא לא תקציבית, היא לא עולה למדינה ולו שקל. איך בכל זאת קרה שוועדת השרים – זה הגוף שמחליט מטעם הממשלה אם הם יתמכו או יתנגדו להצעת חוק – איך ייתכן שאף שאין לזה עלות תקציבית, וזה דבר כמעט אנושי וכמעט מתבקש, בכל זאת הייתה התנגדות? מסתבר שיש התנגדות אידיאולוגית מצד שר הכלכלה נפתלי בנט ואחרים היושבים שם לפגוע ולהקשות על המעסיקים. למה זה מקשה על המעסיקים? כן, כי כשהכול על השולחן, צריך לתת תשובות. אגב, זה לגיטימי לשלם לאדם אחד בחברה שלך סכום אחר מלאדם אחר כי הוא עושה את עבודתו יותר טוב, כי הוא מועיל יותר לחברה שלך. הכול בסדר, אבל מה הבעיה להגיד את זה? הרי אותם אנשים בדיוק הם תומכים נלהבים של השוק החופשי. אני בטוחה גם שרבים עברו בפקולטות ובבתי-הספר לכלכלה ברחבי הארץ ודיברו על תחרות משוכללת. חלק מהתנאים הבסיסיים של תחרות משוכללת הוא שהמידע יהיה פתוח ושקוף באופן סימטרי. כאן יש לנו מצב שהמידע לא שקוף באופן סימטרי, כי הרי ברור שהמעביד, המעסיק, יודע היטב כמה הוא משלם וכמה מקבל כל עובד. לעומת זאת, העובד חי בחשכה ולא יודע את זה. מה ההשלכות של הדבר הזה? ההשלכות המרכזיות הן על קבוצות עובדים מוחלשות, לדוגמה נשים. מסתבר שיש פחות נשים שנכנסות לבוס ואומרות: סליחה, אני חושבת שאני שווה יותר, שהעבודה שלי מצוינת, שאתה צריך אותי, ואני דורשת העלאה במשכורת. מסתמן אחרי שנים של התניות חברתיות שיש פחות נשים שמוכנות לעשות את זה. אבל כשנשים תדענה שאדם שיושב במשרד לצדן ועושה את אותה עבודה בדיוק מקבל 2,000 שקלים יותר מהן, אני מאמינה שיותר נשים במצב כזה כן ייגשו וכן ידרשו את מה שמגיע להן בדין – לא בצדקה, לא בצדק – בדין על עבודתן הטובה. מובן שגם קבוצות עובדים מוחלשות אחרות באוכלוסייה – בני מיעוטים, עובדים שנמצאים בעמדת מיקוח פחותה מול המעסיקים – כשהכול שקוף, היכולת שלהם להתמקח על תנאי ההעסקה שלהם תהיה גבוהה יותר. שוב, חשוב להגיד, אנשים אומרים – העובד על-פי הצעת החוק הזאת לא חייב להגיד. אם הוא יושב בקפיטריה ולא רוצה להגיד כמה הוא מרוויח, חלילה, לא נכנסים לפרטיותו. אבל אם הוא רוצה לספר כמה הוא מרוויח, לשאול את חברו לעבודה כמה הוא מרוויח, הזכות הזאת חייבת להיות שמורה לו. הרי ברור שכל התארגנות עובדים מתחילה מהשיחה הזאת במסדרון, בקפיטריה. אפילו המאבק המוצלח של העוזרים הפרלמנטריים בתקופתי כעוזרת פרלמנטרית, שסיים את המנהג הקלוקל של חברי הכנסת לפצל את משרות עוזריהם – אפילו אז זה התחיל בסופו של דבר משיחת מסדרון שמתחילה ברגע: כמה? איך זה הולך? למה אתם שלושה? כמה אתם מרוויחים? בסופו של דבר שיחות המסדרון האלה מובילות להתארגנות עובדים, מובילות לשיפור התנאים, והן אושיה מאושיות הדמוקרטיה. מנצלים פה לקונה. אומרים, הדבר הזה – קיבלתי כמה תשובות: תלכו לבית-משפט. אבל לשלוח את העובד הנורמטיבי שהוא לבד יתבע את המעסיק שלו – יופיע אחר כך לעולמי עולמים בחיפושים ב"גוגל" כעובד בעייתי. במקום לתקן את זה מהיסוד, לקחת דוגמה – נשיא ארצות-הברית ברק אובמה, אך לפני חודשיים, הוציא צו שאומר שממשלת ארצות-הברית לא תתקשר בהתקשרויות עם חברות שסעיפים כאלה שאוסרים על העובדים לדבר עם עובדים אחרים על תנאי ההעסקה שלהם מופיעים בחוזים שלהם. עם כל הכבוד, ארצות-הברית, שם השוק החופשי הוא משמעותי ועומד, סוגדים לו הרבה יותר מאשר כאן במדינת ישראל, והם מסוגלים לעשות את זה, ואצלנו עומדים כנגד הדבר הזה. אני חושבת שכל השרים שהצביעו נגד ההצעה הזאת חטאו לאזרחים שהם מייצגים. אתם לא לוביסטים של המעסיקים, אתם השליחים של אזרחי מדינת ישראל, שאת מרבית ימיהם מבלים בעבודה. אני שומעת סיפורים מזעזעים. סיפור באחת מחברות התקשורת: כשמחלקים את תלושי השכר עומד אחראי המשמרת ומוודא שהתלושים נכנסים לתיק ולא פותחים אותם במקום העבודה כדי שחלילה הם לא יהיו נושא לשיחה. התופעה הזאת הולכת ומתפשטת גם בהיי-טק, גם בתקשורת. אני חושבת שהצעת החוק הזאת יכולה לצמצם אותה באופן משמעותי, יכולה להיטיב עם קבוצות מוחלשות של עובדים – עם נשים, עם בני מיעוטים. אני מאוד סקרנית לראות איך יצביעו חברי הקואליציה: האם הם ילכו בעקבות צו מצפונם, או שמא יצביעו בעקבות המשמעת הקואליציונית? אני רק דבר אחד יכולה להבטיח: זה לא סופה של הצעת החוק הזאת, זה רק הצעד הראשון, ואנחנו נמשיך וננסה להעביר אותה שוב ושוב עד שהיא תעבור, כפי שמגיע על-פי הצדק והדין. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. ישיב השר אורי אריאל בשם שר הכלכלה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ד–2014 – מוצע לקבוע כי מעסיק לא יאסור על עובדיו בחוזה או בכל אמצעי אחר לחשוף מידע על תנאי עבודתם, לרבות שכרם, בפני עובדים אחרים באותו מקום עבודה, על מנת לאפשר לעובדים להבחין באפליה שמתקיימת במקום עבודתם בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. הרצון הוא לאפשר למעסיק לנהל את עסקיו לפי מיטב שיקוליו, תוך התחשבות בצורכי העסק ויחסי העבודה בין כלל העובדים בו. עמדת הממשלה היא שיש להתערב במערכת חוזית זו רק כאשר מתקיים כשל המצדיק התערבות זו. במקרה זה נראה כי פתיחת המידע של המעסיק בפני עובדיו עלולה ליצור כתוצר לוואי לחצים בלתי פוסקים על המעסיק, כשכל עובד יופיע ויטען על קיפוחו או על היעדר הערכה מספקת. הדבר יעיב על מערכת יחסי העבודה בעסק עצמו. יש לזכור כי מעסיק פרטי שונה ממעסיק ציבורי. מערכת השיקולים שלו שונה, מטבע הדברים. זו סביבה עסקית תחרותית שמכתיבה גם מערכת שיקולים שונה בניהול כוח-אדם. ההבדלים בתנאי ההעסקה של העובדים הם נגזרת של אותם שיקולים ואילוצים ולא של אפליה. יתרה מכך, סיטואציה שבה נחשף מידע כזה בין העובדים עשויה בהחלט לבלום תהליכים חיוביים של הערכת עובדים ותמרוצם; עשויה לגרום לחשש בקרב המעסיקים לתמרץ ולתגמל עובדים טובים ואיכותיים, בגלל חשש מלחצים בלתי פוסקים שיופנו אליהם מצד עובדים פחות טובים. הדבר יפגע בעיקר בעובדים הטובים והמצוינים שלא יקבלו הכרה ותגמול כספי על ביצועיהם, יגרום להם דמורליזציה ו"הקטנת ראש", ואף יביא לפגיעה ביכולת הקידום וההשתכרות של אותם עובדים, דבר שבהכרח יסב נזק לעסק עצמו, כך ששכרם של כולם יצא בהפסדם. עקרון חופש החוזים הנו עיקרון בסיסי במשפט האזרחי, והצעת החוק מתערבת ביכולת של הצדדים להסכם לעצב אותו כפי רצונם. נכון שמדובר ביחסי עבודה, אבל די לו למחוקק להכתיב את התנאים המינימליים בהסכם, כמו גובה השכר ומספר ימי החופשה והמחלה, ואין לאפשר למחוקק להכתיב את נוסח ההסכם בכללותו. לא ניתן לבטל או לצמצם למינימום את המרחב החוזי. כבר במצב המשפטי כיום, בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קיימים כמה הסדרים המאפשרים לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה לקבל מן המעסיקים מידע זמין באשר לתנאי השכר וההעסקה של העובדים בעסק – סעיפים 18 ו-18א לחוק – וכן הסדרים המאפשרים לנציבות להורות למעסיקים לקבל מידע כאמור ולטפל בתלונות המועלות, להגיש תביעות אזרחיות ולבקש מבית-המשפט לתת צו למעביד המורה לו לנקוט פעולות כלליות הנוגעות לכלל עובדיו או לדורשי עבודה או לקבוצה מתוך אלה לשם קיום חובה מחובותיו על-פי הוראה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה – סעיף 18ט לחוק. נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, אדוני השר. חברת הכנסת מיכל בירן – תודה. אנחנו עוברים להצבעה, אבקש מחברי הכנסת לשבת. נא להצביע. <מיכל בירן (העבודה):> אני יכולה? <היו"ר חמד עמאר:> נא להצביע. <מיכל בירן (העבודה):> סליחה, אני יכולה עוד להגיב? סליחה, חבר הכנסת עמאר? <היו"ר חמד עמאר:> – – – הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 18, נגד – 33, אין נמנעים. הצעת החוק לא התקבלה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר גישה ובטיחות בנתיבי תנועה ציבוריים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2249/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר גישה ובטיחות בנתיבי תנועה ציבוריים), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת תמר זנדברג ויריב לוין. תנמק את הצעת החוק חברת הכנסת תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חבר הכנסת יריב לוין, שותפי להצעת החוק, בסיכום לפני שניות ספורות עם השר שעומד לידך, סיכמנו: תשובה והצבעה במועד אחר, על מנת לבחון עם הדרג המקצועי במשרד. אני כבר אומרת בהתחלה, כי אפילו שותפי להצעת החוק – – – <היו"ר חמד עמאר:> תשובה והצבעה במועד אחר, חברי הכנסת. <תמר זנדברג (מרצ):> אם כך, אני אולי אנצל את הדקות שעומדות לרשותי כדי להצביע על החשיבות ועל הצורך בהצעת החוק הזאת. וכאמור, בסיכום עם שר הפנים, מכיוון שמדובר בהצעת חוק שנוגעת לחוק התכנון והבנייה, אנחנו נבוא בדברים עם הדרג המקצועי וננסה להגיע להסכמה משותפת. הצעת החוק הזו נולדה מתוך הכרה עם המציאות התכנונית הקיימת בישראל. כולם וכולן יודעים ויודעות שאנחנו בעיצומו של משבר דיור, חריף אפילו, ומשרד האוצר יודע על כך, מכין תוכניות על כך, מחויב לכך. יש גורם נסתר שעומד, לדעתי ולדעת אנשי מקצוע רבים, בבסיסו של משבר הדיור הזה, והוא קצת סמוי מן העין. לא מדובר בהיצע הדירות, ולא מדובר בצורך בהפשרת קרקעות נוספות לבנייה, לא מדובר בכל הגורמים האלה שהשיח הציבורי דן בהם. מדובר בגורם תכנוני – האופן שבו שכונות המגורים בישראל מתוכננות. שכונות המגורים בישראל, מקום המדינה ועד היום, וכולל מאות-אלפי יחידות דיור שמתוכננות בימים אלה במסגרת תוכנית דיור החירום של קבינט הדיור בראשות השר לפיד – שכונות המגורים האלה בנויות בצורה כזאת, וזה תמיד באותה צורה: מאתרים קרקע פנויה, וכאן בודקים של מי הבעלות, אם פרטית או מינהל מקרקעי ישראל, זה לא משנה כרגע; מתכננים עליה שכונת מגורים. שכונת המגורים הזאת בדרך כלל נמצאת בתחומה של רשות מוניציפלית כזו או אחרת, ואותה רשות מוניציפלית רוצה שהאוכלוסייה שתגור באותה שכונת מגורים תהיה אוכלוסייה מהמעמד הבינוני, זוגות צעירים, אוכלוסייה עם שני ילדים שהולכים לבית-ספר. ולכן צריכים מאפייני דיור מסוימים: דירת ארבעה חדרים, חמישה חדרים, עם מחסן, עם שתי חניות; כי לכולנו, לכל אוכלוסיית היעד, בני ובנות המעמד הבינוני, זוגות צעירים, משפחות צעירות, כמובן יהודיות, יש כמובן לפחות שני רכבים. ואותה שכונה מוקמת לה בתכנון – בדרך כלל זה מגדלים או בנייה מרקמית, סביב פארק שאמור להיות לרווחת הילדים שישחקו בו בערך שעתיים אחר-הצהריים. ומכיוון שלכל דירה יש שתי חניות עבור שתי המכוניות של אותה משפחה, צריך וחובה גם, אחרי שבנינו את הדירה ואחרי ששיווקנו לזוגות צעירים וכו' – מה צריך לעשות? כביש. חייבים לסלול מחלף, חייבים לצאת ולהיכנס מהשכונה, כי יש פקקים, אין דרכי כניסה ויציאה. ואז משרד התחבורה אומר: אוקיי, חייבים להיענות לצורך השעה, לסלול כביש, לסלול מחלף. ככה נולדה צורת הבנייה שנקראת "שכונת המגורים הישראלית", שהאדריכל פרופסור הלל שוקן קרא לה "בלון על חוט"; הבלון זה השכונה, לפי המאפיינים שתיארתי, החוט זה הכביש. בטוח במאה אחוז שהביקוש לנסיעות מהשכונה ואל השכונה עולה על רוחב הכביש ועל רוחב המחלף. זה בטוח, זה תמיד קורה, כי עוברות עוד משפחות ויש עוד ביקוש, וזה לא בר-קיימא, אי-אפשר לקיים שכונה על כביש כניסה ויציאה. עוד יותר בטוח שיהיו פקקים בכביש הזה, ויהיה זיהום אוויר, ועוד יותר, ועוד יותר, ובטוח שאותה שכונה תישאר לעד שכונה שמבוססת, שלא לומר תלויה באופן בלעדי, על רכב פרטי, וככה נולדות ונוצרות שכונות וערי שינה הידועות בשם "הפרבר הישראלי", שלא מאפשרות התבססות אמיתית על תחבורה מקיימת; שבתי-הספר בהן אינם במרחק הליכה מבתי המגורים; שמקומות העבודה מרוחקים, באיזה אזור תעשייה שחובה להגיע אליו ברכב פרטי, עם מקום חניה שמשולם על-ידי מקום העבודה גם שם, ואין בכך שום בעיה מכיוון שיש שני מקומות חניה לאותה דירת מגורים שכרגע תיארתי איך היא נראית. בקיצור, אדוני סגן שר האוצר – בכוונה אני פונה אליך, כי זה עומד בבסיס תוכנית הדיור שאתם כרגע מציעים – יש בעיה מרכזית בכך שתוכנית הדיור הנוכחית מתכננת לבנות עוד מאות-אלפי יחידות דיור כרגע, שהן עוד מאותו דבר: עוד שכונות פרבריות, תלויות ומבוססות רכב פרטי, ולכן כמעט בהכרח מחירי הדיור בתוכניות האלה לא עומדים לרדת, מכיוון שהתכנון מבוסס בדיוק על אותו – במילים אחרות: מה שהיה הוא שיהיה. פשוט להוסיף עוד מאותו דבר. בניגוד לזה, מה שצריך לעשות זה להתחיל את התכנון העירוני ממקום אחר לגמרי, ממקום שמסתכל איפה צריכים להיות מתוכננים המגורים ומה דרכי הגישה אליהם, למקומות העבודה, למוסדות הציבור וכו'. ועל הדבר הזה כמעט לא ניתנת היום, בתכנון הישראלי הנוכחי, מחשבה. השאלה היחידה שאנחנו שואלים את עצמנו היא אילו קרקעות להפשיר בשביל לבנות עוד ועוד דירות, אותו דבר. בניגוד לזה, מה שצריך היה לעשות זה להתחיל לבנות את שכונות המגורים או את המגורים במרכזי הערים, או אם אנחנו מוסיפים עוד ועוד יחידות דיור, בין שזה בפרויקטים של פינוי-בינוי, בין שזה בשכונות חדשות, ובין שזה – ורצוי מאוד – בפרויקטים של התחדשות עירונית, להתחיל מהתשתית. איך אפשר להגיע ממקום למקום? האם המגורים מבוססים על אפשרויות תנועה ברגל, באופניים, בתחבורה ציבורית, לפני שהן מאפשרות חניה, כביש ומחלף לרכב פרטי? ועל הצורך החיוני הזה, שהוא צורך חיוני חברתי, כלכלי, עבור פתרון משבר הדיור, באה לענות הצעת החוק הזאת, שנכתבה לבקשת חבר הכנסת יריב לוין ולבקשתי – אנחנו עומדים בראש השדולה לתחבורה בת-קיימא – על-ידי ארגון "אדם, טבע ודין". היא עושה דבר פשוט: יש היום – וכל מי שבקי בעולם התכנון יודע – תסקיר השפעה על הסביבה. כל תוכנית בנייה אמורה לכלול בתוכה תסקיר שכולל את ההשפעות הסביבתיות השונות שנובעות ועולות מתוכנית הבנייה הזאת. ההצעה שלנו באה לבקש תסקיר תחבורה מקיימת, כלומר שכחלק אינהרנטי ואינטגרלי של תוכנית הבנייה תצטרך להינתן התשובה על השאלה מה הן דרכי הגישה בתחבורה ציבורית, ברגל, באופניים, לתוספת המגורים שעולה מתוכנית הבנייה הזאת. במילים אחרות, כאשר אנחנו מוסיפים יחידות דיור צריכה, באופן אינטגרלי של התכנון למגורים, להישאל גם השאלה איך האנשים שעומדים לגור בדירות האלה יגיעו למקומות שהם צריכים – איך הם יגיעו לעבודה? איך הם יגיעו לבית-הספר? איך הם יצאו מהשכונה בשעות הפנאי שלהם? וכו' וכו'. העובדה שתסקיר כזה חסר היום בתהליך התכנון היא אחד הכשלים המרכזיים שבו, והיא הגורם המרכזי לכך שאנחנו ממשיכים לייצר ערי שינה פרבריות במקום מגורים עירוניים איכותיים. וזה מרכיב שעומד במוקד העובדה שמשבר הדיור לא ייפתר ומחירי הדיור לא ירדו אם אנחנו נמשיך לתכנן עוד מאותו דבר. אני רוצה לומר שהדבר הזה הוא קריטי במיוחד לאוכלוסיות מוחלשות, ואפילו לאוכלוסיות מיעוטים שמתבססות יותר מכול על תחבורה ציבורית, והן דווקא אלה שהשירות הזה נמנע מהן. בראשן – אוכלוסיות מוחלשות מפאת גיל, כמו למשל קשישים ונוער, ואוכלוסיות מוחלשות סוציו-אקונומית. אני רוצה לנצל את העובדה שחברי חברי הכנסת הערבים נמצאים כאן ולהזמין אתכם לסיור שאנחנו עורכים בקרוב בנושא תחבורה ציבורית במגזר הערבי, כי שם הבעיה אקוטית במיוחד, מפני שבמגזר הערבי יש ערים שהתכנון למגורים בהן הוא מצוין, הוא צפוף. יש בהן מרכז עיר שחי וקיים, אבל תחבורה ציבורית נעדרת מהן כמעט לחלוטין, וזה גורם שיכול היה לשנות באופן מרכזי גם את השירות לאוכלוסייה וגם את העירוניות של אותו יישוב. אני רוצה לסיים בכך שהשר האחראי, שהוא שר הפנים, מכיוון שמדובר בתיקון לחוק התכנון והבנייה, קיבל חוות דעת מהדרג המקצועי במשרדו שמבוססת על כך שהנושא הזה כבר קיים בהליך התכנון הקיים. כל מי שמכיר את מערכת התכנון הישראלית – ויש כאן הרבה כאלה – יודע שזה ממש לא המצב, ויש הרבה מאוד מה לעשות; למעשה, להפוך את פירמידת החשיבה התכנונית על פיה, להתחיל מהתכנון לתחבורה ונגישות, ורק אחר כך להגיע למגורים. ולכן אני שמחה על ההיענות של השר לבחון בעצמו שוב, יחד עם הדרג המקצועי, את הנושא. אנחנו נעשה את זה בשיתוף הארגון המציע, בשיתופנו, חבר הכנסת יריב לוין ואני, המציעים, ואני מקווה שנצליח להתכנס להצעה מוסכמת שתשפר משמעותית את התכנון בישראל. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1106/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה לנמק את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשע"ג–2013. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, ברשות היושב-ראש, אני רוצה לברך את אורחי, חבר הפרלמנט הגרמני סטפן ליביץ', שיושב כאן ביציע המכובדים. אני מברך אותו ואת החברים המתלווים אליו. אנחנו ננהל דיון. הוא חבר בסיעת השמאל Die Linke בפרלמנט הגרמני, ואנחנו בקשר גם עם הסיעה שנים רבות. ברוכים הבאים. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא לא הצעת חוק חדשה; היא מלווה את עבודת הכנסת מזה שנים. בכנסת השמונה-עשרה היא הונחה על שולחן הכנסת על-ידי ועל-ידי חבר הכנסת לשעבר זבולון אורלב. היא באה לעשות צדק בנושא כל כך חשוב – מרכיב הוצאות החינוך בתקציב כל משפחה הוא תקציב מרכזי, במיוחד בחודש ספטמבר, עם פתיחת שנת הלימודים. תקציב החינוך והספרים מהווה נטל כבד על תקציבה של כל משפחה, על אחת כמה וכמה כשמדובר במשפחות מעוטות יכולת או במשפחות שנמנות עם האשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים. כידוע, היום, על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 33% מכלל הילדים במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני. זאת אומרת, אחד מכל שלושה לא חי במצב סביר אלא במצב קשה מאוד מאוד. כשאנחנו מדברים על הצורך בחיסול או במיגור העוני – מיגור העוני לא ייעשה רק על-ידי קצבאות, עם כל החשיבות, אלא גם על-ידי פתיחת שערים להשתלבות בחיים, בעבודה ובלימודים של המשפחות ושל הילדים האלה. לדעתי, הצורך בהוזלת ספרי הלימוד הוא צורך חברתי מהמדרגה הראשונה. לא יכול להיות שמשפחה שיש בה שלושה או ארבעה ילדים שלומדים בבתי-ספר, התקציב של קניית ספרי הלימוד יהווה כמעט מחצית מהתקציב השנתי שלה. אם נדבר על שתי אוכלוסיות שסובלות במיוחד מאחוזים גבוהים של עוני – אני מתייחס לאוכלוסייה הערבית ולאוכלוסייה החרדית – שם יותר מ-60% מהילדים חיים מתחת לקו העוני. זאת אומרת, אם המדינה תלך לקראתם בקביעת מס ערך מוסף אפס על ספרי לימוד, זו תהיה תרומה משמעותית לקידום זכותם של הילדים לרכוש השכלה ולהתקדם בחיים. אני עשיתי בדיקה, אדוני היושב-ראש – אדוני סגן שר האוצר, אני מבין שאתה תענה, ואני מבקש שתקשיב היטב. עשיתי בדיקה דרך בית-הוצאה וחנות ספרים גדולה בנצרת לגבי כמה ספרים במיוחד. קודם כול, יש מונופול על הוצאת ספרים של כמה חברות, במיוחד באנגלית ובמתמטיקה. זאת אומרת, אין פה מצב של תחרות בעניין של עלויות ההדפסה. למשל, ספר שנקרא Even More Unseens, עלות ההדפסה שלו היא 3 שקלים, והוא נמכר בפי-כמה, ב-40 שקל. חוברת עבודה לספר בספרות ערבית של כיתה ז' – עלות הדפסה היא 5.5 שקלים, והוא נמכר ב-9 שקלים. ספר אחר בהבנת הנקרא בערבית – עלות ההדפסה היא 5 שקלים, ומוכרים אותו ב-18 שקלים. אני לא ארחיב, אבל יש עוד שתי דוגמאות שלדעתי בולטות מאוד: ספר שנקרא Panorama, ספר באנגלית לכיתה ו' – עלות ההדפסה שלו, אדוני סגן השר, 8 שקלים. בכמה מוכרים אותו אתה חושב? זה מחיר נקוב – 72.4 שקלים. הספר "מבט חדש", ספר מדעים לכיתה ז' – זה ספר בצבעים – עלות ההדפסה שלו 10 שקלים, ומוכרים אותו ב-59.3 שקלים. וכאן אנחנו רואים שמרכיב המע"מ הוא מרכיב מאוד משמעותי ומאוד מכביד. ולכן, אם אנחנו באמת רוצים לקדם את השכבות החלשות, כפי שאומרים בממשלה, או לקדם השתלבותן בעבודה ובחיים ובהשכלה, אני חושב שזה דבר שהוא מובן מאליו, לפחות שהמדינה תתרום את תרומתה בביטול המע"מ או בקביעת מע"מ אפס על ספרי לימוד. אני יודע שהשאלה הזאת מונחת לפתחו של משרד האוצר, אבל אני גם רוצה לשמוע את עמדתו של משרד החינוך, ואני יודע שיש רוחות חדשות המנשבות במשרד החינוך. אני חושב שיש מקום שגם שר החינוך יגיד את דברו. זה לא רק נושא תקציבי, אלא זה נושא חברתי-חינוכי מהמדרגה הראשונה, והשילוב בין התשובה של משרד האוצר לתשובת משרד החינוך יכול לשפוך אור גדול על הצורך בביטול מס ערך מוסף על ספרי לימוד. על כן, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אני מבקש להצביע בעד הצעת החוק שאני מביא בפניכם, שקובעת שמס ערך מוסף על ספרי לימוד יהיה אפס. אני מבקש את תמיכתכם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר בראשית דברי אומר שהממשלה מתנגדת להצעת החוק. שיטת המס הנהוגה בישראל קובעת, ככלל, מס ערך מוסף בשיעור אחיד על כלל המוצרים, ואין בכוונתה של הממשלה להרחיב את רשימת הפטורים ושיעורי המס המיוחדים. יש לציין כי מדינות רבות אשר מיישמות את שיטת שיעורי המס הדיפרנציאליים אינן ממליצות על אימוץ השיטה האמורה בשל כלל הקשיים ביישומה ובפיקוח עליה. אי-עמידה על עיקרון זה של אחידות המס תביא לפריצת הסכר ולגל של בקשות מצד סקטורים נוספים במשק להעניק להם פטור ממס או לקבוע שיעור מס שונה, כגון תרופות – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> דירות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – מכשירים רפואיים – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> דירות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – מים – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> דירות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – חשמל – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ספרים וכדומה. <איציק שמולי (העבודה):> הסכר לא נפרץ – – – <קריאה:> ומה עם הדירות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני בטוח, אני בטוח – הרי אתה לא רוצה שאני אלחש לך באוזן, ואני מוכן לעשות את זה, חבר הכנסת ניצן – אני בטוח – – – <איציק שמולי (העבודה):> זה הנאום שלך מלפני חצי שנה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני בטוח שכוונתם של חבר הכנסת ברכה וחברי כנסת אחרים טובה, אך פריצת המע"מ האחיד אינה הדרך. <דב חנין (חד"ש):> – – – לפני שנה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לפיכך, אבקש מן הכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, אתה רוצה להשיב? <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> זה – – – שלך מלפני שנה. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אדוני סגן השר מיקי לוי, שמע, כנראה מי שכתב לך את התשובה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני כתבתי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, באמת, תקשיב, תקשיב. זה תשובה שנכתבה לפני נדמה לי ארבע או חמש שנים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, ממש לא. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אלה אותם טיעונים – פריצת – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו תשובה שהקראתי לחבר הכנסת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – פריצת המסגרת ופריצת המע"מ. אנחנו מדברים פה על ערך חברתי מהמדרגה הראשונה. הרי אתם נגד קצבאות ונגד תשלומי העברה ונגד אני לא יודע מה. לפחות תתרמו לכך שיהיו בידי האנשים הנחשלים כלים להתקדם ולהשתלב בהשכלה ובשוק העבודה. לכן, אני רואה שהתשובה היא תשובה לקונית. הנושא, האמת, הוא יותר רחב מאשר מס ערך מוסף אפס. הוא מתייחס למכלול של בעיית המונופול על ספרי לימוד. הוא גם יכול להתייחס לעדכון ספרי לימוד –שמחייבים לעדכן משנה לשנה, ואז הורה לא יכול להעביר ספר מבן לבן הבא, כי כבר יש ספר חדש וחובה חדשה. לכן, אני לא אתנגד אם סגן השר יסכים שהנושא יידון במכלול הראוי, במסגרת ועדת החינוך, ואז להפוך את זה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יושב כאן יושב-ראש ועדת החינוך. יש לו סמכות לקבוע את זה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, כן. אז אני – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יושב-ראש ועדת החינוך – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא מקבל. יושב-ראש ועדת החינוך ישמח שהנושא יידון אצלו, אני חושב – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הממשלה דחתה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – חבר הכנסת מצנע. <קריאות:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אוקיי. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> אתה מציע להפוך את זה להצעה לסדר-היום? <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מצביעים, מצביעים. <היו"ר חמד עמאר:> מצביעים על הצעה לסדר-היום. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> מצביעים. אתם לא – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא, לא, לא. הצעה לסדר-היום זה בעד. הצעה לסדר-היום, נכון? <היו"ר חמד עמאר:> הוא הפך את זה להצעה לסדר-היום. אנחנו מצביעים כהצעה לסדר-היום. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה, הפכת את זה להצעה לסדר-היום? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אמרתי לך, אתה לא מקשיב – – – <היו"ר חמד עמאר:> כן, הוא אמר שהוא הופך את זה להצעה לסדר-היום. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא להצביע. הופעלה הצבעה. נא להצביע. לא להפריע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 59 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 59, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת החינוך כהצעה לסדר-היום. <הצעות לסדר-היום> <פעילות תאגידי המים> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום. מתחילים בנושא: פעילות תאגידי המים, הצעות מס' 3235, 3239, 3251 ו-3269. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> מי עוד בהצעה שלי לסדר-היום? <היו"ר חמד עמאר:> מי משיב? סגן השר. סגן השר מיקי לוי. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לא, מי עוד בהצעה לסדר-היום. מי מדבר בהצעה? <היו"ר חמד עמאר:> איציק שמולי. יש לך ארבעה חבר'ה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אזולאי, אתה לא בהצעה הזאת לסדר-היום? <קריאות:> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> חברי חברי הכנסת, היושב בראש הדיון היום, אני רוצה לפתוח בכך שהיום הוא היום השישי למבצע "שובו אחים". אנחנו ממשיכים לקוות ולהתפלל להחזרתם של הנערים החטופים הביתה בשלום. אני מבקשת להגיד כמה אמירות לגבי חברת הכנסת זועבי. כבוד היושב-ראש, אני חושבת שיושב-ראש הכנסת צריך להעביר מסר ברור לחברי הכנסת שמסיתים כנגד קיומה של מדינת ישראל. אין ספק שחברת הכנסת זועבי ניצלה את מעמדה, כמו גם את חסינותה, לפרוס את המשנה הארסית שלה לשנאה לאומה היהודית ולמדינת ישראל. זו לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה. זה כמה שנים חברת הכנסת זועבי נוקטת שנאה והסתה, אם נגד הכומר גבריאל בנצרת, שמעודד גיוס של נוצרים לצה"ל, אם נגד צה"ל דרך זה שהיא השתתפה ב"מרמרה", ואם דרך הפגנות שהיא משתתפת בהן – יחד עם דגלי אש"ף ופלסטין. הגיע הזמן שהכנסת תעביר מסר ברור: חברי כנסת שפועלים נגד מדינת ישראל ותומכים בארגוני טרור הם חלק מאותם ארגונים. חברת הכנסת זועבי היא כנראה הסוכנת של ה"חמאס" בכנסת, אחרת מה? אם היא סוכנת של "חמאס" בכנסת ואם היא משתפת פעולה עם ה"חמאס", צריך לעשות את הכול כדי להסיר את חסינותה, ואני חושבת שבעניין הזה חברי הכנסת צריכים להתגבש כולם ולעשות את כל מה שניתן, לשלוח מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שזועבי לא תישאר חברת כנסת; להעמיד אותה לדין על הסתה כנגד אזרחי המדינה הזאת, ואני מקווה שגם תצא פה אמירה ברורה, גם מיושב-ראש הכנסת. ועכשיו אני עוברת לסוגיה של תאגידי המים. אני רוצה להעיר הערה: זו לא פעם ראשונה ששר האוצר לא מגיע לענות לחברי הכנסת במליאת הכנסת. אני מקווה שזה לא אומר שהוא מזלזל בכנסת, אבל יש לי איזו תחושה שהשר חושב שכל תפקידו נגמר בממשלה. אז לא: לשר יש מחויבות כלפי הכנסת, וחלק מהכלים שלנו כמחוקקים זה להגיש הצעות לסדר-היום ושהשר הרלוונטי יבוא וישיב עליהן. עם כל הכבוד שיש לי לסגן השר, סגן השר לא קובע מדיניות, הוא עושה את מדיניות השר. ולכן שר האוצר צריך להיות פה ולהשיב על הצעת חוק חשובה זו. אני מעירה את זה לטובת הפרוטוקול, ואני מבקשת שיושב-ראש הכנסת יביא את זה בחשבון. זו לא הפעם הראשונה ששר האוצר מוצא לו לנכון לא להגיע ולא לענות על הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת. לצערי, הגיע הזמן, סגן השר מיקי, להגיד את האמת לציבור: הציבור לא משלם את מחיר המים, הציבור משלם את מחיר תאגידי המים. תגידו את זה בקול, בצורה ברורה, בצורה נחושה, אז הציבור ידע על מה הוא משלם. אבל אל תספרו שמחיר מים הוא 13 שקלים. זה שקר. מחיר המים ב"מקורות" הוא 3 שקלים, ואני רוצה להבין איך אנחנו משלמים מחיר מים כזה. הגיע הזמן להגיד לציבור באופן חד וברור – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – באופן חד וברור, שתאגידי המים – – – <היו"ר חמד עמאר:> סגן השר, אני מנהל את המליאה ואני אקבע מתי היא תרד ומתי היא תמשיך. תודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בסך הכול אומר – – – 75% מהזמן. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> הגיע הזמן – תודה, כבוד היושב-ראש. הגיע הזמן, מיקי, שתאגידי המים – תבטלו אותם, משום שהם לא מבצעים את תפקידם האמיתי. אם תפקידם היה לשמור על משק מים סגור, זה לא מה שהם עושים. הם הפכו להיות תאגיד מפלצתי שפוגע באזרחים, שמנותק מהאזרחים. כשאתה מתקשר לתאגיד המים – סגן השר, אני מבינה שסתיו מאוד מעניינת, אבל אני מדברת אליך. לא נותר לי אלא לדבר אליך, כי השר איננו. לא שאני עושה את זה מאהבה, אבל אין לי ברירה אחרת. ואם אני מדברת אליך, לפחות תתייחס למה שאני אומרת, כי בטח רשות המים הכינו לך רשימה של דברים שתענה עליהם, כי הרי הפקידים מנהלים אתכם. אז בוא לפחות תענה על דברים שאתה מאמין בהם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> איזה נחמד, כששולחים את הפקידים הביתה – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לא, ההפך. אני אומרת, בואו נשלח אותם הביתה. עכשיו אני חייבת להגיד שאני מתפלאת על השר שלך, כי כשהוא הולך – ויש לו יכולת להיות אמיץ; הוא ביטל את המע"מ על דירה ראשונה, מה שלא עשה, לדוגמה, שר השיכון הקודם ושר האוצר הקודם. נכון, אטיאס? אבל במהלך כזה לגבי מים, שנוגע לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל – או שהוא יבוא ויבטל את המע"מ, ויגיד: אני מוריד את מחיר המים ב-30%, או שיבטל את תאגידי המים, כי ביטול תאגידי המים, זה אומר הורדת מחיר המים. לא יכול להיות מצב שמחיר המים הוא מחיר של ויסקי. עכשיו, אני מזהירה אותך, מיקי. מיקי, אני אומרת את זה חד וחלק, שלא יהיו פה אי-הבנות: אנחנו נצא לקמפיין ציבורי, יחד עם חברי כנסת, ראשי ערים – ואתה יודע בדיוק, כל ראשי הערים הגיעו השבוע לכנסת – יחד עם יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, יחד עם התקשורת. נאלץ אתכם, בכפייה, לבטל את המפלצת הזאת שהקמתם, את אותה פרה חולבת מהאזרחים, שכן לא מגלים שם לא רחמנות ולא אוזן קשבת, וכל מה שהם עושים זה להסתכל על החור של הגרוש. הגיע הזמן להוריד את מחירי המים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת מירי רגב. חבר הכנסת איציק שמולי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה כמעט סחיטה באיומים. מה זה הדבר הזה? <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני סגן השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, הנושא של תאגידי המים – זו בעיה כואבת ומתמשכת, אדוני סגן השר. אני שמח מאוד שהנושא הזה עולה, וביתר שאת גם בכנסת הזאת. כי הגיע הזמן לומר את האמת: תאגידי המים, אולי בשעתו הרעיון להקימם היה רעיון נכון, מכיוון שהרשויות המקומיות לא השקיעו את הכספים הנדרשים בתשתיות. אבל מאז כבר חלפה תקופה מאוד ארוכה, והיום אפשר להשיג בדיוק את אותה התוצאה עם רגולציה נכונה, עם חקיקה מתאימה ועם משק כספי סגור של הרשויות המקומיות, שיחייב אותן להשקיע את הכספים שמתקבלים בגין מים וביוב בתשתיות העירוניות. יושב-ראש מרכז השלטון המקומי וראשי הערים שהיו השבוע בוועדת הפנים הצהירו חד וחלק על המחויבות שלהם לעשות את זה. וזאת לא רק השאלה של המחיר. בואו נדבר על הנגישות של התאגידים לאנשים. יש לך בעיה, אתה מתקשר לתאגיד, תחכה אולי שלושה ימים עד שמישהו ירים את הטלפון. יש בעיה גם של שקיפות: אף אחד לא אומר לאזרחים מהי המדיניות בכל נושא ונושא. אם רוצים להחליף, לדוגמה, אדוני היושב-ראש, את מד המים בבית שלך, פשוט באים, מחליפים, לא שואלים אותך, ושבוע אחרי זה אתה מקבל חשבון של 2,500 שקל. למה? ככה. וזה לא נגמר פה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, אדוני סגן השר, בחודשים האחרונים אני מנהל פה מאבק מאוד מאוד עיקש נגד ניתוקי מים. התאגידים הגיעו לכזה מצב שערורייתי, שיש להם את החוצפה לבוא לבית הזה ובאמצעותכם לקדם חקיקה, לקדם חקיקה שמפקידה בידי תאגידי מים פרטיים את הסמכות לנתק מים לאנשים. עד לרמה הזאת החוצפה של מנהלי התאגידים הגיעה. ואתם, במקום לעצור את המהלך הזה, מגבים אותו. מגבים אותו. איפה נשמע שמדינה מתוקנת בעולם המערבי מאפשרת לתאגידים פרטיים לנתק מים לאנשים רק כדי שהם יוכלו לגבות את החובות של משקי-הבית הפרטיים? איפה נשמע דבר כזה? אני אומר לך לסיום, אדוני היושב-ראש, המפלצת הזאת, חייבים להסיר אותה. זה משהו שרובץ על כל האזרחים של מדינת ישראל, המנגנונים המנופחים האלה ורוע הלב הזה. כשאתה מתקשר למנהל תאגיד ושואל אותו: למה ניתקת מים לאישה שהיא מבוגרת וחולה? מה הוא אומר לך? כי אני החלטתי, כי אני השריף המקומי, כי אני אקבע, לא הכנסת ואפילו לא הממשלה. אז אני חושב, אדוני סגן השר, שהגיע הזמן להסתכל במראה ולהגיד לתאגידים: קודם כול, אין יותר ניתוקי מים במדינת ישראל. ודבר שני, הגיע הזמן לסגור אתכם, כי את מה שאתם עושים, ועושים בצורה כושלת, יוכלו לעשות בצורה טובה יותר הרשויות המקומיות. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה להתחיל בדברי ברכה ליושבת-ראש ועדת הפנים, חברת הכנסת מירי רגב, שיצאה למהלך שמשותף לרבות ורבים כאן בבית הזה, לעשות דבר די ברור ומובן מאליו – ואגב, רק לא מזמן נוכחנו בנזקים – וזה לבטל את המהלך החדש ועם זאת המאוד-מאוד מזיק של הקמת תאגידי המים. היינו השבוע בדיון ביוזמת היושבת-ראש, ודובר שם הרבה על המחיר ועל איך הקמת תאגידי המים העלתה את המחיר לצרכנים. ונדמה לי שכל אחת ואחד מאתנו שקוראים את חשבון המים – זה די ברור ומובן מאליו שבבת-אחת מחיר המים קפץ בעשרות אם לא במאות אחוזים. זה קרה לי אישית, זה קרה לכל אחת ואחד כאן. אפשר להתווכח על הסיבות לזה, אין ספק – על התהליך הנסיבתי שבו זה קרה לאחר הקמת תאגידי המים. אבל אני רוצה לומר משהו יותר עקרוני לגבי המהות של תאגידי המים ותהליך ההקמה שלהם. אנחנו, בוועדת הפנים, בוועדת הכלכלה, בוועדת הכספים, עוסקים הרבה בנושא של הפרטה זוחלת והתחלה אטית של הוצאת סמכויות שלטוניות ושירות שצריך להיות שירות שלטוני, במיוחד של תשתית, מצד אחד, ומצד שני שירות בסיסי יסודי כמו מים – הוצאה שלהם מתחום האחריות של הרשות הציבורית. וכשאנחנו באים, בין היתר, לוועדת הפנים בנושאים של השלטון המקומי, ומדברים על התחלת התאגוד של אותן סמכויות, אז מה אומרים לנו? לא, זו לא הפרטה. למה? כי תאגיד זה בבעלות עירונית. 100% בעלות עירונית, 50% בעלות עירונית 50% בעלות ממשלתית, מה שלא תרצו. והנה, מסתבר שבנסיבות אחרות, כשאנחנו באים לרשויות המקומיות או למשרדי הממשלה בדרישה ואומרים להם: בואו קחו אחריות על מה שקורה בתאגידים – וכרגע זה לא משנה אם זה תאגיד ים וחופים של חלק מהעיריות או שזה תאגיד מים – מה אומרים לנו? לא, זה לא אנחנו, זה התאגיד. כלומר, בואו פעם אחת ולתמיד נודה על האמת, שבתהליך התאגוד של סמכויות שלטוניות החוצה יש תהליך הפרטה, אם לא לפחות התחלה של תהליך הפרטה. ואז נלווים לזה כל אותן רעות חולות של תהליך הפרטה: המחיר עולה, השירות מתדרדר, כמו שראינו במקרים שהביא כאן חבר הכנסת איציק שמולי, גם כאן במליאה וגם בוועדת הכלכלה בדיון בנושא. איפה יעלה על הדעת שמנתקים מים לאנשים ומונעים מהם את השתייה ואת המקלחת לילדים בגלל חוב כספי? איפה נשמע דבר כזה? איפה נשמע דבר כזה ששירות של מים שיזרמו לנו בברז יהפוך להיות אחד הדברים הכי ביורוקרטיים בעולם מבחינת הטיפול של אותו תאגיד מול האזרח? כל הדברים האלה הם סימפטומים של הפרטה של השירות והזכות הבסיסית למים, שהוא שירות ציבורי וחברתי, החוצה אל שיטה תאגידית. ואז אנחנו, זמן מאוד קצר אחרי – כבר קרו מקרים בעבר שגילינו את זה, בכל מיני שירותים קודמים שהופרטו גילינו את זה אחרי שנים, במקרה הזה גילינו בתוך זמן קצר. כמה עבר, שנה? ראינו שאין, פשוט אי-אפשר להכחיש את הקשר בין תאגוד המים לבין הקריסה המשמעותית – שוב, גם במחירים, גם בשירות – ופגיעה בזכות הזאת, שהיא זכות יסוד וזכות בסיסית. לכן, הרבה חברים בבית הזה שותפים למהלך שהתחילה חברת הכנסת מירי רגב, לבטל את תאגידי המים. פשוט מאוד לבטל. לא לעדן, לא לחייב, לא לפקח – לבטל, כי זאת הדרך היחידה להבטיח את המים כמוצר – לא כמוצר, כשירות, כזכות ציבורית אזרחית בסיסית – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> קיומית. <תמר זנדברג (מרצ):> – – קיומית לאזרחים ולאזרחיות שלנו. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, ראשית אני רוצה לפתוח בדברי ברכה ליושבת-ראש ועדת הפנים, חברת הכנסת מירי רגב, שמובילה מאבק, מאבק צודק, מאבק נכון, מאבק שהציבור זועק לעשות אותו. מירי, אני רוצה להגיד לך משהו: חברת הכנסת מירי רגב, את לא לבד, זה חוצה מפלגות. ראינו את הדיון השבוע, ראינו את הדיון השבוע בהשתתפות ראשי ערים, בהשתתפות נציגי הציבור. ואני אומר לך, אדוני השר, אני יודע שאתה תבוא לפה ואתה תכף תעלה, יש לך נתונים ואתה תשיב תשובות, אבל תדע לך: בסוף בסוף אתה לבד ואתה יודע את האמת. יושב פה ראש עיר לשעבר, חבר הכנסת מצנע, והוא יכול – – – <עמרם מצנע (התנועה):> יותר טוב שאני לא אגיד לכם את דעתי. אני חושב שאתם טועים. אתם פשוט טועים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יותר טוב שהוא לא יגיד את האמת. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני אגיד לך, עמרם, אני לא מצטער שהצגתי אותך כראש עיר, ואני יודע למה אני מכוון, ואני מכיר הרבה ראשי ערים. כאשר הוקמו תאגידי המים היה מדובר על הקמת משק מים סגור. מי שלא יודע מה זה משק מים סגור – אני אגיד לך, חבר הכנסת עמרם מצנע, אם אדוני זוכר, כשהיה ראש עיר, בזמנו היו שביתות במערכת החינוך, ואותם מורים שקיבלו משכורת מהעירייה, גם הם שבתו. לא הבינו מה קשור, הרי משרד החינוך לא שובת. ואז עבדך הנאמן חוקק חוק, ובעצם לפי החוק הזה פתחו חשבון מיוחד לתקציב החינוך, ומאז בעצם מה קרה? הפסיקו השביתות. מורים לימדו ולא הייתה שביתה. <עמרם מצנע (התנועה):> לא נכון. <דוד אזולאי (ש"ס):> ואני אומר, על אותו משקל, גם פה: אפשר ללכת על משק מים סגור. ואני מאמין בראשי הרשויות. ראשי הרשויות זה גוף שמסוגל, יודע ויכול לעשות את זה. מה שקורה היום – – – <עמרם מצנע (התנועה):> המחירים עלו בגלל סיבות אחרות שבהן צריך לטפל. <דוד אזולאי (ש"ס):> עמרם, אין לי הרבה זמן להתווכח אתך. הייתי מתווכח אתך. בטח שהמחירים עלו – אתה יודע למה המחירים עלו? אני אגיד לך, כי צריך דובר, צריך מנכ"ל, צריך רכב, צריך בניינים מפוארים. איך? מאיפה יהיה כסף? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, ממש לא. <עמרם מצנע (התנועה):> מס ערך מוסף – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> מי משלם את זה? אם המנגנון הזה, ידידי חבר הכנסת עמרם מצנע, אם המנגנון הזה היה ברשות המקומית, לא היינו – – – <עמרם מצנע (התנועה):> זה שולי. <דוד אזולאי (ש"ס):> מה שולי? באמת, עמרם, לא מתאים לך. באמת. אני אומר לך, לא מתאים לך להגיד את זה. <עמרם מצנע (התנועה):> רק שנייה, תן לי רגע. <דוד אזולאי (ש"ס):> אם היושב-ראש יאפשר לך, בבקשה, אבל לא על חשבון הזמן שלי. <עמרם מצנע (התנועה):> מס ערך מוסף – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> נכון, אם זה לא היה תאגיד לא היה מע"מ. על מי אתה עובד פה? על מי אתה עובד פה? <עמרם מצנע (התנועה):> אבל אפשר לפתור את זה, את זה אפשר לפתור. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אם אין לך תאגיד אין לך מע"מ. יש לך תאגיד – יש לך מע"מ. <עמרם מצנע (התנועה):> אבל אפשר את זה לפתור. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אז מה אתה אומר שלא? – – – <עמרם מצנע (התנועה):> לא, לא, לא. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן – זה מנגנון מנופח, והאזרח משלם ביוקר על המנגנון הזה. תאגידי המים הפכו למסחטה של כספים מהציבור הרחב. הגיע הזמן שתפסיקו את הדבר הזה. צריך לעצור את זה כמה שיותר מהר. אין שום סיבה בעולם – יש אפשרות לרשויות המקומיות – ראשי הרשויות, סומכים עליהם, הם יודעים לעשות עבודה נכונה. תשמעו מה הם מדברים ותבינו על מה אני מדבר. ראשי הרשויות מוכנים לקחת את כל הנושא של המים, לעשות משק מים סגור בתוך הרשות המקומית. לא צריך בניינים, לא צריך מנכ"לים, לא צריך דוברים, לא צריך מנגנון, לא צריך בניינים מפוארים. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לא צריך נסיעות לחו"ל. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני רוצה לסיים. דיברו פה על ניתוקי מים; חבר הכנסת שמולי, יש לי חדשות בשבילך: אתה אולי לא יודע, אבל בשנה שעברה היה מאבק קשה ומר כדי לקבל הנחות לנכים. אתה יודע איזה מאבק היה פה עד שאישרו לנו את זה? אתה מדבר על ניתוקי מים? לנכים הם לא הסכימו לתת. אם לא היה מאמץ ואם לא היה יושב-ראש ועדת כספים שנקט כל מיני סנקציות, הדבר לא היה קורה. והיום מנתקים מים באכזריות לאוכלוסיות החלשות. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לא רק זה, חבר הכנסת אזולאי. היום, בדיון שהיינו בו כל חברי הכנסת, אמר ראש עיריית ראשון-לציון: היום אני לא יכול לקיים ועדת הנחות בארנונה כי אני לא מסוגל, זה לא אצלי, זה התאגיד. התאגיד לא מתחשב בנכים; אני, אם זה היה אצלי, הייתי מתחשב בהם. אבל למה צריך להתחשב בנכים? אפשר לזרוק אותם לים – – <דוד אזולאי (ש"ס):> חברת הכנסת מירי רגב, אני גם רוצה לחדש לך – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – רק את העשירים נשאיר במדינה הזאת – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני מסיים. אני כבר מסיים, אדוני. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – נכון, יש עתיד? רק את העשירים נשאיר במדינה הזאת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> פטור מארנונה – – – <היו"ר חמד עמאר:> סגן השר מיקי לוי, יש לך כל ההזדמנות להשיב ואני לא מגביל אותך בזמן. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> רק את העשירים. כל ועדת ההנחות – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה את מקשקשת? מה את מקשקשת? תפסיקי לבלבל את המוח. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מיקי לוי, יש לך את כל הזמן להשיב. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני מציע לך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את מקשקשת – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לעשירים בלבד. לעשירים בלבד. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בוא ניתן לחבר הכנסת – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> מיקי, אני מציע לך, אל תתבטא, אתה סגן שר, מה זה "את מקשקשת"? חברת כנסת, יושבת-ראש ועדת הפנים, בוא, עם כל הכבוד לך – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> הוא לא יודע את הפרטים, הוא לא יודע את הפרטים. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – תן מעט כבוד, מעט כבוד לאנשים. אני מציע לך את זה. היא מובילה מהלך שצריך לברך עליו. ותאמין לי, גם אתה בתוך-תוכך יודע את האמת, ואני מצפה ממך שגם אתה תפסיק לדקלם את הדברים; תבוא ותגיד את האמת פה על הדוכן הזה: הציבור סובל מתאגידי המים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני רק רוצה משפט לסיכום. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> צריך לבטל את תאגידי המים. <דוד אזולאי (ש"ס):> חברת הכנסת מירי רגב, לסיכום – – <היו"ר חמד עמאר:> משפט. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – כיושבת-ראש ועדת הפנים אני רוצה רק להביא לידיעתך שגם שירותי הכבאות היום, כדי להציל נפשות, נדרשים לשלם עבור המים ועבור הנזקים. וזה שירות ממלכתי. הבנת לאן הגענו עם תאגידי המים? בושה וחרפה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <דוד אזולאי (ש"ס):> צריך לעשות הכול לבטל את זה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <נסים זאב (ש"ס):> למה אתם מרגיזים את הרב? הוא בא כזה שמח לכנסת, סגן השר. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> תעלה, תעלה, תציג את עמדתך מול כל העולם ואחותו. <היו"ר חמד עמאר:> התקנון לא מחייב אפילו תשובה. אם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים לתקן את התקנון. תודה רבה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> רע מאוד. צריך לתקן את זה. כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת עמאר, אני חושבת שזאת הצעה נכונה, ואנחנו נביא את זה גם לוועדת הכנסת וגם ליושב-ראש הכנסת ולפורום הסגנים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת דברי אדגיש ואומר, חברת הכנסת רגב, ששר האוצר נותן כבוד לבית הזה. הנוכחות שלו הן במליאה והן בהצבעות היא בשיעורים גבוהים מאוד יחסית לכמה חברי כנסת אחרים שאינם תורמים לבית הזה. ועוד דבר אחד, חברת הכנסת רגב. אמרת: אני מזהירה אותך. יש לי הפתעות בשבילך. כל כך הרבה פעמים בחיי הזהירו אותי – אף פעם לא פחדתי. אני גם לא פוחד ממך. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> ממני אתה לא צריך לפחד – מהציבור הרחב. מהציבור הרחב – – – תאגידי המים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כמו שאני אומר לך שראשי הערים לא מנהלים אותך – אני לא אומר לך את זה, אבל תסיקי – אל תדברי אתי על הפקידות שמנהלת אותי. ואני אגיד עוד משהו: לא סוד הוא שכספים לא הושקעו בתשתיות ובמים. שנים רבות מים הלכו לאיבוד. נוח לי שחבר הכנסת מצנע, ששימש ראש עיר, יוכל להגיד את הדברים האלה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, ההצעה לסדר-היום בעניין משק המים מתפרצת לדלת פתוחה. פשוט – את פורצת לדלת פתוחה, אבל את עושה את זה מתוך עניין אישי, שכן במסגרת מאבקנו להורדת יוקר המחיה ביקשנו לבדוק את הסוגיה לעומקה. שר האוצר הקים לפני כחודש – ואת יודעת את זה – צוות בין-משרדי, יחד עם שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> למה צריך עוד צוות? יש דוח מבקר המדינה, יש עשרות דוחות שאומרים שצריך לבטל את תאגידי המים. למה צריך עוד צוות – – – כדי להביא את הדבר הזה לידי ביטוי? תפסיקו כבר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בראשות הצוות יעמדו – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – למה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – כי רצית לבטל את המע"מ על הדירה הראשונה. אם היית רוצה לבטל את תאגידי המים לא היית מקים צוות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בראשות הצוות יעמדו – עבורך, כי לא הקשבת – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אני יודעת מי יעמוד בראשו. אתה צריך להגיד לי מי יעמוד? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אומר את זה שוב – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אני יודעת מי יעמוד – אמיר ואורנה. אני מכירה את הכול, תאמין לי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אבל קצת נימוס וקצת תרבות. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לא, אבל דבר אמת ולעניין. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> קצת נימוס. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני באמת לא מתרגז עלייך. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> ועוד מי שקורא למישהו "מקשקש" מדבר על נימוס. אתה צודק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מי שאומר: אני מזהירה אותך – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אני מזהירה אותך מפני קמפיין ציבורי. נכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – תיזהר בלשונה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אני מזהירה אותך מפני קמפיין ציבורי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שר האוצר הקים לפני כחודש צוות בין-משרדי, יחד עם שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום. בראשות הצוות יעמדו מנכ"לית משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים הגברת אורנה הוזמן-בכור והממונה על התקציבים במשרד האוצר אמיר לוי. מטרת הצוות תהיה לבחון, בין היתר, יישום מיטבי של המשך הליך תאגיד המים העירוני. אני לא אומר שהוא – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא אומר שהוא טוב. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> למה משרד הפנים לא שם? למה השלטון המקומי לא שם? <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> שני מנכ"לים, שני פקידים עושי דבריו של משרד האוצר, הם יושבי-ראש הצוות. למה השלטון המקומי לא שם? <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת מירי רגב, אם את לא רוצה לשמוע את תשובת סגן השר תגידי: אני לא רוצה. אני. זאת התשובה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לא – – – <היו"ר חמד עמאר:> התקנון גם מאפשר לו לא להשיב. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> תראה, התקנון מאפשר הרבה דברים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> זה שהוא יורד – כי הוא לא רוצה לענות, כי אין לו תשובות נכונות – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – כי הוא לא שם בצוות הזה את הנציג של השלטון המקומי – – – <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להבעת דעה של חבר הכנסת דב חנין. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> זאת פשוט בושה וחרפה שהוא יורד באמצע – – – <היו"ר חמד עמאר:> הבעת דעה, ואחרי זה הצבעה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> איזו הפסקה? אני רוצה להביא את זה להצבעה. סליחה רגע. הצעה לסדר-היום לא נגמרת ככה. אנחנו רוצים להביא את זה להצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> אני מסביר לחברי הכנסת: הבעת דעה קודמת להצבעה. אנחנו נשמע את הבעת הדעה של חבר הכנסת דב חנין ושל חבר הכנסת נסים זאב, ואחרי זה נעבור להצבעה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אנחנו רוצים דיון במליאה בראשות שר האוצר. זאת הצעה לסדר-היום. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך. אדוני היושב-ראש, אכן אני חושב שמעטים הם הנושאים בכנסת שבהם יש הסכמה כל כך רחבה. לא הייתי רוצה להגיד שכולם מסכימים, אבל הרוב הגדול בכנסת מסכימים שהגיע הזמן לבטל את תאגידי המים. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שתירשם ההצעה, ואני מבין שזה גם על דעת כל מציעי ההצעה לסדר-היום, שהנושא הזה, אדוני היושב-ראש, יגיע להחלטת מליאת הכנסת בעתיד הקרוב כדי שרצונם של נבחרי הציבור יוכל להישמע בהצבעה של הכנסת. הסוגיה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא סוגיה של השקפת עולם. יש כאלה שחושבים שהמים הם מצרך כלשהו שאפשר אתו ואפשר בלעדיו, ומי שיש לו הרבה כסף יוכל לקבל ולמי שאין כסף לא יהיה; ויש כאלה שחושבים ומאמינים שהמים הם זכות בסיסית של בני-אדם, וכזכות בסיסית צריך להתייחס אליהם כמשהו שהרשות חייבת לספק – הרשות צריכה לתת את השירות הזה. ואני מדבר בכוונה על רשות ולא על תאגיד. אני מדבר על מערכת ציבורית ולא על מערכת כלכלית שהמטרה שלה ליצור רווחים. אי-אפשר ליצור רווחים משוק המים. צריך לספק לאזרחי ישראל, גם אם הם עניים, גם אם הם בפריפריה, את השירות החיוני הזה, כי בלי מים, אדוני היושב-ראש, אין חיים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, המים החיים הפכו להיות מים עכורים. כששר האוצר וסגנו, שאני מאוד מכבד אותם, אגב, שנלחמים בהון השחור – אין משהו יותר שחור משחור מנושא תאגידי המים. ההון השחור הוא שם. כל התאגידים הפכו להיות מאפיה. אני לא בא ואומר לא לחייב אנשים שצורכים מים, על-פי דין. צריך לחייב אותם. אבל הבעיה שלנו – כאשר יש נזילה, כשיש איזה משהו שדולף, אתה רואה שמטילים את זה על האזרח הפשוט. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מחייבים אנשים על חוב שהיה לפני עשר שנים. תאגידי המים – איך יכול להיות דבר כזה? אנחנו בשנת 2014, ואתה מקבל – חוב מ-2004; יש לי טופס אצלי במשרד מלפני עשר שנים שאזרח הפנה אלי. הוא אומר: איך אני יכול להתמודד מול השקרנים, הרמאים, החמסנים האלה? אין לי כוח. אם לא, מנתקים לי את המים. אפילו בבית-משפט אני לא יכול להוכיח. לכן, אדוני היקר והנכבד, צריך להפסיק את העולם התחתון בכל מה שקשור לתאגידי המים, ומי כמו סגן השר, שנלחם כל כך בצ'יינג'ים, נכון? ששם זה העולם התחתון – אני רוצה לומר לו שהם מחוברים לתאגידי המים, אז תדע איפה בדיוק השביל מוביל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. אם לא הוויכוח בתוך הקואליציה שמראה את הקואליציה בתפארתה – את הכבוד שהם רוחשים זה לזה – הייתי ממשיך עם זה והייתי תומך בשני הצדדים. אבל מה לעשות שזה על חשבון הצרכנים? אסור לנו לשכוח: אנחנו נלחמים נגד התאגידים, אבל אנחנו לא מקדשים את המלחמה נגד התאגידים. אנחנו נלחמים במחירי המים הגבוהים. אסור לשכוח, שלא יסיטו את זה לכיוון "כן תאגיד" ו"לא תאגיד". הבעיה היא המחיר הגבוה לצרכנים. לא רק שהתאגיד לא מיתן את עליית המחירים, אלא הוא אף מעצים את זה, בגלל ההוצאות, ואנחנו רואים את זה במיוחד ברווחים של התאגידים. אז התושבים לוקים פעמיים: פעם אחת בעלייה הדרמטית במחירי המים, ופעם שנייה בזה שיש תאגידים, שגם אצלם המחירים עולים, אבל במיוחד אין להם שום אפשרות וגמישות לבוא לקראת התושב. זאת הבעיה שלנו. דהיינו, אם רשות מקומית יכולה להתחשב ויכולה לראות את המצב לאשורו, אנחנו נמצאים במצב שהתאגידים הם רק כלכליים, ולא מעניינים אותם התושבים, לא מעניינים אותם האזרחים, גם לא מעניינת אותם הרשות. במצב הזה – ובזה אני מסיים – שנתנו את הסמכות לתאגידים, ויחד עם זאת אמרו שהתושבים צריכים לשלם את עלות המים – חצי מיליארד שקל, 500 מיליון שקל בשנה, במשך כמה שנים התושבים שילמו את הסבסוד לחקלאות. למה האזרח צריך לסבסד את המחיר לחקלאות – ואומרים לו: תשלם לו את העלות. זאת העלות? חצי מיליארד שקל לחקלאות? דברים כמו נזילה סמויה – אלה הדברים שהאזרח צריך לשלם עליהם? צריכה משותפת – האזרח צריך לשלם? תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה שאפשרת לי למרות העובדה שהייתי אחד מהדוברים. <היו"ר חמד עמאר:> התקנון מאפשר. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה בכל זאת, זה לא מובן מאליו. אדוני סגן השר, אני – לא יודע, אולי בניגוד לאחרים – לא מגיע לכנסת כדי לחנך את הקולגות שלי. אבל אני שאלתי אותך שאלה פשוטה, ולנו, כחברי כנסת, אין יותר מדי כלים פרלמנטריים כדי לפקח או לבקר או לעקוב אחר פעילות הממשלה. שאלתי אותך שאלה פשוטה: מתי ייפסקו ניתוקי המים? אנחנו הצלחנו לעצור את המהלך של הממשלה לתת לתאגידים סמכות לנתק מים לאנשים. אני רוצה להגיד לך משפט אחד, אדוני, סגן השר מיקי לוי: נכון לנקודת הזמן הזאת, יושב-ראש רשות המים מסרב בתוקף להביא כללים חדשים שלא יהיו בהם ניתוקי מים. מה הוא רוצה לעשות? הוא רוצה שבינתיים, בוואקום הזה שנוצר, תאגידי המים ימשיכו דה-פקטו לנתק מים לאנשים. עכשיו, אני חושב שיש משהו חשוב יותר ממשחקי הכבוד של הקואליציה, וזה להגיד לנו ולציבור מתי אתם, כממשלה, מתכוונים להוציא הנחיה ברורה שאין יותר ניתוקי מים לאנשים בישראל. אני חושב שלכל הפחות אני זכאי לקבל תשובה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, מאז כניסתי לכנסת עניין התאגידים הוא נושא תמידי, גם בחוק ההסדרים והתקציב של השנים 2013–2014, וגם אחרי זה, בוועדת הפנים היו כל מיני הצעות חוק. יש לי דבר אחד להגיד: רפורמה לא עושים בהרף עין, לא עושים במחטף; לא כשנעשו התאגידים או כשמאחדים תאגידים, ולא כשמבטלים תאגידים. העניין הזה הוא כל כך חשוב, כל כך חיוני, כל כך גורלי, עניין משק המים, חשוב מכדי להעביר אותו בחוק ההסדרים, וגם באופן פופוליסטי, לצערי, על-ידי האוצר עצמו, כששיווק לחברי הכנסת את עניין צמצום מספר התאגידים ל-19, שזה יביא לחיסכון של 5% במחיר המים. ואז אני עמדתי ואמרתי: אתם יורים לעצמכם ברגל; אין שום קשר בין התאגידים, הקמתם ועלויותיהם, לבין מחיר המים. מחיר המים נקבע ללא כל קשר עם מה שנקרא הקמת התאגידים. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> לדעתי, היום, גם עם התאגידים, היום אפשר ללכת למהלך של הוזלה של מחיר המים ב-25%–30%, ואני יכול להוכיח שזה המחיר הריאלי של המים, עם כל העלויות הנוספות. היום המחיר מגלם בתוכו עוד עלויות, כמו סבסודים למיניהם, וגם מחיר לא ריאלי של טיפול בשפכים וקווי הולכה למיניהם ופתרונות קצה למיניהם. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אז אני אומר שמשק המים בכל מדינה בעולם – זה לא רק כאן; רק כאן רוצים מערכות צנטרליסטיות וריכוזיות. אפשר שזה יכלול עיריות ומועצות מקומיות, שהן ינהלו את משק המים; אפשר שיהיה תאגידים, אפשר שיהיה חברות כלכליות עירוניות או אזוריות, הכול צריך להיות, אבל בשכל ובהתאמה לתנאים של המקום, או של האזור, או של העירייה, ולא בגלל אינטרסים, עכשיו, של להעביר את זה בחוק הסדרים זה או זה, בלי שתהיה ראייה ארוכת טווח. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אני מבינה שסגן השר יצר היום מודל חדש, שזכותם של חברי הכנסת להתפרץ בדיונים, וכמו שראש הממשלה עומד וצריך לשמוע את כל האופוזיציה ואת כל הדיבורים שלה, ולא יורד מהבמה, כך גם יושב-ראש האופוזיציה ששומע את הקואליציה. אני מבינה שהכנסת ואתה אפשרת, או התקנון של הכנסת מאפשר ליושב-ראש או לכל מי שעומד על הבמה במליאה לרדת ולא לענות כשצועקים. אז א. אני שמחה לדעת את זה – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – אני שמחה לדעת את זה; א. אני שמחה לדעת את זה. זה הכללים של הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד, חברים, של יש עתיד. כשהם לא רוצים לענות הם יורדים מהבמה. הם לא נותנים לציבור תשובות אמיתיות – – – <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אנחנו פה – מעולם לא ירד סגן שר או שר מהדוכן במליאה; גפני, תקן אותי. מעולם לא ירד, חוץ מבפוליטיקה החדשה של יש עתיד, שלא רוצה לתת לחברי כנסת את התשובות האמיתיות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> הוא היה צריך לעמוד שם ולענות כמו שכל שר וסגן שר עונים, וראש ממשלה. בושה וחרפה. זו ההתעלמות שלו מחברי הכנסת. דרך אגב, אני חייבת להגיד ולפתוח סוגריים – אני מתפלאת על יאיר; היו לי עם יאיר שיחות, ואני יודעת שהוא יודע להוביל מהלכים כשהוא רוצה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> מי זה יאיר? <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> שר האוצר. לצערי, שר האוצר הזה – שר האוצר הזה, שאמר שהוא רוצה לצמצם את התאגידים, בגלל עלותם, וכדי להוריד את מחיר המים – פתאום אומרים אחרת. אז הנה, זה חזר אליכם כבומרנג. תחליטו אתם מה אתם עושים. ואני מציעה שסגן השר יותר לא יעלה וישיב. אם הוא לא מסוגל להתמודד עם חברים שמעירים הערות, שלא יבוא ויעיר. זאת הכנסת, כך היא מתנהלת. הוא גם תוקף, הוא גם צועק, כולל חברי הכנסת שלו, כולל האופוזיציה. אם הוא רוצה כללים חדשים של פוליטיקה חדשה, שילמד לענות לחברי הכנסת. <דוד אזולאי (ש"ס):> מירי, אין לו תשובות, מה הוא יענה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת מירי רגב. תודה רבה. אני מאפשר לסגן השר מיקי לוי הבעת דעה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני ממש ממש מתפלא. עמדתי שם בשקט, רציתי להשיב, המתנתי, פעם, פעמיים, עשר פעמים, ומשלא – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> ראש הממשלה המתין עשרות פעמים לאופוזיציה. מי אתה שתרד מהבמה? <קריאה:> תוציא אותה. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת מירי רגב, בואי נאפשר לסגן השר – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אתה חצוף ופחדן, זה מה שאתה. <היו"ר חמד עמאר:> מגיעה לך דקה. אתה יכול להביע דעה דקה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – להעיר פה קריאות ביניים. הוא רוצה לדבר ושאף אחד לא יקרא קריאות ביניים. הוא לא רוצה לעבוד. הוא, אין לו אלוהים, הוא מדבר ואף אחד לא יפריע עם קריאות ביניים. רגע, נדרשת הצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> בשלב זה יש לנו או דיון במליאה או הסרה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> לא לא, דיון במליאה. דיון במליאה. אנחנו רוצים דיון במליאה בהשתתפות ראש הממשלה ושר האוצר. <היו"ר חמד עמאר:> ההצבעה תהיה על דיון במליאה או הסרה מסדר-היום. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אז מה מצביעים? <היו"ר חמד עמאר:> בעד זה דיון במליאה, נגד זה הסרה מסדר-היום. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא עובר לדיון במליאה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, אני מבקשת שהדיון הזה יערך במושב הזה, בהשתתפות שר האוצר וראש הממשלה. נושא תאגידי המים הוא מספיק חשוב כדי שיהיו פה האנשים שיכולים לענות על הנושא הזה. <הצעה לסדר-היום> <יוזמה באוצר לפגוע בזכויות הפנסיה של האזרחים> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: יוזמה באוצר לפגוע בזכויות הפנסיה של האזרחים, הצעה מס' 3266. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק כהן. <יצחק כהן (ש"ס):> אגב, מירי, אני שמעתי את העימות של הליכוד ויש עתיד, אבל אני מזכיר לכם, אתם בקואליציה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> נו אז מה? כמה פעמים אתם הייתם בקואליציה ולא הסכמתם? <יצחק כהן (ש"ס):> ככה? בכזאת מערכת יחסים? כאלה גידופים? <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אתה רואה? זה קורה לפעמים. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, יש לך שלוש דקות. נא לדייק בזמנים. <יצחק כהן (ש"ס):> אפשר לפרק את זה, אגב. כן. אדוני היושב-ראש, חברי הקואליציה וחברי האופוזיציה, לאחרונה שמענו, אדוני סגן שר האוצר, שאתם מתכוננים לפגוע במערכת הפנסיה בישראל. אני רוצה לומר לך שזה יהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של הממשלה הזאת, ואסביר לך גם למה: אם היה דבר טוב שעשתה הממשלה, שאני זכיתי להיות שותף לה, זה נושא הפנסיה; נושא הטבות המס, עידוד אנשים לחסוך לימי הפרישה שלהם, כולל תיקון 3. חברי מיקי, אני מדבר אליך. דחילק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מקשיב קשב רב. <יצחק כהן (ש"ס):> איזה קשב? אתה קורא מה שכתבו לך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה בדיוק מה שכתבו לך, חבר – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא לא, זה אני הייתי כותב. זה אני הייתי כותב. <דוד אזולאי (ש"ס):> אחר כך הוא לא יענה לך, הוא ירד מהדוכן. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, הוא לא ירד, הוא לא ירד. דרך אגב, אפשר לדון בזה בכל מיני ועדות. קודם כול – – – <היו"ר חמד עמאר:> רבותי, לזכותו של חבר הכנסת מיקי לוי, סגן השר – אני משמש כיושב-ראש ואני רואה שהוא עולה ועונה על כל הצעה ועל כל הצעת חוק – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה על חשבונך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אני יודע. בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים, נחזור לענייננו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא גמרתי רביעית. אם דבר טוב עשתה הממשלה הזאת, עשו הממשלות בעבר, זה נושא הפנסיה, ולי הייתה הזכות לטפל בנושאים האלה, כולל הנהגת פנסיית חובה. כשאני שומע שאתם הולכים לפגוע בהטבות המס, הולכים לפגוע בדבר שהוא ציפור נפשו של הציבור העובד בישראל – זה יהיה דבר כל כך רע שתעשו. עשינו את תיקון 3, העברנו את קופות הגמל – אגב, אנחנו הולכים לשנות את זה, בעזרת השם, עוד מעט – מהוני לקצבתי, שאדם, בעת הפרישה תהיה לו חלופה נורמלית. הנהגנו פנסיית חובה, שזה מגדיל – הכניס מיליון איש למערכת הפנסיה. בזה אתם רוצים לפגוע? מה, משעמם לכם? חיפשתם: מה עוד לא הרסנו? או, הנה, יש פה איזה – דב חנין, חיפשו מה לא הרסו, מצאו את הפנסיה, בואו נהרוס גם את הפנסיה. מה, אתם רוצים להשאיר אדמה חרוכה אחריכם, אדוני? אתם לא חושבים טיפה על אותם עמלים שעובדים עד לגיל פרישה ומחכים לאותה חלופה שחסכו כל החיים שלהם. אז הממשלה נתנה הטבות מס, ובצדק. בזה אתם רוצים לפגוע? כי זה יביא לכם איזו ישועה לטעויות הטרגיות שאתם עושים בנושא התקציב? אני שומע את שר האוצר בכל הזדמנות מפריח ססמאות, כמו המע"מ אפס. אגב, שמעתי את הנאום שלך קודם על מע"מ אפס של מוחמד ברכה. זה היה אותו נאום שנתת על ההצעה של אייכלר שהציע מע"מ אפס על דירות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> היא לא הייתה טובה, היא לא הייתה טובה. <יצחק כהן (ש"ס):> אותו דבר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שהיא לא הייתה טובה. <יצחק כהן (ש"ס):> נו, מה לא היה טוב? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא הסכמתי לה. <יצחק כהן (ש"ס):> מה לא הסכמת? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> להצעה. <איציק שמולי (העבודה):> זו אותה הצעה. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה – את אותו נאום שנתת למוחמד ברכה נתת לישראל אייכלר בנושא מע"מ אפס. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ידידי – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו, למה אתה חוזר על אותה טעות פעמיים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הלוא אם מחר יאיר לפיד יחליט לעזור ל"סטימצקי", לתת מע"מ אפס על ספרים, מה תעלה פה להשיב? רק לפני יומיים השבת לברכה את נאום ה-OECD ולמה המדינות מתנגדות לזה ואיך אי-אפשר ליישם את זה; אז מה תגיד אז? תהיה זהיר, אל תיפול פעמיים לאותו בור. פעם אחת נפלת, חלאס. עכשיו, לגבי הפנסיה – אני יודע, היושב-ראש, שאתה לחוץ – לגבי הפנסיה, אל תיגעו בדבר הזה, זה יהיה חרפה, זו טעות שלא תוכלו לתקן אחרי זה, מכיוון שהציבור רוחש אמון למערכות האלה. הטבות המס האלה פלוס הנהגת פנסיה חובה הכניסו למערכת הפנסיה יותר ממיליון איש. אם אפשר, לא יודע, חברי חברי הכנסת, אם אפשר שאתם כולכם יחד תתגייסו נגד המגמה של האוצר – לא של האוצר, כן, כי הפקידים באוצר לא מסכימים; של שר האוצר – לפגוע במערכת הפנסיה, אתם תעשו שירות גדול לעם ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, חברי ידידי איציק כהן, כבר בתחילת דברי אדגיש ואומר – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני כבר, אני מתייחס אליך בכבוד, אתה יודע. – – אין לנו כל כוונה לפגוע בחיסכון הפנסיוני של אזרחי ישראל. כדי שזה ייקלט אני אגיד את זה בשקט, בניחותא, פעם נוספת: אין לנו כל כוונה לפגוע בחיסכון הפנסיוני של אזרחי ישראל. להפך, יש כוונה להמשיך וליישם צעדים לשם שמירת החיסכון הפנסיוני ולמניעה של פגיעה בו. כידוע, ואתה מצוי בזה, הריביות בשוק ההון בישראל ובעולם בכלל נמצאות בשפל כבר תקופה לא קצרה. הקצבה בקרן הפנסיה נקבעת, בין היתר, על-פי הריבית שצפויה להתקבל על הכסף. מחירי הקצבאות נקבעו לפי ריביות שהיו נכונות לפני כמה שנים – אתה יודע שיש שחיקה בהן – אולם, כאמור, חל שינוי בעניין הזה. אגף שוק ההון, שאתה מכיר היטב, פרסם לפני כשנה נייר עבודה להתייעצות, והנושא נמצא בבחינה. לא נעשה שום צעד שהוא לא צעד לאחר מחשבה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. מה אתה מציע, אדוני סגן השר? מה אתה מציע? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תעבירו את זה למליאה, לוועדה, מה שידידי סגן השר לשעבר ירצה. <יצחק כהן (ש"ס):> לוועדת הכספים, לוועדת המשנה. <היו"ר חמד עמאר:> אין בעיה. הבעת דעה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אתו. או אולי אתה רוצה להעביר את זה – – – <היו"ר חמד עמאר:> הבעת דעה של חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני סגן השר, אני קודם כול מברך על דבריך. אני חושב שחשוב שנאמר פה מעל הבמה שמשרד האוצר לא מתכוון לפגוע בשום דרך בחיסכון הפנסיוני של האזרחים. ואני אומר את הדברים, אדוני סגן השר, מכיוון שבעיתונות בחודש וחצי האחרונים התפרסמו ידיעות מאוד מדאיגות, וכפי שחבר הכנסת כהן, סגן שר האוצר לשעבר, אמר, הרגישות והחשש בציבור הם גדולים והם מוצדקים והם גם מאוד מאוד מסוכנים. כי אם אנשים יחששו שהחיסכון הפנסיוני שלהם נמצא תחת איום, לדברים האלה תהיינה השלכות רוחב לא רק לגבי החיסכון הפנסיוני אלא לגבי כל מנגנוני החיסכון שקיימים בחברה הישראלית, עם השלכות כלכליות מאוד מאוד רחבות. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מברך על כך שהצעתו של חבר הכנסת כהן תגיע לדיון בוועדה כדי שאנחנו נשמע באמת את פרטי הפרטים של עמדת משרד האוצר. אני חושב שחשוב להעביר את המסר המרגיע הזה, אדוני סגן השר, לציבור הישראלי, באופן המחייב ביותר מטעם הנהלת משרד האוצר והעומדים בראשו, כדי שאזרחי ישראל ידעו שעם כל הקשיים והבעיות, החיסכון הפנסיוני שלנו לא נמצא בסכנה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא שאין שם בעיות. אמרתי שיש שם בעיות מאוד מאוד לא פשוטות. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 10, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת הכספים. <יצחק כהן (ש"ס):> לוועדת המשנה. <משה גפני (יהדות התורה):> כן – – – <היו"ר חמד עמאר:> ועדת הכספים, ועדת הכספים תחליט. תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת תמר זנדברג, עליזה לביא וסתיו שפיר בנושא: ביטול גיוסי חיילות ל"מסלולים הירוקים" של המורות החיילות וסגירת "המסלול הירוק" של מורות חיילות. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של הודו בדבר שיתוף פעולה בענייני ביטחון פנים וציבור. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <הצעה לסדר-היום> <שביתת עובדי רשות המסים> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: שביתת עובדי רשות המסים, של חבר הכנסת משה גפני, מס' 3352. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן שר האוצר, אני בעד שהעובדים יוכלו לשמור על זכויותיהם ושאם אכן פוגעים בהם הם יוכלו לשבות. אבל אני קודם כול רוצה לדבר – בחלק הראשון הקצר שיש לי – על הפגיעה באזרחים. יש מציאות שבה אי-אפשר, אתה לא יכול להירשם, לא יכול לרשום בטאבו, אתה לא יכול לעשות דברים, פעולות שרשות המסים עושה. אתה כאזרח יכול להיקלע למצב ששמו עליך עיקול, לפעמים אפילו בטעות, ואתה לא יכול להוציא כסף, אתה לא יכול לעשות שום דבר, הכול מעוקל ואף אחד לא יכול לבטל לך את זה. יש מצב שכתוצאה מהשביתה של עובדי רשות המסים אתה בסיטואציות בלתי אפשריות: עיקלו לך את הכסף, אתה לא יכול לעשות שום דבר, אתה לא יכול לשלם, אתה לא יכול להחזיר, גם אם זו טעות אתה לא יכול לעשות כלום. כל מיני נושאים שרשות המסים מופקדת עליהם והאזרחים סובלים. אז זה דבר שבגללו אתם בהנהלת משרד האוצר חייבים לעשות כל מאמץ לסיים את השביתה הזאת, לטובת האזרחים; גם לטובת המדינה, אבל לטובת האזרחים. אבל אני רוצה לדבר על זכויות העובדים שם, במשרד האוצר. משרד האוצר הוא דוגמה לכל המשרדים האחרים. הוא בעצם "רוח המפקד" – איך מתייחסים לעובדים. משרד האוצר מתייחס לעובדים – אני ראיתי היום ב-ynet, נדמה לי, באחד המקומות, שאתם מחזיקים עובדי קבלן, מה שכולנו יודעים. היום, אגב, היו דיונים רבים בוועדות הכנסת על הנושא של העסקה ישירה. גם בוועדה לביקורת המדינה ביקשו דוח ממבקר המדינה לנושא של העסקה ישירה. עובד קבלן במשרד האוצר, יש לו שכר של 5,000 שקל בחמש השנים הקרובות, אין שעות נוספות, אין אפשרות קידום, אין תוספת ותק או ימי גיבוש. אתם במשרד האוצר מראים דרך למשרדים האחרים: אתם לוקחים ממש שוק של עבדים, אנשים שאין להם זכויות, אנשים שאינם מקבלים כמעט – אני לא מדבר על שי לחג, שהם מקבלים לעתים מאוד רחוקות, אם בכלל; הם לא יכולים להתקדם, הם לא יכולים לקבל שעות נוספות, הם מקבלים שכר עלוב וזעום. המציאות הזאת היא מורה דרך לכל המשרדים האחרים, ואני חושב שמשרד האוצר, בעניין הזה, הוא משרד שגורם נזק עצום לכל הנושא של זכויות עובדים, לכל הנושא של קידום עובדים. הוא מורה בעניין הזה דבר חמור. ועכשיו, משרד שבאמת אי-אפשר לסמוך עליו. תראו, שנה שלמה משרד האוצר לא עשה כלום עם הנושא של עובדי "הדסה", עם אחזקת בית-החולים, עד שהייתה התפוצצות מוחלטת. הרי לא עשו כלום, לא עשו – ישבו. ואנחנו העלינו את זה כמה פעמים במהלך השנה הזאת. ישבה שרת הבריאות, עקבה אחרי זה. שר האוצר – זה נפל עלינו – והבעיות היו גם בזמן שלנו, אני לא מתעלם מהעניין הזה שהייתה בעיה. אבל יושבים כאילו על הטריבונה, כאילו זה לא נושא שנוגע למשרד האוצר. זה נוגע למשרד האוצר. משרד האוצר, בנושא שאני מעלה עכשיו – אני מבין שאני צריך לסיים – בנושא שאני מעלה עכשיו, במשרד האוצר, אני מבקש, אדוני סגן השר: האם תוכל להגיד לנו כמה עובדי קבלן יש אצלכם? כמה אתם משלמים להם? האם אתם יכולים להסכים לזה שהשביתה הזאת תימשך בלי שתבואו בדברים עם העובדים כדי לגמור את השביתה שגורמת נזק רב לאזרחים ולמדינה? והטענה של העובדים היא טענה צודקת. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת גפני, 1. באמת לא התכוננתי לשאלה השנייה שלך. אלה הם דברים שבאמת צריך לבחון, לבדוק, אבל הם לא נמצאים כרגע באמתחתי – לגבי עובדי הקבלן. 2. אני יכול להגיד לך לגבי "הדסה עין-כרם", ואין אחד פה – או אולי כן – אני מניח שכולנו, בפרט הירושלמים, "הדסה" זה בדנ"א שלהם, ואני עוד יותר מכולכם, כי הייתי קשור כמעט יום-יום בתפקידי השונים בירושלים, עקב האירועים הקשים שהיו פה, בהעברת הפצועים ל"הדסה". אני כבר בשבוע הראשון, אני אומר לך את זה באחריות, ביום רביעי נכנס המנכ"ל החדש – שבינתיים, לצערי, התפטר – לתפקידו, וביום שישי כבר פגשתי אותו. הייתי מעורב יום-יום, שעה-שעה, כולל שר האוצר, כולל המנכ"לית, כולל הרפרנט בר סימן טוב, שאותו הנך מכיר היטב, בנושא של "הדסה". לא היה שבוע שלא עסקנו בנושא "הדסה" מספר רב של פעמים. אז אפשר לבוא ולהגיד "כמו 'הדסה'", אבל לא כמו "הדסה", כי היה ברור לכולנו וגם לבית הזה שלא ניתן לפגוע ב"הדסה", שהוא מבחינתנו סמל. לגבי ההצעה שלך לסדר-היום בעניין שביתת עובדי רשות המסים שהחלה ביום ראשון, אני אתן תשובה מאוד מאוד קצרה, מאוד מאוד ברורה. בימים האחרונים מתקיים משא-ומתן עם העובדים ברשות המסים במטרה להביא לסיום מהיר של העיצומים. אני מבין את הצורך של הכנסת לדון בנושא, אך את המשא-ומתן עם העובדים ראוי לקיים בתוך החדר ולא במליאת הכנסת. יותר מכך, אני אומר לך שאם על-פי המתכונת הזאת כל משבר וכל סכסוך עבודה יבוא לפתחו של הבית הזה, כנראה נצטרך לעסוק בזה זמן רב. לכן, אני אומר לך שהנושא מטופל. אינני יודע מתי הוא יסתיים. אנחנו עושים מאמצים, הוא לא פשוט, ונמשיך לעשות מאמצים כדי לקצר את העיצומים האלה כמה שיותר. היו גם עיצומים במשרדי ממשלה אחרים ושביתות שלקחו כמה חודשים. אני מקווה שלא נהיה שם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מכיוון שאני חבר טוב של חבר הכנסת גפני, מה שהוא יבקש אני אקבל. <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת הכספים. אם זה יסתיים – זה יסתיים, ואם לא יסתיים – – – <היו"ר חמד עמאר:> אין בעיה, ועדת הכספים. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 8, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <דחיית פרסום דוח אלאלוף על העוני בישראל> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום בנושא: דחיית פרסום דוח אלאלוף על העוני בישראל, מס' 3332, 3347, 3359 ו-3360. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יצחק כהן. <יצחק כהן (ש"ס):> כמה זמן יש לי, שלוש דקות? <היו"ר חמד עמאר:> עדיין לא התחלתי להפעיל. הנה, עכשיו אני – – – <יצחק כהן (ש"ס):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מי השר שמשיב לי? איפה שר הרווחה? מי משיב לי? אין ממשלה. הלו, ממשלה – – <היו"ר חמד עמאר:> מי משיב? <יצחק כהן (ש"ס):> anybody home? – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מיקי, תשיב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תצלצל, איציק, תצלצל. <יצחק כהן (ש"ס):> הממשלה – אין ממשלה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> צריך לסגור את הישיבה, אדוני. <יצחק כהן (ש"ס):> אין ממשלה, אין ממשלה. אתה יודע מה? עדיף שלא תהיה ממשלה. כזאת ממשלה, עדיף שהיא לא תהיה. <היו"ר חמד עמאר:> הנה, השר אורי אריאל נמצא כאן – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה לו, לאורי אריאל, ולוועדת אלאלוף? מה הקשר? אולי תביאו לי את השר לאיכות הסביבה? <היו"ר חמד עמאר:> הוא נוכח כשר כאן. החוק מחייב שיהיה שר במליאה – הוא נוכח כשר. <יצחק כהן (ש"ס):> אבל אי-אפשר – – – <היו"ר חמד עמאר:> תשובה – לא חובה שתהיה על-ידי השר. אמרתי את זה, ככה התקנון. אנחנו, כחברי כנסת, יכולים לשנות את התקנון. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, עזוב את התקנון, בוא נדבר על המהות: הוא צריך לענות לי, שר הרווחה, על נושא כל כך חשוב, כל כך קרדינלי. <איילת שקד (הבית היהודי):> שר הרווחה במזנון. <יצחק כהן (ש"ס):> בבקשה? <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – במזנון, הוא במזנון. ראיתי אותו. <יצחק כהן (ש"ס):> זה עוד יותר גרוע. זה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> גם בשבוע שעבר היה אותו דבר. <יצחק כהן (ש"ס):> זה הרבה יותר גרוע. עדיף שלא נדע שהוא במזנון – או, הנה מאיר כהן הגיע, שר הרווחה. <היו"ר חמד עמאר:> הנה, אני עושה איפוס. אני נותן לך שלוש דקות, תפאדל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה יכול לקחת ממני עוד שתי דקות. <יצחק כהן (ש"ס):> מכיוון שמדובר בשר כל כך יקר, אז אני אפסיק לתקוף את הממשלה בגללך. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כששר הרווחה בשיא יושרו ותמימותו הקים את ועדת אלאלוף, אני יודע מה הוא חשב. הוא חשב שהוא יקים ועדה עם איש אשכולות כמו אלי אלאלוף, שיש לו רקורד מדהים מבחינה חברתית – אני לא יודע אם יש במדינה מישהו שיש לו רקורד שמשתווה או מתקרב לרקורד של אלי אלאלוף – עם אנשים מאוד מאוד רציניים שהשר מינה, שישבו על המדוכה ויגישו דוח כיצד אפשר לטפל בבעיית העוני. אני לממשלה הזאת – לא מאמין לשום מילה שלהם, כיוון שהם, יד ימין לא יודעת מה שיד שמאל עושה, אבל לשר מאיר כהן אני כן מאמין, אני מכיר אותו הרבה שנים. והיו לי תקוות שאכן הוועדה הזו, עם העומד בראשה ועם השר שמינה אותה, באמת יביאו איזו קרן אור באפלה לאותם 30% מאזרחי מדינת ישראל שנמצאים עמוק עמוק עמוק מתחת לקו העוני. ואכן ישבו על המדוכה, בשיא היושר האינטלקטואלי של האנשים שישבו בה, כולל היושב-ראש שלה, והגישו דוח. מה חשב ידידי אלי אלאלוף שיעשו עם הדוח הזה? מה חשב ידידי השר מאיר כהן שהממשלה תעשה עם הדוח הזה? לקחו אותו איך שהוא, קיפלו אותו, שמו אותו בצד, אמרו להם: כן, הצחקתם אותנו. הלוא העוני הוא לא גזירה משמים. עוני הוא תוצאה, אדוני היושב-ראש, של פעולות שהממשלה עושה. ואם ממשלה רודפת דווקא את הציבורים העניים, שהם מוגדרים בחברה, יודעים בדיוק מי הם, אז היא לא יכולה לעשות ועדה – אני לא מדבר על מאיר כהן, אני מדבר על הממשלה חוץ ממאיר כהן – להקים ועדה שתגיד לה מה היא עושה כדי ליצור את המצב העגום הזה של העוני. ואכן ועדת אלאלוף הגישה דוח – ואני מבקש מהשר: אם כבודו לא יביא אותו, אנחנו נביא אותו באמצעים פרלמנטריים לכנסת; אולי נעלה אותו כהצעת חוק פרטית של רוב חברי הבית הזה, בוודאי של האופוזיציה. צריכים ליישם את מסקנות ועדת אלאלוף. ממשלה שמקימה ועדה עם אנשים מאוד מאוד מאוד מוערכים בחברה לא יכולה לעשות מהם צחוק. היא צריכה לקחת את הדוח הזה ולאמץ אותו, חברים, שטרן. היא חייבת לעשות את זה מבחינת הנראות. איך אזרחי המדינה מסתכלים עליה? הלוא זו לא ועדה שאגב אורחא מישהו הקים אותה. אדוני היושב-ראש, אני רואה שזמני תם, ויש עוד חברים שרוצים לדבר, אבל אני מודיע מעל במה זו לידידי, חברי היקר, השר מאיר כהן: אם הדוח הזה לא יגיע דרך הממשלה, הוא יגיע דרך הכנסת לבית הזה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב ליצמן – איננו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח. חבר הכנסת יוני שטבון. שלוש דקות, בבקשה. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך ולחזק את שר הרווחה, השר מאיר כהן, על ההחלטה לשים את נושא העוני, הפערים בחברה הישראלית, על סדר-היום הציבורי, עם תהליך של אנשי מקצוע ואנשי ציבור שימליצו עליו הוועדות. זה דבר שהוא קריטי, דבר שהוא הכרחי, והגיע הזמן לשים את זה על סדר-היום, וכמובן לממש את זה, שזה הדבר המרכזי. אני רוצה להתייחס דווקא לאמירה שנקלעתי אליה הבוקר, של ד"ר יוסי זעירא, שהוא בעצמו חבר הוועדה, שטען באחד מכלי התקשורת המוכרים בישראל את המשפט הבא: "קצבאות הילדים אומנם עוזרות למשפחות מרובות ילדים" – תקשיבו טוב, עד כאן זה נשמע בסדר גמור – "אבל ריבוי ילודה הוא הגורם לעוני, ובגלל זה הנושא של קצבאות הילדים הוא בעייתי". זה התרגום שלו לדברים. אני רוצה קודם כול להתייחס לדברים ברמה העקרונית. כלכלן, כבודו במקומו מונח, שיושב בוועדה ציבורית חשובה שהשר ממנה, שמתבטא בצורה כזאת – קודם כול, זו אמירה לא אנושית, לא יהודית, לא חברתית, לא הגיונית, לטעון שבעיית העוני, במיוחד במדינת ישראל, זה בגלל ריבוי הילודה. זאת אומרת, הקורלציה הזאת בין קצבאות ילדים לריבוי ילודה – אף-על-פי שיכול להיות שיש נתונים סטטיסטיים כאלה ואחרים – זה לא הגיוני במדינת ישראל. הרי כל הצמיחה של החברה הישראלית החל מהקמתה בנויה על הרציונל ההתפתחותי הזה: ילודה ועלייה. זה אחד הדברים שלא – – – <איציק שמולי (העבודה):> אם האוכלוסייה עובדת. <יוני שטבון (הבית היהודי):> עכשיו, זו סוגיה נוספת. אבל כאמירה – – – <איציק שמולי (העבודה):> רק אם האוכלוסייה עובדת. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אתה מצטרף לאמירה הזאת? אני מבין שאתה לא מצטרף, ודאי, לאמירה העקרונית. יכול להיות שיש קורלציה. עכשיו, חוץ מהנושא שיש – יטען מי שיטען, כמו שאמר פה חבר הכנסת שמולי, שיש קשר בין ריבוי ילדים לבין היכולת הכלכלית, מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, אבל יש עוד משתנים. יש עוד משתנים שבגללם ריבוי ילודה חשוב לחברה הישראלית. אגב, לא אמרתי יהודים או ערבים, שימו לב. יש מנועי צמיחה חברתיים במדינה מתפתחת כמו המדינה שלנו, שהיא בסך הכול בת 66 שנה, שהילודה היא מרכיב קריטי בהם – ממרכיבים חברתיים-אנושיים שקשורים לפסיפס של החברה הישראלית ועד מרכיבים ביטחוניים ובטיחותיים. זאת אומרת, הקורלציה הזאת, מסוכן שהיא יוצאת מחבר ועדה, ואני ביקשתי – ואני מבקש, אדוני השר – גם לדרוש ממנו באופן אישי להתנצל על הדברים בצורה הכי פשוטה שיש. עכשיו לעניין קצבאות הילדים – ופה אני מסיים – שזה הנושא המרכזי. קצבאות הילדים – התפיסה שאומרת לקצץ, יותר נכון לכסח, את קצבאות הילדים, היא מוטעית. כי אם אנחנו רוצים להשוות את עצמנו למדינות ה-OECD, ששם מדובר על 6.8% מהתמ"ג, ששם נמצאות מדינות אירופה בהיבט של הקצבאות – אני טוען שזה לא צריך להיות בצורה כזאת, כי אנחנו רואים מה קורה להגירה ומה קורה לאנשים שלא עובדים בגלל זה. אבל מכאן ללכת למצב שאנחנו יורדים ל-2% מהתמ"ג ולהגיד שעכשיו אנחנו יורדים בצורה דרסטית כזו – זה לא נכון. זה לא נכון משני היבטים: את ההיבט הראשון הזכרתי קודם לכן, וההיבט השני הוא שאם אנחנו רוצים להוציא משפחה למעגל של עבודה, תעסוקה, חינוך וכל מיני מרכיבים אחרים, אי-אפשר למשוך להם את מרכיבי הבסיס. מרכיבי הבסיס, אני תמיד אומר, זה המקרר, זה מבחן המקרר: אתה לא יכול לבקש ממישהו לצאת לעבוד כשהמקרר שלו ריק. זה לא עובד. כדאי להסתובב במקומות שכדאי להסתובב, לא צריך לפרט איפה, ולהבין שקיצוץ בקצבאות הילדים, כשהוא בצורה כזאת דרסטית ואגרסיבית, הוא פוגע ביכולת שלהם לצאת לעבוד ולצאת לחינוך. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. ישיב שר הרווחה חבר הכנסת מאיר כהן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ראו – איציק? איציק לא פה. א. אני שמח שהוועדה למלחמה בעוני, ככל שמסקנותיה קרבות, מעוררת עניין, שזה דבר – השר אורי אריאל – זה דבר מאוד מאוד חשוב. זה מעורר עניין. כי בינינו, חבר הכנסת איציק כהן, מתי מישהו קם, באמת, בנועזות, והקים ועדה? אתמול כתב עלי מישהו שאני טירון פוליטי. למה? כי הייתי מראש צריך למנות ועדה שתיתן את המסקנות שאני רוצה על-פי תפיסת העולם שלי. אז אמרתי: אויה לנו אם שר ממנה ועדה ושותל בה את אנשיו. ולכן טוב שבוועדה הזאת נשמעות הרבה מאוד דעות. חבר הכנסת שטבון, אני בא ממשפחה מרובת ילדים, ואני מסכים אתך: יש קורלציה בין משפחות מרובות ילדים לבין קשיים כלכליים, אבל לא עוני. זאת אומרת, אתה יכול להיות במשפחה מרובת ילדים שיש לה קושי כלכלי, אבל אתה לא נמצא בתרבות של עוני – וזה הבדל גדול מאוד. אתה צודק בהנחה שלך, אני רק לא מבין מה הכעסים. ביום שני היינו צריכים לפרסם את הדוח. הדוח נכתב, הוא דוח שיש בו הרבה מאוד המלצות, חלק מההמלצות הן מאוד מאוד נועזות, ואנחנו נצטרך להתמודד עם זה בממשלה. איציק, אני לא מפחד משום דבר, זה יבוא. אבל אני חשבתי שאני לא צריך לשבת בשקט, כשר הרווחה. אני עושה את עבודתי 24 שעות, מסביב לשעון, אבל חשבתי שמישהו צריך לקום ולהגיד לממשלה, ולהגיד לנו: רבותי, בואו, כמו בכל מדינה מתוקנת, שתהיה ועדה שהדוח שלה, ההמלצות שלה – חלקן, רובן, כולן – יהפכו לנייר העבודה שלנו. לכן התשובה היא כן, אורי. לכן המסקנות יהיו ביום ראשון הקרוב או ביום שני. אני דחיתי את זה רק בגלל האירוע של החטיפה, כי חשבתי שיש רגעים שבהם אנחנו כולנו מתכנסים בתוך עצמנו ושלא נתעסק בשום דבר חוץ מהאחדות הזאת, שבאמת כל פעם מחדש מפעמת בנו והופכת אותנו למשהו מאוד מאוד מיוחד. זאת הסיבה היחידה שדחינו. ההמלצות כתובות, הן ברורות, יש עליהן ויכוח גדול – חבר הכנסת שטבון – יש שם ויכוח, ויכוח בין קצוות, בין אלה שאומרים "כן קצבאות" לבין אלה שאומרים "לא קצבאות". יש על זה ויכוח. אבל זה יובא. אתה שואל את דעתי האישית? אני לא חסיד גדול של קצבאות. אני גם לא חסיד של הורדה מוחלטת של קצבאות. אבל דווקא אני יכול להגיד שאני מכיר את ההיסטוריה הישראלית החדשה, של משפחות שהתמודדו באחריות הורית, באחריות על הילדים שלהם, ויצאו לעבוד, ואלה ההורים שלי ושלך ושל כולנו. אבל יש כאלה שחושבים אחרת. זה יגיע לכאן, נדון בזה, אבל נשים את זה לראש הממשלה ונגיד לו: אדוני ראש הממשלה, מאז הקמת המדינה לא הייתה ועדה שירדה לשורש העניין; בבקשה, הא לך המלצות. עכשיו תחליט, סדרי עדיפויות שלך. אני, כשר רווחה, אלחם על זה. אני לא מוותר. אני גם לא תמים, איציק, אתה מכיר אותי הרבה שנים. שקט, ולדבר רק כשצריך ולהיות נחוש זו לא תמימות. לא צריך לחפש כותרות, צריך לעבוד. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. מה אתה מציע, אדוני השר? <יעקב אשר (יהדות התורה):> דעה נוספת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה שאתם רוצים. מה שאתם רוצים. איציק, מה אתה רוצה? <יצחק כהן (ש"ס):> ועדת הכספים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ועדת הכספים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הוא ביקש דעה נוספת. <היו"ר חמד עמאר:> הבעת דעה של חבר הכנסת יעקב אשר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני אשאר על הדוכן לכבודך, יעקב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ראשי ערים. ראשי ערים. <היו"ר חמד עמאר:> אתה לא חייב לענות לו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני לא חייב, אני רוצה להקשיב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני השר, קודם כול, מגיע לך יישר כוח גדול על הקמת הוועדה הזאת שמונה אנשים מהתחום. אני מסתייג מאוד מאותה אמירה. לדעתי, האמירה הזאת הייתה מחייבת, לפחות לטעמי, או איזה נזיפה כזאת או אחרת לאותו יוסי זעירא, אני חושב, זה שמו – אני חושב שזה ודאי לא מקובל בצורה הזאת. זה מעורר זיכרונות רעים מימים עברו, ואני חושב שאתה צריך לטפל בעניין הזה. זאת נקודה אחת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא התכוונתי לענות, אבל בדיוק היום אנחנו סוערים ונסערים מאמירות של חברת כנסת, אז להבדיל אלף הבדלות, הוא הביע את דעתו, הוא אמר את הדברים, צריך לבדוק באיזה קונטקסט הוא אמר את הדברים. אני מכיר את האדון, הוא לא חד כתער כמו שמציירים אותו כאן. צריך לבדוק. <יעקב אשר (יהדות התורה):> כן, אבל לפחות, או שיתנצל או שיהיה – כי זו אמירה פוגעת, לא נכונה, לא אמיתית, ואני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי, כי באמת – להתעסק בעניין. החשש שלנו מעיכוב המסקנות – ואחר כך הסברת את זה, אבל אני אומר לך גם מה החשש – הוא לאור השמועות שיצאו מהוועדה, שרוב חברי הוועדה או חלק גדול מחברי הוועדה תומכים בהחזרה חלקית כזאת או אחרת של קצבאות הילדים, והסיבה שמעכבים את המסקנות היא שיש אילוצים כאלה ואחרים – ודאי, הזכרת את ראש הממשלה, אבל גם שר האוצר. והיה חשש שאולי מישהו מנסה לעצור את המסקנות האלה, כדי שזה לא יעלה בסופו של דבר למדינת ישראל הרבה כסף, גם אם זה צודק. ודבר כזה – זה החשש שלנו. קודם כול, אני שמח שאתה אומר שבשבוע הבא זה הולך להתפרסם; זה – אחד. אני גם מקווה שלא היה שינוי ב-delay הזה של שבוע וחצי, התקופה הזאת, שזה היה צריך להתפרסם – ששינו משהו בהמלצות הוועדה בגלל עניינים כלכליים כאלה ואחרים, כי טיבו של דוח כזה שהוא חייב להיות טהור מהסתכלות כלכלית כרגע על היכולות. מה היה צריך לעשות – אחר כך בודקים מה היכולות ומקבלים החלטה אמיצה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מסיים רק בדבר אחד. השר מאיר כהן ידוע כאיש שנולד בפריפריה, איש ממשפחה ברוכת ילדים, איש רגיש; אני רק מקווה שאין לחצים מפלגתיים עליך, מסיבות כאלה ואחרות, שיגרמו לכך שמה שאתה רוצה באמת לעשות, ואני יודע כמה אתה רוצה באמת לעשות, לא תוכל לעשות. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> בכמה מילים – לא. התשובה היא לא, אין לחצים. דבר שני, יש בתוך הוועדה ויכוחים גדולים מאוד. מי שעזב את הוועדה זה דווקא החבר'ה שאמרו: לבטל את כל הקצבאות. דווקא אלה שאמרו: דעתי לא נתפסת, אני הולך. רמיזה לבאות. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד השר, הוועדה סיימה את עבודתה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כן, כן. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <רות קלדרון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, לא הספקתי. <היו"ר חמד עמאר:> 12 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הכספים. <היו"ר חמד עמאר:> לוועדת הכספים. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף אתכם לפרוטוקול. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <הצעות לסדר-היום> <פגיעה בחקלאים ולומדי תורה בשנת השמיטה> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעות לסדר-היום בנושא: פגיעה בחקלאים ולומדי תורה בשנת השמיטה, מס' 3338, 3351 ו-3363. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה, סגן שר דתות, חברי חברי הכנסת, הנושא שהגשנו כהצעה דחופה לסדר-היום הוא נושא הפגיעה בחקלאים שומרי שמיטה. לצערי, במשך קרוב לשנה אנחנו מנהלים שיחות עם הממונים על תקציב השמיטה, והיינו באיזו אשליה שמדברים אתנו בכנות, ברצינות, שהולכים אכן להפעיל את אותן מתכונות שהיו בשנים הקודמות. הרי כמי שמכיר את הדבר הזה יותר מאחרים, ולא רק מכיר את זה אלא גם דאג להביא את התקציב שיש היום – כי אחרת, אדוני סגן השר, אני לא בטוח שהיית משיג גם 30 מיליון, כי אתה רוכב על הגב של מה שאני עשיתי לפני שבע שנים; ואני אומר לך את זה באחריות: את 100 המיליון בפעם הקודמת לחקלאים בשמיטה הבאתי מהממונה על התקציבים, ולא פעלתי בדרך שאתם פועלים. כמי שריכז את זה בוועדת הכספים דאגתי שאנשי המפלגה שלך ואגודת ישראל, יהדות התורה, ישבו אתי בישיבות, וישבו אתי בישיבות והכול היה גלוי ולא מוסתר. אתם לקחתם את זה לאיזה מקום שזה איזה מין חבילה שלכם לעשות בה כרצונכם; לצערי הרב אני אומר את הדברים. עם כל הכבוד, תעשו מה שאתם חושבים, ואם זו הדרך, זו הדרך, רק תדעו שהגלגל מסתובב. גם כשהוא יסתובב, אני יכול להבטיח לך שאני לא אתנהג בהתנהגות שלהם. כי אתה, לפחות בכמה שיחות שהיו לי אתך, אמרת לי דברים, ובשבוע שעבר עמדת פה ואמרת: לא יהיה, אין לי תקציב לסעיף הזה; אין לי תקציב. את התקציב לא אתה – הרי אתה מנווט את 20 המיליון שהשארת לך כקופה שלך לעשות בה מה שאתה חושב, ושאר הדברים הם במשרד החקלאות. אז לא אלמן ישראל. ואני אומר לך שבסופו של דבר הדברים האלה יפעלו, כיוון שדווקא זו הפגיעה הגדולה ביותר, דווקא באותם אלה שיושבים ולומדים בשנת השמיטה. למה רוצים לקחת את זה? כנראה לא לחקלאים, לתת את זה למישהו אחר, כי מי שישב ולמד זה חקלאים שומרי שמיטה. אז אם אחת לשבע שנים יש הדבר הזה ואפשר לתת אותו בלי שום סימון, לא מפלגתי ולא – כי זה לא פעל כך בשנים הקודמות – נראה שאתם מסמנים את זה בסימונים שלכם. כך הראש עובד כל הזמן, בצורה לא נכונה, לצערי הרב. אז מה אתה תגיד לי אני יודע – שרק בשבוע שעבר אישרו לנו את התקציב. אבל דברים ברורים ומוחלטים, שהתקציב הזה היה מסודר במשך כל השנים, בכל השנים היו לומדי שמיטה, תמיד זה היה, לא נמחק הסעיף הזה; אתם כנראה רוצים למחוק אותו, תמחקו אותו. הרי בסופו של דבר גם תצטרכו לתת דין-וחשבון על מה שאתם מפעילים ב-20 ומשהו מיליון, כן, גם של אותם הארגונים, המכונים. אני לפחות קראתי לכל חברי המפלגה שלך, שחלקם יושבים היום בוועדת כספים; ניסן ישב אצלי בחדר ומשה גפני ישב אצלי בחדר, ואת הכול עשינו שקוף. אמרו לי: וקנין, לא מאמינים שאתה מביא 100 מיליון, הרי בכל השמיטות היו 30 מיליון. תבדוק את הדברים, באחריות מה שאני אומר. אמרתי: רבותי, יהיה 100 מיליון לשמיטה. זאת הפעם הראשונה שזה הגיע ל-100 מיליון. אתם רוכבים על זה, אבל מה אתם עושים? כנראה זו הדרך שלכם. לצערי הרב, אני אומר את זה בכאב לב. אדוני סגן השר, זאת לא הדרך שבה צריכים להתנהל הדברים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, סגן השר, הרב בן-דהן, מה אנחנו מצפים מיהודי חקלאי שעבד קשה שש שנים בשדות ובפלחה ועיבד את אדמתו ועכשיו הוא רוצה לקיים את מצוות השמיטה, שהיא מצווה יסודית ביהדות, כמו שכתוב בפרשת התוכחה: "אז תרצה הארץ את שבתֹתיה", ואמרו חכמינו שבעוון אי-שמירת השמיטה גלינו מארצנו. מה אנחנו מצפים מיהודי חקלאי יותר מאשר זה שהוא רוצה לשבת בבית-המדרש ולמלא את המצברים שלו ולמלא את הבטריות הרוחניות ואנחנו נתמוך בזה? והוא יהודי חקלאי. גם לפי שיטת אלה שאומרים: צבא צבא – הוא גם שירת בצבא, הוא גם עשה כל המטלות שמוטלות עליו, הוא שילם מסים. האם לא מגיעה לו התמיכה שהוא קיבל עד היום, שהוא ישב באמת וילמד כרצונו? הוא ירצה למלא את החלל הרוחני. אני לא מבין בכלל מה המסקנה שלכם ללכת ולקצץ בתקציב הזה. אני גם לא יודע מה הייתה תחילת מחשבתכם בדבר הזה. אני בטוח שכאן קרה משהו, איזו אי-הבנה. אני מקווה שבעזרת השם העניין יסתדר. אני רוצה גם להתייחס לימים אלה, ימים נוראים, כמו שכתוב: "בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר". חיים בפחד, מחכים לשמוע איזו בשורה טובה על שלושת הנערים החטופים, שיחזרו בשלום לחיק משפחותיהם. עם ישראל כולו עומד בתפילה ובתחנונים לשלום הנערים האלה וחרד לשלומם. ומה קורה במזרח-ירושלים? במערכת החינוך של ירושלים "המאוחדת", שממומנת 100% בידי משרד החינוך? מה קורה שם? מה קורה באותה מערכת ששר החינוך עמד כאן לפני שבועיים ואמר: חברי חברי הכנסת הערבים, תדעו לנצל טוב את קייטנות החינם שמקבלים הילדים האלה? שם עומדים וצוהלים ושמחים. ואני נכחתי, כשנסענו לעצרת הגדולה בכותל המערבי – הייתה עצרת מרגשת, וראית את הציבור עומד בהמוניו מתפלל ומתחנן לשלום הנערים האלה – ראית בצדי הדרכים את הילדים האלה שבאים ממערכת החינוך הממלכתי במזרח-ירושלים, עם הילקוטים, וכולם מצביעים שלושה שליטים, שלוש אצבעות: הנה, יש לנו שלושה נערי שליט. השמחה והצהלה שם בוקעות מכל מקום. זה לא פלא. אם אתה רואה בספרי הלימוד שלהם – תראו בספרים לתלמידי י"ב – שהשואה היא פרי המצאה ציונית. המדינה הזאת בכלל לא מופיעה שם, מדינת ישראל. המפה היא פלסטין. זה החינוך שמקבלים וזה במימון 100%. להם ייתנו קייטנות חינם; לילדי החרדים? לילדינו שלנו? חס וחלילה, למרות שהמוכר שאינו רשמי לומד לפי הנחיות משרד החינוך. אבל כבר אמרו חכמינו: השנאה מקלקלת את השורה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת רות קלדרון. <רות קלדרון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד מהלימודים היסודיים של שנת שמיטה זה לזכור שאין לנו בעלות לא על הקרקע ולא על שום דבר אחר. אני חושבת שראוי גם לנו לזכור שאין לנו בעלות גם על התקציבים – שהיו במפלגה אחת ועכשיו במפלגה אחרת. זה לא שלנו, לקחת מאתנו. צריך לזכור בשביל מי אנחנו, מול מי אנחנו עושים שמיטה. הכותרת של ההצעה לסדר-יום שאליה הצטרפתי היא: פגיעה בחקלאים ולומדי תורה בשנת השמיטה. אין לי ספק שחשוב לדון גם בנושא הספציפי הזה בתוך שנת השמיטה, אבל אלו הנושאים וההיבטים של שנת השמיטה שמדברים עליהם ודנים בהם כל שבע שנים מחדש. מה יעשו החקלאים, שבינינו הם 2% מתושבי ישראל בשנה הזו ולא כולם יהודים? מי יקבל היתר מכירה? מי מוכן לקבל את היתרי המכירה? האם הפרות של "תנובה" באמת יצטרכו לאכול עשב שלא היה בהיתר – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הם היום שייכים לסין. <רות קלדרון (יש עתיד):> הפרות של סין, זה פותר את הבעיה של החלב. – – ומהיכן יבואו פירות וירקות לישראל בשנה הזאת וכמה יעלה הגזר? לצערי, הנושא ההלכתי והחקלאי של שנת השמיטה הוא הנושא היחיד שנדון עד היום בכל מה שקשור לשנת השמיטה. הנושא הזה נדון בעיקר בתוך העולם הדתי והגיע גם לממשלה ולכנסת, ומקבל ביטוי, בין היתר, בוועדת שנת השמיטה הממלכתית שמוקמת מכוח חוק כל שבע שנים. השבוע אף הוקמה לשם כך ועדת משנה מיוחדת בוועדת הכספים – עליה כנראה דיבר חבר הכנסת וקנין, מהפעם הקודמת – שתפקידה לדון בתקציב שמקצה המדינה לשנת השמיטה. העובדה שהדיון והעשייה שקשורים בשנת השמיטה מתמקדים רק בנושאים הללו היא פספוס, החמצה; החמצה לנו כחברי כנסת, החמצה לאזרחי המדינה והחמצה ליהדות. רעיון השמיטה הוא רעיון יהודי עתיק ומאוד רדיקלי. שנת השמיטה לא מתמקדת רק בהיתרי מכירה ובייבוא של ירקות ופירות מחו"ל; שנת השמיטה כוללת בחובה ערכים נוספים ורחבים יותר, שיש להם משמעות ורלוונטיות בחיים של כל האזרחים בישראל: שנת השמיטה כוללת ערכים חינוכיים של למידה משותפת ושל עזרה לחלש בחברה; היא כוללת ערכים סביבתיים של הפסקת הניצול של משאבי הטבע ונתינת הזדמנות למשאבים האלה להתחדש פעם בשבע שנים; היא כוללת גם ערכים כלכליים-חברתיים של שמיטת חובות וניסיון של החברה כולה לעזור לאלו שנקלעו לחובות וזכאים לקבל הזדמנות נוספת. במסגרת השדולה להתחדשות יהודית אנחנו מבקשים לחדש את רעיון השמיטה ולממש אותו בחיינו היום גם במרחב האזרחי, החילוני, הכללי, בישראל. בבסיס הפרויקט עומדת האמונה ששנת השמיטה שתחל בתשרי הקרוב היא הזדמנות גדולה; הזדמנות לחדש את רעיון השמיטה באופן שיהיה נאמן לערכי חיינו היום – לדמוקרטיה, לשוויון ולחמלה. הניסיון הוא לקחת את הרעיון הזה ואת השנה הזו ולנסות לאחד בין ימין לשמאל, בין דתיים לחילונים, בין אזרחים ישראלים מכל הדתות, יהודים מהארץ ומהתפוצות, כמו גם באופן יוצא דופן וחשוב את החברה האזרחית, כלומר העמותות, את העולם העסקי, הבנקים והחברות ואת הכנסת והממשלה. לשמחתי, לקראת שנת השמיטה הזאת קורה משהו בחברה הישראלית ויש משב רוח מרענן ומשמח גם בציבור שאליו אני שייכת. אזרחים וארגונים רבים כבר הצטרפו לעשייה, ונראה ששנת השמיטה הקרובה תקבל גוונים נוספים בחברה האזרחית. כולי תקווה שהפרויקט החברתי של שנת השמיטה, שהתחיל כאן ועבר לחלק הביצועי שלו, יצליח להביא את הרוח החדשה הזאת ולעזור ל-5,000 משפחות לצאת ממעגל העוני ולקבל הזדמנות חדשה. גם פה, בכנסת ובממשלה, נחשפנו לשיח חדש בכל הנוגע לשמיטה. שר החינוך מכניס את נושא השמיטה וערכיה למערכת החינוך מגן-הילדים ועד המכינות אחרי תיכון. שר הרווחה יצא בקרוב עם פרויקט "נושמים לרווחה", בדיוק בשנת שמיטה, זו סייעתא דשמיא, והשר להגנת הסביבה דיבר אתמול במליאה על הפסקת הדיג לשנה על מנת לתת לדגה להתחדש וגם לדייגים אפשרות ללמוד. לקראת שנת השמיטה הבאה הגיע הזמן לדאוג שהמלצותיה של ועדת השמיטה, שמוקמת על-ידי המדינה מכוח החוק – שהיא תעסוק בכל ההיבטים של שנת השמיטה, ושפרויקטים מהסוג שציינתי יתקיימו באופן מסודר ומאוחד על-ידי המדינה. לשם כך הבאת 100 מיליון, ולא רק 30 מיליון, ויש מספיק משאבים לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <רות קלדרון (יש עתיד):> רק רגע, רק עוד משפט. לצורך כך צריך לדאוג קודם כול שבוועדה זו ישבו גם נציגים של המשרדים הרלוונטיים ונציגים מהמגזר השלישי שמגיעים מהשטח ועוסקים במלאכה. זוהי בדיוק מטרתה של הצעת החוק שהגשתי, ואני מקווה שתעלה ביום ראשון. ההצעה מבקשת לתקן את חוק ועדת שמיטה ממלכתית, ולדאוג שהמלצותיה של הוועדה יעסקו בכל היבטיה של שנת השמיטה, יהיו רלוונטיות לכל אזרחי מדינת ישראל, ושנעשה את השמיטה הזאת ביחד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת רות קלדרון. ישיב סגן השר לשירותי דת הרב אלי בן-דהן. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שמעתי את ההצעה לסדר-היום בנושא תקציב השמיטה. אני רוצה להבהיר, תקציב השמיטה כפי שאושר על-ידי הממשלה, סכום של כ-100 מיליון שקלים, אכן נותן פתרון מלא לכל החקלאים שרוצים להשבית את אדמתם ולא לעבד אותה. מי שירצה להשבית את אדמתו, כלשון המשנה, להוביר את אדמתו, יקבל מהמדינה מלגה בהתאם לגובה ההכנסה שהוא הצהיר עליה בממוצע של שלוש השנים הקודמות. המלגה הזאת איננה מותנית במה יעשה החקלאי. החקלאי יכול באותה שנה לשבת וללמוד, הוא יכול לא ללמוד בכלל, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. חקלאי שיחליט להוביר את אדמתו יקבל מלגה מלאה, מלגת קיום, כפי שאמרתי, בגובה הממוצע של שלוש השנים הקודמות. לא רק זאת, חקלאי שיחליט ללכת בדרך של שיווק התוצרת שלו, בדרך של אוצר בית-דין, אנחנו – המשרד לקח על עצמו, המשרד לשירותי דת, ובתקציב המעט, המשרד לשירותי דת קיבל על עצמו באמת לדאוג לכך שיוקמו מספיק אוצרות בית-דין לפירות. השנה, בעזרת השם, בשנת השמיטה הזאת אנחנו עושים חידוש שלא היה בשנים קודמות: יהיה גם אוצר בית-דין לירקות, מכיוון שעל-פי השיטות החקלאיות המתקדמות יש דרך לאסום ולשמור גם ירקות, ועל כן אנחנו נלך השנה הזאת, בשנת השמיטה הקרובה, בדרך הלכתית חדשה, וגם ירקות יוכלו להיות משווקים בדרך של אוצר בית-דין, כדי שכל חקלאי שירצה יוכל ללכת בדרך הזאת – וכמובן בדרך של היתר המכירה, ורובם של החקלאים נוטה לבחור בדרך הזאת. לא רק זאת, אלא גם כל בעלי המשתלות, שלא יכולים לשווק את תוצרתם בשנת השמיטה, יקבלו פיצוי מלא בגין כך שלא יוכלו לשווק את השתילים, כדי שיוכלו גם הם בשנת השמיטה להתקיים ולא לשווק את השתילים שלהם בשנה הזאת. כמובן, כל זה גם פותר את בעיית הצרכנים. הצרכנים עצמם יוכלו לרכוש תוצרת, כפי שאמרתי, תוצרת שמגיעה דרך היתר המכירה, או בדרך של אוצר בית-דין. אני מדגיש, לא רק פירות, אלא גם ירקות, בעזרת השם, ישווקו בדרך של אוצר בית-דין. וגם אנחנו מאפשרים לציבור שמעוניין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר, אני רק רוצה לעזור. בקטע של הירקות, אם אני לא טועה, מדובר על שני זנים או שלושה זנים בלבד שאפשר לשווק אותם דרך אוצר בית-דין, וכבר היום עושים את זה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לא, לא עשו. בשנת השמיטה הקודמת לא עשו. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני לא יודע, אני חקלאי. אתה מדבר עם חקלאי, אתה לא מדבר עם אחד – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> משרד החקלאות אומר. <היו"ר יצחק וקנין:> יש היום אפשרות לשמור תפוח אדמה ובצל בצורה של קירור מבוקר לתקופה ארוכה מאוד. זה נותן לך פתרון לרוב שנת השמיטה, אני אומר את הדברים באחריות. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> נכון, אבל עד היום הם לא שווקו בדרך של אוצר בית-דין, אלא רק בדרך של היתר מכירה. בשבוע שעבר ישבנו עם משרד החקלאות, ולראשונה העלינו את הנושא הזה של אוצר בית-דין לירקות. ההצעה התקבלה, ואנחנו עכשיו בונים את הדרך, איך נוכל לשווק גם ירקות דרך אוצר בית-דין. כפי שאמרתי, אנחנו גם רוצים לדאוג לציבור שמעוניין לקבל ירקות מחוץ-לארץ. גם לכך יימצא פתרון. אני מודה שבמסגרת הדיונים שהיו לנו עם משרד האוצר, משרד האוצר לא היה מוכן להיכנס לנושא הזה של כוללי השמיטה, כי מסיבות שונות משרד האוצר ביקש להתרכז רק בטיפול בחקלאים ובתוצרת, כדי שהצרכנים יוכלו לקבל את תוצרתם. כפי שהבטחתי בשיחות מסדרון, אני עומד על דברי גם עכשיו: אנחנו, המשרד יעשה כל מאמץ כדי שחקלאי, מלבד מלגת הקיום שיקבל בגין זה שהוא מוביר את אדמתו, יוכל לקבל עוד תוספת נוספת בגין זה, שיוכל לשבת וללמוד תורה. אנחנו, כנראה מהמקורות הפנימיים של המשרד נמצא תקציב שיוכל לאפשר הקמת כוללי שמיטה לחקלאים, והתוספת הזאת עבור לימוד התורה לחקלאים בשנת השמיטה – בעזרת השם, זה יתקיים וימומש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר לשירותי דת הרב אלי בן-דהן. ביקש חבר הכנסת יעקב אשר דעה נוספת. לרשותך דקה מהצד, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תודה, אדוני. אני רוצה לומר קודם כול באמת, שצריך הרבה להודות גם לשר החקלאות, שאני חושב שתפקד בעניין הזה של השמיטה, כשר חדש, פעם ראשונה שנתקל בדבר הזה, בצורה – אני חושב, יסכים אתי סגן השר – בצורה מאוד מאוד מבינה, אוהדת, ובשיתוף פעולה מלא, ואני חושב שזה דבר חשוב. צריך לומר רק דבר אחד. אפשר לעשות, כל דבר להוסיף עליו גם ערכים חינוכיים וערכים כאלה ואחרים. אבל צריך לראות מה הסיבה והמסובב. ליבת הנושא של שמיטה היא עניין הלכתי, וממנו – אנחנו אומרים שלכל עניין הלכתי יש אספקטים חברתיים – ממנו באים הענפים של דברים נוספים שאפשר לדבר עליהם. כשמסתכלים גם על התקציב הזה, ובאמת, יישר כוח לכל הפועלים, עדיין הסכומים שמגיעים בסופו של דבר לאותם אנשים – וזה חברתי מאוד, גברתי, לאותם אנשים, משביתים וכו' – זה עדיין לא מכסה לגמרי, כדי לתת להם את ההרגשה שהם יכולים לעשות את זה כמו שהם רוצים לעשות את זה מאמונתם ומדרכם והשקפתם. ולכן, שלא נחשוב שאותם 100 מיליון – יש בהם דברים נוספים שהוסיפו, יש חלק להיתר מכירה, יש 5 מיליון שקל, או 2 וכו'. עדיין אפשר היה, אפשר וצריך להוסיף כסף לאותם אנשים שבאמת מפקירים, משביתים, מקיימים את רצון בוראם, ועל-ידי זה גם הזכויות של עם ישראל מתמלאות, ואנחנו זקוקים להן מאוד מאוד היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. אם כן, רבותי, מה מציע אדוני סגן השר? נקיים דיון בוועדת השמיטה בנושא? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> כן, אנחנו – – – עם יושב-ראש ועדת השמיטה, חבר הכנסת זבולון כלפה, לקיים ישיבה ראשונה – – – שנת השמיטה. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אנחנו נעביר את הנושא לוועדת הכספים, רבותי, לדיון. מי בעד? מי נגד? רבותי. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת הכספים, לוועדת השמיטה, שבעצם מונתה על-ידי ועדת הכספים, לדיון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הכרזה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <השתלטות "אל-קאעידה" על עיראק והשפעתה על המזרח התיכון> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, בהצעות לסדר-היום בנושא: השתלטות "אל-קאעידה" על עיראק והשפעתה על המזרח התיכון, מס' 3334, 3353, 3361 ו-3362. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר, אחריו – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת משה פייגלין. <אלעזר שטרן (התנועה):> מה עם חבר הכנסת נסים זאב? <נסים זאב (ש"ס):> אני רק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות לרשותך, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אנחנו ביקשנו בהצעה הדחופה הזאת לדבר בהשלכות של "אל-קאעידה" בעיראק, והיה חשש שאולי נדבר – משהו שקורה פה אצלנו, והסברנו שחס וחלילה, אנחנו בזמן כזה לא נדבר על מה שקורה אצלנו, כי כל מה שמדברים בעניין של החטופים הוא מיותר, אך למותר, כולנו צריכים להתאחד בתפילה להשבתם הביתה ותו לא. אבל כשמדברים על מה שקורה בעיראק אי-אפשר – אני לא יכול – לא לחשוב על ההיבט ההיסטורי. אני אגע תכף בעיראק, אדוני היושב-ראש, ואני אשאל את השאלה מה היה קורה, למשל, אם סדאם חוסיין עוד היה נשאר שם, ולא היה האביב הערבי במדינות ערב, והדמוקרטיה הנאורה לא הייתה מאירה באורותיה אל העולם הערבי כפי שהוא נראה היום. <אלעזר שטרן (התנועה):> חשבתי שאתה כבר לוקח אותנו לבבל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, לא לבבל, אבל היום כ' סיוון; התאריך העברי: כ' סיוון. כ' סיוון היה יום סליחות ותענית בכל קהילות אשכנז במשך 300 שנה; בעצם זה התחיל עוד קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> זה 100 יום לפני ראש השנה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אה, זה לא ידעתי. <היו"ר יצחק וקנין:> זאת הסיבה. אני ראיתי את זה בכמה ספרים, זה הסיבה: 100 יום לפני ראש השנה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יכולה להיות סיבה נוספת. הסיבה שאני ראיתי, שרבנו תם קבע את זה כאשר ב-1171, זה בד' אלפים תתקל"א, הועלו על המוקד 31 יהודים בעיר בלואה שבצרפת בקשר לעלילת דם. אותו היום נקבע אחר כך – הרבה שנים אחר כך, לפני 370 שנה – על גזירות ת"ח ות"ט, גזירות חמלניצקי, שנקבע בכ' בסיוון, כי בכ' בסיוון נכנסו הפורעים לעיר נמירוב והרגו עשרות-אלפי יהודים בשחיטות נוראות, בהונאה גדולה; הכניסו אותם למבצר כאילו להגן עליהם, ואחר כך רימו אותם והרגו את כולם, ובראשם את רבי יחיאל מיכל מנמירוב ורבי שמשון מאוסטרופולי, שיש על זה גם סליחות. נדמה לי שקהילת בעלז היא מהקהילות האחרונות שעדיין אומרים בהן סליחות בכ' בסיוון. ומה בא הדבר ללמד אותנו? עכשיו אני עוזב את הצד היהודי. היה היה אדם בשם חמלניצקי, בוגדן חמלניצקי, הוא עד היום נחשב כגיבור באוקראינה, והוא רצה למרוד – זה היה מרד הקוזקים נגד השליטים, הפריצים, בעיקר נגד פולין והאיחוד של פולין עם ליטא, ורצו לעשות עצמאות של אוקראינה. הוא גרם להרג וחרב ואובדן בקרב האוקראינים ובקרב העמים האחרים, ובעיקר נגד היהודים. מדברים על 300,000 עד חצי מיליון יהודים שנהרגו בגזירות ת"ח ות"ט בידי חמלניצקי וקוזקָיו. התוצאה הייתה – אני מדלג – שאוקראינה איבדה כל זכר לעצמאותה ונבלעה באימפריה הרוסית עד לפני כ-20 שנה. אז למי הועיל אדון חמלניצקי? לאוקראינים הוא לא הועיל. מה הוא עשה? הוא טבח יהודים. וכאן מגיעה הנקודה היהודית: היהודים הם תמיד קורבן כשיש אי-רגיעה בעולם. בעיראק, אנחנו רואים היום, נהרגו מאז נפל סדאם חוסיין, נדמה לי מאות-אלפי אנשים; אמרו: 200,000 אנשים נהרגו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבי ישראל, כמה אתה חושב שאני צריך להוסיף לך זמן? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אודה לכבודו מאוד אם ייתן לי עוד דקה כדי לסכם את הדברים, אבל אני יודע שהדברים הרבה יותר ארוכים. לנו טוב שסדאם חוסיין ירד מכיסאו, כי הוא רצה להשמיד את ישראל. מהבחינה הלאומית שלנו ודאי טוב. מבחינת העיראקים זה אסון. סיפרו לנו שיש מהפכת פייסבוק ואינטרנט שגרמה לעולם הערבי להתעורר, באביב הערבי, בתוניסיה, בלוב, במצרים, בסוריה – זה עשה טוב לעמים האלה? נתבונן לרגע; לאזרח הפשוט, החיים שלו יותר טובים? יותר בטוחים? או פחות? היות שכבר עברתי את הזמן אני אחזור לנקודה היהודית. אנחנו צריכים לדעת וללמוד מכך שדמוקרטיה ויחסי שכנות, בתוך עם, זה לא דברים פשוטים, כפי שאנחנו רואים בעולם הערבי. אנחנו כמעט העוגן האחרון שאדם עוד יכול להגיד שלפחות בקרב בני עמו הוא מרגיש בטוח. המרידות שהיו בכל מדינות ערב זה כי יותר מדי הכבידו את ידם; גם אצל חמלניצקי – כאשר שליט מכביד את ידו יותר מדי על בני עמו, יש מרד, ותמיד הקורבנות הם האנשים הלא-אשמים. וביום כ' סיוון אני רוצה לומר עוד הפעם שאנחנו צריכים להתפלל לקדוש-ברוך-הוא שהיה לא יהיו יותר דברים כאלה, שדם יהודי לא יהיה הפקר. ובפרט ביום הזה, כאשר שלושה נערים, שמחריד לחשוב איפה הם נמצאים ומה הם חושבים ברגע הזה, נמצאים בתוך ארץ-ישראל במצב כזה, אנחנו צריכים לזעוק בתפילה לקדוש-ברוך-הוא שיגן וישמור וינצור – על כל עם ישראל, בכל הדורות, ואנחנו נעשה את שלנו, מה שאנחנו יכולים, והקדוש-ברוך-הוא יושיע את עמו ישראל במהרה. אמן. <היו"ר יצחק וקנין:> אמן ואמן. תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. שלוש דקות לרשותך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, רעידת האדמה שהתחוללה במזרח התיכון לפני כשלוש שנים לא הייתה מהלך אחד, ולא הייתה בודדת. גלי ההדף שלה ממשיכים להתפזר ולהתפוצץ באזורנו ומגבירים את ממד האי-יציבות. זה התחיל באיזה עולם של תקוות גדולות שנועדו לכאורה לשחרר בתוך העולם הערבי חברות מדיכוי, ממשטרים מדכאים, והיו סימנים טובים לכך, או הייתה איזו תקווה שהדור הצעיר, נשים, קבוצות מיעוט, יזכו בבת-אחת לאיזה יום חדש. אבל זה עבד לזמן קצר מאוד; בכל המדינות, או שזה שימר את הכוחות הישנים או שזה אפילו החריף את המצב ועשה אותו יותר גרוע. ואנחנו כולנו עקבנו אחרי הציפיות. אנחנו משתייכים לחברה המערבית, למדינות מערביות, למרות המיקום שלנו, ושם חלמו – חלמו חלומות גדולים ואמרו: הנה, הדבר שכל כך ציפינו לו יקרה, וזה התמוטט כמו כלום. דבר שני שאנחנו יכולים להיות מאוכזבים ממנו ומודאגים ממנו זה מערכת ההסדרים שארצות-הברית הניחה מאחוריה כשהיא יצאה מעיראק. לכאורה נבנה שם מבנה שלטוני חדש, ממשלה חדשה, צבא חדש, ואפילו דמוקרטיזציה של עיראק. כל הדברים האלה מתפוררים עכשיו לנגד עינינו כמו אבק, כאילו לא היו מעולם. ואנחנו רואים שההסדרים האלה, כל עוד היו האמריקנים נוכחים בשטח, החזיקו מעמד. ברגע שהגורם האמריקני, היציב, אולי גם המממן, יצא מעיראק, הדברים האלה התמוטטו. אני רוצה רק לומר כמה מילים – מה זה אומר מבחינתה של ישראל. אנחנו ממשיכים לגור באזור שהאי-יציבות בו היא הדבר היציב ביותר. אי-יציבות. אף מדינה היום באזורנו אינה יציבה, מלבדנו; לא לבנון, לא סוריה, לא עיראק, אפילו בירדן יש אי-שקט, במצרים, אני מקווה, עכשיו עם הנשיא החדש, אבל זה עדיין רחוק מלהיות יציב. מבחינתנו זה אומר שאנחנו נשארים פה כדי להישען על כוחנו שלנו; על כוחנו הצבאי שלנו, על כוחנו הכלכלי שלנו, על מעמדנו הבין-לאומי, וגם על הצורך, בעיני, להסדיר את היחסים בינינו לבין הפלסטינים. לא, זה לא ירגיע את המזרח התיכון. לא, זה לא יביא שקט לכל המשברים האלה שאנחנו מדברים עליהם ושאנחנו אולי לא רואים עדיין את סופם. אבל אני חושב שמבחינת האינטרס הישראלי, אנחנו חייבים להסיר את האי-שקט הזה. ועכשיו במיוחד, בימים האלה, כפי שאנחנו יודעים, בעקבות חטיפת הנערים וכן הלאה, אנחנו חייבים להגיע להסדר בינינו לבין הפלסטינים כדי להסיר את האלמנט הזה, התוסס, מאתנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין – איננו. אדוני השר עוזי לנדאו ישיב בשם שר החוץ. <שר התיירות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התשובה היא תשובת משרד החוץ, כדלקמן: האירועים בעיראק אכן מחייבים חשיבה ישראלית. כרגע איננו מזהים איום מיידי על יציבות ירדן ואינטרסים ישראליים חיוניים אחרים. אולם, כמובן, התגברות והתבססות גורמי ג'יהאד עולמי במרחב הלבנט מהוות סכנה. משרד החוץ קיים אמש דיון עם כלל גורמי ההערכה בנושא, הן לגיבוש תמונת מצב ברורה יותר והן לשם גיבוש המלצות. המשרד גם הפעיל את נציגויותיו ברחבי העולם כדי לקבל תמונת מצב ולהביע הערכות הגורמים הבין-לאומיים והאזורים המרכזיים מול אירוע זה. המשרד מתכוון להגביר מגעים מול גורמים אזוריים ובין-לאומיים בנושא. ברצוני לציין כי המשרד גם פעל בשנה האחרונה יחד עם גורמי המודיעין להגביר את שיתוף הפעולה הישראלי עם מדינות ידידותיות בניטור פעילותם של לוחמים זרים בסוריה, שכן, כפי שהתברר, לצערנו, בפיגוע שהתקיים בבריסל במוזיאון היהודי, חזרתם של גורמים ג'יהאדיים לאירופה ולמדינות המערב מהווה סכנה הן למדינות אלה והן לגופים ולמוסדות יהודיים וישראליים. עלינו לפעול על מנת למנוע הגברת השפעתם של גורמי ג'יהאד עולמי במדינות הטבעת סביבנו. יש פעילות ושיתוף פעולה הדוקים מול מצרים וירדן בסוגיה זו, ואנו מתכוונים להגבירם. באשר ללבנון, דומה שהאיום מכיוון גורמים אלה מוכל לעת עתה. ובאשר לסוריה, יש שיתוף פעולה הדוק עם ירדן וארצות-הברית כדי למנוע התקרבות גורמי ג'יהאד עולמי לדרום סוריה. לאחרונה אנו מזהים התגברות פעילותם של גורמי ג'יהאד עולמי, בעיקר באזור דרום הגולן, וזו התפתחות שיש לשים אל לב, אם כי לגבי נוכחות ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" בדרום סוריה, הרי שעד כה היא מוגבלת והיא מתרכזת במזרח ובצפון סוריה. בה בעת אנו פועלים למנוע מצב שבו בצל הסכנה הגוברת של גורמי הג'יהאד העולמי יצוירו איראן ובעלי בריתה כמחסום מול התפשטות גורמים אלה במרחב. אין לשכוח את האיום על היציבות שמהווים איראן ו"חיזבאללה", הן לביטחון ישראל והן לביטחון גורמים מתונים אחרים במרחב, כך שזהו מאבק שאנו מנהלים בשתי חזיתות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, מה כבודו מציע? <שר התיירות עוזי לנדאו:> אני הייתי מציע להעביר את זה לוועדה. האמת היא שבדרך כלל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> או להסתפק. אתה יכול גם להגיד להם. יכול להיות שהם מסתפקים. <שר התיירות עוזי לנדאו:> בדרך כלל מה ששר מציע כאשר חברי הכנסת מעלים הצעה זה להוריד את ההצעה מסדר-היום. חברי הכנסת בדרך כלל מבקשים לדון בנושא, והפשרה היא – – – <נסים זאב (ש"ס):> להעביר לוועדת החוץ והביטחון. <שר התיירות עוזי לנדאו:> הפשרה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר גם להסתפק בתשובה. <שר התיירות עוזי לנדאו:> בבקשה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול לשאול אותם אם הם מסתפקים. חבר הכנסת ישראל אייכלר, מסתפק? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מסתפק בדברי השר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי? <נחמן שי (העבודה):> אני חושב שיהיה חשוב שוועדת החוץ והביטחון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אז ועדה. אם ככה, גם הוא מסכים לוועדה. אם כן, רבותי, אנחנו נצביע. זה יעבור לוועדת חוץ וביטחון. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <סילוק תלמידת תיכון בשל תמיכה בשירות לאומי> <היו"ר יצחק וקנין:> הנושא הבא הוא הצעות לסדר-היום בנושא: סילוק תלמידת תיכון בשל תמיכה בשירות לאומי, מס' 3327, 3356 ו-3364. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. שלוש דקות, אדוני. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בפתח הדברים, אני מבין שהשר לנדאו ישיב לי. קודם כול, תודה. אני מאוד מכבד אותך, אדוני השר, אבל אני חושב שבנושא שהוא כל כך חשוב, אדוני היושב-ראש – אני חושב שזו כבר התקלה השנייה היום, במקרה זה גם פעם שנייה אתי, בהצעה שלי, שהממשלה לא מתייחסת, לדעתי, באופן הולם להצעות לסדר-היום של חברי הכנסת. אני חושב שהמקרה שאני אציג כאן היום הוא מקרה חמור מאוד וראוי היה שכבוד השר, או לכל הפחות סגנו, היו טורחים ומשיבים לי. מה גם שסגן השר בעצמו אמר לי שהוא מטפל בעניין באופן אישי. אדוני היושב-ראש, בחודש אוקטובר 2013 קרה מקרה חמור מאוד במערכת החינוך; מקרה שהוא לא פחות מהתעללות והטלה של טרור ואימה על תלמידה מצד מנהל בית-הספר. אנחנו רגילים לפעמים לשמוע על חרמות שתלמידים עושים על תלמידים, וזה דבר חמור מאוד. אבל מה תגידו כאשר מנהל בית-ספר הוא זה שמפעיל את החרם כלפי אותה תלמידה? נשאלת השאלה מה היה הפשע הגדול שלה. בתיכון "לוסטיג" ברמת-גן התקיים שיעור, אדוני היושב-ראש, על חשיבות השירות הלאומי למדינת ישראל. חלק מהתלמידות היו בעד וחלק מהתלמידות היו נגד. אחרי שתלמידה מסוימת הביעה את הדעה שלה, רצה הגורל והיא סולקה מבית-הספר, לא לפני שמנהל בית-הספר בכבודו ובעצמו טרח להבהיר לה מה הוא חושב על עמדותיה, וגם טרח – בתור איש חינוך, כן? – לאיים על חברותיה שאסור להן להיות בקשר אתה בגלל דעותיה – במירכאות כפולות ומכופלות – הבזויות. אני מצטט ממה שאמרה הנערה: הוא – זה כמובן מנהל בית-הספר – עשה שיעור שמדבר על נושאים של שירות לאומי וצבא, וכמה זה ייהרג ובל יעבור ללכת לשירות לאומי. יש קבוצת בנות מהכיתה שכן בעד ללכת – – – ויש כאלה שמתנגדות לכך. בסוף השיעור קראו לנו לבוא לחדר של המנהל והוא אמר לנו שאנחנו צריכות ללכת הביתה ומכתבי השעיה מחכים לנו. המכתב דיבר על השעיה, אבל כשאבא שלי התקשר, התברר בכלל שזה סילוק לתמיד מבית-הספר. חברות שלי, כתנאי להישארותן בבית-הספר, היו צריכות לנתק אתי כל קשר, אם בשעות הלימודים ואם שלא יתקשרו אלי גם בשעות אחר-הצהריים, לצאת אתי למקומות ולדבר אתי בטלפון. סגנית מנהל בית-הספר, אדוני היושב-ראש, נמצאה מוקלטת כשהיא אומרת לתלמידות: מה אתן תרווחנה אם תמשכנה בקשר חיצוני אחר-הצהריים עם אותה תלמידה? זה לא לטובתכן, אל תעשו את זה, אל תהיו אתה בקשר. אדוני, אני רוצה לנסות – גם כי נגמר לי הזמן – לצמצם ולחסוך מהבית הזה ביטויים של מנהל בית-הספר, שלמשל כינה את אותה תלמידה "חלאת המין האנושי"; "אני רק רוצה לרמוז לכמה בנות כאן בכיתה – אל תהיו בקשר עם אדם קטנטן, אפס מאופס"; "תשתדלו לא להתקרב אליה". אני שואל את משרד החינוך, איך יכול להיות שבן-אדם כזה, אחרי שבעה חודשים, ממשיך לנהל בית-ספר? איך יכול להיות שמול תופעה כל כך חריפה – כל כך חריפה – ואני אומר לכם, חברי, אין לזה שום קשר לוויכוח שאנחנו מנהלים פה בעד שירות לאומי, נגד שירות לאומי. את הוויכוח הזה אנחנו צריכים להשאיר בבית הזה. אבל ילדה קטנה – היא לא קטנה, היא נערה, סליחה. נערה לא צריכה לשלם את המחיר הפוליטי של טמטום של מנהל בית-ספר. ואני רוצה לשאול את שר החינוך – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, אם אפשר. <איציק שמולי (העבודה):> – – ואת סגן שר החינוך מה הם מתכוונים לעשות בנדון, ולמה אחרי שבעה חודשים מי שמשלם עדיין את המחיר זו תלמידה שיושבת בבית, ואין מי שיכין אותה לבגרויות, ומנגד – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איציק שמולי (העבודה):> – – כל ההנהלה נשארת בתפקיד. ואני – באמת, סליחה, אדוני, במשפט אחרון – אני רק אקריא לכם עוד משפט אחד שאמר המנהל, שהשווה, לא פחות ולא יותר, את הציונות הדתית לנאציזם. מה הוא אומר, הגאון הגדול: "יש עדיין בנות שיושבות פה שחושבות כך שדתי לאומי זה בסדר. היום כולם יודעים את האמת, שזאת עבודה זרה" – עכשיו תשמעו מה זה ציונות לפי הרבנים – "שביסמרק הניח את אבן הפינה שלה, והיטלר, יימח שמו, חגג את ניצחונה. זוהי זהות שכולה עבודה זרה". אדוני, הדברים האלה מדברים בעד עצמם, והם חמורים מאוד, ואני מצפה ששר החינוך, שמדבר גבוהה-גבוהה על נתינה למדינה, וסגן שר החינוך, שהוא מייצג נאמן של הציונות הדתית, יתחילו לפעול בעניין כבר ממחר בבוקר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן – גם לך שלוש דקות. ישיב לכם השר עוזי לנדאו בשם שר החינוך. שלוש דקות גם לך, אדוני חבר הכנסת שטרן. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני אחסוך מהנוכחים את אוצר הפנינים של אותו מנהל, כפי שציטט חברי חבר הכנסת איציק שמולי, ואני רק אפנה את זה כלפינו. אני אפילו קצת נעלבתי מהתשובה של – במידה מסוימת – משרד החינוך, שהתלמידה לא הורחקה בגלל זה. התלמידה פה היא לא הנושא, הציונות הדתית היא לא הנושא, הנאציזם הוא לא הנושא. הנושא הוא באמת איך פרנסי בית-הספר הזה, ההורים של התלמידים, הזרם החרדי שאליו הוא משתייך, איך הם מחזיקים תת-רמה כזאת, של אוצר פנינים כזה, של מנהל בית-ספר שקורא לחברות להחרים תלמידה אחרת או לא להיות אתה בקשר? את זה אני לא מצליח להבין. עכשיו תעזבו את האידיאולוגיה מאחורי העניין הזה, אין לה קשר בכלל. זאת אומרת, האם מישהו מאתנו היה שולח ילדים לבית-ספר שככה מדבר מנהל בית-הספר, בלי קשר בכלל לתוכן הדברים? עכשיו, אני אומר את זה בשביל לא להפיל את זה עוד הפעם – זה שייך לחינוך החרדי או לחינוך העצמאי – באף חינוך אנחנו לא יכולים לסבול את זה. וכאן באמת מגיעה השאלה שחברי הציג בסוף: למה הוא עוד שם? למה הוא עוד שם? זאת אומרת, בהנחה שהדברים האלה נאמרו, למחרת – צריך לערוך לו שימוע, וצריך לערוך לו בירור, והכול זה נכון, אבל בהנחה שהדברים נאמרו – בלי קשר לזה שהתלמידה יושבת בבית – – – <איציק שמולי (העבודה):> הדברים מוקלטים, זה לא עדויות. מוקלטים. <אלעזר שטרן (התנועה):> כן, זה מה שאני אומר, בלי קשר לזה שהתלמידה יושבת בבית. מדינת ישראל, למה היא סובלנית לזה שהיא מפקירה את חיי תלמידותיה בידי מנהלים כאלה? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> "לוסטיג" ברמת-גן. <היו"ר יצחק וקנין:> – – השר עוזי לנדאו וישיב בשם שר החינוך. <נסים זאב (ש"ס):> "לוסטיג" זה בית-ספר מודרני. <איציק שמולי (העבודה):> כנראה לא מספיק. <קריאות:> – – – <שר התיירות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תשובת שר החינוך כהאי לישנא: הנושא נבדק מול הנהלת המחוז החרדי ומול הנהלת בית-הספר וצוות הפיקוח, ובהתאם, להלן התייחסות משרד החינוך: התלמידה המדוברת הושעתה מבית-הספר התיכון "בית-יעקב אבות" על שם הרב לוסטיג ברמת-גן ביום 6 באוקטובר 2013, לאחר שהתנהגה באופן שאינו מקובל בבית-הספר. כפי שנמסר על-ידי הפיקוח על בית-הספר, סיבת השעיית התלמידה לא נבעה מהשמעת עמדתה באשר לשירות הלאומי, אלא מסיבות אחרות. מפאת צנעת הפרט לא נוכל לפרט את הסיבות להשעיית התלמידה מבית-הספר. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> זה פשוט הזוי. <שר התיירות עוזי לנדאו:> אמרתי, כהאי לישנא. <אלעזר שטרן (התנועה):> נכון. זה מה שעצוב. <שר התיירות עוזי לנדאו:> עוד נמסר מהפיקוח, כי בפגישה פדגוגית מורחבת שהתקיימה ביום 18 בנובמבר 2013, בהשתתפות ההורים ושתי מפקחות ממשרד החינוך והמועצה הפדגוגית של בית-הספר, הודיע האב כי החליט שבתו לא תמשיך ללמוד בבית-הספר. זאת אף שמנהל בית-הספר הודיע מפורשות בפגישה כי התלמידה יכולה להמשיך את לימודיה בבית-הספר בהתאם לאורחות החיים המופיעים בתקנון בית-הספר. תיכון "בית-יעקב אבות" על שם הרב לוסטיג הנו תיכון חרדי, על כל המשתמע מכך, והתלמידות הנרשמות אליו מתחייבות להתאים את אורחות חייהן לאורחות החיים בבית-הספר. לאור מורכבות הנושא, ולו בשל הספק הקטן ביותר שההשעיה התבצעה ממניעים של התנגדות לשירות הלאומי, מנהל המחוז החרדי, מר מאיר שמעוני, יבצע בדיקה חוזרת של כל מרכיבי הסיפור. אני, אגב, אציע שאולי את הנושאים האלה, שחבר הכנסת שטרן העלה יחד עם חבר הכנסת שמולי, לגבי סוג ההערות המועלות, אפשר שאולי תיצרו קשר ישיר עם משרד החינוך, כדי שהסוגיות האלה יעלו בבדיקה החוזרת, ולו בשל הספק הקטן ביותר שמתואר כאן. ככלל, משרד החינוך לא ישלים עם מצב שבו תלמידה תושעה מבית-הספר מסיבות אלה. משרד החינוך ישוב ויעדכן את חברי הכנסת הפונים לאחר בדיקה חוזרת של הנושא. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. מה אדוני מציע? אתם רוצים להעביר לוועדת החינוך? אדוני מסכים? <אלעזר שטרן (התנועה):> איציק. <איציק שמולי (העבודה):> אם שר החינוך יטרח לבוא הפעם, או סגן שר החינוך. <היו"ר יצחק וקנין:> אי-אפשר להתנות התניות, רק להגיד. <איציק שמולי (העבודה):> לא, אני לא מתנה שום דבר. אני רק – מה שמטריד אותי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני שאלתי שאלה, אני לא בשעה של לנהל אתך – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – מנהל קורא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני חבר הכנסת שמולי, אני מבין את המורכבות – – <איציק שמולי (העבודה):> נאציזם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אתה רוצה שזה ילך – – – <איציק שמולי (העבודה):> הוא בכלל לא טורח לבוא לפה. <שר התיירות עוזי לנדאו:> טוב, אני מציע להעביר את זה לוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אם כך, רבותי, אנחנו מצביעים על הנושא: סילוק תלמידות תיכון בשל תמיכה בשירות לאומי – העברה לוועדת החינוך של הכנסת. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת החינוך של הכנסת לדיון. <הצעה לסדר-היום> <עוד משפחה נרגמה באבנים ובבקבוקים בדרכה לכותל המערבי> <היו"ר יצחק וקנין:> הצעה לסדר-היום מס' 3336: עוד משפחה נרגמה באבנים ובבקבוקים בדרכה לכותל המערבי – הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> שלוש דקות? <היו"ר יצחק וקנין:> עשר. כמה אתה רוצה? תגיד. <נסים זאב (ש"ס):> חשבתי שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החתן והכלה מתחת לחופה אומרים: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני", אז אנחנו לא שוכחים את ירושלים החרבה והשוממה, שהייתה מאז חורבן הבית, אבל הפלסטינים לא שוכחים, גם כן, לעשות את הטרור שלהם בירושלים. ואני לא מדבר על תקופה של שנים. אני מדבר רק בתקופה האחרונה, אולי מיום ירושלים עד עצם היום הזה, ואני רק על קצה המזלג אומַר כמה אירועים שאירעו בתקופה האחרונה: הטרור שמתחזק, ויידויי האבנים, בקבוקי התבערה, כאשר אירוע פשוט מאוד, שרפה שפרצה, ולוחמי האש מהתחנה האזורית של ירושלים, שפעלו בליל כ"ט אייר בשרפה שפרצה – שרפה גדולה, לפי ההערכה – בין עיסאוויה לגבעה-הצרפתית – אתם חושבים שנתנו לכבאים לכבות את האש? מה פתאום; הותקפו באבנים, הצוות ברח מהמקום כל עוד נפשו בו, ואומנם הכבאים לא ניזוקו, אבל לרכב, הכבאית, נגרם נזק. ביום שחרור ירושלים, 15 אזרחים יהודים, חמישה שוטרים, נפצעו מתקיפת ערבים ברחבי העיר העתיקה. עשרות ערבים המשיכו לתקוף שוטרים, להתפרע לאורך כל הלילה; יש להם חנגה – לנו אסור לקיים את יום ירושלים. נוסף על כך, פיגוע קשה היה בירושלים כאשר שוטר הותקף על-ידי ערבי שזרק בלוק ופגע בראשו. בנס הוא נפגע רק באופן בינוני. בעיר העתיקה יידויי האבנים של ערבים על אוטובוסים – כמעט דברים שבשגרה. אוטובוס של "אגד" מדי פעם, בסך הכול – מה לעשות – רק מנפצים חלונות, אבל לפעמים יש מקרים שגם אנשים נפגעים. למזלנו, במקרה הזה שאני מדבר, ביום שלאחר יום ירושלים, שבעה אנשים נפצעו קל ואחד פונה לבית-חולים. פשוט אי-אפשר לנסוע בקו 19, אדוני, מי שמכיר, כאשר מרחוב הנביאים מגיעים להר-הצופים, והאוטובוס נכנס בדרך לשכונת שיח'-ג'ראח, כולנו מכירים את הסמטה, כשהוא מסתובב ימינה לכיוון בית-משפט המחוזי בירושלים, ושם, בצומת בדיוק, רוגמים באבנים את האוטובוסים, וזה דברים שבשגרה. דבר שהוא מזעזע – ערבי מבית-חנינא, בן 35, כשהוא נוסע על אופנוע, עוצר ברמזור ליד רמת-שלמה, בין רמת-שלמה לבית-חנינא, כולנו מכירים את הכביש הזה – וצועק לרכב שהיה עליו דגל ישראל, אומר לו: תוריד את הדגל. ההוא חשב שאולי הוא לא שומע טוב. הוא אומר לו: אני מודיע לך, תוריד את הדגל לאלתר. כשהוא הבין שיש פה איום רציני, הוא הוריד את הדגל. אני רק אומר עוד קצת – אני לא רוצה לשעשע אתכם הרבה; השאלה, מה המסקנות המתבקשות. ביום כ"ח באייר ערבים תקפו שני צעירים יהודים ברחוב הגיא בעיר העתיקה. נוסף על כך, שוטר נפצע באורח קל בהר-הבית מאבנים שיידו פורעים ערבים. אז מה עשתה המשטרה? יש פורעים ערבים, ועולים להר-הבית, אז מה שעושים, ומחליטים בתגובה – המשטרה החליטה לסגור את ההר לעליית יהודים. אני לא בעד שיעלו להר-הבית, יש עד נקודה כלשהי שאולי עוד אפשר, על-פי ההלכה, אבל זו לא תגובה שהולמת את משטרת ישראל, והמסקנות מתבקשות. תלמידי ישיבה מבת-ים נכנסו לעיר העתיקה דרך שער שכם – זה דווקא היה ביום ירושלים, או ערב יום ירושלים – בשירה וריקודים, הותקפו גם כן בידי ערבים באלות, במקלות, ביידוי אבנים. אותו הדבר בשער האריות, יהודייה גם כן נפצעה באורח קל. בלילה הושלכו שלושה בקבוקי תבערה בירושלים, ועוד 12 פיגועי אבנים היו. ערבים זורקים באבו-תור – ממש לידנו, מי שמכיר איפה זה אבו-תור, ליד תלפיות-מזרח – ושמשות כלי רכב מנופצות מדי פעם. בכ"ה באייר ערבים השליכו בקבוק תבערה לעבר הכביש בצומת רוקפלר – ואני לא רוצה למנות פה, יש לי עשרות רבות. ואני אומר, מה שהיה הוא שיהיה; תביעות הפלסטינים במערב ירושלים נשארות ויישארו בעינן. אם אנחנו חיים באשליה שחלוקתה, אפילו, של ירושלים – זה רק עניין של זמן, וזו תחנת ביניים מבחינתם. עוד ערפאת בזמנו שלל את זכותה של מדינת ישראל לבירה בירושלים, אפילו בחלקה המערבי. ערפאת בזמנו אמר, בנאומו ביוהנסבורג במאי 1994, הוא טען ואמר: אני אומר לכם זאת כדי להוכיח שהם אומרים – על הישראלים – שזוהי בירתם; לא, זו אינה בירתם. זוהי בירתנו. חזר ואמר כמה חודשים לאחר מכן, והצהיר שוב: ירושלים הייתה ותישאר בירתה של פלסטין, כל-כולה פלסטינית. ב-1995 הצהיר פייסל אל-חוסייני שלפלסטינים יש תביעות לאדמה ורכוש בירושלים המערבית – בטלביה, בקטמון. ואדוני השר, אני רוצה לומר לך, מזמן, לפני כמה שנים, הם היו הולכים ומסרטטים את הבתים בשכונות, ואני במו-עיני ראיתי, באו לסרטט את אחד המבנים – יש לי שם בית-חינוך לבנות, וראיתי אותם מסרטטים ומביאים את התוכניות שלהם לרשות הפלסטינית, כי זה חלק מהתביעות שלהם, העתידיות. והם טוענים גם באופן ברור וחד-משמעי שמבחינתם יותר מ-70% של הקרקעות בירושלים שייכות להם. אני אומר עוד משפט אחד – מה שפייסל אל-חוסייני אמר – שהפלסטינים מבקשים את ארבעת הרבעים של העיר העתיקה, אבל הם יאפשרו לנו בכל זאת, יעשו לנו טובה וייתנו לנו את הגישה לכותל המערבי. אבל הבעלות הפלסטינית, כך אמר גם השיח' עכרמה צברי, הוא חיזק ואמר שהבעלות פלסטינית על הכותל המערבי – הוא שייך אך ורק לפלסטינים. למה אני אומר את זה? מה זה קשור? אני רק אומר את רצף הדברים, כדי להמחיש לכולנו, אם מישהו חי באשליה שאנחנו בהסכם של משא-ומתן נוכל להגיע לפתרון כלשהו – אני לא רואה זאת. אני אומר לכם שיש להם תוכנית של שלבי ביניים. שמעתי קודם את אחד מחברי הכנסת, נחמן שי, אומר: דווקא בעקבות, אולי, החטיפה, וכל מה שקורה מסביב, אנחנו צריכים להזדרז אולי לגבות יותר את הרשות הפלסטינית, לחזק אותה מול ה"חמאס". אני אומר שה"חמאס" והרשות הפלסטינית חברו יחדיו. בראייה שלי, בהבנה שלי, זה שהרשות הפלסטינית חברה ל"חמאס" זה כי הם, באסטרטגיה שלהם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. – – – באסטרטגיה שלהם הם רואים את הדרך שהם בעצם בשלב כלשהו יגידו: אנחנו סיימנו את עבודתנו, אנחנו קיבלנו את המקסימום שאפשר לקבל ממדינת ישראל, מהישראלים, עכשיו אתם, ה"חמאס", תמשיכו ותעשו את העבודה בשבילנו. לכן, לא נשלה את עצמנו. מה שאני מבקש בשורה התחתונה: יש צורך בתגבור רציני של שוטרים בעיר העתיקה. לא יכול להיות שבחורי ישיבה מ"פורת יוסף", כשדרכם לעיר העתיקה, יחטפו סטירות ומכות תוך כדי הליכתם מהבית לבית-המדרש. צריכים לעצור את זה, צריך להראות יותר כוח במקום. צריך להראות ריבונות. לא רק "הר-הבית בידינו", צריך לתת את תחושת הביטחון לתושבים שאכן העיר העתיקה היא באמת בידינו. אני כבר לא מדבר על יהודה ושומרון, לא התחלתי למנות את הפיגועים ואת מאות ואלפים בקבוקי תבערה וזריקת אבנים, כי אמרתי להתמקד בנושא של ירושלים. והסיפור של האישה הזאת, שאני הבאתי – זה רק אחד מני אלף. הסיפור הזה זה רק סימפטום, שאישה שהולכת בדרכה לכותל המערבי עם המשפחה שלה חוטפת צרור של אבנים, היא לא יכולה להגיע לכותל המערבי – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אבוי לנו אם זה הביטחון שלנו בירושלים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. השר עוזי לנדאו ישיב בשם השר לביטחון פנים. <שר התיירות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, וזו תשובת השר לביטחון הפנים: ראשית אציין כי מדובר באירוע מיום רביעי, בתאריך 11 ביוני 2014, ולא בסוף השבוע, כפי שציין חבר הכנסת זאב בהצעה לסדר-היום. בתאריך 11 ביוני 2014, בשעה 13:53, התקבל במרחב דוד במשטרת ישראל דיווח על האירוע האמור. המתלוננת התקשרה למוקד 100 ודיווחה כי בזמן שטיילה עם משפחתה על החומה, ליד שער שכם, בסמוך לבית-הקברות המוסלמי, נזרקו לעברם בקבוקי זכוכית ואבנים. היא מסרה כי לא הבחינה בחשודים, נסרטה קלות ואיננה זקוקה לטיפול רפואי. כמו כן ציינה כי היא ממתינה במקום לניידת משטרה. מייד עם קבלת הדיווח על האירוע הגיע למקום צוות סיור של פלוגה ג' של מג"ב, המסייר דרך קבע באזור, ופגש את המתלוננת אשר הייתה עם משפחתה על החומה בסמוך לשער הפרחים. הצוות לקח את המשפחה למקום סמוך ושם הוענק למתלוננת טיפול רפואי ראשוני, והיא הופנתה להגשת התלונה במשטרה. במקביל, בוצעו סריקות לאיתור חשודים, אך הם לא אותרו. מבדיקה שנערכה ביחידת החקירות עולה כי המתלוננת לא הגישה כל תלונה, גם לא בתחנה אשר באזור מגוריה. ברצוני להדגיש כי לנוכח אפיונו של המקום עורכת המשטרה דרך קבע סיורים מוגברים באזור. אני מציע להסתפק בכך. תודה רבה. אני מציע, כבוד חבר הכנסת נסים, להסתפק בהודעה. <היו"ר אורי מקלב:> או שאתה מוכן – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מסתפק מפני שזה מקרה אחד מני רבים – – – <שר התיירות עוזי לנדאו:> אתה רוצה להעביר את זה לוועדה? <נסים זאב (ש"ס):> כן, לוועדת הפנים. <שר התיירות עוזי לנדאו:> אני מסכים. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מדבר על המקרה הספציפי הזה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בסדר, יש הסכמה של השר להעביר את זה לוועדת הפנים. אם כך, נעבור להצבעה: מי שבעד, הוא בעד דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת נסים זאב בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 4, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך ההצעה לסדר-היום בנושא: עוד משפחה נרגמה באבנים ובקבוקים בדרכה לכותל המערבי, של חבר הכנסת נסים זאב, תועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה רבה לך, אדוני, השר המשיב. אני מבין שחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נמצא. אם כך, אנחנו מגיעים לסוף סדר-היום. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ה בסיוון התשע"ד, 23 ביוני 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:02.>