דברי הכנסת

דברי הכנסת לג / מושב שני / ישיבות קנ"א–קנ"ג / ב'–ד' בתמוז התשע"ד / 30 ביוני – 2 ביולי 2014 / 33 חוברת ל"ג ישיבה קנ"א הישיבה המאה-וחמישים-ואחת של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ב' בתמוז התשע"ד (30 ביוני 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד וקדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 5 1. מסקנות ועדת אלאלוף יישארו על הנייר: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה מיטיבה עם מעטים, מרחיבה את האי-שוויון והעוני ופוגעת במעמד הביניים; 5 2. היותה ממשלה הממאנת לחמול ועושה פלסתר את גישת ועדת אלאלוף הדוגלת, בניגוד לעמדת האוצר, בהגדלת קצבאות הילדים; 5 3. היותה ממשלה שאינה נותנת מענה על הבעיות החמורות בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 5 4. היותה ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני; 5 5. כישלונה בפתרון מצוקת הדיור של אזרחי ישראל בכלל והזוגות הצעירים בפרט 5 אבישי ברוורמן (העבודה): 6 אריה דרעי (ש"ס): 9 אילן גילאון (מרצ): 13 חנין זועבי (בל"ד): 16 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 19 שאול מופז (קדימה): 37 סגן שר האוצר מיקי לוי: 40 אראל מרגלית (העבודה): 49 רונן הופמן (יש עתיד): 53 יצחק כהן (ש"ס): 57 יעקב אשר (יהדות התורה): 61 אלעזר שטרן (התנועה): 64 עיסאווי פריג' (מרצ): 66 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 67 מוחמד ברכה (חד"ש): 70 באסל גטאס (בל"ד): 74 ישראל חסון (קדימה): 78 סגן שר האוצר מיקי לוי: 80 דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן 83 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 83 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע– חד"ש–בל"ד וקדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 84 1. מסקנות ועדת אלאלוף יישארו על הנייר: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה מיטיבה עם מעטים, מרחיבה את האי-שוויון והעוני ופוגעת במעמד הביניים; 84 2. היותה ממשלה הממאנת לחמול ועושה פלסתר את גישת ועדת אלאלוף הדוגלת, בניגוד לעמדת האוצר, בהגדלת קצבאות הילדים; 84 3. היותה ממשלה שאינה נותנת מענה על הבעיות החמורות בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 84 4. היותה ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני; 84 5. כישלונה בפתרון מצוקת הדיור של אזרחי ישראל בכלל והזוגות הצעירים בפרט 84 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 41) (רב ראשי אחד לישראל) 88 שרת המשפטים ציפי לבני: 88 נחמן שי (העבודה): 89 אורי מקלב (יהדות התורה): 90 משה גפני (יהדות התורה): 91 יצחק כהן (ש"ס): 93 איתן כבל (העבודה): 97 אברהם מיכאלי (ש"ס): 101 נסים זאב (ש"ס): 102 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 105 יוני שטבון (הבית היהודי): 106 שרת המשפטים ציפי לבני: 108 הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד, על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר 109 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 109 משה גפני (יהדות התורה): 112 נסים זאב (ש"ס): 113 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 115 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 115 הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד, על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר 115 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ב' בתמוז תשע"ד, 30 ביוני 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103), התשע"ד–2014; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2569/19 וכלה בהצעת חוק פ/2580/19 – הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – החלת חובות מעביד למניעת הטרדה מינית על מערך השירות הלאומי), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חמד עמאר; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת השכלה ובכניסה לבר), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית-מרקחת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת גילה גמליאל, אבישי ברוורמן ויעקב מרגי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת התקופה למימוש הפיקדון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, גילה גמליאל, דוד רותם וחמד עמאר; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – גביית אגרת פינוי חירום ותשלום בעד הסעה באמבולנס), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מירי רגב, אבישי ברוורמן, עיסאווי פריג', דב חנין, יעקב אשר, אברהם מיכאלי, יחיאל חיליק בר, עמרם מצנע ומשה מזרחי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שמירת מרחק בעת עקיפה של רוכבי אופניים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, יריב לוין, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, מיכל רוזין, דב חנין, נחמן שי, אברהים צרצור, מירי רגב ועמר בר-לב; הצעת חוק נאום מצב האומה, התשע''ד–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, אורלי לוי אבקסיס, פנינה תמנו-שטה, ישראל חסון, רינה פרנקל, בנימין בן-אליעזר, מיקי רוזנטל, עדי קול, סתיו שפיר, יעקב אשר, שמעון אוחיון, יצחק כהן, דב ליפמן, יפעת קריב, יצחק הרצוג ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הבעת דעה בפני שופט), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, רוברט אילטוב, קארין אלהרר, דב ליפמן, עדי קול, שמעון אוחיון ובועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניונים), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, עפר שלח, זאב אלקין, אריה דרעי, יריב לוין, מאיר שטרית, ניצן הורוביץ, מרדכי יוגב, עמר בר-לב, איתן כבל, רוברט אילטוב, אלעזר שטרן ובועז טופורובסקי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פקיעת כהונה של חבר הכנסת), מאת חברי הכנסת מירי רגב וזבולון כלפה. עוד אבקש להודיעכם כי הונחו על שולחן הכנסת ההסכמים הבאים: אשרור הסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של בולגריה בדבר שיתוף פעולה צבאי באימונים; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של פולין בדבר העסקה בשכר של בני משפחה של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה ההלנית בדבר העסקה בשכר של תלויים של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד וקדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. מסקנות ועדת אלאלוף יישארו על הנייר: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה מיטיבה עם מעטים, מרחיבה את האי-שוויון והעוני ופוגעת במעמד הביניים;> <2. היותה ממשלה הממאנת לחמול ועושה פלסתר את גישת ועדת אלאלוף הדוגלת, בניגוד לעמדת האוצר, בהגדלת קצבאות הילדים;> <3. היותה ממשלה שאינה נותנת מענה על הבעיות החמורות בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;> <4. היותה ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני;> <5. כישלונה בפתרון מצוקת הדיור של אזרחי ישראל בכלל והזוגות הצעירים בפרט> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון לפנינו. הראשונה שבהן – אם יופיע המנמק, אז תהיה גם הראשונה, נכון? מסקנות ועדת אלאלוף יישארו על הנייר: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה מיטיבה עם מעטים, מרחיבה את האי-שוויון והעוני ופוגעת במעמד הביניים, מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג, ומי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה, אדוני. כידוע, עד עשר דקות לרשות אדוני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> ברשות אדוני, אני רק אכבה את המכשיר שעושה רעשים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מעשה מבורך מאוד. הלוואי שייקחו ממך דוגמה אישית כל השאר. אני התכוונתי לכיבוי המכשיר הסלולרי, חבר הכנסת באסל גטאס. פשוט ראיתי את המבט הסקרן. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – לכיבוי שלו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמר חבר הכנסת ברוורמן: אני רק מכבה את המכשיר; אמרתי: הלוואי שכל השאר ייקחו ממך דוגמה. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מעלה הצעת אי-אמון שנוגעת לעתיד של אזרחי מדינת ישראל. אחד הדברים שמפריעים לי ככלכלן שהקדיש את כל חייו לעבודה על פיתוח כלכלי וצדק חברתי – שמציגים לציבור שישראל היא מהכלכלות הטובות בעולם. ונכון, ישראל היא כלכלה מצוינת: בכלכלה הזאת יחס חוב–תוצר הוא בסדר, והגירעון לא נורא, והאינפלציה כמעט לא קיימת, והצמיחה גבוהה יותר מבאירופה, ואין לה אבטלה, והיא Start-up Nation; היא כבר Exit Nation. אלא מאי? היא טובה אך ורק לקבוצה קטנה. אנחנו מדינה, אנחנו עכשיו באמצע – חטופים, מאבק צבאי. בנינו את צה"ל על ערבות הדדית, אבל מדינת ישראל של היום היא מדינה ששברה בכלכלה את כל הערבות ההדדית; היא כלכלה מצוינת אך ורק לקבוצה קטנה. היא מתחרה על תואר המדינה הענייה ביותר בעולם המפותח, מהאי-שוויוניות ביותר. הפריון, התפוקה לעובד שבנינו בתעשיות המסורתיות, הוא מהנמוכים ביותר. גם בהיי-טק הוא לא משתנה. אנחנו בחלק הנמוך של העולם המפותח. וכשאנחנו באים לקבל מהממשלה – אני גדלתי, אני בגיל המדינה; היינו אז בין המדינות השוויוניות, קיבלנו – חינוך ורווחה בתחתית, וגם בריאות במקומות הנמוכים ב-OECD. ואז נשאלת השאלה, מה זו כלכלה טובה? לרוב אזרחי מדינת ישראל כלכלה זה השכר הנומינלי שהם מקבלים, הופכים אותו לשכר ריאלי באמצעות יוקר המחיה ויוקר הדיור ומה שמקבלים מהממשלה. הכלכלה, מהטובות בעולם – 50% מהעובדים מקבלים פחות מ-6,400 שקלים, זה החציון. 50%. רבותי, אלי אלאלוף, ידידי, קיבל ג'וב – ועדת אלאלוף. לוועדה הזאת היו המלצות יפות – איפה הכסף? – חלקן לא ייושמו. והשאלה שאני שואל היא שאלה מאוד מאוד ברורה: אם אני מסתכל על טייס אוטומטי, ואני רואה, פחות או יותר, את המדיניות הכלכלית, איך שהיא ממשיכה, ואני מתעורר עוד עשר שנים – זה ברור שיש פה מדינה אחת שהיא לא מדינת סטרט-אפ, היא מדינת אקזיט. כי כל הפירות של החדשנות המדהימה שהייתה פה באוניברסיטאות, בצבא, נמכרים בנזיד עדשים לזרים. יש לי גם בן, הוא בצבא עכשיו, הוא מצליח. השקיעו מיליארדים – הוא, בגיל 21 אולי, עושה אופרציה של מערכות מתוחכמות. הוא יֵצא החוצה, הוא יהיה מסודר. זה מפני שהוא כל כך מוכשר? הוא גם מוכשר; מפני שהצבא השקיע פה מיליארדים כסף ציבורי. אבל כשהוא יצא החוצה יהיו כמה מחוברים, עושים את האקזיט – אני בעד שיהיה אקזיט, 95%, אבל ש-2% יבנו פה תעשייה. התעשייה בישראל מתרסקת, הפריון שלה נמוך. כל הסיפור על החינוך הטכנולוגי לא קורה, ולכן רוב תושבי ישראל יהיו חוטבי עצים ושואבי מים. את בעיית העוני לא פותרים רק על-ידי קצבאות; צריך את הרווחה. פותרים את זה במדיניות כלכלית לטווח ארוך שנותנת תעשייה שבה גיבורי תרבות הם לא רק האקזיטורים. גיבורי תרבות הולכים ל-second stage. יש פה טונה של כסף, יש פה הכספים של המוסדיים. בואו נבנה מחדש – אני הזכרתי לך, מיקי, ששמעון פרס ראיין את אלי הורביץ לפני מותו. הוא שאל אותו: מה החלום שלך, מה המשאלה שלך אחר-מות? הוא אמר: שהתעשייה הישראלית תמשיך להתפתח ולהיות נשלטת על-ידי ישראלים. היום הכול נמכר. הכול. אבל לא בונים לטווח ארוך, ואז התעשייה יורדת. מאיפה העובדים יקבלו שכר גבוה? אז יש חבורה קטנה, כלכלת אקזיט. זאת כלכלה ציונית? ואומרים לי גם שאין הבדל אם נמכור את הכול לזרים. אז אני אומר לך, מיקי, יש הבדל. עבדתי 14 שנה ברחבי העולם, בבנק העולמי. אתה יודע מה למדתי? גם בארצות מתפתחות היו רוצים שתהיה להם שליטה של 51%. כי ידעו, כשיש משבר כלכלי, מי שזר, מוציא את הייצור, מוציא את המחקר והפיתוח. למה לו להתעסק עם המשבר? ובישראל עוד יכול להיות שיהיה משבר, נכון? ולכן חשוב שחלק יהיה בשליטה, שיהיה ב-board. אני פתחתי שיחה על הנושא הזה בבית הזה. מה התשובה? רק אקזיטים. להוריד רגולציות לעסקים הקטנים והבינוניים. אני יושב בוועדת הכלכלה היום. מיקי, זה כבר לא עניין של קואליציה. למה לא לחתוך את הדברים ארבעה שרים ביחד – שר אוצר? והכסף – מיקי, אתה היית נציב במשטרה, ניצב מפואר – איפה הכסף? במס ערך מוסף הכסף? הכסף בקרקעות? הכסף אצל החזקים, וההון השחור פה 40 מיליארד. מה באמת עושים? צריך רפורמטור במערכת המסים. אם אני הייתי מוביל את הכלכלה הייתי שם רפורמטור, שילך – אתה תופס מישהו שמרמה, תולה אותו בכיכר העיר. חברות גדולות, 10%. כרגע – כלום. אז מה עושים לנו? פתרון לדיור. 0% מע"מ על דירות יפתור את בעיית הדיור? רבותי, הביקוש יעלה, המחירים יעלו, אולי בהתחלה יהיה איזה שינוי קטן. זה פתרון לבעיית הדיור? חסרים כבר 2.4 מיליארד שקלים. אני לא מבין את ראש הממשלה, הוא כלכלן – הוא ארכיטקט, אבל הוא השקיע גם בכלכלה, הוא יודע את זה. אין כסף לוועדת אלאלוף; יש פה אנשים רעבים, יש פה אנשים עם בעיות, 2.4 מיליארד שקלים. מס ערך מוסף – יורד 2.4 מיליארד שקלים. הלוא יהיה לך גם גירעון עוד מעט. אתה לא מעלה מסים, אדוני שר האוצר, אתה לא מעלה מסים, אז מאיפה? תחתוך בבריאות? תחתוך בחינוך? מה זה הדבר הזה? כלכלה צריכה להיות תהליך לטווח ארוך, ופה יש גימיקים. פה מס ערך מוסף אפס, פה סיפור כזה – מדינת ישראל צריכה לבנות כלכלה לנכדים שלה; היא צריכה להיות מדינה שבתוך שבע-שמונה שנים חוזרת למקום שלה בין המדינות השוויוניות ומבערת את בעיית העוני. אבל עוני לא פותרים אם לא בונים כלכלה. ערבים וחרדים – הלוא עם כל ההצגות שחרדים נכנסו לעבודה קצת, וכו', פרופסור דן בן-דוד נתן לנו את הנתונים: עשר שנים מהיום, החרדים, אם אנחנו לא משקיעים בהם, ברצינות, בלימודי ליבה ובעבודה במסיביות; הדברים היפים שקורים עכשיו כמעט לא משפיעים. נתעורר למדינה עם פריון נמוך, נתעורר למדינה של אקזיט. ולכן, מה שאני מצפה, מיקי, מראש ממשלה ושר אוצר – מדיניות כלכלית; לא מדיניות של גימיקים – 0% מס ערך מוסף, פה איזה דבר כזה, ועדה שבסופו של דבר לא מתוקצבת. או שאתה הולך לטווח ארוך ואתה אומר: אני שר אוצר לארבע שנים, ואפילו אני אלך הביתה, או שאתה אומר: אני רוצה לראות, אם בתוך שישה חודשים יש בחירות, איך אני מראה גימיק, ואז אני יורה בארבעה עוזים, חמישה קלצ'ניקובים, ואולי פתאום המחירים ירדו. צורת עבודה, זה מה שאני מצפה מראש ממשלה ושר אוצר. ולכן אני מביע אי-אמון בממשלה הזאת, מפני שהיא באה לבנות, שיש עתיד; היא אמרה שהיא תעבוד בצורה מסודרת, וכרגע כל אחד לעצמו כשֹר, ואלוהים לאף אחד. למען הילדים שלנו, צריך להחליף את הממשלה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן, שהציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: הממשלה ממאנת לחמול ועושה פלסתר את גישת ועדת אלאלוף הדוגלת, בניגוד לעמדת האוצר, בהגדלת קצבאות הילדים – מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. הוא גם ינמק את ההצעה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חברות הכנסת, לפני שאני אנמק את הצעת האי-אמון שהגשנו בשם סיעת ש"ס, אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, למחות – אי-אפשר להשאיר את הדברים כמות שהם. כלת פרס ישראל, אשת תרבות, אשת אמנות, גילה אלמגור, דיברה היום דברים – זה לגיטימי להתווכח על ההחלטה של שר הפנים. אני חושב – החלטה אמיצה שלו, החלטה יהודית, זה המשך דרכו של מנחם בגין, גאווה יהודית; לא להתבייש בערכים שלנו, זו לא בושה שלמדינת ישראל יש ערך שקוראים לו שבת, שיש לנו ערך של חוק שעות עבודה ומנוחה, אבל אפשר להתווכח, זה ויכוח לגיטימי. אבל להגיד: הכפייה הדתית בתל-אביב היא כמו סרטן, ואני לא רוצה לחזור על כל המילים, איראן – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – אז היא אמרה – – <אריה דרעי (ש"ס):> בכל זאת – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – מי היא? <אריה דרעי (ש"ס):> – – היא כלת פרס ישראל. אתה צודק, אבל בכל זאת, יש לה מעמד כלשהו שהמדינה נתנה לה, והדברים שלה מפורסמים. הדברים האלה, אולי ראוי לתת פרס של מדינה אחרת, באירופה, לא פה, אבל חבל שהדברים הגיעו לידי כך. ואני מחזק את ידיו – מקווה שאני לא גורם לו נזק – של שר הפנים, שאני חושב שהוא בסך הכול הצהיר הצהרה, שמדינת תל-אביב היא עדיין בארץ-ישראל, ויש לה גם כללים משלה, ומי שרוצה לתקוף את זה שילך לבית-המשפט, ינהל ויכוח לגיטימי. אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לאבד את הזמן, הנושא הוא מאוד מאוד חשוב. בירכנו את הממשלה, את שר הרווחה, ידידנו מאיר כהן, שהקימו ועדה, פעם ראשונה ועדה רצינית מאוד, ועדה גדולה מאוד, שהכניסה את כל המרכיבים – כולל נציגים חרדים מהפריפריה, מכל הארגונים – והיא הוקמה כדי להילחם; איך מורידים – אי-אפשר למגר את העוני, כי לא יחדל ממך כל אביון, התורה אומרת, זו גזירה, אין מה לעשות, יהיו עניים בישראל. אבל להגיע לממוצע של 20%, הרבה מעבר לממוצע האירופי? ואז הוועדה שמה לעצמה מטרה, איך בעשר שנים יורדים בחזרה לממוצע האירופי. והנה, קראנו את ההמלצות, עוד לא הספיקו לצאת מבית-הדפוס, וכבר האוצר מודיע שאין כסף; הוציאו כמעט את כל הרוח מהמפרשים. אבל, אדוני שר הרווחה, אני רוצה לומר לך: לצערי הרב, מונחים לפני דברים של נציגים חרדים שאתה הכנסת לוועדה – דודו זילברשלג, בחור מוערך, מרדכי קרליץ ואחרים – אומנם אני חושב שלא יצא, לצערי הרב, הרבה מהוועדה הזאת, אולי עוד הפעם נשמע איזו מסיבת עיתונאים של שרי יש עתיד על איזה פרויקט של האכלת ילדים, אבל מעבר לכך לא נראה באמת מלחמה אמיתית בעוני וצמצום הפערים. אבל אני שומע שגם בעבודת הוועדה היו שיקולים, לצערי הרב, עוד הפעם, שמראים את המגמה של הממשלה הזאת – איך נלחמים במגזר החרדי, איך נלחמים במגזר הערבי – כשהייתה כמעט הסכמה שהדבר המיידי שצריכים לעשות – קודם כול להחזיר את קצבאות הילדים, כדי למנוע 50,000 ילדים עניים, שיורדים מתחת לקו העוני, כל שנה, בגלל צמצום הקצבאות. דוגמה. וזאת הייתה מגמה, וגם פורסם שזאת אחת מההמלצות העיקריות של הוועדה, ופתאום ההמלצה הזאת נעלמה; מי שקורא את הדוח – ההמלצה הזאת נעלמה, היא לא קיימת. אז בלשון עדינה, נציגים שהיו שם אמרו שזה היה לחץ של בנק ישראל וגורמים באוצר, שהסבירו שזה לא טוב, תרבות הקצבאות, אבל גם ראיתי שחברי ועדה התראיינו בכלי התקשורת ואמרו ברחל בתך הקטנה: קצבאות מעודדות את הילודה, ואנחנו לא מעוניינים. עם ישראל, העם היהודי, אחרי השואה, שבא, ואנחנו צריכים – כל כך הרבה נפשות איבדנו, לבוא להגיד את זה כאן, במדינת ישראל, שאנחנו לא רוצים לעודד ילודה? לכן אנחנו לא רוצים קצבאות ילדים? לכן, כל שנה עוד 50,000 ילדים מתחת לקו העוני? זה לא משנה. ולכן, כפי שאמרנו מתחילת השנה, אנחנו, האופוזיציה, כל אחד בלשונו – לצערנו הרב, הממשלה הזאת, שקמה כביכול בעקבות המחאה החברתית, ונלחמה ביוקר המחיה ולמען מעמד הביניים, לא רק שלא היטיבה את המעמד הזה, לא רק שהיא לא הורידה את המחירים, לא רק שמחירי הדיור נשארו כמות שהם היו – ואני בטוח שסגן השר מיקי לוי יקום כאן ויזעק זעקה גדולה: שר שלך היה ארבע שנים, שר השיכון; בסדר, אוקיי. נתנו לכם הרבה זמן להתמודד, ואני לא אומר ששר השיכון אריאל אטיאס פתר את הבעיה, אבל על בסיס זה קמתם, על בסיס הזעקה הזאת, שכביכול אריאל אטיאס דואג למגזר שלו ולא דואג למגזרים אחרים. הנה, מה אתם עושים היום? קודם כול, שר האוצר אומר בצורה הכי מפורשת, אני מייצג את מעמד הביניים. פעם ראשונה ששר אוצר אומר, אני לא מייצג את השכבות החלשות, אני לא מייצג את המגזר החרדי, אני לא מייצג את המגזר הערבי, אני מייצג חלק מסוים בציבור, את מעמד הביניים. אבל גם אותו הוא לא מייצג, לצערי הרב. יוקר המחיה לא ירד, בינתיים אנחנו שומעים על תוכניות – ואַין. אַין, שום דבר, שום תועלת. אבל כשאנחנו היום באמת רוצים להתמודד עם העוני, רוצים לצמצם את הפערים הנוראים הללו, מה אנחנו רואים? המלצות שאין לי ספק שלא ימומשו. אנחנו חשבנו הרבה, אצלנו בסיעה, בתנועה, מה לעשות, איך אפשר להתמודד, איך אפשר להציף את העניין באמת, ואולי הממשלה האטומה הזאת, קצת, טיפת רחמים תתעורר בלבם, וגם שהציבור יראה את האמת, מי באמת רק נותן הצהרות ומי באמת עושה. אנחנו נגיש, בעזרת השם – אני מקווה שוועדת הכנסת תעזור לנו עוד במושב הזה, וישחררו אותנו מחובת הנחה – אנחנו הולכים להגיש חוק, את דוח ועדת אלאלוף ככתבו וכלשונו. החוק ייקרא: החוק למלחמה בעוני. כל 11 ההמלצות של ועדת אלאלוף, אנחנו לא נשנה. לא נכניס קצבאות ילדים, לא נכניס דברים אחרים, רק מה שהוועדה המליצה: טיפולי שיניים וכל שאר הדברים האחרים שהיא הכניסה שם; שכר דירה. כל 11 ההמלצות, אנחנו נגיש את זה בהצעת חוק. אנחנו נניח את זה על שולחן הכנסת, ואנחנו נראה באמת – אני משוכנע שהאופוזיציה תצביע בעד החוק הזה. הנה, כבר אנחנו תורמים לכם 52 אצבעות. אני מקווה שאתם, בקואליציה, הצדיקים שבאמת רוצים להילחם, אם כנים דבריכם, בעוני – אנחנו רוצים לראות מה הם יעשו, חברי הקואליציה, ואנחנו גם נדאג לזה שזו תהיה הצבעה שמית, וכל אחד יצטרך לתת את החובה כלפי בוראו וגם כלפי שולחו ויגיד האם ההמלצות של אותה ועדה שאתם מיניתם, שאתם מיניתם, אם אתם תצביעו בעד החוק הזה, או שתגידו שאין כסף או שאתם תעשו את זה בצורה אחרת. הלוואי שיגידו לי למשוך את החוק כיוון שהממשלה רוצה להגיש את החוקים הללו. בשמחה רבה. אין לנו עניין לקחת קרדיט. אנחנו רק רוצים שבאמת תהיו כנים ועקביים בדברים שלכם, אם באמת אתם רוצים להילחם בעוני. מיניתם ועדה? תעמדו מאחורי ההמלצות שלה. צנזרתם את ההמלצות שלה? הורדתם מה שלא נוח לכם? לכל הפחות את מה שהשארתם שם תשאירו, ותתמודדו. זה, בעזרת השם, אנחנו נקווה שנוכל להניח על שולחן הכנסת כמה שיותר מהר. ולסיום, אנחנו יודעים שאם באמת ובתמים הממשלה והכנסת, עכשיו, בתקציב המדינה, כשיהיה מונח על שולחננו, הדרך האמיתית להתמודד עם הורדת העוני באופן מיידי – לא בדיבורים ולא בהמלצות; באופן מיידי, להתמודד – היא קודם כול הורדת המע"מ. לצערי הרב, מי שמשלם את המע"מ זה החלק של האוכלוסייה של השכבות החלשות, של העשירונים התחתונים, ותתקן אותי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהיא יותר בקיאה ממני בנושא הזה. אבל אם בסך הכול בהכנסות המדינה ההכנסות ממע"מ הן 70 מיליארד שקל, או אפילו קצת מעבר לכך – מה שאני יודע, שזה 72 מיליארד שקל; אולי סגן השר מיקי יודע יותר טוב ממני; זה מה שאני יודע, שזה חלק הארי בהכנסות המדינה – ובתוך החלק הזה, העשירונים התחתונים נותנים תרומה מאוד גדולה, הרבה מעבר להכנסה שלהם, כיוון שבסך הכול, מי קונה את כל מוצרי היסוד? מי משתמש? למי יש משפחות ברוכות ילדים? העשירונים התחתונים. ויוצא בסוף האבסורד הגדול, כשמדברים, כביכול, שהעשירונים היותר-נמוכים לא משתתפים כל כך בהכנסות המדינה, מבחינת מס הכנסה או דברים אחרים. יוצא שבחלק הארי של הכנסות המדינה, שזה המע"מ, החלק שלהם הוא גדול מאוד. ובסוף יוצא שהם משלמים את המחיר, העוגה מתחלקת, והפערים הולכים וגדלים יותר, עוד הפעם, שוב, כלפי האוכלוסייה החזקה. וראינו עכשיו עוד החלטה שיכול להיות – מה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> ככל שאתה מרוויח פחות כך אתה משלם יותר מע"מ. חד-משמעית. כי אז כל ההכנסה שלך הולכת לצריכה, אז באופן יחסי אתה משלם הרבה יותר מע"מ מאדם עשיר. <אריה דרעי (ש"ס):> במסגרת המלחמה, שהיא מוצדקת, היא טובה, בביורוקרטיה, רוצים לצמצם את כל הביורוקרטיה שיש במינהל מקרקעי ישראל; כל הרישום של הדירות, כל דמי החכירה שאנחנו משלמים. אז מה ההחלטה הראשונה שממשלת ישראל מקבלת? מי שיש לו מגרש, למעלה מ-525 מ"ר, אז הוא, באופן אוטומטי – אני לא זוכר בדיוק את הנוסח – אבל באופן אוטומטי הוא יפסיק לשלם דמי חכירה ודמי היוון, יהיה רשום בשמו, וכך יצמצמו מאות אלפי תיקים. על מי מדובר? על איזה עשירונים מדובר, עוד הפעם? מי הולך ליהנות מההכנסה הזו, שבסך הכול עם השנים זו הוצאה של מיליונים או מאות אלפים? שוב דואגים ללובי החזק, לעשירונים היותר-מבוססים. מי יכול להשתבח בחתיכת קרקע של 525 מ"ר? לא העשירונים הנמוכים. לא אלה שמתמודדים, אלה שקיצצו להם את הקצבאות והעלו להם את המע"מ, ועוד שורה שלמה של גזירות, וכל הזמן – יוקר המחיה, והם לא מתמודדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר שהממשלה הזו, כבר הרבה זמן, מאז החלה לכהן, יותר מדי, ברגע שהיא לא גילתה שום טיפת חמלה לשכבות החלשות, אין לה זכות קיום. דינה להפסיק את כהונתה וללכת לבחירות חדשות. לכן אנחנו מבקשים להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי שהציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון – ממשלה שאינה נותנת מענה לבעיות החמורות בתחום המדיני, החברתי והכלכלי – מטעם סיעות מרצ ויהדות התורה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. עד עשר דקות לרשות אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, כן, נכון לגמרי, וזה גם לא חדש; הייתי אומר שהאי-אמון הזה בא בעקבות הסחת הדעת, בעקבות בזבוז הזמן, בעקבות קפיאה על השמרים, בעקבות כך שהממשלה משתמשת בוועדות כדי למשול. הרי ועדות, אנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, הן לגמרי הסחת הדעת. אני יכול לכתוב ספר עב-כרס של מסקנות של ועדות. מה זה ספר, אני יכול לכתוב לא ספרייה עירונית, ספרייה לאומית שלמה של מסקנות של ועדות, משום שפתרון בעיות לא זקוק לוועדות אלא זקוק להחלטות. משום שבבית-המדרש שממנו אני בא אין הפרדה בין מדיני לחברתי; להפך, הכול חברתי, ומחשבותינו המדיניות הן תוצר של תפיסתנו החברתית. אני רוצה לומר ולהתחיל לגעת דווקא בנושא המדיני, בקיפאון המדיני. כולנו היינו דרוכים, ואנחנו דרוכים, ואנחנו נותנים סעד ותמיכה לצה"ל, כדי שיצליח במשימה למצוא את הילדים החטופים, שהם הילדים של כולנו. איננו באים חשבון עם אף ילד ואף הורה, ובכלל, לנו יש חשבון רק עם ממשלות. רק עם ממשלות. אין לנו חשבון עם אחרון המתנחלים, לעולם, ויש לנו את האמפתיה הבסיסית מאוד של אימא ואבא ושל הורים. אנחנו לא מדברים, לא על כך שיש נוהג של טרמפים, יש טרמפים, ועל טרמפיסטים שבאים לתפוס פריים במצלמה, ומנצלים סיטואציה של אימהות שקרועות מדאגה כדי לשפר עמדות פוליטיות. אנחנו לא אומרים את כל זה. אבל שימוש באירוע כדי להסלים הוא מסוכן מאוד. אני מסתכל, אדוני, על האסימטריה הזאת בין אבו מאזן לראש הממשלה שלנו. מצד אחד אדם חלש כל כך ואמיץ כל כך שאומר דברים שמסכנים את חייו, ומצד שני אדם חזק כל כך ופחדן כל כך שמסרב להגיד דברים שיעצבנו את דני דנון. ואז, אדוני, תסלח לי, אבל בסוף מחשבותי, אני חושש שהכי רע יכול להיות הכי טוב לאנשים מסוימים. שאפשר שיצא מתוק מעז, מהמציאות הקשה הזאת. מישהו יכול לגדר את עצמו מבחינת מעמדו הפוליטי הרבה יותר טוב, ולמנוע את הפחד מקרוב. ואז אני שומע, אדוני, אתמול, את שר החוץ ליברמן שדיבר על – אני חשבתי שהוא מדבר על התוכנית הסעודית, אגב. הוא דיבר על השתתפות בין-לאומית של מדינות מהליגה הערבית, בפתרון משותף, ולרגע הייתי כהוזה. אבל זה בסדר, התפכחתי מייד כשהוא אמר שצריך מייד להיכנס לעזה ולכבוש אותה בחזרה. אז הבנתי שכאשר אני רואה את האסימטריה הזאת אני מתחיל לחשוב שבאמת אין פרטנר. אבל לא בצד הפלסטיני, אדוני; בצד שלנו אין פרטנר. כי במשוואה שדרושים שניים לטנגו, זה דבר נכון, אבל תמיד מי שמוביל את הריקוד זה זה שיודע לרקוד יותר טוב, שהוא חזק יותר. ובמקום להעצים שותף, אנחנו עדיין ממשיכים לנקוט את הדוקטרינה של אין פרטנר. כן, התוכנית הסעודית לעת-עתה היא התוכנית הנכונה ביותר, וצריך ללכת קודם כול ולחדש את השיחות; הרי ה"חמאס" נכנס באופן שהוא נכנס לתוך הממשלה הפלסטינית כהתרסה שלהם על כך שהם הגיעו למבוי סתום בשיחות. בבקשה, ייקח ראש הממשלה פעם אחת לשם שינוי יוזמה, ויגיד שהוא מוכן לשיחות ישירות עם אבו מאזן על גבולות הקבע, על תוכנית הליבה של הבעיה, במטרייה רחבה של הליגה הערבית או של אותן מדינות שיצטרכו לעמוד כחומה בצורה מול ההתרחשות הפונדמנטליסטית שקורית בעיראק, ויש עניין: קודם כול, שלום; הפסקת כיבוש; בניית ברית הגנה אסטרטגית, כמו שוק משותף. זאת יוזמה שצריך לקחת, ולצורך כך צריך פרטנר, אדוני. פרטנר חזק ורציני. ולנו יש עניין לחזק אדם כמו אבו מאזן. אני מסתכל על הקיפאון הזה, ואני אומר לעצמי – לבי נחמץ דווקא בשעה קשה כזאת. צריך שהמוזות יעבדו, ושיעבדו שעות נוספות. אני יודע שראש הממשלה רוצה להיכנס להיסטוריה, אבל הוא מפחד מן הפחד הקרוב, ועל זה אנחנו מורחים את הכול. וכמו שאנחנו מטפלים בקיפאון – או לא מטפלים – בעניין של התהליך, ככה אנחנו גם מטפלים בחלוקה הפנימית בתוך מדינת ישראל. הבעיה, אדוני, היא לא איך יילחמו בעוני. העוני זה מונח מאוד מאוד אינדיבידואלי, מאוד סובייקטיבי. אותי מעניין מה תהיה החלוקה של העושר הלאומי, כי ברגע שהחלוקה של העושר הלאומי תהיה הוגנת, שמקרבת בין התקרה לרצפה בהכנסות במדינת ישראל, שמרחיבה את בסיס האחריות של המדינה בשלושת הבסיסים של הכלכלה שלה, שהם תשתיות, תשלומי העברה ומסים; ברגע שייקבע מהו רף המינימום לקיום מכובד במדינת ישראל – וזה, ועדת אלאלוף, בכל הכבוד, עם כל רצונה הטוב, ואני מאמין לכל מילה שחברי השר מאיר כהן אומר; ואני גם את אלאלוף מכיר, וגם לו אני מאמין; אבל אני חושב שזאת הסחת דעת, משום שזה לא תפקידה, לא של הוועדה הזאת, ועם כל הכבוד אפילו לא של משרד הרווחה. התפקיד הוא של ממשלה שלמה ושל משרד האוצר בראש כולם. ולחלופי חלופין, אדוני, כמו שאומרים עורכי-הדין, גם הוועדה הזאת, שלדעתי לא גילתה איזה דבר חדש – תמיד אבא שלי היה אומר שכדי שלא תהיה אבטלה צריך עבָדה. אנחנו די מבינים שהבעיה של העוני נובעת מכך שיש חלוקה לא נכונה. לא שלאנשים יש מעט מדי כסף, אלא אין להם כושר קנייה עם הכסף הזה. דיבר חבר הכנסת דרעי קודם על הנושא של המס העקיף, כמה שהוא רגרסיבי במקרה הזה, ועל החלטות שהן כולן בתחום התשתיות – קודם כול: כמה עולה הבריאות? כמה עולה חינוך? כמה עולה קורת גג? – כתפקידיה של המדינה. אנחנו תמיד בורחים ל-OECD ותמיד מאכלסים את הספסלים האחרונים בכל מה שחיובי ומה שמתקדם, ואת הראשונים בכל מה שמסיג אותנו אחורה ומה שלא טוב. ואפילו למדינה שלנו, פעם הייתה הרבה יותר אחריות והרבה פחות משאבים. הדבר השני זה מה יהיה שכר המינימום, ומה תהיה ההכנסה הפנויה, ואם ילד שגדל להיות אזרח בן-חורין יוכל לעמוד כשווה בפני החוק ולא להיות עני. מה שיקבע, אדוני, זה הדברים הפרוזאיים ביותר; זה כמה אבא ואימא מביאים הביתה, ואם יש לו מחשב מתאים ופינה לעשות שיעורי-בית, ואולי אפילו די כסף ללכת למתנ"ס וללמוד בחוג מנדולינה או אורגנית, כי אלה הם הדברים החשובים ביותר. ולכן מה שקורה, בסופו של דבר, שמשרד הרווחה – וועדת אלאלוף בעניין הזה תהפוך לכולאת הברקים של ממשלת ישראל; לא של מה שהיא עושה, של מה שהיא לא עושה. ולחלופי חלופין, גם ההמלצות העיקריות של הוועדה הזאת, כמו קצבת הילדים – ואנחנו, אדוני, הנחנו עכשיו חוק כדי לעזור לוועדה דווקא, שעליו חתומים 44 חברי כנסת, להחזיר את קצבת הילדים במהלך חמש שנים עד לממוצע שקיים ב-OECD, שזה 490 שקלים בחודש, כפי שזה היה גם בעבר. משום שאיך שלא ניקח את זה, אדוני, ילדים שנמצאים כאן הם לא אשמים בשום דבר: לא בתכנון משפחתי, לא בטעויות שהממלכה עושה. הם פשוט צריכים לקבל את הביטחון המלא, הילדים הללו. אבל זאת רק דוגמה אחת. הוועדה גילתה כמובן דברים שידענו עוד קודם, וועדה מקבילה שתחמו לה תאריך לסגירת רשות השידור – כך נקראת הוועדה הזאת – לסגירת רשות השידור ולצמצום השידור הציבורי, יש לה תאריך יעד, היא צריכה לסיים את עבודתה בתוך חודשיים, משום שהירייה נורתה ועכשיו מסמנים את המטרה. כאילו היה מדובר בכ"ט בנובמבר, יום הכרזת המדינה. אבל כמשל היא רשות השידור, שהולכים לצאת ממנה 1,500, פלוס מינוס, אנשים, רובם בגיל של המוות הקליני מבחינת שוק התעסוקה, מעל גיל 45, מתוך פופוליזם שאומר, בואו נבטל את האגרה. אני גם לא מתנגד לכך. שתמצא המדינה, הממשלה, את התקציב כדי לממן את האגרה – אין לי שום התנגדות לדבר הזה. אבל האנשים האלה הם דור המדבר של מדינת ישראל, וכמו שלא יעלה על הדעת שהמדינה, בגלל חוסר רנטביליות – והמדינה הזאת היא לא רנטבילית, כי מי שיעשה את חשבון הרנטביליות יבין שלא היו מקימים את מדינת ישראל – מוכנה לזרוק את האנשים האלה, של דור המדבר, לרחוב. ודוגמה, ועוד דוגמה ועוד דוגמה. ומשפט אחרון, אדוני, אני רואה שסיימתי את הזמן. כדי לסגור את המעגל הזה, כמשל וכשנינה אני אומר ששמעתי את ראש הממשלה אומר שהוא מוכן להכיר במדינה כורדית עצמאית. ואני אומר: בהחלט ובהחלט, מה עם מדינה פלסטינית? אבל הוא גם רוצה לגדר אותנו מלמטה עד למעלה בגדר אחת שלמה. אני רוצה להזכיר לכולם: המדינה הזאת לא הוקמה כדי להיות גטו לעם היהודי, ובוודאי ובוודאי לא בית-קברות לעם היהודי. היא הוקמה כדי להיות מקור מים חיים, פתוחה ומשתלבת. האמירה הזאת בעצם מפיחה אכזבה גדולה מאוד, ובאמת לא מפיחה שום תקווה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. הוא נימק את הצעת האי-אמון מטעם סיעות מרצ ויהדות התורה. ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני – מטעם בל"ד, חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי שתנמק את ההצעה היא חברת הכנסת זועבי. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> היא עדיין כאן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד עשר דקות לרשותך. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בשאלה, למה ועדת אלאלוף מונתה. האם בשביל לייעץ לממשלה למגר את תופעת העוני? להילחם בעוני? כלומר, להילחם באבני היסוד של מדיניות המקרו-כלכלה של ממשלת נתניהו ולפיד? מיגור העוני הוא מונח שמנוגד להיגיון של הממשלה הזאת, שהוא היגיון – במקרו-כלכלה של הממשלה, הוא היגיון של אי-צדק, של אי-שוויון. הוא אולי מונח יותר קרוב לשר הרווחה, אבל בטח לא לראש הממשלה ובטח לא לשר האוצר. ממנים ועדה בהנחה או בתקווה או בתנאי שהוועדה הזאת לא תשנה באמת סדרי עדיפויות, כלומר לא תמגר את העוני, לא תפתור את הבעיה מהיסוד שלה. כי הממדים של העוני במדינה הזאת, אי-אפשר להילחם בהם מבלי לשנות ביסודיות את סדרי העדיפויות של הממשלה ומבלי לחזק את המנטליות של: האדם קודם לכל דבר אחר. ואין לחוק יותר מהאמירה הזאת לממשלה הנוכחית: האדם קודם לכל דבר אחר. אז לא רוצים מסקנות שיתוו מדיניות. אנחנו לא נהיה נאיביים ונגיד שאנחנו ממנים ועדה בשביל להתוות לממשלה מדיניות, כלומר כדי שתחליף את הממשלה. הממשלה מתווה מדיניות. יכול גם השר לפיד להגיד מפה ועד מחר בבוקר שצריכים שינוי עומק בחברה הישראלית. אנחנו יודעים שהוא לא מתכוון לזה. אנחנו יודעים גם שפוליטיקאי ממוצע כמו שר האוצר לא מבין מה זאת אומרת שינוי עומק בחברה הישראלית. בטח הוא לא מבין, הוא לא יכול להגדיר מה זאת אומרת שינוי עומק בחברה הישראלית, ובטח הוא לא רוצה שינוי עומק. לפיד, שר האוצר, רוצה לחזק את מעמד הביניים, וזה דבר לגיטימי כשלעצמו, אבל הוא לא רוצה לחזק את מעמד הביניים על חשבון העשירים אלא על חשבון העניים, על חשבון השכבות העניות, על חשבון שכבות מעמד הביניים החלש. בשום פנים ואופן לא על חשבון העשירים. אז רוצים ועדה שתציע שינויים במיקרו ולא במקרו, וזה מה שקיבלנו; אלה ההמלצות שקיבלנו: שינויים לא דרסטיים, לא ממגרי עוני, לא נלחמים בעוני, אבל אולי ההמלצות מורידות את אחוז העוני. ורק לפני שבועות – אנחנו מדברים על היגיון, מדברים על קונסיסטנטיות בין המדיניות המדינית הביטחונית לבין המדיניות החברתית – אז רק לפני שבועות הממשלה העבירה לצבא מיליארד שקל, וזה היה תוספת ל-3 מיליארד שקל שהועברו בתחילת השנה. ובאותו שבוע של הוועדה, הזרים שר הפנים עוד 5 מיליון שקל להתנחלויות ללא מטרה מוגדרת. זה סדר העבודה, אלה הנחות היסוד האמיתיות של הממשלה, זה סדר העדיפויות האמיתי של הממשלה. אז מי באמת רוצה תקציב חברתי עם שינוי דרסטי במשוואה ביטחון מול חברה, צבא מול אדם, שליטה מול שוויון, שליטה בקרקע מול ערכים? המשקל הוא לביטחון, לכוחנות, לאידיאולוגיה, ולא לחברה ולא לאדם ולא לאג'נדה חברתית. אז ממאנים להגיד שיש כוונה, והיום שמענו שזו הוועדה הראשונה מסוגה למיגור העוני. אז אנחנו רוצים להאמין, אנחנו צריכים להאמין, זה צורך. העוני הוא השפלה של האדם. זה לא רק לשלול זכויות, זה לשלול כבוד. עוני הוא מצב שבו האדם, אתה שולל ממנו את הכבוד שלו, לא רק את הזכויות שלו. רוב השינויים, גם כאשר עקבנו, ועקבנו על מנת לשמוע בשורה – רוב השינויים של ועדת אלאלוף הם שינויים מזעריים. ביחס לבעיה אולי הם טובים, הם חיוביים, הם בדרך הנכונה, אבל הם מזעריים ביחס לבעיה וביחס לפתרון שנדרש, כי הממשלה עוד לא הפנימה, שר האוצר וראש הממשלה עוד לא הפנימו שעוני הוא איום אסטרטגי. מדברים על איומים אסטרטגיים? עוני הוא איום אסטרטגי. ילדים עניים זה איום אסטרטגי. מציאות שבה 33% מהילדים הם עניים זה איום אסטרטגי. ברגע שהמדינה נלחמת בעניים, אז בטח העניים יהפכו לאיום אסטרטגי. עוני זה השפלה, כמו שאמרתי; זה הפיכת חיי היום-יום לסבל של יום-יום. זה כאילו אתה הופך את החיים עצמם לאויב של האדם, ואז אתה, בתור אדם, נלחם בחזרה כאשר משפילים אותך, מדכאים אותך. זו חובתך האנושית להילחם בחזרה, ואם אתה לא נלחם בחזרה אז אתה לא בן-אדם, ואז אתה מאבד את צלם האנושיות שלך. זה הגאווה, מה שנותר לנו. זה הגאווה להיאבק, מה שנותר לנו כאשר שוללים מאתנו את הכול. ולא ההפגנות הן האיום האסטרטגי, ולא ההפגנות שאף אחד לא שמע עליהן – לא ההפגנות של אתמול, של יום שישי שעבר, כאשר שוטרים מכוונים בשביל לירות כדורי גומי במפגינים ממרחק, אדוני היושב-ראש, כמו המרחק ביני לבינך. ותדמיין שאני השוטרת ואני מכוונת אליך כדור גומי בשביל לפגוע במפגינים. המפגינים אינם איום אסטרטגי. הזכות שלנו להיאבק אינה איום אסטרטגי. כאשר מדכאים זה איום אסטרטגי. והעוני הוא סוג של איום, כי הוא סוג של דיכוי. יש לנו חברה ש-33% מהילדים בה עניים, כלומר, כמו שאמרו, עוד עשר, עוד עשור, עוד שני עשורים, יוצף המשק במאות-אלפי מבוגרים עניים, חסרי השכלה והכשרה. כמו שאמרו, עוני הוא לא רק עוני כלכלי. יש עוני בבריאות, יש עוני בהשכלה, אז המשק יוצף. כאשר מדברים על 60% מהערבים שהם עניים – ואלה לא יכולים לפרוץ את מעגל העוני; הם לא יכולים להשתתף גם כאשר יש להם ההשכלה, הם לא יכולים להשתתף בשוק העבודה. זו מדיניות של הנצחת העוני ולא של מלחמה בעוני. הממשלה יודעת ש-60% מהילדים האלה הם ערבים, למשל, אז צריכים פתרונות גם של מיקוד הבעיה. אני לא הבנתי את יושב-ראש הוועדה כאשר הוא אמר: אנחנו לא מדברים על עוני במגזר הזה או עוני במגזר האחר, אבל צריכים לדבר בשביל להציע פתרונות מתאימים. צריכים להכיר שיש עוני שהוא גם עוני לאומי. מה זאת אומרת? זה אקראי ש-50% מהערבים הם עניים? אדוני היושב-ראש, תגיד לי, זה אקראי? זה ש-60% מהילדים הערבים הם עניים, זה אקראי? זה מקרי? שרק 20% מהנשים הערביות מועסקות בשוק העבודה, זה מקרי? אין אזורי תעשייה ביישובים הערביים, זה מקרי? אז זו מדיניות של עוני מכוון; זו לא תוצאה של מדיניות לא מוצלחת או מדיניות שנכשלה. זו מדיניות שהצליחה וכנראה לא רוצים לספור, כמו שאמר ראש הממשלה, בלי החרדים, בלי הערבים, מצבנו בסדר. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אז אנחנו – מה שאמר שר האוצר, הוא סוף-סוף הכיר: במשך שנים חטאה המדינה בהזנחה מתמשכת של הטיפול בעוני. פוליטיקה חדשה פירושה ללכת למקומות שעד היום לא נגעו בהם ולתהליכי עומק ושינוי. אז למה לא הולכים למקומות האלה? למה לא נכנסים לג'סר-א-זרקא? למה לא נכנסים לכפר-מנדא? למה לא נכנסים ליישובים הערביים שהם 100% באשכולות הראשון עד הרביעי – כולם יישובים ערביים. למה? אתם מצהירים שצריכים ללכת למקומות האלה, אז למה, אדוני שר הרווחה, בוועדה היום בבוקר אמרו: אנחנו לא רוצים פתרון ממוקד ולא רוצים לדבר על דברים ממוקדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> אני אסיים ואגיד: צריכים להציע פתרונות קונקרטיים, נקודתיים, כי גם העוני, מה לעשות, העוני ממוקד באזורים מסוימים: יותר אצל הערבים, יותר אצל החרדים, יותר אין עבודה לנשים הערביות. אז צריכים, לא רק, אבל בטח צריכים להציע פתרונות גם לבעיות האלה, אחרת אי-אפשר לדבר על מלחמה בעוני. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זועבי. אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת מאיר כהן, להשיב על ארבע הצעות האי-אמון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ארבע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ארבע. את החמישית שמרנו לסגן שר האוצר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בעיית העוני בחברה הישראלית היא בעיה עמוקה ומדאיגה, ולדאבוני יש קבוצות רבות באוכלוסייה החיות בעוני או נמצאות בסיכון להיות עניות. ברור לכולנו שעוני, חוסר ביטחון תזונתי ופערים חברתיים הם מתכון לאסון חברתי ויש לטפל בהם באופן מיידי ובנחישות. אני רוצה לתקן אותך, גברתי, חברת הכנסת חנין זועבי. אני סומך את שתי ידי על ההחלטה לא לדבר במגזרים ולא לדבר לערבים לחוד. דעתי חלוקה על דעתך. אני חושב שדווקא מתוך הכבוד שאנחנו רוחשים לכולם, כאזרחי המדינה, אני לא חושב שהיה צריך לעשות חלוקה ולמצוא פתרונות לאלה ואלה. <חנין זועבי (בל"ד):> זאת המציאות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> את תתרגלי, כשאני מדבר, אל תפריעי לי, ואני לעולם לא אפריע לך. לא חייבים תמיד ללכת לשם. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מגיע בכל שבוע ליישוב ערבי. רק ביום חמישי הייתי בכפר-קאסם. כולנו – אני, משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך, וכל המשרדים, מגיעים ליישובים הערביים, ועושים כמיטב יכולתנו. אני שמח שאני יותר ויותר מוצא שם הנהגה שמשתפת פעולה. אני חייב להגיד לך שיש שם בעיות אחרות, שהוועדה כן עומדת עליהן; על שאלת המצ'ינג בתוך היישובים האלה. לבי נחמץ כשאני מגיע ליישוב במגזר הערבי, או במגזר הבדואי, וגם ביישובים יהודיים – מסתבר שבגלל שיטת המצ'ינג לא מצליחים לבנות שם, לא מועדון נוער, ולא מגרש כזה, ולא מגרש אחר, והכספים נשארים שם תקועים, ובסוף השנה, כשיש רזרבות במשרדים, שוב מקבלים את הכסף אלה שיכולים לשים את המצ'ינג. אנחנו מטפלים בזה. גם מטפלים בזה כי האוצר ביקש שנטפל בזה. אני יודע, עולים לדוכן ואומרים את הכול – צריך לפעמים לשים סייגים לאמירות האלה. אני אומר לך את זה מכל הלב, בלי שום הקשרים פוליטיים. הממשלה רואה עצמה אחראית לשלומם ולרווחתם הפיזית והנפשית של כל האזרחים, ובעיית העוני נמצאת על סדר-היום. אני שמח, חבר הכנסת דרעי, שאתה עומד כאן ומדבר על זה. הרבה שנים רציתי שאתה תדבר על זה. לא הרבה פעמים דיברת על זה. ואם הוועדה הזאת גרמה לך לעמוד כאן ולדבר בהתרגשות על נושא העוני – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – כבר השגנו משהו. אבל אל תשכח – אני מבין שזה ריטואל קבוע, ואתם כאופוזיציה צריכים לעשות את זה, אבל באמת, חבר הכנסת דרעי, מה, היד שלכם לא רועדת קצת כשאתם מציעים הצעות אי-אמון שקשורות לוועדת אלאלוף ולטיפול בעוני? אתם הייתם חברים בממשלות שיצרו את המצב הקשה הזה. אני שוב חוזר, מילא האופוזיציה, מילא מרצ, הם לא היו במבחן העשייה. אבל אתם הייתם במבחן העשייה, חבר הכנסת דרעי, אתה איש חברתי, איפה הייתם עד אז? אנחנו יצרנו את המצב הזה? <אריה דרעי (ש"ס):> תשאל מה עשיתי בדימונה – – – עיר הרפאים של דימונה, מי הפך אותה לעיר מבוקשת היום? אתה יודע את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני לא יודע שאתה עשית את זה, אני יודע שהיו – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אם אני מכעיס אותך זה בסדר גמור, ואתה עונה לי על ההיסטוריה. אני אומר לך, כשאני מסתכל עשר שנים אחורה – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – אומנם אנחנו פוליטיקאים וחברי קואליציה ואופוזיציה, אבל יש משהו בהגינות הבסיסית כשעומדים כאן ומטילים דופי בממשלה או בשרים שמנסים – – – <אריה דרעי (ש"ס):> מי – – – 60.5 מיליארד שקל. אתה הצבעת בעד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מ-2003 עד היום – עשר שנים עד היום – עכשיו כל כך קשה. אתם הייתם שם, שותפים – – <אריה דרעי (ש"ס):> מי קיצץ בקצבאות הילדים? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – שותפים – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – יצרתם פערים, ואתה אומר – – <אריה דרעי (ש"ס):> תענה לי, מי קיצץ בקצבאות הילדים? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – ואתה עומד כאן – – <אריה דרעי (ש"ס):> מי העלה את המע"מ – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – עם פנים אדומות – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – בפריפריה? מי עשה את כל זה? אתה עשית. אתה, מאיר. משתמשים בך כעלה תאנה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תראה, בי מעולם לא השתמשו כעלה תאנה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – משתמשים בך כעלה תאנה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לצערי הרב – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – משתמשים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – אני בהזדמנות אגיד לך מה אני חושב שאתם עשיתם – – <אריה דרעי (ש"ס):> אני – – – בכבוד, ואתה עוד תוקף אותי? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני תוקף? אני אומר את המציאות, שהיא כזאת, שאתה ואנשי ש"ס לא צריכים לעמוד כאן ולהטיל דופי ולבכות – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – ולבכות על זה – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – אתם יצרתם את הפערים. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה לא מראה לי כלום. כשאני מסתכל עליך ועל ש"ס אני רואה את עצמי. אתה אל תראה לי שום מראה. תסתכל אתה במראה ותגיד לי שאתם, אנשי ש"ס, 30 שנה בממשלות יצרתם פערים כאלה גדולים. והיום אנחנו מנסים לרדת, בלי כותרות, לצלול לתוך הבעיה, למצוא פתרונות, וכל שבוע, בריטואל קבוע, אתם עולים כאן ומטילים בנו דופי. על מה? <אריה דרעי (ש"ס):> – – – לקחו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> על מה אתה מטיל דופי? <אריה דרעי (ש"ס):> על מה? על זה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> על מה? <אריה דרעי (ש"ס):> – – שלקחתם 2.5 מיליארד שקל מהעניים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אלוהים אדירים, 30 שנה אתה בממשלות שיצרו את העוני ואתה עוד עומד כאן, תגיד לי? <אריה דרעי (ש"ס):> אנחנו יצרנו את העוני? תתבייש. אנחנו יצרנו את העוני? אתה לא מתבייש? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני ממש לא מתבייש. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני לא מתבייש, ואני אגיד לך את זה עוד פעמיים: אתם יצרתם את העוני. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתם יצרתם את העוני. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני בגאווה גדולה, בגאווה גדולה, שר הרווחה – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – בגאווה גדולה, ואני עושה את זה כדי להציל את האנשים שאתה הכנסת לבוץ. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה הכנסת לבוץ. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – עלה תאנה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה הכנסת לבוץ. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – מפלגת ש"ס – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – עם האמירות הנבובות שלכם. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה עומד כאן, אריה דרעי, האיש החברתי שלא עשה כלום בנושאים של החברה בעשר השנים האחרונות, אתה עומד כאן ומטיל בנו דופי – על מה? תגיד לי. <אריה דרעי (ש"ס):> על מה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> על מה? קיצצנו. קראת את התוכנית? <אריה דרעי (ש"ס):> אין לי בעיה שתגיד: נכון, לא עשינו, אנחנו נעשה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אנחנו נעשה, אבל – – <אריה דרעי (ש"ס):> מי קיצץ – – –? מי קיצץ – – –? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – הגיע הזמן שאנשים קצת יתביישו כשהם מדברים. קצת בושה. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – על מה? – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> על זה שאתה ומפלגת ש"ס – אתם יצרתם את הפערים. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא טיפלתם בשום דבר חוץ מאשר בעצמכם. אתה עוד אומר לי שאתה עשית מדימונה – שהייתה עיר רפאים? תגיד לי, על מה אתה מדבר? <אריה דרעי (ש"ס):> אז אתה לא יודע את ההיסטוריה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה אתה אומר? אני גר בדימונה 50 שנה. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה אתה אומר? ראיתי אותך ממש לצדי כראש עיר. מה זה – אתה בנית לי את העיר. על מה אתה מדבר? <אריה דרעי (ש"ס):> אני הייתי בעשר השנים האחרונות? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גם לא ב-20 השנים האחרונות. על מה אתה מדבר? אני אגיד לך איזו עיר קיבלתי? עזוב, לא נתווכח על החצר שלי. <אריה דרעי (ש"ס):> טוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> היו תקופות של מסיבות עיתונאים, אדוני היושב-ראש – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> קודם כול, בדיון הזה אתה השר, אתה הממשלה. אתם חייבים לספק תשובות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מספק תשובות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אל תתחבא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מספק תשובות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> הוועדה מספקת תשובות. אלא מאי – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> השר כהן, למה גנזו את המסקנות על החזרת קצבאות הילדים בוועדת אלאלוף? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ישבנו היום בוועדת הכספים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני ישבתי ושמעתי. למה נגנזו ההמלצות האלה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> האם עכשיו אתה מטיל דופי באלי אלאלוף? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני לא מטיל דופי. אני שואל שאלה, תענה לי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אז מה אתה אומר? אתה אומר "גנזו". אני אומר לך – לא היה ולא נברא. לא הייתה שום התערבות פוליטית בוועדה הזאת. היו ויכוחים לגיטימיים, היו ויכוחים שאפילו לא הצליחו להגיע לניסוח. לקח להם זמן. היו כאלה שקמו והתפטרו כי חשבו שלא צריך לגעת בשום קצבאות. ואני שמח שהם התפטרו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היום שמענו את התיאוריה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> היה אדם שאמר את מה ששמעתי את דרעי אומר, וזאת בושה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> היום שמענו את התיאוריה החדשה, שאומרת שתשלומי ההעברה אינם מצילים משפחות – מעל לקו העוני. זה פשוט דבר חדש לחלוטין, שלא שמענו קודם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> א. זכותו של כל חבר בוועדה להביע את דעתו – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> נכון, זכותו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – תתווכח אתו. היו שם ויכוחים. עכשיו, חבר הכנסת ברכה, אתה שואל אותי – אני עונה לך. היו שם ויכוחים. לא הייתה שום התערבות. אני עמדתי כאן בשבוע שעבר וגיניתי בכל תוקף את האמירה נגד הילודה. ובטח אני, שבא ממשפחה שאין בה ילד אחד או שניים, אלא הרבה יותר, גיניתי את זה. ואתה יודע מה? אני שמח ששאר חברי הכנסת גינו את זה. אבל זה לגיטימי שדברים כאלה יישמעו. תתווכח אתם, תגנה אותם, אבל אי-אפשר להגיד לפרופסור שחושב את זה לא להגיד את זה. שיגיד. אנחנו נעשה את מה שצריך לעשות. היו מסיבות עיתונאים רק לפני שנתיים – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> למען ההגינות, היו כמה רעיונות מצוינים – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> בוודאי. תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – אבל יש שאלות נוקבות שצריכות תשובה, והתשובה לא צריכה להיות: אתה מטיל דופי, אתה מערער על זכותו לומר דעה. זה לא הנושא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבר הכנסת ברכה, מותר לנו גם לעמוד כאן ולכעוס. אנחנו לא תמיד צריכים לשבת בשקט ולשמוע איך מטילים בוץ על כל דבר שאנחנו עושים, ולהיות ה"פוקר פייס" שלא מגיבים. מותר לי להגיב על מה שאמר חבר הכנסת דרעי, כי זה מכעיס אותי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה בינך לבינו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זה מכעיס אותי, וזה כואב לי, כי אני בא מהמקום שהוא בא. ואני לא אוהב שמטיפים לי במקום שלא עושים. באתי ביושר גדול מאוד. יכולתי שלא להקים את הוועדה הזאת. כן, הוועדה הזאת גורמת קצת אי-נוחות. וטוב שיש לפני הממשלה ועדה עם המלצות כאלה. ייקח שנה? ייקח שנה; ייקח שנתיים, ייקח שלוש, אבל זה יֵשב, כל יום ידונו על זה. כי בסופו של דבר זה 20% מהילדים שלנו, זה המון. זה מביש לנסוע לצרפת ולהיפגש עם שרת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> 33% מהילדים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> 20% מכלל האוכלוסייה, 20% מכלל האוכלוסייה. אני מקבל. זה מביש להגיע למדינה, לצרפת, ושידברו עליך כעל נציג מדינת היהודים, אבל גם יגידו לך: אתם הראשונים בעוני. זו לא המדינה שלה פיללנו. ואני מסכים אתך לגמרי. כשאני מסתכל, אדוני היושב-ראש – רק לפני שנתיים מסיבות עיתונאים על 100 מיליון שקל לביטחון תזונתי, ושום דבר לא קרה. הגענו, שר האוצר הזה – שנוח לכמה אנשים לתקוף אותו – ושמנו 230 מיליון שקל, שנמצאים בשטח. אני רק רוצה לפרט, שתבינו מה קרה בשנה האחרונה, לפני הדוח של הוועדה למלחמה בעוני, אדוני היושב-ראש: מיליארד שקלים לניצולי השואה; אני לא מכיר שרי אוצר מאז 1953 שהחליטו לטפל ולהקצות מיליארד שקלים בבסיס התקציב לאותם 190,000 אומללים שעדיין חיים. על זה לא ראיתי את האנשים עולים לכאן, זה מובן מאליו; אבל שום שר אוצר לא עשה את זה. 230 מיליון לביטחון תזונתי. 100 מיליון ל-5,000 משפחות במצוקה – נושמים לרווחה. 110 מיליון לכבדי ראייה וחולי דיאליזה. לא רק היהודים, לא רק החרדים – כולם, חס ושלום. מיליארד שקלים תוספת למשרד הרווחה. תבדקו את זה. עכשיו תגידו לי אתם, ברוב הגינותכם: 2.5 מיליארד שקלים בשנה אחת לנושא הרווחה – אז נכון שעדיין יש עניים, אבל זה התקדמות של צעד אחר צעד, התקדמות משמעותית. 2.5 מיליארד. חבר הכנסת ברכה, בדקתי: לא עשו את זה בעשור האחרון. לא עשו את זה בעשור האחרון. אני מטייל במגזר החרדי, ועושה הכול, בלי חס ושלום לעשות איפה ואיפה. כל ראש עיר חרדי שפונה, בכל מה שהוא רוצה – תשאלו אותם. במגזר הערבי אנחנו עושים מהפכה גדולה בביטול המצ'ינגים, כי הבנתי שזה עקב אכילס שלהם. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה יודע מה? אפשר לתת להם 75%, בלי שישלמו את ה-25%. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זה לא משנה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה – זאת אומרת, או שתשלם 25% – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ראה, המטרה היא לתת להם 90% ו-95% – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – זה מטורף. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – ויש מקומות שאנחנו נותנים 100%, כנ"ל ביישובים חרדיים שהם במצב סוציו-אקונומי 1 ו-2. באתי משם, אני מכיר את זה. לבי נחמץ כשאני בא לראש עיר והוא אומר לי: אין לי 200,000 שקל. מצנע יגיד את זה, הוא היה בירוחם. כואב הלב. והאטימות הזאת לא ברורה לי. אז אנחנו עושים את זה. 2.5 מיליארד שקלים. אז ברוב ההגינות, צריך גם להגיד מילה טובה, ואי-אפשר להתעלם מזה. לא שמעתי אתכם זועקים את זעקת החד-הוריות, אבל פתרנו את הבעיה. אנחנו בדרך לפתרון הבעיה. טיפול אמיתי ומעמיק בשאלת העוני וצמצום הפערים דורשים שילוב מערכות בין המשרדים, חבר הכנסת ברכה, איגום משאבים, נגישות הבריאות, חינוך טוב ושוויוני, דיור בר-השגה, הורדת מחירים, חיזוק הביטחון התזונתי. לנוכח הנתונים הקשים והמדאיגים של העת האחרונה, המצביעים על שיעורי עוני ואי-שוויון גבוהים, הקמתי את הוועדה למלחמה בעוני; ועדה ראשונה מסוגה, שמטרתה אחת: התמודדות המדינה עם בעיית העוני. לטווח ארוך, לא כיבוי שרפה, לא כאן ועכשיו, תכנון לטווח ארוך. אני רוצה לציין: חצי מהכסף שעליו הוועדה מצביעה, אדוני היושב-ראש, נמצא בתוך המשרדים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> 40% <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> בין 40% ל-50%. ביום שני הבא בוועדת כספים נעשה את החישוב. לכן – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> המבחן הוא על ה-50 או ה-60 האחרים, על זה המבחן שלכם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> נכון. ואני בא ואני אומר: היות שברור לנו בדיוק – ואני לא תומך בוועדות שנותנות דברים כאלה גרנדיוזיים שמייד שמים אותם מתחת לשולחן ולא מטפלים; אני שמח שההמלצות הן המלצות שאפשר ליישם אותן. ולכן, אם אנחנו נבוא – ויש רוח גבית של האוצר, ואמר את זה שר האוצר – בעוד חודש אנחנו מאשרים את זה, ונביא את זה לפני הממשלה, ואם הממשלה תבוא ותגיד: אנחנו פורסים את זה לשתיים-שלוש פרוסות בשנות תקציב, אני חושב שאנחנו עושים צעד חשוב מאוד. חשוב מאוד. לכן אני אומר, מעבר לכעסים, יש באמת שעה של רצון טוב, לבוא ולשים את דוח הוועדה, וכמה שהוא גורם אי-נוחות לכמה אנשים – להתמודד עם זה. כי צודק כל מי שאומר: אנחנו הממשלה של כו-לם, ובמיוחד של אלה שלא יכולים לדבר ואין להם לובי חזק בשום מקום. כשאני מגיע לקשישים האלה ואני רואה שכל שנה, אדוני היושב-ראש, 4% מכלל הקשישים עוברים למעגל העוני – ויש המלצה מאוד ברורה של הוועדה, איך בסכומים שהם לא גבוהים, 400 שקלים לזוג קשישים – משנים את עולמם. והלכנו בעקבות אנשי הוועדה ופגשנו אנשים בכל רחבי הארץ, מכל המגזרים. ולראות זוג קשישים שמתלבט – יש לו דילמה: האם לקנות אוכל או לקנות תרופות. ולא חיכינו להמלצות הוועדה: בימים אלה מוקמים בהשקעה של 31 מיליון שקלים 114 מועדונים מאושרים לקשישים, עם ארוחת בוקר וארוחת צהריים. יצא קול קורא, ו-114 רשויות, ובהן רשויות חרדיות ורשויות מהמגזר, פנו וקיבלו את הכסף. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הבעיה, אדוני השר, זה תמיד המצ'ינג שדורשים מהרשויות, שאין להן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אמרתי, בנושא של המועדונים המאושרים אנחנו ביקשנו מבנה. אני דיברתי על זה, כבודו, לפני שאתה עלית, ואמרתי שאני ער לנושא של המצ'ינג, אני ער לעקב אכילס הזה, שגורם לקיפאון כמעט בכל דבר שאתה רוצה לעשות בתחום החברתי ביישובים שהם במצב סוציו-אקונומי 1–4. אנחנו מנסים לטפל בבעיה. זה גם שינוי התקנון, זה גם שינוי החקיקה, אבל חייבים לעשות את זה. ויש לנו התמודדות לא קטנה עם ראשי הרשויות, עם השלטון המקומי, שאומר: אל תיגעו בזה. יש ראשי רשויות שעולים לכאן לרגל ואומרים: אל תעשו שינוי במצ'ינג, אנחנו לא מוכנים; מה שהמדינה צריכה לתת, שתיתן אוניברסלי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> איזה רשויות? אלה העשירות בטח. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> נכון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שהכסף נשאר בקופה, ואחר כך הם משלמים את זה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> נכון, נכון לגמרי, אבל צריכים לשמוע אותם, וצריך לשבת מולם, ולא צריך לריב אתם, כי בסופו של דבר הם אומרים: אני מגייס את הארנונה, זה הכסף שלי, אני רוצה להחזיר. אני חושב שבשיח, הרשות היום, של השלטון המוניציפלי – אוזנה כרויה להקשיב לשינויים כאלה, וזה יקרה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה שוד, זה שוד. אתה לא צריך לנהל משא-ומתן עם שודדים. זה כסף שהוא לא שלהם, הוא נותר בקופת המדינה כי החלשים לא יכלו לקחת אותו, בגלל המצ'ינג. זה סוג של גנבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבר הכנסת ברכה, הזרוע הביצועית של ממשלת ישראל היא ראשי הערים. חלילה לנו מלהגיד כאן – אני מבקש שתחזור בך, הם לא שודדים – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, אני מדבר על אלה שמתנגדים להסרת המצ'ינג מעל החלשים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> עזוב, זו דעתם, אנחנו נתווכח אתם, אבל בין זה לבין שודדים המרחק הוא גדול מאוד, חבל. ראשי הערים יכולים לקבל ממני רק מחמאות, הם באמת הזרוע הביצועית של המדינה הזאת. ראו, אנחנו כולנו שותפים למשימה הלאומית הזאת, לצמצם בצורה משמעותית את הפערים בחברה הישראלית ולטפל בעוני. אנחנו נעשה את זה בנחישות, לאט-לאט נמצא את הכסף לזה. זה אולי ייקח יותר משנה, ייקח שנתיים, שלוש, אבל זאת הפעם הראשונה מאז הקמתן של הממשלות בישראל שהוקמה ועדה כדי להציב תוכנית ברורה וסדורה. נדמה לי – אני רוצה לחזק את מה שאמר אלי אלאלוף: האחרון שדיבר על בעיית העוני היה מנחם בגין, ונדמה לי שעברו כמה עשורים מאז. ולא רק דיבר, אלא ביצע: תזכרו את שיקום השכונות, את כל הדברים. אני מאוד מקווה שאנחנו באמת – ממשלת ישראל, מפלגת יש עתיד, כל מפלגות האופוזיציה – נראה בזה משהו לאומי, ובמקום שנתכתש האחד עם השני נמצא, כולנו, את האפשרות לתת כתף, כי זכרו: 20% מאזרחי מדינת ישראל נמצאים מתחת לקו העוני. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר מאיר כהן. אנחנו ממשיכים בהצעות האי-אמון: כישלון הממשלה בפתרון מצוקת הדיור של אזרחי ישראל בכלל והזוגות הצעירים בפרט. ינמק את ההצעה חבר הכנסת שאול מופז. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות התפתחה בישראל מצוקת דיור חמורה, מסוכנת, שהולכת ומחריפה. הבטחות יש בשפע אבל אין תוצאות. המחירים עולים והייאוש שאוחז את הזוגות הצעירים לא נעשה יותר נוח בישראל. צריך לומר, אדוני היושב-ראש, שמחירי הדיור הם אבסורדיים, בלתי מתקבלים על הדעת והם תוצאה של היעדר תכנון, היעדר קבלת החלטות והיעדר ביצוע. ממשלת ישראל לא הציגה ולו תוכנית אחת כוללת ויעילה לטווח הארוך שתפתור את מצוקת הדיור לזוגות הצעירים ובכלל. לממשלת ישראל אין תוכנית מפתח לדירה לזוגות הצעירים במדינת ישראל. אין תוכנית כזאת, וכל התוכניות שעולות בימים האלה אין להן שום קשר לפתרון מצוקת הדיור. קבינט שלם טוחן מים, מדבר את עצמו לדעת; שום הישג משמעותי ושום פתרון. נשארנו רק עם אפס מע"מ על דירה ראשונה, אולי משום שהשר לפיד העדיף כישלון מפואר על חלומות במגירה. ניצבת בפנינו פצצת זמן מתקתקת, בעיה לאומית וחברתית מהמעלה הראשונה. מדובר במצב חירום, ולכן צריך תוכניות חירום שאותן נממש אחת לאחת לטווח הארוך, ולא פתרונות נקודתיים וקצרי טווח שלא יועילו. אדוני היושב-ראש, אני הקמתי צוות מקצועי, ובחצי השנה האחרונה כתבנו יחד תוכנית רב-שנתית כוללת, סדורה, ברורה, לפתרון מצוקת הדיור בישראל, בדגש על הזוגות הצעירים. קראנו לה "מפתח לדירה", ואני מציג אותה היום לראשונה. במשך חצי שנה הצוות חקר ולמד את הנושא לעומק, וכן קיים פגישות עם עשרות אנשי אקדמיה, אנשי מימון, משפטנים, קבלנים, ראשי רשויות, שרים ואחרים. המסקנה ברורה: כל תוכנית שמבקשת לפתור את מצוקת הדיור צריכה לכלול מענה בשני נושאים מרכזיים: הראשון הוא הגדלת ההיצע, והשני הוא הפחתת ההון העצמי הנדרש מזוגות צעירים ומחוסרי דיור. אם נטפל בשתי הנקודות האלה – בהגדלת ההיצע של הדיור בישראל ובהפחתת ההון העצמי שנדרש לזוגות צעירים ובכלל למחוסרי דיור בבואם לקנות דירה – יש כאן מהלך חיובי משמעותי לפתרון מצוקת הדיור. וברשותך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אעמוד על שתי הנקודות האלה ביתר פירוט. הגדלת ההיצע – אנחנו חייבים להגדיל את ההיצע. כל עוד יגבר הביקוש על היצע הדירות נהיה עדים לעליית מחירים. מה לעשות, זה השיעור הראשון בכלכלה, זה הטבע של השוק. אם לא נגדיל את ההיצע, הביקוש יעלה מעלה מעלה. לכן, צריך להגדיל את ההיצע באופן דרסטי כדי להדביק את הפער. זה לא בשמים, זה אפשרי וזה דבר שהוא ישים. צריך ללמוד קצת מההיסטוריה. מדינת ישראל עשתה זאת כבר לפני עשורים. בגלי העלייה הגדולים היא הכפילה ושילשה את היקף הקרקעות לבנייה כדי לענות על הביקוש שזינק. לשם המחשה, בעלייה הגדולה מברית-המועצות ממשלת ישראל נקטה צעדים מהירים והביאה לכך שמספר התחלות הבנייה גדל פי-ארבעה בתוך שנתיים. בשנת 1989 נבנו כ-20,000 יחידות דיור, בשנת 1990 המספר הוכפל ונבנו 40,000 יחידות דיור, ובשנת 1991 הוא הוכפל שוב: יותר מ-80,000 יחידות דיור נבנו בשנה. זה אומר שזה אפשרי ומעשי. רק בין השנים 1990 ו-1992, שלוש שנים בלבד, ממשלת ישראל בנתה 200,000 יחידות דיור. אם אז יכולנו, אין ספק שאפשר לעשות את זה גם היום. הצעדים הם פשוטים, אין פה פטנטים חדשים: הגדלת היצע הקרקעות, מתן הקלות ותמריצים לרשויות, עידוד פרויקטים של תמ"א 38, הגדלת יחידת הדיור המותרת לבנייה בקיבוצים ובמושבים, מתיחת אזורי הביקוש ורשת ביטחון לקבלנים, הגדלת מספר העובדים הזרים המקצועיים ואינטגרציה בין משרדי הממשלה ועוד צעדים. רק צריך להחליט שעושים. ברגע שיוחלט שעושים, כל הנקודות האלה והאחרות יכולות להשפיע באופן משמעותי מאוד על הגדלת היצע הדירות בישראל. ובאשר להון העצמי, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שממשלת ישראל תסתכל למציאות בעיניים. מאיפה היא מציעה שזוג צעיר יביא הון? מאיפה אתם רוצים שזוג צעיר יביא הון? מאיפה יהיה לו כל כך הרבה כסף? 300,000 ו-400,000 ו-500,000 שקל הון עצמי – מהיכן יש לזוגות הצעירים מאות אלפי שקלים? ואתם יודעים, וכולנו יודעים, שהזוגות האלה קורסים תחת הנטל של יוקר המחיה, ואתם יודעים שהם בקושי גומרים את החודש, ואתם יודעים כמה השכירות גבוהה, ואתם יודעים כמה עולה להם גן-הילדים וכמה עולה להם הקייטנה. חברי הכנסת, כולנו יודעים שלזוג ממוצע קשה לחסוך היום ואין בידו היכולת להגיע עם ההון העצמי הזה. זה לא מעשי וזה לא אפשרי. איפה שאין הורים שיכולים לעזור, ירושה או כרטיס זוכה בלוטו, יש זוג צעיר שלא יוכל לקנות בית, לא עכשיו וגם לא בעוד שנים. זוג צעיר ששירת, עובד ולומד, יישאר בלית ברירה עבד לשכירות ונווד; הוא לא יצליח להגיע לדירה. וזה בעיני החסם המרכזי, זה הקושי הגדול וזה הדבר הכי חשוב שעלינו לעשות בעבורם – עלינו להקטין את הדרישה להון עצמי ולקבוע שגובה תשלום המשכנתה יהיה בגובה שכר הדירה שהם משלמים. זה המפתח האמיתי לדירה. לכן אנו מציעים, בין היתר, להפחית את ההון העצמי הנדרש ל-10% בלבד מערך דירה שמחירה עד 1.2 מיליון שקל ולקבוע שהמשכנתה לזוגות צעירים תהיה בגובה שכר הדירה באזור הביקוש. בנוסף, יש להרחיב את מעגל הזכאים למשכנתה ממשלתית כך שיכלול גם את מי ששירת שירות צבאי או אזרחי לצד שיפור תנאי הריבית על משכנתה ממשלתית והתאמתה לתנאים בבנקים לכל הפחות. אנחנו משוכנעים שאם זוג צעיר יידרש להציג סכום ראשוני סביר ובר-השגה והמשכנתה תהיה בעלות שכר הדירה שהוא משלם, ממילא פתרנו את הבעיה לרוב המוחלט של הזוגות הצעירים ואפשרנו להם לקנות בית בישראל. התוכנית הזאת, חברי חברי הכנסת, לא משאירה אף אחד בחוץ – לא את מי מהזוגות הצעירים שרוצה לקנות דירה יד שנייה ולא את מי שאין לו הון עצמי. יש בה פתרון לכולם. אתם בטח שואלים: כמה זה יעלה לנו? ובכן, התשובה היא מאוד מפתיעה: יישום התוכנית הזאת מההתחלה ועד הסוף לא יעלה שקל אחד יותר ממה שהממשלה מייעדת היום ליישום תוכנית אפס מע"מ, שלא מביאה פתרון ומעלה את הביקוש. תוכנית 0% מע"מ עולה כ-2.5 מיליארד שקלים, וזו תוכנית נקודתית צרה שמעט מאוד זוגות צעירים ייהנו ממנה. היא לא יכולה לעמוד לבדה, משלושה טעמים עיקריים: ראשית, משום שהנחת המע"מ על דירה ראשונה מפלה את הצעירים שמבקשים לרכוש דירה מיד שנייה, וזה הרוב, רבותי. 80% מהציבור הזה היו רוצים לקנות דירה ראשונה מיד שנייה, ורק 20% מהעסקאות לדירה ראשונה הם מקבלנים. שנית, וזה נימוק לא פחות מכריע, מי שייהנה מאפס מע"מ זה הקבלנים. הם יעלו את המחירים, ולכן הביקוש יעלה והצעירים בישראל לא ייהנו מזה. האחרון, משום שהנחת המע"מ תזניק את הביקוש אך לא תגדיל את ההיצע, ובלי הגדלת ההיצע אין יכולת להביא לפתרון וזה יוביל לעליית מחירים נוספת. לכן, חברי חברי הכנסת, על רקע הכישלון בפתרון מצוקת הדיור, אין לנו אמון בממשלה ובדרכה, אך ביכולתנו, ביכולתכם, לשנות זאת. התוכנית הזו, אדוני היושב-ראש, איננה פוליטית. אין בה שמאל וימין. כל כולה למען הזוגות הצעירים בישראל, הילדים והנכדים שלנו. אני קורא לכולם להצטרף אלי ולתמוך בתוכנית הזו, ויחד נוכל להביא לשינוי ונעניק לעשרות-אלפי זוגות צעירים מפתח לדירה. הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, בהמשך לדבריו של השר כהן, שר הרווחה, ברצוני לומר שגם בשנה הזאת, בשנה וחצי שהממשלה הזו מכהנת, יש עלייה בעוני בישראל. אנחנו במקום הראשון במדינות ה-OECD. 20% מתושבי ישראל חיים מתחת לקו העוני, למעלה מ-30% מאוכלוסיית הילדים בישראל, והממשלה הזו לא נקפה אצבע, ואינני רואה מישהו שייתן לה ליישם את כל המסקנות של הוועדה אשר הגיעה למסקנות מרחיקות לכת. לכן צריך לומר היום שגם בתחום הזה, של העוני בישראל, הממשלה נכשלה כישלון גדול. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת שאול מופז. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, היום נביא לקריאה ראשונה את הצעת החוק לפטור ממע"מ על דירה ראשונה לזוגות צעירים שתורמים למדינה, משרתים אותה, עובדים קשה ונתקלים במחירי הדיור המפלצתיים. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ההצעה הזו, כן, כי היא לא הייתה מושלמת ואני לא – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ההצעה הזאת, חבר הכנסת כהן – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – אותו דוכן, אותו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת כהן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ההצעה הזו נועדה לסייע כבר עכשיו לאוכלוסייה שנזקקת והכי מגיעה לה העזרה שהמדינה יכולה לתת לה. הזוגות הצעירים לא יכולים לחכות יותר וזכאים לפתרון מיידי. לא, אנחנו לא מתכוונים להתנצל בפני אף אחד על כך שאנו דואגים לזוגות הצעירים ממעמד הביניים שתרמו למדינה. וכן, מי שרוצה לממש את מלוא ההטבה שמאפשר החוק לכולם, שיתכבד ויגיע לשירות צבאי, לאומי או אזרחי ויקבל אותה. אדוני היושב-ראש רק תחשוב כמה אירוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> השאלה אם אדוני חושב – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אלה שלא הספיקו, אתם מענישים אותם עכשיו? כמה אפשר לשמוע את הדברים האלה? <היו"ר יצחק וקנין:> הייתי שואל שאלה אחרת, אף שבדרך כלל אני לא מתערב בדיון. אני שואל, אתה חושב שהמע"מ הזה יעזור להורדת מחירי הדיור? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הסכת ושמע, אדוני, בהמשך. רק תחשוב – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נחיה ונראה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רק תחשוב כמה אירוני, ותחשבו אתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא משנה אם זה חייל או בן-ישיבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רק נחשוב כולנו כמה אירוני שדווקא היום, כשאנחנו מביאים את הצעת החוק לפטור ממע"מ לזוגות צעירים להצבעה בקריאה ראשונה, בוחרת האופוזיציה לתקוף את הממשלה על בעיית הדיור שנמשכת כבר עשור. בניגוד לממשלות קודמות, שר האוצר מטפל בבעיה ומפעיל את כל הכלים שעומדים לרשותו כדי להגדיל את ההיצע – שמעתי כאן שלא עושים כלום; חבל שמשמיצים סתם בלי לדעת – ולהביא להורדת מחירי הדיור. נתוני בנק ישראל – וזה נתוני בנק ישראל, זה לא נתונים שלי – על התחלות הבנייה בין השנים 2005 ו-2013 מביאים לכדי ביטוי בצורה הברורה ביותר את העשייה שלנו. אם בשנים 2005–2007 התחלות הבנייה עמדו על 31,000 יחידות דיור, ובין השנים 2008–2010 הן עמדו על 36,000 יחידות דיור בלבד, בשנת 2013 לבדה התחלנו לבנות כ-45,000 יחידות דיור. אני שולח אתכם לדוח בנק ישראל כדי לבדוק את הנתונים האלה. <יצחק כהן (ש"ס):> זו עבודה של שר השיכון הקודם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברי חברי הכנסת, מדובר בתנופת בנייה משמעותית שמגדילה את ההיצע, ורק באמצעותה – אף אחד כאן לא גילה איזה משהו חדש או לא המציא את הגלגל – רק באמצעותה נוביל להורדת מחירי הדיור. אדוני היושב-ראש הצעת החוק לפטור ממע"מ אינה עומדת לבדה ואינה הפתרון היחיד למצוקת הדיור. היא חלק ממכלול מגוון מאוד של החלטות שקיבלנו בצורה מהירה ואגרסיבית מאז נכנסנו לתפקידנו. הקמנו את קבינט הדיור, ששר האוצר עומד בראשו, וכינסנו את כל הגורמים הרלוונטיים כדי לתת פתרונות לטווח הארוך. שר האוצר מקיים דיונים שוטפים ופועל לשחרור מהיר והסרת חסמים של קרקעות מדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> הבעיה שמה שמשלמים על הקרקעות הם סכומי ענק וזה מתגלגל, מחלחל למטה לצרכן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז חלק מן הקרקעות, התשלום למדינה הוא אפס, כידוע לך. חלק במחוז הצפוני וחלק בחלק הדרומי. אמר שר האוצר שהרווחים ממכירת קרקעות למדינה אינם מעניינים אותו, והוא פועל אף להורדת מחירים בעניין הזה. זה לא דבר של מה בכך ששר אוצר מעמיד את עצמו בראש קבינט הדיור. זה ממש לא תפקידו, ובכל זאת הוא ראה לעצמו, כמשימה לאומית, חבר הכנסת כהן, כמשימה לאומית, והעמיד את עצמו בראש קבינט הדיור. לא ראיתי שזה קרה עם שרי אוצר קודמים. הענקנו רשתות ביטחון – כן, הענקנו רשתות ביטחון ליזמים. תמ"א 38 – הרי לא תבינו אחר כך כלום, אבל זה לא חשוב. הענקנו תמריץ של מע"מ אפס גם לתמ"א 38, מהלך שיגדיל משמעותית את הכדאיות הכלכלית לבנייה. הקמנו חברה להשכרה כדי לתת מענה לשוק השכירות, ועד היום נחתמו 3,000 חוזים. עזרנו לעקוף את הביורוקרטיה בתכנון באמצעות חוק הוותמ"לים. פתחנו חסמים שמנעו בנייה של עשרות-אלפי יחידות דיור, וחתמנו ונמשיך לחתום על הסכמי-גג עם ראשי ערים באזורי הביקוש בכל רחבי הארץ, ממודיעין, דרך ראש-העין ועד קריית-ביאליק, וכן הוספנו עובדים זרים כדי לזרז את מעברם של מחנות צה"ל לנגב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני מצטער להגיד לך משהו, אני חייב להפסיק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל אדוני מפריע לי כל הזמן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להפסיק לשנייה אחת – כיוון שאתה אומר "עשינו" ו"עשינו". בשורה התחתונה, המחירים לא יורדים, השכירות עולה – – <אראל מרגלית (העבודה):> עולים, עולים. <היו"ר יצחק וקנין:> – – זו השורה התחתונה, זו המציאות. אין מציאות אחרת. אתה יודע, אני בין אלה שזעקו הכי הרבה בבית הזה על מחירי הדיור. לא הייתה ישיבה שלא עשיתי את זה; מעל הדוכן, בוועדת כספים, בכל מקום. אמר לי כבר הנגיד, אנחנו רואים את ההתמתנות של המחירים. אין התמתנות, אין כלום. אתה אומר את כל העשייה הזאת. בגדול, אין בשורה. המחירים לא יורדים. המחירים עולים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אתה וסיעתך דיברתם על מע"מ אפס כמהלך שיביא להורדת מחירים. צודק אני? <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה רבה לך. אני מאוד מודה לאדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> מע"מ אפס ומחיר הקרקע, גם את זה אמרנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ופועלים גם בעניין הזה. אני מאוד מודה לאדוני – זיכרוני אינו קצר – שאתה וסיעת ש"ס מעל הדוכן הזה ובוועדת הכספים טענתם למע"מ אפס, ועכשיו – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה התנגדת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ועכשיו, בשנות האלפיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה התנגדת, לא אנחנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כי ההצעה שהביא חבר הכנסת מאגודת ישראל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, מע"מ אפס זה לא איזה דוקטורט. אל תנסה לקחת את זה למקום לא נכון. זה לא לעשות עלינו דוקטורט. מע"מ אפס זה מע"מ אפס. לא צריך איזה שינויים פה ושם כדי להבין מה זה מע"מ אפס. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מע"מ אפס סקטוריאלי, זה מה שהם מביאים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו איננו מתביישים לבוא ולהגיד שאנחנו דואגים למעמד הביניים, למי ששירת בצבא או בשירות הלאומי או בשירות האזרחי. כן, אני מצהיר על זה מתוך – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לשרת את המדינה זה רק לירות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה רק לירות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לשרת את המדינה זה לא להגיד שמי שחטף את החיילים הוא לא טרוריסט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה אתה אומר לו את זה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה קשור? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו התשובה שהוא ביקש, אז הוא קיבל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה? מה הקשר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה הקשר? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מדבר על איציק כהן, שהוא לא יורה באנשים ומגיע לו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> איציק כהן שירת בצבא. אני גאה בו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מגיע לו מע"מ אפס. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני גאה בו. אני אחזור למענכם שוב – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> סגן השר, ראית כמה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – פתחנו חסמים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – באותה אמירה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא צריך להתרגז על כל דבר. לא צריך. הסכיתו ושמעו. הסרנו חסמים שמנעו בנייה של עשרות-אלפי יחידות דיור וחתמנו ונמשיך לחתום על הסכמי-גג. אני משוכנע שפינוי מחנות צה"ל לנגב – פינוי צריפין, פינוי סירקין ומקומות נוספים יכשירו קרקע פנויה לבנייה ויוסיפו אלפי יחידות דיור. בנייה של דירה היא לא "זבנג וגמרנו", היא לוקחת זמן. 45,000 דירות שנבנו רק ב-2013, התחלות בנייה, אינן דבר של מה בכך. זה הרבה מאוד יחידות דיור. אם מגמת העלייה תימשך כלפי מעלה – והיא תימשך, כי אנחנו נחושים לעשות את זה – וההיצע יציף את השוק, יביא הדבר, עם שאר הנושאים האחרים, כמו מחירי מטרה, כמו הורדת המע"מ, להורדת המחירים. אנחנו עובדים ובונים כמו שאף ממשלה לא פעלה ובנתה בעשור האחרון. זה לא יקרה בתוך יום-יומיים כי אין "זבנג וגמרנו" ואי-אפשר להקים בניין יש מאין בתוך כמה ימים, אבל בטווח הזמן הלא-רחוק ההיצע יגדל ומחירי הדיור ירדו. לפיכך אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון ולאפשר לממשלה ולשר האוצר להמשיך לעבוד ולפתור את משבר הדיור לטובת הציבור בישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. רבותי, אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי. רבותי – מפלגת העבודה. איציק שמולי איננו. <אראל מרגלית (העבודה):> אראל מרגלית. <היו"ר יצחק וקנין:> אראל מרגלית? אוקיי. האם זה מה שהוחלט? מנהלת הסיעה – אראל מרגלית במקום איציק שמולי. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז למה אתם לא מעדכנים את המזכירות בעוד מועד? <אראל מרגלית (העבודה):> זה בסדר, תאמינו לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין הבדל מבחינתי, רק צריך לעדכן את המזכירות על מנת שלא נקרא שמות של מי שלא צריך. אחריו – חבר הכנסת רונן הופמן. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה להתייחס לדוח העוני שהוציאה ועדת אלאלוף. אני רוצה לפתוח ולברך את השר מאיר כהן על כך שהוא שם את הנושא על השולחן, ואני רוצה לברך את אלי אלאלוף, שיצא לי להכיר אותו בתור ילד בפרויקט של שיקום שכונות בשמואל-הנביא בירושלים, כשאבא שלי היה מנהל בית-פומרנץ והוא היה פעיל חברתי, ועשה מאז ועד היום מעשים גדולים בנושא של הפערים בישראל. המצב בישראל מזעזע. מצד אחד, ישראל היא מדינה עם הרבה מאוד עוצמה במדינות ה-OECD, כי אנחנו המדינה עם הצמיחה הגדולה ביותר בשנים האחרונות בכל מדינות ה-OECD. כלומר, אנחנו לא מדברים על מדינה מסכנה; אנחנו מדברים על מדינה עם יכולת – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> טורקיה. <אראל מרגלית (העבודה):> טורקיה לא בעניין, ואנחנו עם צמיחה יותר גדולה מטורקיה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היא ב-OECD. <אראל מרגלית (העבודה):> – – ומצד שני, מדינת ישראל, דווקא מפני שיש לנו עוצמה כלכלית, יש, אנחנו המדינה עם הפערים, מיקי לוי, כבוד סגן השר, הגדולים ביותר בקבוצת המדינות האלה. אם אני מתמקד רגע בנושא של ילדים, 36.6% מילדי ישראל חיים מתחת לקו העוני. זו תעודת עניות לכל אחד מאתנו, חברי בית-הנבחרים של מדינת ישראל. 36.6%. אז עכשיו, כבוד השר מאיר כהן, אתם הקמתם ועדה, אבל באותו רגע שהקמתם את הוועדה או חודשיים קודם, מיקי לוי, לקחתם את תקציב המדינה ושיניתם בצורה חד-צדדית את כלל ההוצאה, ולקחתם מתוך היכולת שלכם להוציא על חינוך, על רווחה, על בריאות, על הנושאים המהותיים, 7.5 מיליארד שקל בשנה בכלל ההוצאה החדש. ועכשיו אני רוצה להגיד לכם: אתם לא אשמים ביצירת העוני בישראל, אף שבשנה וחצי האחרונות אתם תרמתם לכך רבות. איך תרמתם? בקיצוץ המיידי בקצבאות הילדים, מהרגע להרגע, בהעלאת המע"מ. לפי הדוחות השונים תרמתם – כולכם פה בממשלה, זה אתם, זה כבר לא אנשים אחרים – ל-50,000 משפחות לרדת מתחת לקו העוני. 50,000 משפחות שגמרו את החודש בקושי פתאום לא גומרות את החודש לנוכח המדיניות החדשה שלכם. ועכשיו, איפה אני תוקף אתכם? איפה אני חושב שאתם מטעים את הציבור? <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, לסיים. <אראל מרגלית (העבודה):> אני לא מסיים, אני רק מתחיל. אתם מטעים את הציבור בנשף המסכות שאתם זורקים לו. אתם מדברים על בריאות ציבורית ואתם לוקחים לעצמכם את התקציבים, מהיכולת לתת כסף לבריאות הציבורית ולבתי-החולים הציבוריים; אתם מדברים על חינוך ציבורי ואתם לוקחים מעצמכם את הכסף שנועד ליכולת להשקיע בהשלמת פערים בחברה הישראלית. אתם מדברים במתק שפתיים אבל אתם לוקחים מהאוכלוסייה הישראלית, מילדים ישראלים, מאנשים בכל רחבי המדינה הזאת, את היכולת לתת להם יותר בחינוך, לתת להם יותר בבריאות, לתת להם יותר. כי העוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מצפה ממך לבוא עם נתונים. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – העוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אראל. <אראל מרגלית (העבודה):> במדיניות שלכם העוני הולך להיפתח והפערים הולכים לגדול – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה לא יכול לזרוק ססמאות. <אראל מרגלית (העבודה):> – – ולכך אתם אחראים ולא אף אחד אחר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תבוא עם נתונים, לא עם ססמאות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תבוא עם נתונים, לא עם ססמאות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. יעלה חבר הכנסת רונן הופמן, ואחריו – חבר הכנסת יצחק כהן. חבר'ה, להקפיד על הזמן. שלוש דקות. <רונן הופמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אראל מרגלית, מי היה שר הרווחה בתקופה שהמאבק בעוני כל כך הוזנח? אתה? אני? מאיר כהן? מי היה שר הרווחה? מי ישב בממשלה והיה ממונה והיה אחראי לטיפול ברווחה ובמאבק בעוני? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מי? מי? אתה היית חבר באותה מפלגה. <רונן הופמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – מה שמציק לכם. <רונן הופמן (יש עתיד):> הכול בסדר. אפשר? <היו"ר יצחק וקנין:> אני אגיד לך, הוא אדם הגון, הוא אפילו לא מעז להגיד את השם. <אראל מרגלית (העבודה):> מי מקצץ עכשיו 7 מיליארד מהתקציב של המדינה הזאת כדי לשים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא אדם הגון. אני חושב שזה פיתוי לא קטן. הכי קל היה לו להגיד את השם, אבל הוא נהג בהגינות גדולה, אני חושב. <אראל מרגלית (העבודה):> מי עושה את זה עכשיו? <היו"ר יצחק וקנין:> הוא ידוע כחבר כנסת הגון. <אראל מרגלית (העבודה):> מי עושה את זה עכשיו? עכשיו אתם לוקחים את פת הלחם של אנשים במדינת ישראל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> עכשיו, לא בעוד שנה ולא בעוד שנתיים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אראל מרגלית וסגן השר, אולי תואילו שניכם לצאת לשתות כוס קפה, ככה – תירגעו. <אראל מרגלית (העבודה):> אנחנו לא רוצים לשתות כוס קפה. אנחנו נמצאים פה בשביל – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שהנושא טעון. <אראל מרגלית (העבודה):> – – להחזיר את התקצוב שלקחו – מחינוך, מבריאות, מרווחה. ועכשיו מדברים במתק שפתיים, עוד כותבים דוחות ולוקחים את היכולת לטפל בנושא, ובשביל זה אנחנו נמצאים פה, ולא שותים קפה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <רונן הופמן (יש עתיד):> חברי הכנסת, בעשר השנים האחרונות, כבר יותר מעשר שנים, המאבק בעוני, כנושא, הוזנח. שר הרווחה הנוכחי, בממשלה הנוכחית, מאיר כהן, החליט – וכאן אני מעריך את חברי אראל מרגלית, שפתח בכך את דבריו – החליט באמת לקחת את הבעיה הזאת, לשים אותה על השולחן ולהתמודד אתה בצורה יסודית. הוועדה שהוקמה, ועדה שבחנה והציעה פתרונות שיאפשרו יצירת תוכנית באמת מסודרת ומפורטת שתצמצם את העוני בישראל. נכון, יש להודות, אי-אפשר לתקן הזנחה של עשור שלם ביום אחד, ואתם יודעים מה, גם לא בשנה אחת, אבל ניגשים לטפל בבעיה בצורה יסודית. ואני אומר, גם לאראל, כבר בשנה האחרונה – ואני לא חושב שזה מתק שפתיים, אלא אלו נתונים ברורים ובסיסיים – תקציב משרד הרווחה גדל ב-900 מיליון שקלים. התוכנית לביטחון תזונתי יצאה לדרך, אחרי שנים של קיפאון, בעלות של יותר מ-200 מיליון שקלים. הוספו מיליארד שקלים לסיוע לניצולי השואה. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל זה נלקח לפני כן, אדוני, חבר הכנסת הופמן. אמר את זה – בקצבאות הילדים לקחו 3 מיליארד, אז נותנים את כל מה שלקחו בחזרה? מה עשו? קצבאות הילדים לפחות הן דיפרנציאליות. <רונן הופמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, לראשונה זה עשור הנושא הזה, של העוני, מטופל בצורה יסודית, רצינית. נכון, זה לוקח זמן. הכלים המרכזיים – – – <אראל מרגלית (העבודה):> איך אפשר לטפל ולקחת 7 מיליארד בכלל ההוצאה? תבין, אתם יושבים על האוצר מצד אחד; מצד שני אתם יושבים על החינוך, על הבריאות ועל הרווחה. אבל אנחנו סופרים את הכסף בוועדת הכספים, ואנחנו שואלים: איפה הכסף לטיפול בנושאים האלה? אנחנו קיבלנו – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> חבר הכנסת אראל מרגלית – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אנחנו קיבלנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, אתה גם לוקח לו את הזמן. אני מוסיף לך עוד דקה, חבר הכנסת הופמן. <רונן הופמן (יש עתיד):> תודה רבה. אתה יודע, חבר הכנסת מרגלית, שהכלים המרכזיים הבסיסיים ליציאה ממעגל העוני הם השתלבות בשוק העבודה ורכישת השכלה; אתה יודע את זה. נכון, אגב, שעל המדינה מוטלת אחריות לסייע לאלו שאין ביכולתם לצאת לעבוד ולפרנס את עצמם בכבוד, זה נכון, אבל אחריותה של המדינה היא גם בראש ובראשונה לעזור למי שכן יכול לעבוד, למי שכן משתלב בשוק התעסוקה ומפרנס את משפחתו בכבוד. במקביל, גם זה נכון, אנחנו צריכים להשקיע בדורות הבאים ולאפשר לאותם ילדים שהיום נמצאים במעגל העוני לצאת ולרכוש השכלה, כדי לתת להם אופק לעתיד טוב יותר. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רונן הופמן. יעלה חבר הכנסת יצחק כהן, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. אם הוא לא יהיה נוכח – חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת כהן, שלוש דקות לרשותך. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ברשותך, לפני שאני אתחיל, אני רוצה למחות מחאה חריפה על הדברים שאמר פה שר הרווחה מאיר כהן. הוא אמר דברים שהם נטולי יסוד, הוא אמר את הפך האמת, הוא שיקר פה במצח נחושה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל לא היית נוכח. <יצחק כהן (ש"ס):> אני ראיתי את זה – יש טכנולוגיה בבית הזה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עזוב, אל – – – <יצחק כהן (ש"ס):> יש טכנולוגיה בבית הזה. ובשיא החוצפה לדבר דברים חסרי שחר, לתקוף את סיעת ש"ס, ולתקוף את העומד בראשה, מי שהציל את ערי הפריפריה. יש פה, ברוך השם, בבית הזה, מספיק ערים, מספיק ראשי ערים, שיעידו – גם הוא, ראש עיריית דימונה, יוכל להגיד בדיוק מה עשו בשבילו ש"ס וראש התנועה, הרב אריה דרעי. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הוא לא יבחר בך עוד הפעם, למה אתה צועק? לפיד לא ישים אותך עוד הפעם, סופית. אתה סתם מתאמץ. <שמעון סולומון (יש עתיד):> לא, עליך, ולא עלי – – – פעם ראשונה יש תוכנית טובה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אתה סתם מתאמץ. הוא לא ישים אותך עוד הפעם, תפסיק עם זה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, מיקי, חברי הטוב, אתם לא תגישו את תקציב 2015. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שמעון סולומון. <יצחק כהן (ש"ס):> אני אמליץ ליאיר לפיד שימנה אותך, בסדר, צעקת מספיק, יופי. גם בבוקר צעקת. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – דעתך כל כך נמוך – – – <יצחק כהן (ש"ס):> שים שלטים, תצעק, בסדר. <שמעון סולומון (יש עתיד):> פעם ראשונה מדברים על תוכנית רצינית, ואתם מתהפכים, שמא יצליח. <יצחק כהן (ש"ס):> בסדר, גמרת? סיימת? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> לא, עוד לא סיימתי, אם אפשר אני אמשיך. איציק, אתה ציני. ציני. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שמעון סולומון, אפשרתי לך הערה ועוד הערה, אתה לא מאפשר לו לדבר. אני אוסיף לו זמן – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הלוואי שתהיה לי הבינה להבין אותך. אני אתפלל. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני מודיע לך, תקציב 2015 הממשלה הזאת לא תגיש. באחריות. שר האוצר הולך לעשות אקזיט. הוא יודע שהוא לא יהיה שר האוצר הבא. וכבר עכשיו, ההתנהגות שלכם, מיקי, שכל יום אתם זורקים מיליארד לפה, מיליארד לשם, 2.5 מיליארד לפה, מצביעה על דבר אחד ויחיד – אתם מתנהגים בהפקרות כי אתם יודעים שאת תקציב 2015 אתם לא תגישו, כי לא יהיה תקציב 2015. הזכיר לי אראל מרגלית, הורדתם את תקרת ההוצאה, את הכלל הפיסקלי, כבר הורדתם מהתקציב מיליארדים. אתם מפזרים מיליארדים, כשאתם יודעים שהתקציב בלי הפיזור שלכם לא מתכנס, הוא לא מתכנס. אין לכם תקציב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> את זה אתם מרשים לעצמכם בגלל המצב שאתם נתונים בו, לפזר מיליארדים בלי אחריות, כי אתם יודעים שאתם לא תמשיכו בממשלה הזאת. הממשלה הזאת למעשה כבר התפרקה. ממשלה שהוסיפה 45,000 עניים. ממשלה שמגישה תוכנית – ואני די מפרגן לאלי אלאלוף, הוא אותוריטה חברתית שלא – הוא לא צריך – מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל זה דברים בטלים, מפני שהוא הניח לכם תוכנית בתום לב, ואתם יודעים שאתם לא תממשו אותה. אתם מפזרים מיליארדים – מיליארד לפה, 2.5 מיליארד לשם, כל יום פותחים את החדשות, שומעים שזרקתם עוד מיליארד – מאיפה זה? ממה זה? על מה אתם מדברים? אתם יודעים בכלל מה זה אחריות פיסקלית? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מיליארד לניצולי השואה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> רק דבר אחד – שאתם לא רוצים להמשיך, כנראה אתם לא תמשיכו. כנראה שר האוצר הולך לעשות איזה אקזיט, להתפטר מהתפקיד שלו. בהתנהגות הזאת לא נראה לי ששר אוצר אחראי יכול להמשיך בתפקידו, וכנראה, והבית הזה יעיד, התוכנית – – – <אראל מרגלית (העבודה):> מגיע לשר האוצר גם כן אקזיט. <יצחק כהן (ש"ס):> מגיע לו אקזיט, הוא הולך לעשות אקזיט, מכיוון שההתנהגות שלו מלמדת על דבר אחד ויחיד, אדוני היושב-ראש: הוא לא מתכוון להמשיך להיות שר אוצר; וכנראה גם הממשלה הזאת הגיעה לסוף דרכה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. שלוש דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדרך כלל אומרים שממשלה משקפת את העם, משקפת את המדינה, ופה יוצא הפוך: מהיום שקמה הממשלה הזאת, שיום אחרי יום מנסה לקעקע כל דבר, כל סממן יהודי, מסורתי – כל סממן; אני חושב שההשפעה של הממשלה הזאת על מה שקורה במדינה היא נוראה. אנחנו מתבשרים כל יום – רק היום שמענו על פסק-דין של בית-המשפט בעניין ברית-מילה; פסק-דין שהולך נגד החלטה של בית-הדין, בנושא של ברית-מילה. מדינה שאולי לא יצטרכו לעשות בה ברית-מילה. זה מתחיל עכשיו ככה, לאט-לאט זה יעלה בטרנד, ואולי מישהו יחשוב שזה יביא לו גם כמה מנדטים, אז הוא גם יכניס את זה למצע הבחירות שלו. <מיכל רוזין (מרצ):> יש היום – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> תראו מה שקורה בשבת. <מיכל רוזין (מרצ):> בדיוק הפוך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תראו מה שקורה בשבת. אנחנו מדינה יהודית, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> מאז אין פה כפייה דתית – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> תראו מה קורה בשבת. יש לעם ישראל יום מנוחה שנקרא יום השבת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> כפייה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אנחנו רוצים להידמות כל היום לאירופה. כל היום רוצים להידמות לאירופה, חוץ מבנושא אחד, אגב, חוץ מבנושא אחד – היום אמרתי את זה גם בוועדת הכספים: הממוצע של ה-OECD בקצבאות ילדים הוא הרבה יותר גבוה מאשר במדינת ישראל, פי-כמה. אבל אנחנו רוצים להידמות לאירופה רק בדברים שאנחנו ניראה אירופים, נאורים כביכול, לא חשוכים; אבל בעצם לא יהודים. אם בית-משפט יוצא נגד ברית-מילה, ולא מעניין כרגע אם זה עניין כזה או אחר של סמכות כזאת או אחרת; אם מעז שר פנים להגן על החוק הקיים, לשמור על איזו אווירה של יום המנוחה במדינת ישראל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אם הוא העז – איזה "עליהום". איזה "עליהום". <מיכל רוזין (מרצ):> תגיד את זה על – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> ואז אנחנו שומעים את כלת פרס ישראל – זאת לא אחת, חברתי חברת הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל, בדרך כלל, אתם ויהדות התורה, הצעת האי-אמון היא משותפת. אני לא מבין למה את תוקפת אותו כל הזמן. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מנסה להגיד לו – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מאחר שאת לא כלת פרס ישראל, אז אני רוצה לדבר על מה שאמרה היום כלת פרס ישראל, הגברת אלמגור, שאני חושב שהיה מתאים יותר להיות כלת פרס אירופה, כי סגנון הדברים שהיא דיברה – על מכת גרזן, איראן כבר כאן, זה כמו סרטן – זה ברוח מה שקורה היום באירופה לגבי יהודים. זו הרוח. מגיע לה פרס אירופה – לא כלת פרס ישראל. ישראל היא מדינה יהודית. בשביל זה אנחנו פה; בשביל זה אנחנו נמצאים פה מוקפים אויבים; בשביל זה עומד כאן ראש ממשלה ואומר לחברי הכנסת הערבים: היינו לפניכם. מאיפה הוא לוקח את זה? מאותו זמן חשוך? מאותו זמן ששם, מאותה תורה שכתוב בה "שמור את יום השבת לקדשו". כך הפרצוף של הממשלה הזאת, כך הפרצוף של מה שאנחנו שומעים מאנשים אמנים, אמנים שזוכים ומקבלים תקציבים ממדינת ישראל ואומרים שזה סרטן. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת וחיילי צה"ל שביציע, האמת היא שבשלוש הדקות שיש לנו, גם אני מקווה שכתוצאה ממה ששמענו כאן, גם על התוכניות של מע"מ אפס וגם מה שאמר שר הרווחה, בסוף יתקיים בנו גם מה שנאמר בפרשת השבוע: "מה טֹבו אֹהליך יעקב משכנתיך ישראל". <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר להבין את זה לכמה צדדים. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, לא, לא. אנחנו יודעים איך היו בנויים האוהלים ואיך הכול. <היו"ר יצחק וקנין:> מה טובו אוהליך יעקב? שהם עולים הרבה כסף. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני מתכוון שבאמת אותו מבט, שאני חושב שראה בלעם, שיחסית לכל אחד יש המשכן שלו ואיך אותו משכן בנוי, בהיבטים של בית, של מקום מגורים, שיתקיים גם בנו. אני חושב שבאמת ראוי שר האוצר לברכה על עצם מינוי ועדת אלאלוף. אני חושב שזאת החלטה לא פשוטה. אני גם מקווה שנצליח ליישם את המסקנות שלה, גם אם זה ייקח קצת זמן. אבל, ברשותכם, אני רוצה ללכת טיפה – בקשר למה שדיבר כאן חברי חבר הכנסת אשר. גם אני הסתכלתי אתמול על דיון בית-המשפט וההתערבות בעניין ברית-המילה, ואני מודה שזה נפל כמעט באותו יום שבו גם דנו בשבת. אני מעדיף פה לשאול גם את עצמנו, מבלי להגיד מי אשם: אני חושב שמדינת ישראל מאבדת לאט-לאט את זהותה היהודית, וגם בהקשר הזה מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים. אני חושב שההסתכלות שלנו, ולי זה היה די ברור, על מה ששנים אולי אף אחד לא העז לדבר עליו, על הנושא של ברית-מילה כטבו בתוך החברה היהודית. עכשיו גם על זה יש סימני שאלה, גם אם זה הופך להיות כלי נשק בין בעל ואישה. לא היינו במקום הזה. אז אפשר להאשים את הרמה התרבותית ואת הכפר הגלובלי. אני מעדיף להסתכל על אלה שכן אכפת להם מזהותה היהודית של מדינת ישראל, ושיודעים שהבטחתה כמדינה יהודית ודמוקרטית זו לא רק שאלה של איפה יעבור הגבול ומה יגידו השכנים, אלא גם איך נתחלק אנחנו בתוכנו, איזה מקום של יהדות ניתן גם למי שחושב אחרת. פה אני רוצה לומר: אנחנו קיימנו היום, השדולה "עם, דת ומדינה" והשדולה להתחדשות יהודית, דיון – והתשתית הייתה אמנת גביזון-מדן – על סוג של הבנה. גם אני לא רוצה לראות לא את החנויות בתל-אביב ולא את התחבורה הציבורית בשבת כמו ביום רגיל, אף שאני יודע שיש גם אוכלוסייה אחרת. אני חושב שיש כאן שני צדדים, כמו הרב מדן ופרופסור גביזון, שהבינו שאנחנו תלויים האחד בשני וצריכים ללכת על הדברים האלה יחד, כל אחד עם הוויתורים שצריכים לעשות כאן. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אלעזר שטרן (התנועה):> הנושא שאני מתעסק בו עכשיו, חוק הגיור – זהו סוג של התעלמות מהמציאות הישראלית, שיותר ויותר אנשים בסוף גם לא יעשו ברית-מילה; שיותר ויותר אנשים גם לא יתחתנו פה כמו שאנחנו שואפים, כדת משה וישראל. אם נמשיך להכניס גם לתוך מהלך הגיור עמדות פוליטיות קיצוניות ודרישות שהן לא הלכתיות, אלא דרישות של כוח פוליטי או ארגוני, אז התופעה הזאת, שחבר הכנסת אשר העיד עליה כאן עכשיו, גם על אנשים שלא ירצו לעשות ברית-מילה, שלא ירצו לכבד את השבת, לא משנה באיזו דרך, שלא להתחתן לפי היהדות, התופעה הזאת תלך ותגדל. אני אומר לך גם כחבר קואליציה, אדוני היושב-ראש, בפעם הבאה יהיה לי מאוד קשה להגן על הממשלה אם הדברים האלה לא יתוקנו ומהר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת פריג', שלוש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, מכובדי השר, למען האמת, יש כל כך הרבה נושאים על סדר-היום במדינה, מכל התחומים: חברתי, מדיני, אזרחי – אתה מתלבט מה יותר חשוב. <אריה דרעי (ש"ס):> לא שמעת את שר הרווחה קודם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעתי אותו מצוין. <אריה דרעי (ש"ס):> אין בעיות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה לעשות, אתה לקחת נתח רציני בהתייחסות של שר האוצר. <אריה דרעי (ש"ס):> הכול פתור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם נתחיל בסוגיית הדיור, או סוגיית המצב בשטחים – יש סוגיות רבות, אבל אני בחרתי לדבר על חופש הביטוי. אנחנו כאן ומעל הדוכן הזה, רוב החברים תמיד – ובראש ראש הממשלה – תמיד מתגאים בדמוקרטיה הישראלית. אנחנו הדמוקרטיה היחידה, הייחודית, במזרח התיכון. מתגאים, וזה בצדק, ואני מודה: אכן אני נמצא במדינה דמוקרטית. אני חולם כמו בני-הדודים להיות בדמוקרטיה, אבל גם בדמוקרטיה שיש לי אני משתדל לבטא את מה שאני חושב. בשם הדמוקרטיה התקיימה השבוע הפגנה בצומת אום-אלפחם, הפגנה שבאה להביע עמדה פוליטית, עמדה נגד התנהלות, נגד מקרה שהוא פסול ולא צריך להיות במשטר תקין – נגד המעצרים המינהליים; הביעה עמדה, הביעה דעה בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה. הכול מותר. זו דעה שצריכה להיות מושמעת. במקרה הזה הדעה צודקת וחזקה. במקביל קם שר החוץ. הוא לא מחכה דקה. הוא מוציא מהכיס את השפן, האמירה "והערבים המחבלים". תראה איזה הסתה. שר החוץ אמר את זה בשם הדמוקרטיה, אבל הוא לא אמר את זה בשם הדמוקרטיה. שר החוץ ממשיך בשיטה שלו, העקבית, להסית נגד הציבור הערבי במדינה. ואנחנו אומרים כל הזמן: בשם הדמוקרטיה. אנחנו, קבוצה, עומדת להביע דעה בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה, מהצד השני בשם הדמוקרטיה הכול, בשם חופש הביטוי, שתמיד כאן, מעל הדוכן הזה כל השרים והחברים, במיוחד מהצד הימני, מתגאים בדמוקרטיה הישראלית. ושר החוץ בא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים. ושר החוץ בא – "ערבים מחבלים", זאת התשובה שלו. וכולם שותקים. וההסתה הזאת, העקבית – די. שתיקתכם היא כרטיס שמותר להמשיך בכיוון ההסתה נגד האוכלוסייה הערבית במדינה. אני כאן כדי להגיד את זה: די לפורענות, די להסתה, ותנו לאנשים להביע את דעתם בכל מקום במגבלות החוק, מה שמותר. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת אבו עראר, שלוש דקות לרשותך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> חג שמח. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – מכובדי היושב-ראש, כנראה אנחנו עומדים בפני מלחמה מצד ממשלת ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית, ונראה גם שיש תחרות בין השרים, בין חברי הכנסת השונים, ובמיוחד היהודים הימנים, שכל אחד רוצה להוכיח שהוא הכי קיצוני נגד האוכלוסייה הערבית. חלוקת תפקידים: איך לטפל בחברה הערבית בארץ? לא טיפול חיובי בסוגיות שהעלו חברי לפני – חנין זועבי העלתה את סוגיית או עניין העוני במדינה, ובמיוחד בחברה הערבית, או מה שדיברו אחרים, אלא מטפלים טיפול שלילי. ככה מבקשים. ומי שעומד בראש המסע, מסע ההסתה וההכפשה נגד האוכלוסייה הערבית בישראל, הוא ראש הממשלה, לצערי. במקום שיהיה ראש ממשלה של כולם הוא ראש ממשלה של הקיצונים, כמו שיש לנו שר שבמקום שיהיה שר בינוי ושיכון הוא שר המתנחלים, וכך הלאה. כל שר יש לו כינוי אצלי. בא ראש הממשלה ואומר שבהפגנה שדיבר עליה חברי עיסאווי, אנשי התנועה האסלאמית שם אמרו שאנחנו בעד חטיפת חיילים. אני לא הייתי בהפגנה הזאת אבל אני חוקר, מברר, שואל. מתברר שהתנועה האסלאמית, הפלג הצפוני, לא השתתפה שם. לכן, צר לי מאוד שאני אגיד לך ראש הממשלה: תתבייש. צריך להתבייש. תתבייש. באה חברת הכנסת איילת שקד, מציעה ומגישה הצעת חוק. לשמחתי, אני מסתכל היום – אין v, לא בהתנגדות ולא בתמיכה, אבל יש הערה שהנהלת הקואליציה היא שתחליט. וההצעה הזאת באה להגביל חבר כנסת ערבי בחופש ביטוי, הגבלה. אולי אסור לו לנוע, אסור לו לזוז, אלא באישור הקואליציה. אם אני מסתכל בצד השני, גם בא חבר כנסת חדש – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, אדוני. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – שנקרא רוברט אילטוב. אני לא יודע מאיזה מוצא הוא. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא לא חדש. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא לא חדש? סליחה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אבל הוא לא מורגש. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי לא מרוכז. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, משפט אחרון. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משפט אחרון, בסדר גמור. הצעה לסדר-היום נגד חברי הכנסת הערבים שתועלה ביום שלישי; על מה? שהם מתנגדים לגיוס ערבים לצה"ל. פייגלין ורגב, תפקידם הוא מסגד אל-אקצא – איך אפשר לכבוש את כל המסגד, לחלק את הזמן שם, במסגד אל-אקצא. אורי אריאל – איך יטפל בבדואים בנגב. אה, אין שר אחד אפילו שיהיה אתנו? ביי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אבו עראר. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סגן שר האוצר ניסה להצדיק את המע"מ אפס ודיבר על כך שאלה שמשרתים את המדינה יקבלו הטבה, מעמד הביניים. זאת אומרת, הוא אומר בריש גלי שההטבה או ההתערבות של המדינה כדי לתת הטבה היא לא לטובת החלשים ביותר אלא לטובת בעלי מעמד מסוים ובעלי נתונים מסוימים. ההחרגה של הציבור הערבי ושל הציבור החרדי, גם אם הוא מעמד ביניים – גם אם הוא מעמד ביניים – מתוך ההטבה הזאת זה סוג של טרור חברתי, אדוני סגן השר. זה סוג של טרור חברתי. טרור הוא לא רק לירות; ושירות הוא לא רק לירות. גם לתת לאנשים לשקוע בתוך מצולות העוני זה סוג של טרור. ומדינה קיימת לא על מנת לחזק את החזקים. החזקים מסתדרים בלעדיכם, בלעדי הממשלה. המדינה והממשלה קיימות על מנת ליצור את הוויסות ואת האינטרס המשותף של כלל החברה. אבל אתם לא מבינים את זה. אני, אדוני היושב-ראש, ברשותך, רוצה להתייחס למה שהתייחסו שני חברי לפני כן. ביום שישי האחרון התקיימה הפגנה בצומת אום-אלפחם. אני השתתפתי בהפגנה. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> בושה וחרפה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני השתתפתי בכבוד בהפגנה. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> לחטוף חיילים? לחטוף חיילים? <מוחמד ברכה (חד"ש):> תקשיב, תקשיב. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת סגן השר דני דנון, נא לא להפריע. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני באמת – המסר שאני נותן הוא לא לדני דנון; הוא לראש הממשלה, אם הוא עוקב בערוץ 99; ואם לא, אני מקווה שאחד מיועציו, מעוזריו, יעביר אליו את הדברים. אני רוצה להגיד אותם במלוא האחריות כראש התנועה הגדולה והוותיקה ביותר בקרב הציבור הערבי. אני השתתפתי בהפגנה. ההפגנה התנהלה על-פי רישיון, אדוני היושב-ראש, ועל-פי הנחיות המשטרה. ריכוזי המשטרה שהיו לפני כן הצביעו שמשהו הולך להתרחש, שיש כוונה לתקוף את ההפגנה, אף שהכול היה מתואם. ואכן, לא עברו כמה דקות, וראינו את המתקפה. והראשון שספג היה חבר כנסת במדינת ישראל, בכנסת ישראל, שעמד בתווך בין המשטרה לבין המפגינים, והוא קיבל פצצת הלם – איך קוראים לזה? <היו"ר יצחק וקנין:> רימון הלם. <מוחמד ברכה (חד"ש):> רימון הלם. רימון הלם בחזה. והסימנים עדיין נמצאים. חבר הכנסת עפו אגבאריה. זו הייתה כוונה מכוונת. ביום ראשון – – – <דני דנון (הליכוד ביתנו):> הוא קרא לחטוף חיילים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ביום ראשון, אתמול, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו – ואני מפנה אליו את הדברים – אומר שהוא רוצה לבדוק את הוצאת התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, כי אנשים בהפגנה קראו לחטיפת חיילים. אני הייתי שם, הדברים האלה לא היו ולא נבראו. ואם הם נאמרו באוזני איזה עיתונאי, זה על אחריות אחד או שניים, שהוא שתול או חסר אחריות. ואני אומר לכם, או שתול של המשטרה, או חסר אחריות. ואז – אני מודיע לכם כאן, תקשיבו טוב, אנחנו, בהנהגת הציבור הערבי, בוועדת המעקב, יש לנו ביקורת על התנועה האסלאמית, כי היא החרימה את ההפגנה ביום שישי, ועשתה מעשה שהוא לא נהוג במחוזותינו; העירייה שנחשבת אחת מזרועות התנועה האסלאמית הוציאה הודעה, באופן חריג, נגד ההפגנה. אבל מה? ראש הממשלה, אסור שהעובדות יבלבלו אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אסור שיבלבלו אותו העובדות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש לו אג'נדה. תקשיב, תקשיב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – את החטיפה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש לו אג'נדה – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – להעתיק את העימות מהשטחים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה מנהיג ערבי, תגנה את החטיפה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לראש הממשלה יש אג'נדה, להעתיק את העימות מהשטחים הכבושים לתוך מדינת ישראל. ואם אתה צריך את ההוכחה, ההוכחה נאמרה כבר ביום שישי בעיתון "הארץ", מה שליברמן אמר לקרי. הוא אמר לו שאי-אפשר להגיע להסדר עם הפלסטינים; אנחנו צריכים לעשות הסדר שיכלול את כל – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – מרכיבי האזור – תקשיב, זה העיקר. מרכיבי האזור, כולל ערביי ישראל. מה זאת אומרת? יש מי שמספסר בקיומנו. ואני רוצה לומר לראש הממשלה ולממשלה: אל תחשבו שהאיומים והמתקפות האלה ישנו כהוא זה את העקרונות שאנחנו נלחמים עליהם – עקרונות הצדק, השוויון והשלום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שלא תתבלבלו, אנחנו לא נשנה את עקרונותינו. אבל באותו זמן, אם אתם חושבים על-ידי כל מיני טריקים להכניס אותנו לתוך מלכודות שאתם רוצים לקטלג אותנו שם, של טרור ושל תמיכה בטרור, אז אנחנו לא שם, אנחנו גם לא ניכנס למלכודת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אנחנו נשמור על עקרונות המאבק שלנו, המאבק לשוויון מלא, לשלום צודק ולדמוקרטיה מלאה. ואם אתם אויבים של העקרונות האלה, אנחנו נילחם בכם עד הסוף, באופן דמוקרטי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת ישראל חסון. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כשאנחנו באים לדבר על הצעות בהקשר של הצעות אי-אמון, ולמה הממשלה הזאת היא ממשלה שצריכה לעבור מן העולם, אולי השבוע הטוב ביותר, שמוכיח מעצמו, בלי הרבה מאמץ, זה השבוע הזה, במיוחד היום הזה, כשעוד מעט הכנסת תדון בחוק שיכשיר עינויים; שהדמוקרטיה היחידה, המתהדרת בעצמה, במזרח התיכון, עומדת בפני מצב של העברת חוק להאכלה בכפייה של אסירים. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> גם באוסטרליה יש את זה. <באסל גטאס (בל"ד):> טוב. אתה רוצה להיות – גם במדינות הרבה יותר – – – <דני דנון (הליכוד ביתנו):> גם באנגליה – – – יש רשימה ארוכה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> גם בדיקטטורות. אתה עומד במצב שיש ארבע מדינות בעולם שיש בהן מעין, מעין, מעין הכשר. הצלע העיקרית שגורמת לנו להתנגד לחוק הזה, בהיותו חוק שמתיר עינויים, זה מה שאומרים הרופאים. והרופאים, בקוד האתי שלהם הטיעון המרכזי נקרא "עקרון אי-גרימת נזק"; Primum non nocere בלטינית. קודם כול – אל תעשה נזק, do no harm. בכל השפות. מה לעשות, אתה מגלה שאתה עומד בפני ממשלה שעושה הכול בשביל להגיע למקסימום נזק. מקסימום נזקים, מאז שהממשלה הזאת נכנסה לשלטון. יהיה לנו הרבה זמן לדבר על החוק, ועל איך היא גורמת את הנזק, איך הם מבטלים ודורסים ברגל גסה כל עיקרון של זכויות אדם. היום השתתפנו בוועדת הכספים בדיון על דוח ועדת אלאלוף. ואתה מגלה שם שגם בעניין מה שהם קוראים מלחמה בעוני – והשר, שאיננו כאן, שישמע אותי – לפעמים אנשים שוכחים שכל הוועדה הזאת, המטרה שלה בתוכנית היא להגיע לממוצע האירופי של העוני. זה לא להגיע למצב של מדינת רווחה מובהקת, זה לעמוד בממוצע של ה-OECD. זהו. אם יצליחו. כבוד השר לשעבר אריה דרעי, אני אומר לך משהו, תתחילו להשתמש בזה: בניכוי הערבים והחרדים, אין עוני בישראל. ישראל היא הרבה מעל הממוצע האירופי. בניכוי ערבים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לא נכון. <באסל גטאס (בל"ד):> אני אומר לך. אני בדקתי את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני טועה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> גם בניכוי. <באסל גטאס (בל"ד):> אני אומר לך. את רוצה מספרים? היום, יהודים, כולל חרדים – לפני העברת התשלומים של הביטוח הלאומי, שיעור העניים הוא 25.9%, כולל חרדים. אחרי העברת התשלומים של הביטוח הלאומי, זה יורד ל-14%. אפילו עם החרדים, יותר טוב מהממוצע האירופי. ערבים – לפני העברת התשלומים, 59.2%. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> מהמשפחות. 59.2% מהמשפחות הערביות מתחת לקו העוני. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אחרי העברת התשלומים, 54.3%. התשלומים של הביטוח הלאומי, גברתי, לא עוזרים, במגזר הערבי, להעלות את אותן משפחות עניות מעל לקו העוני. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <באסל גטאס (בל"ד):> אז כל הוועדה הזאת, וההמלצות – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> באסל, מאיפה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> זה דוח המוסד לביטוח לאומי 2012, שהתפרסם רק לאחרונה. זה הביטוח הלאומי. אלו לא מספרים שלי, אלו מספרים של המדינה. ואני אומר לכם, שכל ההמלצות של ועדת אלאלוף, שלא הביאה בחשבון את העוני המגזרי, ההמלצות הכלליות שלה לא ייטיבו עם העניים האמיתיים, לא עם העניים החרדים ולא עם העניים הערבים. ההמלצות הכלליות מדברות על – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – דברים שלא עומדים לשפר באופן מובהק את מצב העוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – להדגיש את העובדה שאחוזי העוני הם לא רק גדולים יותר בקרב הציבור הערבי, אלא העוני הוא עמוק יותר, ולכן – – – <באסל גטאס (בל"ד):> עמוק. עומק העוני – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – לא מעלים אותנו – – – <באסל גטאס (בל"ד):> יש עוד מחקרים, על עומק העוני, באותו דוח של הביטוח הלאומי – על עומק העוני, ולא רק על תחולת העוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת ישראל חסון. שלוש דקות לרשותך. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, חברי השר יעקב פרי וחברי חברי הכנסת הערבים, איך אומרים את זה – רמדאן כרים. התחיל החודש הקדוש, ואף אחד פה לא בירך אתכם. אני חושב שמגיעה ברכה לכם ולכל הקהל שאתם מייצגים, אז – שיהיה לכם חודש מבורך. ויש עוד ברכה אחת: בנה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ יושב כרגע ביציע, והוא מתגאה באמו, אז גם לו ברכה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, זה להפך, אני מתגאה בו. <ישראל חסון (קדימה):> היא מתגאה בו. אדוני היושב-ראש, אני שמעתי פה במשך השעה וחצי האחרונה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש איזו ברכה, אומרים: כול עאם תקולו בח'יר? <ישראל חסון (קדימה):> כן, אבל מפה אומרים "רמדאן כרים". <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> אני שמעתי פה בשעה וחצי האחרונה דיבורים מלא-מעט אנשים על איך היה ומה אחרים לא עשו ומה אחרים כן עושים, וכנראה כל אחד מתחיל – אתה יודע, לפני הספירה ואחרי הספירה זה ביום שהוא מתיישב על הכיסא. חבל, חבל מאוד, ואני רוצה לנצל את שתי הדקות שיש לי, אדוני היושב-ראש, בשביל לספר על כמה דברים טובים שהתרחשו. היום ראש ממשלת ישראל כיבד במשרדו קבוצה של כל תנועות הנוער בישראל, שבשלושה וחצי השבועות האחרונים עסקו באיסוף מזון לטובת העקורים הסורים. הם אספו 450,000 מנות מזון במטרה לשלוח אותן לעקורים ולפליטים הסורים. מסר כזה, הלוואי שהיה יוצא מהבית הזה. תבינו באיזה פער אנחנו נמצאים בין מה שבני-הנוער שלנו עושים – וחברי חבר הכנסת מצנע כיבד אותם כשהם אספו את הציוד החם לחורף ושלחו 70 טונות של ציוד חם לחורף – תראו באיזה פער הבית הזה נמצא בין מה שאנחנו מדברים – ואני לא אומר אתם, אני אומר אנחנו מדברים – לבין מה שהחברה הישראלית מייצרת. זה הפער שכל מי שרוצה להכניס בתוכו את כל מה שהתרחש פה בדיון על מה אתם לא עשיתם ומה אני עושה, כל זה נכנס בסיפור של 320,000 בני-נוער שעבדו שלושה שבועות באיסוף הזה. ומצנע, אתה יודע מי עומד מאחורי הדברים הללו, ומגיעה לה הברכה, לעמותה המפוארת הזאת. והדבר השני שאני הייתי רוצה לספר לבית הזה, ואני הייתי מבקש את הצטרפות חברי הכנסת לעניין הזה – לפני חודש – אריה, אני בטוח – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לאדוני עוד דקה. <ישראל חסון (קדימה):> – – – אני בטוח שאתה תצטרף אלי. לפני חודש ציינו 40 שנה לטבח מעלות. בטבח מעלות התרחש אירוע ששלושה מחבלים תפסו בעצם כ-80 ילדים, כשהמורים והמלווים עזבו את הבניין, והם נשארו עם מורה אחד. היו שם הרבה מאוד גילויי גבורה. היה שם גילוי גבורה אחד שאני רוצה לבקש מחברי הכנסת שיצטרפו אלי בקריאה. היה בחור שנרצח בשם יעקב קבלה, ילד בן 17 שיכול היה לברוח. הוא העדיף להישאר, ובמשך 14 שעות הוא ניהל את המשא-ומתן עם המחבלים על מתן הסיוע לכל הילדים, עודד את כל הילדים, ארגן את כל הילדים, ובזמן שהמחבלים התחילו לירות – – <נחמן שי (העבודה):> בילדים. <ישראל חסון (קדימה):> – – בילדים, הוא התנפל בידיים חשופות על המחבל שירה, התגושש אתו, עד שהמחבל הצליח להפיל אותו וירה בו למעלה מ-23 כדורים, ובכך הוא בעצם הציל הרבה מאוד ילדים ואפשר להם לברוח. היום, 40 שנה אחרי, כשהאנשים האלה, ניצולי הטבח, הם אנשים מבוגרים וסובלים מהרבה דברים, אני מתכוון לפנות לשר הביטחון בקריאה להעניק לו ציון לשבח על ההתנהלות שלו, משום שאם הוא היה לובש מדים, אנחנו יודעים מה היו נותנים לו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל חסון (קדימה):> – – ואני מבקש מכם להצטרף אלי. תודה. <נחמן שי (העבודה):> הצטרפנו. <היו"ר יצחק וקנין:> קריאה נכונה של חבר הכנסת ישראל חסון. תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. יסכם את הדיון סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חושש אני, אולי רק נדמה לי, כי הזמן עמעם את אירוע חטיפת הנערים. חלפו להם 18 יום, ובעיתונות היומית זה כבר נדחק לדף השלישי והרביעי. מדינת ישראל נחושה להשיב את הבנים הביתה ולהביא את האשמים לדין. שמעתי כי יש אומרים: לא הייתה חטיפה; מלעיזים כי לא הייתה חטיפה. השאלה הנשאלת: היכן הבנים? גם שמעתי בימים האחרונים קולות האומרים וקוראים לחטיפות נוספות של אזרחים, נערים, ילדים, אזרחי מדינת ישראל. לא שמעתי קולות של מנהיגים מהציבור הערבי, ויש כאלה, הקוראים כנגד קריאות אלה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> מיקי, איפה שמעת את זה? איפה שמעת את זה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת ברכה, בקריאות הביניים, כשהיית על הדוכן הזה לפני – – – <באסל גטאס (בל"ד):> השב"כ אמר לך? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – ביקשתי ממך – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – ביקשתי ממך כמה וכמה פעמים לגנות את החטיפה ולקרוא מעל דוכן זה קריאות כנגד אלה שמטיפים לחטיפות נוספות. אף שחזרתי על קריאתי כמה פעמים, לא שמעתי אותך מגנה, ועל כך לא נותר לי אלא להצטער. חבר הכנסת פריג', אני מודה שאני מאוד מעריך אותך, אני מודה. אני רוצה להגיד לך: כן, אנחנו מתגאים בדמוקרטיה שלנו. אין כמוה בכל המזרח התיכון, וכולנו יודעים זאת – חופש הפרט, חופש הדיבור. כן, אנחנו בהחלט מתגאים בדמוקרטיה שלנו. אבל אני רוצה להגיד לך משהו: אנחנו לא רוצים להיות דמוקרטיה שמאבדת את עצמה לדעת. גם על דמוקרטיה ראוי וצריך להגן, כי גם דמוקרטיה היא עתיד המדינה הזאת. ולכן, מי שמנסה לפגוע בדמוקרטיה, ראוי שמדינת ישראל, כמגינה, תגיב בהתאם. ואם חפצי חיים אנחנו, חבר הכנסת פריג', כל אזרחי מדינת ישראל – ערבים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים, יהודים ושאר הקהילות שנמצאות במדינה הזאת כאזרחים – חפצי חיים אנו, לאור כל ההתרחשויות במדינות שנמצאות מסביבנו. ולכן אני חוזר על זה פעם נוספת: ראוי שהדמוקרטיה לא תהיה דמוקרטיה שמאבדת את עצמה לדעת אלא דמוקרטיה שמגוננת על אזרחיה. חבר הכנסת כהן, ידידי, read my lips: תקציב המדינה ל-2015 יוגש גם יוגש. הוא סוכם; עבודת המטה באוצר, אותה עבודת מטה שאתה מכיר היטב, הסתיימה, ומסגרת התקציב תוגש לעיונו ולאישורו של ראש הממשלה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אם הוא סוכם והוחלט, אז אלאלוף לא בפנים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת אראל – חבל, הוא איננו פה. בשנת התקציב הקודמת, חבר הכנסת אראל, הוספנו למערכת החינוך כ-6 מיליארד שקלים. הקריאה שלך כאילו לא הוספנו דבר או כאילו זרקנו מיליארדים – לכל מיליארד ולכל שקל הייתה כתובת מאושרת, שעברה בצורה מסודרת דרך התקציב ודרך ועדת הכספים. למערכת הבריאות הוספנו 1.25 מיליארד, ולמשרד הרווחה הוספנו 600–700 מיליון שקלים, וכן הלאה וכן הלאה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> מיקי, דיור ציבורי יש בפנים? דיור ציבורי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא רוצה מעל הדוכן הזה להגיד מה את תרמת להכשלה של הדיור הציבורי, כשבאתי ואמרתי, בואו נקפיא את המכירה כדי לא לאבד עוד יותר דירות, ונראה מה אנחנו עושים בהמשך. אז אם את רוצה לנהל אתי שיח וויכוח, אני מוכן ומזומן, ולכן את מוזמנת, על חשבוני, מתי שתרצי, אבל ענייננו כרגע הוא לא בנושא הזה, חברת הכנסת אורלי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> ודאי שבנושא הזה. אני ביקשתי הרבה פעמים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עמד כאן חבר הכנסת כהן, ואכן אמר כי יש עניים במדינת ישראל, וצריך לפתור את הבעיה, ומקומנו ב-OECD הוא לא מקום טוב, ואסור לנו כמדינה להשלים עם המצב הקיים, ומחובתנו לפתור את הנושא. לשם כך, שר האוצר וחבר הכנסת כהן, באומץ רב, מינו ועדה חיצונית, אשר תבדוק ותגיש את המלצותיה בהתאם. גם היו קולות שאמרו שיש התערבויות פוליטית באותה ועדה. אני מדגיש וחוזר, לאור שיחותי ולאור הידע שלי, גם מתוך מקום מושבי באוצר וגם מתוך שיחות עם השר מאיר כהן, לא הייתה כל התערבות פוליטית במהלכים, ובישיבות, ובקבלת ההחלטות של ועדת אלאלוף. ועדת אלאלוף היא ועדה חשובה מאוד, וראוי – וכך גם הצהיר השר מאיר כהן – לאחר שההמלצות שלה יעובדו, וייבחנו האפשרויות שלנו, הן יובאו לפני שר האוצר, וראוי שניתן פתרונות, אפילו פתרונות חלקיים, אפילו יהיו פרוסים על פני שנים, עקב הקמת הוועדה. זה נושא מאוד מאוד חשוב, ואני משוכנע ובטוח כי הנושא ייבחן הן על-ידי שר האוצר והן על-ידי שר הרווחה, וגם אם הפתרונות שלה יהיו פרוסים לאורך כמה וכמה שנים, ראוי שאנחנו נעשה זאת. שר האוצר, כיושב-ראש קבינט הדיור – וזה אינו דבר של מה בכך – עסוק בשני נושאים מרכזיים: הדיור והורדת יוקר המחיה. תודה רבה. <דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אני, ברשותכם, רוצה לפנות בשם כל חברי הכנסת לאזרחי ישראל המוסלמים, בהם גם חברי הכנסת שנמצאים אתנו כאן, במליאה. אנחנו נמצאים בתחילתו של חודש הרמדאן, החודש הקדוש ביותר למוסלמים. שתי פנים לו לרמדאן. מחד גיסא, הוא זמן חגיגי, זמן של כינוס משפחתי וסעודות אפטאר, הנעשות מתוך שיתוף וחיבוק חברים. מאידך גיסא, זה זמן המוקדש על-ידי המוסלמים ברחבי העולם לצום, תפילה, התבוננות פנימית, חשבון נפש ותיקון מעשים. המסורת המוסלמית מתארת את חודש הרמדאן כחודש שתחילתו רחמים, אמצעיתו סליחה וסופו חירות, החירות הנקנית על-ידי רחמים וסליחות. חברי הכנסת, בימים אלו, שבהם גובר המתח, מסיבות שידועות לכולנו, בין אזרחי ישראל היהודים והערבים, כולי תקווה שנמצא את הדרך להבין האחד ללבו של השני ולשתף פעולה למען החיים יחד. בשמי ובשם הכנסת, הרשו לי לאחל לכם צום קל ומועיל, רמדאן כרים, כול עאם ואנתום בחַ'יר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בחִ'יר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש גרסאות שונות, אדוני. אני בא מתפוצה אחרת. הנה, חבר הכנסת צרצור מאשר את גרסתי. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע– חד"ש–בל"ד וקדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. מסקנות ועדת אלאלוף יישארו על הנייר: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה מיטיבה עם מעטים, מרחיבה את האי-שוויון והעוני ופוגעת במעמד הביניים;> <2. היותה ממשלה הממאנת לחמול ועושה פלסתר את גישת ועדת אלאלוף הדוגלת, בניגוד לעמדת האוצר, בהגדלת קצבאות הילדים;> <3. היותה ממשלה שאינה נותנת מענה על הבעיות החמורות בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;> <4. היותה ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני;> <5. כישלונה בפתרון מצוקת הדיור של אזרחי ישראל בכלל והזוגות הצעירים בפרט> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על סדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן – מטעם סיעת העבודה: מסקנות ועדת אלאלוף יישארו על הנייר: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה מיטיבה עם מעטים, מרחיבה את האי-שוויון והעוני ופוגעת במעמד הביניים. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נתחשב בכך שחברת הכנסת עליזה לביא התכוונה להתנגד להצעת האי-אמון. אנחנו לא נשנה את תוצאות ההצבעה, כי זה באמת לא משנה. 37 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה לא התקבלה. מטעם סיעת ש"ס: הממשלה ממאנת לחמול ועושה פלסתר את גישת ועדת אלאלוף הדוגלת, בניגוד לעמדת האוצר, בהגדלת קצבאות הילדים. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 39, 53 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת ש"ס לא התקבלה. מרצ – יהדות התורה: ממשלה שאינה נותנת מענה על הבעיות החמורות בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 39, 53 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת מרצ – יהדות התורה לא התקבלה. מטעם בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע: ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 39, 52 נגד, אין נמנעים. גם הצעת בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע לא נתקבלה. ומטעם סיעת קדימה: כישלון הממשלה בפתרון מצוקת הדיור של אזרחי ישראל בכלל והזוגות הצעירים בפרט. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת שאול מופז. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 35 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעת קדימה לא התקבלה. המליאה דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. חברי הכנסת, כל סגני היושב-ראש מודעים לכך, אבל שגם אתם תהיו מודעים: במהלך חודש הרמדאן לא יתקיימו הצבעות בין 19:30 ל-20:15 בימים שהכנסת פעילה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – אליך לפני עשרה ימים, שהשבוע האחרון של הכנסת לפני הפגרה זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנושא נדון, הנושא נדון, ואני אודיע מה אנחנו יכולים לעשות עם זה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – עדיף שיהיה בשבוע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו בודקים כרגע את העניין. חבר הכנסת ברכה, תודה. אז עוד הפעם, אני חוזר ואומר: בין 19:30 ל-20:15 לא יתקיימו הצבעות במליאת הכנסת עקב תפילה וסעודה של חברי הכנסת המוסלמים. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 41) (רב ראשי אחד לישראל)> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/855).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 41) (רב ראשי אחד לישראל), קריאה ראשונה. אני מזמין את שרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני, להציג את הצעת החוק. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשלוח כאן, קודם כול, בשם כל הבית הזה חיבוק למשפחות החטופים, ולעבור להצעת החוק. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון) (רב ראשי אחד לישראל) מבקשת לתקן את חוק-יסוד: הכנסת ולקבוע כי במקום שבו נכתב "שני הרבנים הראשיים", יבוא "הרב הראשי". התיקון הוא בהמשך לתיקון לחוק הרבנות הראשית לישראל, שאושר לקריאה ראשונה לפני שבוע. רק נדרשים כמה תיקונים עקיפים לחוקים אחרים: כל מקום שכתוב בו "רבנים ראשיים", צריך שייכתב "רב ראשי". גם בחוק זה, חוק-יסוד: הכנסת, מוזכרים הרבנים הראשיים, ולכן נדרש כאן תיקון עקיף לחוק, אבל מאחר שמדובר בחוק-יסוד, לא היה אפשר לתקן את זה באמצעות חוק רגיל, ולכן מדובר בתיקון נפרד. יודגש שמדובר בתיקון טכני לחוק, שמתחייב בעקבות התיקון שהוצע קודם לכן. התיקון ייכנס לתוקפו במקביל לכניסתו לתוקף של תיקון חוק הרבנות הראשית שהוצג מקודם או לפני שבוע. נוכח האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני. חברי הכנסת, קריאה ראשונה. יש רשימה של דוברים שנרשמו לדיון. חבר הכנסת נחמן שי הוא הראשון. אחריו – אורי מקלב, זהבה גלאון, אראל מרגלית, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, דב ליפמן, וכן הלאה, על-פי הרשימה. חבר כנסת שלא יהיה באולם כשיקראו בשמו או בשמה, יאבד את מקומו בדיון. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביע תמיכה בהצעת החוק שמביאה היום הממשלה. הגיע הזמן לעקור מתוך המציאות הציבורית שלנו את כפל התפקידים הזה. הגיע הזמן בכלל לעקור כפלי תפקידים שמתנהלים בתוך חיינו הציבוריים, שעלותם גבוהה ביותר ותועלתם נתונה בספק. כי הלוא כפל התפקידים שמתחיל במשרת הרב הראשי – ואינני אומר חלילה מילה על הרבנים עצמם, על אישיותם, על כושרם, על התאמתם לתפקיד, חלילה וחס – ככה הכפל הזה הולך לכל אורך הדרך, ואנחנו מוצאים זוגות-זוגות של רבנים בכל ערי ישראל, במרחבים השונים שלה, עם עלות שהיא בלתי רגילה לקופה הציבורית, ותועלת שעומדת ביחס הפוך לכך. אני רוצה להזכיר לחברי בכנסת דברים שאמר הרב עובדיה יוסף בשנת 1976 – הרבה שנים לאחור. כי עוד מעט יעמדו פה חברי, ש"ס בוודאי, ויתנגדו. כך גם אחרים. הוא אמר: אין צורך בזוגות ברבנות הראשי. אבל בנוֹ, בנוֹ, הרב יצחק יוסף, עומד היום כחומה בצורה יחד עם הרב לאו, ושניהם מתנגדים. אני מניח שהם יודעים היטב למה. ועוד הפעם, אינני מתכוון חלילה לפגוע בכבודם של הרבנים הראשיים, וכבודם שמור. אבל כשאומר הרב – אני רוצה לחזור לדברי אביו של הרב הראשי הנוכחי: אני סבור שכבר הגיע הזמן לבחור ברב ראשי אחד ולא בשניים. תורה אחת ומשפט אחד לכולם, ואין צורך בזוגות ברבנות הראשית. לכל היותר, יש לבחור ברב ראשי ובסגן, שבמצבים מיוחדים ימלא מקומו של הרב הראשי או יבוא במקומו. והתנגדותו של הרב יוסף היום, יצחק יוסף, צריכה להיבחן על רקע זה. לכן, טוב עשו השרים לבני ובנט, טוב עשתה הממשלה שמביאה את החוק הזה. ואני מקווה גם, אני מקווה, במשפט אחרון, שגם נמצא פה פתח, גם להסיר סוף-סוף את החלוקה הזאת בין אשכנזים וספרדים במדינת ישראל. אני יודע, זה תהליך וזה לוקח זמן, וכולנו – אבל בשנת ה-67 למדינת ישראל גם את החלוקה הזאת, הזרה והמוזרה הזאת, הגיע הזמן כבר לעקור מעולמנו, ואני בטוח שבכך באמת נראה לפנינו עם אחד ומדינה אחת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת מקלב, ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. אם הוא לא יהיה – חברת הכנסת עליזה לביא. שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו נדרשנו לעניין של בחירת רב ראשי אחד בשבוע שעבר, ואנחנו חוזרים ודנים בזה גם השבוע. ומכיוון שאנחנו נדרשים פעמיים, סימן שההתנגדות שלנו היא נכונה, היא מקבלת משנה תוקף, כפי שכתוב גם בחלום יוסף ובפתרון של חלום פרעה. כשיוסף פתר את החלום, אמר: מכיוון שהחלום נשנה – פעמיים – וצריך פעמיים לומר אותו דבר, סימן שאמת הוא הדבר. ולכן אנחנו יודעים שגם בדבר הזה, הניסיון להציג את החוק הזה בשני היבטיו, בהסבר אחד, הוא סתירה מיניה וביה בחוק עצמו. החוק עצמו סותר את החוק. בדברי ההסבר מסבירים לנו למה רב ראשי לישראל לא יכול להיות גם נשיא בתי-הדין; הסברים מפורטים. בגלל – אני מצטט גם – בגלל התפקיד הציבורי רחב היריעה שממלא הרב הראשי, לכן הוא לא יכול להיות גם כן נשיא בתי-הדין. נשיא בתי-הדין זה תפקיד בפני עצמו, זה דורש הרבה עבודה, צריך גם לבוא מתוך בתי-הדין, להכיר את זה. יש סברה בעניין הזה, ולכן אם היו רוצים למנות נשיא לבתי-הדין לבד; אם היו באים להוסיף תפקיד שנקרא נשיא בתי-הדין, כנראה, הרב גפני, לא היינו מתנגדים. מה זה קשור – להפריד את מוסד הרבנות הראשית שבו מכהנים שני רבנים כדי שיהיה רב אחד? איזה קשר יש לזה? זה הפוך. ההסבר שלכם מדוע צריך להיות רב ראשי, תפקיד נפרד, בגלל רוחב היריעה – התפקידים הרבים שהוא ממלא, ואנחנו יודעים איזה תפקידים יש לרב – איך אפשר לבוא ולהגיד באותו הסבר מדוע אנחנו מבטלים את תפקיד הרב השני? במי אנחנו פוגעים? אנחנו לא פוגעים במשרה של הרב הראשי, אנחנו פוגעים באנשים שנצרכים לשירותים, לעזרה, לתמיכה, לכל העשייה, לכל החיזוקים שנותנים הרבנים הראשיים. הרבנים הראשיים לא באים לעזור ותפקידם הוא לא בתוך הציבור החרדי. שם הם לא ממלאים תפקיד. הם באים וממלאים תפקיד בציבור המסורתי הרחב. כשרב מגיע למקום – אם באזכרה, באיזו בשמחה, באיזה אירוע, באיזה שיעורי תורה או בסיום מסכת, כולנו יודעים – מי שמשתתף יודע שכל אחד עם הסגנון שלו, וכל עדה עם המנהגים שלה, עם האופי שלה, עם התפילה, עם ההלכה, עם ההתנהלות, עם המסורת המיוחדת. וזו לא מסורת שנעשתה רק עכשיו, רק ב-20 השנה או ב-60 השנה האחרונות. הדבר הזה שכל שבטי ישראל, כל אחד, כל בני ישראל היה להם שבט נפרד למשפחותיהם, לבית אבותם, זה לא מהיום. עם הקמת העם היהודי הקימו אותו בצורה כזאת שלכל אחד יש שבט. לכל אחד היה נשיא. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. התורה האריכה בתפקידם ובקורבנותיהם של נשיאים אף שזה אותו דבר כדי שלא לפגוע; כל אחד יש לו את התפקיד שלו. אנחנו יודעים מה התפקיד שלהם. איך אנחנו יכולים לעשות שקר בנפשנו ולהגיד שרב אחד מספיק? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – לא מעוניינת לדבר, מוותרת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני, זה הולך מהר, ואחריו – חבר הכנסת יצחק כהן. שלוש דקות לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני היושב-ראש, אני מבקש ללמוד עם חברי הכנסת אמירה בגמרא. אפשר? מותר? <היו"ר יצחק וקנין:> כן, ודאי. אם תרצה את עזרתי, אני מוכן. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. הגמרא אומרת במסכת סנהדרין, שבשעת השמד נלחמים על ערקתא דמסאנא, נלחמים על צבע שרוכי הנעליים. אני רוצה להסביר למה זה: מה צבע שרוכי הנעליים – את מי מעניין איזה צבע זה? ברגע שלמישהו יש אג'נדה והוא מנסה לכפות את זה על העם היהודי, אז הוא מתחיל בצבע שרוכי הנעליים אבל הוא מגיע אחרי זה לחילול שבת. כלפי מה הדברים אמורים? אני הגשתי בשעתו הצעת חוק על רב ראשי אחד, וכוונתי הייתה לייעל את המערכת, שבמקום רב ראשי נוסף יהיה נשיא בית-הדין הרבני הגדול, אבל יהיו רבני שכונות שהתפקיד שלהם הוא תפקיד קהילתי, תורני, רוחני מהמדרגה הראשונה. אצלנו, איפה שאני גר, יש רב שכונה, ואני נזקק לשירותיו באופן קבוע. כאן, מה שהממשלה הזאת עושה, ואנחנו רואים את זה על-פי הפעילות שלה שנה וחצי – הם מנסים לצמצם בכל הכוח גם את שירותי הדת, גם את נושאי התפקידים בנושאים הדתיים, גם את התקציבים המופנים לעניין הזה. בשום דבר אחר – הרי יש כפילויות אין-ספור בכל המערכת הממשלתית: במשרדי הממשלה, בשרים; יש שרים מיותרים. אף אחד לא מדבר על הדבר הזה. כל הזמן, כל שבוע, כל ועדת שרים, כל מליאה, יש חוק שבא לצמצם את נותני השירותים בשירותי הדת. בשעת השמד נלחמים גם על חוק נכון. אם החוק הזה, הייתה לו כוונה – ואני לא מדבר על המציעים. אני מבין שגם אתה מציע את ההצעה הזאת. אתה לא הממשלה. לממשלה יש עמדה ברורה: בכל דבר שהוא נושא דתי הם נגד. יש ציבור גדול. נאמר פה קודם, בשביל מה צריך? מה זה בשביל מה צריך? יש ציבור שהוא יותר גדול מאלה שנזקקים – איך קוראים לזאת, אלמגור, שדיברה נגד גדעון סער? יש כאלה שנזקקים לשירותים הדתיים יותר מלאלה של "הבימה". אז מה, ב"הבימה" מצמצמים? גם יגידו: למה צריך כל כך הרבה שחקנים דומים האחד לשני? יש פה מגמה של מה שהגמרא אומרת, שבשעת השמד נלחמים על ערקתא דמסאנא. בשעת השמד נלחמים על צמצום בנותני השירותים הדתיים גם אם היה אפשר לשבת ליד שולחן ולהגיע להסכמה איך עושים חוק כזה, איך נותנים את השירותים. אגב, מי שיצביע בעד החוק – אין פה הבטחה, מה שבחוק שלי – אני ישבתי אז – שאפשר להגיע להסכמה שאם ייבחר רב ראשי אשכנזי, אז הרב הספרדי יהיה נשיא בית-הדין הרבני הגדול או משהו דומה. כאן ייבחר רב ראשי אשכנזי, ויבואו הספרדים ויגידו שנעשתה קנוניה, או להפך. הרי כל השנים זה היה, וזה מושג ידוע ביהדות, שיש – מה אתה צוחק? יש לך עוד חוק אנטי-דתי על הרבנות, על המועצות הדתיות, על נשים? לכן אני נגד כל העניין הזה. אם הייתה מגמה בממשלה הזאת לשבת ליד השולחן ולהגיד: בואו נשנה את שירותי הדת ונעשה דברים שהם לטובת הציבור, לייעל – רב ראשי אחד, רבני שכונות, דברים שצריך יותר מ"הבימה". שם אתה לא מעז לדבר, לא תעשה חוקים על זה. שם תעמוד ותרים את הידיים למעלה, חבר הכנסת שטרן. אתה אמיץ וגיבור על שירותי הדת. גם אתה מייד עושה רפורמות. לא יושבים ליד השולחן – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה מאמין במה שאתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. מאה אחוז. אם היו יושבים ליד השולחן – אני הגשתי הצעת חוק על רב ראשי אחד, ולא מזמן. הגשתי, אתה יכול לראות, הרי זה לא סוד, אבל אז אמרתי שיהיו רבני שכונות, ששירותי הדת לא ייפגעו. מה אתם מציעים פה? מציעים להוריד רב אחד ושלום על ישראל. זה מה שאתם מציעים, ולא תקבלו משהו אחר – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – מפני שזאת ממשלת שמד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משה גפני. יעלה חבר הכנסת יצחק כהן, ואחריו – חבר הכנסת אריה דרעי. אם לא יהיה נוכח – חבר הכנסת איתן כבל. אם גם חבר הכנסת איתן כבל, שאני לא רואה אותו כרגע באולם – הנה, הוא הגיע. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ממשלה יקרה וזמנית מאוד, בקרוב מאוד, בעזרת השם, כבר לא נראה אתכם סביב שולחן הממשלה. אני שואל אותך, שרת המשפטים, בשביל מה את רוצה רב אחד? אולי בכלל לא צריך רבנים? למה את צריכה רב אחד? למה את צריכה רב? למה? לאיזה צורך? למה את לא עונה לי? אני מחכה לתשובה. שאלתי את שרת המשפטים שאלה ואני לא מקבל תשובה. למה את צריכה רב אחד? למה? תבטלי גם את זה. תבטלו גם רב אחד, לא צריך; לא צריך שניים אז גם לא צריך אחד. <היו"ר יצחק וקנין:> גם את הקברנים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – איציק, אל תציע להם הצעות, הם עוד יקנו את זה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא, הם בכיוון. לא מעניין אותם רבנות, אתה לא מבין? הם מתחילים מרב אחד ואחר כך תבוא השאלה: בשביל מה צריך רבנות בכלל? בשביל מה צריך רבנות? <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> בשביל מה צריך רבנות? תבטלו גם את הרב הזה. למה אתם נלחמים על רב אחד? אני לא מבין. הרב גפני, המקום היחידי שאין שם אפליה בין אשכנזים לספרדים זה – שני רבנים ראשיים, אחד ספרדי, אחד אשכנזי, בחוק. גם שם תהיה אפליה, אבל למה לכל הרוחות, תסבירו לי, אתם צריכים רב? מה נותן לכם רב? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה זה? לא, עזוב. אין שום הסבר. הזהות היהודית, את הממשלה הזאת לא מעניינת. אתם מתחילים ברב אחד, בגיור כזה, בביטול חוק כזה. כל מה שמעניין אתכם בשנה הקשה הזאת שאתם מכהנים בממשלה הארורה הזאת זה איך לקעקע את הזהות היהודית. עכשיו, אני מבין שאתם מובלים על-ידי יאיר לפיד מיש עתיד, אבל איפה הליכוד? איפה הבית היהודי? אתכם לא מעניינת הזהות היהודית של המדינה הזאת? אתם דורשים מאבו מאזן להכיר במדינה הזאת כמדינה יהודית. אולי תכירו אתם בכך שזאת מדינה יהודית ותגידו איך ומה הפרמטרים של מדינה יהודית: רב אחד? בלי רב בכלל? גיורים סיטוניים דרך האינטרנט? ביטול אזורי רישום? את כל מה שקשור לזהות יהודית נמחק, נקעקע, נבטל, נשמיד? <היו"ר יצחק וקנין:> מה עם הקייטנות? <יצחק כהן (ש"ס):> אה, קייטנות. דרך אגב, אלעזר – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אני מזכיר לו מה שהוא שכח. אני מזכיר לו מדי פעם, ככה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – כל הילדים בישראל זכאים לקייטנות, גם ילדי המסתננים. אתה יודע מי לא זכאי לקייטנות אצל שר החינוך הזה? ילדי החרדים. למה? ככה. <היו"ר יצחק וקנין:> מה עם מחיר הדירות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אני שמעתי אותך, מיקי יקירי, שאתה אומר שהתחלתם ב-2013 40,000 התחלות בנייה. אתה יודע כמוני שלבנות דירה זה לא חביתה, זה לא לערבב שתי ביצים. אתה יודע שזו פעילות של שר השיכון הקודם. לפחות תציין את זה. תציין את זה. הלוא מה אתה חושב, שבאמת בתוך שבועיים בנית 40,000 יחידות? הלוא זה היה מאמץ אדיר של שר השיכון הקודם ושר האוצר הקודם. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, לא, אתה מטעה. לא עשינו מסגרת בשנה החולפת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אתה תסביר לי, לבנות דירה זה לעשות חביתה? לבנות דירה זה אישורים, זה קרקעות, זה תוכניות, זה סטטוטוריקה, זה ועדות, ועדות תכנון. אתם פתאום באתם, הופ הופ, הוקוס-פוקוס – – – <איתן כבל (העבודה):> זה יותר קרוב לביצה קשה מחביתה. <יצחק כהן (ש"ס):> נכון, הרבה יותר קרוב. על כל פנים, ה-40,000 שאתה משתבח בהן, זה שייך לממשלה הקודמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, לא. <יצחק כהן (ש"ס):> קיבלתם ירושה טובה. אתם הרסתם כמעט כל מה שאפשר להרוס. על כל פנים, אני חוזר ואומר, מיקי: אתם לא תגישו את תקציב 2015. מישהו אחר יגיש; Read my lips. <מיקי לוי (יש עתיד):> Read my lips. <יצחק כהן (ש"ס):> אתם לא תגישו. אתם תעשו אקזיט, אתם תצאו מהאוצר. אתם לא תגישו. הממשלה הזאת תתפזר בקרוב, בעזרת השם, ויפה שעה אחת קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. יעלה חבר הכנסת אריה דרעי; אני רואה שהוא לא נוכח באולם. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. אם הוא לא יהיה נוכח באולם – חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואם גם הוא לא יהיה נוכח באולם – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, אני רואה שגם אין שר, אז אני לא אברך את השרים, שאינם. ברשותכם, אדוני היושב-ראש, האמת, אני מתחבט מאוד מאוד בשאלה הזאת. אני חושב שהעניין של – – – <קריאה:> אין אף שר. <איתן כבל (העבודה):> אני עושה מה שהיושב-ראש – אדוני היושב-ראש, אני יכול לדבר כשאין שר? <היו"ר יצחק וקנין:> אני שמתי לב שאין שר. אני מבקש, אם אפשר, שהשר התורן יגיע בהקדם לאולם המליאה. בינתיים אתה יכול לדבר על מה שתרצה. יש לך זמן. <איתן כבל (העבודה):> אוקיי. אני חוזר ואומר, אדוני היושב-ראש, שאלת רב אחד היא שאלה שבהתחלה, על פני הדברים, זה נראה כאילו, בעצם, למה לא? אני מודה שגם לדידי, בהתחלה אמרתי, בעצם למה לא? אבל מי שמכיר באמת מקרוב – וככל שאני מתעמק בשאלה הזאת – אני כבר לא בטוח. אני לא בטוח, ואני חושב שבין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יצטרכו להוסיף עוד רבנים, אתה אומר? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> התימנים הם ספרדים? <איתן כבל (העבודה):> אני מודיע לך, זה הרבה מעבר לספרדים. אתה יודע מה המשמעות? שאם יהיה רב אחד, תימני אין לו סיכוי לעולם. עם שניים אין לו. אני לא צוחק. אפשר להפוך את זה לסוג של בדיחה, אדוני היושב-ראש, אבל כשאנחנו מכירים את הכללים, איך הדברים עובדים – הצד הפוליטי – אבל אתם יודעים מה, בואו נשים את הצד הפוליטי בצד. הרבנים האשכנזים, למשל, הם רבנים יותר מחמירים. זה לא אומר שהרבנים הספרדים אינם פועלים בדיוק, ויותר, על-פי ההלכה. אבל אני זוכר את זה גם כתלמיד ישיבה, והשאלות האלה, עשה לך רב – – <היו"ר יצחק וקנין:> וקנה לך חבר. <איתן כבל (העבודה):> – – וקנה לך חבר, מקבלות כאן משמעות אמיתית, מעבר לעניין הזה, של הרב השכונתי, במובן של "עשה לך רב", חבר הכנסת פייגלין. יש פה שאלות שאתה הולך למישהו הזה, שאתה יודע להתחבר אליו במלוא משמעות המילה. הנושא הזה, חבר הכנסת שטרן, אם יש לך רב אחד או שניים, זה הרבה מעבר לשאלה פוליטית או של איזה עניין שצריך לתת עליו מענה. אני לא בטוח, למשל, שנניח, אם תהיה לי שאלת רב, יהיה לי יותר נוח ללכת ולבקש את התשובה מרב שאני מכיר את – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> רב תימני. <איתן כבל (העבודה):> זה רצוי בכל מקרה. אף-על-פי שהם למדו מהאשכנזים, זה נהיה רע. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> כמוך. <איתן כבל (העבודה):> נכון, אני מודה, אתה צודק. חבר הכנסת רותם, נכון. ומשם זה בא. זה לא עניין של מה בכך, שאתה אומר, יש רב שאומר: תתפלל כך, תעלה לתורה כך, תאמר כך. יש תפיסה שלמה סביב העניין הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> מורשת אבות. <איתן כבל (העבודה):> נכון. וזה הרבה מעבר לשאלות שאני מנסה לבוא ולומר, רב אחד, שניים. זו לא רק שאלה פוליטית, או שאלה של חיסכון כלכלי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני נותן לך עוד דקה, כיוון שלא היה פה שר, ואתה בדקה הזאת תשתדל לסיים. <איתן כבל (העבודה):> אנחנו עובדים על זה. לכן מה שאני אומר לך, אדוני היושב-ראש – שבעניין הזה אני לא מציע שנסתכל על זה, גברתי שרת המשפטים, רק בעין הרגילה, של רב אחד – כאילו, למה צריך שני משרדים ושני רבנים? לא. אני מתחבט בשאלה הזאת. באמת מתחבט. אני מסתכל על זה – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> בירושלים 11 שנים אין אף רב. הרבנים שאתה מדבר עליהם הם רבנים בקהילות. <איתן כבל (העבודה):> אתה יודע מה – תקשיב טוב טוב למה שאני אומר לך, חבר הכנסת שטרן – עדיף שלא יהיה רב. אפשר להביא את זה גם למצב הזה. כשאין רב, אין את מי לשאול. אולי יותר טוב. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <איתן כבל (העבודה):> סליחה, אני רציני. אבל מרגע שיש רב אחד, והוא הסמכות שאליה אתה פונה כדי לעשות את השאלה – איך החליטו ללכת לרב עובדיה זצ"ל או לרב אחר? <אלעזר שטרן (התנועה):> גם אשכנזים הלכו לרב עובדיה. <איתן כבל (העבודה):> נכון, אבל רובם לא. סליחה, רובם לא. אם אני יורד אתך להלכות פסח, ששם זאת אולי אותה נקודה שאפשר לראות בצורה ברורה יותר – מה אצלנו בבית אוכלים, מה מותר או לא, ומה הרמ"א אומר על מה מותר ומה אסור. <נסים זאב (ש"ס):> לגבי אורז. <איתן כבל (העבודה):> נכון, בין היתר. <נסים זאב (ש"ס):> גם חילבה. <איתן כבל (העבודה):> נכון, נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים. לכן, מה שאני מנסה לומר לך – זה הרבה יותר עמוק מהשאלה של אם יהיה אחד, כי אנחנו עושים חיסכון. יש כאן שאלות עמוקות שצריך לתת עליהן את הדעת. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל, שדיבר דברי טעם. <אלעזר שטרן (התנועה):> בטח. איך לא דברי טעם? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו – חבר הכנסת אליהו ישי. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת נסים זאב אחריו. שלוש דקות לרשותך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, לצערנו, החוק הזה הוא המשך של סדרת החוקים שהחלו להציג בבניין הזה בשנה האחרונה. הרי כל דבר, אפשר לדון בו באופן מהותי, ולומר שהחוק הזה, או ההצעה הזאת, שעולה בכנסת, היא תוצאה של חשיבה מעמיקה, לשכנע אותנו, חברי הכנסת, לתמוך או לא לתמוך. אבל הדברים לא מתנהלים פה כך. אדוני היושב-ראש, יש מגמה בשנה האחרונה שהחכמים שבאו לבניין הזה צריכים לשנות את כל סדרי בראשית. איך שהמדינה התנהלה לפחות מאז הקמתה – היו חוקים שראינו בחלק מהם סטטוס-קוו, חוקים שאנשים גדולים וחשובים מאתנו קבעו בהם איך להתנהל, והחכמים של היום לא צריכים כבר לשאול, לא שאלת רב ולא שאלת חכם, ולא את השאלה אם צריך או לא צריך לשנות את זה. לכן, מי שמצד אחד לא מבין את המהות של לשאול שאלת רב ושאלת חכם, אני לא בא אליו בטענה. אני שואל, איפה אלה שגדלו וחונכו להתייעץ בדברים כאלה עם רבנים ועם חכמים שהם אלה שאמורים להנחות אותם? כל אחד נהיה רב? כל אחד נהיה חכם? כל אחד פוסק? רבנית או אדמו"רית או רב וגאון הדור שבא ופוסק אם רב ראשי אחד כן ורב ראשי אחד לא? אדוני היושב-ראש, יש פה מגמה מפחידה של שינוי כל מה שעם ישראל התרגל אליו עד עכשיו וחי עמו בשלום לפחות מאז קום המדינה, לפחות 60 שנה פלוס. היום אנחנו מגיעים, בחוקים האלה, לאותן מחלוקות שאני חושב שמי שיש לו טיפה יראה ופחד מה יצא מהמחלוקת הזאת – מזה אני חרד. אנחנו נמצאים היום, אדוני היושב-ראש, בשנה האחרונה, במחלוקת כזאת בין קבוצות בעם, שהשם ישמור לאיפה זה יוביל. ובכל זה, אנחנו לא שמים לב לזה – כל אלה שמעלים את החוקים הפופוליסטיים האלה – זו הרי רשימת חוקים; היום זה חוק אחד, מחר זה חוק שני, וכל החוקים האלה לא בשביל באמת לתקן אלא בשביל להכעיס, בשביל להכניס שתי אצבעות בשתי העיניים לקבוצה כזאת או אחרת שלא האמינה בדרך הזאת עד היום. ולכן החוק הזה, צריך לדחות אותו, וצריך להביא למצב של חשיבה מחדש. חשיבה מחדש, שאנחנו נוכל לשבת ביחד ולמצוא שפה משותפת בינינו, ולא חלילה בהורדת ידיים, מפני שיש היום רוב מזדמן בבניין הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו איזה פלא: מי שהעלה את הצעת החוק זה דווקא אשכנזים, חברי כנסת אשכנזים. אז אם הם רוצים לבטל את משרת הרב הראשי האשכנזי, אין לנו שום בעיה, תבטלו. מעכשיו, אני אומר לכם, הרי זה בטל ומבוטל, ואנחנו מוכנים בשמחה רבה. כנראה אין לכם עניין ברב ראשי לישראל, אתם סומכים על הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון – תחזקנה ידיכם. אבל אם מישהו חי באשליה שהספרדים יוותרו על המעמד של הראשון לציון – פשוט הוא חי באשליה או באספמיה. אני לא צריך – בכל כך הרבה דברים היום – אני יודע שחברי הכנסת מאוד עסוקים, מאוד במתח ממה שקורה במונדיאל בברזיל במשחק בין גרמניה לבין אלג'יריה, זה הרבה יותר חשוב לכם. מה זה משנה רב ראשי אחד או שני רבנים? זה דברים זוטרים, אנחנו לא צריכים להתעסק בדברים כל כך פשוטים כאשר ניצבים בפנינו דברים מאוד רציניים. אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, שהמטרה בביטול של שני רבנים ראשיים היא בעצם פגיעה חמורה במעמדה של הרבנות הראשית לישראל. ומה שציטט חברי חבר הכנסת נחמן שי, הוא אמר שמרן, רבי עובדיה יוסף, אמר: זוגות – אין צורך בזוגות, זוגות של רבנים. משנת 1976. אני אומר לכם שמרן, רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ראה ברוח הקודש שיבוא יום בכנסת הזאת וירצו לשים רבה ורב. הוא אמר שאין צורך בזוגות. יש רבנים – אין צורך ברבניות, לא יכול להיות שזה יהיה זוגות-זוגות. היום ראיתי, אגב, איזו חברת מועצה נכבדה שהרבה שנים הייתה אתי בעיריית ירושלים. היא אמרה לי שעוד מעט היא מכהנת כרבה. היא כבר לא פוליטיקאית, כנראה זה כבר משעמם אותה. היא קיבלה תעודת רבנות. אתם מבינים לאן אתם מוליכים אותנו? לאיזו תהום? לאיזה גיהינום? עכשיו, דבר נוסף. תראו, אם היינו מדברים בפוליטיקה, אני זוכר שכשראש הממשלה, עליו השלום, אריק שרון, רצה לעשות סדר ואמר שחייבים לעשות צמצומים, דבר ראשון הוא ביטל את משרד הדתות. הוא אמר שזה תקציב מיותר, ומה צריך בעצם את משרד הדתות, אפשר לקחת את כל המחלקות ולשים מחלקה במשרד המשפטים, מחלקה במשרד החינוך, ואולי מחלקה במשרד הרווחה ואולי גם כן מחלקה במעמד האישה, לא משנה, העיקר לפזר. כל סממן דתי, אפשר היה למחוק אותו. בסוף הוא הבין שהוא שגה ועשה טעות. תראו, הוא בעצמו דיבר על מגבלת שרים, ובסופו של דבר כולנו זוכרים שכאשר חברת הכנסת השרה לימור לבנת הייתה שרת החינוך, היו לה שני סגני שרים – אשכנזי וספרדי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> היה הרב רביץ, עליו השלום, והיה משולם נהרי. <מיקי לוי (יש עתיד):> היו אילוצים פוליטיים. <נסים זאב (ש"ס):> אוה, אילוצים פוליטיים, אוה. אז זאת אומרת שכשמדובר בפוליטיקה הכול מותר, אפשר למנות שני סגנים לשר אחד, אפילו שלושה, למה לא? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב, נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, רק משפט אחד. תפקידם של הרבנים הראשיים להיות השגרירים שלנו בארץ ובעולם כולו. הרי אנחנו יודעים שמשרד החוץ לא עושה את העבודה שלו, אנחנו יודעים שהשגרירים שלנו במדינות ובארצות שונות באירופה ובארצות-הברית, אין להם היכולות, אין להם הכלים. מי מייצג את העם היהודי? מי מביא את דבר ה' לקהילות? – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – מי מחזק את הקהילות בארץ ובגולה? לכן אני חושב – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אה, נכון, את צודקת, פשוט לא שמתי לב לשעון. אני בלי שעון, בגלל זה לא שמתי לב. אז אני מתנצל. לכן אני מסיים בזה שאני חושב שכולנו צריכים להתלכד לבטל את הגזירה הרעה הארורה הזאת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת באסל גטאס. מוותר. אחריו – חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוני שטבון. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, במיוחד מש"ס ומאגודה – שרת המשפטים שכחה שוב לציין שיוזם החוק הזה הוא עבדכם הנאמן, וזה בסדר, אני לא מתלונן. אבל – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – מה שמתברר לי הוא שכשחשבתי על החוק הזה לא ידעתי – אז – עד כמה כיוונתי לדעת גדולים. תראו מה נאמר כאן. בשנת 1977 התראיין הרב עובדיה יוסף זצ"ל לעיתון "הצופה" רחמנא ליצלן. הוא מתח ביקורת על קיומם של שני רבנים ראשיים, אחד ספרדי ואחד אשכנזי. כך הוא אמר: אני סבור שכבר הגיע הזמן לבחור ברב ראשי אחד ולא בשניים; אמר הרב עובדיה יוסף. זה מופיע בספר "הרבנות הראשית לישראל: 70 שנה לייסודה". והוסיף, עוד מדבריו: תורה אחת ומשפט אחד לכולנו, ואין צורך בזוגות ברבנות הראשית. ישנו רב בולט נוסף שתמך במעבר למודל של רב ראשי אחד. מדובר בראשון לציון – שוב הפעם, הרב הספרדי – מדובר בראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר, הרב אליהו בקשי דורון. בכנס רבנים שנערך לקראת סוף שנות ה-90 אמר הרב בקשי דורון כי "החוק הנוכחי" – ואני מצטט – "המבוסס על החלוקה בין עדות, אינו הכרחי ואינו יאה". דבריו אף הובאו בדוח מבקר המדינה בשנת 2000. חברים יקרים, חברַי – באמת חברַי – חברֵי הכנסת מש"ס ומאגודת ישראל, תראו, אני דווקא הזדהיתי עם הדברים שאמר חבר הכנסת משה גפני קודם לכן, אני חושב שאתם צודקים, אני חושב שבאמת יש גל עכור של חקיקה שנועדה לקעקע לפחות את הסטטוס-קוו בכל הנוגע לזהות היהודית. אני חש בכך היטב ואני יודע בדיוק על מה אתם מדברים, והיו לא מעט מקרים שאישית הצטרפתי אליכם, תוך תשלום מחיר פוליטי, מתוך התחושה הזו – במקומות שחשבתי שאתם צודקים, לא במקומות שחשבתי שאתם לא צודקים. אבל אני אומר לכם איפה הטעות שלכם, וראו זאת כ"את אשר יאהב, יוכיח". הגישה זאת של שעת השמד שדיברת עליה, חבר הכנסת גפני, היא לא גישה נכונה, כי כשבאופן אוטומטי לכל דבר מתנגדים, אז כבר לא מקשיבים, כבר לא מקשיבים לכם. ודווקא במקרה הזה אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, בואו נעזוב רגע את כל הוויכוח, הרי הראיתי לכם עכשיו את דעת הגדולים שלכם, באמת הגדולים שלכם; אבל נעזוב עכשיו את הוויכוח ונתייחס לעצם המהות. ברגע שיש רמטכ"ל אחד, נשיא אחד, ראש ממשלה אחד, אבל שני רבנים ראשיים, אז מעמד הרבנים הוא ממילא הרבה יותר נמוך, כי הסדק שביניהם זה הפרד ומשול. הרי הדברים ברורים לחלוטין, מה יש פה להסביר, בעיקר לאנשים פוליטיים? ברגע שהרב הראשי הוא אחד אז מעמדו ומעמד הרבנות מתרוממים, הרי הדברים פשוטים לחלוטין. אז תצאו מהקונספציה הזאת ותעשו את מה שצריך – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אבל – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – למען מעמדה של היהדות ושל הרבנות. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פייגלין. הדובר הבא – חבר הכנסת יוני שטבון, אחרון הדוברים. לאחר מכן השרה תסכם. שרת המשפטים, את תרצי לסכם לאחר מכן? בסדר גמור. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <יוני שטבון (הבית היהודי):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, גברתי שרת המשפטים, יש הרבה דברים טובים שאפשר לעשות ולקדם בחברה הישראלית, מסוגיות חברתיות, סוגיות שקשורות לזהות שלנו כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, אך לכול זמן ועת תחת השמים – יש הזמן המתאים לו. וכשאני מסתכל שנייה ימינה ושמאלה על השנה האחרונה, ואני רואה את הרצף של השיח שנוצר פה אצלנו במרחב הקואליציוני, קודם כול, וגם במרחב של הכנסת, סביב המתח ויצירת השחיקה של המרכיב של הזהות היהודית ברצף החקיקה הלא-בריא והלא-טוב, כולל מעמדם של הרבנים הראשיים, כולל מעמד הרבנות הראשית ובתי-הדין, אז אני אומר לעצמי: שנייה. ואני גם רואה כיצד יוזמות נוצרות כאן – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הרצף לא טוב או החקיקה לא טובה? <יוני שטבון (הבית היהודי):> – – ואני רואה את הדברים, ואני רואה את הדברים שקורים ואני אומר: לעצור שנייה. התהליך הזה הוא תהליך שיש כאלה שיהיו בעדו, יש שיהיו כנגדו, כמו שנאמר פה לפני: זה הסיפור החדש עכשיו לרב ראשי אחד, זה הסיפור. אבל רגע, בוא נעצור שנייה, בוא נבין מה קורה כרגע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת נכבדים, אתם מוזמנים לשבת. תרגישו בנוח. <יוני שטבון (הבית היהודי):> מעמדם של הרבנים הראשיים, גברתי היושבת-ראש – הרבנות הופכת להיות שק חבטות תורן פעם אחר פעם בחוק כזה או בחוק אחר, וגם אם באמת זה נכון, ואני אומר יש פה דיון והוא לגיטימי, רב אחד, שני רבנים ודברים אחרים, האם זה הזמן, או שלחלופין המגמות או הרצון והמוטיבציות, גברתי שרת המשפטים, בהקשר הזה של החוק, זה גם כן להמעיט את כוחה של הרבנות הראשית? כשאני מסתכל על חוקים אחרים שקשורים לבתי-הדין שנמצאים ברשותך – צריך לבחון באמת את הדברים, האם המגמה האמיתית היא באמת לחבר את עם ישראל ולאחד את החברה הישראלית סביב רב ראשי אחד, או שהיא לשחוק השכם והערב את מעמדה של הרבנות הראשית. מההסתכלות שלי עכשיו, חברי חברי הכנסת, המגמה והתזמון של החוק בתזמון הנוכחי ובשלב הזה הם לא נכונים והם לא ראויים. אני פונה כחבר קואליציה לגברתי שרת המשפטים: החוק הזה, בשלב זה להעלות אותו עכשיו, כשהרבנות הראשית מרגישה מותקפת, בלי דו-שיח נכון אתם, הוא לא נכון ולא מתאים. לכל דבר יש הזמן המתאים לו. ודאי לא ברגעים שהחברה החרדית שסועה מהחברה האחרת בגלל חוקים כאלה ואחרים, וללא שום קשר לחברה החרדית. עצם הנוכחות כרגע, היום, של גל חקיקה שמאתגר את מוסד הרבנות, תהליך כזה אגרסיבי של קטיעת מבנה כל כך חשוב כמו הרבנות הראשית, זה לא הזמן, במיוחד כשלא נמצאים בהידברות הנכונה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת שטבון. תעלה לסכם את הדיון שרת המשפטים ציפי לבני, בבקשה, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני הקשבתי לדיון שהתנהל כאן עכשיו, וגם לפני שבוע, כשהעברנו את חוק רב ראשי אחד, וזעק אלי כאן מהדוכן חבר הכנסת כהן: אולי אפשר לבטל גם משרת רב אחד? ותוך כדי הדיונים אני חשבתי על הסיפור של י.ל. פרץ, "השריקה", על אותו נער אביון שהגיע לבית הכנסת ביום-כיפור ולא ידע את מילות התפילה. וגם אם לא ידע את תפילת "כל נדרי" הוא שרק, והשריקה הזו היא זו שפתחה שערי שמים. אלה הימים שבהם כל אחד בשפתו, במנגינה משלו, מתפלל. זו הייתה תפילה אתמול, גם בכיכר-רבין בתל-אביב, וזו שריקה ותפילה שכל אחד נושא בלבו בימים אלה, לא משנה באיזו שפה, באיזו מנגינה, מאיזו עדה. לכן, הצעת החוק הזאת נועדה רק לסמל את האחדות שעם ישראל נמצא בה גם בימים קשים, אולי במיוחד בימים קשים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 41) (רב ראשי אחד לישראל) בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? תכף אני מפעילה את זה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 41) (רב ראשי אחד לישראל) לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצעת החוק עברה ב-36 חברי כנסת בעד, 14 מתנגדים. הצעת החוק תעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <קריאה:> ועדת המדע. <הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד, על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה להעביר שטחי פעולה ממשרד למשרד כדלקמן. מי שיציג – השר מאיר כהן, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(11) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה על העברת שטחי הפעולה ממשרד למשרד כדלקמן: א. בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של רשות החירום הלאומית – רח"ל, מהמשרד להגנת העורף למשרד הביטחון; ב. בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של הוועדה הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה ממשרד ראש הממשלה למשרד הביטחון. הודעה שנייה – אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, לבטל את המשרד להגנת העורף. כן החליטה הממשלה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה ולקבוע כי השר גלעד ארדן יחדל מלשמש כשר להגנת העורף וימשיך לכהן כשר התקשורת. בהתאם לסעיפים 31(א) ו-31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטות הנ"ל. יש הצבעה על זה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש רשימת דוברים. אתה תרשום ברצף את ההודעות ואנחנו ניתן את הדיון. תמסור את כל ההודעות ברצף. תודה, השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אוקיי. אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות המוקנות לראש הממשלה לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום), למעט בכל הנוגע לעדות הלא-יהודיות, לפי המפורט להלן: 1. לשר לשירותי דת – את הסמכויות הנוגעות לנישואין; 2. לשרת המשפטים – את הסמכויות הנוגעות לגירושין. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה לקבל את אישורה של הכנסת להחלטות הנ"ל. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אלה סעיפים שונים. זה דיון שונה. <קריאה:> זה דיון שונה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו נעבור להצבעה סעיף-סעיף. הדיון – – – <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה רשימת דוברים כל פעם – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו קודם כול נעבור לדיון ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. אתם תצטרכו לקבל את ההכרעה שלי. תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. <משה גפני (יהדות התורה):> אני – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ראשונת הדוברים בעניין בקשת הממשלה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ג) – אני מדגישה על מה אנחנו הולכים לעשות את הדיון – לחוק-יסוד: הממשלה, לבטל את המשרד להגנת העורף – בטרם תהיה הצבעה אנחנו עוברים לדיון. ראשונת הדוברים, תמר זנדברג – תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. <משה גפני (יהדות התורה):> רק אם אפשר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הדובר הבא – חבר הכנסת אורי מקלב. אתה מוותר? חבר הכנסת מקלב, אתה רשום. אתה מוותר או שאתה רוצה לעלות לדבר? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני, אתה לא מוותר? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני מוותר על הכול, רק את לא שומעת אותי. אני אעלה לדוכן. אני מנסה להציע לה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה. <קריאה:> הוא צודק – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> צדק הוא עניין יחסי לפעמים. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני יכול לדבר בשם הסיעה שלנו, אני לא יכול לדבר בשם כל האופוזיציה. לגבי הנושא של פיקוד העורף, בדברים הראשונים, שהם לא שנויים במחלוקת, אני חושב שלא צריך לקיים דיון. אני חושב שצריך להצביע. אני אצביע בעד. היות שמתקרבת השעה 19:30 וצריך לעשות הפסקה בגלל הרמדאן, אני מציע לא לקיים דיון על הסעיף הראשון, שאת הזכרת אותו – את פיקוד העורף ואת רח"ל – את הדברים האלה, ואת הסעיפים הבאים, שאת זה גם הממשלה מבקשת להשאיר לדיון אחר, אחרי ההפסקה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אני הבנתי את הצעתך עוד כשישבת שם, רק לא קיבלתי את הצעתך. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, בסדר. אז את רוצה ב-19:30? ב-19:30 צריך לעשות הפסקה בגלל הרמדאן. הבטיחו שלא תהיינה הצבעות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל ההפסקה היא 45 דקות כך שאין כל כך מה לדאוג, אנחנו נצביע על הסעיפים. תודה, חבר הכנסת גפני. הדובר הבא, מנחם מוזס – אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת דב חנין; אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר על זכות הדיבור. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, סוף-סוף הממשלה מביאה הצעה ראויה, אבל אני חושב שכן צריך לקיים דיון על עצם הדבר. כאשר רצו להמציא איזה ג'וב או לפייס דעתו של שר מסוים – השר לפיקוד העורף היה פעם סגן השר לפיקוד העורף, למעשה הוא היה סגן שר הביטחון ולימים באו ואמרו: נשדרג אותו. ברגע שאנחנו נשדרג אותו, אז כל המערכת של פיקוד העורף, גם תשודרג מאליה, כאילו זה תלוי בתפקיד או בתואר שנותנים לאדם ולא בסמכויות עצמן. יכולים להעלות את השר ולתת לו את התואר הכי בומבסטי שיכול להיות, אבל ברגע שאין לו סמכויות ביד וזה נמצא במקום אחר והתקציבים נמצאים במקום אחר, אז מה הוא יכול לעשות עם התואר שלו? התואר שלו – מה, אתה כל כך ממהר? אני חושב שאסור להצביע פה על שום דבר, לא על פיקוד העורף, כי הם עם קשה עורף והממשלה הזאת גם קשת עורף. אז לא נעשה להם טובה ונזרז להם את הנושאים שנמצאים על סדר-היום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> על הדיון הזה אנחנו נצביע. <נסים זאב (ש"ס):> כן, בוודאי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> עכשיו. <נסים זאב (ש"ס):> זה עניין של היושבת-ראש, אני לא מתערב. אבל לא צריכים לעשות פה שום הנחה. לכן, גברתי היושבת בראש, העניין הזה, שלדעתי בחטא יסודו, כאשר לקחו את זה ממשרד הביטחון ונתנו לרשות חירום לאומי – קראו לזה רח"ל – אגב, רח"ל קיים עשרות בשנים, גם ברשויות המקומיות, ואנחנו מעריכים את העבודה. אבל כשזה היה במשרד להגנת העורף, כשלמעשה למשרד הזה לא היו שום כלים איך להתמודד, מצד אחד, מפני שאותו שר נכבד שהיה מקורב לראש הממשלה, נתנו לו תקציבים. ובא משרד הביטחון ואומר: אבל זה בסמכותי. כשיש באמת מצב חירום – לא, אסור להפסיק. כשיש מצב חירום באמת, מי צריך לטפל, לא משרד הביטחון? לכן אני חושב שסוף-סוף העניין הזה בא באופן רציני להעביר את הסמכויות, שמלכתחילה נלקחו ממשרד הביטחון, ונתנו למשרד אחר שלא היה עניין בכלל לקיים אותו, רק בגלל אילוץ פוליטי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זאב. השר כהן, תרצה לסכם את הדיון או שנעבור מייד להצבעה? אנחנו עוברים להצבעה. בקשת הממשלה לפי סעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה לבטל את המשרד להגנת העורף. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 45 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על ביטול המשרד להגנת העורף נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 45 בעד, אפס מתנגדים. הבקשה עברה פה-אחד. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הודעה למזכירת הכנסת, ולאחר מכן נמשיך בהצבעות ובדיונים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת שר התקשורת גלעד ארדן על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת איתן כבל, פנינה תמנו-שטה ואורי מקלב בנושא: שיטת "מצליח" – הליכי הגבייה של חברת התוכן הדיגיטלי "איקיוטק". תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד, על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים לדיון בבקשת הממשלה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה כך שהשר גלעד ארדן יחדל לשמש כשר להגנת העורף וימשיך לכהן כשר התקשורת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – מוותר; חבר הכנסת מנחם מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר על זכות הדיבור. אנחנו עוברים להצבעה על בקשת הממשלה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה כך שהשר גלעד ארדן יחדל לשמש כשר להגנת העורף וימשיך לכהן כשר התקשורת. הצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 47 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> החלטת הממשלה עברה ב-47 קולות, ואנחנו עוברים לדיון הבא. יחליף אותי היושב-ראש. בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כפי שאמרתי, אנחנו בחודש הרמדאן. אנחנו סיכמנו שלא לעשות הצבעות בין 19:30 ל-20:15. אין כרגע נושא שאנחנו יכולים לדון עליו ללא הצבעות או ללא דיון שצריכים להשתתף בו גם אנשי האופוזיציה, אז אני מכריז כרגע על הפסקה עד לשעה 20:15. תודה. <(הישיבה נפסקה בשעה 19:28 ונתחדשה בשעה 20:30.)> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת אני מחדש את הישיבה. אני מחדש את הישיבה בצער רב, כי קיבלנו כרגע גם הודעה רשמית על זה שסיפור החטופים הגיע לסוף לא טוב. בגלל ההתפתחויות האלה הודיע לי, ודאי, יושב-ראש הקואליציה, שהממשלה והקואליציה מושכות את כל הצעות החוק ושאר הנושאים שהיו אמורים להיות עכשיו על סדר-היום. לב כולנו עם המשפחות. בתקווה לבשורות יותר טובות בעתיד. אני נועל את הישיבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ג' בתמוז תשע"ד, 1 ביולי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:31.>