דברי הכנסת

דברי הכנסת לב / מושב שני / ישיבות קמ"ח–ק"נ / כ"ה–כ"ז בסיוון התשע"ד / 23–25 ביוני 2014 / 32 חוברת ל"ב ישיבה קמ"ח הישיבה המאה-וארבעים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה יום שני, כ"ה בסיוון התשע"ד (23 ביוני 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות והמדיניות האנטי-חברתית של הממשלה פוגעת קשות בחברה; 6 2. הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות 6 דב חנין (חד"ש): 6 תמר זנדברג (מרצ): 12 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 16 שמעון סולומון (יש עתיד): 25 אורי מקלב (יהדות התורה): 29 אלעזר שטרן (התנועה): 30 ניצן הורוביץ (מרצ): 33 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 34 חנא סוייד (חד"ש): 35 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 37 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 39 הצהרת אמונים של חבר הכנסת יואב בן צור 53 יואב בן צור (ש"ס): 54 הצעות סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 56 1.הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות והמדיניות האנטי-חברתית של הממשלה פוגעת קשות בחברה; 56 2. הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות 56 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014 57 עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 58 משה גפני (יהדות התורה): 61 אורי מקלב (יהדות התורה): 75 יעקב אשר (יהדות התורה): 81 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 90 יפעת קריב (יש עתיד): 96 דב חנין (חד"ש): 99 עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 102 חנין זועבי (בל"ד): 116 יפעת קריב (יש עתיד): 116 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 119 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 119 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014 120 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 120 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014 122 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 122 אורי מקלב (יהדות התורה): 124 שר הפנים גדעון סער: 132 ניצן הורוביץ (מרצ): 133 הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014 134 שמעון אוחיון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 134 נסים זאב (ש"ס): 136 שמעון אוחיון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 137 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 7) (רב ראשי אחד לישראל), התשע"ד–2014 138 שרת המשפטים ציפי לבני: 138 אורי מקלב (יהדות התורה): 139 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 141 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 143 רות קלדרון (יש עתיד): 144 אריה דרעי (ש"ס): 147 יצחק כהן (ש"ס): 150 אברהם מיכאלי (ש"ס): 153 יעקב אשר (יהדות התורה): 155 יעקב מרגי (ש"ס): 156 דוד אזולאי (ש"ס): 158 נסים זאב (ש"ס): 160 יצחק וקנין (ש"ס): 165 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 166 שרת המשפטים ציפי לבני: 174 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014 178 יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 178 הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 4) (פיצויים בשל נזק לא ממוני והגנה על מתלונן), התשע"ד–2014 182 עליזה לביא (יש עתיד): 182 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 184 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 184 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ה בסיוון תשע"ד, 23 ביוני 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת דוד אזולאי, יעקב מרגי ויצחק וקנין; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76) (איסור פרסום פרטים מזהים בהליך שבו נחשף מידע רפואי), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 11) (תחולה במפעלים מוגנים ועל משתקמים), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2557/19 וכלה בהצעת חוק פ/2568/19 – הצעת חוק יום העצמאות (תיקון – מועד יום העצמאות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, פנינה תמנו-שטה, דב חנין, נחמן שי, יחיאל חיליק בר, איתן כבל, עמר בר-לב ומרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיצוי נקודות זיכוי בעד ילדי המשפחה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה זלמן פייגלין ואורי מקלב; הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (תקופת כהונה של גזבר), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת מירי רגב ויפעת קריב; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חברי הכנסת יפעת קריב ובועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הגבלת התקשרות בחוזה של נושאי משרה ועובדים בכירים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת בועז טופורובסקי; הצעת חוק חובת הקצאת תקציב לפרסום של גופים ציבוריים לכל מגזר לפי חלקו היחסי באוכלוסייה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק שוויון במעמד האזרחי-דתי של יהודים וערבים בהר-הבית, התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס חברות דיפרנציאלי לחברות שעיקר הכנסתן הופקה בישראל), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת סכום קצבת הילדים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס, סתיו שפיר, יצחק הרצוג, גילה גמליאל, יעקב אשר, מיכל בירן, אריה דרעי, ניצן הורוביץ, דב חנין, אליהו ישי, מיכל רוזין, מירי רגב, עיסאווי פריג', אברהים צרצור, מסעוד גנאים, זהבה גלאון, באסל גטאס, טלב אבו עראר, מיקי רוזנטל, נחמן שי, תמר זנדברג, ג'מאל זחאלקה, יעקב מרגי, מרב מיכאלי, יעקב ליצמן, שלי יחימוביץ, יצחק כהן, שולי מועלם-רפאלי, שאול מופז, חנא סוייד, איציק שמולי, עפו אגבאריה, משה מזרחי, חנין זועבי, משולם נהרי, אורי מקלב, אחמד טיבי, אמנון כהן, אבישי ברוורמן, משה גפני, ישראל אייכלר, יצחק וקנין ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, יריב לוין, איילת שקד, אלעזר שטרן, אורית סטרוק, מרדכי יוגב, דוד צור, רוברט אילטוב, עמרם מצנע, דוד רותם, רונן הופמן, משה גפני, עליזה לביא ואיתן כבל. עוד אודיעכם כי עם התפטרותו מהכנסת של חבר הכנסת אריאל אטיאס, שנכנסה לתוקפה ביום כ"ד בסיוון התשע"ד, 22 ביוני 2014, נמחק שמו מהצעות חוק שהוא היה שותף להן עם מציעים אחרים. וכן, עם היבחרו של חבר הכנסת ראובן ריבלין לנשיא המדינה ביום י"ב בסיוון התשע"ד, 10 ביוני 2014, הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה (תיקון – המועד להנחת הצעת חוק התקציב ולאישורה לאחר בחירות לכנסת) והצעת חוק הנפט (תיקון – פיקוח פרלמנטרי), התשע"ד–2013, שהוא יוזם יחידי שלהן, הוסרו מסדר-יומה של הכנסת. כמו כן נמחק שמו מהצעות חוק נוספות שהוא היה שותף להן עם מציעים אחרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות והמדיניות האנטי-חברתית של הממשלה פוגעת קשות בחברה;> <2. הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שתי הצעות אי-אמון לפנינו: הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות והמדיניות האנטי-חברתית של הממשלה פוגעת קשות בחברה, מטעם חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה, In Absentia אנחנו נעשה את זה, וינמק את ההצעה חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהיעדרותו. עד עשר דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש לנו שר באולם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה טובה. <דב חנין (חד"ש):> יש ממשלה בישראל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה טובה. השר שטייניץ. נכון, גברתי? אדוני, אני לא מפעיל את השעון – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. <תמר זנדברג (מרצ):> תתחיל לדבר, יש לך זמן עד שהוא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יכול להתחיל לנאום, אני אפעיל את השעון – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, עוברים עלינו ימים מאוד קשים. קיימת דאגה גדולה בציבור, גם בבית הזה. כולנו, אדוני היושב-ראש, מקווים שהנערים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח יחזרו בשלום לחיק משפחותיהם, אבל בהחלט, יש חרדה וקיימים הרבה חששות. ובעניין הזה, אדוני היושב-ראש, צריך לומר דברים ברורים וחד-משמעיים: פגיעה מכוונת באזרחים, בוודאי בילדים ובנערים, היא פשע מלחמה. זו נורמה ברורה שחלה על כולם, לא משנה מי הפוגע ומי הנפגע, אסור לפגוע במכוון באזרחים. וגם, צריך לומר את זה, אדוני היושב-ראש: לקיחת בני-ערובה היא פשע מלחמה. סעיף 3 לאמנת ז'נבה השלישית, שחל בכל מקום ובכל זמן, וזה מסוג הסעיפים שאין לגביהם חריגים – אסור לקחת בני-ערובה, כמובן בני-ערובה שאינם בעצמם חיילים המעורבים בלחימה. כולנו מרגישים את האווירה הקשה בציבור. באווירה הזאת לא קל לנהל דיון, אבל את הדיון הדמוקרטי אסור לעצור; אסור להדמים את הוויכוח הפוליטי, ואסור להשתיק גם את הביקורת החברתית. ויש ויכוח. יש ויכוח על מה צריך לעשות, יש ויכוח על לאן צריך ללכת. גם כשהתותחים רועמים – ואולי במיוחד כשהתותחים רועמים – אסור לשתוק. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך בצער גדול ובכאב גדול – גם בימים האלה אני אומר את הדברים האלה, במיוחד בימים האלה אני אומר את הדברים האלה – ממשלת נתניהו הולכת בכיוון הלא-נכון. אין מי שמתנגד למאמץ להחזיר את הנערים לבתיהם, אבל מה שקורה עכשיו זה מהלך אחר לחלוטין. אפשר לקרוא את כל הפרשנים, זה לא רק חבר הכנסת דב חנין אומר את זה כאן במליאת הכנסת. המידע מתפרסם, המנתחים מנתחים, הדיון נעשה. עכשיו, עמיתי חברי הכנסת, קורה מהלך אחר בכל הגדה – מעצרים, סגרים, עוצר. אני ראיתי את התמונות הקשות שצולמו בלילה ברמאללה, תמונות שמעידות על התלקחות כוללת, הרוגים. אני אספר על שני מקרים כאלה, אדוני היושב-ראש. מוחמד דודין, ילד בן 13. אני כתבתי אצלי – כשפרסמתי את דבר מותו כתבתי שהוא בן 16, בינתיים הסתבר שהוא כנראה בן 13. הוא נהרג מכדור שפגע בחזהו בכפר דורא, בשטחים הכבושים. אני קראתי, אדוני היושב-ראש, שבתחקיר הראשוני עלה – ופה אני מצטט את הדברים שקראתי – שכוח הצנחנים נתקל בהפרות סדר, פתח באש חיה, וממנה נפגע האדם הלא-נכון – אני מסיים את הציטוט של מה שקראתי. הילד מוחמד – כך אני קורא אחר כך – היה רוכל ממתקים, והוא יצא מביתו בשעות הבוקר המוקדמות לקנות סחורה כדי למכור אותה בשעות היום. קרובי משפחתו מספרים שמוחמד היה המפרנס היחיד במשפחה. וגם זה, אדוני היושב-ראש: אחמד ח'ליל, בן 27, אדם שלוקה בפיגור שכלי, היה בדרכו למסגד באזור שכם. החיילים צעקו לעברו לעצור. הוא לא הבין, אז פתחו באש חיה. הוא מת מארבעה כדורים שנורו בחזהו. אלה הן טרגדיות. אלה הן טרגדיות של יום-יום בשטחים. אנחנו יותר מדי פעמים קוראים, וזו כמעט שגרה, על עוד מישהו שנהרג, ולעתים הוא נער ולעתים הוא ילד; ואם הוא נער ואם הוא ילד בוודאי גם לו מגיע לחזור בשלום לחיק משפחתו. אבל השאלה הגדולה שמתעוררת אצלי, אדוני היושב-ראש, היא – לאן אנחנו הולכים, לאן מוליכים אותנו? מה רוצים להשיג? רוצים למוטט את ממשלת ההסכמה הפלסטינית? ומה יגיע אחריה? רוצים להרוס את אבו מאזן? ומי יבוא במקומו? ולכן, גם ברגעים האלה, דווקא ברגעים האלה, חייבים לומר: את מעגל המוות של כיבוש וטרור אפשר וצריך לפרוץ, לא בדרך של החרפת העימות אלא בדרך של יציאה ממנו. אני אומר כאן, היום, אדוני היושב-ראש, את הדברים שאמרתי – ואומר – לאורך השנתיים האחרונות בכנסת: כשלא מתקדמים לשלום לא נעצרים במקום אלא מידרדרים אחורה. השנתיים האחרונות הן שנתיים של בזבוז הזמן היקר, ולא רק אי-התקדמות לשלום, אלא עצירה במקום שבפועל מייצרת הידרדרות לאחור; מייצרת הידרדרות לאסקלציה חדשה. אנחנו, בימים האחרונים – מי שעוקב אחרי מה שקורה בשטחים הכבושים, ומי שעוקב אחרי מה שקורה בגבול עזה, ומי שעוקב אחרי מה שקורה בגבול סוריה – אנחנו יותר ויותר מקבלים את התחושה הקשה שאנחנו אכן בתחילתה של אסקלציה. וכדי לשנות את המצב הזה, כדי להתמודד עם המציאות הזאת, חייבת להתקבל החלטה פוליטית נחושה שהולכים בכיוון ההפוך; שהולכים בכיוון של ההידברות, שהולכים בכיוון של הפיוס ההיסטורי, שהולכים בכיוון של סיום הכיבוש, שהולכים בכיוון של פתרון הוגן והגון לשני העמים בארץ הזאת, שייתן לשני העמים סיכוי אמיתי לחיות פה בביטחון, בשלום ובצדק. אדוני היושב-ראש, האי-אמון שלנו חיבר בין התחום המדיני והחברתי. הוא חיבר בין התחום המדיני והחברתי כי אי-אפשר לנתק ביניהם. אנחנו פעם אחר פעם עדים לכך שכשהתותחים רועמים השאלות החברתיות נעלמות, וגם לזה אסור להסכים ואי-אפשר להסכים. אי-אפשר להסכים עם גישת שלבים שאומרת שנטפל בבעיות החברתיות רק לאחר שיהיה פה שלום או רק לאחר שייפתרו בעיות הביטחון. היום הוגשו המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, ובהמלצות האלה, שהספקתי לקרוא אותן לפני שעליתי לדוכן, יש כמה רעיונות טובים. אני אומר בצער שגם את הרעיונות הטובים האלה, החשש הגדול הוא שהממשלה הנוכחית תמסמס. תמונת העוני בחברה הישראלית היא תמונה קשה; בישראל שיעורי העוני גבוהים הרבה יותר מאשר במדינות ה-OECD האחרות. רק בשבוע שעבר התפרסם דוח ה-OECD, ואכן, ישראל מחזיקה במקום השני, הלא-מכובד, צמוד למקסיקו, בשיעורי העוני שקיימים בחברה הישראלית. לכן חייבים להתמודד עם העוני. העוני בישראל הוא לא גזירה משמים, הוא תוצאה של מדיניות ממשלתית. החרפת העוני היא ביטוי, היא נגזרת, של המדיניות הקפיטליסטית הקיצונית של ממשלות ישראל, ובמיוחד של ממשלות ישראל בעשור האחרון. אז ההצעות הטובות שיש בוועדת אלאלוף – אני מעריך, אני חושש שממשלת נתניהו תמצא את הדרך למסמס אותן, לאיין אותן ולהשאיר אותן בספרי ההיסטוריה הסגורים. אבל בעיקר, עמיתי חברי הכנסת, בדוחות או במסקנות של ועדת אלאלוף חסרות הצעות שחשוב היה לכלול אותן שם. כך, למשל, ההצעה של צוות המומחים וועדת המשנה שעסקה ברווחה להחזיר את קצבאות הילדים, שבישראל הן הנמוכות ביותר בעולם המערבי – ההצעה הזו לא מצאה את דרכה לדוח הסופי של הוועדה, בלחץ משרד האוצר. אנחנו נשארים עם מצב שבו ילדים רבים בישראל נמצאים ויימצאו מתחת לקו העוני מכיוון שאין כסף למשפחה, ואפילו המנגנון הבסיסי המינימליסטי הזה של קצבאות ילדים הלך וצומצם והפך להיות, בסופו של דבר, לא רק במילים אלא גם בתוכן, לעג לרש. ממש לעג לרש. סכום כספי קטן, מצומצם ודל, שאיננו מאפשר להוציא ילדים בישראל ממעגל העוני. גם בתחום של סיוע לקשישים – אני מברך על ההצעות שישנן, אבל קשישים רבים בישראל לא יכולים לקבל הגנה פנסיונית ולא זכאים לפנסיה. ההתגייסות של המדינה למען הקשישים ונגד העוני בקרב הקשישים מצומצמת ודלה מדי. אבל, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מה שבמיוחד צועק בחסרונו במסקנות ועדת אלאלוף זה ההתייחסות לסוגיית השכר. אני שמעתי שבישיבת סיעת יש עתיד היום בצהריים אמר שר האוצר לפיד: אני מסכים עם ועדת אלאלוף – אדוני השר שטייניץ, אני בדיוק מצטט את שר האוצר לפיד שאומר: אני מסכים עם ועדת אלאלוף, שהמפתח ליציאה מהעוני בישראל הוא כניסה לשוק העבודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני רק ישים לב שמעכשיו אני מפעיל לך את השעון, יש לך עד עשר דקות. <דב חנין (חד"ש):> בהחלט. תודה, אדוני; אני אפילו אקצר קצת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה שתבחר, עד עשר דקות. <דב חנין (חד"ש):> בכל מקרה, אדוני השר שטייניץ, אני סיפרתי ששמעתי את השר לפיד אומר בפתיחת ישיבת סיעת יש עתיד, שהמפתח ליציאה מהעוני הוא הכניסה לשוק העבודה. אבל יש לי חדשות לשר האוצר לפיד: 60% מהעניים בישראל הם אנשים עובדים; אנשים שבוקר-בוקר קמים לעבודה, עובדים יום ארוך, חוזרים בלילה, מאוחר, מותשים, לילדים, ועדיין נשארים מתחת לקו העוני. ולכן, אם באמת רוצים להתמודד עם בעיית העוני בישראל, אם באמת רוצים לעודד אנשים להיכנס לשוק העבודה, אם באמת רוצים שהעבודה תחלץ מהעוני, אנחנו חייבים, עמיתי חברי הכנסת, חייבים להעלות את השכר, וקודם כול את שכר המינימום. אנחנו לא יכולים להרשות שבישראל אנשים יעבדו קשה ולא יוכלו להתפרנס בכבוד. הזכות הבסיסית של מי שעובד היא לפחות להביא לחם, פרנסה, בית, קורת-גג, בריאות למשפחה שלו, וזה לא מה שקיים אצלנו. בכל יום אני נפגש, עמיתי חברי הכנסת, עם עוד ועוד אנשים ממגוון מאוד גדול של ציבורים, שמספרים לי שגם הם נמצאים מתחת לקו העוני אף שהם עובדים. אלה הם עובדי ניקיון, ואלה הן עובדות ניקיון, ואלה הם עובדי שמירה; אבל אלה הן גם אחיות ועובדות סוציאליות, ואלה הם גם מורות ומורים. השכר הבסיסי בישראל נמוך מדי. השכר הממוצע בישראל נמוך מדי. אבל למה לנו לדבר על השכר הממוצע? חשוב לדבר יותר על השכר החציוני. קראתי בשבוע שעבר את שר הכלכלה, השר בנט, שאמר: אני מזועזע מכך שבישראל מחצית העובדים משתכרים מתחת ל-6,000 שקל בחודש. אלה הם דבריו של שר הכלכלה, מר בנט. אני מסכים עם הדברים האלה. אז מה עושים? מה תפקידך? מה תפקידכם? להסתכל על המציאות ולהגיד: המציאות קשה, העובדים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני, או לעשות מעשה, לקדם שינוי, להעלות את השכר, וקודם כול להעלות את שכר המינימום? שכר המינימום בישראל היום עומד על 23 שקלים לשעה. ההצעה שאנחנו העלינו, עמיתי חברי הכנסת, היא להעלות את שכר המינימום ל-30 שקלים לשעה. אדוני סגן השר אקוניס, אני מפנה רק את תשומת לבך – אני מניח שאתה תשיב לי – לכך שעל ההצעה הזו חתומים 64 חברי כנסת, כולל חברי כנסת חשובים ויקרים מהקואליציה, שגם הם הצטרפו לדרישה הציבורית הזאת; גם הם שמעו את קולו של הציבור. אני חושב שזה חשוב, אני חושב שזה ראוי ואני חושב שזה נכון. אני לא חושב שההצעה הזאת צריכה להיות הצעה שמטרתה לנגח את הממשלה. ההצעה הזו מטרתה צריכה להיות, בין היתר, התמודדות עם העוני; בין היתר, התמודדות עם הפערים החברתיים; בין היתר, עידוד אנשים לצאת לעבודה. אני מכיר את התשובות שנאמרות על הדרישה שלנו להעלות את שכר המינימום. אני מכיר את הטענה שאומרת: תעלו את שכר המינימום, מייד יפטרו עובדים והאבטלה בישראל תגבר. לטענה הזו יש שתי תשובות: תשובה אחת היא תשובה היסטורית-אמפירית: אנחנו הרי היינו בסרט הזה, גם ב-2006 איימו עלינו שכשיעלו את שכר המינימום, האבטלה בישראל תגדל. התוצאה הייתה אחרת לגמרי. העלו את שכר המינימום וגם שיעורי התעסוקה במשק עלו. למה זה קורה, אגב? מי שנתן את ההסבר ההיסטורי לכך, בזמנו, עוד בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, הוא כמובן קיינס, שהסביר לנו שכשאנחנו נותנים יותר כסף לעניים, לאנשים שנמצאים בתחתית סולם ההכנסות, אנחנו נותנים כסף לאנשים שגם בהכרח יוציאו אותו. אלה לא אנשים שחוסכים את הכסף שלהם. אלה אנשים שברגע שיקבלו עוד שקל גם יוציאו את העוד שקל הזה, וכשהם יוציאו את העוד שקל הזה הם ימריצו את הפעילות הכלכלית במשק, הם יעודדו את הפעילות הכלכלית במשק והם יגרמו להגדלתה של הצמיחה ולא לצמצומה. המאבק להעלאת שכר המינימום, אגב, הוא לא רק מאבק ישראלי. בארצות-הברית, הנשיא אובמה מוביל היום יוזמה להעלות את שכר המינימום הפדרלי ל-10 דולר לשעה. בסיאטל קודם ממש לאחרונה, לפני כעשרה ימים, מהלך עירוני שבו שכר המינימום העירוני עולה ל-15 דולר לשעה. גם שם איימו על תושבי סיאטל שכולם יברחו מסיאטל והעסקים ינדדו למקומות אחרים בארצות-הברית. ועובדה שסיאטל ידעה לקבל את ההחלטה הזו. עובדה שסן-חוזה בקליפורניה ידעה לקבל החלטה של העלאת שכר המינימום לפני שנה וחצי, ומאז המדדים בסן-חוזה מעידים שהמצב הכלכלי רק השתפר, לא נעשה גרוע יותר. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, חשוב להעלות את שכר המינימום כאמצעי מרכזי גם במאבק נגד העוני. נקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש, שאני רוצה להתייחס אליה בהצעת האי-אמון הזאת נוגעת לעוד פרשה אחרת, שגם היא איכשהו עוברת בשולי השוליים של תשומת הלב הציבורית, שממוקדת היום בדרמה הקשה, שאנחנו מקווים שתסתיים בטוב, של שלושת הנערים. הכפר הערבי הבדואי הבלתי-מוכר אל-עראקיב נהרס כבר 70 פעמים, ועדיין תושבי הכפר נאחזים ומתעקשים להיאחז באדמותיהם ולחזור אל המקום הזה. המקום היחידי שאותו לא הרסו ההורסים עד עכשיו היה מתחם בית-הקברות של הכפר. אבל בשבוע שעבר גם הקו הזה נחצה, ונכנסו כוחות גדולים של יחידות הרס למיניהן, יחד עם כוחות ביטחון שמלווים אותן, והרסו גם את מתחם בית-הקברות. ועכשיו האנשים שנאחזים בכפר הזה דרים להם בין הקברים, כי הם לא מוכנים, למרות הכול, להיפרד מאדמותיהם. אני מנצל את ההזדמנות הזו שאנחנו מדברים על סוגיות כבדות בכנסת כדי לפנות אל הממשלה פעם נוספת בבקשה ובהצעה לשקול מחדש, לחשוב באופן פתוח ולהבין שלא רק שתפארתנו לא תהיה על הדרך הזו של מלחמה באותם תושבי כפר קטן ובלתי מוכר, אלא הגיע הזמן לשנות גם כאן את הכיוון, להידבר עם התושבים, להגיע אתם לפתרון אמיתי ולפתור סוף-סוף את הפצע הזה גם כן. עמיתי חברי הכנסת, יש סיבות רבות להביע אי-אמון בממשלה, מכל הסיבות האלה אנחנו מציעים להביע אותו היום, ואנחנו מקווים שישראל תקבל ממשלה טובה יותר, שתוכל להוביל אותנו לעתיד של שלום, של ביטחון, של צדק חברתי, כי זה מה שאנחנו לא מקבלים מהממשלה הנוכחית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג לנמק הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ: הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני עומדת לנמק כאן הצעת אי-אמון באופן שהוא לא מובן מאליו. בשבוע שעבר כל סיעות האופוזיציה, ואתן סיעת מרצ – משכנו את הצעת האי-אמון שלנו, הייתי אומרת כמחווה של רצון טוב בגלל המצב: כל עם ישראל היה נתון בהלם ועדיין נתון בתחושות קשות ומיטלטלות בין ייאוש לתקווה, ומייחל ומקווה לשובם ולמציאתם של שלושת הנערים שנחטפו לפני למעלה משבוע. אני רוצה קודם כול לומר מדוע החלטנו בסיעת מרצ השבוע להגיש את הצעת האי-אמון הזו ולהביע אי-אמון בממשלה, למרות המצב. למעלה משבוע אחרי, אני חושבת שאפשר להגיד באחריות ובלי שמץ של הגזמה שהאופוזיציה, נציגים רבים מטעם האופוזיציה, בפרט מסיעתנו, סיעת מרצ – היא זו שלאורך כל הדרך, בעשרת הימים האחרונים, התנהגה בצורה אחראית, שקולה, מתונה, ללא שמץ של התלהמות, ובעיקר בלי לנצל את המצב לצרכים פוליטיים. אני אומרת את זה על רקע תביעות ששמענו מכל מיני מקומות, במיוחד מהאופוזיציה, במיוחד מנציגות ונציגי השמאל, להתיישר, להצדיע, להשעות את שיקול הדעת, להשעות את המוסר, להשעות את השיקול המדיני מפני הציווי העליון והוא: שקט, יורים. די מהר גילינו שלא אנחנו אלה שקפצנו לבריכה הפוליטית ולא אנחנו אלה שניצלו את המצב הביטחוני ובחסותו יצאו למבצע שאין דרך אחרת לכנות אותו מלבד מבצע פוליטי. דווקא הממשלה, בחסות המצב הזה, פנתה למטרה שהיא לא – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> לחפש את החטופים זה פוליטי? <תמר זנדברג (מרצ):> בוא, אני עוד רגע אגיע לשאלה אם המבצע הזה מחפש את החטופים. הממשלה דווקא היא שפנתה למטרה פוליטית ולא למטרה ביטחונית גרידא, וזה הזמן אולי קודם כול לשים סימן שאלה אם יש דבר כזה בכלל: מטרה ביטחונית גרידא שאינה פוליטית והאם כל מה שאנחנו עושים הוא לא בשם מה שאנחנו מאמינים בו. אבל המבצע הזה, די מזמן, לפני ימים ארוכים כבר, איבד כל קשר למטרתו המקורית. אנחנו כולנו רוצות ורוצים לראות את שלושת הנערים בבית, אין על זה שום ויכוח וזה היה ברור מהרגע הראשון. ואנחנו – וכאן, לצערי, אני לא יכולה לדבר בשם כולנו אלא בשם חלק מאתנו – מתנגדות ומתנגדים לאלימות מכל סוג שהוא, בוודאי ובוודאי כלפי אזרחים ואזרחיות. אבל המבצע הזה הפך למבצע נקמה וענישה קולקטיבית כלפי אוכלוסייה אזרחית. הבוקר אנחנו שומעים כבר קולות ממערכת הביטחון שאומרים שהמבצע כבר קרוב למיצוי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהגיד: זה הזמן לעצור, לפני שנתחיל לתקוף בעזה, ובשעה שכבר תושבי הדרום כבר יושבים במקלטים וכבר יושבים קרובים לחדרים הממוגנים ולפני שהגזרה הצפונית גם כן מתחממת. אנחנו למדנו לקח ממבצעים קודמים וממלחמות קודמות, שהימים האלה, מרגע שהמבצע מגיע למיצוי ועד שהוא באמת נעצר ומופסק, זה זמן שמועד לפורענות; זה זמן שצריך להיזהר בו. אלה ימים שהם מסוכנים גם לחיי אדם וגם למטרות המדיניות והפוליטיות שרוצים להשיג. אלה ימים שבהם המרדף אחרי תמונת ניצחון שתסכם את כל המבצע הזה הופך להיות חזות הכול, ואני מדברת על סמך ניסיון ממבצעים וממלחמות קודמים. לכן הקריאה הראשונה שאני רוצה לקרוא מכאן זה לעצור עכשיו. צריך למצוא את החטופים, אפשר – רצוי, אפילו, וצריך – להמשיך לחפש אותם. ודרך אגב, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשביל למצוא אותם זה לשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית, עם מנגנוני הביטחון. שמענו מאבו מאזן ששיתוף הפעולה הביטחוני הוא קדוש; זה ציטוט. אבל המבצע הזה הלך בכל זאת, בימים האחרונים, למטרה פוליטית ולא ביטחונית. אמרתי כבר שהמבצע איבד קשר עם המטרה המקורית שלו, שהיא מציאת החטופים. אני חייבת לומר ביושר שקובעי המדיניות לא הסתירו שמדובר בניצול הזדמנות – אני מצטטת – ליצירת מציאות חדשה. נדמה לי שאני אדבר בשם כל תושבות ותושבי ישראל – כולנו הבנו שמדובר במטרה ביטחונית חדשה. אפשר להטיל ספק בשאלה אם המעשים האלה הם אלה שמשפרים את הביטחון או רק מרעים אותו; אפשר להטיל ספק, כמו שהטלנו ספק כמה פעמים בעבר, אם שיטת ה"למוטט, לרסק, לגרש, להרוס, לעצור", זו שיטה שמועילה, אם זו שיטה שאי-פעם הועילה. אבל מהר מאוד הפך להיות ברור שהשאלה הזו היא לא השאלה הרלוונטית, כי, כאמור, המבצע הזה קיבל טוויסט אחר, והמטרה שלו היא למוטט את הממשלה הפלסטינית החדשה; אותה ממשלה פלסטינית שממשלת ישראל מעולם לא נתנה לה הזדמנות, ולו לרגע אחד; לא זיהתה את ההזדמנות ש"חמאס" מוחלש ומבודד; לא זיהתה הזדמנות לפוליטיזציה של ה"חמאס". זה נראה כאילו ישראל במו-ידיה מתעקשת לדחוף את ה"חמאס" למקום שבו אין לו מה להפסיד. הרי לא מן הנמנע שפיגוע החטיפה הזה נועד בשביל ללחוץ על "חמאס" עצמו, מתוך הארגון עצמו, כדי למנוע מממשלת הפיוס החדשה לחזור לשולחן המשא-ומתן ולחדש את התהליך המדיני. ואם זה יקרה, חבר הכנסת אקוניס, מה תעשו אז? באמת אני שואלת – מה תעשו? מה יעשה בנט? הרי זה מה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם, ולא שום דבר אחר. בואו תסבירו לנו את ההיגיון הפוליטי. נניח שלשיטתכם, צריך ליצור חיץ בין "חמאס" לבין "פתח", צריך למוטט את ה"חמאס", לבודד אותו, לפגוע בו. אז קודם כול צריך להטיל ספק האם זה באמת מה שקורה או שקורה ההפך; האם "חמאס" נחלש או מתחזק בעקבות הפעולות האלה, והאם ישראל, שלא מצליחה ולא תצליח להכניע את ה"חמאס" במבצע צבאי, נגררת בסופו של דבר עם ה"חמאס" לשולחן המשא-ומתן. גם הפעם – שלא נטעה – ישראל ניהלה, וישראל עוד תנהל משא-ומתן עם ה"חמאס". רק השאלה, אם זה יהיה משא-ומתן מתוך ממשלה פוליטית מדינית בהובלת ה"פתח" או שזה יהיה משא-ומתן על שחרור חטופים, על אלימות, על הפסקת אלימות או, חס וחלילה, על משהו אחר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כמו שהם רגילים. <תמר זנדברג (מרצ):> זה מה שאני אומרת, שזה קרה וזה עוד יקרה. נניח שאתם חושבים, לשיטתכם, שככה אתם כן תחלישו את ה"חמאס". אולי מישהו יכול להסביר לי למה הכריכה של אבו מאזן ביחד עם ה"חמאס"? למה המטרה הפכה להיות הממשלה המאוחדת? למה אבו מאזן, שיצא בנאום גינוי אמיץ, בערבית, בפני הליגה הערבית, אותו אבו מאזן שטען שהתיאום הביטחוני קדוש – ושוב, בסוגריים, אם יש סיכוי כלשהו למצוא את החטופים, בוודאי הוא יתגבר עם התיאום הביטחוני ולא בלעדיו – האם פוליטית זאת לא פשוט, סליחה על הביטוי, שטות גמורה לכרוך את אבו מאזן ביחד עם ה"חמאס" ולצאת כשהמטרה המרכזית היא למוטט את הממשלה כולה, את הממשלה הפלסטינית; ועכשיו זה כבר לרסק, למוטט, לעצור ולהרוס לא את ה"חמאס" אלא את כל הממשלה, שמייצגת את כל העם הפלסטיני כולו? ונניח שזאת המטרה שלכם; נניח שהמטרה היא באמת לרסק את הממשלה הפלסטינית – מטרה באמת מוזרה ומטופשת, אבל נניח שזאת המטרה – אז כאן יש רגע שבו אנחנו, אזרחיות ואזרחי ישראל, שואלים אתכם: ומה אז? מה האופק שאתם מביאים לנו? את הפרטנר שיש לנו אתם פועלים כדי לרסק; זה הורס את שיתוף הפעולה הביטחוני; זה מרחיק אותנו ממציאת החטופים, וזה מבטל את הסיכוי הקטן – אולי – שתחת הממשלה הזאת נוכל אי-פעם לצאת באיזו פריצת דרך מדינית, שזה הדבר שישראל הכי זקוקה לו. זה איום קיומי על מדינת ישראל. מה אתם מציעים לנו? אדוני, אני יכולה לנחש מה אתה הולך לעלות ולענות כאן. אבל בוא תענה על השאלה הזאת: אתה מייצג ממשלה עם ראש ממשלה שמכהן תקופה שהיא השנייה הכי ארוכה בתולדות ישראל, אחרי בן-גוריון, והתוכנית המדינית היחידה שלו זה קיפאון מדיני והישרדות פוליטית. בואו תסבירו לנו, לאן אתם מובילים אותנו. מה התוכנית? אזרחיות ואזרחי ישראל רוצים לדעת לאן זה הולך, הדבר הזה. חוץ מריסוק, למוטט, להרוס ולהתלהם, איזו בשורה אתם יכולים להביא לאזרחים ולאזרחיות? על כך שאין בשורה, לא לפני המבצע ולא היום, אנחנו מבקשות ומבקשים להביע אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג – הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ. אני מתכבד להזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להשיב על שתי הצעות האי-אמון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, סיעת מרצ והסיעות הערביות אינן מבקשות ואינן פועלות להיאבק – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – להסתייג או לגנות ולהביע אי-אמון, אפילו דקלרטיבי, בממשלת הטרור הפלסטינית שאחראית לחטיפתם של שלושת הנערים. אין לממשלה, אדוני היושב-ראש, או לי, כסגן השר המקשר, כל כוונה לענות על הצעות האי-אמון הקנטרניות שהוגשו נגד ממשלת ישראל בימים הללו, ואני מבקש מחברי הכנסת לדחות אותן בשאט-נפש. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה זה לא לענות? מה זה לא לענות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה צריך להשיב בשם הממשלה. <קריאה:> איזה מין תשובה זו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, אנחנו נדאג להבא, ככנסת, לכתוב את התשובות לממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה זה? – – – להשיב בשם הממשלה. אדוני היושב-ראש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, צריך להודות לו. שתיקתו שווה זהב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. אפשר להתקיים מחברי הכנסת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כל מילה שהוא לא אומר זאת תרומה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא להירגע. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> התשובה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי שאם יש הצעות לתשובת הממשלה על הצעות האי-אמון אתם יכולים להגיש אותן אלי, ואני אעביר אותן לממשלה, שיקראו את התשובות שאנחנו כותבים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – מציע לאדוני שימשיך ככה כל הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אתה לא נבוך, תגיד לי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא נבוך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אחרי מה שעברנו בשבועות האחרונים קשה מאוד כבר להביך אותי במשהו. חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לדיון סיעתי. מייד לאחר מכן, שימו לב, ולפני הצבעת האי-אמון, מייד בתום הדיון, אנחנו נשמע את הצהרת האמונים של חבר כנסת חדש מטעם סיעת ש"ס, חבר הכנסת יואב בן צור, שיבוא במקומו של חבר הכנסת לשעבר אריאל אטיאס, שהתפטר מן הכנסת, והתפטרותו נכנסה לתוקף ביום ראשון, קרי אתמול. אנחנו נפתח בדיון. יש כאן רשימת דוברים. לא כל הסיעות הציעו דוברים. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת שמעון סולומון; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <אילן גילאון (מרצ):> אופיר, תמשיך תמיד ככה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לפחות את הנאום הקבוע שלך. יש לך נאום קבוע, לפחות תן אותו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם צריכים להתבייש. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתביישו. רק בושה – – <תמר זנדברג (מרצ):> בושה אתה. בושה וחרפה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זה מה שאתם צריכים לעשות. לסתום את הפה ולהתבייש. <תמר זנדברג (מרצ):> לסתום את הפה ולהצדיע לכם, נכון? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתביישו. את מצטרפת לסיעות הערביות. בושה. בושה וחרפה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – תחזור בך. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה מה שחסר לכם. בושה, בושה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני רק לא מבין, חבר הכנסת אקוניס, סגן השר אקוניס, היה לך זמן על הדוכן. למה לנאום מן המקום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מספיק. כרגע מיצינו את הנקודה הזאת. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמעון סולומון ברשות הדיבור מטעם סיעת יש עתיד. טוב, חבר הכנסת אופיר אקוניס, מספיק. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה – – – חיסול הדמוקרטיה שלכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה מחבב את חנין זועבי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה זה קשור? אני מדבר פה על חנין זועבי? – – – לא לענות על אי-אמון זה בושה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתבייש. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תענה להם לפחות. תענה להם לפחות. תעמוד ותענה להם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, נא לשבת, קודם כול. נא לשבת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה מדבר על חנין זועבי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, נא לשבת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתבייש. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תתבייש אתה, אם זו התשובה של הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה צריך להתבייש, וכל החבורה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא נותן תשובה על אי-אמון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה, עם כל החבורה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא נותן תשובה על אי-אמון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל החבורה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ואתם רוצים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – זו המטרה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> הפסקת אש. בואו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – גם השר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני חושב שפשוט שני הצדדים כל כך נהנים, שאני אפילו לא יודע איך להפריד ביניהם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – ביזיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתבייש לך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו פעם אחת – – –? אנחנו פעם לא נתנו תשובה על אי-אמון? אתה לא מתבייש? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בושה וחרפה. בושה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, זה לא מצב שבאמת נתחיל לקרוא לסדר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, אני מגן על כבוד הכנסת. אני מגן על כבוד הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אולם חצי ריק, אני אתחיל פה לקרוא לסדר? באמת, נו, מספיק. שלוש דקות לחבר הכנסת שמעון סולומון. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת, זה דבר מוזר: כשאקוניס, סגן השר, מדבר יותר מדי, כועסים עליו, וגם כשהוא לא מדבר כועסים עליו. מעניין מה הבאלאנס שצריך למצוא. <מיכל רוזין (מרצ):> שידבר מעל הדוכן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה נקרא עקביות, חבר הכנסת סולומון. <שמעון סולומון (יש עתיד):> זה נקרא עקביות? זה אומר כל הזמן לכעוס ולצעוק. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא לא יודע לשתוק. שידבר מעל הדוכן, נוכל לענות לו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> שמעון, תגן על הדמוקרטיה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> מה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תגן על הדמוקרטיה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אני אגן, אני אגן. אם תקשיב לי, אז אני אגיד כמה משפטים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לך אני מקשיב. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אז על הצעת האי-אמון – אין בכוונתנו לוותר על תהליך השלום. אומנם כרגע שורר קיפאון במשא-ומתן, אך גם קיפאון זה הנו זמני. בימים אלה מתבצע שיתוף פעולה ביטחוני עם הרשות הפלסטינית, לפחות מפי הגורמים המקצועיים. ואף שזה נראה כאילו הכול הולך לאבדון, ואנשים גם אוהבים ללבות ולומר שהכול אבוד, ברמת השטח יש שיתופי פעולה עם הגורמים המקצועיים, שיתוף פעולה שכולנו תקווה כי לא רק יישא פרי אלא ישיב הביתה את הנערים וגם ישמש כמנוף לחידוש משא-ומתן לאחר מכן. לא צריך לאבד את התקווה בכל מקרה. אין אלו דיבורי סרק, שיתוף הפעולה הנו הדוק ומקדם את החקירה. מדובר בממשלה שלא מדברת אלא עושה. דוגמה קטנה לכך מהיום, במעבר חד: כאשר לפני חודשים מספר הודיעה מפלגת יש עתיד כי אין זה ראוי ששכר נבחרי הציבור יועלה באופן אוטומטי וללא קשר למציאות בשטח, קמו להם ציניקנים רבים וקראו לנו פופוליסטים. אף אחד לא האמין כי המהלך יצליח. הבוקר פרסמה הוועדה הציבורית לבחינת תנאי העסקתם של נבחרי ציבור ונושאי משרה בכירה בשירות הציבורי את המלצתה להקפיא את העלאת השכר האוטומטית האחרונה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז הפופוליזם ניצח. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – עד שנת 2014. אתה היית צועק – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה כי אתם מליינים. <שמעון סולומון (יש עתיד):> נראה לי שאתה היית צועק בכל מקרה, אז אני אמשיך בדברים ולא אקשיב לך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כולכם מליינים. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אתה הרי – באמת, אני רואה אותך כל הזמן, בכל מקרה, צועק. במקום להגיד שזה מהלך נכון, כדוגמה אישית, אז אתה צועק בכל מקרה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא נכון. <שמעון סולומון (יש עתיד):> זה לא מכובד וזה לא יאה. – – ועד תום המועד תגיש הוועדה את המלצותיה הסופיות לאחר דיון מעמיק בנושא. תגיד לי עכשיו, אני שואל אותך: אם השכר שלנו עולה, ואנחנו יודעים שהשכר הממוצע אומנם עולה אבל המדד נשחק, אז האזרחים שלך, שאתה מייצג, השכר שלהם יורד – אז זה היה בסדר? זה לא היה פופוליסטי? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – שהורדת השכר. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אני, לא חושבים שאני עשיר הרי, נכון? אתה לא תחשוד בי שאני עשיר. אני בא מהמעמד הנמוך ביותר אפילו, הנמוך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לך לשר האוצר, הוא מהמפלגה שלך, ותטפל בבעיות אמיתיות. <שמעון סולומון (יש עתיד):> לכן דוגמה אישית היא חשובה, גם אם אתם, הוותיקים, אולי שכחתם מה זה דוגמה אישית. אני רוצה להגיד לכם שדוגמה אישית מתחילה בדברים הקטנים, בהתנהגות שלנו, וזה צעד חשוב. דוגמה קטנה, במעשים ולא בדיבורים, היא חשובה, ולכן בסופו של דבר אני דוחה את האי-אמון שהצעתם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> טוב שילמד ממך אופיר אקוניס איך לדבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. טוב, בזמנו, לאריאל שרון ז"ל, זה עזר. זה היה במרכז הליכוד. חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים עם רשימת הדוברים. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב; בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע. אם לא נראה אותו כאן, אז נזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זה צריך להיות מסודר, מזכירת הסיעה צריכה להעביר את זה לירדנה, ואז אנחנו נאפשר. אין החלפות בתחום הזה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, כפי שידוע, סיעת יהדות התורה לא העלתה הצעת אי-אמון בכנסת בדיון הזה השבוע וגם לא בשבוע שעבר; היא גם סמכה ומשכה את ידה מדיון של 40 חתימות עם ראש הממשלה – וכל זאת כדי לתת לממשלה, לראש הממשלה, לפעול כראוי. אולי לא נבקר כרגע את פעולות הממשלה, אבל זה עדיין לא סותר את זה שאפשר לדבר ואפשר גם להגיד את מה שעל לבנו. לכן אנחנו חושבים שמשיש דיון, אנחנו מוצאים לנכון גם לדבר בדיון בנושא הזה, מכיוון שאנחנו בהחלט, קודם כול, מתפללים ומייחלים – וודאי גם פועלים – לכך ששלושה נערים שחזרו מלימודיהם לכיוון ביתם ונחטפו, ישובו בשלום, חיים, בריאים ושלמים להוריהם, למשפחותיהם ולחבריהם. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אמן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אמן. ואנחנו גם רוצים שיעשו את הכול, ומקווים שעושים את הכול. אבל אנחנו באמת מרגישים לא נוח, מודאגים, והציבור בישראל מודאג. מתאחד זה מתאחד, זה נכון, אבל יחד עם כך, יש הרבה פרפורים בבטן, פרפורים בלב, על הממשלה שהגיעה משפל הפעילות שלה, שהיא מפולגת ומפוצלת מבפנים; וראש הממשלה, שהגיע, חשבנו לברך אותו במזל טוב על כך שהנשיא שהוא תמך בו נבחר, ואנחנו לא הצלחנו בגלל החטיפה. אבל לא ראו ולא מצאו לנכון אפילו להכחיש שבאותו יום החטיפה, בבוקר, ישבו חברי מרכז הליכוד בביתו של ראש הממשלה ודנו בדברים אחרים, ולא דנו בנושא זה. אני חושב, אדוני סגן השר אקוניס, שאם זה לא נכון, מן הראוי היה להכחיש זאת. דברים שמפרסמים, אתם נוהגים להכחיש. ואנחנו גם לא חושבים שזה נכון, ואנחנו לא מסתכלים כך, כפי שגם הרבה עיתונאים כותבים על הפוזות שראש הממשלה מפרסם, שלשכת ראש הממשלה מפרסמת; תמונות שהיא מוציאה על התעמקות בתוך מפות ועוד דברים כאלה, תוך כדי הטיפול בחטיפה. אנחנו באמת חושבים שאם יש אחדות, אז עד הסוף אחדות; ואת הכול לעשות, רק לחשוב על איך להביא את הנערים הביתה, אף שאנחנו יודעים מאיזה שפל הממשלה הגיעה בהתנהלות של ראש הממשלה, טעות אחר טעות, כשל אחר כשל; וגם בין חבריה, איך אחד אומר על חברו, איך הם מדברים, והם אומרים – אמר שר החוץ, כמה ימים לפני החטיפה: זו ממשלה שאי-אפשר בה, אי-אפשר להמשיך, מפני שכל אחד מושך לכיוון אחר. ארבעה שרים בכירים יוצאים, מופיעים בזה אחר זה, וכל אחד מדבר על כיוון אחר, וככה אי-אפשר להמשיך. את זה אומר שר החוץ אביגדור ליברמן, שהוא כרגיל לא מכביר מילים, וכשהוא מעביר ביקורת, כנראה הביקורת קשה. אנחנו חושבים וחוזרים ואומרים: החשש הוא מה יהיה בעתיד, שלא ניגרר לדברים שיכולים לגרור את כולנו לפעולות כאלה ואחרות, שיכולות לגרום למצב צבאי או לפעולה צבאית נרחבת מאוד, מאוד רחבה. וגם ביום הזה, גם ביום הזה שאנחנו לא מגישים אי-אמון, עדיין הממשלה מחוקקת חוקים, מנסה מצד אחד להאכיל אסירים – מי שלא רוצה לאכול – בכוח; אבל מצד שני רוצה לעזור לאנשים שרוצים למות. אז איך אתה יכול לעשות דבר כזה: איך אתה רוצה למנוע מאדם שרוצה לא לאכול – לאכול, אבל כאן, כשאדם רוצה למות, אתה אומר מצד אחד כן ומצד אחד אתה לא נותן את זה? איך אתה גם היום מתעסק שעות עם חוק מס ערך מוסף על דירות, שמפלה בעליל קבוצות גדולות בישראל? היום הזה אתה גם מתעסק בזה? היום הזה אתה גם כן – יוצאים ילדים לקייטנות, לחופש, בעוד כמה ימים, ועדיין עשרות-אלפים לא יצאו לקייטנות רק מפני שהם שייכים לחינוך של מגזר מסוים. היום הזה אתם רוצים לתת תקציבים לשמיטה, ואתם מדירים חקלאים שבאמת שומרים שמיטה; וכן אתם מנסים למנוע פרסום של דוח העוני, בכל מיני – בזה אתם מתעסקים? תתעסקו רק בדברים שעליהם אנחנו באמת לא מביאים לאי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. מטעם סיעת התנועה, מה הוחלט בסוף? חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אחריך יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שתי נקודות בקצרה. נקודה ראשונה, התפרסם היום שהרוצח של ניצב-משנה ברוך מזרחי היה משוחרר עסקת שליט. אני עליתי לדוכן רק בשביל דבר אחד. אני לא צריך להגיד – אני הייתי נגד העסקה הזאת, אבל אני שומע בתקשורת, לצערי הרב, שכבר נועם שליט מתחיל בסוג של התנצלות. אין לי ומעולם לא היו לי שום טענות כלפי המשפחה הזאת. אני חושב שהמשפחה הזאת התנהגה באצילות, בעיני, לאורך כל הדרך. אני הייתי בבית מהיום הראשון, הם ידעו את עמדתי, שהתנגדתי לעסקה. ויחד עם זאת, אני חושב שמי שגורם למשפחה הזאת היום להתנצל, עושה עוול לערכים הבסיסיים של החברה הישראלית ולהבנה מה זה הורים. ואני לא חושב שזה זמן לקבל החלטות. בכל מקרה, אני אומר, גם החלטת ראש הממשלה, שלא הסכמתי אתה, הייתה כתוצאה מדילמה מאוד קשה. ולדעתי, הנקודה שצריך לחשוב עליה היא – כולנו יחד כעם. הנקודה השנייה, אני אומר את זה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת: אני חבר ועדת הכספים מטעם הקואליציה. אני התביישתי היום. בוועדת הכספים הועברו היום 888 מיליון שקל לתקציב משרד החינוך מבלי שניתנה לכנסת הזדמנות אמיתית לקיים עליהם ולו דיון בן רבע שעה, למרות בקשות חוזרות ונשנות שלנו. למה אני אומר את זה ליושב-ראש הכנסת, וגם לכל אחד מאתנו? אני חושב שהתנהגות כזאת של יושב-ראש הוועדה אומרת לציבור בישראל שיש לנו מה להסתיר. אני חושב שההימנעות מדיון כזה מחשידה אותנו בעיני העם, או, כאילו בצורה רשלנית, אף שיכול להיות שכל הכספים שם, על פני הדברים, הם נכונים. אני חושב שהחשד הזה שההתנהגות שלנו, במיוחד של יושב-ראש הוועדה, היום יוצרת – היא פוגעת באחריות שלנו כשליחי העם. אני מקווה שזאת הפעם האחרונה. איך אני אגיד, לא היססתי לפני שהצבעתי היום נגד עמדת הקואליציה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני לא נוהג להתערב בדיונים, אבל אם פנית אלי, אני אומר בצורה הכי קיצונית שיכולה להיות: אין מה לפנות אלי יותר בנושא הזה. כל נושא שבו חברי הכנסת יבחרו ללכת לבג"ץ ולראות בבג"ץ בורר בפרוצדורות של הכנסת או ביחסים בין הכנסת לממשלה, הנושא הזה מבחינתי מחוץ לתחום. אני לא נוגע בו יותר. <אלעזר שטרן (התנועה):> זה לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין לי דרך אחרת להבהיר לחברי הכנסת שיש מושג של הפרדת רשויות, שלומדים אותו בבית-ספר. אין לי דרך אחרת להבהיר לחברי הכנסת שאם אנחנו רוצים להיות רשות מחוקקת ומפקחת ששווה משהו, חברי הכנסת צריכים לשכוח איך חוצים את הכביש והולכים לבג"ץ. אז זה בשבילי – גם בנושא הגז וגם בנושא של פרוצדורה וגם בכל נושא אחר. אל תפנו אלי עם נושאים אם מי מן מהחברים בחר. יש בורר מכובד, תפנו לבורר. אלי אל תפנו יותר עם הנושאים האלה. בבקשה, אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <אלעזר שטרן (התנועה):> מי פנה עם זה לבג"ץ, אני לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סתיו שפיר, חברת כנסת ראויה, חרוצה, ראויה לכל הערכה. במקום להיאבק פה בתוך הבית בחבר הכנסת ניסן סלומינסקי והאופי שבו הוא מנהל את הוועדה, במשרד האוצר, וכן הלאה, פנתה לבג"ץ. ואין לי מילה נגד הבג"ץ, אין מילה נגד הבג"ץ. אילו הייתה זאת פנייה של גורם חיצוני הייתי אומר: זה לא ראוי שהם מתערבים בפרוצדורה של הכנסת. ברגע שזה מתוך הבית שלי, פנייה של חבר כנסת, מה אני יכול לומר? לאן נוביל את הבושה? בבקשה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, למיטב ידיעתי, זה לא על היום. זה לא על מה שאני דיברתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא על היום, זה על הפרוצדורות בוועדת כספים ועל העברות כספים בוועדת כספים. אז איך אתם רוצים שאני אטפל? יש בורר יותר מכובד ממני. <אלעזר שטרן (התנועה):> זה משהו אחר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, בעקבות החטיפה הנפשעת של שלושת הנערים תלמידי הישיבה מגוש-עציון, גם אני הלכתי להורים, משפחת פרנקל, ביישוב נוף-איילון. הבעתי את הזעזוע, הבעתי את הסימפתיה כלפיהם, את הרצון שהבנים שלהם יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. ואנחנו גם מבינים שצריך לשם כך לנקוט פעולות מסוימות וצריך להשקיע מאמץ וצריך לתפוס את החוטפים. אבל אני שואל כאן ביושר: מה בין זה, בין הפעולות האלה, שהן הכרחיות בעינינו, לבין מה שמתרחש בשטחים בימים האחרונים? כבר יותר מארבעה הרוגים פלסטינים, ביניהם, למשל, ילד בן 13, מוחמד דודין, שנהרג באזור חברון, נורה בחזה. שאלתי אתמול את שר הביטחון: מי ירה בו? מדוע ירו בו? מה נסיבות מותו? אמר לי שר הביטחון שהם יחקרו את העניין הזה עד תום. מקרה אחר בשכם, של אדם לוקה בנפשו שרץ עם ספר ונורה. אתמול ברמאללה, בלב רמאללה, מהומות דמים, כולל התקפות על המשטרה הפלסטינית של הרשות הפלסטינית כתוצאה מהפעולות של צה"ל בשטחים. ואני שואל, לא רק מה הנזק שהפעולות האלה עושות, כיצד הן פוגעות ברשות הפלסטינית, שהיא בעלת-ברית של ישראל, כיצד הן מרחיקות מאתנו את הפתרון המדיני, אלא אני אפילו שואל את השאלה הכי בסיסית בעת הזאת: איך הדברים האלה מקדמים את השבת החטופים, איך הדברים האלה מסייעים למצוא את החטופים? ואני חושב שהמשך הפעולה הזאת, שמטילה עונש קולקטיבי על מאות-אלפי אנשים, הוא בלתי מוצדק. ואנחנו צריכים להגיד: מספיק ודי, מספיק ודי. אומרים לנו גם אנשי מערכת הביטחון שחלק גדול מהעצורים וחלק גדול מהריסות הבתים בשטחים, אין להם שום קשר לא רק לחטיפה, אלא אין להם גם שום קשר ל"חמאס", שנגדו כביכול יוצאים. האיוולת הגדולה ביותר שאפשר לעשות בזמן הזה זה בשם הפעולה הזאת לפגוע באבו מאזן וברשות הפלסטינית ולהרחיק את הסיכוי לחידוש המשא-ומתן ולפתרון מדיני, כי כשמסתכלים על המציאות בשטח חייבים להבין שלטווח הקרוב ולטווח הארוך, וגם לטווח הבינוני, אין לנו שום אופציה אחרת, ישראלים ופלסטינים, אלא לשבת יחד, לשתף פעולה ולהגיע להסדר. רק בהידברות ולא בכוח. וכשאני אומר "לא בכוח" אני יוצא נגד הפלסטינים שעושים טרור ואני אומר להם: אתם לא תנצחו ואתם לא תסיימו את הכיבוש במאבק אלים; ואגב, זה מה שאומר גם אבו מאזן. ואני אומר את זה גם לישראלים: לא בכוח. אי-אפשר לכבוש מיליונים של פלסטינים ולכפות עליהם כיבוש, זה לא ילך. ואנחנו פוגעים בעצמנו. האלימות, האלימות היא שורש כל רע, ובאלימות אין הבדל בין צד לצד, כפי שאין הבדל בין דם לדם. ואחד הערכים היפים ביהדות, שואלים, מאי חזית – איך אתה מתיימר לומר שהדם שלך אדום יותר מדמו של הזולת. ואני אומר לכם שכל הרוג, ישראלי או פלסטיני, זה שפיכת דם לשווא. ופגיעה בחפים מפשע, כמו הילד הזה בן ה-13 שנהרג בחברון, זו פגיעה בחפים מפשע, ואין לה הצדקה ואין לה מחילה. ואני אומר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה. ואני אומר, אני מבקש מממשלת ישראל לשים קץ לפעולות המזיקות האלה, להתמקד במציאת החטופים, לנצל את המידע המודיעיני, לתפוס את החוטפים, להשיב את החטופים הביתה ולחדש את התהליך המדיני עם הפלסטינים, כי זו התקווה לעתיד טוב יותר. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת הורוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. שלוש דקות לרשותך. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה, בושה וחרפה מה ששמענו מסגן השר אקוניס כאשר הוא תקף את חברת הכנסת זנדברג ממרצ ואמר לה: את מצטרפת אליהם? לערבים? מצטרפת לבוגדים? לגיס החמישי? מה זה, זה לא זכותנו להביע אי-אמון בממשלה שהמדיניות התוקפנית שלה גורמת להידרדרות ולאלימות? כאילו הוא רוצה להיות צדיק, שבמעשה החטיפה – כדי לחפות על מעשיה התוקפניים של הממשלה? זכותנו להביע אי-אמון בממשלה שהביאה להידרדרות, הביאה לאלימות וממשיכה בכיבוש ולא רוצה שלום. שר הביטחון היום, מה הוא אומר? גם אם נאתר את החוטפים ונחלץ את החטופים, את הפעילות הזו לא נפסיק עד שנרגיש שמיצינו אותה. זאת אומרת שאין קשר בין מעשה החטיפה לבין המבצע הצבאי האלים שכוחות הביטחון, שצבא ישראל מבצע נגד אזרחים חפים מפשע בגדה המערבית ובשטחים הכבושים. כל מי שהסתכל על אשתו של מוחמד א-טריפי מרמאללה, בן ה-30, שנהרג בידי הצבא ברמאללה, מסתכל על אשתו הבוכה ליד גופתו; וכל מי שרואה את הבן שלו, אחמד, הבוכה ליד גופת אביו, יודע איזה פשע נעשה שם ומי צריך להתבייש. בהזדמנות הזאת, יש ארגון עולמי, הארגון להגנה על הילדים, שמוציא סטטיסטיקה איומה. הוא אומר: מאז שנת 2000, זאת אומרת גם לתוך האינתיפאדה השנייה, נהרגו 1,405 ילדים פלסטינים ונעצרו 8,000 ילדים פלסטינים. זה מה שעושה ישראל. זה הטרור. בזה אתה צריך להתבייש, אקוניס. תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אקוניס לא מתבייש בכלום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת גנאים. הדובר הבא – חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ועדת המלחמה בעוני, בעצם במקום להכריז מלחמה על העוני הכריזה על שביתת נשק עם העוני. מהרגע שהוועדה התחילה בתוך עצמה להגיע לפשרות, בעצם היא הגיעה למסקנה או נתנה את הרושם שהמסקנות של הוועדה לא יילקחו ברצינות, והם התחילו את הפשרות לפני שמישהו יבקש מהוועדה פשרות – שהאוצר יתחיל לסגת מהמחויבות שלו לתקצב את ההמלצות האלו והביצוע של ההמלצות. לכן אנחנו, במקום מלחמה בעוני, יש לנו שביתת נשק, יש לנו הפסקת אש עם העוני. העוני ימשיך לאכול כל גזרה בחברה הישראלית, במיוחד באוכלוסיות שסובלות מעוני עמוק ביותר. אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולהזכיר כאן שהגישה שבה התייחס חבר הכנסת אקוניס לדיון שהיה כאן והגישה הפטרנליסטית, השוביניסטית – הפאשיסטית, הייתי אומר – הגישה הקולקטיבית כלפי חברי הכנסת הערבים, שמישהו מעז, חבר כנסת יהודי מעז לדבר כמו חברי הכנסת הערבים – מי אתה, אדוני סגן השר? מי אתה בכלל? אתה כל שבוע עולה על הדוכן הזה ומתחיל לדבר דברים הזויים ללא כל טעם, פאשיסטיים, שאין להם כל ביסוס. מי אתה? פעם תגיד: אני עשיתי כך וכך במדינה הזו. אתה אפס מאופס – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת לשמור על לשון נקייה. <חנא סוייד (חד"ש):> – – אל תנצל את ההזדמנות. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> גם אתה אפס מאופס. <חנא סוייד (חד"ש):> אני אחראי לכל מילה שאני אומר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בוא נשתדל לשמור על לשון נקייה. <חנא סוייד (חד"ש):> כל פעם הוא אומר את הדברים האלה, ובחוץ בא ואומר סליחה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל אין צורך לקלל מעל דוכן הכנסת. <חנא סוייד (חד"ש):> נכון או לא נכון? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בוא נכבד את הבמה שניתנת. <חנא סוייד (חד"ש):> כל פעם אתה עושה את זה. אולי תפסיק את המשחק הזה? כל פעם אתה עולה לכאן, מתלהם, ואלי אתה ניגש ואומר לי: אני מצטער, אני התלהמתי. מה המשחק הזה? מי אתה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש לא. <חנא סוייד (חד"ש):> לכן הגיע הזמן, באמת, שאתה תתנהג בכבוד לחברי הכנסת. חברי הכנסת הערבים יושבים כאן בזכות והם מדברים כאן דברי טעם ויש להם עקרונות. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> באיזו זכות? <חנא סוייד (חד"ש):> אתה שתוק. אין לך זכות, גם אם אתה סגן שר במשרד ראש הממשלה; אין לך זכות כזאת, תפסיק את המשחקים האלה שלך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הדובר הבא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת בראש, רבותי וגבירותי חברי וחברות הכנסת, אנחנו – וכשאני אומר "אנחנו" אני מתכוון לחברי סיעת בל"ד בכנסת – מחויבים לעקרון הצדק. זה העיקרון הראשי שמנחה אותנו בפעילותנו הפוליטית. זה המניע וזו המטרה. אנחנו מנהלים מאבק עיקש למען שלום צודק שישים קץ לשפיכות דמים. במאבקנו זה אין אנו עושים פשרות. אנחנו דבקים במטרה. כל דבר שייראה לנו, שיעביר אותנו מהמטרה הזו של שלום צודק שיתקן עוול היסטורי שנעשה לעם הפלסטיני, שיתווה דרך ואפשרות לחיים בצוותא בשלום ובשוויון מלא בין כל תושבי הארץ, יהודים כערבים – יש מקום לכולם במעגל הניצחון. זו האידיאולוגיה שלנו, זו דרכנו. המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן כתב פעם: אם להיות מתון זה לטייח – אני לא מתון; ואם להיות קיצוני זה להגיד את האמת ואת האמת שלי – אז אני קיצוני. אנחנו לא נעשה פשרות עם הכיבוש. לא נעשה פשרות עם קברניטי הכיבוש ועם הכובשים, אלא נגיד להם את האמת, שזו חובתנו ההיסטורית. אנחנו מייצגים קו פוליטי שתומך במדוכאים נגד המדכאים. אנחנו נגד דיכוי, ואנחנו לא נסכים שיגדירו מאבק למען שחרור לאומי כטרור. תעשו מה שאתם רוצים, תגרשו אותנו מהכנסת, תתלו אותנו, אנחנו לא נוותר בנושא הזה. אתם לא מבינים. מאבק עמנו הפלסטיני – זו בגידה בעמנו הפלסטיני, בקורבן הפלסטיני. להכפיש את המאבק הצודק לתיקון עוול היסטורי, להציל אנשים מתהומות של סבל, של יגון, של קורבנות, שיחיו חיים נורמליים, אנחנו לא נעשה את הבגידה הזו. מאבקו של העם הפלסטיני הוא מאבק צודק. נכון, אנחנו רוצים שמאבקו זה יתנהל בגבולות – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זחאלקה, מכיוון שתם הזמן אבקש לסכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – בגבולות המוסר והשכל. לפעמים נעשות טעויות ואנחנו אומרים שאלה טעויות, אבל המכלול הוא מאבק לשחרור לאומי ולא טרור כפי שהתקשורת הישראלית חוגגת בימים אלה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. יעלה ויסכם סגן השר אופיר אקוניס. <חנין זועבי (בל"ד):> עכשיו יש לך תשובה. על מאבק צודק יש לך תשובה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עכשיו אנחנו רוצים שהוא לא ידבר. אל תדבר. <תמר זנדברג (מרצ):> מצא מה להגיד. איך להצדיק את המדיניות שלכם. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא מבינה, הוא לא רצה לענות, מה קרה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, צר לי על סיעת מרצ – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הוא לא רצה לענות, מה קרה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת רוזין. היום רק התחיל, בבקשה, נא לאפשר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> צר לנו על סיעת מרצ, שחברה לסיעות הערביות. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן השר רשאי לסכם את הדיון. אני מבקשת לאפשר לו. בבקשה, סגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברים, גברתי היושבת-ראש, אני אודיע לך, אינני מתרגש; אינני מתרגש מהצעקות. אינני מתרגש מהצעקות. סיעת מרצ חברה לסיעות הערביות – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חנין, אני קוראת אותך לסדר. <דב חנין (חד"ש):> קוראים לזה חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן השר רשאי לסכם את הדיון. אני מבקשת לאפשר לו. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא להתרגש. חבר'ה, חברים. <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין, אבקש לתת לו לסכם את הדיון. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, סגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אני אודיע לך, אינני מתרגש – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אינני מתרגש מהצעקות. <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – קשה לזכור. קוראים לזה חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סיעת מרצ חברה לסיעות הערביות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין, חבר הכנסת חנין, אני קוראת אותך לסדר. <דב חנין (חד"ש):> – – – קוראים לזה חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> לא. זו אמירה גזענית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה. <דב חנין (חד"ש):> – – – סגן השר. כדאי להוריד אותו מהדוכן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין – – <דב חנין (חד"ש):> כדאי להוריד אותו מהדוכן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – אני מבקשת לאפשר לסגן השר לסכם. <דב חנין (חד"ש):> לא. אי-אפשר לאפשר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש לו הזכות לעלות ולסכם את הדיון. <דב חנין (חד"ש):> חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת. חבר הכנסת חנין, אני קוראת אותך בפעם השנייה. <דב חנין (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. אני מבקשת ממך לצאת, להירגע ולחזור. תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין, אני מבקשת ממך לצאת מן המליאה. תודה. תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חנין, חבל שאתה מאלץ אותי להוציא אותך. בואו נאפשר לסגן השר להשיב, לסכם את הדיון. תודה. (חבר הכנסת דב חנין יוצא מאולם המליאה.) <עפו אגבאריה (חד"ש):> זאת בושה וחרפה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, סיעת מרצ חברה לסיעות הערביות – – <תמר זנדברג (מרצ):> זאת שוב גזענות. בושה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גזען. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ובמקום להיאבק – – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ובמקום להיאבק – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בממשלת הטרור הפלסטינית – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוצפן. חוצפן. זה לא כבוד לשמוע את דברי ההבל שלך. תתבייש שלך. <תמר זנדברג (מרצ):> יאללה, יאללה, בואו נצא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממשלת הטרור הפלסטינית – במקום להיאבק בממשלת הטרור הפלסטינית – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – תתבייש לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שאחראית – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – שאחראית לחטיפתם – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> את צריכה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – לצאת מן המליאה, אבל לא להרעיש. בבקשה, סגן השר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לקרוא אותו לסדר. בושה. גזען. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא מסית לגזענות. מה זה צריך להביע? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ממשלת הטרור הפלסטינית, גברתי היושבת-ראש, שאחראית לחטיפתם של הנערים הצעירים – – <חנין זועבי (בל"ד):> נתניהו אחראי לחטיפתם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – תלמידי התיכון נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, שכולנו מתפללים לחזרתם הביתה בשלום – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> למה אתה משתמש בשמם למטרה הזאת? זה לא נעים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חיילי וחיילות צה"ל – חבר הכנסת גילאון, חיילי וחיילות צה"ל – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – ככל שיותר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שחלקם הצביעו עבורך, עבור סיעת מרצ, עושים עכשיו – – – <אילן גילאון (מרצ):> אל תטיף לנו מוסר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – עושים עכשיו לילות כימים למציאת הנערים החטופים. ואני מציע לכם, חבר הכנסת גילאון, ללמוד – – – <אילן גילאון (מרצ):> תפסיק להשתמש, בציניות, ליחצן את עצמך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ללמוד מהי אופוזיציה אחראית – – <אילן גילאון (מרצ):> תפסיק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מהי אופוזיציה ממלכתית, שנוצרת ביקורת כל עוד הלוחמים מסכנים חיים בשטח, בגזרה שתמיד, לאורך הסכסוך הישראלי–ערבי, הוציאה את הרוצחים המתועבים ביותר; הוציאה את הרוצחים המתועבים ביותר. <אילן גילאון (מרצ):> אני רואה – – – את אבו מאזן שסיכן את החיים שלו. ראש הממשלה שלך – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גילאון – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – מפחד מדני דנון, מהאקוניסים. ממי אתם מפחדים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גילאון – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה אקוניס, אתם אקוניסים כולכם. תתביישו לכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גילאון, חברי מרצ היום – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – מצטלמים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – היום צריכים לבוש ולהיכלם, בראש ובראשונה בעצמכם. ועוד לכתוב היום, חבר הכנסת הורוביץ: הקיפאון המדיני – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שהממשלה יצרה – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה היה ניסוח עדין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מוביל להידרדרות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה היה ניסוח עדין. אתם לא רוצים שלום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מי אחראי לניסוח האומלל הזה? מי אחראי, אדוני היושב-ראש, לניסוח הנלוז הזה? האם ישראל אשמה בהידרדרות המצב? האם ישראל אשמה בחטיפה? האם ישראל אשמה באמנת "חמאס", אמנה הקוראת, אדוני היושב-ראש, להשמדה באמצעות ג'יהאד? היא קוראת להשמדת ישראל, איננה קוראת לפתרון פוליטי על סמך קווי 4 ביוני 1967. האם ישראל, חבר הכנסת הורוביץ, אשמה במתרחש במזרח התיכון? <אילן גילאון (מרצ):> את ה"חמאס" הזה אתם מפרנסים יותר מכל אחד אחר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האם ישראל – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתם – – – "פתח" ו"חמאס" כל הדרך, כדי להוכיח שאין פרטנר. זה מה שעשיתם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לאן הגעתם מכל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האם ישראל אשמה – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה קוזק נגזל. זה מה שאתה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האם ישראל אשמה בעליית כוחה של ISIS, "דאעש"? <אילן גילאון (מרצ):> ב"חמאס" אתה אשם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האם ישראל אשמה בהתנגשויות בין הסונה לשיעה בעיראק או באיראן? <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה אתה מביא לנו את זה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת הורוביץ, היום הזה, היום הזה שבו אתם הגשתם ונימקתם הצעת אי-אמון, ייזכר בתולדות מפלגתכם כאחד הימים המבישים ביותר. וגם הלוחמים – – – <אילן גילאון (מרצ):> ממשלה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וגם הלוחמים שהצביעו עבורכם מתביישים היום בהצעת האי-אמון שהגשתם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הערבים משתמשים בדמוקרטיה שלנו כדי לחסל אותנו. זאת האמת. אנחנו לא מפחדים. הצעקות, הביטויים, הכינויים, קללות, סגנון השוק שמכניס לכאן חבר הכנסת סוייד – לא מפחדים ממנו, לא מתרגשים ממנו. אנשים – אדוני היושב-ראש, שכל אדם שעיניו בראשו, וברוך השם במדינת ישראל יש רבים שעיניהם בראשם, בעיקר בימים האחרונים – אנשים שרוצים ואומרים שהם רוצים בהשמדתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שבשמה של הדמוקרטיה חובטים בישראל מעל כל במה בין-לאומית, מעל הבמה הזאת, מהאנשים האלה אנחנו לא מפחדים ולא נרתעים ולא חוששים. הם יכולים לקרוא בכל כינוי גנאי שירצו. שמענו את כל כינויי הגנאי. בשם הדמוקרטיה המפוארת שלנו, חברי הכנסת מהסיעות הערביות ולדאבון הלב גם כמה חברים מסיעת מרצ משקרים ומעוותים את ההיסטוריה ומעוותים את האמת. שמעתי כאן את נאומה, חבר הכנסת הורוביץ, של חברת הכנסת זנדברג. היא נימקה, היא אחראית – היא דיברה בשמכם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> היא צדקה בכל מילה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היא דיברה בשם כולכם. האם, אדוני היושב-ראש, מישהו מעלה על דעתו שעשרות-אלפי רקטות נורו על ישראל בגלל ויכוח על קווי 4 ביוני? שאוטובוסים מתפוצצים או מחבלים מתאבדים של "חמאס" ליד ביתך, חבר הכנסת הורוביץ, יותר מפעם אחת – האם תל-אביב היא תחת כיבוש? האם ירושלים היא תחת כיבוש? האם נהרייה היא תחת כיבוש? האם הרקטות שנורו על אשקלון ואשדוד – הוויכוח, אדוני היושב-ראש, איננו על השומרון ואיננו על יהודה, ולעתים נדמה שחברי הכנסת ממרצ ומן הסיעות הערביות, כמו המשל הידוע על שלושת הקופים שלא רואים, לא שומעים, לא מריחים – לא רואים מה קורה כאן? איפה אתם חיים, בשנות ה-80 של המאה הקודמת, אולי בשנות ה-30 של המאה הקודמת? הרי ההסתה שלכם התחילה אז. ככה זה התחיל, ואנחנו יודעים, מכירים את השימוש. ולא יעזור לכם כלום. אנחנו נמשיך, אדוני היושב-ראש, להיאבק ב"חמאס" ככל שצריך, כדי להחזיר את הבנים הביתה, ולא נירתע, לא מאי-אמון, לא מקריאות גנאי, לא מצווחות חברי הכנסת הערבים, לא מן הניסיונות שלהם לעלבונות; הם לא מעליבים אף אחד, הם מביישים בראש ובראשונה את עצמם. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, מכל חברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון הללו בבוז ובשאט-נפש. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בוז לך. לך בוז. <קריאה:> פאשיסט. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה גזען. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס, המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, חברי הכנסת. <באסל גטאס (בל"ד):> היושב-ראש מדבר על כבוד הכנסת, אז לכבוד הכנסת שיהיה נציג אחר של הממשלה, שלא ידברו בצורה כזאת גזענית. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת יואב בן צור> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שרי הממשלה, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו מהכנסת של חבר הכנסת אריאל אטיאס, שנכנסה לתוקפה ביום כ"ד בסיוון תשע"ד, 22 ביוני 2014, בשעה 10:00, בא במקומו חבר הכנסת יואב בן צור. אני לא עשיתי את זה שנה וחצי, אף פעם, אבל עכשיו אני אפנה את כל תאי המומחים שם. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת וסעיף 2 לחוק הכנסת, אני מזמין את חבר הכנסת יואב בן צור לעלות לדוכן. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת גפני, נא לשבת, אדוני. חבר הכנסת גפני, נא לשבת. בבקשה. חבר הכנסת בן צור, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <יואב בן צור (ש"ס):> מתחייב אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מזל טוב. אתה רוצה לומר כמה מילים? <יואב בן צור (ש"ס):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. כנהוג, חבר כנסת שמצהיר אמונים במהלך הקדנציה, אנחנו מאפשרים לו לומר כמה מילים מעל דוכן הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יואב בן צור. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי הכנסת, לא אסתיר כמובן שאני מתרגש מהמעמד. להיות חבר כנסת, בעיני, זו שליחות קודש וממילא אחריות כבדה. מעלי מרחפת דמותו רבת ההוד של מורי ורבי, עטרת ראשי, מרן רבי עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שזכיתי להיות שלוחו בכל עשייתי הציבורית. העשייה הציבורית אינה זרה לי. כמעט מיום עומדי על דעתי הייתי משרת ציבור בכל מיני צמתים ותפקידים. תמיד ראיתי בפעילותי הציבורית מנוף להשתדל להיטיב עם הזולת, לפעול לתיקון עולם, לעמוד לימין החלשים, להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמים. חייתי את מאמר חז"ל: "לא שררה אני נותן לכם אלא עבדות". את עקרונות העשייה הציבורית קיבלתי בבית-מדרשו של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ממנו קיבלנו דעת תורה ברורה, בבחינת "הוא המשביר לכל הארץ". וכמו כל חברי בסיעה, אנחנו היום ממשיכים ונמשיך ביתר שאת את מורשתו התורנית והחברתית תחת הנהגתם של הרבנים חברי מועצת חכמי התורה. לפיכך, לא אשא מדברותי אלא מדברים והליכותיו הקדושים של לבו הרחום של אביהם של כל ישראל, שנשא על לבו את משא העם כולו באהבת ישראל יוקדת ובאחריות עמוקה. וכך אמר הרב: עם ישראל שם דגש מרכזי בכל הדורות על שני דברים: על חינוך הילדים בעודם רכים, כמו שנאמר: "מפי עוללים וינקים יסדת עז". כשהחינוך בא כשעדיין הילד רך, בדומה לחומר רך, יש ביכולתך לעצב את אישיות הילד כרצונך; ככל שהאדם מתבגר, כמו חומר קשה, קשה יותר לעצב את האישיות שלו. הדבר השני שהוא שם בו דגש, הרב – עזרה לחלשים. מאות פסוקים בתורה עניינם הוא העזרה לעני ולגר, ליתום ולאלמנה. שני הדברים הללו מייחדים את עמנו מכל האומות. אדוני היושב-ראש, ברגע מרגש זה, אני כולי תקווה שאזכה לעמוד במשימות המוטלות עלי. אני כמובן מודה ליושב-ראש תנועת ש"ס, ידידי חבר הכנסת הרב אריה דרעי, ולכל חברי בסיעת ש"ס על האמון שנתנו בי, ואני אשתדל להוכיח כי היה לו בסיס. אני אהיה תלמיד נאמן, כשיש לי עשרה חונכים הללו, שהם כולם מנוסים בעשייה הפרלמנטרית ובעשייה הכללית בכלל. זו כבר מבחינתי הזדמנות לברך את המשמר היוצא, ידידי הרב אריאל אטיאס. אני משוכנע שעוד נראה אותו בבניין זה, ואני בטוח שנזכה כולנו עוד ליהנות מכישרונותיו. אנחנו כמובן מכבדים את החלטתו ומאחלים לו הצלחה בפסק-הזמן שנטל על עצמו. איני יכול ברגע זה, ברגע מרגש זה, שלא להזכיר את אבי מורי, הרב שלום בן צור זצ"ל, ואת חמי, הרב טוב והב. שני ענקי רוח אלה היו לי שנים רבות לעצה ותושייה. ולהבדיל בין המתים לחיים, אני רוצה לברך את מי שכיבדוני בנוכחותם, אמי שתחיה, חמותי שתחיה, אחותי הגדולה וגיסי, וכמובן לנוות ביתי, שמלווה אותי שנים רבות בפעילותי הציבורית ולוקחת על עצמה את עול הבית וחינוך הילדים. יהי רצון שכולם יחד תהא משכורתם שלמה מעם ה', יאריכו ימים בטוב ושנותיהם בנעימים. לסיום, כיוון שצריכים לקצר, כמאמר הפסוק: ויאמר לקוצרים ה' עמכם גיבורי החיל, ברצוני לשאת תפילה, שנאמרת בכל בוקר באלפי בתי-כנסת ובתי-מדרש על-ידי רבבות מתפללים שעיניהם נשואות בתחינה לבורא עולם לשחרורם של החטופים: "אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה", אמן. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור, ברכות. הסדרנים ילוו אותך למקומך. פרק החיבוקים, שיהיה קצר. יושב-ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת דרעי, תדאג לברכה לקוצרים כי אנחנו עוברים עוד מעט להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברים בסיעת ש"ס יסבירו לחבר הכנסת בן צור מה מצביעים בהצעות האי-אמון בסיעת ש"ס. <הצעות סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1.הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות והמדיניות האנטי-חברתית של הממשלה פוגעת קשות בחברה;> <2. הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצבעה. יש לנו שתי הצעות אי-אמון. הראשונה שבהן: הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות והמדיניות האנטי-חברתית של הממשלה פוגעת קשות בחברה, מטעם חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הפעלתי את ההצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד – 17 נגד – 42 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 17, נגד – 42, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה. חבר הכנסת בן צור יוכל בינתיים להמשיך להיות חבר כנסת; הכנסת לא מתפזרת, נכון? אנחנו נצביע ונבדוק את מזלו גם בהצבעה השנייה: הקיפאון המדיני שהממשלה יצרה מוביל להידרדרות, מטעם סיעת מרצ. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת מרצ – 15 נגד – 43 נמנעים – 1 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 15 בעד, 43 מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת סיעת מרצ לא התקבלה. הכנסת דחתה את הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014> [מס' כ/541; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 9313; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את ההצעה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, עוד מעט נברך "שהחיינו", הצעת חוק שהבשילה ומגיעה סוף-סוף לקריאה הזאת. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, בשם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014. הצעת החוק היא למעשה מיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות שיזמו חברות הכנסת חנין זועבי ויפעת קריב, חבר הכנסת דב חנין ואנוכי, יחד עם חברי כנסת רבים נוספים. בשנים האחרונות, על אף המודעות ההולכת וגוברת למעמדן של נשים באוכלוסייה ולהגדלת המעורבות והשילוב שלהן בכל תחומי החיים, ייצוג של נשים כחברות מועצה ברשויות מקומיות אינו הולם את חלקן היחסי באוכלוסייה. נשים מהוות 51% מכלל האוכלוסייה, כמו שאנחנו יודעים, אולם לפי נתוני המרכז הישראלי לדמוקרטיה, רק 12% מהנבחרים ברשויות המקומיות בישראל הם נשים. ברשויות מכהנות 376 נבחרות ציבור, שימו לב, מתוך כמה? מתוך 3,250 נבחרים. חמש נשים בלבד מתוך 255 מכהנות בתפקיד ראשת הרשות המקומית. בשנת 2009 בדק מרכז המחקר והמידע של הכנסת ומצא כי שיעור זה נמוך באופן משמעותי לעומת מדינות מפותחות אחרות, ובכ-38% מהרשויות המקומיות שנבדקו במועד המחקר נשים לא כיהנו במועצה בכלל. ייצוגן של נשים בזירה המוניציפלית הוא בעל חשיבות רבה, וכולנו מכירים את זה. רבים מאתנו כאן בבית הזה צמחו בזירה המקומית, משום שזו זירה קהילתית שמטפלת בחיים שלנו כפרט וכקהילה ובחיי היום-יום, והיא משפיעה על כולנו במרחב הציבורי וגם במעמד האישי-הפרטי. מטרת התיקון שלנו היא לעודד ייצוג של נשים בקרב נבחרי השלטון המקומי באמצעות הגדלת הסכום של המימון לסיעה או לרשימה שיש בה ויהיה בה ייצוג הולם לנשים. הצעות החוק הפרטיות שהוגשו קבעו קנס של גריעה במימון הבחירות לרשימה או סיעה שבין המועמדים שלה אין די נשים. במהלך הדיונים הרבים שהיו לקראת החקיקה, במהלך החקיקה, ולאור עמדת הממשלה, הוחלט לשנות את נוסח ההצעות ולקבוע כי סיעה או רשימה שלפחות שליש מחברי המועצה שנבחרו ומכהנים מטעמה הם נשים, תזכה לתוספת בשיעור של 15% מסכום המימון הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. במהלך דיוני הוועדה התעוררה השאלה באיזה מועד יש לבחון את העמידה של סיעה או של רשימה בתנאי החוק. חברי הוועדה סברו כי יש לקבוע מועד מאוחר ככל האפשר על מנת להבטיח שכהונתן של הנשים במועצות המקומיות תעמוד על קרקע יציבה ולא תהווה גורם למיקח וממכר פוליטי. עם זאת, גברתי היושבת-ראש, לא רצינו לדחות באופן משמעותי את תוספת התשלום, שמטרתה, בין השאר, לסייע לרשימות ולסיעות ולכסות הוצאות שהוצאו במהלך הבחירות. לפיכך קבעה הוועדה כי בחינת כלל הייצוג ההולם של הנשים תיעשה במועד פרסום דוח מבקר המדינה, כשמונה חודשים לאחר הבחירות. סיעה ששליש מהנבחרים המכהנים מטעמה באותו מועד הם נשים תהיה זכאית לתוספת המימון. תוספת המימון תיחשב ככספי מימון בחירות, ויחולו לגביה ההוראות של חוק הרשויות המקומיות. כן נקבע שהצעת החוק תחול החל בבחירות הכלליות לרשויות המקומיות שייערכו לאחר פרסומו של החוק. אני מבקשת להדגיש, גברתי היושבת-ראש, כי במהלך העבודה על הצעת החוק הובאה בפני הוועדה סוגיית הבחירות למועצות האזוריות, שבהן הייצוג הנשי נמוך אף יותר. הסוגיה היא מאוד מורכבת, מכיוון שדרך חישוב המימון שונה, ונדרש תיקון חקיקתי נרחב יותר. לאור זאת בחרה הוועדה להחיל את התיקון המוצע על הבחירות בעיריות ובמועצות המקומיות בלבד, ואילו החלק שעניינו הייצוג במועצות האזוריות פוצל מהצעת החוק. התיקון הזה שמוצע לחוק מגלם בתוכו הכרה כי מקומן של נשים הוא בכל זירה, בפוליטיקה בכלל ובפוליטיקה המקומית בפרט. התיקון יתמרץ רשימות וסיעות למקם נשים במקומות ריאליים, ויבטיח כהונה בפועל כחברות מועצה, כראשות ערים, ולא כמס שפתיים לצורך קבלת מימון בחירות נוסף. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, הרעש הוא בלתי נסבל. בבקשה. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> חוקי בחירות דומים במדינות שונות הביאו לעלייה ניכרת בייצוג הנשי בקרב נבחרי השלטון המקומי, ואני בטוחה כי התיקון ההיסטורי הזה יביא לתוצאות דומות גם במדינת ישראל. אני מקווה שבעוד כמה שנים לא יהיה עוד צורך בהצעת החוק הזו וייצוגן של נשים ברשויות המקומיות יהיה מובן מאליו, ללא צורך בתמרוץ כספי כזה או אחר. אני מבקשת להודות לצוות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על העבודה המאומצת על הצעת החוק: למנהלת הוועדה דלית אזולאי, לאריאלה אהרון ולאמל ביבאר; לדוברת הוועדה רבקה קנריק, ליועצת המשפטית של הוועדה, שעמלה עליה רבות, עורכת-הדין ענת מימון, ולמתמחה תום שניר. כמובן – לצוות שלי: יועצת החקיקה שלי עורכת-הדין עמליה שרייר, לעוזרת הפרלמנטרית מיטל ממו ולדוברת שלי שיר שרלו. גברתי, כאחת מיוזמות הצעת החוק אני יכולה לספר שהתהליך היה מורכב מאוד וארוך מאוד, ונדחה כמה פעמים – גם ההצגה הזאת. אני מבקשת להודות לארגוני הנשים השונים: ל"נשים נגד אלימות", ל"איתך-מעכי", לשדולת הנשים ולעוד ארגונים על הסיוע הרב לאורך כל הדרך. כמובן לחברותי, חברת הכנסת יפעת קריב – על העבודה המאומצת והרבה – חברת הכנסת חנין זועבי, חבר הכנסת דב חנין ועוד. גברתי, להצעה זאת הוגשו הסתייגויות רבות מאוד, חלקן שמענו וחלקן אנחנו נשמע עכשיו. אבל ההסתייגויות האלה נועדו לרוקן מתוכן את החוק המשמעותי שאנו מנסות ומנסים להעביר היום. על כן, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני קוראת לכן ולכם שלא לקבל את ההסתייגויות ולאשר את נוסח הצעת החוק שמביאה לפניכם הוועדה. תודה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה ליושבת-ראש הוועדה למעמד האישה. אכן נרשמו הסתייגויות רבות, אבל לאחר שיג ושיח הגיעו להסכמה שההסתייגויות יידונו בשעה הקרובה בלבד, ארבעה דוברים. הדובר הראשון, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. עומדת לרשותך רבע שעה. לאחר מכן גם שלושת הדוברים הבאים יקבלו, כל אחד מהם, 15 דקות. הדיון יימשך כשעה. זה בהתאם להסכמות. <זהבה גלאון (מרצ):> אני יודעת, אבל מי הדוברים הבאים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לאחר חבר הכנסת גפני יעלו חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת יעקב אשר, ולבסוף חבר הכנסת אייכלר. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתנגד להצעת החוק של חברת הכנסת חנין זועבי. זאת הצעת חוק שלה, ואחרי זה הצטרפו אליה חברים וחברות אחרים. אני מתנגד לחוק של חברת הכנסת זועבי, ואני רוצה לנמק מדוע. <איתן כבל (העבודה):> אתה יכול לעשות הפרדה בין הצעה להצעה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אי-אפשר לעשות שום הפרדה. זה חוק של חברת הכנסת זועבי, ולא תיקחו את זה ממנה. זה שלה. אני מתנגד – היא הובילה את החוק. לא תפגעו פה בנשים. חנין זועבי הגישה ראשונה את החוק, ולא תפגעו כאן בנשים. זה חוק זועבי. כל מי שעולה על זה טרמפ עכשיו, שיעלה טרמפ, אבל זה החוק שלה. ואני מתנגד לחוק הזה, ואני הולך לנמק מדוע. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו עד היום ידענו שאישה שנבחרה לכנסת או לרשויות המקומיות או לכל מקום אחר, ידענו שהיא נבחרה בגלל הכישורים שלה, בגלל היכולות שלה, בגלל הדרך שבה היא חיה בחיים הציבוריים, והיא רוצה להשפיע. כך ידענו. אחרי קבלת החוק הזה כל אישה ברשות מקומית תהיה חשודה: לא שהיא מתאימה לפעול ברשות המקומית, לא מפני שהיא מתאימה לתפקיד הזה, אלא מפני שגזבר המפלגה נמצא בקשיים כספיים, והוא קנה את האישה בכסף. הוא שם אותה ברשימה מפני שהוא היה צריך למלא את קופת המפלגה. לא מפני שהיא מתאימה, לא מפני שהיא ראויה להיות חברת מועצה. לא בגלל סיבה עניינית, מקצועית, לייצג את הציבור כפי שצריך, אלא הסיבה היא – מכיוון שקופת המפלגה נמצאת בקשיים, וקנו אישה בכסף. זה החשד שיהיה אצל כולנו, ויצטרכו להוכיח שהאישה הזאת נבחרה מפני שבאמת היא כזאת. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני מפקפק בכנות כוונותיה של חברת הכנסת זועבי. אני מפקפק. זה החוק שלה, ואני מפקפק בכנות כוונותיה. אני אגיד לכם מדוע. הייתה הזדמנות נדירה, שלא כל פעם חוזרת על עצמה, לפני שבועיים. הייתה כאן התמודדות על התפקיד של האזרח מספר אחת במדינת ישראל, נשיא המדינה. לא חברת מועצה בנצרת, או בתל-אביב אפילו; נשיא המדינה. והתמודדו חמישה מועמדים, ביניהם שתי נשים. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> שתי נשים התמודדו. והייתה יכולה להיבחר נשיאה למדינת ישראל, נשיאה. לא חברת מועצה. <קריאה:> וראית איך אני תמכתי באישה? – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ואני אומר לך – רבותי וגבירותי, חברי וחברות הכנסת, כמה מבין חברי הכנסת, אלה שמתהדרים פה ומדברים על כבודן של הנשים ולקדם את הנשים, כמה הצביעו לאישה, כדי שתהיה נשיאה למדינת ישראל? <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני יודע כמה מבין החרדים הצביעו לאישה. אני יודע. אני לא אומר. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אני גם יודע כמה מבין הצעקניות האלה הצביעו לגברים. אני יודע גם את זה. סמל הצביעות. הצביעות. הרי מה אומרים עכשיו – אצלנו אין נשים ברשימה. אין. לא בש"ס ולא ביהדות התורה. ומי שלא רוצה, לא מצביע עבורנו. כאשר זה מגיע להתמודדות מול החרדים, כדי שאחרים יקבלו יותר מימון בחירות, אז הם כולם גיבורים גדולים או גיבורות גדולות. אבל כשזה מגיע להצבעה בקלפי, כשאף אחד לא רואה – הרי היו יכולים להגיד עכשיו בעולם, היו יכולים להגיד: למדינת ישראל יש נשיאה. מה הם עשו? <יצחק כהן (ש"ס):> החמצה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא החמצה. זה היה במכוון. למי הם הצביעו? עמדה כאן חברת הכנסת עליזה לביא בשבוע שעבר ואמרה שהיא רוצה חוק ש-50% במועצות הדתיות יהיו נשים. עלה כאן סגן שר הדתות ואמר: ברוב המועצות הדתיות יש חמישה חברים; אחת מהם היא תמיד אישה, ברוב מוחלט של המקרים. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> איפה? תציג את הנתונים האלה. <משה גפני (יהדות התורה):> כך אמר חבר הכנסת אלי בן-דהן, ואני לא מתערב בוויכוחים בתוך הקואליציה. אני לא שם. ואז חשבתי לעצמי, אני גם קראתי לו קריאת ביניים: יש עתיד היא מפלגה מאוד נאורה, והיא רוצה ש-50% יהיו נשים. חמישה חברים במועצה הדתית. חמישה חברים יש ליש עתיד בממשלה – חמישה חברים, שרים. כמה מביניהם נשים? <קריאה:> חמישה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה חמישה? אחת. אחת. במועצות הדתיות אומרת עליזה לביא שיהיו 50%. את, שאת אומרת לנו 50%, אולי קודם תתחילו בבית? למה שיפעת קריב לא תהיה שרה? למה שיפעת קריב לא תהיה שרה, או אפילו עליזה לביא? <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עכשיו את על רגל אחת, אבל בעזרת השם תהיי על שתי רגליים. למה שי פירון יותר טוב ממך? מפני שהוא גבר? <יצחק כהן (ש"ס):> מה עם קלדרון? <משה גפני (יהדות התורה):> קלדרון גם כן יכולה להיות שרה. <קריאה:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה עם עדי קול? <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה מאיר כהן יותר טוב מעדי קול? למה? מפני שהוא גבר? איך אתן מעזות לבוא להטיף מוסר על שוויון בין נשים, ושיהיו במועצות הדתיות 50% נשים? איך? <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. לא חשבתי על זה. איך יכול להיות שעומדים פה בצביעות כזאת ומטיפים לנו מוסר על שוויון לנשים? <קריאה:> למה אתה לוקח את זה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אישה ביש עתיד לא יכולה להיות שרה? רק יעקב פרי, מפני שהוא גבר? איך מטיפים לנו מוסר? נשיאה הייתם יכולים לבחור. אתם 19 מנדטים. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – – בוא, תעשה לנו הצגה. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם 19 מנדטים, עם 16 מנדטים של החרדים הייתם מעבירים נשיאה. צבועות שכמותכן. למה לא העברתן אותה? מה אתם מטפלים ברשויות מקומיות? אתם לא צריכים את החרדים. אתם במפלגה הנאורה, שמדברים כל היום על שוויון לנשים, למה אתם לא שמים שרות בממשלה? למה רק איזו שרת בריאות – לא חשוב, ציונים נשאיר לפעם אחרת, אבל למה רק אישה אחת? למה, עליזה לביא, למה את פחות טובה מיעקב פרי? מפני שאת אישה? <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> למה אתה יותר טוב – – – 50% – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה יאיר לפיד לא בחר נשים לממשלה, רק אחת? למה? למה יאיר לפיד – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> למה? ממה אתה מפחד? – – – המפלגה שלך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא בחר נשים לממשלה, רק אחת? למה? <קריאות:> הרב גפני – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> היושבת-ראש, כל הכבוד. <אריה דרעי (ש"ס):> היא לא ראויה להיות איזו שרה? <משה גפני (יהדות התורה):> הנה, למשל, היושבת-ראש ראויה להיות שרה. למה יאיר לפיד לא מינה אותה לשרה? למה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, נותרו לך שש דקות. ראוי שתנצל אותן בלשון נקייה. באמת תשתדל לא להקניט, כי בינתיים, את מחצית הזמן, לפחות ממה שהקשבתי, אתה מנצל רק לטובת הקנטות, וזה לא אומר שאני לא חושבת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, אתה מוזמן להמשיך. יש שר במליאה? <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, בסך הכול אני איש עדין. חס וחלילה, אני לא מתכוון להקניט. אני בא לפה ואני מסתכל על המצב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין אף שר. <משה גפני (יהדות התורה):> מה עם שרים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו קוראים לשר – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם חצי היו שרות, הן היו פה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – או לשרות. אנחנו הבחנו בכך שאין בתוך המליאה שר או שרה, ואנחנו קוראים להם. אתה מוזמן להמשיך בדבריך, אלא אם כן אתה רוצה להמתין. אנחנו קוראים לשר. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זה לא בסדר שאין שר, דרך אגב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו קראנו לו. הוא כרגע יצא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תפסיק לדבר. אל תדבר, תשתוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת נכבדים, אנחנו לא נמצאים בגנון. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – מה זה קשור לגנון? אין שר. <תמר זנדברג (מרצ):> לפי התקנון צריך שר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מטופל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת פריג', מטופל. הסר דאגה מלבך, השר כנראה יצא לדקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הרב גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> היושבת-ראש אומרת לי להמשיך, אני ממשיך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה צריך להכריז – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני שואל – גברתי היושבת-ראש, אני חס וחלילה לא שואל בשביל להקניט. את מה שמדברים פה חברים וחברות, נכבדים ונכבדות, אני לוקח ברצינות. ברגע שבאה חברת הכנסת עליזה לביא מסיעת יש עתיד – – – <קריאה:> ושרה לעתיד. <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <קריאה:> היא השרה לעתיד. שאלת למה אין שרות – היא שרה לעתיד. לא, כי אין שרה. אתה שאלת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ובאה לפה חברת הכנסת עליזה לביא שהיא מסיעת יש עתיד – – <קריאה:> – – – אתם כבר לא תהיו פה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת מש"ס, אני מבינה שאתם מתרגשים לקראת בוא חברכם החדש להשבעתו. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – והיא מציעה הצעת חוק ש-50% מהמועצה הדתית יהיו נשים, אז אני במועצה הדתית ואני באמת שואל את עצמי – אני לוקח את הדברים שלה מאוד ברצינות, ואני אומר: למה זה לא מתחיל מהבית? <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה השר? <משה גפני (יהדות התורה):> אין. אני מכבד את מה שהיושבת-ראש אומרת. אני מקבל את זה. בסדר, אז אין שרים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת פריג', השר משמאלך. תסתכל שמאלה. אנחנו מבקשים ממך, חבר הכנסת גפני, להמשיך. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מקבל את הדברים האלה, מה שאומרת חברת הכנסת עליזה לביא, ואני שואל בלי להקניט: גברתי היושבת-ראש, למה זה לא מתחיל בבית? למה זה מתחיל במינויים כאלה מאוד שוליים, כמו חבר מועצה דתית? למה לא שר? למה שלא תהיה שרה מיש עתיד כדי שיהיה 50–50? <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני מאוד מבקש, היושבת-ראש לא מרשה לי להתמקח ולהתווכח, כי היא חוששת שאני אקניט. אז תני לי לדבר, אני אדבר נורמלי, בלי להקניט – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – ממילא אין לך תשובות. את יכולה לדבר על מה שאת רוצה בהגיע תורך. אני לא הפרעתי לך כשהצגת את החוק הזה, שהוא לא חוק שלך, הוא חוק של חנין זועבי. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא הפרעתי לך, אז אל תפריעי לי. אבל יכולתם לבחור נשיאה, אז כבר שאלתי. יכולתם לבחור. <יצחק כהן (ש"ס):> של מי החוק? <משה גפני (יהדות התורה):> יכולתם לבחור נשיאה. של עליזה לביא. יכולים לצחוק עד מחר, אבל אנחנו הרי יודעים היום את האמת: לא רציתם לבחור אישה. אם היה לי זמן גם הייתי מונה את הסיבות, מה ההנחיות שקיבלתם. לכן, לבוא היום ולדבר על תוספת תקציב למי שישים אישה ברשות המקומית, זה פשוט דבר שיגרום נזק לנשים – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> יש סיכוי שהיושבת-ראש תיתן לך עוד כמה דקות כדי למנות את הסיבות מדוע לא – – – לבחור אישה? <משה גפני (יהדות התורה):> אם היא תיתן לי אני אמנה את הסיבות, מה ההוראות שקיבלו ביש עתיד לגבי הנשיא. לא רק ביש עתיד. אני מבקש להמשיך. איך אפשר להציע בבית-המחוקקים חוק של שוויון בין גברים לנשים? בית-המחוקקים צריך קודם כול, לפני שהוא מדבר לרשויות אחרות או למקומות אחרים, הוא צריך קודם כול ליישם את זה בעצמו. היה צריך להעביר חוק שבממשלה חצי מהשרים, בכלל, יהיו נשים. למה לא? למה דווקא המועצות הדתיות? למה ברשויות אחרות שתמיד נוגעות לדתיים? למה אצל החילונים לא יהיה שוויון? למה יושבת ממשלה חילונית, ובה הבית היהודי, ואין שם נשים, כמעט אין? איך בית-המחוקקים – והממשלה תומכת בזה – איך יכול להציע הצעה שברשויות אחרות, ששם יושבים אנשים דתיים, שם יהיה שוויון? איך מעזים לדבר מול פני האומה עם הצעת חוק כמו ההצעה הזאת של חברת הכנסת זועבי, להביא חוק שאם תהיינה נשים ברשויות המקומיות יקבלו תוספת תקציב של 15%? אולי ניתן תוספת תקציב לממשלה אם ישימו שרות? אין גבול לצביעות? אין גבול לבושה? אתם אפילו לא יודעים מה זה משטר דמוקרטי. למה שלא נוסיף 15% ברשויות המקומיות למי ששם נכים ברשימה? למה? <יצחק כהן (ש"ס):> מה, נשים זה נכים? <משה גפני (יהדות התורה):> למה שלא נוסיף 15% למי ששם עולים מאתיופיה? למה? הרי אם אנחנו מתחילים לעשות את זה סקטוריאלי ומוסיפים תוספת תקציב ברשויות המקומיות, יש לי הצעות לעוד סקטורים שצריך לשלב. למה לא? אגב, אני חושב שצריך לתת תוספת לנבחרים ששירתו בצבא. חברת הכנסת זועבי – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> נשים הן לא סקטור. <משה גפני (יהדות התורה):> אם יש נציג ברשות המקומית ששירת בצבא, צריך להוסיף לו 15%. למה דווקא לנשים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. חבר הכנסת גפני, אבקש לסכם, נגמר הזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני כבר מסכם, רק הפריעו לי. מה דעתך להוסיף גם את זה? היום זה טרנד בממשלה שכל מי ששירת בצבא או בשירות לאומי, תהיה לו תוספת. אז למה דווקא נשים? למה לא נכים? למה לא מי ששירת את המדינה בצבא? למה לא עולים מאתיופיה? אם בכל מקום שלישי ישימו עולה – אגב, אם זו תהיה עולה מאתיופיה היא תקבל יותר. למה לא? בואו נתחיל, כך תהיה הדמוקרטיה של מדינת ישראל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. חבר הכנסת גפני, אבקש לסיים. אני לארג'ית אתך כי הפריעו לך ולא היה שר, אבל אני מבקשת לסיים. משפט, ובבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אני מודה לך ואני מסיים. אני מציע – במשפט סיום. אני מציע, חברת הכנסת עליזה לביא – אה, רגע, חברת הכנסת זועבי, זה החוק שלך. אני מציע לא להצביע היום על החוק. אני מציע שנחשוב עוד קצת. יכול להיות שיש ממש במה שאני טוען; יכול להיות שצריך לחשוב על החוק הזה מחדש, מפני שהוא גם פגיעה בדמוקרטיה, הוא גם גורם נזק גדול לנשים, הוא גם די צבוע ביחס למה שאנחנו רואים פה כל הזמן ביחס כלפי נשים, שהיה אפשר לפתור בעיות הרבה יותר גדולות. אני מציע – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אני חושבת שביקשתי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, אני מסיים. אני מציע, גברתי היושבת-ראש, לא להצביע היום. הכנסת צריכה להיות רצינית – – <קריאה:> הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – לחשוב על הנושא הזה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצעתך הגיעה לאוזני חברי הכנסת הנוכחים. תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – על מה שהעליתי, ולדחות את ההצבעה לשבוע הבא, ואז אני מציע שהדיון יהיה רק חצי שעה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. הדובר הבא – חבר הכנסת מקלב. כאמור, 15 דקות לכל דובר. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, דבר ראשון, אני יודע שאנחנו באים היום להגיש הסתייגויות לחוק הזה, ואתם תצביעו נגד. תצביעו נגד גם בלי שראיתם מה מהות ההסתייגויות שלנו. ואין הרבה חוקים – כשמגישים הסתייגויות מדברים גם על ההסתייגויות וגם מדברים על דברים אחרים. אבל נתחיל בזה שאני מברך אתכם על ההסכמות שיש לכם עם חברת הכנסת זועבי. טוב שיש הסכמה. טוב שיש דברים בכנסת שמסכימים אתך ביחד, ושלא ייקחו ממך את הקרדיט על החוק הזה. את הגשת את זה ראשונה והם הגישו אחרי זה, והקרדיט שלך. וטוב שיש חשיבה אחת – שמסכימים אתך. אבל יש הבדל גדול – שאני חושב שאת אומרת את האמת. אני לא יודע למה התכוון חבר הכנסת גפני כשאמר שאת לא התכוונת, שאת לא אומרת אמת. הוא לא הסביר, לא הרחיב. אבל אני חושב שכמו שבשאר הדברים את אומרת אמת, את אמרת את דברייך גם בנושא החטיפה, גם בנושא החוטפים – טרוריסטים או לא – ואולי גם מגיעה לך תודה על זה שלא רק שאת אומרת את הדעה האישית שלך, את מייצגת – וטוב שהבית הזה ידע שיש רבים שחושבים כמוך בעניין הזה, שנדע מה הנרטיב, שאנחנו נדע מה אוחזים – אולי לא כולם, אבל חלק מהציבור שאת מייצגת – בנושא הזה, כמו בנושאים אחרים שבהם את אומרת את דעתך. אבל אנחנו צריכים להגיד שאחרות או אחרים שבאמת הגישו את החוק הזה לא התכוונו להצעת החוק כפי שבסוף התקבלה. אולי אמרה את זה חברת הכנסת עליזה לביא ביושר, כשיצאתי אולי, שהצעת החוק הזאת באה במקורה להטיל סנקציות על מי שלא ישלב נשים ברשימה. זו הייתה המטרה; לא לתת באמת איזו העדפה או תמריץ לשילוב נשים – להטיל סנקציות על מי שלא. אנחנו יודעים מה המקור, מה הורתו של החוק הזה, מה עמד לנגד עיניהם של המציעים: טובתן, שילוב נשים, דאגתם שנשים לא משתלבות במועצות מקומיות? או שסיבות אחרות, לראות איזה מפלגות לא משלבות ואיך אפשר לפגוע בהן. המדרון החלקלק הזה, ואני מסביר: המדרון החלקלק הזה – העדפה, ובמקור זה קנס ואחר כך זו מניעה להגיש רשימות בלי שילוב נשים. אמר היטב חבר הכנסת גפני שיש לנו כמה וכמה ראיות לעניין הזה. ראשית, מה בער? מה הבהילות שהייתה בהגשת החוק הזה. ב-08:00 – כמה חוקים אתם מכירים שהוועדה למעמד האישה מתחילה ב-08:00, לאחר שני ימים של פורים, לדון בחוק הזה? מה בער? יש בחירות לרשויות המקומיות בפתח שהיה חשוב להזדרז עם החוק הזה? מחשבה שהממשלה לא תחזיק מעמד? קיום הדיון בחוק הזה בוועדה למעמד האישה, כשהמקום המקצועי לכך, לפי כל הבנה, לפי כל בר-דעת, לפי כל חוות דעת מקצועית, היה בוועדת הפנים. ממתי דנים במימון בחירות בוועדה למעמד האישה? ראינו גם איך הלכתם רחוק. חלק מההסתייגויות האלה היו – הכוונה שלהן הייתה שאפילו מבקר המדינה לא יבקר את המימון הזה. עכשיו, אם כנים דבריכם, ואתם רוצים באמת לקדם את מעמד האישה, על סמך איזה בסיס קבעתם שכסף נוסף הוא שיביא יותר נשים? באמת מישהו חושב שתוספת במימון המפלגות של ראש המפלגה, או שזו מפלגה שהיא גם מפלגה כללית ארצית או מפלגה מקומית של ראש העיר – הכסף הזה הוא מה שיביא? האישה, יהיה לה יותר כסף? היא זו שהוא יתמרץ אותה? היא בכלל יודעת מה זה מימון? היא עומדת בתוך מפלגה כמועמדת בתוך מפלגה, היא בכלל מתעסקת עם הנושאים של מימון מפלגות, יש מימון או אין מימון? אבל אנחנו אמרנו כמה דברים. בואו ונראה באמת מה מונע מנשים. אין לי ספק, וזה גם ידוע, מפני שאני גם שימשתי כחבר מועצה והיו לידי נשים וראינו את הקשיים של ההשתתפות שלהן בוועדות העיריות באמצע העבודה. אנחנו הצענו הצעת חוק שחברת מועצה לא יהיה אפשר לפטר אותה. לא קיבלתם. אתם לא מקבלים את ההסתייגות הזאת, וזה כמובן בנסיבות שההיעדרויות שלה הן מכוח פעולותיה והשתתפותה בתוך מועצת העיר. למה אתם לא מקבלים את ההסתייגות הזאת? הרי אתם רוצים לקדם את מעמד האישה. לא צריך למנוע פיטורים? דיברנו על יותר מכך: ניתן לה חצי משכר מינימום, במקום הכסף הזה או בנוסף, שיהיה בסיס, שכר, לנשים שמשתלבות. זה לא נקרא העדפה של נשים? זה לא נקרא שרוצים באמת לקדם מקצועית, כך שנשים יוכלו להיות חברות ולהיות משולבות בתוך רשימות במועצת העיר? הוצאות: בזמן שחברת מועצת העיר מגיעה ביום לוועדות כספים, לוועדות מכרזים, לדיונים כאלה ואחרים, מגיעה למועצת העיר – בזמן הזה היא צריכה מישהו שיטפל בילדיה, שישמור על ילדיה. מאיפה היא תשלם את זה, אם היא צריכה להיות חברת מועצת עיר באמת מצליחה? אתם גם את זה דחיתם. יש אולי 27 הסתייגויות, וכל הסתייגות, האחת יותר מהשנייה, באמת נוגעת בליבה של הדברים, ואם באמת כנים היו דבריכם, הייתם צריכים לתמוך בזה. מה קורה בחלוף הזמן? דיברנו על כך שיהיו כאלה שישלבו נשים ואחרי זה יוציאו אותן. יגרמו, בצורה כזאת או בצורה אחרת – ואז נגרע מהם ולא ניתן להם את המימון. מה יקרה, אנחנו יודעים, אם מי שממונה על הכסף ישלב נשים, ישלב אישה בתוך הרשימה, ולאחר מכן יגרום – או שהוא כבר החתים אותה על מכתב פיטורים, ויהיו כאלה שיהיו מוכנות לעשות את זה גם בשביל להיות מועמדות. זה נקרא לקדם את שילובן של נשים? דיברנו עוד ועוד על כאלה הסתייגויות, על הסכמי רוטציה שלא יהיו במקרה הזה. איך אתה רוצה לתת מימון אם יש הסכמי רוטציה? אנחנו ראינו שכל ההסתייגויות האלה ירדו. הצביעו נגד ודחו אותן, והכול בגלל דבר אחד. הכוונה שלכם היא לא באמת שילוב נשים. אמר, ונכון: חסר את מי לשלב, למה שלא נשלב צעירים? למה לא לתת עידוד לצעירים, במקום שילכו שיבואו להשתלב בתוך מועצת העיר? עולים חדשים, שלא יכולים לבד לעשות – במיוחד בערים שיש בהן 20% עולים חדשים ניתן תמריצים לעולים חדשים. לא סתם ניתן את זה לעולים חדשים – במקומות שבהם באמת יש חשיבות בשילוב של אנשי המקום בתוך הרשימות. זה לא היה. אתם באמת מנציחים את הדבר הזה שבכסף, בתוספת כסף משלבים נשים – להשתלב בתוך רשימות. זו זילות של נשים. אני יכול להביא עוד ועוד דוגמאות, בתוך החוק הזה ובתוך ההסתייגויות, שכל מטרתן הייתה באמת לעשות ולראות איך משלבים נשים. אנחנו לא משלבים מרצון, ומי שרוצה לא חייב להצביע למפלגה שלנו. אבל, מה לעשות, אצלנו רוב המצביעים הם מצביעות, למפלגות שלנו, אף-על-פי שאין שילוב של נשים ברשימה. אף אחד לא מונע. עם כל זה, מכיוון שאנחנו חושבים שגם הצעת החוק הזאת, כל מקורה וכל מטרתה וההתחלה שלה זה לגרום לכך – כמו עוד הרבה דברים שאתם עושים בממשלה הזאת, וכאן יש לכם ריצת רגליים להרע – כל מה שמאפשר לפגוע בציבור מסוים, שם אתם נמצאים ודומיננטיים, ואתם עושים את זה בין שיש מצב חירום במדינה ובין שאין מצב חירום במדינה. אנחנו יכולים לבטל ולא לקיים הצבעות אי-אמון, ואצלכם אין שום בעיה גם ביום הזה לחוקק. ועדת שרים תשב על חוק, הרבה זמן, איך להפלות מגזרים שלמים בפתרון מצוקות אמיתיות שיש לכל הציבורים – דברים שהממשלה מחויבת לתת לתושביה, כמו דיור ועוד דברים כאלה, או קייטנות. הנה, היום הזה היו דיונים, ומחר יש דיונים בוועדת הביקורת, איך אתם עכשיו, כמה ימים, כשהתיכונים כבר יוצאים לחופש, ואנשים יוצאים לקייטנות ולחופשות, ויש קבוצה מוגדרת ואומרים: לא, לה לא יהיה סידור לילדים. הכנסת באמת גם אישרה הצעות דחופות על הסכנות שיש ביציאת ילדים לחופש. חלק מהתשובות זה קייטנות. יש ציבור ענק, שדווקא אצלו יש באמת סכנות, שם הוא צריך מענה. אין לו אפשרות לקחת פתרונות אחרים. זה גם עלויות שיש מסביב. זה משפחות שלא יכולות להרשות לעצמן קייטנות יקרות או מסגרות אחרות בקיץ. להם אומרים: הם לא, מפני שהם נמצאים באיזו מסגרת לא ממלכתית. וכי המסגרות שלהם הן לא חוקיות? הם נמצאים במשהו פיראטי? זו מערכת חינוך פיראטית שהם נמצאים בה? הם נמצאים במערכת חינוך מפוקחת, ממומנת ב-100% על-ידי הממשלה על-פי חוק. ואתם, ממשלה כזאת, אומרים: לא. יש ציבור שלם שלא יקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> צריך לא להטעות. לא מדובר במוסדות חינוך שממומנים ב-100% על-ידי הממשלה. לבוא ולומר את זה מעל דוכן המליאה, אני חושבת שזה לא לכבודך, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני לא רוצה באמת להיכנס אתך לוויכוח ולא להביך אותך, אבל אני אומר את זה באחריות. בכל אופן, תסמכי עלי בעניין הזה יותר. <משה גפני (יהדות התורה):> שמה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> היא אומרת שאני מטעה את הציבור ושלא מדובר במוסדות חינוך שממומנים ב-100% מהממשלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מוכר שאינו רשמי לא ממומן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> יש מוסדות. החינוך העצמאי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> החינוך העצמאי – – – 100%. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ואם – – – על אחת כמה וכמה, אבל אני לא רוצה לגזול מזמנך. אנחנו נברר את הנושא לאחר מכן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא, את לא פוגעת בכבודי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> למיטב ידיעתי, מוסד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תעמדי מול העניין הזה ותגידי לו למה הוא לא – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> וזה לא רק מנת חלקם של חרדים, שזה גם סוג של הטעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני רוצה להגיד לך שלא מדובר רק במוכר שאינו רשמי. מדובר ברשתות החינוך "מעיין החינוך התורני" והחינוך העצמאי, שעל-פי החוק ממומנים ב-100% מהממשלה. יש חשב בתוך המשרדים שלהם, של הממשלה. אין שקל שיוצא בלי שיש לו מימון ממשלה. יש פיקוח על שכר הלימוד ופיקוח על כל הדברים: על הלימודים, על המורים, על בתי-הספר, ורישיונות, הם 100% מימון ממשלה, והציבור הזה לא מקבל גם שקל אחד מהממשלה ועכשיו לא – ממשרד החינוך לקייטנות. את לא מביכה אותי. אני לא רוצה להביך, זה מחוסר ידע. זה נכון שמוכר שאינו רשמי זה אחרת, אבל הרשתות מקבלות 100%. ויש עוד ועוד דברים. אבל בכל אופן, תרשו לי, בדקות האחרונות שיש לי, לשלב אתכם בהרגשה שיש לנו במסגרת החוקים, גם שקיימים, שמביאים אותם היום – בין שזה רב ראשי אחד, מה עומד מאחורי זה, בין שזה העמדה ופיטורין של רב ראשי – ואני לא ארחיב, הכול בעתו ובזמנו. אבל במציאות הזו, במציאות הזו, שכפי שקראנו בפרשה הקודמת, שיש מוציאים דיבתם רעה על הארץ – פרשת המרגלים – ואומר שם משה למרגלים: תבדקו כמה דברים, האם הם גרים במבצרים או במחנים, האם הערים שלהם מבוצרות או לא, האם הם רבים או מעטים; אבל הוא גם אומר לו: תבדוק אם יש שם עץ, אם אין. מה יש בעץ? אומרים המפרשים מה זה עץ – צדיקים, כאלה עושי חסדים, שהם גרים בעיר והם זכות הקיום שלה. ואני שואל: איפה האנשים עם זכות קיום; איזו מדינה יש לה זכות קיום כשחוקיה הם חוקי סדום ועמורה בשלמות המשפחה, בשלמות האישית, אבל אנשי חסד משליכים לכלא לשש שנים? חוקים שמונעים חיים מאנשים – ועוד קוראים לזה "המתת חסד" – זה בסדר; ואנשי חסד – משליכים אותם לכלא לשש שנים. על מה? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> על איזה אנשי חסד אתה מדבר? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מדבר אתך על אלה שעומדים בראש ארגוני חסד, ארגון החסד הגדול ביותר, הוותיק ביותר, שהיה מחולל של צורה, שנקרא "יד שרה". על כך משליכים לכלא? ועל מה מדברים? ומה אומרים? על כך שאם הוא היה עוסק בחסד – זה בסדר, אבל זה שהוא גם בנה בית-כנסת בתוך בניין החסד הענק – זה לא שייך לנזקקים? זה הדבר הבסיסי. אני לא מדבר על הפסיקה. אני מדבר על המהות, על התוכן של הפסיקה. איך יכול להיות, איך יכול להיות שאנחנו חיים עם אותו בית-משפט, שיכול מצד אחד 10,000 משפחות – ביום אחד להפסיק את 800–900 השקל שלהם, אותו בית-משפט ואותה מערכת משפטית; אנשים שזה הלחם והחלב של הילדים שלהם, לפי כל קנה מידה, שנמצאים במצב סוציו-אקונומי הכי נמוך – כולנו יודעים – שמקבלים את המעט הזה, ומשפחות ברוכות ילדים. יחד עם זה, גם אנשים שפועלים – מי באמת פועל, איזה אנשים פועלים לעשות חסדים אמיתיים עם אנשים כדי לתת להם חיים – על מה משליכים אותם? אין ספק ששליחה של אדם כזה, שעומד בראש, לכלא, היא בעצם הפסקת כל הפעילות הגדולה והענקית הזאת שאין מי שעושה אותה במקומו. המדינה הייתה צריכה, הממשלה, המשרדים היו צריכים לעשות את זה, ואין מי שיעשה את זה. באיזו הרגשה אנחנו צריכים להגיד, בהמשך של חוק אחר חוק, הידרדרות אחר הידרדרות – לקחת פעילים ועוסקים בנושא הזה, ואת המהות של החסד הזה, את המהות של העשייה הזאת, על זה להאשים? ואנחנו עוברים על זה לסדר-היום. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. אני מודה לך. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יעקב אשר, כצפוי. 15 דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> למה רק אשכנזים מתנגדים – – – <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אני לא אשכנזי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה גם מתנגד לייצוג נשים? <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אני רואה שרק ארבעה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת החדש, הרב יואב בן צור, שתזכה להגדיל תורה ולהאדירה גם במקום הזה. זה לא קל. אתה נכנס היום למקום שבתקופה הזאת הוא מקום עוין קצת – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – ואולי קצת הרבה. אבל איך אומרים? הגלגל מסתובב, ואנחנו צריכים לעשות את השליחות שלנו. ואני מאחל לך, בהכירי אותך, שתהיה לך הצלחה גדולה ותזכה לקדש שם שמים. אבל אולי אתה חווה היום את החוויה הראשונה של צביעות במיטבה. לקחת נושא ולהפוך אותו – אני חושב, ואמרתי את זה גם בדיון בוועדה – לקחת את הנשים ולהפוך את זה לאיזשהו קישוט של רשימות, בטענות כאלה ואחרות, בצורות כאלה ואחרות, והיה על זה דיון מאוד ממצה, אני ארחיב את הדברים מאוחר יותר – – <קריאה:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – אבל בו בזמן שאנחנו נמצאים כאן – אני לא יודע, חברי, היה פה מישהו שדיבר על הנשיאה שהייתה יכולה להיבחר – היינו בטוחים, היינו בטוחים – הגברת לביא, חברת הכנסת לביא – היינו בטוחים. הרב גפני, מישהו שאל פה לגבי הנשיאה? <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא היא, זה חברת הכנסת זועבי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא, אני מדבר על הנשיאה. <משה גפני (יהדות התורה):> הנשיאה – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> כבר דיברו על – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מישהו שאל את זה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אה, הרב גפני דיבר על זה? <קריאה:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אה, כי אני לא שמעתי. אני לא שמעתי. לא – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אם היינו מתעוררים לפני שבועיים – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל הרב גפני דיבר על זה, אבל הרב גפני דיבר על איך זה שמפלגה כמוכם לא קיבלה החלטה, כולה, להצביע – – – <קריאות:> – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני אומר יותר מזה. אני אומר יותר מזה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> קיבלתם החלטה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני אומר יותר מזה: איך מפלגה כמוכם קיבלה החלטה שלא להצביע לאישה? ואפילו לא העזתם – לפי כל המספרים והניתוחים, כולם היו בטוחים שלפחות חברות הכנסת יצביעו לאישה. על החרדים אף אחד לא חלם. אבל גם מאחורי הפרגוד אתם מפחדים מאותו גבר, מאותו "אכבר גבר", המתאגרף, ששולט על 19 המנדטים שלו, נשים וגברים כאחד. זה שוויון? זאת דמוקרטיה? <משה גפני (יהדות התורה):> הייתה יכולה להיות נשיאה. בלי בעיה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אה, נכון, הרב גפני עכשיו – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – הרב גפני עכשיו מעיר לי שבאמת יכלה להיות נשיאה אילו היו מצביעים. <משה גפני (יהדות התורה):> בלי בעיה. בלי בעיה. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – בבני ברק – – – <קריאות:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מעניין, פעם ראשונה. מעניין, פעם ראשונה. פעם ראשונה. אדוני היושב-ראש, לגופו של עניין. הנושא הזה של קידום נשים ברשימות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> השר שטייניץ. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני השר, אתה מסתיר לי את גפני. <היו"ר אחמד טיבי:> גפני הוא אישיות מפתח בדיון. גפני, אני קורא אותך לשים לב למה שאומר חברך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> יובל, אתה יודע שהם יכלו לבחור נשיאה. גפני סיפר לך על זה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא. הוא אמר לי – צודק, הוא אומר שהחוק לא חוקתי בכלל. <יעקב אשר (יהדות התורה):> צבועים. צבועים. באים בהצעת חוק – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – פופוליסטית ממדרגה ראשונה, ובאים ואומרים: בואו נקשט את הרשימה. יבוא ראש רשימה בעיר ויחפש נשים בשביל להגדיל את ההכנסות שלו ממימון המפלגות. זה כבוד לנשים? זה דבר שנראה לכם הולך בהיגיון? ככה אישה תרגיש מכובדת יותר? הרי זה בדיוק הפוך. זה בדיוק הפוך מכך. אמרתי בוועדה – חברת הכנסת לביא – אמרתי בוועדה שאם הייתם באים ואומרים שאם יש מפלגה שעומדת בראשה אישה, ונותנים לה, מה שנקרא, את הסיוע כדי שהיא תתמודד, כדי שהיא תהיה מוליכת דעת קהל בתוך העיר שלה, באותן ערים שרוצים את זה, עוד הייתי מבין את ההיגיון. אבל הדבר הזה – זה מוזיל. ישב הגזבר של המפלגה עם יושב-ראש המפלגה ויגידו: מה ההכנסות שלנו לבחירות הקרובות; ואז כדי לכסות את הגירעון יגידו: אז בואו נשים שתי נשים. והם לא יבחרו נשים מוליכות דעת קהל, הם יבחרו נשים לקישוט, בשביל לקבל עוד 15% במימון מפלגות. יש משהו יותר מבזה מזה? זו הדאגה לכבודן של נשות ישראל? ואני אומר שאם הולכים לתקן תקנות וחוקים כאלה, מתחילים קודם כול בשלטון המרכזי ואחר כך בשלטון המקומי – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> בשלטון המרכזי, תתחילו עם זה. נראה אתכם בזה, לגבי השלטון המרכזי לקבל את ההחלטות הללו, לא לקבל את זה לגבי השלטון המקומי. אבל כשיש הצעת חוק שנראית קצת פופוליסטית ונחמדה, אז למה לא? ורבותי, כמובן הדמוקרטיה. הדמוקרטיה היא החשובה פה. המפלגה הדמוקרטית ביותר בכנסת ישראל זו מפלגת יש עתיד. מפלגה של פה-אחד. דמוקרטיה במיטבה. הצבעות והחלטות רק ברוב או במיעוט. האם מישהי מכן חתמה על משהו ערב הבחירות, על איזה מסמך לעורך-דין, על כך שאתן לא יכולות כמעט לעשות שום דבר? הכול פה-אחד של גבר במפלגה הכי דמוקרטית, ששם אפילו פחות ממועצת גדולי התורה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שזה כמה אנשים, אצלכם זה איש אחד. אחד. הוא יכול להעניש כאן, בפומבי, ולפגוע באישה, פה ליד כל חברי הכנסת, בחברת הכנסת עדי קול, לבייש אותה לעיני כולם. זה הכבוד שאתם רוחשים לנשים? זו הדמוקרטיה שלכם? הכול הצגה. תאמין לי, מיקי, כלאם פאד'י, אתה יודע את זה הרי. ויום אחד, כשהמפלגה הזאת תתאייד ואתה תיכנס לאיזו מפלגה אחרת, אנחנו נצחק על מה שהיה פה בקדנציה הזאת. בושה. לוקחים נשים, שמים אותן בתוך מפלגה כדי שהגזבר של המפלגה יוכל לממן את הבחירות. זה הכבוד לנשים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> חבל על הזמן. זה ראש כלכלי. רק כלכלן כמו יאיר לפיד יכול לחשוב על זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה מצוין, לא יכול להיות טוב מזה. <קריאה:> אמן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני בירכתי קודם, למי שאמר "אמן". תודה רבה, כבוד המשגיח. המפלגה הזאת, דמוקרטיה במיטבה, אנחנו מתפעלים מזה בצורה בלתי רגילה באמת. אבל הדבר הכי מרגש, חברת הכנסת לביא וחברת הכנסת קריב – הכי מרגשת הדאגה שלכם לנשים. אתם, לפני כל הצבעה שאתם מצביעים, אתם בודקים מה ההשלכה ביחס לנשים. לפני שהצבעתם על הורדת קצבאות ילדים, בדקתם מה זה יגרום לאותן נשים שמגדלות את ילדיהן. לפני כל הצבעה על הורדת תקציבים למוסדות שלומדים בהם ילדות וילדים ומורות שמפרנסות, באתם ובדקתם מה קורה עם האישה: היא נפגעה או לא נפגעה? רק פופוליסטיקה מעניינת אתכם, לא הדאגה לנשים. כשאתם מורידים בהינף גרזן, בהינף גרזן, את הדירוג להנחה במעונות, במי אתם פוגעים? במי אתם פוגעים? בנשים. בנשים שמגדלות את ילדיהן, בנשים שעובדות לפרנסתן, בנשים שיש להן אידיאולוגיה, בנשים הכי טובות שיש פה. <יפעת קריב (יש עתיד):> שהן יושבות בבית עם האידיאולוגיה שלהן ואתם לא מרשים להן – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הן לא יושבות בבית. אתם מצרים את צעדיהן. את מורידה לה את המעון, איך היא תלך לעבוד? איך היא תלך לעבוד? איך לא רעדה לך היד כשהצבעת בשביל זה? <יפעת קריב (יש עתיד):> סליחה, מי שעובדת – – – מי שבעלה עובד – במקום שבעלה ישב בבית. אתה רוצה לחזור למקומות האלה? – – – תנו לה להוביל. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ממילא על הנשיאות אין לך מה לומר, גם על זה אין לך מה לומר. הלכת לבדוק? ישבת עם אימא לשמונה ילדים לשאול אותה: איך את מרגישה בימים האלה? <יפעת קריב (יש עתיד):> אני אימא לארבעה ילדים, אתה זוכר? <יעקב אשר (יהדות התורה):> בדקת? בדקת את זה? <מיקי לוי (יש עתיד):> היא אימא לארבעה, היא יודעת, אל תספר לה סיפורים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מהמעמד העליון. <מיקי לוי (יש עתיד):> והיא אישה עובדת. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ומה היית עושה אם היו לוקחים לך את האפשרות למעון? היית יכולה להגיע לכנסת? לא היית מגיעה אפילו לכנסת, גם ככה הגעת במקרה. <יפעת קריב (יש עתיד):> אה, ואתה? – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> גם ככה. איזה מקום היא? אני לא זוכר את המקום. רבותי, רבותי וגבירותי, כדי שאני לא – אתם אוהבים כותרות פופוליסטיות. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> יש לנו מורים טובים – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברת לביא, אני אזכיר לך עוד פעם מעל הדוכן הזה: כבר עבר חודש מהישיבה שהייתה אצלך בוועדה לגבי הורדת ההנחה במעונות לאותן נשים שבאו אלייך, לכבד אותך; נשים חרדיות שעשו טעות וחשבו שאת דואגת להן. עשית משהו? נתת שאילתה ליושב-ראש הגבר שלכם? <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – – למה אתה לא מגיע לוועדה למעמד האישה? למה אתה לא מייצג את הנשים החרדיות? <יעקב אשר (יהדות התורה):> את לא גבר, הוא גבר. את לא יכולה לפתוח את הפה אפילו בישיבת סיעה. אפילו את הפה את לא יכולה לפתוח בישיבת סיעה. יחי השוויון של הנשים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. סיימת. בבקשה, אייכלר. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, צריך לסיים ב-19:00? <היו"ר אחמד טיבי:> השאלה שלך לגיטימית, מוצדקת ובמקומה. משחק, משחק. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – – אי-אפשר שאתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמתי לב, אדוני היושב-ראש, שכשהיו צעקות מהצד הזה, כשאופיר אקוניס דיבר, היושב-ראש או היושבת-ראש הוציאו את האנשים החוצה. פה יושבות חברות כנסת שמפריעות כל הזמן לגפני וליעקב אשר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני יושב-ראש ליברלי. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> היות שאין לי קול מספיק גבוה, אז אני מבקש שמי שיפריע לי פעם ופעמיים – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא לגבייך זה היה. את היית עם אקוניס? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – תקראו אותם לסדר ותוציא אותם גם אם זה יהיה גבר. אדוני היושב-ראש, אני בוש ונכלם לעמוד פה היום כאשר עם ישראל כולו נמצא בחרדה עמוקה ובעצב גדול על שלוש משפחות ששלושה מבניהן נמצאים במקום עלום, אף אחד לא יודע איפה הם, וחושבים כל הזמן מה קורה אתם; והכנסת, ברובה הגדול, לא רצתה להגיש הצעות אי-אמון, והסיעות החרדיות, כולן הסירו את הצעות האי-אמון בגלל זה, ועל מה הכנסת דנה פה? על איך הורסים את הדמוקרטיה בבסיס הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה, ואני אדבר על זה, של העדפה של קבוצה מסוימת באוכלוסייה במימון בחירות. אבל אני חייב לומר שזה חוק של חברת הכנסת חנין זועבי, שהתייצבה השבוע לייצג את בוחריה בצורה שלא השאירה ספק אצל אף אחד מה דעותיהם ומה דעתה, וכל אלה שצועקים שצריך להוציא אותה מהכנסת, והמשטרה ממליצה להעמידה לדין, הם אלה שתומכים בחוק של חברת הכנסת חנין זועבי ביום הזה, בשבוע הזה. שלא ירחצו אחר כך את כפות ידיהם ויאמרו: ידינו לא היו שותפות בהרס הדמוקרטיה – וכאן אני מגיע לעניין הזה של הדמוקרטיה. אומרים בשם וינסטון צ'רצ'יל, שאמר: שיחה בת ארבע דקות עם הבוחר הממוצע תשכנע אותך כמה הדמוקרטיה עלובה ולא אינטליגנטית, אבל זו השיטה הפחות גרועה מכל שיטות המשטר האחרות שאני מכיר. חברת הכנסת זועבי, לוחמת מעמד האישה, היא גם חברת הכנסת זועבי שלוחמת נגד הכובש הציוני שכבש את אדמות שיח'-מוניס, את יפו ו-87 יישובים ערביים שנחרבו, והוקמו על אדמתם 87 קיבוצים ומושבים. מדינת ישראל נמצאת באזור שבו דברים מוכרעים על-ידי שפיכות דמים. אלה קוראים לזה "הנכבה" – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא תורה משמים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ואלה קוראים לזה "מלחמת שחרור לאומי". הוויכוח הזה על הטרמינולוגיה לא משנה את המציאות שבעיראק ובלוב ובמצרים ובתוניסיה ובסוריה נשחטים עשרות-אלפי אנשים מפני שהאנשים האחרים חשבו שהם צודקים ויש פה שחרור לאומי ויש פה התעוררות לאומית. הדמוקרטיה היחידה, מה שנקרא, במזרח התיכון עדיין קיימת מפני שעדיין קיימות מסגרות שלא נשברו. ואתם, בקדנציה הזאת, שוברים את כל המסגרות הדמוקרטיות שמאפשרות חיים משותפים לערבים, יהודים, חרדים וחילונים, ציונים-מתנחלים ואנשי שמאל. אם אתם תצליחו לשבור את זה, האלטרנטיבה זה עיראק, ושלא יהיו לכם שום טעויות. לא בטוח שחברת הכנסת זועבי תצטער על כך שמדינת ישראל תיחרב ותקום במקומה ח'ליפה אסלאמית. אני רק לא יודע איך היא תוכל להיכנס שם לפרלמנט. אבל מי שכן מדבר בשם הדמוקרטיה – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> היא לא תיכנס, כמו שצריך להיות במדינת ישראל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אומר: מי שכן מדבר על דמוקרטיה, מי שכן רוצה למנוע מלחמת אזרחים, צריך לכבול את ידיהם ההרסניות של האנשים החדשים מקרוב באו, שהורסים בזה אחר זה את כל יסודות הדמוקרטיה, ואני לא מדבר על יסודות היהדות. אני רוצה לברך את יושב-ראש הכנסת על כך שהוא צעק היום על שחברי כנסת הולכים לבג"ץ נגד הכנסת, המסגרות של הכנסת. הוא מאוד צודק – לא מפני שבג"ץ מוצא חן בעיני או לא; אפילו אם היו יושבים בבג"ץ אנשים כלבבי – עצם העובדה שהרשות המחוקקת הולכת ומאבדת את כלליה ואת יכולתה לחוקק ולבקר את השלטון. מצד אחד היא הופכת לשפחת השלטון, והממשלה קובעת ושרי הממשלה קובעים לה ואין לא שום say להגיד בעצמה מה שהיא רוצה. ובצד שני היא רצה לבג"ץ שהוא יקבע את סדרי הכנסת. והם נותנים יד כשבג"ץ פוסל את חוקי הכנסת כמו שפסלו את חוק טל. כשזה היה להם נוח הם הלכו לבג"ץ לפסול חוק של הכנסת. בסופו של דבר, כשהעם ימאס בכנסת הוא יצא לרחובות, ושלא יהיה לכם שום ספק בזה. לא אנחנו נצא לרחובות, אנחנו האחרונים שיכולים להרשות לעצמנו דבר כזה. אבל יש קבוצות אוכלוסייה חמושות מספיק בשביל לצאת לרחובות כמו בשאר מדינות ערב. יש מספיק נשק במגזר הערבי, יש מספיק נשק בהתנחלויות, יש מספיק נשק בעולם הפשע. אתם יודעים עם מה אתם משחקים? אתם משחקים באש כאשר אתם עושים שינויים בחוקי המשחק של הבחירות והדמוקרטיה: פה מעלים את אחוז החסימה, ופה – אמר השר שטייניץ דבר נכון מאוד: יש פה עניין אנטי-חוקתי. כי כל הרעיון של בחירות זה שיש קול שווה לכל אחד. אחרת אני אגיד: למה רק במימון מפלגות? אדם משכיל מהאוניברסיטה, הקול שלו יהיה שווה פי-שניים מהקול של אדם מן השוק שלא יודע קרוא וכתוב. כי אוכלוסייה מסוימת או מפלגה מסוימת פונה לסקציה מסוימת, ולכן אתם גורמים בדברים האלה הרס גדול מאוד. מעבר לזה, עכשיו אני רוצה לדבר על אלה שמדברים על כבוד – מעמד האישה. היום קיבלתי מכתב מאישה חרדית, מלומדת, שהגישה בקשה להתקבל כקצינת ביקור סדיר באחריות לתלמידים חרדים דווקא, שנמצאים בשוליים ועלולים לנשור מהמסגרת הלימודית. היא למדה בסמינר אופקים ויש לה תואר אקוויוולנטי ל-BA; על-פי משרד החינוך התואר קביל והוא מקביל לתואר BA, כמו שהיה עד עכשיו. אבל היא קיבלה מכתב מעיריית ירושלים שמבשר לה שהיא לא התקבלה מאחר שאין לה תואר אקדמי. והיא כותבת שזו הפעם הראשונה שהיא שמעה על פסילת התואר, שמקבלות אותו רבבות תלמידות טובות ומוכשרות בחינוך החרדי והוא מוכר על-ידי משרד החינוך במסמכים רשמיים. בבירור שהיא ערכה עם רכזת המכרזים היא אמרה כי תואר זה יותר לא נחשב אצלם תואר, וזה בהוראת משרד החינוך, שנמצא תחת שלטון הכיבוש של שי פירון – את זה היא לא כותבת, את זה אני אומר. היא כותבת שהיא פנתה למשרד החינוך ואמרו לה שאומנם עד היום הכירו בזה, אבל היום יש הוראות חדשות, ואין יותר הכרה בתואר הזה של הסמינרים החרדיים. חברי הכנסת גפני והרב אריה דרעי, תשמעו את זה: אין יותר הכרה בתארים של סמינרים חרדיים, גם במשרד החינוך. זו הוראה חדשה. ככה אמרו לגברת הזאת כשהיא פנתה לשם. צריך לדעת שכשהם מדברים על כך שהם רוצים לשלב את הציבור החרדי בעבודה, בפרנסה, ומדברים על מעמד האישה, הם-הם שחוסמים, לא רק את אלה שאין להם תארים אלא אפילו אישה שיש לה תואר שמקביל ל-BA לא יכולה לקבל. וכשהיא שאלה: למה, אבל יש, למשרד החינוך יש הכרה בתארים האלה, אז אמרו: זה רק לגבי דירוג השכר. הם רוצים שהחרדיות יעבדו כמנקות ויעשו ספונג'ה אצלם, או לכל היותר לסחוב ארגזים בצרכניות. הם רוצים את החרדים כחוטבי עצים ושואבי מים, והם עושים את זה בצורה הכי אכזרית. על כך אומר הנביא יחזקאל: "בן אדם הנבא על רועי ישראל – – – הלוא הצאן ירעו הרעים, את החלב תאכלו" – הם לוקחים את כל התקציבים, הם לוקחים את המסים מהציבור שלנו, כמו משאר הציבורים במגזר הפרטי – "ואת הצמר תלבשו – – – הצאן לא תרעו. את הנחלות לא חזקתם" – את החלשים הם לא מחזקים. היום היה דוח של אלאלוף, שיש עוני מחפיר ההולך ומחמיר בכל רחבי הארץ. "את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת הנדחת לא השבתם ואת האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך" – זה מה שהממשלה הזאת, רועי ישראל, בעוונותינו הרבים, שנכבשנו על-ידם, על-ידי שלטון הכוח של התקשורת, של מערכת המשפט, של כל מה שאנטי-דמוקרטי. הם רודים בעם באכזריות ויש להם החלטה או הנחת יסוד שהעם יסבול ויסבול ויסבול ולא יתמרד. אבל הקדוש-ברוך-הוא אומר: "חי אני נאם ה' אלוקים אם לא יען היות צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל חית השדה מאין רעה ולא דרשו רעי את צאני וירעו – – – לכן הרועים שמעו דבר ה' – – – הנני אל הרעים ודרשתי את צאני מידם". הקדוש-ברוך-הוא ידרוש את זעקתם ואת דמעותיהם של כל העניים וכל ילדי ישראל שעכשיו לא יקבלו קייטנות מפני שהרשעים האלה מפלים לרעה באפליה גזענית ואנטישמית ילדים שלומדים, אך ורק מפני שהם לומדים תורה בחינוך החרדי. "והשבתים מרעות צאן" – הנביא אומר שהם לא יהיו יותר רועי צאן – "ולא ירעו עוד הרעים אותם". והקדוש-ברוך-הוא אומר: "והצלתי צאני מפיהם ולא תהיין להם לאכלה – – – כבקרת רועה עדרו" – הקדוש-ברוך-הוא יבקר את צאנו – "והצלתי אתהם מכל המקומות אשר נפצו שם". אני לא יכול להאריך יותר בדברי הנביא, אבל מי שרוצה, שייכנס לספר יחזקאל, פרק ל"ד, ויראה בדיוק מה הנביא אומר על הרועים האלה. לא מדובר פה על חרדים ולא-חרדים – מדובר פה על רועים רעים שמתפרנסים ולוקחים את הכסף של העניים ולא נותנים להם את הדבר הבסיסי שרועים היו צריכים לתת להם. מדברים על דאגה לנשים. אני קיבלתי היום מכתב אחר, ממנהל בית-ספר לילדות בחינוך המיוחד. הם לא מקבלים הסעות לחינוך המיוחד בזמן הקייטנות. הוא אומר שצריך לאסוף תרומות. ורק הילדים האלה לא מקבלים את זה. אז אתם מדברים אתי על דמוקרטיה? אתם מדברים אתי על מעמד האישה? הרי רק מפני "התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" אסור לי לספר את מה שאתם יודעים יותר טוב ממנוּ מה מעמד האישה בתרבות הרעה שהבאתם על עם ישראל. ואיזה כבוד ומעמד יש לאישה ברוכת הילדים, שאתם הופכים אותה לבלתי לגיטימית עד שאחד מהחברים בוועדת אלאלוף אמר שיש יותר מדי ילדים וזה גורם לעוני. אתם מבינים על מה הם מדברים? לדעתי, הוא עצמו לא יודע לאן הוא הגיע, לאיזו תהומות הוא הגיע: שלא יהיו ילדים אז יהיה פחות עוני. ואם לא יהיו זקנים ולא יהיו קשישים? הרי איפה הם חונכו, האנשים האלה? הם חונכו על תורת דרווין. ודרווין אמר שבטבע החזקים צריכים לאכול את החלשים, והחלשים, אם הם לא אוכלים אותם בזמן, אז הם נדבקים כפרזיטים, כעלוקות, על החזקים ומחלישים אותם, את הגזע החזק. ולכן הגזעים החזקים צריכים לעקור את הגזעים החלשים. והוא אומר שאנחנו הקמנו בתי-חולים ובתי-תמחוי לעניים, ועל-ידי זה אנחנו מפריעים לטבע. פלא שאנשים שמתחנכים על תורת דרווין לא מתחנכים על תורת ישראל ואין להם אלוקים ולא יודעים שיש אלוקים בשמים שעושה הכול, שהם מגיעים לשפל שכזה, אפילו להרוס את הבסיס של עצמם, של הדמוקרטיה שלהם? להגיד שמפלגה ששמה אישה, הם דואגים לאישה, הם דואגים? תשאלו את הנשים גם מה שהם עושים להן בכל מקום. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור, כמו שאמרתי קודם, בעניין הזה, כי אתם יודעים את זה יותר טוב ממני. ולכן, רבותי חברי הכנסת, אסור לנו ליפול לתוך השיח, הטרמינולוגיה שהם מכתיבים לנו פה בכנסת. אסור לנו לרדת כי רוב העם – רוב העם, 90% מהעם הם אנשים שמאמינים שיש אלוקים בשמים, הם מאמינים בהשגחה הפרטית. לכו תשאלו היום ברחוב, שאנשים מתפללים לקדוש-ברוך-הוא להצלת הילדים – הם יודעים שיש ה' בשמים. אבל מה לעשות שההגמוניה השלטונית ניתנה בידי קבוצה קטנה של אתאיסטים? אגב, אותם אתאיסטים, כשיש להם איזה כאב בטן, מייד הם רצים לחפש איזה מקום שיש בו ספר תהילים או ללכת לאיזה רב. ולפעמים הם נופלים על נוכלים. אבל רוב האנשים הם מאמינים. אבל ההגמוניה, השלטון, הרודנות ניתנים בידי אנשים שכופרים והולכים לספר לעולם כולו שהם מגִנים על הדמוקרטיה מפני הפונדמנטליזם היהודי, כמו שאסד מגן על סוריה מפני "אל-קאעידה", ואל-מאלכי מגן על עיראק, ונוצרים אינטרסים משותפים בין ארצות-הברית לאיראן – לכאלה אבסורדים אנחנו מגיעים בעולם הזה. רבותי, העם היהודי חזק מכם. גם אם תעבירו את החוק הזה, גם אם תעבירו עוד 20 חוקים אתם רק תרוויחו מזה שאנשים ילכו פחות לבחירות, פחות ישתתפו, יותר יבוזו לשלטון שלכם, ויבוא יום שבו העם ידרוש משליטיו את הדין. וכבר היו שליטים חזקים מכם ששילמו את המחיר. אף אחד מהשליטים שרדו בעמיהם לא יצאו בידיים נקיות. העם יאמר את דברו. אם תיתנו לו לומר את זה בדרך דמוקרטית, יאמר את זה בדרך דמוקרטית; ואם תהרסו את הדמוקרטיה, אתם תהיו הקורבנות הראשונים של המלחמה שאתם תיצרו במו-ידיכם. אני קורא לעם כולו לא ללכת לדרך האלימות, כן לחזק את הדמוקרטיה, כן לחזק את המסגרות, אף שהן נראות מאוד לא יפות, כי זאת הדרך היחידה שמאפשרת לנו להמשיך לחיות, ובעזרת השם אנחנו נזכה ל"ועלו מושעים בהר-ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"; "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. אנחנו עוברים עתה לבקשות רשות דיבור. חברת הכנסת יפעת קריב, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין, חמש דקות. חבר הכנסת דב חנין, אתה תנצל את רשות הדיבור? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שאלה מיותרת, גברתי, הוא אף פעם לא מוותר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא לא ניגש עד עתה. <קריאה:> גברתי היושבת-ראש, הוא לא ברשימה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו לא מציעים למי שלא נמצא ברשימה. אל דאגה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. <יפעת קריב (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברתי הטובה, חברי, האמת היא שהיום מבחינתי זה לא יום רגיל; זאת לא הצעת חוק רגילה, זה לא מעמד רגיל. מבחינתי זאת אמירה אישית, זה חוק אישי. אני הייתי חברת מועצה; אני נלחמתי כדי להיות חברת מועצה בעיר שהיו בה רק גברים חברי מועצה. אני הייתי שם וראיתי כמה זה היה קשה בכלל להתמודד כאישה בזירה הכל-כך גברית הזאת. לכן היום לעמוד כאן ולדעת שהצעת החוק הזאת הולכת לעבור זה רגע מרגש, אישי, חשוב ומשמעותי. אפשר לומר שזה אחד מהרגעים שבשבילם באתי להיות חברת כנסת – לדעת שאנחנו יכולות לקדם נשים ולתמוך בנשים, ולדעת שהזירה הזאת היא זירה שבה נשים יכולות להשפיע, לשנות ולהנהיג. אני מסתכלת אחורה – – <אריה דרעי (ש"ס):> אבל למה – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – ואני לא שוכחת את המקום שממנו באתי. אני לא שוכחת, ואני הבטחתי והתחייבתי לחברות מועצה שנדאג, נקדם ונוביל את הנושא הזה. הלוא במדינת ישראל יש 257 רשויות מקומיות, 3,250 חברי מועצה, ורק בקושי, מספר קטן, עלוב ונמוך של 370 נשים שמכהנות כחברות מועצה. הזירה המוניציפלית היא זירה קהילתית, משפחתית ונשית. הצעת החוק הזאת – וזה מה שיפה בה – חוצה את כל סיעות הבית, חוץ מהחרדים שהתנגדו לה בצורה שלא ברורה לי בכלל, אף שבדברי התוכן לא נאמרו דברים מהותיים. הצעת החוק הזאת דואגת למגזר הערבי ודואגת למגזר הדתי והחילוני, לרשויות בפריפריה, לרשויות במרכז הארץ, וכן, מתייחסת גם לנשים חרדיות. כי בעולם החרדי יש אישה מדהימה, אחת מני רבות, ד"ר עדינה בר-שלום, שבהחלט יכולה להיות חברת כנסת ושרה ומנהיגה ומובילה. למדתי ממנה הרבה. עוד נשים רבות מכהנות כפרופסוריות, דוקטוריות, נשות אקדמיה, נשים מובילות. הגיע הזמן שגם בזירה המוניציפלית הן יובילו. אני רוצה לומר שהצעת החוק הזאת לא הייתה מקודמת בלעדי חברתי הטובה, חברת הכנסת עליזה לביא. אני רוצה להודות לך מעל הבמה הזאת. זאת לא הייתה עוד הצעת חוק שהוועדה למעמד האישה קידמה, אלא הייתה פה שותפות אמיתית, אסטרטגית. הרגשנו לאורך הדרך שאנחנו נלחמות על מעמדן של נשים; נלחמות במשרדי הממשלה, נלחמות בחברי כנסת שיצאו נגד זה. אבל מצד שני, הרגשנו תמיכה מאוד גדולה מכל ארגוני הנשים בארץ. אני רוצה גם להודות למשרדי הממשלה. כמובן, אחרי שהצעת החוק תעבור אודה לכולם – אבל גם בסופו של יום – משרד האוצר, שתקצב את הצעת החוק הזאת; משרד הפנים, שתמך בהצעת החוק הזאת. זה מראה על הנכונות של מדינת ישראל להבין שהגיע הזמן שנשים ייקחו את המושכות, יובילו וינהיגו. אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת לביא, הרבה מאוד תודה. הצעת החוק הזאת אומרת לנו שהגיע הזמן לא רק להתייחס לנשים, אלא להתייחס גם בכלל לכל הנושא של מעמדם של חברי מועצת עיר. חלק מהעשייה שלי פה בכנסת באה להתייחס למעמדם של חברי מועצת עיר. אנחנו צריכים להסדיר את המעמד כדי לאפשר לעוד נשים לבוא ולהיות פעילות בזירה הזאת. זאת זירה של התנדבות, זאת זירה שכל מה שאת עושה בה את עושה מעבר לשעות העבודה. כשאני נהייתי חברת מועצת עיר, בשנת 2008, כאימא לארבעה ילדים היו ברורים לי המחירים שאני צריכה לשלם כדי להתנדב למען הקהילה, למען החינוך, למען הילדים: מלחמות על החול בארגז החול, על הצל בגינות; מלחמות על כך שיהיו יותר מתנ"סים, יותר מרכזים קהילתיים; מלחמות בתוך הרשות המקומית שיהיו יותר מקומות בילוי לבני-הנוער ותחבורה ציבורית אל מקומות הבילוי גם ביום שישי וגם בשבת. אבל לשים את הנושאים האלה על סדר-היום לצד נושאים שנקרא להם "נושאים גבריים" – זאת הייתה המשימה העיקרית שלי. לדעת שאם היו שם עוד נשים שהיו חושבות ככה, היה הרבה יותר קל לקדם את הנושאים האלה. דווקא פה בכנסת, אף שאנחנו 50% מהאוכלוסייה אנחנו מיוצגות רק על-ידי 27 חברות כנסת – מספר נמוך מדי לכל הדעות, והגיע הזמן לשנות. חברי חברי הכנסת, הגיע הזמן שגם הסיעות החרדיות יבינו שחייב להיות ייצוג הולם לנשים גם ברשויות המקומיות – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – וגם בתוך הכנסת, בבית הזה. שאלת אותי הרבה מאוד על הנשיאה. אני אגיד לך – צעקתי את זה גם כשדיברת, ואני אגיד את זה גם: אני תמכתי – – <משה גפני (יהדות התורה):> הכסף עכשיו יקדם את הנשים. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – בשופטת דליה דורנר בגאווה מאוד גדולה כשהיא התמודדה בסיבוב הראשון. תמכתי בה, ליוויתי אותה וחשבתי שהיא ראויה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת קריב. אבקש לסיים. <יפעת קריב (יש עתיד):> אז אני רק רוצה לומר משפט אחרון: החוק הזה ביום מן הימים יבוטל; הוא לא חוק לנצח כמו החוקים שיש כאן. כשיהיו לנו 50% נשים חברות מועצה לא יהיה צורך בחקיקה הזאת. אז, חברי, הגיע הזמן לזמן נשים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת קריב. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – מוותר; חבר הכנסת עפו אגבאריה – מוותר. הוא הדובר האחרון, ואחריו תינתן האפשרות ליושבת-ראש הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי לסכם את הדיון. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, היום הזה עבורי הוא יום חשוב וגם יום חגיגי. היום הזה מסיים מהלך ארוך, מסובך וקשה של קידום הצעת החוק הזאת בכנסת. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק באה להתמודד עם בעיה קשה וחמורה: כמעט אין אצלנו נשים במוסדות השלטון המקומי. אפשר לעבור עיר אחרי עיר; אפשר לעבור עיירה אחרי עיירה; אפשר לעבור כפר אחרי כפר, מועצה מקומית אחרי מועצה מקומית, ולראות במקום אחרי מקום שכמעט אין נשים במוסדות השלטון המקומי. הדבר הזה לא נובע מכך שנשים לא מתעניינות בסוגיות שמעניינות את השלטון המקומי, שהן לא מתעניינות בסוגיות של חינוך, שהן לא מתעניינות בסוגיות של רווחה, שהן לא מתעניינות בסוגיות של יום-יום של החיים של האזרחיים בעיר או ביישוב; הבעיה הזאת נגרמת ממנגנונים ומחסמים חברתיים ופוליטיים עמוקים שהגיע הזמן להתמודד אתם. אין לנו מנוס אלא להתמודד אתם, אם אנחנו רוצים לחיות בחברה שוויונית יותר, צודקת יותר, הוגנת יותר. אני שמעתי בקשב רב את דברי הביקורת של כמה מעמיתי, חברי הכנסת החרדים. ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, באופן מאוד כן ופתוח: החוק הזה הוא לא חוק לעולם מושלם. בעולם מושלם לא היו צריכים חוקים כאלה; בעולם מושלם לא יהיה צריך לתת העדפה תקציבית לרשימה שיש בה שליש מועמדות. גם ארגוני הנשים עצמם לא התלהבו מהמנגנון הזה. לא התלהבו מהמנגנון הזה – – <מרב מיכאלי (העבודה):> ובצדק. <דב חנין (חד"ש):> – – ובצדק לא התלהבו מהמנגנון הזה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, בעולם הלא-מושלם שבו אנחנו חיים, אין לנו ברירה אלא לייצר דרך אמיתית, מעשית, שתוכל להתגבר על החסמים ועל המנגנונים הבולמים ייצוג של נשים בשלטון המקומי. והדרך הפרקטית היחידה שאנחנו מצאנו, אחרי התלבטות רבה – ואני מדבר כאן, אני חושב, בשם כל יוזמות ויוזמי החוק – ולכל אחד מאתנו, היוזמים והיוזמות, היו התלבטויות בעניין הזה – אבל הדרך הפרקטית היחידה שבסופו של יום אנחנו מצאנו כדי לקדם את הערך החיוני הזה של שוויון נשים וייצוג נשים, היא הדרך של התקצוב המעדיף רשימות שנותנות ייצוג מינימלי בסיסי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> דב, למה לא – – – ברוח הוועדה? מה – – – דמוקרטיה, שגם ככה מקבלת – – –? <דב חנין (חד"ש):> אז אני אומר, חבר הכנסת מקלב: אכן, בעולם שכולו טוב לא היינו צריכים את המנגנון הזה; היינו חיים במציאות שבה לפחות מחצית מהנציגות במועצת העיר היו נשים. אבל אנחנו לא בעולם הזה. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שמי שבאמת יש לו זכויות רבות בקידום ובהובלה ובייזום הצעת החוק הזו זה קודם כול ארגוני הנשים. אני רוצה להזכיר לחיוב את קואליציית ארגוני הנשים שפעלה מסביב לעניין הזה – שדולת הנשים, ארגוני נשים שונים ומגוונים, ואני לא אסקור כאן את כל השמות. אבל בין השמות האלה אני רוצה לציין במיוחד את עמותת "נשים נגד אלימות", שעוד לפני שש שנים התחילו ביוזמה הזו, עוד לפני שש שנים פנו אלי – ואני יודע שפנו גם לחברות וחברי כנסת נוספים – בהצעה לקדם הצעת חוק שתקדם ייצוג של נשים בשלטון המקומי; ניהלו סביב העניין הזה מערכה ארוכה, קשה; התגייסו, גייסו את היכולות המקצועיות שלהו. אני רוצה לציין את מנכ"לית העמותה, גברת עאידה תומא-סלימאן, אחת מנשות הציבור המרשימות ביותר בארץ בכלל ובציבור הערבי בפרט, שהייתה מרכזית ומובילה בגיבוש הקונספט הבסיסי של הצעת החוק הזאת, ובגיבוש הצעת החוק הזו, ובגיבוש הקואליציה הרחבה של ארגוני הנשים מסביב להצעת החוק הזו. במהלך הדרך נדרשנו להרבה פתרונות יצירתיים, הושקעו פה הבה שעות. אני רוצה לחזור – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסכם. <דב חנין (חד"ש):> אני ממש מסיים. אני רוצה לחזור ולהודות לאלה שאתן בילינו את השעות הרבות האלה ביחד. כמובן, רשימת היוזמות והיוזמים היא ארוכה, אבל מאלה שבילו את השעות הרבות האלה ביחד: חברת הכנסת יפעת קריב, שבאמת השקיעה ועבדה בנושא הזה רבות; חברת הכנסת עליזה לביא, יושבת-ראש הוועדה; היועצת שלה לענייני חקיקה, עמליה שרייר, שבוודאי כולנו חבים לה רבות בחוק הזה; היועצת הפרלמנטרית שלי, מנהלת הצוות שלי, אלה ידעיה; וכמובן צוות הוועדה ואנשים רבים רבים נוספים – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר כנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> – – שיש להם זכויות בחוק הזה, שאני מקווה שנאשר אותו היום בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> דב – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> דב – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת חנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> דב, למה במפלגה שלך אין נשים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תעלה לסכם את הדיון יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בין יוזמות החוק, עליזה לביא. בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> דב, למה במפלגה שלך אין נשים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מזל טוב על הצעת החוק החשובה. מזל טוב לכולנו. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, החוק הזה הוא לא חוק נגד חרדים, הוא חוק שאנחנו כולנו, כלל המפלגות והרשימות, זקוקים לו. מספר הנשים שנבחרות בבחירות המוניציפליות ובכלל בשירות המוניציפלי הוא מאוד מאוד זעום. בבחירות האחרונות היו ניסיונות רבים, והעצמה, ונשים רבות ביקשו להיכנס, אבל יש חסמים, חסמים מאוד מאוד גדולים, כבדים, רחבים, שעדיין איננו מצליחות לפוגג. נשים בערים וברשויות, ברשימות ובבחירות המוניציפליות תהיינה טובות יותר, ואנחנו כולנו יודעים את זה. אני רוצה לברך את חברי. אנחנו מובילים שינוי, והלוואי שהחוק הזה יתפוגג – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – יום אחד ולא נזדקק לו, חבר הכנסת גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – אבל אנו זקוקים לחוק הזה כדי להוביל שינוי. החוק הזה הוא לא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> חבר הכנסת מרגי, אתה מפריע לי לראות את חבר הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> החוק הזה הוא לא נגדך, הוא בעדך. בוא, אתה תוביל שתהיינה גם נשים חרדיות במפלגות החרדיות. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> זה חוק שהוא בעד, זה לא חוק שהוא נגד. ואני מתפללת שנגיע ליום שבו לא נצטרך את החוק הזה, ובא לציון גואל, ונשים תהיינה ברשימות ותובלנה את המערכת למקום טוב יותר, שוויוני ונכון יותר, לטובת כולנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014 – מי שמעוניין להשתתף בהצבעה שישב. יש לנו סדרה של הסתייגויות, ומי שגם עוקב אחרי – אני רואה שחבר הכנסת אורי מקלב עוקב אחרי – אז אנחנו משתמשים ודאי בדף של ההסתייגויות, הדף הצהוב. לשם החוק אין הסתייגויות. "הצעת חוק הרשויות המקומיות" – אין הסתייגויות. מי בעד? מי נגד שם החוק כנוסח הוועדה? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד שם החוק – 59 נגד – 12 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 59, נגד – 12, אין נמנעים. שם החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 1 – לפני סעיף 1, סליחה, הסתייגות של חברי הכנסת אורי מקלב. להצביע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הייתה לנו הסתייגות על שם החוק. החוק – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – את הוועדה הזאת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> החוק – – – בבחירות ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תיקון שם החוק? אתה צודק. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא, צריכים להוריד את זה לוועדה, אי-אפשר – – – את שמו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, ברור, ברור, לא, פשוט הייתה פה אי-הבנה באמת על איך שזה מנוסח. חברי הכנסת, אם כן, אנחנו נצביע על הסתייגות לתיקון שם החוק. כן, לפני סעיף 1, תיקון שם החוק, הסתייגות של חברי הכנסת אורי מקלב, יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, מנחם אליעזר מוזס – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – הסעיף עם ההסתייגות צריך לרדת לוועדה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, חבר הכנסת משה גפני, הודעתי לפרוטוקול שאין הסתייגויות לשם החוק. אנחנו נצביע עכשיו, למען הסר ספק, על תיקון שם החוק. תיקון שם החוק, כפי שמציעה קבוצת חברי כנסת, גם קבוצת מקלב וגם קבוצת ישי, נקרא לזה. חברי הכנסת אורי מקלב, יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר, להלן: קבוצת סיעת יהדות התורה; חברי הכנסת אליהו ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב ואברהם מיכאלי, להלן: קבוצת סיעת ש"ס. אנחנו נצביע, ואם יהיה רוב, שם החוק יתוקן; אם לא יהיה רוב, שם החוק יהיה כנוסח הוועדה. הצבעה: מי בעד ומי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 14 בעד, 54 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי תיקון שם החוק לא התקבל. דרך אגב, חברי חבר הכנסת גפני, יש גם דעה רווחת של הלשכה המשפטית שכשזה תיקון לחוק אז לא צריך בכלל גם להצביע על שם החוק. יש גם דעה כזאת. אבל למען הסר ספק, לא התקבל שום תיקון לשם החוק. לפני הסעיף יבוא: "תיקון סעיף 1", כן? אנחנו מצביעים על תיקון סעיף 1. להצביע, חבר הכנסת מקלב? אני בדף 2 בדפים הצהובים, "תיקון סעיף 1". להצביע? הסתייגות מס' 2. כן. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <קריאה:> הרחבת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. אני לא מדבר על התוכן. אני רק שואל אם להצביע או לא. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני בהחלט שמעתי את קריאתך הנרגשת, חבר הכנסת גפני. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 12. הנה, 11 לפחות הקשיבו לך. בעד – 12, נגד – 53, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2, תיקון סעיף 1, לא התקבלה. הסתייגות מס' 3, לפני הסעיף יבוא: "הוספת סעיף 2א". מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הסתייגות מס' 3, הוספת סעיף 2א. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 13, 53 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4, לפני הסעיף יבוא: "הוספת סעיף 2א". עוד הפעם מנסים להוסיף סעיף 2א בהסתייגות מס' 4. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, עשרה בעד – התמיכה בהסתייגויות יורדת – 54 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לפני סעיף 1 לא התקבלו. ועכשיו נוכל להצביע על הסתייגויות לסעיף 1. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אפשר להוריד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מסיר הסתייגות – לא, אני לא מצביע, אתם מסירים – הסתייגות 5, 6, 7? <דב חנין (חד"ש):> לא, 6 להשאיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 5 ו-7 מסירים, 6 מצביעים. אנחנו מצביעים – הסתייגות לסעיף 1 שמספרה 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. לחלופין גם הסרנו, נכון? הסרנו. לחלופין, לחלופין, לחלופין. 8 מצביעים, אדוני? לא. 8 מסירים, 9 מצביעים. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קודם כול אני מכריז שבהסתייגות מס' 6, בעד – 14, 51 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 5, 7 וכל ההסתייגויות לחלופין ו-8 – הסרנו. על 9 אנחנו מצביעים. הסתייגות מס' 9 – מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 11, 54 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 9 לא התקבלה. 10, להצביע, אדוני? <אורי מקלב (יהדות התורה):> 11 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 10, אנחנו נצביע, ולאחר מכן 11 עם כל ההסתייגויות לחלופין, אנחנו נוריד. אז אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 10. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על הסתייגות מס' 10: בעד – 14, נגד – 53, אין נמנעים. אני קובע, גם 10 לא התקבלה. הסתייגות מס' 11, ביקש חבר הכנסת מקלב להסיר, עם כל ההסתייגויות לחלופין. 12, אדוני? מסירים. גם 13, גם 14, גם 15. 16 נצביע, אדוני? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. הסתייגות מס' 16 בדף 6 – מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 14, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי לסעיף 1 לא התקבלה אף הסתייגות. חלק הוסרו על-ידי המציעים, חלק הסירה המליאה. לכן, נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1 כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 14 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 1 כנוסח הוועדה התקבל ברוב של 56 בעד, 14 מתנגדים, אין נמנעים. אישרנו את זה בקריאה שנייה. <אריה דרעי (ש"ס):> אני במקרה הצבעתי בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו שמחים על כך, אבל לפרוטוקול – לפרוטוקול אנחנו נודיע שחבר הכנסת אריה דרעי מודיע שהיה בכוונתו להצביע נגד הסעיף כנוסח הוועדה. הוא בטעות גמורה הצביע בעד. ולכן, חבר הכנסת מקלב, לאחר סעיף 1 – 17 נצביע? 17 נצביע, אדוני? <אורי מקלב (יהדות התורה):> עד 20 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד 20. זאת אומרת 17, 18, ו-19 אני מוריד. את כל הלחלופין מוריד, ועל סעיף 20 אנחנו נצביע. הסתייגות שמספרה 20, לאחר סעיף 1, הסתייגות מס' 20, מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להסתייגות מס' 20, התוצאות: בעד – 14, נגד – 54, אין נמנעים. הסתייגות מס' 20 לא התקבלה. לחלופין להצביע? לחלופין, בהסתייגות מס' 20 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע – הסתייגות. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 47 נמנעים – 1 ההסתייגות (20) לחלופין של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, התוצאות: בהסתייגות לחלופין מס' 20, בעד – 10, 47 מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי גם לחלופין לא התקבל. מה קורה הלאה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 21 הסרנו? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, להצביע 21 ו-23. כל שאר ההסתייגויות הוסרו. אז קודם כול, 21, זה עוד לפני סעיף 2, בואו נסיים את המלאכה. הסתייגות 21 לפני סעיף 2 – אני מפעיל את ההצבעה. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 14, נגד – 53, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 21 שבאה לפני סעיף 2, או הייתה אמורה לבוא לפני סעיף 2, לא התקבלה. סעיף 2 – אנחנו מצביעים. אתה אמרת, אדוני, 20 ו-23. אז 22 ירד. הסתייגות שמספרה 23 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. <קריאה:> סעיף 2. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, לסעיף 2, לסעיף 2. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 23 לסעיף 2 בחוק – התוצאות: בעד – 15, נגד – 53. אני רואה שיש עלייה בתמיכה הפעם, כן. אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 23 לסעיף 2 בחוק לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף מס' 2 כנוסח הוועדה. לא התקבלו הסתייגויות בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 14 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 57 בעד, 14 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, לא התקבלו הסתייגויות לחוק. לכן אנחנו נצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה. קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 56 נגד – 14 נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 56, 14 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את חברת הכנסת זועבי לעלות לדוכן ולהודות לאלה שעסקו במלאכה ומזמין את סגנית היושב-ראש רות קלדרון להמשיך ולנהל את הישיבה. <חנין זועבי (בל"ד):> חברות וחברי הכנסת, אנחנו בפני חוק מהפכני וחשוב שכולנו גאים בו. החוק הזה הוא תרגום פשוט של הנחת יסוד – האישה היא אדם, מגיע לה מה שמגיע לבני-אדם. יש לה את היכולות, יש לה את הכישרונות, אולם לא את ההזדמנויות ולא את כללי המשחק ההוגנים. אני שמחה שזה סוף-סוף עבר. אני מודה ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, לחברות וחברי הוועדה, לעובדות ועובדי הוועדה, ליועצים המשפטיים ולכל אלה שאימצו ותמכו בחוק, וגם כן לכל העמותות שתמכו בחוק. החוק לא יפתור את כל הבעיות, אנחנו יודעות את זה. הוא לא פותר את הבעיות של חוקי המשחק הלא-הוגנים בין גברים לבין נשים. אני יודעת שנשאר לנו הרבה בשביל לשנות את התרבות הפוליטית, אבל אני חושבת שהחוק הזה מאוד חשוב כדי להשפיע על התרבות הזו. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חברת הכנסת יפעת קריב, בבקשה, עלי לברך. חברים, אני מבקשת שקט במליאה. <יפעת קריב (יש עתיד):> אני רוצה בבקשה לומר תודות. החוק הזה מבחינתי הוא חוק אישי שלי. זה חוק שהתחייבתי לומר – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> לא. <יפעת קריב (יש עתיד):> והחוק הזה נעשה בשיתוף פעולה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה פתאום, זה חוק של זועבי. <יפעת קריב (יש עתיד):> והחוק הזה נעשה בשיתוף פעולה עם שורה של חברי כנסת שהובילו אותו והנהיגו אותו, ובהם, אני רוצה לומר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, אני רוצה לדבר. <היו"ר רות קלדרון:> אני מעריכה ומכבדת את זה שאתם נשארים גם כשלא מצליח. עכשיו ניתן לחברת הכנסת לדבר. <יפעת קריב (יש עתיד):> ואני אדבר. <היו"ר רות קלדרון:> זה חלק מהכבוד. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> מבחינתי, ואני עכשיו מדברת, אני רוצה להגיד שאני מסתכלת היום אחורה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה היה גם בכנסת הקודמת. <היו"ר רות קלדרון:> חברים, תודה רבה. נשמעתם. בבקשה. <קריאה:> אבל זה לא פמיניזם. <יפעת קריב (יש עתיד):> אפשר לדבר? <משה גפני (יהדות התורה):> לא נאפשר – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> האמת היא שרציתי לומר, התחלתי לומר, שהחוק אישי ברמה שאני רוצה להסתכל אחורה למקום שממנו אני באה ולעשות פה את מה שהתחייבתי. אני רוצה להודות לכל חברות המועצה בארץ באשר הן. <היו"ר רות קלדרון:> חברי הגברים, בבקשה לתת לחברת הכנסת לדבר. <יפעת קריב (יש עתיד):> עד שאני אסיים, ייאמרו תודות לכולם. אני רוצה להודות לכל חברות המועצה בארץ באשר הן, מכל הסיעות, מכל המפלגות, מכל היישובים; לחולמות, למנהיגות ולמשנות. אני רוצה להודות לכל הנשים שהולכות מהנהגת הורים בקהילה למועצת העיר ביישוב, ואני מקווה לראות אותן פה, בבית הזה, חברות כנסת. אני רוצה להודות לכל ארגוני הנשים, בהם: קואליציית הנשים, ל"מעכי", "אחותי", "1325", שדולת הנשים, ויצו, "נעמת"; יועצת ראש הממשלה למעמד האישה, ובמיוחד לעמותת כ"ן, שמלווה את חברות מועצת העיר כבר שנים. אני רוצה להודות לחברי הכנסת; לדב חנין, שלימדת אותי מהי שותפות אמיתית גם ברגעים הקשים וגם ברגעים הטובים ובכל ההתלבטויות. אני רוצה להודות לחברי הכנסת מהמגזר הערבי, לחנין זועבי שהייתה שותפה, ונלחמת, אני מקווה, כאן, למען חברות מועצה ערביות, שחשוב שיהיו יותר ויותר. אני רוצה להודות לחברת הכנסת עליזה לביא, וכבר הודיתי לה, ושוב לומר תודה לצוות הוועדה למעמד האישה, ובמיוחד לעמליה, היועצת המשפטית – אין עלייך, עשית עבודה מדהימה, תודה רבה. עליזה, לך ולכל הצוות שלך. אני רוצה להודות לשר הפנים ולמשרד הפנים ולשר האוצר ולמשרד האוצר על התמיכה שלהם בחוק הזה. הכי חשוב, אני רוצה להודות לצוות המקצועי שלי כאן – לרועי, שהתחיל את החוק הזה, ולדוד שסיים אותו, לאהוביה ולמלי. אני רוצה עוד אמירה אחת, שהיא לא אמירה שגרתית: אני רוצה להודות למשפחה שלי, שיושבת ורואה עכשיו, לבעלי דביר ולילדים שלי, עומר, רום, נוגה ועידן, כי לא יכולתי להיות חברת מועצה ואני לא יכולה להיות חברת כנסת בלי התמיכה המלאה והאהבה שלהם. אני קוראת לכל המשפחות באשר הן לתמוך בנשים שמגשימות את החלומות שלהן. אז, נשים יקרות, צאו, תהיו מעורבות ותגשימו את החלומות. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעה של סגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, גברתי. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014> [מס' מ/851; "דברי הכנסת", חוברת כ"א, עמ' 9314; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014 – אני מזמינה את יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מירי רגב להציג את החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. להצעת החוק לא הוגשו בקשות רשות דיבור. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושבת בראש, תודה, חברי כנסת, שרים, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בשנת 2011 נכנס לתוקף חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011, שנועד להקנות לעובדי גופי החקירה של המשרד להגנת הסביבה סמכויות פיקוח ואכיפה לשם אכיפת חיקוקי סביבה שהכנסת הביאה. החוק נועד לרכז את כלל סמכויות הפיקוח והאכיפה הקיימות לגופי החקירה של המשרד בחוק אחד. בשל טעות, נוצר מצב שלפיו לעניין אכיפת פקודת בריאות העם, לא ניתן כיום להסמיך גורמי פיקוח במשרד להגנת הסביבה בסמכויות פיקוח מינהליות לפי הפקודה, וכן לא ניתן להסמיך מפקחים שהסמיכה שרת הבריאות בסמכויות חקירה. ההצעה שלפנינו באה בעצם לתקן את העיוות הזה. מוצע להבהיר כי השר להגנת הסביבה יוכל למנות מבין עובדי משרדו ממונים על הגנת הסביבה לעניין פקודת בריאות העם, אשר יהיו נתונות להם סמכויות פיקוח בלבד. מוצע לקבוע את התנאים להסמכתם ואת התנאים שבהם יוכלו לעשות שימוש בסמכויות הנתונות להם. בנוסף, מוצע לאפשר לשרת הבריאות, שר הבריאות, להסמיך מפקחים מבין עובדי משרד הבריאות בסמכויות חקירה לעניין הפקודה ואת התנאים שבהם יוכלו לעשות שימוש בסמכויות אלו. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, לכן אני מבקשת לאשר את הצעת החוק הזו. אני מבקשת להודות לשר להגנת הסביבה, לשרת הבריאות, למנהלת הוועדה לאה, לשוש ולצוות הוועדה, וכמובן לצוות היועצים המשפטיים של הוועדה בראשותו של תומר רוזנר, לגלעד ונמרוד. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם – רפואת הנפש ורפואת הגוף. בבקשה להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–3 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר רות קלדרון:> 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו מוסיפים את חברת הכנסת רוזין וחברת הכנסת זהבה גלאון שלא הספיקו. חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת דרעי, כולם בעד? לפרוטוקול כמובן. אנחנו נעבור מייד לקריאה השלישית. כולם נמצאים ליד מקומותיהם? בבקשה. קריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 36 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בשעה טובה; גם לחבר הכנסת החדש, שזו הצבעתו הראשונה, בשעה טובה. סדרנים, בבקשה שלא ידברו בטלפון במליאה. תודה. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014> [מס' מ/833, פ/1927/19, פ/1978/19, פ/1979/19; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 8259; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44), לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מירי רגב. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> היושבת בראש, תודה לך, שר הפנים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק מטעם הממשלה ושל שלוש הצעות חוק פרטיות שיזמו חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מירי רגב, פנינה תמנו-שטה, דב חנין, שמעון אוחיון, דוד רותם, רוברט אילטוב וגילה גמליאל. יום הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות אינו קבוע היום בחוק כיום שבתון, בשונה מיום הבחירות לכנסת. במטרה להעלות את אחוז ההצבעה בבחירות המקומיות ובמטרה ליצור מצב שאזרחי העיר יוכלו לבחור את ראש העיר במקום שבו הם גרים וכדי להקל על תושבי הרשויות המקומיות לקחת יום חופש ביום הבחירות, חשבנו לבוא עם הצעת חוק זו של יום שבתון ברשויות המקומיות שבהן נערכות בחירות. קביעה זו גם תיתן מענה לצורך להציב חלק ניכר מן הקלפיות בבתי-ספר ובגנים. כאמור, מוצע לקבוע כי יחול יום שבתון ברשויות המקומיות שבהן נערכות בחירות, ביום הבחירות הכלליות, אך שירותי התחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם. שר הפנים יחליט על סוגי השירותים שייחשבו שירותים ציבוריים לעניין זה. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה החליטה הוועדה כי יש לתת פתרון גם למי שרשום בפנקס הבוחרים של רשות מקומית שנערכות בה בחירות אך הוא עובד ברשות מקומית שלא חל בה יום שבתון. הוועדה החליטה כי גם עובדים כאמור יהיו זכאים ליום שבתון. בנוסף, מוצע לקבוע כי עובד שעבד אצל מעביד 11 ימים רצופים לפני יום הבחירות, ישלם לו המעביד את השכר שהוא היה משתכר אצלו ביום הבחירות אילולא שבת, בדומה להסדר הקיים לעניין יום הבחירות לכנסת. להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות. אבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות. תעזור לי בזה, חברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ. רוב המסתייגים הם מהצד הזה של הכנסת. <היו"ר רות קלדרון:> הצד היותר-מרכזי. <דב חנין (חד"ש):> יש רק מסתייג אחד. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> יש רק מסתייג אחד. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רק אורי מקלב? ואללה, אורי מקלב. רק אורי מקלב, אז אני חוזרת בי. זה ממולי. רק אורי מקלב מסתייג. אז כמובן, אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות של חבר הכנסת מקלב, לקבל את הצעת החוק, לאשר אותה ולהביא בשורה לאזרחי המדינה – יום שבתון ביום הבחירות המקומיות. מותר להם להיות מעורבים, רצוי. זאת חובתנו ככנסת לאפשר לאזרחי המדינה לבחור את נציגי הציבור שלהם. אני מבקשת להודות לשר גדעון סער; לך, השר, ולצוות שלך, שליווה אותנו מן הסתם לא רק בחוק הזה אבל גם בחוק הזה, על זה שהצלחנו להעביר את החוק כמה שיותר מהר ולהביא אותו היום לבשלות לקריאה שנייה ושלישית; למנהלת הוועדה לאה, לשוש, לצוות של הוועדה; לתומר רוזנר – הוא לא מתעייף – ולגלעד, וכמובן גם לנמרוד; תודה רבה לייעוץ המשפטי ותודה רבה לכל יוזמי הצעת החוק הפרטית. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. כדרך הכנסת נשמע בסבלנות את ההסתייגויות. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> נשמע את ההסתייגויות ונפיל אותן. <היו"ר רות קלדרון:> נקבל החלטה מושכלת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני אענה לכולכם. יש שבע הסתייגויות, שבע הסתייגויות זה 35 דקות. אני גם לא אשתמש בשליש מהזמן, אם ירצה השם. כדי להקל על האווירה המתוחה פה ועל אנשים שבאמת ממהרים, אני לא אטריח אותם בעניין. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כמה זמן זה? <היו"ר רות קלדרון:> יש לו 35 דקות, אבל הוא תורם לכדורגל 20 דקות, אז זה ייגמר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מקצר, גם לא 20 דקות. אני מקווה להגיע לשליש מהזמן, אולי אף פחות, במידה שאני אראה שהדברים משכנעים אתכם. <אילן גילאון (מרצ):> חבר הכנסת מקלב, שבתון ביום הבחירות זה לא יום בחירות בשבת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זהו. זה לא פגיעה משום שזה יום שבתון. כל מה שקשור לשבת, אני צריך להיות בעד. אני רוצה להגיד לכם מראש, גם אם לא יתקבלו ההסתייגויות שלנו, או שלי, בכל אופן – מסיבות טכניות בסופו של דבר לא חתמו אחרים, אף שהיו עוד מסתייגים שביקשו להצטרף, אבל מסיבות כאלה ואחרות, בעיקר טכניות, הם לא הצטרפו ונשארתי בודד בהסתייגויות שלי. ולכן, אני רוצה קודם כול לברך על הצעת החוק בשם אלה שיזכו לחופש. למה לא? מי נגד חופש? חופש, חופש של יום אחד, סתם ככה באמצע השנה, יכול להיות דבר מאוד מעניין, דבר מאוד טוב ודבר שהרבה אנשים יברכו עליו, אבל השאלה אם מציעי החוק וגם שר הפנים או בכל אופן היום המציעים האחרים – שר הפנים שתמך בזה וכל רשימת המציעים – האם באמת הם התכוונו לתת עוד יום חופשי או שהם התכוונו שאחוז ההצבעה יגדל בעקבות יום השבתון? עכשיו צא ולמד, ונראה מה עושה יום שבתון לבחירות. דבר ראשון, צריך לדעת שיום שבתון בבחירות לרשויות המקומיות זה לא אותו דבר, זה לא נגזרת וזה לא מקביל ליום שבתון בבחירות לכנסת. ומדוע? כי לא לכולם יש חופש ביום הבחירות לרשויות. הבחירות לא מתקיימות בכל הארץ – יש מועצות מקומיות ויש רשויות קטנות ויש יישובים אזוריים שבהם לא מתקיימות בחירות, ומה יהיה אז? מה יהיה בבית-ספר בתוך יישוב, הוא יכול להיות אפילו בית-ספר אזורי, ששם לא מתקיימות בחירות ושם ילמדו? מי יבוא וילמד? איזה מורה יבוא ללמד שם? הפוך – מה יהיה עם אותם מורים שירצו לבוא וללמד אבל לא יהיה בית-ספר? מה יהיה באותו יום? אבל בעיקר איך אפשר לעשות, במשק אחד, כשאנשים עוברים ממקום למקום, כשחלק מהאנשים עובדים וחלק מהאנשים לא עובדים – איך אפשר לקיים באמת יום שבתון אמיתי? <היו"ר רות קלדרון:> כמו פורים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן, אבל בפורים הדברים יותר מוגדרים. לבי על אלה שיראו את האחרים שיש להם חופש והם עובדים בשירותים הציבוריים, ולהם לא יהיה חופש והם יצטרכו לעבוד. באחת מההסתייגויות אמרו: בסדר, צריך חופש, אבל למה שבגני-הילדים יהיה חופש? למה אנחנו לא ניתן, אם כבר, חופש לאנשים מבוגרים – ניתן את זה לכולם, שיוכלו לקיים את חובת הבחירות, את המעורבות שלהם, לעמוד בתורים הגדולים שיהיו בעקבות כך שאחוז ההצבעה יגדל; אבל במעונות ובגני-הילדים, ששם על-פי רוב גם אין קלפיות, שם יהיה אפשר לקיים את הלימודים. אז איך אפשר לעשות יום שבתון? מעבר לזה, אני כבר מודיע שאני תומך בחוק, ואני אחזור ואומר: גם אם כל ההסתייגויות לא יתקבלו. אבל מה קרה הפעם שהיינו צריכים לשנות? מה קרה? איזה סקר עשינו? איזו תוצאה? איזה מחקר עשינו כדי שזה יביא אותנו למסקנה הזאת שצריך לעשות יום שבתון והוא יפתור את הבעיה של ההשתתפות הקטנה יותר בבחירות לרשויות המקומיות? לא שמענו. לא שמענו שעשו על זה מחקר ובדקו ומצאו למה זה. מישהו עשה השוואה בין הבחירות לכנסת לבין הבחירות לרשויות המקומיות, למה שם אחוז ההצבעה יותר גבוה, והמסקנה הייתה ששם אחוז ההצבעה גבוה מכיוון שיש יום שבתון? אבל הנה פלא, גברתי היושבת בראש, שגם כשיש יום שבתון בבחירות לכנסת אחוז ההשתתפות בבחירות יורד ויורד ויורד. אז איך אפשר להגיד שיום שבתון הוא זה שייתן את המענה? העובדה היא, המציאות היא שיש יום שבתון בבחירות לכנסת ואחוז הצבעה יורד. לא זו אף זו, אין יום שבתון בבחירות לרשויות המקומיות ואנחנו לא ראינו פערים, אפילו יש גידול בערים הגדולות, כמו חיפה ותל-אביב, ובבחירות האחרונות אפילו היה גידול במספר המצביעים; ודאי לא היו שם שינויים דרמטיים. מה הביא? מה עומד מאחורי הרצון הזה, מאחורי המחשבה ומאחורי הרצון והמסקנה שיש חשיבות ליום שבתון? ונניח שלמה לא? אז בואו נשמע מה אומרים כל המעסיקים, על חשבון מי אנחנו עושים את זה. בהערכה זהירה מאוד מדובר על כמה מיליארדים של שקלים, שהם תוצאה – עלות של מערכת בחירות. איפה נקודת האיזון בין משהו שעוד לא יודעים שהוא מביא תועלת לבין התוצאה וההוצאה הכספית למשק הישראלי, למעבידים, לכל מי שמשלם? ומה יהיה עם אלה שלא מקבלים שכר בימים של שבתון, מה יהיה עם כל אלה? על-פי רוב, האנשים קשי היום, שעובדים שעתיים בצורה כזאת ובצורה אחרת, ממלאי-מקום, ביום שבתון הם לא מקבלים שכר. מה יהיה? זה לא מחייב, השעון, נכון? <היו"ר רות קלדרון:> לא, זה לא מחייב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה רק שתהיה לנו נקודת זמן. <היו"ר רות קלדרון:> בדיוק, שתדע איפה אתה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל מה לעשות שיש מחשבה שאולי הפוך, אולי יום השבתון יקטין את מספר המשתתפים? לא רק שאף אחד לא קבע שיום השבתון ייתן – יום השבתון רק יצמצם ורק יקטין את מספר המשתתפים בבחירות. מה יש? אם יש יום שבתון אז אפשר לצאת לחופש מוקדם בבוקר. יש גם יום חופש לילדים אז יוצאים אתם. מה פתאום שיחזרו? ואם הם יחזרו, מי יעמוד בתורים הארוכים בקלפיות? ודאי שיש הבדל גדול בין בחירות לרשויות המקומיות לבחירות הכלליות – בגלל המודעות, בגלל החשיפה, אמצעי התקשורת, בגלל המעורבות, בגלל האכפתיות, מפני שהבן-אדם מרגיש שהוא יכול להשפיע. בואו נבחן את הדברים האלה, מה יכול להגביר את אחוז ההשתתפות בבחירות המקומיות – ועליו לשים את הנקודה. נניח שהחשיפה התקשורתית היא זאת שגורמת לאנשים למודעות ולבוא להצביע; ברשויות מקומיות אין את זה. אני לא מדבר על זה שאנחנו יודעים שמה שקורה זה בגלל האכזבה מהפעילות של האדם – וגם ההתעניינות של אדם ותושב, מהמקום, בעיר. הוא לא חושב, הוא יש לו אכזבה מהעיר, מאבות העיר, מהנהלת העיר. הוא לא בא להצביע. לא זו אף זו, יש גם כאלה שגם לא מרגישים שהם משפיעים בעניין הזה, או שבכלל תחום ההתעניינות, האכפתיות ממה שקורה בעיר רחוקים מהם. מה שיש בעיר זה לא מעניין אותו, אבל בפוליטיקה הכללית יש לו מה להגיד, יש לו רצון להשפיע. אבל כל זאת ואף זאת, וכאן אני מגיע להסתייגות המרכזית האמיתית שהגשתי להצעת החוק הזאת: שבתון כן, אבל אתם יודעים איזה שבתון? שבתון של חצי יום. שיבוא מישהו שיגיד שיש יתרון לשבתון מלא ולא לשבתון של חצי יום. מקומות העבודה ייסגרו בשעה 13:00 או בשעה 14:00. לחופש לא יצאו, לטיולים לא יצאו. מה יעשו? יבואו להצביע. נשארו עוד כמה שעות, חוזרים הביתה, הילדים חוזרים, הדרך הטבעית היא שיבואו להצביע. זה באמת יכול להיות. יבוא מישהו ויגיד לי למה הוא נגד, מי שבאמת רוצה שאחוז ההצבעה בערים יגדל, למה הוא לא תומך בשבתון של חצי יום. אומרים המעסיקים, אומרים התעשיינים, אומרות לשכות המסחר, אומרים שזה יצמצם את הפגיעה במשהו דרמטי, הפגיעה, ההפסד למשק של מיליארדי שקלים – חצי יום. זאת הייתה בזמנו גם הצעתו של חבר הכנסת יעקב אשר, בדיון הקודם בקריאה ראשונה. נעשה שבתון של חצי יום. נגיע לתכליות הרבה יותר ממה שהחוק הזה ייתן. אבל אני אגיד לכם משהו. בכל אופן, פטור בלא כלום אי-אפשר. חבר הכנסת מצנע, אני בשלבי סיום. אתה כראש רשות מקומית, אני מוכן לתת לך שתי דקות אם תסתור את דברי, אם אתה לא חושב ששבתון של חצי יום באמת יגדיל את אחוז ההצבעה ולא שבתון של יום שלם. אנחנו ראינו שבבחירות לכנסת לא מועיל שבתון מלא. זה לא מעלה את אחוז ההצבעה, אחוז ההצבעה יורד. לא ראינו ירידה דרמטית ברשויות המקומיות מפני שאין שבתון. מי שבאמת חושב, מי שבאמת רוצה – שבתון מלא הוא זה שיקטין, ימנע ויוריד את אחוזי ההצבעה. לכן אנחנו ביקשנו גם כן בהסתייגות אחת: נעשה את זה הוראת שעה. הוראת שעה. נראה שנה אחת מה קורה עם יום שבתון. גם לזה לא מסכימים. גם את ההסתייגות הזאת לא מקבלים. תראה, מה קרה? מה קרה עכשיו שהביאו את החוק הזה? 30 שנה חיו בלי יום שבתון, ועכשיו? אבל אומרים: בטח מפני שלמקלב יש כיפה על הראש; בטח יש להם איזו מחשבה – כן, אני לא אומר מי אומר את זה אבל אומרים את זה. אומרים שהחרדים בטח מעוניינים. <היו"ר רות קלדרון:> אוהבים כל כך לעבוד שהם לא רוצים חופש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן, אצלנו אחוז ההצבעה גבוה. למשל, אני רוצה להגיד איפה יכולה להיות ההשפעה בזכות אחוז הצבעה יותר גבוה – כמו בירושלים, למשל, היו משנים, היה ראש העיר בסוף לא חרדי. והנה היה ראש עיר חרדי; בסוף היה גם ראש עיר חילוני בירושלים אף-על-פי שאין יום שבתון. איפה המקומות שבהם הייתה הבעיה עם החרדים? הבעיה היא בבני-ברק שנבחר ראש עיר חרדי; ואם נעשה יום שבתון שם הוא לא ייבחר – איפה כאב? איפה הנקודה שכאבה, שחשבו שם – איפה? בית-שמש, אולי? חיפשתי בכל המקומות והגעתי לבית-שמש. לא ידעתי איפה הבעיה. הם רוצים להשפיע, מישהו רוצה להשפיע על בני-ברק? מישהו רוצה להצביע על אלעד, על מודיעין-עילית, שהוא אומר שאם נעשה יום שבתון אחוז ההצבעה יגדל וממילא זה יקטין את הפער מול החרדים, שמצביעים באחוז יותר גבוה מאשר הציבור הכללי. נו, הסתכלתי על בית-שמש וראיתי שגם שם לא קרה שום דבר. בבית-שמש אחוז ההצבעה היה גבוה בכל המגזרים, כולל המגזר הכללי, עלייה דרמטית, בשונה ממה שהיה בפעם הקודמת, ועם כל זה בכל אופן נבחר ראש עיר חרדי. אז מה יהיה בפעם הבאה שיעשו שבתון ואז בוודאי יהיו פחות? לכן, מהסיבות שמניתי, ואף יותר – באמת, החלק הזה שלא קיבלנו תשובה מקצועית על הבלבול שיהיה בין קבוצות שונות, בין ערים ומקומות בארץ ששם לא יתקיימו בחירות ושם יהיו לימודים, בין מורים שיהיו בחופש – הוא גר בתל-אביב. מה יעשה אותו בית-ספר אזורי? איך הוא ילמד? איך הוא ימשיך? ועוד דברים. מפעלים שקיימים בתוך הרשויות המקומיות האלה, בתוך המושבים האזוריים האלה, מה הם יעשו? הם ישביתו גם כן, כי שם לא מקיימים בחירות? והנזק הגדול למשק. בזה אני מסיים. לכן הצענו את החלק הזה, שיהיה שבתון של חצי יום, אבל גם את זה לא מקבלים. אנחנו נתמוך, אף שתורידו את כל ההסתייגויות, ובסופו של דבר, לצערי, אני אומר לכם, ההזדמנות האחרונה לפני ההצבעה: יום שבתון בבחירות לרשויות המקומיות יגדיל באופן דרמטי את אחוז ההצבעה ואת הפער בין הציבור החרדי לבין הציבור הכללי. אז תחשבו על זה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. האם אתה רוצה שנצביע על כל ההסתייגויות? <אורי מקלב (יהדות התורה):> נתחיל. <היו"ר רות קלדרון:> נתחיל. חברים, אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1, על ההסתייגות של חבר הכנסת אורי מקלב. סליחה, הסתייגות ראשונה לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? אנחנו נגד, הקואליציה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 20 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חבר הכנסת אורי מקלב לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> שמונה בעד, 20 חברי כנסת נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים להסתייגות שנייה לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 24 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת אורי מקלב לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> עשרה בעד ההסתייגות, 24 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות שלישית לסעיף 1; מי בעד? מי נגד ההסתייגות? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חבר הכנסת אורי מקלב לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> עשרה בעד, 25 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אני ממשיכה להסתייגות רביעית בסעיף 1, שהיא על גני-ילדים, מעונות-יום לילדים ופעוטות. אני חייבת לומר, חבר הכנסת מקלב, שאותי שכנעת. מי בעד? מי נגד? אני לא יכולה אבל – – – הסתייגות רביעית לסעיף 1; מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 24 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חבר הכנסת אורי מקלב לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> תשעה בעד, 24 נגד. הסתייגות 4 לסעיף 1 לא התקבלה. 5, חבר הכנסת מקלב? כן. הסתייגות חמישית לסעיף 1 – בבקשה להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של חבר הכנסת אורי מקלב לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> שמונה בעד, 25 נגד. ההסתייגות החמישית לסעיף 1 לא התקבלה. חבר הכנסת מקלב מסיר את הסתייגויות 6 ו-7, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד החוק? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 38 בעד, אין מתנגדים, יש נוכח אחד. ההצעה התקבלה. סעיף 1 של הצעת החוק התקבל כנוסח הוועדה. תמה הקריאה השנייה. אנחנו נצביע בקריאה שלישית. מי בעד החוק בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 27 בעד החוק – 40 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 40 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמינה את חבר הכנסת ניצן הורוביץ לברך, ואחריו – את השר. הוא לא כאן? גדעון סער, שר הפנים – לברך. בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, המהלך שעכשיו עבר – בסופו של דבר גם בהצבעה פה-אחד, וזה דבר מאוד חשוב – הוא מהלך מאוד חשוב לשלטון המקומי במדינת ישראל ולדמוקרטיה הישראלית. יש בעיה שאי-אפשר לבוא ולומר שהיא תיפתר אך ורק באמצעות החקיקה הזאת, אבל אין ספק שהחקיקה הזאת, א. היא נכונה ברמה הרעיונית. היא מעמידה את הבחירות לרשויות המקומיות באותה מדרגה כמו הבחירות לכנסת, ואם אנחנו באמת מאמינים שהן חשובות לא פחות מהבחירות לכנסת, ושבסופו של דבר לשלטון המקומי יש השפעה על חיי האזרח לא פחות מאשר לשלטון המרכזי, אז חשוב לאפשר או לתת את התנאים הטובים ביותר לאזרחי המדינה להצביע בבחירות המוניציפליות. זה בסך הכול פעם בחמש שנים, זה בתדירות פחותה מהבחירות לכנסת, והתועלת למערכת הדמוקרטית היא גדולה ביותר. התועלת נובעת גם מכך שאחוז הצבעה נמוך, המשמעות שלו היא פחות לגיטימציה, המשמעות שלו היא פיצול לרסיסי סיעות בעיריות, וזה פוגע אחר כך מאוד במשילות. לכן, אני רוצה להודות בראש ובראשונה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, חברת הכנסת מירי רגב, שכמו בכל עניין טיפלה בחוק הזה בצורה מהירה, יעילה, ועשינו דבר גדול גם במובן הזה. אמרתי שחוקים שבאים לתקן דיני בחירות, רצוי להעביר אותם כמה שיותר רחוק מהבחירות שלאחריהם. הבחירות המוניציפליות הבאות הן בשנת 2018, עוד יותר מארבע שנים. יש עוד הצעות שיבואו, אני מתכוון לעשות עוד כמה תיקונים בדיני הבחירות לשלטון המקומי, אבל ודאי שהמהלך הזה הוא מהלך חשוב מאוד. בנוסף, אני רוצה להודות לכל הצוות של ועדת הפנים של הכנסת, לייעוץ המשפטי, לכל חברי הכנסת שתמכו בהצעה. אני חושב שעשינו דבר חשוב ומשמעותי לשלטון המקומי ולדמוקרטיה הישראלית. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני השר. מישהו צריך לכתוב ברכה לסיום חוק. ניצן הורוביץ חזר אלינו. בבקשה, אתה מוזמן לברך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך על החוק הזה, שהוא שילוב של הצעה ממשלתית שהוביל שר הפנים בוועדת הפנים ושל הצעות חוק פרטיות, שאחת מהן היא שלי. בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות ראינו תופעה שחוזרת על עצמה כבר כמה פעמים, של אחוז הצבעה נמוך במיוחד בבחירות לרשויות המקומיות. היה לי גם ניסיון אישי הפעם, ראיתי את זה מקרוב. אני אומר לכם שהעובדה שביום הבחירות לרשויות המקומיות אין שבתון, שאנשים עובדים, היא אחת הסיבות לאחוז הצבעה נמוך, ולכן החוק הזה הוא חשוב וטוב. הבחירות לרשויות המקומיות הן בעלות משקל מאוד גדול בחיי האזרחים ובדמוקרטיה הישראלית, ונכון להעמיד אותן, לפחות מהבחינה הזאת, של התנאים של ההשתתפות בהצבעה, כמו הבחירות לכנסת, משום שההשפעה שלהן על חיי האזרח היא לא פחותה ולפעמים אפילו גדולה מאשר הבחירות לכנסת ישראל. לכן זה חוק חשוב, זה חוק טוב. בבחירות הבאות לרשויות המקומיות יהיה יום שבתון מלא, כולם יוכלו להשתתף, לא יהיה יותר עניין של אילוצי עבודה ולחצים מהסוג הזה, ולכן זה טוב. תודה לשר הפנים גדעון סער שהוביל את החוק, תודה למירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים, ולצוות המשפטי של הוועדה בראשות עורך-הדין תומר רוזנר, שעשו עבודה מצוינת. אני שמח על ההצעה הזאת, ואני מקווה שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות נראה אחוז הצבעה הרבה יותר גדול, במיוחד בקרב צעירים ובערים הגדולות. תודה, וזה יום טוב. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014> [מס' כ/536, פ/2129/19; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 8274, חוב' י"ח, עמ' 8568; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נעבור להצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת שמעון אוחיון בעצמו, בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט עמרם מצנע. <שמעון אוחיון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בשם חבר הכנסת עמרם מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד להציג את הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, שיזמתי אנוכי, יחד עם חברי נסים זאב. בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל חיו מאות אלפי יהודים בארצות ערב ובאיראן, ועקב הסכסוך הערבי–ישראלי סביב הקמתה של מדינת ישראל נפגעו יהודים רבים בארצות אלה, על רקע יהדותם, מאלימות – – – <היו"ר רות קלדרון:> כל חברי הכנסת האשכנזים, בבקשה להקשיב. חבר הכנסת שטרן, בבקשה לא במליאה. תודה. <שמעון אוחיון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – – נפגעו יהודים רבים בארצות אלה, על רקע יהדותם, מאלימות, מחוקים מפלים ואף מפוגרומים, ולא זכו להגנת השלטונות. בחלק מהארצות הללו אף התרחש גירוש של יהודים. רובם המכריע של היהודים שעזבו את הארצות גורשו מהן, הותירו מאחור רכוש שהיה בבעלותם או בבעלות הקהילה היהודית, ונאסר עליהם לממשו באופן מלא או להוציאו אל מחוץ למדינה. יש חשיבות רבה בציון אירועים אלה ובהנחלת מורשתם של היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, שחיו בארצות הללו כ-2,000 שנה. על כן מוצע לקבוע את יום ה-30 בנובמבר, היום שלמחרת קבלת החלטת החלוקה בעצרת האו"ם, כ"ט בנובמבר 1947, כיום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. ביום זה יתקיים טקס מרכזי באחריות השר לאזרחים ותיקים, שר החינוך יעודד קיום פעילות חינוכית בנושא, ואילו שר החוץ יקיים פעילות דיפלומטית להצגת כל סוגיית הפליטים היהודים מארצות ערב. כמו כן, הכנסת תציין את היום הזה בדיון מיוחד. להצעת החוק – אני מדבר בשמו של יושב-ראש ועדת החינוך – לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אכן לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע כמקשה אחת כנוסח הוועדה על הצעת החוק. אני מפעילה את ההצבעה. מי בעד החוק כמקשה אחת כנוסח הוועדה? קריאה שנייה של החוק. הצבעה מס' 28 בעד סעיפים 1–3 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר רות קלדרון:> 27 בעד, אין מתנגדים. החוק עבר בקריאה שנייה. חבר הכנסת מקלב וחברת הכנסת – – – פשוט בואו נעבור לקריאה שלישית. כולם נמצאים במקומם? אמרתי שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד הצעת החוק בקריאה שלישית? הצבעה מס' 29 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 29 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, התקבלה בקריאה שלישית, והיא נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. בשעה טובה. חבר הכנסת נסים זאב מוזמן לברך, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני חושב שהחוק הזה הוא חשוב מאוד, ודווקא בעידן שלנו, כאשר יש דה-לגיטימציה על מדינת ישראל, החוק הזה, שבעצם בא לציין את היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, מעלה על נס את כל ההיסטוריה של אותם יהודים, הסבל שסבלו אבותי ואבות אבותי ואבותינו שבאו מארצות ערב, עד שהגיעו לארץ-ישראל. אני רק רוצה לומר שבמהלך הדיונים היו כמה הצעות. כמובן, ניסינו קצת לנסות לשנות את ההחלטה של שר החינוך, כאשר בהצעת פשרה הבאנו ששר החינוך יעודד – וגברתי היושבת בראש, "יעודד" זה לא מחייב את התלמידים ללמוד. כלומר זה תלוי בעצם בשיקול דעתו של שר החינוך. במידה שימצא לנכון שיש להכניס את התכנים האלה בבתי-הספר, אז התכנים האלה אכן יילמדו בבתי-הספר, ואם לאו, לא. החוק שלי ושל עמיתי חבר הכנסת אוחיון היה במקור ששר החינוך יורה, ששר החינוך ידרוש שזה יהיה חלק מתוכניות הלימודים. ואני אומר: גם אם זה יעודד, וזה לא מחייב, עדיין אני חושב ששר החינוך צריך לתת את ההוראה החד-משמעית שהנושאים האלה יילמדו בבתי-הספר. אני רק אסיים, כי אני לא הולך לקחת רשות דיבור של עשר דקות. כבר דיברנו ארוכות על ההיסטוריה של אותם יהודים, על הסבל שסבלו. תמיד צריך לזכור, כשהפלסטינים מעלים את יום הנכבה, וביום הנכבה אנחנו רואים כל כך הרבה טרור, באותו יום מדינת ישראל רועשת וגועשת, צריך לזכור שכמה ימים אחרי זה, ב-30 בנובמבר, אנחנו נעלה ונזכור גם בכנסת, גם בבתי-הספר, את הנושא הזה של גירוש היהודים ממדינות ערב. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, לכל הנציגים, ליועצת המשפטית, לכל החברים שתמכו בחוק הזה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת אוחיון מבקש לברך. אני בונה על השאיפה של חברי הכנסת להגיע לכדורגל, לכן היום יש – – – <שמעון אוחיון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אכן, באמת זה אירוע מיוחד, שבא לאחד גם את האקסודוס של יציאת אירופה יחד עם האקסודוס של יציאת יהודי ערב, ממדינות האסלאם. שני הסיפורים יחד, כשכל אחד מקבל את המקום שלו ואת ההתייחסות הראויה, שניהם יספרו את תקומתו של העם בישראל ושילוב הקהילות ומורשתן. אני רוצה להודות לשותפים לגיבוש הצעת החוק – כמובן, גם בשמי ובשם חבר הכנסת נסים זאב. בראש ובראשונה לסורל הרלב, היועץ המשפטי מהמשרד לאזרחים ותיקים; לחברי ועדת החינוך, ובראשם יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת עמרם מצנע; למרכזת הוועדה הגברת יהודית גידלי וליועצת המשפטית מירב ישראלי; אני רוצה להודות למר דניאל מירון ואשלי פרי ממשרד החוץ; וכמובן, תודה מיוחדת לעומד בראש המשרד, שר החוץ אביגדור ליברמן, שהתייצב מאחורי הצעת החוק שלי כבר בשלביה הראשונים ונלחם למענה. לסיום אבקש להודות לצוות העוזרות הנאמנות שלי, עורכת-הדין דנה טל-צדוק והגברת שחף מרחב. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. <הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 7) (רב ראשי אחד לישראל), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/536).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו עוברים להצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 7) (רב ראשי אחד לישראל), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים ציפי לבני. <שרת המשפטים ציפי לבני:> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת, וכך אני מרגישה, להגיש הצעת חוק מיוחדת במינה, הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון) (רב ראשי אחד). הצעת החוק גובשה יחד עם השר נפתלי בנט, השר לשירותי דת, והיא מבקשת לעשות דבר אחד – את המובן מאליו, שהיה צריך להיות מובן מאליו כבר לפני הרבה מאוד שנים – שיהיה לישראל רב ראשי אחד. יש לישראל נשיא אחד, ראש ממשלה אחד, יושב-ראש כנסת אחד, רמטכ"ל אחד. הגיע הזמן שיהיה לה רב ראשי אחד, לא חשוב מאיזו עדה. האמת היא שכאן הייתי יכולה לסיים את דברי ההסבר, כי זה מאוד ברור, ובכל זאת אני גם ארחיב מעט. כידוע, כיום מכהנים שני רבנים ראשיים, אחד ספרדי ואחד אשכנזי. לפי הצעת החוק, ייבחר רב ראשי אחד, ללא תלות וללא קשר לעדת המוצא שלו. ההפרדה הזאת, שהתחילה עם שני רבנים, חלה עם ייסוד הרבנות הראשית לארץ-ישראל עוד טרם הקמתה של מדינת ישראל, בשנת 1922, לפני כמעט 100 שנה, אין לה היום כל הצדקה, וההבחנה וההפרדה הזאת ראוי לה שתסתיים. כיום גם, חשוב לומר, אחד הרבנים הראשיים מכהן בתפקיד נשיא מועצת הרבנות הראשית והאחר הוא נשיא בית-הדין הרבני הגדול. בסיטואציה הקיימת עלול להתעורר מצב שבו נשיא בית-הדין הרבני הגדול מעולם לא כיהן כדיין לפני שהוא נבחר כרב ראשי. ובנוסף, מאחר שתפקיד הרב הראשי הוא תפקיד בעל משמעות ציבורית, שדורש חלק ניכר מזמנו של הנבחר, נוצר מצב שבו נשיא בית-הדין הרבני הגדול, שמכהן כנושא משרה שיפוטית, לא יכול לייחד את כל זמנו לטובת בית-הדין הגדול. לכן מוצע שהרב הראשי שייבחר ישמש רק – זה לא "רק", זה תפקיד מאוד חשוב – כנשיא מועצת הרבנות הראשית, ובמקביל, לתפקיד נשיא בית-הדין הרבני הגדול יתמנה דיין מקרב דייני בית-הדין הרבני הגדול על-ידי הוועדה לבחירת דיינים לתקופה של שבע שנים, בדיוק כפי שנעשה עם נשיא בית-המשפט העליון, שנבחר על-ידי הוועדה לבחירת שופטים. הצעת החוק לא תפגע במי שמכהן ערב תחילתו של החוק, אבל היא תמומש לאחר סיום כהונתם של שני הרבנים הראשיים הנוכחיים, ואם ירצה השם, והכנסת הזאת, אני מקווה שמאוד תרצה, יהיה למדינת ישראל רב ראשי אחד, שיוכל לייצג את כל חלקיו של עם ישראל, לדאוג לטובת כל חלקיו של עם ישראל, ללא קשר לחלוקה שקשורה למוצא, לעדה או לאיזו השתייכות חברתית או עדתית אחרת. כך ראוי, כך נכון, ואני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. רשימת הדוברים: חבר הכנסת אלי בן-דהן – לא במליאה. חברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, שרת המשפטים נימקה את הצעת החוק ובעצם בסוף לא יצאתי עם ידיעה מדוע החוק הזה חוקק, אם יש הפרעה ואם יש בעיה ששני רבנים ראשיים מכהנים במדינה, וזה צריך להיות מקביל לראש ממשלה ולנשיא המדינה, או שיש החלטה וחשיבה שנשיא בית-דין הגדול צריך להיות בעל תפקיד שצריך להיבחר מתוך הדיינים. אם הצעת החוק הייתה אומרת: אנחנו חושבים שצריך להפריד, נשיא בית-הדין הגדול צריך להיות בעל תפקיד, שכשלעצמו זו עוד משרה, לא קשור לרבנים הראשיים שיש – זה דבר שצריך לדון עליו, על כל המשמעויות, ודיון בהרחבה; מה הקשר בין התפקיד הזה, אם הוא צריך להיות של רב ראשי או לא, או אם הוא צריך להיות תפקיד שכל-כולו צריך להיות רק מיועד לנשיא בית-הדין הגדול, לאור כל המטלות ולאור ההתמחות שצריכה להיות לו בתור דיין לשעבר, כפי שהצעת החוק הזאת רוצה להציע, ועוד דברים מסביב – היו בוחנים את הדבר הזה. אבל לא נותנים לנו את האפשרות אפילו לבחון את זה, באים – ואנחנו לא יודעים – ואת הדגש שמים על בחירת רב ראשי אחד. מפריע שיש שני רבנים. מה מפריע שיש שני רבנים? אם היו אומרים שזו הוצאה כספית, אז היינו באמת עושים חשיבה, איפה רואים, איפה הממשלה באמת רוצה לקצץ, איפה היא מקצצת, כשחוק אחד שחוקק קודם לכן גורם למשק נזק של 2 או 3 מיליארד, בעליל, באופן ברור, וזה בסדר. אבל אנחנו לא מדברים על הכסף. <היו"ר רות קלדרון:> כששניהם גברים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> וגם שניהם גברים. אין בעיה. שניהם גברים. מה מפריע שיש שני רבנים? למי זה צריך להפריע? עכשיו, זה צריך להפריע רק למישהו שלא מבין ולא יודע מה תפקידו של הרב. מישהו שיודע מה תפקידו של הרב – והפלא הכי גדול, ששרת המשפטים אומרת שזה בתיאום עם הבית היהודי. איך אפשר לתאם עם הבית היהודי? אולי אנחנו נחליט שצריך שהממשלה תתמוך או תבנה או תיתן תמיכה רק לבית-כנסת אחד? בית-כנסת אשכנזי וספרדי, למה? בית-כנסת אחד. בכלל, צריך רק גבאי אחד, נעשה הכול רק ביחידות. מי שלא מבין את התפקיד של הרב, את העדות, את מה שהוא מייצג, את התפקידים הציבוריים – אני רוצה לראות איך רב אשכנזי עושה תפילת אשכבה ביום השנה למישהו ספרדי, לציבור שכל-כולו ספרדי. איך הוא עושה את זה? הוא יעבור קורס בחיקוי? הוא יעבור קורס בתיאטרון, איך עכשיו מציגים, ואיך עכשיו שרים ומזמרים, ומה המנהגים ומה קהל היעד שלו? כאן מדברים בדברים שהם דת ומסורת. <אלעזר שטרן (התנועה):> למה צריך לעשות את זה רב ראשי? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה זה רב ראשי? זה חלק מהתפקידים שלו. יש גם רבנים וגם רבנים ראשיים. במסגרות, בדברים הכלליים, יש גם רבנים ראשיים שעושים את הדברים האלה. בוא תראה לאן הם מוזמנים, מי מגיע אליהם, איפה הם מדברים, בעתות שמחה ובעתות עצב, לראות את הרבנים הראשיים. <היו"ר רות קלדרון:> אלעזר, יפה לך שם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> קצת כבוד גם לתפקיד. צריך להכיר את התפקיד שלהם, להעריך את התפקיד שלהם; אין להם שעה פנויה, לא לרב הזה ולא לרב האחר. תבדקו – ישבתם אתם? בדקתם אתם? לא עם אלה שמכהנים היום, עם אלה שהיו בעבר, ותשמעו מהם איזה מטלות, איזה תפקידים, כמה הם מועילים, כמה הם תורמים, כמה רוצים אותם בארץ וכמה רוצים אותם בחוץ-לארץ. יש דמיון בין רב אשכנזי שמגיע לקהילה ספרדית בחוץ-לארץ – או יש דמיון בדיוק הפוך – לבין רב ספרדי שמגיע לקהילה אשכנזית בחוץ-לארץ? בתפילה זה בסדר. בית-כנסת, כולם מבינים שיש, אבל זה לא רק בית-הכנסת. זה במנהגים שיש, בנוסחאות שיש, במנטליות שיש, באופי שיש לכל האירועים האלה. איך אפשר לעשות דבר כזה? תפקידו של רב הוא לא תפקידו של נשיא. אין בכלל השוואה בין שני התפקידים האלה. נשיא יכול להיות אחד, אבל רב ראשי, בבסיס שלו, בצורת החיים שלנו כאן, והרי אף אחד לא יבוא וידרוש היום לסגור את כל בתי-הכנסת ולעשות רק בית-כנסת אחד. המהות שיש, הסגנון שיש בין העדות, עדות, שבטי ישראל. יש 12 שבטים, כל אחד כפי המנהג שלו. כל בני ישראל, לכל אחד היה דגל אחד. גברתי היושבת בראש, לכל בני ישראל, לכל העם – היה להם דגל אחד, היה להם המנון אחר, לכל אחד הייתה שירה אחרת, במקום אחר במיקום אחד, ואז אנחנו יכולים להיות יחד שבטי ישראל. בפירוד הזה שאתם עושים אנחנו לא מקדמים את האיחוד, אלא ההפך, מגבירים את הפירוד. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחר כך – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ואם הוא במקרה לא יגיע – חבר הכנסת פייגלין, אני מזמינה אותך לפני, כי אתה בעצם יוזם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש לפעמים מצבים די משעשעים במליאת הכנסת. למשל, החוק הזה. מה לכנסת ולרבנים ראשיים? מישהו בדק כמה עובדות סוציאליות יש שלא עושות שום דבר כי אין להן תקציב לעזור אפילו אם הן היו רוצות? מישהו בדק כמה פקידות בביטוח הלאומי יושבות ולא יודעות מה הן עושות? מישהו בדק כמה מנכ"לים, כמה קצינים, כמה אנשים, אלפי אנשים שמסתובבים – פעם אמר ראש הממשלה ש-50% מהמגזר הציבורי מיותרים. אבל פה רוצים לדבר על רב ראשי ובזה אנחנו משקיעים זמן ומתווכחים. וכמעט התפתיתי לטיעונים הענייניים של הרב אורי מקלב, למה צריך רב ראשי כזה ולמה צריך רב ראשי כזה. רבותי, אני לא יודע אם צריך רב ראשי בכלל. <היו"ר רות קלדרון:> יפה, אני אתך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עם ישראל היה תמיד בקהילות, והיה רב הקהילה לכל קהילה וקהילה. להפך, היו צריכים למנות עוד אלפי רבנים של קהילות, של שכונות. אם זו הייתה מדינה יהודית, היה לנו רב בכל שכונה, רב בכל בית-כנסת, כי הרבנים הם מורים רוחניים, והיו משפיעים והיו מחזקים את העם והיו מעורבים בעם. כל המושג הזה של רב ראשי אחד, שניים – אלא מה? <שרת המשפטים ציפי לבני:> הרבנים השכונתיים יכולים לגייר גם? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מדבר רק על יהודים. יש לנו יותר מדי אנשים שלא רוצים להיות יהודים, אני צריך אנשים – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> – – – שרוצים לבוא לרב – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מי שרוצה להיות יהודי כמו רות המואבייה – עמך עמי, אלוקייך אלוקי – בוודאי, אבל את יודעת למה אנשים רוצים להתגייר. זה לא הנושא עכשיו. אבל עצם העובדה שהכנסת עוסקת בזה מראה לציבור כולו שיש פה עניין שאנשים חושבים שזה מה שיפגע בדת ולכן צריך לעסוק בזה. איך אומר הרב גפני, זה עניין של שעת השמד, של ערקתא דמסאנא, כי הוא עצמו הציע פעם שאולי יהיה רב ראשי אחד. אבל היום העיסוק הזה הוא בכוונת מכוון לפגוע ביהדות ובדת, כי הם חושבים שאם יהיה רב ראשי אחד זה יפגע בדת. אפילו החוק הקודם של יום חופש בבחירות לרשויות המקומיות – אמר לי הרב מקלב שהוא בדק את זה, וכל מה שבגללו מחוקקים את החוק זה כי הם חשבו שאולי זה יחליש את המגזר החרדי בבחירות לרשויות המקומיות. הגמרא אומרת על מושג מסוים, שאני לא רוצה להאריך בו עכשיו, בהא נחתינן ובהא סלקינן, שכל היום הם חשבו איך לפגוע ביהדות. לכן אני רוצה שהציבור ידע שכל הדיונים האלה על הרבנות הראשית הם חלק מהרוח הרעה של הכנסת הזאת, שכן לא היו כך הכנסות הקודמות, איך לפגוע ולהרוס ולנסר את הממסד היהודי. אבל הם לא יודעים – ובזה אני מסיים, גברתי היושבת-ראש – שהיהדות בארץ-ישראל הולכת ומתפתחת לא על-ידי הממסד בכלל. הרבנות הראשית רלוונטית כמעט כמו הערוץ הראשון. זה משהו אנכרוניסטי, לא זה מה שיקבע. אלפי רבבות יהודים שהולכים ומתחזקים בכל רחבי הארץ, ששומעים למרצים ולרבנים שלא מקבלים משכורת מהמדינה בכלל, הם שיהיו הקאדר הגדול של חיזוק העם היהודי. רבבות ומאות אלפי הילדים שמתחנכים בתלמודי-תורה שמשרד החינוך מרעיב אותם, הם יהיו העם היהודי העתידי, וכל השאר יישאר בחלק השעשועים של הפרלמנט הישראלי. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. נראה לי שכל השאר הלכו למנחה. חבר הכנסת פייגלין, בבקשה. אחריך אנוכי, אם אמצא מחליף. אולי אתה תחליף אותי. אחרי – חבר הכנסת אראל מרגלית, חבר הכנסת פרוש. נראה מה יקרה עם המנחה עד אז – או ערבית. מה הולך פה עכשיו? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> חבל שהרב אייכלר כבר דיבר והלך, כי רציתי לומר לו – הנה, יש לנו מאזין אחד. <היו"ר רות קלדרון:> הוא מקשיב, בטח, בטלוויזיה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> רציתי לומר לו שאני מסכים עם רוב דבריו. יש רק בעיה אחת: מי שיזם את החוק הזה הוא עבדכם הנאמן, גברתי היושבת-ראש וחברי חברי הכנסת. <היו"ר רות קלדרון:> אני עדה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> את עדה, כן. ודאי שהמטרה שלי, עד כמה שאדם יכול להעיד על עצמו, לא הייתה לא לפגוע בדת ולא לפגוע בשום דבר אחר. יכול להיות שהעובדה שהחוק עובר בסופו של דבר היא כי יש מי שחושב שזאת תהיה התוצאה; אני בוודאי ובוודאי לא חושב כך. אני חושב שכשאנחנו עוברים משני רבנים ראשיים, עצם המציאות הזאת, שתורתנו הופכת להיות ממין תורה דו-ראשית כזו, תורתם של הספרדים, תורתם של האשכנזים, הופכת להיות תורה אחת, מה יכול להיות יותר מרומם מזה? אני לא רואה בתהליך הזה תהליך של הליכה אחורנית, גברתי היושבת-ראש, כפי שדיבר הרב אייכלר, חזרה אל הקהילה, אלא להפך: הליכה קדימה, חזרה אל האומה המאוחדת שיש לה תורה אחת, ובעזרת השם יהיה לה בית-מקדש אחד ובית-דין אחד, סנהדרין, ובית-המקדש בראש כל ההרים. זה הכיוון שאליו שואף החוק הזה – להפוך את תורתנו מתורת הגלות, שתשוב ותהיה תורת ארץ-ישראל שמדברת בשפה אחת לכל עם ישראל ולעולם כולו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת רות קלדרון. <רות קלדרון (יש עתיד):> נחמד, שעות התפילה, שקט פה. אדוני היושב-ראש – תודה רבה שהחלפת אותי – וחברי הכנסת שבמליאה ואזרחים ששומעים אותנו, הצעת החוק מבקשת לשנות את נוסח החוק הקיים, שקובע כי ייבחרו שני רבנים ראשיים לישראל, האחד ספרדי והשני אשכנזי. בהתאם להצעת החוק, במקום שני רבנים הנבחרים בהתאם לעדה שלהם, יהיה למדינת ישראל רב ראשי אחד, בלא תלות בעדת המוצא שלו. חברים, סליחה, אבל זה נורא קרוב לאוזן שלי, וקשה לי לדבר. מרב, חברת הכנסת מיכאלי. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת יריב לוין, אתם מפריעים לדוברת. <רות קלדרון (יש עתיד):> קשה לי. אתם נורא קרובים. בפתח הדברים אני מבקשת להגיד שאני תומכת בהצעת החוק ובמגמה שהיא מייצגת. כפי שכתוב בדברי ההסבר של החוק, נראה כי היום אין זה ראוי לבחור רב ראשי לישראל בתלות בעדת המוצא שלו, מה גם שרובנו כבר מעורבים. מה שהיה נכון ותאם את התרבות הקיימת לפני כ-100 שנים, עם ייסוד הרבנות הראשית, אינו תואם את הגישה והתרבות הקיימות היום. שרת המשפטים, סליחה, אבל יש פה אקוסטיקה מפריעה. כיבוד תרבותי של העדות והמוצאים השונים חשוב מאוד בעיני, אך אני רואה חשיבות גבוהה יותר באחדות העם ובהתמקדות באדם ולאו דווקא במוצאו. מדברי ההסבר לחוק ניתן גם ללמוד שיהיו לכך יתרונות פוליטיים וציבוריים של מיקוד התפקיד של הרב הראשי והעברת התפקיד של נשיא בית-הדין הרבני הגדול לאחד מדייני בית-הדין הגדול שייבחר על-ידי הוועדה לבחירת דיינים. יחד עם תמיכתי במגמה זו, אני מבקשת למקד את הדיון במקומם של הרבנות הראשית בכלל ושל הרב הראשי בפרט בחיי האזרחים בישראל. אם נסתכל על המצב הקיים היום, הרבנות כרגע, לצערי, אינה מייצגת ואף אינה רלוונטית לרבים מאזרחי ישראל. מצד אחד, הרבנות אינה מקובלת על רבים מהמגזר החרדי, כפי ששמענו, ומצד שני הרבנות אף אינה מספקת את צורכי הרוב החילוני או המסורתי בישראל. ניקח לדוגמה אזרח חילוני או אזרחית חילונית שחיים בישראל, ואת האירועים והטקסים העיקריים שאנחנו עוברים בחיינו – לידה, ברית, שמחת בת, בר-מצווה ובת-מצווה, אירוסין, נישואים וגירושים, וחלילה, או להבדיל, קבורה – כל אלו מתנהלים היום על-ידי הרבנות ושלוחותיה ומתקיימים באופן אחד בלבד, באופן האורתודוקסי, שברוב המקרים אינו תואם ואינו רלוונטי לתפיסת החיים ולדרך שבה אזרח חילוני מבקש לתת משמעות ליהודיות שלו ולאירועים האלו. כלומר, כשאנחנו רוצים לעשות ברית-מילה, בר-מצווה, נישואים או קבורה שמתאימים לערכי חיינו, ליהדות שאנחנו באמת מאמינים בה, אנחנו נאלצים לעשות את זה מחוץ לרבנות, כי הרבנות אינה רואה אותנו. יתרה מכך, גם לוח השנה והחגים היהודיים והאופן שבו הם מתקיימים אינם רלוונטיים לחייהם של האזרחים החילונים. כך, למשל, אזרחים שמבקשים לקיים תיקון ליל שבועות יהודי לגמרי שאינו אורתודוקסי צריכים לשאת באופן פרטי בהוצאות הכרוכות בכך; אין לנו בתי-כנסת לעשות את זה בהם, אנחנו לא יכולים להשתמש ברבנים הממומנים על-ידי המדינה כי הם לא מלמדים תורה בדרך שאנחנו יכולים לשמוע, משום שהמדינה והרבנות אינן מאפשרות ואינן מתקצבות טקסים או חגים או אירועים מסוג זה. אני אומרת את הדברים האלה בצער עמוק. הייתי מאוד רוצה שהרבנות הראשית תהיה רלוונטית גם לחיים שלי, כיהודייה חילונית. אבל, לצערי, לא כך הדברים. הרבנות היא מוסד ממלכתי וציבורי, וככזאת עליה לפעול על מנת להיות רלוונטית לכלל האזרחים בישראל. אנחנו רוצים להיות בקשר עם רבנות ראשית. אנחנו יהודים, ציונים וממלכתיים – אני, בכל אופן. מצב כזה דורש פתיחות לתפיסות נוספות של חיים יהודיים ולהבנה שקיימים אזרחים רבים בישראל ובעולם, יהודים רבים בעולם, שמבקשים שהרבנות הראשית תהיה אור לחיים שלהם, מבקשים לחיות חיים יהודיים משמעותיים שאינם הלכתיים. אני קוראת מכאן לרבנות הראשית לקחת חלק ביצירת יהדות ערכית חיובית, שכמובן תשמור על החיים האורתודוקסיים כפי שהם בכל הכבוד, אבל לצדם תיתן לנו לחיות את החיים שלנו כיהודים מלאי אהבה וכבוד למסורת שלנו, ושתהיו חלק מחיינו כאזרחים יהודים במדינה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חברת הכנסת רות קלדרון. חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – איננו; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת יעקב ליצמן – איננו; חבר הכנסת יעקב אשר – איננו. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> הזמן לא עובר לי פה. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אריה דרעי. <מרב מיכאלי (העבודה):> תתנדב בשביל הציבור. תזכה את הרבים. <אריה דרעי (ש"ס):> אתה תדבר אחרי, בסדר. הוא היה פה. הוא נכנס. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הייתי בערבית. <אריה דרעי (ש"ס):> אוקיי, בסדר, אני אשמור לכם על הדוכן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ספרדית או אשכנזית? <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – <היו"ר חמד עמאר:> אני אחזיר את כל אלו שהיו בתפילה עכשיו לדבר אחרי זה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אתה רואה? אפליה מתקנת כן עובדת לפעמים, מר דרעי. <אריה דרעי (ש"ס):> – – הצעת החוק לבחירת רב ראשי אחד, לצערי הרב – אני לא רוצה לדבר לגופו של חוק, אם הוא חוק טוב או לא חוק טוב, ענייני, חיסכון, אחדות ישראל והדברים האלה, כיוון שלצערי זה לא מה שעומד מאחורי הצעת החוק, ואני אומר את זה לידידי, שאני באמת מעריך אותו, שדואג לא פחות ממני – ואני לא רוצה להגיד שיותר כיוון שאין אדם משים עצמו רשע – אבל בטוח שמשה פייגלין דואג לדת בדיוק כמוני. יש לנו אולי השקפות אחרות, אבל הוא שמע כאן בעצמו מאיפה זה נובע. רוב חברי הבית – ובואו ונהיה גלויים – שתומכים בהצעת החוק הזאת, היו תומכים באותה מידה בהצעת חוק, אם הייתה, לבטל את הרבנות הראשית. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא נכון. <אריה דרעי (ש"ס):> דקה. לא אמרתי. אמרתי: רוב. לא את. אז את לא ברוב. אז את במיעוט, טוב? <מרב מיכאלי (העבודה):> אני הייתי תומכת בביטול הרבנות, אבל אני לא תומכת בזה. <אריה דרעי (ש"ס):> יפה, בסדר גמור. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – הרבנות הראשית – לא רבנים ראשיים. <אריה דרעי (ש"ס):> הם בכלל לא מבינים בשביל מה צריך רבנות ראשית. זו סתם תוספת כספית. זה סתם עול. בכלל, הפרדת הדת מהמדינה. בשביל מה אנחנו צריכים בכלל את הסמלים הללו? בשביל מה צריכים נישואים וגירושים על-פי חוק? אמרה הגברת הנכבדה לפני, הדוברת, סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת רות קלדרון, היא בכלל בעד רבנות – מה פתאום אורתודוקסית? שתהיה גם רבנות רפורמית וקונסרבטיבית אחרת. בסדר גמור, לגיטימי. זה לא קשור לחוק הזה, רבותי. בכל זאת, תזכרו – לצערי, הם לא מיוצגים כאן, אבל רוב אזרחי מדינת ישראל, רוב אזרחי מדינת ישראל רוצים רבנות ראשית, רוצים מסורת, רוצים יהדות אורתודוקסית, רוצים כשרות על-פי ההלכה, נישואים וגירושים על-פי ההלכה. נכון, הם לא נמצאים כאן כיוון שהם הרוב הדומם. המיעוט הצעקני שנמצא כאן, שמיוצג על-ידי הרבה מאוד חברי כנסת, צועק את הצעקה של המיעוט הזה. קודם, כשדיברנו על הנשים – כדי לתת העדפה מתקנת לנשים בייצוג בכנסת המדינה מצאה עוד תוספת של כסף, ומצאו ועשו חוק, וכולם פה-אחד מצביעים, חוץ מהחרדים שאמרו את מה שאמרו. רבותי, יש כאן רוב של אנשים מסורתיים שעלו לארץ-ישראל וחיים בארץ-ישראל ורוצים את הרבנות הראשית, רוצים להמשיך לחיות על-פי מנהגי אבותיהם, רוצים להמשיך, רוצים שחלילה וחס בשעת צרה, כשצריכים אזכרה, הם רוצים רב שיודע להגיד את האזכרה בנוסח שלהם, יודע להגיד את האשכבה ואת הדרשה ואת הנוסח של האזכרה שלהם. מה קרה, ריבונו של עולם? מה, הציבור הזה לא מגיע לו ייצוג? כל כך הרבה אנחנו מבזבזים במדינה על כל כך הרבה דברים, ויש איזו כבשת הרש, שזה השירות היחידי שמדינת היהודים נותנת לציבור ענק. פתאום עכשיו רוצים לחסוך, פתאום רוצים עכשיו להתאחד. רבותי, מה עניין שמיטה להר-סיני? עם כל הכבוד, רב אשכנזי שיבוא לחתונה של ספרדי, הוא לא ידע לערוך חופה וקידושין על-פי הנוסח והמנגינה שרוצה אותה קהילה. למה אתם חוסמים אותה מזה, מה קרה? יש לי איזה תחושה, ואני אומר את זה לחבר הכנסת אלי בן-דהן, הרב אלי בן-דהן, שאני מעריך ומוקיר, שאם התוצאות בבחירות לרבנות הראשית לפני שנה היו שונות ממה שקרה, לא היינו מקבלים את הצעת החוק האחרת, או בטח לא בתמיכה של הבית היהודי. מה קרה, לא יודעים להפסיד בכבוד? התמודדתם. ניסינו להגיע להבנה, לא רציתם להגיע להבנה. אני לא רציתי לנצח בשני הרבנים. רצינו להגיע להבנה אתכם ביחד, שהרבנות תייצג את כולכם. הפסדתם, מפני שרציתם את הכול. רציתם "כולה שלי", רציתם, אז לא קיבלתם בסוף שום דבר. נו אז מה, אז בגלל זה לשבור את הכלים? רבותי, תאמינו לי, אני לא מודאג מבחינה זו. יהיה רב אחד, אני מבטיח לכם שאנחנו נביא את הרב הזה גם, בסדר? אז מה, אז בשביל זה צריך לבטל את שני הרבנים? מה קרה, מה? אז יהיה עוד רב אחד במדינת ישראל. אתם יודעים מה התפקיד שלהם? הם רצים מהבוקר עד הערב. אל תיקחו אותם רק כרבנים, הם רצים מהבוקר עד הערב לבתי-ספר, לכינוסים, יוצאים לעולם, מייצגים את ישראל. מה קרה, אז יש עוד אחד שמביא את דבר היהדות, את דבר התורה. עבודה סוציאלית תקראו לזה, זה מה שמפריע לכם, אם יש שני רבנים, אחד ספרדי ואחד אשכנזי? הרי הרב הספרדי, הראשון לציון, זאת כהונה שנמשכת כבר 400 שנה; למה לשבור את המסורת הזו של הראשון לציון? הטורקים, הבריטים, כולם השאירו את זה. אז מה, אז יהיה רב אחד אשכנזי. זה הדאגה שלכם, שזה גלותי? למה זה גלותי? עם ישראל, זו תזמורת שיש לה 12 כלים, שמנגנת ביחד. אז מה, מה קרה? אנחנו עדיין לא בימות המשיח, כל אחד יש לו נוסח תפילה שלו. אנחנו לא מבטלים את נוסח התפילה – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <אריה דרעי (ש"ס):> – – יש את המנהגים. רב אשכנזי ידע לפסוק לרב ספרדי, עם כל הכבוד, בהלכות פסח או בהלכות טהרת הבית, או כל מיני דברים כאלה? כל אחד יש לו את המסורת שלו של הפסיקה שלו, למה לבטל את זה סתם? אם באמת כנים דבריכם ואתם דואגים לטובת הציבור הזה, רבנות, למה לבטל את זה סתם? לכן, אנחנו מתנגדים לזה, ואנחנו אומרים, לצערי הרב, שזאת הצעת חוק שמצטרפת לכל הצעות החוק האנטי-יהודיות כאן בבית הזה, לרמוס ולהרוס כל דבר שקשור למסורת של מדינת ישראל, של היהדות. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. רב ספרדי. אני בעד רב בולגרי אחד, מסורת אבותי בידי. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי וחבר הכנסת אברהם מיכאלי, ונמשיך משם. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <יצחק כהן (ש"ס):> תודה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, אני מבין, גברתי שרת המשפטים, שנפתרו כל הבעיות של המדינה, מצאתם את החטופים, אין יותר פשיעה, הורים לא מתעללים בילדים שלהם, אין יותר גזענות, הכול בסדר. מה שנשאר לטפל עכשיו, בתקופה הסוערת הזאת, בתקופה שעם ישראל כולו חרד לגורלם של שלושת החטופים, זה בביטול משרת רב ראשי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> וחוק זועבי. <יצחק כהן (ש"ס):> כן. זה מה שלמדינת ישראל, לכנסת ישראל, לממשלת ישראל, דחוף לטפל עכשיו. וידידי שר התקשורת גלעד ארדן, אם יש מקום אחד במדינה הזאת שאין בו אפליה בין הספרדים לאשכנזים – אין אפליה – זה הרבנים הראשיים. יש רב ספרדי – בטוח שהוא לא יהיה אם יהיה רב אחד – ויש רב אשכנזי. המקום היחידי במדינה שאין בו אפליה בין אשכנזים לספרדים, גם את זה רוצים לתקן. עכשיו, באת בתקופה שאתה אומר: אתה יודע מה, אני סיימתי את הנושא של רשות השידור, כל הסערות מאחורינו, חיים בשלווה ושלום, עכשיו בואו נטפל ברבנים הראשיים יחד עם הבית היהודי, שעם גרזן, הורסים כל חלקה בזהות היהודית; הנה, האנשים האלה, שיושבים פה, בשנה אחת עשו בליץ של חוקים שלא היו כמותם 66 שנה, מאז הוקמה המדינה. והם דווקא, הבית היהודי, קידשו את הרבנות – כיסא – מה לא אמרו על הרבנות? כשהיו הבד"צים מחוץ לרבנות, איך הם נאבקו לכבודה של הרבנות הראשית, פתאום גם זה לא מעניין אותם. אתה יודע, פרשת העגל, גלעד – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> שומע. <יצחק כהן (ש"ס):> יש הפסוק ההוא שכתוב: וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויקריבו שלמים – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – משרד המשפטים – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> וילכו לצחק – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ויקומו לצחק. הבית היהודי. בהתחלה מסירות נפש, עולות, וישכימו; אחר כך שלמים, אתה יודע, זה חצי-חצי; בוא תראה מה הולך בוועדת הכספים, איזה ביזיונות הולכים שם עם הבית היהודי, מה שהם עושים שם, בוועדה הזאת, איך הם מעבירים מאות מיליונים. שאלתי את עפר שלח: איך אתה מצביע עם ניסן סלומינסקי, מה אתה עושה? לא, לא, מסתדרים – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – מחליפים מזוודות. הם מחליפים מזוודות – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הלאה, זה השלמים. אתה יודע מה זה שלמים, שלמים זה חצי-חצי. אחר כך: וישבו לאכול ושתֹה, רק הם אוכלים ושותים, בסוף נותנים בעיטה, ויקומו לצחק. זה מה שהם עושים. באמת, בתקופה הקשה הזאת שעם ישראל נתון בה, כל בית בישראל היום בחרדה לגורלם של החטופים, ולממשלת ישראל חשוב מאוד עכשיו לטפל בביטול משרת הרב הראשי. באמת יישר כוח, אחלה ממשלה. תודה, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת בן-דהן, אני אתך. חבר הכנסת יעקב מרגי. לא נעים לי שיהיה אחד לבד, אתם ככה – חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר רות קלדרון:> מצאנו אותך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, בשנה האחרונה התחלנו לעשות סדר חדש במדינה, והסדר החדש מתבטא בשחיטת כל דבר שבקדושה, כל דבר שיש לו בסיס איתן בעם ישראל, עשרות שנים מאז הקמת המדינה, עם ישראל חי אתו, מתרגל אליו, ולא מתוך מחשבה שהמערכת היא לא בסדר והמערכת לא עובדת כמו שצריך, אלא פשוט מאוד בשביל לבוא ולהרוס ולשנות דברים שעם ישראל ברובו הגדול, ברובו הגדול, רוצה שכך זה יימשך. באה פה קבוצת אנשים, שלא יודע, כנראה למזלם, ואולי זה העונש שלנו, קיבלו 19 מנדטים, התחברו עם עוד חבורה של 10–11 מנדטים, שהם כנראה בשביל הכיסאות עושים הכול, והם מגיעים לדברים הכי חשובים בשביל לשנות את הסטטוס-קוו שהיה פה במדינה. מי שיושב פה בכנסת כמה שנים יודע כמה אנחנו נלחמנו כדי לשפר את המצב המשפטי של בתי-הדין הרבניים. ואחת מהמחשבות של החוק הזה היא בעצם לתת בחירה לרב ראשי נוסף, יותר נכון, ראש בית-הדין הרבני הגדול מתוך הדיינים. רבותי, כל פעם שמדברים על הניסיון הזה כביכול לעזור למסד את בתי-הדין הרבניים, הרי אחד בפה ואחד בלב, בדיבורים לא מגיעים לשום דבר. גברתי היושבת-ראש, מי שמסתובב היום בבתי-הדין הרבניים – המצב הפיזי, קודם כול – רואה באיזה מצב פיזי בתי-הדין הרבניים נמצאים. אז לא יעזור בסוף אם ישנו פה את החוק היום ויבחרו את נשיא בית-הדין הרבני הגדול מתוך הדיינים. הרי במי מדובר? מי הדיינים שבוחרים בסוף? אלה אותם דיינים שהם רבני ישראל שנבחרו לתפקיד של דיין, אחרי מבחנים כאלה או אחרים שעברו, ובסוף מגיעים גם לתפקיד הרם של דיינים בבית-הדין הרבני הגדול וגם נשיא בית-הדין. זה לא חיזוק מעמדם בחוק הזה. מנסים, כביכול בדרך עקיפה, לפגוע עדיין בבתי-הדין הרבניים ולהלביש עליהם אחד משלהם, כאשר כולנו הרי יודעים שלא את המערכת רוצים לשפר, אלא פשוט לחסל חשבונות עם מערכת קיימת. אנחנו יודעים ששני הרבנים הראשיים – לדורותיהם, אם נלך לאחור – כל אחד ביצע את תפקידו. רוב השנים וכל השנים כמעט הרבנים התחלפו ביניהם: חצי מהתקופה מילא האחד את התפקיד של הרב הראשי והשני מילא את תפקיד נשיא בית-הדין הרבני, והשני התחלף אתו אחר כך. לכן, הביטול של משרת רב ראשי בעצם אומר שהרבנות הראשית, צריך להפריד אותה מבתי-הדין; שהרבנות הראשית היא לא זו שצריכה לקבוע את הדרך של בתי-הדין, וזאת בעצם המחשבה של מי שיזם את החוק הזה. רוצים פה לחולל מהפכה רפורמית, שבתי-הדין יתנהלו לפי איזה משהו אחר, לא קשור לרבנות הראשית. וכל הזמן המלחמה שלנו פה בכנסת הייתה ששום דבר לא ישתנה – אלא מועצת הרבנות הראשית לא מסכימה לכך. לכן, החוק הזה הוא לא חוק מתקן אלא חוק שפוגם ומקלקל את המסורת של עם ישראל. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש. <אריה דרעי (ש"ס):> לא נמצא. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת משה גפני. <אריה דרעי (ש"ס):> לא נמצא. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <אריה דרעי (ש"ס):> לא נמצא. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת יעקב ליצמן. <אריה דרעי (ש"ס):> לא נמצא. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת יעקב אשר. <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השר ארדן וסגן השר בן-דהן, יש לי בשורה טובה שאני מבין ממה שקורה היום: הרב אלי, הרב בן-דהן, השר, אני רואה, ברוך השם, דמיון רב בין ראש הממשלה לבין השר בנט. בנט תלמיד טוב של ראש הממשלה נתניהו. כולנו זוכרים שלפני כמה שבועות, לא מזמן, לא רצה ראש הממשלה מישהו שיהיה נשיא. מה עשה, הרב בן-דהן? אמר: בוא נבטל את מוסד הנשיאות. בא תלמיד שעולה על רבו, השר נפתלי בנט, ואומר: ניסינו לכבוש חזרה את הרבנות ולהזיז את החרדים משם, לא הצלחנו, בוא נוריד 50%. בוא נוריד 50%. אין לנו במה לטפל, רק בעודף הגדול הזה, שיש שני רבנים ראשיים, עם כל המסורת שלהם, עם כל היופי שיש בדבר. אני רוצה לשאול אותך, גברתי היושבת-ראש: כמה כסף מדינת ישראל משקיעה בשימור? כמה כסף מדינת ישראל משקיעה בשימור מבנים ישנים שלכאורה, בעין רגילה, נראים כמו חורבה? כמה כסף וכמה כוחות משקיעים בהיסטוריה? כמה בתי-כנסת באירופה, שומרים עליהם עם משטרה, עם מאבטחים, כי זו ההיסטוריה שלנו, זאת המסורת שלנו? הגיעו לפה, לארץ, אנשים ממזרח וממערב, עם סוגי תפילה שונים, עם מנהגים שונים; עם אבא אחד אבל עם צורה אחרת, עם פולקלור אחר, עם הלכה אחרת בדברים מסוימים. למה לא לשמר את זה? מנהגים, למה לא לשמר את זה? למי זה מפריע? זה מפריע רק לדור של אנשים שרוצים להיות אירופה. לשבת לערבים פה, על המדינה שהם חושבים שהיא שלהם, להראות את הקושאן מהתורה, שאומר שארץ-ישראל היא של עם ישראל, אבל את כל השאר, את כל המסורת, סממן אחרי סממן אתם זורקים לפח האשפה, וההיסטוריה לא תסלח לכם על זה. לא תסלח לכם על זה ההיסטוריה, כי הילדים והנכדים שלכם לא ידעו מה זה צורת רב, לא ידעו מה זה ראשון לציון, לא ידעו את הדברים הללו. הכול בשם הצדק והכפילות, וחלילה שלא יהיו שני רבנים. בושה למדינת ישראל שזה מה שאתם מתעסקים. בושה לממשלה הזאת ולראש הממשלה הזה שנותן לכם להתעסק עם ההיסטוריה של עם ישראל ולנסות להפוך אותנו להיות ככל הגויים, אבל זה לא יעזור לכם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי. <יעקב מרגי (ש"ס):> יעקב אשר, רחמיו על כל מעשיו. מה זה? <היו"ר רות קלדרון:> שככה לו בעולמו. שלוש דקות – בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> רציתי להביא דוגמה אחרת אבל לא נורא. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת הזו והממשלה הזו חטפו חיידק אלים, קדחת הרבנות – – <היו"ר רות קלדרון:> קשה לשבת פה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – חיידק אלים שאין לו מרפא כנראה. <היו"ר רות קלדרון:> הלב שלי. <יעקב מרגי (ש"ס):> תראו באיזה מצב אנחנו נמצאים: דוח טאוב, דוח הביטוח הלאומי – מעל מיליון ילדים חיים מתחת לקו העוני; 25% מהקשישים בישראל עניים; מוסדות להשכלה גבוהה ומוסדות החינוך לא מונגשים לבעלי מוגבלויות; פיצוצים ברחובות, ארגוני הפשע חוגגים, והממשלה הזאת, יחד עם הכנסת הנוכחית, עסוקה בדבר אחד: נשים במועצות הדתיות, ייצוג נשים בעיריות, רב עיר אחד, רב ראשי אחד. עיוורון מוחלט, ליקוי מאורות. מצד אחד, חקיקה אנטי-רבנית באובססיביות, חקיקה אגרסיבית; מנגד – חקיקה אגרסיבית לטובת כל מה שנוגד את ההלכה היהודית והמסורת היהודית. אביא לכם עוד דוגמה לפני שאדבר על העיוורון של הממשלה הזו: רק היום, אחרי שהממשלה מטפטפת לנו שנתרגל, מטפטפת לתקשורת שאין כוונה לאמץ את דוח העוני, דוח ועדת אלאלוף, רק היום הממשלה אישרה חוקים בסדר גודל שמתקרב ל-3 מיליארד שקל. מישהו יודע כמה עולה יום השבתון בבחירות לרשויות המקומיות? לפי כל אמות המידה של הגופים הכלכליים, מדברים על מעל 2 מיליארד ש"ח. לתמרץ מפלגות לשים נשים בחוק מימון מפלגות, מישהו בדק כמה זה עולה? <אריה דרעי (ש"ס):> – – – הרי זה לא ייאמן. אף אישה נוספת לא תיבחר בגלל החוק הזה, תאמין לי. <יעקב מרגי (ש"ס):> אתה צודק. <אריה דרעי (ש"ס):> בכסף לא יקנו נשים. <יעקב מרגי (ש"ס):> אבל הצהרת כוונות יש לאוצר? הסכימו? הסכימו. עבר דוח העוני במינהל – מה פתאום? דוח העוני בוועדה שהממשלה הזו הקימה. מה, הממשלה רצתה לרמות את הציבור? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – אחיזת עיניים? אני אומר לכם: אם זה לא ליקוי מאורות, זה עיוורון פתולוגי של הממשלה הזו. ואני אומר לראש הממשלה הזו: ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמרתי לך וקראתי לך מעל במה זו כמה פעמים – צא מהנבצרות. צא מהנבצרות שלך; אתה לא קיים בממשלה הזו, לא שומעים את קולך. ואם אתה קיים, היה מי שאמר – יש לנו עיזה עיוורת. כנראה הוא לא רואה כלום מאז. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת דודו אזולאי, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב וחבר הכנסת יצחק וקנין. ויסיים סגן השר – הוא מקבל נקודות על איפוק – חבר הכנסת בן-דהן. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כפי שחברי הקודמים אמרו פה, הממשלה פתרה את כל הבעיות שלה. נשארה לה רק בעיה של רב ראשי אחד? אני שואל. הממשלה הרעה הזאת לא באה בידיים נקיות, זאת ממשלה שחרתה על דגלה: בכל מה ששייך לקודשי ישראל צריך לפגוע כמה שיותר מהר בכל דרך. אחד המוסדות היפים במדינת ישראל זה מוסד הרבנות הראשית לישראל. יש בו ייצוג הולם כמעט לכל גוני הקשת של מדינת ישראל: ספרדים ואשכנזים כעדות אחרות. אז יש עוד איזו חלקה טובה שהיא באמת חלקה שהציבור אוהב אותה, מעריץ אותה, מעריך אותה, הנה באה הממשלה הרעה הזאת ורוצה לפגוע גם בדבר הזה. מה שיותר מצער אותי, מילא שרת המשפטים ציפי לבני באה ועומדת כאן על הדוכן ומשבחת את העניין הזה, בסדר. אבל חברי חבר הכנסת אלי בן-דהן, איך ידיך לא רועדות כאשר אתה נותן את ידך למעשה שכזה? הרי אתה יודע מה תהיה התוצאה, הרי כבר עברנו את החוויה הזאת לא מזמן. מה עשו? דיבר על זה כאן חבר הכנסת יעקב אשר – באו ואמרו: בואו נבטל את מוסד הנשיאות. ואני אומר לך, תרשום לפניך, בדרך הזו שאתם מתנהלים, לצערי הרב, אחרי שירדו מרב ראשי אחד ויגמרו את המלאכה, יבואו ויגידו: בשביל מה צריך בכלל את מוסד הרבנות? ואחר כך אתם תגידו: ידינו לא שפכו את הדם הזה. ואתם תהיו שותפים לפשע הזה, ואתה יודע ואתה מכיר את המוסד הזה, וגדלת בו והתפרנסת ממנו – היום אתה נותן את ידך לכך שיפגעו בצורה כל כך קשה במוסד הרבנות? איך ידיכם לא רועדות? זו ממשלה שבעצם פוגעת בלי בושה, ואתם שותפים לכך, בילדי ישראל. עכשיו הקימו מפעלי קיץ; כל הילדים שותפים למפעלי הקיץ, חוץ מהחרדים. ואתה, אלי בן-דהן, שותף. אתה לא נתת לילדים החרדים להשתתף בקייטנות האלה. איך אתם שותפים לפשעים כאלה? שני ילדים גרים בבניין אחד, גברתי היושבת בראש, האחד לומד בחינוך הממלכתי, השני לומד בחינוך החרדי. הילד שלומד בחינוך הממלכתי יזכה בקייטנה של הממשלה, והילד שלומד בחינוך החרדי לא יזכה. אתה יודע למה? מפני שההורים שלו בחרו והוא בחר להתחנך בחינוך החרדי, צריך להעניש אותו. איזו ממשלה רעה. אבל אין לכם עוד הרבה זמן: התחלנו את הספירה לאחור וזה לא ייקח עוד הרבה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת נסים זאב. אני לא מבינה, אם כל חברי הכנסת החרדים כל כך אוהבים את הרבנות, למה לא מקבלים את הכשרות שלה? <אריה דרעי (ש"ס):> מי אמר? <היו"ר רות קלדרון:> השמיטה שלה? <יעקב מרגי (ש"ס):> מי אמר? למה את אומרת כזה – – – <היו"ר רות קלדרון:> זה לא ככה? אני לא מבינה בזה הרבה, אני שואלת. <דוד אזולאי (ש"ס):> אנחנו קודם כול סומכים על ההכשר של הרבנות הראשית, אחר כך על – – – <היו"ר רות קלדרון:> כן? חשבתי שיש בעיה עם אוצר בית-דין, לא? <אריה דרעי (ש"ס):> לא, לא, אין שום בעיה – – – <היו"ר רות קלדרון:> מצוין. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני בעד החוק הזה: להחזיר עטרה ליושנה. ממתי היה רב ראשי אשכנזי בכלל? לא היה דבר כזה. <היו"ר רות קלדרון:> לא היו אשכנזים. <נסים זאב (ש"ס):> הלוא האשכנזים חתרו, לא יכלו לסבול לראות שיש ראשון לציון – – <אריה דרעי (ש"ס):> חכם באשי. <נסים זאב (ש"ס):> – – באו ואמרו: אנחנו לא מכירים בו, לא בסמכויות שלו, בואו נעשה רב ראשי. מי היה הראשון לציון אם לא רבי משה גלנטי לפני 500 שנה? נכון או לא? <היו"ר רות קלדרון:> מקבלת. <נסים זאב (ש"ס):> אם אתם רוצים להחזיר עטרה ליושנה, כי זו הססמה של ש"ס, עלא עיני ועלא ראסי, אין לי שום בעיה עם זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אנחנו רוצים חכם באשי עם קוואס. <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה, קוואס, אפשר לוותר עליו. <אריה דרעי (ש"ס):> הקוואס יהיה אשכנזי. <נסים זאב (ש"ס):> הראשון לציון נבחר עוד בתקופת השלטון העות'מאני. הוא היה עומד בראש ההנהגה הרוחנית ביישוב ארץ-ישראל. היו לו סמכויות, לא כמו היום. רב ראשי, מה זה בשבילם? אפשר להעמיד אותו גם לדין. איזה עז פנים היה מעמיד, או לחשוב להעמיד רב ראשי לישראל לדין? אני רוצה לומר שהרב הראשי נהנה מחסינות, כן. לא היה מצב שהיה אפשר להעמיד אותו לדין. הוא היה אחראי אפילו לגביית המסים והשלטונות היו סומכים עליו. אבל מה לעשות – – – <היו"ר רות קלדרון:> אם ראשונים כבני-אדם, אנחנו כחמורים. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, מי שרוצה לחשוב שהוא חמור, אין לי בעיה אתו. – – – אבל בני עדות אשכנז לא הסכימו לקבל את סמכויותיו של הראשון לציון. לשבת תחת חסותו? מה פתאום. הקימו לעצמם מערכות משלהם, שירותי חינוך נפרדים, שירותי דת נפרדים, והעמידו רב ראשי אשכנזי בשנת 1921. ואז הוקמה על-ידי הנציב העליון הוועדה שבחנה את מעמדן של אותן העדות, ואנחנו, לצערנו הרב, הולכים לפי אותה מאטריה. בשביל זה, אני חושב שהטעות היא שלא רבנים בוחרים את הרב הראשי. נוצר מצב שפוליטיקאים, שלא מבינים ברבנות, חושבים שהם מקימים עולה של תורה. עכשיו אני רוצה לומר שמאז הקמתה של הרבנות הראשית לישראל ועד הכרזת, הקמת, המדינה הגיעו למדינת ישראל קהילות רבות במאות ואלפים, על מנהגיהן, מורשתן, וכל אחת, כל עדה, כל קהילה, השתדלה לשמור על המורשת שלה. ובני ספרד הולכים לפי שיטת מרן ה"שולחן ערוך", בני אשכנז הולכים לפי שיטת הרמ"א. וכך התחזק הצורך הגדול בייצוג העדות על-ידי הרבנים הראשיים. ותאמינו לי, תלכו, תראו איזו עבודת קודש הם עושים בקהילות בחוץ-לארץ. איך הם מחזקים את הקהילות. מה עושים השגרירים שלנו? אני אגיד לכם: בשבוע שעבר הייתי צריך לצאת לשווייץ; הייתה לי פגישה בפרלמנט שם עם שני שרים, ביניהם שר הביטחון ועוד 20 חברי פרלמנט. ביטלתי את זה יום קודם. הייתה פה משלחת שלמה – זה בראשותי, ידידות ישראל–שווייץ. מה קרה? אני אגיד לך למה זה קשור – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, בקצרה. <נסים זאב (ש"ס):> זה ממש קצר, לא יותר מכמה דקות. ומה שקרה, התברר שהשגריר בחופשה. כמה זמן? 20 יום. אז שאלתי: מה עם ממלא-מקומו? אמרו: גם ממלא-מקומו יצא לחופשה. הרבנים הראשיים שלנו לא יוצאים ליום אחד חופשה. ותאמינו לי, ביום שהם יוצאים לחופשה ממדינת ישראל, הם עושים פי כמה וכמה בחוץ-לארץ. רק היום, המושל האקבי אמר לי: אני רוצה פגישה עם הרב יצחק יוסף, הרב הראשי הספרדי. לא הבנתי מה לו ולרב הראשי הספרדי. קבעתי לו פגישה היום בסביבות שעה 11:00 – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – אתה צריך לראות איזו השפעה, איזה כבוד, איזה הדר, איזו שמחה. איך אפשר לוותר על דבר כזה בכלל? מי אתם שתגזלו לנו את הרב הראשי? אני רוצה לומר לכם: אם אתם רוצים רב ראשי אחד, יהיה רק ספרדי. ואם מדינת ישראל תתעלם מהצורך הזה, ש"ס חייבת להקים ולהכיר בראשון לציון לעד ולעולמי עולמים. אנחנו לא צריכים אתכם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> רגע אחד. <היו"ר רות קלדרון:> אני בעד. <נסים זאב (ש"ס):> אני עוד לא גמרתי. <היו"ר רות קלדרון:> תמיד צריך לסיים במשהו נגד – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, ממש לא. משהו חשוב. <היו"ר רות קלדרון:> כן. <נסים זאב (ש"ס):> תגידו לי למה בפוליטיקה הישראלית, אנחנו, יש לנו ברוך השם מפלגת ש"ס ומפלגת אגודת ישראל – שם כולם אשכנזים ופה כולם ספרדים – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, מספיק. <נסים זאב (ש"ס):> – – אף אחד לא חושב שצריכים לבטל אחת מהן. מה ההבדל? <היו"ר רות קלדרון:> דווקא רעיון. <נסים זאב (ש"ס):> אתם רואים – זה רעיון, בטח, אני נותן לך רעיונות עכשיו. אז אני רוצה לומר לך שמאז ומעולם ראו במפלגות השונות ביטוי לעקרונות הדמוקרטיה. באותה רוח יש צורך להמשיך את המצב הקיים, להשאיר את שני הרבנים הראשיים לישראל, שמייצגים את כלל העדות בארץ ובתפוצות. יש להעצים את כוחה של הרבנות הראשית, להחזיר לה את הסמכויות שנגזלות ממנה. כל פעם מביאים הצעת חוק ומורידים מהסמכויות – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, מספיק. <נסים זאב (ש"ס):> – – של הרבנות הראשית, ולא חלילה לגרוע. המצב שבו משרתים שני רבנים עבור כל עדה ועדה מוסיף כבוד והדר למדינת ישראל בארץ ובעולם. כל ניסיון לביטול אחד מהם, קל וחומר ניסיון לפגוע במעמדו של הראשון לציון, יביא לתחושת קיפוח ולמחלוקת מיותרת בין הקהילות. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת סגן השר בן-דהן. בבקשה. עם חבר הכנסת זאב אי-אפשר להקפיד על זמנים. אין מוקדם ומאוחר בתורה. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אני דווקא מתחבר למשפטים האחרונים שדיבר עליהם נסים זאב. היינו משלחת בארצות-הברית, והקונסול הראשי בניו-יורק הסביר לנו כיצד הם מעבירים את ההכרה במדינת ישראל, בפעולות שמדינת ישראל עושה בשטחים, כיצד הם מביאים את דעת הקהל לשינוי מקצה לקצה; הסביר לנו הסבר מקיף כיצד הקונסוליה פועלת. שאלתי אותו: אדוני, איפה הקטע של היהדות בארצות-הברית? הייתה סגנית שר הפנים פניה ואמרה לו: אדוני הקונסול, אולי תגיד לי מהי מידת ההתבוללות בארצות-הברית? עונה לה הקונסול: המדינה היחידה בעולם שאין בה ריבוי של יהודים זה ארצות-הברית. נשארנו כמו שהיינו. לא רק זה – 12 מיליון יהודים מתבוללים. 12 מיליון מתבוללים. על-פי השיטה, אפילו, הייתי אומר, גברתי היושבת-ראש, שלך. להכניס את הרפורמים, את הקונסרבטיבים, להפוך את הרבנות לגיור – כל דכפין ייתי ויבוא, ייכנס ליהדות; מה אנחנו עושים לעצמנו? היטלר, יימח שמו, חיסל שישה מיליון; אנחנו חיסלנו 12 מיליון בשיטות שלנו, כי אנחנו רוצים שלא תהיה כבר רבנות, כי אנחנו רוצים נישואים אזרחיים, כי אנחנו לא רוצים גיור, כי אנחנו רוצים לפרק את הכול. הבית היהודי – יושב פה אדוני סגן השר, שעלה לפה בשבוע שעבר – אני נותן עוד דוגמה שאת יודעת. את דיברת על זה מעל הדוכן, אני ניהלתי את הישיבה. כל השנים היו לומדי שמיטה. סגן השר אומר: אין לי כסף. לי הוא אמר במפורש: אני אשיג, אני אעשה. עובדה, לצורה שאתם חושבים שאולי זה יותר טוב, שזה לא חקלאים ולא כלום – קונסרבטיבים או רפורמים, אני לא יודע למי – נתנו 2 מיליון. סגן השר יודע. ועל מה התשובות? את מה שכבר נברא כל השנים אתם מחסלים, ואחר כך אתם מגלגלים עיניים ואומרים: לא ראינו. חבר'ה, המדרון הוא חלק ויורד לתהום. בשיטה שאתם מובילים, רבותי, זה מדרדר אותנו למטה למטה. אני לא חושש ליהדות האורתודוקסית. אני חושש לאלה שיושבים על הגדר, אלה שמתחתנים בנישואי תערובת, אלה שאנחנו מאבדים מעם ישראל. אנחנו מאבדים אותם בשיטות האלה, בגיור הזה, בשיטה הזאת. כמה מיליונים איבדנו בארצות-הברית? עם ישראל איבד 12 מיליון, רבותי. לא פוקחים את העיניים? לאן אתם רוצים להגיע? נשאר לכם רק הרב הראשי. זה מה שנשאר. בזה אנחנו נביא גאולה לעולם. אני קורא לידידי, סגן שר הדתות – לאן אתה רוצה להוביל את זה? אני שואל אותך – יד על הלב – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה, חבר הכנסת וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – אם היו שני רבנים נבחרים או אחד שלכם, היית מביא את החוק הזה היום, אדוני? היית מביא את החוק הזה? יד על הלב. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> אתה יודע שלא היית מביא אותו. אבל, לצערנו הרב, אתם תביאו עלינו אסון. אני מקווה שנוכל, ככל שהזמן יהיה קצר יותר, אולי נציל את עם ישראל מכם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אני מזמינה את חבר הכנסת בן-דהן, סגן שר הדתות, אחרון הדוברים. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את מה שנאמר עד עכשיו. צר לי, אבל נאמרו פה דברים שאין להם שום קשר לחוק שאנחנו מביאים כאן. החוק הזה בא לחזק את הרבנות הראשית לישראל. <קריאות:> לא, לא, לא. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> החוק הזה הופך אותה – – – <קריאות:> לא, לא. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תקשיבו בסבלנות. אני הקשבתי לכם. תהיו קצת סבלנים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קריאה:> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תמשיך לצעוק, למה לא? תצעק, תצעק. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – ביבי. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> החוק הזה בא לחזק את הרבנות הראשית לישראל. מעולם בישראל לא היו שני רבנים ראשיים. לא היה דבר כזה. תלמדו במשנה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תקשיב רגע, תקשיב רגע, תקשיב רגע. חבל על הזמן. אני הקשבתי לכם בסבלנות. <היו"ר רות קלדרון:> – – – יש לי פטיש. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תהיו קצת מנומסים. אני שמעתי אתכם בקשב רב. <היו"ר רות קלדרון:> מחלוקת לשם שמים. בבקשה, תקשיבו. תקשיבו, הקשבנו לכם. גם השמים פה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – לשם שמים. <דב ליפמן (יש עתיד):> אני אתך. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> במשנה תמיד היו נשיא בית-הדין ונשיא הסנהדרין – שני תפקידים שונים לחלוטין. מעולם לא היה מצב בעם ישראל שהיו שני רבנים ראשיים. אין דבר כזה. זה נעשה כאן, לצערנו הרב, אחרי גלות של אלפיים שנה. אבל אחרי 75 שנה שהמדינה תהיה קיימת, אין שום היגיון בשני רבנים ראשיים לישראל. רב ראשי לישראל עוסק בעניינים הציבוריים. רב ראשי לישראל עוסק בהלכות ציבור. אין שום הבדל אם יקבעו הלכה אם השתלת איברים מותרת או אסורה, או אם האתיופים, צריך להעלות אותם לארץ ואיזה גיור לעשות להם. אין בזה שום מקום לפסיקה ספרדית ולא לפסיקה אשכנזית. אין לזה שום קשר בכלל. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אתם מטעים את הציבור ומטעים את האנשים. אלה דברים שאין להם שום קשר. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> סגן השר – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אף אדם לא בא לרב ראשי – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אשר, לא במליאה, בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אנחנו כבר לא – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מיכאלי, בלי שתייה במליאה. חבר הכנסת אשר, בלי טלפון במליאה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אף אדם לא הולך לרב הראשי לישראל לשאול איך לנהוג. בשביל זה יש רבני ערים, רבני שכונות ורבני קהילות. אתם יודעים את זה היטב. תפקידם של הרבנים הראשיים – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – הוא לפסוק בהלכות ציבור, ובהלכות ציבור אין שום הבדל בין ספרדי לאשכנזי. אנחנו בחוק הזה באים לחזק את בתי-הדין הרבניים. מהיום ואילך נשיא בית-הדין הרבני הגדול ייבחר מקרב חברי בית-הדין הרבני הגדול. לא יכהן נשיא בית-הדין הגדול שמעולם לא היה בבית-הדין. הוא לא ידע איך פותחים תיק – מימין או משמאל? <אריה דרעי (ש"ס):> הרב שמואל אליהו כן יודע איך פותחים? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> הוא לא יודע. הוא לא יודע. הוא לא יודע. <קריאות:> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> ואני רוצה לומר לכם – – – <אריה דרעי (ש"ס):> זה במקום להפסיד בכבוד. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תקשיב בסבלנות. את החוק הזה אני העליתי לפני עשר שנים, כשלא חלמתי להיות חבר כנסת. זה לא קשור בכלל למי שנבחר. והראיה – – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <קריאות:> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני לא יכול לדבר. <היו"ר רות קלדרון:> חברים, תנו, בבקשה, לסגן השר לסיים. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> והראיה היא שהחוק הזה בכלל לא חל על הרבנים הראשיים הנוכחיים. הוא יהיה בעוד עשר שנים בכלל. מי יודע מי יהיה בעוד עשר שנים? אתה סתם מטעה את הציבור. אומרים דברים לא נכונים. אין לזה שום קשר. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, בוא נסיים. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לכן, אנחנו רק נחזק את הרבנים הראשיים, נחזק את בתי-הדין הרבניים, יהיה להם נשיא שכל כולו יהיה קשוב אך ורק לבתי-הדין הרבניים. יומם ולילה יעסוק בחיזוק בתי-הדין הרבניים ולא יישאב לתפקידים של רב ראשי לישראל. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. שרת המשפטים ציפי לבני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, זה בסדר, בסדר. <היו"ר רות קלדרון:> עוד לא. אתה יכול להמשיך? אני מבקשת לא לדבר בטלפון, מכבוד המליאה. <יעקב מרגי (ש"ס):> הוא שומע, הוא לא מקשיב. <היו"ר רות קלדרון:> זה לא מכובד, זאת כנסת ישראל, חברים. זה לא אנחנו, זה הכנסת. לא בגלל בית אבא. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי, גם על בסיס – – – אני לא חושב שזה מוצדק, מה שנעשה כרגע. למה את – – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נמשיך בסדר-היום. תודה רבה, סגן השר. שרת המשפטים בוחרת כרגע לא להגיב. אנחנו נעבור – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצבעה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני, אי-אפשר להמשיך לנהל את הדיון בצורה כזאת, זה ביזיון. <היו"ר רות קלדרון:> אדוני היושב-ראש – – – <אריה דרעי (ש"ס):> הצבעה, הצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> בסדר גמור. <מיקי לוי (יש עתיד):> הצבעה במועד אחר. <היו"ר רות קלדרון:> שרת המשפטים מבקשת להודיע דבר מה לכנסת. <יעקב מרגי (ש"ס):> היא לא רוצה, היא פוחדת. <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 7), בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אני אומר לכם – – – מוחה על הצורה של התנהלות הדיון. <היו"ר רות קלדרון:> הייתה התייעצות, חבר הכנסת וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> הדברים בנפשם – חושבים. <שרת המשפטים ציפי לבני:> תודה רבה. אני מבקשת אם כך לקיים – – – <היו"ר רות קלדרון:> שרת המשפטים. בבקשה להקשיב. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> כן, אני מבקשת – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> אני שמעתי את כל הטיעונים. אני מאמינה שרב ראשי אחד יביא לאחדות בעם ישראל. לאור כל האמור, הייתי רוצה לשמוע מיושב-ראש הקואליציה – יושב-ראש הקואליציה, הייתי רוצה לדעת האם אפשר להצביע על הצעת החוק. <אריה דרעי (ש"ס):> מה זה? מה זה? <שרת המשפטים ציפי לבני:> סליחה? <אריה דרעי (ש"ס):> מה זה לשאול כזה דבר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תצביעי, אין מה לעשות. <שרת המשפטים ציפי לבני:> טוב, אנחנו נעבור אם ככה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> כן, אני שמעתי את כל טיעוניכם, אני חושבת שהם לא קשורים לעניין. אני מבקשת, אם ככה, לעבור להצבעה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> טוב. הצעת החוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 7) (רב ראשי אחד לישראל), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 7) (רב ראשי אחד לישראל), התשע"ד–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 22 בעד, 14 נגד. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה על הדיון המרתק. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לאיזה ועדה? <היו"ר רות קלדרון:> ועדת חוקה, חוק ומשפט. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת הפנים. <יצחק כהן (ש"ס):> ועדת המדע. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת הפנים. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת מדע? <יעקב מרגי (ש"ס):> פנים. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת הפנים? משום שיש שאלה באיזה ועדה, החוק יעבור לוועדת הכנסת להחלטה. שרת המשפטים, לאיזה ועדה את ממליצה? <שרת המשפטים ציפי לבני:> החוקה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא שואלים אותה. ועדת המדע. <היו"ר רות קלדרון:> היא ממליצה ועדת החוקה, אתה ממליץ ועדת המדע, ועדת הפנים. אנחנו מעבירים אותה לוועדת הכנסת להחלטה. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014> [מס' מ/770; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 2983; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> נמשיך בסדר-היום: הצעת חוק סדר – יש לנו רמקולים, אז למה אנחנו צועקים? חבר הכנסת כהן, בבקשה לא לטלפן בתוך המליאה, מפאת כבוד הכנסת. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשמו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014 – סגירת תיק בתנאים. בשנת 2012 חוקקה הכנסת את חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012, בעניין סגירת תיק פלילי בהסדר, שמטרתו הייתה לאפשר לתובע לסגור תיק פלילי שנפתח לחשוד אף שקיימות ראיות נגדו, ולא להעמידו לדין, בתנאים שייקבעו בהסדר שייחתם בין התובע ובין החשוד. ההסדר מאפשר לתובע, במקרים המתאימים ובתנאים שנקבעו בחוק, לנקוט חלופה שלישית בין העמדה לדין ובין סגירת התיק, שלעתים היא הכלי המידתי וההולם ביותר מבחינת האינטרס הציבורי. בשל החשיבות הרבה הטמונה בהסדר החדש ונוכח הסכנות הרבות שקיימות במתן סמכות מעין-עונשית לרשויות התביעה מחוץ לכותלי בית-המשפט, ביקשה הוועדה בזמנה להגביל במידת מה את שיקול הדעת של התביעה, כך שהשימוש בהסדר החדש ייעשה במקרים המתאימים. הגבלות אלו נועדו, מחד גיסא, לכך שהתובע לא יציע לחשוד הסדר בעבירות חמורות שהיה מתאים להעמידו לדין, ומאידך גיסא, לדאוג לכך שהתובע לא יציע לחשוד הסדר כאשר כלל לא ראוי להעמידו לדין. החוק נועד גם לאזן את מערך הכוחות שבין התביעה לבין החשוד באופן שיישמרו זכויות החשוד, וכן ליצור מנגנון של שקיפות ודיווחיות על ההסדרים כדי לקדם שוויון בענישה ואחריותיות כלפי הציבור. במהלך הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת החוק הממשלתית, שביקשה לסדר את אופן התשלום של קנס שמוטל על-ידי תובע בהסדר בעבירות של תכנון ובנייה, הסתבר לוועדה שיש להבהיר, מחד גיסא, שהחוק ממצה ומחייב ואין הטלת עונשים על-ידי תובע אלא לפי החוק הזה או חוק מפורש אחר, ומאידך גיסא, שיש לתקן ולהרחיב עניינים מסוימים על מנת שהחוק יופעל בצורה מיטבית. לפיכך, הוועדה דנה בכמה הרחבות לחוק הקיים: בחינת הצורך בתוספת אמצעי ענישה, לפי מגוון העבירות שעליהן חל ההסדר; תיקונים מסוימים לעניין קטינים; הוספת משרד הכלכלה כמשרד שיכול להשתמש בהסדר, ואפשור גבייה של כספי הסדר לרשויות המקומיות באמצעות מערכת הגבייה שלהן. בסופו של דבר, הוועדה אישרה את התיקונים הבאים: מוצע להוסיף הבהרה, למען הסר ספק, כי סגירת תיק פלילי בהסדר תיעשה אך ורק לפי סימן זה או לפי חוק אחר שקבע ההסדר בעניין. משמעות הדבר היא שלא יהיו סגירות תיקים בהסדר או הטלת עונשים בידי התובע באופן מאולתר שלא על-פי הוראות החוק. מוצע להגדיל את תקרת הסכום שהתובע יכול לגבות בהסדר, הן לעניין תשלום לאוצר המדינה והן לעניין פיצוי לנפגע העבירה, ולקבוע שהסכום לא יעלה על האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, קרי, 29,000 ש"ח היום, במקום הסכום הקבוע של 14,400 ש"ח. הדבר יאפשר להשתמש בהסדר במגוון גדול יותר של תיקים. יחד עם זאת, מוצע כי בעבירות לפי חוק התכנון ובנייה, אם העבירה בוצעה בנכס משותף על-ידי שני בני-זוג המנהלים משק-בית משותף, לא יוכפל הקנס בשל כך ששני בני-הזוג מואשמים בעבירה והנטל הכלכלי על המשפחה לא יעלה על 30,000 ש"ח. מוצע להבהיר כי אין לקבוע תנאי בהסדר, אלא אם קיימת זיקה עניינית בין התנאי לבין העבירה שבוצעה. מוצע כי אם הקנס שנקבע אמור לעבור לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה כמשמעותה בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, ישולם התשלום ישירות לוועדה המקומית, באמצעות קופת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ולא באמצעות המרכז לגביית קנסות. החוק קובע כי אין לקבוע תנאי של תוכנית טיפול אלא בהסכמת שירות המבחן. מאחר ששירות המבחן עמוס מאוד, היכולת שלו להירתם לסיוע לפי המנגנון המוצע תלויה במשאבים, ולכן מוצע לאפשר לו לסייע גם באופן חלקי, על מנת שלא ייווצר מצב שאין התקדמות. מוצע לאפשר למשרד הכלכלה לערוך הסדרים לפי החוק ולקבוע תנאים בהסדר שכוללים תיקון ליקויים שנבעו מהעבירה, נקיטת הליכים משמעתיים כלפי נושאי משרה בתאגיד, התחייבות של התאגיד להעביר למשרד הכלכלה דיווח באשר למילוי הוראות החוק, וכן ביצוע איסוף, תיקון או השמדה של מוצרים שבהם התגלו הפרות. הוועדה השתכנעה כי קיים במשרד הכלכלה מערך מסודר של תביעה, ניהול על-ידי תובעים שהם עובדי מדינה והנחיה על-ידי הפרקליטות. יצוין שעוד לפני שחוקק החוק, בצד מערך של עיצומים כספיים, נהגו במשרד להשתמש בהסדרים לסגירת תיק, ורצוי שההסדרים הללו ייערכו בצורה מסודרת לפי החוק. מוצע לאפשר לתובע שעורך הסדר לפי חוק התכנון והבנייה להאריך לשנתיים את תקופת התנאי, במקום לשנה כפי שקבוע בחוק, אם פעל החשוד ביעילות להשגת ההתאמה והתמשכות ההליכים לא הייתה בשליטתו. עוד מוצע להוסיף תנאים חדשים שהתובע רשאי להציע בהסדר: הסכמת החשוד להודות בתובענה משמעתית והסכמתו לעונש מסוים, בתנאי שהעונש הכספי לא יעלה על 29,000 ש"ח; התפטרות או התחייבות שלא לשמש בתפקיד מסוים; אימוץ נהלים פנימיים להבטיח את מניעת הישנותן של עבירות דומות; הפסקת עסק או התחייבות להימנע מפעילות מסוימת בעסק לתקופה קצרה, בתנאי שההסדר ייערך בתוך שישה חודשים מיום גילוי העבירה. לבסוף, מוצע לקבוע כי החוק העיקרי לסגירת תיק אינו חל על קטינים. בהקשר זה עוד מוצע תיקון עקיף לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, שיאפשר הליכים ניסיוניים לגבי קטינים אף בלי פרסום נוהל לציבור, למשך שלוש שנים, כדי לעודד מציאת פתרונות מגוונים לשיקומם של קטינים. בנוסף, מוצע להגמיש ולהנגיש את פרסומיהם של נהלים שגובשו אחרי הניסיונות באופן שלא יהיה צורך לפרסמם ברשומות אלא באתר האינטרנט של המשרדים הנוגעים בדבר. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח אשר אישרה הוועדה. ואני מבקש לנצל את ההזדמנות להודות לצוות הוועדה בראשותה של דורית ואג, לייעוץ המשפטי של הוועדה בראשותה של עורכת-דין סיגל קוגוט, וכמובן, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם, שבשמו אני מביא כאן את הצעת החוק לאישור. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> לחוק לא הוגשו הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לעבור למקומות – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–7 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 26, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 30, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68), התשע"ד–2014, תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מבקש לדעת, אנחנו עוברים להודעת הממשלה? <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מה עם סדר-היום? <היו"ר חמד עמאר:> אני יכול להבין לאיפה אנחנו מתקדמים עכשיו? אני מבקש לקבל את סדר-היום מסודר. <קריאה:> רק הסעיף האחרון. <הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 4) (פיצויים בשל נזק לא ממוני והגנה על מתלונן), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/551).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 4) (פיצויים בשל נזק לא ממוני והגנה על מתלונן), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה – זה החוק האחרון – של חברי הכנסת עליזה לביא, רינה פרנקל ודוד צור וקבוצת חברי כנסת. אני מבקש מחברת הכנסת עליזה לביא להציג את החוק. <דוד אזולאי (ש"ס):> כבוד היושב-ראש, אפשר לקבל הסברים מה קורה כאן? <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אני מבקש. אנחנו עוברים להצעת החוק. בואו ניתן לחברת הכנסת עליזה לביא להציג את החוק. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, העבודה שלנו במיגור פערי השכר היא עבודה מאוד מאוד רחבה. אנחנו פועלות מול המעסיקים, פועלות להעצמת עובדות, פועלות לקידום איזון משפחה–עבודה, וגם בוחנות ומסתכלות ללא לאות למה החקיקה הקיימת לא מסייעת, איך זה שפערי השכר עדיין עומדים על אחוזים כה גבוהים ואיך המצב לא משתפר. יש לנו בישראל חקיקה, חקיקה טובה, חקיקה נכונה, ויש לנו חוק יפה שנחקק כבר ב-1996, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, שאותו אני מבקשת, אדוני היושב-ראש, לתקן היום. החוק, חברי, קובע במפורש שחור על-גבי לבן שעובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות-ערך. אבל, אדוני, החוק לא מעניק פיצוי בגין האפליה. החוק הזה ישפה את העובדת בכסף שנחסך ממנה, אבל לא יתייחס ויפצה על הביזוי, ההשפלה, הפגיעה בערך העצמי שהעובדת חווה. הצעת החוק, שנוסחה בשיתוף עם פרויקט "שוות ערך", תוכנית משותפת לשדולת הנשים, שתי"ל, "מרכז אדוה" ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט ולא לדבר בטלפון בתוך המליאה. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – מבקשת להבטיח שנשים יקבלו את הפיצוי שמגיע להן ויעודדו עוד ועוד נשים לברר את תנאי ההעסקה שלהן ושל הקולגות שלהן ולוודא שהן לא מופלות לרעה. ככל שהנשים מופלות לרעה, ככל שאתן מופלות לרעה, אני קוראת כאן, אדוני, מהבמה הזאת: אנא, תתלוננו. תתבענה, תפנו אלינו, אנחנו נעזור. כאן טמונה הדרך לשינוי. רק אנחנו נשנה את המציאות. הבנות שלנו ימשיכו את זה, והמציאות בישראל תגיע לידי שוויון. רק אם אנחנו נמשיך ונעלה את הנושא הכאוב הזה של פערי השכר, רק כך אנחנו נוכל לשנות את המציאות המעוותת בחברה בעולם העבודה בישראל. אני מבקשת מכם, חברותי וחברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת אראל מרגלית, חבר הכנסת מאיר פרוש, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, חבר הכנסת יעקב ליצמן. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 4) בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 4) (פיצויים בשל נזק לא ממוני והגנה על מתלונן), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 21, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף לפרוטוקול. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכלכלה תדון בהצעות החוק הבאות לשם הכנתן לקריאה הראשונה: הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת, פ/836/19, והצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מוסר תשלומים), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת, פ/753/19. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ו בסיוון התשע"ד, 24 ביוני 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:17.>