דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ב ישיבה פ"ט הישיבה השמונים-ותשע של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ט"ו בתמוז התשפ"ג (4 ביולי 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 5 נאומים בני דקה 5 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 6 אלי דלל (הליכוד): 7 צגה מלקו (הליכוד): 7 סגן שר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז: 8 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 9 ארז מלול (ש"ס): 9 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 10 ציון יום הספורט והבריאות הגופנית 11 סימון דוידסון (יש עתיד): 11 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 13 משה רוט (יהדות התורה): 14 אבי מעוז (נעם): 15 שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: 16 ציון יום הוקרה לארגוני החסד המחלקים מזון 18 אברהם בצלאל (ש"ס): 18 יסמין פרידמן (יש עתיד): 21 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 23 ציון יום לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות 27 ארז מלול (ש"ס): 27 אריאל קלנר (הליכוד): 28 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 30 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 31 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 32 אבי מעוז (נעם): 33 שר המורשת עמיחי אליהו: 34 שאילתות ותשובות 36 223. צומת אכסאל – כביש 7269 36 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 36 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 36 227. בטיחות התלמידים בדרך למוסדות החינוך בלוד 38 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 38 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 39 244. פינוי התחנה המרכזית תל אביב-יפו 41 נעמה לזימי (העבודה): 41 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 42 231. חושך בקטעים של כבישים ראשיים 44 אברהם בצלאל (ש"ס): 44 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 44 232. לוחות זמן אמת בתחנות אוטובוסים 49 אברהם בצלאל (ש"ס): 50 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 50 233. מידע זמן אמת רכבת קלה 52 אברהם בצלאל (ש"ס): 52 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 53 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 64 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 54) (הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023 65 יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 65 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 67 אפרת רייטן מרום (העבודה): 74 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 77 מאיר כהן (יש עתיד): 78 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 81 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 91 יסמין פרידמן (יש עתיד): 102 סימון דוידסון (יש עתיד): 120 מירב כהן (יש עתיד): 129 רם בן ברק (יש עתיד): 135 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 139 נאור שירי (יש עתיד): 153 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 161 שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): 171 גלעד קריב (העבודה): 191 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 198 מרב מיכאלי (העבודה): 200 ארז מלול (ש"ס): 201 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ט"ו בתמוז תשפ"ג, 4 ביולי 2023. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 53), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. עוד הונח על שולחן הכנסת ספר התקצירים של הדוח השנתי של מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2023. כמו כן, הונחה היום הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, משה רוט, יצחק קרויזר, אושר שקלים ורון כץ בנושא: מחדל חברתי: מאות קשישים מתים בבתיהם כשאיש לא יודע על כך בזמן אמת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה לסגנית מזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להיות גם בוועדת החוקה. קצת קשה לנו להיות גם וגם. יש שם הצבעות עכשיו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עד שאקבל לידי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, והוא יוכל ללכת לוועדת החוקה, אם ירצה. בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנת את הרמז שלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האמן לי שהבנתי גם הבנתי. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה. אני עוד פעם רוצה להגיד שמפריע לנו קצת שאנחנו צריכים להיות גם כאן וגם בוועדת החוקה, דווקא בהצבעות על המהפכה המשפטית; אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים. אבל לצורך העניין, בואו נגיע לנושא שאני מספר עליו כל שבוע בנאום בן דקה. 193 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בכבישי ישראל. מספר ההרוגים בתאונות הדרכים במחצית השנה הראשונה של 2023 הוא הגבוה ביותר בעשור האחרון למעט בשנת 2017. הרשימה של ההרוגים בשבוע האחרון אינה קצרה. ביום שלישי 27 ביוני נהרג גבר בן 68 בתאונת דרכים במעורבות משאית בחדרה. ביום רביעי 28 ביוני נהרג בן 45 בתאונת דרכים קשה בין ארבעה כלי רכב בכביש 90, שהוא כביש דמים; תשעה בני אדם נוספים נפצעו, ובהם נערה בת 13 וגבר בן 40, במצב קשה. ביום שישי 30 ביוני נהרגו אלחנן גולדשטיין, בן 25 מאלעד, ורוכב אופניים חשמליים בן 30 בתאונה קטלנית בכביש 471; עוד באותו יום נהרג רוכב אופניים, חיים שני, בן 49, תושב שוהם, לאחר שנפגע מרכב במודיעין; רק כמה שעות לאחר מכן נהרג רוכב אופניים נוסף, בן 30, בתאונה קטלנית בקריית עקרון. ב-1 ביולי, יום שבת, נהרג הולך רגל בשנות החמישים לחייו לאחר שאוטובוס פגע בו בעת שחצה את הכביש בבאר שבע. ביום שני נהרג גבר בשנות השלושים לחייו בתאונה קטלנית. הלילה, 4 ביולי, נהרג הולך רגל בן 40 לאחר שנדרס בירושלים, והבוקר נהרגה ילדה בת ארבע, רק בת ארבע, בתאונה מחרידה מפגיעת רכב בסח'נין. תשעה בשבוע החולף, 193 מתחילת השנה. זה לא פיגוע, זה לא מבצע בג'נין. זה הרבה יותר חמור מזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יהי זכרם ברוך. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלי דלל, ואחריו – חברת הכנסת צגה מלקו. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיושב-ראש הוועדה לזכויות הילד אני רוצה להביא בפני הכנסת, מפרסום של בטרם, את התאונות שהיו בחודש האחרון ובכלל מתחילת השנה. מתחילת השנה נהרגו 47 ילדים בתאונות שונות. רק בחודש יוני נהרגו עשרה ילדים, מהם שני ילדים טבעו למוות ושני ילדים מתו משכחה ברכב. במהלך החודש דווחו בתקשורת 117 מקרי היפגעות של ילדים שלא הסתיימו במוות, לשמחתי, מהם שבעה מקרים של טביעה ו-21 מקרי היפגעות של ילדים בתאונות דרכים, שאת חלקם גם ציין קודם חבר כנסת בועז טופורובסקי. החלוקה היא כזאת, לצערי: טביעה – בן 13 טבע למוות בחוף ים בחיפה; בת 17 טבעה למוות בחוף ים בנתניה. דרך אגב, בוועדה לזכויות הילד קיימנו ישיבה לפני תחילת העונה בנושא פתיחת חופי הרחצה ובנושא של טביעות ואיך להימנע מטביעות. שכחה ברכב: בן ארבע מת לאחר שננעל ברכב; בת שנה מתה לאחר שנשכחה ברכב בעכו. תאונות דרכים: בת 11, בן 14, בן 10, בן 17 ובן 16 – חלקם בכלי רכב, חלקם כהולכי רגל, חלקם באופניים; בת שנה – בנפילה בביתה. כל זה ילדים. אני פונה להורים, אני פונה לכל מי שיכול: יותר תשומת לב, יותר הבנה, יותר זהירות ושמירה על הילדים שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת דלל. תעלה ותבוא חברת הכנסת צגה מלקו. אחריה – חבר הכנסת וסגן השר אבי מעוז. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר נערך הטקס השנתי להוקרת פועלם של אסירי ציון והרוגי המלכות בעיר הקודש, עיר הבירה של מדינת ישראל, בתיאטרון ירושלים, בנוכחות שר העלייה והקליטה חבר הכנסת אופיר סופר. היום מציינים בכנסת את יום נפגעי וחללי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות. אני נרגשת לעמוד היום פה כחברת כנסת, בת להורים אסירי ציון, אימי פנטט גני מלקו, תיבדל לחיים ארוכים, ואבי ז"ל פנטהון מלקו, שהיה ממקימי ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה. סך הכול הוכרו על ידי המדינה כ-3,500 אזרחים כאסירי ציון; רבים מהם הם אזרחים ותיקים, וחלקם זיכרונם לברכה, כבר אינם בחיים. כשאומרים לאנשים "אסירי ציון" הם כנראה יחשבו על יוצאי ברית המועצות ומזרח אירופה, אבל יש עוד אסירי ציון, מארצות האסלאם, כמו עיראק, מצרים, מרוקו ואתיופיה. היהודים סבלו בגולה בהיותם יהודים. היהודים נפגעו, נאסרו, הוכו וחלקם נרצחו בשל היותם יהודים. עד היום יהודים בגולה סובלים מאנטישמיות. כשאני מסתכלת על מה שקורה היום במדינתנו, אפילו הביקורת שנשמעת כלפי מדינת ישראל – הבסיס הוא אנטישמיות ישנה, שנאת יהודים. אלה שנהרגו הם הרוגי מלכות; אלה שנאסרו בהיותם יהודים הם אסירי ציון הגיבורים שלנו, והיום רובם אזרחים ותיקים. הם זקוקים לתמיכתנו ולעזרתנו. תודה, אדוני היושב-ראש. זה נושא שמאוד חשוב ביום הזה להזכיר אותו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. יעלה ויבוא חבר הכנסת וסגן השר אבי מעוז, ואחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז: << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת תודעה מס' 93, והפעם על אחים לנשק. אחד הארגונים הבולטים במחאה כנגד הממשלה הנוכחית וכל מה שהיא מייצגת זה ארגון אחים לנשק. בואו נפרק: אחים זה סולידריות, אחים לנשק – סולידריות במלחמות ישראל. אבל זו הנדסת תודעה, כי מה הקשר של נשק למאבק אזרחי? מישהו בדרך למלחמה? כשתהפכו את צמד המילים "אחים לנשק" תקבלו "נשק לאחים"; "נשק לאחים" נשמע כמו מלחמת אחים. ולמה הם רוצים לשטוף את המוח, להנדס את התודעה ולהטמיע שוב ושוב את האופציה של מלחמת אחים? כי המוחות שמאחורי המחאה, א' וא' ברק, יודעים שהימין, כלומר המחנה היהודי-לאומי, הוא פטריוטי, אחראי וחרד לאחדות העם, וכמו בעבר, הוא לא ייגרר למלחמת אחים, וכך, לתקוותם, הם יצליחו להכניע את הימין ולהחזיר לידם את השלטון. אני ממליץ לאזרחי ישראל להפנים ולדעת החל מהיום: "אחים לנשק" זה הנדסת תודעה שמטרתה ליצור אווירה ציבורית תמידית של סכנה של מלחמת אחים. לעומת זאת, אנחנו נרבה באהבת אחים, ובעזרת השם נתקן את מערכת המשפט. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מעוז. תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אחריה – חבר הכנסת ארז מלול. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, 118 ימים לבחירות המוניציפליות – 31 באוקטובר. היום חבר הכנסת אלי דלל ואנוכי קיימנו כנס שקראנו לו "מוניציפליות", שקרא להגיש רשימות ריצ'רץ' ברשויות המקומיות, ייצוג הולם ושווה של נשים וגברים: אישה גבר אישה גבר או גבר אישה גבר אישה. היה כנס מדהים. נשים דעתניות שמתכוונות להתמודד בבחירות ישבו סביב השולחן באולם נגב והודו לנו על הכנס החשוב. אחת ההודעות הכי מרגשות בכנס היום הייתה שמפלגת "אחדות בירושלים" הכריזה שבמקום השני תוצב אישה חרדית ברשימה למועצת העיר. זה באמת זכה למחיאות כפיים. נשים חייבות לרוץ ברשימות המקומיות, להיות מוצבות במקומות ריאליים, לדרוש רשימות ריצ'רץ. אני קוראת מפה לכל הנשים והגברים לא להצביע לרשימות לרשויות המקומיות שלא מציבות נשים במקומות ריאליים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת צרפתי הרכבי, ועכשיו יעלה ויבוא חבר הכנסת ארז מלול. אחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקות שלי היום כדי לשאת תפילה לשלומם של הלוחמים הנלחמים בעוז ובגבורה בג'נין ולרפואת הפצועים היום בתל אביב. "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם". "למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל ימלא ה' כל משאלותיך. עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. לאחר מכן נעבור לנושא הבא. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דבריי אני מבקשת לשלוח איחולי החלמה לפצועים מהפיגוע בתל אביב. האויב שלנו אינו מבדיל בין דמו של יהודי בתל אביב לדם של יהודי תושב יהודה ושומרון. בכל שבוע אני מתייצבת כאן לזעוק את זעקת תושבי יהודה ושומרון ולהעלות על נס את שורת הפיגועים שהושתקו. לרוב מדובר בעשרות פיגועי אבנים ובקבוקי תבערה, שמסכנים את חייהם של עשרות אלפי תושבים, וכמעט שהפכו שגרה אצל רבים מהם. הבוקר שוב התעוררנו לפיגוע אבנים, ובנס הוא הסתיים בפציעה בלבד. עמנואל שילה, העורך של עיתון בשבע, נפצע בפיגוע אבנים בין יצהר לחוות גלעד. מחבלים שארבו לו בצד הדרך זרקו עליו אבנים. בנס עמנואל הצליח לנהוג עד חוות גלעד, ומשם פונה לבית החולים מאיר עם חשש לשבר בלסת. אני שולחת מכאן לעמנואל איחולי החלמה מהירה. אחת ההגדרות בחוק הטרור היא שהטרור נעשה במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור, וזה מה שהתכוון לעשות המחבל מהפיגוע הלילה. זה איננו אירוע חריג בכבישי יהודה ושומרון. כמה קילומטרים ממקום הפיגוע הלילה נסעה בשבוע שעבר יפית רשף, תושבת גבעת ארנון שבשומרון. נסעתי דרך כפר המרצחים חווארה, מספרת יפית. באחת מהכיכרות האטתי למתן זכות קדימה להולך רגל. הולך הרגל הסתובב אליי ובידו חפץ שחור. אין לי מושג מה זה היה, אבל מה שאני כן יודעת הוא שהוא כיוון את זה לעברי כמו שמכוונים רובה. הוא חשב שזה יהיה משעשע להבהיל אותי. הייתי עם ארבעה ילדים קטנים ברכב. קפאתי. לא ידעתי מה לעשות. רציתי לברוח, אבל הייתי עם ארבעה ילדים. אני זוכרת את החיוך הזדוני שלו. לא הפסקתי לבכות. הילדה שלי מנחמת אותי ואומרת: אימא, תירגעי; אימא, אני אוהבת אותך; אימא, הכול יהיה בסדר. ילדה, בסך הכול בת חמש, צריכה להרגיע ולנחם את אימא שלה. האירוע התרחש ביום חמישי, ומאז כמעט שבוע שאני לא ישנה. אני רק חושבת על השאלה: מה היה אם זה היה נשק אמיתי? אנחנו במציאות שבכל שבוע זה יכול לקרות, ואף אחד לא עושה שום דבר בשביל למנוע את הדבר הזה, אומרת יפית. במדינת ישראל גדל דור פוסט-טראומטי שלא מקבל מענה. מחובתנו כנבחרי ציבור וכנציגי הימין בכנסת לדאוג שמתיישבי יהודה ושומרון לא יופקרו בשטח ויקבלו מענה ביטחוני הולם, אחרת, אם חלילה יקרה משהו, לא נוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. << נושא >> ציון יום הספורט והבריאות הגופנית << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום הספורט והבריאות הגופנית. אני מזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותו של אדוני. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, קודם כול אני צריך להגיד תודה לצוות הכנסת על עזרה אדירה היום בתפעול יום הספורט, שהיה חגיגי במיוחד, עם שידור ישיר של חמש שעות בערוצי הספורט מהוועדות והמליאה, ותודה גדולה לשר הספורט, שהיה חלק מהדיון וחלק מהאירוע הזה, אירוע חשוב מאוד. חברים וחברות, היום אנחנו מציינים את יום הספורט והבריאות הגופנית. במבט ראשון זה נראה כמו איזה נושא שלא צריך להתייחס אליו – פחות מתייחסים אליו במשך שנים רבות – אבל כשלאט-לאט מתחילים לחפור ולגלות את הכוח האדיר של הספורט, מבינים שזה לא סתם נושא. בספורט יש כוח אמיתי לתת מענה לכל כך הרבה בעיות שיש לנו בחברה. הספורט הוא מפתח שפותח דלתות רבות. המדינה משקיעה כל כך הרבה משאבים, מיליארדים רבים, בחינוך, בבריאות, במניעת התמכרויות, ברווחה, בפנאי, ולא מבינה שממש מתחת לאף שלה שוכן פתרון לבעיות שיש בכל התחומים האלה. כבר כמעט שנתיים אני נמצא בבית הזה, שנתיים שבהן חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה למדו להכיר אותי ואת האג'נדה שלי ולמה אני בכלל פה – אותו חבר כנסת שמציק על אולמות ספורט בפריפריה, על מעמד המאמן בישראל, על שוויון מגדרי במגרשים, על נערים בסיכון שהספורט מציל ובאופן כללי על חשיבות הספורט ועל כמה מדינת ישראל עוד נדרשת לקדם בספורט. עוד רבה הדרך, חברים, אבל היום אני נרגש לומר ששמנו את הספורט על בימת הכנסת. אני מבקש להודות לכל מי שלקחו חלק ביום הנפלא הזה לטובת הספורט בישראל: לשר הספורט מר מיקי זוהר, לחברי הכנסת מכל הסיעות, לשחקניות, שחקנים, אנשי הכנסת שעזרו לנו, איגודים ואגודות, ערוץ הספורט, אושיות ספורט מהעבר ומההווה וכל מי שהספורט הישראלי קרוב לליבו. כל מי שמגיע ומשתתף בוועדת המשנה לספורט בראשותי יודע שאנחנו משתדלים לקיים מדי שבוע דיונים בכל הנושאים שמפריעים, שמכשילים את הספורט בישראל. שבוע אחר שבוע אנו נחשפים להזנחה רבת-שנים של הספורט בישראל. זה לא מאתמול, זאת הזנחה של שנים רבות. הכשל היסודי ביותר מתחיל במחסור החמור בתשתיות ובמתקני ספורט במדינת ישראל. יצא דוח מבקר המדינה לפני חודש ימים. בדוח הזה עולה כי במדינת ישראל אין מספיק מתקני ספורט, ואני עדין. התופעה הזאת מתייחסת לא רק לספורט אולימפי או לשחקנים אולימפיים אלא גם לשיעורי ספורט בבתי הספר. ב-66% מבתי הספר במדינת ישראל אין אולם ספורט – שנת 2023. התוכנית האמיתית למתקנים לעשר השנים הקרובות, על פי הדוח, הייתה צריכה להיות 14.9 מיליארד שקלים. בכמה בסוף הם מתקצבים אותה? ב-2.8 מיליארד שקלים לעשר שנים. זה אומר 280 מיליון שקלים לשנה. זה התקציב של מתקני הספורט במשרד. אז בואו אני אשווה את מה שקורה במדינת ישראל לעומת העולם. מצבנו כל כך רע, ואני אתן לכם דוגמה: יחס של 44 מגרשים למיליון איש במדינת ישראל, זאת אומרת 44 מגרשי כדורגל למיליון איש. באנגליה יש 547, בגרמניה – 607, בבלגיה – 348 ובאיסלנד הקטנה יש 190 מגרשים ל-350,000 תושבים. מדינת ישראל היא מדינת עולם שלישי בנושא תשתיות ומתקני הספורט. חברים יקרים, בלי תשתיות של ספורט אין ספורט, נקודה – לא בחברה החרדית, לא בחברה הערבית ולא בחברה היהודית הכללית. אין ספורט. למרבה הצער, כשכבר נבנים מגרשים ומתקני ספורט, הם אינם מוקצים בצורה שוויונית. היום היה דיון שלם בנושא קידום נשים בספורט הישראלי, אחרי שיצא דוח של הממ"מ בכנסת. חברים יקרים, בתוך כל הספורטאים שרשומים באיגודים, לנשים יש ייצוג של 20% בלבד, במשחקי כדור – 14%, ובפריפריה עוד יותר נמוך. עצוב, מאוד עצוב, אבל זה המצב. בעולם הכדורגל, למשל, רק 4.1% מהספורטאים הם נשים. חברים, יש לי כל כך הרבה עוד מה לומר, כל כך הרבה מה להגיד, אבל אני רוצה לסיים, בגלל שנגמר לי הזמן. נמצאים פה שרים, ואני רוצה להגיד לכם משהו: כדי שנפתור את הבעיה של ילדים, ילדות, נוער ונערים שמגיעים לפשע, לסמים, לאלכוהול, למקומות שאנחנו לא רוצים שיגיעו, אנחנו צריכים שהילדים האלה יהיו עסוקים. עסוקים. המדינה לא משקיעה בזה מספיק. ילד שהוא חסר מעש הוא ילד שלא יגדל להיות טוב לחברה הישראלית. אלה נתונים, וזה קורה בכל העולם, והמדינה צריכה להשקיע בזה הרבה יותר. אני יודע שהשר כל-כולו בנושא הזה, אבל אין מספיק כסף לנושא הזה כי אין מספיק חשיבות לנושא הזה. כולי תפילה שנשנה את זה ונעשה טוב לילדי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון על הובלת היום החשוב הזה בנושא הבריאותי. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כל החיים הייתי סימון לבד, ורק בכנסת נכנס עוד סימון. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, כאשר אנו מרבים להשתמש באמרה הידועה "נפש בריאה בגוף בריא", אין זאת מן השפה אל החוץ אלא ביטוי נכון, אמיתי ומוחשי. לפעילות הגופנית חלק נכבד ביותר בחוסן החברתי והחינוכי שלנו, במיוחד בדור שלנו, היום. הפעילות הגופנית יחד עם תזונה נכונה הן ההשתדלות של כל אחד ואחת מאיתנו לשמירה הפיזית והנפשית, לבריאות שלנו. לעיתים תכופות אנו נוכחים לדעת ממחקר ועוד מחקר שפעילות גופנית וספורט עשויים לשמש כאמצעי יעיל ביותר לוויסות מיטבי של לחצים ומתחים ומסייעים להפחית תחושות של דיכאון וחרדה. בנוסף, הפעילות הגופנית היא התרופה החשובה למכת הסמים והאלכוהול. פעילות מסודרת של ילדים ובני נוער משמשת תחליף לשעמום וחוסר מעש. הספורט הוא אולי התחום העיקרי לגשר על פערים חברתיים ותרבותיים, ותושבי הפריפריה בעיקר נעזרים בכלי זה לגשר על פערים. כמובן, הפעילות הגופנית היא אמצעי לשמירה על המראה החיצוני. הרופא הידוע רבנו משה בן מימון, הרמב"ם, מסכם בשורה אחת את מה שהרבה היום מנסים לעשות – דיאטה, דיאטה פשוטה: "לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב". חבר הכנסת סימון דוידסון, אני מודה לך ויישר כוח על העלאת נושא חשוב זה למודעות, נושא שפשוט חולף לידנו, וכמה אנחנו נוכחים לדעת – אתה יודע שמדי פעם אני שואל, אני רואה חבר ואומר לו: וואו, רזית. הוא אומר לי: שמע, התחלתי לעשות הליכות וגם זרקתי את התרופות. עושה את זה ביום-יום. תשתדלו להתעמל, למענכם. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. האמת היא שיש נתון שאתמול קיבלתי, שתלמידים במדינת ישראל – מהנמוך בעולם מבחינת ספורט; אוכל מתוק – יש איזה שלושה פרמטרים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מקום שלישי בעולם בהשמנה לילדים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה שמעון רוט, בבקשה. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> ברשות כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד שר התרבות והספורט מר מיקי זוהר הנכבד, ראשית, לפני שאני מתחיל לדבר על הנושא, אני רוצה לשלוח מפה ברכות ודברי חיזוק לחיילים היקרים וכוחות הביטחון. תחזקנה ידיכם ויהי ה' עימכם להינצל מכל צער וצרה. אני רוצה לשלוח מפה ברכת רפואה שלמה לפצועים ממתקפת הטרור של היום. אני קורא לכל אזרחי ישראל להוסיף פרק תהילים או מעשה טוב לזכות החיילים. הרמב"ם בהלכות דעות אומר, ואני מצטט: "ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף: כל זמן שאדם מתעמל, ויגע הרבה – – – אין חולי בא עליו". אחרי זה הוא ממשיך: "וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל או מי שמשהה את נקביו" – והוא מסיים ואומר בהמשך: ועל זה אומר שלמה המלך בחוכמתו: "שֹׁמר פיו ולשונו שֹׁמר מצרות נפשו". הרמב"ם מסכם את נושא הבריאות בשני דברים – באוכל ובהתעמלות. טוב ומבורך שמציינים יום לבריאות ולספורט. אני קורא למשרד הספורט, לקופות החולים, למשרד הבריאות, להוסיף תעמולה והסברה בכל השפות, בכל האמצעים, לעודד אנשים צעירים ומבוגרים לאכילה נבונה ופעילות גופנית. השקעה בהסברה היא השקעה טובה מאוד וכדאית. ההשקעה הזאת תמנע חולי, בעזרת השם, הכסף ימנע מיליארדים בכמה שעולה לתקן את הנזקים של החולי. לכן אני חוזר ואומר: ההשקעה הזאת היא השקעה כדאית. ולעם ישראל אני אומר: תאכלו טוב, תצעדו טוב ותהיו בריאים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לשלוח שוב תפילותינו להצלחת המבצע בג'נין, לחזרתם של חיילנו בשלום ולהחלמתם של הפצועים מהפיגוע בתל אביב. כיוון שאנחנו עוסקים היום בציון הבריאות הגופנית, אני רוצה לחרוג במעט ולדבר על נושא שקשור בקשר הדוק לבריאות הרגשית והנפשית, אבל גם הגופנית. בימים האחרונים עלה לרשתות סרטון של הנשיא לשעבר טראמפ, שבו הוא מדבר על תוכניתו להשבת השפיות לחברה האמריקנית. אני רוצה לקרוא את דבריו, ואני מצטט: האי-שפיות של השמאל בענייני מגדר שנדחף לילדים שלנו היא מעשה של התעללות בילדים, פשוט מאוד. הינה התוכנית שלי לעצור את ההשחתה הכימית, הפיזית והרגשית של הנוער שלנו. ביום הראשון לכהונתי – אני מזכיר, דבריו של הנשיא טראמפ לשעבר – אבטל את המדיניות האכזרית של ג'ו ביידן במה שמכונה "טיפול מאשר מגדר" – תהליך מגוחך הכולל מתן חוסמי התבגרות לילדים, שמשנים את המראה הפיזי שלהם, ובסופו של דבר ניתוחים בילדים קטינים. האם אתם מסוגלים להאמין לזה? אחתום על צו ביצוע חדש המורה לכל סוכנות פדרלית להפסיק את כל התוכניות המקדמות את התפיסה של שינוי מין ומגדר. אבקש מהקונגרס למנוע לצמיתות את האפשרות להשתמש בכסף של משלמי המיסים הפדרליים לקידום או מימון של התהליכים הללו, ואעביר חוק האוסר על השחתה מינית גופנית בילדים בכל 50 המדינות. זה יעבור מהר מאוד. אצהיר שכל בית חולים או ספק שירותי בריאות שמשתתף בהשחתה כימית או פיזית של בני נוער קטינים יוסר מתוכניות ביטוח הבריאות הפדרליות באופן מיידי. בנוסף, אתמוך ביצירת זכות של קורבנות לתבוע באופן פרטי רופאים אשר ביצעו באופן בלתי נסלח את התהליכים הללו בילדים קטינים. אני ממשיך מדברי הנשיא טראמפ: משרד המשפטים יחקור את חברות התרופות הגדולות והרשתות הגדולות של בתי החולים כדי לקבוע אם הן העלימו במכוון תופעות לוואי ארוכות טווח של שינוי מין כדי להתעשר על חשבון חולים פגיעים, פגיעים מאוד, במקרה הזה. אנחנו גם נחקור אם חברות התרופות הגדולות או אחרים שיווקו באופן לא חוקי הורמונים וחוסמי התבגרות שאינם מורשים או מאושרים בשום אופן לשימוש זה. ואני ממשיך בציטוט מדבריו: משרד החינוך יודיע למדינות ולמחוזות שאם מורה או גורם רשמי בבית ספר יציע לילדים את האפשרות שיכול להיות שהם לכודים בגוף הלא-נכון, הם יעמדו בפני השלכות חמורות על הפרת זכויות אזרח בגין אפליה על רקע מיני וביטול המימון הפדרלי. כחלק מהכשרת המורים, נקדם חינוך חיובי על המשפחה הגרעינית, תפקידי אב ואם וחידוד השוני והייחודיות של גברים ונשים, במקום לטשטש אותם. אני ממשיך בדבריו: אבקש מהקונגרס להעביר הצעת חוק הקובעת שהמגדרים היחידים המוכרים על ידי ממשלת ארצות הברית הם זכר ונקבה כפי שנולדו. הצעת החוק גם תבהיר שחוק זכויות האזרח הפדרלי, שאוסר אפליה על בסיס מין בכל בית ספר, אוסר על גברים להשתתף בספורט נשים. אנחנו נגן על זכותם של ההורים שלא ייכפו עליהם המגדר והזהות החדשים של ילדם הקטין ללא הסכמתם. ואני ממשיך בדבריו: בשום מדינה נורמלית לא מספרים לילדים שהם נולדו עם המגדר הלא-נכון, מושג שמעולם לא שמענו עליו. בכל ההיסטוריה האנושית אף אחד לא שמע על מה שקורה היום. הכול קרה כאשר השמאל הרדיקלי המציא את זה רק לפני כמה שנים. בהנהגתי, הטירוף הזה ייגמר. עד כאן מדבריו של דונלד טראמפ. מדבריו אני למד כי אחד הנושאים שיהיו במוקד ההתמודדות בין המועמדים של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות יהיה "הטירוף המגדרי", כפי הגדרתו. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים באמצע מלחמה כנגד הניסיונות להפוך את העולם ואת הטבע למשהו אחר. המשימה שלנו כעת היא להשיב את הנורמליות לעם ישראל, ומתוך כך – לעולם כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני רוצה להזמין את שר התרבות והספורט, השר מיקי זוהר, בבקשה, לסכם את היום החשוב הזה. עד 06:00 לרשותך. << דובר >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר >> חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, וכמובן לך, סימון, ברכות גדולות על היוזמה המבורכת, יום הספורט פה בכנסת. דיברנו על הרבה נושאים היום – דיברנו על ספורט הנשים, ודיברנו על הרבה דברים שאנחנו רוצים לשפר יחד בעולם הספורט בישראל. וכן, המלאכה מרובה, אבל יש רצון טוב, יש מטרות, יש יעדים, ואני חושב שאנחנו גם יכולים להגיע אליהם. הדיונים שנערכו היום בכנסת היו רבים. ברשותכם, אני אתייחס לחלק מהם. הנושא המרכזי שעומד בפתחו של עולם הספורט זה המאבק באלימות בספורט. כולנו עדים לתופעה הלא-פשוטה הזו, שהולכת ומחמירה בשנים האחרונות, עד לכדי אולי שיא חדש, שנפרץ להערכתי בעונה האחרונה, של אלימות בספורט שהולכת וגואה. והמשימה שלנו, של כולנו יחד, היא לטפל, למגר את תופעת האלימות בספורט. יש הרבה מאוד דברים שאנחנו רוצים לעשות כדי לטפל בתופעה: אנחנו רוצים למנות שופט ייעודי שישפוט בענייני ספורט; אנחנו רוצים כבר להחיל באופן מיידי את נושא הקנסות המינהליים וההרחקות האוטומטיות; אנחנו רוצים לייצר גם כל מיני מנגנונים של הענשה דווקא כלפי אוהדים פורעים ולא כלפי קבוצות, כי ענישה קולקטיבית – אנחנו יודעים שאין לה שום ערך ושום יתרון; אנחנו רוצים לייצר יחידה משטרתית חזקה מאוד שתטפל בסוגיה. לצערי, אנחנו גם נצטרך להחזיר את השוטרים אל היציעים. יש הרבה מאוד פעולות שאנחנו רוצים לעשות: מגנומטרים; אנחנו רוצים להחזיר כלבי הרחה. אנחנו רוצים לעשות הרבה מאוד דברים שבסוף ימגרו את תופעת האלימות בספורט ויהפכו את האלימות לדבר לא משתלם, כי בסוף אנחנו צריכים לזכור שמדובר בקומץ קטן מאוד שהוא כביכול חזות הכול, וזה לא המצב, ואת העניין הזה אנחנו יחד נשנה. נושא נוסף שעלה היום בדיון, שגם אליו אני רוצה להתייחס, זה נושא מאוד מאוד חשוב, של טיפוח הספורט הנשי, ספורט נשים. נשים, לצערי הרב, מתוקצבות או תוקצבו עד השנים האחרונות בתקציבים פחותים בהרבה מתקציבי ספורט הגברים, ואת זה אנחנו הולכים לשנות. בעונה הבאה ספורט נשים יתוקצב פי 2.5 בערך ממה שהוא תוקצב בשנה הקודמת. זה יעלה את רמת ספורט הנשים בישראל. זה יביא לפה עוד ועוד שחקניות, גם אולי שמצאו את מקומן דווקא מעבר לים, מה שנקרא, ישראליות שהלכו לשחק בחו"ל כי פה לא היו מספיק תקציבים כדי להחזיק אותן, וגם את זה אני מניח שהמתווה שלנו ישנה, וגם יהיו פה לצידן שחקניות זרות הרבה יותר איכותיות, שיעזרו להן להשתפר ולהתקדם. וכן, המתווה הזה מדבר על מרכיב מאוד, מאוד חשוב. הוא מדבר גם על שיתוף פחות זרים – זרות, במקרה הזה – ושיתוף של יותר ישראלים וישראליות שהם מתחת לגיל 21 ומתחת לגיל 24. יש פה בעצם win-win situation – כולם נהנים ממתווה שאומר: יותר ישראלים וישראליות בקבוצות, פחות זרים וזרות, עם יותר תקציבים. זו משוואה שבעיניי היא משוואה מנצחת, וגם את זה אני שמח לבשר שנוכל לראות כבר מתחילת העונה הבאה. מעבר לזה, אנחנו צריכים להגדיל את מספר הספורטאים בכל אגודה ואגודה. גם לזה ייצרנו איזושהי תוכנית נהדרת, שקובעת שכל מי שיגדיל את מספר הספורטאים והספורטאיות שלו באגודה יזכה לתקצוב משמעותי של אלפי שקלים פר ספורטאי או ספורטאית שמצטרפים. גם זה דבר שהוא חסר תקדים, דבר מבורך וחשוב מאוד לעולם הספורט. דבר נוסף שדיברנו עליו – ראינו את ההצלחות הכבירות של הנבחרות הצעירות שלנו בכדורגל. ראינו את זה גם בנבחרת הנוער – מקום שלישי בעולם במונדיאליטו, ועכשיו הנבחרת הצעירה שלנו, שאני מתכוון להצטרף אליה מחר, בעזרת השם, בחצי הגמר נגד אנגליה, חצי גמר אליפות אירופה. אלו הישגים שהם באמת חסרי תקדים. היום המסקנה היא ברורה: החבר'ה הצעירים שלנו בעולם הכדורגל נמצאים בטופ העולמי. המשימה הכי גדולה שלנו תהיה לייצר את המעבר הנכון מהגילים הצעירים לגילים הבוגרים ועדיין להישאר בטופ העולמי, וזו משימה לא פשוטה. ההתאחדות לכדורגל מן הסתם נדרשת להמון המון משאבים ותקציבים כדי להביא את ההישגים האלה. הם ימצאו אותנו לצידם, מחזקים אותם, עוזרים להם גם בצד המקצועי, גם בצד הכלכלי, כדי שהחבר'ה הצעירים האלה, היהלומים האלה, ילוטשו לקראת המעבר לגילים היותר-גדולים. לסיכום דבריי, אני שוב אברך את חברי סימון דוידסון על היוזמה המבורכת למען עולם הספורט. היה כאן יום יפה מאוד, מכובד מאוד. גם ערוץ הספורט סיקר את היום הזה, שגם זה דבר ראוי ומכובד, ותודות להם על כך. גם לכל החברים שהשתתפו ולקחו חלק אני מודה. מיותר לציין שמשרד התרבות והספורט ימשיך לעשות עבודה מאומצת יחד עם כל באי הבית ללא יוצא מן הכלל לקידום עולם הספורט והתרבות בכל חלקי הארץ ובכל האוכלוסיות השונות והמגוונות שיש לנו במדינה. אז תודה רבה לכם ובהצלחה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לשר התרבות והספורט, השר מיקי זוהר. << נושא >> ציון יום הוקרה לארגוני החסד המחלקים מזון << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לסעיף הבא על סדר-היום – ציון יום ההוקרה לארגוני החסד המחלקים מזון. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם בצלאל לפתוח את היום המיוחד, בבקשה. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני חושב שאולי כדאי שנעביר לוועדה את כל הימים המיוחדים. אנשים, קשה להם להגיע, באמת. תראה, חוץ משר והיושב-ראש, שצריך להטריח את עצמו – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כבר אמרתי ליושב-ראש הכנסת שיעשה חשיבה אמיתית על הימים המיוחדים הללו. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> השרים, השרים היקרים, הרב מלכיאלי – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אגב, יש יותר שרים מחברי כנסת במליאה. כמעט. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> הרב מלכיאלי ומיקי – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השר מלכיאלי, במזכירות, לא אמרו להם – אתה משיב בשם השר מרגי, נכון? << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> אני חושב שצריך לעשות לכם יום הוקרה מיוחד רק לשרים. יש פה יותר שרים מחברי כנסת. מיקי, אדוני השר, אני חושב שצריך לעשות יום הוקרה לשרים שנמצאים פה ביום שלישי. יש יותר שרים מחברי כנסת פה עכשיו. << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> נעשה דיון – – – << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> תשמע, זה פשוט דברים שלא קורים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> יש יום הוקרה מיוחד שצריך לעשות לשרים הנורבגים. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> וגם לאלה שמדי פעם באים לארץ. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זה בכלל לא מובן מאליו. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, באמת. אני חושב שאולי צריך להעביר את זה לוועדות. באמת חבל על הזמן שהכנסת שורפת – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מדי פעם תבדקו שהאישור כניסה שלכם לכנסת תקף. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – כל כך הרבה על הימים האלה, בפרט שאנשים – צריכים לחשוב על זה. אולי – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים היקרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת שנמצאות איתנו פה, קהל קדוש שצופים בנו גם מהבית, לא לחינם ביקשתי לציין את היום החשוב הזה, אשר כבר בראשית היותנו לעם זהו הדבר שייחד אותנו, מאברהם אבינו, שפתח את אוהלו לכל דורש, דרך משה רבנו, שלא עמד מנגד, כמו שנאמר אצל בני ישראל במצרים: "וירא בסבלֹתם". כמו שידוע, משה רבנו הלך אחרי העגל, הלך אחריו, הרים אותו על כתפו, וזה מלווה אותנו עד הורינו אנו. עוד מימי הילדות שלי חונכנו על ערכים של "עולם חסד ייבנה". אני זוכר את עצמי בכל יום שישי ממלא סלי מזון למשפחות נזקקות ומרובות ילדים. מה שעמד ועומד לנגד עיניי והמון המון מחבריי שנמצאים פה בבית הזה, וגם שלא נמצאים פה, זה איך לדאוג לזולת, איך לדאוג – באמת, החסד, "עולם חסד ייבנה". כשמדברים על עוני, לפעמים מדובר בתנאי המחיה הבסיסיים ביותר – לחם וחלב. הנביא ישעיהו אומר: הלוא לרעב פרוס לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך אל תתעלם. כך גם במשנה, באבות, נאמר שאחד משלושה עמודים שעליהם עומד העולם הוא החסד. דווקא היום, בעולם המתפתח יותר ויותר, ישנם אנשים, לצערנו, שהולכים לישון רעבים, כפשוטו, הולכים לישון רעבים וקמים רעבים. נתון זה לצערנו לא משתנה גם היום, כשקמים כל כך הרבה ארגונים חדשים. לפי דוח העוני של הביטוח הלאומי שהתפרסם היום, מספר האנשים החיים מתחת לקו העוני בישראל עומד על 1,950,000 איש. מדובר על 21% מאוכלוסיית מדינת ישראל. המצב הזה לא מבדיל בין נשים לגברים, בין זקנים לנערים, בין יהודים לערבים – כולם נמצאים באותה קטגוריה קשה. אך לצד נתון קשה זה קמים עוד ועוד ארגוני חסד תזונתיים אשר כל המטרה העומדת בראשם היא אך ורק להיטיב עם אותם נזקקים שנדחקו לשולי החברה, כאלה שנשכחו, ולא כל כך פופולרי לדבר על הנושא הזה. ואף אנחנו מעלים שוב ושוב הצעות הנוגעות למצב הכלכלי של כחמישית מאזרחי ישראל. מפלגת ש"ס בראשותו של יושב-ראש המפלגה שלנו, הרב אריה דרעי, פועלת בכל כוחה לעזור לאוכלוסיות החלשות, אם זה בתלושי המזון, שאנחנו מקווים מאוד מאוד שבזמן הקרוב ממש האנשים שזקוקים לדבר הזה לפי מבחני הכנסה, כמו שהיה בעבר – שאנחנו יודעים, כל אחד מאיתנו, איפה שהסתובבנו, אנשים הודו, וכיום אנשים כל היום שואלים: מתי יקרה כבר ונוכל להטעין את כרטיסי המזון שקיבלנו בעבר? זה אחד מהצעדים שאנחנו עובדים קשה, בראשות יושב-ראש התנועה, לעזור לאנשים לצאת ממעגל העוני. כך גם חברי שר הרווחה יעקב מרגי, אשר עושה לילות כימים ומדיר שינה מעיניו בנוגע למצבם הכלכלי והחברתי של אזרחי ישראל, וארגוני החסד שנמצאים איתנו עומדים בראש סדר העדיפויות שלו. אני שמח כל כך שלראשונה בכנסת ישראל – אומנם עברו כבר 75 שנה לכנסת הזאת, אבל הגיע הזמן. היה צריך כבר מהשנה הראשונה, אבל ברוך השם שפעם ראשונה מציינים את היום הזה בכנסת, להוקיר את ארגוני החסד התזונתיים אשר פועלים בכל כוחם כדי שלא תישאר משפחה רעבה בישראל ולו ללילה אחד, ולהכיר תודה לאנשים חשובים אלו, אשר עושים לילות כימים בנושא חשוב זה. תודה למנהל סיעת ש"ס בכנסת הרב צביקה יעקבזון, שביוזמתו מציינים את יום ההוקרה הזה, ליושב-ראש הועדה ולחבריי חברי הסיעה שלנו. אנחנו מאוד מקווים, בעזרת השם, שנמשיך ביחד להיאבק בכל הכוח העומד לרשותנו למען אזרחי ישראל הנתונים במצב כלכלי קשה ולעזור להם לצאת ולעמוד בכוחות עצמם מעל קו העוני. תודה רבה לארגונים עצמם. באמת, היום הזה הוא בשביל להגיד מילה אחת: תודה לכל אלו שבאמת עושים ימים ולילות, במקומות ובזמנים ובדבר שהוא כזה לא הכי מפורסם ולא הכי, איך אומרים, צבעוני ולא הכי מדובר או שאפשר לעשות ממנו כותרות, אבל הם עושים את זה יום-יום, שעה-שעה, בחורף, בקיץ, בכל זמן, למען המשפחות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם בצלאל על היום החשוב הזה שאתה מוביל. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר הדתות והאורחים שלנו פה, שלום. לפני שאני אתחיל, אני רק רוצה באמת למסור איחולי החלמה מהירה לפצועי הפיגוע הנוראי שקרה לפני שעות ספורות. לנושא שלנו. אין באר שבעי שלא מכיר את "באר שובע" בעיר העתיקה בבאר שבע, מקום מיוחד שנפתח מוקדם בבוקר ומספק ארוחות חמות, מזינות ובריאות למאות אנשים שידם אינה משגת. רוב המזון מגיע מארגון שנקרא "לקט ישראל", שדואגים כל לילה להגיע עם מזון טרי אשר ישמש את האנשים במקום ביום שלמחרת. "באר שובע" הוא מקום אחד מיני רבים ברחבי הארץ שעושים חסד גדול מאוד, ועל כך מגיעה להם התודה וההוקרה על פועלם. ואתם יודעים מה? החסד הזה הוא באמת יוצא דופן, כי בעיניי לפחות הוא חסד משולש. מדוע? כי גם מצמצמים זריקה של מזון ראוי, גם מאכילים אנשים שזקוקים לכך ועל ידי כך תורמים לצמצום האי-ביטחון התזונתי, אבל גם תורמים למשק כולו בהיבטים כמו איכות סביבה, הוצאות על רפואה. כל הצדדים זוכים, אז למה בעצם אנחנו לא עושים את זה יותר? על פי נתונים הביטוח הלאומי, בשנת 2021 חיו כמיליון ישראלים באי-ביטחון תזונתי. 16% מהמשפחות ו-21% מהילדים בישראל הולכים לישון רעבים. ועוד נתון אחד מזעזע – על פי נתוני ה-OECD, מדינת ישראל היא המדינה בעלת תחולת העוני הגבוהה ביותר בקרב המדינות החברות בארגון. הנתונים הללו מחרידים. מזמן כבר היה צריך להרעיד את המדינה שזה המצב פה. אבל יש מקום לאופטימיות, כי לבעיה הזאת יש פתרון, חבר הכנסת בצלאל. אני רוצה לספר לך מה הפתרון. יותר מזה, הפתרון הוא כמו שאומרים: הכסף על הרצפה; רק צריך להרים. הפתרון הזה הוא בדיוק מה שכל אותם ארגונים שאנחנו מכירים להם תודה היום עושים יום-יום בשגרה. אז מה אנחנו כמדינה צריכים לעשות? להציל מזון. אובדן המזון במדינת ישראל עומד על 2.6 מיליון טונות בשנה, שהם 37% מהיקף ייצור המזון המקומי בישראל. 20% מהמזון זה הולכים לאיבוד בשלב הייצור, זאת אומרת למשל בחקלאות, באריזה, בתעשייה וכדומה, ו-80% מזה אובדים בשלב הקמעונאות והצריכה. תנסו שנייה רק לחשוב – כולנו, מי שיושב פה: כמה מזון אתם זורקים בבית הפרטי שלכם? נסו לחשוב, אחרי שבת, כשנשאר כל האוכל משבת, כמה ממנו אנחנו זורקים לפח? כמה ממנו הולך לאיבוד? כמה אנשים אפשר היה להאכיל עם המזון הזה, רק עם המזון הזה שזרקנו? שוויו הכלכלי של המזון האבוד בישראל נאמד ב-21.3 מיליארד שקלים בשנה. זה המון המון כסף שאנחנו זורקים אותו לפח. אי-אפשר בכלל לדמיין מה אפשר היה לעשות עם הסכומים האלה. מדינת ישראל חייבת להכניס את היד לכיס ולהשקיע כסף בהצלת מזון. 50% מהיקף המזון האבוד הוא בר-הצלה. אפשר לקחת אותו ולתת אותו הלאה למי שצריך. אם נציל אפילו רק 20% מהיקף המזון האבוד בישראל, שזה 500,000 טונות בשנה, נוכל להשלים את פער צריכת המזון בארץ. בעלות של 0.9 מיליארד שקלים ניתן להציל מזון בסך 3.3 מיליארד שקלים, וזה מה שישים סוף לאי-ביטחון התזונתי בישראל, זאת אומרת, 0.9 מיליארד, ואנחנו שמים סוף לאי-ביטחון התזונתי בישראל רק על ידי כך שאנחנו מצילים מזון. ואתם יודעים מה? זה לא רק זה. פוטנציאל החיסכון למשק הלאומי כתוצאה מהצלת המזון – כל מה שיהיה מסביב – הוא 5 מיליארד שקלים. יש לזה יתרונות בריאותיים, סביבתיים ורווחתיים. עוד לא מצאתי אדם אחד שהצליח להגיד לי למה לא כדאי לעשות את זה. למה? אנחנו חיים במדינה מסובכת. הפוליטיקה מורכבת, ממשלות מתחלפות, אנשים באים והולכים ממשרדי ממשלה. קצת קשה במקום שכזה להוציא לפועל תוכניות שהן לא מאוד פופולריות או תקשורתיות. אני קוראת מכאן לכל חברי הכנסת, קואליציה, אופוזיציה: אנחנו רק צריכים לרצות להציל מזון ב-0.9 מיליארד, ואף אחד לא ילך לישון יותר רעב, אז יאללה, קדימה, ביחד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. אגב, פנו אליי, ואני מכין הצעת חוק להכרה במס. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודעת, אבל צריך יותר מהצעת חוק, צריך ממש תוכנית לאומית. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אמת. תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת ישראל אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שמטפל בנושאים הללו בשוטף ובשגרה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אם יש שעות של קורת רוח בבניין הזה, במליאה הזאת, הן לא רבות. יש הרבה שעות שאנחנו יושבים ושומעים ונלחמים, לפעמים זה אפילו לא על דברים מעשיים שעוזרים לאזרחים, לאף אחד. אבל אם יש שעות של קורת רוח זה שעה שכזאת, שהכנסת מקדישה את השעה להוקרה לאנשים אוהבי החסד, לאנשי החסד, לארגוני החסד, אלה שחושבים על הזולת, ולא מלמעלה אלא בגובה העיניים. ברשותכם, אני רוצה לצטט כמה משפטים מה שלימדונו אבותינו רבותינו. התורה אומרת: "כי יהיה בך אביון – – – לא תאמץ את לבבך – – – כי פתוח תפתח את ידך לו". בפסוק הזה, הפשט הפשוט הוא ברור: עזור לו. העניין של לאמץ את לבבך – אני רואה הרבה דיונים, כבוד היושב-ראש, אתה יודע, הרבה שנים. בוועדה לפניות הציבור דנו כל שנה ושנה על ארגוני קמחא דפסחא, שמחלקים מזון בפסח ובחגים לאנשים עניים. בכל שנה ושנה באו פקידי הרווחה, מנהלי הרווחה, ואמרו לנו: התפקיד של משרד הרווחה, של המדינה, זה לא לחלק מזון. אנחנו צריכים לתת להם חכות כדי שיוכלו להתפרנס, וכל הדברים האלה שעשירים תמיד אומרים לעניים. אז כמובן, הרמב"ם אמר, שלא תהיה שום טעות, שהצדקה הכי גדולה זה לאפשר לבן אדם לעסוק במסחר ומלאכה ולהרוויח את כספו ואת לחמו בכבוד. זאת הצדקה הכי עליונה. אבל יש אנשים שלא מצליחים לפרנס את משפחותיהם מהמשכורת שיש להם, ויש אנשים שהם ממש עניים מרודים, במצבים סוציאליים נוראיים. אז העשירים והמסתדרים, מסתדרים. האנשים במצב הכי נורא – שאף אחד לא יקנא בהם, אבל בשביל זה יש עזרה סוציאלית, הם רשומים ברווחה ופה ושם. יש אנשים רבים רבים באמצע, שהם לא עניים מרודים, הם לא רשומים ברווחה, הם לא במצב של, נקרא לזה, שבירות המשפחה ושבירות הלב, אלא פשוט אנשים שחיים בכבוד, אבל מגיע החג, מגיע המועד, וצריך לעזור להם באוכל. על זה נאמר: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". הפשט הפשוט הוא "פָרֹס לרעב לחמך". כשאתה נותן למישהו אחר, אז אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא. איך כתוב? "אחרי ה' אלהיכם תלכו – – – ובו תדבקון". אומרת הגמרא: האם אפשר להידבק לקדוש ברוך הוא, הלוא "אש אֹכְלָה הוא"; הקדוש ברוך הוא לא בשר ודם שאפשר להידבק בו, אלא להדבק במעשיו: מה הוא רחום, אף אתה רחום. אותו הדבר לגבי "אם כסף תַּלוה את עמי את העני עמך", אומרת התורה; להלוות לאנשים. אנשים היום כבר לא יודעים בכלל להלוות הלוואה לבן אדם בלי ריבית, לא בנק אלא עזרה. השכר על הדברים האלה: "לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". כשהקדוש ברוך הוא בוחן את האדם, איך הוא מתנהג כלפי האחרים, כך מתנהגים כלפיו. אם הוא רחום, הקדוש ברוך הוא מרחם גם עליו. חז"ל אומרים בירושלמי: שקולה גמילות חסדים כנגד כל המצוות. לא שאדם פטור מלעשות את כל המצוות אם הוא עושה גמילות חסדים, אבל המשקל של גמילות החסדים יכול להכריע לטובתו אל מול כל המצוות שהוא עושה. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. אני לא אומר דברים שאנשים לא יודעים, אלא שמצווה לשנן אותם, כמו שנאמר במסילת ישרים, שיש דברים שמרוב פרסומם, שוכחים אותם. צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה, אומר הירושלמי. "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". ונאמר, "יהי ביתך פתוח לִרְוָחָה ויהיו עניים בני ביתך". יש משפחות שפותחות את דלתותיהן לכל העניים בשכונה ובאזור ויש אנשים שלא יודעים בכלל מה זה, אז צריך ללמוד מהם ולהוקיר את אותם אנשים שעליהם נאמר "מרבה צדקה מרבה שלום". ועכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא עוד כמה ציטוטים, כי חבל שלא יישמעו, פשוט, דברים שהם ידועים. כתוב במסכת שבת: "ונתן לך רחמים ורחמך". הקדוש ברוך הוא נותן לך רחמים כדי שתרחם על אחרים, ורחמך הוא מרחם עליך. "כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמיים", כי הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה. מי שעושה חסד עם הבריות, גם בדינו ירחמו, ויימחלו לו עוונותיו בחסד, שהרי מחילה זה דין, מידה כנגד מידה. זאת אומרת, אדם שצריך רחמים, צריך בריאות, צריך רפואה, אם הוא מתייחס לאחרים לפנים משורת הדין בנושאי חסד, אז מן הדין מגיע לו חסד משמיים. כך כתוב פה. אני מבין שהזמן שלי הסתיים, ולכן אסיים במאמר חז"ל. אמר רבי יצחק: "כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים" – זו נקודה גדולה מאוד. אתה זורק למישהו מטבע? לא, אתה אומר לו: שלום, מה שלומך? הוא זוכה ב-11 ברכות. אני נותן פרוטה לעני – אני מתברך בשש ברכות, כמו שנאמר: "הלוא פָרֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה עָרֹם". "והמפייסו בדברים בי"א ברכות, שנאמר", ופה הגמרא אומרת מאיפה אנחנו לומדים את זה: "רודף צדקה וחיים ימצא חסד צדקה וכבוד". כך גם ארץ ישראל במצב שהיא צריכה הרבה הרבה רחמים. אם אנחנו נהיה מרחמים על הבריות ונחזק את ארגוני החסד שמחלקים קמחא דפסחא ואוכל ומזון – לאו דווקא, אני משבח את כל הרעיון שחבר הכנסת בצלאל העלה פה, של תלושי מזון, כסף בשביל מזון לכל השנה, למשפחות סוציאליות במצבים קשים. אבל מעבר לזה, צריך גם לתת לאנשים שהם לא רשומים ברווחה, אלא הם באמת צריכים עזרה. ומינאי ומינך תסתיים שמעתא, אני מאמין. כל אחד יעשה את שלו, ובעזרת השם נעשה ונצליח. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אני רואה ששאר הרשומים אינם נוכחים באולם, בלי להזכיר את שמם. אני מזמין את השר לשירותי דת, השר וחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בשם שר הרווחה והביטחון החברתי, לסכם את היום המיוחד הזה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה בתחילת הדברים – אני עונה בשם. כן, אדוני השר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא אמר השר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> קודם כול, אני עונה בשם שר הרווחה, הרב יעקב מרגי. אבל בראשית הדברים אני רוצה לשבח את יושב-ראש הוועדה לצמצום פערים בפריפריה, הרב בצלאל, שבאמת מהיום הראשון שלו בכנסת מסר ומוסר את נפשו למען הפריפריה ולמען האנשים הנזקקים. אני חושב שמעל הבימה הזאת יו"ר ש"ס, הרב דרעי, אמר שהאהבה הראשונה שלו, מבט ראשון עם הרב בצלאל, היה בתוך ארגון חסד. נכון? הקשבתי. כשהוא ראה אותו כנער וכילד מכין ארגזים ודברים, כל-כולו חסד, אז הוא צד אותו. יישר כוח גדול, הרב בצלאל. ולא לחינם – הרי ידוע שכל יום נכתב על שם סיעה, כבר במכסות של הסיעה – היה חשוב ליושב-ראש התנועה שדווקא העניין הזה, ש"ס תגיש אותו, בגלל החשיבות של הדבר הזה, בגלל החשיבות שש"ס רואה בדבר הזה. לכן ש"ס גם מתעקשת מאוד על הנושא של תלושי המזון. הרב אריה דרעי הכריז על כך בכל התקופה האחרונה, ואנחנו עומדים על זה שהדבר הזה יקרה כמה שיותר מהר, ויחלקו את תלושי המזון. לצערנו הרב, בגלל כל מיני התנגשויות של פקידים כאלה או אחרים, הדבר עדיין תקוע, ואנחנו מקווים שבעזרת השם בקרוב זה ישתחרר. אני מביא דברים של הרב מרגי, שר הרווחה: הכנסת מציינת היום את יום ההוקרה לארגוני החסד הרבים הפועלים במדינת ישראל ובתחומים רבים. ארגוני החסד הם כיפת הברזל החברתית והם הזריקה היומית של הערכים הזורמים בנימי החברה הישראלית. את יום ההוקרה החשוב הזה יזמה תנועת ש"ס, שחרתה על דגלה את המאבק החברתי האמיתי, למען השכבות החלשות. תנועת ש"ס יזמה את מיזם כרטיסי המזון – סכום גבוה שיקיף משפחות רבות שייאלצו לפנות חלק מההכנסה שלהן, שממילא נמוכה מאוד, לטובת אתגרים אחרים כמו חינוך והעצמה האישית. בתקופה הקרובה נקדם את חקיקת הקמת הרשות למאבק בעוני, שתתכלל את כל הסוגיות הקשורות למאבק בעוני. הרי שנים דיברו על כך שהכרטיסים האלה זה רק לחלק דגים ולא חכות, אז תנועת ש"ס התחייבה בכל מערכת הבחירות ובהסכמים הקואליציוניים שתהיינה גם חכות, בדמות הקמת הרשות למלחמה בעוני. אתה רואה, יוני? יוני, אני גם קורא את הדברים של הרב מרגי וגם מסביר אותם. בימים אלה, משרד הרווחה מחדש את המיזם לביטחון תזונתי לשנה נוספת, עד 30 ביוני 2024. כמו כן, המשרד ימשיך לתמוך בארגוני הגג ובעמותות המזון, נכון, אומנם בסכומים נמוכים לעומת מה שאתם מגייסים ומחלקים – ואני לא מקל ראש, הסכום הוא 50 מיליון שקלים, נוסף ל-100 מיליון שקלים של המיזם לביטחון תזונתי. הנביא ישעיהו אומר: "הלוא פרֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערֹם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם". הנביא כותב זאת לא כהמלצה אלא כעצה – ולא כעצה, אלא כחובה אנושית. והנביא מקבע בסולם הערכים: "ומבשרך לא תתעלם". הקמת ארגונים יוזמים יותר ממאמר הנביא. הנביא אומר: "כי תראה ערם וכסיתו" – רק אם ראית את החובה, אז החובה מוטלת עליך. בימים אלו, כשהעולם צועד אל עבר האישי כמקשה אחת, אתם שמתם את העוצמה האישית שלכם וחלקתם אותה יחד עם כל החברה הישראלית. וכאן המקום להודות ולברך את חבר הכנסת הרב אברהם בצלאל, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה, על הובלת היום החשוב הזה. תודה רבה לכם. חזקו ואמצו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לשר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בשם שר הרווחה והביטחון החברתי. << נושא >> ציון יום לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ונעבור לסעיף הבא בסדר-היום – ציון יום לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות. אני רוצה להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת ארז מלול. בבקשה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מכובדיי חברי הכנסת, בחודש זה לפני 29 שנה, הרעיד פיצוץ אדיר את העיר בואנוס איירס במדינת ארגנטינה. מכונית תופת נשלחה על ידי ארגון המרצחים חיזבאללה אל לב הבניין של הקהילה היהודית בעיר. 85 בני אדם מצאו את מותם בפיגוע הנורא, ונפצעו 330 איש. למרבה הצער, האשמים לא נתפסו, האשמים הישירים והעקיפים. גם מי שניסה לחקור את האירוע הושתק. התובע המיוחד שמונה לחקור את האחריות של בכירים בארגנטינה לפרשה, גם הוא חוסל. מדינת ישראל פעלה לבוא חשבון עם האחראים, וחלקם מצאו את מותם בנסיבות עלומות. חבריי חברי הכנסת, אני משתף אתכם בחוויה הקשה שחוויתי כשעמדתי במקום הפיגוע בארגנטינה וראיתי את שמות הנרצחים באתר ההנצחה. מאחורי כל שם כזה עומדת משפחה עם חור גדול בלב, יתומים ואלמנות, אשר סבלם בל יתואר. בשנת 2017 ביקר במקום הפיגוע ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא אמר שם בין היתר את המילים הבאות, ואני מצטט: כאז גם היום איראן מחוללת טרור בכל רחבי תבל, וגם לפני שני עשורים וחצי איראן הייתה זו שהעבירה את פתיל הנפץ שפגע פעמיים בארגנטינה. איראן יזמה, תכננה וביצעה את הפיגועים הנוראים באמצעות השליח שלה, חיזבאללה. הגיע הזמן להטיל על איראן את האחריות המלאה באופן פומבי וסופי. הגיע הזמן לעשות צדק עם הקורבנות. הגיע הזמן להוקיע את האשמים. גם בעיצומם של הימים הללו, חיילינו נאבקים באומץ ובגבורה עם זרועות הטרור האיראניות, שהקימו מאחז מקומי בצפון השומרון. עלינו לעמוד כחומה בצורה מול הקמים עלינו לכלותינו. כמדינת העם היהודי עלינו לקחת אחריות לגורלם של יהודים בכל רחבי העולם. אציין כי בשבוע הבא יתקיים דיון שיזמתי בוועדת החוץ והביטחון בנושא זה, בעקבות הפיגוע הרצחני שהתרחש בקהילה היהודית בג'רבה. הערבות ההדדית מחייבת אותנו לדאוג לשלומם של יהודים בכל רחבי העולם. איראן וחיזבאללה רואות את כל היהודים בעולם, בכל הקהילות, כקבוצה אחת וכמקשה אחת. הם לא מבדילים בין ימין לשמאל, בין דתי לחילוני, בין ספרדי לאשכנזי, בין יהודים שגרים בישראל לאלו שבחו"ל. מבחינתם כולנו עם אחד. בימים שבהם המחלוקת ניטשת במלוא עוזה, חשוב לזכור כי עם אחד אנחנו. אם אויבינו רואים בנו עם אחד, אנחנו עצמנו על אחת כמה וכמה חייבים לפעול באחדות ולדאוג לביטחון של כל יהודי בכל מקום שהוא נמצא בו בעולם. יהי זכרם של הרוגי הפיגוע בקהילה היהודית ברוך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כל ישראל ערבים זה בזה, לימדונו חכמינו זיכרונם לברכה. הערבות ההדדית היא ששמרה על עם ישראל לאורך כל הדורות. הערבות ההדדית היא סוד קיומו של העם היהודי, היא סוד שרידותו, היא סוד תקומתו. זוהי מטרת היום הזה – היום לציון יהודים שנרצחו בתפוצות רק כי הם יהודים. לעיתים עולה השאלה מה ההבדל בין רצח לאומני לפלילי. הרי החיים נלקחו בשני המקרים, הסבל והאבל של המשפחה זהה, אז במה זה שונה? השוני הוא בכך שכשיהודי נרצח על רקע לאומני, לא היהודי הספציפי היה המטרה – כולנו היינו המטרה. ורצח על רקע אנטישמי הוא על רקע לאומני לכל דבר ועניין. ביום הזה שבו אנו מציינים בכנסת ישראל את מותם של יהודים בארצות רחוקות, שדיברו בשפות שונות אבל כולם היו יהודים שנרצחו בשל יהדותם, אנחנו מפנימים שכולנו היינו המטרות של הרוצחים, גם אם אנחנו חיים במדינה היהודית בארץ אבותינו והם חיים בארצות אחרות. גם אם זה קורה בצרפת, בבלגיה, בתוניס, ברוסיה, בארצות הברית או בכל ארץ אחרת, העם היהודי הוא עם אחד, גוף אחד, וכשאיבר בגוף נפגע, כל הגוף כואב. זהו הרעיון של הערבות ההדדית – לכאוב את כאב היהודי שנפגע ולהתאבל על היהודי שנרצח גם אם הוא חי בארץ רחוקה ודובר שפה שאנחנו לא מבינים. אני מברך את שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שקלי על ההחלטה שהביאו בממשלה להנציח יהודים שנרצחו ברחבי העולם על רקע יהדותם. זהו ביטוי לערבות הדדית, וזה מה שאנחנו מביאים כאן היום. דמויות מופת בעם ישראל תמיד ראו עצמן מחויבות לעם ישראל בכל פזורותיו, ואזכיר כמה מהן; חשוב לי דווקא היום הזה, כי לדעתי הן לא מקבלות את המקום הראוי להן. בשנת 1556, חנה נשיא, הלוא היא דונה גרציה, פעלה מתוך ערבות הדדית להצלת יהודים אנוסים משרפה על פי הוראת האפיפיור פאולוס הרביעי. היא ניסתה לארגן את חרם אנקונה. החרם נכשל, אבל זה הביא את דונה גרציה להגות את הרעיון של רכישת אדמות בארץ ישראל, וזאת כדי שיהיה בית לכל יהודי. מתוך ערבות הדדית עמוקה, לאחר הזוועות הנוראיות בפולין של פרעות ת"ח ות"ט, 1649-1648, התגייסו קהילות יהודיות רבות מאשכנז ומספרד לפדיון יהודים שנמכרו לעבדות. גם זה ביטוי לערבות הדדית בישראל, גם בשנים הארוכות של הגלות. בעת החדשה היה זה בנימין זאב הרצל, שכל פעילותו נבעה מתוך ערבות הדדית עמוקה וממחויבות לגורלו של עם ישראל ולמניעת סכנת ההשמדה שאותה חזה. דמות אחרת שעליה קראתי בילדותי ואשר השפיעה עליי עמוקות הייתה חנה סנש, הצנחנית שעלתה לארץ וחזרה לאירופה כדי להציל ילדים בגולה. מצפונה לא נתן לה שקט, והיא מסרה את נפשה בגבורה. ובל נשכח היום את המפעל הגדול של הערבות ההדדית – מדינת ישראל. מדינת ישראל היא סמל לערבות של יהודי התפוצות כלפיה. ללא ההתגייסות והסיוע של העם היהודי בכל רחבי תבל, ספק אם מדינת ישראל הייתה יכולה להתקיים, בוודאי בשנותיה הראשונות. מצד שני, ללא מדינת ישראל, מי יכול היה לדמיין היום את מצב היהודים בעולם? מרגע הולדתה פעלה ישראל למען יהודי העולם כשהיו בסכנה, מתוך ביטוי לערבות הדדית עמוקה, אם זה במבצע מרבד הקסמים להעלאת יהודי תימן, מבצע יכין להעלאת יהודים ממרוקו, מבצע מלט להעלאת יהודים מסוריה, מבצע עזרה ונחמיה להעלאת יהודי עיראק, מבצעי משה ושלמה להעלאת יהודי אתיופיה והמאבק האדיר שלח את עמי למען יהודי ברית המועצות. והיום, כאן, במדינת ישראל העוצמתית והמשגשגת, אנחנו מחויבים לדרך הזו. אנחנו מחויבים לברית עם אחינו ואחיותינו בכל מקום על פני הגלובוס, וגם אם יש מחלוקות, "כולנו בני איש אחד נחנו", בארץ ובנכר. יהי זכר הנרצחים בתפוצות על רקע יהדותם נצור בליבנו וברוך לעדי עד. במותם ציוו לנו את הערבות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אריאל קלנר. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. הוא היה צריך להיות הראשון או השני. לאחר מכן – חבר הכנסת אליהו ברוכי. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כמובן שנפתח בתפילה להחלמתם של הפצועים מהפיגוע בתל אביב ובתפילה להצלחתם ולשלומם של חיילינו שנלחמים בגזרת ג'נין ברגעים אלו. אבא היה מאוהב בישראל. הוא רצה לחיות כאן והוא יהיה כאן. הוא רצה לאחד בין אנשים והצליח בכך. ביום שישי בצוהריים פרנסואה מישל סעדה נכנס לסופרמרקט להשלים קניות לשבת. כשהגיע, הורה המחבל להוריד את תריס הגלילה של החנות. סעדה סבר שמתכוונים לסגור את המרכול מוקדם מהצפוי וביקש להיכנס רק כדי לקנות חלות לכבוד שבת קודש. המחבל הורה להכניס אותו וירה בו עם כניסתו לסופרמרקט "היפר כשר". פרנסואה מישל סעדה, זיכרונו לברכה, בן 64 בהירצחו, נרצח רק בשל היותו יהודי. ביום שלישי י"ח באדר תשנ"ד, החליטו קבוצת בחורים הלומדים בישיבה המרכזית ב-Seven-Seventy להתלוות לרב שלהם בנסיעתו לבית החולים כדי לשהות במחיצתו ולהתפלל. ארי הלברשטם החליט ברגע האחרון להצטרף. הוא לקח את התפילין ורץ לרכב בלי לדעת שבאותו רגע הוא מקריב את חייו. בשעה 10:30 מחבל ממוצא לבנוני שהתגורר אז בניו ג'רזי נצמד עם רכבו לוואן שהסיע את תלמידי הישיבה וירה בתת-מקלע אל עבר המושבים האחוריים. לאחר כמה שניות הנשק שלו נתקע והוא החליף לאקדח חצי-אוטומטי שהיה מונח על רצפת מושב המכונית. בינתיים הנהג המשיך לקדמת הוואן והמחבל ירה באקדח ופגע בארי הלברשטם, והוא נפצע באורח קשה בראשו. חמישה ימים לאחר הפיגוע, ביום ראשון כ"ג באדר, ארי, השם ייקום דמו, נפטר מפצעיו בהיותו בגיל 16 בלבד. כמו סעדה וארי, השם ייקום דמם, יש עוד כ-200 יהודים קדושים שנרצחו משנת 1948 על קידוש השם בתפוצות. המכנה המשותף של שני הסיפורים הללו ברור: זו אנטישמיות שמלווה את העם היהודי לאורך אלפי שנים. האנטישמיות פושטת ולובשת צורות לאורך ההיסטוריה. כיום הביטוי המרכזי לאנטישמיות הוא שנאת ישראל. יהודי התפוצות חווים פיגועים בגלל שנאה למדינת ישראל. ציון היום הזה הוא מסר ליהדות התפוצות ומסר לעולם כולו: מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי כולו. עם אחד אנחנו. כל ישראל ערבים זה בזה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הדיון החשוב הזה עוסק בפעולות איבה, בנפגעי פעולות איבה בתפוצות, אבל אנחנו שוב מקבלים תזכורת שסדנא דארעא חד הוא, ויהודי נרדף על עצם היותו יהודי, בגולה ובארץ ישראל. בפתח הדברים אבקש לאחל החלמה מהירה לפצועי הפיגוע בתל אביב, בתוך שאר חולי ישראל, ולהודות לאזרח ששם נפשו בכפו וירה למוות במחבל. וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. הגורל היהודי – צמד המילים הזה חוצה יבשות, דורי-דורות, מגזרים ועדות. כולנו שותפים לגורל הזה. ועדיין, בדור הנוכחי יש משהו מעורר השראה דווקא אצל אלו שחיים בניכר. אנחנו נמצאים כאן בארץ הקודש. הזהות היהודית, אף שיש המנסים לטשטש אותה, היא הזהות הרווחת בקרב העם היושב בציון. לא כך אצל אחינו שמעבר לים. הביטוי המזעזע "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך" עלול להיות פיתוי קסם עבורם. כמו בימים ההם, כשנכתב המשפט הזה, גם בזמן הזה הם יכולים להרשות לעצמם להצניע את הגורל המשותף, והם בוחרים שלא, ולא רק שהם בוחרים שלא, הם גם משלמים על כך מחיר יקר. "יקר בעיני ה' המוְתה לחסידיו". בחודש טבת תש"פ, בשל האנטישמיות הגואה בעולם, התקיימה בניו יורק צעדת הסולידריות. בארי וייס, צעירה יהודייה, התבקשה לשאת דברים בפני עשרות אלפי אנשים שהתכנסו שם. אבקש לצטט את דבריה על הגורל היהודי; נראה שהם רלוונטיים מתמיד. "אני ניו יורקית גאה ואני יהודייה גאה", פתחה בארי את נאומה. "אני לא יהודייה בגלל שאנשים שונאים את הדת שלי, את העם שלי ואת התרבות שלי. אפילו לרגע אחד שנאת היהודים שאנו חווים כעת היא לא מה שמגדיר אותי כיהודייה. אני יהודייה בגלל התעוזה של אברהם אבינו, היהודי הראשון. כל העולם היה שטוף בעבודה זרה והוא עמד לבד ואמר את האמת: יש אלוקים אחד. אני יהודייה כי אבות-אבותיי היו עבדים, וכי סיפור היציאה שלהם ממצרים, השחרור שלהם מעבדות, הוא סיפור ששינה את המצפון של האנושות לנצח. אני יהודייה כי האל שלנו ציווה אותנו לעולם לא לדכא את הזר. אני יהודייה בגלל מלכת אסתר, שהבינה כי הגיעה לתפקיד המלכותי הבכיר שלה על מנת להציל אחרים מהשמדה. אני יהודייה בגלל המכבים. הם הראו לנו ולעולם כולו איך לעמוד בפני הפיתוי של מחיקה עצמית. אני יהודייה כי כאשר הרומאים עינו את רבי עקיבא למוות הוא אמר לתלמידים שלו שהוא סוף-סוף יכול למלא את המצווה לאהוב את אלוקים בכל נפשך. אני יהודייה כי האחים והאחיות שלי בקראון הייטס ובבורו פארק ובוויליאמסבורג מסרבים להחביא את היהדות שלהם. אני יהודייה כי אני מסרבת לעמוד מן הצד מול אי-צדק. אני יהודייה כי אין לי סבלנות למנהיגים שמדברים גבוהה-גבוהה אך נכשלים בעשיית מה שצריך כדי להגן על הקהילה שלנו. אין לי סבלנות למנהיגים שמחפשים אנטישמיות רק בצד השני של הקשת הפוליטית, וגם לא למנהיגים שמאמינים שהם יכולים להילחם בשנאת יהודים, בזמן שהם כורתים בריתות פוליטיות עם אנטישמים. אני יהודייה כי אני מסרבת לשקר". בתל אביב וביישוב עלי, בירושלים ובגוש עציון, בישראל ובתפוצות, הגורל היהודי, שהחל כשאברהם אבינו גילה את בורא העולם, ימשיך להיות המכנה המשותף שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אליהו ברוכי. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, השר, סגני שרים. הנושא שעל הפרק הוא נושא חשוב וכאוב, יום לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות. רק בשבוע שעבר הייתי במסגרת משלחת פרלמנטרית לצוות המשימה הבין-פרלמנטרי למאבק באנטישמיות, צוות שכולל בתוכו חברי פרלמנט גם מארצות הברית, גם מקנדה, גם מהאיחוד האירופי וממדינות נוספות, ששם לעצמו למטרה להילחם באנטישמיות. הדיון שהיה לאחרונה עסק דווקא באנטישמיות ברשת. ביצענו בפרלמנט האירופי שימוע לנציגי יוטיוב וגוגל, כמובן, טוויטר ומטא – שזה פייסבוק – מה הם עושים כדי למנוע שימוש בפלטפורמות שלהם לטובת הפצת אנטישמיות ולטובת – אנחנו רואים את זה. למען האמת אנחנו רואים היום בכלים המחקריים של הרשתות החברתיות, אנחנו רואים שכאשר עולה במקום מסוים מינון ההתבטאויות האנטישמיות ברשת, זה מהר מאוד מתורגם לפעולות אנטישמיות שחלילה וחס, כולנו יודעים, יכולות להגיע גם לפעולות איבה ולפעולות טרור. החובה של מדינת ישראל מכוח חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, לסייע בהגנה ובשמירה על יהודי התפוצות שנרדפים בשל היותם יהודים. הדבר הזה, לצערנו, האנטישמיות שליוותה את העם היהודי במשך שנים רבות – ימיה של האנטישמיות כימיו של העם היהודי, יש כאלה שיגידו שאולי עוד קצת קודם – מיתרגמת והיתרגמה בעבר לפגיעות, לאלימות ובסופו של דבר גם לאירועי טרור איומים ונוראים שאנחנו מכירים וזוכרים, בדרום אמריקה, באירופה, בארצות הברית; בבתי כנסת, בסופרמרקטים כשרים, בבניינים של קהילות יהודיות. ביום הזה אנחנו זוכרים את אותם נפגעים. אנחנו במדינת ישראל חיים קצת באיזושהי בועה, כשלמעשה אנחנו מדי פעם – אי-אפשר לא להזכיר היום גם את הפיגוע שהתרחש בתל אביב ואת הפיגועים שמתבצעים דבר יום ביומו בכבישי יהודה ושומרון וביישובים, אפשר להזכיר עוד ועוד, לצערי יכלה הזמן והם לא יכלו, אבל אצלנו אנחנו חיים תחת מעטפת ההגנה הזאת של מדינת ישראל. רובנו לא נחווה אירועים אנטישמיים בחיי היום-יום שלנו, לא נקבל יחס פסול בגלל היותנו יהודים בחיי היום-יום. המאבק בטרור הוא אירוע אחד, אבל כאשר אנחנו הולכים למכולת, למוסד הלימוד, ברחוב, אנחנו לא זוכים בדרך כלל לגילויי אנטישמיות. בארצות הברית, באירופה, כמעט כל יהודי חווה אירועי אנטישמיות. כמעט כל מי שמזדהה כיהודי ברשתות חווה פעמים רבות אנטישמיות גלויה. אנחנו כמדינה צריכים להילחם בתופעה הזאת; אנחנו צריכים להשקיע בה; אנחנו צריכים לעורר את ידידינו בעולם להילחם בה; אנחנו צריכים לקדם חקיקה בנושא; אנחנו צריכים לאמץ, לא רק בהחלטה הצהרתית של הכנסת – את זה עשינו, ברוך השם – אלא גם בחקיקה שמגדירה היטב את ההגדרות, את הגדרת העבודה של IHRA לאנטישמיות, שמסבירה היטב מהי אנטישמיות, שכוללת גם את שלילת זכותו של העם היהודי למדינה משלו בהגדרה של אנטישמיות. בשנייה שנדע לקרוא לשנאת ישראל בתפוצות בשמה האמיתי, נדע גם להילחם בה וגם לתאם טוב יותר את המאבק נגדה, ולדאוג שביום הזיכרון לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות בשנה הבאה, הרשימה כמובן לא תגדל, חלילה וחס, אלא תישאר, ונזכור רק את מי שזכרנו השנה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר ביקרתי בגנזך קידוש השם בבני ברק – ביקור מרגש מאוד, שהפגיש אותי עם המאבק ההירואי של בני עמנו על שמירת זהותם היהודית ודבקותם בתורה ובמצוות בתוככי התופת הנוראה ההיא. בין השאר, דיברנו שם על סבי המנוח, אבי אימי, שתחיה לאורך ימים ושנים, שעל שמו אני קרוי, הרב אביגדור באום, השם ייקום דמו, שהוא ואשתו וארבעת ילדיהם, השם ייקום דמם, עלו על המוקד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה כמה מילים אישיות. כמה ימים לאחר הביקור קיבלתי את המייל הבא מאישה שלא הכרתי. כך היא כותבת, ואני מצטט: אימי, ביתו של הרב החסיד חיים אלתר ברגר, זיכרונו לברכה, ניצול שואה, ואחיין של הסבתא שלה, מרת שרה באום, השם ייקום דמה, מהעיר קאליש. הסבא שלנו, שנפטר לפני השואה, הרב אברהם דוד קוט, זיכרונו לברכה, היה אביה של סבתך, מרת שרה באום, ואביה של הסבתא שלנו גיטל ברגר, אימו של סבא חיים אלתר. לפני כשנתיים הוצאנו לאור ספר עדות של סבא חיים אלתר, "ריקוד האש בבוכנוולד". כשקראתי בכתבה שאתה, אבי, אביגדור, קרוי על שם סבך, הרב אביגדור באום, השם ייקום דמו, מנהל התלמוד תורה בקאליש, יהודי בעל שיעור קומה, הבנתי שאנחנו קרובים, ושמעוז אינו שם המשפחה המקורי. אם אימך עדיין חיה, היא ודאי תוכל לזכור את סבי, זיכרונו לברכה, בן דודתה. יהי זכרם של כל אלו שהזכרתי מבני משפחתי ברוך. מי היה מאמין, אדוני היושב-ראש, שאחרי 80 שנה, עוד אקבל כזאת דרישת שלום וכזאת תזכורת מרגשת על דמותו המופלאה של סבי, שלא זכיתי להכירו. אדוני היושב-ראש, בעבורי זו לא רק סגירת מעגל; בעבורי זוהי תזכורת למי אנחנו, מה ייעודנו, ואיזו דרך מפותלת ולא פשוטה נועדה לנו עד שנזכה לגאולה שלמה ולמימוש ייעודנו במלואו. והדברים לא מכוונים רק כלפי העבר. אני מתכוון גם למציאות הנוכחית שלנו היום. גם במאבקנו פה בארץ כנגד שונאינו ומבקשי רעתנו, אם בעלי ובשומרון ואם בתל אביב, סדנא דארעא חד הוא; מלחמה אחת על הארץ כולה וגם במה שקורה ברחבי העולם. אולי סכנת שואה נוספת לא מרחפת כיום על יהודים, אבל למשל כאשר בצרפת מתרחשת מלחמה אזרחית לכל דבר ועניין, גם היהודים נמצאים על הכוונת. הרבה מהחנויות ובתי העסק שניזוקו במהומות בצרפת הם בבעלות יהודית. על אנדרטה לזכר קורבנות השואה בפרבר פריזאי רוסס, בין היתר, המשפט: מגיעה לכם שואה נוספת. חכמינו זיכרונם לברכה אמרו: "אם ראית מלכיות מתגרות זו בזו צפה לרגלי משיח". ולכן אני קורא מכאן בלב נרגש וזועק לאחינו שבגולה: אל תעצמו עיניים. אל תחכו לרגע האחרון. אל תשלו את עצמכם באשליות. המקום שלכם הוא כאן בישראל, רק כאן, במדינה שלנו. יהודים הם מי שמגינים על יהודים בלי להיזקק לחסדיו של שלטון זר כזה או אחר. זרועותינו פתוחות. אנחנו מחכים לכם. בואו עכשיו, לפני שיהיה חלילה מאוחר מדי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לסגן השר אבי מעוז. אני רוצה להזמין את השר עמיחי אליהו, בשם שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, לסכם את היום המיוחד הזה. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לפתוח בתפילה להצלחת חיילי צה"ל וכחות הביטחון שפועלים היום גם בג'נין וגם בגזרות נוספות ובתפילה להחלמת הפצועים שנפצעו בפיגוע בתל אביב. ברור לי שאנחנו כולנו כאיש אחד, בלב אחד, מאוחדים סביב הנושא הזה. אני רוצה להתייחס ליום המיוחד הזה בשם שר התפוצות השר עמיחי שיקלי, ידידי ורעי. אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לברך על ציון הנושא החשוב הזה במליאת הכנסת. לצערנו, אירועי אנטישמיות ופעולות איבה כנגד יהודים באשר הם, הם תופעה שעדיין מתרחשת בעולם המודרני, בישראל – כמו שאנחנו רואים עכשיו – ומחוצה לה. בישראל אנו מנציחים את נפגעי פעולות האיבה במסגרות ואירועים מיוחדים, בראש ובראשונה ביום הזיכרון הממלכתי, שאותו אנחנו מציינים מדי שנה בערבו של יום העצמאות. עם זאת, נפגעי פעולות האיבה בתפוצות טרם זכו להנצחה ממלכתית, הגם שמדובר באירועי פגיעה ביהודים, והמוטיבציה האנטישמית והאנטי-ציונית שבבסיסם היא זהה. כך למשל בעשור האחרון התרחשו כמה פיגועים קשים כנגד יהודי ארצות הברית, דוגמת הפיגוע בחשוון התשע"ט, אוקטובר 2018, שבו נרצחו 11 איש, גם כנגד יהודי צרפת, דוגמת הפיגוע בטולוז ובמרכול היפר כשר, ורק לאחרונה אירוע טרור בג'רבה שבטוניס, שבו נרצחו שני בני אדם – אירוע שעדיין בבדיקת הרשויות המקומיות שם. פה אני רוצה להזכיר משהו באופן אישי. לפני כמה שנים הייתי בצרפת. יהודי בשם ג'רמי כהן, צרפתי חובש כיפה, הוכה על ידי פורעים, והוא ברח ונפגע מרכבת חשמלית שעברה שם והוא נהרג במקום. לאור זאת, בחודש מאי האחרון, העברנו בממשלה את החלטה 492, שתכליתה קידום הנצחה ממלכתית למי שנרצחו בשל יהדותם בפעולות איבה על רקע אנטישמי בתפוצות. מדובר בהחלטה חשובה, המבטאת בעיניי את הערבות של מדינת ישראל כלפי כל יהודי באשר הוא ומדגישה את חובתנו המוסרית כלפיהם. במסגרת ההחלטה הוקם צוות ממשלתי בהובלת מנכ"ל משרד התפוצות, שידון בין השאר בקביעת קריטריונים ואמות מידה להנצחת הנופלים ויגבש המלצות בהתאם בדבר אופן הנצחתם. בנוסף, מסקנות הצוות צפויות לכלול המלצה בדבר הקמת אנדרטה ממלכתית ייעודית להנצחת הנופלים, להנגיש מידע על אודות הנופלים בתפוצות באמצעות מאגר דיגיטלי ולהתאים פעילויות חינוכיות בצה"ל ובמערכות החינוך הפורמלית והבלתי-פורמלית. בשבועיים האחרונים פרסם משרד התפוצות קול קורא בנושא, ואני מבקש – מבקש השר שיקלי – לנצל הזדמנות מכובדת זו כדי לקרוא לכל ארגון או גורם פרטי לשתף אותנו במידעים ותובנות. מהלך זה מתכתב עם מחויבותה המוצהרת של ישראל ליהודי התפוצות, מחויבות שעוגנה באופן הצהרתי במגילת העצמאות, ובשנים האחרונות אף בחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. חשוב לי לציין את השותפים שלנו להובלת המהלך, קרן רודרמן ישראל וההסתדרות הציונית העולמית, אשר פעלו רבות להצלחת המהלך מתוך שאיפה המשותפת לכולנו, השאיפה להעמקת הקשר בין יהודי התפוצות לבין מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לסעיף הבא, לנושא הבא בסדר-היום – שאילתות רגילות לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. כמובן שישיב סגן שרת התחבורה, הרב אורי מקלב. השאילתה הראשונה – של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, כבוד השר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן, רק שבשביל לבקש להיות ראשונה, היא גם צריכה להיות פה. << שאילתה >> 223. צומת אכסאל – כביש 7269 << שאילתה >> << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד סגן שר התחבורה, צומת אכסאל – כביש 7269. ביום 17 באוגוסט 2020, ולאחר פניות רבות בעניין צומת אכסאל, הוכרז על הצומת כמוקד סיכון. לשם תכנון וביצוע עבודות וטיפול במוקד הסיכון, הוגשה בקשה מהרשות המקומית באכסאל לתקצוב הפרויקט. ברצוני לשאול: 1. האם ידוע למשרדכם על העניין? 2. מדוע לא הוקצה תקציב לתכנון וביצוע? 3. האם יוקצה תקציב? אם כן – מתי? << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי, על השאלה החשובה הזו, שהיא שאלה של חיים, וצומת שהוכרז כצומת מסוכן, ובאמת מן הראוי להסדיר אותו. את צומת הכניסה ביצענו לפני כשנתיים; אתה מדבר בעיקר על כל כביש הגישה לאכסאל. במסגרת הפרויקט של כביש 7269 מתוכננת לאורך 2.5 ק"מ הסדרת שוליים, מפרדה רכה בין הנתיבים באמצע הכביש, טיפול והסדרת ניקוז באזור ההצפות והצבת מעקה פלדה משני צידי הדרך. אני רוצה לבשר לך שהתכנון בעצם הושלם והפרויקט מוכן לביצוע. גם התקצוב של הפרויקט כבר אושר, והוא מתוקצב לביצוע במסגרת הסיכום התקציבי החדש בין משרדי האוצר והתחבורה לסל מוקדי סיכון. אז אני כבר איש בשורה עבורך שבתקציב עכשיו, שהוא טרי, שהוא עדיין בהתהוות, הוא כבר תוקצב במסגרת מוקדי סיכון. ומה שאני רוצה לקוות – לא רוצה להבטיח; אתה יודע, בדברים האלה להבטיח זה קצת מסוכן, מכיוון שתמיד יש דברים לא צפויים ולא מתוכננים, אבל אנחנו נעשה מאמץ שהפרויקט יצא לביצוע במהלך חודש יולי ובתוך שבועיים-שלושה יקבל הקבלן צו התחלת עבודה. זה אומר שבתוך חודש הקבלן יצא כבר, ובתוך חודש מצו התחלת עבודה – סדר גודל של שבעה שבועות – הקבלן מתחיל לעבוד בשטח. אם אתה רוצה שאלה נוספת ואני כבר אחסוך לך, בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> א. תודה על התשובה החיובית ולוח הזמנים. אני אגיד לך, מכובדי, למה אני שאלתי את השאלה. יש רקע. לאחרונה קיבלתי פנייה מראש המועצה המקומית באכסאל מר עומר דראושה בעניין צומת אכסאל והרחוב הראשי. מדובר בצומת מאוד מסוכן, שגבה את חייהם של נהגים בתאונות דרכים קטלניות. עד היום אירעו במקום עשרות תאונות דרכים בצומת. לפני שלוש שנים – זה מה שחשוב, אדוני סגן השר – לפני שלוש שנים, בישיבה עם שרת התחבורה מירי רגב וראש המועצה המקומית אכסאל הקודם עו"ד מוחמד שלבי, הוחלט להכניס את צומת אכסאל לרשימת מוקדי סיכון, ודובר על קידום התוכנית שהוצעה בישיבות המקצועיות בין מהנדס המועצה מר ואיל חבשי לבין נציג משרד התחבורה. שלוש שנים עברו מאז ההכרזה על הצומת כמוקד סיכון, והעניין מעשית, בשטח, לא זז. אגב, השנה משרד התחבורה קיבל אישור ל-180 מיליון שקל למוקדי סיכון. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי, אבל אני חושב שיש את התשובה בעניין הזה. זה נכון שזה נמצא ברשימת הסיכונים. ואני חושב שצריך לציין את הפעילות שלך בעניין הזה, ואני אומר את זה כאן כחבר כנסת לשעבר והיום כמשרד. באופן כללי, שאילתות זה כלי מאוד מאוד חשוב. זה נראה שרק לפעמים, או יכול להיות שכתשובה ראשונה, זו תשובה שיכול להיות שהיא אולי לקונית, תשובה סטנדרטית. אבל אם יש שר או סגן שר – אני במקרה – שלא נותן לדבר הזה רק תשובה רשמית אלא מבקש יותר, התשובות האלה גם מביאות יותר להעלאת הנושא הזה לסדר-יום. כשיש שאילתה, כשהכנסת דנה בדבר הזה, כשיש לזה חשיפה, כשחברי כנסת מתעניינים, זה כלי עבודה שמקדם דברים. ואין לי ספק שהפעילות הזו גם מביאה לידי כך שאנחנו מאוד מקווים שתוך חודש וחצי יצאו כבר לעבודות, בגלל שמה שאתה מתאר בדברים שאומר ראש המועצה לשעבר – הם דברים נכונים. זה צומת וכביש גישה מסוכנים מאוד, ולכן צריך להתחיל עם זה ולעשות את זה כמה שיותר מהר. זה יקבל עדיפות. התקציב הוא כמעט 13 מיליון שקל, וזה לא סכום קטן. דיברת על 180 מיליון; תחשוב ש-7%, 8% מתוך זה זה לחלק הזה. זה חלק נכבד. אני לא צריך לספר לך שיש הרבה צמתים. לך לבד יש בטח עוד שאילתות על עוד כבישים שצריך. ככה שחלק נכבד מהתקציב אנחנו מקצים לאור הפעילות ולאור הפניות ולאור זה שמכירים בזה שזה אזור, גם הצומת וגם כביש הגישה 7269, שאנחנו מדברים עליו, הוא כביש מסוכן. ולכן, אם לא יהיו עיכובים – ואנחנו מכירים איך זה עם קבלנים, אבל כשהוא מקבל תוכנית עבודה וצו התחלת עבודה, שזה בעצם הדבר שנותן את האפשרות להתחיל לעבוד, אני מקווה שזה יהיה בחודש הקרוב. תודה לך, חבר הכנסת טיבי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. גם השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת אחמד טיבי. לאחר מכן – חברת הכנסת נעמה לזימי. ביקשת להקדים, אבל לא היית פה כשהתחלנו. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בסדר. אנחנו רשמנו. השתדלנו. << שאילתה >> 227. בטיחות התלמידים בדרך למוסדות החינוך בלוד << שאילתה >> << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד סגן השר, בטיחות התלמידים בדרך למוסדות חינוך בעיר לוד. בעיריית לוד לא הוסדר מעבר פסי רכבת המאפשר לתלמידים חצייה בטוחה. המעבר העילי היחיד באזור שכונת ס"ח היה נעול וחסום. חציית פסי הרכב סמוך לשכונת הרכבת – ורדה – אינה מוסדרת ואינה בטיחותית, ולעיתים קרובות חציית הפסים מתבצעת כאשר מחסום הרכבת יורד והאורות מהבהבים כסימן להתקרבות הרכבת. ברצוני לשאול: 1. האם ידוע למשרדכם על העניין? 2. כיצד יפעל משרד התחבורה בעניין זה? << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. קודם כול, האם ידוע? אני אענה מייד שכן. וכיצד יפעל משרדכם? התשובה כאן רשומה לפניי בשני דפים ארוכים. אני אנסה לקצר למה שיותר מעניין, ולא בנושא העקרוני והחוקתי. אני גם הכרתי את המפגש הזה מתוך מפגשי עבודה שהיו, גם בקדנציה הקודמת וגם עכשיו, עם ראש העיר רביבו, שהיה עכשיו, לאחרונה, לפני שבוע, אצל השרה, והוא העלה את הנושא של מפגשי הרכבת המסוכנים והעברת תלמידים בדרך לבתי ספר. באופן כללי, מי שאחראי לכל הסדרת התנועה בצמתים האלה, 100 מטר ממפגשי רכבת, זה רכבת ישראל. היא רשות התמרור, ובאחריותה 100 מטר מסביב למפגשים. עכשיו אנחנו מדברים על סביבת העיר לוד. ישנם שלושה מפגשי רכבת ומסילה משולבים רכבים והולכי רגל, ויש שני מפגשים בלעדיים רק להולכי רגל לחציית המסילה. אני חושב שזה כמעט ללא תקדים, המפגשים הרבים שיש לעיר לוד, וכמובן, אתה מייצג את האוכלוסייה הערבית, שגרה קרוב למפגשים האלה. גם ידוע שלוד הייתה בכלל מפגש רכבות מאוד מאוד גדול, היא צומת, ולכן גם ריבוי רכבות במקום הזה הוא לא בכדי. אז אנחנו אומרים שיש שלושה מפגשים של מסילה משולבים רכבים והולכי רגל ועוד שניים רק להולכי רגל. אני לא אלאה כאן. לרכבת יש כאן מחויבות של 100 מטר מכל צד של המפגשים. יש פה עשרה סעיפים מה הרכבת צריכה לעשות בכל המפגשים האלה. היא מחויבת להשקיע והיא משקיעה משאבים רבים בבטיחות. אנחנו מדברים על הסדרי תנועה שמאושרים לכל מפגש. אין מפגש שאין בו הסדר תנועה, מאושר גם על ידי המשטרה. יש מחסומים. כולנו רואים מחסומים אוטומטיים, פנסי אזהרה מהבהבים, מחסומי זרוע שאנחנו רואים שמתריעים על הגעת הרכבת. אנחנו גם יודעים שיש בקרות למצב על הסדרי התנועה, שיש סיירים ייעודיים לנושא הזה ויועצי בטיחות שמסיירים בתוך המפגשים האלה, ויש גם תוכנית עבודה מסודרת איפה הם צריכים להיות. אני רוצה להגיד לך שלא מדובר בסתם סיירים סטודנטים; חלקם אנשים שהיו בתפקידים בכירים במשטרת התנועה הארצית – זאת הרמה שאנחנו מחפשים ושואפים לכל הנושא של בטיחות במפגשי רכבת רחבים, בוודאי להולכי רגל. מעבר לזה, יש אחזקה יזומה, בלי התראות ובלי שיש תלונות, פעמיים בשנה. מדובר על צבע, על טיפול במדרכות, טיפול החלפה וניקוי תמרורים – פעילות בשוטף שעליה נותנים דגש מאוד מיוחד. במפגשים גם עם הולכי רגל וכלי רכב עם הולכי רגל יש גם אמצעים טכנולוגיים: רמזור מקדים, מערכת לניטור רכבים, מערכת מצלמות, שילוט מקדים. אנחנו יודעים שאנחנו גם רואים את הבקרים נמצאים בכל מקום. יש מוקד בטיחות מיוחד רק למפגשים האלה, ויש עוד מפקחי מפגשים. אני לא אלאה אותך – יש תאורת דרכים בכל המפגשים, וגם דבר חשוב, שבטח יעניין אותך לשמוע: הפעלת קשרי קהילה להידברות עם משתמשי המפגשים, וביניהם תלמידים ותושבים הגרים בסמיכות, כולל הרצאות בבתי ספר. יש הסברים על מסוכנות, משמרות זהב ועוד. נותנים גם סככות, שלא יעמדו בשמש, יש סככות שנותנות צל למשתמשי הדרך – עד כדי כך אנחנו רוצים להיטיב. אתה מדבר על שני מפגשים שאני גם מבין מדברי התשובה שהם מורכבים בעניין הזה. אם אנחנו מדברים על מפגש 129, של שכונת הרכבת – ורדה, ורדה, אני חושב שזה השם שלה – האחריות הוטלה על ידי רכבת ישראל על חברת נתיבי איילון, שמתכננת עכשיו בשלב תכנון מוקדם הפרדה מפלסית במפגש הזה. חוץ מזה, חוץ מההפרדה, שכמובן נותנת בטיחות גדולה, רכבת ישראל מקדמת גשר הולכי רגל בתוואי המפגש הקיים, אשר נמצא בשלבי תכנון. הגשר יבוצע ללא תלות בביצוע ההפרדה המפלסית, ויאפשר חלופה בטוחה לתנועת הולכי רגל. הם הולכים על שני מהלכים: דבר ראשון – ואני חושב שחשוב מאוד שאתה מעלה את זה – שתהיה הפרדה מפלסית, ובמקביל – תכנון של גשר. אני גם אשמח שאנחנו נעמוד בקשר כדי לראות מה השלבים של ההתקדמות כדי לקדם. אני בטוח שתעשה את זה בלי שאני אומר לך, כפי שאני מכיר מהעבר. הנושא השני, ושם המפגש הוא יותר בעייתי, זה מפגש 126, בשכונת ס"ח. שם הרכבת השקיעה משאבים רבים. היה גשר להולכי רגל להפרדה מפלסית, עשו גשר, אבל הגשר שפתחו וסגירת המפגש הקיים – המשתמשים לא היו מעוניינים בו. אני מניח שזה בגלל שזה היה יותר ארוך ויותר קשה. הכרתי גשרים להולכי רגל שהתושבים החרימו, הם לא התכתבו עם המציאות. אנשים העדיפו לחצות כבישים, ובמקרה הזה לחצות רכבות, כדי לא לעשות סיבוב ארוך, לבזבז זמן רב, עלייה. זה דבר שהכביד עליהם, הוא לא קיים את התכלית שלו. מה שעוד היה – התושבים סגרו את המפגש שהיה ואז פרצו את הגדרות האלה, והייתה חציית פסי רכבת ללא מעבר מסודר תוך סיכון חיים, שזה בטח הביא אותך לידי שאילת השאילתה. היה עוד מקרה, שאני לא מכיר, אבל כותבים לי שילדי המקום החלו לזרוק חפצים מהגשר על הרכבת, ולכן סגרו, הרכבת. הוא לא שימש להולכי רגל, הוא שימש אולי למעשי שובבות או למעשי ונדליזם, אבל סיכנו את נוסעי הרכבת, אז סגרו את הגשר הזה שאתה מדבר עליו. בישיבה שהייתה לפני כשנתיים הייתה החלטה לסגור את הגשר ולהקים מפגש מסודר להולכי רגל שיהיה אלטרנטיבה לחציה הלא-חוקית, כדי שהסיכון יפחת. בסופו של דבר, אנחנו ממתינים עכשיו לפרויקט מסילה מזרחית, והגשר שם יהיה גשר שיהווה תחלופה לגשר הקיים. יפרקו את הגשר הקיים, שהשקיעו בו כספים רבים ומשאבים רבים ותכנונים וזמן רב, ושם יעשו גשר חדש שיהיה נגיש הרבה יותר וגם ייתן מענה לטענות שהועלו במפגשים עם הציבור. כדי להגיע לכניסה לגשר היו צריכים ללכת הרבה. אף אחד לא רוצה ללכת מרחק רב כדי לעלות ולצאת מהמקום השני ואז שוב ללכת כדי להגיע לבית הספר. זה מטרד. לא משתמשים בו. אנשים לא רואים את הסכנה לנגד עיניהם, במיוחד כשמדובר בילדים. באופן כללי צריך לציין שרכבת ישראל שמה דגש גם על מפגש 127 – לא ציינת את זה בשאילתה שלך – מעל רחוב מיכה רייסר בגני אביב. גם שם מקיימים עכשיו סוג של הפרדה, מפלס הפרדה אחר, וההפרדה המפלסית גם תיתן מענה. בסופו של דבר, אם אני מסכם את התשובה, בתשובה הראשונה סיכמנו שבאמת יש תכנון, ואנחנו מכוונים שזה יהיה לביצוע, ואנחנו מדברים על הפרדה מפלסית. זה – על הרכבת. לגבי מפגש 126, שם זה יותר מורכב, ושם ילכו על גשר חדש. זאת התשובה, בשתי מילים. תודה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << שאילתה >> 244. פינוי התחנה המרכזית תל אביב-יפו << שאילתה >> << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה. שלום. אני רוצה לשאול שאלה. באוקטובר 2022 המשרד להגנת הסביבה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שכחתי לציין, חשבתי שאת תצייני – זה פינוי התחנה המרכזית בתל אביב-יפו, נכון? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, פינוי התחנה המרכזית תל אביב-יפו. באוקטובר 2022 המשרד להגנת הסביבה הכריז על אזור התחנה המרכזית בתל אביב כאזור נפגע זיהום אוויר. לפי חוק אוויר נקי, על המשרד והעירייה להגיש תוכנית לפינוי התחנה בתוך חצי שנה ממועד ההכרזה. רצוני לשאול: חלפה חצי שנה. למה עדיין לא הוגשה התוכנית לפינוי התחנה? רק יש לומר שזה מפגע סביבתי, חברתי, פצע מדמם במקום הזה, שמשליך דורות אחורה וקדימה, והגיע הזמן לעשות מעשה. תודה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה לחברת הכנסת לזימי. את מעלה נושא שבאמת מלווה נוסעים רבים. אני חושב שהנושא חשוב. היום המודעות לזיהום האוויר ומה שקורה בתחנה המרכזית – זה דבר שהציבור הנוסעים סובל ממנו, ובאמת מבקשים לקדם את זה. כפי שציינת, את כותבת בשאילתה שהרשות והמשרד, אבל המשרד אומר שלפי לשון החוק, "הכריז השר לאיכות הסביבה על אזור כאזור זיהום אוויר, תכין רשות באזור נפגעי זיהום אוויר שמספר תושביה הרשומים במרשם האוכלוסין עולה על 30,000" – במקרה הזה זה עולה בהרבה על 30,000 – "תוכנית פעולה לנקיטת אמצעים בתחומה", וזה מה שצריך לעשות. אבל אני יכול להגיד לך שהפעילות שכן נעשית – אני אדלג על כל התוכניות; את בוודאי רוצה לברר הלכה למעשה מה נעשה – 30% מכמות האוטובוסים שהיו בתחנה המרכזית הופחתו כבר בשלב הזה, ואנחנו מדברים היום על הפחתה משמעותית מאוד. מעבר לזה, עוד 15% מנפח התחבורה שנוסעים בתחנה המרכזית גם יהיה בתקופה הקרובה. אנחנו מדברים על הפחתה גדולה מאוד, של 45%, בנפח התחבורה הציבורית מבחינת הורדת העומסים. אני רוצה להגיד לך באופן כללי. עוד לפני שלוש שנים, כשהיינו בתקופה שאת מציינת, דיברו על העברת התחנה המרכזית. היה מדובר על חולון, היה מדובר על חלוקה, אבל כפי שאנחנו רואה, כל עיר רוצה שהאוטובוסים ייסעו על ידם, והם, אצלם יהיה נקי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כי המבנה הוא מפגע. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> המבנה – על זה אנחנו מדברים, בעיקר אנחנו מדברים על המבנה. אנחנו לא דיברנו עכשיו על הסביבה, שגם מעבר לזה – אני גר היום ממש מתחת לתחנת מסוף אוטובוסים. אני חושב שנוסעים מתחת לבית שלי מאות, מאות אוטובוסים, מאות אוטובוסים ביום. זה מפגע, אין ספק. אנחנו רואים את זה על חבלי הכביסה, אנחנו רואים את זה על הקירות, רואים את זה באופן ברור. אבל היום, במקום להתווכח על התחנה המרכזית, אני חושב שהמשרד – ואת זה אני רוצה לענות לך באופן רשמי, שהמשרד שואף להעביר ושם דגש ראשוני ונותן קדימות לאוטובוסים החשמליים, שהם יהיו – הם בכלל מופחתי זיהום אוויר, הרבה פחות – לתת להם קדימות, כדי שבאוטובוסים שמשתמשים בתחנה המרכזית בתל אביב-יפו יהיה אחוז גבוה של אוטובוסים חשמליים. ככה שאנחנו רואים לנגד עינינו הפחתה משמעותית בזיהום האוויר בתחנה המרכזית. יש לך זכות לשאלה נוספת, גברתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זהו? סיימת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> האוטובוסים החשמליים הם תוכנית שבמשרד התחבורה כבר מקדמים תקופה ארוכה, גם בלי קשר לפינוי התחנה. לכן אני כן רוצה לשאול מה הצעדים שייעשו כדי לתקן את המפגע הזה, שהוא באמת פצע מדמם – שהוא גם התחנה עצמה. זה בהחלט חיובי שהאוטובוסים יהיו פחות מזהמים, אבל אי-אפשר להתעלם ממה שהדבר הזה עושה שם. וגם, האם יש לוחות זמנים? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> טוב, אני מתכתב עם השאלה שלך ואני מסכים עם השאלה שלך. צריך לראות – לפנות, אבל בסופו של דבר, אם זה לא יהיה פה, זה יהיה במקום אחר, ואנחנו לא רוויים במקומות בודדים, ואז זה גם שאלה של מרחקים, והכול זה חשבונות כלכליים, איפה שמים תחנות מרכזיות וכו'. אבל החוק הזה שאנחנו מדברים עליו מציין זיהום אוויר, ושם צריך להוריד את זה. פינוי התחנה והעברה למקום אחר – אני לא יכול להגיד לך עכשיו לוחות זמנים, אבל גם בזה יש פעילות. אני יכול להגיד לך, אם עוד שאילתה נוספת או שאת זה אני יכול לברר, אבל יש דיונים רבים על הנושא הזה של הפינוי או מה עושים בעניין הזה, איך מפחיתים עוד יותר. לגבי זיהום האוויר, לפי התקנה שאת ציינת לפי חוק זיהום אוויר, אנחנו רואים בזה יעד ואנחנו מייחסים לזה חשיבות מאוד גדולה. אני רוצה לעודד את המשרד, שבאמת יעשה את זה ושיוריד כמה שאפשר את זיהום האוויר. הורדה של 30% זה כבר משהו משמעותי. עוד 5% – גם משמעותי. אני בהחלט חושב שהשרה לאיכות הסביבה צריכה שוב לבדוק, לאחר הדברים האלה, ולהנחות את הרשות. אם היא רואה לנכון שגם עכשיו זה עדיין לא עומד בתקנים, צריך להמשיך הלאה לפעול בעניין הזה, למצוא את כל הפתרונות. אני בהחלט מסכים שצריך לפתור את הבעיות של זיהום אוויר. זאת בעיה. אנחנו מפעילים תחבורה ציבורית, אנחנו רוצים לתת שירות, ויחד עם זאת, צריך להימנע, לצמצם את הפגיעה באזרחים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בנושא: חושך בקטעים של כבישים ראשיים. << שאילתה >> 231. חושך בקטעים של כבישים ראשיים << שאילתה >> << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, סגן השר, אני שמח – דבר ראשון אני רוצה באמת להודות לך על הקביעות, על הרצינות. באמת, הוא מגיע, עונה על שאילתות כרגיל ובקי בחומרים עצמם, שלא כמו כל אחד שמגיע לפה. אני לא בא לדבר נגד אף אחד, אבל זה באמת בשבחך, אדוני סגן השר. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, תודה רבה. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> ניכרות עבודה ורצינות בשאילתות, וכמו שאמרת, שאילתות זה כלי חשוב מאוד מאוד. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני לא אשאיר אותך ככה, אבל אפשר להגדיר אותך כרב-שואל – שאלות רבות, שאילתות רבות. אתה לקחת את הכלי הזה של שאילתות לעבודה. אני חושב שאתה עושה דבר נכון מאוד. זה כלי חשוב מאוד לעבודה. אני אומר לך כבר שהכלי הזה – אני אמרתי את זה קודם, אני לא יודע אם היית פה. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> הייתי, הייתי. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> היית פה. הדבר הזה זה לא שאלות ותשובות, ככה. השאלות האלה גורמות לתזוזה של דברים, זה גורם לגלים בתוך המשרד, וזה טוב, אתה יודע. כל משרד ממשלתי, כפי שאנחנו יודעים, יש לו ריבוי עיסוקים – – << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> בסוף באנו לשרת ציבור, והציבור מחכה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – יש ריבוי עיסוקים, ריבוי פניות, וכשיש שאילתה ומעלים נושא – ואני מניח שאתה מעלה את הנושאים שהם חשובים, שצריכים – – << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> בדרך כלל זה מגיע מפניות ציבור. בדרך כלל זה מגיע משם. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – ששם הדחיפות. יש לזה השלכה כוללת. אז אתה באמת עושה את זה, ואני שמח שיש לך היום שלוש שאילתות, אני יודע שיש לך בקנה עוד שאילתות. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה, אדוני סגן השר. כביש 38 מואר כולו למעט קטע שבין צומת ישעי לצרעה. זה נושא אחד. נושא שני זה כביש 16 בירושלים, שמואר כולו למעט קטע בכניסה להר נוף. כולנו יודעים – איך אומרים, אנחנו גם נוסעים, אני רואה גם אותך, לפעמים נוסע גם לבד בלי נהג, ואנחנו נמצאים בכבישים בשעות-לא-שעות. לפעמים אתה פתאום מגלה איזה בן אדם שהולך או משהו שלא ראית רק בגלל החשכה. לא כולנו הולכים עם זוהרים. באמת, הדבר הזה – ואני לא מדבר דווקא על הכבישים האלה, אבל בכלליות. מה יעשה המשרד על מנת להתקין תאורה בקטעים הנ"ל? אני רוצה, לפני שאתה עונה לי, סגן השר, לציין שהחלק הראשון של השאילתה שלי, ברוך השם, כבר נפתר. כמה שבועות לאחר שהגשתי את השאילתה, בקטע של כביש 38 ליד בית שמש הותקנה תאורה. אתה יודע, על זה נאמר: טרם יקראו, אני אענה. אז דבר ראשון, באמת תודה רבה לשרת התחבורה – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> זה מתכתב עם מה שאמרתי לך קודם. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – על מה שעושים. ואני שואל ברצינות: איך המשרד נותן מענה או מחשבה או תיעדוף לכל הקטעים של הכבישים שהם חשוכים? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> תודה לך, חבר הכנסת אברהם בצלאל. אז ראשית, אני כן אתייחס בקצרה לכביש 38. כביש 38, כפי שידוע – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתה יכול להאריך פה, אין הבדל. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אוקיי. כביש 38 זה הכביש שמחבר – הציבור גם צופה בנו – בין כביש 1 מצד אחד לבית שמש, ואחר כך גם דרומה, עד עמק האלה. זה כביש שבאמת שודרג. אני זוכר את הפעילות, הפעילות פה של חברי הכנסת שהביאה לשדרוג הכביש, ואני אומר את זה באופן מלא. אנחנו זוכרים עוד בתקופת חבר הכנסת סגן השר משה אבוטבול, כשהיה ראש העיר, כמה שהוא פעל, כמה שהוא עשה, יחד עם חבר הכנסת גפני, ואנחנו ראינו. אני אומר, זו אחת הדוגמאות של כבישים שבהם פעילות של חבר כנסת, יחד עם ראשי ערים, הביאה גם לקדימות וגם באופן מעשי לזירוז הכביש הזה. היום אתה נוסע ואתה חושב: איך יכולת היום – פעם זה היה זמן בלתי ידוע להגיע לבית שמש. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מקווה שבכלל יגידו שבמודיעין, עם הפעילות ביחד, באמת – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> זה דוגמה איך צריך לעשות. יש פעילות, ושאלנו על זה ודיברנו על זה, ואנחנו נמשיך בעניין הזה. שם כבר בצד אחד פועלים, עושים, רק זה לוקח זמן. גם שם מדובר על עוד כביש של מודיעין עילית, מדובר על תוספת. היום זה כביש כמו כביש 38, שני מסלולים; מדובר על ארבעה מסלולים, שהוא ייהפך – זאת אומרת לא עוד ארבעה. אחד מהם יהיה כביש של תחבורה ציבורית, ועוד שבילי אופניים והולכי רגל, שזה גם חשוב מאוד. זה נותן מרחב. מדובר על שינוי, מדובר באחד הכבישים ברמה גבוהה מאוד. סך הכול יהיו שני נתיבי כלי רכב, נתיב לתחבורה ציבורית מכל צד, עם הפרדה, כביש כמו שצריך להיות, אך זה לוקח זמן. זה פשוט נראה לפעמים – ואמרתי את זה גם בהצעה לסדר-היום הדחופה שהייתה, שאילתה דחופה – נראה שלפעמים לא עובדים, ולפעמים זה נכון. אני ליוויתי את הרכבת הקלה בירושלים עוד בשלב התכנון. זה היה באמת מתסכל לנסוע על כביש – לפעמים לחברי המועצה הייתה אפשרות לנסוע על כביש יפו, והיית עובר שם, ואולי בשביל זה גם נתנו להם את זה, ולראות על אורך של 3 קילומטר שני פועלים עם מריצה. קודם סגרו, חנויות לא – איך זה? אז לפעמים זה באמת סחבת, והפועלים לא מופיעים, או זה חג; לפעמים מומחה אחד שצריך לאשר לך את העבודה, עד עכשיו לא מאפשר, מעכב עבודה שלמה ואי-אפשר, מתעכב, בגלל שהמומחה לזה והיועץ לזה לא בא ולא הגיע. יש עבודות, כמה מומחים כאלה – אתה גם לא יכול ללחוץ אותו. יש מקצועות היום, במיוחד בשטח הזה, שזה עובדים. אבל אני לא רוצה להאריך על עיכובים שיש. אנחנו יודעים שיש עיכובים. אמרתי, כל אחד שעושה שיפוצים בבית יודע שבכל נושא כשמגיע הקבלן והוא אומר לך תאריך, זה אולי רק תאריך לזיכרון רע, אבל הוא לא אמיתי. הוא שם לך את הכלים, הולך, והוא לפעמים קשור לבעלי מלאכה ועוד ועוד. אז הכביש הזה, כביש 38, חוץ מעמודי תאורה, שאתה אומר ששמו אבל לא הכול יש שם – יש עוד קטעים שלא – אנחנו הולכים עכשיו לפרויקט הרחבה, כבר עכשיו, פרויקט הרחבה לקטע הזה, שהוא עוד קטע צר, והוא יהיה כביש של שני מסלולים בכל צד. ואז ממילא, אם אנחנו מדברים על אותו קטע, אם אנחנו מדברים על הקטע האחר והמשכו – שם אנחנו נוסעים כולם ורואים שלא כל הכביש הוא באמת משודרג אלא הכביש מצומצם. אנחנו גם בקטעים האחרים נרחיב אותו, הוא יהיה כביש עם ארבעה מסלולים, ואז כמובן יהיו עמודי תאורה וכו'. רק אני לא רוצה להגיד לך, אם תשאל אותי, מה הצפי, אבל אתה מנחש בעצמך שזה ייקח כשנתיים עד סיום העבודות. אבל סיום העבודות – הפירוש הוא לא שלפני זה לא נוסעים. סיום העבודות – הפירוש הוא הכול, כולל פיתוח סביבתי, מסירה, טופס 4 שהם מגישים. זה לוקח זמן, אבל עוד זמן רב לפני כן כבר ייהנו מהשדרוגים של הכביש. עכשיו לגבי כביש 16. אני לא יודע אם אתה מתכוון לקטע הזה של הכביש החדש לכניסה האחורית להר נוף. אם אתה מדבר על הקטע הזה, אז זה באמת נורא. אני נוסע שם הרבה – קטע קטן שהוא חשוך. זה גם מסוכן, כשאתה עובר מאור – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> זה הרבה יותר בולט כשיש כביש מואר היום, עם תאורה חדישה, עם עוצמת האור הטובה והתקינה, מול קטע שאתה נוסע בתוך יער. כמו שהיה פעם. כל הקטעים האלה, זה המשך יער, הקטע הקטן הזה. אבל בכל אופן, לצערי, התשובה שהמשרד נותן לי – ואני גם אגיד לך למה אני יודע שזה נכון – זה שהכביש הוא לא באחזקת נתיבי ישראל. נתיבי ישראל היו אחראים להקמת הכביש, על סלילת הכביש, אבל הם מסרו את זה, וזה כביש של עיריית ירושלים. אני יודע שיש לך קשרים טובים מאוד ומוערכים מאוד בעיריית ירושלים. עיריית ירושלים היא זו שאחראית לאחזקת הכביש הזה. אני גם חושב, חבר הכנסת בצלאל, שזה גם נכון. הקטע הזה הוא מחוץ לכביש, לתוואי. הוא קטע שהוא מחבר – יכול להיות שעבדו שם, שכללו אותו, אבל צריך לדעת. אני מוכן גם להיות לך לעזר ולפנות לעיריית ירושלים. איך אני איך יודע את זה? אתה ציינת שאת הכביש הזה אנחנו מכירים מאוד. הייתה לי פנייה – והייתי מאוד בהתלבטות על הפנייה הזאת – מגורמים מאוד בכירים, ממנהיגי קהילות. יש שיירות מצויות בין הר נוף לשערי צדק, לגבעת מרדכי ולבית וגן. כיום הדרך מתקצרת מאוד אם היה מתאפשר להם מעבר דרך כביש 16, דרך המנהרות; אני לא יודע אם זה חצי מהזמן, אולי אפילו פחות מחצי זמן. זה חיסכון רב בזמן. זה גם קל יותר מהדרך הארוכה. אבל כפי שאתה יודע, הרבה הרבה – יש לי גם משפחה, אני מכיר ידידים שגרים בהר נוף – הולכים ברגל מהר נוף לאזור שציינתי, בית וגן, גבעת מרדכי, בעיקר שערי צדק, וביקשו לחצות משם. מי שעובר שם רואה שהתכנון של המנהרות האלה הוא באמת ברמה גבוהה, אבל זה רק מדרכות מפלט, אלה שוליים צרים מאוד. זה מסוכן. היום אתה לא יכול לעבור. איך אתה לא יכול לעבור? אם הולך רגל עובר שם, יש היום משמרת בטיחות או כוננים כאלה שלא נותנים לך. גם מכריזים ברמקול שתצא מהתוואי. גם אם לא, מגיע רכב שלא נותן לך לעבור ומונע מעבר של הולכי רגל. זה יכול להיות נכון, אני לא יכול להתווכח על בטיחות. גם נראה בעין שהרכבים טסים במהירות גבוהה, המותרת או אולי חס וחלילה מעל המותרת. זה מהירות מספיק גבוהה ששוליים כאלה – אני לא יודע. אני לא רוצה לדמיין לעצמי עגלה, ילדים קטנים שהולכים. הרי אתה לא אומר: מגיל 18 אפשר ללכת ומתחת לזה לא. עגלת תאומים – אם אתה סוגר את זה להולכי רגל. אני מנסה לעשות את זה. מתברר שגם אם היינו רוצים, הייתה טענה – ואני פורס כאן הכול – שבימים כמו שבת למשל, כשנפח התנועה הוא מאוד מאוד קטן, לאין ערוך ממה שקורה ביום חול, מטבע הדברים, אפשר לסגור מסלול. אי-אפשר היום לסגור מסלול אם אתה לא מתכנן את זה מראש. לא ישימו שם כל ערב שבת קונוסים – או לא בערב שבת, רק בשבת אחרי הצוהריים. זה לא רלוונטי, זה לא מעשי, אי-אפשר לעמוד בזה. צריכה להיות אולי סגירה שהיא יותר של תאורה, עם איקסים כאלה שעושים לפעמים, משהו שהוא יותר מובנה. זו שאלה של תכנון. זו גם תובנה שהעלו לי אותה, ויכול שצריך לעשות את זה. אני מנסה להעביר את זה הלאה בשלבי התכנון, לעשות דברים כאלה במקומות שיש איזה מפגש שמחבר בין שתי שכונות, שיהיה אפשר לעשות את זה, ולהשתמש במנהרות האלה גם למען הולכי הרגל – אם לא ביום חול, בכל אופן בימים שתנועת הולכי הרגל היא נצרכת יותר. אז בכל אופן, לגבי התאורה, אנחנו נראה מה התשובה שלהם. אני מציע שתפנה לעיריית ירושלים. אם יש להם השגות בעניין הזה, אז אני לרשותכם. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. שאילתה נוספת לחבר הכנסת אברהם בצלאל: לוחות זמן אמת בתחנות אוטובוס. << שאילתה >> 232. לוחות זמן אמת בתחנות אוטובוסים << שאילתה >> << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני הסגן, כפי שידוע, מתחנות רבות בירושלים, כמו ברחוב כנפי נשרים, בכיכר זקס, ליד שמואל הנביא, הוסרו השלטים האלקטרוניים שמודיעים מתי יגיעו האוטובוסים. במקומות נוספים השלטים לא תקינים. כידוע, רוב הנוסעים במגזר החרדי לא משתמשים באפליקציות ומתבססים על זמן הגעת האוטובוסים שמופיע על גבי המסכים האלקטרוניים שבתחנות. ברצוני לשאול: מה יעשה המשרד כדי שבכל תחנות האוטובוס יפעלו מערכות זמן אמת תקינות? << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, חבר הכנסת אברהם בצלאל. אני מכיר תהליכים. הבנתי שרצית לפרט יותר, אבל הייתה לך מגבלה של מילים. אז אמשיך לשאול במקומך את ההמשך. אתה בעצם שואל שלוש שאלות, השאלה שלך מורכבת משלוש שאלות: קודם כול הסרה של לוחות כאלה, אתה שואל – מה עם ההסרה? דבר שני, אתה שואל על תקינות השילוט האלקטרוני; דבר שלישי שאתה שואל – יש ציבור גדול שנצרך לזה, וצריך תוספות. אמת דיברתי? התשובה יותר מורכבת מהשאלה. אז ככה. מה שידוע לרשות הארצית לתחבורה הציבורית בדברי התשובה – אני לא יודע להגיד לך נתונים, לא מגיעות אליי כל התלונות – הוא שקודם כול רואים את הנושא של שילוט אלקטרוני כדבר מאוד מאוד חשוב, דבר מרכזי. זה דבר שמשפר בהרבה את חוויית הנסיעה, את איכות הנסיעות, את הנגישות. זה דבר שצריך להשקיע בו. זה דורש תקציבים. זה לא איזה משחק אלקטרוני או טכנולוגיה חדישה – זו טכנולוגיה נצרכת מאוד שמשפרת מאוד את האמון בתחנות. זה גם מחייב. למה את האמון? זה גם לנוסעים, אבל זה גם מחייב את המפעילים, יש בזה הדדיות, לכן אנחנו רואים את זה כדבר חשוב מאוד. יש לך מפקח – הרי כל נוסע נהפך לסוג של מפקח,. ולכן הדרישה והפיקוח הם חשובים מאוד. הסברתי לך גם למה אנחנו רואים את זה. ולכן המשרד, רשות התחבורה הציבורית, משקיעה הרבה בנושאים בכלל של תחבורה ציבורית, אבל היא גם הכינה תוכנית רב-שנתית להתקנה, ניהול ותחזוקה של שילוט מתחלף בתחנות אוטובוסים. זו עכשיו תוכנית ארצית שהמשרד עשה, וזה ייושם מעבר למה שיש באופן כללי. עכשיו, הסרת שלטים – המשרד לא יודע באופן נקודתי שיש שלט שהוסר. יש שלטים שהוסרו מכוח כמה נסיבות. הנסיבות הראשונות, במיוחד אם דיברת על כנפי נשרים, ואולי גם ברחוב זקס או באזור שמואל הנביא – זה לא בדיוק, אולי בר-אילן – זה בגלל העבודות שיש שם. כשיש עבודות, אז מטבע הדברים יש גם הסרה של התחנות האלה, הזזה של התחנות האלה. יש שם שינויים גיאומטריים, כמו שעושים הרבה פעמים בצמתים, ואז לאיזה זמן מסוים יכול להיות שמסירים, אולי לא תמיד זוכרים להחזיר. אני מקבל את זה שצריך. אם תהיה ספציפי יותר אני גם אוכל לתת תשובות ספציפיות. בכל אופן לא ידוע, אבל לא סוד לך שבעיר ירושלים, שם אתה ממקד את השאלה שלך, מתקיימות עבודות בכל העיר – כל העיר עובדת, כל העיר נחפרת, כל העיר נסללת, והיא בשיפוצים ובשיפורים באמת באופן רחב ביותר ללא תקדים, עד כמה שאני מכיר עבודות כאלה. עכשיו, יש דבר כזה שמורידים. זה יכול להיות במקומות כמו תל אביב עכשיו, שהייתה רכבת קלה, אוטובוסים ותוכנית אחרת. שמים את הדברים האלה לפי כמה פרמטרים. אחד הפרמטרים המרכזיים: כמה משתמשים בתחנה? כמה עולים בתחנה? לא כמה יורדים. יש תחנות שיש בהן פעילות רבה, אבל של ירידה – השלט הזה לא מעניין. השלט הוא בשביל אלה שעולים, וזה אחד הדברים הבולטים. כותבים לי כאן גם כן שבאזור כנפי נשרים יש שינוי בתחנות העלאות וירידות בגלל הרכבת הקלה שתעבור שם, ויכול להיות שבעקבות זה עשו את זה. עכשיו, תקינות – לתקינות יש נוהל עבודה. קודם כול, שלט לא תקין, לא צריך לבוא לראות אותו, יש לו ניטור מרחוק – אם השלט לא עובד, אז מרכז הבקרה יודע את זה, ואז יש חברה. זה יכול להיות מתח חשמלי, טמפרטורה, קלקול בשרתים שלא נותנים מידע – דברים כאלה, אם זה דברים אלקטרוניים או דברים פיזיים. יש טכנאים שנשלחים. משך הטיפול, לפי הפרמטרים של שירות ללקוח או לפי ההסכמים שיש ולפי המכרזים שיש, הוא ימים ספורים. זה הזמן שנותנים להם לתקלה. ככל שיש דברים כאלה, אני היום פניתי למנהלת חברת נתיבי איילון, שראיתי אותה היום, שאלתי על שילוט בבני ברק, והיא באמת לא ידעה את זה. זה שלט מסוים שלא היה ידוע עליו, ויבדקו אותו. כמו כל דבר, יכולים לקרות דברים כאלה. עכשיו לגבי שלטים חדשים. יש תוכנית הפריסה הרב-שנתית שדיברתי עליה, ולפי הקריטריונים, בהחלט יעמידו עוד שילוט. זה דבר חשוב מאוד. אני רוצה להגיד לך שהיום, בעדיפויות ובמסגרת מה שאוכל להעדיף בתקציב 2024-2023, לפי מה שידוע, מה שיהיה בסמכותי, התחלתי לבדוק אם מסכים אלקטרוניים, ולא רק מסכים – האם יש מסכים – כמו שאתה אומר, לאוכלוסייה החרדית אין אפשרות לדעת; את זה יש לה את האפשרות לדעת על ידי 8787*, אבל כמובן שזה לא דומה לאפליקציה ולדברים כאלה. יש היום מסכים חדשים – אני לא יודע אם ראית אותם ונפגשת איתם – שנקראים תכנון נסיעה; זה נקרא – כבר אגיד לך את המונח המקצועי של זה – אלה מסכים שאתה מקליד דיגיטלי ומתכנן את הנסיעה שלך. מה שיש באפליקציה – זה מוצג בתחנה. כמובן שזה בתחנות רציניות וגדולות, והם גם יקרים מאוד, אבל זו המילה האחרונה. מה שאתה צריך – אתה בא לתחנה ואתה לבד מקבל את המידע בזמן אמת, עם כל מה שיש. אתה לא צריך לטלפן. זה לא פחות ממה שיש לך באפליקציה אם לא יותר. מצד שני, אני אומר את זה גם באופן גלוי, הקמת הדברים האלה – יש מחלוקת מקצועית קצת, וחשש שהמסכים האלה באזורים מסוימים יכולים לסבול מוונדליזם. הדברים מובנים: שבירת הזכוכיות ודברים כאלה. אני פועל, אני פועל בעניין הזה, ואנחנו מתחבטים ועושים על זה ישיבות עבודה תדירות. אין לי ספק שיש מקומות שהצבת המסכים האלה הייתה נותנת מענה גדול מאוד לאוכלוסיות המשתמשות ולמשתמשים רבים בתחבורה הציבורית. היא הייתה מקילה עליהם מאוד. אם יש עוד שאלה, אשמח, או שאתה רוצה לעבור לשאילתה הבאה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> סיימת? אוקיי. השאלה הבאה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> בסופו של דבר, אמרתי לך: לשרה לא ידוע. כשיש משהו, אנחנו נטפל בזה. על תקינות יש לנו, ואם זה לא עומד – אנחנו גם. אבל יש מערכת שלמה, מכרזים שלמים, של חברות שצריכות לדאוג לתקינות בכל פרמטר שאמרתי לך. התוספות – במערכת הפריסה הארצית בוודאי שזה יהיה. ברגע שיש לך עוד, אז הפרמטרים מקבלים יותר תחנות. הפרמטרים – אני חושב שהם חשובים מאוד, ובוודאי שזה עונה לשאלה שלך – ריבוי משתמשים הוא הפרמטר המרכזי בעניין הזה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. שאילתה אחרונה של חבר הכנסת אברהם בצלאל: מידע זמן אמת – רכבת קלה. בבקשה. << שאילתה >> 233. מידע זמן אמת – רכבת קלה << שאילתה >> << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, סגן השרה, חבר הכנסת אורי היקר, משרד התחבורה מפרסם מידע על הגעת אוטובוסים לתחנות בזמן אמת. אפליקציות שונות מפרסמות את הנתונים לציבור. מידע זמן אמת על הגעת הרכבת הקלה מפורסם רק בתחנות הרכבת. ברצוני לשאול: מדוע לא מפרסמים את זמן אמת של הגעת הרכבת הקלה לציבור באמצעות נתונים שמפורסמים למפתחי האפליקציות? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אברהם בצלאל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני מוכרח לומר שאלה דברים שהצופה מהצד לא מבין, אבל הוא שואל שאילתות כל כך חשובות לאזרח הפשוט. הוא פשוט נוגע בנקודות שאנשים – הוא פה לרבים כאן. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> – – – כל כך הרבה זמן לאנשים – – – תכנון הזמן – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חד וחלק. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> חד וחלק. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אותו בן אדם יודע שיש רכבת בעוד שעה או בעוד חצי שעה – – – מתכנן את החיים שלו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בהחלט. ישר כוח על הדברים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> לפעמים אומרים לנו: מה אתם מבינים בתחבורה ציבורית? נוסעים במכוניות. אבל אני בטוח שקודם כול אתה פתוח – לא חלמת על זה בלילה. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> דרך אגב, אני רוצה להגיד לך שאתה יכול לראות אותי בתחנות אוטובוס. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו הצרכנים הגדולים של התחבורה הציבורית. עם כל הכבוד, אנחנו הצרכנים כמעט הכי גדולים של התחבורה הציבורית. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> לא, אני אומר שגם אנחנו באופן אישי. אני הרבה פעמים גם נוסע באוטובוס רק בשביל לראות את הזמן – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> מצוין. זה הלימוד הכי טוב. אבל בסופו של דבר, אנחנו מכירים את זה. אנחנו לא מנותקים מהתחבורה הציבורית, אנחנו חיים בתוך זה. הפניות שיש לנו – אין לי ספק שכל השאלות האלה ששאלת לא היו בחלום בלילה אלא זה ציבור שפנה אליך וראה את זה, ובעקבות זה אתה שואל את השאילתות, ואתה ער למה שהציבור מדבר איתך. זה באמת משלים את מה שאנחנו צריכים לדעת לגבי התחבורה הציבורית. אני לא מזלזל. לחכות חצי שעה לאוטובוס זה סבל רב. אם זה הילדים – אנחנו מודעים. אני מרגיש את זה בחוש, את הדברים. אני יודע, זה גם מחוסר מידע. לפעמים, אתה יודע שבעוד רבע שעה יהיה אוטובוס – זה קשה, אבל אתה לא צריך כל הזמן להסתובב ולראות אם האוטובוס מגיע או האוטובוס לא מגיע. אתה יודע שבעוד רבע שעה – זה קשה, אבל אתה יודע שאתה יכול באותו זמן לעשות משהו. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אתה לא צריך לעמוד, לפעמים, ככה ממש על הכביש. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אתה יכול לשבת בנחת. כשאתה לא יודע, אתה רואה שיורדים לכביש, כי אולי הוא יצפצף, הוא לא יראה אותי, הוא לא יסתכל עליי, הוא לא ישים לב. גם זה קורה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> יש לנו בזה עוד דברים לשפר. בזה שאנשים נמצאים בתחנה והם מפספסים והנהג אומר: לא היה אף אחד, אני שם על זה דגש מאוד מיוחד, עם מערכת שתודיע לנהג שמישהו נמצא תחנה. יש כאלה שסומכים: תשמע, התחנה – לפעמים אתה נוסע בכביש ויש תחנות שאין בהן ריבוי נוסעים והנוסע נמצא בתוך התחנה, ולאחר מכן הוא אומר: האוטובוס עצר, לא ראיתי אותו. ראיתי אותו אחרי שהוא עבר. אתה צריך לעצור בכל תחנה, אלא אם כן אין נוסע. בעניין הזה יש הרבה תלונות, ואני חושב שהתלונות התרבו בתקופה האחרונה. יש אפליקציה שיש למשתמשים שהם עיוורים, ואנחנו רוצים להשתמש באפליקציה הזאת, אולי להרחיב אותה. יש בעניין הזה פעילות ועבודה. אני מקווה שאנחנו נשפר. מאוד מאוד כואב שאדם נמצא בתחנה והאוטובוס חולף על פניו. אני לא אומר, לפעמים, זו גם אשמה – אני לא יודע אם זה במזיד – של נהגים, שמלכתחילה לא ראו. יכלו לראות, אם היו קצת רוצים. היו יותר נהגים – הוא כבר היה נמצא במסלול השני והוא לא רצה, דברים רבים, אבל זה באמת מכאיב מאוד. כשאתה משלם, אתה קונה שירות בחברות התחבורה הציבורית ויש דילוגים, והאוטובוס לא יצא, אתה אומר: אני הזמנתי אצלך, יש לי הסכם איתך, והאוטובוסים לא מבצעים. יש ביצועים שלא נעשים. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> לצערנו, הציבור שנוסע באוטובוסים בתחבורה הציבורית הוא פשוט בן ערובה שלהם, כי אין לו דרך אחרת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ההרגשה לא אמורה להיות ככה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לשפר. השרה יודעת את זה, ואנחנו יודעים שצריכים לשפר, אבל צריך להבין מדוע אנחנו קצת – לא בתסכול. לפעמים אתה אומר: שמע, אין מספיק, אין מספיק תקציב. אין מספיק תקציב. אבל הקיים היום, דברים שאתה משלם ומזמין אותם, אתה מוציא על זה את התקציב שלך, והם לא מבוצעים – אני רוצה להגיד לך שאם היו מבוצעות הנסיעות שאנחנו באמת אישרנו וקנינו מחברות התחבורה הציבורית, אני חושב שרמת התלונות הייתה יורדת ל-10%. אני לא מגזים. 90% זה תלונות בעקבות – נכון שיש דברים, יש מחסומים ועבודות בכביש ויש דברים שלא קשורים לזה, אבל אנחנו לקחנו כל כך הרבה מקדמי ביטחון גם בנושאים האלה. כל כך הרבה נסיעות שיש, ואנחנו גם נותנים מענים היום לבעיות שאנחנו מגלים, אבל אתה אומר: מה, אוסיף עוד נסיעה, כשאת מה שצריך הם לא מבצעים? נושא המחסור בנהגים הוא קריטי. זו משימה לאומית, וזו לא רק משימה עכשיו של התחבורה הציבורית. המחסור בנהגים – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל הבנתי שעשו את זה – נתנו תגמולים ונתנו עידודים. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> בעיות ביורוקרטיות. זה לא לדיון פה, אבל צריכים לדון בנושא הזה. היום במרב"ד לוקח חצי שנה רק כדי לקבל אישור כדי שתוכל בכלל ללמוד להיות נהג. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אישור כשירות, רק אם אתה כשיר או לא. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> חצי שנה. זה לא לדיון פה, אבל גם זה – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אתה צודק מאוד. זה חלק מהדברים. לקבל אישור – אתה עוד לא הולך ללמוד, וזה לא הלימוד ולא עצם ההכשרה; יש לך כשירות, האם אתה כשיר. יש חברה שעושה את זה גם כמה חודשים. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> חצי שנה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אם בן אדם שהיה נהג אוטובוס בצבא, כדי לקבל רק את הכשירות ואת חלף הרישיון – – – << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> בסוף, מה שקורה הוא שאותו אדם שרצה להיות נהג כבר עובד עכשיו בצבע או במשהו אחר – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> בגלל שהוא – כן. אף אחד לא מחכה שנה שלמה ואומר: עוד שנה נלמד. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> הוא יחכה שנה בשביל לקבל רישיון לעבוד? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אנחנו רוצים להחליט. אנחנו הולכים להשקיע הרבה כסף בנושא של עוד נהגים. אני חושב שיש ביקוש גם בציבור, באוכלוסייה החרדית, שהם רוצים נגישות. אין להם אפילו מי שמדבר איתם ומנחה אותם. אנחנו רוצים היום עדיפות שיש גם למשרד – גם אנחנו רוצים – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> קודם כול, אני חושב שיש עדיפות, בפרט בקווים הבין-עירוניים החרדיים. ראינו היום עוד פעם גם בהילולת אור החיים סדרנים מבני שלומם, שמכירים את השפה. הכול עבר שם בשלום. הכול עבר שם בשלום. אותו דבר במירון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מכובד מאוד. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> בלילה הייתה בעיה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני מאמין שגם מבחינת הנהגים זה דבר שיתרום. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> הייתה אתמול בעיה של תחבורה? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> הינה, עשינו 340 נסיעות, רק משרד התחבורה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ישר כוח למשרד התחבורה. אנשים אמרו לי שהניחו את הרכב באזור בר-אילן, ואוטובוס הגיע עד המקום. רבע שעה ועלו. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אבל אתמול בלילה לדוגמה, ואני אומר את האמת, הייתה בעיה: אוטובוס אחד נתקע בירידה, ושעה שלמה לא זזו מהמקום. ממילא זה גרם לבעיות לא פשוטות. אבל בכל אופן, נושא המידע מתכתב גם עם השאילתה הקודמת שלך, שבה דיברת על זה. מה זה נקרא רכבת קלה? אם אתה מדבר על רכבת קלה בירושלים, אז אומנם יש, אבל אתה יכול לקבל את זה 8787*, ויש את זה גם באפליקציות. הינה, עכשיו, לפני שעליתי לפה, ביקשתי מהעוזר שלי, ואז הוא אמר לי. הינה, הוא לקח את תחנת קריית משה, תחנה 6178, רכבת קלה בירושלים לכיוון צפון, לכיוון צפון-מזרח, קווים 1L. אז הוא אומר כך: עוד שתי דקות, בעוד שמונה דקות ובעוד 14 דקות. זה מה שיהיה לך. יש לך היום אפשרות לקבל את המידע הזה, אבל אתה בטח התכוונת לרכבות הקלות, שאנחנו הולכים – אין לנו הרבה רכבות. יש רכבלית שיש ב-8787* ואתה מקבל את המידע, ויש את הרכבל בחיפה. גם היום ברכבת, בקו האדום, שהיא בעצם כאילו מופעלת, רואים את זמני ההגעה. להגיד לך שזה נכון או לא נכון? אני לא יודע להגיד לך. אבל אני כן רוצה לקבל את מה שאתה אומר, ככה שאפשר היום לקבל, ואם לא, אז ב-*8787. אבל אם אנחנו מדברים על האמון ועל העדכון של המערכות האלה – צריך שם שיפור רב. כמובן, כל המידע הוא טכנולוגי. יש זמן יציאה. מישהו צריך להגיד שהוא יצא או שהוא יודע לפי התכנון, ואז יכול לקרות שאם לא יצא אוטובוס, אז אתה רואה עשר דקות, רבע שעה. למה? בגלל שהוא לא יצא. אני לא אלאה אתכם בטכנולוגיה, אבל זה בנוי ששלוש או ארבע התחנות הראשונות, יש להן זמן, ואחרי זה – מה קורה? זה כבר אוטומטית. בתחנות הראשונות יש חיישנים בצורה טכנולוגית, ואחרי זה בצורה אוטומטית. אבל יכול להיות שבדיוק במקטע הזה יכול להיות לך זמן רב, ואז זה נותן לך חוסר אמון או מידע לא אמין בנושא. צריך לשכלל את זה, והטכנולוגיה שיצאה לפני כמה שנים, שהייתה הבסיס לכל זמן אמת, צריך היום לשפר אותה. יש היום כבר דברים חדשים, ואנחנו נעשה את זה. הזמן – נושא של מידע, תכנון נסיעה – הוא מנגיש את הנסיעה. החוויה היא אחרת. אתה גם תיסע יותר בתחבורה ציבורית, כשאתה יודע לתכנן. יש היום אנשים שמשתמשים, ויש להם המידע הזה. אני מכיר אנשים שאמרו לי שעשרות שנים הם נסעו בתוך העיר ירושלים שעה ו-40 דקות. הם ידעו שהקו הזה עד כאן וצריך להחליף קו. התברר פתאום שהוא יכול לרדת שתי תחנות קודם, לקחת קו אחר, והקו השני מביא אותו לקו השלישי. בסוף, הוא נוסע בשלושה קווים, אבל הוא חסך 30% מהזמן. זה תכנון נסיעה. היום מי שיכול לתכנן ויודע את זה, עשרות שנים נסע באותה דרך והוא יודע כמה זמן לוקח לו. הוא נוסע היום בשלושה אוטובוסים, ויש כאלה שמגדילים ואפילו נוסעים בארבעה אוטובוסים, אבל הוא נוסע שתי תחנות – הוא הספיק אוטובוס אחר, הוא הספיק קו אחר, וככה הוא מקצר את הנסיעה. כך שהמידע הזה הוא קריטי מאוד לשיפור התחבורה הציבורית, ואנחנו נשתדל לעשות את זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לפני שאתה יורד, סגן השר, שתי שאלות קטנות: אנשים שמערערים על דוחות במשרד התחבורה, לא מקבלים מענה במייל חזרה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא מקבלים מענה על הערעור, ואז פתאום מקבלים הביתה אכיפה, ומתברר שהקנסות קפצו. דבר שני, שאלות ששואלים על סמכויות של הפקחים: האם למשל פקח יכול לעצור את האוטובוס עד שיראו לו את הרב-קו? אומרים לו: אבל אני צריך לרדת בתחנה. האוטובוס ממשיך לנסוע ואחר כך הבן אדם צריך לחזור. האם יש להם סמכות מעצר? יש אי-בהירות בנוגע לסמכויות. אתה לא חייב לענות, כי כרגע זאת התקלה, אבל יש אי-הבנה בנוגע לסמכויות של הפקחים. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> הבעיה – – – את הפקחים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הם לוקחים סמכויות יתר. אני יודע על אישה אחת שעלתה, והפקח אומר לה: גברת; היא אומרת: אבל אני צריכה לרדת פה. בסוף רק אחרי שלוש תחנות היא סיימה את הדיון איתו, והיא צריכה לרדת ולחפש איך לחזור. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> ואני אדבר איתך על ילדה בת 13 או 14 – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא אומר: אני לא נותן לרדת. מה, הוא שוטר? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני מייצג את המשרד, אבל אתה יודע שהייתה לי פעילות גדולה מאוד פה. קודם כול, אין להם סמכות לעצור. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז צריך לרשום באוטובוסים וברכבות את הסמכויות, כדי שיהיה לאנשים המידע. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> הם מבקשים מאיתנו סמכות לעכב, ואנחנו לא נותנים להם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שירד איתה. הוא יכול לרדת איתה. הוא יכול לעלות אחר כך חינם. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני כאן עומד כסגן שר ואני אומר לך שאני אחד מאלה שמבקשים לא לתת להם. אני מונע את זה. אני חושב שוועדת כלכלה לא תיתן את הסמכות לעצור, כי גם ככה הם משתמשים בסמכות יתר. אז מה הם עושים? הם באים חמישה וארבעה ומעכבים אותה באופן הזה. אין שום סמכות לא לעכב את הנוסע ולא את האוטובוס. יש מורכבות שלמה בפיקוח הזה. אין ספק שצריך לתקף. תיקוף זה דבר שנכון לעשות – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ודאי. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – אבל מקורם של כל הקנסות האלה הוא באלה שנמנעים ומשתמטים מתשלום. לצערי או לא לצערי, במציאות, חלק גדול, אם לא הרוב – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תקלות שלא – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – של מקבלי הדוחות הם כאלה שיש להם חופשי-חודשי, זאת אומרת, אין להם מוטיבציה לא לשלם. יש לך חופשי-חודשי, ועכשיו עם הרפורמה זה בטח יהיה רובם – אין להם מוטיבציה לא לשלם. הם לא הרוויחו מזה שהם לא תיקפו. התיקוף הוא בקשה או דרישה שלנו לעשות את זה. לכן, הקנסות האלה, אין בהם מידתיות. יש לי הצעת חוק, שהייתה גם בוועדת הכלכלה והתקדמה, שיהיה הבדל בין מי שמנע מעצמו ולא שילם לבין מי שרק לא תיקף. התיקוף הוא דבר חשוב, כיוון שאם אני בא היום ואומר שיש עומסים בתחבורה הציבורית בקווים מסוימים, אומרים: אבל תשמע, לפי התיקופים, שהם האינדיקציה כמה נוסעים היו, אין 100% נוסעים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> צריך לתקף כדי שלא תהיה גזלה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אז צריכה להיות הסברה על המורכבות של הדבר הזה. צריך פיקוח. אני ממליץ על דיון בכנסת על פיקוח. אני חושב שדיברתי עם הרב פינדרוס, שיעשה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תיזמו בוועדת הכלכלה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> צריך להבין מה בסמכות ומה לא בסמכות. יש היום דרישה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני רק אסיים בזה. – – הדרישה היא של האוצר – מחברות התחבורה הציבורית, מי מסוגלת לעשות פיקוח. הם הגדילו את התקציב עכשיו כדי להגדיל את תקציב הפיקוח כדי שאנשים יתקפו וישלמו. אני חושב שהצעקה היא כמו שהם טוענים. יש פער גדול מאוד בין המשלמים לבין הנוסעים, יש פערים מאוד גדולים לפי אינדיקציות, ולכן צריך לעשות תגבור של האכיפה. גם כשיש אכיפה היא צריכה להיות אכיפה בשום שכל, בשיקול דעת, עם זמן. אנשים באים עם סלים, באים עם תינוקות, באים עם עגלה ועם ילדה, ואז הפקח אומר: ראיתי שלא תיקפתם. יש מכשירי תיקוף הרבה יותר אמינים. כדי לקנוס בן אדם צריך להיות מושלמים. גם היחס צריך להיות בהתאם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הנקודה שהעליתי – מענה המשרד על דוחות. תבדקו, כי הבנתי שהמשרד מודע לכך שיש בעיה בתגובה לאנשים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> בתגובה צריך לראות. אם תעבירו לידיי תגובות שהן לא לעניין – ויכול להיות דבר כזה שהתגובה היא לא – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא, לא מגיבים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אה, לא מגיבים? זה באמת לא. אבל אני גם מקבל תלונות שהתגובה היא לא מעניין הערר. הוא אומר: הייתי ככה וככה, והתשובה היא לקונית. התשובה היא שמחייבים לתקף. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ואז קיבלו הביתה. תודה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אבל הוא אומר: המכשיר לא היה נכון, אני תיקפתי ככה. אבל לא מתייחסים לעצם הפנייה שלו בערר. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לסגן שרת התחבורה הרב אורי מקלב. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה להודות לסגן השרה. כשמונית לסגן שר היו פה דיבורים, איזה רחש-בחש פה בחוץ, מה יהיה עכשיו עם סגן השר, מה יהיה עם החקיקה, מה יהיה עם הבניין הזה. אבל אני חושב שזה היה דבר נכון, רעיון גאוני לשים אותך במקום הזה, כי זה גם עזרה לציבור עצמו, ואתה עושה את זה באמת, אורי. אני מתפעל כל פעם מחדש, אני אומר שוב, מהידע, מהנכונות. אתה נכנס לתוך נבכי ונימי כל דבר ודבר. יישר כוח גדול. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בהחלט. תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רבותיי חברי הכנסת, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הצלילה הספורטיבית (תיקון מס' 3), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 54) (הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023 << הצח >> [מס' כ/966; דברי הכנסת, חוב' ל"א, ישיבה 85; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 54) (הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי סגן שר התחבורה הרב מקלב, תענוג לראות את הבקיאות, מה שנקרא, עד לקו 149א, תחנה ג'. ידע ובקיאות. << קריאה >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << קריאה >> – – – על הקו הזה – – – זה העובדות שמגיעות מבאר שבע – – – מלוד. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> יש פתרון או בדרך? << קריאה >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << קריאה >> טוב שאני זוכר את זה. זה רשום על לוח ליבי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אז באמת גאווה גדולה, במיוחד לנו, חברי דגל התורה. אנחנו מאחלים לך הצלחה גדולה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הרשויות המקומיות, התשכ"ה, קובע בין היתר כי חברי ועדה ממונה או יושב-ראש אותה ועדה אינם רשאים להציג מועמדותם לבחירה ברשות מקומית שבה הם מכהנים בבחירות הנערכות באותה רשות מקומית לראשונה לאחר מינוים. הגבלה זו נוספה לאחר הרבה מאוד שנים שלא הייתה בהן הגבלה, בשנת 2008 – תיקון מס' 39. עד לתיקון הזה לא הוגבלה זכותם להיבחר של מי שמונו כיושב-ראש ועדה ממונה או כחברי ועדה ממונה. אולם בפסיקה נקבע כי אם רצונם להתמודד בבחירות, עליהם לפעול בהתאם להוראות סעיף 2(ב) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד, כאילו היו עובדי רשות מקומית. כמו שידוע לכולנו, כל עובד ברשות המקומית למעט מנכ"ל – שזה תיקון שנעשה לפני כמה שנים – כל עובד, בכיר ככל שיהיה, יכול להחליט שלושה חודשים לפני המועד שברצונו להתמודד בבחירות, והוא יכול לעשות את זה. כך היה נהוג עד אותו תיקון ב-2008. באותה פסיקה של בג"ץ באמת נאמר שעליהם להתפטר או לצאת לחופשה במועדים הקבועים בחוק, בהתאם לתפקיד שאליו הם מבקשים להיבחר. הגבלת הזכות להיבחר כאמור מהווה חסם הן כלפי המבקשים להתמודד והן כלפי ציבור הבוחרים שעשוי לבקש לבחור בהם. הגבלה זו אינה נותנת משקל ראוי לזכות היסוד לבחור ולהיבחר ומונעת מאנשים המכירים את הרשות המקומית ותרמו לה בתפקידם בוועדה הממונה להתמודד על תפקיד נבחרי הציבורי באותה רשות מקומית. לפיכך, מוצע לבטל את סעיף קטן (א1) בסעיף 7 לחוק, ולהשיב על כנו את המצב המשפטי שהיה קיים ערב הוספתו לחוק. בנוסף, בהמשך לפסיקת בית המשפט האמורה, מוצע לקבוע כי יושב-ראש או חבר ועדה ממונה המבקש להתמודד על תפקיד ראש רשות מקומית או חבר מועצה בה, חייב להתפטר מתפקידו 90 ימים לפני הבחירות או לצאת לחופשה 60 ימים לפני הבחירות, בהתאמה. בוועדה התקיים מספר דיונים רב, למרות שהחוק עצמו הוא קצר. הועלו קשיים משפטיים מכיוונים שונים, ואני בהחלט חושב שהדיון, מעבר לכל מיני סטיגמות כאלה ואחרות שאוהבים להדביק בדברים האלה, שכל זה נעשה עבור מישהו מסוים, או המילה שמשתמשים בה, "פרסונלי" – אפשר לבוא ולומר שיש בעיה במשהו שלא חל כרגע על הרבה מקומות, הוא חל על מספר מקומות מועט והוא רלוונטי למקום אחד. אבל עדיין, עדיין שמענו גם את קולם של המתמודדים שטוענים שזה יכול להרע את מצבם, מצד אחד, אבל שמענו גם קולות של תושבי העיר שבאים ואומרים: תנו לנו לבחור, תשאירו לנו את האפשרות לבחור במי שהכי טוב לנו ומי שיהיה הכי טוב לעיר שלנו. ולכן באמת הדילמה הזאת הייתה דילמה שעמדה במרכזו של החדר בדיוני הוועדה. ודבר נוסף: אומנם מועצה ממונה היא ממונה, אבל עובדים בכירים כאלה ואחרים, גם שרים וחברי כנסת וגם עובדים באותה רשות מקומית או עובדים אחרים, ממשלתיים, שנמצאים ומשרתים את אותו ציבור, לא צריכים להודיע לאף אחד מעבר למה שמופיע בחוק – שלושה חודשים קודם – והם יכולים להתמודד. אז לכאורה אותו תיקון שהיה ב-2008, שגם לו אפשר היה להדביק סטיגמות שזה נעשה בגלל מקום מסוים כזה או אחר – ואני לא רוצה להתייחס לרכילויות הללו, כי זה לא מעניין, אבל אם מנהל אגף חינוך או מנהל אחר בעירייה יכול להתמודד, למה שלא יוכל להתמודד גם אדם שעשה את שליחותו במקום בצורה טובה, בצורה מקצועית, ולתת לתושבי העיר הרלוונטית שיהיו בנושא הזה להחליט מה הכי טוב בשבילם, מה הם רוצים, במי הם בוחרים, ושלא נחסום את הדבר הבסיסי ביותר, שהוא הזכות לבחור ולהיבחר? להצעה זו הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק כנוסח הוועדה. הסתייגות אחת, אני ציינתי קודם, התקבלה, והיא בעצם איששה בחוק עצמו את הוראת בג"ץ, אותו בג"ץ שהבאנו קודם, על כך שהמועדים יהיו כמו המועדים לעובדי רשויות מקומיות. זאת אומרת, הדין הממונה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 100 יום? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> זה יהיה 90 יום או 60 יום בהתאמה, או ביציאה לחל"ת או להתפטר. אז אם כך, אני אבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה הזאת ללא הסתייגויות נוספות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר. להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> יעקב, אתה בין הבודדים שאיתם אני צריכה להוריד את הפודיום ולא להעלות אותו. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> להעלות יותר קשה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, בגלל הגובה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אין פה חברי כנסת, אז אני אמלא את החסר. היום בוועדת החוקה של הכנסת התקיים דיון על ביטול עילת הסבירות. הדיון היה מאוד קשה, עם הרבה מומחים, עם הרבה דעות, מאוד אמוציונלי. גם שמענו דברים אמיתיים, בעיניי, שעלולים, עשויים, לגרום נזק למדינה גם באופן מיידי וגם בעתיד. יש לי ביקורת רבה על ההתנהלות של יו"ר הוועדה, כי לא יכול להיות מצב שבנושאים כל כך אקוטיים, חשובים, כבדי משקל, הוא חוסם את הח"כים וגם נציגי ציבור מלדבר ולהביע דעה. השאלות שעלו בדיון נוגעות לשיטת המשטר שלנו, נוגעות לשאלה איזו מדינה אנחנו נהיה – דמוקרטיה מתקדמת או שנידרדר לסוג של דיקטטורה. גם שמענו את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. אגב, לצערי הרב הצלחנו לשמוע אותו רק אחרי ההצבעה, כי לפני זה יו"ר הוועדה לא אפשר לו להביע את דעתו. זה ממש לא מקובל ולא מתאים. ואז גילינו שליבת האירוע זה נושא המינויים; שאם התיקון הזה יעבור, הממשלה תוכל – כל ממשלה, לא רק הממשלה הזאת, אבל בעצם הממשלה הזאת דוחפת בשיא הכוח – הם יוכלו למנות כל מי שהם רוצים לתפקידי שומרי הסף, ובאותו מטבע גם לפטר את שומרי הסף המכהנים כרגע. לא יהיו שום מחסומים, שום כלום. הכול מותר. זה מעורר חשד כבד, אמיתי, טהור, לאן אנחנו הולכים ולמה הממשלה הזאת כל כך רוצה את זה, למה הכנסת משקיעה לילות כימים במשהו שברור לכולנו שגורם נזק, יכול לגרום נזק, כבר גורם נזק. ובהתחשב בכך שכל זה מתרחש סביב האירועים בג'נין, שכוחות הביטחון שלנו שם עושים עבודת קודש, והפיגוע בתל אביב, שקרה ממש תוך כדי דיוני הוועדה, זה באמת עורר בי כעס וזעם. כי אתה אומר: מה קורה פה? מה קורה פה? אתמול זה הרבנות, מה שעניין בעצם רק שני אנשים שלא יכולים להסתדר; היום זה טבריה, שפה, עוד פעם, אנחנו לא נשקר לעצמנו, זה לטובת איש אחד, ובמקביל ועדת החוקה עם דבר שמאוד מאוד שנוי במחלוקת. ואז אתה שואל את עצמך: איפה אנחנו חיים? איזו ממשלה זאת? מה חשוב, מה העיקר, ומה הטפל? למה אנחנו דואגים? ואם אני מסתכלת ושואלת את עצמי כל הזמן – ואנחנו יודעים את זה, מטריית הגנה לחיילינו זו מערכת משפט עצמאית, מקצועית ולא פוליטית. אני לא אספר פה סודות מדינה אם אני אגיד שיש הליכים בחו"ל שמתנהלים נגדנו, נגד חיילי צה"ל, והכול רשום והכול מתועד, כולל שמות, תפקידים וכן הלאה. איך זה ישפיע עליהם? איך זה ישפיע על החוסן הלאומי שלנו? וזה במקביל למבצע בג'נין. כי חלילה אם משהו יקרה עם האוכלוסייה האזרחית, כל דעת הציבור הבין-לאומית בשנייה תתהפך לנו, בשנייה יתחילו לדבר אחרת, ואז, מי יגן על אותם אנשי צבא שלנו וכוחות הביטחון שעושים את זה? כרגע זה הבג"ץ, אם למישהו יש עדיין ספק, ודעת הקהל הבין-לאומית היא שמערכת המשפט שלנו יודעת לבקר את עצמה, שהיא יודעת לעשות את זה בשום שכל, בחוסר תלות ובצורה לא פוליטית. שזה יהיה ברור, אנחנו יודעים את זה; הממשלה מתעלמת מזה. אחרי כל שרשרת האירועים – דיון בזוי, דיון שגם מתנהל באווירת רוע, פשוטו כמשמעו. אחרי שכבר הצבענו בקריאה ראשונה בצרחות וצעקות, ואני כבר לא מבינה איך מנהל הוועדה בכלל ספר קולות, רק אז נתנו למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לדבר, כאילו בין הצבעה לבין רוויזיה. הוא אמר דברים קשים מאוד. אני ממליצה לכולם לראות את זה. לשמוע את זה מדרג כל כך בכיר – בואו, חבר'ה, זה אירוע לא פשוט. לא צריך לזלזל בזה. ואז אנחנו יוצאים מהוועדה, ואני רואה שם אישה ממחאת ההייטק מתפרקת מבכי, בכי מצמרר, אמיתי, כן. היא אומרת: המדינה מתפרקת לי, אנחנו נצטרך לעזוב את הארץ. בהתקף חרדה מטורף. אנחנו מזמינים לה פרמדיק – אמיתי, לא צוחקת, זה מה שקרה שם. כאילו לא מעניין, כאילו הרכבת דוהרת, כאילו אזרחי ישראל הם סתם תפאורה להצגה הזאת. אני חוזרת לוועדה ופתאום אני רואה – או-אה, מי זה בא? שר האוצר בא. ומה אני שומעת? יו"ר הוועדה, אחרי כל ההצגה המטורפת הזאת, מברך את שר האוצר. על מה הוא מברך אותו? קודם כול, למה באת? מה רצית? איזה מניות רצית להרוויח? כל העוזרים עם הטלפונים. מה רצית? ויו"ר הוועדה מברך את שר האוצר על תרומתו לעניין. אני רוצה לשאול: על מה לברך אותו? על מה אני ואזרחי ישראל צריכים להגיד תודה לשר האוצר שלנו? אלוהים ישמור. על יוקר המחיה? על זה ששער הדולר קפץ וקופץ ואף אחד לא מעניין אותו? על זה שהוא אמר שצריך להפסיק לשים לב לשער הדולר? כאילו, הוא לא מבין שכל היבוא שלנו קשור לשער הדולר? הוא לא מבין שחומרי הגלם, גם לתעשייה המקומית שלנו, קשורים לשער הדולר? הוא לא מבין שנסיעות של אזרחים לחו"ל קשורות לשער הדולר? אפשר להגיד: שלא ייסעו. יש לזה משמעות. זה קשור גם לאינפלציה, כי שער הדולר תורם 20% מעליות שער הדולר לאינפלציה, ואחר כך הוא מתווכח עם נגיד בנק ישראל מי אשם. על זה שההשקעות בהייטק ירדו ב-68%, על זה אני צריכה להודות לשר האוצר? על הגירעון אני צריכה להודות לו? שלא אכפת לו מזה? על הקניות בסופר, שכולנו מכירים, יודעים ומרגישים את זה בכיסנו? אז להתעסק בתפקיד שלו – על דילים שלו עם ש"ס, על הסיפור הזה על דחיית בחירות ברבנות? על החוק שהוא מקדם עכשיו יחד עם ש"ס ושמחה רוטמן על שינוי שיטת הבחירה של רבני הערים? על מה אני צריכה לברך אותו? עזבו אותי כח"כית; כבן אדם, כאזרחית. יש לי ילדים, יש לי סופר, יש לי הוצאות. אני כל הזמן רואה שזה לא אכפת לאף אחד. רק את הפרובוקציות. הבן אדם לא מתעסק בתפקיד שלו. מה הוא חיפש היום בוועדת החוקה, אחרי כל מה שתיארתי קודם, שהיה שם ממש רוע באוויר? ואז אומרים לי שאני צריכה לברך אותו. אז אמרתי: לא על יוקר המחיה, לא על שער הדולר, לא על השקעות בהייטק, שירדו ב-68%, לא על הקניות בסופר. אז אמרתי לו, ואני חוזרת ואומרת את זה פה ולא מתנצלת לרגע, שכשהוא היה חבר כנסת וחבר ועדת הכספים הוא היה ח"כ מבורך, מוערך מאוד, כי כולם ידעו גם בלי קשר לדעות פוליטיות שלסמוטריץ' יש שכל, מבין. עכשיו הוא הפך לשמוק, שמוק פשוטו כמשמעו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אמרת את זה בוועדה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני חוזרת על זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חשבתי שפה תתנצלי. לא ראוי, לא ראוי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מתנצלת ואני לא חוזרת. אם למישהו זה צורם – לכו לוויקיפדיה, ליידיש. אם אתם מכירים את זה משפת רחוב ומסלנג, מצטערת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> טוב. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש שפה כזאת שנקראת יידיש. אתה גם אמור להכיר, וזה מה שזה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> את לא חשודה כתמימה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם רוצים פירוש? אני אתן לכם פירוש, מה זה אומר בשפת האם שלנו, בסדר? << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תתנצלי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מתנצלת ולא חוזרת בי לשנייה. בן אדם שעושה פרובוקציות, שמתנהג בצורה כזאת, מרוויח את זה ביושר, סליחה. אני מקריאה מה פירושו של דבר. שמעקל: אדם מרושע, מתועב, בזוי. זה מה שיש. מי שלא ממלא את תפקידו, לא מטפל בבעיות האמיתיות, לא אכפת לו ממה שצריך להיות באמת חשוב לשר האוצר – – – << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> זה לא מכבד אותך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חיה עם זה בשלום. תעזוב את הכבוד שלי. אני חיה עם זה בשלום. בן אדם שבא לעשות פרובוקציות, בן אדם שמחפש מצלמות, בן אדם שעושה דילים שפוגעים ברבנות ובציונות הדתית – – << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> גם אני כועס עליו. גם אני כועס עליו. אפשר להשתמש בשפה אחרת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – שפוגע בציונות הדתית – אני ראיתי את הטבלה שאתה הכנת, אני ראיתי אותה מצוין. מה היו התוצאות של החוק הזה של רוטמן וש"ס ביחד? אף אחד מהציונות הדתית לא יתמנה לרב עיר. אף אחד. << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> גברתי, בסוף הציבור מסתכל עלינו. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חיה עם זה בשלום. הציבור שלי – – – << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> הדיבורים האלה מעודדים אלימות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשכותבים לי "רוסיה זונה" ושולחים לי תמונות שאני נאצית – – – << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני לא מסכים עם זה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא שומעת שום גינוי. << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני לא מסכים עם זה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז זהו. צדיקים, צדיקים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז אנחנו נגיד את זה בתוך הבית? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מצטערת, אני בזכות דיבור. בוא, אתה לא רוטמן, אתה לא תסתום לי את הפה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו מנהלים שיח. << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> רוצים לנהל את זה בצורה הכי מכובדת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא רוצה שיח. בוא, אני מצפה שגם אתם תגנו ותהיו פה – בואו, שמישהו ישמור על הלשון שלכם. תשמרו על הפה שלכם. שמענו אתכם. גם אותך שמענו. כנראה היום אתה שתית את הקפה שלך, הכול בסדר. << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אז אולי גם את תשתי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא צריכה לשתות. לא חוזרת בי. זה מה שיש. בסוף יש לו תפקיד, הוא שר האוצר. מה הוא חיפש היום בוועדת חוקה – – – << קריאה >> שר משרד המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – לגיטימית. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אחרי דיון כל כך כל כך לא פשוט, זאת בעיה שלו. עכשיו לגופו של עניין. אז עוד פעם, למי שיש בעיה – ויקיפדיה, מילון יידיש. בהצלחה לכולם. אין בזה שום בעיה, ואם מישהו מכיר פירושים אחרים ומכיר שפת רחוב – סליחה, זאת לא בעיה שלי, זאת בעיה של אותו ציבור ואותם אנשים, כל אחד לפי רמת האינטליגנציה שלו. החוק על טבריה זה אחד החוקים שלא היו צריכים להיות, וזה בדיוק מה שתיארתי קודם: דברים פרסונליים, לא רציונליים, בזויים, ספק-חוקיים. אני חושבת שבסוף יהיה גם בג"ץ שיפסול את החוק הזה, ואתם תצעקו גוואלד על הבג"ץ, איך הם מעיזים להתערב. עמית הלוי, שהגיש את החוק הזה – אני לא אהיה מופתעת אם זה ייגמר בחקירה פלילית כזאת או אחרת. הזהרתי אותו בזמן אמת בוועדות, כי העסק מאוד מאוד מסריח ונראה לא טוב. זה לא מוסיף לנו כבוד. אפרופו כבוד לכנסת ולח"כים, אנחנו כבר יומיים, לילה שני פה בכנסת לא נתעסק בכלכלה, לא בביטחון, לא בנשים מוכות, לא באלימות ולא בשום דבר שיש לו חשיבות, אלא בלילה הקודם ישבנו פה עד 06:00 כדי לדחות לרבנות הראשית בגלל ששני אחים לא מסתדרים. והלילה נשב פה על חוק טבריה, שלא מעניין איש חוץ ממפלגה מסוימת ואיש מאוד בכיר בש"ס, בסדר? זו המציאות שלנו, אז תתחילו מעצמכם. אתם הממשלה, אתם מנתבים, אתם אחראים למה שקורה. אתם מביאים את זה לסדר-היום, לא אני. אני צריכה לבלות שעות על גבי שעות על דברים שבאמת לא שווים שום דבר חוץ מעניינים אישיים, פרסונליים, ואתה יודע, מגעילים, של אנשים שנמצאים פה בכנסת, וחבל על זה, ואני מצטערת על זה. וכן, אני לא חוזרת בי. יכול להיות שגם בצלאל צריך לעשות חושבים, מה הוא רוצה להיות – שר אוצר מוצלח שיירשם בהיסטוריה או כושל שישאיר לנו פה תוהו ובוהו. כרגע אנחנו נמצאים בתוהו ובוהו, עם הגירעון, עם יוקר המחיה, עם הירידה בהשקעות בהייטק ועם כל היופי הזה. אז בסופו של דבר, חובת ההוכחה, אם הוא לא זה, עליו ולא עליי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, היום בדיון של ועדת החוקה הייתה הפיכה משטרית בשידור חי. ככה זה נראה: אלימות, סתימת פיות, לא לתת ליועץ המשפטי של הממשלה לדבר, לא להקשיב לייעוץ המשפטי של הכנסת, לא לתת לח"כים לדבר, לא להכניס עיתונאים, לדרוס בכוחניות, בלחץ, בהיסטריה, מהר מהר עכשיו הכול, כי חייבים עכשיו. מדינת ישראל, שלא מתמודדת בג'נין ולא מתמודדת עם אירוע הדריסה, היא עכשיו חיה למען ביטול עילת הסבירות. זה הדבר הכי חשוב עכשיו במדינת ישראל. צריך לעצור את הכול, לעצום שוב עיניים לכל מה שקורה בחוץ ולהעביר את עילת הסבירות – לא להעביר, לבטל אותה. ואיך לבטל אותה? באופן הקיצוני ביותר מבין כל הנוסחאות וכל הנוסחים שהיו לפנינו. למה? ככה. כי נבחרנו, כי אנחנו יכולים, כי ניצחנו, כי יש לנו 64, כי אנחנו עושים על אפכם ועל חמתכם הפיכה משטרית. תתמודדו. איזה כיף. איזה אחלה ממשלה. זה ברור לכולם שזה הולך להתנפץ לכם בפרצוף. שנה אני נותנת לכם, לא יותר מזה, ואחר כך תגיע לכאן ממשלה אחרת. ובניגוד לדברים היהירים והזחוחים וחסרי – באמת, כאילו מתוך מציאות אחרת, אני שומעת את השר סמוטריץ', שר השטחים, מגיע מייד אחרי ההצבעה המטורללת הזאת ואומר – אפילו כתבתי לי כאן תוך כדי זה, לא האמנתי – שהיום אנחנו רחוקים מאוד מדמוקרטיה, היום אנחנו רחוקים מאוד מדמוקרטיה ליברלית, ועכשיו הם הולכים להחזיר. הם, שחיים בהתנחלויות ומכשירים התנחלויות בכלל לא חוקיות, שרוצים שכל אזרח במדינת ישראל יישא נשק, שהולכים לדרוס עכשיו ולהפוך את בתי המשפט לפוליטיים ולא עצמאיים ולהפוך את היועמ"שים ליועמ"שים מטעם ולדרוס ולחסל וכו' וכו' – הם רוצים להחזיר או אולי לתקן, אולי להפוך את מדינת ישראל לדמוקרטיה ליברלית? באיזה עולם אתם חיים? בעולם אחר. אתם לא איתנו. איך אמר אחד הכתבים? אתם לא ממש מאה. מה זה? מדינה אחרת אתם רואים כאן? למדינה אחרת אתם רוצים להפוך אותנו. הוא עוד יושב שם ואומר: אנחנו נהפוך, אנחנו נשמור את העצמאות של המוסדות כולם. הלו, להתעורר שם. ישב שם המשנה ליועמ"שית ואמר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, אומנם בקול רגוע, אומנם בלי להתלהם, אבל דברים כל כך מפחידים וכל כך חריפים – אמר שהצעת החוק הזו, שלא דומה לסולברג ולא דומה למתווה העם, תפגע ביכולת של הייעוץ המשפטי לממשלה לקדם את השמירה על שלטון החוק. לא ניתן יהיה לבלום החלטות שרירותיות ובלתי מקצועיות באופן קיצוני במהלך גיבושן. אין חלילה טענה שהשרים רוצים לפעול בצורה לא סבירה, אמר שם דברים ברורים. אני עובד הרבה שנים עם שרים, עם הרבה שרים. זה עניין של כל ממשלה, שהחלטות כאלה, למשל בתקופת בחירות, שמנסים להקים יישוב חדש ערב בחירות, אלה דברים שלא עומדים בעילת הסבירות ויכולת הריסון או החלטות אחרות, שרוצים לשנות סדרי עולם רק לפני הקמת ממשלה. אם לא תהיה עילה סבירות, לא יהיה לאף גורם במדינה הזאת כלי למנוע את זה, לא לייעוץ המשפטי לממשלה ולא לבית המשפט. החלטות שמקבלים שרים בממשלה אלה החלטות פרטניות. זוהי פגיעה קשה בשלטון החוק ובשומרי הסף. עצם האפשרות להפוך אותם למשרות אמון, לפטרם, לרבות בכירים כמו נגיד בנק ישראל ובכירים נוספים, זה פשוט אסון שממשמש ובא למדינת ישראל. ראיתם את הדרך שבה זה נעשה, ראיתם את הגורמים הקיצוניים שחטפו את המדינה הזאת, והם מעבירים עכשיו את החקיקה הדורסנית הזו, ואתם לא צריכים לדמיין מה הולך להיות כאן. והשקרים, השקרים וחצאי האמיתות שמהווים לכאורה את התשתית העובדתית שמתוכה הם מחוקקים את החוק הזה ואת שאר החוקים האחרים – אין בכלל קשר בין העובדות, הנתונים, המציאות, למה שמסבירים לקהל. פשוט חיים בשקר, טועים ומטעים את כולם. היה מדהים היום לשמוע – אפילו חברי כנסת מהקואליציה שישבו לידי נדהמו ביחד איתי לשמוע את פרופ' יואב דותן, ששמו שב וחזר במהלך החודשים האחרונים כאחד – ככה אמרו תומכי הרפורמה – כאחד שהוא בעד ביטול עילת הסבירות. כל פעם נפנפו בשם שלו ואמרו: הינה, אפילו הפרופסור בעל השם העולמי, אפילו הוא עצמו תומך בביטול עילת הסבירות. חזרו ואמרו, וראיתי כתבות, וראיתי טורים, וראיתי – כל הזמן השתמשו בשם שלו. והינה, היום הוא הגיע ואמר: להד"ם. לא היו דברים מעולם. מה שאתם מביאים לכאן – החוק הזה זה חוק קיצוני, שערורייתי, לא דומה בכלל למה שאני אמרתי, לא דומה בכלל לביקורת שהייתה לי על עילת הסבירות. זה משהו אחר, משהו שהוא חמור, משהו שאני בכלל לא מתכוון אליו. השתמשתם בשם שלי באופן ציני. שיקרתם – את זה אני אומרת – שיקרתם לציבור והשתמשתם בשמו של הפרופסור, כמו בשמות של אחרים, לחצאי אמיתות שאתם יודעים כולם שהם הרבה יותר גרועים משקר. והוא אמר בצורה מפורשת: החוק הזה, הצעת החוק הזו, זה לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה. זה מה שהוא אמר. זה לא דומה. הוא רצה לעשות סדר. הוא, כשהוא ישב בבית הנשיא, כך הוא תיאר, אמר: אני ניסחתי מתווה אחר לעילת הסבירות. יותר מזה, הוא אפילו אמר: יושב-ראש הוועדה הסכים למתווה הזה. כולנו נשארנו בשוק, חברי הכנסת. ישב לידי חבר הכנסת סעדה, שלא חשוד בהתנגדות לרפורמה, ופנה אל פרופ' דותן ואמר לו: אולי תציג את זה, אולי נראה את המתווה הזה, כי כמובן שלא ראינו שום דבר אחר. ראינו רק את ההחלטה, רק את ההצעה הקיצונית ביותר, שהציע יו"ר ועדת החוקה, במין נכלוליות שכזאת, שגם באה ועוקפת הצעת חוק ממשלתית. זו פשוט הצעת חוק של הוועדה שגם הוועדה עצמה לא חתומה עליה, חתום עליה רק יושב-ראש ועדת החוקה. אבל מה הוא עשה? הוא עקף את משרד המשפטים, הוא עקף את התהליך שבו אפשר לשמוע ולקבל מהציבור הערות, כמו בכל מזכר שמגישים לציבור להערות. הביא את החוק הזה, דן עליו ארבע פעמים, לא שמע, לא קיבל לא את חוות הדעת של הכנסת, לא את חוות הדעת של הממשלה, לא את הפרופסורים, לא את הח"כים שהביאו לו הצעות אחרות. דיברו, ניסו לדבר – לא. לא ראה בעיניים. הלך, עשה את זה עד הסוף, למורת רוחנו, בניגוד להיגיון, בניגוד לכללים, בניגוד להקשבה. אתה רוצה הסכמה רחבה – ככה אתה עושה את זה? ככה עושים דברים כשיש לך הצעות אחרות על השולחן? איזה מין דבר זה? זה לרמוס. והרי ברור שלכל אקשן, אחר כך יבוא הרה-אקשן. יש מעשה ואחר כך תהיה תגובה. זה לא ברור שאחר כך תבוא תגובה מאיתנו כשככה מתנהגים אלינו? זה לא ברור? אנחנו נשתוק? אתם רואים את האזרחים בחוץ. אתם רואים מה זה עושה להם – אנשים נורמטיביים שפתאום מתנהגים כאנשים שאחזם שד. למה? בגלל זה, בגלל מה שקורה פה. זה לא בא להם משמיים. הם רואים את ההתנהלות, הם רואים את הדריסה, והם יוצאים מדעתם. ומה שרואים עכשיו זו רק ההתחלה, גם של חקיקה אבל גם של האזרחים שנלחמים, שהופכים מיום ליום יותר ויותר מתוסכלים. וכשאנשים מגיעים לבסוף אל הקיר, אנחנו יודעים שאי-אפשר לדעת מה יהיו ההשלכות של הדברים האלה. אני פונה אליכם, גם לשר שנמצא כאן, גם לאדוני יו"ר הכנסת: שימו לב, אני באמת מפצירה בכם. שימו לב. ההתנהלות הזו עלולה לעלות כאן בדברים קשים מאוד בהמשך. אתם האחראים, זה במשמרת שלכם. ההיגיון, המעשה והתוצאות יהיו עליכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – סליחה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת מאיר כהן. חמש דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כנראה הוא ממהר, רוצה לגמור מהר, בגלל זה הוא קופץ. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מי? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אתה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, אנחנו עד 01:00 פה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני יודעת, בגלל זה בתת-מודע אתה רוצה לסיים מוקדם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא. הכול בסדר. יש לך חמש דקות, אם תרצי לדבר, אפילו יותר. תלוי בהם. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחרונה באמת אני שואלת את עצמי מה קורה כאן. אני חושבת שמרוב תשובות שקופצות בראש, ממשיכים כאילו כל הזמן לקבל עוד ועוד דברים על מה שקורה כאן: חוק הרשויות המקומיות, עילת הסבירות. במדינת ישראל, מה שקורה כאן באמת זה שהכול אפשרי ושהכול סביר, אבל מה? כל עוד הוא משרת איש אחד – משרת ראש ממשלה שרוצה להישאר בתפקיד שלו בכל מחיר ולא משנה מה. הכול אפשרי. יכולים להביא כל ההצעה ואפילו לזרז את הדיונים, ורואים שמגיעים תוך שבוע, שבועיים, שלושה שבועות לקריאה שלישית והכול טוב ויפה. הכול אפשרי במדינת ישראל חוץ מדבר אחד שבעיניי הוא המהותי – חוץ מלסיים את הכיבוש. ואני חושבת שהגיע הזמן כבר מזמן שתסתכלו לעצמכם בעיניים ותדעו שהכיבוש הוא באמת אביהם של כל העוולות שקורות כאן, והגיע הזמן כבר מזמן לדבר על מהות הסכסוך ולנסות למצוא פתרון. ואפשר למצוא פתרון. השאלה היא אם מי שיושב בעמדת קבלת החלטה רוצה לעשות זאת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שני הצדדים – – – << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> והמחיר הוא כבד, וכולנו נמשיך לשלם אותו. אני לא יודעת אם שאלתם את עצמכם מיהם הצעירים שנורו אתמול בג'נין או מיהם הצעירים והילדים והאנשים שבאישון לילה אתמול, אלפים הוצאו מהבתים שלהם והחזירו את התמונות של המציאות החיה של עוד נכבה, אפילו שהיא זמנית. אני רוצה להזכיר לכולנו שהצעירים האלה הם אותם ילדים, אותם תינוקות, שנולדו ב-2002 כשמחנה הפליטים בג'נין הושטח וכשחגגו כאן שניצחו. וגם היום התמונות – בעיניי, המדומות; האשליה הזאת של הניצחון היא אשליה, ותמשיך להיות אשליה כל עוד לא מתמודדים עם האמת לאמיתה: סיום הכיבוש הוא שיביא טוב לכולנו, גם כאן, גם בצד השני, ובינתיים כולנו נמשיך לשלם מחירים. במקום להתעסק עם הצעת חוק שבכותרת היא כאילו הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות), כאילו באים להסדיר דברים, לתת פתרונות לבעיות, לאפשר העדפה מתקנת לנשים שייבחרו ברשויות, אנחנו מתעסקים בדברים נקודתיים, אישיים, שמשרתים אדם אחד ולא משהו אחר. האם לא הגיע הזמן באמת למשהו אחר? האם אנחנו נמשיך באותו כיוון ונצפה לתמונה אחרת? לצערי הרב, התמונות יחזרו על עצמן גם בג'נין וגם בתל אביב וגם במקומות אחרים, וחבל שזה המצב. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. יעלה ויבוא הכהן. עשר דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אימאן. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, איזה כיף, אדוני ולדימיר, והינה אימאן, גברתי, והינה אמרתי את כל הכנסת כולה; כמובן, המזכירים וסגנית המזכיר. כל הכבוד, איזה כיף. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רשמים פרלמנטריים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה תמיד מרגש לדבר מול כנסת מלאה. אני מלא עניין. אדוני היושב-ראש, מעבר לצחקוקים ולציניות, הרי בסופו של דבר אנחנו נמצאים בימים מאוד מאוד מורכבים, בימים מאוד קשים, בימים שמצד אחד צה"ל פועל בג'נין. אכן, חברתי אימאן ח'טיב, את צודקת, כולם יוצאים לא נשכרים מהאירוע הזה, ואנחנו לא שמחים על פגיעה בשום אדם ובוודאי לא בילדים, ואנחנו עושים הכול. וצריך להזכיר מעל הבמה הזאת, כל מי מאיתנו שהיה בצבא – והיו הרבה – שהקוד האתי של צה"ל הוא חזק, והייתי גאה תמיד לשנן את הקוד הזה לי, לחברים שלי, וצר לי מאוד, וחבל שנקלענו לסיטואציה הזאת. ואני מאחל החלמה לכל הפצועים – אני מאחל החלמה לפצועי צה"ל, אני מאחל החלמה לפצועים באירוע הקשה בתל אביב, ושכולם יחזרו בשלום הביתה. אבל דווקא על רקע הדברים האלה, שיש בהם מן האחדות ויש בהם מן המלכד ויש בהם מתחושת הביחד, אנחנו באים לכנסת, וכאן, המוסד שצריך יותר מכול להשפיע על מדינת ישראל בכל תחומי חייה, ובוודאי ובוודאי על שלמותה ועל אחדותה, וראש הממשלה וממשלה שהיא המובילה, רוח המפקד – דווקא כאן אנחנו נתקלים בתהומות שהולכים ונפערים. כמה חוקים בימים האחרונים הם חוקים כל כך לא נחוצים, ומזה אנחנו כולנו מזהירים – מהפרץ הזה של חוקים שברגע שהם מתחילים, אתה לא יודע איפה יהיה הסוף. זה התחיל בחוק הרבנים, שמי שעיניו בראשו ומי שקרא את החוק – החוק הוא פרסונלי לגמרי. ראו, במקום שנשב כאן לילות וימים ונידיין בשאלות כלכליות, באיך אנחנו מצילים את המדינה הזאת ואיך אנחנו בונים יותר בתים ואיך כולנו מתלכדים למצוא פתרונות, אנחנו יושבים לילה שלם ובוועדות מתקוטטים על חוק שאני רוצה להגיד למאזינים, זה חוק שבא ונותן לשר דרעי שהות של חצי שנה, שיהיה לו יותר זמן להחליט במי הוא תומך. אין בו, אדוני השר – ואתה יודע את זה – אין בו דבר וחצי דבר חוץ מזה. אין בו דבר וחצי דבר, וכדאי שתושבי המדינה הטובים ידעו, כולכם, ימין ושמאל ומרכז כאחד, תדעו על מה אנחנו כאן מבזבזים את לילותינו. החוק שמגיע עכשיו, אין בו שום דבר של היגיון. אני שומע כאן את חבריי עולים ומגינים על החוק וגם אומרים עובדות לא נכונות. לא, מנהל אגף בעירייה לא יכול להתמודד, הוא צריך להתפטר ממקומו. לא, הוא לא יכול להתמודד, אבל מה זה משנה? לעלות כאן להגיד: אם מנהל אגף יכול להתמודד, אז למה לא ממונה? לא, ממונה לא יכול להתמודד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> למה? מנהל אגף, אם הוא מתפטר? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז שהממונה, היות שהוא לא – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז הינה, הסתייגות, שהממונה יצטרך להתפטר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> על אחת כמה וכמה, היות שהממונה, הוא לעולם לא יהיה תושב העיר, והיות שהממונה הוא הוא ממונה של שר הפנים, מן הראוי שאיתו דווקא אנחנו נחמיר. עכשיו, היו שרי פנים, כולל השר דרעי – שאגב, אני חייב להגיד, כשהוא היה שר פנים, בתקופות מסוימות הוא היה שר טוב. אבל אני באמת שואל אותו: מה נכנס בך? למה אתה צריך לעשות את הדבר הזה? בשביל מה? אגב, בועז, אותו בחור – אני ביקרתי אותו כשר הרווחה. הוא בחור מצוין, והוא באמת הגיע לעיר טבריה אחרי שבר לא קטן. אבל הוא הממונה. אם הוא רוצה להיבחר, ראוי שהוא ייסוג לחצי שנה, לשנה, יעביר את מקומו לטבריה ואז יתמודד. יכול מאוד להיות שאני הייתי הולך ואומר לאנשים לתמוך בו, אבל לא במחטף. גם הוא, אני מציע לו: אתה לא צריך את זה. יש חוקים שהם לא טובים, שהם נשארים לאורך זמן על שמם, שקשורים אליהם. ובכל זאת עושים את זה. עילת הסבירות – תאמינו לי, אני מכיר לפני ולפנים את התפקידים הציבוריים. ראוי שבהחלטות שלנו נדע שתמיד יש מישהו שיכול לבוא ולהגיד: טעיתם. טעיתם. מידת הסבירות שבה קיבלתם את הדברים היא לא נכונה. מה יקרה? מה יקרה? מה, כשלמדנו, כשעמדנו מול המלמדים שלנו, מול המורים, אנחנו כתלמידים – "תנורו של עכנאי" – התלמידים אמרו לרב: אתה טועה. והוא מפעיל את חסדי שמיים, האמה והעץ – לא בשמיים היא. הם מעירים לו ואומרים לו: טעית, ובסוף הוא אומר: נצחוני בניי נצחוני. אז מה, למה שאנחנו נהיה מורמים מהעם? למה שחברי כנסת? למה ששרים? יכול להיות שיש דופי בהחלטות שלנו. והדבר הנורא יותר הוא שאתה יוצא מהוועדה ואתה פוגש אנשים טובים שנמצאים בקואליציה, יש הרבה מאוד שמסתכלים, מרימים את ידיהם ואומרים: מאיר, מה נעשה? אתה צודק, אבל מה נעשה? למה? אם אתה נמצא כאיש ציבור, יש פעמים שאתה אומר: לא. אני מבין משמעת קואליציונית על דברים מהותיים, אבל ככה? חוקים מהסוג הזה? מזה אנחנו מפחדים, אדוני היושב-ראש. אם אתה שואל למה המחאה תלך ותגווע, זה בגלל הדבר הזה, כי ממה שיגורנו מגיע – מתחושת האדנות, מהתחושה שאנחנו יכולים לעשות הכול, מהתחושה שמה שלא יקרה, אנחנו אדוני הכנסת הזאת. על עריצות הרוב דיברנו? אנחנו רואים את זה, אנחנו חשים את זה. ואנחנו יכולים לבוא לכאן, לעלות ולקרוא לחבר'ה שמגינים על הדמוקרטיה, הגם שהם לא מסכימים עם הדעות שלכם, לקרוא להם באלף ואחד גינויים. אני אומר לכם, אני רואה את חבריי. אני שם את עיני על קבוצה שקוראת לעצמה "לוחמי מלחמת יום הכיפורים", והיות שאני קרוב להם – הייתי חייל במלחמת יום הכיפורים – אז אני מסתכל על מלח הארץ, האנשים האלה שהם כבר סבים וסבתות, שיוצאים ונשכבים על הכביש. ולכל אלה שכועסים עליהם – ראו מה קורה בצרפת. יש למחאה חוקים משלה, ולעיתים היא מכעיסה ולעיתים היא מעכבת ולעיתים היא גורמת לנו לזוז באי-נוחות, אבל זה כוחה של המחאה. אני מאוד מקווה שההיגיון יגבר ושיבינו כולם, וראש הממשלה יבין, וחברי הקואליציה יבינו, שהמדינה הזאת יותר חשובה מכל דבר שקשור לפוליטיקה. מכל דבר שקשור לפוליטיקה. ואחדותו של העם זה הדבר החשוב ביותר. אנא מכם, שמרו על כבודם גם של חיילי צה"ל וגם של הטייסים וגם של הקצינים וגם של האנשים הפשוטים שיוצאים להיאבק על חירותם ועל דמותה של המדינה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. אגב, האמת היא שבהמשך רשום 70 דקות לחברת הכנסת שרן השכל. תגידו לה ש-70 דקות הילדה שלה בטח לא תעמוד בסלקל פה, אם היא מתכננת לעמוד איתה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אילו אני הייתי היושב-ראש, כן הייתי נותן לה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לא ייאמן במה אנחנו נאלצים להתעסק פה, באיזה חוקים. ראשית, לפני שאתייחס לחוק הפרסונלי, הבזוי והמושחת הזה שמכונה חוק טבריה, אני חייב כמה מילים על המופע המשונה שהיה היום בוועדת החוקה. כל החודשים האחרונים, אדוני היושב-ראש, של ניסיון בלתי חוקי ובלתי חוקתי להפיכה משטרית, הפך את ועדת החוקה – מוסד חשוב ומכובד של כנסת ישראל, באמת, אחת הוועדות החשובות ביותר במשכן – לצערי הרב, לוועדת ההפיכה. ועל המופע המשונה הזה מנצח אדם משיחי, קיצוני, אלים, שמייצג מפלגת שוליים קיקיונית בחברה הישראלית; אדם שמתנהג באלימות, בבריונות, סותם פיות לחברי הכנסת – לחברי האופוזיציה, כמובן; אדם שצורח על היועצים המשפטיים, על היועצת המשפטית של הכנסת, על היועץ המשפטי של הוועדה, וחוטף מיקרופונים למנהל הוועדה. באמת, אני זוכר שהופתענו מאוד כאשר האדם הזה התנפל על המפגינה בניו יורק ותלש לה את המגפון מהצוואר, אבל מסתבר שמדובר בהתנהגות בריונית חוזרת, כי היום הוא חטף מיקרופון למנהל ועדת החוקה. אדם כזה, שמתנהל על סף אובדן השפיות הפוליטית, לא יכול ולא ראוי להוביל תהליכי עומק בחברה הישראלית ובמערכת המשפט הישראלית. זה חשוב מדי. זה קריטי מדי. יש לזה השפעה מהותית מאוד על העתיד של החברה הישראלית. ראינו את זה היום היטב. אני אתן לכם רק דוגמה אחת ממה שקרה היום. נכנסתי לוועדה לקראת ההצבעה, אחרי שהודיעו לנו שתיתכן הצבעה על החוק לביטול עילת הסבירות בקריאה ראשונה. נכנסתי לוועדה כחבר כנסת. אני אומנם לא חבר ועדת החוקה, אבל השתתפתי בלא מעט דיונים במהלך החודשים האחרונים. אני אפילו חושב שאני שיאן הנוכחות בוועדת החוקה מקרב חברי הכנסת שהם לא חברי הוועדה הקבועים. נכנסתי לוועדה וביקשתי זכות דיבור בדיון, אדוני השר, כי הוועדה שייכת לחברי הכנסת, קודם כול לחברי הכנסת. זה נראה לי כמו זכות בסיסית של כל חבר כנסת בבית הזה. לידי היו לפחות עוד חמישה חברי כנסת מהאופוזיציה שחזרו על אותה בקשה בדיוק, לקבל זכות דיבור בדיון לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה על חוק ביטול עילת הסבירות, ביקשו ונדחו. מיותר לציין שתוך זמן קצר מאוד כולנו מצאנו את עצמנו מחוץ לאולם הוועדה. ההצבעה היום בוועדת החוקה, בוועדת ההפיכה של חבר הכנסת רוטמן, על ביטול עילת הסבירות, הייתה לא חוקית, לא חוקתית, לא ראויה. ואם הצעת החוק הזאת איכשהו תגיע לקריאה שנייה ושלישית, ואם הקואליציה הקיצונית הזאת תנסה להעביר אותה גם כאן במליאת הכנסת, יש לי יסוד סביר להניח שיש הסתברות לא קטנה שהחוק הזה בסופו של דבר ייפסל בבית המשפט העליון – כמו, אגב, חוק דרעי אחד, שבזבזנו עליו מאות שעות של דיונים בתחילת החוק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> החוק ייפסל בעילת סבירות? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> על זה אפשר להתווכח. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הוא יכול גם להיפסל על ידי, אתה יודע – על הפרוצדורה, איך שהיה נוהג לומר חבר הכנסת לשעבר איתן כבל. על הפרוצדורה. אז כמו שחוק דרעי אחד נפסל אחרי שבזבזנו עליו מאות שעות של דיונים בתחילת הדרך של הכנסת העשרים-וחמש, עכשיו, לחלופין, הוא יכול גם להיעלם בדרך לקריאה שנייה ושלישית, כמו חוק המתנות, שהתחיל ברעש גדול ופתאום – פּאק, ונעלם לנו מהרדאר. יכול להיות שהוא עוד יחזור מתישהו. עכשיו אני בכל זאת רוצה לומר לכם כמה מילים על ביטול עילת הסבירות ולתת רק שלוש דוגמאות להרס המערכת הציבורית והמשפטית שהחוק הזה בהכרח יגרום לו. ראשית, עד כה בכנסת ישראל בכל שנות קיומה לא חוקק שום חוק שמסדיר באופן חד וברור במישור החוקתי את תהליך המינוי וההדחה של היועץ משפטי לממשלה. בהיעדר עילת הסבירות, לבית משפט לא יהיה שום כלי שיפוטי לביקורת על הנושא הזה. אנחנו כבר שמענו את התחזית המושכלת של שר התקשורת וחבר הכנסת קרעי שכל מטרתו של ביטול עילת הסבירות זה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. עכשיו, אני חייב לציין שראש הממשלה אמר שאין שחר לדברי שר התקשורת. אגב, אני טוען את זה כבר שנתיים לפחות – שאין שחר לרוב הדברים ששר התקשורת אומר. עכשיו ראש הממשלה לכאורה מצטרף אליי, אבל עדיין אני חושב שהקואליציה או חלקים מסוימים בקואליציה הזאת בהחלט מפנטזים על האפשרות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, שלא נוחה, אחרי ביטול, מחיקת, קבורת עילת הסבירות. אני אתן לכם דוגמה נוספת. למיטב ידיעתי – ואני לא סנגור פלילי ולא עורך דין, רק משפטן – אין שום חוק היום שמסדיר במדויק את משך הזמן עד להגשת כתב אישום כנגד נאשם. אין חוק כזה. עכשיו, אנחנו יודעים היטב מהרבה מאוד דוגמאות, גם במישור הציבורי, איזו סחבת זה עלול ליצור בהרבה מאוד מקרים. היעדר עילת הסבירות בהקשר הזה עלול לפגוע קשות בזכויות אזרחי מדינת ישראל שמחכים להגשת כתב אישום נגדם. אני אתן לכם עוד דוגמה – מינוי מנכ"לים במשרדי הממשלה, אדוני היושב-ראש. משרת אמון נתונה לשיקול דעתו של השר, זה ברור, ולכן, בהיעדר עילת הסבירות, שרים יקבלו חופש מוחלט למינוי מועמדים מופרכים, מופרכים מבחינה מקצועית, עם עבר מפוקפק ומוניטין בעייתי. ואנחנו כבר רואים את הסנונית הראשונה של התהליך ההרסני הזה. אני כבר לא מדבר על זה שבממשלה הזאת כמעט אין מנכ"ליות במשרדי הממשלה, שגם זה נוגד לחלוטין כל הליך שיכול לעמוד במבחן של עילת הסבירות. וכמובן שבהיעדר עילת הסבירות, כנראה בממשלה שהיא דומה לממשלה הנוכחית, אנחנו לא נראה כלל נשים בתפקידים של מנכ"ליות במשרדי הממשלה. אתם מבינים איזו השפעה תהיה לכך על השירות הציבורי במדינת ישראל? על טוהר המידות? תנו לי לעזור לכם: זו תהיה השפעה הרסנית, הרסנית, השפעה רוחבית הרסנית על כל השירות הציבורי במדינת ישראל. היום בכנסת, אגב, הוקמה שדולה חדשה וחשובה, השדולה למאבק על זכויות העולים בראשות חברי הכנסת עודד פורר, זאב אלקין ויולי אדלשטיין. אגב, הגיע להשקת השדולה גם השר לשעבר נתן שרנסקי, ואני נזכרתי, אדוני היושב-ראש, שהפעם הראשונה שהייתי באותו אולם עם נתן שרנסקי ויולי אדלשטיין הייתה לפני 24 שנים וחצי, בכנסת של מפלגת ישראל בעלייה. אני חושב שהייתי שבועיים בארץ, וגויסתי למערך האבטחה של הכנס, אז לפרקים הייתי צמוד לשרנסקי, לפרקים הייתי צמוד לאדלשטיין. זאת הייתה הפעם הראשונה. הייתי שבועיים בארץ, בכנס ישראל בעלייה. היום זו הייתה הפעם השנייה, בהשקת השדולה, שהייתי באותו אולם עם נתן שרנסקי ויולי אדלשטיין, וסגרתי מעגל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> גם יולי אדלשטיין היה – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הוא היה מס' 2. שרנסקי היה מס' 1, הוא היה מס' 2 – זה לקראת הבחירות של ברק. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – לפרוש בשיא. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. אין לדעת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני לא מסכים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שוב, אין פה ביטחון, אבל בינתיים לא. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אני עוד אגיע לוועדת הכספים בהמשך, אבל היום הייתה הפעם השנייה שהייתי באותו אולם יחד עם שני אנשים שהם באמת אגדות של העלייה מברית המועצות לשעבר. עכשיו, אני רוצה לומר לכם שיש בעיניי קשר ישיר בין זכויות העולים לבין עילת הסבירות. ומדוע? היעדר עילת הסבירות הופכת את מדינת ישראל ממדינה עם דמוקרטיה – אתם יודעים מה? פחות או יותר מתוקנת למדינה אחרת, שבה כל שר הופך לקיסר. כל שר הופך לקיסר. במצב הזה, באווירה של היום, שבה הממשלה מכריזה – ואני אומר פה משפט קשה, אבל זה מה שהיום מרגישים רבבות מהעולים החדשים והוותיקים מברית המועצות לשעבר – הממשלה מכריזה כמעט בריש גלי כי העולים לא רצויים במדינת ישראל. היה פה שר שקרא להם גויים, מהגרים מטעמי נוחות, ועוד כל מיני ביטויים מעליבים שעד כה מעולם לא נאמרו, לפחות לא מתוך ממשלת ישראל. אז באווירה הזאת שנוצרה בחודשים האחרונים, באשמת הממשלה הזאת, כל סוגיית זכויות העולים: זכויות כלכליות, זכויות חברתיות, וגם הזכויות הפוליטיות – הזכות לבחור ולהיבחר – כל הסוגיה הזאת, כל המערכת הזאת קשורה בחבל הטבור להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית. אלה הסכנות של ביטול עילת הסבירות. יש כמובן עוד, והיום דובר על כך. הרבה מאוד מומחים הגיעו לוועדה, ולמרות התנהגותו של רוטמן, הביעו עמדה נחרצת כנגד המהלך הזה, כולל המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, שאמר מילים קשות מאוד, קשות מאוד, על הצעת החוק – שבעצם בנוסח המוצע, הצעת החוק לא תאפשר יותר למערכת המשפט לשמור על שלטון החוק במדינת ישראל. גם היועץ המשפטי של הוועדה הביע הרבה מאוד הסתייגויות, וכמובן שכולם נדחו על הסף על ידי יושב-ראש הוועדה, על הסף, כמעט בבוז. אלה הסכנות. בסופו של דבר, כולנו צריכים להבין שהמופע הביזרי הזה של חבר הכנסת רוטמן בוועדת החוקה מסכן את עתיד מדינת ישראל; מסכן את כלכלת ישראל; מסכן את העתיד של כל אזרח ואזרחית במדינה הזאת; מסכן את עתיד ילדינו.וזה בכלל לא שאלה של ימין או שמאל, חבריי. זה מסכן את הבית הלאומי המשותף של כולנו. וזה כמובן רחוק מאוד ממתווה סולברג, ורחוק מאוד ממתווה לנדאו, ורחוק מאוד ממתווה רייכמן ועוד כל מיני שמות שנזרקו לאוויר על ידי מובילי ההפיכה, שאין בין ההצעות – אתם יודעים מה? יש. אבל אין שום דבר שהוא דומה לנוסח שהובא לדיון כנוסח הוועדה. מצחיק שראש הממשלה, לפני כמה ימים, הבטיח לרכך את הנוסח. לפחות לפני הקריאה הראשונה זה כמובן לא קרה. זה לא מפתיע אותי, כי לראש הממשלה יש רקורד מאוד בעייתי בנושא של אמירת אמת. רק לפני כמה ימים שמענו בראיון שהוא נתן ל-Wall Street Journal, אם אני לא טועה, הוא טען שהוא זרק את פסקת ההתגברות מהשולחן; הוא דיבר עליה בתור אבן שנפלה. אז כנראה שהיא לא נפלה, יכול להיות שהיא נפלה לתוך הכיס שלו, כי כמה ימים אחרי הוא טען משהו אחר בישיבה של ראשי הקואליציה. זה דבר כמעט שבשגרה, שראש הממשלה לא תמיד מצטיין באמירת אמת, שזו כמובן תופעה מאוד מאוד מצערת. אחרי שהסתיים היום המופע המשונה של חבר הכנסת רוטמן בוועדת החוקה, עם ההצבעה הבלתי-חוקית, שכמובן שאין ספק שתיבחן משפטית בהמשך הדרך, הגיע הזמן למופע נוסף של שר האוצר – שר האוצר שלנו, שעם כל הפערים האידיאולוגיים בינינו, ולא חסר, פעם היה נחשב לחבר כנסת מוערך. כשהייתי מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, לא פעם עבדנו ביחד, והיו גם מקרים שהגענו להסכמות. אני יכול להגיד לכם שבדיון על אגרת גודש הגיע שר האוצר הנוכחי – אז הוא היה חבר הכנסת מהאופוזיציה; אגב, הוא לא היה חבר ועדה, כי אז הציונות הדתית לא נכנסה כחברה בוועדת הכספים, אבל הוא היה מגיע לדיונים, ואני חייב להגיד שהוא תרם רבות להצעת החוק החשובה הזאת. אני מקווה שהקואליציה לא תבטל אותה, למרות כל ההצהרות המופרכות של שרת התחבורה. אז פעם הוא נחשב לחבר הכנסת מוערך ומקצועי, והפך בקדנציה הזאת, בתפקידו כשר האוצר, לתופעה של אדם שאיבד כל קשר עם המציאות. באמת, הוא הפך לחלק מהחללית שהתנתקה מהבסיס ומשייטת לה איפשהו בגלקסיה אחרת. עכשיו, הסתובב שר האוצר של מדינת ישראל – עם רקורד מאוד בעייתי, אגב, מבחינת הציות לחוק, אבל זה נושא אחר – ומספר בכל מקום כי הרפורמה – הוא מתכוון להפיכה המשפטית, הוא קורא לזה רפורמה; בואו, לצורך הדוגמה נקרא לזה רפורמה – טובה לכלכלה. נקודה ועוד נקודה ועוד נקודה ועוד נקודה. אני אומר לכם, חבריי, בשיא הזהירות המתבקשת: הנקודה היחידה, היחידה, שחייבים לשים כאן זו נקודה גדולה מאוד על הקשקושים שלו. אני באמת לא רוצה לחזור על כל מה שהוא אמר היום בוועדה, כי אין לזה שום קשר למציאות, לא פוליטית, לא משפטית, בטח לא כלכלית, וגם במקרה הטוב – ושוב, אני מאוד זהיר – זה מעליב את האינטליגנציה של צופי ערוץ הכנסת, שכמובן כולנו מעוניינים לשמור עליהם מרותקים למסך. בסופו של דבר, רבותיי, היתרון של הכלכלה – שמאוד מאוד קשה לשקר בה לאורך זמן. אגב, אני חייב לסייג: יש משטרים שזה אפשרי בהם, ואולי לא במקרה שר המשפטים, שר האוצר, שר הטיקטוק והאיש מוועדת החוקה מובילים אותנו למשטר כזה. לשלטון קל מאוד לשקר לאנשים במשטר לא דמוקרטי: המידע לא זורם בתקשורת, אין תקשורת חופשית, האינטרנט נמצא תחת שליטה, ולכן מידע אמין לא זמין לאזרחים. אני יכול לתת לכם דוגמה של ברית המועצות, המדינה שנולדתי וגדלתי בה. לא היה אז אינטרנט, וכמובן הסיטואציה הייתה אחרת. גם ככה הגישה למידע מוגבלת מאוד. אבל סיפרו לנו – השלטון ששלט בכל אמצעי התקשורת, ובאופן מוחלט שלט בגישה של אזרחים למידע כלשהו – שרמת החיים, שהייתה בממוצע די עלובה בברית המועצות, היא לאין שיעור גבוהה יותר מבמערב. אני יכול להגיד לכם שרוב מוחלט של אזרחי ברית המועצות האמינו באופן מוחלט כי הם חיים לאין שיעור טוב יותר מאזרחים בארצות הברית או במערב אירופה. המציאות, כמובן, הייתה הפוכה לחלוטין, הפוכה לחלוטין, אבל במשטר שבו לשלטון יש מונופול על המידע, קל מאוד לשקר לאזרחים לאורך זמן. במשטר כזה, אם וכאשר הקואליציה או חלקים מהקואליציה יצליחו לחולל אותו במדינת ישראל, שר המשפטים יריב לוין יספר לכם כי הרכב הוועדה לבחירת שופטים שבו לקואליציה יש רוב 8:1 – אני רוצה להזכיר שזה היה הרעיון המקורי של מובילי המהפכה המשפטית – זו הדמוקרטיה; חבר הכנסת רוטמן ישכנע אתכם בקלות כי ביטול עילת הסבירות ממגר את השחיתות; במשטר כזה, שבו לאזרחים אין גישה חופשית למידע אמין, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ביהירות ובזחיחות המוכרת לנו היטב, יודיע כי הרפורמה המשפטית טובה לכלכלה. נקודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכיוון שמעבר לפסיכולוגיה התנהגותית, הכלכלה מבוססת על מספרים, אני ברשותכם אעבור למספרים. שימו לב: בתקופה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' – ואני אומר לכם נתונים שהם גלויים לכול, קל מאוד לבדוק אותי, להיכנס למקורות המידע ולוודא שאני צודק – מתחילת כהונתו של שר האוצר, השקל, המטבע המקומי שלנו, משלים פיחות של 6%. תיקי הנכסים של הפנסיות שלנו – של כולנו, של ימין, מרכז ושמאל – ירדו רק ברבעון הראשון של השנה, של שנת 2023, ב-15 מיליארד שקל, וחדשות רעות עוד יותר – הערך הזה ממשיך להישחק גם ברבעון השני, והרבעון השלישי רק התחיל. כל המדדים המובילים במדינת ישראל ירדו בשנת 2023 בשיעור חד, כלומר יש שוני בין מדד 35 למדד 100, אבל שניהם ירדו בשיעור חד מאוד. השקעות בהייטק הישראלי ירדו ב-68% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. וכדי לבטל מראש את הטענה הרווחת של המשבר הגלובלי, נציין כי ברבעון השני של השנה ההשקעות בהייטק הישראלי ירדו, שימו לב, ב-15%, כאשר בארצות הברית ההשקעות ברבעון השני לעומת הרבעון הראשון עלו ב-15%, ובאירופה השקעות בהייטק ברבעון השני של השנה זינקו לעומת הרבעון הראשון ב-34%. כלומר כן, היה משבר גלובלי; כן, הייתה מגמה עולמית שהשתנתה – השתנתה בארצות הברית, השתנתה באירופה. מה זה השתנתה? התהפכה. ובמדינת ישראל היא המשיכה כלפי מטה. אני חייב להגיד לכם – ואת זה לא אני אומר – הכלכלנים הכי בכירים במדינת ישראל, שחלקם עבדו עם ראש הממשלה הנוכחי בעבר, מסבירים היום שבקצב הזה, בתוך שנים בודדות לא יהיה פה הייטק. אנחנו כבר ירדנו בדירוג העולמי מהצמרת לסוף העשירייה הראשונה, וזו רק ההתחלה. זו השמדת ערך הכי מהירה. באמת צריך כישרון מיוחד כדי להשמיד את מה שבנינו פה – אנשים, מיטב המוחות של כלכלת ישראל בנו פה בשנים האחרונות. אני כבר לא מדבר על יוקר המחיה. חשמל, ארנונה, מים, חלב, לחם, ביצים, נופש, הנעלה, ביגוד, נסיעות לחו"ל – הכול עלה בשיעור חד. רוצה לומר, אין שום נתון כלכלי אובייקטיבי אחד, אחד, אין שום נתון כלכלי אובייקטיבי אחד, משהו, שמוכיח את הטענה של שר האוצר שהוא משמיע לגבי ההפיכה המשפטית. אין לה שום אחיזה במציאות – מה שכמובן לא מפריע לשר האוצר, שהתנתק מהחללית, לטעון טענות מופרכות. מי שמשלם את המחיר על הניהול הכלכלי הכושל והלא-מקצועי על כלכלת בעזרת השם, על ההפיכה המשטרית שהורסת כל חלקה טובה במה שנבנה כאן בעמל רב בעשרות השנים האחרונות, הם כמובן אזרחי מדינת ישראל. נשארו לי עוד בערך עשר דקות, 11 דקות. בואו נדבר על הצעת החוק הפרסונלית והמושחתת של חבר הכנסת עמית הלוי, בשליחותו, כך אומרים, של חבר הכנסת אריה דרעי. זה באמת דבר מופלא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתה לא באמת מאמין. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא עניין של אמונה, זה עניין של ניתוח קר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> למה הוא לא שלח אותי? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה עניין של ניתוח קר. אתה רוצה לגלות לנו משהו? זה באמת דבר שהוא מופלא, שיכול לקרות רק בקואליציה שמדינת ישראל נאלצת לסבול אותה בששת החודשים האחרונים. ראשית, כמובן, שינוי כללי משחק במהלך מערכת הבחירות. יש לי ניסיון, אדוני היושב-ראש, בבחירות המוניציפליות. אומנם לא הייתי נבחר ציבור כמוך. יש פה החלפה מרגשת. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שלום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שלום. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אין לי ניסיון רב בבחירות מוניציפליות כנבחר ציבור, אבל יש לי ניסיון די משמעותי בליווי מועמדים בבחירות מוניציפליות כרואה חשבון מול מבקר המדינה, ואני מכיר את המערכת. אני חייב להגיד לכם שאנחנו היום בחודש יולי, ורוב המועמדים והרשימות נמצאים עמוק עמוק בקמפיין, גם אם לא תמיד כבר הכריזו על כך. כל מועמד רציני מתחיל את הקמפיין – ורואי חשבון יודעים את זה, כי הם רואים את המספרים – מתחילים את הקמפיין בפברואר-מרץ בדרך כלל, אם לא לפני כן. והינה באים חבר הכנסת עמית הלוי, ולפי ההערכות חבר הכנסת אריה דרעי, ומשנים את כללי הבחירות. ואני תוהה: מבחינתכם, מבחינתכם חברי הקואליציה, היכן עובר הגבול? רציתם לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים – שיניתם את תקנון הכנסת ודחיתם את הבחירות מפברואר ליוני. לא מספיק, הגיעו הבחירות בחודש יוני, ורקמתם עוד תרגיל כדי לדחות את הבחירות פעם נוספת; כמעט הצלחתם, למחצה. לא הגעתם לדיל מספק בבחירות לרבנים הראשיים לישראל, והפתרון ברור: הבחירות נדחו. אתמול החוק הזה, לצערנו, עבר במליאת הכנסת. נבחר מועמד לא רצוי בבחירות ללשכת עורכי הדין – נשנה את מעמד הלשכה מסטטוטורית לוולונטרית. עכשיו החוק הזה. אני תוהה איפה תעצרו. אתם לא תעצרו. אתם לא תעצרו אם אנחנו לא נעצור אתכם, אנחנו והמחאה בחוץ. אתם באמת לא תעצרו, ואני רוצה להפליג – בשפתו של חבר הכנסת ואטורי – להפליג קצת למחוזות אחרים. אולי מחר אתם תרצו לבטל את הבחירות לראשי ערים? אתם תחליטו שראש הממשלה ימנה את ראש העירייה. למה לא? הרי עילת הסבירות היא בדרך הביתה, וכך ראש ממשלה עם 64 מנדטים ימנה ראש רשות, ואזרחים יבחרו רק את מועצת העיר. למה לא? תאמינו לי, זה כבר קרה במדינות אחרות. ואז יבוא עמית הלוי ויגיד את הדבר הבא, שלטובת הציבור – אצלו הרי זה תמיד לטובת הציבור: חוק המתנות – לטובת הציבור; חוק טבריה – לטובת הציבור, הסברים מאוד מנומקים, מצחיקים לפרקים – אז לטובת הציבור רצוי ש-50% מחברי הכנסת ייבחרו על ידי ראשי ערים, לאחר היוועצות עם מועצת העיר. למה אני אומר את זה, אדוני השר? כי אני מכיר מדינות שזה כבר נעשה בהן. יפה, נכון? וכך ראש הממשלה ימנה באופן כמעט ישיר 50% מחברי הכנסת, ואתם בקואליציה תקראו לזה "דמוקרטיה", ותמשיכו – סליחה על הביטוי – לחרטט אותנו עם הסיפורים על אליטות שאתם מזיזים להן את הגבינה. רק שכנראה לא תישאר גבינה, כי הכלכלה תקרוס, אבל יש פתרון: אפשר למנות – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גבינה רזה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אפשר למנות לראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למשל את מאי גולן. למה לא? הרי עילת הסבירות התאבדה ומקום קבורתה נקבע בדיון הסודי בין שמחה רוטמן ליצחק פינדרוס. אז תספרו לציבור שלמרות שאין גבינה, הייצור שלה עלה ומצבנו נפלא. בדקות שנשארו לנו, בואו נדבר על הרעיון של הוועדה הקרואה. לפי ההגדרה, זו ועדה שממנה שר הפנים כדי למלא את תפקידו של ראש העירייה. כל הרעיון בסיפור הזה – בעיניי לפחות, תקנו אותי אם אני טועה, אדוני השר – זה אי-תלות. ראש הוועדה הקרואה הוא לא איש פוליטי, הוא לא מתכוון להתמודד על תפקיד ראש הרשות, ולכן הסבירות הפוליטית מאפשרת לו, לשר הפנים, למנות ראש ועדה קרואה על מנת שיפעל להבראת הרשות ללא משוא פנים. החוק הזה שובר ברגל גסה את כל הקונסטרוקציה המשפטית של המבנה הזה. עזבו את בועז יוסף. גם אני פגשתי אותו, בעיניי הוא איש ראוי, אבל שוב, בועז יוסף הוא לא הסיפור. בואו נחשוב ביחד מה יעשה שר הפנים, בהינתן החוק של עמית הלוי, שנתיים לפני הבחירות המוניציפליות בשנת 2028. אנחנו מגיעים לשנת 2026, אדוני היושב-ראש, אנחנו שנתיים לפני הבחירות המוניציפליות. נכון שלא חסרות לנו רשויות במשבר, הרשויות בגירעון. עם קרן הארנונה וכלכלת בעזרת השם, אני יכול לשער שמספרן יוכפל בשנים הקרובות. בא שר הפנים – שהוא איש פוליטי, וזה לגיטימי, כמובן – ימנה מספר דו-ספרתי של ראשי ועדות הקרואות שנתיים לפני הבחירות המוניציפליות כדי לפלס את דרכם של מועמדים שלו לתפקיד ראשי רשויות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת בליאק, אתה חושב שסביר שיקרה הדבר הזה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אנחנו מגיעים לזה. הוא ימנה. ברור לכם שזו שחיתות. זו פגיעה קשה מאוד בעצמאות של השלטון המקומי, זוהי השתלטות עוינת של מפלגת השלטון על השלטון המקומי – שימו לב, ללא בחירות דמוקרטיות. אולי זה נשמע לכם מופרך, אבל זה החוק. זה החוק, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – פרסונלי, מושחת, שממיר את מדינת ישראל הדמוקרטית והמתוקנת, לפחות בחלקה, למשהו אחר. מדוע זה יכול לקרות, אדוני היושב-ראש? אני רוצה להזכיר לכם שוב שעל פי תכנון הקואליציה עילת הסבירות הולכת להתפטר. את כל הדבר הזה, אדוני השר, עדיין אפשר למנוע. ב-12 ביולי יהיו פה בחירות נוספות לוועדה לבחירת שופטים. בהנחה שייבחר חבר קואליציה, לפי הנוהל, אפשר באותו יום לחזור לשולחן ההידברות. זה מה שהציבור רוצה, הציבור שלכם והציבור שלנו. משני הצדדים העם רוצה הידברות, העם רוצה הסכמה. ב-12 ביולי, אחרי שתקום ועדה לבחירת שופטים לפי החוק, הסוגיה של החזרה לתהליך ההידברות בבית הנשיא תהיה לפתחו של ראש הממשלה. אני משוכנע, עם כל מה שאמרתי עד עכשיו, שאפשר להגיע להסכמות, ואני יודע שגם בוועדת הכספים, כשאני מרכז אופוזיציה, היום אנחנו מצליחים להגיע להסכמות ולקדם גם בשבועות הקשים האלה דברים טובים לאזרחי מדינת ישראל, כמו למשל הגבלת השימוש בביטוח מנהלים, שהוא מוצר נחות, שגורם נזק לחוסכים בפנסיה. העברנו את זה בתמיכה של האופוזיציה ובתמיכה של הקואליציה. זה נכון שהקואליציה התנדנדה לי קצת ורצתה להתפשר מול בעלי אינטרסים וחברות הביטוח, אבל עמדנו על שלנו, וזה עבר לא ברוב קולות – פה אחד. אפשר להגיע להסכמות. אפשר להגיע להסכמות, ובלבד שזה ייעשה על בסיס של מגילת העצמאות, תוך שמירה על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. אני מאמין בזה, ראש המפלגה שלי, שהוא ראש האופוזיציה, מאמין בזה, ואני משוכנע שיש גם גורמים בקואליציה שלמרות הכול, למרות כל הוויכוחים בינינו, מאמינים בזה. אני מאוד מקווה, כולי תקווה, שלפני שאנחנו מידרדרים למשבר חוקתי שיהיה מאוד קשה לחזור ממנו, אנחנו נשכיל לחזור לשולחן ההידברות, להגיע להסכמות על בסיס של משהו משותף בינינו, וגם נחזיר את הסבירות ואת השפיות לכנסת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת בליאק. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חברים. בראשית דבריי אני מבקשת לאחל החלמה לפצועי הפיגוע היום בצפון תל אביב וגם לחזק ולברך את האזרח שגילה הרבה אומץ ותושייה ומנע בעצם אסון כבד יותר. האמת, 20:09. קשה להאמין ששוב אנחנו פה בהצבעה על החוק הפרסונלי והמושחת של בועז יוסף. כבר דיברתי בחוק הזה רבות, ושוב אני ניצבת כאן ומנסה להסביר את מה שאמור להיות מובן מאליו, בטח בבית הזה: זה חוק פרסונלי ומושחת. זה בעצם חוק שמשנה את כללי המשחק באמצע. הרי כשהוא מונה להיות יושב-ראש הוועדה הקרואה, הוא ידע שהוא לא יכול להתמודד. הוא גם לא היה תושב טבריה. בדרך כלל בית המחוקקים מחוקק חוקים לטובת הציבור – בודק מה טוב, מה נכון לחוקק לטובת הכלל, ומחוקק חוקים. כשאתה הולך ובודק כמה ועדות קרואות קיימות היום במדינה ולכמה אנשים החוק הזה רלוונטי, ראו זה פלא: מדובר בבן אדם אחד, בועז יוסף. זה לא מתאים לאף אחד אחר. זו חליפת הוט קוטור, לואי ויטון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא, זה בתפירה אישית, הייתי אומר. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בתפירה אישית. הוט קוטור זה ממש – כן. בעצם זה חוק שיאפשר לבועז יוסף להתמודד בבחירות. למי שטוען שזה לא חוק פרסונלי, אז הינה, בבקשה, אם זה באמת לא חוק פרסונלי, אז למה החיפזון הזה של פטור הנחה בפני הכנסת? למה לא להחיל כזה חוק בבחירות הבאות? אבל כנראה שאין פה בבית הזה שום כוונה להמתין עם החוק. הינה, אנחנו ככה בלילות לבנים כדי לקדם את החוק הזה. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל עוד 118 ימים הבחירות המוניציפליות, ובועז יוסף צריך להתחיל לעשות עבודה ולהתחיל לעשות קמפיין. הוא צריך להיות בטוח שהוא יכול להתמודד. אז נותנים לו לא רק את הזכות להתמודד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני רק אתקן אותך. עובדתית, אם זה אכן האדם הזה, הוא לא צריך לעשות קמפיין. הוא כרגע ראש הרשות – ראש רשות זה קמפיין. כולנו יודעים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. צריך להבין גם שהוא ראש רשות בלי אופוזיציה, כי יש לו תקציבים מיוחדים שהמדינה נותנת לטובת הבראת העיר. אין לו באמת מלחמה. במשך כל התקופה – אני לא יודעת כמה, שלוש או ארבע שנים – שהוא כיהן כיושב-ראש ועדה קרואה, אף אחד גם לא ראה בו איום, ואז גם לא הייתה עליו ביקורת ציבורית, כי זה הגיע מהממלכה, מהריבון, מהשר המהולל אריה דרעי. גם אף אחד לא בדק אותו, לא בחן אותו, הוא לא היה חשוף לביקורת ציבורית. הוא היה, בוא נאמר, מבחינת כללי המשחק, במצב הרבה יותר טוב מכל ראש רשות מכהן אחר. בעצם הוא עשה תעמולה בלי שום ביקורת במשך כל השנים שהוא מכהן, וזה יתרון על ראשי רשויות מכהנים קיימים. כי אתם יודעים, אני הייתי ראש רשות. שנה לפני הבחירות – יש עליך סייגים: אתה לא יכול לחתום בחתימתך, לא יכול לצאת בפמפלטים, לא יכול ללכת לאירועים שבהם יש איזשהו ריח של בחירות. אם אתה עושה איזה משהו, ישר ועדת הבחירות – מתנפלים עליך המועמדים שרוצים להדיח אותך. פה בעצם הוא נהנה. זה אפילו יתרון על שאר ראשי הערים שמכהנים היום במדינת ישראל. אז אנחנו מוצאים פה התערבות בוטה של הרשות המבצעת – ממשלת ישראל – בבחירות המוניציפליות, וזה באמת אולי הצעד הראשון לאותו אובדן בלמים ואיזונים שאנחנו חווים בבית הזה. יש כאן גם פגיעה בטוהר הבחירות, שזה ערך מקודש במדינה דמוקרטית. אז לא, אז אריה דרעי וחבריו מקדמים פה מהלך לטובת איש שלומם, ומבחינתי, זו פגיעה בטוהר הבחירות. בועז יוסף ידע מבעוד מועד שהולכים לתפור לו חליפת הוט קוטור פרסונלית, וכמו שאמרתי מושחתת, כי הוא גם הקפיד – הרי הוא לא היה תושב טבריה, אז הוא הקפיד לשנות את הכתובת לטבריה. אני חושבת שהוא עדיין גר במושב שהוא גר בו או בקיבוץ; אני לא יודעת, אני חושבת שזה במושב. אבל הוא הקפיד לשנות את הכתובת כי הוא ידע שישנו את החוק בעבורו. גם אמרתי שהוא קיבל תקציבים ממשרדי הממשלה השונים. הוא קיבל רוח גבית לאורך כל הדרך. עלו אליו לרגל חברי כנסת, שרים, וככה ממש הראו מה עושים כשהמלך חפץ ביקרו של מישהו. גם הציבור. זה לא רק שלחברי המועצה לא הייתה ביקורת ציבורית כלפיו, אלא גם הציבור עצמו לא בחן אותו בעיניים של אזרח ששופט נבחר ציבור. אם זה לא מספיק, אז שמענו גם, דרך אגב, אתמול בוועדת הפנים את אחת המתמודדות, שאמרה שבמהלך הזמן שבין הקריאות, אחרי הקריאה הראשונה, פנו אליה חברים מהקואליציה והציעו לה תפקידים תמורת הסרת המועמדות שלה, אם זה ג'ובים במרכז הליכוד, אם זה תפקידים אחרים – רק שתסיר את ההתנגדות. צריך להבין גם שטבריה היא עיר ליכודית, זאת אומרת, בסוף כל מצביעי הליכוד בטבריה צריכים לשאול את עצמם מה קרה שכל הקואליציה הזאת – ובראשה ראש הממשלה שלנו וכל סיעת הליכוד – מתייצבת לטובתו של בועז יוסף. גם זה ככה קצת מחשיד. כששמענו שהציעו לה ג'ובים או שבאו וניסו להניא אותה מלהתמודד, נרעשנו. אנחנו באמת הרגשנו שיש רעידת אדמה בבית הזה, כי זה ככה מריח מאוד מאוד לא טוב ומאוד מאוד לא כשר. חשבנו לתומנו שוועדת הפנים תעצור רגע, תלך לבדוק את נסיבות המקרה, רגע תבדוק אם יש אמת בדברים, תעצור את ריצת האמוק המטורפת לסיום החקיקה, כדי להבטיח, כבית הנבחרים, שאין פה איזושהי סטייה מנורמה של טוהר. אז לא, והינה אנחנו עומדים כאן היום לפני קריאה שנייה ושלישית. אני לא יודעת, אבא שלי היה אומר על זה: מהמקפצה. זה כבר הלילה השני ברציפות שאנחנו כאן במליאה עוסקים – ברור שלא במה שטוב לאזרחי המדינה: לא ביוקר המחיה, לא במצב הביטחוני, לא במשילות, לא בחינוך, לא ברווחה. לא במה שחשוב. אני רואה במסכים בפרסה, עכשיו בשעות אלה, שחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון בג'נין מסכנים את החיים שלהם. סטודנטים מגויסים למילואים באמצע תקופת בחינות, והכול כדי להגן עלינו, אזרחי המדינה. אז מה עושה כנסת ישראל? לילות לבנים כדי לחוקק חקיקות מבישות, אם זה חוק הרבנים הראשיים ואם זה החוק הזה, חוק בועז יוסף. חקיקות מבישות, פרסונליות ומושחתות. הרי אתם זוכרים, אתמול היינו פה במליאה כל הלילה כדי להצביע – על מה? על דחיית הבחירות לרבנות הראשית. אז באמת, זה מה שמעסיק אותנו? קביעת מועד לבחירות לרבנות, כדי שמקורב – ושוב אנחנו חוזרים לאותו אדם, לאיזשהו מקורב שלו, שקודם כול צריך לסדר לו ג'וב, ורק אחר כך יהיה אפשר לעשות את הבחירות לרבנות? אז מתרצים את זה באיזשהו תירוץ של הבחירות המוניציפליות. מה זה קשור? רבנים ראשיים. גם ראש רשות. דרך אגב, רוב ראשי הרשויות שהם היום בוועדה לבחירת הרבנים, סביר להניח שימשיכו להיות ראשי ערים. נבחרי ציבור טובים. לא היה קורה כלום אם ביולי הם היו נמצאים בוועדה ובוחרים רבנים ראשיים. לא. אבל כאן צריך רגע לדאוג לאיזה מקורב, וככה להסדיר את כל מאבקי הכוח בתוך הקואליציה. זהו, אז עכשיו אנחנו בבועז יוסף. ואללה, על זה משלמים לנו משכורת. באמת. אז עכשיו זה בועז יוסף, ולא יודעת, אתמול זה היה האח של, הבן של, האבא של – אלוהים יודע של מה – בקיצור, לרבנות. בתוך כל הסרט הזה שאנחנו חיים בו, היו לי היום שעתיים של עונג שבהן עסקנו בחיים עצמם, באמת משהו שלשמו אנחנו נמצאים בבית הזה, וזה הכנס המוניציפלי שערכנו. אני הרי הייתי כמעט 12 שנים ראש רשות, מהבודדות בתפקיד. כשנבחרתי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה? << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במועצה אזורית יואב, אדוני. מועצה אזורית יואב זה ליד קריית גת, קריית מלאכי. אני נבחרתי ב-2011 בבחירות מיוחדות, כי ראש המועצה עזב, וב-2012 נבחרתי שוב, בשני המקרים בקמפיין אינטנסיבי. במועצות אזוריות זה בחירות אישיות, אין רשימות; בוחרים אותי, את מטי, לראש הרשות. ב-2018 נבחרתי שנית, הפעם בלי מתמודדים מולי. אני חייבת לומר שכאישה וראש רשות, אני חושבת שהבאתי הרבה מאוד לתפקיד: הבאתי ראייה הרבה יותר הוליסטית בתפיסה המוניציפלית של מה צריך אזרח; מה צריך ילד במערכות החינוך; מה צריכה אישה שמסתובבת בחושך – איזו תאורת רחוב למשל היא צריכה. אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה החלפת כל תאורת הרחוב לתאורת לד, עם אלומת אור שתעשה כיסוי רחב. אני חושבת שאני יודעת הכי טוב מה מבחינת סל הרווחה, מתן מענים לאנשים במצוקה. כמי שסעדה את הוריה הזקנים, אני יודעת איך אפשר להזדקן בכבוד ברשות מקומית. הרבה מאוד עולמות תוכן: פינוי האשפה, מחזור – כל הפרקטיקות של החיים. אני חושבת שהבאתי משהו מהניסיון, אבל לא רק. אני חושבת שהבאתי גם שיח אחר, איזושהי התנהלות עניינית מאוד בעולמות התוכן של העולם המוניציפלי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חייב לומר, השר גולדקנופ, ביקרתי אצל חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי כשהיא הייתה ראש רשות, וכל מה שהיא אומרת הוא מילה בסלע. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> היה שוויון שם? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שוויון היא מילה גדולה. הייתה עבודה של חיבור למציאות ושירות לתושב. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לאדוני שב-2011, כשנבחרתי, היו בערך 25% נשים במליאת המועצה. ב-2011. ב-2012 זה עלה ל-30%. ב-2018 היו 50% נשים במליאת המועצה. הנוכחות שלי כראש רשות אותתה לנשים: ואללה, זה בסדר. אחד הסיפורים הכי מרגשים זה כשאני נבחרתי – נבחרתי במאי – הובלתי ילדים לכיתה א'. הגיע 1 בספטמבר, והובלתי ילדים לכיתה א'. כשעזבתי – נכון, עזבנו בנובמבר – באוגוסט נפרדנו מבוגרי י"ב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אותו שנתון, 12 שנים. יפה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותו שנתון. הדור הזה, נראה לו הכי טבעי בעולם שאישה עומדת בצומתי קבלת ההחלטות של החיים המוניציפליים. זה נראה הכי טבעי. אז כן, בסוף, כשנשים נמצאות – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> מה המצב היום? << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום – לפני כמה חודשים היו בחירות ונבחר גבר, והפלא ופלא, אחוז הנשים במליאת המועצה ירד בחזרה ל-30%. אז בסוף הנוכחות של נשים בצמרת קבלת ההחלטות – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודעת, אבל אני חושבת שכן הייתה לי תרומה, וגם בבחירה שלי של מנהלים בכירים ברשות, בחרתי נשים וגברים – רק ראויים, רק מקצועיים, אבל כן, נתתי דעתי על זה שיהיה ייצוג לשני המינים. אז באמת הבוקר התקיים כאן בכנסת כנס מיוחד שיזמנו חבר הכנסת אלי דלל ואנוכי, כנס שעסק בבחירות המוניציפליות שיתרחשו ב-31 באוקטובר – לא אלה של טבריה, כן? אלא אלה שמתקיימות ב-250 רשויות ברחבי הארץ. אז אולי זאת ההזדמנות לומר לחבר הכנסת דלל תודה רבה על שיתוף הפעולה, וגם על ההכרה בחשיבות הסוגיה הזאת. זאת הייתה נקודת אור בתוך הימים המאוד אינטנסיביים שאנחנו חווים. מה שהיה יפה זה שהסכמנו על הכול, אלי ואני וכל חברי הכנסת, שכמובן באו לברך. בכנס דיברנו על התמודדות על נשים בבחירות המוניציפליות ועל החשיבות של רשימות ריצ'רץ' – רשימות שמשלבות נשים וגברים לסירוגין, באופן שווה. אם ראש הרשימה הוא גבר, השנייה תהיה אישה; אם ראש הרשימה היא אישה, השני יהיה גבר וחוזר חלילה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אם בועז יוסף יעשה את זה, את תיתני לו? אם בטבריה יעשו את זה – – – << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דרך אגב, אני קוראת כאן מעל הבימה הזאת לנשים ולגברים כאחד להצביע רק לרשימות שמשלבות נשים ברשימה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל שאל אותך השר אם העיקרון הזה גובר על עקרון בחירת – – – << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חושבת. במקרה של בועז יוסף אני מרגישה מאוד נבוכה עם החוק הזה שעובר כאן. האדם הוא לא נבחר ציבור והוא נהנה מיתרונות של נבחר ציבור. אני חושבת שלשנות את כללי המשחק באמצע, שלושה חודשים לפני בחירות, כשבמשך ארבע שנים היה ברור שהוא לא יתמודד לראש הרשות – אם רוצים לשנות חוק, לא משנים לבן אדם אחד. התפקיד שלנו כאן זה לחוקק חוקים לציבור הרחב. אם חוק חלילה מתייחס רק לאדם אחד בכל העולם הזה, צריך לחשוב פעמיים, ואולי לא לעשות אותו בפטור מהנחה בפני הכנסת, עם כל הכבוד למי שרוצה לקדם את בועז יוסף, ואני לא מכירה את האדון. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> לא משהו אישי. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מכירה. לא לא, ממש לא. אין לי בכלל ביקורת, כי אני לא מכירה אותו. אני לא שופטת את התפקוד שלו כיושב-ראש ועדה קרואה. אני מדברת על ההליך הדמוקרטי ועל שוויון ההזדמנויות ועל התקינות של ההליך שלנו פה, בבית הזה, לתפירת החליפה רק לאדם אחד. זה מתאים היום רק לאדם אחד – בפטור מחובת הנחה בפני הכנסת, בדיונים מהירים, בלילות לבנים, רק בשבילו. באמת אינני מכירה את האדם. אם הוא ייבחר, אני אשמח ללחוץ ידו ולעזור לו כמיטב – – – << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – שעשו אותם האופוזיציה – – – << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אינני יודעת, אינני יודעת. התפקיד שלנו לא לחטוא איפה שאחרים חטאו אלא ללכת בדרכי יושר. אני יכולה לומר לך שכראש רשות, כל מה שראיתי זה את האמת. הלכתי ישר, לא סטיתי ימינה ושמאלה, כיבדתי את שומרי הסף, שמרתי על האיזונים ועל הבלמים שלי כנבחר ציבור, שמרתי על צניעות. במשך כל 12 השנים שבהן אני הייתי ראש רשות, מעולם לא לקחתי משהו מהקופה הציבורית שלא היה בעבור הציבור. מעולם אפילו לא הגשתי חשבונית על ארוחה – כשאירחתי מישהו, תמיד עשיתי את זה מכספי שלי, כי ככה האמנתי. האמנתי שאני כנבחרת ציבור מחויבת שבעתיים בהקפדה ובקדושת הקופה הציבורית, שחלילה לא אחטא בקטנה. הייתה לי מכונת קפה, נספרסו, שקיבלתי במתנה מהבעל שלי כשנבחרתי – הוא אמר לי: הינה, עכשיו את הולכת לעבוד קשה, קחי מכונת קפה. את הקפסולות קניתי מכספי, והזמנתי כל אחד לבוא לשתות קפה. אולי גם קינלי שתה אצלי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שזכיתי אפילו. אומנם אני מעדיף קפה בוץ, אבל יכול להיות שלא היה לך. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, גם אני שותה בוץ. בסוף אנחנו כנבחרי ציבור מחויבים שבעתיים בהצנע לכת ובהתייחסות לקופה הציבורית בחרדת קודש. זה האני-מאמין שלי. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה יצחק גולדקנופ: << קריאה >> את יודעת שבטבריה היו הרבה בעיות, לא הייתה ברירה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דרך אגב, אני מניחה שההחלטה למנות יושב-ראש ועדה קרואה בטבריה הייתה נכונה ומקצועית. הבעיה היא לא זאת, הבעיה היא מה שקורה עכשיו – שכנסת ישראל עכשיו, ימים ולילות, מקדמת חקיקה לאדם אחד, כשכללי המשחק היו ידועים. האדם הזה לא היה תושב טבריה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> לא רצו שוב ללכת וזה, רצו להימנע מכל הבעיות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אין מה לעשות, היה צריך לפני שנת בחירות – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> להימנע – – – << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני יודע שקודם כול הוא נהנה מתקציבים של המדינה, אבל אדוני יודע שלפני הבחירות יש חוק תעמולה, ויש הרבה מאוד סייגים לראש רשות כשהוא נבחר – מה שגם, שוב, לא היה לו. בסוף כללי המשחק צריכים להיות דמוקרטיים ואחידים. אני רגע רוצה לחזור לכנס. דיברנו על ריצ'רץ'. הגיעו הרבה מאוד מתמודדות שהחליטו להתמודד, אם ברשימות ריצ'רץ', אם כראש רשימה, אם לראש רשות. המציאות שבפחות מ-6% מ-257 רשויות, עומדת בראשן אישה, אומרת דרשני לנו כחברה. המרגש ביותר היה – ואת זה אולי אתה מכיר – יש סיעה בירושלים שנקראת "אחדות בירושלים", שבראשה עומד אבישי כהן, שהוא חבר מועצה חרדי. בכנס שלנו הוא הכריז על הכוונה שלו להציב אישה חרדית במקום שני. זה היה רגע מרגש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השר גולדקנופ מכיר אותו? את הרשימה בירושלים? << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבישי כהן, "אחדות בירושלים", מציב אישה חרדית במקום השני, כי הוא מאמין שנכון בכל רשימה – בטח גם חרדית וגם לא – שנשים יהיו בצומתי קבלת ההחלטות האלה, כי הן יודעות, בטח לא פחות מגברים, מה נכון בזירה המוניציפלית. הוא גם סיפר לי אחרי זה, אבישי, שהוא פועל לקידום חרדים גם בשוק העבודה, גם בלימודי ליבה, גם באינטגרציה עם שאר הזרמים בעיר, יחד עם היותו חרדי. שוב, זה חימם לי את הלב, וכן ירבו כמותו. אז זהו, אין מה לעשות, 50:50 או ריצ'רץ' – זאת הדרך לייצוג שוויוני של נשים. אני רואה שזמני אוזל. הכנתי הרבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היית 12 שנים ראש רשות, יש הרבה מה לדבר על זה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, נכון, נכון. אז בעצם מאחר שהשלטון המקומי נוגע בכל רובד ופרט בחיי האזרחים והאזרחיות, הנוכחות של נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות הוא חיוני גם לצורך קבלת ההחלטות הנכונות, החלטות חכמות, שוויוניות, הוגנות. הגיעו לכנס גם הרבה מאוד נציגות מארגוני חברה אזרחית שעוסקים בקידום של שוויון מגדרי, ואולי אני אגיד להם תודה. הגיעה יעלה מקליס, ראש עיריית יהוד-מונסון, שגם ייצגה את מרכז השלטון המקומי; מורן זר קצנשטיין מבונות אלטרנטיבה; ד"ר מזל שאול, מנכ"לית עמותת כן; יעל יחיאלי, מייסדת ומנהלת 50:50; הדס דניאלי ילין, מנכ"לית שדולת הנשים; שרון בריק דשן, מנכ"לית קולך; חמוטל גורי ממכון קיברשטיין; תמר זעירא מפורום 31; אפילו חברת הכנסת לשעבר מטי יוגב, שהיא יושב-ראש עמותת מיל"ה. אבל אני חייבת לספר עוד משהו שככה קצת הטריד. בכנס גם הצגנו איזשהו סקר שעשינו מהכנסת, סקר של מכון סמית' למחקר שבו שאלנו קצת על מיקומן של נשים בזירה המוניציפלית. מצאנו שקיימת מודעות נמוכה מאוד למספר הנשים שמכהנות בראש רשות. שאלנו: כמה נשים מכהנות? שאלנו 700 גברים ונשים מייצגים, ורק 9% מהנשים ידעו להשיב נכונה כמה רשויות – במנעד של בין 15 ל-20, כן? לא במספר המדויק. אבל כששאלנו כל מיני שאלות, אז מצאנו שלנשים סיכויי הצלחה גבוהים למלא תפקיד כראש רשות. זאת אומרת, רואים אותה, רואים באישה אדם מתאים. אבל גם מה שאמרו הנשאלים – שנשים צריכות תכונות "גבריות" כדי לכהן כראש רשות. לרוב האנשים לא משנה המגדר של ראש הרשות שלהם, זאת אומרת, הם אמרו: זה לא משנה לנו אם זה יהיה גבר או אישה. יש העדפה קלה של נשים לנשים כראש רשות. ייצוג נשים נתפס כפחות חשוב כשמדובר ברשימה, לא כראש רשות. על רשימה אנשים אמרו שלא כל כך אכפת להם אם יהיה ריצ'רץ', ואם יש בכלל חשיבות שתהיינה נשים ברשימה. 62% אמרו שהם לא יימנעו מלהצביע לרשימה שאין בה נשים. המסקנה היא שבאמת רק מודעות ודרישה נחרצת שלנו לראות יותר נשים בתפקידי מפתח תביא לשינוי משמעותי בייצוג. השינוי צריך לבוא גם מהבית הזה, והבעיה היא שבבית הזה, מעבר לזה שיש מפלגות שאוסרות הצבת נשים ברשימה – אנחנו יודעים את ההבדלים בין הממשלה השלושים-ושש, ששם כיהנו תשע שרות ותשע מנכ"ליות, ואפילו אישה בתפקיד מנכ"לית משרד ראש הממשלה – נעמה שלנו, שהייתה מצוינת. אבל מאז קמה הכנסת השלושים-ושבע יש מעט נשים בקואליציה בכלל. המגמה התהפכה: מיעוט שרות, מיעוט מנכ"ליות במשרדי ממשלה. עם חברים מיזוגנים שהם חברים בקואליציה, אני לא צריכה לספר על זה יותר. אנחנו מדברים על זה הרבה. זו גם ממשלה שמתנגדת לחוקים שיקדמו נשים. למשל, אני הצעתי הצעת חוק של הסרת חסמים כלכליים בפני מתמודדות, העליתי את זה בכל זאת, כי הבחירות ב-31 באוקטובר. לא קיבלתי שום פטור ושום כלום, והקואליציה הפילה את החוק הזה, כי היא לא מצאה בו חשיבות. אז יש עוד הרבה מאוד חטאים של – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אולי אפילו מצאה בזה איום, לא רק שלא מצאה חשיבות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן, נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא מפילים רק כשלא מוצאים חשיבות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אז לצערי, החוק הזה לא עבר. ואנחנו – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חצי דקה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו 50% מהאוכלוסייה, אנחנו כאילו מיעוט שהוא רוב. אנחנו, ברור לנו שהייצוג שלנו במוקדי קבלת ההחלטות לוקה בחסר. אנחנו מופלות לרעה בשוק התעסוקה, בשכר; לפעמים נשלחות אפילו לחלקו האחורי של האוטובוס, נמחקות מהמרחב הציבורי; משחיתים שלטים עם פרצוף של נשים, גם אם הן מבוגרות, כן, לא רק משהו שהוא לא צנוע לכאורה; אנחנו מושתקות, מודרות; הטרדות מיניות, אלימות קשה. אני שומעת בבית הזה סיפורים מסמרי שיער על מצבן של נשים בחברה הישראלית. לא מזמן פורסם שאנחנו נמצאים – ישראל נמצאת במקום האחרון בשוויון מגדרי מכל מדינות ה-OECD. הסיבה היא בין השאר בגלל הבית הזה, בין השאר בגלל ההתנהגות שלנו כאן. אסיים, נראה לי. יש לי עוד הרבה דפים, אבל אני אסיים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני רואה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כן, אולי רק לומר ככה לסיכום: אני קוראת לכל הנשים ולכל הגברים להצביע בבחירות המוניציפליות ב-31 באוקטובר רק לרשימות שבהן יש ייצוג נשי. אנחנו, אני מקווה שניפגש במקום הזה בחקיקת חוקים שטובים לכלל האזרחים והם לא פרסונליים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברתי חברת הכנסת, יש פה חברת כנסת אחת, אבל אני כן אומר לך שברגע זה צופים בנו עשרות רבות של פעילי בעלי חיים. הם יודעים שאני אעלה לדבר על משהו, אבל לפני שאני עולה לדבר על זה – שני דברים שחשוב לי רגע לומר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני לא בטוח שהשר גולדקנופ יודע עד כמה פעילי בעלי החיים האדוקים הם מהאדוקים שבאדוקים. הם נטורי קרתא של הציבור הזה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> איפה הם? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הם צופים בשידור. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם בערוץ, הם צופים בשידור. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביום בעלי החיים, כל היציע היה פה מלא בפעילי בעלי חיים. באמת, בפעם הראשונה היה פה יציע מפוצץ בפעילי בעלי חיים, וזה היה מאוד מרגש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שאפילו בבצ'יק לא היה מצליח להביא כל כך הרבה אנשים לצפייה בערוץ הכנסת. מה זה? << קריאה >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << קריאה >> לא היית בהצגה איתו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא הייתי בהצגה איתו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז לפני שאני מדברת על מה שאני מדברת, כמה דברים: ראשית, אני רוצה לשלוח שוב איחולי החלמה מהירה לפצועים מהפיגוע הנוראי היום. דבר שני, אני רוצה באמת לומר: יש כרגע – חיילנו נמצאים בעיצומם של חילופי אש, ואני רוצה לקוות שכולם יחזרו בריאים ושלמים. אני מתפללת שזה יקרה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ודבר שלישי, יש לי איזה חוב קטן מוועדת החוקה, כי היום בוועדת החוקה, באמת, היצרים מאוד להטו, וכולם צעקו וכולם כעסו, וכולם דיברו מדם ליבם. בסוף הוועדה, ממש ממש בסוף, לאחר שהסתיימה ההצבעה, הגיע שר האוצר. מול שר האוצר התפרצה מישהי, אזרחית מההייטק, ומדם ליבה, תוך כדי דמעות, צעקה שהיא מרגישה שהוא הורס את כל ההייטק, ואני גם הצטרפתי לצעקה שלה. ותהיתי בצעקה: למה לא אכפת לך שיש ירידה של 70% בהשקעות בהייטק? יש לזה הרי השפעה מאוד מאוד רחבה. זה באמת נאמר תוך צעקה, כי הייתי נסערת. שר האוצר אמר לי – איך הוא אמר את זה? דברי חכמים בנועם נשמעים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בנחת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנחת נשמעים. לא, הוא אמר בנועם. משהו עם נועם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הוא אומר לי: את לא מדברת בנועם. אמרתי לו: נכון, אני לא מדברת בנועם, ואיך אתה מצפה שאני אדבר בנועם כשאני כל כך נסערת מכל מה שקורה פה? ואז הוא המשיך ואמר שגם חכמה אני לא, או משהו כזה, אוקיי? הדברים שלי לא חכמים או אני לא חכמה. שתקתי ולא עניתי, כי לא הייתי בטוחה שזה מה ששמעתי ולא רציתי להתפרץ על משהו שאני לא בטוחה שהוא נאמר, אבל אחר כך בדקתי, וזה מה שנאמר. אז יש לי חוב לאדון שר אוצר – כי אני לא נשארת חייבת כשמזלזלים בי. אז אני רוצה לפנות לשר האוצר ולשאול אותו: מדוע אתה חושב שאתה יותר חכם ממני? אני באמת רוצה להבין על מה הדברים מבוססים. האם אתה יותר מדופלם ממני? לא שזה כזה מראה על חוכמה גדולה. אולי, אני אפילו לא יודעת אילו תארים יש לו. האם העבר הצבאי המפואר הוא יותר גדול מהעבר הצבאי שלי? אני מתקשה להאמין; האם האנגלית המפוארת שהוא מתהדר בה יותר טובה משלי? חד-משמעית לא. לכן אני רוצה לשאול ולתהות: מה גורם לו לחשוב שהוא יותר חכם ממני? אז זהו, עד כאן החוב לשר האוצר. ונכון שאני קצת מרגישה מנותקת מאירועי היום הזה, שהוא באמת היה יום ארוך, קשה, מייגע וסוער, אבל יש לי חוב למי שהביא אותי לכנסת היום ולפעילי בעלי החיים. גם הדברים שחשובים לנו הם חשובים, והם חלק – הם צריכים להיות; הם לא, אבל הם צריכים להיות חלק –מסדר-היום הציבורי במדינת ישראל. אז הבאתי לכאן ספר – כי ספר מותר – ומי שכתבה אותו היא אישה בשם מלאני ג'וי. אני גם ממליצה: יש לה ביוטיוב הרצאות שהן נפלאות, ואני באמת ממליצה עליהן בחום רב. לספר קוראים "הפרה שבחדר – הפסיכולוגיה של אכילת הבשר". הספר הזה למעשה חוקר בצורה מאוד נגישה ופשוטה מדוע אנחנו אוכלים בשר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, את מכירה בתוך הדברים של הרב קוק את חזון הצמחונות והשלום? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. בוודאי. הוא היה טבעוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני לא יודע אם הוא היה טבעוני. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומרת לך שהוא היה טבעוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל בפרק האחרון שלו, של חזון הצמחונות והשלום, יש שם פרק שלם שהוא מדבר על אחרית הימים, שבהם – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אף אחד לא יאכל בשר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> – – בעצם כל עם ישראל יהיה צמחוני, כי זו הדרך. דברים חריגים מאוד בתוך עולם התורה, ומאוד יפים, אני חייב להודות, בתור אוכל בשר שלא שינה את אורחו, אבל מוקף בצמחוניות במשפחתו. אני חייב לומר בהערכה רבה שהדברים שאת מתארת, אצל הרב קוק הם חזון. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אז אני מכירה, וגם אולי אחדש לך ואני אומר לך שיש ממש ארגון שנקרא צמחונות ביהדות. חברים בו כ-100 רבנים שהם כולם בעד מעבר לצמחונות, משלל סיבות, אבל בעיקר מהסיבה העיקרית של מוסר וחמלה. אז הספר הזה חוקר בצורה נגישה מאוד למה אנחנו בעצם אוכלים בשר. מה מאפשר לאנשים טובים להזיל דמעה על סבל של כלבלב, אבל לא לחשוב איך שוסף גרונו של העגל שיושב בצלחת? איך זה קורה? אז אני אתן לכם רגע איזשהו תרחיש שאני לוקחת אותו, כמובן, הכול מתוך הספר שלה. אני רוצה שרגע תדמיינו איזשהו תרחיש. סימון, זה במיוחד בשבילך, התרחיש הזה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> בשביל זה באתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> דמיינו לכם שאתם מוזמנים לסעודה חגיגית שבה המנה העיקרית היא נזיד ריחני ועסיסי. אתם אוכלים, אתם מתענגים על כל ביס, ומבקשים מהמארחת את המתכון. בשמחה, המארחת עונה. לוקחים 2.5 קילו גולדן רטריבר, משרים במרינדה. ואז אתם קופאים, ואתם מרגישים באופן טבעי סלידה מאוד קשה, כמו רוב תושבי המערב. אבל המאחרת צוחקת, היא עבדה עליכם: סתם, זה לא באמת כלבלב, זה עגל רך. אתם נושמים לרווחה. אז מדוע התגובות שלנו לבשר כלב ולבשר בקר הן כל כך שונות? אנחנו אוהבים כלבים ואנחנו אוכלים פרות לא בגלל שכלבים ופרות הם כל כך שונים – הם באמת מאוד מאוד דומים במהות שלהם: לשניהם יש רגשות, יש העדפות ויש מודעות – אלא מפני שאנחנו תופסים אותם אחרת, וכתוצאה מכך אנחנו תופסים אחרת גם את הבשר שלהם. עכשיו, אנחנו לא סתם חשים ככה. זו תופעה משונה, הדרך שבה אנחנו מגיבים לאכילת כלבים או חתולים, נניח, כי יש מקומות שאוכלים בהם חתולים וכלבים, למשל בסין, וזה דוחה אותנו מאוד, והדרך שבה אנחנו לא מגיבים לרעיון של אכילת פרות, תרנגולות וחזירים. היעדר הגועל שלנו מאכילת מינים מסוג מסוים הוא נלמד. למעשה אנחנו לא נולדים עם הסכמות שלנו. הן נבנות בתוכנו; הן התפתחו מתוך מערכת מובנת להפליא של אמונות. מערכת האמונות היא שמכתיבה לנו אילו בעלי חיים הם אכילים, והיא מגינה עלינו מכל תחושה של אי-נוחות רגשית או פסיכולוגית, מה שמוביל אותנו מאמפתיה לאפתיה. השאלה היא, מדוע מערכת האמונות צריכה לעבוד כל כך קשה כדי לחסום את האמפתיה הטבעית שיש בבני אדם? עכשיו, התשובה פשוטה: מפני שאכפת לנו. אכפת לנו מבעלי חיים. אנחנו לא רוצים שהם יסבלו. והסתירה הזאת מעוררת בנו אי-נוחות, אבל המערכת רוצה שנרגיש נוח לאכול בשר, והיא מציידת אותנו באמצעים לעשות את זה. הכלי העיקרי הוא אלחוש נפשי, והאמירה: ככה זה. אנחנו שולחים מין אחד של בעלי חיים לשחיטה, ומעניקים אהבה וחמלה לאחר. הבחירות הצרכניות שלנו הן מנוע של תעשייה ההורגת עשרות מיליוני בעלי חיים בשנה רק בישראל, והנימוק הטוב ביותר שלנו הוא: ככה זה. למעשה, מדובר במערכת שהיא כל-כולה אלימה, מפני שהיא מאורגנת סביב אלימות פיזית, פשוטו כמשמעו. אילו היינו מוציאים מהמערכת את האלימות – מפסיקים להרוג בעלי חיים – המערכת לא הייתה מתקיימת. אי-אפשר להשיג בשר בלי שחיטה, בלי אלימות. הקרניזם – זה השם של הפסיכולוגיה מאחורי אכילת הבשר – והתעשייה של ימינו מאורגנים סביב אלימות רחבת היקף, כדי לטבוח מספיק בעלי חיים ולשמור על שולי רווח לתעשיית הבשר. עוד לא ראינו אדם אחד שלא מתכווץ כאשר מראים לו סרטון של שחיטה. אנחנו שונאים לראות בעלי חיים שכואב להם. גם כאלה שלא אוהבים בעלי חיים, לא רוצים לראות בעלי חיים סובלים. מסיבה זו, לאידיאולוגיות אלימות יש מערך מיוחד של הגנות שמאפשר גם לאנשים הומניים לתמוך בפרקטיקות בלי באמת להבין את המשמעות. ההגנה העיקרית של המערכת היא נראות – אנחנו לא רואים. בישראל נשחטים כ-250 מיליון בעלי חיים בשנה, ולמרות הכמות הענקית הזאת אנחנו אף פעם לא נחשפים לתהליך הייצור, אף אחד מאיתנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, כשתרצי, אני אתן לך שנייה לנשום, ואני אקריא משהו ברוח דברייך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אסיים את הפתיח. זה רק פתיח. זה לשבועות. זה עד סוף הפגרה. למעשה, מתוך 250 מיליון בעלי החיים האלה – שזה לא כולל דגים, ה-250 מיליון – שגודלו, הובלו ונשחטו במהלך השנה האחרונה, כמה בעצם ראיתם? מישהו ראה פרה, תרנגולת, חזיר? אף אחד. מישהו ראה? ראיתם? יצא לכם לראות בשנה האחרונה מולכם, מול הפנים, תרנגולת, פרה, חזיר? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בחיים – כן. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – חזיר? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. מגדלים אותם. עדיין אוכלים במדינת ישראל 200,000 חזירים, אם תרצה או לא. זה הנתון, מה לעשות, אדוני השר. מה שאני מנסה לומר זה שבמדינת ישראל נשחטים 250 מיליון בעלי חיים בשנה, אבל אנחנו לא רואים אותם מול העיניים. בחיי היום-יום שלנו אנחנו לא רואים. התעשייה יודעת להסתיר אותם. זו פרקטיקה, זה מכוון, שלא נראה אותם. הרי חוות קטנות בבעלות משפחתית עברו מן העולם. בעלי החיים נמצאים במתקנים מרוכזים שמטרתם אחת: לייצר את המוצר שלהם בעלות מינימלית וברווחיות מקסימלית. תרגום חופשי שלי: ככל שיהרגו יותר בעלי חיים בדקה, כך ירוויחו יותר כסף. רווחתם של בעלי חיים היא מכשול לרווח. כשמגיע זמן השחיטה, העגלים אינם מגלים נכונות רבה ללכת במעבר הצר אל משטח ההריגה. צריך לדרבן אותם עם שוקרים. לאחר שהעגל מגיע לפס הייצור, מהממים אותו, כובלים בשלשלאות, מקיזים את דמו, מוציאים את קרביו ופושטים את עורו. בישראל לא מהממים כלל את בעלי החיים אלא שוחטים אותם בהכרה מלאה. לאחר השחיטה, העובדים אמורים לוודא שבעל החיים איבד את הכרתו, לפני שהוא נכבל ומונף למסוע, אבל בתיעוד סמוי, בשני בתי המטבחיים הגדולים בישראל, התברר שזה לא נעשה אפילו פעם אחת. מה שאומר, לדעתי, שהבשר לא כשר – לא ככה? אני אשתה כוס מים. אתה רוצה להקריא משהו? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. השר גולדקנופ, אני אגיד לך, רק כדי להסיר ספק, אני אוכל בשר – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – את כל הנאום הזה – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שלפעמים אדם שומע אמת, והוא יודע שהאמת הזאת היא לא בת-עיכול. לא אכשר דרא, אומרים בשפה הארמית; בתרגום לעברית: לא הוכשר הדור. אבל אנחנו חיים בדור שבו יש מהלך שבו יוצרים בשר מתורבת או בשר דמי מהטבע, ולא ירחק – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תחליפי חלבון, כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הוא כבר מוכן, וכבר אפילו טוענים שהוא לא רע. יצא לי פעם אחת לאכול עם בתי הצמחונית במקום כזה, ואכן, לא ירחק היום שברגע שהוא לא יהיה יותר יקר, ברור שאנחנו נעבור, לא בהדרגה אלא די מהר. בדור הבא יסתכלו עלינו בתימהון, כיצד אכלנו בשר. וכאן אני רוצה לומר לזכותה של חברת הכנסת פרידמן – למרות שהדברים שלה אולי חריגים בנורמה הישראלית – שאני, כבן אדם שאוכל בשר, מכיר בנכונותם. לפני כמעט 100 שנה כתב הרב קוק, במאמר שנקרא "אפיקים בנגב", את מה שנקרא" חזון הצמחונות והשלום", ותלמידו, הרב הנזיר, אחר כך הוציא על סמך דבריו שני כתבים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברשותך, אקרא בקצרה. קודם כול, הוא אומר כך: "ישנו ענף אחד עיקרי של התקדמות האנושיות היותר גבוה, שהוא עומד כעת", לפי מצב התרבות הנוכחית, "רק במצב חלום נעים של איזה אידיאליסטים יותר קיצוניים, והיא שאיפה מוסרית טבעית לרגש היושר האנושי – – – שימת עין למשפטם של בעלי חיים במלוא המובן". הוא מסביר קצת איך הגענו וכו'. הוא אומר: "אי-אפשר להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חיסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו". הוא מביא ראיה שבוודאי הרב מכיר, מבבא מציעא, דף פ"ה, שאמר רבינו הקדוש לעגל המובא לבית המטבחיים – אני מתרגם ישר מארמית לעברית – רץ אליו והוא אמר "זיל לכך נוצרת" – לך, כי לכך נוצרת. אבל מה אמרו חז"ל? שהוא נענש על כך בייסורים. למה? היא לא הרגיש את ייסורי העגל היוצא אל השחיטה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חמלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אומר הרב קוק שבאמת אי-אפשר לצייר שאדון כל המעשים, המרחם על בריותיו, הקדוש ברוך הוא, ישים חוק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאוד, ש"אי-אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעוכרו את רגש מוסרו על ידי שפך דם, יהיה גם דם בעלי חיים". כאן הוא ממשיך עוד. זה הפרק הראשון. הוא כתב עוד 17 פרקים, ובפרק האחרון הוא דיבר על כך שקורבנות, לעתיד לבוא, יהיו קורבנות צמחוניים. הוא נשען במקום אחד על רמב"ם. אבל, הוא אומר: גם האנושות תעבור לאכול צמחוני, וגם לכשיקום בית המקדש, יוקרבו בו קורבנות צמחוניים. אני אומר, אם נשאיר שנייה את בית המקדש – את הדיון עליו – בצד, אני חושב שאנחנו לא רחוקים מהיום. אני אומר, אני לא אתפלא אם ילדינו או לפחות נכדינו יתמהו עלינו תמיהה גדולה, על כך שאלה היו חיינו המוסריים. אני אומר את זה עם זה שאני אוכל, ועם זה שאני מכיר שהדברים של יסמין נשמעים לרוב האנשים דברים קשים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסבירה למה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לפעמים ניכרים דברי אמת. היא הסבירה כאן הסבר פסיכולוגי, איך אטמנו את לבבנו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שברגע שיהיה אפשרי כלכלית-חברתית, והיום זה גם סביבתית, יהיה הגיוני יותר לייצר מזון מן החי שיהיה כדוגמת בשר ולא יהיה בשר – כל אדם הגון יבחר בתחליף ולא במקור, ובעוד דור אנחנו כבר לא נראה את הדבר הזה של אכילת בשר. כך נראה לי. אני אומר משיקול דעתי, אבל כנראה שכיוונתי לדברי הרב הקוק. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> זה עדיין נכון מה שאתה חושב, אבל בבית המקדש הראשון והשני כן השתמשו בקורבנות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אמת, כי זה היה נכון לשעתם. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> הקריבו על המזבח – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כי בשעתם זה היה נכון. את זה אתן לרב קוק להסביר, לא לי. אני יכול לקרוא, אבל לא ניקח עוד זמן יקר של חברת הכנסת פרידמן. בפרק האחרון הוא מסביר על מדרגת החי לעתיד לבוא: "יהיה כבחינת המדבר דעכשיו על ידי עליית העולמות" – לא משנה. הוא מדבר על הקורבנות שהם באים לתעודה נעלה. בסופו של דבר הוא אומר כאן על הקרבת קורבנות שתהיה צמחית. נשאיר את זה להזדמנות אחרת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הספר הזה, ומה שאני מנסה לדבר עליו, בעצם, מסביר למה אנחנו חשים ככה. למה אני זו היוצאת מן הנורמה? כי זו מערכת שלמה שגרמה לנו להרגיש כך. יש סיבה. מישהו מרוויח מזה שאנחנו חשים חוסר אמפתיה ואפתיה לבעלי החיים ואוכלים אותם. הרי מישהו מרוויח מזה. במיוחד בימינו אנו, 2023, אין באמת – אנחנו לא אוכלים בשר להישרדות. אנחנו לא צריכים את הבשר הזה להישרדות. אפשר להסתדר בלי בשר. תראה איזה יופי אני נראית אחרי 13 שנה בלי בשר. לא קרה לי כלום. אתה ציטטת מהרב קוק, שאני מאוד מאוד אוהבת, ואני עכשיו אצטט קצת את סר פול מקרטני, שהוא בעצמו צמחוני. סר פול מקרטני אמר פעם שאילו למשחטות היו קירות זכוכית, כולם היו צמחונים. הוא האמין שאילו ידענו את האמת על ייצור הבשר, לא היינו מסוגלים להמשיך לאכול בעלי חיים. אבל ברמה מסוימת אנחנו דווקא יודעים את האמת. אנחנו יודעים שייצור בשר הוא עסק מלוכלך, אבל בוחרים שלא לדעת עד כמה בדיוק הוא מלוכלך. אנחנו יודעים שהבשר מגיע מבעל חיים אבל בוחרים שלא לעשות את החיבור, ובמקרים רבים אנחנו אוכלים בעלי חיים ובוחרים שלא לדעת שיש כאן בכלל בחירה שלנו – אידיאולוגיות אלימות מובנות, כך שאנחנו יכולים ולמעשה לא יכולים שלא להיות מודעים לאמת לא נעימה ברובד אחד, ובה בעת לא להיות מודעים לה כלל ברובד אחר. זה משפט קצת מסובך, אבל – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – לשר האוצר שהוא הורס את ההייטק: אם לא יהיה בשר – – – יפסיקו את כל השיווק הזה, כי הרבה אנשים כבר עשו את זה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר לשווק דברים אחרים. הייטק הוא משהו שהוא ייחודי. פה, מזון – יש לך שפע של מזון. אני לא מדברת בכלל על בריאות. הרי לאכול בשר זה לא בריא, זה מוכח מעבר לכל ספק. אגב, גם חלב לא בריא. תכף אני אסביר למה אתה חושב שזה כן בריא, ולמה אימהות חושבות שזה כן בריא לתת מעדן חלב לילדים שלהן, למרות שהן לא יודעות שזה ממש לא בריא. יש תעשייה שלמה – מועצת החלב, למשל – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר. אני לא יודעת אם יהיה לי זמן, אבל אני אסביר בדיוק מה קורה בתעשייה הזאת – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> סימון רעב. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ועד כמה היא גורמת לנו לקהות חושים. אתה תשב ותקשיב בשקט. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה אני אוכל? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה תאכל פסטה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש בחוץ חסה ואורז. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ירקות. לא חסר. גם בחוץ יש לך שפע של אפשרויות טבעוניות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> פה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> פה. אני ממליצה על המרק הטבעוני. טוב, זה היה קצת משפט מסובך – כי אנחנו מדברים פה על אידיאולוגיות אלימות, מובנות. זה כאילו לדעת בלי לדעת. אנחנו יודעים איך מגיע הבשר, אנחנו יודעים שזה כרוך בסבל, אבל אנחנו כאילו לא רוצים לדעת, אוקיי? זוהי מהותו של הקרניזם. אידיאולוגיות אלימות מושתתות על חוזה מובלע בין היצרן לצרכן: לא לראות, לא לשמוע ולא לדבר. כמובן שתעשיית המזון מן החי עושה מאמץ עליון להגן על הסודות שלה, אבל אנחנו עושים לה עבודה קלה. הם אומרים לנו לא להסתכל, ואנחנו מפנים את הגב; הם אומרים לנו שמיליארדי בעלי חיים שאנחנו לא רואים אף פעם, חיים באוויר הפתוח בחוות שלוות, אף שאין בזה אין שום היגיון. אנחנו לא מפקפקים, אנחנו עושים להם עבודה קלה, כי ברובד כלשהו רובנו לא רוצים לדעת איך זה באמת. מה לעשות כאילו? זו המציאות. אני לא חושבת היום שמישהו אוכל בשר והמצפון שלו באמת נקי. אני באמת לא חושבת. אני אנסה להסביר את זה בעוד דרך. אני באמת קופצת קצת מדברים לדברים, כדי לנסות להספיק כמה שאני יכולה. שלוש מילות הקסם שמצדיקות אותנו כשאנו אוכלים את הבשר. אם אנחנו רוצים לאכול את בשרם של אותם מינים שליטפנו רק כמה דקות קודם לכן – כי הרי אם יעבור לידכם מישהו עם טלה רך על הידיים, גור קטן, כולם באופן אינטואיטיבי ירצו ללטף אותו. זה צורך שלנו. אז אנחנו מוכרחים להאמין באמונה שלמה שאכילת בעלי חיים היא מעשה צודק, עד כדי כך שתיחסך מאיתנו המודעות למה שאנחנו עושים. לשם כך, כדי שנרגיש ככה, מלמדים אותנו לקבל שורה של מיתוסים שמשמרים את השיטה הקרניסטית ומתעלמים מן הסתירות בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. אידיאולוגיות אלימות מסתמכות על קידום של בדיות כאילו היו עובדות ועל דיכוי כל חשיבה ביקורתית המאיימת לחשוף את האמת. מיתולוגיה עצומה התפתחה סביב הבשר, אבל כל המיתוסים קשורים בדרך זו או אחרת למה שמלאני ג'וי מכנה: שלוש מילות הקסם המצדיקות אכילת בשר. ומה הן שלוש המילים? "זה נורמלי", "זה טבעי", "זה הכרחי". שלוש מילות הקסם מועלות כהצדקה לכל המערכות הנצלניות: משעבוד האפריקאים ועד השואה. כשאידיאולוגיה נמצאת בשיא כוחה, המיתוסים האלה כמעט אף פעם לא מועמדים לביקורת; אבל כשהמערכת מתמוטטת, סוף כל סוף, אנשים מכירים בכך ששלוש מילות הקסם הן מגוחכות. חשבו, לדוגמה, על הצדקות שניתנו למניעת זכות הצבעה מנשים בארצות הברית. נאמר כי הצבעה של גברים בלבד היא צו אבותינו, וכי אילו הנשים היו מצביעות, הדבר היה מסב נזק בלתי הפיך למדינה, ואסון וחורבן היו משתלטים על הארץ. ככה חשבו בארצות הברית על הצבעת נשים. שלוש מילות הקסם מושרשות כה עמוק בתודעה החברתית שלנו, עד שהן מנחות את פעולותינו בלי שנצטרך אפילו לחשוב עליהן. הן חושבות במקומנו. הפנמנו אותן עד כדי כך, שלעיתים אנחנו חיים על פי הדיברות שלהן כאילו היו אמיתות אוניברסליות ולא סתם דעות רווחות. זה כמו נהיגה במכונית – ברגע שלמדת לעשות את זה, את כבר לא צריכה לחשוב על כל פעולה ופעולה. אבל ההצדקות האלה לא רק מכוונות את הפעולות שלנו, הן משככות את האי-נוחות המוסרית שאולי היינו מרגישים בלעדיהן בזמן אכילת בשר. אם יש לנו תירוץ טוב להתנהגויות שלנו, הן מעוררות בנו פחות רגשי אשמה. שלוש מילות הקסם מתפקדות ביסודן כעצימת עיניים מנטלית ורגשית. הן מסתירות את הסתירות באמונות ובהתנהגויות שלנו כלפי בעלי חיים, ומטייחות אותן בהסבר – אם אנחנו מבחינים בהן במקרה. למרות הכזבים והשקרים שמהם שזורה רשת הביטחון הפסיכולוגית הרגשית שלנו, נדרשת השקעת אנרגיה כדי להדחיק את האמת. זאת אומרת אנחנו, בני האדם, משקיעים אנרגיה כדי להדחיק את המצפון שלנו, בזה שבגללנו נשחטים, נרצחים, נטבחים בעלי חיים, רק כי אנחנו גרגרנים. סליחה. כדי להישאר עיוורים למה שנמצא ממש מול עינינו; כדי לא להיות מודעים לסתירות הזועקות וכדי למנוע מהרגשות האותנטיים שלנו – כי האותנטיות שלנו היא חמלה – לעלות על פני השטח. לכן, אף על פי שפיתחנו מיומנות בהתעלמות מאותו חלק בתוכנו שיודע את האמת, אנחנו חייבים לעבור אימון בלתי פוסק כדי לשמר את הנתק בין המודעות שלנו לאמפתיה שלנו. כאן נכנסים לתמונה יוצרי המיתוסים. יוצרי המיתוסים נמצאים בכל מגזר של החברה, ומבטיחים שלא משנה לאן נפנה, המידע שנקבל יחזק את שלוש מילות הקסם. יוצרי המיתוסים הם המוסדות המתפקדים כעמודי התווך של השיטה; הם האנשים המייצגים את המוסדות האלה. כאשר שיטה היא מושרשת, היא נתמכת בכל אחד מהמוסדות המרכזיים של החברה, ממערכת הרפואה ועד מערכת החינוך. רוב הסיכויים שהרופאים והמורים שלכם לא עודדו אתכם לפקפק בכך שבשר הוא נורמלי, טבעי והכרחי; גם לא ההורים; לא הרב שלכם או לא נבחרי הציבור שלכם. מי יוכל להשפיע עלינו יותר מאשר המוסדות ואנשי המקצוע שבהם למדנו במשך כל חיינו לשים את מבטחנו? למי יש סיכוי טוב יותר לשכנע אותנו מאשר לאלה שאוחזים בעמדות סמכות? ואכן, אנשי המקצוע ממלאים תפקיד מכריע בשימורן של אידיאולוגיות אלימות. בין היתר הם עושים זאת על ידי כך שהם משמשים מודל להיקרא האידיאולוגיה. במקרה של קרניזם, בעלי מקצוע משמשים מודל לגישות ולפרקטיקות כלפי בעלי חיים במדיניות שהם מתווים ובהמלצות שהם נותנים, אבל גם בהתנהגות שלהם עצמם. אבל לא כל יוצרי המיתוסים אינם מודעים לבעיות שהם מפיצים. קבוצה אחת של יוצרי מיתוסים – תעשיות המזון מן החי והאנשים שמנהלים אותן – מתחזקת באופן פעיל את מיתוס הבשר, באמצעות השפעה על המוסדות ועל אנשי המקצוע שבתורם משפיעים על המדיניות ועל דעת הקהל. בישראל, למשל – וזה באמת חשוב – עוסקת מועצת החלב, כלשונה, "בפעילות אינטנסיבית לשיפור התדמית הבריאותית/תזונתית של מוצרי חלב בכלל, והגדלת הצריכה לנפש של חלב ומוצריו בקרב כל שכבות האוכלוסייה". בפרט אתם יודעים מה קורה כרגע עם החלב, נכון? יש מחסור בחלב פרה. אולי הזדמנות להגיד לכולם: עברו לחלב סויה, שקדים, שיבולת שועל – הרבה יותר בריא, הרבה יותר טעים, הרבה יותר מזין. לפי שנתון המועצה לשנת 2010, הפרסום במדיה והפעילות ברשת הופנו בראש ובראשונה לנשים בגילים 25 עד 45, בשל היותן הגורם המשפיע ביותר במשקי הבית על תזונת כל המשפחה. כמו כן קודמו שיתופי פעולה עם משפיענים, עם מובילי דעה, במיוחד בתחום הרפואי, הבאים במגע היום-יומי עם קהל המטרה. בין הדוגמאות לשיתופי פעולה אלה: הפקת ערכה חינוכית לקידום אורח חיים בריא בצה"ל בשם "אפטר", שאותה העבירו לחיילים, חובשי צה"ל, לאחר שעברו הכשרה של אנשי מועצת החלב, ושיתופי פעולה עם עמותת "עתיד" – ארגון הדיאטניות, עם ארגון רופאי ילדים, עם ארגון רופאי המשפחה. שיתופי הפעולה האלה כללו באותה שנה שבעה כנסים ייעודיים לרופאים ולאחיות טיפות חלב. המועצה עוסקת גם בקידום בשר בקר טרי. ולפי שנתון 2012, השתתפה דיאטנית של המועצה בישיבות צוות של דיאטניות המתקיימות במחלקות בתי החולים. אני לא יכולה לתאר לכם כמה זה הזוי. בישיבות היא הרצתה על תרומת בשר בקר טרי כחלק מאורח חיים בריא, ענתה על שאלות והפריכה מיתוסים. הפעילות המכוונת של מועצת החלב עשויה להסביר מדוע גורמים בממסד הרפואי ממשיכים להמליץ על צריכת שלושה מוצרי חלב ביום, למרות כל העדויות הקושרות צריכת חלב עם סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם ולסוגים שונים של סרטן וסוכרת. עם זאת, אף שיוצרי המיתוסים מסלפים את האמת, תפקידם העיקרי אינו ליצור מיתוסים, אלא לוודא שהמיתוסים הקיימים ימשיכו לשגשג, כלומר הם מתפקדים כשליחי המיתוסים. אנחנו עוזרים להם; אנחנו שליחים של המיתוסים. רבים מן המיתוסים שלנו על בשר עברו אלינו בירושה לאורך דורות, מאחר ששיטות מחשבה הן יותר מסך החלקים שלהן. הן אינן מתות מוות טבעי, אלא ממשיכות לחיות ללא תאריך תפוגה. עכשיו, אני לא יכולה לתאר לכם אפילו כמה חמור מה שהקראתי עכשיו. מועצת החלב בעצם ממליצה, משתפת פעולה עם רופאים, עם בתי חולים, עם חיילים, עם מערכת החינוך, כדי לעודד אותם לצרוך יותר חלב ובשר, בזמן שמשרד הבריאות יודע וממליץ לצרוך כמה שפחות בשר, לא לצרוך בשר בקר בכלל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> משרד הבריאות ממליץ לצרוך רק 300 גרם בשר, עוף ודגים בשבוע, כשהישראלי הממוצע צורך 1.800 קילו בשבוע. אני לא יכולה לתאר לכם מה זה עושה למערכת הבריאות ולכלכלה שלנו. מכיוון שאני תכף מסיימת, אני אשאיר לי משהו לסוף. אבל חשוב לי לומר שהמטרה המעשית של המיתוסים היא להקנות לגיטימציה לשיטה. כאשר אידיאולוגיה מקבלת לגיטימציה, כל מוסדות החברה מקדשים את עיקרי היסוד שלה, ושלוש מילות הקסם מופצות בכל הערוצים החברתיים. פעולה התואמת את האידיאולוגיה היא חוקית, היא נחשבת סבירה, היא נחשבת מוסרית. כתוצאה מכך, עקרונות היסוד של אידיאולוגיות מתחרות, נניח טבעונות, צמחונות, נתפסים כלא לגיטימיים, וזאת למשל הסיבה שצמחונים לא יכולים להגיש תביעה נגד בעלים של עסקים חקלאיים ששוחטים בעלי חיים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> שתיתי מרק. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל הכבוד. אני גאה בך. המדליה בדרך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל טבעוני, טבעוני. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> במיוחד – אתה היום ערכת פה יום ספורט, נכון? על חשיבות הספורט לבריאות. אז החשיבות של צמצום אכילת בשר וחלב – חשוב לבריאות לא פחות, שתדע. אפשר לשתף פעולה. אבל אני לא אעשה ספורט. סתם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תעשו עסקה: את תעשי ספורט והוא יפסיק לאכול בשר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא נעשה כך: אם אנחנו – חודש הופך לצמחוני, אפילו לא טבעוני, סימון – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אל תאכל בשר, כי זה לא בריא, אבל אני לא עושה ספורט, ובא לי גם סיגריה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הינה, אני מוכנה. תקשיב, אם אתה מוכן חודש להפוך להיות אפילו לא טבעוני, צמחוני, אני חודש עושה ספורט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> וואי וואי וואי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא, אל תעשי ספורט. אין לי בעיה לא לאכול בשר, באמת אין לי בעיה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז למה אתה אוכל? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כי הוא רעב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני יכול לא לאכול, אין לי בעיה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אומרת לך חברת הכנסת שהיא עושה חודש ספורט, תיתן לה. תגיד לה שחודש היא לא מעשנת עכשיו, נראה אותה אומרת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא אותו דבר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, וצריך לסיים, חברת הכנסת פרידמן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אבל דגים אני יכול לאכול? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה שואל את הבן אדם הלא-נכון. אני צריכה לסיים, אני רק אומר שזה ספר מאוד מעניין, אני ממליצה עליו. זה ספר שבעצם מסביר – למה, אסור להציג ספר? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, נא לא להציג את הספר, רק לקרוא מתוכו. אפשר לקרוא אבל לא להניף. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, סליחה, לא ידעתי. חשבתי שספר מותר, סליחה. אני ממליצה כן להעמיק בזה, כי מישהו צריך להסביר מדוע אנחנו צורכים את כמות הבשר. נתון אחרון: מדינת ישראל היא המדינה הראשונה בעולם, לצערי, באכילת עוף. אנחנו אוכלים עוף יותר מכל המדינות בעולם. אנחנו מס' אחת בעולם בצריכה לנפש של עוף – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לפחות במשהו אנחנו טובים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, משהו. – – ומס' ארבע בעולם בצריכת בקר. זה נתון מזעזע, וכדאי שניקח את זה לתשומת ליבנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת סימון דוידסון. בוא נשמע, אני מוכן להמר, השר גולדקנופ, שהוא ידבר על משהו שקשור לספורט. לא יודע, הימור מאוד קלוש. ספורט בעולם החי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה שהמזכיר רוצה אני אדבר. תן לי איזה נושא, אני אפתח לך אותו עכשיו עד הסוף. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר. חברת הכנסת מטי, באתי לפה בשבילך, ואני אגיד לך למה. את הגעת לפה, היית ראש מועצה מאוד מאוד מוערכת. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מטי הייתה חברת מועצה מאוד מאוד מוערכת – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ראש מועצה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש מועצה, סליחה. אפילו – בקדנציה האחרונה אף אחד לא רץ מולה, הייתה היחידה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היא ואסד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא ועצמה. ואז היא החליטה שהיא רוצה לבוא לכנסת, והגיעה לכנסת. אבל היא לא האמינה, אדוני השר, שבחצי השנה האחרונה היא תתעסק במה שעכשיו אני אציג לך. אני חושב שגם אתה, כאדם מאוד מצליח, איש עסקים, לא האמנת שתגיע ל"משוגענער האוס" הזה ונתעסק בדברים האלה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לכם. היום, למשל, היום אני מסתכל, והייתי גם בוועדה שדנה בנושא הזה, ואני אומר: איך יכול להיות שכנסת ישראל דנה בחוק כל כך מטומטם, כל כך לא ישר, ולא ישר כלפי מי, מטי? כלפי הבוחרים של הליכוד, כלפי אנשי הליכוד. זאת אומרת, הקואליציה באה ומעלה פה חוק שפוגע באנשים שלהם. הייתה פה עו"ד אילוז – אני חושב ששמה אילוז – שהיא מועמדת לראשות עיריית טבריה, העתיקה את המגורים שלה לטבריה, השקיע כבר כ-300,000 שקלים בשנה האחרונה במרוץ בטבריה, כשהיא ידעה שכללי המשחק מסוימים. אבל מה עושים עכשיו? בא חבר הכנסת עמית הלוי ומשנה את כללי המשחק. דיברת על ספורט? תאר לך שמחר בערב יש משחק חצי גמר, אדוני השר, בין נבחרת ישראל לנבחרת אנגליה, חצי גמר באליפות אירופה עד גיל 21 – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ומוסיפים את מוטי בבצ'יק בתור שחקן 12 לנבחרת ישראל. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואומרים שמוטי בבצ'יק לא יכול להיות שוער – והוא השוער. למה הוא לא יכול להיות שוער? כי יש לו זקן. חוק חדש. אז עכשיו נבחרת ישראל תהיה בלי בבצ'יק. זה החוק הזה. באו ולקחו אדם לפני שלוש שנים ואמרו לו: אדוני, אתה תהיה ראש הוועדה הקרואה ותציל את עיריית טבריה ותנהל אותה – כי זה מה ששר הפנים רצה, לקח אותו ושם אותו במשרה הזאת – ובשלוש השנים האלה הוא צבר המון כוח. למה הוא צבר כוח? כי הוא היה בכל טקס, הוא העניק פרסים, הוא היה בתקשורת המקומית, כולם רצו להיות לידו, הוא חיזק את עצמו עם אנשים והפך להיות מעין ראש העיר. שלוש שנים, הבן אדם כל כך התחזק, שכולם בכלל לא שמו לב שהוא יושב-ראש ועדה קרואה, היו בטוחים שהוא ראש העיר. ועכשיו, ממש בדקה ה-90 – כדורגל משחקים 90 דקות – בדקה ה-90, לפני השריקה לסיום, אומרים: רגע, רגע, תעצרו, אנחנו משנים את הכללים, והבן אדם שהיה אמור להיות מחוץ למשחק, הוא עכשיו במשחק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה יודע, חבר הכנסת דוידסון, יש פתגם: כדורגל משחקים 90 דקות אבל בסוף ש"ס מנצחים, אז הינה, אתה רואה, זה ממש מתאים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה משהו. אתה מסתכל על עו"ד אילוז בוועדה, בדמעות היא מדברת, ואף אחד לא שם עליה. חברי הליכוד, האנשים שלה, שהיא מייצגת אותם, לא סופרים אותה. ולמה הם לא סופרים אותה? כי ביבי מפחד מדרעי. זה משהו חדש? לא, זה לא חדש. מר ביבי מפחד מדרעי. אז בגלל שהוא מפחד מדרעי הוא מעביר עכשיו את חוק טבריה. למרות שאני אומר לכם שמחצית מחברי הליכוד לא מאמינים בחוק הזה, לא רוצים את החוק הזה, אומרים שהחוק הזה לא טוב, מעבירים את זה. עכשיו, מטי, אני אספר לך עוד כמה דברים שהיו חדשים בשבילך בטח בחצי השנה המשוגעת הזאת. אנחנו דנו אתמול בערב – מה זה בערב? לילה שלם לא ישנו. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> רבנות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולמה לא ישנו? לא כי דנו באיזשהו שינוי טוב שקורה לאזרחים במדינת ישראל, איזושהי מהפכה ביוקר המחיה, מהפכה בדיור, מהפכה שתעשה טוב למדינה, לא. לילה שלם ישבנו פה ודנו בדחייה של הבחירה לרבנות הראשית. ניצחתם. ניצחתם. אני בטוח שגם אתה לא רצית את הדיון הזה. הוא עקום, הוא מריח לא טוב, מי צריך את זה? אבל זה עוד איזה לילה שלם שאנחנו עוברים על איזשהו נושא עקום. אבל היו, גב' מטי, עוד הרבה נושאים עקומים. אני אספר לך. את זוכרת את חוק דרעי 1 ואת חוק דרעי 2? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> איך אפשר שלא? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה לילות, כמה ימים, כמה ועדות דנו פה בכנסת ושרפנו את הזמן של חברי הכנסת, ולא רק חברי הכנסת – עובדי הכנסת? יש פה עשרות רבות שנמצאים כשאנחנו נמצאים במליאה. זה גם עולה כסף, אנחנו גם סתם מבזבזים להם את הזמן, מסכנים, לא יכולים לישון, וכל זה – בשביל מה? בשביל להכשיר משהו שהוא לא כשר. אבל מפלגת ש"ס זו מפלגה שאוכלים כשר, לא? אז למה מנסים להכשיר משהו לא כשר? כי שוב, ביבי מפחד מדרעי. וגב' מטי, אני אספר לך עוד כמה דברים מעניינים. את זוכרת את התקופה, את החודשיים, שדנו בכל נושא פיצולי המשרדים? כמה לילות עברנו פה כדי לאשר את הפיצול של משרד החינוך, את זוכרת את זה? ופיצול של משרד הביטחון כדי להכשיר את אדון סמוטריץ' להיות שר במשרד הביטחון, שהוא יכול לשלוט ביהודה ושומרון – כמה שעות בדיונים? כמה לילות עברנו? איזה עוד פיצולים היו לנו? משרד החינוך – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כלכלה ורווחה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה לנו כלכלה ורווחה. אני עשיתי פה פעם – לפני כמה חודשים חילקתי פה קובייה הונגרית לכל חברי הכנסת. אמרתי להם שהקובייה ההונגרית הזאת – אני חושב שאתה עצרת אותי ולקחת לי את הקוביות, אבל הקובייה ההונגרית הייתה בעצם משל למה שעושה הממשלה: לוקחת את המשרד, מערבבת אותו, מפרקת אותו ומרכיבה אותו. אבל עשו את זה לא טוב, כי בעצם אתה גורם לזה שאין לך מנהיג אחד, שר אחד במשרד. אתה מפצל את המשרד, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל, ואתה יוצר רק בלגן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מי שמכיר – השר גולדקנופ, אצלך מינהל התכנון נמצא או שלא נמצא? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> הוא לא היה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא, הוא היה בעבר. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> לא אצלי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא בקדנציה. צריך להבין שכשלוקחים יחידה ממשרד למשרד זה כמו השתלה, זה כמו השתלת כליה – לוקח לפחות שנה, לפחות, עד שהגוף נקלט וכל היחידות מסביב יודעות לטפל בו. אנחנו לא לוקחים את זה בחשבון בחשבונות הפוליטיים, אבל זה ככה, וזאת משמעות מאוד מאוד כבדת משקל. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל מאוד שמירב כהן יצאה, כי אצלה זה היה דרמטי. היה לה משרד מדהים, שטיפל בהרבה מאוד נושאים – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> המשרד לשוויון חברתי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ופירקו אותו לחלוטין, פיטרו את האנשים, הרסו את הכול. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> איזה משרד? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שוויון חברתי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שוויון חברתי. דנה בניצולי שואה, בגיל השלישי; עשתה הרבה מאוד דברים – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> צעירים, ערבים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם בכל הנושא של חוק ההסדרים – הינה, בבקשה, מירב, דיברנו עכשיו על פירוק משרדים. נתתי דוגמה – את המשרד שלך. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> שלי פורק לארבעה חלקים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לארבעה חלקים שאני לא יודע אם בכלל הם עובדים היום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כי צריך ארבעה שרים לעמוד בקצב של השרה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז, אחרי שדנו, מטי, בכל הנושאים של דרעי שמאיים על ביבי, תוך כדי דנו בנושא של מר בן גביר. בא מר בן גביר, הקאובוי, בלי האקדח הפעם, והוא דרש פעם ראשונה לשנות את שם המשרד מביטחון פנים לביטחון לאומי. הדבר הזה עלה כמה מיליונים למשלם המיסים, אבל הוא רצה את השם הזה. אבל אני אגיד לך עוד משהו: חוץ מהשם הוא רצה את כל הסמכויות, את הכוח, את השליטה. אני קורא לזה "תסמונת נפוליאון". הוא קיבל בסוף, אבל גם זה לקח פה כמה ימים ולילות של דיונים ולאשר. אבל מה אכפת להם? הכול כדי לסדר את הקובייה ההונגרית לפי הצרכים שלהם. אתם זוכרים שדנו בחוק המתנות, כמה צרחות היו שם. בסוף זה לא הגיע בכלל להצבעה, כי בסוף יש דברים שהם מסריחים יותר מדי. יש סירחון שאתה יכול לסבול אותו, אבל יש דברים שהם עוברים כבר את הגבול. הם כנראה כבר הרגישו שהם עוברים את הגבול, וזה נעצר. את עושה לי ככה ואת צודקת, כי ברגע שהם ירצו להעביר את זה, גם את זה הם יעבירו. כי חוק המתנות חשוב למי? לביבי, לביבי. ולמי זה יותר חשוב מביבי? לשרה. חוק המתנות חשוב לשרה כי שרה אוהבת שמפניה, ושמפניה מסוימת, והיא חייבת לקבל מתנות. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הוא צריך להחזיר את הכסף לבן דוד שלו. מעניין אם הוא יחזיר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא יחזיר את הכסף לבן דודו שלו? לי יהיו שערות על כף היד. את זוכרת שדנו פה כמה ועדות בנושא של הגדלת התקציב למשפחת נתניהו? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ובתים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריכים שני בתים, והיא צריכה את החדר לאיפור, היא צריכה עוד מאבטחים, צריכים עוד עוזרים וצריכים וצריכים. והם קיבלו. ויש עוד הרבה מאוד דוגמאות שאני יכול להראות לך. אנחנו דנים עכשיו בעילת הסבירות, שזה ממש שחיתות לשמה. אם יש דבר שזועק לשמיים ואומר שחיתות במדינת ישראל – הביאו את החקיקה הזאת. למה? כדי ששר יוכל לעשות מה בא לו ושאף אחד לא יכול להגיד לו אם זה סביר או לא סביר. ככה נוצרה ממשלה שמתעסקת בכול חוץ ממה שבאמת צריך להתעסק בו. אחרי כל מה שאמרתי, אני בהחלט גאה ביום הזה שעבר בכנסת. רציתי לדבר על זה – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חשבתי להוסיף לך עוד כמה דקות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום, פשוט, אדוני המזכיר, יום מרתק בכנסת מבחינתי ומבחינת עוד הרבה אנשים. כי מה קרה היום? היום הגיעו לכנסת כמעט כל אנשי עולם הספורט: ספורטאים פאראלימפיים, מאמנים, יושבי-ראש איגודים, ספורטאים, ספורטאיות, מאמנים, מאמנות – כולם הגיעו לפה. כל האירוע היה בעצם בחמש ועדות שהתנהלו במקביל בנושאים של הספורט; גם בספורט בחברה החרדית, אדוני, כי הנתונים בחברה החרדית הם הכי מזעזעים: אין אולמי ספורט בבתי הספר, ילדים לא עושים ספורט, לא עושים ספורט אחר הצוהריים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> גם אין כיתות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אין כיתות. גם בזה אני מסכים איתך. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> ילד בערד – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני מתעסק בעולם של הספורט, ואני רוצה שגם ילד חרדי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> החלוקה בינינו – אני מטפל בכיתות והוא בספורט. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה שגם ילד חרדי יעשה ספורט. מגיע לו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, היה לי ממונה חרדי שהיה אומר: אצלנו לא עושים ספורט, עושים דיני שאיפה ונשיפה. זה הכי הרבה שאנחנו – לא ספורט; שאיפה, נשיפה, שאיפה, נשיפה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל זה משתנה. תדע לך שהיום הייתה עמותה שאני עובד איתה מבני ברק, בחור בשם מיקי חייט, שאני מלווה אותו. יש כבר שינוי, ועושים יותר ויותר. זה עדיין קטן מאוד, אבל צריך לעשות יותר ויותר. אבל כל היום הזה, פעם ראשונה הוא גם שודר בשידור ישיר בערוץ הספורט. זאת אומרת, חמש שעות של כל מה שהיה בדיונים בוועדות, אנשים הסתובבו, ראיונות – – ראיינו אותך? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא, לא הספקנו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ראיונות של חברי כנסת. בסוף היה כנס מרכזי באודיטוריום – היה מפוצץ שם – בנושא קידום נשים בספורט. למה עשיתי את הנושא הזה? כי במשך שלושה חודשים מחלקת המחקר המדהימה בכנסת ישראל, לבקשתי, עשתה דוח לגבי הנושא של נשים בספורט. ידעתי שהנתונים יהיו מזעזעים, מחרידים, אפילו. עולם שלישי, ממש עולם שלישי. אתמול בלילה זה הגיע, היום זה פורסם בידיעות אחרונות, שני עמודים גדולים, והיה דיון בנושא הזה. מה הכי מטריד בנתונים? הכי מטריד זה קודם כול שמתוך 100% הספורטאים והספורטאיות שרשומים באיגודים במדינת ישראל, הנשים הן רק 20%. זאת אומרת, הנשים הן 51% מהאוכלוסייה, אבל כספורטאיות רשומות באיגודים שעושים ספורט הן רק 20%. יש לזה סיבות, סיבות שידעתי אותן לפני ועכשיו חידדו לי אותן. סתם אני אתן לכם דוגמה – אחד מענפי הספורט הכי מתקדמים ומתפתחים היום בעולם זה כדורגל נשים. בארצות הברית, קנדה, יפן, שבדיה, זה ממש אימפריה. במדינת ישראל רק 4% מהספורטאים בענף הכדורגל הם נשים, 1,400 נשים בסך הכול בכל מדינת ישראל. למה זה קורה? כי הבנות משחקות בשעות קצה, בלי תאורה, מחוץ למגרש, ברבע מגרש, בתנאים הכי גרועים; המשחקים שלהן הם תמיד בצוהריים, בשעות הכי קשות. זאת אומרת, באו לנשים ואמרו להן: אתן לא שוות. אנחנו הגברים יותר – אנחנו יותר חשובים, מגיע לנו יותר כסף, יותר מתקנים, ואתן לא חשובות. הדיון והכנס הזה היום היו מאוד משמעותיים קודם כול כדי לחזק את כל הנשים שעוסקות בעולם הזה, ומהרגע הזה צריך להתחיל לטפל. אני שמח שמיקי זוהר איתי בנושא הזה, ואנחנו נעשה דברים שיועילו לספורט הנשי במדינת ישראל, כי נשים הן שוות, נשים הן שוות, נשים הן שוות, גם בספורט. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוידסון. דברים מחכימים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היית צריך לראות את רם בן ברק היום עומד על – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שיווי משקל. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מירב, כמה זמן את מדברת? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> 20 דקות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת בן ברק, יש לך מבחן בסוף על הדברים של חברת הכנסת כהן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הערב הקואליציה תביא להצבעה את אחד החוקים הכי מושחתים והכי אנטי-דמוקרטיים שהיא מקדמת מאז כינון הכנסת הזאת. וזה לא שאין פה תחרות, יש תחרות קשה. חשוב לי להסביר לצופים בבית במה מדובר, כדי שיבינו עד כמה זה פסול ועד כמה זה תקדימי. אז החוק שעליו אנחנו נידרש להצביע הלילה אומר שמי שמכהן כיושב-ראש ועדה קרואה של רשות מקומית, יוכל להתמודד בבחירות לראשות העיר. לכאורה זה נשמע מאוד תמים, אבל בפועל זה חוק פרסונלי שמשנה את חוקי המשחק תוך כדי ההליך הדמוקרטי ופוגע בצורה קשה מאוד בשירות הציבורי. זה חוק מבית היוצר של אריה דרעי, שרוצה להשתלט על העיר טבריה בעזרת יושב-ראש הוועדה הקרואה שהוא מינה שם, בן אדם בשם בועז יוסף. ייתכן שהוא אדם ראוי, אני חס וחלילה לא רוצה להטיל דופי באדם, אבל מה שקורה פה זה דרך-לא-דרך. אז מה זו בעצם ועדה קרואה? חשוב שתבינו את המנגנון. כשראש עיר לא מצליח לתפקד, למשל לא מצליח להעביר את תקציב העירייה, אז שר הפנים יכול לפטר אותו ולמנות פקיד מהממשלה שינהל את המועצה וינהל את העירייה. זאת אומרת, שר הפנים יכול להחליף את ראש המועצה ואת חברי המועצה בפקידים שהם לא נבחרים, עד לבחירות הבאות. זו כמובן פגיעה מאוד מאוד חמורה ברעיון הזה של דמוקרטיה, כי הממשלה מחליפה בעצם את ראש העיר ואת המועצה שנבחרו באופן דמוקרטי, אבל בנסיבות מאוד קיצוניות של קושי תפעולי וכלכלי, וכשהעירייה באמת באמת לא מתפקדת, אז בלית ברירה החוק מאפשר את זה, ויש בזה היגיון. יש בזה היגיון. מה שכן, ליושב-ראש ועדה קרואה אסור בתכלית האיסור להתמודד בבחירות אחר כך לראשות העיר. למה? כדי לא לזהם את כל התהליך. הוא הרי מתמנה על ידי שר ללא בחירות, הוא מקבל את כל המשאבים של העירייה לרשותו. זה לא הוגן כלפי מועמדים אחרים, וזה גם יגרום לפוליטיזציה של הוועדות הקרואות. אתה ממנה ועדה קרואה כדי שבן אדם יבוא ויעשה את מה שצריך, גם אם זה לא פופולרי. בעצם זה יהפוך את כל התהליך הזה לפוליטי ולא מקצועי. עכשיו, משנת 1955 היו לא מעט ועדות קרואות, כולל בירושלים, העיר שלנו, אשקלון, נתניה, הרצליה, לוד, ירוחם, ועכשיו גם בטבריה. זאת אומרת, זה דבר מאוד – כשצריך עושים את זה. אף פעם לא הפכו את זה לפוליטי ככה. בכל המקומות האלה, גם אם יושב-ראש הוועדה הקרואה תפקד טוב וסייע לשיקום העיר, הוא ידע שאסור לו להתמודד אחר כך לראשות העיר. הוא עסק נטו בטובת העיר והתושבים שלה ולא בטובתו הפוליטית. באופן הזה, לתושבים היה אמון בוועדה הקרואה, כי הם ידעו שהיא מקצועית, ובעיקר בעיקר הם ידעו שהיא זמנית. עכשיו בא דרעי, שפיטר בשנת 2020 את ראש העיר של טבריה, רון קובי, ומינה יושב-ראש ועדה חדש בשם מני מעתוק, שהוא פקיד בכיר בממשלה, ואחרי כמה חודשים הוא החליף אותו בבועז יוסף, גם הוא פקיד מהממשלה – שוב, ללא בחירות, כמובן, כלומר, לתושבים לא הייתה כאן שום השפעה. עכשיו, בחלוף כמה שנים, וכמה חודשים לפני הבחירות, הוא רוצה לשנות את החוק באופן פרסונלי לגמרי כדי לאפשר לבועז יוסף, אותו אדם, להתמודד. התהליך הזה הוא הכי הכי מושחת שיש. זה מה שנקרא: מהמקפצה. זה צריך להטריד את כולם. לצערי, כל הקואליציה משתפת פעולה עם השחיתות הזו. אם החוק הזה יעבור, הוא בעצם קובע תקדים מאוד מאוד מסוכן, שהממשלה למעשה יכולה להצניח אנשים לתפקידים שבהם הם אמורים בכלל להיבחר על ידי העם בצורה דמוקרטית; שהממשלה בעצם יכולה לנצל את המשאבים של העיר, את הארנונה של התושבים, כדי להשתלט על עיר. זו אפילו לא הונגריה, זו אפילו לא פולין – זה ממש סין או צפון קוריאה. עד לאן נגיע? אני מאוד מאוד מקווה שבג"ץ יפסול את החוק המביש הזה. החוק הזה הוא כתם שחור על הקואליציה ועל הדמוקרטיה הישראלית כולה. עכשיו, אם חלילה החוק הזה לא ייפסל, אני קוראת מכאן לבועז יוסף לגלות אחריות ולהודיע שהוא לא יתמודד. אתה נראה בן אדם הגון. אל תיקח על עצמך את האירוע המביש הזה. אם הוא יתמודד, הוא בעצם יכתים את כל המוסד הזה של הוועדות הקרואות ואת השירות הציבורי כולו. כל זה – בשביל איזו קומבינה מסריחה של אריה דרעי. אם בכל זאת בועז יוסף יחליט להתמודד לראשות העיר, לא יהיו יותר ועדות קרואות מקצועיות בישראל. מי שהכי הכי ייפגע מזה יהיו התושבים ברשויות המקומיות החלשות, ברשויות המקומיות ששם אין ראש עיר מתפקד והם חייבים ועדה קרואה. אם חלילה יוסף יתמודד, אני מפצירה בתושבי טבריה: תראו את הדלת החוצה למשת"פ הזה של דרעי, תראו את הדרך החוצה באמצעות הקלפי. תראו שעליכם אי-אפשר לעשות סיבוב פוליטי כזה, כי מהערב אותו מתמודד הוא כבר לא יושב-ראש ועדה קרואה לגיטימי, הוא כבר משת"פ של שחיתות שלטונית. בחרו פשוט ראש עיר אחר ורשימה אחרת למועצה. אם לא תעשו את זה, יהיה לכם ראש עיר שהוא בובה על חוט של אריה דרעי, כי מה לעשות? אריה דרעי היה זה שמינה אותו להיות יושב-ראש ועדה קרואה; אריה דרעי הוא זה ששינה בעבורו באופן פרסונלי את החוק; אריה דרעי הוא זה שמריץ אותו לראשות העירייה בדרך שהיא מושחתת ולא לגיטימית. אם בועז יוסף ייבחר, טבריה פשוט תיהפך לסניף מקומי של ש"ס וסניף פרטי של אריה דרעי. אל תיתנו לזה לקרות. ואם הבית הזה לא מבין את זה, לפחות שתושבי טבריה יבינו את זה. ברשותכם, אני רוצה לעבור לנושא אחר. לצערי, היינו בימים האחרונים בדיונים מאוד מאוד קשים בוועדת חוקה, באמת, שיח חירשים מוחלט. חשוב לי להבהיר, שהציבור יבין שאין פה שינוי, יש פה רק טקטיקה שהשתנתה. אנחנו עברנו מהשיטה של לוין – שהוא בא בבליץ אחד, שם את כל הדברים מעל לפני השטח, הביא הרבה מאוד חוקים בבת אחת ואמר: הינה ההפיכה המשטרית שלי ועל זה אני הולך, כמו שעשו בהונגריה. פשוט בטקטיקה עברנו לשיטת נתניהו, שזו שיטת הסלאמי: אנחנו נביא חתיכה-חתיכה-חתיכה, כמו שעשו בפולין. אבל בסוף, במהות, זה בדיוק אותו אירוע, זו בדיוק בדיוק אותה הפיכה שלטונית. אל תאמינו לנתניהו שאומר: לא, אנחנו נביא נוסח מרוכך, אנחנו נביא רק את זה, לא נביא צעדים נוספים. אל תאמינו לו. הוא יביא צעדים נוספים. כשנתניהו אומר שהשמש זורחת, אנחנו צריכים ללכת לבדוק אם היא זורחת, בסדר? אנחנו לא יכולים לקנות את זה. עכשיו, לנתניהו יש שיטת עבודה קבועה: הוא מביא את המדינה עד לקצה, יוצר משבר אדיר, ואז אנשים נורמטיביים שטובת המדינה לנגד עיניהם נלחצים, אומרים: רגע, טובת המדינה פה על הכף, אנחנו אוהבים את המדינה שלנו, אז בואו נתפשר. ככה, פעם אחרי פעם אחרי פעם, הוא מאלץ את כולם להתפשר ולרדת על הברכיים, פשוט כי לאנשים נורמטיביים יש קווים אדומים. במקרה הזה אני אומרת חד-משמעית: אסור להתפשר. אסור למצמץ. התפשרות במקרה הזה היא בניגוד לטובת מדינת ישראל, כי מדובר מה פה בדמוקרטיה שלנו, בצביון של המדינה, ואנחנו חייבים לעמוד כאן על המשמר. חודש יולי הוא חודש אקוטי בתולדות מדינת ישראל, במאבק שלנו על הצביון של מדינת ישראל, על הדמוקרטיה במדינת ישראל. אנחנו צריכים לסיים את חודש יולי כשחוקי ההפיכה לא עוברים, ואנחנו נעשה את מה שצריך לעשות. עכשיו, אל תחשבו עילת הסבירות – יש לזה מין שם של איזה סעיף משפטי. זה לא סעיף משפטי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה נשמע כמו שניצל תירס – לא טעים, לא רע. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. כאילו סביר – לא, לא, ממש לא. הממשלה הזו רוצה לבטל את עילת הסבירות מכיוון שהם מעוניינים לעשות דברים שאינם סבירים. ברגע שהם יבטלו את עילת הסבירות, ברגע שהם ירסקו את בג"ץ, אז כל אחת מהמפלגות ששותפה בקואליציה תמהר לקדם דברים שהיא יודעת שהיא לא הייתה יכולה לקדם בעולם שבו יש שומר סף, שיש את בג"ץ. יבואו המפלגות החרדיות וירצו לקדם פטור גורף רק לחרדים משירות בצבא. הן יודעות שאם יש בג"ץ, הוא יגיד שזה לא שוויוני, זה בעייתי. הן ירצו לבוא ולומר: בואו ניתן עוד כספים לאברכים ולא לסטודנטים. הם יודעים שבעולם שבו יש בג"ץ לא ייתנו לזה לקרות, כי למה להפלות בין סטודנטים לאברכים? הן יבואו ויגידו: בואו נעשה הפרדה במרחב הציבורי, כשהם יודעים שבג"ץ לא ייתן לזה לקרות, כי זה מגביל את חופש התנועה וזה פוגע בשוויון במדינת ישראל. יבואו רוטמן ושותפיו, יגידו: בואו נקדם פה מדינה משיחית, מדינת יהודה, אנחנו רוצים משפט עברי. יבואו חברי הליכוד, יגידו: בואו נתערב במשפט נתניהו, נסרס את המערכת. כל אחד יבוא וייקח את הביס שלו, ולנו, תושבי מדינת ישראל, לא יישאר שום דבר, וכבר יהיה מאוחר מדי לתקן. לכן, עכשיו אנחנו צריכים לעשות ככל יכולתנו להילחם ולשמור על הצביון של המדינה, כי לא מדובר בסעיף משפטי, מדובר בחוזה חברתי חדש במדינת ישראל. ככה צריך להתייחס לזה. עכשיו, הנוסח של עילת הסבירות, שלצערי עבר היום בוועדת חוקה, הוא נוסח מאוד מאוד מאוד קיצוני. אני לא מכירה משפטנים שאומרים שזה סביר, שזה נוסח שעושה שכל. מה זה בכלל עילת הסבירות? עילת הסבירות היא מצב שבו אין חוק מפורש, אבל ברור שנעשה פה עוול חברתי גדול. זו עילה שמשתמשים בה בעולם, ואגב, משתמשים בה יותר ויותר. מה זה בא למנוע? מתי השתמשו בזה במדינת ישראל? כשלא מיגנו בתי ספר בשדרות; כשסירבו להקים מקווה בכפר ורדים; כששללו את ההנחה במעונות לאברכים בלי לתת להם התראה, כשהם בנו על הכסף הזה; וכן, כשרצו למנות לשר בן אדם שהורשע פעמיים ושיקר בדבר כוונתו להתרחק מהקופה הציבורית. אלה המקרים. אם לא תהיה עילת סבירות, אז מחר בבוקר יבוא ראש ממשלה ויגיד: הינה, החבר הזה שלי הוא היועץ המשפטי לממשלה; הינה, נער הגבעות הזה הופך להיות מפכ"ל. ואין דין ואין דיין עכשיו. אני הייתי שרה בממשלה. זה דבר טוב ששרים יידעו שיש עליהם ביקורת, שעל כל החלטה בבוא היום הם יידרשו לתת דין וחשבון. זו לא מדינה של אבא שלנו, זה של מדינת ישראל. אנחנו צריכים לתת דין וחשבון. אנחנו לא מעל החוק. אנחנו לא אלים ואנחנו לא רוצים כוח בלתי מוגבל. החוק הזה של עילת הסבירות, ביטול עילת הסבירות, עם חוק היועמ"שים וכל הדברים האחרים שבדרך, פשוט יהפכו את השלטון במדינת ישראל לשלטון עם כוח בלתי מוגבל, וזה דבר מסוכן ביותר. חשוב לי לחזק מפה, מעל הבמה הזו של כנסת ישראל, את המפגינים המדהימים, המרגשים, מעוררי ההשראה, שיוצאים כבר חצי שנה ברצף לרחובות, לא הולכים לעבודה בבוקר, לא שולחים את הילדים לבית בית הספר, הולכים לכל מקום עם דגל ישראל. לכל אחד מהאנשים האלה יש בבגאז' באוטו דגל ישראל. המחאה העממית, הציונית, הלא-אלימה הגדולה בתולדות מדינת ישראל. אני, כל לילה שאנחנו מעבירים פה במליאה ואני רואה את התמונות שלכם, אני מתרגשת, אני מתחזקת. ואני מבינה עד כמה העת הזו היסטורית וחשובה. אל תיבהלו מהדה-לגיטימציה שמנסים לעשות. חובתנו למחות. מה לעשות? אם לא נשבש את שגרת החיים, לא יספרו אותנו. זה ברור. אם לא נעשה את זה עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי. פרופורציות – אז יהיו קצת פקקים, אבל תהיה לנו דמוקרטיה במדינת ישראל. אני בטוחה שהפולנים היו שמחים מאוד עכשיו לקבל קצת פקקים אבל לשמור על הדמוקרטיה שלהם. מה שתושבי מדינת ישראל באמת צריכים לדאוג ממנו הוא מה יהיה מצב הכלכלה שלנו, מה יהיה האופי של המדינה שלנו. הבורסות בעולם עולות – שלנו עומדות במקום; הדולר הולך ומתחזק – המשכורת שלכם שווה פחות כרגע. זה ילך ויוחמר. ההשקעות בהייטק יורדות בצורה דרסטית. ההייטק הוא הקטר של המשק. לא יהיה לנו את הקטר הזה – כולנו נשלם יותר. אז זה לא יותר מטריד מקצת פקקים? אני באמת שואלת. אז אני קוראת למי שככה הוטרד מזה שהוא ייאלץ להמתין קצת בדרכים: עזבו את זה, תצטרפו למוחים עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי ותצטערו שלא עשיתם את זה. לצערי, יש לנו שר לביטחון הלאומי שמחרחר הרבה תסיסה בשטח. הוא עובד בלהפוך את המחאה הזו להיות לא לגיטימית. עכשיו, המחאה לא הייתה אלימה אף פעם. היא מחאה עממית ולא אלימה, ובכל זאת אנחנו רואים שהיו אירועים שבהם לקחו אנשים, עצרו אותם עם כיסוי לעיניים או שלפו אדם מביתו באמצע ארוחת ערב לחקירה, או שבאים לבן אדם כמו אהוד ברק – החייל המעוטר ביותר בצה"ל – ואיתמר בן גביר אומר שהוא הולך לחקור אותו. אתם חושבים שזה מפחיד מישהו? אתם חושבים שאתם יכולים להלך עלינו אימים? להפך, זה רק מחזק אותנו יותר בצדקת הדרך, כי אנחנו מבינים מה ממתין לנו ביום שאחרי אם אנחנו ניתן להפיכה המשטרית הזו לעבור. לכן זה פשוט פשוט לא יקרה. נושא שאי-אפשר להתעלם ממנו היום זה כמובן המצב הביטחוני. אני רוצה מכאן לשלוח איחולי החלמה לפצועים בפיגוע. אחת הפצועות היא אישה בהיריון ששמעתי שאיבדה את העובר שלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קשה מאוד. ברגעים האלה גם יש לנו חיילים שנלחמים בג'נין, ואני מתפללת שכולם יחזרו אלינו בשלום. אני לא יכולה אפילו לדמיין איך מרגישים הורים שהילדים שלהם נמצאים שם עכשיו. אנחנו נמצאים במציאות ביטחונית לא פשוטה. ממש בתוך זמן קצר היו כבר שני פיגועים: היה בבני ברק, היום בתל אביב. ברור שלמחבלים תמיד תמיד יש מוטיבציה מאוד גדולה לפגוע, אבל עכשיו, במקביל למבצע בג'נין, הם מנסים לייצר פה את המשוואה של ג'נין ותל אביב, ולכן אנחנו בימים עם סיכון גדול במיוחד. אני רוצה לחזק את כוחות הביטחון, שמצליחים באמת לסכל את מרבית הפיגועים במציאות שהיא בלתי אפשרית. בסופו של יום, מדינת ישראל חיה במציאות מורכבת. יש לנו כל יום סדר גודל של 130,000 פלסטינים שנכנסים באישור למדינת ישראל, ויש לנו תשתיות של חמאס בתוך מדינת ישראל. תראו מה קורה במזרח העיר – תראו את רמת ההזדהות עם ג'נין במזרח ירושלים. ובתוך המציאות המעורבבת והמורכבת כל כך הזו, כוחות הביטחון שלנו עושים באמת באמת כמיטב יכולתם, ואני רוצה לחזק אותם מכאן. אני חושבת שהמבצע בג'נין הוא מבצע חשוב ומוצדק, וצריך לפרק שם את תשתיות הטרור, וצריך לעשות שם עבודה תשתיתית בצורה כמה שיותר מהירה ויעילה. אבל גם צריך לזכור לאן כל זה מוביל. אם בקצה של כל התהליכים הצבאיים האלה לא יהיו גם תהליכים מדיניים, אנחנו נהיה בלופ אין-סופי שיעלה לנו באבדות רבות. הממשלה הזו לא מסתכלת על המהלכים הצבאיים כעל מהלכים שבסוף תכליתם לשרת את האסטרטגיה המדינית. אין אסטרטגיה מדינית. להפך, יש גורמים קיצוניים מאוד בממשלה הזו שמצליחים לקבוע את הטון. תפיסת עולמם היא כזאת שצריך להגביר את החיכוך וצריך להתבסס רק על מהלכים צבאיים. זה יוביל למקום שהוא מאוד מאוד מסוכן. אני מאחלת למדינת ישראל שתהיה פה ממשלה יציבה, מאוחדת, ללא קצוות קיצוניים, אלא שמורכבת מהקונסנזוס של מדינת ישראל. רק ממשלה כזאת תוכל להוביל מהלכים אמיצים ברמה המדינית שיהפכו את הצעדים הצבאיים הכואבים כל כך האלה לנדירים יותר. ואולי – אם יורשה לי לחלום לסיום – אפילו שתהיה תקווה שהמבצעים האלה ייגמרו ולא נצטרך לשלוח את הילדים שלנו – יש לי ילד בן שלוש, אני חושבת מה יקרה כשהוא יהיה בן 18, אז הלוואי שהוא יגדל ויימצא גם איזשהו אופק מדיני שיעשה סוף ללופ האין-סופי הזה שבו אנחנו שולחים את הילדים שלנו לסכן את חייהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת רם בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עשר דקות לרשותך. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה הכול? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה מה – תבקש מיבגני סובה – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תן לו חמש דקות – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> טוב. אנחנו ניתן לך בכל זאת עשר דקות, אבל עם גרייס. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תענוג גדול אדוני להגיד לך אדוני היושב-ראש כשאתה יושב על הכיסא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא תמיד זה ככה. לפני הכול ומעל הכול, אני מבקש לאחל הצלחה ללוחמי צה"ל, שפועלים באומץ, בנחישות ובמקצועיות למען ביטחון כלל אזרחי ישראל, היהודים והערבים. אני רוצה לאחל החלמה לפצועים מהפיגוע הקשה של הבוקר. אני מבין שיש כמה פצועים במצב קשה מאוד. אני באמת מאחל להם ולמשפחותיהם שיעברו את התקופה הזאת. צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל, ומדינת ישראל פועלת מאז ומתמיד מתוך התפיסה ששימוש בכוח הוא המוצא האחרון. אבל ידעו כל האויבים שלנו, מי שמבקש לפגוע בנו, שבכל מקום ובכל זמן שנידרש לכך, נגיב בעוצמה הנכונה. אני מציע לאף אחד לא לנסות אותנו. חשוב לומר עוד דבר בקול ברור: אנחנו – כוחות הביטחון עושים ככל שביכולתם להימנע מפגיעה באזרחים. זו דרכנו, זו דרכו של צה"ל, ואני גאה מאוד שזה הצבא שלנו וזאת דרכינו. תראו, בנוגע לחוק טבריה, בגדול, אני כבר רגיל לטענות הקואליציה – ברגע שיש ביקורת, אומרים לנו: אופוזיציה בפוזיציה. בסך הכול הטענה הגיונית, אם נתעלם רק לרגע מכל הנזק שנעשה למדינה מיום הקמתה של ממשלת הקומבינות. אז אתם יודעים מה? אל תקשיבו לי, תקשיבו לחברת הכנסת טלי גוטליב. אני מצטט: ריח רע מאוד עולה מהצעת החוק הזאת. זה פרסונלי פר אקסלנס. זה על גבול עבירת טוהר המידות. אני רחוק מתפיסת עולמה ומסגנונה של טלי גוטליב, אבל החוק הזה כל כך מושחת בצורה בוטה, שאפשר להבחין בזה משני קצוות הקשת הפוליטית. אז מה? עדיין אתם חושבים שאנחנו מדברים רק מפוזיציה? לא חדש לנו ששוחד הוא דרכה המועדפת של הממשלה ושל העומד בראשה, בין שזה שוחד פוליטי בחדרי-חדרים – כמו שראינו עם עידית סילמן ועמיחי שיקלי – ובין שזה שוחד מהסוג הישן והטוב, מהסוג הזה שקשה להוכיח בבית משפט. אז למה הזעזוע על החוק הזה, אתם שואלים? כי עד עכשיו, היה להם לפחות את הנימוס לעשות את זה בשקט. אבל הפעם? הפעם זה כבר ממש לא בשקט. החוק הזה שאתם מביאים הוא פשוט הצהרה קבל עם ועדה שאתם לא שמים על אף אחד, לא מעניין אתכם אף אחד. עוד קומבינות ועוד דילים, שמור לי ואשמור לך. הרי אין יותר ברור מזה. מגיעה עו"ד שני אילוז – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אילוז. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שני אילוז, מועמדת לראשות עיריית טבריה, ואומרת שהובטחו לה תפקידים אם תמשוך את המועמדות שלה ולא תתמודד לראשות העירייה. גם ברור לכולם שהחוק הזה הוא עבור מקורבו של אריה דרעי, שרוצה פיצוי אחרי שלא הצליח לחזור לממשלה. למרות כל אלו, יש לקואליציה את התעוזה ואת החוצפה להמשיך ולקדם את החוק הזה. על אפכם ועל חמתכם, הם אוהבים לומר. שמעתם, אזרחי ישראל? לא למענכם אלא על אפכם ועל חמתכם הם יקדמו את החוקים הפרסונליים שלהם. בקואליציה הזאת מדברים איתנו הרבה על איך להיות יהודים טובים, לדוגמה, על העובדה שערך לימוד התורה גדול מערך השוויון וההגנה על המדינה. רוצים לקדם חוק-יסוד: לימוד תורה, אבל מה שווה לימוד תורה אם אתם לא מיישמים אותו? הרי כתוב, ואתם יודעים את זה טוב ממני: "ולא תקח שֹׁחַד כי השחד יְעַוֵּר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". אמרתי את זה נכון? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אמרת נהדר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> את הציטוט הזה מהתנ"ך אתם אמורים להכיר יותר טוב ממני, כמו שאמרתי, אבל אתם איבדתם כל רסן. אין יותר חרדת קודש, אין אפילו קצת כבוד לכנסת ישראל, אין כבוד לבוחר הישראלי – זה שנתן לכם את הכוח שאתם שיכורים ממנו. תתביישו לכם. לפני כמה שבועות נתניהו אמר בהקשרי יוקר המחיה – נושא, אגב, שהממשלה הזאת מדברת עליו ופחות עושה איתו משהו: מה שטוב לאירופה טוב לישראל. אז היום, כשאני מסתכל על החוק הזה ועל נתניהו הסחיט והמבוהל, משפט יותר מתאים עולה לי לראש: מה שטוב לדרעי, טוב בעיני נתניהו לישראל. זה חייב להיות כך, אחרת הממשלה המטורללת הזאת תקרוס. זה עד כדי כך פשוט, זה עד כדי כך שביר. קורנליוס טקיטוס – אם אמרתי את זה נכון – היסטוריון – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> פה, שלא כמו אילוז, לא נוכל לתרום לך. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מפורסם של האימפריה הרומית, קלע בול כשאמר: ככל שגדלה שחיתות במדינה, כן ירבו חוקיה. אני חושב שהוא לא יכול היה לקלוע טוב יותר למציאות המטורללת שאנחנו חיים בה. החוק הזה מצטרף לכמות בלתי סבירה של חוקים פרסונליים ומושחתים שהממשלה הזאת מקדמת. אבל מה זה משנה אם זה בלתי סביר? הם הרי בטוחים שתכף גם את עילת הסבירות הם מבטלים, ואז אף אחד לא יוכל לומר לכם שזה לא סביר. אתם טועים טעות מרה. אתם במסלול התנגשות ישיר עם אזרחי ישראל, שאוהבים את המדינה הזאת, ושבעו משחיתות ושקרים. לא ניתן לכם. ואני רוצה להמשיך, אדוני היושב-ראש, במקום שמירב כהן הפסיקה, לגבי המחאה, לגבי הלגיטימיות שלה. אתמול הייתי במשטרת רמלה. הלכתי לתמוך במפגנים שבאו לעודד את הצעירים. הדבר שמפתיע אותי תמיד – כל פעם שאני בא להפגנות האלה, אני פתאום מוקף בחברים, חבר'ה שעשיתי איתם מילואים, אנשים מהמושב, אנשים ששירתו איתי במוסד, אנשים שהכרתי מהשב"כ, אנשים שהכרתי בחברות ההייטק השונות, באמת, חברים. אתה מגיע לשם ואתה רואה את עם ישראל במיטבו. אתה רואה שם אנשים עם כיפות, אנשים בלי כיפות. ואני אומר להם: אל תפחדו. אל תשימו לב לדה-לגיטימציה שמנסים לעשות לכם. מי עושה לכם דה-לגיטימציה – השר לענייני ביטחון לאומי, כמו שהוא קורא לעצמו? זה שהדריך צעירים איך להפוך דוכנים של ערבים בשוק של חברון? זה שצועק לחבר'ה שלו: רוצו לגבעות, והיה נער גבעות בעצמו? או שאתם רוצים להקשיב לשר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', שבזמנו החופשי, אחרי שעשה שירות צבאי מקוצר בגיל מאוחר, התמחה במילוי חביות בנזין בשביל לפוצץ אוטובוסים של ילדים? לאנשים האלה אתם לא צריכים להקשיב. הם לא ילמדו אתכם מה חוקי ומה לא חוקי. אתם נלחמים את מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, לא פחות מכך. אתם אנשים שראויים להערצה. אני מעריץ אתכם. אין כמוכם. אתם נמצאים ברחובות ועושים את מה שצריך בשביל שאנשים כמו שר התקשורת, השר קרעי, לא יצליחו לעשות את מה שהם מתכננים: לייצר כאן מדינה שהיא מדינה לא דמוקרטית, מדינה שנשלטת על ידי אנשים שרוצים להפוך אותה למדינה משיחית יותר, דתית יותר, וכזאת שלעולם לא נצליח להחליף בה את השלטון כי החוקים לא יאפשרו את זה. לכן, אל תהססו ואל תמצמצו ותמשיכו להפגין, תמשיכו לעשות את כל הדברים שצריך על מנת שההפיכה המשטרית המושחתת הזאת וכל החוקים המושחתים האלה לא יצליחו להתקיים כאן. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אנחנו נותנים לכם גב. אנחנו לא מתביישים לעשות את זה; להפך, אנחנו גאים לעשות את זה, כי אתם התקווה של מדינת ישראל. אילולא אתם ברחובות, המצב כאן יהיה גרוע מאוד ויהיה בלתי הפיך. לכן, אל תהססו ותעשו את זה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תמשיכו לשבש את החיים של האזרחים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם תשבשו את החיים של האזרחים, ולא תיתנו לטיפוסים כמו סמוטריץ', בן גביר וקרעי להגיד לכם מה נכון ומה לא נכון לעשות. בטח לא הם יטיפו לנו מה נכון ומה לא נכון לעשות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יבגני סובה. לרשותך 40 דקות, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לנצל את ההזדמנות וביום השני של המבצע בג'נין לאחל הצלחה ולהביע הערכה גדולה בפני כוחות הביטחון שלנו, חיילי צה"ל, מג"ב, שב"כ, כל מי שמבצע כרגע, בדקות האלה, את הדבר החשוב ביותר ומגן על חיי האזרחים ובכך בעצם נלחם בטרור. לצערי, טרור היה מקום המדינה; זה היה בממשלה הקודמת, זה היה מקום המדינה. לכן אני תמיד, אדוני היושב-ראש, אני תמיד אומר: מי שאחראי להרג יהודים זה רק טרוריסטים, לא ממשלה ולא מי שיושב בממשלה. ולכן, כשהממשלה מחליטה להילחם בטרור, בוודאי שאנחנו כאופוזיציה נותנים גיבוי לכל מהלך שיביא לשקט ורגיעה וכמובן להכרעה בנושא הטרור. אני לא חושב שיש פה אפילו מקום לוויכוח. ובהחלט, כשאנחנו מסתכלים על כל מה שקורה ביהודה ושומרון, אז מעבר לגאווה ומעבר להערכה, צריך גם להסתכל על המציאות ולשאול את עצמנו: מהו בעצם ה-end game? מה היעד הסופי? של כל ממשלה, זה לא משנה. מה אנחנו רוצים להשיג? איך אנחנו נלחמים? מאיפה בא מקור הטרור? אז יש הרבה מאוד אנשים שהקדישו חיים שלמים לנושא ולכל הדוקטרינות, לחימה בטרור וממה מתחילים, אם זה אידיאולוגיה, אם זה כסף, אם זה דברים נוספים. אז אני אחזור על הדברים שאמרתי פה מהדוכן הזה: כל עוד אנחנו נשתוק ולא נדבר על החמאס שיושב בעזה ובעצם מנווט את כל הפעולות נגד אזרחי ישראל, אנחנו לעולם לא נגיע ליעד שלנו, שזה בעצם הכרעת הטרור. וזה לא משנה מי יושב בממשלה וזה לא משנה מי נותן את הפקודות. חמאס היום מרגיש חסינות מוחלטת. ראשי החמאס בעזה מרגישים שגם אם נגיע לסבב, אז הם כנראה יהיו מחוץ לתמונה. אני חושב שהנוסחה הזאת חייבת להשתנות. אין שום סיבה שהאנשים האלה יחממו את הגזרות השונות – אם זה באיו"ש, אם זה בירושלים וכמובן גם בעזה עצמה – יכינו את עצמם לסבב הבא, בדומה למה שקורה בלבנון, ואנחנו פה נתקוטט בינינו ונתחיל פה לספור כמה הרוגים היו בממשלה הזאת, כמה הרוגים היו בממשלה הקודמת וכמה מחבלים נתפסו, חוסלו או נשארו חיים. אז לכן, כל עוד אין את הדיון האסטרטגי הזה על מה שקורה בעזה ומה לעשות עם ראשי החמאס, לצערי, אני אומר את זה בצער רב, לא נגיע לשום פתרון. ומי כמוך יודע, כאיש צבא לשעבר, שאתה צריך להכריע במערכה הצבאית, והכרעה זו הכרעה, זה לא משחק; לא להכניס פוליטיקה להכרעות צבאיות ולא להגיד: אנחנו לא ניגע בהם, אנחנו ניגע רק ביריבים שלהם, ואולי בכך אנחנו נחזק את ההרתעה, ואחר כך, אולי גם אבקש שמישהו יתחזק כלכלית. מישהו – אני מדבר על קטאר בעיקר, שמממנת את ארגון החמאס בעזה. אדוני היושב-ראש, אני גם רוצה לנצל את הבמה הזאת ובוודאי גם לברך את ידידתנו הגדולה, ארצות הברית של אמריקה, שחוגגת היום את יום העצמאות. מי שחושב שניתן ככה בקלות לזלזל בקשר האינטימי וההדוק שלנו עם ארצות הברית ולדבר בכל מיני ביטויים ולהגיד: מי זו אמריקה בכלל? מה הם רוצים? מה, הם ינהלו לנו את המדינה? אנחנו מדינה עצמאית. היו לצערי – אני מדבר כרגע על הממשלה ואנשי הקואליציה – היו לא מעט התבטאויות שהן אפילו לא פוגעות בקשר, הן פשוט מבישות. זו התבטאות כזאת של בן אדם שהוא חבר כנסת שלא מבין מה המשמעות של שיתוף פעולה בין וושינגטון לירושלים, אם זה בתחום הצבאי, אם זה בתחום המדיני. אז בהתחלה לא ידעתי איך להגיב. אולי הבן אדם הזה לא מבין את המערכה גלובלית, לא מבין שבלי ארצות הברית אנחנו בעצם נתקשה להגן על עצמנו, על האזרחים שלנו. ואז אני שומע את אותם אנשים שיצא לי להתווכח איתם אומרים: לא, מה פתאום, אנחנו צריכים להפך – להתנתק מהסיוע הצבאי האמריקאי, משום שהסיוע האמריקאי שמוענק לנו מזה שנים רבות, בסכום של 3.8 מיליארד דולר בעשר השנים האחרונות – בעצם יש לנו עוד שנתיים, אחר כך יהיה הסכם חדש – הוא סיוע שרק נותן לנו סוג של תלות באמריקאים, ולכן אנחנו צריכים להתנתק מזה, אנחנו צריכים לפתח את הדברים שלנו לבד ולהיות מדינה עצמאית. קודם כול, אנחנו מדינה עצמאית. אני אומר לכל אלה שלא מבינים את המשמעות, אנחנו מדינה עצמאית, אבל אין היום – אני מדגיש – אין היום עצמאות בזירה הבין-לאומית בלי וטו אמריקאי במועצת הביטחון. לפני שלושה שבועות אנחנו ביקרנו עם שדולת העם היהודי בניו יורק. היו לנו הרבה פגישות שם עם הפדרציות היהודיות, עם הקהילות היהודיות המקומיות, אבל הייתה לנו פגישה חשובה – בין הפגישות הייתה לנו פגישה עם השגריר שלנו באו"ם גלעד ארדן. הנושא של הווטו במועצת הביטחון זה נושא ששומרים עליו בלי התניות. אוי ואבוי לנו אם נגיע למצב שנותנים לנו את הווטו במועצת הביטחון – האמריקאי, כי ארצות הברית היא בעצם אחת מחמש המעצמות שנותנות, מסוגלות להטיל וטו על כל החלטה של מועצת הביטחון. אנחנו לא שם. אומנם אנחנו מעצמה אזורית, אבל אנחנו לא שם. הדבר הזה שווה יותר ממיליארדי שקלים של סיוע אמריקאי. את הדבר הזה אי-אפשר אפילו להעריך בכסף, כי רק תארו לעצמכם שנגד מדינת ישראל מופעלת מערכת של סנקציות בין-לאומיות – ולצערי, יש לא מעט מדינות שרוצות לעשות את זה – ודמיינו לעצמכם שבמצב הזה מדינת ישראל מתמודדת בזירה הבין-לאומית והמדינית והדיפלומטית ללא הווטו האמריקאי במועצת הביטחון. אז אני חושב שאנשים כאן בבית הזה שמזלזלים בדבר הזה ולועגים לארצות הברית בלי להכיר בכלל את היחסים שלנו – אני חושב שהם עושים נזק ועושים נזק גם ליחסים, וקודם כול גם עושים נזק לעצמם. אז אני מברך את העם האמריקאי, עם מגוון מאוד, עם שעבר הרבה דברים ב-230 ומשהו – כבר ברח לי המספר – 230 ומשהו שנות עצמאות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> 234. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 34, תודה. 234 שנות עצמאות. אנשים באו מכל העולם לאמריקה וגם פליטים מכל העולם, כמובן גם יהודים, והם הפכו לעם שהוא קודם כול דוגל בערכים של הדמוקרטיה, בערכים של זכויות אדם. אני מקווה מאוד שגם אנחנו נמשיך בערכים המשותפים שלנו, גם של זכויות אדם, גם של דמוקרטיה, וגם כבוד הדדי וגם כבוד למערכות השלטון, אם זה הקונגרס, אם זה בית המשפט העליון. ומערכת האיזונים והבלמים זו מערכת שאנחנו, יש לנו מה ללמוד מהמערכת האמריקאית. למרות שהרבה פעמים – כרגע אני מדבר על הקואליציה – כשמציגים את הרפורמה המשפטית אז הם אומרים: הינה, תסתכלו, באמריקה ניתן לבחור שופטים על ידי פוליטיקאים. זה נכון, אבל באמריקה יש דבר שאין לנו: באמריקה יש חוקה שמתקיימת 234 שנים, מאז שקמה המדינה, ובחוקה אי-אפשר לעשות שינוי בכל פעם שאתה מקבל רוב בפרלמנט, בקונגרס, כלומר או בסנאט או בבית הנבחרים. אין כזה דבר. חוקה זו חוקה, זה משהו שמוסכם על רוב חלקי העם. כמובן, במצב האידיאלי כל העם צריך להסכים. וכשחתמו את החוקה האמריקאית אז אחר כך הוסיפו פה ושם פרקים, אבל חוקה זה דבר שהוא בסיס לחיים המשותפים, לערכים משותפים. וכמובן, החוקה האמריקאית גם מדברת על הפרדת דת ומדינה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> רק לתקן – 247. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מרוב התרגשות אני – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עוד שלוש שנים – 250, אני מקווה שנחגוג את זה כבר בממשלה חדשה, שנראית אחרת, ואז קרעי יצעק פה באופוזיציה. יהיה מעניין. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא, השר קרעי לא מקשיב, הוא עסוק. אתה יכול להגיד: אני מקשיב לכל מילה. לפי החיוך הוא מקשיב לכל מילה, וטוב שכך. 247, אגב, זה גם – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בגימטרייה זה רמז, דרך אגב. יש פה רמז, תחשוב גם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מומחה לגימטרייה, אז אני לא יכול להתבטא. אני רק אומר שהחוקה האמריקאית היא בסיס לכבוד למוסדות השלטוניים בארצות הברית, וגם כשאנחנו מגיעים לוויכוחים – ואנחנו רואים שיש שם ויכוחים סוערים באמריקה ואמריקה מפוצלת, אין מה לעשות; אמריקה היום עוברת סערה, ובזה אנחנו לצערי קצת דומים, אבל עדיין לא מערערים על החוקה. כלומר, חוקה זה משהו שמגדיר בדיוק את רוב חיי החברה האזרחית, וכמו שאמרתי, הפרדת דת ומדינה זה נושא חשוב שמוגדר בתוך אמריקה. עכשיו, זה לא אומר שאנשים דוחים את הדת. להפך, בארצות הברית אתה יכול להיות בן אדם חילוני אבל אתה כל יום ראשון הולך לכנסייה; אתה יכול להיות בן אדם חילוני אבל אתה מתפלל לפני שאתה מתחיל את ארוחת הבוקר שלך; אתה יכול לנסוע ללאס וגאס, תוך חמש דקות לרשום את הנישואים שלך, ואחר כך לעשות טקס בכנסייה. לכן, שום דבר לא מפריע. זה שאומרים: מה פתאום? זה יפגע בחזון הלאומי של המדינה של העם היהודי – לא, זה לא נכון. אני אגיד לכם עוד משהו, אני חושב שככל שיש פחות חוקים בנושא דת ומדינה, כך אנשים יותר מחוברים גם למסורת, גם לדת וגם לקדוש ברוך הוא. דרך אגב, אני חייב לספר שתמיד יש את הוויכוח – כשמדברים על כל הנושא של התעסוקה של המגזר החרדי, אז אומרים: אל תתערבו, הם ככה מחנכים את הילדים, הם עושים ככה וככה; אחוז התעסוקה שלהם קצת גדל בשנים האחרונות – תסתכלו מה קורה בקרב הנשים. דרך אגב, זה נכון, בנשים זה מגיע ל-80%. הבעיה בקרב הנשים החרדיות זה שההעסקה שם לא ב-100% וגם השכר הוא נמוך, ככה שאין כמעט תרומה. אבל מה שמעניין, ודווקא מעניין שגם השר קרעי וגם אתה, אדוני היושב-ראש, שניכם אנשים דתיים, וגם אני, כשאני התחתנתי ב-2008 דרך הרבנות, חתמתי על כתובה, כמו כל בני ישראל שעושים חופה, נכון? הרי מה כתוב בחופה, השר קרעי? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חמותי שומרת את זה כבר 15 שנה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בכתובה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> סליחה, בכתובה. כשאתה חותם תחת חופה וכשאתה חותם ומתחייב בפני אשתך, מה הדברים החשובים בכתובה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כתוב הרבה דברים – ואזון ואפרנס ואכלכל. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוה, יפה. אני מתחייב לפרנס את אשתי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, זו מהות הכתובה. אני לוקח על עצמי אחריות שאני אכבד את אשתי, אני אפרנס אותה, אני אדאג למזון ולהכול; שהיא הופכת – אני לא אומר חלילה לרכוש שלי, אבל היא עוברת תחת האחריות שלי. עכשיו אני שואל שאלה: האם אדם שלא עובד בגיל 19, 20, הוא לא עובד, יש לו זכות מוסרית לחתום על כתובה? תגיד לי כבן אדם דתי, באמת. אני שואל אותך בשיא הרצינות, בלי גחמות פוליטיות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה אמרה רחל, אשתו של רבי עקיבא, ששלחה אותו ל-20 שנה ללמוד ונשארה לבד בבית בלעדיו? זו דמוקרטיה, כל אחד עושה – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה מדבר על משהו – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם בלי כתובה – – – חכם הגדול שבחכמים – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אגלה לך סוד: יש לא מעט אנשים דתיים שאומרים שברגע שאתה חותם כתובה, אתה חייב לעבוד, כמו שהיה לפני 200 או 300 שנה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה בהסכמה בין בני הזוג. יש לו אחריות, אבל אם אשתו שולחת אותו ללמוד – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שנייה, מה זה הסכמה – בעל פה או שהיא צריכה תוספת לכתובה, מין נספח לכתובה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לך לבית הדין הרבני ותברר את הסוגיה הזאת שם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך שיש לא מעט אנשים דתיים שאומרים שזה לא בסדר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בוודאי, אני מסכים איתך שהגמרא אומרת "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים". גם תורה ודרך ארץ זה הדבר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה, היושב-ראש. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם לא צריכים לשכנע אותי בעניין הזה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני לא משכנע. אני רק אומר לך שיש ויכוח גדול בקרב אנשים דתיים. אני לא בן אדם דתי, ולכן אני לא חושב שיש לי זכות מוסרית להתווכח ולהציג פה עמדה. אני אומר לך, לא, אבל יש לא מעט אנשים דתיים שאומרים שזה לא בסדר – זה לא בסדר כי אתה הולך להתחתן בגיל צעיר, עזוב שאין לך השכלה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> איזו השכלה? תיכונית? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> יש לו השכלה תורנית עשירה מקיפה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> איזו השכלה תיכונית מביאה לך פרנסה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה, יש לך חור בהשכלה. אתה בור ועם הארץ בכל מה שקשור ליהדות ולמורשת שלך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני בור במורשת? אל תזלזל – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה אמרת. אתה אמרת בעצמך שאתה לא מבין. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני מבין בהרבה דברים, אל תזלזל. לכן אני אומר לך שכשאתה חותם – לא אתה – כשאתה חותם בכתובה ואתה יודע שאתה לא תעבוד במשך שנים רבות, אתה פשוט עובד על אשתך, זה הכול. אתה פשוט עובד על אשתך, אתה עובד על הציבור – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אף אחד לא עובד על אף אחד. מה זה על הציבור? זה עניין של – – – ואשתו. אתה מתערב לו בחיים הפרטיים שלו? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש עוני בציבור הזה. עכשיו, במקום לבוא ולהגיד: בוא נשפר את המצב הכלכלי, בוא יחד נראה איך נשלב את האנשים האלה, אתם מגינים על העוני הזה. אתם, כממשלה – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אנחנו מורידים את גיל הפטור. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם עוד לא הורדתם את גיל הפטור, נתחיל מזה. זה דבר אחד. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> עובדים על זה. מה שאתם עושים בהסתה ובשנאה ובניסיון – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם רק מדברים ולא עושים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – אנחנו עושים בהידברות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דבר שני – אני אומר לך שאין לך תשובה על הנושא של הכתובה, כי זה כתוב. אתה יודע, אני לא מערער על מה שכתוב, ולכן – אגב, לפני 200 שנה כולם עבדו. גם למדו וגם עבדו. לפחות על זה לא תתווכח איתי, נכון? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה זה שייך להתווכח? אל תתערב לבני זוג בחיים שלהם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז היום אנשים עבדו, ואנשים גדולים בתורה, יותר גדולים מאיתנו, עבדו מצוין, ותמיד עבדו. אגב, זה גם קורה בכל מדינות העולם – בכל המדינות אנשים גם עובדים. רוב האנשים בחוץ לארץ עובדים, שומרים על אורח החיים החרדי ועובדים, ולא מחפשים ועושים פה דברים. בגלל שהם בתוך הקואליציה, אז מותר להם לעשות את הדברים. עכשיו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לגעת בעוד כמה דברים שהם על הפרק, וככה נעבור בקצרה על הדברים, שלא יחשבו שכל הנאום זה רק על הנושא של הכתובה ושילובם של תלמידי ישיבות בשוק התעסוקה. אני מסתכל על הדברים שחשובים לאזרח – פשוט, לא פשוט, לא משנה, הם חשובים לאזרח. אגב, אפשר לראות את זה בכל הסקרים, אפשר לראות את זה כמעט בכל דבר שבן חי איתו יום-יום. אנחנו נתחיל מהביטחון. אם אין ביטחון אז אין חיים, נכון? אתה אומר שמדינה צריכה לתת לך ביטחון, צריכה להגן עליך, אם זה מפני טילים, גם ביטחון אישי. אם אתה יוצא החוצה או שאתה פותח עסק ובאים אליך ושורפים לך את העסק או שהורגים אותך בגלל שאתה שייך לשבט כזה או אחר במגזר הערבי, בחברה הערבית, או שעושים לך – מבקשים פרוטקשן ואומרים לך: אנחנו נרצח את הילדים שלך, אז אין לך ביטחון אישי. אז למה אתה צריך לעשות את שאר הדברים? כי אין לך לא ביטחון מפני טילים, טרור ואיומים מבחוץ, וגם אין לך ביטחון בתוך החברה, הביטחון האישי. עכשיו אני שואל שאלה, והיה גם על זה ויכוח: כשאנחנו מדברים על הרפורמה המשפטית, מה הפריע עד עכשיו להילחם בטרור וגם ביטחון אישי, חוץ מהנושא הזה של גירוש מסתננים – שדרך אגב, אני חושב שבבית הזה יש קונסנזוס סביב העניין הזה; אם היו מעלים את פסקת ההתגברות בנושא מסתננים, סביר להניח שרוב הבית הזה היה איכשהו מוצא פתרון ומגיעים להחלטה בנושא של מסתננים. אבל מה הפריע להילחם בטרור לצה"ל, לכוחות הביטחון, לשב"כ, לימ"מ, מבחינת החקיקה הקיימת? מה בדיוק תעשה עילת הסבירות, או למעשה ביטול עילת הסבירות, למלחמה בטרור? נניח שנעבור את העניין הזה, במחיר מאוד כבד של שסע בעם, של ירידה בהשקעות בהייטק, של ירידה בהכנסות של המדינה, במיסים, ואז אנחנו נגיע – לא אנחנו, הקואליציה, יעבירו את השינוי והתיקון של חקיקה לביטול עילת הסבירות. עכשיו אני שואל שאלה רצינית לגמרי: מה יקרה? איך בדיוק זה יסייע להילחם בטרור? אז אני שמעתי טענה: זה יעזור לגרש מחבלים. אז קודם כול, גם היום יש דרך לעשות את הדברים – דרך אגב, בשיתוף פעולה עם הייעוץ המשפטי, משום שכמו שאמרתי, אנחנו לא לבד בעולם, ויש גם מערכת משפט בין-לאומית, וכשיש שופטים שיש להם שם עולמי – לצערי יש כאלה שכבר הלכו לעולמם – שעמדו בראש ועדות חקירה בנושאים ביטחוניים ומדיניים, השם שלהם הלך לפניהם בגלל שהם היו שופטי בית המשפט העליון ובגלל שהיה להם כבוד ברמה בין-לאומית על ידי המערכת המשפטית הבין-לאומית, וכשהם היו אומרים – למשל השופט טירקל, זיכרונו לברכה, שעמד בראש ועדה שעסקה בנושא של המרמרה, ברגע שהשופט טירקל קבע ונתן את הגושפנקה לכל הפעולות – אנחנו ידענו גם ככה, אנחנו את החיילים שלנו שומרים. אני לא נכנס עכשיו להתנצלות של ראש הממשלה בפני הטורקים, זו סוגיה בפני עצמה, ואפשר להתווכח על זה, למה הוא התנצל ולמה מדינת ישראל שילמה כמעט 20 מיליון דולר לקרן פיצויים למשפחות הנפגעות, והשיחה הזאת שהייתה עם אובמה ב-2013. אפשר לדבר הכול, אנחנו יודעים היסטוריה. אני מדבר על הוועדה שהייתה בראשותו של השופט המנוח טירקל, שהיה לו שם עולמי. כשבמערכת המשפט הבין-לאומית ראו שבראש ועדת החקירה שחוקרת את נסיבות האירוע מכל הזוויות ועם עצמאות מוחלטת עמד בן אדם ברמה כזאת, אני לא זוכר שהייתה ביקורת בין-לאומית לוועדה הזאת כלל. המשמעות היא פשוטה מאוד: אם יש לך מערכת משפט עצמאית והיא מקצועית והיא עושה את עבודתה בצורה מקצועית, אתה מוגן גם מפני תביעות בין-לאומיות וגם מפני טענות בזירה הבין-לאומית, אפרופו וטו אמריקאי במועצת הביטחון. אתה לא יכול לעשות כל דבר שבא לך ולצפות שהידידים שלך בעולם ייתנו לך את המעטפת הזאת. אז לכן אני חוזר לשאלה שלי, והיא כנראה תישאר גם פתוחה: איך בדיוק ביטול עילת הסבירות יסייע למלחמה בטרור שמדינת ישראל מנהלת זה 75 שנה? ויש ויכוח תמיד בין ימין לשמאל כיצד צריך להילחם. הייתי אומר שהוויכוח הוא יותר מה יהיה היעד אחרי הלחימה. אני חושב שרוב הציבור בישראל תומך בצעדים של צה"ל, כוחות הביטחון, בנושא של הטרור, ואין לנו ויכוחים ברמה האופרטיבית. אני שואל אותך שאלה נוספת: איך ביטול עילת הסבירות יסייע למלחמה ביוקר המחיה? אני באמת רוצה לדעת. הרי יוקר המחיה זה נושא שמעניין למעלה מ-60% מהציבור בכל סקר. הינה, אנחנו שישה חודשים מאז שהממשלה קמה, ובכל סקר שואלים שאלה לגבי יוקר המחיה, משום שהמחירים עלו, ועלו בצורה דרמטית בחודשים האחרונים. אפשר לספר פה סיפורים עד מחר, אבל המחירים עלו. דרך אגב, הרפורמה ביבוא שאנחנו התחלנו, וקידמנו חלק מהדברים, רק עכשיו נכנסת לתוקף, ואולי באמת תביא לאיזושהי עצירה. אבל שוב, אנחנו פה צריכים לחשוב חכם ולא לתת פה לכל המחירים להשתולל. אבל אם אתה רואה שבתוך כמה ימים השקל נחלש כמעט ב-3% וזה אוטומטית מקפיץ את המחירים, זה אוטומטית מקפיץ את האינפלציה, ובוודאי שלנגיד בנק ישראל, שהוא גם גוף עצמאי, אין לו שום ברירה אלא להעלות שוב את הריבית, וכך בעצם זה גורם להעלאה בתשלומי משכנתאות – ומה עשית אז? איך אתה תילחם ביוקר המחיה כשרק עם הכוונות שלך אתה גרמת לזה שהכול עלה והמערכת כבר נכנסת לסוג של ורטיגו ואתה לא יכול לעצור את זה? אני באמת ישבתי וחשבתי מה יעשה ביטול של עילת הסבירות בנושא של יוקר המחיה. אני לא מצאתי שום תחום שבו יש דרך מעשית לעצור ולסייע לאזרח הפשוט – דרך אגב, אותו אזרח שאני מאמין שעדיין זוכר את הסרטונים בתחנת הדלק, בסופר, סרטונים עם הלחם, החלב, החשמל. דרך אגב, שמעתי שהחשמל דווקא יורד ב-3%. אתה יודע למה יורד החשמל ב-3%? כי מחיר הפחם מתאזן כבר, מחיר הפחם כבר חזר. לפני כמה חודשים היו דיונים בוועדת הכלכלה, ושם הוצגו נתונים שברגע שמחיר הפחם יחזור קצת לפרופורציות בעקבות המלחמה באוקראינה, שהתחילה כבר לפני כמעט שנה וחצי, אז בוודאי ובוודאי יהיה ניתן קצת לחזור לשפיות ולא לגבות את כל העלייה הזאת מהצרכן, ובעצם כך להחזיר לו מה שמגיע לו. אני חושב שאם היינו היום בגז טבעי בכל התחנות – עדיין לצערי אין לנו את כל התחנות בגז, כי יש יותר מ-20% בפחם – אז לא היינו בכלל תלויים במחיר הפחם. אבל חוץ מירידה ב-3% במחיר החשמל – שהיא עוד צפויה, היא עדיין לא קרתה – אין שום דבר שיורד. אפילו השתייה המתוקה – והממשלה הזאת ביטלה את המס על השתייה המתוקה – המחיר כמעט לא ירד; אולי ירד שם ב-10, 20 אגורות. כי אותי, אדוני היושב-ראש, לימדו דבר אחד; ב-26 שנות חיי בארץ אותי לימדו דבר אחד: פעם אחת העלית מחיר – לעולם אל תוריד אותו. יקנו במחיר. העלית פעם אחת, יש ביקורת, אבל לעולם אל תרד במחיר, כי תמיד הישראלים יקנו במחיר. אין כזה דבר, אין חיה כזאת בארץ שהמחיר חוזר חזרה, אם זה לא קשור למחירים שנקבעים על ידי המדינה או על ידי שוק. אם המחירים נקבעים על ידי השוק החופשי ויש תחרות הוגנת וחופשית, אז אולי כן היה אפשר לראות ירידה במחירים, כמו למשל בשנה שעברה, שזה היה עם הפירות והירקות. אז היה שם שילוב – גם הכוונות של הרפורמה וגם הנושא של הנסיבות הטבעיות, מה שנקרא, שהן גרמו לכך שהיה לנו עודף של פירות וירקות בשוק, וכך בעצם, יחד עם הכוונות של הרפורמה, הייתה ירידה בפירות וירקות טריים כמעט ב-18% בשנה, בשנת 2022, כשהממשלה הקודמת הייתה בתפקיד. אני רוצה לשאול כיצד ביטול עילת הסבירות יסייע לשיפור מערכת הבריאות במדינת ישראל. אם אנחנו נבטל את עילת הסבירות אנחנו נוכל לרכוש יותר מכשירי MRI ונוכל לצמצם יותר את התור לרופא מומחה, או שיותר רופאים יבואו למדינת ישראל? הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, מונעת מהרבה עולים חדשים להגיע למדינת ישראל. בחודשים האחרונים, מאז המלחמה, בכוונה עושים מחסומים למאות עולים רופאים שמחכים בחוץ לארץ, אם זה בסוכנות או בנתיב, בשביל להגיע למדינת ישראל ולהשתלב במערכת הבריאות הציבורית. אני יודע את זה ממקור ראשון. אני יודע שיש לא מעט רופאים שבעקבות המצב, מה שקרה בחבר המדינות, יש להם זכאות. הם יכלו להגיע לפי חוק השבות, יש להם משפחות פה בארץ; הם לא חשבו מעולם להגיע לפה, אבל המצב שם השתנה לרעה, ואני חושב שצריך להיות מטומטם מוחלט בשביל לא לנצל את הדבר הזה ולא לקלוט פה מאות רופאים שישפרו משמעותית את מערכת הבריאות הישראלית. הממשלה שלכם אחראית לזה. אתם חוסמים את העלייה למדינת ישראל, ואתם לא תשכנעו אותי אחרת. אתם עושים את העוול הזה ואתם גורמים לאנשים לא להגיע לישראל למרות שמותר להם, מגיע להם, ומגיע להם על פי החוק. בן אדם שמחכה בין שמונה לעשרה חודשים ועושים לו את המוות ולא נותנים לו ולא מקדמים אותו ואומרים לו: אתה תחכה, תחכה, תחכה – כי אין לנו שם שום רצון לקלוט אותם – אל תתפלאו שאחר כך מערכת הבריאות הישראלית קורסת. דרך אגב, בשנת 1991, בעלייה מברית המועצות עלו 44,000 רופאים. למעלה מ-85%, כמעט 86% מהם, נקלטו במערכת הבריאות הישראלית. ברגע שמדינה מקבלת רופא מוכן, שעלות ההכנה שלו מגיעה למיליון שקלים במקרה הטוב – תכפיל 44,000 רופאים במיליון שקל, אתה תגיע לסכומים דמיוניים של כמעט 44 מיליארד שקל. זה הסכום שמדינת ישראל הייתה צריכה להשקיע באותם עשרות אלפי רופאים שהגיעו מוכנים והשתלבו במערכת הבריאות הישראלית בשנות התשעים ובשנות האלפיים. גם היום חלקם עדיין במערכת הבריאות, אבל מה לעשות, הגיל עושה את שלו, וחלקם, אם לא רובם, כבר בגיל הפרישה. אפילו כשאתה מחזיק אותם עד גיל 70 זה לא עוזר, כי מעל גיל 70 אתה כבר לא מעסיק רופאים במערכת הבריאות הציבורית. אותו דבר, דרך אגב, גם לגבי מהנדסים. אני חושב שגם כל תעשיית ההייטק הישראלית בסוף שנות התשעים קיבלה מוחות מהעלייה. דרך אגב, לא רק העלייה מחבר המדינות; הייתה גם עלייה איכותית מאוד מארצות הברית, גם מצרפת. אנשים באו בעקבות האירועים מאותן מדינות – אם זה הפיגוע בסופרמרקט כשר, קיבלנו שם סביב 7,000-6,000 איש בכל שנה; אם זה אנטישמיות שמרימה ראש בארצות הברית – אנחנו צריכים להתכונן גם לזה, לדעתי המצב שם לא ישתפר בשנים הקרובות, תהיה אנטישמיות ונצטרך להיערך לקליטת עולים מארצות הברית – וכמובן גם התפרקותה של ברית המועצות, וכמו שאמרתי, לצערי, גם המלחמה שנמשכת ומתרחשת באוקראינה, שגורמת לעשרות אלפי עולים לעבור למדינת ישראל. אני אתן לך רק אנקדוטה קטנה. אם היום אתה מגיע למדינת ישראל עם תואר ראשון, לוקח לך עד חודש לקבל את ההכרה בתעודה שלך. נניח שאתה מהנדס, באת כמומחה לבנייה – אלה אנשים שישר מוצאים עבודה בשוק. אם אתה עוסק בבניית מטוסים או שאתה עוסק בהייטק, או שאתה אפילו מתכנת – בתכנות אתה לא צריך אפילו שפה, מספיק שאתה יודע שפת תכנות, וגם אנגלית אתה לא חייב לדעת כמו נתניהו בתור שגריר באו"ם – אז אתה נכנס ישר לשוק התעסוקה. תואר ראשון לוקח בערך חודש. כמה זמן לוקח להכיר בתעודה של תואר שני? אתם יודעים? עד שמונה חודשים, משום שבמשרד החינוך יש מספר מוגבל של בעלי מקצוע שיושבים ועוברים על המסמכים, וכפי שאני יודע – אולי תקנו אותי אם למישהו יש מידע אחר – שני אנשים במשרד החינוך עוסקים בנושא הזה. שני אנשים. שמונה חודשים אתה מחכה בשביל שיכירו בתעודה שלך לתואר שני. אם עכשיו אתה רוצה להמשיך אפילו ללימודי דוקטורט ואתה חייב לקבל הכרה בתעודה שלך כעולה חדש, זה לא משנה אם אתה מצרפת, מרוסיה, מאוקראינה או מארצות הברית, לוקח לך שמונה חודשים. אני חושב שזה ביזיון. זה ביזיון כי אני יודע שבשנות השבעים ובשנות השמונים, כשהיו גלי עליות, אומנם לא גדולות כמו היום, היו מחכים בשדה התעופה בנתב"ג, מחכים למטוס מווינה – כי לא היו טיסות ישירות מברית המועצות – והיו שואלים אותך אם פעם עסקת במשהו שקשור להנדסה, צוללות, מטוסים, כור גרעיני. היו לוקחים אותך מהמטוס, וזה לא משנה אם אתה יודע עברית, לא יודע עברית, ומצמידים לך מתורגמן ושואבים את כל הידע שיש לך, וכך מביאים תועלת למדינת ישראל ולכלכלת ישראל. כשבוועדת העלייה עשו דיונים – וניסינו לעשות כמה דיונים באשר להעסקה של אלפי עולים שמגיעים עם מקצועות מאוד מכובדים ויוקרתיים ולעולם לא חשבו להגיע – אז הנתונים שם חסרים. לא יודעים כמה אנשים יכולים כבר מחר להיכנס למפעלים, לחברות, ולתרום מהידע שלהם, ידע רב, משום שמדובר באנשים אקדמיים ברמה בין-לאומית. אתה שומע את הדבר הענק הזה, ואחרי זה אתה שומע שאין מספיק אולפנים. למה? כי לא דאגו להוסיף עוד כמה עשרות מורים באולפנים לאותם 570 או 580 מורים באולפנים ששייכים לאגף החינוך המבוגר במשרד החינוך. פשוט כואב הלב לדבר על הדברים האלה. כואב לי לשמוע על הנתונים האלה. כואב הלב להבין שמדינת ישראל, שקמה על גלי העלייה, ככה מתייחסת לעולים שמגיעים על פי החוק ורוצים להשתלב, רוצים לתרום ורוצים לגדל כאן את הילדים. אגב, זה יירשם על שמה של הממשלה הזאת. אנחנו נדאג שזה יירשם על שמה. זה לא יהיה רישום, זה יהיה רישום פלילי. זה כתם על הממשלה הזאת, משום שממשלה שדוחה את העולים, היא לא רק לא יודעת ששלושה וחצי מיליון עולים עלו למדינת ישראל ב-75 שנה – מי שהעלה אותם, דרך אגב, זה הסוכנות היהודית, והם ממשיכים לעשות את העבודה שלהם, צריך להגיד להם תודה על זה – הם פשוט לא מבינים מהי התרומה של אותם אנשים, שיכולים לתרום לכלכלת ישראל קודם כול, לביטחון, אני כבר לא מדבר על ענפים נוספים כמו תרבות או חינוך, רפואה, הנדסה וכל תחום אחר. כשאני מדבר על הנושא של הדיור, וזה הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו, אז בממשלה הקודמת עשו הרבה דברים בשביל לעצור את הטירוף הזה בשוק הדיור. כמובן, אף אחד לא תכנן להעלות את הריבית, זה לא מתוכנן. אמרתי שלבנק ישראל יש עצמאות מוחלטת, וכך צריך לכבד אותו, אבל לפני שעה קלה היה פה שר השיכון, ורציתי מאוד לשאול אותו: כששר השיכון מקבל את המשרד לידיו ורואה שכתוב אצלו בתקציב הקודם, 2022-2021, שהוקצו סכומים גדולים לדיור הסוציאלי, כמעט 1.5 מיליארד שקל, 750 מיליון בשנתיים 2022-2021 ו-750 מיליון ב-2024-2023, על מנת לסייע לאנשים חלשים, למשפחות חלשות, לאנשים שזקוקים לדיור הסוציאלי הזה, אם זה נכים, אם זה אימהות חד-הוריות, אפילו יש משפחות של יתומים – 750 מיליון פשוט נעלמים, כי זה סדר עדיפויות של השר החדש. אני חושב שהממשלה הזאת, אין לה שום הישג. אמרתי את זה כבר – אין לה שום הישג בשישה חודשים. הממשלה הקודמת, בשנה הראשונה השקיעה 11 מיליארד שקל בנושאים שהם חברתיים. לא הייתה עליהם שום ביקורת, אדוני היושב-ראש; הביקורת שלהם הייתה שליברמן העלה מס על חד-פעמי ושתייה מתוקה, זו כל הביקורת שהייתה. אפילו אחרי שבג"ץ התערב בנושא של המעונות, גם בזה לא הייתה להם שום ביקורת. הם לא יכולים להגיד תודה לבג"ץ, אתה מבין? קשה להם גם להוציא תודה לבג"ץ על שבג"ץ התערב. אנחנו אמרנו: צריך לכבד את פסיקת בג"ץ. מה שבג"ץ קבע, צריך לכבד. ההתנהגות פה הייתה די הולמת, אבל הם אפילו תודה לבג"ץ לא אמרו. הם רק אמרו שליברמן העלה מיסים. שום מיסים לא העלו, להפך, נתנו 11 מיליארד שקל לניצולי שואה, למקבלי השלמת הכנסה, נקודות זיכוי. פה צריך להגיד תודה – ממשיכים נקודות זיכוי, וטוב שכך. אני חושב שלפחות בזה הממשלה עשתה טוב שהיא המשיכה עם נקודות הזיכוי, שדרך אגב, אנחנו התחלנו, כי נקודת זיכוי זה כסף נטו שמאפשר לבן אדם לראות תוספת – בן אדם שעובד, שיש לו ילדים מגיל שש עד 12, לראות תוספת נטו בשכר בכל חודש. היום נדמה לי שזה 223 שקלים כל נקודה, אז על כל ילד זה נקודה בכל חודש. כשאתה לוקח ממוצע על משפחה של שני ילדים, התוספת נטו יכולה להגיע ל-10,000 שקלים. לכן אני מסיים במשפט אחד: אין לכם, לממשלה הזו, שום הישג בשישה חודשים, וכפי שאתם מתנהגים, גם לא יהיה לכם שום הישג בששת החודשים הבאים. אני מאוד מקווה שבעוד שנה הציבור כבר יתחיל להפנים מה הממשלה הזו עשתה ומה הממשלה הקודמת עשתה עבור הציבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת נאור שירי. לרשותך 20 דקות. בהצלחה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הרבים שנמצאים מול המשכן, פה ובבית. אני רוצה גם לומר ערב טוב למציע, מגיש הצעת החוק, עמית הלוי, ובתיאבון. עמית יושב בפרסה ואוכל, סועד את קיבתו, אחרי שבאמת הביא לנו בשורה מאוד מרגשת בדמות החוק שהיום אנחנו מצביעים עליו. בדיונים הרבים שכמובן לא היו בוועדת הפנים, אמרתי לחבר הכנסת עמית הלוי שיש לו, ולא רק לו אלא לחברי הכנסת, בעיקר של הליכוד, אבל קואליציית 64 מלא מלא – הם מסתובבים בכל פעם במעין איזו אדנות מסוימת, והמחשבה ושיטת ההפעלה והעבודה שלהם היא שזה שיש להם 64 מנדטים, זה נותן להם את הזכות לעשות הכול. כי כל מה שתשאל אותם או תגיד להם – הכוח שהם קיבלו במערכת הבחירות האחרונה, זו התשובה והסיבה וחזות הכול. נכון? אנחנו לא צריכים את עילת הסבירות. כי אם יש איזו בעיה מסוימת ששמא עולה והיא לא נופלת בדיוק במילימטר של החוק והיא עומדת בגדר, בוא נגיד, פרשנות מסוימת, אז לא צריך, אנחנו נלך למחוקק. ואם המחוקק לא קבע, אז המחוקק יקבע. ואם המחוקק הוא רוב מקרי במערכת הבחירות כזאת או אחרת, אז יש לו את היכולת לשנות הכול. וככה הם מתנהלים. הם מתנהלים ככה בכל נושא חוק, חוקה ומשפט – לא ניכנס עכשיו לזה, אבל כל הרפורמה או המהפכה המשטרית. אבל בחוק של טבריה אנחנו רואים את זה באופן מאוד מאוד בולט. החוק של טבריה, רבות דובר עליו, ומכמה כיוונים שונים. יש את האקסיומה הזו שכולם אומרים שראש הוועדה הקרואה עשה עבודה נהדרת, נכון? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מניח ששמעת כמה דוברים שדיברו. כולם באים ואומרים: בועז יוסף. למרות שאני רק מזכיר, החוק הזה הוא כמובן לא חוק פרסונלי – אני לא יודע למה כולנו נדבקנו לטבריה, יש עוד המון המון רשויות שהחוק נוגע אליהן; כמובן שאני צוחק, יש שתי רשויות שזה נוגע אליהן, מסעדה וטבריה. במסעדה לא נערכות בחירות, אז נותרנו רק עם טבריה. אבל האקסיומה אומרת שהוא באמת עשה עבודה נהדרת. מכיוון שיש לנו הרבה זמן, אני אשמח להבין מה זה עבודה נהדרת. ואפשר לדבר על מה זה ועדה קרואה. ועדה קרואה באה ואומרת שהיא בעצם מנקה את נבחרי ציבור במובן מסוים, וממנה מעין מנכ"ל לרשות, והיא נותנת למנכ"ל כלי עבודה מאוד מאוד משמעותיים. היא פוטרת אותו מהמון המון דברים, למשל מחוק תעמולה אסורה, מלהעביר תקציב, מקואליציה, אופוזיציה; נותנת לו משאבים ממשלתיים; נותנת לו יועצים, גזברים, יועצים ארגוניים; נותנת לו המון המון משאבים. כי הממשלה באה ואומרת, ובצדק: נקלעה רשות מקומית למשבר מסיבה מסוימת, אז אנחנו באים ולמעשה מתגייסים, כמו ששלטון מרכזי אמור לעשות לשלטון מקומי, ועוזרים להם, לא כמו שהיה, נגיד, בקרן הארנונה. אבל מה הבעיה בוועדה הקרואה? שלוועדה הקרואה אין יעדים. אף אחד לא בא ואומר: נגיד עכשיו הבעיה בטבריה היא x, וצריך להגיע ל-4x בסוף הוועדה הקרואה או בתום תקופתה. מעבר לזה, היא גם לא באה ואומרת: בואו ניתן לוועדה הקרואה את היכולת להבין למה טבריה או עיר מסוימת הגיעה למשבר שהיא הגיעה אליו, נניח, אם זה חוסר איזון תקציבי או חוסר יכולת להגיע לאיזו כלכלה מקומית שנותנת לך באמת את היכולת גם להרוויח מתעסוקה, גם להרוויח ממגורים. היא לא מסתכלת בכלל אם אתה יכול לקחת ארנונה או לגבות ארנונה באחוזים גבוהים ממגורים. אין במשרד הפנים את המבנה שבא ואומר מה תכליתה של הוועדה הקרואה או מה היעדים שלה ואם הם בכלל הצליחו. אז האקסיומה הזו שבאה ואומרת: עשה עבודה טובה – זה עשה עבודה טובה בהתחשב בתנאים המאוד-מאוד מאפשרים של ועדה קרואה. לא כך חיי היום-יום ברשויות המקומיות הרגילות. הליך החקיקה – גם אמרנו את זה כבר כמה וכמה פעמים כשחבר הכנסת הלוי היה בסיור מטעם ועדת הפנים. סיור ארכיאולוגי – זה נאמר אפילו בחצי הלצה, אבל זה באמת נכון – היה בסיור ארכיאולוגי, וכששב מהסיור הארכיאולוגי רוח השכינה ממש נתנה לו את הצעת החוק האמורה. טענה מאוד מאוד מבוססת של חבר הכנסת הלוי – ואתה מוזמן להיכנס אם אתה שומע פה, בפרסה, וננהל על זה דיון – שעדיין לא החלה תקופת הבחירות. אפילו בצוות הסיעה של הליכוד עכשיו צחקו קצת. נכון, חברת הכנסת בראשי? נכון. הרי כולנו יודעים, כל מי שעשה חצי מערכת בחירות, בטח מקומית, יודע שמערכת בחירות, במקרה, מה שנקרא, למתקדמים, מתחילה ביום שאחרי הבחירות, נכון? דהיינו, ב-2018, אבל בוא נגיד באופן הרבה יותר אינטנסיבי שנה לפני, שמונה-תשעה חודשים לפני, בטח ובטח אם אתה מתכונן לרוץ לראשות עירייה. היכולת של עמית הלוי – ובזה אני נותן לך קרדיט על מלא – לומר שמערכת הבחירות לא התחילה ויש עדיין זמן ובעצם אנחנו בכלל לא מתערבים, זה משהו שאני – אתה יודע, הוא אומר את זה, ולוקח לי איזה שנייה להתאזן, ואני אומר: יכול להיות שאני מאמין לו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמו שסמוטריץ' אומר שמצב הכלכלה מצוין. אתה צריך שנייה להחזיק את עצמך ולומר: רגע, איפה המציאות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, נכון. אבל אתה יודע, מצב הכלכלה, זה עוד איכשהו גדול עליי. גדול עליי. לא יודע. שלא כמו שרים אחרים שיש להם ידע בכל דבר, באמת אפשרי, אני בבחירות מקומיות מבין, אבל זה משהו בקטן. מערכת הבחירות התחילה. נניח שהוא לא היה מאמין. הגיעו שמונה-תשעה – לא, היו שבעה מתמודדים ומתמודדות, ואמרו לו: חבר הכנסת הלוי, התחלנו כבר את מערכת הבחירות. הם נקבו בסכומים של מאות אלפי שקלים, שכבר הוציאו, זאת אומרת, מערכת הבחירות כבר התחילה. גם הייעוץ המשפטי של הוועדה בא ואמר שנניח שאם אנחנו מתייחסים – כי החוק הרי לא אומר מתי מתחילה מערכת בחירות. אחד מתחיל אותו שנה לפני, השני שנתיים לפני, השני חודשיים לפני, אז החוק באמת לא מתייחס לתאריך תחילתה של מערכת הבחירות. כנ"ל גם משרד הפנים – אין לו התייחסות מסוימת. למי יש התייחסות? לפסיקה. וזה מתקשר איפשהו לעולם הסבירות, אבל ניכנס לזה. התחילה מערכת הבחירות, אבל מבחינת עמית הלוי הכול בסדר. החוק הזה הגיע לוועדת השרים, אדוני היושב-ראש, וועדת השרים – אתה יודע מה הייתה עמדתה? אין עמדה. אין עמדה. משרד הפנים – אין עמדה. שלחו את זה להנהלת הקואליציה. הנהלת הקואליציה אישרה ואמרה: אנחנו נעביר את זה ליעקב אשר, יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, איש השלטון המקומי. היית צריך לראות את הפנים שלו בבואו להציג את החוק כשהגיע לוועדה, אתה יודע, היכולת להסתיר את הברוך. הוא מסתכל על החוק והוא אומר: מה נפל עליי? בערך, בגדול. אני מקווה שאני לא מוריד לו קולות בפריימריז שאין לו. אתה יודע, הוא אמר: טוב, אני צריך להוציא את הערמונים מן האש. הגיע החוק לוועדת הפנים, הגיע לטרומית, קריאה ראשונה. כמובן שלעמית הלוי יש התמחות מיוחדת. אני לא יודע אם אתה יודע, אדוני היושב-ראש או חברת הכנסת השכל, לעמית הלוי יש פטור מחובת הנחה. הוא איש מיוחד שכמעט כל הצעת חוק שלו מקבלת פטור מחובת הנחה. הוא גילה את השטיק, נכון? איך מביאים חוקים באופן מאוד מאוד – – – << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שירי, בדרך כלל – – – הקודמות הייתה נורמה: מביאים הצעת חוק לפטור מחובת הנחה לקואליציה ומביאים פטור מחובת הנחה לאופוזיציה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> שרן, לידיעתך, זה קורה גם עכשיו, בדיוק אותו דבר. את פשוט לא יודעת. << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בהתחלה זה לא קרה. אולי עכשיו זה קצת יותר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה כיף זה לדעת הכול, נכון? כבר דיברנו על זה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – זה קורה גם עכשיו, וביום הראשון הקרוב יהיו שניים לקואליציה, שניים לאופוזיציה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז חבר הכנסת עמית הלוי, אם אתם זוכרים את החוק של סנטה קלאוס – זוכרים אותו? החוק של סנטה קלאוס, שרצה להביא מתנות לכל המגזר הציבורי במדינת ישראל ולאפשר לנו לגייס המוני המוני כספים ומתנות, שהם כמובן ללא שום קשר, זה באמת לא היה בשום הקשר להליך שקורה עכשיו או לכסף שמחכה למישהו שקפץ לי פה, בנימין נתניהו, באמת לא היה שום קשר – גם זה היה פטור מחובת הנחה, גם זה נקבע, אבל אני אחזור להליך החקיקה. החל יעקב אשר ביושבו כיו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, והתחיל לחוקק את החוק. החוק הזה עבר ראשונה, שנייה, שלישית. כמה מילים שונו בהצעת החוק, אדוני היושב-ראש? פסיק לא שונה. אני חדש פה, חברת הכנסת השכל, אולי תוכלי להשכיל אותי. האם את מכירה הצעת חוק אחת שנכנסה לוועדה בכנסת ולא שונה אפילו הפונט בהצעת החוק? נקודה הם לא שינו בהצעת החוק. ההערה היחידה של מגיש הצעת החוק הייתה סד זמנים. הוא אמר: אני רוצה שזה יהיה מגיד כמו מנכ"ל של רשות מקומית, והוא ירצה להתפטר ב-90 הימים, נניח שהוא ירצה להתמודד, הבן אדם המסוים, שאנחנו לא מדברים עליו והוא לא פרסונלי. הוא לא שינה את זה בהצעת החוק, הוא הגיש את זה היום בהסתייגות. << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אה, באמת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מגיש הצעת החוק, אחרי כל הליך החקיקה, הגיש את זה היום בהסתייגות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה, שהוא מחייב 90 יום? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הוא מגיש הצעת החוק. אם יש לך עכשיו, אתה בטח ובטח – – – << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אתה מבין למה – המהירות היא מהירות שהיא לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, מהיום הראשון הוא ציין את זה. מהיום הראשון, בקריאה הראשונה הוא ציין את זה, הוא אמר שזה משהו שהוא רוצה לשנות. הוא לא שינה, ואני אגיד לך למה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שזה לא יהיה נושא חדש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, היה גם מעביר נושא חדש. אבל נניח, היו שורדים את הדיון, יו"ר הקואליציה היה מנהל את זה יחסית מאוד מהר, כמו שהוא עושה, ביעילות. למה הוא לא שינה את זה בהצעת החוק? עוד פרט מעניין בהליך החקיקה הסופר-מרתק, שעוד יילמד בדברי הימים של כנסת ישראל ובית המשפט העליון – שיפסול את הצעת החוק הזו. מגיש הצעת החוק כמעט לא היה נוכח בדיונים, אבל זה, אתה יודע, אפשר עוד, זה קורה. היום, בקריאה שנייה ושלישית, עמד מגיש הצעת החוק ואמר ליו"ר הוועדה, הוא אומר לו: תשמע, אני חייב ללכת לוועדה אחרת, אז יו"ר הוועדה אומר לו: מה זאת אומרת? זו הצעת החוק שלך, אנחנו עכשיו עושים שנייה-שלישית על זה. הוא אמר: לא, זה לא חוק שלי, משהו כזה, יש לי חוקים יותר דחופים. זאת אומרת, אם בהתחלה חשבתי וחשבנו חברי ועדת הפנים שהחוק הזה הונחת על עמית הלוי, היום אנחנו קיבלנו וריפיקציה מאוד משמעותית לזה. הבן אדם, מגיש הצעת החוק, לא היה רוצה להיות אפילו נוכח בעת שעוברת הצעת החוק בוועדת הפנים. הכוח שמשכר את הקואליציה הזו גרם לה להתייחס לבחירות המקומיות כמו – אני אקח איזה משל קטן שנאמר פה בפרסה על ידי אישיות בכירה בכנסת ישראל – כמו משחק טאקי. הם מסתכלים על בחירות, ובאמצע המשחק – אני לא יודע אם אתם מכירים את משחק הטאקי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מחליפים קלפים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. החלף כיוון. עכשיו, יש כמה קלפים שנויים במחלוקת בטאקי, לא משנה כמה שנים אתם משחקים בזה, לא משנה בכמה חבורות. יש תמיד "שנה כיוון", ויש תמיד כמובן הקלף של המלך – שזה המלך שהוא לא בחדר, נגיד חבר הכנסת דרעי; לא יודע למה עלה לי השם, כנראה שיש לו איזה מהלך פה. אבל יש הקלף עם החץ. אתה מכיר את הקלף עם החץ? לא החץ שנה כיוון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> העבר קלפים לזה שלידך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. זהירות, סיבוב מסוכן לפניך. מכירים את הקלף הזה? אז הקלף הזה הוא קלף שהוא שנוי במחלוקת. בדרך כלל הוא אומר שאתה מעביר את הקלפים. בזמן שהסתכלתי בוויקיפדיה על טאקי, גיליתי שהקלף הזה הוצא משירות ב-2011 עקב – לדעתי אפילו מצוטט שם – אי-סדירות ואי-יכולת לקבל – היה איזה מנגנון מאוד מאוד משמעותי, והקלף הזה בוטל. אבל באמת, היכולת שלהם להסתכל על בחירות ולהגיד עכשיו באמצע מערכת הבחירות: אנחנו משנים את החוקים, שנה כיוון – אלה החיים הפשוטים של הקואליציה. למה שמישהו יגיד להם משהו אחר, נכון? הרי קיבלתם 64 מנדטים, אתם יכולים ללכת לעיר ולהגיד: אנחנו עכשיו רוצים לקחת ועדה קרואה ולמנות ראשי ערים. אנחנו מייצרים מסלול מקביל שגורם למינוי של ראשי ערים, וזה סבבה לגמרי, ואף אחד לא יוכל להגיד לנו כלום, נכון? כי אנחנו כל כך חזקים ומוצלחים ויכולים לעשות הכול נורא נורא ביעילות, ובחרו בנו. אני חושב שתושבי ותושבות טבריה פספסו פה בענק. למה? כי הם רואים עכשיו את תשומת הלב הגדולה מאוד מאוד שטבריה מקבלת. לדעתי, טבריה מוזכרת, אם אנחנו עכשיו נעבור על "יפעת" או Google Alerts, לפחות 100, 200 פעם ביום, נכון? בטח במשכן הזה, בטח חבר הכנסת עמית הלוי. עכשיו, אני שואל: למה טבריה נעלמה מהרדאר של ממשלת ישראל ב-30 השנה האחרונות? למה אנחנו לא שומעים עליה בהקשרים הרבה הרבה יותר משמעותיים וחשובים לעיר טבריה, למשל, נגיד, לעודד את התיירות בטבריה, לעודד את מתחמי הפינוי-בינוי בטבריה – דיברתי על זה כבר איזה עשר פעמים – להקים מתחמי תעסוקה, לשקם את תשתיות החינוך, לשקם את תשתיות התחבורה? את הדברים האלה, שמשמעותיים לחבר'ה ולאזרחים שגרים בטבריה, למה את זה אנחנו אף פעם לא שומעים? אני משאיר את זה כמעין שאלה פתוחה, כי יש לי הרגשה שאני לא אקבל תשובה. ההרגשה בדיון הייתה שלא משנה למי אתה פונה, למי אתה אומר, איזה טיעון אתה טוען, אף אחד לא באמת מקשיב. היה סימון וי אחרי וי אחרי וי, ארבעה-חמישה דיונים, x שעות, כל אחד אמר. אגב, הברקה נוספת – ידעת? למשרדי הממשלה אין עמדה בחוק. אין עמדה. משרד הפנים בא ללא עמדה, העלה קשיים. מהקשיים שהוא העלה היינו צריכים להקיש באופן די מהיר יחסית שהוא נגד הצעת החוק, שזה מדהים. אגב, פרט טריוויה נוסף – נכון, דניאל? פרט טריוויה נוסף: יש שינויים בדיני הבחירות המקומיות – אני יודע שזה משעמם, אבל חבל שאתן יוצאות – שצריכים להיכנס עכשיו לתוקף בבחירות הקרובות – מזכירי קלפי, מספר קלפיות, לא משנה, זה עדיין לא הגיע, זה עדיין לא חשוב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גם אלה דברים שוועדת הפנים צריכה להכין לחקיקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אישרו כבר. אישרו, עברו, מנכ"לי מפלגות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> רק לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא חשוב להביא את זה למליאה, זה לא מאוד משמעותי. מאוד משמעותי המסלול המקביל, המסלול המיוחד שנוצר, מה שנקרא מסלול לקצונה ייעודית אפילו אפשר לקרוא לזה, מסלול לראשות עיר באופן מקוצר. בשלושת-ארבעת הימים האחרונים, בדיון האחרון, כשעוד היה דיון, נזרקה לאוויר על ידי עו"ד שני אילוז – גם חבר הכנסת רם בן ברק הזכיר אותה – נזרקה לאוויר הערה שלה בנוגע להצעות שהוצעו לה, גם בנוגע לפריימריז, גם בנוגע לתפקידים בחברות ממשלתיות, בתמורה לכך שיורידו אותה מכל ההתנגדות לחוק וגם להוריד את המועמדות שלה לראשות העיר. כשזה נזרק לאוויר החדר – אתה שומע את זה, ואנחנו מסתכלים אחד על השני ואנחנו אומרים: שום דבר לא מזיז אותם, הכול בסדר. אתה שומע מישהי שרצה לראשות עיר, שאומרת: הציעו לי – איך שלא הופכים את זה – שוחד. אמרו לי: תרדי מזה – תקבלי את זה. לדעתי זה נופל בהגדרה הזו, וכאילו לא נאמר כלום. כאילו היא אמרה: היום יום שלישי, מסיימים את יום העבודה מחר בבוקר, תודה ולהתראות. מועמדת לראשות עיר אומרת: ניסו להזיז אותי. איך ניסו להזיז אותי? עם תפקידים. זה לא מעניין אף אחד. מה זה? כאילו נאמר: באהלן אהלן. היום במדינת ישראל, אם אתה לא שומע את זה, משהו פגום בהליך, נכון? אם אתה לא שומע שיש איזה ניסיון לערבב ולהכניס לבלנדר את כל הסקטור הציבורי, אז אתה אומר: ואללה. ואז חוזר למקום שאליו כולנו בסוף חוזרים, לבית שלנו ולחברים שלנו, ואז אתם שומעים מה אומרים על הפוליטיקאים, נכון? איזה כיף להיות חבר כנסת, כן? כמה מושחתים אנחנו, נכון? לא משנה מה אני בחבר'ה, אנחנו אוכלי חינם, מושחתים. והשבועיים-שלושה האחרונים בכנסת הזאת סביב הצעת החוק הזו גרמו לי אך ורק להסכים איתם. אנחנו התעסקנו בהצעת חוק פרסונלית, מושחתת, נובעת ממניעים מה-זה לא כשרים, לא כשרים זה האנדרסטייטמנט של האנדרסטייטמנט, או האנדרסטייטמנט של הגרנדמייזר של מישהו פה. באמת, אין לי מילים לומר. ואני הייתי בטוח – והינה, אני מודה גם בטעות שלי – הייתי בטוח שהחוק לא יגיע היום לפה. אמרתי: אין מצב, באמת אין מצב שתגיע הצעת החוק. ואני ראיתי את הצעת החוק כששלחו את זה בצוות הסיעה, ואמרתי: בסדר, זה הטרלה. כמו שהטרילו את הסטודנטים, כמו שהטרילו נגיד את לשכת עורכי הדין, זה הטרלה. מישהו בא לעשות קצת שרירים. ואז אנחנו מגיעים לפה היום ואלה פני כנסת ישראל. אני חושב שאולי בשבעת חודשי ממשלת הטרלול אפשר לומר: כל הכבוד, הצעת החוק הזו היא לגמרי לגמרי ראי לשבעת חודשי השחיתות שאתם מנהלים במדינת ישראל. אז אני רוצה להודות להם מפה, שנתנו לי את ההזדמנות להסכים עם החבר'ה שלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח קודם כול בשליחת איחולי החלמה מהירה לפצועים בפיגוע הקשה בתל אביב היום. מקווה שנשמע בשורות טובות. אזרחי ישראל מתמודדים בחצי השנה האחרונה עם גל טרור רצחני. יש עלייה חדה מאוד בטרור. יש מתח, יש פחד ברחובות. יש עלייה מאוד מאוד חדה, ואנחנו רואים את אוזלת היד של הממשלה. אנחנו רואים, שומעים את חבורת הפירומנים שקוראים לעצמם שרים, שמבעירים את השטח באמת תחת כל עץ רענן. אנחנו רואים את הזירות החדשות שנפתחות בגלל חוסר אחריות של שרים, אמירות של חברי כנסת ומעשים של חברי ממשלה. אנחנו רואים שהעומד בראשם לא באמת מתפקד ודי מאבד שליטה, רק שאיבוד השליטה שלו אומר דם ברחובות, לצערנו הרב. אבל עד היום הטרור ומלחמות איחדו את העם שלנו, וזה היה משהו שתמיד היינו נורא גאים בו. לנו לא משנה מה קורה – אנחנו עם אחד, באמת. טילים על הדרום – הצפון פותח את הדלתות; מלחמת לבנון – הדרום פותח את הדלתות. אנחנו באמת עם – אני חושבת שמה שבאמת מגדיר אותנו כל כך יפה זה הערבות ההדדית שלנו. יש לנו ערבות הדדית. זה משהו שבאמת לא קיים בעמים אחרים כל כך, ומאוד מאוד חזק בעם שלנו. אבל כשאנחנו שומעים את רוח המפקד וכשאנחנו שומעים את מכונת הרעל וההסתה, שהיא אגב אמיתית, זאת אומרת, הציבור לא לגמרי מבין שמכונת רעל והסתה זה משהו שקיים; יש ממש יד מכוונת שכל מה שהיא עושה כל היום הוא רק להסית, רק להמריד, להכניס רעיונות לאזרחים לראש. מיליון בוטים, ואז אזרח נגרר אחר כך וגם מגיב כמו אחרון הבוטים. יש ממש מכונת רעל והסתה שמפמפמת כל היום ומנסה לכרסם לנו בחוסן הלאומי, עד כדי כך שגם האויבים שלנו הבינו שזה עובד, אז גם הם הצטרפו לחגיגה הזאת. ועל כל זה עוד מנצחים לנו ערוצי תעמולה, שופרות. וזה כאילו, מבחינת כולם, עולם כמנהגו נוהג, זה נורמלי – זה נורמלי שיש ערוצי טלוויזיה שיושבים ומטנפים כל היום. זה הגיוני שיש ערוצי טלוויזיה שמסיתים כל היום. זה הגיוני היום שיש אנשים שקוראים לעצמם עלק עיתונאים, אבל הם בעצם שופרות. זה הגיוני שאתה נכנס לרשתות החברתיות וכולם יורים על כולם. הסתה, מילים נמוכות – זה הגיוני. אבל שופרות השלטון האלה, יחד עם השרים הקיצוניים ויחד עם חברי הכנסת הקיצוניים שנמצאים היום בקואליציה, מייצרים סיטואציה מאוד מאוד בעייתית, אדוני היושב-ראש. זה מכרסם לנו בחוסן הלאומי. אנחנו ראינו היום מה האמירות הקשות של חברי הממשלה, של חברי הכנסת בקואליציה, רואים מה המשמעות של השופרות שלהם, עד כמה זה פגע לנו באותה הערבות ההדדית שאני דיברתי עליה. היה פיגוע בתל אביב, פיגוע קשה. מגיעים לשם אנשים ואומרים: זה היה פיגוע נגד שמאלנים. אתם, מה, אתם אמיתיים? לכאן הגענו? ממשלת ישראל, תראו למה אתם הבאתם את העם הזה. הערבות ההדדית שכל כך מאפיינת את העם היהודי, שכל כך מאפיינת את ישראל, שכל כך פותחת דלתות, שכל כך מאפשרת לנו להיות ביחד, שכל כך שומרת עלינו כעם, אותה ערבות הדדית נסדקה עד כדי כך שיש פיגוע – יש צוהלים, ולא מהצד של אויבי ישראל. לא אויבי ישראל הם אלה שצוהלים, אלא אותם אזרחים שמקשיבים לבן גביר, אותם האזרחים שמקשיבים לכל השופרות האלה ושרי הממשלה, לכל האנשים האלה. האזרחים שמקשיבים לערוצי התעמולה ולמכונת ההסתה, הם הגיעו היום למקום הפיגוע ואמרו: זה פיגוע נגד שמאלנים. עד כדי כך? התקשרה אליי חברה שלי ואמרה לי: תשמעי, אני התחלתי לבכות כשראיתי את זה, בכי, בכי אמיתי, אֵבֶל על מה שקורה לעם שלנו בתוכנו. כי זה מה שקורה. וזה לא מגיע יש מאין, זה מגיע כי יש יד מכוונת, יד מכוונת שמובילה את כולנו לאבדון, והיד המכוונת הזו היא ממשלת ישראל – ממשלת ישראל שפוגעת בפירוש בחוסן הלאומי שלנו. וזה, זה נזק ארוך טווח, זה לא נזק שמחר נחזור לשלטון ונתקן, את הנזק שהם עושים על ידי מפעל ההסתה שלהם, מפעל השיסוי שלהם, האמירות הקשות שלהם, האמירות הקיצוניות שלהם, האמירות ההזויות שלהם, הפעולות שלהם, לעשות הכול כדי לפלג בינינו. אתה יותר יהודי, אתה פחות יהודי, אתה כן נורמלי, אתה לא נורמלי, אתה להט"ב, אתה בהמה, אתה זה – די, די, מספיק. מה אתם רוצים, להרוג את העם הזה? מה נסגר? העובדה שהיום הגיעו אזרחים ישראלים למקום פיגוע וצהלו כאחרון אויבי ישראל בגלל שהם מקשיבים למכונת ההסתה והרעל של ממשלת ישראל זה דבר חמור, חמור מאוד. כל הכבוד לממשלת החורבן. אתם הצלחתם איפה שגדולי אויבי ישראל כשלו. ואז, תוך כדי, תוך כדי המבצע הצבאי שאנחנו נמצאים בו היום, תוך כדי מבצע, מעלים חוקי הפיכה. לא שזה מפתיע, אגב, כי גם כשישבנו במקלטים – אתם זוכרים שהיה מבצע לא מזמן? אזרחי ישראל יושבים במקלטים, ומה עושה ממשלת ישראל? מעלה חוקים. בוא, עכשיו כולם עסוקים בלשבת במקלט, אנחנו יכולים לגנוב חוקים מתחת לאף של כולם ולעשות מה שבא לנו – חוקי הפיכה, חוקים שהם שנויים במחלוקת, חוקים שמובילים לשיסוי, חוקים שמביאים לקרע. הגיוני, סך הכול, הגיוני. ראינו את האטימות ואת שנאת ישראל של הממשלה הזו עם איך שהיא מתנהגת כשישבנו במקלטים, אז זה אמור להפתיע אותנו כל כך שבמהלך מבצע, כשהחיילים שלנו נמצאים בתוך שטח עוין, מסכנים את חייהם, ואזרחי ישראל צמודים למסכים כדי לראות, באמת, שהילדים שלהם בסדר – בכלל לא מפתיע שביד אחת יש מבצע צבאי וביד השנייה מנסים להעביר לנו חוקי הפיכה שלטונית. וזה לא מפתיע כי אני גם זוכרת שבאותו מבצע שהיה בעזה גררו את ראשי הרשויות, כולל של העוטף, כולל של העוטף, לכנסת, להגן על איזה חוק ארנונה הזוי ומושחת. והם מסבירים לממשלה: אבל אני צריך להיות עם התושבים שלי, אני צריך לשמור על האזרחים שלי. אני לא יכול לבוא לכנסת עכשיו להגן על איזה חוק מושחת ומגוחך שלכם, שאתם רוצים כרגע להרוס לעיר שלי ולילדים של העיר שלי את העתיד. רגע, תעצרו. לא עוצרים. למה לעצור? למה לעצור? למה לעצור? זאת הרי ממשלה שבזה לתושבים שלה, זאת ממשלה שבזה לאזרחים שלה, וזה משהו שהוא חסר תקדים במדינת ישראל. במהלך מבצע צבאי, אזרחים יושבים במקלטים, ומעבירים להם חוקי הפיכה על הראש, לא עוצרים לרגע; במהלך מבצע צבאי גוררים ראשי רשויות לכנסת ישראל, כולל אלה של העוטף, שמתחננים, מתחננים לממשלה: תראו קצת, משהו, אנושיות מינימלית, טיפה אכפתיות כלפי אזרחים, לא ביקשנו יותר מדי. לא עצרו. להעביר. היום מבצע צבאי שמחזיר אותנו 20 שנה אחורנית – הפעם האחרונה שאני חושבת שהיה איזשהו מבצע באזורים האלה היה לפני 20 שנה – גם כן, לא עוצרים, ממשיכים עם חוקי ההפיכה. פיגוע רצחני בלב תל אביב, אבל למה לעצור? למה לעצור? יושב לו שמחה רוטמן בוועדת החוקה, ובשידור חי מעביר חוקי הפיכה על הראש של אזרחי ישראל. אז מה אם יורים עליכם עכשיו? אז מה אם יש גל טרור? אז מה אם אתם מפחדים לצאת מהבית? אז מה אם הבאנו עליכם גל טרור רצחני, כי אנחנו פשוט לא יודעים לנהל מדינה או את הביטחון? אז מה? אנחנו רוצים להעביר חוקי הפיכה. עכשיו, זה נשמע מפתיע, אני יכולה להבין למה אנשים נורמליים יכולים לחשוב שהממשלה לא עושה את זה בכוונה: הם לא מתכוונים לזה; הם לא באמת רוצים לעשות הפיכה. בסדר. אני יכולה להבין, כי אנשים מצפים שלממשלה שלהם יהיה אכפת מהם. אבל באמת, אתם יודעים, הדיקטטורה הרי לא התפלקה להם במקרה. בואו, זה לא – אופס, נפלט לי ביטול עילת הסבירות. זה לא עובד בצורה כזאת. זה לא ככה על הדרך. מדובר פה במהלך ציני, מתוכנן, שהממשלה הזו רצתה אותו, עובדת בשבילו. לא תכננו לא לעצור, לא לשנות. הם, מהרגע שהם עלו – ובואו, ידענו את זה גם קודם – החליטו לבצר את מעמדם ושלטונם באופן מוחלט על מנת להפוך את המדינה הזו למדינת הלכה, מדינה חשוכה, מדינת ימי ביניים, ובעיקר מדינה שהם ישלטו בה בלי שיהיה אפשר להזיז אותם מהכיסא. ויהיה אפשר למנות את מי שהם רוצים. למה צריך פיקוח? לא צריך פיקוח. למה אתם כל כך קטנוניים? מי צריך פיקוח? אז מה שאני אומרת זה שזה לא התפלק להם במקרה, וזה מהלך מתוכנן מראש וידוע מראש, והם ילכו עם זה גם עד הסוף. וההוכחה המצמררת של היום הזה של מבצע צבאי ופיגוע רצחני – שהם לא עוצרים עם החקיקה, המשיכו להעביר אותה בוועדת החוקה, כשהם מצפצפים על אזרחי ישראל ועל מה שבאמת מפחיד ומטריד אותם. פעם הייתי אומרת ביזיון, אבל היום פשוט אין לי שום ציפייה מממשלה שהיא אנטי-ציונית במהותה ובאופן שבו היא מתפקדת. התכנון המקורי הרי היה לקחת את החקיקה כולה ולהגיד: רגע, רגע, אנחנו נרדים את הציבור. הציבור יצא להפגנות, שרף. בואו, הם נבהלו, הם נבהלו מהציבור הרחב שיצא להפגנות בימים הראשונים, ונבהלו בצדק, כי הם עוד לא ראו אפילו את הציבור. אם הם ימשיכו עם החקיקה הזאת הם יראו ציבור אפילו יותר גדול. אבל הם מאוד מאוד מאוד נלחצו לפני חצי שנה. חשבו: יאללה, בואו נעביר חוקי הפיכה שלטונית; חשבו שהציבור ייתן להם, והציבור בלם אותם כקיר ברזל. אז הלכו לבית הנשיא למשוך את הזמן, משכו, משכו, ואז אמרו: טוב, בואו נעשה עכשיו מחטף, אבל אנחנו לא נעביר הכול, נעביר בכל פעם סעיף. נרדים את הציבור בשיטת הסלאמי. היום נעביר את ביטול עילת הסבירות. הציבור לא מבין מונחים משפטיים. אנחנו כבר נגנוב להם את הדמוקרטיה מתחת לרגליים, והם לא ישימו לב. הינה, צעד ראשון עשינו, ואז אנחנו יוצאים לפגרת הקיץ, יהיה פה שקט, שלושה חודשים בערך יהיה פה שקט, ואז בפתיחת המושב הבא אנחנו נביא עוד סעיף, אבל זה כבר יהיה סעיף שני של חוקי ההפיכה המשטרית. אחרי המושב הזה, ואחרי שביטול עילת הסבירות עובר, אני רוצה שזה יהיה ברור: מדינת ישראל כבר שינתה את אופייה. זהו, כבר נפל דבר בישראל. מרגע שהסעיף הראשון של חוקי ההפיכה עובר, אנחנו כבר מתחילים – כבר התפשרנו על האם זו דיקטטורה מלאה, חצי דיקטטורה, רבע דיקטטורה, שמינית דיקטטורה, אבל זה כבר שם. מדינת ישראל כבר שינתה את פניה ללא הכר. את זה צריך להבין. זה לא עוד סעיף, זה לא עוד חוק, זה לא עוד שלב. זהו. הצליחו להעביר פה בפעם הראשונה חוק דיקטטורי, בדרך להיות הונגריה, בדרך להיות פולין. את זה צריך להבין. אבל המפגינים ואזרחי מדינת ישראל לא ייתנו לזה לקרות, פשוט לא הולכים לתת לזה לקרות, עם כל הכבוד. הממשלה כאן שוכחת שקודם כול, כבר אין לה לגיטימציה ציבורית. בואו נודה על האמת, הם הולכים ומתמעטים, ובצדק. הם כבר מוקצים מחמת מיאוס על כל כך הרבה פלגים בציבור. הם רק הולכים ומאבדים את הלגיטימציה שלהם מרגע לרגע. כבר היום אין להם את הלגיטימציה לעשות את חוקי ההפיכה שהם עושים. אבל אותם מפגינים – שהרי בסוף, מיהם המפגינים האלה? אנשים מבוגרים שנלחמו פה את כל מלחמות ישראל, ששילמו פה מיסים כל החיים שלהם. אלה החיילים שלנו, אלה הלוחמים שנמצאים היום בג'נין, הם גם המפגינים; אלה הטייסים שלנו, המדהימים; אלה נשים, אלה גברים; אלה להט"בים, חברים בקהילה הלהט"בית, גברים ונשים, אנשים שיש להם משפחות, אבא ואבא ואימא ואימא, שחוששים וחרדים לגורל של המשפחה שלהם ושל הילדים שלהם, כי יש אנשים שלא רק חושבים שהם לא לגיטימיים, אלא הולכים להעביר חוקים שהולכים לסייע לחוסר הלגיטימיות הזו. הם פוחדים, והם יילחמו על הבית והמשפחה שלהם כמו שכל הורה היה עושה. ימנים, אנשי ימין נמצאים בהפגנות האלה. הם לא אוהבים לשמוע את זה, הממשלה הזאת. היא לא אוהבת לשמוע שחרדים משתתפים בהפגנות האלה, חובשי כיפה סרוגה משתתפים בהפגנות האלה, אנשי ימין משתתפים בהפגנות האלה, אנשי ליכוד לשעבר משתתפים בהפגנות האלה, אבל הם לא אוהבים לשמוע את זה. גם ערוצי התעמולה שלהם, שנמצאים פשוט על פלנטה אחרת, ככה זה נראה, לא אוהבים. הם מעוותים את המציאות. הבעיה היא שמי שצופה רק בערוצי התעמולה שלהם עוד עלול לחשוב שזה אמיתי, כי אם יש דבר שהם יודעים לעשות זה מסע דה-לגיטימציה כלפי ציבורים שלמים: אלה שמאלנים, אלה ימנים, אלה עוכרי ישראל, אלה מתייוונים. כל הזמן יש כל מיני סיסמאות כאלה, כדי לעשות דה-לגיטימציה ליהודים, לאזרחים שחיים פה במדינת ישראל ונותנים, תורמים, עובדים קשה, אבל בוא נעשה להם מסע דה-לגיטימציה. בואו נעשה ככה שכשיש פיגוע באיזשהו אזור, אז יעמדו חבורת – אתם יודעים מה? אין לי אפילו מילים – ויגידו: אה, זה לא פיגוע נגד העם היהודי, זה לא פיגוע נגד מדינת ישראל, זה לא פיגוע – לא, לא, זה פיגוע נגד עוכרי ישראל האלה. הינה, הצלחתם, ממשלת ישראל, הצלחתם, עשו פיגוע נגד עוכרי ישראל. ההסתה שלכם הצליחה. לא על הפיגוע – על העובדה שהגיעו אזרחים, ובמקום לפתוח דלת ולטפל איש ברעהו, לתת יד, ערבות הדדית, זורקים עגבניות בעת פיגוע. אישה בהיריון שוכבת בבית חולים, נלחמים על החיים שלה, ואתם שלחתם אנשים לזירת הפיגוע להגיד: עשו להם פיגוע. לא עשו פיגוע נגד מדינת ישראל – עשו להם פיגוע. ממשלה שונאת ישראל אתם, אין מילה אחרת. אני אחזור שוב על המשפט הזה: מה שגדולי אויבי ישראל לא הצליחו לעשות, אתם עשיתם – הצלחתם לשסות איש באחיו עד כדי כך שזה הגיע לזירת פיגועים. בושה וחרפה. בושה וחרפה. אבל אני חוזרת שבסוף בסוף – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> את מורידה את הרייטינג של ערוץ הכנסת עם הטינופת. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה טינופת, שלמה קרעי? בגללך אנשים הגיעו לזירת פיגוע ואמרו: השמאלנים האלה, עשו להם פיגוע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אי-אפשר לצפות. חלאס. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? כמה פעמים אמרת "האנרכיסטים האלה"? כמה פעמים אמרת "המתייוונים האלה"? כמה פעמים אמרת "השמאלנים הבוגדים האלה"? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אף אחד – – – << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה פעמים אמרת? אתה יודע כמה אנשים בהפגנות האלה הם מצביעי ליכוד לשעבר שלא יכולים להסתכל עליכם יותר? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא כולם כמוך. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע כמה אנשי ימין, כמה חובשי כיפות וכמה חרדים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא כולם כמוך, מדלגים ממפלגה למפלגה בשביל – – – האישי. לא כולם. לא כולם כמוך. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נמאס מכם כבר, נמאס מכם. נמאס מההסתה שלכם, כל היום רק מפמפמים. הבאתם את אזרחי ישראל לזירת פיגוע, שיבואו – במקום לעזור איש לאח שלו, שיירקו בפנים אחד לשני? אתה לא מתבייש? אתם לא מתביישים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ערוץ הכנסת אומרים שהורדת להם את הרייטינג. חלאס, די, כמה שטויות וקשקוש. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ערבות הדדית בעם ישראל הצלחתם להרוס. הרחקתם אנשים מהדת – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> גועל נפש. האינטרסנטית הכי גדולה של הכנסת מטיפה מוסר. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הרחקתם אנשים אחד מהשני. גרמתם לעם ישראל לשנוא אחד את השני. זה במשמרת שלכם, ואף אחד לא ימחק את זה, כי זה רק בגללכם. אתם עוכרי ישראל. אתם ממשלת חורבן אנטי-ציונית. מאויבי ישראל לא הייתי מצפה לעשות את מה שאתם עשיתם בחצי שנה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לכי שבי עם – – – החבר הציוני שלך. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאתם עשיתם בחצי שנה. אבל האזרחים הטובים, הפטריוטים, הציונים, שמגיעים בכל מוצאי שבת – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עוד מילה – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הינה, החבר האוהב ישראל – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שב בשקט. הפיגוע היה בשכונה שאני גדלתי בה. שב בשקט. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, שלמה קרעי? בוא ואני אגיד לך משהו – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – הבית הזה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – לי ולגלעד קריב יש הרבה מאוד חילוקי דעות, אבל אתה יודע? אנחנו אחים. ואתה יודע מה? עד שאתם עליתם לשלטון, יכולתי גם להגיד שאנחנו אחים. מה קרה לך? מה קרה לכל ישראל ערבים זה לזה? בן אדם מחזיק בדעות של שמאל אז הוא לא אח שלך יותר? הגישה הזו שלך היא מה שהוביל היום אנשים להגיע לזירת אירוע רצחני ולהגיד: עשו פיגוע נגד שמאלנים. כן, שלמה קרעי, זה קרה בגללך ובגלל החברים שלך בממשלה. זו מדיניות סדורה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> משה מירון ישב היום בוועדת החוקה. פינדרוס אמר שצריך לגמור את המפגינים. אתם פשוט ממשלת שנאת חינם. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש ככה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תועבה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הם לא אוהבים לשמוע את הדברים האלה. הם לא אוהבים לשמוע, חס וחלילה, שאנשים ציוניים מגיעים להפגנות; שהאנשים הפטריוטים האלה, המורכבים, שמגיעים להפגנות בכל מוצאי שבת – ניצולי השואה מגיעים להפגין במוצאי שבת, סטודנטים באים להפגין, נשים, גברים, להט"בים, דתיים, חילונים, מי שאתם לא רוצים. אבל הם חוטפים מהשלטון, הם חוטפים מראש הממשלה, שמטנף עליהם, הם חוטפים משר המשטרה, שתוקף אותם גם פיזית. הם חוטפים. הם עוברים מסע של דה-לגיטימציה מכוער, משפיל. כל מה שהם רוצים – מה הם אמרו לכם? תמשלו, הכול טוב. מה הם אומרים? אל תהפכו את מדינת ישראל למדינה דיקטטורית. בבקשה, תניחו את החקיקה הזו. מה בוער? מה בוער? אמרנו לכם לא למשול? תמשלו, תפדל. תעשו את זה. אחלה. אומרים לכם: אל תעבירו את החקיקה הזאת. זו חקיקה שגורמת לשיסוי ולקרע בעם. לא, אנחנו נעביר אותה על הראש של כולם; אנחנו נעביר אותה בזמן שיש פיגוע; אנחנו נעביר את החקיקה שמפלגת ומשסה בזמן מבצע בג'נין; אנחנו נעביר את החקיקה המפלגת הזאת בזמן מבצע בעזה, כשהאזרחים שלנו יושבים במקלטים, כי אנחנו לא שמים עליכם, אזרחי ישראל. מה לא ברור? אל תצפו מדיקטטור שלא יהיה דיקטטור. אתם יודעים מה הבעיה? אנחנו ממשיכים לצפות, כי אנחנו ישראלים ציונים, שאוהבים את הארץ הזאת וממשיכים לצפות. אבל אי-אפשר לצפות מממשלה חשוכה, שרוצה להפוך להיות דיקטטורה, להפסיק להיות מה שהיא, לכן התפקיד שלנו הוא להילחם בכם באמת כמה שאפשר. מתחילים להחליט לי פה מי יהודי, מי לא יהודי, מי יותר יהודי, מי פחות יהודי, מי נכון שיהיה יהודי. די כבר, הרגתם אותנו. די כבר עם זה. כל אחד יש לו את הדרך שלו להביע את היהדות שלו, מי יותר ומי פחות. כל יהודי, גם לשיטתכם, יכול לחזור בתשובה. זה תהליך שלו, אבל צאו לו מהווריד. צאו לו מהווריד. אתם תחליטו מי יהודי יותר ומי יהודי פחות? אתם תחליטו איך אני עושה את הקידוש שלי בשבת? אתם תחליטו לי אם אני כן אדליק נרות, לא אדליק נרות ומתי אני אדליק נרות? במקרה שלי, הילדים שלי בגן דתי. אני מאושרת מזה שהם בגן שהוא דתי. אחלה. בן אדם אחר, לא מתאים לו – מעולה, מה הבעיה? אולי בעוד עשר שנים כן יתחשק לו? אולי בעוד עשר שנים אני אפסיק עם העניין הזה? לא יודעת. אבל זה עניין כל כך פרטי. זה לא עניין ציבורי, זה לא עניין שלכם. צאו לאנשים מהווריד. מה, אתם משמרות המהפכה? מה, אתם חומייני? מה, אתם מנסים להפוך אותנו לאיראן? צאו לאנשים מהווריד. אבל עם ההתנהגות שלכם, של לשלוח אנשים – איך בן גביר אמר? לשרוף את הכפרים – עם ההתנהגות שלכם של לשלוח אנשים לשרוף כפרים; לשלוח מפגינים לזירת פיגוע ולהגיד: עשו פיגוע נגד השמאלנים, עם ערוצי התעמולה שלהם, עם המי מספיק יהודי, מי לא מספיק יהודי, איך הוא יהודי ומהו יהודי – יש לי חדשות בשבילכם: אתם, ממשלת ישראל, שכחתם מה זה להיות יהודים. להתפלל, לשמור שבת, זה לא להיות יהודי. יהודי זה דרך ארץ, זה גם דרך ארץ. עם כל הכבוד, אתם שכחתם מה זה להיות יהודים, ושום כיפה ושום ציצית לא ישנו את זה. ההתנהגות שלכם, ההתנהלות שלכם, החמלה שלכם כלפי העם שלכם, האופן שבו אתם נוהגים אחד בשני – כולל מול האופוזיציה, כולל מול אנשים שלא חושבים כמוכם – זה מה שיקבע, עם כל הכבוד. לאזרחי ישראל מגיע יותר מהממשלה הזו. לאזרחי ישראל שנלחמו במלחמות ישראל ומתגייסים לצבא, קמים בבוקר למלחמה – הם קמים בבוקר למלחמה בכבישים, למלחמה בפרנסה, למלחמה בסופרמרקט עם יוקר המחיה, למלחמה לסגור את החודש, למלחמה לפנות את הזמן לילדים, חברתי חברת הכנסת שרן השכל, שיודעת מה זה לג'נגל – אבל לא, במדינת ישראל את אמורה לשבת בבית. את לא אמורה להיות חברת הכנסת, לא אני, לא את ולא אף אחת מהנשים פה. אנחנו פשוט אמורות להיות בבית. היה לנו הרבה יותר קל – היה לנו זמן גם לגדל ילדים וגם לעשות כביסה, ולא היינו צריכות לרוץ למליאה בשעה 01:00. מה לעשות? את מבינה? << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לילה שני. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לילה שני בואכה לילה שלישי. זה נכון. את מבינה? אבל כל אזרח בא ונלחם בזה. הממשלה פשוט אומרת: אל תילחמו בזה. שבו בבית, יהיה יותר פשוט. אבל זה לא הולך לקרות. אזרחי ישראל נמצאים בתוך מלחמה ברחובות, באלימות, מלחמה ברשתות החברתיות, מלחמה בטרור, מלחמה בפרוטקשן. רעש. ממשלה שמייצרת רעש, רעש, רעש, המולה, המולה, המולה, רעש: אנחנו נטמטם אתכם, אזרחי ישראל, עד שלא תזכרו איך קוראים לכם בכלל; עד שאתם תצליחו לנשום, אתם תגלו שאותנו אי-אפשר להזיז מהכיסא שלנו, כי הדבקנו את עצמנו עמוק עמוק, עם חקיקה הזויה ומסוכנת, ככה שאין דרך חזרה משם. אתם יודעים מה? הממשלה הקודמת לא הייתה מושלמת. לא היה קל ולא היה פשוט. בכל זאת, אנחנו עוסקים פה במדינת ישראל. מדינת ישראל היא לא מדינה קלה באף ממשלה, היא תמיד תהיה מאתגרת, אבל ואללה, היה שקט. היה שקט. ירידה ברציחות, ירידה ביוקר המחיה. הייתה אחדות. אני גאה שישבתי בממשלה שבה יושב יושב-ראש מועצת יש"ע לשעבר ולצידו יאיר לפיד, שהם לא עם אותן הדעות, יושבים יחד אנשי ימין, אנשי שמאל, דתיים, חילונים, ערבים, יהודים, יושבים יחד, ולמרות הקשיים ולמרות שיש פערי אידיאולוגיה עצומים אחד מול השני, עושים הכול כדי לנסות לנהל פה את המדינה, כי הם מבינים שחברתית וכלכלית המטרה שלנו היא לייצר פה חיים טובים. הם נלחמו לייצר את הדבר הזה. הממשלה הקודמת היא הגאווה שלי כחברת הכנסת. אני גאה שיצא לי לשבת בממשלת אחדות כל כך – אתם יודעים מה? זה באמת קסם. זה פשוט קסם. שמאל וימין, דתיים, חילונים, ערבים ויהודים יושבים יחד כדי לנסות לנהל פה מדינה. אבל לקינג ביבי זה לא התאים. הזיזו אותו מהכיסא, אולי הוא ילך לכלא. ואללה, לא מתאים. טרור, טרור. טרור בבתים של חברי הכנסת, טרור עשו פה עד שהצליחו לעלות חזרה לשלטון ולהרוס פה לאנשים את החיים, להרוס את העתיד של הילדים שלהם. כי כל מה שהממשלה הזאת עשתה בינתיים זה להרוס לכם, אזרחי ישראל, את החיים. שכל אחד יסתכל מה עבר עליו בחצי השנה האחרונה וישווה את זה ללפני שנה, ותראו איך ממשלת השמד הזאת הצליחה להרוס לכולם את החיים. ממשלת ישראל, אתם מסוכנים עם החקיקה הזו שלכם, אתם מסוכנים בהסתה שלכם, אתם מסוכנים בהתנהגות ובהתנהלות שלכם, ואנחנו נעשה הכול כדי להעיף אתכם מהשלטון. אבל רגע לפני שאני יורדת מהדוכן אני חייבת להגיד שאני שמעתי את אבי מעוז. ברשתות החברתיות עלה איזה וידיאו מנאום שלו היום שבו הוא מצטט את טראמפ על טירוף מגדרי. אז הוא אמר, אני מצטטת: העולם נמצא במלחמה. אתם מבינים? בחוץ יש מבצע צבאי, חיילים שלנו נמצאים בשטח עוין, כל הגזרות נמצאות כרגע ברתיחת-על, אבל אצל אבי מעוז, בראש, העולם נמצא במלחמה. למה? איך הוא אמר את זה? נגד הניסיונות להפוך את העולם ולהשיב את הנורמליות לעם ישראל ומשם לעולם כולו. כן? בגלל הטירוף המגדרי. הטירוף המגדרי. בעולם של אבי מעוז יש מלחמה שהיא לא מלחמה אמיתית שקורית בחוץ ומסכנת חיי אזרחים, חלילה, אלא יש טירוף מגדרי. אז חשוב לי ברגע האחרון לפני שאני יורדת מהדוכן לומר לאבי מעוז: אדוני, אתה סטייה של הטבע. אבי מעוז, אתה סטייה של הטבע. ולכן, כדי להיות אור אמיתי לגויים, צריך למגר תופעות כמוך מכנסת ישראל, ובכלל רעיונות חשוכים כמו שלך. אז תודה רבה, ומי ייתן ובנאום הבא שלי על דוכן הכנסת הממשלה הזאת כבר לא תהיה. אמן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת שרן מרים השכל, 70 דקות, בבקשה. << דובר >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, אדוני היושב בראש. אדוני השר, שעת לילה, וכולנו נמצאים כאן במליאה כדי להעביר חוק שבסופו של דבר כולם יודעים שהוא חוק פרסונלי. אין הרבה כללים מה מותר ומה אסור לנו לעשות כשאנחנו מחוקקים חוקים. כמחוקקים, אנחנו פה בסוג של שליחות כדי לעשות למען המדינה, לעשות למען האזרחים. אנחנו יכולים לחוקק כמעט הכול, אבל יש שני כללים די ברורים: 1. אנחנו לא מעבירים חוקים פרסונליים; 2. אנחנו לא מעבירים חוקים בדיעבד. לצערי הרב, הממשלה הזאת, עוד פעם – כי זאת לא הפעם הראשונה – מעבירה הצעות חוק פרסונליות והצעות חוק בדיעבד, כלומר גם הכללים המעטים שיש לנו כמחוקקים – ואין הרבה – אתם עוברים עליהם פעם אחר פעם. זה פשוט הזוי. החוק הזה פרסונלי כי הוא מדבר בסך הכול על אדם אחד. בואו, כולנו יודעים את זה, כולנו שמענו מה עומד מאחורי הצעת החוק הזאת. החוק הזה, כל היועצים המשפטיים אמרו שברגע שנשלפים ספרי הבוחרים, אנחנו למעשה במערכת בחירות. איך אתה יכול לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק? באים היועצים המשפטיים ואומרים לכם: מה אתם עושים? ואתם ממשיכים כאילו כלום לא קרה. אבל העיקר, מגיש ההצעה, עמית הלוי, כנראה הפך להיות המוציא לפועל למשימות לעומתיות – לאומיות, סליחה. גם לעומתיות אבל בעיקר לאומיות, פעם אחר פעם. עמית הלוי כנראה הגיע לכנסת והוא סוג של המוציא לפועל: מה שישמור על שלמות הקואליציה – כל החוקים הפרסונליים, כל החוקים שקשורים לג'ובים, כל החוקים שקשורים לשימון המערכת בצורה כזאת או אחרת – הם משימה אישית שלו. אני מכירה את עמית – בן אדם אידיאולוג, שתמיד היה עם תחושה של שליחות. זאת העבודה שהוא עושה בכנסת? זאת העבודה? איך הוא מסוגל? איך הוא לא מוריד את הראש? הוא בא לכאן ונואם ומגן על ההצעות האלה? הוא יודע שזה קומבינות. איך מסתכמת קדנציה של חבר הכנסת כשאתה מגיע לכנסת ישראל אחרי כל כך הרבה זמן – לא רק שהוא התכונן לשליחות כזאת, הוא הכין לא מעט אנשים לקראת הנהגה, המון חבר'ה צעירים, בקורסים שהוא עשה, בתוך מרכז מדיניות ומנהיגות. הוא יודע מה זו שליחות ציבורית. זאת השליחות הציבורית שלו? קומבינות? חוקים פרסונליים? לשמן את המערכת כדי לוודא ששום בורג שם לא מתפרק? כואב לי הלב לראות את זה, אני אומרת בכנות. אבל מה? יש משימה, והמשימה שלכם היא כנראה באמת ריסוק של מערכת המשפט. איך עושים את זה? לא לוקחים אחריות על כלום. פעם אחר פעם מביאים את מערכת המשפט לכדי התנגשות עם המערכת הפוליטית, כל הזמן, לא משנה מה אומרים לכם. לקבל החלטות והכרעות כבר ברור שאתם לא יודעים; בכל פעם אתם מתחמקים מאחריות. חוקים שאומרים לכם שהם חוקים בדיעבד וזה אסור, וזה חוקים פרסונליים וזה אסור, וזה חוקים שמחוקקים בתהליך לא נכון וזה אסור – אתם לא עוצרים. מה קרה? אי-אפשר לנשום שנייה? אתם יודעים מה, חוק ראוי? נהדר. עשו את זה ממערכת הבחירות הבאה. אבל אתכם זה לא מעניין. למה? כי יש פה סוג של שיטה. ומה השיטה? להביא את החוקים, הקומבינות והג'ובים האלה לפתחו של בית המשפט העליון. הרי זה ברור, כי אז אתם יכולים להגיד לאנשים שלכם: אני? אני ניסיתי, אני עשיתי את מה שאני יכול, אבל זה בית המשפט לא מאפשר לי. נכון? הרי הכי קל זה לזרוק אחריות. אנחנו רואים אתכם עכשיו מתנהלים בכל זירה – הכלכלית, הבין-לאומית, הביטחונית, ביטחון פנים – ובכול אתם זורקים את האחריות על מישהו אחר. כשאתם באופוזיציה אתם מפילים את זה על מישהו אחר; כשאתם מושלים, אתם לא יודעים למשול. למה? כי אתם לא מסוגלים לקחת את האחריות עליכם. קחו אותה עליכם, זה אצלכם בידיים. עשו משהו. במקום זה אתם זורקים את האחריות, ומה? אתם נהנים פעם אחר פעם לזרוק את חוסר היכולת שלכם למשול ואת חוסר היכולת שלכם לקבל הכרעות והחלטות לבית המשפט העליון, כי אז אתם מבעירים עוד יותר את הקרע הזה, את השנאה הזאת, את הקונספירציה הזאת שבית המשפט העליון שולט. למה הוא מקבל את ההכרעות האלה? כי אתם לא מסוגלים לקבל אותן. אתם כל פעם מתחמקים מלקבל את ההכרעה, אם זה בהחלטת ממשלה ואם זה בחוק, בצורה מכובדת ומקובלת. מה יגידו? ברור לכם שאתם לא יכולים לחוקק חוקים פרסונליים; ברור לכם שאתם לא יכולים לחוקק חוקים בדיעבד. אז למה אתם מצפים? שאחר כך בית המשפט העליון יפסוק לא על פי החוק, על פי הנהלים? אתם מעמידים אותו במצב בלתי אפשרי. זה כמו רכבת שעומדת להתנגש חזיתית, הרי אנחנו יודעים את זה. ואתם נהנים, אתם נהנים מהלהבות, וכל שבוע שעובר אתם מביאים חקיקה נוספת שמבעירה את המדורה הזאת, ואז אתם עומדים מהצד ואומרים: אבל המפגינים. נכון? המפגינים הם ששורפים את הבית. חבר'ה, תסתכלו במראה, תסתכלו על עצמכם. תתחילו לקחת אחריות – תתחילו לקחת את האחריות על המדינה, תתחילו לקחת את האחריות על הכלכלה. זה בידיים שלכם. אם אתם לא מסוגלים ולא יכולים, תתפטרו. תשאירו את זה לאנשים אחרים שכן מסוגלים. בכלל, הדיונים השבוע בוועדה הביאו שיאים חדשים. עומדת מועמדת לבחירות לראשות עירייה ואומרת מול כולם – לא מתביישת, לא פוחדת – שהציעו לה שוחד כדי לוותר על המועמדות שלה. הציעו לה שוחד, ומסתבר שגם לאנשים אחרים. תגידו לי, אתם השתגעתם? לאן אתם מובילים את המדינה? אתם כבר יודעים שיש חוסר אמון מטורף בין הציבור לבין הנבחרים שלו. איך אתם מעיזים? היא אומרת: מתוך הליכוד הציעו לי בעצם שוחד כדי להשתיק אותי, כדי להוריד אותי מזה, כדי לא להתווכח עם החוק הזה, כדי לא לעשות בעיות. תגידו לי, אתם השתגעתם? בכל מחיר? לא משנה מה? פשוט בושה. בסופו של דבר הממשלה הזאת עוסקת בכל דבר, אבל בכל דבר, שלא מעניין את אזרחי ישראל. הנושא של יוקר המחיה, שגומר משפחות צעירות, סטודנטים, קשישים, מי לא – אנשים שצריכים את העזרה שלכם, בעטתם אותם הצידה, העיקר הרפורמה המשפטית. זה הכי חשוב. המצב הביטחוני, ביטחון פנים, ביטחון חוץ – נדרשת פה תשומת הלב שלכם, אבל מה? אתם עסוקים בחוק טבריה, בחוק הבחירות לרבנות הראשית. גומרים אותנו כאן, לילות לבנים יום אחרי יום, בשביל כל הקומבינות וכל הג'ובים שאתם מנסים לחלק למקורבים, לחברים. באמת, איפה זה נגמר? ואני לא מדברת בכלל על יחסי חוץ, כאילו ראש הממשלה הולך משיחת נזיפה לשיחת נזיפה אחרת עם ראשי מדינות. אבל לא, העיקר תמשיכו לדהור עם הרכבת של השתלטות על מערכת המשפט ותגמרו אותנו כליל. אז אני רוצה אולי לדבר עכשיו על משהו שבאמת חשוב שנוגע לכל אזרחי ישראל. בואו נדבר על בריאות. דובר כאן לא מעט על הנושא של קנביס רפואי. אני הבאתי לפתחכם שתי חקיקות; החקיקה הראשונה היא לסייע ל-100,000 מטופלים חולים במדינת ישראל שזקוקים לתרופה. אתם מנעתם את זה מהם, אתם מנעתם את זה בחוק שאני העליתי, וכולכם הצבעתם נגד. הצעת החוק ללגליזציה – כולכם הצבעתם נגד. לא משנה שהבטחתם את זה בבחירות; מה שקורה לפני הבחירות זה לא מה שקורה אחרי הבחירות. אנחנו כבר יודעים שאת ההבטחות שלכם אתם לא ממלאים. אבל קל מאוד מאוד להתעלם מזה כשאתם לא שומעים את הסיפורים שעומדים מאחורי ההצבעות שלכם, שפוגעות במעל ל-100,000 מטופלים. ולכן אני הבאתי את הספר "מלחמות הקנביס" של תום וגנר, כדי לבוא ולהביא לכם בפנים, שתשמעו מה עוברים כאן חולים ומטופלים שאתם, אתם, מנעתם מהם את התרופה הזאת, ועדיין. תום וגנר הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים פוליטיים. הוא נשאב לעולם הקנביס הרפואי לאחר שאביו חלה בסרטן. בניסיון למצוא לו מזור נקלע תום למסע מטלטל שבו נדהם לגלות שמדיניות הקנביס בישראל מפריעה גם לחולים במחלות הקשות ביותר לקבל טיפול רפואי. כדי לסייע לאביו נעזר תום בקבוצה יוצאת דופן, "מחתרת המלאכים", הפועלת מחוץ לממסד הרפואי, מסייעת לחולים תוך סיכון עצמי רב ונמצאת תחת איום מתמיד של מאסר והתנכלות ממסדות. יש פה מקבץ של סיפורים של חולים שלמעשה עברו מסכת ייסורים עד שהם יכלו לקבל את התרופה, חלקם בסוף לא קיבלו, וחשוב לי לספר לכם את הסיפורים האלה כדי שתבינו בכמה אזרחים אתם פגעתם ומה למעשה אתם, בידיים שלכם, עשיתם. אז ככה, ההקדמה היא של ד"ר דניאל מישורי: כישלון של חברה, רפואה ומדע. בראשית היה קנביס, אשר מלווה את התרבות האנושית זה אלפי שנים. את הקנביס צרכו קודם כול כתזונה, זירעונים ושמן, וכן לצרכים רפואיים כאחד מצמחי המרפא החשובים. כמו כן, בתרבויות שונות זוהה הקנביס עם פרקטיקות רוחניות. בהודו צריכת הקנביס מהווה חלק מפולחן שיווה והראג'ה יוגה, וכך גם בדת הראסטפארי בג'מייקה. השימושים הרפואיים היו חלק קטן מאפשרויות ניצול הצמח, שכללו בעיקר סיבים לנייר, אריגים, חבלים, מפרשים ועוד. בעידן המשבר האקולוגי תעשיות מבוססות קנביס יכולות היו לאפשר שגשוג של מגוון עצום של תעשיות אקולוגיות, כמו בנייה מחומרים קלים ומבודדים, נייר בעלות סביבתית של כשישית מעלות נייר עץ ועוד. כל אלה אינם אפשריים בעולם המנוהל, שדחה את הטבע ומזהיר את האוכלוסייה מפני סמים. בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת נחקק בארצות הברית חוק שסיווג את הקנביס בקטגוריה הראשונה של סמים מסוכנים ללא כל תועלת רפואית – קביעה לא נכונה, שהפכה להיות חלק ממדיניות הסמים הבין-לאומית וגם בישראל. בשנות התשעים החל השינוי שאמור היה לבשר על מהפכה: קומץ חולים הצליח להוכיח שקנביס מסוגל לטפל בבעיות בריאות קשות. תחילה היה מדובר בטפטוף, אולם הסכר נפרץ ועדויות הפכו לחד-משמעיות; מצבם של מטופלי הקנביס הרפואי השתפר, והם לא סבלו מתופעות הלוואי שמפניהן התריעו המתנגדים. המסקנה הייתה אמורה להיות טיהור הקנביס, אימוצו כחלק מהרפואה המודרנית, הוצאתו מחוקי הסמים והפיכתו לטיפול שעשוי להוביל להכללת צמחי מרפא נוספים ברפואה. מה שקרה מאז מהווה מבחן לחברה, לרפואה ולמדע בימינו, מבחן שהסתיים בכישלון יחסי עם נקודות אור חשובות. במקום לשחרר את הצמח ולחדול ממדיניות ההפללה שנזקיה כבדים מנשוא, נשאר הקנביס בלתי חוקי, תוך יצירת הבחנה מלאכותית בין קנביס רפואי ופלילי. אני רק אוסיף אנקדוטה: מאז שיצא הספר, שר המשפטים גדעון סער, שנמצא פה איתנו, הפך את העבירה של קנביס מעבירה פלילית לעבירה מינהלית. הוא הוריד את הקנסות מקנסות של 1,000 שקל ואף יותר לקנסות של 500 שקל ואף פחות. קנביס רפואי ניתן ברישיון בהמלצת רופא, אך לא במרשם בלבד. במקום זאת נוצרה בישראל שיטה יקרה של רישיונות. לרוב נדרשת המלצת מומחה, שאליו מגיעים באופן פרטי, המפירה את כל כללי האתיקה הרפואית, ובראשן הזכות להסכמה מדעת לטיפול רפואי והציווי "קודם כול אל תזיק". התנאי לקבלת הרישיון לקנביס הוא מיצוי טיפול קונבנציונלי תרופתי, כלומר תביעת טיפול תרופתי ופוטנציאל לנזק ממשי, כפי שמספרות העדויות הרבות בספר זה. בעשור האחרון פותחה מתודולוגיה חסרת תוקף מדעי ורפואי, שמגבילה את מתן רישיונות הקנביס מבחינת התוויות – המצבים הרפואיים המצדיקים שימוש בקנביס – ומינונים. המטרה המוצהרת היא מניעת זליגה לחברה הכללית, כולל מטופלים פוטנציאליים. המשמעות היא שבכל רגע נתון מצויים אנשים רבים שלא קיבלו גישה לטיפול שעשוי לסייע להם. ההליכים הביורוקרטיים מגבילים ומייאשים במתכוון כדי לצמצם את הנגישות לצמח בחסות מדע לכאורה שהמציאו מומחי משרד הבריאות, שיש בו קורטוב של אמת והרבה יותר מן מהמופרך. את המדע החליפו שרלטני הרפורמה באסתטיקה של רפואה. גידול הקנביס כפוף להגבלות גידול משונות, שנועדו ליצור זנים אחידים ובעלי תכולה קבועה של חומרים פעילים, ממש כפי שרשום על גבי תרופות. הקנביס נמכר בבתי מרקחת ועל ידי רוקחים בחלוק לבן, תוך רישום חומרים פעילים על גבי האריזה – THC, CBD ו-CBN בלבד, למרות שבצמח יש מאות קנבינואידים וחומרים פעילים אחרים, ובניגוד לידוע על אפקט הפמליה, שבו הצמח כשלם הוא המבטיח איכויות בריאותיות. כשלים מדעיים ורפואיים אלה ואחרים מופיעים לדיראון בספר הירוק שהסדיר את הרפורמה, ובמידה רבה הרס את תחום הקנביס הרפואי כפי שהתקיים עד אז ופגע בעשרות אלפי מטופלים. במקום להיטיב את מצבם, הספר הירוק נכתב ללא התייעצות עם בכירי הרופאים שטיפלו עם קנביס בישראל, כולל ד"ר ג'וני גרינפלד, ד"ר ברקת שיף קרן ונוספים; הוא נכתב בניגוד לדעתם ולניסיונם המשותף של המטופלים, וכך יצר פרקטיקה רפואית המנוגדת לניסיון הרפואי והטיפולי שהחל להצטבר בישראל. אלימות הרפורמה חסרת הגבולות התקבלה בשתיקה שבהסכמה על ידי מוסדות הרפואה בארץ, במיוחד הר"י, שוועדת האתיקה שלה טרם מצאה זמן לדון בסוגיית הקנביס. הספר "מלחמות הקנביס" חושף, בעדויות רבות המופיעות בין דפיו, את ההקשרים המרובים של הכפייה הרפואית בתחום הקנביס, ובכך הוא מספק תרומה חשובה לדיון על בריאות וחירות הפרט בעידן שלטון הרפואה. מאז החלו מלחמות הקנביס של החולים והפעילים חלף זמן רב. לגליזציה אין – זה כמובן בגללכם – וזכויות המטופלים עדיין נרמסות. מערכת ההפללה ממשיכה לגרום אין-סוף עוולות ולמטופלים בפוטנציה אין מענה. כך, למשל, אם הקנביס מסוגל לסייע במגוון רחב של מצבים רפואיים, הייתכן שהיה יכול לסייע במניעתם? הרעיון של קנביס כטיפול מונע באמצעות תזונה קנבינואידית שולל לחלוטין את מערך הרישיונות הנוכחי, שבו אדם חייב לקבל תווית של חולה כדי שתינתן לו האפשרות לשפר את מצבו הבריאותי. זאת רק אחת מפגיעות המערכת הנוכחית באזרח הקטן, שנדון לפחד מהשלטון בשל החזקת חומר מהטבע שיכול היה לגדל לבד ללא מתווכים כחלק מהאוטונומיה של הפרט, שככל הנראה מנוגדת לרווחים תאגידיים ולאינטרסים טכנוקרטיים של שליטה מרכזית. בכך הפך הקנביס למבחן של חברה, רפואה ומדע שבו מערכות השלטון כשלו כולן, כולל מערכת המשפט, המטפחת דעות קדומות ומיושנות בנוגע לקנביס. פניות לבג"ץ הכזיבו עד כה, הן כנגד רפורמה בלתי מדעית ואכזרית בקנביס הרפואי והן בתביעה לביטול מדיניות ההפללה. המצב מצידו עומד מנגד, מסרב לערעור על קביעות של עולם הרפואה, ובמבחן התוצאה, העוול גובר על הצדק, ואין-ספור חיים נהרסים. הופעת ספר זה מהווה אתגר מגוון למעורבים בהסדרת הקנביס הרפואי ולמערכת ההפללה של צרכני הקנביס. הוא מתעד את העוולות והרוע המהווים חלק אינטגרלי ממערכת הרפואה והחברה הישראלית כיום. אחת הזכויות החשובות ביותר היא הזכות לבריאות, שאינה מוגבלת לזכות לטיפול רפואי, ומתחילה בזכות לענות על אתגרי בריאות באופן חופשי ללא כפיפות למערכות שליטה בעלות אינטרסים שאינם חופפים את הזכות לבריאות טבעית, לצד הבחירה אם לצרוך שירותי רפואה. לצד אלה, ספר חשוב זה מתעד גם את הטוב: המתנדבים שמסייעים לאחרים לזקק ולקבל שמן חיוני להבראתם, רשת המידע והתמיכה ההדדית בין מטופלים ואחרים, מעוררים התפעלות ותקווה לעולם טוב יותר, הלומד רפואות מהטבע ואינו משועבד לאינטרסים של רווח ושליטה. עד שיגיע השינוי יהיה ספר זה אבן דרך בתולדות המאבק על זכויות הפרט והזכות לבריאות, בחיבור – שהתברר שהוא החשוב מכול – בין בריאות, רפואה וזכויות אדם. זה ד"ר דניאל מישורי מהחוג ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. אני רק אציין שמאז שנכתב הספר – ממש לפני כמה שבועות, חבר הכנסת משה ארבל, למעשה, משרד הבריאות, לקח את אחד מתוך שבעת הפרקים שבחוק שלי של הקנביס הרפואי, שקשור למעבר מרישיונות למרשמים, שינה חלק מהתוכן והעביר אותו. יש לא מעט לקונות בתוך אותן תקנות שעברו. אני הבעתי את עמדתי בנושאים האלה גם בוועדה. אמרתי שלצערי זה עלול ליצור גם לא מעט בעיות נוספות, משום שקודם כול, ככל שלא נותנים באופן חופשי לרופאים פרטיים גם לטפל במטופלי הקנביס – הרי אין היום מספיק רופאים בתוך קופות החולים לטפל בכולם. היו עוד כמה לקונות, ואני מקווה שנצליח לתקן גם את זה בהמשך. אכן זה צעד חיובי, אבל יש עוד לא מעט דברים שצריך לעשות ולתקן בעולם הזה. הפרק הראשון מדבר על החולה בחדר החקירות, מארה רובשק: לא רציתי להתחיל מהסיפור שלי ושל אבא. אבא לא היה אוהב את זה. הוא כנראה היה בוהה באוויר במבט לא מאוד מרוצה ומפטיר כלאחר יד משהו כמו, בן אדם לא צריך להתחיל דברים מעצמו. אז החלטתי להתחיל ממארה, ולא כי הסיפור שלה כל כך חריג. יהיו בעמודים הבאים סיפורים שילחצו על הלב שלכם הרבה יותר חזק, אבל אני חושב שדווקא הסיפור של מארה היה זה שגרם לי לעצור באמצע ההליכה ולהגיד לעצמי, רגע, כל זה חייב להפוך לספר. מארה גדלה בארצות הברית והחליטה לעלות לארץ כמו כל עולה חדש. היא הייתה מוכנה להתמודד עם קשיי הקליטה, ובאמת לא היו חסרים כאלה. אבל הכול הסתבך עוד יותר כשטיפול שיניים רגיל השתבש לחלוטין והשאיר את מארה עם תסמונת העצב המשולש, המכונה לעיתים מחלת התאבדות. בעברית פשוטה, מארה אכלה אותה. בעקבות הפגיעה העצבית סבלה מארה מכאבים בלתי נסבלים באופן כמעט קבוע. הכאבים האלה חזקים כל כך, שהמחלה מכונה מחלת ההתאבדות, כי רבים מהלוקים בתסמונת לא מצליחים להתמודד וטורפים נפשם בכפם. ככה פתאום, בבת אחת, אדם בריא ומתפקד הולך לרופא שיניים, וכשהוא יוצא החיים שלו הרוסים. מארה לא התייאשה ויצאה למסע חקירות רפואי כדי לנסות להבין מה יכול לעזור לה להתמודד עם הכאבים. הרופאים, כמובן, רשמו לה כל מיני סוגים של משככי כאבים, שמוגדרים תרופות אופיאטיות, כלומר, מבוססות על אופיום. אלה תרופות ידועות לשמצה מבחינות רבות. הן ממכרות מאוד, יש להן תופעות לוואי קשות ולא מעט חולים מתים בעקבות השימוש בהן. בארצות הברית, ארץ הולדתה של מארה, מתייחסים כיום לתרופות האופיאטיות כאל מגפה של ממש. המוני חולים מדווחים שהם מתמכרים לתרופות הללו, מתנתקים מהעולם, ורבים מתים מתופעות הלוואי. בכל זאת – הפתרון העיקרי שמציעה המערכת הרפואית לסובלים מכאבים קשים. זה מה יש, אז זה מה שנותנים, וזה מה שמארה לוקחת. אבל התרופות לא עבדו. במשך שנתיים היא לא הייתה מסוגלת ללעוס בצד ימין, עברה מרופא לרופא, שמונה רופאים שונים, ולא הצליחה למצוא איזושהי בשורה או הקלה בכאבים ששיתקו את חייה. ואז, לפתע – תקווה. מישהו אמר לה משהו. היא התחילה לבדוק, חיפשה קצת בגוגל כמה שאלות ובדיקות, והיא הבינה שיש סיכוי משמעותי ששמן CBD יכול לעזור לה. לשמן הזה, שמפיקים מקנביס, יש הרבה מאוד סגולות רפואיות. בעולם המערבי הוא חוקי בדיוק כמו במבה. מוכרים אותו אפילו בתחנות דלק. בישראל של שנת 2020 הוא בלתי חוקי בדיוק כמו הרואין. הוא נחשב לחלק מהקנביס כמו כל חומר אחר שיש בקנביס, וקנביס הרי נחשב סם מסוכן. אז למרות ש-CBD לא מסוכן בכלל, לא ממסטל ויש לו אין-ספור שימושים בריאותיים, אי-אפשר לקנות אותו בארץ בלי רישיון מיוחד בלי לעבור על החוק. מארה ממש לא ידעה את כל זה. היא עלתה לארץ ממדינה שבה CBD חוקי ונגיש לחלוטין, ולא תיארה לעצמה שכאן יהיה אחרת. למה שיהיה אחרת? הרי אין סיבה הגיונית שמשהו לא מסוכן, לא ממכר, לא מסמם, שמגיע מהטבע ויכול לעזור לך בבעיה בריאותית, יהיה לא חוקי. נכון? לכן מארה עשתה בדיוק מה שעושים אנשים בארצות הברית במצבה. נכנסה לאינטרנט, מצאה שמן CBD מתאים, הזמינה משלוח בדואר וחיכתה עם הרבה תקווה בלב. החבילה התעכבה, התעכבה, התעכבה, והיה לה קשה וכואב לחכות, אז היא הזמינה עוד אחת וחיכתה. אבל במקום השליח – הגיעה המשטרה. תפסו את החבילה שלה בדואר. בעולם המערבי זה אולי נחשב כאילו הזמנת בדואר שמן לבנדר או אלוורה, אבל בישראל מארה היא עכשיו מבריחת סמים בין-לאומית. כמו בסרט הוליוודי, מארה, שחיכתה לתרופה שתציל אותה מהצרות שלה, מצאה את עצמה בתחנת משטרה, והינה לוקחים ממנה טביעות אצבע, והינה מצלמים אותה לתמונת פוטו-כלא שתקשט את התיק הפלילי שלה, והינה היא נכנסת לחקירה אצל חוקר קשוח, שמודיע לה שהיא מואשמת בהברחת סמים. אישה חולה ומבוגרת, שאף פעם לא הייתה לה בעיה עם החוק, מגיעה לחדר חקירות בלי שום מושג: האם היא הולכת לכלא? לכמה זמן? ומה יהיה עם כאבי התופת שמהם היא סובלת ועם הניסיון שלה למצוא איזשהו טיפול שיעזור? בסופו של דבר מארה הצליחה להסביר שהיא חולה, שכואב לה, שהיא רק ניסתה להזמין תרופה, ושלא היה לה מושג שהשמן לא חוקי. המקרה עבר מהחוקר לקצין במעלה שרשרת הפיקוד, ומישהו בדרך הבין שמארה היא לא בדיוק ברונית סמים, ושאולי כשכתבו את ספר החוקים ואת ההגדרות של הברחת סמים לא התכוונו בדיוק להכניס לכלא דווקא אותה עם המחלה שלה. מישהו הפעיל שיקול דעת, ושחררו את מארה הביתה. אחרי שקצת התאוששה מהחוויה הקשה, המשפחה של מארה התחילה ללחוץ עליה לחזור הביתה, לארצות הברית. אל תישארי שם, אמרו לה. אם את צריכה לטפל בעצמך ב-CBD, בואי תעשי את זה פה. כאן זה חוקי ואין שום בעיה. לא מתקבל על הדעת שתמצאי את עצמך עוברת על החוק כמו פושעת. בסוף יכניסו אותך לכלא רק כי ניסית למצוא טיפול לכאבים. מארה חשבה על זה, אבל אז החבילה הראשונה נחתה בארץ. אותה חבילת CBD שמארה הזמינה בהתחלה והתעכבה הגיעה לבסוף אחרי החבילה השנייה. וכמו ברק שפוגע פעמיים בדיוק באותו מקום, כך גם החבילה השנייה נתפסה בביקורת שגרתית במכס, ושוב, במקום השליח הגיע שוטר. ושוב, כמו בסרט המשך של קומדיית כלא אמריקאית, מארה מצאה את עצמה בתחנת משטרה, ושוב לוקחים ממנה טביעות אצבע, ושוב מצלמים אותה תמונת פוטו-כלא, ושוב היא ממתינה על הספסל בין עבריינים, ושוב היא נכנסת לאותו חוקר, והוא צועק עליה: תגידי, מה, את דפוקה? את שוב פה? עוד פעם הזמנת סמים מחו"ל? מה, את לא לומדת לקח? היא ענתה לו: כן, אבל אני עדיין חולה. פרק 2: "אבא ואני", הסיפור של תום וגנר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה עוד 40 דקות? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הכול בסדר, יש לנו פה את כל הספר. אני תום, תום וגנר. בגדול, החיים תמיד די חייכו אליי. כשהייתי בן 21 מצאתי את עצמי דובר של חבר כנסת, אחר כך של שר וגם של ראש ממשלה. בגיל 25 הקמתי משרד יחסי ציבור עצמאי, טיפלתי בלקוחות גדולים, ניהלתי קמפיינים, בניתי קריירה והקמתי משפחה. גם כשאבא חלה בסרטן, אחרי הבהלה הראשונית, זה לא נראה כמו משהו נורא מדי. אבא אמר שהרופאים מאוד אופטימיים, שלימפומה non-Hodgkin זה סרטן שהרפואה המודרנית יודעת להתמודד איתו, צריך רק לעשות כימו ויהיה בסדר. והוא באמת היה די בסדר. אבא היה בן 72, עצמאי לגמרי, עובד במלוא הקיטור, גבר גדול וחזק. אני מניח שתמיד חשבתי עליו כעל סוג של איתן טבע, כמו איזשהו הר, לא מישהו שצריך לדאוג לו. מה יש לדאוג להר? אבל אז משבר גיל הארבעים פרץ אצלי במלוא עוזו. התחילו כל מיני כאבים, ומצאו לי ממצא בכתף; ממצא, כלומר סוג של גידול, רק לא ברור מאיזה סוג. העניין הדאיג אותי, אבל רק למשך יום אחד, כי למוחרת התקשרו אליי מחדר מיון והודיעו לי שאבא שם, והוא כבר ממש לא די בסדר. זה נראה כמו שבץ מוחי, אמרו לי בטלפון. טסתי לכיוון איכילוב, וכשהגעתי גיליתי שמדובר באחד הימים הקשוחים בחדר המיון. אבא שכב במיטה, לא בדיוק הגיב, ואף אחד לא ידע כלום. עשו לו CT מוח, אבל איש לא יכול היה לומר מתי התוצאות יחזרו. חקירה אסרטיבית שניהלתי הובילה למסקנה שהרופאה שהייתה אמורה לפענח את הסריקה קרסה מעייפות והלכה לישון. במיטה ליד אבא שכבה קשישה ניצולת שואה שבכתה שכואבת לה הבטן ואולי מישהו ייתן לה משהו לכאבים, ואף אחד לא התייחס אליה. במיטה בצד השני שכב איש מבוגר שהקיא על עצמו, ואף אחד לא טרח לנגב. "סליחה, האיש הזה הקיא על עצמו", אמרתי לאחות. "תיקח מגבת משם", היא ענתה וחלפה על פניי בהליכה מהירה. שעתיים לפני כן ישבתי על הספה בבית שלי והכול היה בסדר, חוץ מממצא שמטריד בכתף, ועכשיו אני בחדר מיון, מנגב קיא של בן אדם שאני לא מכיר, כאילו נכנסתי לשדה הקרב. הערב לא השתפר בהמשך. כעבור שעה הודיעו לי בשמחה שאין לאבא שבץ מוחי; אחרי שעתיים הודיעו לי בהרבה פחות שמחה שהסרטן של האבא התפשט למוח. פתאום הכול נעצר, ורק לרגע אחד, כי עכשיו, אמר לי הרופא העייף, צריך להכניס את אבא לניתוח דחוף. כן, במוח. כן, לפתוח לאבא את הראש עכשיו, כי הכול מתנפח, והלחץ במוח הולך ועולה ממש בזמן שאנחנו מדברים. אם לא יוציאו לו חלק מהגולגולת ויחדירו לו למקום נקז עם שסתום כדי שאפשר יהיה לנקז את הנוזלים שמצטברים לו במוח, ההשלכות יהיו גרועות. מה זה גרועות? הגרוע מכול. הרופא נותן לי עט: תחתום שאתה מאשר את ניתוח, אבא שלך לא כשיר להביע הסכמה. פתאום אני עם עט וטופס ביד, צריך לאשר שיקדחו לאבא שלי חור בראש. רק לפני כמה שעות הייתי על הספה בבית, והכול היה די בסדר, חוץ מממצא בכתף. דוקטור, אתה בטוח שאני מקבל את ההחלטה הנכונה? אם היית במקומי וזה היה אבא שלך, היית חותם? הוא יצא מזה בסדר? שאלתי בקול רועד. הרופא ענה: אני לא יכול להבטיח לך שום דבר, אבל אני במקומך הייתי חותם, האפשרויות האחרות פחות טובות. חתמתי ויצאתי לחדר ההמתנה ולפרק חדש בחיים שלי, פרק שהייתי מוותר עליו בשמחה. הדבר שאולי הכי הפתיע אותי בלילה הארוך ההוא היה שאף אחד לא בא. איכשהו ציפיתי שמישהו יבוא, לאו דווקא רופא, ברור שהרופאים עסוקים; אולי אחות או עובדת סוציאלית. ציפיתי שמישהו שזה התפקיד שלו יתיישב לידי ויגיד: אוקיי, לאבא שלך יש סרטן שהגיע למוח, אנחנו מבינים שהמצב קשוח ממש, אני פה איתך, והינה מה שאתה צריך לעשות כעת. הינה כלים ומידע שיעזרו לך איכשהו להסתגל למצב החדש, להתמודד עם משמעויות בעבודה ובבית, ואולי תצטרך מישהו לדבר איתו, יש לך כתובת, משהו כזה. כמו הליך קליטה של עובד חדש. אבל אף אחד לא בא. אלעד, איפה השר שלנו? לאן השר הלך? זו עצירת זמן, אדוני היושב בראש. אין שר, אז אני מבקשת לעצור את הזמן עד שאתם תזמנו את השר, בבקשה. תעשה פאוזה. בינתיים תעצור את הזמן, זה מה שנהוג, אדוני היושב בראש. עוצרים את הזמן בזמן שהשר לא נמצא. לא, זה לא מקובל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אל תתווכחי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא מתווכחת, אני אומרת לך מה הנהלים במליאה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תמשיכי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה יכול להגיד לי להמשיך, אבל אם אין שר במליאה, אז הזמן לא נחשב. גברתי סגנית המזכיר, אני מבקשת שתעמדי על הנהלים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר. בכל זאת, נהוג לעצור את הזמן ולהמשיך אותו אחרי שהשר נכנס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר. אז ראוי אולי לעדכן את סגן יושב-ראש הכנסת שברגע שהוא לא נמצא, אז יש לעצור את הזמן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תוסיף לה דקה, תוסיף, שלא תתבכיין. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני, אם אתה כבר נשאר, חשוב לשמוע את זה – לפחות שמישהו מהקואליציה ישמע את הדבר ואת המקרים הקשים שרופאים עוברים, שמטופלים עוברים, לכל הפחות. אמרתי, אני אבוא, לפחות אני אביא את זה לקדמת הבמה, אני אציג בפניכם, כדי שתבינו מה עובר על החולים. אולי זה ישכנע אותך בפעם הבאה להצביע בעד חוק הקנביס הרפואי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בממשלה הקודמת שלך – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אולי תעזור לחולים ומטופלים, אתה יודע, אחרי שתשמע את הסיפורים קורעי הלב האלה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> שר הבריאות בממשלה שלך אמר שהצעת החוק שלך מיותרת לחלוטין. ניצן הורוביץ אמר את זה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אתה מוזמן לשאול אותו שוב. צר לי שאתה מקבל טעויות כאלה. עובדה שהשר תמך בזה. גם כאשר אנשי מקצוע אפילו ניסו למנוע את זה, הוא בא ואמר: לא משנה מה, מעבירים את זה. בסוף אתם חברתם פה למשותפת ולרע"מ והפלתם את זה. זו הייתה הצבעה שלכם בחבירה המשותפת הזאת עם המפלגות הערביות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הוא אמר: מעבירים למרות שזה מיותר. מעבירים רק כדי ששרן השכל תקבל – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה מוזמן לעשות גוגל, תבדוק: "ניצן הורוביץ, חוק הקנביס הרפואי", אתה תיווכח במשהו אחר. אבל אתה יודע, עובדות גם ככה לא מבלבלות אתכם היום, נכון? קל לכם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא צריך לחפש. הייתי כאן. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר. בכל מקרה, אני אמשיך ככה להציג בפניכם את מה שהמטופלים עוברים כדי לנסות, אולי משהו יחדור ללב שלכם ולו במעט. בבוקר הדלת של חדר הניתוח נפתחה והרופא הודיע לי שהניתוח הצליח, המוח של אבא לא התפוצץ, לפחות לא היום. העבירו אותו מורדם להתאוששות במחלקה שאסור לבקר בה, ואני חזרתי הביתה כדי לברר עם עצמי מה הלאה. הבירור לא היה ארוך או מורכב מדי. ההורים שלי גרושים, אבל אבא גר לבד. האדם היחיד חוץ ממני שיכול לעזור בטיפול השוטף בו הוא אחי, שטס יום קודם לכן לנסיעה ארוכה לחו"ל. עד שיחזור, אצטרך להתחלק בטיפול באבא עם – ובכן, עם עצמי. במקביל, אצטרך לתפקד כאבא, בן זוג, בעל עסק, נותן שירות. אני גר באשקלון ואבא מאושפז באיכילוב, אז זה גם לא קרוב, ואם כל זה לא מספיק, תוך כדי אצטרך גם לנהל את העניין הזה של הממצא בכתף. לפחות, ניחמתי את עצמי, לא יהיה משעמם. ובאמת לא היה משעמם. עברתי פחות או יותר לגור על הספה באיכילוב. אבא התעורר אחרי שלושה ימים, אבל זאת לא הייתה בדיוק ההתעוררות שקיוויתי לה. הוא לא כל כך תקשר, והיה ברור שהפגיעה משמעותית. למוחרת היה לי תור לאורתופד אונקולוגי, שאמור היה לקבוע אם הממצא בכתף שלי שפיר או שגם לי יש סרטן. התור שלי נקבע לשעה 11:30, אבל בבוקר אמרו לי שאני צריך לקחת את אבא ל-CT, שיראה מה קרה בניתוח ועד כמה הסרטן התפשט. לרגע התפנקתי במחשבה שהיה נחמד אם מישהו היה בא לעזור, אבל נזכרתי בלילה ההוא בחדר ההמתנה מחוץ לחדר הניתוח, והבנתי שאף אחד לא יבוא, לא עכשיו ולא בכלל. עד שאחי יחזור, לאבא שלי יש רק אותי. זה מה יש ועם זה ננצח. ביטלתי את התור לאורתופד האונקולוגי. המזכירה שלו אמרה שתצטרך לדחות את התור לעוד חודש ושאולי לא כדאי לדחות בדיקה שתקבע אם יש לך סרטן או לא. אמרתי לה שהיא ממש צודקת, ושתדחה את התור בכל מקרה, ולקחתי את אבא לבדיקה. כשהתוצאות הגיעו, הרופא לא השאיר לי זמן למחשבות. הוא הודיע לי בצורה ברורה שכאשר סרטן כזה שולח גרורות למוח, החולים לא מחזיקים מעמד יותר משנה, וגם זו תחזית די אופטימית. הינה, תראה כמה המצב חמור, הוא אמר, והראה לי את ההדמיה. למה, דוקטור? התנגדתי כמעט בצעקה. תראה, זה רק כתם שחור קטן, כל היתר לבן. אולי אתם יכולים פשוט להוציא את החלק השחור? הבעיה היא שבהדמיה החלק המסורטן הוא החלק הלבן, אמר הרופא. ואז באמת חטפתי את הבומבה. נשאר במוח של אבא רק חלק קטן שהסרטן לא התפשט אליו. איכשהו הגעתי למעלית. ירדתי והרגשתי כאילו אני יורד לשאול תחתיות, נופל לבור שאי-אפשר לעלות ממנו. בחניון לא הצלחתי למצוא את המכונית שלי. לא זכרתי איפה החניתי אותה. המשקפיים שלי התכסו באדים בגלל הדמעות ולא ראיתי כלום. היה לי קר ולא היה לי מעיל. שתיים בלילה, ואני מסתובב שעתיים בחניון של איכילוב, עם משקפיים מכוסים באדים ושיניים נוקשות מקור. עובר מכונית-מכונית, ילד אבוד שאבא שלו הולך למות, יש לו ממצא בכתף ואין לו מושג מה לעשות. מאוד מפתה להישבר במצב כזה. אני מודה שבדרך הביתה האפשרות הזאת עברה לי בראש. מה יקרה, שאלתי את עצמי, אם אני אשבר? פשוט אשב ואבהה בקיר ולא אעשה שום דבר. זה לא נשמע כמו משהו יעיל או מעניין במיוחד. שאלתי את עצמי איך זה ירגיש אם אני אשבר ופשוט אשב סתם ככה עד שאבא ימות. אבל מהר מאוד המחשבה הזאת התפוגגה. היה לי ברור שזו תוכנית לא כל כך טובה ואני לא מוכן לחיות ככה. לא יודע מה יש לי בכתף וכמה זמן יש לי. את הזמן שיש לי, אני לא מוכן לחיות עם התחושה שלא עשיתי כלום. נזכרתי בקרובי משפחה שלנו שמתו מסרטן, וגם איך הם מתו. הייתי די בטוח שקיבלו בסוף מורפיום, אבל לא נראה שזה עזר להם יותר מדי, כי זכרתי את הצעקות. פתאום התחלתי לשאול את עצמי שאלות על נושאים שלא נעים לחשוב עליהם, כמו: מה בעצם המרכיב של הסבל בכל מה שהולך לקרות מכאן ואילך? האם יכול להיות שמורפיום לא תמיד עוזר? בהמשך, ככל שקראתי וחקרתי בנושא, התברר לי שהתשובה היא: כן. האם אבא שלי לא רק הולך למות, אלא הולך למות בסבל נורא? בכיתי שעות באותו לילה, אבל בבוקר, כשחזרתי לאבא בבית החולים, הכרחתי את עצמי לחייך, שאבא לא ייראה שמשהו לא בסדר. ידעתי שאעשה הכול כדי למצוא דרך אם לא להציל את אבא מהמחלה, אז לפחות להציל אותו מהייסורים הצפויים לו. אני לא מוכן שזה ייגמר בזה שאני צריך לחיות עם הצרחות של אבא בראש. בינתיים, בבית החולים הודיעו לי שמשחררים את אבא. נכון, המצב לא טוב, אין ספק, אבל הוא מיוצב אחרי הניתוח. אבא צריך להתחיל לקבל כימותרפיה למוח, אבל לא צריך להישאר באשפוז בשביל הטיפולים. אה, והם גם צריכים את המיטה. הגיעה עובדת סוציאלית וברגע הראשון שמחתי; הרי כל הזמן רציתי שמישהו יבוא וישאל איך אפשר לעזור. אבל די מהר התברר שהתפקיד שלה הוא לא לעזור, התפקיד שלה הוא לפנות את המיטה מאבא שלי. היא הסבירה שהם משחררים את אבא הביתה, אבל כדי שזה יקרה, צריך לעמוד בתנאים רפואיים מסוימים: צריך שיהיו בבית מיטת אשפוז של בית חולים, גנרטור לחמצן, מטפל מוסמך שיכול להרים אותו ולטפל בו, מקלחון מותאם שאפשר לקלח בו בכיסא גלגלים. אמרתי לה שאין לי מושג על מה לעזאזל היא מדברת. רק השבוע אבא יצא מניתוח שבו הוציאו לו חלק מהגולגולת. הוא גר לבד, אין לו שום מטפל, ובטח לא מוסמך. בבית שלו יש שם אמבטיה ולא מקלחון. ואחרי הניתוח במוח, הוא לא זוכר את הקוד לכספומט שלו, את מספר חשבון הבנק. איך אארגן עכשיו שיפוץ בבית שלו כדי שיעשו מקלחון? איפה אמצא מטפל? אני כבר שבוע גר על הספה בבית החולים ולא יכול לצאת מפה, כי אבא אפילו לא שותה לבד. ותכלס, אני בכלל אמור עכשיו למצוא את הזמן לתאם מחדש את התור לאורתופד האונקולוגי, שיקבע אם אני אמור להיות במיטה ליד אבא או לא; שלא לדבר על עבודה, משפחה או סתם למצוא זמן להתקלח. אני מבינה, אבל אנחנו צריכים את המיטה, היא אמרה, וככה ניצחה בוויכוח. נאלצנו להעביר את אבא לאשפוז פרטי במדיקל פאלאס – מחלקת אשפוז פרטית שצמודה לאיכילוב. העלויות היו בלתי נתפסות, ולא היה לי מושג מה קורה בחשבון הבנק שלו. כשפקידת הקבלה העבירה את כרטיס האשראי של אבא, הבנתי שאני אמור להיות בלחץ: מדובר בהוצאה של יותר מ-1,000 שקלים ליום אשפוז, ואנחנו ממש לא משפחת רוטשילד. הייתי צריך להביא בחשבון את האפשרות שאבא לא יזכור מה המספר חשבון שלו, ולא נדע מה קורה שם, מה שבאמת קרה בסופו של דבר. בכל זאת לא הייתי לחוץ. הייתי רגוע לחלוטין באופן שממש הפתיע אותי. הבנתי שזה מצב חדש ויש לי כל כך הרבה דאגות עכשיו שאני לא יכול לפנות מקום לדאגה הכלכלית. אני צריך להישאר ממוקד בדאגה שאם לא אמצא פתרון שמערכת הרפואה עדיין לא מצאה, בקרוב נגיע למצב שאבא שלי גוסס בייסורים ואין לי איך לעזור לו. אבא הלך לישון ואני הלכתי לאינטרנט. ידעתי כמובן שיש כל מיני מטפלים אלטרנטיביים מכל מיני סוגים שמעידים על עצמם שהם מרפאים סרטן. כמו כל אדם הגיוני התייחסתי לכך בפקפוק רב, אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שאולי יש שם, בין הסיפורים שמסתובבים בירכתי הרשת, גם משהו שאולי מציע תקווה. המחשבה שאבא ימות ואני אצטרך לחיות עם התחושה שאולי הייתה אפשרות כלשהי ולא התאמצתי מספיק כדי למצוא אותה, הניעה אותי לחפור עמוק. חבר שמבין אמר לי שבמצב של אבא, הדבר היחיד שיש טעם לחפש הוא מידע על המתת חסד. זאת לא הייתה שיחה שתיכלל ברשימת מאה השיחות הכי סימפטיות בחיי. הסברתי לו בצורה די קולנית ונוקבת, שמבחינתי הרעיון הוא להציל את אבא ולא להרוג אותו בעצמי. בסופו של דבר, הוא שכנע אותי שכדאי לבדוק את האפשרות, למקרה שאבא יסבול סבל מיותר. בדקתי. גיליתי שהמתת חסד אומנם חוקית בשווייץ, אבל מי שאמור לעבור אותה צריך להביע הסכמה בדעה צלולה ולהיות כשיר. אולי זה רעיון טוב, כשחושבים על הנושא לעומק, שתידרש הסכמה כזאת, אבל אבא אחרי ניתוח מוח ורוב המוח שלו מסורטן. הוא לא בדיוק נחשב כשיר להחליט שהוא רוצה המתת חסד. בזאת הסתיימה הבדיקה. ואז עלה לסדר-היום הנושא של קנביס רפואי. תברר, אמר לי חבר ששמו אלעד שפר. עם מי לברר? שאלתי. עם הרופא שמטפל בו, הוא ענה. זה לא נשמע לי הגיוני בכלל. אני יכול לדמיין מצב שבו מישהו גילה תרופה שעובדת, והמערכת הרפואית לא מכירה בה והוא מתקיים איתה, איכשהו, בשוליים? למען האמת, נתקלתי במקרה כזה בעבר, במסגרת עבודתי כיועץ תקשורת. ליוויתי פעם עיתונאים שהכינו כתבה על בחור צרפתי מוזר שהצליח להציל רגליים של חולי סכרת שרופאים הורו לכרות בגלל נמק. אולי זאת הסיבה שבכלל התחלתי לחפש טיפולים אלטרנטיביים ולא הסתפקתי בדברי הרופאים. אבל קנביס רפואי הרי ניתן במרשם רופא, ואם הרופא היה חושב שקנביס יכול לעזור, הוא פשוט היה רושם אותו, כמו שהוא רושם כימותרפיה ותרופות אופיאטיות נגד כאבים. אתה לא צריך להגיד לרופא: הי, רגע, אבל מה עם כימו? או הי, רגע, אבל מה עם סטרואידים? אתה גם לא אמור להגיד לו: הי, רגע, מה עם קנביס? הוא אמור להגיד לך. מה, לא? לא נראה לי הגיוני להתווכח עם רופא למה הוא רושם תרופה כזאת ולא אחרת. מה אני מבין בזה? זאת העבודה שלו והוא עושה אותה. אותי חינכו לכבד רופאים ולא לבלבל להם את המוח בשאלות מטומטמות. בכל זאת לא רציתי לשאול. מתישהו הצלחתי לתפוס את הרופאה של אבא ושאלתי אותה בגמגום קל, כאילו אני מנסה להתחיל איתה או שואל אותה אם היא מוכנה למכור לי סודות ביטחוניים: תגידי, דוקטור, מה עם קנביס רפואי בשביל אבא שלי? היא לקחה את התיק של אבא לידיה, קימטה את המצח ואמרה בפסקנות: אדוני, במקרה של הסרטן הספציפי של אבא שלך, קנביס רפואי גורם לדיכאון. כל כך שמחתי שהיא אמרה את זה, כי העולם חזר להיות איזשהו מקום הגיוני, שבו אם הרופאה לא נתנה לאבא שלי קנביס רפואי, יש לכך סיבה. כי יש מחקר ויש ידע רפואי ויש הבנה שבמקרה של סוג הסרטן המסוים שלו, קנביס עלול לגרום לו לדיכאון. ברור שהרופאים לא חיכו שאבוא לשאול על קנביס רפואי רק כי דיברתי עם איזה חבר. באותו רגע לא ידעתי שהרופאה פשוט מקשקשת; שאלה שטויות שאין להן קשר למציאות. אין סוג מסוים של סרטן שקנביס גורם בו לדיכאון. החבר שנועצתי בו אמר לי: בקש ממנה שתראה לך מחקר; חפש בגוגל. אין דבר כזה, זה פשוט לא נכון. אבל אני כבר שאלתי, והתשובה שקיבלתי נשמעה מלומדת, ולא רציתי להיות האידיוט שמתווכח עם הרופאים ומסביר להם שהם טועים בעבודה שלהם. גם ככה לא היה קל במיוחד, ולא היו חסרים לי תיקים על הראש. מלחמת יום כיפור. אני חושב שאנשים שלא עברו דבר דומה, יתקשו להבין את הסיטואציה. לא רק שאבא שלך במצב קשה, לא רק שאתה נמצא כל הזמן בבית חולים, העניין מדכא בפני עצמו. לא רק שאתה לא מצליח לתפקד בעבודה ובבית, לא רק שיש לך ממצא בכתף שמתקתק כמו פצצת זמן, אתה כל הזמן עובד בלהיות בן משפחה של חולה. מלבד הטיפול בחולה עצמו, אתה נשאב לעולם הביורוקרטי: תיקח בדיקה ותחזיר בדיקה, תשלח פקס עם זימון, ותביא טופס 17 מהקופה; תלך ותחזור ותחתום ותביא ותחזיר. כשמדובר באשפוז פרטי, העומס מגיע למצבים שקשה להאמין שהם קורים. ערב יום כיפור. אני בבית באשקלון, מתארגן להעביר את החג עם אבא באשפוז פרטי. פתאום הגיע טלפון מהרופאה: כדוריות הדם הלבנות שלו צמחו לרמה מסוכנת, והוא צריך לקבל בדחיפות זריקה של ניופוגן, תרופה שתפקידה לעודד את מוח העצם לייצר תאי דם לבנים. אין אותה באשפוז הפרטי. הם לא בית חולים, ואני צריך להביא להם ניופוגן עכשיו. זה מצב הזוי. קשה להפנים שחולה קשה אמור לקבל תרופה בדחיפות, ומערכת הבריאות, עם בתי חולים ציבוריים ומוסדיים והמוסדות הפרטיים שעולים עשרות אלפי שקלים בחודש, מסתמכת על כך שאתה תביא את התרופה מבית מרקחת, למרות שאתה נמצא בעיר אחרת, בערב יום כיפור, והכול סגור. מה היה קורה אם הייתי גר באילת, או אם לא הייתה לי מכונית, או אם לא הייתי עונה לטלפון? מה היה קורה לאנשים שאין להם משפחה? ניסיתי להסביר את זה לרופאה, אבל הבנתי שאני מבזבז מילים וזמן וזה המצב – שאני צריך לרוץ עכשיו, אבל ממש עכשיו, לבית מרקחת. אני שולחת לך את המרשם במייל, תגיע לכאן בשיא המהירות, אמרה הרופאה וניתקה את השיחה. הבנתי פתאום שהרגע התחיל סרט אקשן, מרדף נגד השעון – אם לא אמהר, אולי אבא עלול למות, וזה יהיה בגללי. עם המחשבה הזאת כבר הייתי בדרך לאוטו, טס לבית מרקחת. על הנייר יש לי זמן, השעה 10:00, בתי המרקחת נסגרים ב-12:45, אני אמור להספיק. בבית המרקחת יש תור, אבל אני רגוע ומחכה בסבלנות. בדקתי באינטרנט וגיליתי שיש להם את התרופה במלאי. יש לי שעתיים וחצי, יהיה בסדר. כשמגיע תורי, אני מציג את המרשם, ואז הרוקח מכריז: אין במלאי. רגע, רגע, רגע, מה? אבל אדוני, בדקתי באתר שלכם וכתוב שיש לכם את התרופה במלאי. זה חשוב, אני פה בתור כבר שעה, ערב יום כיפור, התרופה לאבא שלי, יש לו סרטן במוח, אתה יודע שזו תרופה דחופה. האתר לא מעודכן, מצטער. סע לאשדוד, לפי הרישום במחשב, שם יש. בבית המרקחת באשדוד התור קצר, אבל אני כבר לא רגוע, לא רגוע בכלל. השעה 11:00 ובעוד פחות משעתיים בתי המרקחת נסגרים. לא יהיה עם מי לדבר יומיים. אני יודע שזה לא מנומס ושאבא היה כועס, אבל אני כבר לא במצב מנומס. למרות שהרוקח מטפל במישהו, אני מתפרץ ואומר: סליחה, זה מקרה חירום. יש לך זריקת ניופוגן? זה לחולה סרטן והרופאה אמרה שזה דחוף. הרוקח מבין ובודק ואומר לי: לא. זה כבר מתחיל להיראות יותר מדי כמו סיוט ואני חצי צועק, חצי מייבב, אבל בבית מרקחת באשקלון אמרו שיש לכם. באמת לפי המחשב יש, אבל התרופה לא בתוקף, מעודכן שהיא לא בתוקף, אמר הרוקח, והקול שלו מרסק לי את הביטחון שיהיה בסדר. הוא רואה על הפנים שלי שהכול מאוד לא בסדר וקורא למנהל. אני מסביר למנהל את העניין והמנהל מבין מהר את רמת הדחיפות. הוא שולף את הטלפון ומחייג למישהו בהנהלה: הלו, אריה, זה מקרה חירום. תבדוק לי דחוף איפה יש את התרופה בפועל, זה חולה אונקולוגי בסיכון גבוה. אחרי דקה הוא מסתכל עליי במבט מודאג ואומר, אני מצטער, תצטרך לנסוע לנתניה. הינה הכתובת, טוס עכשיו. נתניה? שעה לאחר מכן אני נכנס בריצה לבית המרקחת בנתניה, יש שלושה אנשים בתור ואני מתעלם מהם וצועק לרוקחת: סליחה, זה מקרה חירום, יש לך במלאי את הזריקה הזאת? היא מסתכלת במחשב ואומרת כן. כמעט רקדתי. הכול בסדר. יש עוד רבע שעה עד לסגירה של בית המרקחת, התור לפניי מקסימום חמש דקות, אני כבר בפנים, יש לי תדפיס של המרשם, תעודת זהות וכרטיס קופת חולים שלי ושל אבא. שום דבר לא יכול להשתבש. אחרי חמש דקות אני מניח מול הרוקחת בחיוך את המרשם והיא אומרת לי, אדוני, זה לא טוב. מה לא טוב? המרשם. זה צילום סרוק ומודפס, בלי חתימת מקור של רופא, זה לא תקין, צריך את המרשם עצמו. תודה, שלום. מה תודה ושלום? גברת, זאת תרופה דחופה לאבא שלי, חולה סרטן, והרופאה שלו שלחה לי את המרשם במייל ואמרה לי להביא אותה עכשיו. אדוני, אני יכולה לכבד רק מרשם מקורי, תודה, שלום. אבל תעזרי לי, בבקשה, אני מתחנן, זה מצב חירום, מה אני יכול לעשות? יש פה למעלה רופאים, אם אחד מהם יחתום לך על המרשם בשבע הדקות הקרובות, אוכל לנפק לך את התרופה. תוכלי לחכות לי יותר משבע דקות? לא. אני רץ למעלה, הלב שלי דופק בשיגעון. לפני כל החדרים מחכים אנשים. אני דופק בדלת של החדר הקרוב, אבל לא יודע מה לעשות, איפה לשים את עצמי. והרופאה אומרת, לא להיכנס, אבל אין לי ברירה ואני נכנס. תוך כדי פתיחת הדלת חשבתי לעצמי, שאולי יש בפנים מטופל לא לבוש. אז אני מתפרץ פנימה עם עיניים עצומות, מזיע ומתנשף מהריצה במדרגות וצורח: דוקטור, סליחה, דוקטור, את חייבת לעזור לי. כמו אדם בהתקף פסיכוטי. לשמחתי, הרופאה מגיבה יפה, נותנת לי להסביר מה קורה, ותוך כדי היא קוראת את המרשם, מסתכלת על השעון, מבינה שאני על זמן שאול. היא מבקשת מהפציינט, הלבוש, לשמחתי, להמתין רגע, ובמהירות מוציאה לי מרשם שלה חתום. אני צועק: תודה רבה, דוקטור, סליחה, אני בדרך כלל לא כזה, ורץ החוצה. 12:43, אני נכנס לבית המרקחת, בידי מרשם חתום וכשר ומאושר, ויש לי עוד שתי דקות שלמות. הרוקחת לוקחת את המרשם, בודקת את החתימה היטב היטב, ומשחררת לי סוף-סוף את הזריקה. כשהחזקתי את המזרק ביד, נזכרתי במקל פלסטיק שהיינו מעבירים בינינו במרוצי שליחים בשיעורי התעמלות בבית ספר. אף פעם לא דמיינתי מרוץ שליחים כזה שעובר דרך שלושה בתי מרקחת בשלוש ערים שונות, בהתפרצות לחדר של רופאה. רק כשהגעתי בדקה ה-90, לפני כניסת יום כיפור, והרופאה באשפוז הזריקה את התרופה לאבא, פתאום הרגשתי שמשהו השתנה. חזרתי לנשום. השגרה החדשה המשיכה להיראות פחות או יותר ככה: כל יום המערכת מודיעה לך שאתה צריך לטפל בעוד ועוד דברים. אתה מוותר על הניסיון לעבוד, או להיות הורה, או בן זוג, כי אי-אפשר לדחוס את זה בין הרוטינה של הטיפול באבא וההתקלות הבלתי-פוסקות של הביורוקרטיה, שלא מפסיקה לדרוש ממך עוד ועוד פעולות. בתוך זה ידעתי שאסור לי לוותר על החיפוש אחרי איזושהי תרופה מחוץ לקופסה, כי הקופסה עצמה – כלומר הרופאים – לא הציעה לי תקווה גדולה. האמון שלי במערכת התחיל קצת להיסדק אחרי אותו יום כיפור. דרך פייסבוק, מצאתי מדען ישראלי, חוקר סרטן, ושאלתי מה הוא חושב על המקרה של אבא שלי. הוא הציע לי לבדוק טיפול שנקרא CAR T. הוא אמר שמדובר בטיפול חדשני מאוד, שיש בו הבטחה גדולה, ושהתחילו לתת אותו בבית החולים שיבא. הוא הציע שאצור קשר ישירות עם הרופא שאחראי על הניסוי. הרעיון נראה לי קצת מוזר, אגרסיבי מדי; כמעט כמו חייל שפונה ישירות לרמטכ"ל ועוקף את שרשרת הפיקוד. אבל המדען שנועצתי בו, והרשים אותי מאוד, המליץ לי לא להסס. התקשרתי לאותו רופא. הייתי בטוח שהוא יסביר לי, בסבלנות או בחוסר סבלנות, שאם הטיפול היה רלוונטי לאבא שלי, הרופאים שלו כבר היו מפנים אותי אליו. אבל זה לא מה שקרה. "שלח לי את התיק של אבא שלך, אני רוצה לקרוא אותו", אמר הרופא. שלחתי, והוא באמת קרא אותו וגם חזר אליי. באדיבות רבה הוא הסביר לי שאבא גבולי מבחינת הקריטריונים, ושבכל מקרה המחזור הבא בניסוי מתחיל רק בעוד שישה חודשים, "ולמרבה הצער, מצבו של אביך כנראה לא יאפשר שהוא יהיה איתנו". ההתנסות הזאת גרמה לי להטיל ספק גדול במערכת. נכון, אבא היה גבולי לניסוי, אבל הרופאים שלו לא העלו בכלל את האפשרות הזאת. אף רופא לא אמר לי מילה על הטיפול החדש, רק בחור בפייסבוק, ומתברר שהוא צדק, ובנסיבות טיפ-טיפה שונות אבא היה יכול להתקבל לניסוי. אם הטיפול באמת כל כך מבטיח ומהפכני כמו שחושבים, מי יודע, אולי הוא היה מציל אותו. ככל שחקרתי ושאלתי ושוחחתי עם אנשים, הבנתי שמערכת הבריאות היא לא מה שדמיינתי לעצמי. בעבר חשבתי שיש לנו מערכת מתוקתקת, שבה הרופאים מציגים בפני המטופלים שלהם את כל האפשרויות לטיפול; שבה אם יש איזשהו טיפול חדשני, גם אם ניסיוני, הרופאים הנוגעים בדבר מעדכנים את החולים שלהם שיכולים להיות רלוונטיים לאותו טיפול. אבל זה לא עבד ככה. הרופאים לא הפנו את האבא לטיפול CAR T, כי אבא טופל באיכילוב – אני שנייה מסיימת, אבל איפה גלעד? הרופאים לא הפנו את אבא לטיפול CAR T, כי אבא טופל באיכילוב והטיפול ניתן בשיבא, ובתי החולים לא אוהבים לייצא חולים לבתי חולים אחרים משיקולי תקצוב ויוקרה. ולא רק זה, ממש לא בטוח שהרופאים שטיפלו באבא שלי ידעו על הטיפול החדש או שהוא מתקיים במסגרת ניסוי בארץ ושהייתה להם אפשרות ביורוקרטית להפנות אליו מטופלים. הרופאים שטיפלו באבא היו תמיד עייפים, טרודים, לחוצים ועמוסים. ולמרות שאני לא מאשים אותם בכך, אין לי ספק שמי שעובד כל כך הרבה שעות עם כל כך הרבה חולים ובתנאים כאלה של לחץ, לא מספיק תמיד להתעדכן בכל החידושים המקצועיים ולהפנים כיצד הוא מטמיע אותם בעבודתו היום-יומית. למרבה הצער, מערכת הבריאות היא לא חנות בוטיק של חייט שווייצרי דייקן ומוקפד, שבה כל לקוח מקבל טיפול אישי מדוקדק עם חליפה מהודרת שנתפרה למידותיו, כשהדבר היחיד שעליו לעשות הוא לעמוד בשקט בלי לזוז ולתת לחייט למדוד אותו. הו, לא. רבים חושבים כך בטעות, והיום ברור לי שרבים משלמים בחייהם על הטעות הזו. מערכת הבריאות היא בזאר טורקי. רבבות אנשים זורמים בה בכל זמן נתון, בצפיפות ורעש. למוכרים העייפים והלחוצים אין זמן למדוד ולהתאים לכל לקוח חליפה מושלמת. הם בדרך כלל מנסים למכור לו מה שלקח הלקוח הקודם שנראה פחות או יותר באותה מידה. אם החליפה שתתאים לך בדיוק נמצאת בדוכן של מישהו אחר, בעל הדוכן שהגעת אליו לא ישלח אותך לשם – הוא רוצה שהכסף שלך יישאר אצלו גם אם מה שיש לו לא יתאים לך בצורה מושלמת. הסיפור הזה – בעצם אני אקצר, כי אני רוצה לתת לחברי גלעד קריב את ההזדמנות לעלות לבמה – בסוף מסתכם בשמן ריק סימפסון. שמן ריק סימפסון, הוכח בלא מעט מקרים, מטפל בחלק מהסרטנים הקשים ביותר. מה שרופאים לפעמים נותנים לאנשים חודשיים-שלושה לחיות – השמן הזה נותן להם עוד כמה שנים, לפעמים מקטין את הסרטנים, וזה משהו שהוא כמעט בבחינת נס רפואי. זה פשוט הזוי שמערכת הבריאות לא משתמשת בשמן הזה כדי לטפל בחולים ובמטופלים הישראלים. הספר הזה של תום וגנר מלא, אבל מלא, בסיפורים שוברי לב של מטופלי קנביס כאן במדינת ישראל ואיך המערכת הרפואית אכזבה אותם. אני מקווה מאוד שאולי בפעם הבאה – גם אתה, חבר הכנסת ואטורי, בפעם הבאה שתעלה הצעת חוק לקנביס – אתם תצביעו עם מה שהבטחתם לבוחרים שלכם בתקופת הבחירות, וזה שחרור של הצמח הזה, 1. כדי לטפל בחולים ומטופלים במצבים הקשים ביותר; 2. כי בסופו של דבר זה צדק. אני אסיים בינתיים כאן, ואני אתן לחברי היקר גלעד קריב להמשיך את הדברים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תני לי את הכבוד להכריז על בואו של חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, ואני רק אומר באמת, סגנית המזכיר, שאולי שווה עם חלק מסגני יושב-ראש הכנסת קצת לרענן את הנהלים אם הם לא מכירים אותם, כמו קודם עם אייכלר. כן, כן, זה בסדר, אבל הוא לא מכיר כנראה את הנהלים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה פספסתי? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא אתה, סליחה, לא אתה. אייכלר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, היא תסביר לי בבית. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, שחייב תמיד להיות שר בתוך המליאה. אם אין שר, אז בעצם עוצרים את השעון וממתינים עד שהשר חוזר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נוהג. זה לא בתקנון, זה הנוהג. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. ואטורי – לא שומעים את האלף, קודם כול. ו-א-טורי זה ירושלמים וטבריינים, אפרופו החוק. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה טברייני? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, היא אמרה: ו-א-טורי. שרן תמיד, מאז שהיינו עוד בליכוד ביחד, היא קוראת לי ו-א-טורי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בימים שהליכוד היה הליכוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תמיד הליכוד נשאר ליכוד, זאת עובדה מוגמרת ומוכחת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, לילה טוב לכולם. תראה, אדוני היושב-ראש, לא עברו 24 שעות, לא עברו 24 שעות מאז הכנסת, הבית הזה אישר את החוק המושחת לדחיית הבחירות לרבנות הראשית – חוק פרסונלי, חוק שכל-כולו נובע מענייניה הפנימיים של אחת מסיעות הבית הזה, סיעת ש"ס: חוסר היכולת להכריע מי יירש את הראשון לציון, אם יהיה זה אח מס' אחת, האח של הראשון לציון המכהן, או אח מס' שתיים, אחיו של יושב-ראש הסיעה, יושב-ראש המפלגה, חבר הכנסת אריה דרעי. לא עברו 24 שעות מאז הבית הזה שינה את כללי הבחירות לרבנות הראשית ברגע האחרון והאריך בשמונה חודשים את כהונתם של נושאי המשרה, שגם כך כהונתם המוגדרת בחוק ארוכה היום מכל הכהונות האחרות, כולל כהונתו של נשיא המדינה, והינה, תוך פחות מ-24 שעות, אנחנו נדרשים לעסוק בחוק שחיתות שני. גם בו טביעות ידיה של סיעת ש"ס ניכרות, אבל הפעם הזו השושבינים של החוק המושחת הם בעיקר אנשי סיעת הליכוד, עם תַּנָּא דִמְסַיֵּעַ של חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. בזה מתעסקת הקואליציה שלכם, או ליתר דיוק הגועליציה שלכם: חוקי שחיתות, חוקים שיש בהם התערבות בוטה בהליכי בחירות שקבועים בחוק, התערבות שנעשית ברגע האחרון, התערבות שכל-כולה למען מועמדים מסוימים, למען מפלגות מסוימות, ואתם מאוד זועקים: דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה. בתולדות מדינת ישראל לא הייתה קואליציה מושחתת כמו הקואליציה שלכם, ולא הייתה ממשלה שנשאה לשווא את שמה של הדמוקרטיה בשעה שהיא מקדמת כמעט בכל צעד ושעל עיוות של הדמוקרטיה, פגיעה בעקרונותיה ופתיחת שער רחב מני ים לשחיתות שלטונית. אבל בין חוק מושחת אחד לחוק מושחת אחר תוך יממה אחת, אי-אפשר לדלג על מה שקרה הבוקר בוועדת החוקה, וכיצד יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת רוטמן, רמס את כבודו של הבית הזה, רמס את כבודה של ועדת החוקה, רמס את תקנון הכנסת; כיצד הוא ניצל בלי בושה את סעיף 80 לתקנון וקידם את הצעת החוק הפרטית שלו כאילו היא באמת הייתה הצעת חוק מטעם ועדת החוקה, והכול על מנת לבצע מחטף; הכול על מנת לגנוב זמן; הכול על מנת לבנות מעקף להליכים התקינים של חקיקה ולקידום הצעת החוק כהצעת חוק ממשלתית או כהצעת חוק פרטית. כי הרי אצה לחבר הכנסת רוטמן הדרך. הוא לא מעוניין לבזבז זמן על פרסום תסקיר לציבור. הוא בטח לא מעוניין בהליך החקיקה המסודר של הצעת חוק ממשלתית, הליך חקיקה שמאפשר ליועצים המשפטיים של המשרדים השונים לחוות את דעתם, הליך חקיקה שבמסגרתו נדרש הדרג המקצועי של הרשות המבצעת להתריע בפני השלכות אפשריות של החקיקה. הוא גם לא מעוניין בהליכים של הצעת חוק פרטית. מה לו, לפריבילג הזה, בהנחה של הצעת החוק 45 ימים על שולחן הכנסת? מה לו ולקריאה טרומית? מה לו ולדיוני הכנה לקריאה ראשונה? הוא הרי רוצה בריצת האמוק לחיסול העצמאות של מערכת המשפט. הוא הרי הבטיח לבוחריו כוח שלטוני, כוח שלטוני שאין עליו כל מגבלה. ואז יושב-ראש ועדת החוקה, בתהליך מהיר, חפוז, על יסוד רעוע של תשתית עובדתית על ידי הצגת חצאי אמיתות, על ידי סתימת הפה של כל מי שמתנגד לו, מבזה את ועדת החוקה, מבזה את תקנון הכנסת, ובעיקר – מבקש להסיר מעל הרשות המבצעת כל רסן וכל מגבלה. ושיא השיאים של הבוקר הבזוי הזה בוועדת החוקה, בוקר שבו ביקשנו מחבר הכנסת רוטמן: דחה בכמה ימים את ההצבעה, הרי מדובר בהצעת חוק שנויה במחלוקת, הצעת חוק שקורעת את החברה הישראלית. דחה את ההצבעה בכמה ימים. מבצע צבאי מתנהל בג'נין. תוך כדי הדיון התקבלה הבשורה על הפיגוע בתל אביב, בשכונת ילדותי, השכונה שבה הוריי, אחותי, גרים עד היום. קיבלנו את המידע על הפיגוע הקשה, ואנחנו מכאן מוסרים איחולי החלמה לפגועים תוך כדי, תוך כדי הדיון. אמרנו לרוטמן: תעשה חסד עם החברה הישראלית, תפגין פעם אחת מאז שנכנסת לתפקיד איזשהו רגש של ממלכתיות, רגש של אחריות לאווירה הציבורית בחברה הישראלית. דחה את ההצבעה, מה יקרה? אבל הוא – הוא יוותר? הוא ייסוג לאחור? הרי מדובר באדם שכל התנהלותו הפרלמנטרית היא התנהלות בריונית וכוחנית. כל מי שהסתכל בשידור מוועדת החוקה ראה כיצד האיש מאבד את זה, כיצד האיש מתנהל בדרך שלא היינו מוכנים שאף חבר, ידיד, עמית לעבודה או שכן שלנו יתנהג. הוא ידחה את ההצבעה? למה מה קרה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רק רגע, שנייה. אפשר? לוחם צה"ל המשרת בסיירת אגוז – אמרת כרגע איחולי החלמה – נהרג, נפל הערב בקרב בג'נין. שולחים תנחומים למשפחה מכאן, מהכנסת, כולנו יחד, ימין, שמאל, אין הבדל, כמובן. נאחל לכל חיילי צה"ל שישובו בשלום מהלחימה בג'נין. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. למיטב הבנתי מדובר בקצין שהוביל כוחות. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הידיעה הקשה הזו – אני אמתן קצת את הטון, אבל אומר, בצער גדול, שהידיעה העצובה הזו רק מחדדת את מה שאמרתי. בשעה שבה חיילי צה"ל נלחמו בג'נין, כאשר לכולנו ברור שחלקם ודאי בבחירות האחרונות הצביעו בעד מפלגות הקואליציה וחבריהם לנשק הצביעו, חלקם, למפלגות האופוזיציה, ביקשנו מיו"ר ועדת החוקה רגע אחד של חסד. רגע אחד של חסד. אבל הוא? הוא בשלו. שיא השיאים בדיון בוועדת החוקה היה כאשר פרופ' יואב דותן הופיע בפני הוועדה. אותו פרופסור מכובד למשפטים, שהיה דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מגדולי חוקרי המשפט באקדמיה הישראלית, מתנגד ידוע לחלקים מרוחות האקטיביזם השיפוטי שמאפיין את בית המשפט הישראלי, נאמר כך. אדם שכתב רבות על הצורך למתן את הגישה השיפוטית שרווחה בעשורים האחרונים ביחס לעילת הסבירות; אדם ששמו הוזכר על ידי תומכי ההפיכה המשטרית פעם אחר פעם בדיונים בוועדת החוקה כענף להיאחז בו – הינה, פרופ' דותן תומך בביטול עילת הסבירות. מופיע פרופ' דותן ושופך דלי של צוננים על הצעת החוק המסוכנת, חסרת האיזון, מרחיקת הלכת, שכל-כולה ממוחם הקודח הקונספירטיבי של מומחי פורום קהלת ושל שמחה רוטמן והשר לוין. ואומר פרופ' דותן – האחרון שאפשר לומר שהוא חסיד של שיטתו של הנשיא בדימוס ברק בעניין הסבירות – עומד ומתריע שהצעת החוק הזו היא הצעה לביטול הלכת הסבירות, לא לצמצום שלה; שהצעת החוק הזאת תפתח פתח לשחיתות שלטונית; שהצעת החוק הזאת חסרה כל ממד של איזון; שמדובר בחקיקה רשלנית, לא רצינית, שלא מתכתבת עם שום דבר – לא עם הדרך שבה מעוגנות העילות האחרות של הדין המינהלי במדינת ישראל, לא עם מה שקורה במדינות אחרות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, לא מצלמים במליאה. תודה. זה חדש לך? יש החלטה, היושב-ראש הוציא מכתב על זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי, אני לא אצלם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לומר לך, אדוני, דלי של צוננים שפך פרופ' דותן על ההצעה הזו, אבל שמחה רוטמן? שמחה רוטמן לא מתבלבל. הוא לא מתבלבל. אצלו בכל דיון נציגי פורום קהלת מקבלים את כל זמן הדיבור שהם רוצים, אבל כשהמשנה ליועצת המשפטית לממשלה מבקש לדבר פעם נוספת כדי להתייחס לדברים שהועלו, הוא סותם לו את הפה, הבריון. סותם לו את הפה. יושב-ראש ועדה שכדי להתמודד עם מספר הפעמים שהוא זורק חברי כנסת מתוך הוועדה, כי הוא לא מצליח לשלוט לא בדיון ולא בעצבים שלו עצמו, מתקינים מערכת מיוחדת כדי לעזור להנהלת הוועדה לעקוב אחרי מספר הפעמים שהבריון הפרלמנטרי הזה זורק מחדר ועדת החוקה חברי וחברות הכנסת. זו דמותה של ועדת החוקה של קואליציית השחיתות שלכם. ואז מגיעים לחוק הבזוי, שאתם אפילו כבר לא מתאמצים להסתיר אותו ואת כוונתו האמיתית. אתם קוראים לו חוק טבריה, כי לכולם ברור שהחוק הזה הוא חוק שתפור למידותיו של איש אחד, חוק שתפור למידותיה של סיעה אחת שמעוניינת בכך שהוא יהיה ראש העיר של טבריה, בניגוד למה שקבוע היום בחוק, שיו"ר ועדה קרואה לא יכול להתמנות לראש עיר. ובדרך שלכם להכשיר כל שרץ אין בעיה גם לדרוס פעילי ליכוד מסורים – נשים שבונות קריירה ציבורית, גברים שבוחרים להטיל את עצמם לזירה הלא-פשוטה של שירות ציבורי. אתם, הרי אין לכם אלוהים, חבורת מושחתים שכמוכם. בדרך שלכם להשיג את מה שאתם רוצים תדרסו את כולם, אפילו פעילי ליכוד. אמר השר זוהר – ובכך אסיים – אמר השר זוהר באחד מן הראיונות שלו, אם אינני טועה, שהוא מאמין בפוליטיקה של שלושת הכ"פים: כסף, כבוד וכוח. נכון, אדוני היושב-ראש? זה היה השר זוהר. כסף, כבוד וכוח. האמת היא שאתם כבר לא קואליציית וממשלת שלושת הכ"פים, אתם הידרדרתם עוד יותר – אתם ממשלת שלושת השי"נים: שחיתות, שנאת חינם ושררה. זה הפרצוף שלכם. ממשלה מושחתת, קואליציה מקדמת שנאה וחבורת פוליטיקאים קטנים שכל מה שמעניין אותם זה שררת השלטון. תתביישו לכם, חבורת מושחתים שכמותכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כמה הצגות, כמה הצגות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שמענו, שמענו. שמענו אותך. יש לך גימטרייה לשחיתות? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איך אתה מתמודד עם הפרדוקס שאין לך אלוהים ואתה אומר לנו את זה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה תאמר לי שאין לי אלוהים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה עובד עבודה זרה בשנאה שלך. איש שנאה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה הוא לא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא יושב. תראה אותו, איך הוא עומד. חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איש שנאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שלישית. אני מבקש להוציא אותו מהאולם. תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> את השר אתה לא מוציא מהאולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא יושב. סליחה, הוא יושב. שב. אתה עומד כמו בריון. תצא החוצה, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדם של שנאה. שר של שנאה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה, יש לך מגבלות כוח. אדם שמלא שנאה כמוך – הוא אדם קטן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להוציא אותו, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה פחדן, קטן וחלש. שר שהוא ביזיון. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> צא החוצה. (חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לפני שאני מפעיל לך, שואלים אותי – הייתי פעיל מאוד בראשון לציון עם ביטן תקופה ארוכה, ואני נעלמתי בשלב מסוים, הלכתי לרמת הגולן, כי באמת נגעלתי קצת מהפוליטיקה. אתה יודע, הצעקות האלה מול זה שאני מדבר על קצין בצה"ל שנופל, תשמע, זה ממש כואב. נקרע לי הלב. אני לא יכול לשמוע את הדברים האלה. תודה רבה. בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> נקרע לך הלב? בגללך? << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, דיברנו על קצין צה"ל שנפל עכשיו בג'נין. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נפל, ואנחנו כולנו משתתפים בצער המשפחה ומקווים שלא יהיו לנו יותר הרוגים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לשמוע את זה מול צעקות. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נורא. רק שאלה: מרב מיכאלי עוד רוצה לעלות? שאני אדע את הזמנים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היא אחריך, כן. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אנחנו, יש לנו עד 01:00. אז תגידי לי מתי את מוכנה ואני אתן לך. כמה זמן את רוצה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חמש אתה וחמש היא. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים לסיים. בסדר גמור. שלום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת והשרים שעכשיו מצטרפים, כמובן, אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחת הקצין ההרוג, מקווים שלא יהיו לנו עוד הרוגים מטרור, ממלחמה, ונביא את השלום במהרה בימינו לארץ ישראל. עם זאת, אני גם רוצה להזכיר שהיום לפנות בוקר ילדה בת ארבע נהרגה בתאונת דרכים, אבל אף אחד לא עולה ומנחם את המשפחה. אז ראוי גם לנחם את המשפחה וגם לנחם את כל אלה שנהרגו בתאונות דרכים, 193 איש מתחילת השנה. אף אחד לא עושה על זה מבצע צבאי, אף אחד לא עושה על זה מבצע בכלל, אף אחד לא מתייחס לזה, והגיע הזמן שנתייחס גם לקטל שיש בדרכים. כל האנשים שבאו לכאן לא באו בשביל לדבר על תאונות הדרכים. חברי הכנסת לא באו לכאן בשעת לילה מאוחרת לדבר על הבעיות הביטחוניות שלנו בג'נין. אף אחד מהשרים וחברי הכנסת לא בא לכאן עכשיו בשעה המאוחרת בשביל לפתור את הבעיות של הכלכלה, את מעמד ישראל בעולם, לטפל בחינוך. היום היה דיון על האלימות במערכת החינוך. אף אחד לא בא לכאן בשעה הזאת בשביל להעביר חוקים שאני אומר לכם שהאופוזיציה הייתה עוזרת להעביר, חוקים למען אזרחי מדינת ישראל, למען הפריפריה, למען בניין הארץ, למען אהבת הארץ, למען שמירה על העתיד שלנו וטיפול בילדים שלנו. במקום זה כולם הגיעו לכאן, כל השרים וחברי הכנסת מגיעים בשעה הזאת אל משכן הכנסת בשביל להצביע על חוק פרסונלי, חוק שבא לסדר קומבינה, חוק שבא לסדר למישהו להיות מועמד למשהו כדי שהוא יוכל לעשות משהו שהיום לפי החוק אי-אפשר. אתמול נשארנו כאן בלילה והיינו כאן עד הבוקר לא בשביל לטפל בהשכלה הגבוהה; לא בשביל לטפל בבריאות; לא בשביל להגיד כאן: בואו נבנה עוד בית חולים או נבנה עוד עיר; לא לטפל במשבר הנדל"ן; לא להגיד איך אנחנו משקמים את היחסים שלנו עם ארצות הברית. לא באו לכאן אתמול בשביל כלום, אלא באו בשביל חוק פרסונלי שבא לעשות קומבינה ולסדר קומבינה של מישהו. אז זאת כנסת ישראל, זאת ממשלת ישראל וזו הקואליציה שכולם עכשיו רואים;. דואגת להגיע – עוד מעט 01:00 – לא בשביל לדאוג לאזרחים אלא בשביל לדאוג לאיזה מישהו שמקורב לצלחת. תבינו את זה טוב טוב, זה מה שהיה אתמול. היינו כאן עשרות שעות, והיום, אנחנו כאן כבר יומיים רצוף, ומחר נהיה יום שלם, לא בשביל אזרחי ישראל אלא בשביל איזשהו עסקן פה או עסקנית שם שאנחנו רוצים לסדר אותם. תבינו את זה טוב טוב, כל מי שישמע, שומע, חושב שהכנסת בשעה הזאת עובדת בשבילו. אנחנו לא עושים את זה בשביל לדאוג לאזרחי ישראל; לא עושים את זה בשביל לדאוג לתושבי באר שבע, קריית שמונה, טבריה, הגולן או הנגב, המרכז או ירושלים, עיר הבירה שלנו. אנחנו לא עושים את זה בשביל לדבר על איך אנחנו נטפל בקן הצרעות בג'נין, ולא עושים את זה בשביל לדבר על איך אנחנו נטפל בטרור בעזה, אלא כל הסיבה שכל חברי הכנסת והממשלה הזאת הגיעו לכאן היא בשביל לסדר איזה ג'וב, איזו קומבינה, למישהו שמקורב לצלחת. ידע כל עם ישראל: זו לא ממשלה שדואגת לאזרחים, זו ממשלה שמה שמעניין אותה זה הקומבינה. אם זה פרסונלי זה מעניין, ואם זה לא פרסונלי, כלומר אזרחי מדינת ישראל, אז כולם יכולים לקפוץ לה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. רק שלא נתבלבל, בהצבעה היום לא בוחרים ראש עיר, נותנים פשוט אופציה ליושב-ראש ועדה קרואה להתמודד בבחירות בטבריה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> זה רלוונטי. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> עושים הכנה, הכנה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא יודע, אני אומר מה מצביעים. אמרו לי שאני צריך להגיד פה כיושב-ראש על מה מצביעים, שלא יהיה בלבול, אתה יודע. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אולי נאשר לו בהסתייגות גם תקציב. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת – קשה להגיד כנסת נכבדה בימים אלה, אבל כנסת נכבדה, קודם כול אני מוסרת ניחומים מעומק הלב למשפחת הלוחם שנהרג בפעילות בג'נין. הלב נשבר, והלוואי, הלוואי שזה יהיה החלל האחרון. בכל פעם שזה קורה אני אומרת ומקווה בכל ליבי שזה יהיה החלל האחרון. הקואליציה לא היססה אתמול לעשות הון פוליטי על המבצע בג'נין ולהתגולל בבכיינות ובצעקות על המחאה – איך ייתכן שהיא ממשיכה את המחאה בזמן שמתנהל המבצע בג'נין. כמובן, לא עלה על דעתה שאולי הם יפסיקו ויעצרו את החקיקה המושחתת, לכל הפחות המאוד-מאוד שנויה במחלוקת והמעוררת מדון בקרב החברה הישראלית, בגלל המבצע בג'נין. זה – לא. רק המחאה צריכה לעצור ולפנות לקואליציה את הדרך להמשיך לחוקק חוקי שחיתות של ההפיכה המשטרית בנחת. ובכן, עכשיו אנחנו במצב שבו איבדנו לוחם, אבל אנחנו כאן כדי להעביר חוק פרסונלי מושחת, שני בתוך 48 השעות האלה של המבצע הזה. הקואליציה הזאת מגדירה מחדש את ישראל הראשונה וישראל השנייה. ישראל השנייה זה כל אזרחיות ואזרחי ישראל באשר הם, אבל ישראל הראשונה זה הקואליציה, זה אח-של, זה המקורב-של וזה באופן כללי כל השרים, שהם והם בלבד יהיו חסינים מפני ביקורת שיפוטית, או חס וחלילה איזו יכולת להפוך החלטה שלהם. לא לא לא. יהיה דין אחד לאזרחיות ולאזרחי מדינת ישראל ודין אחר, נפרד לגמרי, כזה שבו אפשר לעשות כל מה שטוב להם, באופן אישי להם, למשפחה שלהם ולמקורבים שלהם, לשרי הממשלה והקואליציה המושחתת וההרסנית הזאת. חוסר שוויון בפני החוק הוא אחד הסממנים הבולטים ביותר והמסוכנים ביותר של אובדן הדמוקרטיה ותחילת הדיקטטורה. את זה הם באים להעביר הערב, בעוד אחד מהחוקים האלה. אני קוראת לכם, כמה שזה נשמע מופרך, להצביע נגד, או לפחות כמו שאני אומרת לכם תמיד: אולי פשוט אל תיכנסו למליאה, כי יום אחד, כשתיתנו דין וחשבון על מה שאתם עושים כאן, תצטערו שהצבעתם בעד השחיתות המלוכלכת הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מלול ישיב בשם יושב-ראש הוועדה. אני מבקש מחברי הכנסת רגע להקשיב, שנייה אחת, דקה של שקט, לזכרו של קצין צה"ל ביחידת אגוז שנפל. אני אקרא פרק בתהילים: "שיר למעלות. אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עֹשֵׂה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שֹׁמְרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שֹׁמְרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם". יהי זכרו ברוך. נאחל החלמה לפצועים, ושכל חיילי צה"ל יחזרו לביתם בשלום. אמן. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם עוסקת בזכות יסוד בסיסית ביותר – הזכות של האדם להיבחר, זכות שהיא אחת מזכויות היסוד של כל אזרח בישראל. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> חוק מושחת. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> קרבה לצלחת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> חוק נגד מצביעי הליכוד. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> סעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת קובע שכל אזרח ישראלי, יש לו את הזכות להיבחר, אלא אם כן בית המשפט שלל ממנו זכות זו על פי חוק. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם משבשים את מערכת הבחירות בטבריה בשביל מקורבים לדרעי – – – רטרואקטיבית. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> מסתבר שבתולדות עמנו הייתה הבנה לגבי מקומה של הזכות להיבחר. כלומר, הזכות להיבחר היא זכות שלא ניתן לשלול אותה מאדם בלי ביקורת שיפוטית. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתם פוגעים בזכות של אחרים להיבחר. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> מה קרה? עד שנת 2008 היה הכול הטוב. בשנת 2008 חבר הכנסת – אז של מפלגת העבודה – יורם מרציאנו החליט לקדם הצעת חוק שהיא הייתה פרסונלית בעליל, שתגביל את הזכות להיבחר. הוא טען שמצבן של הרשויות המקומיות בישראל יהיה טוב יותר אם תוגבל הזכות של יושב-ראש ועדה קרואה להיבחר. אני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת: האם מצבן של הרשויות המקומיות נהיה יותר טוב בגלל הגבלת הזכות להיבחר של יושב-ראש ועדה קרואה? את התשובה אתם בטח יודעים. המצב של הרשויות המקומיות, במיוחד החלשות, לא הוטב בגלל הצעת החוק הזאת. מה שקיבלנו בחוק הקודם זה פגיעה בזכות יסוד של אדם להיבחר – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה דרעי לא – – – << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – בלי שהמטרה שלשמה חוקק החוק הושגה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – הזכות של ילדים לרוץ, וגם יש הגבלות שחלות. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> שיפוטיות, לא חוקיות. אם חוקיות, אפשר לשנות את החוק. לא הייתה פה ביקורת שיפוטית. היה חוק. עד 2008 היה אפשר; ב-2008 חוקק חוק פרסונלי שאי-אפשר. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה היה חוק – – – << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> החברים במחנה הממלכתי, אני מפנה אתכם, במיוחד את ידידי השר אלקין, שהיה פעיל מאוד בוועדה בחוק הזה – הרי מה טענת? שזה יתרון לא הוגן בבחירות ליושב-ראש ועדה קרואה, נכון? כשהתמודדת, השר לשעבר זאב אלקין, לתפקיד ראש עיריית ירושלים בעודך מכהן כשר לענייני ירושלים, לא החזקת יתרון על פני המתחרים שלך? משרד עם תקציב של מאות מיליונים שחילקת לירושלים, התמודדת מול חבר אופוזיציה שלא היה לו כוח תקציבי. כל אזרח בירושלים – – – << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> כל אזרח בירושלים הכיר אותך, ואפשרו לך להתמודד. ומה קרה בסוף? מי שקבע זה הציבור, והוא קבע שאתה לא יכול. אז זה היה משחק הוגן. << קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בשביל בג"ץ תצטרכו טיעונים קצת יותר טובים. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> מה לעשות שהיתרון הזה לא עבד, והכסף לא השפיע? << קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> מאיפה אתה יודע? אתה קשור לבג"ץ? אתה דיברת עם השופטים? אני לא מבין. אתה יודע כבר מה השופטים יגידו? << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> יושב-ראש ועדה שחוקק את החוק הזה מתבייש להגיע. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> אתם מבינים? מה שאתם עושים זה טוב, מה שאנחנו עושים זה לא טוב. הוא יודע מה בג"ץ יגיד. אתה מבין? << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ארז, יושב-ראש ועדה שחוקק את זה שלח אותך. הוא מתבייש להגיע. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> בקיצור, החקיקה הזאת היא לא פרסונלית, היא לגופה של הדמוקרטיה שלנו, לגופה של הזכות של כל אדם, ולא משנה מי הוא ומה הוא, להיבחר בבחירות לרשויות המקומיות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא קשור לבועז יוסף, זה לא קשור – – – << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> תפסיקו, תפסיקו להחזיק את לפיד השנאה בידיכם. תפסיקו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא קשור לשנאה וזה לא קשור לשמאל ולא קשור לימין. ארז, זה מושחת. זה מושחת. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> בשנת 2008 נטלתם את הזכות היסודית להיבחר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זו שחיתות. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים בדבריה של פרופ' רות גביזון, שאמרה בנושא ביטול עילת הסבירות – וזה נכון גם לפה: אנחנו בעד העם, על ידי העם, למען העם ושהעם יחליט. תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה זה, לשבש בחירות? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, לשבת במקומות. אנחנו ניגשים להצבעה על החוק. קודם יהיו הצבעות על ההסתייגויות. אני מבין שיש הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה שאנחנו מצביעים על 40 הסתייגויות בלבד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם אמרו פחות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם פחות, שיגידו לי. אתה, בועז, אומר לי איזה הסתייגות, ואחר כך כנוסח הוועדה, כפי שאנחנו עושים, ואחר כך קריאה שלישית. ההסתייגויות הוגשו על ידי סיעות האופוזיציה, ואלה הקבוצות: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת פנינה תמנו, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכן ואלון שוסטר. כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן הוסרו על ידי המפלגות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עליזה, איפה טלי גוטליב? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עכשיו אנחנו מתחילים בהסתייגות 1 לחלופין א'. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? אני מפעיל את ההצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות הוסרה. הסתייגות מס' 2 – מי בעד הסתייגות מס' 2? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 5. הסתייגות מס' 5 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 7? הסתייגות מס' 7 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. מי בעד הסתייגות 16א'? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 16 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. מי בעד הסתייגות 16כ"ד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 16 לחלופין כד לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו נצביע על הסתייגות 16ל"ג. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 16 לחלופין לג לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 31 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו נצביע על הסתייגות 19ב'. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. עכשיו נצביע על הסתייגות מס' 20. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 23. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 41 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו נצביע על הסתייגות 30. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 30 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 31 נגד, 42 – סליחה. 31 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו נצביע על ההסתייגות האחרונה לסעיף הזה, הסתייגות מס' 40. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 40 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 31 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. עד כאן הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1, ולכן אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 30 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 45 בעד, 30 נגד. הסעיף, כנוסח הוועדה, התקבל ואושר. עכשיו אנחנו עוברים להסתייגויות אחרי סעיף 1, הסתייגות אחרי סעיף 1, מס' 41. 41, בועז? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> 41, כן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו מצביעים על הסתייגות 41, אחרי סעיף 1. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 41 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. עכשיו נעבור להסתייגות מס' 42, לסעיף 2. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 42 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. הסעיף הוסר. בכך הוסרו ההסתייגויות לסעיף 2, ואנחנו עכשיו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 17 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 31 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 44 בעד, 31 נגד. אני קובע שהסעיף השני, כנוסח הוועדה, התקבל. בועז, אתה רוצה להמשיך? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו 43ה'. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 43ה'. אנחנו עכשיו נצביע על הסתייגות 43ה, מי שעוקב. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 43 לחלופין ה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. ואנחנו נצביע עכשיו על הסתייגות 43ו'. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 43 לחלופין ו לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. ואנחנו עוברים להסתייגות מס' 50. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 50 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. ואנחנו עוברים להסתייגות 54. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 54 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. ואנחנו עוברים להסתייגות מס' 59. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 59 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 30 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. שאר ההסתייגויות הוסרו? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> כן, עד – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, אז כל הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף הזה, ואנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 43 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 43 בעד, 33 נגד. אני קובע שסעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> 76. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – להסתייגות מס' 76. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הסתייגות 76. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 76 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> 78. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להסתייגות מס' 78. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 42 נמנעים – אין הסתייגות 78 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 31 בעד, 42 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו זה הסתייגות חמודה, זה 81: "חוק זה לא יחול על העיר טבריה", לא יודע למה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להסתייגות מס' 81. הסתייגות מס' 81 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 81 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 31 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> 84. האמת, אני קורא את זה תוך כדי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הסתייגות 84, אחרי סעיף 3. מי בעד ההסתייגות 84? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 84 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 31 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> 101. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז כל ההסתייגויות לסעיף זה הוסרו. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה – לא – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יופי, אנחנו מסכימים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז מה אמרת 101? אין 101. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> יש 101. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש 101? בועז, בוא רגע, יש 101? ההסתייגות האחרונה, הסתייגות 101 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 101 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 32 בעד, 43 נגד. ההסתייגות הוסרה, וכך אושרו שלושת הסעיפים של החוק בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד הצעת החוק בקריאה שלישית? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 29 בעד החוק – 43 נגד – 32 נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 53), התשפ"ג–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 43 בעד, 32 נגד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית. << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ותיכנס לספר הבושה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום רביעי ט"ז בתמוז התשפ"ג, 5 ביולי 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 01:22. << סיום >>