דברי הכנסת

דברי הכנסת לב / מושב ראשון / ישיבה פ"ח / י"ד–י"ז בתמוז התשפ"ג / 3–6 ביולי 2023 / 32 חוברת ל"ב ישיבה פ"ח הישיבה השמונים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, י"ד בתמוז התשפ"ג (3 ביולי 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 הצעות סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. הממשלה הכושלת מקום המדינה שפוגעת בנשים ובזכויותיהן; 8 2. חזרה חד-צדדית לקידום הרפורמה במערכת המשפט 8 מירב בן ארי (יש עתיד): 8 השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: 12 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 25 שר התקשורת שלמה קרעי: 28 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 29 משה טור פז (יש עתיד): 30 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 31 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 33 אלמוג כהן (עוצמה יהודית): 34 שרון ניר (ישראל ביתנו): 38 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 39 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 41 מרב מיכאלי (העבודה): 44 אבי מעוז (נעם): 45 בועז ביסמוט (הליכוד): 47 שר התקשורת שלמה קרעי: 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 66 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 66 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 66 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 66 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 68 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 77 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 83 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 92 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 93 גלעד קריב (העבודה): 94 אורנה ברביבאי (יש עתיד): שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. עודד פורר (ישראל ביתנו): 110 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 120 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 122 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 124 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 126 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 130 מאיר כהן (יש עתיד): 134 סימון דוידסון (יש עתיד): 136 שרון ניר (ישראל ביתנו): 142 אפרת רייטן מרום (העבודה): 147 דבי ביטון (יש עתיד): 155 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 165 שלי טל מירון (יש עתיד): 168 רון כץ (יש עתיד): 170 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 176 יסמין פרידמן (יש עתיד): 182 נאור שירי (יש עתיד): 192 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 235 נעמה לזימי (העבודה): 300 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 312 מירב בן ארי (יש עתיד): 319 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 338 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 343 זאב אלקין (המחנה הממלכתי): 345 הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, התשפ"ג–2023 379 שר התקשורת שלמה קרעי: 379 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה, והערכת מסוכנות – הוראת שעה), התשפ"ב–2022 380 הודעת ועדת הכנסת 381 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 381 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ד בתמוז התשפ"ג, 3 ביולי 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3621/25 וכלה בהצעת חוק פ/3671/25: הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אגרה מופחתת בסיעוד המוסדי) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, משה גפני, ניסים ואטורי, ינון אזולאי, יונתן מישרקי, מטי צרפתי הרכבי, חילי טרופר, עופר כסיף, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אפרת רייטן מרום, גלעד קריב, עאידה תומא סלימאן, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', חוה אתי עטייה, ששון ששי גואטה ומירב כהן; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מתן פסק דין במקרי אלימות קשים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הגבלת עמלת פירעון מוקדם בהלוואה לרכישת דירה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מידע ללקוח אודות סכומי יתרה בחשבון עובר ושב וחלופות השקעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת ארז מלול ויונתן מישרקי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – יידוע על חלופות השקעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שכר לסגן ראש רשות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום ילד שנפטר), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, עודד פורר, יונתן מישרקי, משה סולומון, פנינה תמנו ואלון שוסטר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יואב סגלוביץ', אלעזר שטרן, רון כץ, קארין אלהרר ורם בן ברק; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עורך דין כתקיפת עובד ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון – הגבלת הנפקת תעודות אלקטרוניות מאושרות בידי המדינה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אריאל קלנר, דן אילוז, אושר שקלים, קטי קטרין שטרית, משה סעדה וניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (התקהלות בלתי חוקית מול ביתו של איש ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – החזר תשלום שכר לימוד לסטודנטים בגין שביתה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד מערך בריאות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק יצוא קנאביס למטרות רפואיות, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירת היריון חלקית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עבירה של גביית דמי חסות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תנאי זכאות לדמי לידה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תוספת לגמלה בעד הילד השלישי ואילך), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לאם יחידנית המקבלת תשלומי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי), ‏התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – החמרת ענישה על כניסה לשדה משחק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – בחירות גלויות לוועדה לבחירת שופטים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק הצבעה גלויה בכנסת (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה לתאגידים המקבלים מימון מישות מדינית זרה), מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק להפחתת סכום הפיצוי הכספי בשל נסיעה ללא תיקוף כרטיס בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ביטול קנס בשל רכישת מערכות בטיחות מתקדמות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק הגברת התחרות בשוק השידורים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון – ייצוג הולם למגזר החרדי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק להקמת טכניון בנגב, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק המועצה הלאומית לשפת הסימנים, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף טייב, סימון דוידסון, עודד פורר, אברהם בצלאל, יונתן מישרקי, אוריאל בוסו, ארז מלול, דבי ביטון, רון כץ, משה טור פז, יוסף עטאונה, נעמה לזימי וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק מעונות סטודנטים, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק זכאות לאבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק יום הרבי מלובביץ' (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור שימוש באביזרים חשמליים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אושר שקלים, בועז ביסמוט, יונתן מישרקי, צגה מלקו וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – התמחות ומבחני הסמכה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על תרופות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי היגיינה נשית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – שירותי בנקאות כתחום תשתית חיונית), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת משה פסל, דני דנון וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת בועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית מימוש נקודות זיכוי לחיילים משוחררים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת רם בן ברק, יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, אלי דלל, מיכאל מרדכי ביטון, בנימין גנץ, דבי ביטון, רון כץ, יואב סגלוביץ', מיקי לוי, ניסים ואטורי, גדי איזנקוט, מירב בן ארי, גדעון סער, מתן כהנא, מטי צרפתי הרכבי וחילי טרופר; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק בחקלאות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת חוה אתי עטייה ויצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום גמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק לקידום הנשים בישראל, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון – הארכת תקופת הבחירות), התשפ"ג–2022, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, דוד ביטן, ארז מלול, עודד פורר, אוהד טל, ולדימיר בליאק וזאב אלקין. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 24) (החלת חובת ייצוג הולם על חברות ממשלתיות גדולות), התשפ"ג–2023; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 5), התשפ"ג–2023. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אליהו ברוכי, יונתן מישרקי, חילי טרופר, דבי ביטון, יאסר חוג'יראת, נעמה לזימי, צגה מלקו ועופר כסיף בנושא: מציאת פתרון לניידות לילדים עם מוגבלות ברמה קוגניטיבית נמוכה. לבסוף, אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי כי היא חוזרת בה מהצעת חוק לעיגון מעמדה של העדה הדרוזית, התשפ"ג–2023, פ/3619/25. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. הממשלה הכושלת מקום המדינה, שפוגעת בנשים ובזכויותיהן; 2. חזרה חד-צדדית לקידום הרפורמה במערכת המשפט<< נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני רוצה לעבור לנושא הראשון בסדר-היום, אבל חסרים לי שר או שרה. טוב, השרה הגיעה, אנחנו נעבור לנושא הראשון בסדר-היום: הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קצרה היריעה מלתאר את עבודת הממשלה בחמישה חודשים, מכיוון ששוב הגענו ליום שני שבו אין שום בשורה לציבור – לא מאבק ביוקר מחיה, לא בביטחון פנים – שום דבר, כלאם פאדי. באים לפה, עוסקים בחוק מושחת לטבריה, חוק מושחת של מינוי רבנים, זה מה שהממשלה עושה. ולמען הסר ספק, הכנסת מתוכננת לשלושה לילות לבנים, ולו רק בשביל זה. לא בשביל משהו חשוב, לא בשביל משהו שאכפת, לא בשביל משהו שישנה משהו לציבור, שום דבר. אבל כמובן, בתוך כל חמשת חודשי הכלום הזה אין ספק שהדבר המשמעותי, לפחות בשבילי, זה הנושא של הייצוג הנשי. כי הרי לא מספיק שהממשלה הזו לא עושה שום דבר – גם את הנשים היא שכחה. אם בממשלה הקודמת היו תשע שרות – בתפקידים גם, לא רק שרות לענייני משהו – פה יש שישה, ולשתיים מהם גם אין משרד. ונעבור גם לייצוג: אם בכנסת העשרים-וארבע היינו 36 נשים, כאן יש 30. זאת אומרת, אם בכל כנסת אמורות להיות יותר – מאוד מפריע לי כל הרעש הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברים. חברים. רוני. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם אני לא מצליחה – אדוני היושב-ראש, למה השרה המכובדת לא יושבת בשולחן או מקשיבה לדברים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גברתי מכירה את התקנות. השר צריך להיות נוכח באולם המליאה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. טוב, אבל זה לא מפתיע. יש לי גם ככה אפס ציפיות – – – << קריאה >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – תנוח דעתך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפס ציפיות. אל תפני אליי בכלל. אני מדברת, וזה מפריע לי. << קריאה >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מצליחה להבין, השרים מפריעים עכשיו? זה גם חלק מהתקנון? תודה. אני אחזור לכישלון המהדהד של הנשים. מעבר לזה שאין שום ייצוג, מעבר לזה שאין משרדים אפילו, לא משרד הסברה, לא המשרד לקידום מעמד האישה – שיושב בכלל בכנסת, כי אין משרד כזה – בואו נדבר גם על הדוחות, שהורידו, דרדרו את ישראל בכל מדד מגדרי כלשהו. אין דבר כזה, אין אח ורע, איך בחצי שנה השמידו ערך של ייצוג נשי ופשוט חיסלו את זה. פשוט תנחומיי לכל אישה שהצביעה לממשלה הנוראית הזאת. אבל בתוך כל זה, אני כמובן לא יכולה להתעלם מנושא האיזוק האלקטרוני. לדבר בטלפון מותר במליאה, אדוני היושב-ראש? מותר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני לא מקפיד גם עליכם, גברתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שרה לקידום מעמד האישה שהדבר הראשון שעשתה בתפקיד שלה זה לפטר אישה – אין ספק שזה המודל הראוי שאזרחי ואזרחיות ישראל צריכות לראות. אבל אני רוצה לדבר על חוק האיזוק האלקטרוני, כי אני מלווה את החוק הזה כבר שנים. ומכיוון שאני מלווה ומקשיבה, שמעתי את דברי השרה לקידום מעמד האישה, עומדת בפתח ישיבת הממשלה לפני כשבועיים – אגב, עברו שבועיים, אולי שלושה, ברור שאין חוק איזוק, אבל יש מלא דיבורים – ובתוך השיחה שלה עם אותו כתב, היא מאשימה את כל העולם ואחותו. השיא זה שהיא כתבה פוסט מה הממשלה הקודמת לא עשתה באיזוק. אז אני רוצה לנצל את הבמה הזאת פשוט כדי להפריך את כל השקרים שנאמרו באותו פוסט. בואו נתחיל עם השקר הראשון: הממשלה הקודמת לא קידמה את החוק. אז בואו נבשר בשורות לכולכם: הממשלה היחידה שקידמה את החוק זו ממשלת בנט-לפיד. הממשלה שהביאה אותו לקריאה ראשונה זו הממשלה שלנו. אני הייתי פה בלילה האחרון, שבו בצלאל סמוטריץ' ישב שם – הוא היה חבר כנסת – והוא אמר לי: אני אתן לך רק קריאה ראשונה, את לא תקבלי יותר מזה, כי זה חוק לא טוב. ניסינו להסביר לו שכל משרדי הממשלה – משפטים, רווחה, בט"פ – בצלאל סמוטריץ', אפשר לשאול אותו, ואגב, הוא גם הצביע נגד בישיבת הממשלה, אמר: אתם לא תקדמו את החוק. אמרתי לו שיש תקציב, יש הסכמות – בלם לחלוטין. כך שהטענה המופרכת שאנחנו לא קידמנו – נתתי פה את כל התשובה. הלאה, השקר השני: בכנסת הקודמת לא הייתה התייחסות להערכת מסוכנות. אנחנו אלה שניסחנו את הערכת המסוכנות. אני אסביר לצופים: הערכת מסוכנות זה אומר שאדם שהוחלט להגיש נגדו צו הרחקה, בית המשפט יבדוק אם הוא מסוכן. הוא יעשה את זה באמצעות עובד סוציאלי. הוא לא יקבל כלאחר יד, כי בכל זאת, זו הגבלה על חופש הפרט, חופש התנועה. אנחנו ניסחנו. זה מופיע כמובן בסעיף 7. השרה כמובן לא טרחה לכתוב – אולי מהבושה – שהיא הוסיפה לתוך החוק תנאי שאומר שצריך הרשעה אחת כדי להפעיל את כתב האישום. הלאה, נמשיך את אוסף השקרים. אגב, אני רק חייבת לומר שהחוק מוכן כמובן ומתוקצב. הוא נדחה כבר כמעט חצי שנה רק כי הם היו עסוקים בלריב, ובסוף החליטו להביא את אותו חוק, עם ההערות שלהם. אבל בואו נמשיך הלאה, כי ברור שהתלונות היו על המשרד לבט"פ, שלא היה ערוך לבצע את החוק. המשרד ערוך. המשרד מוכן. המשרד תקצב. הייתה גם סגירה עם האוצר. אבל כל זה, כמובן, לא מפריע לכתוב את אוסף השקרים, המניפולציות, לבוא ולהגיד לנו שאנחנו לא הבאנו את חוק האיזוק האלקטרוני. אנחנו שנלחמנו – אני, ואז מיכל רוזין, וקרן ברק, שבכלל הייתה באופוזיציה – הסתובבנו כאן, ניסינו לגייס תמיכה. צחקו עלינו בפנים, ואני התביישתי. אמרתי להם: איזוק זה לא רק מציל חיים, איזוק זה איכות חיים. זה נותן לה, זה נותן לילדים שלה, לחיות בבית. היא לא חייבת לברוח למקלט. הילד לא חייב לעזוב את בית הספר. אבל מה הוא אמר לי? הוא ישב שם ואמר לי: אם את רוצה קריאה ראשונה, תיתני לי גם את החוק של המכת"זית. עשיתי מסחרה, אבל נתתי את החוק של המכת"זית, כי הייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים וידעתי שזה מה שצריך ועשיתי הכול. ואז בחוסר בושה כותבת השרה לקידום מעמד האישה פוסט מלא שקרים, ועל מה? שאנחנו לא קידמנו. אנחנו קידמנו, עשינו הערכת מסוכנות, תקצבנו, עשינו הכול. מה זה, הרצחת וגם ירשת? מילא לבוא פה ולהגיד: ב-19 במרץ אני מביא חוק טוב, אל תצביעו נגד, שִכנע את האנשים של הקואליציה. ב-19 במרץ – אני כבר בתחילת יולי, אין כלום, כלאם פאדי, כמו כל הממשלה הזאת, לא הביא חוק אחד. ואחרי זה לעמוד מחוץ לוועדת שרים ולהגיד: אני מביא חוק טוב, הינה, הבאתי חוק טוב. מה זה? מה הוא חושב, שכולם מטומטמים? אנחנו כאן ישבנו ונלחמנו, ובמקום לבוא לפה, במקום שהשרה לקידום מעמד האישה תילחם על הנשים הכי מסכנות, לא הנשים שפורצות תקרת זכוכית, נשים שתקועות עמוק ברצפת הבטון, שלא מצליחות לצאת, לא מצליחות להתנתק מהאלימות הפיזית, המילולית, הכלכלית, המינית – הוא בא לפה ואומר לי, יש תלונות שווא. איזה תלונות שווא? יש לך מספרים? מתי בדקת בפעם האחרונה? 80% מהנשים נפגעות האלימות לא מתלוננות בכלל, הן יודעות שחבל על הזמן. מישהו בכלל מקשיב לה? מישהו סופר אותה? היא הולכת לתחנת המשטרה; אלמלא הכנסנו בממשלה שלנו את העובדות הסוציאליות – אדוני היושב-ראש, מכיר את קצינות המשטרה המיוחדות? זה מהתקופה שלך. אתה מכיר את הקצינות החרדיות, החוקרות, נכון? אתה מכיר אותן? אתה יודע איזה game changer זה במלחמה באלימות, נכון? למה לא לבוא ולשים את זה על סדר-היום? לעמר בר לב, השר שכולם חבטו בו, הייתה יועצת לענייני מגדר, היה אפשר לדבר איתה, היה אפשר להעלות סוגיות. אגב, גם היה לו יועץ לפשיעה חקלאית, גם את זה אין. והשר הזה – הדלת סגורה, סגורה. איפה כל הנשים נפגעות האלימות? איך הלכתן והצבעתן לממשלה הזאת, שלא סופרת אתכן, שלא רואה אתכן, שלא מבינה באיזו מצוקה אתן נמצאות? העיקר – מְמַנֶּה. ממנה שרת הסברה, קידום מעמד האישה, כל מיני דברים, אבל למי אכפת אם בסוף בשורה התחתונה אף אחד לא סופר אתכן, אף אחד לא רואה אתכן? אני צריכה להילחם בשביל טבריה? אני צריכה להילחם בשביל העיר הזאת? אפילו לא מצביעים לי שם, אבל אני נלחמת, כי זה חוק מושחת, ואני נלחמת בשביל הנשים, למרות שרבים הלכו והצביעו לקואליציה, אבל היא לא רואה אותן ולא סופרת אותן. אנחנו נמצאים שם כי אנחנו יודעים מה צודק ומה נכון ומה הגיוני. תסתכלו על הממשלה הזאת. התחלתי ואני אסיים עם זה. תסתכלו על הממשלה הזאת, שמגיעה כל יום שני, או שהיא מעבירה סמכויות, או שהיא מעבירה חוקים מושחתים. שום דבר אחד טוב הממשלה הזאת לא מעבירה, כלום. שלושה ימים עכשיו להיות פה כולם בכנסת כי שמחה רוטמן חייב ועדת חוקה ביום שלישי. הוא חייב ועדת חוקה, הוא חייב שעתיים. אבל לבוא ולהגיד לנו: אתם, למה אתם עושים מחאות כשיש מבצע? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הראשון שגיבה היום את המבצע זה יאיר לפיד. הוא אמר, האופוזיציה מאחוריכם. אני באתי, אמרתי: אני אעזור, מה שצריך נעשה. אבל שמחה רוטמן חייב שעתיים ועדת חוקה, אז כל הכנסת נכנסת לטרלול של אמוק, ועל מה? יש מבצע, בואו נעזור, בואו נגבה את ראש הממשלה, את השרים שנמצאים – יש שרים שעדיף שלא יהיו, כן, אבל ראש הממשלה כבר ממדר אותם לבד – כדי לבוא ולחזק את כוחות הביטחון וצה"ל. במקום זה, מה אומרים לנו, אדוני, ובזה אני מסיימת: תבואו, תעזרו לנו, אל תעשו הפגנות, אבל נמשיך לכם את דיון ועדת חוקה על הראש שלכם ונמשיך להעביר חוקים גרועים כאלה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תשיב על ההצעה להביע אי-אמון השרה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת מאי גולן. בבקשה, גברתי. << דובר >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רק אגיד ממש ב-30 שניות במאמר מוסגר לגברת חברת הכנסת בן ארי, שדיברה ודיברה פה כנגדי וכנגד משרדי – אני מרגישה שמה שאני עושה עבורך זה ממש העצמה נשית. באמת, אני יודעת שכל פעם שאת מדברת נגדי זה עוד כותרות ועוד ריאיון ועוד שער. ואדוני היושב-ראש, בזכותי היא הגשימה חלום. היא תוקפת אותי מעל כל במה, אני רואה, אני לא טורחת אפילו לענות אבל אני מבטיחה שאתן לך איזה סשן, רק תיתני לי לסיים את הנאום. אני, לעומתך, לא מפריע לי שאת מפריעה לי כל הזמן, אבל אני יודעת שלך זה מאוד מפריע שמדברים. אז אמרת שאת מאושרת באופוזיציה על אחד משערייך האחרונים. אני רק רוצה לומר שכך לא נראית אישה מאושרת. בהתייחס לדבריי, לפני שאני אתחיל אני רוצה רק לומר שאני מחזקת את כוחות הביטחון על הפעולות העוצמתיות והנדרשות שהם מבצעים מאז הלילה במבצע בג'נין לחיזוק הביטחון של אזרחי ישראל. יש לציין שמתחילת השנה יצאו מבירת הטרור הזאת למעלה מ-50 פיגועים רצחניים של מחבלים ארורים ושפלים, ודמם הקדוש של אזרחי ישראל נשפך על ידי המרצחים בני העוולה האלה. ישראל תמשיך, בעזרת השם, לפעול בכל הכוח כדי להגן על חייהם של אזרחינו, ושאף אחד אבל אף אחד לא יעז להטיף לנו מוסר על כך. ולכל מי שעדיין מפקפק בצדקת דרכנו, ולצערי יש כאלה גם בבית הזה, לצערי הרב, מוטב להם שיקראו את דבריו של גיבור ישראל יוני נתניהו, זיכרונו לברכה, שאמר "אין כמו הצבא שלנו, אין. זהו צבא שכולו שוחר שלום ואינו שואף למלחמה כלל; אך כשהוא צריך להילחם אין כוח שיעמוד בפניו". ועל כך אנחנו צריכים להישען. אדוני היושב-ראש, התבקשתי מטעם הממשלה להשיב על הצעת האי-אמון בממשלה הנוגעת למשרדי, המשרד לקידום מעמד האישה. ובכן, ראשית אני שמחה שהתחום תחת ידי הוא זה שסוף-כל-סוף הביא את ראש האופוזיציה יאיר לפיד לעבודה במשכן בכלל ולוועדה בפרט. כולנו יודעים כמה הדבר הזה לא מובן מאליו ומחזה נדיר מצידו. בכל זאת, בל נשכח שהמיקומים של ראש האופוזיציה וחבר הכנסת יאיר לפיד בשני דירוגי הזמן שפורסמו לאחרונה של כלל הח"כים והשרים שנכחו במשכן הם 117 ו-118. מיקום מכובד, באמת, אין ספק שיש לו עוד לאן לשאוף, מספר 120 ככה ממש מעבר לפינה. ובכל זאת, נדמה היה כי אזרחי ישראל היו מצפים מראש האופוזיציה, הנעדר תפקיד ממשלתי כלשהו, להגיע לעבודה ככה מדי פעם, מדי יום, לדיונים בוועדות, לנאומים חוצבי להבות, לשאילתות, להצעות לסדר-היום. אבל כנראה שנוח יותר במרכז שוסטר ברמת אביב. ועוד בדברי הרקע אני אומר שהממשלה הזאת, בניגוד לקודמתה, בניגוד לממשלה הקודמת, לא רואה עין בעין את ההגדרות להעצמה נשית. הממשלה הזאת לא רואה במינוי גיסות לדירקטוריון קק"ל העצמה נשית. להפך, היא רואה את זה כהעצמה משפחתית. הממשלה הזאת גם לא רואה את הניסיון למנות את גב' זועבי לקונסולית כהעצמה נשית אלא כשחיתות פוליטית מסוכנת. אני רק מתארת לעצמי, אגב, מה היה קורה אילו במבצע האחרון גב' זועבי הייתה קונסולית, ומה היו הכותרות ברחבי העולם. אגב, הממשלה הזאת גם לא רואה, כמו חברת הכנסת הנכבדה גב' דבי "יאללה יאללה" ביטון, כפי שהיא כינתה אותי, גם היא מהרשימה המסדרת יש עתיד – היא רואה למשל את רחם הנשים החרדיות כרחם להשכרה, כדבריה; הממשלה הזאת, לעומת קודמתה, גאה בכל יהודי שנולד. כמו כן, לממשלה הזאת יש אלוקים אחד והוא אלוקי ישראל, ולא כמו שגב' ברביבאי סבורה ובטוחה שאדוני ראש האופוזיציה הוא האלוקים. וכן, על מנת לעשות סדר היה נחוץ כבר בתחילת דבריי לבוא ולשים את עולם המושגים של הממשלה הזאת לגבי העצמת נשים ולהבין את השוני היסודי בהשקפת העולם. ועכשיו נעבור לגופו של עניין, הצעת האי-אמון בממשלה שהוגשה. הצעת האי-אמון נשענת על פרסום הפורום הכלכלי העולמי שבו נראה כי ישנה ירידה במדד השוויון המגדרי בישראל. למצב הזה קיימים כמה גורמים, ולכן אני מבקשת, לראשונה, יש לציין, לנסות ולעשות סדר מקיף על פי השקפתי שלי. מדינת ישראל, על פי תפיסת המחנה הלאומי וציבור הבוחרים אזרחי ישראל – כפי שניתן לראות זאת פעם אחר פעם בקלפי – יש רוב יהודי מוחלט שרוצה מדינה יהודית; לא חוזה חדש, לא יהדות חדשה ומודרנית, לא ערבוב מושגים וחגים חדשים ומעורבים – יהדות על פי תורת ישראל, רחמנא ליצלן, זו שהחזיקה אותנו אלפיים שנה ואיתה עברנו מה ששום עם לא עבר מעולם. מדינת ישראל היא לא מדינה כמו כל העמים. יש כאלה בבית הזה ממש, שחלקם בתחפושת וחלקם לא, שמפגינים כעת ברחובות ופועלים כדי שנהיה ככל העמים, כמו למשל בנושא ההגירה, דת ומדינה, זכות השיבה ועוד. אבל אנחנו לא, חברים, וגם לא נהיה; אנחנו מדינה יהודית אחת עם תורת ישראל אחת ובית יחיד אחד לעם היהודי בכל העולם. על זה אנו נלחמים ונמשיך להילחם, על מנת לוודא שכך יהיה – מדינה שבה ישנה זיקה מובהקת לערכי היהדות, הדמוקרטיה וחופש הדת. כאן מגיע הנושא הראשון. אם בעולם חלק מסרגל המדדים הוא בחינה של הפרדה מגדרית באירועים, בלימודים או בחוף הים, כאן בישראל, חברים, הדבר שנוי במחלוקת. ולמה? למה? אני אסביר למה אני מתכוונת. אני מתכוונת לכך שישנם ציבורים שעבורם ההפרדה המגדרית היא פשוט דרך חיים. ובכל זאת, אף אזרח – ואני מדגישה, אף אזרח – לא חייב להשתתף באירועים האלה או ללמוד במוסדות הייחודיים שבהם קיימת הפרדה כזו. אני אתן למשל דוגמה: הפרדה בין המינים בהקשרים מגוונים מקובלת במסורת היהודית מימים-ימימה, החל מהתכנסויות בחגים בבית המקדש, דרך הפרדה בבתי כנסת, בישיבות ובמדרשות, ועד למערכת החינוך בגילי יסודי ותיכון במרבית הריכוזים הדתיים והחרדיים. ישנה תמימות דעים בין גדולי ישראל כי יש להימנע מערבוב בין המינים, וזאת כדי לשמור על הצניעות ועל מרכזיות הקשר הזוגי במסגרת משפחתית קבועה ויציבה, ולא מתוך רצון לפגוע בנשים. לכן אנו כחברה, כמדינה שמעוניינת בשילוב אותן אוכלוסיות בחברה, בכלכלה, חייבים לגשת לזה ברגישות ולהבין ולראות איך מוצאים את הדרך לשלב אותם ואותן, גם אם בממדים הגלובליים זו נחשבת כבעיה. למען הסר ספק, לפני שכמובן יקפצו כל המצקצקים למיניהם, כל זה כמובן רק בתנאי אחד ויחיד: נשים לא יושבות מאחורה, לא למטה, לא מתחבאות ולא מתביישות. ישנם תנאים זהים לחלוטין בין המינים מבחינת המרחב, הגישה והקבלה. הכול אך ורק מתוך כבוד, צניעות ורצון הדדי מוחלט. ועם כל הכבוד, חבר הכנסת לפיד לא הולך להופעה של אברהם פריד, והגברת מיכאלי לא מתרחצת בחוף הנפרד. הם יודעים מה שטוב לציבור הזה – הם בטח לא יודעים מה טוב לציבור הזה, ובטח ובטח לא הם יקבעו אורחות חיים של יהודים מאמינים ומסורתיים. אגב, אם חלילה היה מצב שכזה, עוד פחות משני עשורים – ואני מתחייבת על כך, פחות משני עשורים – לא יהיה כאן זכר לשום סממן יהודי. שוב, חשוב מאוד לזכור, לחזור ולהדגיש כי כמו שחובה עלינו כמדינה להתחשב באותן אוכלוסיות דתיות, היהודיות והערביות, מנגד חשוב יותר לשים אצבע על הדופק ולוודא היכן זה מתקיים, באיזו תדירות, ובטח לוודא שבשום מקום הסיטואציה לא גולשת למקומות של אפליה, חוסר כבוד ואי-שוויון מלא. ועכשיו נעבור לסיבה השנייה, שאדון לפיד הוא בעל מניות רבות בה. זה לא סוד כמובן שמדינת ישראל ניצבת בשנים האחרונות בפני אתגרים לא פשוטים בכלל. בעשור האחרון מתקיים מסע ציד הרסני מצד קבוצה קטנה שלא בוחלת בשום אמצעי אך ורק כדי לאחוז בהגמוניה ששררה כאן מקום המדינה. אותה קבוצה כל פעם עולה מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה. זה החל בתקשורת, שלאורך השנים הרעילה את ראשם של אזרחי ישראל. וכשאלו ראו שזה הולך ומשתנה, בעקבות צעדים שלנו לתקשורת מאוזנת – החל מערוץ 14, תחנות רדיו כמו גלי ישראל, אפליקציות כמו 0404, ערוץ אינטרנטי כמו ערוץ 7, וכמובן כניסה למעוזים של גלי צה"ל ותעמולה 12 ו-13 – לאור כל אלה הבין השמאל בישראל שהוא בבעיה. שם הם ישבו ביחד, טיכסו עצה למסלול הפיכה משפטית – אבל לא סתם הפיכה משפטית, אלא מערכת שלמה שמגויסת ופועלת כאיש אחד נגד מחנה שלם והעומד בראשו, שזוכה לרוב יהודי מוחלט. גם כאן נדרשנו לעמוד איתנים מול הכוחות האלה לראשונה בתולדות ישראל – לראשונה. שהרי ההיסטוריה מלמדת כי כל מי שניסה רק לצייץ ישר עבר סיכול ממוקד באמצעות כתבי אישום והתקפות ארטילריות מצד שופרות הפרקליטות, שמאכילה אותם ודואגת למקום עבודתם על ידי הדלפות וסקופים. אותן הדלפות, אגב, שמגיעות אך ורק לאותם ממושמעים וכנועים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – לא סתם – – – << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> את מפריעה לי. אני עוצרת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא פניתי אלייך. לא אמורים לענות על נשים? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> את מפריעה לי. את לא נותנת שיפריעו לך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הצעת האי-אמון היא על נשים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אחרי זה תרוצי לוועדת האתיקה ותתבכייני. אחרי זה תרוצי לוועדת האתיקה ותגידי שאני לא נותנת לדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני שומעת רק על גלי ישראל, על ערוץ 14, על לפיד, על אורנה ברביבאי, על גב' זועבי, על דבי ביטון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה גולן, שנייה. חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מתי היא תדבר לעניין? אז למה אני יושבת פה? מה זה הבדיחה הזו? אני מגישה אי-אמון על נשים, שתדבר על נשים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, הייתה הפרעה אחת. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> ועדת האתיקה מחכה לך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, רגע, השרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא השרה לקידום מעמד האישה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הייתה הפרעה אחת כשאת דיברת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. אבל היו יותר מהפרעה אחת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אנחנו נקרא לזה תיקו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מבינה למה היא לא עונה לאי-אמון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אנחנו נקרא לזה תיקו, ומכאן בלי הפרעות, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? שתענה לאי-אמון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכאן בלי הפרעות, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אני יושבת? באתי להקשיב לה, באמת, על נשים. אני שומעת על גלי ישראל, ערוץ 14, דבי ביטון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, השרה תשיב כפי שהיא מוצאת לנכון. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> סיימת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם זה לא רלוונטי, אני לא אשב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כפי שהיא מוצאת לנכון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> רלוונטי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, השרה גולן. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> קיבלת עוד שער. אבל הבטחתי לך בסוף. הבטחתי לך שתקבלי עוד שער. למה? למה את לא מתאפקת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? מה זה הדבר הזה? מה זה? מה זה? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> את תפסיקי לפנות אליי. אל תפני אליי, אני אענה לך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי יפנה אלייך בכלל? מי דיבר איתך בכלל? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> לי אין בעיות קשב וריכוז; לך אני חושבת שיש, שמפריע לך כשאת מדברת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה עניין שלך מה יש לי? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> את ממשיכה להפריע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה עניינך? מה זה עניינך? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> היא לא מפסיקה. ועדת האתיקה מחכה לעוד תלונה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור אלייך בכלל? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> ועדת האתיקה מחכה לך, מירב. מחכה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לי ועדת האתיקה מחכה? אולי שמעת שהיא מחכה לך. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> היא מחכה לך שתתבכייני שם. הזלת שם הרבה דמעות. אני יכולה להמשיך? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תמשיכי, בבקשה. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> תודה. אני אתחיל מהתחלה. אולי היא לא שומעת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תאמיני לי, ראיתי הרבה אנשים מביכים – אישה כמוך הרבה זמן לא ראיתי. ועדת האתיקה מחכה לי? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> כן. אני הבטחתי שאני אתן לך עוד שער. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש להפסיק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תטרח. אני הולכת. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני מעצימה אותך נשית יום-יום. יום-יום אני מעצימה אותך: עוד שער, עוד כותרת, עוד ריאיון. תחכי, אני אתן לך סשן שלם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזו אישה. את בושה וחרפה. את בושה. השרה לקידום מעמד האישה. לא הייתי נותנת לך – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, די. << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> סשן שלם אני אתן לך. גם כאן, חברים, נדרשנו לעמוד איתנים מול הכוחות האלו לראשונה בתולדות ישראל. שהרי ההיסטוריה מלמדת כי כל מי שניסה רק לצייץ ישר עבר סיכול ממוקד באמצעות כתבי אישום והתקפות ארטילריות מצד שופרות הפרקליטות, שמאכילה אותם ודואגת למקום עבודתם על ידי הדלפות וסקופים. אותן הדלפות שמגיעות אך ורק לאותם ממושמעים וכנועים, שהרי בלי אותן הדלפות, אותם פרשנים היו על הקווים של כר הדשא בבלומפילד, מדווחים במשחקי כדורגל. הם יודעים את זה, ואנחנו בטוחים בזה. כמובן בית המשפט, רוב-רובו מגיע מבית הגידול של הפרקליטות, שם עוצבה תפיסת עולמם ודעותיהם. כל המיליה הזה אוהב את הפוליטיקאים צייתניים, שקטים ולא מפריעים. ללא שום רחמים הם מסכלים כל מי שרק מעביר ביקורת, מבקש לשנות, לייעל או חלילה לבקר. גם בינם לבין עצמם הם לא בוחלים בשום אמצעי. להזכירנו, לא היה אף אזרח במדינה שלא הזדעזע לראות ולשמוע את הסיכול שעשו לכבוד השופטת הילה גרסטל, שבסך הכול רק באה לנסות ולבקר התנהגות מושחתת של שי ניצן ושות'. נזכיר את דן אלדד ואורלי בן ארי, בשר מבשרם, שגם עברו זובור כמו שרק הפרקליטות יודעת להעביר. מי היה יכול לתאר שאפילו בגיבור ישראל, הענק שבענקים, אביגדור קהלני, הם יירו ללא שום חמלה או מחשבה. אין קווים אדומים, והכול כדי להגן על עצמם ממי שלא כמותם או ממושמע להם ולתפיסת עולמם. ומשבאנו לטפל בזה על ידי הרפורמה, שנגיע אליה בהמשך, הגיעה עוד ירידת מדרגה, והיא פגיעה בכלכלת ישראל. כולנו ראינו, כולנו, קבוצת אנשים שאוחזים בעמדות כוח, חלקם בעלי חברות ציבוריות וחלקם בעלי תפקידים בתאגידים, שעל מנת ליישר קו עם המיליה העסקי והחברתי שלהם, עשו יד אחת נגד הרצון של אזרחי ישראל – אותם אזרחים טובים שפוקדים את עסקיהם יום-יום, אותם אנשים שבזכותם הם הגיעו לאן שהגיעו. הם, על מנת להיות חלק מהחבר'ה בסביון ובכפר שמריהו, החליטו שאם מדינת ישראל משנה את הרכב ועדת השופטים או מבטלים נטילת הסבירות, זה פוגש אותם במכירת החולצות של האדון ויזל, או שזה גורם נזק במכירת פוליסות ביטוח בחברת הפניקס. ברור לכול שזה שטויות והכול פוליטי. אבל גם לזה נדרשה הממשלה לתת תשומת לב רצינית ביותר ולטפל בנזקים שמנסים לבצע. ברוך השם, טיפלנו גם בזה: דירוג האשראי של ישראל נשאר יציב למרות כל ניסיונותיכם להוריד אותו; אינטל הודיעה על השקעה חסרת תקדים במדינת ישראל; שער הדולר והשקל מתייצבים, וכמובן ברוך השם יש תקציב טוב למדינת ישראל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> על כמה התייצב שער הדולר? << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> ועכשיו, איך לא, אפשר לעבור לשיא החדש – הפיכה צבאית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת פורר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> על מה הוא התייצב? על 3.72 – – – << דובר_המשך >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> ועכשיו, איך לא, אפשר לעבור לשיא החדש – הפיכה צבאית. לראשונה מקום המדינה ישראל ניצבת מול קבוצה שחושבת שאם היא לא שולטת או אין ייצוג לערכיה ולנציגיה בעמדת קבלת ההחלטות, הפעם – הפעם – שורפים את המדינה כליל. וכמו שכבר אמרתי בעבר: הם ה-דמוקרטים, ה-ליברלים, ה-מוסריים, ובקיצור הם היפים והאמיצים, הם ה-ה- ואנחנו מבחינתם חה-חה. הם יחליטו על מה הצביעו לנו בוחרינו; הם יחליטו איך ומתי סוגרים את איילון; הם יחליטו מתי עושים ל"ג בעומר מול שר המשפטים יריב לוין; הם המוסריים – אולמרט וברק – ואנחנו באנו לשמש להם כבובות על חוט. ולכן, בעקבות כל אלה ממשלת ישראל נדרשת פעם אחר פעם לטפל בכל הנזקים שאתם באופוזיציה – וכל השמות המפוצצים כמו "כוח קפלן", "ישראל דמוקרטית", "האגודה לזכויות ההייטק" וכו' – מעוללים למדינת ישראל. אנחנו, חברים, נמצאים כרגע במלחמת השחרור של אזרחי ישראל מכם – מכם. נבחרנו לשם כך, ואנחנו חייבים להידרש ולהגן על הדמוקרטיה ושלטון החוק – חייבים – כדי שמקרים כמו פרופ' נאמן, גל הירש, אביגדור קהלני, וכמובן כמובן בנימין נתניהו, לא יחזרו לעולם – אני מדגישה: לא יחזרו לעולם. פעילות של אנשים כמו שי ניצן, משה לדור, דינה זילבר, טליה ששון, אלשיך ומנדלבליט לא יחזרו לעולם. אני חייבת לציין, בכלל אני מאוד אופטימית. שמעתי השבוע את המפכ"ל בעל חוש הריח לגויאבות, כוסברה ושקרנים. חוש הריח הוא באמת מפותח אצלו. אגב, לדעתי הוא פיתח חוש נוסף – לעדי מדינה. לדעתי הוא מבין שכל המערכת בנתה מגדלים על טירונים פוליטיים ולא חלמה עם מי יש להם עסק. כעת הוא מבין שוועדת החקירה קום תקום, והוא מבין מי הראשון שיקריבו. בכל זאת מול המנדלבליט, למברגר, ניצן, זילבר – הוא הספרדי, הדתי, בני עקיבא, הגיע מקריית ארבע, הוא הראשון לאש. הרבה הרבה דברים אפשר לומר עליו, אבל טיפש הוא לא. במצב כזה, כמו הכלכלה, כמו החברה, הדמוקרטיה, שלטון החוק והצבא, ברור כשמש שגם זכויות הנשים לא מתקדמות. זה ברור. לרגע לא חשבתי אחרת. ולמה? כי במצב של הגנה על הבית ובמצב שצריך לייצב ממשלה בישראל ולתת מענה לכל הטרלולים שלהם חייבים לעשות סדר עדיפויות ולהפנות משאבים. חייבים. מי הגאון מווילנה שלא מבין את זה? אני רוצה להבין. היה חשוב להקים ממשלה יציבה; היה חשוב להעביר תקציב; היה חשוב לתת מענה לכל הקמים עלינו מבית ומבחוץ. זו הסיבה שבחרתי לא להתפטר מכנסת ישראל במסגרת החוק הנורבגי. הרי הכי קל – הכי קל לי להתפטר במקום להיות כאן ימים שלמים ולילות לבנים, הכי קל לעשות את זה בנוסף לעבודת משרדי. אבל אני רואה בזה שליחות, שליחות עמוקה דווקא בעת הזו, כן להיות נוכחת בכל ההצבעות, כן לנאום כל שבוע לאזרחי מדינת ישראל על אפם ועל חמתם ולשקף להם עם מה אנחנו באמת מתמודדים. ולמרות כל הכאוס שהם יוצרים כאן, להראות מה בכל זאת אנחנו עושים כאן בקרבות הבלימה מול האנרכיה שהאופוזיציה המטורללת מנסה לעשות כבר חמש שנים, חמש שנים רצופות. ראש הממשלה, כמו שהוא מטפל בכל ראש נזק שלכם בנוסף לתיקים שתפרתם לו, הבין כי יש חוסר איזון בעקבות כל התרחישים הללו, ובמבנה הפוליטי שקיים, כחלק מאזן, לראשונה מקום המדינה הוא החליט להקים משרד ייעודי רק לטובת קידום מעמד הנשים בישראל. אף אחד לא עשה את זה לפניו. על זה לא תשמעו מהם מילה, רק ביקורת וטרלולים ושקרים מבוקר עד לילה. בזה הם מתעסקים, והכול מאינטרסים פוליטיים קטנים צרים. הכול. אותה ירידה כביכול שאתם מדברים עליה התרחשה בכלל בשנת 2022. ואתם יודעים במקרה איזו מפלגה החזיקה ברשות לקידום מעמד האישה? נו, בואו תנחשו. נכון, ניחשתם נכון – יש או אין עתיד. יש עתיד, אין עתיד – אותו דבר. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. זה ממש הלפיד היומי. בניגוד לראש האופוזיציה מר יאיר לפיד, שלא ישב אפילו עם יושבת-ראש הרשות לקידום מעמד האישה פעם אחת – פעם אחת הוא לא ישב איתה – למה? כי זה לא מצטלם טוב, זה לא מצטלם כמו עם הגברת זועבי ואגף התקציבים בכפר קאסם – ראש הממשלה לעומתו קיים איתי שמונה פגישות ייעודיות רק לנושא הזה, ורק בחודשיים האחרונים מאז שמוניתי לתפקיד. אני לא מכירה יו"ר אופוזיציה שכשהיה ראש ממשלה עשה אותו דבר. הגדלנו את התקציב למעמד האישה פי שישה, יותר מפי שישה. ראש הממשלה התעניין במקצועיות וביכולות של מי שהולכת למנכ"ל את המשרד – לא כמו פה, שהעיפו את אחרון האנשים כאילו היו עפרונות ומינו אנשים רק על פי קשר משפחתי. הוא התעניין מה תחום התמחותה, מה השכלתה, ואף בישיבת הממשלה התעכב על קורות החיים שלה ועל ההישגים שלה למען נשים בשנים האחרונות, בירך אותה ואיחל לה הצלחה רבה במשימתה החשובה לחצי מהאוכלוסייה הישראלית. וכן, יש בהחלט משימה לא פשוטה עלינו, בהחלט. יש הרבה מאוד מה לעשות בנושא קידום מעמדן של הנשים בישראל. וכן, שלא יבלבלו אתכם, הרפורמה היא אבן יסוד בנושא הזה כמו שהיא אבן יסוד בנושאים רבים שלא רוצים לספר לכם עליהם בהנדוס התודעה של ערוצי התעמולה השונים. וזה בניגוד לאלו שמחו מול ביתי השבוע – הגברות הצועדות בגלימות אדומות ובמצנפות לבנות, המנסות למכור לנו כל מיני סיפורי אשליה וסיפורי אימה על כך שהממשלה הזו, הזו, תהפוך את בנות ישראל לשפחות אומללות כולן. אני – אני, חברים – מכירה מציאות אחרת: אני מכירה מציאות שבה בית המשפט העליון הוא דווקא נגד נשים במדינת ישראל. במהלך שני העשורים האחרונים העובדות מצביעות על כך שמסתננים בלתי חוקיים אפריקה מעורבים פי ארבעה יותר מכל מגזר אחר בעבירות מין ואונס מאשר כלל אזרחי ישראל. בג"ץ ביטל פעם אחר פעם אחר פעם את שלל היוזמות הממשלתיות לצמצום ההגירה הבלתי-חוקית מסודאן ואריתריאה והחזרת המסתננים לארצות מוצאם או למדינה שלישית. כתוצאה מכך, בממוצע למעלה מ-70 נשים יהודיות מדי שנה נאלצות לסבול לנצח מההחלטה ההרסנית של בית המשפט העליון שלא לתמוך במדיניות המשילות ושלטון החוק. נתונים אלה אינם כוללים מאות מקרים של תקיפה פיזית מדי שנה, המבוצעים על ידי מסתננים בלתי חוקיים בשיעור גבוה פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. על זה אף אחד לא ידבר, את זה אף אחד לא יגיד לכם, בטח שלא האופוזיציה המתוסכלת. אגב, המקרים האלה הם לרוב נגד נשים קשישות. הן שקופות בעיני כל הפמיניזם של האג'נדה של השמאל, שהוא לא באמת הפמיניזם של כלל הנשים במדינת ישראל. המסקנה הברורה וההחלטית היא שגם פגיעה בלתי הפיכה בנשים אינה מהווה שיקול כנגד הבחירה הפוליטית של בג"ץ, כשהם בוחרים שוב ושוב ושוב בנושאים שונים ומגוונים גם בעניין קידום מעמד הנשים בישראל. הממשלה הזו, ואני בפרט, רואה בהגנה על נשים ערך עליון וראשון במעלה, ואף אחד לא יגיד לכם אחרת. אני אישה בדיוק כמו כל הנשים, ואני רוצה להגן על זכויותיהן יותר מכל אחת אחרת. אף אחד לא יספר לי סיפור אחר, לא משנה כמה הפגנות וכמה כותרות תעשו נגדי. אני אומרת כאן קבל עם ועדה: אני השרה של כלל נשות ישראל. כלל נשות ישראל. לא משנה כמה תתקפו אותי, אני לא איכנע לפוזיציה השקרית שלכם. אני הראשונה שתעמוד להגנתן של אלה שהצביעו לי וגם אלה שמפגינות נגדי. המשרד בראשותי יפעל לקידום העצמה נשית, יעודד נשים לפתח יזמות עסקית וקידום תעסוקתי. לא נעשה זאת – שיהיה ברור – על ידי שינוי השפה, לא נעשה זאת על ידי כפיית אורחות חיים, ולא נעשה זאת מתוך זלזול וחוסר כבוד לדת או לערכים. נעשה זאת כמו תמיד בענווה, במחשבה ובנחישות גדולה. אני מתחייבת לאזרחי ישראל, וגם ליו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, המטרלל מאחורי הצעת האי-אמון הזו – המבדחת הזו, באמת – שבממשלה הזו, יאיר לפיד, לא תהיה מגרסה שתעבוד שעות נוספות כדי לגרוס תלונות של נשים, כמו שמסמסתם את זה אצל חבריכם העיתונאים. בממשלה הזו, בניגוד לגב' מיכאלי, לא יעבוד אצלנו רונן צור, יועץ התקשורת הידוע כמי שמייצג עברייני מין ומנהל קמפיינים מבזים, משפילים ושקריים נגד קורבנות עבירות מין. בקיצור ולסיכום, אצלנו לא יהיו מופעי צביעות ושימוש מחפיר ושקרי בפמיניזם לטובת שיקולים אישיים; אצלנו יהיה פמיניזם אמיתי כלפי כלל נשות ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה לשרה גולן. כעת נעבור להצעה נוספת להביע אי-אמון בממשלה, שאני מבין שיציג אותה חבר הכנסת מתן כהנא, מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, אדוני. עדיין, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני עדיין נמצא תחת הרושם העמוק של אירוע השקת השדולה של חברי חבר הכנסת בועז ביסמוט מהליכוד יחד איתי. הינה, בדיוק דיברתי, חבל שלא דיברתי על המשיח. בועז, חבל שלא דיברתי על המשיח. אז אני אתחיל מההתחלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הוזכרת לטובה, חבר הכנסת ביסמוט. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אמרתי שאני עדיין נמצא תחת הרושם העז של אירוע השקת השדולה שלך, חבר הכנסת חברי בועז ביסמוט, יחד איתי, השדולה לתמיכה ולקידום הנושאים שקשורים באלמנות ויתומי צה"ל. אירוע ההשקה הזה היה אירוע פשוט מרומם, אין לי מילה אחרת. הינה, בועז פה מהנהן. היה אירוע מרומם, כי באמת, זה היה מפגן של אחדות יוצא דופן. לשמחתי הגיעו עשרות חברי כנסת בזה אחר זה לדבר בשדולה הזאת – אירוע שהראה שאנחנו יודעים להתאחד, אירוע שהראה שיש נושאים שבהם אין אופוזיציה ואין קואליציה והראה שאנחנו עם אחד. זאת באמת ההזדמנות אולי דווקא לפתוח ולאחל לחיילי צה"ל שעכשיו נלחמים בגזרת ג'נין – – – << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> אם יורשה להגיד, תרומתך הייתה גדולה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה, חברי, וגם אתה, כמובן. באמת, אני בטוח שכולנו נצטרף לתפילות להצלחת חיילי צה"ל במבצע עכשיו, שיבצעו את משימותיהם ויחזרו הביתה בשלום – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – ושישלימו באמת את המשימות ויילחמו בטרור. אני רוצה להדגיש פה, גם בפניך, אדוני היושב-ראש, גם לשרה ולחברי הכנסת, שבנושאים האלה של מלחמה בטרור אין קואליציה ואין אופוזיציה, ואנחנו מאוחדים כולנו במלחמה בטרור. אני דוחה בשאט נפש את כל מי שמנסה לטעון שיש איזה תזמון שראש הממשלה בחר בו משיקולים פוליטיים. לא יעלה על הדעת. כשמדובר בביטחון אזרחי המדינה, אני משוכנע שראש הממשלה ושר הביטחון פועלים ממניעים נקיים ופשוט ניצלו את ההזדמנות המבצעית שעלתה כדי לפתוח במבצע הזה, בעיניי מבצע נחוץ. אני גם מתרשם שהמטרות שהוצבו למבצע הזה הן מטרות מבצעיות ראויות ונכונות. ובאמת, כמו שאמרנו, נאחל לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון הצלחה רבה ושישובו הביתה בשלום בסיום משימותיהם. אני חוזר לשדולה הזאת שהקמנו, בועז ביסמוט חברי ואני, לציין את האחדות המופלאה שעלתה בשעתיים האלה. הגיעו אחד אחרי השני חברי כנסת כמעט מכל סיעות הבית, וכולם ציינו עד כמה אנחנו אחים ועד כמה אנחנו מאוחדים בדברים האלה. זה היה מופע שהזכיר לכולנו מי אנחנו – שאנחנו בעצם עם אחד, שיש לנו מטרות משותפות, שלצערי אנחנו נאלצים להילחם נגד אויב משותף, ולאן אנחנו צריכים לשאוף באחדות הזאת של העם. לכן כל כך מצער בעיניי – ואני נאלץ להיגרר לסיבה שלשמה עליתי – לציין שבעיניי הקואליציה הזאת, הממשלה הזאת, לוקחת אותנו למקומות מאוד לא נכונים בהקשרים האלה. כי בסוף צריכים להודות: אחרי הרבה שנים אני חושב שמרבית אזרחי ישראל מבינים שנדרשת רפורמה במערכת המשפט. בזה באמת אפשר להחמיא – בקואליציה הזאת הדבר צפו ועלו במלוא עוזם דברים שאני כבר אומר למעשה מאז כניסתי לפוליטיקה: נדרשת רפורמה במערכת המשפט שתביא לאיזון מוצלח יותר בין שלוש רשויות השלטון. גם אני חושב שהרשות השופטת כיום אוחזת ביותר כוח ממה שצריך להיות לה, וצריך להיות איזון מחודש בין הדברים האלה. אני חושב שמרבית אזרחי ישראל מבינים את הדבר הזה, אבל מרבית אזרחי ישראל רוצים שהדבר הזה ייעשה בהסכמה רחבה, בקונסנזוס כמה שיותר רחב. אני חושב שגם רואים את זה בסקרי דעת הקהל – כאשר הליכוד מראה נכונות כלשהי ללכת בכיוון הזה, רואים את זה היטב בתמיכה במחנה הממלכתי, בהנהגת המחנה הממלכתי, שבאמת זה הקו שאנחנו מובילים מהרגע שהרפורמה הזאת יצאה לדרך בצורה המאוד כוחנית וקיצונית שבה היא יצאה לדרך. וזה מה שעם ישראל רוצה, זה מה שעם ישראל רוצה. אני חייב להגיד מה שאני למדתי בתור השר לשירותי דת כאשר באתי וניסיתי לקדם את הרפורמה בעולם הגיור. אני חייב להגיד פה, גם לך, אדוני היושב-ראש, גם לחברי הכנסת שמקשיבים: הרפורמה שאני רציתי להוביל לא עסקה בהלכה. כאדם דתי שומר תורה ומצוות אין לי שום זכות לגעת בהלכה, זה לא נתון לי, זה נתון לרבנים. לא העזתי ואני לא אעז לגעת בהלכה. כל מה שניסיתי לעשות היה לאפשר לרבני ערים, רבנים שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית, לעסוק בגיור. שינוי מינורי בקונסטרוקציה, במבנה מערך הגיור. אבל ראיתי את הזעזוע שזה עומד לייצר בעולם היהדות, ראיתי את הזעזוע, והבנתי שגם אם יש לי את הכוח לעשות את הדבר הזה, יש דברים שלא נכון לנצל את הכוח שיש לך ולעשות אותם, כי אלה דברים שנוגעים עמוק מדי בשורש הדברים. כך גם הרפורמה המשפטית הזאת. גם אם יש דברים שאני יכול לחיות איתם בשלום, ההבנה העמוקה שלי היא שהדברים האלה צריכים להתבצע בהסכמה רחבה, בקונסנזוס כמה שיותר רחב, כי זה נוגע בבסיס יסודות השיטה, ואסור לנו לעשות את זה באופן חד-צדדי. אני מצפה מראש הממשלה לא להיגרר אחרי האלמנטים היותר-קיצוניים בקואליציה שלו, שגוררים אותו למקום רע ומזיק למדינת ישראל. את הנזקים האלה אנחנו רואים בכל תחום, בכל תחום, בין אם זה בכלכלה, בין אם זה ביחסי החוץ, בין אם זה בביטחון, בביטחון הפנים, בפשיעה בחברה הערבית. בכל נושא אנחנו רואים את ההשלכות החמורות של ההליכה החד-צדדית והדורסנית הזאת לביצוע הרפורמה. אני קורא לראש ממשלה לא ללכת אחרי הקיצוניים במפלגה שלו, בקואליציה שלו. אני חייב להגיד שממי שחטפו את המותג "ציונות דתית" והלבישו אותו על מפלגה שמייצגת היום את האלמנטים הכי קיצוניים בקואליציה, התסכול הוא גדול שבעתיים, כי אנחנו בני הציבור הדתי-לאומי, בני הציונות הדתית האמיתית, לא המפלגה; גדלנו על הערך הזה שהתפקיד שלנו בעולם זה לחבר, להיות הגשר הזה, המקף המחבר. לא יכול להיות שדווקא הם המפלגה שכל הזמן קוראת לצעדים הכי קיצוניים גם כשכל המדינה בוערת. במקום להיות אלה שמובילים את העצירה, אלה שמובילים את הקריאה להידברות, הם אלה שעושים בדיוק הפוך, אלה שקוראים לראש הממשלה ללכת עד הסוף, עם הרפורמה הכי קיצונית – בדיוק הפוך מאיך שאנחנו, בני הציונות הדתית האמיתית, צריכים להתנהג. אני קורא כאן לראש הממשלה להבין את גודל השעה, להבין את האתגרים שמדינת ישראל עומדת בפניהם, להבין את הצורך ללכת ביחד בהסכמה רחבה. זה אפשרי וזה הכרחי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה לחבר הכנסת כהנא. ישיב בשם הממשלה כבוד שר התקשורת שלמה קרעי, בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא לכם – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אדוני, אתה לא מוגבל בזמן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אני רק מסתכל על הנושא של האי-אמון: "חזרה חד-צדדית לקידום הרפורמה במערכת המשפט". זה הנושא שהציג אותו מתן כהנא, חבר הכנסת מסיעת המחנה הממלכתי, או בפירוט, אם ניכנס יותר לעומק מאיפה הוא בדיוק, אז הוא יותר קשור לסיעתו של גדעון סער. ובואו נקרא לכם משהו: "עילת הסבירות, אשר מעוגנת בפסיקות בית המשפט העליון בלבד, הפכה עם השנים ל'דלת אחורית' להחלת ביקורת שיפוטית על החלטות שנמצאות בליבת העשייה של נבחרי הציבור. לפי עילה זו השופטים הם הקובעים אם פעולה או החלטה של נבחר הציבור היא סבירה או לא. בכך שמים השופטים את שיקול הדעת וסל הערכים שלהם מעל זה של מי שהציבור בחר בהם – – – יש להסדיר את עילות המשפט המינהלי בחקיקה בדרך שתצמצם את עילת הסבירות, ולהחריג את יישומה על החלטות נבחרי הציבור". אתם יודעים מי כתב את הדברים האלה? מישהו למעלה יכול לנחש מי כתב את מה שהקראתי עכשיו? גדעון סער. גדעון סער מהמחנה הממלכתי, זה שמתנגד עכשיו לכל תיקון, לכל דבר נדרש במערכת המשפט, לכל רפורמה שנדרשת במערכת המשפט. והם יוצאים בשצף-קצף, ולא רק זה, מגישים הצעת אי-אמון שצריך לפרק את הממשלה בגלל התיקון שהממשלה והכנסת והקואליציה רוצות לעשות בעילת הסבירות. זה אותו גדעון סער שכשהוא היה בצד השני, במקום אחר, ורצה לקושש כמה קולות ימניים, כמה קולות ממלכתיים אמיתיים, שרוצים לשמור על הממלכה, כתב עד כמה נדרש התיקון הזה בעילת הסבירות. אז עד כאן זו טעימה קטנה. אנחנו נמשיך יותר מאוחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר קרעי. כעת נעבור להצעה השלישית להביע אי-אמון, שמציגה חברת הכנסת אפרת רייטן – לא נמצאת. אם כך, נעבור לדיון הסיעתי. ובדיון הסיעתי, ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יאיר לפיד. טור פז במקום? אז חבר הכנסת משה טור פז יהיה במקום חבר הכנסת לפיד. יש רשימה? טוב, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי נמצא איתנו, ואם ירצה לעלות לנמק – בבקשה, אנחנו מזמינים אותך. בבקשה, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אני שואל את עצמי דווקא ביום הזה באיזו דרך נבחר ללכת כעם; בדרך האיחוד, ההתלכדות ובחירת המשותף, או שמא חלילה בדרך של פירוד, שנאה וקלקול. אדוני היושב-ראש, הבחירה היא בידינו. כאשר אני אומר בידינו, הבחירה היא בידי כל אחד ואחת מיושבי הארץ, אך בעיקר בידי היושבים בבית המחוקקים, בידינו כפשוטו. עלינו להוות דוגמה לילדינו, לחברינו, לאלה שלא מסכימים עימנו, ובעיקר, חבריי, עלינו להוות דוגמה להשתקפות שאנו רואים כאשר אנו מביטים במראה, כלומר לעצמנו. לא אחת אדם מתחרט על מעשה שעשה או אמירה שאותה היה מגדיר בעצמו כאומללה. נגע המחלוקת מעמיד אותנו היום בסכנה של ממש. לא רק את הדמוקרטיה במדינתנו, אלא את המושג שאנחנו רגילים לדבר עליו, עם ישראל. מותר לנו לא להסכים; חייבים אנו ללבן מחלוקת. אסור לנו להשתיק ביקורת, אך חלילה לנו לקעקע את הדמוקרטיה ואת זכות הריבון במדינתנו ובכך בעצם להרוס ולמחוק את קיומנו כעם בארצנו. כפי שאומרת המשנה באבות פרק ג': "רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". עלינו להתלכד כעם ולהתאחד על מנת להילחם יחדיו ביוקר המחיה, ורבות הריביות אשר גורמות כאב ראש כלכלי עצום למשפחות רבות במדינתנו. הקושי הגדול ביותר, לפחות לי כאדם, הוא כאשר ילד או ילדה הולכים למקום הלימודים שלהם ללא כריך או מזון שיש באפשרות ההורים לספק להם, או ילדים שפונים לישון על בטן ריקה. זה הקושי, זו הבעיה האמיתית. אני מבקש להודות ליושב-ראש תנועת ש"ס הרב דרעי, יחד עם חבריי לסיעת ש"ס, אשר עובדים בכל כוחם בעניין תיקון ושיפור העוולות בחברה ובכלכלה, החל באישור הצו לעצירת התייקרות התרופות עבור אלו הזקוקים להן; כרטיסי מזון, אשר אנו כסיעת ש"ס משתדלים בכל כוחנו לפעול לחלוקתם לאותן אוכלוסיות מוחלשות, וכמובן מספר שיא של יותר מ-465,000 דרכונים בתקופה של חודש וחצי, בהובלת שר הפנים. אפשר גם אחרת. עלינו לפעול לעזור לכל איש ואישה. אין כל סיבה שילד בבאר שבע, בגליל או בפזורה הבדואית יקבל שירות חינוך ובריאות באופן שונה מילד בכפר שמריהו או בתל אביב. אדוני היושב-ראש, אני בוחר לסיים בציטוט מדבריו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ז"ל, שאמר לנציגי הפדרציות היהודיות בארצות הברית: "אין אנו שוכחים לרגע כי בין שתומכים במהלכים שלנו ובין שמתנגדים להם, כולנו אחים, כולנו יהודים וגורל אחד לכולנו". נאחל בהצלחה לחיילי צה"ל ביום זה. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. אני מודה לחבר הכנסת מושיאשוילי. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקלישאה אומרת: כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. רציתי לדבר עכשיו בהקשר של האי-אמון על פגיעת הממשלה בנשים ובזכויותיהן, נושא כאוב וקשה, שאני מרגיש שדווקא בחודשים האחרונים, אולי דווקא כגבר, היה נכון שאני אתייחס אליו. אבל אי-אפשר להתעלם מהמצב בג'נין, מהמבצע שמתרחש בשעה זו. אני חושב שמן הראוי שבתקופה של מבצע, לזמן מוגבל – אני גם מקווה שהמבצע יהיה קצר ומוצלח ככל הניתן וללא נפגעים – מן הראוי שהממשלה תחדל את החקיקה ותניח לה, לפחות בימים האלו. אני חושב שכרגע החקיקה המתקדמת כאן בכנסת בנושא הסבירות – אני חושב שגם בנושאים אחרים, אבל זה עומד כרגע במוקד – לא רק קורעת את העם, אלא קורית באופן חד-צדדי ובעצם מונעת שיבה של כולנו לדיונים שהתקיימו בבית הנשיא. בנימה אולי קצת יותר אישית, יצא לי להיות כמה פעמים במחנה פליטים, להילחם בתוך סמטאות, ואני חושב שכשאתה נמצא שם אתה מנותק לגמרי מהעולם. זו התחושה. לא המכשיר הסלולרי, לא שום דבר אחר, אתה מרוכז כל-כולך, אפילו לא באויב בצד השני – במטר שמסביבך, בסלע, בקיר. כל הווייתך מצטמצמת לטווחי הראייה, למי שיורה עליך ולמי שאתה יורה עליו. הדבר האחרון שלוחמי צה"ל צריכים בשעה זו זה אותנו כאן בכנסת מתלהמים, רבים, מתווכחים – על דברים שהם בנפשנו, על דברים שאנחנו חלוקים עליהם מכול וכול: על עילת הסבירות, על מעמד בית המשפט, על האם הנבחר צריך להיות מוגבל על ידי בית המשפט או לא; אני חושב שכן, אחרים סבורים שלא – האמת היא שאת הלוחם במחנה הפליטים הדבר הזה לא מעניין. אני חושב שהיה נכון בעידן הזה לעצור, אני מקווה שלזמן קצר – אני מקווה לעצור ליותר זמן. אני מקווה שהלחימה תסתיים במהרה ובהצלחה, אבל היה נכון שכשהתותחים במחנה הפליטים ג'נין ובמקומות נוספים רועמים, המוזות כאן בכנסת גם ינמיכו את צלליהן, גם אולי ישתקו, ונוכל להתאחד לפחות סביב הלחימה בטרור. אני חושב שהעובדה שהדבר הזה לא קורה, שוועדת החוקה ממשיכה כדרכה, שבוועדת הפנים ממשיכים לקדם חוק נתון במחלוקת, פרסונלי, אישי, נוגע לדמות מסוימת בעיר מסוימת במדינת ישראל, היא פשוט לא דבר נכון. היא לא דבר נכון לאחדות ישראל, היא לא דבר נכון לחברה הישראלית. הדבר הנכון עכשיו היה ועודנו להתאחד סביב חיילי צה"ל, סביב אותה לחימה מסוכנת וקשה, סביב הסיכונים שעם ישראל עומד בהם. במקום זאת אנחנו דוהרים לפרוסה הראשונה של הסלמי – עילת הסבירות. אני חושב שהדבר מוטעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. הדובר הבא – חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשעה זו, כשהחיילים נמצאים בג'נין, אנחנו בתפילה לשלומם: "שומר ישראל שמור שארית ישראל". כולנו תפילה לשמירה של כל אחד ואחד מהם שישובו בשלום לבתיהם. בעזרת השם שלא נדע עוד סכנה ומלחמות וטרור. רבותיי, מדינת ישראל נמצאת באנרכיה מוחלטת, וזה קשור מאוד במה שקורה עכשיו בג'נין. כי כל הבעיה שחיילים צריכים להיכנס לג'נין זה בגלל שאין הרתעה. אם הייתה הרתעה כמו שיש הרתעה בין מדינות שונות – אף אחד לא עובר את הגבול. אבל כשאין הרתעה ולא מפחדים, נוצרים קיני טרור. איך יוצרים הרתעה? יש הרבה שיטות. אבל ברור שכאשר מדינה נמצאת באנרכיה מוחלטת, כאשר רואים שאפשר לסגור את נתיבי איילון ואת השער למדינה, ועכשיו, בשעות אלה, אפשר לסגור את נתב"ג בגלל שכמה פורעים מחליטים להשבית את המדינה ולהפר כל חוק, אז זו מדינה ללא חוק, והאויבים בג'נין ובשכם רואים את זה, ורואים את זה בסוריה ורואים את זה בכל מקום. כאשר מוציאים דיבת הארץ רעה בכל העולם כולו, משכנעים את האמריקאים ואת האירופים ואת כולם שמדינת ישראל היא דיקטטורה, משכנעים שמדינת ישראל הופכת למדינה חשוכה – האויב רואה. חצי העם לפחות יוצא ואומר – יותר מחצי העם, 64 מנדטים יוצאים ואומרים: אנחנו רוצים מדינה יהודית דמוקרטית. החצי השני אומר: אנחנו לא רוצים מדינה יהודית, אנחנו רוצים מדינה חילונית דמוקרטית. אז הם אומרים בעצם, הינה הם רבים ביניהם, היהודים. כבר פעם כתב, אדוני היושב-ראש, שר מצרי בשם בוטרוס בוטרוס ע'אלי, אז הוא כתב: תנו ליהודים שלום, תפסיקו את המלחמות נגדם, ואז תראו שהם יילחמו האחד בשני יותר טוב ממה שאנחנו יכולים להילחם בהם. היום אנחנו מבינים שהעולם קלט שמדינת ישראל איננה מדינה, פשוט אנרכיה מוחלטת. יש חוק לחלשים, יש חוק לאזרחים שומרי החוק, אבל אין חוק לאנשים אלימים, עשירים, שיש להם הרבה כוח ויש להם הרבה חוצפה והם יכולים לבוא ולשרוף צמיגים ליד ביתו של שר המשפטים ולסגור קונצרטינות בביתו של חבר הכנסת דני דנון. מה רואה העולם? שזאת לא מדינה. במצב הזה אנחנו מבינים יותר מתמיד שמי ששמר על ארץ ישראל כל שנות קיומה ומי שישמור עלינו גם עכשיו זה רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מלבדו. אין דין ואין דיין. יש מערכת משפטית נגד החלשים, יש בתי משפט נגד חרדים ונגד מתנחלים, אבל לעומת החזקים, לעומת אלה שיכולים להקריס את הכלכלה, אין כוח. לכן, כאשר הפכנו להיות מדינה כמו צרפת – תראו מה שקורה בצרפת, תראו מה שקורה ברוסיה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, רק אסיים במשפט אחד. אנחנו, אסור לנו להפוך לדומה. דומה זה בקרמלין. הקרמלין מנהל את המדינה, זה בג"ץ; והדומה, הכנסת והממשלה, משחקים את ההצגה. כאשר אנרכיה כזו משתוללת ומקבלת גיבוי מראשי ממשלה לשעבר – לא איזה פרחחים מהרחוב – כשקוראים למרד, מבקשים להיעצר על קידוש המרד, אז מה יגיד הערבי במחנה הפליטים בג'נין? הוא רואה את החולשה הזאת, וזה הורס את ההרתעה הישראלית יותר מכל דבר אחר. לכן, רבותיי, הפסיקו את המלחמה הפנימית, כי האויב מאזין, שומע, רואה וקורא, וזה פוגע במדינת ישראל, בכולם, ואף אחד לא יוכל להינצל כאשר חלילה ישראל תהפוך לצרפת או לסוריה או למצרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חברת הכנסת סגנית השר מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני יושב-ראש הישיבה, כבוד השר או השרה, חברי כנסת נכבדים, בראשית דבריי אני מבקשת לחזק את ידי חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. כאימא לילדים ששירתו בצה"ל אני יודעת מה זו דאגה לשלומם. למעשה הם הילדים של כולנו. אני מתפללת ומייחלת לחזרתם בשלום ובבריאות, תוך השגת המטרות כולן והשלמת יעדי המבצע. טרור צריך למגר בתעוזה, בנחישות ובעוצמה. ייתן השם את אויבנו הקמים עלינו ניגפים לפניהם. עכשיו, לסיפור לילי: אופוזיציית הלא-לא היא כבר ממש שם דבר. על כל דבר עונה בשלילה, אתמול, היום ומחר. אופוזיציית הלא-לא אינה מתפשרת על כלום, לא מוכנה להבחין במציאות ולא מקבלת מאום. אופוזיציית הלא-לא שכחה שהיא לא בשלטון. היו בחירות, היא הפסידה, וזה אפילו פורסם בעיתון. אופוזיציית הלא-לא אינה מודה בתבוסתה המוחלטת. מבחינתה היא ורק היא בקליקה השלטת. לא משנה כמה אומרים לה: הי, תקשיבי, אופוזיציה, זה פשוט רצון העם – היא עדיין חושבת שאנחנו חייבים לה דין וחשבון כמו מס הכנסה ומע"מ. בסירובה העיקש של אופוזיציית הלא-לא היא שורפת את המדינה, אבל מה נעשה שהמצב השתנה? את זה היא לא קולטת ולא מבינה. הפגנות, אלימות, חסימות כבישים ומרי אזרחי, אופוזיציית הלא-לא היא פשוט לא, אחי. מה לא הצענו כדי שנחיה בשלום? כמה דברים ריככנו, רבנו עם המצביעים שלנו ועל הראש חטפנו. הסברנו שאפילו הם כשהיו בשלטון רצו את אותם הדברים, שזה לא כזה נורא ואפילו בעד זה תומכים גם משפטנים. אופוזיציית הלא-לא עוצמת עיניים, כאילו אינה שומעת, קשה לה להבין שהשלטון הסתיים. העין ממש ממש דומעת. אבל, אופוזיציית לא-לא יקרה, תרתי משמע, יש גבול. קצת נמאס לנו להרגיש שאתם הכלב ואנחנו החתול. לומר לא-לא על כל דבר – יש מחיר שבסוף משלמים, כמו הסיפור ההוא, הסיפור הישן שקוראים לילדים. מעכשיו, כשבאמת נמאס, אנחנו פשוט נתקדם בלעדיכם. הציבור הבין שאתם קצת בדיחה ושאין אמת בלבבכם. מדינה אינה יכולה להתנהל עם אופוזיציית הלא-לא לאורך זמן. לא שורפים את המדינה סתם כשאין באמת עניין. מתי תהיו רגע אמיתיים עם עצמכם ועם מי ששלח אתכם לבית הזה? מתי תגידו משהו אחר חוץ מ"לא"? אנחנו מספיק זמן בסרט הזה. אם טובת המדינה לפניכם ודמוקרטיה באמת בראש מעייניכם, תהיו הגיוניים פעם אחת וטלו כבר קורה מבין עיניכם. עד אז, אופוזיציית לא-לא, אנחנו ממשיכים בתוכנית, בהיגיון, באחריות, כשידנו על הגה המכונית. בהצלחה ולילה טוב, ילדים, לילה טוב, סרבנים, הגיעה העת שתבינו שאתם אופוזיציה לממשלה אבל לא למדינה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. חבר הכנסת אלמוג כהן, בבקשה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על המערבון המפורסם "הטוב, הרע והמכוער", בכיכובו של קלינט איסטווד. אז אנחנו נתחיל בטוב. הטוב זה חיילינו היקרים שכרגע צרים על מחבלים בג'נין, כרגע נלחמים בטרור, מגינים עלינו בתל אביב, בנגב, בגליל. אני מאחל להם שיעשו את הדבר הכי מוסרי שאפשר לעשות, וזה להרוג כמה שיותר מחבלים. אז חיילינו הטובים, אני מאחל לכם הצלחה, מאחל לכם פגיעות מדויקות וכמה שיותר מחבלים מחוסלים – מחבלים, אני מדגיש, לפני שזה יצא לערוץ 12. עכשיו, לצערנו, אנחנו צריכים להגיע גם לרע. מה זה הרע? הרע זה כאשר בממשלה הקודמת מפלגת רע"מ באה ואמרה: אנחנו רוצים שותפות, אנחנו רוצים לדאוג לאזרח הערבי. כולנו כמעט האמנו להם. אבל קודם ראיתי הודעה שבה הם למעשה מגנים – על עשרת השהידים שנפלו בג'נין. (אומר במרוקאית: אל תשקרו) עלינו. בחייאת, אתם חושבים שאנחנו ילדים קטנים? אנחנו לא מאמינים לכם, כי אתם הוצאתם את האמירה הזאת ביחד עם התנועה האסלאמית. הרי הקשר הזה ברור. אנחנו נייחל בהזדמנות הזאת לכמה שיותר גינויים: 100, 200, 300 גינויים – 100, 200, 300 מחבלים הרוגים. ואני רוצה גם לדבר על המכוער. המכוער זה שכאשר חיילינו נלחמים בסמטאות תחת ירי מסיבי וזריקות מטענים ואזרחים בלתי מעורבים שמעורבים בעל כורחם בלחימה, השמאל החליט לחסום את נתב"ג. עכשיו הזמן לחסום את נתב"ג, למנוע מאנשים להגיע לחופשות שלהם, למנוע מאנשים את זכותם הברורה והפשוטה ביותר, את חופש התנועה שלהם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> כמה חשובה היום ועדת החוקה, אדון אלמוג? << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> ובעיקר בעיקר לפגוע גם באלה – ואני מכיר אחד כזה אישית – שטסים להליך רפואי. לכי תסבירי לו למה דווקא עכשיו, כשחיילינו, וגם ילדיכם, כי גם אתם אנשים משלנו – נלחמים במחבלים בג'נין – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. חברת הכנסת דבי ביטון, תודה. << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> – – אתם חוסמים את נתב"ג. בושה. בושה וחרפה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בושה שאני משדרות יושבת כאן ומתה מפחד – – – << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> בושה. אין שום דבר שיצדיק אותך. שום דבר שיצדיק אותך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון, תודה רבה. << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> שום דבר לא יצדיק אותך, ואת יודעת כמה אני מכבד אותך. שום דבר. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אם אתה מכבד תהיה הוגן. תהיה הוגן. << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> זה הילדים שלנו שם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. לא להפריע. << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> ההגינות היא לעצור עכשיו הכול ולהתאחד איתם. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> היום היינו צריכים להיות בבתים עם הילדים שלנו. << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> לא לקחת קרוב ל-1,000 שוטרים ולוחמים כשמהבוקר מתקבלות מאות התרעות – ובמה הם עסוקים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> הם עסוקים כרגע בנתב"ג. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> ועדת החוקה זה בריא? להרוס את הדמוקרטיה זה בסדר? << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אז, חבר'ה, בואו, אני כאן כדי לנפץ לכם את כל הפרדיגמות. יש טוב ויש רע ויש מכוער. שום פרוגרסיביות כזאת או אחרת או רצון לקבע נרטיב לא יצליחו לשלוט על האמת המאוד-ברורה והפשוטה: יש טוב ויש רע ויש מכוער. ומדרום – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> ברשותך, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון. ומדרום גם החמאס מתעוררים. הרי הם רואים שכאן מפגינים בנתב"ג, אז אפשר לאיים עלינו. אז הינה המסר שלי לחמאס: דיר באלכ. אם אתם תעזו, אנחנו נפרק אתכם לחתיכות קטנות ונוריד אתכם על הברכיים, כי אתם האויב. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, לא הבנתי, יש שעון נפרד לקואליציה ולאופוזיציה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי, שתמיד מנסה לעזור ליושב-ראש לנהל את המליאה. כרגע אני יושב כאן, ואני לא מקבל את העצות שלך. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. לא, לא, אני מסתדר, זה בסדר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חבל שישנת בחדר כשהאי-אמון שלך – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקשת לחזק את לוחמי צה"ל ואת כל מערכת הביטחון שנמצאים ממש ברגעים אלה בג'נין ונלחמים למען ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. הלכו בשלום, מי ייתן וישובו כולם בריאים ושלמים. הסיבה שבגללה יצאנו למבצע הזה היא כי מאזן ההרתעה בתקופת הממשלה הנוכחית פשוט נשחק לכדי אפס. הרשות הפלסטינית איבדה אחיזה בג'נין, וצה"ל נדרש למימוש תוכנית מגירה וליישום שלה בשטח. מדובר במבצע חשוב מאוד, אבל הוא לא מספיק. ומכאן אני רוצה לפנות לממשלת ימין על מלא: כדי לטפל בגל טרור צריך קודם כול להפסיק את החסינות לראשי חמאס בעזה. לא יכול להיות שתיווצר פה משוואה מעוותת שבה חמאס מבין שכל עוד הוא יהיה בשקט בעזה הוא יוכל לעשות כל מה שעולה על רוחו ביהודה ושומרון. הכסף, ההסתה ברשתות וההנחיות מגיעים היישר מחמאס עזה. בגלל זה ההרתעה נשחקת. זה מתחבר לתעוזה של חיזבאללה בצפון, אשר מרשים לעצמם להקים שני אוהלים בשטח מדינת ישראל. מתחילת כהונתה של הממשלה הכושלת הזאת מניין הנרצחים הוא 28, וזה נתון חסר תקדים. מדובר בעלייה של כ-45% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. הממשלה שנבחרה על הטיקט של משילות, ביטחון וביטחון אישי, ממשיכה להפקיר את אזרחיה. אבל אתם יודעים מה? עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא, וסוף-סוף יצאנו למבצע. הבעיה – שמתחילת כהונתה של הממשלה הזאת המצב הביטחוני רק הולך ומסלים, והממשלה איבדה לגמרי שליטה בכל תחומי החיים. לכן התכנסנו כאן היום כדי להביע את האי-אמון שלנו בממשלה. אבל אתם יודעים מה הדבר הכי מעניין? אנחנו מצביעים אי-אמון בראש הממשלה נתניהו, אבל האי-אמון האמיתי הוא של ראש הממשלה בשרי הקבינט שלו. אין חיה כזאת שכל מערכת הביטחון יוצאת למבצע כזה בג'נין וקבינט לא מתכנס. יש כאן תהליך קבלת החלטות לוקה בחסר, בצדק, כי ראש הממשלה מבין שהוא לא יכול לסמוך על חבריו לקבינט. אין להם לא יכולת, לא ניסיון רלוונטי ולא שום יכולת לתרום לתפקיד הקבינט. גם אם מדובר במבצע מוגבל, מן הראוי שהקבינט יתכנס כדי לבחון את ההשלכות שלו על כלל הזירות ולבצע תהליך סדור כמצופה מממשלה במדינת ישראל. אבל כשראש ממשלה עושה כל שביכולתו כדי לא לכנס את הקבינט, זוהי הבעת אי-אמון של הממשלה בעצמה, ולא של האופוזיציה. אז הגענו למצב אבסורדי, אדוני. משפט סיכום – ממשלת האבסורד על מלא חייבת ללכת הביתה. זה חיוני לביטחון שלנו, זה חיוני להרתעה שלנו מול אויבינו וזה חיוני לסדר הטוב של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, 56 שנים חלפו להן מאז הכיבוש הישראלי על השטחים הפלסטיניים. 56 שנים של דיכוי, של משטר צבאי בלתי מתפשר, של רדיפות, של מניעת האזרחים לנוע בצירים ראשיים בעומק שלהם. 56 שנים לא עזרו למדינת ישראל להשתלט על העם הפלסטיני. יש מי שעולים לכאן ומדברים על מבצע, חלק יקראו לזה מלחמה, חלק יקראו לזה מה שהם רוצים. מה שאנחנו רואים הוא תוצאה של כיבוש. הרס, הרג, חנק, הרעבה, לא משנה איך תקראו לזה – זו תוצאה של כיבוש. הכיבוש שהשחית את הערכים עד כדי כך שמדינת ישראל – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – איזה כיבוש, שאתם שולחים טילים על אזרחים מפשע? איזה כיבוש? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – הפקידה את ההתנהלות על השטחים הכבושים בידי קבוצה פנאטית קיצונית שנקראת "נערי הגבעות". הם אלה שעכשיו שולטים בראש הממשלה. הם אלה שעכשיו מכתיבים קצב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה אתה חבר כנסת בישראל? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה, חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הם אלה שעכשיו מכתיבים קצב בשטחים הכבושים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שילך להיות חבר כנסת בפלסטין, למה בישראל. מה הוא עושה פה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. תודה, חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הם אלה עכשיו שנהנים לראות הרס, הם אלה עכשיו שנהנים לראות דם, הם אלה עכשיו ששולטים במדינת ישראל. אז בשטחים הכבושים הם מסרו את השליטה לקבוצה הפנאטית הקיצונית הזו. בתוך מדינת ישראל, בחברה הערבית, ממשלת נתניהו מסרה את הריבונות לכנופיות הפשע. אז איזה כיף של חלוקה הם עושים: בשטחים הכבושים הם מוסרים את ההתנהלות בידי פושעים נערי גבעות, שתכלית עיסוקם לרדוף פלסטינים ולהתנכל להם, למרר להם את החיים; ובתוך המדינה פנימה, המדינה מוסרת את הריבונות שלה לידי כנופיות הפשע. אז מה עשה לכם הכיבוש? השחית לכם את הערכים, קלקל לכם עד מאוד את מערכת הערכים, ושום דבר לא יעזור, צריך לסיים את הכיבוש. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הכיבוש הישראלי נגד העם הפלסטיני הוא האחראי הקרדינלי לשפיכות הדמים, להרג בקרב הפלסטינים והישראלים, כולל החיילים עצמם. דמם על הכיבוש הארור הזה. צריך להפנים עמוק עמוק: כתוצאה מהתפתחות היסטורית יש פה שני עמים. מי שחושב שלעם הפלסטיני אין זכות למימוש הגדרה עצמית הוא זה שאחראי למה שקורה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא בשטח מדינת ישראל. לא בשטח מדינת ישראל. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם מה זה מחנה פליטים כמו מחנה פליטים ג'נין. האנשים שנמצאים שם גורשו בכוח בשנת 1948. היום הנכדים שלהם נאבקים נגד הכיבוש הארור הזה. אז הכיבוש הוא לא רק רצחני – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מחרטות, מחרטות של כלי נשק. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – הכיבוש הוא גם טיפש, כי הכיבוש לא מפנים שהעם הזה לא ירים דגל לבן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו הטיפשים, שאתה חבר כנסת. אנחנו טיפשים שאתה חבר כנסת. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> העם הזה ייאבק למען שחרורו – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – זה – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – למען עצמאות העם הפלסטיני. רק שלום שבבסיסו הקמת מדינת פלסטין בגבולות 1967, רק שלום כזה יביא ביטחון ויביא כל טוב לשני העמים. אני פונה לצד הזה, למוחים בקפלן. תפנימו, תפנימו שאין דמוקרטיה עם כיבוש. תפנימו שמה שעושה ממשלת נתניהו ומה שהם אומרים עכשיו, מה ששמעתם מהם – הם רוצים "שקט, יורים". לכן הפטריוטיזם הינו מפלטו האחרון של הנבל. תפנימו שצריך לקשור בין הכיבוש – המזין העיקרי לפשיזציה בתוך מדינת ישראל – לבין ההפיכה המשטרית. לא רק זה, הם גם עושים את ההפיכה המשטרית בשביל להשתלט על אזורי C. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה משתמש בחסינות כדי להעביר כסף לרשות. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז תפנימו כבר את הקשר בין הכיבוש לבין ההפיכה המשטרית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מעביר כסף לרשות כדי – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> צריך להיאבק נגד הכיבוש ונגד הפשיזציה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ככה שמענו. אתה מעביר לרשות, מסתתר מאחורי החסינות שלך, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה, חברת הכנסת טלי גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אצא. כסף לרשות הוא מעביר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אולי תספרי – – – אולי שתספר מיכאלי למה היא לא הייתה כאן להציג את האי-אמון שלהם. איפה הם ישבו כל – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מעניין מאוד. אל תדאג, היא גם לא הצביעה כדי לשלול זכויות של מחבלים. יצאו, כל המפלגה שלה יצאה מהמליאה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, וקואליציה צבועה – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> יש לה עוד דקה, היושב-ראש – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – שקרנית, מסיתה, אלימה והרסנית, שהורסת את מדינת ישראל ומחרבת את הדמוקרטיה שלה. יש לכם החוצפה והעוז להגיד: יש מבצע צבאי, אז שהמחאה תפסיק את ההפגנות ואת השיבושים. אז אני לא יודעת איך לספר לכם את זה, אבל אם מבצע צבאי מצדיק הפסקה של ההפגנות, הוא בוודאי בוודאי מצדיק הפסקה של חקיקה שהורסת את מדינת ישראל ואת צבא העם שלה. בזמן שחיילי צה"ל מסכנים את חייהם בג'נין, אתם ממשיכים בצורה דורסנית, מטורפת – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אמרת שאסור לשלוח חיילים לצבא. אז למה צבא העם? << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – מסוכנת, מכוערת, פוגענית, לקדם את ביטול עילת הסבירות. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> איך צבא העם, אם את אמרת לא לשלוח חיילים לצבא? << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> הרי זה עצמו דבר בלתי סביר באופן מעורר השתאות. באמת, כבוד לכם על הדברים המטונפים שאתם מצליחים להביא ברצף. אתם, כל מה שמעניין אתכם, לא רואים בעיניים – רק דוהרים קדימה עם החקיקה שתביא שחיתות, שחיתות, שחיתות; מינויים, ג'ובים, דברים שיאפשרו סיפוח של השטחים, כמה שיותר התנחלויות, כמה שיותר דברים שיפגעו בביטחון מדינת ישראל, כמה שיותר דברים שיכניסו לכם טובות הנאה וקומבינות – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> קומבינות זה ראש ממשלה עם שישה מנדטים שלא קיבל מנדט מהציבור – לשים אותו ראש ממשלה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – על חשבון הציבור של מדינת ישראל, על חשבון הביטחון של מדינת ישראל, על חשבון עתידה וודאות קיומה של מדינת ישראל. והכול באצטלה של "יהודי", "יהודי". מספר הפעמים שאתם אומרים את המילה "יהודי", נושאים לשווא את המילה – יהודי, יהדות, יהודי, יהודי, יהודי, יהודי – בואו, ביהדות רוצים להיות קודם כול בן אדם, אוקיי? ואהבת לרעך כמוך, זה כל התורה כולה אמורה להיות. אבל אתם, אצלכם, "רעך כמוך" זה ממש רק מי שהקומבינה איתו מסתדרת. זה מיליה "רעך כמוך". מיליה הקומבינה האין-סופי של השחיתות, של הקואליציה הזאת. מצד אחד שולחים חיילים להילחם ולסכן את חייהם, וביד השנייה מקדמים חקיקה שמחרבת את מדינת ישראל. ועוד באמצע דורשים מהמחאה לעצור. אין גבול לצביעות, אין גבול לשחיתות ואין גבול לטינופת. אז בואו, אם אתם רוצים לשחק את המשחק הזה, תעצרו, בבקשה, את החקיקה ואז נדבר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, סגן השר, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יחד עם כל בית ישראל גם אני מתפלל להצלחת המבצע ולשובם של כוחותינו בשלום. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר פסק בית המשפט העליון האמריקאי שתי פסיקות משמעותיות. האחת, שאי-אפשר לחייב מפתחת תוכנה לתת שירותים לכל דורש אם מתן השירות הזה נוגד את אמונתה. השנייה, שקבלת סטודנטים על בסיס גזע כהעדפה מתקנת זו בעצם אפליה אסורה כנגד אחרים. כצפוי, השמאל האמריקאי התקומם כנגד הפסיקות הללו, ובראשם הנשיא המכהן ביידן והנשיא לשעבר אובמה. ומה אמר הנשיא ביידן על הפסיקה השנייה? אני מצטט: "ההחלטה הזאת לא יכולה להיות המילה האחרונה". וכן הוא אמר: "בית המשפט אומנם יכול לפסוק, אבל הוא לא יכול לשנות את מה שאמריקה מייצגת", סוף ציטוט. לא ייאמן, כשאנחנו מחזירים את ההכרעה לנבחרי הציבור הנשיא ביידן מטיף לנו מוסר; כשאנחנו שומרים על זהותה של המדינה היהודית הנשיא ביידן מחרים את ראש הממשלה. אבל כשפסיקת העליון האמריקאי לא מתאימה לו, פתאום עצמאות השופטים היא לא חזות הכול, פתאום הוא רוצה סוג של פסקת התגברות על בית המשפט העליון שלו. אבל כשאנחנו רוצים לחוקק פסקת התגברות הוא לוחץ עלינו להגיע לפשרות עם האופוזיציה. ובמקביל, אצלנו שופטי המחוזי במשפט ראש הממשלה הציעו לתביעה למשוך בחזרה את אישום השוחד. למה? כי אחרי שלב העדויות מטעם התביעה ועוד לפני העדויות מטעם ההגנה, ברור שאישום השוחד מופרך. וגם אצלנו כל הלוחמים כביכול למען עצמאות מערכת המשפט והשופטים נכנסו בשופטים וגערו בהם על שהם לא מספקים את הסחורה שחשף רוני אלשיך, כלומר הדחת ראש הממשלה נתניהו. פרקליט המדינה לשעבר משה לדור הגדיל ואמר שמדובר, ואני מצטט: "בתקלה חסרת תקדים שאירעה בבית המשפט. זה ממש פיגוע, התקלה החמורה ביותר". שהרי איך יכול להיות שבתיק שלדור חושב שאין שום אפשרות לזכות בו את ראש הממשלה ושכל בכירי המערכת עומדים מאחורי אישום השוחד, השופטים מעיזים להתנהל בשונה מהמצופה מהם? מה פתאום הם מפעילים שיקול דעת משלהם? ממתי שופטים יכולים לקבוע שמישהו שראשי החונטה כבר סימנו את ראשו לפני שנים הוא אולי, לא עלינו, זכאי? בקיצור, חבריי מהשמאל, הפוזיציה והצביעות נוזלות לאנשי השמאל ומערכת המשפט מהאוזניים. השקרים, הרדיפות והאג'נדות הולכים ונחשפים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לסיים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, תודה רבה לך ולמשפחתך על העמידה האיתנה ועל אי-הכניעה לתפירת התיקים הללו. ברוך השם, האמת הולכת ומתגלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת בועז ביסמוט. לאחר מכן, מי השר המסכם? השר שלמה קרעי. לאחר מכן השר מסכם, אז תתחילו לגייס את האנשים להצבעות. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחיל כמובן בלחזק, כבוד היושב-ראש, ואני בטוח שאתה וחברי הבית מצטרפים אליי – לחזק את הלוחמים היקרים, שפועלים בנחישות ובעוצמה בג'נין לחיסול תשתיות טרור. אני רוצה גם כן לאחל רפואה שלמה לחייל שנפצע הבוקר, חייל שדרש לחזור ללחימה. בימים שבהם מדברים על סרבנות – להפך, לראות עד כמה המוטיבציה היא עשר: חייל שנפצע, הדבר הראשון שהוא רצה זה לחזור. ולכן אני קורא פה, בבית שלנו, בכנסת ישראל: כאשר לוחמינו היקרים פועלים ברגעים אלו בנחישות ובעוצמה בג'נין לחיסול תשתיות טרור: אני, וזה המינימום, מצפה מעם ישראל להיות מאוחד וחזק. אני יודע שזה אפשרי. ואני חייב פה להחמיא לחברי לאופוזיציה מתן כהנא. יחד איתו הקמנו את השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון, וראינו הבוקר מה זה קונסנזוס, מה זה אחדות, מה זה שיתוף פעולה, מה זה כשאין קואליציה ואין אופוזיציה, יש עם אחד. אם יש פרה קדושה במדינה שלנו, זה צה"ל. בביטחון המדינה – אני חוזר ואומר, כי זה חשוב – בביטחון המדינה אין קואליציה ואין אופוזיציה. הקשבתי עכשיו ליושבת-ראש מפלגת העבודה מרב מיכאלי, שדיברה על המחאה כעת. הרי בן-גוריון בן ערובה בידי המחאה, איזה יופי, ביום שכזה. היא טוענת ואומרת: מה פתאום, אתם הרי כאן בכנסת המשכתם, אתם הרי לא הפסקתם, אז למה שנפסיק? נמשיך, להפך, נמשיך. אז בואו נדייק, הרי זה לא כזה מזמן: כאשר באנו וריככנו והשעינו והעברנו לבית הנשיא, המחאה הופסקה או נפסקה, כבוד היושב-ראש? אני לא זוכר דבר שכזה, אני לא זוכר. להפך, הטענה הייתה שצריך להחריף. כאשר כאן, בכנסת ישראל, לפני כמה שבועות בלבד, נציגה מהאופוזיציה נבחרה לוועדה לבחירת שופטים, מה הייתה התגובה? לנטוש, לעזוב את הפגישות, את המשא ומתן בבית הנשיא. זה מראה לך עד כמה החבר'ה האלה לא רציניים, עד כמה המחאה הזו איבדה מבחינתי כל לגיטימציה, עד כמה הטירוף הזה אינו בגין עילת הסבירות או הרפורמה המשפטית, זה פשוט לא לקבל את הממשלה שלנו. פה אני מסתכל על מרב מיכאלי, שכמובן עזבה מהר מאוד את המליאה, ואני אומר לה דבר מאוד פשוט: עם כל הכבוד, את לא תבואי ותגידי לנו מה זה דמוקרטיה, מה זה דיקטטורה. אגב, יש דמוקרטיה במדינת ישראל, והדמוקרטיה הזאת שבמדינת ישראל – לך, שאת מטיפה ומעבירה עלינו ביקורת, כדי לחפש היום – אם היום אני אסתובב במדינה המקסימה שלי, מדינת ישראל, ואני ארצה לחפש את המקום שאני נמצא בגובה של הסיעה שלך – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז אני אגיע כמובן לים המלח כי זה הגובה, בערך, שהבאת אליו את הסיעה שלך – לפני שאת שופטת אותנו במילים קשות, את האופוזיציה. ושוב אני אומר, בפעם המי-יודע כמה, רק תפילות לשלום חיילינו. ומהמחאה כבר אין לי שום, או כל, ציפייה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, תם הדיון הסיעתי. אני רוצה להזמין את שר התקשורת, השר שלמה קרעי, לסכם את הדיון בהצעות להביע אי-אמון בממשלה, בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב הראש, כנסת נכבדה, כדאי, אדוני היושב-ראש, שידעו, גם באופוזיציה וגם אזרחי ישראל שצופים בנו, שהאופוזיציה הגישה שלוש הצעות אי-אמון, והצעת אי-אמון אחת נעלמה. אני לא זוכר בתקופה שלנו כחברי אופוזיציה שנעדרנו מהמליאה כשהייתה הצעה שאנחנו בעצמנו הגשנו, בטח הצעת אי-אמון. חברת סיעת העבודה חברת הכנסת רייטן, אולי את צריכה לבחון יציאה לנבצרות אם את לא יודעת ולא מסוגלת להתייצב כאן ולהגיש את הצעת אי-האמון שלך. כנ"ל יושבת-ראש הסיעה שלך מרב מיכאלי, שבאה להציג כאן מצג של מאבק בקואליציה, אבל הצעת אי-אמון פשוטה סיעת העבודה לא מסוגלת לעלות ולהציג כאן. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> לא ברור מה אתה אומר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז תדעו לכם, בוחרי סיעת העבודה, תחשבו פעמיים כשאתם הולכים לקלפי בפעם הבאה, בעוד שלוש-ארבע שנים. אדוני היושב-ראש, בג'נין – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לפי הסקרים הם כבר יודעים מה לעשות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה? כבר יודעים, כן, לפי הסקרים בוחרי העבודה יודעים כנראה מה לעשות. בג'נין גדל דור שלם שלא מכיר את כוחו של צה"ל, שלא מכיר את רוח הגבורה היהודית. הגיע הזמן לתת להם תזכורת קטנה. אנחנו מאחלים מכאן לחיילי צה"ל, ללוחמינו: "כי ה' אלהיכם ההֹלך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם להושיע אתכם". אתם יודעים, לא סתם העם הזה נאזר בגבורה עכשיו, בחודשים האחרונים, וקיבל כוח להילחם באויבים שלנו. קראנו בפרשה רק לפני יומיים, פרשת בלק, וכתוב שם: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". מסופר על רבי יצחק מוולוז'ין שבימיו התחילו הרדיפות ברוסיה על ידי הצאר ניקולאי הראשון. ושר הפנים של הצאר ניקולאי זימן את נציגי היהודים לאספה כדי להטיח בהם האשמות ולהוביל לגזרות שמד נגדם. באספה שהתקיימה בפטרבורג בשנת 1844, תר"ד, נאם שר הפנים שם נאום מלא שטנה ואמר ככה: היהודים הם אסון האנושות והנגע של כל אורגניזם ממלכתי. הם מדינה בתוך מדינה, ומוצצים את דמנו – כן, אותם קולות שאנחנו שומעים מחלקים מהבית הזה כנגד חלקים בציבור שלנו. החידה הגדולה בעיניי, ממשיך שר הפנים של רוסיה, היא למה אלוקים ברא אותם. הוא מסתכל על רבי יצחק מוולוז'ין, ורואה אותו צוחק, רואה אותו מחייך. אומר לו: מה מצחיק אותך בנאום שלי? הוא מתעצבן. אומר לו הרב: הנביא שלכם לפני 3,300 שנה ידע שאתה תבוא. הוא אמר, יבוא יום והגויים יבואו בטרוניה לקדוש ברוך הוא ויגידו לו: "מה פעל אל"? "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", למה אלוקים ברא אתכם. או-אז תגיע השעה שהעם הזה יקום, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אז בממשלת ההונאה הקודמת היה משקל סגולי גבוה לשונאי ישראל ולרומסי הדת. יריית הפתיחה של הממשלה הקודמת הייתה כאן בכנסת בכנס אנטישמי על האפרטהייד שמבצעת ישראל; מיכאלי, שרמסה את השבת בראש כל חוצות – שנאה עיוורת לכל דבר שריח של תורה ומצוות נדף ממנו; מינוי רפורמי למפקח על הרבנות ועל בתי הדין; מכירת ביטחון ישראל לעבאס ולטיבי, ועוד היד הייתה נטויה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מתן כהנא רפורמי? מתן כהנא – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל דווקא הדה-לגיטימציה שהם עשו ליהדות ולעם היהודי בארצו, המיליארדים שניסו להעביר לאחים המוסלמים – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כמה החזרתם? כמה לקחתם? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – הם אלו שהניעו את העם הזה לצאת בהמוניו לקלפי ולהשיב את הגלגל לאחור. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קרעי, אתה לא בדרשה, אתה בנאום. כמה לקחתם בחזרה בתקציב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> והם אלו שגרמו לזה, תודה לאל שחזרנו בכוחות מחודשים, בראש יהודי מורם וללא מורא ופחד מפני אויבינו ומשתפי הפעולה מבית ומחוץ. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". בעזרת השם, דם מחבלים – אנחנו נראה במבצע הזה שהשקט והשלווה יחזרו לאזורנו. אדוני ראש האופוזיציה, אולי תספר לנו מתי התחלת לתכנן את המבצע בג'נין. יאיר לפיד, מתי התחלת לתכנן את המבצע שעשינו הלילה בג'נין? אתה לא יודע, אה? כי רון כץ, חבר הכנסת מיש עתיד, סיפר היום שבכלל את המבצע הזה בג'נין יאיר לפיד תכנן לפני שנה, וכל התודה מגיעה לראש הממשלה לשעבר ראש האופוזיציה יאיר לפיד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה יודע מי אמר את זה? אתה יודע מי אמר את זה היום? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה עם מלחמת ששת הימים? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יודע מי אמר את זה – ראש המודיעין שלנו. אז מה יש לך להגיד על זה? אז מה יש לך להגיד על זה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם את זה תכנן יאיר לפיד? מה עם מלחמת ששת הימים, גם את זה תכנן יאיר לפיד? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני אראה לשר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אגב, גם יועז הנדל נמצא איתכם בחבורה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה לראות? אתה רוצה לראות? עוד דקה אקריא את זה ותחזור בך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא תכנן את הנתיב הבין-לאומי לתקשורת שעובר דרך קצא"א. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני מקריא מתוך הדוח. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא תכנן בכלל את הזריחה של השמש במזרח והשקיעה במערב. כל התודה והגדולה וההדר והכבוד לשמש העמים יאיר לפיד – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תדע שזה לא בושה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – יאיר לפיד, שתכנן כאן את מדינת ישראל – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בושה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – כתב את מגילת העצמאות בגלגול הקודם שלו – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שלמה, זה לא בושה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – וגם כשהיה תינוק, תכנן את מלחמת ששת ימים ואת הניצחון שם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שלמה, אבל זה לא בושה. זה לא בושה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברים, את אלף הגרסאות של יאיר לפיד ושל שבעת גמדיו, כי זה בערך מה שנשאר בסקרים ליש עתיד, יאיר לפיד ושבעת הגמדים – כולם עברו לגנץ, הם עוד איכשהו מאמינים לו, להצגות הממלכתיות שלו. אבל רון, אפילו יאיר לא זכר עכשיו על מה אני מדבר בכלל, אז מה אתה מציג לו שקרים של אחרים? אז אנחנו מחזקים מכאן את כוחות הביטחון שלנו, את לוחמי צה"ל ואת כל אלה שמשתתפים במבצע, ואנחנו סומכים על הקבינט המדיני-ביטחוני בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יודעים שהם מקבלים את ההחלטות הנכונות לטובת מדינת ישראל. אנחנו יודעים שלא יושבים בקבינט, או שאין שם טלפון אדום בקבינט שצריך לקבל אישור ממנסור עבאס או מאחמד טיבי. תארו לכם מה היה קורה אם היינו צריכים לצאת למבצע כשמנסור עבאס יושב בקואליציה. מאיר, תגיד את האמת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יצאנו כבר למבצע כזה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יצאתם כשהממשלה התפרקה, רון. תתחבר להיסטוריה, תתחבר לעובדות. יצאתם למבצע כשהממשלה התפרקה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כל גוב האריות הושמד – – – אבל מי היה ראש הממשלה? אבל מי היה ראש הממשלה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל יצאתם למבצע כשהממשלה התפרקה, כשלא היה לכם איום של האחים המוסלמים. הכול בסדר. טוב, חברים, אני קורא גם לקואליציה וגם לאופוזיציה להצביע כמובן נגד הצעות האי-אמון האלה. לא מקובל, לא סביר שהאופוזיציה מנסה לפרק את הממשלה בזמן מבצע ביטחוני כל כך חשוב. תגלו קצת אחריות, ואפילו תצאו החוצה ואל תצביעו, אבל תגלו אחריות. תהיו קצת, טיפה ממלכתיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לשר שלמה קרעי. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. תחילה ההצעה של סיעת יש עתיד – הממשלה הכושלת מקום המדינה שפוגעת בנשים ובזכויותיהן. לאחר מכן – של סיעת המחנה הממלכתי. הוגשו כאן בקשות להצבעות שמיות. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – נגד אורנה ברביבאי – בעד אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אלי דלל – נגד דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – נגד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מזכיר הכנסת יקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בקריאה הראשונה. חברי הכנסת, להקשיב להקראה של המזכיר בשביל לסייע בידו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד שרן מרים השכל – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד אוהד טל – אינו נוכח חילי טרופר – בעד מאיר כהן – בעד מתן כהנא – בעד ישראל כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – בעד שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – בעד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> האם יש עוד מישהו באולם, מחברי הכנסת שמעוניין להצביע? חבר הכנסת ביטן, האם יש עוד מישהו באולם שמעוניין להצביע? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) אמיר אוחנה – נגד << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הצבעת? אני שואל אם יש מישהו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) זאב אלקין – בעד דוד ביטן – נגד << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא הצביע? אנחנו בראשונה עדיין. האם יש עוד מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם קראו בשמו? לא. אם כך, תמה ההצבעה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 46 בעד, 54 נגד. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד – הממשלה הכושלת מקום המדינה שפוגעת בנשים ובזכויותיהן – נדחתה. ולכן הממשלה בשלב זה תמשיך לכהן. נעבור להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת המחנה הממלכתי – חזרה חד צדדית לקידום הרפורמה במערכת המשפט. גם כאן הוגשה בקשה להצבעה שמית. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – נגד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אורנה ברביבאי – אינה נוכחת אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אלי דלל – נגד דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – נגד אבי מעוז – נגד שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מזכיר הכנסת יקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בהקראה הראשונה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד אורנה ברביבאי – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אוהד טל – אינו נוכח מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד ישראל כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד גלעד קריב – אינו נוכח עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח נאור שירי – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> המזכיר יקרא בשמות האנשים – האם יש באולם עוד מישהו שלא הצביע? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – נגד יצחק פינדרוס – נגד << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש עוד מישהו שלא הצביע? תמה ההצבעה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 43 בעד, 54 מתנגדים. אני קובע שההצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעת המחנה הממלכתי אף היא נדחתה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת לפני כן. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 145), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסקנות הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << הצח >> הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >> [מס' מ/1635; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 82; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק מטעם הממשלה, בקריאה השנייה והשלישית, מ/1635 – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים המכהנים כיום צפויה להסתיים ביום י"ח באב התשפ"ג, 5 באוגוסט 2023, ותקופת כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית הנבחרים המכהנים כיום צפויה להסתיים ביום ט"ז בחשוון התשפ"ד, 31 באוקטובר 2023. המועד לבחירת הרבנים הראשיים החדשים והמועד לבחירת חברי מועצת הרבנות הראשית החדשים חלים בסמוך למועד הבחירות לרשויות המקומיות, שחל ביום ט"ז בחשוון התשפ"ד, 31 באוקטובר 2023. הדבר מעורר מורכבות, מאחר שראשי הרשויות, המהווים שיעור נכבד באספה הבוחרת גם את הרבנים הראשיים וגם את מועצת הרבנות הראשית ומייצגים ציבור גדול, נמצאים לקראת תום כהונתם; חלקם עשויים להתחלף במערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות. כמו כן, כדי לשמר את פער הזמנים שבין מועדי הכהונה של הרבנים הראשיים ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לבין הבחירות לרשויות המקומיות, כך שהבחירה תיעשה בסמוך לאחר הבחירות לרשויות המקומיות תוך מתן אפשרות להיערכות מתאימה ועמידה בלוחות הזמנים הקבועים בחוק, מוצע לדחות, בהוראת שעה, את מועד סיום כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל המכהנים כיום עד ליום א' בניסן התשפ"ד, 9 באפריל 2024, ואת מועד סיום כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית הנבחרים המכהנים כיום עד ליום ד' בסיוון התשפ"ד, 10 ביוני 2024. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> בוסו, לא מופיע סדר הדוברים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אין סדר דוברים, לא הגישו. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא – ואללה, הפתעה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רגע, כמה זמן אני מקצה לדובר? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשר דקות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתה עשר דקות מכל עשר השעות? זה מה שאתה נותן לאופוזיציה, תגיד לי? איך נתתם לו כזאת הנחה? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם תהיה בקשה מיוחדת מהקואליציה, אני מוכן לתת יותר. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> אל תתגרה בו, הוא יכול למשוך גם עשר שעות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, מראש צריך לקצוב את הזמן. זה קריאה שנייה ושלישית. אוקיי, עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קרו פה שתי הפתעות: האחת – אני אומר לחברי חבר הכנסת רוטמן, אני לא זוכר אי פעם שעלית לדוכן, נתת נאום כל כך קצר וירדת. זו הפתעה ראשונה. הפתעה שנייה זה החוק עצמו. בפתח דבריי אני רוצה להגיד שלא הייתה שום מניעה, לא משפטית ולא אחרת, לקיים את הבחירות לרבנים הראשיים במועדן. הדבר הזה הוברר הברר היטב בשאלות שהיו בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ולא הייתה מניעה משפטית מכל סוג שהוא. באו והציגו תמונת מצב כאילו יש בעיה משפטית. לא היא. ולכן נשאלת השאלה מה דחוף ומה חשוב לעשות את הדחייה. הגיע מנכ"ל משרד הדתות ונתן הסבר, ואני הקשבתי הקשב היטב להסבר המקצועי שהוא אמר, מתוך הדאגה הכנה שלו ממה שיכול לקרות בגלל הסמיכות – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בחור רציני. מנכ"ל משרד הדתות בחור רציני. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי באמת. אמרתי את זה גם בוועדה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא התכוון באמת. מה שנכון נכון. אל תגיד שאנחנו לא מקשיבים לך. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להתווכח עם הטיעון. הטיעון היה – וגם אם לא נאמר בריש גלי, הוא נאמר במובלע – שיש חשש שבתהליך שזה מתקרב לבחירות לרשויות המקומיות, יש סוג של דברים שהם אסורים, של דילים כאלה ואחרים. אמרתי באותו דיון שהחשש הזה קיים לפני, חשש תוך כדי וחשש אחרי. אבל האלטרנטיבה של לדחות בחירות שנקבעו כדין זה דבר שלא נכון להעביר אותו בוועדת החוקה, חוק ומשפט כי אין מניעה. באו חלק מהאנשים, חלק מהדוברים בוועדה, ואמרו שזו הייתה המלצה של בג"ץ. שמחתי לשמוע שכשנוח, נתלים בבג"ץ. וגם לא היא. הרי לא היה מצב שבאו בוועדה ואמרו שיש בעיה. הרי חודשיים קודם לכן שר הדתות, במכתב שהוא כתב, אמר שאין מניעה. מה קרה בחודשיים האלה? אני רוצה לפנות לחבריי חברי הכנסת דווקא מהקואליציה. אני אינני אדם דתי. אינני, מה שנקרא, שומר מסורת. אני כן מכבד מאוד אנשי דת, בוודאי את הרבנים הראשיים. להציב את הסיטואציה ולשים סימן שאלה בכלל על היושרה של תהליך הבחירה, אני אומר שזאת עננה שלא אנחנו שמנו אותה; העננה הזאת נמצאת בכל מקום בדיון הציבורי שמאחורי הקלעים על דילים כאלה ואחרים. כשיש שתי ברירות רעות או ברירות פחות טובות, אני תמיד ממליץ בכל מקרה להסתכל ישר וללכת על הברירה – מה שהיה צריך להיות ומה שצריך להיות. כל הטיעונים האחרים הם טיעונים שבסוף שמים סימן שאלה אמיתי על בחירתם של הרבנים הראשיים. אני חושב שהתהליך הזה הוא לא נכון קודם כול למוסד הרבנות הראשית. אני אומר עוד פעם, אינני אדם דתי, אבל זה מוסד ממלכתי שאמור לשרת את כלל הציבור בישראל; מה יגיד האדם הדתי, החילוני, המסורתי, שנזקק לשירותים האלה, כשגם מעל הדבר הזה יש צבע פוליטי? דבר נוסף. הרבנים הראשיים כל הזמן מכהנים, כל אחד מהם, כנשיא בית הדין הרבני הגדול. זאת משרה ששווה לשופט עליון. אני זוכר כמה ויכוחים היו, מדוע מתייחסים אחרת אל שופט עליון. מדובר על תפקיד שיפוטי מן המעלה הראשונה. אז גם בתפקיד השיפוטי – לא יוקרה יש שם, לא כבוד יש שם; יש שם פוליטיקה נמוכה, שבסוף פוגעת במוסד הרבנות. לכן ההצעה הזו היא הצעה שגויה, לא נכונה, קודם כול למוסד הרבנות. היא לא נכונה והיא לא טובה, כי היא שמה סימן שאלה על הרבנים הראשיים, וזה לא טוב שהדבר הזה יהיה כך. כשעליתי לכאן, לדוכן, ניסיתי לעבור בעצם על מה מדברים היום. הרי אנחנו שומעים מהבוקר דברים שונים שקורים. על מה אנחנו מדברים עכשיו? אז מדברים היום על חוק הרבנים הראשיים; נדבר במהלך השבוע הזה, לפחות לפי ההכרזות, על חוק-יסוד: טבריה, על אותו חוק שהוא חוק פרסונלי; עסקנו בחוק המתנות, עסקנו בכך, חוק דרעי 2 – עוסקים בכל הדברים למעט הדברים שחשובים לאזרחי מדינת ישראל. וזה עוד אחד מאלה. כשכבר עוסקים בחוק שהוא חשוב – ואמרתי, עוד פעם, אין מניעה משפטית לעשות את זה – עושים את המעשה הנפסד וצובעים בצבע את הרבנים הראשיים. איך יסתכלו האנשים שהמוסד הזה יקר לליבם בהיבט ההלכתי אל מול הצביעה הזאת בצבע? לזה לא ניתן הסבר בוועדה. אולי זאת הסיבה שחבר הכנסת רוטמן הקריא מה היה וירד מהדוכן, כי גם פה יש פוליטיקה זולה בתוך הקואליציה, של דילים שנמצאים מאחורי הקלעים. ראינו אותם בוועדה, ראינו את זה קורה. זה לגבי העניין הזה. הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו היום הוא הנושא שדחוף מאוד לעשות אותו עכשיו, וזה הנושא של הסבירות. אני אומר בכוונה "סבירות" ולא "עילת הסבירות". המשמעות של החוק הזה היא שחרור טוטלי של נבחרי ציבור מקבלת החלטות ענייניות ללא כל פיקוח ובקרה מכל סוג שהוא. תראו, לשרים בממשלה, לסגני שרים, יש סמכויות על פקידים בשורה ארוכה מאוד של דברי חקיקה שבהם הם משתמשים כדין בסמכותם. אקח את הדברים הכי טריוויאליים: להחליט לתת רישיון או לא לתת רישיון. כשאתה נותן רישיון או נמנע מלתת רישיון בלי הצדק סביר – אתה קם בבוקר ומחליט: לא מתאים לי לתת רישיונות – המשמעות של זה היא משמעות דרמטית על הזכויות של כל אחד מאיתנו. בא המחוקק, כאן הכנסת, ואומר שהוא הריבון. אבל המחוקק פה, כנסת ישראל, אדוני היושב-ראש, היא לא באמת הריבון. כי אם בנימין נתניהו, יריב לוין והקואליציה אומרים שלמעשה הם הולכים "לרכך" – דרך אגב, הונחה ההצעה הזאת, ושום דבר לא השתנה ממה שהיה בחודש ינואר – מה המשמעות של הכנסת? הרי החוק הזה שיובא ושנמצא בוועדת החוקה, חוק ומשפט הוא הצעת חוק מטעם הוועדה. זה תהליך נפסד שהממשלה והכנסת נוהגות בו, כשלמעשה מדלגים על תהליכים רציניים של עבודה. חוק מן הסוג הזה, היה נכון שהוא יהיה בהצעת חוק ממשלתית, שעוברת את כל משרדי הממשלה, ואז היינו מקבלים התייחסות של השרים לבעיות שיכולות להיווצר מהחוק הזה. אבל שום דבר מהדברים האלה לא נעשה בדרך. הכול קורה בתוך הוועדה כאילו מתוך הצגה של הצעת חוק מטעם הוועדה. זאת הצעת חוק ממשלתית שהממשלה במרמה מעבירה אותה דרך הכנסת. הכנסת היא לא ריבון ולא שום דבר. הריבון היחידי באירוע הזה יש לו רק שם אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא זה שמחליט, הוא זה שמעלה את המפסק, הוא זה שמוריד את המפסק. אתם רואים את המשמעות של הנושא של עילת הסבירות או הסבירות בכלל. אתה בודק את קבלת ההחלטות של שרים בממשלה. קחו לדוגמה אחד שלא נמצא פה, אחד שקוראים לו השר קרעי. הוא לא נמצא פה, אבל השר קרעי, אתם באמת סומכים על קבלת ההחלטות הענייניות שלו? אני אגיד לכם, לא צריך בשביל זה עילה, צריך רק להקשיב לשר קרעי מדבר במליאה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הינה, הוא פה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הוא פה, לא ראיתי. אז אתה מבין שהאדם הזה, שהוא שר בממשלת ישראל, אין סיכוי בעולם – כי הוא אומר בקול רם שהוא מקבל החלטות בלתי ענייניות; יותר מזה, הוא גאה בזה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה יש לך לומר על אלשיך, שקיבל החלטות ענייניות לתפור ראש ממשלה? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא גאה בקבלת ההחלטות שהוא הולך לקבל. כמו בפקודת המשטרה, שהיה תיקון שלה של חבר הכנסת בן גביר, טרם שהחוק הזה חוקק, אמרנו: תראו, הדבר הזה יקרה – א', ב', ג', ד'. אבל לא היינו צריכים לחכות, כי בן גביר עצמו, בקבלת ההחלטות שלו, הדגים בדיוק מדוע החוק הזה הוא חוק פסול. ואכן ניתן צו על תנאי מבג"ץ כנגד חוק פקודת המשטרה, חוק שעבר פה ברוב רושם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איזה החלטה עניינית עמדה מאחורי ההחלטה שלך להדליף לאשכנזי? לך תמשיך להדליף לאשכנזי. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותו דבר, תארו לעצמכם שהשר קרעי היה פה במליאה, תחשבו לעצמכם, נגיד הוא היה, ובאמת הוא היה מתנהג כמו שר בממשלת ישראל שאכפת לו מהציבור הכללי. נניח, תיאורטית. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איפה דודי כהן – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא גם היה פה ומתנהג כמו שר שאכפת לו, היינו שומעים דיבור אחר לגמרי מצידו, שמתייחס לכלל האזרחים, לא רק לאלה שהצביעו עבור המפלגה שבה הוא נמצא. אבל כשאתה בודק בסוף מי האנשים, אתה רואה את קרעי, אתה רואה את אמסלם, את קבלת ההחלטות. שחיתות מרוחה על פניהם מהתחלה ועד הסוף. הם רוצים לעשות כוח בלתי מוגבל, למנות אנשים בלתי ראויים, בלתי מתאימים, ושלא תהיה עליכם שום בקרה. הדבר הזה לא יעבור לאורך זמן. הינה, אני רואה שהשר קרעי הגיע. לכן הדברים האלה לא יעברו בשום מבחן שהוא. יש סבירות משפטית, יש סבירות של לשון בני האדם. האם ההתנהגות של השרים האלה היא התנהגות סבירה? התשובה היא לא. זאת אפילו לא שאלה משפטית, זאת שאלה של התנהגות ודרך ארץ, ואת זה אין בממשלה הזאת מכל סוג שהוא. אבל קרעי לא חשוב. מי שחשוב זה ראש הממשלה בנימין נתניהו – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שמוביל את הממשלה הזאת להיכנס לתוך קיר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, עד שייפלו לתהום. הבעיה היא שבעגלה הזאת שבנימין נתניהו נוהג, בעגלה שלה יושב הציבור בישראל כולו. תודה רבה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בעגלא ובזמן קריב תמשיכו לשבת באופוזיציה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> עד הקדיש הגעת? עד הקדיש הגעת? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – את משבשת נתונים, הוא מדליף לאשכנזי, אתם רק – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מי הדובר הבא? מתן כהנא? לא קיבלתי רשימה, אז אני שואל מי הדובר הבא. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> קרעי – – – שלחת את כולם – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כשתהיי ראש עיריית תל אביב – – – תשבשי את הנתונים. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> היית מת שאני אשבש. היית מת, אבל לא כולנו רמאים כמוך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – אני לא שיבשתי, לא שיקרתי, לא הדלפתי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> לא כולנו נוכלים כמוך, לא כולנו נוכלים כמו ראש הממשלה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השר קרעי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש לך, תתבייש לך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם חבורה קטנה של מדליפנים ושקרנים. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> הגעת לקריאת קדיש על חבר כנסת שנושא דברים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה הקשר? "בעגלא ובזמן קריב" זה לא קריאת קדיש. תשאלי את מתן כהנא, הוא יסביר לך מה זה "בעגלא ובזמן קריב". << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא לקוח מתוך הקדיש? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> "בעגלא ובזמן קריב" זה במהרה ובזמן קרוב. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> מה יקרה בעגלא ובזמן קריב? מה יקרה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה יקרה? תמשיכו לשבת באופוזיציה, זה מה שיקרה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו נשב בקואליציה, יהיה הרבה יותר נכון. למען מדינת ישראל. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מתן, תסביר לה מה זה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא צריך להסביר לי, תאמין לי. אתה בטח לא צריך להסביר לי. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ההסבר המילולי הוא כמו שהוא אמר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איך הגעת לקדיש – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תסביר לחיילים למה שלחת אותם לעזאזל. תסביר לחיילים למה שלחת אותם לעזאזל. את זה תסביר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא שלחתי חיילים לעזאזל. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> לא שלחת? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן, שקרן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> את שקרנית, את שקרנית. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> אתה שקרן, שר שקרן. שר שקרן. זה מה שאתה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תביאי ציטוט שלי. את שקרנית. תוציאי ציטוט, את שקרנית. תוציאי ציטוט שלי, ואני אוריד את הכובע בפניך. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> מותר לך להתנצל. שר שקרן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה כמובן להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל, לאחל להם שיעמדו במשימותיהם, ינצחו את אויבינו ויחזרו הביתה בשלום. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני בטוח שלקריאה הזו כל יושבי הבית מצטרפים, ובעזרת השם, כך יהיה. אני רוצה לדבר רגע על החוק שעולה פה לדיון בקריאה שנייה ושלישית על דחיית מועד הבחירות של הרב הראשי לישראל. דבר ראשון, צריכים להבין שאנחנו מדברים פה על תלמידי חכמים עצומים, ואנחנו באמת נדרשים להיזהר מאוד בכבודם כאשר אנחנו עוסקים בנושא הזה. אני פה מצטרף למה שחברי יואב סגלוביץ' אמר קודם. חבל שהעיסוק הפוליטי הזה, הכל-כך נמוך – בעצם ההליך הפוליטי שמתלווה לבחירת הרבנים הראשיים פוגע כל כך בכבודם של תלמידי החכמים העצומים האלה, ובמקום שהתהליך יהיה הולם ומכבד את כבוד תלמידי חכמים, אנחנו פה בכנסת מצליחים להוריד את זה לכזה שפל נוראי, שפוגע פגיעה קשה בכבודה של הרבנות הראשית. גם כך, לצערי, מוסד הרבנות הראשית לא נהנה יותר מדי מאהדה ציבורית או מאמון הציבור. מה שקורה פה עכשיו בכנסת פוגע בדבר הזה אפילו יותר. יואב סגלוביץ', חברי חבר הכנסת, דיבר על אחד מהרציונלים שעומדים בבסיס החקיקה של החוק. יואב דיבר על הרציונל של השחיתות המתלווה, ואני רוצה לדבר על הרציונל השני, שהציג המנכ"ל למשרד לשירותי הדת. הוא אמר שמדובר בעצם בזכות של מרבית אזרחי ישראל להיות חלק מהליך הבחירה. בעצם מה היה הטיעון? הטיעון היה שלערים הגדולות אין כרגע רב ראשי מכהן – אין רב אשכנזי בירושלים, אין רב בכלל בתל אביב, אין רב בכלל בחיפה, ומשכך, מכיוון ששלושת הרבנים האלה, שאמורים להיות חלק מהגוף הבוחר של הרב הראשי, אינם קיימים כרגע – הרי שמרבית, או חלק גדול מתושבי מדינת ישראל, שמיוצגים על ידי מי שאמורים לשאת בתפקיד הרם של רבני הערים האלה לא משתתפים בהליך הבחירה, וכיצד אפשר לבחור רב ראשי לישראל בלי שכל כך הרבה מאזרחי מדינת ישראל אינם חלק מהליך הבחירה. אלא מה? במקביל הקואליציה מובילה עוד חוק, שבעצם שומט את הטיעון הזה מתחת לרגליים של המציעים. מהו בעצם החוק הנוסף שמציעים עכשיו? הקואליציה עכשיו מנסה לשנות את הדרך שבה נבחרים רבני ערים, כשבעצם הדבר המרכזי שהקואליציה מנסה לעשות זה שאת כל כוח הבחירה, או את מרבית כוח הבחירה שנמצא בידיים של תושבי העיר, של נציגי תושבי העיר, הקואליציה רוצה לקחת ולתת בידיים של ש"ס, בידיים של שר הדתות, שבאופן קבוע נמצא בידיים של ש"ס, אדוני היושב-ראש אוריאל בוסו, חוץ ממעט זמן שבו רווח והצלה מגיע ממקום אחר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקיי. חשבתי שעברת לש"ס. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדון כהנא, אולי תעזור לי – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, זה זמן על חשבונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין. "היא" לא נואמת. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. אני יש לי דברים חשובים להגיד, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> משהו. לא יותר חשוב שאחמד טיבי לא יהיה סגן יו"ר הכנסת? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני אעצור, אני אעצור. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז עכשיו תן לה להפריע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא יותר חשוב שאחמד טיבי לא יהיה סגן יו"ר הכנסת? זה שקורא לכל החיילים שלנו "רוצחים", זה שמהלל שהידים, ועושים לנו פה עסקה מתחת לאף של כולנו, ממנים אותם להיות סגן יו"ר הכנסת? מי שקורא פה לחיילים שלנו "רוצחים". זה יותר חשוב מכל מה שאנחנו עושים פה, מתן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מי שקורא לחיילים שלנו "רוצחים" הוא נבזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא יכול להיות סגן יו"ר הכנסת? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בעיניי לא. בעיניי, עדיף שלא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יפה. אתה מהאופוזיציה? תעשו את המאבק הזה. מה זה משנה שמאל–ימין? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מי שקורא לחיילים שלנו "רוצחים", בפירוש, בעיניי לא ראוי למעמד הזה. אתה יכול להמשיך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> וזה שהיה הסגן של ערפאת, היועץ של ערפאת – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. זהו. מיצינו את אחמד טיבי. אפשר להמשיך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה לחברת הכנסת טלי גוטליב על ההפסקה המתודית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הפסקה חשובה, אדון מתן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אנחנו עוסקים עכשיו במשהו אחר, חברתי חברת הכנסת, אנחנו עוסקים במשהו אחר עכשיו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז מה, כבר דיברנו על זה בקריאה הראשונה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בקיצור, מה שאנחנו בעצם רואים, אדוני היושב בראש, ואתה ממפלגת ש"ס – בעצם המפלגה שלך באה ושומטת את הקרקע מתחת הטיעון הזה. למה? כי בעצם את כל הכוח שאני, דרך אגב, כשר לשירותי דת הענקתי לעיר – מה שאני עשיתי, העברתי 75% מכוח הבחירה של רב העיר לעיר עצמה. עכשיו, אתה כמובן יודע שמי שראוי להיכנס לפול הזה של להיות רב עיר, לא אני קובע, ולא אתה קובע. מי קובע? מועצת הרבנות הראשית. מועצת הרבנות הראשית עושה 11 מבחנים, אחד מהם בעל פה, בפני נציגים של מועצת הרבנות הראשית, בפני מי שמוסמך מבחינת הרבנות הראשית להיות רב עיר, ככה שהפול הזה הוא פול שרק הרבנות הראשית קובעת מי יכול להיות חלק ממנו. אני חשבתי שמתוך הפול הזה שהרבנות הראשית קובעת, נכון לתת לעיר את הכוח לבחור את הרב שהכי מתאים לעיר הזו. לא זו אף זו – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתה יודע מה זה גורם, אני אסביר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תסביר לנו, אדוני היו"ר, תסבירו לעם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אסור לך ולי לאפשר שרב יהיה נתון פוליטית תחת ראש עיר או תחת חבר מועצת העיר, כי בסופו של דבר, אתן לך דוגמה – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אחד שהוא נבחר, הוא נבחר, זהו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> א. רצית לעשות גם כן הגבלה, אחרי עשר שנים וכו'. אבל עזוב את זה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. זה דיון הלכתי עמוק, שאני כמובן לא – קטונתי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> גם היום כל מועצת העיר בוחרת. אבל הצד השני, שהוא הליך מסורבל – אגב, אחד ההליכים הכי מסורבלים במדינת ישראל זה לבחור רב. יותר קל לבחור ראש ממשלה ורמטכ"ל מאשר רב עיר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה צודק לחלוטין. אני שמח שאתה מעלה את הנקודה הזו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני מיניתי בפתח תקווה – חמישה בג"צים. אז החלק השני זה גם מועצת הרבנות הראשית. זה אנשים ראויים שמייצגים – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין ספק שראויים האנשים האלה. אבל אני שמח שהעלית את הנקודה הזאת, כי כשאני הייתי השר לשירותי הדת, אחד הדברים שעשיתי זה לשנות את התקנות לבחירת רבני עיר, כך שההליך הכל-כך מסורבל הזה הפך להיות מאוד מאוד פשוט. מה שעשיתי, אגב, זה פשוט החלפתי את הסיפור הזה של נציגי בתי הכנסת, וזה היה באמת תהליך בלתי אפשרי לבחור את נציגי בתי הכנסת – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מאוד קשה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – תהליך שכל פעם היה בבג"צים. איזה בתי כנסת הם החמישה הגדולים. ואם החמישה הגדולים זה של אותה עדה, ואם החמישה הגדולים זה של אותה חסידות, אז חמישה אחרים – ותמיד יגישו בג"צים על מיהם חמישה בתי הכנסת האלה. בקיצור, בוקה ומבולקה. עשיתי תקנות, שיניתי את זה לחלוטין. העברתי את מרבית הכוח לידי תושבי העיר, ו-25% מהכוח השארתי בידיים שלי. אתה יודע מה אמרו לי? אמרו לי: תגיד, אתה השתגעת? הרי עוד מעט יבוא שר מש"ס, יחליף אותך, והוא יחגוג על התקנות שלך. אמרתי, חברים, רב של עיר זה משהו הרבה יותר חשוב מאשר רצונו של מתן כהנא, הרבה יותר חשוב. אמרתי, לא אכפת לי, שיבוא שר מש"ס, שיבחרו רבני ערים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז מה הם שינו עכשיו? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה שהם שינו עכשיו זה שאת הכוח שנתתי לעיר לבחור את הרב שמתאים לה בעצם הם העבירו לידיים של שר הדתות ושל מועצת הרבנות הראשית, כך שבפועל יש ערים שהיום – באף עיר רוב הגוף הבוחר הוא לא של העיר; יש ערים שרק 30% מהכוח נשאר בידיים של העיר. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו שאני עשיתי. בשתי הערים שבהן אני הספקתי לייצר הליך של בחירת רב עיר, מה שאני עשיתי זה שבאתי לראש העיר ואמרתי לו: אדוני ראש העיר, את הכוח שלי אתה לוקח. את הנציגים שאני אמור לבחור אתה תבחר. אתה יודע איזה רבנים נבחרו? רבנים גדולים, נהדרים. שני רבנים שהרבנים הראשיים באו לטקס ההכתרה שלהם, סמכו עליהם את ידיהם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מצפה רמון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שני רבנים מדהימים. אבל מי שרצה אותם זה העיר. לא התערבתי. גם בשדרות, גם במצפה רמון, מי שהעיר רצתה – הלכתי איתם. שני רבנים, ותאמין לי – עזוב להאמין לי, תאמין לרבנים הראשיים, שהיו מאושרים מהבחירה של הרבנים האלה. אז רק לסכם את זה, כי נגמר הזמן. בסוף את הטיעון הזה, שאנחנו צריכים לאפשר לתושבי חיפה, תל אביב וירושלים להיות חלק מהליך הבחירה של הרב הראשי, שמטתם מתחת רגליכם ברגע שאתם מנסים לשנות את החוק איך בוחרים רב ראשי של עיר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, הבמה לרשותך. 20 דקות, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הדיונים על החוק הזה התקיימו בוועדת החוקה, והאמת, זה היה מהר. כנראה שרוטמן קיבל שם זירוז, כי בעצם בקריאה ראשונה היה רק דיון אחד, שעתיים וזהו, והגענו לשנייה-שלישית, וזה נגמר. לחוק הזה יש השלכות רוחב, כי בעצם מערכת הבחירות כבר התחילה, המרוץ כבר התחיל, וזה בדיוק המצב שמשנים כללי משחק תוך כדי משחק. אילו היינו מעיזים לעשות דבר כזה בממשלה שלנו, היו פה צרחות וצעקות על כמה זה לא פייר. ואגב, חשבנו לשנות את הגוף הבוחר, אבל מה הייתה ההנחיה של הייעוץ המשפטי ומה היה אצלנו בראש? שבעצם היינו צריכים לעשות את זה שנה לפני הבחירות, כי אחר כך זה כבר היה לא פייר. כן חשבנו לשנות את הגוף הבוחר, לעשות אותו יותר מייצג של עם ישראל, גם בתפוצות, לתת ביטוי לנשים, כי כרגע זה בחסר, אבל ידענו כלל מאוד פשוט: לא משנים כללי משחק תוך כדי משחק. פה, ברגע שש"ס על ההגה, והם החליטו ששירותי דת בארץ זה שלהם, כפי שאמר השר ביטון – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> צריך להגיד את זה גם לבג"ץ, שלא יתערב. בית המשפט העליון אמר שהוא רואה בעייתיות ותקבלו החלטה. לכן יש צו ביניים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני מכירה את הסיפור איך אתם חיפשתם עם פנסים ארגון או גוף שיגיש את העתירה הזאת. בוא, אנחנו יודעים קצת יותר ממה שאתה חושב, הכול בסדר, הכול טוב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם בש"ס החלטתם שכל שירותי הדת בארץ זה שלכם. בוויכוח בוועדת שרים לחקיקה, מה אמר השר במשרד החינוך, השר חיים ביטון, שצוטט בדיון כאשר עלתה הצעת החוק בוועדת השרים? בתגובה להתנגדות של איתמר בן גביר הוא אמר את הדברים האלו: "זה" – החוק – "לא עניינך. הרבנים הראשיים זה שלנו, נעשה שם מה שבא לנו ואל תתערבו". מי שפרסם את זה הוא עיתונאי חרדי, ישי כהן, כנראה שיש לו מקורות. זאת אומרת, תסתכלו על גודל החוצפה הזאת. מה, זה רשום בטאבו על ש"ס? תפקיד הרב הראשי עובר בירושה מאבא לבן, מבן לאח? ולכולנו ברור שכל האירוע הזה עכשיו זה לא בגלל טענות מופרכות על הסמיכות לבחירות מוניציפליות, כי זה כבר קרה. לפני עשור זה בדיוק קרה. שלושה חודשים לפני הבחירות המוניציפליות היו בחירות לרב ראשי, והבחירות למועצת הרבנות הראשית היו עשרה ימים לפני הבחירות המוניציפליות. שם לא פחדתם משחיתות, שם לא פחדתם על טוהר המידות? או ששם לא היה את זה? היה, ועוד איך היה, אבל אז זה הסתדר לכם כי ידעתם על איזה רב אתם רוצים ללכת. פה יצאה לכם בעיה כי יש מלחמת אחים – האח של אריה דרעי מול האח של הרב הראשי שמכהן כרגע, והבן של הרב עובדיה יוסף, ז"ל. כי בעצם גם זה רוצה להיות רב ראשי וגם זה רוצה להיות רב ראשי, ואף אחד מהם לא מוותר. אילו הסיבה האמיתית הייתה בחירות מוניציפליות, הייתם דוחים את זה לחודש אחרי הבחירות המוניציפליות. אממה, דחיתם את זה בשמונה חודשים, למה? כי יש תפקיד של רב ראשי לירושלים, שאמור להתפנות כי הבן אדם הולך לפנסיה. אז אתם מקווים שבקונסטלציה כזאת או אחרת אתם תסדרו את האחים, אחד ילך לרב הראשי והשני ילך לירושלים. יש רק בעיה אחת, הם לא מסכימים. אף אחד מהם לא רוצה את זה, כל אחד מהם רוצה להיות רב ראשי. אז איך שאני רואה את הדברים, גם בעוד שמונה חודשים אתם תהיו בדיוק באותו פלונטר, כי שני האחים האלו לא מתכוונים לוותר, ולכל אחד מהם יש מנוף לחץ משלו. אחד חושב שבגלל שהוא אח של אריה דרעי, מגיע לו. השני חושב שבגלל שהוא אח של רב ראשי מכהן ובן של, גם מגיע לו. גם שמעתי שיש את זה בירושה, זה כתוב בירושה. מה יצרתם? תדחו את הבחירות, תייצרו את הבעיות, תהיו באותה נקודה. אגב, אני לא יודעת מה יהיה פה בעוד שמונה חודשים, כי בקצב שהמדינה מתנהלת מי אמר שבעוד שמונה חודשים תהיה אותה ממשלה, או שאנחנו לא נהיה בבחירות, או שלא יהיה פה איזה אירוע אחר שאתם תצטרכו שוב פעם לבקש דחייה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – איך אפשר לשמוע דבר כזה? איך את יכולה להגיד דבר כזה? איך אפשר ככה לדבר על המדינה? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הייתם קוצבים את הנושא הזה בזמן, מחליטים. לא הייתם מסוגלים, ואתם מכניסים את המדינה לסחרור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השר, אתה יכול להגיד לה שככה לא מדברים על המדינה? ככה לא מדברים על המדינה, פשוט. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> טלי, תשמחי שזה כבר לא בידיים שלה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לפחות זה. איך אפשר לדבר ככה, חברתנו? המדינה היא אחת ואין בלתה. איך את יכולה לתהות מה יהיה איתה בכלל בעוד שמונה חודשים? איך אפשר, אדוני השר? אולי נלך לאכול בפרסה, עדיף. אני מקשיבה לך מפאת כבודך. נשארת להקשיב לך תמיד. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את לא חייבת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לכי תאכלי גם בשבילנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני תמיד מקשיבה לך, אבל להגיד: מה יהיה עם המדינה בעוד שמונה חודשים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בסוף טלי מכבדת. רק עצרתי את הזמן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני תמיד מקשיבה לך. אני נשארת דווקא בגלל שאת אשת ימין, אז אני נשארת תמיד להקשיב לך. אז להגיד על המדינה ככה? לפחות – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טלי, היא לא אשת ימין, מה קורה איתך? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה, חברי הכנסת, אני רוצה לאפשר לה להמשיך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יכולה, ברשותך? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. אז אנחנו לא יודעים, ומי שחושב שהוא יודע, הוא חי קצת – כנראה לא מכיר את המציאות. בקצב האירועים שאנחנו חווים כמדינה, אי-אפשר לדעת. אז יכול להיות שביום מן הימים אתם תצטערו על זה שאתם דוחים את החוק הזה, כי אי-אפשר לדעת מה יהיה פה בעוד שמונה חודשים. אגב, שמעתי שהרב הראשי אמר שהוא לא מסכים עם החוק הזה, ושהוא בכלל מתכוון להתפטר. אז מה עשיתם? יכול להיות שהוא יישאר כי יפעילו עליו לחצים והוא לא יוותר כל כך בקלות, ואולי הוא סתם רצה להלחיץ בגלל האח שלו. אז זה אפרופו הטענה שאזרחי ישראל צריכים לשמור על החוק. אני רק שואלת, על איזה חוק הם צריכים לשמור, על החוק שהיה או על החוק שאתם רוצים לשנות? כי בקצב המסחרר הזה שאנחנו רואים עכשיו, אתם משנים חוקים חדשות לבקרים, אין לכם שום בעיה עם זה: חוק הרבנות, חוק טבריה, איפשהו בדרך המתנות; סבירות כן, פסקת ההתגברות לא, אחר כך התברר שכן פסקת ההתגברות. אתם משחקים עם החוקים האלה כמו בגן ילדים עם הצעצועים, ואחר כך אתם באים בטענות לאזרחי ישראל שהם יוצאים להפגין, יוצאים למחאות. והטענה היא שצריך לשמור על החוק. תחליטו מה החוק, מה החוק אומר ומה גבולות הגזרה, כי בסוף, הדבר היחיד שנותר לאזרחים זה למחות ולהפגין. אם הם ישבו בשקט ולא יעשו את זה, ישנו את החוקים האלה בלי שום בעיה, ככה, ב-07:00 תהיה הצבעה, ב-08:00, ב-05:00, לא משנה. אז מה אתם מצפים מהאזרחים, שהם ישבו בשקט עם הזנב בן הרגליים ויחכו למוצא פיו של השר, שכרגע לא נמצא באולם? אה, רגע, יש פה שר אחד. וסרלאוף, אני עוברת אליך, כי קרעי ברח, לפחות יש לי שר אחר. אגב, אני יודעת שאתה לא מסכים עם החוק הזה, ואתם מאוד התנגדתם, כפי שציטטתי קודם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כנראה שלא, לא מאוד התנגדו. הבטיחו להם משהו, אני יודע – – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> גלעד – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כי אני ציטטתי פה קודם – סליחה, לא צריך לעזור לי. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא הבטיחו כלום. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני ציטטתי פה קודם את הדברים מוועדת השרים לחקיקה. מתברר שחיים ביטון אמר לך, או לאיתמר בן גביר: החוק "זה לא עניינך. הרבנים הראשיים הם שלנו, נעשה שם מה שבא לנו, אל תתערבו". ואללה, חברות טובה בקואליציה, שותפות מלאה. לפחות זה מה שפורסם, אני לא יודעת מה היה בחדר. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> זה מה שבאתי לומר, בואו ניקח את זה בעירבון מוגבל – – – התקשורת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוקיי. אז עכשיו אני אתייחס לפרסום נוסף, יכול להיות שזה גם מעניין אותך. העיתונאי ישי כהן פרסם ב-31 באוקטובר בטוויטר שלו – הוא דווקא עיתונאי שאני מאוד מעריכה, ובדרך כלל הוא מאוד אמין, אז אין לי ספק בדברים שלו. לא, ב-2 ביוני ישי כהן פרסם בטוויטר שלו ככה: "בכיר מאוד מש"ס" – בואו נחשוב מי זה הבכיר מאוד בש"ס, יש לי רק שם אחד, אולי יש שם עוד בכירים, אני לא מכירה – ציטוט: "בשבועות האחרונים, בשיחות עם ראשי הרשויות וראשי המועצות הדתיות בקשר לבחירות לרבנות הראשית, קיבלנו הצעות לתמיכה ברבנות בתמורה לתמיכה בבחירות לרשויות. כך גם במועצות. מדובר בשוחד פוליטי לכל דבר. הבנו שהולכים לאירוע שיכול להסתיים בצורה הקשה ביותר, והתקבלה החלטה לדחות את הבחירות כדי למנוע את זה". קודם כול, אני מברכת את הגורם הבכיר מאוד הזה מש"ס, שכל כך דואג לטוהר הבחירות. זה לא הפריע לו לפני עשור, כי שם לא הייתה מלחמת אחים. אבל עכשיו, לפי הפרסום הזה, אותו בכיר מאוד מש"ס קיבל בעצם הצעות שוחד. כפי שאנחנו כבר מכירים, ועורכי דין שבינינו מכירים, מתן שוחד זה גם כן עבירה פלילית. יכול להיות שלא קיבלת, אבל אם הציעו לך שוחד, זה גם כן עבירה פלילית. אם אתה באמת מתנהג ביושרה ואזרח שומר חוק, אתה חייב לדווח על זה לרשויות החוק, כי בעצם מי שנותן לך שוחד או מציע לך שוחד הוא גם עובר עבירה. אני ציטטתי את הדברים האלו בוועדת החוקה. לצערי לא זכיתי לשום התייחסות. אז לא נשארה לי ברירה, פניתי לפרקליטות המדינה עם כל הציטוטים האלו ועם כל הידיעות האלו, וקיבלתי תשובה. יכול להיות – וסרלאוף, אולי זה יעניין אותך; יצחק, אולי זה יעניין אותך מה פרקליטות המדינה ענו לי, לטענות שלי. פניתי לפרקליטות המדינה עם כל הציטוטים האלה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני משתדל. יש לי שלוש שעות להקשיב – – – מדי פעם – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז תשתדל. אולי זה ישרת אותך בהמשך. אז פרקליטות המדינה ענתה לי אתמול. אתה יודע, מעניין. קודם כול, פנייתי התקבלה, שזה כבר טוב, "ולאחר עיון בפנייתך ובסימוכין, היא הועברה להתייחסות לגורמים הרלוונטיים". אז אנחנו אולי פה בפתח של חקירה נוספת של גורם בכיר מאוד מש"ס, כי אני מקווה מאוד שרשויות החוק ידעו לברר את הנושא הזה. אם גם הגורם הבכיר הזה מש"ס לא קיבל את השוחד, לא לקח את זה, עצם זה שהוא קיבל את ההצעות האלו ולא דיווח ולא עשה עם זה שום דבר, כפי שמצופה מאזרח, מפוליטיקאי, שדואג כל כך לטוהר הבחירות – כי כפי שאנחנו שמענו, כל הסיבה לדחיית החוק הזה היא בעצם דאגה לסמיכות לבחירות מוניציפליות, שחלילה יהיו שם כל מיני מקרים לא ראויים. אבל פה, לפי הפרסומים – שוב פעם, לכאורה, לפי הפרסומים, אני לא נכחתי בשיחה, אבל אני סומכת על העיתונאי הזה, כי בדרך כלל הוא מאוד אמין – היו פה הצעות קונקרטיות לשוחד מראשי רשויות מכהנים או מראשי רשויות שמתכוונים לרוץ לבחירות, כאילו, אנשים שמתכוונים לרוץ לבחירות וחיפשו את התמיכה של מפלגת ש"ס ושל הרבנים הראשיים. אז הינה, זה פה על השולחן. הכנסת צריכה לדעת שפנייה כזאת נעשתה, וזה עבר לבדיקות, לגורמים רלוונטיים. אני מקווה מאוד שהבדיקות יהיו רציניות ומהירות. אני לא רוצה לעשות עינוי דין לאף אחד. אני באמת מצפה שרשויות החוק ידעו לתת תשובות ומענה במהירות המתבקשת, כי אם זה היה – אם זה מראשי ערים מכהנים, זו עילה לפסילה; אם זה ממועמדים שרוצים לרוץ, זו שוב פעם עילה לפסילת מועמדות, כי זו עבירה על החוק. גם אותו גורם בכיר בש"ס, אני מצפה, כי הוא כנראה כבר למוד ניסיון – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל זה עניין של פוזיציה, כי מה זה משנה מה יוחלט? אם יוחלט בבדיקה שאין שום דבר, זה כמו – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני כרגע לא אמרתי – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא. זה כמו אצל השופטים. ברגע שהם אומרים: אולי צריך לרדת מסעיף השוחד – אז אנשים תוקפים אותם ואמורים להם: אתם לא רציניים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא יודעת. אני עוד פעם מסתייגת ואומרת "לכאורה", "גורם בכיר". אני לא נוקבת בשמות, כפי ששמת לב. יש לי שם אחד שכנראה קשור, כי אני לא מכירה מישהו כל כך בכיר בש"ס, כי יש בכיר ויש כל השאר. זה בסדר. אני מבינה את זה. אבל גם אותו גורם בכיר כבר למוד ניסיון, ויודע שגם לעבירת שוחד יש שני צדדים: גם לקבל וגם לתת. אז מי שמנסה לתת ולשחד פוליטיקאי מכהן בכיר לטובת האינטרסים האישיים הפוליטיים שלו, זו עבירה חמורה מאוד. אני מאמינה שכולנו נסכים על זה בבניין הזה ובעולם הזה. אז שוב פעם, אני פונה לרשויות החוק, במיוחד כשאנחנו נמצאים קרוב מאוד לבחירות מוניציפליות, למצות את הדין ולעשות את הבדיקות במהירות המתבקשת, כי יש לזה השלכות רוחב, כי אני לא רוצה להגיע למצב שיעברו עכשיו בחירות מוניציפליות, יגיע או ראש עיר או מועמד לראשות העיר שייבחר, ואז תהיה איזושהי חקירה ויגידו שיש בעיה עם הכהונה שלו. אם יש כזה מידע מפליל עכשיו, מן הראוי לעשות את זה לפני ולא להגיע למצב של עינוי דין. בואו, חברים, הבניין הזה ידע הרבה לילות, הרבה אירועים, הרבה חקיקה, גם דרמות, אבל הקלות הבלתי-נסבלת הזאת, שמשנים חוקים על פי הגחמות האישיות, ואנחנו עוד לא הגענו לחוק טבריה, שם זה בכלל אירוע. אגב, היום שמענו שמועמדת לראשות העיר טבריה הצהירה בוועדת הפנים שהיא קיבלה בשבוע האחרון כל מיני הצעות לכל מיני תפקידים – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שתלך למשטרה. שתלך למשטרה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע. דקה. בדיוק זה מה שאמרתי. – – כל מיני הצעות לכל מיני תפקידים בזמן שהחקיקה הזאת רצה בכנסת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חמור מאוד. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני פניתי אליה ואמרתי לה, מאוד פשוט: את עורכת דין, את מכירה את החוק, זה מתן שוחד. אם זה המצב, תפני לרשויות החוק. סביר להניח שיש לך את זה או מוקלט או מצולם או איכשהו משהו. וגם אם לא, גם עצם הפנייה – כי אם זה המצב, בהתחשב בכך, מה שסיפרה לנו חברת הכנסת טלי גוטליב, שיש כבר חקירה פלילית – בואו, זה מעורר כאלו נורות אדומות, שאני לא מצליחה להבין איך אתם לא עוצרים באדום הזה. אחר כך אתם באים בתלונות ובאיזושהי אי-שביעות רצון לאזרחי ישראל שמעיזים להפגין ולמחות ולא להאמין בכם. אבל אתם עושים את זה במו ידיכם, עם כל המחטף השלטוני שקורה עכשיו. כשנגיע לעילת הסבירות, אני יכולה לעשות פה הרצאה שלמה. זאת אומרת, זה פאזל, שכאשר אתה מחבר את הפאזל הזה – חוק הרבנות, חוק טבריה, סבירות, פסקת ההתגברות, חוק המתנות – בואו, אתם מתעסקים רק בעניינים האישיים שלכם. מה לכל החוק הזה ולאזרח? מה לחוק טבריה ולאזרח? למה הכנסת מבזבזת את הזמן היקר שלה? כי בואו, אנחנו כולנו מקבלים משכורת. אנחנו עובדים, עובדי הכנסת, ועדות, שעות על גבי שעות. איך זה תורם לאזרח? בסופו של דבר בקצה יש אזרח. אני עד עכשיו לא הצלחתי להבין בשום דרך מה תועלת הציבור בכל העניין. אני רק יודעת דבר פשוט – אני עכשיו התחלתי כל בוקר לבדוק את שער הדולר. מאוד פשוט. יש כאלו שיגידו – אמר שר האוצר שלנו: תפסיקו לשים לב לשער הדולר. עם כל הכבוד, סמוטריץ', כל היבוא שלנו קשור לשער הדולר. גם אם אני לא קונה מוצרים מחו"ל, אני יושבת רק על מוצרים בארץ, חומרי הגלם באים מחו"ל, וזה קשור לשער הדולר. חשמל – פחם אנחנו קונים בחו"ל; נסיעות לחו"ל – יש כאלו שיגידו שזה פינוקי ואפשר להסתדר בלי נסיעות לחו"ל, אבל עדיין אזרחי ישראל רוצים לטוס. אני לפני שבוע הזמנתי חופשה למשפחה בשער דולר 3.59 – עכשיו זה 3.72. אתם מבינים את ההפרשים? ואם זה משפחה בת ארבע נפשות, בואו, זו פגיעה. אנשים יטוסו כי הם צריכים חופשה, צריך לצאת מהטירוף הזה. זה מה שחשוב; המבצע בג'נין חשוב; החיילים שלנו שם חשובים, שיחזרו בשלום; הכלכלה שלנו זה חשוב; היבוא שלנו, כדי להוריד את יוקר המחיה; שוויון בנטל זה חשוב; המצב החברתי שלנו, כי אנחנו – תראו את האווירה ברחוב, אווירת השנאה, כעס, רוע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בזה צריך להתעסק, ולא עם חוקים פרסונליים ומגעילים – באמת, אני מצטערת על המילה, אדוני היושב-ראש – שאנחנו ככנסת עכשיו מתעסקים בהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. למדנו מהטובים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אריאל קלנר, מתן כהנא, משה טור פז ומשה סולומון בנושא: התנכלות חברי כנופיה מהכפר הבדואי שבגליל העליון הטוענים לבעלות על אדמות המדינה שבשטח פארק הירדן. תשובת שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת טטיאנה מזרסקי ואפרת רייטן מרום בנושא: אי-הסדרת תחום הכירופרקטיקה, אשר מהווה סיכון לבריאות הציבור. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. נקווה שהדובר הבא יעניין אותך, השר וסרלאוף. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בוודאי. אני אעניין גם אותך, לא? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא עייף קצת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני אעניין, אני אעניין. יש לנו חוויות שאנחנו עוד צריכים לדבר עליהן, מהביקור האחרון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה, 20 דקות לרשותך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> וואי וואי, לתת לגלעד קריב 20 דקות, יואו, יואו. אמרתי, אני אישאר חמש דקות. אני אשמע אותך 20 דקות? גדול עליי. עם אוכל בפרסה. תגיד לו, השר. 20 דקות – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תראה, עוד לא התחלתי. זה משהו מדהים, אה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני נשארת במיוחד בשבילך. אני אומרת: חמש דקות – בכיף, עוד אחרי שאני שומעת אותך בחוקה. 20 דקות – לא, לא. אדוני היו"ר, אני אצא לאכול. מה אתה אומר, עדיף? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תצאי עכשיו לאכול. תצאי, תצאי לאכול, טלי. תשאירי אותי פה עם השר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק, עדיף. שאני לא אפריע לך בטעות. עוד אני אתווכח איתך, עוד אני אדייק אותך על העובדות, אני אגיד לך מה נכון, אבאס אותך. עדיף שאני אצא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה, חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתי שיש הרבה מראשי הקואליציה בחוץ, והם ממש משתוקקים שתבואי לדבר איתם קצת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, מאוד, מאוד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה – באופן מעט מטפורי – מה אפשר לומר על הצעת החוק הזו? באמת. כאילו, מצד אחד היא לא באמת מעניינת את הציבור הישראלי. הרבנות הראשית לישראל בעשורים האחרונים הצליחה להפוך את עצמה לגוף שבמקרה הטוב הוא לא רלוונטי לרוב הציבור היהודי במדינת ישראל, ובמקרה הרע הוא מעצבן את – לא יודע אם רוב, אבל חלקים גדולים בציבור היהודי במדינת ישראל. כשדיברנו בוועדה על הצעת החוק המבישה הזו, אז ציינתי בפני חברי הוועדה – את מנכ"ל המשרד לשירותי דת יהודה אבידן הדבר קצת הטריד, אבל שלחתי אותו לבדוק את הנתונים באינטרנט – שבמדדים שונים שמתפרסמים עולה שהציבור הישראלי מייחס למוסד הרבנות הראשית, או לממסד הרבני בכלל, רמה גבוהה מאוד של שחיתות. והאמת היא שהדיון אם הרמה הגבוהה הזאת באמת משקפת משהו אובייקטיבי, שבאמת מדובר בממסד שנגעה בו השחיתות השלטונית או שזו רק תחושה של הציבור – האמת היא שהדיון הזה לא מאוד משנה. מדוע? כי הרבנות הראשית הרי מתיימרת להביא את קולה של מסורת ישראל לציבור הישראלי. ויודע אדוני השר ויודע אדוני היושב-ראש, ואתם יודעים את זה יותר טוב ממני, עד כמה מסורת ישראל, גם בזירותיה ההלכתיות וגם בזירות האגדה, רגישה לנושא הזה של מראית עין, במיוחד כאשר אנחנו מדברים על חשש לחילול שם שמיים ברבים. אז גם אם אובייקטיבית לא נגועה הרבנות הראשית בנגע השחיתות – ואתה יודע מה, אני אשאיר את עמדותיי בהקשר הזה בצד – העובדה שחלקים כל כך גדולים בציבור הישראלי מייחסים לממסד הרבני גם שחיתות, גם תפיסות עולם קיצוניות, גם חוסר סובלנות – לפחות זה היה צריך להביא את פרנסי הממסד הרבני ואת נציגיהם כאן בבית הזה לנהוג משנה זהירות. ואני באמת רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, כי באמת יש פה מצב מעניין, שהשר שמייצג את הממשלה לא סמך ידיו – או סיעתו לא סמכה ידיה – על הצעת החוק הזו, ואילו אתה, אדוני היושב-ראש, המפלגה שלך והסיעה שלך עומדות מאחורי הצעת החוק הזו. אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: דחיית הבחירות לרבנות הראשית, כאשר לכולם ברור שהטיעונים של הקרבה לבחירות המוניציפליות זה עלה תאנה והעניין האמיתי הוא המאבק בתוך שתי משפחות אליטה של היהדות הספרדית החרדית – משפחת דרעי, משפחת יוסף, שתי משפחות מובילות בישראל הראשונה של היהדות החרדית הספרדית, גם, דרך אגב, בפרמטרים כלכליים, לא רק במעמד ציבורי כפי שמתפרסם בשבועות האחרונים – אז תאמר לי, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו ודחיית הבחירות לרבנות הראשית רק מכיוון ש"האח של" רוצה בתפקיד בשעה שגם "האח של" האחר רוצה בתפקיד, זה להגדיל תורה ולהאדירה? זה לקדש שם שמיים ברבים? זה לגרום לציבור הישראלי לומר: יש פה ממסד שגם אם אני לא מאמץ את כל כיווני החשיבה שלו לגבי אורח החיים היהודי הרצוי, עדיין למוסד הזה – בכל זאת, משנת 1924 – יש מקום ותפקיד בהנהגת הציבור היהודי בארץ ישראל, במדינת ישראל? אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, בשנת ה-100 לייסודה של הרבנות הראשית לישראל, הצעת החוק שלכם מקדשת שם שמיים ברבים או בדיוק להפך? והתשובה ברורה. אבל אתם, ליבכם גס בכל העניין הזה. למה? כי מבחינתכם הרבנות הראשית לישראל היא בעיקר עניין של סטטוס, של מעמד ושל פרנסה. זו הרבנות הראשית. בינכם לבין תורתו של הרב קוק – עוד פעם, אני לא בכיר הדוברים של תורתו של הרב קוק, אבל לפחות החזון שלו, של רבנות ראשית כגורם שבונה גשרים בחברה הישראלית או בציבור היהודי – זו בוודאי הייתה תפיסתו; הרב קוק לא היה מליץ יושר של הזרמים הליברליים בעולם היהדות, אבל זכור המסע שלו בין המושבות, זכורה הגישה התיאולוגית שלו למעשה החלוצי הציוני של הקיבוצים החילוניים; הרב קוק תפס את מהותה של הרבנות הראשית לישראל כגורם שבונה גשרים. אתם, מבחינתכם הרבנות הראשית היא גורם שבונה חומות, לא בונה גשרים – בונה חומות. אתם צריכים להגן על חלקות האלוהים הקטנות שלכם – שהן לא כאלה קטנות, הן הפכו להיות גדולות מאוד – דוחים בחירות לגוף שלטוני, בחירות שקבועות בחוק – דרך אגב, לכהונה שהיא מהארוכות שמוגדרות בחקיקה הישראלית; הכהונה היחידה שמתחרה היא כהונתם של שופטים, כולל דיינים, שקצובה בגיל, כך שאדם יכול להיות דיין או שופט גם 25 שנים, אבל הוא גם יכול להיות חמש שנים, נכון? כי הוא פורש בגיל 70. זו כהונה ארוכה יותר מכהונתו של נשיא המדינה. נשיא מדינה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> פעם לא הייתה הגבלה, וזה הוגבל. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אין בעיה. אבל אני אומר שהיום, במצב הנוכחי, נשיא מדינת ישראל – האזרח מס' אחת, הראשון בין שווים – מכהן שבע שנים, והרבנים הראשיים לישראל מכהנים עשר שנים. ואתם באים, ובתקופת ההתארגנות לבחירות, באמצעות חוק שמקודם בצורה מהירה וחפוזה, מאריכים את הכהונה בשמונה חודשים. אתם לא מבינים מה אתם עושים למעמד הרבנות הראשית, או שבאמת לא אכפת לכם, כי פסיקותיה של הרבנות הראשית לא מעניינות אתכם, והכשרות של הרבנות הראשית – לא רק שהיא לא מעניינת אתכם, אתם אפילו נותנים לגורמים שנושאים בתפקידים רשמיים בתוך הממסד הרבני לעסוק בענייני כשרויות פרטיות. וכבר עמדו רבנים נכבדים, שקשורים לאחת מהמשפחות שטוענת לכתר הכהונה לעולמים – רבנים בכירים באחת משתי המשפחות הללו כבר הסתבכו עם החוק הישראלי על ניגוד העניינים, ואתה מכיר את הסיפור. עכשיו, לא רק שהחוק הזה מציג את הרבנות הראשית לישראל במערומיה, כמפעל של ג'ובים ושל כבוד ותו לא; לא רק שהצעת החוק הזאת מתקפת את הירידה המשמעותית ברגשי הכבוד שהציבור היהודי במדינת ישראל רוחש כלפי הגוף הזה; לא רק שהצעת החוק הזאת מלמדת איך בסופו של דבר גורמים חרדיים השתלטו לחלוטין על הרבנות הראשית – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, היום היה דיון בוועדת העלייה והקליטה – שומע, אדוני השר? היה דיון בוועדת העלייה והקליטה, ובדיון הזה הסתבר איך הרבנות הראשית מתעללת בגרים שעברו גיור אורתודוקסי בתפוצות. הינה, כבוד יושב-ראש הוועדה נמצא – אני, בגלל בליץ החקיקה ההזוי בוועדת החוקה, לא הגעתי לדיון החשוב, אבל שמעתי מה היה שם מפי משתתפים בישיבה. יאשר לך יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יותר מזה, לא רק במי שעבר גיור אורתודוקסי בתפוצות – היא מתעללת גם במי שעובר גיור אורתודוקסי בישראל. אורתודוקסי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מבין? תעזוב את שנאת החינם שהרבנות הראשית מפיצה כלפי זרמים דתיים שחברים בהם מיליוני יהודים בכל רחבי העולם; תעזוב את מסע ההסתה וההשמצה נגד רבנים ורבות מנהיגי קהילות, שמקדישים את חייהם כדי לשמור יהודים בתפוצות בתוך מסגרות העם היהודי – גיורים אורתודוקסיים. הרי הוא עמד כאן, אותו חבר כנסת שקרא להפציץ את בית המשפט העליון במפגש שהוא ניהל לקראת יום העצמאות הקודם – ואחר כך גם מצא לנכון לומר שהקהילה הגאה יותר מסוכנת מדאעש ומהחמאס – עמד כאן אותו חבר כנסת, יושב-ראש סיעה בבית הזה, סיעה שמציגה את עצמה כסיעה של שומרי תורה ומצוות, ואמר שחייל שמתחתן עם גיורת אורתודוקסית שהתגיירה בצבא, תחת פיקוח הרבנות הראשית, צריך לשבת עליו שבעה, ואתם מתעסקים עם הבחירות לרבנות הראשית? אתם מתעסקים עם הבחירות לרבנות הראשית כאשר מבחינת השותף שלכם פה בבית הזה – אחד השותפים שלכם אומר שכשהרב הראשי חותם על תעודת המרה של חיילת שהתגיירה בגיור אורתודוקסי בצה"ל, צריך לשבת על בן זוגה שבעה, כי היא שיקסע. אז מה לכם ולרבנות הראשית בכלל? אתם מספרים לנו על פסיקותיו – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> סבא שלי היה חבר מועצת הרבנות הראשית. מאוד קרוב לליבי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר גמור. מה היה אומר סבך – חבר הכנסת בוסו, סבך הבבא חאקי, נכון? הרב הראשי של העיר לוד ושל העיר רמלה, נכון? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אמת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מה היה אומר סבך הבבא חאקי, זכר צדיק לברכה, כשהוא היה מסתכל היום על הדרך שבה גורמים בממסד הרבני מתעללים בגרי וגרות צדק שהתגיירו בגיור אורתודוקסי? אני חושב שגם הוא היה מסתייג מאוד מהדרך שבה אתם מדברים היום על מיליוני יהודים רפורמיים וקונסרבטיביים. אגב, יש לא מעט סיפורים בהקשר הזה גם על הרב נסים וגם על הרב עוזיאל, כיצד הם ידעו מצד אחד להתנגד – נכון, יש מחלוקת בעולם היהדות – להתנגד ליהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, אבל הכול שם בגבולות העיקרון הגדול ש"אם אין דרך ארץ אין תורה". זה נעשה בד' האמות של העיקרון הזה, של מצאתם "חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם". מעניין מה הוא היה אומר. בדיוק כפי שאני שואל את עצמי מה היה אומר מרן עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, זה שקבע שעולי אתיופיה מביתא ישראל הם יהודים לכל דבר ועניין, ותלמידיו ויורשיו דרשו מהם גיור לחומרה – מרן עובדיה יוסף, זצ"ל, שהתיר את העגונות של יום הכיפורים, מה הוא היה אומר על מה שקורה היום בבתי הדין הרבניים, כאשר ישנו מגוון של כלים שהדיינים יכולים להפעיל על מנת לטפל בעניינן של מעוכבות גט ומסורבות גט אבל הם נמנעים, כי תמיד מתיישרים לפי הפסיקה של הרב הכי קיצוני? מעניין אם הוא היה פותח את מסכת ביצה, מראה לכם את רש"י בדף ב', בדף הראשון, והיום אומר לכם "כוח דהיתרא עדיף". אבל אתם הפכתם את הרבנות הראשית לזירה של קיצוניות דתית ושל אי-עמידה בסטנדרטים בסיסיים ביותר, לא של דרך ארץ ולא של ניקיון כפיים. ועכשיו מגיעה ההצעה הבזויה הזאת וכותרת כתר נוסף של שחיתות על ראשם של הרבנים הראשיים. עכשיו, אדוני, כשנשארו לי דקות ספורות, אשאיר בצד את עניינה של הרבנות הראשית. אין נזק גדול יותר למעמדה של הרבנות הראשית מהנזק שהרבנות הראשית גורמת לעצמה. כמעט צריך רק לשבת בצד ולחכות כמה שנים, ואז נראה כמה ישראלים יבואו להינשא ברבנות. אתה יודע שהמספר בצלילה, בצלילה, אבל זה לא מביא אתכם לחשבון נפש. זה לא מביא אתכם לחשוב מה צריך לתקן. אין לכם בעיה עם הצעת החוק הזאת. את שלוש הדקות האחרונות, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להקדיש לאלפים, אם לא כבר לרבבות, שניצבים בשעה הזאת בתוך נמל התעופה בן-גוריון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – לא תקדיש לחיילינו הגיבורים, הקדושים, כוחות הביטחון בג'נין, שעושים פעולות הירואיות לביטחון מדינת ישראל. זה יותר חשוב, המחאה בנתב"ג – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> החיילים שבנתב"ג. אבל זה על חשבון הזמן שלו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הפגנה, לא חשוב על מה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> סיימת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק אומרת לך – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> סיימת? אם כל כך מעניינים אותך החיילים בג'נין, אז תעשי שני דברים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – האחד, תדאגי שהקואליציה ההזויה שלך לא תמשיך בבליץ החקיקה באופן שקורע את החברה הישראלית בזמן מבצע בג'נין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל זה בגללך, בין השאר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה הדבר האחד שתעשי. והדבר השני שתעשי, גב' גוטליב, את תצאי כנגד אותם פורעים מקרב המתנחלים הקיצוניים שמבזים את מפקדי צה"ל ואת חייליו. עד אז, אל תדברי איתי על צה"ל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא אצא. אני לא אצא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אל תדברי איתי על חיילי צה"ל, מכיוון שהקואליציה שלך והממשלה שלך היא זו שפוגעת ביכולתו של צה"ל להמשיך ולתפקד כצבא העם. את חברה בקואליציה שמאתמול מאפשרת לאנשים להשתמט בניגוד להוראות החוק; ממשלה שמורה לשר הביטחון לפעול בניגוד לחוק – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אתם עושים – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – ולא לגייס אנשים. אל תדברי על החיילים בג'נין – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, חלק אדיר מאותם אנשים שנמצאים היום בנתב"ג כדי לעמוד כחומה בצורה למען הדמוקרטיה הישראלית, הם-הם שהולכים למילואים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בזה להם – – – בזה להם – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תבוזי להם, הם גם בזים לך. הם גם בזים לך. הם בזים לך, לגסות שלך, לעובדה שאת חלק מקואליציה שחצי מחבריה לא שירתו יום אחד בצה"ל, ואת מדברת איתי על חיילי צה"ל? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> את חברה בקואליציה שבממשלה שלה חצי מהשרים הם משתמטים. אז אל תעזי לדבר על אלו – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תגיד לי מה אני אעז או לא אעז. אל תתעצבן על האמת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו בזים לך, את שותפה בקואליציה שמורה לשר הביטחון – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גאה בזה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – לא לאכוף את החוק שמחייב שוויון בנטל. אנחנו לא מתרשמים מהצעקות שלך, לא מתרשמים מהאיומים של החברים שלך, לא מתרשמים מהדורסנות של יו"ר ועדת החוקה, שמבזה את הוועדה והופך אותה למקום שבו לא מתנהל תהליך חקיקה מסודר אלא בדיחה, בדיחה של חקיקה, ואנחנו לא מתרשמים מכל אותם שרים שעולים לכאן לבמה ואומרים "חיילי צה"ל הקדושים", אבל לא שולחים את הילדים שלהם לשרת. נגמר, אנחנו לא מפחדים מכם, לא מתנצלים בפניכם, ואם אתם תמשיכו לקדם את החקיקה הזאת, ואם אתם תמשיכו לפורר את צה"ל כצבא העם, תפגשו לא רבבות אלא מאות אלפי ישראלים ברחובות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מרשים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מדברים על ניצחון בבחירות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קודם תצליחו לעבור את אחוז החסימה, ואז נדבר. קודם תעבור את אחוז החסימה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתי אותך. אני פה. אני פה. כדרך אגב – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קודם תעבור את אחוז החסימה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – אני לא נדרשתי להקפצות ברשימה, כמוך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קודם תעבור המפלגה שלך את אחוז החסימה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז אני פה, ואני עברתי את אחוז החסימה. וראינו כבר מה חברי הקואליציה שלך חושבים על ההתנהלות שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק אומרת. בפעם הבאה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אתה יודע, זו לא קריאת ביניים, זה סטריאו של נאום. זה סטריאו של נאום. אז אני מודיע לך, גב' – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מציע לך, חברת הכנסת גוטליב, תפזרי את הממשלה, נלך לבחירות ונראה מה כל אחד יקבל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חס וחלילה. חס וחלילה – – – על אפכם ועל חמתכם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – קחי את האצבע שלך, תהפכי אותה לאצבע – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עודד, אבל עכשיו היינו בבחירות. לפני כמה חודשים היינו בבחירות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היא מדברת על בחירות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו פה, אנחנו לא נלך. אנחנו לא נלך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אבל זה הזמן שלהם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – את מדינת ישראל לבחירות, אתם כאלה גיבורים, בואו נלך לבחירות. אתם מפחדים – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פורר. תודה רבה. כבר היינו בבחירות. ממשיכים הלאה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> את יודעת מה יקרה בבחירות הבאות, אז בואו נלך לבחירות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, חבר הכנסת קריב צריך לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא צועק עליי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, בסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רציתי להגיד לו – רק רציתי להגיד לך ננה-בננה, אבל אני לא אומרת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, גוטליב, את כבר לא אומרת לי. נגמר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו פה. נכון, השר? אנחנו פה, נכון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתם פה, ואתם הורסים כל חלקה טובה. אתם הורסים את מעמדו של צה"ל כצבא העם. ביד האחת שלכם אתם מקדמים פטור נפשע, נפשע, לעשרות אלפי צעירים שצריכים להתייצב להגנת גבולות המדינה, ואתם נותנים להם פטור באיזושהי טענה מוזרה שאין לה שום בסיס במסורת ישראל, כאילו הם רשאים לפטור את עצמם מחובת ההגנה של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל, וביד השנייה אתם בשתיקתכם מעניקים גיבוי ואפילו רוח גבית לגורמים קיצוניים שמבזים את קציני צה"ל ופוגעים בחייליו אם הם לא מיישרים קו עם סדר-היום הקיצוני, הלאומני, הגזעני והאלים שלהם. אתם האחרונים שתטיפו לנו על הגנה על מדינת ישראל. וכן, אנחנו יודעים לשרת במילואים כשאנחנו נקראים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם אנחנו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. הוא צריך לסיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – ואנחנו יודעים לשרת את מדינת ישראל בקרב הגדול על הדמוקרטיה הישראלית. כי יש איומים מחוץ ויש איומים מבית, ואלה שנושאים בנטל המילואים הם גם אלה שיישאו בנטל ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית, על אפכם ועל חמתכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – מה, אתה נכנסת – – – שירות המילואים? די כבר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אולי, אורנה, תספרי לו שיש גם אנשי ימין בצבא – קרביים, קצינים, משפחות שכול. לא, לא, לא, הכול הם ניכסו לעצמם. הכול שלכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אבל הקואליציה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הקואליציה שחצי משריה לא שולחים את הילדים לשרת בצבא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יושבת-ראש המפלגה שלך קראה פעם לסרבנות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> דתיים, חרדים, ימניים, שמאמינים בנחלת אבותינו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בינתיים יושבת-ראש המפלגה שלי שירתה בצבא. חצי מחברי הכנסת שלכם לא. אז מה אתה מדבר על יו"ר המפלגה שלי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נחלת אבותינו. נחלת אבותינו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. אפשר להמשיך? נגמר הכיבוד שם? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תתבאס. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, את עושה פיליבסטר לקואליציה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לך חלוקת קשב, גלעד, לא צריך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תאמיני לי, אני מתבאס ממך – – – אני שמח מהמחשבה מה את עושה לקואליציה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ברוכה הבאה, השרה סילמן. בבקשה, חברת הכנסת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ברוך הנמצא, ברוכים הנמצאים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חמש דקות מלאות. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומדת פה ואני חושבת על החיילים שלנו בג'נין. כבר שעות ארוכות החיילים שלנו נלחמים כדי להגן על המדינה כולה. אני גדלתי בעפולה, אני יודעת מה הקרבה בין ג'נין לעפולה, אני יודעת מה ההשפעה שיכולה להיות לזה. היו שנים של טרור שהגיע מג'נין, והגיע סוף-סוף הזמן לפעול שם ולעשות כל מאמץ על מנת לוודא שהקן הזה של המחבלים ושל הנשק הרב שהצטבר שם לא יופנה כנגד מדינת ישראל או כנגד אזרחי מדינת ישראל אך ורק כי אנחנו יהודים. אני מאוד מוטרדת מהעובדה שיכול להיות שעכשיו בג'נין פועל אותו מח"ט – אני לא יודעת מי הכוחות שנמצאים שם ברגע זה – פועל אותו מח"ט שהלך לנחם אבלים שנפגעו בפיגוע זוועתי לפני שבועיים ורדפו אחריו ופגעו בו והעליבו אותו וקראו לו בשמות גנאי. ואני שואלת את עצמי איפה אותם פוליטיקאים? איפה אותם שרים? איפה אותה ממשלה, שמעדיפה לגבות את נערי הגבעות ולהגיד להם: לכו ותעשו מעשים לא חוקיים, במקום לגבות את הצבא ולתת לו את הכוח ואת הלגיטימיות לפעול בהגנה על המדינה? אני מסתכלת על זה בצורה הרבה יותר רחבה, ואני תוהה האם אזרחי מדינת ישראל מבינים מה המשמעות של אותה הפיכה משטרית ואותה רפורמה משפטית שרוטמן אץ ושש להביא אותן לידי ביטוי שוב, עם אותו טקסט שהיה. עילת הסבירות היא בדיוק אותו טקסט שהיה קודם, כשנאמר שמסירים את הרפורמה ומשנים אותה ומרככים אותה, עם איום ממשי, איום מוחשי לפגיעה בעצמאות של מערכת המשפט בהיעדר עילת הסבירות. ואני מחברת את זה לג'נין, כי בג'נין יש עכשיו חיילים שיכול להיות שבמציאות אחרת, שבה בית המשפט הוא לא עצמאי – נגיד שחלילה החוק הזה יעבור ונגיד שההפיכה המשטרית תושלם ונגיד שמערכת המשפט כבר לא תהיה עצמאית; פועלים עכשיו חיילינו בתווך אזרחי עם אזרחים רבים, שאינם קשורים לרצון לפגוע בחיילים אבל הם נמצאים שם מאוד קרוב משום שהמחבלים פועלים מתוך ג'נין, מתוך תווך אזרחי. תחשבו רגע שחייל מבצע את תפקידו ופוגע באזרח, ולא התכוון לכך ולא רצה. מי מגן עליו? מי מגן עליו? בית המשפט היום, בשל חוזקו, בשל עצמאותו, מסוגל להגיד לעולם: הייתה פה פגיעה, נרצחו רק בחציון הזה 28 ישראלים, אך ורק כי הם יהודים, ובית המשפט מכיר בהבנה ובצורך למה צריך לפעול בג'נין, כן, כי אין ברירה. אז חייל או חיילת שביצעו את משימתם יכולים להיות חשופים, בגלל אופי ביצוע המשימה, לתביעות משפטיות בין-לאומיות, והדבר היחידי שמגן על החיילים היום, היחידי, הוא עצמאות מערכת המשפט. כי כשבית משפט בישראל אומר: בדקתי ואני יודע להגיד לכם, הוא עשה את זה כי היה הכרח ולא הייתה ברירה וישראל מחויבת לשמור על ביטחון המדינה, בוודאי על אזרחיה – זאת הדרך היחידה להגן על החיילים. אז כאילו בעולם מקביל, ביקום מקביל, מתקיימת היום חקיקה ומתקיימות היום ועדות, וועדת החוקה, שעוסקות ברפורמה המשפטית כאילו אין לזה קשר לחיילים. ואני מדברת היום עם כל אזרח בישראל – אתם מבינים שהרפורמה המשפטית הזאת, שמשמעותה ביטול מערכת המשפט בישראל, המשמעות היא פגיעה ישירה בחיילי צה"ל, בגמישות שלהם ובלגיטימיות שלהם לפעול נגד מי שרוצה לפגוע בנו כישראלים. אני חושבת שאת זה חייבים להבין, כי המילה "סבירות" היא מילה גבוהה, והמשמעות של העצמאות של מערכת המשפט לא תמיד ברורה לכל אזרח. החיבור הזה בין שני הקצוות, שבכנסת ישראל עוסקים בחקיקה נגד מערכת המשפט ובמקביל חיילינו נלחמים ומסכנים את עצמם עבורנו וחושפים את עצמם לתביעות משפטיות בעולם, זו משמעות שחייב כל אזרח להבין. ואנחנו ביחד צריכים לדעת שמוטב לממשלת ישראל ולכנסת ישראל לעצור את החקיקה הזאת ולשמור על ישראל כמדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, ששולחת מתוך תוקף מצפונה וערכיה חיילים לבצע את משימתם, ולא חושפת אותם לתביעות משפטיות שהמדינה לא תוכל להגן עליהם מפניהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, גברתי חברת הכנסת, רציתי להגיד "חברי הכנסת", אבל – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> גם אני חבר כנסת. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אמרתי "אדוני היושב בראש". ראשית, אני רוצה באמת להתחיל בתפילה לשלומם והצלחתם של חיילי צה"ל שפועלים בגזרת ג'נין, על כל המשמעות של הפעולה החשובה הזאת, ככל שהיא תידרש. באמת אני מקווה שייתנו להם לפעול ככל שהם יידרשו ולא יעצרו אותם לפני שישלימו את המשימה הכל-כך חשובה הזאת של לנקות את קיני הטרור שם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נקווה שהתקשורת גם לא תאתגר אותם ותגיד: נו, תצאו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זו לא שאלה של תקשורת, זו שאלה של החלטה. מי שמחליט על שליחה של חיילים לקרב, על חזרה של חיילים מהקרב, זו הממשלה. לכן, יושב פה שר בממשלה, אני מצפה שייתנו להם לפעול ככל שיצטרכו, ולא יוציאו אותם מוקדם מדי ולא יעצרו אותם לפני שהם ישלימו את משימתם. בתוך כך אני גם מתפלל ומקווה שכולם ישובו הביתה בשלום וללא שום פגיעות. נכנסים לקרב במחיר לא פשוט, שלפעמים מדינת ישראל צריכה לשלם. בהקשר הזה וגם בהקשר של הדיון שהתקיים כאן קודם, אדוני היושב בראש, אדוני השר, אי-אפשר להתעלם ממה שהממשלה הזו עשתה לכל מי שמשרת בצה"ל, לכל מי ששירת בצה"ל ולכל מי שחושב לשרת בצה"ל. העובדה שבפעם הראשונה הממשלה הופכת את ההשתמטות לערך וקובעת ששר הביטחון לא יאכוף את חובת הגיוס על כל אזרחי ישראל אלא רק על חלקם, אני חושב שזו שערורייה שאין כדוגמתה, והדבר הזה עובר פה בדממה דקה, גם בבניין, כאילו, כבר הרגילו אותנו לכל כך הרבה דברים רעים, תתרגלו גם לעניין הזה. אני חושב שבמובן הזה יש כאן אולי אחת האמירות החמורות ביותר של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת עשתה דברים חמורים, ולצערי היא עושה מדי יום דברים חמורים, אבל בעניין הזה יש עמדות, ישנן החלטות שמתקבלות, שהמשמעויות שלהן הן קשות, לטווח זמן ארוך, ולכאורה הן לא באיזושהי פעילות נקודתית. אבל להפוך את ההשתמטות מצה"ל לערך זה משהו שלא היה מעולם. זה נכון שלא תמיד הצלחנו לגייס את כולם, וזה נכון שזה ויכוח שמתנהל בחברה הישראלית כבר הרבה מאוד זמן, וזה נכון שבתוך האירוע הזה צריך להגיע ולקבל החלטות ולנסות להגיע להחלטות שהמשמעות שלהן היא שוויון בנטל, על זה תמיד דיברנו. אבל פתאום באה הממשלה ואומרת: סטופ, אין יותר שוויון בנטל. זה לא משהו שחשוב לנו. לא רק שזה לא משהו שחשוב לנו, אנחנו קובעים שיש אוכלוסייה אחת שתישא בנטל ואוכלוסייה אחת שלא. במובן הזה אני חושב שהממשלה הזו עשתה את אחד הדברים החמורים בהיבט של הפקרת ביטחון ישראל, לא פחות מזה. כי הכוח של הצבא שלנו הוא העובדה שזה צבא העם והעובדה שכל אחד חייב גיוס. מתוך שכל אחד חייב גיוס, באמת הצבא שלנו מצליח להביא את הטובים ביותר ליחידות הטובות ביותר, ולצערי אנחנו מפספסים רבים וטובים שלא מתגייסים, גם מבני המגזר החרדי. אני בטוח שבתוכם הפסדנו לוחמים טובים שהיו יכולים להילחם גם בחזית ביחידות השדה, גם ביחידות המיוחדות וגם ביחידות הסייבר השונות. אין לי ספק שהחבר'ה האלה בעלי יכולות, ואם היו מקבלים את הכלים הנכונים, היו בהחלט יכולים להשתלב במערך הלוחם שלנו. לצערי הממשלה הזאת פשוט מוותרת עליהם, ובדרך שהיא מוותרת עליהם היא מפקירה את מדינת ישראל לעתידה ולגורלה בעידן הזה. אבל זה לא הדבר היחיד שמפקירים, אדוני היושב-ראש ואדוני השר. הממשלה שלכם מפקירה 13,000 משפחות מהקהילה היהודית ברוסיה, שפשוט עלייתן נחסמת בצעדים ביורוקרטיים קשים שהממשלה הזו עושה. אני חושב, גם בדיונים שאני קיימתי בוועדה, שלמעט נציגי משרד הקליטה, לא היה מישהו שחשב שהמצב ברוסיה כעת דומה למצב ברוסיה לפני שבועיים, או מישהו שחשב שהמצב ברוסיה לעומת פרוץ המלחמה השתפר. המצב הורע. מה התגובה של ממשלת ישראל נוכח כך? התגובה של ממשלת ישראל היא ביטול נוהל החירום שאִפשר עלייה. זה קצת מפריע – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נכון. חברת הכנסת גוטליב, אני חושב, זה קצת מפריע. פה מהדוכן זה נשמע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בגלל שאני מדבר את יוצאת, טלי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא רוצה להציק לך. אני אקל עליך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הבנתי. דווקא אני נהנה לדבר פה כשאת במליאה. למה מפקירים 13,000 משפחות? חשוב שתכיר את זה, אדוני השר. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני לא מכיר את זה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר שחשוב שתכיר את זה, כי אתה גם השר לפיתוח הנגב והגליל. 13,000 משפחות, שאני בטוח שלא מעט מהן היו מגיעות להתיישב בנגב בגליל. יש לא מעט ערים קולטות עלייה שהיו יכולות ליהנות מהעלייה הזאת. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> למה זה תקוע? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אחת הבעיות בעלייה מרוסיה היא קבלת המסמכים שם והיכולת להתקבל לריאיון שיבדוק את הזכאות שלך לעלייה. לכן יצרנו מסלול שהוא מסלול מהיר. יצרנו אותו בתחילת המלחמה לרוסיה, אוקראינה ובלרוס, ואמרנו – ארגון נתיב, שהוא זה שבודק את זכאות העלייה – שמכיוון שהתורים ארוכים, ואנשים לא יכולים לחכות במדינות שנמצאות במצב כל כך לא יציב הרבה זמן, יעשו בדיקה ראשונית למי שטוען שהוא זכאי עלייה ויגידו שעל פי הבדיקה הראשונית, רוב הסיכויים שהוא יוכל להשלים את התהליך או לא; אם לא, הוא לא זכאי עלייה, ואין לו אפשרות בכלל הגיע לארץ, הוא לא יכול להתחיל את התהליך. אם הוא קיבל את אותו go, הוא יכול לעלות על מטוס, לטוס לישראל ולהשלים בתוך פרק זמן של שבועיים – בתחנות ה-one stop shop שהקמנו, שמשרד העלייה והקליטה אז הקים בכל רחבי הארץ – לעשות את שינוי המעמד כאן. הוא מגיע לכאן עם כל הניירת, עם כל המסמכים, ובמהלך של בערך שבועיים הוא מצליח לעשות כאן את שינוי המעמד. בא שר העלייה והקליטה בחודש אפריל והודיע: אני מבטל את המהלך הזה לרוסיה ובלרוס, ומשאיר את זה רק לאוקראינה. כעסנו, אמרנו: אדוני, המצב ברוסיה לא השתנה; הוא לא השתנה לטובה, הוא השתנה לרעה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני בטוח שיש לו סיבות לכך, מה הסיבות? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הם טענו שהמצב השתנה לטובה. אמרנו, המצב לא השתנה לטובה, הוא השתנה לרעה. הם אומרים, אנחנו רואים ירידה בפניות בישראל. אמרתי, אם אתם רואים ירידה בפניות בישראל, אז מה הלחץ שלכם לסגור את המהלך הזה? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אולי פתחו במקומות אחרים? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא פתחו. הם עשו את זה בדיוק באותו שלב שבו מי שרוצה לשנות את המעמד, אם הוא רוצה לעשות כאן שינוי מעמד הוא צריך ללכת למשרד הפנים – משרד הפנים סגר את כל לשכות האוכלוסין לשינויי מעמד בגלל מבצע הדרכונים. נותרו כאן אלפי אנשים שלא יכולים בכלל לשנות את מעמדם. אגב, מהתהליך הזה, מי שהיה הכי מרוצה זה חבר כנסת איימן עודה, שנכנס עכשיו, כל האטה בקצב העלייה משרתת אותו, ללא ספק. הרמנו קול צעקה. ואני חייב לומר לזכותו של שר הפנים משה ארבל שהוא יצר מנגנון שרשות האוכלוסין כן נתנה שירות לאנשים האלה, כדי שיהיה מענה, ואז, אחרי הרבה מאוד לחץ, הסכים שר העלייה והקליטה לאפשר לעולי רוסיה שהגיעו עד סוף יוני לקבל שירות במרכזי ה-one stop shop, בשלושה שהוא השאיר פתוחים, כי הוא סגר אותם לעולי רוסיה. הוא אמר, אני מאפשר. עכשיו, כמובן שלא הודיעו את זה לחו"ל, וגם אמרו, זה עד סוף יוני, המרכזים סגורים. בסוף יוני, בסוף השבוע, קרה מה שקרה ברוסיה, המצב נהיה עוד יותר לא יציב. בדיון חירום שקיימנו ביקשנו לפתוח בחזרה את המרכזים האלה. אומר ארגון נתיב, ושם נחשפו המספרים, ש-13,000 משפחות רוצות לעשות עלייה לישראל, נרשמו בארגון נתיב לבדיקת זכאות. כמה זמן הם ימתינו לריאיון? שמונה חודשים, לריאיון ראשון. שמונה חודשים המתנה במדינה שהמצב בה לא יציב. כדי שתבינו כמה המצב שם לא יציב, רק תזכרו שב-1 ביולי, בתחילת החודש, פורסם – וזה אכן קרה – שהרב הראשי של מוסקבה, הרב גולדשמידט, הוכרז על ידי השלטונות כסוכן זר. אגב, זו הפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה שהכריזו ברוסיה על מנהיג דתי כסוכן זר, דווקא על הרב גולדשמידט. ואנחנו אומרים: חבר'ה, הקהילה היהודית שם במשבר; תודיעו, תפרסמו בכל אמצעי התקשורת בשפה הרוסית שמשדרים לאותן 13,000 משפחות: יש את המנגנון שהיה קיים עד אפריל ושר הקליטה הורה לסגור אותו – הוא נפתח מחדש. תגיעו לכאן, תשנו כאן את המעמד. 13,000 משפחות, להערכתי זה יכול להגיע לקרוב ל-30,000 עולים. זה משמעותי. נניח שלא כולם הם זכאי עלייה, לא כולם יוכלו לקבל את ה-go, עדיין חלק נכבד מהם, אנחנו מפספסים אותם. למה? כי לא רוצים שתגיע עלייה מרוסיה? כי לא רוצים שתגיע עלייה עם מבטא מסוים? שם פחות טוב. כל זה קורה בד בבד כשאומר שר העלייה והקליטה: אני רוצה להשקיע בעולים מצרפת ומארצות הברית. צר לי, אני מבין שהמצב בצרפת מאוד מאוד קשה, אנחנו אומנם רואים את אירועי הלחימה ברחובות שם, אבל אני לא רואה את הרצון של הקהילה היהודית שם לבוא לכאן. יש קהילה יהודית שנמצאת במצוקה, חצי מיליון זכאי חוק שבות, ובמקום להגיד להם: בואו לכאן, תעשו כאן את שינוי המעמד, נקלוט אתכם פה – מה שמדינת ישראל עשתה מיום הקמתה, לשם כך קמה מדינת ישראל, כדי שאף אחד מבני העם היהודי בעולם לא ירגיש שהוא בסכנה, ואם הוא בסכנה, הוא יודע שיש לו חוף מבטחים – אז הממשלה הזאת משרתת לחלוטין את האג'נדה של הרשימה המשותפת בצמצום העלייה לישראל. לחלוטין. חד-משמעית. שלא תטעו, את האג'נדה שלהם אתם משרתים, וזאת פשוט הפקרות, לא פחות מכך. פשוט הפקרות. אני גם אומר את זה לך, אדוני השר. אתה יושב בממשלה. אמרתי את זה לשר הקליטה. הוא אומר: אני חושב, אנחנו נמצא. אנחנו במצב חירום, תבינו. גם אחרי מה שקרה, וכל מי שעיניו בראשו – ואני גם לא רוצה להגיד איזה נתונים עוד הראו לנו בדיונים, שהם לא לפרסום – ברור לחלוטין שהמצב שם השתנה. אי-אפשר להגיד להם: תחכו שמונה חודשים לריאיון. אי-אפשר להגיד למישהו מהקהילה היהודית שם שהביע נכונות לבוא לישראל: תחכה. גם חודש אי-אפשר להגיד לו. צריך להגיד לו: תבוא לכאן, תשנה כאן את המעמד. הינה, יש לך את כל הניירות, אתה עומד בתנאי חוק השבות, תגיע לכאן. אז כנראה שאתם רוצים, בלי לשנות את חוק השבות, לצמצם את חוק השבות ולסגור את העלייה ממקום אחד מסוים. כמובן זה מתכתב גם עם הקצאת התקציבים, עם העובדה שמכפילים ומוסיפים את התקציב לעידוד עלייה מצרפת ומארצות הברית ומצמצמים את מספר האנשים שהיו פעילים ברוסיה ובבלרוס. מה לעשות שזאת הקהילה שכרגע נמצאת במצוקה ויש לה את גורמי הדחיפה? כשאני הייתי מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, בצרפת באמת המצב היה לא טוב. היה מצב של אירועי טרור חוזרים ונשנים בצרפת, וגם הרגשנו מהקהילה היהודית – היו הרבה פניות של רצון לעלייה. מה עשינו? לקחנו ועשינו תוכנית מיוחדת לצרפת, עם תקציבים, עם הגדלה. הגדלנו את מספר העולים, הוא אפילו הצליח לחצות את ה-10,000 עולים בשנה, שזה דרמה מצרפת. זה לא המצב שם כרגע. מה לעשות שהמדיניות שנוקטת הממשלה אומרת לכל מי שחי במדינות המערב, במערב אירופה, צפון אמריקה – אפעס, מדינת ישראל לא בדיוק נראית להם המקום הכי טוב לבוא אליו עכשיו; לעבור ממדינה דמוקרטית דווקא למדינת ישראל שנמצאת במלחמה על הדמוקרטיה שלה. אלה גם המספרים. אבל מצד שני יש קהילה יהודית שנמצאת במצוקה, ואותה חוסמים רק בגלל שהמבטא לא מוצא חן בעיני מישהו. אני חושב שזאת שערורייה שאין כדוגמתה. זה דבר שלא היה מעולם, ומשקף לחלוטין את המדיניות העקומה שהממשלה הזאת מנהלת. ובמה היא עוסקת כאן? מה הנושא הכי הכי הכי דחוף כרגע? מצב ביטחוני קשה בג'נין? השתלטות של החיזבאללה על שטח ריבוני ישראלי בצפון? אירועי ירי של החיזבאללה מהצפון שחווינו? הידרדרות עצומה בביטחון האישי, קפיצה של יותר מ-100% ברציחות במגזר הערבי וכ-70% במגזר היהודי? אנחנו בהתפרקות, ומה הכי דחוף כרגע לעשות בכנסת ישראל דיון של 10–15 שעות? לדחות את הבחירות לרבנות הראשית ולהאריך את כהונתם. זה הנושא שעליו צריך להעסיק פה את הבית הזה. ללא ספק אתם איבדתם את הכיוון לחלוטין. התבלבלתם; כל מה שאתם מנסים לעשות זה לבלבל גם את האחרים, כדי שתוכלו להעביר את המהפכה המשטרית הזאת שאתם מנסים להעביר בשיטת הסלאמי. אני כן רוצה להגיד מילה על עילת הסבירות ועל השינויים לכאורה, ה"הקלות" בעילת הסבירות. אתם אומרים: אנחנו נפטור מעילת הסבירות רק החלטות של שרים. אני לא יודע כמה אתה מכיר את חוק-יסוד: הממשלה, השר וסרלאוף. אתה מכיר את סעיף 34 לחוק-יסוד: הממשלה? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא. אני צריך לקרוא. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כדאי שתקרא אותו, כי סעיף 34 – אני אומר לך את זה גם כשר – לפעולות שלך, הוא חשוב, כי על פי סעיף 34 לחוק-יסוד: הממשלה, שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, אבל כל סמכות של פקיד מפקידיו הנתונה על פי חוק לאותו עובד. זאת אומרת שלכאורה אתם אומרים: בפטור מעילת הסבירות והמחויבות לקבל החלטות שהן בגדר הסביר נחריג את השרים, הם יכולים לקבל החלטות לא סבירות; נשאיר את זה לפקידים. אממה, לפי סעיף 34, בסמכות השר לשאוב את הסמכות של הפקיד, ודה פקטו לאשרר כל פעולה לא סבירה של אותו פקיד. אז אתם רק מספרים לנו שתצמצמו לכאורה את החשיבה הזאת. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מה הקשר לסבירות? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הקשר לסבירות הוא שאתה אומר שאתה לא פוטר את פקידי המשרדים מהחובה לקבל החלטות בסבירות ומביקורת שיפוטית עליהם, רק את השרים. אבל מרגע שיש לך את הסמכות לקחת את הסמכות מהפקיד, אתה תאשרר את ההחלטה הזאת, ומאותו רגע היא לא תהיה שפיטה גם אם היא לא סבירה בעליל, כי אתה מחריג את עצמך, אי-אפשר לשפוט אותך, אתה מעל החוק. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> "למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי". << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> "למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי", אבל יש עוד הרבה מאוד סמכויות שהן לא בעלות אופי שיפוטי, משמעותיות, שצריכות ביקורת. אתה רוצה שאני אתן לך דוגמה? אני אתן לך דוגמה גם איך ואיפה בג"ץ התערב בהחלטות כאלה של ראשי עיר, שאגב, בניגוד אליך נבחרים באופן ישיר. ב-1988 הייתה עתירה נגד עיריית רמת גן, כי היה חוק עזר עירוני שסגר עסקים בשבת, כולל תחנות דלק. עתרו לבג"ץ ואמרו: עם כל הכבוד, לסגור תחנת דלק בשבת זה משהו שהוא לא סביר. אי-אפשר. אתה לא יכול לפגוע בכלל הציבור בסגירה הזאת. תחנת דלק, צריך לאפשר לה להיות פתוחה בשבת, ובג"ץ התערב בהחלטה הזאת לטובת כלל הציבור. יכול להיות שלשיטתכם מי שיקבל את ההחלטה הזאת מחר יהיה כבר שר הפנים, שיסגור גם את תחנות הדלק בשבת, ואף אחד לא יוכל להתערב. אני בטוח שחבר הכנסת פינדרוס יגיד שהוא דווקא יהיה מרוצה מזה. חבר הכנסת בוסו יהיה מרוצה מזה. רק שהציבור לא יהיה מרוצה מזה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> זה לא עילת הסבירות. זה לא החוק שעובר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בדיוק כן, כי על אותה עילה, על אותה עילה של בחינה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השר וסרלאוף, העובדות לא משנות. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תהיה רגוע. אני מבטיח לך שנתייחס למיעוט החילוני יותר יפה ממה שאתה מתייחס למיעוט החרדי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> על אותה עילה של בדיקה אם ההחלטה השלטונית סבירה או לא, גם החלטה שבתוך אוכלוסייה יהודית מונעים הקמה של מקווה או בית כנסת ולא מאפשרים את מוסדות הציבור האלה, גם אותם פסל בג"ץ, והכריח רשויות מסוימות שלא רצו לאפשר לאוכלוסייה לממש את הזכות הזאת – הכריח אותן. כל זה מבחינתכם לכאורה הולך ונמחק. אני אומר, עוד פעם, הרצון שלכם לקחת עוד ועוד סמכויות לתוך הממשלה, לשרי הממשלה, ולהחריג את הסמכויות האלה מכל ביקורת, מצביע בדיוק לאן אתם רוצים לקחת את המדינה הזאת. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> איזו ביקורת יש על בג"ץ? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> האיזון בין הרשויות במדינת ישראל, אני חושב, במובנים האלה, הרבה יותר טוב לטובת הרשות המבצעת ולטובת הרשות המחוקקת מאשר אחרות – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתם כל הזמן דיברתם שצריך איזון וכאלה, שצריך תיקון. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חושב שצריך איזון. אבל בוא אני אגיד לך איפה אין איזון. מי הגוף המפקח על בג"ץ? על בית משפט? על הפרקליטות? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> האיזון שחייב להיות הוא במתן יותר עצמאות לבית הזה על חשבון הממשלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> גם ישאלו מי – – – מי תובע את התובעים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יודע עד כמה הבית הזה – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא ענית לי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כפוף להחלטות הממשלה. ואם אתה שואל אותי אם אני חושב שיש מקומות שבהם אפשר לעשות פסקת התגברות בתחומים מסוימים – לא ב-61, ברוב אחר – אפשר לעשות הרבה מאוד דברים אחרים, כולל בית משפט לחוקה, שאני חושב – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתה זוכר מי הראשון שעשה פסקת התגברות? רבין. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כולל בית משפט לחוקה, שאני חושב שצריך להקים אותו. אבל אני מסכים איתכם בדבר אחד: בואו נשב ונעצב ונסרטט את החוקה של מדינת ישראל. לא ניקח ונחליט שעכשיו נהפוך את הרשות המבצעת לרשות העליונה במדינת ישראל שעליה אין עוררין, כי במדינה שבה הרשות המבצעת היא הרשות העליונה, שאף אחד לא יכול לערור עליה – יש מדינות כאלה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ומהרבה מהן כרגע הרבה מאוד יהודים בורחים כדי לבוא למדינה דמוקרטית. ודווקא היהודים שחיים במדינות דמוקרטיות נמנעים מלבוא לכאן, לצערי, כי הם חוששים מהכיוון שאליו אנחנו הולכים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עודד פורר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> והכיוון הזה, אדוני, הוא כיוון שמדינת ישראל כבר משלמת עליו מחיר יקר. היא משלמת עליו מחיר יקר בהשקעות, היא משלמת עליו מחיר יקר בכלכלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואזרחי ישראל משלמים את המחיר הזה בסופר, כי כשהדולר עולה המשמעות היא עליית האינפלציה, וכשהדולר עולה המשמעות היא שאנשים משלמים יותר כמעט על כל המוצרים שהם קונים כאן במדינת ישראל. וכשאין השקעות בהייטק אז גם הכלכלה שלנו תלך אחורה, וגם חלוקת האתננים הפוליטיים שלכם לא תוכל להתקיים בלי לחתוך בבשר החי – שלצערי, לשם אתם גוררים אותנו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הרשו לי בבקשה לדבר בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אחים ואחיות, הרבה מבני העם שלנו קראו את הכתבה בעיתון הארץ על עמותת עתידנא. אני מברך את שני העיתונאים הילו גלזר ונדין אבו לבן על הכתבה החשובה הזאת. אני רוצה לדבר עם כל בני העם שלנו, אך אני רוצה להפנות דברים בעיקר לצעירים אשר השתלבו בעתידנא. אני רוצה לומר לכם שלא נכון למהר להאשים בבגידה ולמהר לפגוע, אך מה שכן נכון שיהיה בינינו הוא שכולנו נבין את האמת, ולפי דעתי רוב-רובכם הלכתם שולל אחר העמותה הזאת כשהצטרפתם אליה. אני רוצה לקרוא לכם באמון לאומי ובאהבה לעזוב את העמותה הזאת, ואני רוצה לומר לכם מהן הסיבות. הנושא אינו הכתבה בלבד, אך התגובה של עמותת עתידנא על הכתבה הזאת היא תגובה אשר מפלילה את העמותה הזאת. התגובה אומרת שהיא מבינה את הנרטיב הלאומי להקמת מדינת ישראל, זאת אומרת הנרטיב הציוני שבעקבותיו הוקמה מדינת ישראל, וגם מתייחסת למדינת ישראל כמדינה, מה שנקרא, "יהודית ודמוקרטית". כמו כן בתגובת עתידנא יש הפלת אשמה על הקהילות הערביות בכך שהן עוינות למדינה, ושהפתרון אינו עוינות כלפי המדינה, וביטויים נוספים שהיו בכתבה הזאת, אשר כל מילה בה מאשימה את העמותה עצמה. אני רוצה לומר לכם שהתנועה הציונות, מאז היום הראשון שלה רצתה לגבש את האישיות הזאת, האישיות של מה שמכונה "ערבי ישראלי". מיהו הערבי הישראלי? הוא יודע את השפה הערבית ולומד את השפה הערבית, אולם ללא המשכיות לאומית פלסטינית פעילה. תסתכלו על המושג עתידנא – המילה "עתיד" בשפה העברית, ויש הוספה של "נא". זאת אומרת, אני זוכר שבבית הספר היסודי, בבית הספר אל-סנאבל, לימדו אותנו על נהר אל-עוג'ה, שבעברית נקרא הירקון – אומרים לנו "ירקוננא" הצח, לב הוואדי שלנו. "ירקוננא" וכך גם "עתידנא" – שפת ההכלאה הזאת היא השתקפות האישיות של ההכלאה שהם רוצים עבורנו. הם רוצים ערבי אשר לומד את שירת הג'אהליה, סוגי שירה, הביוגרפיה של הנביא מוחמד, ילמדו על אל-ראשדין, על אל-אומויין, על אבו טייב אל-מותנבי משורר, וההיסטוריה תיעצר בנקודה זו, כלומר ללא היבטים פלסטיניים, ללא מהפכת 1936, ללא הנכבה ב-48', ללא הסמלים הלאומיים שלנו והסמלים התרבותיים שלנו; ערבי, אולם ללא פעילות לאומית. ומיהו הישראלי בצד הערבי-ישראלי? הוא חצי אזרח במדינת היהודים. הערבי הישראלי מעוות מבחינה לאומית, משום שאין לו המשכיות לאומית, והוא מעוות גם מבחינה אזרחית, משום שבמדינת היהודים רק היהודי יכול להיות אזרח במאה אחוז, אז הוא מעוות לאומית והוא מעוות אזרחית. כך רשת עתידנא רוצה שהצעירים שלנו יהיו. עכשיו, למה אני לא מסכים להאשמה בבגידה לשווא? כי אני חושב על נערה שגרה בכפר נידח – היא לא שמעה את הדברים האלה, לא שמעה על כתבת הארץ לפני פרסום הכתבה הזאת, היא לא שמעה את הדיאלוג החברתי. ייתכן שאין לה התעניינות לאומית קלאסית. ייתכן שהיא לא קוראת הרבה, ייתכן שהיא לא עוקבת הרבה אחרי העניינים. אמרו לה: יש מלגה לסטודנטים, אנחנו רוצים שתצטרפי לכאן, ובלי לחשוב יותר מדי הנערה הזאת הצטרפה. אז האם זה נכון שנעמוד היום ונאמר לה: את בוגדת, או נכון הוא שנסביר לה ונגיד לה: צאי מהמוסד הזה? זה טבעי שמי ששומע את הדברים האלה מתעקש להישאר ברשת עתידנא? אז זו אמת מידה אחרת – זה אדם אשר ידע את האמת והתעקש להמשיך במטרתו, ולזה יש כינוי אחר. אולם עד השלב הזה, ואחרי שהתגלה העניין בוודאות, אז זה הזמן לומר לצעיר הזה ולצעירה הזו: צאו מעמותת עתידנא, או רשת עתידנא. מבחינתנו אתם נהגתם באופן שהוליכו אותם שולל, אולם כאשר ידעתם את האמת – יצאתם, וזה דבר מקובל לחלוטין. לכן אני מפציר בכם, בני ובנות העם שלנו, אני מפציר בכם לצאת מהמוסד הזה. יש הרבה מוסדות אשר פועלים לעוות את השייכות הלאומית של הצעירים שלנו. אני אמרתי לכם שזו המטרה, מטרת התנועה הציונית מימיה הראשונים. אני אתן לכם דוגמאות: בשנת 1901 הלך הרצל אצל הסולטן עבד אל-חמיד ואמר לו: מצבה הכלכלי של המדינה העות'מאנית קשה. אני אתן לך כסף ותסכים לבית לאומי ליהודים. כל הזמן הם רוצים שאנחנו נסכים למשוואה הזאת, שעל המולדת שלנו אנחנו מסכימים שתוקם מדינה לעם אחר. זה החלום של התנועה הציונית; זו הצהרת בלפור, ההצהרה הריקה מתוכן, שכולה כמה מילים שדיברו על בית לאומי ליהודים וזכויות דתיות ואזרחיות לתושבים המקומיים הלא-יהודים. זו המשוואה. זו המשוואה – שאתם, הצעירים, לפי ההיגיון של עתידנא, תסכימו לזה שהמדינה היא מדינת היהודים, ואנחנו נמשיך לדון בזכויות הדתיות והאזרחיות. דרך אגב, זה גם חלק מהשלום הכלכלי, זה חלק מעסקת המאה – שאין עם פלסטיני שיש לו זכות לאומית אלא הזכות הלאומית היא ליהודים בלבד, ולתושבים המקומיים אשר מתגוררים בין הים לנהר, שיחיו במסגרת זכויות אזרחיות וזכויות כלכליות. זה עיקר המאבק, זה עיקר הסוגיה: האם אנחנו עם שיש לו זכויות לאומיות, או שאנחנו קבוצה של תושבים אשר מפוזרים ויש להם חלק מענייני לאום וחלק מענייני צרכנות. לצערי הרב, גם כאן בכנסת, בצל המאבק שנוצר לאחר פירוק הרשימה המשותפת, לצערי הרב, לצערי הרב, יש מי שהסכים למשוואה הזאת; אני מקווה שיחזור בו. לחזור מהדברים זה חשוב, זאת אומרת, אנחנו לא מחשיבים את החזרה מהדברים כשום דבר. זאת אומרת, אם מישהו אומר: טעיתי, טעיתי, אני חוזר בי מעמדה זו, זה חשוב, ואנחנו רוצים את הדבר הזה. לכן אני פונה לשכל ולמצפון של בני ובנות העם שלנו. יש 3,000 אנשים אשר הוליכו אותם שולל, והם הצטרפו לעתידנא. עכשיו, לאחר שהעניין הפך להיות ברור לחלוטין, אין שום סיבה, אין שום תירוץ; על כולכם לעזוב את הרשת הזאת, רשת עתידנא. העם שלנו מחבק אתכם ורוצה שתהיו חלק עיקרי ופעיל בכל התחומים התורמים לטובת בני העם שלנו. תהיו בריאים.) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש איזו בקשה מהכנסת שכשמדברים נאום בערבית שייתנו את התמצית בעברית, שגם מי שלא – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אשמח לדבר גם בעברית, יש לי דקה. התמצית היא כך: יש מין עמותה בשם "עתידנא" שפועלת בקרב האוכלוסייה הערבית, מין חיבור בין הימין לבין חלק מהצעירים הערבים. המטרה היא לבנות את הערבי הישראלי שאין לו שורשים, אין לו שייכות, אין לו סוגיה לאומית; להיות חברה צרכנית, לאכול ולשתות, אבל עם כל הכבוד, המדינה היא של עם אחר ואתה רק תחיה בצל המדינה הזו. אנחנו, כבוד היו"ר אייכלר, לא מקבלים את הדבר הזה. אנחנו מקבלים שוויון מלא בין ערבים ליהודים הן ברמה הלאומית והן ברמה האזרחית. אתה יודע את המשנה שלנו בצורה טובה ביותר, כי דיברנו עליה. אתה לא מסכים איתי, אני מבין, אבל המשנה שלנו מאוד ברורה. אנחנו רואים שיש פה שני עמים, מגיעה לשניהם הזכות להגדרה עצמית. העם היהודי מימש זכות זו, והפלסטינים טרם מימשו. מגיעה מדינה לעם הפלסטיני בגבולות 67', לצד מדינת ישראל, ומגיעות זכויות אזרחיות ולאומיות, שוויון אזרחי ולאומי לאזרחים הערבים, שהם מיעוט לאומי. מגיע שוויון גם ברמה הלאומית וגם ברמה האזרחית. ביקשתי מהצעירים לנטוש, לעזוב את העמותה הזו, כי היא משבשת את הזהות הלאומית שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: קודם כול, אני מסכים למה שהעלה עמיתי חבר הכנסת איימן עודה סביב עמותת עתידנא והולכתם שולל של צעירינו; כל הצעירים בעיניי הם צעירים שרוצים להתקדם ולנצל כל הזדמנות, אולם ייתכן שלא כל האמת הוצגה בפניהם לגבי מי שעומד מאחורי העמותה הזאת, מהימין הישראלי המתנחלי. חלק מהאמירות שיוחסו לפעילים יהודים קיצוניים בעמותה הזאת מצמררים, כולן שנאה וכלימה לערבים וכלימה לסטודנטים עצמם משום שהם ערבים. אולם מחובתנו קודם כול להשכיל ולכוון את הסטודנטים האלה, כמו שאמרת, ולא להאשים אותם בבגידה כמו שעשו אחרים, והדבר השני הוא למצוא להם חלופה. זו גם החובה של כולנו.) הנושא השני הוא התוקפנות והפלישה לג'נין. ב-2002 הייתה פלישה רחבה יותר מהפלישה הזאת, היו בה עשרות הרוגים ופצועים. אני זוכר שרק לפני שבועיים-שלושה היו שבעה הרוגים פלסטינים בג'נין, עוד פלישה, והיום גם. אני שואל את עצמי על התזמון של הפלישה לג'נין. האם – האמירה שלנו שהדם הפלסטיני הוא דלק של העימות הפנימי הישראלי, של התחרות בין הממשלה לאופוזיציה – האם יש מישהו שחשב שהפלישה לג'נין תעצור את המחאה, למשל? המחאה לא נעצרה, ויש הפגנה בנתב"ג. יכול להיות – אם זו מטרת הפלישה, אז היא לא השיגה את המטרה הזאת. אבל אם המטרה היא דיכוי הרצון של הפלסטינים בג'נין והפלסטינים בכל מקום, בני העם הפלסטיני, לשאוף לחירות, למשל, להשתחרר מהכיבוש, להתנגד לכיבוש בתוך ג'נין, להתנגד לכיבוש – אגב, כך גם היה באלג'יר נגד הכיבוש והקולוניאליזם הצרפתי, כך היה גם במרכז אפריקה נגד הבלגים וההולנדים, כך בווייטנאם נגד האמריקאים. טבעם של עמים הוא לשאוף לאור ולגרש את הפולשים והשלטון הזר. קשה לי להתרשם ממי שקורא לעצמו הצבא המוסרי ביותר בעולם, ומפציץ את תיאטרון החירות בג'נין. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הפצצת תיאטרון החירות בג'נין – ייתכן שהם הצליחו בהפצצת תיאטרון החירות, אולם הם לא הצליחו כלל בביטול השאיפה לחירות של כל אנשי ג'נין, של מי שמגן עליה ושל העם הפלסטיני כולו. זו מטרה וחלום של כל עם אשר נשללה ממנו החירות – לחזור ולהיות חופשי במולדת שלו ובמדינתו העצמאית.) לגבי המטרות, אמרתי שהמטרה הראשונה, דיכוי המחאה, לא הושגה, כי המחאה נמשכת. אבל אני רוצה לציין שכבר מהבוקר גם המחאה, גם האופוזיציה, גם הקואליציה, מגבים, מהללים. אני יכול להבין את הממשלה, שיצאה אל הפלישה הזאת בגלל מניעים רבים, אבל המחאה, נדמה לי שהסיסמה שלה, והמטרה, היא דמוקרטיה ולא דיקטטורה. אני שומע בקפלן כל הזמן, עופר, "לא לדיקטטורה, כן לדמוקרטיה". אז דמוקרטיה היא לא רק הרכב הוועדה למינוי שופטים, דמוקרטיה היא לא רק עילת סבירות, פסקת התגברות – כן או לא; דמוקרטיה היא דרך חיים, היא שוויון, היא כל כך הרבה דברים שהם לא רק בית המשפט העליון וההרכב שלו ומי שמאיים עליו. ודאי שעצמאות מערכת המשפט היא חשובה, אבל מי שמתנגד לדיקטטורה בתל אביב לא יכול לתמוך בדיקטטורה בג'נין ובשטחים הכבושים. זו צביעות, זה מוסר כפול, וזה בדיוק היישום והתרגום של ה-Jewish Supremacy, העליונות היהודית. ומי שחושב במושגים של עליונות יהודית חושב במושגים גזעניים. כלומר, הפלסטיני בשכם או ברמאללה או בג'נין יהיה נטול חירות ודמוקרטיה ושלטון, אבל בתל אביב, אם יהיה שינוי בהרכב ועדת בית המשפט העליון – מינוי שופטים – שאנו מתנגדים לו, אגב; אנחנו הצבענו נגד כל ההצעות האלה של מה שקראו "רפורמה" שהביאה הקואליציה בממשלה הזאת. אתה לא יכול להיות כל כך סלקטיבי, במובן השלילי ביותר, המדיר והמפלה, כי דמוקרטיה היא אבסולוטית, היא דרך חיים, היא חוויה, היא הרבה דברים. היא זכות לתנועה חופשית, היא זכות הביטוי, לא רק סניוריטי בבית המשפט העליון וביטול עילת הסבירות. וכמי שהתנגדו לכל ההצעות האלה של הקואליציה, אני בהחלט יכול להצביע על הפרדוקס בין ההפגנות, שדורשות דמוקרטיה ולא דיקטטורה אבל תומכות בדיקטטורה נגד עם אחר, שנרמס ונדרס על ידי צבא כיבוש. נדמה לי שלזה קוראים אוקסימורון. דבר והיפוכו, לבן ושחור, דמוקרטיה ודיקטטורה. אין דמוקרטיה עם כיבוש, כיבוש לא הולך עם דמוקרטיה, ומדינה שהיא כובשת היא מדינה כובשת, היא לא מדינה דמוקרטית, אלא אם כן הכוונה לדמוקרטיה אתנית, דמוקרטיה ליהודים; אז, זה באמת ביטוי של עליונות יהודית. ומדעי המדינה בכל העולם, לא לזה הם התכוונו כשהם מלמדים את המונח "דמוקרטיה". זה שוויון בין האזרחים, שוויון בין אזרחים יהודים לאזרחים ערבים, למרות שהדעות יכולות להיות שונות; שוויון שהוא גם אזרחי, גם פוליטי, והיעדר כיבוש של עם אחר, שנמשך שנים על גבי שנים, וכאשר תוקפים ופולשים לעיר פלסטינית תחת כיבוש – הכוונה לג'נין או שכם – מהללים. ניסו את הכול, מכובדי היושב-ראש – ובזה אני אסיים. ישראל על כל ממשלותיה, לא רק הממשלה הזאת, ניסתה גירוש, ניסתה חיסול, ניסתה הפקעה, ניסתה נישול, הדרה, מחסומים, ניסתה הכול. היא ניסתה להציע בנטוסטנים, אוטונומיה, פסאודו-אוטונומיה – הכול חוץ מדבר אחד, שלא נוסה, והוא סיום הכיבוש. סיום הכיבוש – כן. הסדרת הכיבוש מחדש – לא. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. גם עשר דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא באה לדרוש הרבה בנאום הזה. אני רק אבקש מכל אחד ששומע אותי לנסות לחשוב לרגע, לנסות לחשוב איך זה כשצבא כיבוש נכנס לעיר ג'נין ולמחנה הפליטים ג'נין. תשעה הרוגים עד עכשיו מאתמול בלילה, ועשרות פצועים, כולל פציעות מאוד קשות, כלומר מניין ההרוגים עלול לעלות. D9 הורס את התשתיות המעטות הקיימות במחנה, מגרד כבישים והורס כל מה שבא בדרך. בינתיים, חבר'ה, D9 לא עלה על בג"ץ; D9 עולה על מחנה ג'נין; הפצצות מהאוויר, והכול הכול כאשר ילדים, נשים וזקנים נמצאים בתוך המחנה, בתוך הבתים, בכל מקום. אל תגידו לי: מה לעשות, למה חמושים נמצאים שמה; אני מתקנת: השאלה צריכה להיות למה צבא הכיבוש נמצא בג'נין, למה יש עדיין אשליה שאפשר שהכיבוש, הדיכוי, ההתנחלויות והפוגרומים של המתנחלים יתקיימו בשקט ובנחת ובלי שום התנגדות. האם זה תסריט שיכולים לחשוב עליו, שכל מה שראינו בשבוע שעבר – שרפת בתים, שרפת שדות, התנכלויות לאנשים, כניסה לכפרים – הכול צריך ללכת בשקט, ואסור לפלסטיני להתנגד, אסור לפלסטיני להגן על עצמו? אפילו הזכות הבסיסית שקיימת לכל אדם בעולם הזה, להגן על עצמו, שוללים אותה מהפלסטינים. הפלסטינים בג'נין ובמחנה הפליטים נמצאים בבתים שלהם, במחנה שלהם, שאליו גורשו ב-1948 ושחלק גדול ממנו נהרס ונהרגו רבים מבניו בשנת 2000, והדבר הטבעי הוא שהם יצאו להגן על הבית היחידי שהכירו מאז שנולדו ולהתנגד לכוח כובש, הורג, שנכנס להם לשטח שלהם. אתם יכולים לתאר לעצמכם את כל השקרים שאנחנו שומעים מאתמול בלילה. אנשי צבא עומדים – עכשיו בדיוק, לפני שעליתי לדוכן, מישהו מהצבא עומד ואומר: אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו רוצים להתנכל לאזרחים; להפך, אנחנו באים להציל את האזרחים התושבים הפלסטינים שהחמושים משתלטים להם על החיים שלהם. אנחנו רוצים להציל את הרשות מהעוינים אותה. כאילו, עד כמה אפשר? צבא הכיבוש נכנס להציל את הפלסטינים מהפלסטינים. אתם מבינים את זה? האנשים במחנה ג'נין, לפי הגרסה הזו, צריכים לצאת בריקודים לקבל את הצבא ואולי גם לפזר ממתקים, כי הם באו לגאול אותם. כמה אפשר לשקר? כמה אפשר להיות עם חוצפה כזאת, לעמוד ולהגיד דברים כאלה כאשר מפציצים מקום שגרים בו 12,000 אדם על קילומטר מרובע אחד? איך אפשר? בממשלה הזו, המובלת על ידי קבוצה של מתנחלים קולוניאליסטים גזענים, יודעים טוב מאוד שהכוונה של כל מה שקורה בתקופה האחרונה, כולל הכיבוש מחדש של מחנה ג'נין, אינה צבאית באמת. הצבא והשב"כ יודעים טוב מאוד שמדיניות של "מה שלא משיגים בכוח משיגים ביותר כוח" לא משיגה את המטרה, ואי-אפשר לשבור עם שרוצה את החירות שלו, למרות מה שאמר נתניהו בשבוע שעבר, שצריך לגדוע את השאיפה של הפלסטינים למדינה. אז חושבים שככה גודעים את זה, ואני אומרת – זה לא קורה. מי שמתעסק בזה מהצבא ומהשב"כ יודעים את זה. אבל הממשלה ההזויה הזו מסתמכת על העובדה שבישראל, תחת הכותרת של פטריוטיזם, ציונות וביטחון, אפשר להעביר את הכול. הרי כשהתותחים רועמים ומטוסים מפציצים והשקרים מתעלמים מהדם הנשפך, השכל של הרוב מפסיק לעבוד והלשון לא מדקלמת – חוץ ממשפטי תמיכה ההופכים את בעליהם לשותפים בפשע המתגלגל הזה. כהרגלם, הימין – ויסלח לי חברי אחמד טיבי, שאמר שמתייחסים לדם הפלסטיני כדלק למחלוקות; אני מבשרת לך, לא מתייחסים אליו כדלק אלא כמטפה לאש. כל פעם שיש מחלוקות פנימיות ושבר – תשפכו קצת דם פלסטיני, כולם יתאחדו. תגידו שזה למען ביטחון המדינה ואז כולם יישרו שורות וייתנו את המשפטים של תמיכה וגיבוי מלא. ואפילו יתנפלו מגיני הדמוקרטיה הגדולים על הגוש נגד הכיבוש, כי העז להגיד שהמלך עירום, כי העזו בגוש נגד הכיבוש להגיד בשבת האחרונה שהם מתנגדים לטרור של המתנחלים. אז מגיני הדמוקרטיה – חלק מהם, האחים לנשק – התנפלו, הרביצו, קרעו, הכול בגלל שדובר על כיבוש. מתי ישכילו להבין כל מי שטוענים שהם מגינים על הדמוקרטיה שאין דמוקרטיה עם כיבוש? מי שרוצה להגן רק על הדמוקרטיה ליהודים בעצם תומך במשטר אפרטהייד, וכל מי ששותק על הפשעים שמתקיימים שותף לפשעים האלה. אי-אפשר לקחת מהפלסטיני את זכותו להתנגד לכיבוש; אי-אפשר לקחת מהפלסטיני את זכותו להגן על עצמו, על ביתו, על משפחתו; וכמובן, אי-אפשר למנוע מכל ישראלי ממוצע, אם זה יהודי או ערבי, לעמוד ולהגיד: מי שמסכן את ביטחונם של האזרחים הישראלים הם דווקא הדוגלים במדיניות הכיבוש וההתנחלויות, ומי שנושא באחריות על כל טיפת דם שנשפכת, אם זה מהצד הישראלי או הצד הפלסטיני, ובעיקר זה תמיד יותר הצד הפלסטיני, זו דווקא הממשלה הימנית ההזויה וכל הממשלות שהשתפנו ולא הצליחו לקחת צעד אחד לכיוון של סיום הכיבוש. היה לכם הכוח לבסס דמוקרטיה אמיתית ופספסתם. שנה וחצי פספסתם, ולהפך, הובלתם מדיניות שהעמיקה את הכיבוש – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – וריפדה את הדרך להזויים האלה, שאם ימשיכו ללכת בדרך הזו יובילו את כולנו למצב שנתקשה אחר כך לתקן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף. גם עשר דקות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הלילה החלו כוחות הכיבוש במתקפה רצחנית נוספת על העיר ג'נין. התמונות והסרטונים שזורמים מהבוקר מציגים ממדי הרס וחורבן זוועתיים, שדה קרב בליבה של אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה. ההתקפה היום מגיעה בהמשך לסדרת פלישות רצחניות לג'נין, שרק הגבירו את מעגל הדמים ועודדו עוד ועוד אלימות. בחודש מאי פרסם העיתון וושינגטון פוסט תחקיר מקיף על הגברת אלימות הכובשים בג'נין, ומצא אחריות ישירה לירי בקטינים בלתי מעורבים. בשיתוף מומחים למשפט בין-לאומי נקבע שמדובר במדיניות אסורה של הוצאות להורג ללא משפט, המבוצעות בלב זירה אזרחית, תוך התעלמות ברורה מפגיעה בחפים מפשע. פריצת כוחות הכיבוש הלילה לתוך בתים של פלסטינים תמימים והשחתת קירותיהם לטובת הקמת עמדות צלפים היא הוספת חטא על פשע והתנהגות ברברית שהדעת אינה סובלת. כך בדיוק נראה כיבוש, כך בדיוק נראה משטר קולוניאלי חסר עכבות ומוסר בסיסי. אף ילד לא צריך לסבול מסיוטי פלישה צבאית או להפוך למטרה תחת כוונת הרובה. כל הילדים, ישראלים כפלסטינים, ראויים להגנה ולביטחון, אך כל עוד משטר הכיבוש הרצחני יימשך איש לא ייהנה מאלו. אבל את ממשלת הפשע והרשע זה ממש לא מעניין. נהפוך הוא, מבחינתה מבחן ההצלחה נמדד בדמים – להכות בפלסטינים ללא רחם בכדי להשתיק את האופוזיציה, שכהרגלה מיישרת אוטומטית קו עם כל אלימות צבאית; לפצל את המחאה ולהחלישה; ולקושש לגיטימציה ציבורית למזימות ההפיכה המשטרית. יותר מכול, ממלאת מתקפת הדמים את מאוויי הפורעים הכהניסטים, ומשחקת לידיהם המגואלות בפיח ההצתות והכדורים שירו לעבר תושבי תורמוס עיא, אום צפא, עוריף, בורקה, בית פוריכ, יאסוף והרשימה עוד ארוכה. מטרתה של ממשלת הדמים במתקפה הזו, אם כך, איננה ביטחון הציבור אלא טובת הפוגרומיסטים המשיחיים וקידום תוכניתם ליצירת מרחב מחיה טהור גזע. זהו גם בסיס חלוקת העבודה ושיתוף הפעולה דה פקטו בין כוחות הכיבוש לבין המתנחבלים. חיילי הכובש אומנם משמשים בידי ממשלת הטרור כבשר תותחים המוקרב למולך הזוועות שבגבעות, אך למרבה החרפה והצער אין זה מונע את שיתוף הפעולה ביניהם. כך למשל מצלמות אבטחה בבית משפחת עבייאת מאום צפא תיעדו כיצד פורעים מנסים לשרוף את ביתם שבתוכו ארבעה ילדים, כאשר שני ג'יפים צבאיים מלווים אותם ואף חייל לא מנסה למנוע את ההצתה. הכול מתועד. מאז החל גל הפוגרומים האחרון נגד הפלסטינים בשטחים הכבושים פורח ברחבי ישראל השימוש בביטוי "פעולות נקם". מדובר במכבסת מילים מלוכלכת המלבינה מושגים כמו טרור ופוגרום, ותחתם מציגה חזות של נקמה קלה ומתבקשת, משל היה מדובר בקוזקים נרדפים. אבל מכבסת המילים היא גם מכבסת מעשים, המכשירה את שרץ הפוגרומים, שהרי אם הצתת בתים על יושביהם אינה טרור אלא נקמה מתוקה, וירי חי באנשים למוות הוא לא יותר ממחאה או מפעילות ימין נורמטיבית, אזי מדוע אלו לא ישוחזרו ויבוצעו שוב ושוב? ואם לא בידי פורעי הזוועות מהגבעות ועוזריהם, אז לפחות בידי הצבא המוסרי בעולם, כי "נקמה היא רגש טבעי ובריא", כדברי דורון ניר צבי במקור ראשון, "אך הוא שמור למדינה", כדבריו. אפילו את כתובתו של ביאליק "וארור האומר: נקום" הדהתה מכבסת הכיבוש והאפרטהייד. בל נשלה עצמנו ונטעה זולתנו. ההתנגדות הפלסטינית לכובש היא סיבה לפוגרומים כפי שהתנקשותו של הרשל גרינשפן בארנסט פום ראט הייתה הסיבה לליל הבדולח. בשני המקרים שימשה התנגדות הקורבן למדכאו כאמתלה למדכא להצדיק את אלימותו ולהחריפה. אבל מאחורי האמתלה השקרית מסתתרת סיבה אמיתית, משנה סדורה של פונדמנטליזם גזעני ושנאה לאומנית חשוכה. הפוגרומים הם תוצר הכרחי של אידיאולוגיית הביבים או הבּיבּים הזו. טרור המתנחבלים קיים כבר שנים. עוד ב-1985 במחקרו על תרבות האי-לגליזם של גוש אמונים כתב פרופ' אהוד שפרינצק כי תרבותו הארגונית של הגוש מקדשת כל אמצעי להשגת המטרה של כיבוש הארץ, כלשונו, לרבות אלימות ואף רצח. ב-1948 כתב נתן אלתרמן בעיתון דבר את שירו הידוע "על זאת". וכך כתב בשיר, בין "השאר: כי בנים ובנות, ואנחנו איתם / מי בפועל / ומי בטפיחת הסכמה / נדחקים במלמול של 'הכרח' ו'נקם', / לתחומם של פושעי מלחמה". וכך גם עכשיו, בני ובנות כוחות הכיבוש, ואתם איתם כאן, בטפיחת הסכמה ובמלמול של הכרח, מגבים, מגינים על טרור האזרח. ומאידך, מיליציות הפורעים ותומכיהם במשכן, לצבא הם קוראים לפעולות של נקם. כל מי שפולש לערים כבושות הוא הפושע והוא הטרוריסט. מי שנלחם מול הפולש למען שחרורו ושחרור עמו הוא לוחם חופש שמטרתו ראויה. זה לא אומר שכל האמצעים כשרים לכך – פגיעה בחפים מפשע, במיוחד בילדים, למשל, לעולם אינה לגיטימית. אך המטרה, השחרור מעול הדיכוי והשגת העצמאות הלאומית, תמיד צודקת היא. אלא שלצד פשעי המלחמה, שלהם אחראיות ישירות ממשלת האפרטהייד וקואליציית הכהניסטים שסביבה, עומדת גם מרבית האופוזיציה, ואף חלק מהמוחים ברחובות. האבסורד זועק לשמיים: במחאה, שמטרתה המוצהרת היא דמוקרטיה, יש הפועלים באלימות נגד מתנגדי הכיבוש, שהוא עצמו אנטי-דמוקרטי במהותו. אלו אינם דמוקרטים אלא טרנצ'וקרטים, כאלה הרואים ערך באחווה לכאורה שבשדה הקרב, ורוצים להפוך את כל החברה לדמוית יחידה צבאית. המושג טרנצ'וקרטיה, באנגלית trenchocracy, נגזר מאידיאל הפשיזם האיטלקי, שראה באחוות הלוחמים בשוחות – מכאן זה trench – מודל לחיקוי. זהו מיליטריזם נבוב ועלוב, שרק חדלי אישים חסרי כל מושג של אזרחות ודמוקרטיה יכולים להעריץ ולאמץ. עם שכובש עם אחר, הוא עצמו לא יהיה חופשי, כתב מרקס לפני 150 שנה. הגיעה העת להפנים זאת היטב ולהבין שההפיכה המשטרית הדיקטטורית, שאותה מובילה ממשלת נתב"ג – ואני לא מתכוון להפגנה הנהדרת היום, ואני מחזק אותם; נתב"ג: נתניהו-בן גביר – היא במהותה זליגה של הדיקטטורה הישראלית מהשטחים הפלסטיניים הכבושים לתוככי ישראל הריבונית. בד בבד, ההפיכה תחריף ותעמיק את הכיבוש, כפי שתחסל את שרידי הדמוקרטיה שעדיין קיימים, בקושי, בישראל. אני רוצה לסיים באמת בהצדעה למפגינים ולמוחים היום בנתב"ג ובכלל. אבל אני קורא לכולם להתעורר ולהבין שאם לא תיאבקו ותמחו ותפגינו גם נגד הכיבוש, הדיקטטורה קום תקום, אם לא היום אז מחר – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ואם לא מחר אז מוחרתיים, כי אין דמוקרטיה עם כיבוש ולעולם לא תהיה דמוקרטיה עם כיבוש. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה. עשר דקות. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שבוע על דוכן זה עלה ראש הממשלה ביבי נתניהו, ובהצהרה שלו הוא דיבר על שינוי מאזן הכוחות במאבק מול הפלסטינים בגדה המערבית. הוא דיבר גם על שינוי בכללי המשחק. היום לפנות בוקר בא השינוי שראש הממשלה דיבר עליו, והוא הפציץ מהאוויר – הצבא, צבא הכיבוש, הפציץ את מחנה הפליטים ג'נין. וכשאנחנו מדברים על ג'נין ועל מחנה פליטים, אלה אנשים שגורשו ב-48' מהאדמות שלהם ונמצאים תחת הכיבוש הישראלי במחנה זה, כמו מחנות פליטים אחרים, גם בגדה, גם בעזה וגם במדינות אחרות. יצאו היום אנשים בהצהרות שכל המבצע, שכל התקיפה היום בג'נין וכל מה שמתחולל שם – שהוא לכל הדעות פשע מלחמה ברור; אי-אפשר להתעלם מהעובדה שיש כיבוש בשטחים הפלסטיניים בגדה המערבית; אי-אפשר להתעלם מהמציאות ש-56 שנים ישראל כובשת בשטחים הפלסטיניים. וכיבוש הוא כיבוש, אי-אפשר שיהיה כיבוש שיש לו גם נאורות או הצדקה. 56 שנים צבא הכיבוש לא חסך בשום דרך כדי להכריע את העם הפלסטיני. צבא הכיבוש ניסה כל דרך, גם חיסול, גם גירוש, גם כיתור כפרים, ושום דבר לא הצליח. גם ב-2002 פלש צבא הכיבוש למחנה ג'נין, ואחרי 21 שנים הם נכנסים לשם עוד פעם. כנראה שמישהו לא למד את הלקח; כנראה שמישהו מחזיק בתפיסה מאוד מסוכנת, שמה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח. התפיסה המסוכנת הזו לא מובילה לשום מקום. אכן ב-2002 צבא הכיבוש היה בג'נין, והרסתם את הכול, והתגאיתם שניצחתם. ילדים שנולדו לפני 21 שנים נמצאים היום בתוך מחנה ג'נין ונאבקים בכיבוש. לפי כל האמנות הבין-לאומיות ולפי כל ההיסטוריה שהייתה, איפה שיש כיבוש, חובה להתנגד לכיבוש. מי שמנסה לצייר את הכיבוש כמשהו נאור, שכיבוש לא משחית – הוא טועה ומטעה את הציבור שלו. מה שקורה בשטחים הכבושים בשבועות האחרונים, כשמתנחלים תוקפים והורסים ושורפים בתים של פלסטינים – התקיפה היום היא המשך לפוגרומים של המתנחלים. כל הפוליטיקאים שיצאו וגיבו את המתנחלים ששרפו בתים, שתקפו פלסטינים, ואמרו שזה חלק ממחאה – זה לא חלק ממחאה, אלו פשעי מלחמה תחת כיבוש נגד עם אחר. ולכל מי שנאבק על הדמוקרטיה ויוצא להפגין על הדמוקרטיה – זה טוב. אבל אי-אפשר לכבוש עם אחר ולהישאר חופשי בתוך העם שלך. מי שכובש עם אחר לא יכול להיות חופשי, הוא לא יכול להיות דמוקרטי. מי שנאבק על דמוקרטיה – אין דמוקרטיה עם כיבוש. ולכן, כל מי שרוצה עתיד טוב יותר לשני העמים, גם לערבים וגם ליהודים, צריך להילחם בראש ובראשונה לסיום הכיבוש. כי הכיבוש, ולא אחר, הוא המקור לכל הפשעים, הוא המקור למעגל שפיכות הדמים, כי גם במבצע הזה ובתפיסת הכוח – שנלך, ובעוד כוח ובעוד הפצצות מהאוויר אפשר להכריע את המערכה – זה לא יעבוד. צריך לתת לעם הפלסטיני את הזכות להגדרה עצמית ואת הזכות להקמה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. מי שמתעלם מהמציאות הזו וחושב שדרך הכוח ודרך צבא הכיבוש הוא יכול לשלוט בעם אחר, הוא טועה. אי-אפשר לשלוט בעם אחר. ההיסטוריה מוכיחה בצורה חד-משמעית שכל כיבוש צריך לבוא לסיום בסוף, והכיבוש בשטחים הפלסטיניים חייב להסתיים. ואם אנחנו מסתכלים על התפיסה שמובילה את הפשעים היום בג'נין, זאת אותה תפיסה שגם מובילה הממשלה הזו נגד האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. הדחפורים שהרסו היום במחנה ג'נין אלו אותם דחפורים שהרסו בנגב. אותה תפיסה שמה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח – זה בא לידי ביטוי בתוכנית שמביא השר שיקלי לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. בסיס התוכנית של השר שיקלי היא לתגבר את האכיפה בנגב, וכביכול כל מה שלא הצליח מהריסות ומעקירה ומגירוש עד היום, הוא רוצה להכריע אותו באכיפה. אני מכאן אומר בצורה הכי ברורה: לחברה הערבית הבדואית בנגב יש את הזכות המלאה להתפתח בנגב. אני מכאן גם דוחה את התוכנית של השר שיקלי, שמתעלמת מהצרכים האמיתיים של החברה הערבית הבדואית בנגב. מה שצריך בחברה הערבית הבדואית בנגב, ומייד, הוא להכיר בכפרים הלא-מוכרים. שום יחידת יואב, שום יחידת משטרה, שום הגברה, ושום הכפפת היחידות המשטרתיות לרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב לא יביאו לפתרון. הפתרון בנגב יבוא רק בדרך של הידברות, לשבת עם האנשים בכפרים הלא-מוכרים, להכיר בכפרים האלה, ולפתח אותם במרחב, בנגב, כמו היישובים היהודיים שקיימים שם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, 15 דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, סימון, המדינה בוערת בכל החזיתות, בג'נין החיילים שלנו מסכנים את חייהם כדי להגן על המדינה. במקביל, סטודנטים נקראים באמצע תקופת המבחנים למילואים. אזרחים, שיש מי שאוהב לכנות אותם "אנרכיסטים", עוזבים הכול ומתייצבים למילואים. אז אני מתפללת לשובם בשלום וללא פגע של כל אנשי כוחות הביטחון. בינתיים, בזירה האזרחית בירושלים, בנתב"ג, פטריוטים ישראלים שוב עזבו הכול כדי להילחם בחזית אחרת, חזית הדמוקרטיה. גם המאבק הזה הוא מאבק על הישרדות. המאבק למען הדמוקרטיה הוא מאבק על עתידה של המדינה הזאת, על עתידם של הילדים והנכדים שלנו. אז מאיפה המוטיבציה לצאת ולהילחם על ביטחונה של המדינה מחד ועל דמותה של המדינה מאידך? המוטיבציה הזו מונעת בדיוק מאותם ערכים: ציונות, אהבת הארץ, חתירה לשוויון. האנשים האלה, שנלחמים בג'נין ויוצאים למחאות, האנשים האלה הם לא אנרכיסטים, האנשים האלה הם לא פריבילגים. האנשים האלה הם מלח הארץ, הם ציונים, הם פטריוטים, האנשים שבזכותם יש לנו מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, משגשגת. אז הממשלה הזו יכולה לחרב את הכלכלה, גם אפשר לשסע ולהסית איש ברעהו, אפשר לרסק את יחסי החוץ, אפשר לפגוע בזכויות נשים ומיעוטים, אפשר לפגוע קשות בדמוקרטיה. זה בדיוק מה שקורה כאן בבית הזה. אני חייבת לומר שלתומי חשבתי שהבית הזה אמור לחוקק חוקים לטובת הציבור, כלל הציבור, אבל מה אני מגלה? כל יום שעובר אני מגלה שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת יודעים לקדם בעיקר חוקים פרסונליים. כל חוק פרסונלי הוא חוק לא חוקי בעליל. היום ישבתי בדיון בלתי סביר בעליל, בביטול הבלתי-סביר בעליל של עילת הסבירות, עילת הסבירות שרוטמן רוצה להביא להצבעה כבר מחר. כן, מחר. בלי הליך סביר של דיון סביר בוועדה סבירה. למה לבצע את התהליך הסביר כשאפשר לנהוג בבריונות לא סבירה? ומה הפלא? הרי הממשלה הזו עסוקה רק בחקיקת חוקים לא סבירים בעליל. אז למה מבחינתי לא סביר לבטל את עילת הסבירות בחוק-יסוד: השפיטה? כי כבר חצי שנה שכל מה שהממשלה הזאת עושה זה לעסוק בחוקים ובשינויים בלתי סבירים בעליל. התחלנו עם חוק דרעי 1, או שיש מי שאומר 2, חוק-יסוד: הממשלה, כשבעצם שינו את המאסר בפועל למאסר על תנאי כדי להכשיר את המינוי שלו. המשכנו בשרים רבים ונוספים במשרדים, פיצולי משרדים, שברי משרות. יותר מ-30 שרים וסגני שרים. 30 שרים וסגני שרים, יותר. המשיכו בחוק פקודת המשטרה, שנותן כוח בלתי סביר בעליל לשר לכישלון לאומי. ואחר כך חוק דרעי 2, כשביקשו לבטל את הביקורת השיפוטית למינוי שרים, וחוק היועצים המשפטיים, שבא לחרב את כל הביקורת השיפוטית או את שומרי הסף למשרות ציבוריות. המשיכו בפסקת ההתגברות, ורוצים להגביל הפגנות, ופגיעה בזכות העמידה. ושכחנו את חוק הנבצרות – כדי לאפשר לראש הממשלה, עם שלושה כתבי אישום, לא להיות בנבצרות אלא אם כן הוא מחליט שהוא בנבצרות. ואת חוק המתנות שכחנו – איך אפשר לסדר עוד כספים ותרומות אסורות. ומה לגבי הסכמים קואליציוניים בעלות של 14 מיליארד שקלים? זה נראה סביר? לא סביר בעליל. בקיצור, אין איזונים ואין בלמים, ורצון להשחית את כל נבחרי הציבור. ביטול עילת הסבירות ישחית את כל המגזר הציבורי של נבחרי ציבור: ממשלה, ראשי ערים, ראשי מועצות, כולם יושחתו. אז בזמן שזה קורה בוועדת החוקה, והיום בילינו הרבה שעות, אז בוועדת הפנים מנסים לקדם, כמובן, חוק פרסונלי ולא סביר – חוק בועז יוסף, חוק שמקודם בהליך חפוז במיוחד, כמובן, בפטור מחובת הנחה בפני הכנסת, כדי שבועז יוסף, יושב-ראש הוועדה הקרואה בטבריה, לא יפספס חלילה אפילו יום אחד של קמפיין. חברים, זה חוק שמשנה את כללי המשחק באמצע המשחק. הרי כללי המשחק, כשהוא מונה, היו ידועים לו היטב. היה ידוע לו היטב, וגם לשר, שהוא לא יכול להתמודד כראש רשות, מה גם שהוא לא היה תושב טבריה. אז עכשיו מחוקקים חוק כדי לאפשר לאדם יחיד – לא טובת הציבור, טובת אדם יחיד, אחד, להתמודד בבחירות. אז בעצם 120 ימים לפני הבחירות, או קצת פחות, משנים את החוק, ואז נותנים לבועז יוסף לא רק את הזכות להתמודד, אלא גם בעצם יתרון בתעמולת הבחירות על פני ראשי רשויות נבחרים אחרים שמכהנים, והם מנועים מלעשות תעמולה שנה שלמה לפני הבחירות. אבל הוא, התעמולה הייתה נתונה לידיו, כי הוא בעצם יושב-ראש ועדה קרואה, אז הוא יכול לדבר ולכתוב בשמו. יש כאן התערבות בוטה של הרשות המבצעת בבחירות המוניציפליות. זה פגיעה בטוהר הבחירות על ידי אריה דרעי וחבריו – הם שמקדמים את החוק הזה. בועז יוסף ידע כמובן שתופרים לו חקיקה פרסונלית, כי הרי הוא הקפיד לפני חודשיים בערך לשנות את כתובתו. ציינתי שהוא לא תושב טבריה, והוא נהנה מהיכולת להמשיך ולעשות תעמולה כאילו שאינו מתמודד בכל הזמן הזה, בעוד הוא ידע מראש שהוא מתכוון להתמודד. הוא קיבל רוח גבית גם ממשרדי ממשלה, שנתנו לו תקציבים מיוחדים, והסכמי גג, וכל זה להבראת העיר. וכמובן שהוא גם נהנה, כיושב-ראש ועדה קרואה, מזה שלא הייתה לו אופוזיציה, ובעצם לא הייתה ביקורת ציבורית על המעשים שהוא עשה, כי ליושב-ראש ועדה קרואה אין אופוזיציה, יש לו את הכוח הבלתי-מוגבל הזה. ואם זה לא מספיק, אז היום שמענו שחברים מהקואליציה התערבו באופן אקטיבי ובוטה בקמפיין הבחירות, ופועלים להסרת מועמדות של מתמודדת שלא ממש חפצים ביקרה, אפילו שהיא מקורבת לליכוד, כי הרי החוק הפרסונלי הוא של תנועת ש"ס. אז איך נפטרים מאותה מועמדת? מציעים לה ג'ובים. אז אם כבר ג'ובים – היא גם אמרה – מציעים לה ג'ובים במהלך החקיקה, בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, בתפר הזה באים ומציעים לה כל מיני תפקידים. והארץ לא רעשה. אנחנו, החברים בוועדה, נחרדנו, אבל עולם כמנהגו נוהג. אז יש הרבה ג'ובים. אני קצת אספר על עוד ג'ובים. אני לא יודעת אם שמעתם, משה בן זקן, מנכ"ל משרד התחבורה – השרה רגב עשתה שמיניות באוויר כדי שמינויו יאושר. אז ועדת המינויים פסלה את בן זקן על רקע מחסור בניסיון לתפקיד כל כך בכיר. לא היה לו מספיק רקע, אז רגב, שמינתה אותו לתפקיד ממלא מקום המשנה למנכ"ל, קיבלה חצי שנה ארכה. בזמן הזה, אחרי חצי שנה, היא הגישה אותו שוב לוועדה, אבל בינתיים החליפו בוועדה שני נציגי ציבור, נציגים שהם טיפה יותר נוחים לשרה, והינה, הפלא ופלא, המינוי של בן זקן, המקורב וחסר הניסיון, מאושר. מה השתנה? הוועדה השתנתה, ואז מינוי, עוד ג'וב. המינוי של בן זקן זה לא הסוף אלא רק ההתחלה. חברת נתיבי ישראל, הזרוע הביצועית של משרד התחבורה, נטולת יועץ משפטי כבר שלושה חודשים. במשך שלושה חודשים לא מונה לחברה – חברה שמגלגלת 7 מיליארד שקלים במזומן מדי שנה – לא מונה לה שומר סף משפטי או אפילו ממלא מקום ליועץ המשפטי. אז איך זה קרה, אנחנו שואלים? קל – המקום שוריין עבור עו"ד אלעד ברדוגו. שם מוכר? אחיינו של יעקב ברדוגו, השופר הליכודי הנלהב מערוץ 14. רק שהמכרז שנתפר למידותיו של ברדוגו נתפר קצת ברשלנות, ונראה שכל עוד עילת הסבירות איתנו לא ניתן יהיה להעביר את המינוי במבחן בג"ץ. אז מה עושים כשמקורב א' נפסל? ממנים מקורב ב'. במקרה זה, הנהלת נתיבי ישראל בהובלת היושב-ראש, כמובן, איש הליכוד יגאל עמדי והמנכ"ל ניסים פרץ, מחליטים על מינויה של ממלאת מקום לתפקיד יועמ"ש החברה, הגברת עינב אבוחצירא. היא עורכת דין מדרג לא גבוה, שנמצאת בחברה רק שנתיים, ועל מנת למנותה דילגו על כמה וכמה משפטנים בכירים ומנוסים יותר שנמצאים בחברה, וייתכן שראויים יותר. אז מה הסוד הקסם של גב' אבוחצירא? מעניין, היא בתו של שלום צ'רלי אלפסי, לשעבר יושב-ראש סניף הליכוד באשדוד ואחד הפעילים החזקים של המפלגה בעיר. אז הינה עוד מינוי. אז מה עוד קורה בגזרת המינויים התמוהים בליכוד? אתם זוכרים את חברת הכנסת לשעבר אוסנת מארק? זוכרים. אז לאחר שהיא נאלצה למשוך את מועמדותה לתפקיד מנכ"לית משרד המדע כי היא לא עמדה בתנאי הסף, היא מנסה כעת לזכות בתפקיד יוקרתי אחר – הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, תפקיד מורכב ורגיש לכל הדעות, כולל אחריות על חקירות נגד גופים מסחריים. מארק הייתה אמורה לזכות בתמיכה פוליטית של שר הכלכלה ניר ברקת, אבל אז הוקפאה עבודת ועדת האיתור, בעקבות, מה לעשות, מידע בעייתי שהעבירה נציבות שירות המדינה לפרקליטות המדינה בנוגע לחשדות להתנהלות בלתי תקינה במסגרת הליכי האישור של ההתמודדות של מארק לתפקיד. החשדות כמובן אינם מופנים כלפי מארק עצמה, אלא נוגעים להליכים שהיו מאחורי הקלעים של אישור המועמדות שלה, ומשאירים, מה לעשות, שאלות רבות, שהגדולה שבהן היא מי הגורם שהתערב בהליך הזה באופן כה חריג. אז אם לא מארק, מי תזכה בתפקיד היוקרתי? מועמדת בולטת נוספת לתפקיד היא גב' אניטה יצחק. היא סגנית הממונה על הרשות וראש אגף חקירות ומודיעין, שגם כיום מכהנת כממלאת מקום הממונה. ניסיון לפחות יש לה, וגם, מה לעשות, כמה נוח, יש למשפחה שלה משקל רב במרכז הליכוד. טוב, זה לא הכול. נכון? משילות מלא על מלא. שכחתי את שר התקשורת שלמה קרעי. דרך אגב, אתם יודעים מה זה שלמה קרעי בגימטרייה? בדקתי – תה עם נענע. לא יודעת, זה המשחק עכשיו, כל אחד בודק גימטרייה, זה הכול מתאים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> יותר מתאים לו תה בלי נענע. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז שר התקשורת שלמה קרעי מעוניין להדיח את יושב-ראש רשות הדואר, בניגוד לעמדת האוצר. אבל באמת הפליא הגדול מכולם, והוא כמובן דודו אמסלם, האיש שעומד בראש המחנה הדורש להחליף את הפקידות הממשלתית, ובראשה את עו"ד גלי בהרב-מיארה, באנשי שלומו. אמסלם דורש להעביר לתחום אחריותו את רשות החברות הממשלתיות – חנות ממתקים למינויים פוליטיים. במסגרת ההשתלטות העוינת שלו הוא דרש להקצות בשטחי הרשות משרד קבוע ליועצו הפוליטי ומנכ"ל משרדו, ושמינהלת הרשות תהיה כפופה בפועל למנכ"ל משרדו. כמובן שהוא גם דרש להקפיא את כל מכרזי כוח האדם, ובראשם מינוי היועץ המשפטי לרשות החברות. מה אני אגיד לכם, חברים, משילות מלא על מלא על מלא, אמרנו? אז אני ניצבת על הדוכן הזה נבוכה שזו הממשלה שלנו וזו הקואליציה שלנו וזה בית הנבחרים שלנו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וריקה, אדוני השר – מה שלומך? ראשית, אני רוצה לחזק את כוחות הביטחון על המבצע החשוב בג'נין. אני רוצה שידעו כל אויבינו שנעשה הכול, ללא שום קשר לא לקואליציה ולא לאופוזיציה, כדי להבטיח את שלומם ואת חייהם של אזרחי מדינת ישראל, וכן, שהתנועה ביהודה ושומרון תהיה פתוחה ויפסיקו לטבוח ביהודים, במתיישבים. ולא משנה מה דעתנו הפוליטית, בכל מקום שנמצאים יהודים אנחנו צריכים להגן עליהם. המבצע הזה הוא חשוב כדי לא לייצר קיני טרור, ובכל מקום שיש טרוריסטים, טוב אנחנו עושים שאנחנו מגיעים אליהם. נברך את חיילי וחיילות צה"ל שנמצאים שם שיחזרו הביתה בשלום, אמן כן יהי רצון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעזרת השם. אדוני היושב-ראש, היו קריאות לבטל את ההפגנות היום, הפגנות שקשורות למהפכה המשפטית. שמעתי את חבריי טוענים: היי, מה אתם תומכים בהפגנות, זה לא המקום. אמרתי להם שאם אכן ליבם ופיהם שווים, היה צריך היום לעצור את החקיקה בוועדת החוקה. אם אכן שעת חירום היא – וזאת שעת חירום, וזו השעה שבה אנחנו כולנו צריכים להתלכד – אז לפחות היה מגיע מר רוטמן ואומר: לא יהיו דיונים על עילת הסבירות, אנחנו נמתין. מה היה קורה, אדוני השר? מה היה קורה? דבר וחצי דבר. היינו יושבים כאן מלוכדים כולנו, פותחים איזה חלון הזדמנויות לשיח, תומכים כולם בלי יוצא מן הכלל בחיילי צה"ל ומרגיעים את הרוחות. נבחרה ממשלה עם כל כך הרבה הבטחות, ואני לא מבין, ריבונו של עולם, מה החיפזון הזה לעשות את המהפכה. מי צריך את זה? מי צריך עכשיו את עילת הסבירות? מי צריך עכשיו את פסקת ההתגברות? נכון, נבחרתם ויש לכם 64 אצבעות, אבל חבריא, כמו שאתם אומרים שזו לא דיקטטורה של המיעוט, אני גם אומר לכם: זו לא דיקטטורה של הרוב. זה שיש עוד ארבע אצבעות זה לא מקנה לכם את זכות לשנות דברים שמדאיגים את רוב הישראלים. כשאני מסתכל על הסקרים בקרב מצביעי הליכוד, רובם אומרים שלא צריך את הדבר הזה, וכן צריך לשבת בבית הנשיא וכן צריך להמשיך במשא ומתן וכן צריך להגיע להסכמות. אדוני היושב-ראש, יש מדינה לנהל. יש אתגרים ביטחוניים, שתאמינו לי, לא נותנים לנו לישון. ילדינו בצבא, בנותינו בצבא, הילדים של כולנו מגינים על המדינה הזאת. הכלכלה נפגעת, צעירים לא יכולים למצוא דיור מתאים. מנכ"ל משרד החינוך יושב בוועדת החינוך של טייב, ועדה מצוינת, ואומר: אנחנו קורסים בחינוך המיוחד. ויש בעיה של תשתיות, ויש בעיה של יוקר המחיה, ויש בעיה, אדוני, גדולה מאוד שמכרסמת בתוכנו, וזו בעיית המשילות. ארגוני פשע הרימו את ראשם. אתה נוסע בצירים בתוך מדינת ארץ ישראל, לא ביהודה ושומרון, ואתה מפחד לנסוע שם. אומר לי חבר שגר ביישוב בדואי בדרום: מאיר, ילדיי ב-17:00 בצוהריים נכנסים הביתה. אני שואל למה, הוא אומר לי: הם לא יוצאים לשחק כי יורים אצלנו, ואני מפחד שהם ייפגעו. וכל מה שמעניין את הקואליציה זאת הרפורמה. מי צריך את זה לעזאזל? ואם צריך את זה, פעם נשב להסכמות. מה החיפזון הזה? ביום שצה"ל, שמיטב הבנים והבנות שלנו יוצאים למבצע ומסכנים את חייהם, בוחר לו רוטמן להמשיך באדנות שלו ולהעביר את חוק עילת הסבירות, עילת השבירות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן אני אומר, אדוני, אני מאוד מקווה שבמהלך הלילה ומחר ההיגיון יחזור וייכנס לראשים של חלק מהקואליציה. העם לא רוצה את זה, העם רוצה אחדות. אם אתם דורשים מאיתנו להיות השותפים שלכם, חובת ההוכחה עליכם. תפסיקו את הרפורמה הזאת. יש לנו אתגרים שילכדו אותנו, יש לנו אתגרים שיחזירו אותנו להיות המדינה הטובה ביותר. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימן דוידסון, עשר דקות. מאיר, יכולת לבקש בסיעה עוד איזה 20 דקות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני יודע? מה שאומרים לי אני עושה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני השר, אתה יכול לשבת פה? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> בשבילך. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מה שלומך? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ברוך השם, בסדר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שוב מתנצל בפני העוזר שלי, אבל ראיתי אותך פה וחשוב לי להסביר לך את המשנה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> כן. אני יושב פה בצד. אל תתעייף, תהיה יצירתי ומעניין. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שאתמול בערב עברתי חוויה יוצאת מהכלל. יש לי חברים מאוד טובים בנתניה שעשו אתמול, כמו שהם עושים כל שנה, ערב מיוחד בתרומה ל-36 ילדים בני 13, בר-מצווה. זה היה מאוד מרגש. זה היה במועצת עמק חפר באיזה גן אירועים. גם רמי לוי שותף לזה. הוא תורם את התפילין, והם עושים את כל האירוע. זה היה מאוד מרגש. היו שם הרבה מאוד אנשים מהליכוד, חברים שלי. אם הייתי יכול להקליט את מה שאמרו לי אתמול והייתי מעביר את ההקלטה הזאת לחברי הליכוד – לא צריך סקרים, צריך לשמוע אותם. לשמוע באמת את האנשים שבשטח, מה הם חושבים על ההתנהלות. אני יושב פה ואני אומר: אנחנו כולנו צריכים לילה שלם לדון על הדבר הזה. זה לא נתפס הדבר הזה. לילה שלם כנסת ישראל צריכה לדון על דחייה של תפקוד או פעילות של הרבנים הראשיים במועצה. למה? זה מה שיש לנו לעשות? אני מכיר אותך ואני יודע שבראש שלך יש מיליון תוכניות ומיליון דברים שאתה רוצה לעשות. אני מכיר את הלהט שלך, ודיברנו לא פעם ולא פעמיים. באמת, אנחנו הדור הצעיר – זה מה שכנסת ישראל צריכה לעשות? זה לא נתפס, הדבר הזה. ומחר יש לנו עוד לילה. על מה? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך שיש מחר עוד לילה. להכשיר אדם ששמו אותו בתפקיד פקידותי לנהל את עיריית טבריה, ושלוש שנים הוא מתנהל כראש העיר – הולך לטקסים, מעניק תעודות, תקשורת, אנחנו יודעים מה זה. פשוט הכשירו אותו, ועכשיו רוצים לאשר אותו כראש עיר והוא יהיה ראש עיר. לשנות את חוקי המשחק. אבל לא על זה רציתי לדבר. מחר בכנסת אני מארח מעל 500 אנשים – יום הספורט של כנסת ישראל. ואנחנו עושים דיונים מאוד מעניינים בוועדות, מהשעה 11:00, בכמה ועדות. לאחר מכן, בשעה 13:00, יש כנס מרכזי לקידום הנשים בספורט הישראלי בהשתתפות של כ-450 משתתפים, עם ראשי הספורט במדינת ישראל, כולם מגיעים לפה. השידור של כל היום הזה יהיה בלייב, שידור ישיר בערוצי הספורט, זאת אומרת, עשרות אלפים רבים יראו את זה. באמת, זו הפעם הראשונה שהבניין הזה דן בצורה רצינית ורוחבית בנושא של הספורט במדינת ישראל. אדוני היה איתי – אני הייתי איתו בשליחות, היינו בחוץ לארץ, הוא מכיר את האג'נדה שלי. הוא גם היה במדינה יחד איתי והבין מה קורה שם באמת, היינו ביחד בהונגריה, זו מדינת ספורט. איך המדינה שינתה את פניה למען הספורט – אני אספר לך על זה, ולמה חשוב לי להגיד לך את זה. אתה היום שר הנגב והגליל, ואני אומר לך, כמו שאמרתי לך הרבה פעמים: אם יש תחום שאפשר לעשות דרכו שינוי לילדים ולנוער במדינת ישראל, זה הספורט. זה הכסף הכי קטן וההשפעה הכי גדולה, כי כשאנחנו חיים במדינה הזאת, ואנחנו רואים לאן הנוער שלנו – – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – יש תוכנית מסוימת שאנחנו מקדמים, ורציתי לדבר איתך. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח, עוד מעט. אני שמח מאוד. מחר תהיה פה מבית הנשיא, מה שדיברנו. כל הנציגים יהיו פה ביום הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אין לך אדם יותר מתאים להתייעץ בעניין מאשר דוידסון. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני יודע. סימון, אני רק מבקש ממך דבר אחד, אם אתה יכול – לא יודע אם זה עכשיו הזמן והמקום, אבל לעשות לנו סדר במה ישראל זכתה השבוע כשהגיעה לחצי הגמר, מי נגד מי, מה, מו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך. אני אסביר לך הכול. דרך אגב, הם יהיו פה. חלק מנבחרת הנוער שזכו במקום השלישי במונדיאליטו, שזו אליפות העולם לנוער, חלק מהם יהיו פה. יש עכשיו אליפות אירופה עד גיל 21, שזו הנבחרת הצעירה. הנבחרת שלנו העפילה לחצי הגמר, שיהיה ביום רביעי נגד אנגליה. אבל בגלל שאנגליה העפילה לחצי הגמר, ישראל זכתה בכרטיס למשחקים האולימפיים. מאז 1976 לא הייתה נבחרת כדורגל למשחקים האולימפיים. זה הישג אדיר, ואני גם רוצה להסביר לך עליו. אבל תן לי לחזור רגע למה שאנחנו רוצים לדבר. תראה, אין פה האשמה של אדם כזה או אחר. יש פה האשמה של ממשלת ישראל לדורותיה. הזנחה פושעת של עתיד הילדים שלנו. ולמה אני אומר "עתיד הילדים שלנו"? אני מאוד אוהב נתונים. הנתונים של ילדי ישראל הם מהגרועים ב-OECD. מס' 2 בעולם בהשמנה, מס' 1 בעולם בקטיעת איברים לחולי סוכרת, מס' 3 בנוער חסר מעש, שהילדים לא עושים כלום אחר הצוהריים, כלום. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מי מס' 1? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא זוכר. לא זוכר. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מס' 3 בעולם בחוסר מעש? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מס' 3 בעולם בחוסר מעש. תשמע, באמת, נתונים שאתה מסתכל ואתה אומר: איך הגענו למצב הזה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מי עשה את הסקר? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מהממ"מ. ההסברים לזה מאוד פשוטים. למה? כי יצא עכשיו דוח ביקורת המדינה. ומה הדוח הזה אומר בעצם? הדוח אומר שמדינת ישראל, מבחינת תשתיות של מתקני ספורט, היא מהגרועות ביותר ב-OECD. אני אתן לך דוגמאות. במדינת ישראל ב-66% מבתי הספר אין אולם ספורט. ב-66% מבתי הספר – אין אולם ספורט. איך ילד בשעה 12:00 או 13:00, ב-40 מעלות חום, יכול לעשות שיעור ספורט? 44 מגרשי כדורגל למיליון איש יש בישראל. אתה יודע כמה יש באנגליה? 580. בגרמניה – 650 למיליון. אצלנו 44. בהונגריה – 400 ומשהו. באיסלנד – באיסלנד הקטנה, ש-600,000 אנשים גרים שם – יש פי חמישה מגרשי כדורגל. עכשיו, למה אני אומר לך איסלנד, ולמה אני מדבר אליך? בשנות התשעים עשו תוכנית שקראו לה "תוכנית איסלנד". למה עשו את התוכנית הזאת? כי איסלנד הייתה המדינה עם מספר מקרי ההתאבדות הכי גדול בעולם, ובמקרי הסמים והאלכוהול, ההתמכרויות של הנוער והבוגרים – מהמובילות בעולם. הגיעו ראש ממשלה וממשלה אמיצה ועשו מהפך, החליטו על תוכנית שקראו לה תוכנית איסלנד. מה התוכנית הזאת אומרת? מרשתים את המדינה במגרשי כדורגל. לא מתעסקים עכשיו – רמ"י, שממי, זה נותן אדמה, לא נותן אדמה. בונים מגרשי כדורגל. מכשירים אלפי אנשים כמאמנים, חלקם בהתנדבות. ומסוף שנות התשעים כל הילדים באיסלנד התחילו לעסוק בפעילות ספורטיבית. אתה יודע מה קרה שם? כל הנושא של ההתאבדויות, פשע, סמים, אלכוהול, ירד למספרים חד-ספרתיים; מהמקום הכי גרוע לאחד המקומות הטובים שיש. ואחרי זה פשוט חיקו אותם: דנמרק, פינלנד, כל המדינות הסקנדינביות. עכשיו, אם אנחנו לא נסתכל עשר שנים קדימה – ואני רואה אותך כמנהיג צעיר וחלק מהממשלה – אם לא נעשה תוכנית שהיא עשר שנים קדימה, אנחנו לא נוכל לשפר שום דבר. אתה יודע כמה מדינת ישראל משקיעה במתקני ספורט בשנה? 260 מיליון שקל, זה התקציב של משרד הספורט. 260 מיליון שקל במתקני ספורט. חצי לא בונים כי אין לעיריות מצ'ינג, והם לא מצליחים לבנות, והכסף חוזר לאוצר. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> המשרד שלי בנה אצטדיון. והמשרד שלי בנה מגרשי ספורט, לעדה הדרוזית ולחברה הערבית בעיקר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בתוכנית החומש? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא בתוכנית החומש, למבני ציבור. אנחנו ממשיכים עם זה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדהים. אני אומר לך, כמשרד הספורט, לקולות קוראים זה המצב. זה הסכום. זה הכסף. עכשיו, אתה אומר "המשרד שלי" ואני מדבר על משרד הספורט. תבין למה אני חותר. אם לא יהיה שולחן עגול של משרד הנגב והגליל, משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הספורט, משרד הביטחון – אתה יודע למה זה נוגע למשרד הביטחון? כי כשמתגייסים אנשים בריאים, שעשו לפני זה ספורט, מספר הפציעות בטירונות הוא הרבה יותר נמוך. אתה יודע כמה נפצעים בחודש הראשון בצבא? כמה זה עולה למדינת ישראל? מאות מיליונים. תאר לך שנכשיר אותם – ואיך נכשיר אותם? רק על ידי תשתיות, תשתיות, תשתיות. לכן אמרתי לך בבית הנשיא שזה מה שאני חותר אליו עם בית הנשיא, לעשות שולחן עגול – ואתה חלק משמעותי בשולחן הזה. זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל בוא נסתכל קדימה. אצל החרדים לא מגיע לילדים? לא מגיע להם לעשות ספורט? הם לא בני אדם? איזה ספורט הם עושים? אם אין איזו עמותה שהתחברתי אליה, שאני מכיר אותה, שדאגנו לה מתרומות ומכספים מהרווחה – עשו איתי תוכנית מצ'ינג מדהימה במשרד הרווחה – אז גם שם לא היה ספורט. והערבים? אנחנו מדברים על פשע, על סמים ועל אלכוהול. מה יותר פשוט מלהכניס אותם למסגרות ספורטיביות? תוך חמש שנים יהיה שינוי דרמטי. זה ישפיע גם על הרציחות וישפיע גם על החברה הישראלית. אתה יכול לבנות גשר בין קבוצות, בין אנשים. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> חז"ל אמרו: "בטלה מביאה לידי חטא". ברגע שאתה מייצר מעש, עשייה, משהו שיהיה אחר הצוהריים – במקום שיסתובבו ברחובות, נייצר להם עניין. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חד-משמעית. זה מה שצריך לעשות. לכן אני שמח שראיתי אותך, כי אנחנו מדברים כל פעם. אתה יודע, אני תופס אותך פה ושם. עכשיו, רציתי להסתכל לך בעיניים ולהסביר לך. אם מחר אתה בכנסת, אני מזמין אותך. באמת, תבוא, תסתכל על האנשים המדהימים. באמת, הספורט הישראלי צמא לאנשים שיעזרו להם, שידחפו את זה, כי הספורט הישראלי חולה. זה שיש הישגים, זה נחמד. אבל הנתונים מאוד מאוד מאוד נמוכים. מספר האנשים שרשומים באיגודים ועושים ספורט הוא 1.4% במדינת ישראל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. אני מציע שתמשיכו מחר בשיחה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מודה לך על ההקשבה. מודה לך, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה תמיד מרתק, מה לעשות. חברת הכנסת שרון ניר, 20 דקות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר וסרלאוף, חבר הכנסת סימון דוידסון, הקשבתי לכם בקשב רב, לסיומת שלך, ולא יכולתי שלא להתחיל בהערה בכל מה שנוגע לספורט ובני נוער, והקשר בין חינוך, משמעת וספורט. אני כל כך מברכת אותך על השדולה שאתה הולך להשיק מחר. ואני כמובן אשתדל להגיע גם לכנס החשוב הזה, כי דווקא בגלל המחוזות שמהם אני באתי, מהצבא, אני יכולה להגיד לך שיש קשר מאוד מאוד חזק בין ספורט למשמעת אישית, לחיילות, ובכלל להצטיינות. אני חושבת שזה מתחיל בנוער, וזה ממשיך בסוף גם להצטיינות בצבא. ובכלל, כדאי שנראה את הספורט הישראלי קצת יותר על המפה. עכשיו התחלנו ככה עם איזשהם כיוונים, ניצוצות של שחר של יום חדש בהישגים בספורט, אתם בטח מבינים בזה יותר ממני. אבל אני באמת חושבת שהספורט הישראלי צריך לקבל בוסט. אני חושבת שחבר הכנסת סימן דוידסון לוקח את זה באופן אישי ומביא את זה למחוזות אחרים, כי כשבן אדם מגיע עם passion זה תמיד לוקח את זה למקומות יותר טובים, ואני מברכת על כך. יכולה להגיד לך ברמה האישית שיש לי ילד בן 12 שחמש פעמים בשבוע מתאמן בכדורסל, ואתה יודע מה, זה בא לידי ביטוי בכל היבטי החיים. זה מאוד מאוד חשוב, ובאמת בהצלחה גם מחר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז ככה, אני רוצה, אדוני, להתחיל את דבריי, אחרי שהתייחסנו לסיומת של דבריו של חבר הכנסת סימון דוידסון, בלברך את בעלת בריתנו, ארצות הברית. מה קורה מחר, אדוני? מחר זה 4 ביולי, ארצות הברית מציינת 247 שנים לעצמאותה. צריך להגיד שארצות הברית היא בעלת בריתנו הטובה ביותר, לאורך שנים, לאורך כל 75 שנות קיומה של מדינת ישראל. עם מערכת יחסים כזאת אינטימית ורבת שנים אני לא יכולה שלא לתהות, אדוני, מדוע ראש הממשלה שלנו בממשלה הנוכחית לא מוזמן להגיע לבית הלבן? כשם שאני מפנה את השאלה, כמובן לי יש את התשובה. התשובה לכך, לצערי הרב, היא המהפכה המשטרית וסדר העדיפויות הכל-כך לוקה בחסר של הממשלה הזאת. גם כשאני לוקחת את זה בסוף לגרעין האיראני, אז יש לזה השלכות במישרין. כי איראן דוהרת בקצב שיא לגרעין, וההסכם – שנטו להפוך אותו פה להסכמון – שמתגבש היום עם האמריקאים הוא כל כך רחוק מלהיות משביע רצון עבור מדינת ישראל. ההשפעה של מדינת ישראל על ההסכם הזה הייתה יכולה להיות הרבה יותר דרמטית, אבל היא כל כך מוגבלת בגלל מערכת היחסים המצוננת, נקרא לזה כך, שהיא תחת צינון. ועצם העובדה שראש הממשלה, לצערי, לא מוזמן לארצות הברית, מאוד מטרידה. אני יכולה לברך, באותה נשימה, שמערכת הביטחון יש לה את הקשרים שלה, אבל מערכת היחסים שלנו עם ארצות הברית, אדוני – זה גם מקרין בסוף על יחסי החוץ של מדינת ישראל, זה גם מקרין על המערכת הביטחונית, שכל כך חשובה לנו. אנחנו צריכים להבין שבסוף זה צריך להיות בראש סדרי העדיפויות שלנו. ובאמת, הממשלה הזאת חייבת לעשות חשבון נפש קודם כול בסוגיה הזאת, סוגיה סופר-מהותית, לפני הכול – אני מציבה פה לא מעט סימני שאלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם שאלת, מישהו דאג שלא יזמינו את ראש הממשלה, זה לא סתם שביידן התעורר בבוקר, או הממשל שלו, והחליט לא להזמין אותו. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני, להבדיל ממך, אדוני, נותנת קרדיט לממשלה האמריקאית, שעושה בדק בית לפני שהיא מחליטה החלטות, ובאמת מחליטה החלטות על בסיס עובדות ובצורה עניינית. החוקים של ההפיכה היום, אדוני, אם התחלת – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לא, אני לא נכנס לנושא, אני נכנס לשאלה ששאלת, למה לא מזמינים אותו. מישהו דאג להציג את המצב שגרם לארצות הברית לא להזמין אותו. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יודע, חונכתי בצבא, אדוני, ובסוף, מי שיושב מאחורי ההגה הוא האחראי. אם הייתה פה מדיניות טובה וממשלה שבאמת מטפלת בחיים עצמם, אדוני, אז זה היה Goes without saying. אנחנו לא נמצאים במקום הזה, לצערי הרב, כמובן. אני רוצה להמשיך, אדוני, למבצע בג'נין – שבטוח מבית לבית, מקיר לקיר, נסכים על זה כולנו, שאנחנו מברכים קודם כול את לוחמי צה"ל ומסתכלים עכשיו בהערכה רבה על הפעילות היוצאת-דופן של לוחמי צה"ל, מערכת הביטחון, שנמצאים כרגע בג'נין ונלחמים בסוף על הקיום שלנו. בשורה התחתונה, הביטחון זה הדבר הכי חשוב פה, הביטחון עבור אזרחי מדינת ישראל. ומכאן נברך אותם, שהלכו בשלום וישובו בריאים ושלמים. הסיבה, אדוני, שבגללה יצאנו למבצע – בעניין הזה כולנו חזית אחת אל מול האויבים, אל מול הטרוריסטים – זה מאזן ההרתעה שנשחק לנו והרשות הפלסטינית שאיבדה אחיזה בג'נין. צה"ל נדרש להוציא את תוכנית המגירה שלו לפועל. אני רוצה להגיד מכאן שמדובר במבצע חשוב מאוד, שנועד למגר תשתיות טרור של הגא"פ, הג'יהאד האסלאמי, ושל החמאס ושל מי שקמים עלינו, מבקשי רעתנו. כדי לטפל בטרור צריך להגיד ביושר שצריך להפסיק לתת חסינות לראשי החמאס בעזה. אני שוב רוצה להציף פה אמירה מאוד ברורה, אנחנו צריכים להבהיר לראשי חמאס בעזה שאין דבר כזה שהם ישמרו על שקט בעזה וידליקו מנגד את הזירה ביו"ש. הם צריכים להבין שמצופה מהם לא להוציא לפועל פעילויות טרור. מה שמדליק בסוף את הטרור זה כסף, זה הסתה ברשתות, זה הנחיות שמגיעות – אנחנו יודעים את זה – היישר מחמאס עזה. ובאמת, הציפייה שלי היא שהרמה הביטחונית תשתפר כי מתחילת השנה, אדוני, מניין הנרצחים פה מאירועי טרור הוא 28. 28 איש זה נתון חסר תקדים וזה עלייה של 45% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. והממשלה הנבחרת, שנבחרה – והציפייה של אזרחי מדינת ישראל ממנה, שנבחרה על טיקט של משילות, ביטחון, ביטחון אישי – לא יכולה להפקיר אותנו ככה. יש פה ציפייה. בכלל, בואו נסתכל על ההבטחות מלפני חצי שנה. אפשר למנות את זה, היות שכל אירוע צרוב אצלי כל כך בתודעה כי אני ממש בראשית הדרך הפוליטית שלי. בטח גם את זוכרת, חברת הכנסת רייטן, את ארבע ההבטחות. עמד פה ראש הממשלה והבטיח לנו ארבע הבטחות, אני ממש זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. המטרות, מטרות שהוא הגדיר לעצמו בראשית הדרך ובואכה חצי שנה כדי שנתסכל על זה, מטרות עם סדר עדיפויות: קודם כול, טיפול בגרעין האיראני. אחרי זה, הורדת יוקר המחיה והשבת המשילות והרחבת מעגל השלום עם סעודיה. בעודי מתארת את ארבע המטרות המאוד-חשובות האלה בעיניי, שעוסקות בחיים עצמם – ולא נאמרה פה אגב אף מילה על ההפיכה המשטרית. אגב, כולנו, לא רק אצלי בתודעה זה נצרב, אבל אני בטוחה שגם בקרב אזרחי מדינת ישראל התעוררה פה תקווה שהממשלה הזו באמת תעסוק בחיים עצמם. אבל שוב, המציאות טופחת על פנינו ובפועל, השכם וערב, במשך תשעה חודשים, נלחמים בהפיכה המשטרית. ובכל יתר המטרות יש כישלון צורם, גם בזה שאיראן מתקרבת לגרעין, גם ביוקר המחיה ותכף – אמנה את הכישלון בתחום יוקר המחיה. גם במשילות – דיברנו על משילות וביטחון, הביטחון האישי, והלוואי שהייתי אשת בשורות. וגם ההסכם עם סעודיה וההגעה של ראש ממשלה לארצות הברית – זה לא מתקדם לשום מקום אופרטיבי. והלוואי שנתבדה כולנו, הלוואי שנהיה במקום יותר טוב. אבל באמת, יוקר המחיה, אדוני, יוקר המחיה מאמיר. אתה יודע, בסוף מרגישים את זה זוגות צעירים, אפשר למנות את זה בכל התחומים. יש פה עלייה במוצרי חלב ועלייה בפירות וירקות ב-21%, עלייה במחירי החשמל ב-6.7%. יש עובדות אובייקטיביות שאי-אפשר להתווכח עליהן. ועלייה במחירי המים ב-3.7%, וארנונה ב-1.4% והכול בעלייה, אני יכולה להמשיך ולמנות פה את הדברים. ואני שואלת את עצמי מה יהיה על זוגות צעירים? אני, בטח כמו רבים מהיושבים כאן, אימא לילדים מתבגרים שרוצים לבסס את עתידם במדינה הזאת. זוגות צעירים היום – הם פחות קונים דירות. למה? כי משכנתה שהייתה פעם 5,000 שקל פתאום קפצה ל-7,000 שקל. אז יש האטה בקצב העסקאות, אין מספיק עסקאות. ואפשר להסתכל על זה בצורה יותר רחבה, לא רק בהיבט של סל המחיה והעלויות בסופר ומחירי הדירות, אלא בכלל על הכלכלה במדינת ישראל שהיא כל כך חשובה לעצם היותה של מדינת ישראל במקום יותר טוב. אז הבורסה בתל אביב נחלשה ב-3%. ונכון שיש משבר עולמי, אבל כבר אפשר לראות התאוששות מהמשבר הכלכלי העולמי. ושער הדולר עלה ב-5% והוא כבר 3.71%. והכי חמור, הכי חמור, אדוני, הכי חמור, כי זה באמת קטר הצמיחה של הכלכלה הישראלית, זה שקטר ההייטק ירד מהפסים. יש פה צניחה, אדוני, ב-68% בהיקף ההכנסות ממשקיעים זרים ובהיקף ההכנסות בהייטק. ובאמת, רק לסבר את האוזן בנתונים, בשנת 2022 הכנסות מהייטק היו 43 מיליארד שקלים, והצפי לשנת 2023 – מ-43 מיליארד אנחנו בצפי של 10 מיליארד, וזה עוד בתרחיש האופטימי. ובאמת, לצערי, כשאני מסתכלת על כל הנושא הכלכלי, גם בהיבט של יוקר המחיה וגם בהיבט של המצב של הכלכלה וגם על קטר ההייטק, אז אני מגיעה למסקנה שהממשלה הזו מתעלמת פשוט מכל נורות האזהרה – שלא מהבהבות לה, הן כבר דולקות לה כמו פרוז'קטור –ומורידה לטמיון את מקורות ההכנסה הכי קריטיים לנו כמדינה, הכי קריטיים למשק הישראלי. אני אומרת, מה בסוף יעיר אותנו? מה עוד צריך לקרות כדי שזה יעיר אותנו? באמת, אדוני, אני עוברת מכאן לביטחון האישי, כי אם אני מונה את כל ארבע המטרות, אז באמת היעדר המשילות – ותחושת הביטחון האישי, לצערי, לא קיימת. הפשיעה בשיאה ויש פי שלושה נרצחים בחברה הערבית ועלייה ב-60% בפשיעה בחברה הערבית. 109 נרצחים בחברה הערבית ו-29 נרצחים בחברה הישראלית כולה. אנחנו מצפים מהשר לביטחון לאומי שיחכים אותנו באיזושהי מדיניות ממשלתית של משרדו, שנראה לפחות תוכנית, איזשהו כיוון. אבל אנחנו לא רואים מדיניות, אנחנו לא רואים, כמו שאנחנו למדנו לעבוד, תוכנית עבודה שמתורגמת לעשייה בשטח. באמת, אפשר להשוות את זה שוב לממשלה הקודמת, שהייתה לה תוכנית שנקראה "מסלול בטוח", שהצליחה להוריד את אחוזי הפשיעה במגזר הערבי, הייתה כבר 16% ירידה בפשיעה במגזר הערבי. אבל התוכנית הזאת לא נמצאת על פני השטח, היא פשוט קבורה באיזה מרתף בגלל קרבות אגו. ואני שואלת בסוף: מה על האזרחים? מה על אזרחים? מתי האזרח הישראלי ירגיש שמטפלים בו? באמת, באמת, באמת, באמת, אני עוברת מכאן גם, שוב, לאירועי טרור, כי זה מתחבר לנושא הביטחון והביטחון האישי. אני מסתכלת באמת על קורבנות הטרור. כפי שאמרתי, 28 במספר, כל אחד מהם היה עולם ומלואו. אני שואלת את עצמי ואומרת: הלוואי שנסיים את זה פה. אבל כמה עוד קורבנות נצטרך למנות עד שהממשלה הזאת תשיב לנו את הביטחון ותחושת הביטחון? מה יקרה? בכל שבוע מחדש אנחנו מרגישים כולנו על בשרנו כיצד הממשלה הזאת בעצם מאבדת את השליטה בשטח. בשבוע שעבר היינו עם חמישה נרצחים בחברה הערבית תוך 24 שעות, והמחזה המזעזע, אגב, של אב שנורה לעיני בנו הקטן והכה את כולנו בתדהמה. אני שואלת את עצמי: ככה זה נראה? ככה נראית משילות? אני עוברת לעוד נושאים, ברשותך, אדוני. אני רוצה לדבר רגע על חוק הגיוס, שאתמול בעצם פג והממשלה לא הסדירה אותו. היא אמרה שהיא תסדיר אותו במועד הבא, במושב הבא. אבל מעבר לזה שאני אומרת שאני לא מסכימה עם החוק המתגבש, זו דוגמה מעולה לבעייתיות שבה הממשלה תופסת את חוק הגיוס. כי באמת בעצם הגיוס לצה"ל, אדוני, אני רואה הזדמנות באמת לייצר מכנה משותף לכל חלקי החברה הישראלית – כאחת ששירתה המון שנים בצה"ל – לייצר איזשהו משהו שכל אחד יתרום את חלקו באיזושהי דרך: או שירות לאומי או שירות אזרחי או שירות צבאי. לא משנה באיזו דרך, אבל צריך להגדיר דבר אחד ברור, שכולם תורמים את חלקם. זו שותפות. זו שותפות. זו חשיבה למען ערך משותף. זו ציונות בעיניי, שכולם, כל אזרחי המדינה, תורמים את חלקם, ולא משנה אם הם יהודים, לא יהודים, דרוזים, צ'רקסים, כל אזרחי המדינה בלי יוצא מן הכלל. כשם שכולנו שווי זכויות, כך נכון שכולנו נהיה שווי חובות. אני שומעת על דברים, אתה יודע, בסוף מוזנות לנו כל מיני אינפורמציות: חוק-יסוד: לימודי תורה, אמירות שחצי מהעם ישרת וחצי מהעם ילמד תורה. האבסורד הזה הוא הזדמנות בשבילנו, עצם העובדה שחוק הגיוס פג זו הזדמנות פז לתקן את זה. אמרתי במה לא התעסקה הממשלה הזו, אני רוצה לנסות להבין במה הם מתעסקים, כי היום זה היה, לדעתי, המפץ הגדול. בכלל, הממשלה הזו מספקת לנו אירועים למכביר. קשה, קשה פשוט לעמוד בקצב הזה. אבל אני אומרת, מה בסוף אנחנו עושים פה? אנחנו עוסקים בכל כך הרבה דברים, אבל בסוף יש פה כל פעם איזשהן הצעות חוק וחוקים שמסדירים או מינויים או סמכויות, כולל, אגב, החוק שעכשיו אנחנו מדברים עליו, שזה חוק הרבנות הראשית לישראל, הארכת כהונה, כדי לסדר איזשהו משחק כיסאות פרסונלי, אישי, שיעשה סידור עבודה לבן של ולאח של,you name it. ואני אומרת: מתי הממשלה הזאת תעצור את העברת הסמכויות, תעצור את החקיקה הפרסונלית, האישית? מתי נתחיל לעסוק באזרחי מדינת ישראל? זה מאוד מצער, בעיניי. זה לא מביא איזושהי בשורה לציבור. אפילו היום, אפרופו, באופן לא סביר לזמן, למקום, לעצם העובדה שהיה ועדיין מתרחש מבצע בג'נין, קמנו בבוקר לתוך דיונים סוערים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, דיונים שעוסקים במה שמכונה עילת הסבירות. והרי ברור לכולנו שזו לא עילת הסבירות, זו עילת השררה ועילת הכוח ואיך מייצרים יותר כוח כדי להעביר יותר מינויים, כי זו באמת האג'נדה – שישה חודשים מינויים, סמכויות וריכוז כוח, ממש תאוות כוח כדי לקבוע מי יעשה מה. פתח לשחיתות שאין כדוגמתו. כמה שיותר כוח להחליט איזה מינויים שרוצים בלי שתהיה גם בקרה מינהלית, בלי שכמובן מישהו יסתכל רגע כשומר סף ויראה שיש פה איזשהו מאזן, ששומרים על איזשהם כללים מסוימים, בסיסיים, במדינה דמוקרטית. שוויון, אקוויוולנט של ניקיון כפיים, טוהר מידות, כל הדברים האלה – לא. בואו נגדע את הענף שאנחנו יושבים עליו ונבטל לחלוטין את הביקורת המינהלית המאזנת שיכולה להיות, ונייצר פה באמת עילה באופן בלתי סביר. הורדה מסדר-היום של עילת הסבירות. אז אני רוצה להגיד שבעיניי הצמצום של עילת הסבירות, שעוסקים בה באופן לא סביר ביום שמתרחש בו מבצע בג'נין ויש 1,000 לוחמי צה"ל, והיא עוסקת בריכוז כוח לא סביר בידי הממשלה, אנחנו חייבים להסתכל על התרחיש הזה כעל מקרה בוחן לדמוקרטיה שלנו. צמצום עילת הסבירות לנושא המינויים פירושו מתן פתח לשחיתות. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו בצורה הכי נקייה שיכול להיות: אם עילת הסבירות תצומצם, האם יהיה איזשהו שומר סף או איזשהו גורם מרסן שיוכל להעביר ביקורת מינהלית ממשית על תהליך המינויים שהממשלה הזו כל כך אוהבת לעסוק בו? האם יהיה ביכולתנו לשמור על שקיפות? ברגע שניתן לממשלה את הכוח למנות את מי שהיא רוצה, אנחנו משאירים את כל הכוח בעצם בידי הממשלה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – בצורה מאוד מאוד מתסכלת, ללא ביקורת. תודה רבה, אדוני, תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, גם 20 דקות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, נפתח בכך, כמובן, שליבי עם הלוחמים עכשיו, שעדיין פועלים באזור ג'נין. אני ממש מתפללת לשלומם ולהצלחת המבצע. אני מתפללת שיחזרו כולם בשלום בגוף ובנפש ושפעולתם תחסוך מאיתנו טרגדיות, אובדן חיים, תמנע פגיעה בנפש ובחיי אדם. ממש לפני כמה ימים ביקרתי בחטיבת הקומנדו, ראיתי את בחורינו הטובים, מה שנקרא; יש על מי לסמוך, בחורים נהדרים ומדהימים. באמת אני כולי גאווה גדולה, ואני מקווה שהמפקדים ואלוהים ישמרו עליהם. אולי זה גם הזמן להזכיר כמה מושכלות יסוד. מצד אחד, כשיש מבצע צבאי כזה נרחב ומורכב, להיות אופוזיציה זה גם דבר מורכב, כי הלב שלנו – רגע אחד לשים בצד את המחלוקות, לשים בצד את מה שמפריד בינינו, להתרכז בטוב, להתרכז במשותף, לתת גב ולתת תמיכה, מה שנקרא, כשהתותחים רועמים. אבל קורים פה כמה דברים שלא מאפשרים לדבר הזה לקרות, אז בהחלט החקיקה שממשיכה בכנסת גורמת לכולנו להתכנס פעם אחר פעם בוועדת החוקה ולהמשיך להילחם נגד ההפיכה המשטרית. גם צריך לזכור אולי את אחד מהדברים הבסיסיים שעוד למדנו מדוד בן-גוריון, שממש חרת לנו את המוטו שישראל תיבחן לא בטכנולוגיה ולא בצבא שלה אלא במוסר שלה ובערכים שלה. שווה לזכור את זה דווקא היום. דווקא היום, כשהחיילים שלנו נלחמים, אסור לנו לאבד את המוסר שלנו, אסור לנו לאבד את הערכים שלנו. הם אלה שהם המצפון שלנו והמצפן שלנו, ולא רק אנחנו חיים עליהם ומסתכלים עליהם אלא כל העולם – גם הידידות וגם האויבים – מסתכלים עלינו. המוסר זה קודם כול, התשתית. מעניין מה היה אומר היום בן-גוריון אם הוא גם היה רואה את נמל התעופה בן-גוריון מתמלא באלפים רבים של ישראלים נורמטיביים, אנשים שמעולם לא חשבו שימצאו את עצמם הולכים ערב-ערב, מגיעים לנמל, מגיעים לשם עם דגלי ישראל, עומדים שם ונלחמים בדרך שלהם על הדמוקרטיה. אנחנו נמצאים כאן בכנסת, יש לנו את האפשרות לעמוד, למחות, לנאום, להגיע לוועדות; אבל הישראלי שאינו יכול להיות כאן ולהילחם את המלחמה שלו מכאן ומחפש את הדרך שלו להביע את הזעם שלו, את החרדה שלו, את התסכול שלו, את הכאב ואת הפחד שלו, משתמש בכל האמצעים שלו, החוקיים והלגיטימיים, למחות נגד צעדי הממשלה. וכן, אני מצדיעה לכל אותם אלפים שקמו – גם היום – ויצאו החוצה כדי למחות. יש לי תחושה שגם בן-גוריון היה מעריך את זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא היה מראה להם מה זה. את יודעת מה זה בן-גוריון? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> למרות – אני יודעת שזה פוגע בסדר הציבורי, ולמרות שאני יודעת שזה גורם עוול לאנשים שרוצים לטוס, אבל הערכים והחשש והפחד ותחושת העמידה על אידיאולוגיה – באמת, אדוני היו"ר, אני אומרת לך בגילוי לב שהאנשים האלה שיוצאים החוצה יוצאים מפחד אמיתי. לא מדובר במשחק או בכאילו, אתה יודע, איזה סוג של חששות; זה אמיתי, זה אותנטי, זו תחושה של ביחד, להילחם, אולי אפילו – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מישהו הפחיד אותם, כמו שקורה בברית המועצות ובאוקראינה ובכל מקום. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> תראה, אני אומר לך מה, אני אומר לך מה: הם שומעים ורואים אותנו, הם שומעים ורואים גם את יו"ר ועדת החוקה, גם על סגנונו, גם על החד-צדדיות וגם על החוקים. עכשיו, כשאני מסתכלת לא רק על הסגנון – כשאני באמת משווה למה שקרה, כן, במדינות אחרות מעבר לים, וזה קרה ממש לא מזמן אצלם, אז גם שם זה התחיל בקטן. וזה מפחיד, כי נגיד אתה מסתכל על חוק שנראה לכאורה תמים, ואתה אומר: בסך הכול הורידו את גיל הפרישה לשופטים, מה כבר יכול לקרות? מ-70 ל-67, אנחנו רוצים להצעיר את השופטים – כאילו, יש משהו שנראה על פניו טוב, אבל זה היה חלק מתוכנית, זה היה חלק מהשתלטות על בית המשפט. אז אנשים שקוראים ואנשים שמקשיבים – ויש עכשיו הרבה מאוד פרופסורים ומשפטנים שבאים ומנגישים את מה שקרה במדינות אחרות וממש שמים השוואה של התהליכים בעולם למה שקורה כאן – אי-אפשר שלא לראות את הדומה. וכן, זה מפחיד. אני אומרת לך באמת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני חושב שזה עניין פסיכולוגי, אבל חילוקי דעות בינינו. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, נכון. אבל אנחנו מכבדים אחד את השני בעניין הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, באמת, באמת. אני אפילו מאמין שזה נובע מפחד. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני רואה, אני יודעת, אני יודעת את זה. ואגב, אתה יודע, זה קצת כמו אותה הפגנת המיליון שהייתה, של החרדים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> היה משהו ממשי. אתה יודע, אני יכולתי להסתכל מהצד כאימא לחייל, כחילונית, שאומרת: מה, אפשר לחשוב, מה קרה? כולה מדובר פה על משהו שכל מדינת ישראל צריכה לעשות, חובה; לראות את זה כאילו באיזה סוג של ניכור. אבל אני מאמינה, אני מאמינה שכשאנשים יוצאים לרחובות זה באמת באמת מפחיד אותם, והם חשים יותר מכול – והינה, אתה יודע, יש לנו הרי את הדבר הזה המשותף של שנינו, אתה היום מכהן כיו"ר ועדת העבודה והרווחה ואני כיהנתי. בתקופתי היו מחאות של נכים, והם באמת חסמו את הכבישים – את עזריאלי – לא פעם אחת, אתה יודע, למורת רוחם של נהגים שרצו לחזור הביתה. אני עבדתי ממש קרוב לשם גם לא מזמן וראיתי את זה – אנשים נתקעו בפקקים. אבל אי-אפשר היה שלא לחוש אמפתיה והבנה לכך שהם מרגישים שאין להם כבר יותר מה להפסיד, שאף אחד כבר לא שומע אותם, דורסים אותם, כולם אטומים. אז אנשים מחפשים את הדרכים שלהם שיראו אותם, לעשות משהו שכן יהיה סוג של – לא אגיד קזוס בֵּלי, עילה למלחמה, אבל משהו שישנה רגע את סדר-היום: שידברו עלינו ועל הפחדים שלנו, ואולי דרך זה שנעלה את זה לתקשורת דברים יזוזו ויהיו שונים. עכשיו, אני רוצה אבל לדבר בדקות שנשארו לי על זה שמצד אחד אני מתרשמת מיכולותיו של ראש הממשלה – ואני שמה לב שבין היתר הוא הלך עכשיו לאירוע של השגריר, כי באמת בארצות הברית כרגע עדיין הדלתות סגורות, אז הוא יכול להתנחם בלהגיע לאירוע של השגריר לכבוד יום העצמאות האמריקאי – והוא ובעיקר איש כבר ותיק, פוליטיקאי, יודע לא לקחת דברים באופן אישי, או לפחות משתדל שלא לקחת דברים באופן פרסונלי. אבל הממשלה הזו היא מאוד מאוד מאוד פרסונלית. למה הכוונה? אני לא זוכרת שהייתה עוד כנסת כזו או ממשלה שממש לכל חוק כמעט היה שם של חבר כנסת או שר, שורה ארוכה של חוקים שהם פשוט פרסונליים – לשרים, לח"כים, למקורבים. כל עם ישראל, כל הצופים יודעים שיש חוקים שהם חוקים עם שמות. אף אחד כבר לא מנסה להסתיר את הקשר המיידי, את השחיתות אולי בצמרת הזו. ואם אני איתלה באילנות גבוהים, יש את המשפט המפורסם של רבין, שהאלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה, אז אני אוסיף לזה ואני אומר שגם שחיתות היא כרסום גס של השיטה. כי אם אנחנו רק נעבור ונסקור כאן את החוקים, אז הינה, החוק הזה שהיום עברנו עליו בוועדת הפנים, חוק טבריה, חוק פרסונלי שמאפשר ליו"ר הוועדה הקרואה בטבריה, בועז יוסף – אז אפשר לקרוא לזה פשוט "חוק בועז יוסף"; החוק הזה שמחוקק כאן הוא ספציפית פרסונלי לבועז יוסף, מקורבו של אריה דרעי, כדי שיוכל להתמודד על תפקיד ראש העירייה. זה חוק שהוא כל כך פרסונלי טהור שאי-אפשר אפילו להתבלבל בעניין הזה. רק אדם אחד – שלום, אדוני השר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ערב טוב. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> רק אדם אחד יוכל להרוויח מתיקון החוק הזה. או למשל, אתם זוכרים את חוק המתנות? הצעת החוק של שירות הציבור (מתנות), הלוא הוא חוק נתניהו, כי אנחנו נזכיר שבאוקטובר 2022 קבע בג"ץ שסכום של כ-240,000 דולר שקיבל ראש הממשלה נתניהו מבן דודו המנוח לצורך מימון הוצאותיו המשפטיות שלו ושל רעייתו שרה, ניתן בניגוד לחוק המתנות. אז מה עושים? מחוקקים חוק ספציפי, פרסונלי, לראש הממשלה נתניהו. זוכרים את חוק פיצול הליכוד? שם זה ממש לא היה עם שמות מוגדרים, אבל הייתה כאן כמובן בורסת הניחושים – אמסלם אולי, ביטן, דנון. היו חברי כנסת סוררים שאיימו על הליכוד כשהם לא היו מרוצים מחלוקת התפקידים שיקבלו, והופ, הופ, הופ, מהר, לפני שהממשלה הושבעה כבר כמובן היה כאן החוק הזה. לילה טוב, השר. היה לנו חוק הנבצרות. זוכרים? גם זה חוק פרסונלי לנתניהו. וכמובן חוק בן גביר – תיקון פקודת המשטרה, להפוך את המשטרה לפוליטית, לשלוט במשטרה, להקים מיליציה פרטית, משטרת בן גביר. ואיך שלא נסתובב ונסתכל על זה, היה לנו חוק דרעי 1, חוק עוקף קלון, כחוק הדגל הראשון שהממשלה הזאת החליטה להביא; ואז חוק דרעי 2, והרי תמיד, כל סדרה טובה, כל סרט טוב יש לו סרט המשך. אז חוק דרעי 2 – חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – כשירותם של שרים וסגני שרים). וכל זאת למה? כי צריך למצוא פתרון ספציפי, פרסונלי, אישי – איך שלא תקראו לזה – לאדם אחד. מה עם סמוטריץ'? לא שכחנו גם אותו. כמובן, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – שר נוסף במשרד). שר השטחים סמוטריץ', כדי שיוכל לשלוט בשטחים. באמת, לא זכורה לי חקיקה פרסונלית כל כך ענפה, כל כך מפותחת, כמו בממשלה הזאת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> בוטה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בוטה. ומה הבעיה? למה בעצם לא נעשה בכלל חוקים פרסונליים? חוק פרסונלי לי, חוק פרסונלי לך, דבי. למה? כי חקיקה פרסונלית היא דבר רע ומושחת, שחותר תחת עקרון הפרדת הרשויות. היא עומדת בסתירה לעקרונות הכלליות, היא מגבירה את החשש מפני פגיעה בזכויות יסוד של גורמים מוחלשים שהם במקרה לא בשלטון עכשיו, ויש לנו כאלה לא מעט גורמים מוחלשים בחברה וכאלה שנמצאים בנחיתות פוליטית. אז הממשלה הזאת היא האליטה הפוליטית, והיא למעשה הופכת, הלכה למעשה, לא רק לעליונות יהודית בכל מה שקשור ליחס של החברה כלפי הערבים ומיעוטים אחרים בישראל, אלא כלפי הציבור שהיום הוא האופוזיציה. הממשלה הזאת, שאני כל פעם נדהמת מחדש מהיכולת שלה להפעיל את מכונת מכבסת המילים שלה ממש מיום הקמתה, היא באמת פוגעת בערך השוויון הכי הרבה שיכול להיות, ערך השוויון בפני החוק, ופוגעת באופן בלתי נסבל, קשה מאוד, באמון הציבור במוסדות השלטון ובהגינותם. כל החקיקה הזאת, יחד עם הדברים האחרים, משחיתה בראש ובראשונה את הנורמות החברתיות ומובילה לזילות המונחים "חוק" ו"הליכי החקיקה". הנזק הזה, של להשחית את הנורמות הציבוריות – אותם חוקים משחיתים שהממשלה הזאת מביאה לחיי היום-יום, הם, תסלחו לי, הרבה יותר חמורים ואולי גם בלתי הפיכים הרבה יותר מאשר אי-יכולתה או אי-הטיפול שלה ביוקר המחיה, אי-הטיפול שלה בביטחון האישי, בבעיות הבריאות, בתחבורה, בבעיות החינוך. באמת, כמות הבעיות היא אדירה, אבל הנזקים לנורמות האלה, החברתיות והמוסריות, שחברי הממשלה הזאת גורמים לנו כחברה, השחתה שיטתית של כל נורמה, חוק, נוהג, מוסד – זה דבר בלתי נסבל ובלתי נסלח. לפני שנה נפלה ממשלת השינוי. ראש האופוזיציה דאז, היום ראש הממשלה, כמובן, יצא בהצהרה מאוד פומפוזית, כהרגלו, וטען שסוף-סוף נפלה הממשלה הכושלת ביותר. ואני צוחקת, כי היום, באמת, כשאתם מסתכלים על הנתונים של הממשלה הזאת בכל נדבך שהוא, זה פשוט לא ייאמן. אבל הוא טען אז שנפלה הממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה. הוא טען שהממשלה שלנו הפקירה את הביטחון האישי של ישראל – שימו לב לנתונים הנוראיים, הטרגיים והאכזריים של כמות הנרצחים בחברה הערבית, בחברה היהודית והכללית, בממשלה הזאת, שאנחנו בסך הכול מציינים עכשיו חצי שנה מאז הקמתה. באותו נאום הוא גם הבטיח: אנחנו נקים ממשלה לאומית רחבה שתדאג לכולם, ומעל הכול – ממשלה שתחזיר את הגאווה הלאומית, כדי שתלכו עם ראש מורם. אני לא יודעת בדיוק על איזו גאווה מזויפת הוא דיבר, ראש הממשלה נתניהו, דבר אחד אני רוצה לומר, שהוא באמת טעה בכל מה שהוא אמר והצהיר אז כלפי המאזינים והצופים, כלפי – כמו שהוא נוהג לומר – אזרחי ישראל. בכול הוא טעה, למעט דבר אחד: המחנה הליברלי והדמוקרטי באמת היום הולך ברחובות ובכיכרות בראש מאוד מורם. בזכות הממשלה הזאת, בזכות הדברים שהיא מבצעת וצעדיה, קם כאן, התייצב כאן והתחבר כאן מחנה שלם וגדול שהתחבר מחדש לערכים, לאידיאולוגיה, למוסר, לעמוד השדרה שלו, דבר שהיה כאן רדום במשך שנים ארוכות מאוד. כן, אנחנו מכים על חטא. מכים על חטא, אתם יודעים מה, שהתנהגנו גם בממלכתיות ואמרנו: לא נורא, והרבה פעמים הפנינו את הלחי השנייה וגם דאגנו איש-איש לעולמו, לחייו, אולי לקריירה. והינה הגיעה הממשלה הזאת וחיברה אותנו יחדיו לגוש שלם, גוש שלא מוותר, גוש נחוש, שהולך היום ברחובות, וגם ברגע זה יוצא בהמוניו ולא מוותר. ואני אומרת לכם שהוא גם לא הולך לוותר, כי כל זמן שתמשיך כאן הרפורמה הזאת, שאנחנו יודעים שמדובר כאן בשינוי משטר ובהפיכה משפטית פר סה – ועילת הסבירות שעליה דנים בשבוע הזה, שככל הנראה תגיע להצבעה מחר בוועדה, היא בדיוק הסמן שמבחינתנו אנחנו רואים שמגבילים את כוחו של בית המשפט, כמו שרוצים עכשיו להגביל את ההפגנות, והיום ראיתי הצעת חוק שמוגשת על ידי הקואליציה. זו ממשלה שמגבילה דברים, שמבטלת דברים, שמפחדת מההמון הזה, שמפחדת מהמחנה הגדול הזה שקם. והוא קם והוא צועד והוא לא יפסיק. מילה אחרונה – דיברתי קודם על הצעת החוק, או יותר נכון חוק בהונגריה שהוריד את גיל הפרישה של השופטים. עכשיו מדברים על כך שעילת הסבירות תמנע בעצם מבית המשפט להתערב כאשר הקואליציה תוכל להוציא את זממה לפועל ולפטר את היועמ"שית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מעולם לא הייתה לבית המשפט זכות לדון בעילת הסבירות. זו תפיסת שלטון, זו המהפכה האמיתית. את זה אני מוכן להוכיח לכל אחד. אין שום סעיף בחוק שמאפשר לשופטים עילת סבירות. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני מוכנה להראות לך. ראשית, יש הרבה מאוד דברים שלא נמצאים בחוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זו תפיסת שלטון בכוח. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, רגע, רגע. יש הרבה מאוד דברים בפסיקה שמתפתחת – אגב, אפשר לעשות על זה דיון, כמו שהרבנים מפתחים דברים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בתוך החוק. בתוך החוק. השופט יכול בתוך החוק לפרש, אבל סבירות? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בפסיקה יש הרבה מאוד כלים משפטיים. השופט, כדי להגיע בסופו של יום להכרעה, צריך להשתמש בכלים משפטיים. איך הוא מגיע בסוף לפסק הדין? לפעמים החוק לא כולל את כל המקרים והנסיבות. עכשיו, כדי שיהיה לך פסק דין מנומק, כדי שאתה תבין איך הוא הגיע בסוף להכרעה, במהלך השנים השופטים – ואגב, זה לא אצלנו, זה ככה שיפוט בכל העולם – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה רק פה בארץ העניין הזה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא. בכל העולם הסבירות, ואני אראה לך את זה, אדוני, ברשותך – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> טוב, נדבר על זה אחר כך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק. כמובן עילת הסבירות לא התחילה אצלנו, זה גם לא התחיל אצל ברק, זה גם היה אצל שמגר ועוד כאלה ואחרים. אבל זה ממש לא אצלנו, ואני אראה לך, מבטיחה לך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נדבר על זה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק. לסיום אני רק רוצה לומר שכמו שהתחלתי לומר שכרגע עילת הסבירות בעצם תמנע את התערבות בית המשפט בפיטורי – ככל שאני מבינה שרוצים להוציא את זה לפועל יום בהיר אחד – פיטוריה של היועמ"שית, כך זה גם נעשה בהונגריה כאשר פוטר הרמטכ"ל. יום בהיר אחד פוטר הרמטכ"ל ופוטרו שם 400 קצינים, וכבר לא היה למי לפנות. כשאתה רצית ללכת ולהגיד: רגע, שנייה, אבל מה, למה – אין, לא היה לך למי לפנות. וזה דבר שבעיניי הוא מפחיד והוא מסוכן, כי בסוף, כשהציבור נפגע הוא לא יכול לבוא אליי ואליך; הוא יכול לבוא, אבל אתה יודע, זה פרסונלי, זה קטן, זה לא עקרוני ורוחבי. ופה יש קושי ממשי, שהיום אתם בשלטון אבל אחר כך אולי תהיו באופוזיציה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הרגשנו את זה כשהיינו באופוזיציה. תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. אגב, הייתי בהונגריה לפני חודש במשלחת הכנסת, מדינה יפה מאוד ודמוקרטית מאוד. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> במדינות דיקטטוריות בסוף הם מראים רק את הנופים שלהם. זה מה שנשאר להם להראות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה. ברשותכם אפתח בלחזק את זרועות הביטחון באשר הם על פעולתם למיגור קיני הטרור בג'נין. כמו כן אני מתפללת ומייחלת לשלומם, שישובו בריאים ושלמים. כבוד היושב-ראש, ברגע שפתחתי בבוקר וצפיתי בטלוויזיה והבנתי שיש פעולה בג'נין, מאחר שאני תושבת שדרות, הפעולה הראשונה שעשיתי זה לסגור את החלון בממ"ד ולהיערך לגרוע מכול. אנחנו, תושבי הדרום, תושבי העוטף, מתורגלים במסרים. אדוני, אני לא יודעת אם הוא הספיק לשמוע, אבל כבר ניתנו הנחיות. בתקופה הזו אנחנו חוגגים המון מסיבות קיץ בעיר, במדשאות. היום הייתה צריכה להיות הופעה של טסי, ובהוראת פיקוד העורף החליטו לבטל אותה מהחשש – זה אותו חשש, אדוני, שאנחנו, מהרגע שאנחנו שומעים שקיימת פעולה ולא משנה איפה בארץ, זה אותו חשש שקיים גם אצלנו, זה אותו זמן שאנחנו לא באמת יודעים מה עלול לקרות. ולכן, אדוני, אני חושבת שיש חובה להמשיך ולחזק את אנשי העוטף, שדרות ובטח הצפון. היום הייתה לנו ועדה מאוד חשובה בוועדת הבריאות בנושא מרכזי החוסן. אנחנו מאוד מאוד מברכים על מרכזי החוסן. אני גם יכולה לומר שמרכז חוסן בשדרות מהווה אפילו פלטפורמה להמון מדינות שמגיעות. היה ביקור גם מאוקראינה שם, כי בהחלט עושים עבודת קודש. אך לדאבוני, אדוני, המספר הוא מצומצם, הכמות היא כמות קטנה של תושבי המקום, ולא אחת הורים נאלצים, אדוני, לשלם מכיסם הפרטי, ילדים שלא מטופלים. בנוסף, מרכזי בריאות הנפש נהיו עמוסים. חיילי צה"ל שלנו, שמתגייסים, לאחרונה יש קצת דיווחים שחלקם אפילו מתקשים, והנזקים, אדוני, הם מעל 20 שנה. 20 שנים שזו אותה התופעה, והפוסט-טראומה הולכת ונהיית קשה. אני מברכת, אדוני, על הפעולה הזו, אני שמחה שהיא התקיימה. יש לנו חובה להמשיך ולמגר. לא יעלה על הדעת שכמות הנרצחים בתקופה כל כך קשה, כל כך קשה, אדוני, כשזה במיוחד זוגות-זוגות, של אחים, אדוני, ובעלים, נשים. זה פשוט בלתי נתפס. אסור לנו לוותר. אפס סובלנות. הם צריכים להבין שזו מדינתנו, זה מקומנו, אף אחד לא יזיז אותנו, ושלא יחשבו לרגע שכל פעולה או כל פיגוע ירתיעו אותנו. ממשלת השינוי עשתה מעשה נהדר. שנה וחצי, אדוני – אני תושבת העיר שדרות, ואני אשוב ואומר את זה – היה לנו שקט. התעסקנו באמת רק בעצמנו. ולכן אני חושבת שכל נושא הסיכולים וכל נושא הטיהור הזה שצריך לעשות בקיני הטרוריסטים – זה הזמן. עכשיו, ברשותך, אדוני, אני אעבור למשהו שקצת חורה לי. היום במליאה השרה המסכמת, השרה לכישלון מעמד האישה, בחרה לדבר עליי. היא אמרה את המשפט הזה: חברת הכנסת "יאללה יאללה" דבי ביטון. נכון, אדוני, באחת הפעמים במליאה אמרתי לה "יאללה יאללה", מתוך ציניות שהיא הרשתה לקרוא לחברת כנסת כאן "קוקוריקו". להבנתי זו רמתה, זו השפה שלה, ולכן בחרתי גם לדבר איתה בגובה העיניים. אותה שרה, ניתן לראות שהיא מסתובבת עם תיק קטן, כמו בפרסומת, תיק קטן, רק שהיא לא מבינה, אדוני, שהיא קיבלה תיק גדול, תיק מעמד האישה. בדבריה, אדוני, היא גם בחרה להתייחס ולומר שאני באחד מדבריי, אדוני, בוועדת החוקה, ברגע שהרב קריב שוחח – דיברנו דווקא על חוק הרבנות, באחד מנאומיו הוא אמר: איך יעלה על הדעת שאין נשים דיינות, איך הן לא בין חברות הכנסת? ואכן, אדוני, הוא כיוון בעצם לנשים החרדיות. אני רוצה רק להבהיר מעל במה זו: יש לנו כבוד – ולי באופן אישי – לנשים בכלל, גם לנשים החרדיות, ובטח ובטח לאלה שמגדלות ובוחרות לגדל ילדים, וזה בסדר ואשריהן. אבל עם זאת יש גם נשים חרדיות ששואפות, שרוצות להגיע לכנסת, לעשות תפקידים בכירים. ולכן במסגרת הנאום שהוא אמר, אמרתי: רחם להשכרה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אוי, זה נורא. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, אני רוצה להגיב. אני רוצה להתייחס לאמרה הזו. לפחות השרה שהעלתה את זה כאן אמרה שאני רואה את רחם הנשים החרדיות להשכרה. אבל אני אציין משהו, אדוני. אין לי ציפיות ממנה. באמת, עיון קל בקורות חייה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אני מצפה ממך להתנצל. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לאדוני. אם אדוני יבין, תכף גם אדוני יבין. – – באמת, מעיון קל, רק לראות את קורות החיים, ברור לי שכנראה הבנת הנשמע זה לא הקטע החזק שלה. יתרה מכך, אם את כבר השרה למעמד האישה, היית צריכה גם להבין שלרגע לא היה בדבריי לפגוע בנשים החרדיות, לפגוע בנשים. נהפוך הוא, באתי מתוך מקום להגן על הנשים. ופה אני אומר, אדוני, אם חלילה אחת מהנשים נפגעה מדבריי כי היא לא הבינה, אני מתנצלת בפניה, אבל היא צריכה להבין שהכוונה הייתה הפוכה. ואני רוצה להקריא לשרה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לפני השרה, זה חשוב מאוד שעשית את זה עכשיו, כי אם גבר היה אומר מילה כזאת על נשים, הוא היה גומר את הקריירה הפוליטית שלו. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> גבר אמר, קוראים לו אבי מעוז. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, חבר הכנסת אבי מעוז – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני לא חושב שחברת הכנסת ביטון צריכה להיות דומה לו. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אני לא אמרתי, אבי מעוז אמר שתפקידה של אישה זה ללדת ילדים. זה התפקיד, הוא אמר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שתפקידה של האישה זה לגדל ילדים וללדת ילדים, כל מה שהקדוש ברוך הוא נותן. אז ברור שאני בעד ילודה ושהמדינה שלנו תתמלא, אבל חלילה – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אגב, לעומתה, הוא התכוון לזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סליחה, אל תפריעי לה באמצע. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> לא מפריעה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – חלילה זה לא היה מתוך מקום – אני רוצה להקריא לאדוני הודעה דווקא מהמגזר החרדי, של אישה, שרצה ברשתות. אדוני ישמע מדבריה ויבין מה שלא הבינה השרה לכישלון מעמד האישה: רוצה להגיד שקשה לי מאוד עם ח"כים, עיתונאים, נציגי ציבור שמשפילים ומדכאים נשים חרדיות על בסיס יומי. אבל כשמישהו מבחוץ, ישתמע שכאילו השפיל – חובטים בו עד זוב דם. היא לא השפילה את הנשים החרדיות, היא השפילה את העסקנות של הגברים החרדים. היא לא אמרה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה זאת אומרת? אני עסקן – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, אני רוצה שתקשיב לי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סליחה, חברת הכנסת ביטון, אני רוצה שאת תקשיבי לי. אני גבר, חסיד, נציג ציבור חרדי ובעל משפחה ברוכת ילדים, שאשתי היא הגיבורה הגדולה ביותר בכנסת ויש לה 14 ילדים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור, ברור, אני לא מדברת עליה. איך אתה מסביר את זה שיש נשים חרדיות, ואדוני בטח יודע שהן קיימות – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את חייבת להסביר לכולם איך המילים שלך לא פוגעות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אומר היושב-ראש – האמת, כשאני שמעתי את זה גם נחרדתי, אני אומר לך את האמת. ועדיין לא – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי לקחו משפט, לא קישרו – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז טוב שאת מדברת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> גם כשאת עומדת פה – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גם מדברת על מיעוט, לא חלילה בגורף, ואם יש אישה שזו בחירתה – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> גם לאישה אחת שהיא לא חרדית, זה לא משנה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם לא אישה חרדית, גם לא אישה חרדית, באופן כללי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> להתבטא בצורה כזאת – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, לא אמרתי אישה חרדית, בוא נתחיל עם זה. קישרו את זה, בגלל – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כי את קישרת את זה לאותו אחד – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מוכן לקבל את ההתנצלות שלך מעל במת הכנסת. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד):<< דובר_המשך >> איך? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מוכן לקבל את ההתנצלות שלך, אני חושב שזה לטובת כל המאזינים – אבל בלי "אבל". << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור, אדוני, אמרתי שאם חלילה פגעתי באישה ולו אחת, אני מתנצלת בפניה. זו לא הייתה כוונתי – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – טור של איזה מישהי שכאילו – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה משנה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא משנה, מודה ועוזב ירוחם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – זה מה שזה אומר. דבי, זה מה שאת אומרת מבחינתי – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ינון, היא מסבירה את מה שאני רציתי להגיד. אז איך היא הבינה ואחרים לא הבינו? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני רק אומר לך שמבחינתי מה שאת אומרת: אני מתנצלת – – – זה יותר חשוב מכל דבר אחר שינסו להצדיק אם זה היה נכון או לא, כי את הבנת שזו הייתה טעות וזו לא מילה שצריך להגיד. לזה אני מתכוון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה עוד פעם לוקח את זה – הפרשנות, אם תיתן לי להמשיך, אתה תבין איך היא עצמה מסבירה את הפרשנות. אני חוזרת: היא לא השפילה את הנשים החרדיות, היא השפילה את התעסקות הגברים החרדים; היא לא אמרה – הנשים החרדיות הן רחם להשכרה; היא אמרה – הגברים החרדים מתייחסים אליהן כאל רחם להשכרה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> גם זאת חוצפה לומר – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא לא דייקה במילים האלו – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> גם זו חוצפה לומר, איך אפשר להגיד על גברים דברים כאלה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושבת שאם אתה לא שומע – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני כגבר נפגע עכשיו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, יש לי כבוד אליך וכבוד לאשתך, שהיא בוחרת, אבל אני לא מדברת על אלה שבוחרות, שיהיה להן לבריאות. אבל יש פה נשים שאומרות, למה אני לא יכולה – – – בכנסת – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> למה אבי מעוז אמר את זה – – – הוא התבטא בצורה הרבה יותר חריפה, והוא התכוון לזה. אבי מעוז לא התנצל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה נושא אחר, הנושא של ייצוג נשים זה נושא אחר. לגיטימי שאת תחשבי כך ושאנחנו נחשוב אחרת, אבל הביטוי הזה הוא ביטוי מאוד נורא. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל אמרו את זה, אז אני אמשיך – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם התנצלת על זה – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואגיד איך הם דווקא הרגיעו אותי. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת שתדרשו גם מאבי מעוז לחזור בו ממילותיו – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כי הוא אמר שזה תפקידה העיקרי של האישה – – – זה התפקיד העיקרי? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, הוא לא אמר את זה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר הרבה יותר גרוע: תפקידה היחיד של האישה הוא לשבת בבית ולהוליד ילדים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> גם אני חושב שהאישה הגיבורה ביותר היא האישה שמוסרת את נפשה לגדל ילדים ולהקים משפחות נפלאות – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא מונע גם להקים – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – והיא העשירה ביותר, כי היא זוכה להכי הרבה כבוד בזקנתה ובכל החיים, זה האושר הגדול ביותר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אדוני, זה לא ניגוד, אין פה ניגוד בנושא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בדיוק, אבל הביטוי הזה – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר לך שאני מסתכלת פה על חברת הכנסת סון הר מלך, ואני מצדיעה לה. זו אימא לעשרה ילדים, וזה כבוד גדול, והיא מסוגלת לשלב קריירה. אנחנו על זה מדברים, על המעטות שכן רוצות. היא ממשיכה ואומרת: סילפו את דבריה, מי שמפרסם הוא גם מתפרנס מזה, אלה שעושים את זה בפועל. ובכלל, לחרדים לא תהיה ישועה אם יהיו עוד אנשים שהתבטאו והיו לא בסדר. זה לא יהפוך את העוולות לטובות אם עוד אנשים מתנהגים כך. אז האמת, אדוני, אני עוד פעם אומרת: חלילה, חלילה, לא היה לי עניין, דיברתי על אותו מיעוט, וזה גם אותו מיעוט שפוגש אותנו, ואתם רואים אותם בתקשורת. הם הגיעו גם, לא מזמן היה כנס שחבר הכנסת ראש האופוזיציה לפיד כינס בנושא הנשים, והם אמרו את זה בפה מלא. לא הייתה פה, חלילה, כוונה. מי שבוחרת – אשריה. הלוואי שהיה לנו את הזמן הזה, באהבה. זו המהות שלנו במדינה, לגדול ולצמוח. אנחנו דווקא – יש אלה שחושבים שאי-אפשר להיות אימא נהדרת, לגדל ילדים ולהגיע גם לתפקידים בכירים. כי אני אגיד לאדוני משהו, דווקא נשים חרדיות כן חסרות כאן, כי איך אנחנו בסוף נבין – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה נושא אחר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – איך אנחנו בסוף נבין מה אפשר להביא באופן כללי לקהילה? הן יודעות את זה הכי טוב. בנוסף, אדוני, היום זה יום לא פשוט. באמת, התרעמתי בוועדת החוקה בפני חבר הכנסת רוטמן ושאלתי מה היה דחוף לעשות היום את הוועדה. כשאני, אדוני, יושבת בוועדה, ליבי בבית כי בתי שם, ליבי בכפר עזה כי נכדיי שם, ואני צריכה להיות בחוסר ביטחון מלא כי אני לא יודעת מה יקרה. עכשיו, זה לא רק אני. מדינה שלמה דרוכה מהמצב הביטחוני, ובוא נגיד, היה אפשר לחכות עם הוועדה הזאת. מה כזה קריטי? עכשיו, על מה אתם נלחמים, על עילת סבירות? האם נראה לכם הגיוני שאנחנו נמנע משופטים באמת להפעיל שיקול דעת? אני כל פעם, אולי בפעם המאה, ממשיכה לציין: מה שהציל את ילדי שדרות זו דווקא עילת הסבירות. בעוד שעד היום חבר הכנסת רוטמן ממשיך לחשוב שכנראה שיקול הדעת לא היה כזה מוצלח כי זה לא פופולרי שילדים קטנים מקבלים טילים לראש. אז אני אתרגם את המילה: כשילד קטן יקבל טיל לראש, הילד הזה ימות. הילד הזה ימות. לחשוב על זה שזה לא היה סביר להעביר כסף למיגון בתי הספר, אלא את אותו כסף להעביר למקומות אחרים, בין אם להומלסים – לכולם מגיע, אבל בסוף עילת הסבירות הזו הצילה חיים. היום כשאנחנו שולחים ילדים, נכדים, לבתי הספר, אנחנו רגועים, כי אנחנו יודעים שהמקום ממוגן. דווקא המעברים, אדוני, בין הבית לאותן מסגרות חינוך, הם המקומות שגורמים לנו לחרדות, לפחד, לחשש, כי לא תמיד יש לך בדרכים מיגון. לכן, אדוני, אני חושבת שבית המשפט חייב להישאר עצמאי. לא ייתכן שאנחנו נמנע, ניתן כוח בפני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, רשויות. זה פשוט לתת כשרות לשחיתות, לעבריינות. אי-אפשר לעשות את זה. איבדנו את המוסר, אדוני. אנחנו העם היהודי, העם הציוני. איך יעלה על הדעת שאנחנו, שנחשבים להכי דמוקרטיים, הכי טהורים, פתאום לוקחים את עצמנו למקומות מכוערים, מסוכנים ובטח ובטח בדרך לדיקטטורה. אז אני באמת, כבוד היושב-ראש, מאוד מקווה שראש הממשלה יתעשת, שנחזור לבית הנשיא, שנציל את המדינה. אנחנו הגענו לחופשת הקיץ, ומגיע לאזרחי מדינת ישראל לנוח. תעצרו ותגנזו את כל המהפכה השלטונית הזו, תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה, עשר דקות. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נבחרנו כדי למשול. משילות – ככה צעקו לפני הבחירות, אחרי הבחירות – משילות. אבל שאלה לי אליכם, ממשלת ישראל: על איזה משילות אתם בדיוק מדברים? ביבי מושל? במה הוא מושל? בביטחון? ואללה, מושל לא הייתי אומרת, אבל ממציא מכונת זמן – כן. המצב הביטחוני היום ממש מזכיר את מה שהיה פה לפני 20 שנה. יהודה ושומרון בוערות, הטרור משתולל, החמאס והג'יהאד עושים מה שהם רוצים. רק שלפני 20 שנה, אגב, לא היה ירי על מרכז הארץ, את היופי הזה ביבי הביא לנו ב-2012. אבל העיקר שהוא, ביבי, הוא מושל. כל כך מושל שאפילו בתוך הליכוד עושים לו הפגנות. מושל עלק, בשרים שלו הוא לא מסוגל לשלוט. אבל מילא ביבי שלנו, שאנחנו אנחנו יודעים שהוא חלש, שהוא בן ערובה, וכבר מזמן, איך לומר, נראה יותר כמו משרתם של שני אדונים מאשר קינג ביבי. אז מילא, ואללה, ממנו כבר אין כל כך ציפייה, אבל מה עם בן גביר? אחלה בן גביר. בן גביר, הוא בא למשול. בן גביר הגבר שבא להראות לכולם מי בעל הבית. הוא הראה לארגוני הפשע מי שולט. הוא כל כך הראה להם שתכף הם גובים ממנו פרוטקשן. טיפול באלימות ורציחות זה קטן עליו, זה הרבה יותר קל לשלוח אנשים לשרוף כפר. ואללה, בזכותו ישראל הפכה להיות לשווייץ של המזרח התיכון, אכבר בעל בית יש לנו, גבר-גבר. אבל אני שוב שואלת: מי מושל? אני יודעת, אני יודעת, סמוטריץ'. סמוטריץ' הוא מושל. איזה כבוד השר יש לנו, ביד רמה הוא מנהל את כלכלת ישראל. איזה הישגים מרשימים הוא הביא לפה. בחצי שנה הוא הוביל את ישראל לשפל חסר תקדים. עזבו את השקל שמתרסק, התרסקות ההייטק, ההשקעות, המשקיעים שבורחים. הכי חשוב אלה אזרחי מדינת ישראל, שבכל בוקר עם ברכות השחר שלהם מודים למושל סמוטריץ' כשהם מקבלים את הטלפון מהבנק, וללא ספק הם גם מברכים את כבוד השר כשהם יוצאים מהסופרמרקט בלי הקניות שהם רצו לקנות, כי אין להם כסף. אחלה, אחלה, אחלה סמוטריץ'. אבל – משילות, הם הבטיחו משילות. אז מי מושל? חבר'ה, מי מושל? אולי זה לוין, שמותקף על ידי זמבורה ומתבכיין כל הדרך להפיכה משפטית? אולי זה רוטמן, שמותקף על ידי מדבקה? מי? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אולי זה דרעי. אני אומרת לכם: זה דרעי, שמנסה בפתטיות הזויה לפרוץ לממשלה דרך כל חור, בדיוק כמו כל גנב מדופלם. אז מי מושל? בואו אני אספר לכם מי מושל: כמו כל בריון חסר אחריות הממשלה הזו טובה בלהתנפח כמו טווס ולדאוג אך ורק לעצמה. חצי שנה של טרלול, חצי שנה שבה הם מזניחים הזנחה פושעת את אזרחי מדינת ישראל ואת כל תחומי החיים שלנו; חצי שנה שבה הם שחטו כל פרה קדושה בעם הזה. ממשלה מנותקת, שלא רואה שהעם שלה רעב; ממשלה מנותקת, שלא רואה שהעם שלה פצוע וקרוע; ממשלה מנותקת, שלא רואה אף אחד חוץ מהאינטרס האישי של עצמה; ממשלה שתוך כדי שהלוחמים שלה נלחמים בתוך שטח אויב, לא עוצרת חקיקה שקורעת את העם; ממשלה שמחוקקת חוקים שיעבירו לה כוח שלטוני בלתי מוגבל; ממשלה שפותחת פתח בחקיקה לשחיתות; ממשלה שמחוקקת חוק שיאפשר לה למנות מינויים לא ראויים; ממשלה שמחסלת את האיזונים והבלמים; ממשלה שגומרת את הדמוקרטיה הישראלית וזועקת, היא זועקת בשם הימין מלא מלא, ששתו לה ואכלו לה. כאילו מי שמגדיר את עצמו כימין מסכים למינוי עבריינים לשרים; כאילו מי שימין מסכים למינוי מקורבים מושחתים; כאילו מי שימין מסכים שלנבחרי הציבור שלו יהיה מותר לעשות מה שבא להם, איך שבא להם, מתי שבא להם, בלי שום פיקוח; כאילו מי שמגדיר את עצמו ימין מוכן לממשלה משיחית; כאילו מי שמגדיר את עצמו ימין מוכן לממשלה קיצונית; כאילו מי שמגדיר את עצמו ימין מסכים לחינוך שוביניסטי, הומופובי ופשיסטי. ממשלה ששורפת פה את המדינה, כי אדם אחד פוחד ללכת לכלא, השני כבר הלך לכלא וחזר, והשלישי הוא בכלל יעד של השב"כ, אז שמו אותו להיות אחראי על המשטרה; ממשלה שמצפה שכולנו נעמוד דום ונקשיב לתזמורת בזמן שהטיטניק שוקעת; ממשלה אנטי-ציונית; ממשלה אוכלת יושביה; ממשלה שרוצה שנקבל את הכרעת הרוב, אבל, תשימו לב לזה, כשמועמד שלה מפסיד בבחירות ללשכת עורכי הדין, היא מגישה הצעת חוק לביטול לשכת עורכי הדין; ממשלה שהמועמד שלה נכשל בבחירות לנשיאות, אז היא מנסה לבטל את מוסד הנשיאות; ממשלה שהפסידה בבחירות חשאיות לוועדה למינוי שופטים, אז היא רוצה לאסור בחוק בחירות חשאיות; ממשלה שזעקות העם שלה מטרידות אותה בהפגנות, אז היום היא מגישה הצעת חוק להגבלת זכות ההפגנה. זו ה"דמוקרטיה" של ממשלת הכאוס. אלה הם הערכים של משמרות המהפכה בגרסה הישראלית שלהם. המדינה בכאוס, אזרחים מימין ומשמאל מיואשים. המצב הביטחוני בשפל חסר תקדים, אבל אם מישהו מעז להגיד משהו, הוא מייד הופך לבוגד ואנרכיסט, ואם מישהו לא בוחר בכם, אז אוטומטית הוא לא מספיק יהודי והופך לעוכר ישראל אחרי מסע דה-לגיטימציה שמתאים רק למשטרים חשוכים. ובכלל לא משנה אם הוא ימין, שמאל, או פשוט אזרח שרוצה לחיות את החיים השקטים כפי שמגיע לו. אתם, ממשלת ישראל, אכזבה לעם שלנו, ולאזרחים שלנו מגיע הרבה יותר. מגיע לאזרחי ישראל להתפרנס בכבוד; מגיע להם ללכת לסופר ולהצליח לקנות אוכל למשפחה שלהם בלי לקחת משכנתה; מגיע להם שיוכלו לחנך את הילדים שלהם במערכת חינוך טובה; מגיע לאזרחי ישראל לחיות בשקט ובביטחון. הם משלמים מיסים, הם הולכים לצבא או לשירות הלאומי, הם עובדים קשה. מגיע להם לחיות חיים טובים. במקום זה יש כאן ממשלה שבחצי שנה הרסה להם את החיים, דרכה עליהם, פיצלה אותם, רמסה את הכבוד האישי, ניפצה את הכבוד הלאומי שלהם. אבל אל דאגה, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו נחזיר את הכבוד האישי של אזרחי ישראל; אנחנו נחזיר את הכבוד הלאומי; אנחנו נחזיר את החוסן הלאומי; אנחנו נחזיר את הביטחון האישי, והכי חשוב – אנחנו נעבוד על החזרת הערבות ההדדית, שהתפוגגה בימי הקיסרות החשוכה שאנחנו חיים בה. לחבריי בקואליציה: אני יודעת שיש בכם אנשים שנגד ההפיכה המשטרית, שנגד ביטול עילת הסבירות, שנגד חוקים מושחתים; אתם לא לבד, תתאגדו, תתעלו מעל חששות ושיקולים פוליטיים, ותצילו את העם הזה. זה בידיים שלכם. ולאזרחי ישראל שיוצאים בכל מוצאי שבת להפגנות, ואלה המפגינים היום בנתב"ג וגם בשעות אלה מחוץ לכנסת: אתם גיבורים. אתם השראה. אתם מרגשים אותי בהתמדה שלכם ובנחישות שלכם. בזכות אהבת הארץ שלכם, בזכות הרוח הציונית שלכם, יש תקווה למדינה הזאת. תודה לכם, אתם הגיבורים שלי. יחד נילחם על הירושה התרבותית שנשאיר לילדים שלנו. אסור לנו להפסיד; חייבים לנצח, כי אין לנו, פשוט אין לנו ארץ אחרת. עם ישראל חי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת שלי טל מירון. 15 דקות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה כמובן לחזק את כוחות הביטחון שלנו ביום הקשה הזה, וכמובן לשלוח איחולי החלמה מהירה לפצוע שלנו. הציבור נושא עיניים כבר תקופה ארוכה לעבר הממשלה. מחפשים תשובות לשאלות שמעסיקות את החיים עצמם. אבל הממשלה הזו לא רק מתעלמת מזעקת העזרה, ולא רק שהם ממשיכים להקשות ולהחמיר את המצב – באמת אזרחים כבר פונים אליי ואומרים לי: שלי, אנחנו לא מבינים מה הם רוצים מאיתנו כבר. אז כשירות עזר לממשלה, ככה, ממני, אני רוצה לספר לכם איך אנשים מסתכלים עליכם, ואולי סוף-סוף תבינו שקצת נמאס. אז בואו לשמוע את הסיפור על "פינוקיהו", שיותר מדי אהב מתנות מחברים. פינוקיהו רגיל שהוא מקבל הכול – אם זה בגד, סיגר או בקבוק אלכוהול. כבר שנים הוא מסתובב בלי ארנק, אבל נהנה מהחיים. נו, איך זה לא מהנה כשזה על חשבונם של אחרים? יום אחד פינוקיהו נתקף חרדה, כי עליו פתאום המשטרה עלתה, ואחרי שנים של שיטה פינוקי שלנו כבר לא יכול לקבל טובות הנאה. אבל זה עוד מילא; הוא עומד למשפט, ומשם אולי אל הכלא. כדי לנסות להיחלץ מאימת הדין פינוקיהו קיבץ כמה חברים: את גלית-לכלוכית דיסטל, מלכלכת על כל מי שסביבה ואוהבת לעשות מהכול בדיחה; וכמובן, איתמר שלנו, הוא מטפס על הקירות במקום לעבוד, הוא מחפש מצלמות; יריב ושמחה התאומים האבודים, עמי ותמי, שאוכלים יותר מדי ממה שנותנים להם פורום קהלת, עד שעכשיו כבר כל המדינה מבוהלת. ביחד הקימה החבורה ממשלה מזעזעת; מקדמת דיקטטורה, שיסוי ושנאת האחר, מרחיקים אותנו מארצות הברית, בעצם לא נשאר לנו בעולם כמעט אף חבר. הכלכלה מצטמקת והשקל צונח, אז מה אם תחת העול כל הציבור כבר צורח? ועכשיו כשכל הציבור כבר התלקח, הם מספרים סיפורי גרנדמייזר – כמה מרתיח – על אנרכיסטים אלימים וטייסים בוגדים. שילכו לעזאזל, הם כולם שמאלנים. אבל מה לעשות שלכם אנחנו לא מאמינים? ואת מוסר ההשכל אני מפנה אל חברי הממשלה, כי חשוב שתדעו שאם תהיו ילדים טובים, אולי לא תראו את הדרדסים, אבל לפחות לא תסתבכו בפלילים ולאזרחי המדינה תהרסו את החיים. אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהצלחתי לעזור לחברי הממשלה להבין טוב יותר איך הציבור מסתכל עליכם ומתבייש. אבל אני רוצה להגיד כמה מילים יותר רציניות, כי בכל זאת בימים אלה אנחנו מציינים ומציינות חצי שנה לכהונת הממשלה. בכל ממשלה אחרת זה לא זמן סיכומים, אלא זמן להציג הישגים, אבל לממשלה הזאת אין מה להציג. בגלל שאני באה לעזור לציבור, אני מתנדבת לספר לכם קצת את האמת, כי כנראה אף אחד בממשלה הזאת לא יודע לקרוא את המספרים וללמוד מהם את המציאות היום-יומית שבה אנשים חיים. ואולי זה בגלל ההתנגדות ללימודי ליבה, לא יודעת, אבל אני פה לעזור לכם להבין מה המציאות שעליה המספרים מלמדים. מתחילת הכהונה שלכם 17 נשים נרצחו – בממוצע מדובר ברצח של אישה בכל עשרה ימים. 29 הוא המספר של נרצחים בפיגועי טרור – כבר עכשיו יש עלייה של 46% בנפגעי טרור. בחברה הערבית מונים כבר עכשיו 109 נרצחים, וזו עלייה של 147% ביחס לתקופה אשתקד בממשלת השינוי. ככה נראה "זמן הבן גביר" שהבטחתם. בחצי שנה בלבד הדולר זינק ב-5% ביחס לשקל; ההשקעות בהייטק צנחו ב-68% נכון לאתמול, אולי בינתיים הברחתם עוד קצת משקיעים; מחיר החשמל התייקר בכמעט 7%; מדד המחירים עלה ב-3.2%, שזה רק מעט פחות מהעלייה במחיר המים, שעומדת על 3.5%. לא ניכנס לשוק המזון שמתייקר, ורק אתמול התבשרנו על עלייה נוספת שנכנסת לתוקף. או אולי גירעון של 10 מיליארד שקלים לעומת המצב בתקופתנו, שהיה 10 מיליארד – אבל בפלוס. שר האוצר, אתה שומע את זה? אלה לא קולות בראש שלך, זה הציבור שקורס תחת הנטל שאתה מעמיס עליו. זו גם ממשלה של "פעמים ראשונות", ואולי פה יש איזשהו הישג, ובפעם הראשונה רקטה נורית עלינו מג'נין; בפעם הראשונה חיזבאללה מקים בסיס צבאי בשטחנו. אבל זאת לא הפעם הראשונה שאתם מתרשלים בשמירה על הביטחון שלנו. יותר מ-150 שעות השקיעה הממשלה בניסיון להפוך אותנו מדמוקרטיה משגשגת לדיקטטורה אפורה ומבודדת. אבל זו גם ההזדמנות לברך את ראש הממשלה ששבר שיא אישי בקדנציה הזאת – 187 ימים שלא הוזמן לבית הלבן, שזה יותר מ-180 ימים שבהם לא הוזמן בתקופת אובמה. בתקופה שלנו העברנו רפורמות חשובות, חוקים חברתיים, ההשקעות בהייטק צמחו בפחות זמן ממה שאתם משקיעים בניסיון להחריב את המדינה. לאנשים היה שקט, ולא חיכו לגזרה הבאה שתנחיתו עליהם. לא השארנו לכם שדה פורח רק כדי שתשרפו אותו כליל. אז מזל טוב לממשלה הרעה בתולדות המדינה, שאתם מציינים חצי שנה להיווסדה. אני מאחלת לכם שתיפלו מהר, כי המזל הטוב שלכם הוא המזל הרע של האזרחים. לסיכום הכנתי לקט חצי שנה של מה ראינו, הישגים, חוקים ועוד. אז מה היה לנו? חוק התרומות; תוספת תקציב לביגוד ושיער; מעונות ראש הממשלה; חוק טבריה; חוק דרעי; חוק החמץ; הסכמים קואליציוניים סחטניים של מעל 14 מיליארד שקלים; מיליציה פרטית לבן גביר; משטרה פוליטית; עילת הסבירות; פסקת התגברות; פירוק לשכת עורכי הדין; מינויים פוליטיים בכל משרדי הממשלה; מתשע מנכ"ליות בממשלה הקודמת במשרדי הממשלה – אחת מתוך עשרות עכשיו; 17 נרצחות נשים; הפלת חוק האיזוק האלקטרוני; שינוי הוועדה לבחירת שופטים; ביטול נבצרות לראש הממשלה; 141 הצעות שמשנות את סדרי הדמוקרטיה במדינה; התקציב הגרוע והקמצני חברתית מאז ומעולם; חוק שי ניצן – השתלטות על הספרייה הלאומית; הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים; הפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי; מעצרים מינהליים בישראל; קריאה למחיקת כפרים; 29 הרוגים מטרור בפחות מחצי שנה; מלך סעודיה מזמין את נשיא איראן, שנענה לו בחיוב; איראן הגיעה ל-84% העשרת אורניום; ערעור היחסים עם ארצות הברית; נשיא ארצות הברית לא רוצה להיפגש עם ראש הממשלה. זה היה רק לקט קצר. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> שלום, אדוני, תודה רבה. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, שאל אריק איינשטיין, זיכרונו לברכה; את אותם הדברים אבל לאט, ענה השבוע, הוא ולא אחר, גם ראש הממשלה נתניהו. אז בואו נדבר על אותם דברים, אבל לאט, או בשם האמיתי של האירוע: בואו נדבר על שיטת הסלמי. כשאנחנו הולכים למכולת ומבקשים שיפרסו לנו גבינה, אנחנו מקבלים אותה פרוסה; פרוסה אחר פרוסה אחר פרוסה. אשתי אוהבת אותה דקה, אז הפרוסות נראות אפילו עוד יותר דומות אחת לשנייה, ולכן קשה לנו להבחין מה תהיה הפרוסה הבאה. בסופו של דבר, אחרי הפרוסה הראשונה ועוד אחת, הכול נראה מאוד דומה. אז גם אנחנו הגענו למכולת והתחלנו בפריסות. הפריסה הראשונה, איך לא – עילת הסבירות; הקואליציה רוצה לבטל את עילת הסבירות ובעצם לחסום כל ביקורת שיפוטית על ההחלטות בבית הזה. הגיוני, סביר. סביר שכל חבר כנסת שיושב פה וכל שר יהיו מעל החוק. אם אנחנו מחוקקים את החוק, למה לא להפוך אותו שיהיה רלוונטי לנו? ובשביל מה, בשביל מה הפרוסה החביבה הזו? כמובן, בשביל לסייע לשמור על הכיסא. בסך הכול הוא כיסא נוח. בשביל לעזור למכרים, בשביל לפעול ללא שום מגבלות. ואולי – רק אולי – להזיז את מי שלא נוח לשלטון; את מי ששומר על החוק; את מי שעומד כחומה בצורה על מנת להגן על הדמוקרטיה שלנו. ואני שואל אתכם, חבריי, מה אתם חושבים שיהיה הדבר הראשון שיעשו אחרי שיחוקקו את עילת הסבירות? מי אתם חושבים שתהיה הראשונה שיגידו לה שלא צריכים יותר את שירותיה במדינת ישראל? חבר הכנסת נאור שירי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גלית דיסטל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אתה טועה. חבר הכנסת יוראי להב? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> גלי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, היועמ"שית. החוק הזה הוא מעבר לעובדה שאנחנו נמליך את חברי הבית הזה להיות מעל החוק וכל החלטה שלנו תהיה סבירה – הוא גם הדרך האלגנטית או אלגנטית פחות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, צריך לומר את האמת. הם לא הצליחו עד היום, הם ניסו – בצורה יפה יותר, יפה פחות, לא נפגשים איתה, כן נפגשים איתה, לא מזמינים אותה לישיבות ממשלה; עושים פה דברים שמעולם לא עשו לפני זה, וזה לא עבד, כי מדובר בנציגת ציבור אמיתית, שנלחמת עבור הדמוקרטיה שלנו. אז הם החליטו להשתמש בחוק כנגדה ולחוקק את עילת הסבירות. זה בעצם אומר שכל מה שחבר כנסת או שר בבית הזה יחליט, הוא סביר. ואזרחי ישראל צריכים לעצור רגע ולהעמיק במשפט הזה. האם נראה לכם שכל החלטה שמקבלים בבית הזה היא פשוט סבירה, ללא שום ביקורת? האם זה נשמע למישהו הגיוני ש-120 פוליטיקאים יהיו מעבר לחוק, מעל החוק? אני לא חושב. אבל תשתדלו לאט, בלי שאף אחד ישים לב, להתקדם לפרוסה השנייה, שהיא כמובן הרכב הוועדה למינוי שופטים, שאותה, לשיטתכם, אתם חייבים לשנות. יש הצעה מרוככת של שר המשפטים; שימו לב, חברים, גם פה הם מצאו פתרון שמחכה ממש מעבר לפינה. מה הפתרון בהצעה המרוככת על הוועדה לבחירת שופטים? היא מדברת על כך שמספיק רוב של שישה מתוך 11 החברים כדי למנות שני שופטים; בשופט השלישי דרוש גם נציג אופוזיציה, וברביעי דרוש גם שופט חבר הוועדה. את הנוסחה הזו – אני לא רוצה אפילו להשוות, איזה מוח קודח יכול להמציא את הנוסחה הזאת, שאומרת בעצם שהם יחליטו מי יהיו השופטים. אפשר לנסח את זה בכל מיני טכניקות, שיטות כאלה ואחרות, אבל בסופו של דבר מה שרוצים להגיד לאזרחי ישראל הוא שלא רק שהם יהיו מעבר לחוק וכל מה שהם יחליטו סביר, והם לא רוצים שאף אחד, חלילה, יבדוק אותם או יטיל בכך ספק – גם בוועדה למינוי שופטים הם רוצים לשלוט שליטה מוחלטת, כדי שיהיה להם רוב במינוי השופטים. לא ברור לי אם ההצעה המרוככת הזו תבוא אלינו או לא – אני מאוד מקווה שלא – אבל כרגע הממשלה הקפיאה את מינוי הרכב הוועדה, ואם לא תקום הוועדה, אנחנו נבין שלשם אנחנו הולכים – להצעה המרוככת של הקואליציה. אבל אולי – ואולי אמיתי, ככה – אני באמת מקווה שאולי פעם אחת ראש הממשלה נתניהו לא ייכנע לאותם קיצוניים; אולי הפעם הוא לא יתקפל אל הלחצים הפנימיים, וכן יוגש מועמד מטעם הקואליציה, וימונה שר לוועדה לבחירת שופטים, ותקום הוועדה, כפי שהוא התחייב בקולו; אולי הפעם ראש הממשלה נתניהו יפעל בלי טריקים ובלי שטיקים, נקווה. ואיך אפשר בלי הפרוסה השלישית, הפרוסה הנסתרת מעיני כול, הלוא היא פרוסת פסקת ההתגברות. לפני שאתם מתנפלים – כן, גם אני שמעתי את אדון "עושה את אותם הדברים אבל לאט" בתקשורת האמריקאית. כי למה להתראיין בתקשורת הישראלית, שמשדרת לציבור שהוא משרת, שפסקת ההתגברות ירדה מהפרק? רק חבל שהוא שכח לספר באותו הריאיון שהחוק מונח, חי ובועט ואפילו עבר קריאה ראשונה. ומה אותה פרוסה לא חביבה אומרת? היא אומרת ש-61 חברי כנסת יוכלו להעביר חוק שיהיה חסין מביקורת שיפוטית כל עוד כתוב בו שהוא תקף על אף האמור בחוקי-היסוד; כוח בלתי מוגבל לנבחרי הציבור שנבחרו בשביל לטפל בדברים אחרים לגמרי, יוקר המחיה למשל, כי למה לטפל במחירי המים, שעלו ב-3.5%, או במחירי החשמל, שעלו בכמעט 7%, או בארנונה, שהתייקרה ב-1.5%, כשאפשר לדאוג לכוח בלתי מוגבל לנבחרי הציבור? בשביל זה נבחרתם, ממשלה יקרה ונהדרת, יקרה מדי. ונתקדם באיטיות עם אותם הדברים לעבר הפרוסה הרביעית, מה אם לא פסילות חוקי-היסוד, חוק שגם הוא לא ממש נעלם, הוא פשוט אותו הדבר אבל לאט. גם הוא עבר בקריאה הראשונה. מה אומרת אותה ההצעה? ההצעה אומרת שבג"ץ לא יכול לדון בחוקי-יסוד ולפסול אותם. המשמעות היא שכל אחד בבית הזה יכול לחוקק חוק שמכונה "חוק-יסוד", ובעובדה שהוא קרא לחוק שלו "חוק-יסוד", הוא מונע כל ביקורת שיפוטית. אין יותר נוח מזה, כי אין הליך חקיקה מיוחד לחוקי-היסוד, אז אותה פרוסת גבינה שקנינו במכולת – הפלא ופלא – נפרסה, ולפתע, בלי לשים לב, כל חוקי ההפיכה המשטרית יעברו. אז ממש כמו בהונגריה אתם חושבים שכל מי שיושב בבית וצופה בנו, כל מי שיושב במשכן הזה, לא ישים לב שאתם מוליכים את כולנו לכאוס ולכוח בלתי נשלט של השלטון. זוהי שעת המבחן גם שלכם, אנשי ה"למה יש מחאה בזמן מבצע" – שאלה שאני חייב לענות עליה אחת ולתמיד: יש מחאות גם עם תחילת מבצע חשוב וקריטי, שהלוואי ויביא למיגור הטרור עם אפס פצועים לכוחותינו, כי ממש באותו היום, ערב תחילת המבצע, אתם ממשיכים בחקיקה כאילו שום דבר לא קרה. הניתוק שלכם מוציא מהדעת. הציבור רואה, שומע ויודע הכול. אתם לא יכולים להסתיר ממנו את המטרות האמיתיות שלכם ומה אתם חושבים. העובדה שתעשו את זה לאט לא אומרת שלא ישימו לב, לא אומרת שלא ישימו לב שאתם מנסים לגנוב את המדינה, שאתם מנסים להוביל אותנו אל עבר מדינה לא דמוקרטית, שלא משנה מי יהיה בה בשלטון, הוא יהיה עם שליטה בלתי מוגבלת שלא מפוקחת, עם יד חופשית לעשות כל מה שהוא רוצה, כל מה שסביר בעיניו; ששומרי הסף יידחקו החוצה, ייהפכו בלתי רלוונטיים, ושהממשלה תהפוך להיות החוק. ואני רוצה לשאול: לאן אתם רוצים להוביל אותנו? אם אתם צריכים תזכורת, הדמוקרטיה כולה מבוססת על "שלטון העם בידי העם למען העם" – משפט חשוב שעליו מבוססת אומת הדמוקרטיה הגדולה בעולם, שיש מי שאצלכם, במקום לצאת למילואים, בחר ללמוד באותה האומה – ארצות הברית. אם אנחנו רוצים לשמור על מה שהקמנו כאן, על המוחות הישראליים שצמחו פה, על הספרות, על הכלכלה, על חתני פרס הנובל, אם אנחנו רוצים לשמור על כל מה שטוב במדינה המדהימה שלנו, קודם כול אנחנו צריכים לשמור שהיא תישאר מדינה דמוקרטית. מדינות שאינן דמוקרטיות, היסטורית, קורסות – ואני בטוח שלא לזה אתם שואפים. אז אם אנחנו רוצים להפסיק לפרוס דק-דק ולנסות לחזור לאיזשהו מסלול נורמלי, הגיע הזמן שחברי הבית הזה יגלו טיפה מנהיגות. שיבואו לאותם קיצוניים ויאמרו להם: אתם המיעוט, ולא יכול להיות שאותו מיעוט ישלוט ברוב; שיקום ראש הממשלה נתניהו ויאמר לשותפים שלו: לא יכול להיות שהקומץ הקיצוני בקואליציה ינווט, כי התוצאה של אותו קומץ קיצוני – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זכיתי. אני חשבתי: מה, אני אדבר שעה? ואז בא ניסים ואטורי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אותו קומץ קיצוני מנווט את ישראל – קפטן ואטורי, תקשיב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה כמו משה שלכם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קפטן, אתה צריך להקשיב רגע, קפיטן. הוא מנווט את מדינת ישראל בדיוק לכיוון ההפוך; לכיוון שבו ההשקעות הזרות הצטמצמו כמעט לאפס, לעובדה שאף אחד כמעט ולא רוצה לעשות עסקים עם מדינת ישראל, שיחסי החוץ שלנו מסתכמים בעובדה שהשרים שלנו לא מצליחים לקבוע פגישות אפילו עם נציגי ציבור בעיריות, שהקרע בתוך העם הפך להיות כל כך גדול שמשפחות מתפרקות, והכול בשביל לרצות את ראש הממשלה רוטמן, את ממלא מקום ראש הממשלה לוין וקומץ קיצוני שיושב פה. ויש לכם את הכוח לשנות את זה; יש לכם את הכוח לומר בישיבת הליכוד הבאה, אם היא לא תתבטל מחשש להדלפות: תנו לאזרחי ישראל להמשיך לגדל את הילדים בכבוד; תנו לנו לחיות במדינה שחלמנו עליה, תנו לנו להמשיך להצמיח את המדינה המדהימה שלנו; תנו לנו את האפשרות לחיות פה. ואני רוצה לומר לך משהו, אדוני, כי אני רואה שאתה עלית לבמה, ואני יודע שאתה אדם אכפתי – אולי די? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה עשיתי? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוצאים למבצע – לא מזמנים את השר לביטחון לאומי, ואז הוא הולך ומתבכיין למה לא מזמנים אותו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה אומר שנפנה לקיצוניים, שמעתי כשעליתי, נשים אותם בצד וכו' – אז רגע, מה עם הצד שלכם? בוא נעשה את זה ביחד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח לעשות את זה ביחד. בוא נמנה את הוועדה לבחירת שופטים, נחזור לשיחות בבית הנשיא, נוריד את חוקי ההפיכה הזאת מהשולחן, נתחיל להתנהג עוד פעם כמו מדינה עם ממשלה נורמלית. אף אחד מאיתנו לא רוצה לחיות במדינה שלאט-לאט הולכת ונהרסת. אני לא יודע אם נצליח לתקן את הנזקים שעשו פה בחמישה חודשים. במשך 75 שנה לא הצליחו לעשות לנו נזקים שהממשלה הזו עשתה בחמישה חודשים, ולכן אני באמת רוצה לגייס אותך בשעת לילה מאוחרת, ואת השר שיושב שם, כי אלה אנשים שעדיין אכפת להם מהמדינה הזו. אולי נפנה לקיצוניים ביחד ונגיד: תשחררו אותנו, תשחררו אותנו, לא בחרנו בזה. הלכתם והבטחתם קמפיין על משילות – לכו תתעסקו במשילות; הבטחתם קמפיין על הורדת יוקר המחיה – תתעסקו ביוקר המחיה; הבטחתם קמפיין על הורדת מחירי הגנים – תתעסקו בהורדת מחירי הגנים. במקום זה הכנסת הזו עובדת במתכונת חירום של 48 שעות להעביר את חוק טבריה, חוק שנועד להבטיח שאדם ששר הפנים בחר ימשיך לכהן כראש עיר. החוק השני הוא חוק של דחיית מועד הרבנים, הבחירות לרבנות. ואני שואל אותך, באמת, קפטן ואטורי, בשביל זה באת לפה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לא לקרוא לי קפטן, בסדר? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר – בשביל זה באת לפה? אני שואל באמת. זו הסיבה שבאת לפה? אזרחי ישראל נאנקים תחת הנטל. אנשים לא יודעים אם מחר בבוקר הם יוכלו להחזיר את ההלוואות שהם נטלו; זוגות צעירים שלקחו משכנתה עושים חשבונות בסופר אם לקנות מוצר כזה או אחר. ובמשך 48 שעות אנחנו לא נתעסק בהם – אנחנו נתעסק באיך אנו ממנים את הנציג של הקואליציה להמשיך להיות ראש עיר בטבריה – אלוהים יודע מה יש לכם בטבריה, איזה אינטרסים יש לכם בטבריה, אני מאוד מקווה שמי שצריך לגלות את זה עובד עכשיו לגלות את זה; בלדחות את המועד של הבחירות של הרבנים הראשיים; ויש חוק נוסף שרוצים לקדם פה, שאין לו שום קשר לציבור הישראלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך משפט לסיום, כי הבטחתי לחבר טוב שישבתי איתו אתמול – בחור צעיר, היה לוחם במג"ב – יש לו עסקים, הוא משלם מיסים, מחזיק מאות עובדים במדינת ישראל. הוא שאל אותי: רון, אתה נואם בכנסת מחר? אמרתי לו: כן. הוא אמר לי: תפנה לצד השני – לצד שמצביע לכם – ותגיד להם: עד שאתם תתעוררו לטפל בנו כבר לא יישאר עם. והבטחתי לרועי שאני אעשה את זה, אז הינה, אני אומר את זה בשבילו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. דרך אגב, לפי תקנון הכנסת, חובה לקרוא בשם של הבן אדם ובתואר שלו, בלי שמות חיבה, עם כל החיבה שלי לתפקיד שהודבק לי. גם נאור תמיד מחפש – נראה מה יעשה עם זה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא בטוח שאעמוד בזה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי היום את שר החוץ אלי כהן מתגאה בכך שהשנה תצא המשלחת הכי גדולה אי פעם לוועידת האקלים בדובאי, בחודש דצמבר הקרוב. שר החוץ אמר: ישראל היא מובילה עולמית בחדשנות אקלימית, התורמת לעולם מהידע והניסיון שלה. ואכן תעשיית הטכנולוגיה הירוקה הישראלית פורצת דרך, היא מפוארת – אבל אין לשר החוץ שום קשר לכך. הממשלה הזו בתקציב הזה קיצצה 100 מיליון שקלים מתקציב הרשות הישראלית לחדשנות. אז אני שואל את עצמי, במה שר החוץ אלי כהן גאה? בכך שישראל לא עומדת באף יעד אקלימי שהציבה לעצמה – לא באנרגיות מתחדשות ולא בהתייעלות אנרגטית ולא בהפחתת הנסועה הפרטית שהבאתם? שהממשלה הזו הביאה חוק הסדרים שהוא התקפה על הסביבה, שמרוקן את חוק אוויר נקי ומאפשר לתחנות כוח לזהם מעבר להיתר הרעלים שלהם? בכך שהם ביטלו את המס על החד-פעמי? בכך שלא התחלתם לקדם אפילו חוק סביבתי אחד מאז שעליתם לשלטון? בכך שאתם מקימים תחנת כוח מזהמת בראש העין, ליד אורנית, ליד כפר קאסם, שמבוססת על דלקים פוסיליים? ומעל הכול – בכך שאתם אפילו לא עומדים בהבטחה של עצמכם לקדם חוק אקלים תוך חצי שנה מאז שהקמתם את הממשלה? עזבו לקדם חוק אקלים – הוא אפילו לא על סדר-היום; לא על סדר-היום של ועדת שרים לענייני חקיקה. אז במקום לשלוח משלחות של חליפות ריקות לדובאי, אולי תתחילו לעבוד בלהיאבק במשבר האקלים פה בישראל. הכישלון שלכם גורם לחיים שלנו כאן להיות בלתי נסבלים, ושל בני הדורות הבאים – להיות בלתי קיימים. וחוץ מזה, אתם מקדמים עכשיו את ביטול עילת הסבירות, שהולך לפגוע באופן קשה בבריאות הציבור ובסביבה. איך ביטול עילת הסבירות הולך לפגוע בבריאות הציבור ובסביבה? עילת הסבירות מאפשרת לשופטים לבקר את תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה ולוודא שההליך מבוצע באופן מקצועי ומקיף, ושמקבלי ההחלטות התייחסו ונתנו משקל ראוי לכל השיקולים שעל הפרק. עילת הסבירות מופעלת רק במקרים קיצוניים, שבהם נמצא שיש התעלמות מוחלטת מאחד השיקולים שחייבים לשקול כדי לקבל החלטה נכונה – נגיד שלא יהיה מצב שמתכננים שכונה של אלפי יחידות דיור על שטח מזוהם, מלא בחומרי נפץ, בלי שבוצע סקר סיכונים סביבתי, שהיה מצביע למשל על הצורך לטהר את הקרקע לפני שמתחילים לבנות. אז זה קרה במתחם אפולוניה בהרצליה, ועילת הסבירות שימשה את בית המשפט בשביל לדרוש את טיהור הקרקע וביצוע התכנון מחדש בהתאם. לפני שבועיים אירע פיצוץ ענק, וכשאני אומר ענק, אני מדבר על פיצוץ שגרם למכתש שהקוטר שלו הוא 20 מטר והעומק שלו הוא עשרה מטרים. במקום שבו אירע הפיצוץ היה מתוכנן פארק שעשועים עם מתקנים לילדים. או לדוגמה שלא יקרה מצב שעיריות סוגרות חופי ים בגדרות וגובות תשלום מופקע על הכניסה מכל מי שרוצה להיכנס לחופים. המצב הזה היה קיים בישראל עד בג"ץ החופים, שבו השתמש בית המשפט בעילת הסבירות וקבע שלא סביר לדרוש מאזרחי המדינה גישה למשאב שהוא שלהם. או שלא יקרה מצב שמרחיבים את פעולת הזיקוק בבז"ן חיפה מבלי לבצע סקר סביבתי, כי זה בדיוק מה שהמדינה ביקשה לעשות – להתייחס להרחבת הפעילות של בז"ן בחיפה כאילו מדובר במשרדים תמימים, מבלי לבצע סקר שמצביע על כמה מסוכנת הפעילות הזאת לבריאות התושבים. אז בג"ץ פסל בעילת הסבירות את היכולת להרחיב מבלי לבצע סקר סיכונים, וכך קרה. או לדוגמה שלא יקרה מצב שהממשלה מתעלמת במופגן מחוק אוויר נקי ולא מגבשת תוכנית לאומית לצמצום ומניעה של זיהום אוויר כמו שקובע החוק. בפסק הדין כתבו השופטים שגרירת הרגליים והסחבת של הממשלה בזמן שהציבור נפגע – חולה נפטר מזיהום אוויר – היא פשוט לא סבירה. הוא הורה למדינה לגבש תוכנית שתצמצם את התחלואה, שתצמצם את התמותה. עילת הסבירות היא כלי קריטי של ארגוני הגנת הסביבה ושל הציבור לשמור על משאבי הטבע ועל הבריאות של כולנו, ולוודא שמול מקבלי ההחלטות ישנם שיקולים של בריאות הציבור ושל הגנת הסביבה. דווקא במדינה צפופה כמו ישראל, שצריכה להתייחס לכל גרגר אדמה בכבוד, באחריות, בשיקול דעת, ביטול עילת הסבירות יוביל לתכנון חפוז, בלתי אחראי, שפשוט לא לוקח בחשבון את כל השיקולים שנדרשים; שרואה בסביבה מטרד שצריך להסיט מהדרך; שמונע מעקב פיתוח ובינוי. זה יוביל לתכנון לקוי, שיוביל להרס שיימשך ויישאר דורות על גבי דורות. עכשיו, נשאלת השאלה: אם עילת הסבירות מופעלת רק במקרים קיצוניים, אם עילת הסבירות מופעלת רק במקרים של אי-סבירות קיצונית, למה שהממשלה תבטל אותה, אלא אם היא מתכוונת לפעול באופן לא סביר בצורה קיצונית? בואו נחשוב מה הממשלה הזו מדברת, מתכננת, מתחייבת ביחס לקהילה הגאה, אדוני היושב-ראש. אז לדוגמה, הוצאת תכנים של סובלנות וקבלת האחר ממערכת החינוך של מדינת ישראל, כמו שמצהיר בקולו סגן השר אבי מעוז – שהוא יעשה שימוש ב-300 מיליוני השקלים שהוא מקבל מתקציב המדינה; או ביטול ניתוחים לטרנסים – עוד הבטחת בחירות של סגן השר אבי מעוז; או ביטול מצעדי הגאווה על ידי ראשי הערים, או השר לביטחון לאומי, שעתר בעבר לבטל את מצעדי הגאווה; או אי-הכרה בזוגיות או בנישואים או בצווי הורות של להט"בים על ידי משרד הפנים. אלו החלטות שהממשלה יכולה לקבל, ולא יהיה אף אחד, אף גורם שיוכל לבלום אותן. ולכן אני, בתור חבר בקהילת הלהט"ב, מוטרד מאוד ממתן סמכות בלתי מוגבלת, בלתי מרוסנת, בלתי מפוקחת, לכל גחמה של נבחרי ציבור קיצוניים, משיחיים, שחושבים שלהט"ב, שאנחנו, יותר מסוכנים ממחבלים של חמאס ושל דאעש; שמבקשים למגר אותנו מהמרחב הציבורי בישראל. עכשיו, עילת הסבירות לא עומדת לבדה. לא, לא, לא. שמענו מחבר הכנסת פינדרוס, מחברת הכנסת סגנית שר האוצר וולדיגר, ששיטת הסלאמי כרגע בתוקף. שוואיה-שוואיה – קודם כול נחוקק את עילת הסבירות, ואחריה נעשה את הפוליטיזציה של הוועדה למינוי שופטים, ואחרי זה נחליש את היועצים המשפטיים, נעביר את פסקת ההתגברות. וכל זה תוך חזרה להליך חד-צדדי, דורסני, חפוז. אם אחד מהחוקים האלה יעבור, אנחנו נחזה בכולם עוברים, כי אין סיבה שלא. אם נאפשר ונעמוד מנגד, ונאפשר לביטול עילת הסבירות לעבור, כל החוקים של ההפיכה המשטרית יעברו. אם החוקים הללו יעברו, לא יתקיימו בחירות חופשיות נוספות במדינת ישראל. זה מרחיק לכת, נכון, אבל כבר עכשיו הממשלה הזו מתערבת בשני הליכי בחירות: האחד, בחירות של הרבנות הראשית לישראל. מתערבת בהליך הבחירות, דוחה אותו; והחוק השני, הבחירות לעיריית טבריה, ששם היא מתערבת, משבשת את הליך הבחירות. אז למה שהממשלה הזו לא תתערב בבחירות הכלליות הבאות, תוודא שבמידה שיהיה מצב שבו הם מפסידים בסקרים אז אולי לדחות אותן קצת? זה לא סביר באופן קיצוני? לא, אין כבר עילת סבירות שאפשר להיאחז בה ולהשתמש בה, כי גם זו בוטלה. בימים האחרונים, אדוני היושב-ראש, אנחנו מנהלים בוועדת הפנים והגנת הסביבה, מבזבזים, מכלים את זמננו על חוק בועז יוסף – חוק פרסונלי, רטרואקטיבי, שנועד לעזור למקורבו של שר הפנים אריה דרעי להתמודד לראשות עיריית טבריה. הממשלה מביאה חוק שהולך לשבש את מערכת הבחירות בטבריה בזמן שהיא כמעט ומתנהלת. שלושה וחצי חודשים לפני שהבחירות קורות בטבריה, הממשלה מתערבת בהליך. עכשיו, בטבריה יש ועדה קרואה מאחר שהעיר נמצאת במצב לא טוב. לכן שר הפנים מינה שם ועדה קרואה, במטרה להבריא את העיר, להציב שם אדם או חבורה של אנשים שיוכלו לבצע צעדים לא פופולריים – להבריא את העיר, לוודא שמה שצריך לעשות כדי להוציא אותה מהמצב המשברי שהיא נמצאת בו יבוצע מבלי שיקולים אלקטורליים. אז עכשיו מה שעושים זה שנותנים לאותו אדם שמונה על ידי שר הפנים מקפצה שבאמצעותה הוא יוכל להתמודד בצורה לא הוגנת; לפגוע בזכות הבחירה ובזכות להיבחר של מועמדים אחרים. עכשיו, אם זה המצב בטבריה, למה שזה לא ישמש מצנח זהב לכל מי ששר הפנים יחפוץ ביקרו? זו תהיה השיטה, למנות ראשי ועדות קרואות בכל הערים שהממשלה חפצה להשתלט עליהן. זה יעניק יתרון לא סביר, לא רלוונטי, מושחת, לאנשים שהשר רוצה להשתלט על העירייה באמצעותם. עכשיו, אני מוכרח לומר לך משהו שלי מאוד מפריע, אדוני היושב-ראש: יש לקואליציה רוב במליאה ורוב בכל ועדות הכנסת, למעט ועדת האתיקה. אבל ההליך הדמוקרטי מחייב שיתייחסו לחברי האופוזיציה – שיתייחסו להערות שלנו, שיתנהל משא ומתן; שההליך הדמוקרטי ידייק את הצעת החוק, יאפשר לנו להשפיע על התהליכים. לכן אנחנו כאן. חוק בועז יוסף נכנס לצינור החקיקה, והוא יוצא ממנו בדיוק כמו שהוא נכנס אליו. לא התייחסו לפסיק מההערות של חברי האופוזיציה בוועדה – לא להערות של חבר הכנסת נאור שירי, לא להערות של חבר הכנסת אלקין, לא להערות של חבר הכנסת כהנא ולא להערות שלי. נשאלת השאלה מה הטעם בדמוקרטיה, אם לא מתייחסים להערות של חברי הכנסת שמייצגים ציבור שעמדותיו לא פחות חשובות מעמדות הקואליציה, עמדות הציבור שנציגי הקואליציה מייצגים? מה הטעם? מה הטעם במשחק הזה אם אתם דורסים אותנו? אם אתם מתעלמים מאיתנו? אם אתם אומרים: יש לנו רוב, באנו למשול, שבו בצד, אתם לא מעניינים, הדעות שלכם לא מעניינות, הציבור שלכם לא מעניין? איזו דמוקרטיה זו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל אתם מדברים כל הזמן בוועדות, אנחנו לא מדברים. לנו אין זכות דיבור בכלל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לכם זכות דיבור. אתם בוחרים לשתוק כמו דגים קפואים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא נותנים לנו לדבר. לא נכון. לא נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני אומר, אדוני – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא נותנים לנו לדבר בכלל. אתה רוצה משקפיים? אתה לא רואה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – זה שאנחנו מדברים, אנחנו מייצגים את הציבור שלנו, ומתעלמים מאיתנו ודורסים אותנו ואת הציבור שלנו יחד איתנו. וזאת לא הפעם הראשונה. זה קרה בוועדת קרן העושר, שבה החוק יצא בדיוק כמו שהוא נכנס; זה קורה בחוקי ההפיכה, שעכשיו נכנסים לוועדה. יש שם איזושהי הצגה מונפצת, יושב-ראש הוועדה לא חפץ להאזין לאף עמדה שלא מתיישרת אחד לאחד עם שלו. הצגה. הדמוקרטיה הישראלית היא לא הצגה. עמדות האופוזיציה חשובות לא פחות מעמדות הקואליציה, וההליך הדמוקרטי מחייב התייחסות אליהן, ולא ביטול מוחלט ודורסנות. מה הטעם בדמוקרטיה, אדוני היושב-ראש, אם אומרים: יש לנו 64, אתם לא רלוונטיים. אז יש לכם 64, אבל ההליך מחייב התייחסות לעמדות האופוזיציה. עכשיו, עוד נקודה חשובה ביחס לטבריה, אדוני היושב-ראש. במה מתעסקים? עד שמגיע חוק שעוסק בטבריה, עיר שנמצאת במשבר, לא מהשנה הנוכחית אלא עשרות בשנים, עיר עם פוטנציאל אין-סוף, במה מתעסקים? בפיתוח אזורי תעשייה? בפיתוח תשתיות? בפיתוח תחבורה? לא ולא ולא; בלהחזיר תושבים שנטשו את טבריה, טבריינים במקור, חזרה אל העיר שלהם? לא ולא. במה עוסקת ועדת הפנים והגנת הסביבה ביחס לטבריה? באיך לאפשר למקורבו של שר הפנים לרוץ בניגוד לחוק לראשות העירייה, תוך ניצול מושחת ובזוי של התפקיד שלו, של המשאבים שעומדים לרשותו. וכל זה תוך ניצול מופקר של תפקיד הכנסת, של מעמד הכנסת, של הכוח העצום שיש בידי חברי הכנסת לחוקק חוקים ראשיים שמיטיבים עם בן אדם אחד – עם בועז יוסף. אני רוצה לקראת סיום לדבר על משהו – הפוגה שאולי היא חיובית. ב-18 ביולי אנחנו הולכים לקיים בכנסת את יום הגנת הסביבה והמאבק במשבר האקלים. היום הזה הוא בסימן קידום פתרונות למאבקי הסביבה הבוערים בישראל. אנחנו נקיים אותו בשיתוף ארגוני הסביבה – עם חיים וסביבה, עם החברה להגנת הטבע, עם מגמה ירוקה, עם צלול, עם מחאת נוער אקלים, עם גרינפיס, עם אדם טבע ודין. הולכים להתקיים הרבה מאוד דיונים בוועדות הכנסת, שיקדישו את הזמן להתעמק באירועים הסביבתיים הבוערים ובמאבקים ובפתרונות שאנחנו יכולים לקדם סביבם. הולך להיות אירוע שדולה עם אנשי אקדמיה, עם חברי כנסת, וגם מליאת הכנסת הולכת לייחד את יום הדיונים לנושא הגנת הסביבה ומשבר האקלים. אני קורא לציבור, לכל מי שמתעניין במשבר האקלים, בצורך הדחוף שלנו להיאבק בו – כי הוא האתגר הדרמטי ביותר שניצב בפנינו, בפני בני הדור שלי ובאופן כללי – להגיע, להשתתף, לצפות, לשלוח לנו את ההערות שלכם, את הדגשים שלכם. רק ביחד נצליח להתמודד עם האתגר הזה, שבאמת הוא אחד מהאתגרים הכי משמעותיים. הוא מאיים על החיים שלנו, על החיים של בני הדורות הבאים. אני מוכרח לומר שמדינת ישראל לא עושה מספיק על מנת להיאבק במשבר האקלים, למרות ההבטחות היפות בקווי היסוד של הממשלה הנוכחית ולמרות ההבטחות היפות של נתניהו, ראש הממשלה, בהצהרות שהוא מקיים לפני אירועים וכנסים סביבתיים בין-לאומיים. באמת, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, זה לא עניין של ימין ושמאל – זה עניין שאמור להעסיק כל אזרח ישראלי שרוצה לוודא שלבני הדורות הבאים יהיו חיים במדינת ישראל ובכלל. זה אתגר שבגלל ההיקף שלו, בגלל העומק שלו, בגלל הדרמטיות שבו, הוא מחייב אותנו לשלב ידיים, גם פה בבניין הזה וגם בינינו ובין מדינות אחרות; למצוא, לפתח, להעמיק את שיתוף הפעולה, על מנת שנוכל להתמודד איתו כמו שצריך. ובהקשר הזה יש חשיבות גדולה במיוחד לחוקק חוק אקלים. הממשלה, אדוני היושב-ראש, התחייבה בקווי היסוד שלה לחוקק חוק אקלים חצי שנה מיום ההקמה שלה, מיום הכינון שלה. מיותר לציין שלא עבר חוק אקלים, לא בקריאה ראשונה וגם לא בקריאה שנייה ושלישית. ולצערי, כמו שציינתי בתחילת הנאום שלי, זה אפילו לא על סדר-יומה של הממשלה, לא על סדר-יומה של ועדת השרים לענייני חקיקה. חוק אקלים דרוש מאחר שחסרה בישראל מסגרת פעולה כלל-ממשלתית, שתאפשר פעילות נחושה ועקבית כנגד האתגר הזה, שהוא באמת רוחבי. אתה יודע, אין תחום, אדוני היושב-ראש – ותבחר איזה תחום שאתה רוצה: כלכלה, רווחה, בריאות, תחבורה – אין תחום שנושא הגנת הסביבה ומשבר האקלים לא נוגע בו; שהאיומים שנובעים ממנו לא מסכנים אותו. עכשיו, כבכל איום גדול, השכבות הכי פגיעות למול משבר האקלים הן השכבות המוחלשות. דווקא להן תהיה חשיפה משמעותית יותר לאיומים של האתגר, לאיומים של משבר האקלים, הן יסבלו הכי הרבה, ולכן דווקא כאן חשוב להתייחס למשבר הזה לא כאתגר של מחבקי עצים, אלא כאתגר שמאיים על כל אחת ואחד מאיתנו ומחייב התגייסות של כל אחד ואחד מאיתנו. ואני מאוד מקווה – ואמרתי את זה גם לשרה עידית סילמן – שלנו יש כאבי בטן בהקשר הזה, ואנחנו לא רואים אופוזיציה וקואליציה, ואנחנו נתמוך מהאופוזיציה בכל הצעה לחוק אקלים שיציע מסגרת נחושה, אמיתית, נדיבה, להיאבק במשבר האקלים – משבר שאני חש שהמדינה, הממשלה הזו מתעלמת ממנו לגמרי, טומנת את ראשה בחול, מחכה לחורף. הבעיה היא שהנתונים שוברים שיאים, הטמפרטורות באוקיינוסים, מחוץ לאוקיינוסים, באדמה, רק הולכות ועולות; אירועי הקיצון שאנחנו חווים – רעידות האדמה, השרפות, גלי החום האדירים האלה – רק ילכו ויחריפו, אם לא נתחיל להיאבק באופן נחוש במשבר האקלים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא מכאן, חוזר וקורא, גם לראש הממשלה וגם לשר החוץ: במקום לנסוע לוועידות אקלים ולהשוויץ בהישגים הלא-קיימים של ישראל בתחום הזה, תפשילו שרוולים, שלבו ידיים ותתחילו לעבוד על מנת לפתור ולהיאבק במשבר האקלים, לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לילה טוב לכולם. אני בטוחה שהיום לא שמעת בכלל על נושא עילת הסבירות, נכון? לא דיברו איתך בכלל, אף אחד לא עלה, לא דיברו, לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אדבר על זה איתך, כי אתה היחיד שמקשיב. אז אחרי הפסקה ממושכת ונעימה, בשבוע שעבר חזרנו למקום שהפך לממלכה של רוטמן. למה? במה אנחנו דנים? עילת הסבירות. רבים לפניי הסבירו את משמעות עילת הסבירות, אבל מכיוון שנדמה שזה טרם חלחל לכל חברי הקואליציה, אז אני אנסה לעשות את זה הפעם בפשטות, במילים פשוטות. למעשה, ביטול עילת הסבירות מעניק לממשלה המכהנת, כל ממשלה, את האפשרות למנות כל אדם באשר הוא – לא משנה אם הוא מקורב, אם הוא בן משפחה, אם הוא כשיר, אם הוא לא כשיר, אם הוא עבריין או כל דבר דומה – לכהן בכל תפקיד שהם החליטו עליו. שמעתי כל מיני פוליטיקאים שבאים ואומרים: לפני שנות התשעים לא הייתה עילת הסבירות, האם זה אומר שלפני זה לא היינו דמוקרטיה? והתשובה שלי היא שפוליטיקאים שמבקשים עוד כוח, לא יהססו להשתמש בו. מי שרוצה לבטל את עילת הסבירות מתכנן לעשות משהו לא סביר. וזה, לפחות בעיניי, עלול להיות לא דמוקרטי. עכשיו, אולי בהתחלה רוב האזרחים לא ירגישו את זה, ייפגעו אולי קבוצה כזאת ואז הקבוצה ההיא, האדם ההוא, האישה הזאת, אבל בסוף בסוף זה יגיע לכל אחד. זה לא יפסח על אף אחד מאיתנו. ואז יגיע הרגע שבו תתפסו את הראש ותגידו: מה עשיתי? איך נתתי לזה יד? וזה עלול להיות מאוחר מדי. עכשיו אני רוצה לדבר קצת על כמה הקשרים, ואחד ההקשרים הברורים שמייד עולים לי לראש זה כל הנושא של הקשר בין נשים לעילת הסבירות. אחד השיקולים המכריעים שעל פיהם בית המשפט בוחן את סבירותן של ההחלטות הוא האם ההחלטה נגועה בחוסר רציונליות, אפליה או פגיעה בזכות של נשים לשוויון. כך, למשל, בג"ץ קבע כי הוראה מפורשת אשר מחייבת אישה לפרוש בגיל צעיר יותר מגילו של גבר הינה בלתי סבירה ועל כן דינה להתבטל. זאת אומרת שנשים וגברים עדיין לא שווים, ובית המשפט, בגלל עילת הסבירות, יכול להפוך את ההחלטה ולבטלה. ביטול האפשרות של בית המשפט לביקורת שיפוטית על פי עילת הסבירות יצמצם עוד יותר את האפשרות של בית המשפט לבטל החלטות של השלטון אשר לא כללו את ערך השוויון כשיקול רלוונטי, או שהחלטתן תוביל באופן בלתי סביר לפגיעה בשוויון. עכשיו אני רוצה לתת עוד דוגמה. בשנת 1986 החליט שר הדתות דאז זבולון המר לבטל מינוי של אישה לחברה במועצה הדתית של העיר ירוחם בנגב. הטענה הייתה שנשים לא יכולות לכהן כחברות מועצה דתית. ההחלטה נפסלה על ידי שופטי בג"ץ בנימוק של חוסר סבירות, שלא יהיה תקף יותר אם החוק שעליו אנו דנים כרגע בוועדת החוקה יאושר. היכולת שלנו כנשים לעתור לבג"ץ על החלטות דרך עילת הסבירות – שזו כמעט תמיד הייתה העילה שבאמצעותה העניק בג"ץ הגנה לנשים – תצטמצם בצורה משמעותית. זה רלוונטי לכל אישה ואישה. ושוב, נשות הקואליציה צריכות להבין זאת. כשאת נותנת יד לביטול עילת הסבירות את צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שיום יבוא וזה עלול לבוא לרעתך או לרעת מישהי שאת מכירה, מישהי שעילת הסבירות הייתה יכולה לעשות איתה צדק, מישהי מהמשפחה שלך, מישהי מהעבודה שלך, מישהי מהבניין שלך. עוד נושא שמטריד אותי לגבי עילת הסבירות – נושא שהוא קרוב מאוד לליבי ואני עוסקת בו רבות – זה כל נושא רווחת בעלי חיים. גם עליהם עילת הסבירות מגינה מדי פעם. עכשיו, מעטים מעטים הגופים, השרים, האנשים, המשרדים, שמגינים על בעלי החיים. רוב הדברים שהושגו לטובת בעלי החיים היו אך ורק בעזרת בתי המשפט, בג"ץ – מהאיסור על פיטום כבד אווז, ואני לא יודעת אם אתה מכיר את זה, שאסור יותר במדינת ישראל להשתמש בפרקטיקה כזו אכזרית. אבל רוב פעילי בעלי החיים, אוהבי בעלי חיים, מכירים את מה שכונה בשנת 2004 "בג"ץ החתולים". בעצם בפסיקה הזאת בג"ץ קבע שאסור למדינה לבצע השמדה המונית של חתולי קהילה כשאין סכנה ממשית לבריאות האדם. הוא קבע את זה תוך שימוש בעילת הסבירות, כי המתה המונית מבלי שיש חשש אמיתי היא לא סבירה. אני בתור ילדה זוכרת שעוד היה מותר להרעיל חתולים, וזה אחד הזיכרונות המוקדמים שלי, שקמנו איזה בוקר מוקדם מאוד, אני ואחותי, וגרנו באיזה משעול שבסופו יש חניה, והגענו לחניה, וכל החניה הייתה מלאה בגופות חתולים, כי פשוט בלילה פיזרו רעל. ובג"ץ החתולים בא ושם לזה סוף. אין פעיל בעלי חיים שזה לא בנשמתו והוא יודע לדקלם את זה. עילת הסבירות שימשה גם ארגונים הפועלים למען רווחת בעלי חיים כשעתרו לבג"ץ בדרישה ששר החקלאות יתקין תקנות לפי חוק צער בעלי חיים. היא שימשה אותם גם כשעתרו בדרישה לאכוף את חוק צער בעלי חיים בהקשרים שונים; היא שימשה אותם כדי לתקוף התייחסות מקילה למתעללים בבעלי חיים, בין אם זה בעסקת טיעון מקילה ובין אם בסגירת תיקים חמורים. עילת הסבירות תמיד עמדה לצידם של בעלי החיים כשאף אחד אחר לא עמד לצידם. תקנון התקנות בכל מה שנוגע לבעלי חיים הוא כל כך כל כך קריטי. אני לא יודעת אם אתה יודע, ואטורי, כמה זמן לקח לתקנן תקנות בנוגע למטילות בלולים. אתה יודע כמה? כמה שנים לקח? תנחש. תקנות. תקנות לולים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא יודע. אולי נאור יודע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 15. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא תמיד קיצוני. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 12. 12 שנה פעילי בעלי החיים חיכו לתקנות בנוגע למטילות בלולים – באיזה גודל מותר להחזיק אותן, איך פועלים מולן, איסור הנשרה, דברים שהם באמת צער בעלי חיים פרופר. לתקנות על החזיריות אנחנו מחכים בערך חמש שנים. אין תקנות לבתי מטבחיים. אין תקנות. זאת אומרת שלפעמים ארגוני בעלי חיים נאלצים לפנות לבג"ץ, ומשתמשים בעילת הסבירות כדי להכריח את המשרדים לתקנן תקנות, שאגב הן נוגעות גם לבריאות שלנו, כי אם אין תקנות בבתי המטבחיים זה גם הבריאות של כולנו. אם יש צפיפות בלולים, בלולי סוללה, שבהם מתפרצות מחלות הרבה יותר מהר, זה הבריאות של כולנו. ולכן גם פה עילת הסבירות היא חשובה. עכשיו, אם אנחנו כבר מדברים על סבירות, חשוב לי לדבר בהקשר הזה על עוד כמה דברים שבעיניי הם לא סבירים, אם כבר אנחנו מדברים על סביר ולא סביר. עכשיו אני רוצה לדבר על השר אמסלם, שהוא גם השר שאחראי על רשות החברות הממשלתיות. מה עשה אמסלם דבר ראשון כמעט כשנכנס לתפקיד, לפחות ממה שאנחנו יודעים? לא נפגש, לא למד, לא חקר, לא. הוא החליט דבר ראשון לפטר את מנהלת רשות החברות. כי למה באמת להשאיר אישה מוכשרת בתפקיד בכיר אם אפשר למנות במקומה עוד פעיל או מקורב ללא כישורים מתאימים כדי שינהל לנו את הכסף. סביר או לא סביר? לא סביר. ובמיוחד שנהיה אופנתי לפטר פה נשים בכירות, בממשלה הזאת. הדבר השני שאמסלם רוצה לעשות כבר המון זמן זה לפרק את נבחרת הדירקטורים. אני רוצה להסביר מעט על הנבחרת הזאת כדי שנבין יחד כולנו, אני ונאור, וואטורי כמובן, נבין יחד – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ומיקי שר הספורט. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. שנבין כולנו יחד אם זה סביר או לא סביר לפרק את נבחרת הדירקטורים. נבחרת הדירקטורים הוקמה בשנת 2015 בעקבות מינויים לא ראויים. המון המון ביקורת על מינויים לא ראויים בחברות הממשלתיות, החברות שהן של המדינה. עכשיו, הינה קצת מהדברים שהשתנו בעקבות הקמת הנבחרת. בשנת 2013 כיהנו ברשות החברות הממשלתיות 232 קרובי משפחה, לעומת 45 קרובי משפחה בלבד לאחר שהנבחרת הוקמה – ירידה של 80%. סביר או לא סביר שיפרקו את הנבחרת? לא סביר. דוח של רשות התחרות מצא שנבחרת הדירקטורים היא גורם מרכזי בשינוי הרווחיות של החברות הממשלתיות. זאת אומרת, מהפסדים של 600 מיליון שקלים ב-2013 לרווחים של 700 מיליון שקלים ב-2015 – תוך שנתיים החברות הממשלתיות עברו מהפסד של 600 לרווח של 700. זאת אומרת, בכמה הם עלו? 1.3 מיליארד בשנתיים. כמה זה חשוב למנות אנשים מקצועיים לחברות הדירקטוריות. בשנה הראשונה להקמת הנבחרת מונו 53% נשים מקרב הנבחרת; טרם הקמת הנבחרת רק 26% היו נשים. מעט מאוד מהדירקטורים היו מנכ"לים או סמנכ"לים, לעומת 94% לאחר הקמתה. הרף המקצועי עלה. מספר הדירקטורים עם ותק של יותר מעשר שנים עלה ביותר מ-70%. מה זה אומר? יותר מקצועיות, יותר ניסיון ויותר נשים מביאים לרווחיות של החברות האלה. אבל מה אמסלם בעצם רוצה? הוא רוצה לפרק את נבחרת הדירקטורים, שללא כל ספק עשתה עבודה מעולה בשמירה על טוהר המידות בחברות הממשלתיות, הובילה אותן לרווחים, הייתה נחוצה ביותר. אז למה לפרק? למה? 1. כי הוא יכול, וזה, בעיניי, בדיוק מה שלא סביר. ודבר שני, ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים. זאת התשובה. אז הינה עוד כמה דברים שלא סבירים, בעיניי, כי אנחנו מדברים על סביר ולא סביר. אני שואלת באמת בכנות: האם סביר שאדם במרכז מקבל תקציב תרבות של 285 שקלים – הינה, מיקי פה, מיקי אחראי על זה, לא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרתי, מיקי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. פתאום נזכרתי ששר התרבות פה. אדם בצפון מקבל 61 שקלים, אבל אזרח בנגב – ואטורי, נחש כמה אזרח בנגב מקבל תקציב תרבות. מרכז – 285, צפון – 61, כמה בנגב? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 31. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 48. תחשבו כמה הפער. מה ההיגיון אומר? שבמרכז יש יותר כוח קנייה, בפריפריות יש פחות כוח קנייה. לא נשקיע יותר בתרבות בפריפריות? לא נפתח את זה יותר ונשקיע יותר באלף ואחד דברים שקשורים לתרבות? ואני באמת מאמינה שתרבות זה האוכל של הנשמה. האם סביר שאדם במרכז יקבל שירותי רפואה טובים יותר? סביר או לא סביר? למה אני, תושבת הנגב, לא יכולה לקבל שירותי רפואה כמו מי שגר במרכז? למה? המתנה ל-MRI לוקחת תשעה חודשים בנגב. אני מחכה מאפריל ל-MRI, שיהיה לי רק בינואר, אני ממתינה. סביר? ואטורי, סביר? באמת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מכיר את זה מהצפון, מהפריפריה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא סביר. האם היה סביר שמערכות החינוך בעוטף לא יהיו ממוגנות? לא סביר. בזכות בג"ץ יש מערכת חינוך ממוגנת. האם סביר שיש מפלגות שאין בהן נשים בכלל, והן לא יכולות להתמודד בהן? לא סביר. האם סביר שיעלה לדוכן פה ראש ממשלה וישקר במצח נחושה, פעם אחר פעם, על 53 מיליארד לא קיימים, שלטענתם ניתנו לאחים המוסלמים בתקופת ממשלת השינוי? וכל יום שני, כל יום שני שאני אעלה לדוכן, אני אדבר על זה. כל שבוע, כל עוד אני כאן, אני אמשיך לדבר על הפייק של 53 מיליארד. כי במי פגע ראש הממשלה? בתושבי הנגב, לא באף אחד אחר. בנו, בתושבי הנגב. ולמה הוא פגע בנו במיוחד? ראשית, כי הוא המציא מספר לא קיים. בוא נתחיל מזה. הוא חזר עליו שוב, ושוב ושוב, הוא וכל עושי דברו. כל השנה הזאת, עלו לדוכן ודיברו על 53 מיליארד לאחים המוסלמים. כל יום, כל היום, באולפנים, במליאה, בוועדות, בכל מקום שהלכתי, רק זה מה ששמעתי, כשלמעשה כל אחד שעלה לדוכן והמשיך להדהד את השקר הזה ואת הפייק, ידע שהוא פוגע בתושבי הדרום, מכיוון שאנחנו אלה שזקוקים לכספים האלה שיגיעו. ואני אסביר עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, כל יום שני. החיים המשותפים בנגב הם חשובים כי אין שום ברירה אחרת, כי אף אחד לא הולך לאף מקום. לא אני הולכת ולא שכניי הבדואים הולכים לאף מקום. ובביטחון צריך לטפל, ותוכנית מסלול בטוח הייתה סוף-סוף עשייה משמעותית, רצינית, עם שותפים מכל המשרדים, אחרי עשורים של אפס עשייה בתחום, של אפס השקעות, לא בתקציבים, לא בכספים, אבל בעיקר לא באכפתיות; לא בדיונים פה, לא באיזושהי כתיבה של איזשהן תוכניות ממוצעות. לא היה פה כלום. אנחנו צריכים שישקיעו במגזר שחי איתנו באותו אזור, בחינוך, בהשכלה, בתשתיות, בפארקים, בבריכות, בהסדרת היישובים, ובטח ובטח בתעסוקה. כי שנים על גבי שנים הממשלה הזאת בוחרת להתעלם ורק להסית, כי זה הכי קל. הכי קל זה לשנוא, הכי קל זה לסחוף בפופוליזם זול, לרקוד על הדם כל פעם שיש איזשהם חיכוכים. הם היו באים, עומדים בתור להגיע. מגיעים יום אחרי יום אלינו לנגב, מפזרים סיסמאות ריקות מתוכן, מנצלים את תושבי הנגב לתועלתם האישית בלבד. אין שום דרך אחרת לתאר את זה חוץ מבדרך הקשה הזאת. אז אני אמשיך לדבר על זה שוב ושוב, עד שזה יחלחל, עד שכולם יבינו – אין ברירה אחרת חוץ מהשקעות בצמיחה יחד עם השקעה וטיפול בבעיות ביטחוניות. אגב, ואטורי, כתבתי את זה לא בגלל שאתה פה, אני לא ידעתי שתהיה פה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נהוג להגיד היושב-ראש. אוקיי? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, סליחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מוחל על כבודי, אבל לאלה שבאים אחריי, לפחות, בואו נשמור על כבוד הכנסת. תודה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, האם סביר להוציא פעילים, חברי כנסת, לשיט ליוון בזמן שרוב תושבי מדינת ישראל לא יכולים לסיים את החודש? לא, זה לא סביר. ברור לי שאתה לא יכול לענות לי. אבל באמת באמת, לפחות בעיניי – יכול להיות שאנשים אחרים יחשבו אחרת, בעיניי, לא סביר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה לא סביר בזה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא סביר. זה מנקר עיניים, זה לא מחובר, זה בתקופה שבאמת באמת אנשים מתקשים. כי אם לי העלו את המשכנתה ב-1,000 שקלים – ואני עוד, טפו-טפו, יכולה לשלם את זה, אבל כל החברים שלי מסביב, תחשבו לאיזו מצוקה הם נכנסים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה הקשר לשיט? לא הבנתי. פורסם שיט ליוון, עשו מזה טררם בתקשורת, בסוף בוועדת האתיקה של הכנסת, כולל הייעוץ המשפטי, אמרו שאפשר לצאת, בלי לעשות פרסום כמובן. אני עדיין לא נרשמתי, דרך אגב. זה אנשים פרטיים שעושים את זה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודעת. לא, זה לא העניין אם זה חוקי או לא חוקי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את יודעת כמה טסים לחו"ל? חוץ מזה שהיום חסמו את נתב"ג. אבל מה הקשר? לא הבנתי את הקשר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, זה לא העניין שזה חוקי או לא חוקי. יש פה משהו, כשמפלגה מובילה איזה שיט ראוותני ליוון בתקופה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא המפלגה מובילה ולא כלום. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. בעיניי, זה מנותק קצת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בגלל זה צריך לבטל את הלכת הסבירות, בגלל שהסבירות שלך זה לא הסבירות של כולם. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. בעיניי זה לא סביר. אני כרגע עומדת פה ואומרת מה דעתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את רוצה להגיד לאנשים לא לשוט? לא לטוס? מה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני רוצה שנבחרי ציבור ישמשו דוגמה אישית. זה הכול. נראה לי סביר ביותר לבקש את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תדעי לך שאני אף פעם לא הייתי בחו"ל, אף פעם לא שטתי, לא טסתי פעם אחת בחיי. זה היה לפני שנה פעם ראשונה. אני בן 52, ואני אדם מאוד צנוע. לעשות מזה טררם גדול, כאילו איזה ראוותנות וזה, תאמיני לי שטסת יותר ממני על כל החיים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק אתה תהיה בשיט הזה? לא, נכון? יהיו איתך עוד חברי כנסת מן הסתם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני עוד לא נרשמתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מדברת עליך ספציפית. אני אומרת שבעיניי דרושה דוגמה אישית. זו רק דעתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז לא נטוס לחו"ל השנה. יכול להיות שאני לא אשוט גם, כי לא נרשמתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא אותו דבר. אנחנו מדברים פה על משהו אחר, אדוני היושב-ראש. עזוב את השיט. האם סביר שהממשלה הזאת אינה עוסקת כמעט בכלל ביוקר המחיה? שהיא עוסקת בכל הדברים הלא-נכונים, בכל החקיקות הכי מושחתות? חוק המתנות, חוק טבריה, ולא שכחנו כמובן את חוק הארנונה, שהולך לפגוע קשות בנגב שוב. אתה יודע, חוק הארנונה – סערה וצעקות ועצבים, ובסוף העברתם את זה, ומי הולך לשלם את המחיר? אנחנו, באר שבע צריכה לשלם 4 מיליון שקלים בשנה. האם סביר שמדינת ישראל זורקת כל שנה מזון שווה ערך לסכום של 20 מיליארד שקלים, וזה פשוט לא מעניין אף אחד? האם אכפת למדינת ישראל שאם היא תשקיע מיליארד אחד, נוכל לסיים את האי-ביטחון התזונתי במדינה? מיליארד אחד – אני חוזרת על זה כי זה חשוב – יסיים את האי-ביטחון התזונתי במדינה, בהשקעה נבונה. 20 מיליארד שקלים יורדים לטמיון, נשפכים לפח. אני לא מדברת על איכות הסביבה, אני לא מדברת על הטמנת האשפה, על הזיהום שהאשפה הזאת יוצרת. האם סביר ש-1,100 עובדים זרים בסיעוד הולכים לחזור לארץ מוצאם למרות המחסור החמור ביותר בתחום הסיעוד המוסדי, רק בגלל שהממשלה לא מוכנה להאריך את הוראת השעה על אגרה, שמוסד הסיעוד ייאלץ לשלם, בסכום של אלפי שקלים? אולי על אחד זה 8,000 שקלים כמעט, אז זה לא משמעותי, אבל יש מוסדות סיעוד שיש להם 100 עובדים, אנחנו מדברים על 800,000 שקלים בשנה. אנחנו מדברים על תחום שסובל ממחסור קשה בידיים עובדות. אף אחד לא רוצה ללכת לעבוד במוסדות הסיעוד, ששם צריך לקלח חמישה קשישים בשעה – ולא עבודה עם קשיש אחד; אז בואו נקשה עוד קצת על מוסדות הסיעוד, ונאלץ אותם לשלוח עוד 1,100 עובדים הביתה. הכי חשוב בעיניי: האם סביר שהממשלה לא הוסיפה שקל אחד שחוק לרכישת דיור ציבורי? הממשלה לא הוסיפה שקל אחד לרכישת דירות בדיור הציבורי; הדיור הציבורי, שירד מ-200,000 דירות ל-48,000 דירות, עם אלפי ממתינים. שום דבר לא ישתנה בדיור הציבורי עד שלא ייעשה צעד מאוד מאוד דרמטי ברכש דירות. התחלנו את זה בממשלה הקודמת, עם תקציבים מאוד מאוד גדולים; הממשלה הזאת לא הוסיפה שקל. ככה זה נראה – מדינה לא סבירה, משרדים לא סבירים, סדר עדיפות לקוי ולא סביר, בלי עשייה למען האזרחים במדינה, רק עם עשייה שתיתן לממשלה עוד כוח להתעלם מאזרחים, לדאוג לעצמם, לשמר את מעמדם, את השליטה. אז הבנו שכלום לא סביר בעשייה שלכם, אז מה הפלא שאת עילת הסבירות אתם רוצים לבטל? ככה זה במדינה שרוצה לבטל את עילת הסבירות, ששום דבר לא סביר בחקיקות שאנחנו נאלצים להתמודד איתן בחצי שנה האחרונה. אני כבר לא יכולה לספור. אתה יודע, בכל פעם מגיע איזה חוק ועוד חוק ועוד חוק, ואתה אומר, איפה הקו התחתון בכל מה שקורה? זה נראה כאילו אין קו תחתון; נראה כאילו אנחנו ממשיכים לרדת מטה-מטה, מידרדרים מוסרית, אתית, פותחים פתח לשחיתות ועוד שחיתות ועוד שחיתות. בזמן שאנחנו פותחים פתח לשחיתות, הממשלה הזאת גם דואגת לעצמה לכוח בלתי מוגבל. אז הידרדרנו 23 מקומות בהגדרת השוויון בין נשים לגברים, כי מה הפלא? קשה להתפלא שזה מה שקורה בממשלה שאין בה ייצוג נשי כמעט. יש בה מעט מאוד נשים. לדעתי יש בה יושבת-ראש ועדה אחת, שזאת גם ועדת משנה – נכון? ללימור סון הר מלך יש רק ועדת משנה. אין אישה אחת שמנהלת ועדה – אחת. מי שהיה פה בכנסת הקודמת מרגיש את ההבדל העצום אפילו במסדרונות. יש הבדל עצום אפילו בלהתהלך במסדרונות. התחושה הייתה שנשים פשוט נעדרות, נעלמו מהמרחב הציבורי. צר לי על כך, וצריך לתקן את זה ודחוף. אז אני בכל זאת פונה, למרות שאני יודעת שזה נופל על אוזניים ערלות – אני פונה ומבקשת: חשבו שוב על כל החקיקות, על עילת הסבירות, על חוק טבריה, על חוק הארנונה, על כל החוקים שרק גורמים רע, פוגעים בציבור, ובסופו של דבר יפגעו בכולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו יש לך ליהנות איתו שעה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמעט, 40 דקות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי, או חברתי חברת הכנסת, צופים מכל העולם, אני רוצה לנצל את העובדה ששר התרבות והספורט נמצא פה בתורנות – שזה אירוע נחמד, כי אתה שר נורבגי – ולשאול אותך, אדוני השר, אם ככה תוכל – כמה עצורים יש מאירועי הדרבי, או כמה עצורים יש מאירועי גמר הגביע? אדוני השר, אני לא רוצה להפריע יותר מדי עם נינה – כמה עצורים יש באירועי הדרבי, הגביע? אתה זוכר? אומנם זה היה לפני עשור, נראה לנו, אבל אתה יודע כמה עצורים יש, פחות או יותר? יש לי מלא זמן לפתח איתך את השיחה, אז אני בכל זאת אשתדל לנסות, שגם לך יהיה יותר מעניין, שגם לי יהיה יותר מעניין. אז אתה חושב שאתה זוכר כמה? אפס – אפס עצורים. כאילו, איזה כיף זה להיות שר הספורט, נכון? אפשר להתקשר אתמול למאמן הנבחרת, וברוך השם, יש לנו גם קיץ פורה בכדורגל הישראלי, רווי בהישגים – זה כיף להתקשר. אתה יודע, אתה גם תמיד בא לאירועים, מעניק גביעים, והכול שישו ושמחו. זה כיף, זה שר שכיף להיות. תרבות, ספורט, אירועים, סרטים, נכון, ואטורי? זה כיף. אבל יש גם דברים פחות כיפיים. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, ב-2016 הוקמה בזמן שלטון הליכוד – הליכוד, כי מי זוכר מתי לא שלטתם במדינה פה – הוקמה יחידה מיוחדת שהכריזה עליה שרת התרבות והספורט לשעבר, אם אתה זוכר, אדוני השר, מירי רגב, בשיתוף עם שר הבט"פ דאז, גלעד ארדן. הוקמה יחידה מיוחדת למיגור האלימות בספורט. השרה דאז, שרת התחבורה דהיום, יצאה בפוסט: הבטחתי וקיימתי. אם אני טועה, מחילה, אבל אני חושב שזה היה: הבטחתי וקיימתי – נמגר את האלימות בספורט. יחידה מיוחדת, אמצעים, מפקדים, תקציבים, שינוי כל המערך של האלימות בספורט. מה אני אגיד לך, אדוני השר, אתה מכיר את המציאות יותר ממני, מיגור אלימות בספורט – לא היה. מאז הזירות המסוקרות יש חלוקה, אדוני היושב-ראש – איזו סוכריה אתה אוכל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מנטה. אתה רוצה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה יודע, אתה יכול לבוא ולהציע – שמע, נאור, אתה פה לידי, אני אזרוק לך איזו סוכריה. אבל בסדר, אני מקבל את זה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> השאלה שנשאלת – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד לא נתת לי לסיים, אבל יאללה, בוא נשאל שאלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסוכרייה זה כי אני מתאמץ לא להירדם. קח, נאור, בבקשה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> יש לך 37 דקות. בכל זאת, היו תקופות שגם אני הייתי עולה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא'נה, לך הייתה יותר גדולה. עולה ל-40 דקות. תקופה קצרה הייתה לך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> שמונה שנים בכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל לא היית אופוזיציה. בקושי שנה היית אופוזיציה, עשיתם פה שישו ושמחו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> גם בקואליציה צריך למשוך זמן בהרבה מאוד מקרים. לשאלתך, וגם אני שואל את עצמי: באיזו תקופה מצב האלימות היה החמור ביותר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה שאני אענה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני חושב שזאת לא השאלה הנכונה. יכול להיות שאתה תגיד שבשנה שעברה היה מספר מקרי האלימות הגדול ביותר, אבל היום אתה שר. << קריאה >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> הז'קט שלי, אתה מבין? עד שבאתי לשתי דקות. איך מפסידים נאום שלך, נאור שירי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז הינה, בבקשה, את מוזמנת לשבת ולהצטרף לשיח, השרה מאי גולן. << קריאה >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> המופע של נאור שירי, תיהנה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נשמע כאילו את סובלת כשאני מדבר. אני לא אפריע. << קריאה >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> להפך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז את מוזמנת להישאר. << קריאה >> השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אני לא אפריע למיקי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את לא רוצה להישאר, סבבה. היום אתה השר, אדוני השר. אפשר לבוא ולהגיד שאני בא ומציף בפניך את העובדה – אתה מכיר את הנושא, היית בדיונים, אתה מכיר את זה יותר טוב ממני. אפשר לבוא ולהגיד כתשובה על מה שאני אומר: אתה יודע מתי אירועי האלימות היו הגדולים ביותר? סבבה, מה זה עוזר? היום האחריות היא עליך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> נכון. השאלה היא ממתי אני נבחן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שאחרי שבעה חודשים כבר אפשר להתחיל לבקש לראות קצת תוצאות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני יכול לומר אובייקטיבית שהמבחן שלי יהיה בעונה הבאה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המבחן שלך יהיה כל הזמן. אבל הבעיה בתפקידים מיניסטריאליים – אתה יודע, אין פה הרבה אנשים עכשיו. זה אומנם משודר, ואפשר להיות קצת פופוליסטיים ולהגיד אתה אשם, ואתה אשם; אתה לא באמת אשם בכול, ואני גם לא באתי אליך, אגב, באף תלונה. אני חושב שיש פה אשמה, כי אתה מצביע לי על שנה שעברה, ואני יכול להגיד לך שזו הזנחה של 15 שנים לפחות. זו הזנחה שאתה רואה בכל מקום: באירועי הספורט אתה רואה את זה, כי זו זירה שמוציאה המון אמוציות; אתה רואה את זה בכבישים, אתה רואה את זה בפשיעה בחברה הערבית, אתה רואה את זה בכל מקום. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני באתי ואמרתי בגילוי לב שהאחריות לגבי מיגור תופעת האלימות בספורט מוטלת על הממשלה, ולא על אף אחד אחר, בשונה, אגב, ממי שרצה אולי לומר שזו אחריות של קבוצות, של אוהדים או של התאחדות – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש לא. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> – – אז אני חושב שזה יהיה הוגן לבחון את רמת האלימות ממש בתחילת עונת המשחקים הבאה, שתהיה בעוד חודש, חודש וחצי. אם רמת האלימות לא תפחת, אני חושב שכל טענה יכולה להיות טענה מוצדקת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מקבל את מה שאתה אומר, אני רוצה לחדד – המבחן שלך בתור השר הממונה לא יהיה במשחק שמשודר בדרבי, הוא יהיה שם, בקצה של הקצה של הקצה – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לאורך כל העונה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, עזוב את כל העונה. – – המבחן שלנו ככנסת, יותר של הממשלה, הוא בליגות הנמוכות. לא רק בליגות הנמוכות, המבחן שלנו הוא היכולת שלנו לבוא לקבוצת ילדים ששבוע אחר שבוע – ואני הייתי אחראי על הספורט בעיריית הוד השרון בכובעי השני או הקודם; בחלק מהספורט, בעיקר בכדורגל – משחקי כדורגל בליגות נוער, נערים, אתה יודע, ליגות ב', א', ג' – האלימות שם היא פי 40 ממה שאנחנו ראינו בכדורגל בליגת-העל. כי בסוף בליגת-העל אתה רואה את המופע של האבוקות, נטפל, לא נטפל, מופע כזה או אחר, קיצוני, בגמר גביע – אבל היום-יום של הליגות הנמוכות הוא אלימות ברמת קטטות המוניות. אני הייתי שותף – חנוך מלביצקי, חברך מהליכוד, הגיע פעם אחת, ביום שבת, להוד השרון, למשחק כדורגל, הוא כמובן מפתח תקווה, אני מהוד השרון; הייתה שם קטטה ברמה של מה שאנחנו רגילים לראות במופעי – כל הכיסאות באוויר, הזיות. שם יהיה המבחן. היכולת שלך לבוא ולהגיד שקבוצה שגורמת קטטה כזו לא מקבלת 1,300 או 1,500 שקל קנס, כי זה קל, זה לא עוזר. שם המבחן שלנו. ואז האפקט שלך במשך השלוש-ארבע שנים או השנה, בעזרת השם, שאתה תהיה שר – מה לעשות, אני לא מאחל לך להאריך ימים כשר, לפחות לא בממשלה הנוכחית, אני מאחל לך שתתרום הרבה – אבל האפקט הזה יהיה משמעותי, כי אז אתה משנה מהבסיס. אבל בסדר, אני אשמח עוד – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני יכול לסקור בפניך כמה פעולות שעושים – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, אפשר להשאיר את זה – יש לי עוד איזה נושא קטן. אני אשמח שאולי תהיה מעורב גם בנושא הבא שמעניין אותי לשאול אותך עליו, והוא הקמפינג בצפון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא הבנתי מה עם האלימות – הוא וחנוך הלכו מכות? מה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חס וחלילה. אתה יודע, אנחנו צוחקים על זה, אתה פשוט לא מאמין מה היה. אני אומר לך, זו קטטה ברמה – אתה יודע, זה נוער, זה לא – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דווקא אינטליגנטים, חשבתי, לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איי, ניסים, ניסים, ניסים ואטורי, כמה יש לך עוד ללמוד בכנסת. טוב שהגעת לפה, אנחנו נוכל באמת – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היושב-ראש בשבילך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אתה עדיין ניסים ואטורי, אין מה לעשות. ועדיין בחצי השעה הזו אנחנו נעבור ביחד ואנחנו נעשה איזה מסע קטן. אתה דווקא תושב הצפון, נכון? איפה אתה גר? בקצרין? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אלוני הבשן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלוני הבשן. הייתי שמח לשמוע את דעתך בתור תושב הצפון לגבי הקמפינג, אוהל הקמפינג שפתח חיזבאללה על דעת עצמו. הייתי שמח לשמוע את דעתך בתור ימין מלא מלא. מתי זה הפך להיות לגיטימי, אה? מתי חיזבאללה הגיע למדינת ישראל ואמר: מה אני אעשה? אני פשוט אפלוש לשטח ישראל, נקים מאחז ונסרב לפנות אותו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה זוכר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק אם זה יהיה: בזמן זה, בשנה שעברה – בוא נשחרר מזה. אוקיי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא מזמן היה ירי טילים מעזה לכיוון ישראל. הייתה ביקורת ממש גדולה נגד הממשלה, למה אנחנו לא תוקפים מייד ומשיבים לירי שיצא מעזה. עברו כמה ימים, וכל צמרת הג'יהאד האסלאמי חוסלה במבצע מדהים של צבא הגנה לישראל. ואז פתאום הבינו שזמן התגובה, מהירות התגובה, זה לא מה שקובע פה; מה שקובע הוא מבחן התוצאה. ולכן אני מציע לכל המבקרים להמתין בסבלנות, לראות את החלטות הממשלה והקבינט וגם החלטות של צה"ל וכוחות הביטחון, ואז אולי גם – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עם כל הכבוד, המופעים החוזרים של אותם מבצעים במשך רוב שנות שלטונכם, החל מ"אני אמוטט את שלטון החמאס" ב-2009, הם דוגמה לא רק לחולשה מדינית, אלא דוגמה למהות חולשתנו הביטחונית בזמן שלטונכם. להגיד שוב ושוב ושוב, עשרות מבצעים כבר היו – והתמונה לא משתנה. אותה צמרת של הג'יהאד האסלאמי שאתה מתגאה שצה"ל חיסל, אני רוצה לומר לך חדשות – אני בטוח לא מחדש לך: יש צמרת חדשה. ואנחנו נבוא בשנה הבאה או בזמן הקרוב, ולצערי הרב – ההיסטוריה ככה מלמדת – אנחנו נחזור על אותו מופע בדיוק. ואז יעלה איזה נאור שירי או מישהו אחד מהאופוזיציה, ויגיד לך, תשמע, טה-טה-טה. עכשיו, אם אתה משווה – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אז עכשיו אתה בטח תציע להקים מדינה פלסטינית – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. את זה אני משאיר לבנימין נתניהו. את זה אני משאיר לו, אבי "אני מאמין בפתרון שתי המדינות". זה שהצביע, סליחה, היה ראש האופוזיציה בזמן ההתנתקות אבל הצביע בעד, כי הוא כנראה התבלבל; הוא בא לשבת פה, אבל השם שלו היה בכלל שם, ליד הממשלה. אבל בסדר, את זה אני באמת משאיר לכם. באמת, הפתרון שלך, מדינה דו-לאומית, מרגש אותי. זה נושא לדיון בפני עצמו, אני חושב שאולי יישאר לנו קצת זמן. אבל ההשוואה שלך בין ירי שקורה כבר במשך 20 ומשהו שנים מעזה, מרצועת עזה, למדינת ישראל, לפלישה לשטח ריבוני של ארגון טרור החיזבאללה, אולי ה-אויב שלנו – זה משהו שאני מודה שלא חשבתי עליו. אמרתי, אולי תהיה תשובה, אתה יודע, "לא ראינו, לא שמענו, ניסינו". אני מנסה לשער לעצמי – ואולי תעזרו לי אתם – את התגובה: מה היה קורה במליאת הכנסת לו היית יושב לא פה, אלא פה. אני רוצה לשער לעצמי מה היה קורה אם הייתה נוכחות של אוהל של חיזבאללה במדינת ישראל. מה היה קורה? היה עכשיו שקט ככה, אתה חושב? אני לא חושב. הייתם עולים על בריקדות. ובאמת הייתה מעניינת אותך התשובה: בוא נראה, יש דברים שאתה לא יודע, מה שניסית לומר לי ככה ברמיזות: עדיף שאולי לא תדבר? הייתם עולים פה על שולחנות, הייתם מרימים פה את כל הכנסת. אבל הימין מלא מלא, יש לו לגיטימציה לעשות הכול. הזכירה פה חברת הכנסת יסמין – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא לא שומע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, כי אני מדבר, אז קצת קשה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לעלות על שולחנות זה יותר הקטע שלכם, אני חושב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז הייתם אוזקים את עצמכם פה לדוכנים. זה טוב? לאזוק לדוכנים זה משהו שלכם, אתה זוכר? חוק הגיוס, אזקתם פה. כל אחד והסטיות שלו, מה שנקרא. בוא לא ניכנס לזה, עשיתם פה דברים לא פחות גרועים, נכון? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אהבתי את זה – כל אחד והסטיות שלו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אחד והסטיות שלו. יש כאלה שאוזקים את עצמם, יש כאלה שעולים על שולחנות. אני לא יודע מה אתה מעדיף, אני סבבה עם שניהם. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מה אתה אוהב? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לי לחשוב על זה, אני אגיד לך בסוף. אתה יודע, מרגש אותי – וגם הזכירה חברת הכנסת יסמין פרידמן את ה-53 מיליארד – שלא היה סכום כזה, כן? אבל אתם המשכתם, לכם מותר, לכם זה בסדר, אצלכם הכספים של ה-36 מיליארד הולכים בתצורה נכונה, נכון, חבר הכנסת ואטורי? הם מגיעים לאן שצריך להגיע. אתם יודעים לעשות את זה, אתם יודעים להכיל טילים שנופלים ברהט, אתם יודעים להכיל פלישה של ארגון חיזבאללה לצפון, זה בסדר, הכול אצלכם בסדר, אין שום דבר, ימין מלא מלא, באמת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איך הכלנו את הטיל ברהט? הסוללה הופצצה, דרך אגב, תוך כמה דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא נתניהו טס ולא לפיד, מי שעשה את זה הוא חיל האוויר, משרד הביטחון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מודע לזה שחיל האוויר מטיס מטוסים, לא חשבתי שבנימין נתניהו מטיס את המטוס. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חשבת שחיל האוויר מטיס נגמ"שים. עזוב, אתה סתם תוקף, אתה עכשיו אומר שהממשלה לא עשתה, אבל אני אומר לך שדקה אחרי הפציצו את סוללת הטילים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא עשיתם ולו דבר אחד, חוץ מלהתחנן לכוח של יוניפי"ל ולאו"ם שיבקשו מחיזבאללה לפנות שטח שאליו פלש במדינת ישראל. תגידו, אתם נורמליים? כל מי שפה, כן? אתה אשכרה מדבר איתי על זה? זה כבר שלושה שבועות. אתם ישנים. בואו, תפתחו שם מאהל שק"שים. מה נסגר איתכם? על מה אתם מדברים? זה אירוע הזוי. אף אחד לא מדבר על זה. זה אירוע הזוי. אתה היית הולך עכשיו לסיור – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגיש מועמדות לשר הביטחון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אתה ודני דנון – אחרי שהייתם עושים עצירה בחאן אל-אחמר, כי פיניתם את זה, נכון? או שאחרי זה הייתם עושים איזו עצירה באו"ם, אחרי שביטלתם את הסכם הגז עם לבנון. אבל לכם מותר לחתום על הסכם גז עם עזה. זה בסדר. זה בסדר. זה פיתוח כלכלה בת-קיימא במזרח התיכון. לכם מותר. בהזדמנות זו אני רוצה לאחל הצלחה גדולה לכוחות צה"ל שפועלים בג'נין. ובהזדמנות הזו, אני רוצה לציין לטובה את הפעילות של משרד ההסברה, אדוני השר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> רגע. למה לא לאחל הצלחה לנבחרת הצעירה שלנו בכדורגל? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אני לא מפספס הזדמנות לאחל הצלחה. יש לי רשימה – צ'ק ליסט של הצלחות שאני רוצה לאחל. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> בכל זאת אני כאן. שר התרבות והספורט פה במליאה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. לפחות הכנסתי לך קצת עניין. הגעת לשבת פה, ליד שולחן הממשלה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אפשר מעל 50 דקות, עד סיום המליאה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אותי אתה תרוויח עד הסוף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> או 23 דקות ו-55 שניות. ארבע, שלוש – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה תרוויח לפחות חצי מה-50. לפחות חצי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וואו, וואו, וואו. אני אתחיל עוד לחשוד שאתה לא מעוניין בנוכחות שלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. בסדר גמור. סוכרייה כבר עשיתי עליך. אנחנו נגיע עוד מעט לדו-שיח קטן. אדוני השר, היית מצפה שבזמן שיש מבצע צבאי נפתחת גם מערכה מדינית, נכון? זה משהו שעובד בקורלציה מסוימת. יש איזה יידוע מסוים שזה הליך יקרה בפני עצמו. הייתי מצפה ממשרד ההסברה – אתה יודע, יש כאלה, ש"תעמולה", אבל אני נוטה שנייה לפרגן, כי אנחנו באווירה חיובית – הייתי מצפה ממשרד ההסברה לתת בראש. מה זה אומר? ישראל יצאה למבצע, 28 הרוגים, פעילות טרור מוגברת, מחנה פליטים, קיני מחבלים, מבצע מוצדק. ואללה, עברתי על הטוויטר גם – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לחתוך את מה שאמרת עכשיו ולפרסם. פשוט לחתוך את מה שאמרת עכשיו ולפרסם. זו אחלה עבודת הסברה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני בעד, שלא תבין. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אוקיי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני בעד הרבה דברים. תכיר אותי, אתה תראה. אני בעד תמיד, נכון? אני צוות הבעד בעולם. אז אמרתי: טוב, בוודאות המערכה המדינית נפתחה בחוזק מאוד מאוד משמעותי. אני גם אחרי הסיבוב, אחרי הטור שהיה בארצות הברית, עם השוער במלון, אמרתי: בטוח שמשרד ההסברה הביא פה עכשיו – אתה יודע, התקדמנו מהסרטים פה בלשכות בכנסת. אתה זוכר את הסרטונים שהשרה עשתה? אתם לא זוכרים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני השתתפתי בחלק. אני השתתפתי בחלקם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אז אמרתי, אנחנו עכשיו נקבל איזה upgrade. גם עבר התקציב. אז אמרתי, אני רוצה לראות. אין ולו אזכור קטן בכל הטוויטר למבצע הזה. הצרצרים במשרד. עכשיו, הצרצרים הם כמו השקט שיש פה במליאה. עכשיו, על מה 90 מיליון שקלים במשרד? שמה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הייתכן שאולי ההחלטה האסטרטגית היא שבשלב הזה לא עושים מהסיפור הזה הסברה? ואולי זה לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חושב שההחלטה האסטרטגית היא לא להסביר את העובדה שצה"ל פועל בתוך מחנה פליטים מהצפופים שיש בעולם, ובטוח – כי זו סביבה מלחמתית – גורם נזקים. בטוח, ואני בטוח שאם אנחנו עכשיו, שנינו – כי אני עשיתי את זה, אז אני קצת כאילו באיזה יתרון פה – אתה תראה כמה עשו נגדנו. אתה תראה כמה תמונות שלנו בעולם לפעמים מצטיירות – אני לא מחדש שום דבר – גם כשאנחנו עושים את הדברים המוצדקים ביותר הן מצטיירות כדברים נוראיים ביותר. כמו למשל כששוברים כביש. עכשיו, לך תסביר למה שוברים כביש. בגלל זירות מטענים, בגלל כאלה, אבל אף אחד לא מסביר את זה. אף אחד לא מסביר את זה. לכן חשבתי על שיר קטן, כי היום יש איזה – יש למישהו טלפון. רוצה לענות? סבבה? יש גם אווירה של מספרי סיפורים במליאה, שמתם לב, בשבוע האחרון, מאז חמשת הבלונים? מזכיר הכנסת ייזכר, עשיתי את זה לפני חמישה חודשים – את חמישה הבלונים, מעשה בחמישה בלונים. אני לא אקח על זה בעלות. אבל כל אחד עולה ונותן איזה סיפור קטן. אז אני בחרתי להקדיש לשרה – לשרת ההסברה – שיר קטן של נס וסטילה. אני לא יודע אם אתם מכירים אותו, אבל הוא הולך ככה: "כל אחת סוחבת איתה תיק קטן / מספיק לה גם אם זה רק תיק קטן / – – – תיק תיק תיק תיק" – מכיר? זה אחלה שיר. "כל אחת סוחבת איתה תיק קטן / מספיק לה גם אם זה רק תיק קטן" – מכיר? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא מזייף קצת. אבל סבבה, בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא? אתם לא מזהים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני כן, כן. הייתי בבית וראיתי איזו תוכנית או משהו איתה, הבנות סיפרו לי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. אתה רוצה להצטרף אליי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הבן שלו מתעסק בשירים ברמה קצת – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. למה אתה מזלזל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא זלזלתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נס וסטילה, זה אחלה. לא, הבן שלו בטוח מכיר. סתם, תרים טלפון, תסמס. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אולי הבן שלי מכיר את השיר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאות הוא מכיר. אם אתה רוצה, אתה רוצה להצטרף אליי, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יאללה, בוא ננסה רגע. עם התווים? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יאללה. "כל אחת סוחבת איתה תיק קטן / מספיק לה גם אם זה רק תיק קטן" – טוב, אתה לא זורם. בסדר. אז השרה דלית, באמת, זה משפט ושיר – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> גלית, גלית. אמרת "דלית". << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גלית, סליחה. נכון. אמרתי דלית, בכל זאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אפילו במחיר של כניסה לעשרת הגדולים לא הסכמתי לשיר איתו, תשמע. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זו בעיה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעיה קשה לגמרי. מה? מה לא הסכמת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אפילו, אם היינו שרים ביחד, בטח הייתי נכנס לעשרת הגדולים. אבל עזוב. אני מוותר על זה. אתה, יש לי יותר מדי סרטים איתך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המטרה שלי זה לא להיכנס איתך לעשרת הגדולים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ברור. ברור. בגלל זה לא שרתי. ניסית. עזוב, נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אתה מוזמן, אם אתה רוצה, להצטרף אליי. אני לא שר יותר. אם יש לך, אתה רוצה להציע שיר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לך 19 דקות. מה יש לעשות ב-19 דקות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא אני אספר לך. בוא אני אספר לך סיפור. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> היו לי פה הרבה שעות. גם בלילות ארוכים הייתי יושב על השולחן פה, איפה שניסים, ומעביר את הישיבות, ולא יצא לי לעשות דואט. לעשות דואט, כמו שהצעת לו. לא יצא לי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מוזמנים. אתם רוצים שאני אשיר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע. זה לפי התקנון? רגע, אני אשאל את הייעוץ המשפטי אם מותר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שזה לפי התקנון. אני לא מציג חפץ ולא זה. טוב, מכיוון ששאלתם מה אני הולך לעשות ב-18 הדקות הבאות, אנחנו לדבר על עיר שלפתע במדינת ישראל קיבלה ייחוס מאוד מאוד משמעותי. הייתי עושה חידון עם שאר חברי הכנסת, אבל, לצערי, אדוני השר, רק אתה מולי. אז תנחש, על איזו עיר עכשיו מדינת ישראל התעוררה ואמרה: זו עיר שמעניינת אותי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תוך שתי שניות הדברים עולים. אני לא מבין. כבר העלו אותנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה העלו אותנו? אין אף אחד עכשיו בערוץ הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תשאל. לא ערוץ הכנסת. אנשים, עיתונאים, העלו את העניין עם הסוכרייה. עכשיו בטיקטוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לספר, אדוני השר, על עיר שבאמת נשכחה במשך, לפחות – אני בן 38 – לפחות 30 שנה. עיר קטנה במדינת ישראל, מאוד משמעותית והיסטורית, פנינה שנמצאת על שפת אגם ציורי, משל היינו באירופה הקלאסית – טבריה. טבריה היא העיר – הינה, מתקשרים מערוץ הכנסת – שפתאום מדינת ישראל נזכרה בה, העיר טבריה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> בערוץ הכנסת רוצים שתחזור עוד פעם על השיר "תיק קטן". << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף אנחנו נעשה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסוף נעשה ביחד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יאללה, בסדר. אבל תזכיר לי בסוף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה רוצה לסיים עכשיו ונעשה את זה? אם אתה עכשיו תסיים, אני – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. לא. מאוד חשוב לי לדבר על העיר טבריה. למה? כי באמת, אתה יודע, כולנו ביקרנו בטבריה. הדבר – אני בטוח, בטח בעשור האחרון – הדבר המשמעותי שאיתו כולם יוצאים מטבריה, בטח אנשים שמגיעים מתל אביב, לא כאלו שגרים בצפון, זה: ואללה, איזה פוטנציאל יש לעיר הזו. למה הטיילת ריקה? נכון? מרגיש לי כמו יום הורים ממוצע בשנותיי במערכת החינוך: איזה פוטנציאל יש לילד הזה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> במי יש עתיד תומכת שם? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חכה. נגיע לזה. אין לנו מועמד שם. אין מועמד. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אין לכם מועמד? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני נקי מעכשיו? עשיתי declaration? עברתי במסלול הירוק? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> יש לי תחושה. יש לי תחושה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אין. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא, כי אני יודע שיש. תשאל את גיל סגל. הוא עובד מוניציפלית חזק מאוד. אין עיר שהוא לא רוצה להיות מעורב בה. אז מפתיע אותי – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקרה אני בוועדה המוניציפלית ביש עתיד. אני הייתי מאוד שמח. הייתי מאוד שמח, אבל אין לנו מועמד. אין לנו מועמד. אני מדבר איתך נקי לחלוטין. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> בטבריה אתם לא מעורבים פוליטית בכלל? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הייתי אומר לא מעורבים פוליטית. אין לנו מועמד או מועמדת. הינה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> שנייה, אני אשלח הודעה לגיל סגל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. אתה רוצה שאני אתקשר אליו? אתה לא מאמין לי? גיל סגל, אם אתה – סמס למיקי זוהר שאני אומר לו את האמת. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> האם אתם מעורבים בטבריה או לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לא מעורב. אני אומר לך. נו, אני גם בוועדה המוניציפלית. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מפתיע. זה בניגוד לכל ערך שגיל סגל מאמין בו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. בסדר. בעבר היינו מעורבים. ב-2018 היינו מעורבים. ב-2013 היינו מעורבים. תאמין לי שאנחנו לא מעורבים עכשיו. אבל מה אני רוצה לומר על העיר טבריה? העיר טבריה פתאום מעניינת, ובאמת – גם אמרתי את זה בוועדה – ממשלת ישראל החליטה להעלות על ראש שמחתה את טבריה. היא לא באה ואמרה: אני רוצה עכשיו להקים אופק תיירותי, לחדש את פני העיר, לשדרג את כל תשתיות החינוך. לא בא שר התרבות והספורט ואמר: אני מקים היכל תרבות בעיר, או אמר: אני רוצה עכשיו לבוא ולהקים אצטדיון – אני לא יודע אם צריך, יש אצטדיון בטבריה, לדעתי הוא אפילו חדש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש אצטדיון בבנייה. כן. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אנחנו מתקצבים שם בניית אצטדיון – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, זכרתי שזה משהו שקיים, או מתקדם. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> והדבר השני הוא שאנחנו חד-משמעית הולכים לעשות שם אירועי תרבות חסרי תקדים, כולל אירוע ענק כבר בקיץ הזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה. אבל מה עוד אתם הולכים לעשות, אדוני השר? אתם הולכים – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לאט-לאט. אנחנו עושים את זה, דרך אגב, עם מי? עם הממונה, לא עם זה שנבחר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תכף אנחנו נדבר – אין אף שנבחר עדיין. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני אומר, זה עם הממונה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה. אני שמח שאתה אומר את זה, בניגוד – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לך תדע, אולי הממונה הזה בסוף לא יוכל להתמודד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה, אני יודע שעבודת השר היא עבודה קשה, סיזיפית, ולפעמים גם לא נותנת לך את ההיזון החוזר – כמות העשייה מול כמות המחמאות שאתה מקבל או כמות התודות. אבל זה תפקידכם. התפקיד שלך זה לעבוד בטבריה ולהביא לשם את התשתיות, לא לעשות מופע, את התשתיות שייתנו להנחיל תרבות, להנחיל ספורט, להנחיל חינוך. זה התפקיד שלכם. לכן, כשאני בא ואומר לך: אתה לא מקים עכשיו פה איזה משהו בטבריה, ואתה אומר: אנחנו כן משקיעים בהופעות – סבבה, זה התפקיד שלכם. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא רק הופעות, גם תשתיות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, בסדר. זה התפקיד שלכם. אבל מה שאתה עוד עושה בטבריה – ואתה חלק מזה – זה מחרב את הדמוקרטיה הפנימית בטבריה, ואני רוצה להסביר לך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> איך? אני בנורבגי, אחי. אני בנורבגי, לא יכול להיות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חלק מממשלה. אין מה לעשות, זה לטוב ולרע. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> וזה גם לא הממשלה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חלק מממשלה, ואתה חלק מסיעת הליכוד – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל אתה טועה גם בזה, כי הממשלה לא מקדמת את זה. הכנסת מקדמת את זה. הכנסת מקדמת את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה מקדמת את זה. תכף תראה איך אני מסביר לך. תכף תראה. אני שמח שאתה אומר את זה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ההצבעה היא בכנסת. לא הייתה הצבעה בממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שאתה אומר את זה. אם היה לי עט הייתי רושם לדבר על הכנסת ועל הממשלה, כי זה בדיוק מה שאתה אומר. אתה חלק מסיעת הליכוד, וסיעת הליכוד – יושב חבר הכנסת עמית הלוי, ישב גם אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא – – – אין פסול במה שהוא מקדם. שלא תהיה אי-הבנה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תכף אני אסביר מה פסול בעיניי. יכול להיות שאתה תבוא ותגיד – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל רק לדייק את הדברים. הקידום נעשה באמצעות הכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שפסול בעיניי זה לבוא 90 יום לפני הבחירות ולהרוס למועמדים שהשקיעו מזמנם, מרצם – ואתה מכיר את העולם המוניציפלי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> איזה מהם מועדף עליך? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אף אחד מהם לא מועדף עליי. אתה מבין? מה הבעיה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אוקיי, אז אתה לוחם צדק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין מה הבעיה? שאתה כל הזמן – יש לכם את הקטע הזה שאתם כל הזמן מחפשים מה האינטרס. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל אתה לוחם צדק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני מדבר איתך על טבריה, אתה עכשיו שולח אותי לגיל סגל, ואומר: אני רוצה לדעת במי יש עתיד תומכים, כי אתה לא יכול לשער בנפשך שאני בא ומדבר כי באמת אכפת לי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אז אני אומר, בעצם כל יש עתיד – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כל יש עתיד, אני עומד מולך פה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> – – ואתה בראשם, אלה לוחמי צדק. זאת אומרת, אתם – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש לא. איפה שמעת אותי, כולנו אומרים שאתם – תגיד, אני יכול לשאול אותך – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתם נטולי אינטרסים, נטולי שיקולים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למה וממתי הפכתם להיות – סליחה על המילה – חבורה של בכיינים? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל זמן שאני אומר ביקורת – "אבל אתם ואתם". אתה יודע מתי הייתה השנה הכי אלימה? במי אתה בוחר בטבריה? אתה יודע שהאנשים שהגיעו לטבריה – תשאל את חבר הכנסת ואטורי – האנשים שהגיעו לוועדה, חבר הכנסת ואטורי, מאיזה מפלגה הם? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מהליכוד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כולם מהליכוד, חוץ מאחד, אולי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה? לא. על מה אתה מדבר? איזו ועדה? בסיור בטבריה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. כולם מהליכוד, חוץ מאחד. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה דואג למועמדי הליכוד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם לא מועמדים של הליכוד, כולם חברי מרכז ליכוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני חשבתי שהוא מדבר על חברי כנסת, חברי כנסת. אני הייתי בסיור – אתה לא היית בסיור ועדה בכלל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מדבר על חבר'ה שהגיעו מטבריה ומחו על החוק הזה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הוא מדבר על המועמדים בטבריה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, לא. לא ראיתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לא ראית? הם ישבו לידך, דיברת איתם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, בוועדה הזאת, כן. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ניסים, אתה לא מבין את הסיטואציה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא מבין את הסיטואציה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> נאור עומד פה על הדוכן כלוחם צדק אמיתי ונלחם בעבור מועמדי הליכוד בטבריה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא נלחם בעבורם. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זה מאוד חשוב לו שלליכוד יהיו כמה שיותר מועמדים ושלא יבוא מועמד אחר נגדם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה בכיינים, באמת. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני מתבכיין? אתה מתבכיין חצי שעה על הדוכן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני ממש לא מתבכיין. אני מדבר איתך על טבריה, ואתה כל פעם מנסה לזקק את הפוזיציה שלי, כאילו אני מנסה עכשיו לעשות פה איזו מניפולציה רב-מערכתית. הדבר פשוט מאוד – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מה רע לשים מראה? לשים מראה. זו מראה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא שם לי מראה. זו לא מראה, אתה לא שם לי מראה. אני אומר לך – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אתם מאבדים מצביעים כל יום במדינת ישראל בגלל הבכיינות שלכם. אתם מאבדים מצביעים, כי אתם יושבים במגדל השן, שחצנים, ראוותניים – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ראוותניים, כאלה שמתנהגים ומתנהלים ביום-יום במשכן הזה – אתה לא במשכן – כאילו בחיים אתם לא תרדו מהשלטון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה מגדל שן, תגיד לי? אתה באת מקריית גת, אני מרמת אליהו – על איזה מגדל שן הוא מדבר? והוא מהוד השרון, הפריבילג הזה, אתה מבין? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם יושבים במגדל השן ואתם חושבים שעצם זה שאני מהוד השרון ואתה עדיין לא החלטת מאיפה – עזוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> התחלת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תתחיל, בדיוק. אתה רוצה לסיים איתי בדואט? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני למדתי בהוד השרון, זה המקסימום שהגעתי אצלכם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה לסיים איתי בדואט? אז אל תתחיל איתי: מאיפה באת, מאיפה התמודדת, ומאיפה רשמת שהתמודדת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לך עוד תשע דקות ו-56 שניות. 55. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי עשר דקות שלמות, ואני מבקש שלא יפריעו לי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> דרך אגב, אנחנו מתחזקים בסקרים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אתה חושב שאתה מתחזק בסקרים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה שאמרת הרגע זה שקר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אה, כשהסקרים לטובתנו הם לא כל כך מדויקים וכשהם לרעתנו הם כן מדויקים? לא הבנתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שוב פעם נימה של בכיינות בקולך. אין לתאר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא, אתה, אתה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה יודע, בגלל שהוא במפלגה שבה היושב-ראש בוחר את המועמדים אני תמיד שואל: למה הוא בחר אותו? למה הוא בחר את יסמין? אתה יודע למה הוא בחר אותו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כדי להרוג אותנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש ואדוני השר – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עזרתי לך בפריימריז עכשיו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. תודה רבה על העזרה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> איזה פריימריז יש לו? אצל יאיר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש פריימריז לראשות המפלגה. אתה מעוניין – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – – לפיד נכנס, עושה לופים בקלפי, הוא שם – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההרס שאתם עושים בשלטון המקומי התחיל לא רק עכשיו. אגב, הוא התחיל מקרן הארנונה והביטול שלכם את כל נושא ביזור הסמכויות לשלטון המקומי. גם את זה ביטלתם בחוק ההסדרים והתקציב שהעברתם. אבל לזה אני כבר רגיל, כי זה מתקשר לא רק לבכיינות שלכם אלא לרצון שלכם להגיע פשוט ולחסל את כל מי שאומר לכם לא, כל מי שאומר לכם לא. אני רוצה להזכיר לכם, חבריי, יומיים-שלושה לפני התקציב עלתה התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בקמפיין "איפה הכסף". אתה זוכר, אדוני השר? עשו בילבורד. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> כן. והקמפיין שלי – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה זאת אומרת? זה לא יאיר לפיד שאמר את זה, איפה הכסף? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. לא, לא. הם עלו ואמרו: איפה הכסף – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ברור שהוא אמר, מה לא? היה קמפיין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא במה שאני מתכוון. אתה מקשיב? תקשיב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לי בעיה באוזן ימין. הייתי רץ על המסלולים עם אוזן ימין על המסלול. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אתה רוצה שאני אצעק? אז זה היה אז. עכשיו, הם העלו קמפיין בטענה צודקת – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה קמפיין? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זה היה הקמפיין ב-2013. זה לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, זה היה לפני. אני מדבר איתכם עכשיו על התקציב, תפסיקו שנייה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא, הקמפיין – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ב-2013 לא הייתה לך זכות הצבעה בכלל. על מה אתה מדבר, תגיד לי? למה אתה מוציא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה לי. אני מבקש תוספת זמן כי אתם מפריעים לי. אתם כל הזמן מפריעים לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. אני נותן לך עשר שניות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. ממש לא. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הקמפיין שהוביל את יאיר לפיד – – – זה הקמפיין של יאיר לפיד שהוביל אותו למשרד האוצר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני קובע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא קובע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה רוצה לראות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש תקנון, ואתם כל פעם מפריעים לי. עכשיו, אם אני בפינג-פונג – סבבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אם אתה לא תפנה אלינו, לא נענה. אל – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא פונה אליך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, אל תפנה אליי וזהו. תמשיך ותסיים עד הסוף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אפנה, ומותר שלא תגיד כלום. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני חושב שזה הקמפיין הראשון של יאיר לפיד שהוביל אותו למשרד האוצר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מדבר עכשיו לפני תקציב 2023 – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה סעיף זה בתקנון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לפני תקציב 2023 העלו התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בילבורדים שאומרים שיש פגיעה בשוויון במדינת ישראל בנוגע לקצבה של אברך ולקצבה של סטודנט. יומיים אחרי זה הוגשה לכנסת הצעת החוק. מה הייתה הצעת החוק? הצעת החוק הייתה ביטול – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> עילת הסבירות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ארגון הסטודנטים והסטודנטיות כארגון היציג היחיד במדינת ישראל. משמע, הסטודנטים העזו להביע חצי מילת ביקורת – הרבה יותר מאוחר ממה שהם היו צריכים – יום אחרי זה קיבלו הצעת חוק שאומרת: אנחנו מבטלים אתכם. נבחר מישהו, וכמובן שהקמפיין ירד. ירד הקמפיין. אף אחד לא מדבר. הצעת החוק – אתה יכול לבדוק אותי – של יונתן מישרקי מש"ס. לא זכיתם בלשכת עורכי הדין, יום אחרי זה מקודמת הצעת החוק שקוראת לביטול לשכת עורכי הדין, או ביטול חלק מהסמכויות שלה. זה מתקשר בדיוק גם לזה. לא מתאים לכם מישהו? חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי – בוא נגיד האגדי, איש הליכוד, לא איש יש עתיד – אמר שקרן הארנונה היא דבר רע, הנהיג שם איזו קבוצה שבאה ואמרה: אני רוצה לשנות. מה קורה לו יום אחרי בדמוקרטיה הליכודית? welcome לצביקה ברוט. ככה אתם נוהגים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מה רע בצביקה ברוט? הוא ראש עיריית בת ים. אז מה רע בו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? הוא ראש עיריית בת ים? לא ידעתי. באמת? מעולה בו. מה שרע, שבכל פעם כשמישהו לא מסכים איתכם אתם מגישים הצעה לחסל אותו. זה היה בהתאחדות הסטודנטים, בלשכת עורכי הדין, בראשי רשויות. ככה אתם עובדים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אם אתה רומז שפעם – – – אני אומר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם חבורה של בכיינים – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> נאור, האם אתה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והבעיה בבכיין שהוא גם בריון. וזו עמדת הכוח שלכם היום. אתם יושבים בממשלה, ואני אומר לך, אדוני השר – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> האם אתה רומז פה – – – אני – – – שאלה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> האם אתה רומז פה, באופן גלוי ומובהק שאחרי הרבה מאוד שנים הליכוד גם מושל? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני רומז פה – לא רומז פה, אלא אומר פה שאתם מושלים המון שנים, אתם מתבכיינים תשע שנים ואתם בריונים גמורים בשנה האחרונה. הייתם בריונים כשהייתם באופוזיציה, כל גוש הימין, הייתם בריונים – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> בריונות הייתה מצד הקואליציה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בריונים הייתם, חציתם פה גבולות – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הרסתם אותנו כאילו – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – גבולות שלא נחצו מעולם. מעולם לא היה בן אדם כמו איתמר בן גביר – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי פה. הייתי פה, וראיתי בדיוק – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה ראית את הדורסנות של הקואליציה הקודמת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולם לא היה בן אדם כמו איתמר בן גביר שהתנהל אחרי פיגועים כמו שהוא עשה. מעולם לא היה בן אדם שצרח על שר בזירת פיגוע שבה נרצחו אנשים. מעולם לא היה כזה דבר. אתם חציתם פה גבולות שאף אחד לא חצה. אתם רדפתם ילדים – אתם ומי ששלחתם – של חברי כנסת ושרים; אתם קראתם לא להכניס לבתי כנסת; אתם איימתם והרמתם תמונות של נרצחים ואמרתם שהם לא יצביעו; אתם רדפתם שרים שהגיעו לנחם אבלים והאשמתם אותם בדם של הילדים, במשפחות, באירועי האבלים. אתם עשיתם פה דברים שאף אחד לא עשה פה מעולם. אתם פשוט חושבים שכולם יש להם אפס זיכרון וכולם מסתובבים כמו איזה דג זהב ואין להם מושג מה קורה. אתם הייתם פה הכי בריונים שיש. כל מוסכמה חברתית במדינת ישראל אתם שברתם וניפצתם. הכול. הכול. אתם הרמתם פה שלטים – אני לא אשכח את התמונה הזאת ­– של אנשים שאמרתם שהם לא יצביעו יותר. השרה, איפה היא, יושבת שני כיסאות לידך, הותקפה בתחנת דלק. רדפו אחריה בסוכות, רדפו את הילדים, ואמרו לה לא להכניס אותם לבתי כנסת. על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? זה הבריונים שאתם, ועכשיו אתם גם בצד שמתבכיין, כי הרי כל שאלה שאני שואל, לגבי מספר הרוגים, לגבי מספר נרצחים בפלילי – מה התשובה הקלאסית של השרים? בדיוק מה שאתה אמרת, בדיוק אחד לאחד: אבל ב-2022 עשיתם ככה וככה וככה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זו הייתה גם התשובה שלכם. בקואליציה הקודמת השתמשתם גם כן בתשובה הזאת ללא הפסקה. אבל באותה נשימה, צריך להגיד את האמת, הדורסנות של הקואליציה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני משתדל להגיד את האמת. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מאז שאני זוכר את עצמי כחבר כנסת הייתה דורסנות קואליציונית – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה, יש לי הרגשה שאני דובר אמת קצת יותר גדול מראש הממשלה, איך שכינה אותו שר האוצר שלו, שקרן בן שקרן. יש לי הרגשה כזאת. יש לי הרגשה כזאת שראש הממשלה משקר יום אחרי יום למדינת ישראל. זו ההרגשה שלי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> איזה כינויים – – – אתה יודע איזה כינויים – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו ההרגשה שלי. אמר ראש הממשלה – תקן אותי אם אני טועה – שניר ברקת הוא שר האוצר. איזה שר ניר ברקת? שר הכלכלה. אמר ראש הממשלה: איתמר בן גביר לא יהיה שר בממשלתי. איתמר בן גביר שר בממשלתו. אמר ראש הממשלה בזמן הקורונה: כנס לממשלה, בני גנץ, בלי טריקים ובלי – ואטורי אמר "שטיקים". לא רק טריקים, שטיקים בשנייה הוא גם קיבל. על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? אמר ראש הממשלה: אני אוזיל את כל המחירים. הלך לסופר פעם ראשונה בחייו – ואנחנו נסיים בדואט: הוציא חלב – יקר, הוציא זה – יקר. באמת, ראינו אותו, חביתה הבן אדם לא יודע להכין. אתה זוכר איך הוא הדליק את השמן וישר שפך? הוא לא חיכה אפילו שנייה שירתח. אבל בסדר, הכול בסדר. מי שלא יודע להכין חביתה, אני לא סומך עליו בכלום. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ראית אותי ואת אשתי בתוכנית הבישול? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראיתי, כל הכבוד לך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה מבשל – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תסכים איתי שראש הממשלה לא יודע להכין חביתה. למה אתה מצלם את עצמך מכין חביתה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הדבר היחיד שהוא יודע זה לשמור על הביטחון של ישראל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה סרטון. תגיד לי, אתה חי בסרט? סרטון, מה אתה חושב שהוא מצלם? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני חושב שאפשר לסלוח לו על חוסר יכולת – – – הכול לטובת הצלחות ביטחוניות ומדיניות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נתתי את הדוגמאות האלה של השרים שהובטח להם – תהיו כחלונים, תהיו ניר ברקתים, בלי שטיקים, בלי טריקים, ואני אחסל את החמאס, ואני ואני ואני, ואיראן ואיראן ואיראן – והכול נהיה רק יותר גרוע. נתתי את הדוגמה של החביתה לבן אדם שאני בא ואומר: ואללה, אם בחביתה אתה משקר, אז מה כבר נשאר לי להאמין לך? אז זה הכול. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ואם נדבר על מה שאמר יאיר לפיד לאורך הקריירה הפוליטית – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שוב, שים לב – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני שואל מה התפיסה שלו – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם שולטים, השר מיקי זוהר, אתם שולטים 30 שנים. 30 שנה אתם בשלטון. די, מה אתם רוצים? אתם מומחים בלהאשים אחרים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איך 30 שנה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, תספור. תספור, אדוני, תספור. יש לך עד הבוקר לספור פה, תחזור אליי בהצבעות אם צדקתי. תחשב. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> תחשב – – – משנת 1977, יש קרוב ל-30 שנה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יותר, 15 שנים רק – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ברציפות. אמרתי 30. 15 שנים – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ולעוד שנים רבות. בעזרת השם – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחלה, ועוד שנים רבות של בכיינות. עכשיו, תסביר לי – נשארו לנו תשע שניות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה יודע לשיר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע כל כך טוב לשיר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז תשאיר אותנו לבד. נגמר הזמן, תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה לומר לך – כרגיל, אתה פוצח במה שנקרא "זינוק בעלייה". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תיק קטן. נו, קדימה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, תשיר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה מתחיל, אמרת. אני משלים את ה"תיק קטן". << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע? כל אחת סוחבת איתה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תיק קטן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מספיק לה גם אם זה רק תיק – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קטן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אחת סוחבת איתה תיק קטן. תיק, תיק, תיק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה, הסתיים הזמן. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. יש לנו 150 דקות לפתור את העניין של – – – << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה מתכוון לדבר עכשיו 20 דקות? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שעתיים וחצי. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> 150 דקות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> איזה כיף שאני צריך רק 25 דקות להישאר – – – << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> ההפסד כולו שלך, מיקי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> 150 דקות? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שעתיים וחצי. תתחיל את הזמן. הבאתי אפילו את המשקפיים הטובים. אבל אתה מפסיד את פרק התהילים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני מגיע. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שמת לי שעה וחצי, זה שעתיים וחצי. יפה. אולי זה יהיה השיא של המושב, לא? אדוני היושב בראש, אדוני השר – שאישרתי לו לצאת להפסקה קצרה – חבריי חברי הכנסת, יש פה חברי כנסת? חבר הכנסת ואטורי, אני מתחיל בלמלא את בקשתה של אשתי, זה עניין של שלום בית. אשתי ביקשה שאני אתחיל בקריאת פרק תהילים להצלחתם ושלומם של חיילי צה"ל. אני אקרא את מזמור כ"ג: "מזמור לדוד. ה' רעי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני. נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק, למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני. תערך לפני שלחן נגד צררי. דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ושבתי בבית ה' לארך ימים". לשלומם והצלחתם של חיילי צה"ל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> טוב, יש לנו פה זמן ארוך לבלות ביחד. אם נרגיש שמשעמם לנו נעבור לסוגה אחרת. אתן הולכות לסכם את כל זה? השם ישמור. טוב, יישר כוח. יש לך עיפרון מיותר? אנחנו הולכים לקרוא את זה פעם ראשונה ביחד, ואם יהיו קטעים מעניינים, נסמן אותם. בשעתיים וחצי הקרובות נקרא מתוך ספר שנקרא "אמנה ישראלית", שערכו אותו ירון קנר, פרופ' שחר ליפשיץ ופרופ' אריאל בנדור. אלה 75 מאמרים לא ארוכים במיוחד – הרהורים על עתיד מדינת ישראל. נראה לי בסך הכול שזה יכול להיות מעניין ורלוונטי. אני אקרא גם את ההקדמה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קח את הזמן, נראה לי שתצליח. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הקדמה: "בשעה שבה שורות אלה נכתבות, מוצאי שבת, י"ב באדר תשפ"ג, 4 במרץ 2023, ישראל סוערת. הממשלה מקדמת בנחישות שורה של רפורמות משפטיות מהותיות שלדעתה חיוניות לדמוקרטיה הישראלית. ציבור גדול מאוד רואה ברפורמות האלה הפיכה משטרית אנטי-דמוקרטית. חלק ניכר מהציבור הישראלי ער לסכנה הגדולה שבעריכת שינויים מהותיים במשטר המדינה ללא הסכמה רחבה. אנחנו מקווים שבשעה שבה שורות אלו נקראות, כבר הושגה הסכמה" – אנחנו כמובן יודעים שעדיין לא, אבל אנחנו אופטימיים, נכון? "הסערה שקרעה את הציבור הישראלי עד כדי סיכון הביטחון הלאומי של המדינה וכלכלתה, היא רק ביטוי חריף לבעיית עומק של החברה בישראל. 75 שנים מיום הקמתה של מדינת ישראל החברה שלנו אכולת שנאה, עוינות, חשדנות, אלימות מילולית ואף אלימות של ממש. חברה שסועה, פצועה ומפולגת לא רק לארבעת השבטים שעליהם הצביע בשעתו נשיא המדינה הקודם ראובן רובי ריבלין: חילונים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים, אלא גם לתתי-קבוצות לאומיות דתיות, עדתיות, פוליטיות, מגדריות וכלכליות. "מה אפשר לעשות? מה צריך לעשות? כיצד נגיע לאמנה הישראלית? שאלנו לדעתם של אנשי הגות ומעשה, אישי ציבור, אנשי רוח, חוקרים מהאקדמיה, פעילי ארגונים משדה החברה האזרחית ומנהיגי קהילות. יחד עם שלושתנו 75 נשים וגברים ממגוון רחב מאוד של קבוצות זהות ומגזרים, אליהם נעתר להצטרף נשיא המדינה יצחק הרצוג. "ביקשנו מהכותבות ומהכותבים להציע במאמרים קצרים מתווים לחיים משותפים בישראל; מתווים כלליים לאמנה ישראלית, או מתווים שיתמקדו בשסעים חברתיים מסוימים, ואכן המאמרים המרתקים שבספר זה מציעים מתווים חשובים ובעלי ערך מעשי רב. "חלק מהמאמרים מתמקדים בצורך בהנחלתם של כללי משחק מוסכמים ויציבים ברוחה של הכרזת העצמאות; יש בין המתווים כאלה המציעים הגדרה חדשה של הישראליות, שתהיה משותפת לכל תושבי ותושבות הארץ; מתווים אחרים לאמנה הישראלית מבוססים על פרקטיקות שיאפשרו היכרות הדדית בין קבוצות זהות שונות. "מהצעות רבות עולה צורך במודל חברתי חדש, שבמאמר המסכם שלנו אנו מציעים לכנותו 'מודל העץ'. לפי גישה זו, כל קבוצה וכל מגזר ישמרו על ייחודם בו בזמן שכל הקבוצות יחלקו בסיס משותף – נראה לי שווה הדגשה – כל קבוצה וכל מגזר ישמרו על ייחודם בו בזמן שכל הקבוצות יחלקו בסיס משותף. לכל ענף בעץ מקום משל עצמו, אך ללא גזע מחבר איתן, העץ לא יהיה עץ. "אנו אסירי תודה לאופיר ז'אן, סטודנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, שריכזה את עבודת המערכת המורכבת ביעילות ובנועם מופלגים, לרותם כסלו, על עריכת הלשון המוקפדת, ולרות בן-ארי, מנהלת פרויקטים מיוחדים בידיעות ספרים, שליוותה את המיזם בחוכמה ובמסירות. תודתנו שלוחה לדב איכנולד, מנכ"ל ידיעות ספרים, שנעתר בהתלהבות להצעתנו להוצאת ספר ייחודי זה; לחיים טייב, נשיא הקונגרס הישראלי השותף בהוצאת הספר; ולמרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. הכותבות והכותבים הרבים נרתמו כולם בנדיבות רבה לכתוב בתוך זמן קצר, כמעט מעכשיו לעכשיו, מאמרים מרתקים, בלעדיהם הספר הזה לא היה. ירון כנר, שחר ליפשיץ ואריאל בנדור". יפה. הפרק הראשון נכתב על ידי נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג. הוא מביא פה ציטוט של חיים נחמן ביאליק: "אין אני חושב זאת לאסון שעם ישראל מתחלק לשבטים. אנו יודעים כי מאז ומעולם היינו מחולקים ל-12 שבטים. לאילן שלנו היו הרבה ענפים, והם נשאו הרבה פירות, וטוב לאילן שענפיו מרובים – – – ולפיכך חושב אני לחיסרון גדול, אילו לא היינו מרובי פרצופים כל כך, והיה לנו רק פרצוף אחד. מובן שצריכה להיות נשמה אחת ולב אחד, אבל ככל אשר ירבו אברינו וענפינו כן יגבר כוחנו, ולא הייתי רוצה כלל וכלל שייבטל לא רק אחד מ-60, אלא אפילו אחד מ-1000 מהאומה. להפך, כל אחד יחיה על פי דרכו ועל פי רוחו, וכל ענף יישא את פריו. אבל על כל הענפים להתחבר לגזע אחד". חזק, ניסים, זה של חיים נחמן ביאליק, "תחיית הספרדים", בהסתדרות חלוצי המזרח בירושלים, אדר תרפ"ז. אומר הנשיא כך: "אני מברך אתכם על היוזמה לקידום אמנה ישראלית בפרוס 75 שנים לישראל. מעצם טיבה וטבעה 'אמנה' איננה בהכרח הסכמה ולא ויתור על עמדה, דעה או שאיפה. אולם דווקא בכך טמון כוחה ויתרונה – יש בה כדי ליצור מתווה ומצע להתנהלות משותפת של ציבור מגוון מאוד, כזה הישראלי, על אף פערי השקפות, האמונות, תפיסת העולם ואורחות חיים. "במובחן ממערכת חקיקה או הסדרה, אמנה איננה נכרתת בכפייה או מכוח הוראה מגבוה; היא פרי הבנות ולעיתים אף פשרות בלתי נמנעות. ייחודה בעיגון הנכונות להתקרבות בין השותפים לה על יסוד אימוץ העיקרון היסודי, שלפיו ניהול חיינו המשותפים במדינתנו מהווה מטרת-על" – אוה, יפה – "ניהול חיינו המשותפים במדינתנו מהווה מטרת-על, שלשם השגתה נדרש כל חלק מהציבור לרכך במידת מה את עוקצו בבואנו להסדיר את חיינו באספקלריה ממלכתית ולעצב את רוחו או דמותו של המרחב הציבורי. "חשיבותה היתרה של אמנה כזו מתחדדת משני טעמים מרכזיים: האחד הוא העושר התרבותי ומגוון הקהילות בישראל, המתאפיין גם בשסעים עמוקים הנחזים לא אחת כבלתי גשירים. שנית, נוכח העידן האינדיווידואלי שבו מושל בכיפה סדר העדיפויות האישי ומילוי מאוויי הפרט, הולך ונדחק ואף נשחק כוחה ומקומה של הקהילה בחיינו, בבחינת איש לאוהליו ישראל, וגוברת שבעתיים נחיצותה של מסגרת שתחתור למען המשותף. "בתשתיתה של האמנה הישראלית ראוי כי תונח ההבנה וההסכמה הרעיונית בדבר חשיבות קיומה של מחלוקת – חשיבות קיומה של המחלוקת – והלגיטימיות של ריבוי הגישות ונחיצות השמעת הקולות השונים, שכן מתוך כך מתבררות התובנות, ורק דיון פורה מקרב אותנו לכדי ליבון, בירורים ובתקווה גם הסכמות. בד בבד, מושכל ראשון הוא כי לטיב השיח ולדרך ניהולו יש השפעה מכרעת על יכולתנו לפעול יחד למען שגשוגה של ישראל ולמען שלומם, ביטחונם, הישגיהם ואושרם של אזרחיותיה ואזרחיה. "כבוד לכל אדם והקשבה כנה הם עמודי התווך של כל אמנה שבדעתנו לכרות בינינו, הישראלים, על קהילותיהם ומגזריהם. לא למותר להדגיש בהקשר זה כי השיח הפוגעני, הבוטה והמשתלח שפשה במחוזותינו, במידה רבה בחסות פריחת הרשתות החברתיות ואופיין, מכביד על יכולתנו לנהל תרבות ראויה של שיח מחלוקת". ניסים, זו אמירה גאונית. היום באמת כל הקטע הזה של הרשתות החברתיות – אני מרגיש שקשה מאוד לשווק מתינות. בכל פעם שמישהו מאיתנו אומר משהו עוקצני, קוצני, קיצוני, זה מייד זוכה להד מאוד גדול ברשתות. אתה מנסה להגיד משהו מאחד, מחבר, בקול ענות חלושה, עץ נפל ביער. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> במקרה הטוב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> במקרה הטוב, נכון. "בבואנו לכונן אמנה, ראוי לנו לאמץ את דרכם של בית הלל, שהיו מקדימים את דברי בני הפלוגתא שלהם לדבריהם בהאזנה כנה ומתוך רצון לקיים מחלוקת עניינית 'לשם שמיים', ולא מתוך התרסה וניגוח ובוודאי לא ממניעים של איבה. אני מייחל לכך", אומר הנשיא, "שהאמנה הישראלית תביא בכנפיה בשורה של תקווה בהוכיחה כי ניתן לשלב זרועות בין גווניה השונים של החברה הישראלית ולהתעלות מעל פערי האמונות והדעות לשם קיום חיים בצוותא ולשם קידום חזון ישראלי משותף המושתת על קווי המתאר של מדינתנו היהודית והדמוקרטית. אם נזכה, נטעם את טעמה הממשי של המימרה 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', שכן מתוך האמנה הישראלית המושתתת על עומק הדעת וריבוי הדעות, ייכונו שלום ושלמות". תקשיב, המאמר הזה יפהפה. יפה, טוב, המאמר הראשון הוא של חיים טייב, נשיא הקונגרס הישראלי. "ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה" (נחמיה י', א'). "ערב יום העצמאות ה-75, החברה הישראלית ניצבת בצומת דרכים, בנקודה שבה כוחות של קיטוב ופילוג מבעבעים ומאיימים לפרום את הרקמה עדינה של החיים המשותפים שבנינו כאן בעמל רב. קל לנו ללכת בשבי תחושות האיום, הכעס או הפחד. קל מאוד לשחזר את העבר הכואב, העלבונות, הפערים – אבל לא זו דרכנו. נצטרך ללמוד יותר האחד על כאבי האחר ולהקשיב זה לזה מתוך כבוד ואמפתיה. אסור לנו לתת לעבר ולמכאוביו להכתיב את דרכנו ואת עתידנו. "אנחנו אומה ששפתה – אמונה; יסודותיה – חוסן, וחזונה – תקווה; אומה שהתגברה על גזר דינה של ההיסטוריה ויצאה איתנה ומחוזקת מגלות ומשואה; אומה שהפריכה את השממה, ובנתה כאן מגדלור חברתי וכלכלי איתן. ברגעים הרי גורל אלה חובה עלינו להאמין בערבות ההדדית המפכה בתוכנו, באהבה הפועמת בליבנו, ולדחות בשתי ידיים את הבחירה השגויה בין צד אחד לצד אחר. "כפי שמוכיח הספר הזה, כוחנו בגיוון, בשילוב, ביכולת לחיות יחד זה לצד זה, בני כל המגזרים, הדתות והעדות. המאמרים בספר זה נכתבו כולם בידי נשים וגברים המייצגים את מיטב הכוחות בחברה הישראלית. הם אינם בהכרח מסכימים זה עם זה, הם אינם מטשטשים את המחלוקת, אבל הם יודעים שחוט של זהב מחבר ביניהם, קושר אותם זה לזה ויוצר עורק של חיים. "מתוך המחלוקות, מתוך נקודות המבט השונות, אנחנו מצמיחים כאן יחד אמנה ישראלית, בסיס הסכמות רחב ומקיף שישמש מצע לחוזה חברתי חדש, חוזה שינחה את מדינת ישראל במלאת לה 75 שנה; חזון שנותן מקום לעבר, להווה ולעתיד, ובצידו תהליך עומק של ריפוי וקבלה שיחד יהוו מסד לברית ייעוד חדשה לחברה הישראלית. ברית ייעוד, לא רק ברית גורל", ניסים – ברית ייעוד. מסד לברית ייעוד חדשה – יפה. כן, ברית ייעוד. ובסוף, אתה יודע, אם נניח מסתכלים – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ייעוד, ייעוד. לא ייהוד – ייעוד. מתוך הבנה שיש לנו משימה משותפת, ולא רק עבר וגורל משותפים, נניח. המאמר הראשון הוא של ד"ר ראויה אבורביעה. אני מקווה שאני מבטא את שמה נכון. ד"ר ראויה אבורביעה היא חברת הסגל הבכיר בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית בספיר. מחקריה עוסקים בניתוח ביקורתי ופמיניסטי של המשפט, בדגש על ההצטלבות שבין משפט, מגדר ומיעוטים; מחברת הספר "בתוך החוק, מחוץ לצדק – פוליגמיה, אזרחות ממוגדרת וקולוניאליזם במשפט הישראלי". והכותרת היא: "כדי לחיות יחד יש להישיר מבט אל העבר ולהכיר בו". "בתי סלמא בת התשע חזרה יום אחד מבית הספר ואמרה לי שאחד הילדים שם חושב שהיא יהודייה. כיצד הוא יודע אם את יהודייה או ערבייה? שאלתי. הוא אמר שהערבים הם חומים ואני לא חומה, לכן אני יהודייה. ומה ענית לו? שכולנו בני אדם ושכולנו שווים, ולא משנה אם אנחנו ערבים או יהודים, לבנים או חומים. "ליבי הלם בקרבי. חששתי מאוד מהרגע הזה שבו בתי, הילדה הערבייה ששלחתי מרצוני לבית ספר יהודי, תספר לי על המפגש הראשון שלה עם הגזענות. אני חוששת במיוחד כשיש מלחמה או הסתה נגד ערבים. אני חוששת, כי זה מזכיר לי את הילדות שלי בבתי ספר יהודיים ואת תקופת הפיגועים בשנות התשעים ואת הקריאות 'מוות לערבים', ואז מייד את ניסיון ההרגעה הסתמי של חברים שלי בכיתה: 'אבל את אחת משלנו', כאשר התחושות הפנימיות שלי הן הכי רחוק מרגשות ה'שלנו'. מחנכת הכיתה שלי דאז, שרית רובינשטיין, אישה מיוחדת במינה, ראתה את המצוקה שלי וביקשה ממני בכיתה ט' לתת הרצאה לחבריי לספסל הלימודים ולספר להם קצת על ההיסטוריה של המשפחה שלי. למעשה זה היה לספר להם על אירועי הנכבה של 1948, נושא שלא מלמדים בבתי הספר כשמזכירים את 1948. ההיסטוריה שמסופרת היא הנרטיב הציוני בלבד. "אני זוכרת את החששות שלי, ילדה ערבייה שאמורה לשאת הרצאה מול חבריי היהודים, חלקם עוינים לערבים ולערביוּת, ואולי בסתר ליבם גם אליי. אך החלטתי שאין לי מה להפסיד, ובעידודה של אימי סיפרתי לבני כיתתי על לוביה, הכפר הפלסטיני העקור של משפחתה של אמי, קיבוץ לביא של היום; איך בני ובנות משפחתה גורשו משם במהלך הנכבה ב-1948 ונהפכו בן לילה לפליטים במולדתם. המשפחה הגרעינית של אימי ערקה לנצרת, ומרבית בני המשפחה המורחבת גורשו לארצות ערב. אין ספק שזה היה אירוע מכונן עבורי ובעיקר עבור בני ובנות כיתתי, שמרביתם לא הכירו את ההיסטוריה הפלסטינית או שהיו עיוורים לגביה, פחדו להכיר בה. כי הכרה בה טומנת משמעויות והשלכות. מה יקרה ביום שבו הישראלים יכירו את ההיסטוריה של האחר, הערבי הפלסטיני, ויגלו שהוא כמוהם, שהוא חולק את אותם פחדים, שמחות והתרגשויות, ושהם אפילו יותר דומים לו ממה שהם חושבים? מה יקרה אז? מה יקרה אם נפרק את הדיכוטומיות שבין מדכא למדוכא, בין כובש לנכבש, וננסה לצקת משמעות אחרת לסיפור הפלסטיני-ישראלי, סיפור שבו יש מקום להגדרה עצמית לשני העמים, מקום לחיים משותפים ובעיקר מקום לתקווה? מה יקרה אז? האם נוכל לחיות חיי שגרה בנאליים ולהתקיים מעבר לפריזמת הסכסוך והקונפליקט? האם נצליח לראות זה בזה בני אדם? אנו זקוקים לתיקון ולפיוס אשר עוברים דרך הכרה בעבר, באירועי הנכבה של 1948, ודרך לקיחת אחריות ישראלית על מה שהיה; הכרה בעבר ותיקון ההווה, סיום השליטה הישראלית בשטחים הכבושים" – אני שוב חוזר ומדגיש שאני קורא פה מתוך הספר "אמנה ישראלית". יצא פרק פתיחה קשוח. "ההכרה והתיקון הכרחיים לקיומם של שני עמים, הישראלי והפלסטיני, במרחב המשותף. כדי להגיע להכרה עלינו להתחיל בהתעקשות על ניהול פרקטיקות יום-יומיות משותפות שיתרמו לשבירת המחסומים הלאומיים, הסימבוליים והממשיים, כגון לימוד השפה הערבית בבתי ספר יסודיים, ייצוג הולם אופקי ואנכי של ערבים בכל מוסדות המדינה בשיעור של ייצוגם באוכלוסייה, ביטול חוק הלאום וקידום חוק-יסוד השוויון ומאבק בחקיקה מפלה ובהסתה על רקע לאומי. רק באמצעות ההתעקשות היום-יומית לקיים יחדיו נוכל להביא להכרה הדדית פלסטינית-ישראלית. כן, זה אפשרי, אנחנו חייבים זאת לסלמא ולדור הצעיר". שוב – קראתי פה את הפרק הראשון מתוך הספר "אמנה ישראלית", 75 הרהורים על עתיד מדינת ישראל. הפרק הבא נכתב על ידי קובי אוז: קובי אוז הוא זמר, יוצר, פזמונאי, מחזאי, מלחין, סופר ושדרן רדיו, סולן להקת טיפקס; פרסם שני ספרים, "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע", העוסקים בשוליים של החברה הישראלית; זוכה פרס אקו"ם לפזמונאות ומלמד גמרא בעלמא, בית לתרבות עברית. הכותרת שהוא נתן לפרק שלו היא "להגדיר את הישראליות מחדש". "אבותיי היו יהודים; לא אורתודוקסים, לא סרוגים, לא רפורמים, לא מסורתיים, פשוט יהודים. תוך כדי כך הם גם היו אזרחים של תוניסיה ונתינים של צרפת. ההשפעה הצרפתית עליהם הייתה בעיקר בשפה, בקריאה, בתרבות, בלימוד, ובכלל – הם הרגישו שפריז היא מרכז העולם. הם עברו הצטרפתות (הפיכה לצרפתים) עוצמתית, שעברה גם אליי. אפילו עכשיו, כשצרפת כבר אינה בשיאה מבחינת משיכתה התרבותית, אני, שלא למדתי במוסדות צרפתיים ורק ינקתי את הפרנקופיליות מדודה רשל, עדיין סבור שהעולם נובע מירושלים ומסתובב מסביב למגדל אייפל. תמיד אעדיף צרפתיות על אנגלוסקסיות, וייתכן שגם ילדיי (דור שלישי) חושבים כך. מהי השמיכה הצרפתית הזו, שכיסתה כל כך הרבה יהודים שעלו לארץ, יחד עם שאר חובבי צרפת מכל הדתות והלאומים לדורותיהם? ואיך הצרפתיות הזו קשורה לאמנה הישראלית? "תזכרו שאני לא פרופסור או חוקר באקדמיה, רק אומן יוצר שחי בעמו וער לתהליכים מסוימים בתוך הנס הגדול והמתהווה שנקרא מדינת היהודים; אני מבטא כאן את תחושותיי, ואינני מגובה בסקרים ובמספרים. "כשעלינו לארץ, היו כמה הגדרות זהותיות מבולבלות שביניהן נאלצנו לתמרן כדי להגדיר את עצמנו מחדש: "יהודי. הגדרה חזקה שכוחה בעתיקותה. היא באמת מאחדת את רוב העליות למדינה יהודית. במאות האחרונות היא נפרצה לשלל הגדרות משנה; איזה יהודי אתה? חילוני? מסורתי? דתי? גם גבולותיה היטשטשו. מיהו יהודי? לפי איזה דור סופרים? גיור רפורמי נחשב? "חלק משפיע מאוד מעם ישראל הקים את המדינה מתוך התרסה נגד ההגדרה הזו. הוא רצה למרוד בה ולנסות מלבוש חדש. בשבילו היהודי היה טיפוס כנוע, דתי וגלותי. העצמאות הלאומית נתנה סיכוי להמון אנשים שרצו להגדיר את עצמם בדרך חדשה, וכך החלו כולם לעוט על ההגדרה ישראלי. "ישראלי. כעיקרון הגדרה זו יכלה להיות הפתרון המתאים לכולם, מעין הגדרה אזרחית כוללת שתכניס לתוכה את כל היהודים ואת כל תושבי הארץ שאינם יהודים. היה אמור להיות בה מקום לעברית ולערבית, למזרחים ולאשכנזים, לדתיים ולחילונים. אולם בניין התכנים של ההגדרה הזו לקה בחסר, והישראליות הגיעה לשנות האלפיים חבוטה ולא רלוונטית לרוב האזרחים. אתן דוגמה: בעולם המוזיקה הוגדרו בנפרד המוזיקה הישראלית והמוזיקה המזרחית, אך הרבה מהמזרחית היא בכלל רוק או סן רמו איטלקי, שרק מוצא הזמר וצבע עורו מגדירים אותה כמזרחית (סרוסי, תבורי, גדסי ועוד). לכאורה, המזרחית והישראלית פועלות באותו שדה מוזיקלי – שתיהן מיוצרות במדינת ישראל ועל ידי ישראלים. אבל הישראלית דאגה לבדל את עצמה מהמזרחית, כי היא הייתה שם קוד לסגנון מסוים של מוזיקה. כך, לאט-לאט נהפכה ישראליות לפחות זמינה ופחות מזמינה לערבים, למזרחים, לעולים מרוסיה ומאתיופיה, לתרבות היידיש ולחרדים, והתמקדה בסגנון אחד – ישראליות מערבית, רצוי עם אנגלית טובה. 'מה ישראלי בעיניך?' שאל יאיר לפיד את אביו טומי ז"ל, וטומי ענה: 'אתה', לקול תשואות הקהל. "אני אישית אוהב לשפץ ענתיקות. אני חושב שההגדרה הישראלית צריכה לעבור שיפוץ כללי, שאחריו עשוי להיות לה כוח להציל את המדינה מפילוג ומהתפוררות. ישראליות צריכה להיות כוללת, היא צריכה להיות חזון חיובי. כמו שכולם יודעים מהו החלום האמריקאי, כמו שכולם יודעים שמוזיקה צרפתית כוללת בתוכה גם שנסון וגם צפון אפריקה, כך עלינו לכתוב מחדש את החלום הישראלי; חלום אזרחי שגם חרדי וגם ערבי יוכלו לקחת בו חלק. זה צריך להיות משהו עם תוכן מחבר, דרך לספר את הנרטיב ההיסטורי המשותף עם כל הכאב שבו כסיפור הצלחה שיוביל את הדורות הבאים להיות בעלי משמעות במרחב הישראלי" – רגע, זה משפט שאני רוצה לסמן. יישר כוח. "הישראליות צריכה להיות דו-לשונית, לדבר עברית וערבית, להיות חלק מהשכונה התרבותית שלנו ולא 'וילה בג'ונגל'. ברגע שנדע לספר את הסיפור שלנו מחדש כסיפור כולל ומעורר השראה למקסימום אזרחים, נוכל גם להתחיל ללמד אותו במוסדות החינוך בארץ. הרי בסוף אנחנו רוצים להוציא כמה שיותר אזרחים פעילים לתוך מארג תרבותי שאינו מנוכר להם, ולהיות אנשים שגאים בישראליותם. האם זה מאוחר מדי? לא יודע. כל הסיפור של המדינה שלנו הוא כזה יוצא דופן שהפתעות לטובה שזורות בו היטב. "עם השנים למדתי שההגדרה 'יהודי' אינה שבירה או פגיעה. אנשים מתעסקים בזהות היהודית שלהם למכביר, מהרהרים בה, היא תוססת וחיה היטב. הישראליות, לעומת זאת, מדשדשת. אני לא חושב שהישראליות מסכנת את היהודיות. המדינה היא מדינה יהודית וצביונה היהודי יכול להתקיים תוך כדי הגדרת כל אזרחיה כישראלים. "וכשהישראליות תהיה של כולם, יהיה אפשר להתחיל לדבר על אמנה ישראלית". הפרק הבא נכתב על ידי פרופ' יובל אלבשן. פרופ' יובל אלבשן הוא עורך דין קהילתי, הוא פעיל חברתי, דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים בקריה האקדמית אונו, בעבר דיקן הפקולטה למשפטים בה, ממייסדי עמותת ידיד – מרכזי זכויות בקהילה ומייסד המרכז הקליני לזכויות אדם של האוניברסיטה העברית בירושלים. חיבר עשרה ספרי פרוזה ועיון. הוא קרא לפרק שלו "ישראליות". "לפני לא מעט שנים, ברומן הראשון שלי, 'תמיד פלורה' (ידיעות ספרים, 2009), סיפרתי שכשחייתי בפולין, שאלו אותי זוג חברים מהאליטה האינטלקטואלית של קרקוב איך אני מגדיר ישראליות. אני זוכר שחשבתי על זה דקות ארוכות, גמרתי לשתות את הליקר שאהבתי, ועניתי להם '4643491'. בבת אחת שניהם שאלו אותי: 'מה זה המספר הזה?' 'זה המספר האישי שלי, המספר שלי כחייל בצה"ל'. 'איך זה קשור?' שאלה החברה. 'בשבילי זה מתמצת את כל הישראליות, יותר מכל השירים, ומהמגילות, והמחקרים, והמניפסטים והספרים שנכתבו ועוד ייכתבו על ישראל ועל הישראלים'. בן זוגה, מחזאי בשם מרזוק, שאל אותי: 'אתה אומר את זה בעקבות ז'אן אמרי?' 'מי זה ז'אן אמרי?' שאלתי וחשפתי את בורותי. 'אתה לא מכיר אותו? מדהים. זה בדיוק מה שהוא אמר לגבי היהדות שלו. הוא היה מהיהודים האלה שלא ידעו בכלל שהם יהודים עד שבאו הנאצים והודיעו להם. אחרי שהוא שוחרר מאושוויץ הוא כתב ספר קטן ומבריק, 'מעבר לאשמה ולכפרה' (תורגם לעברית על ידי יונתן ניראד, עם עובד, 2000). אנחנו ממחיזים אותו עכשיו. הוא כתב שם, ואני מצטט מהראש, אז תסלחו לי אם זה לא לגמרי מדויק – – –' מרזוק נעמד, עם כוס וודקה ביד, וקרא בקולו העמוק, שהדהד בחדר, כאילו הוא חוזר אלינו מכל עבר ומסרב להיבלע בקירות שמסביב: 'על אמת ידי השמאלית חקוק המספר מאושוויץ, קצר הוא לקריאה מן החומש ומן התלמוד, ובכל זאת יש בו מידע ממצה יותר. כשאני אומר יהודי, אני מתכוון בכך לכל העובדות והאפשרויות המקופלות במספר מאושוויץ'". חזק ביותר. חזק יותר. "לא הכרתי את אמרי ואת האמירה הזו שלו, ואני זוכר שכשמרזוק דקלם אותה, נרעדתי. אחרי כמה דקות של שתיקה אמרתי: 'אבל כל ההבדל שבעולם מקופל בשוני שבין המספרים שלנו. המספר שלו היה סמל לחולשה, שלי סמל לעוצמה. המספר שלו נועד להשפלה ושלי הוא מקור לגאווה'. 'אני לא בטוח שיש באמת הבדל, הכול עניין של פרספקטיבה', ענה לי מרזוק. "מאז שקיבלתי את הפנייה מעורכי הספר, איני מפסיק לחזור אל השיחה ההיא ולעבד אותה ביני לביני. אני מנסה להבין מה הקשר בין התשובה האינטואיטיבית שלי לבין ההגדרה המדויקת של הישראליות, ומה משמעותה לגבי כל מי שלא נושא מספר אישי של שירות בצה"ל, בעיקר אזרחים ערבים וחרדים. האם הוא מודר מהישראליות? מה זה מלמד על הקשר בין הישראליות ליהדות, ועד כמה הן חופפות זו את זו?" שאלות טובות. "זו אינה הפעם הראשונה שבה אני מתלבט בשאלות האלה שהתשובות עליהן מקרינות על האמנה החברתית שכל כך דרושה לנו. כשלקחתי חלק בניסוח מגילת הייעוד המשותף של העם היהודי" – הכרת דבר כזה? לא ראיתי, צריך לברר מה זה מגילת הייעוד של העם היהודי – "נתקלנו בסוגיות דומות. שאלנו את עצמנו מה הקשר כיום בין היהודים שנמצאים בישראל לאלה שמחוצה לה, ומה הקשר בין היהודים שחיים בישראל לבין כל בני אברהם ושרה והגרים שנלוו אלינו במהלך הדורות ושחיים איתנו עתה? "אני חושב שהתשובה שמצאנו אז – באשר לאמנה בין בני העם היהודי בעולם ובישראל – נכונה גם לשאלה שנמצאת בליבו של ספר זה. התשובה נשאבת מספר הספרים, אותו ספר שהקנה לאנושות כולה את האמונה בכבוד האדם שנברא בצלם, את הערבות ההדדית שמחייבת דאגה לשונה ולמוחלש; את החובה המוסרית להילחם על חירות, שוויון וצדק, לא רק של עצמך אלא גם של זולתך, ואת חשיבות הקהילה, הלימוד וריבוי הדעות והפרשנויות טרם הגעה להסכמה משותפת. במילים אחרות, אמנת החיים הישראליים המשותפים חייבת להתבסס על חזון חברת המופת שדורש מאיתנו התנ"ך. חברה שהתברכו בה כל משפחות האדמה. "ברשימה קצרה כזו מובן שלא ניתן להקיף את כל עקרונות חברת המופת שצריכים לעמוד במרכזה של האמנה הישראלית החדשה, ואף לא את מקצתם, אתייחס רק לאחד מהם, שקשור לשיחה שבה נפתחה הרשימה – עקרון התרומה. "אחד הדברים שאני גאה בהם במיוחד בכל הקשור להיותי יהודי הוא תרומת העם היהודי, בכל הדורות כמעט, למדע, לרפואה, לטכנולוגיה ולרוח האדם. מדינת ישראל ממשיכה בכך ומסייעת למדינות רבות בעולם בנושאים אלה. יש להבטיח שזה יהיה האתוס המכונן גם בעתיד. "לכן, בבסיס האמנה בין כל חלקי החברה נדרש לעמוד עקרון התרומה. כל אחד מהאזרחים, בלי הבדל דת, גזע או מגדר, ערבי כיהודי, חילוני כחרדי, יידרש לתרום את חלקו לחברה כולה. זה הבסיס. יהיה מי שיתרום בהתגייסותו לשירות בצה"ל ובהגנה על הקיום הפיזי של החברה, ויהיה מי שיתרום בדרך אחרת לשגשוגה של החברה ולהתפתחותה בדרך שתגשים הלכה למעשה את הציווי היהודי לרפא עולם שבור, כפי שהגדירו הרב יונתן זקס, עליו השלום, בספרו 'לרפא עולם שבור' (הוצאת מגיד, 2020). "מעצם טבעו, נושא עקרון התרומה עיניים לעתיד, והוא מכוון כל-כולו לבניין חברת מופת. שותפות שתתבסס עליו תאפשר לנו לדלג מעל מחלוקות העבר ומעל שנאות 'הצדק ההיסטורי', שלעולם לא ייפתרו, אבל ימשיכו לשסע בינינו וישאירו את החברה הישראלית מפוארת ושונאת. בהקשר זה מימוש עקרון התרומה יתרום לתהליך התיקון הפנים ישראלי ויסייע לצמצום הפערים בין המגזרים השונים ולמיגור אי-השוויון בין יהודים לערבים. עיקרון זה גם יאפשר להגביר את תחושת השייכות והשותפות בין המגזרים הניצים. "למעשה זה בדיוק מה שקרה לי ולחבריי בשירות הצבאי אי אז בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. באנו חוששים, מלאי סטיגמות ורוויי שנאות מקצוות שונים, ונהפכנו ליחידה אחת שעסוקה בתרומתה להגנת העם. הכרנו והתקרבנו. לא נעשינו דומים ולא הסדרנו את כל המחלוקות בינינו, המתחים נותרו וכך גם חלק מהפערים, אך התרומה המשותפת הפכה את כל אלה למחלוקות ולכעסים בין שותפים ולא ליריבויות בין אויבים. זה קרה לי בצה"ל, זה קרה לי בעמותות רבות שבהן עבדתי לצד חרדים וערבים, וזה קורה לי ולרבים בחברה האזרחית בבתי חולים, בכל מקום שבו עובדים זה לצד זה ערבים יהודים, חרדים וחילונים, כשכולם תורמים יחד לטוב המשותף. "אז כן, גם היום, הרבה שנים אחרי השיחה ההיא, אני עדיין רואה במספר האישי שלי בצה"ל את תמצית הישראליות. בו ולא בתפילין שלי. בו ולא בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם שתלויה על הקיר במשרדי". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מי כתב את זה? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה של פרופ' יובל אלבשן. תודה שאתה מדגיש. "עד היום כשאני רואה חיילים במדים, אני מרגיש מייד שותפות, דאגה והכרת תודה על תרומתם העצומה לחברה של כולנו. האמנה הישראלית חייבת להתבסס על אלמנט זה ולחלק מספרים אישיים בלשון משל לכל מי שתורם לתיקון החברה ולתיקון עולם. ולכן ידידי הטוב מרזוק (שלצערי כבר הלך לעולמו) טעה. יש הבדל עצום בין המספר של אושוויץ למספר האישי. הראשון בא בכפייה, השני מבחירה. הראשון נועד לאפשר קיום חברה שבה הרוח הובסה והאדם הושפל, בעוד השני מבקש לבנות חברה "שתהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל", כאמור בהכרזת העצמאות. חברה שתפעל לטובת כל תושביה. אמר יפה. המאמר הבא נכתב על ידי דן אלדד. תכף אני מספר מיהו. הוא קרא למאמר שלו "הרעות". עו"ד דן אלדד הוא מבעלי משרד עורכי הדין אלדד-פרץ. שימש במגוון תפקידים בפרקליטות המדינה, בהם מנהל המחלקה לעבירות כלכליות, שאיתה הוביל מאבקים רבים נגד שחיתות. היה עוזרו של אליקים רובינשטיין בתפקידו כיועץ משפטי לממשלה, ממנסחי הקוד האתי לפרקליטי המדינה ובעל תואר שני במשפטים. כאמור, "הרעות". "מוצב החרמון, שנות השמונים. עשרות חיילים ישובים בחדר האוכל, ממתינים לארוחת ערב שבת, ביניהם רבים מפקודיי. במרכז שולחן המפקדים אני פותח בקבוק יין ופונה למפקדם של אנשי 8200 במוצב, מתוך כבוד לגילו ולכיפה שלראשו, שיברך. דממה מסביב. אפילו הגולנצ'יקים חדלו לשיר. לעיני כול, הקצין קרא לטבח, ביקש ממנו להביא בקבוק אחר והסביר שבורא פרי הגפן לא יקבל ברכה על יין מבקבוק שחילוני פתח. "גם היום אני יכול להרגיש, לחוש את הרגע ההוא. למדתי ש'הולבנו פניי' אינו סתם דימוי אלא מציאות פיזית של חיוורון ויובש. בחלוף השנים סיפרתי את הסיפור במפגש חברים דתיים וחילונים. כל אחד שם סיפר על רגעים שעבר כשדרכו הביאה אותו לפסוע כמו ליד קו מצוק על קווי השסע בחברה. אחד החברים, שכבר היה אז רב, הביא לי בהמשך צרור מקורות מפי הרב עובדיה יוסף, ז"ל, ואחרים. למדתי שהקצין לא נהג כהלכה, גם נוכח חשש מיין נסך. "החברים הדתיים באותו מפגש הזכירו אירועים שבהם קיבלו יחס רע, מכליל ומדיר, או שמעו הערות פוגעניות בשל אמונתם. האירועים שתיארו דקרו בליבי. התביישתי שחבריי עברו אירועים כאלה. חשבתי: כמה קל היה לנהוג גם בהם אחרת. החיים המשותפים מורכבים, כולם חוו רגעים שהם זוכרים לרע. למזלי, הסיפור העצוב טבע בים של חוויות טובות שעלו מהמגוון הישראלי, המשדרג את חוויות חיינו. "לימים קראתי דברים שנאמרו באפרת ביום עיון לזכרו של סגן אורי גליק, ז"ל, שנפל בשירותו הצבאי כשהוא אהוב משני צידי התפר, הדתי והחילוני. פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח סיפר על מפגש שערך מעט אחרי פסח עם קציני צה"ל. הוא דן איתם בסוגיית דת וחברה. אחד המשתתפים אמר שמשהו מאחד את כולנו. זה עתה כל אחד ישב וסיפר ביציאת מצרים, גם אם בסגנונות שונים. ליבוביץ' השיב שפסח דווקא מפריד ולא מקרב. אם הייתי מטייל בחג ליד קיבוצך, אמר, לא הייתי יכול להיכנס לביתך ולו כדי לשתות כוס מים. דבריו של ליבוביץ' היו מעציבים מאוד. כל חילוני שחי בחברה מעורבת ויש לו חברים שומרי מצוות שעשויים לעבור בסביבה, חברים שיודעים שהם תמיד רצויים ומוזמנים, מחזיק בבית את הציוד הדרוש לאירוח, ולו מינימלי, של כל אדם. נדרש כה מעט כשרוצים להתחבר ולחבר. משפט יפה. אכן, נדרש גם מעט מאוד כדי להצדיק הימנעות מחיבור. נתונים בפנינו הטוב והרע ואנחנו יכולים לבחור: בחירה, חיבור, חברות. "מי שבאמת יש לו חברים בצד האחר של שסע כזה או אחר, כבר תפר הלכה למעשה את השסע. תפר אינו מעלים את השסע: קו התפר נותר ברור אך הוא מחבר ולא קורע. "התפר הוא תפר של סקרנות ועניין, של רצון ללמוד. הצד האחר של התפר נעשה כלי חשוב לגיבוש הזהות של כל אחד מאיתנו. "ערך הרעות מועלה על נס בישראל בעיקר כאשר הרעות היא 'אהבה מקודשת בדם'. אכן רעות חזקה נולדת בלילות האימה הגדולים ומתגבשת במסגרות כמו השירות הצבאי. אך כשמחפשים את הרעות, אפשר ליצור אותה במסגרות פחות הירואיות. "הרעות היא ראשיתו של התפר. כשיש חבר בצד האחר, נזהרים בהכללות;" ואללה, זה נכון. "כשיש חבר בצד האחר, נזהרים בהכללות; מתמתנים הביטויים; מכירים בחיובי ורואים את המאחד: את הערכים המשותפים לאנשים הטובים מכל העמים, הקבוצות והאמונות. " אחד הדברים שקרה עם הזמן בישראל הוא דעיכת החלום להכרית זה את זה. בצעירותי עוד שמעתי על תהליך 'סטיכי', כביכול, שבו החברה החרדית תיעלם אל האתמול. במקביל היו מי שלמדו שהיהדות החילונית תחלוף: עגלה ריקה שתיזרק בצד הדרך ותעוכל בשיני הזמן. "דינן של היומרות האלו להיעלם, בדיוק כמו ההזיה על טרנספר לערבים או הדמיונות על השלכת היהודים לים. אם כל אדם יבין שהשונה ממנו כאן כדי להישאר ולהתקיים בדורות הבאים, הצורך להילחם על כל סנטימטר יפחת והשאיפה להכיר ולגלות את האחר תגבר, ויחד איתה ההבנה שצריך להשקיע בבניית המשותף ובחיזוקו. "הכול נדרשים להכיר בעוצמת הערכים שמנחים את הצד האחר". אוקיי זה מעניין. "הערך של קיום מצוות, גם כשטעמיהן קשים להסברה, חייב להיות מובן לחילונים. אין לצפות לגמישות בנושא זה". יפה. "עם זאת, גם העקרונות העמוקים של הצד החילוני אינם נוזליים, אף שאין טענה שהגיעו ממקור אלוהי. הדתיים צריכים להבין את עומק המחויבות שלנו לשוויון בין המינים, לחברה פתוחה ושוויונית ללהט"בים ולשלילה של גזענות מכל סוג". אני אסמן את כל הפסקה הזאת. "כשהכול יבינו שהמשימה העליונה היא יצירת חברה שבה חיים יחד, שבה כל אחת ואחד מרגישים שזו המדינה שלהם ושהם לא אורחים או נספחים של הצד האחר, יהיה ניתן ליישב בין הדברים גם כשהעקרונות הם מוצקים. כשרוצים לחיות יחד, אין צורך להתגמש על עקרונות, אך יש לוותר על הקנאות" – אוקיי, אוקיי, משפט טוב – "מותר לפעמים גם להעלים עין ממה שקורה בביתו של האחר. יש יכנו זאת צביעות או התחסדות, אך אני רואה בכך מחויבות לחיים יחד. "כשם שפתרונות אלה ניתנים ליישום ברמת הקהילה, גם בחיים הלאומים ניתן, בהתקיים רעות, להגיע אליהם אף בנושאים המשסעים ביותר. לא צריך להידרש לפרטים האסורים הלכתית כדי להכיר בזוג מן אותו מין כתא הנחשב לכל דבר ועניין משפחה קבועה ורשמית, שבין היתר מוזמנת להביא ילדים לעולם. הכרה בשוויון מלא בין המינים בחברה הכללית, לרבות מניעה מוחלטת של הדרה והפרדה, אינה מחייבת את אכיפת כל הכללים האלה בכל אירוע לחברה החרדית". יפה. "לא כל ויתור רגיש נידון לדרדר אותנו במדרון חלקלק, לא לעבר אובדן היהדות ולא לעבר מדינת הלכה. לרשויות המקומיות יש ויכול להיות תפקיד חשוב בעיצוב פתרונות רגישים המתחשבים במאפיינים המיוחדים לכל מקום. "כלל נוסף שצריך להפעיל הוא חרם על החרמות". הופה, יפה. "איש לא גרם לשינוי עמדות בצד האחר על ידי הימנעות משיח עם מי שנמצא מעברו השני של התפר. גם אם את חושבת שהיישוב שחברך מתגורר בו לא היה אמור להתקיים, בקרי אותו שם. עצם נוכחותך לא תכשיר את דרכו. גם אם אני חושב שאורח חייו של אדם אחר פוגע בערכים המקודשים לי, לדוגמה ערך השוויון בין המינים, אשב איתו לשיחה ואבקר בביתו ככל שאוזמן. אני הרי הייתי מצפה ממנו שישוחח עם כולם, לרבות מי שהוא סולד מאורח חייו". מה אתה אומר על זה, ואטורי? מעניין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני הייתי עושה הפסקה כל 40 דקות, מתחיל לדבר על משהו רלוונטי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה זה, זה הכי רלוונטי בעולם, אתה יודע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, לגמרי. נכון. משהו פשוט. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כל מילה שאני קורא פה היא דרמה. באמת, אני לא צוחק, זה פשוט מדהים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, אני עוקב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "המפגש ההולך ומתרחב בשירות הצבאי מעמיק את ההיכרות ומעצים את היכולת לגשר. הוא לא יוצר ערבוב, למעט חריגים, לא גורם לחזרה בתשובה או לפריקת עול מצוות. כל צד חוזר לעצמו מחוזק, אך מכיר את האחר. לא ניתן להתעלם גם מיתרונות המפגש באקדמיה, למרות המחיר שגובה ההתפתחות לחברה החרדית בפגיעה בערכים חשובים, נוצרים שם קשרים ושפה משותפת שהשפעתם עצומה ופותחת את הדרך לעבודה משותפת. "לחשיבות המפגש בעבודה כבר אין ערוך. בפרקליטות ניהלתי מחלקה והקפדתי על בניית תמהיל עובדים שמשקף את כל גוני החברה הישראלית. היו שהסתייגו מכך וקידשו הצטיינות אקדמית. מצוינות היא אכן ערך, אך חשובה הרבה יותר ממנה השאיפה שכל אזרחית הנדרשת לשירות הציבורי תבחין שהיא מגיעה למקום שמורכב גם מאנשים כמותה, במגדר, בצבע עור, במאפיינים החברתיים, בזהות הלאומית, בעדה ובהשתייכות הדתית. אגב יצירת התמונה הזו כלפי חוץ נוצרה רעות של אמת בתוך החבורה המגוונת שבנינו. "אני מאמין שאצל חברותיו וחבריו של פרקליט חרדי לא יהיה מקום לדעות ולאמירות השופטות ומכלילות את החברה החרדית. וכי כשישמעו לידם אמירות כאלה, הם יחשבו על החבר החרדי שלהם ויגנו אותן. "פתחתי בתיאור אירוע שפגע בי. באחד הוטל ספק ביהדותי, בהשתייכותי, באחווה הצבאית שהייתי חלק ממנה. סיפרתי על אירועים אחרים, שבהם מוטל פתאום ספק בהשתייכותם של חבריי ובתרומתם לחברה. חיי הובילו אותי להרבה חוויות של בניית סיפור משותף ישראלי-יהודי-ציוני, וגם עם מקטע שבו מתמזגים סיפורים אלה עם הסיפור הערבי בישראל. ניסיתי ליצור חוויות כאלה עבור אחרים. בניית המשותף באה לא פעם דרך יצירת רעות בין אנשים. "כן, הרעות היא אפורה, יום-יומית עקשנית ושותקת, אך היא הדרך לפתרון. החברה צריכה לחשוב יותר ויותר על יצירת המסגרות שבהן תיוולד ולעשות הרבה יותר לשם כך". יישר כוח. המאמר הבא נכתב על ידי אמונה אלון. אמונה אלון היא סופרת, כלת פרס היצירה לסופרים ולמשוררים, וחברה יועצת באקדמיה ללשון עברית. הרומן החמישי שלה, "נפשנו חיכתה", הופיע בסתיו 2022. בעבר הייתה בעלת טור פובליציסטי בעיתונות הישראלית, שימשה יועצת ראש הממשלה לענייני מעמד האישה והובילה להקמת הרשות הממלכתית לקידום נשים. היא קראה למאמר שלה "להחזיר את היהדות ליהודים". נראה לי הולך להיות מעניין. "כשם שבמדינת הלאום היהודי לא תיתכן הפרדת הדת מהמדינה, כך הכרחית בה הפרדה בין הדת לפוליטיקה". וואו, איזה משפט. חכה. מעניין לאן היא לוקחת את זה. "מאז ראשית ימי הפוליטיקה הישראלית פעלו המפלגות הדתיות בתוכה כמפלגות סקטוריאליות הדואגות לאינטרסים של מצביעיהן, אנשי הסקטורים הדתיים. היום כבר קשה לדמיין מציאות אחרת, אבל צביונה היהודי של מדינת היהודים היה אמור לכאורה לעניין כל ישראלי, אפילו את המגדירים עצמם כ'חילונים' ובוודאי את הרבים הנחשבים 'מסורתיים'. במקום זה צמחה כאן פוליטיקה דתית, זו שמאיימת מעת לעת להפיל ממשלות בגלל נושאים כגון 'מיהו יהודי' (ב-1958), חילול שבת רשמי (ב-1976)" – ואני מוסיף פה: בטקס המאוחר של קבלת מטוסי ה-F-15 – "או מופע ממלכתי, שבו עמדו רקדנים לחולל לצלילי 'אחד מי יודע' ולפשוט כמה מבגדיהם העליונים בהישמע המילים 'אחד אלוהינו' (ב-1998)". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טקס קבלת F-15. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ארבעת מטוסי ה-F-15 הראשונים, שהגיעו בשנת 1976, הגיעו ביום שישי. הם איחרו קצת בהגעה, והטקס בעצם נגרר עד סמוך מאוד לשבת – דבר שבפועל גרם לחילול שבת, דבר שגרם להצבעת אי-אמון, שהייתה אחרי זה. דווקא, המפד"ליניקים הצביעו נגד הממשלה, והממשלה נפלה. נפילת ממשלת רבין הראשונה – בחיל האוויר צוחקים שההפלה הראשונה של מטוסי ה-F-15 הייתה הפלה של ממשלה. כן, אנשים לא מכירים את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נכון, נזכרתי בזה, F-35. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גם, אתה צודק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – – ביום שישי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה לא היה ביום שישי. אני הלכתי, כאילו, הגעתי לטקס, וכשהוא התעכב והתעכב, פשוט הלכתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נשארתי עד הסוף. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואללה? גדול. מה, אח שלך הזמין אותך. גדול. הוא היה אז – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא היה בטייסת, כן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה אני הייתי אז? לא, הייתי במטה. הייתי אז במטה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני חושב שהייתם ביחד. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, היינו ביחד ב-201 קורנס, לדעתי. יפה. נמשיך. "כוונותיה של הפוליטיקה הדתית היו טובות, אך בפועל היא ניכסה לעצמה מאז קום המדינה שלל נכסים תרבותיים ורוחניים שנשתמרו בידי העם היהודי במשך אלפי שנים. כך למשל, נהפכה השבת, יום המנוחה השבועי שהעניק הבורא לברואיו, מבשורה סוציאלית חובקת עולם לאינטרס צר של ה'דתיים', מ'זכר למעשה בראשית' לקלף מיקוח ולאתנן פוליטי. כשרות המזון, דיני נישואים, איסור חמץ בפסח – גם כל אלה ועוד הופקעו מרשות הכלל על ידי הצגתם כשייכים לציבור הדתי ועל ידי חקיקת חקיקה דתית אגרסיבית שלא רק הודפת את ה'חילונים' מאוצרות תרבותם אלא במקרים רבים יוצרת כלפי האוצרות האלו התנגדות ואף עוינות", גדול, בוא'נה. כל כך צודקת. פשוט לא ייאמן. לא, ייאמן שהיא צודקת כי היא אישה רצינית. "דומה כי רק נס גלוי הציל את העם בישראל – לפחות עד היום – מחקיקתם של חוק ברית מילה" – הינה, תקשיב ואטורי: "דומה כי רק נס גלוי הציל את עם ישראל לפחות עד היום מחקיקתם של חוק ברית מילה, חוק ליל הסדר וחוק צום יום הכיפורים. וכי רק בזכות היעדרם של החוקים האלה בוחרים רוב הישראלים להמשיך למול את בניהם, לערוך ליל סדר ולצום ביום הכיפורים – מצוות יסוד המבטאות ומממשות את הקשר בין הפרט ובין הכלל, ובין כל יהודי לבין עם ישראל לדורותיו שהיו ושיהיו. "תורת ישראל, תולדותיה, מצוותיה וערכיה כמעט אינם מוכרים לישראלי הממוצע, קודם כול מפני שהם נלמדים מעט מן הראוי בתוכנית הלימודים הממלכתית, שהרי גם תודעה יהודית אינה נתפסת זה שנים רבות אלא כאינטרס פוליטי של המפלגות הדתיות. פשוט משפט נכון. ולכן הם כולם מפחדים מהדתה. ואלו דואגות בראש ובראשונה לאלקטורט שלהן, כלומר למוסדות החינוך של הדתיים. רק בכוח רצון חזק במיוחד קמים בעשורים האחרונים עוד ועוד ישראלים שלא זכו לחינוך יהודי הולם, מחפשים אחר מורשתם הגזולה, ומתחברים אל יהדותם במסלול עוקף פוליטיקה דתית ועוקף ממסד רבני, מסלול שמצליח לפעמים לעקוף גם את הקונפליקט בין דתיים לחילונים ואת הניכור שרק הולך ומעמיק". אתה יודע כמה פעמים הוזמנתי לחתונה בטייסת שהזוג פשוט לא היה מוכן לשמוע על זה שיחתן אותם רב מהרבנות – חתונה בלי רב, אבל ברגע שהחתונה מתחילה – חתונה יהודית על מלא מלא, על הכול, הכול, הכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסיס. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, שום דבר. הם לא רוצים רב, אבל החתונה בסוף – לא יודע מי עורך להם חתונה, חבר חברה, whatever; בסוף, החתונה, עם כל זה – אנשים, הממסד מבריח אותם, בדיוק מה שהיא כותבת פה. הממסד מבריח אותם – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. "אין ספק שהפוליטיקה הדתית נוצרה מתוך צורך אמיתי. תנועת המזרחי התארגנה ב-1902 בעקבות הצהרת הקונגרס הציוני כי 'הציונות – דבר אין לה עם הדת', ותנועת אגודת ישראל קמה ב-1912 במטרה 'לפתור ברוח התורה והמצוות את כל השאלות שתעלינה יום-יום על הפרק בחיי עם ישראל'. אבל האם ההתאגדות הסקטוריאליות הפוליטיות של 'דתיים' נכונה גם לזמננו? האם יהודים שומרי תורה ומצוות אינם יכולים לפעול למען צביונה היהודי של המדינה מתוך מפלגות כלליות" – אוה, בוא'נה, תקשיב, פשוט מדהים – "לצד יהודים טובים אחרים? לחרדים אולי קשה יותר להיגמל משנים של דאגה מפלגתית צרה לציבור החרדי, אבל מה לגבי מפלגת 'הציונות הדתית'?" כבוד השר, תקשיב. "האם ציונים שומרי מצוות באמת זקוקים היום למפלגה משלהם? שמא סבור מישהו שקיימת גם ציונות שאינה דתית? נס שיבת ציון ש'דבר אין לו עם הדת'" – כתבה את המאמר הזה אמונה אלון. "המושגים 'דת' ו'דתיים' הם כמובן בעייתיים כשלעצמם. המילה 'דת' מתאימה יותר לדיבור על הנצרות או על האסלאם בעוד שהיהדות היא בכלל לאום" – ואללה. תקשיב, זה – "בעוד שהיהדות בכלל לאום, גורל ומהות. הראי"ה קוק כותב בדרך כלל לא על יהדות או על דתיות כי אם על 'ישראליות', שכן השם 'ישראל' כולל בתוכו עם, ארץ ותורה. האמנה הישראלית המקורית העתיקה היא זו שבין שלושת אלה". נכון. עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל. "צעד ראשון לקראת אמנה ישראלית – לא 'בין דתיים לחילונים' כי אם בין יהודים ליהדותם, בין ישראלים לבין מהות לאומיותם – יכול להתבטא בריכוך האנטגוניזם על ידי הפחתת הכפייה הדתית. אפשר לקרוא למשל להפרטת הוויכוח על תחבורה ציבורית בשבת, ולהניח לכל רשות מקומית להחליט מתי תפעל אצלה התחבורה הציבורית והיכן בדיוק. אפשר להציע פתיחות גדולה יותר ברישום הנישואים ולהרחיב את מימוש הרעיון של ברית הזוגיות לא רק לחסרי דת אלא גם לזוגות חד-מיניים ולאחרים שיבחרו בכך, ואפשר לבחון את המשך ביצוען של הרפורמות" – בוא'נה, גדול, לא ידעתי את זה אפילו, שים לב למשפט הבא – "ואפשר לבחון את המשך ביצוען של הרפורמות המבורכות של השר לשעבר מתן כהנא ועוד". ואללה. "דומה שהגיע הזמן לחדול מן הפוליטיזציה של הדת ולהחזיר את היהדות ליהודים כולם. זהו תהליך שראוי כי יובל בידי גופים חוץ פרלמנטריים בעזרת שדולות שישתתפו בהן חברי כנסת ממפלגות דתיות כמו גם ממפלגות כלליות, ממפלגות הקואליציה כמו גם ממפלגות האופוזיציה. בכל המפלגות הציוניות יש נשים וגברים עם כיסוי ראש ובלעדיו, שומרי מצוות מסוימות או רק מצוות מסוימות אחרות, מאמינים יותר ופחות שהשבת חשובה להם, שיהדותו של העם היהודי יקרה לליבם, שצביונה היהודי של מדינת היהודים עומד בראש מעייניהם". מה אתה אומר על זה, ואטורי? בוא נקיים על זה דיון של דקה וחצי. שים לב, יושב פה אדם דתי שומר תורה ומצוות, עומד פה אדם דתי שומר תורה ומצוות. שנינו ממפלגות שאינן מפלגות סקטוריאליות בהגדרה. כל אחד מאיתנו מייצג, נראה לי, בצורה נאמנה ציבור גדול של דתיים לאומיים, ציונות דתית, לא ממפלגה סקטוריאלית. נראה לי שבתור שר דתות אפשר להסכים ואפשר לא להסכים על הדברים שהובלתי, אבל בסוף גם במפלגה שאינה סקטוריאלית בהגדרתה פעלתי בשטח של ענייני דת ומדינה, וקידמתי דברים ששנים אף אחד לא קידם אותם ונגע בהם בעולם של – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, זה ברור, זה ברור. אבל אני רק אומר שאפשר לקדם דברים גם לא מתוך מפלגה סקטוריאלית. אני חושב שאפשר לדאוג לדברים אפילו יותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יותר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדיוק. אבל אופיר סופר עסוק עכשיו, הוא מקשיב למוזיקה. יפה, צריך לזכור את המאמר הזה. המאמר הבא נכתב על ידי הרב שמואל אליהו. הרב שמואל אליהו הוא רב העיר צפת, אב בית הדין למניעת הטרדות מיניות במגזר החרדי דתי, חבר מועצת הרבנות הראשית ונשיא איגוד רבני הקהילות. הוא עוסק בשאלות הלכה והשקפה היהודית ומחברם של ספרי יהדות רבים, וערך את ספרי אביו, הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו. לפרק שלו הוא קורא: "חזון משותף כבסיס לחברה בריאה". אני חייב להגיד פה שהרב שמואל אליהו התנגד בערך לכל דבר שעשיתי בתור שר אבל עדיין נראה לי שיש ביננו יחסים מאוד טובים ואוהבים. "מקימי המדינה היו חוזרים פעמים רבות על דברי החכם באדם: 'באין חזון ייפרע עם' (משלי, כ"ט, י"ח). כדי שעם לא יתפורר ולא יתפזר נחוץ חזון משותף. אלפיים שנות גלות הוכיחו את כוחו של החזון המשותף שליכד את העם היהודי ושמר אותו אף על פי שהיה מפוזר אלפי שנים במאות מקומות שונים. "בלעדי החלום המשותף לא היינו שורדים את גירוש ספרד ואת מאות הגירושים האחרים לאורך ההיסטוריה. בלעדיו לא היו נשארים בחיים אחרי שמונה מסע צלב, עשרות עלילות דם, מאות שנות אינקוויזיציה, שבהן שרפו יהודים על המוקד בגלל אמונתם בכל הארצות הנוצריות, ואלפי אירועים של פרעות ביהודים בכל מקום – תחת שלטון נוצרי ותחת שלטון מוסלמי. "בלעדי החזון המוזכר בתפילה שלוש פעמים בכל יום היינו שוכחים את תפקיד עם ישראל ותפקיד ארץ ישראל. בלעדי החזון לא היינו מתקבצים מעשרות רבות של מדינות שונות, שפות שונות, תרבויות שונות ומשטרים שונים להקים מדינה שתפקידה להביא אמונה וצדק לכל העולם" – הינה, הוא מגדיר פה: תפקידה להביא אמונה וצדק לכל העולם. "על החזון הזה כתבו מקימי המדינה בפתיחת מגילת העצמאות: 'בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית. בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי'. ספר הספרים הוא שהציב לנו יעד לבער את משטרי העריצות מהעולם, לבער את האלילות, להביא לעולם משפט צדק, להביא לעולם שלום ואחווה. "כותבי מגילת העצמאות הבינו כי בלעדי החזון המשותף לא יתאפשר לגשר על כל הפערים שהיו בין עולי המדינות השונות, לא יתאפשר להתגבר על המכשולים, והיו פערים ומכשולים לא מעטים, שרבים האמינו שאי-אפשר לצלוח אותם. הם הבינו כי כאשר לעם אין חזון הוא מתפורר ומסתכסך ואין לו זכות קיום. "האחידות של היעד, למרות כל ההבדלים הגדולים, אפשרה למדינת ישראל לשרוד מלחמות בלתי אפשריות ולנצח בהן. במלחמת העצמאות קמו עלינו מדינות האויב חמושות במטוסים ובטנקים. לנו היו בקושי רובים מיושנים, ולהן – צבא אדיר. רבים מאיתנו היו פליטי שואה, והן באו עם ניסיון צבאי רב-שנים ולא רק עם זיכרונות על יהודה המכבי ודוד המלך מלפני אלפי שנים. "הן חשבו שהניצחון יהיה קל שבקלים, כי ראו רק את החוץ. הן חשבו שאנחנו מפולגים מבחוץ בין ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילונים, עשירים ועניים, הן לא הבינו את כוחו העצום של החזון המשותף, שמסוגל לאחד בין כל השונות הזו. "גם עכשיו אנחנו יכולים לנצח בכל אתגר אם נתמיד להחזיק בחזון המשותף. חשוב להדגיש כי העתיד המשותף חשוב מהעבר המשותף" – ואללה. "עבר משותף אינו מחסום. דוד המלך הגיע מרות המואבייה, שהתגיירה, ולא היה לה איתנו עבר משותף. חכמינו הדגישו את העיקרון הזה במילים 'מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק' (סנהדרין צ"ו, ע"ב), ובלבד שיצטרפו להווה שלו ולעתיד שלו. "החזון שלנו הוא להמשיך ליצור נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים, להמשיך לכתוב וליישם את הכתוב בספר הספרים הנצחי, להוריש לעולם את האמונה ואת הצדק, את החירות ואת האחווה, את השאיפה לשלום ואת הסלידה ממלחמות. "היום מקיים עם ישראל את היעד שהראה אלוקים לאברהם בתחילת הדרך: 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' (בראשית י"ב, ג'). עם ישראל מביא לעולם ברכה טכנולוגית, אם מודדים את התרומה שלנו לעולם על פי פרסי נובל, אנחנו עם קטן הכולל 0.18% מהאנושות, אבל התרומה שלנו למדע ולפיתוח האנושות גדולה עשרות מונים, כמעט פי 120. מדובר בתרומה בפיתוח הטכנולוגי, חקלאי, רפואי, מדעי. אנו ממציאים נשק חדשני שמעטות המדינות היודעות לפתח כמוהו, מייצאים נשק מתקדם ומפותח לגרמניה, ארצות הברית ומדינות רבות אחרות. "ברור לכולנו שאלוקים לא עשה את עם ישראל חכם למטרת יצוא נשק מתקדם לעולם. המטרה הייתה בעיקר להפיץ ערכים של שלום ואחווה לעולם. אנחנו צריכים להחזיק ביעדים הללו, בחלום הזה, בשאיפה הזאת. צריכים לחנך אליהם, לאחוז בהם, להתמיד בתפילה למימוש החלום הזה שלוש פעמים ביום. "כך, כתבו חוזי המדינה במגילת העצמאות כי הם מקימים מדינה יהודית ש'תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל'. הם לא כתבו 'דמוקרטיה', שכן לא שאבו את ערכי המדינה מהעם היווני, שנחשב לממציא הדמוקרטיה אבל שלח את חייליו לכבוש מדינות רבות ולעשוק אותן. מדינת ישראל שואבת את ערכיה מספר הספרים הנצחי, שהביא ברכה לאנושות כולה. "המדינה הזאת קמה על בסיס הערכים הכתובים במגילת העצמאות. אלה הערכים שמחברים את הפאזל, וזה החזון שמוביל את העם. מי ששותף לחזון של מגילת העצמאות יכול להיות שותף במדינה" – מעניין, אני אשאל בהזדמנות את הרב שמואל אם הוא היה היום חותם על מגילת העצמאות. "מי ששותף לחזון של יאסר ערפאת וחבריו מוזמן להגר" – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה לא, למה שהוא לא יחתום? גם המפגינים שהולכים עם מגילת העצמאות, אני אומר בכללי, הרי מה הכוונה, הרי לא כתוב שם "דמוקרטית", כתוב "יהודית". << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, נכון, נכון. לא, אני אגיד לך משהו. היום המילה שהכי במחלוקת במדינת ישראל – "שוויון". זו המילה המפרדת והמפלגת ביותר, הפרשנות שלה וכו'. והמילה "שוויון" מופיעה לא מעט פעמים במגילת העצמאות, ולכן יש כאלה היום שלא ישושו לחתום. "מי ששותף לחזן של יאסר עראפת וחבריו מוזמן להגר לכל אחת מ-192 המדינות האחרות בעולם. הספיקו לנו 100 שנים של שפיכות דמים, אנחנו רוצים לחיות בשלום ובאחווה, אנחנו רוצים שלום, אנחנו רוצים להביא את הברכה שלנו לעולם" – יפה. את הפרק הבא כתב דורון אלמוג והוא קרא לו "חזון השילוב". אלוף במילואים דורון אלמוג אברוצקי הוא יושב-ראש הסוכנות היהודית, יושב-ראש הכפר השיקומי עדי נגב – נחלת ערן וחתן פרס ישראל, אחיו של ערן אברוצקי, ז"ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים, ואביו של ערן אלמוג ז"ל. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש מפקד פיקוד הדרום. חזון השילוב. "הפסיכולוגית להתפתחות הילד התבוננה בדידי רעייתי ובי וירתה לחלל החדר שלושה משפטים שכל אחד מהם היה כמו פטיש ענקי שנחת על ראשינו. 'ערן בנכם סובל מצירוף של אוטיזם ופיגור, ככל הנראה יישאר כל חייו בגיל של כמה חודשים, ככל הנראה לעולם לא ידבר'. "השמיים נפלו, הבכי של דידי היה חזק מקולות השופר ביום הכיפורים. ערן בננו מעולם לא דיבר בכל 23 שנותיו, מעולם לא קרא לי אבא ולדידי אימא. מעולם לא יצר קשר עין. שתיקתו הרועמת שלחה אותנו למסע כואב ומטלטל לחצר האחורית של מדינת ישראל. בעצת העובדת הסוציאלית בעירנו ראשון לציון יצאנו לתור את מוסדות החינוך המיוחד, שנקראו אז 'מוסדות למפגרים'. שנים קודם לכן נקראו 'מוסדות לילדים דפקטיביים'. החוויה הייתה קשה, פתיחת דלת שלוותה בריח נורא, פנים מעוותות של ילדים כמו ערן בננו, שמפחדים מהעולם ועומדים מבוישים. העזובה וההזנחה ניבטו מכל מקום. אחר כך הגיעו סיפורי הבושה על הורים שבחרו לא לדבר, להעביר את הילד או הילדה לחו"ל ולא לספר לאחים ולאחיות. ככה בחרו יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ומפקד חזית הדרום במלחמת העצמאות, ורעייתו רות, ביחס לבתם נורית. ככה בחרה עדה סרני ביחס לבתה אורלי, ועוד. "חוק חינוך מיוחד תחם את הטיפול בילדים כמו ערן בין גיל 3 לגיל 21. התחושה הקשה שליוותה אותנו הייתה שאין לגיטימציה בישראל לחלש. מקומו במוסדות סגורים בארץ או בחו"ל. הוא לא חלק מאתוס הגבורה הישראלי. כשחיפשנו שטח להקים בנגב כפר שיקומי במודל פורץ דרך בתעוזתו, שישלב את ערן בננו בחברה, שמענו אמירות של נבחרי ציבור המבשרים לנו שהנגב צריך מנועי צמיחה, חברות הייטק, שאף אחד לא יבוא לעבוד עם מפגרים. אבנר מורי, ראש המועצה האזורית מרחבים באותם ימים, ב-2001, היה הראשון שאמר לנו בקול נרגש: 'הטיפול בהם הוא פיקוח נפש', תוך שהוא משפשף את הזרוע בהתרגשות ואומר: 'סומר לי העור, יש לי 100 דונם עבורכם בצד המערבי של קריית חינוך מרחבים'. "חזון השילוב פורץ הדרך שפיתחנו אז יחד עם ישראלה נבו, המנהלת הראשונה של הכפר, ביקש לשלב מרכז טיפולי ומרכזי טיפול רפואיים וחינוכיים עבור כל תושבי הנגב יחד, עם ילדים כמו ערן בננו, שהוגדרו אז מפגרים והיום נקראים ילדים עם מש"ה – מוגבלות שכלית התפתחותית. כאלה שבודדו במוסדות סגורים. "בתוך מרכז שיקום היום, המיועד לשלב את כל תושבי הנגב הפצועים והנכים, כולל חיילים שנזקקים לטיפולים אורתופדיים ונוירולוגיים ומגיעים אלינו באמצעות ארבע קופות החולים ומשרד הביטחון, הוקמו גני ילדים רגילים. הוספנו לתמהיל השילוב מספר עצום של ביקורים יומיים – בין 50 ל-100 איש בכל יום הבאים למצוות ביקור חולים, יחד עם כמה מאות מתנדבים מהארץ ומחו"ל המשתלבים בעבודה יום-יומית כחלק ממערך של כ-600 עובדים. נוער לפני שירות צבאי (ש"ש), בנות שירות לאומי, חיילים, גמלאים, אנשי הייטק, אנשי תעשייה, אנשי אקדמיה ועשרות מתנדבים מחו"ל, בין היתר מארגונים נוצריים שונים באסיה, באירופה ובדרום אמריקה. המרגשים מכולם הם בני הנוער מגרמניה, נכדים ונינים של חברים במפלגה הנאצית שהשתתפו בפועל בהשמדת יהודים במלחמת העולם השנייה, למשל אנה סוזט-סטי, שסיפרה על סבא רבא שלה, שהיה מהמהנדסים שתכננו את אושוויץ. היא באה עם חבריה לכפר על הפשעים הבלתי-נסלחים שלו ושל בני דורו. האמירות ששמענו מהמבקרים והמתנדבים העניקו לנו כוחות ועידוד. 'אנחנו מקבלים יותר ממה שאנחנו נותנים. הטיפול בפצועים, בנכים ובמוגבלים נותן לנו פרופורציות, מעניק לנו כוחות, והופך אותנו לאנשים טובים יותר'. "למעשה, המעבדה החברתית שבנינו תיקפה את מה שלמדתי מערן בננו, המורה הגדול שלי: חוזקה של השרשרת החברתית לעולם יימדד בעוצמת החוליות החלשות. ככל שנעשה לחיזוקן נהיה אנשים טובים יותר וחברה חזקה יותר. "הרב משה שפירא זצ"ל ביטא רעיון דומה: 'נמצאות נשמות שאין בידם לתקן את עצמם כראוי, ואם נשתלחו לעולם הזה פירוש הדבר כי נשמות אלו גבוהות הן במיוחד ואינם צריכות שום תיקון בבחינת עצמן וכל שליחותן אינה אלא לתקן את סביבתן'" – גדול. לא הכרתי את המשפט הזה. "יחד עם אבי וורצמן, מנכ"ל עדי נגב – נחלת ערן, החלטנו להעצים את רעיון השילוב בעוד כמה פרויקטים פורצי דרך: פרויקט תיקון עולם, בשיתוף עם משרד החינוך, מלמד אלפי בני נוער ביסודי ובתיכון בתוכנית של שנה מה פירוש קבלת השונה והחריג, באמצעות למידה ועשייה אישית וקבוצתית שבמרכזה התנדבות על בסיס שבועי; הקמת מרכז תמיכה 'עדי בשבילכם' למשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים יחד עם משרד הרווחה; הקמת מרכז התעסוקה בית היוצר באופקים, בתמיכת ראש העיר איציק דנינו, המכשיר עובדים עם מוגבלות בינונית וקשה לשילובם בשוק העבודה, ומגמה להרכבת מעגלים מודפסים, מגמת בישול, מגמת אומנות ומגמת חקלאות לגידולים אורגניים ולגידול טיפולי. "פתחנו לאחרונה את בית החולים השיקומי הראשון בנגב, בניהולו של ד"ר צאקי זיו נר, ולצידו מרכז מחקר וחדשנות מתקדם, שתפקידו להעניק פתרונות חדשניים פורצי דרך לנפגעי שבץ מוחי, תאונת דרכים ובעיות אורתופדיות ונוירולוגיות מורכבות. בנינו שכונות מגורים לעובדים, למתנדבים ולסטודנטים, ובקרוב נתחיל בבניית יישוב קהילתי במודל משלב, יחד עם שי חג'ג', ראש המועצה האזורית מרחבים – איש מיוחד מאוד – עבור 500 משפחות, לרבות 15 בתים לאנשים עם מוגבלות שהם חלק מכוח האדם שלנו. הם הגננים של כל השטחים הירוקים, מפעילי החווה האורגנית, והם חלק משמעותי ממערך העובדים אצלנו. "בליבת הדנ"א של עדי נגב – נחלת ערן עומדות אהבת האדם והערבות ההדדית, המגדירה את מידת אנושיותנו ואת מהותנו כבני אדם. במקום עובדים בהרמוניה גדולה יהודים, מוסלמים ונוצרים, שכולם מחויבים לאותו רעיון. "במדינת ישראל עשרות בתי אבות ומוסדות סיעודיים. בתקופת הקורונה נפטרו רבים מתושביהם מהמחלה או מבדידות, מהתחושה הקשה שאיש לא צריך אותם. המודל הקהילתי המשלב שבנינו יכול להיות מיושם בכל בית אבות או מוסד סיעודי. ניתן לבנות באותו מרחב של המוסד הסיעודי גם גני ילדים ובתי ספר. בסטרטאפ ניישן שלנו האפשרות שכל ילד חזק ובריא יתנדב פעם בשבוע עם קשיש או קשישה בבית אבות נתפסת בעיניי כ-win-win. "ומה עם העולים החדשים? האם ניתן לקלוט אותם ולשלב אותם אחרת? הסוכנות היהודית מפעילה 26 מרכזי קליטה ויותר מ-150 אולפני עברית ברחבי ישראל. ההגדרה 'עולה חדש' אינה מסתיימת בתום שנה אחת במרכז קליטה. קשיי שפה וקשיי קליטה חברתיים ותרבותיים מלווים עולה חדש לעיתים כל חייו. כל ראש עיר וראש מועצה, כמו אבנר מורי ושי חג'ג', יכול להעביר לציבור מסר חשוב: בואו נירתם למאמץ לאומי מתמשך, שבו משפחה ותיקה תלווה משפחת עולים לכמה שנים. מאמץ שבו מעסיקים ובעלי מפעלים, יחד עם משרד הכלכלה, יירתמו להכשרת עובדים לתעסוקה, במקביל ללימוד עברית במרכז הקליטה. המודל המשלב הוא קודם כול אמירה חברתית, המבקשת לתקן עולם ולקרב לבבות. הוא ישים קץ לעידן של קיטוב חברתי ויביא לקירוב בין כל חלקי העם היהודי על כל גווניו, בארץ ובעולם. "בחשבון הנפש האישי שלי ערב יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר לעם היהודי, אני יודע לומר לעצמי שהמסע האישי שלי לקירוב לבבות החל לאחר מלחמת יום הכיפורים, המלחמה שנחתה עלינו בהפתעה. המלחמה שבה איבדנו כל כך הרבה חברים, שכיפרו בעוז רוחם וגבורתם על חטאי היבריס ויוהרה. מלחמה שבסופה בישרה לי אימא, 'ערן הלך, אין לנו ערן יותר'. מלחמה שנהפכה לשבועה, שם ליד הטנק השרוף של ערן אחי, שדימם במשך שבעה ימים עד שחולץ ללא רוח חיים – שבועה להמשיך כלוחם וכמפקד בצה"ל, ולעולם לא להשאיר פצועים בשטח; שבועה שקיבלה משמעות עמוקה יותר לאחר לידתו של ערן בננו, שנולד עם מוגבלות קשה, וכל חייו היה הפצוע המדמם בחברה. כאילו נכנס לרגעיו האחרונים של ערן אחי למשך 23 שנה כדי לומר לי ולכולנו, שזה אותו היבריס שמבודד ומפלה את החלש בחברה; כדי ללמד אותנו את הפרק על עוצמתן של החוליות החלשות, שחוזקה של החברה כולה יהיה תמיד כחוזקתן; ללמד אותנו את הפרק על ערבות הדדית, ואהבת אדם החורגות מעולם המלחמות והקרבות שבו הייתי בכל 34 שנות שירותי בצה"ל, פרק הנוגע במשמעות העמוקה ביותר של קיומנו". את הפרק הבא כתב פרופ' עליאן אלקרינאוי – אני מקווה שאמרתי את שמו נכון. הוא דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת אלגומה שבקנדה. שימש ראש המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, דיקן בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ממוריאל בקנדה ונשיא המכללה האקדמית אחוה. תחומי מחקרו הם בריאות הנפש, שונות, רב-תרבותיות ופליטים. הכותרת של מאמרו היא "שונות, רב-תרבותיות והכלה בחברה הישראלית – האם אפשר?" עליאן אלקרינאוי. "בחברה הישראלית חיים אנשים מרקעים תרבותיים, אתניים ולאומיים שונים. ישראל מאופיינת בריבוי זהויות ובשונות רבה בין אזרחיה. המציאות הסוציו-פוליטית במזרח התיכון מוסיפה נדבכים רבים ומאתגרים לגיוון, הן בקרב החברה היהודית על כל מרכיביה והן בין יהודים וערבים אזרחי המדינה. "מציאות זו מעלה שאלות רבות לגבי תחושת השייכות והלויאליות של אזרחי ישראל למדינה. היכולת לדמיין מציאות טובה יותר היא חוליית מפתח במעבר מההכרה בנושא כבוער לעשייה ולשינוי חברתי. החלום משקף תעוזה ללכת למקומות ולמחוזות חדשים שאינם שאובים מן המוכר. החברה הישראלית מתלבטת אם החלוקה לשבטים, הגיוון והרב-תרבותיות מאיימים עליה. רבים המקרים והאירועים המצביעים על ניכור וריחוק חברתי בין חלקים שונים של החברה הישראלית. "בואו נחלום על מציאות אחרת עבור החברה הישראלית, מציאות שתהפוך את השונות וריבוי הזהויות המאפיינים את החברה הישראלית מחסם למשאב. במהלך המסע האקדמי שלי עסקתי רבות בחקר שונות, רב-תרבותיות, צדק חברתי, מתן הזדמנויות שוות והכלה בחברות מהגרים ופליטים, בעיקר בקנדה. הבחירה להמשיך את העשייה בקידום נושא זה בישראל היא טבעית עבורי, בשל המבנה ההטרוגני של החברה הישראלית, המורכבת מיהודים וערבים, חרדים, דתיים, חילונים, אנשים עם צרכים מיוחדים ובעלי נטיות מיניות שונות. כולם יחד, אלא לצד אלה, יוצרים פסיפס אנושי מאתגר. המפגש בין הקבוצות השונות יוצר דינמיקה קוטבית. ישראל נחשבת מדינה מערבית מודרנית, אך האם הקבוצות השונות מקבלות את מאפייניו ואת ערכיו של העולם המערבי הליברלי בנושאים שונים ושנויים במחלוקת, כמו נטיות מיניות (הלהט"ב)? "אכן, ההשפעות של המודרניזציה והגלובליזציה באות לידי ביטוי בהפצת תפיסות מערביות בקרב האוכלוסיות השונות בישראל, דבר שיוצר קונפליקט בתרבויות שונות בין הידע גלובלי לידע הלוקלי. המפגש של התרבות הערבית – על כל מרכיביה: האסלאמי, הנוצרי והדרוזי – עם המודרניזציה והגלובליזציה הניאו-ליברלית תרם לכך שהערבים הילידים נרתעים משימוש בידע המסורתי-דתי שלהם. ואולם כפיית התרבות המערבית על קבוצות מסורתיות דתיות עלולה להגביל את היצירתיות ואת החזון שלהן. איזו חברה אנחנו רוצים? אילו ערכים אנחנו רוצים להנחיל לדור העתיד של המדינה? איך יוצרים סביבה מכבדת ומקבלת, ומקדמים את תחושת השייכות ואת היכולת של כל הקבוצות להתבטא במרחב הציבורי ובאקדמיה? "תרבות הפחד: חדשות לבקרים מדווחים בעיתונות ומעל גלי האתר על אירועים שונים המצביעים על ניכור חברתי הולך וגובר, על הפיכת החברה הישראלית לבועות, לאיים תרבותיים, שעלולים להיעשות מבודדים ולפגוע במרחב המשותף. עלינו להתמודד עם האתגרים הרבים שמזמנת לנו מציאות החברה הישראלית, שהיא מציאות של ניכור, שאני מכנה 'תרבות הפחד', ולנסות לענות על שאלות הרות גורל לחברה הישראלית. אכן החברה הישראלית מתנהלת מתוך תרבות של פחד, פחד הנובע מריחוק בין קבוצות ומחוסר היכרות אמיתית עם האחר. פחד המבוסס על סטריאוטיפים ועל דעות קדומות, פחד מביטול הזהות העצמית, פחד מכך שהכלתו של האחר תוביל בהכרח לחדירתם של ערכים זרים ולאובדן תרבותי". יפה. פחד מכך שהכלתו של האחר תוביל בהכרח לחדירתם של ערכים זרים ולאובדן תרבותי. "המציאות הפוליטית בישראל, פוליטיקאים וארגונים פוליטיים עם אג'נדה ברורה המכילה שנאה, אפליה ותפיסות גזעניות, והסיקור התקשורתי המבוסס על תרבות הרייטינג ועל תחרותיות גדולה – כל אלה מעצימים את תרבות הפחד ותורמים להעמקת הפערים ולהשרשת הדעות הקדומות. "כיצד אנו, אנשי האקדמיה, שבידינו מופקד חינוכו של דור העתיד, יכולים להשפיע על מיגורו של הפחד מהאחר ומהשונה? באילו כלים עלינו לצייד את הפרטים ואת המערכות השונות כדי שיוכלו להתמודד עם הפחד ועם החסמים הפסיכולוגיים הטמונים בבסיסו? "שונות במרחב המשותף: בני אדם שונים אלה מאלה, החל בשונה בנטיות מיניות וכלה בהבדלים בדעות פוליטיות. השונות יוצרת מתחים העלולים לגרום להדרתן של קבוצות שונות מן המרחב הציבורי ולפגיעה במרקם ובסולידריות החברתיים, ומכאן לפגיעה בחוסנה הלאומי של החברה. כדי שחברה תוכל להתקיים, עליה ליצור מרחב משותף, מכנה משותף, שעל בסיסו נוצרת מוטיבציה בקרב האזרחים להשתתף בבניית חברה משותפת. יצירתו של מרחב משותף המכבד את צורכיהם של הפרטים ושל קבוצות תרבותיות אתניות אחרות, תוך התייחסות למטרות משותפות של החברה, היא תנאי לתפקודה של הדמוקרטיה, לקיומה של מדינת רווחה וליצירת סולידריות חברתית שבה המוחלשים אינם נעזבים מאחור. "האם נגזר עלינו להיכנע לתרבות הפחד ולהשלים עם תוצאותיה החברתיות ההרסניות? אני מאמין בתפיסה הרב-תרבותית וביכולת של ריבוי הזהויות בחברה להעשיר את המרחב המשותף מתוך השפעה הדדית – תרבותית וחברתית. רב-תרבותיות היא עיקרון המציע להכיל את השונות מתוך כבוד לאחר. גישת הרב-תרבותיות מבוססת על מערכת ערכים ועל נורמות התנהגות המכבדות את כלל הקבוצות בחברה ואת ההבדלים הסוציו-תרבותיים המבחינים ביניהם, והיא מעודדת אותו לתרום מהמרחב המשותף על ידי דיאלוג בין הזהויות השונות ותוך העצמת הקבוצה והיחיד. אני מאמין שכאשר לכל קבוצה יש מרחב לסיפוק צרכיה התרבותיים ולכל אחד יש יכולת להגשים את צורת החיים שבא הוא דוגל, מתעצמות תחושת השייכות וההזדהות של היחידים ושל הקבוצות עם החברה והמדינה". יפה, רגע נחזור על המשפט הזה: "אני מאמין שכאשר לכל קבוצה יש מרחב לסיפוק צרכיה התרבותיים ולכל אחד יש יכולת להגשים את צורת החיים שבה הוא דוגל, מתעצמות תחושת השייכות וההזדהות של היחידים ושל הקבוצות עם החברה והמדינה. לפיכך דרוש לנו מנגנון שיאפשר את מיגורה של תרבות הפחד ואת הטמעת היכולת להתנהל באופן אפקטיבי במציאות מורכבת לנהל את השונות. "ניהול השונות: מנגנון ניהול השונות מציע תהליך דו-שלבי. בשלב הראשון – תהליך של הכרה באחר: בכישוריו, בתפיסותיו ובתרבותו. בשלב השני – תהליך של מתן כבוד ולגיטימציה לאחר". השלב הראשון זה הכרה, השלב השני זה מתן כבוד ולגיטימציה" – אני מקווה שאת מסכמת הכול, כן? – "דהיינו – –" << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היית מביא לה את הספר, נראה לי, כולו וזהו. או שתמצאי את זה בגוגל. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "– – דהיינו, קבלת הזכות להיות אחר, ההכרה בכך שרב המשותף בין בני אנוש על המפריד ובכך שהאחר הוא אני". לא יודע, טוב. "המעבר בין השלבים" – אהה, האחר הוא אני, סבבה, עכשיו אני מבין. "המעבר בין השלבים כרוך בניפוץ דעות קדומות וסטראוטיפים ובהערכה מחודשת של תרבות האחר – שבה יחס חשדני לאחר יוחלף בהכרה בו כשווה ערך. יתרה מזו, בתהליך תתבהר ההכרה בכך ששיתופו המלא של האחר אינו רווח בלעדי שלו, אלא גם שלי, שלנו ושל החברה בכללותה. "השלם גדול מסך חלקיו: רב-תרבותיות מאפשרת פתיחת ערוצי ניעות חברתית לכל הפרטים והקבוצות, וגישה אמיתית למשאבים משותפים. גישה זו לא תצמח ממילים בלבד אלא מיציאה של הקבוצות השונות אל המרחב המשותף, שבו האחר הוא אני. הרעיון הוא בבחינת אבן דרך ראשונה, בהפיכת חלום למציאות והצבת חזון שאליו יש לשאוף ושממנו ייגזרו יעדים מוגדרים לדרכי פעולה כמענה וכתיקון. שינוי השיח יעורר השראה ויהיה מצפן לעשייה חברתית. אכן, אם לא נשכיל להחיל את שינוי הגישה, הן ברמת הפרט, הן ברמת המוסדות האקדמיים והממשלתיים, אנו עלולים למצוא את עצמנו מול שוקת שבורה של קרע חברתי שאינו ניתן לאיחוי. עלינו להשכיל להפוך את השונות מחסם למשאב אסטרטגי, שתהיה לו השפעה מכרעת על חוסנה הלאומי של החברה בישראל. "אני מאמין שהשינוי החברתי שתיארתי אינו בגדר משאלת לב בלבד, אני סמוך ובטוח כי הוא יעד בר-השגה. אם ברצוננו לאפשר לספינה הנקראת מדינת ישראל לשוט, עלינו לסייע לה לנווט ולהגיע אל יעדיה. על כולנו יחד, אנשי אקדמיה, חברה ורוח, קובעי מדיניות ואנשי שטח, לשלב ידיים, כל אחד לפי יכולתו, כישוריו ומומחיותו, ולהניח את אבן הפינה ליצירת מציאות חדשה, מציאות של ישראל רב-תרבותית, שבה כלל הקבוצות שותפות בהבניית הזהות הישראלית מתוך תחושת שייכות ולויאליות, תוך ביטוי תרבותה של כל קבוצה ומתוך חתירה לברור את המשותף מתוך השוני". יפה. את הפרק הבא כתב תת-אלוף במילואים אמל אסעד, מנכ"ל חברת טיירק, שימש סגן מפקד יק"ל ומפקד מינהלת התיאום והקישור הביטחוני; שותף במיזמים חברתיים לקידום העדה הדרוזית, ובהם "בשביל הבנים הדרוזים", המנציח את הנופלים מבני העדה. הוביל את מחאת העדה נגד חוק הלאום. ובאמת, הפרק הזה עוסק ב"חוק הלאום זה ממש לא 'יהודית ודמוקרטית'", הולך להיות מעניין. "שמי אמל אסעד, מהכפר עוספיא השוכן בכרמל. הוריי נולדו בפלסטין טרם הקמת המדינה. 1948 – דור המייסדים של המדינה מכריז על הקמת מדינת ישראל, כאן, על האדמה שבא נולדו הוריי, על האדמה שעליה גדלתי אני. אני ישראלי! 1957 – העדה הדרוזית כורתת ברית עם מדינת ישראל, וחוק גיוס חובה חל על צעירי העדה כמו על כל צעיר יהודי. אני ישראלי! 1973 – חבריי מפלוגת הצנחנים מפנים אותי לאחר שנפצעתי בקרב העקוב מדם בחווה הסינית". כנראה שהוא היה בגדוד 890. "אני ישראלי! 1999 – אני משתחרר מצבא הגנה לישראל בדרגת תת-אלוף, לאחר 26 שנות שירות קשות ומרתקות. אני ישראלי גאה! 2018 – כ-20 שנה לאחר מכן, 62 חברי כנסת מצביעים בעד חוק הלאום. אני עדיין ישראלי?" סימן שאלה. "חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הלוא הוא חוק הלאום הידוע לשמצה", כך לדבריו, "שינה את פניה של מדינת ישראל והנחית עליי ועל חבריי חבטה אדירה, שכופפה את סימני הקריאה שלי והפכה אותם לסימני שאלה. המשפט "אני ישראלי" נהפך עבורי לשאלה ללא מענה. 20% מאזרחי המדינה התעוררו לבוקר אפל ושאלה זהה בפיהם. האזרחים הערבים, אשר נוטלים חלק בבניית המדינה מאז הקמתה, חבריי הדרוזים המשרתים בצה"ל ומגינים עליה בחירוף נפש, וגם 450 חללים מבני העדה הדרוזית אשר נפלו למען הבטחת קיומה של מדינת ישראל, היא מדינת היהודים – כל אלה מחפשים מענה לשאלת הישראליות שלהם. "בכל שנות קיומה של המדינה העדה הדרוזית רואה את עצמה כחלק מהמערך האזרחי הישראלי – חלק שווה לכל דבר ועניין. לא מדובר כאן רק במילוי החובות האזרחיות ולקבלת כל הזכויות החברתיות הפוליטיות. מדובר בתחושת הזדהות עמוקה, שמביאה את בני העדה הדרוזית לתרום לחברה הישראלית בכל תחום אפשרי – ובמיוחד תרומה לא פרופורציונלי בתחום הביטחון. בני העדה הדרוזית הם פטריוטים ישראלים, שמוסרים את נפשם על הגנת מולדתם – כן, זו גם מולדתם של בני העדה הדרוזית זה מאות שנים. "חוק הלאום טרף את הקלפים, גרם לזעזוע בעדה הדרוזית וזרע ספק בתחושת הזהות, ההזדהות, בשייכות, בנאמנות ובהדדיות שבין החברה הישראלית והדרוזית. 70 שנה חיינו במדינת ישראל לאורה של מגילת העצמאות, המסמך המכונן שהגדיר במפורש את הזהות היהודית לצד מחויבות לקיים שוויון זכויות מלא לכל אזרחי המדינה. מדינת הלאום היהודי התבטאה בעקרון קיבוץ הגלויות, שקיבל את ביטויו בחוק השבות. חוק השבות מעניק זכויות יתר ליהודים שאינם אזרחי המדינה, ולכן אינו פוגע בשוויון של כל האזרחים – יהודים ושאינם יהודים. "בהכרזת העצמאות ניכרת הקפדה רבה על ההפרדה בין 'העם היהודי' לבין אזרחי המדינה. כל המאפיינים הדמוקרטיים, כולל 'שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור', וכן 'חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות' מתייחסים לכלל אזרחי המדינה, ולא רק לאזרחים היהודים. רק עקרון קיבוץ הגלויות, כלומר הזכות האוטומטית להתאזרח, מתייחס לעלייה יהודית. וכפי שאמרתי קודם זכות זו עומדת ליהודים שאינם אזרחי המדינה. "העדה הדרוזית קשרה את גורלה בגורל המדינה היהודית, מקבלת בגאווה את סמליה ואת חגיה, מעודדת עלייה יהודית ומייחלת לרוב יהודי מוחלט וללאום אחד בלבד, הוא הלאום היהודי, וזאת לטובת חוסנה, ביטחונה, והמשך קיומה של מדינת ישראל. "אך בנושא השוויון האזרחי ובנושא השייכות והישראליות אין פשרות. כל אזרח ישראלי אשר עליו חלות החובות והזכויות הוא אזרח! הוא אזרח! הוא אזרח! בין אם הוא יהודי ובין אם לאו. "במדינה דמוקרטית, גם אם היא מדינת לאום אתני, הריבון הוא ציבור האזרחים ורק ציבור האזרחים. בני הקבוצה האתנית שאינם אזרחים אינם חלק מהדמוס. עיקרון זה אכן מעוגן בהגדרת הזכות של אזרחי ישראל לבחור ולהיבחר (חוק-יסוד: הכנסת). עם זאת, יש להדגיש שעל פי אותו היגיון, משטר דמוקרטי מחייב שכל עקרונות הדמוקרטיה יחולו על כל ציבור האזרחים, יהודים ושאינם יהודים. העיקרון של הפרדה בין לאום ואזרחות, באופן שכול עקרונות הדמוקרטיה מתייחסים לאזרחים ולא לקבוצת לאום, הוא עיקרון חיוני להגדלת משטר דמוקרטי ולא משטר אפרטהייד. "התובנה שמדינת ישראל אמורה להיות דמוקרטיה אזרחית, ורק קיבוץ הגלויות אינו זכות אזרחית השווה לכולם, באה לידי ביטוי באמירות של דור המייסדים. לדוגמה: 'עכשיו, כשאנחנו הולכים להקים מדינה, יש לזכור שזו לא תהיה מדינה יהודית, זו תהיה'" – מדינת כל אזרחיה – "'מדינה של אזרחיה – היא תהיה מדינה יהודית רק לעלייה ולהתיישבות – בתוכה יהיו כל האזרחים שווים. לא תיתכן חוקה שתמנע ערבי מלהיות נשיא', כפי שאמר דוד בן-גוריון בוועידת מפא"י, ארבעה ימים אחרי ההצבעה באו"ם על הצעת החלוקה". שוב, אני קורא את מה שדוד בן-גוריון אמר. תכף אני אגיד לך מה אני עושה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שלום לך, לילה טוב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "עכשיו, כשאנחנו הולכים להקים מדינה, יש לזכור שזו לא תהיה מדינה יהודית, זו תהיה מדינה של אזרחיה – היא תהיה מדינה יהודית רק לעלייה ולהתיישבות – בתוכה יהיו כל האזרחים שווים. לא תיתכן חוקה שתמנע ערבי מלהיות נשיא". אני קורא מתוך ספר שנקרא "אמנה ישראלית". אתה מכיר את הספר הזה? כתבו אותו – זה 75 מאמרים על עתידה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בהוצאה של מי? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זו הוצאת ידיעות ספרים. ליקטו אותו ואספו ירון קנר, הוא דוקטור לדעתי, פרופ' שחר ליפשיץ ופרופ' אריאל בנדור. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מכיר את האנשים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, בהחלט. אני עכשיו קורא מאמר של אמל אסעד, תא"ל במילואים, שמוחה בעצם נגד החוק הלאום. "הפגיעה בערך השוויון, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק הלאום, דורסת ברגל גסה את שיווי המשקל העדין שבין היהודית לדמוקרטית בהגדרת הזהות של מדינת ישראל. המורכבות של מדינה יהודית-דמוקרטית מיוצגת ומוגדרת במגילת העצמאות. המאפיין ה'יהודי' המשמעותי ביותר קובע כי 'מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות'. הזכות האוטומטית להתאזרחות של יהודים היא עקרון יסוד של הציונות, ואף שמשמעותו החוקית הפורמלית (חוק השבות) מתייחסת לזכויות יתר של יהודים שאינם אזרחי המדינה, זהו גם מאפיין בלתי שוויוני בעליל של מדינת ישראל. "אבל לצד המאפיין היהודי הבלתי-שוויוני, באותה פסקה ובאותה נשימה, מוגדרים גם עקרון השוויון והיסוד הדמוקרטי האזרחי-חילוני אשר קובע כי מדינת ישראל 'תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות'. הגדרתו של עקרון השוויון באותו הקשר עם העיקרון היהודי-ציוני של עלייה יהודית, וכחלק בלתי נפרד מאזרחות ישראלית ללא קשר למוצא אתני, לדת או ללאום – אלה המרכיבים שיוצרים את השילוב המאוזן בין מדינה בהעדפה יהודית כלפי יהודי התפוצות ובין מדינה דמוקרטית-שוויונית כלפי כל אזרחיה. "מול מלאכת מחשבת זו של שילוב ואיזון במגילת העצמאות בין היהודי והאוניברסלי ובין הלאומי-דתי והאזרחי-חילוני, מזדקר בגסות חוק לאומני אשר מתיימר להגדיר מחדש את זהותה של מדינת ישראל תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות דמוקרטיים של שוויון ושל זכויות מיעוט. חוק המייצג תפיסה לאומנית קיצונית שאינה מותירה מקום לדו-קיום שוויוני עם בני לאום אחרים – מדינה של העם היהודי ולא של אף אחד אחר". אני חוזר ומדגיש שאני מקריא פה את מה שתא"ל במילואים אמל אסעד כתב. "העדה הדרוזית כרתה ברית עם מדינת ישראל לאור הגדרת זהותה של המדינה כמדינה דמוקרטית ונאורה, על פי החזון של מדינה אשר 'תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות'. על בסיס ההגדרה הזו נוצרה הברית בין מדינת ישראל והעדה הדרוזית בה. הדרוזים ממלאים בה את חלקם. "מגילת העצמאות קבעה את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא נתנה ביטוי לאופייה היהודי ועיגנה את אופייה הדמוקרטי בכך שהעניקה שוויון אזרחי לכלל אזרחיה. חוק הלאום, לעומתה, נותן ביטוי רק לאופייה היהודי של המדינה ומתעלם בצורה בוטה מהמיעוט הלא-יהודי בה ומהמאפיין הדמוקרטי במשוואה המורכבת של הביטוי 'מדינה יהודית ודמוקרטית'. "אני מאמין כי חוק הלאום במתכונתו הנוכחית ימשיך להיות מכשול בתחומים רבים בחברה הישראלית" – "אני" זה אמל אסעד – "בהצעה לתקנו או להרחיבו, שהועלתה על ידי משפטנים בכירים כפרופ' אליקים רובינשטיין, פרופ' שחר ליפשיץ, פרופ' עמיחי כהן ופרופ' סוזי נבות, נקבע כי מטרת החוק תהיה לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות שהופיעו בהכרזה על הקמת המדינה. החידוש העיקרי המוצע הוא בכך שלעקרונות היסוד הקבועים בחוק הקיים – המתייחסים ליהודים בלבד – יתווסף עקרון השוויון לכלל האזרחים באמצעות הנוסח הבא: מדינת ישראל מהווה בית ומקיימת שוויון זכויות לכל אחד מאזרחיה. כמו כן מוצע כי גם העברית וגם הערבית יהיו שפות רשמיות במדינה". מה התיקון פה? עקרון השוויון לכלל אזרחי – – – מדינת ישראל מהווה בית ומקיימת שוויון זכויות לכל אחד מאזרחיה. "הצעת התיקון היא ברוח ערכי הדמוקרטיה והערכים היהודיים, והיא תבטיח כי מגילת העצמאות תמשיך לשמש כבסיס הערכי של מדינת ישראל וכבסיס לחוקתה. יש להמשיך לבנות את הארץ ולחנך את הדורות הבאים לאורה של הכרזת העצמאות המגלמת ערכים יהודיים ודמוקרטיים כאחד". קראנו את הפרק שכתב תא"ל במילואים אמל אסעד. את הפרק הבא כתב אריה ארליך, שהוא איש תקשורת ועורך המגזין החרדי "משפחה". הוא כותב מאמרי דעה בידיעות אחרונות, מגיש התוכנית "אליטוב וארליך" בכאן רשת ב' של תאגיד השידור הישראלי, עמית במכון גשר למנהיגות, מחבר הספרים "ברגע האמת" ו"נשמת ירושלים". לפרק הוא קרא "לא הכול פוליטי". "אל הקיטוב העמוק בחברה הישראלית יש להתייחס כאל מחלה טעונת מרפא. אם לא תטופל כהלכה מבעוד מועד, היא עלולה להחריף ולהתפתח לכדי מלחמת אזרחים של ממש, אשר תגלוש מהמחוזות הווירטואליים אל רחובות הערים ואל נקודות המפגש הממשיות. זהו מצב שאחריותו מי ישורנו. לא מדובר בתרחיש קיצון. בסימנים המקדימים ניתן כבר להבחין בשטח. הצו המוסרי הרובץ לפתחנו הוא אפוא לפעול לעצירת הדהירה לעבר קרע חברתי שלא תהיה לנו יכולת לאחותו. "לפני כ-800 שנה נכתב ב'ספר החינוך': 'לרופאים אין תחבולה ברפואה עד הכירם עיקר המחלה'. בבואנו לבחון דרכים לניסוח אמנה ישראלית שתנמיך את מפלס הקיטוב ותשמש מסד לחיים משותפים, עלינו לברר תחילה במה חולה החברה הישראלית ומה הם גורמי מחלתה. "בחינה של המחלוקות הציבוריות החריפות שהתגלעו בחברה הישראלית לאורך השנים מציפה מכנה משותף מובהק, העובר כחוט השני בין כלל המשברים והמאבקים: עירוב הולך ומעמיק בין התמורות הפוליטיות לבין חיי האזרחים, לצד הדהוד מוגבר מצד כלי התקשורת על אודות הנעשה במערכת הפוליטית. במילים אחרות: הפוליטיקה משתלטת על החיים החברתיים בישראל. ויכוחים פוליטיים גולשים מהזירה הפרלמנטרית למרחב הציבורי הכללי ולחיי היום-יום, והוויה הפוליטית נהפכת לחזות הכול ומעצבת את החברה הישראלית כיורה רותחת של שנאות בין המחנות הפוליטיים השונים. "בחברות מתוקנות ניתן לצפות שתפיסת העולם האישית של האזרח תכתיב את הזדהותו הפוליטית, וכתוצאה ממנה ייגזרו מחלוקותיו עם אלה הדוגלים בתפיסות עולם שונות. בחברה הישראלית סדר הדברים הפוך: ההזדהות הפוליטית באה תחילה, והיא שמכתיבה לעיתים קרובות את תפיסת העולם". גדול. שמעת, קינלי? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בחברה מתוקנת ניתן לצפות שתפיסת העולם תכתיב את ההזדהות הפוליטית. בישראל סדר הדברים הפוך – ההזדהות הפוליטית באה תחילה, והיא שמכתיבה את תפיסת העולם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אמור לי מי שבטך ואומר לך מה אתה חושב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יפה. אמרת את זה יפה. "בהתאמה, שאלת הזיהוי הפוליטי הולכת ונהפכת לשאלה" – הינה, תראה, כיוונת לדעת גדולים. "בהתאמה, שאלת הזיהוי הפוליטי הולכת ונהפכת לשאלה של מחנאות גרידא, והקשר בינה לבין תפיסות עולם וערכים נעשה שולי. כבן למגזר החרדי" – כותב אריה ארליך – "נוכחתי בתופעה מעניינת: בתקופות שבהן שררה תקווה כי המפלגות החרדיות יצטרפו לממשלה עם גוש השמאל-מרכז, היה ניתן לחוש ברוח מכילה ואוהדת כלפי המגזר מצד קבוצות שונות בחברה. רוח זו כללה קולות של מתינות, אמירות בדבר הצורך להבין את אורח החיים השונה ולהתחשב בו, לצד גניזתן של נקודות המחלוקת ההיסטוריות והפיכתן לעניין כמעט חסר חשיבות. את הרוח הזו היה אפשר לזהות בראיונות פוליטיים בכלי התקשורת ואף במפגשים חברתיים. הביטוי 'אנשים אחים אנחנו' היה שגור בפי כול וביטא את התקווה לגיוסם של אותם אחים-חרדים ממחנה פוליטי אחד למשנהו. אך מרגע שהוכרעו הבחירות והמפלגות החרדיות הצטרפו לגוש הימין, החלו שוב להישמע אמירות קשות כלפי המגזר החרדי. כותרות בעיתונים הכלכליים הציפו נתונים ישנים במטרה לנגח את המגזר, ודוברים בכירים החלו להשחיז מקלדות ומיקרופונים ולחזור לדוש בחוליי החברה החרדית. האווירה בין המחנות חזרה להיות רעילה. "החברה החרדית עצמה אינה חפה מתופעה הזו. גם בתוכה מחאות נגזרות לא אחת מנקודת הייחוס הפוליטית. כזו הייתה ההתנגדות למיסוי על המשקאות הממותקים, שנגרמה בעיקר בשל זהות מי שהוביל אותה. השפעתה של הזהות הפוליטית כה גבוהה, עד שלעיתים חש המגזר החרדי קושי להכיר במכנה משותף עם גורמים במחנה הפוליטי האחר, שמידת קרבתם למסורת היהודית אינה פחותה ולעיתים אף הדוקה יותר משל אלה שנמנים עם מחנה הימין הקלאסי. "לכדי אבסורד מכאיב מגיעים הדברים כאשר אפילו היחס לשאלות של זהות יהודית נגזר לא אחת מנסיבות פוליטיות משתנות: עם הקמת ממשלת נתניהו השישית פורסמו מאמרים בידי כמה פובליציסטים בעיתונות הישראלית אשר הודיעו על כוונתם להתנתק מסמלים יהודיים ואף לחדול מלציין את חגי ישראל, כמחאה על הקמתה של הממשלה. פלישה עמוקה כזו של התמורות הפוליטיות אל קודש הקודשים של הזהות האישית עשויה מחומרים המובילים לאסון לאומי של ממש. "כדי להתמודד עם המגמה יש לפעול להעמקת הזהות היהודית. זו הולכת עימנו אלפי שנים לאחור. זו שהייתה חלק מזהותנו בכל שנות גלותנו וזו שהייתה הסיבה לקיומיותנו דווקא בארץ הזו. אסור שהזהות היהודית של כל אחד מאיתנו תושפע מסיטואציה פוליטית מתחלפת. אסור שזהותנו היהודית תהיה על תנאי. "יהדות ששרדה שואה ופוגרומים היא חזקה מספיק לשרוד נסיבות פוליטיות מאתגרות. השיוך הפוליטי שצבע את החיים בישראל בצבעים כה עזים ונעשה זה מכבר לחזות הכול, מביא אותנו למחוזות האבסורד. אלה המשויכים למחנה האחד ראויים בעיני יריביהם מהמחנה האחר להשמצות ולגידופים שהנפש הנקייה אינה סובלת. השנאה הולכת וגואה. מכאן הגלישה במדרון החלקלק להתפוררות החברה הישראלית היא עניין של זמן. "לצד חיזוק הזהות היהודית יש לפעול אפוא להוצאת הפוליטיקה ממרכז הציבוריות הישראלית ולתחום מחדש של השיח הפוליטי בגבולותיו הטבעיים. הפוליטיקה לא נולדה אתמול וכמוה הוויכוחים הפוליטיים. היו שנים שבהן ידעה החברה הישראלית לנהל חיים משותפים לצד ויכוחים אלה מבלי לאפשר להם לפלג אותה. צאו וראו, בנקודות ממשק חוץ-פוליטיות, בין אנשים ואוכלוסיות שאורחות חייהם רחוקים אלה מאלה, מתגלים לרוב מכנה משותף ואמפתיה אנושית בסיסית. "תופעה זו מתרחשת בזירות של אירועי חירום שאליהם מגיעים חרדים המתנדבים ארגוני ההצלה והחילוץ, כמו גם במפגשים אנושיים שנערכים במרכזים רפואיים, בקופות חולים, מרכזי קניות ובטיסות. אין כמעט אזרח חרדי במדינת ישראל שלא מתהלך כשבצקלונו משפט ששמע לא פעם: הלוואי שכל החרדים היו כמוך. התשובה הראויה ולמשפט זה היא: כל החרדים כמוני, הגיע הזמן שתכירו אותם". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא אמרו לך גם את זה בתור "כל הח"כים הדתיים"? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בלי סוף. בלי סוף, כן. "את הדינמיקה הפוליטית לא ניתן לשנות. טבעה של ההוויה הפוליטית שהיא מנוהלת בדציבלים גבוהים. נאומים מוחצנים ואמירות מוקצנות הם חלק מהדנ"א של הזירה הפוליטית כיוון שזו דרכם של אנשים פוליטיים להגיע לתודעת הציבור". ואללה, צודק. "אולם את הדינמיקה החברתית ניתן בהחלט לשנות. ככל שהחברה תפתח יחס מידתי יותר להתבטאויות ולהתרחשויות מהזירה הפוליטית, ככל שתשכיל להרחיק מחיי היום-יום את נוכחותה של הפוליטיקה, כן ייטב למרקם החיים החברתי במדינה. "ברור שאין הדבר קל. הרי לא מדובר במשחק פוליטי גרידא, ועניין לנו עם ההכרעות המשפיעות על צביון החיים במדינה, ואף על פי כן הדעת נותנת שהגבהת החומות החברתיות אינה משרתת את הצד החרד מפני אותן הכרעות אלא רק מביאה לידי התבצרות של הפוליטיקאי במחנה הנגדי, המקבל תיאבון להמשיך במהלכיו המוקצנים בהתאם למשוב החיובי שקיבל מבסיס תומכיו הפוליטיים. "האתגר מוטל לפתחם של התקשורת ושל אזרחים במדינת ישראל ולהוביל לניתוק הפוליטיקה מהחיים עצמם. יעשו הפוליטיקאים אשר ליבם חפץ, ואילו האזרחים יובילו לסדר-יום של רצון לחיות במשותף על בסיס הסכמות אנושיות פשוטות שאותן יש להבליט ולהנכיח על חשבון דחיקתם של הוויכוחים הפוליטיים. כך בתקשורת, במערכת החינוך, ברשתות החברתיות ובכל מסגרת ציבורית. 'כאן לא מדברים פוליטיקה', יהיה כתוב על שלטים וירטואליים במרחבים הציבוריים. כפי שמקובל במדינות רבות בעולם, גלישה לוויכוח פוליטי תיחשב למעשה חסר נימוס. "זה אינו חזון אוטופי, ניתן לפעול בהדרגה לשינוי משקלה של הפוליטיקה בחיינו. הפרדת הפוליטיקה מחיי היום-יום תוביל לתהליך פיוס על בסיסו של מכנה משותף חברתי ואנושי סביב זהותה היהודית הבסיסית של המדינה. כאשר גם אלה העוסקים במלאכה הפוליטית יבינו כי הציבור מפתח חוסר סובלנות כלפי תגרות לא מידתיות, במרחב הפוליטי המסר יחלחל אף אליהם והם יחתרו להסכמות רחבות עם המחנות האחרים". לדעתי, מה שמעניין זה שאריה ארליך בעיקר כותב על פוליטיקה. יפה, אבל, דברים חכמים נכוחים. את המאמר הבא כתב פרופ' מאיר בוזגלו, שהוא מייסד תנועת תיקון, הפועלת להנכחת המסורתיות במרחב הציבורי והיושב-ראש שלה; מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים; ממחדשי מסורת הפיוט וממנסחי אמנת כינרת להסדרת היחסים בין המגזרים והקבוצות בחברה הישראלית. השיא משואה ביום העצמאות ה-65. אני אקח לגימה רגע. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. אדם ראוי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בהחלט ראוי. ראוי לשתות לכבודו. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אמן. כבוד השר, עד מתי המשמרת שלך? הוא עם המוזיקה שלו, בכלל – בוא נפרגן לו שהוא בדף יומי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. או עוסק בענייני עלייה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> פרופ' מאיר בוזגלו קרא למאמר שלו "אחריות הציבור למערכת המשפט". נשמע לי שזה הולך להיות מעניין. "מעט מאוד יחלקו על הבעיה שמעלה הפגיעה באמון במערכת המשפט הישראלית, אולם כאשר ידובר במשמעותו של ממצא מדאיג זה מן הסתם יעלה ויכוח חריף בין המתדיינים. חוסר האמון, יטענו אחדים, הוא תוצאה של דרישה שמערכת המשפט תיכנע לדרישות פופוליסטיות. אחרים ירחיקו לטענה שהמערכת משמשת כלי בידי פוליטיקאים השומרים על ההגמוניה והדברים ידועים. "אך החומציות של הדיון כאן מעלה את הצורך להתחיל בשטח שעליו קל לגבש הסכמה, מתוך תקווה שמשם נאיר את העניין מזווית שונה. העומס הבלתי-אפשרי על שופטים בישראל הוא רעה חולה שרק אדם מגמתי יחלוק עליה. המערכת בסופו של יום היא תת-מתפקדת. משפט צדק אינו מותרות. מדובר במגן עליון על חיים משותפים. אכן חיים משותפים דורשים ריבוי תפיסות, מיזוג תפיסות ומערך של מעגלי שייכות, אך תנאי הכרחי לחיים האלו הוא אמונה של כל יחיד ויחידה שבמקרה של פגיעה ועוול יש כתובת שתיישב את הסכסוך בצורה הוגנת. "מצערת מאוד העובדה שאף שלית מאן דפליג כי נדרש כאן תיקון מקיף ודחוף, אין מי שמעלה נושא זה לדיון ציבורי ראוי. נחדד קמעה. עומס תיקים על שופטים פוגע באיכות הצדק ותהיה איכות השופטים אשר תהיה. הוו מתונים בדין, כלומר, שפטו בנחת, ביישוב הדעת ולא מתוך בהלה, זהו תנאי שאין בלתו במשפט. והוא הדבר על עינוי הדין שפשה במקומותינו, כפי שמעיד כל מי שרק מציץ בנתונים. יש פה ושם מס שפתיים מצד דוברים מכובדים אלו או אחרים, אך התייחסות רצינית נעדרת. מדוע לא עולה נושא זה לסדר-היום? "יתרה מזו, מדוע גם כאשר נדלקת נורת אזהרה, כמו במקרה של השופט מוריס בן עטר המנוח, ששלח יד בנפשו בגלל העומס שהכריע אותו, נדחק העניין מסדר-היום הציבורי לטובת עניינים פחות חשובים? המקרה של השופט בן עטר מדאיג משום שמדובר בשופט בוגר, בן 56, ששמו יצא לפניו כמי שרואה צורך לתת לכל תיק את תשומת הלב הראויה, מה שיצר הצטברות תיקים, ותשובת המערכת דאז הייתה איום להעבירו לתפקיד אחר. ניתן ללמוד מכך כי המערכת הדואגת להצבת שופטים משמרת את המצב על ידי לחץ על העובדים ולא על ידי ניסיון לפתור את הבעיה. במילים אחרות, מה שלימד אותו מקרה זה הוא שלבד מהנורה האדומה שהיה אמור להדליק הוא חשף את אוזלת היד של קברניטי המשפט בישראל ואת התובנה שהישועה לא תבוא מהם או שהם זקוקים לעזרת הציבור. "אכן כאן נדרש הציבור לומר את דברו. במונח 'ציבור' כוונתי לציבור כיחידים אך גם לנציגיו ולשופרות המבטאים אותו. הלקח פשוט – דרכי העבודה של מערכת המשפט, כוח אדם ואיכותו הם באחריות הציבור המשכיל, הרחב. "השופטים והחוקרים בפקולטה למשפטים נדרשים לסייע בתפקיד חשוב זה ולתת לציבור את התובנות שלהם בעניין, אך בסופו של דבר חשוב שהציבור יחליט כאן בכל הדרכים העומדות לרשותו. מסקנה זו שעלתה מהדיון החומרי של מערכת בית המשפט, כלומר, מצבת כוח האדם, נוהלי הקידום ועוד, תקפה גם להקשרים אחרים. מה דמות השופט או השופטת בישראל? מהי השכלה נדרשת לשופט? מה סוג הקשר בין הפקולטות למשפטים לבין השופטים בפועל? אלו שאלות למומחים אך האחריות בסופו של דבר היא על הציבור. "העובדה שעניין כה בסיסי הוזנח מלמדת שעניינים אחרים עלולים להיות מוזנחים באותה מידה. מן הדיון החומרי אנו עוברים לנושא תוכני יותר באופיו, שדורש את העצמת הציבור בדרכים אחרות, מעניינות יותר. אי-אפשר כמובן לדון בנושא בהיקף ובעומק הנדרש אך דוגמה עשויה לסייע. אוניברסיטאות שואפות מטבען לבנות מחלקות למשפט שיובילו בארץ ובעולם. הצעידה לבין-לאומיות של אוניברסיטאות, הכוללת במקרה הישראלי מעבר לאנגלית, לקורסים מקוונים ועוד, מובילה אותן לבנות סגל שיהיה טוב ככל האפשר במונחים גלובליים, וזו כמובן התפתחות מבורכת. אך מה המנגנון המתאם בין ההכשרה של הסגל הזה שמכשיר את השופטות והשופטים בישראל להוויה הישראלית במזרח התיכון? אם האנלוגיה שמנחה את החוג למשפטים היא קבוצת כדורסל טובה ככל האפשר, הרי שכמו במקרה של כדורסל, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם קבוצה מצוינת של שחקני חוץ. ואולם, מה שטוב לקבוצות כדורסל אינו נכון לשופטים, שאמורים לשבת בתוך עמם. במקרים מסוימים עלולים שופטים למצוא את עצמם נדרשים להכריע בענייני הכנסת חמץ בתי חולים כאשר אין להם שום מושג על חג הפסח. מתן קורס מזורז בנושא פסח והלכות חמץ וחשיבותו ליהודים וכדו', כזה שיציג את מהות החג, עלול להיות חסר שכן קביעת מהות החג אינה עניין ניטרלי. שנית, לא נסיים בחמץ בפסח אלא נצטרך להסביר על השבת, על הכותל, על הר הבית ועוד. שאלות קונקרטיות אלו אינן ממתינות למשפטן מתמטיקאי שיכריע בהן, שכן יש בהן כדי לאתגר את רשת המושגים שנוקט השופט – אתגור שהחוקר המומחה שהכשיר את השופט לא רגיש לו די הצורך. באופן חמור יותר, מה מבטיח ששופטי ישראל אינם שגרירים של מערכות משפט בעולם שנבנו בהלימה עם סביבתן, אך דורשות קשב אחר ביבוא שלהן לסביבה ישראלית? "אופייה של מערכת המשפט אינו עניין לשיח פופוליסטי, שעלול להיכבש בקלות על ידי עמדות קנאיות-משיחיות שכה קל למצוא בארץ. ועדיין, אין בכך כדי לבטל את האחריות של הציבור לאופייה של מערכת המשפט בישראל. אחריות זו דורשת העצמה שלה, ותמיכה חשובה בכיוון זה אפשר למצוא אצל נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק: 'הדיבור: ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הוא דיבור עמום'" – הוא עכשיו מצטט מדבריו של אהרן ברק – "'הטקסט אינו מקרין תשובה חד-משמעית. קביעת היקף פרישתו של דיבור זה תעסיק אותנו רבות בעתיד. אומר אני "אותנו" וכוונתי לחברה הישראלית כולה ולא רק למשפטנים וליהודים שמחוץ לישראל. אנשי הגות ומחקר, רבנים ופרופסורים, תלמידי ישיבה ותלמידי אוניברסיטה, כל רובדי החברה הישראלית ויהודים ברחבי העולם יצטרכו לשאול את עצמם מהם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית'". נכתב במאמר "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", בירחון "באקדמיה", בכסלו תשע"ג. "הדיון שלעיל הרחיב את ההמלצה שעולה ממובאה חשובה זו. מערכת הצדק בישראל – חומרה ותוכנה הם באחריות הציבור, והוא נדרש לומר את דברו ולבטא את כוחו. אין כאן ניגוד בין השופטים לבין הציבור, בין היתר משום שהשופטים ומומחי המשפט הם נכס שלא יסולא בפז לציבור. במבחן התוצאה המערכת זקוקה לציבור. השתתפות הציבור בקביעת אופייה של המערכת היא דרך המלך בשיקום האמון במשפט הישראלי. הרושם שלי הוא שאופייה של מערכת המשפט בישראל נקבע על ידי 'משיכת חבל' ולא על ידי דיון ענייני ראוי". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הוא מציע איך הציבור יביא את עמדתו לידי ביטוי? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בוא נראה, יש עוד שש שורות. "התחלות מסוימות אפשר לראות בעניין של קהילות שיח שונות, אך חשיבות העניין והאופי העגום של השיח דורשים את הרחבתו והעמקתו. בנפשנו הדבר. האמון במערכת המשפט בישראל יתחזק לא רק על ידי אפשור של שיח ביקורתי מעמיק עליה, אלא על ידי העצמת הציבור – משכיליו ומייצגיו בקביעת הסממנים המעצבים את אופייה". הרשימה מוקדשת לזכרו של השופט מוריס בן-עטר, זיכרונו לברכה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שהאתגר שהוא מדבר עליו, חבר הכנסת כהנא, הוא בדיוק בשאלה איך הציבור מביע את דברו. אנחנו שומעים היום בכנסת הזו טענות שמי שמביאים את דבר הציבור אלה נבחרי הציבור, ואנחנו לא תמיד מרגישים שזה מובא – לא בדרך, ואולי גם לא בתוכן, או לפחות לא לגמרי. השאלה היא אם יש כלים נוספים ביחס למערכת המשפט שיש לציבור, ויכול להיות שצריך לפתח כלים כאלה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסוף הציבור אמור לדבר דרכנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השאלה היא אם אנחנו עושים את זה טוב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שאלה טובה. כל ארבע שנים יש לנו עוד אפשרות – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, כל שנה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כל שנה. יפה. את המאמר הבא כתב הרב מנחם בומבך, שהוא מנהל המדרשה החסידית והמייסד והעומד בראשה של הרשת החינוכית החרדית נצח – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אדם מצוין. אתה מכיר אותו? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הוא מביתר עילית, מפורצי הדרך של החברה החרדית. אני חושב שהוא אדם ששווה שתכיר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חושב שנפגשתי איתו פעם. – – הדוגלת בשילוב לימודי קודש וחול. היה מנהל המכינה החרדית באוניברסיטה העברית בירושלים, בעל תואר ראשון בחינוך ותואר שני במדיניות ציבורית וזוכה פרס האחדות מידי נשיא המדינה. "שלושת אדני השותפות", מאת מנחם בומבך. "החברה החרדית מכפילה את עצמה בכל 16 שנה. עובדה זו עומדת להשפיע באופן דרמטי על עתידה של מדינת ישראל; מפת הכוחות הפוליטיים והחברתיים עומדת בפני שינוי של ממש בעשורים הבאים. כיצד ישליך הדבר על חוסנה הכלכלי והחברתי של ישראל? על המרקם העדין המחבר בין השבטים שבה? האם יגבר המתח המובנה בין דת ומדינה? האם ניתן ליישב אותו? "לדעת רבים, הסולידריות בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית הולכת ונחלשת. כל קבוצה מחזיקה באתוס משלה, מחרימה אידיאולוגיות של קבוצות אחרות ומעצימה את השיח המפלג ואת החשדנות בינה לבין כלל הקבוצות. יחסי הגומלין והשותפות בין הקבוצות רעועים, והשתלבותן של קבוצות מיעוט בחברה הכללית – תנאי לקיומה של כל חברה משותפת – מתרחשת לאט מדי ומעט מדי. "גם החברה החרדית חוששת, ובצדק, מהשתלבותה בחברה הישראלית. אף שהיא מבינה כי במוקדם או במאוחר תהיה חייבת להיות חלק מהמשוואה הישראלית, כרוך כל חיכוך חברתי בחיבוטי זהות. זהו טיבה של חברה שמרנית. החרדה שלה מפני השפעות חיצוניות – במקרה זה של תרבות המערב החילונית – על זהותה, יוצרת תנועת נגד של הסתגרות. "כדי לקדם שותפות אמיתית וחזקה בין שתי הקבוצות – החברה החרדית והחברה הכללית – יש לבסס שותפות זו על שלושה עקרונות יסוד". העיקרון הראשון הוא "כבוד הדדי: השותפות תלך ותתחזק כאשר שתי הקבוצות ירגישו שבסיס האם שלהן לא נפגע ושאין איום ממשי על העולם הערכי שלהן מצד הקבוצה השנייה" – יפה מאוד, יפה מאוד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, הגדרה יפה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> באיזה פאנל השתתפנו שנינו עם חבר הכנסת פינדרוס? של הספרייה הלאומית, לא? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> פה במוזיאון ארצות המקרא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> במוזיאון ארצות המקרא. שם פינדרוס אמר: תקשיבו, אתם רוצים לדבר איתי על השתלבות בביטחון – דברו איתי. אתם רוצים לדבר איתי על השתלבות בכלכלה – דברו איתי. אתם רוצים לדבר איתי על – איך הוא קרא לזה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שינוי אורחות החיים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היטמעות חברתית – אני לא שם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. מאז הוא אמר גם דברים נוספים, שקצת הקימו עליו את קצף הציבור. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר. "2. אמון הדדי: השותפות תתחזק ביחס ישר לחיזוק האמון ההדדי בין שתי הקבוצות. תנאי לכך הוא שילובם הראוי של חרדים וחרדיות במוקדי השפעה ובשירות הציבורי. "3. נשיאה משותפת בנטל: על שתי הקבוצות לתרום – כל אחת בדרכה – לביטחון המדינה, לשימור ערכי היסוד של היהדות, לכלכלה ולחברה. תרומה לכלל היא ביטוי לתחושות של שייכות ושותפות וגם מחזקת תחושות אלו. "בבסיסו של העיקרון הראשון עומדת ההכרה כי הניסיון לטשטש את זהותם הייחודית של השבטים והמגזרים השונים מסכן את כולנו" – יפה מאוד. "חברה הבטוחה בעצמה לא חוששת מגיוון זהותי. שבטיות אין פירושה איים של אוטונומיה, אלא שמירה על מערכת ההשקפות והערכים של כל אחת מהקבוצות. כל עוד מאפשרת לנו החומה השקופה המפרידה בין הקבוצות לראות זה את זה – אין בה פסול." משפטים יפים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "כל אדם זכאי לחיות ולגדל את ילדיו בקהילה המתאימה להשקפת עולמו. ריבוי קהילות ושבטים כשלעצמו אינו סימן להתפוררות החברה. גם במשפחה עם שמונה נפשות יש שונות גדולה, אך היא נשארת משפחה. עם ישראל ידע מאז ומתמיד להכיר בייחודיות ובתרומה של כל אחד משבטיו. בבסיסו של העיקרון השני עומדת ההבנה כי יותר ויותר חרדים מגלים גישה פרגמטית לסיפור הישראלי ורוצים להיות חלק ממנו". תקשיב, מאמר יפה וחשוב. גם אני מרגיש את זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. ראויים הדברים למי שאמרם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בהחלט. "הדור הצעיר בחברה החרדית רואה בזהות הישראלית מושג הרלוונטי לעולמו". תשמע, דברים נפלאים. "מחקרה של ד"ר לי כהנר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה שכ-10% מהחרדים מגדירים את עצמם מודרניים ועוד כ-30% 'שמרנים עם נגיעות מודרניות'. אפשר, אם כן, לראות בכמחצית מהציבור החרדי כזה המבקש לשמור על זהותו החרדית, אך בד בבד לפתוח חלון לשותפות ולהשתלבות", תקשיב, מהטקסטים היותר-אופטימיים שקראתי לאחרונה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שבגלל שהוא עוסק בזה בעצמו – אתה יודע, אנשים שעסוקים בשינוי הם בדרך כלל אנשים יותר אופטימיים מאנשים שרק מקטרים מהצד. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "כ-70% מהחרדים נמצאים בדרך זו או אחרת במרחבי האינטרנט וברשתות החברתיות. חומות העבר כבר אינן בלתי חדירות, והשיח הפנים-קהילתי בחברה החרדית עבר זה מכבר מאיסור גורף על שימוש בטכנולוגיות השונות לעידוד השימוש בהן בצורה מושכלת". חבל שזה מאמר קצר. "העיקרון השלישי הוא בעל חשיבות גדולה ביותר" – בוא נראה מה זה העיקרון השלישי: נשיאה משותפת בנטל. "היחס העוין לחברה החרדית במשך עשרות בשנים נובע לא פעם מתחושות של אי-צדק וחוסר שוויון. כבר כיום ניתן לראות כיצד חרדים המשתלבים במוקדים של נשיאה בנטל – בצבא, בארגוני החסד או בתרומה אחרת לחברה – זוכים ליחס של כבוד ואהדה. תרומה לכלל מפחיתה עוינות וזרות ויוצרת חיבורים ושותפות. "'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום' (משלי ג', י"ז). שוליים קיצוניים מכל הקבוצות ימשיכו להעסיק את המדיה ולאתגר את כולנו. אך בידנו לקבוע אם הם יישארו בשוליים ומה דמות תהיה לרוב שבמרכז. אם נשכיל להגן על רוב זה, השואף לחיים משותפים מתוך יחס של כבוד הדדי, הרי שנקדם את החברה הישראלית לעתיד טוב יותר". תשמע, מאמר נפלא, מאמר נפלא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. אני חושב שמה שמעניין אצלו, ואנחנו צריכים לקחת לתשומת ליבנו – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עבדת איתו כשעבדת במנח"י? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. הוא גם הקים אחרי שעזבתי כמה בתי ספר ממלכתיים, ממ"חים יסודיים ותיכוניים בירושלים. יש לו קרוב ל-15 היום. מה שמעניין בטענה שלו זה שבעצם הוא כורך בין השותפות בנטל, שאנחנו מדברים עליה הרבה, לבין הכבוד התרבותי שדיברנו עליו. הוא בעצם אומר שאם יהיה כבוד תרבותי ותהיה תחושת הזדהות, אפשר לכרוך את זה גם ביותר שותפות. זו בעצם קריאה לשני הצדדים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסוף מסתבר שהכול עניין של מינונים. למה אני מתכוון? הרי אתה ואני בוודאי נסכים שמי שלומד תורה ברצינות תורם תרומה עצומה לעם ישראל. לפחות מבחינתי, זה חליף לשירות צבאי. הכול עניין של מינונים. כמה. כאילו כמה כאלה אנחנו – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז אני חייב להודות שוב – אתה יודע, תמיד השאלה אם אתה מדבר על אחד או אתה מדבר על 100,000. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אמרנו, מינונים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמו שיש ספורטאי מצטיין, שאני מוכן שהוא יהיה מש"ק ממטרות – וגם על זה אני מוכן לוותר לו – ואני מוכן שיהיו גם כמה אלפים כאלה בישראל, למרות שהם פוטנציאל מעולה ללוחמים קרביים, יש בי אפילו שמחה שיהיו כמה אלפים כאלה מתוך תלמידי הישיבות. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אם הגבול עובר ב-10,000 או ב-20,000; הוא בוודאי לא עובר ב-150,000. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז כמו שאמרתי, הכול עניין של מינונים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יפה. במחילה מכבודך, רגע. את המאמר הבא כתב חבר הכנסת לשעבר אברהם אברום בורג, שהוא סופר ואיש ציבור, כיהן כיושב-ראש ועדת החינוך בכנסת, כיושב-ראש הסוכנות היהודית וכיושב-ראש הכנסת. כתב שבעה ספרים, בהם "אלוהים חזר", "לנצח את היטלר" ו"הנה ימים באים", "פרשת השבוע בלשון בני אדם" על פרשת השבוע. "שווא. חומה אצור לך" – אברהם בורג. "שתי אבני נגף ניצבות בדרכו של מי שמחפש ישראליות ראויה והוגנת לכל הישראלים. הראשונה באה לידי ביטוי בהתנפצותו היום-יומית של ההמנון מאחז העיניים על סלעי המציאות. בעיניים מצועפות אנחנו שרים בכוונה יתרה 'להיות עם חופשי בארצנו', ואך תם הטקס אנו שבים אל הסימביוזה בין הסוהרים היהודים המשחיתים את כל זמנם בשלילת חירויות היסוד של האסירים הפלסטינים". אני מדגיש כל שלושה משפטים, שזה מאמר שכתב אברום בורג. "ושניהם – סוהר ואסיר – מבזבזים את כל חייהם מאחורי סורגים ובריחים, וחופש בארצנו אַיִן. והשנייה – הקרע הנפער בין העקרונות הגדולים: הזהות היהודית והמחויבות הדמוקרטית. "יש איזו הבנה גבוהה שישראל היא יהודית ודמוקרטית. מעטים, אם בכלל, מעיזים לצלול פנימה אל מי התהום האלה. קר שם ואפל. הרי יסוד-היסודות של דמוקרטיה הוא שוויון אזרחי מלא, ועיקר-העיקרים של ה'יהודיות' והיהודים הישראלים הוא האמונה הקדמונית בדבר היות העם הזה נבחר מכל העמים, כדברי הפסוק: 'לתתך עליון על כל הגויים' (דברים כ"ו, י"ט). אין שום יכולת הנדסית לבנות גשר בר-קיימא בין עם עליון לבין דמוקרטיה של שוויון. "קצת הלאה במורד נהר הזהות הישראלי מתמוטט בכל יום מחדש גשר נוסף. אנשי החירות מקצינים את הפוטנציאל של החירות האישית והשבטית ומקדשים את הפערים הנובעים ממנה. לעומתם, אנשי השוויון מבקשים לנפץ את מערך זכויות היתר וההפרדות האנושיות המונעים את בנייתו של השלם הישראלי. חירות לימין השמרני, שוויון לשמאל הפרוגרסיבי, והתהום ביניהם רק מתרחבת. "בין אלה לאלה נהפכה ישראל לחברה בפירוק. בין קריסת ה'יהודית-דמוקרטית' לתוך החור השחור של עצמה לבין פירוקה של החברה לבעלי זכויות היתר ולכל השאר חסרי המזל, נבנו כאן חומות-חומות ותבאש הארץ. הינה מעט מהן: בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילונים, בין ישראל לשטחים, בין יהודים לישראלים, בין מזרחיים למערביים, בין אלה שיש להם לאלה שאין להם, בין הדת למדינה, בין בהירים לכהי עור, בין יהודים לגויים, בין חדשים לוותיקים ובין ישראל לעולם. "העם החופשי בעיני עצמו הוא עם שבור אֲבָרוֹת. שנעשה דומה לאותה ציפור שנולדה בכלוב ובטוחה שלעוף זו מחלה מסוכנת. כל שבט וכלובו, כל מגזר וחומותיו. כל ישראלי וכנפיו הקצוצות. "כדי לצאת מהמלכודים הקיומיים האלה חובה לפורר רעיון בסיסי שקנה לו אצלנו אחיזה ממארת. בכל מקום בעולם, בכל ההיסטוריות, הוכח שאין דבר כזה 'שווים אך נפרדים'. שוויון לא סובל מציאות של הפרדה. לא במדרכות נפרדות לנשים ולגברים, לא באוטובוסים נפרדים לחרדים ולאחרים, לא ביישובים מבוצרים וביחידות צבאיות הומוגניות, לא בחומה בצורה בין ישראל לפלסטין, לא בהפרדות גזעיות בחוק בין יהודים לערבים. שוויון ייתכן רק בעולם שבו אין חומות, עולם שבו הזהויות פתוחות, נזילות, ומתקיימת בו הפריה הדדית מתמדת. כן, כל אחד ואחת מוזמנים לשמר מסורות ומנהגים, אבל לא באמצעות הגבהת גדרות התיל סביב הגטו האישי או הקהילתי שבנו לעצמם, אלא מתוך ביטחון בעצמיות, כבוד לאחרים, קיומה של פרהסיה של שיח מכבד ומוקיר ושמירת המרחבים הזהותיים של אחרים. "את החומות האלה צריך לפרק מלמעלה ומלמטה. מלמעלה פירושו חקיקה של חוקה אזרחית משווה ודחייתו של כל דבר חקיקה אחר העומד בניגוד לה; בתקנות ובהקצאות שלא יסבלו שום אי-שוויון, שום הפרדה בין אזרחים על בסיסים לא ענייניים בעליל. נדרש מסע ארוך אל עבר שינוי עמוק בהבנת האזרחות. המחוקקים, מעצבי דעת הקהל, אנשי הרוח והשם של ישראל חייבים לסייע בחילוצו של הארגון הפוליטי – המדינה – ממטעני היתר שהועמסו על כתפיו. אין למדינה, ואסור שתהיה לה, משמעות דתית כלשהי". שוב, אני חוזר ואומר: אני קורא פה מאמר של אברהם בורג. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> של אברהם בורג? היה יו"ר הכנסת. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אכן כן. "אסור לה להתערב בנושאים של זהות, מעמד אישי או עדיפויות דתיות. לכל מאמין שמורה הזכות לקיים את פולחניו ומנהגיו ולשמר מסורות. לשם כך יש את הבית, החברה בקהילה. ושם זה צריך להיעצר. המדינה, כמכשיר המסור בידיה של הקהילה הפוליטית החיה בה, חייבת להישאר מחוץ למעגל האמונה והגאולה. היא שייכת לכולם ואין לאף זרם או אסכולה רשות להשתלט עליה או להשתמש בה לקידום אמונות וסדרי-יום. המדינה, כל מדינה, חייבת להישאר אדישה לזהותם של אזרחיה, לאפשר להם כל מבע אמוני ולא לכפות עליהם דבר. "מלמטה הרבה יותר אמוציונלי. חומות ההפרדה לא נמצאות רק לאורך כביש 6, סביב יישובים מגודרים או שכונת ממוגנות. חומת ההפרדה מתחילה אצלנו בחדרי המיטות. חרדים מלידה לא נישאים עם חוזרים בתשובה; האשכנזים שבהם לא מתחתנים עם ספרדים; יהודי וערבייה – או להפך – לא יעלה על הדעת! על פי החוק הישראלי הדם הוא הקובע. אין בישראל אפשרות לגלית לנישואים בין יהודים למי שאינם יהודים. המפתח לזהות היהודית הוא הרי גנטי כמעט לחלוטין; ממילא האומה היהודית הישראלית היא אומת דם, ולא אומת האזרחות המשותפת. "פירוקה של החומה הזו מלמטה יהפוך לאפשרי עת ישתלבו שני רעיונות: במרחב המדיני – הסכם שלום בין הקהילה הלאומית היהודית לקהילה הלאומית הפלסטינית, שייעשה מתוך תשתית ערכית עמוקה המחויבת להנחה שלכל אדם וממילא לכל חֶבֶר בני אדם בין הירדן לים יש את הזכות לאותן זכויות. ובמרחב האזרחי – עקירה יסודית ושורשית של הרכיב הדתי מתוך מנגנוני הזהות והשייכות ובעיקר שמירת (אי) נגיעה בין הדת לבין המעמד האישי של אזרחי המקום. "כששני אלה יתרחשו, ישתלבו וישתרגו זה בזה, יקרה דבר נפלא. ההתבוללות האזרחית תתיר חתונות וקשרים שהיום הם איסור גמור. בריתות והסכמים שהיום לא ניתן כלל לשער אותם ייכרתו ויכובדו. קווי הבידול יעברו במקומות שהיום נמצאים מעבר לשדות הראייה. כולם יהיו שווים בפני המקום. אהבות יצמחו במקום שנאות מולדות. ואולי החשוב מכול – לא תהיה שוב מציאות של התגייסות אוטומטית של קולקטיבים זה נגד זה, אלא ה'אנחנו' החדש יוגדר על פי המחויבות הערכית והרעיונית לאידיאל של אזרחות השווה לכול, וה'הם' החדשים יהיו כל מתנגדי השוויון. התוצאה: חלק מאיתנו – יהודים וערבים, דתיים וחילונים יחדיו – נאמני האזרחות השווה לכול נגד חלק מהם – דתיים פונדמנטליסטים בני כל דתות המקום, שמרנים ישראלים ופלסטינים. "ואין לי ספק מי יוכתר למנצח בסופו של המאבק לשינוי המציאות המקוללת שנכפתה עלינו בשל חדלון דורות העבר". קראנו את מאמרו של יושב-ראש הכנסת לשעבר אברהם אברום בורג: "שווא. חומה אצור לך". נעבור למאמרו של ארז ביטון, שהוא משורר חתן פרס ישראל לשירה, פרס יהודה עמיחי לשירה ופרס ביאליק למפעל חיים, בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר שני בפסיכולוגיה וד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עמד בראש ועדת ביטון להעצמת זהות יהודית, יהדות המזרח במערכת החינוך. שם המאמר: "המפתח נמצא במערכת החינוך". "לפעמים אני תמה איך למרות הכול מדינת ישראל מצליחה להתנהל ביכולות לא מבוטלות בתחומי חיים שונים. שגשוג כלכלי, איתנות ביטחונית ולרוב גם שמחת חיים טבעית של אנשים המגיעים להישגים אישיים רבי-ערך. לא מעט אנשים שבארצות המוצא התנהלו ברמות חיים בסיסיות, מגיעים בישראל לפסגה של ביטוי עצמי – יוצרים, ממציאים חשובים בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, אנשי כלכלה וכדומה – תוך התפתחות גדולה בערכם העצמי והגעה להישגים אקדמיים רבי-ערך. לצד זאת, אנחנו נתונים תחת עננה כבדה של קיטוב חברתי ופוליטי המאיים לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. פערים ערכיים בין חילונים לדתיים, טינה עמוקה – לרוב סמויה – בין מה שקרוי אשכנזים למזרחים ומעל לכול האיום הביטחוני והקיומי הנתון באורח מבני בין יהודים לערבים; בין ישראל היהודית לבין הפלסטינים; ולאחרונה גם בין יהודים לערבים בתוך מדינת ישראל. "והינה, למרות השסעים החברתיים, מדינת ישראל מצליחה לא פעם להגיע לפסגות של הצלחה בתחומים רבים ושונים. הרי אנחנו עשויים מחומרים שלכאורה כמעט לא נדבקים; עשרות קהילות שמקורן בעליות השונות, עדות מעדות שונות, ואף על פי כן קיימת תחושה של מדינה אחת. אבל במקביל יש תחושה בסיסית של פער הולך וגדל עד כדי סכנת קרע בלתי-ניתן לאיחוי. "לעניות דעתי הפער החברתי מכתיב את השוני הפוליטי. העימותים בין האוכלוסיות השונות הינם עימותים זהותיים-ערכיים, שרק אחר כך עוברים טרנספורמציה לעימותים פוליטיים. לאחרונה חשפו מחקרים את רמת הסלידה והמיאוס בין אשכנזים ומזרחים. לפי מחקרים אלה יותר מ-50% מהמזרחים נוצרים בלבם טינה כלפי אשכנזים, ואילו לא פחות מ-85% מן האשכנזים סולדים מן המזרחים". מה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נשמע מזעזע. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נשמע לא מחובר למציאות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מי הכותב? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ד"ר ארז ביטון. "לפי מחקרים אלה יותר מ-50% מהמזרחים נוצרים בליבם טינה כלפי אשכנזים, ואילו לא פחות מ-85% מן האשכנזים סולדים מן המזרחים. "מתוך היכרותי המעמיקה עם הוויית עדות המזרח, אני מודע לצרכים הזהותיים הספציפיים שלהם. רבים מהמזרחים ישבו הפריפריה הגיאוגרפית, גם הדרומית וגם הצפונית, והריחוק הגיאוגרפי יצר אצלם תחושת ניכור, בדידות וזרות. מנגד, הוא גם העצים יסודות זהותיים ספציפיים, כגון מסורתיות, משפחתיות ויחסים בין-אישיים. "בשנת 2016 התבקשתי על ידי שר החינוך דאז" – נפתלי בנט – "להקים ועדת מומחים, שלימים נקראה 'ועדת ביטון'. תכליתה הייתה להתבונן על תוכניות הלימודים בכל מערכת החינוך בארץ – בבתי הספר היסודיים ובתיכוניים וכן בבחינות הבגרות – ולבחון לעומק את מידת הנוכחות של התרבות, ההיסטוריה וההוויה של יהודי המזרח וספרד בתוכניות אלה. הסכמתי לעמוד בראש הוועדה כי האמנתי, ואני מאמין גם כיום שההפנמה של האחר ושל עולמו תביא ליכולת הכלה שלו, ובאופן טבעי גם להפחתת העוינות כלפיו. "האמנתי שהמפתח לתיקון חברתי נמצא בחינוך, החל מהגילים הצעירים, ושלימוד תכנים היסטוריים וספרותיים של יהודי המזרח יגדיל מצד אחד את ההיכרות עם יותר ממחצית העם ויצמצם דעות קדומות, זלזול ופיחות ערך, ומצד אחר יתרום להעצמה תחושות הערך העצמי של תלמידים רבים במערכת החינוך כולה. "הוועדה כללה כ-100 ממיטב אנשי אקדמיה, ופעלו במסגרתה עשר ועדות משנה נושאיות שבחנו את נוכחות יהדות המזרח בלימודי ההיסטוריה, הספרות והמגדר בחינוך הלא-פורמלי ועוד. הופיעו בפניה נציגים של יותר מ-18 קהילות שונות, אשר ביקשו לתת ביטוי, ולו במעט מן המעט, לתכנים התרבותיים הייחודיים שלהן – נציגי קהילות מעיראק, מאיראן, מצפון אפריקה, מתימן, מבוכרה, ממצרים, מטורקיה, מהבלקן וקהילות רבות נוספות. הם כמעט התחננו שמערכת החינוך תיתן מענה לתכנים ההיסטוריים והזהותיים הייחודיים שלהם. אנחנו, חברי הוועדה, ראינו באפשרות השילוב של תכנים אלה במערכת החינוך ברכה והעשרה של המאגר התרבותי בישראל. עיקרון כור ההיתוך, שלאורו התנהלה המדינה מאז היווסדה, לא היטיב עם קהילות ישראל השונות וגם לא עם החברה הישראלית בכללה. העושר שבגיוון נשחק והיטשטש. ועדת ביטון פעלה במשך כחצי שנה וגיבשה דוח של 350 עמודים, שעיקרו ממצאים על ליקויים – לעיתים עד חסר גמור – של תכנים בנושאי יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך בישראל. "המלצות הדוח טופלו בחלקן באופן פנים-מערכתי בתוך משרד החינוך. למרבה הצער השינויים היו קלים עד קוסמטיים בלבד. אנו, חברי הוועדה, גרסנו כי מן ההכרח להקציב יותר מ-200 מיליון שקל בשנה למשך חמש שנים לשם תיקון המצב. המלצתנו זו לא התקבלה. חשנו ברצון טוב מצד מערכת החינוך ופקידיה, אבל ללא תקצוב ראוי, המלצותינו נותרו על הנייר, והתקבלו רק אלו מהן שלא הצריכו השקעה כספית. כך נותר הדוח עקר וריק כאצבע בודדה המורה אל העתיד, מחכה למימושו. "ועם זאת, עצם הקמת הוועדה עוררה התחלה של דיון פורה בחברה ובתקשורת בנושא הזהות והמרקם הייחודי של החברה הישראלית על קהילותיה השונות. נראה שהוועדה תרמה לתהליך ראשוני של פתיחות ומודעות לעצם הבעיה. יותר ויותר אנשים הבינו שהקיטוב הפוליטי הינו פועל יוצא של הפער הגאוגרפי והחברתי, ושרק על ידי לימוד והיכרות עמוקה של הקבוצות השונות בחברה אלו את אלו ניתן להפחית עוינות הדדית, זרות וניכור". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יכול להיות שזאת תהיה דוגמה יוצאת דופן שהקמת ועדה קידמה נושא ולא מסמסה אותו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לגמרי. "אני מאמין שעיקר הדגש צריך להיות מערכת החינוך. יש ליזום מקצוע לימודי מוגדר שתוכנו יהיה לימוד הגוונים השונים של החברה הישראלית ולקיים בתוך מערכת החינוך פעילויות להיכרות משמעותית של האוכלוסיות אלו את אלו. ככל שנכיר את החברה הישראלית על גווניה, תגדל היכולת שלנו להכיל זה את זה. רק התיקון החברתי יכול להביא למיתון בהקצנה הפוליטית". יפה. את המאמר הבא כתב ד"ר דוד משה ביטון, שהוא מרצה בכיר בחוג למדעי היהדות בקריה האקדמית אונו, ובעבר עמד בראשו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> רק לגילוי הנאות, זה גיסי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואללה. מה זאת אומרת, נשוי לאחותך? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לאחות של אשתי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לאחות של אשתך. ואללה. אז הינה, עכשיו תקשיב עוד יותר טוב. הוא יושב-ראש ארגון כֻּלנה – בית לתרבות, מסורת, וזהות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כֻּלנה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מחבר הספר "הדין, השכל והזמן" על משנתו של הרב יוסף משאש, ונמנה עם מובילי גישת המסורתיות. השם של הפרק הוא "מציונות לשיבת ציון", ד"ר דוד משה ביטון. "סבי, יעקב ביטון, היה ממקימי בית הכנסת שיבת ציון בירוחם, שבו התפללו עולים ממרוקו. ההיסטוריוגרפיה הציונית הרי הרגילה אותי לחשוב שהתנועה הציונית עשתה עימם חסד והצילה אותם מגלות בצל ישמעאל, כך שהתיישבותם בנגב הייתה כורח כפוי. היו היסטוריונים שהצמידו להם את השם 'חלוצים', אך בהסתייגות: 'חלוצים בעל כורחם'. "בכוחם של מושגים ומילים לחולל מציאות, ולכן אני מבקש להציע שהמושג 'ציונות' והנרטיב ההיסטורי המלווה אותו מצמצמים את הסיפור היהודי של הדורות האחרונים ומדירים ממנו קבוצות מסוימות. שימוש בשם 'שיבת ציון', כשם בית הכנסת של סבי, יכול לתקן עיוות היסטורי ולקדם צדק תרבותי. יש לטעון מחדש את המושג 'שיבת ציון' לאור פועלם והגותם של חכמי צפון אפריקה בעת החדשה ולנקוט מערכת מושגית שתאפשר הכלה של מי שהודרו או אף הדירו את עצמם מהמושג 'ציונות'. "בנרטיב שעוצב על ידי אנשי העלייה השנייה, הציונות החלה בקונגרס בזל, התמקדה בחמש העליות הראשונות, ומוביליה היו בעיקר יהודים סוציאליסטיים מזרח אירופיים. ההיסטוריונים מבחינים בין היישוב הישן, שחי בארץ מטעמים משיחיים ותואר כבלתי פרודוקטיבי וכנעדר תודעה לאומית, לבין היישוב החדש החלוצי, שעלה לארץ מטעמים ציוניים של לאומיות מודרנית, כבש את השממה והקים יישובים. "הדיכוטומיות המעצבות את הזיכרון הקולקטיבי הישראלי נובעות ממטא-נרטיב שטבעו אנשי העלייה השנייה, שטבעו גם את המושג 'העלייה הראשונה' לתיאור תחילת העליות הציוניות. אך חשיבה לאומית והתיישבות אפיינו גם את היישוב הישן. החלוקה לתקופות שקיבעו אנשי העלייה השנייה מזכירה את התייחסותם של אנשי הרנסנס לתקופה שקדמה להם כ'ימי הביניים'. באותה רוח כינו אנשי דור תש"ח את העולים העקורים ממחנות ההשמדה באירופה או בארצות האסלאם 'העלייה ההמונית', בניגוד לעליות שקדמו להן, מהעלייה הראשונה ועד העלייה החמישית, שקיבלו אפיון מובחן ואידיאולוגי יותר. בנרטיב הציוני הדומיננטי נחשבו שאר העולים 'סתם' יהודים 'שעלו לארץ מחמת השוט', בלשונו של בן-גוריון. "המונח הרחב 'שיבת ציון' מאפיין תופעה של רצף ולא של מהפכה, של מהלך היסטורי ולא רק של תנועה אידיאולוגית. אדגים את הרצף בעזרת מקרה המבחן של המרחב הצפון אפריקאי בעת החדשה. "אפשר לסמן את נקודת ההתחלה בעלייתו של רבי חיים בן עטר ממרוקו עם כ-30 מתלמידיו והקמת הישיבה שלו בירושלים. זאת הייתה עלייה קבוצתית ממוסדת, בעלת בסיס כלכלי יציב. החל מ-1844 התחילה תנועת עלייה בעלת אופי קבוצתי של כ-300 עולים בכל עלייה. חלק מהקבוצות התיישבו מחוץ לערי הקודש והחיו את היישוב העברי ביפו, בעכו ובחיפה. ליישוב היהודי ביפו היה תפקיד מכריע בקליטת אנשי העלייה הראשונה, בגאולת קרקעות ובהקמת שכונת נווה צדק. למשפחות עולים ממרוקו ומאלג'יריה היה חלק חשוב בהתפתחויות אלו. כתיבה אחרת של ההיסטוריה הייתה יכולה לשייך לקבוצה זו, שמנתה אלפי עולים, ובהם יזמים והוגים, את השם 'העלייה הראשונה' ולראות בהתחדשות היישוב היהודי ביפו את תחילת היישוב החדש". גדול. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה פשוט מדהים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מדהים, מדהים, מדהים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שהדברים האלה פשוט מדהימים, כי הם מדברים על קדם-עלייה ראשונה, שהיא בעצם הראשונה. אפשר לקרוא לה גם זירו, האפס, עוד לפני העלייה הראשונה, שהיא יצקה את היסוד לעלייה הראשונה, ובאופן לא מקרי אלה עולים מארצות המזרח, והסיפור שלהם בנרטיב הישראלי נעלם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה שנקרא, ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. זה מדהים הדבר הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה מדהים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "מוקד היסטורי נוסף הוא עלייתו לירושלים של רבי דוד בן שמעון, הצוף דב"ש. מהלכיו התאפיינו בעצמאות ביחס ליישוב הישן וביזמות כלכלית, חקלאית והתיישבותית. ספריו התורניים בשבח העלייה לארץ היו סוגה חדשה. "ההבחנות הבינאריות בין היישוב הישן ליישוב החדש, בין טבריה לכנרת, בין יפו לתל אביב, בין הציונות כתנועה אשכנזית מודרנית לבין העליות מהמזרח כמשיחיות ומסורתיות, חוטאות למורכבות ההיסטוריה. אין מדובר בשני צירים מקבילים, אלא במערכת סבוכה של יחסי גומלין, תנועות ותנועות נגד, שזולגים ממזרח למערב והמסורת אל המודרנה ובחזרה. "דמות מרכזית במהלכים אלה היא דמותו של רבי יהודה ליאון ביבאס מגיברלטר. יש המגדירים אותו אבי מבשרי הציונות, אף שלא זכה למעמד קנוני בספרי הלימוד, בשטרות הכסף ובשלטי רחובות, כפי שזכו דמויות משניות ממנו. ביבאס היה הראשון שקרה לכינון ריבונות יהודית בארץ ישראל באופן שישלב חיים יצרניים והגנה צבאית, ולא ראה בכך סתירה לציפייה המשיחית, אלא את התגשמותה". תקשיב, לא נעים לי פה להודות על הבמה שאני לא בטוח שהכרתי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה בסדר גמור. מודה ועוזב ירוחם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "שגם היא רלוונטית למאמר הזה". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא במקרה הם גרים בירוחם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "הוא דרש את הפסוק במלאכי 'שובו אלי ואשובה אליכם' – 'רוצה לומר שישובו ישראל להסתופף בצלו בארץ ישראל ואחר כך ישרה את שכינתו בנינו ...', תוך שנתן פרשנות חדשה למונח 'תשובה', מלשון שיבה לציון". תקשיב, מדהים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אסמן את כל הפרק הזה. "הביוגרפיה של ביבאס מחברת בין ירושלים, סאלי, ליוורנו ויפו לבין וינה, לונדון וזמלין; בין הגות מסורתית-משיחית לבין הגות לאומית-מודרנית. ביבאס צמח בין המרחב המרוקאי למרחב הבריטי בגיברלטר, היה קרוב משפחתו של רבי חיים בן עטר ומורו המובהק של רבי יהודה אלקלעי, רב הקהילה הספרדית בזמלין, שאליה השתייכו סבו ואביו של הרצל. לביבאס ולצוף דב"ש היו מערכות קשרים עם מונטיפיורי. זוהי רשת של אישים ורעיונות שהפרו אלה את אלה באופן מסועף ולא ליניארי והובילו תהליך של שיבת ישראל לארצו. "במקביל למימוש הציוני התקיימה חשיבה על-ציונית, שהמשיכה את הכמיהה המשיחית. הנסיבות ההיסטוריות עוררו חלום רדום בקרב קהילות ישראל. מחובבי ציון ואילך הממסדיות עברה לאירופה, והמהלך ההיסטורי של שיבת ציון נוכס על ידי התנועה הציונית ניכוס שהתבטא גם בשליטה בנרטיב ההיסטורי ובמושגי מפתח בתוכו. "צמיחת התנועה הציונית יצרה שתי תגובות מרכזיות אצל החכמים הצפון אפריקאים. האחת הייתה המשך הדיבור במושגים של שיבת ציון הקלאסית, והשנייה הייתה לבוא במגע עם הקטגוריות האירופיות החדשות, ובהן הציונות החילונית המורדת והאקטיבית, תגובת-הנגד החרדית והתגובה הדתית-לאומית. "דוגמה בהירה לשיח הממשיך את השפה הדתית הקלאסית של שיבת ציון יש בכתביו של הרב יוסף משאש ממקנס. בדרשה לרגל יום העצמאות החמישי של מדינת ישראל השווה הרב משאש בין שיבת ציון בימי בית שני לשיבת ציון של ימיו. הציונות השתלבה בתפיסתו האופטימית, הרואה את המציאות מתקדמת באופן הכרחי אל הטוב. הוא ראה בדורו 'אתחלתא דגאולה', כמו קרני האור של איילת השחר, שאם הפציעו, הרי האור ילך ויתגבר עד שהחמה תאיר במלוא עוזה. ברי היה לרב משאש שבאליטות שהקימו את המדינה היו רבים שאינם שומרי תורה ומצוות, ולמרות זאת ראה במהלך השגחה אלוהית. "כאמור, התגובה השנייה שחלחלה לשיח הרבני אימצה את הקטגוריות של התנועה הציונית. נדגים זאת בגלגולו של טקסט של ישמ"ח עובדיה מצפרו, שבקונטרס הביוגרפי 'צבא ימי' הגיב תגובה אינטואיטיבית דתית המתלהבת משיבת ציון. הוא סיפר על הקמת אגודות של חיבת ציון בפאס ובצפרו ב-1910 ועל קשריו עם התנועה הציונית באירופה. נכדיו, אנשי הקהילה החרדית בארץ, הוציאו לאור מחדש את כתביו והשמיטו את קשריו עם הציונות. דווקא צנזורה זו מבטאת את ההצלחה של הנרטיב הציוני המדיר. מאחר שהשפה הציונית יצרה מושגים של מרד חילוני, לא יכלו נכדיו החרדים של ישמ"ח עובדיה" – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ישמ"ח עובדיה זה הכינוי – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, זה ראשי תיבות, אני מנסה להבין. אתה רוצה לבדוק לנו בגוגל מה ראשי התיבות? "אילו הייתה השפה של שיבת ציון דומיננטית, ייתכן שהייתה מכילה גם חלק מהחרדיות האשכנזית, וכל שכן את אחותה הספרדית. "מהותן של המילים שהן מצמצמות את האמת, אף שעלינו לשאוף להשתמש במילים שתופסות את התמונה הרחבה. המושגים לא רק מתעדים את ההיסטוריה, אלא גם מעצבים אותה באופן שיש לו השלכות תרבותיות וחברתיות על העתיד". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שזה חכם ישועה שמעון חיים עובדיה. ישועה שמעון חיים. זה הישמ"ח. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אוקיי. "אני קורא לשינוי מינוחים כדי להרחיב את זווית ההסתכלות משיח היסטורי מצמצם, העוסק בתולדות הציונות, לשיח מרחיב ומכיל, העוסק ברצף של שיבת ציון. זהו מונח שגם הרצל ובן-גוריון השתמשו בו, המשותף לכל יהודי החי בארץ או משתוקק אליה ומכיל את ממשיכי הרצף ההיסטורי, כמו גם את שבריו". יפה מאוד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אוסיף לך רק דבר אחד – הדוקטורט של דוד ביטון עוסק בעצם ברב משאש, שמוזכר כאן, במקור הוא נקרא "דין השכל והזמן". הוא למעשה מראה שלושה עקרונות הלכתיים שעל בסיסם הרב משאש היה פוסק הלכה. מה שמדהים זה שהוא מכניס את עקרון הזמן לצד הדין ואת רעיון השכל הבריא לפסיקת הלכה. ולכן הוא נותן להקשרים – אחת הפסיקות הידועות ביותר שלו זה פטור מכיסוי ראש או יותר נכון אי-חיוב גירושין בעת שאישה מסרבת ללכת עם כיסוי ראש, פסיקות הלכה שאתה רואה שהוא מתייחס בהן לסביבה ולחברה ולמודרנה לא כאל בעיות, אלא כאל נתונים שמשפיעים על פסיקת הלכה. יש לו את הדוקטורט הזה, הוא יצא גם כספר. מהדורה מקוצרת של זה יצאה במכון הישראלי לדמוקרטיה. שווה קריאה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> במה הוא עובד? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הוא ראש כֻּלנה ומרצה במכללת אונו, ועוד כמה דברים בתחומים האלה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יפה. נעבור למאמרה של פרופ' יפעת ביטון, שהיא נשיאת המכללה האקדמית אחוה ופעילה חברתית ומשפטית, מייסדת את מרכז תמורה ועומדת בראשו, מרצה אורחת באוניברסיטאות שיקגו, ניו יורק ובייג'ינג. זכתה בפרסים רבים על פועלה והייתה מועמדת לכהונת שופטת בבית המשפט העליון. לך תדע, אולי עוד תגיע לשם. אגב, היא למדה שנה מעליי בבית הספר היסודי בקיבוץ חפץ חיים. במקור היא מקריית מלאכי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. נו, היא הגיעה רחוק. היא הגיעה רחוק. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, לגמרי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הלוואי לכולנו שהיא תגיע לעליון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים אנשים ראויים בבית בית המשפט העליון, והיא ובהחלט אישה ראויה. היא גם מאוד נחמדה, אני יכול להעיד על זה ברמה האישית. שם המאמר שלה הוא "חיים משותפים ותקווה ישראלית: בין מסורתיות לחדשנות". כמה זמן עוד יש לי? עשר דקות. נראה לי שנספיק. "כמניין גוני האוכלוסייה בחברה הישראלית, כך מניין" – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אם לא מספיק לך הזמן, אפשר לתת לך הארכה, חבר הכנסת כהנא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אני לא רוצה. נעמה תכעס עליי, היא מחליפה שלי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני לא. אני מקשיבה. הגעתי לאהובתי יפעת. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יופי, את רואה? יופי של פינאלה. "כמגוון גוני האוכלוסייה בחברה הישראלית, כך מניין שסעיה. 'מגוון', המילה היפה המכוונת ליצירת צבעוניות ואושר, משמשת פעמים רבות דווקא להסתרת העובדה שכמעט כל יסודות המגוון בחברה הישראלית הם למעשה גם יסודות ליחסי הכוח שבה: ערבים מול יהודים, נשים מול גברים, מזרחים מול אשכנזים, דתיים מול חילונים ועוד. הסדרת מתווה לחיים משותפים, אם כך, היא מאתגרת לא רק בשל מגוון האנשים שיש לאפשר להם תקווה להתנהל יחד נוכח תפיסותיהם השונות, אלא גם נוכח ההבנה שחייהם המשותפים חייבים להיות יסוד מרפא לאפליה הרווחת במערך חברתי כה סבוך. "אחד המאפיינים הבולטים של החברה הישראלית מגולם בצורך לקבוע ולהוכיח מי 'צודק' ומי 'טועה'. על רקע זה קשה להיות קשובים לכאביו של האחר ולעובדה שהפערים החברתיים ממשיכים להתקיים בתוכנו כפצע פעור. כל עיסוק בנושא הפערים החברתיים מתויג כ'חיטוט בפצע', שאין בו תוחלת מעבר לגרימת עוד כאב. תפיסה כזו מעידה גם על מאפיין נוסף, שעניינו חוסר האמונה ביכולתה של החברה הישראלית להשתנות, בחינת 'מה טעם לנו בעיסוק במה שהוא עובדה קיימת'. לפיכך, לשני האתגרים האלה יש להציב שני כלי פעולה מרכזיים, היכולים להתוות חיים משותפים, אשר כמו האתגרים הללו אף הם מושרשים עמוק בחברה הישראלית: הראשון הוא מסורתיות והשני הוא חדשנות. "המסורתיות שברצוני להציע כאן ככלי לקידום חיים משותפים אינה זו שבשמה נצמד האדם לעבר בשמרנות ופחד ומסרב להשתחרר ממנו. מסורתיות מזן זה, שניצניה החלו מתגלים בסביבתנו, ביבוא מצפון אמריקה, תהיה לא יותר מכלי רגרסיבי ודכאני". אני רואה שהיא לא בעניין של שמרנות רפובליקנית. "תחתיה, מוצעת המסורתיות הבלתי-שמרנית, זו הצפון-אפריקאית-יהודית במקורותיה, אשר מאופיינת ביכולת לאפשר קדמה והכלה, תוך שמירה על חיבור חזק למורשת. היא באה לידי ביטוי למשל בהכרעתו של הרב הראשי של קזבלנקה, הרב משאש" – שוב אנחנו מגיעים אל הרב החשוב – "בעניינה של" – תקשיב, כאילו קראת מחשבות – "היא באה לידי ביטוי למשל בהכרעתו של הרב הראשי של קזבלנקה, הרב משאש, בעניינה של אישה יהודייה אשר חשה שכיסוי הראש מונע ממנה להתנהל בעבודתה במקצועיות". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא קראתי מחשבות, פשוט קראתי את השו"ת הזה, וזה התקשר לי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל לא קראת את הספר הזה, נכון? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "לשאלת בן זוגה כיצד יגיב לרצונה לגלות את שערה, השיב הרב כי האישה אינה צריכה להיות מוקעת בידיו. משניתן למצוא הסבר רציונלי לבקשתה, הכיר הרב בכך והעדיף לאפשר לה להמשיך להיות חלק מהקהילה היהודית, בה בעת שהיא נהפכת לחלק ממערך הקדמה של יהודי מרוקו, אשר התערו בשוק העבודה הלא-יהודי בסביבתם. הרב, בפסיקתו הייחודית והחכמה, לא הטיף לאישה על 'קלקלתה', אלא אימץ הצדקה מעשית שתותיר אותה כחלק מהמשפחה ומהקהילה היהודית שאליה היא משתייכת". אימץ הצדקה מעשית. "זוהי תפיסת העולם של המסורתיות, היא אינה עוסקת בשאלה מי צודק ומי טועה; היא אינה עוסקת בסימון גבולות סביב המותר והמקובל ובהעמדתם מול האסור והמקולקל. "תחת זו היא חותרת לפתרונות מעשיים, שיאפשרו לאנשים לחוש מחוברים למרחב שבו הם נמצאים" – בוא'נה, תקשיב, גאוני. נפלא. צריכים לסמן את זה. "חיבור זה מורכב משימור החופש של הפרט לנהוג בצורה אוטונומית, לצד שימור השייכות לקהילה. תפיסה זו שונה מאוד למשל מהתפיסה הליברלית, המקדשת את האוטונומיה של הפרט על פני החיבור לקהילה ומפגינה צורך תמידי בהכרעה בין זהויות מתנגשות. לפי עקרון המסורתיות, למשל, אפליית בנות מזרחיות בחינוך החרדי תהיה אסורה, לנוכח חוקי המדינה האוסרים על אפליה על רקע מוצא. זהו כלל התנהגותי החל על כל החברה הישראלית. לצד זאת, השאיפה הליברלית להיות צודק ולסמן את כל יתר כטועים אינה מחויבת המציאות כאן. משמע החברה יכולה לאסור התנהגות מבלי שתדרוש מהנוקט אותה להודות בהיותה פסולה מן היסוד לאור תפיסותיו הקהילתיות" – לא בטוח שלגמרי הפנמתי את מה שהיא אמרה פה. "למשפט תפקיד חשוב ביישום עיקרון התנהלותי-התנהגותי זה, וזהו תפקיד מרוכך יותר מהתפקיד המחנך, המיוחס לו בליברליזם. "מן הצד האחר, ניתן למשל לוותר על ההתעקשות שגברים בחברה החרדית יתגייסו לצבא או ירכשו השכלה גבוהה. מי שירצה לעשות זאת יוכל לעשות זאת ככל אדם אחר, ללא פריבילגיות עודפות; מי שלא ירצה לעשות כן, לעומת זאת, יורשה עדיין להשתלב בשוק העבודה הישראלי, מתוך הבנה שכרקמה אנושית אחת עלינו להכיל את מי שתפיסתם הדתית העמוקה מנוגדת לכך ולנהוג באופן פרגמטי המעדיף מי שעובדים למחייתם על פני מי שלא". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השאלה אם יש לדבר הזה גבול, כמובן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, בסדר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> צריך לשאול פה את העיקרון הקאנטיאני: מה יקרה אם כולם ינהגו כך? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. לא, יש פה פסקה שהיא עוד צריכה עיון. "החדשנות שביכולתה לאפשר חיים משותפים אף היא אינה בהכרח זו המוכרת לנו מהכאן והעכשיו, משמע חדשנות טכנולוגית. החדשנות שאני מציעה עניינה חשיבה מחדש על מערך הכוחות בחברה הישראלית ונכונות לשנות אותו ולהתחדש במערך שוויוני ככל הניתן. זוהי חשיבה מחדש על הסטריאוטיפים המגדריים שמניעים אותנו, למשל שנשים אינן יכולות לנהל חברות ענק" – אני לא חושב שעוד יש מישהו שמחזיק בעמדה הזאת; "על הסטריאוטיפים הלאומיים, למשל שערביי ישראל אינם חפצים באמת בהמשך קיומה של מדינת ישראל; או על הסטראוטיפים העדתיים, למשל שמזרחים עסוקים בנהי על מצבם במקום בהתקדמות בסולם החברתי-כלכלי, ועוד. "עלינו להביט על מערך הפערים החברתיים המתקיימים בין הקבוצות השונות ולחשוב מחדש על כלים למגר אותם. בהקשר המגדרי ניתן לחשוב מחדש על תפקידם של שחקנים בעלי עוצמה כלכלית בהשקעה בחברות שנותנות הזדמנות ניהול שווה לנשים. בהקשר הלאומי ניתן לחשוב מחדש על הדרך הטובה ביותר לקדם שותפות יהודית-ערבית, ובעיקר באמצעות השכלה גבוהה, שבה ילמדו אלו לצד אלו קבוצות שונות בחברה הישראלית. כך למשל מיצוב תפקידן של המכללות הציבוריות והמתוקצבות ככלי מרכזי לעירוב בין סטודנטים וסטודנטיות משני הלאומים יכול להתאים חזון זה למציאות בשטח. פתרון משבר החינוך בחברה היהודית בידי בוגרות המכללות לחינוך בחברה הערבית הוא עוד חשיבה מחדש על מערכות לא אפקטיביות ועל עודף של בוגרות ובוגרי המכללות לחינוך בחברה זו. "בהקשר העדתי נדרשת החברה הישראלית להסתכל מחדש על המערכות שיוצרות פערים על בסיס עדתי, הנותרים עיקשים כבר עשרות בשנים, ולחדול מלהכחיש אותם. בחינה מחדש של מושגים כמו פריפריה ככזו שמתקיימת גם בתל אביב, או שימוש במושגים חדשים כמו 'דור ראשון להשכלה גבוהה', יכולים לעשות פלאים לצמצום הפערים המתקיימים בחברה הישראלית בהקשר זה". פסקה אחרונה. "חיים משותפים, להבדיל מחיים משתפים, הם המתכונת הנדרשת להענקת תקווה לחברה הישראלית. בוא נקרא את המשפט הזה שוב: חיים משותפים, להבדיל מחיים משתפים, הם המתכונת הנדרשת להענקת תקווה לחברה הישראלית, אשר שבטיה וגווניה הולכים ומתרבים, כשלצידם הולכות ומתגבהות החומות המקיפות שבטים אלה. במערך שיתופי שכזה תתקיים הישענות על מסורת שמכבדת הקשר, קהילה ושורשים, שלצידה התבוננות ביקורתית חדשנית המעודדת חשיבה מחדש על תפיסות ישנות מהצד האחר. אלו יכולות להיות מסד לבניית תקווה ישראלית לצמיחה משותפת באופק הקרוב והרחוק, הנדרשים לנו שניהם". יש לנו עוד שתי דקות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה רוצה לסכם את הדברים שלמדת, חבר הכנסת כהנא? אולי לחזור עליהם בקצרה? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז ראשית, מה שלמדנו זה שבשעתיים וחצי הצלחתי להתקדם 73 עמודים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא רע, לא רע. זה שתי דקות לעמוד בערך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כמה הספקנו? הגענו לעליזה בלוך. אז בוא נראה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אה, עליזה בלוך זה מעניין. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אוי ואבוי, מתוך 75 מאמרים הספקתי לקרוא 16. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל אתה רואה, אתה משכיל מפיליבסטרים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבל על הזמן. אני צריך עוד איזה – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עוד ארבעה. סיעת המחנה הממלכתי, נא לרשום את חבר הכנסת כהנא לארבעה פיליבסטרים נוספים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האמת שבכנסת הראשונה שלי נוצרה איזו הזדמנות, התכוונתי לשבור את השיא הישראלי בפיליבסטר, ובסוף איכשהו – אבל ממש, כבר הבאתי ספרים ונערכתי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה שחבר הכנסת כבל עשה, עשר שעות. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, יש לו איזה עשר שעות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הבעיה זה לא הספרים, הבעיה זה השלפוחית. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לגמרי, לגמרי. לא, תקשיב, אבל זה אירוע לא פשוט, אני חייב להגיד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תגיד, בצבא כשאמרו לך לעמוד באותו מקום עם מאג, זה לא היה הקטע הכי קשה? יותר קשה מאשר לרוץ? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מזכיר לך שבסיירת מטכ"ל אין קאדרים, אז כאילו השטויות האלה נחסכו ממני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אה, הבנתי. זה מסביר כמה דברים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אבל האמת שכשהשעון המעורר שלי התקשר כדי שאני אגיע לפה, אמרתי: וואי, איזו שביזות, אני מרגיש כאילו אני קם עכשיו לשמירה של שעתיים וחצי, שזה גם לא קרה לי הרבה מדי בחיים, אתה יכול להיות רגוע. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא בסיירת מטכ"ל ולא בקורס טיס? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. טוב, נשים סימניה. נעמה, את כשירה לעלות בעוד שבע שניות? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני אזרום. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> את תזרמי? יש לך שבע שניות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה מאוד. חבר הכנסת כהנא, תודה רבה לך. הבאת כאן דברים חכמים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> צריכים להמשיך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני כאמור נוגע באחד מהם, אבל יישר כוח. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, אתה נגוע בזה אישית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת נעמה לזימי. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> טוב, אני מצפה לראות סיכום של כל מה שאמרתי בשעתיים האחרונות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, חברת הכנסת לזימי, בבקשה. השר סופר, אני חושב שהדברים שהוא הקריא מדבריו של ד"ר דוד ביטון היו לך מעניינים. חבר הכנסת כהנא, השר רוצה להתייחס. כן, בבקשה, חברת הכנסת לזימי, 25 דקות לשירותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> שלום, כבוד יו"ר הישיבה. קודם כול אני רק רוצה להזכיר לך שהפעם הקודמת שעשיתי פה פיליבסטר, בליל התקציב, היה נחמד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון, שוחחנו שעתיים כאן. כן, כן. הפעם קיבלת רק 25 דקות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל מתן, אני הגעתי עם ספרים, אמרתי שאני אהיה מוכנה לשלוש שעות. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – שאר הספרים שלי. לא, אני לא ידעתי באיזה קצב אני אקרא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, הבאתי כל מיני מאמרים על תקציב, על זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אז אהבתי. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כמה שעות – – – אז? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שלוש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שעתיים וחצי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אה, נכון, חתכנו את החצי-שעה. זה היה נחמד, אבל, אני חייבת לומר. טוב, איך הולך לך אבל? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברוך השם. בינתיים היה לי מעניין. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן? אוקיי, אז עכשיו נעשה עניין אחר. אני רוצה לקשור בין חוק טבריה, הבאמת-מושחת ובעייתי, לבין עילת הסבירות. ואני אנסה להציג את זה בדברים שלי פה, ואני רואה שיש לנו גם ככה זמן. אז קודם כול, מה זה חוק טבריה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני רק מזכיר שאנחנו בחוק אחר, כן? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו בחוק הרבנות, אני יודעת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> דחיית הבחירות לרבנות. גם עליו יש מה להגיד, אבל – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אגב, יש לומר שגם זה שינוי כללי משחק, בדיוק כמו שאנחנו טוענים על חוק טבריה, שזה תוך כדי בחירות; לא מתאים פה למישהו, משנה כללי משחק. אני בכוונה קושרת את זה להלך הרוח שמותאם באמת לביטול עילת הסבירות, שזה מתיחת מתחם הסבירות ואפילו יצירת ואקום עצום, שיאפשר החלטות שלטוניות לא סבירות, שהן אפילו בגדר שחיתות, ובאמת מניעת המינהל התקין מלהתקיים וחיסול טוהר המידות. וזה בהחלט קשור, כי אנחנו רואים פה ממשלה שכבר עוד לפני שהיא מחסלת את עילת הסבירות היא מקיימת את הלך הרוח שאליו היא מכוונת. בוא ננסה לדמיין איך היא תתנהל ללא עילת הסבירות וללא הביקורת השיפוטית על הדרג הפוליטי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה נשמע חיים בלתי סבירים. בעליל. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בלתי סבירים בעליל. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בעליל. אבל אנחנו נדבר רגע על חוק טבריה, כי חשוב לדבר על זה. ואני חושבת שמה שקורה כאן הוא יוצא דופן גם בגלל הדיון שהיה הבוקר – אפשר להגיד אתמול – בוועדה, וצריך לדבר על זה ולהתעקש על זה, וגם בגלל הדיון הקודם. חוק טבריה בעצם אומר: כשיש ועדה קרואה, ועדה ממונה, היא ועדה שבסמכות שר הפנים להחליט מי היושב-ראש. זאת אומרת, שר הפנים, במקרה שעיר נקלעה באמת למצוקה, למצב החריג הזה של ועדה ממונה, הוא זה שממנה את ראש הרשות. זאת סמכות שלו. להגיד לך אם זה תקין? אני לא יודעת. אתה צריך לבחון את הדבר הזה. פה אנחנו מותחים את הגבול עוד יותר, כי בעצם שר הפנים פשוט מחליט במינוי פוליטי מי ראש הרשות. ובצורה הזו זה מן הסתם אנשים שמקורבים אליו. הם יכולים להיות מתאימים, עם כל הכישורים הנכונים, על זה אין מחלוקת, אבל עדיין מי שיתפקד כראש הרשות בפונקציה הזמנית הזו הוא מקורב. עכשיו, מה עושים בחוק הזה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה שחריג פה זה שמונה אדם להיות ראש רשות והוא לא נבחר ציבור. זה בעצם יוצא מן הכלל, שניתן לממשלה במקרים יוצאים מן הכלל. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בהחלט. אני אספר לך שאבא שלי היה בשתי ועדות ממונות. הוא מומחה מוניציפלי, התואר השני שלו הוא בשלטון המקומי. הוא היה סגן ראש עיר, הוא היה חבר מועצה. הוא היה פעם ראשונה בטירה במשולש לפני הרבה שנים, ובשנייה ביסוד המעלה, היה ממלא מקום, גם יו"ר הוועדה הקרואה. וזה תפקיד מאוד רציני וחשוב. אתה ממש מבריא רשות, בהתנדבות לחלוטין, אלא אם כן אתה ראש הרשות; חברי המועצה כמובן הם בהתנדבות. וזה משהו שעושים אותו עם שליחות, מתוך רצון להבריא את העיר ולהוציא אותה לדרכה – או את היישוב, ולהוציא אותו לדרכו. זאת המטרה. ומה שקורה כאן, אני רוצה לצייר באמת את הציר הזה: שכשאנחנו מאפשרים, בשביל לאפשר לאותו חבר של, להתמודד לראשות העיר, זה חוק מאוד פרסונלי. ואגב, אני לא מכירה אותו, ושמעתי עליו שהוא עושה עבודה מצוינת, אני רק רוצה להגיד. ודווקא כי הוא עושה עבודה מצוינת, אנחנו צריכים לעמוד על עקרון החוק הזה, שאומר שאסור לתפור דבר למידותיו של מישהו, גם אם זה נכון ספציפית, ולשנות כללי משחק, וגם לפגוע בטוהר התפקיד החשוב הזה – יו"ר ועדה קרואה. עכשיו, ביכולת לאפשר לאותו בן אדם – ששוב, איני מכירה – להתמודד, כל מוסד הוועדה הקרואה, שהוא מוסד שבנוי על הזמניות שלו, זאת אומרת כשלוש שנים שבהן הממשלה עושה ככל שהיא יכולה להשקיע את כל המשאבים לסייע לעיר הזו לצאת לדרכה: משרד הפנים נרתם, ואותו בן אדם יודע שהוא לא צריך לעסוק לא ביח"צ, לא בתקשורת ולא בסגירות פוליטיות עם מקורבים, כי הוא יודע שתפקידו הוא הבראת העיר ממקום מקצועי לחלוטין ולהוציא אותה לדרכה – כשאנחנו פוגעים בכל העיקרון הזה, בן אדם שימונה עכשיו על ידי שר הפנים במינוי פוליטי, להיות ראש רשות, הוא יהיה מי שיחשב צעדיו לבחירות הבאות, וזאת בעיה. זאת אומרת שיש פה גם הטיה ברורה שהממשלה יוצרת. הממשלה יוצרת בן אדם עם תיעדוף ברור מראש, וזו כבר פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר, כי זה כבר מייצר פה פער. עכשיו, תדמיין לך כמה קלה תהיה היד על ההדק ביציאה לוועדה קרואה. זה גם משהו שצריך להבין אותו בשלב ההמשכי. ממשלה תגיד לעצמה: אני יכולה לקבע יותר רשויות שלי, של אנשי שלומי ממש, ולייצר מסלול ישיר לראש רשות על פי מה שאני רוצה. זה כבר מתחיל להיות משהו יותר בעייתי. עכשיו, אני מזכירה שישראל היא גם ככה בבעיות מאוד גדולות בסמכויות השלטון המקומי, ובגירעון הדמוקרטי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מאיזה בחינה "סמכויות"? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זאת אומרת שהממשלה מחליטה יותר מדי החלטות לשלטון המקומי, פחות שיתופי פעולה ופורומים משותפים, הרבה החלטות שנעשות מעל הראש. רואים את זה גם בוועדות התכנון הארציות, חנ"י, בכלל ברשויות הגדולות, שהן לא תמיד לוקחות וסופרות את הכוח המקומי, ובכלל בגירעון הדמוקרטי העצום שיש במועצות הערים. אני הייתי חברת מועצה בחיפה, ואני תמיד אומרת שדמוקרטיה – אנחנו מדברים עליה כאן הרבה היום, וזה חשוב לדבר עליה, אבל דמוקרטיה עוברת גם מהרשות המקומית. וכשחברי המועצה הם ללא שכר, ללא סמכויות וללא תנאים נלווים, הדמוקרטיה היא בגירעון. למשל אני אגיד לך: ידעת שאין דבר כזה יו"ר אופוזיציה במועצה? אין מעמד ליו"ר אופוזיציה. זאת אומרת שלא רק שיש בחירה ישירה לראש העיר, והוא בעצם במידה מסוימת כול-יכול בעירו, אין גם את ההסדרה של יו"ר אופוזיציה כמעמד שמאפשר באמת אתגור מערכת, שהוא אתגור חיובי בדמוקרטיה. גם פה האופוזיציה היא מוסד דמוקרטי. זה דבר שאנחנו יודעים אותו. או למשל אין ייעוץ משפטי לחברי מועצה. המון דברים חסרים. ואני קוראת לזה גירעון דמוקרטי, כי אני חושבת שתפיסה ואתוס של דמוקרטיה חייבים לבוא ברשויות המקומיות. אנחנו באמת במקום האחרון בממוצע ה-OECD בדמוקרטיה במרחב המוניציפלי. אני גם הגשתי כמה חוקים בנושא הזה. ישבתי עם כל המומחים שאפשר, עוד בכנסת הקודמת. אתה יודע, היו לי ציפיות שמתישהו גם נגיע לעשות את הדברים, היא נפלה מוקדם מדי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל חוק טבריה מהווה העמקה של אותן בעיות, ואפילו יצירת שחיתות מובנית לטווח הרחוק. אני גם מסתכלת לא רק על הטווח הזה ועל כמה זה גרוע תוך כדי כללי משחק, תוך כדי בחירות, תוך כדי שאנשים כבר השקיעו הון כדי לרוץ לראשות עיר – הרי ההחלטה לרוץ לראשות עיר היא החלטה שמקבלים אותה גם עם חשיבה מוקדמת. אני גם רואה מה ההשלכות ארוכות הטווח של חוק בעייתי כזה, והן באמת מסוכנות לכולנו. עכשיו, מה קרה היום שבאמת הוציא מגדרו? הגיעה המועמדת עו"ד שני אילוז לוועדה. אני הגעתי בדיוק אחרי שהיא הצהירה את מה שהיא הצהירה, וכמובן שהייתי נסערת בעצמי. יש לומר, מועמדת מטעם הליכוד; יש לומר, לא בצד הפוליטי שלי. אבל מועמדת שהחליטה להתמודד, ומשנים את כל הבחירות, תוך כדי משחק מלמעלה, כוחות גדולים יותר ממנה ומכולנו – שרים, ראש ממשלה. והיא סיפרה שהציעו לה ג'ובים כדי שתוריד מועמדות, כדי שתפסיק לעשות רעש. עכשיו, מה זה, אם לא סימוכין לעד כמה החוק הזה מושחת ועד כמה מאחוריו יש כתם אחד גדול? ניסינו בוועדה שהיא תשלים את דבריה ותוכל להגיד מי הציע ומה הציע – יו"ר הוועדה לא הסכים. לא רלוונטי, הוא אמר. היא רוצה, שתתלונן במשטרה. עכשיו, אני לא נכנסת אליה, היא תרצה, היא תתלונן במשטרה, אבל למה לחסום מהציבור את המידע ולא באמת לאפשר לדעת ולהבין מה קרה שם? אז אני קושרת פה את הדבר הזה, כי החוק הזה הוא באמת חמור בעיניי בצורה בלתי רגילה, כל הדרך שבה הוא קורה, מהפטור מחובת ההנחה והמזורז. הכול ממש נתפר באיזו ריצה מטורפת למידותיו של איש אחד. סיפרתי פה במליאה לפני שבוע ששני חוקים עברו באותו יום בתחילת יוני: האחד חוק טבריה, והשני חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, מה שאנחנו מכירים כחוק רן כהן. מי נשארו מאחור ועדיין לא התקיים אף דיון אחד בעניינם? תן ניחוש. דיירי הדיור הציבורי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> למי אנחנו כבר מגיעים במצב כזה עד הלום? חוק טבריה. עכשיו, אני אספר לך משהו שאולי ידהים אותך ואולי לא ידהים אותך, כי אנחנו כבר לא נדהמים פה יותר מדי: החוק הזה לא הובא עם חוות דעת של משרד הפנים או של שר הפנים. אין עמדה. אין להם עמדה על החוק. אף אחד לא מוכן להגיד מה הוא חושב על החוק המזעזע הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מעניין אותי מה אתה חושב באמת, שר הפנים ארבל, על החוק הזה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בהחלט. אני שלחתי להם מכתב, ליועצת המשפטית לממשלה, החתמתי עליו עוד חברי ועדה: זאב אלקין, יוראי להב הרצנו, נאור שירי, יוליה מלינובסקי. דרשנו את עמדת המשרד. איך מעבירים חוק כזה בחיפזון, בפטור מחובת הנחה, עם כל התהליך, אבל אין עמדת משרד ואין עמדת שר הפנים? אז אני גם, כמוך, מאוד רוצה לדעת. אני חושבת שאסור שהחוק הזה ישלים דרכו בלי עמדה רשמית. ואתה יודע, אני מקווה שבית המשפט, שהיום מנסים להחליש אותו ולהחליש אותו, ידע לפסול חוק כזה מושחת בגלל ההליך הבאמת לא תקין ומאוד בעייתי שהוא נעשה דרכו, משינוי כללי המשחק תוך כדי מערכת בחירות ועד היעדר עמדה ועד לעדות שנשמעה בוועדה ובלי ייעוץ משפטי תומך שאומר מה עושים במצב כזה. כל הדברים האלה ביחד, אני אומרת, מעבר לעמדתי על ההשלכות ההרסניות של החוק הזה – זה פשוט לא נתפס. וגם יותר לא נתפס כל מה שנשאר מאחור. זאת אומרת, אני לא אומרת מילא, אבל אני אומרת: נניח שהממשלה הזו הייתה במקביל מקדמת חקיקה שמיטיבה עם האזרחים, עם החיים עצמם; אוקיי, היה פה איזה ויכוח לפחות, הינה אנחנו עושים. אבל כלום מזה לא קורה. הממשלה הזאת עוד מעט תשלים שנה מאז הבחירות, עוד מעט תהיה פגרה, כבר נגיע לנובמבר. האם אתה יכול לסמן משהו אחד שהם השלימו שמיטיב עם האזרחים? כלום. כלום. ג'ובים, כוח, כספים למשרדים פיקטיביים, מה שאתה לא רוצה. אתה יודע, לא פעם אנחנו עוסקים גם בחלק מהתחומים בתחומים דומים, נגיד כפרי הנוער, הרי ברור שזה שירות מאוד חשוב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עצוב, עצוב המצב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוודאי. שירות מאוד חשוב. כמה מתחננים לכסף, לכמה עשרות מיליונים שישפרו את מצבם פלאים, ובאיזה קלות העבירו מיליארדים למשרדים פיקטיביים? תראה, זה הפך את הבטן. אני רוצה להגיד לך, זה הטריף אותי. אמרתי: וואי, אני מרגישה שאני שנתיים פה וזה פיקטיבי, אני נלחמת על דברים, כאילו כאן צריך להילחם ולהביא אותם והכול, אבל הינה, זה כל כך בקלות קורה מול משהו אחר. וזה מטריף, וזה נכון לעוד הרבה שירותים חברתיים שברור לנו שצריכים להינתן, שבטח אין לנו מחלוקת לגביהם, וכלום. ואז אני באמת אומרת: אוקיי, תהיה שנה לממשלה הזאת, ומה הם יציגו? התקציב הכי אנטי-חברתי שהיה פה אי פעם? סירוס הוועדות, דהירה להפיכה והשארת כל השאר בצד? צניחה כלכלית מטורפת? אובדן השקעות ואובדן הכנסות? מה הם יציגו, את זה שהדבר היחיד שיציל אותם זה עודפי התקציב שאנחנו השארנו להם? באמת – מהמקפצה. ואז אני תוהה מתי יהיה פה שיפור עמדות. אבל לא, ממשיכים עם חקיקה פרסונלית, עם חקיקה שהיא כל-כולה החלשת השלטון. הרי שחיקת דמוקרטיה לא עוברת רק בריסוק מערכת המשפט ובצעדים נוספים; שחיקת דמוקרטיה היא היחלשות המוסדות וחקיקה פרסונלית שמקדמת שחיתות. מה שעושים פה חברי הכנסת – לא הממשלה – בחקיקה הפרטית זה חלק מהמנגנונים שמחליפים פקידות מקצועית בדרג פוליטי ומקורבים, ומתחילים לייצר מנגנוני שחיתות. קח את חוק המתנות – נכון, זה הישג שלנו שהצלחנו לגרום לו להימשך חזרה, אבל זה חוק שלא היה צריך לבוא אל העולם, וזה ממש מנגנון של שחיקת דמוקרטיה. זאת אומרת שאנחנו לא ניצבים רק אל מול ממשלה שדוהרת להפיכה משטרית, אנחנו רואים את זה בכל צעד וצעד. תראה את החוק שיגיע ביום רביעי לפירוק לשכת עורכי הדין, חוק בריוני ואלים. לא ניצחתם בלשכה עם אדם מושחת, שבאמת – אני אומרת מילה קשה – הזנה את התפקיד, אז אתם מפרקים גוף כי אתם הכוח. זאת לא מערכת דמוקרטית, וזה מדאיג. בכל הפגנה בכל מוצ"ש אני גם מדברת על זה שאנחנו צריכים לראות את כל הצירים המקבילים של מה שנעשה – את הציר של רצון לסגור את תאגיד השידור הציבורי; ושינוי פקודת המשטרה והמיליציה הפרטית שבן גביר רוצה; ואת החקיקה הפרטית; ואת ההפיכה המשטרית; ואת המשרדים הפיקטיביים עם כספים; וביטול לימודי הליבה – את כל הדברים האלה יחד, שמחלישים אותנו כחברה ששואפת להיות חברת מופת וחברה דמוקרטית שיכולה לכנס סביבה את כל הערכים שלנו כמדינה. אני גם אגיד לך שהייתי היום בקפלן – לא בקפלן, סליחה, הייתי היום בנתב"ג, אני כבר רגילה להגיד קפלן, הייתי היום בנתב"ג. ראיתי באמת מחאה מעוררת השראה. אפשר לחלוק אם נכון להפגין בנמל תעופה, לא נכון, אני יודעת שכל צעד שבא לנסות לערער את מי שכלום לא חודר אליהם בדרך להפיכה משטרית זה צעד בעד המדינה, זה צעד של אהבת ישראל, זאת אמירה שהדמוקרטיה הישראלית מספיק חשובה כדי שנשבש רגע את חיינו כדי לשמור עליה. כי זה מאבק, אין מאבק הירואי מזה. ניגש אליי מישהו רגע לפני שנסעתי לתחנת המשטרה, גם לראות מה מצבם של העצורים, הוא אמר לי: תגידי, מה יהיה? אמרתי לו: יהיה טוב, חייב שיהיה טוב. ואז הוא פותח את הטלפון ומראה את התמונה של המסך הראשי, שזה פעוט כבן שנתיים, הוא אמר לי: אני מבוגר, אני כבר סיימתי את הקריירה, אבל בשבילו אני פה. הנכד שלו. זה גמר אותי. הסתכלתי על היועץ שלי, אמרתי לו: אתה ראית מה הוא אמר? זה כל כך ריגש אותי, כי הוא באמת אמר את זה בשיא הכנות, הוא פשוט רצה להראות לי: אני פה בשבילו. ההבנה – קודם כול, המחאה הזו מלאה בצעירים, גם בנתב"ג היה מטורף – אבל ההבנה גם של הדור הוותיק יותר, שהם נהנו מתשתית מסוימת ששואפת להיות מגדלור של צדק ושל שוויון ושפיות – אי-אפשר להגיד שהצלחנו בכול בדרך, אבל שואפת לשם – והם לא רוצים להשאיר אחריהם את ההפך. הם באמת חרדים מהמקום הזה. הם מבינים שהם, בשנים האלו, יכולים לצלוח את הסיפור הזה ולחיות טוב, אבל הם מבינים שמה שיישאר פה אחר כך הוא לא ישראל שהם בנו פה. זאת חוויה כואבת. יוצא לי לדבר הרבה דווקא עם הדור הוותיק יותר, וזאת חוויה של אימה מסוג אחר. אם אני דואגת – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> קשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן. – – לילדים שלי, אתה יודע, אני עוד צעירה; הם, החוויה שלהם היא: מה, כל מה שבנינו ירד לטמיון? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה הם ישאירו אחריהם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. ואני גם רוצה להגיד, יש גם המון תקווה במה שאני רואה ברחובות, כי אם חשבנו ש-20 שנות דה-לגיטימציה שעשה בכישרון רב ראש הממשלה – שכתוב ספר האזרחות, תהליכים שנעשו. ואתה יודע משהו? נרדמנו בשמירה להרבה תהליכים. אמרנו, לא נורא, אפשר – על חוק הלאום, הרבה דברים שקרו בדרך. אבל בסוף האתוס של מדינה יהודית ודמוקרטית, של מדינה שהיא דמוקרטיה ליברלית, הוא חזק מאוד. אני לא חושבת שכולנו דמיינו את עוצמת המחאה שתצא מהדבר הזה, ואני חושבת שזו תקווה מאוד מאוד גדולה, מאוד גדולה, לא רק לזכויות וההגנות שלנו – בסופו של דבר גם לחיים בכבוד שלנו. ואת זה תמיד אני אומרת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת לזימי, סליחה, אני מפריע, אבל התפרסמה תמונה שלך, של שוטר שהודף אותך בגסות, את יכולה לספר על זה משהו, איך הייתה החוויה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, בוודאי. אגב, אני אגיד לך שגם ראיתי – בחלק מהמעצרים שראיתי זה היה נדמה כאילו עצרו סתם אנשים. ראיתי ששולפים מישהו כזה שעמד בצד. מאוד מאוד מלחיץ. מה שקרה זה שאני ראיתי חבר מצלם וניגשתי אליו, התחלתי לדבר איתו, היועצת שלי צילמה אותי. אני אחר כך ראיתי מה עשו לה, מהצד, כי אני לא ראיתי, בדיוק דיברתי עם אותו חבר – והם רצו להסיט אותנו מהאזור הזה של הכביש. הוא היה חסום, היו שם אנשים – לא חסמנו את הכביש, הוא היה חסום – רצו להזיז. אפילו לא שמנו לב, דחפו את היועצת שלי וגערו בה, ואז הוא בא אליי, אז הראיתי לו את התעודה שלי של חברת כנסת והוא התעצבן מזה שהוא לא יכול להתנהג כך ולהתייחס כך. אבל זה לא צריך להיות בגלל שיש לי חסינות, זה צריך להיות בגלל שצריך לשמור על הסדר הציבורי, ושמירה על הסדר הציבורי היא לא להתסיס את הציבור ולא להתנהג אליו בבריונות ואלימות. המשטרה היא גורם שומר על החוק, לא גורם שאמור להיות מאיים ומסוכן. אני מאמינה בתפקיד החברתי של המשטרה, לא בתפקיד שלה כבריון השכונתי. ואני גם רוצה לומר שאנחנו לא פעם רואים דרך המחאות עכשיו – במיוחד בעידן שבו הכול מצולם ומתועד – את החוויות של ציבורים מודרים ומוחלשים שנים אחורה. אני תמיד אומרת את זה, וחשוב לי לקשור את זה. כן, אם זה הציבור החרדי והחברה האתיופית והחברה הערבית ומזרחים וציבורים שלא פעם חטפו את היד הקשה של המשטרה – לא כי כל השוטרים ככה, חלילה, לא, ממש ממש לא, אלא כי לא טיפלנו בתופעה של אלימות משטרתית כמו שצריך, וחברה מתוקנת מטפלת בה. אתה רואה למשל מה קורה עכשיו בצרפת, לצערנו, במקרה באמת קשה, אבל אני מזכירה שמקרים כאלה קרו גם פה, ואנחנו לא פעם קיבלנו עמדה שזה היה צריך לקרות. ולא. אני יצאתי גם לכל ההפגנות שהיו כשהרגו את הנער סלומון טקה, זכרו לברכה, בחיפה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, אני הייתי בסיור שם עם בני הקהילה, ואני חייב לומר שזה מזעזע ומאוד מאוד קשה להיות שם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. אנחנו מדברים פה גם על הורות – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בלי להיכנס כרגע למה בדיוק קרה שם ולגורלו של השוטר – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא חייבים להיכנס, אלא להגיד על החוויה הקשה של קהילה – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> החוויה היא חוויה קשה, ואין לך ספק שאם זה לא אדם מהעדה האתיופית זה היה נראה אחרת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. אין ספק. זה בדיוק העניין. ואנחנו יודעים בפנים שאין ספק שזה היה נראה אחרת, גם בתגובה הציבורית וגם בתגובה של המשטרה, ובסוף המשטרה היא גם שיקוף של ציבור וחברה. ובדיוק דיברנו על הורים ועל חשש על הילדים, אז אחד הדברים שיושבים עליי מההפגנות של החברה האתיופית זה השיח של האימהות, שאומרות שהן תמיד מפחדות כשהילד יוצא החוצה. איזה דבר נורא. זה נורא. חוויה של אימא שיודעת שהבן שלה, כשהוא יוצא החוצה, באיזשהו מקום תמיד מסומן כמטרה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> קשה מאוד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> חברה לא יכולה לנהוג כך ולא יכולה להיות כך ואני חושבת שדווקא דרך מה שאנחנו רואים היום אנחנו מחויבים לתיקון העמוק יותר, לא רק לבלימת מה שישנו אלא לתיקון העמוק יותר. אני באמת מאמינה בחברת מופת. אני אגיד לך משהו, אני חושבת שנכון להגיד את זה כאן, במליאה: אני חושבת שישראל שאני רוצה להיות חייבת לשאוף אל המקום הזה כל הזמן, וישראל שלנו צריכה לשאוף לשם. ולכן הדבר הזה הוא גם להסתכל נכוחה על המציאות וגם לתקן את אותם מקומות שמחייבים אותנו בתיקון. אז אני כן רוצה לפרגן גם לכל הפעילים והפעילות, המפגינים והמפגינות, שלא רק שהגיעו לנתב"ג, הם הגיעו בהמוניהם למשטרה, לעמוד לצד העצורים – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – מתוך סולידריות והבנה שאנחנו ביחד נצליח במאבק הזה. סיימנו? ואו. אני חייבת להגיד לך שמאוד נחמד איתך כשאני עולה לבמה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אשתדל לכוון את עצמי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> באמת. אני גם אשתדל לכוון את עצמי. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפשר תמיד, אנחנו לא נזקוף את זה לחובתך. לילה טוב. 20 דקות לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני קודם כול רוצה כמובן להתחיל מאיחולי הצלחה וברכות לכוחות הביטחון שלנו, שגם במהלך היום וגם בדקות האלה ובשעות האלה ממשיכים את הפעילות שלהם באזור ג'נין, ולא רק בג'נין, באזור יהודה ושומרון, ובעצם גם על הגבולות שלנו וגם מעבר לגבולות של מדינת ישראל. שמעתי לפני כמה שעות סוג של בדיחה: האם אפשר לקרוא למתרחש בג'נין מבצע? כי אם אנחנו משתמשים במילה "מבצע", אז מבצע בדרך כלל, לפי החוקים, מחייב את כינוס הקבינט ואישורו. כך לפחות לימדו אותנו. אם הקבינט לא כונס ולא אישר את דבר המבצע, אז אי-אפשר לקרוא לזה מבצע, זו פעילות סדירה של כוחות הביטחון בהיקף גדול. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה ממש האבסורד של: אם העץ נופל ביער ולא שמעו אותו, האם הוא אכן נפל? זה ממש, אם המבצע יצא בלי קבינט, האם הוא מבצע? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כמו שאמרתי, נשאיר את העניין של הוויכוח הפוליטי ונחזור רק לוויכוח הטכני. והוויכוח הטכני, יש לו משמעות, כי אם זה מבצע שמחייב את אישור הקבינט אז זה גם מחייב את כל הדברים שהם בעצם לפי מינהל תקין. אני יכול רק להניח ולשער למה לא מרבים להשתמש במילה "מבצע" כלפי מה שקורה בג'נין. כי אז יבואו חלק מהשרים ויגידו: למה לא עודכנו? הם יפנו לראש הממשלה ויגידו: למה אתה לא מכנס אותנו בשביל שגם אנחנו נהיה חלק מההצלחה – ושוב אני חוזר ואומר, אני בוודאי ובוודאי מאחל הצלחה – של הלחימה בטרור, אפילו אם זה בגבולות מסוימים ובזמן מסוים ובמקום מסוים. כי אחרי שישה חודשים שהממשלה הזאת מתקיימת, זה מה שנשאר להם. אתה נכנס לסופר, אתה מסתכל על המחירים, אתה אומר: אין לי הצלחה פה. אני לא יכול לקחת משהו ולהגיד שבשישה חודשים הממשלה עשתה משהו ואני יכול להיצמד להצלחה הזאת ולבוא ולהגיד: הינה, הבטחנו, קיימנו והשגנו. אז מנסים תמיד לקחת משהו שאפשר להגיד עליו: הינה, אנחנו נלחמנו בטרור. וזה בסדר, שוב אני אומר, זה בסדר, כולנו מאחורי הלוחמים שלנו: צה"ל, כוחות הביטחון, שב"כ, ימ"מ, מג"ב, כל מי שנוטל חלק. אז פה, אדוני היושב-ראש, בעיה. כי אם אתה לא בתוך העסק הזה ולא מעדכנים אותך, אז מה נשאר לעשות לשרים שאמורים כביכול להיות המעטפת של הצלחת המבצע הזה? שר החוץ, אני מניח שהוא מעודכן אבל לא באותה מידה כפי שבדרך כלל קורה במבצע רחב היקף שמדינת ישראל מנהלת מול ארגוני הטרור או כל אויב אחר. מה תעשה שרת ההסברה, שהיא בכלל לא בעסק הזה? מתכתבת בטוויטר ומצייצת כל מיני שטויות בזמן שהיא צריכה לתת מעטפת הגנה גם בעולם וגם מול האויבים שלנו בעולם שתוקפים אותנו כל הזמן, אני מדבר על כל מיני ארגונים. אנחנו השבוע חזרנו איתך מבריסל, דיברנו עם חברי הפרלמנט האירופי, ורק כשאתה מסביר להם לעומק את הדברים, אולי באיזשהו שלב אתה מתחיל לקלוט את ההבנה שלהם. זה לא התפקיד שלנו – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כולם שאלו, כולם שאלו על ההפיכה המשטרית, זה הטריד את כולם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תכף ניגע בהפיכה המשטרית, אני כרגע מדבר על המלחמה בטרור, על הצורך שלנו להילחם בטרור. וכשאתה מתחיל להסביר להם – שזה לא תפקיד האופוזיציה, דרך אגב, זה תפקיד של שרת ההסברה והממשלה – אתה מגלה שההבנה שלהם היא אפסית. אתה יכול לבוא ולהגיד: אני מוותר מראש, אני לא צריך אותם, הם כולם שמאלנים, נמושות וכו' וכו', מוותר. אבל אתה לא יכול לוותר על תפקידךָ, או תפקידֵךְ במקרה הזה, כי זה תפקיד של שרה – שרת ההסברה או כל שר אחר שאחראי לפעילות הממשלה בתחום שלו, במיוחד במבצעים צבאיים שמבצעים צה"ל וכוחות הביטחון. מדברים על ההצלחה של החיילים שלנו, מדברים על מצבורי הנשק שנתפסו, מדברים על הצלחות טקטיות ומבצעיות, אבל לא מדברים על הפיל שבחדר, ולפיל הזה יש שם – חמאס. אני לא סתם התחלתי את דבריי מזה שלא כונס קבינט, כי אם הקבינט היה מכונס סביר להניח שהשם של הפיל הזה איכשהו היה עולה, כי כל הערכות המודיעין וכל ההערכות של הגורמים הרלוונטיים, כשמתייחסים למה שקורה ביהודה ושומרון הם מצביעים על החמאס כגורם מרכזי באי-יציבות ובניסיון לדרבן את השטח. אנחנו רואים שחמאס שנמצא בעזה – ואני מדבר כרגע על חמאס עזה – מרגיש חסינות מוחלטת מפני פעולה התקפית, נקרא לזה כך, ועושה את מה שבא לו, אם זה ביהודה ושומרון, אם זה במזרח ירושלים, והוא אפילו מגיע לאירועי הר הבית. אנחנו ראינו את זה ביום ירושלים, כיצד חמאס בעצם מצליח לגרום למדינה שלמה לדבר על שינוי במתווה המצעד, שיעבור או לא יעבור בשכונות כאלה, כי חמאס לקח לעצמו את הזכות לדבר בשם ירושלים, והוא בעצם נלחם על ירושלים, והם לא מפחדים, לא מפחדים לצאת, לא מפחדים לדבר, לא מפחדים גם לפגוע ביהודים או לברך על הרג יהודים או לחמם את הגזרות השונות ביהודה ושומרון. ואנחנו כאילו ממשיכים – אנחנו כמדינת ישראל אומרים: בסדר, בסבב הבא אנחנו נרסק את הג'יהאד האסלאמי, אבל לא ניגע בחמאס; אנחנו נרסק את הארגונים האלה, אבל לא ניגע בחמאס. המשפט הזה, לא ניגע בחמאס, כמובן לא נאמר על ידי שרי ממשלה, כן? אבל זה מה שהם מבינים, כולם, כולל החמאס. אז אני חושב – ואני אומר את זה בצער, אדוני היושב-ראש – מכונת הרעל שעובדת במקרה הזה אפילו לא נותנת לקיים את הדיון. כשאתה מתחיל לשאול שאלות – אני לא מדבר רק על חברי כנסת, יש גם לא מעט אנשים ואזרחים שרוצים לשאול את השאלות האלה, וגם כותבים ברשתות, שואלים כל מיני שאלות – ישר הצבא של הבוטים והטרולים קופץ על אותם אנשים, ומתחילים להזכיר כל מיני דברים: אה, אתם הייתם, לא חיסלתם, אה, היו לכם 48 שעות, איפה אתם הייתם? וכו' וכו'. ואז אתה מוצא את עצמך – אתה כבר צריך להסביר לבוטים ולטרולים ולכל הצבא המשומן הזה שחי במציאות מדומה. אני לא רוצה לנקוב בשמות של ערוצי תקשורת, שהם לא תקשורת בכלל, אלה ערוצי תעמולה, ובן אדם – לפעמים אתה אומר: ואללה, זה לא טרול, זה לא בוט, זה בן אדם אמיתי, אבל כשאתה מתחיל לשמוע אותו, וכשאתה מתחיל להבין שהבן אדם הזה חי במציאות מדומה, אתה אומר שעדיף לך כבר להתווכח עם הבוט והטרול מאשר עם בן אדם שכל העולם שלו וכל החדשות שלו הם אותו ערוץ תעמולה, שנותן לו תמונה מעוותת לגמרי גם בהיבט המבצעי וגם בהיבט ההיסטורי. זה הכי גרוע. יושב פה שר הקליטה, אנחנו באמת ביחסים ובחברות בתור אנשים. אין דבר מסוכן מהעיוות ההיסטורי – בכל תחום, זה לא משנה אם זה בתחום הצבאי, אם זה בתחום המדיני, אם זה בתחום העלייה, שאתה אמון עליו. הכי מסוכן שמעוותים את ההיסטוריה רטרואקטיבית. ואז מסבירים לדור החדש, לאנשים שלא חוו את מבצע חומת מגן – אתה יודע מה זה מבצע חומת מגן – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סובה, אתה יודע מה אומרים על זה? מה מותר ההיסטוריון על הקדוש ברוך הוא? שהקדוש ברוך הוא לא יכול לשנות את העבר, אבל ההיסטוריון יכול. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, בדיוק, הכי מסוכן. בעיניי, אני חובב היסטוריה, ואני אומר, הכי מסוכן זה שאתה – אתה יודע, אתה יכול לשכנע ולהגיד: זאת הדרך שלנו, כך אנחנו עושים; אתה יכול באיזשהו שלב גם להכניס לתודעה של הציבור שהמחירים ירדו למרות שזה לא כך, שהמצב שלנו השתפר, שאין בעיה עם הגירעון התקציבי, שאפשר לחיות עם גירעון, שאפשר לחיות שלוש שנים בלי תקציב, אתה כאילו מכניס דברים, הציבור מתחיל להאמין לך; אבל כשאתה מתחיל לשנות את ההיסטוריה ואתה מתחיל להסביר משהו שלא היה או להסביר בצורה שונה מה היה, המסוכן מזה הוא שאותם אנשים בוויכוחים מתחילים להשתמש במציאות המדומה הזאת. כשהם באים ומתווכחים איתך, הם משתמשים בעיוות הזה ומתחילים לדבר – סלח לי על הביטוי – שטויות במיץ עגבניות, ואז אתה מבין שפה אתה בבעיה, כי יצרתם פה משהו נוראי, יצרתם פה פייקים, יצרתם פה צבא של טרולים ובוטים, ועכשיו אתם בעצם נפלתם כקורבן למעשים שלכם. וזה רק עניין של זמן שכל העניין הזה יתהפך גם עליכם. אני אמרתי פה כמה פעמים שאתה יכול לעבוד על הציבור – אתה לא יכול לעבוד על הכיס של הציבור. וכשאתה בא ובקלות אומר לציבור: מה זה משנה המחירים? מה זה משנה הגירעון? מה זה משנה שאנחנו פה בירידה בהכנסות ובהשקעות של ההייטק? העיקר שנתנו מכה לטרור בג'נין או לג'יהאד האסלאמי בעזה, וכמו שאמרתי, בואו נשאיר בצד את החמאס – אני חושב שאנחנו פה במציאות מסוכנת, במציאות שלא תביא שום דבר, ורק לחשוב שאנחנו כבר שישה חודשים מאז הקמת הממשלה. אני מנסה להבין – גם מחבריי, דרך אגב, בקואליציה – מהם ההישגים. אתם יכולים להצביע על הישגים? נהוג להגיד: שישה חודשים – בוא, תן לי הישג. אני זוכר שבממשלה הקודמת כשהיינו אחרי שישה חודשים – זה היה סוף 2021 – היו לנו כבר כמה הישגים, אפילו ברמה שהאופוזיציה דאז ניסתה לרכוב על זה ולהגיד: זה לא רק שלכם, כי בכלכלה לוקח זמן עד שאתה מגיע לתוצאה. אבל כבר היו הישגים, הישגים כלכליים, כי קודם כול העברנו תקציב אחרי ארבעה חודשים כמעט, והתחלנו גם עם רפורמות משמעותיות. מייד, מייד כל הקרנות – קרן המטבע והבנק העולמי וה-OECD – הגיבו בחיוב לאותן רפורמות שאנחנו העברנו בנובמבר 2021. תקפו אותנו על חוק ההסדרים הגדול, תקפו אותנו על הדברים שניסינו – לא רק ניסינו, הצלחנו – להכניס בחוק ההסדרים. היו שם למעלה מ-30 רפורמות, כן, היו שם דברים מאוד כואבים, אבל הכרחיים לכלכלה הישראלית. ואז אתה מקבל פידבק מיידי. אתה רואה שהכלכלה מתאוששת, אתה רואה שאחרי תקופת הקורונה, במציאות קשה מאוד, בממשלה האחרונה, בצעדים נכונים שבהם כל שר בממשלה אחראי על תחומו ולא מתערב ולא מקשקש ולא מחפש כותרות, ולא בכל יום שני וחמישי מאיים על הקואליציה שהוא לא יצביע בגלל שהבטיחו לו ולא קיימו – אתה רואה שיש תוצאות. והתוצאות באו לא רק בתחום הכלכלי, שבו התחלנו לעשות הרבה דברים, אלא גם באותם דוחות של ארגונים בין-לאומיים שעוסקים בנושא הכלכלי. וזה מייד משפיע גם על היציבות הכלכלית, זה משפיע גם על שער הדולר, ולא כמו עכשיו, שאנחנו עם קפיצה. חברים, אנחנו בקפיצה מאוד מטורפת, כי לפני חצי שנה השקל היה סביב 3.4, 3.42 ביחס לדולר, היום אנחנו מדברים על 3.7. יכול להיות שמי שעוסק ביצוא נהנה מזה – כי הם כל הזמן אומרים: שקל חלש פוגע בנו, כי אנחנו משלמים משכורות בשקלים – אבל זה רק פלח קטן, ובטח ובטח אי-אפשר להתגאות שהינה, אנחנו חיזקנו את השקל; לא, להפך, השקל נחלש, וזה ישר משפיע על הכיס של ציבור גדול, כי אנחנו אי, אנחנו תלויים ביבוא, המחירים קופצים. ואני אגיד עוד משהו: פיחות של השקל משפיע גם על ההתנהגות של הרבה יבואנים, כי הם אומרים: גם אם אין צורך ואתה לא בהכרח חייב להעלות את המחירים, קל לך לעשות את זה משום שאתה רואה שהשקל נחלש. אתה אומר: ואו, יש לי עלויות, אז אתה מעלה בצורה לא פרופורציונלית, אתה גם מעלה מחירים, וכך בעצם מרוויח ומרוויח, ומי שנפגע מזה הוא הציבור. הממשלה הבטיחה להילחם בזה. לא רק אני, כולנו זוכרים את אותם סרטונים שבהם נתניהו עומד בתחנת הדלק ומבטיח שהוא יעצור את עליית מחירי הנפט, שנגרמו, עלייה שנגרמה כתוצאה מהמלחמה באירופה. לא זכור לי שהמדיניות כלפי המלחמה באירופה השתנתה; טוב, לא טוב – זה סיפור אחר. אני רק אומר, עובדה שכשאתה מבטיח משהו ואתה לא מקיים – לא זכור לי שהוא שינה משהו, שהממשלה שינתה משהו בנושא היבוא. דרך אגב, היום – זה כבר אתמול, ביום שני, היה דיון בוועדת הכלכלה, של שר הכלכלה. רוב הדברים ששר הכלכלה מציג, עם כל הכבוד שיש לי כלפיו, הם דברים שאנחנו העברנו בממשלה הקודמת. אז אתה יכול לקחת את הפטנט הזה ולקחת את הדברים הטובים של הממשלה ולקדם. זה בסדר, אנחנו כממשלה הקודמת צריכים רק להיות גאים בזה, אבל בוא, תהיה לפחות הוגן. תן קרדיט, תן לפחות – תבוא ותגיד: אלו צעדים שאנחנו ממשיכים. אז כשנוח להם, אז הם אומרים: אנחנו ממשיכים. הינה, אתם רואים, לא נגענו בנקודות זיכוי. הכניסה הדרמטית של חברת הכנסת בן ארי מצביעה על איזשהו סיכום או משהו. אין משהו, נכון? אין כלום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא רוצה לאכזב את הצופים האדוקים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו עוד כמה דקות. מה לאכזב את הצופים? אני לא יודע כמה – אפשר לספור באצבעות אולי את הצופים של ערוץ הכנסת בשעה 03:50. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יבגני, כל הכבוד – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 03:50, זה רק הצופים הנאמנים של ערוץ הכנסת, ואולי כמה מהמשפחות של חברי הכנסת החדשים, המצפים לראות אותם בשידור הטלוויזיוני של ערוץ הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חובבי הז'אנר רואים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, ככה אמרו לי, אמרו לי שיש חברי כנסת חדשים שמנסים ככה לראות אם הם נמצאים או לא. אז הינה, האולם ריק. חוץ מהשר ומכמה חברי כנסת שפה, אין אף אחד. בסדר, מה לעשות, ככה זה, ככה מתנהלת המליאה בשעה 04:00, 03:50. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סובה, אומרים שיש בדיחה על אדם אחד שהגיע להרצות, והוא רואה שיש עוד אחד. הוא אומר: טוב, תודה רבה לך שהגעת להרצאה, וההוא אומר: זה בסדר, אני המרצה הבא. זה בדיוק המצב שלנו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז מירב היא המרצה הבאה. יש עוד בדיחה: שואלים אותך, תגיד לי, משתי הצפיות ביוטיוב שלך, מי עוד היה שצפה, חוץ ממני? בסרטון שאתה מעלה. בדקה וחצי אני רוצה לגעת בעוד נקודה, שהיא נקודה משפטית. אני מדבר בעיקר על עילת הסבירות וכל הנושא של הרפורמה בוועדה למינוי שופטים. לא מזמן היה לי ויכוח עם אחד מחבריי בקואליציה. בוויכוח שאלתי אותו: אוקיי, ונניח אתה מעביר את זה, במחיר כל כך גדול של קרע בעם, של פגיעה בכלכלה, נניח שאתה מעביר את מה שאתה רוצה מכל הרפורמה הזאת – שאי-אפשר לקרוא לזה רפורמה – ונשאר לך השינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים ועילת הסבירות; מה תעשה אז, מה היעד שלך? פעם ביחידה לתקשורת לימדו אותי שאם אתה רוצה להגיע לבאר שבע, שים Waze לאילת. שים Waze לאילת, בטוח תגיע לבאר שבע. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היום זה כבר לא נכון. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זו הייתה תקופה שאני לא חושב שבכלל היה Waze. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> סליחה, צריך להכיר את הארץ. כן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דיברו על GPS, דיברו על GPS. אמרו: אתה רוצה להגיע לבאר שבע? שים לך כיעד את אילת, ואז בטוח תגיע לבאר שבע. אני שואל שאלה: נניח שאתם מצליחים כקואליציה להעביר את שני החוקים, את שני השינויים האלה, האם יהיה לכם קל יותר להילחם בטרור? מה זאת אומרת? מי מפריע לכם היום, לכם או לכוחות הביטחון שלנו, להילחם בטרור? עובדה, זה שצה"ל פועל כרגע, בדקות האלה, בג'נין רק מוכיח הפוך – שלא היה שום צורך בקרע הזה בעם, בעילת הסבירות הזאת, שזה נושא בפני עצמו. יש פה דיון משמעותי בחברה הישראלית, על מה סביר ומה לא סביר. לוקחים את העניין הזה שבית המשפט – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משפט אחרון, או שני משפטים. – – בית המשפט מבטל בקלות את החוקים. קודם כול, לא בקלות, וגם, הסבירות עובדת לשני הצדדים. לא קיבלתי שום תשובה במשך שישה חודשים כשהחל הדיון הציבורי סביב הרפורמה. לצערי – אני אומר את זה בצער רב – לא קיבלתי אף תשובה. בכל פעם ששר המשפטים או כל גורם מטעמו מנסה להסביר, אנחנו מגיעים למעגל הזה שאין לו סוף, ואתה לא מצליח להבין מה הלאה. נניח שתשיגו את זה, במחיר כואב, מה הלאה? אין תשובה לזה. וברגע שאין לכם תשובה לזה, אני מפקפק בעצם בדרך וגם ביעד של המבצע הזה, של המבצע המשפטי; אני מאוד בספק לגבי המטרות של המבצע. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי. ערב טוב, בוקר טוב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לילה טוב, עוד לא בוקר, עוד לא. לילה טוב, אדוני היושב בראש, אדוני הנכבד קינלי, תמיד נחמד להיות איתך ביחד; אדוני השר החביב, שר העלייה והקליטה – עוד שר שגם הוא, אפשר לומר, אור בקצה המנהרה הרבה פעמים. אני יודעת שבשבילך זו לא מחמאה, אבל אתה יודע, גם כשהייתי יושבת-ראש ועדת ביטחון הפנים הייתם אומרים לי: את, הכי נורמלית בממשלה שלך, את. אחרי זה – לא ידעתי אם זה מחמאה או לא, איך אתה מקבל את זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה מחמאה של פולנים. זה הכול על מנת לדכא אותך בעצם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש. << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> במקרה שלך זאת הייתה מחמאה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה זוכר, היו באים ואומרים לי: את, את בסדר יחסית לממשלה הזו. אז סופר, אני לא יודעת איך תכיל את הבשורה: אתה בסדר יחסית לממשלה הזו. אני לא יודעת איך תתמודד עם זה בבית. אני יכולה להגיד לך שהיו לי – – – << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> עכשיו בפריימריז הפסדתי 4,000 קולות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בפריימריז? זהו, הפסדת. אבל אגיד לך עוד משהו, נכון גם לפעמים בטוקבקים, כותבים לך: אתה בסדר. נכון? זה כמו – אגב, דומה לך משה ארבל, שהוא באמת שר עלא כיפק, והרבה הרבה שמאלנים, כן, כמו שהם אוהבים לקרוא לנו, כותבים לו: משה, אתה אחלה שר, וזה. אז אני תוהה לפעמים איך אתם מקבלים את זה כמחמאה. אז איזושהי מחמאה קלה. << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> איך את קיבלת את זה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קיבלתי את זה בסדר גמור, כי אני אמרתי לעצמי, אוקיי, בסך הכול זה כאילו בן אדם חצה את הקווים ואמר לך: את בסדר. מצד שני, ידעתי שאני בממשלה טובה. אז לא, לא התבלבלתי. אתה מבין? עכשיו אני רוצה להתחיל בהסבר לצופים, לחובבי הז'אנר שיושבים ורואים ערוץ הכנסת, לעובדי הכנסת, למשמר הכנסת – שאגב, לא מקבל שעות נוספות על השעות שלו פה. גיליתי את זה היום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה את אומרת? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכל אותם אנשים נפלאים, מנהלות הסיעה, באמת. המאבטח המקסים שבכניסה לכנסת אמר לי: אני לא יודע אם להגיד לך בוקר טוב או לילה טוב. הוא עוד לא הבין את השעה. אני רוצה להסביר למה הם פה ולמה הם גם יהיו פה מחר בלילה, ביום שלישי בלילה – כשבאמת חודשים לא היינו פה. אני לא יודעת אם כל הקהל יודע למה יושבים כאן שני לילות לבנים ויום רביעי, שבו יש לנו הצעות חוק טרומיות שמיות – שלא היו לנו מלא זמן. אז בואו נסביר לקהל – אוה, הינה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שהיא חברת כנסת חרוצה, היא בסך הכול רוצה לפתוח את הוועדה שלה מחר. בטח קבעה דיונים חשובים. ראיתי את פוגל בחוץ, ראיתי שיש לו מלא דיונים חשובים. אז בואו נסביר לקהל למה אתם יושבים כאן, שזה נורא נחמד, החברותא. אז בואו נגיד את האמת. אני באתי – אני אגיד לכם את האמת, לא אכפת לי מחברי הכנסת, אכפת לי מעובדי הכנסת. באתי ליו"ר הקואליציה ואמרתי לו: תשמע, חשוב לך החוק הזה של הרבנים, זה חשוב לך? כן. חשובה לך טבריה? חשוב לך? אגב, שני חוקים – קצרה היריעה מלהגיד מה אני חושבת עליהם; מושחתים בעיניי, פרסונליים, אבל עזבו. נראה לי שנגמר הדיון על שני החוקים האלה. בואו נחזור לסיפור – אוה, הינה גם יוראי שלנו גם הצטרף. בדיוק באת לשעת הסיפור של מירב, שמסבירה לחובבי הז'אנר הצופים בנו למה בעצם יעשו חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הלילה הזה – על מה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה? שני לילות לבנים. סופר, אתה שומע? כי אני יודעת שזה גם חשוב לך. באתי לאופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, ואמרתי לו: אתה רוצה את הרבנים? הוא אמר לי כן. אתה רוצה את חוק טבריה? הוא אמר לי גם כן. אמרתי לו: תשמע, אני אין לי הרבה דברים, אין לי הרבה דברים. אני אופוזיציה, בסוף החוק יעבור, אוקיי. אבל מגיעות לי עשר שעות על טבריה ועשר שעות – אגב, דקה אחרי עשר שעות מפעילים עליי 98. לא רציתי 98. שוב פעם, למי שלא מבין, 98 זה סעיף שלפיו בעצם יקבעו לי שעת הצבעה. אז בכל מה שדיברתי, אין לי את היכולת להקפיץ אותם, אוקיי? עד כאן אתם איתי? אוקיי, אז באתי אמרתי לו: בוא נעשה בלילה – יופי, לימור, אני שמחה שאת מקשיבה – בוא נעשה את ליל הרבנים. יום שני לילה לבן לגיטימי, עשר שעות. נגיע, כמו שאני מגיעה עכשיו – בדיוק לפי הזמנים שצפיתי, אגב – נגיע לאזור 05:00. נתחיל הצבעות. שוב פעם, לא נלך על שעתיים, נעשה הצבעות – גם ככה אני לא עוברת בהצבעות. ניקח שעה, נגיד, של הצבעות, ואז ישירות נעבור לטבריה. כי טבריה חשובה לכם, נכון? עוד פעם: בעיניי, שני חוקים גרועים, אבל זו לא החלטה שלי. מגיעות לי על טבריה עשר שעות, תן לי את עשר השעות מהבוקר. נצלח את הבוקר של טבריה, נגיע להצבעות באזור הצוהריים, אוקיי? הצבעתי על טבריה – קיבלתי. אני קיבלתי את השעות שמגיעות לי כאופוזיציה, אתה קיבלת שני חוקים בקריאה השנייה והשלישית. לך ביום שלישי בצוהריים ותנעל את המליאה, אוקיי? תן לאנשים לנוח, וב-16:00 – ימים מיוחדים. בשלישי בערב לימור תוכל ללכת לראות את הילדים המתוקים שלה, שראיתי אותם, ותאכל. לאופיר כץ יש שני חוקים בקריאה השנייה והשלישית. אגב, גם אני אוהבת לראות את הבת שלי, את יודעת את זה, דיברנו על זה. מה? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> זו לא אופציה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל פתחתי את זה כאופציה, אוקיי? ואז, עזבי, את יודעת מה? מילא אנחנו, יש לך ילדים חמודים? בבקשה, תוכלי ללכת לראות. אמנון, שעומד עכשיו בכניסה לכנסת, יוכל ללכת לשבת עם אשתו לאכול איתה ארוחת ערב. משמר הכנסת הנפלאים. כולם יוכלו ללכת ולהתפזר. הצעה לגיטימית: אני מקבלת את השעות שלי, אתה מקבל את החוקים שלך, כולם הולכים ביום שלישי בערב – בערב, כמובן, אנחנו לא הולכים בצוהריים – אחרי הימים המיוחדים הולכים הביתה. עד כאן בסדר? הצעה לגיטימית? יותר מזה, תקשיבי מה אמרתי לו: מכיוון שאני בן אדם ישר ויש הרבה דיונים של ועדות שנקבעו ליום שלישי, ויושבי-ראש הוועדה התכוננו וחברי כנסת עושים ימים מיוחדים ביום שלישי בצוהריים – אתה מכיר את זה, קינלי, אתה חרוץ כל כך, ומכין כל כך הרבה ימים מיוחדים – בוא נלך וגם ניתן להם ועדות. ללימור סון הר מלך יש ועדה מאוד חשובה בקרן העושר, ניתן לה לנהל במקביל למליאה, לא נורא, גם ככה אחד-אחד מדברים; שיהיו ועדות. אני גם מזכירה לכולם שגם הציבור קם בבוקר, מתארגן ומחכה לוועדה שלו מחר. הוא מחכה לוועדה. היא ישבה וחיכתה, יש לה זכות דיבור. את מכירה את זה, את יודעת מה זה. ראדה, את מכירה את זה בעצמך. אמרתי לו: אני גם אתן ועדות. הדבר היחיד שיש לי איתו בעיה, ואני כאילו צריכה להרוויח – אוה, שר התקשורת, בדיוק באת באמצע הסיפור – הוא שלא תהיה ועדת חוקה, כי זה בנפשי. זה בנפשי. זה כל מה שביקשתי: שני חוקים בקריאה שנייה ושלישית. ביקשתי לשחרר ביום שלישי את עובדי הכנסת, את שלמה קרעי, שעסוק כל כך עכשיו בדואר, נגיד להפריט אותו; את אופיר סופר, שעסוק עכשיו בעלייה – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> להביא עולים מצרפת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – של הצרפתים עכשיו. בואו ניתן לשרים לעבוד. גם תחשבי – – << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> אני מטפל בקליטה, אני מטפל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שבהנחה שסיימתי את טבריה ביום שלישי בצוהריים, השרים יוכלו ללכת לעבוד, את יכולה ללכת לעבוד; עם ישראל חופשי; עובדי הכנסת משוחררים אל ביתם. הינה, טייבי שם, יושבת, ומכירה את כל הסיפור. כי גם לטייבי, מנהלת הסיעה, יש משפחה. היא רוצה לשבת איתם ביום שלישי. זה כל מה שביקשנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אלא? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שביקשנו. אבל – ועכשיו אני רוצה להזכיר לחובבי הז'אנר, שאם אני מסיימת כאן ב-6:00, אולי אפילו יותר, מה יש לי, מה יש לי למהר כבר? יש לי זמן. אני, יש לי חמש שעות הפסקה, כי מגיעות לי, לפי החוק, חמש שעות שבהן הח"כים ילכו לנוח לפני שהוועדות מתכנסות. יעני, בכל מקרה הוועדה שלך מתכנסת בצוהריים. איבדת את הבוקר כבר. אין בוקר. איבדת את זה. לא. הוא יעשה ועדת חוקה מ-13:00 גם. מ-13:00. למה? כי הוא מתעקש. אבל אמרתי לו: מה הבעיה, אז יהיה לך ביום רביעי. לא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יכול להיות שיש פה זנב שמכשכש בכלב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברים, במדינת ישראל יש ראש ממשלה, קוראים לו חבר הכנסת שמחה רוטמן. גור בליי, מזכיר ועדת החוקה, אתה יודע מהו? הוא היועץ המשפטי לממשלה. אוקיי? אלה מי שמנהלים את הכנסת. זה מי שעובדי הכנסת צריכים לבוא ולהגיד לו: אדוני שמחה רוטמן ראש הממשלה, בזכותך אנחנו יושבים פה עד יום רביעי. זה מה שיהיה. כי לכל הדברים האלה יש מחיר. אבל למה – אוה, הינה מירב כהן הגיעה ומטי היקרה הגיעה, חברות כנסת מצוינות – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כולן הוקפצו ובאו לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שיכלו בצוהריים לשבת בוועדות, או בבוקר, לתרום לציבור הרבה יותר. הן יכלו לדבר בימים המיוחדים. אבל מה, עכשיו היא עשתה כאן לילה לבן, זה ישפיע עליה גם מחר. כן, אני מודה, גם עליי זה משפיע. זה קשה. זה קשה. סבבה, אנחנו חברי כנסת – משלמים לכם, אתם עובדים בשבילנו – הכול טוב. אבל אני הרבה יותר יעילה כשאני ישנה איזה חמש שעות, ואז אני גם עובדת הרבה יותר טוב בוועדה. אני הרבה יותר טובה בחקיקה. אני הרבה יותר מרוכזת. את יודעת מה? אני אפילו נוהגת הרבה יותר בטוח. אבל לא, לא, לא, חברים, אצל ראש הממשלה שמחה רוטמן, הוא יקבל את מנת החוקה היומית שלו, וכולנו בכנסת נשלם על זה. לא תראו את המשפחות שלכם, ואתם תשבו כאן גם מחר בלילה. אל תשכחי, לימור, ואני רואה שאת מקשיבה, שטבריה, שיכולה להסתיים היום בצוהריים, הולכת איתנו גם היום בלילה. אני לא רציתי את זה. שלמה, אתה מכיר אותי, יש לנו קילומטרז' ביחד, בוא, אני בניתי אותך בפאנלים שלנו להיות שר. תן לי את הקרדיט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אוה, אוה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני הולכת היום ברחוב – אני פותחת פה סוגריים – ואנשים אומרים לי: איפה קרעי שלך? איפה קרעי? הרי היינו תמיד באים בצמד – ואין לי בעיה, אגב. אתה יודע שאנחנו מיודדים. אני בסך הכול באתי והסברתי, שלמה, שיכולת לעבוד ולהמשיך להתעסק במה שאתה עושה: הפרטת דואר, סיבים אופטיים, כל הדברים האלה. אבל אתה נשאר פה היום בלילה. וברור לי, אגב – למרות שאתה חזק מאוד – שמחר, אפילו היום בעצם, תהיה קצת עייף, כי בכל זאת – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ישנתי – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישנת ארבע-חמש שעות. לא משנה, אני הייתי רוצה לתת לך בכל זאת. צריך להגיד לך מזל טוב, נולדה לך עכשיו בת, נכון? למה שלא תהיה אבא פעיל יותר? לא דיברתי על חופשת לידה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – עשר שעות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> "תקופת לידה", אנחנו קוראים לזה. אין חופשה, כמובן, חופשה זו המצאה של גברים – עוד הערה שאני תמיד אוהבת לומר. יכולת להיות עם הבת הקטנה המתוקה. איך קוראים לה אגב? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> עדהאל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עדהאל, מקסים. הבת שלי אריאל. קצת דומה. "אל" זה טוב שיהיה בתוך השם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שמות תיאופוריים, קוראים לזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אני אומרת לך את זה, שלמה? אני מקווה שעקבת. נגיד, לימור עקבה אחריי בכול. הבינה לימור שהיום גם אין לה ועדה – אולי תפתח בצוהריים, אולי לא, חצי כוח, ואנשים שבאו לא יבואו, כי יתבאסו. היא גם בלילה תמשיך להיות פה על טבריה. עכשיו גם עליזה בראשי, חברת הכנסת עליזה בראשי, אומרת להם: חבר'ה, חצי שעה, כן? למה עוד צריכים להקפיץ, לתקתק את זה. עד כאן אתה איתי? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אבל מירב, איך קוראים לה זאת, אביטל שטרנברג ממשרד המשפטים אמרה שבחיים לא השתמשו בעילת הסבירות, היא לא מכירה בכלל מקרה זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עכשיו באירוע אחר, אירוע שבו אני מסבירה למה אתם יושבים כאן לילה לבן, ומסבירה גם את המשך השבוע. עזוב אותי סבירות – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם משחקים כאן – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא נגיד, בוא נגיד שברור לי – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם משחקים אותה מגיני הדמוקרטיה בשביל הבוחרים שלכם, לא של ביבי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל חכה, עוד לא התחלתי לדבר על דמוקרטיה. יש לי עוד אירוע שלם על הדמוקרטיה בנתב"ג. חכה, תן לי לסיים את הסיפור. בכל זאת חובבי הז'אנר צופים ורוצים לדעת למה גם היום בלילה – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> המוני בית ישראל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – יצטרכו להיות פה בלילה לבן, ועוד פעם לישון שלוש-ארבע שעות. אז אני רק מחדדת שיכולנו לסיים את טבריה היום בצוהריים. והיום בלילה יכולת להיות עם בתך הקטנה שאך נולדה, אוקיי? וכן, זה חשוב ליולדת שבן הזוג שלה יהיה איתה, לעזור לה, לסייע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> את – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, עזוב, אני באמפתיה עכשיו ליולדות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אבל את לא אפשרת לי להיות עם היולדת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני? אם אך היית מקשיב כפי שביקשתי ממך להקשיב – כפי שלימור סון הר מלך מקשיבה – היית יודע שאני אפשרתי לקואליציה לסיים את הרבנים ולהמשיך לטבריה ולסיים בצוהריים. אמיתי. והיום בלילה – שחברי כנסת ילכו. אוקיי? ואפשרתי אלקטרוניות מחר ולא שמיות. לא. שמחה שלנו, ראש הממשלה בפועל, התעקש לקיים את ועדת החוקה שלו, כי חייבים את מנת החוקה היומית. אם הוא היה זורם על האירוע ומאפשר לעשות את זה ואת הרבנים, הוא היה מקבל את מנת החוקה ביום רביעי. זה לא הספיק לו. לכן אתה יושב פה, ולכן אני יושבת פה, וכן, את האמת – את האמת, אין לי מה לעשות פה גם עד 24:00 או 02:00. אני אוהבת לקום בבוקר ולקחת את אריאל לגן. מותר לי? זה מה שאני אוהבת לעשות. זה נגזל ממני, וזה נגזל לא ממני, זה נגזל מעובדי הכנסת. זה נגזל מאנשים, מנשים צעירות וגברים צעירים ומבוגרים שתכננו דברים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אם את מענישה – – – את מענישה את כל עובדי הכנסת – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני? לא, לא. להפך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – כי שמחה רוטמן לא רצה לדחות ביום את הוועדה שלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא. לא הקשבת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל יותר מזה שאני הייתי בסדר – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תשמעי מה את אומרת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד לי, כמה זמן אנחנו מכירים? אני בסדר, תאמין לי, ניסיתי למצוא מתווה שבו כולם באמת ירוויחו: גם הקואליציה תקבל את שני החוקים שלה בשנייה ושלישית כפי שרציתם, רבנים וטבריה, וגם יהיו ועדות, וזה, לא הקשבת, היום ועדות חשובות, דיונים דחופים, הינה, חוץ וביטחון, יש גם מבצע בעזה – סליחה, מבצע בג'נין – שמתנהל במקביל. ואגב, גיבינו אותו לחלוטין, מבצע ראוי והוא צודק. רציתי את הכול. אבל אמרתי לך, ואם היית מקשיב כמו לימור, היית יודע שכל האירוע פה נגמר על כך שמשעה 13:00 עד 16:00 ועדת חוקה, זה האירוע. זה האירוע, ועליו אנחנו יושבים פה, ואגב, גם היום בלילה וגם מחר. הינה חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יש לו דברים ברומו של עולם עכשיו שמתנהל מבצע בג'נין. צריך להגיד, אגב, כל הכבוד לצחי, ראש המל"ל, ששולח עדכונים. קיבלתי אתמול שלושה עדכונים. צריך להגיד כל הכבוד, היה משהו חדש. ברור לי שהיה עדיף עכשיו לשבת בוועדת חוץ וביטחון ולשמוע סקירה על המבצע, אם יש זמן לזה, אבל במקום זה אתם פה. תאמין לי, שלמה, אתה מכיר אותי, ניסיתי למצוא את דרך המלך בתוך חוקים שאני לא מסכימה עם אף אחד מהם, בתוך חוקים שהם מושחתים מהיסוד. כל מה שקיבלנו הוא עשר השעות שלנו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> פעם ראשונה בהיסטוריה שאתם כאופוזיציה עושים פיליבסטר. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שלכם כאופוזיציה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להזכיר לך, קצת שכחנו, כי בשלושת החודשים האחרונים, צריך לומר ביושר, לא היה לילה ביום שני עד 24:00. אבל אם אני בסוף מקבלת את השעות שלי, מה זה משנה? הרי בסוף היום פה כל מליאת כנסת ישראל, במה היא מתעסקת? בחוק אחד, חוק אחד. הינה, אני אומרת לך, אז אם בסוף בחוק האחד הזה אני מסוגלת היום – זה מה שהצבענו, אגב, עזוב, אני מניחה שאפילו במשרד שלך יש חוקים יותר טובים מדחיית חוק הרבנים לא' בניסן, אבל בסדר. אני רק אומרת לך – ותאמין לי, אתה מכיר אותי, האירוע הזה יכול היה להיגמר אחרת, וכרגע עובדי הכנסת משלמים, חברי הכנסת משלמים, המשפחה שלך, המשפחות של כולם – ועל מה? על מנת החוקה של שמחה רוטמן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לדמוקרטיה יש מחיר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חכה, טוב שהעלית את הנושא של הדמוקרטיה, כי זה מביא אותי לנושא הבא, והוא מפגן הדמוקרטיה המדהים בנתב"ג – מדהים. עכשיו אני רוצה להגיד לך, מכיוון שחלק מחבריי חברים בכוחות האלה שנמצאים, אני רוצה להגיד לך – אתה יכול לזלזל, אתה יכול להגיד "שמאלנים" וזה – מי שהיה שם לאורך כל היום, באמת אני אומרת לך, קודם כול הם אנשים נפלאים. אני גם מודה, חלק מהם אני מכירה באופן אישי, אלה חברים שלי, שחלק מהמילואים שלהם היום הוא ללכת עם דגל ישראל ולמחות. הינה, אני אומרת לך, המפגן המדהים הזה שהיה בנתב"ג – חבר'ה מלח הארץ, אגב, עצורים במשטרה. אתה יודע גם מה ההבדל ביני לבינך? בוא, אני אקח אותך שנה וחצי אחורה, כשהיו הפגנות, בוא, אני אגיד לך, אהוביה סנדק – מה לי ולאירוע הזה? אין לי שם מצביע אחד. כשהיו הפגנות של חרדים ששטפו אותם עם בואש – עם בואש באמצע מאה שערים, מה עשיתי, שלמה, אתה יודע? גיביתי את המפגינים ועזרתי עם המשטרה, עזרתי להם מול המשטרה. מול המשטרה. ישבו אצלי בוועדה, אמרתי להם, יש פה זכות, הזכות להפגין, זו מדינה דמוקרטית. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ולמוחרת בבוקר עוד פעם – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אז אתה יודע שכבר אין בואש, יש מים צבעוניים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תלוי באיזו הפגנה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אצלנו, לפני שנה וחצי. אני זוכרת שפגשתי את מפקד המכת"זיות במקרה במסעדה, והוא אמר לי: כשיצאתי מהוועדה שלך הלכנו ועשינו עבודה מרכזית, ובזכות העבודה בוועדה – אני אף פעם לא מספרת את זה, כי אני לא עפה על עצמי – אין בואש בשטחים צפופים. אגב, אתה יודע מתי בפעם האחרונה הפעילו בואש? על מפגיני פרדס חנה – כרכור, מפגינים שלנו, מפגיני פרדס חנה – כרכור, כוחות הלוחמים של פרדס חנה – כרכור. נשים מבוגרות נשטפו בבואש. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היו מים צבעוניים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> לפני שבועיים במוצאי שבת השתמשו – – – הייתי שם – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת, לימור – אבל לימור, הינה אני אומרת לך, התנגדתי לבואש. אני התנגדתי לבואש. קודם כול, את מסכימה איתי ששטפו את מפגינות פרדס חנה – כרכור בבואש? אני יכולה לשלוח לך תמונות, אם את רוצה. אני יודעת מה זה בואש, כי שלושה ימים – – – << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה ממשיך, ועוד איך ממשיך. הינה, לפני שבועיים – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, חמור מאוד. חמור מאוד, הינה, אני אומרת לך. אני חושבת שלא צריך לשטוף מפגינים בבואש. גם מים שמשפריצים עושים את העבודה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני ישבתי כיו"ר ועדה ונלחמתי בבואש על המפגינים של אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, על המפגינים החרדים שהפגינו, זה ההבדל. אבל למה אף אחד פה מהקואליציה לא בא ומדבר על החופש להפגין? לא בא על העניין הזה. הרי אם אנחנו שוחרי דמוקרטיה, למה אנחנו צריכים לתפוס צד? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – ולמה את אומרת – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לימור, זה לא רציני. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> לפני שבוע היו דיונים על החופש להפגין. הבעיה היא שזה היה רק בצד מאוד מסוים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה, אני רוצה להבהיר לך משהו למען הסר ספק, כי כל הדיונים שלי – הכול, תאמיני לי, קוטלג, שמור ומפורסם לציבור. בן אדם שיש בו יושרה ובן אדם שיש לו אינטגריטי פנימי יודע לאזן. את יודעת שיש בחור חרדי שקוראים לו חיים מזרחי. חיים מזרחי במאה שערים, באמת אני אומרת לך, הותקף על ידי ארבעה שוטרים – חד-משמעית אלימות משטרתית נגד חיים. הוא כולו צפלון כזה קטן – – – << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – איפה נשמעו דברים כאלה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הינה, אני אומרת לך, תקשיבי לסיפור. חיים מזרחי הותקף על ידי ארבעה – אגב, שניים מהם בחקירות מח"ש, כבר לא בתפקיד שלהם. חיים מזרחי הוא חרדי, הוא לא הצביע ליש עתיד בחיים, הוא גם לא יצביע לי. אבל אני עשיתי דיון על חיים מזרחי ואני הגנתי עליו, ועד היום, אגב, הוא שולח לי "חג שמח", אני מדברת לפעמים עם אימא שלו, את מאמינה לי? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> גם אני שולח. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם בועז, נכון. הינה, אני אומרת לך. הינה מלכיאלי, תשמע טוב – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> – – – מכל הדיון, כל הכבוד לך, אבל עם יד על הלב, מחנה – – – לא היה מגיע למצב של חיים מזרחי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע, אתה ראית את המפגינים של פרדס חנה – כרכור? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אני לא ראיתי אותם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בוא אני אספר לך. אנשים ונשים – מכיוון שהערת, אני רק אגיד לך – חוטפים אלימות משטרתית. אם יש בך יושרה, תהיה שם בשבילם. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אסור אלימות – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל אני ידעתי לעשות דיונים כאלה. אצלכם אף קול לא נשמע. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אבל ביום ראשון השבוע היה דיון כזה בוועדת – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי יזם אותו, את יודעת? מי יזם אותו? אני, נאור שירי, אפרת רייטן, שכמובן הייתה – – – << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל את יודעת למה הוא? בואי אני אסביר לך את הפרוצדורה – – – << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה משהו שלא נקבע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאלת, אני רוצה לענות לך. הדיון על האלימות נגד המפגינים, שצריך להגיד, אפרת, נאור, שירי, מירב בן ארי, שרן השכל, מהיוזמים. אני אומרת לך, ביקשנו דיון מהיר ולא אישרו לנו, לכן ביקשנו שליש ועדה, וכשיש בקשה של שליש ועדה, הדיון אושר. אבל אף אחד לא בא מהצד הזה, אף קול לא נשמע על אלימות המפגינים. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> ידענו שאין מה להגיע. אני רציתי להגיע, אני הייתי פה, ולא – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גם יודעת שהיית מגיעה, אני יודעת שהיית מגיעה, אבל העניין הוא שאנחנו צריכים לחייב, כי אף אחד לא מאשר דיון מהיר, כי ממשיכים לקרוא למפגינים האמיצים, הלוחמים שלנו – ממשיכים לקרוא להם "בוגדים", "עוכרי ישראל". אני יכולה להראות לך את החברים שלי, כולם היו לוחמים בצבא, וחברות שלי, כולם מלח הארץ. על מה? על מה הם נלחמים? על המדינה הזאת, על הדמוקרטיה. את יודעת מה, אני בחיים לא קראתי להם "עוכרי ישראל" או "בוגדים" – בחיים לא. בחיים לא עשיתי את זה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> מירב, גם אני לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה הדבר הזה? לוחמים שנמצאים למען הדמוקרטיה הישראלית נעצרים, מופעלת עליהם אלימות, ואף אחד מהקואליציה לא קם ואומר. אני הגנתי על חרדים, אני הגנתי על המפגינים של אהוביה סנדק – איפה, אף אחד מכם לא מעז להגיד מילה על חופש התנועה, על חופש הביטוי –הכול הכול פוזיציה. אני רוצה להגיד משהו, כי לא נשאר לי הרבה זמן, ובכלל תכננתי לדבר על משהו אחר, אבל כהרגלי יצא לי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כל כך נהנית. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה לי חשוב להסביר לציבור למה כולם יושבים פה היום בלילה. נגיד, חבר הכנסת אושר שקלים, ידעתם שיש לו יום הולדת היום? אשתו הכינה לו חגיגה, הוא לא יכול היה לצאת. אולי יצא, אולי חזר, אבל הוא לא עשה את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – איזו ערנות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, חברת הכנסת, שאגב, מפתיעה אותי. טלי, אני מרגישה שיש נפילת מתח אצלך. כי היו ימים שבהם היית יושבת איתי פה, היית מגיבה לי, היית מעירה, ופתאום אני מוצאת את עצמי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני חשבתי – – – אני לא עומדת באנרגיות שלך, מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, את יודעת – אני רוצה להגיד לכם שברמה האישית אני מחבבת את טלי, היא יודעת את זה. גם היא מחבבת אותי, זה לא סוד. ברמה האישית – אנחנו לא מסכימות על כלום, אבל לחבב תמיד אפשר. טלי, אני רק רוצה לומר לך שאני פשוט הסברתי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עוד לא שתיתי קפה ולא ציירתי גבות – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול תשתי קפה – אגב, צריך לומר, גם עובדי הכנסת נמצאים שם ומכינים קפה. ממליצה לכולם. אבל טלי, אני רוצה להגיד לך, בדרך כלל כשאת נמצאת פה – למרות שייאמר לזכות לימור שהיא גם הקשיבה וגם שיתפה פעולה, אז צריך לתת לה את הקרדיט שהיא הייתה הרבה יותר ערנית ממך. אני לא רוצה ליצור מתיחות בקואליציה, אבל עדיין – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> דבורה הנביאה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אין סיכוי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה, אז אני רוצה להגיד לכל שוחרי הדמוקרטיה שנמצאים באולם הזה – והינה, יש כאן נציגים בכירים בקואליציה ובאופוזיציה – שמה שקרה אתמול כבר בנתב"ג, הוא מלחמה אמיתית על הדמוקרטיה הישראלית. ואותם עצורים, שאני בטוחה שכבר ישוחררו – כי על מה עוצרים אותם? על מה מדובר? הרי בסופו של דבר הם באו ומחו בצורה לגיטימית. ברור לי שהם ישוחררו. אבל, אם אף אחד מכם לא מסוגל להגיד ולו מילה אחת, מילה אחת על האומץ ועל היושרה של אותם מפגינים – שנלחמים בשביל הילדים של כולנו, בשבילם הם נלחמים. אני רוצה לגבות אותם; אני רוצה לחזק אותם ואני רוצה להגיד לכולם: אם אנחנו לא נהיה שם בשבילם, אם אנחנו לא נילחם גם כשאנחנו נמצאים בקואליציה, לא יהיה מי שיילחם בשבילם. הינה אני אומרת, למקרה שמישהו פספס: כל הסיבה שאתם נמצאים פה, זה בגלל ששמחה רוטמן היה חייב את מנת החוקה היומית שלו ביום שלישי. אילולא שמחה רוטמן, לא היינו יושבים כאן שני, שלישי ורביעי, והשבוע עוד צעיר. הוא יוכל היה לקבל את מנת החוקה היומית שלו ביום רביעי – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – וחייב את כולנו – מכיוון שהקשבת לי לכול, אתה מבין שהאירוע הזה יכול היה להיפתר אחרת. עובדי הכנסת, אתם מבינים שהאירוע – נשמה, אתה מכיר אותי כבר, יכולנו לתת כאן לכולם – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תדאגי, אני מסיימת. למקרה שמישהו פספס, כי בכל זאת, גם אתן יושבות שם, בגלל ששמחה רוטמן היה חייב את מנת החוקה היומית שלו. תודה רבה, תקראו לי תמיד. אני אחזור, אין לי בעיה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. אחרון הדוברים, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. מה שלומך? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בוקר טוב. בסדר גמור, לרשותך עשר דקות. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. חבריי חברות וחברי הכנסת, שר תורן יש כאן איפשהו? יש שם בחוץ גם שרים. ב-04:20, במקום לדבר על מבצע, ב-04:20, במקום שכל אחד ינוח – חלקם עוד מעט יתעוררו להיות עם הילדים, חלקם וחלקנו יתעוררו לעבוד, חלק מהאנשים שצריכים לעבוד בלילה על ביטחון ישראל יעבדו על ביטחון ישראל – אנחנו כאן, מבזבזים את הזמן בשביל חוק פרסונלי, שנועד – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בועז, תציל אותנו, אפשר משהו יותר מרענן? please. אני לא יכולה יותר, מירב – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תיארת קודם כמה דברים שלא עשית פה, אז אני מציע שתשלימי אותם ותיתני לחבר הכנסת טופורובסקי להשלים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תראה, הרמתי פה פצצה. הרמתי קצת את האווירה. אני קצת הרמתי כאן את המורל, ופתאום באת אתה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באיזה נושא? טלי, לא ידעתי שאת מקשיבה לי. אני לא – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תאונות דרכים. אתה היחיד ששם את זה על המידע. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שמעתי פה צליל של אנחה, חבר הכנסת טופורובסקי. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני בשמחה מדבר על תאונות דרכים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בועז, כתבת שממשיכים לזעזע את – – – << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, על תאונות דרכים. קודם כול, אני מוכן, אבל שטויות. תאונת דרכים. 190 איש נהרגו מתחילת השנה בתאונות דרכים, חברת הכנסת טלי גוטליב. בינתיים זו השנה הכי נוראית בעשור האחרון למעט 2017. זאת אומרת, למעט 2017 מחצית השנה הראשונה של 2023 – היום אנחנו עם 190 הרוגים – זו השנה המדממת ביותר בעשור האחרון. לפי כל התוכניות המקוריות של מדינת ישראל מצב ההרוגים היה אמור להיות הרבה הרבה יותר נמוך. עכשיו, אם חלילה חלילה היה לנו איזשהו הרוג מהמבצע בג'נין – כמובן, אנחנו מאחלים בריאות לכל הלוחמים, שיחזרו בשלום ויבצעו את משימתם על הצד הטוב ביותר – כולנו כאן היינו מדברים, משתתפים בצער, כולנו היינו מדברים על המצב הביטחוני ועל הפלסטינים ועל החמאס ועל ג'נין ועל המשטרה והצבא וכו' וכו'. אבל 190 הרוגים בתאונות הדרכים, ואף אחד כאן לא אומר כלום. עכשיו, לרלב"ד, שזה גוף שהוקם על ידי הבית הזה כדי להיאבק בתאונות הדרכים, יש תוכנית. האמת היא שאני לא משוגע עליה, זו תוכנית לא מושלמת, כמו כל תוכנית, לכל תוכנית יש יתרונות וחסרונות – אבל התוכנית הזאת אמורה לפי הרלב"ד להוריד את מספר ההרוגים בתאונות דרכים ב-50%. ידוע מה צריך לעשות, יש ממש בדיקה מה עשו בכל העולם והתאמה לישראל, כולל התאמה לרשויות המקומיות ולסוגי האוכלוסייה. יש תוכנית מותאמת למיעוטים, יש תוכנית מותאמת לכל מיני סוגי מיעוטים, יש תוכנית מותאמת לפריפריה, תוכנית מותאמת לערים במרכז ולערים גדולות. הרלב"ד ממש הכינה תוכנית מותאמת, מתוקצבת וברורה. עוד בימיה של הממשלה הקודמת קודמת – תכף אני אגיע גם לממשלה הקודמת לקודמת – הייתה אותה שרת תחבורה, התוכנית הזאת הוצגה בממשלה והממשלה רשמה לפניה; לא תוקצבה, לא אושרה, לא כלום. אז הרלב"ד, עם 70 מיליון שקלים ניסתה פה לעשות, שם לעשות, ואפשר לדמיין ש-70 מיליון שקל להצלת אנשים מתאונות דרכים במדינת ישראל זה צחוק, זה לא משהו רציני. רק בשביל לסבר לכם את האוזן, מבחינה כלכלית, 17 מיליון שקל בשנה עולות תאונות הדרכים למשק הישראלי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> 17 מיליארד. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 17 מיליארד, סליחה. מיליארד, נכון. דרך אגב, עולים הכי הרבה כסף הפצועים בינוני, לא ההרוגים, לא הפצועים קשה ולא הפצועים קל. הפצועים בינוני עולים הכי הרבה כסף למשק הישראלי, בגלל שגם צריך לפצות אותם, גם צריך לפצות אותם על אובדן כושר עבודה, גם נפגע הפריון, ובסופו של דבר יש גם עלויות של שיקום, של טיפול בריאותי וכו' וכו'. אפשר להוריד את זה בחצי; ממש אפשר להוריד את זה בחצי – כי אני דיברתי על 190 ההרוגים, אבל עם 190 ההרוגים יש משהו כמו עוד 10,000 פצועים בינוני ועוד יותר מזה פצועים קל וכמה אלפים של פצועים קשה. לפעמים הפתרונות הם בעיקר פתרונות של תשומת לב. אני רוצה לתת לכם דוגמה: יש הרבה מאוד בתי ספר בארץ שהגישה אליהם, מבחינת בטיחות בדרכים, היא גישה מסוכנת. הרלב"ד עשתה סקר, עשתה סקר בבתי ספר ובדקה, סקר בטיחות בתאונות דרכים. זה אולי יפתיע אתכם לשמוע, אבל בשביל לפתוח בית ספר צריך אישור כיבוי אש, צריך אישור הגנת הסביבה, אישורים חשובים מאוד. אבל אישור של בטיחות הילדים סביב בית ספר? לא צריך. יש בדרך כלל בבתי הספר מורה או מורה שזה נע"ת שלהם, נוסף על תפקידם, האחריות על בטיחות בדרכים, וככה זה נראה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה נחשב דבר מוצלח, חבר הכנסת טופורובסקי, הנושא של בטיחות בדרכים בבתי הספר? כל תהליך הזה? << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, החוויה לילדים היא חוויה חיובית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע, גם יש לי ילדים במערכת החינוך, אומנם הם קצת יותר מודעים לזה בגללי או בזכותי, אבל ממש יש להם מערכי שיעור, יש להם הסבר. יש להם הסבר מותאם מהגן עד י"ב, גם זה לא מספיק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל זה נחשב פרויקט מוצלח, הזהירות בדרכים בכיתה ה', מה שעושים? << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הזה"ב, זהירות בדרכים, בשביל מי שלא זוכרים, אלה בכיתה ה' – – – << קריאה >> עידן רול (יש עתיד): << קריאה >> אני הייתי – – – במשמרות זה"ב. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת? אז למעט עידן רול, שזה היה פחות מוצלח במקרה הספציפי שלו, הזהירות בדרכים זה משהו שנותן לילדים בכיתה ה' כל כך הרבה אחריות – אחריות על עצמם, על אחרים, על בטיחות, הם מבינים, הם בודקים. לצערי רק בחצי מבתי ספר זה מתוקצב, לחצי לבתי הספר יש זהירות בדרכים. אתם יכולים לדמיין לעצמכם באילו בתי ספר אין זהירות בדרכים, ואתם יכולים לדמיין לעצמכם, לפי סקר שנערך על ידי הרלב"ד, באילו בתי הספר יש את הכי הרבה בעיות בבטיחות בדרכים. קודם כול, כמעט כל בתי הספר שיש בהם ליקויים חמורים של בטיחות בדרכים שמסכנים את הילדים, נמצאים או בפריפריה, בחברה הערבית או בחברה החרדית. לבתי הספר האלה אין יכולת לטפל בכל מערך הבטיחות בדרכים סביבם, כי אין להם תקציב. כשאני הייתי בקואליציה השגנו 20 מיליון שקל לבתי ספר בפריפריה או בתי ספר שיש בהם ליקויי בטיחות בדרכים – שלא חייבים לעשות בהם מצ'ינג – בשביל רשויות במעמד סוציו-אקונומי נמוך, שיהיה אפשר לטפל בזה. קודם כול, להציל חיים, ולא לדרוש את המצ'ינג כשלא היה להם מה לתת – ואם היה להם, הם היו לוקחים את זה לפעמים למקומות אחרים. יש מקומות שבהם הכניסה לבית הספר – דרך אגב, זה ביישוב חרדי – היא דרך הכביש. זאת אומרת, הפתח של בית הספר הוא לא על מדרכה, הוא בכביש. אין דרך להיכנס לבית הספר בלי ללכת על הכביש. ככה רואים ילדים נוהרים מדי בוקר לכביש, ואף אחד לא שומר עליהם. ככה גם נהרגים ילדים. אני חושב – ואני גם אמרתי את זה, גם בתקופה של הממשלה הקודמת, כשאנחנו היינו בקואליציה, וגם עכשיו – שכמו שיש תקן לכיבוי אש ועד שמישהו מכיבוי אש לא חותם לא פותחים בית ספר, ככה צריך להיות גם תקן לבטיחות בדרכים. בסך הכול יודעים על כל הדרכים שמזינות את בית הספר, מבינים מה הדרכים שאמורות להוביל לבית הספר, ואפשר לוודא בלי הרבה כסף שהדרכים האלה חוקיות. כל אחד שאיבד מישהו יקר לו, וכל אחד שהילד שלו, הילדה שלו, הולכים לבית ספר, יודע עד כמה הלחץ והחשש מזה שיעברו את הכביש; מזה שלא יראו אותם, בגלל שהם קטנים ויש אוטו שמסתיר אותם; מזה שהם לא יחשבו על זה, כדור יעוף, ובאינסטינקט הם ירוצו אחריו, ועוד פעם, אוטו לא יראה אותם. יש אפשרות להציל חיים בדרכים. עוד פעם – אני רואה שהזמן שלנו הולך להסתיים – ואני רוצה להגיד: יש לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תוכנית, תוכנית שתציל – לפי מה שהם אומרים, גם אם אני לא מסכים עם חלק ממה שהם אומרים, היא תוריד את כמות הנפגעים בתאונות דרכים ב-50%. תחשבו מה זה 50%. אמרנו שהשנה הזאת היא השנה הכי מדממת בעשור האחרון, למעט 2017, זה אומר שאם עד עכשיו היו 190 הרוגים, יכולנו להוריד את זה לפחות מ-100. עכשיו, תארו לכם שלא היו 190 הרוגים בדרכים אלא היו 190 הרוגים בטרור; מישהו כאן לא היה שופך מיליארדים בשביל לטפל בזה, ובצדק? מישהו לא היה הופך את זה למשהו בראש סדר העדיפויות, ובצדק? אבל איכשהו המוות בדרכים נתפס כגזרת גורל; איכשהו המוות בדרכים קורה, ואנשים ממשיכים בתפקידם כמו שצריך; איכשהו המוות בדרכים גורם למשפחות שלמות לאבד את כל עולמן, ואנשים כאן ישנים בשקט וממשיכים בחיים שלהם כרגיל. לכן, תודה חברת הכנסת גוטליב, ששינית לי את הנאום, שהיה אמור לדבר יותר על המצב הקיים בהרבה תחומים אחרים, ועזרת לי להזכיר כאן לאנשים שאם אנחנו לא נירתם להציל אנשים בדרכים, אף אחד אחר לא יעשה את זה. האחריות היא בהחלט בהחלט עלינו, וגם אחריות למחדל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לסכם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, זה שהשר לביטחון הפנים כאן, זה כי אין בו צורך לענייני המבצע בג'נין? אין צורך בו, ואף אחד לא מוכן – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת רוטמן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – ואף אחד לא מוכן לדבר איתו בקבינט. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קצת – אמתין לשקט ברשותך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, קצת יותר שקט באולם. תודה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שמרבית האנשים שדיברו בחרו לא לדבר דווקא על החוק המונח על השולחן, אלא על סוגיות אחרות, ובהן הנושא שבעזרת השם יעלה על שולחנה של המליאה בקרוב, נושא עילת הסבירות. אני רוצה להקריא. דווקא מצאתי ספר די ישן, יחסית, שנמצא דרך קבע במשרדי, שנקרא "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד – מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית". ספר שמתחיל בסקירה של פרופ' יואב דותן – לדעתי, אז הוא עוד היה דוקטור – ולאחר מכן של רות גביזון ושל מרדכי קרמניצר. מדהים לראות שהדברים שנכתבו עוד הרבה קודם, לפני הרבה הרבה שנים, אפשר כמעט לומר שאין חדש תחת השמש, והבעיות שעליהן הצביעו גם יואב דותן בסקירתו וגם רות גביזון בסקירתה רק התחזקו עוד ועוד. אני רק רוצה להקריא משפט. אם חברת הכנסת עליזה בראשי תאשר לי, אז אקריא משפט אחד: אני מקווה – כותבת פרופ' רות גביזון – כי הצלחתי לשכנע את הקורא כי שלל השינויים בשיח המשפטי, בכללים המשפטיים ובפרקטיקה השיפוטית של בג"ץ, מצביעים על יותר מאשר סתם הרחבה של מסגרת הביקורת השיפוטית, וכי תוצאתם המשולבת היא כי דרך פעולתו של בג"ץ שונה כיום באופן מהותי מן הדרך בה פעל בשלושת העשורים הראשונים לקיום המדינה. לצרכיו של חיבור זה אין צורך להתעכב על השאלה אם תהליכי השינוי הם פרי מגמה מודעת ומכוונת של השופטים או שמא תוצאה שכמעט נכפתה על בג"ץ בשל תמורות בחברה האזרחית, נטייה גוברת לפנות אליו, חולשת המערכות הפוליטיות והחלשת האמון הציבורי בהן. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, נראה כי שופטים רבים בבית המשפט העליון אכן אימצו להם תפיסה של שפיטה ושל תפקיד בג"ץ בחברה השונה מזו שהייתה מקובלת אצל רוב שופטי הבג"ץ הישן. חלק מהטענה שעולה, ועלתה במלוא חריפותה גם בדיוני הוועדה כאשר אנחנו עוסקים בעילת הסבירות או בכל נושא אחר, היא שמדובר בבית משפט שפועל טוב יותר. אבל האמירה צריכה להיאמר, והדברים האלו נכונים היום כפי שהיו כשנכתבו. בג"ץ הישן לא התעלם מערכים, והוא היה ער לא פחות מבג"ץ החדש לחובתו להגן על זכויות האדם. הוא לא פחד מן הרשויות הוא בוודאי לא עשה רק ביישום מכני של חוקים, היצירתיות השיפוטית לא התחילה בשנות השמונים. והסיטואציה שבה בית המשפט העליון מערבב בין דמוקרטיה, זכויות אדם, מינהל תקין, שלטון חוק, היא סיטואציה שאותה אנחנו צריכים לשים על השולחן ולהתמודד איתה. זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר. להעביר כל החלטה במסגרת הביקורת של בג"ץ, זה מייצר תפיסה מאוד לא נכונה של תפקידו של המשפט בחברה; תפיסה מאוד לא נכונה של מקומם של הערכים בחברה, ופגיעה קשה בהפרדת הרשויות. שלטון החוק, שאמור להיות שלטונם של חוקים ולא שלטונם של אנשים, הופך דרך בית המשפט לשלטונם של אנשים, רק שבמקום שיהיו אלו האנשים שנבחרו לכך, אלו האנשים היושבים בבית המשפט. אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולקבל את החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת רוטמן, וכעת, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות. אני מציע שכולם ישבו במקומותיהם. אנחנו מצביעים תחילה על ההסתייגויות, ולכן אני אקרא את קבוצות המסתייגים להצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון. קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר. קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר. קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. אנחנו מתחילים להצביע – הודעה של חבר הכנסת אלקין, בבקשה. << דובר >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהתאם לסיכום עם יושב-ראש הקואליציה בחרנו 40 הצבעות אלקטרוניות ושתי הצבעות שמיות, אבל אחת מההסתייגויות שבחרנו, ומסומנת אצלכם, זו הסתייגות מס' 24, של סיעת המחנה הממלכתי. העירה את תשומת ליבי חברת הכנסת הרכבי שהיא ביקשה להכריז על ההסתייגות הזאת, של המחנה הממלכתי, נושא חדש, ולטענתה זה גם אושר בוועדת הכנסת. ולכן, אם היא צודקת, אי-אפשר להצביע על ההסתייגות 24 שביקשנו. לכן אני מבקש לברר את הסוגיה הזאת ולתת לנו תשובה, כי כרגע זה מופיע כהסתייגות תקנית בתוך החוק, ואם אנחנו לא יכולים להצביע עליה, אז כמובן אנחנו נבקש במקומה, במקום ההסתייגות הזאת, להצביע על הסתייגות מס' 1. ולכן כדי שנדע על מה להצביע, אני מבקש לקבל תשובה מהייעוץ המשפטי אם הסתייגות 24 הוכרזה כנושא חדש ואפשר להצביע עליה או לא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלקין, הנושא בבדיקה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. זה משפיע על ההסתייגות מס' 1, אם מצביעים עליה או לא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני אומר, הנושא בבדיקה, ורק כדי שאבין, כשאתה אומר הסתייגות 1, אתה מתכוון ל-1? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ההסתייגות הראשונה בתוך הדף. אנחנו כרגע לא סימנו אותה, אבל אם 24 יורדת בגלל שהיא סומנה כנושא חדש, אז אנחנו נבקש להצביע על ההסתייגות הראשונה שמופיעה בדף. ולכן כדי שנוכל לעבור להצבעות, קודם צריך לקבל תשובה על השאלה הזאת, האם 24 אכן הוכרזה נושא חדש ובטעות נכנסה לדף או לא. כרגע היא מופיעה כהסתייגות תקנית, ולכן סימנו אותה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלקין, אני מבין שבקואליציה הם לארג'ים, לכן מאפשרים 41 הסתייגויות, אז נצביע גם על ההסתייגות הראשונה, כפי שביקשת, שהיא הסתייגות 1. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עד שנגיע ל-24, אנחנו חייבים את התשובה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. מאה אחוז. אנחנו מתחילים, חבר הכנסת אלקין. מאה אחוז. אנחנו נצביע תחילה על ההסתייגות של קבוצת ישראל ביתנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1, לחלופין ב'. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלקין, רק שנבין, האם אדוני רוצה להצביע על הסתייגות 1? מאה אחוז. אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגות של קבוצת ישראל ביתנו. הסתייגות 1. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בעד – 33, נגד – 50. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. למען הסדר הטוב, נדגיש לפרוטוקול שעל פי הצהרתו של חבר הכנסת אלקין כל יתר ההסתייגות מוסרות, ואנחנו נצביע כעת על ההסתייגויות שהאופוזיציה מבקשת להצביע עליהן. כרגע ההצבעה היא על הסתייגות 1 לחלופין ב'. בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1 לחלופין ה'. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין ה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 1 לחלופין י'. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין י לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 1 לחלופין ט"ז. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין טז לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1 לחלופין י"ח. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין יח לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד. 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1 לחלופין כ"א. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין כא לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1 לחלופין כ"ו. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין כו לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1 לחלופין ל'. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין ל לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 1 לחלופין ל"ה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין לה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 1 לחילופין מ"ה. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין מה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1 לחלופין נ"ח. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין נח לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1 לחלופין ס"ז. הצבעה כעת. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין סז לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 1 לחלופין פ' – הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין פ לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מסירה את – – – נצביע על פ"ז. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אין צורך לומר מה מסירים, כי אמרנו מלכתחילה שכל מה שלא מצביעים עליו הוסר, ולכן נצביע על 1 לחלופין פ"ז. הצבעה כעת. הצבעה מס' 15 בעד – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין פז לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על – את רואה איך חסכתי לך לא להגיד מה הסרת? אנחנו בהסתייגות 2, של קבוצת יש עתיד, בעמ' 40 למטה. הסתייגות 2 – הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 4. עדיין אנחנו בסעיף 1. הסתייגות מס' 4 – בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מס' 15. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – מס' 15. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זאת לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סעיף 2 – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. זה לא סעיף 2, זה סעיף 1, אנחנו עדיין בסעיף 1. עברנו את 2. נגמר 2. נצביע על הסתייגות 19 לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 19 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגות הזו לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו ממשיכים הלאה. לא נצביע על הסתייגות 24 – הייעוץ המשפטי אומר שזה נושא חדש. בסדר גמור. אז אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 27 לחלופין א'. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 27 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 27 לחלופין ד'. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 27 לחלופין ד לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 49 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 30. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 30 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 51 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע בהצבעה שמית על הסתייגות 32. הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמרתי הסתייגות 32. ההצבעה היא על הסתייגות 32, ויקריא מזכיר הכנסת כעת את שמות חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אורנה ברביבאי – אינה נוכחת אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אלי דלל – נגד דני דנון – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – נגד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) גדי איזנקוט – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח אורנה ברביבאי – אינה נוכחת ששון ששי גואטה – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת גלעד קריב – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם נוכחים באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) זאב אלקין – בעד דבי ביטון – בעד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד שרן מרים השכל – בעד בועז טופורובסקי – בעד חילי טרופר – בעד משה טור פז – בעד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד נעמה לזימי – בעד שלי טל מירון – בעד יוליה מלינובסקי – בעד שרון ניר – בעד יואב סגלוביץ – בעד יבגני סובה – בעד גדעון סער – בעד עודד פורר – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד גלעד קריב – בעד עידן רול – בעד אורית פרקש הכהן – בעד אלון שוסטר – בעד נאור שירי – בעד אפרת רייטן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לספור את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, 51 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. רבותיי, אנחנו סיימנו את כל ההסתייגויות לסעיף 1, ולכן נצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. אנחנו מצביעים כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה, לאחר שסיימנו להצביע על כל ההסתייגויות לסעיף. חברי הכנסת ישובים. אנחנו עוברים להצבעה. סעיף 1 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 33 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נמשיך להצביע על הסתייגויות אחרי סעיף 1. 35 או 33? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 קודם. אנחנו מצביעים על הסתייגות 33. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 33 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 31 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 35. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 35 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נצביע כעת על הסתייגות 38. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 38 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 41. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 41 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> 134. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת נצביע על הסתייגות 134. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 134 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> 161. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת נצביע על הסתייגות 161. עמ' 53, לעוקבים. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 161 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> 163. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת נצביע על הסתייגות 163. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 163 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> 166. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נצביע כעת על הסתייגות 166. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 166 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 169. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 169 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נצביע כעת על הסתייגות לחלופין ב'. 169 לחלופין ב' – הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 169 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 50 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 169 לחלופין ו'. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 169 לחלופין ו לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 173. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 173 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 185. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 185 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 191. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 191 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 198. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 198 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 31 בעד, 50 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 202. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 202 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת נצביע על 223. הסתייגות 223 – הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 223 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 32 בעד, 50 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 226. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 226 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 249. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 249 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, 50 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות האחרונה שנותרה היא הסתייגות 250. הצבעה שמית במקום על סעיף 24, שהוא נושא חדש. הצבעה שמית על הסתייגות 250. בבקשה, מזכיר הכנסת, קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אורנה ברביבאי – אינה נוכחת אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אלי דלל – נגד דני דנון – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – נגד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) גדי איזנקוט – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד רם בן ברק – בעד אורנה ברביבאי – אינה נוכחת ששון ששי גואטה – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינה נוכח שרן מרים השכל – בעד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח חילי טרופר – בעד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – אינו נוכח ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד צגה מלקו – נגד שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן, אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. אם לאו, ההצבעה תמה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על ההסתייגות: 32 בעד, 51 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלה. משהוסרו כל ההסתייגויות, אנחנו נצביע כעת על הצעת החוק בקריאה השלישית בהצבעה אלקטרונית, ולכן, חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק הרבנות הראשית (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, בקריאה השלישית. חברי הכנסת כולם, נא שבו במקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד החוק – 51 נגד – 29 נמנעים – אין חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, 51 בעד – חבר הכנסת מלכיאלי, יש לך תקלה טכנית? אז אנחנו מוסיפים. 52 בעד, 29 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הרבנות הראשית (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, התשפ"ג–2023 << נושא >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1634).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור כעת לנושא הבא על סדר-היום, והוא הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, התשפ"ג–2023, שאותו יציג השר שלמה קרעי. בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה, הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. מוצע לקבוע כי חברות ממשלתיות וחברות בת ממשלתיות המעסיקות 100 עובדים לפחות, יחויבו לפעול לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיהם, כפי שהוסדר במסגרת תיקון מס' 15 לחוק לגבי גופים ציבוריים שהם מעסיקים גדולים, והכול כמפורט בהצעת החוק. מוצע כי הוראות אלו יחולו שנה מיום הפרסום וכי התחולה תהיה מדורגת, כך שבשנה הראשונה יהיה יעד הייצוג ההולם 3.5% מהעובדים, ורק בתום השנה האמורה – 5%. נוסף על כך, בשל העברת סמכויות משר הכלכלה והתעשייה לשר העבודה, מוצעים תיקונים שונים בהוראות המזכירות את שר הכלכלה והתעשייה או את משרד הכלכלה והתעשייה. אני ממליץ לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. בוקר טוב לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר שלמה קרעי. אין לנו רשימת דוברים עדיין, אז אני שואל אם יש חברי כנסת המעוניינים לדבר. אז אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק – נוסיף גם את חבר הכנסת רון כץ לרשימה – עוברת לוועדת העבודה והרווחה. לפרוטוקול אני מציין שחבר הכנסת בועז טופורובסקי וחברת הכנסת מיכל שיר סגמן בהצעת החוק הקודמת הצביעו בטעות בעד והתכוונו להצביע נגד. אנחנו מציינים זאת לפרוטוקול, התוצאה נשארת אותה תוצאה. << נושא >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה, והערכת מסוכנות – הוראת שעה), התשפ"ב–2022 << נושא >> [מס' מ/1572; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 82.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת נעבור לסעיף 8 – החלטה על דין רציפות. זו החלטת הממשלה, מי מציג אותה? רק הצבעה. הצבעה על סעיף 8 – החלטת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה, והערכת מסוכנות – הוראת שעה), התשפ"ג–2022. אנחנו רק מצביעים, מצביעים על החלת דין רציפות. מי שבעד החלת דין הרציפות יצביע בעד; מי שנגד – נגד. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד הודעת הממשלה – 6 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה, והערכת מסוכנות – הוראת שעה), התשפ"ב–2022, נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נוסיף את קולה של חברת הכנסת וולדיגר. הייתה תקלה טכנית? חברת הכנסת וולדיגר מודיעה שבטעות הצביעה מהעמדה של חבר הכנסת אזולאי ולא מהעמדה שלה, כלומר הצבעה אחת, לא שתי הצבעות. נרשום זאת לפרוטוקול. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת נעבור לסעיף האחרון על סדר-היום – הודעת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה. מדובר על חוק העונשין (תיקון – הגדרת איום), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ניסים ואטורי – מוועדת החוקה חוק ומשפט לוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי. הצבעה בלבד. נצביע כעת. יושב-ראש ועדת הכנסת יציג את ההחלטה, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> ברשותך היו"ר, יש לי גם הודעה. אקריא את ההודעה ואז נעבור להצבעה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גם הודעה. בבקשה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לוועדות כמפורט להלן: הוועדה לביטחון לאומי תדון בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – החמרת תנאי שחרור בערובה), התשפ"ג–2023, פ/2646/25, של חבר הכנסת אליהו רביבו; ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני העיר, רבנים אזוריים, רבני יישוב ורבני שכונות), התשפ"ג–2023, פ/3446/25, של חבר הכנסת ארז מלול וקבוצת חברי הכנסת, לשם הכנתה לקריאה הראשונה. הכנסת החליטה בישיבתה ביום ח' בתמוז התשפ"ג, 27 ביוני 2023, להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת איום), התשפ"ג–2023, פ/2964/25, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את ההצעה האמורה מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי, אשר דנה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת איום), התשפ"ג–2023, פ/2156/25, העוסקת בנושא דומה. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת כץ. הצעה של ועדת הכנסת מחייבת את הצבעת המליאה, ולכן נעבור להצבעה כעת. מי שבעד ההחלטה יצביע בעד; מי שנגד – נגד. הצבעה מס' 46 בעד הצעת ועדת הכנסת – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה עברה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי ט"ו בתמוז התשפ"ג, 4 ביולי 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 05:48. << סיום >>