דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ב ישיבה ק"נ הישיבה המאה-וחמישים של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, כ"ז בסיוון התשע"ד (25 ביוני 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 215. פתיחת שלוחת "צהר" לרישום נישואים בחיפה 6 משה גפני (יהדות התורה): 6 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 7 דוד רותם (הליכוד ביתנו): 9 אורי מקלב (יהדות התורה): 10 213. ההכרזה על רוברט סרי כפרסונה נון-גרטה 15 זהבה גלאון (מרצ): 15 סגן שר החוץ צחי הנגבי: 16 אורית סטרוק (הבית היהודי): 18 באסל גטאס (בל"ד): 20 209. התחייבות משרד התחבורה והבטיחות בדרכים להתקין רמזור בצומת בית-חלקיה 24 משולם נהרי (ש"ס): 24 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 24 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 25 באסל גטאס (בל"ד): 25 דוד אזולאי (ש"ס): 32 214. המחירים המופקעים במסעדות ובבתי-הקפה בנמל-התעופה בן-גוריון 33 דוד אזולאי (ש"ס): 33 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 34 איציק שמולי (העבודה): 34 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הסנאט של איטליה פייטרו גראסו 36 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 36 הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פיזיותרפיסט וקלינאי תקשורת ותיקים), התשע"ד–2014 37 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 37 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 38 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ד–2014 41 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 42 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 43 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום עבור שעות כוננות), התשע"ג–2013 45 יוני שטבון (הבית היהודי): 46 שר הכלכלה נפתלי בנט: 47 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014 48 שאול מופז (קדימה): 48 סגן שר האוצר מיקי לוי: 50 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 51 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 51 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ד–2014 52 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 52 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 53 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 55 הצעת חוק הקמת מקלטים לנשים מוכות, התשע"ג–2013 56 חנין זועבי (בל"ד): 57 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 61 חנין זועבי (בל"ד): 63 הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013 64 הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013 64 שר הכלכלה נפתלי בנט: 65 הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום לעובד שטרם מלאו לו 18 שנים), התשע"ד–2014 69 יעקב מרגי (ש"ס): 69 שר הכלכלה נפתלי בנט: 72 הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – סידור חלוף ארעי), התשע"ד–2014 75 עמר בר-לב (העבודה): 75 שרת המשפטים ציפי לבני: 78 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון ויטמין K), התשע"ד–2014 81 איתן כבל (העבודה): 82 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 86 איתן כבל (העבודה): 88 הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – הפרת חובת דיווח ופרסום החלטות ועדת המשמעת), התשע"ד–2014 89 מרב מיכאלי (העבודה): 89 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 90 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור מכירת מזון פג תוקף), התשע"ד–2014 92 אמנון כהן (ש"ס): 92 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 93 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014 95 מיקי רוזנטל (העבודה): 95 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014 96 עדי קול (יש עתיד): 97 שר התקשורת גלעד ארדן: 97 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 99 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 100 הצעות לסדר-היום 100 החופש הגדול והסכנה לתלמידים 100 משולם נהרי (ש"ס): 100 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 101 אורי מקלב (יהדות התורה): 102 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 104 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 105 הצעות לסדר-היום 110 התייקרות החלב ומוצריו 110 יצחק וקנין (ש"ס): 111 עיסאווי פריג' (מרצ): 113 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 114 יואב בן צור (ש"ס): 116 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 116 אברהם מיכאלי (ש"ס): 125 הצעות לסדר-היום 126 סירובו של ד"ר משאלי לתת שירות רפואי לילדים פלסטינים 126 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 127 עפו אגבאריה (חד"ש): 129 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 130 אברהם מיכאלי (ש"ס): 143 הצעה לסדר-היום 146 חומרים מסרטנים שעושים בהם שימוש בהחלקת שיער במספרות 146 רינה פרנקל (יש עתיד): 147 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 148 הצעה לסדר-היום 151 הפעלת ייעוץ רפואי וטיפול ראשוני למוגבלים באמצעות וידיאו קונפרנס 151 יואב בן צור (ש"ס): 152 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 153 הצעה לסדר-היום 156 תשעים שנה לרצח ישראל דה-האן 156 מאיר פרוש (יהדות התורה): 156 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ז בסיוון תשע"ד, 25 ביוני 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח עם שאילתות דחופות. אבקש מסגן השר לשירותי דת, חבר הכנסת אלי בן-דהן, לעלות על הדוכן. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 215 מאת חבר הכנסת משה גפני; הנושא הוא: פתיחת שלוחת "צהר" לרישום נישואים בחיפה. חבר הכנסת גפני, בבקשה, המיקרופון שלך. נא לקרוא את נוסח השאילתה. <215. פתיחת שלוחת "צהר" לרישום נישואים בחיפה> <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, בוקר טוב. אני מודה לך על אישור השאילתה הדחופה לשר לשירותי דת שהרב בן-דהן אמור להשיב עליה. תושבי חיפה פנו אלי לאחר שארגון "צהר" פרסם על פתיחת שלוחה לרישום נישואים בעיר חיפה במקביל לרישום הנעשה בידי המועצה הדתית. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם מדובר בפעילות חוקית? 3. אם לא – מה ייעשה בנדון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. סגן השר, בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במשרד לשירותי דת התקבלה בתאריך א' בניסן תשע"ד, 1 באפריל, פנייה מראש המועצה הדתית בחיפה, הרב אבי ויצמן, שבה נאמר כי ארגון "צהר" פתח סניף לרישום נישואים בחיפה, וביקש את טיפולנו בעניין. עם קבלת הפנייה נשלח מכתב ממנהל המחלקה לרישום נישואים במשרד לשירותי דת לארגון "צהר", בתאריך י' בניסן, 10 באפריל 2014, ובו פנינו לארגון רבני "צהר" לקבל את התייחסותם לטענה. מאחר שלא קיבלנו התייחסות של ארגון "צהר" למכתב, שלחנו מכתב נוסף לפני שלושה שבועות, בי"ב בסיוון, 12 ביוני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> 10 ביוני. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> ב-10 ביוני, סליחה. – – – שלחנו מכתב שני לארגון "צהר" שבו ביקשנו לקבל את תגובתם לנאמר במכתבו של ראש המועצה הדתית בחיפה. לגבי השאלה השלישית אני רוצה להסביר: עצם פתיחת סניף לרישום נישואים במקום אחר נבדקת בשבועות האחרונים על-ידי הלשכה המשפטית במשרדנו. היועץ המשפטי של המשרד, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי של הרבנות הראשית, יזמנו בקרוב את היועץ המשפטי של ארגון "צהר" כדי לטפל בעניין ולברר אותו לעומקו. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – "צהר" עבר בכנסת, לא? חוק רבני "צהר" שמאפשר להם לפתוח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל לא בכל מקום. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לא בכל מקום. אני יכול לענות לו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תוכל, יש לך עוד הזדמנות, אבל כרגע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <משה גפני (יהדות התורה):> הוא יכול – – – אם היושב-ראש ירשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קודם כול, אדוני, יש לך זכות לשאלה נוספת. אם חבר הכנסת דודו רותם רוצה לשאול שאלה נוספת, אכן. גם חבר הכנסת מקלב נרשם לשאלה נוספת. לאחר מכן סגן השר יוכל להשיב לכולם ברוגע ובשקט. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, לצערי, אכן חוק "צהר" עבר בכנסת. לא זו כוונת החוק. אני גם מחזיק פה את הפרוטוקול. הכוונה היא שאפשר להירשם לנישואים, על-פי החוק הזה, במקומות שונים בארץ. אבל לא יכול להיות שגוף אחד, נניח המועצה הדתית בחיפה, תפתח סניף בנהרייה. ארגון רבני "צהר", יש להם אפשרות לרשום לנישואים בשוהם, הם לא יכולים לפתוח סניף במקום אחר. מה קורה בינתיים? את התכתובת הזאת אני מכיר, ואף-על-פי-כן ביקשתי את השאילתה. מה שקורה בינתיים, ויש פה פרוטוקול שבו מדבר היועץ המשפטי של ועדת הפנים – ואתם מכירים את זה, מפני שהממונה על הרבנות והנישואים, אצלך במשרד, היה בדיון הזה – א. אסור להם לגבות אגרה; אומר את זה תומר רוזנר. הם גובים אגרה של 800-700 שקל כשהם לא מחזיקים מועצה דתית בחיפה ולא בלוד, בשני המקומות האלה. כאן מוחזקת מועצה דתית על-ידיכם, יש לה הוצאות, ורק להם מותר לגבות אגרה. הם לא יכולים לפתוח סניף בחיפה ולגבות אגרה, ובינתיים, עד שאתם תקיימו את הדיונים, הם גובים. לא רק שהם גובים – למועצה הדתית אין רשות לעשות פרסום שאצלם נרשמים לנישואים; הם עושים פרסום. הפכתם באמצעות חוק "צהר" – שאני לא יכול לערער עליו מפני שהוא התקבל – אבל הכול נהפך לג'ונגל. הרי מה קורה עכשיו? הולך להיות חילול השם גדול. ניקח את חיפה כדוגמה, כי זה בשאילתה שלי: יושב גוף שמקום מושבו אינו בחיפה; יושבת מועצה דתית מסודרת שלכל הדעות אין בה בעיה; הוא עושה פרסום, אל תירשמו לנישואים במועצה הדתית, אלא אצלנו, כשאנחנו בכלל לא חיפאים; גובים מהם אגרה כמו שהמועצה הדתית גובה, ולפעמים אפילו יותר, ואין פוצה פה ומצפצף. דיונים. זאת עבירה פלילית, ואתה, כממונה על המשרד לשירותי דת, חייב לעצור את התהליך הזה, והיום – לא מחר. אה, השאלה: האם אתה שומע לי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האומנם? אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דוד רותם לשאול שאלה נוספת. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אדוני סגן השר, אני מבין שחבר הכנסת הרב גפני, קשה לו מאוד עם העובדה שחוק "צהר" עבר. הוא היה מעדיף שהכול יישאר במסגרת המועצות הדתיות, הרבנות הראשית, ושחס ושלום לא תיפתח דלת לרבני "צהר". זה מאוחר מדי. החוק עבר, וזה היה חוק שעבר בהסכמת הסיעות החרדיות. אז הוא התעורר מאוחר מדי, והשאלות שהוא שואל הן לא אמיתיות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האומנם? שאל גם חבר הכנסת רותם. <יצחק וקנין (ש"ס):> לא, לא, זאת הייתה תשובה של סגן השר. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – ודיברנו על משהו אחר – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מקלב מוזמן לשאול. בינתיים הגיע השר כץ ומנע ממני לשאול מה דעתו של הרב בן-דהן – לא סגן השר, אלא הרב בן-דהן – בסוגיית "חציו עבד וחציו בן-חורין" שדנו בשבת אם שניים כאלה משלימים מניין. אני רציתי לשאול אם שני סגני שרים נכבדים – אחד לשירותי דת והשני סגן שר החוץ – יכולים להיחשב כשר, כי לא היה לנו שר תורן. אבל אז הגיע השר ישראל כץ שהוא איננו שר תורן, הוא רק בא להשיב על שאילתות – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ואנחנו עדיין תוהים איפה השר התורן, והאם שניים שווים לשר אחד. <משה גפני (יהדות התורה):> זאת שאלה מאוד מעניינת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, זה שחוק "צהר" עבר, לצערנו, עדיין לא מאפשר לארגון רבני "צהר" לפעול שלא כחוק, כפי שאמר זאת במפורש היועץ המשפטי של ועדת הפנים בדיון שהיה לפני שבוע; החוק בא לאסור גביית כסף עבור עריכת קידושין. רבני "צהר" בירכו על כך שאסור לקחת כסף. והנה, התברר בסוף הדיון ותוך כדי הדברים שלהם שהם לוקחים כספים, אבל לא רק כפי האגרה שלוקחים היום במועצות דתיות, אלא הם לוקחים עוד אגרה נוספת. האם אתה מודע לכך שחוץ מ-800-700 שקל אגרה שגובים במועצות הדתיות הם לוקחים אגרה נוספת של 180 ש"ח? והשאלה היא אם מותר להם לקחת – ואמר היועץ המשפטי של ועדת הפנים שאסור להם לקחת – 800 פלוס 180. מתברר שלוקחים אגרה נוספת. זו שאלה אחת. 2. השאלה הנוספת בעניין הזה – לאן הכסף הולך? איך, אם לוקחים מסדרי קידושין במקומות שלא מותר להם – גם חוק "צהר" אפשר להם להרחיב שלא באותו אזור רישום מגורים – מה חוק "צהר" בא ואמר? אפשר להירשם בכל מקום בארץ. אבל גם לרשום נישואים במקום שאין בכלל אחראי או אחד שמונה ובאמת הוסמך לסדר קידושין, ולגבות אגרה כפולה, מה שלא גובים במועצות הדתיות – לאן הולך הכסף? איפה הכסף? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. עכשיו סגן השר לשירותי דת יכול להשיב על כל השאלות. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> כן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אכן הנושא של גביית האגרה כפי שהוזכרה לא היה ידוע לנו, הוא התגלה במסגרת דיון בוועדת הפנים. אני שוחחתי עם יושבת-ראש ועדת הפנים, והיא מתכוונת לקיים דיון נוסף בימים הקרובים בנושא הזה של גביית האגרה. אין לי ספק שהנושא יטופל, הוא גם מטופל כרגע על-ידי היועצים המשפטיים של משרדנו. אני רוצה להבהיר: אנחנו, מייד כשהדבר הזה נודע לנו – שנפתח סניף בחיפה – כפי שראיתם, טיפלנו בזה ללא משוא פנים, במהירות האפשרית, כדי שהדבר הזה יתברר. אני בטוח שאנחנו נעמוד על המשמר שדברים ייעשו במסגרת החוק, בלי שום אפשרות שמישהו יפעל בניגוד לחוק הקיים. אם הדבר הזה איננו אפשרי – וכך זה נראה על פניו – זה לא יהיה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני השר, אולי בינתיים תוציא הנחיה כלשהי בעניין הזה? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> יש, יש הנחיה. <משה גפני (יהדות התורה):> הנחיה נוספת. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> רגע, רגע. <יצחק וקנין (ש"ס):> האם אותם רבנים שלוקחים כסף, לא ראוי שייפסלו על-ידי המערכת כולה בגין גבייה שלא כדין? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> כדי לוודא אם אכן גביית האגרה הזאת היא שלא כדין, כפי שאמרתי, הדבר הזה כרגע נבדק על-ידי היועצים המשפטיים במשרד שלנו בשיתוף פעולה עם ועדת הפנים, היועץ המשפטי, ואם יתברר שנעשתה פה עבירה או גבייה לא חוקית, הדבר יטופל כמו שצריך להיות. <דוד אזולאי (ש"ס):> השאלה אם עד אז, אדוני, תוציא הנחיה לאסור גביית כסף כזה? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> בוודאי, יש הנחיה ברורה. יש כללים. גביית האגרה – רבותי, שלא תהיינה אי-הבנות – גביית אגרה לרישום נישואים זה חלק מההנחיות הברורות של המשרד. רק לאחרונה הועבר חוזר מנכ"ל מסודר שמבהיר בדיוק מה הן האגרות המותרות לגבייה בכל התחומים של שירותי הדת. אין לאף אחד רשות לגבות אגרה מעבר למה שמוסדר בחוזר המנכ"ל. אנחנו, כפי שאמרתי, נקפיד על כך שכולם, ואני אומר, כולם, יפעלו בהתאם לחוק ובהתאם לחוזרי המנכ"ל של המשרד לשירותי דת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר לשירותי הדת, חבר הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כדי שהשאילתה תהיה מושלמת, האם לבקש מסגן השר לתת לנו את הפרטים מה עלה בבדיקה שלו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה עלה מה? <משה גפני (יהדות התורה):> בבדיקה שלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את זה סגן השר, ברגע שהדברים יתבררו ויובהרו, אני בטוח שהוא יעדכן את חברי הכנסת שהגישו את השאלות. בבקשה, אדוני יכול לתפוס את מקומו. אני מזמין את סגן שר החוץ חבר הכנסת צחי הנגבי. <משה גפני (יהדות התורה):> הרבנים של דודו רותם – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> הם יותר טובים מהרבנים שאתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כסף, רק כסף. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, אני קורא את השאילתות – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לוקחים שוחד ושלמונים, הרבנים האלה – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> והרבנים שלך לא לוקחים שוחד? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אייכלר, אל תפריע לי, אני שואל. אני רואה את השאלות – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> תחפש בכשרויות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לוקחים שוחד ושלמונים. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> תבדוק את הכשרויות שלכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רותם, אולי תבדוק אם אני מדבר? תן לשאול שאלה. אני הופתעתי לראות ששאילתה שאושרה לי לא מופיעה כאן, אדוני היושב-ראש, אתה התייחסת אליה אתמול גם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, אושרה. השר לביטחון פנים לא נמצא היום בכנסת. בדקתי את הסיבות להיעדרותו והן נמצאו בעיני מוצדקות. לכן הוא ישיב לך בשבוע הבא כנראה על השאילתה הדחופה. השאילתה אושרה, מזכירות הממשלה מודעת לכך שהשאילתה אושרה, היו להם גם דין ודברים, אני מבין, עם שרת המשפטים – או השר לביטחון הפנים צריך להשיב – אבל בכל מקרה השאילתה אושרה ואתה תקבל תשובה כיאה וכנדרש בתקנון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון שאלה את שר החוץ: ההכרזה על רוברט סרי כפרסונה נון-גרטה. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <213. ההכרזה על רוברט סרי כפרסונה נון-גרטה> <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, ברכות לסגן שר החוץ בהזדמנות זו. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> ביום 21 ביוני 2014 הודעת – הכוונה לשר החוץ ליברמן – כי ברצונך להכריז על שליח האו"ם למזרח התיכון כפרסונה נון-גרטה לאור מעורבותו לכאורה בהעברת מיליוני דולרים ל"חמאס" בעזה. שתי שאלות: 1. מהיכן המידע על המעורבות הזאת? – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אם תשאלי את – – – מ"הארץ"? היא חושבת שהוא מאוד גרטה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אדוני, מהיכן המידע על המעורבות הזאת? 2. האם האיום מומש ואילו אמצעים ננקטו על מנת לממשו? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גלאון. סגן שר החוץ, בבקשה. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> תודה ליושב-ראש, תודה לחברת הכנסת גלאון. אנחנו עוקבים במשך תקופה ארוכה אחר פעילותו והתבטאויותיו של שליח מזכ"ל האו"ם רוברט סרי. התקיימו קשרי עבודה שוטפים בין אנשי משרד החוץ לבין מר סרי ואנשי צוותו. מר סרי אכן נתן ביטוי פומבי לדעותיו בהודעות שהוא מפרסם חדשות לבקרים, שכוללות ביקורת לא הוגנת כלפי מדינת ישראל. מעשיו והצהרותיו של מר סרי מציבים סימן שאלה על שיקול דעתו, חובתו לאיזון והוגנות כלפי כל הצדדים לסכסוך ונאמנותו למדיניות שולחיו – כזכור, האו"ם. בחודשים האחרונים מר סרי הגדיש את הסאה בהטחת האשמות חסרות בסיס נגד ישראל והשמעת ביקורת על מדיניות ישראל. במיוחד אנחנו מוטרדים ממאמציו להכשיר את ה"חמאס", תוך התעלמות מפעילות הטרור של ארגון זה, וזאת בניגוד לכל העקרונות שעליהם מבוסס המוסד שמטעמו מר סרי פועל. מר סרי מעוניין לחזק את ה"חמאס" בעזה באמצעות העברת כספים מקטאר לתשלום משכורות לאנשיו, שכזכור למעשה מדובר בפועל בחברים בארגון טרור. מר סרי הוזהר פעמים מספר על-ידי נציגים של ממשלת ישראל לחדול מהתנהלותו זו ובחר להתעלם מהאזהרות. ההודעה שפרסם סרי בסוף השבוע, שבה הוא גינה את מאמצי ישראל לאתר את הנערים החטופים, היא דוגמה טובה לדרך שבה הוא פועל. ההחלטה לשקול נקיטת צעדים נגד מר סרי נועדה להבהיר שלא נוכל להמשיך ולקבל התנהלות מעין זו. מתקיימים מגעים עם הממונים על מר סרי כדי שיושם קץ לכך, ולאור תוצאותיהם תישקלנה האפשרויות השונות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם שאלה נוספת לחברת הכנסת גלאון? אכן. ונוסף על חברת הכנסת גלאון, גם חברת הכנסת אורית סטרוק וחבר הכנסת באסל גטאס ביקשו לשאול שאלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, את הדברים שאמר לי עכשיו סגן שר החוץ קראתי בעיתון, קראתי בהודעה הרשמית של חבר הכנסת ליברמן. שאלתי ולא נעניתי: מהיכן המידע על המעורבות שלו? שאלתי ולא נעניתי – – – <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> המידע הוא גלוי, אין פה עניין מודיעיני. <זהבה גלאון (מרצ):> אוקיי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, רגע, אדוני סגן השר, תכף שאלה של חברת הכנסת גלאון, אחר כך עוד שאלות ותשיב לכולם. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אמר סגן השר, אני מצטטת: הוא נותן ביטוי פומבי לדעותיו, מעשיו והצהרותיו – אילו מעשים? והדבר השני שנאמר כאן – שהוא מעוניין לחזק את ה"חמאס" באמצעות העברת כספים. למיטב ידיעתי, ממשלת ישראל, באמצעות הרשות הפלסטינית, מעבירה כספים ל"חמאס" בעזה לתשלום משכורות ושאר הדברים שסגן השר הנגבי יודע עליהם יותר טוב ממני מתפקידו הקודם כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אני עצמי הייתי בוועדה כשהדברים האלה נמסרו. לכן אני מודה שאני לא מצליחה להבין מהדברים שענה לי סגן השר, על בסיס מה זה נאמר, איפה זה נשמע, איפה זה נאמר ומה נעשה. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סליחה, אדוני סגן השר, עוד שאלות. שאלת חברת הכנסת אורית סטרוק קודם, ואחר כך – באסל גטאס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נדמה לי שהוא בעצמו דיווח לכם, הוא בעצמו חזר ודיווח לכם. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> כן, לכן אני אסביר, יש פה איזו אי-הבנה בינינו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שנייה, רק שנייה. כן. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, קודם כול אני מברכת אותך על המינוי. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> תודה רבה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> שתזכה לעשות חיל בעזרת השם. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> בעזרת השם. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תראה, בזמן שמחפשים או לא מחפשים מידע על רוברט סרי, אם הוא כן או לא מעביר כספים ל"חמאס" בעזה, יש מידע ודאי, גלוי, מעוגן בחוקים של הרשות הפלסטינית, בהחלטות ממשלה גלויות של הרשות הפלסטינית, לא מעכשיו, לא מאחרי הפיוס, אלא עוד משנת 2010. לפי המידע הזה, בעוד יומיים-שלושה, אדוני סגן השר, כשיסתיים החודש הלועזי או האסלאמי, לא משנה, ישולמו משכורות עתק לכ-7,000 מחבלים שכלואים בכלא הישראלי, וגם למחבלים ששוחררו, לדאבוננו, בעסקאות או בפעימות מהכלא הישראלי; משכורות גבוהות מאוד מאוד מהממוצע של השכר ברשות הפלסטינית. השיטה, כמובן, דרך אגב, היא שיטה שמעוגנת בטבלאות, בהחלטות ממשלה; אני אגיד אותה באנגלית כי אתה כסגן שר החוץ גם צריך לפעמים להסביר דברים בעולם הרחב. השיטה היא: the more you slay the more they pay. כמה שאתה עשית עבירות יותר חמורות ויושב יותר שנים בכלא, כך אתה מקבל יותר כסף. בוא ניקח לדוגמה את זיאד עוואד, המחבל ששוחרר בעסקת שליט וחזר לרצוח, ורצח את ברוך מזרחי, השם ייקום דמו. הוא קיבל ערב שחרורו משכורת של 7,000 שקל בערך מידידנו הגדול ביותר, הפרטנר הטוב ביותר שהיה לנו אי-פעם, אבו מאזן. 7,000 לחודש. אבל מה לעשות, הוא שוחרר, ואז המשכורת שלו ירדה קצת, הוא קיבל רק 1,400 שקל לחודש. עכשיו, כשהוא רצח וגם הבן שלו רצח, הם יקבלו יחד את ה-14,000 לחודש. משכורת לא רעה, אני חושבת, בנתוני הרשות הפלסטינית ובכל נתונים. אלה נתונים גלויים. אדוני סגן השר, אבו מאזן יכול לגנות את החטיפה מעל כל במה. בסוף החוטפים יודעים שבקצה המסדרון מחכה להם המשכורת שאבו מאזן ישלם להם, וזה for sure, זה מעוגן בחוק, זה מעוגן בהחלטות ממשלה; כתוב שם שיקבלו כל המחבלים, לא משנה באיזו השתייכות ארגונית הם משתייכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> לא, אני רוצה להגיע לשאלה, במחילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בדרך כלל מקובל – במסגרת דקה אפשר להגיע לשאלה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני כבר מגיעה. אתה יודע, עם המילים של הגינויים של אבו מאזן אי-אפשר ללכת למכולת, אבל עם הכסף שלו אפשר ללכת למכולת. עכשיו השאלה. אני שואלת: מתי ממשלת ישראל ומשרד החוץ יפתחו במהלך של ממש כדי למנוע את תשלום המשכורות למחבלים וכדי למנוע לגיטימציה כלשהי למי שמשלם אותן? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת באסל גטאס, ולאחר מכן נשמע את תשובתו של סגן שר החוץ. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – ממשלת ישראל להכריז עליו כפרסונה נון-גרטה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רעיון טוב. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> הרעיון יישקל. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, למען ההגינות אני מבקש רק מחצית מהזמן שלקחה חברת הכנסת סטרוק. אתמול חזינו במחזה, לטעמי מביש, שאימא של אחד החטופים הופיעה בפני מועצת זכויות אדם, במהלך שמומן על-ידי – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מה מביש בזה? מה שאתה אומר זה מביש. <באסל גטאס (בל"ד):> עוד לא הסברתי את עצמי. איך את יודעת למה התכוונתי? המחזה שאימא של בן חטוף, שאמורה להיות בסערת רגשות אמיתית וכנה, לדעתי נוצלה אתמול על-ידי משרד החוץ הישראלי, במהלך פרופגנדה, שחזר לדעתי והפך להיות בעוכרי המדיניות ובעוכרי משרד החוץ הישראלי. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> תתבייש לך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> השימוש ברגש אמיתי בשל טרגדיה אנושית למען הישגים פוליטיים זולים הוכיח אתמול – איך שהגיבו אתמול רוב חברות המועצה ובעצם הביעו את דעתן המנוגדת לעצם הכיבוש והמהלכים שהובילו ועוד יובילו למהלכים של אלימות, שאנחנו לא רוצים אותם. אני שואל: איך משרד החוץ משתמש בכאב אמיתי של אנשים וטרגדיה להישגים פוליטיים זולים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אתה יכול להסיר דאגה מלבך. מימי הקמת מועצת זכויות האדם אף פעם לא היה שום רגש לשום נושא של זכויות אדם, כך שהסר דאגה מלבך. שום בעיה רגשית לא הייתה שם אף פעם. <באסל גטאס (בל"ד):> מועצת זכויות אדם כן שימשה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, למען סוריה ולוב הם שימשו יפה מאוד. בבקשה, סגן שר החוץ. <באסל גטאס (בל"ד):> כשמועצת זכויות האדם שימשה גם לאסירי ברית-המועצות, אז זה היה בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בחיים הם לא טיפלו באסירי מצפון. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> חבר הכנסת באסל גטאס, בושה וחרפה שאתה מעביר כזאת ביקורת. הביקורת נשמעת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת, אל תיקחו ממני דוגמה שלילית. אל תיקחו ממני דוגמה שלילית, לא התאפקתי. בבקשה, אדוני סגן שר החוץ. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> תודה, אדוני. לעניין השאילתה של חברת הכנסת גלאון, כנראה צריך לעשות הבחנה. לא מדובר פה על מידע מודיעיני סמוי מן העין. מר סרי, בגלוי, מנסה – ניסה ועדיין אולי מנסה – בניגוד למדיניות של ממשלת ישראל, לבצע מהלך של העברת כספים מקטאר לתשלום משכורות לחיילי ארגון הטרור "חמאס". הוא הוזהר שהמדיניות הזאת איננה מקובלת על ממשלת ישראל, ולצערנו, טרם פסק מהמאמצים האלה. לפיכך מתקיימים אותם דיונים שהזכרתי, במטרה להביא לקץ הפעילות הזאת. אין לזה שום קשר לעניין העברת הכספים שמתבצעת על-ידי ישראל, בהתאם להסכמים כלכליים שנעשו עם הרשות הפלסטינית, שנוגעים להעברה של תשלומי כספים שמגיעים מגביית מסים – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> גם אותם צריך כבר לבטל. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> – – שבעניינם הממשלה גם כן יש לה דיונים, וחלק מהכספים האלה קוזזו לטובת חובות של הרשות הפלסטינית שבמשך שנים רבות מאוד לא שולמו, לחברת החשמל ולגורמים אחרים. אבל לא מדובר באותה סיטואציה. מה שאומרת חברת הכנסת אורית סטרוק אכן באמת מקומם. נתונים שנחשפו – לפחות אני הופתעתי מהם בשבועות האחרונים – שנחשפו לגבי תשלום שמשלמים ברשות הפלסטינים לרוצחים, בהיקפים שעולים על כלל סך המשכורות שמקבלים עובדים ברשות הפלסטינית. אכן דברים חמורים ומזעזעים. אני בטוח שמשרד החוץ ימצא את הדרך לתת ביטוי בקהילה הבין-לאומית לתשלומים האלה ולמשמעויות שעומדות מאחוריהם. לגבי חבר הכנסת גטאס, אני מאוד מצטער על הדברים שאמרת. נדמה לי שזה אפילו מוזר לשמוע חבר כנסת ישראלי, שחי בישראל, שיודע את הרגשות של הציבור הישראלי כלפי המהלך האצילי וההתנהגות האצילית של המשפחות – שאכן הן בסערת רגשות שאי-אפשר אפילו לתאר את עוצמתה, אבל מסוגלות להעביר באיפוק ובשכל את עוצמת הרגשות שלהן בקהילה הבין-לאומית. ההופעה שלהן הייתה הופעה שראויה לכל שבח. <באסל גטאס (בל"ד):> אין לי שום טענה כלפיהן. הטענה כלפיכם. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> זה לא משנה אם אתה מייצג מפלגה כזאת או מפלגה אחרת. כישראלי שצופה במעמד הנורא הזה שהיה אתמול במועצת זכויות האדם, אני חושב שכל אחד מאתנו התרגש, בוודאי חש הזדהות אין-סופית עם הכאב של האימהות. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החוץ חבר הכנסת צחי הנגבי. אני מצטרף לכל הברכות על המינוי שלך ומאחל לך בהצלחה. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ, להשיב על שתי שאילתות. הראשונה שבהן – שאילתה דחופה שמספרה 209, מאת חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני. הנושא הוא התחייבות משרדך מ-7 בינואר 2014 להתקין רמזור בצומת בית-חלקיה בתוך שישה חודשים. בבקשה. לשאלה נוספת אני רושם את חבר הכנסת אייכלר. <209. התחייבות משרד התחבורה והבטיחות בדרכים להתקין רמזור בצומת בית-חלקיה> <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בישיבת הוועדה לביקורת המדינה ב-7 בינואר 2014 התחייב מנכ"ל משרדך כי בתוך שישה חודשים יותקן רמזור בצומת בית-חלקיה, צומת שגבה קורבנות רבים. רצוני לשאול: 1. האם כבר הותקן רמזור בצומת? 2. אם לא – מה יעשה משרדך למילוי התחייבות זו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת נהרי. בבקשה, כבוד השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נהרי, חברי וחברות הכנסת, בחודשים האחרונים בוצע תכנון לצומת הכולל רמזור חדש. במקביל לבדיקת התכנון ולאישורו תוקצב הפרויקט במסגרת התוכנית השנתית לטיפול במוקדי סיכון בין-עירוניים, וההערכה היא שהתקנת הרמזור תושלם עד סוף השנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת נהרי. לאחר מכן – חבר הכנסת אייכלר וחבר הכנסת באסל גטאס ביקשו שאלות נוספות. <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני השר, בישיבת הוועדה, כפי שהזכרתי, ב-7 בינואר, המועצה אמרה שיש כבר תכנון לבניית רמזור, והבעיה היא לא התכנון אלא התקצוב של זה, מאחר שהם לא עונים עדיין על הקריטריונים – לצערי אלה קריטריונים בלתי נסבלים, שצריך שמונה נפגעים כדי לרמזר צומת. אז דובר שכבר יש תכנון ואפשר לגשת לביצוע. מדוע זה לוקח הרבה זמן? למה צריך להמתין חצי שנה נוספת? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נהרי. חבר הכנסת אייכלר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני שמח שנתת תאריך עד סוף השנה, כי אני יודע שבקוממיות, למשל, מאז החל התכנון ועד שזה בוצע לקח שנתיים, וכבר הספיקה להיות עוד תאונת דרכים שם, בקוממיות. לכן, אני מקווה מאוד שתזרזו את הרמזור הזה בבית-חלקיה, באופן שלא תהיה חלילה עוד תאונה. אבל אני רוצה לשאול אותך עוד לגבי תאונות דרכים: אנחנו יודעים שאתם מממנים במיליונים רבים קווי לילה כדי שנהגים עייפים לא ינהגו בלילה. לעומת זאת, הפקידים במשרדך אוסרים על חברות התחבורה, גם במקרים של אירועים ציבוריים שיש בהם אלפי אנשים, כמו שמחות והלוויות, לתת קווי שירות אחרי השעה 01:00, אף שזה רווחי גם לחברות. וכבר הייתה תאונת דרכים לפני שבועיים אחרי אירוע גדול מאוד של חתונה. השאלה היא: האם אתה מוכן לאפשר לחברות התחבורה, במקום שכדאי להן מבחינה כלכלית – לאפשר להן לעשות קווי לילה, או במסגרת קווי הלילה גם לתת שירות בין 01:00 ל-06:00 במקרים שבהם יש ציבור של לפחות כמה אלפי אנשים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני השר, אני פניתי למשרדך בשני עניינים שעוד לא זכו לטיפול, אפילו לא למענה על שאילתה שהגשתי. בתחילת דרכי כחבר הכנסת, אולי אחת השאילתות הראשונות הייתה לגבי כביש – אני כרגע לא זוכר את המספר שלו אבל מוכן לספק לך מייד, בין טירה – כביש המוות; מוגדר על-ידיכם ככביש אדום, כביש מוות. עלתה סגנית השר ואמרה שמבחינתכם הכול מוכן, וזה עניין של משרד האוצר. אני הפניתי שאילתה למשרד האוצר; ממשרד האוצר ענה לי מיקי לוי, כאן, שאושרו 12.5 מיליון שקל ושהקו התקציבי פתוח לכם. אני חזרתי אליך בשאילתה: למה לא מנצלים את הכסף בשביל לקדם? בינתיים אנשים מתים, בינתיים זה חיי אדם. עד היום, אף שעברו לפחות חודשיים מהתאריך שהייתי צריך לקבל את התשובה על השאילתה, לא נעניתי. עוד מקרה חמור של צומת, בוואדי-סלאמה, ששם זה ממש צומת מוות: לפני כמה חודשים צעיר בן 21 נהרג מכיוון שהכביש אין בו תאורה, אין מעברי חציה, וסלאמה בין שני הצדדים של הכביש. יש שני פתחים משמאל, ושני פתחים – כפר שכביש ראשי חוצה אותו. לפחות רמזור מהבהב ותאורה. עניתם לי שאכן הכביש מצבו חמור ולא תקני, אבל בינתיים, עד שכל הכביש יתוקן אולי ייקח שנים. אבל מעט מאוד כסף – קצת תאורה וקצת רמזור מהבהב – יכול להציל חיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לכל חברי הכנסת השואלים. השר הוא שר ותיק, ולכן, אדוני, אתה יודע שאם יש שאלות שהן לא ישירות בנושא השאילתה הדחופה אתה יכול גם להשיב בכתב לאחר מכן. אם אתה מכיר את החומר, אז בבקשה, אדוני יכול להשיב. <יצחק וקנין (ש"ס):> אני לא שואל – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני רואה שחבר הכנסת טיבי רוצה גם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, יש שתי שאלות. חבר הכנסת טיבי הוא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – על כביש שהוא אוהב לדבר עליו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, מה עם הכביש לטייבה, אתה רוצה לשאול. זאת שאלה קבועה, והנה, שאלתי בשמך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה יהיה אם יבצעו אותו? לא יהיה לנו על מה לדבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תבצעו ואני אשתוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אני אצטרף לבקשתך לבצע. זהו, לא מפריעים לשר התחבורה. בבקשה. השר ישראל כץ, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, במענה על השאילתות: קודם כול, גם שר ותיק ומעורב, אני מקווה, לא יכול להשיב על שאלה על כל צומת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוודאי, לכן אמרתי שהתקנון מאפשר לך להשיב לאחר מכן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – כך שאם הוגשו שאילתות נוספות או שאילתות בכתב, ודאי שאני אפעל על מנת שתינתנה התשובות במהירות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצוין. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי הרמזור בבית-חלקיה, בצומת בית-חלקיה: חבר הכנסת השר לשעבר משולם נהרי – אז ראש המועצה אמר. ראש המועצה היה חבר בוועדה הארצית לתכנון ובנייה – – <משולם נהרי (ש"ס):> גם המהנדס, סליחה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – בזמן מקביל וקיבל הרבה מאוד פרויקטים – אגב, גם ביחס ליישובים אחרים שהיו זקוקים ליותר. יש שם, למשל – עשו באמצע האוטוסטרדה בכביש 3 גשר להולכי רגל, שאני לא זכיתי כשר התחבורה להצליח לתת תקציב למקומות הרבה יותר הומים שיש בהם יותר מאשר שני בני-אדם שעוברים שם ביום. אז בהתחלה יוזמים הרבה פרויקטים והרבה צמתים והמון כניסות למועצה הקטנה, ואחרי זה, בבת-אחת רוצים גם להציב רמזור בכל צומת, אף שיש כאן מפגע תחבורתי – התנועה צריכה לזרום. <משולם נהרי (ש"ס):> מה לעשות שנהרגים אנשים שם? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה שאני אומר – הוא לא קופח. לגבי הדברים, לגופו של עניין – – <משולם נהרי (ש"ס):> זה לא בשבילו, זה בשביל חיי אדם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – האופנה לשגר מכתבים שמתריעים – יש לי צומת ויש לי כביש – פשטה בארץ. זה בסדר גמור, אבל אני יכול רק לבדוק את העשייה שמוביל המשרד לפחות בחמש ומשהו השנים האחרונות, גם ביחס לצרכים וגם באופן השוואתי לכל השנים הקודמות. אני יכול לומר באופן אובייקטיבי שמעולם לא הייתה תנופת עשייה כזאת בכל מה שקשור בפיתוח התשתיות, בתחבורה הציבורית ובכל התחומים האחרים. אני גם חייב לומר לגבי ההערה, שלא יכול להיות שבאים לבחון סדר עדיפויות על סמך תקציב מוגבל, היכן לטפל במפגע תחבורתי – לא יכול להיות שתישמע האמירה שלא מביאים בחשבון בכלל את מספר הנפגעים באותו מקום. עם כל הכבוד, אין שום קשר בין קדושת החיים, ההתייחסות לערך החיים או הרצון למנוע נפגעים, לבין עבודה מסודרת. כשעובדים – ואדוני, היית גם שר ואתה חבר כנסת – ועושים תוכנית עבודה, עושים אותה לפי נתונים ומספרים, וכשעושים סדר עדיפויות, גם הנושא הזה של הצורך לפעול מהר במקומות שהיו בהם נפגעים – זה גם חלק מהשיקולים. כל הצגת הדבר הזה כאילו – אגב, זה כבר קיים עשרות שנים, וזו שיטה שמוכיחה את עצמה, בין השאר. זה לא השיקול היחידי. למשל, קרבה למוסדות חינוך בפרויקטים עירוניים היא גם שיקול לתת עדיפות לפרויקט על פני פרויקט אחר, ויש גם שיקולים אחרים. אגב, הגוף שיושב – ועדה מיוחדת שקובעת בפרויקטים בין-עירוניים ופרויקטים עירוניים בטיחותיים – מורכב ממשטרת ישראל, אנשי משרד התחבורה, אנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בבין-עירוניים זו חברת "נתיבי ישראל" – מע"צ; בעירוניים – גם הרשות המקומית ודאי מעורבת עמוקות, וכך קובעים ועושים. ואכן, באופן סטטיסטי באותם מקומות שמטופלים בהחלט יש ירידה. אני אומר יותר מזה: בית-חלקיה הוא מושב; ואני ביקשתי, ומתגבשת תוכנית שגם יהיה לה מחיר מראש, על סמך זה שמרחיבים את התשתיות. החלק הפחות חיובי – שקשה יותר לצאת ולהיכנס מהיישובים הקטנים, בייחוד בפניות שמאלה, כשצריך להיכנס או צריך לצאת שמאלה. ולכן, בדקו כאן מאות צמתים עכשיו, מאות כניסות, בודקים אותם לראות איך אפשר, בלי שחלילה יש בהם גם נפגעים, להקדים רפואה למכה ולהתקין סידורים – מרמזור עד דרך שירות שמחברת בין יישובים, עד מעברים, עד מחלפים, וכרגע מגבשים את זה. זה, אגב, ידרוש תקציב שאנחנו נפעל להשיג אותו, וזה מעבר לתוכנית הרב-שנתית בכבישים הבין-עירוניים, שמביאה בחשבון מראש מחלוף וטיפול ורִמזור וכל מה שעושים בכבישים שמטפלים בהם. כך שגם תנופת התשתיות יש לה מחיר בזה שהכניסה והיציאה קשות יותר, ולכן צריך לטפל בזה. הטיפול כאן, כאשר התכנסה הוועדה הזאת ובדקה את הנתונים העדכניים, היא הגיעה לתוצאה שצריך להגדיר את הצומת כמוקד סיכון; ויש הליך מהיר של קידום תכנון – לוקח את התקופה שהוא לוקח – וקידום תכנון זה דבר סטטוטורי, זה דבר שעושים אותו מול המוסדות הרלוונטיים עם כל ההיבטים שלהם. אנחנו כמובן מזרזים ככל שניתן, ולפי ההערכה, אני מקווה שעד סוף השנה יהיה שם רמזור. אני צריך עוד הפעם להגיד: השאיפה היא שלא יהיה רמזור בכל צומת, כי כך התנועה תתעכב. אז יכול להיות שיהיה אפשר למצוא כאן גם פתרון אחר – דרך שירות עד יד-בנימין, שיצאו שם עם הרמזור. ההנחיה שנתתי במציאת הפתרונות: קודם כול בטיחות והצלת חיים ולאחר מכן הנוחיות. ולפעמים זה לא נוח. גם אני גר במושב שנוסעים כמעט קילומטר בדרך פנימית עד המושב השני כדי להגיע לרמזור, על מנת לצאת עם הרכבים בצורה בטוחה – זה קרה עוד לפני זמני, לא שאני סידרתי כאן סידור מיוחד – אבל אי-אפשר לחצות את הכביש ולהגיע לתחנת האוטובוס ממול, אלא רק לתחנה מצד ימין, כי זה המחיר כדי לשמור על הבטיחות, ולפי הקריטריונים האלה צריך לפעול. זה נכון גם לגבי שאר השאלות. ועוד הפעם אני מדגיש: כאשר כאן נשאלו שאלות לגבי אזור הגליל וכו', כאשר יש תנופה כזאת ומרחיבים את הכבישים, נוצרת הבעיה הזאת של כניסה ויציאה, ואנחנו מטפלים בדברים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי השאלה על התחבורה הציבורית, אז קודם כול, כל פנייה שמגיעה אלי אני מטפל בה, חבר הכנסת אייכלר, לא כי אני עושה לך פרוטקציה, אלא כי אתה מייצג ציבור שהוא נבחרת החלומות של משרד התחבורה; מבחינת היעדים שלנו להרגיל לשימוש בתחבורה ציבורית – אתה מייצג ציבור שהוא המשתמש הגדול ביותר בתחבורה הזאת, ולכן צריך לעשות את כל המאמצים כדי לאפשר את השימוש. אנחנו, למשל – אני, דווקא אני, הכנסתי תחבורה ציבורית למגזר הערבי, ליישובים לא יהודיים, שכמעט לא הייתה בעבר. והיום זה שימוש בהיקף רחב שהולך ומתרחב, וזה שירות שאנחנו חייבים לתת, ואנחנו שמחים שאנשים נוסעים בתחבורה הציבורית בעיקר בשעות העומס, כי בזה הם חוסכים פקקים, חוסכים חיים – יותר בטוח. כך שכל פנייה בזה, אני שמח לפעול ולהיענות לה. יחד עם זאת, לגבי שעות הפעילות, צריך להבין שחברות אוטובוסים מוכנות, אתה אומר, לנסוע אחרי 01:00. קודם כול, אירועים, ככל שאני עקבתי, נערכים, וכדי לאפשר נסיעות המוניות וחזרה וכו' – חברת האוטובוסים מוכנה לנסוע אחרי 01:00; היא לא עושה את זה על חשבונה, כל נסיעה היא נסיעה מסובסדת. המדינה מסבסדת את הכסף הזה. תקציב הסבסוד הוא כ-3 מיליארדי שקלים בשנה כבר, ואני עומד על זה שאכן התקציב הזה ילך – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה לא יותר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חברת האוטובוסים מסיעה, היא מתחרה גם – אנחנו מרחיבים את התחרות, היא צריכה להביא אוטובוסים חדשים, לתת שירות ברמה גבוהה, אבל מי שמסבסד את הכרטיס זה מדינת ישראל. לכן יש תמיד את אותה הגבלה תקציבית גם כן, ולכן יש תכנון של קווים, ובמסגרת הזאת, כולל שעות שעד אליהן, נגיד, התחבורה מוגבלת וכו'. קווי לילה זה דבר חשוב ומיועד בעיקר לבני-נוער שיוצאים לבלות במוקדי הבילוי, בעיקר בתל-אביב ובמקומות דומים. על מנת שלא ליצור את הקונפליקט בין הבילוי והשתייה לבין הנהיגה הונהגו קווי הלילה. התוצאות בהחלט מרשימות, ואנחנו מרחיבים את זה בכל מקום ומקום שניתן לעשות את זה. בכל מקרה, לגבי השאלות שאתה מעלה, תמיד אשמח ואני מוכן לבדוק מה ניתן לעשות עוד מול הציבור הזה. אני חושב שעניתי לכל השואלים, אני מקווה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ענית במקסימום, בהחלט. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ספציפית לגבי השאלות שנשאלו כאן, אז אמרתי: אם יוגשו שאילתות אנחנו גם נשיב תשובות על השאילתות, אבל מאחר שאתה חבר כנסת חדש אני לא יכול להעיד על חברי הכנסת האחרים שעל-פי רוב – כולל חברי כנסת ערבים, במקרה הזה, שמדברים בשם יישובים ערביים – אנחנו רחוקים מלא לטפל ביישובים הערביים או בכל הדברים התחבורתיים שקשורים אליהם. טיפלנו, מטפלים; אני חושב שיש כאן אפילו העדפה מתקנת בקנה-מידה – כי שאלת על יישובים ערביים – יש הכביש שמדבר עליו חבר הכנסת אחמד טיבי; זה דבר ארוך-טווח שמטופל וצריך להיות מטופל, שאנחנו מנסים לקדם אותו. אישרנו לא מזמן לטייבה תוכנית מיוחדת כולל היקפים של השקעה בתחבורה בקנה-מידה מאוד גדול, ונמשיך לטפל בכל המקומות גם כן בדרך כזאת בעתיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. השר נשאר אתנו על מנת להשיב על שאילתה של חבר הכנסת דוד אזולאי שמספרה 214. הנושא הוא: המחירים המופקעים במסעדות ובבתי-הקפה בנמל-התעופה בן-גוריון. בבקשה, חבר הכנסת אזולאי. בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מאוד מעריך את זה ששר התחבורה משיב במקום שר התמ"ת, אבל אני מקווה שהיושב-ראש אכן אישר את זה. לא חשבתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אדוני, יש פה אי-הבנה. מזכירות הממשלה קובעת איזה שר ישיב על איזו שאילתה דחופה. אם יש איזו אי-התאמה קיצונית אז אנחנו יכולים להתערב. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני חושב, עם כל הכבוד, ששר התחבורה לא יכול – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה לא? הוא אחראי. <דוד אזולאי (ש"ס):> בנושא של הפקעת מחירים בנתב"ג? טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, אדוני יקרא את נוסח השאילתה, ואני סומך על שר התחבורה שיעשה כמיטב יכולתו. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני גם סומך עליו ואני מכבד אותו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> עד עכשיו חשבתי שאני משיב במקום סגניתי שנמצאת בחופשת לידה; עכשיו אני יודע, זה במקום שר הכלכלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אולי גם הוא בחופשת לידה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז אני מרגיש את כובד האחריות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפי החוק זה מותר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – מפני שזה נתב"ג? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, נו. <דוד אזולאי (ש"ס):> קיבלתי. <214. המחירים המופקעים במסעדות ובבתי-הקפה בנמל-התעופה בן-גוריון> <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני השר, כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" חשפה את תופעת הפקעת המחירים במסעדות ובבתי-קפה בנמל-התעופה בן-גוריון. מדובר בניצול המונופול והעובדה שלנוסע לחוץ-לארץ אין אלטרנטיבה. המחירים כפולים ולפעמים יותר מהמחירים באותן רשתות מחוץ לנמל-התעופה בן-גוריון. רצוני לשאול, אדוני השר: מה ייעשה למניעת הפקעת המחירים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אזולאי. בבקשה, כבוד השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> במענה על השאילתה הזו, זה גם נושא שנדון בכנסת, בוועדות הכנסת, לאחרונה. רשות שדות התעופה הכינה לי תשובה מאוד מנומקת ומפורטת שגם מציגה השוואות ואסמכתות לכך שהיא לא חריגה ביחס לשדות תעופה בעולם, היא גם מנמקת עלויות מיוחדות שנובעות מאופי הפעילות, 24 שעות ביממה וכו', והיא טוענת שיש פיקוח על מוצרי יסוד. אבל לא אקריא את התשובה הזאת, כי אני רוצה לבחון לעומק ולקבל הסברים לעומק מרשות שדות התעופה, מה הצעדים שהם מתכוונים לנקוט כדי לאפשר שאותם מוצרי יסוד לפחות יימכרו במחירים ששווים לכל נפש, כי מדובר בהחלט בקהל שבוי. נכון שהם אומרים שזה אולי בין שדות התעופה הבודדים שמותר גם להכניס אליהם אוכל ושתייה, אבל רוב האנשים רוכשים את זה במקום. אגב, בייחוד בעידן טיסות ה-Low Cost, שלא כוללות אוכל והן מאוד זולות, ודאי שאנשים קונים עוד יותר בשדה. אני מתכונן לבדוק את זה בצורה יסודית ולראות מה המתווה שהם הולכים לקבוע כדי לטפל בסוגיה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. האם שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי? לא. יש שאלה נוספת לחבר הכנסת שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני השר, קודם כול אני חושב שזה מצוין שאתה נכנס בעובי הקורה ובאמת תבדוק את המכרזים. אני חושב שבהחלט יכול להיות שבהשוואה לשדות תעופה אחרים, בן-גוריון הוא זול יותר. אבל זה לא המבחן האמיתי. המבחן האמיתי הוא המציאות של כולנו כאן בישראל, ונראה שנתב"ג קצת התבלבלו. הם עדיין בתוך שטח מדינת ישראל. בכל מקרה, שאלתי הנוספת, אדוני השר: האם יש בכוונתך לבדוק אזורים נוספים שהם תחת תחום האחריות של המשרד שלך, כמו הטרמינלים לאוטובוסים, תחנות הרכבת, כדי לבדוק שגם שם אין תופעה דומה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. האם השר רוצה להשיב? בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. במקומות שהם באחריות ממשלתית מלאה – לא תמיד טרמינל הוא באחריות – אני בהחלט מוכן לבדוק, נאמר תחנות רכבת ודברים מהסוג הזה. כן, אני אבקש לבדוק, ואני מקבל את הרעיון הזה לבדוק את כלל הדברים שנמצאים באחריות המשרד. אני מתכוון לעשות את זה. אני רק רוצה להוסיף, לזכות רשות שדות התעופה במקרה הזה, שהיא גוף עצמאי, זו רשות. אני כשר כמובן אחראי מיניסטריאלית. הגוף הוא גוף שצריך לנהל את עצמו. מעבר לזה שכ-50% – אני אומר בלי להצדיק, והדברים ייבדקו – כ-50% מההכנסות של רשות שדות התעופה הם מפרויקטים מסחריים ולא מאגרות, שאותן משלמים הנוסעים באופן ישיר. 50% אלה, לפחות בשנים שאני שר – וקבעתי להם יעדים מאוד שאפתניים, הם הפיקו סכום של כ-3.5 מיליארד שממנו שדרגו את המסלולים בנתב"ג, כדי שהמסלולים לא יחצו האחד את השני, והוסיפו מסלול נוסף, לראשונה מאז קום המדינה; בונים שדה תעופה חדש באזור תמנע, צפונית לאילת – שדה התעופה רמון, ועושים הרבה מאוד פרויקטים של שכלול, למשל הבדיקה – שהיא תהיה יותר טכנולוגית, יותר שוויונית, כדי להפסיק תופעות שנתקלנו בהן של עיכוב נוסעים וכו', לפי אפיונים. זה גם כן עולה סכומים גבוהים. אני אומר, זה ייבדק, והמחירים של מוצרי היסוד צריכים להיות שווים לכל נפש. אני רק מביא את הצד השני, של גוף עם ניהול סגור, ניהול כספי, שהוא לא רק שלא בגירעון, אלא הוא משקיע מההכנסות בתחום המסחרי במיזמים שהם חשובים מאוד למדינת ישראל ולציבור הישראלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ על התשובות המפורטות ולכל חברי הכנסת השואלים. אני אבקש מכל חברי הכנסת לשבת. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הסנאט של איטליה פייטרו גראסו> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שנעבור לחקיקה, יש לנו חובה נעימה לכבד את נוכחותו ביציע הכבוד של כבוד נשיא הסנאט של איטליה, מר פייֶטרו גראסו, בת-זוגו וכל המשלחת המכובדת. ברוכים הבאים. (מחיאות כפיים) אדוני נשיא הסנאט, אדוני שגריר איטליה בישראל, כל חברי הפמליה, אני שמח לארח אותך כאן היום, אדוני נשיא הסנאט האיטלקי. אדוני, נשיא הסנאט האיטלקי, אני שמח לקבל אותך כאן בברכת ברוכים הבאים, במיוחד כי כולנו יודעים שאתה ידיד אמת של מדינת ישראל. הנשיא הוא לוחם ללא חת, זה שנים, למען הצדק ושלטון החוק, ועמידתו האיתנה מול הפשע המאורגן וגילויי השחיתות בארצו הפכה מזמן לשם דבר. עמדתו המוסרית באה לידי ביטוי חשוב וגלוי גם בהשמעת עמדות נחרצות במאבק נגד תופעות האנטישמיות, הגזענות ושנאת הזרים באיטליה. בהקשר זה אני מבקש להביע את הערכתי על העובדה שאתמול, כאחד הדברים הראשונים שעשית בישראל, ביקרת את משפחת אחד הנערים החטופים על מנת להביע את עמדתך החד-משמעית בנושא. אין ספק שאיטליה נחשבת לאחת מידידותיה של ישראל באירופה, ואנו תקווה שידידות זו תמשיך ותעמוד בהמשך במבחנים הפוליטיים המורכבים הניצבים בפני ישראל. ההיסטוריה היהודית של איטליה מהווה חלק חשוב ביותר ממורשתה ומתרבותה, ותרומתה רבה וייחודית בכל תחומי החיים לאורך אלפי שנים. בואך לירושלים ולכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלית, מהווה אבן דרך נוספת בנתיב הארוך והיציב של הידידות בין שני העמים ושתי המדינות. אני משוכנע, אדוני נשיא הסנאט, כי ביחד אתך ועם הקולגה שלנו, יושבת-ראש בית-הנבחרים האיטלקי, הגברת בולְדְריני – אשר ביקרה כאן לא מזמן – נצליח להעמיק את היחסים הטובים בין שני בתי-המחוקקים שלנו ונביא לשיתופי פעולה חשובים ומשמעותיים בין הוועדות, אגודות הידידות הפרלמנטריות ומשלחות שונות לאספות הפרלמנטריות של הארגונים השונים שבהם אנו מיוצגים. אני בטוח כי בביקורך כאן תוכל להיווכח ממקור ראשון בחיבה הגדולה ובידידות שרוחשים אזרחי ישראל בכלל וחברי כנסת בפרט לארצך, ועד כמה אתם רצויים כאן. אני מבקש לקדם את פניך ואת פני משלחתך המכובדת בברכה החמה: ברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים. אפשר למחוא כפיים. (מחיאת כפיים) <הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פיזיותרפיסט וקלינאי תקשורת ותיקים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2184/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה – הצעות חוק לקריאה טרומית. הראשונה שבהן היא הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פיזיותרפיסט וקלינאי תקשורת ותיקים), התשע"ד–2014. הנמקה מן המקום. הצעת החוק היא של חברי הכנסת שמעון אוחיון וקבוצת חברי הכנסת. המשיבה היא שרת המשפטים, בשם שרת הבריאות. בבקשה, אדוני. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, השרים, כנסת נכבדה, החוק המובא לפניכם היום מטרתו לתקן פגיעה מהותית בחופש העיסוק, כפי שמוגדר בחוק-יסוד זה של חופש העיסוק. הפגיעה יצרה עוול לציבור גדול של עולים חדשים בישראל ולעולים המבקשים לעלות לארץ ולהבטיח את קיומם בכבוד, וכן אף גרמה לעזיבה של עולים את הארץ חזרה לארץ מוצאם. מטרת החוק המוצע היא בראש ובראשונה לעודד עלייה ולבטל חסמים העומדים בפני עולים המבקשים לעלות לישראל. החוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות מסדיר את מעמדם של עולים בעלי מקצוע פארה-רפואי שאיננו נלמד במסגרת תואר ראשון בארצות המוצא. עד עתה שולל למעשה החוק הקיים את האפשרות של עולים רבים בעלי מקצוע, שלמדו את המקצוע שלהם במסגרת מדינת המקור, לבוא לארץ ולהשתלב ולהתפרנס בישראל, בעוד במדינותיהם הם רשאים לעסוק במקצוע ללא הגבלה כלשהי. לכן, יש חשיבות רבה היום עבור אותם עולים חדשים שעלו ארצה ומבקשים להשתלב, אם מצרפת, אם מבלגיה או מאוקראינה ומכל הארצות האחרות שמקבילות ועומדות בתנאים. אני אציין שרק היום התפרסם סקר על-ידי משרד התפוצות, המציג ש-90% מהישראלים חושבים שחשוב שמדינת ישראל תפעל להעלות את יהודי העולם ארצה, ולכן גם החוק הזה הוא חלק מהעשייה למטרה נעלה זו. לפיכך אבקש מן הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בשם שרת הבריאות ישיב השר לאזרחים ותיקים, חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה. אנחנו סומכים עליך. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם שרת המשפטים, שהיא, בשם שרת הבריאות – כמו בתלמוד: אמר רבי יוחנן, אמר רבי זירא, אמר רבי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה יותר מזכיר פרקי אבות, אבל – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> דור שלישי, כן. רק עם אנשים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מתחילה להזכיר פרקי אבות, ההתנהגות הזאת של הממשלה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> זה כמו חז"ל, רק עם אנשים הרבה יותר חכמים. חברי, חברות הכנסת, שרת הבריאות נאלצה, לצערה, להיעדר מדיון זה, ואני אמלא את מקומה. ב-2008 פורסם חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות. ערב חקיקת החוק עסקו במקצוע מטפלים בעלי מגוון של רמות השכלה ולא הייתה הסדרה של דרישות המקצוע. בחוק הוחלט כי העוסקים במקצועות הבריאות בישראל, מכאן והלאה, יהיו בעלי השכלה אקדמית של תואר ראשון לפחות. במטרה לצמצם את הפגיעה במי שעסק במקצוע הבריאות המוסדר ערב תחילת החוק, נקבעו בחוק הוראות מעבר שונות. תוקף הוראות המעבר פג, וכיום כל המבקשים לעסוק בישראל במקצועות הבריאות נדרשים לעמוד בהוראות החוק, לרבות להיות בעלי תואר אקדמי כנדרש. בהמשך התברר כי עד לאחרונה, במספר מצומצם של מדינות באירופה, למדו מקצועות אלו לתעודה ולא לתואר אקדמי ראשון כנדרש בחוק. ניסיונות לפתיחת תוכניות השלמה לתואר מול כמה מוסדות אקדמיים בישראל לא צלחו. יש חשש כי פתיחת האפשרות להעניק תעודה למי שאינו בעל תואר אקדמי תרוקן מתוכן את מטרת החוק, וכי דרך אפשרות זו ייכנסו למערכת הבריאות בעלי תעודות שאינם עומדים בסטנדרט הנדרש. לצד חשש זה עלה וגבר הצורך להסדיר את מעמדם של העולים החדשים בעלי הדיפלומות. הצעת החוק שלפנינו נועדה לאפשר לתקופה קצובה של חמש שנים לבעלי דיפלומות שלמדו במוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל, שאינו בהכרח אוניברסיטה, ברמה שהיא שוות ערך לתואר ראשון הנלמד בישראל, לקבל תעודה במקצוע הבריאות, ובלבד שעמדו בתנאים שנקבעו בהצעת החוק. אשר על כן, הסכימה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בנוסח שאושר בין היתר על-ידי משרד הבריאות ובכפוף לתיאום והסכמה של משרדי הבריאות, המשפטים, הקליטה והחינוך. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. תודה רבה לשר אורי אורבך. חבר הכנסת שמעון אוחיון, אתה מסכים לכל הדברים שאמר השר? <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> בוודאי. <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי. אז אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פיזיותרפיסט וקלינאי תקשורת ותיקים), התשע"ד–2014. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פיזיותרפיסט וקלינאי תקשורת ותיקים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 39 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה, ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> עלייה. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> העלייה והקליטה. <היו"ר גילה גמליאל:> מכיוון שיש דרישה להעברה לוועדת העלייה והקליטה, הדיון יועבר לוועדת הכנסת לקבלת החלטה. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> לא, לא – – – <היו"ר גילה גמליאל:> מכיוון שאף אחד לא מציע את ועדת העבודה והרווחה, אז הדיון יתקיים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> סליחה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – הייעוץ המשפטי? <היו"ר גילה גמליאל:> בייעוץ המשפטי מדברים על ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ומכיוון שחבר הכנסת אוחיון מבקש ועדת העבודה – – – <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> הקליטה. <היו"ר גילה גמליאל:> הקליטה. השאלה היא אם יש עוד חבר כנסת שמציע אחרת, אם לא – זה יועבר לקליטה. טוב, מכיוון שיש הוויכוח הרגיל, זה יועבר לוועדת הכנסת להחלטה. תודה רבה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2463/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים כרגע להצעה הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ד–2014 – של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, מן הצד. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גברתי היושבת בראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, נכון שכולכם מכירים את שיטת הטלמרקטינג המופלאה? מתקשר סוכן מכירות, מציע הצעה כזאת או אחרת – הרב שי, אתה עומד ממש מול העיניים שלי – אנחנו מקשיבים היטב להצעה שלו ומחליטים אם אנחנו צריכים או רוצים את המוצר המוצע בשיחת הטלפון. מדינת ישראל, כמדינה של קיבוץ גלויות, שמקבצת לתוכה עולים מכל הארצות, בכל הגילים ברוך השם; ולעתים טלפון כזה עם טלפן כזה או אחר, שמתקשר ומציע הצעה – בצד השני נמצא אדם שלא לגמרי מבין אותו, כי "עברית קשה שפה", כידוע. אנחנו פוגשים את זה שוב ושוב, גם בקרב הקשישים. בתלונות רבות שהגיעו למשרד לאזרחים ותיקים – וזה הזמן לומר שוב תודה לחברי השר לאזרחים ותיקים, חבר הכנסת אורי אורבך, שמעלה בפנינו את הנקודות שדורשות תיקון בחברה הישראלית – קשישים רבים הביעו מורת רוח על טלפנים שמתקשרים ומציעים להם עסקאות, לעתים בעשרות ומאות אלפי שקלים. אנחנו נתקלים גם רבות בתחקירים כאלה בעיתונות ובטלוויזיה. הקשיש או העולה שנמצא מהעבר השני לא מבין לגמרי מה מוצע לו, למה הוא מתחייב ומה העסקה אומרת, ולעתים רבות מוצא את עצמו כבול בעסקה שהוא לא צריך ולא רוצה. אלמנט ההפתעה של שיחה נכנסת משפיע רבות, מסתבר, על החלטת הקונה. בוודאי ובוודאי אם הוא קשיש. כששמעתי את התלונות האלה, יחד עם השר לאזרחים ותיקים, הבנו כי דרוש פה שינוי, כי הרי לא יעלה על הדעת שאנשים שלא הבינו מה מוצע להם ישלמו על עסקה גדולה כקטנה. בעצם, הצעת החוק הזאת מטרתה לקבוע כי לכל שיחת מכירה תקדם הקלטה, מעין מענה קולי שיציין את רצונו של עסק מסוים למכור מוצר או שירות לצרכן מבלי להזכיר פרטים נוספים בעניין העסקה. הצד השני – אנחנו, הקונים, העונים – יחליט אם הוא מעוניין לקבל את שיחת המכר או לא. חברותי וחברי חברי הכנסת, יחד עם הקשישים והעולים, בהצעת חוק זו אנו מושיטים עזרה לרבים: מוגבלים, אנשים שפשוט אינם חפצים בשיחות טלמרקטינג; ובעיקר אנחנו מקיימים מסחר הגון במדינת ישראל. אני קוראת לכולכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. ישיב השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך. בבקשה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> גברתי היושבת-ראש, ידידי חברי הכנסת, לפני שאענה אני רוצה לשתף אתכם באיזה הרהור: מתי הפכנו מחברה של אזרחים לחברה של צרכנים? מאזרחים ותיקים, במקרה הזה, לצרכנים ותיקים? אנחנו מוצפים בעוצמה אדירה של פרסום, בעיקר בערוצי הטלוויזיה אבל בכל המדיה, שאומרים לך: תקנה, תקנה, אתה צריך את זה, זה בתשלומים, זה כלום; בכלל המוצר הוא בחינם ואתה רק משלם משלוח 199 שקלים. הכול בחינם, קנה, קנה הכול. ואנשים, באופן טבעי, לא עומדים בפיתוי הזה, בעומס הזה. לפעמים צורת המכירה לא ממש ברורה, קצת מטעים אותם, קצת מעגלים פינות. זאת הערה כללית שאני חושב שצריך – זה קשור גם לנושא של עסקים פתוחים בשבת ועסקים שמתגאים בזה שהם 24/7 ושהעיר תל-אביב היא עיר בלי הפסקה. קצת הפסקה, אם אפשר, מהטרטור הזה של לקנות ושל הפרסום ושל המדיה שמציפה אותנו עד שאנחנו, כאזרחים קטנים, אפילו לא שמים לב שהנה, עוד 100 שקלים ועוד 1,000 שקלים, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו, בעיקר החלשים יותר, מרוששים לגמרי. זה נושא שקשור גם ליוקר המחיה, זה קשור לשורה שלמה של תחומים – פשוט, אנשים לא עומדים מול עוצמת הפרסום. ההצעה הזאת, שחברתי חברת הכנסת שולי מועלם וחבריה מציעים, מבקשת למנוע שימוש לרעה באמצעי השיווק הטלפוניים שבאמצעותם מוצעות עסקאות מכר מרחוק ללקוחות פוטנציאליים. מוצע, כפי שצוין קודם, שיתקיים מנגנון סינון ראשוני שמודיע, כמו בשיחת גוביינא, לקונה הפוטנציאלי שמדובר בעסקת מכירה, ובה שמו של העסק וכוונתו למכור נכס או שירות לצרכן. ההצעה מדברת על כלל האזרחים, אך כאשר מדובר על אזרחים ותיקים או עולים חדשים, העניין חמור עוד יותר. אנשי המכירות במקרים רבים מנצלים את תמימותם, את בדידותם ואת קשיי השפה, פותחים את השיחה בטון חברי ומתחשב, וגורמים להם לחשוב שהם פועלים לטובתם – אך בעצם מנצלים את מצוקתם. אתם יודעים כמה גוזזי שערות מהציפורניים או כל מיני מוצרים שאתם רואים בחוברות המכר האלה – באמת מוצרים שאף אחד לא צריך, שהם רק נשמעים טוב – אנשים קונים, בעיקר אנשים מבוגרים? ראינו כתבות בערוץ 10 ובמקומות אחרים, שאנשים, יש להם מחסן מלא מתנות שאין מה לעשות אתן. הם הוטעו לחשוב, מספר כרטיס האשראי כבר נמצא אצל המוכר, ואז הקשיש שמתקשרים אליו אומר "טוב, בסדר", רק כדי שירדו ממנו, כי הבטיחו לו איזו מתנה או משלוח חינם. המילים "חינם" ו"במבצע" חוזרות יותר מדי פעמים. אני רוצה להודות, כאמור, לחברת הכנסת מועלם, שפועלת רבות למען אוכלוסיית הוותיקים. בחוק הזה אנו רואים לנגד עינינו את כלל האוכלוסייה, וגם את הוותיקים והעולים ובעלי קשיים מיוחדים. תודה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת חיים כץ, ולחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שעושים ימים ולילות למען רווחתם ובריאותם של כלל אזרחי ישראל. לכן אני מבקש מכם, ידידי, לתמוך בהצעת החוק, בכפוף לתיאום עם משרדי הכלכלה, המשפטים, האזרחים הוותיקים והתקשורת, כדי שאת הנגע הזה, של ניצול חלשים למען קניית מוצרים שהם לא זקוקים להם, נוכל לצמצם ככל הניתן. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר לאזרחים ותיקים אורי אורבך. אנחנו נעבור להצבעה – הצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ד–2014. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 47 בעד, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <מרב מיכאלי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תוכלי להוסיף אותי לפרוטוקול בבקשה? הצבעה בעד. <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת מרב מיכאלי מודיעה שגם היא תומכת בהצעת החוק, וזה יצוין בפרוטוקול. <עדי קול (יש עתיד):> לוועדת הכספים. <היו"ר גילה גמליאל:> לוועדת הכספים? הדיון יהיה בוועדת הכספים, חברת הכנסת – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> ועדת הכלכלה. <היו"ר גילה גמליאל:> כלכלה. מכיוון שיש את הוויכוח הידוע, זה עובר לוועדת הכנסת. <איתן כבל (העבודה):> זה כלכלה נטו. לוועדת הכלכלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בסדר, אבל מציעים ועדת כספים, אז זה יעבור לוועדת הכנסת להחלטה. <הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום עבור שעות כוננות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1576/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יוני שטבון) <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום עבור שעות כוננות), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יוני שטבון – בבקשה. מן הצד. <יוני שטבון (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, שר הכלכלה חבר הכנסת נפתלי בנט, מכובדי כולם, בשנים האחרונות רווח מנהג מקומם, בעיקר בתחומי האבטחה והמלצרות, שבמסגרתו מחייבים מעסיקים את עובדיהם לשלם בשעות כוננות. המשמעות היא, חברים, שהעובדים נדרשים לפנות את זמנם הפרטי ולהיות זמינים לקריאה מהירה לעבודה במידה שיתעורר צורך בשירותם. הם צריכים להיות בכוננות. בשעות הכוננות האלה, מה שקרוי שעות הסטנד-ביי, העובדים למעשה נתונים במעצר-בית, הם מנועים מלצאת לעיסוקיהם הפרטיים. ולמה? כי הם צריכים להיות מוכנים לקריאה אפשרית לעבודה. הם בכוננות. שיא האבסורד הוא שעל מעצר-הבית הזה הם לא מקבלים שכר בכלל; הזמן שלהם הפקר. אם מישהו לא הבין את הדברים: אין שכר על השעות האלה. הגיעה העת לשים סוף לנוהג המקומם והנצלני הזה ולחייב את המעסיקים לשלם עבור שעות הכוננות. על-פי הצעת החוק שאני מעלה בפניכם היום, במידה שהעובד יידרש לשעות כוננות בביתו, יחויב המעסיק לשלם לו שכר ראוי עבור כל שעת המתנה. ערך השכר הראוי יימסר לעובד מראש ובכתב על-ידי המעסיק, והעובד רשאי שלא להסכים לכך. זהו תיקון חשוב שאנחנו מוכרחים לקדם. לא ייתכן שעובד ישקיע מזמנו הפרטי עבור המעסיק ולא ישולם לו על כך. יש כאן ניצול ציני של חוסר האונים של העובדים, וצריך לשים סוף לעוולה המקוממת. חברים, צריך להבין: מלצר או מאבטח שמסכים לשעות הסטנד-ביי האלה עושה זאת רק מחוסר ברירה; אף בר-דעת לא היה מסכים להעניק חינם אין-כסף את זמנו החופשי למעסיק שלו, ואם הייתה לו חלופה הוגנת יותר, ודאי שהיה מסרב. הדורסנות הזו מוכרחה להיפסק, וזו בדיוק מטרת החוק: להביא סוף לניצול. כמחוקקים ושליחי ציבור אסור לנו לתת יד לעוולות שכאלה, ואנחנו מוכרחים למגר אותן. אני קורא לכם, חברי, לעזור לשים סוף לניצול ולהצביע בעד החוק. תודה רבה על שיתוף הפעולה עם משרד הכלכלה ונפתלי בנט, ולגורמים ממשרד האוצר. אני קורא לכם להצביע בעד החוק. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת יוני שטבון. ישיב שר הכלכלה נפתלי בנט. בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מברך את חבר הכנסת שטבון על הצעת החוק הראויה. הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף להתחייבות המציע לקדם את החקיקה בהסכמת משרדי הכלכלה, האוצר והמשפטים ונציבות שירות המדינה ובהתאם להסכמות שאליהן הגיע המציע עם גורמים אלו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. תשובה קצרה של השר נפתלי בנט. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום עבור שעות כוננות), התשע"ג–2013. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום עבור כוננות), התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 34 בעד, אחד נגד ואחד נמנע. חבר הכנסת איתן כבל מודיע שגם הוא תומך בהצעת החוק. ההצעה עברה – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> גם אני. <היו"ר גילה גמליאל:> וגם חבר הכנסת מוטי יוגב וחברת הכנסת יפעת קריב תומכים בהצעה. זה יירשם בפרוטוקול. הצעת החוק עברה, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – תודה רבה – להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2295/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעה הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014, שתוצג על-ידי חבר הכנסת שאול מופז. בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ההשכלה הגבוהה בארץ היא חבל ההצלה שלנו כחברה; היא זו שתבטיח לאורך שנים את צמצום הפערים, את הצמיחה במשק, את הקדמה הטכנולוגית ואת איכות הרפואה. האקדמיה היא זו שמצמיחה פרסי נובל, היא זו שמצילה חיים, היא זו שמפתחת את מערכת המשפט, החינוך והכלכלה. בלי האקדמאים צה"ל לא היה צבא מתוחכם, יעיל וחזק כל כך, ואני אומר לכם את זה באחריות. על כן הסטודנטים היו ועודם בראש מעייני, תמכתי בהם בכל תפקיד שעשיתי, ונוכחתי לדעת שיש לצעירים בישראל המון רצון וכישורים, אך הם זקוקים לעזרה, לתמיכה ולעידוד. רבים מהם, גברתי היושבת-ראש, מגיעים לשנות ה-20 בחייהם כשאין להם היכולת לעמוד בשכר הלימוד הגבוה ובהוצאות המחיה. יש להם פוטנציאל אדיר ומוטיבציה, אך ההשכלה האקדמית אינה בהישג ידם, אין להם הכסף. הפתרון שאנו מציעים היום הוא פשוט מאוד: לעודד חיסכון. כשהיינו ילדים החיסכון היה ערך עליון. אתם ודאי זוכרים איך ההורים שלנו קידשו את הערך הזה, איך הם לימדו אותנו לשמור "שקל לבן ליום שחור". כאב צעיר היה לי ברור שאת הולדת הבן או הבת חוגגים בפתיחת חיסכון ללימודים, מתוך שאיפה ותקווה שירכשו השכלה ויצליחו בחייהם. הייתה אז תחושה שאתה חייב להם את זה; שזו אחריות שלך כלפיהם; שאוי ואבוי אם הם יסיימו צבא ולא יוכלו ללמוד, ואיזה עתיד יהיה להם אם ההשכלה לא תהיה בהישג ידם. והריביות, חברי חברי הכנסת, היו מתגמלות מאוד: על כל 3 שקלים קיבלת שקל נוסף. בטווח של 20 שנה ידעת שתבטיח את עתידם, שהחיסכון זה הדבר הטוב ביותר שתוכל לעשות בעבורם על מנת להבטיח להם השכלה גבוהה, השכלה אקדמית בישראל. לצערנו הרב, הימים האלה חלפו, אולי בלי ששמנו לב בכלל. לאט-לאט צצו רפורמות שנגסו ברווח שהניבו החסכונות להשכלה, והתרבות הזאת של חיסכון לטווח ארוך פשוט הלכה ונעלמה. אז הפסקנו לחסוך ללימודים ויוקר המחיה עלה ועלה – הוליד דור שלם שחי מהיד לפה, שלא מסתכל קדימה, גם כי הוא לא יכול וגם כי לא כדאי לו. זה לא כדאי לו, ולכן הדור הזה מבין שלשים כסף בחיסכון ל-20 שנה זה לא משתלם. גם ככה קשה מאוד לחסוך פה, ואין אף אחד שיעודד אותו לעשות כן, כי היום הזוגות הצעירים עסוקים בשאלה מאיפה לשלם לילד עבור הגן ולא מאיפה לשלם למכללה או לאוניברסיטה. כשיגיע הרגע כבר יהיה מאוחר מדי וקשה – קשה מאוד יהיה לגייס את סכומי העתק האלה אם לא נתעורר, אם לא נעודד הורים צעירים לחסוך להשכלה הגבוהה של הילדים. אם לא נתמרץ אותם, אנחנו נשלם את המחיר. חברי חברי הכנסת, בעוד כמה שנים נמצא את עצמנו ב"משבר ההשכלה", שהוא כבר בתחילתו. פחות ופחות צעירים יוכלו ללמוד, פחות ופחות צעירות וצעירים יוכלו לרכוש השכלה במדינת ישראל; זה יהיה חלום רחוק ששמור רק לעשירונים העליונים. וכך נרחיב שוב את הפערים ונכניס דור ועוד דור למציאות מעגלית שקשה מאוד לפרוץ אותה. אנחנו לא מציעים היום משהו מהפכני, יקר, קשה לביצוע או בלתי מושג. אנחנו מציעים היום בפשטות להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את החיסכון בעבור לימודים לתודעה הישראלית, לאורח החיים של משפחות בישראל. אנחנו מציעים לבטל את המס על קרנות החיסכון להשכלה הגבוהה ולהרוויח פעמיים: פעם אחת – יותר צעירים יוכלו להשיג השכלה גבוהה באמצעות החיסכון שנצבר; 2. זה יעלה הרבה פחות כסף מלפתור משבר עתידי, ולכן זה ימנע גם להמציא מענקים ועמותות וימנע משבר בהשכלה הגבוהה בישראל, שזה העתיד שלנו, עתידו של הדור הצעיר במדינת ישראל. לכן אני קורא לחברי חברי הכנסת להסתכל אל העתיד, לזהות את המשבר הזה בהתהוותו ולנקוט צעדים מיידיים לשינוי המציאות במדינת ישראל. כמה שזה פשוט עכשיו לעודד חיסכון ולבטל את המס הזה – מול זה, זה יהיה מורכב מאוד, קשה מאוד עד כדי בלתי אפשרי לפתור את הבעיה הזאת בעתיד. ולכן אני קורא לכם לאמץ את הצעת החוק שמעודדת תרבות של חיסכון להשכלה גבוהה בישראל, לעתידו של הדור הצעיר ולעתידה של ישראל. תודה לכם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת שאול מופז. ישיב סגן שר האוצר מיקי לוי, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. ההצעה שלפנינו מנוגדת למגמת הרפורמות בפקודת מס הכנסה שמתבצעת בהתאם לעקרונות המנחים את משרד האוצר. עקרונות אלו אומצו על-ידי הממשלה, ולפיהם יש להרחיב את בסיס המס ולבטל פטורים למיניהם, זיכויים וניכויים, ובמיוחד הטבות מס סקטוריאליות, והכול במטרה לאפשר הפחתת שיעורי המס החלים על כלל ההכנסות לציבור רחב ככל שניתן. הצעת החוק עלולה להוביל לדרישות נוספות מצד סקטורים נוספים במשק לפטור ממס על ריבית בגין תוכניות חיסכון המיועדות למטרות נוספות אחרות. כמו כן, בהצעת החוק לא מובטח כי כספי החיסכון ייועדו לתשלום עבור לימודי ההשכלה הגבוהה, היא אינה קובעת תקרה לסכום החיסכון ולתקופת הפטור ואינה קובעת תנאים שבהם יישלל הפטור, דוגמת אי-סיום הלימודים. לסיום רק אציין כי עלותה התקציבית של הצעת החוק מוערכת בסכום של 300 מיליון שקלים, ללא ציון מקורות תקציביים כלשהם. לפיכך אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההצעה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן השר מיקי לוי. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 30 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 20 בעד, 30 נגד. להוסיף גם את חבר הכנסת איתן כבל למתנגדים ואת קארין אלהרר נגד – – – <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, אמרתי. איתן בעד וקארין אלהרר נגד. הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו נעבור להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יעקב ליצמן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> עד שיעלה חבר הכנסת ליצמן – הודעה למזכירת הכנסת. ירדנה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2257/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יעקב ליצמן) <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יעקב ליצמן. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תודה. גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת, יושבת-ראש הישיבה, אני מגיש היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות). ההסכם בדבר גמלת הניידות שנחתם בין ממשלת ישראל ובין המוסד לביטוח לאומי קובע בין יתר הסעיפים את התנאים שבהם זכאי אדם עם מוגבלות בניידות לקבל הלוואה מאת המוסד לביטוח לאומי כדי לרכוש רכב המתאים למוגבלות בניידות של אותו אדם. ההלוואה האמורה ניתנת לאדם עם מוגבלות בניידות לשם מימון מלא או חלקי של המסים החלים על הרכב, ושיעור ההשתתפות משתנה בהתאם לאחוזי הנכות של האדם ואם לאותו אדם יש או אין רישיון נהיגה. שיעור ההלוואה נע בהתאם בין 40% ל-100%. את יתרת עלות הרכב על האדם עם המוגבלות בניידות לשאת מכיסו הפרטי, ומדובר בהוצאה של עשרות-אלפי שקלים חדשים שעל-פי רוב לאנשים עם מוגבלות אין יכולת לממן עצמאית, גם אם הם מקבלים גמלת ניידות וגם אם הם עובדים. התוצאה הבלתי-נמנעת היא שאדם עם מוגבלות בניידות שהוא גם חסר יכולת כלכלית לרכוש את הרכב גם לאחר ההלוואה האמורה, נגזר עליו להישאר בבית כאסיר ובכך נפגעת זכותו להשתלב בחברה, כי אין לו במה לשלם את היתרה. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע שהמדינה תשתתף במלוא עלות הרכב לאדם עם מוגבלות, לרבות כל העלויות שישנן, אם התאמות או מתקנים לנגישות הנדרשים לאדם לפי הדרישות הפיזיות. אם כבר עוזרים לנכים, למה שלא ייתנו להם את ה-100%? למה לא לתת להם את רוב העזרה? כל הנותן – בעין יפה נותן. אני מסכים לבוא לקראת ולקבוע שלבעל הכנסות גדולות המצב יישאר כפי שהוא היום, ורק בעלי ההכנסה הנמוכה ייהנו מחוק זה. לצערי הרב, אנחנו אומרים ככה, שהיום אין מסכנים יותר גדולים מנכים, ועלינו לבוא לקראתם, לראות כמה אפשר להקל. כסגן שר הבריאות נוכחתי לדעת כמה הם מסכנים; כמה, לצערי, עד שמקבלים אישורים מכל מיני מוסדות; גם מהביטוח הלאומי, גם ממשרד הבריאות, גם ממשרד הרווחה. לוקח זמן ואנשים בינתיים יושבים, אם בגלל חוסר תקציב, אם בגלל חוסר אישורים. אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה, שלא חסר לה כסף היום, תיתן את מלוא ההשתתפות עבור הנכים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחבר הכנסת ליצמן. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות כנסת, חוק הביטוח הלאומי קובע הוראות מיוחדות לעניין הסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל, קרי משרד האוצר, לבין המוסד לביטוח לאומי. ההוראות הללו מתייחסות לשינוי בכל ההסכמים או לשינויים רוחביים בהסכם. ולכן, תיקונים פרטניים בהסכם נעשים על-ידי תיקון ההסכמים עצמם ולא על-ידי תיקון הוראות החוק האמור. הצעת החוק שבנדון מבקשת להעניק הלוואות לרכישת רכב בשיעור מלוא עלות הרכב למי שנמצא זכאי להטבה מכוח הסכם הניידות. כן מבקשת ההצעה לקבוע זכאות להשתתפות במלוא העלויות הנדרשות למימון אביזרים מיוחדים ו/או מתקן הרמה לכיסא גלגלים. למעשה, הצעת החוק מבקשת לבטל את ההבחנה הקיימת כיום בהסכם בין זכאים בעלי מוגבלויות שונות, וזאת בניגוד להנחת המוצא שלפיה ככל שהמוגבלות בניידות של אדם גבוהה יותר, הרי שצרכיו גבוהים יותר; צרכים הבאים לידי ביטוי בהטבות השונות הניתנות מכוח הסכם הניידות. נציין כי נקודת מוצא זו עולה בקנה אחד גם עם יתר הגמלאות הניתנות מכוח חוק הביטוח הלאומי, שתכליתן להעניק הטבות רחבות יותר למי שמוגבלויותיו וצרכיו גבוהים יותר. כך זה בנכות הכללית וכך זה בסיעוד וכו'. כמו כן, הצעת החוק איננה מבחינה בין מי שרוכש רכב לראשונה לבין מי שמחליף את רכבו, ולכאורה עולה ממנה כי הזכאות להלוואות במימון מלא של שווי הרכב הנה בגין החלפות רכב, ללא התייחסות לכספים הנותרים בידי הרוכש עקב החלפת הרכב. לעניין אביזרים מיוחדים, אדוני חבר הכנסת, ומימון הרכישה וההתקנה של מתקן הרמה לכיסא גלגלים, נציין כי בהתאם לנוסחו הנוכחי של הסכם הניידות, הרי ככל שנקבע כי האדם זקוק לכיסא גלגלים – על-ידי ועדה רפואית – או אביזרים מיוחדים – על-ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים – אלו ימומנו כמעט במלואם באמצעות המוסד לביטוח לאומי, בשיעור של 95% מעלותם. עוד יצוין כי נכון להיום, כ-6,000 בעלי נכות ומוגבלות קשים מקבלים גם השתתפות במימון עלות הרכב, וזאת מעבר להשתתפות במסי הרכב. יש להדגיש כי תחום הניידות הוא כבר היום אחד הענפים המתוקצבים בנדיבות רבה יחסית לתחומים אחרים של הביטחון הסוציאלי. עלות הפעלת הסכם הניידות כיום עומדת על סך של 1.4 מיליארד שקלים, וזאת עבור 35,000 מבוטחים. עוד יצוין כי המוסד בוחן בימים אלה מכלול תיקונים להסכם הניידות, מתוך הסכמה עם ארגוני הנכים. לאור כל האמור לעיל, מתייתרת הצעת החוק, וועדת השרים החליטה להתנגד. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן, ואנו נעבור להצבעה על הצעת חוק – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה רוצה להגיב? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי. חבר הכנסת ליצמן רוצה להשיב על דברי השר. בבקשה, עומדות לרשותך שלוש דקות לכך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עם כל הכבוד על זה שנותנים, אבל אני ביקשתי שייתנו הכול. אין מצב יותר קשה מנכה. נכה, שלצערי הוא במצב קשה וצריך לעזור לו, אז במקום לעזור לו בכסף אתה בא עם תירוצים – שיש חוק ככה ויש חוק ככה ואתה נותן כמעט את הכול, 95%. בסדר, גם אני יודע את זה, ידעתי את זה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – אבל אני ביקשתי – למה נכה שחרב עולמו, ואין לו כלום; למה נכה צה"ל לא יקבל את ה-100%, מה שמגיע לו ברכב? למה הוא צריך לבוא למשכן את הבית שלו, למשכן את הנכסים שלו, כדי לקבל רכב, שזה הרגליים שלו? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – מקרים חריגים נותנים ולא צריך – – – בשביל זה יש ועדת חריגים – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני יודע ממשרד הבריאות שאף אחד לא מקבל – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – ולכן אני עדיין מבקש, רבותי חברי הכנסת, תתמכו בחוק הזה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ליצמן, ואנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 29 בעד, 41 נגד, אחד נמנע. ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק הקמת מקלטים לנשים מוכות, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1649/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת חנין זועבי) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק הקמת מקלטים לנשים מוכות, התשע"ג–2013, של חברת הכנסת חנין זועבי. עומדות לרשותך עשר דקות. <חנין זועבי (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני חושבת שגם הדיון בבעיה וגם ההקשבה לעניין הם חשובים, אדוני השר, לא פחות מאשר התשובה. מטרת החוק להבטיח הקמה של מקלט אחד לפחות לנשים מוכות בכל רשות מקומית המונה מעל 100,000 תושבים, וגם הקמת מעון לנשים מוכות בעבור כל יישוב שהוא מעל 70,000 תושבים. לפי החוק שאני מציעה, הנשים לא יסורבו ויינטשו לגורלן. כל אישה המגיעה למקלט ומצהירה שהיא אישה מוכה, תתקבל; גם נשים המופנות על-ידי המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, או על-ידי המשטרה או על-ידי בתי-חולים או על-ידי מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית; כמו כן, אלה המופנות על-ידי ארגון נשים או עמותה חברתית. נוסף על כך, נקבע בהצעת החוק התאמה מיוחדת של מקלטים לצורכי האוכלוסייה המקומית על-ידי שירותי הרווחה האזוריים, שתעודד את הנשים הנזקקות להם לפנות ואף להישאר במקלט למשך התקופה הנדרשת. אדוני השר, תמונת מצב קצרה: כיום פועלים, או פעלו, שלושה סוגים של מסגרות – מקלטים, דירות קלט ודירות מעבר. דירות הקלט מיועדות לנשים שמסיבות שונות אינן מתאימות למקלטים. דירת המעבר היחידה ששירתה נשים ערביות משנת 1995 נסגרה על-ידי משרד הרווחה בסוף 2012, וכפי שאתה בוודאי יודע, מופעלים כיום 14 מקלטים לנשים וגם לילדיהן של הנשים האלה. שניים מהמקלטים האלה מיועדים לנשים ערביות, בשניים שוהה אוכלוסייה מעורבת של נשים ערביות ויהודיות, שניים לנשים חרדיות ושניים בשיתוף משרד הבריאות לטיפול באוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. כפי שאנו יודעים, משרד הרווחה מתקצב את המקלטים לפי סל שירותים שהמשרד עצמו קובע, ולאו דווקא לפי הצרכים של אוכלוסיית הנשים. המקלטים עצמם מופעלים על-ידי עמותות, וגם בעניין זה יש לנו בעיה; יש בעיה של מדיניות ההפרטה. המכרזים, אדוני השר, אינם קובעים תנאי סף המשקפים הערכה ואימוץ של ערכים, אימוץ של מחויבות לנשים ומומחיות וניסיון של אותו ארגון שמתמודד במכרזים. את זה אנחנו נשאיר לדיון אחר. נתוני המשרד עצמו, אדוני השר, מצביעים על כך שכמות הפניות של הנשים עולה על מספר המקלטים שיכול למלא את הצורך הזה. זה גם מצביע על עלייה באיומים על נשים, זה גם מצביע על עלייה במודעות של הנשים. היות שהשר אינו מקשיב, אז אולי אני אפנה את הדברים אלייך, גברתי. אדוני השר, האם אתה מקשיב? הדברים נכונים כפליים לאור העלייה במקרי הרצח של נשים על-ידי בני-זוגן או על-ידי משפחתן. רק בשבוע האחרון נרצחו שתי נשים ערביות, פאטמה, שהיא נערה בת 14 מטובא, ואישה בת 77. בשנת 2009, למשל, עלה מספר הפונות למקלטים. באותה שנה נדחו יותר מ-200 פניות, והפונות, אנחנו לא יודעות ולא יודעים על הגורל שלהם. ומה הסיבה? או חוסר מקום – אין מקום במקלטים – או אי-התאמה למקלטים. עכשיו, אי-התאמה למקלטים זו עצמה סיבה שמכעיסה. כלומר, אי-התאמה של מי למה? כל הנימוקים הם שהנשים, אדוני השר, אינן מתאימות למקלטים. אני חושבת שהמקלטים צריכים להתאים את עצמם לצורכיהן של הנשים. אפילו, הנימוק שהאישה שחייה עומדים בסכנה לא מתאימה למקלט הוא נימוק שקשור למחסור במקלטים שמותאמים לצורכיהן של הנשים. יש נימוקים של אי-התאמה לפי מקום המגורים, לפי גיל הילדים, לפי גודל המשפחה, לפי מספר הילדים, אי-ידיעת השפה, כלומר מסרבים לנשים כי הן אינן שולטות בשפה מסוימת, או מפני שמספר הילדים שלהן גדול מהיכולת של המקלט. אנחנו צריכים לדבר על המצוקה של הנשים, והסיבות האלה עצמן אינן מוצדקות, והן חסרות כל היגיון לנוכח מצוקתן של הנשים. משרד הרווחה, אדוני השר, לא צריך אפילו להשתמש בסיבות האלה. במהלך פגישות שקיימתי עם ארגוני נשים עלה כי נערות הנמצאות בסיכון נשארות ברחוב בגלל הסיבה הזאת של אי-התאמה, וכן, גברתי היושבת-ראש, בגלל שהן צריכות להוכיח שהן חיות בסכנה ממשית ומיידית כדי להצדיק את קליטתן. אין מסגרות לנערות בסיכון, ואין מקום במקלטים, ועל-פי רוב נערות אלו נרצחות, או שהן נכנסות למעגל הזנות; קיימנו דיון על כך לפני כמה ימים. עד נובמבר 2013 נפתחו במשטרה יותר מ-12,000 תיקים בגין תלונות של נשים על אלימות. בשנת 2013, כפי שאתה יודע, אדוני השר, נרצחו 14 נשים על-ידי בני-זוגן. בעשר השנים האחרונות נרצחו כ-80 נשים ערביות. עכשיו, יש גם בעיה אחרת: חוסר פרופורציה בין מספר המקלטים הקיימים לבין פריסתם הגיאוגרפית, כלומר, 14 מקלטים ברחבי הארץ אינם מאפשרים נגישות מספקת לנשים רבות, והפריסה הגיאוגרפית של המקלטים האלה מונעת מהרבה נשים את האפשרות לגשת אליהם, במיוחד אלה שלא רוצות להתרחק ממשפחתן או שלא רוצות להתרחק מהילדים שלהן. יש עוד בעיה, של פער מגזרי. בהשוואה בשירותי מחוז הצפון בין ערבים לבין יהודים – בשנת 2008 השתמשו במקלט 80 נערות ערביות, לעומת 13 נערות יהודיות. הנתון מבהיר עד כמה – קודם כול צריך עוד מקלטים, וגם מראה שיש צורך במתן דגש מסוים על האוכלוסייה הערבית, שנמצאת מבחינה סטטיסטית תחת איום משמעותי יותר. כך, לפי דוח ביקורת פנים במשרד לביטחון פנים בעניין אופן טיפול המשטרה בתיקי אלימות במשפחה, ב-88.9% ממקרי רצח הנשים ב-2010 דובר בקורבנות מקרב האוכלוסייה הערבית או בקורבנות שאינן ילידות המדינה, ובכ-18% ממקרי הרצח ב-2010, שקדם להם טיפול משטרתי. מדובר בקורבנות מקרב האוכלוסייה הערבית או האוכלוסייה שאינה ילידת המדינה. אדוני השר, החוק שאני מציעה דורש דבר פשוט, גברתי היושבת-ראש, דבר צנוע – שמשרד הרווחה ייקח אחריות מלאה לחייהן של נשים. החוק דורש התאמה בין מספר המקלטים לבין הצורך הקיים; בין מספר המקלטים לבין הסכנה שהנשים נמצאות בה. בין המספר לבין הפניות, מספר הפניות, צריכה להיות התאמה. אי-אפשר שאנחנו נסתפק במספר כל כך קטן, ואחר כך הנשים האלה יירצחו. אדוני השר, נשים שכבר נמצאות במסגרת קליטה כלשהי, אבל היא אינה מתאימה לצרכים שלהן – היא עלולה גם להזיק לאישה. וכשהטיפול מתעלם מהקונטקסט החברתי שבו הן חיות, אם הטיפול הזה לא מתאים, אז הטיפול לא יעיל. כמו כן, ברור שיש צורך בהקמת מקלטים נוספים המתאימים לצרכים, גם לנשים בעלות צרכים מיוחדים. כל עוד הממשלה עצמה לא יוזמת הקמה ותקצוב של מקלטים נוספים, יש צורך בחקיקה כדי לחייב את הרשויות להתמודד עם הבעיה הקשה. האחריות צריכה להיות על משרד הרווחה. אדוני השר, אתה תעלה, אתה תתנגד לחוק. הקואליציה תצביע נגד החוק. אתה תגיד שאין תקציב, גם אחרי ההצבעה וגם אחרי שהחוק ייפול – אני מבקשת לקיים דיון במשרד שלך. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – כי את – – – ומחבלים לא – – – <חנין זועבי (בל"ד):> חבר הכנסת סולומון, אני ביקשתי מהשר כמה פעמים להקשיב לי. אני מבקשת גם ממך. <היו"ר גילה גמליאל:> רק משפט סיום. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני השר, משפט סיום. אני מבקשת, אחרי שהחוק ייפול, לקיים דיון במשרד שלך. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אנחנו עם מחבלים לא מקיימים חוקים. <חנין זועבי (בל"ד):> תזמין את העמותות ואת הגורמים שמפעילים את המקלטים לשמוע מהם על מספר הנשים המסורבות – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן. <חנין זועבי (בל"ד):> הנה, משפט סיום, שורה אחת. – – על הסכנה, על כמה נשים נרצחו אחרי שהן פנו למשטרה – – <דני דנון (הליכוד ביתנו):> – – – סליחה, סיימת לדבר, בושה שאת מדברת פה בכלל. בושה להקשיב לך – – – <חנין זועבי (בל"ד):> כמה שטחי אתה, כמה רדוד. – – וכמה נשים פנו למשטרה ואחר כך לא מצאו להן מקלט ומקום במקלטים האלה. תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. סליחה. יעלה השר, שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. בבקשה. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> אי-אפשר להקשיב לך. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני רוצה לקבל בברכה את חברי התעשייה האווירית שהגיעו לכאן. ברוכים הבאים וברוכות הבאות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, חברת הכנסת חנין זועבי, אני מודה לך על זה שאת מסדרת את הלו"ז של משרד הרווחה, וקובעת לנו פגישות, ומה לעשות ומה לא לעשות. אני אציע לך, תעזבי את הכנסת, בוא תעבדי שם. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מבקשת ממך תשובה עניינית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תעזבי את הכנסת, בואי תעבדי אצלנו, סדרי לי את הלו"ז. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מבקשת ממך תשובה עניינית – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> את יודעת שכמעט כל יום את מקבלת ממני תשובה עניינית, אז אל תיתממי. <חנין זועבי (בל"ד):> עכשיו אני לא מקבלת תשובה עניינית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא תמיד תקבלי. אני מודיע לך שלא תמיד תקבלי, ויהיו פעמים שלא תקבלי תשובה עניינית. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> בזה זה נגמר, השיחה נגמרה. עכשיו תקשיבי למה שאני אומר. בראשית דברי אומר כי משרד הרווחה בראשותי רואה עצמו מחויב לטפל ולסייע בכל האמצעים העומדים לרשותו לאותן נשים וילדיהן שנפלו קורבן לאלימות בחייהם מצד בני-זוגן, ומאמין ביכולתן להשתקם ובזכותן לחיים של חופש, עצמאות וגם כבוד. מאז כניסתי לתפקיד קידמתי כמה מהלכים לטובת אוכלוסייה זו, וביניהם קידום הצעת חוק הבטחת הכנסה, העוסק בזכאות האישה השוהה במקלט לגמלה; קידום נושא מענק ההסתגלות, שהוא צעד מבורך שנועד לסייע לנשים עם צאתן מהמקלט בפתיחת פרק חדש בחייהן. הצעת החוק הנוכחית מבקשת לקבוע כי יוקם מקלט לנשים מוכות בכל רשות מקומית. ברשות מקומית שמספר התושבים בה מעל 100,000 תושבים, יוקם מקלט על כל 70,000 תושבים. מבדיקה שערכנו, ואני רוצה שיהיה ברור לכולם, עולה כי ככלל אין היום שום מחסור במקלטים לנשים מוכות. המחסור הוא במעונות ובתמיכה למתבגרים, ואנחנו היום בתהליך של הקמת שני מקלטים כאלה לאימהות עם מתבגרים. בנוסף, חשוב לציין כי לרוב נשים שוהות במקלטים שאינם סמוכים למקום מגוריהן, וזו החלטה של אנשי המקצוע. המלחמה האמיתית שלנו צריכה להיות במיגור תופעת האלימות כלפי נשים, ולא לתת לתופעה הכרה בחוק בהקמת עוד ועוד ועוד מקלטים, במיוחד כשלא צריך את המקלטים האלה. טובת הנשים היא שהתקציבים, כל התקציבים, יושקעו במיגור התופעה, ולא בהקמת מקלטים, שאני חוזר, אין שום צורך בהם כי אין שום רשימת המתנה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לאור הנימוקים שהועלו לעיל, ועדת השרים החליטה להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר מאיר כהן, שר הרווחה והשירותים החברתיים. את רוצה להשיב? חברת הכנסת חנין זועבי תעלה להשיב לשר על התנגדותו. עומדות לרשותך שלוש דקות. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> בושה וחרפה שאת מדברת פה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני השר, איני יודעת איך אתה עונה שאין צורך במקלטים האלה. לפי הסטטיסטיקה של העמותות, יש 2,000 מסורבות – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אבל הן לא צריכות מקלט. <חנין זועבי (בל"ד):> הן מסורבות והן צריכות מקלט, הן נמצאות בסכנת חיים, ויש גם סטטיסטיקה על נשים שנרצחו בגלל המחסור במסגרות האלה. נרצחו. אז יש צורך יותר – יש הוכחה טובה יותר לצורך מאשר שחלק מהנשים האלה נרצחו? וזו סטטיסטיקה של 2,000 נשים ב-2012 שלא היו להן מקלטים. אז איך זה שאתה אומר שאין צורך? בטח יש צורך. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הקמת מקלטים לנשים מוכות, התשע"ג–2013. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הקמת מקלטים לנשים מוכות, התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 28, נגד – 47. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1425/19; חוב' ל', עמ' 11143.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1776/19; חוב' ל', עמ' 11146.] (הצעת חבר הכנסת אמנון כהן) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013. מדובר בהצעה שחבר הכנסת משה גפני כבר הציג, שאליה הוצמדה גם ההצעה של חבר הכנסת אמנון כהן, וגם הוא כבר הציג את ההצעה. נכון לכרגע ישיב שר הכלכלה נפתלי בנט על שתי ההצעות. בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת משה גפני ואת חבר הכנסת אמנון כהן על הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי. אנחנו בממשלה, לא סוד, פועלים כדי לשלב חרדים בכלכלה הישראלית ובתעסוקה. ויש דבר שמזדקר לעין ואי-אפשר להתכחש לו: כשאתה מסתכל במגזר הממשלתי אתה רואה שכמעט אין חרדים. אני מסתכל במשרד שלי, מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, לא רואה חרדים. כמובן, בכנסת, ברוך השם, יש. <אראל מרגלית (העבודה):> אתה יכול להסתכל ישר. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לא, אני מדבר – בשירות הציבורי. אם אנחנו רציניים באמירה שלנו כממשלה, שאנחנו רוצים לשלב חרדים בתעסוקה, אנחנו קודם כול צריכים לעמוד בנאה דורש נאה מקיים. ובמגזר הציבורי – לפחות לחלון, לפחות לתקופה מקדמית, לתת ייצוג הולם לחרדים במגזר הציבורי. החוק הזה משקף למעשה את החלטת הממשלה שיזמתי גם אני לפני כמה שבועות, והיו לא מעט התנגדויות, אמרו: אין בעיה, וכל הזמן הלכנו למבחן העין. בעין אתה רואה שאין חרדים. זה כוח-אדם בעל פוטנציאל אדיר שאנחנו לא מגיעים אליו. וזה גם עוזר לתעסוקה, אבל גם ככל שיהיו יותר חרדים במגזר הציבורי, גם דעתם תישמע ותובא לידי ביטוי בהחלטות של המגזר הציבורי. לכן הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית – – <היו"ר גילה גמליאל:> יפה מאוד. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – בכפוף להתחייבות המציעים להמשיך את הליכי החקיקה בתיאום עם החקיקה הממשלתית. אם התוצר של הצוות לא יהיה חקיקה, ההצעה הנוכחית תוחזר לוועדת השרים לחקיקה לדיון מחודש. אני שמח שהערר שהוטל הוסר, ואנחנו חוזרים להחלטת ועדת השרים לחקיקה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר הכלכלה נפתלי בנט. אני מברכת באמת על ההחלטה. חבר הכנסת משה גפני, אתה מסכים עם דברי השר? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת אמנון כהן גם? <אמנון כהן (ש"ס):> אני מתלבט, אבל – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אבל מסכים. אז אנחנו נצביע על שתי ההצעות בנפרד. נתחיל עם הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת גפני. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 63 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> עידן חדש: 63 בעד, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אני עוברת להצעה הבאה – של חבר הכנסת אמנון כהן. ההצעה החלה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לוועדת הכספים. <היו"ר גילה גמליאל:> מאוחר מדי, בועז טופורובסקי. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 47 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה ותועבר גם היא, בצמידות, לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <קריאה:> הכספים, הכספים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ועדת המדע. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ועדת המדע. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> הכספים. צעקתי בזמן: ועדת הכספים. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, מכיוון שחבר הכנסת טופורובסקי דורש ועדת כספים, ההצעה של אמנון כהן בלבד תועבר לוועדת הכנסת לקבלת הכרעה. אנחנו עוברים – אני לא שומעת. <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> זה יהיה בפרוטוקול. הצעת חוק שכר מינימום – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ועדת המדע. <היו"ר גילה גמליאל:> בסדר. ועדת המדע, הכנסת, או ועדת חוקה, חוק ומשפט – יהיה דיון בוועדת הכנסת בנושא. <הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום לעובד שטרם מלאו לו 18 שנים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2336/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום לעובד שטרם מלאו לו 18 שנים), התשע"ד–2014. ינמק חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יש לך עשר דקות תמימות. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, בזמן חופשות הקיץ וחופשות אחרות מהלימודים יוצאים עשרות-אלפי בני-נוער לעבודה – עליזה בראשי. <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> זה מה שיש לי. זה מה שיש אצלי כרגע, וחבר הכנסת מרגי כבר נמצא ועל כן הוא ימשיך לדבר. בבקשה, חבר הכנסת מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> "עבדים משלו בנו, פורק אין מידם". <היו"ר גילה גמליאל:> יש לכם פריבילגיה פה. <יעקב מרגי (ש"ס):> "עבדים משלו בנו, פורק אין מידם". <היו"ר גילה גמליאל:> תמשיך. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, אני רוצה להציף את הברוטליות שלה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, בזמן חופשות הקיץ וחופשות אחרות מהלימודים יוצאים עשרות-אלפי בני-נוער לעבודה. עבודת בני-הנוער מהווה הכנה להשתלבותם בעולם העבודה כבוגרים; עבודת בני-הנוער מאפשרת להם עצמאות כלכלית מסוימת; עבודתם גם מקדמת ערכי עבודה ואחריות כלכלית. ומנגד לתועלות אלה, בני-הנוער חשופים יותר מהבוגרים לניצול ופגיעה. בני-הנוער מתקשים יותר מהבוגרים למצות ולתבוע את זכויותיהם, ולכן נדרשת חקיקה ייחודית. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, עבודת בני-הנוער בישראל מוסדרת באמצעות כמה חוקים שתפקידם לשמור על זכויות בני-הנוער. החוקים הם חוק עבודת הנוער, התשי"ג, ותקנות שכר מינימום (נוער עובד וחניכים). מסקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שכ-29,000 בני-נוער וילדים שייכים לכוח העבודה האזרחי, שזה כ-8% משכבת הגיל המוגדרת ילדים ובני-נוער. בחופשות הקיץ כוח עבודה זה הולך וגדל. מסקרי משרד הכלכלה עולה ש-12% עבדו בשנה שקדמה לסקר. מהרישומים בשירות התעסוקה עולה שהוצאו יותר מ-33,000 פנקסי עבודה לנוער. אגף האכיפה במשרד הכלכלה הוא הגוף הממונה על אכיפת חוקי העבודה במשק ואף על חוק הנוער. אציין, כחבר הוועדה לזכויות הילד, את השיפור הניכר במה שנעשה בשנים האחרונות באגף זה. יש להמשיך ולהגביר את מודעותם של בני-הנוער למיצוי זכויותיהם. ממחקר שנערך בקרב בני-נוער שעבדו בחופשות עולה כי עצם ההתנסות בעבודה נתפס כמעודד תהליך של התבגרות. יחד עם זאת, עולה מן המחקר כי יש קשיים רבים בתעסוקת בני-נוער: קושי במציאת עבודה, היום בני-נוער מתקשים למצוא עבודה בחופשות; התמודדות מתמדת עם הפרת זכויות מצד המעסיקים; קושי וחוסר יכולת לתבוע את מימוש הזכויות המגיעות להם בפועל. חוק עבודת הנוער קובע שאין להעסיק בני-נוער עד גיל 16 יותר משמונה שעות ביום. נערים מעל גיל 16 יכולים לעבוד יותר מ-40 שעות שבועיות. אין להעסיק ילדים ובני-נוער ביום המנוחה השבועי, שבת. אסור להעסיק בני-נוער גם מעבר לשעה 23:00. סוגיית שכר המינימום, שאותה הצעת החוק באה לתקן – שכר המינימום לבני-נוער נקבע כשיעור מסוים משכר המינימום למבוגרים, שזה 70% משכר המינימום למבוגרים לנוער עד גיל 16 ו-75% משכר המינימום לנוער מעל גיל 16. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אם נתרגם זאת לסכומים, לבוגר מעל גיל 18 משולם היום שכר מינימום של כ-4,300 ש"ח; לנער מעל גיל 16 – 3,225 ש"ח; שכר חניכים ובני-נוער – 2,580 ש"ח. לכל בר-דעת מובן שנער בוגר היוצא לעבוד בחופשות או במהלך לימודיו צריך להשתכר שכר ראוי ולא מבזה. לכן באה הצעתי זו לבטל את הבחנת הגיל בחוק שכר מינימום. ביטול ההבחנה יביא להשוואת שכר מינימום בין הבוגרים לבני-נוער. אני מתאר לעצמי שתשובת המשרד – ויש בה היגיון, ואני אומר זאת בכנות – תהיה שהנימוק לדחיית הצעת החוק מופיע בדברי היום. כי אני ציינתי שיש קושי לבני-נוער למצוא עבודה; כי אם המעסיק ייאלץ לשלם לנער חסר ניסיון לכאורה, עם הגבלת קושי ועומס, וכן הגבלה בשעות העבודה, שכר מינימום כבוגר, הוא יחשוב יותר מפעמיים אם להעסיק בני-נוער ולא בוגרים. לכן אני אומר ביושר ובשקיפות ששמתי את ההתלבטות הזאת בפניכם. בעבודת בני-הנוער יש ערכים נוספים, שגם הם נמנו בדברי, כנגד. לעבודת בני-נוער יש תועלות חינוכיות וחברתיות רבות. עבודת בני-הנוער מפיחה רוח עבודה צעירה ויעילות מרעננת. אין ספק שהמעסיקים הקולטים בני-נוער בחופשות מפיקים מהם את מרב התועלת והתפוקה. אני בטוח שהמעסיקים ימשיכו לעודד ולהעסיק את בני-הנוער בחופשות הקיץ למרות העלאת שכר המינימום. לסיכום, אין לי ספק שהצעת חוק זו יכולה לעבור שיפורים והתאמות כדי להביא לשיפור שכרם של בני-הנוער. ומאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה להצעת החוק – ואני מבין את הקושי – הגעתי להבנה גם עם יושב-ראש הקואליציה וגם עם שר הכלכלה שההצעה הזאת תהפוך להצעה לסדר-היום ונמשיך לדון בה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות או בוועדה לזכויות הילד. אני חושב שהוועדה לזכויות הילד מתאימה יותר, ואם לא, גם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות היא אכסניה שלי, ככה שאני יכול לדון בזה. אני פתוח לכל הצעה שאכן תשפר את שכרם ואת תנאי עבודתם של בני-הנוער בחופשות. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. ישיב שר הכלכלה נפתלי בנט. רעיון מקורי וחשוב. אם אפשר לבחון את זה שוב – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בהחלט מבין את – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – בעיקר לקראת הקיץ. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – כוונת המציע. באופן כללי יש לנו אינטרס גדול מאוד לעודד בני-נוער להשתלב מגיל צעיר בעבודה בקיץ. זה מונע בטלה, זה מחנך לערכים של משמעת עצמית, לקום בבוקר. אני חושב שחלק ניכר מהיושבים פה עשו עבודה כזאת או אחרת בגיל 16-15. ובהחלט, יש שורה של הגבלות על העבודה הזאת כדי לשמור על הילדים, על בני-הנוער. דווקא בגלל זה צריך תמריץ מיוחד למעסיקים להביא את בני-הנוער. הבעיה היא להמריץ את המעסיקים לקחת אותם. למה? כי מדובר בעובד זמני מאוד, שיהיה אולי 30 יום, כי אחר כך הוא רוצה לרדת לאילת או משהו כזה, ואין המון תמריץ למעסיקים. התמריץ הוא שמשלמים פחות משכר המינימום. זאת האמת. בעיני, זה סביר כדי להמריץ. יש פה עניין שאם אנחנו נקבע שכר מינימום, באנו לעזור ונמצאנו מזיקים, כי בסוף הם לא ייקחו את הילדים. אני מעדיף שילד יעבוד בשכר מופחת מאשר שלא יעבוד, כי אני רוצה שהוא יחווה – אם קטיף תפוזים, אם חקלאות, אם בייביסיטר; כל דבר שייתן לו אחריות. אני מודה לחבר הכנסת על ההצעה לסדר-היום. אנחנו מתנגדים להצעה לסדר-היום. גברתי היושבת-ראש – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <עדי קול (יש עתיד):> מתנגדים להצעת החוק. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מתנגדים להצעת החוק. אני חושב שאפשר להסתפק, אבל אם הוא רוצה להציע דיון, אני אסכים לזה. <היו"ר גילה גמליאל:> אז אולי תשבו – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לא, להצעת החוק אני מתנגד. <היו"ר גילה גמליאל:> מתנגד בכל מקרה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> בסדר. <היו"ר גילה גמליאל:> אתה רוצה להפוך את זה להצעה לסדר-היום? <יעקב מרגי (ש"ס):> כבר הפכתי. <היו"ר גילה גמליאל:> הוא כבר הפך את זה להצעה לסדר-היום, אם זה בסדר מבחינתך. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> בסדר. <היו"ר גילה גמליאל:> אז אפשר לקיים על זה דיון בוועדה? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אפשר. <היו"ר גילה גמליאל:> מעולה. תודה רבה. תודה לשר נפתלי בנט, שר הכלכלה. מכיוון שחבר הכנסת יעקב מרגי הפך זאת להצעה לסדר-היום והשר מסכים שזה יועבר לדיון בוועדה, אנחנו נעביר את ההצבעה לאישור העברת הנושא לדיון בוועדה; לאחר מכן נקבע לאיזו ועדה. בבקשה, ההצבעה החלה. הצעת חוק שכר מינימום (תיקון) תהפוך להיות הצעה לסדר-היום. בבקשה. מי שבעד – להעביר את זה לדיון לוועדה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום לעובד שטרם מלאו לו 18 שנים), התשע"ד–2014, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 40 בעד. הנושא יועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – סידור חלוף ארעי), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2316/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – סידור חלוף ארעי), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, עומדות לרשותך עשר דקות. <עמר בר-לב (העבודה):> מלאות. <היו"ר גילה גמליאל:> מלאות. מרגע זה. <עמר בר-לב (העבודה):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אם יש דבר משותף לכולנו זה התקווה שנגיע לגיל זיקנה – אני לא חושב שמישהו מתנגד לזה – ושהגיל ישיג את הזמן. לא משנה כמה מהר נרוץ – ותאמינו לי, אני רץ מהר ורחוק – כנראה זה לא יספיק, ובמקרה הטוב, הזיקנה תגיע לכולנו. לכן, בזמן שאנחנו מחוקקים חוקים או מקבלים החלטות, בואו נחשוב כיצד זה ישפיע על הקשישים. כשאני מסתכל על חוק חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה שנחקק ב-2008, אין לי ספק שהוא חוק טוב וחשוב. חיזוק בתים מפני רעידות אדמה הוא כמובן אינטרס של כל אחד מאתנו, וגם אינטרס משותף של כולנו כקולקטיב. לכן יש גם היגיון בכך שעל-פי תמ"א 38 יתאפשר שיפוץ של מבנה משותף גם אם חלק מהגרים במבנה המשותף מתנגדים, ובמקרה הזה מדובר עד להתנגדות של 40%, ואפשר לשפץ את המבנה המשותף. יחד עם זאת, המציאות מלמדת שלעתים החוק עלול לפגוע באוכלוסיית הקשישים ובאוכלוסיית הנכים. בעוד רוב הדיירים ייהנו משיפור המבנה המשותף, ציבור הקשישים שמבלה לעתים הרבה זמן בבית, בין כותלי דירתו – יכולת התנועה של קשישים ונכים היא מוגבלת; במקרים רבים הם סובלים יותר מכל אחד מאתנו מהרעש, מהאבק, מהלכלוך, מהשיפוץ שנעשה בבניין. ולכן לא פעם קרה, וגם ימשיך לקרות בעתיד, שדווקא הקשישים או הנכים, בגלל מגבלות הניידות שלהם, מתנגדים לאותו שיפוץ. חברים, נסו לדמיין את עצמכם בעוד שנים מספר – מי יותר, מי פחות – או דמיינו את ההורים שלכם במצב כזה – זה, אני מניח, שלרובנו יותר קל – גרים בבניין מגורים עשרות שנים, לא מעוניינים בשינוי באורח החיים, לא רוצים לשנות את מה שהורגלתם או ההורים שלנו הורגלו אליו, אבל בשל רצונם של השכנים, בדרך כלל צעירים, ההורים שלנו נאלצים לסבול את הרעש והבלוקים וחסימת דרך הכניסה לבניין וכל האי-נעימות הזאת. זה כמובן מצב שאף אחד מאתנו לא רוצה להיות בו. אז נכון, מוכנות לצרה ושמירה על ביטחון הציבור הן חשובות, ולכן אני תומך, בהחלט תומך – אני אומר זאת שוב – בתמ"א 38, ובפירוש מציע להמשיך לקיים אותה ובוודאי לא לבטלה. אבל צריך גם לזכור ששמירה על ביטחון הציבור היא גם דאגה לאזרחים החלשים יותר, במקרה זה לקשישים ולנכים. בהצעת החוק המונחת לפניכם אני מציע פתרון שלדעתי הוא מידתי, שיאפשר מצד אחד את ביצוע השיפורים וחיזוק המבנה כנדרש, כמובן, גם במצב שאין הסכמה מלאה בין כל הדיירים; אבל מצד שני הוא נותן פתרון שיצמצם את הפגיעה באוכלוסיית הנכים והקשישים. הצעת החוק קובעת כי הקבלן – שוב, הקבלן; לא המדינה ולא הרשויות – יעמיד בתקופת השיפוץ דיור חלופי לקשישים ונכים שאחוז הנכות שלהם הוא 74% ומעלה. כמובן, רק במידה שהם יהיו מעוניינים בכך, וזאת רק כאשר מדובר בעבודות שיפוץ שאורכות למעלה משלושה חודשים. יש להדגיש שהצעת החוק גם מביאה בחשבון שלעתים יש מקרים אפורים – אתם יודעים, לא בדיוק ברור – ושיש מקום להפעיל שיקול דעת ולא להתמקד בקריטריונים שעל הנייר. לכן אני מציע שבמקרה הזה המפקח מטעם המדינה שממונה על-ידי שר המשפטים, ובמקרה זה – שרת המשפטים, יהיה רשאי לקבוע במקרים חריגים שהזכאות לדיור חלופי לא מוצדקת ולא תוחל על אותם קשישים או נכים באותם מקרים חריגים. יתרון נוסף ומשמעותי של הצעת החוק הזאת הוא שהיא איננה כרוכה כמעט בעלויות למדינה, כפי שהזכרתי. אני אומר "כמעט", כי בטח בשוליים תמיד יש משהו, אבל בעיקר ההוצאות האלה הן על הקבלן, שתמיד יש לו אינטרס כלכלי בשיפוץ הבניין. לכן עד כה לא הצלחתי להבין אם ההתנגדות לחוק היא של שרת המשפטים, כי הרי המפקח מטעם שרת המשפטים, יש לו say במקרה הזה, והוא יכול בהחלט לפסול מקרים לא סבירים; או אולי של שר הפנים, או אולי של שר השיכון. אין לי מושג. אני מאוד מקווה שהשר לאזרחים ותיקים כן יתמוך בהצעה הזאת. לא כל כך ברור לי מדוע יש התנגדות, ואולי אני אופתע ויתברר שאין התנגדות. אתם יודעים, בניין ישן אפשר לחדש, אבל אזרח ותיק אי-אפשר להפוך לאזרח צעיר. וכמה שכולנו רוצים להאריך ימים, ואני מאמין שכולנו רוצים להאריך ימים – לא רק חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה – אף אחד מאתנו לא רוצה להזדקן. אבל נרצה או לא נרצה, במקרה הטוב, בסוף זה יקרה לכולנו – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – לא רוצים להזדקן. <עמר בר-לב (העבודה):> – – ולכן כל עוד זה המצב, המחויבות שלנו היא לדאוג לרווחתם של הקשישים. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. גם לעבור לדירה חלופית זה לא קל לאוכלוסייה הקשישה ולנכים, אבל במקרים רבים זה הרע במיעוטו עבורם, ובוודאי יוצר איזון בין הצורך לחזק מבנה לבין הצורך לדאוג לאוכלוסייה המבוגרת. בנג'מין פרנקלין אמר פעם שהטרגדיה של החיים היא שאנחנו נעשים זקנים מוקדם מדי וחכמים מאוחר מדי. לעתים זה אפילו תופס לגבי חברי כנסת. אני רוצה לקוות שבמקרה הזה נעשה את ההפך ונקבל את ההחלטה החכמה לפני שנזדקן, ורק אז אולי נחכים. אני מבקש מכם, חברי חברי הכנסת, שתתמכו בהצעת החוק הזאת, ואל תפגעו בזקנים ולא בנכים, ובכלל לא בחלשים, בוודאי לא בשנים האחרונות לחייהם. תנו להם ליהנות מפירות עמלם בצורה מכובדת וראויה. לפני שאסיים אני רוצה להודות לעמותת "כן לזקן" על הסיוע בהכנת הצעת החוק הזאת, וליושב-ראש העמותה נתן לבון, שגילו לא מעיד על מרצו, שהוא רב – הלוואי על כולנו. ואני מקווה שכל אחד מאתנו, עוד לפני הגעתנו לגיל זיקנה, יעשה משהו כפי שעושה נתן ביום-יום לטובת אוכלוסיית הקשישים. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. תשיב שרת המשפטים ציפי לבני. בבקשה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. חבר הכנסת עמר בר-לב, אני תכף אומר את תשובתי, אבל נדמה לי שלאור התשובה עדיף היה שהצעת החוק תעבור להיות הצעה לסדר-היום ויתקיים בה דיון, והיא לא תימשך כחוק. אם מראש אתה מסכים לזה, אז זה יכול לחסוך לי את התשובה, אבל אפשר גם להחליט על זה אחרי – – – <עמר בר-לב (העבודה):> בואי נשמע את התשובה ואז נחליט. <שרת המשפטים ציפי לבני:> טוב. אוקיי. בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – סידור חלוף ארעי), של חבר הכנסת עמר בר-לב, מבקשת לקבוע שלא תבוצע עבודה ברכוש משותף כשתקופת הביצוע עולה על 90 יום, אלא אם כן הובטח לבעל הדירה הזכאי לקצבת זיקנה או למישהו בעל מוגבלות סידור חלוף ארעי שיעמוד לרשותו בזמן ביצוע העבודות. בעצם, המקום שממנו באה הצעת החוק הוא בוודאי מקום ראוי, כי היא נועדה לדאוג לאותם אלה שקשה להם לעמוד בסיטואציה של שיפוצים ברכוש המשותף, כשהם עצמם בעצם נמצאים רוב היום בדירה ולכן הם אלה שסופגים את מהלך השיפוצים הזה יותר מאחרים. עד כאן, המחשבה היא בהחלט מחשבה מבורכת וההצעה היא ראויה. אלא מה? הדין הקיים נותן מענה לקושי שעמו ההצעה מנסה להתמודד, כך שההצעה, על-פי הבדיקות שעשינו, בעצם עשויה גם לצמצם את המענה שניתן היום ולפגוע במטרה שביסוד החוק, שזה קידום פרויקטים לחיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה. כי כאן חשוב לומר שכל התהליך, כל תמ"א 38, כל הרעיון היה לאפשר גם חיזוק בתים מפני רעידות אדמה, בחלק המקרים גם תוספת של יחידות דיור באופן שגם יגביר את מלאי הדיור הקיים במה שנקרא קומות מפולשות או קומות קרקע, ובתוצאה הסופית אנחנו מרוויחים גם וגם – גם חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה וגם הגדלת היצע הדיור. אלא מה? למפקח על רישום מקרקעין ניתנה בחוק סמכות רחבה לבחון את החלטת בעלי הדירות על ביצוע עבודה ברכוש משותף במסגרת פרויקט לחיזוק הבית מפני רעידת אדמה. במסגרת הזאת, המפקח על רישום מקרקעין צריך לשקול גם את הטענות של המתנגדים להחלטה, ובין היתר להתנות את ביצוע העבודה בתנאים כפי שימצא לנכון. סמכותו של המפקח להתנות ביצוע עבודה ברכוש המשותף בתנאים היא רחבה, ואוצרת בתוכה כל תנאי רלוונטי. ויש לו גם הסמכות להורות שיינתן דיור חלופי לבעלי דירות בבית המשותף, או כולם או חלקם, בכפוף לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה שמובא בפניו. ואז בעצם שאר הדיירים שרוצים להצטרף לתהליך השיפוצים יכולים להחליט אם הם יוצאים לדרך הזאת ונותנים את אותו דיור חלופי או שהם בכלל לא יוצאים לתהליך החיזוק. לכן, החוק מספק גמישות ומאפשר למפקח לבחון את הרצון של הצדדים הספציפיים. זה לא איזה מין אמירה כללית, אלא הוא יושב אתם, הוא רואה אותם; הוא רואה אם בעל המוגבלות הוא באמת כזה שזקוק להגנה הזאת. והוא יכול לשקול גם שיקולים שונים ביחס לטיב העבודה, למיקום הדירות ולנסיבות המיוחדות שנוגעות לכל בעל דירה, ומתוך זה להגיע לתוצאה הראויה בהתאם לנסיבות העניין. לכן המסקנה שלנו, לאחר שבדקנו את הצעת החוק, ובצד, כמובן, הערכה לתכלית הראויה שבה, הצעת החוק למעשה עלולה לצמצם את הסמכות שניתנת למפקח היום, כי כל מי שלא נמנה עם האוכלוסייה הזאת עלול להיתפס כמי שלא זכאי לדיור חלופי. לכן, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני חוזרת על הצעתי – אפשר להצביע, אבל אפשר פשוט להעביר את זה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> הוא לא אמר שהוא לא רוצה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> שאלתי. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת עמר בר-לב. <עמר בר-לב (העבודה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת עמר בר-לב מקבל את ההצעה של השרה ציפי לבני. על כן אנו נצביע על הפיכת הצעת החוק להצעה לסדר-היום. ההצבעה החלה. <קריאה:> כהצעה לסדר-היום? <היו"ר גילה גמליאל:> כן. הצעת חוק המקרקעין הופכת להצעה לסדר-היום. ההצבעה החלה. בעד זה להעביר את הדיון לוועדה – – <קריאה:> כהצעה לסדר-היום. <היו"ר גילה גמליאל:> – – כהצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 54 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – סידור חלוף ארעי), התשע"ד–2014, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <קריאה:> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר גילה גמליאל:> 54 בעד, ואין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה כהצעה לסדר-היום. <אריה דרעי (ש"ס):> גברת היושבת-ראש, יש לי אפשרות – – – את ההצבעה שלי על הצעת החוק – – –? <היו"ר גילה גמליאל:> כבר לא. לצערי, אני צריכה לסרב לכם. <קריאה:> למה? <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אז הנה, לפרוטוקול שמעו כולם. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון ויטמין K), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2185/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון ויטמין K), התשע"ד–2014. חבר הכנסת כבל, בבקשה. עומדות לרשותך עשר דקות מרגע זה. <איתן כבל (העבודה):> תודה. גברתי היושבת-ראש, שרים נכבדים, חברותי וחברי חברי כנסת, רשמת פרלמנטרית יקרה, הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון ויטמין K). אני רוצה בפתח דברי לומר, השר מאיר כהן שאמור להשיב לי, שאם תהיה התחייבות להביא את הצעת החוק הזאת בתקנות אני אשמח. אני יכול לומר לחברי פה שהרוב המכריע של החוקים שמונחים פה לפתחנו ראויים לבוא בתקנות, אלא שהממשלה היא שגורמת, יותר מפעם אחת, לנו, חברי הכנסת, להימנע מלהביא את ההצעות האלה דרך תקנות, כי שלב הכנתן והבאתן לאישור נהיה הליך ארוך ומסורבל. לכן, לצערי, אנחנו נאלצים להביא לחקיקה הצעות שמתאימות לתקנות. אבל לגופו של עניין, ברשותכם, חוק זה נועד לסייע במניעת מקרים של שבץ מוחי בקרב אנשים המצויים בסיכון לכך ומטופלים בתרופות לדילול הדם. ויטמין K היא תרכובת אורגנית המצויה בעיקר בירקות ירוקים. חברים, אני מציע לכם להקשיב, כי מי שלא ידע עד היום כדאי שידע. זה עניין בריאותי מן המדרגה העליונה, ואני מציע לחברים להיות קשובים. ויטמין זה תורם לתהליך קרישת הדם, תופעה פיזיולוגית המשפיעה ניכרות על הסיכוי ללקות בשבץ מוחי, היכול להיגרם בשל רמה גבוהה או נמוכה מדי של חומרי הקרישה בדמם של חולים אשר נוטלים תרופות נוגדות קרישה מקבוצת נוגדי ויטמין K. לאור זאת, עשרות-אלפי אנשים בישראל, רובם מבוגרים המצויים בקבוצת הסיכון ללקות בשבץ מוחי, נדרשים לעבור טיפול לאיזון רמת הקרישה בדם. על מנת שהטיפול יהיה יעיל ובטוח, רמת צריכת הוויטמין K במזונו של המטופל חייבת להיות מבוקרת ומדודה, לאור העובדה שוויטמין K תורם, כאמור, להיווצרות חומרי הקרישה. צריכת ויטמין K יתר על המידה עלולה לסכל טיפול שמטרתו דילול חומרי הקרישה, ובמקרה של טיפול שמטרתו הגברת קרישת הדם היא עלולה להזיק לבריאותו של המטופל בשל עודף חומרי קרישה. לאור זאת – ויש עוד אלמנטים נוספים – נדרש כי יצרני המזון יסמנו על אריזות מוצריהם את תכולת ויטמין K שבהם על מנת למנוע את הנזקים החמורים העלולים להיגרם מצריכתו. פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג–1983, והתקנות שהותקנו מכוחה אינן מחייבות סימון של ויטמין K או של כל ויטמין אחר במזונות, והדבר נתון לשיקול דעתו של היצרן. כשל רגולטורי זה חושף את הנמנים עם קבוצת הסיכון ללקות בשבץ לפגיעה חמורה בבריאותם, מנכות קשה ועד למקרי מוות, מסכל את הטיפולים התרופתיים ומונע מהם לשמור על אורח חיים מאוזן. שבץ מוחי תוקף אלפי אנשים, והוא מדורג כאחד מחמשת גורמי המוות המובילים בישראל. מדי שנה לוקים 15,000 איש בשבץ מוחי, ואלפים מהם מתים כתוצאה מכך. מספר רב יותר של חולים סובל מנכויות וממגבלות כל ימי חייהם, דבר הגורם לסבל קשה של החולה ולנטל כבד על המשפחה. על כן הצעה זאת מוגשת על מנת לחייב את היצרנים ומשווקי המזון לסמן על אריזותיהם את כמות ויטמין K במזון שהם משווקים. יצוין, אדוני השר המשיב, שפניות למשרד הבריאות מצד גורמים מתמחים בדבר לשם תיקון בנדון של תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) לא הועילו. הצעת חוק זו נכתבה בסיוע עמותת "נאמן". גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני חוזר ואומר: אינני דווקן בשאלה אם צריך שיהיה חוק בשאלה הזאת. אני מבין את זה לגמרי, ופתחתי ואמרתי, כשדיברת את הדברים החשובים עם שר החינוך, שבשורה התחתונה אין לי בעיה אם תהיה התייחסות שאומרת: אוקיי, יש לנו סמכות להתקין תקנות. אני אשמח. בכלל, כל הנושא הזה מוזנח במשך שנים. נתתי כאן הרצאה של מביא דברים בשם אומרם, ובשורה התחתונה אני אומר את זה כבן לאבא שלקה בשבץ מוחי, וברוך השם יצא מזה – לא בקלות, אבל יצא מזה. פתאום אתה רואה בסביבתך שהנושא הוא כפי שהוגדר – אחד מחמשת הנושאים הקשים ביותר. אנשים לא יודעים מה מותר, מה נכון, מה אסור. בסך הכול זה שירות בסיסי קטן. הרי ממילא – אני אומר את זה גם לשר הכלכלה – משתדלים להדפיס הוראות כאלה ואחרות היום על מוצרים שונים; שיתווסף אלמנט נוסף להסב את תשומת הלב. <היו"ר גילה גמליאל:> נכון. <איתן כבל (העבודה):> אנחנו יודעים כמה מעשנים הולכים לעולמם מדי שנה בגלל עישון; המספרים שאנחנו רואים כאן לא נופלים מהם. לכן, אני אשמח לקבל את התשובה בעניין הזה. אני רוצה, גברתי, לנצל את ההזדמנות להעלות, מעניין לעניין באותו עניין, את הנושא שהתפרסם היום, שוועדת השרים לחקיקה החליטה לא לאפשר פרסום של תהליך הדיונים ומי מצביע בעד ומי מצביע נגד. <היו"ר גילה גמליאל:> כי אין באמת דיונים. <איתן כבל (העבודה):> נכון. <היו"ר גילה גמליאל:> נמצא שם שר האוצר עם עוד שניים, ורק הם מקבלים החלטות. <איתן כבל (העבודה):> אז, גברתי היושבת-ראש, אני מנסה כאן לפנות פעם נוספת – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני פונה אתך, מחזקת אותך. <איתן כבל (העבודה):> אני אנסה להביא חקיקה בעניין הזה. אף שאין לה סיכוי, אני חושב שזה מסוג הנושאים שראוי להביא אותם להצבעה פעם אחר פעם. <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <איתן כבל (העבודה):> הרי ממה נפשך? ממה יש להסתתר? ממה יש להסתתר? הדבר היחיד שאני אומר לך, כמי שישב בוועדת השרים לחקיקה, שיכול אולי לגרום למבוכה לחלק מן השרים המצביעים, שהם מצביעים כשאין להם מושג על מה הם מצביעים. <היו"ר גילה גמליאל:> יש לך כבר הקול שלי בתמיכה. <איתן כבל (העבודה):> בשונה, אני אומר לך, מכאן, בכנסת, שיש לך מחויבויות, יש לך איזונים, יש לך בלמים, יש קואליציה, יש אופוזיציה. ועדת שרים לחקיקה אמורה – ולכן היא גם נערכת עם אנשי המקצוע – היא אמורה לשקול את ההצעות המונחות לפתחה – – <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <איתן כבל (העבודה):> – – אך ורק, או בראש ובראשונה, על-פי אמות מידה מקצועיות. והשרים, אנחנו סומכים עליהם שהחלטות בעד ונגד מתקבלות על-ידם על-פי אמות מידה מקצועיות, והחשש הכבד הוא שזה לא כך. <היו"ר גילה גמליאל:> החשש מוצדק – זה לא כך. <איתן כבל (העבודה):> ובסופו של יום, כמי שגם ישב שם אני זוכר הצעת חוק – ואני לא מדבר על הצעות חוק שהן פוליטיות או שיש להן השלכות מהסוג הזה, כי אם נבדוק, הרוב המכריע של הצעות החוק שעולות כאן הן התייחסות מקצועית גרידא, לא משנה אם הן מובאות מהקואליציה או אם הן מובאות מהאופוזיציה – – <היו"ר גילה גמליאל:> נכון. <איתן כבל (העבודה):> – – ולכן אני אומר את זה, שזה צריך להיות אינטרס של הבית, ובכוונתי גם לפנות ליושב-ראש הכנסת שאמור להגן עלינו, חברי הכנסת, והוא זה שלדעתי צריך, יותר מכולנו, להוביל את הקמפיין הזה. ראשי ממשלה מתחלפים, שרים מתחלפים. גם השרים פה, כשהם יושבים בוועדה הם מתנהלים בצורה א' – אני הייתי חבר בוועדה, היום אני לא, ואני סבור בקל וחומר שהיום ראוי יותר מתמיד, בעיקר שקיפות. ולא יעזור, בסוף הם יצטרכו לחשוף את האופן שבו הם מצביעים ואת הסיבות להצבעתם. תודה, גברתי. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. ישיב השר מאיר כהן בשם שרת הבריאות. בבקשה. באמת אם ניתן, כבוד השר, להתייחס לדבריו של איתן, אולי להציע לו גם הצעה אופרטיבית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> התשובה היא מאוד – אני לא אוכל להציע כי השרה לא פה, אני אקריא את דבריה. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, שרת הבריאות נאלצה לצערה להיעדר מדיון זה וביקשה ממני להקריא את התשובה, חבר הכנסת כבל. מטרת ההצעה, כמפורט בדברי ההסבר, היא לסייע במניעת מקרים של שבץ מוחי בקרב האנשים המצויים בסיכון לכך ומטופלים בתרופות לדילול הדם. בנוסף, נטען שהדינים היום אינם מחייבים סימון של ויטמין K והדבר נתון לשיקול דעתו של היצרן. ההצעה מטילה חובת סימון ויטמין K במזון ארוז מראש. ראשית, יש לציין כי הטענה שעל-פיה התקנות שהותקנו מכוח פקודת בריאות הציבור (מזון) אינן מחייבות סימון של ויטמין K או של כל ויטמין אחר במזונות – הטענה הזאת אינה מדויקת. תקנה 2(א) לתקנות קובעת כי על מזון ארוז מראש להיות מסומן בסימון תזונתי בהתאם להוראות תקנות אלה. מכאן ברור כי ההוראות בדבר סימון נוסף המוצאות את ביטוין בתקנה 4 ומתייחסות לסימון ויטמינים ומינרלים במזון וסימון תזונתי בהתאם, נכללות בדרישת הסימון התזונתי. בנוסף, יש לציין כי לתפיסת משרד הבריאות, מטרת סימון תזונתי על מוצרי מזון היא לסייע לכלל ציבור הצרכנים, ואילו התיקון המוצע בא לתת מענה נקודתי לקבוצת אוכלוסייה מסוימת. יתר על כן, על-פי הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות, האוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה ללקות בשבץ מחויבת לעתים גם בנקיטת אמצעי זהירות יתר בצריכת מרכיבי מזון שונים ולא רק בצריכת ויטמין K. אין חולק כי על האוכלוסייה כאמור לשמור על דיאטה מאוזנת של ויטמין K, אולם דווקא לאור מורכבות מצבם הבריאותי של מטופלי נוגדי הקרישה – הכוללת צורך במעקב רפואי תכוף – קיימת חשיבות רבה בהתאמת תפריט אישי על-ידי איש מקצוע מתחום התזונה, כאשר במסגרת בנייתו מובאים בחשבון פרמטרים כגון מכלול התכשירים הרפואיים הניטלים על-ידי המטופל והאינטראקציות האפשריות בין התכשירים, המזונות ותוספי התזונה. חשוב לציין כי הרכבת תפריט על-ידי המטופלים בתרופות של נוגדי קרישה רק בהסתמך על תכולתו של ויטמין K על-גבי האריזה, ודאי שלא תגן עליהם מפני הנזקים החמורים העלולים להיגרם כתוצאה מצריכתו של ויטמין K, אלא גם עלולה לגרום לאותם המטופלים להסיק מסקנות שגויות ולהימנע כליל מצריכת ירקות ופירות מקבוצות מזון שלמות, ובכך לפגוע בתזונה הכוללת באופן שלא תתאים את צורכיהם התזונתיים המיוחדים. ככלל, התועלת שבהוספת דרישת סימון מסוימת נשקלת על-ידי משרד הבריאות כנגד הבעייתיות שעלולה לנבוע מסימון יתר לאוכלוסיית החולים ולכלל האוכלוסייה. במקרה זה נדמה שהחסרונות מרובים מהיתרונות. כמו כן, יצוין שמבדיקה שנערכה עלה כי במדינות מערביות אחרות אין דרישה גורפת לסימון תזונתי של ויטמין K על-גבי מזון ארוז מראש. לאור כל האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לשר מאיר כהן, אף שאתה בעצם בסך-הכול הקראת את התשובה של שרת הבריאות. יכול להיות שזה פשוט מחדל שהשרה לא נמצאת ולא שמעה את דבריו של חבר הכנסת כבל לאופציה אחרת. אז זאת התשובה הנקראת בדף מהיבט עלום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – זה לא מחדל. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת איתן כבל, יש לך זכות להתנגד. שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני חושב שמי שכתב את התשובה במשרד, את התשובה המלומדת – הרי אני לא מתיימר להיות רופא, זאת אומרת, השרה נתנה תשובה של רופא, וגם רופא שהוא מהדור הקודם. הכול נפתח היום. למשל, כשהיא אומרת לי שאני מבקש לסמן עבור קבוצה מסוימת – מה זה הסימון על סיגריות, האם זה סימון לכלל הציבור? זה למי שמעשן. האם מי שלא מעשן מבקש, אומר: תביא לי סיגריה, רואה מה כתוב על הקופסה ואומר: אוקיי, אני לא רוצה עכשיו? בסופו של עניין, ברור הוא שכל אשר נעשה – ואנשים, אתה לא יכול להשבית אותם. יש היום האנשים האלה שיש להם כל הסיפור של אלרגנים – וגם שם אנחנו מבקשים – שהם רגישים לכל מיני מאכלים כאלה ואחרים. זאת לא קבוצה מסוימת? הבת שלי, למשל, רגישה לדבש, ואני רוצה לדעת שכתוב על המוצר שהוא עלול, חס וחלילה, או שהוא מכיל דבש? זה אלף-בית, באמת. מה הבעיה? אפשר לחשוב שאנשי משרד הבריאות עכשיו יושבים על במבה-במבה לכתוב בכתב-יד אם יש בה הוויטמין הזה או הזה. לכן, אדוני השר, אני באמת מצר על כך שהשרה לא נמצאת, ולו רק כי הייתה יכולה אולי להקשיב ולומר: כן, זה שווה דיון, זה לעניין, ולהביא את זה בתקנות. אנחנו נצביע אומנם היום, ואני אביא את זה שוב. אני לא מתכוון לוותר, וזה יהיה בסופו של תהליך. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון ויטמין K), התשע"ד–2014. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 30 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון ויטמין K), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 20 בעד, 30 מתנגדים. חבר הכנסת דרעי גם כן מצטרף לתמוך בהצעה, אבל ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – הפרת חובת דיווח ופרסום החלטות ועדת המשמעת), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2267/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – הפרת חובת דיווח ופרסום החלטות ועדת המשמעת), התשע"ד–2014. תנמק מהמקום חברת הכנסת מרב מיכאלי. עומדת לרשותך דקה, בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אי-דיווח על התעללות בקטינות או קטינים – אני חושבת שלא צריך להכביר מילים על כמה הבעיה הזאת חמורה, וזו אף מוגדרת כעבירה פלילית בחוק העונשין. אלא שנוכחנו שכשלא מוגשת תלונה למשטרה, והפסיכולוג בנדון מגיע לוועדת המשמעת, לא תמיד ועדת המשמעת מבינה את חומרתה של העבירה, א. לא תמיד מענישה כראוי; ב. בוחרת שלא לפרסם את ההליך המשמעתי, את העבירה ואת תוצאות הבירור שלה. מצאנו לנכון, לפיכך, שצריך לתקן את החוק כך שהוא יבהיר שהעבירה שהיא פלילית היא גם עבירת משמעת, כלומר יש להעניש בגינה באופן ראוי; 2. לקחנו לוועדת המשמעת בעצם את החופש לבחור אם לפרסם או לא לפרסם את ההליך, ופשוט לפרסם אותו. עדיין נשאר לה שיקול דעת, אם לציין את שמות הנוגעים בדבר, הפסיכולוג, כמובן לא את המטופלים או הנפגעים הכרוכים בדבר, אבל שמורה לה הזכות לפרסם או לא לפרסם את שם הפסיכולוג. אבל את ההליך, את העבירה ואת העונש היא תהיה חייבת לפרסם. אני מודה קודם כול לחברתי חברת הכנסת אורלי לוי, שותפתי לחוק. אני מודה לצ'יקו מנשה מרשת ב', שהפנה את תשומת לבנו לתופעה הבעייתית הזאת. אני חייבת להגיד שבעקבות זה קיבלנו פניות נוספות. וכמובן לוועדת השרות והשרים, שהחליטה לקדם את החוק בתיאום עם הממשלה בהמשך. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב השר מאיר כהן, שוב, בשם שרת הבריאות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, שרת הבריאות נאלצה לצערה להיעדר מהדיון. אי-אפשר לקרוא לזה חרפה, כי היא נמצאת בדיון עם ראשי המשרד שלה. ניזהר בלשוננו. בהצעת החוק שבנדון שני רכיבים. ראשית, מוצע לקבוע – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני רק אגיב על כך. זה לא חרפה שהיא לא נמצאת, החרפה היא שיש תשובה שמוקראת אוטומטית מן הדף ואין לך שיקול דעת לשנות לאור מה שנאמר פה בדיון. אם כבר אתה מחליף אותה, צריכה להיות לך הסמכות עד הסוף. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> איתן כבל, זה בסדר, קיבלת את מה שיכולתי לענות, אני מקווה, בלי להשתמש במושגים של חרפה. תודה רבה. ראשית, מוצע לקבוע כי אי-קיום חובת הדיווח על חשד לפגיעה בחסרי ישע על-ידי פסיכולוג ייחשב עבירת משמעת. תיקון זה מיותר משפטית, שכן גם בלי תיקון זה מדובר בעבירת משמעת, והראיה, שפסיכולוג הורשע בביצוע עבירת משמעת על רקע זה. התיקון יותר הצהרתי, וייתכן שאף יכול לפגוע – מכלל ההן עשויים ללמוד לאו; כלומר, שהפרת חובות דיווח או חובות חוקיות אחרות שלא צוינו במפורש לא ייחשבו עבירת משמעת. דוגמה לחבות דיווח נוספת שמוטלת על פסיכולוג היא, למשל, חובת הוצאת הודעת מטפל, לפי חוק כלי הירייה, על מטופל שקיים חשש שאם יישא נשק הוא עשוי להיות מסוכן לעצמו או לזולתו. האומנם לא קרה או עשוי לקרות שפסיכולוג לא דיווח והמטופל אחר כך התאבד עם כלי הנשק או פגע בזולתו? על כן, בחלק זה של ההצעה הממשלה לא תומכת. מאידך – בחלק השני, הממשלה מבקשת לתמוך. התיקון השני המוצע הוא קביעת חובת פרסום הרשעות משמעתיות של פסיכולוגים, להבדיל מהמצב הנוכחי, שבו הפרסום כפוף לשיקול דעתה של ועדת המשמעת. מאחר שאנו סבורים שנכון כי ההוראות בעניין הדין המשמעתי של בעלי מקצוע בריאות יהיו אחידות, ובכלל זה ההוראות בעניין פרסום החלטות ועדות המשמעת השונות, ולא רק ועדות המשמעת של הפסיכולוגים, משרד הבריאות התחיל עבודת מטה מסודרת לקידום חקיקה מלאה ואחידה על כל מקצועות הרפואה ביחס להליכים המשמעתיים ופרסומם, שתחליף את המצב החוקי הקיים היום, שבו כל הסדר ביחס לכל בעל מקצוע מפורט בחקיקה נפרדת ושונה מעט ממשנהו. על כן, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בכל הקשור לפרסום החלטות ועדות המשמעת, לפי חוק הפסיכולוגים, ובהמשך, תיקון זה יוכל להשתלב בחקיקה ממשלתית רחבה יותר. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר מאיר כהן. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – הפרת חובת דיווח ופרסום החלטות ועדת המשמעת), התשע"ד–2014. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – הפרת חובת דיווח ופרסום החלטות ועדת המשמעת), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 40 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <נסים זאב (ש"ס):> יש נמנע אחד. <היו"ר גילה גמליאל:> ונמנע אחד, אבל היא עברה בכל זאת. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור מכירת מזון פג תוקף), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2133/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור מכירת מזון פג תוקף), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה. הנמקה מהמקום. עומדת לרשותך דקה. <אמנון כהן (ש"ס):> וחצי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני רוצה לציין שהצעת החוק היא שלי ושל חבר הכנסת יריב לוין, ואני מודה לו על כך שעשה מאמצים להעביר אותה בוועדת השרים לענייני חקיקה. החוק מדבר על מכירת מוצרי מזון פגי תוקף, שיש בהם סכנה לציבור, ועל כן ראוי למנוע את שיווקם ומכירתם לציבור. האחריות למכירת מוצרי מזון פגי תוקף צריכה להיות מוטלת על הגופים אשר משווקים את המוצרים, כדי שיימנעו ממכירתם ולא ישימו מכשול בפני הציבור. כשהציבור בא לקנות את המוצר, הוא לא תמיד בודק ובוחן; יש אנשים מבוגרים, יש עולים חדשים, קשישים, והם קונים את המוצר, מגיעים הביתה, ויכולים לקבל, חס וחלילה, כל מיני מחלות מכך שהם אוכלים מוצר שהוא פג תוקף. לפי הצעת החוק תוטל סנקציה על אדם המוכר מזון שעבר התאריך האחרון לשיווקו, התאריך האחרון לשימוש בו או התאריך האחרון המומלץ לשימוש בו. כך, על-פי סעיף 23(א) לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג–1983, העונש שיהיה אפשר להטיל על מי שעובר על האיסור האמור יהיה מאסר עד שנה אחת. תודה רבה לוועדת השרים לענייני חקיקה, תודה לחבר הכנסת יריב לוין, ואני מבקש לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. ישיב השר אורי אורבך, בשם שרת הבריאות. בבקשה. שונה – ישיב השר מאיר כהן, בשם שרת הבריאות. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, שרת הבריאות נאלצה, לצערה, להיעדר מדיון זה, וביקשה ממני להקריא את התשובה בשמה. <איתן כבל (העבודה):> היא עוד לא באה מאז? <היו"ר גילה גמליאל:> יש דיונים ארוכים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> הצעת החוק מבקשת למנוע מכירת מוצר מזון שהתאריך האחרון לשיווקו, התאריך האחרון לשימוש בו או התאריך המומלץ לשימוש בו עבר. נוסף על כך מוצע בהצעת החוק כי האחריות למכירת מוצר כאמור תהיה אחריות פלילית. תאריך פג תוקף של מוצר מזון או התאריך האחרון לשימוש הוא תאריך הנקבע על-ידי היצרן של אותו המזון, ובאחריותו, בתלות בפרק הזמן שבו המוצר שומר על תכוניותיו האופייניות, איכותו ובטיחותו. יצוין כי הגדרת חיי מדף מרביים של כמה מוצרי מזון בעלי רגישות גבוהה, דוגמת בשר, דגים וביצים, ואף איסור שיווקם לאחר פקיעת תוקפם, מוצאים את ביטוים בחקיקה הקיימת. חשוב לציין כי גם אם לא בכל מוצר מזון שפג תוקפו יש סכנה לציבור, עצם העובדה שקביעת התאריך האחרון לשימוש בו היא באחריותו של היצרן מחייבת הפסקת מכירת המוצרים לאחר פקיעת תוקפם והורדתם ממדפי השיווק. משרד הבריאות תומך בהצעת החוק האמורה. יתרה על כך, הסוגיה קיבלה את ביטויה בתזכיר בריאות הציבור אשר עתיד להיות מופץ בשנית להערות הציבור בחודש יולי הקרוב בנוסח כדלקמן: "תאריך אחרון לשימוש או המומלץ לשימוש – לא ימכור אדם מזון ולא ייבא יבואן מזון שהתאריך האחרון לשימוש בו או שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, כפי שקבע יצרן המזון, עבר". לאור האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית ובקידום המשך הליך חקיקתה כפוף להצמדתה להצעת החוק הממשלתית וכפוף לתיאום עם משרד הבריאות ומשרד המשפטים, משום שהיא חלק ממערך אכיפתי כוללני המוצא את ביטויו בתזכיר. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. חברי הכנסת אמנון ויריב לוין, אתם מסכימים עם הדברים של השר. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – להסכים. <היו"ר גילה גמליאל:> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור מכירת מזון פג תוקף), התשע"ד–2014. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור מכירת מזון פג תוקף), התשע"ד–2004, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 41 בעד, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2053/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) <היו"ר גילה גמליאל:> אנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. לאחר מכן – הצעה מוצמדת של חברת הכנסת עדי קול. לכל אחד מהם הנמקה מהמקום במשך דקה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, טכנולוגיה זה דבר נפלא, טכנולוגיה יכולה להיות גם סיוט. התיקון לחוק הבזק בנוגע לדואר זבל מנע מחברות מסחריות להשתמש בטכנולוגיה לא אנושית כדי להתקשר אלינו הביתה. אנחנו הותרנו בחוץ את החברות ללא כוונת רווח, את הארגונים ללא כוונת רווח. לישראלי הממוצע זה סיוט. כל מיני "נעבעכים" ו"קיביצערים", קבר רחל וקבר של לא-יודע-מי, מבקשים תרומות באופן כזה שאתה לא יכול לשאת את זה. הצעת החוק מציעה להכליל גם אותם בחוק כדי שתישמר השפיות, שאדם שמבקש קצת שקט בביתו לא ייתקל בשיחות דקה אחר דקה, שעה אחר שעה, של כל מיני מבקשי נדבות, תרומות וכו' וכו'. ההסכמה שלי עם שר התקשורת היא שזה לא יכלול מפלגות פוליטיות כי שם הדברים נעשים בהסכמה, חברי מפלגה פונים בדרך כלל לחברי המפלגה שלהם וכו' וכו', אבל כל שאר הארגונים ייכללו בחוק כך שלא יוכלו יותר להטריד את המוני בית ישראל. דבר נוסף הוא שבחצי הדקה הראשונה של השיחה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום, מיקי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – בחצי דקה הראשונה של השיחה החוק יחייב את המתקשר האוטומטי לאפשר לך בלחיצת כפתור להיגרע מכל רשימה שמית כזאת או אחרת. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2457/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת עדי קול, גם לך יש דקה מן הצד. <עדי קול (יש עתיד):> קיבלתם כבר הבוקר שיחה מקבר רחל? אם לא, אני מניחה שמחר בבוקר, לפחות ב-06:00 או 05:00, תקבלו שיחה כזאת, בבקשה לתרום לעמותת קבר רחל או לעמותה כזאת או אחרת, וזה נמאס, וזה מטריד, ואנחנו רוצים שזה ייפסק. לוועדה לפניות הציבור, בראשותי, הגיעו עשרות תלונות על הספאם הטלפוני. מדובר בתופעה מוכרת, שבמסגרתה מגיעות שיחות אוטומטיות מוקלטות לטלפונים פרטיים של אזרחים, שמטרתן אך ורק לגייס תרומות. החוק כיום מונע מחברות מסחריות לבצע שיחות מעין אלה, אך מאפשר זאת לעמותות ללא כוונות רווח. יש כאן הפרדה ברורה, לא נכונה, לא צודקת, ובעיקר מטרידה ומציקה. מטרת הצעת החוק היא להגן על אזרחים מפני הטרדה באמצעות מסרים אלקטרוניים – מייל, אס.אם.אס או הודעות מוקלטות, גם כאשר אלה נעשות על-ידי מוסדות ללא כוונת רווח. אני רוצה להודות לחברי מיקי רוזנטל, ואני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת עדי קול. ישיב שר התקשורת גלעד ארדן – בבקשה – על שתי ההצעות, ולאחר מכן נעבור להצבעה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש לברך את ידידי חברי הכנסת מיקי רוזנטל ועדי קול – שטיפלה ומטפלת בנושא הזה שמטריד את הציבור במסגרת הוועדה לפניות הציבור. מדובר בהצעות חוק חשובות, שאכן, כפי שתיאר חבר הכנסת רוזנטל, מטפלות בבעיה צרכנית שמטרידה את האזרחים בביתם. אני זוכר שבעבר, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, קידמתי את הוראת סעיף 30א לחוק התקשורת. חשבנו אז שטיפלנו בחלק מרכזי מהבעיה הזאת, ואולי הסתכלנו רק על העתיד ולא מספיק על ההווה. העברנו את מה שנקרא אז "חוק הספאם", שבעצם אוסר משלוח דואר זבל אלקטרוני, דבר שהפריע לרבים מאוד. למעשה, אותה תופעה של פרסומות אוטומטיות, לאו דווקא דרך המחשב אלא כפי שתואר כאן, באמצעות הטלפון, הלכה והתגברה והיא מהווה בהחלט מטרד של ממש עבור אזרחי ישראל. ואנחנו, במשרד התקשורת, מיומי הראשון במשרד אני מודע לתלונות רבות בנוגע לתופעה הזאת, ובהחלט הציבור מתקומם. הפרסומות האוטומטיות מהוות פגיעה בפרטיות ומאלצות את הציבור הרחב להיחשף לתכנים מבלי שניתנה הסכמתו לכך, ולעתים אף בשעות לא סבירות. תופעה זו מהווה מטרד חמור גם כאשר מדובר בעמותות וארגוני צדקה שונים. לצורך כך, הנחיתי את אנשי משרד התקשורת כבר לפני כחודשיים, שלושה, לפעול לתיקון סעיף 30א, כך שההגדרה של "דבר פרסומת", שעד היום הוגדרה כך שהיא בעצם כוללת בעיקר גופים מסחריים, תורחב ותכלול שיחות טלפון שהמטרה שלהן היא גם גיוס תרומות. יש תופעות נוספות אבל לא נעסוק בהן היום, אלא אם וכאשר תבוא הצעת החוק הממשלתית. אבל במסגרת הצעות החוק שמונחות כרגע על שולחנכם כחברי כנסת – הצעות החוק של חבר הכנסת רוזנטל וחברת הכנסת קול בעצם מבקשות להרחיב את ההגדרה של "דבר פרסומת" כך שהיא תחול גם על מסר שהמטרה שלו השגת כסף, אומנם לא למטרות מסחר, לתרומה, אבל היא תאסור גם את זה. כרגע, בהצעות החוק, ההגדרה של "מפרסם" חלה בנוסח של הצעות החוק הפרטיות גם על עמדות פוליטיות או השפעה על עמדות או השקפות בכלל. אני אציין – ותכף נשאל גם את חברי הכנסת – שבתיאום מוקדם שעשינו עם חבר הכנסת רוזנטל, וכך זה גם יהיה בהצעה הממשלתית, הוא הסכים להוריד את הנושא של הפצת דברי תעמולה מהצעת החוק. בהצעת החוק נקבע גם שבשיגור דבר פרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי, המפרסם יאפשר לנמען, במשך 30 שניות מתחילת הודעת המסר הקולי, להסיר את שמו מרשימת התפוצה. כפי שאמרתי, הממשלה תומכת בהצעות החוק בכפוף לכך שנושא הפצת דברי תעמולה פוליטיים יוסר מהצעת החוק, וההצעה תחול בעיקר או רק על מסר שמטרתו בקשת תרומה. סיכומים אחרים שנעשו אינם רלוונטיים כרגע לנוסח החוק. ולכן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. אני מבין שאדוני מסכים לתנאי, וגם חברת הכנסת קול. אם ככה, אנחנו מבקשים לתמוך בחוק ולהעביר אותו לוועדת הכלכלה לשם הכנתו לקריאה הראשונה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> מעולה. אני מודה לשר גלעד ארדן, שר התקשורת. אנו עוברים להצבעה. בהתחלה – על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 34 בעד, ומתנגד אחד. ההצעה עברה, והיא תועבר לוועדת הכלכלה. אני עוברת להצעה הנוספת: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 32 בעד, ונמנע אחד. ההצעה עברה, וגם היא תועבר לוועדת הכלכלה. תמו הצעות החוק ואנו עוברים להצעות לסדר-היום. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> הודעת סגן מזכיר הכנסת. נאזם, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי חברי הכנסת יצחק וקנין ויצחק כהן ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל, התשע"ד–2014, שמספרה פ/2464/19. תודה. היו"ר גילה גמליאל: תודה רבה לסגן מזכיר הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <החופש הגדול והסכנה לתלמידים> <היו"ר גילה גמליאל:> אנו נעבור להצעות לסדר-היום מס' 3406, 3424, 3431 ו-3438: החופש הגדול והסכנה לתלמידים. יציג חבר הכנסת משולם נהרי, בבקשה, ראשון הדוברים. עומדות לרשותך שלוש דקות מהרגע שתעלה. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, שלוש דקות. <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי שיגעון. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – <משולם נהרי (ש"ס):> גם, כי אדם עושה שטויות. בשבוע הבא יוצאים תלמידי ישראל לחופשה, חופשה ארוכה, שטומנת בחובה הרבה סכנות. אני תמיד הייתי אומר, כשעסקתי בחינוך, שצריך להעסיק את התלמידים, כי אם לא תעסיק את התלמיד, התלמיד יעסיק אותך. לכן, יפה עושה משרד החינוך כאשר הוא מאריך את שנת הלימודים, או תקראו לזה מקצר את החופש הגדול, או יש כאלה שיאמרו: מקיים קייטנות. ככל שמחזיקים את הילדים בתוך מסגרת חינוכית יותר זמן, כן מיטיבים אתם. אבל אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, נער הייתי גם זקנתי, הרבה שנים ביליתי במערכת החינוך, והכרתי את בכירי משרד החינוך, כולל שרים במשרד החינוך, ולא נתקלתי בתופעה מבישה כמו זו שאנחנו נתקלים בה עכשיו, כאשר בתוכניות שאמורות להציל את הילדים, הולכים וממדרים מגזרים שלמים, ואומרים: אתם לא שייכים לכלל ישראל, אתם לא תקבלו. תמיד האשמנו – פעם את מערכת החינוך, פעם את ההורים, פעם האשמנו את הרשויות המקומיות, אבל אף פעם, אף לא פעם אחת, את השר העומד בראש המערכת. מעולם לא שמעתי – ועבדתי לפחות עם שמונה שרים, תחת שמונה שרים במשרד החינוך – לא שמעתי אמירה ברורה וחד-משמעית: אתם מחוץ לתחום, אתם לא תקבלו. לא היה דבר כזה במערכת החינוך, והלוואי ואטעה. דבר פרוץ, דבר שהיה, איך יכול להיות? הרי כל שר מתפאר, אני עכשיו במיוחד במערכת החינוך, אני זוכר את קבלות הפנים, כל שר היה בא ואומר: רבותי, נכון, אני מייצג, באתי, נבחרתי על-ידי מפלגה כזו או אחרת, היום אני השר של כלל ילדי ישראל. כל שר אמר את זה והצהיר. פעם ראשונה שאנחנו נתקלים, ועוד במערכת החינוך, שאמורה לשמש דוגמה, מישהו שבריש גלי מצהיר ואומר: אתם מחוץ לכלל ישראל. רבותי, אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר? אין לי אלא רק לומר: בושה וחרפה למערכת החינוך, שלכך הגענו. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה. שלוש דקות כל אחד. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החופש הגדול, טמונה בו סכנה גדולה לילדים ולתלמידים, וזה משום שזה שטח הפקר, שהוא לא מוסדר, הילדים יוצאים ממסגרת מסודרת של בית-הספר, מבחינת זמן, מבחינת פעילות, מכל הבחינות, ויוצאים לכחודשיים לבלות, לעשות מה שהם רוצים. אני חושב שחובתנו והאחריות שלנו, אם כהורים, או כמשרד החינוך, או כאחראים לשלומם של הילדים וביטחונם, הדבר הראשון, שיחזרו בשנה הבאה בשלום ובביטחון לבתי-הספר שלהם; 2. למלא את זמנם בזמן החופש הגדול, משום שזמן לא מנוצל הוא זמן מסוכן; שימלאו את זמנם במשהו שהוא מועיל, והוא טוב, והוא בטוח להם. אדוני היושב-ראש, לצערי, החופש הגדול כבר גבה קורבנות: התלמידה מרים אבו ג'מיע מכפר-מנדא בצפון יצאה לבלות עם בני משפחתה בחוף זיו ליד נהרייה, היא טבעה ומתה, לצערי; הנער מוחמד קראקרה מעראבה, כבר שמענו שהתלווה לאבא שלו לגולן ונהרג מפצצה שבאה מכיוון סוריה לרכב של אבא שלו. את החופש הגדול צריך לנצל במשהו שיבטיח את חייהם של ילדינו בכל מקום, במיוחד במרחב הציבורי. בחברה הערבית אחוז פגיעתם של התלמידים, של הילדים, הוא הגבוה ביותר; גם אחוז התמותה של ילדים ערבים הוא הגבוה ביותר. אז צריך לעשות הכול, אם מטעם משרד החינוך – נכון, יש תוכנית חדשה למשרד החינוך שאני מברך עליה, ואני מקווה שכולם יהיו בה – לא להחריג אף אחד או אף מגזר – שבה הם עושים פעילות לתלמידים בבתי-הספר או בקייטנות. אבל הדבר החשוב זה להבטיח, אם על-ידי משרד החינוך, אם על-ידי הרשויות והשלטון המקומי, וגם על-ידינו, כהורים, שהילדים שלנו יהיו בטוחים, אם בכביש ברחוב, אם בגן, אם בגני-שעשועים, בחופים, במרחב הציבורי, כדי שהילדים שלנו יחזרו בשנה הבאה שלמים ובטוחים לבתי-הספר שלהם. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. ישיב על הדברים סגן השר אבי וורצמן בהמשך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת, 40 ילדים – 40 ילדים נפטרים, נפגעים, בתקופת החופש; זה נתון של "בטרם". כך היה ב-2011, ויש רק עלייה. זה לא נתון שאנחנו יכולים לעבור עליו ככה לסדר-היום, זה צריך לזעזע כל אחד. יש מגוון פגיעות, בראשם כמובן הפגיעה של תאונות דרכים, וילדים הם הנפגעים הכי רבים. "אור ירוק", בפרסום שלה, מפרסמת שאנחנו המדינה שבה נפגעים הכי הרבה ילדים – מכל המדינות המפותחות. אני חושב שהנתון הזה אומנם נכון, אבל אני חושב שבמדינה שלנו אחוז הילדים הוא הכי גבוה באופן יחסי למספר תושביה, ככה שגם הנתון הזה מאזן את החלק הזה. בנתונים הרי אפשר לשחק, אבל זה לא פחות – זה צריך להדאיג אותנו מאוד ש-40 ילדים נפטרים מתאונות כאלה ואחרות, אם בתאונות דרכים, כהולכי רגל, אם בתאונות דרכים שקורות כשאנשים נוסעים לאחור. אחת הדוגמאות, כששואלים מה אנחנו יכולים לעשות, אני חושב שאם 11 או 14 ילדים נהרגו מנסיעה לאחור, וכולם היו מהמגזר הערבי, זה למשל נתון שאפשר למנוע אותו על-ידי כך שהיו מאשרים – זו הצעת חוק של כמה חברי כנסת – התקנת חיישן ברכב לנסיעה לאחור, ומשרד התעבורה מתנגד, ואומר: אני אעשה את זה ככה, בתקנות, לא בתקנות, וכבר עברו שנתיים מאז, ועדיין לא תוקנו התקנות, כי איך נדע אם החיישן הזה עומד או לא בתקינה האירופית, ואיך ניקח אחריות – אז ככה: שילדים ימשיכו להיפגע ולהיהרג זה בסדר, אבל אף אחד לא ייקח אחריות ולא יאשר את החיישן הזה, מחשש שאולי יאשימו אותו, ובינתיים מעכבים חוקים ומעכבים תקנות. אבל זה חלק שרק מראה שיש מה לעשות. זו גזירה משמים, אבל אפשר למנוע את זה, וחובתנו להשתדל ולעשות הרבה כדי למנוע את כל הפגיעות האלה. אנחנו יודעים על הפגיעות של טביעה, כפי שהזכיר גם חבר הכנסת מסעוד גנאים – כמה ילדים נפגעים מטביעה, כמה נפגעים בבריכות שחייה מתנפחות ולא מתנפחות בתוך הבתים, מחומרי ניקוי ונפילות והחלקות; להגיע לחדר מיון ולשמוע איזה מקרים של פגיעות במרחב הציבורי, הסכנות שאורבות לילדים במרחב הציבורי – ותפיסת אצבעות. אנחנו מדברים על נפטרים, אבל כמה פציעות ופגיעות יש? מדובר על מאות. אנחנו לא מדברים גם על אלימות ודקירות ועוד כאלה פגיעות, שגם הן נכנסות לסטטיסטיקה, וזה קורה במיוחד בתקופת החופש. וזה דבר שאפשר לפעול בו וצריך, גם בהגברת המודעות. יש להגביר את המודעות בעניין הזה בהסברה, בחינוך. ואפשר גם לפעול בתקנות בטיחות כאלה – כפי שאנחנו יודעים שברשויות המקומיות, בגני המשחקים, יש לא מעט פגיעות, והרשויות המקומיות לא עושות מספיק. יש פתרון. מה עושים כשיש גינה ויש מתקנים לא בטיחותיים, אולי לא תקניים? שולפים אותם, מוציאים אותם. אתה יכול היום לעבור בהרבה מקומות שיש בהם גני משחקים שאין בהם מתקנים. מדוע? הוציאו אותם מפני שהפקיד לא רצה לקחת אחריות. אבל עוברות שנים ואף אחד לא שם דבר במקומם. אז איפה הילדים משחקים? ברחוב, מחוץ לגינת המשחקים, ואז נפגעים יותר. אדוני, לסיום, אי-אפשר אבל להתעלם – במיוחד שעכשיו סגן שר החינוך אמור לענות על השאילתות האלה, ובזה אני מסיים – מנתון אחד, שכולנו יודעים כשנמצאים – הנתון הזה הוא בגלל החופש – משרד החינוך הלך עכשיו למהלך להארכת שנת הלימודים בחודש. 27% מאותם ילדי מערכת החינוך שנמצאים בתוך המסגרות החינוכיות המוכרות, שהן לא מסגרות פיראטיות, מדירים אותם, מפלים אותם ולא נותנים להם להיות שותפים בהמשך שנת הלימודים; והם עתידם להיות ברחוב, אין להם מסגרות אחרות. ואם אלה הנתונים, זאת לא שאלה רק של אקסטרות וקייטנות וכיופים, זאת שאלה של חיים, של סכנת חיים. אתם מפלים בין דם לדם. נשפך דם בגלל החופשות האלה. ואתם מונעים מ-27% – – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – רק בגלל דבר אחד – שהם חרדים. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. נא להקפיד על שלוש דקות. בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, השרה סופה לנדבר, בעוד כמה ימים יצאו כ-2 מיליון ילדים לחופשה, החופש הגדול. לכן אני רוצה, ראשית, לאחל חופשה פורייה, חופשה משמעותית לילדים. אך כדי שהיא באמת תהיה כזאת, בראש ובראשונה כל המערכות צריכות להתגייס לשמירה על שלומם של הילדים. לפני דיברו חברי חברי הכנסת על הנתונים המזעזעים. חבר הכנסת מקלב מנה את מספר הילדים שמתים מדי שנה בימות החופש הגדול. אלה נתונים בלתי מתקבלים על הדעת. 40 ילדים שמתים במהלך חודשיים, זו לא גזירת גורל. רק אתמול הפניתי שאלה לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ על אודות תופעת השוטטות של ילדים, ובייחוד ילדים הנמצאים בקבוצות סיכון, ודרכי ההתמודדות. אני מבינה שיוקצו קצינים, שבעה קצינים, שיחולקו על-פי מחוזות, כדי לפקח, כדי לתת מענה, כדי להגביר את הפעילות שקיימת, כמובן לא ממקום של קונפליקט אלא ממקום שמבין ויודע איך לגשת לילדים. עם זאת אנחנו מבינים שבחופש הגדול, כאשר ההורים פעמים רבות נאלצים להמשיך ולעבוד, עדיין הילדים מוצאים את עצמם בסביבה החשופה להרבה מאוד סכנות. לפעמים הם מוצאים את עצמם בשעות היום לבדם. וכמובן שההסברה שקיימת והגברת המודעות אינן מספיקות. הן אינן מספיקות, כי ברור מאליו שכאשר יוצאים לקמפיינים רציניים, שמגיעים לכל בית, ומנגישים את המידע הבסיסי ביותר, שזקוקים לו ההורים וזקוקים לו גם הילדים – כי אחרי הכול אנחנו צריכים להסתכל על הילדים ולהבין שמדובר בילדים אינטליגנטים וחכמים, שלפעמים מידע שמועבר להם אפילו דרך תוכניות מצוירות מצליח לחלחל, והתחושה היא שאנחנו לא עושים מספיק. הייתה התוכנית הלאומית הבין-משרדית, שעליה עמלה עמותת "בטרם" יחד עם משרד הבריאות בשנתיים האחרונות, במטרה לקדם את התוכנית הלאומית, להקצות משאבים, לא רק כשאנחנו מתקרבים לחופש הגדול, אלא בימים רגילים, כאשר הילדים נינוחים והם נמצאים בתוך המסגרות, להגדיל את יכולת המודעות שלהם, להשקיע את התקציבים הנכונים ולתת את המענה. אני רוצה לברך את משרד החינוך, שיוצא לתוכניות של קייטנות, אף שנשמעו פה הרבה מאוד טענות. אני חושבת שהעובדה שתלמידי כיתות א' וב' הולכים לקבל מענה משמעותי בחופש הגדול הזה היא לא דבר המובן מאליו. מדובר בתוכנית חדשה. ומעבר לכך תהיה חופשה משמעותית עבור בני-נוער שיצטרפו לתוכניות רבות ויהיו אקטיביים ולא פסיביים, על מנת להעסיק אותם, ושלא יחפשו את עצמם כשהם משוטטים בלילות בגינות, ומי שבסופו של דבר נאלץ להתמודד אתם זה המשטרה. חשוב לי להקריא כמה נתונים, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. מינואר 2014 מתו בטביעות בים ובבריכה 12 ילדים בחצי שנה. בחצי שנה. זה נתון בלתי ייאמן לעומת השנה שעברה, כי זה מכפיל את עצמו. בשנה שעברה דובר על 14 ילדים. בתאונות דרכים נהרגו בחצי השנה האחרונה 22 ילדים, ובשנת 2013 – 49 ילדים. בדריסה לאחור, שבעה ילדים רק השנה – ודיבר חברי על כך שלצערנו זה עדיין ממוקד במגזר הערבי, ושם צריך להשקיע תשתיות – וזה לעומת 2013 – 15 ילדים. 23 ילדים נשכחו ונפגעו השנה כתוצאה משכחה ברכב; כפי שאמרתי, אחד מהם קיפח את חייו. ב-2013 נהרגו חמישה ילדים משכחה ברכב ו-66 ניצלו ברגע הנכון. הרעלות מתרופות – שלושה נהרגו בשנה שעברה. לצערנו יש עוד ועוד נתונים בכל מיני תחומים, ואי-אפשר לגלות אוזלת יד. הילדים האלה בראש ובראשונה צריכים הגנה מהעולם המבוגר, מכל הרשויות, מאתנו, מהתחום המוניציפלי, מהמשטרה, מהרווחה ומהחינוך. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. ישיב על הדברים סגן שר החינוך חבר הכנסת אבי וורצמן. בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אם אנחנו מדברים על – אני קורא את דברי ההסבר: חופש גדול הוא חופש גדול מאוד וסכנה לתלמידים, ואפילו מהווה בעיה רצינית עבור ההורים – אני לא יכול להתעלם מזה שעבור שלושה נערים, איל, נפתלי וגיל-עד, החופש הגדול מהווה סכנה גדולה ובעיה רצינית מאוד עבור ההורים. היום האימהות יהיו פה בכנסת, ואנחנו מקווים מאוד שהחופש הגדול הזה לא יהיה סכנה עבורם ולא יהיה בעיה רצינית עבור ההורים שלהם, אלא הם יחזרו לביתם בשלום. <היו"ר יוני שטבון:> אמן. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני קורא גם מפה לממשלה להמשיך לעשות הכול, להפעיל את כל הלחצים. לא להוריד לחצים, אלא אדרבה, להוסיף לחצים, כדי להבהיר למי שחטף את הנערים הללו, את התלמידים הללו, שמעשים כאלה לא יהיו במחוזותינו בכלל והם לא כדאיים לאף אחד. תשובה על ההצעה הדחופה לסדר-היום – קודם כול, חלק מהדברים כבר נדונו בהצעות קודמות; פעמים רבות שאלו כאן. אבל בהחלט, החופשה ומשך החופשה הם אתגר גדול מאוד, כי אנחנו צריכים לדאוג שהילדים שלנו, כ-2 מיליון ילדים, כולל בתי-ספר וגני-הילדים, יקבלו כמה שיותר מסגרות וכמה שיותר אפשרויות כדי להיות במקומות בטוחים, מוגנים; שגם ייהנו, שגם יבלו, אבל במקומות בטוחים, חינוכיים ומהנים. ולכן, כמו שכולם יודעים, יש מסגרת מרכזית: בתי-הספר של החופש הגדול. כמעט 200,000 תלמידים, כיתות א'-ב', וגם 30,000 תלמידי כיתות ג'–ה', שיוצאים עכשיו לשלושה שבועות של פעילות. לגבי הנקודות שעלו, אני חושב שבהחלט צריך להביא אותן בחשבון ולשקול את הדברים להמשך. לגבי תוכניות נוספות – יש תוכנית שהמשרד התחיל בה בשנה שעברה וממשיך בה ביתר שאת גם השנה: מחנכים מסביב לשעון, 24/7 בעצם, שמשרד החינוך רואה עצמו אחראי לילדים ונותן מענה גם בשעות אחר-הצהריים, גם בחופשות, בתוכניות רבות נוספות. אנחנו מדברים על קייטנות דיגיטליות חינמיות. אלה תוכניות מיוחדות שהתלמידים משתתפים ברשתות החברתיות. אנחנו מדברים על ערי ילדים ונוער – תוכנית משותפת של משרד החינוך, הרשויות המקומיות, מועצות התלמידים ותנועות הנוער, ותוכנית שכוללת פעילות גדולה בפארק עירוני במשך חמישה ימים בתקופת הקיץ: דוכנים, סדנאות, לילות לבנים, תחרויות ספורט, הופעות וכו'. אנחנו מדברים על תוכניות של נסיעה בטוחה לאילת: נוסעים בטוח לאילת; ללוות את בני-הנוער בדרכם לאילת, תוכניות חינוכיות; תודה לעמותת "ידידים" שגייסה מאות סטודנטים לטובת הפרויקט החשוב הזה. אנחנו מדברים על קיץ משמעותי. אנחנו מדברים על יותר מ-1,000 תלמידים – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, חברי חברי הכנסת, לא שומעים את הנואם. <משולם נהרי (ש"ס):> הייתי רוצה שתאמר משהו בנימה אישית. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אנחנו מדברים על 1,000 תלמידים, בני-נוער, שיתנדבו בקהילה בסיוע לילדים עם צרכים מיוחדים; אנחנו מדברים על 700 סטודנטים שהולכים להתפרס בלילות בגנים ציבוריים, שיח משמעותי עם תלמידים ובני-נוער. אנחנו מדברים על אפליקציות מיוחדות שהמשרד דואג להוציא, לפרסם שם ולהזמין את התלמידים להשתתף במגוון פעולות. אנחנו מדברים על מגרשי ספורט, מוקדי התנדבות, קו פתוח, כרטיסי הטבות, חיזוק הפעילות של ארגוני הנוער ותנועות הנוער – בכל הדברים הללו, בעצם לתת לכמה שיותר ילדים ותלמידים קיץ משמעותי ובטוח בחופשת הקיץ הקרבה. בהיבט הבטיחותי אפשר להוסיף את הדגשים הבאים: הדרכות בבתי-הספר לקראת היציאה לחופשה, השתלמויות למנהלי הקייטנות – יותר מ-4,000 מנהלי קייטנות קיבלו השתלמות, השתלמויות לתנועות הנוער לקראת מחנות הקיץ ופעילות בטוחה בקיץ. הכשרות מנהלים מיוחדות, גם במגזר החרדי, ובמגזר הכללי, לקראת הקיץ. חדר מצב 24 שעות לתיאום פעילות חוץ וטיולים, חומר נגיש באינטרנט, וגם התייחסויות מיוחדות בנושא הבטיחות למגזר הערבי: יש בנות שירות לאומי שגויסו במיוחד לטובת הדבר הזה במגזר הערבי. ככלל, אני רוצה לומר שהמשרד עושה פעולות רבות, גם בנושא הפעילות וגם בנושא חיזוק הבטיחות של הילדים שלנו, של הצוותים, הכשרת הצוותים, אבל מובן שאנחנו מייחלים שנראה הפחתה ניכרת במספר הילדים שייפגעו בקיץ. אנחנו קוראים מכאן גם להורים, גם לצוותי ההוראה, גם לילדים עצמם, לשים לב הרבה יותר, לשמור על חייהם – ונשמרתם מאוד לנפשותיכם – כי כל ילד, מבחינתנו, הוא עולם מלא, והחיים שלו הם מבחינתנו הכול. תודה רבה לכולם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן השר אבי וורצמן. רק – מה אתה מציע? לוועדה, למליאה? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה היה בוועדת החינוך השבוע. <היו"ר יוני שטבון:> המציעים, בסוף – – – <משולם נהרי (ש"ס):> אנחנו – – – <עמרם מצנע (התנועה):> – – – בוועדת החינוך – – – <היו"ר יוני שטבון:> היה דיון בוועדת החינוך בנושא הזה? טוב. אז כיוון – – – <עמרם מצנע (התנועה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> – – – כיוון שאנחנו צריכים להצביע על הנושא, המציעים, האם אתם רוצים להעביר את זה למליאה או להסתפק בתשובת סגן השר, שגם זה מקובל פה במליאה? <משולם נהרי (ש"ס):> אבל הוא לא נתן לנו תשובה. <היו"ר יוני שטבון:> לכן אנחנו שואלים אתכם: האם אתם מסתפקים בתשובת סגן השר? <משולם נהרי (ש"ס):> אם היה נותן לנו תשובה היינו מסתפקים בתשובתו. <היו"ר יוני שטבון:> טוב, אנחנו רוצים להתקדם – לא מקבלים? מקבלים? אנחנו נצביע על העברה לוועדה, וועדת הכנסת תחליט לאן זה עובר. מי בעד? מי נגד? <משולם נהרי (ש"ס):> ועדה לביקורת המדינה. <היו"ר יוני שטבון:> לוועדה – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <משולם נהרי (ש"ס):> ועדה לזכויות הילד או ביקורת המדינה. <היו"ר יוני שטבון:> אם זה מקובל על המציעים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זכויות הילד. <משולם נהרי (ש"ס):> זכויות הילד. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בוועדת חינוך היה דיון. <משולם נהרי (ש"ס):> – – – מסכימים – זכויות הילד. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 9, מתנגד אחד, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדה לזכויות הילד. <הצעות לסדר-היום> <התייקרות החלב ומוצריו> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות לסדר-היום מס' 3408, 3418, 3427 ו-3441 בנושא: התייקרות החלב ומוצריו. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ישיב על הדברים, בשם שר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אורבך. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני יודע שמה שאני הולך להגיד עכשיו אולי לא יהיה פופולרי בזמן הזה, שכולם מדברים: לא מעלים את המחירים של מוצרי החלב. שר האוצר אמר אתמול שהוא יתנגד להעלאת המחירים, אף-על-פי ששר החקלאות חתם על הצו. אני רוצה להגיד פה משהו, רבותי: מחיר החלב נקבע על-פי צוות במשרד האוצר ובמשרד החקלאות, שקובעים את מחיר המטרה לחלב, ועל-פי זה קובעים את כל התשומות. בסופו של דבר משקללים את כל הדברים וקובעים מה המחיר. צריך לדעת – אני אומר את זה כבר תקופה ארוכה; לצערי, אין מי ששומע ואין מי שמקשיב. אפילו הגשתי הצעת חוק, שיכולה, לדעתי, לפתור חלק מהבעיות הקשות במשק. היום מתחילים להפנים את מה שאני אמרתי; כחקלאי אני אומר את זה, כמי שמגדל ביצים, כמי שגידל אבוקדו שנים רבות, אני אומר את זה, לא תהיה ברירה: לקבוע פיקוח על המחירים. רבותי, הבעיה היא לא החקלאי. תמיד אנחנו הולכים לחוליה החלשה, וקל לנו להגיד: אנחנו לא מעלים את המחיר. הבעיה היא פערי התיווך, שהם גדולים מאוד. אתמול הוכחתי את זה לפקידים שישבו אתי, ממשרד החקלאות וממשרד האוצר. למשל – אני אתן לכם דוגמה, קילו בננות נמכר היום ב-15 שקלים. אתם יודעים כמה מקבל החקלאי, רבותי? מישהו יודע? חבר הכנסת סגן שר האוצר, טוב שאתה נכנס, כמה מקבל חקלאי על קילו בננות? מישהו יכול להגיד פה, רבותי? רבותי, 1.70 שקל – נמכר – נמכר – ב-15 שקל. מה אומרים? מה אומרים אנשי האוצר? אנחנו לא יכולים להיכנס לנישה הזאת. למה שר האוצר יכול להגיד: אני לא מעלה את מחירי החלב? הוא חתום על צו. הוא חתום על מערך חישוב החלב במחיר המטרה, כמו בביצים, כמו בכל תחום אחר. רבותי, בירקות – הם לא רוצים לגעת בנקודה שהיא החשובה, שזה מהחקלאי עד למדף. שם מתחילה להיות החגיגה הגדולה; לא החקלאים שמגדלים את הירקות, לא מגדלי החלב, לא הירקנים. רבותי, קילו עגבניות נמכר ב-90 אגורות – 90 אגורות מקבל החקלאי. מוכרים את זה ב-7-6 שקלים, 5 שקלים. אבל הפער הזה הוא השרשרת מהחקלאי והלאה. זאת אומרת, אם אני לוקח את החקלאי במה שנשאר לו, בעצם על כל מערך הגידול שלו, זה אחוזים בודדים, רבותי. חקלאים הם לא מיליונרים. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> הרשתות, המתווכים, השוק הסיטונאי – כל אלה עושים את פערי התיווך. רבותי, הגשתי הצעת חוק פה, והתנגדו לה. היום מתחילים להפנים את מה שאני אומר. רבותי, אם לא נטפל בפערי התיווך, רשת המזון שלנו שאנחנו אוכלים, שהתייקרה, רבותי, ומתייקרת ומשתוללת לכל הכיוונים – לא תרד. אם אנחנו רוצים להוריד את יוקר המחיה, רבותי, זה פערי התיווך. הייתה לי הצעת חוק והתנגדתם לה, אני מצטער מאוד. אני מקווה שאולי תתחילו להפנים את הדברים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חבר כנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <באסל גטאס (בל"ד):> הפתרון צריך להיות – ישר מהחקלאי לצרכן. <יצחק וקנין (ש"ס):> יש לי הצעה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> במקום שווקים – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> יש לי הצעה. חבר הכנסת מיקי, סגן שר האוצר, אתה יודע – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה צודק, התחילו עם פלפלים לעשות את זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, למה לחשוב על הצעות, חבר הכנסת וקנין? אתה מדבר לאוויר, יש מישהו שמקשיב? לא מקשיב. אבל אני רוצה לדבר על הנושא מזווית אחרת. סגן השר מיקי, תראה, הממשלה הזו, יש בה מאפיינים מיוחדים. עכשיו, כשאני קורא את הרצון ואת הרעיון לעזור לרפתנים, גיליתי משהו, ידעתי אותו קודם לכן, אבל אתם חוזרים בממשלה הזו, בכל הזדמנות, לחדד ולציין אותו: יש ממשלת ישראל ביתנו, שעכשיו יוצגה על-ידי השר שמיר; ויש ממשלת יש עתיד, שיוצגה על-ידי השר יאיר לפיד; ויש ממשלת ביבי נתניהו, שמנסה לתמרן. ממשלה רוצה להעלות מחירים וממשלה רוצה להוריד מחירים. מה התוצאה? הצרכן יאכל אותה בסוף. אבל תאר לעצמך: השר יאיר שמיר רוצה, אישר העלאת מחיר לרפתנים; שר האוצר, הממשלה השנייה, קם ואומר: אני לא אעלה מחירים בשום פנים ואופן. יפה. אני שואל את עצמי, לוגית – בוא נחשוב לוגית: שר אומר שיעלה, והעלה כבר, אישר; ושר אומר: אני לא אעלה. מה יֵצא מתוך זה? שבסופו של דבר המחלבות צריכות לקבל פיצוי שמחיר המטרה ישתנה. צריך דרך לפצות אותן. אז איך אני מפצה אותן? אני, פוליטית, אומר את האמירה שאני לא מעלה מחירים, וממשיך להתעקש על זה, אמירה פופוליסטית שתקבל אהדה. במקביל, השר יאיר שמיר יזכה לאהדת הרפתנים שכן ייתן להם. ונמצא את הקומבינה שהאזרח יקבל את הצ'פחה בהעלאת המחיר. איך נעשה את זה? הרי יש בענף החלב מוצרים שנמצאים בפיקוח, ויש מוצרים, מוצרי חלב, שלא נמצאים בפיקוח. הרי תהיה עלייה רוחבית, כוחות השוק יאלצו את הדברים שיקרו. מה בסופו של דבר? נחיה עם האמירות, והמציאות תהיה שהאזרח הפשוט – עכשיו ועדת אלאלוף דנה בעוני, אז ניתן לה, לוועדת אלאלוף, עוד פרס: העלאת המחירים. די, הציבור לא טיפש. הציבור באמת לא טיפש. ביום האמת כל הדברים האלה יצאו, ותצטרכו לתת תשובות. תהיו אמיתיים, תהיו עקביים במה שאתם אומרים. אתם אומרים, גם ברמה הפוליטית, "מעשים ואמירות" – במעשים אתם סותרים את כל האמירות שלכם. תודה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מי עונה לנו? <היו"ר יוני שטבון:> עונה השר אורי אורבך, בשם שר החקלאות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחרי המחלה הוא קצת עייף. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל שיהיה בריא – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, השר המקשר אורבך, אני שמח לראות אותך כאן, ברוך השם. בריאות שלמה, תתחזק. לפי הסקר החברתי של הלמ"ס שפורסם השבוע, כמעט מיליון איש בישראל נמצאים בחרפת רעב תמידית ומוותרים על הבסיס של החיים, שהוא האוכל, בגלל קשיים כלכליים. כדי שלא יגוועו מרעב, מה עושה הממשלה? מייקרת עוד יותר את מחירי מוצרי החלב, כך שגם מצרכי חלב כבר לא יוכלו לצרוך. כבר כמה שנים ישראל מובילה את דירוג העוני בקרב מדינות ה-OECD. ב-2014 היה שיעור העוני בישראל למעלה מ-20%. לפי נתוני הביטוח הלאומי, כ-20% מקרב המשפחות בישראל, שהן כ-1.8 מיליון נפש, הן משפחות עניות. המשפחות העניות האלה הן לא משפחות של בטלנים שלא יצאו לעבוד, כפי שנוטים לחשוב. מדובר ברוב המקרים במשפחות נורמטיביות, עובדות, לפעמים גם שני בני-הזוג, ויחד עם זאת לא מצליחות לגמור את החודש וחיות בעוני. אנשים נאלצים לקבוע לעצמם סדרי עדיפויות איך לגמור את החודש – לוותר על אוכל או על תרופות? לוותר על טיפולי שיניים או על חימום הבית? משפחות אינן מצליחות לשלם את חשבונות החשמל, המים, הטלפון, ונקלעות לסחרור כלכלי, כמו עיקולים, עורכי-דין וריביות, ומצבן הולך ומידרדר. אני רוצה לשתף, אדוני היושב-ראש, את יושבי הבית במה שפורסם אתמול, על אישה אלמנה שמוותרת על טיפולי שיניים ועוקרת בעצמה את שיניה, מכיוון שהטיפול יקר לה מדי; אלמנה עם שבעה ילדים. האישה סיפרה לעיתון "דה-מרקר": אני מוותרת על תרופות חודשיות ועל קניית בשר, ובמקום זה מסתפקת בדברים הכי פשוטים, לחם וגבינה בעיקר. כעת גם על הגבינה היא תצטרך לוותר, כי הולכים לייקר את זה. על חוגים לילדים, היא אומרת, אין בכלל מה לדבר. לפעמים ילדיה לא הולכים לבית-הספר כי אין לה כסף לנסיעות. לאישה הזאת ולעוד 1.8 מיליון משפחות כמוה שום ועדה לא תעזור לגמור את החודש. הממשלה צריכה לשנות את תפיסתה לגבי העוני מהקצה לקצה. אף אחד לא בחר להיות בעוני; רוב האנשים, העוני נפל עליהם, והם לא מצליחים להשתחרר מהמעגל הזה. יש אמרה, שהשבע לא מצליח להרגיש את הרעב. המדיניות של שרי הממשלה מחדדת את האמירה הזאת. יוצאים בהצהרות שבינן לבין פתרון לעוני אין ולא כלום. לא מבינים בכלל את הרעבים. שר האוצר מצהיר הצהרות חלולות על סיוע למשפחות ממעמד הביניים, ומתעלם מכך שעוד מעט כבר לא יהיו בכלל משפחות ממעמד הביניים. 2 מיליון נפשות בישראל הן עניות, לפי הביטוח הלאומי. עניות לגמרי, אין להן כלום. מי שלא הרגיש רעב בחיים, לא יצליח להבין את ההרגשה של לחזור הביתה למקרר ריק, את ההבעה של ילדים שהולכים לישון רעבים, את ההרגשה של ילדים הנאנקים מכאבי שיניים, כי אין להורים לשלם על רופא שיניים. ועכשיו הממשלה הזאת ביטלה הרי את טיפול השיניים חינם לילדים. <היו"ר יוני שטבון:> צמצמה, כן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ילדים שלא אוכלים בשר או עוף – זו לא הגזמה, זו המציאות היומיומית העגומה של מאות אלפי משפחות. ואני רוצה לסיים. לא מדובר כאן בחרדים או חילונים, ערבים או יהודים; כולם סובלים באותה המידה, ונדרש פתרון מקיף לבעיית העוני. המלצות ועדת אלאלוף הן הצעד הראשון בכיוון, אבל כבר שמענו שהאוצר בא ואומר שזה יעלה הרבה מיליארדים ואין מאיפה – נעשה את זה בהדרגה. אני רק מאוד חושש שחלילה לא יקרה, כמו שאמרו, שההדרגה הזאת, לא יהיה למי לתת אחר כך את ההדרגה; ואנחנו מידרדרים. הציבור כבר שבע מוועדות, אבל רעב ללחם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת אליעזר מוזס. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, אחרון הדוברים. ישיב על הדברים, כמו שאמרתי לפני כן, השר אורי אורבך, בשם שר החקלאות. בבקשה, שלוש דקות. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר המקשר, חברי חברי הכנסת, זה אומנם הנאום הראשון שלי – שהוא לא נאום בכורה – ואני שמח על הנוכחות היפה שיש בכנסת, אבל אני רוצה לומר לכם שבנאום ראשון, אני פשוט כואב את כאבן של משפחות שאני מכיר אישית, שלפעמים דופקות בדלת ושואלות או מבקשות לשאול שקית חלב, ואנחנו מבינים בבית שבעצם מה שנתנו להן זה לא השאלה אלא מתנה גמורה. אני לא יודע כמה אנשים בבית הנכבד הזה יודעים מה זה שקבוצת ילדים של משפחות של 12 נפשות, 14 נפשות, שנמצאות בבית ואין להן חלב מספיק לכולם, וילד מתחנן לכוס שוקו, הוא מתחנן לכוס חלב, ואין לו. ועכשיו על אחת כמה וכמה, עם ההתייקרות הזאת, שהיא לא חמלתית בעליל. חלב הוא מרכיב בסיסי בכל בית. כל משפחה זקוקה גם לערכים הבריאותיים והתזונתיים של החלב הזה. ודווקא כאן, משפחות רבות ייאלצו לקצץ במרכיב החיוני הזה. אני קורא מפה לאלה שרוצים להעלות את המחירים האלה: אנא, בבקשה, חשבו פעם נוספת אם אין אפשרות אחרת למצוא פתרונות כאלה ואחרים כדי שהחלב הזה יישאר במחיר המוזל יותר, וכדי שבעזרת השם לא יצטרכו לקצץ במרכיב הבריאותי והתזונתי הזה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. ישיב על הדברים השר אורי אורבך, בשם שר החקלאות. בבקשה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשית דברי ברכה לחבר הכנסת החדש, יואב בן צור, כך מקובל. התחלת בנאום חשוב מאין כמותו – חלב – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני, מה שמקובל הוא שכשיש נאום ראשון, אתה מדבר יותר מאשר משפט אחד על חבר הכנסת החדש שנכנס; לא רק ברכה. אז תגיד כמה מילים. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> קווים לדמותו, כאילו? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משהו כזה, "חיים שכאלה". <היו"ר יוני שטבון:> קווים לדמותו זה הספד. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני יכול עכשיו 20 דקות להפליג בשבחו של אדם שאני בקושי מכיר, ואם הייתי מכיר על אחת כמה וכמה. <היו"ר יוני שטבון:> רק שזה לא יהפוך להספד. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא לא לא, חלילה, זו סגולה לאריכות ימים. <יואב בן צור (ש"ס):> אתה מכיר את אשתי, זה בסדר. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אשתו כגופו דמי. בהחלט חשוב לפתוח את דבריך בכנסת בנושא שהוא כל כך חשוב, חומרי החיים, חלב, מים, הדברים שהם בסיסיים לכל אדם. אני מאחל לך שעוד נאומים רבים יוקדשו – לשבח ולגנאי – בתפקידו של חבר הכנסת למען הדברים הבסיסיים, שהם מקור חיותו של כל אדם, על אחת כמה וכמה ילדינו. אני עכשיו שר החקלאות, לצורך העניין. אני אוסיף הערה משלי לפני שאקרא מן הכתוב, שאלו מנפלאות הקפיטליזם, שאנחנו גם נהנים, אומנם, מחלק מיתרונותיו, אבל אחד מהחסרונות זה התיווך ופעריו. החקלאי, זה שעובד, ומזיע, ושותל, וזורע, ומגדל, ומייצר ביצים וחלב, הוא זה שנהנה מעט, לעומת כל אלו שרק נהנים מפרי עמלו, וכל אחד מעביר לזולתו כדי שבסוף זה יגיע לצרכן, וכאן אומנם המחיר עולה לצרכן, וזה מכעיס את כולם, אבל אנחנו צריכים לזכור שבסוף מי שפה מפוצה מעט זה היצרן, זה שבאמת עושה את העבודה, בכל מזג אוויר, בכפר ובספר. וזה נכון לא רק לגבי חקלאים, אני אומר לכם שזה נכון גם לגבי סופרים שכותבים ספרים, ולגבי עיתונאים, ולגבי כמעט כל המקצועות; כל אלו שבאמת עובדים הם אלו שנהנים פחות, כי הם בחרו במשהו לא נכון, הם בחרו לעבוד. כפי שנאמר במקורותינו, אני לא יודע איפה, "בזעת אפיך תאכל לחם" – אני יודע איפה נאמר, אבל ליצני הדור אומרים: ובזיעת אפיהם של אחרים אתה תאכל לחמניות. זה הפער בין מי שמייצר לבין מי שמתווך. שר החקלאות ביקש לציין כך: משרד החקלאות פועל בכל הדרכים האפשריות לצמצם את הפגיעה בציבור הצרכנים הישראלי, במשקים החקלאים ובכלכלה הישראלית. ועדת המחירים המשותפת של משרד החקלאות ופיתוח הכפר ומשרד האוצר פועלת מתוקף חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו–1996, להלן­: חוק הפיקוח. הוועדה עוסקת בגיבוש והגשת המלצות לשרי החקלאות והאוצר לענייני­ קביעת מחירי המקסימום לצרכ­ן של מוצרי החלב אשר מפוקחים לפי פרק ה' לחוק הפיקוח. בסעיף 15 לחוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011, נקבע כי "על אף האמור בסעיף 9 לחוק הפיקוח, לצורך קביעת מחירים למוצרי חלב לפי פרק ה' לחוק הפיקוח, תקבע ועדת המחירים כהגדרתה בחוק האמור, אמות מידה שלפיהן­, בי­ן השאר, מחירי מוצרי החלב יעודכנו בהתאם למועד ולשיעור המצטבר של השינויים במחירים המזעריים של חלב בקר במכסה. מחיר המטרה ­– "מחיר מטרה לחלב" הוא מושג המתאר את התמורה המשולמת, שהמחלבות משלמות, ליצרני החלב ברכישת חלב גולמי. מחיר המטרה משקלל את עלויות הייצור הכרוכות בייצור החלב, והוא מתעדכן מעת לעת על בסיס נוסחת עדכון מוסכמת. מחיר המטרה כולל כמה מרכיבים, שלכל אחד מהם ניתן משקל יחסי בקביעת המחיר. המרכיבים העיקריים הם: מחירי מזון מרוכז; מחירי מזון טרי וחציר; שכר עבודה שכירה; פחת וריבית על השקעות במבנים ומתקנים; ריבית על הון חוזר; עלויות דלק; שיעור רווח מובטח ליצרן ועמלת שירות למועצת החלב. אני רואה שזה סוחף פה את האולם, מרוב שזה מעניין, אבל זה חשוב. על-פי חוק תכנון משק החלב, קביעת מחיר המטרה היא בסמכות ועדת היישום ובאישור מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר ומתבצעת אחת לרבעון למשך שמונה שנים מתחולת תקנות מחיר המטרה, כאשר על התקנות שאושרו חתומים שר החקלאות ושר האוצר. בוועדה חברים נציגי משרד החקלאות והאוצר. העלייה במחיר המטרה – העלייה הקרובה במחיר המטרה של החלב תהיה בגובה של 14.59 אגורות נוספות, בתחילת חודש יולי, והיא עלייה של 6.81%, אך יש לציין ולהדגיש כי העלייה אשר תתבטא בסופו של דבר בכיסו של הצרכן היא של כ-3.6% בלבד בסל המוצרים המפוקחים. אבקש לציין, כותב שר החקלאות, כי בעוד שהפיקוח על המחירים הוא פתוח ומאפשר שיקול דעת רחב יותר, וטרם התקבלו החלטותיה של ועדת הפיקוח בעניין שינוי כלשהו במחירי המוצרים, קביעת העלאה או הורדה במחיר המטרה נעשית על-פי חישובים ונוסחאות קבועות וברורות, ושיקול הדעת האפשרי קטן. ייקור מוצרי החלב המפוקחים הוא לפי המלצת ועדת מחירים המשותפת למשרדי החקלאות והאוצר, הפועלת לפי אמות מידה ברורים – אמות מידה ברורות, ברורים? – ובאישורם של שר החקלאות ושר האוצר, והיא מתכנסת לדון בנושא שינויי מחירים אחת לשנה או בכל שינוי של 3% ברמת המחירים הנדרשת. סיבות לעליית מחיר מטרה – אני רואה שאתה פשוט – – – <היו"ר יוני שטבון:> אני מקשיב לך. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> המתח ניכר בפניך. <היו"ר יוני שטבון:> אדוני השר, אני עכשיו מחכה לשלב האחרון. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא לא, אנחנו רק בתחילת הסקירה על מחיר המטרה, החלב ומוצריו ותוצריו, מחיר החציר ועלויותיו, כל הדברים האלה, המעניינים מאוד, הם כולם מרכיבים, בסופו של דבר – – – <היו"ר יוני שטבון:> השאלה הגדולה – מה יהיה עם המחיר עצמו בסוף. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> המחיר – – – <היו"ר יוני שטבון:> נראה שהוא עולה ב-14 אגורות. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> כן, אם שר האוצר יואיל לחתום – אני מעריך שלא תהיה לו ברירה אלא לחתום, בסופו של דבר. אולי יקדימו את פינוי שדה-דב בעוד שנה, ואז יהיה כסף – – – <היו"ר יוני שטבון:> תמורת המחיר – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> מרוב הקדמות של שדה-דב, כבר ב-2005 לא היה צריך להיות שם שדה תעופה. רוב העלייה במחיר המטרה הוא בשל עלייה חדה במחיר התבואות המשמשות מזון לפרות, שהושפעו מהבצורת אשר הוכרזה לא מכבר, ומשרד החקלאות הגיע להבנות עם נציגי המגדלים של מזון הפרות למתן את העלייה במחיר המזון כדי למנוע עלייה גדולה בהרבה במחיר החלב. כפי שציין משרד החקלאות בעבר, הודות לעבודת שטח זו – – – <היו"ר יוני שטבון:> השר אורבך, אתה מועד לפורענות כמו שר החינוך. אני חש. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא לא לא לא. <היו"ר יוני שטבון:> מה שעבר על שר החינוך לפני כמה חודשים. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני מאופק יותר. אני מסוגל להבין שיש דברים שנשגבים מבינתי, ובכל זאת מוטל עלי לקרוא אותם. זה חלק משירות לציבור. כפי שציין משרד החקלאות בעבר, הודות לעבודת שטח זו עלה מחיר התבואה לתחמיץ מ-720 שקל לטון לכ-930 שקל לטון, לעומת מחיר עסקאות של 1,350 שקל לטון, שדרשו המגדלים. על-פי הנתונים – אתם עוקבים? – שנאספו במשרד – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כמו עשרת בני המן אתה קורא את זה, בנשימה אחת. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> כן, כן. אבל לא צריך להרעיש באמצע, בניגוד לבני המן. על-פי הנתונים שנאספו במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, עלה מחיר – חבר הכנסת מוזס, פה אני דורש את הריכוז שלך – עלה מחיר השחת ב-49%, מ-800 שקל לטון ל-1,189 שקל לטון – אדוני יזכור? – ומחיר התבואה לתחמיץ, שזה מזון גס לפרות, עלה בכ-30%. הודות לעבודת המטה של המשרד, התייקרות המזון לפרות הסתכמה רק ב-20%. וזה ממשיך. מה נעשה עד כה? בינואר 2014 הוחלט על הוזלה של 1% בכלל המוצרים ומעל 20% הפחתה בשני מוצרים גדולים שהוחזרו לפיקוח, ולכן עליית המחיר היא כורח המציאות, אך בהתחשב בתנאים האמורים, יש עלייה סבירה ומתונה. עליית מחיר המטרה הייתה נמוכה בהרבה מהצפי הראשוני, הן בשל טיפול במחירי המספוא והן בשל מחירים סופיים נמוכים בהרבה ממחירי השוק. על-פי תחשיב משרד החקלאות, העלאת מחיר המטרה המקורית הייתה אמורה להיות ב-18.1 אגורות, לעומת 14.59 אגורות, שנקבעה, משום שההערכה היא כי עלויות הייצור של חלב גולמי ירדו ברבעון הבא – וזה עומד להיגמר, כך שאני מבקש באמת עוד קצת איפוק – בהתאם לנוהל שקבעה ועדת המחירים בראשות האוצר, אשר גם הוא מעוגן בחוק. כל עיכוב בביצוע הייקור נצבר וגורם לתוספת בעליית המחיר בעת חתימת השרים על הצו. במידה ששרי החקלאות והאוצר לא מקבלים את המלצת ועדת המחירים, כפי שקרה בשנה הקודמת, הפער בין הייקור הנדרש לייקור בפועל עובר לייקור הבא. בפעם הבאה יצטרך לייקר יותר. העלייה הקרובה במחיר המטרה של החלב נובעת בעיקרה מגורמים שונים כמו הבצורת, התייקרות המזון לבעלי-חיים ואחרים. כמו כן, העלייה תהיה בגובה, כאמור, של 14 – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כבוד השר, המזכירות לא מצליחות כל כך מהר. <היו"ר יוני שטבון:> בקצב. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני יודע, בבית הן עוברות על זה בהילוך אטי ומשלימות. גם סתם, עם הילדים, אתה יודע, זה כל כך – – – העלייה תהיה ב-14.59 אגורות נוספות בלבד, והחל בתחילת יולי, שהיא עלייה של 6.81%. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כמה? כמה בדיוק? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> שישה אחוזים ו-81 מאיות. <היו"ר יוני שטבון:> זה 14 אגורות, כן. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> כן. זה מה שהצרכן – לא, זו העלייה במחיר הגולמי, אבל הצרכן, הנה כתוב: אך יש לציין ולהדגיש כי העלייה אשר תתבטא בסופו של דבר בכיסו של הצרכן הנה של כ-3.6% – כך יש לומר בעברית נכונה, שש עשיריות. <היו"ר יוני שטבון:> מה שמעניין זה המספרים הריאליים בסוף. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא, לא. כמעט 4% עליית המחיר עצמו לצרכן, כך כתוב. ואני מסיים: הפיקוח על המחירים הוא פתוח ומאפשר שיקול דעת רחב יותר, וטרם התקבלו החלטותיה של ועדת הפיקוח בעניין שינוי כלשהו במחירי המוצרים. עד כאן שבת הגדול. זו סקירתו המקיפה והמעמיקה של שר החקלאות בנושא שיש בו המון פרטים אבל אין ספק שלחקלאי שמגדל, שמייצר חלב, זה מאוד משמעותי כי זה מקור פרנסתו, ונזכור שהוא האדם העובד – גם האחרים עובדים, אבל העובד בעבודה – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אפילו אין לו זמן לקרוא – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אין לו זמן לקרוא את זה, אבל הוא, יש לו זמן לראות את המינוס בבנק, ולכן אני חושב שיש ערך לעזור לפחות למייצרים שבחבורה. תודה, ואני מציע שהדיון יימשך בוועדת הכלכלה לאור העובדה שמדובר באמצעי ייצור, והוועדה כבר מנהלת חקיקה בנושא ועוסקת בכך. תודה – – <היו"ר יוני שטבון:> אדוני השר, לאיפה אתה ממליץ? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – וסליחה על הפרטים, בשם שר החקלאות. <היו"ר יוני שטבון:> אני חושב שאם שר החקלאות היה יודע מה שכתבו לו, הוא עצמו היה מקצר את זה במליאה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אולי לכן הוא שלח אותי. אתה יודע, על זה נאמר: צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. <היו"ר יוני שטבון:> אדוני השר, איפה אתה מציע להעלות את הנושא? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> ועדת הכלכלה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כלכלה – – – <היו"ר יוני שטבון:> ועדת הכלכלה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – אם אפשר – – – <היו"ר יוני שטבון:> עמדה נוספת, אחרי ההצבעה. סליחה, בבקשה, עכשיו. דקה מהמקום, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול נברך את שר החקלאות שנמצא בשליחות מדינית חקלאית בכמה מדינות חשובות, ונאחל לו שיחזור משם עם הצלחות. אדוני השר, השר אורבך, אני יודע שאתה היום מילאת תפקיד חשוב של ממלא-מקום שר החקלאות בסוגיה החשובה שהעלית, אבל, לצערנו, כשפורסם שהתייקרות תחול בימים האלה, או בשבוע הקרוב – אני לא יודע מתי היא תחול בפועל – את האזרחים לא משכנע שום הסבר מפורט ומלומד כפי שהקראת פה, כי מדובר באותם אנשים שגם כך הגזירות של הממשלה, לצערנו, בשנה האחרונה גרמו להם לקצץ ולקצץ במוצרי החלב. ומה לעשות, אותם ילדים קטנים שלא אוכלים את האוכל הדליקטס, שאנחנו קוראים לזה, ואת האוכל הבסיסי, שזה מוצרי יסוד, מוצרי חלב הם הדברים הבסיסיים יחד עם הלחם והחלב, לחם ומרגרינה או לחם וקוטג'. אנחנו פשוט מאוד צריכים לחשוב איך לעשות הכול – למרות הנימוקים הכלכליים ולמרות הנימוקים שהקראת קודם – כדי שההתייקרות הזאת תהיה מפוקחת על-ידי הממשלה, והממשלה תיקח על עצמה לפקח על אותם מוצרים שאמורים להתייקר. <קריאה:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אנחנו עוברים להצבעה האם להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <סירובו של ד"ר משאלי לתת שירות רפואי לילדים פלסטינים> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום מס' 3419, 3422, 3425 ו-3439 בנושא: סירובו של ד"ר משאלי לתת שירות רפואי לילדים פלסטינים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. בבקשה. רק מי משיב על הדברים, איזה שר? <קריאה:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> השר אורבך. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, צפיתי בכתבה של סמדר פרי בערוץ 10 ביום שישי על אותו רופא, ד"ר משאלי, שאומר כי הייתה לו הזכות לנתח ילדים פלסטינים – לפחות הוא מכיר בעובדה שמדובר בזכות – בתחילת הכתבה, אבל דווקא בשבוע הזה, הוא אמר, קצה נפשו, הוא מאס בלהיות יפה-נפש, אמר, ונדמה לי שהוא השתמש בעוד ביטוי. כלומר, לטפל בילדים פלסטינים, לנתח ילדים פלסטינים, זה להיות יפה-נפש, והוא מאס בזה. הוא לא יכול יותר. וישבה לידו אשתו ואמרה: תתקשר לחברים שלך הפלסטינים, אלה שאתה נמצא בקשר אתם, לא בקטע של נחמדות, תגיד להם שצריך להפסיק את החשמל ולעשות מצור כדי שיתייחסו אל הילדים שלנו כמו שאנחנו מתייחסים לילדים שלהם. אז אני רוצה להזכיר להם, למשפחה הזאת ולאחרים, על ילדים פלסטינים מסוימים. נדים נווארה למשל, מביתוניה; מוחמד טאהר – תלמידים בני 16, 17 – כל אחד עם כדור בחזה, שפילח גם את הילקוט שנשא על הגב שלו. ילדים פלסטינים. מוחמד דודין, בן 13, גם ילד פלסטיני. בשנים האחרונות, נדמה לי מאז שנת 2000 עד עכשיו, יותר מ-2,000 ילדים ונערים מתחת לגיל 18 – לא מצאו את מותם – נהרגו, חלקם על-ידי צלפים. נדים נווארה, איך נורה? ולכן, לא כדאי לה שיטפלו בילדים שלה כמו שטיפלו בילדים הפלסטינים האלה. עכשיו לרופא. יש שבועת רופאים. שבועת הרופאים מחייבת את מה שאני למדתי, את מה שאנחנו עשינו, שרפואה היא ערך תלוי אדם, לא תלוי לאום, לא תלוי התפתחויות. אתם יודעים בכמה מתנחלים טיפלתי, טיפלנו? רופאים ערבים בבתי-חולים מטפלים בקציני משטרה, קציני צה"ל, קציני ביטחון, מנתחים אותם, מרפאים אותם, מטפלים בהם, לא חושבים פעמיים, ואלה – קרוב לוודאי שחלק לפחות מאנשי הביטחון האלה, הצבא, ירו בפלסטינים, הפקיעו אדמות לפלסטינים, היו נהגי דחפורים, D9; חשבו פעמיים הרופאים הערבים? מי שלא רוצה לטפל בפלסטינים, יואיל בטובו לפרוש. אני בטוח שיהיו רופאים, יהודים וערבים, אחרים, שימשיכו במשימה ובשליחות האנושית האצילה הזאת. יהודים וערבים. ואני מעריך מאוד את עבודתם של רופאים שמתייחסים אל השליחות הזאת כאל שליחות תלוית אדם וערכים הומניים. אני אסיים בזה שאומר, שתארו לעצמכם שרופא ערבי מבית-החולים "העמק" בעפולה, למשל, היה אומר בשנת 2000, אחרי שנורו ונהרגו, או נרצחו, 13 מבנינו, חלקם מאום-אלפחם, מכפר-כנא, מעראבה: קצה נפשי, אני לא רוצה לטפל ביהודים, אני לא רוצה להיות יפה-נפש. כמה זמן הוא היה מחזיק בבית-החולים? הוא היה מפוטר בהליך מזורז בתוך שעה. ולכן, אני גם, יש בלבי על חלק גדול מהרופאים בארץ, שנאלמו דום לנוכח התופעה הזאת, לא פצו את פיהם – לא פצו את פיהם – וזה חורה לי. דווקא בנקודה הזאת הייתי מצפה לעמדה מוסרית, ועמדה מוסרית לא הושמעה. ולכן, אני מצפה ממשרד הבריאות – אגב, גם לא אהבתי את התגובה של תל-השומר – גם וגם – תגובת פרווה כזאת. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן, אני מצפה – אני מעדיף שהוא יתנצל; ב. אני מצפה מבית-החולים לנקוט אמצעים; ג. אני מצפה ממשרד הבריאות לנהוג בו כאילו היה מדובר ברופא ערבי שאמר דברים הפוכים, מה היו עושים אז, שיתנהגו אליו בהתאם. ציפיתי ששרת הבריאות, אדוני היושב-ראש, תענה לי. אני מבין שהשר אורבך יענה. נדמה לי שיש טעם לפגם, בשל ההיכרות האישית בין השר אורבך לבין הרופא. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא – – – את אשתו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> קצת, את אשתו אתה מכיר. על כל פנים אמרתי את דעתי, ואני חושב שהאמירות של הרופא הן בלתי מוסריות בעליל. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת עפו אגבאריה. לאחר מכן – חבר הכנסת חמד עמאר, שאינו נוכח בשלב זה. שלוש דקות. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אישית מרגיש בושה כאשר אני שומע שרופא מתבטא בצורה כזו גזענית, וזה לא חשוב אם זה כלפי ערבי או כלפי אתיופי. ואני נורא – הרגשתי את אותה התבטאות כאשר שמעתי רופאים יהודים שעבדתי אתם והם התבטאו גם נגד עולים חדשים, יהודים אתיופים. מה שמאפיין את ההתבטאויות האלה זה שאלה אנשי מקצוע – והם יכולים להיות אנשי מקצוע טובים – שלצערי הרב משתייכים לפלג ימני בחברה הישראלית, וכך זה גם בקרב הרופאים. אבל נדמה לי שהרופאים צריכים להיות מעל כל הדברים האלה שכן הם נשבעו, וכל אחד באוניברסיטה שבה הוא רכש את ההתמחות שלו, או את הרפואה שלו, אז הוא נשבע – יש השבועה של היפוקרטס, שכבר מאות שנים כל רופא נשבע שהוא יעזור לכל בן-אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, ובכל מקום ובכל סיטואציה. זה דבר מאוד מחריד, לשמוע רופא מנתח – ואני גם כן רופא מנתח. בשנת 2000, כאשר הייתה הבּט אל-קודס ואל-אקצא, אני טיפלתי, עשיתי חדר מיון קדמי, טיפלתי ביותר מ-400 פצועים עם פצעים נורא קשים, שברים בידיים וברגליים. טיפלתי בשלושה הרוגים, ושלושת ההרוגים, שלושתם לא היו מירי חי, אחד נפצע מירי של כדור גומי, שפגע בו פה, מעל העין, והכדור עדיין נמצא אצלי, ואני הוצאתי אותו, והוא מת – בחור צעיר בן 16. שני הבחורים האחרים מתו מפציעה מאש חיה, ואני יכול רק לתאר, כאשר פצע הכניסה בבחור בן 16 היה בגב, מאחור, ופצע היציאה בחזה השמאלי, עם חור בחזה – ומי שיודע, ומי ששירת בצבא, הוא יודע איפה פצע כניסה ואיפה פצע יציאה, פצע יציאה הרי הרבה יותר גדול, וכאשר הייתי צריך להכניס את היד לחזה, לא הייתי צריך לפתוח שום דבר, אפשר היה להכניס את היד חופשי, ומצאתי את הלב סמרטוט, כמו בלון שהתנפץ. באותו זמן אני עבדתי בעיר יהודית כרופא מנתח, ועד היום אני מקבל מכתבים מאנשים שאני טיפלתי בהם, באותו תקופה, ולא אמרתי שאני לא אטפל ביהודים שהרגו את הפצועים האלה. זה נורא מעליב לשמוע רופא שמדבר בצורה כזו, והייתי מצפה מההסתדרות הרפואית, ועדת האתיקה, שתגיד את דברה. הייתי מצפה משרת הבריאות, שאני בטוח שהיא לא מסכימה לתופעה כזאת, ולהתנהגות כזאת – שגם משרד הבריאות יגיד את דברו, כפי שאנחנו שמענו שאפשר להגיד את הדברים בעד כל בן-אדם. אני גם חושב שהשר אורבך, שהתנסה, לצערנו, גם כן, במגע עם רופאים, אני חושב שגם אתה לא תסכים להתנהגות מבזה כזו. ידוע שהרופאים, או הרפואה, במדינת ישראל – ויש "רופאים לזכויות האדם", שאני רוחש להם כל הכבוד, וגם להר"י, כל הכבוד, לפחות בעמדה שלהם להתנגד לחוק האכלה בכוח של האסירים, ואני מקווה שהשכל הישר ינצח. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. ישיב על הדברים השר אורי אורבך, בשם שרת הבריאות. תוך כדי שהשר עולה, רק חשוב גם לציין שגם אנחנו, כחברי כנסת, כשיש אירוע חריג וחברת כנסת מתבטאת בצורה קיצונית, כולנו מצפים גם שחברי כנסת מאותו פלג יבטאו את דעתם בצורה ברורה, אתית. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עמיתי לכנסת, ד"ר עפו אגבאריה וד"ר אחמד טיבי, אני בכוונה מציין את הפרקטיקה, אני מקווה שבתור רופאים אתם מנתחים אנשים באופן יותר מוצלח משאתם מנתחים טקסטים, כי את הטקסטים הרגתם. אני ראיתי את הכתבה. גם אני כששמעתי מכלי שני ושלישי במה מדובר, אמרתי: לא יכול להיות, אלך ואצפה ואראה בעצמי – ולא כצעקתכם. ד"ר משאלי שיתף את הכתבת, ובאמצעותה את הציבור, בבאסה שלו, כמו שאומרים; בהרהורי לבו. לא אמר ולא רמז שהוא חלילה מפסיק לטפל במישהו על רקע מוצאו, גזעו, דתו, לאומיותו, לא אמר את זה. אמר כמעט כמבכה את מר גורלו שלו, שהוא הולך בלא חמדה, בלא שמחה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> בדיכאון. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – בדיכאון, בדיכי, לנתח את הילדים שמזוהים כילדי האויב, אבל הוא לא אמר שהוא לא הולך לעשות את זה. ולא זכור לי שלפי שבועת היפוקרטס אסור לדבר – יש מחויבות למעשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא אמר על טיפול בילדים פלסטינים: "אקט פלצני". אמר או לא אמר? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אמר גם אמר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ואמר. השבוע הזה – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לכן אני חוזר וטוען שאת הטקסט לא הבנתם, ולא את הסב-טקסט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> הוא אמר שאלה הדברים – שהעולם ממשיך; אלו חוטפים – מבוגרים פלסטינים חוטפים נערים יהודים, ואנחנו, עולם כמנהגו נוהג. אני אמשיך – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני לא מאמין שזאת תשובת ממשלת ישראל על הדבר הנורא הזה. אני לא מאמין שזאת התשובה – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> בסדר, אתה לא מאמין, אז תקשיב ותאמין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא הבנת את מה שראית. אז תבין גם את מה – – – אתה מצדיק את מה שהוא אמר. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני לא הבנתי את מה שראיתי, ואתה לא מבין את מה שאתה שומע עכשיו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האיש הזה אמר שהוא לא רוצה לטפל בילדים פלסטינים – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת אחמד טיבי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתם יכולים להקשיב לדברים בלי להשיב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ואתה חושב להגן עליו. <היו"ר יוני שטבון:> במקום להקשיב לדברים אתה מתחיל להאשים. תנו לשר להשיב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – ואתה מגן עליו. במקום להפסיק אותו, אתה מסביר. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> והתגובה שלך רק מוכיחה שפעם שנייה בתוך יומיים אתה לא מבין מה שאתה שומע ולא מבין את מה שאתה רואה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מגן עליו כי הוא היה מתנחל, בגלל השקפת עולם, כי הוא – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא הבנת את הכתבה או לא רצית להבין את הכתבה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני מבין טקסטים בעברית קצת יותר טוב ממך למרות העברית המשובחת שלך – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא רוצה להבין, כי מדובר בילדים פלסטינים, הקורבן הוא הבעיה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – משום שהעברית – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא אותך פעם ראשונה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – משום שהעברית שלך מתוקנת, אבל המחשבה שלך מקולקלת. משום שאתה חושב שרופא הוא מכונה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – מגן על ערך הומני של רפואה – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני אגן על מה שאני רוצה. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי – פעם שנייה. בבקשה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני אגן על מה שאני רוצה, ואני אקרא גם את התשובה הרשמית של ממשלת ישראל. ודאי שצריך לנתח כל ילד, וכל אדם, וחלילה מחבל, וכל דבר, כי זה התפקיד של הרופא – מה לעשות, כך נגזר עלינו, במדינה מתוקנת, ואנחנו מדינה מתוקנת. ולכן הוא חייב לעשות את עבודתו, והוא גם לא אומר שהוא לא עושה את עבודתו. אבל אתם עושים את עצמכם סתומים, ואתם לא סתומים. אתם בכוונת מכוון ובזדון אומרים: הרופא המתנחל. הוא לא מתנחל, אין לי מושג מה הדעות שלו. אני אפילו חושב שהוא ורעייתו, שאותה אני מכיר, הדעות שלהם לא כל כך קרובות לימין; הם לא גרים באפרת, הם גרים בשוהם. והבן-אדם מביע, הוא כמעט מצטער על זה שהוא הולך בלא שמחה לעבודה שלו. מה אתה לא מבין בזה? אתה הרי מבין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה מה שהבנת? יש לך ראש מעוות. יש לך ראש מעוות מפני שאתה מתנחל. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> בסדר, יש לי ראש מעוות. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי, פעם שלישית – לצאת החוצה. צא החוצה, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> בושה וחרפה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בושה וחרפה, אם זה מה שאתה אומר. <היו"ר יוני שטבון:> להוציא את חבר הכנסת אחמד טיבי החוצה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אם זה מה שאתה אומר, תתבייש לך. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. תצא החוצה, בבקשה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני לא מתבייש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תתבייש לך. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> תתבייש אתה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה דברי שר פאשיסט שמתנגד – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> בסדר. אני לא מתבייש, אני גאה במה שאני אומר. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי, תצא החוצה מהאולם, בבקשה. זה דיון. תצא החוצה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> ובתור דוקטור שעזר לרב-המרצחים יאסר ערפאת, תחשוב טוב על האתיקה שלך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הנעל שלו שווה עשרה כמוך, תדע לך. הנעל שלו. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה, הבנו את המסר. תודה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> הנעל שלך, כן. אז תתחפף יחף. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כן, הנעל שלו שווה עשרה פאשיסטים כמוך. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אם הנעל שלך שווה, אז תשאיר את הנעל שלך פה כי היא שווה יותר ממך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – עשרה פאשיסטים כמוך. אתה מגן על רופא – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני מגן על מי שאני רוצה – – <היו"ר יוני שטבון:> נא להוציא את חבר הכנסת אחמד טיבי החוצה. תודה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – ואני לא שואל אותך על מי להגן. <היו"ר יוני שטבון:> אני רוצה להמשיך בדיון. (חבר הכנסת אחמד טיבי יוצא מאולם המליאה.) <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> והם לא מקשיבים בכוונה. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה אומר עכשיו את דעת ממשלת ישראל. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני עכשיו מדבר פה ואני שר בממשלה, ואני אומר את דעתי, ואני גם אקרא את תשובת משרד הבריאות. מותר לי? את זה אתם מרשים במדינת ישראל, או שצריך לבקש ממך רשות? <באסל גטאס (בל"ד):> אנחנו מתביישים – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא מתביישים בכלום. <באסל גטאס (בל"ד):> – – ששר עומד ומצדיק אמירות גזעניות. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני הסברתי את עמדתו, שלא הייתה עמדה גזענית. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה אמור כאן לעמוד ולהסביר – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני מסביר מה שאני רוצה. לא מוצא חן בעיניך – תצטרף לחברך, אף-על-פי שאתה לא דוקטור. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – ממשלת ישראל. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת באסל גטאס, אתה יכול לבקש עמדה נוספת. תן בבקשה לשר להמשיך את דבריו. בבקשה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לאחר פרסום הכתבה, כותבת שרת הבריאות: נערך תחקיר המקרה על-ידי הגורמים במשרד הבריאות – לא על-ידִי – ועל-פי ממצאיו, הטענה שד"ר משאלי סירב לטפל בילד כלשהו איננה נכונה. ד"ר משאלי הוא מנהל יחידת לב ילדים בבית-החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים במרכז הרפואי שיבא, והוא רופא מצטיין המטפל לאורך שנים ארוכות בכל ילד המגיע למחלקתו. גם בכתבה המדוברת בערוץ 10 ד"ר משאלי לא העלה אמירה שהביעה סירוב לטפל בילד פלסטיני. ולראיה, גם הכתבת עצמה הראתה שד"ר משאלי טיפל בילד מחברון והציל את חייו. אני מוסיף לכם עוד משהו: גם היום, כך נודע לי, לפי פוסט שהעלתה אשתו בפייסבוק, הוא מטפל בילדים פלסטינים. את זה אתם לא רואים? את זה אתם לא מבינים? הרי לכאורה, לפי מה שהוא אמר, הוא היה צריך להפסיק לטפל. הוא לא הפסיק לטפל. אבל לא, לא רוצים לראות. הוא אמר, ואז הוא מתנחל, ואז זה נגד הפלסטינים. לא, משהו אחר. ואל תעשו את עצמכם לא מבינים טקסטים, כי אתם מבינים, ואתם בזדון תוקפים את הרופא ה"מתנחל" על כך שהוא לא מנתח ילדים פלסטינים. <באסל גטאס (בל"ד):> תוקפים את דבריו. אף אחד לא אמר שהוא הפסיק לטפל. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אף אחד לא אמר. חוץ מכם, אף אחד, אלא אם כן אתם אף אחד. <באסל גטאס (בל"ד):> אם היה מפסיק לטפל, היה צריך להיות מגורש ורישיונו היה אמור להישלל. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> כאמור, הטענה שנטענה כלפי ד"ר משאלי – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הטענה היא נגד דבריו, לא נגדו. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אבל זו תשובת משרד הבריאות, זה אפילו לא אני, שאני ימני, השם ירחם; לא מתנחל, אבל אולי עכשיו אחרי שאני מדבר כך אולי אני איחשב גם למתנחל. זה משרד הבריאות. השרה גרמן, לא מתנחלת, כותבת: נהפוך הוא, ד"ר משאלי ניתח ומנתח עשרות אם לא מאות ילדים פלסטינים והציל את חייהם כחלק מעבודתו כרופא. רק בימים האחרונים טיפל ד"ר משאלי בארבעה ילדים מחברון, ילד אחד מעיראק, ילד מג'נין וילד מעזה – סתם שאלה: למה ברשות הפלסטינית לא מטפלים כראוי באזרחים, בתושבים שלהם? אבל זה דיון אחר. מערכת הבריאות בישראל מבוססת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית. משרד הבריאות פועל בנחישות כדי לקדם עקרונות אלו ולדאוג לכך שכל אדם יוכל לקבל טיפול רפואי ראוי ללא קשר לאזרחותו. זוהי אחת החוזקות המוסריות של החברה הישראלית בכלל ושל מערכת הבריאות הציבורית בפרט. אנו עוסקים בצמצום האי-שוויון ומטפלים בנחישות בכל גילוי של אפליה לרבות על רקע מוצא, דת, צבע עור והעדפה מינית. משרד הבריאות ימשיך לפעול לאור ערכים אלו ויפעל כנגד כל מקרה שאינו עומד לאורם. זה – משרד הבריאות. אני אוסיף עוד משהו שקשור לרופאים בכלל כי אני רוצה להגן על רופאים: רופא זה לא מכונה. הוא מחויב, הוא צריך לטפל בכל אחד. אבל אם רופא מביע את ההרהורים שלו, את הדעה שלו, את מצב הרוח שלו בנסיבות המיוחדות שנוצרו כאן בשבועיים האחרונים, זו זכותו, וזה קשור גם לסוגיות אחרות שאנחנו מדברים עליהן כאן, שהחברה מתייחסת לרופאים, כאילו מכיוון שהם למדו והם מחויבים, הם יפתרו לנו הרבה בעיות אתיות שאנחנו לא הצלחנו לפתור. רואים את זה בסוגיית הפונדקאות בשוליים, רואים את זה בחוק שעומד לעלות פה, לצערי, אני מקווה שנמנע את זה, "חוק מוות במרשם רופא". הרופא ינקה אחרינו. אנחנו רוצים שהחולה לא יסבול, אנחנו לא ניקח כרית ונחנוק את בן המשפחה החולה, אנחנו מבקשים מהרופא שייתן לו כדור, שהוא יעשה את זה בשבילנו. או בסוגיה אחרת לגמרי: הרופאים ימכרו קנאביס; הם יהיו הדילרים של הסוגיה שאנחנו עוד לא הצלחנו לפתור. וגם לגבי הזנת עצירים בכוח, שזו גם בעיה קשה מאוד – זה לא נעים, זה לא אסתטי, אבל יש רופאים, התפקיד שלהם להציל חיים, בואו נפיל על הרופאים את כל הדברים ואת כל הסוגיות שאנחנו לא פתרנו. ולכן אני אומר: זה להגנת הרופאים לגמרי, רופאים הם לא מכונות. יש להם דעה, יש להם אתיקה, יש להם שיקול דעת, יש להם אפילו רגשות ומחשבות כמו ששמענו מפי ד"ר משאלי. הם כפופים למחויבות שלהם, אבל הם לא עושים כל מה שבא לנו כי לנו לא נעים, כי הם עם חלוק לבן, כי הם למדו. ולכן אני אומר: כל אזרח וכל – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כמה רופאים יש בישראל? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> עשרות אלפים. <באסל גטאס (בל"ד):> עשרות אלפים. לכולם יש רגשות, לכולם יש התלבטויות, למה רק הוא דיבר? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> כי למה רק עליו עשו כתבה ולא עשו על כל הרופאים? בגלל הסיטואציה. אם ראית את הכתבה, מה שאני כבר לא בטוח, ראית שהבן שלו לומד בבית-הספר של הנערים החטופים, ואשתו יש לה דעות קיצוניות יותר משלו. היא, אגב, לפי דבריה, לא תנתח, אבל היא גם לא רופאה, אז אין צורך להטיל עליה מגבלות כלשהן, והוא אמר שהוא כן. והסיטואציה, הסיפור האנושי הזה של רופא שבבוקר מחבק את הילד שלו, שהפלסטינים, שאתם תומכים בהם, חטפו את החברים שלו, ובערב הוא צריך לנתח את הילדים של אנשים שאולי בחצר שלהם מוחבאים החטופים – מה, זה לא ברור לך שזו כתבה עיתונאית ושזה סיפור טוב? זה סיפור טוב, ואז הוא שיתף את הציבור בהרהורי לבו. ויושבים פה חברי כנסת אינטליגנטים, רופאים, שהבינו בדיוק כמוני את הקונטקסט, את ההקשר, ועושים לי תעמולה כזאת, של רופאים יהודים ישראלים שרוצים לא לנתח ילדים פלסטינים. מה, אתם עושים את עצמכם סתומים או שאתם רוצים שאני אגיד לכם שאתם באמת כאלה? אתם לא. אבל יאללה, חגיגה וגזענות וכל הקשקושים הרגילים שלכם שהגיעו לנו עד לפה. מוטב שתפשפשו במעשיכם, במי אתם תומכים, באילו אנשים, באיזו רפואה, באיזה ערכים אצל האחים הפלסטינים שלכם כאן-כאן, ביהודה, שומרון, בעזה, בגדה הישראלית, במקום להטיף לנו מוסר. <באסל גטאס (בל"ד):> רק לכם יש רגשות. רגשות יש רק לכם. רק לרופאים שלכם, רק לאימהות שלכם. אין רגשות בצד השני. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> ולכן, כל אדם וכל אזרח ראוי לטיפול רפואי. <באסל גטאס (בל"ד):> חשבת פעם על אותה אימא שהסכימה להוציא מהקבר את הגופה של הבן שלה אחרי 12 יום? חשבת, אדוני השר? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא חשבתי על זה. עוד לא הספקתי בשעה הזאת. בהזדמנות. כל אדם וכל אזרח – – – <באסל גטאס (בל"ד):> לסבל, יש לו רק צבע אחד. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת באסל גטאס, הנושא הובהר. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> תן לי להשלים את המהלך: כל אדם וכל אזרח רשאי, זכאי, חייב לקבל טיפול רפואי ראוי, מסור. הרגשות של רופא ושל צוות רפואי, אין לנו שליטה עליהם, ואדם שמביע את הרהורי לבו, זה עדיין במסגרת המדינה הדמוקרטית הטובה שאנחנו מפתחים פה למרות הפגיעה בדמוקרטיה של אנשים מהסוג של האנשים שהוצאו עכשיו מהאולם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת והשר אורי אורבך. לפני שאנחנו ממשיכים לדיון הבא, השר ממליץ להעביר את הנושא לאיזו ועדה? או לחלופין במליאה, או שהסתפקתם בתשובה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, לא צריך שום דבר, מספיק לי התשובה שלו. אני מאוכזב נורא – – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. עמדה נוספת? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – זו בושה וחרפה. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת אברהם מיכאלי, יש עמדה נוספת בנושא? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ועדת העבודה והבריאות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יוני שטבון:> רק שנייה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, סליחה דקה. המציעים מסתפקים בתשובת השר או לא? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, לא, לא. <היו"ר יוני שטבון:> במה אתם מעוניינים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ועדת העבודה. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. קיבלתי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לך אסור להציע, חכה. אתה המציע, תן לי לעזור לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, לך יש הצעה אחרת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כן, הצעה אחרת. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני לא ראיתי את הכתבה ביום שישי בלילה, ואני מקבל כרגע את העובדות שהוצגו במליאה כפי שהוצגו. אין לי כל ספק שאסור כדבר הזה לעשות, שרופא יצהיר שהוא לא יטפל בפצוע כזה, חולה כזה, לא משנה מאיזה עם הוא, מאיזו קבוצה. ואני חושב שאנחנו, כמדינת ישראל, או כרופאים במדינת ישראל, כקבוצת רופאים, שהרבה פעמים באים אלינו בטענות שאנחנו אובר-הומניים בכל מיני מקרים כאלה או אחרים, אסור לנו לקבל את זה כביקורת כללית. אם אחד עשה את זה או לא עשה את זה, זה עניין עובדתי. אני מבין מאדוני השר שעלה לפה ודיבר בשם שרת הבריאות, אני מבין שעשו את הבירור. אבל יחד עם זה, רבותי, בואו לא נשכח, בפרופורציות, יש לנו פה כל כך הרבה ארגונים, חברי, הדוקטורים שהציגו את הנושא הזה, יש לנו קבוצות רופאים – לא רק במדינת ישראל. הם טסים עד אפריקה; הם טסים עד המדינות הכי רחוקות בעולם כדי לטפל בכל מיני פליטים, בכל מיני נפגעים של אסונות טבע או מלחמות. שהכנסת לא תציג את הסוגיה הזאת, שהרופאים במדינת ישראל – ולא משנה באיזה קבוצה הם – שהם אנטי, הם נגד ילדים פלסטינים או נגד פצועים פלסטינים. יחד עם זאת אני כן רוצה שזה יעבור לוועדה, כדי שהסוגיה הזאת תתברר, ויבואו לשם אנשים שאכן מעורבים בדבר, חברי חבר הכנסת טיבי. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש רופאים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בסדר. לכן, שלא נציג את זה שאנחנו כולנו לא בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> ברור, הנושא. המציעים מעוניינים להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 7, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אבוא לוועדה עם ספר היסטוריה של גרמניה. כדאי שכל אחד ידע מה עשו הגרמנים. <הצעה לסדר-היום> <חומרים מסרטנים שעושים בהם שימוש בהחלקת שיער במספרות> <היו"ר יוני שטבון:> ההצעה הבאה לסדר-היום, מס' 3401, בנושא: חומרים מסרטנים שעושים בהם שימוש בהחלקת שיער במספרות – של חברת הכנסת רינה פרנקל. אנחנו רוצים בהזדמנות הזאת גם לברך את החניכים והצוערים של קורס הקצינים מבה"ד 1. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. בבקשה, חברת הכנסת רינה פרנקל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רינה, אין לי סכנה מהחומרים האלה. <רינה פרנקל (יש עתיד):> לי יש. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, זה נושא דחוף לסדר-היום – שלוש דקות. <רינה פרנקל (יש עתיד):> לך אין. אישית לך, וגם – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם לבאסל אין סכנה. <רינה פרנקל (יש עתיד):> – – לבאסל אין. <קריאה:> – – – <רינה פרנקל (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים שודר תחקיר של התוכנית "כלבוטק" בערוץ 10 בנושא שימוש בחומרים מסוכנים בהחלקת שיער במספרות. האמת היא שלא מדובר בגילוי חדש; כבר בתחילת שנת 2009 משרד הבריאות פרסם אזהרה מפני שימוש בתכשירי שיער שמכילים חומרים כימיים מסוכנים. לפי האזהרה, כל תכשיר שמכיל יותר מ-0.2% פורמלין הוא תכשיר מסוכן. אני רק אזכיר שהתחקיר האחרון הגיע בעקבות תחקיר אחר של "כלבוטק" שפורסם במרס 2010. בתחקיר הזה נחשפה העובדה שהספרים שביצעו החלקת שיער בשיטת ההחלקה הברזילאית השתמשו בתכשירים שהכילו פורמלין בריכוז גבוה. פורמלין הוא חומר רעיל מאוד, שעלול לגרום לקוצר נשימה ולהתקפי אסתמה, ובמקרים מסוימים גם לסרטן הריאות. בעקבות התחקיר, בשנת 2010, משרד הבריאות התערב ואסר שימוש בתכשירים שיש בהם פורמלין. בעקבות איסור זה ההחלקה הברזילאית חטפה מכה קשה. היה נדמה שהבעיה נפתרה ונשים כבר לא יסכנו את בריאותן במספרות. עכשיו, ארבע שנים אחרי, מסתבר שהחלקה ברזילאית ואחרות, והבעיות שלהן, לא נעלמו מהעולם, אלא פשוט שינו צורה. הספרים וספקי תכשירי שיער המציאו מושג חדש – החלקת קראטין. לפי התחקיר, הספרים מספרים ללקוחות שמדובר בחומר לא מזיק, שאפילו בריא לשיער, אבל בפועל מדובר באותו פורמלין, רק בשם אחר. תכשירי קראטין שבהם משתמשים במספרות להחלקת השיער מכילים פורמלין בריכוז גבוה מהמותר על-פי משרד הבריאות. לאחר פרסום התחקיר התקבלו בלשכתי ופורסמו באינטרנט סיפורים רבים של נשים שפתאום מגלות שהחומר שאתו עושים להן את החלקת השיער מכיל פורמלין בריכוז גבוה. אני יכולה להגיד לכם שהנושא הזה מדאיג נשים רבות במדינת ישראל, והנשים האלה דורשות תשובות. אני חושבת שמדובר במצב מדאיג מאוד – החלקות שיער למיניהן נפוצות מאוד. כל אישה רוצה להיות יפה ואסתטית. נשים רבות משקיעות במראה שלהן לא מעט זמן וכסף. לא ייתכן שבדרך למראה היפה נשים יפגעו בבריאות שלהן. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <רינה פרנקל (יש עתיד):> הנשים האלה משלמות מחיר כפול: פעם אחת בקופה של המספרה, שגובה הרבה מאוד כסף על הטיפול, ופעם שנייה בבריאותן. אני חושבת שאסור להפקיר את הנושא הזה ולשים את בריאותן של נשים בידיים של ספרים שמתעלמים מההנחיות של משרד הבריאות ומסכנים את בריאות הלקוחות שלהם. מדובר בנושא קריטי, שחייבים להתערב בו כדי למנוע נזקים נוספים. אני חושבת שהנושא ראוי לדיון מעל במת הכנסת, כדי לעורר מודעות ולהציב את הבעיה על סדר-היום הציבורי. הנושא הזה חשוב מאוד. חשוב שהנשים שעושות החלקת שיער לא יפגעו בבריאותן. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת רינה פרנקל. ישיב על הדברים השר אורי אורבך, בשם שרת הבריאות. בבקשה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אדוני היושב-ראש, היום הייתי שר החקלאות, עכשיו אני שרת הבריאות – החיים בפרלמנט בהחלט מגוונים ומספקים לך אתגרים. <היו"ר יוני שטבון:> וגם בנושאים מיוחדים. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אשר לא שיערום אבותיכם – וגם אזרחים ותיקים, שזו כמובן העבודה הרגילה. בשם שרת הבריאות אני אומר שתחום התמרוקים, לרבות שלבי ייצור, ייבוא ושיווק, מוסדר במסגרת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. הצו קובע כי אין לייצר, לייבא או לשווק תמרוק ללא קבלת רישיון תמרוקים כללי ורישיון תמרוקים פלוני מאת משרד הבריאות. תחקיר "כלבוטק" שנערך ביחס למוצרים להחלקת שיער המכילים את החומר פורמלדהיד, כנראה, בוצע בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, שסייע בהליכי בדיקת המעבדה ובניתוח הממצאים. מתחקיר זה עולה כי המוצרים משווקים ללא רישיונות המשרד, כנדרש בחוק, ומעלים חשש ממשי לבריאות הציבור. שימוש במוצרים שמקום ייצורם והרכבם אינם ידועים מהווה חשש לבריאות הספרים ולקוחותיהם. עם שידור התוכנית פורסמה הודעת דובר מפורטת, בצירוף תמונות המוצרים המשווקים ללא רישיון, כדי להזהיר את הספרים במספרות ברחבי הארץ ואת הציבור בכללותו. כמו כן, גורמי המקצוע במשרד הונחו לבצע פעולות אכיפה ופיקוח בשטח ובכל אותם העסקים הידועים למשרד, שבהם נעשה שימוש במוצרים אלה בניגוד לחוק. במקביל, בשל החשש כי חלק מהמוצרים מוברחים מחוץ-לארץ, יצאה הוראה מראש אגף אכיפה ופיקוח במשרדנו לרשויות המכס להגביר את הפיקוח במעברים השונים. הפיקוח על המספרות הוא במסגרת חוק רישוי עסקים, והוא מתבצע על-ידי הרשויות המקומיות, בהתאם להנחיות משרד הבריאות. לבתי-העסק באזור מחוז תל-אביב שכבר נטען כי נמצאו אצלם תכשירים להחלקת שיער עם החומרים האסורים, יישלח מייד מכתב המורה על הפסקה לאלתר של החזקה, שיווק ומכירה של תכשירים אלו. כמו כן, יודגש כי יש איסור שיווק, מכירה ושימוש בתמרוקים שאינם רשויים – מילה יפה. אם יתברר כי אחד מבתי-העסק המשיך להחזיק, לשווק, למכור או להשתמש בתמרוקים אסורים או ללא רישיון, אנו נפעל מייד לביטול אישורנו לרישיון העסק שלו מהרשות המקומית, וכך ייעשה גם במחוזות האחרים. אגף הרוקחות ינסח מכתב לכל המספרות ובתי-העסק המספקים צורכי מספרות, שתינתן בו אזהרה מהחזקה, שיווק, מכירה ושימוש בכל תכשיר להחלקת שיער המכיל חומרים אסורים, וכן כל תמרוק ללא רישיון. ואם יימצא בית-עסק שיהיו בו תכשירים עם חומרים אסורים, או תמרוקים ללא רישיון מתאים, המוצרים יוחרמו. משרד הבריאות יפעל אצל הרשות המקומית לביטול רישיון העסק. המכתב יועבר לרוקחים המחוזיים, והם יעבירו אותו לרשויות המקומיות, כדי שהן יפיצו אותו לכל העסקים שבתחום מושבן. כל מחוז יפעל נגד היצרנים שבתחומו אשר נמצאו מייצרים תכשירים להחלקת שיער עם חומרים אסורים. אנו מאמינים – במשרד הבריאות – כי העלאת מודעות הציבור למאגר התמרוקים של אגף הרוקחות, המצוי באתר האינטרנט באופן שמאפשר לכל אזרח לבדוק אם המוצר שהוא משתמש בו רשום­,­­­­­ ואת מטרת השימוש בו, תמנע שימוש במוצרים שאינם רשומים כדין ומסוכנים לבריאות הציבור. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. מה השר מציע? לאן להעביר את הנושא? או מליאה, או שהמציעה מסתפקת בתשובת – – – <רינה פרנקל (יש עתיד):> אני מסתפקת בתשובה – – – <היו"ר יוני שטבון:> המציעה מסתפקת. אין צורך בהצבעה. תודה רבה. אנחנו עוברים לנושא הבא – – – <רינה פרנקל (יש עתיד):> רגע, רגע, רגע, אפשר בעצם לוועדה? <היו"ר יוני שטבון:> כן. <רינה פרנקל (יש עתיד):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. לאיזו ועדה? ועדת הבריאות, מן הסתם. <רינה פרנקל (יש עתיד):> ועדת הבריאות. <היו"ר יוני שטבון:> הרווחה והבריאות. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים אם להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 4, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעה לסדר-היום> <הפעלת ייעוץ רפואי וטיפול ראשוני למוגבלים באמצעות וידיאו קונפרנס> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעה רגילה לסדר-היום, מס' 3417, של חבר הכנסת יואב בן צור, בנושא: הפעלת ייעוץ רפואי וטיפול ראשוני למוגבלים באמצעות וידיאו קונפרנס. כיוון שזו הצעה רגילה לסדר, יש לחבר הכנסת עשר דקות לדבר. בבקשה. מובן שהכוונה היא עד עשר דקות. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבר הספקתי לעמוד מעל הדוכן הזה כמה פעמים מאז הצטרפתי לבית הזה ביום שני, ונתתי ביטוי לעמדה של תנועתי, תנועת ש"ס. הפעם מדובר בהצעה רגילה לסדר-היום, כי אכן אני רואה בנושא הזה נושא חשוב מאוד, המצדיק שננצל את המכסה שלנו. במה דברים אמורים? בדבר שאולי לא עומד בראש סדר העדיפויות, אבל לאותם מוגבלים או ישישים, ואלו המתגוררים בפריפריה, בערים הרחוקות ממרכז הארץ, לאלה הדבר הזה יכול להיות לא רק רווח והצלה וסיוע גדול, אלא לפעמים הצלת נפשות ממש. אני מדבר על מה שקרוי וידוע בעולם כווידיאו קונפרנס. אז אולי נאמר: ייעוץ רפואי בווידיאו. הרעיון הוא פשוט: חולה שנמצא בשלומי, או ביישוב בדואי בדרום, או באילת, וזקוק לייעוץ רפואי המחייב אבחנה של רופא מומחה – החולה הזה נמצא במבוי סתום; עליו כמובן להמתין בתור עד שיזומן לאותו רופא, ואז יצטרך להגיע לתל-אביב או לירושלים, כי – מה לעשות, שם נמצאים הרופאים המומחים. ואם מדובר באדם ישיש, או במי שמטבע הדברים בשל מחלתו קשה לו מאוד להתנייד? ואם מדובר בתינוק, ולפעמים מדובר באדם נכה, או מי שמרותק לכיסא גלגלים, או בקשיש שנמצא בבית-אבות? אתם יודעים כמה קשה לאדם מהיישוב להגיע מקריית-שמונה לירושלים? ולא מדובר רק בחולה, אלא גם במלווים שלו. לעתים החולה גר בבניין בן ארבע קומות ללא מעלית. יום של שרב, יום של גשם – ההתניידות שלו היא קשה מאין כמוה. התוודעתי לבעיה הזאת בעקבות מקרה אמיתי של אדם – ליתר דיוק אישה – שאני מכיר. הם התבקשו להתייצב במרכז הרפואי "אסותא" בשעה 08:00. הם כמובן הגיעו לאזור המרכז כבר יום קודם והתאכסנו בבית קרובי משפחה, ובבוקר התייצבו בבית-החולים. הרופא בדק את האישה במשך שבע דקות. זה הספיק לו כדי להגיע לאבחנה רפואית, שאגב התבררה כמדויקת בעליל. הרופא בעצמו הפטיר כבדרך אגב: אם היה לכם מחשב עם מצלמה, יכולתי לחסוך לכם את הנסיעה. מאז הרעיון לא מרפה ממני, והעליתי אותו בשיחות עם רופאים שונים, וכמה מהם אמרו לי שכבר נהוג בכמה מקומות בעולם לבדוק – במירכאות או לא במירכאות – חולים בווידיאו קונפרנס. רבותי חברי הכנסת, אדוני השר אורבך, שאני מבין שאתה עונה לי היום, אני מודה לך ומאחל לכולנו רפואה שלמה. אני מודה ומתוודה שאין לי משנה סדורה ומוחלטת בסוגיה, ואני מעלה רעיון, או זורק את הכפפה, למשרד הבריאות ולקופות-החולים. אני מאמין שבוועדה נגיע לסיכומים מעשיים. לסיכום: מאחר שעל-פי התקנון אני יכול לבקש דיון במליאה, אני מודה שאם השר יציע להעביר את הנושא לוועדה, אסכים בשמחה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. ישיב על הדברים השר אורבך, בשם שרת הבריאות. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> תגיד לי, בירכו אותך אחרי הנאום הראשון? <היו"ר יוני שטבון:> כן. <קריאה:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, רציתי לראות אם לא חרגו מהנוהג. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אדוני היושב-ראש, אני מברך אותו גם אחרי הנאום השני, אם נגזר עלי, וגם אחרי השלישי – – <היו"ר יוני שטבון:> השלישי, השלישי. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – וכן ירבו. <היו"ר יוני שטבון:> בקצב הזה מסתבר שכן, ככה זה. זה מה שיקרה. <קריאה:> – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> בסדר גמור. בשם שרת הבריאות: נושא הטיפול הרפואי באנשים שהם מוגבלים הוא נושא חשוב מאוד שנמצא בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות. מטופלים אשר מרותקים לביתם מקבלים שירות עד הבית – הרופא מגיע הביתה – בקופות-החולים במנגנון ייעודי, מסור ומקצועי. משרד הבריאות מפעיל מערך בקרה להבטחת איכות שירותים אלו, ואף פועל להתקנת סטנדרט מחייב. מגוון השירותים המגיעים אל המטופל המרותק לביתו כולל שירותי רפואה ראשוניים בסיסיים, כמו רופא משפחה ואחות המרפאה, ועד כדי טיפול חלופי מלא לאשפוז, הכולל, נוסף על רופא ואחות, גם רופאים מומחים, יועצים ומטפלים ממקצועות הבריאות מכל התחומים הנדרשים. נוסף על כך, מבוצעים טיפולים ועירויי נוזלים ותרופות, בין השאר. גם מטופלים אשר אינם מרותקים בביתם דרך קבע, אלא בשל מצב רפואי זמני, יכולים לקבל את שירותי הרפואה בביתם. נוסף על כך, המשרד פעל לשינויי חקיקה אשר מאפשרים כיום שליחת מרשם מקוון ישירות מהרופא לבית-המרקחת, באופן מאובטח, דבר המקל על מוגבלים בניידות. שתי קופות כבר השלימו מהלך זה. בנושא שירותי רפואה מרחוק, כפי שדיבר המציע – במסגרת טיפולי הבית ובכלל: משנת 2012 נקבעו על-ידי המשרד סטנדרטים מפורטים להפעלת שירותי רפואה מרחוק, בשיתוף הקופות. הסטנדרט הזה משמש קו מנחה בתחום. קופות-החולים מפתחות ומפעילות שירותים מרחוק במגוון תחומים: מוקד לילי לרפואת ילדים דחופה, שירותי רפואה מונעת, ליווי אחות לאיזון מחלות כרוניות בשיתוף הרופא המטפל, ייעוץ מרחוק לאחות מרפאת פצע כרוני ועוד. בימים אלו משרד הבריאות בוחן בקשות של מוסדות וגופים פרטיים נוספים המבקשים לפתח שירותי רפואה מרחוק. מתחילת השנה פועלת במשרד הבריאות ועדה אשר דנה בנושא קידום שירותי רפואה מרחוק. הוועדה המליצה לבחון עידוד הפעלת שירותי רפואה מרחוק בין קופות-החולים במנגנון של מבחני תמיכה. מנגנון זה יסייע במימון פיתוח שירות זה. הנושא נמצא כעת בדיונים. לסיכום: קופות-החולים מחויבות למתן שירות לכלל מבוטחיהן, בין שהם ניידים בין שהם מוגבלים. נזכיר כי על-פי דוח ה-OECD, השירות בקהילה מדורג במקומות המובילים בעולם. חלק מהשירות למבוטחים, ובכלל זה גם שירות ייעודי למוגבלים, יכול להינתן כשירות מרחוק, כפוף לסטנדרטים אשר הוגדרו לשירות זה. אנו סבורים – במשרד הבריאות – כי מבחני התמיכה בנושא חלופות אשפוז יעודדו את הקופות לפתח תחום זה. כמובן, מאחלים בריאות לכל חולי עם ישראל, ואלה שבריאים, שימשיכו להיות בריאים. אין כמו רופא שמגיע בעצמו, אבל בנסיבות שצוינו פה ודאי שצריך לאפשר גם את האופציה הזאת, ואני מקווה שמשרד הבריאות אכן יעמוד בדבריו. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר אורי אורבך. מה מציע? לאן להעביר את הנושא? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לוועדת הבריאות. <קריאה:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> ועדת העבודה, הרווחה והבריאות כמובן. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על העברת הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 6, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעה לסדר-היום> <תשעים שנה לרצח ישראל דה-האן> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון בסדר-היום – הצעה רגילה לסדר-היום מס' 3432: 90 שנה לרצח ישראל דה-האן, של חבר הכנסת מאיר פרוש. אין תשובת שר בנושא. עד עשר דקות. בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני מבקש לברך את חברנו חבר הכנסת הרב יואב בן צור, בהצטרפו למועדון הח"כים. אין לי ספק שביכולתו ותרומתו עד היום לחינוך ילדי ישראל, ועוד דברים טובים רבים שהוא עשה, בוודאי יביא כבוד, תועלת וקידוש שם שמים. לעצם ההצעה: בעוד יומיים, ביום שישי, כ"ט בסיוון, ימלאו 90 שנה להירצחו של פרופסור יעקב ישראל דה-האן ברחובה של העיר ירושלים. רצח זה בוצע בעקבות החלטה נפשעת שנתקבלה על-ידי אישים בכירים מראשי התנועה הציונית בימים ההם. לפני שבועיים, בבית הזה, כאן, בכנסת, בחרו חברי הכנסת נשיא חדש. מערכת בחירות זו הייתה מלווה במתחים ובניסיונות הכפשה של אנשים אנונימיים נגד המתמודדים על תפקיד הנשיא. אין לי ספק שאם הייתה מתפרסמת שמועה עקשנית על מועמד מסוים לנשיאות שהוא עמד בראש – או היה מראשי כנופיה או קבוצת אנשים שרצחו אדם בגלל השקפתו, דעתו, עמדותיו המדיניות, הוא היה נפסל. מועמדותו לנשיאות הייתה מוסרת. הפוליטיקה הישראלית הייתה מקיאה מתוכה דמות מפוקפקת כזאת, שקשורה לרצח, ומועמד זה היה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה כמו את קורח ועדתו. אבל אם אישים בכירים מהתנועה הציונית הרשו לעצמם לתת הנחיות לרצוח את פרופסור דה-האן, שייצג את היהדות החרדית לפני יותר מ-90 שנה, צריך לדעת ולזכור שהכנסת, שמסמלת יותר מכולם את הריבונות ואת שיא שאיפותיה של התנועה הציונית, בחרה לפני יותר מ-60 שנה לנשיא המדינה את יצחק בן-צבי, שמואשם כאחד מאדריכלי הרצח הנתעב הזה, כך מעיד אברהם תהומי לשלמה נקדימון, שפרסם את הספר "דה-האן – הרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל". כדי שחס ושלום לא נגיע שוב לרגע שבו יחזור על עצמו רצח נפשע כזה, הבה ונתבונן מה הביא את ראשי הציונות להידרדרות החמורה של רצח יהודי. בואו נתעמק ונחקור מה הייתה העילה להחלטתם של ראשי הציונות לרצוח את פרופסור דה-האן – מה פרופסור דה-האן עשה, את מי הוא ייצג ומה היו העמדות שהוא הציג בימים ההם. התנועה הציונית, שביקשה לשנות את דפוסי ההתנהלות של העם היהודי המסורתי, חרתה על דגלה את המסר: היה יהודי בביתך וגוי בצאתך. אלה המאמינים בקדוש-ברוך-הוא ובתורתו, שחביבותם לארץ-ישראל באה מכך שרק בארץ-ישראל אפשר לקיים מצוות רבות שכתובות בתורה ואי-אפשר לקיימן במקום אחר בעולם, והקשר שלהם לארץ-ישראל הוא בגלל קדושתה, יהודים אלה, שהתאגדו בימים ההם למסגרת ארגונית ותנועתית, שהיא אגודת ישראל, לאחר הקמת התנועה הציונית, החליטו להיאבק במגמות שהתנועה הציונית ייצגה, ובין השאר ובעיקר לאחר חילופי השלטון בארץ, מהטורקים לאנגלים, כשהציונים ביקשו לקבל את הגושפנקה שהם המייצגים הבלעדיים של העם היהודי. היהדות החרדית, שחשה – וחששה מאוד מכך – שראשי התנועה הציונית ייצגו את העדה היהודית ואת דרישות היהודים החרדים, נאבקה בכל החזיתות נגד חילון ארץ-ישראל. ובדיוק כמו שהראייה החרדית הייתה שונה מראיית הציונים את הנושאים שקשורים לשאלות כמו נישואין וגירושין, החינוך, הרבנות והקהילה, כך גם אגודת ישראל, שייצגה את החרדים, לא ראתה את הפתרון בכל הקשור לסכסוך עם הפלסטינים עין בעין – כמו שראשי הציונות ראו זאת. מי שהיטיב יותר מכולם להעביר כאן בארץ לאנגלים ולכל המדינאים בכל העולם את המסר שהציונים אינם הדוברים הבלעדיים של העדה היהודית, היה דווקא פרופסור דה-האן, שהיה גם איש אמונו של מרן הגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של היהדות החרדית בארץ, והוא שגרם לכך שהאנגלים גם הטילו ספק בבלעדיות שהתנועה הציונית ביקשה לקבל כמייצגת העדה היהודית. לא פחות ולא יותר, כאשר פרופסור דה-האן היה בשיא פעילותו, והצליח וגם השיג הישגים לציבור החרדי בתחום המדיני והקהילתי, הוחלט לחסל אותו. לפי טיעונו של אברהם תהומי, שמעיד על עצמו כאחראי למבצע הרצח, סמכות-העל מבחינתו הייתה יצחק בן-צבי, בדרג הפוליטי, ותחתיו מפקד "ההגנה" בירושלים זכריה אוריאלי. שליחיה של אותה תנועה ציונית, שראשיה חשבו לגמד את הכוח של הציבור החרדי לפני 90 שנה על-ידי הרצח של פרופסור דה-האן, צריכים להתמודד עם אוכלוסיית תלמידים חרדים שמונה כיום במדינת ישראל קרוב ל-40% מתלמידי כיתה א'. לרגע חושבים אותם שליחים, שאדוקים בתנועה הציונית, שהם הריבונים, שהם השליטים – כמו ששמענו את זה מחברים ביש עתיד – שהם יהיו הדוברים היחידים של הציבור היהודי, ולצורך כך הם גם מעזים ופוגעים כלכלית באוכלוסייה החרדית. אבל מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה, בפרספקטיבה, במבט לאחור, מתברר להם יותר ויותר שהעתיד הוא שלנו. אנחנו, הציבור המאמין, הדבוק בה' ובתורתו, איננו משנים את אורח חיינו; דפוסי ההתנהגות שלנו הם מסורתיים, ומתקיים בנו הפסוק: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרֹץ". אבל כאשר אירע רצח פוליטי ראשון על-ידי אישים שתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם נמצאים כיום ליד הגה השלטון, אני מביע חשש. אולי מכיוון שהציבור החרדי מתחזק, גדל ומשגשג, מי יודע – מי יהיה ערב לנו – אולי במחשכים מישהו חושב, מישהו חס ושלום מתכנן משהו מזעזע? עצם העובדה שהממשלה העדיפה שלא לשלוח לדיון הזה נציג מטעמה, שר בממשלה שיתייחס להצעה שלי לסדר-היום ולדברים שנאמרים על-ידי, מביאה אותי למסקנה – ועל כך אני מבקש שהכנסת תדון בהצעתי ואולי לאחר מכן נגיע יחד למסקנה – שיום כ"ט בסיוון יהיה יום שמדי שנה הכנסת תדון ותוקיע את הרצח המתועב של פרופסור דה-האן, ותעביר את המסר הברור שנאמר בעשרת הדיברות: "לא תרצח". <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. האם אתה מעוניין להעביר את הנושא לוועדה? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> להעביר למליאה. דיון במליאה. <היו"ר יוני שטבון:> דיון במליאה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להעביר את הנושא למליאה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר למליאת הכנסת. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני, ב' בתמוז תשע"ד, 30 ביוני 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:47.>