דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ל"ד
ישיבה קנ"ה
הישיבה המאה-וחמישים-וחמש של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
אברהם מיכאלי (ש"ס): 4
דב ליפמן (יש עתיד): 5
יעקב מרגי (ש"ס): 5
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 6
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 7
שעת שאלות 8
מיכל בירן (העבודה): 8
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 8
מרב מיכאלי (העבודה): 10
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 11
עמר בר-לב (העבודה): 19
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 20
אברהם מיכאלי (ש"ס): 22
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 23
תמר זנדברג (מרצ): 26
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 28
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 31
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 31
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 33
בועז טופורובסקי (בשם ועדת הכנסת): 34
הצעות לסדר-היום 34
ציון יום העיוור 34
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 34
קארין אלהרר (יש עתיד): 35
באסל גטאס (בל"ד): 37
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 39
שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 41
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 44
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 44
הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014 45
קארין אלהרר (יש עתיד): 45
אורי מקלב (יהדות התורה): 46
קארין אלהרר (יש עתיד): 49
הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 11) (תחולה במפעלים מוגנים ועל משתקמים), התשע"ד–2014 51
קארין אלהרר (יש עתיד): 51
נסים זאב (ש"ס): 52
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים), התשע"ד–2014 55
יעקב מרגי (ש"ס): 55
נסים זאב (ש"ס): 58
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 115) (מתן מידע בדבר נקודות), התשע"ד–2014 60
אמנון כהן (ש"ס): 60
נסים זאב (ש"ס): 63
עשרים שנה להסתלקותו של האדמו"ר מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל 65
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 65
יעקב מרגי (ש"ס): 66
אריה דרעי (ש"ס): 69
רות קלדרון (יש עתיד): 70
יצחק כהן (ש"ס): 72
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 73
מאיר פרוש (יהדות התורה): 74
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 75
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 79
אמנון כהן (ש"ס): 80
אליהו ישי (ש"ס): 82
אברהם מיכאלי (ש"ס): 83
נסים זאב (ש"ס): 85
דב חנין (חד"ש): 86
אבי וורצמן (הבית היהודי): 87
דוד רותם (הליכוד ביתנו): 91
יחיאל חיליק בר (העבודה): 92
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 94
יואב בן צור (ש"ס): 95
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 98
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י' בתמוז התשע"ד, 8 ביולי 2014, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הנושא הראשון שלנו, כרגיל בימי שלישי, הוא נאומים בני דקה. אני אבקש מחברי הכנסת הנוכחים להצביע לצורך ההרשמה בלבד; אני מפעיל את ההצבעה. אזמין בינתיים את חבר הכנסת אברהם מיכאלי לפתוח – נאומים בני דקה. בבקשה, אדוני.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו בימים קשים. עם ישראל עבר את החוויה הקשה של רצח שלושת הנערים בדיוק לפני שבוע. במהלך השבוע התפתחו עוד כמה דברים, ולצערנו נוספה לנו צרה נוספת גדולה. כרגע אני עוד לא יודע סופית מה יצא מהחקירה הזאת, אבל נרצח נער ערבי ממזרח-ירושלים, וכולנו מוחים על כך, כולנו מגנים את הרצח של הנער הזה. מי שיתברר בסוף שרצח אותו – אנחנו צריכים להוקיע אותו בכל הוקעה שאנחנו יכולים. לא מתאים לנו, לא מתאים ליהודים, לא מתאים לבני-אנוש בכלל. כמובן שאנחנו מצטערים גם בצערה של המשפחה של הנער ממזרח-ירושלים.
יחד עם זאת, היום אנחנו נכנסנו לאיזושהי מערכה שלצערנו גוררים אותנו אליה – "חמאס", ואנחנו כנראה נתחיל אתם מלחמה שאנחנו לא כל כך רוצים. הם גוררים אותנו להמשך היאבקות, הם לא מבינים שאנחנו לא יכולים להבליג יותר ולתת לתושבי הדרום לסבול מהטילים שנשלחים אל הבתים, אל הילדים, אל המשפחות שלנו שם. אנחנו צריכים לעמוד חזקים וגם להיות משוכנעים בצדק שלנו. אסור לנו להירתע, עם כל מה שעברנו בשבוע האחרון, והזכרתי את זה קודם; אסור לנו להירתע. באמונה ובצדק, באמונה בצדקת הדרך, שאנחנו, בעזרת השם, חיים פה במדינת ישראל, שהיא מדינה שלנו, ולשם כך הגענו הנה – שנחיה פה בשלום ובשלווה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דב ליפמן; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, אדוני השר, יש שני חלקים למה שאני רציתי להגיד. ראשית, ביציע נמצאים עכשיו אנשים שלפני עשר שנים עלו ארצה ביחד אתי, בטיסה שלנו. אז היום ציינו ביחד עשר שנים שתרמנו ושאנחנו משפיעים על מדינת ישראל, ורציתי שהיושב-ראש ידע שהם נמצאים פה, וזה כבוד עבורנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו מקבלים אתכם בברכה כאן בכנסת. אתם מוזמנים לבוא עוד פעם לכאן, ליציע, בעוד עשר שנים.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
החלק השני – רציתי פשוט לספר לכבוד היושב-ראש, אחרי הטרגדיה של רצח הנערים הסתובבתי בכנסת והסברתי לחברי כנסת ולשרים על החשיבות של לימוד משניות לעילוי נשמת אלה שנפטרים. ומכל הסיעות, מיהדות התורה עד חד"ש, יש ח"כים יהודים שלומדים משניות. אנחנו חילקנו את סדר נזיקין, ובעזרת השם בַּשלושים נזמין את המשפחות להגיע לפה ויהיה סיום לעילוי נשמת הנערים. אני חושב שזה המסר הכי חשוב: להראות שהאחדות ממשיכה, האחדות בינינו, ושאנחנו זוכרים ולא שוכחים מה קרה להם, ושהדבר הכי טוב לעשות זה משהו רוחני לעילוי נשמתם. אני קורא לכל אחד מחברי הכנסת שלא השתתפו – להשתתף. בעזרת השם, אנחנו נסיים ביחד את סדר נזיקין. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב ליפמן, גם על היוזמה הזאת, יוזמה ודאי ברוכה. חבר הכנסת יעקב מרגי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול דיברתי בנאום שלי על "צרות אחרונות משכיחות ראשונות". אתמול בלילה חזרתי למציאות הכואבת שהחברה הישראלית, ובמיוחד יישובי הדרום, נמצאים בה. בימים האחרונים זה כמעט חבל ארץ שומם. כולם ספונים בבתים, ישנים בחדרי הביטחון, וכך גם ביישוב שלי. לראות את המבט בעיניים של האנשים, של האימהות הדואגות – ואנחנו מחזקים מפה גם את ראש הממשלה וחברי הקבינט. בימים שכל אחד מצהיר הצהרות ומפריח יונים, כדאי שתהיה גם קצת צניעות. אנחנו מחזקים את ידיהם לקבל את ההחלטה הנכונה, וכמובן – את ידי חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו.
היום, במסגרת ציון יום העיוור, ניהלתי דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות על נושא תעסוקת העיוורים – התאמה ותעסוקת העיוורים. התגלתה תמונת מצב כואבת של קושי אמיתי בהשמה של עיוורים במקומות עבודה. זאת ההזדמנות לקרוא לארגוני המעסיקים, לבעלי העסקים, לעשות עוד קצת מאמץ, עוד משהו ערכי, ולפתוח בפניהם את הדלת ולקבל אותם לעבודה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אנו מאחלים לכל הנוטלים חלק במערכה בדרום שישובו בשלום לביתם, ולכל תושבי הדרום – שהשלום והשלווה ישררו במעונם.
אבל מה שמפליא אותי הוא שאני רואה היום כותרת שגם לגדעון סער לא תהיה שבת. פורסם היום שחלק מחברי מועצת עיריית תל-אביב יצטרפו בשבת למשמרת מחאה של קבוצה הקוראת לעצמה "תל-אביב לא שומרת שבת" מול ביתו של שר הפנים גדעון סער.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אנחנו ניסע אליו, נעשה שם מניין.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אנחנו נעשה שם מניין אולי. בושה וחרפה. הצפוניים במדינת תל-אביב לא חשים ולא מוטרדים כלל ממה שקורה לדרומיים במדינה. אלה יושבים במקלטים ובממ"דים, כל החופש, וקייטנות הקיץ מושבתות. לעומתם, מדושני העונג הצפוניים, רק הרס היהדות לנגד עיניהם. הרי שר הפנים קיבל את החלטתו בעקבות פסיקת בג"ץ, אותו בג"ץ שהם כה שיבחו והיללו על הפסיקה הנאורה לא לבצע לילד ברית מילה, כדרישת האם. ועתה, כשגדעון סער בא להסיר את מסכת הישראבלוף, כפי שהגדיר הבג"ץ את התנהלות עיריית תל-אביב באכיפת שמירת השבת, באים ומפגינים נגדו, ליד ביתו, בעד רמיסת השבת? אכן, האם אנחנו שני עמים במדינה אחת? מה קורה כאן? צפוניים ודרומיים?
כבר אמרו חכמינו: לא חרבה ירושלים אלא בגלל שנאת חינם. אבל הם גם אמרו: לא חרבה ירושלים אלא בגלל שחיללו בה את השבת. במקרה הזה שתי הסיבות משולבות יחד, וזה מאוד מצער, בפרט בימים אלה, כשאנחנו זקוקים לרחמים גדולים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אני מזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, בין התאריכים 24 ביוני ו-8 ביולי התרחשו 15 תאונות קטלניות ונהרגו בהן 19 בני-אדם. אני אעשה את זה כמה שיותר מהר, ככל שאני יכול.
ביום רביעי, 25 ביוני, נהרג לורנז עראידה, רוכב אופנוע בן 18, כאשר התנגש בעץ בכניסה לכפר מע'אר. באותו יום נהרגו רוכב קולנועית בן 70 מפגיעת משאית בחולון ונהג גרר בן 40 בכביש 6. ביום חמישי, 26 ביוני, נהרגה נהרגת בת 56 על כביש 264. באותו יום התרחשה תאונה קטלנית שבה נהרגו ארבעה בני-אדם בכביש 784, סמוך לכפר-מנדא. ההרוגים הם רג'ד סאלח בת ה-24, שני ילדיה, אברהים בן השלוש וגזל בת השנה וחצי, וקרוב משפחתה מועתז סואלחה, בן 14. בהמשך אותו יום חמישי ארור נהרגה עאידה ג'ואמיס, בת 33, מפגיעת רכב סמוך לביתה בבית-זרזיר. ביום חמישי בשבוע לאחר מכן, 3 ביולי, היה עוד יום ארור, שבו צעיר בן 30 נהרג מפגיעת טרקטור סמוך לכניסה לערד. מוסטפא גנאים, בן 17, מפוריידיס, נהרג כאשר רכב על קטנוע ונפגע על-ידי רכב פרטי על כביש 4. מוחמד חאסקיה, בן 23, תושב טירה, נהרג כתוצאה מתאונה עצמית על כביש 40, ובאותו יום נהרגה תמי קידר, הולכת רגל בת 41 מקיבוץ גבעת-חיים מאוחד. ביום שישי, 4 ביולי, נהג רכב בן 36 נהרג בהתהפכות עצמית על כביש 90. ביום שבת, 5 ביולי, דניאלה רז בת 60 ממגדל-העמק נהרגה בתאונה חזיתית כאשר נהגה ברכבה על כביש 75. ביום ראשון, 6 ביולי, שני הולכי רגל בני 30 נהרגו מפגיעת משאית בכביש 70. אתמול, יום שני, 7 ביולי, נהרג נהג אופנוע על כביש 483 ונפטר נהג אופנוע נוסף שנפצע ביום שישי על כביש 35. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. האם יש חברי כנסת נוספים שלא נרשמו ומעוניינים לנאום? אין כאלה. אז אנחנו נסכם בכך את נאומים בני דקה.
<שעת שאלות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נעבור לשעת שאלות לשר החקלאות ופיתוח הכפר, הלוא הוא חבר הכנסת יאיר שמיר, והוא מתבקש לעלות לדוכן. אדוני, רק לידיעתך, שאלה שבמקור הייתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אישרתי לחברת הכנסת מיכל בירן לשאול אותה, ואנחנו נתחיל בשאלה הזאת. היא, אני חושב, השנייה אצלך בסדר-היום, בנושא – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
החלב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – רגולציה על משק החלב, נכון. בבקשה, גברתי.
<מיכל בירן (העבודה):>
כשר הממונה על הרגולציה של משק החלב, האם לדעתך יש בעייתיות בהעברת השליטה על מונופול "תנובה" לידי תאגיד שבבעלות הממשלה הסינית? האם העברת השליטה צפויה להקשות על יכולת ממשלת ישראל לפקח על פעילותה של "תנובה", בפרט בכל הנוגע לפיקוח על מחירים או לצעדים שייעשו כדי לצמצם את השפעת המונופול שלה? האם יש מקום, בראייתך, לבטל חלק מההגנות ומהתנאים המועדפים ש"תנובה" נהנית מהם כעת, לאור העברת השליטה לתאגיד הסיני, וזאת בלי לפגוע בחקלאים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני השר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שואלת נכבדה, התשובה על כל שאלותיך היא שאני לא חושב שיש פה משהו משמעותי, אבל אני אלך נושא-נושא. ראשית, לא הייתה אפשרות למנוע את המכירה. יש פה מוכר מרצון וקונה מרצון.
<מיכל בירן (העבודה):>
בשלב הזה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
"תנובה" כבר נמכרה לפני שנים לחברה אנגלית, "אייפקס". העובדה שכרגע הבעלים הבריטי מעוניין למכור את זה לחברה סינית – במדינה כמדינתנו אין שום יכולת למנוע את זה, וגם אינני חושב שיש מקום לעשות את זה. הדבר היחידי שאנחנו צריכים לוודא הוא שתהיה אספקת מזון טרי ובמחירים הנדרשים וכו'.
כמו כן, אני מזכיר ש"תנובה" איננה מקבלת שום הטבה מהממשלה. ההפך הוא הנכון. מכיוון שהיא שולטת בשוק, היא תחת פיקוח. 40% ממכירותיה של "תנובה" הם במחירים בפיקוח, שוועדה בודקת אותם על בסיס חודשי. ואנחנו גם בודקים את המוצרים שאינם בפיקוח, ולראיה, לפני כמה חודשים הוספנו שני מוצרים לפיקוח, כאשר ראינו שהפערים בין העלות למחיר שהם דורשים הם לא סבירים. כך שאני לא חושב שיש לנו איזושהי ציפייה להחמרה, לקלקול או לכל דבר אחר בגלל החלפת הבעלים מול המצב הקיים.
אני רק, ככה, הסתכלתי וביקשתי לראות בכמה עלה מחיר החלב בתשע השנים האחרונות, המפוקח כמובן – הוא עלה ב-28%, כלומר, פחות מ-3% לשנה נומינלי. ואם את מסתכלת על המוצרים האחרים, הם עלו בהרבה יותר, כך שעדיין הקטע המפוקח יישאר, אני לא רואה שאנחנו נשחרר אותו. אני חושב שעניתי על כל השאלות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
האם יש שאלה נוספת לחברת הכנסת בירן? את מסתפקת בתשובת השר? שאלה נוספת לחברת הכנסת בירן.
<מיכל בירן (העבודה):>
האם אתה לא מתייחס למכסות החלב והביצים שמהן נהנים החקלאים שמקבלים אותן ומספקים ל"תנובה" כהטבות? אין שום הטבות ש"תנובה" מקבלת?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
לא, ההטבה היא לחקלאים.
<מיכל בירן (העבודה):>
כל עוד זה לחקלאים זה בסדר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני אסביר לך למה – מכיוון שאנחנו קובעים את מחיר המטרה. כלומר, הוא לא צריך לחפש קונה והוא גם לא צריך להתווכח על המחיר. מובטח לו מחיר מול המכסה, ואת המכסה נותן משרד החקלאות. "תנובה" מחויבת לקנות את זה במחיר שנקבע. זה בדיוק הפיקוח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי – השאלה שלך לשר החקלאות ופיתוח הכפר.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
תודה רבה, אדוני, שלום לכבוד השר. ביום 5 בינואר השנה הועבר למשרדך שטח הפעולה הנוגע לפיתוח הכלכלי-חברתי, מה שקרוי "הסדרת התיישבות הבדואיות והבדואים בנגב", ממשרד ראש הממשלה. זה בערך חצי שנה מאז.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
בדיוק חצי שנה.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
שאלותי: מה היא עמדתך לגבי החוק הזה? האם אתה מתעתד להמשיך לקדם את מה שמכונה חוק פראוור? מה היא העמדה הספציפית שלך לגבי העתקת 40,000 אזרחיות ואזרחים בדואים מביתם במסגרת התוכנית הזאת? והאם אתה שותף לגישה שדוגלת שבהכרח חובה להסדיר את אזורי היישוב והקרקעות והבעלות עליהם לפני הפיתוח הכלכלי-חברתי של הבדואיות והבדואים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכאלי. אדוני השר, בבקשה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
תודה על השאלה, זה כמו הרמת כדור. אנחנו לפני חצי שנה אומנם קיבלנו את המטלה המכובדה הזאת. הייתי אומר שהתנדבתי לקחת אותה, בראייה שיש פה דבר שצריך לטפל בו במלוא כובד הראש, וגם בשיטות טיפה שונות מאלו שבהן הוא טופל עד כה. ולכן, ההחלטה הראשונה הייתה שאנחנו לוקחים פסק זמן – שהגדרנו אותו אז ארבעה חודשים – ללימוד: מי נגד מי, מה יש, מה אין וכדומה.
מהר מאוד הגענו למסקנה, הצוות שלי ואנוכי, שהחוק, לא רק שהוא מעורר התנגדויות – חוק פראוור, שהיה בתהליכי קידום באותה תקופה – אלא שהוא גם לא הולך לפתור שום בעיה. ולכן ביקשנו בתחילת הדרך מחברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים, שמטפלת, או שקידמה את החוק, להשהות בינתיים את הטיפול עד למושב הבא. כשהגיע המושב הבא כבר למדנו עוד יותר טוב מה ניתן לפתור בעזרת החוק ומה לא ניתן לפתור בעזרת החוק, ואז סיכמנו שכרגע החוק מושהה.
והסיבה לכך היא פשוטה: הגענו למסקנה – אגב, במהלך הלימוד הקדשנו לא מעט שעות לאנשים שעסקו בו לאורך השנים עם הבדואים, כולל השופט גולדברג, שופט בית-המשפט העליון, שבעצם לאורו התחיל התהליך של כתיבת החוק, ועוד אחרים שעסקו בכך. ניסינו לראות איפה היו הכשלים ולמה לא צלחה דרכנו עד אותו מועד. כי באמת הייתה נכונות ממשלתית, שהתבטאה בתקציבים, בהקמת ארגונים, מה שלא היה לגבי שום סקטור אחר, אני חושב, באותן שנים, ולמרות זאת לא התקדמנו.
והמסקנה שלנו היא – עדיין לא הוכחנו שזה נכון – שראשית, צריך לקדם את הנושאים החברתיים והכלכליים לפני שמטפלים בדברים אחרים, וזאת כדי לעשות שני דברים: 1. כדי לבנות מחדש את האמון בין הגופים הממשלתיים או השלטוניים ובין הבדואים בדרום, שהוא אמון שמסיבות שונות הופר לאורך השנים ובחלק מהמקרים הוא לא קיים. וכשאני מדבר על דברים כלכליים, מדובר על מקומות עבודה, תנאי חיים, מציאת פתרונות לבעיות אמיתיות; לדוגמה, מתן פתרון לזוגות צעירים שמתחתנים. זוג צעיר בחברה הבדואית שמתחתן – הוא לא יכול להתחתן אם אין לו קורת גג להביא אליה את כלתו. ואז הוא בונה בית, וכעבור יומיים הורסים לו אותו. מה מצפים מהזוג הצעיר? ועוד כהנה וכהנה, סדרה שלמה, הייתי אומר. אומנם כאילו מכבדים את החוק והולכים על-פי החוק, אך מצד שני, ההיגיון הפרקטי קצת משתבש.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אמרת – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני אגע בזה, בנקודות שאני אומר, ואני גם אגיד מה אני הולך לעשות. הרי זה לא קונץ רק להעלות את הבעיות. את זה כל אחד יכול לעשות.
הדבר הנוסף שהתחלנו – התחלנו בהידברות עם ראשי רשויות, כולל הוועד של היישובים הבלתי-מוכרים. התחלנו להסתובב בשטח – מנהלי בתי-ספר, צעירים מצליחים. יש בחברה הבדואית שכבה מאוד מכובדה של חבר'ה צעירים, מוכשרים ומצליחים, שהם, מתוך הכרה של הסביבה שהם חיים בה וכו', אנחנו מתייעצים אתם – כרגע זה באופן תדיר: איך כדאי, מה כדאי וכו'.
מכיוון שהנושא סבוך, גם הקמנו במקביל שני פורומים: פורום אחד, שהוא לא סטטוטורי, זה פורום המנכ"לים. כלומר, לקחנו את כל מנכ"לי המשרדים הרלוונטיים לאוכלוסייה הבדואית והקמנו פורום, בהסכמת השרים כמובן, שבראשו עומד מנכ"ל משרדי, שבו אנחנו נדון – הייתה פגישה אחת שהצגנו בה דברים כלליים, אבל אחר כך נלך לפרטני יותר. הוקמה ועדת שרים בראשות ראש הממשלה, שאני ממלא-המקום הקבוע שלו, ועדה לעניינים של הסדרת הנושא הבדואי בנגב. הוועדה הזאת תתכנס לראשונה ב-29 ביולי השנה. הממשלה הקימה את הוועדה הזאת בסך הכול לפני שבועיים – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
מי החברים בוועדה?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
השרים הרלוונטיים – רווחה, תחבורה, הגנת הסביבה, בריאות, כל מי שרלוונטי, וגם שרים שרצו או ביקשו להצטרף צירפתי.
בוועדה הזאת, הרעיון הוא לעשות החלטות אינטגרטיביות, כוללניות, כי היום המצב הוא שכל משרד מטפל בנפרד באוכלוסייה הזאת. לדוגמה, משרד החינוך, יש לו תקציב ויש לו גם החלטת בית-המשפט העליון שעל כל x משפחות או יישוב הוא צריך להקים בית-ספר. אז הוא מקים בית-ספר, אבל בית-הספר הזה לא מחובר לא לחשמל, לא למים ולא לביוב, ובוודאי אין לו כביש, כי זה משרד אחר. וכולם פועלים על-פי החוק. זו תקלה. אנחנו נשתדל עכשיו להתחיל לעשות כמה דברים, אבל שכל המשרדים יעבדו ביחד. ברגע שתהיה החלטה – לצורך העניין נקרא לה קבינט בדואי – מייד זה יורד לוועדת המנכ"לים, שצריכה ליישם את זה. החלטות של קבינט כזה הולכות מייד עם תקציב, כמו החלטת ממשלה לכל דבר ועניין.
אני מקווה שפה נקצר תהליכים משמעותית. נתחיל מאותם דברים אמיתיים, אנחנו לא נתחיל להתעסק בזוטות. בחלק מהדברים נצטרך להשאיר דברים שהם אולי חשובים וכו' וכו', אבל נשאיר אותם הצדה, אם זה ליצירת אמון ואם זה כדי לא לבזבז כוחות על דברים שאין צורך בהם.
אני אקח לדוגמה את כל נושא האכיפה. אחד הדברים העיקריים שמטרידים את האוכלוסייה הזאת זה ההריסות. אני במקרה עונה כבר על שאלה נוספת, אבל לא חשוב, אני אענה על זה פעם שנייה; אי-אפשר לתת לשאלה הזאת תשובה שהיא לא מלאה. היום, מי שהורס זה שלושה, ארבעה או חמישה גופים שיש להם זכות: אחד – זה הסיירת הירוקה, משרד הפנים. אגב, אנחנו, החקלאות – אין לי שום צו הריסה, אין לי אפילו את היכולת לעשות את זה. אז קודם כול החלטנו: בואו ניקח את ההריסות ונראה איך מתחילים לעשות את זה גם בהיגיון וגם בחמלה. ראיתי סרטונים ודברים אחרים; הריסה של בית של משפחה עם ילדים, אם זה חוקי ואם זה לא חוקי, מבחינה אנושית זו תקלה, שלא לדבר על זה שזה יוצר עוד פעם אנטגוניזם. ונניח שאותו אחד עוד משרת בצה"ל, באותו זמן הוא בשירות? בקיצור, יש פה סוגיות וקונטרדיקטים – פנומנלי.
אנחנו כרגע בעיבוד של כמה דברים עם משרד המשפטים כדי למצוא את הדרך מצד אחד לא להפר את החוק הקיים – כי הבנייה הספציפית הזאת היא בלתי חוקית ואין על זה עוררין. אבל בוא נראה דרך שעד שאין פתרון – איזה מין דבר זמני מהסוג הזה. אנחנו כרגע בתהליכים. אם אינני טועה, ב-14 לחודש, כלומר בעוד כמה ימים, תהיה הפגישה הכמעט-מסכמת בנושאים האלה, ונתנו עדיפויות לזוגות צעירים, למשל. מאחר שעדיין אין לי דברים סופיים, קונקרטיים – ושוב, פה משרד המשפטים צריך ללכת די הרבה, כברת דרך ארוכה, מכיוון ששוב, אתה עושה פה איזושהי אפליה. כי אם נניח מחר באיזשהו יישוב באיזשהו מקום בארץ עושים את אותו הדבר, הורסים מיידית, ופה לא.
מצד שני, אני חייב להגיד, אתה לא רואה שההנהגה הבדואית וראשי יישובים גם מחפשים פתרון. לכן, בהתכנסות שעשיתי לפני כחודש אמרתי להם: חברים, בואו אלי עם פתרונות, אתם. אתה ראש עירייה גדול, אתה ראש עיירה, תבוא אלי עם פתרון, תציע לי פתרון – אתה, אצלך. למה אתה רק מחכה שאני אבוא אליך ואשפוך לך? בוא, תציע פתרון. כשבני הולך להתחתן וצריך לקנות לו דירה, אני שובר את הראש, אני הולך לפה, אני הולך לשם. תגיד לי.
ניסיתי כמה דברים שהם לא בדיוק בשבלונה שלהם; אמרו: לא, זה לא. למשל, רצינו להקים מעין כפר סטודנטים, לעשות מין כפר כזה של צעירים. יתחתנו, יבואו לכפר הזה, יהיה כפר עלא כיפאק. אומנם רציתי לעשות אותו מקרוונים, כי אני יכול להקים אותו די מהר, כי יש היום איזה 10,000 קרוונים שמסתובבים בארץ ללא שימוש. הזוג הצעיר נכנס, מקבל קרוון, משלם 200 שקלים לחודש, וזה נותן לו פסק זמן של שנה, שנה וחצי להתארגן. אמרו לי: לא, זוג צעיר צמוד לאבא שלו, ליד הבית. אמרתי: יש לך בית, אפשר לבנות לו עוד קומה. למה לא נבנה עוד קומה? לא, צריך לידם. אז עכשיו, אני לא בסיטואציה – אני גם בתחילת דרכי, עוד לא התחלנו להשתפשף, אבל אנחנו מתחילים. אני גם רוצה להטיל חלק מהאחריות על פרנסי הציבור. לא יכול להיות שהכול יבוא רק מבחוץ.
הסוגיות הן נרחבות, אני רק רוצה להגיד לך, אבל על שאלותייך אני חושב שעניתי, ובהרחבה.
לגבי האם אני בעד להזיז, העתקה של 40,000 – גם על-פי דוח גולדברג יהיה צורך בהעתקה של אנשים ממקום למקום. יוקמו גם כפרים – והוא הגדיר אפילו את הגודל: 200 משפחות או משהו כזה, שזה גודל מינימלי לפתיחת בית-ספר, וזה מגדיר אותם ומיישב אותם במקום שהם מצויים שם, אלא אם כן יש איזשהו תכנון. ההערכה שלנו היא שיצטרכו לזוז ממקום למקום, אבל פחות מ-40,000. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו כרגע נמצאים במקום מסוים – אני לא רוצה להגיד כרגע כדי לא ללבן את הרוחות – במקום מסוים, להעביר ממקום למקום. אנחנו עושים את זה בתיאום, אנחנו עושים את זה עם, ואנחנו קוראים להם מתיישבים חדשים. אני חושב שכשזה יצליח זה יהיה מודל יפה להצלחה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
האם לתכנון האלטרנטיבי – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סליחה. שאלה נוספת של חברת הכנסת מרב מיכאלי – בבקשה, גברתי.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אדוני, קודם כול, אני מודה לך על התשובה המפורטת וההתייחסות הרצינית, ואני רוצה לברך על הגישה שפירטת כאן. לי אישית זה עושה הקלה מאוד גדולה לשמוע אותך ולשמוע שהממשלה נענית לקו שאתה מוביל. אני מקווה שבאמת נלך בדרך הזאת. אין לי ספק שזה יביא תועלת רבה, גם לחברה הבדואית, ולא פחות מזה – למדינת ישראל ולחברה הישראלית כולה.
כמה שאלות קונקרטיות, ברשותך, להמשך: א. בהמשך למה שפה קרא בקריאת ביניים חברי באסל גטאס, האם אתה מכיר את ההצעה האלטרנטיבית לתכנון מחדש של האזור וההתיישבות הבדואית – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני לא מכיר – – –
<מרב מיכאלי (העבודה):>
– – שנעשתה בשיתוף החברה?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני לא מכיר הצעה אלטרנטיבית. אני יודע שהכפרים הלא-מוכרים פנו לכמה משרדי תכנון מטעמם שלהם, וגם מימנו את זה, והם עשו להם תכנון לגבי הכפרים הבלתי-מתוכננים, וגם הם לקחו בחשבון – אני כעת מצטט אותם – שלא כל אחד ישב במקומו.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
כן.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אנחנו שמענו את זה מהם. ביקשתי מהם להעביר לנו את התוכניות האלה, ואנחנו נבחן אותן. אם התכנון שלהם הוא תואם, אז הוא לא פחות טוב, אני מניח, משלנו. אנחנו לא נראה בזה – – –
<מרב מיכאלי (העבודה):>
ברשותך, אני אשמח לתווך, להעביר אליך את – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
לא, לא, הם היו אצלי.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
– – התכנון שאנחנו מכירות.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
הם היו אצלי.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
לא, יש תוכנית כוללת שנעשתה – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני לא יודע על תוכנית כוללת – –
<מרב מיכאלי (העבודה):>
בסדר, לא חשוב.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
– – אני יודע לגבי הכפרים הבלתי-מוכרים – –
<מרב מיכאלי (העבודה):>
מוכרים.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
– – שהם – אתם סיכמנו, עם ראש הוועד שלהם וחברי המועצה שלו, שהם יעבירו לי את התכנון שהם עשו עם משרדי תכנון מוכרים וידועים. ובהחלט, אם יש שם תכנון שאני יכול לאמץ, למה שלא אעשה זאת?
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אם אדוני מביע פתיחות, אנחנו בהחלט נוודא שכל הדברים שקיימים יגיעו אליך ולצוותך.
עוד כוכבית בקשר ליישובים: היו יישובים מיועדים – זאת אומרת, תכנון ליישובים יהודיים שנועדו להחליף יישובים בדואיים, וזה היה חלק ממוקד המחלוקת. האם גם בזה אתה – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
תראי, אני מצוי – – –
<מרב מיכאלי (העבודה):>
– – עוסק?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
לא, אני מצוי בכל דבר שקשור להתיישבות באזורים שבין כביש 25 לכביש 35, וגם קצת בצד המערבי של כביש 6 או כביש 4 או 40. ודאי שאני מצוי שם. אבל אני לא מכיר שאנחנו מפנים בדואים ומושיבים – היו החלטות לגבי פתחת, או אזור ערד, ששם היה איזה יישוב מסוים. כרגע אנחנו גם הולכים להעלות כמה הצעות שדווקא בתוכן יש הקלות מאוד טובות לגבי יישוב בדואי חדש. הושג הישג, הסכמה עם צה"ל, שצה"ל מפנה שטח אש שהם ישבו בתוכו על מנת ליישב אותם ולא להזיז אותם. יש עוד אזור שאנחנו רוצים לעשות בו שטח מסחרי – אבל אני לא מכיר שאנחנו מפנים.
יש מקום אחד, שעדיין לא עלה לשום דיון, שבו יושבים בדואים על שטח של אדמה עם טאבו יהודי מקדמת דנא, עם קושאן וכדומה. עומד שם בית-ספר. הייתה על זה מחלוקת. הגענו להסכמות שאנחנו משלמים דמי שכירות על בית-הספר של חצי מיליון שקל לשנה לבעלים היהודים. הבדואים שיושבים שם, אין להם דרישות על הקרקע, הם יודעים שהם יהיו בהסדר. הבעלים היהודים יודעים שזה יקרה מתישהו, אבל אני לא – אני כרגע לא מודע למה שאת אומרת, איזה סכסוך או משהו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אז רק – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בואו נתכנס. אני מאוד שמח שמתפתח דיאלוג, אבל נתכנס למתכונת.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אז בסדר, אני רק אסיים את השאלה האחרונה ואני אלך. רק לשאול אם אותו סכום שדובר עליו מראש, אותם 7 מיליארד שקל שהוקצו בשביל תכנון פראוור המקורי, האם זה גם הסכום שעומד לרשותך היום, בדרך החדשה שאתה הולך בה? האם יש החלטה עקרונית על חיבור גורף לתשתיות מים וחשמל, ביוב וכו'?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אין דברים גורפים. הדבר היחידי שאני כרגע מנסה לקדם, אבל עדיין לא הצלחתי, זה שאת כל – ואת זה אנחנו נעשה בישיבה הראשונה של ועדת השרים – את כל בתי-הספר, למרות שאין טופס 4, ולמרות שלא זה, וזה וזה, אנחנו נעשה משהו זמני: חיבורים זמניים לחשמל, מים וביוב, מקומי, לבתי-הספר, באופן כללי בפזורה. כי ביישובים המאורגנים זה בסדר. אבל עדיין אין לי אישור לזה. החברות, גם חברת החשמל וגם חברת "מקורות", הביעו נכונות לבצע, ברגע שיהיה אישור פורמלי, למרות שיש פה איזה עיוות. אבל נשתדל. לפעמים צריך גם את הגמישות הנדרשת.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
המצב הוא מעוות, אז – כן.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אבל מעבר לזה, אני לא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי ולשר.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
ולך, אדוני היושב-ראש, על הגמישות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, אבל אני מציע, אני מאוד בעד דיוני תוכן במליאה, תמיד, כמו שאתם יודעים, אבל בואו נתכנס למתכונת. המתכונת – מי שהגיש את השאלה שואל אותה, השר משיב, יש זכות לשאלה נוספת; והשר, אם יבחר להשיב גם על השאלה הנוספת, זה ודאי מאוד רצוי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן. לא, אני לא אומר בציניות. אני מאוד שמח שיש דיון רציני ולא איזו הצהרה ואז מפנים את הגב לשר. אבל בכל זאת צריך לשמור גם על המתכונת. ולכן, אני מזמין את חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני – לשאול את שאלתך לשר החקלאות ופיתוח הכפר.
<עמר בר-לב (העבודה):>
תודה רבה, אדוני, תודה רבה, השר. גם שמחתי לשמוע את התשובות על השאלות של חברת הכנסת מיכאלי, שכפי שאתה יודע גם מאוד מעניינות אותי.
אדוני השר, במסקנות עבודת המחקר של ד"ר יעל קחל וענבר גרינשטיין מחטיבת המחקר במשרדך נמצא כי ברמה הארצית, בכ-12% מהשטח המושקה נמצאים גידולים שאינם יכולים לשלם מחיר מים של 1 שקל למטר מעוקב, ונמצאים בסכנת הוברה. אחוז השטח בסכנת הוברה עולה ל-21% אם מחיר המים יעלה ל-1.5 שקל למטר מעוקב. ברצוני לשאול: בהתאם לכך, מה היא עמדת משרד החקלאות לגבי העלאת מחיר המים לחקלאות? כחלק מהסכם המים בין החקלאים לממשלה הוקמה ועדת היגוי לבחינת עלויות המים, והיא אמורה הייתה להגיש מסקנותיה החודש. היכן עומדת בחינת ועדת ההיגוי, האם הוגשו מסקנות, ומה הם עיקרי המסקנות? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בר-לב. אדוני השר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני אתחיל ואענה אחד לאחד. קודם כול, מדובר במים מושבים, לא מים שפירים. המחיר שעליו בעצם הצבעת, שהוא 1.5 שקל – אנחנו כרגע בדיונים, מכיוון שמחיר כזה יציב קושי לחקלאות בישראל, זה ללא ספק. ונראה לי שיש פה מישהו שמתעלם מהעובדה שאם החקלאות לא הייתה משתמשת במים האלה, מישהו היה צריך לטפל במים האלה. היו צריכים לעשות עוד רמה – לשלישוניים, וגם אחר כך לשפוך את זה לים; ויש לזה עלות שאנחנו חוסכים אותה. נוסף לזה, יש כלל, בדרך כלל, המקובל בעולם – בארץ לא כל כך נקוט – שהמזהם משלם. ובעצם, מי זיהם את המים האלה? העיריות וכו', ויוצא שבעצם החקלאים משלמים על הזיהום. על התהום הזאת אנחנו כרגע בדיונים כאלה ואחרים. אני מקווה שלא נגיע ל-1.5 שקל, אבל בואו נראה.
ואגב, הוויכוחים מול רשות המים הם across the board. אני חוזר כרגע מחבל מנשה, וממש הגעתי הנה, החלפתי, התחפשתי ובאתי, נעמדתי לפניכם. מפעלי השקיה שפשוט הפריחו שממה, אפילו באזורים פה, ממש במרכז, במים מושבים, נעצרים מכיוון שמישהו חושב שאפשר על השטח של מאגרי המים האלה לבנות בתים לגובה. זאת אומרת, זה איזה ליקוי מאורות מסוים שאנחנו צריכים לסדר אותו.
אז גם בזה יהיה ליקוי מאורות, מכיוון שהיום, נכון להיום, ככה, מבחינת נתונים, ענף החקלאות לוקח רק 35% מהמים השפירים; הוא אפילו לא הצרכן הגדול ביותר, אלא המשק הביתי הוא הצרכן הגדול. אבל אנחנו לוקחים 57% עד 60% ומשהו מהמים המושבים לשימוש החקלאות. כלומר, אחרת ההוצאות פה היו עצומות, והמחיר של מים או ארנונה או השד יודע מה למשק הביתי היו – ולכן אנחנו נצטרך למצוא פה את האיזון.
עכשיו לגבי ועדת ההיגוי: אנחנו בהחלט מקיימים דיונים, ובאמת החודש, בסוף החודש אנחנו אמורים לתת את התוצאות, גם של ועדת ההיגוי וגם של צוות המעקב. להגיד לך שנכון לרגע זה יש הסכמות על כל דבר – התשובה היא לא נכון, אבל עד סוף החודש אנחנו נעמוד במטלות שלקחנו על עצמנו בעניין הזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת בר-לב – בבקשה, אדוני.
<עמר בר-לב (העבודה):>
תודה, אדוני השר. ראשית, אני מבין שעל השאלה השנייה שלי אין תשובה, כי עדיין – כי רק בסוף החודש – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
זה עד סוף החודש, זה עוד – – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
לא, לא, בסדר, אז אני מבין. רק אשמח, אחרי שיהיו מסקנות – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני אעביר לך את התשובות.
<עמר בר-לב (העבודה):>
– – לקבל בצורה מסודרת.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אין בעיה.
<עמר בר-לב (העבודה):>
אני גם שמח על התשובה שלך בעניין ה-1.5 שקל של המים המושבים. אני שמח שברור שצריך להוריד את זה. דרך אגב, זה יכול להיות מקור הכנסה למשרד החקלאות, לפי מה שאמרת.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
לא, זה לא אלינו, זה לא מגיע אלינו. זה מגיע לתאגידים שמתעסקים בזה.
<עמר בר-לב (העבודה):>
לא, לא, אני אומר את זה בציניות, אבל אני חושב שמה שאתה אומר זה באמת נכון, זאת אומרת, גם יש מחיר אלטרנטיבי – נניח שזה לא היה הולך לחקלאות, וגם מה שהזכרת, את העיריות. אבל יש דבר נוסף, ששוב, אני לא חושב שאני צריך לשכנע אותך בזה, שיש ערך לעצם החקלאות באזורים האלה, וגם אם המים יעלו קצת יותר, אין ספק שהערך של עיבוד חקלאי ויכולת חקלאית של המדינה הוא הרבה יותר גבוה מאשר העלות הזאת. אז אני, כאמור, לא אשים סימן שאלה בסוף דברי, אבל אשמח לקבל את הדוח. תודה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
נעביר לך. ברגע שיהיה את זה אעביר לך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב, תודה לשר. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה, אדוני, שאלה לשר החקלאות ופיתוח הכפר. הנושא הוא: נזקי הסופה לחקלאות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, על-פי הפרסומים, נזקי הסופה של סוף שנת 2013 נאמדו ב-100 מיליון שקל, וכתוצאה מזה – הבנתי שהתיקון שהיה לזה היה עוד 50 מיליון שקל למה שלא היה מבוטח. כך לפחות הבנתי.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
לא, הנזק היה פחות או יותר 149, ואנחנו שילמנו 100.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
כן. כתוצאה מזה מחיריהם של הירקות זינקו פי-שניים ואף פי-שלושה. יחד עם זאת, גם מחירי הפירות עלו, אף שלא הייתה הצדקה לכך, ופשוט משווקי הפירות תפסו טרמפ על הסופה. אדוני השר, כיצד משרד החקלאות מפקח ופועל כנגד אותם אלה שמנצלים תופעות טבע קיצוניות על מנת להקפיץ את מחירי הפירות והירקות אף שאין לכך כל הצדקה? ועוד שאלה: מה עושה משרדך, אדוני השר, על מנת לסייע לאותם חקלאים שתשתיותיהם ניזוקו? מסרו שעלות הנזקים של התשתיות מהסופה נאמדה ב-20 מיליון שקל שלא בוטחו במסגרת קרן נזקי הטבע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת מיכאלי. בבקשה, השר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אין ספק שהסופה בסוף דצמבר 2013 עשתה נזקים בהיקפים שציינת. אבל היא לא הייתה אחידה; בכל אזור היה סוג אחר: באזור הר-מירון זה שלגים ובניינים שקרסו, במקומות אחרים היא עשתה דברים אחרים. ואתה צודק גם שהיו ניסיונות לנצל את המצב, אם זה בפירות ואם זה בירקות. אנחנו הגבנו מיידית בהורדת המכס לאפס להבאת ירקות – לא היו לי פירות באותו רגע – מירדן, והשתדלנו, והבהרנו לסופרמרקטים ולרשתות שלא נסכים לזה, והתופעה חלפה. היא הייתה לימים מספר, אבל היא בהחלט תופעה חמורה.
אנחנו במשרד מפקחים על המחירים ברמה יומית. כלומר, ברמה יומית אנחנו מפקחים, וגם עושים השוואה בין שנה זו לשנה קודמת וכדומה, ואנחנו עם הסכמים פתוחים, שאפשר לפתוח אותם מהרגע להרגע – מול ירדן בעיקר, ובעיקר לגבי ירקות. יחד עם זאת, אין מוצרים צמחיים או פירות וירקות תחת פיקוח במדינת ישראל; כלומר, אנחנו יכולים לשחק בשוק, אנחנו לא יכולים לפקח על המחירים. זה דבר ידוע.
לגבי נזקי הטבע עצמם, השקענו, לפחות מאז שנכנסתי לתפקיד, והגדלנו בצורה משמעותית גם את היקפי היכולת לקחת ביטוחים, כלומר, הרחבנו את היקף הביטוחים מעבר לפגיעה – מה שהיה בזמנו, רק ביטוח על תוצרת חקלאית. הרחבנו את זה למחלות מסוימות, הרחבנו את זה לתשתיות, כלומר כולל מבנים, צנרת וכדומה, שלא היה, לא היה קודם. יתרה מזאת, הגדלנו את הסובסידיה. הסובסידיה היום לביטוח היא כמעט 80%, היא לא הייתה בעבר כך, ואת כל זה עשינו די מהר, ולשמחתי, לחורף הזה, החורף של דצמבר 2013, היינו מוכנים עם כל הכלים האלה.
חברת הביטוח שנמצאת במשרד החקלאות, הקרן לביטוח נזקי טבע, "קָנַט", יש לה הון יפה מאוד של כמה מאות מיליוני שקלים ממתינים. קיצרנו בצורה משמעותית – מהרגע שיש נזק עד הרגע שהחקלאי מקבל את הכסף, ואם תסתכל בהשוואה לסופות אחרות, לא היו תלונות של חקלאים שלא טופלו, שלא קיבלו בזמן את הכסף. אני לא יודע אם שמעת.
מה שכן, יש קבוצה מסוימת – אה, ורק שתדע שבסופה הזאת הגישו 3,400 חקלאים תביעות לביטוח. ההערכה שלנו היא שיש סדר גודל של 7,000–8,000 חקלאים בישראל, כלומר, המספרים היו וטופלו, ואלי לפחות, אני יכול להגיד שלא קיבלתי תלונה שלא נתנו בזמן או שלא היינו בזמן. אנחנו, עוד בסופה, עוד כשהשלג היה על המבנים, אנשים שלנו, אם זה מהשירותים הווטרינריים או אחרים אם הייתה פגיעה בבעלי-חיים, וגם השמאים היו שם – מס רכוש היה יוצא מהכלל. אגב, גם בימים אלה מס רכוש מתנהג מאוד יפה סביב עוטף-עזה. יש שם חלקים שקשורים לחקלאות.
יש חבורה של חקלאים שלצערי לא קנו ביטוח, לא קנו ביטוח.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
לא קנו ביטוח. אני לא מחייב אותם לקנות ביטוח. מה?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
סתם לא קונים או שאין כסף?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
הוא לא קונה ביטוח כי אתה משלם את הביטוח אבל לא בהכרח יהיה לך נזק. היו חקלאים שגם לא הרחיבו את הביטוח לתשתיות, נניח; הוא נשאר כפי שהוא היה בשנים עברו, רק על התוצרת ועל המבנה או על – ופה הייתה תופעה שבגלל כובד השלג הגגות קרסו, אז פיציתי אותו – אם, נניח, זה היה לול – פיציתי אותו על אובדן הכנסה או על אובדן ביצים או על הבשר וכדומה, אבל לא יכולתי לפצות אותו על המבנה. אילו היה קונה ביטוח על המבנה, היה מקבל גם על המבנה.
בקבוצה הזאת קורה גם מצב שיש לא מעט מבנים, לצערי, בתחום החקלאי שאינם מוסדרים, ואז אי-אפשר לקנות להם ביטוח. אם יש מבנה, אפילו שהוא בן 30 שנה או 40 שנה, אבל הוא לא מוסדר, אז אי-אפשר לבטח אותו, חברת הביטוח לא תבטח אותו. ולכן, לגבי הקבוצה הזאת אנחנו, יחד עם מועצת הצמחים, שיש להם רזרבות כספיות ששייכות גם לחקלאים, כרגע בונים תוכנית סיוע. אגב, עשינו סינון של כל האנשים וכו' וכו', ובונים תוכנית סיוע שבמסגרתה יוקצו להם הלוואות בתנאים מאוד מאוד נוחים, כלומר, הלוואות לשיקום ההריסות ובתנאים נוחים. כאשר אני מדבר על תנאים נוחים, אלה תנאים שאנחנו מעריכים שאותו חקלאי יכול לעמוד בהם.
עכשיו, אינני יכול לסייע למישהו שאיננו קונה ביטוח, כי אז יבוא אותו חקלאי שקנה ביטוח ויגיד: רגע, רגע, מה, אני – איך אומרים בלשוננו – אני הפראייר שלהם? ואז פתאום אתה מוצא את עצמך מול שוקת שבורה. לכן, זה המצב. זו לא קבוצה גדולה, אבל היא קיימת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת מיכאלי. כן, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה, אדוני השר. אני חושב שאכן לפי המספרים שאדוני מסר פה הייתה סופה קשה, ובאמת הנזקים היו בסכומים שנקבנו, ואם המשרד כיסה את רובם הגדול לפחות באמצעות אותה קרן לביטוח נזקים, יש לשבח על כך את המשרד ואת ההיערכות. יחד עם זאת, צריך לחשוב מה עושים באמת עם אותם אנשים שאולי לא היו מספיק פיקחים וחכמים במסגרת ההתאחדויות, והרי הם כולם חברים באותן התאחדויות חקלאיות כאלה או אחרות, ואולי ליצור משהו דומה כמו שיש לנו, להבדיל, בתאונות דרכים: יש חברת "קרנית" שמבטחת מקרים כאלה של אנשים לא חכמים שלא דאגו לביטוח. בתנאים מסוימים מבטחים אותם שם, כדי לא ליצור בסוף משבר עוד יותר גדול לאותם אנשים שאולי לא היו חכמים אבל בסוף כל העסק שלהם קורס.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
יש קבוצה, למשל, של מגדלי הירקות, שהם חלק ממועצת הצמחים. הם לא שואלים את מגדלי הירקות; הם מבטחים אותם. נקודה, סוף. זה לא ממשלתי, זו החלטה שלהם. זה מעין איגוד מגדלים שלוקח החלטה לגבי חבריו. אתה לא יכול לחייב אנשים לקחת ביטוח אם הם לא רוצים לקחת ביטוח. כפי שאמרתי, אנחנו בתהליכים די סופיים להלוואות האלה. זה לא כל כך פשוט, אבל אני מקווה שנעשה את זה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה. דבר נוסף אני רוצה, בהזדמנות שאני נמצא פה – ציינו שאחד הדברים שהיום ישאלו עליהם זה חקלאות כדיפלומטיה. אני רוצה לשבח את שר החקלאות, שחזר לפני כמה ימים מגאורגיה. קיבלתי דיווח מאוד חם על הביקור שלך שם. באמת, שר חקלאות שמטפל בדיפלומטיה במדינה זרה – תודה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מצטרף לברכות, כי מהרבה יושבי-ראש פרלמנטים ונשיאים וראשי ממשלה שמגיעים אלי לפגישה אני שומע את המשפט הזה, ששר החקלאות ביקר, או שר החקלאות אירח. אנחנו מאוד מרוצים, כך שבאמת מגיע לך יישר כוח על הפעילות הזאת. האחרון היה מאלבניה, זה ששיבח.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
גם אומרים מילים טובות פה, בבית הזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לעתים נדירות. אנחנו עוברים לשאלה של חבר הכנסת שלא נמצא כאן – אבל בעצם גם ענית – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
עניתי על השאלה שלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעניין ההריסות.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים, אני חייב לציין שהייתה גם שאלה נוספת, שבעצם השר כבר ענה עליה. אחרונת השואלים בפרק הזה היא חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה למזכירות על הגמישות בהצגת השאלה.
אדוני השר, בישראל תעשיית חזירים גדולה, ששוחטת כ-200,000 חזירים בשנה. עד היום לא נקבעו תקנות לחוק צער בעלי-חיים להסדרת תנאי ההחזקה של החזירים. רק בעקבות עתירה לבג"ץ נוסחה לאחרונה טיוטת התקנות, והנושא אמור להידון בקרוב – לדעתי, אפילו בשבוע הבא – בכנסת, בוועדת החינוך.
קיים פער גדול בין טיוטת התקנות שפורסמה לעיון הציבור לבין הטיוטה שתגיע בקרוב לכנסת. כך, למשל, אולי הדבר החשוב ביותר – הטיוטה שפורסמה לציבור כללה איסור סירוס החזירים החל מ-2018, ואילו הטיוטה הנוכחית, שתידון בכנסת, מתירה לסרס חזירים ללא הרדמה. כידוע, ואם לא ידוע אני אבשר, סירוס כירורגי של חזירים לא קיים במדינות רבות – באוסטרליה, בבריטניה ובאירלנד. במדינות אחרות כמו ספרד, פורטוגל וקפריסין הוא חריג. ב-2010 אומצה באיחוד האירופי הצהרה, בחסות הנציבות ובהסכמת המגדלים, שתפסיק את הסירוס הכירורגי עד 1 בינואר 2018. נשאלת השאלה: קודם כול, מדוע ישראל לא תאמץ את הקו הזה, שמקובל באירופה, ותאסור גם היא את הסירוס? כאמור מדובר בהדרגה, עוד כמה שנים; ואולי חשוב מכך, או נובע מכך – מה היו השיקולים לשינוי בין הטיוטה שפורסמה לציבור לבין הטיוטה שתובא לכנסת? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. איפה היית עד היום? בשבוע שעבר בדיוק שאל אותי איזה אורח מחו"ל לגבי גידול החזירים, ואני, התמים, לא ידעתי לענות שום דבר.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני השר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני מקווה שאני אדע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה, זה התחום המקצועי שלך. אני הייתי נבוך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
למה – – – לסרס כלבים ולמה אסור לסרס חזירים? אני לא מבין את ההבדל בין כלבים לחזירים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
ראשית, אבהיר כי עוד בחודש ספטמבר 2012 הוציאו השירותים הווטרינריים במשרדי הנחיות בנושא גידול והחזקה של חזירים. הנחיות אלה עומדות בתוקף מאז חודש ינואר 2013. המשקים נדרשים לפעול על-פיהן. באמצעות הנחיות אלה מוסדר נושא הטיפול בחזירים ושופרו תנאי גידולם של החזירים, וזאת עוד טרם התקנת התקנות בעניין, הטעונות את אישורה של ועדת החינוך של הכנסת – שכפי שאמרת, הנושא יבוא די בקרוב; התקנות תידונה בקרוב בוועדת החינוך של הכנסת, וכבר, לפי דעתי, הפער, כשנגיע לוועדה, בין מה שהגשנו – הפער הצטמצם. עשינו עבודה מאז. לא אפתיע אותך אם אומר שאת לא הראשונה שמעלה את זה. לצערי, הגשנו עוד כמה דברים, יותר מהפכניים, אבל נתקלנו בקשיים כאלה ואחרים עם משרדי ממשלה אחרים.
בתקנות שתידונה בוועדת החינוך של הכנסת קיים פער, אבל הוא מצטמצם. את תראי את זה. הוא איננו גדול. הוא מתמצה בעיקר בנושא איסור סירוס החזירים, שנובע מכך שנכון להיום אין בישראל תחליף לסירוס פיזי של חזירים. יובהר כי פעולת הסירוס היא חלק מגידול החזירים בעולם כולו. האפשרות לסירוס כימי של חזירים באמצעות תרופה כימית עדיין אינה קיימת, מכיוון שכלל לא הוחל בהליכים לרישום תרופה כזאת בישראל. עם זאת, טיוטת התקנות שהגשתי לכנסת כוללת דרישות לשיכוך כאבים בביצוע הסירוס לחזירונים עד גיל שבעה ימים באמצעות תכשירים ייעודיים, ומעבר לגיל שבוע נדרשים אלחוש או הרדמה לפני ביצוע הפעולה וטיפול במשכך כאבים.
באשר להצהרה האירופית מ-2010, המוזכרת בשאלתך, יובהר כי מדובר בהצהרת כוונות של חלק ממגדלי החזירים באירופה, ולא בדין מחייב. מדובר ביוזמה וולונטרית של מגדלים שאין לה משמעות משפטית, מאחר שבמדינות שמהן באו המצהירים לא אסרו כלל את סירוס חזירים. זאת, לעומת התקנות שהגשתי לכנסת, שיקבעו סטנדרטים חוקיים מחייבים ואף מתקדמים יותר מהסטנדרטים המחייבים באירופה. יחד עם זאת, ניפגש בוועדה ונראה אם אפשר לשפר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שאלה נוספת לחברת הכנסת זנדברג – בבקשה, גברתי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
קודם כול, תודה רבה על התשובה, ואני שמחה לגלות שחל צמצום בפער. אשמח לראות אותו בוועדה. בהחלט אעקוב אחרי הדברים.
לא טענתי שיש תוקף מחייב, אני רק שואלת אם לא מן הראוי שישראל תצטרף לאותה הצהרת כוונות וולונטרית, כאמור, כפי שאכן היה קיים בטיוטה הראשונה, ואם אנחנו בכל זאת יכולים להתכוונן, מכיוון שמדובר על שנת 2018, שזה ארבע שנים מהיום, ואם לא, אז על תאריך יעד אחר – אבל על תאריך יעד להפסקת הסירוס הכירורגי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
כמובן, עקרונית איני מתנגד לזה, אבל אני גם לא בקי בנושא במיוחד, לכן גם את התשובה הזאת הקראתי. בוועדת החינוך יבואו האנשים המומחים. ייתכן שגם אני אבוא לדיון הזה. כל מה שאפשר יהיה לעשות שהוא סביר, הגיוני – אנחנו נעשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
יש משרד ממשלתי אחר שמעורב – – – האלה?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
משרד האוצר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
משרד ממשלתי אחר?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
לא. הדבר הזה – לא. לא, לגבי אישור תכשירים וכדומה, בוודאי כן. מה שהתכוונתי קודם – חלק מהחזיריות נמצאות במקומות שזה פשוט – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
נמצאים במשרד האוצר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
– – גם לחזירים זה לא ראוי. וניסיתי להעביר את זה למקומות אחרים, לא הצלחתי, אבל אני לא רוצה להעלות את הסוגיה הזאת. בואו נישאר בקטע הזה. אם אפשר יהיה לעשות את זה, נעשה.
כשהגעתי למשרד, לקחתי מה שיש ורצתי הכי מהר שאפשר לכאן, מכיוון שבכל נושא צער בעלי-חיים ודברים אחרים, 19 שנה לא נגעו בנושאים האלה, 19 שנה. אמרתי: לא מעניין אותי. מה זה 19 שנה? תביא לי את כל מה שיש במגירות. מה שנראה הגיוני, שפכתי פנימה. לכן לא עשינו כמעט שינויים, כדי להרוויח זמן, וגם כך זה לקח המון זמן. אני כבר שנה ושלושה חודשים בתפקיד. אומנם רוב הדברים הם בצינור, אבל הם עדיין לא הורדו. לכן, יש אצלנו הגמישות או הפתיחות, אבל אם הייתי מתחיל עכשיו להתחיל לכתוב את זה מחדש וזה, אז גם בקדנציה של השר הבא לא היינו מגיעים לשם. לכן אני אומר, קודם כול ניקח את מה שיש, ואחר כך נתקדם הלאה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר על התשובות שהוא הכין מראש, ועכשיו יש לנו שלושה נושאים שהשר היה מוכן להתייחס אליהם, אם יש שאלות לחברי כנסת: החקלאות כהיי-טק ישראלי – אגריטק ישראלי; החקלאות ככלי דיפלומטי – הזכיר את זה כבר חברנו חבר הכנסת מיכאלי; חינוך לחקלאות ולטיפוח דור ההמשך. האם יש למישהו מחברי הכנסת שאלות בתחומים האלה? אין.
אז אני פונה לשר עכשיו עם שאלה כזאת: חבר הכנסת אייכלר מבקש לשאול אותך שאלה בנושא השמיטה הבאה עלינו לטובה. זה לא בנושאים שציינת. האם אתה מוכן לשמוע את השאלה? אם תהיה לך תשובה – תענה, אם לא – תעביר תשובה בכתב.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
מוכן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, ובזה נסיים את שעת השאלות עם שר החקלאות, ואז נעבור לנושא הבא.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר. עד כמה שידוע לי, כבוד השר עסק יותר בטל השמים ולא במשמני הארץ; אז חלק מברכת יעקב, "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורֹב דגן ותירֹש", אז זה מאוד מעניין שטייס עוסק בחקלאות וברוב דגן ותירוש.
אבל יש לי שאלה שהכנתי: האם נערכים לקראת שנת השמיטה כדי לאפשר למי שאינם סומכים על היתר מכירת הארץ לנוכרים, שיוכלו להשיג פירות וירקות במחירים סבירים? ושאלה שנייה: האם לוקחים בחשבון בהיערכות הנזכרת לעיל גם תקופות ביטחוניות מורכבות, שבהן לא מאפשרים מעבר סחורות במעברים עם הרשות הפלסטינית?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. האם השר בוחר לענות? אני כמו מנחה בטריוויה: האם השר בוחר לענות?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני בוחר. אני אענה ואענה בקצרה: בגדול, או באופן כללי, התשובה היא: אנחנו מוכנים לכל סצנריו כמעט, ואנחנו גם עונים לדרישות שונות של קהלים שונים באוכלוסייה, ומי כמוך יודע שבאוכלוסייה יש גוונים שונים ומשונים לגבי כיצד לקיים את השמיטה; יש את היתר המכירה וכו'. נפגשתי, לדעתי, עם מרבית הקהילות הגדולות שהן נשוא הדיון כרגע, ואנחנו הולכים כמעט בכל דרך אפשרית. התקציב שהועמד לנו הוא מספק, הוא יותר גבוה אפילו ממה שהיה בשמיטה הקודמת. קיבלנו 87 מיליון שקל, ועוד 20 אם יהיה אירוע חריג. אלה מספרים ממש טובים. אנחנו בשיא הקצב בעניין הזה, ואני לא חושב שצריכה להיות בעיה.
מול הרשות הפלסטינית אנחנו פחות מודאגים, כי אנחנו בונים גם על ירדן, כולל – הם מקימים ומתכוננים, הם עצמם מתכוננים לגידולים מיוחדים עבור התקופה הזאת. גם פה הקפדנו להיות מתחת לנהר הארנון כדי לא להיות בשטחים שיש כאלה שמגדירים אותם כארץ-ישראל, של שניים וחצי השבטים שהתיישבו שם בזמנו, אז אני חושב שאני מרגיש נוח.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
שתי גדות לירדן.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
זה משהו אחר.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אז אני מרגיש נוח. איפה שכן יכולה להיות בעיה זה עם היבוא: כשאתה מייבא מאירופה או ממקומות אחרים – פה אנחנו לא שולטים על המחירים, אבל כן סיכמנו עם היבואנים שמתאימים לקהילות שתצרוכנה את זה שהמכס יהיה אפס.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר על כלל התשובות המפורטות. תודה רבה לך.
אנחנו נעבור לנושא הבא: הודעה של ועדת הכנסת. ימסור את ההודעה חבר הכנסת בועז טופורובסקי בשמו של יושב-ראש ועדת הכנסת.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
במקומי?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זהו, אתה סיימת.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
גם על הנושאים שרצינו? אין בעיה. חשבתי שאני עדיין – אפילו נהניתי פה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
קודם כול, אנחנו נהנינו, ותודה רבה באמת על התשובות המפורטות. פשוט, בנושאים שציינת לא היו חברי כנסת שהתנדבו לשאול.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
הייתי מרחיב עוד – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים, דווקא בשונה מהרבה ימי שלישי, יש לנו היום סדר-יום עמוס. בבקשה?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אני מוכנה להתנדב לשאול עוד שאלות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נזמין אותו עוד פעם. תודה, חברי הכנסת.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה של ועדת הכנסת – חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה.
<בועז טופורובסקי (בשם ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הכספים תדון בהצעות החוק הבאות: הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014, מ/876.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<בועז טופורובסקי (בשם ועדת הכנסת):>
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים בכל הארץ), התשע"ג–2013, פ/489/19, הצעת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג–2013, פ/1005, הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014, פ/2462/19, הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר.
למען הסר ספק, אני מודיע כי הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014, פ/2440/19, הצעת חברת הכנסת גילה גמליאל, עברה מהמליאה ישירות לוועדת הכספים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. אין צורך בהצבעה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום העיוור>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נעבור להצעות לסדר-היום מס' 3110, 3530, 3592, 3593 ו-3595 בנושא: ציון יום העיוור.
אנחנו מציינים היום את יום העיוור – Blind Day בלועזית – בכנסת, שמטרתו: העלאת המודעות של חברי הכנסת לאוכלוסיית העיוורים ולקשיים שעמם הם מתמודדים. נוסף על הצעות לסדר-היום שמועלות כאן במליאה, יום העיוור צוין בכנסת בדיונים בוועדות ובפעילויות שונות – חברי הכנסת, אנחנו בנושא רציני, חשוב. בין היתר נערכו משחקי שחמט של אנשים עם עיוורון כנגד חברי כנסת, ומכיוון שאני לא קיבלתי עדכון של תוצאות המשחקים, כנראה התוצאות של חברי הכנסת לא משהו, אחרת היו באים ומשוויצים כאן; "דיבייט בחשכה" בין שני חברי כנסת, ועוד אירועים מרתקים. פעילויות אלו נועדו לתת לחברי הכנסת את ההזדמנות לחוש חלק ממכלול התחושות שחשים העיוורים וכבדי הראייה.
מצבם של העיוורים ולקויי הראייה טוב היום משהיה בעבר. לא מעט עיוורים משתמשים במחשב, גולשים באינטרנט ומתחזקים עמודי פייסבוק פעילים. אלא שלמרות השיפורים הטכנולוגיים, העיוורים וכבדי הראייה מתמודדים עדיין עם מגוון אתגרים, בין היתר קשיי נגישות, קשיים בקריאה, חוסר נגישות ליצירות ספרות רבות והיצע מוגבל של ספרים מוקלטים. כל אלה מהווים מחסומים משמעותיים המונעים מקהילת העיוורים וכבדי הראייה להשתלב בחברה.
כחברה איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מכישרונותיהם ומתרומתם של אנשים כבדי ראייה, כמו גם של בעלי מוגבלויות אחרות, ולגזור עליהם בדידות וחוסר תעסוקה. עולמנו, חברי הכנסת, היה נראה אחרת ללא הלן קלר וסטיבי וונדר, תיאודור רוזוולט וקלוד מונה. אנו צריכים ליצור את התנאים שיאפשרו לנו ליהנות מתרומתם הייחודית ומכוחם ותעסוקתם של עיוורים וכבדי ראייה.
אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהגישו הצעות לסדר-היום, וקודם כול – לחברתנו חברת הכנסת קארין אלהרר על כך שיזמה את הדיונים ועל כל המאמצים שלה לקידום אוכלוסיות שונות כאן בכנסת. אני גם מזמין את קארין אלהרר להיות ראשונת הדוברים בדיון. אחריה נשמע את ההצעות לסדר-היום של חברי הכנסת באסל גטאס ושולי מועלם-רפאלי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות וחברי הכנסת, וכמובן השרים, אנחנו בהחלט מציינים היום את יום העיוור, הקרוי ה-Blind Day, ואני רוצה לפתוח בלציין ולהדגיש: לא מדובר ביום של חסד או של רחמים, גם לא כזה שנועד לתת לנו הרגשה טובה של: הנה, ציינו, שמענו. המטרה של היום הזה היא אחת, והיא מאוד ברורה: לאפשר לאוכלוסייה הזאת של אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה לומר: אנחנו כאן, אנחנו דורשים את שמגיע לנו – שוויון; שוויון זכויות, שוויון הזדמנויות, שוויון במערכת החינוך, ברחובות, בניידות, בתחבורה הציבורית, בשוק התעסוקה וגם בתרבות, בפנאי ובבידור.
במהלך היום היו דיונים בוועדות הכנסת השונות, וזה המקום להודות למנהלי הוועדות על הדיונים שנערכו. הדיונים נערכו בכמה סוגיות שהן חשובות והן על סדר-היום של אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה: הנושא של תקציב השירות לעיוור, תעסוקה והתאמות נדרשות לעובדים עם מוגבלויות בראייה וזכויות נשים עם עיוורון ולקויות ראייה, בהיותן אוכלוסיות עם שוליות כפולה. ערכנו גם פעילויות שניסו להמחיש לחברי הכנסת וליושבים במשכן את החוויות היומיומיות של אדם עיוור או לקוי ראייה, ולהעלות את המודעות וההבנה לצרכים וההתאמות הנדרשות מאתנו, מהמדינה, כדי שאותם אזרחים יוכלו לחיות בשוויון זכויות ושוויון הזדמנויות, שמגיעים לכל אזרח במדינה באשר הוא.
לאחרונה, אני רוצה לציין, צלח גם מאבק שניהלו הארגונים המייצגים אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה במשך שנים רבות, כאשר שר האוצר ושר הרווחה העניקו להם זכאות לקצבת שר"מ, קצבת שירותים מיוחדים, שתאפשר להם לנהל אורח חיים עצמאי ובטוח. מדובר בהישג משמעותי וצודק, ואני בהחלט מברכת עליו את מנהלי המאבק, וכמובן – את השרים חברי מאיר כהן ויאיר לפיד, שהוכיחו שוב בפעם המי-יודע-כמה ששילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית הוא לא רק ססמה, הוא גם מציאות שאפשר לשנות.
עם זאת, הנתונים מראים שהדרך לשוויון שעליו אני מדברת עוד ארוכה. כמה נתונים שלקחתי מהמרכז לעיוור מצביעים על כך שבישראל חיים היום כ-24,500 בעלי תעודות עיוור. מחקר שנערך כאן בכנסת מצא כי שיעור התעסוקה של אנשים עם עיוורון הוא מהנמוכים ביותר מתוך כלל המועסקים עם נכויות; אנחנו מדברים על 28% בהשוואה ל-42% מאנשים עם מוגבלויות בדרגה החמורה. כיום כבר ברור לכולנו שיש חשיבות גדולה ומכרעת בשילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה כבר מהגיל הצעיר. השילוב במערכת החינוך, בשירות הצבאי או האזרחי או בשירות הלאומי, בלימודים האקדמיים – כל אלה מהווים את הבסיס ההכרחי לשילוב עתידי בחברה ובשוק התעסוקה. אגב, מחקר נוסף מצא כי שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות עולה ככל שעולה השכלתם, וכי 68% מציבור האקדמאים העיוורים משתתפים בכוח העבודה במשק.
שילובם של אנשים עם מוגבלויות בכלל ושל אנשים עם עיוורון בפרט בשוק התעסוקה הוא אינטרס ראשון במעלה לא רק של אנשים שמשתייכים לאוכלוסייה הזאת אלא של החברה כולה. אם נשכיל ונדע להשקיע ולשלב אותם, אנחנו נאפשר לאנשים מוכשרים, שאפתנים, יצירתיים, לממש את הפוטנציאל הטמון בהם ולהפוך לאנשים יצרניים ומסופקים שתורמים לחברה ולא תופסים עצמם כנטל עליה.
בתקופה האחרונה אנו בהחלט עדים לכמה התפתחויות חיוביות, וביניהן ההסכם שנחתם לאחרונה בין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות בשוק הפרטי. אני גם הצטרפתי להצעת חוק של חברי חבר הכנסת איציק שמולי, הצעה דומה שתעסוק במגזר הציבורי – לחייב את המגזר הציבורי להיות חלק מהמאבק הזה. כמי שמנהלת את המאבק הזה כבר שנים רבות, עוד לפני הצטרפותי למשכן, אני אומרת לכם שיש כאן איזושהי רוח חדשה שמנשבת במסדרונות. זו רוח נעימה, היא טובה, ואני קוראת לכל חברי הבית להצטרף ולהמשיך לקדם אִתנו את שילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית.
באשר ליום המיוחד הזה – זה לא קרה מעצמו. אני רוצה בראש ובראשונה להודות במעמד הזה למרכז לעיוור בראשותו של מר גיא שמחי ובראשותה של הגברת מירב גילי הירש על הנחישות, על היוזמה ועל הארגון המשותף, ורוצה להאמין שהצלחנו היום לקדם אפילו במעט את המטרה החשובה של הגברת שילובם של אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה בחברה הישראלית.
אני מאחלת לכולנו שנדע לפחות להקשיב זה לזו, זה לזה, כפי שהקשבנו באותו ניסוי, באותה פעילות שערכנו היום בחדר החשוך.
אני חושבת שהדבר הזה מהווה דוגמה ומופת לנקודה הבאה: הרבה פעמים מוגבלותו של אדם בעניין מסוים רק מחדדת את היתרונות האחרים שקמים לו. אני רוצה לקוות שכולנו כחברה נדע ללמוד מהדבר הזה לגבי החברה כולה. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר. את בהחלט בשבילנו דמות מופת. ברוכים הבאים כל חברינו ביום המיוחד הזה. בהחלט הייתה לי חוויה מיוחדת לדבר בתוך החושך, בתוך השקט.
אני מזמינה את חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<באסל גטאס (בל"ד):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות לחברים המשתתפים אתנו. במיוחד אני מברך את עורך-דין עבאס עבאס, שהוא ממובילי המאבק והפעילות למען העיוור במגזר הערבי. הוא נמצא אתנו.
<היו"ר רות קלדרון:>
ברוך הבא.
<באסל גטאס (בל"ד):>
הוא עורך-דין במקצועו, והוא מהווה בעצמו דוגמה לפוטנציאל הטמון וליכולות האדירות הטמונות בעיוורים, ובכלל בבעלי מוגבלויות.
אני מצטרף גם לברכות לכל מי שיזם והגה את העניין של ציון היום הזה בכנסת.
אני פעלתי הרבה שנים בתחום של קידום בעלי מוגבלויות, במיוחד במגזר הערבי. לפני כמה שנים יזמתי יחד עם הרבה חברים ועם ה"ג'וינט" הקמת קרן ראשונה בשם "מסירה", שתפנה לסקטור הפרטי הערבי לאסוף תרומות לקידום כלל הפעילות בתחום של קידום בעלי המוגבלויות.
אין ספק שבתחום הזה, בעלי מוגבלות ערבים בישראל, ובמיוחד העיוורים, סובלים פעמיים או אפילו יותר: פעם בהיותם בעלי מוגבלות, שזה כשלעצמו אתגר אדיר לבן-אדם להתעסק אתו ולחיות אתו; פעם שנייה בהיעדר, כמעט היעדר, התשתיות והשירותים המתאימים לאותם בעלי מוגבלויות; ופעם שלישית, ואולי זו הכואבת ביותר, מעצם העובדה שהחברה מדירה אותם או מסתירה אותם, החל מהמשפחה ועד לשכונה, ליישוב – עניין של רגשי אשם, שבעל מוגבלות אפילו צריך כאילו להתבייש במוגבלות שלו.
אומנם זה משתנה, ובמגוון הפעילויות שעשינו במשך השנים ושעושים הארגונים, וביניהם הארגון שעומד בראשו עורך-דין עבאס, עובדים על כל האתגרים האלה, גם האתגר החברתי – להרים את המודעות ולהגדיל את ההשתתפות של בעלי המוגבלויות בחיי היום-יום ובחיי החברה, גם את שילובם, ממערכת החינוך ועד לתעסוקה. גם בעניין השירותים – להגדיל את השירותים, שלצערי עדיין – דוגמה קטנה בתחום העיוורים: אין ספרייה. הספרייה לעיוורים בישראל, שהיא אומנם ממומנת על-ידי משרד החינוך אבל היא עמותה, אין בה די – פעם אמרתי כאן, וקיבלתי ביקורת, שאין בה בכלל, אבל אין בה די ספרים לדוברי ערבית ואין בה שירותים של ספרנות לעיוורים ערבים כמו שצריך. אני יודע שארגונים אחרים מנסים לכסות על זה או לתת את אותם שירותים, והם סובלים מתת-מימון ומזה שאין להם גישה לאותו מימון שלספריית העיוורים בנתניה יש ממשרד החינוך.
הדבר האחרון שרציתי לציין זה שאחוז בעלי המוגבלויות בכלל, במיוחד העיוורים, באוכלוסייה הערבית, בגלל סיבות שונות – שהחשובה בהן היא נישואי קרובים ומחלות תורשתיות – הרבה יותר גדול מאחוזנו באוכלוסייה.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
תפסיקו כבר את נישואי הקרובות.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אנחנו עובדים גם על זה. תראי, העניין הזה – אני אישית הייתי מעורב לפחות בקמפיינים ובתוכניות חינוכיות מעל 15 שנה. אבל יש דברים שהם בבסיס התרבות, של היחסים. זה לא דבר שאפשר לעשות תוכנית במימון של 10,000 דולר בשנה ולשנות את זה. זו עבודה שצריכה generations, צריכה דורות כדי לשנות.
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה להתחיל לסיים.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אני רק מחזק את ידם של כל אלה הפועלים בתחום.
אני לא יכול לרדת מהבמה בלי להגיד שלצערי הרב אנחנו מציינים את היום הזה במצב של רוחות מלחמה מנשבות. לפני חצי שעה נהרגה משפחה שלמה, משפחת קווארע, בח'אן-יונס, בהפגזה, בתוכה ילדים. אני מוציא מכאן קריאה לראש הממשלה נתניהו לנסות לעשות, ואני חושב שביכולתו למנוע את המלחמה הזאת. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
גברתי היושבת בראש, חברי השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותך, קארין, על היום הזה. הספקתי ביום הזה לראות תערוכה מרגשת של צילומים של עיוורים. זה פשוט דבר מופלא, מופלא, שמדבר על הדרך פנימה. הרבה מאתנו טועים וחושבים שהכול הוא רק כלפי חוץ, ויש לנו הרבה לימוד שם. פגשתי כלבי נחייה, ואני, שיש לי צורך בשליטה בלתי פוסקת, הסכמתי להתמסר, לשים רטייה על שתי העיניים ופשוט ללכת אחרי כלב נחייה. זה לימוד גדול. זה לימוד גדול, ברמה הפרטית בטח, ומזה – אני מקווה שנצליח להוציא גם משהו משמעותי לכלל.
בתורה מופיעה התייחסות חשובה ובסיסית לאוכלוסיית העיוורים, הוראה בסיסית שבה אוסרים עלינו לנצל את חולשתו של העיוור. האמירה היא ברורה: בפני עיוור לא תיתן מכשול. אנחנו מדברים על מכשולים מכל הסוגים, מכשולים פיזיים ומכשולים אחרים. לפני כמה חודשים פנתה אלי סטודנטית מאחת האוניברסיטאות בארץ עם בעיה. היא לקחה על עצמה להיות משפחת אומנה לכלב שמיועד לגדול ככלב נחייה לעיוורים, אך האוניברסיטה שבה היא לומדת לא מאפשרת לה להגיע עם הכלב ללימודים. קצת הופתעתי, אני מודה, מהתכתובת שהייתה ביני לבין האוניברסיטה, אבל בסופו של דבר סודר העניין, והאוניברסיטה הזאת, לשמחתי, הייתה בעצם המוסד האקדמי האחרון שבו לא אפשרו את זה. היום אני שמחה להגיד שבכל האוניברסיטאות מאפשרים לסטודנטים שהם אומנים להביא כלבי נחייה לטובת המשך עם אנשים עיוורים. באופן הזה הסרנו מכשול – מכשול פיזי ומכשול תפיסתי.
אבל פה, בבית הזה, יש לנו גם תפקיד משמעותי יותר: להסיר מכשולים מערכתיים. אנחנו צריכים להסיר את כל החסמים שעומדים בפני קהילת העיוורים וכבדי הראייה או לקויי הראייה ושל המוגבלים בכלל. זה התפקיד שלנו כחברה, וזה התפקיד שלנו בבית הזה – של השרים, של חברי הכנסת – להסיר את החסמים והמוגבלויות והמגבלות, ובעיקר לעשות לא רק מעשה של "סור מרע", של הסרת החסמים, אלא של "עשה טוב", של הכנסה של בעלי מוגבלויות מגוונות, וביניהם עיוורים ולקויי ראייה, לתוך החברה הכללית.
לאחרונה הצטרפתי לוועדת המשנה לתקנות – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חברי מש"ס, בבקשה תישארו אתנו, ובלי טלפונים במליאה.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לאחרונה הצטרפתי לוועדת המשנה לתקנות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. הוועדה הזאת, לשמחתי, פועלת מעל ומעבר, בהנהגתו של חבר הכנסת אילן גילאון, על מנת לבדוק בדיוק בכל מקום במרחב הציבורי איך להסיר את ההגבלות ולקיים הנגשה מלאה לכל בעל מוגבלות – באשר היא.
בשבוע שעבר חברי שר הכלכלה, חבר הכנסת נפתלי בנט, הודיע על כוונתו להוציא צו הרחבה שבעקבותיו תחול מחויבות על כלל המעסיקים במשק שלהם מעל 100 עובדים, ובתוכם, כמובן, משרדי הממשלה והמערכת הציבורית, להגיע למצב שלפחות 3% מהמועסקים יהיו בעלי מוגבלויות. היום שמענו גם את הבטחתו והתחייבותו של יושב-ראש ועדת הכספים, חברי חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, להשגת תוספת תקציבית של 1.65 מיליון לשירות לעיוור. אנחנו מתאמצים, עובדים קשה, והמטרה שלנו היא כל הזמן לשפר. יש לנו עוד עבודה רבה וקשה בתהליך הזה, אבל אני שמחה שאנחנו בכיוון הנכון. אנחנו רוצים לשפר את המרחב הציבורי, ואני חושבת שהכנסת – האמירה יוצאת מתוכה, וגם אם התהליך עצמו הוא אטי, ישנה פה אמירה עקרונית.
היום הזה, קארין, העלה – במודעות, בשינוי השיח, בתודעה – עוד מדרגה את האנשים המופלאים האלה, שהם כמוני וכמוך, והתפקיד שלנו להביא, בעזרת השם, לשילוב מלא בחברה כולה של אנשים עם מוגבלויות, ובתוכם אנשים עיוורים ולקויי ראייה. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. בגמרא קוראים לעיוור סגי נהור, שהוא מלא אור.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת באסל גטאס יצא, ואני רוצה להגיב: אנחנו לא ששים אלי קרב, צר לנו על כל פגיעה בנפש, אבל מכאן אנחנו רק צריכים לחזק את צה"ל, שעדיין לא יצא למערכה, אבל בהחלט מגן על יישובי הדרום ומעבר ליישובי הדרום. אנחנו רק יכולים לקוות שהסבב הזה יסתיים בלי שפיכות דמים. שוב, אני חוזר על קריאתי לחזק את צה"ל ואת כוחות הביטחון.
השינוי המעצים בהתייחסות ללקויי ראייה ועיוורים הוא רק חלק משינוי התפיסה שאנחנו מובילים במשרד הרווחה, הנוגע לכלל האנשים עם מוגבלויות. ההתייחסות אליהם, אליכם – אני רואה את חלקם כאן במליאה – צריכה להיות שוויונית יותר, מכירה ביכולות שלכם ובזכות שלכם לדיור בקהילה, לתעסוקה טובה ולחינוך אשר יוביל להעצמתכם.
בישראל יש כ-24,000 עיוורים ולקויי ראייה; כשלושה מכל 1,000 איש הם לקויי ראייה. ככל שעולה הגיל כן עולה אחוז העיוורים באוכלוסייה. בכל שנה כ-1,300 אנשים מקבלים תעודת עיוור. קצב גידול אוכלוסיית העיוורים בישראל עומד על, כמו שאמרתי, בין 1,000 ל-1,300 איש בשנה. פיזור האוכלוסייה הוא על כל הארץ, על פני כל שכבות האוכלוסייה. עיוורים רבים הם בעלי נכויות נוספות, ובהן חירשות, פיגור או נכות פיזית. צירוף של עיוורון עם נכות נוספת הוא מורכב, ודורש מיומנות מיוחדת בטיפול.
במשרד הרווחה חותרים להביא לשיפור בתפקוד אוכלוסיית העיוורים ולקויי הראייה בכל תחומי החיים, ובמיוחד באיכות החיים שלהם. באמצעות השירות לעיוור – ואילנה נמצאת כאן, גברתי – אנחנו משקיעים מחשבה רבה בפיתוח שירותים ומסגרות בכל רצף הגילאים ובכל תחומי החיים, על מנת שאוכלוסייה ייחודית זו תוכל לממש את זכויותיה הבסיסיות ולהגיע לתפקוד מיטבי ויעיל בחברה.
עם כניסתי לתפקיד לפני כשנה נחשפתי למצוקת העיוורים ולמוגבלות הייחודית שלהם בתפקוד היומיומי. עקבתי בדריכות אחר ועדת בן-יהודה, שחלק ממטרותיה היו הכללת קריטריונים נוספים שישפיעו על קביעת הזכאות לגמלה, גם במגבלות של ליקויי ראייה. ואכן, על מנת לתקן את העוול שנגרם לחלק מהעיוורים, ובהתאם להמלצות הוועדה, קידמתי שינויים בקריטריונים שעל-פיהם נקבעת זכאות לקצבת שירותים מיוחדים בעלות של 110 מיליון שקלים. השינויים מיטיבים עם בעלי נכויות שונות, וביניהם עיוורים ובעלי לקות ראייה. במסגרת השינויים הללו שולמה קצבת שירותים מיוחדים לכ-4,000 עיוורים שעד היום לא קיבלו ולא היו זכאים לקצבה הזאת, ומעתה כל אדם עם עיוורון או בעל תעודת נכה עם לקות ראייה יהיה זכאי לקצבת שירותים מיוחדים ולקצבת נכות כללית בהתאם לקריטריונים. רק עבור אוכלוסיית העיוורים הוקצו השנה 66 מיליון שקלים.
זהו שינוי דרמטי בחייהם של האנשים. כמו שגיא אמר – גיא שמחי, שנמצא כאן – הכנסנו אור לחיים של אותם אנשים. שוב, אני אומר את זה כשר רווחה, לא מתוך, חלילה – אני לא עובר על איזו רשימה של הישגים. אנחנו לא עשינו טובה לאף אחד. אנחנו ממלאים את החובה שלנו לאוכלוסייה הזאת, ולכן אלה דברים שנעשים ללא כותרות, בשקט, כראוי לדברים האלה. אנחנו עושים תיקונים חשובים, וחלילה – משום מקום של פוליטיקה או של מאבקים פוליטיים. זה מגיע, ואחרי 60 שנה הגיע הזמן שנעשה את זה.
המשרד בראשותי ממשיך לפעול ללא לאות לפיתוח שירותי טיפול, שיקום ותמיכה ולפיתוח תשתיות קהילתיות ותשתיות הנגשה, תוך התעדכנות במודלים החדישים ביותר המתקיימים ברחבי העולם. כמו כן, המשרד שוקד על הרחבת ערוצי התעסוקה המותאמים והמונגשים לאדם העיוור, ופועל על מנת להבטיח רצף טיפולים ושירותים והבניית כלי פיקוח ובקרה, תוך יצירת סטנדרטים מדידים.
ב-2014 עשינו את הדברים הבאים – ואני אציין רק את הדברים הבולטים: הקמת מרכז שירות לעיוור במגזר החרדי. גויסו עובדים, הוקצו התקציבים, וממש בימים אלה אנחנו פותחים את המרכז, לפני המועד המתוכנן. אנחנו עמלים יום-יום, עם קשיים לא מעטים, על הקמת מרכז לעיוור במגזר הבדואי. אדוני שר החקלאות, כל התוכניות, עם התקצוב, יגיעו לפתחך, ואני מאוד מקווה שבתפקידך החדש נוכל לשלב ידיים ולזרז, כי זה נמצא במקום כבר כמה חודשים ואנחנו לא מצליחים להזיז את זה. התוכניות נועדו להתאים את ההתערבויות המקצועיות של שירותי הרווחה לרקע התרבותי של הלקוחות ולהכשיר עובדים מומחים בתחום הטיפול באדם העיוור, תוך רגישות תרבותית ושימוש בשפה המובנת לאוכלוסיית המטופלים.
לפני כשעה, גברתי היושבת-ראש, למדנו כולנו במשרד, לפחות אני וחברי, על תנועת נוער מקסימה שנקראת "בגובה העיניים", תנועת נוער מרתקת של צעירים עיוורים עם לקויות למידה, כ-50 במספר, שנפגשים אחת לחודש בצפון, במרכז, גם בדרום נפתח, לסוף שבוע, שישי-שבת. פגשתי את הילדים, ילדים מקסימים, שסיפרו בהתרגשות על סוף שבוע עם החברים שלהם, שישי-שבת, עשרה חבר'ה, ילדים, בתוך דירה, כשהם מספרים אחד לשני – קבוצת תמיכה – ומעל הכול הם מתרגלים את עצמם במיומנויות – שלנו זה נראה כל כך כל כך טבעי. ריגש אותי ילד בן 14 שאמר לי: להיות שם בשישי-שבת – אני סוף-סוף יכול לחתוך סלט בלי להיפצע. זה היה כל כך מרגש. והם באו וסיפרו שהתנועה הזאת עומדת להיסגר כי אין כסף להחזיק. וכמובן, שוב, מתוך תחושת החובה הזאת, מייד לקחנו אחריות לזה, ויוקצה כסף, והפעילות תימשך ואף תגבר, כי זה המינימום שאנחנו חייבים לאותם ילדים מקסימים.
יש תוכנית חדשה שאנחנו כבר הוצאנו לפועל, תוכנית מרוכזת לשיקום הילד שהתעוור זה מקרוב ובני משפחתו. התוכנית נועדה לסייע, לתת כוחות וכלים למשפחה של ילד עם מוגבלות ראייה על מנת שתוכל לקדם את הילד, וכן להגדיל את רצף המענים הטיפוליים לילדים ולמשפחות של ילדים עם מוגבלות ראייה ולמנוע מצבי סיכון, סכנה ומשבר של פרטים ומשפחות.
מחובתי לציין כמה שמות שבלעדיהם השינויים הללו לא היו מצליחים לקרום עור וגידים. אני רוצה בהזדמנות הזאת להגיד תודה רבה לשר האוצר. זה לא ברור מאליו שאחרי כל כך הרבה שנים אנחנו מתדפקים על דלתו ואוזנו כרויה לבקשות והוא מבין את הצורך. אני רוצה להגיד לך תודה רבה, קארין. את מושכת לי בשרוול ומעולם לא מוציאה אותי משלוותי, ואני מקשיב לך ברוב קשב. את עושה עבודה יוצאת מן הכלל. עו"ד זוהר ג'יניאו, גיא שמחי, שנמצאים כאן, שמייצגים את העיוורים ולקויי הראייה ללא לאות, והמכובד מהמגזר הערבי שנמצא כאן – אדוני, תודה רבה לך. שמך לא מופיע אצלי, אבל תבורך בכל מה שאתה עושה.
<קריאה:>
עבאס עבאס.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
עבאס עבאס.
<היו"ר רות קלדרון:>
עבאס עבאס.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אוקיי. תודה רבה, אדוני.
אני מוצא חובה לפנות אל כל המעסיקים מכל המגזרים: פתחו את שורותיכם לקליטת עובדים עיוורים ולקויי ראייה ולמוגבלים בכלל. אין כל עוררין על תרומתם כעובדים ומנהלים מן המניין. אנשים מוכשרים. נכות לא צריכה להוציא אף אחד ממעגל התעסוקה, הלימודים, ההעצמה. אתם חלק מאתנו, וחשוב מכול – אתם בדיוק כמונו. יש הרבה מאוד אנשים שרואים, כמו שאומר יאיר, שאין להם בעיה בראייה, אבל הם עיוורים, ויש הרבה מאוד אנשים עיוורים שאני פוגש שראייתם מרתקת אותי. היו ברוכים. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. אדוני השר, אתה מציע להסתפק בדבריך?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
כן.
<היו"ר רות קלדרון:>
מקובל על המציעים? תודה רבה. נסתפק בדבריך. תודה רבה.
לפני הכרזת מזכיר הכנסת, אני רוצה להגיד תודה לשר מאיר כהן, שכשמו כן הוא: מוסיף אור.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה, אדוני המזכיר.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 202), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 203), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014.
החלטת ועדת האתיקה בעניין העתקת הצעות חוק שהופצו לשם צירוף מציעים. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה.
<הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/549).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
היום יום קארין אלהרר. קארין, את מוזמנת להצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת קארין אלהרר, מיקי רוזנטל ועפר שלח וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. תציגי את הצעת החוק הזאת ועוד כמה, אז תישארי אתנו. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, כיום יש מחסור ניכר בחניות המיועדות לאנשים עם מוגבלויות, הקרויות בשמן "חניות נכים", וזה קורה בערים רבות בישראל. אנשים עם מוגבלויות למעשה נאלצים לחזור על עקבותיהם, לוותר על תוכניות, על סידורים וגם על בילויים בגלל אותו חוסר נגישות, בגלל שאין מספיק חניות מסומנות שמתאימות לחנייתם. מנגד, אזורי הפריקה והטעינה, שעל-פי רוב הם עם גישה נוחה וכניסה, ופעילים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות – בעצם החניות האלה עומדות ריקות מרכבים ברוב שעות היום.
הצעת החוק שאני מביאה לפתחו של המשכן מציעה לעגן בחוק את זכותם של המחזיקים בתו נכה לחנות באזורי פריקה וטעינה לאחר השעה 10:00 ועד לשעה 06:00 למחרת. מדובר באיזושהי פשרה שמצד אחד תספק מענה לבעלי תו נכה, ומצד שני לא תפגע בתכליתם המקורית של מקומות החניה ובפעילות המסחרית המתבקשת במקום.
אני אבקש מכל חברי הבית להצביע בעד הצעת החוק, ובכך לשפר את איכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות המחזיקים בתו נכה. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לחברת הכנסת אלהרר. בבקשה, תישארי אתנו. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת כאן; חבר הכנסת נחמן שי – אני מחליפה אותו, אז הוא כנראה לא נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נוכחים; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה במליאה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. הציל את כבודנו.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
יש מישהו שזה מעניין אותו.
<היו"ר רות קלדרון:>
שלוש דקות. בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה.
גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כן, זה מעניין, ולא רק מעניין; רק בשביל לבוא ולהודות על כל הפעולות שאת עושה עבור אנשים בעלי מוגבלויות ובעלי צרכים מיוחדים, רק בשביל זה היה שווה לחכות ולעלות, כדי להחמיא לך ולחזק אותך בעשייה הזאת, וגם בנושא של החוק הזה. אני גם במקרה ממקם את עצמי עם אותם אנשים שרוצים לעזור, לקדם את האינטרסים של בעלי צרכים מיוחדים, וזה גם ברור.
<היו"ר רות קלדרון:>
חבר הכנסת כהן, בבקשה, יש לי רגישות לעניין הגב. תודה רבה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
ודאי וודאי שצריך לתת לאנשים בעלי מוגבלויות, שאנחנו קוראים להם "נכים", עדיפות, עדיפות באמת מהותית ומשמעותית בקרבה, בנגישות, ואפילו לאפשר להם, לגרום אולי לצמצום התנועה, מיעוט התנועה, בשביל הנכה, שהוא יוכל לעבור.
אבל גם כן, באותה מידה מוטלת עלינו האחריות, נקרא לזה האובייקטיביות, אולי גם להפעיל את מערכת האיזונים בין הצרכים של אותם אנשים לבין צרכים ציבוריים אחרים. אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה, בכל חוק, וודאי בחוק הזה, שפריקה וטעינה זה לא איזה אקסטרה שאנחנו נותנים לבעלי המשאיות או לבעלי הטנדרים שפורקים וטוענים את הסחורה, אלא זה חלק, העוגן החשוב ביותר אולי, אחד העוגנים החשובים של חיי המסחר. ואולי אפילו בראש ובראשונה אזור פריקה וטעינה זה עבור הולכי רגל, בגלל שכאשר אין פריקה וטעינה במקום מסודר, החניה של אותם פורקים וטוענים, אותן משאיות, היא חצי על המדרכות וחצי על הכבישים, וזה באמת מסכן את הולכי הרגל. מעבר לכך, גם לסוחרים וגם לפורקים ולטוענים – אני אפילו אגיד שבמקום שאין פריקה וטעינה מסודרות זה גם פוגע במסחר, אבל גם מייקר; במקומות שאין ברירה זה גם מייקר, זה מוסיף עלויות. את הדוחות הרבים או את השינוע היותר-יקר אנחנו, כאזרחים, בסופו של דבר משלמים.
אבל, כפי שאמרת, חברת הכנסת קארין אלהרר, בסופו של דבר הגעתי למסקנה הזאת של לאפשר חניה חופשית – בוורסיה הראשונה היה מדובר בעצם על פתרון אחר, של 25 דקות, ולאפשר עוד מקום, להשאיר מקום לפריקה וטעינה; בגלל הבעייתיות של ההצעה הראשונה אנחנו הגענו למסקנה – הוועדה, בכל אופן, הגיעה למסקנה של לתת מ-10:00 חניה חופשית לנכים.
אני חושב, מכיוון שהייתי ברשות מקומית, ואני קצת מכיר את הנושא הזה של פריקה וטעינה, שבדבר הזה אנחנו יכולים לגרום נזק, בסופו של דבר, לחיי המסחר. ניקח דוגמה שאולי כולנו מכירים, מחנה-יהודה; כאן, הכי קרוב לפה. פריקה וטעינה בשוק מחנה-יהודה זה עד 11:00. אנחנו נסגור את זה ב-10:00 – אנחנו נשנה את כל חיי המסחר. אנחנו נכביד בצורה מהותית במקרה כזה. אנחנו לא יכולים לקבוע שרירותית שמ-10:00 אפשר לחנות. בדברים האלה אנחנו תופרים פתרון אחד אולי במקומות שזה אפשרי, וזה אולי באמת נותן פתרון, ובמקומות רבים זה לא נותן פתרון.
אני יכול להביא דוגמאות רבות. כל מרכזי העסקים בערים הגדולות לא יכולים להסתפק – בחלק גדול מהמקומות הם לא יכולים להסתפק בשעות שעד 10:00. בדרום תל-אביב אפשר להסתפק בחניה כזאת עד 10:00? אני לא אקח מהעולם שלי, אבל בעולם הרחב, בעולם של כולם, של חלק מציבור אחר, ודאי. יש בירושלים את אזור הפאבים. אפשר לחשוב בכלל – ב-10:00 הם לא פתוחים בכלל, הם סגרו ב-07:00. נו, אז מה? הם מתחילים רק בצהריים לקבל את הסחורה. לא ניתן להם סחורה, אלא רק מ-10:00, ולא נאפשר להם פריקה וטעינה, ויסחבו את חביות הבירות ועוד דברים כאלה? סליחה שאני מגלה התמצאות בעניין הזה, אבל גם זה קורה. אנחנו באמת יכולים לאפשר להם רק עד 10:00? בעניין הזה, אם אנחנו לא נאזן את זה ולא נמצא פתרונות אחרים, כפי שאני בטוח שאת – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה לסיים.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
מייד – תודה, גברתי. – – – אנחנו נעשה חטא, ונחטיא את המטרה.
אני הייתי מציע, והייתי מאוד שמח אם הייתם מקבלים את זה – בגלל ששיטת השינוע של היום היא לא מה שהייתה פעם. פעם; אנחנו זוכרים שבעלי המשאיות היו טוענים בערב במפעל, נוסעים הביתה עם הסחורה, ואחרי זה, בלילה או בבוקר יוצאים, לא משנה. היום צריך לבוא בבוקר למפעל. יש מערכת שינוע, ואז, איך אפשר להספיק עד 10:00? אין אפשרות כזאת.
<היו"ר רות קלדרון:>
אני בטוחה – – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני הייתי מציע, ובזה אני מסיים – ועדה, לקחת את ועדת התמרור העירונית לכל מקום ולהכריח אותם לקבוע זמנים, שלא יהיה כזה דבר שלט של פריקה וטעינה בלי זמנים. צריך להגביל זמנים. מי שיקבע בזה זה ועדת תמרור ציבורית. היא מקצועית, ומבחינתי – גם שיתוף הנכים במקרה הזה – שהיא תקבע בכל עיר ובכל מקום את הזמן שלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה, חבר הכנסת מקלב.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אי-אפשר באמת לאפשר שמקום פריקה וטעינה יהיה כל היום ריק בגלל שמישהו טוען ופורק עד 10:00. אבל יש מקומות שזה לא ככה, לכן צריך להתאים בכל מקום. אם זה יהיה מקובל עלייך, אני חושב שזה באמת יעשה סדר.
<היו"ר רות קלדרון:>
הטענה שלך בהחלט נשמעה. האם חברת הכנסת אלהרר יכולה – קודם אנחנו נקרא את שמות כולם: חבר הכנסת מאיר פרוש, חבר הכנסת יעקב ליצמן, חבר הכנסת יעקב אשר, ואפילו חבר הכנסת נסים זאב.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
וואו, אם הוא לא כאן אז באמת – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
כמו שאומר הלל: אם אני לא כאן – אם אני כאן, הכול כאן. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה, תשיבי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מבקשת, ככה, בשני משפטים, להשיב לחברי חבר הכנסת אורי מקלב, שאני באמת יודעת שגם הוא מאמין בצורך הבלתי-מעורער של אנשים עם מוגבלויות לקבל מקומות חניה שיאפשרו להם להתנייד ולהשתתף בחיי החברה הפעילים. אני מבקשת לומר: ההצעה הגיעה לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת והתקיים דיון. במסגרת אותו דיון זו הייתה הצעה של איגוד הסוחרים להגביל את השעות. אני, במקור, כוונתי הייתה שבכל שעה, למשך פרק זמן מסוים, אנשים עם מוגבלויות יוכלו להחנות וליהנות מאותו מקום חניה.
אני מבינה לגמרי את צורכי המסחר, מכבדת אותם ורוצה באמת למצוא פתרון שמחד גיסא יאפשר לאנשים עם מוגבלויות להתנייד ולהיות חלק מהחברה הישראלית, ומאידך גיסא, בוודאי ובוודאי לאפשר למסחר להתקיים בצורה הטובה ביותר. ועל כן, במידה שצריך לשנות את השעה על מנת שכן יתאפשר הדבר, אני בשמחה אעשה זאת.
אני אציין רק עוד משפט: ההצעה כולה נעשית בתיאום ובעצה אחת עם השלטון המקומי, שבוודאי מכיר את צורכי הסוחרים ואת צורכי החניה של הפורקים ושל הטוענים. כל הכוונה של הצעת החוק הזאת היא אחת ויחידה: לא להשאיר מקומות חניה ריקים בעוד אוכלוסייה שלמה, שלצערי הולכת וגדלה, של אנשים שזקוקים לאותו מקום חניה על מנת להיות מסוגלים ללכת לקופת-החולים, לסופר או סתם לקולנוע – גם זה צורך.
<היו"ר רות קלדרון:>
או לשתות בירה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
למשל.
<היו"ר רות קלדרון:>
אנחנו נעבור להצבעה. מכיוון שזה עובר בקריאה ראשונה, עוד תוכלו לדון בדברים האחרים. חברת הכנסת אלהרר, אני אספור אותך מכאן. בבקשה. מי בעד הצעת החוק?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
13, 14 בעד, נכון? ואין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה ותחזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
ברוכים הבאים. נדמה לי שהנושא של הרבי מלובביץ' מתחיל לתת את אותותיו. ברוכים הבאים למצטרפים אלינו.
<הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 11) (תחולה במפעלים מוגנים ועל משתקמים), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/554).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
הצעת החוק הבאה: הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 11) (תחולה במפעלים מוגנים ועל משתקמים), התשע"ד–2014, של חברות הכנסת קארין אלהרר, עדי קול ופנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקשת להביא בפניכם הצעת חוק שבעיני היא מאוד חשובה. בישראל מועסקים היום כ-15,000 אנשים עם מוגבלויות במפעלים מוגנים שנועדו לתת להם כלים לשילוב עתידי בשוק העבודה החופשי. בפועל, אני אומר, רבים מהם נותרים לעבוד במפעל המוגן במשך תקופה ארוכה. העובדים נמצאים שם על תקן של עובד משתקם, שהגדרתו היא מי שנקבע על-ידי משרד הכלכלה כי הוא בעל יכולת תעסוקה של 19% או פחות לעומת יכולת העבודה הרגילה באותו מקום ובאותו התפקיד.
החוק למניעת הטרדה מינית מ-1998 מסדיר את זכויותיהם של עובדים ואת חובותיהם של מעסיקים באשר למניעה וטיפול במקרים של הטרדה מינית במקום העבודה. עם זאת, נכון להיום היחסים בין המעסיקים לבין העובדים המשתקמים אינם מוגדרים כיחסי עובד–מעביד. כתוצאה מכך הוראות החוק למניעת הטרדה מינית אינן חלות עליהם, ואין כל מנגנון חוקי שמגן על אותם משתקמים ואותם אנשים שנמצאים במפעלים המוגנים מפני הטרדה מינית במקום העבודה. המצב הזה, שיהיה ברור, הופך אלפי משתקמים לטרף קל עבור מטרידים פוטנציאליים, והגיע הזמן שמדינת ישראל תיקח אחריות ותסדיר את זכותם להגנה ולביטחון אישי.
הצעת החוק מציעה להרחיב את הוראות החוק למניעת הטרדה מינית באופן שייתן מענה הולם למניעת מקרים של הטרדות מיניות במפעלים מוגנים. בין השינויים המוצעים: הקביעה שעובד משתקם לא צריך להראות אי-הסכמה לשם הכרה בכך שעבר הטרדה מינית, וחובת המעסיק למנוע הטרדה מינית במקום העבודה, וכן לטפל בתלונות ולאסור התנכלות לעובד על רקע הטרדה מינית.
חשוב לציין, הצעת החוק הזאת היא לא תיאורטית כלל וכלל. היא הגיעה מתוך מקרים של אנשים שהתלוננו והתלונה שלהם התבררה במשטרה. חייבים להבין שמדובר באנשים שהרבה פעמים המוגבלות שלהם היא מוגבלות התפתחותית-קוגניטיבית, מוגבלות נפשית. אף אחד לא מסכים להקשיב להם אלא אם כן יש עוד אנשים ועוד עדים שבאים ומסדירים את העניין. הצעת החוק תחיל עליהם, כאמור, לראשונה, את החוק. היא הוכנה בשיתוף הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. היא נוסחה, כאמור, בעצם לאחר שהתרחש מקרה שטופל על-ידי הקליניקה. במקרה הזה בחורה עם מוגבלות קוגניטיבית-התפתחותית חוותה הטרדה מינית במפעל המוגן שבו היא הועסקה.
אני מפצירה בחברי הכנסת, חברי וחברותי, להצביע בעד ההצעה הזאת ובדרך הזאת אולי להציל נפשות בישראל. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. אני לא רואה רשימת דוברים. חבר הכנסת נסים זאב, אפילו כשאתה לא כתוב אתה מוזמן לדבר, ואחר כך נעבור להצבעה.
<נסים זאב (ש"ס):>
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, קודם כול משפט אחד בעניין החוק הקודם. בעצם השעות מ-10:00 עד 06:00 למחרת – בכלל לא צריך שם פריקה וטעינה, שלא יהיה שום שלט. שישימו את זה מיועד – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
סליחה, אני יודע, אבל אני מעיר לתשומת לבכם. קראתי את החוק. אני הייתי עסוק במשהו אחר ולא הספקתי לדבר פה, אבל את ההערה – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
להצביע נגד עכשיו?
<נסים זאב (ש"ס):>
תגיד לי, עכשיו מה אתה – אני הצבעתי בעד, אבל בוועדה צריכים לשים לב: אי-אפשר לקחת מקום שמיועד לפריקה וטעינה. אני יודע שיש כאלה, לא יודע להגיד מנצלים או לא מנצלים – זה שמותר להם לחנות, הם שמים את זה בבוקר וחוזרים למחרת בבוקר. זאת אומרת, מבחינתם אין הגבלה של שעות וזמן. אגב, גם בארצות-הברית, במנהטן – אני יודע שנכים במנהטן יכולים לחנות כמעט בכל מקום, אבל יש מקומות שגם לנכה אסור לחנות. זאת אומרת, מבדילים בין מקומות של פריקה וטעינה, כאילו דרגה א' ודרגה ב'. אולי גם פה צריכים לחשוב על כללים שבמקומות מסוימים כן להגביל לחצי שעה או לשעה ובמקומות מסוימים לתת את זה בצורה חופשית יותר.
עכשיו לגבי הנושא של הטרדות מיניות. הכנסת במשך השנה עוסקת כמעט כל הזמן בהטרדות. הכנסת הזאת כל הזמן מוטרדת, וההצעות של ההטרדות המיניות האלה לא נפסקות פה. חדשות לבקרים, כל פעם יש הצעה: פעם לגבי נכים, פעם לגבי חירשים, פעם לגבי לא יודע מה. כל פעם יש. רבותי, הטרדה היא הטרדה, ולא משנה מי האדם, מה מעמדו, מה יכולתו, מה מצב בריאותו. אני לא חושב שצריך חוק בשביל דבר כזה. לא צריך להבליט כאילו שהנושא של הטרדה מינית כלפי נכים או נכות זה דבר פחות בעיני אנשים ובעיני הציבור. אני חושב שהחומרה היא אותה חומרה, ולא צריכים להציע הצעת חוק ספציפית לנושא הזה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אז תכתוב אותה בחוק הישראלי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל בוודאי שאני אתמוך. מכיוון שכבר זה נכתב וכל כך טרחתם על זה ויגעתם על זה, בוודאי שאני אצביע. זה יותר משהו הצהרתי, כדי להגן, בעזרת השם, ואני מקווה שזה גם יעזור, והמסר הזה יעבור לכלל אזרחי מדינת ישראל, שיישמרו הרבה יותר בכבודם – לא רק של הנכים; בכלל שניזהר מכל הטרדה כלשהי.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה, חבר הכנסת זאב. ברוכים הבאים, אנשי חב"ד.
אנחנו נעבור להצבעה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אם אפשר להוסיף אותי להצבעה.
<היו"ר רות קלדרון:>
אפשר לעבור להצבעה?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
כן, כן, תוסיפי אותי רק.
<היו"ר רות קלדרון:>
אני אייצג אותך כאן. אני מפעילה הצבעה. מי בעד החוק למניעת הטרדה מינית? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 11) (תחולה במפעלים מוגנים ועל משתקמים), התשע"ד–2014, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
15 בעד – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
16 בעד.
<היו"ר רות קלדרון:>
16 בעד, חבר הכנסת כהן. לפרוטוקול: גם חבר הכנסת כהן. כלומר, 15 באופן סדיר ואתה באופן מיוחד. אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה ותעבור לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה, חברת הכנסת אלהרר, שגם יושבת בראש ועדת אלהרר. באמת יישר כוחך, אשת חיל.
<הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/553).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת דוד אזולאי, יעקב מרגי ויצחק וקנין, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תודה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שר אני לא רואה – אה, מכובדי השר, ילדים הם לא פעם הקורבנות האמיתיים של גירושין. הם מוצאים את עצמם בלבו של סכסוך לא להם, ובמקרים רבים בני-הזוג עושים בהם שימוש לקידום מטרותיהם. הילדים לומדים על בשרם, תרתי משמע, את מאבק הגירושין, שלעתים נמשך שנים רבות. אין לך הכרעה בסכסוך גירושין בלי הכרעה בשאלה מי מההורים יחזיק בילדים.
חבר הכנסת איתן כבל יוריד את הווליום, כי זה מפריע לי. תודה, אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
אתה חייב להזכיר אותי בכל מצב.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
ראיתי שלאחרונה אתה מוזנח בתקשורת, ואמרתי – – –
סוגיה זו הנה חלק בסיסי של כל תהליך גירושין – סוגיית הסדרי הראייה – וכשאין הסכמה הדדית בנושא זה נדרשת הכרעה שיפוטית, שכן לא ניתן לחלק כל ילד לשניים דוגמת משפט שלמה. השאלה מי יהיה ההורה שיקבל משמורת על הילדים אמורה להיות נגזרת מאינטרס אחד ויחיד, שהוא טובת הילד. על בית-המשפט למסור את החזקה בילד להורה אשר יבטיח את טובת הילד במובן הרחב, קרי, ידאג למילוי כל צרכיו הגשמיים, הרוחניים וההתפתחותיים. נכון שבמסגרת טובת הילד נלקח בחשבון גם רצון הילד.
בשנים האחרונות החלה לפשוט במחוזותינו תופעת המשמורת המשותפת, שבה גם לאחר גירושין ההורים גרים בסמיכות, כמובן בהסכמה, ומגדלים את ילדיהם בחלוקת זמנים שוויונית. הסדר זה צבר ברבות השנים מתנגדים רבים, והסיבה העיקרית להתנגדות מקורה בכך שלאחר הגירושין לילד אין מרכז חיים; לילד יש שני בתים, הלינה מתבצעת לסירוגין אצל האב והאם, והוא נדרש להיטלטל לא אחת עם חפצים בין שתי הדירות. כל זה אינו מעניק לו את היציבות הנדרשת לו ככלל ולאחר הגירושין בפרט.
מסירת החזקה לאחד מההורים מחייבת הסדרי ראייה לשמירת הקשר עם ההורה האחר. בית-המשפט ובתי-הדין נוהגים ביד קשה כאשר הם מגיעים לכלל מסקנה שמי מההורים מחבל בקיום הסדרי הראייה של הילדים עם ההורה השני. הסדרי הראייה הנוהגים בדרך כלל הִנם שני ביקורים באמצע השבוע לכמה שעות, לפרקים, לינה אחת בשבוע באמצע השבוע, שבתות וחגים לסירוגין, והסדרים מיוחדים לחופש הגדול. כעיקרון מנחה יש לדאוג הן לשמירה על קשר רצוף והדוק בין הילדים לשני ההורים והן לכבד את העיקרון שלילד יהיה מרכז חיים ושגרה, ושהוא לא ינדוד כנווד בין שני הוריו. הורה המעוניין בקיום הסדרי ראייה סבירים או במשמורת חייב להוכיח התנהגות ראויה במהלך סוף החיים המשותפים, קרי, מהלך הגירושין, שאם לא כן, הוא עלול למצוא עצמו נפגש עם הילדים אך בנוכחות צד שלישי, כגון בן משפחה או עובד סוציאלי.
לכן התבקשה הצעת החוק הזאת – בזה אני אסכם. הסדרי ראייה להורה שאינו משמורן נקבעים בדרך כלל על סמך המלצות של פקיד סעד. דיון אשר הגיע לפתחו של בית-המשפט ונתון להכרעתו, על-פי רוב ייקבע על-ידי השופט לאחר המלצותיו של פקיד הסעד. סעיף 19 לחוק הכשרות והאפוטרופסות מעניק כוח רב לפקיד הסעד. למעשה, בית-המשפט מאציל מסמכויותיו לפקידים להחליט בענייני הסדרי ראייה, מאפשר להם להפעיל שיקול דעת רחב, מעניק להם מעין סמכות שיפוטית שאינה בגדר המומחיות המקצועית שלהם וסומך על המלצותיהם כמעט באופן עיוור. בנוסף, אין כל פיקוח על החלטותיהם.
במקרים רבים ממליץ פקיד הסעד על הסדר ראייה לטעמו ומפעיל לחץ על בני-הזוג לקבלו. הצדדים, המודעים לכוח הרב הנתון בידי פקיד הסעד, נאלצים לא אחת להתכופף מול ההסדר המוצע והכמעט-כפוי כדי לא להרע את תנאי הפגישה עם ילדיהם. אותה סמכות שהועברה מבית-המשפט לפקידי הסעד לכאורה מייתרת את מעמדו של בית-המשפט ואת כושר שיפוטו. לעתים, בשל קיום הסעיף הנ"ל, השופטים לא דנים כלל בתלונה של אחד הצדדים, מכיוון שכבר העבירו את סמכותם לפקידי הסעד. הצעת החוק הזאת מאפשרת לפקח ולבקר את פעולותיהם של פקידי הסעד, ורק בדרך מוצעת זו טמון הפתרון לבעיה שהוצגה לעיל.
כפי שציינת, הצעת החוק הוגשה על-ידי חבר הכנסת דוד אזולאי. עבדכם הנאמן, חבר הכנסת וקנין – נבצר ממנו להיות כאן בשל מטלה אחרת והצגתי אותה.
אני רוצה לומר לכם שגם ועדת סילמן, שעומד בראשה מנכ"ל משרד הרווחה, שדנה בכל עבודת העובד הסוציאלי, הולכת בכיוון הזה – להוריד מעל העובד הסוציאלי מטלות שלא בהכרח הוא צריך לעשות אותן והן מפריעות לתפקודו.
לכן אני מבקש מחברי הכנסת – וכמובן מודה לממשלה, לוועדת השרים ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שמקדמת את הצעת החוק הזאת. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך. רשימת הדוברים: חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת ישראל אייכלר, חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת נחמן שי, אראל מרגלית, משה גפני, יעקב אשר, יעקב ליצמן, מאיר פרוש, דב חנין – אין לי רשומים.
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, נסים זאב.
<היו"ר רות קלדרון:>
נסים זאב, אתה מוותר?
<נסים זאב (ש"ס):>
לא.
<היו"ר רות קלדרון:>
אתה מציל את המצב. בבקשה. למען תקינות הדיון, אומר המזכיר, נסים זאב חייב לדבר; אחרת זה לא דיון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
<נסים זאב (ש"ס):>
גברתי היושבת בראש, בגלל שרשום בפרוטוקול שיש דיון, צריך שלפחות מישהו אחד ידבר נוסף על מציע הצעת החוק.
<היו"ר רות קלדרון:>
נכון.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אבל אתה יכול להסיר, אתה לא חייב.
<נסים זאב (ש"ס):>
לכן אני מדבר – לא רק כדי לצאת ידי חובה, גם כדי להעיר את ההערה שלי במקומה.
גברתי היושבת בראש, ממתי אנחנו חושבים לרגע שבית-המשפט בסופו של דבר לא מכריע בסוגיה? העובדים הסוציאליים בסופו של דבר מביאים את ההמלצות שלהם. הסוגיה של הסדרי ראייה והמשמורת נקבעת על-ידי בית-המשפט.
האמת, בדיעבד, זה שאני לא נרשמתי בהצעת החוק – אני לא חושב שהפסדתי דבר. בהתחלה חשבתי, אולי בחוק הזה יש איזה מין בשורה לחברי וידידי. יכול להיות שאולי יש איזו הקלה קטנה שהעובדים הסוציאליים במקרים האלה הם לא המובילים העיקריים לבית-המשפט. אבל ההכרעה היא תמיד בבית-המשפט.
אני חושב שהצעת החוק צריכה לבוא – שבכל מקרה במשמורת הזכויות הן של בני-הזוג, של ההורים, של האבא והאימא; לא יכול להיות שתהיה אפליה, שפעם העובדים הסוציאליים נותנים גיבוי לאב נגד האם, ופעם קורעים את האם מול האבא. זה מה שהם עושים – משתמשים בציניות, מקצועית כביכול, ובסופו של דבר המשפחה נקרעת פה לחתיכות.
לכן אני חושב שצריך לשנות כאן את המדיניות. צריך לצאת – אני מקווה שאפשר לדון בזה, למרות שזאת לא הצעת החוק – ההנחה צריכה להיות שהזכויות הן שוות, שלאבא ולאימא יש זכויות שוות לראות את הילדים, והמשמורת צריכה להיות משותפת, אלא אם כן הוכח שחלילה וחס ייגרם איזשהו נזק נפשי לילד כתוצאה מכך שהוא במשמורת של האב או של האם, וההכרעה תהיה בבית-המשפט. אבל ההנחה צריכה להיות שהזכויות של ההורים הן לא פחות מזכויות הילד. אני מקווה שהנושא הזה יעלה במהלך הדיונים. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב.
אני רוצה להגיד תודה מכולנו לעובדים הסוציאליים, שעושים עבודת קודש כזאת.
אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, מי בעד הצעת החוק? מי נגד? בבקשה, להצביע – אפילו נסים זאב. קואליציה עם ש"ס, זה נחמד.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים),
התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. בשעה טובה.
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 115) (מתן מידע בדבר נקודות), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/556).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
הצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 115) (מתן מידע בדבר נקודות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת אמנון כהן, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, אדוני.
<אמנון כהן (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, אין לנו שר תורן?
<היו"ר רות קלדרון:>
שר תורן? נמצא פה איפשהו.
<אמנון כהן (ש"ס):>
שר תורן אין? אומנם אנחנו נסתדר בלעדיו, אבל – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
השר פה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
פה? אה, הוא פה, מאה אחוז.
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 115) (מתן מידע בדבר נקודות), פ/1059, הצעת חוק שלי – היום זו הצבעה בקריאה ראשונה.
מדובר בהצעת החוק באזרח שכאשר הוא עושה איזו עבירה הוא מקבל את הרפורט, ואז הוא למעשה לא יודע – מעבר לרפורט מצטרפות נקודות. הוא לא יודע כמה נקודות מקבלים בגין העבירה שהוא עשה באותו הרגע, והוא גם לא ידע כמה נקודות הצטברו לו. למעשה, משרד התחבורה שם את שיטת הניקוד על מנת איכשהו לעקוב אחרי נהגים עבריינים. מצד שני, השיטה הזאת נועדה – אחרי שנתיים הניקוד מתבטל, זאת אומרת, הניקוד האחרון אחרי שנתיים מתבטל. והאזרח אף פעם לא יכול לדעת כמה הוא צבר. אם הוא צובר יותר מדי נקודות הוא למעשה יכול להגיע לשיטה של נהיגה מונעת, אם יש יותר מדי נקודות בתקופה מסוימת אז אתה יכול להגיע אפילו לשלילת רישיון. לפעמים זה נהג מונית או נהג מקצועי, נהג הובלות, וחשובה לו מאוד האינפורמציה הזאת.
בוודאי אנחנו לא רוצים לעודד אנשים לעשות עבירות, אבל אני חושב שמבחינה מניעתית עדיף שהנהג ידע כמה נקודות יש לו. אם הוא יודע שכבר הצטברו לו שבע או שמונה או עשר נקודות, והוא יודע שעוד שתי נקודות יחייבו אותו בקורס נהיגה מונעת, הוא כמובן ייזהר ויעשה כמה שפחות עבירות על מנת שלא להגיע לצבירה, לא להגיע לנהיגה מונעת, וכן לא להגיע לשלילה.
אז מה אני מציע בהצעת החוק שלי? דבר ראשון, יש כמה שיטות שבהן אנחנו רוצים להתעדכן, שהנהג שעשה את העבירה ידע את הניקוד שלו. 1. ברגע שהשוטר עוצר את הנהג בגין עבירה הוא אומר לו: כרגע קיבלת עבירה, קנס על עבירה – נגיד עבירת פס לבן או רמזור אדום – ולמעשה בגין העבירה הזאת אתה צברת שתי נקודות או ארבע נקודות. כבר הוא ידע, הוא קיבל במחשב אינפורמציה – כאשר הוא מזין את הנתונים של הנהג הוא יודע כמה יש לו בהצטברות. זאת אומרת, אנחנו רוצים שהוא יגיד: בסך הכול, כרגע, בהצטברות, עומדות לרעתך, כביכול, כך וכך נקודות. הדרך השנייה – כאשר נהג מחדש את הרישיון, בעת חידוש הרישיון יופיע לו שהוא עומד כרגע על כך וכך נקודות – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
– – לכן הוא צריך – מה?
<נסים זאב (ש"ס):>
ברישיון עצמו אתה מבקש?
<אמנון כהן (ש"ס):>
לא שמעתי.
<נסים זאב (ש"ס):>
ברישיון עצמו?
<אמנון כהן (ש"ס):>
לא ברישיון. הוא יקבל אינפורמציה שהצטברו לו כך וכך נקודות. לא ברישיון, כי זה מתחלף כל הזמן. ברישיון לא צריך להיות כתוב הנושא, אבל הוא יקבל אינפורמציה שכרגע יש לו הצטברות של כך וכך נקודות. אמצעי שלישי, שהוא לא מפותח כרגע: באמצעות האינטרנט. זאת אומרת, כל אזרח יוכל להקיש את הקוד שלו, את מספר הרישיון שלו, ואז למעשה יופיע באינטרנט והוא ידע כמה נקודות הצטברו לו. זה אישי. לא יהיה מצב ששכן ירצה לדעת כמה עבירות תנועה עשית; הוא לא יוכל להיכנס, כי לכל אחד יהיה קוד אישי. זה כרגע עומד לפיתוח. אבל כל אחד, אישי לעצמו, ידע איזו הצטברות יש לו באותו שלב, באותו יום, עד העדכון האחרון.
וכמובן, אנחנו משאירים עוד אופציה: בדרכים נוספות כפי שיקבע שר התחבורה. שר התחבורה, אם הוא רוצה לתת עוד איזה פן – מוקד טלפוני יש כיום, אבל הוא לא כל כך אפקטיבי. אמרו לי שלוקח חצי שעה, עד 40 דקות, עד שיש מענה קולי, עד שמגיעה לאזרח אינפורמציה; רק כדי לשאול כמה נקודות הוא צבר. לכן, בגלל שזה לא אפקטיבי אנחנו משאירים עוד אופציה, כי העולם מתקדם, הטכנולוגיה מתקדמת. אז לשר תהיה אפשרות לקבוע דרכים נוספות לתת אינפורמציה על הצטברות ניקוד על עבירות שעשה אותו נהג.
לגבי קידום החוק, אמרנו שבטרם נכין אותו לקריאה שנייה ושלישית אנחנו נשב עם הצוות המקצועי, גם עם המחשוב, כי יש פה בעיות מחשוביות, כדי שאינפורמציה לא תזלוג מאחד לשני. אני רק הבטחתי שלא אביא אותו לקריאה שנייה ושלישית בלי שנעשה עבודה מקדימה בוועדה, בעבודת מטה, לפני שנביא את זה לקריאה שנייה ושלישית. כרגע ההצעה מובאת לקריאה ראשונה, ואני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בה. חוק זה נותן אינפורמציה, נותן שקיפות, נותן לאזרח לדעת בכל רגע נתון איפה הוא עומד מבחינת הניקוד, ושהוא יישמר ויעשה כמה שפחות עבירות תנועה, ויבוא הגואל, המשיח צדקנו, כן.
אנחנו נעבור לדיון הבא עוד מעט, כי יש פה רבנים חשובים, אז רק נצביע. יש עוד דוברים בנושא?
<קריאה:>
כן, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אדוני יתפוס את מקומו.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אני הולך לתפוס את מקומי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה לחבר הכנסת אמנון כהן על כך שהציג הצעת חוק חשובה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 115) (מתן מידע בדבר נקודות). נרשמו חבר הכנסת ישראל אייכלר – שאיננו, וחבר הכנסת נסים זאב – שוודאי ישנו. בבקשה, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק היא חשובה, שכל אחד ידע כמה נקודות יש לו, "עקודים נקודים וברודים". גם יעקב אבינו, כשהיה רועה צאן, לקח "מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות", וכל מה שהיה עקודים נקודים היה שייך לו. לכן חשוב שכל אחד ידע כמה נקודות יש לו. זה דבר חשוב בפני עצמו.
אבל אני חושב שהדיון צריך להיות בכלל מהותי: למה יש נקודות? על מה נותנים נקודות? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אתה רואה לפעמים שוטרים נמצאים מאחורי התחנה; אדם יוצא מתחנת דלק – סיפור שהיה רק בשבוע שעבר – יצא, עוד לא הספיק לשים את החגורה עליו, השוטר עומד בצד ומחכה לתת לו רפורט, כי הוא יודע שכל מי שיוצא מהתחנה עוד לא הספיק לשים את החגורה עליו, כי זה לוקח לפעמים זמן. הוא שם לו רפורט – בסדר, אבל למה נקודות? למה האיש צריך לקבל ארבע נקודות כשהוא יצא 20 מטר מתחנת הדלק ועוד לא הספיק אפילו להתארגן? אז מה הוא אומר לו? אתה, עוד לפני שאתה מתחיל להתניע את הרכב או לוחץ על הדוושה אתה צריך קודם כול לשים את החגורה.
אני רוצה לומר לכם: בארצות-הברית זה לא קיים. לא נותנים אך ורק על חגורה, אלא אם כן אדם נתפס בעוד עבירה, ואז אומרים לו: אתה גם נסעת בלי חגורה. לכן אני חושב שכל הנושא של חגורת בטיחות בנסיעה בתוך שכונות צפופות, כשגם אי-אפשר לנסוע במהירות, ואין מצב אפילו שאדם יכול להיפגע או לפגוע כתוצאה מכך – רק כדי לתת עוד נקודות ולתת עוד רפורטים. אני חושב שתפקידם של השוטרים – פשוט מחטיאים לפעמים את המטרה שלשמה הם נשלחים. הם לא נשלחים כדי למלא את הקופה הציבורית, כדי להביא עוד רפורטים, כדי להצדיק את העבודה שלהם. הם צריכים באמת לעשות את העבודה. ובארצות-הברית, אגב, יש שיקול דעת לשוטר שלא לתת רפורטים בעניין של חגורת בטיחות.
ואני רוצה, אמנון כהן – ואתה חבר כנסת מצוין, זריז, הלוואי שכולנו נהיה כמוך בהצעות החוק שאתה מביא, במאסות. אני לא יודע איך. כן ירבו. אז אני רק רוצה לאחל לך הרבה הצלחה, ותעלה את הנקודה הזאת. אולי לפחות את הניקודים האלה יורידו מעל הגוף שלנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב, שגוזר על הציבור גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן. איך אנחנו, איך אנחנו נהיה כמו אמנון כהן? אין דבר כזה, נכון?
חברי הכנסת, אין דוברים נוספים בהצעה, ואנחנו נעבור להצבעה. מדובר בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 115) (מתן מידע בדבר נקודות), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 115) (מתן מידע בדבר נקודות), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<עשרים שנה להסתלקותו של האדמו"ר מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל>
["דברי הכנסת", חוברת כ"ח, עמ' 10906.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא: דיון בעקבות הצעה לסדר-היום של חברנו חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא הוא: עשרים שנה להסתלקותו של האדמו"ר מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון, זכר צדיק לברכה; הצעה מס' 3202.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום 20 שנה לעלייתו לגנזי מרומים של האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, הרבי מלובביץ', כפי שהוא נקרא על-ידי חסידיו ועל-ידי כלל עם ישראל.
קשה לתאר במילים ספורות את החוב שחב העם היהודי לאדם אחד. האהבה שהמוני בית ישראל חשו וחשים כלפי הרבי הייתה אהבה הדדית. הרבי אהב כל יהודי בלבו ובנפשו, והיה מוכן לעשת הכול, במסירות נפש ממש, כדי להציל יהודים שנמצאו בסכנה, גשמית או רוחנית.
רבים לא מבינים את הלב החם של יהודים יוצאי ברית-המועצות כלפי החב"דניקים, אבל צריך להבין ששלוחי הרבי וחמיו, האדמו"ר הריי"צ, הסתכנו, ממש הסתכנו, כדי לשמור על גחלת יהודית בברית-המועצות דאז. הם היו היחידים שחתרו להציל את הספינה הטובעת, גם כאשר חייהם היו נתונים באיום מתמיד וממשי. חסידי חב"ד לא יכלו לעשות זאת ללא הפעילות הנמרצת והתמיכה והעידוד הבלתי-מתפשרים של הרבי מלובביץ', שהקים רשת מחתרתית שהצליחה לחתור תחת חומת הברזל.
אני יכול לעמוד ולספר כאן במשך שעות, שעות ארוכות, על הדרך שבה אני פגשתי את חסידי חב"ד בברית-המועצות, על יום חתונתי, על התפילין שהוברחו אלי לבית-הסוהר ושנלקחו לאחר כמה חודשים בכוח הזרוע. מה שמדהים הוא שסיפורים כאלה ואחרים יכולים לספר עוד רבים מחברי הכנסת, על מפגשים שלהם, בין שפגשו את שלוחי הרבי בקטמנדו, במומביי, בבאר-שבע או במנהטן.
ביום הסתלקותו של צדיק יש ללמוד מדרכיו ותורתו. אני מקווה שנמשיך לקיים בפועל את תורתו והדרכותיו של הרבי, את הנתינה, את האהבה, את הכבוד לכל אדם באשר הוא אדם. מי ייתן שנדע לזהות בכל אדם את הנקודה הפנימית, את אותו חלק אלוקי ממעל, שנצליח ללבות את האור, להדגיש את הטוב ולחבר את הנשמות לאחדות אחת עד לגאולה שלמה.
אני מתכבד להזמין את יוזם הדיון, חבר הכנסת מרגי, לפתוח את הדיון. לאחר מכן – יש לנו רשימת דוברים. אחרי חבר הכנסת מרגי ידברו חבר הכנסת אריה דרעי, חברת הכנסת רות קלדרון – שאני מקדים אותה ברשימה על מנת שתוכל להחליף אותי כאן על דוכן היושב-ראש – ולפי סדר הדוברים. ישיב לכולם, ודאי, מכובדנו סגן שר הדתות הרב אלי בן-דהן.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, סגן השר, קהל החסידים ביציע, האורחים, לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר תודה מיוחדת על תשומת הלב להצעה לסדר-היום ועל החלטה של המליאה ועל – זה לא מובן מאליו, בזמן – אני לא יודע אם אני עושה לך נזק או לא, אבל זו פררוגטיבה שלך כיושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בנושא הזה אתה כבר לא תוכל לעשות לי נזק, דיברתי על זה מכל גבעה אפשרית.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
לכן, אני רוצה – תודה מיוחדת על זה שזכינו אנחנו, בחודש – אומנם ג' בתמוז היה ב-1 ביולי, אבל זכינו, למעמד זכתה הכנסת, ואני רוצה להודות לך באופן אישי.
ביום ג' בתמוז, 1 ביולי השנה, חל יום השנה ה-20 להסתלקותו של הרבי מלובביץ'. הוא נפטר בשנת התשנ"ד, והשנה, שנת התשע"ד, מלאו 20 שנה לפטירתו. למרות שחלפו להן 20 שנה מאז, רוחו של הרבי נמצאת אתנו והיא ממשיכה לפעול ולהשפיע בעולם כולו. שליחיו של הרבי הם בעולם כולו, ומורשתו של הרבי ממשיכה ומתפתחת בצורה מעוררת השתאות.
הרבי אמר שבפטירה של כל יהודי החורבן הוא רק של הגוף הפיזי, של הבשר, אבל הנשמה נשארת, היא נצחית, היא לא חרבה. הנשמה נשארת, וכל פעולה שעושים לטובתה – מוסיפים לה זכות וטובה בעולם האמת. 20 שנה חלפו מאז הסתלקותו של הרבי, וכפי שאמרתי, רוחו נשארה אתנו כאן. הפעולות שלו, המורשת שלו, ממשיכות אתנו באמצעות שליחיו של הרבי. הם ממשיכים את המורשת והעשייה שלו, הם מביאים את התורה שלו, את אהבת ישראל שלו, שהזכרת, את הדאגה שלו לכל יהודי בכל מקום בעולם.
ישנם מקומות רבים בעולם שהיו מדבר שממה – ואתה, אדוני היושב-ראש, מכיר זאת אישית – שממה רוחנית, והפכו להיות מקומות פורחים, מקומות של חיים, מקום של תורה. ומי שאחראי לדבר הזה, למהפכה הזאת, הוא האחד: הרבי מלובביץ', זכותו תגן עלינו. בכל מקום בעולם שבו תהיו, חברי חברי הכנסת, מקומות שעד לפני 40 שנה, 30 שנה, 20 שנה היו מדבר שממה, גם מבחינה רוחנית-תורנית ואפילו גם מבחינה פיזית; מקומות שאנשים מן היישוב נמנעו מלעבור ולהתגורר שם – הגיע הרבי מלובביץ' והפך את המקום הזה ממדבר סיני להר-סיני. הוא הביא לשם את התורה, והוא הפך את המקום למקום פורח, גם במובן היהודי, גם במובן האנושי.
אני בטוח שכל אחד מכם, כל מי שיושב כאן במליאה ואלפים מאלו שצופים בנו בשידור כרגע, נתקל בעשייה המבורכת של שליחי חב"ד בעולם כולו. אין מי שלא ראה מקרוב איך הם מפריחים את השממה הרוחנית, איך הם מגישים יד לכל בחור ישראלי הצריך, הזקוק לעזרה, ולא משנה אם זה בחור שכייסו אותו בתאילנד, או שנפל מצוק בטיפוס הרים בנפאל, או שהלך לאיבוד בקמבודיה, או שסתם רצה ארוחה חמה ואוזן קשבת במערב-אירופה. שליחיו של הרבי מלובביץ' נמצאים שם בשבילו בכל רגע, והם עושים את מצוותו ואת שליחותו: לעשות את העולם כולו שיהיה טוב יותר, נעים יותר, שיהיה עולם של אור.
לפני כשנתיים השתתפתי בכינוס השלוחים העולמי של חב"ד בניו-יורק. מה אומר לכם? אשתף אתכם בהרגשה האישית. עמדתי נדהם. זו תמונה שקשה להכיל אותה. אתה עומד מול עוצמה אדירה שאין דומה לה. אתה עומד ורואה את אלפי השלוחים נעמדים לתמונה הקבוצתית ומכסים בגופם את שלוש הקומות של בניין 770, המרכז העולמי של חב"ד. אתה בקושי מזהה אנשים מהיקף האנשים שהיו שם. וכשאתה עומד לרגע וחושב, אתה רואה את כל אלפי האנשים שעומדים שם, ראש ליד ראש – אתה בעצם רואה את הגלובוס כולו, את העולם כולו. אתה רואה כאן את ברלין, את מוסקבה, את קורדובה, סידני, מונטריאול, לוס-אנג'לס, אזרבייג'ן, יוהנסבורג, אמסטרדם, בואנוס-איירס, מרוקו, מדינות באפריקה: ניגריה, קניה. אין נקודה בעולם שלא נמצאת שם. זו עוצמה שאין לה אח ורע. זה דבר שלדעתי, כל מי שעם ישראל חשוב לו, כל מי שמצב יהדות התפוצות יקר לו, חייב להגיע לשם לפחות פעם אחת, להבין במה מדובר, לראות את האנשים שעושים את העבודה הקדושה הזאת יום-יום, שעה-שעה, לאורך כל ימות השנה, שנה אחרי שנה.
ביקרתי גם בקזחסטן, במקום שבו המרחק בין הטמפרטורה החמה לטמפרטורה הקרה הוא 80 מעלות. לראות שליח חב"ד, הוא ואשתו וילדיו הקטנים, כשהילדים לומדים בכיתה וירטואלית – כיתה וירטואלית, לחשוב על הבדידות. אבל אתה רואה את הברק בעיניים, למרות הבדידות, הברק בעיניים של השליחות, של עוצמת השליחות. הם שם, והם שם לתמיד, והם שם לצד הקהילה היהודית, הם שם לצד הישראלים. הם שם תמיד, בכל שעה ובכל מצב.
במסגרת תפקידי ביקרתי בעיר אודסה שבאוקראינה וראיתי בעיני מה הפירוש לקחת מדבר שממה ולעשות ממנו הר פורח. ביקרתי בבתי-ספר, בבית-היתומים של הקהילה היהודית שם, ביקרתי באוניברסיטה היהודית. אני לא מדבר על לפני 100 שנה, אני מדבר על לפני כשנתיים. ראיתי ילדים יהודים שאם לא שליחי חב"ד שלקחו אותם תחת חסותם והעניקו להם חיים – לא רק חיים במובן הנעלה של המילה – היו ילדים שלקחו אותם, אספו אותם גם מתחנות הרכבת – לא רק חיים של תוכן ומהות, אלא הם העניקו להם חיים במובן הכי בסיסי של המילה. אם לא שליחי חב"ד, שלקחו אותם מהרחוב, סליחה על הביטוי, מהאשפה, הם פשוט או שלא היו אתנו בעולם בכלל, או שהם היו חלק מאותם פורעים שמשתוללים שם ברחובות עם נשק חם. הם לקחו ילדים, הם לקחו עיר, עיר שהייתה מדבר שממה, והפכו את המקום למקום פורח. מאות ילדים מתחנכים בבתי-ספר מוארים ונעימים, חלקם הגדול עלו לארץ במסגרות שונות, ואין הכנה לקליטה יותר טובה מזו. ילדים עלו ושירתו כאן בצבא, הקימו משפחות לתפארת, והפכו להיות נכס מפואר של עם ישראל ומדינת ישראל.
וכמו באודסה – היא רק אחת מני כמה – ככה בעוד מאות ואלפי נקודות בעולם. שלוחי חב"ד הופכים את העולם ממדבר סיני להר-סיני, כפי שאמרתי. הם הופכים את המדבר השמם למקום פורח, והכול לאור תורתו והדרכתו ומורשתו של הרבי. לכל זה היה אחראי אדם אחד, הרבי מלובביץ'.
אדוני היושב-ראש, תרשה לי שוב להודות לך על קביעת נושא זה על סדר-היום. זכתה הכנסת זכות גדולה היום להעלות על נס את פועלו של הרבי מלובביץ', ולמען עם ישראל ולמען מדינת ישראל ללמוד ממורשתו ותורתו. תודה רבה לכל השליחים, לכל החסידים שממשיכים את מורשתו של הרבי מלובביץ'. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליוזם הדיון, חבר הכנסת יעקב מרגי. כדאי להזכיר שבקזחסטן גם קבור אביו של הרבי, אדם גדול בזכות עצמו, כך שהטמפרטורה החיצונית פחות קובעת שם.
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אריה דרעי להמשיך בדיון. לכל משתתף בדיון עומדות שלוש דקות.
<אריה דרעי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, גם אני מצטרף לברכות לך, אדוני היושב-ראש, על הדיון. חשוב מאוד.
בראשית דברי אני רוצה, ברשות כולם, לשלוח חיזוק לתושבי הדרום שנמצאים בימים האחרונים תחת מתקפה אכזרית של רקטות וטילים. לבנו אתכם, אחינו. בימים אלו, שבהם אנחנו מקבלים הוכחה לשנאה התהומית של שכנינו, שלא מהססים לרצוח את ילדינו בדם קר, אנו, עם ישראל, צריכים לשמור על אחדותנו בכל מחיר. זהו כלי הנשק היעיל ביותר נגד השנאה המשתוללת ברחובות.
לכן זה גם הזמן המתאים ביותר, כשאנחנו כאן – הכנסת מתאחדת סביב דמותו של מנהיג שאיחד את עם ישראל. וכל המעלות וכל הדברים הגדולים שיש – דבר הגדול ביותר, שאי-אפשר להסביר אותו: אהבת ישראל שהייתה בו לכל יהודי באשר הוא יהודי. אולי זו המסגרת היחידה שאין בה הבדל בין אשכנזים לספרדים, בין חרדים לחילונים; כל אדם באשר הוא אדם, אפילו גויים, התקבלו שם בזרועות פתוחות ובלב אוהב.
זכיתי, אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר להיות בארצות-הברית, יחד עם רעייתי יפה, שהתחנכה עם שאר אחיותיה בבית-ספר "בית רבקה" בצרפת, בית-ספר של הרעבע, שהרעבע ייסד שם. זכינו להיות על קברו של הרעבע. התפללנו שם, כמובן. התפללתי עלי, על משפחתי ועל כל עם ישראל. אני מקווה שבעזרת השם התפילות יתקבלו. לאחר מכן ביקרתי במוסדות, מעט זמן, אבל נדהמתי – כל כך עמד לנגד עיני מה שחז"ל אמרו, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, וצדיקים נקראים חיים. לראות את המפעל האדיר הזה, שלא רק שהוא שומר על עצמו, אלא איך הוא מכפיל, משלש ומרבע את עצמו: 4,200 שלוחים בכל העולם. מפעל אדירים שם. איך העסק תוסס – חתונה, הכול. אי-אפשר להאמין איך בשכונה הזאת, בקראון-הייטס, לראות מפעל כזה, אדירים, של יהודי אחד, שמסר את נפשו, את כולו, למען עם ישראל. גאון-הגאונים, ומצד שני – כל פרט וכל דקה למען עם ישראל. איך הספיק לעשות את הדבר הזה? איך עשה כזה מפעל שממשיך ומגדיל את עצמו? זו תופעה על-נסית שאי-אפשר להבין אותה.
זכיתי גם, כמנכ"ל משרד הפנים, כשר הפנים, להיות – ברוך השם שהייתה לי הזכות – להכיר בכפר-חב"ד, ביישוב שהרעבע הקים. יש לזה שם אפילו; שכחתי איך הרעבע קרא לכפר-חב"ד, שם מיוחד. זכיתי לתת לו מעמד מוניציפלי, וזכיתי, ברוך השם, לעזור להקים שם תשתיות. אם אין קמח אין תורה. זכיתי גם בתקופה האחרונה לעזור לישיבה הגדולה בחב"ד לצאת מחובותיה. אני רואה בזה זכות גדולה.
אני חייב לומר לכם משהו אישי. לא זכיתי, לצערי הרב, לפגוש את הרעבע באופן אישי, אבל זכיתי שיברך אותי בחמימות רבה. לפני 24 שנים בדיוק, בשנים שבהן כיהנתי כשר הפנים, נסע אחי הצעיר, עו"ד שלמה דרעי, לניו-יורק. ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי ממנו שייכנס לרעבע מחב"ד ויבקש עבורי ברכה. אחי עבר בחלוקת הדולרים, כמו כל האלפים שם, וכשאמר את שמו, הוא אמר: אני עו"ד שלמה דרעי, כולם שם כששמעו הופתעו לגלות שהרעבע יודע בדיוק במה מדובר.
אתם יודעים, בחב"ד אי-אפשר להסתיר שום דבר. הכול מוסרט ומתועד. אין סודות. לאחרונה יצא לי לצפות בסרט של הברכה שנתן לי הרעבע באמצעות אחי. אני חוזר על המילים: שהקדוש-ברוך-הוא יעזור לו, אמר הרעבע, שינחהו בדרך הישר ובדרך הפנימיות. כיוון שהוא מכהן כשר הפנים, הרי הוא לכול ראש, וצריך להראות דוגמה אישית שכל יהודי צריך ללכת בדרך הפנימיות. שיהיה לו בהצלחה רבה ובשורות טובות. הרעבע גם העניק לאחי שלמה, עבורי, שטר לברכה והצלחה, שטר ששמור אצלי עד היום.
ביום הזה שהכנסת מציינת את יום ההילולה של הרעבע, אני חושב שראוי שתצא מכאן קריאה, אדוני היושב-ראש, לדבוק במורשתו של הרעבע, להרבות באהבת ישראל בכל מחיר ובכל תנאי, ונזכה במהרה לביאת משיח צדקנו, אמן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אריה דרעי. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת רות קלדרון לשאת דברים. לאחר מכן – חבר הכנסת יצחק כהן.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת ואורחים נכבדים, להיות חברת כנסת של יש עתיד שאוהבת יהדות ויהודים זה בדרך כלל מצב של אהבה נכזבת. למרות שיש לי פה הרבה חברים מכובדים, אני בדרך כלל מרגישה – ולא זה המצב עם חב"ד. עם חב"ד אני תמיד מרגישה אהבה חוזרת. שלוחי הרבי מלובביץ', חסידי חב"ד, שנשלחים לאלפי נקודות ברחבי העולם כדי לחזק את היהדות והיהודים באשר הם – מפעל השלוחים דינמי ומתפתח. יש כ-4,000 שלוחים המפעילים 3,500 מרכזים ומוסדות ברחבי העולם. אני גם זכיתי להכיר את השליח של איסטנבול, שלמד לדינו – יש עוד מרכזים בקהילה בטורקיה – ואת השליח בניו-זילנד.
מושג השליחות החל עוד על-ידי הרבי החמישי של חב"ד, ששלח שלוחים לגאורגיה ולארצות-הברית, אבל התנופה הגדולה ניתנה עם תחילת נשיאותו של הרבי האחרון, הרבי מלובביץ'. בשנים הראשונות לנשיאותו היה הרבי בעצמו קורא לאברכים ומבקשם לנסוע, כל אחד למדינה מסוימת שהרבי מצא לנחוץ לחזק. הרעיון הטמון בשליחות הוא עמוק, ובה בשעה פשוט מאוד: הרבי היה מעוניין להגיע לכל יהודי בכל פינה ברחבי העולם, לחזקו ביהדותו, להגביר את מחויבותו ליהדות ולזרז בכך את התיקון והגאולה.
טכנית זו משימה בלתי אפשרית לאדם אחד, ולכן גידל הרבי צבא של צעירים וצעירות – הלוואי שנצטרך רק צבא כזה יום אחד; כמובן, אני מחזקת את ידי צבא ההגנה לישראל הערב, ששומרים עלינו, לדבר על הצבא האחר. הוא אמר להם: אני מייפה את כוחכם לייצג אותי. המושג שליחות הוא גדר בהלכה שמאפשר לאדם אחד למנות אדם שני שיפעל בשליחותו. הרבי הפך את המושג הזה לדרך חיים, שבתחילתה הלכו בה עשרות משפחות צעירות, ובהמשך – מאות אלפים. לתפקיד זה של שליח נדרשו מוטיבציה גבוהה ונכונות לעמוד בכל תנאי, ויהיה קשה ומגביל ככל שיהיה, ובלבד שהשליחות תימשך. הייתה זו מנהיגותו הייחודית של הרבי שגיבשה תכונות אלה: מודעותם של השלוחים שהם פועלים בעצם מכוחו של הרבי, שהם שליחים שלו, הייתה תובנה עמוקה, שמעניקה כוחות להתגבר על מכשולים שנראו לכאורה בלתי עבירים.
חבר הכנסת דרעי אמר שאנחנו צריכים ביום הזה שבו מזכירים את הרבי לנסות ולקיים משהו ממה שלמדנו ממנו בחיים שלנו. אני רציתי לבקש, לקחת את הרעיון הגדול הזה של שליחות, שמהווה דוגמה מופלאה לשירות ולנתינה, ולהציע רעיון חדש. הייתי מזמינה לשירות כל בחור ובחורה יהודים בעולם, דתיים וחילונים ומסורתיים ופלורליסטים, כולם, שנכונים לתת שנתיים לשירות בקהילות שלהם, או בישראל או בכל מקום אחר בעולם שיבחרו; הקדשת שנתיים מהחיים לחברה עשויה לבנות דור ערכי וממוקד יותר, השואף לחיים משמעותיים יותר. לצד שירות ישראלי של כל אזרחי ישראל, אני חולמת על צבא שלום יהודי, Jewish Peace Corps, כמו ה-Peace Corps האמריקני; צבא אזרחי שמתגייסים אליו אנשים מתוך התנדבות, אפשר אחרי לימודים אקדמיים, והוא עשוי להיות דרך מלך לאחדות יהודית מסוג חדש.
אני מבקשת להביע את הערכתי לרבי מלובביץ' ולתנועת חב"ד על נכונותם להוסיף אור ואהבת ישראל ולא שנאת חינם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רות קלדרון. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק כהן. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<יצחק כהן (ש"ס):>
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
<קריאות:>
אמן.
<יצחק כהן (ש"ס):>
כבוד היושב-ראש, גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, קהל יקר וקדוש, מעטים האישים שהטביעו את חותמם בהיסטוריה לדורי דורות. כבוד השר, אתה יכול למסור לשר החוץ שהרבי הציב 4,350 נקודות בכל רחבי הגלובוס. אני חושב ששר החוץ צריך ללמוד ממנו. אין כאלה נציגויות בישראל כמו שהרבי הפיץ בכל העולם כולו: מזרח, מערב, צפון, דרום – ארבע רוחות השמים, מפיצים תורה במסירות נפש.
היו ימים קשים יותר. באחד מספריו הוא כותב שגולדה מאיר הייתה ראש המשלחת לברית-המועצות ב-1949. לא יודע איך ההוראה של הרעבע הגיעה אליה, אבל היא ציוותה על כל אחד מחברי המשלחת לקחת אתו זוג תפילין שיגיע אתו לברית-המועצות. אני מניח שלא כולם היו שומרי מצוות שם; חלק מהם, מחברי המשלחת – אני לא יודע אם אחד היה שומר מצוות. אבל הזהות היהודית הייתה כל כך עמוקה באותו זמן, שהיא ציוותה על כל אחד מחברי המשלחת לקחת אתו זוג תפילין ולעבור את מסך הברזל, וכל פעם שחצו אותו וחזרו, עוד זוגות תפילין ועוד זוגות תפילין הגיעו – הגיעו לאן שהרעבע רצה שיגיעו; זה מקום חושך וצלמוות, ושם האירו את העולם כולו.
אמרו חז"ל שתרי"ג מצוות רמוזות בעשרת הדיברות. במבצעים הרבים של הרבי, אחד המבצעים היותר-מפורסמים, הוא ביקש – מבצע עשר, עשר מצוות, להשפיע על כל יהודי בעולם לקיים עשר מצוות. אבל בחוכמתו הרבה, בתוך עשר המצוות למעשה טמונות תרי"ג מצוות. מה הן עשר המצוות? לימוד תורה, תפילין, כשרות, מזוזה, צדקה, ספרייה – ספרי קודש, שמירת שבת, טהרת המשפחה, אהבת ישראל וחינוך יהודי. הוא קרא לזה: מבצע עשר, עשר מצוות, תעשו עשר מצוות. בתוך עשר המצוות טמונות למעשה כל תרי"ג המצוות.
מורי ורבותי, 20 שנה מאז הסתלקותו של הרבי והמפעל שלו הולך ומעצים. ב-20 השנה האחרונות כמעט הוכפל מספר השלוחים ברחבי העולם. נאחל להם שימשיכו להגדיל תורה ולהאדיר, ונסיים כמו שמסיים הכוהן בברכת הכוהנים: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש". כל טוב. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. יישר כוח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
תודה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים ביציע, חסידי חב"ד, מנהיגי חב"ד, רבני חב"ד, הרבה ידידים ותומכים, אני חושב – בפרשת השבוע, דברי רש"י: "וידבר משה אל ה' לאמור יפקד ה' אלוקי הרוחת לכל בשר איש על העדה" – אומר רש"י שמשה רבנו מבקש: "מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". אני חושב שדברי רש"י מתמצתים את דרכו ואת הנהגתו של הרעבע.
מי אנוכי שאני אדבר על קדושתו, על תורתו, גאונותו וצדקתו של הרעבע; עפר אני תחת כפות רגליו הקדושות. אבל אם אנחנו מתבוננים בהנהגה של הרעבע מבחינת אהבת ישראל, אז אלה דברי רש"י בפרשת השבוע: "מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". כשאנחנו רואים את ההנהגה של הרעבע בנושא של אהבת ישראל, שידוע שזו המורשת כפי שמביא הרעבע הריי"צ ב"כתר שם טוב", השיחה הראשונה של האלטר-רעבע, בעל "התניא", עם המגיד ממזריטש, מורו ורבו לעתיד, הייתה על מסירות נפש ואהבת ישראל; לא אהבת ישראל שבלונית שמדברים, אהבת ישראל, אוהב ישראל, אלא מסירות נפש לאהבת ישראל. ואת זה אנחנו רואים בכל מקום ובכל עת ובכל פינה בעולם – את דרכו ותורתו של הרבי, את המורשת שלו, וכל השלוחים וכל חסידי חב"ד ומנהלי המוסדות, כולם ממשיכים את הדרך הזאת של מסירות נפש לאהבת ישראל.
אני רוצה לומר לכם, לפני שנה וחצי ייצגתי את המדינה בפולין בתפקידי כסגן שר החינוך. הלכתי לבקר בבית-העלמין בוורשה. אתם יודעים, בבית-העלמין בוורשה טמונים קרוב לחצי מיליון יהודים. ואז, מה אני פוגש בכניסה? בית-חב"ד. עומדים אברכים עם תפילין, מניחים תפילין לאורחים שמגיעים מכל העולם. מי לא מגיע לבקר בבית-העלמין העתיק הזה? ואז אני חושב בלבי: יום גשום, יום כזה, עומדים הם עם התפילין כאן, ממש במסירות נפש, ואני שואל אותם: כמה יהודים? הוא אומר: אנחנו עוד לא פגשנו יהודי אחד שהגיע לכאן, לבקר בבית-העלמין הזה, שלא הניח תפילין; אנחנו רק – רואים את השלט "חב"ד – הנחת תפילין", כולם מניחים תפילין.
באותה הזדמנות אני אספר לכם רק שהלכתי ברחוב, וניגשת אלי איזו אישה ושואלת: איפה כאן זה בית-חב"ד? מה המרחק מכאן? היא רוצה להדליק עם שתי חברות שלה נרות שבת. אמרתי: תשמעי, אי-אפשר להדליק נרות ולנסוע. לא, אנחנו רוצים ללכת רגלי, אנחנו ניסע לשם ונישאר לסעודה בבית-חב"ד, ונחזור אחר כך יחד. ואני שואל אותה: מאיפה אתן? לא פחות ולא יותר, מהרצלייה-פיתוח, מכפר-שמריהו, ממקומות כאלה, והם יודעים שהכתובת זה בית-חב"ד. שלא לדבר שנכנסתי לשם לארוחת ערב, אז היה מלא, קבוצות, וככה, בכל עיר ובכל פינה בעולם אנחנו רואים את הנקודה החב"דית.
זכותו של הרבי יגן עלינו – זכותו, אומר ה"נועם אלימלך" מליז'נסק, מלשון זכות וטוהר; זכותו וטוהרו של הרבי יגן עלינו ועל כל ישראל, ושנוכל כולנו להמשיך בדרכו, דרך של מסירות נפש לאהבת ישראל, אמן.
<היו"ר רות קלדרון:>
אמן. תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון, ושולי מועלם-רפאלי תהיה הבאה.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
גברתי היושבת-ראש, נציגות נכבדה של חב"ד, חברי חברי הכנסת, 20 שנה עברו מאותו יום קשה, יום ראשון, ג' בתמוז, כאשר באמצע שיחה שלי עם ידידי חבר מועצת העיר דהיום, רב יעקב הלפרין, שיושב פה, הגיעה הידיעה המרה מניו-יורק. מייד לאחר מכן התחילה התארגנות הבזק החפוזה להגיע לנתב"ג ולעלות למטוס שצא"ח ארגן. ואני אומר כאן, הודות לתושייתו של ידידי המנוח רב אלעזר גלבשטיין, שנפטר זה עתה, קיבלתי מקום במטוס שלקח אותנו היישר לניו-יורק ומשם לאוהל.
ביום כזה אני בטוח שצריך להזכיר כאן את משנתו של הרבי, שזעק מנהמת לבו שאסור לדבר עם הפלסטינים, כי לצערנו זה רק גורר אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום.
מה אפשר לומר בשלוש דקות על הרבי, הענק שבמלכים? לרעבע היה חשוב הקשר עם החסידים, הקשר האישי באמצעות ה"יחידות", המכתבים, ההתוועדויות; לרבי היה חשוב – הפצת המעיינות, להתמיד בהדפסת המאמרים, המכתבים; לרעבע היה חשוב קיום מוסדות החינוך והתורה; לרעבע היה חשוב קיום המבצעים, כמו כתיבת ספר תורה לכל כלל ישראל, הנחת תפילין לעוד ועוד יהודים, ועוד ועוד ועוד, ואנחנו לא יכולים למנות כל כך הרבה דברים.
לרעבע היה מאוד חשוב, כמו שנזכר כאן, מפעל השלוחים. המפעל האדיר הזה הוא המפעל שבעצם כל העולם, כשמדברים אתו על חב"ד, יודע מייד לומר: המפעל של השלוחים שהרבי הקים זה דבר שלא ניתן לתאר, ולא שייך בכלל להעביר מסר של יהדות לולא כל השלוחים בכל העולם כולו. וכולם נפעמים מול המפעל האדיר הזה. וכמו שבכל העולם כולם נפעמים מהמפעל האדיר הזה, כך כאן בארץ, וגם כאן בכנסת, כולם מאוחדים ומשבחים את המפעל הגדול והקדוש הזה. ואני חושב שלקראת הסיכום של הדיון צריכים לקבל החלטה: הכנסת מקבלת החלטה ודורשת ממדינת ישראל שהיא תהיה חלק מהמפעל האדיר הזה, לעזור למפעל השלוחים בעולם וגם בארץ. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת – – –
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
סליחה, טעיתי. חבר הכנסת שמעון אוחיון, סליחה. שולי, אני טעיתי.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אני חוזר לוועדה.
<היו"ר רות קלדרון:>
לכבוד השידור הציבורי.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים מקהילת חב"ד הנפלאה, רק לפני כמה ימים חווינו יחד, עם ישראל כולו בארץ ובתפוצות, את תחושת האחדות שהעניקו לנו המשפחות שער, יפרח ופרנקל, אשר איבדו את יקיריהן איל, גיל-עד ונפתלי, זיכרונם לברכה. זוהי תחושת אחדות שנולדה בעת מצוקה וצרה, ונתנה לעם כולו תעצומות להתחזקות של העם בצדקת דרכו, בזכות קיומו במדינת ישראל. היום באנו לציין ולהעלות על נס דמות מיוחדת של מנהיג גדול בעם ישראל, שהשקיע את כל זמנו ואת כל המשאבים שעמדו לרשותו כדי לחזק את האחדות של עם ישראל; אחדות לא מתוך מצוקה וצרה אלא מתוך שמחה וטוב לבב. זה הבדל גדול. לא שאני ממעיט, חלילה, באחדות שנוצרה לפני שבועיים בעקבות האסון הנורא, אבל למנהיגותו ולגדולתו של הרבי מלובביץ' בוודאי יש תרומה חשובה לאחדות הזאת, שנעשית באמת מתוך שמחה ומתוך טוב לבב.
ואני, כמובן, כשאני מדבר על הרבי מלובביץ' – אנחנו מדברים על מנהיג משכמו ומעלה, שהטביע את חותמו באישיותו ובהנהגתו על כלל ישראל. תלמיד חכם. מה אומר? גאון הבקי בש"ס, פוסקים, קבלה ועוד, וכל זה בצד השכלה אקדמית מקפת ורחבה. הוא הופיע לפנינו כאישיות מלכותית המקרינה סמכות אך אצילה בנימוסיה ובהתנהגותה, שהיא קשובה לכל אחד ואחד מעם ישראל. כל אדם, ויהיה הרקע שלו אשר יהיה – דתי, חילוני, ימין, שמאל, השקפת עולם זו או אחרת – כל אחד זכה להתקבל אצלו ולהרגיש בנוח ובנועם בנוכחות עמו. כולם היו רצויים וכל אחד חש בקשר אישי כלשהו בשעת המפגש עם הרבי מלובביץ'. במפגשים הללו הוא הרבה לחייך ולהרעיף מקסמו על היושבים עמו.
חיבורו לכלל ישראל לא היה רק דרך המפגשים אתו. הוא היה מקושר ומעודכן בכל שעה ושעה בכל מה שקורה, בכל קהילה וקהילה בתפוצות ישראל ששם נמצאים יהודים – קהילות גדולות, קהילות רחבות, אבל גם במקום שהיו שם רק מתי מעט או בודדים.
אם מותר לי, אני אקח דקה כדי לספר את הסיפור האישי – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין לך דקה, זמנך הסתיים.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אין לי דקה. אז סיפור שבו נסיים – בזה נגמר, הנה אני מסיים בעניין הזה. רציתי לספר את הסיפור של הרב חפר, שמואל חפר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אל תספר, אל תספר.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אבל בוודאי ידוע.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – לפרוטוקול.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אבל מי שקיבע את דמותם, את שליחותם ונוכחותם של אנשי חב"ד בכל מסגרת חברתית היה, כמובן, הרבי מלובביץ'; נוכחותם של אנשי חב"ד במוסדות ציבור ובאירועים, כשהם מביאים אור ושמחה בשירים ובריקודים, במעגל שמחבר אליו את כולם – זאת הייתה חב"ד בראשותו ובהנהגתו של הרבי מלובביץ', שממשיכה את דרכה. יהודים מסתובבים בעולם ומחפשים נקודת חיבור לעמם. הולכים לחב"ד ושם ימצאו לא רק ארוחה חמה וכשרה אלא ישתלבו במפגש אחים, בשיעור, בלימוד תורה, בדרשה שמחזקת את תחושת השייכות שלהם אל העם. ולעתים, אחרי ניתוק של שנים ממקורותיהם, נוצרים חיבור חדש, התעניינות והכרה במסורת ישראל, שנמנעו מרבים מאתנו מסיבות שונות. והנה, הם מוצאים את המקום ואת החיבור בחזרה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מכובדי חבר הכנסת, אתה כבר מספר את הסיפור?
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אני סיימתי. לא, אני לא מספר את הסיפור.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אז בוא תסיים, בבקשה.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אני פשוט מספר על תרומתו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בוא תספר.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
באמת, אני רק בזה – – –
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
תן לו עוד שתי דקות.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
תן עוד דקה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא. אני לא רוצה להגיד לך למה אני מדייק בזמן. יש סיבה.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
בכל אופן, 20 שנה, 20 שנה בקטע הזה – אנחנו מציינים דמות של מנהיג, באמת, שהשאיר את חותמו, אז בכל זאת.
המסר הכללי שמשתמע מתנועת חב"ד הוא אהבת ישראל בכל מצב וללא תנאים. ותמיד זה אהבת ישראל – אהבה ללא סייג, ללא אינטרס. ועל כן, אין פלא, אין פלא שיש לחב"ד מקום מיוחד של הוקרה, של הערכה וחיבה בתוך כל אחד ואחד מאתנו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים, חבר הכנסת.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
סיימתי. ואם פתחנו באחדות ישראל בשעה של מצוקה וצרה, נסיים באחדות ישראל של חב"ד, המלווה אותנו תמיד ברוב שמחה, שירה ואורה, והכול בזכותה של אותה דמות נפלאה, הרבי מלובביץ'.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם, בבקשה. נא להיות מוגבלים עד שלוש דקות. ההגבלה לשלוש דקות כוללת גם את חבר הכנסת נסים זאב.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי חברי הכנסת, אני תפילה שכל הדברים המופלאים שנאמרים על-ידי כל חברי הכנסת יהיו לשמירה והגנה על חיילי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל כולם.
שלוחות ושלוחי חב"ד בארץ וברחבי העולם, מכובדי כולם, לפני 11 שנים זכיתי בחסדי השם להינשא בפעם השנייה, ובעלי ואני לקחנו את חמשת הילדים שנוצרו מהמשפחתיות המשותפת לנסיעה לחיבור שתי המשפחות לארצות-הברית. בשבת היינו באורלנדו וחיפשנו, מטבע הדברים, בית-כנסת. התארחנו באיזו אכסניה שהמעלה היחידה שלה הייתה שהיא קרובה לבית של שליח חב"ד. בערב הבעל שלי ואני הלכנו לתפילה. בבוקר באנו שוב והוזמנו להישאר לקידוש. לאט-לאט ראיתי שמצטרפים עוד ועוד אנשים, יותר ממי שרק חלקו אתנו את התפילה. בשלב מסוים ישבתי ליד השלוחה, או שמא נאמר השליחה, ושאלתי אותה על הילדים, והיא אמרה שהילדים כרגע בני חמש ושלוש. שאלתי: אז אתם חוזרים בשנה הבאה לארץ? כי הילד יהיה בן שש ומתחיל בית-ספר. ואז היא הסתכלה עלי ואמרה: לא, אנחנו נשארים פה. שאלתי: ואיפה הוא ילמד? אז היא אמרה: נקים בית-ספר יהודי ראשון באורלנדו. פתאום הבנתי שהשליחות הזאת לא ממוסגרת בזמן ובמקום; היא שליחות לטובת העם היהודי לכל הזמן שאפשר.
אני רוצה, ברשותכם, להאיר את המקום המיוחד שהרבי מאיר לנשים ביהדות. רבים סבורים בטעות שהמקום של נשים בעולם היהודי הוא מקום פסיבי בחיים של תורה ומצוות. יש כאלה אחרים שלפעמים חותרים לאיזו השגה של שוויון מוחלט. דרכו הייחודית והמאירה של הרבי באה לידי ביטוי מודגש בגישה למעמד של הנשים. הרבי מלובביץ' הציג עמדה בהירה ובנויה לתלפיות באשר למעמדן ותפקידן של הנשים. לפי הרבי, מקומן של הנשים בעבודת ה' ובחיים היהודיים בכלל שווה ערך לזה של הגברים. נכון, אין זהות מוחלטת בין המצוות והחובות המוטלות על הנשים ועל הגברים, אבל, אומר הרבי, העובדה שלכל אחד מן המינים תכונות גוף ונפש שונות, ובעקבותיהן חובות וזכויות שונות, אינה מביאה לפער בין נשים וגברים בעולם של חיים יהודיים. לשיטתו של הרבי, ההפך הוא הנכון.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לנשים תפקיד מרכזי ושוויוני בעבודת ה', והן עומדות במרכזו של כל נושא וכל עניין בחיי המשפחה, בחיי הרוח של עם ישראל, החל ביציאת מצרים, שבזכות נשים צדקניות נגאלו, דרך מתן תורה, וכלה בגאולה האמיתית, בעזרת השם, שבזכותן עתידים להיגאל.
בסמוך לקבלת ההנהגה הקים הרבי, ב-1952, את ארגון "נשות חב"ד", שהיה חלוץ ארגוני הנשים באמריקה. הרבי היה מדבר בפניהן, פוגש אותן ב"יחידות", וכמובן – במעמד חלוקת הדולרים המפורסם. נשים הגיעו אליו מכל מקום ומכל מעמד, וכל התפקידים שהטיל הרבי, כל הזכויות והחובות על השלוחים, הוטלו גם על השלוחות.
כמי שעוסקת בלימוד תורה נשי, נגעה בי במיוחד גישתו של הרבי ללימוד תורה לנשים, כשאמר לא פעם כי לא רק שמותר לנשים ללמוד תורה, אלא הן צריכות ללמוד תורה מתוך פלפול, כדי שהלימוד יהיה בעל טעם ונשים תרצינה לעסוק בתורה, להתעמק בה ולהתמקד בה. הרבי האמין כי אנו חיים בתקופה שללא עזרתן הפעילה של נשים בהפצה והחדרה של התורה, העם היהודי לא יוכל להתקדם אל עבר המנוחה והנחלה שהבטיח לנו הקדוש-ברוך-הוא.
לסיכום, אני רוצה להודות על ההזדמנות שניתנה לי לדבר על קדושתו של הרבי מלובביץ' בתחום הנשים. אני רוצה לחזק את ידם של השלוחות והשלוחים בארץ ומחוצה לה ולחזק את ידיכם בלימוד התורה, בחיבור יהודים בעולם כולו אל מקור הזהות שלנו, אל המקור שהוא התורה, הוא הקודש. זכותו, בעזרת השם, תגן על כולנו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כבוד הרבנים החשובים, כל אחד לפי כבודו ומעלתו, אני רוצה לדבר בעיקר אל הצופים בבית. למעשה היום הוא ההילולה של הרבי מלובביץ'. אני עליתי מאוזבקיסטן, והרבי הטביע חותם גם שם ולימד את הקהילה שלנו בתקופות הכי קשות במשטר הסובייטי. חונכתי במוסדות שם עוד בשנות ה-60, כשחסידי חב"ד לימדו את הילדים במחתרת, כשהיה קשה, לא כמו היום. וכשעליתי לארץ זכיתי ללמוד בישיבת "אחי תמימים" בראשון-לציון. אז יש לנו בעורקים שלנו את חב"ד וכל אהבת ישראל.
בתפקידי כחבר כנסת אני מכהן גם באגודות ידידות פרלמנטריות, גם כיושב-ראש אגודות ידידות, ואני מסייר. הייתי רוצה לחשוף כמה מקומות ומוקדים שנחשפתי אליהם וראיתי בהם את הפעילות. בוודאי שבססס"ר לשעבר, בברית-המועצות לשעבר, אחרי ההתפרקות, הפרסטרויקה, פתאום אתה מגלה שבמקום שדיכאו לגמרי את היהדות בא חסיד חב"ד, שהיום הוא כבר הרב הראשי לרוסיה, הרב ברל לזר. יש בניין לתפארת של עשר קומות, בית-ספר, גן-ילדים, בית-תמחוי, בתי-כנסת כבר יש שם לכל מיני קהילות, ואתה רואה שהיהדות פורחת, והרבה מאוד אנשי עסקים שבאים לעשות עסקים שם קשורים לקהילה והילדים שלהם לומדים במוסדות יהודיים. אתה רואה פתאום מקום – בעבר לא יכולת לדבר בכלל על משהו כזה, למדת במחתרת, ואתה רואה את המקום פורח.
אני מסייר עם משלחת חברי כנסת בדנייפרופטרובסק, במקום שבו המקומיים בתקופת מלחמת העולם השנייה רצחו בשכנים היהודים שלהם. פתאום אתה רואה רב שמגיע לשם, חסיד חב"ד, שלוחו של הרבי, רבי שמואל קמינצקי, ואתה רואה בית-ספר עם 1,000 ילדים. 1,000 ילדים. ושמים אותם ככה במסדר עם דגלונים של מדינת ישראל, כחול-לבן, ודגל במרכז, ואתה נכנס, והשיר "הבה נגילה, נגילה הבה" – במקום שטבחו יהודים, 1,000 ילדים יהודים יש שם היום. ולא היה חבר כנסת שנכנס למקום הזה, ככה ישב וראה את 1,000 הילדים שסידרו אותם יפה, לפי גיל, מגיל גן עד כיתה י"ב – אין חבר כנסת שלא הזיל דמעה. לא היה אחד כזה – רגש והתרגשות. ואתה רואה איך זה מתהפך, וזו חסידות של הרבי מלובביץ'. מגיע לאודסה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
מה, כבר? לא, אתה לא שמת את הזמן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
שמתי.
<אמנון כהן (ש"ס):>
כן? אז משפט אחרון.
גם באודסה, הרב אברהם וולף – ילד שנולד, כבר יש לו מסגרת, עד שהוא מתחתן, כולל מכללה, ועד השידוך. כלומר, אין התבוללות, אפס התבוללות. זה כוחה של חסידות חב"ד.
עוד נקודה קטנה, אדוני – חייבים להגיד את זה לציבור, שידעו. אני בא לאחד המקומות, מדינה מוסלמית, שאי-אפשר להקים שם בית-ספר. בא חסיד חב"ד ואומר: תכיר לי את השגריר. אני בא למקום, בוודאי, אני מחבק, רואה את הקהילה, ואני מחבר אותו עם השגריר. מה הוא מבקש, החסיד? אני רוצה להקים פה בית-ספר. הוא אומר לו: תשמע, פה מדינה מוסלמית, לא ייתנו להקים בית-ספר. אני מסתכל על השגריר, מסתכל על החסיד, ואומר: כבוד השגריר, אם חסיד חב"ד אומר שיהיה בית-ספר, רק אל תפריע; לעזור אני יודע שלא תעזור, רק אל תפריע. אחרי שנתיים חנכתי במקום בית-ספר, ברוך השם.
משפט לחיזוק, אחרון. כשאנו רואים את המפעל העצום אשר הקימה תנועת חב"ד מאז היווסדה, אנחנו מלאים התפעלות עצומה. פשוט לא להאמין. מפעל השלוחים של הרבי מלובביץ' ברחבי העולם דינמי, מתפתח, גדל ומתעצם. בתי-כנסת בברית-המועצות מלאים, מוסדות יהודיים משגשגים, רבנים משמיעים את קולם בריש גלי, ללא כל מורא ופחד, וכל זאת בזכות המפעל האדיר שהקים הרבי. מורשת הרבי חיה וקיימת, היא המופת שלנו, היא סוד קיומנו: אהבת התורה, אהבת הארץ ואהבת האדם. תנועת חב"ד ראויה להערכה, להוקרה ולתמיכה על-ידי ממשלת ישראל על שרשרת פעולותיה למען קיומו של עם ישראל ברחבי תבל. חזקו ואמצו, השלוחים של חב"ד. הרבי מלובביץ' חי וקיים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת אלי ישי, בבקשה.
<אליהו ישי (ש"ס):>
מכובדי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, שלוחי הרבי בארץ ובעולם, האמת, כשמדברים על דמותו ועל עוצמתו, גדלותו, גאונותו, "יכלה הזמן והמה לא יכלו". זו נשמה עצומה, גדולה, שירדה לעולם והנהיגה עשרות שנים קהילה גדולה מאוד, ובכלל דאגה לכלל ישראל. עוצמת זיכוי הרבים ואהבת חינם וקירוב רחוקים – אי-אפשר לתאר לא רק את העשייה, את הפעולות הנפלאות, אלא גם את ההישגים המרשימים.
כאדם שלמד בחב"ד כילד בבית-ספר יסודי, חונכנו במהלך כל השנים האלה לאהבת חינם, לעשייה למען הכלל, ועם זה גדלנו. ועם השנים, גם בשירותי הצבאי, גם במילואים – אין מקום בעולם – וגם בתפקידי הציבוריים כחבר הכנסת, כשר בכמה מממשלות ישראל, בביקורים בעולם – אין מקום בעולם שאין שם שליחי חב"ד.
אני הייתי מתמקד דווקא בעשייה ובשליחות ובעוצמת המנהיגות. על יתר הדברים דיברו חברי, ועוד ידברו וידברו, ואין סוף לגדלותו ולהצלחות ולהישגים שלו. אבל פלא עצום רואים פה. ביום פטירתו בג' תמוז היו כ-1,300 שלוחים; מיום פטירתו ועד היום – 4,324, ועוד היד נטויה. מיום ליום זה רק הולך ועולה. זה לא נתפס. אחרי הסתלקותו היו באמת חששות. מה לא נאמר, מה לא חשבו כולם – שהכול הולך ומתרסק. אבל ראו זה פלא, גדולים צדיקים במיתתם יותר מאשר בחייהם. העוצמה והיכולות והכוחות שם בשמים למען השלוחים, למען הקהילה, למען עם ישראל – אי-אפשר לתאר.
החסידות הזאת ממשיכה לפרוח ולשגשג, בלי עין הרע, ושלא תחשבו שזה קל. קשה, ויש קשיים גדולים מאוד. אבל הם ממשיכים בהצלחות מרשימות. ובכלל שליחות – אני שמעתי פעם שהוא אמר לכל השלוחים – שאמרו לו בצדק: הולכים לכל מקום בעולם, אין כמעט מקום בעולם שאין שם שלוחים של חב"ד, שמוסרים נפש. מה עם חינוך הילדים? אמר כך: עלי ועל צווארי. זה כוח של אחריות שאי-אפשר לתאר אותה.
אבל הדבר המיוחד שאנחנו מציינים פה היום, אחרי 20 שנה – דבר שלא יאומן. 20 שנה אחרי, מספר השלוחים שילש את עצמו. את ההישגים והפעולות והעשייה בארץ ובעולם אי-אפשר לתאר, ואת זה אני שם על נס. את זה אני שם על נס, משום שזה מעל הטבע. זה מראה שהוא אתנו – משנתו הסדורה, השליחות שלו, המסירות שלו למען כלל ישראל והתפילות שלו, כמובן, מהשמים לכולם פה.
ולכן, ברכתי לכל חסידי חב"ד, לכל השלוחים בארץ ובעולם: חזקו ואמצו. מרן עליו השלום אמר – תמיד היה הרב עובדיה יוסף אומר לי: אין למעלה מזיכוי הרבים. אין למעלה מזיכוי הרבים, וזה מה שאתם עושים. חזקו ואמצו, יישר כוח, ובעזרת השם עד ביאת גואל צדק, אמן ואמן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אורחים חשובים ונכבדים, שלוחים, נציגים של תנועת חב"ד הגדולה, אדוני היושב-ראש, זכות גדולה לכנסת ישראל לציין היום, סמוך לג' תמוז, את יום הסתלקותו של הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל. ומי יגיד, אולי, כנסת ישראל, זה מובן מאליו שתציין יום שכזה, כאשר פרלמנטים בכל העולם, ובראשם בארצות-הברית, ציינו לא פעם אחת אירועים מיוחדים לכבודו של הרבי ולכבודה של תנועת חב"ד. אבל אני חושב ששום דבר לא מובן מאליו, ואת היום הזה, בראשות יושב-ראש הכנסת, בראשות חברנו חבר הכנסת יעקב מרגי וכמה נציגים נאמנים של תנועת חב"ד שמסתובבים פה בכנסת ויזמו את הדיון הזה – ולכן אני חושב שצריך לציין את הדבר הזה כברכה חשובה להם, שיזמו את היום הזה, וזה כבוד לכנסת ישראל.
הרבי מלובביץ' היה מנהיג עולמי. אישיותו הגדולה, שיטתו המקורית, כישוריו הארגוניים וחזונו כבשו את העולם כולו. בה בשעה הוא היה הרבי האישי של מאות ואלפים שבאו במגע ישיר עמו. הרבי לימד משמעות עמוקה למושג מסירות נפש. זאת איננה רק הנכונות להקרבת החיים למען הקדוש-ברוך-הוא. מסירות נפש בעיני הרבי, מסירות נפש אמיתית, משמעותה לאמץ דרך חשיבה ותחושה מוחלטת של היעדר אנוכיות; ההכרה שכל היותנו היא למלא את רצון האלוקים. הרבי יצר מנהיגים. הרבי טיפח זן ייחודי של שלוחים, הפך אותם מאנשים מן השורה הדואגים לחייהם הפרטיים לאנשים גדולים, אנשי חזון ומנהיגות שמקדישים את חייהם למען הזולת. הרבי לא היה אדמו"ר של חסידי חב"ד בלבד; הרבי היה הרבי של כולם. במקום לטעון לבעלות על חידושיו ויוזמותיו קרא הרבי לרבנים, למנהיגים ולמחנכים לאמץ את הרעיונות הללו כדי להעלות את הרמה הרוחנית של הנתונים להשפעתם.
כמי שבא מגאורגיה, גרוזיה – הקשר של חסידי חב"ד עם גרוזיה החל לפני יותר מ-100 שנה. השלוחים הראשונים של הרבי החמישי, הרב שלום דובער שניאורסון זצ"ל, הגיעו לעריה השונות של גרוזיה והפיחו שם רוח חיים יהודיים ביהודי הקהילה. בנו ממשיכו, הרבי השישי, רבי יוסף יצחק זצ"ל, המשיך שם עם שליחים לגרוזיה, ורבנים חשובים של יהודי גרוזיה למדו אצל הרבי, רבי יוסף יצחק. אני אזכיר כמה שמות רבנים מאוד מאוד חשובים ברשימת הרבנים של יהודי גרוזיה: תלמידו היה הרב יעקב דבראשווילי זצ"ל; רבי יהודה בוטראשווילי, רבי יהודה מקולאשר זצ"ל; הרב חכם רפאל אלאשווילי, שהיה אחר כך תלמידו וממשיכו של רבי יעקב דבראשווילי זצ"ל; הרב חכם משה מיכאלשווילי זצ"ל, שנפטר רק לפני כחודש ימים. אלה היו תלמידיו וממשיכי דרכו של הרבי, והם עשו במסירות נפש הכול כדי לשמר יהדות בגרוזיה ולהעלות את יהודי גרוזיה לארץ-ישראל. ואכן, יהודי גרוזיה עלו לארץ-ישראל, והרבי מלובביץ' המשיך ללוות אותם בארץ.
לפני כשבוע קראתי סיפור מסכם של רבי יוסף בלוי, שסיפר לנו על ההיסטוריה של רבני יהודי גרוזיה שנקלטו בארץ, הגיעו לשכונות – לשיכון חב"ד בלוד ולשיכון הר-חב"ד בקריית-מלאכי. חכם משה עבר מכפר-חב"ד – הוא הגיע כמה שנים לפניהם – והם פיתחו את שתי השכונות יחד. יהודי גרוזיה לוו על-ידי שלוחי הרבי מאז העלייה לארץ ועד היום. ישנם רבנים חשובים וגדולים בקרב צעירי יהודי גרוזיה שגדלו והתחנכו בתוך קהילת חב"ד.
הרבי אהב כל יהודי. אדוני היושב-ראש, הרבי כיבד מאוד גם לא יהודים. הרבי חינך לכבד מאוד את שבע מצוות בני נח, שזה בעצם הבסיס של קיום אנושי. לכן כשגינינו פה היום את הרצח של הנער המוסלמי – אנחנו מתייחסים לזה במלוא ההבנה שכך צריך להיות. זו לא ססמה מהפה והחוצה. הרבי אהב כל יהודי, והרבי לא הבדיל – אמרו פה חברי קודם – בין קהילה כזאת לקהילה אחרת. ישיבת חב"ד בלוד – שם למדו ילדים שבאו מברית-המועצות, ממרוקו, מתימן, מתוניס – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – והישיבה לא הבדילה בין עדה לעדה. הילדים האלה, כולם גדלו על תורה של אהבת ישראל, אהבת עם ישראל ואהבת בן-אדם כבן-אדם.
הרבי השאיר לנו מורשת גדולה, ואנחנו חייבים, חייבים, להמשיך את המורשת הזאת, בעזרת השם, עד ביאת גואל צדק, אמן.
אני מודה שוב לכל הפעילים החשובים שתרמו לארגון של היום הזה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, שליחי חב"ד בכל רחבי הארץ ובעולם, הגמרא אומרת בתענית: יעקב אבינו לא מת. רבי יוחנן שואל – אטו בכדי חנטו חנטיא וספדו ספדיה. אמר לו, מקרא אני קורא: "ואתה אל תירא עבדי יעקב – – – ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שִׁבְיָם". מקיש הוא לזרעו: מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים. מורי ורבותי, כשאנחנו רואים את שליחי חב"ד בכל רחבי העולם – זה זרעו של הרבי; אלה הבנים של הרבי; אלה הנאמנים שממשיכים את דרכו של מורנו ורבנו.
אגב, אני זכיתי להכיר אותו מקרוב. ביקרתי אותו כמה פעמים. הייתי רגיל ללכת בשמחת תורה או בשמחת בית-השואבה או במוצאי יום טוב שני של סוכות, בחג האחרון, ששם היה שמחת התורה והקפות שניות. מי שלא ראה את השמחה של עשרות אלפים שרוקדים בהתלהבות, בשמחה, בהתעלות הנפש, לא מבין מה זו שמחה של הרבי באמת.
אני רק רוצה לצטט – מכיוון שהזמן פה מוגבל, אומר כמה מילים. מרן רבי עובדיה יוסף אמר כך: כי הוא אחד ויחיד בדור. בהרבצת התורה בישראל לא היה כמוהו עד עכשיו. מרן רבי מרדכי אליהו אמר: זכר צדיק לברכה, שלא היה לו אח ורע – "בקי בש"ס ובפוסקים, שר ההלכה, בקי ברמב"ם ובטורים, שר בית הזוהר, שר בקבלה, שר בחסידות, שר בדרש, שר בהנהגה, שר בהפצת התורה. כל זה בשיא הגדלות שבן-אנוש יכול להגיע אליה", וכן "נשמה כללית של כלל ישראל – – – עוצם בינתו וחכמתו, גודל קדושתו וטהרתו באופן של פלאי פלאים – – – חסד עשה עמנו האל כאשר הוריד את האדם הגדול בענקים לדור יתום שכזה – – – עיניים לו ורואה הוא את כל המתרחש בכל העולם כולו".
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני כבר מסיים. מורי ורבותי, אני רק אומר לכם דברים שראיתי במו עיני. כל מי שהייתה מועקה בלבו, מחשוכי מרפא ועד חשוכי בנים, כל מי שהיה לו ספק ספיקא בשידוכים של בניו ובנותיו, היה שולח בקשה והיה מקבל תשובה למחרת על-ידי שליח של הרבי. ומה שהיה כותב הרבי – זה מה שהיה. הוא יחיד בדורו, אוהב ישראל, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. עליו נאמר: הווי מתלמידיו של אהרן הכוהן. יהי רצון שזכותו תעמוד לעד וימשיכו חסידיו לעשות כהנה וכהנה לדור ודור, עד ביאת משיח צדקנו, אמן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. הקומוניסט, חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ראשי קהילת חב"ד, קהילות חב"ד, לא סוד שאני אינני חסיד חב"ד וגם אינני שותף לדרכו המדינית של הרבי המנוח. סבי ז"ל, יעקב אלתר, היה חסיד חב"ד, איש קהילת חב"ד בתל-אביב, והמסורת שהוא החזיק הייתה שאנחנו שייכים למשפחה שהיא מצאצאי האדמו"ר הזקן. האמת היא שאפילו אני קרוי על-שם דודי – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אתה יכול להגיד עד מחר שאתה לא חסיד חב"ד, אתה חסיד חב"ד.
<דב חנין (חד"ש):>
– – שנהרג כקצין בצבא האדום בקרב על שחרור בודפשט, והוא היה קרוי על שם האדמו"ר האמצעי, כך שיש לי הרבה קשרים משפחתיים לחב"ד.
אבל אני ביקשתי לדבר בדיון הזה לא בגלל או בזכות הקשרים המשפחתיים, אלא בזכות רעיון מאוד יפה ועמוק שאני למדתי מסבא שלי. סבא שלי היה אדם עם הרבה מאור פנים, ואומרים שמאור פנים זה עניין של אופי. וזה כנראה גם עניין של אופי, אבל אצלו זה היה יותר עמוק מאשר רק אופי; זה היה עניין של השקפה מאוד עמוקה. הוא החזיק בדעה, ותמיד היה אומר לי: בכל אדם ואדם יש את ניצוץ הטוב. לא יכול להיות שיש אדם בעולם שאין בו את ניצוץ הטוב, ומה שצריך לעשות זה רק להשתדל ולהתאמץ ולחפש, ולא לוותר, ולהגיע לניצוץ הטוב הזה ולחשוף אותו. והרעיון הזה, אורחים נכבדים, עמיתי חברי הכנסת, הציבור שמסתכל עלינו היום, הוא רעיון מאוד חשוב ואקטואלי דווקא בימים האלה, שהם ימים של הרבה כעסים, והרבה מחלוקות, והרבה התנגשויות, והרבה תסכול, ולפעמים גם בציבור שלנו יש אנשים שכועסים מאוד וחולקים מאוד על אנשים אחרים. חבר הכנסת טיבי, בוודאי גם אתה יודע את זה. ואני חושב שזה הרגע לומר את המסר הזה: גם כשיש מחלוקות וגם כשיש אי-הסכמות, בכל אדם יש את ניצוץ הטוב, ובואו נלך בדרך הזאת של ההתעקשות והמאמץ, ולא לוותר לעולם על להגיע לניצוץ הטוב הזה, לחשוף אותו, ויחד עם האדם הזה – שנמצא לפעמים אתך ולפעמים נמצא מולך – לעשות את הטוב בחברה שלנו ובעולם שלנו.
אני מאוד מודה לסבא שלי על זה שהוא הצליח להעביר אלי את הרעיון הזה. אני משתדל ככל שאני יכול ללכת בדרך הזאת, ואני מקווה שנלך בדרך הזאת, רבים רבים, ונדע למצוא את הטוב ולעשות את הטוב בארץ שלנו ובעולם כולו. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת וורצמן.
<אבי וורצמן (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השלוחים הרבים שפה; לא הפעילים ולא כלום – שלוחים. זו מילה אחת שכוללת הכול, וזה הדבר הגדול בחב"ד: שלוחים.
<קריאה:>
– – –
<אבי וורצמן (הבית היהודי):>
לא, לא. זה לא השלוחים של המרוקאים.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלוחים יקרים, המשורר אברהם שלונסקי ז"ל, יליד אוקראינה, היה קרוב משפחתו של הרבי מלובביץ'. הוא גם למד אתו בילדותו. אברהם שלונסקי לא הגדיר את עצמו כאדם מאמין או כשומר מצוות. בשנת 1972, במכתב הנושא את התאריך כ"ג בסיוון תשל"ב – מופיע ב"אגרות קודש" כרך כ"ז – כותב הרבי מלובביץ' מכתב הממוען אל "שאר בשרי מר אברהם שיחיה שלונסקי". ושם הוא כותב את המשפט הבא, ואני מצטט מילה במילה: "אני מאמין, אשר הוא מאמין, ששנינו מאמינים". שבע מילים, בסך הכול: "אני מאמין, אשר הוא מאמין, ששנינו מאמינים".
אנו מתכנסים היום במלאות 20 שנה להסתלקותו של הרבי מלובביץ'. מה היה ה"אני מאמין" של הרבי מלובביץ'? נראה לי שהמשפט הקודם בן שבע המילים מתמצת את ה"אני מאמין" של הרבי: "אני מאמין, אשר הוא מאמין, ששנינו מאמינים". האמונה של הרבי באלוהים לא הייתה מוטלת בספק, וזה לא חידוש לומר שהרבי האמין באלוהים. ודאי שהוא האמין. החידוש הוא האמונה שלו בכל אחד ואחד בעם ישראל. ה"אני מאמין" של הרבי גרס שאין דתיים וחילונים; אין מאמינים ושאינם מאמינים. כולנו מאמינים בני מאמינים. כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב. אחד מבטא את זה יותר ואחר מבטא את זה פחות, אך בבסיס הדברים כולנו מאמינים.
מתוך ה"אני מאמין" הזה הקים הרבי את מפעל השליחות הענק. למעלה מ-4,000 שליחים פרוסים בכל נקודה בעולם שיש בה יהודים, מאלסקה ועד תאילנד, מאוסטרליה ועד טקסס, וגם בארצנו פועלים למעלה מ-500 שליחים, ממטולה שבצפון ועד אילת שבדרום. מה ההיגיון לשלוח זוג צעיר לחור נידח בקצה העולם? מי אמר שהם יצליחו בכלל בשליחות? הכול מתחיל ב"אני מאמין" של הרבי. הוא האמין בטוב שיש בכל אחד מעם ישראל, באמונה הקיימת בתוך כל אחד ואחד. מתוך האמונה הזאת בכל אחד שלח הרבי את השליחים וידע שהם יצליחו במשימה, כי כל יהודי באשר הוא – בתוכו הוא מאמין.
ה"אני מאמין" של הרבי לא שקע אחר פטירתו. להפך, המורשת רק גדלה והתעצמה ב-20 השנים האחרונות. אותו "אני מאמין" ממשיך להתוות דרך לאלפי יהודים.
אני באופן אישי זכיתי לחוות חוויה יוצאת דופן השנה – זכיתי להיות נציג הממשלה, ממשלת ישראל, במעמד הגדול והמרגש בכינוס השליחים העולמי בניו-יורק. המנחה, הרב קוטלרסקי, ביקש להצדיע לקבוצות שליחים שיצאו בשנה מסוימת לשליחות. כשהוא ביקש מהשליחים שיצאו לשליחות מאז שנת תשנ"ד – שנת הסתלקותו של הרבי לפני 20 שנה – ועד היום, נעמדה הקבוצה הגדולה ביותר, קבוצה שמהווה למעלה מ-70% משליחי הרבי בעולם. מספר השליחים של הרבי גדל ביותר מ-100%. אין תופעה כזאת בשום מקום אחר בעולם. פשוט מדהים.
<יואב בן צור (ש"ס):>
ב-300%.
<אבי וורצמן (הבית היהודי):>
כן, אמרתי יותר. נתונים אלו מראים יותר מכול את העובדה שמורשתו הגדולה של הרבי מלובביץ' רק ממשיכה להתעצם ולהגיע לעוד ועוד מקומות בעולם.
מאז כניסתי לתפקיד סגן שר החינוך החלטתי לסייע ולעשות ככל יכולתי לחזק את מוסדות חב"ד בארץ ובעולם. ברוך השם, בהרבה מקומות אנחנו במהלכים מאוד גדולים. בין הביקורים הרבים במוסדות חב"ד בארץ ביקרתי בכפר-חב"ד, ביקרתי בגני-הילדים וגיליתי שחלומם הגדול של הילדים הוא להיות שליח. המשכתי לבית-הספר היסודי, ושם שאלתי את הילדים לשמם ולמקום מגוריהם, וכך הם ענו לי, ואני לא שוכח את זה: אני דוד, שליח של הרבי במודיעין – ילד; אני שרה, שליחה של הרבי בכפר-חב"ד; אני חיה מושקא, שליחה של הרבי ברחובות, וכך הלאה וכך הלאה. המשכתי והשתתפתי בשיעור – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<אבי וורצמן (הבית היהודי):>
אני גומר תכף. – – בשיעור בווידיאו-קונפרנס בבית-הספר הווירטואלי לילדי השליחים בכל המקומות הנידחים בעולם. שוב נדהמתי לשמוע ולראות את הילדים שלומדים בשמחה ושוב אומרים: אני שליח של הרבי בשנגחאי, אני שליח של הרבי בבנגקוק, אני שליחה של הרבי במוסקבה וכן הלאה וכן הלאה. השליחות של הרבי ממשיכה בכל עוז.
ביום זה, שבו אש נורית על אזרחינו ויישובינו בדרום ובמרכז הארץ – היו עכשיו טילים בשוהם, בתל-אביב ובלוד – אי-אפשר שלא להזכיר את דבריו של הרבי בתקופת מלחמת המפרץ. שר המשטרה דאז, רוני מילוא, אמר לרבי: אנחנו נמצאים בימים קשים. והרבי, באופן נדיר, קטע את דבריו ואמר, וכך אני מצטט: "אין אלו ימים קשים – – – כבר אמרתי שכתוב במפורש ביחס לארץ-ישראל 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה'". בימים אלו, שרבים חוששים ומפחדים מאיומים, חשוב להזכיר את האמרה המפורשת על ארץ-ישראל, שהרבי ציטט רבות בזמן מלחמת המפרץ. הרבי אמר שארץ-ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם ואין לעזוב את ארץ-ישראל בשום פנים, ואכן במלחמת המפרץ הרי היו נסים גדולים מאוד, כמו בימינו אלו.
השבועות האחרונים מלאים בכאב גדול, יחד עם אחדות נדירה של חלקי עם ישראל. אנחנו חייבים להמשיך את האחדות הזאת. אנחנו חייבים להמשיך את המורשת הגדולה של הרבי מלובביץ'. אנחנו חייבים להאמין אחד בשני. אנחנו חייבים להביט על הזולת בעין טובה, לפעול מתוך אהבה ולחיות כולנו את המורשת הגדולה של הרבי, את המילים שנאמרו בלוויות שלושת הנערים וימשיכו להדהד מעלינו: הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך ואני אוהב כל אחד בישראל כנפשי וכמאודי. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה לסגן השר וורצמן. הדובר הבא – חבר הכנסת יחיאל בר, ואחריו – חבר הכנסת זאב אלקין, ואחריו השר גלעד ארדן – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד רותם – אינו נוכח – – –
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
אני פה, אני נוכח.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
נוכח. בבקשה, הדוכן לרשותך, חבר הכנסת רותם. כוחו של ההרגל, מה שנאמר.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
נאפשר לך. אנחנו נאפשר לך לעלות לדבר לאחר חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת רותם, בבקשה.
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לעמוד על היבט נוסף במפעלו של הרבי מלובביץ' שנודע לי עליו ואף אחד לא עמד עליו. אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו של הרבי זצ"ל, כפי שמסר לי ידידי הרב אדרעי, היה הקפדה יתרה שכל הפעולות של תנועת חב"ד, ובעיקר הפעילות של המוסדות המרכזיים של החסידות, יהיו רשמיים ומוכרים על-ידי הרשויות בכל מדינה ומדינה שבה הם פועלים, ונוסף על כך, שכל ההתנהגות וההתנהלות של המוסדות המרכזיים יהיו בהתאם לחוקים ולכללים הנהוגים ברישומי ובחוקי המדינה.
דוגמה בולטת לכך היא שבהוצאת הספרים של חב"ד, קה"ת, הייתה הקפדה רבה על שמירת הזכויות של הוצאת הספרים על מנת שאיש לא יהין להסיג את גבולה בהדפסת ספרי חב"ד ללא אישור. משכך, הרבי גם הקפיד שכל הספרים היוצאים לאור על-ידי קה"ת יירשמו כחוק ברישומי המדינה. נוסף על ההקפדה על העניין ההלכתי והחוקי שבדבר ביקש הרבי להשיג בכך דבר נוסף – שכל דבר שקשור עם הפעילות החב"דית של הפצת תורת החסידות לקהל רחב צריך להיעשות מתוך אחריות וזהירות הכי גדולה, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול. ואכן, ניתן בהחלט להזדהות עם גישה זו. זה באשר לפן המעשי של תחום החוקה אצל הרבי.
ואילו באשר לפן הרוחני של הדברים – משנתו של הרבי עוסקת רבות במשמעות הרוחנית של חוקה ביהדות, שאותה מסמלת מצוות פרה אדומה. "זאת חקת התורה", שהיא מצווה ללא טעם ידוע, עד שמשה רבנו אמר עליה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". חוקה, להבדיל ממצוות המוגדרות "משפטים", היא מצוות שאין להן טעם והסבר גלוי ומקיימים אותן אך בגלל שבורא העולם ציווה, ללא הסבר ידוע. מצוות החוקים מרמזת על הקשר הנשמתי העצמי שיש לכל יהודי עם בורא עולם, הוא קשר על-שכלי.
אפשר לומר שהרבי מלובביץ' מבחינה זו היה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של העם היהודי. הוא גילה את הקשר של כל יהודי – הנשמתי הפנימי של כל יהודי – עם בורא עולם, גם אם אותו יהודי לא היה מודע לכך כלל, ואף אם הוא לא ידע בעצמו שהוא יהודי. זאת פעלו השלוחים של הרבי ברחבי תבל, להביא דוגמאות מביקוריו אצל השלוחים.
אני גאה במושב הזה לספר על הזכות הגדולה והחוויה החד-פעמית שזכיתי לה כאשר ביקרתי אצל הרבי זצ"ל לפני 30 שנה. מפגש זה לא יישכח ממני לעד. באותם רגעים קצרים ראיתי איך שהרבי מביט בעיניו התכולות היוקדות אל תוך תוכי, כאשר הוא קורא את נשמתי, וגם אותי הוא חיבר באותו חיבור עצמי של חוקה, חיבור שלמעלה מההסבר, אל בורא עולם. רגעים אלו נחקקו בי לנצח. ואכן, בלשכתי תלויה תמונה המתעדת את אותם רגעים נדירים ויקרים שלי עם הרבי.
דמותו של הרבי תמשיך להיות מופת לעם היהודי בכללו, לציבור היהודי בארץ-ישראל בכלל ולי באופן אישי. כדאי לזכור שהרבי דיבר שהעם ראוי לגאולה. ואכן, רבותי, כל אחד מאתנו צריך לקבל על עצמו עשיית מעשה טוב של איחוד עם ישראל, ושנביא את הגאולה במהרה בימינו, אמן.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה, חבר הכנסת רותם. רק לחשוב שכמעט פספסנו את הדברים הכל-כך חשובים הללו, במיוחד ברגעים הקשים האלה – לא קשים, רגעים שכן דורשים מאתנו אחדות, כאשר טילים מגיעים גם לתל-אביב. אז זו ההזדמנות לשלוח חיזוקים לתושבי המרכז, אבל בראש ובראשונה לתושבי הדרום.
חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. לאחר מכן יעלה השר יאיר שמיר.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
כבוד היושבת-ראש, תודה, והנה, באמת אני חזרתי מערוץ 1, ושם דיברנו על הכוח והאחדות שהעם הזה צריך בלחימה בדרום, ודאגתי שמא לא אספיק להגיע ולדבר על הרבי, כפי שהבטחתי לחברי. והנה, אולי זה בכוחו של הרבי, שנתן לאחי וחברי פה לברבר קצת מעבר למה שמותר להם כדי שגם אני אוכל לבוא ולדבר.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אתה יכול גם לפרגן ליושבת-ראש שאפשרה לך, למרות – – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
בוודאי, במרכז דברי פרגון ליושבת-ראש.
אבל באמת, כשאנחנו מתכנסים היום כאן ומדברים על הרבי, על האיש הגדול הזה, הרבי מלובביץ' – ואני לא חסיד חב"ד, ואני, בעוונותי, לא מספיק חזק בשביל להיות איש דתי, ועדיין חשוב לי לבוא ולדבר על האיש הזה ולהגיד גם מה הוא היה בעיניו של אדם כמוני. זה איש שקשה מאוד להגדיר אותו מזווית אחת או באופן אחד, כי מצד אחד הוא היה גאון ועילוי וגדול בתורה כבר מילדות. הכתבים והתורה שלו ממלאים ספריות רבות, קילומטרים, ומקיפים את כל תורת ישראל. אבל מעבר לאיש תורה, הוא היה גם איש חזון, איש שראה למרחוק, מעבר למה שקורה כאן, מעבר למה שקורה עכשיו. ולא סתם – בגלל היכולות האלה שלו מדינאים כל כך רבים, נשיאי מדינה, ראשי ממשלות, חברי כנסת, שרים, אנשי מערכת הביטחון, יהודים, סתם יהודים שעמדו בתור לקבל ממנו ברכה, עלו כדי להתייעץ אתו. כי הוא לא היה סתם עוד רב או איש דת. הוא היה איש שהייתה לו דעה מגובשת ומפוכחת כמעט בכל תחומי החיים, ובעיקר היה אכפת לו מה שקורה במדינת ישראל, בארץ-ישראל, שהוא כל כך אהב.
אלה שפגשו אותו מתארים בן-אדם שהיה איש שיחה לבבי, צנוע, שכואב את הכאב של הזולת; לא רק מה שקורה אצלו, בקהילתו, וגם אם הוא לא היה יהודי לפעמים – הזולת, אני מדבר, לא הרבי חלילה. הוא היה אדם שדאג ליהודי הפרטי מצד אחד, וגם לכלל עם ישראל מהצד השני, ולעתיד של העם הזה, ולשלמות של העם הזה. ולכן ציבורים רבים, בתוכם אני, שאינני אדם דתי, התחברו אליו כל כך הרבה, וזה באמת אומר משהו.
היו בו פנים רבות, ועל כל אחד מהפנים האלה אפשר לדבר נאומים שלמים. אבל אם נרצה להגדיר אותו בהגדרה שהיא יותר מקיפה, בהחלט ניתן יהיה לומר שהוא היה מנהיג. הוא היה מנהיג. ודווקא היום, כשאני חושב שבהרבה תחומים – שלום, אדוני חבר מועצת העיר, ידידי למועצת העיר לשעבר – חסרה מנהיגות חברתית, מדינית וכו', דווקא היום אני מתגעגע לאותם מתי מעט, לאותם אנשים שהיה אפשר להגדיר אותם כמנהיגים, כמעצבי דעת קהל, מעצבי קהילות ואוכלוסיות שלמות. הוא היה מנהיג של הקהילה הגדולה והמפוארת שלו, הקהילה שלו, אבל גם מנהיג של ציבור שהוא רחב מהקהילה שלו. בגלל זה הוא היה יהודי בעל שיעור קומה נדיר. באמצעות המפעל העצום שהוא יצר, אלפי שליחיו בעולם כולו – בארצות-הברית, ברוסיה, באפריקה, באוסטרליה, באירופה, במזרח ובכל מקום – באמצעותם גילינו את המנהיגות שלו.
אני זוכר את עצמי אחרי חתונתי טס לירח דבש עם רעייתי בתאילנד, קצת אחרי ראש השנה, והתלבטנו אם אנחנו יכולים לנסוע, כי יום כיפור היה באמצע. אחד הדברים שביררנו לפני כן הוא שיש בית-חב"ד במקום שבו אנחנו נמצאים בתאילנד ושאנחנו יכולים לעשות בו תפילה וארוחה מפסקת וארוחת פתיחה כהלכתה. הוא אפשר לי את זה – אני מסיים, ברשותך.
זה רק מראה כמה הוא הבין את צורך השעה, גם מה שקורה פה וגם מה שקורה ליהודים ברחבי העולם, שלפעמים צריכים דברים בסיסיים, חומריים וגשמיים מצד אחד, ומצד שני גם עזרה, הרבה פעמים עזרה מצילת נפשות. ראינו את קהילת חב"ד ושליחי חב"ד מגיעים בעת אסון; לפעמים לפני שהמשטרה והצבא והממשלה באותה מדינה יודעים מה לעשות הם כבר מגיעים ומושיטים עזרה.
על כן, זה מנהיג, זאת מנהיגות – בלי עדתיות, בלי כיתתיות, בלי הבדל אם יש צורך רוחני או גשמי להגיש לעם היהודי. זה הרבי מלובביץ', זאת הייתה דרכו. הלוואי שיהיו עוד כמוהו, אם בכלל יכולים לצמוח עוד מנהיגים בשיעור קומה כזה.
על כן, כבוד היה לי להיות פה היום ולחלוק לו כבוד ולדבר עליו, על דרכו ועל מנהיגותו הגדולה. אני מברך את כל שליחי חב"ד שהגיעו לפה, ויישר כוח על עבודתכם. תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה לחבר הכנסת בר. אנחנו עוברים לדובר הבא – שר החקלאות יאיר שמיר, בבקשה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים, קהל החסידים שכיבדונו בבואם, מכובדי, 20 שנה חלפו מאז הסתלקותו של הרבי, אבל נשמתו ורוחו עדיין אתנו כאן. הפעולות שלו, המורשת שלו נמצאות עמנו, והן, באמצעות שליחיו, או השלוחים – הם הממשיכים את מורשתו ועשייתו. הם מביאים את תורתו, את אהבת ישראל שלו, את דאגתו לכל יהודי בכל מקום ולכל מקום.
העשייה המבורכת של שליחי חב"ד נפרסת על פני הגלובוס כולו ומגיעה עד לפינותיו הנידחות ביותר. לאורך כל השנה, שלוחיו של הרבי נמצאים בכל מקום וממלאים את השליחות שהוטלה עליהם: לעשות את העולם צודק יותר, טוב יותר, רוחני יותר, ומנסים שיהיה זה עולם שכולו אור. הם-הם צבא הסולידריות היהודית. הם צבא חובק עולם, הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני. הם מדריכים, הם מנחים, הם פועלים, הם מסייעים לכל יהודי במצוקתו; הם מתייצבים במקומות מרוחקים ומסוכנים כמלאכים מושיעים, ולא נרתעים לשים נפשם בכפם כדי לעזור לאחיהם בני עמם.
ברשותכם, אבקש לגעת במערכת היחסים המיוחדת שהייתה לרבי עם אבי, מר יצחק שמיר ז"ל. הקשר הראשוני ביניהם נוצר כאשר אבי סיים את תפקידו במוסד והחל לפעול במלוא המרץ למען יהודי ברית-המועצות – שחרר את עמי, שלח את עמי. אבי עמד נפעם ונדהם לנוכח הרשת המסועפת, שכולה עשייה יהודית, בברית-המועצות שמאחורי מסך הברזל. פועלו של הרבי – הוא ישב בניו-יורק ורשתו הייתה פרוסה על פני העולם כולו, בערים, בעיירות ובכפרים הנידחים – גרם לאבי התפעלות עצומה והערצה עד יומו האחרון.
מאז מלחמת ששת הימים, הרבי יצא בקול צלול וברור נגד החזרת שטחי ארץ-ישראל וגם נגד הדיבורים בנושא. וכך קיבל אבי חיזוק מגדול הדור לאמונתו בצדקת דרכו שלו, שתמיד צריך להיות עומד כסלע איתן בהגנה על עם ישראל וארץ-ישראל. הקשרים ביניהם התהדקו בעת מלחמת המפרץ הראשונה, כאשר למרות התחזיות הקודרות הרבי חזר שוב ושוב ואמר שארץ-ישראל היא המקום הבטוח ביותר לעם ישראל.
זכורה לי במיוחד התבטאותו של אבי על הרבי, ואני מצטט: "חסידי חב"ד מדברים על רוח הקודש שפיעמה בו. מדינאים ואנשי צבא שנפגשו עמו הגדירו זאת כהסתכלות מפוכחת ומרחיקת ראות. ואני סבור ששני הדברים חד הם. רוח הקודש היא הרוח הרואה למרחוק".
אבי ראה ברבי את המנהיג הרוחני האמיתי של עם ישראל בדורנו. וכאשר עלתה שאלת גבולותיה של ארץ-ישראל על סדר-היום הלאומי, התעלה הרבי לדרגת מנהיג לאומי רב-השראה הנושא באחריות לכלל ישראל, והוא הטיל את מלוא כובד משקלו הרוחני למאבק שבימים אלה הוא רלוונטי מתמיד – המאבק הלאומי על ארץ-ישראל. מדיניות הנסיגות והוויתורים הוכחה כהרסנית לעם היושב בציון. עלינו לעמוד על עקרונותינו ולומר באופן חד ביותר: בין הירדן לים יש מקום רק למדינה אחת, והיא מדינת ישראל ובירתה ירושלים, בירתנו ההיסטורית.
ואני, בכל נסיעותי שנים הרבה בכל רחבי תבל, הן בתפקיד והן בחופשה, מקפיד לבקר בבית-חב"ד, אם יש כזה במקום שבו אני נמצא. אני יכול לומר לכם: זו חוויה מדהימה, מחזקת, מלהיבה, בכל ביקור מחדש.
הכינוס הזה ביום הסתלקותו של הרבי הוא זכות גדולה לכנסת ישראל. העלאה על נס את פועלו של הרבי מלובביץ' למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל היא חשובה ביותר, ולו כדי לחזור וללמוד ממורשתו ומתורתו. תודה על ההקשבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה לך, השר שמיר. אנחנו עוברים לחבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. אחריך יסכם את הדיון סגן השר אלי בן-דהן; סגן שר הדתות, יש לומר.
<יואב בן צור (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, ידידי סגן השר, חברי חברי הכנסת, נציגי חסידות חב"ד המפוארת, רבנים ואורחים נכבדים, אני רוצה לפתוח בחיזוק לתושבי הדרום ומרכז הארץ שנמצאים תחת מתקפה אכזרית של טילים. לבנו אתכם. אתם סופגים את המטחים הללו וסובלים בשביל כולנו, אבל בימים אלו אין קואליציה ואין אופוזיציה. אנו סמוכים ובטוחים, בעזרת השם, שממשלת ישראל עושה ותעשה כל אשר לאל ידה להשיב את השקט לדרום ולמרכז הארץ, ומחזקים את ידי הממשלה במאבקה זה.
בימים שבהם עם ישראל נאבק על חירותו וביטחונו, מתאים להיזכר בפעילותו רבת ההוד של הרעבע מלובביץ', זכר צדיק לברכה. האכפתיות שלו לכל יהודי ויהודי בעולם הפכה לסמל הערבות ההדדית. אין ספק שבימים אלו הוא מעתיר תפילות ומבקש עבור עם ישראל וביטחון ישראל.
בשבוע שעבר חל יום הסתלקותו לגנזי מרומים של הרעבע, אז מלאו 20 שנה להסתלקותו מעינינו. אבל אני יכול להעיד מזווית אישית, כמי שעסק בענייני חינוך והיה אחראי לבתי-ספר בכל רחבי הארץ, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים. הרעבע מחב"ד חי וקיים. פגשתי בפועלו ובמורשתו בכל מקום בארץ שאליו הגעתי. מילדים קטנים ועד מבוגרים – דרכם של כולם הצטלבה מתישהו עם דמותו ומורשתו הייחודית.
מאז נפטר בג' תמוז התשנ"ד, מפעל השליחות שהקים במסירות נפש הוכפל וגדל עשרת מונים. אלפי שלוחים ברחבי העולם ממשיכים את דרכו ומפיצים את אורה הטוב של היהדות, כשכולם, גם אלה שלא זכו להכיר את הרבי באופן אישי, פועלים מכוחו.
לצערי, הרעבע לא אתנו, אבל כפי שאמרתי, פגשתי אותו בכל מקום שאליו הגעתי. לטעמי, ראוי שכנסת ישראל באופן רשמי תקבע לו מקום של כבוד כאחד מגדולי ומאורי הדורות, ותמצא דרכים להכיר ולהוקיר את פועלו הגדול למען עם ישראל – ולא למען כבודו, אלא למען שימור מורשתו וסיוע להרחבת הפעילות שאין לה אח ורע בעולם כולו.
ביום הזה שבו מציינת הכנסת את יום ההילולה של הרבי, אין דרך טובה יותר לעשות זאת מלבד דבקות בציווי העיקרי שהוא הנחיל לחסידיו ולנו: כל יהודי באשר הוא יהודי הוא. ואהבת לרעך כמוך. האכפתיות, תחושת הערבות ההדדית – אלו דברים שהרבי זצ"ל תרם רבות להשרשתם בכל מקום ומקום ומסר את נפשו עליהם. נלמד ממורשתו, נלך בדרכיו, ונזכה כולנו לגאולה השלמה במהרה בימינו, כפי ששאף ופעל כל ימיו לקירוב הגאולה. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת בן צור. אנחנו רוצים לראות אם בדקה הקרובה יגיע השר ארדן, שמאוד חשוב לו לשאת דברים. אנחנו ניתן אפשרות, נחכה כמה דקות – – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
דקה, דקה, דקה, כמה דקות. סולידריות, חבר הכנסת חיליק – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
חכה דקה, אנחנו – – –
<קריאה:>
– – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – – את הרב הלפרין, חבר מועצת העיר – – – כאילו. אני הייתי אתו במועצה, דיבר דברי חוכמה – – – לכבוד הרב – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אני מציע שהרב הלפרין – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אני חושבת שאחד – – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – ייתן לנו איזה – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
לי חשוב רק ככה לציין – אני חושבת שאחד הדברים החשובים בפעילות של חב"ד: לאחרונה חזרתי מאפריקה. חיפשתי שם אוכל כשר. אפשר לומר שהשלתי כמה קילוגרמים מגופי כי לא מצאתי באמת אוכל כשר. והדבר הראשון שאמרתי: אני הולכת לחפש אוכל כשר. אמרו לי: לאן את הולכת? אמרתי: לחפש את חב"ד. והיו באמת מקומות, מדינות – היינו בחמש מדינות, והיו מדינות שלא היו בהן סניפי חב"ד. מה שאומר שבאמת רבים מהישראלים, במקומות שאליהם הם מגיעים, הם בראש ובראשונה מחפשים, לא רק בגלל האוכל הכשר, אבל באמת – התחושה הביתית הזאת, אז הם מחפשים את חסידי חב"ד, שעושים עבודת קודש, והרבה פעמים גם משתפים פעולה עם משרד החוץ.
ועוד נקודה, שהיא כל כך חשובה – אתה הזכרת את זה, חבר הכנסת חיליק בר, בעניין האנשים שמקבלים עזרה בשעת צרה. אבל האנשים שמקבלים עזרה בשעת צרה שהם החשובים ביותר לטעמי אלה אנשים שמאבדים את נפשם או דעתם מתבלבלת עליהם. וברגעים האלה, שאדם מאבד את שפיותו, ואנשי חב"ד מתגייסים – זו הצלת נפשות. כי אדם שאינו יודע מה קורה אתו מחוץ לגבולות ישראל – זו בעיה באמת גדולה.
טוב, אנחנו רואים שהשר ארדן לא מגיע. בבקשה, בבקשה, סגן השר אלי בן-דהן – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אני יכול לעשות פיליבסטר – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
– – אתה מוזמן לסכם את הדיון החשוב הזה. תודה לקהל הנכבד. לאחר הסיכום נסיים את הדיון.
<סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מכובדי וחברי היקרים שלוחי חב"ד בארץ ובעולם כולו, ישבתי והקשבתי בקשב רב לכל הדוברים, ואכן, הדוברים כולם האירו מפנים שונות ומכיוונים שונים דמות מיוחדת במינה, דמות שאיננה צומחת בכל דור ודור, אלא דמות מיוחדת, ואפשר לומר שבמשך דורות רבים לא זכינו לראות דמות כזאת.
הרבי מלובביץ', הרב שניאורסון, מנחם מנדל שניאורסון, זכר צדיק לברכה, צדיק וקדוש, אכן היה תלמיד חכם, עצום, בכל תחומי התורה, כפי שעוד מעט אזכיר. אבל מעבר לכול, כפי שמלמדת אותנו המשנה בפרקי אבות, הדרגה הגבוהה ביותר היא ללמוד וללמד, לשמור ולעשות; לקחת את התורה ולתרגם אותה למעשים, לקחת את התורה ולהפוך אותה לכוח מניע, לכוח שבזכותו אלפי אנשים מגיעים לכל מקום בעולם, מפיצים את תורת ישראל, מקרבים את הציבור הרחב לאהבת המצוות, לקיומן. וכל אחד מאתנו יודע שבמדינות שבהן אין שום סיכוי להשיג אוכל כשר, המקום היחיד הוא בבית-חב"ד. שם ניתן למצוא אוכל כשר. הייתי אומר כפרפראזה – בתי-חב"ד הם מעין ארץ-ישראל בכל מדינה ומדינה.
זכיתי להיות פעמיים אצל הרעבע מחב"ד, ובכל פעם למעלה משלוש וחצי שעות. בפעם הראשונה הייתי יחד עם שני הרבנים הראשיים לישראל, שניהם זכר צדיקים לברכה: הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, במפגש מדהים של שלושה אנשים גדולי עולם, שבמשך שלוש וחצי שעות עוסקים בכל תחומי התורה כולה: בפשט ובדרש, ברמז ובסוד, בהלכה ובקבלה, בגמרא, בכל תחומי התורה. והרבי הפליא בשליטתו, כאילו היום הוא עוסק בתחום הזה. בכל תחום שבו נגעו הוא ידע להעמיק ולבאר ולהרחיב כאילו רק אתמול הוא למד את זה, וברור שהוא לא למד את זה אתמול או שלשום.
בפעם השנייה זכיתי להיות עם הרב מרדכי אליהו לבד, גם כן קרוב לשלוש וחצי שעות, במפגש עם הרעבע. ובכלל צריך לומר שהקשר שהיה בין הרב אליהו לבין הרעבע היה קשר מיוחד במינו, ולא לחינם הרב אליהו כינה את הרעבע "הרב הדומה למלאך ה' צבקות" – ביטוי שכפי שאנחנו יודעים מופיע בנביא, שזוהי הדמות האידיאלית, זוהי הדמות שאנחנו צריכים לראות לנגד עינינו. אם דומה עליך הרב למלאך ה' צבקות, למד תורה מפיהו. והרב אליהו אמר, שאם יש רב שדומה למלאך ה' צבקות זהו הרבי מלובביץ' – מאור הפנים, השמחה, הארת הפנים בכל תחום, כפי שאמרתי, וההתעניינות בכל מה שקורה בארץ-ישראל. הרבי התעניין מה קורה כאן ומה קורה כאן והמריץ את הרב אליהו, ובפגישה הקודמת – את הרבנים הראשיים, לקיים סדרים לציבור הרחב, לדאוג לכל אחד ואחד, שכל אחד יוכל להרגיש את הקשר שלו לתורה.
אני אספר – אני כמובן אומר על עצמי – שבמפגש הראשון זכיתי לקבל ברכה אישית מהרבי. הוא החזיק את ידי ובירך אותי לברכה והצלחה, ואין לי ספק שברכתו של הרבי מלווה אותי מאז ועד היום. ואני רוצה לציין שבמפגש השני, כשהרב אליהו יצא מהמפגש עם הרבי, הרבי יצא מחדרו – דבר שלא היה רגיל – והחליט ללוות את הרב אליהו עד שהרב אליהו יגיע לרכב. ובכמה פעמים הרב אליהו עצר ואמר לרבי: עד כאן, זה לא לכבודו של הרב, הרב יחזור למקומו. והרב אמר: תורת ארץ-ישראל נמצאת פה, וכבודה של ארץ-ישראל ותורת ארץ-ישראל, ועל כן הוא ליווה את הרב אליהו עד שהרב אליהו נכנס לאוטו, וכשיצאנו והתחלנו לנסוע, רק אז הרבי הסתובב וחזר לחדרו. הוזכרו כאן קודם על-ידי השר שמיר האהבה הגדולה והקשר המיוחד של הרבי לארץ-ישראל, לכל רגב מרגבי אדמתה, ועל כן הוא החשיב את תורת ארץ-ישראל ואת הרב הראשי לארץ-ישראל למשהו מיוחד.
אני רוצה לציין פה, דווקא בימים אלו, שאנחנו עוסקים הרבה בזהותה היהודית של מדינת ישראל, שהרעבע עשה מאבק גדול על זהותה היהודית – וכולנו זוכרים את השינוי בחוק של "מיהו יהודי" – ואמר, רק סביב השינוי החקיקתי הזה של "מיהו יהודי" – הכנסת פה קיבלה חוק שלימים אין לי ספק שרבים הצטערו על החוק הזה, אבל הרבי היה הראשון שידע לזהות את התקלה החמורה בחוק, שהביאה לכך שהזהות היהודית התערערה. ואין לי ספק שאם אנחנו צריכים ללמוד – אחד הדברים הגדולים והחשובים שצריך ללמוד מהרבי, ממורשתו הגדולה, זה החשיבות הגדולה של שני הדברים: 1. לעמוד על ערכו וחשיבותו של כל רגב אדמה מאדמת ארץ-ישראל; 2. לשמור על זהותה היהודית של מדינת ישראל, שהיא מדינת היהודים, המדינה היחידה בעולם שהיא מדינת היהודים.
ותרשו לי, אני רוצה לסיים במילותיו של הרב אליהו, שזכיתי להיות, כידוע, ראש לשכתו במשך שנים. מסיים הרב אליהו כך: "לימים ראיתי עוד צד של גדולתו העצומה – שהיא לא בשטח אחד, לא בתחום אחד ולא במקום אחד אלא בכל השטחים ובכל העניינים. ראינו גדולים שהקדישו חייהם לתורה ושכחו את כל העולם. ראינו גם מי שהקדישו חייהם למען הציבור וויתרו על לימוד התורה. אצל הרבי הכול התאחד ביחד והגדולה היא בכל השטחים. גם בקיאות וגדלות בכל התורה כולה וגם כאלו מפעלים אדירים בצורכי הציבור ובהחייאת נשמות בכל העולם. זו מדרגה שלמעלה מגאון ולמעלה מצדיק. וכל כך למה? כי אצלו התורה והעולם היינו הך. לכן, גם שלט בכל ענייני העולם וחולל נסים גלויים ממש בדור החשוך הזה".
יהי רצון שאנחנו, כנסת ישראל וממשלת ישראל, נזכור את המורשת הגדולה. ופה אני רוצה לברך את חברי וידידי חבר הכנסת מרגי, שזכה להעלות על נס את מורשתו של הרבי. יהי רצון שנזכה כולנו באמת ללמוד ממורשתו, לשמר אותה, ובעיקר, בעיקר – לקיים אותה. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה לסגן השר. תודה, חבר הכנסת מרגי. תודה לקהל הנכבד.
חברי כנסת נכבדים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"א בתמוז התשע"ד, 9 ביולי 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 20:08.>