דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ג ישיבה קנ"ג הישיבה המאה-וחמישים-ושלוש של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, ד' בתמוז התשע"ד (2 ביולי 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 שאילתות דחופות 5 218. כיסוי הוצאות בריאות לניצולי שואה 5 משה מזרחי (העבודה): 6 סגן שר האוצר מיקי לוי: 6 משה גפני (יהדות התורה): 7 סגן שר האוצר מיקי לוי: 7 212. בשר מזויף 8 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 8 שרת הבריאות יעל גרמן: 8 שאילתות ותשובות 10 179. המחלקות הפנימיות בבתי-החולים 11 סתיו שפיר (העבודה): 11 שרת הבריאות יעל גרמן: 11 181. מוות מזיהומים בבתי-חולים 13 סתיו שפיר (העבודה): 13 שרת הבריאות יעל גרמן: 13 180. עלות מקרי רשלנות רפואית והצעדים להפחתתם 16 סתיו שפיר (העבודה): 16 שרת הבריאות יעל גרמן: 16 עפו אגבאריה (חד"ש): 17 יעקב מרגי (ש"ס): 18 230. שיקום רפואי לאחר אשפוז 18 יעקב מרגי (ש"ס): 18 שרת הבריאות יעל גרמן: 19 231. מחירי המזון בבתי-החולים 21 משה גפני (יהדות התורה): 21 שרת הבריאות יעל גרמן: 22 שאילתות דחופות 23 219. "תספורת" לסופרי ישראל 23 סתיו שפיר (העבודה): 24 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 24 דב חנין (חד"ש): 31 ניצן הורוביץ (מרצ): 32 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של אלבניה איליר מטה 33 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 33 חילופי גברי בוועדות הכנסת 34 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 34 שאילתות ותשובות 35 186. מצב הדגה בים התיכון 35 דב ליפמן (יש עתיד): 35 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 36 הצעות לסדר-היום 43 מסקנות ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית 43 שלי יחימוביץ (העבודה): 43 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 44 דב חנין (חד"ש): 47 אילן גילאון (מרצ): 48 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 49 שרת הבריאות יעל גרמן: 54 יעקב מרגי (ש"ס): 62 נסים זאב (ש"ס): 63 הצעות לסדר-היום 64 התפטרות השליח האמריקני למשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים 64 יחיאל חיליק בר (העבודה): 65 מוחמד ברכה (חד"ש): 67 נסים זאב (ש"ס): 72 נסים זאב (ש"ס): 72 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 75 סגן שר החוץ צחי הנגבי: 76 הצעות לסדר-היום 78 כ-500 תינוקות וילדים בשדרות ובעוטף-עזה ללא מקום במעונות לשנת הלימודים הבאה 78 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 79 איציק שמולי (העבודה): 80 יעקב מרגי (ש"ס): 81 אורי מקלב (יהדות התורה): 83 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 85 הצעות לסדר-היום 89 החלטת שר הפנים שלא לאשר פתיחת עסקים בשבת בתל-אביב 89 משה גפני (יהדות התורה): 89 אלעזר שטרן (התנועה): 92 ניצן הורוביץ (מרצ): 94 רות קלדרון (יש עתיד): 99 שר הפנים גדעון סער: 101 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 107 אליהו ישי (ש"ס): 108 יצחק כהן (ש"ס): 112 הצעות לסדר-היום 113 התבטאויותיו של נתניהו בדבר הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק 113 עפו אגבאריה (חד"ש): 114 רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו): 115 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 117 שר הפנים גדעון סער: 121 הצעות לסדר-היום 126 גל השרפות ברחבי הארץ 126 יואב בן צור (ש"ס) 126 רינה פרנקל (יש עתיד): 127 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 128 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 130 שר הפנים גדעון סער: 131 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 134 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 134 הצעה לסדר-היום 134 תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב בגליל וכפיית נהגים לנסוע בשבת 134 יואב בן צור (ש"ס): 134 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 140 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ד' בתמוז תשע"ד, 2 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת ההסכמים האלה: אשרור ההסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של סינגפור בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות, החינוך והמדע; אשרור ההסכם בין ממשלת ישראל לבין הרפובליקה של אזרבייג'ן בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות, החינוך והמדע; אשרור ההסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של האיים המלדיביים בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות, החינוך והמדע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יום רביעי – שאילתות דחופות. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 218 מאת חבר הכנסת משה מזרחי בנושא: כיסוי הוצאות בריאות לניצולי שואה. בבקשה, חבר הכנסת משה מזרחי, אתה מוזמן לגשת למיקרופון באולם ולקרוא את נוסח השאילתה. <218. כיסוי הוצאות בריאות לניצולי שואה> <משה מזרחי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר, קודם כול, פרגנו, ואני חוזר ומפרגן, על המהלך הכביר שמשרד האוצר עשה מול הניצולים. כחלק מזה – אני בכוונה מקדים – היו לא מעט פניות אלי, שבעקבותיהן נולדה השאילתה הזאת. עד ינואר האחרון הקרן לרווחת ניצולי השואה מימנה באמצעות כספים שהועברו אליה מהאוצר עד כ-4,000 ש"ח החזרים לניצולי שואה עבור הוצאות רפואיות מסוימות כל שנתיים. נוהג זה הופסק, וכעת ממתינים לקביעת קריטריונים לחלוקת הכסף לחשבונות הבנק של הניצולים. רצוני לשאול: 1. האם יהיו ניצולים שקיבלו החזרים וכעת לא יקבלו את הסכום? 2. כיצד נערך לזה משרד האוצר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מזרחי. סגן שר האוצר, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי היקר חבר הכנסת מזרחי, אני רוצה לומר בתחילת דברי שאני מודה לך על השאלה, היא חשובה וראוי להבהיר את הפרטים סביבה. 1. המענק לא בוטל אלא הוגדל. כמו כן, שונה אופן התשלום שלו. עד כה ניצולי השואה היו יכולים להגיש בקשות למענק עבור הוצאות רפואיות לקרן לרווחת ניצולי השואה. הם היו יכולים להגיש בקשה אחת לשנתיים בלבד, חויבו בצירוף קבלות על ההוצאות הרפואיות שביצעו והסכום המקסימלי של ההחזר עמד על 4,000 שקל לשנתיים – זה אומר 2,000 שקל לשנה. במסגרת התוכנית החדשה קבענו מענק אוטומטי, ללא צורך בהגשת בקשה או בהמצאה של קבלות, כדי להקל את הביורוקרטיה הנדרשת מהניצולים, כי, אני מודה, הביורוקרטיה הייתה נוראית מבחינתם. הכול יהיה אוטומטי, ללא צורך בהגשת חשבוניות או בהמצאת קבלות כאלו או אחרות. הגדלנו – וכאן החשיבות – הגדלנו את סכום המענק ל-3,000 שקל בכל שנה. לפני כן – 4,000 שקל לשנתיים. יכלו אחת לשנתיים להגיש, לא פעם אחת בשנה. אם אני מחלק את זה, זה 2,000 שקל לשנה. היום, על-פי הקריטריונים שקבע שר האוצר – 3,600 שקלים בכל שנה, סכום המהווה גידול של 80% ממה שהיה נהוג. 2. באשר להיערכות משרד האוצר, ברצוני לציין כי משרד האוצר נערך לביצוע תשלום המענק על-ידי קליטת רשימת הזכאים מוועידת התביעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין שאלות נוספות לחבר הכנסת מזרחי, אבל לעומת זאת לחבר הכנסת משה גפני יש שאלה נוספת. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני סגן שר האוצר, כתוצאה מההעלאה של קצבת נכי רדיפות הנאצים יש – אני גם בדקתי – כ-1,000 ניצולים שיצאו כתוצאה מההעלאה הזאת מההגדרה של נצרך ונזקק ולכן הם לא יקבלו שירותים נלווים שמקבלים הנצרכים והנזקקים. אף שלא השתנתה הקצבה שלהם באופן דרמטי, 1,000 ניצולים יפסידו. אני רוצה לשאול: א. האם בדקתם את העניין הזה? כדי שהאנשים האלה, כתוצאה ממה שעושים להם טוב, שלא יהיה להם רע, כי יכול להיות שהם מפסידים יותר ממה שהוסיפו להם. ודבר נוסף, אני ביקשתי מהעוזר שלי להכין הצעת חוק שתשאיר אותם בפנים, ואני ארצה לדעת – אני גם אביא לך את הצעת החוק – אם משרד האוצר יתמוך בהצעת החוק, מכיוון שהוא התכוון לעשות טוב ויש 1,000 ניצולים שעלול להיות להם כתוצאה מזה רע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. כבוד סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא שינינו קריטריונים אז אין לי תשובה חד-משמעית אליך, כי בקריטריונים לא נגענו – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא הקריטריונים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – להפך, הוספנו, 3,600 שקלים לשנה. זאת אומרת, המצב הוטב ב-80%, הרבה יותר מאשר בשנה החולפת. אני בשמחה אקח את מה שאמרת. אני אבקש מהעוזרים שלי ליצור קשר עם היועצים שלך ששינו את ההגדרה, ניקח את זה, נעשה בדיקה מאוד מאוד רחבה ועמוקה ואני אשיבך דבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי ולחברי הכנסת השואלים. אני מזמין את שרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן לעלות לדוכן. שרת הבריאות תשיב על שאילתה דחופה מס' 212 מאת חברת הכנסת גילה גמליאל. הנושא הוא: בשר מזויף. בבקשה, חברת הכנסת גמליאל תיגש למיקרופון ותקרא את נוסח השאילתה. <212. בשר מזויף> <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, בתחקיר בעניין מכירת בשר מזויף ברשתות השיווק התברר שבשר שהוא בשר מעובד שהוספו לו כימיקלים ומים, מוצג כבשר טרי, תוך הטעיית הצרכנים. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה להתמודדות עם מסקנות התחקיר ולהסדרת השוק? 2. מה ייעשה לקידום הצעת חוק שקיפות המידע לצרכנים בתחום הבשר? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גמליאל. שרת הבריאות, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת גמליאל, חברי וחברותי חברי הכנסת, 1. ההוספה של מים לבשר מתבצעת כבר שנים רבות באופן חוקי גם בארץ וגם בעולם, אבל הדבר כמובן מחייב סימון, כדי שידעו הצרכנים שבתוך הבשר יש מים. בשל הקושי הקיים באכיפת חריגות במוצרי מזון המכילים מים מוספים, הכנו במשרד הבריאות תקנה חדשה שמגבילה את הוספת המים לבשר עד ל-5% ומאפשרת שיווק בשר כזה רק כשהוא קפוא וארוז מראש ולשוק המוסדי בלבד. כמו-כן כוללת התקנה החמרה של כללי הפיקוח. טיוטת התקנה נמצאת בשלבים סופיים של אישור. משרד הבריאות מבצע אכיפה גם כיום, עוד טרם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות. כך, לדוגמה, בשנים 2013 ו-2014 פתחנו עשרה תיקים משפטיים בגין רמת מים מעל השיעור המותר. בחלקם כבר הוטל קנס מינהלי, חלקם עדיין בטיפול. נוסף על כל זה, משרד הבריאות מקדם חקיקה שתאפשר הגברה משמעותית של ענישה והקמת משטרת-מזון. 2. משרד הבריאות מקדם חקיקה הנותנת מענה מלא לצורך בשקיפות. לפקודת בריאות הציבור (מזון) תיווסף הגדרה של "בשר מופשר", וכן הוראה בדבר מכירת בשר מופשר, בנפרד מבשר טרי, באריזה קמעונאית לבד. על האריזה יסומן המוצר כ"מיוצר מבשר קפוא שהופשר", ויהיה כתוב במפורש "אין להקפיא שנית". כמו כן, במסגרת חקיקת-משנה, הוכנה על-ידי משרד הבריאות טיוטת תקנות בריאות הציבור (מזון) (בשר מעובד), אשר נוסחן נותן מענה לכל הסוגיות כפי שהועלו בהצעת החוק המוזכרת, ובכלל זה קביעה בתקנות את אופן הסימון של מוצר בשר מעובד לסוגיו השונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת גילה גמליאל. בבקשה, גברתי. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> השאלה הנוספת היא: מה פרק הזמן שמשרד הבריאות מתכוון להיערך בו? מתי יסיימו את הכנת התקנה החדשה, ומתי הצעת החוק תהפוך לחוק במדינת ישראל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גמליאל. בבקשה, גברתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> חברת הכנסת גמליאל, את יודעת שכל זמן שאני אתן תלוי בכל כך הרבה גורמים, לכן קשה לי לנקוב כאן בזמן. אבל אין ספק שזה מאוד מאוד חשוב, חשוב לתושבים, חשוב לצרכנים, ואנחנו נקדם ככל האפשר וככל המוקדם את התקנה ואת הצעת החוק, כדי שהיא תגיע כמה שיותר מהר לשולחן הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין – הייתי מאוד מתכבד להזמין, אבל היא איננה. ברשות חברת הכנסת סתיו שפיר, אולי נבקש משרת הבריאות להמשיך ולהשיב על כמה שאילתות רגילות שיש אליה, ואז שרת התרבות והספורט תגיע ותשיב לך על השאילתה הדחופה, בסדר? <סתיו שפיר (העבודה):> בסדר, אם זה בסדר מצד יעל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. היא עוד לא ערוכה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני ערוכה בעל-פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת שלנו נמצאים. יש שלוש שאילתות, מי נמצא? גפני כאן; ליפמן, ראיתי אותו לפני דקה. בבקשה, גברתי, תעלי. אני מודה לחברת הכנסת שפיר ולשרה גרמן על ההבנה ועל השינוי בסדר-היום. בעצם, גם לסתיו שפיר אני רואה שיש שאילתות לשרת הבריאות; אפילו שלוש שאילתות, גם למרגי ומשה גפני. אז אנחנו יכולים להתחיל. בסדר? שרת הבריאות מוכנה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן, אני רק אעבור על השאילתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. אני מזמין את שרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן. מודה לה, כפי שאמרתי, על ההבנה. מכיוון שאלה שאילתות רגילות, אז חברי הכנסת לא קוראים את נוסח השאילתה, אני רק מודיע שהשאילתה הראשונה של חברת הכנסת סתיו שפיר היא: המחלקות הפנימיות בבתי-החולים; מספרה 179. בבקשה, גברתי, שרת הבריאות. סליחה, בבקשה, גברתי יכולה לקרוא את השאילתה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בוודאי. מן הראוי שגם חברי הכנסת ידעו על מה השאילתה. <סתיו שפיר (העבודה):> שלוש שאילתות, בבקשה. <179. המחלקות הפנימיות בבתי-החולים> <סתיו שפיר (העבודה):> בדוח מבקר המדינה לשנת 2011 נמצא כי המחסור בתקנים במחלקות הפנימיות גורם לטיפול רשלני בחולים. כמו כן, הדוח מנה שורה ארוכה של ליקויים במחלקות אלה. ברצוני לשאול: כיצד פעל המשרד כדי לטפל בסוגיות אלה? לשאול את כל השאלות, או אחת-אחת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא, אחת-אחת. אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר, חברותי וחברי חברי הכנסת, כמו שאתם יודעים, רק לאחרונה פרסמנו את מסקנות הוועדה לחיזוק מעמד הרפואה הציבורית במדינת ישראל, שעמדתי בראשה. כמו כן, בהחלטת הממשלה לחיזוק הרפואה הציבורית – וזה מיום 23 בפברואר 2011 – נקבע כי יש לשפר את מערך האשפוז בבתי-החולים הציבורים הכלליים ולפתוח עוד 900 מיטות בשנים 2011–2016, מתוכן רבע הוקצו לפנימיות ורבע לטיפול נוסף. אין לנו ספק שיש באמת מחסור ברופאים פנימאים. <סתיו שפיר (העבודה):> 900 מיטות כבר הוכנסו למערכת? <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן, ודאי, מ-2011, וכל התקנים כבר ניתנו, רבע מהם לפנימיות. אבל עדיין אין זה מספיק. התחלתי ואמרתי שפרסמנו את המסקנות של הוועדה שעמדתי בראשה, ובין השאר באנו וביקשנו להנהיג פול-טיימרים. פול-טיימרים אלו רופאים שיהיו שעות נוספות בבתי-החולים ויקדישו את זמנם רק לרפואה הציבורית. הם יצטרכו לעבוד אך ורק בבית-החולים שבו הם עובדים, ובשעות הנוספות שהם יהיו הם יאפשרו לחולים שמגיעים בשעות הערב לקבל באמת טיפול. כאשר מדובר על פול-טיימרים, אנחנו חושבים פעמים רבות על מנתחים, כדי לקצר תורים. אבל הוועדה שעמדתי בראשותה חשבה על כך שפול-טיימרים, בין השאר, ייתנו מענה גם על הבעיה שאת העלית, גם על המחסור בפנימאים. יש לנו כמה מקצועות בבתי-החולים שהם חסרים, בין השאר פנימאים, בין השאר מרדימים, בין השאר רופאים לרפואה דחופה במלר"דים, במרכזים לרפואה דחופה; ואותם פול-טיימרים שאנחנו מבקשים להנהיג היום בבתי-החולים ייתנו מענה גם על הבעיה הזאת. <סתיו שפיר (העבודה):> מה המספר שהיה מספק? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אין לי כאן המספר, אני לא יכולה לומר לך. חסרים תקנים, והתקנים עדיין לא מספיקים, אבל אין לי ספק שאם אנחנו נוסיף היום כמה עשרות פול-טיימרים ברפואה דחופה וגם כמובן בפנימאות, אנחנו ניתן מענה. <סתיו שפיר (העבודה):> כמה עשרות לכל בית-חולים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, תמשיך חברת הכנסת סתיו שפיר עם השאילתות. <181. מוות מזיהומים בבתי-חולים> <סתיו שפיר (העבודה):> תודה רבה. השאילתה הזאת נוגעת למוות מזיהומים בבתי-החולים. מדוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2013 עולה כי מדי שנה מתים בישראל בין 4,000 ל-6,000 בני-אדם כתוצאה מזיהום שמקורו בבית-חולים, בין היתר בשל חוסר היגיינה. כל מי מאתנו שנאלץ לבלות בבית-חולים נחשף לתנאים האלה ומכיר את זה, לצערנו הרב, לעומק. ברצוני לשאול: 1. אילו צעדים נוקט המשרד כדי למנוע מקרי מוות בשל זיהומים? 2. מה הם הנתונים המעודכנים בעניין לשנה שחלפה מאז פרסום הדוח? <שרת הבריאות יעל גרמן:> צודקת. אדוני היושב-ראש, חברתי סתיו שפיר, צודקת חברתי סתיו שפיר, מבקר המדינה העלה את הנושא; זה אחד הנושאים האקוטיים שיש לנו במערכת הבריאות, מוות מזיהומים. נכון, המבקר נקט מספר של בין 4,000 ל-6,000; אין לנו עדיין הנתונים המעודכנים, ואנחנו מקווים לקבל אותם בימים הקרובים לגבי 2012 ו-2013. המשרד פועל זה שנים בנושא. יש לנו מרכז שמטפל אך ורק בנושא של זיהומים, מרכז שעומד בראשותו אדם שזו מטרתו, אבל אין זה מספיק. אנחנו קיבלנו החלטה שמן הראוי להוסיף תקנים ייעודיים בבתי-החולים לאנשים שכל ייעודם יהיה אך ורק בנושא הזיהומים. אנשים אלה יצטרכו לבדוק את ההיגיינה האישית, את ההקפדה על רחיצת ידיים, הקפדה על ניקיון של וילונות וניקיון בבתי-החולים, והם ייועדו אך ורק לנושא זה. אנחנו מתכוונים להקצות בין 20 ל-30 מיליון רק לנושא זה, כאשר בתפקידים אנחנו נוכל לשים גם אחיות וגם רופאים בכל אחד מבתי-החולים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חברת הכנסת סתיו שפיר. תודה לשרת הבריאות עד כה. <סתיו שפיר (העבודה):> אפשר להרחיב רק בנושא הזה? כי, גברתי השרה, את יודעת שהסיבה לזיהומים היא לא רק חוסר היגיינה. ברגע שנכנסים שמונה, עשרה חולים לחדר בפנימית, עם בעיות שונות ועם מקרים שונים, והם נמצאים באותו מרחב סגור במשך ימים או שבועות ארוכים, כשיש מיעוט של אחיות ושל רופאים; בעיקר, כמובן, אם מדברים על סופי השבוע, אז המצב הזה רק הולך ומחמיר. הדבר הזה לא יסתיים בניקוי של הווילונות; צריך להוסיף שם תקנים, צריך לייצר עוד חדרים ועוד מיטות, צריך להפריד בין החולים האלה. הסיבה שאנחנו מגיעים לאלפי מקרי מוות בשנה מהדבר הזה, דווקא במקום שבו חולים אמורים להינצל ממחלתם ולא לקבל מחלה נוספת, מעידה על בעיה הרבה יותר עמוקה במערכת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אחת הסיבות העיקריות, חברתי סתיו שפיר, אחת הסיבות העיקריות שאנחנו מוצאים להתפשטות הזיהומים היא ההיגיינה, ולכן אנחנו מתעקשים על היגיינה. את צודקת שגם צפיפות, ואם אנחנו לא מבודדים את אותם חולים שאנחנו מוצאים אותם נגועים בזיהומים, אם אין בידוד, גם זו סיבה, אבל אחת הסיבות העיקריות זו ההיגיינה. אין ספק כמובן שצריך לבודד את אותם חולים, וגם בזה יעסקו אותם אנשים שייועדו לנושא. יהיו אנשים שיהיו ממונים אך ורק על מניעת זיהומים בבתי-החולים. הם יקפידו על בידוד, הם יקפידו על היגיינה; הם בוודאי לא יוכלו להוסיף תקנים, זה לא יהיה בסמכותם. נכון, את צודקת שאם אנחנו מדברים על פגיות – אין ספק שצפיפות בפגיות גורמת לזיהומים, ושם אנחנו מטפלים באופן ייחודי, ייעודי ונפרד. בפגיות אנחנו מדברים היום על הרחבת המקום, על צמצום – הרחבת המרחק בין עגלה לעגלה, בין מיטה למיטה, ועל תוספת תקנים מיוחדת בפגיות, ועל כך אני הרחבתי בשאילתה שהייתה על הפגיות. יש לנו תוכנית שנקראת "תוכנית הכוכבים", שמייעדת תוספת תקציבים לבתי-החולים בגין טיפול בפגיות; אבל אם אנחנו נייעד ואם אנחנו נמקד את המאמץ בבידוד החולים ובהיגיינה, אני מאמינה שאנחנו נוריד בצורה דרסטית את מספר הזיהומים בבתי-החולים. <סתיו שפיר (העבודה):> תוספת של כמה תקנים את חושבת שזה יהיה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו מדברים על 20–30 מיליון שקל. אני לא יכולה לומר לך כרגע כמה תקנים זה ייעד, אבל לפחות בכל בית-חולים יהיה תקן מיועד אך ורק לנושא הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות. יש לך עוד שאילתה, גברתי, עלות מקרי רשלנות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אפשר לשאול שאלה? <סתיו שפיר (העבודה):> יש עוד שאילתה אחרונה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוא נגיד ככה, לא פורמלית, אם שרת התרבות לא תגיע עד אז, אני אאפשר לך. אבל כרגע סתיו שפיר ברשות דיבור בשאילתות שלה: עלות מקרי רשלנות רפואית והצעדים להתפתחותם – להפחתתם, ודאי. <180. עלות מקרי רשלנות רפואית והצעדים להפחתתם> <סתיו שפיר (העבודה):> עדיף שלא יתפתחו. תודה, כבוד היושב-ראש. בדוח מבקר המדינה לשנת 2012 נמצא שהמדינה נדרשת לשלם מיליארדי שקלים בשנה כתוצאה ממקרים של רשלנות רפואית. שאלותי: 1. מה הייתה עלותם של מקרים שכאלה בשנת 2013? 2. אילו צעדים ננקטו על מנת לצמצם את הישנותם של מקרים מסוג זה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברתי סתיו שפיר, חברי וחברותי, 1. עלות מקרי הרשלנות הרפואית ששולמה על-ידי המדינה בשנת 2013 הסתכמה ב-242 מיליון ש"ח. 2. לצורך הפחתת העלויות בגין מקרי רשלנות רפואית, הוקמו בבתי-החולים הכלליים הממשלתיים יחידות ניהול סיכונים, שפועלות בשיתוף עם היחידה לניהול סיכונים ברפואה ב"ענבל", חברה לביטוח, והתחילו בתהליכי מדידה שיטתיים לאחר שהוגדרו סטנדרטים. נוסף על כך, תקציבם של בתי-החולים מושפע מהציון שניתן להם על-ידי "ענבל", אותה חברה, וכך הם מתומרצים לניהול סיכונים. היחידה לניהול סיכונים ברפואה של "ענבל" פועלת גם בלשכות הבריאות ומפעילה את התוכנית לניהול סיכונים. משרד הבריאות הקים מינהל איכות ושירות, שבין מטרותיו, למסד תוכניות לקידום בטיחות המטופל ולהבנת תהליכים למניעת התרחשויות שיש בהן סיכון במערכת הבריאות. זאת, תוך זיהוי מוקדי חולשה במערכת ונקיטת יוזמה לתיקונם. המינהל כולל, בין השאר, את מערך הבטיחות, בטיחות הטיפול, שמתפקידו לקדם את בטיחות המטופל והמטפל תוך יצירת תרבות של בטיחות במוסדות רפואיים ולמנוע טעויות וכשלים מערכתיים. כל זאת במטרה להקטין את מספר אירועי הבטיחות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> שאלה נוספת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, אין שאלה נוספת. תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר ולשרת הבריאות. חבר הכנסת אגבאריה, רצית לשאול משהו. בתקווה שמזכירת הכנסת וסגן המזכירה לא ישימו לב שאני עובר על התקנון, אני מאפשר לך לשאול את השרה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רציתי לשאול את שרת הבריאות אם ביחס לחברות קבלן שמנקות את בתי-החולים יש גם איזו מחשבה, כי אני חושב שגם בכיוון הזה יש מקום לשקול או לשדרג בצורה כזאת, כי חברות הקבלן לא עושות את העבודה כפי שצריך ולא נותנות את המענה בניקיון בתי-החולים בצורה הנכונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מתייחס לעניין של זיהום, כן? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן, לעניין של זיהום – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> כמו שאני השבתי, אני גם משיבה לך, ואתה בוודאי יודע את זה כרופא, שעיקר המאמץ באמת צריך להיות בהיגיינה, בניקיון – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז ניקיון – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> ללא ספק. צריך לשים דגש גם על הניקיון וגם על כל מי שעוסק בניקיון בבתי-החולים, בין שזה חברות קבלן או עובדים פנימיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות. אני עובר לשאילתה הבאה – של חבר הכנסת יעקב מרגי. נכון, אדוני? <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, הלך לי לאיבוד הדף. קורה. הנה הדף שלי. יעקב מרגי ישאל את שרת הבריאות שאילתה שמספרה 230: שיקום רפואי לאחר אשפוז. בבקשה, אדוני. <230. שיקום רפואי לאחר אשפוז> <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, נודע לי שחולים אחרי אשפוז עם פוטנציאל לאשפוז חוזר בדרום אינם זוכים לשיקום רפואי אחרי האשפוז, מאחר שאין שיקום רפואי בדרום. אני מדבר על באר-שבע ודרומה. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה בנדון? 2. האם תחייבי את הקופות לספק שיקום רפואי לתושבי הדרום על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי? 3. האם השיקום הרפואי במקומות הקיימים יוצא מבתי-החולים בגלל סכנת זיהומים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מרגי. שרת הבריאות, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת מרגי, חברי וחברותי, אכן, קיים פער בנושא השיקום בחלק מאזורי הארץ ובדרום בפרט. לצורך מענה רוחבי על הבעיה יזמנו במשרד הבריאות תוכנית לאומית לשיקום, שנכתבה בשיתוף המועצה הלאומית לשיקום בראשותו של ד"ר יצחק זיו-נר. יעדי התוכנית הם קידום האשפוז בדגש על פריפריה; קידום הטיפול בקהילה בדגש על הפריפריה; הבטחת רצף הטיפול; משאבי אנוש בשיקום; מיטות שיקום והרחבת הטכנולוגיות בנושא זה. נוסף על התוכנית הלאומית, אנחנו פועלים לקידום השיקום באזור הדרום באופן הבא: בבית-החולים ברזילי נבנה מרכז שיקום חדש שימנה 36 מיטות שיקום. המרכז ייפתח בתחילת 2016. בבית-החולים סורוקה סוכם עם הנהלת בית-החולים והנהלת "שירותי בריאות כללית" על פתיחת מחלקת שיקום זמנית והוספת 20 מיטות לצורך הנושא, זאת כדי לתת מענה מיידי לפער בנושא בדרום. במקביל, אנחנו פועלים עם הנהלת "שירותי בריאות כללית" למציאת תקציב ולמימון מענה ארוך טווח לנושא. אציין כי בדרום פועל כבר היום כפר שיקומי, "עלה נגב", אשר מספק פתרונות שיקומיים וטיפוליים לילדים, לבני-נוער ולמבוגרים עם צרכים מיוחדים, ובכוונתם להרחיב את פעילותם לתחומי השיקום הממושך ולהוסיף עוד 28 מיטות. חוק ביטוח בריאות ממלכתי מחייב את קופות-החולים לספק שירותי בריאות, לרבות שירותים בתחום השיקום, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום המגורים. לאור זאת פועל המשרד לקידום תחום השיקום בכלל הארץ ובפרט בדרום. למערך השיקום הרפואי הפועל בבית-חולים יש חשיבות עליונה שאין לה תחליף, ולכן הפעילות תמשיך להתבצע בבית-החולים. היתרון בשיקום בבית-החולים הוא האפשרות להתחיל את השיקום באופן מיידי ומהיר, וזאת לאור העובדה כי ניתן להעביר את החולים מהמחלקות האקוטיות למחלקות השיקום בשלב מוקדם מאוד. יחד עם זאת פועלות קופות-החולים להוסיף מסגרות נוספות לשיקום בקהילה, לרבות על השיקום בבית-חולים ואשפוז-יום שיקומי. אציין כי ההחלטה היכן יתבצע השיקום היא החלטה המבוססת בעיקרה על שיקולים רפואיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, יש לי אמירה קבועה בתחום הבריאות. אני אומר שהפקקים מבאר-שבע צפונה הם לא בהכרח מאלה שיוצאים לטיולים או לעבודה; חלקם הולכים לטיפולים רפואיים ולרופאים מומחים. אני חושב שהצעד לצמצום פערים הוא חשוב. היה דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הזה לפני חודש וחצי, חודשיים, בנושא שיקום, ושם עלתה היוזמה של בית-החולים סורוקה ל-20 המיטות שציינת, אבל היה פער של איזה תקציב, קטן, לא כל כך גדול, של 7 מיליון ש"ח. השאלה: 1. האם הסוגיה הזו נפתרה? 2. האם משרד הבריאות ייתן את הדחיפה ואת המענה גם לרצון של "עלה נגב" להקים בית-חולים שיקומי במתקן שלו? <שרת הבריאות יעל גרמן:> בהחלט. לשאלתך הראשונה, אנחנו נמצאים במשא-ומתן עם קופת-חולים כללית כדי לגשר על הפער שציינת, על הפער של מספר המיליונים, וכן יש לנו בהחלט דיבור עם "עלה נגב" שמעוניין להרחיב. אנחנו גם מעוניינים, אבל זה עדיין לא נמצא במצב של החלטות שאני יכולה לתת עליהן דין-וחשבון מוסמך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות ולחבר הכנסת מרגי. אנחנו עוברים לשאילתה האחרונה לשרת הבריאות – מאת חבר הכנסת משה גפני. אייכה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת משה גפני שאל את שרת הבריאות: מחירי המזון בבתי-החולים. בבקשה, אדוני. שאילתה שמספרה 231. <231. מחירי המזון בבתי-החולים> <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, גברתי שרת הבריאות, מבדיקה בבתי-חולים רבים בארץ עולה כי מחירי הקפה והמזון הנמכרים לחולים ולבני משפחותיהם גבוהים במידה רבה מהמקובל. רצוני לשאול: 1. לפי מה נקבעים המחירים? 2. האם המשרד מודע לכך? 3. אם כן – האם קיימים פיקוח ובקרה בנושא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גפני. גברתי השרה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת משה גפני, חברי חברי הכנסת, 1–3. הצבת דוכני מכירת מזון, עגלות קפה, מכונות ומחיריהם נקבעים בהתאם למכרזים שמפרסמים בתי-החולים ונמצאים באחריותם של בתי-החולים. הנהלות בתי-החולים פועלות למצוא את האיזונים המתאימים, וזאת מתוך התחשבות בעובדה כי בתי-החולים נמצאים בסביבה עירונית, בדרך כלל, המאפשרת למבקרי בתי-החולים מגוון של בחירה עם שמירה של טווח מחירים סביר. משרד הבריאות אינו מעורב בקביעת המחירים ואינו מפקח עליהם. חשבות משרד הבריאות, לקראת התשובה על השאילתה, ריכזה נתונים לגבי מחירים בבתי-החולים הממשלתיים, והמחירים מוצגים בטבלה שאשמח להעביר לך עותק שלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי השרה, ידוע לי שאין פיקוח של משרד הבריאות, זאת אומרת, העיקרון שמשרד הבריאות איננו הרגולטור בעניין הזה הוא נכון. על זה אני שואל ועל זה אני מבקש. לקוחות בבתי-החולים הם לקוחות שבויים. מה זה "סביבה עירונית"? רוב בתי-החולים נמצאים במקומות שבהם – אנשים נמצאים בבית-החולים; הם לא יוצאים החוצה. ביקרנו גם במקומות שבהם המחירים הם הרבה מעל המקובל. לא יכול להיות שמשרד הבריאות יעמוד מהצד, אפילו שהמחוקק לא נתן לו, או שאין בנהלים פיקוח של משרד הבריאות. משרד הבריאות מפקח על בתי-החולים, והוא צריך לפקח גם על המכרזים האלה. אנשים משלמים הון תועפות רק מפני שאין להם ברירה. יש חולה הצמוד למחלקה, או אפילו בטיפול נמרץ, ובני המשפחה נמצאים לידו. הם קונים מזון, הם קונים קפה, הם קונים דברים שהם נזקקים להם. צריך למצוא דרך, ולא להגיד ש"משרד הבריאות בדק את המכרזים". זאת אומרת, הוא קיבל את המכרזים מבתי-החולים. צריך לראות מה הם הקריטריונים, לפי מה זה נקבע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גפני. בבקשה, גברתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> חבר הכנסת גפני, אתה צודק, זה לא בסמכותנו. ומה שלא בסמכותנו – אני אומרת: יכול להיות שלאור הערתך יש מקום לשנות את החוק ולבוא ולומר שמשרד הבריאות יפקח על המחירים, אבל לשם כך נצטרך לשנות את החוק. אני פשוט מצלמת את תמונת המצב. כרגע אין באפשרותנו. יש באפשרותנו לדבר עם מנהלי בתי-החולים, לדבר על לבם, להסביר את החשיבות, לראות את המחירים ביחד. זה בסמכותנו, וזאת אנחנו עושים. זאת אומרת, זה לא בסמכות, אבל אנחנו עושים את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא בטוח – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אם אכן נחשוב שיש מקום להתערב, צריך לשנות את החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן, שגם עזרה לנו לעשות את השינוי בסדר-היום. אני מודה לך. <שרת הבריאות יעל גרמן:> תודה רבה. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את שרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת לעלות לכאן על מנת להשיב על שאילתה, דחופה הפעם, שמספרה 219, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר. הנושא הוא: "תספורת" לסופרי ישראל. תספורת – במירכאות, בוודאי. <סתיו שפיר (העבודה):> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מיקרופון לחברת הכנסת שפיר. <219. "תספורת" לסופרי ישראל> <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה, ותודה לך, השרה. שבוע הספר חשף בפנינו מציאות קיום עגומה של סופרי ישראל, שלא מצליחים להתפרנס בכבוד. זו עובדה ידועה שכולנו מכירים, ובוודאי את, שקידמת את חוק הספרים החשוב בעניין זה. אך כעת הוצאות הספרים נדרשו לתספורת של 30% בעקבות רכישת "סטימצקי", והן צפויות לקצץ בהתאם דווקא בתמלוגי הסופרים. שאלתי: האם ואיך משרדך פועל למניעת משבר? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כן, תודה רבה לך, חברת הכנסת שפיר, ותודה ליושב-ראש ולשרה יעל גרמן על השינויים בסדר-היום. אני רוצה להתנצל על האיחור, אני באה ממפגש עם סופרים בלשכתי בדיוק בעניין הזה, וזו הסיבה לאיחור הזה. גם אמרו לי שיהיו עוד – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אם החדשות טובות – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> סליחה? <סתיו שפיר (העבודה):> אם זה מביא חדשות טובות לתשובה על השאלה שלי – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא, המפגש הוא מפגש של דיון. אני מקיימת מפגשים, שלשום נפגשתי עם המו"לים, הבוקר נפגשתי עם הסופרים, דחיתי את זה מאתמול בגלל ההלוויות, ופשוט נפגשתי אתם; לכן זה נקבע להבוקר. גם חשבתי שהיו אמורות להיות עוד שתי שאילתות, אז התאמתי את לוח הזמנים. אני מתנצלת על האיחור, זה לא ממנהגי, אני אף פעם לא מאחרת למליאה, אבל זה מה שקרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההתנצלות התקבלה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מודה לך על השאילתה; השאילתה חשובה, והנושא הוא מאוד מאוד חשוב, ואני באמת רוצה להתייחס אליו. באמת צדקת, בשעתי נלחמתי מלחמה ארוכה, שארכה כשלוש שנים, כדי לחוקק חוק מאוד מאוד חשוב, החוק להגנת הספרות והסופרים, שעבר כאן במליאה, אם אני לא טועה, פה-אחד, אבל לקח בערך שלוש שנים לחוקק אותו, כדי להגן באמת על התרבות הישראלית העברית. חברת הכנסת קלדרון הייתה בין המסייעים להשלים את החקיקה; זה לקח שתי קדנציות בערך, ואני מודה לכל מי שסייע באמת לחוקק את החוק החשוב הזה. מעשה שטן, הייתי קוראת לזה: החוק נכנס לתוקפו ב-6 בפברואר השנה, 2014, והקריסה של רשת – חבר הכנסת הורוביץ היה הראשון שהניח הצעת חוק פרטית בעניין חוק להגנת הספרות והסופרים, ואחר כך אני הגשתי את זה כהצעת חוק ממשלתית – מעשה שטן, התחלתי לומר – החוק נכנס לתוקפו ב-6 בפברואר השנה, והנה, רשת הספרים "סטימצקי", שכבר היה צפוי שתקרוס, משום שנרכשה על-ידי בעלי הון שאין להם שום קשר לתרבות בכלל, אבל הם החזיקו ברשת שכל-כולה עוסקת בתרבות, "סטימצקי". כל מה שהם רצו זה למהר ולמכור את הרשת, והם רצו לממש מזומנים, והם קיימו מבצעים חסרי אחריות לחלוטין; עשו זאת עוד קודם לכן, ולכן גם הגענו לחקיקת החוק. אבל היא קרסה בדיוק באותה העת, והדבר הזה הביא לכך שמזה חודשים אחדים – אני יכולה להגיד כבר מאפריל פחות או יותר, אפריל, מאי, ודאי ביוני – המו"לים פשוט סירבו לספק ספרים ל"סטימצקי"; אני נותנת סקירה מהירה מאוד על מצב השוק כדי להגיע למה שאת שאלת אותי עליו, חברת הכנסת שפיר. הם סירבו פשוט לספק ספרים ל"סטימצקי", ומה שקרה הוא שמחצית מהשוק פשוט נעלמה. לא היה אפשר למכור ספרים. זה גרם באמת למצב בלתי אפשרי: "סטימצקי" אילצה את המו"לים, עוד כשנחקק החוק, לתת הנחות מופקרות לחלוטין. ההנחות האלה הביאו לכך שהרווחים של המו"לים צנחו בצורה משמעותית ביותר, ולמעשה, כלכלית, הם נפגעו בצורה אנושה. אני צריכה כאן לומר שכשנחקק החוק עלתה השאלה אם לחייב בחוק גם הגבלה על גובה ההנחות שהרשתות דורשות מהמו"לים. השאלה הזאת עלתה, ובסופו של דבר הוחלט שלא להתערב. בכלל, כל החוק מנוגד להשקפת עולמי – הקפיטליסטית לגמרי – אבל כיוון שמדובר בתרבות, בסופו של דבר החלטתי כן להיכנס לזה. לאחר ש"סטימצקי" קרסה היו שאלות מי ירכוש אותה. בסופו של דבר, כפי שכולנו יודעים, היא נרכשה על-ידי קבוצה בראשותה של ג. יפית, אבל היא נרכשה ללא כסף כמעט. כמעט; בין 10 ל-20 מיליון שקל על רשת שהחובות שלה עומדים על כ-80 מיליון שקל לפי הערכות ועוד כ-20 מיליון שקל לקרן הפיצויים של העובדים, שגם היא רוקנה על-ידי "סטימצקי", דבר שהוא בכלל בגדר עבירה פלילית. הנה פה, בין 10 ל-20 מיליון שקל נכנסים – איך אפשר בכלל לבצע רכישה כזאת? מנין יבוא הכסף? הרי צריך להכניס כסף לעסקה כזאת. שאלה, תעלומה שעדיין אין עליה תשובה. מה שקרה הוא שבעקבות זה שוב "סטימצקי" התחילה להפעיל לחצים כבדים מאוד על המו"לים והציעה להם, במירכאות, כמו שנאמר ב"הסנדק", הצעה שאי-אפשר לסרב לה – תספורת של 30%. עכשיו, מה זה התספורת הזאת? זה הרי כסף שהמו"לים כבר הוציאו מכיסם. למעשה, לתפיסת משרד התרבות, זה בגדר הנחה נוספת שאינה עולה בקנה אחד עם החוק, החוק להגנת הספרות והסופרים, לפחות לגבי הספרים החדשים. ואכן, הוגשה עתירה לבית המשפט על-ידי התאחדות המו"לים נגד ההסכם הזה בין "סטימצקי" לקבוצת גרינברג, יפית גרינברג. ומשרד התרבות, היועצת המשפטית של משרד התרבות, מבקשת כרגע ממשרד המשפטים שהמדינה תצטרף לעתירה של התאחדות המו"לים בעניין הזה. אנחנו לא לבד כאן. משרד המשפטים צריך לאשר את זה. אבל היועצת המשפטית של משרד התרבות מבקשת להצטרף לעתירה בטענה שהיא נגועה באי-חוקיות מהטעם הזה בדיוק, של התספורת. <סתיו שפיר (העבודה):> מה העמדה של משרד המשפטים? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> סליחה? <סתיו שפיר (העבודה):> מה העמדה של משרד המשפטים? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> עדיין אין כאן עמדה סופית. אני אומרת: זו עמדת משרד התרבות. היועצת המשפטית עומדת ממש בדקות הקרובות להגיש את חוות דעתה, את עמדתה. אני קראתי אותה בדרך לכאן ואני אישרתי אותה בטלפון שנייה לפני שנכנסתי כאן לכנסת בריצה, ואנחנו נגיש אותה – היא מגישה אותה – למשרד המשפטים. אני מקווה שמשרד המשפטים אכן יאשר את זה ויסכים להצטרף לעתירה של התאחדות המו"לים. אבל אני חוזרת ואומרת: אנחנו איננו יודעים אם אכן זה יתקבל. בית-המשפט יחליט בעניין הזה. מעבר לתספורת הזאת, "סטימצקי" שוב הציעה הצעה – לא כל המו"לים, אגב, הסכימו. יש מו"לים שלא הצטרפו ולא הסכימו לתספורת. יש מו"לים שלא הצטרפו, כמו "עם עובד", כמו "מודן"; לא הסכימו. הקושי הוא שחלק מהמו"לים הסכימו, אבל זה מתוך מצוקה. זו דילמת האסיר. <סתיו שפיר (העבודה):> השאלה, אם במקרה – נוצר כאן מצב שזה לא – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני לא שומעת. <סתיו שפיר (העבודה):> השאלה היא אם במצב שזה לא יצליח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לך שאלה נוספת, אז אולי השרה – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לי לא אכפת. אני יכולה לעמוד כאן ולדבר על זה עכשיו. יש כאן שורה ארוכה כל כך של דברים, כי באמת הנושא הוא כל כך רציני, הוא בלב התרבות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז חברת הכנסת סתיו שפיר רוצה בשלב זה כבר לשאול שאלה נוספת שעומדת לרשותה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה תלוי בזמן שיש כאן לכנסת. אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, בסדר, לא צריך להגזים, אבל – – – <סתיו שפיר (העבודה):> ממש רק בקצרה. במקרה שזה לא מצליח, האם המשרד מתכוון לשים שם חוצץ על מנת להגן על הסופרים עצמם, שהגלגול של החובות האלה לא ילך באמת לקיצוץ בתמלוגים של הסופרים – שגם ככה אנחנו יודעות כמה הם מרוויחים – ושל עובדי – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תראי, לא מדובר כאן רק בסופרים, אני צריכה כאן להבהיר. מדובר כאן לא רק בסופרים; מדובר כאן בעורכים, מדובר כאן במתרגמים, מדובר כאן בכל שרשרת המזון של העוסקים. מדובר כאן במו"לים – הוצאות יכולות לקרוס. בעניין הזה אני אומר כך: כפי ששמעתי – אמרתי כאן קודם, שלשום ישבתי עם המו"לים, הבוקר ישבתי עם סופרים; אני לא יכולה להגיד הסופרים, ישבתי עם סופרים. ישבתי עם סופרים חשובים. היו שם חיים באר, והייתה שם רנה ורבין – כן, רנה ורבין, והייתה יהודית קציר, וחגי ליניק ושורה של סופרים; רם אורן. ישבתי עם קבוצה של סופרים הבוקר, ועוד. ישבנו ביחד, ואנחנו החלפנו בינינו באמת את כל הדברים, את כל הדעות. אנחנו עומדים לצאת, משרד התרבות עומד לצאת בקמפיין – אולי אפשר שיפסיקו להפריע? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> את מפריעה לנו מ-48'. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה נכון, אגב. סליחה, זה לא נכון, עוד קודם לכן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טיבי – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הפרעות היו עוד לפני 48'. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – הבקשה הייתה לא להפריע במליאה, לא לפתוח בדיון מדיני. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה? יותר מעניין. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אתה יודע מה, חבר הכנסת חיליק בר? זה לא יותר מעניין. זה מאוד חשוב, הנושא שאנחנו עוסקים בו. גם הנושאים האחרים חשובים, אבל גם זה מאוד חשוב. מה לעשות, אפשר גם וגם וגם. כן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כפי שאמרתי, אנחנו עומדים לצאת בקמפיין. משרד התרבות עומד לצאת בקמפיין שיעסוק בנושא – לא בנושא החוק אלא בעידוד הספרים החדשים. דבר מאוד מעניין, אגב, דבר מאוד מעניין – כשחוקקנו את החוק אמרו לנו – מי שהיה בוועדה זוכר את זה – אמרו לנו ככה: מחיר הספרים יעלה, מחירי הספרים יעלו, ספר חדש יעלה 100 שקל, 90 שקל, אולי יגיע ל-110 שקלים. בואו נראה כמה עולה ספר חדש היום: 60 שקלים, 65 שקלים. יש ספרים ב-50 ומשהו שקלים, יש ב-68 שקלים, לא יותר. אין ספרים – תראו, אם מדובר באיזה ספר, כן? שהוא משהו באמת מונומנטלי, אז הוא יכול להגיע גם ל-70, 80 ו-100 שקלים, אבל לא מדובר על דברים כאלה. אני מדברת על ספרות יפה. זאת אומרת, היום, אמרו, לא יקנו יותר, כי רגילים לשלושה ב-99. אז היום אדם הולך לחנות, קונה ספר – אגב, בשבוע הספר גם היו הנחות של 20%, אז זה עוד היה הרבה פחות, הרבה פחות, היה פחות. היום אדם הולך לחנות, והוא יכול לקנות ספר ב-65 שקלים, ספר חדש שהוא רוצה בו, ולקנות עוד ספר שהוא מה-ב' list, ספר שלא חלה עליו ההגנה כבר, שאותו מוכרים כבר היום ב-30 שקלים, ב-25 שקלים אולי, ולקנות בסופו של דבר ב-120 שקלים שני ספרים: אחד חדש – או שלושה: אחד חדש שהוא רוצה בו מאוד, ועוד ספר, אז הוא ישלם אולי עוד 20 שקל, אבל הוא יקנה את מה שהוא רוצה, ספר חדש ועוד ספר או שניים שהם ספרים שכבר לא חלה עליהם ההגנה. כל ההפחדות האלה, כל האיומים האלה, הילכו עלינו אימים – כל זה לא היה ולא נברא. נוסף על זה, אני רוצה כאן להדגיש שהמשרד – אנחנו ביום ראשון מפרסמים קול קורא – בשביל זה אני צריכה כבר משקפיים – אנחנו מפרסמים קול קורא, בהתאם להתחייבות שלנו בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בזמן חקיקת החוק. אנחנו מפרסמים קול קורא על הגדלת סכומי פרסים והענקת פרסים חדשים לסופרים ומשוררים בתחילת דרכם, ולמתרגמים, במסגרת החוק. יהיה פה פרס לעידוד סופרים בתחילת דרכם, עידוד סופרים כותבי עברית בתחילת דרכם; פרס למשוררים בתחילת דרכם. 25,000 שקל לכל סופר זה יהיה, ולמשוררים בתחילת דרכם, מדובר כאן ב-20,000 שקל לכל משורר, סך הכול עשרה כאלה. לעשרה סופרים שמוציאים ספרי ביכורים לאור – 25,000 שקל לעשרה כאלה. להוצאת ספרי מופת לאור, 12,000 לכל זוכה, יהיו כאלה – אני לא זוכרת כמה. עריכה ספרותית. פרס היצירה למתרגמים – 110,000 שקלים לארבעה מתרגמים, ועוד כהנה וכהנה. זה נוסף לשורה ארוכה מאוד של פרסים בתחום הספרות, אבל אלה החדשים, שאנחנו עכשיו מפרסמים בקול קורא ביום ראשון. כל הדברים האלה, כמובן, לא יוכלו לפתור את הבעיה כרגע בשוק. אנחנו ידענו שהתקופה הראשונה תהיה תקופה מסובכת, לא פשוטה. ייקח זמן עד שהשוק יתרגל, עד שהציבור יתרגל, לכן אנחנו גם יוצאים בקמפיין. קריסת "סטימצקי" בהחלט הביאה את השוק למצב יותר קשה, יותר מסובך. אנחנו עוקבים, באמת, עקב בצד אגודל, מקרוב מאוד. אני אישית עוקבת אחרי מה שקורה בשוק. אם צריך יהיה, אנחנו ננקוט צעדים ככל שנוכל. הממונה על יישום החוק במשרד הכלכלה דני טל עוקב גם הוא, עם המפקחים בתוך החנויות, ואנחנו נשוב ונבדוק בכל רגע, ואם צריך יהיה לבצע תיקונים מסוימים, אנחנו נעשה גם את זה. נדמה לי שמעבר לזה, זהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לגבי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק יש שאלות נוספות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קודם כול, תודה רבה על התשובה המפורטת. חברי הכנסת חנין והורוביץ ביקשו להפנות שאלה נוספת בנושא. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, וגברתי השרה, אכן, כמו שאמרת בצדק, זה נושא חשוב. גם בימים המורכבים והקשים שאנחנו נמצאים בהם חשוב לעסוק בנושא הזה, ואני מברך גם על הגישה וגם על ההתייחסות הרצינית. גברתי, את התייחסת בהרחבה, ובצדק, למה שקרה ברשת "סטימצקי", אבל אנחנו שומעים על הרבה מאוד חששות בתחום היצירה הספרותית בישראל. יש מצוקה בתחום, גם של סופרים, גם של מו"לים, גם של משווקים, ויכול להיות שנוכח המשבר צריך להסתכל על הסוגיה במבט יותר רחב. יכול להיות שהמדינה חייבת להיכנס לתמונה באופן יותר אקטיבי כדי להגן על היצירה הספרותית בישראל. למשל, אפשר ללכת על מהלך, שבזמנו אומנם דיברנו עליו אבל הייתה התנגדות מאוד קשה באוצר, של להחליט לקבוע מע"מ בשיעור אפס על ספרים בישראל. כשאנחנו הצענו את הדברים האלה, האוצר אמר: זה רעיון טוב, אבל אנחנו מתנגדים למע"מ דיפרנציאלי. היום, כדי למשל להתמודד עם משבר הדיור, המדינה החליטה לאפשר מע"מ בשיעור אפס על דירות, אף שיש לזה משמעות כלכלית לא מבוטלת. יכול להיות שיש מקום לקדם את המהלך הזה, באמת נוכח המצוקה הקשה של תחום הספרים והספרות. אנחנו רוצים שאנשים יקראו ספרים, יקנו ספרים, יכתבו ספרים. נדמה לי שזה, אולי, המהלך שדרוש היום. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה, שאלה נוספת לשרה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני רוצה לומר בתגובה על דברייך, את צודקת לחלוטין. החוק הוא חוק טוב, הוא חוק חשוב, ואכן ידענו שהתקופה הזאת של כמה חודשים, שהיא תקופת מעבר, תהיה מסובכת. מה שאנחנו רואים עכשיו, שאותם גורמים אינטרסנטיים, שפעלו נגד ניסיונות החקיקה לפני זה, עושים כל מאמץ עכשיו למצוא כל סדק כדי לפגוע בחוק ולפגוע במצב. אני רק רוצה לסבר את האוזן, שהמכירות במהלך שבוע הספר היו מכירות יפות. ההנחה, כפי שציינת, אפשרה לאנשים לקנות ספרים בהיקפים גדולים, ועל זה מעידים המו"לים, והכריכה של הדבר בקריסה של "סטימצקי" היא לא הוגנת. לא רק מפני שראש קרן "מרקסטון" נהרג בתאונת דרכים והיו כשלים ניהוליים ברשת, אלא דווקא המצב שהיה לפני חקיקת החוק, המבצעים המופקרים האלה, הם אלה שגרמו לקריסה של "סטימצקי", שהפסידה כתוצאה מכך, כולל כשלים ניהוליים של הרשת הזאת עצמה. מה שרציתי לשאול אותך, השרה – אני שמח לשמוע על הקמפיין לעידוד הקריאה וקנייה של ספרים חדשים, דבר מצוין וחשוב, וביחס לעוד טענה שהועלתה בימים האחרונים, גם מצד סופרים, שקשה למשוך את הנוער ואת הצעירים לספרים בגלל כל מיני תוכניות ריאליטי ודברים מהסוג הזה שקורים, זה המענה הראוי. השאלה היא, באמת, איך אפשר לקדם את אותו עניין של הגבלת יכולת הסחיטה של הרשתות מול המו"לים, מה שנקרא גובה ההנחה, שזה מה שנשאר פתוח. אני בעניין הזה, כמובן, מגויס ומחויב לקידום העניין. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הורוביץ. בבקשה, גברתי שרת התרבות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תודה. אני – בקצרה באמת – חבר הכנסת דב חנין, אני לא יכולה לענות בשם האוצר, כמו שאתה יודע, ואני גם לא יודעת מה זה בדיוק יעשה. צריך לשקול. אני לא פוסלת שום דבר. שום רעיון לא פסול בעיני; כל דבר, אפשר לבחון אותו ולבדוק אותו. לחבר הכנסת הורוביץ, שבאמת היה היוזם, יחד עם חברים, אבל היית הרוח הפעילה בכל הנושא הזה, אני מסכימה לכל מה שאמרת, כמובן. יש באמת מי שמנסים לקשור את זה ולחבר את הדברים. אין מקום לכל זה. אבל הקריסה של "סטימצקי" כן הפריעה, משום שהמו"לים לא מכרו ל"סטימצקי", ידעו שלא יקבלו כסף והם לא רצו להיקלע לבוץ עוד יותר עמוק. אגב, אני לא רוצה לחשוב בכלל מה יקרה בעוד שלושה-ארבעה חודשים למי שכן עשו עכשיו הסכמים עם "סטימצקי". הם עלולים להיקלע לבור עוד יותר עמוק. אבל ביחס למה ששאלת על ההגבלה, אם אתה מחויב לעניין הזה, אני כבר אומרת פה, אם תהיה הצעת חוק כזאת אני אשקול לתמוך בה. אני לא יכולה להתחייב ברגע זה, אבל אני בהחלט אשקול לתמוך בה. אם תהיה הצעת חוק פרטית לתיקון, אני אשקול לתמוך בה ברצינות. אני מודה לכל חברי הכנסת שעוסקים בעניין והעניין חשוב להם. כפי שאמרתי, אני עוקבת מקרוב מאוד, ממש בכל רגע, אחרי מה שקורה, ומעורה בזה; אני, כמו גם הממונה על יישום החוק דני טל – ותודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת על התשובה המפורטת, ולחברת הכנסת שפיר ושאר חברי הכנסת ששאלו את השאלות. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של אלבניה איליר מטה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, חובה נעימה לנו לברך בברכת ברוכים הבאים משלחת מכובדת מאלבניה. כבוד יושב-ראש הפרלמנט של אלבניה איליר מטה; ראש אגודת הידידות אלבניה–ישראל – אפשר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) ראש אגודת הידידות אלבניה–ישראל, חברת הפרלמנט ולנטינה לסקיי; ראש המשלחת של המפלגה הדמוקרטית, חבר הפרלמנט אדי פלוקה, וכל חברי הפמליה; סגן יושב-ראש הפרלמנט, מר סלאמי סחים; שגריר ישראל באלבניה, מר דוד כהן, וידידנו חבר הכנסת חמד עמאר, שעומד בראש אגודת הידידות שלנו ועושה פעילות ברוכה, שרים, חברי כנסת, אדוני יושב-ראש הפרלמנט של אלבניה, לא בכל יום מבקר בישראל נציגה של מדינה שלא רק הצילה את כל יהודיה בתקופת השואה, אלא שאחרי השואה היו בה יותר יהודים מאשר לפני השואה; לא בכל יום מבקר בישראל יושב-ראש פרלמנט של מדינה בעלת צביון ייחודי כמו זה של אלבניה, מדינה שגישתה לבני דתות ולאומים שונים מתונה ודרכיה דרכי נועם. אני שמח מאוד לברך אותך בביקורך כאן בכנסת. יחסי ישראל ואלבניה ממשיכים להעמיק ולהתהדק, ואני מקווה כי בביקורך כאן היום נוכל לתרום במשותף להידוק הקשרים גם בין שני הפרלמנטים שלנו, שני בתי-המחוקקים. ביקור נשיא אלבניה בשנה שעברה, כמו גם ביקור שר החוץ בשבוע שעבר, וביקור שר החקלאות שלנו יאיר שמיר, ידידנו, שרק בחודש שעבר, אם אני לא טועה, ביקר באלבניה, מעידים על העמקת הקשרים בינינו בתחומים השונים. אני מאחל לאלבניה ששאיפותיה להשתלב באיחוד האירופי יתגשמו. אני גם מבקש לברך אותה לרגל קביעת התאריך לתחילת השיחות להצטרפות לאיחוד, ושיחסי מדינות הבלקן ומדינות הים התיכון יהיו פוריים ויולידו שיתופי פעולה אזוריים גם עם ישראל. אני משוכנע ששיתוף הפעולה הישיר בין ישראל לאלבניה ילך ויעמיק. אני מבקש לברך אותך בברכת ברוך הבא לישראל. Welcome to Israel, Welcome to the Knesset. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, תודה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נשמע הודעה מטעם ועדת הכנסת מפי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יריב לוין. לאחר מכן נאפשר לשר החקלאות להשיב על שאילתה. יש לו שאילתה אחת, של חבר הכנסת של דב ליפמן. לאחר מכן – הצעות דחופות לסדר-יום. זה לא טעון הצבעה, נכון? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, לא. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות מטעם סיעת ש"ס: בוועדת המדע והטכנולוגיה, במקום חבר הכנסת אברהם מיכאלי יכהן חבר הכנסת יואב בן צור. בוועדת הכלכלה, במקום אריאל אטיאס, שהתפטר מהכנסת, יכהן חבר הכנסת יצחק וקנין; במקום חבר הכנסת יצחק וקנין, שכיהן כממלא-מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת יואב בן צור כממלא-מקום קבוע. בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, במקום חבר הכנסת דוד אזולאי יכהן חבר הכנסת יואב בן צור. אני מודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת העבודה: בוועדת הכספים, במקום חברת הכנסת סתיו שפיר, שכיהנה כחברה קבועה, יכהן חבר הכנסת אראל מרגלית; במקום חבר הכנסת אראל מרגלית, שכיהן כממלא-מקום קבוע, תכהן חברת הכנסת סתיו שפיר. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. <שאילתות ותשובות> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור לשאילתה של חבר הכנסת דב ליפמן. ישיב שר החקלאות. בבקשה, אדוני. <186. מצב הדגה בים התיכון> <דב ליפמן (יש עתיד):> תודה. כבוד היושב-ראש, אדוני השר, דעיכה של השלל מביאה לפגיעה בפרנסת הדייגים; שיטות בלתי סלקטיביות פוגעות בהתחדשות הדגה ומזיקות לחיות מוגנות. המשרד אינו מפעיל כלים מקובלים כמו השבתת הדיג בעונת הרבייה והקטנת צי דיג המכמורת. ברצוני לשאול: 1. האם תקודם רפורמה בניהול הדיג? 2. אם כן – מה היא? תודה רבה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, נושא הדיג הוא נושא כאוב במשרד החקלאות. לפני כשלוש שנים היה דוח מאוד קשה של מבקר המדינה על האגף. לקח לנו כמה שנים עד שהתאוששנו מהדוח במובן של החלפת מרבית ממלאי התפקידים, החלפת השיטות וכו'. כתוצאה מהמהלכים שעשינו הייתה פעילות לא מספקת ביחס לבעיות שנוצרו עם הזמן. הבעיות שנוצרו היו בעיקר בים התיכון ובימת הכינרת. בחלקים אחרים של הדיג – דיג בבריכות – הדברים התנהלו כשורה, והדייגים בקטע הזה נהנים מפרי עמלם. לאחרונה, זה כשנה האגף מתפקד בצורה סבירה. השקענו כ-600,000 שקל, התחלנו בבנייה של תוכנית אסטרטגית מלאה ולא רק כיבוי שרפות – קצת פה וקצת שם. כמשרד הממונה על ניהול משק הדיג ופיתוח חקלאות המים בישראל אני רואה חשיבות מרכזית במציאת פתרון, בפרט שהיום אנחנו מייבאים 70%, ואולי אפילו למעלה מכך, אולי 80%, מהדגה לצריכת תושבי ישראל. רק 15%–20% – יש ויכוח על המספרים – אנחנו מייצרים בארצנו, וזה דבר לא נתפס. הים התיכון עצמו הוא בעיה לא רק בחופינו אלא גם בחופים אחרים. אבל בחופינו אפשר היה לעשות כמה דברים. לכן, לאחר שהחלפנו את הצוות הקמנו צוותי עבודה, כולל הגוף האזרחי שלקחנו – ואני אמרתי שהשקענו בזה לא מעט כסף – ואנחנו בשלבי עבודה מתקדמים ביותר להכנתה ולאישורה של תוכנית-אב רב-שנתית לענף הדיג המקומי. התוכנית הוגשה לאור יעדי המשרד ומטרותיו לספק מזון איכותי ובריא לאוכלוסייה תוך שמירה על חקלאות ופריסת ההתיישבות והמדגה לאורך חופי הארץ וימת הכינרת. אני אומר פה – יתרה מזו, במקביל אנחנו עושים, כמובן, כל מיני פתרונות מקומיים. לפי התוכנית, המשרד יפעל לצמצום מבוקר של פעילות דיג המכמורת, כפי שצוין פה, בתמורה לפיצוי שיינתן, ונוסף על כך – הקטנת גודל העין או הטבעת בתוך רשת הדיג והרחקה מפעילות של מכמורנים מחוף הים אל לב ים, לצד בדיקת היתכנות של מנגנון סיוע לדייגי המכמורות במתווה של תמריץ או השתלבות בענפי החקלאות הימית במקומות אחרים, ולאו דווקא בעיסוקם הספציפי היום. אגב, יש דוגמאות לפעילויות דומות גם בקפריסין וגם במלטה שנתקלו בבעיות דומות. שם שיעור העוסקים בדיג הוא יחסית גבוה. ניסו למצוא, ובחלק מהמקרים – אני חושב שבקפריסין – הייתה להם הצלחה בשילוב הדייגים האלה בתעסוקה חלופית, ולא רק פיצוי כספי. במקביל, נערכת בחינה מקצועית נוספת של היעילות והשפעת הפעילות של אגף הדיג לקבלת החלטה ארוכת-טווח. כלומר, למשל, הדייגים באזור חיפה מחפשים היום להתארגן באופן עצמאי לפעילויות שונות שמביאות את מומחיותם בתחום הדיג במדגה סגור או בהצטרפות ליזמים של כלובים סגורים בתוך הים, ועוד. עוד מציעה התוכנית לפעול להגדרה של שטחים ימיים מוגנים מדיג. פה אנחנו די מתקדמים, ואנחנו עושים זאת בשיתוף רשות הטבע והגנים. כמו כן, אנחנו עושים פעילויות שונות במתן הרישיונות, כך שנעשה הבחנה ברורה בין דייג חובב לדייג מקצוען, ובהתאם לכך – להקצות רישיונות. לסיכום, הדברים שאנחנו עושים כרגע: אנחנו מסיימים את תוכנית-האב; אני מקווה שזה יהיה בחודשיים הקרובים. כמו כן, נסגור בתקופה הקרובה מאוד את האזורים הימיים המוגנים מדיג בשיתוף רשות הטבע והגנים; כל סוגיית הרישיונות לדייג חובב ולדייג מקצוען – בתהליך סיום; בסוגיית הטיפול בספינות המכמורת אנחנו פועלים ונפעל לצמצום מבוקר של פעילות הדיג עם הסירות האלה בתמורה לפיצוי כספי; כמו כן, נחכה ונצא ונראה עם הדייגים עצמם פתרונות לתעסוקה חלופית שבה מקצוענותם ומיומנותם יבואו לידי ביטוי. אנחנו עושים את זה בשיתוף עם האוצר, עם החברה להגנת הטבע ועם יזמים שונים שרוצים להיכנס לתחום של דגה ומדגה בארץ. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שמעתי על רעיון להחיל את שנת השמיטה גם על הדיג. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא, אנחנו אמרנו בישיבת הממשלה – העלה את זה השר להגנת הסביבה: למה לא נעשה שמיטה גם בדיג? זה רעיון שמתגלגל זה שנתיים או שלוש, נדמה לי – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רעיון מדליק. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> – – עם החברה להגנת הטבע וגופים אחרים. בעיקרון אנחנו תומכים בזה, כלומר להשבית את המדגה בחופים או באזורים מסוימים, אבל פה אתה חייב לפצות את כל מי שחי מזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> צריך לזכור, היום ישראל מייבאת – כלומר זה הרבה יותר מובנה. לכן, אני הדגשתי מאוד את העניין של עיסוק הדייגים. מקצוע הדיג – אני לפחות למדתי את זה – גם עובר מאב לבנו, כלומר זאת שושלת. אתה פתאום מנתק ואומר לו: עכשיו אל תדוג – זאת לא בעיה טריוויאלית. מעבר לזה שזאת בעיה שאחר כך השר כהן יצטרך לטפל בה, אולי גם שרת הבריאות תצטרך לטפל בה, ועוד כהנה. לכן אנחנו חייבים להרחיב את זה ולעשות את זה כתוכנית מובנית, ולכן, עם האוצר ועם הבריאות וגם עם החינוך. כלומר, אנחנו עושים הכשרות אחרות. אבל אנחנו עדיין לא שם. יחד עם זאת, צריך לזכור שאנחנו די מנסים לראות מה עושים אחרים, כי אין טעם להמציא את הגלגל; זה לא מספיק – ולכן אנחנו במפורש מדברים על זה, ובהחלטת ממשלה נאמר שנעשה ניסיון לעשות את זה, ואנחנו בתהליכים. אבל אזורים מסוימים כבר סגרנו למדגה, אם מכיוון שיש שם שמורות כאלה ואחרות – יש אזורים שכבר סגרנו, אבל לא סגרנו את כל המרחב, או את המרחבים כולם. כמו כן, אנחנו דואגים כרגע, בתקופה זאת, להקטנת גודל העין – כדי שייתפסו – לרשת, למכמורת וכו'. אני רוצה להגיד עוד דבר. אנחנו היום מייצרים – סך כל התוצרת של המדגה הוא בערך 1,500 טונות, ומהים התיכון – 70% מזה. זאת אומרת, אם אתה פתאום מפסיק, יש לזה משמעויות כלכליות לא פשוטות. נכון שאנחנו היום מייבאים, כמו שאמרתי, 70% או 80% מהמדגה ממקומות נוספים, והשחקן הראשי הוא סין, אבל זה לא מספיק טוב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. שאלה נוספת לחבר הכנסת ליפמן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני חושב שעניתי לך, היושב-ראש, לא? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, רק הוא ביקש שאלה נוספת. <דב ליפמן (יש עתיד):> תודה, אדוני השר, על התשובות. ראשית, אני שמח שיש תוכנית, אבל – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> עדיין לא, היא תהיה. <דב ליפמן (יש עתיד):> תהיה. – – האם יש לוח זמנים לגבי מתי – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אמרתי, חודשיים. <דב ליפמן (יש עתיד):> בתוך חודשיים? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כן. <דב ליפמן (יש עתיד):> בסדר. והאם יש כסף שתוקצב לתוכנית? אנחנו הרי יודעים על המספרים – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> תראה, היום יש לנו תקציב שוטף שהתוכנית בנויה – אנחנו לא הולכים לעשות פילים לבנים. התוכנית מבוססת בעיקרה – הליבה מבוססת על התקציב השוטף שיש לנו, עם תוספות מסוימות, כמו למשל – כמו שאמרתי, למשל כסף שאין לי היום זה לתעסוקה או תמריצים לאותם דייגים שאני מוריד מהסירות. אבל זה לא הרבה כסף, כי זה לא הרבה אנשים. <דב ליפמן (יש עתיד):> אוקיי. האם אתה יכול לברר עם הוועדה אם בתוך התוכנית יהיה משהו לגבי הפסקת הדיג בעונת הרבייה, שזה הדבר הכי חשוב, וגם מכסות לגבי הספורטיביים? זה דברים שבאמת אנחנו צריכים משני הצדדים, גם לגבי הדג וגם לגבי הדייגים, לעזור להם. דבר שלישי, לגבי הקטנת החורים ברשת, כדאי לברר, כי אני חושב שאנחנו דווקא רוצים להגדיל את זה, כדי – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> למה? <דב ליפמן (יש עתיד):> אז את זה גם חשוב לבדוק. אלה השאלות שיש לי. תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> א. אתה צודק, זה הגדלת החורים ולא הקטנה, אתה צודק. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, גם לי זה נשמע מוזר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אתה צודק, טעות. תודה על התיקון. <דב ליפמן (יש עתיד):> בשביל זה אנחנו פה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> בסדר. צריך לעשות הבחנה בין הים התיכון לכינרת. בכינרת אנחנו אפילו – אני חושב שמזרימים מדי שנה – שנה שעברה, ואני לא זוכר אם השנה גם, למעלה ממיליון דגיגים הוצאנו מהבריכות שלנו, של משרד החקלאות, לתוך הכינרת, של אמנונים, כדי שיתרבו. יש איסור דיג בתקופות מאוד מסוימות, וגם איסור דיג להמשך מתחת לגודל מסוים. להגיד לך שהצלחנו מי-יודע-מה בכינרת? אני לא יכול להגיד את זה, אבל יש בהחלט סימנים של הצלחה. לגבי הים התיכון, זה יהיה חלק מהתוכנית שלנו. אבל כבר היום אנחנו עושים אתם ויכוחים לא פשוטים, ויש קבוצות שהצלחנו, יש קבוצות שפחות הצלחנו, עם הנושא של האכיפה, גם של גודל הטבעת ברשת וגם במה שהם תופסים ואיך הם תופסים. זה לא קהל שקל לאכיפה, בוא נגיד ככה, וגם זה לא נושא לאכיפה, ומחוסר תקציב בשנים קודמות אפילו סירה אין לנו. היום למשרד החקלאות אין אפילו סירה, כך שאני לא יכול לצאת לים אפילו ולעשות אכיפה. אנחנו עושים את האכיפה רק במעגנות עצמן, וגם שם זה לא מי-יודע-מה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> חסקה. <אילן גילאון (מרצ):> ניתן לכם דוגית קטנה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לצערי, מה שקרה כשהגעתי זה שהייתה בהזמנה ספינה או סירה, וכשהסתכלתי כמה היא עולה ומה אנחנו מקצצים פה, אז ביטלתי את ההזמנה. אבל אנחנו כרגע עושים הזמנה חדשה לספינה מתאימה ליעד ולמחיר. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו מקווים שהעובדים יודעים לשחות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> שמי? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אפשר שאלה נוספת? <דב ליפמן (יש עתיד):> לגבי המכסות – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> עוד הפעם. <דב ליפמן (יש עתיד):> שאלתי לגבי המכסות של – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> מכסות? אני לא יודע לענות על זה. אני לא יודע להשיב על זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה, בקיצור. שאלה נוספת. אין לו שאלה. סליחה, סליחה, חבר הכנסת הורוביץ, זאת שאילתה רגילה, אז אין לך הזכות לזה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> תשאל אותי אחר כך, ניצן, מה הבעיה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור לשאילתות – היה כבר. אוקיי, אז אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. <הצעות לסדר-היום> <מסקנות ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הצעות לסדר-היום בנושא: מסקנות ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, מס' 3402, 3403, 3415, 3423 ו-3426. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. שלי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, הדיון הזה נקבע בעת שחשבנו שהוועדה שנושאת את שמך, ועדת גרמן, תודיע כי היא מחילה שר"פ חלקי, מלא, או בפיילוט בבתי-החולים הציבוריים; הממשלתיים והציבוריים. לשמחתנו, ואני מברכת על כך, הוועדה הודיעה כי לא יהיה שר"פ, באופן חד-משמעי, בבתי-החולים. חלק גדול מהעבודה שלנו הוא לעשות דברים. אבל חלק חשוב לא פחות, לעתים, הוא למנוע דברים שנזקם גדול. וכיוון שכל המילים נאמרו, רק אומר שבאמת מערכת הבריאות הציבורית של מדינת ישראל – אני יודעת, חבר הכנסת ליצמן, שאתה חולק עלי – ניצלה מהתפוררות ומהתרסקות מוחלטת וממצב שבו בתי-החולים היו פותחים את שעריהם בהרחבה רבה, בלי תור, עם הרופאים הטובים ביותר, לאנשים שממון רב בידם; ואילו העניים היו נאלצים לחכות זמן רב בתור לרפואה פחות טובה. בעיני זה חלום בלהות מוסרי וגם כלכלי, וטוב שזה ירד מהפרק, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים. אנחנו יודעים שאומנם השר"פ – ואני שמחה על כך – תפס מקום של כבוד בדיון הציבורי על הבריאות הממלכתית במדינת ישראל, אבל כמובן אין זה סוד שמערכת הבריאות נשחקת ונגרסת וסובלת כבר מתת-תקצוב של 9 מיליארד שקלים לפחות שחסרים בקופתה. זה כמובן לא קרה בכהונתךְ, מדובר על שחיקה מצטברת. בריאות טובה לכול היא תנאי בסיס לקיומה של מדינה מערבית מודרנית, דמוקרטית, תקינה, שבה אדם, חייו ניצלים על-ידי המערכת ובריאותו נשמרת על-ידי המערכת. ואנחנו עומדים כרגע בפני צומת מאוד מאוד בעייתי. אני יודעת שבמסגרת דיוני הוועדה הושג סכום כסף מסוים תוספתי, אבל הדברים האלה לא עולים בקנה אחד עם העובדה שתקציב המדינה הקרוב יסבול קיצוץ רוחבי של 10 מיליארד שקלים לכל הפחות. משהו כאן לא מסתכם לכלל תוצאה סבירה. וכשמקצצים קיצוץ רוחבי בתקציב, אז מקצצים בבריאות, מקצצים בחינוך, מקצצים ברווחה, ואז יש פחות בריאות, פחות חינוך ופחות רווחה, ומי שידו משגת יכול לשלם; מעמד הביניים נשחק תחת הצורך לשלם מכיסו, ואילו לעניים אין. לכן משהו כאן לא מסתדר בתמונה הגדולה. מתן עוד כמה שקלים כשברמת המקרו יש קיצוץ בכל מה שהוא חובת המדינה לתת לאזרחיה – לא מסתדר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> דרוש כאן שינוי מאוד מאוד מכריע בתפיסה הכלכלית הגלובלית. ברשותך, עוד משפט. אנחנו נמצאים בימים שבהם יש דיון עמוק, כואב, דואב, על חיי אדם. ותמיד כשחיי אדם נגזלים בפעולה אלימה וכואבת, הדיון עולה לראש סדר-היום. אבל חיי אדם זה גם בריאות טובה לכול, ובכל צעד ובכל מהלך לקראת שיפור והגעה לאותה מטרה שבה חיי אדם יהיו שווים בפני המערכת, אנחנו נירתם ונפעל ביחד. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. והדוברת הבאה במסגרת ההצעה הזאת לסדר-היום – חברת הכנסת גילה גמליאל. בבקשה. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, השרה, חברות וחברי הכנסת, בעצם המסקנות של הוועדה מעלות גם הרבה שאלות בדבר המימוש של אותן מסקנות וכיצד המשרד, משרד הבריאות, מתכוון להיערך אל מול אותן מצוקות אמיתיות. קיבלתי פנייה במהלך הבוקר על תינוק בן ארבעה ימים בפגייה שמפרכס ואין בית-חולים שיכול לקבל אותו מייד לבדיקת MRI. אם אנחנו מדברים על כל בעיית התורים, מה בדיוק הפתרון והמענה למצוקות האלה? התשובה שקיבלתי היא שיש תור ארוך והרבה מאוד ילדים ממתינים לבדיקת MRI. אני חושבת שכאן זו אחת הבעיות הכואבות, ובהחלט יש פה ניסיון אמיתי לטפל, אבל עם זאת אני קצת מסכימה לדברים שנאמרו כאן קודם על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ – כיצד לקראת התקציב הקיים, לכשיגיע אלינו, משרד הבריאות שומר על התוספת? הרי באופן גורף, לצערנו, המשרד הזה סופג בכל פעם מחדש את הרצון לבוא ולקצץ בו, אז כיצד העניין של הרצון לבוא ולדאוג לכך שתורים יקוצרו יקבל ביטוי ראשון במעלה בתקציב המדינה לכשיגיע? אלה דברים שבהחלט צריכים לעמוד בראש סדר העדיפויות. דבר נוסף, עלו הרבה מאוד חששות מצד הרבה מאוד גורמים – ברגע שיבוטל השר"פ, מה יקרה עם אותם רופאים בכירים ורופאים עם ניסיון. <שרת הבריאות יעל גרמן:> השר"פ לא בוטל. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> הוא היה בפועל, לא ניתן להתעלם מזה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בבתי-החולים הציבוריים לא היה, גילה. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> מה שדאגנו – שהוא לא יוכנס – הפעם בצורה חד-משמעית. <שרת הבריאות יעל גרמן:> ההחלטה היא שהוא לא ייכנס, אבל הוא לא בוטל. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> נכון, שהוא לא ייכנס – באופן חד-משמעי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אין ולא יהיה. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> יפה. זה לא מדויק, אבל נניח שזאת ההערכה באופן כללי. מה שאני רוצה לומר בנושא הזה, איך בדיוק יוצרים מצב שבו משרד הבריאות רואה אל מול עיניו שלא תהיה רפואה סוג א' ורפואה סוג ב'. כלומר, לא רפואה פרטית – כן יוצבו שם הרופאים המנוסים, הבכירים – אל מול מערכת הבריאות שתהיה חלושה, מול כלל הציבור. זה דבר נוסף. דבר שני, כיצד משרד הבריאות נערך לפקח על בתי-החולים, שהקצאת המשאבים אכן תתועל למטרות? אם יש באמת, אני אשמח לשמוע את הפירוט כיצד זה אמור לצאת לפועל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> דבר אחרון – ברשות היושב-ראש, משפט סיום – בסך הכול הכללי אני בהחלט חושבת שהפוטנציאל, יש לו היכולת גם להיות ממומש בפועל, אבל בהחלט זה מצריך היערכות של המשרד עם דברים מאוד קונקרטיים וברורים על מנת שהדברים האלה גם יקבלו את היישום בפועל. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. והדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, הדברים יתחלקו לשניים: ברכות ואתגרים. נתחיל בברכות. גברתי השרה, לוועדת גרמן בראשותך מגיעה ברכה על ההחלטה שלא להכניס שר"פ למערכת הבריאות הציבורית. שר"פ הוא רפואה פרטית שנשענת על התשתית הציבורית. זו הדרך הבעייתית ביותר של ההפרטה. אותם בעלי ממון יוכלו ליהנות ולקבל רפואה פרטית טובה יותר על תשתית שכולנו מימנו – אנחנו בנינו את בתי-החולים, הכשרנו את הרופאים ואת האחיות, ועל התשתית הציבורית הזאת יקבלו אלה שיש להם כסף רפואה פרטית. רפואה פרטית, תמיד אומרים, היא רפואה שבה משתמשים בבעיות בריאות כדי לייצר כסף, לעומת רפואה ציבורית שבה משתמשים בכסף כדי לפתור בעיות בריאות. הערבוב של שתי השיטות האלה הוא בלתי אפשרי. ברכה מגיעה לכם, לוועדה, גם על שימת האצבע על הנקודה הנכונה, שהיא היחס שבין הרפואה הפרטית לציבורית, וגם על הגישה העקרונית, המאמץ לחזק את מערכת הבריאות הציבורית בישראל על חשבון הפרטית. וגם מגיעות לכם ברכות על הצעות מעשיות – הכנסת מנגנון הפול-טיימרים, התקציב לקיצור תורים, החדרת סטנדרטים ושקיפות למערכת כתחליף לשר"פ – כל הדברים האלה שמצויים בדוח ובמסקנות של הוועדה בראשותך חשובים מאוד וראויים. הקושי הגדול הוא שחסר במערכת הרבה כסף. אומנם יש הישג בהבאת כסף למערכת, אבל כלל וכלל לא בטוח שהכסף הזה יספק את כל מה שמערכת הבריאות הציבורית צריכה. וכאן נראה לי שיש מקום לצעד משמעותי נוסף, והצעד המשמעותי הנוסף הוא התמודדות עם עצם קיומם של הביטוחים המשלימים, שם נמצא כסף גדול, ואת הכסף הזה אפשר להכניס למערכת הבריאות הציבורית. אנחנו הצענו, קבוצה של חברי כנסת, וכמה מהדוברים לפני ואחרי שותפים יחד אתי בהצעה הזאת – הצענו הצעת חוק כוללת לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. ההצעה שלנו כוללת גם את הכנסת המרכיבים החיוניים מהביטוחים המשלימים לתוך הסל, גם הוספת רפואת שיניים עד גיל 18 ומעל גיל 65, גם הוספת האשפוז הסיעודי לסל הבריאות הציבורי, גם עדכון דמוגרפי של תקציב הבריאות, גם עדכון קבוע של סל התרופות בשיעור של 2% בשנה, גם כינון של מסלולי בחירת רופא בתוך בתי-החולים הציבוריים, וכל זה ימומן – כך אנחנו מציעים – על-ידי העלאה של מס הבריאות ב-1%, בין 5% ל-6%, והחזרת מס המעסיקים בשיעור 2% משכר העובדים. רוב הציבור הישראלי, גברתי השרה, לפי כל הסקרים, מוכנים לשלם יותר כדי לקבל בריאות ציבורית טובה יותר וכדי לקבל ביטחון במערכת הבריאות הציבורית. ברוח הברכות שבהן התחלתי אני מציע ומקווה שבהמשך לעבודת הוועדה נחשוב ביחד, חברי הכנסת, המשרד, את, גברתי השרה, על הדרכים הנוספות שבהן אנחנו יכולים לחזק את המערכת של הרפואה הציבורית, כולל את מערכות המימון למערכת הזאת. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אלה לא ימים כתיקונם, אדוני, אבל בכל זאת אנחנו חייבים לעבור אל השגרה כי גם זה חלק מהניצחון על הטרור, הייתי אומר ככה. אני רוצה להצטרף לחברי הקודמים. אלמלא הייתי מדבר אחרי חבר כנסת קומוניסט, אז הייתי אומר: מה צריך שיקרה למגן-דוד-אדום? שיהיה יותר אדום. אבל אני בעיקר רוצה להתמקד בברכות, ולא משום שאני חושב שאחרי מסקנות הוועדה חוק ביטוח בריאות ממלכתי יחל להתקיים במדינת ישראל, אבל נדמה לי שהשרה, ובעיקר השרה, עצרה כאן בשיח הציבורי מגמה שפושה בכל מקום, של הפרטה, של חוסר אחריות. יש לציין גם את הנושא של מרכיב העדכון שאנחנו מדברים עליו הרבה מאוד שנים, ואלה דברים מובנים מאליהם, אבל גם הדבר המובן מאליו לא קרה, גברתי. אין ספק שבסופו של דבר הבעיה המרכזית של מערכת הבריאות, אדוני, היא בתת-תקצוב רציף מאז קיים חוק ביטוח בריאות ממלכתי. היות שאני מאמין שאנחנו בכלכלת שוק, אבל אני מסרב לחשוב שאנחנו בחברת שוק, אני חושב שהאיזון בין השניים יכול להיעשות בתחרות אמיתית, רצינית, הוגנת, בין המערכת הציבורית למערכת הפרטית. המערכת הציבורית צריכה לאתגר את המערכת הפרטית ולהתחרות בה בכלים, בתנאים שהיא נותנת, באורך התורים, באיכות המנתחים, מתוך עיקרון, אדוני – כך אני מכיר אותו, מבית-המדרש שאני בא ממנו; אגב, השרה גם כן מגיעה מבית טוב, זה ניכר, אני חושב, גם בהחלטות הוועדה. שם התור נקבע על-פי הדחיפות של המקרה, של המחלה, של המקרה שצריך לתת לו מזור; אלה הם הדברים, ולא על-פי האשפוז והכסף. אני רוצה לומר שנבלמה כאן מגמה, וזה דבר חשוב מאוד. יחד עם זאת, עיר כמו ירושלים עדיין נותרה – העיר הכי ענייה בארץ – נותרה עם בתי-חולים שהם שר"פ לגמרי. ומכאן והלאה, זאת אומרת, צריך עדיין, גברתי השרה, לעשות את המאמץ קודם כול להפרדה מוחלטת בין המערכת הפרטית לציבורית, אבל מוחלטת בכול, איך אומרים, בכל ערי ישראל, כי בכל מקום שיש ממשק בין פרטי לציבורי – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת בר וחבר הכנסת ברכה, אפשר גם לשבת, לא חייבים לנהל פה את הדיון בעמידה. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> – – בכל מקום שמערכת פרטית מייצרת ממשק עם מערכת ציבורית, בסופו של דבר זה מסתיים או בשחיתות או באפליה של אנשים שמקבלים את השירות. אבל העיקר הוא שעמדת בזה, ואני חושב שהדברים צריכים להיאמר גם כאן על הדוכן הזה. אנחנו דווקא צריכים להיות מערכת שלומדת לומר את שבחם של אנשים בפניהם, זה העיקרון הנכון, ולכן בעיקר מצאתי בימים כאלה לבוא ולדבר על כך. יש לי כמובן הרבה מאוד ביקורת, חלקה הושמעה על-ידי החברים שלי קודם, ולא אחזור על זה; א. מברוכ; ב. זאת התחלה טובה. אני חושב שהוסר מכשול, ויש לנו עוד ללכת קדימה עד אשר במדינת ישראל כל אזרח, מקטן ועד גדול, ידע שכאשר הוא על שולחן הניתוחים, הדבר הכי טוב יקרה לו בסופו של דבר כשיקום מחומר ההרדמה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גילאון. הדובר האחרון – חבר הכנסת יעקב ליצמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, גברתי שרת הבריאות, חברי חברי הכנסת, דבר ראשון, אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות של הנרצחים איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, השם ייקום דמם. אפילו לא יודע איך להביע תנחומים, חוץ ממה שכתוב: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד". אני רוצה לקלקל את החגיגה כאן. שלי, גברתי, את כל כך שמחה שאין שר"פ. אמרת שאני חולק. בהחלט אני חולק. זה לא סוד שאני בעד שר"פ, וניסיתי לעשות שר"פ. ברגע שראיתי את ההרכב של ועדת גרמן, ראיתי שלא יהיה שר"פ. אני מכיר את הנפשות הפועלות שם. <שרת הבריאות יעל גרמן:> נגיד שראית את זה. כולם ראו את ההפך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, אני מכיר את ברסי, ואני מאחל לו הצלחה גדולה בתפקיד החדש; אדם יקר, ממש יקר וישר. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <קריאה:> מה התפקיד החדש שלו? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הוא הנספח הכלכלי בארצות-הברית. <קריאה:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> בכל אופן אני מאחל לו – אבל את העמדה שלו, הקיצונית אפילו, נגד השר"פ הכרתי ואני מכיר. אני לא רוצה להיכנס יותר לפרטים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כיוון שאתה בדעת יחיד, תתמקד בעניין לפני שייגמר לך הזמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני מקווה שתיתן לי עוד דקה, כי אני רוצה גם לענות מילה לגילה על ה-MRI. יש לי שאלה לשרה, אני מקווה שהיא תענה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני אתן לך עוד דקה, רק תיכנס לנושא. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אוקיי. אז קודם כול שר"פ קיים היום. גם אחרי שאין שר"פ, יש שר"פ, רק מה? הרופא נכנס לבית-החולים בבוקר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה שקט שם בירכתיים. חבר הכנסת הרצוג. חבר הכנסת הרצוג. <נסים זאב (ש"ס):> סליחה, יש "שרפ" באנגלית – תסתום את הפה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בסדר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> shut up. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הרופא נכנס היום לבית-החולים, בשעה 12:00 – רופא בכיר אני מדבר, אפילו מנהל מחלקה – הוא עובר את הכביש והוא עושה שר"פ. ובהכשר. למה בהכשר? כי יש לו כרטיס נוכחות. הוא מעביר כרטיס – זה היה בשביתת הרופאים, הוא עושה את זה. בבית-החולים הוא מרוויח 80 שקל לשעה, נניח, לא יודע כמה; מעבר לכביש – בהכשר, כי הוא דיווח על מה שהוא עושה – הוא מרוויח 1,000 שקל, לא משנה כמה. אז ברור שהם עושים את זה, ושלא יספרו לי סיפורים שלא עושים את זה. לכן, אני בעד שר"פ, שהרופא יהיה נוכח, והבטיחו לי להיות נוכחים בבית-החולים, כל הבכירים, ושלא יעשו את זה במקום אחר, רק בבית-החולים שבו הם עובדים; וגם החלשים ייהנו מזה, הבטיחו לי את זה, ולכן אני חושב שזה נכון לעשות. גם תיירות מרפא. לפני שעזבתי את תפקידי נפגשתי עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואז גיבשנו – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> חבר הכנסת ליצמן, אתה האחרון שהולך עם ביפר. האחרון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני שמח. אני האחרון שיש לו טלפון כזה גם. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אין לי פייסבוק. לכן, אני אומר שכל הדברים האלה – תיירות מרפא, לפני שעזבתי עשיתי כל מיני קריטריונים: מ-16:00, אחר-הצהריים. היום עושים את זה בבית-חולים, כולל פלסטינים שמביאים לבית-החולים במרכז הארץ. אני לא רוצה להגיד לכם על ניתוחי לב. עושים את זה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים. שרת הבריאות, או שהיא יודעת, או שאם היא תרצה היא תבדוק אותי. כל מילה ברזל – מה שאני אומר. זה נכון. פול-טיימרס – אגב, זו הייתה ההצעה שלי בתוך שביתת רופאים, פול-טיימרס. השופטת דווקא קיבלה את זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> משפט אחרון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שני משפטים אחרונים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> משפט וחצי. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תרופות מצילות חיים לא בפנים, בשב"נים, וחבל לי על זה. נכון שפעם הסכימו לזה בוועדת הכספים. היום זה ממש דבר טעון תיקון. למה שילכו לחברות אחרות מבחוץ, פרטיות? אין מענה לגירעונות קופות-החולים. אני רוצה לומר לחברת הכנסת גילה גמליאל: יצא דוח של ה-OECD על ה-MRI. יצא דוח. עכשיו אני לא זוכר את המספרים, כמה רשומים בדוח של 2012, כמה MRI. גברתי שרת הבריאות, בתפקידי ביקשתי מכל בתי-החולים שיש להם MRI שלא רשומים – ולא צריך להגיד לך שיש בתי-חולים ממשלתיים שיש להם ארבעה-חמישה MRI; אני לא רוצה לפרט מעל בימת הכנסת, אבל אני יודע שיש בתי-חולים שיש להם ארבעה-חמישה MRI. <שרת הבריאות יעל גרמן:> שניים – כן, שלושה – כן; ארבעה-חמישה – לא בטוח. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, הוא אמר ארבעה-חמישה מכשירים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן, לא מכירה. שניים-שלושה, לא יותר מזה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תבדקי אותי, מה שאמרתי. יש לך המסמך. יגיד שטעיתי. אני יודע בבירור שיש, בבירור שיש, וכל מיני תירוצים אחרים. התחננתי אליהם בכתב: רבותי, תדווחו לי, אני אכשיר לכם את זה; לא רוצה – כי זה נגד הנוהל מה שהיה, נגד התקנות. אני אכשיר לכם את זה. אבל למה אנחנו צריכים להיראות טמבלים כאלה, תסלחו לי, ב-OECD, כאשר יש לנו? כמה שיש לנו – אם את מודה בשלושה, על ארבעה את לא יודעת, אני מבטיח לך שיש, תעשו את הסיכום מכל בתי-החולים. זה פי-שניים ממה שאנחנו מופיעים שם. תעשו את הסיכום מכל בתי-החולים – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת בר, חבר הכנסת בר. רבותי, מה זה כאן, פרלמנט בתוך פרלמנט? בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לכן אני אמרתי, קודם כול, למה אנחנו נראים כך אצל הגויים? אפשר להכשיר את כל ה-MRI ולנסות להודיע: רבותי, הנה יש לנו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לכן אני אומר, בתשובה לגילה: אם את רוצה עזרה בנושא הזה, אני אשמח מאוד לעזור לך בזה. בהחלט אפשר לעשות את זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. גברתי, שרת הבריאות יעל גרמן, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, ראשית, תודה על הברכות; זה תמיד נעים לקבל. אני אנסה להשיב ממש על כל ההערות שנאמרו, ונתחיל עם ההערות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ שבירכה על ההחלטה. וכאן אני אולי חייבת להסביר: יש כאלה שלא כל כך יודעים בכלל מה זה שר"פ, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. שר"פ, ראשי תיבות: שירות רפואי פרטי. כוונת השר"פ זה שימוש בכספים פרטיים בתוך המערכת הציבורית, זו המשמעות. אז רק כדי שיבינו. עד היום, או יותר נכון, מאז 2002 השימוש בכספים הפרטיים שנמצאים בביטוחים, גם בשב"נים, גם בביטוחים של קופות-החולים וגם בפרטיים – נאסר להשתמש בהם בתוך המערכת הציבורית; נאסר, ואכן לא השתמשו. הוועדה קבעה שגם לא ישתמשו. הוועדה, שלמעשה הייתה הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, באה באמת לחזק את מערכת הבריאות הציבורית, וכדי לחזק מערכת בריאות ציבורית צריך תקציבים ציבוריים. אנחנו נמצאים היום במדינת ישראל ביחס של הוצאה ממשלתית מול הוצאה פרטית: 60–40. 60%, קצת פחות, המדינה מוציאה על הבריאות, ו-40% התושבים. כאשר הממוצע ב-OECD, אם אנחנו כבר מזכירים את ה-OECD, זה 28.5% הוצאה פרטית, אבל יש מקומות באירופה שבהם ההוצאה מגיעה גם רק ל-15% או ל-20% או ל-25%. ולעומת זה, ההוצאה הציבורית של הממשלה היא בין 75% ל-85%. ולכן, כאשר הוועדה שבראשותי באה וקבעה שאנחנו מתנגדים לשר"פ, אנחנו באנו וקבענו שאנחנו סבורים שהממשלה היא זו שצריכה להשקיע בבריאות הציבורית ולשנות גם את היחס. ובכלל, אם אנחנו מדברים על מערכת הבריאות ואם אנחנו רוצים לחזק מערכת בריאות, הרי שבראש ובראשונה צריך לחזק את מערכת הבריאות הציבורית; אמר נכון חבר הכנסת דב חנין. אבל לא רק זאת, כשאנחנו מסתכלים אילו פרוצדורות, אילו ניתוחים נעשים במערכת הפרטית, ואילו ניתוחים נעשים במערכת הציבורית, הרי שאנחנו רואים שכל הניתוחים המסובכים והמורכבים והיקרים נעשים במערכת הציבורית, ובצדק; כי יש לנו מערכת מעולה, יש לנו מערכת מצוינת, ואם מישהו רוצה לעשות איזו פעולה מורכבת, אני ממליצה וכדאי שיבחר במערכת הציבורית המצוינת. לעומת זה, פרוצדורות קלות ורווחיות, מה שנקרא בעגה cherry picking, נעשות במערכת הפרטית. ואי לכך, לעולם לא ניתן לסמוך על מערכת רפואית שנסמכת על מערכת רפואית פרטית, ששם נעשות הפרוצדורות היותר-פשוטות. מערכת טובה צריכה להישען על מערכת ציבורית טובה. ומערכת ציבורית טובה צריכה להישען על השקעה ציבורית. ודווקא את, שלי, היית צריכה להעריך את העובדה שהמדינה, הממשלה, משרד האוצר, שר האוצר בא ואמר: נכון, צריך להשקיע במערכת הבריאות. כולנו יודעים שאנחנו צפויים לתקציב של קיצוצים, כולנו יודעים שזו תהיה שנה קשה, אבל כולנו גם יודעים שמהותו של תקציב, בין השאר, או אולי בראש ובראשונה, זה קביעת סדרי עדיפויות לאומיים. והפעם באים ושמים את מערכת הבריאות על השולחן, על המפה, ובאים ואומרים: מן הראוי לתת לה כסף. לא מספיק, אולי צריך היה עוד יותר. אבל לראשונה מזה שנים רבות יש תוספת לתקציב. ואני חושבת שעל כך קודם כול צריך לברך. צריך לברך על כך שהממשלה ושר האוצר באים ואומרים: אנחנו שמים כסף בבסיס, לא חד-פעמי, למערכת הבריאות. לחברת הכנסת גילה גמליאל, את שאלת אותי כיצד המשרד מתכוון להיערך. כל משרד הבריאות מתכוון ליישם את כל ההמלצות שאנחנו קבענו בוועדה, וההמלצות הן רבות ומגוונות. יש המלצה אחת שאנחנו כבר התחלנו ליישם, וזאת ההמלצה שאומרת שאנחנו מפרידים את ניהול בתי-החולים הממשלתיים מן המשרד, בגין חשש לכאורה לניגוד עניינים, כי אנחנו משרד רגולטורי ואנחנו גם מנהלים בתי-חולים שהם בבעלותנו. אחת המסקנות הראשונות של תת-הוועדה לריבוי כובעים, בראשותה של רונית קן, הייתה להפריד את ניהול בתי-החולים הממשלתיים, להפריד אותם, ליצור רשות עצמאית שאינה כפופה למנכ"ל משרד הבריאות, כן כפופה לשרת הבריאות, והם אלה שיפקחו על בתי-החולים. המשרד הוא רגולטור ומוטת השליטה שלו היא אדירה. ההפרדה של ניהול בתי-החולים הממשלתיים תאפשר שני דברים: האחד, לנהל באמת את בתי-החולים הממשלתיים כהלכה, לבוא ולבדוק אם אכן כל ההוראות מתקיימות, אם יש איזון תקציבי, אם ניהול כוח-האדם הוא כראוי, וגם כמובן להוסיף עוד יוזמות; זה מצד אחד. ומצד שני, זה יאפשר למשרד הבריאות לחזק את התפקיד שלו כרגולטור, כרגולטור חסר פניות. כל עוד בתי-החולים היו בתוך המשרד, ניתן היה לומר שאולי יש לו פנייה, הטיה, לעבר בתי-החולים הממשלתיים. רוצה לומר, ההחלטה הזו, היא כשלעצמה כבר מתחילה את היישום של כל החלטות הוועדה, שהן באמת חיזוק המערכת הציבורית, אבל לא רק זה. היום יש לנו צוותי עבודה שבאים – צוות העבודה הראשון שנוסד וישב באמת בצורה מרתונית, כדי לראות איך אנחנו מקצרים את התורים מייד, באיזה בתי-חולים יש אפשרות, capacity, לעוד ניתוחים מבלי להוסיף אפילו כוח-אדם, אלא רק לנצל את המערכת של כוח-האדם הקיים על-ידי, כמובן, ססיות ושעות נוספות, מתוך הנחה שיש לנו תשתיות פשוט לא מנוצלות. יש לנו היום חדרי ניתוח שמהשעה 15:00 הם ריקים, לא מנוצלים, ואנחנו ננצל אותם ועל-ידי כך אנחנו נקצר תורים. הצוות הזה כבר ישב, נערך, הציג את תוכנית העבודה שלו לאוצר, ואנחנו כבר מוציאים לפועל. ואני מקווה שבאמצע יולי, לקראת סוף יולי, אנחנו נוכל להראות כבר תוצאה של תוספת ניתוחים וקיצור תורים. דיברו על הפערים ברפואה. בוודאי, יש פער בין הרפואה הציבורית לבין הרפואה הפרטית, ואת זה צריך לצמצם. דיבר חבר הכנסת ליצמן על כך שיש רופאים שעוזבים בשעה 14:00 את בתי-החולים הציבוריים ועוברים לבתי-החולים הפרטיים. נכון, והוועדה בראשותי באה ואמרה: הפול-טיימרים – ואם זה היה רעיון שלך, אני שמחה שאנחנו כיוונו לדעת גדולים; תמיד אני שמחה לאמץ רעיונות טובים – הפול-טיימרים תפקידם להישאר בבית-החולים הציבורי. פול-טיימר לא יוכל לעזוב, לא ב-14:00, לא ב-15:00, לא ב-16:00 וגם לא ב-20:00 את עבודתו בבית-החולים הציבורי ולעבור לבית-החולים הפרטי. הוא לא יוכל. מי שיהיה פול-טיימר מחויב לעבודה בבית-החולים הציבורי. הוא נשאר כדי לתת שירות טוב יותר לאותו פציינט, לאותו חולה, לאותו מטופל שמגיע אחרי השעה 15:00 ולעתים לא מוצא מומחה ולא מוצא רופא שיטפל בו. הפעם הוא כן ימצא, בדמות הפול-טיימר. וגם הפול-טיימר ייתן מענה באותם מקצועות שהיום אנחנו יודעים שהם בחסר, ואני עניתי על השאילתה של חברת הכנסת סתיו שפיר ששאלה מה קורה עם הפנימאים. חלק מהפול-טיימרים יהיו פנימאים. הם לא יעשו ניתוחים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא לא ייהפך ל"נו-טיימר"? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו נבדוק, זו שאלה טובה. כמובן, צריך לבדוק תפוקות, בוודאי. פול-טיימר יצטרך לתת תפוקות, זה בוודאי. זה לא שהוא נשאר במערכת; הוא נשאר במערכת ויהיו תפוקות. ואני סומכת על רופאים – דרך אגב, שביקשו, ובוועדה, כשהם באו והעידו, הם באו ואמרו: אנחנו רוצים להישאר בבתי-החולים הציבוריים אם רק נשתכר כראוי. אנחנו מוכנים להשתכר הרבה פחות ממה שאנחנו משתכרים במערכת הפרטית, אבל תנו לנו את האפשרות. והפול-טיימרים בדיוק ייתנו את האפשרות לאותם הרופאים שכל כך רוצים לשרת את הציבור ורוצים להישאר במערכת הציבורית; להישאר, לתת שירות ולחזק אותה. לגבי הרעיון, חבר הכנסת דב חנין, של העלאת המס. צריך להבין, העלאת המס היא העלאת יוקר המחיה. זה שלוקחים מן הכיס של התושב ומעבירים את זה לממשלה – – <דב חנין (חד"ש):> אנשים משלמים יותר על ביטוחים משלימים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> מייד. – – והממשלה היא שנותנת, זה ייקור ההוצאה שלנו. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ומה זה הביטוחים המשלימים? <דב חנין (חד"ש):> מה זה הביטוח המשלים? <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לא העלאת יוקר המחיה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> הוא קיים, אבל – – – <דב חנין (חד"ש):> אבל זה במקומו. מציבים את הגופים החיוניים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> סליחה, בוא תרשה לי לומר לך כמה מילים. אם הממשלה הייתה אומרת: אני מעלה את הביטוח המשלים, אתה צודק. אין ספק ששקל של מס שווה הרבה יותר משקל של ביטוח. בכלל אין ספק. הוא נטו, ברוטו, הולך למערכת. כל מה שהולך לביטוח יורד לאחר מכן גם על loss ratio, וגם התקורות, גם הרווחים, גם עמלות וגם עוד דברים נוספים. אין ספק. אבל אנחנו מתכוונים להוריד גם את עלות ההוצאה הפרטית בשב"ן ולהוריד גם את עלות ההוצאה הפרטית בביטוחים הפרטיים. זה גם חלק מהמסקנות. לא נתנו לזה מספיק תשומת לב, אבל זה חלק מהמטרות שלנו. המטרה שלנו בוועדה היא להביא לידי כך שכל אדם, בצורה מושכלת, יוכל לראות מה יש לו. וברגע שיש לו כפל ביטוחים – וכולנו יודעים שאנחנו משלמים היום כפל ביטוחים שלא לצורך – ניתן יהיה מחר, בעקבות ההחלטה שלנו לפרק את השב"ן לנתחים ברורים ושקופים, לבטל את כפל הביטוחים ולשלם פחות. אחת המטרות שלנו, תוך כדי חיזוק מערכת הרפואה הציבורית, תוך כדי קיצור תורים, תוך כדי השארת הרופאים בבתי-החולים, תוך כדי חיזוק הקהילה ובתי-החולים והרצף בין הקהילה לבתי-החולים, תוך כדי בחירת בתי-חולים רחבה יותר – אחת המטרות היא גם להוריד את העלות הגבוהה מאוד היום עבור כל משק-בית של ביטוחי בריאות. אנחנו במדינת ישראל עומדים – – – <אילן גילאון (מרצ):> אבל למה כעיקרון, אני שואל אותך, בכלל צריך את ביטוח הסל, את ביטוח הבריאות הממלכתי, כשאני ממילא משלם אותו בתור אזרח במדינה כמשלם מסים? למה אני צריך עוד ביטוח נוסף על הביטוח הזה? מה זה אומר? שהביטוח הזה לא מקיים את שמו של החוק, חוק ביטוח בריאות ממלכתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אילן, אני אשיב לך, בהחלט, אבל אם תרשה לי, אני רק אשלים ואומר שאחת המטרות שלנו היא להוריד את ההוצאה הפרטית עבור ביטוחי בריאות. אנחנו במדינת ישראל מהשיאנים בהוצאה פרטית על ביטוחי בריאות שלא לצורך. אני מסכימה אתך, יש לנו מערכת ציבורית מעולה, ויש לנו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אחד הטובים והמתקדמים ביותר בעולם. למעשה אין צורך בכלל בכל הביטוחים האלה, מפני שהמערכת הציבורית יכולה לתת מענה. אלא מה? במשך שנים נוצר מצב שהמערכת הייתה רעבה לתקציבים. נוצרו תורים, ואנשים שבאו ולא יכלו לקבל מענה בזמן סביר במערכת הציבורית ביקשו מענה במערכת הפרטית, ולשם כך הם רכשו ביטוחים. את המעגל השוטה הזה אנחנו מבקשים להפסיק בשתי דרכים: מצד אחד לחזק את המערכת הציבורית, לקצר תורים, להחזיר את האמון, לומר לכל הציבור: יש לכם מערכת ציבורית מעולה. לא אני אומרת את זה. לא אתה אומר את זה; העולם אומר את זה. העולם נותן לנו את הציונים הגבוהים ביותר למערכת הבריאות הציבורית. תחזרו למערכת הציבורית. תפסיקו את הביטוחים המיותרים. אז מצד אחד אנחנו נחזק את המערכת הציבורית, נקצר תורים, ומצד שני נרסן ככל יכולתנו ונצמצם את ההוצאה הפרטית על הביטוחים הפרטיים. תרופות מצילות חיים – ממש כשם שקבענו שהמדינה היא זו שמחויבת למערכת בריאות ציבורית טובה, גם בנושא התרופות המדינה היא זו שחייבת. והמדינה לקחה על עצמה את התפקיד הזה, והמדינה מדי שנה מייעדת 300 מיליון שקל. לפחות במהלך שש השנים האחרונות, הסכום הזה לא ירד. בסך הכול, מאז הוחלט, למעלה מ-2 מיליארד שקל נוספו לסל עבור תרופות מצילות חיים. ברגע שאנחנו ניתן תרופות מצילות חיים בתוך שב"ן, בתוך ביטוח, אנחנו נוריד מעצמנו כאן, ככנסת וכממשלה, את המחויבות שלנו לדאוג לנושא. ואנחנו צריכים להמשיך ולדרוש שהממשלה תמשיך ותיתן את הכסף הזה עבור תרופות מצילות חיים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גברתי יודעת שהיום יש המון תרופות – – – אין כסף לזה. התרופות – במקום ללכת לחברת תרופות – – – עבור תרופה מצילת חיים, אז עדיף ששב"ן – – – קוסמטיקה – – – במסגרת החוק. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני חלוקה על דעתך. אני חושבת שהתוספת של 300 מיליון מאפשרת להוסיף מדי שנה תרופות – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, לא, לא – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> מתוך 300 מיליון, 120 מיליון, רק בשנה האחרונה, יועדו לתרופות חדשות לסרטן, וגם השאר נועדו לתרופות חדשות. המדינה עשתה יפה שהיא לקחה את זה על עצמה, ואסור לנו להעביר את זה לשב"ן. לסיכום – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> האם יש התחייבות של שר האוצר שהקיצוץ הרוחבי לא יחול על משרד הבריאות? <שרת הבריאות יעל גרמן:> חברת הכנסת יחימוביץ, אנחנו קיבלנו הבטחה לתוספת לבסיס, גם 700 מיליון לצורך קיצור תורים, וגם עדכון מדד דמוגרפיה. ונכון אמר אילן, זו הפעם הראשונה מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי שאנחנו מעדכנים בהחלטת ממשלה – נעגן את זה – את העדכון הדמוגרפי. העדכון הדמוגרפי משמעותו תוספת של כ-300 מיליון לבסיס לקופות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא יהיה קיצוץ רוחבי? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מדברת על תוספת ולא על קיצוץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל אם יש קיצוץ רוחבי מצד אחד ותוספת מצד שני, זה מתקזז. <שרת הבריאות יעל גרמן:> תהיה תוספת, וברור שהתוספת היא לא קיצוץ. צריך לפעמים גם להבין שהממשלה מקבלת החלטות יפות וטובות, וזאת אחת ההחלטות של שר האוצר, לתת תוספת, לא לקצץ. לתת תוספת, זו ההחלטה, וצריך להבין אותה. אבל בזמן התקציב את בוודאי תראי את זה במו-עינייך. לסיכום, מערכת הבריאות וחוק ביטוח בריאות ממלכתי חקקו על דגלם שלושה ערכים: שוויון, צדק וערבות הדדית. אני מאמינה שהמסקנות של הוועדה שעמדתי בראשה יביאו לכך שהמערכת אכן תהיה מערכת שוויונית המושתתת על צדק ועל ערבות הדדית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> וגם בריאות, אני מקווה. מה את מציעה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> מערכת הבריאות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מה את מציעה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> צדק זה בריאות שווה לכול. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נסתפק בדיון הזה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> מה רוצים הם? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מסכימים, המציעים? אדוני רוצה להעביר – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> ועדת העבודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוקיי, המשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אם כל המציעים מסכימים – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – אני מניח שאין בעיה. יש לנו – עמדה נוספת ליעקב מרגי. בבקשה, דקה מהמקום. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, ברצוני לברך אותך על אימוץ המלצות ועדת גרמן, שאת עמדת בראשה. אני תקווה שאת – ואני מדגיש – שאת והאוצר תעמדו על כך שההצהרות על תוספת התקציב יתבצעו במלואן. יש לנו ניסיון, מה לעשות. אני מקווה שחוסר הוותק שלך – לא חוסר ניסיון – בכנסת יביא לכך שאכן ההצהרות יתבצעו במלואן והתוספת תופנה אכן ליעדיה, כי גם זה משחק בתוך – ואת זה מניסיון אני אומר לך. אי-אפשר שלא להזכיר, למרות הברכות, שוב ושוב את הפערים בבריאות בפריפריה. כולנו ראינו את הברכה והתועלת בעידוד הרופאים לעבוד בפריפריה, כשתגמלתם אותם. כשהרופאים תוגמלו, אכן באו לפריפריה רופאים טובים. נקודה שנייה ואחרונה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אנו עדיין מתמודדים עם תורים ארוכים ומתמשכים לניתוחים ולפרוצדורות רפואיות. שוב, אלה בעיות שהיו במערכת ולא נולדו עכשיו. כולנו תקווה, ואמרתי לך בתחילת התפקיד: אנחנו נדחף אותך מאחור, גם אם זו תהיה דחיפה אגרסיבית, אבל זה לטובת מערכת הבריאות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת מרגי. דעה אחרת נוספת לחבר הכנסת נסים זאב. דקה מהמקום. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה הנכבדה, עוד לא שמעתי פעם ששר לא אומר שהוא עשה הכי הרבה בנושא שהוא מופקד עליו. אני זוכר את השר לשעבר ליצמן, סגן השר, ולפניו היה נסים דהן – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני שמעתי את זה, אגב, גם מרופאים. אמרו שהוא היה המצטיין ביותר. כשהיה נסים דהן, כולם אמרו שהוא הכי טוב. כשהיה ליצמן – הכי טוב. ברוך השם, שאת הכי טובה, ותמיד יש חסר ותמיד צריך השלמות. אנחנו מדברים על דבר מאוד מאוד מהותי. האם הסיטואציה וההחלטות האלה יבריחו מוחות, יבריחו חולים מבתי-חולים? אני אומר לך שכן. אם אנחנו חושבים לעצום עיניים ולומר: טוב, אנחנו באים ועושים הפרדה מוחלטת, ומי שרוצה ציבורי ילך לציבורי, ומי שרוצה פרטי יישאר פרטי – אנחנו פשוט לא קוראים את המפה בצורה נכונה. גם ככה בקושי אנחנו מתמודדים כדי לתפוס את הרופאים הטובים והמומחים, ואני יודע. למשל דוקטור שהיא כירורגית שמחפשים אותה בנרות, שהיא בפנסיה כבר כמה שנים, והיום היא עובדת ב"הדסה", אחרי שהיא עזבה בית-חולים מרכזי בתל-אביב. כי אין לנו אנשים מומחים. אין לנו מספיק אנשים עם ידיים טובות. עם כל הכבוד לכך שיש מוחות טובים, לא תמיד הכירורגים – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – והבחירה איזה רופא לקחת צריכה להיות אך ורק בהחלטה של בית-החולים. אני חושב שכדי לשמר את מה שקיים היום חייבים לאפשר, לפחות שעות מספר ביום כן לאפשר להם את עבודתם הפרטית בתוך בתי-החולים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. אנחנו נעביר עכשיו להצבעה את העברת הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד? בבקשה. זה על העברה לוועדה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 17, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יעבור להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <התפטרות השליח האמריקני למשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 3468, 3474, 3492, 3495 ו-3497 בנושא: התפטרות השליח האמריקני למשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים. ישיב סגן שר החוץ צחי הנגבי. הדובר הראשון, חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. שלוש דקות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שרצינו לדחות את זה לשבוע הבא, ולא כל כך הסתייע בידנו, כי אני לא מאלה שמאמינים שצריך לדבר היום בהכרח על הנושאים המדיניים – בתקופה הכל-כך קשה שכולם עוברים. זו באמת הזדמנות לחזק עד כמה שבכלל אפשר לחזק את משפחות הנרצחים, שהיו קורבנות הפשע הנתעב הזה, ואני מאוד מקווה ומאמין שכוחות הביטחון שלנו יבואו עמם חשבון שבעתיים. אגב, אמרנו כולנו, ואני שמח שהייתה אחדות דעים בסיפור הזה, שלא רק שהם לא השיגו את מטרתם, הם בעצם השיגו את המטרה ההפוכה. הם רצו לפגוע בעם ישראל – הם איחדו את עם ישראל מימין ומשמאל, יהודים, ערבים, והפכו אותו לעם חזק יותר ונחוש יותר להיאבק בתופעת הטרור, ב"חמאס", בשולחיו ובארגוניו. אני רק ממלא את תפקידי כסגן יושב-ראש לשעבר ומזכיר לך להדליק את השעון. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. עד עכשיו אפילו הגיע לך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מטרת הדיון הייתה, בעצם, לדבר על התפטרותו של השליח אינדיק. למה הוא התפטר? האם יש לישראל אשמה, חלילה, בזה שהוא התפטר? האם יש לישראל אשמה בזה שאין יותר משא-ומתן עם הפלסטינים? ויש – גם לנו, ובטח שגם לפלסטינים. אבל, שוב, אני לא אדבר על זה. אני רק רוצה לומר דבר אחד לפלסטינים שנמצאים מהצד השני ודבר אחד לעצמנו. לפלסטינים – ואני אומר להם את זה גם בשיחות שיש לי אתם, ואני מאלה שמדברים אתם, בניגוד להרבה בבית הזה שבוחרים לא לדבר אתם או להתעלם מהם – שני דברים יסודיים: 1. אם אתם רוצים מדינה או להתפתח פה לצדנו כעם, תפאדל. אני מאלה שבאופן אישי ינסו לעזור לזה לקרות, ואני גם עוזר לזה לקרות. רוצים לחיות פה לידנו, זאת אופציה. אתם רוצים לחיות פה במקומנו? זה לא יקרה. לא יקרה לעולם. העם הפלסטיני צריך לחשוב מה הוא בעצם רוצה. דבר שני שאני אומר, ואני חושב שרוב הפלסטינים מבינים את זה, הוא שבכוח ובטרור – לא ילך. כל הפעלה של כוח נגד ישראל – ישראל תוכל להפעיל הרבה יותר כוח. במשחק הזה אנחנו ננצח והם יפסידו. ואתם יודעים מה? גם את דעת הקהל, את הכשרת הלבבות בעם הישראלי, אותה הכשרת לבבות שכולנו רוצים שתהיה, גם פה וגם שם, בשביל שיהיה שלום בינינו – גם את זה הורס מי שמבקש לפעול באלימות כנגד ישראל. אבל גם לנו בצד הישראלי אני רוצה להגיד משהו, ועל זה אני אשמח שנכבדי שר החוץ יענה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סגן שר החוץ. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> סגן שר החוץ. אני דווקא בעד שהוא יהיה השר. זו הייתה פליטה פרוידיאנית. זה נוגע לאמרה האחרונה של שר החוץ אביגדור ליברמן. לכולנו מאוד מאוד קל להגיד עכשיו מה לעשות, את מי לכסח, ואגב צריך לעשות וצריך לכסח. ולכולנו מאוד קל להגיד דברים מהבטן, כי זה מאוד קל וזה גם מאוד פופולרי. שמעתי את ההצעה של שר החוץ אביגדור ליברמן לכבוש מחדש את עזה, להיכנס לשטחים, להחזיר את החיילים שלנו לשם. אדוני סגן השר, אני בעד לתת את המכה הכי חזקה ל"חמאס", לשולחי ולמבצעי הרצח הזה, שאני מקווה שיעמדו לדין מהר וישלמו את המחיר, אבל אוי לנו לעשות פעולות שבכסות מה שקרה בסופו של דבר יסבכו את ישראל במה שהיא לא צריכה לעשות. ישראל היא חזקה, היא תמיד תהיה חזקה, והיא יודעת לטפל בטרור ובבסיסי הטרור בעזה מהקרקע, מהאוויר, מהים, מהיבשה, ואני לא פוסל פעולות קרקעיות נקודתיות כדי להילחם בטרור. אבל היינו בעזה, זה לא עבד. אני, אגב, מאלה שהצביעו נגד ההתנתקות מעזה. אנחנו כבר לא שם. אתם יודעים מה? זה לא הוכיח את עצמו. אני קורא למדינת ישראל לעשות את כל מה שצריך לעשות בשביל להילחם בטרור, אבל לא לעשות את מה שלא צריך בשביל להילחם בטרור, ופה אני מאוד מקווה שסגן השר יתייחס לזה ויסכים אתי. תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להשתתף באבלן של שלוש המשפחות הישראליות שאתמול טמנו את בניהן בנסיבות מאוד טרגיות. אני גם רוצה לשלוח תנחומים ל-16 משפחות פלסטיניות שאיבדו את בניהן ב-20 הימים האחרונים, מאז החל האירוע האחרון. ואני רוצה, בצד השני, להעלות על נס את אותם קולות שקוראים לשפיות ולאיפוק, והבולטים בהם בשני דברים שקרו היום: משפחת פרנקל שאיבדה את בנה וקראה לא לנקמה, ולאיפוק; וגם משפחת אבו ח'דיר מירושלים המזרחית שאמרה שנקמה היא לא הדרך ולא המוצא. אם משפחות הקורבנות אומרות את מה שאומרות, אני חושב שיש מקום לומר לכל מחרחרי הריב והמדון בבית הזה ומחוצה לו, שקוראים לנקמה ומבצעים נקמה – גם אם באופן ממלכתי וגם באופן פרטיזני – להגיד להם הס ברגע זה. אני עומד כאן, והדבר הקל ביותר הוא לעמוד כאן ולדבר על מאזן הדמים, שכל אחד ילבש את גלימת הקורבן ויגיד כמה הוא סובל וכמה הוא איבד חיים, והוא ירגיש צודק כמובן. אבל המסקנה ממאזן הדמים היא ללכת למקום שלא מדברים עליו, שלא נמצא באג'נדה של הממשלה, ממשלת ישראל. תשעה חודשים התנהל משא-ומתן בין ישראל לפלסטינים, והדבר היחיד שהוא הוביל – זה למבוי סתום ולחוסר תקווה. שפיכות הדמים, היא תהווה מעין או כביכול הצדקה לסרבני השלום; שפיכות דמים היא מכה לשוחרי השלום. כל שפיכות דמים. ולכן, אם ראש הממשלה חושב שזו שעת כושר על מנת להצדיק את מדיניותו סרבנית השלום, שהיא בניגוד גמור לכל מה שקיים בעולם, ואם מרטין אינדיק, השליח האמריקני לתהליך השלום, מגיע למסקנה כזו – מרטין אינדיק, הציוני המובהק, חבר החוגים הציוניים הרחבים והמרכזיים בארצות-הברית – אם הוא אומר שהוא לא יכול, אז סימן שראש הממשלה הרחיק לכת בסרבנותו ובהתכחשותו לעקרונות הבסיסיים של תהליך השלום. לכן, אם נחבר את ההתפטרות עם מעגל הדמים, אני אומר שיש כתובת אחת שחייבת להתעשת. ראש הממשלה לא יכול להגיד: "חמאס" עשה, "חמאס" ישלם. זה לא מספיק, זה גם לא נכון. אם משעל, ראש "חמאס", אומר היום שהם לא מעורבים והם מעוניינים לשמור על ההבנות שהיו בין ישראל לבין "חמאס", אתה רוצה להכניס אותם למשבצת בכוח? אני מקווה שהחקירה תוציא את האמת, גם במקרה של היום וגם במקרה של שלושת הנערים, אבל יש מסקנה אחת שלא צריך לעשות שום חקירה לגביה, והיא חוסר התקווה, התסכול, חוסר המוצא שקיים בעצם המשך הכיבוש, ועל הדבר הזה אמון אחד ויחיד, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. אני חושב, ואני – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים, אדוני. אני מזהיר: ספסרות בדם תביא לעוד דם. זה לא סוג של פטריוטיזם, זה סוג של בוגדנות – באינטרסים של העם שלך ושל כל עמי האזור. מה שנדרש עכשיו על מנת להפסיק את המעגל – ואני פונה למפלגות בקואליציה, שקוראות לתהליך שלום – זו העת להגיד דברים אחרים, לא להיכנע לרוח המורעלת – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – לא להיכנע לרוח הדמים, שנשפך כאן דם ומהצד השני קוראים לנקמת דם, ואז מי ישלם? ישלמו שני העמים, וסרבני השלום יחגגו, ואנחנו, שוחרי השלום, גם היהודים וגם הערבים, גם הישראלים וגם הפלסטינים, נמשיך כאילו להצטדק ולהתנצל. זו העת, אדוני שר הרווחה, זו העת לבוא ולהגיד: המסקנה משפיכות הדמים היא ללכת לתהליך שלום אמיתי, שמבוסס על הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל. אין פתרונות קסם אחרים. תשפוך דם – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> טוב, בסדר, בסדר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – תשפוך דם – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוקיי. תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני יודע שאתה לא נהנה מהדברים האלה – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, אני רומז לך ורומז לך – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – ואתה לא אוהב אותם, אני יודע – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – ונותן לך. אוקיי, סיימנו. משפט אחרון, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ולכן, זה מה שנדרש, ואני חושב – מי שרוצה לדבוק באינטרסים של העם שלו, יגיד: זו עת שלום, על אף הדם שנשפך – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – ובגלל הדם שנשפך. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. דווקא דיברת יפה, מה אתה מתעצבן? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני יודע שדיברתי יפה, אבל לא לרוחך, מה אני אעשה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. אני גם בעד סיום הכיבוש, אגב. <קריאה:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> פייגלין, אתה לא – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני רציני – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא מתכוון – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – אני חושב כמוך, שחייבים לסיים את הכיבוש. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא מתכוון לשבח אותי באווירה הזאת – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> הוא שיבח אותך – – – <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעניין הזה אני אתך – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, לא, אנחנו לא ביחד – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> ברכה, אין דרך חזרה, קיבלת שבחים – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כי שלי יחימוביץ – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הלך עליך – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – רצתה לשבח אותי והרגישה נבוכה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – הלך עליך, זהו. קיבלת תשבחות. <נסים זאב (ש"ס):> איזו קואליציה – מוחמד ברכה ומשה פייגלין. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> על העניין הזה, של סיום הכיבוש. <נסים זאב (ש"ס):> אידיאולוגי, לא נורא, בסדר, מה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> על סיום הכיבוש. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> כולנו בעד סיום הכיבוש כי אין כיבוש, נכון. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בדיוק. שלוש דקות, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מאז פיצוץ שיחות השלום, ג'ון קרי כמובן ידע שהוא נכשל. הוא ניסה לדחוף כמה שיותר, הוא חשב שהוא איזה מין שדכן בין בני-זוג, רצה לעשות איזה חופה וקידושין, חשב, אין מה לעשות, נחייב את הרשות הפלסטינית לקיים שיחות על-כורחה – של הרשות, אגב. הוא הבין אחרי כמה חודשים שוודאי זה לא פועל לטובת הרשות הפלסטינית; אבו מאזן לא רוצה את השיחות האלה, זה מכביד עליו, הוא הפך להיות נודניק. אז אמר: טוב, אני אשלח מישהו אחר במקומי, שהוא יעשה את העבודה. וכנראה אחרי זמן, ההוא גם כן אמר: מה, אין לי מה לעשות? נכון, אני שליח טוב, אבל גם אני מבין שאין מה לעשות. ואין מה לעשות. למה? כי הרשות הפלסטינית באמת איננה מעוניינת במשא-ומתן. הלוא ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. לפני כמה שנים, כאשר הייתה הקפאה של תשעה חודשים, וכל מטרת ההקפאה הייתה רק לקיים את המשא-ומתן, משא-ומתן לא היה – לא ישיר ולא עקיף, לא בחלום ולא בהקיץ – אז מובן שצריכים כל פעם להראות שיש איזה מין תהליך, למראית עין. זה חשוב לאבו מאזן, זה חשוב גם לנו. אז למה אתם מפריעים? מה אכפת לכם? <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה אתם דוחפים, מוחמד ברכה, את האף שלכם בכוח לעשות משא-ומתן? למה זה טוב? הלוא זה טוב לפלסטינים שאנחנו שומרים עליהם. תגיד לי, מי שומר על הרשות הפלסטינית אם לא מדינת ישראל? <מוחמד ברכה (חד"ש):> מישהו ביקש ממך – – – <נסים זאב (ש"ס):> היא הייתה נכבשת מזמן על-ידי הג'יהאדיסטים – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מישהו ביקש ממך – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – על-ידי "הג'יהאד האסלאמי", על-ידי ה"חמאס". תראה מה קורה בעזה. מי נותן – מי עוזר לאבו מאזן להישאר עם עמוד שדרה ולהנהיג את העם שלו, אם לא מדינת ישראל? אם לא צבא הגנה לישראל? אתם לא רואים את זה ככה, אבל אני אומר לכם שזוהי המציאות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה אתה אומר. <נסים זאב (ש"ס):> אז מה, אני אומר לך, תראה מה קרה בעזה. הרי גם בעזה חשבנו שאולי, איך אומרים, בא הנייה, הוא יעשה איזה חידוש, וראינו לאן הוא הוביל את העם. מחצית מהעם היום סובל, בעזה, בגלל המדיניות הקלוקלת והדורסנית של ה"חמאס". היום ברשות, תראה, ביהודה ושומרון, אחרי הכול, איך שלא יהיה, אתה רואה יותר פתיחות, אנשים מרגישים הרבה יותר ביטחון. שיהיה ברור, אדוני היושב-ראש: זה ש"חמאס" יש לו, איך אומרים, קני צרעות בתוך יהודה ושומרון, והוא מתבסס, ורק בעקבות החטיפה והרצח של שלושת הנערים צה"ל סוף-סוף החליט לפעול, זו הבעיה שלנו. אם אנחנו רוצים לחזק את הרשות הפלסטינית, צריכים לנקות את ה"חמאס" מיהודה ושומרון, וכל עוד אותם בסיסים ואותם קנים, כמו שאומרים, נמצאים ומתחפרים שם בכל מיני דרכים – של ארגוני צדקה וחסד ועזרה – והם משתלטים שם על הציבור ומתכננים את עצמם ליום שהם ישתלטו על הרשות הפלסטינית, מי שיכול להציל את הרשות זה – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – אך ורק מדינת ישראל. ולכן, אדוני היושב-ראש, עשה בשכל אינדיק, כשהגיע למסקנה הנכונה, שבינתיים אולי כדאי לעשות איזו הפסקה, הפוגה, ואולי בבוא העת ירצו באמת לעשות שלום אתנו. אנחנו באמת נהיה הראשונים שפתוחים לכך. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חוץ מזה אוגוסט מתקרב, אתה יודע. תודה. הדובר האחרון – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, רבותי חברי הכנסת, הכול מתגמד אל מול האירועים הטרגיים שהתרחשו בימים האחרונים, ולצערי הרב ממשיכים להתגלגל במלוא האכזריות עד עצם הרגע הזה. אין מי שיבטיח שהמצב הזה, הגרוע, המדמם, לא יימשך גם בימים ובשבועות הקרובים, אלא אם כן כל הצדדים יתעשתו, ינצרו את המוטיבים של השנאה האחד כלפי השני ויחליטו בצורה אמיצה ביותר שאכן הגיע הזמן לשים period, נקודה, לתקופה המדממת שעברה, ולהתחיל בשלב חדש שיבטיח את רווחתם, את ביטחונם, וגם את היציבות של כל האזור, שבלעדיה אי-אפשר להתקדם בכיוון של הקמת חברה נאורה, כפי שאנחנו כולנו מקווים. אני אומר זאת כשלבי נשבר ונפשי מדממת, היות שגם אני בן למשפחה שכולה, שאיבדה 12 מבניה, מתוך 49 חפים מפשע, נשים, גברים, ילדים, טף, בטבח שאירע בכפר-קאסם בשנת 1956. אני יודע מה זה שכול. אכן, אני נולדתי שנתיים לאחר הטבח בכפר-קאסם, אבל אני, מאז נפקחו עיני והתחלתי באמת להבחין במה שקורה מסביבי, הבחנתי בשכול, בעומק היגון והעצב שכבש את הלבבות – של אבא שלי, אימא שלי, כל המשפחה שלי, כל הסובבים. ועל כן, בדברים האלה אני לא מתכוון להטיף מוסר למאן דהוא, ואני לא אומר זאת כדי להיראות יפה בעיני מאן דהוא, אבל ככה אנחנו חושבים, וככה אנחנו מאמינים, וככה אנחנו מרגישים. ועל כן, התפטרותו של מרטין אינדיק, מבחינתי, היא לא עניין טכני, שהאדם בשלב מסוים הגיע למסקנה שאין לו מקום בקטע של המשא-ומתן, ועל כן הוא מתפטר. אין הדבר הזה עניין טכני, אלא עניין מהותי. הוא גם נושא בתוכו מסרים שצריכים להדליק נורה אדומה לממשלת ישראל, באופן נקודתי, ולא לעם הפלסטיני. דרך אגב, העם הפלסטיני, וגם העם הערבי, וגם העם המוסלמי, החליטו בצורה אמיצה ונועזת שפנינו לשלום. יש להם יוזמה ערבית לשלום, שלצערי הרב ממשלות ישראל מאז 2002 ועד עכשיו פשוט מאוד רמסו ברגל גסה, לא התייחסו אליה בכבוד הראוי, לא ניסו לפתח את היוזמה הזאת לכיוונים חיוביים שיכולים באמת לפרוץ את הסכר לכיוון של עשיית שלום אמת בין שני העמים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משפט אחרון. על כן אני אומר שהתפטרותו של אינדיק איננה עניין טכני, היא עניין מהותי שצריך להדליק נורה אדומה בפני ממשלת ישראל. ממשלת ישראל צריכה לקבל את ההחלטה עכשיו, היות שהצד השני קיבל החלטה. בהיעדר תקווה, כבוד שר הרווחה, בהיעדר תקווה, בהיעדר אופציה של שלום אמת, העמים נדחפים לכיוון של ייאוש. וצריכים לדעת את ההבדל בין ישראל לבין אלה שעוסקים במלאכת השנאה – מחרחרי הריב והמדון, כפי שנאמר כאן – לבין העם הפלסטיני. למתנחלים יש מדינה, יש צבא; לעם הפלסטיני אין מה להפסיד. אין מה להפסיד. כשהם רואים את החלום שלהם נקטל על-ידי הכיבוש הישראלי יום-יום, הם לא יכולים – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אבל זה כבר נאום חדש. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משפט אחרון. – – – לא יכולים באמת לעבור לסדר-היום. ועל כן, הגיע הזמן לשים קץ, והקץ לא יהיה אלא על-ידי שלום שיבטיח את ביטחונם של כל הדורות של שני העמים. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. בפעם הבאה תתחיל עם המתנחלים. תודה. סגן השר הנגבי, בבקשה, ישיב למציעים. <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מציעי ההצעות, השגריר מרטין אינדיק ודאי היה בבית הזה לא פעם, ואולי אפילו באולם המליאה, אבל אם הוא היה כאן היום, אני מניח שהוא היה מסמיק ממבוכה או מתמלא רגשות גאווה על כך שחברים נכבדים בבית הזה באמת סבורים שגורלה של השאיפה ליישב את הסכסוך בינינו לבין שכנינו תלוי או קשור כל-כולו בכהונתו של אדם אחד בתפקיד אחד כשליח מיוחד בצוות האמריקני למשא-ומתן. אכן, השגריר אינדיק הוא אחד מן המומחים המובהקים לענייני אזורנו; הוא הוכשר לכך בכהונתו הכפולה כשגריר ארצות-הברית בישראל, ועוד בשפע של משימות מדיניות מאוד אחראיות שהוא ביצע לאורך השנים מטעמם של נשיאים ושרי חוץ. אבל הרי אנחנו יודעים את האמת, והאמת הזאת עלתה כחוט השני גם בדברי הדוברים: העילה לעובדה שתהליך השלום לא התקדם בצורה משמעותית עשרות בשנים, אבל גם בתשעת החודשים האחרונים שבהם מזכיר המדינה האמריקני עשה מאמצים כנים, עיקשים, נחושים, ללא לאות, לקדם את התהליך הזה – העילה איננה טמונה בהרכבו של הצוות, או אפילו לא במבנה האישיות של הנושאים והנותנים; היא טמונה כנראה בעומק הפער והתהום שמפרידה בין הגישות הבסיסיות של שני העמים השונים. עמדתה של הממשלה ידועה – אנחנו לא נמצאים פה באמת בדיון מדיני מובהק, אבל אתם מכירים את עמדת הממשלה; הממשלה הייתה מוכנה ללכת לקראת הפלסטינים באופן שהוא חסר תקדים. ראש הממשלה ניצב כאן בבית הזה ובאין-ספור פורומים והגדיר מצד אחד את הנכונות הזאת, הרבה מעבר למנהיגים אחרים בעבר שמקורם בגישת המחנה הלאומי, וזאב ז'בוטינסקי, והשקפת העולם של תנועת החרות המקורית; אבל באותה נשימה הוא גם גיבש עקרונות, מה שאנחנו קראנו "הקווים האדומים", העקרונות הבסיסיים שעליהם מבחינתנו אין אפשרות להתפשר. אני חושב שהטעות הגדולה נעשתה על-ידי הצד השני, שלא השכיל לגבש את הצד הזה, של הפשרה. את הדרישה ואת המאוויים הפלסטיניים כולנו מכירים, ואבו מאזן נתן להם ביטוי לכל אורך הדרך, מאז היה ליושב-ראש הרשות הפלסטינית. לא שמענו, לצערנו, אף פעם בצורה ישירה ואמיצה את "נאום ביר-זית" המקביל ל"נאום בר-אילן" של ראש הממשלה. זאת הבעיה העמוקה, היסודית. אם יימצא לה פתרון או יהיה אפשר לגשר על פניה, אני בטוח שמרטין אינדיק – שכנראה עזב מטעמים פנימיים מינהליים בארצות-הברית – יבוא בריצה, בכל ההתעלות והמחויבות, לנסות להיות שותף ומעורב בהשגת ההסדר. אבל זה לא תלוי כרגע, לצערנו, באנשים; זה תלוי בפער ובגישה הבסיסית, בעינינו, הפלסטינית, שלא מוכנה להבין שלא תהיה הצפה של ישראל בפליטים פלסטינים; שלא מוכנה להבין שאנחנו לא נוכל לחלק ולא נרצה לחלק את בירתנו ירושלים לעולם, וגם לא מבינה את עוצמת המחויבות שלנו לדרישות הביטחון ולאינטרסים הלאומיים שיש לנו ביהודה ושומרון ובמרחב של בקעת-הירדן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה משוכנע שהם בכלל רוצים מדינה? <סגן שר החוץ צחי הנגבי:> יכול להיות. אבל אפילו בהנחה שהם רוצים מדינה, הם חייבים – אני מאמין שבעתיד הם יהיו יותר פרגמטיים, כדי להתקדם באמת ולשים קץ לטרגדיה הזאת, שניתן לה ביטוי כל כך מצמרר בשבוע האחרון. לכן, אדוני היושב-ראש, ההצעה שלי היא להעביר את ההצעות לסדר-היום כולן, כמקשה אחת, לוועדה הרלוונטית, ועדת החוץ והביטחון. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. ההצעה מקובלת על המציעים? ובכן, ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. נעבור להצעה הבאה לסדר-היום – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה עם הצבעה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> יש הסכמה. בבקשה, מצביעים. סליחה, נצביע. מי בעד, מי נגד – העברת המשך הדיון לוועדת החוץ והביטחון. בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 11 בעד, אין מתנגדים. אם כן, המשך הדיון יעבור לוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <כ-500 תינוקות וילדים בשדרות ובעוטף-עזה ללא מקום במעונות לשנת הלימודים הבאה> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור להצעה הבאה: כ-500 תינוקות וילדים בשדרות ובעוטף-עזה ללא מקום במעונות לשנת הלימודים הבאה, הצעות מס' 3448, 3452, 3484 ו-3517. המציעה הראשונה – חברת הכנסת גילה גמליאל. ישיב בשם שר הכלכלה השר מאיר כהן. בבקשה, גברתי. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר שלחשוב ולהעלות על הדעת ששנת הלימודים היא ממש לפתחנו, ומה שקורה בפועל הוא שמאות ילדים בדרום הארץ, בעיר שדרות ליותר מ-200 ילדים, וגם ליותר מ-300 נוספים מסביב, בעוטף-עזה, אין מסגרת לימודים בשנה הקרובה. מה בעצם מצפים מההורים האלה? הנה, נמצא אתנו אבי משדרות, שגם מלווה את כל אותם הורים שאני גם אפגש אתם ביום ראשון לנסות ולמצוא מענה ופתרון. מה אומרים לאותם הורים, שיישארו בבית לשמור על הילדים? אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם סיטואציה כזאת הייתה בתל-אביב. מה היה קורה? הייתה בכלל אופציה כזאת במרכז הארץ? אז קל וחומר כשמדובר בדרום הארץ, ביישובים שסופגים, ממש בחזית, את כל הבעיות הביטחוניות; מצב סוציו-אקונומי בעייתי, ביישובים האלה. אז מתן מענה, שהמדינה מחויבות לו, סידור עבור אותם ילדים, זה דבר שהוא כל כך טריוויאלי, מתבקש, מוסרי, ואינטרס לאומי – ואין קול ואין עונה. אתה יודע, כבוד היושב-ראש, זה עובר להם – התשובות מתגלגלות. היה אמור להשיב כאן השר בנט, שאינו נוכח. ישיב במקומו שר העבודה והרווחה. התשובה לא מספיק ברורה, אבל ממה שאני רואה – את הסחבת שמתבצעת, כל שר מעביר את זה לפתחו של שר אחר, אין ממש התמקדות בפתרון הבעיה. על כן אני חושבת שחשוב מאוד להוביל מהלך שכנסת ישראל לא רק תלבן את הסוגיה הזאת, אלא גם נמשיך את הדיון בוועדות, כדי להוביל לכך שכל המשרדים שלא יודעים לעשות את זה לבד, לצערי, ומובילים מצב שבו הם גורמים לנו, ככנסת, לקיים את הדיונים – להושיב את כולם יחדיו ולהגיע לפתרונות המוצעים. אני אומרת כאן בצורה חד-משמעית, לילדי ולילדות שדרות וכל עוטף-עזה מגיעות בדיוק אותן זכויות שמגיעות לכל ילדי ישראל. ולהורים בהחלט, בעידן שבו שני בני-הזוג חייבים היום לעבוד כדי להתפרנס ולהתקיים. המצוקה הזאת זועקת לשמים, ואנחנו חייבים לתת לה מענה, ואנחנו ניתן גם את הפתרון. אני שמחה ומודה גם לחברי חבר הכנסת איציק שמולי, לחבר הכנסת אורי מקלב ולחבר הכנסת יעקב מרגי, שמרימים יחד אתי את הכפפה כדי למצוא את הפתרון הראוי, שגם בשדרות אפשר יהיה לקיים סדר חיים רגיל והוגן. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת גמליאל. הדובר הבא, חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גילה, נחליף את הממשלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אבל להשאיר אותה אתך, זה בעיה. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, אני רוצה להודות כבר בהתחלה לחברת הכנסת גמליאל שהפנתה את תשומת לבנו לעניין הזה, וגם לתוכנית "יהיה בסדר" ב"גלי צה"ל". אלו ימים, אדוני היושב-ראש – מעניין לעניין באותו עניין – שהממשלה מחפשת תשובה ציונית הולמת. אני חושב שבמקום להעלות כל מיני הצעות שהן קצת מנותקות מהמציאות; במקום להעלות הצעות שלא בטוח שמשמעותן ותוצאתן יועילו לישראל, הנה לפנינו אפשרות, במעשים, ולא רק בדיבורים – כשקורה אירוע ונופלות, לא עלינו, רקטות בשדרות וביישובי עוטף-עזה, כולנו עוטפים במילים מאוד מאוד חמות את התושבים, אבל אני לא בטוח שתמיד יש לזה ביטוי גם במעשים. וכאן יש בעיה קונקרטית, בעיה מאוד מאוד כואבת, ואני מצפה דווקא מהממשלה, שמדברת כמעט על בסיס יומי על חשיבות היציאה לעבודה, וכמה תעסוקה מוציאה אנשים מעוני – מה שאפשר לנהל עליו ויכוח, אבל זו התזה לפחות של הממשלה. אז הנה, יש פה מקרה, שבפריפריה, יותר מ-500 ילדים, 250 בשדרות עצמה ועוד 250 ביישובי עוטף-עזה, פשוט אין להם מסגרת לשנה הבאה. אותן המשפחות נפגעות פעמיים, פעם אחת, ההורים שנאלצים כמובן להישאר בבית ולא לצאת לתעסוקה, ופעם שנייה, כמובן, הילדים, שאין להם מסגרת חינוכית, ובהשוואה לילדים אחרים במקומות אחרים בארץ, לא יוכלו לקבל את אותו הדבר. ולא שאין החלטות קודמות, כבוד השר, אומנם לא בהחלטה של הממשלה הזאת, אבל יש החלטות משנת 2010 – אני לא יודע אם זה דווקא כן בהחלטת הממשלה הזאת או לא – גם משנת 2012, החלטות קודמות, שבעצם דיברו על הגדלת החוסן האזרחי של שדרות ויישובי עוטף-עזה, ובתוך כך נתנו את הדעת על הבעיות האלה. אבל כמו שאמרנו קודם, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. אנחנו לא יכולים להשלים עם המצב שבו בנקודת הזמן הנוכחית יש מאות ילדים בשדרות שאין להם מסגרת חינוכית לשנה הבאה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <איציק שמולי (העבודה):> משפט סיכום, אדוני היושב-ראש. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תדע, גם בימים של שגרה וגם בימים של חירום, לתת מענה על בעיות כאלה ואחרות שעולות חדשות לבקרים בפריפריה; פעם זה מכשירMRI , פעם זה מחסור במעונות-יום – הגיע הזמן לתת תשומת לב אמיתית לבעיות האלה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אתה יודע, אפרופו הדיון הקודם, אומרים שהמדינה לא סרטטה גבולות; אני לא חושב שיש גבולות למדינה שלנו – כל פעם שדנים בסוגיות שקשורות לפריפריה, יש גבולות. דה-פקטו, מה זה, במדיניות הממשלה קבעו גבולות. גדרה–חדרה זה לא מליצה. ואני אומר, מכובדי השר: בשדרות קיימת מערכת "צבע אדום" – ואני בכוונה נצמד לנאום שלי מהכתב, כי אם לא, אני אתחיל לומר מה שעל לבי, ובימים כאלה זה לא ראוי – בשדרות קיימת מערכת "צבע אדום", המתריעה, על-ידי אזעקה, על ירי רקטות "קסאם" 10–15 שניות לפני נחיתת הרקטה. רק לעתים רחוקות ההתרעה הזאת מונעת את הנזק, אבל היא יכולה – ומצילה, לעתים קרובות, חיי אדם. לאחרונה הודיעו המערכות והרשויות על מחסור בכיתות מעון, והנושא זכה לחשיפה בתקשורת. המצב כיום הוא שבשדרות וביישובי עוטף-עזה יש כ-500 תינוקות וילדים ללא מקום במעונות-היום של התמ"ת לשנת הלימודים תשע"ה – ואני אעצור פה מהנאום מהכתב. רבותי, במוצאי השבת האחרונה, או קצת לפני מוצאי שבת, בדרכי לבית-הכנסת לתפילת ערבית, אני מרגיש שהאדמה זזה לי פעמיים, פעם אחר פעם. אני שומע את ה"בומים", ואני אומר: מי יודע איפה זה נפל. אני יוצא מבית-הכנסת, אני רואה – אני, כפי שידוע, גר ביישוב, מושב, שלא רחוק בקו אווירי משדרות – ואני לא רוצה לתת נ"צ לאויבים שלנו, אתה יודע, מטרה נבחרת, חבר כנסת – אני רואה תימרות עשן, ואז אני פותח חדשות כדי לראות מה קרה, ורואה את הנזק ואת הנס שהיה. אבל לנו זו ידיעה בחדשות. אפילו אני, שגר יותר רחוק משדרות, זה עוד ידיעה, עוד שמיעה. לחיות באווירה הזאת, בדריכות הזאת, באחריות לגורל הילדים ולמשפחה, הזיעה הקרה שתופסת אותך כשאתה שומע את האזעקה, את ה"צבע אדום" – אני לא מאחל את זה לכולם כדי שכולם יזדהו ויגלו אמפתיה, אבל לפחות כדי שנבין: שדרות זה חדר מיון קדמי. אין קריטריונים ואין ביורוקרטיה; יש מצב בעייתי, מטפלים בזה. שדרות ויישובי עוטף-עזה – כרגע, נכון להיום, תשע"ה נפתחת – אין מענה. בכל נושא המעונות התקבלו החלטות ממשלה – והזכירו את זה קודם פה – אני הייתי בממשלה שגם אישרה את זה, וידענו שהרשויות המקומיות לא ערוכות, גם אם האוצר ישפוך את מלוא התקציבים לבניית מעונות-יום. זה לא הסעיף התקציבי הכי הכי עדיף לראשי הרשויות, לקחת את זה ממפעל הפיס או מדברים אחרים ולבנות מעונות-יום. יש מכלול שיקולים. כנ"ל יש להם כיכרות ומזרקות ופרחים. אבל שדרות ויישובי עוטף-עזה? הממשלה צריכה להתעשת. אני לא אומר עכשיו שנטפל בכל בעיות מעונות-היום, בכל המחסור שיש. אבל – החלטה. זה חדר מיון קדמי, זה "צבע אדום" מהבהב, מהבהב. ילדים בסכנה, מה הם רוצים, שההורים לא יעבדו? אז דיברו פה על החוסן האזרחי, החוסן – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הממשלה בונה על החוסן האנושי, היא לא בונה על שום חוסן – זה אך ורק זה – והיא סומכת על הנס, כי מה שקורה בשדרות – אנחנו חיים בנס. מה שקורה ביישובי עוטף-עזה – חיים בנס, והממשלה כנראה סומכת על הנס, ואסור לסמוך על הנס. נכון ששר התמ"ת לא נמצא כאן, ואתה יודע, השר מאיר כהן, חברת הכנסת גילה גמליאל דיברה על מעונות-יום ואמרה: שר העבודה והרווחה פה. זה לא מקרי – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – כן, לכן היא החזירה לך גם את העבודה, זה חומר למחשבה. הגיע הזמן שסדרי העדיפויות של הממשלה הזאת – קצת, קצת רגישות במקומות – בשעת חירום לא מתנהלים כמו בשגרה, זה ידוע בכל נושא בחירום. כרגע זה מצב חירום, ולנוכח הימים האחרונים – ובכוונה הזכרתי מה שהיה, את ההסלמה האחרונה – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – ובזה אני מסיים – אני קורא, באמת, דרכך לממשלה, דרכך, לתת מענה. במדינה שלנו הממשלה יודעת לתת מענה מיידי כשהיא רוצה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי שר הרווחה, חברי חברי הכנסת, אני דווקא, ברשותכם, אתחיל במה שסיים חבר הכנסת יעקב מרגי, בפנייה לשר הרווחה. אני רוצה רק לשקף לכם מתוך דיונים רבים, בכמה וכמה ועדות בכנסת, הוועדה לשלום הילד, הוועדה למעמד האישה, הוועדה לפניות הציבור, ועדת הרווחה, ועדת הכספים – כל הוועדות שדנו בנושא של מעונות, מכמה היבטים. המסקנה, לצערי, היא שמשרד התמ"ת, משרד הכלכלה, לא מטפל נכון. הוא משרד ביורוקרטי, לא סתם הוא קיבל מקום ראשון בביורוקרטיה. הוא ביורוקרטי באופן מיוחד וספציפי בנושא המעונות, אם כלפי ההורים ואם כלפי המפעילים. מפעילי המעונות, הארגונים שיש להם מעונות, כולם דיברו על כך – מדוע יש חוסר, מחסור – אין בניית מעונות, לא רק בגלל הקצב הגדל, אלא גם בגלל מחסור שסוחבים אותו הרבה זמן, אין בנייה כזאת. בסופו של דבר, אני כן רוצה להתייחס לנושא של שדרות. חברתי חברת הכנסת גילה גמליאל מעלה את זה, והיא ביקשה להעלות את זה לסדר-היום יחד עם חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת שמולי, אבל כשיש מחסור במעונות, מה אימא שיש לה ילד עושה? מה האלטרנטיבה שלה? יש לה אלטרנטיבה אחת: להפסיק לעבוד, לא להמשיך לעבוד. כיוון שאין לה מענה היא לא חוזרת לעבודה, או שהיא לא הולכת לעבודה, או – האלטרנטיבה השנייה בשדרות, והיא ייחודית לשדרות – שנותנים למשפחתון, או למישהי שמחזיקה כמה וכמה ילדים. ובמקום כמו שדרות, שיש בו אזעקות, איך מטפלת יכולה לרדת עם חמישה ילדים לאותו חדר מוגן? איך? אין דבר כזה. מה האימא צריכה לחשוב לכל אורך היום, בין שזו שעת מתח ובין שזו לא שעת מתח? אנחנו יודעים שבמקומות האלה אין תקופה יותר ותקופה פחות. חיים עם זה כל הזמן. כשיש חוסר גדול ועמוק כזה במעונות, זו לא בעיה נקודתית של שדרות, זו בעיה מערכתית. כשאנחנו שואלים אם המחאה החברתית מדלגת על הכנסת – יש כאלה שטוענים את זה; אני חושב שלא. אולי היא מדלגת על משרדי הממשלה, אבל לא על הכנסת. הכנסת מעלה את זה. לא סתם נשיאות הכנסת ראתה את זה כהצעה דחופה לסדר-היום; גם בשדרות וגם מחסור במעונות באופן רגיל. אנחנו יודעים שזה ממש לא ייחודי לשדרות. יש מחסור גדול מאוד בכל הארץ במעונות ובמשפחתונים. יש מקומות לא מעטים, הרבה מקומות, שיש בהם 100% רישום יתר, 100% רישום יתר. מנהלי מוסדות, ארגונים שהיו בוועדות – 100% רישום יתר, וזה אומר שהמצוקה גדולה. אין בנייה – אין בנייה וגם לא תהיה בנייה, מכיוון שלפי הנתונים שהביאו לנו על תקצוב המעונות, אמרו ארגונים כמו ויצו ואחרים: אנחנו שוב לא נוכל – בתקציב שאתם נותנים לא נוכל לבנות מעונות. עכשיו, כשיש מחסור במלפפונים ועגבניות במדינה – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. – – כולם נזעקים, יש מחסור, קצת יותר יקר. כשיש מחסור במעונות, אני יכול לקבל הסבר והבנה מדוע זה לא – זה הרי הרבה יותר, מכיוון שכשאין מעונות, אין בכלל אפשרות לקנות, לא עגבנייה, לא מלפפונים. נשים רבות לא יכולות לצאת לעבודה רק בגלל המחסור במעונות. יש נשים שנסחבות כל בוקר, ואני לא מגזים, 5 קילומטרים למעון באיזו שכונה מזדקנת ששם עדיין מפעילים. 5 קילומטר כל יום נוסעות מהבית כדי לשים את הילד במעון. וזה גלגל, מכיוון שאז נכנסים לתוך פקקים, וקשורים לילדים האחרים – כל העבודה משתבשת בגלל המחסור. עכשיו, עודף הרגולציה מול מפעילי המעונות הוא הסיבה העיקרית שלא מקימים מעונות גם בגופים הפרטיים. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. ישיב השר מאיר כהן. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר הכלכלה נפתלי בנט לא נוכח, ולכן אקריא את המענה בשמו. הצעה זו לסדר-היום למעשה תואמת את העבודה הממשלתית להסדרת הנושא, שמגיעה לשיאה השבוע, עם פרסום הצעת ההחלטה לישיבת הממשלה הקרובה, ביום ראשון הקרוב. מסגרת הילדים גילאי אפס עד שלוש בשדרות סובלת מכמה בעיות: 1. מחסור במעונות-יום והרצון של הרשות המקומית לבנות מעונות נוספים בתמיכת משרד הכלכלה; 2. הצורך במיגון נגד רקטות, שמייקר את עלות בניית מעון ב-50% לערך; 3. מחסור במסגרות לפעוטות שאפשר להפעיל במסגרת הזמן המיידי, עד לבניית מעונות-יום קבועים. הצעת ההחלטה שמשרד הכלכלה מכין, אם תאושר, צפוי שתיתן מענה על שלוש הבעיות שציינתי. ראשית, משרד הכלכלה מקדם מהלך רוחבי לשינוי שיטת תקצוב המעונות, כך שכל רשות מקומית – אני חושב, חבר הכנסת מקלב, שזה עונה – אני אחזור לכבודך: משרד הכלכלה מקדם מהלך רוחבי לשינוי שיטת תקצוב המעונות, כך שכל רשות מקומית שתהיה מוכנה עם היתר בנייה ושאר החומרים תוכל לקבל עקרונית את מימון המדינה, בשיטת "כל הקודם זוכה". מהלך זה צפוי שיסייע לכלל הרשויות, ושדרות ביניהן, להשלים את בניית מעונות-היום ללא עיכובים חיצוניים כמעט – אני פותח סוגריים – והיות שהייתי ראש עיר, אתה צודק, הבעיה הגדולה היא לא הכסף; הכסף, אגב, נמצא; יש ביורוקרטיה מוטרפת. כדי להקים מעון, זה משהו, אתה עובר את שבעת מדורי הגיהינום. שנית, הצעת ההחלטה פותרת את סוגיית תקצוב המיגון למעונות – שזה מאפיין את עוטף-עזה, כי זה מעלה ב-50% את עלות הבנייה. זו נקודה שטרם לובנה עד תומה, אולם עד יום ראשון, כשתובא ההצעה לאישור, שר הכלכלה מאמין שאכן הנושא יגיע להסכמות בין משרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה. עד לבניית מסגרות הקבע, משרד הכלכלה דורש תוספת תקציבית שתאפשר הפעלת משפחתונים חדשים לילדים שכבר כעת אין להם פתרון. תוספת זו תביא לפתיחת 50 משפחתונים. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לאדוני השר. איך אתה מציע להמשיך את הדיון? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני חושב שזה יוכל להיות בוועדת הכלכלה, שיבוא לדיון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> הרווחה, לא משנה. איפה שתרצו, אני לא רואה בעיה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> איזה ועדה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> יש הסכמה על ועדת הכלכלה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> איזה ועדה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> מה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> יש איזה ועדה מיוחדת שאתה רוצה? <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – שדרות, הרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מציע – – <יעקב מרגי (ש"ס):> גילה, מה את אומרת? גילה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – בוועדת הרווחה. <יעקב מרגי (ש"ס):> הרווחה, העבודה, לא אכפת לי. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> לדעתי, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <יעקב מרגי (ש"ס):> העבודה והרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אוקיי, מקובל, אין שום בעיה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אומרים לי כאן שהוועדה באופן רשמי אמורה להיות – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> הכלכלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – ועדת הכלכלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כן. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> אז ועדת הכלכלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוקיי. בואו נצביע על העברת המשך הדיון לוועדת הכלכלה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <החלטת שר הפנים שלא לאשר פתיחת עסקים בשבת בתל-אביב> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור לנושא הבא: החלטת שר הפנים שלא לאשר פתיחת עסקים בשבת בתל-אביב, רחמנא ליצלן, מס' 3481, 3490, 3505, 3519 ו-3520. והדובר הראשון – חבר הכנסת אלי ישי. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני מתחיל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה, חבר הכנסת משה גפני, שביקש להיות ראשון. ישיב שר הפנים גדעון סער. <אלעזר שטרן (התנועה):> הוא ביקש להגיד שזה בהסכמה. <משה גפני (יהדות התורה):> הסכמת אלעזר שטרן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> השר ישנו? איפה השר? השר בדרך. טוב, נקווה שיזדרז. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא עקבתי במאה אחוז, אבל פחות או יותר, בתקשורת החילונית, איך ראיינו את השר גדעון סער, שתכף אדבר על ההחלטה שלו, איך ראיינו אותו: האם אתה רוצה להיות ראש ממשלה ואתה מתחנף לחרדים? האם אתה מתנהג בחיים הפרטיים שלך בצורה כזאת אז בגלל זה החלטת אחרת? פשוט תקשורת בלי רמה. הם לא שאלו אף פעם למה שופט פסק פסיקה מסוימת כי הוא חילוני, או כי הוא רוצה למצוא חן ולהתחנף לחילונים. פשוט תקשורת בלי רמה. זו הערה ראשונה. אני רוצה לדבר על ההחלטה שלו, שאני מתנגד לה – אני סבור שההחלטה הזאת יש בה חיסרון גדול בעצם העובדה שהוא מתיר פתיחה במתחמים הגדולים, פתיחה בשבת. אבל אני מדבר על הרעיון הכללי. אני רוצה שנדע על מה אנחנו מדברים. אפשר להתפלץ מהדיון הציבורי בעניין. יושבים פה חברי כנסת ואנשי ציבור ואומרים: לא יכול להיות מצב שמעמד הביניים והשכבות החלשות כל הזמן ייפגעו, והאנשים העשירים והטייקונים, וכל אלה, הם מקבלים את כל ההטבות במדינה. עכשיו, מה ההחלטה של גדעון סער? מה ההחלטה של חולדאי ומה ההחלטה של גדעון סער? הסופרמרקטים הגדולים, המקומות הגדולים, שמי שמפעילים אותם הם על-פי רוב אנשים עשירים, הם לא נמצאים בחנות הזאת בשבת, או בסופר; הם מטיילים באירופה, הם נמצאים בארצות-הברית, או שהם – אני לא יודע באיזה בתי-מלון הם נמצאים. מי נמצא בחנויות האלה, הגדולות, שעליהן חולדאי החליט שיפעלו בשבת? עבדים. אנשים שאין להם שבת. אנשים מסכנים, שאין להם יכולת; לא יקבלו אותם לעבודה, כי על-פי החלטת חולדאי הם צריכים לעבוד בשבת. ישאלו אותו: אתה מוכן לעבוד במקום עבודה כזה, שפתוח בשבת? בא שר הפנים ואומר: לא יכול להיות, או לא יכולה להיות, מעבר למה שאמרתי, גם תחרות כזאת. מעניין, כל האנשים שמדברים על הפערים בין העשירים והעניים – מי זה בעל המכולת השכונתית, שהרי לסופר הוא הרשה לפתוח בשבת? בעל המכולת השכונתית הוא מעמד הביניים ומטה, שהוא עצמו עובד במכולת; במקרה מסוים אולי גם אשתו עובדת, ויכול להיות שגם הבן שלו עובד. אין לו עובדים שבאים לפתוח את המכולת. לוקח חולדאי את הסופרים הגדולים, את מי שרק מתעשרים מזה, ושמעמידים שם עבדים, אל מול בעלי המכולות, מעמד הביניים, שיחוסלו. מה הדיבורים האלה, הגבוהים, על פתיחת תל-אביב? איזה פתיחת תל-אביב? זה סגירת תל-אביב, זה להפוך את תל-אביב לאפריקה. להפוך את זה. אני לא מדבר על שבת, שזה ודאי, אמרתי את זה מלכתחילה, לא מתביישים? עכשיו, אני מכיר את שר הפנים. אני לא נכנס להחלטה שלו, אני לא מכיר אותה, זאת אומרת, אני מכיר את מה שהוא החליט. אני יודע שהוא יודע לעשות חשבון של דעת הקהל, ואני אומר לכם, בניגוד לתקשורת, שדיברתי עליה בהתחלה – האם זה נכון שאתה, שר הפנים, רוצה להתחנף לחרדים, האם זה נכון שאתה רוצה להיות ראש הממשלה – הם לא שואלים, האנשים האלה בתקשורת, הם לא שואלים מרואיינים אחרים: האם אתה מקבל החלטה חילונית כי אתה רוצה למצוא חן בעיני החילונים? לא שואלים אותו. ואני אומר לכם, אני מכיר את גדעון סער, הוא עשה את החשבון עד הסוף – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אל תחבק אותו, עוד יגידו שזה בגללנו. <משה גפני (יהדות התורה):> לא לא, אמרתי שאני מתנגד למה שהוא אמר, שהוא פותח את זה – אמרתי את זה כבר קודם. אני עושה את החשבון, ואני לא אומר את זה בגלל גדעון סער, בגלל שר הפנים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רק משפט אחרון, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אני אומר את זה בגלל דעת הקהל. אני יודע במיליון אחוז שדעת הקהל במדינת ישראל – לא החרדים והדתיים – דעת הקהל היא שצריך לשמור על שבת מעסקים, לא לפתוח את המסחר בשבת. זו דעת הקהל האמיתית. כל מה שמנסים לעשות בתקשורת, להפוך את זה לנושא של דתיים וחילונים – זה פשוט שקר. שר הפנים בעניין הזה צודק ב-100% – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – לא ב-95%, ב-100%, ושהם ימשיכו, בתקשורת, לנבוח. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. והדובר הבא – חבר הכנסת אלי ישי. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא – – – אלי ישי? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אלעזר – אחרון? <משה גפני (יהדות התורה):> אלי ישי בסוף, הוא – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני רואה, עשיתם לי כאן בלגן. סליחה, אז הדובר הבא – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, שלוש דקות. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני, השרים, רבותי חברי הכנסת, היושב-ראש, חבר הכנסת גפני, בלי כמה נביחות שביקשת – מי שנובח ומי שלא – יש חלק מהדברים שאני מסכים אתך. זאת אומרת, אני חושב שהדיון הזה הוא לא רק דיון על דתיים וחילונים, הוא גם על – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני חושב שאת המילה "נביחות" אפשר להחליף במושג מוצלח. <אלעזר שטרן (התנועה):> אז זה מה שרציתי להגיד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אין לי ספק שלא לכך התכוונת, ובכל זאת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה עוד אומר את זה? אתה? <אלעזר שטרן (התנועה):> כן, כן. אבל יחד עם זה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא לא התכוון, אני יודע שלא. <אלעזר שטרן (התנועה):> אין לי ספק שהדיון הזה, על מהותה של השבת במדינת ישראל והקשר שלה לצדק סוציאלי, הדברים הם הא בהא תליא, והם הולכים יחד, וזה לא חונה רק באחד המגרשים. זאת אומרת, חשובה לנו השבת, דווקא ביום הזה, שלשבת במדינת ישראל יהיה אופי מיוחד, וחשוב לנו גם הצדק הסוציאלי. אנחנו – שר ההיסטוריה סידר שלמחרת היום שבו התפרסמו הפרשיות האלה התכנסו בכנסת השדולה לעם, דת ומדינה והשדולה להתחדשות יהודית, ודנו באמנת גביזון-מדן. ובעצם מה שאני רוצה לומר פה, אחרי שאמרנו שיש קשר בין השבת, בין מדינת ישראל כמדינה, אם אתם רוצים יהודית, לבין היותה מדינה דמוקרטית, הדברים צריכים ללכת האחד לקראת השני, וכל צד צריך לעשות פה קידה לצד השני. אמנת גביזון-מדן, לצערי הרב, לא הגיעה לידי חקיקה, אז ברשותך, השר, אני רוצה רק לקרוא את הקטע הזה, מה שהיא אומרת על מסחר בשבת: "על מספר מוגבל של חנויות, מכולות קטנות, תחנות דלק ובתי-מרקחת לא ייאסר לפעול בשבת. זיכיון לפעולה בשבת יכול שיינתן על בסיס תורנות ויותנה באגרה מיוחדת. מסעדות, מוזיאונים ומקומות בילוי אחרים הפתוחים בשבת ישבתו יום אחר בשבוע. פרטי ההסדרים ייקבעו ויוגדרו בידי ועדה מוסמכת מטעם הרשות המקומית". השופט רובינשטיין אמר: "ואשר לעיר תל-אביב, אומנם אני ער לדימויה כיום כעיר ללא הפסקה, עם ביטויי כל תרבות העכשיו, ואיני אוטם עיני ואוזני כלפיהם – – – ואולם תל-אביב אינה בארץ אחרת, וגם בה יש ציבורים המעוניינים בצביון משמעותי של השבת" – אני במאמר מוסגר מרשה לעצמי לומר פה שאלה שמעוניינים בצביון משמעותי של השבת זה לאו דווקא כאלה שלובשים כיפה וציצית, כמוני, אלא גם כאלה שלובשים בגדים אחרים – "והיא מחויבת לחוקי המדינה ולהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית. גם בתל-אביב יש לחפש את האיזון בין שני חלקי ההגדרה, 'יהודית' ו'דמוקרטית', אך הרושם הוא שבמצב הנוכחי הזווית הדמוקרטית דוחקת את רגלי הזווית היהודית". וגם אני, מה שאני מבקש – שבאמת נמצא אנחנו את הדרך הנכונה, איך היהודית והדמוקרטית, גם בתל-אביב וגם בכל הארץ הזאת, לטובת כולנו יחד, מוצאות את הזמנים לדור יחד, ושהדיון יהיה מתוך ההבנה שאף צד לא יצא עם כל תאוותו בידו, אלא רק אם תהיה לנו תאווה משותפת. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. שלוש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני חילוני, אני תל-אביבי, השבת עבורי היא לא יום קדוש, היא יום חופשי, ואני ביום החופשי שלי הולך לים – לשם אתה מן הסתם לא הולך בשבת – אני הולך לקולנוע – מן הסתם אתה לא הולך, וזה בסדר גמור, אני לא כופה עליך לעשות משהו שהוא בניגוד לאמונתך, אבל אני מתנגד לכך שיכפו עלי לעשות משהו שפוגע באורח חיי. למשל – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אבל מכיוון שהזכרת אותי, אני אשמח אם תתייחס לשאלה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה הולך לקולנוע בשבת? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא. אני – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אולי – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש, אני מבקש – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> למשל, אם אני אבוא ליישוב שלך – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני לא מתווכח, אני מבקש – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – ואני ארצה לפתוח קולנוע בשבת – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מותר לי לשאול אותך – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אתה תגיד לי: לא, זה מנוגד להווי, אנחנו פה אנשים דתיים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אדוני לא שמע – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – למה רוצים אצלי לסגור? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אדוני לא שמע – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני רוצה לקנות בשבת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני לא מתווכח עם אדוני. לא שמעת מה אני מבקש לשאול. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אמרת שאתה לא כופה. אבל הסביר חבר הכנסת גפני – ואני חושב שאי-אפשר להתווכח עם הטענה – שכן יש פה כפייה על עסקים קטנים. אני אודה לך אם תתייחס לשאלה הזאת, זה הכול. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אני רוצה להגיד לך ככה: החיים לא עוצרים בסוף השבוע. אולי אתה חושב שהם עוצרים בסוף השבוע, אבל הם לא עוצרים. אנשים ממשיכים לחיות גם בשבת. ויש בשבת בית-מלון, ויש מסעדה, ויש קולנוע, ויש מוניות, ויש כל מיני דברים שפתוחים בשבת, ויש גם רדיו וטלוויזיה בשבת. יש הרבה דברים שפתוחים בשבת, ויישארו פתוחים. מדוע? כי החיים לא עוצרים. לכן גם הגשתי הצעה לתחבורה ציבורית בשבת, כי זה שירות חיוני. והסוג הזה של פתיחת, נאמר, חנויות שמוכרות מזון, זה בעיני איזון ראוי, ושלא ילכו לי פה לפופוליזם. אני כן בעד צביון, אני בעד יום מנוחה, ואני בעד אפילו צביון מיוחד לשבת כיום מנוחה. אבל יש גם דברים שאנחנו עושים בשבת. ואנחנו אנשים חילונים, ואנחנו עושים את הדברים האלה בשבת. בדיוק באותו אופן אתה יכול להגיד לי: תראה, זה שיש מסעדה לא כשרה, היא פתוחה בשבת, זו אפליה מול מסעדה כשרה, שסגורה בשבת, אז הם מפסידים יום עסקים בשבוע. זאת הבחירה שלו. הוא רוצה לסגור בשבת בהתאם לאמונתו? מאה אחוז, שיסגור. אבל אם מישהו רוצה לפתוח, והוא בוחר לעשות את זה – זאת הבחירה שלו. עכשיו, יש במדינת ישראל חוק – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ומה אתה עונה על השאלה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> יש במדינת ישראל חוק: צריך לתת יום מנוחה. אז אני אומר, חבר הכנסת גפני, שיש הרבה אנשים שמעדיפים לקחת את היום החופשי שלהם ביום שלישי ולעבוד בשבת. הם גם מקבלים על זה תוספת, 150%. יש הרבה אנשים שזה משתלם להם. אין שום מחסור ושום בעיה לגייס עובדים בשבת. <משה גפני (יהדות התורה):> מה אתה עונה להם? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אגב, שום עובד, לא מכריחים אותו לעבוד בשבת. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה איש פנאטי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אף אחד לא מכריחים לעבוד בשבת. אנשים עובדים מרצונם, כי זה משתלם להם והם מעדיפים יום חופשי אחר בשבוע. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מכיר אנשים שמכריחים אותם לעבוד בשבת – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז תתלונן במשטרה. זה אסור לפי החוק. <משה גפני (יהדות התורה):> איזו משטרה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אם הם לא יעבדו בשבת הם יפוטרו או לא יתקבלו לעבודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> יש חוק: אסור להכריח בן-אדם לעבוד בשבת. אבל למה אתה מכריח אותי לנהוג בניגוד לדרכי? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתם חושבים – הבעיה אתכם, שאתם חושבים שחילונים זה רק קניות והבלים ורעות רוח. חילוני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> חילוני זה אדם חופשי. זה ערך בדיוק כמו הערכים שלך. אני לא בא ואומר לך שהערכים שלך הם ערכים ריקים וירודים. לא. אבל גם לי יש ערכים; בעיני השבת היא יום חופשי. בילוי בשבת, ספורט בשבת, אלה דברים שבהחלט מקובלים, וזה מה שעושים רוב האנשים בתל-אביב. ולעניין – אולי שר הפנים יגיד שזה מאבק למען הרשתות; עיריית תל-אביב הוציאה 311 התראות לבתי-עסק עכשיו, לקראת השבת הקרובה, התראות לסגירה; מהם 186 חנויות קטנות, קיוסקים ופיצוציות – לא רשתות. אנחנו לא עובדים בשביל הטייקונים. 125 האחרים כוללים את AM:PM, "טיב טעם", "יודה", שרובם קטנים מאוד בשטחם. זה לא רשתות גדולות, זה לא מאבק למען עשירים. כשאני הולך בשבת ברחוב אבן-גבירול בתל-אביב ואני רוצה לקנות פחית קולה, אני לא עובד למען טייקון. ואני רוצה גם לומר פה לשר הפנים – ואני לא נכנס – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אבל רק לסיום, בבקשה. כן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן. הדבר הזה לא יעמוד ולא יעבור. הישראבלוף שהיה עד עכשיו ושעיריית תל-אביב ניסתה לתקן, ואתה מפריע לה לתקן, יימשך בצורה אחרת. חבל לתל-אביב, חבל למדינת ישראל וחבל לאנשים החילונים והחופשיים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת הורוביץ. הדוברת הבאה – חברת הכנסת רות קלדרון. בבקשה. <רות קלדרון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם היה לי אומץ הייתי הולכת לשוק והייתי מכריזה ואומרת: שבת היום. כיצד נעשה השיח על השבת לשיח על מרכולים, על עסקים, על מותר ואסור, על מספר הפיצוציות ברחוב ועל מיקום חנויות הבגדים באזורים מסוימים? איך לקחנו את הרעיון העצום שבישר לעולם כולו שלכל נפש, כל אדם ואישה ועבד, ואפילו כל בעל-חיים, יש זכות ליום של חופש בכל שבוע ועשינו ממנו מסחרה? והרי השבת היא ארמון החירות בזמן, כמו שכותב הרב יהושע השל; ארמון של עצירה, של מנוחה, שבו אין לאדם בעלים וחובות יום-יום, והוא נותן לנפשו למשול, לנוח וליהנות מן הבריאה. הרעיון הזה, של הֶרֶף, של מתחם הפנוי מסידורים, מדאגות, מלחץ, ממחויבויות לפרנסה, במקרים מסוימים גם מהאגו וסבלותיו, הוא המתנה הגדולה שהביא העם היהודי לעולם. וככה נצמצם אותו למאבק על פתיחת וסגירת חנויות? השבת במרחב הציבורי, בעיני, יכולה להיות שפע מוקדים של יופי, עומק ושמחה – שלום, גברתי היושבת-ראש – שימשכו את הנפשות של כל אזרחי ישראל הרוצים בכך למרחב פנוי של התרוממות רוח. בעיני רוחי אני רואה מתנ"סים ובתי-עם פתוחים ומזמינים כל אדם לסיפור ושירה ומחשבה, למנוחת הגוף ועונג הנפש, למקומות שבהם משפחות על כל צורותיהן וגוניהן יכולות לבלות יחד ולשוחח על כל מה שמעבר להסעות וסידורים; אני רואה עונג שבת של מוזיקה ואמנות המזומן חינם לכל החפץ בכך; אני רואה תחבורה ציבורית רגישה, שנזהרת מלעבור ברחובות שתושביהם מעדיפים את היעדרה, ומאפשרת לכל החפץ בכך הגעה קלה ופשוטה וזולה במגוון אפשרויות תשלום שלא צריכות לכלול כסף ממש ביום המנוחה, כמו מינוי או תשלום מראש; אני רואה את חופי הים, הבריכות ואתרי הספורט מוכנים ומזומנים לאלפי הנופשים שזכו וחיים על אחד מחופי הים התיכון היפים ביותר בעולם, ויכולים לתת לגופם מרגוע ומנה בריאה של אור שמש ולהעריך את הבריאות ואת יפי הבריאה; אני רואה שדרות ובהן בתי-קפה וקיוסקים המאפשרים לחבורות-חבורות לשבת יחד ולהתענג על שיחה טובה ועל קפה טוב. אני רואה מוזיאונים ואתרי מורשת פתוחים חינם. יום שהוא אחד משישים של העולם הבא. אני קוראת לשר הפנים ולעיריות ולרשויות המקומיות לא לעסוק רק באסור ומותר ובאגרות שאפשר לקבל מן העסקים השונים, ובמקום זאת לפתח תוכניות חיוביות של רוח שבת ישראלית, מגוון תוכניות שמתאימות לקהל דתי, כמו גם לקהל חילוני או מסורתי; תוכניות שמאפשרות מפגש בין קהילות שונות ומאפשרות גם מנוחה ומרגוע. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום. <רות קלדרון (יש עתיד):> זכינו, כתל-אביבים, לחיות במרחב יהודי עירוני חילוני יחיד בעולם. אל לנו להחמיץ את ההזדמנות, ולעסוק במה שאסור במקום לעצב את העולם המופלא של השבת, שעשויה להתקיים בערים, בעיירות וברשויות המקומיות, בכל מקום על-פי צורכי תושביו, ולהראות שוב לעולם מהי שבת. <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי. משפט סיום, בבקשה, רות. <רות קלדרון (יש עתיד):> משפט סיום – הדרך שאני מבקשת להציע. בזמן האחרון בתל-אביב קיבלנו, כתושבים, גלויות שבהן אנחנו יכולים להשפיע על איפה ישקיעו 800,000 שקל בגינון ובנוי. באותו אופן יכולה הרשות האזורית לפנות לאזרחים על-פי הרבעים השונים – יש שבעה רבעים – שזה נשמע מוזר – בתל-אביב – ולשאול אם אנחנו מעדיפים שבת כזאת או שבת אחרת. אני מעדיפה קפה פתוח וארטיק בדרך לים; אחרת תעדיף חנות סגורה. אני גם אביא בחשבון את ההכרח של המוכר לעבוד בשבת, ואבקש לוודא שיש לו ברירה, וזה יהיה חלק מקבלת ההחלטות שלי. העירייה צריכה לשרת ציבור. הגיע הזמן שהציבור, הרוב היהודי הדומם, שהוא מסורתי וחופשי – – <היו"ר גילה גמליאל:> רות, נא לסיים. <רות קלדרון (יש עתיד):> – – יותר מהחוק, יאמר את דברו, ואני מקווה שזו רוח שר הפנים. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. ישיב – בבקשה – שר הפנים גדעון סער, ואחריו – הבעת דעה של חבר הכנסת מוזס. לאחר תשובת השר הוא יצטרך גם הבעת דעה. <שר הפנים גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, השאלה שהעלו חברי הכנסת מהסיעות השונות היא אחת השאלות הכי כבדות משקל והכי חשובות, אם אנחנו רוצים לשמר מכנה משותף כלשהו בינינו, עם כל השוני שיש באורח החיים של כל אחד מאתנו. כל אחד וכל אחת, השבת שלו היא שונה משל האחר, אבל אני חושב שיש הסכמה, שיש קונסנזוס – בוא נתחיל מהדבר הכי פשוט, שהשבת היא לא כמו כל יום חול; שהרחוב בשבת לא יכול להיראות כמו בכל יום חול. זה הדבר היסודי, שחשוב להבין אותו, כי אנחנו עלולים, בשם ערכים שאנחנו מאמינים בהם, של חירות, של סובלנות, של דמוקרטיה, של פתיחות, של כיבוד אורח חיים, להגיע במדרון חלקלק להרס יום המנוחה השבועי. וכיבוד יום המנוחה השבועי, שזה רעיון שהעם היהודי נתן לכל עמי העולם, הוא היום לא רק נחלת העם היהודי; במדינות אירופיות מתקדמות, ביום המנוחה שהוא ביום ראשון – באוסטריה, בצרפת, בגרמניה – יש הקפדה מאוד גדולה בנושא הזה, מטעמים חברתיים, מטעמים סוציאליים. ולא נכון לומר שלכל עובד יש בחירה; יש עובדים חלשים, ויש אנשים שצריכים להתפרנס, ואם יהיה אילוץ הם לא יהיו עם המשפחה ביום שבת, הם יהיו בעסק. מה הדעה שלנו על זה? השבת היא לא רק של החרדים, והיא לא רק של הדתיים. השבת היא השבת של כולנו, היא המורשת המשותפת של כולנו, ואנחנו יחד צריכים לצקת תכנים שסביבם צריך לגבש הסכמה רחבה, ולא בדרך שזה קרה וקורה. נכון, יש דינמיות בחיים, וגם הסטטוס-קוו נע עם השנים, אבל השאלה איך. סטטוס-קוו שמתגבש בהפרת חוק? פה זה מקובל עליך, חבר הכנסת הורוביץ? פה זה בסדר, סטטוס-קוו – זכויות קנויות שנקנות בהפרת חוק? <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה היה הישראבלוף. <שר הפנים גדעון סער:> אבל מפת הרחובות ומפת החנויות בחוק העזר החדש היא מפת הפרת החוק, כמעט אחד לאחד. ומי שמדבר ברצינות על שלטון החוק לא יכול להתעלם מזה, גם אם הוא מאמין, כמו שמאמין חבר הכנסת הורוביץ, שזה שירות חיוני בשבת, ואני אגע בזה, אבל קודם כול בואו נחליט איך אנחנו רוצים לעצב את המציאות שלנו. זה שיש לו כוח כלכלי והוא יכול לספוג 600 שקל או 660 שקל קנס, ולכפות, בניגוד לחוק – לפחות טוענים בעלי המכולות, ובית-המשפט העליון קיבל את טענתם – תחרות בלתי הוגנת? לכבוש עוד נתחי שוק באמצעות עבודה ביום המנוחה השבועי, זו באמת המורשת של העם היהודי? ואני לא פוגע, ואני נגד לפגוע ביכולת של כל אחד ליהנות מהשבת לפי דרכו, לפי אורח חייו ולפי אמונתו. יש מי שילך לבית-הכנסת ויש מי שילך לחוף הים ולבריכה ולבית-הקפה ולפאב ולמסעדה ולקולנוע ולתיאטרון, והכול אפשר. אף אחד לא אסר את זה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> פעם זה היה אסור. גם זה לא מובן מאליו. <שר הפנים גדעון סער:> לכן אמרתי, הסטטוס-קוו הוא דינמי. אבל יש הבדל, חבר הכנסת הורוביץ – אם היו פוגעים ביכולת של אדם, נניח, ליהנות ממופע תרבותי, אני הייתי אתך באותו מקום. אבל האם אין הבדל בין תרבות, בין נופש, בין עינוגים, אפילו, במובן הרחב, לבין קניות, לבין מסחר, לבין מסחר קמעונאי? אין שום הבדל? ואיפה זה יעצור בדיוק? איפה זה יעצור? מסחר לממכר מזון? בחוק העזר יש אפשרות להכשיר עסקים מעל 800 מטר. מעל 800 מטר זה חנות לחלב ודיאט-קולה? ויש שם רק ממכר מזון? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל זה במתחמים שאתה אישרת, החנויות הגדולות האלה. <שר הפנים גדעון סער:> גם האפשרות הזאת קיימת, ועד 800 מטר, לא רק במתחמים, עד 800 מטר, אתה יודע שאלה סופרמרקטים. זו לא חנות קטנה, זה סופרמרקט גדול שעובדים בו הרבה מאוד אנשים. הוא משנה את האופי של הרחוב או של שכונת המגורים, והוא מסחר קמעונאי בשבת. רבותי, אם זה הדגל, יהיה מאוד קשה, או לפחות בואו נגיד באופן ישר, שאנחנו דוגלים בדבר הזה. אם הייתי מאשר את חוק העזר כפי שעיריית תל-אביב הביאה אותו, היו לזה השלכות גם על רשויות מקומיות אחרות. היו מביאים בפני עוד חוקי עזר דומים, אז מה הייתי אומר? פה מותר ופה אסור, אם מועצת העיר אישרה את זה? וגם לא היה אפשר לתחם, בסופו של דבר – איך אמרת, חבר הכנסת הורוביץ? אמרת: פעם גם דברים אחרים היו אסורים, ועכשיו הם הותרו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> על קולנוע היה מאבק. <שר הפנים גדעון סער:> נכון, היה מאבק, אבל עובדה שגם היום אין שאלה. ואנחנו צריכים להיות הגונים עם עצמנו, להגיד אם אנחנו נכנסים עכשיו, אחרי עולם הנופש ועולם התרבות ועולם העינוגים, לעולם המסחר, כי זה יביא להרס יום המנוחה השבועי. וצריך לשאול גם איך זה קרה, בצורה הגונה. כשהיו אצלי הנציגים של עיריית תל-אביב – ואני רוצה להגיד: אני חושב שעיריית תל-אביב היא עירייה טובה, אני ביחסים טובים מאוד עם ראש העיר, אפילו הצבעתי לראש העיר הזה, ולא פעם אחת, יותר מפעם אחת. אני מצטער, חבר הכנסת הורוביץ, זאת הייתה בחירה בין חלופות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא חשבתי אחרת. <היו"ר גילה גמליאל:> זה מצחיק. זאת פשוט הייתה התמודדות בין ראש העיר לבין ניצן. <שר הפנים גדעון סער:> אבל אני שואל, קודם כול, איך נוצרה המציאות. המונחים שבהם השתמשו נציגי הרשות המקומית כדי לנמק איך זה קרה – כי זה היה תהליך: בשנות ה-90 נכנסו הפיצוציות; המרכולים נכנסו רק בתחילת העשור הקודם, גם לפי מה שהוצג לי. דיברו במונחים שלקוחים מהתיאוריה הכלכלית של אדם סמית: היד הנעלמה, כוחות השוק – עכשיו, כוחות השוק ייעצרו במסחר לממכר מזון? אם מה שקובע זה הרצון לעשות כסף מצד אחד והרצון הצרכני – שאני יכול להבין אותו, וזה נוח, ואני יכול להבין אותו באופן אישי, ומהסביבה הכי קרובה אלי; זה נוח לאנשים, זה דבר מובן מאליו – אבל אם אלה שני העקרונות שקובעים, הצרכנות מצד אחד והרצון לעשות כסף מצד שני, אז איפה יהיה קו הגבול? הוא לא ייעצר בנושא הזה. ואני אומר, השאלה שעומדת בפנינו היא איך תהיה השבת במרחב הציבורי. ואני אומר, במרחב הציבורי, ודאי שברשות שהיא רשות מעורבת הקו המנחה לא יהיה דתי. לצורך העניין, חבר הכנסת גפני, או חבר הכנסת כהן, או חבר הכנסת וקנין, או מוזס, לא יוכלו – לא יוכלו – על-פי השקפת עולמם ושליחותם, לומר כן למה שאני אומר לו כן. כי אם הקו המנחה הוא דתי, התשובה ברורה בכל דבר. אבל יש גם אוכלוסייה אחרת, ואנחנו מבינים – אני אומר את השקפתי: צריך לכבד את הבחירה ולתת את האפשרויות לכל סוגי האוכלוסייה, אבל גם צריך לכבד, כפי שאמרתי, גם את יום המנוחה השבועי, אבל גם קבוצות אחרות באוכלוסייה. לכן הקו המנחה גם בהחלטה שלי לא היה דתי. אני אישרתי את אותם מתחמים – מתחם התחנה בנווה-צדק, מתחם הנמל ומתחם יפו – כי בין היתר היו בהם מאפיינים מסוימים, שאמרתי: נכון, עסקים – הכלל הוא לא, אבל יש יוצאים מן הכלל, ונתתי את זה כדוגמה; המתחם מבודד, זה לא אזור מגורים, מי שבא לשם בא לשם במטרות מסוימות – זה יותר הגיוני. חנויות נוחות בתחנות דלק – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <שר הפנים גדעון סער:> בסדר גמור, חבר הכנסת הורוביץ, אז במקום הזה זה הגיוני, ואתה אפילו יכול לטעון – ואני דיברתי על זה – שגם היה אפשר לבחון אופציות יותר מידתיות; לבחון מה באמת האופציה המידתית, לשיטתך. אבל זה לא נעשה: לקחו את כל העסקים שהפרו את החוק – בגדול, אני מדבר – וזאת המפה של חוק העזר, עם כתבי כמויות: אבן-גבירול כך וכך, ואלנבי כך וכך, ובלי אמות מידה ובלי קריטריונים. אני חושב שאם הייתי אומר לזה כן, לְמה הייתי אומר לא? הדבר היחידי שהיה קובע זה החלטה של הרשות המקומית. אבל האם הצביון הציבורי של יום המנוחה השבועי, של השבת, הוא לא חלק מהצביון שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית? זה לא מרכיב? הרי אם זה רק הרשות המקומית, אז גם שר הפנים לא צריך לאשר. אין פה שום דבר שצריך לחשוב עליו? לכן אני אומר, זאת לא החלטה קלה, זאת לא החלטה פשוטה, כי קרו כל מיני דברים בשטח במהלך השנים, ואני חוזר על זה: הם קרו באופן לא חוקי. ואני חוזר על זה שמי שדוגל בשלטון החוק לא יכול לטעון "שלטון החוק" רק כשזה נוח לו ורק כשזה מתאים לו, ולהתריס נגד קבוצות שהן קבוצות אידיאולוגיות אחרות. להפך, הוא צריך להיות עקבי. היה פסק-דין של בית-המשפט העליון, היה חוק עזר. בחנתי אותו. חלק מהסעיפים אישרתי, וחלק מהסעיפים לא יכולתי לאשר על-פי מיטב הכרתי מהי טובת הציבור. אני מאמין שמי שמחפש להגיע למצב שבו אנחנו נוכל להגדיר את החיים המשותפים שלנו על-פי עקרונות שנוכל להתלכד סביבם כמידת האפשר, עם כל השוני – יש ציבור שלא יוכל להגיד, אני מקבל את זה, אבל הוא יוכל לחיות עם זה, וגם אנחנו נוכל לשמור על עצמנו כחברה. והשאלה היא בעיקר לא לציבור הדתי, השאלה היא בעיקר לציבור הלא-דתי, שגם הוא, אני בטוח, בשאלה הראשונה שהצבתי, האם אתה רוצה שיום השבת יהיה כמו כל יום חול, הוא יגיד: לא. אנחנו חייבים לתת על זה את הדעת. זה מחייב שיקול דעת, זה גם מחייב פשרות, אבל זה בהחלט לא יכול להוביל לתוצאה של לקבל את חוק העזר כמות שהוא הובא לי. אני מאוד מקווה שהדיון הציבורי שיתקיים סביב העניין הזה, שהוא דיון מאוד מאוד חשוב, יתקיים באחריות, יתקיים על בסיס של עובדות, יתקיים על בסיס של כיבוד התפיסה של השונה וגם ניסיון להקשיב – וגם ניסיון להקשיב לאחר. כי בסופו של דבר כולנו נצטרך – לא "נצטרך", זאת לא גזירה, אנחנו רוצים לחיות יחד, זה הייעוד שלנו. אנחנו מאמינים שהדברים המשותפים, וגם הרעיון המשותף של השבת לעם היהודי, שהונחל אחר כך לעולם כולו, הוא רעיון גדול, וצריך למצוא איך הוא מאחד אותנו, ולא איך הוא מפריד ומפלג אותנו. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני השר. למדתי הרבה. לאן אתה מציע להעביר את ההצעה? לאיזו ועדה? <משה גפני (יהדות התורה):> נסתפק בדיון במליאה. לדבר על שבת זה דווקא דבר – – – <היו"ר רות קלדרון:> נשמע רגע את השר. אני אשמח לדבר על שבת. אדוני השר, ועדה או מליאה? <שר הפנים גדעון סער:> אני לא יכול להחליט עבור המציעים. <היו"ר רות קלדרון:> אתה יכול להציע. רבותי המציעים, מה אתם מעדיפים? <ניצן הורוביץ (מרצ):> ועדת כלכלה. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת כלכלה? <שר הפנים גדעון סער:> אני מציע להסתפק בדברי. <היו"ר רות קלדרון:> יש לנו עכשיו שלוש אופציות: להסתפק בדברי השר – המציעים – מה אתה אומר? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני רוצה ועדה. <היו"ר רות קלדרון:> ניצן רוצה ועדת כלכלה. <יצחק וקנין (ש"ס):> ועדת פנים. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת פנים. בסדר. נבקש הבעת דעה. חבר הכנסת מוזס, בבקשה, אחר כך חבר הכנסת ישי, ואז נצביע. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, גברתי היושבת-ראש. ברצוני לברך את השר גדעון סער, אשר לא רק בא לכבד את השבת, שהיא אחד מסמלי הזהות היהודית, אלא בא להציל את הנעשק מידי עושקו. אלה בעלי חנויות המכולת, אשר אני רוצה לצטט את דבריהם: אנו עובדים יום-יום מהבוקר עד הערב כדי להתפרנס. אנחנו כולנו, אנשים חילונים כדתיים, מבקשים שייתנו לנו יום מנוחה אחד בשבוע. דבר זה צריך ליפול באוזנו של כל בר-דעת. אני מצטט את דבריהם, אבל רוצה להוסיף. לצערי, חלק מהתקשורת הפכה את זה למאבק של דת ומדינה, ראה הקריקטורות ביומיים האחרונים בעיתון לאנשים החשוכים – החושבים, סליחה, אני כבר לא זוכר – שלא מביישות אפילו את ה"שטירמר". אבל חמור מכך, מביאים כותרות של מנהל AM:PM שאומר: אנו נמשיך בפתיחת הרשת, גם אם אנחנו יודעים שאנחנו עוברים על החוק. ואלה שרוממו את החוק בגרונם, שיתביישו להם. כאשר זה בא לנושא השבת – ערך השבת עומד מול חמדת הממון שלהם. אני רוצה לחזק את ידיך, שר הפנים גדעון סער. החלטתך היא ההחלטה הנכונה ביותר, והיא יודעת באמת שערך השבת הוא מעבר לחמדת הממון. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת ישי, אני נותנת לך זמן של דקה נדיבה. תתחיל לדבר, ואני – – – <אליהו ישי (ש"ס):> אני מבקש – פספסתי כי הייתי בברית ולא הספקתי לומר מה שיש לי לומר. <היו"ר רות קלדרון:> מזל טוב. בבקשה. <אליהו ישי (ש"ס):> אני רוצה לומר כמה מילים כשר הפנים לשעבר, בשתי קדנציות, וגם כשר העבודה והרווחה, הממונה על חוק שעות העבודה והמנוחה, וגם כשר התמ"ת. החוק הזה עבר עדכונים רבים והגיע גם למשרד התמ"ת בבחינת חוק שעות עבודה ומנוחה. האמת היא שכשקראתי בבוקר וראיתי את הכותרות, הייתי בטוח ששר הפנים סגר את הפאבים, את המסעדות, בתי-הקפה, קולנועים – הכול הוא סגר בשבת, החליט שכל הארץ תהיה סגורה, לתקן עולם במלכות שדי. הלוואי שהיינו מגיעים לכאלה ימים. <היו"ר רות קלדרון:> תתחילו בתל-אביב. <אליהו ישי (ש"ס):> אבל אחר כך בדקתי, וביקשתי לקרוא את הנימוק ששר הפנים נימק, קראתי – נימוק מקצועי, אני מוכרח לומר לך. אני רוצה לפחות לומר לךָ שזה נימוק מקצועי ויסודי; עשית עבודה יסודית מאוד, ובחנת באמת – לא יודע מה חטאך ומה פשעך – בחנת ובדקת מה עושים עם מה שאני הייתי צריך להתמודד יום-יום. רק מה לעשות, לי יש קרניים, אני חרדי, אני ש"סניק, וכשאני סוגר משהו בשבת, או אני מנסה למנוע פתיחת עסקים בשבת, עקב פניות רבות של עובדות ועובדים, לא דתיים – פנו אלי לא פעם עובדות רבות ועובדים רבים ואמרו לי: אנחנו לא שומרים שבת, רוצים ללכת לים בשבת, רוצים להיות בחיק המשפחה בשבת, אבל אני נאלצת, אני נאלץ, לבוא לעבוד במרכולים, כי אם אני לא אבוא בשבת יפטרו אותי מהעבודה כבר ביום ראשון. ואני עובד, לא כדתי, על אפי ועל חמתי, ואין לי שעות עבודה ומנוחה, מה שמקובל בכל המקומות בעולם; גם באירופה. אז פה, בגלל העובדה שיש לזה איזו נגיעה או זיקה ליהדות, פתאום כולם קופצים וכולם רודפים ותוקפים את שר הפנים. מה קרה? הוא עשה דבר נכון והגיוני, ואני חושב שאם הוא לא היה עושה את זה, זה היה אסון בחברה; לא רק בגלל השבת, שהיא מקודשת לכולנו, כי היא מקור הברכה, אלא באמת בהיבט הסוציאלי של הדבר; אם הוא היה מקבל החלטה אחרת, זה היה קטסטרופה מבחינת המרקם העדין והרגיש בחברה הישראלית. אז הוא קיבל את זה על בסיס מקצועי, משפטי, ענייני, כאיש ציבור, מתוך אחריות רצינית ואמיתית לנעשה, מתוך דאגה, אני בטוח – והוא יתקן אותי אם אני טועה – גם לאותם חילונים וחילוניות, אותם עובדות ועובדים שרוצים לנוח ביום השביעי. מה חטאו שהם רוצים לנוח ביום השביעי? רק כי מישהו רוצה לפתוח מרכולים בשבת? מה קרה? אני חושב שהגיע הזמן באמת, בכנסת הזאת – דווקא הייתי אומר בכנסת הזאת, כן, דווקא בכנסת הזאת, שיש בה מאבק ותחרות לפגוע בכל דבר ערכי שקשור ליסודות של העם היהודי, מותר לנו לבוא ולומר: רבותי, כן – מה שאמר אותו שופט עליון לפני כמה שנים – לא לחינם יום השבת נבחר בעם היהודי כיום מנוחה בחוק שעות עבודה ומנוחה; לא לחינם נבחר יום שבת לעם היהודי, כמו שלנוצרים ביום ראשון ולמוסלמים ביום שישי. מה קרה? מותר לנו ככנסת לגלות אחריות לערכים היהודיים במדינת ישראל ולא לעשות תחרות בין כל המפלגות מי מכה יותר, מי פוגע יותר, במסורת ובערכים של העם היהודי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <אליהו ישי (ש"ס):> אז אני מבקש מכל חברי הכנסת לגלות טיפ-טיפה יותר סובלנות – – <היו"ר רות קלדרון:> נדמה לי שכל – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <אליהו ישי (ש"ס):> – – הערכה והבנה הדדית. זה דבר כל כך חשוב. תאמינו לי, זה דבר כל כך חשוב, יום השבת וחוק שעות עבודה ומנוחה. בואו ניתן לאותם אנשים – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <אליהו ישי (ש"ס):> – – דתיים ולא דתיים כאחד, לנוח ביום הזה. <היו"ר רות קלדרון:> נדמה לי שכל היושבים במליאה דיברו כאן רק בשבח השבת. נותר לנו להחליט אם זה עובר באמת לוועדת העבודה והרווחה – – – <אליהו ישי (ש"ס):> אנחנו – – – לפי החוק – – – <היו"ר רות קלדרון:> אם יש מחלוקת, זה ילך לוועדת הכנסת. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, נסתפק. <אליהו ישי (ש"ס):> אנחנו מסתפקים בתשובת השר. <היו"ר רות קלדרון:> מה? <יצחק כהן (ש"ס):> מסתפקים בתשובת השר. <היו"ר רות קלדרון:> מסתפקים בדברי השר? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני לא מסתפק, אני רוצה – – – <היו"ר רות קלדרון:> אם היו מסתפקים לא היו בקשות דיבור נוספות. אנחנו צריכים להעביר את זה לאנשהו. חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ועדת הכלכלה. <היו"ר רות קלדרון:> כלכלה. <יצחק כהן (ש"ס):> אבל אנחנו מסתפקים. <היו"ר רות קלדרון:> מה הוא אמר? <משה גפני (יהדות התורה):> השר ענה, ולכן הוא מסתפק. אנחנו מתנגדים לוועדה. <היו"ר רות קלדרון:> הם מסתפקים, אבל גם הוא מציע. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אין לו רוב. <היו"ר רות קלדרון:> אין לו רוב, אוקיי. אני מצטערת, אדוני חבר הכנסת, הסתפקנו והודינו, ותודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> לא, אני מצטערת, המזכירות לא קיבלה את ההצעה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא – – – אתה עשית טעות, איך אתה לא – – – <היו"ר רות קלדרון:> אז אנחנו צריכים לעבור להצבעה, חברים. ההצבעה היא אם ההצעה לסדר-היום – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אני מוותר, אין צורך. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא מוותר. <היו"ר רות קלדרון:> ויתר. תודה רבה, חזרנו למליאה. אני דווקא אשמח אם במליאה נדבר שוב על השבת, אז אני מקווה שעוד תעשה לנו הזדמנות, או שאני אזמן את ההזדמנות. <משה גפני (יהדות התורה):> השר ביקש להסתפק, אז הסתפקנו. <היו"ר רות קלדרון:> בסדר, אבל בנושא הזה סיימנו. <הצעות לסדר-היום> <התבטאויותיו של נתניהו בדבר הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק> <היו"ר רות קלדרון:> ההצעה הבאה לסדר-היום: התבטאויותיו של נתניהו בדבר הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, הצעות מס' 3491, 3493, 3506 ו-3512. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה, יציג. ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת רוברט אילטוב וחברת הכנסת חנין זועבי. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> לא, אני אחרי חנין זועבי. <היו"ר רות קלדרון:> שינו את הסדר. בבקשה, אדוני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא לפי הסדר? גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עוברים משבר מאוד מאוד קשה, בכל האזור, במדינת ישראל ובשטחים הכבושים, והמשבר הוא כי הרבה אנשים נרצחו. אני רוצה להעביר את תנחומי לכל המשפחות, הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני. אני רוצה לפנות לראש הממשלה: גדולתו של מנהיג היא בעת המשברים, ואם אנחנו נמצאים במשבר, הייתי מצפה מראש הממשלה שיהיה הגורם המאזן והגורם המרגיע, שיכול להוביל את העם, על כל שכבותיו ועל כל מרכיביו, ואת כל אזרחי המדינה, לאיזו סובלנות וחינוך לדמוקרטיה. אבל לצערי הרב, ראש הממשלה בחר בקו שלא משתווה למתווה הזה או לדברים האלה שאני אומר. כאשר ראש הממשלה, בתמיכת שר החוץ, מדבר על להוציא את התנועה האסלאמית הצפונית אל מחוץ לחוק, לדעתי זו נקודת מפנה מסוכנת במדיניות הממשלה כלפי אזרחיה הערבים, אזרחי מדינת ישראל. עצם העובדה שהם רוצים או מדברים על זה בתקופה הקשה הזאת, על להוציא תנועה פוליטית אל מחוץ לחוק, זה לערב את התנועה הזאת וחלק מסוים מהאוכלוסייה הערבית במשבר שהוא הרבה יותר גדול והרבה יותר קשה מאשר לערב אזרחים בתוך איזה קונפליקט בין שתי מדינות. לכן אני תוהה על העמדה הזאת של ראש הממשלה, מדוע הוא בוחר את העיתוי הזה, הקשה, בשביל להעביר מסר מתסיס בתוך העם, בקרב אזרחי מדינת ישראל. הרי אנחנו כולנו אזרחי אותה מדינה, ויש לנו את אותה תעודת זהות ואנחנו עובדים יחד בכל מיני מקומות; התבטאות של מנהיג יכולה להביא לכל מיני התנהגויות בלתי רצויות, ויכולה רק להתסיס את החברה, ויכולה רק ליצור קונפליקטים בין אנשים שיכולים – ובמצב רגיל הם חיים ביחד ויכולים לחיות בהבנה הדדית בצורה טובה. לכן כאשר ראש ממשלה מתבטא בצורה כזאת – לדעתי הוא צריך לשקול את הדברים פעמים רבות, אם באמת להגיד אותם. אני ראיתי מה שפרסמה משפחת פרנקל, והייתי רוצה שראש הממשלה אולי יביא את זה בחשבון. מה אומרת משפחת פרנקל, שרק אתמול טמנה את הבן שלה, מה הם אומרים? שאין הבדל בין דם לדם, רצח הוא רצח, יהיו הלאום והגיל אשר יהיו, אין הצדקה, אין סליחה ואין כפרה לרצח כלשהו. אני מקווה שדברים כאלה ייפלו על אוזניו של ראש הממשלה, ושידע שיש אפשרות לדבר אחרת, ולא רק להתסיס את החברה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. הדובר הבא שנמצא באולם הוא חבר הכנסת רוברט אילטוב. אחריו – אני מקווה שיגיעו חברת הכנסת זועבי וחבר הכנסת טיבי. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> קודם כול, אני חושב שצריך לשמור על הסדר הטוב. אם הייתי יודע שאני מדבר באמצע, הנאום היה אחר. <היו"ר רות קלדרון:> אני אקרא בשמם. חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא אתנו. חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת אתנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא נמצאת במליאה. <היו"ר רות קלדרון:> לא אתנו כאן במליאה. "אתנו" זה עלול להישמע חלילה – – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> קודם כול, תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת שמבקשים את הדיון, מן הסתם, אם הדיון חשוב להם, הם צריכים להיות במליאה ולשמוע גם את החברים שלהם, כפי שאני שמעתי את עפו אגבאריה. יכול להיות שאני לא מסכים עם חלק מהדברים שלו, יכול להיות שעם חלק מהם אני מסכים, אבל מן הסתם צריך לכבד את המעמד שאנחנו מבקשים. ואם הם לא נמצאים ולא מכבדים את הבקשה, צריך להקריא את שמם, לומר שהם לא נמצאים, וגם לא לתת להם את זכות הדיבור. <היו"ר רות קלדרון:> אני מסכימה אתך. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> אני חושב שככה זה צריך להיות, וככה זה נהוג, אלא אם כן יש איזה הסבר הגיוני. הם בכלל לא בבניין. <היו"ר רות קלדרון:> אולי הם בבר-מצווה – בברית מילה. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> בברית מילה. ביקשתי את הדיון בעקבות מה שקורה היום בציבוריות הישראלית הערבית, וההקצנה של מנהיגים של הציבור הערבי, שנמצאים פה בכנסת ומלבים את הלהבות, ותומכים בפעולות טרור, ונמצאים בכל מיני הפגנות שיוזמת התנועה האסלאמית הצפונית, הפלג הצפוני; תמיכה בפעולות טרור שהתבצעו ויתבצעו כנראה גם בעתיד. אנחנו לא רואים סוף, וכבר שכחנו איפה הייתה ההתחלה של אותן פעולות, ויש היום קרב ותחרות בין אותם המנהיגים מי יהיה יותר קיצוני בהתבטאויותיו ומי יגיד דברים יותר חריפים נגד הישראלים, ולא משנה איפה הם גרים. התמיכה בפעולות טרור נקראה בהפגנה באום-אלפחם שאורגנה על-ידי התנועה האסלאמית, הפלג הצפוני, והראשים שלה – כמובן חברי כנסת שלנו, מהכנסת, ערבים, היו בראש התהלוכה שבה נקראו קריאות בהמשך לחטיפת חיילים ואזרחי מדינת ישראל, גם אלה שרוצים בדו-קיום. יכול להיות שהם נקלעו לשם בטעות, אבל עצם זה שהם היו שם ושמעו את זה, אם הם נקלעו בטעות, הם היו צריכים להוציא הודעות מסבירות שהם בוודאי לא תומכים בפעולות טרור. את זה לא שמענו. תראו, הדבר הזה הופך את מדינת ישראל לא לדמוקרטיה, לאנרכיה. כל אחד עושה מה שבא לו, איך שבא לו, רומס ברגל גסה את החוק. יש חוקים בישראל שקובעים עונשים מאוד חריפים לאנשים שקוראים להמרדה ולהסתה לאלימות, או אפילו בגידה. לכן גם חופש הביטוי הוא לא חופש שאתה יכול להגיד כל מה שאתה רוצה ולנסות להביא ציבורים שלמים למרד, לפעולות טרור, לנקם, לדבר כזה או אחר. צריך גם פה לראות את הגבולות ואת ההתבטאויות. אני אתן לך שתי דוגמאות של שני חוקים שפשוט המדינה משום מה לא אוכפת. הסתה לאלימות או טרור: כאשר מישהו, ולא משנה מי – אף אחד לא פטור מהחוק הזה – קורא להסתה ולאלימות או לפעולות טרור, בעצם המאסר הוא חמש שנים, ולצערי, כרגע היו התבטאויות מאוד ברורות, גם בכנסת וגם מחוץ לה, וגם על-ידי ציבורים שלמים. רשויות אכיפת החוק לא מפעילות את הסמכויות שלהן. אני מבקש מהמקום הזה לקרוא ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרה לנקוט את כל הצעדים הדרושים כדי לאכוף את החוק. אנחנו רוצים דמוקרטיה ולא אנרכיה. כרגע מה שקורה ברחובות ומה שקורה גם בבניין הזה, בתחרות מי יותר קיצוני מבין חברי הכנסת, זה פשוט דבר בלתי נסבל. אני קורא באמת ליועץ המשפטי לממשלה לקחת את הסמכויות שיש לו בידיים, לבחון את הדברים לעומק, כי בסוף, אם הדברים לא יקרו, הציבור פשוט יאבד את האמון במערכת אכיפת החוק, ואנחנו לא רוצים שהציבור יאבד את האמון הזה. יש כלים לטפל בדברים האלה. כמובן, מי שארגן את ההפגנה הזאת ומי שעומד מאחורי ההפגנה הזאת באום-אלפחם, במקום לבוא כמו חלק גדול מהציבור הערבי שבא ואומר שהוא רוצה שלום, והוא רוצה להגיע לשלום, בוודאי לא בדרך של עידוד פעולות טרור נגד אזרחי מדינת ישראל, זו בטח לא הדרך – לכן אני מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לבחון את הדברים ברמה המקצועית ולהתחיל בהליכים נגד כל אלה שמסיתים לטרור ולאלימות, ולהתחיל את ההליכים האלה כמה שיותר מהר כדי לשמור על אמון הציבור. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת אילטוב. חבר הכנסת טיבי, קראנו את שמך כשלא היית כאן. אם אתה רוצה להביע עמדה, ניתן לך שלוש דקות. אני מבינה שבאת בריצה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, אני מתנצל על האיחור, הייתי בביקור בביתו של מוחמד אבו ח'דיר, הילד שנרצח הבוקר בשועפאט. הוא נחטף ב-04:00 מאזור שועפאט, קרוב למסגד, וגופתו נמצאה שרופה באזור, ביער. לפי דברי המשפחה, רכב מסוג "הונדה", נדמה לי, שחורה הגיע למקום, הכניסו אותו בכוח לרכב, ולאחר כמה שעות גופתו נמצאה שרופה, עם סימני אלימות. המשפחה אומרת, וכך אמרה לי, לחברי מסעוד גנאים ולחברי טלב אבו עראר, שהיא בטוחה שהחטיפה היא מעשה נקם שבוצע על רקע החטיפה והרצח של שלושת הנערים. אמרנו מלכתחילה שיש להוציא את האזרחים והילדים ממעגל האלימות. לרבות ילדים. אמרנו גם שהכיבוש הוא שורש כל רע, אבל עד שהכיבוש מסתיים, בואו נוציא את האזרחים והילדים מהמעגל הנורא, הקשה, של האלימות. אני מעריך את דבריה של משפחת פרנקל, לפני שעה קלה; היא אמרה דברים אמיצים וחזקים. מתוך כאב של אם שכולה היא אמרה שאין לקבל שום רצח, שום נקם, שזה מעשה לא מוסרי. אם יתברר שהמעשה בוצע על רקע כזה, אין ספק שהכתובת הייתה על הקיר; בימים האחרונים רבנים קראו לנקום ב-100 ערבים ופלסטינים, לרבות ילדים. אתמול הייתה הפגנה בירושלים שקראה "מוות לערבים", "נקמה נקמה". הרשת מלאה בקריאות לרצח והרג של ערבים, ולכן – הכתובת הייתה על הקיר. יש שרים שהסיתו באופן בוטה, בלתי אחראי, בלתי אנושי. כל הבית הזה אמור לא להפלות בין דם לדם, אבל המצב הוא לא כזה. אנחנו באים בידיים נקיות, כמי שתמיד התנגדו לפגיעה באזרחים. ומתוך הכאב הזה, גם שאלה היפותטית: אנחנו ראינו מה היה לאחר שנחטפו שלושת הנערים לפני 19 ימים והסוף הטרגי – חברון כותרה, שכם הייתה בסגר, פרצו לג'נין, פרצו לבתים, בוצעו מעצרים מינהליים – – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נראה לך שאם היה חבר כנסת יהודי מדבר על שלושת החטופים היית קוטעת כך את דבריו? <היו"ר רות קלדרון:> חבר כנסת יהודי, אם הוא היה מציע הצעה לסדר-היום, הוא גם היה בא בזמן, וגם כן, הוא היה מדבר לפי הזמן שלו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני חושב שההערה שלך היא הערה – – <היו"ר רות קלדרון:> אני הייתי מעריכה את זה אם היית – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – קהת חושים – – – <היו"ר רות קלדרון:> הייתי מעריכה את זה אם היית אומר משהו על שלושת הבחורים, ולא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הנה, אני רואה. <היו"ר רות קלדרון:> – – – ולא רק על הבחור שאנחנו עדיין לא יודעים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אל תתחצפי כיושב-ראש. <היו"ר רות קלדרון:> אני לא מתחצפת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> את מתחצפת באופן – קהות חושים. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. זמנך עבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מדבר על המשפחות. אני אומר דברים טובים על האימא, ואת מטיפה לי מוסר על מה אני צריך לדבר? <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לא לצעוק במליאה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> את מטיפה לי מוסר על מה אני צריך לדבר – – <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – כאשר אני בא מבית אבל, עכשיו, והסברתי את זה בתחילת דברי? <היו"ר רות קלדרון:> אתה לא היחידי. <שר הפנים גדעון סער:> אתה לא יכול ככה לדבר ליושבת-ראש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היא לא יכולה ככה לא להתחשב במה שאני אומר. <היו"ר רות קלדרון:> אתה לא היחידי שבא מבית אבל. <שר הפנים גדעון סער:> אתה לא יכול – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מדבר על הסבל של אימא כאן ואימא כאן, ואת אומרת לי: לא היית צריך להגיד ככה, היית צריך להגיד ככה – תגלו הבנה. אתם אטומים; אטומים לסבל הפלסטיני. אתם חושבים שהדם שלכם יקר יותר. אני בא בידיים נקיות, אני והוא, והוא. לא שמעתם אותנו, מה אמרנו בימים האחרונים? אתם שותקים, לא אנחנו. בושה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. השר התורן, שר הפנים גדעון סער – בבקשה – יענה על ההצעה לסדר-היום. <שר הפנים גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס בראש ובראשונה לנושא של ההצעות לסדר-היום הקשורות לתנועה האסלאמית. אני רוצה בפתח הדברים, ועוד לפני שאני מתייחס לתנועה האסלאמית – כי אני יודע שמאחורי ההפגנות האלה עמדו גורמים אחרים בציבור הערבי – להוקיע ולגנות את אותה הפגנה באום-אלפחם שבה נשמעו קריאות מקוממות ותמיכה בחטיפת חיילי צה"ל. אני מאוד מקווה שרשויות אכיפת החוק יטפלו בנושא הזה. אני יודע שרוב אזרחי ישראל הערבים, זו לא עמדתם, ואני חושב שהיה ראוי שמנהיגי הציבור הערבי יתייצבו בתקיפות בהוקעת האמירות האלה. זה בוודאי דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, ובשום מדינה לא היה מתקבל על הדעת. הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא פלג שמטיף כל הזמן ומסית כל הזמן נגד מדינת ישראל ואנשיו מזדהים באופן פומבי עם ארגוני הטרור, כמו ה"חמאס". בעקבות זאת, ובעקבות מכלול יותר רחב של מידעים, שאגב, רובם גלויים, הנחה ראש הממשלה את הגורמים המוסמכים לבחון את האפשרות להכריז על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת. הכרזה כזאת תעניק לרשות הביטחון כלים משמעותיים במאבק בתנועה הזאת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ארגון טרור, אפשר להגיד? אתה יכול להגיד ארגון טרור, או מה? אם כך, אז כולם טרוריסטים. כל ערביי ישראל טרוריסטים, מה, ארגון טרור? – – – <שר הפנים גדעון סער:> אני חוזר על הדברים, למקרה שהדברים לא הובנו, ומבקש להדגיש: האפשרות הנבחנת היא להכריז על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – על מה? – – – <שר הפנים גדעון סער:> הפלג הזה מסית בשיטתיות נגד ישראל, מזדהה עם אויבי ישראל, למנהיגו ראאד סלאח ולתנועתו – שורה ארוכה של הרשעות פליליות, התנגשויות עם גורמי אכיפת החוק ומעצרים במדינת ישראל ובמדינות נוספות, ודי אם נזכיר את מעצרו של ראאד סלאח בלונדון לפני שלוש שנים, אחרי שהוא נכנס ללא אישור וגורש לאחר מכן, לאחר שהוגדר כאדם בעל נטיות אנטישמיות מובהקות; את ההרשעה של ראאד סלאח בהתפרעות ובתקיפת שוטר לפני כמה שנים; את ההשתתפות במשט ה"מרמרה", ועוד כהנה וכהנה, אני נותן את זה רק כדוגמאות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אגיד לך – – – הם לא השתתפו בהפגנה, עובדה, אדוני השר, הם לא השתתפו בהפגנה. <שר הפנים גדעון סער:> אני ציינתי שההפגנה הייתה על-ידי גורמים אחרים בציבור הערבי. ציינתי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ראש הממשלה קשר בין ההפגנה לבין ההודעה. <שר הפנים גדעון סער:> אז אני ציינתי בפתח דברי שההפגנה, שהייתה לפי מיטב ידיעתי על-ידי אנשי "בני הכפר", בל"ד או גורמים אחרים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ועדת המעקב. ועדת המעקב. <שר הפנים גדעון סער:> ציינתי שאין קשר לדבר הזה, אבל הייתי חייב להתייחס להפגנה. אני גם רוצה להתייחס לדברים שעלו גם כאן. אני חייב לומר שממה שאני בדקתי, עדיין לא ברור מה המניע של הרצח של אותו ילד ערבי, אבל כך או אחרת, יהיה מי שעשה את זה אשר יהיה, זה רצח – כמו כל רצח – מגונה, נתעב. לאיש אין זכות לקחת את החוק לידיים. אני גם קורא לכלל אזרחי ישראל לשמור על החוק. אף אחד אינו רשאי לקחת את החוק לידיים, יש כוחות הביטחון, יש ממשלה שמנחה את כוחות הביטחון, וככה זה במדינת חוק. אני חוזר ואומר שלפי מיטב ידיעתי ובדיקתי לא ברור עדיין, או לא יודעים עדיין, מה המניע ומי עשה, אבל יש להוקיע מעשי רצח באופן ברור, ללא תלות מי הוא הקורבן, לאיזה דת הוא משתייך, או לאיזה עם הוא משתייך, וקל וחומר כשמדובר ברצח של ילד. עד כאן, גברתי היושבת-ראש. חבר הכנסת טיבי, אף-על-פי שחשבת שצריך לאפשר לך לדבר מעבר לזמן, לא היית צריך להתייחס כך ליושבת-ראש הישיבה. זו לא דרך ראויה. אני לא מאמין שמישהו שיושב על הכיסא הזה, שגם אתה יושב עליו לפעמים, היה נותן שכך יתייחסו אליו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תאר לעצמך שהיה מצב הפוך, שאני הייתי שם והייתי מתייחס לחטופים – – – הייתם מגישים נגדי תלונות. <היו"ר רות קלדרון:> אדוני השר, מה אתה מציע שנעשה עם ההצעה לסדר-היום? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – קצת אמפתיה. <שר הפנים גדעון סער:> ההצעה לסדר-היום, אני מציע להסתפק בדברי ולהסיר אותה – – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> – – – אף פעם לא הגשת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זאת לא הייתה הצעה רגילה, זאת הייתה התעלמות – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, האם אתה מוכן להסתפק בדברי השר? <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זאת הייתה התעלמות מהסבל של – – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> אני רואה שאתה – – – אני אדאג – – – בכנסת הזאת. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת הפנים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – צבועים שכמותכם – – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> – – – לא רק אתה, גם אנחנו יכולים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – אתם חושבים שהדם שלכם יקר יותר? אתם חושבים שהדם שלכם יקר יותר? <היו"ר רות קלדרון:> חברים – – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> גם אנחנו יכולים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני מפעילה הצבעה. מי בעד העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הפנים? מי שבעד, בבקשה שיהיה בעד, מי שנגד – – – הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> שישה בעד, שניים נגד. ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדת הפנים. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <גל השרפות ברחבי הארץ> <היו"ר רות קלדרון:> ההצעה הבאה, גל השרפות ברחבי הארץ, מס' 3489, 3501, 3510 ו-3521. חבר הכנסת יואב בן צור יפתח. בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רינה פרנקל. תודה רבה לשר הפנים. <יואב בן צור (ש"ס)> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, א. אפתח בניחומים למשפחות פרנקל, שער ויפרח על האסון הכבד שפקד אותן, וכמובן, כמו כולם, אני מצטרף לגינוי כל מי שעשה את המעשה הנפשע בנער הערבי שנרצח היום. בזמן האחרון, ובפרט בימי הקיץ החמים, אנו עדים לשרפות גדולות שפוקדות אותנו וגורמות להוצאות רבות ולשיבוש חיים, כמו שקרה לפני כמה ימים בירושלים. יש שלושה גורמים לשרפות אלו: א. הצתות בזדון, שאליהן צריכים להתייחס כפיגוע, ולהקצות את כל המשאבים לחקירות כדי למצוא את האשמים ולהביאם לדין; ב. שרפות שנגרמות מרשלנות של נופשים ומטיילים. גם על זאת צריך לתת את הדעת, למצוא את הרשלנים ואולי לחייב אותם בכל נזקי השרפה; ג. שרפות שנגרמות מזכוכיות שנמצאות ביערות ובשל השמש החמה גורמות לבעירה. צריך לבדוק שהרשויות האחראיות לניקיון היערות יבצעו ניקיון יסודי לפני ימי הקיץ ובמהלכם וישתדלו להסיר מפגעים אלו. זה המקום לשבח את לוחמי האש, שעושים עבודה נפלאה, עבודת קודש, בכל ימות השנה, הן בכיבוי שרפות והן בחילוצים מסובכים שבהם הם נלחמים במסירות נפש ותוך סיכון חייהם, ואולי, לנוכח העומס והמשימות הרבות המוטלות על לוחמי האש, וכדי למנוע עד כמה שאפשר את סיכון חייהם, יש מקום לבדוק תוספות תקציביות למכשורים שונים או במיגונים שונים שיהיו ללוחמי האש כדי שיוכלו לעמוד במשימות המוטלות עליהם. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת רינה פרנקל, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. זו הזדמנות לברך את חבר הכנסת אייכלר על חתונת נכדו. מזל טוב. <רינה פרנקל (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רואה פה באולם רק חבר כנסת אחד, ואת כבוד שר הפנים גדעון סער, וחבל שהכנסת ריקה היום. ב-21 ביוני 2014 פרצה שרפה במפעל "מוצרי שלם בע"מ" בפארק התעשייה הדרומי של קיסריה. במפעל, שעוסק בתחום האריזה והפלסטיק, היו יותר מ-30 עובדים בשעה שבה פרצה השרפה, וכולם פונו ללא פגע. מבנה המפעל קרס אחרי שהאש השתלטה עליו, עם להבות בגובה 25–30 מטר. האש אף התפשטה למפעל סמוך לייצור קרטון, שבו היו מכלי סולר גדולים, שעלו באש. השרפה גרמה לחסימת כבישים באזור ולכך שחלק מתושבי היישובים הסמוכים נאלצו להסתגר בבתיהם בשל העשן הכבד והרעל שהתפשט באזור. אחרי תחקור האירוע, רשות הכבאות העלתה חשד שמדובר במחדל. לפי מה שהם אומרים, הרשות נתנה הוראה מפורשת לבעלי המפעל לדאוג להסדרת אמצעי כיבוי בדיוק במקום שבו פרצה השרפה. בעל המפעל התחייב באופן מפורש שיעשה את זה עד יולי 2013, אך הוא כמובן לא ביצע. כידוע, תקני הבטיחות במדינת ישראל מחמירים מאוד. אני מבקרת במפעלים ברחבי הארץ ושומעת כמעט בכל מקום איך הרגולציה בתחום כיבוי האש חונקת אותם כלכלית. עם זאת, יש מקרים רבים של שרפות מסוכנות שפורצות במפעלים תעשייתיים בדרך כלל עקב מחדלים. כך נוצר מצב אבסורדי, שבו מצד אחד מפעלים משקיעים כסף רב כדי לעמוד בתקנים מחמירים, ומצד שני סכנת השרפה לא נמנעת, בגלל אכיפה לקויה של רשויות הכיבוי. הדוגמה של מפעל "מוצרי שלם" היא דוגמה מצוינת לכך: בעל המפעל השקיע 7 מיליון שקל בהתקנת אמצעי כיבוי אש, אך השרפה לא נמנעה כי רשות הכיבוי לא אכפה את ביצוע התקנות עד הסוף. אני חושבת שצריך לעשות סדר בעניין הזה; לא ייתכן שתקני הבטיחות של מדינת ישראל יהיו ברוב המקרים מחמירים יותר מאלה שאפשר למצוא באירופה, ומצד שני האפקטיביות של התקנים האלה תהיה אפסית. אני חושבת שרשות הכיבוי והממונים עליה, כולל השר לביטחון פנים, צריכים לבחון מחדש את התקנים ולתת פתרון הולם למפעלים, בלי לפגוע בבטיחות, לבצע אכיפה, וכך לדאוג לתעשייה חזקה ומצליחה. מדובר בנושא חשוב מאוד, ועל הכנסת לדון על כך בדחיפות. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת משה פייגלין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני חייב להביע מחאה: אומנם יושבת-ראש הכנסת, חברת הכנסת קלדרון, איננה נמנית עם מפלגתנו, אבל ההתנפלות עליה, כיושבת-ראש הישיבה, הייתה פתח להפיכת מליאת הכנסת לזירת קרב, ויש לנו מספיק זירות קרב. אם יש מקום שבו אפשר לדבר ולזעוק בלי לפגוע, ולפי כללים, זה המקום הזה, ואני לא שמעתי – לא ראיתי את הדבר שאמרה חברת הכנסת קלדרון, יושבת-ראש הישיבה, כמשהו שמצדיק כזאת התנפלות, אלא אם כן מישהו רצה להופיע ב"אל-ג'זירה" כגיבור גדול. אז זה כבר עניין פוליטי שאי-אפשר להשלים עמו. אני מביע את מחאתי על העניין. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עכשיו אני רוצה לגשת לנושא השרפות בארץ, שרפות היער. הנביא ירמיהו אומר: "קול בת ציון תתיפח תפרשֹ כנפיה אוי נא לי כי עיְפה נפשי להֹרגים שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עֹשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה". עם ישראל כולו בוכה על שלושת תלמידי הישיבה: איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, השם ייקום דמם. אלה הם הרוגי מלכות הרשעה של הטרור, שלא רוצה יהודים בארץ-ישראל, כולל במדינת צפון תל-אביב ובשטחי הכיבוש הישראלי ביפו, חיפה וירושלים. זה לא התחיל היום. כבר לפני אלפי שנים נאמר בפרקי דרבי אליעזר: ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקדוש-ברוך-הוא באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים – ממש דברי נבואה – לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר: ישמע אל ויענם. אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, כבוד השר וחברי הכנסת, מי מצית את האש בארץ הזאת, מי שורף את היערות, מי גודע חייהם של פרחים מלבלבים ורוצח יהודים? מי משחרר את החיה האנושית צמאת הדם שיורה בנערים ומציתה יערות בגפרורים? זה לא דברים של סתם. את האזעקה הזאת, נגד השרפות הללו, אומר הנביא ירמיהו, על תוצאות חילולי השבת בפרק י"ז – אדוני שר הפנים, אני רוצה את הקשבתך, במחילה: "כה אמר ה', השמרו בנפשותיכם ואל תִשאו משא ביום השבת" וכו', "וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת" וכו', "והיה אם שמֹע תשמעון אלי נְאֻם ה'", "וישבה העיר הזאת לעולם". "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת" וגו', "והצתּי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה". חבר הכנסת גדעון סער, שר הפנים, אתה ניצב עם מטף כיבוי אש בשמירת השבת למנוע שרפות בארץ הזאת; כי לוחמי האש, מכבי השרפות, לפי מה שאומר הנביא ירמיהו, ולא אני אומר את זה, הם שומרי השבת בארץ-ישראל. וגם בני הדור שחשבו שאפשר להיות יהודי חדש בלי אמונה הבינו את הדבר הזה. אומר חיים נחמן מרחוב ביאליק: ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. השבת, ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי האדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה בשובנו אל ארץ אבות, הנשליכנה אחרי גבנו ככלי אין בו חפץ? – זעק חיים נחמן ביאליק התל-אביבי שהודה בכישלונו בערוב ימיו כי הוא ניסה לעשות שבת ולא הצליח. גברתי היושבת-ראש, אני חייב לומר שהמאבק על זכות השיבה של העם היהודי לארץ-ישראל התחיל מימי פלישתים, מימי אבימלך, שסתמו את הבארות של יצחק אבינו. זה לא חדשות של השעות האחרונות או של הימים האחרונים או של החודשים האחרונים או של השנים האחרונות. הוא נמשך בכל הדורות שבהם חיו יהודים בארץ-ישראל, ולא נפסק עד היום. ולכן, הלב נצבט לראות את הסבל היהודי מול דברי הרהב של אנשים שאומרים: כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. הנה, יש מדינה, יש צבא, יש משטרה, משקיעים עשרות מיליארדים בביטחון, וזה מאוד חשוב, אבל כאשר נגזרה הגזירה משמים, אף אחד מהם לא יכול להציל שלושה נערים טהורים מידי שתי חיות אדם שארבו לטרף. ואני לא רוצה להאריך על שיחת הטלפון של גיל-עד שער שאמר "חטפו אותי", וכולם שואלים איך זה קרה, אבל על כך אומרת הגמרא: אמר רבי בנימין: הכול בחזקת סומין עד שהקדוש-ברוך-הוא פוקח את עיניהם. הרבה פעמים בחיים אנשים שואלים את עצמם: איך לא חשבנו על זה קודם? איך אפשר, הרי ראינו, שמענו. אין חוכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה', אבל אנחנו צריכים לדעת שהכול – הכול הם דברים שמעבר לשכלנו, אבל אנחנו צריכים ללמוד ממנו לקח. אני לא רוצה להאריך, אבל תני לי – כמה פסוקים של הנביא, כי אני יכול להתבסס רק על מה שהם אמרו, כי אנחנו לא מבינים כלום. הנביא ירמיהו אומר מצד אחד: "ויהי דבר ה' אלי לאמר, הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר: כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" – ופה בא הפסוק הרלוונטי להרוגים האלה – "כל אֹכליו יאשמו, רעה תבא אליהם נאֻם ה'". הקדוש-ברוך-הוא לא יוותר ולא יסלח על מה שעשו לילדים האלה. אבל מצד שני, הנביא אומר, באותו פרק – הוא שואל: "כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי" – וכו' וכו', אני לא רוצה להאריך – "ותבֹאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה". ועל כך בוכה – זה בספר שמואל, "על עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב". כי יש כאן זעקת הגלות היהודית בארץ-ישראל, והיא נשמעת מסוף העולם ועד סופו, מתוך השרפות, מתוך היערות, מתוך הדברים הנוראים. אי-אפשר לסגור עיניים ולאטום אוזניים לזעקת בני ציון היקרים המסולאים בפז. ובאמת, אני מתנצל על עוד חצי דקה, אין טעם וסיבה לסבל ולמלחמה על הקיום הפיזי בארץ-ישראל אם אין לחיים האלה משמעות רוחנית אמונית ומטרה של חיי תורה. אין שום תקווה שבדרך הטבע שערי הארץ יעמדו לאורך זמן מול האויבים הרבים. להיות גוי ככל הגויים עדיף להיות באירופה או באמריקה, שם תרבות המערב מלבלבת, ולא צריך לעשות את זה דווקא בארץ חמדת אבות ולהתריס כלפי שמיא בחילולי שבת פומביים ולהתגרות, חס וחלילה, כלפי שמיא. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> התשובה ניתנה בסיומה של מגילת איכה: השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, בבקשה. ישיב בשם השר לביטחון פנים השר התורן שלנו, שר הפנים. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, את יודעת, גברתי, אני צפיתי במתקפה הברוטלית עלייך – הלכתי, בעוונותי, לאכול צהריים קודם לכן, ואני רוצה לנחם אותך, כדרכו של רבי עקיבא, שראה שועלים יוצאים מבין קודש קודשי הקודשים, חכמים בוכים והוא מצחק, כלומר ידע לראות, כשם שמתקיים זה, כשם שמתקיימות נבואות הזעם, תתקיימנה גם נבואות הברכה, כלומר ידע לראות את האור בתוך החושך. וזו הדרך שלי לנחם אותך. רציתי לשאול אותך, למעשה: כשמגיע אדם שמתנהג בברוטליות ובוטות וולגריות שכזו – וזו לא פעם ראשונה ולא שנייה ולא שלישית – שופך מים פה, מעל הדוכן, מגיע ראש ממשלה, ראש ממשלת קנדה, אז מה הוא עושה? משקר במצח נחושה כאילו יש פה אנשים בלי מים וחשמל, בין חברי הכנסת, כל מיני סיפורים שכאלה. אדם כזה חש שייכות לבניין הזה, או בעצם הוא רוצה לשרוף אותו? הוא מדבר מתוך שייכות? הנה, שני בני פלוגתא הקיצונית ביותר, אבל עלה לכאן הרב אייכלר וחש, וגם אמר את הדברים, שפה מתערער המשהו-המשותף, הבניין כולו נשרף או מתפורר כאשר נעשים מעשים שכאלה. כלומר, כשבן-אדם מתנהל בצורה שכזו, הוא מוכיח בזה שהוא לא רוצה לבנות את הבית, הוא רוצה לשרוף את הבית. וזה בדיוק הקשר לנושא שלנו, כי הרי בכל פעם שמגיעים ימי החום וימי השרב מתחילים גלי הצתות, וכמו בסיפור שלמה המלך, עם שתי האימהות שבאות, שלמה רוצה לדעת ולהבין מי האם האמיתית – זו שבשום אופן לא מוכנה לפגוע בילד, הילד הוא שלה. ומי ששורף את יערות ארצנו אומר בזה שזו לא ארצו, זה נורא פשוט. ובכן, הנה לכם, רבותי חברי הכנסת, הנה התשובה, גברתי היושבת-ראש, על השאלה המאוד-פשוטה, למי הארץ, מתוך ההצתות האלה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת פייגלין. אדוני השר, שר הפנים, בבקשה עלה אלינו לענות. <שר הפנים גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מציין בפתח הדברים שאני משיב בשם השר לביטחון פנים על-פי בקשתו ועל-פי הדברים שנמסרו לי, מאחר שהוא לא יכול להיות נוכח ברגעים אלה. החורף האחרון, גברתי היושבת-ראש, לווה בתחילתו בשלג כבד, שגרם לקריסת עצים רבים ביערות ובחורש. עצים אלה, שנותרו על פני הקרקע, הם מטען אש משמעותי כאשר פורצת אש ביער ובחורש. הרשות הארצית לכבאות והצלה התריעה בפני קק"ל ורשות הטבע והגנים על התופעה הנ"ל וביקשה כי יינקטו כמה פעולות, ובהן בין היתר ניקוי ופינוי העצים שקרסו, והגזם, כדי למזער ולצמצם פוטנציאל סיכוני דלקה ביער ובחורש. עקב מזג האוויר בשנים קודמות היינו עדים לשרפות יער וחורש מרובות כבר בחודש אפריל; השנה גל השרפות הזה החל בחודש יוני. מחקירת אירועי שרפות בשטחים פתוחים עולה שחלקן נבעו מהצתות, כפי שנאמר כאן בעצם על-ידי המציעים השונים, וחלקן נבעו מרשלנות של אזרחים. קיים שיתוף פעולה בין הרשות לכבאות והצלה למשטרת ישראל לבחינת נסיבות פרוץ הדלקה ומיצוי הדין עם האחראים לה. תפקידה של רשות הכבאות לקבוע את הגורם לשרפה, ותפקידה של המשטרה לנהל את החקירה הפלילית ולאתר את המציתים או לחלופין את הרשלנים. לגבי אירוע השרפה ביער ירושלים – החקירה מעלה שהסבירות הגבוהה הנה לרשלנות מטיילים. מייד עם העדכון על השרפה הפעילה הרשות לכבאות פקודת הזנקה לריכוז כוחות ברמה המחוזית והכלל-ארצית, בין השאר תוך גיוס חניכי הכשרות המתקיימות בבית-הספר לכבאות והצלה, וכן הופעלה טייסת הכיבוי וגויסו משאבים מצה"ל. במקביל הוקם חפ"ק של משטרת ישראל בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים לפיקוד ושליטה על הפעילות הכוללת ולמתן מענה מקצועי שהשיג את בלימת האש ומניעת התפשטותה לשכונות אחרות בירושלים ולמוסד "יד ושם". לגבי אירוע השרפה במפעל "מוצרי שלם" בקיסריה, בדיקה ראשונית מעלה כי ככל הנראה המפעל לא עמד בדרישות בטיחות אש של רשות הכבאות, אף שאלה הובהרו למנהליו באופן חד-משמעי. יובהר כי בהתאם להוראות הפסיקה, הוצאת צווי סגירה מינהליים לעסקים אשר פועלים ללא רישוי או שלא מבצעים את הנחיות רשות הכיבוי וההצלה, אפשרית רק במקרים חריגים, תוך איזון בין צרכים שונים ומידתיות נדרשת. רשות הכבאות פועלת כל העת לאכיפת דרישות בטיחות האש כפוף להוראות הדין ועל בסיס נוהל מפורט שקיים בנושא. האירוע הזה עדיין בחקירת חוקר דלקות של הרשות הארצית לכבאות והצלה, ורק לאחר השלמת החקירה תתברר התמונה במלואה. לעניין השרפה עצמה, בשים לב למיקום השרפה בתוך שטח מפעלי תעשייה ולתנאים ששררו במקום, עם קבלת ההודעה, שהתקבלה מאזרח, ולא מנציגי המפעל, הפעילה הרשות לכבאות מענה מבצעי רחב היקף המבוסס על אמצעים רבים ומגוונים ברמה המחוזית והארצית. מענה זה כלל, בין השאר, גיוס רחב של לוחמי אש ואמצעים ייחודיים כמו רכבי כיבוי תעופתיים מצוידים בחומרי כיבוי ייחודיים ושילוב של המענה האווירי לכיבוי שרפות. לסיום, אני מבקש להביע את הערכתי הרבה ללוחמי האש, למשטרת ישראל ולכלל המתנדבים והכוחות שפעלו וסייעו למניעת התפשטות האש ואשר בעשייתם מנעו פגיעה בחיי אדם, והנני מחזק את ידיהם על המשך הכוננות והמוכנות להמשך הקיץ. אני רוצה להוסיף, גברתי היושבת-ראש, מעבר לדברים הללו, שדעתי היא שצריך באותם מקרים אשר מאותרים בהם אנשים שהציתו במזיד – ואני כמובן לא מקל ראש בהצתה שנובעת מרשלנות, אבל שהציתו במזיד – אני חושב שהרשויות, ובפרט הרשות השופטת, חייבת להחמיר מאוד בדין. הנזקים לטבע והנזקים גם לרכוש, ובאפשרות גם הנזקים לנפש, הם אדירים, ורק טיפול נחוש, שכולל גם אכיפה ושכולל גם ענישה תקיפה, יש בכוחו להרתיע מבצעים פוטנציאליים נוספים. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. המלצתך? <שר הפנים גדעון סער:> מה רוצים המציעים? השר העדיף – – – <יואב בן צור (ש"ס):> ועדת הפנים. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת פנים. התקנון קובע מליאה, אבל השר יכול להציע ועדת פנים. <שר הפנים גדעון סער:> השר לביטחון פנים ביקש ממני – להסתפק בדבריו. אני מבין שהמציעים עומדים על כך שהדיון יימשך, ואני – – – <היו"ר רות קלדרון:> אתם מעוניינים בוועדת הפנים? <שר הפנים גדעון סער:> מבחינתי, אני לא רוצה לקבוע את המקום שבו יתקיים הדיון. <היו"ר רות קלדרון:> בואו ונעשה הצבעה. אני מציעה להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הפנים. מי בעד? רגע, יגיע השר למקומו. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> חמישה בעד, ואחד נגד. ההצעה תועבר לדיון בוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעת חברות הכנסת זהבה גלאון, מרב מיכאלי ופנינה תמנו-שטה בנושא: מכתבי פיטורים שנשלחו לאלפי סייעות לקראת הקיץ. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב בגליל וכפיית נהגים לנסוע בשבת> <היו"ר רות קלדרון:> הצעה לסדר-היום מס' 3511: תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב בגליל וכפיית נהגים לנסוע בשבת. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הממשלה הנוכחית מבקשת לקעקע את דמותה היהודית של המדינה. היא עושה את זה בגלוי ומקדמת שורה של חוקים אנטי-דתיים. אני מקווה שהמגמה הזאת תיבלם בקרוב, אבל נעבור, ברשותכם, לנושא שאני מבקש להעלות. מתברר שיש כנראה גם דברים שהממשלה עושה בסתר, מתחת לפיקוח הכנסת, כדי לחולל מהפכה בכל הקשור ליחסי דת ומדינה. השבוע פורסם באתר התחקירים "מחלקה ראשונה", שהוא אתר מקצועי ואינו חשוד באהדת יתר לציבור החרדי, תחקיר של העיתונאי עידן יוסף, שחשף כי בתקופה האחרונה מבצע משרד התחבורה – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מייצג את הרשות המחוקקת והמבצעת גם יחד. <יואב בן צור (ש"ס):> – – סיפוח זוחל של הוספת עוד ועוד קווי תחבורה ציבורית הפועלים בשבת. מבחינתי יש כאן חילול שבת מחפיר, יש כאן פגיעה קשה ברגשות תושבים המתגוררים באותם מושבים, וברוב אותם מושבים התושבים, רובם, מסורתיים. אבל גם מי שהנושא הזה לא בוער בנפשו, ולא קרוב ללבו, עדיין הוא מחויב לחוק ומחויב לסטטוס-קוו. וכאן מדובר בהפרה וכרסום הסטטוס-קוו. התחקיר מצא כי משרד התחבורה הטעה לכאורה – ואני כמובן מדגיש את ה"לכאורה", כי איני רוצה להטיח כאן האשמות, ואני מעדיף שהן יתבררו בדיון בוועדה – הטעה לכאורה את הכנסת בעניין. ב-7 בינואר 2014 הגיש משרד התחבורה רשימה של 159 קווים המורשים לפעול בשבת, וציין שמדובר ברשימה הכי עדכנית. בתחקיר, שסקר אלפי קווי תחבורה ציבורית, נמצא כי מלבד קווים אלה שברשימה קיימים מעל 100 קווים הפועלים בשבת בניגוד לתקנות. אני רוצה להאמין ששר התחבורה ישראל כץ לא מודע לכל הפרטים, ובוודאי לא הוא הטעה ביודעין את הכנסת, אלא הוטעה על-ידי פקידים במשרדו. כך או כך, הטעיה של הכנסת היא דבר חמור, אבל שיהיה ברור: החמור יותר מכול הוא הפגיעה בציפור הנפש של האומה, קדושת השבת. בדיון במליאה הקריא השר כץ את תשובת האגף לתחבורה ציבורית, שנמסרה לו על-ידי ראש תחום תכנון תחבורה ציבורית ברשות הארצית לתחבורה ציבורית. בתשובה נאמר כי פעילות קווי תחבורה ציבורית בימי מנוחה, שבת וחג, מוסדרת בתקנה 386א לתקנות התעבורה. תקנה זו קובעת כי לא תאושר פעילות קווי תחבורה ציבורית, למעט קווים שפעילותם תאושר בהתאם לכמה קריטריונים, ועל-פיהם גובשה רשימת קווים המורשים לפעול לפני יציאת השבת. שר התחבורה אמר במליאה שהרשימה מתעדכנת בהתאם לפעילות השוטפת של התחבורה הציבורית ומתואמת לפי חברות התחבורה הציבורית היום. השר כץ הבהיר כי הוא בעד שקיפות של הרשימה. הוא לא הביע התנגדות לכך שהרשימה תועלה במלואה לאתר משרד התחבורה. עד היום, יותר מחצי שנה אחרי אותה הצהרה, אין זכר לרשימה באתר משרד התחבורה. בתחקיר צוטט גורם בכיר במשרד התחבורה, שגילה, לפני נאום השר במליאה, שהרשימה נעולה בכספת, ואין סיכוי שתתפרסם, שכן מדובר ב"חומר נפץ", כלשונו, שפרסומו עשוי להצית את היחסים מול הציבור החרדי. אומנם מדובר ברשימה האמורה להתעדכן מעת לעת על-ידי המפקח על התעבורה בהתאם לפעילות התחבורה הציבורית, אך מתברר כי משרד התחבורה אינו ממלא את המוטל עליו בעניין. הרשימה המקורית הוכנה בדצמבר 1991 ועודכנה כעבור ארבע שנים, באפריל 1995. אף שמאז חלו תמורות בפעילות התחבורה הציבורית, שהופרטה, ומלבד "אגד" ו"דן" נכנסו כידוע לשוק חברות נוספות, לא טרח משרד התחבורה לעדכן את הרשימה. רק לאחרונה, ערב מתן תשובת השר בכנסת, עודכנה הרשימה. דובר משרד התחבורה גילה כי הרשימה לא הייתה מעודכנת אלא נכונה לשנת 2012, עובדה שלא צוינה בפני הכנסת. דברי הדובר תמוהים, שכן רובם של עשרות הקווים המורשים לפעול בשבת אינם קווים חדשים, שנפתחו בשנתיים האחרונות, אלא קווים ישנים, שהיו קיימים במועד הכנת הרשימה. אם הרשימה שהגיש השר לכנסת אינה עדכנית, משמעות הדברים היא שבתוך שנתיים התיר משרד התחבורה לעשרות קווים לפעול בשבת. על-פי הרשימות המקוריות, משנות ה-90, כל קווי התחבורה הציבורית מחולקים לשתי קטגוריות: כאלה המורשים לפעול בשבת וכאלה שאינם מורשים לפעול בשבת. כבר אז הורה המפקח על התעבורה למפעילי התחבורה הציבורית שאסור לחרוג אפילו בדקה מזמני השבת ושכל חריגה תיענה בחומרה; אולם בשנים האחרונות יוצאים קווים שאינם מורשים לפעול בשבת לפני יציאת השבת. בשנות ה-90 נהג משרד העבודה להגיש כתבי-אישום נגד נהגים וחברות תחבורה ציבורית שהפרו את האיסור. הנהלת משרד התחבורה כיום לא זו בלבד שאינה עושה דבר בעניין, אלא מעלימה עין ומאשרת קווים שברישיון הקו שלהם קיימות נסיעות בשבת. חשוב להדגיש, המדיניות הרשמית המוצהרת של משרד התחבורה היא שמירה על הסטטוס-קוו. לפי הסטטוס-קוו, תחבורה ציבורית בשבת מורשית לפעול באופן חלקי בסביבות חיפה ובאילת, וביתר האזורים בארץ מותרים לפעול קווים בודדים, בעיקר קווים הנעים בריכוזי אוכלוסייה ערבית וקווים לבתי-חולים. אולם בשנים האחרונות אישרו פקידי משרד התחבורה עוד ועוד קווים בשבת, בלי להכניסם לרשימה. כך, למשל, אפשר למצוא עוד קווים בדימונה, בנהרייה, באשקלון, בערד, בכרמיאל, בצפת, במעלות, בזיכרון-יעקב, בחצור-הגלילית, בהרצלייה, בלוד, בפתח-תקווה ובמקומות רבים נוספים. אני מדגיש, מדובר במאות נסיעות הפועלות בניגוד לתקנה 386א. שבירת סטטוס-קוו חמורה בוצעה עם תחילת פעילות המטרונית בחיפה, כאשר אושרה מכסה גדולה מאוד של נסיעות בשבת. לראשונה השנה הופעלה תחבורה ציבורית גם בראש השנה במטרונית, ביומו השני של ראש השנה, משעה 12:00. הפרה בוטה נוספת של הסטטוס-קוו החלה בשבועות האחרונים באשכול הגליל, שעבר לידי חברת "נתיב אקספרס". קווים חדשים שהחלה החברה להפעיל במוצאי-שבת בזמן שעון החורף הפכו בזמן שעון הקיץ לקווים הפועלים בשבת. מדובר בקווים רבים שחלקם חולפים גם ביישובים דתיים ומסורתיים בגליל המערבי, למשל קו 55 ביישוב נתיב-השיירה. באתר שהזכרתי, "מחלקה ראשונה", נכתב כי בעקבות מחאה מצד יישובים בגליל המערבי ובגליל העליון נדחו מועדי הנסיעה של כמה מן הקווים למוצאי-שבת, אולם, כאמור, רוב הקווים פועלים בשבת, ולרובם אין חלופת נסיעה נוספת במוצאי-שבת. נוסף על כך, משרד התחבורה הורה לחברות להגדיל את מספר הנסיעות בשבתות כבר בקרוב באזורים עם אוכלוסייה ערבית, אך לא ימנע מצב שהמסלול של אותם קווים יעבור בתוך יישובים יהודיים. דבר חמור נוסף, חברת "נתיב אקספרס" מחתימה את עובדיה על חוזה המחייב אותם לעבוד בשבתות ובחגים, באופן המדיר נהגים דתיים ושומרי מסורת מלעבוד בחברה. משרד התחבורה אינו נוקט עמדה בעניין ואומר כי הוא אינו מתערב בהסכמים שבין החברות לעובדיהן. יש כאן, כמובן, כפייה אנטי-דתית: לא רק שומרי שבת אינם מעוניינים לעבוד בשבת, אלא גם אנשים מסורתיים שהיו מעדיפים שלא לעבוד בשבת, כאן, בחוזה רשמי, כופים זאת עליהם. אין לי ספק ששר התחבורה לא יישאר אדיש נוכח זאת, והלוואי שיתברר שהדברים אינם נכונים. גם לוח הזמנים של חברת "רכבת ישראל" שונה, כך שנסיעות יצאו לדרך סמוך לזמני כניסת השבת ויציאתה. מלבד ההשפעה על העסקת עובדי רכבת בשבת, משמעות השינוי היא שבמקרים שבהם תאחר הרכבת להגיע, בשל תקלה או תאונה, עלולה נסיעתה לגלוש לתוך השבת. לסיכום, מלבד הפרת התקנות שבפעילות תחבורה ציבורית בשבת, יש בכך הפרת הסטטוס-קוו, הפוגעת הן בקווי היסוד של הממשלה והן בהסכמים הקואליציוניים. משרד התחבורה עצמו אינו מפעיל בקרה בשבתות, אבל במכרז הבקרה האחרון על התחבורה הציבורית, שפורסם לאחרונה, דורשת הרשות הארצית לתחבורה ציבורית כי בַּקָרים יבצעו לראשונה בקרות גם בשבת. כאמור, לא מדובר בחברה אחת או בקווים בודדים, אלא בהפרה מערכתית של ההנחיות, שאותה מוביל משרד התחבורה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אין פה שר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני יכול לבקש ועדה, לא צריך – – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו יכולים לבקש ועדה. <יואב בן צור (ש"ס):> הדברים קשים, ארוכים, כבדים, אני יודע גם את זה. גם אני ניגשתי לנושא בלב כבד, אבל השבת מספיק חשובה כדי שנצא להגנתה. אני מבקש לקיים דיון בנושא. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> אתה רוצה להציע ועדה מסוימת? <יואב בן צור (ש"ס):> ועדת הכלכלה. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת כלכלה – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אחר כך אני יכול – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – אז אנחנו לא צריכים להצביע? כולכם מסכימים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל למה השר לא הגיע? <היו"ר רות קלדרון:> השרה – – – למה השר לא הגיע, אני לא יודעת. <יואב בן צור (ש"ס):> אולי אם זה היה – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו מעבירים את ההצעה לסדר-היום לוועדה – סליחה, נצביע בכל זאת – לוועדת הכלכלה. אין אף אחד נגד, אז אתה לא צריך לרוץ. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> שלושתנו בעד, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת הכלכלה. הצעה לסדר-היום מס' 3485 של חבר הכנסת דוד אזולאי – מכיוון שחבר הכנסת דוד אזולאי איננו במליאה – תידחה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעה לסגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת דב חנין ואיציק שמולי בנושא: התספורת הגדולה ביותר במשק הישראלי – של חברת "צים"; מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעת חברת הכנסת יפעת קריב בנושא: התחקיר הקשה "סרט מלחמה" שפורסם ביום שישי ב-"7 ימים", על "האונס הווירטואלי", וחוסר האונים של משטרת ישראל. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ט' בתמוז תשע"ד, 7 ביולי 2014, שהוא יום ההולדת של הבן שלי, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:37.>