דברי הכנסת

דברי הכנסת לד / מושב שני / ישיבות קנ"ד–קנ"ו / ט'–י"א בתמוז התשע"ד / 7–9 ביולי 2014 / 34 חוברת ל"ד ישיבה קנ"ד הישיבה המאה-וחמישים-וארבע של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ט' בתמוז התשע"ד (7 ביולי 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס, רע"ם-תע"ל-מד"ע– חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. תקציב 2015 הפוגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים; 8 2. היותה ממשלה בלי דרך בתחום המדיני, הביטחוני, החברתי והכלכלי; 8 3. תחושת אכזבה והיעדר תקווה, תוחלת, ביטחון אישי וביטחון חברתי בקרב אזרחי המדינה; 8 4. המשך הכיבוש שהוא הגורם להידרדרות המצב ולסכנת התלקחות באזור 8 מיכל בירן (העבודה): 8 סגן שר האוצר מיקי לוי: 12 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 16 יעקב מרגי (ש"ס): 18 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 21 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 24 מרב מיכאלי (העבודה): 26 אבי וורצמן (הבית היהודי): 27 נסים זאב (ש"ס): 29 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 32 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 34 מאיר שטרית (התנועה): 36 ניצן הורוביץ (מרצ): 37 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 38 דב חנין (חד"ש): 40 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 41 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 42 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014 49 יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 49 הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 50 יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 51 תמר זנדברג (מרצ): 52 הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014 54 זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 54 הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014 56 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 56 עדי קול (יש עתיד): 60 הצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 61 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 62 נחמן שי (העבודה): 65 רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו): 66 הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 66 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 67 אורית סטרוק (הבית היהודי): 69 רינה פרנקל (יש עתיד): 70 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155), התשע"ד–2014 70 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 71 קארין אלהרר (יש עתיד): 75 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 156), התשע"ד–2014 76 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 76 מרב מיכאלי (העבודה): 78 אורי מקלב (יהדות התורה): 78 דב חנין (חד"ש): 80 נסים זאב (ש"ס): 81 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014 83 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 83 אילן גילאון (מרצ): 84 מוחמד ברכה (חד"ש): 85 הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014 88 שר האוצר יאיר לפיד: 88 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים בכל הארץ), התשע"ג–2013 89 מירי רגב (הליכוד ביתנו): 90 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג–2013 92 מאיר שטרית (התנועה): 92 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014 94 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 94 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014 95 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 96 מוחמד ברכה (חד"ש): 101 חנא סוייד (חד"ש): 103 באסל גטאס (בל"ד): 104 אורי מקלב (יהדות התורה): 108 נחמן שי (העבודה): 110 מרב מיכאלי (העבודה): 111 עמר בר-לב (העבודה): 113 דב חנין (חד"ש): 114 משה גפני (יהדות התורה): 116 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 120 מיקי רוזנטל (העבודה): 121 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 123 יעקב אשר (יהדות התורה): 126 דוד אזולאי (ש"ס): 130 יצחק הרצוג (העבודה): 131 אברהם מיכאלי (ש"ס): 132 איתן כבל (העבודה): 133 כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו): 135 סגן שר האוצר מיקי לוי: 139 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014 144 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 144 דוד אזולאי (ש"ס): 145 אברהם מיכאלי (ש"ס): 146 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103), התשע"ד–2014 148 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 148 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014 150 השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ: 150 הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014 151 השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ: 152 עמר בר-לב (העבודה): 153 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 155 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 155 השלמת הרכב ועדות הכנסת 156 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 156 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 157 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 158 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014 158 סגן שר האוצר מיקי לוי: 158 החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק מהצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013 160 זבולון כלפה (בשם ועדת הכספים): 161 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12) (העברת נטל ההוכחה בתובענה על התנכלות), התשע"ד–2014 162 עליזה לביא (יש עתיד): 162 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 164 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ט' בתמוז תשע"ד, 7 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20) (הגנה על תשלומים הניתנים לזכאים לסיוע כלכלי), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת חיים כץ. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2581/19 וכלה בהצעת חוק פ/2602/19 – הצעת חוק העסקה ישירה של עובדי הוראה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואיציק שמולי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – יושב-ראש הוועדה המשותפת לעניין תקציב הכנסת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין ויעקב ליצמן; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – סייגים לחסינות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב וזבולון כלפה; הצעת חוק תשלום שכר במקרה של היעדרות מעבודה בשל נסיבות חיצוניות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, שלי יחימוביץ ואורית סטרוק; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב משתף פעולה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, עדי קול, מרב מיכאלי, אורית סטרוק, יריב לוין, פנינה תמנו-שטה, דב ליפמן, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, רוברט אילטוב ובועז טופורובסקי; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, תמר זנדברג, מיכל רוזין, יחיאל חיליק בר, איתן כבל, עליזה לביא, יפעת קריב, דוד אזולאי, אלעזר שטרן, משה מזרחי ונחמן שי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – שינויים בתקציב הביטחון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין, זאב אלקין, עפר שלח ומרב מיכאלי; הצעת חוק גוש מרכז בנימין, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק גוש לב השומרון, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק בקעת-הירדן, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת גוש מערב השומרון, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק גוש אריאל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק גוש מודיעין, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק גוש-עציון, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק גוש מנשה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק מעלה-אדומים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, יוני שטבון, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק חברון ובנותיה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אליהו ישי, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מירי רגב, מאיר פרוש, חיים כץ, אברהם מיכאלי, יוני שטבון ודוד רותם; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות תלמידי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, עפר שלח, עמר בר-לב ודוד צור; הצעת חוק ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב ואיתן כבל; הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון – שידורי רדיו מהכנסת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, משה מזרחי, רינה פרנקל, דב חנין, קארין אלהרר ויחיאל חיליק בר. כמו כן, הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס, רע"ם-תע"ל-מד"ע– חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. תקציב 2015 הפוגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים;> <2. היותה ממשלה בלי דרך בתחום המדיני, הביטחוני, החברתי והכלכלי;> <3. תחושת אכזבה והיעדר תקווה, תוחלת, ביטחון אישי וביטחון חברתי בקרב אזרחי המדינה;> <4. המשך הכיבוש שהוא הגורם להידרדרות המצב ולסכנת התלקחות באזור> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדרת הצעות האי-אמון לפנינו. הראשונה, מטעם סיעת העבודה: תקציב 2015 הפוגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי שתנמק את ההצעה היא חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה להתחיל בנושא אחר, שכמובן אי-אפשר שלא להתייחס אליו ביום כזה. אני חושבת שלכולנו היה שבוע מאוד קשה. הדבר שהיה הכי קשה מבחינתי זה שגילינו כמה דברים מאוד לא נעימים על עצמנו, כשמנדט שלם עושה "לייק" בפייסבוק לקבוצה שקוראת לנקמה. זה דבר שדורש דורשנו. אני חושבת שראינו פה כאב איום ונורא של משפחות מהצד האחד, משפחת פרנקל ויפרח ושער, שסבלו כאב קשה מנשוא. ומהצד השני מוחמד אבו ח'דיר, שמת באופן מזעזע. המשותף למקרים האלה הוא בסופו של דבר הדה-הומניזציה שבהם. לפעמים משתמשים ביתר קלות בלהגיד "אנחנו מאבדים צלם אנוש", אבל מה לאבד צלם אנוש בזה? איך יכול אדם להגיע למצב שהוא חוטף נער בן-עשרה? איך יכול אדם להגיע למצב שהוא שורף נער בן-עשרה? הדבר הזה אפשרי רק אם הוא לא רואה בו אדם. אם הוא לא מצליח לדמיין שלילד הזה, לנער הזה, יש משפחה והורים וחברים ועתיד וחלום ותקוות. רק אתה מצליח לצמצם את כל זה לנקודה בקרב פוליטי שאתה יכול לשחק כך או אחרת ולהשוויץ בזה בפני החברים שלך ולהתגאות. הדבר הזה הוא לא פחות מדה-הומניזציה ואיבוד צלם אנוש. אפשר להסתפק בזה שאומרים: אלה עשבים שוטים. הרי מדובר, אני מניחה, בשני הצדדים, מדובר בקיצונים; אבל משפט שככה היה מאוד נפוץ בתקופה של רצח רבין, ואני חושבת שהוא מאוד קשור גם עכשיו, זה שעשבים שוטים לא גדלים בחממה. והשנים האחרונות, של הסתה גם מקרב יושבי הבית הזה, גם מקרב חברים בקואליציה – אנחנו, שצריכים להוות דוגמה. ואפשר לא להסכים וכן שטחים ולא שטחים ולהחזיר ולא להחזיר, אבל יש מסר אחד שכולנו חייבים להיות מאוחדים בו – שהאלימות היא דרך בלתי לגיטימית להשיג מטרות פוליטיות. וזה דבר שחשוב להגיד מכל קצוות הבית, אחרת המצב הזה שאנחנו נמצאים בו – שוב, אנחנו לא אחרי זה. אני לא יודעת מה אתכם. אני ממש מרגישה שאנחנו יושבים על חבית חומר נפץ, שממש כל ניצוץ, כל זיק, יכול להדליק פה תבערה שלא יהיה אפשר לצאת ממנה. אני חושבת שגם ברגעים האלה, בשביל המצב המיידי, צריך כן לגלות איפוק ואחריות, אבל אם אחרי הכול, כן, נצליח לצאת מהמצב הקונקרטי הזה, יש לנו כמה שאלות קשות לשאול את עצמנו. אנחנו לא יכולים לחשוב בשביל הפלסטינים, להפיק לקחים על מערכת החינוך שלהם, אבל על מערכת החינוך שלנו ועל חלקנו בעניין יש פה מסקנות שצריך להפיק ואחריות שצריך לקחת גם בקרב יושבי הבית הזה. פה אני כן אעבור לחלק השני, היותר יומיומי, של הצעת האי-אמון הזאת. אני לא יודעת אם יצא לכם לראות – אני בטוחה שלכל אחד יצא פה ושם לראות תוכנית תחקירים. תמיד בתוכנית תחקירים יש איזה רמאי קטן שעוקבים אחריו במצלמה נסתרת, והרבה פעמים אחד הנושאים החביבים זה אנשים שמחלקים צ'קים ללא כיסוי. פה אנחנו לא מדברים על האדם הסביר שנתן צ'ק לחתונה ולא שם לב שהמשכורת, המעסיק שלו לא הכניס אותה בזמן, והיה חסר לו כסף בחשבון והצ'ק חזר. לא על אלה אנחנו מדברים. אני מדברת היום על אלה שהם סדרתיים. הם יודעים שלצ'קים שלהם אין כיסוי ולמרות זאת הם ממשיכים לחלק אותם. אגב, בחוק אפשר לקבל עד שנת מאסר עונש על העבירה הזאת, לחלק ביודעין צ'קים ללא כיסוי. גם הממשלה הזאת מחלקת ביודעין צ'קים ללא כיסוי. שוב, כשאתה מקבל במתנה צ'ק לחתונה ואתה מאוד מתרגש מהסכום, זה באמת מאוד מרגש. אבל אם אתה יודע שאין לו כיסוי, אז ניטל עוקצו. מביאים לנו את ועדת אלאלוף. אנשים רציניים, עשו עבודה רצינית; לא עם כל המסקנות שלהם אני מסכימה, אבל ללא ספק, עבודה רצינית מאוד. יושב פה שר הרווחה שהקים את הוועדה הזאת, מאיר כהן שיושב פה. עשו עבודה מאוד מאוד רצינית, ללא ספק. הגיעו למסקנות שצריך להגדיל את מס ההכנסה השלילי ולהקים מרכזים למיצוי זכויות. הכול נכון. אבל הדבר הזה עולה כסף. הם אומרים: לא הכול עולה כסף. חלק מהדברים כבר נמצאים היום בשירותים, רק צריך לסדר אותם, לתכלל אותם. בסדר. אבל חוץ מזה אני מבינה שההערכות הן שהתוכניות הנהדרות של ועדת אלאלוף, שאמורות להביא אותנו בעוד עשור לצמצום ממדי העוני ולהגיע סוף-סוף לממדים המומלצים על-פי ה-OECD, וגם זה – אין מידה של עוני מומלץ, אבל לפחות משהו שהוא קצת פחות מנקר עיניים מהפערים הבלתי-נסבלים שיש היום בחברה הישראלית – ההמלצות של ועדת אלאלוף עשויות לעלות כ-7.8 מיליארד ש"ח בשנה. זה בסדר, אין מה לעשות. רוצים לעשות מעשים? זה עולה כסף. עוד תוכניות – מדברים על פטור ממע"מ לרוכשי דירה ראשונה. הכול נשמע נהדר. מה שבטוח, זה נראה נהדר בהודעות לתקשורת, במסיבות עיתונאים. כמה זה עולה? 2.4 מיליארד שקלים. אני סוציאל-דמוקרטית, אני בעד תקציב גדול. חלילה, אני לא מבקרת את זה שהולכים להוציא כסף. גם, אגב, דמיינו לעצמכם ב-2.4 מיליארד ש"ח, שעתידה לעלות ההטבה של פטור ממע"מ על דירה – – – <נחמן שי (העבודה):> כמה דיור ציבורי אפשר לבנות. <מיכל בירן (העבודה):> 2.4 מיליארד ש"ח. כמה דיור ציבורי, איזה כמות עצומה של דיור בר-השגה אפשר לבנות בזה, משהו שהרבה אנשים ייהנו ממנו, ולא ההטבה הזאת, שבסופו של דבר תתגלגל לכיסם של הקבלנים. אבל בסדר, ממילא לא הכול צריך להיות – אני באופוזיציה, וזה ברור שהפעם יש פה כיוון של ממשלה אחרת עם כיוון אחר. הכול בסדר. אבל לצ'קים צריך להיות כיסוי. למה לצ'קים האלה אין כיסוי? לא רק שאין להם כיסוי – אפילו הממשלה עוד הגדילה את חדלות הפירעון שלה בהקשר הזה. רק לפני חודשים עמדתי פה, מעל הדוכן הזה, וקראתי נגד שינוי כלל ההוצאה. שינוי כלל ההוצאה – הנה, יושב פה סגן שר האוצר מיקי לוי, התווכחנו האם השינוי הזה היה הגיוני או לא היה הגיוני, והוא עמד פה מעל הדוכן והסביר למה זה חשוב, אחראי וכו'. מה השורה התחתונה כשמשנים את כלל ההוצאה? אנחנו צפויים לקיצוצים של בין 5 ל-10 מיליארד ש"ח רק על עניין כלל ההוצאה. גם בנק ישראל בא ואומר: חברים, אם רוצים לעמוד ביעדי התקציב, צריך להעלות גבייה של מסים ב-11 מיליארד. אבל שר האוצר אומר: לא, אל תעלו את גביית המסים, אל תעלו את המסים. בסופו של דבר, אם אנחנו נשארים באותו תקציב שיש, שמלכתחילה אמור לעבור קיצוצים, ועל זה מוסיפים תוכניות מופרכות – ושוב, אם הייתי חושבת שיש בהן כוונה טובה, איזה תום לב של ניסיון לממש את התוכניות האלה; שוב, לא כל דבר שמנסים בחיים מצליח, זה בסדר גם לנסות חלק מהדברים ובחלק לא להצליח – אני חושבת שבממשלה הזאת זה לא פחות מעבריין סדרתי שמפזר צ'קים ללא כיסוי, כשהוא יודע שלא יהיה להם כיסוי, ושאין לו בעיה שישב הזוג הצעיר הנרגש מול הטלוויזיה וידמיין כבר את ההנחה הגדולה שהוא הולך לקבל ברכישת הדירה, ואולי החלום הזה יהיה יותר קרוב ויותר אפשרי, אבל זה לא הולך לקרות. למעשה. אתם שיושבים כאן כבר יודעים שזה לא הולך לקרות, אבל במקום להגיד את זה בכנות – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אנחנו רוצים להפתיע אותך. אנחנו יודעים שזה יקרה. <מיכל בירן (העבודה):> אין דבר שישמח אותי יותר באמת מזה שתפתיעו אותי בזה, אבל, שוב, אי-אפשר לרקוד על כל החתונות, אי-אפשר להחזיק בחבל בשני קצותיו. אני אומרת שאם עושים תוכניות כל כך טובות כמו ועדת אלאלוף, צריך לדאוג שיהיה להן כסף. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> יהיה. <מיכל בירן (העבודה):> אני לא יודעת. אולי אם למדת קוסמות, מאיר, אבל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> נמשיך לדאוג ביחד. יהיה. <מיכל בירן (העבודה):> דבר ראשון – אני לפחות עליך, באופן אישי, בטוחה בתום לבך ובכנות כוונותיך, ומקווה שעם אנשים טובים כמוך, שכן נמצאים בממשלה הזאת, יצא משהו מהתוכניות האלה. אבל לפחות מהצד, למי שמסתכל, וגם הציבור מתחיל להבין את זה, בסופו של דבר יש פה התנהלות כרונית של פיזור צ'קים ללא כיסוי, ללא שום כוונה לעמוד מאחוריהם. אני מקווה שאני אתבדה, אבל לפחות בינתיים אני ממש חשה אי-אמון בממשלה הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן, שהציגה לנו את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס לנמק את הצעת האי-אמון מטעם יהדות התורה – מרצ: ממשלה בלי דרך בתחום המדיני, הביטחוני, החברתי והכלכלי. סליחה. זו טעות שלי. צודק סגן שר האוצר. אפילו יושבי-ראש כנסת טועים לפעמים. אנחנו קודם נשמע את תשובתו של סגן שר האוצר, כי שלוש ההצעות הבאות הן בנושא שונה ושם נשמע את תשובתו של סגן השר אופיר אקוניס. סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי ישיב על הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה כפי שנימקה חברת הכנסת בירן. אדוני, תודה. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איני יכול לפתוח את דברי בלי להתייחס לרצח המזוויע של הנער מוחמד אבו ח'דיר והתבערה שכולנו מצויים בתוכה בתקופה האחרונה. אדוני, אין מילים שיוכלו לתאר את הרוע שבמעשה זה. הברוטליות והשנאה שמביאה בני-אדם לאבד צלם אנוש ולהתנהג בברבריות שכזו, נטולת כל טיפה של חמלה. אף מילה גם לא תוכל לתאר את הבושה, הזעזוע והבוז שאני רוחש לרוצחיו. מי שביצעו את הרצח הזה עשו מעשה נבלה של טרור לכל דבר ועניין. צריך לשים את זה על השולחן ולהתמודד אתם באותה צורה שאנו מתמודדים עם טרור רצחני המופנה כלפינו מכיוון אחר, מכיוון ה"חמאס". אדוני, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהביע צער ולשטוח את תנחומי למשפחתו של מוחמד אבו ח'דיר. למשפחה של שלי דדון, שרוצחה נתפס לפני ימים מספר, ונקבע כי הרצח בוצע על רקע לאומני – ניחומי ותנחומי למשפחתה של שלי דדון; ופעם נוספת, אף שהבעתי את דעתי מעל דוכן זה פעמים מספר וביקרתי גם את המשפחות, אדוני, למשפחותיהם של גיל-עד, איל ונפתלי, ולקוות, גם אם בנאיביות, שהם יהיו הקורבנות האחרונים במעגל הדמים הבלתי-נגמר הזה. חשוב שכולנו נבין שאנחנו מצויים בפני תהום בשעה קשה, ותפקידנו, כאנשי ציבור, אנשי דת, מנהיגים חברתיים, הוא להרגיע את הרוחות ולהפעיל מידה גדולה של ריסון עצמי ולא ללבות את האש. אתמול, כמו רבים מכם, אני מניח, צפיתי בחדשות ערוץ 2 בטלוויזיה, וראיתי ציבור, אספסוף שולי, בכניסה לעיר תמרה, מבעיר צמיגים, זורק אבנים לכיוונם של שוטרים שמנסים למנוע ממנו להגיע אל הציר הראשי. בכתבה ציין הכתב, כי ממלא-מקום ראש העיר, סאלח חג'אזי, ירד אל הצומת ובגופו מנע את ירידתם של אותם פורעים אל הצומת, והוא אף ספג מאותם רעולי פנים ונחבל בגופו. הבוקר הרגשתי צורך להתניע את המכונית ולנסוע לתמרה – כדאי שאתם – חברי חברי הכנסת הערבים – הרגשתי צורך לנסוע לעיר תמרה. הגעתי לעיר תמרה, נסעתי לבניין העירייה. ראש העיר נמצא בשליחות בספרד מטעם ראשי הערים במדינת ישראל – היה המשנה שלו, סגנו. אגב, מצאתי את העיר נקייה, מצוחצחת, ללא אבנים על הכביש, ללא צמיגים בוערים וללא פחי אשפה שחוסמים את הכביש. דרכי הייתה סלולה ישירות אל בניין העירייה. כשהגעתי, צלצלנו אל סגן ראש העיר ואמרנו לו: אנחנו למטה, אני מבקש לבוא ולהביע בפניך את הוקרתי. סגן ראש העיר סאלח, יחד עם חברי המועצה האחרים, קיבל אותי בסבר פנים יפות. הבעתי את הערכתי על הערכים, על הערכיות, על המנהיגות, על היושרה ועל השפיות בים של טירוף בפני סגן ראש העיר, וציינתי בפניו את הערכתי והוקרתי. אמרתי במילה אחת, לסכם את העניין: תודה רבה לך. תודה לאל שיש אנשים שפויים כמוך. כך ראוי שננהג. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל הוא לא לבד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני ציינתי שכ-200 איש, שהם בהחלט הציבור הקיצוני, הם אשר ביצעו את העניין. הם אשר ביצעו את הפרות הסדר. הוא ושאר חברי המועצה משמשים לנו בהחלט דמויות לחיקוי. לעומתו, בדרכי לתמרה שמעתי את ראש העיר נצרת מפנה אצבע מאשימה אל חברי הכנסת הערבים – לא אני, ראש העיר נצרת – ואומר שכשבאים להופיע בפני ציבור ונושאים בפניו דברים שגורמים לו לצאת מכליו, לרדת אל הצומת ולזרוק אבנים, ראוי שאותו ציבור של חברי כנסת – ראוי שיישארו עם המפגינים עצמם ולא יקפלו את עצמם אחרי שהם מחממים את האווירה והולכים הביתה. אלה לא דברים שלי, חברי הכנסת, חברי הערבים, אלה מילותיו של – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה אנחנו יודעים, שמענו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ראש העיר נצרת, שאמר זאת באומץ רב, ועל כך אני מביע את הערכתי בפניו. אדוני היושב-ראש, זה גם המקום לחזק את תושבי הדרום, שמגלים אומץ לב ותושייה ועומדים בגבורה בימים האחרונים תחת ירי בלתי פוסק של ארגון טרור רצחני שמטווח נשים וילדים ללא הרף. התגובה של הממשלה כרגע היא מוגבלת, ואנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לא להיגרר למבצע צבאי נוסף בעזה, ואני חושב שברור לכול שהממשלה הזאת מגלה מידה גדולה מאוד של אחריות ואיפוק. יחד עם זאת, חברי חברי הכנסת, חשוב שה"חמאס" יבין שגם לאיפוק שלנו יש גבול, ואני ממליץ בפניו ומציע לו לא לבחון את האיפוק שלנו. הירי על אזרחי הדרום צריך להיפסק מייד, ואני מקווה שלמרות האירועים האחרונים נגיע לרגיעה שתאפשר חיים שקטים לתושבי הדרום. מחר אבקר יחד עם חברי כנסת נוספים מיש עתיד במועצת אשכול ובשדרות. ובאשר לתקציב, חברת הכנסת בירן, באמת, הדעת אינה תופסת את נאומך; באמת שאני באמת לא מצליח להבין. עסקת בצ'קים ללא כיסוי לחתונה, אחר כך השתמשת במילה "עבריין", ואני מגנה את השימוש במילים האלה בבית הזה; ואחר כך קפצת לוועדת אלאלוף. ואני מבקש רק להזכיר לך – ואני גם מרים גבה – שהטוען לראשות הממשלה, חבר הכנסת בוז'י הרצוג, שבשמו זה הוגש, אינו נמצא באולם. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אין חובה כזאת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון, אבל מן הראוי ומן הנימוס – לא טענתי שיש חובה, אני רק מציין זאת. אני רק מבקש – – – <מיכל בירן (העבודה):> נימוס. תראה, המליאה כולה ריקה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מבקש – חברת הכנסת בירן, אני לא הפרעתי לך – לרענן את זיכרונך בתוכנית הכלכלית המופלגת של מפלגת העבודה טרם הבחירות, תוכנית כלכלית גרנדיוזית, שפירטה – אם אינני טועה – 136 מיליארד ש"ח לחלוקה, לכל הכיוונים, לכל השטחים, לכל האזרחים. ואני שואל: מהיכן? <מיכל בירן (העבודה):> – – – מהיכן – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את מלינה עלינו? על האחריות שאנחנו מגלים? נו, באמת. ולעצם העניין, אנחנו עדיין מצויים בשלב גיבושו של התקציב, ועוד לא הצגנו אותו לראש הממשלה ולשרים. ההצגה בוצעה רק לפני יומיים על-ידי הכלכלן הראשי, ועדיין לא ישב שר האוצר כדי לחדד את התקציב עם ראש הממשלה, בגלל אירועי הימים האחרונים. אבל אני מבין שאתם באופוזיציה כבר החלטתם שהתקציב יפגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים, בלי אפילו לראות אותו. ממש נביא בעירו. לא ראיתם את התקציב אפילו, מהיכן עזות המצח הזאת? אז יש לי בקשה בכל זאת – תתאזרו בבקשה בסבלנות. לפני שאתם מתחילים את המתקפות הצפויות, שלפחות תדעו, חברת הכנסת בירן, נגד מה אתם יוצאים הפעם. הרי עוד אין כלום. זה בסדר – – <מיכל בירן (העבודה):> זה שאין כלום אנחנו מסכימים. כלום – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – זה בסדר, אני ממש לא מצפה לתמיכתה של האופוזיציה בתקציב. בכל מקרה, כשנציג את התקציב הוא יהיה שקוף וגלוי לכול, והכנסת תוכל לנהל על סעיפיו דיונים מעמיקים, כפי שנהוג וראוי. ועוד מילה אחת: חוק ההסדרים הפעם, החוק שיוגש, יהיה כל כך דק בהשוואה לשנים עברו, כדי להגביר את השקיפות, וזה בהוראה ישירה, אדוני, של שר האוצר, ולהביא את כל הנושאים האחרים לחקיקה רגילה, כדי שנוכל לדון בה, וזה עוד חלק מהשקיפות שאנחנו נוהגים בתקציב זה. אז אנא, אני באמת מעריך אותך – – <מיכל בירן (העבודה):> מקווה שלצ'ק הזה יהיה כיסוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אבל חכי, חכי, למען השם, בסבלנות, כדי שנציג אותו. לאור זאת, אבקש מחברי חברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים, כפי שכבר הקדמתי ואמרתי, להצעת האי-אמון מטעם יהדות התורה – מרצ: ממשלה בלי דרך בתחום המדיני, הביטחוני, החברתי והכלכלי. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יעקב ליצמן, ולדוכן אזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס לנמק את הצעת האי-אמון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבועיים האחרונים אנו עדים לגל של מעשי רצח נבזיים, שהחלו בחטיפתם וברציחתם של הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, זיכרונם לברכה, השם ייקום דמם, ולאחר מכן – רציחתו של הנער הערבי מוחמד אבו ח'דיר. אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, אחד הדברים בעשרת הדיברות הוא לא תרצח. אלפי שנים אנו מצווים ומתחנכים על עשרת הדיברות, ובכך אנחנו מתבדלים מאויבינו, שבניגוד להם אנו לא רוצחים, לא חוטפים, לא רוצחים נערים, לא קוראים לכיכרות ולרחובות על שם רוצחים שפלים. זו לא דרכנו, אלא אדרבה, אנחנו הולכים שפופי ראש כאשר קורה דבר כזה. היהדות מקדשת את החיים, והחיים הם ערך עליון אצלנו. ובפרקי אבות כבר נאמר: חביב אדם שנברא בצלם – כל אדם, לא משנה אם הוא יהודי, ערבי, או דתו נוצרית, מוסלמית, דרוזית, צ'רקסית וכו'. הנערים שעל-פי החשד רצחו את הנער מוחמד אבו ח'דיר משכונת שועפאט, הוציאו את עצמם במעשה מכלל ישראל, כי יהודי לא יכול לבצע מעשי זוועה שכאלה. אני רוצה לספר לכם, היום הוא בדיוק יום הזיכרון של האדמו"ר מצאנז; אם אתם מכירים, בנתניה יש קריית-צאנז, ובמרכזה בית-החולים לניאדו המפורסם. האדמו"ר מצאנז איבד בשואה את אשתו ו-11 ילדיו, והוא לא אמר נואש: הגיע לאחר השואה, שבור ורצוץ, והקים את הממלכה האדירה ששמה חסידות צאנז, בארץ ובחוץ-לארץ, בכל הערים, בכל הארצות. והוא סיפר שכשהוא היה במחנה הריכוז שאל אותו משכיל וקצין גרמני: תגיד לי, האם אתה עוד מסוגל היום, במצב שאתה נמצא, להתפלל ולומר "אתה בחרתנו מכל העמים"? ככה נראה נבחר מכל העמים? תראה איך אתה נראה, איבדת אישה ו-11 ילדים, ותראה מה קורה אתך. אתה עוד יכול לומר "אתה בחרתנו מכל העמים" לבורא עולם? הוא אומר: תשמע, היום אני מבין את זה עוד יותר מאשר אי-פעם, כי אני לא מסוגל לעשות את מה שאתם עושים, ובאמת "בחרתנו מכל העמים", כי אני לא מסוגל לעשות את מה שאתם מעוללים לנו. זה באמת "אתה בחרתנו", "ובנו בחרת מכל עם ולשון", כי אני לא מסוגל לעשות את כל הזוועות שאתם עושים כאן, במחנה הזה. ואני רוצה לומר לכם שאין מילת גינוי שתצליח לתאר את שאט הנפש והסלידה ממעשה רצחני כה נורא, לקחת ילד בן 16 ולרצוח בצורה כה טרגית. זה בלתי נסלח, ואלה שעשו זאת צריכים לשלם את המחיר הכבד ביותר על מעשיהם. מדובר, כך על-פי השמועות, בקבוצה של נערים נושרים פורקי עול שהחליטו לבצע מעשה נקם בנער צעיר חף מפשע. אלה עשבים שוטים שאינם מייצגים את הכלל. אנו מוקיעים את המעשה ומגנים אותו בכל החומרה, ואנחנו, סיעת יהדות התורה, ישבנו עכשיו וגם הוצאנו הודעת גינוי חריפה ביותר. ועתה, למה שקורה עם הפרות הסדר. אי-אפשר לקבל בשום אופן את הפרות הסדר, את ההתפרעויות ברחבי הארץ, וכמו כן, את ירי הטילים על תושבי הדרום. תושבי ערים שלמות בדרום חיים בצל הפחד וירי הטילים. שכונות בירושלים מרגישות נצורות. אנשים פוחדים לצאת מבתיהם בשעות החשכה וחוששים לנסוע ברכבם הביתה. אוטובוסים נרגמים באבנים בצירים מרכזיים במדינה וכבישים נחסמים בצמיגים בוערים. כבר לא מדובר רק בערביי השטחים; גם ערביי ישראל משתתפים בהתפרעויות האלימות האלה. רק אתמול פרסמה המשטרה שהמנוחה שלי דדון, השם ייקום דמה, רוצחה הוא ערבי מאעבלין. אני מצפה ממנהיגי התנועות האסלאמיות בצפון, שבמקום לקחת חלק פעיל במעשי האלימות, ההפגנות והפרות הסדר – לשמוע איזו הודעת גינוי מצדם על הדבר הזה. אבל השאלה היא גם מה עושה הממשלה כדי להפסיק את ירי הטילים, מה היא פועלת כדי למגר את האלימות וההתפרעויות, ואני רואה שבמקום להתעסק בזה עסוקים ראש הממשלה ושר החוץ בלהתקוטט זה עם זה, ולא נחה דעתו של שר החוץ עד שכינס מסיבת עיתונאים והכריז על פרישת סיעתו מהליכוד ביתנו. איזה מין משחק – אתם יודעים, בגן יש צ'ילבה. איזה מין צ'ילבה בגן-הילדים, ככה זה נראה, המשחק הזה. שגרת החיים של תושבי הדרום נעצרה לחלוטין, ובמה עסוקים הקברניטים? במלחמת השמצות והעלבות הדדיות. פוליטיקה קטנה וזולה. אדוני היושב-ראש, רפיסות הממשלה וראש הממשלה מול ה"חמאס" בעזה והמתפרעים ברחבי הארץ היא זו שמונעת את השקט ומעצימה את האלימות. אתמול הייתי לנחם אצל משפחת יפרח באלעד ואצל משפחת פרנקל בנוף-איילון. היה ראש הממשלה. הוא התראיין בכל מקום, אחרי זה, שאנחנו נמגר ונמוטט את ה"חמאס", נעצור את ההתפרעויות האלימות האלה, אך בינתיים, למעט דיבורים לא נעשה שום דבר, ויישובי הדרום ממשיכים לספוג ירי בלתי פוסק של רקטות, פצמ"רים ו"גראדים" ללא הפסקה, וה"חמאס" מאיים להסלים את הירי גם לעבר ערי המרכז. אדוני שר החינוך, בדיוק הגעת לשולחן הממשלה. <שר החינוך שי פירון:> באתי לשמוע אותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה. האם נגזר על הילדים במקום לצאת ולהתאוורר בחופש הגדול – בדרום – לשהות במקלטים ובמרחבים המוגנים? האם זה הביטחון שהבטיחו לנו? האם הביטחון הוא אוטובוסים של מתפללים שחוזרים אמש ממירון ונרגמים באבנים? או אוטובוסים שבאים מחיפה לירושלים – נרגמים בג'סר-א-זרקא, בכביש כה מרכזי, בכביש החוף? כבר לא מדובר במקומות שבאים ואומרים – מי אמר לכם לנסוע לשם. כביש חיפה–תל-אביב, בג'סר-א-זרקא לקבל מטר אבנים? ואפילו בשכונות בירושלים, נוסעי רכבים בירושלים נרגמים באבנים ובבקבוקי תבערה. האם זה הביטחון שראש הממשלה והממשלה מבטיחים לנו? ממשלה שאינה יכולה להבטיח את הביטחון האישי הזה לאזרחיה אינה ראויה לאמון, ועל כך אנחנו מגישים את האי-אמון מטעמנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי – הצעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס: תחושת אכזבה והיעדר תקווה, תוחלת, ביטחון אישי וביטחון חברתי בקרב אזרחי המדינה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אנחנו עוסקים עתה בהצעת אי-אמון שכותרתה: תחושת אכזבה והיעדר תקווה, תוחלת, ביטחון אישי וביטחון חברתי בקרב אזרחי המדינה. ותאמרו לי בכנות – מי לא מזדהה ומתחבר היום, דווקא היום, עם הכותרת הזאת? חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הגמרא במסכת ברכות מסבירה לנו את המושג "צרות אחרונות משכיחות את הראשונות". היא מסבירה זאת במשל; משל לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב, וניצל מן הזאב. המשיך ללכת, ומספר את הנס שנעשה לו עם הזאב. עודו הולך, פוגע בו האריה, ואף ממנו ניצל. מהלך בדרך, ממשיך אותו אדם לספר על הנס שניצל מן האריה. עודו הולך, ופגע בו הנחש, וגם ממנו ניצל. אותו אדם שכח ממעשה האריה, הולך ומספר את מעשה הנחש. כך גם אנחנו, היום: צרות אחרונות משכיחות את הראשונות. ולמה אני מספר זאת? רק הסתיימו ימי השבעה על שלושת הנערים, וכמעט איננו מדברים על כך. זה בדיוק המצב שבו אנו נמצאים: צרות אחרונות משכיחות את הראשונות. עוד לא הספקנו לעכל את השכול ולספוג את העלבון הצורב מהרצח הנתעב של מחבלי ה"חמאס" את שלושת הנערים הקדושים שלנו, ומאותה פסגה של התרוממות הרוח, אותה פסגה ערכית ורוחנית שהחברה בישראל והמשפחות סיפקו והעניקו לנו בשלושת השבועות מאז נחטפו הנערים עד ליום הבשורה המרה, מאותה פסגה קמו שוטים עלובי נפש, קמו ועשו דין לעצמם. רצחו את הנער החף מפשע מוחמד אבו ח'דיר, רצח שפל, מתועב, בצורה שהייתה נחלתם השפלה של השפלים שבאויבינו. לא ידענו זאת במקומנו. לקחו אותנו מאותה פסגה רוחנית וערכית והשליכו אותנו ארצה, אל תחתית הבושה והשפל. מלווה אותנו תחושה של החמצה, כי יש מי שגנב לנו את הנחמה מהרצח המתועב של הנערים, ותחושת האכזבה היא קשה; תחושת אכזבה שיצא ממך ומעמך רוצח שפל שבחר – שלא ברצוננו ולא מבחירתנו – קם והדביק לנו על מצחנו, בלי שנרצה בכך, אות קין, אות קלון מביש. אני אולי נשמע מלקה את עצמי. אני לא מלקה את עצמי, כי כך אני מרגיש, ואוי לנו אם לא נחוש כך, ואוי לנו אם חושינו יקהו בצוק העתים, כי אז כנראה איבדנו את התחושה והמצפן היהודי והערכי. הרוצח של הנער מוחמד אבו ח'דיר, מבחינתי, בוגד במדינתו, בוגד בעמו, בוגד במשפחתו, לא פחות מכל בוגד ומחבל המבקש להשמיד אותנו ולסלק אותנו מכאן. הרוצח של הנער, ברוב טיפשותו, כסילותו ואיוולתו, שירת את ה"חמאס" ואת כל שונאי ישראל בדרך הטובה ביותר, שאפילו הם לא חשבו על כך. אדוני היושב-ראש, אחרי ההקדמה הארוכה הזאת אני רוצה לדבר על התחושה של אזרחי ישראל מהמראות המזעזעים והמתלהמים של אזרחי ישראל הערבים, המפגינים בצמתים וביישובים, תוך שהם משחיתים ציוד יקר, ציוד שמשרת אותם, וקוראים קריאות גזעניות של "מוות ליהודים" כאילו אין כאן יום המחר. התחושות, תחושות האכזבה הקשות של אזרחי ישראל מהמהומות בצפון ובדרום הן גדולות. הציבור הרחב בישראל סובר כי רוב אזרחי ישראל הערבים והיהודים מאמינים בדו-קיום ובגורל המשותף שלנו כאן, בארץ-ישראל. אל לנו לאפשר לקיצונים מכל צד להכתיב לנו את המציאות הקשה והבלתי-אפשרית שהם רוצים להכתיב לנו כאן. הם רוצים אנרכיה, ומאנרכיה כולם מפסידים. ואם אתם רוצים ראיה לכך, תשאלו את הרוב הדומם בסוריה, תשאלו את הרוב הדומם בעיראק, תשאלו אותם מי המפסיד העיקרי. המפסידים העיקריים הם הרוב הדומם. אסור לנו לספק לקיצונים את האשליה שמעשיהם הם שיביאו למימוש השקפת עולמם הקיצונית. וכאן נכנס תפקידם של גופי האכיפה. כאן והיום. כאן והיום המקום ליד הקשה כלפי כל פורע חוק. וכאן להזכיר לערביי ישראל, ואני לא רוצה לעשות מאזן דמים: תזכרו את נרצחי ישראל הרבים על רקע לאומני שנרצחו על-ידי ערביי ישראל. אף פעם לא ראינו מהומות ברחובות ישראל. כן, ראינו הפגנות דמוקרטיות; לא ראינו רעולי פנים מיידים אבנים, לא ראינו הצתות של יישובים ערביים, וטוב שכך. ומכאן אני קורא למנהיגי האוכלוסייה הערבית בישראל: הגורל הכתיב לנו דו-קיום. בואו ונאמר לקיצונים שאף אחד מהצדדים לא מתכונן לעזוב אלא מתכנן להישאר כאן; ועוד אתגרים חשובים נכונו לנו כאן. לכולם הייתי אומר את מה שאמר התנא באבות: "חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותִגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל". אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חכמים היזהרו בדבריכם – אני אומר את זה לכולם. אנחנו, בלהט הוויכוח, לפעמים שוכחים את המצפן, שוכחים את הכיוון, שוכחים את האחריות הלאומית והאחריות ההדדית שיש לנו כאן, במקום הטעון, במקום הנפיץ הזה, כאן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אי-אפשר שלא להתייחס, אף שיש לי הצעה לסדר-יום ביום רביעי על ההסלמה בדרום. אני גר ביישוב שנמצא בטווח ה-20. אני אומר לכם שאצלי זה כבר מצב בלתי נסבל – איך שהילדים, איך שהאימהות, במתח וחרדות. אני לא רוצה לחשוב, אם אני מכפיל את זה עשרות מונים, את תושבי שדרות, יישובי עוטף-עזה, כל המועצות האזוריות, אשכול, שדות-נגב, שער-הנגב, חוף-אשקלון. המצב בדרום הוא מצב בלתי נסבל. יש לעשות הכול – ואני לא מאלה, אדוני היושב-ראש, אתה יכול לעקוב אחרי דברי בכנסת מעל עשור, לא מאלה שנותנים עצות לצה"ל; אין יותר טוב מצה"ל שיודע לעשות, ומה לעשות, מה צריך לעשות. צריך לעשות הכול, פשוט הכול, כדי שמצב בלתי נסבל זה ייפסק. אני לא מכיר מדינה אחת בעולם, לא מכיר מדינה אחת בעולם שהייתה מאפשרת שטיל אחד בשנה ייפול על האוכלוסייה. והנה, אנחנו כאילו התרגלנו לשגרה: סופרים לנו את הטילים מאז יום רביעי, מאז יום שישי, מאז יום חמישי. מישהו חווה? מכל אלה שלוקחים את הכותרות, זה עובר ליד האוזן שלהם: אזעקת "צבע אדום" נשמעה במועצה האזורית אשכול, אזעקת "צבע אדום" נשמעה במועצה האזורית חוף-אשקלון. מישהו מבין מה זה עושה למי שכבר הבית שלו חטף רסיסים? או למי שהילדים שלו עדיין סובלים מטראומות וחרדות? אני לא דן את אלה שקוראים לצה"ל לעשות הכול ואף נותנים עצות; לא דן אותם. אבל כפי שאני לא רוצה שאזרחי ישראל ומעצבי דעת הקהל בישראל, והעולם כולו, יקבלו את זה כעוד הודעה בתקשורת או כעוד אפליקציה שמתריעה או כפריצה לחדשות, ומעבר לזה לא כך – אני רוצה שירגישו מה חשים אותם תושבים, מה חשים אותם ילדים, מה חשים אותם הורים מתוסכלים שמסתכלים בעיניים החרדות של הילדים ולא יכולים לשדר להם ביטחון. את המינימום, התפקיד כהורה, הוא לא מסוגל לספק לו, לתת לו את הביטחון. מכאן באה הזעקה. ועל צה"ל, ועל הממשלה, וחברי הקבינט, בבואם לדון, לעשות הכול. אני מבין את הרגישות של התקופה; אני מבין שאסור לנו לשחק לידי הקיצונים, אני מבין שחג הרמדאן, אני מבין שכל צעד שלא יבוצע בצורה שקולה עלול לשרת את המטרה. אבל יש לנו מושג, ואני אומר מכאן, מדוכן הכנסת בישראל, לאויבינו: יש מושג שהוטבע בהיסטוריה היהודית – וביום פוקדי ופקדתי. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. הדובר הבא, חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, ימים קשים עוברים על הפלסטינים במדינה, בגדה המערבית ובעזה. ימים של טרור, הסתה, עידוד, עידוד לפגיעה ללא הבחנה ובאקראיות מוחלטת. איך שבשנים האחרונות אנחנו שומעים מנתניהו ומשריו, מרוב שריו בממשלתו, רק דברי הסתה, הפחדה והתנשאות על הערבים, ולא שמענו אף לא מילה אחת על אנושיות, חמלה או הכרה בשוויון. כאשר הזהרנו מהטרור היהודי המכונה "תג מחיר" ואמרנו שיש להתייחס לזה כטרור לכל דבר, התכוונו להידרדרות המצב עד כדי רצח הנער המזעזע והנתעב, הרצח בדם קר של מוחמד אבו ח'דיר משועפאט, עליהי רחמאתו אללה. אלה שרצחו אותו הם נערי נתניהו, שרצחו אותו רק בשל מוצאו. זה דור הגזענות והשנאה שנתניהו וחבריו גידלו וחינכו. אלה המחבלים היהודים, המנוולים, ששרפו את מוחמד אבו ח'דיר, רחמאת אללה עליהי, בעודו חי. בעודו חי. שרפו אדם כשהוא חי. הם חיות אדם, פושעים. ואני, אגב, שואל את הממשלה, את ראש הממשלה: האם ראש הממשלה וממשלתו מתכוונים להרוס להם את הבתים, של המנוולים האלו, של המחבלים היהודים האלו, כמו שנהרסו בתיהם של החשודים, טרם משפט, בחטיפת הנערים בחברון? אנחנו רוצים לקבל תשובה מנציג הממשלה. זהו רצח אשר מגלם התגברות עד גזענות והסתה נגד הפלסטינים בכלל ואזרחי המדינה הערבים בפרט. לצערי, זרם זה לא שולי אלא הפך להיות זרם מרכזי בחברה היהודית. אותם מחבלים יהודים ניסו יום קודם לחטוף ילד בן תשע מבית-חנינא, שנקרא מוסא זלום. לאחר מאבק עם אמו הצליחה האם לחלצו. כאשר נחטפו או נעדרו שלושת הנערים היהודים בחברון, מה לא עשתה ישראל כדי לאתר את אותם חוטפים ולהשיב את הבנים או את הנערים הביתה. חיילי צה"ל היו נכנסים לבתים הפלסטיניים, מבצעים מעצרים, גורמים לפחד, חרדה, לכל מי שבבית, תוך הפרה בוטה של זכויות אדם, פגיעה בגופם, ברכושם. ממשלת ישראל רצחה מעל ל-12 ילדים ואזרחים חפים מפשע במבצע החיפוש אחרי הנעדרים. ובנוסף, צפינו גם בסרטוני וידיאו שמעידים על החיילים, על התנהגות החיילים במשך החיפוש בבתים, איך התנכלו לילדים. אני מבקש מנציג הממשלה שעכשיו יעלה לדוכן, שלפחות יקשיב, אקוניס המכובד. איך היו חיילי צה"ל, שיושבים מולי עכשיו ושכל הנואמים כאן משבחים אותם, איך מתנהגים כלפי ילדים בני שמונה ותשע, כמו חיות אדם שלא מכבדים אפילו את המדים שהם לובשים. חיילי מדינת היהודים. לעומת זאת, הרצח הנתעב של אבו ח'דיר עבר לממשלה מתחת לאף, אף שמהיום הראשון ידעו נתניהו וממשלתו על חטיפתו של מוחמד אבו ח'דיר בידי טרוריסטים יהודים. כולם יודעים. מי שלא יודע שקרן, כולל ראש הממשלה. מהרגע הראשון שנחטף מוחמד אבו ח'דיר – כל האירוע מצולם, מתועד, שהם יהודים טרוריסטים, שהם באותו רכב, שיום לפני גם ניסו לחטוף את מוסא זלום, לולא אמו שנאבקה וחילצה אותו. ואף אחד לא גינה, לא בממשלה ולא בין חברי הכנסת היהודים ביום הראשון, ביום השני. כמה ימים עברו עד אתמול? וכל הזמן, במשך חמשת הימים שעברו, ניסתה הממשלה, ניסו גם בכלי התקשורת היהודיים, הישראליים, לטשטש את העובדות, להמציא סיבות, גיבורים אחרים לאירוע, לרצח, לשרפת אדם שהוא חי, כדי לברוח מהאחריות, כדי להתנטרל מהקשר, ובנוסף הכפישו את שמו של מוחמד אבו ח'דיר בכל מיני כינויים. ואז, כדי באמת להתרחק מעניין החטיפה והאחריות לפשע הזה, ביום החמישי גינה ראש ממשלת ישראל את הפשע של הירצחו של מוחמד אבו ח'דיר. לא ראינו את משטרת ישראל או את חיילי צה"ל נכנסים ליישובים היהודיים במשך ארבעת הימים הקודמים לידיעת האירוע ולמציאת השרוף, האדם שנשרף. לא ראינו את החיילים, את השוטרים, נכנסים ליישובים הסמוכים כדי לאתר את החוטפים. לא ראינו בכלל ולא נעצר אף תושב יהודי במדינת היהודים, ולא ראינו אף ממצא בסביבה. נכון, במדינת היהודים יש מקום לחמלה רק ליהודים, אנושיות רק לעם ישראל, זכויות רק לעם הנבחר, כי המדינה היהודית היא אך ורק ליהודים. לפני יומיים שוטרי מג"ב הכו ותקפו את טארק אבו ח'דיר, בן דודו של מוחמד אבו ח'דיר. תקפו אותו נמרצות. צפינו בסרטון הווידיאו, וזה מוכיח עד כמה הם פושעים, שונאי ערבים, חיות אדם. ילד בן 15 מותקף בצורה אכזרית על מה שהוא אומר: אני לא מבין על מה הותקפתי. הוא לא יודע על מה הותקף, ילד. הנער בווידיאו היה כפות ידיים ורגליים, חוטף מכות מכל עבר מרוב שוטרי היחידה על לא עוול בכפו, רק היותו ערבי פלסטיני. חיים במדינת ישראל הדמוקרטית, לצערי. בנוסף, לאחרונה חלה עלייה חדה ביותר ומטרידה בפגיעות בערבים בתחבורה הציבורית ובמקומות ציבוריים. העניין מפורסם בפייסבוק ובסרטונים ענפים אשר משקפים את פרצופה המכוער של מדינת היהודים נגד הערבים. הישראלים של המדינה היהודית משתוללים ברשתות החברתיות במפגן של תאוות נקם ושנאה שלא הייתה כדוגמתה וגם לא בהיקפה. לא ראינו הודעות גנאי נגד כל המסיתים, לא נפתחה אף חקירה פלילית ולא מוצה הדין עם אף אחד ממסיתים אלה. אגב, מסיתים אלה הרגישו בנוח להפיץ סרטונים נגד הערבים בפנים חשופות וללא בושה או פחד, תוך שהם מטיפים לשנאת האחר. זוהי מגמה מדאיגה ביותר בהקצנה ובהסתה שקיימת. עושים את זה גלוי כי יודעים שיש להם חסינות בהיותם יהודים. לעומת זאת, סטודנט לרפואה כתב סטטוס בפייסבוק שבו הוא התכוון לדבר כשגרה, ללא הסתה. לא כתב "מוות ליהודים", לא כתב שצריך לשרוף אדם יהודי כשהוא חי. כל העולם התנפל עליו רק מכמה משפטים, כמה מילים שהוא בכלל לא התכוון בהן להזיק למישהו. אפילו מוסד הטכניון הבטיח "טיפול שורש" בסטודנט הזה, וכל המדינה עמדה על רגליה האחוריות ודרשו למצות אתו את הדין. מותר לנו, חברים, חברי חברי הכנסת, מכובדי היושב-ראש, מותר לנו למחות ולהפגין נגד מדיניות ההסתה והגזענות שהיא נגד הערבים, ואנחנו, כמנהיגים לאוכלוסייה הערבית – שימו לב, חברים – אנחנו, כמנהיגים בחברה הערבית, קוראים לכל הצעירים, לכל החברה הערבית להפגין הפגנות שקטות, הפגנות שקטות, ולהתאפק; ככה קוראים להם כל הזמן. אבל במקביל באה ההנהגה היהודית, כמו ליברמן, שמבקש כל הזמן לסלק את הערבים מכאן ומסית נגד הערבים, עד שאפילו אחד השרים שנקרא אורי אריאל אומר: אל תביאו את הפלסטינים האלה למשפט, אלא תהרגו אותם מייד, בלי משפט. לא ראיתי מנהיג ערבי בחברה הערבית אצלנו שקורא להרוג יהודי או לפגוע ביהודי. אף פעם, לא כך חונכנו – – <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – זה לא החינוך שלנו, גם הדת שלנו מונעת מאתנו את זה. וליברמן אומר, אני מצטט: האירועים האלה – כך הוא מתכוון לערביי 48' – מבהירים שוב שמקומם של האנשים האלה אינו במדינת ישראל, ועד אז מקומם גם בכלא. כך הוא אומר. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לסיום, מכובדי היושב-ראש, אני קורא לממשלת ישראל להתעשת לפני שיהיה מאוחר ולהפסיק את כל תקיפותיה נגד האוכלוסייה הערבית. אני שוב מבקש ומדגיש: להרוס את בתיהם של המחבלים היהודים כמו שנהרסו בתיהם של החשודים הפלסטינים טרם שהורשעו. תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. ישיב על שלוש הצעות האי-אמון סגן השר אופיר אקוניס, בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, השבועות הללו אינם קלים לעם ישראל, אינם קלים לציבור ולחברה הישראלית. אנחנו נמצאים בתוך גל של אלימות אכזרית שידענו כבר כמותה וגרוע ממנה ב-100 שנות הסכסוך, ומתוכן ב-66 שנות עצמאותנו. משפחות יפרח, שער ופרנקל קמו היום מהשבעה על ילדיהן, הרצח המזעזע של ילדיהן, על-ידי מרצחי "חמאס". בירושלים מתאבלת משפחת אבו ח'דיר על הרצח המתועב של ילדם על-ידי מרצחים; מעשה נבזי, לא מוסרי, לא יהודי, לא ישראלי. ברחבי ישראל, אדוני היושב-ראש, עדין מתאבלות משפחותיהם של שלי דדון, חן אטיאס וברוך מזרחי הי"ד, אשר נרצחו על-ידי רוצחים צמאי דם. רצח הוא רצח הוא רצח. הממשלה מגנה ומוקיעה רצח של חפים מפשע. זה כואב לנו שיהודים, נוצרים או מוסלמים חפים מפשע נרצחים, ואיננו מבדילים. צבא הגנה לישראל, חבר הכנסת אבו עראר, איננו רוצח ילדים. אנחנו גאים בצבא שלנו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רוצח ילדים. הוא רוצח ילדים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זהו הצבא המוסרי בעולם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רק בשבוע האחרון רצח ילדים. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת אבו עראר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וצבא הגנה לישראל, צבא הגנה לישראל, כשמו כן הוא, פועל רק מתוך הגנה עצמית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כל הזמן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל, אדוני היושב-ראש, האם ניתן להתעלם מהעובדות? האם צריך להתעלם מהעובדות? התגברות הטרור הייתה כבר מנת חלקנו לפני הקמתה של ממשלת הטרור הפלסטינית שלה אחראי אבו מאזן. אבל התגברותו של הטרור בשומרון וביהודה, ירי הטילים על הדרום, וגם המהומות בקלנסואה, באום-אלפחם, בערערה – כולם תוצאה ישירה של רוח גבית שנשבה בעקבות הקמתה; וכן, גם על-ידי ההכרה השגויה של כמה ממדינות העולם, ובהן ידידות של ישראל, בממשלת הטרור הפלסטינית. מי שבחר בטרור של "חמאס" איננו רוצה שלום, הוא מחפש עימות. וכן, חבר הכנסת אבו עראר, בישראל הדמוקרטית, פאר המדינות הדמוקרטיות בעולם – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא פאר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – פאר המדינות הדמורקטיות בעולם, ובוודאי במזרח התיכון, ובוודאי במזרח התיכון, מותר להפגין, מותר למחות, אסור להתפרע, אסור לחסום צירים, אסור להפעיל רעולי פנים ואסור לשאול נוסעים באזור השרון: האם אתה יהודי? כך נשאלו ישראלים בדרכם בכבישי השרון לפני יומיים. אדוני היושב-ראש, להצביע על ישראל כאשמה בהידרדרות המצב, כאשר הממשלה שלנו – ולומר את האמת, המפלגה שאני מייצג בבית הזה בגאווה גדולה, מפלגת הליכוד, סופגת בימים אלה ביקורת עצומה. אף אחד לא זוכה, אף אחד לא מקבל את הביקורת, לא הבית היהודי ולא יש עתיד ולא התנועה; הליכוד. אנחנו סופגים, אדוני היושב-ראש, ביקורת עצומה, שאני לא זוכר כמותה, על ההבלגה והתגובה, או חוסר התגובה. זו התגלמות הצביעות. אומרים: הכיבוש אשם. ברצועת-עזה זהו הקיץ השמיני ברציפות, כבר התשיעי ברציפות, אנחנו מתקרבים ליום השנה התשיעי לגירוש מגוש-קטיף, אין יותר כיבוש. נסוגונו לקווי ה-4 ביוני 1967, ובכל זאת נמשך משם ירי הרקטות על ילדי ישראל. לא ממשלת ישראל מדרדרת את המצב, נהפוך הוא, ארגוני הטרור, בגיבוי הרשות הפלסטינית, הם שעושים זאת. אנחנו נדע להגן על אזרחינו, חבר הכנסת מרגי, הוכחנו זאת בעבר ונוכיח זאת גם כעת. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני סגן השר. אנחנו נעבור לדיון. ראשונת הדוברים בדיון, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת יואל רזבוזוב. בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה רבה, אדוני. היום, האמת, אין צורך שאנחנו, חברי וחברות האופוזיציה, נביע אי-אמון בממשלה. האמת היא שהיום שר החוץ של ממשלת ישראל, שותפו הראשון והבכיר ביותר של ראש הממשלה, מביע בו אי-אמון חד-משמעי גורף, ועושה את זה בריש גלי. אז לא ברור למה אחרי הבעת האי-אמון הזאת מר ליברמן בוחר לפרק את השותפות המפלגתית, אבל לא לפרק את הממשלה שבה הוא חבר. אני קצת לא מבינה. אם ראש הממשלה לא ראוי לעמוד בראש המפלגה של מר ליברמן, אז איך יכול להיות שהוא ראוי לעמוד בראש הממשלה? צריך להגיד שראש הממשלה והממשלה כולה נכשלו לא רק בהתמודדות עם "חמאס", כמו שהאשים מר ליברמן, אלא בהתמודדות עם כל מה שעובר על מדינת ישראל ועל אזרחיות ואזרחי ישראל בימים אלה; ימים של ייאוש גדול, של פחד, של בלבול, של מצוקה, של חוסר אונים. אנחנו הגענו למצב שנעשים אצלנו מעשים איומים ונוראים שלא חשבנו שנגיע אליהם, ורובנו מרגישות ומרגישים באמת תסכול וחוסר אונים, והכי גרוע – ייאוש גדול. אבל אנחנו לא יכולות ויכולים להרשות לעצמנו את הייאוש הזה. זאת המדינה שלנו, אנחנו האזרחיות והאזרחים שלה, ובבית הזה אנחנו המנהיגות והמנהיגים שלה, היהודיות, היהודים, הערביות והערבים, כולם יחד. ואנחנו חייבות וחייבים לזכור שזה בידיים שלנו. הדרך היחידה לצאת ממעגל השנאה, האלימות והדם הזה היא להתחיל להבין שאנחנו כאן ביחד, באותה חלקת ארץ, ושאנחנו חייבות וחייבים להתחיל לחשוב ולדבר על איך אנחנו נחיה כאן ביחד. צריך להכיר בעובדה שההסתה הנוראה, התוקפנות והשנאה נמצאות בשני הצדדים, ובשניהם הן נובעות מפחד, מזעם, מתסכול ומחוסר האונים, ואי-אפשר להתמודד עם הדינמיקה הזאת בעוד תוקפנות, בעוד אלימות ועם זריקת האשמה לצד השני. הדבר המשמעותי ביותר הוא להבין שאף צד לא ייעלם מכאן, מצד אחד; ומצד שני, שהרבה יותר מהר והרבה יותר בקלות ממה שמקובל לחשוב, אנחנו יכולות ויכולים לעבור לחיות ביחד, באזור שהוא משגשג ופורח, לטובת כולנו. מה שקורה כאן בשבועות האיומים האחרונים הוא התשובה לאלה שחושבים שאפשר לנהל את הסכסוך, או ספציפית לראש הממשלה מר נתניהו, שעושה הכול לשמור על הסטטוס-קוו. אבל אין סטטוס-קוו, חברות וחברים, וככה זה נראה כשאת מספרת לעצמך, או אתה מספר לעצמךָ, שאפשר לנהל אותו. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אפשר, כמובן, להגיד שוב משהו ממחלקת ה"אבל הצענו להם הכול" ו"הם לא פרטנר", ולפטור את הטקסט הזה ואת האמירה הזאת כהזויה ונאיבית, אבל השאלה היא מה האינטרס שלנו, והתשובה היא: האם אנחנו יכולים וצריכים לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להשיג אותו. זה לא הזמן לייאוש, חברות וחברים, זה הזמן לקחת את עצמנו בידיים; לקחת אחריות על הכוח שלנו, להשתמש בו לטובתנו. אנחנו מדינה חזקה עם יכולות רבות רבות. אנחנו חייבות וחייבים להשתמש בהן כדי לצייר וליישם את העתיד החיובי והמזהיר שיכול להיות צפוי לנו כאן. דווקא עכשיו, ברגע הקשה הזה, זה זמן מצוין להתחיל. רק שהממשלה הזאת לא רוצה ולא יכולה לעשות את זה, ולכן עליה ללכת. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת יואל רזבוזוב – לא נמצא. חבר הכנסת אבי וורצמן, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, שלום, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אלה ימים קשים, ימים שבהם נערים תמימים נחטפים ונרצחים על לא עוול בכפם. ימים שבהם עשרות יישובים, ובתוכם עירי באר-שבע, סופגים טילים שנועדו להרוג נשים, גברים וילדים שלא חטאו. הארץ הזאת בוערת באש של שנאה, ורע, רע מאוד. אל תטעו בהתנהלות השגרתית היומיומית של כולנו, כי מתחת לכל הצעות האי-אמון שמוגשות כאן, מתחת לקרבות הפוליטיים, למאבקים ולהתנגדויות, מונח עכשיו ים של כאב. כאב חד, צורב, בלתי נסבל, ששואל איזה מין עולם הוא זה שנרצחים בו נערים חפים מפשע; כאב אין-סופי שקורא לנו לעצור, להפסיק את כל הוויכוחים, המאבקים וההתנצחויות; כאב שמחייב את כולנו להתבונן על מה שקורה כאן. ימי בין-המצרים יתחילו רק בעוד שבוע, אבל האבל על החורבן התחיל כבר לפני כחודש; אבל על נערים צעירים שנקטפו, אבל על כל הרוע הזה, שלצערנו רק הולך ומתגבר. במקום הזה, של הסתר פנים כל כך נורא, האחריות עוברת אלינו. מול כל החושך הזה, שמקיף אותנו עכשיו מסביב, אנחנו אלה שחייבים למלא את העולם באור. מול כל השנאה והייאוש אנחנו אלה שאחראים למלא את העולם הזה באהבה ובתקווה. מכאן, מכנסת ישראל, מבית-המחוקקים של מדינת ישראל, שקמה לתחייה מתוך החושך הגדול של ההיסטוריה האנושית, אני קורא לכל אחד ואחת מאתנו לעצור ולהקשיב לשקט הנורא שהשאירו אחריהם הנערים שנרצחו; שקט שקורא לכולנו לחזק את כל הטוב שבעולם ולמלא את החלל שנפער באור ובאהבה. השבועות האחרונים, וגם הימים האחרונים, היו מלאים בכאב גדול, אך לצד הכאב הגדול – אחדות נדירה בין חלקי עם ישראל. אנחנו חייבים להמשיך את כוח האחדות הזאת, להאמין האחד בשני, להביט על הזולת בעין טובה, לפעול מתוך אהבה, ולחיות את המילים שנאמרו בלוויית שלושת הנערים, זיכרונם לברכה, וימשיכו להדהד באוזנינו: "הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'", ואני אוהב כל אחד בישראל כנפשי וכמאודי. אני מקבל על עצמי, ואני קורא לכולם גם לקבל על עצמם. תודה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני סגן שר החינוך, אחרי הדברים היפים ששמעתי, ואני מאוד מעריך את זה, מה תעשה עם ילדי החרדים בקייטנות באשדוד? זה לא "ואהבת לרעך כמוך" – שאתם מדירים אותם? <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אבי וורצמן. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – החרדים לא יכולים ללכת לקייטנות. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> בינתיים עוד לא. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אז תבדוק אם נכנסו. <דוד אזולאי (ש"ס):> בינתיים עוד לא. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> תבדוק אם נכנסו. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, אדוני. במסגרת "ואהבת לרעך כמוך" – שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינה שלמה מאוחדת – עם הרצח הנתעב הזה של הנער מוחמד אבו ח'דיר. כולם מוקיעים אותו, מכל שכבות הציבור. הוא לא תקע את הסכין רק בלבו של הילד, של הנער, הוא תקע את הסכין בלבה של האומה היהודית, בלב של עם ישראל. כי שאל אבו עראר בצדק; הוא אמר, מדוע לא הזדרזו להוקיע את המעשה הזה עוד לפני כמה ימים? ואני אומר לכם: אף אחד לא האמין שיקומו איזה כמה בני-נוער ויעשו מעשה מושחת כזה, מתוך העם היהודי – – <באסל גטאס (בל"ד):> למה? <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך. – – כי לא היה מעולם – מעולם, מעולם לא היה דבר כזה. <באסל גטאס (בל"ד):> מה זה "מעולם לא"? למה? עם סגולה? <נסים זאב (ש"ס):> זה המקרה הראשון, המזעזע, שהיה מאז הקמת המדינה, אני אומר לך. <באסל גטאס (בל"ד):> שכחתם את ברוך גולדשטיין? <נסים זאב (ש"ס):> תסלח לי, אולי שכחתם מה היה באינתיפאדה – שכחתם איך רחל וייס ושלושת ילדיה נשרפו חיים באוטובוס; שכחנו איך יותר מ-1,000 אנשים, נשים וטף נטבחו חיים – – – <באסל גטאס (בל"ד):> עם סגולה. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים – שמתוכנו יהיה רצח לאומני בדם קר, על זה אף אחד לא חשב, אף אחד לא חלם. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אל תפריע לי, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> מה זה ברוך גולדשטיין? <היו"ר אורי מקלב:> – – – בבקשה. הוא מוקיע את הרצח, למה אתה מפריע לו? <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> הוא מוקיע. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, לא רק אני – מדינה שלמה. אני אומר שהוא תקע את הסכין בלב האומה שלנו, כי הוא הכפיש את העם היהודי בעולם כולו. זה לא רק עניין של נקמה, כפי שאתם רואים את זה, של בריונים. <באסל גטאס (בל"ד):> אנחנו תופסים אתכם אחראים. אל תגן על העם היהודי. תופסים – – – <נסים זאב (ש"ס):> שכחנו את הנרצחים, את שלושת הפרחים שרק בשבוע שעבר נרצחו על-ידי בני עוולה. שכחנו את כל הנרצחים האחרים: מזרחי, שלי דדון, אחרים. הרצח, לצערי הרב, קיים. אני רוצה לדבר על המחדל של השב"כ, וגם באותה נקודה – – – <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> השב"כ, בשני המקרים האלה, היה לו מחדל גדול. כפי שאמר אבו עראר, ואני מסכים אתו, יום קודם לכן היה ניסיון חטיפה באותו אזור – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – השב"כ ידע, ולא עשה דבר. במעשה הרצח של שלושת הנערים שלנו משטרת ישראל קיבלה טלפון ברור וחד-משמעי, שמעו את היריות במכונית, ולא עשו דבר וחצי דבר. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אם השב"כ אמר: נכשלנו, אני מאמין להם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, בימים האחרונים מדינת ישראל נגררה למצב מאתגר; האחדות הלאומית שאפיינה את הימים שבהם קיווינו יחד לחזרתם של אייל, גיל-עד ונפתלי, זיכרונם לברכה, נראית רחוקה מתמיד. אבל לכם, חברי האופוזיציה, אין כל בעיה לקרוא לפירוק הממשלה. במקום שנמשיך את מגמת האחדות ואיחוי הפצעים הנפשיים שלנו כעם, יש שבוחרים ללבות את האש. במקום לייצר שיח של אחדות וסולידריות ברגעי משבר וטראומה לאומית, יש מי שמעדיף לייצר שיח מפלג, מלא ביצרים. חברים, מדובר בחוסר אחריות לאומית, במיוחד כשגבולות המדינה בוערים וכשמהומות פורצות בתוך הערים והכפרים צריך לפעול בחוכמה ובאורך רוח; צריך לתת לממשלה לעשות את הדבר הנכון לטובתה של מדינת ישראל. אנחנו מתמודדים עם טרור; טרור מצד אויבינו שמנסים לחסל אותנו וטרור שצמח בתוכנו, אשר מנסה לשים סוף למרקם החיים העדין של היהודים והערבים. הרצח של מוחמד אבו ח'דיר הוא מעשה טרור לכל דבר ועניין. אין שום הבדל בין רצח בדם קר של ילד יהודי או ילד ערבי; אין שום הבדל בין מחבלים של ה"חמאס" למחבלים היהודים שביצעו רצח על רקע לאומני. לכן אבקש שוב לחזק את המשפחות האבלות ולהגיד להן שאנחנו לא ניתן למרצחים לחמוק מעונש. למדינת ישראל יש כל הסיבות לפעול ביד קשה נגד הטרוריסטים באשר הם, וכך יהיה. אני מבין את זעם הציבור; חטיפת נערים חפים מפשע ורציחתם הן מעשה בלתי נסלח, אך אין שום הצדקה להתפרעויות ולמעשי נקם. אזרחי המדינה צריכים להבין שכל מהומה והפרת סדר שנוצרת תטופל ביד קשה, ושגורמי אכיפת החוק ינקטו את כל האמצעים כדי למגר את האלימות. כדי לשים סוף לתקופה המאתגרת הזאת עלינו לנהוג כעם מאוחד המונהג על-ידי הממשלה הנוכחית. כך נשיב את הסדר לרחובות וכך נוכל להשיב סוף-סוף את השקט והביטחון ליישובי הדרום. אני בטוח שאין איש מהיושבים בבית הזה שביטחון ישראל אינו חשוב לו; כמעט אין איש. אבל בכל זאת יש את אלה שבוחרים לנצל את המצב כדי להשיג – על חשבונם – הון פוליטי. הדבר הזה חייב להיפסק מייד. המטרה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא מציאת פתרון מיידי. אז בואו ניתן לממשלה ולקבינט הביטחוני לעשות את עבודתם, כי הם יושבים שם והם מוסמכים לכך. דבר אחד ברור לכולם: "חמאס" הוא זה שאחראי לשטח שממנו מתבצע ירי לעבר מדינת ישראל, ועליו לשאת באחריות הזאת ולשלם את המחיר של הפגיעה בריבונות המדינה. יחד עם זאת, אני יודע שהדברים צריכים להיעשות בצורה שקולה ומדודה, כדי שהתוצאות יהיו אפקטיביות. על כן אבקש מכם, חברות וחברי הכנסת, לדחות את הצעת האי-אמון שהוגשה לפניכם. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום כבר כולם מבינים שהסתה תקשורתית ורשתות חברתיות מופקרות עלולות להפוך אנשים לחיות. יהדות התורה הוציאה היום, על דעת כל חבריה, הודעת גינוי נגד רצח הנער הערבי על-ידי יהודים: סיעת יהדות התורה בכנסת מגנה בכל תוקף את רצח הנער הערבי משועפאט, וקובעת כי זהו מעשה מזעזע המבזה את העם היהודי, כי בתורה נאמר "לא תרצח". כל רצח הוא דבר איום ונורא, בזוי ומזיק, ואסור שיתרחש. מי שרוצח בן-אדם מבצע פשע בכך שהוא קיפד חיי אדם, ואם מדובר ביהודים, הרי שעברו גם על חוקי התורה וגם גורמים נזק נוראי ליהודים באשר הם שם. כי רצח ואכזריות אין מקומם ביהדות, ומבצעיו אינם יכולים להסתתר מאחורי טיעון של נקמה או עשיית דין בחוטפי ילדים. אסור שיעשה אדם דין לעצמו, ובוודאי שלא לעשות דין בחף מפשע, במי שאינו נמנה עמם, שכל חטאו בכך שאינו בן לאותו לאום כמותם. ולכן הרצח הזה מגונה ומוקע על-ידי כל רובדי וגוני הציבור היהודי, וחשוב שהגינוי הזה יירשם ויובלט. רבותי, אנחנו לא מחדשים דבר. רבנו, רבי יוסף חיים זוננפלד, לפני 90 שנה כבר פרסם בעיתונות הערבית מודעה בזו הלשון: "הארץ הקדושה, אשר עיני ה' אלוקינו בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, נאנחת ונאנקת זה שנתיים ימים" – זה היה בתרפ"ט – "מייסורי ועלבון נפש, ורגבי עפרה, הספוגים זיכרונות קודש של טוהר הלב ומוסר המידות, נעשו עדים לשנאת גזעים ומריבת שכנים, ואוויר חיי נשמות ספוג אדי מחנק המרעילים כל מקום פנוי שבלב מבין ואת כל שארית של אהבה אנושית". וכאן אני מקצר וממשיך לצטט: "בתור אחד מזקני ארץ הקודש, הייתי עד ראייה לשנות השקט ובטחה ומנוחה שלמה ושלום בין התושבים. הנני מרשה לי לפנות בזה לכל תושבי ארץ הקודש, בלי הבדל גזע ודת, העם אשר השגחה עליונה זיכתה אותו לשכון בארץ המקודשת מכל הארצות, לבקש מתוך מעמקי לבי הנשבר והנדכא, לחוס על ארץ הצבי ועל חלקי העמים היושבים בה, לגשת יחדיו לבנות חורבות המידות הטובות, לקומם הריסות רגשי האנושיות ומוסר אלוקי, אשר נחרבו ונהרסו בשנים האחרונות". והוא קורא לציבור: "השרישו אחרי כל טינה שבלב, בערו אחרי החשדות של משאות שווא ומדוּחים אשר קיננו בו, וסולוּ דרך לשלום". הנה, רבותי, השלום כבר נקרא לפני 90 שנה, ופה הוא ממשיך לברך את הברכות. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מורי ורבותי, אני רוצה לסיים ולומר שהיהדות החרדית מזהירה כל השנים שהסתה תקשורתית ודיכוי שלטוני גורמים לצעירים להפוך לחיות אדם. ידענו שזה משפיע על פלסטינים שחיים תחת כיבוש. ידענו גם שהסתה משפיעה על שוטרים שצולמו מכים נער ערבי ובועטים בראשו וסוחבים אותו בצורה מבזה. ההבדל בין האלימות המשטרתית בתמונות שראינו לאכזריות שוטרים מוסתים בהפגנות חרדים הוא רק בהיעדר התמונות. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אותה התקשורת שמציגה את השוטרים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – כשהם מכים ערבים, מסתירה את התמונות כשהמוכים הם חרדים. אבל אף אחד מאתנו לא חשב שגם יהודים שחונכו על "לא תרצח", עלולים גם הם להיסחף להסתה הלאומנית הנובעת מן הטירוף שסובב את הארץ ברציחתם של שלושה נערים יהודים, השם ייקום דמם, שנהרגו על-ידי מחבלים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מן המעשה הזה אנחנו צריכים לצאת בדרישה שיצא רבי יוסף חיים זוננפלד לפני 90 שנה: רק שיחות שלום ורק הבנה הדדית בין העמים יוכלו לאפשר לכולנו לשבת פה בשלום ובבטחה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לגנות בחריפות ובתוקף את כל מעשי הרצח הנפשעים והמזעזעים האלה, גם של הנערים היהודים וגם של הנער הערבי משועפאט. צריך לומר שמילים והסתה גורמות בסוף לפגיעה. אני חושב שהיום מוטלת על כולנו חובה – על חברי הכנסת, על שרי הממשלה, על הציבור, על האזרחים – להרגיע את הרוחות, לא לשלהב את הרוחות, לא ליצור הסלמה; הסלמה לא תועיל לאף אחד, לא לפלסטינים ולא לישראל. היא תגרום נזקים הרבה יותר חמורים, בלי להשיג שום תוצאה. צריך לומר שאני משבח את ראש הממשלה על העובדה שהוא מגלה איפוק וריסון, לעומת הקולות שקוראים לנקמה וצועקים ודוחפים מימין בצורה גסה ביותר. אין צורך להרחיב את הדיבור ולומר שהרצח המזעזע של הנער הערבי משועפאט גרם נזק חמור ביותר למדינת ישראל, לאזרחיה, לרבים מאוד שמתנערים ומסתייגים מכל גישה כזאת, מכל אפשרות לפעולה כזאת. ואני אומר בצער שחבל שהגענו לעת הזאת, שבאמת גורמים בושה למדינת ישראל. חבל שלא תפסו את האנשים הללו שעושים "תג מחיר", שמתלהמים ופוגעים באוכלוסיות ערביות מתוך רצון להראות נקמה, עוד קודם לכן. קשה לי לקבל שלא מצליחים להגיע אליהם. אני חושב ששירות הביטחון וגם המשטרה, יש להם כלים להגיע לאנשים הללו ולתפוס אותם לפני כן ולעשות להם מעצרים מינהליים, בדיוק כמו שעושים לגבי מחבלים. אין להפלות בין דם לדם. הדם של אדם הוא אותו דם, האימא של כל ילד מרגישה את אותו צער, ולא משנה אם היא פלסטינית או ישראלית, יהודייה או ערבייה. אין הבדל בצער או בכאב של המשפחות, של הילדים ושל החברה מסביב. אני חושב שכולם צריכים – לא רק יהודים; יהודים וערבים – צריכים להקיא מתוכם את האנשים שנוהגים כך, את הערבים מתוך הערבים ואת היהודים מתוך היהודים. זה אנטיתזה לדו-קיום. ואין ספק, אדוני היושב-ראש, ששום פתרון ביניים לא יפתור את הבעיה. כולנו רוצים לחיות בשקט ובשלום, והפתרון האולטימטיבי, היחידי, שעדיין לא מת, שקיים על השולחן, זה לעשות שלום, להגיע להסכם קבע עם הפלסטינים. זה לא נורא אם יהיה ויתור יותר גדול או יותר קטן, חייבים למצות את המהלך ולסיים אותו ולהביא להשכנת שלום בישראל, ובעקבות זה בין ישראל לפלסטינים. אני מניח שאם זה יקרה, גם יהיה שלום בין ישראל לכל מדינות ערב. כי המכשלה היחידה שבגללה אנחנו לא חיים במזרח התיכון כחלק אינטגרלי של מדינות ערב, זה רק העובדה שיש סכסוך עם הפלסטינים. אם זה ייפתר, אני מאמין שתיפתח דלת שנמצא בה נכונות הרבה יותר רחבה במדינות ערב לעשות שלום. רובם עייפים ממלחמות, מסכסוך, כולם רוצים להגיע לשלום, וזה מה שהיוזמה הערבית אומרת, ואני תומך בה בכל לבי. אני חושב שיוזמת הליגה הערבית, מה שנקרא היוזמה הסעודית – מאז עלתה לשולחן בשנת 2002, אני התומך הגדול ביותר שלה. אני מאמין שזו הדרך הטובה ביותר להגיע לשלום עם כל מדינות ערב ולסיים את הסכסוך אחת ולתמיד. זה ישנה באמת את העולם, את המזרח התיכון – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <מאיר שטרית (התנועה):> – – ואת כל היחס בינינו לבין מדינות ערב, לפלסטינים, ואז נוכל לחיות באמת כמו שאנחנו באמת: בני-דודים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <מאיר שטרית (התנועה):> אני מקווה שהיום הזה אכן יגיע. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הארץ שלנו מדממת. היממות האחרונות, השבועות האחרונים, קשים מנשוא. גופה אחר גופה; פרטים מזוויעים על מעשי רצח; התעללויות, מכות, אלימות, קריאות בוטות ביותר, קללות, התקפות. כל מיני ניסיונות לינץ', פוגרומים ו"עליהומים". באמת, אנחנו מרגישים שגודשים את הסאה. אני רוצה כאן לומר שהדברים האלה הם לא גזירת גורל והם לא כורח המציאות. אנחנו מאמינים שהרוב הגדול של היהודים והערבים שגרים פה רוצים לחיות בשקט, לא רוצים את הדברים האלה. ההסתה הזו היא נחלתם של גורמים קיצוניים, שמוזנים ומוסתים גם מקולות שמגיעים מכאן, מהבית הזה. אנחנו, יש לנו אחריות. אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד ולרחוץ בניקיון כפינו, כי גם בבית הזה ומהבית הזה יצאו קולות שאחר כך אנשים ברחוב פירשו. כשאומרים: צריך לעשות נקמה, צריך לנקוט מעשה, אחר כך אנשים מפרשים את זה כהיתר לשפוך דם. זה מה שקרה למשל בירושלים השבוע. ראיתי את זה במו-עיני. מראות בלתי נסבלים. מהבית הזה צריכה לצאת גם קריאה לתיקון, בדיוק כפי שיצאו קריאות להסתה. קריאה לתיקון. הקריאה לתיקון חייבת להיות לא "אנחנו יהודים, לנו זה לא יכול להיות", כי אני לא מאמין בדבר הזה. אני לא מאמין שיהודים הם באמת מאוד שונים מעמים אחרים. בכל אחד מאתנו קיים יסוד של רוע. קיים חיידק. כמו שכתב אלבר קאמי ב"הדֶבֶר". בכל מקום, בכל חברה, יש אותו נגיף מרעיל שעלול להתפרץ ולסחוף חברה שלמה ולקחת אותה למגפה נוראה. גם אצלנו. ולנו יש את האחריות להוביל תיקון מהבית הזה. התיקון, אי-אפשר להתחמק מזה, יכול להיות רק באמצעות משא-ומתן והסדר בין העמים – בין שתי מדינות, בין שני עמים – לפיוס. אין דרך אחרת. לא כיבוש וסיפוח מצד אחד, וגם לא בריחה והתנתקות מצד שני, ובטח לא טילים והפצצות. אני אומר את זה, וזה נכון גם לעזה על 2 מיליון תושביה ועל עוטף-עזה שלנו על מאות אלפי תושביו. אין דרך אחרת מלבד שיחות והידברות והסכם עם הצד השני. יש לנו ססמה במחנה השלום, כבר הרבה שנים, ואני מאמין בה היום יותר מאי-פעם: זה לא ייגמר, אדוני היושב-ראש, עד שנדבר. יש פה מיליוני יהודים ויש פה מיליוני ערבים, ואני אומר את זה ליהודים והערבים, והיהודים והערבים, המיליונים שגרים כאן – אף אחד מהם לא ייעלם והם לא ילכו לשום מקום. רק אם נשב, שני העמים, ההנהגות, ונגיע להסדר, לפתרון מדיני, כך נוכל לצאת, ואין מוצא אחר. אדוני היושב-ראש, זה בהישג יד. אנחנו יודעים מה מונח כאן על הכף ואנחנו רואים מה קורה כשאנחנו הולכים בדרך אחרת. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האירועים הטרגיים שהתרחשו בימים ובשעות האחרונים מחייבים את כולנו בחשבון נפש מעמיק ביותר. לעניות דעתי, אין דבר שמוכיח כמה המשפט "הכיבוש משחית" הוא נכון – הכיבוש משחית לא רק את הכובשים, את החיילים שמבצעים את ההוראות של הכובש, אלא גם את העם שעומד מאחורי הכובש. יתרה מכך, הכיבוש דוחף את אלה שחיים תחת הכיבוש לבצע פעולות שהם לא היו מרשים לעצמם אם היו התנאים שונים מאשר הכיבוש. על כן, מה קרה, כבוד היושב-ראש? רוצח, רוצחים, צריכים להעניש. זה כלל ברזל וערך עליון. אבל מה קרה בעצם? שלושה צעירים יהודים נרצחו, ואנחנו גינינו את הרצח הזה בכל תוקף מאותו רגע ראשוני. אבל מה קרה לאחר מכן? שלושה יהודים צעירים נרצחו, זה גרר לפעולה של ממשלת ישראל, חסרת כל פרופורציה, לא מידתית בכל קנה-מידה אפשרי, שהביאה לפגיעה בכל העם הפלסטיני, בכל העם הפלסטיני, ושכללה בין היתר מעצרם של 570 פלסטינים, ביניהם גם סגן שר האוצר, חברי פרלמנט, יושב-ראש הפרלמנט הפלסטיני ד"ר עזיז דואק, שמייצג את הלגיטימציה הפלסטינית, שנבחר בצורה דמוקרטית ביותר, לא פחות מאשר בישראל; נחטפו על-ידי הצבא הישראלי ונשלחו לכלא על לא עוול בכפם. כולל גם אלה ששוחררו מבין האסירים במסגרת עסקת שליט, שרצו מאוד לחזור לחיים נורמליים, הקימו משפחות, הביאו ילדים. אני מזכיר לכולם את המשפט הראשון שאמרתי: רוצח, שמוכיחים שאכן רצח, צריכים לשפוט אותו בכל החומרה שאפשר לחשוב עליה. אבל מה האשמה של 570 פלסטינים שנעצרו במסגרת הנושא הזה, נוסף על הריסת בתים, נוסף על סגרים וכו' וכו'? לצערי הרב, הפעולה הישראלית בשטחים הכבושים לוותה גם בגל שנאה שלא ראינו כדוגמתו. גל שנאה, שלצערי הרב השתתפו בו גם חברים בבית הזה, כפי שנאמר, וגם שרים בממשלת ישראל. כששר בממשלת ישראל אומר "אני רצחתי, הרגתי הרבה ערבים, ואני לא מתחרט", כאשר שרים בממשלת ישראל קוראים לנקמה מעל במת הכנסת ומעל במות שונות, הדבר הזה נתפס על-ידי גורמים פנאטיים, פונדמנטליסטיים, רדיקליים, בקרב היהודים כאור ירוק לרצוח מחוץ למסגרת החוק. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הדבר הזה מגונה בכל תוקף, ולכן אנחנו דורשים שני דברים במשפט אחד: קודם כול להפסיק את גלי השנאה הזאת, להפסיק את הפעולה הישראלית. דבר שני, לחזור באופן מיידי לשולחן המשא-ומתן בתקווה שהמשא-ומתן יביא לרגיעה מצד אחד וגם לפריצת הסכר לכיוון של עשיית שלום אמת. דבר אחרון, אני קורא לכל החברות הישראליות בישראל, "בזק" וגם חברת החשמל, לחזור לערים וליישובים הערביים ולעשות את המוטל עליהן כחוק. אין הדבר הזה מקובל, שחברות מהסוג הזה השאירו שכונות שלמות, כמו בטייבה, בחושך, מפני שהם לא רוצים באמת לחזור ולמלא אחר התפקיד שלהם. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, אלה הם אכן ימים קשים, קודרים, עצובים ומדאיגים. בימים האלה, כשאנחנו עומדים כאן על הדוכן ובאולם הזה, יושבות משפחות ומבכות את ילדיהן. נערים, ילדים, יותר מדי נערים, יותר מדי ילדים, שמצאו מוות אכזרי, נורא וקשה ובלתי נסבל ובלתי נסלח. העצב, הצער, הדאגה, הכעס, התסכול, ממלאים את הארץ הזו. אבל מתוך העצב והצער הזה, עמיתי חברי הכנסת, עולה ומתגבר גל עכור ומסוכן, שמאיים למשוך את הארץ כולה. הגל העכור הזה לא התחיל מלמטה. הוא לא נולד רק בפייסבוק. יש אחריות גדולה למנהיגים. יש אחריות גדולה למובילים ויש אחריות גדולה לראשי המדינה. מי שהובילו את ההתלהמות וההסתה היו האנשים שתפקידם וחובתם הציבורית היו לעצור אותן. ראש ממשלת ישראל אומר: נקמת ילד קטן לא ברא השטן, הוא רק שכח את ההתחלה של הפסוק בשיר. כותב ביאליק "ארור האומר: נקום!", כי נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן, לא ברא השטן. אנחנו לא רוצים להיות השטן. ואומר שר החוץ ליברמן, שהאזרחים הערבים בישראל, בכלל מקומם לא פה. כל פוליטיקאי הזוי וקיצוני משתמש בכאב, בצער, במצוקה של הציבור כדי לדרדר את כולנו לתהום.   ומול הקולות האלה, עמיתי חברי הכנסת, זה הזמן לומר: רק חיים משותפים ייתנו עתיד בארץ הזאת; רק אם יהודים וערבים יחיו כאן בארץ בשלום, בשוויון, הם יוכלו לחיות. המהלך הזה, של או אנחנו או הם, יוביל למצב שלא אנחנו ולא הם נהיה בארץ הזאת, אלא יהיה פה רק חורבן. ועמיתי חברי הכנסת, צריך לסיים בדבר אחרון: בשנתיים האחרונות אני חוזר וחברי חוזרים מעל הדוכן הזה ואומרים פעם אחר פעם: אם הקיפאון המדיני יימשך, אם לא תהיה התקדמות לשלום, אנחנו לא נעצור במקום, לא יהיה פה סטטוס קוו; אם לא נתקדם קדימה לשלום בין שני העמים, נידרדר אחורה לעימות. ובצער ובכאב אני אומר לכם, שמדיניות הסרבנות של ממשלת נתניהו, מדיניות ההתנחלויות, מדיניות החיסול של כל ניסיון להגיע להסדר בארץ הזאת – המדיניות הזאת עומדת להפיל את כולנו לתהום נוראה. ולכן ברגע הזה, עמיתי חברי הכנסת – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> – – אני קורא לכנסת להביע היום אי-אמון בממשלה המסוכנת הזאת. זו ממשלה שצריכה ללכת הביתה, וטוב מוקדם מאשר מאוחר. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע שתעלה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, פעמים רבות ציון לשבח הוא עלבון ופעמים רבות ציון לגנאי הוא אות כבוד. לכן אני וחברתי לסיעה חנין זועבי קיבלנו היום כבוד, כאשר מר אביגדור ליברמן, הרב-גזען אביגדור ליברמן, תקף את שנינו והאשים אותנו בליבוי יצרים של המחאה העממית ביישובים הערביים. אכן, הציון לגנאי הוא אות כבוד לנו. לפעמים אני מפשפש במעשי אם אני מקבל מחמאות מגזענים, ואני מקבל סימן שאני בדרך הנכונה כאשר אני מעצבן אותם או מוציא אותם מכליהם. לא נכנסנו לפוליטיקה כדי שמר אביגדור ליברמן ירגיש בנוח. ואביגדור ליברמן הוא רק המשל, יש הרבה כמוהו. אני יודע שתפיסת עולם דמוקרטית, מתקדמת, נאורה, מרגיזה את אנשי החושך, מרגיזה את הימין הקיצוני, מרגיזה את הגזענים. מה אני צריך לעשות? להתקפל בפני גזענים בזויים כמו מר ליברמן, או דווקא להמשיך במאבק שלנו, הצודק, למען צדק? אנחנו נאבקים בראש ובראשונה למען עקרון הצדק, ויש כאלה שכל עשייתם היא למען אי-צדק. אני חושב שהגזענות של ליברמן היא דבר בסך הכול שולי. הוא לא כל כך חשוב, אבל הוא סימן; וגם הרבה אנשים, כל מיני, מה שקרוי "שמאל מתון", אומרים: ליברמן לא בסדר, זה לא בסדר – השאר בסדר. לא, זה לא נכון. זה בדיוק כמו שאומרים שרצח מוחמד אבו ח'דיר לא בסדר ואנחנו מגנים. הגינוי הזה הוא הכשר לרצח 19 או 17 אזרחים פלסטינים אחרים, כי אתה מגנה רק את זה. מה שהצבא עושה הוא כשר, אבל בעינינו ובעיני אין הבדל בין רצח על-ידי חבורה של ימין קיצוני, גזענים, לבין חיילים במדים. זה אותו דבר גם אם הם שומעים את הסימפוניה התשיעית של בטהובן. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת ישראל חסון מקדימה – אינו נוכח. על כן ישיב בשם הממשלה סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה, גברתי, לשתף אותך, אולי בנימה אישית, לפני שאני אענה בשם הממשלה, נסכם את הדיון הזה. את יודעת, גברתי, החלפנו תפקידים בין הכנסת השמונה-עשרה לכנסת התשע-עשרה במשרד ראש הממשלה, אבל תפקיד נוסף שהוטל עלי הוא להיות השר המקשר בין הממשלה לכנסת בלי לשמש כשר אלא כסגן שר. ואחת מן המשימות האלה, גברתי, היא להשיב כאן, לעמוד כאן מדי יום שני ולהשיב בשם הממשלה, או בימי רביעי – בימי שני על הצעות האי-אמון, בימי רביעי על הצעות לסדר-היום ושאילתות, ולעתים אני עושה זאת תוך כדי הטחת האשמות, עלבונות אישיים, קללות וגידופים. זה נשמע כמעט גם בדיון הזה. ובנקל, גברתי, בנקל יכולתי להשיב גם לחבר הכנסת זחאלקה, וגם לחבר הכנסת סוייד וגם לחבר הכנסת גטאס באותה מטבע, בנאצות בעברית או בערבית, ואני לא מתכוון לעשות את זה, משום שאני מעולם – ואתם יכולים לבדוק את זה בפרוטוקול הכנסת, גם בכנסת הזאת, גברתי, וגם בכנסת הקודמת – מעולם לא התייחסתי לנושא האישי כנושא אלא לרעיון, למאבק על רעיונות. ואם מישהו חושב שהגעתי לבית הזה כדי שלא איאבק בו על רעיונותי, הוא טועה; או כדי שלא איאבק בו, חבר הכנסת זחאלקה, על האמת, אתה טועה. אין לי שום כוונה. כך למדתי. אתה יודע, לתנועה שממנה אני בא – ראיתי שהיום כולכם מודאגים מה יהיה אתה, מהתנועה הזאת, הרי יש פיצול סיעות. תהיו רגועים, הכול יהיה בסדר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> רצינו שתישארו ביחד. ההפך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש נוגעת ללבי הדאגה שלך, חבר הכנסת בר. אבל התנועה שאני בא ממנה, חבר הכנסת זחאלקה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> מי תקף אותך אישית? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הותקפתי פה אישית פעמים רבות, כולל בגידופים, חבר הכנסת גטאס, ואתה יודע זאת היטב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מגיע לך. מגיע לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הנה, חבר הכנסת ברכה ממשיך. אני לא מתכוון, אדוני היושב-ראש – ברוח מכתבך, אני מוכרח להודות, פתחתי את התשובה של הממשלה בנימה אישית על התפקיד שהוטל עלי להשיב כאן בשם הממשלה מדי יום שני. על השקרים והבדיות אנחנו נעמוד, ואנחנו נפריך אותם, גם אם אני וחלק מחברי נזכה לנאצות ולקללות של חברי הכנסת מן הסיעות הערביות. כפי שהתחלתי להגיד לך, חבר הכנסת זחאלקה, בתנועה שממנה אני באתי, בתנועה הזאת יש הדר. קוראים לזה הדר; אתה מנהל ויכוח ענייני ולא אישי. יש בה גם עוד דבר, שהוא דבר שנדמה לי – כי לעתים אתה אומר, גם בראיונות בעיתונות שאני רואה שאתה משתתף בהם וגם בדברים שאתה אומר כאן, שאתה רוצה חיים בדו-קיום במדינה הזאת. כך אתה אומר. אתה משמיץ השמצות איומות ומאשים האשמות איומות ושקריות את חיילי צה"ל – שהם אינם רוצחים אלא מגינים על עצמם. לגבי המדינה אתה אומר: אני רוצה לחיות בדו-קיום. גם היושב-ראש וגם אני, שהגענו מאותו זרם פוליטי – שנהגה לפני כמעט 100 שנה, שהציע את הדו-קיום, על-ידי זאב ז'בוטינסקי שאמר: כולם יחיו כאן ביחד בשלום, בשגשוג וברווחה. אבל הוא אמר שאנחנו נחיה זה לצד זה, ולעתים נדמה לי שמהספסלים הללו, אדוני היושב-ראש, מגיעה תפיסה חדשה: זה במקום זה. התפיסה הזאת, של זה במקום זה, לא תעבור פה. אנחנו נעמוד כחומה בצורה, חבר הכנסת גטאס, כקיר ברזל, מול הניסיון לנשל את העם היהודי מארצו. לצערי, וגם את זה אני אומר בצער, חבר הכנסת גטאס – בצער, כי הימים האלה הם ימים של צער, בעיקר למשפחות הנרצחים; כן, גם למשפחת אבו ח'דיר. אני אבא לילד קטן. זה בלתי נסבל מה שעשו למוחמד אבו ח'דיר. בלתי נסבל. בלתי מתקבל על הדעת. מזעזע. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא טרור? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מזעזע. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תגיד שזה טרור, טרור יהודי. ראש הממשלה היה משתמש בזה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה טרור יהודי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ידידי, חלקכם לא הייתם כאן. סליחה, אתם לא – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תגיד מחבלים יהודים, תגיד. אל תגמגם, תגיד מחבלים יהודים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי. אמרתי, רצח הוא רצח הוא רצח. הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, נאמר בצורה מאוד ברורה על-ידי בשם הממשלה. פה לא הייתה הודעה אישית, חבר הכנסת אבו עראר. זה היה מעשה טרור מתועב, לא פחות מתועב ממעשי טרור אחרים שהתקיימו כאן. אגב, בדרך לביתך, חבר הכנסת גטאס, בעפולה, נרצח לפני פחות או יותר שנה חייל צה"ל, חן אטיאס, שעשה את דרכו מנצרת-עילית; נדקר, אדוני היושב-ראש, נטבח בלב ישראל. אני לא זוכר גינוי כל כך עמוק שלכם. לא זוכר אותו. אם תרעננו את זיכרוני, אני אשמח. אבל נדמה לי, חבר הכנסת גטאס, שהוא לא היה, למשל. אני לא מדבר על רצח הנערים שמשפחותיהם קמו היום מהאבל. אמרנו את זה, ואתם מנסים לבוא ולומר: לא, הממשלה לא גינתה. אני שמעתי, אגב – חבר הכנסת אבו עראר, אתה אמרת דברים חמורים ביותר: אלה נעריו של נתניהו. אתה אמרת שהרוצחים – תתבייש, באמת תתבייש. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עד עכשיו אני אומר. זו התנהגות שלך ושלו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה אומר, אתה אומר. אתה דואג לחינוך שלי ושל חברי? אתה דואג לנו? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תוציא את הטרור היהודי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה רוצה שנדבר על החינוך במערכת החינוך הפלסטינית? אתה רוצה שנדבר על מערכת ההסתה? קראנו את הדוח של השר שטייניץ בישיבת הממשלה. חבר הכנסת אגבאריה, הדוח שלו מסר פרטים על מערכת הסתה ממשלתית, שיטתית, על-ידי הרשות הפלסטינית. אתה מדבר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם ליברמן וגם בנט מסיתים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה מדבר על עשבים שוטים – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם נתניהו מסית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה מדבר על עשבים שוטים, על השול שבשוליים, על השול שבשוליים, שהעז לעשות את הדבר המתועב הזה לילד הצעיר, תושב ירושלים. אתם שמעתם גינויים מקיר לקיר מאז הודעת המשטרה. כן, הייתה צריכה להיות הודעה רשמית, חבר הכנסת אבו עראר. כך אנחנו עובדים פה. זאת המדינה שלנו, זאת מדינת חוק. ממצים חקירה, מודיעים. לעתים יש צו איסור פרסום, מטעמים שהמשטרה נזקקת להם, וכך זה יימשך. אדוני היושב-ראש, בדיון הזה בהחלט נשמע גינוי מקיר לקיר על כל מעשי הרצח המתועבים שהתרחשו בארצנו בשבועות האחרונים. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, האזנתי בקשב רב לנאומך. אתה דיברת על הקולות היוצאים מן הבית הזה – ואני מצטט. כך אמר, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת הורוביץ: "שמשמעותם", אני מצטט, "היתר לשפוך דם". כך אתה אמרת. אני חושב שהאמירה הזאת – מאמירה שלך – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אנשים מפרשים את זה בדרך הזאת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז אני אומר לך. אז אני אומר לך את האמת כפי שאני רגיל לומר אותה, גם אם איננה מוצאת חן בעיני כמה מחבריך. גם קריאות שנשמעו בבית הזה – ואני התרעתי בישיבת סיעת הליכוד, וגם בפניך, אדוני היושב-ראש, שקריאות בבית הזה – כפי שקרא למשל חבר הכנסת עפו אגבאריה, שאמר ש"חמאס" איננו ארגון טרור. הוא אמר את זה בערוץ הכנסת, זה ציטוט – הוא לא חזר בו – בעוד אנחנו מחפשים את שלושת הנערים. התבטאויותיה המטורפות של חברת הכנסת חנין זועבי, שעוברת באופן מובהק, אדוני היושב-ראש, על סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. אני מציע לך, חבר הכנסת הורוביץ, למען הגינותך, ועל אף מערכת היחסים הפוליטית בינינו – שתהום פעורה בין השמאל הקיצוני שממנו אתה בא למפלגת הימין שאותה אני מייצג – למענך, למען ההגינות שלך, תקן את דבריך. תאמר שההסתה היוצאת מהבית הזה על-ידי חלק מחברי הכנסת מהסיעות הערביות, מתסיסה את הרוחות באום-אלפחם, בערערה, בקלנסואה. אתה יודע שזה נכון, אתה יודע שזה מה שקורה. הדברים מחלחלים. במקום שחברי הכנסת הערבים מן הסיעות הערביות ישתמשו, אדוני היושב-ראש, בבמה הזאת כדי להרגיע את הציבור הערבי-ישראלי, הם מתסיסים ומשתמשים בבמה הזאת של הצעות האי-אמון כדי להסית נגד ישראל. אני אעמוד פה, חבר הכנסת גטאס, כל יום שני – אתה יכול לזלזל, אתה יכול לקלל, אתה יכול לבוז, אתה יכול לצאת – כדי לעמוד על האמת. אתה יודע? סופה של האמת הוא לנצח, והטוב תמיד מנצח את הרע. תמיד. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס, המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. אלה שמעוניינים להצביע, שישבו. סדרת הצבעות האי-אמון בפנינו. הראשונה שבהן: תקציב 2015 הפוגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים, מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 33 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה לא התקבלה. ממשלה בלי דרך בתחום המדיני, הביטחוני, החברתי והכלכלי, של יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יעקב ליצמן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – 50 נמנעים – אין הצעות סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 34 בעד, 50 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת יהדות התורה ומרצ לא התקבלה. תחושת אכזבה והיעדר תקווה, ביטחון אישי וביטחון חברתי בקרב אזרחי המדינה, מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההצעה – 32, 49 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. מטעם רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד – המשך הכיבוש שהוא הגורם להידרדרות המצב ולסכנת התלקחות באזור. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה– 30 נגד – 50 נמנעים – 1 הצעות סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 30 בעד, 50 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי גם הצעת רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014> [מס' מ/808; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 5916; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014. לפני כשלוש שנים אישרה הכנסת את תיקון מס' 62 לחוק בתי-המשפט, שבמסגרתו ניתנה לרשמים בכירים סמכות שיפוט לדון בכל תובענה אזרחית שהוגשה לבית-משפט השלום או לבית-המשפט לתביעות קטנות שסכומה אינו עולה על 50,000 ש"ח; זאת, ובלבד שלא מדובר בתובענה לפיצויים בשל נזק גוף, בבקשה לאשר תובענה כתובענה ייצוגית או בתובענה בענייני משפחה. הצעת החוק מבקשת להעלות את סכום התובענות האזרחיות שרשם בכיר יהיה רשאי לדון בהן מ-50,000 ש"ח ל-75,000 ש"ח. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה, ולהודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד רותם, לצוות הוועדה בראשותה של דורית ואג ולייעוץ המשפטי בראשותה של עו"ד סיגל קוגוט. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014. אין הסתייגויות לחוק, לכן נצביע בקריאה שנייה – כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שנייה – כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 64 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 64 בעד, יש מתנגד אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 62 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאה בקריאה השלישית: 62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76) אושרה כנדרש בשלוש קריאות. <הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [מס' מ/771; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4686; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנושא הבא: הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט אותו חבר הכנסת, יריב לוין. בבקשה, אדוני. אדוני יציג את ההצעה בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. <יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים וחברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. במסגרת הניסיון המתמשך של הממשלה להגביר את האכיפה בתחום המס, הצעת החוק מבקשת להרחיב את סל הכלים שיש בידי רשויות המס לצורך גביית מסים, ומסדירה ארבע סוגיות שונות: 1. עיקול רכבים – הצעת החוק קובעת הסדר מפורט, מאוזן ומידתי שיאפשר לרשויות המס לעקל רכב של אדם שחוב המס שלו הפך לסופי, גם אם הרכב נמצא ברשות הרבים; 2. ערבות לחוב מס – כדי לאפשר לרשויות המס להגיע להסדרים עם חייבים מצד אחד, אך להבטיח את גביית המס מצד שני, הצעת החוק מסדירה את האפשרות של רשויות המס לקחת ערבות לחוב המס ואת אופן מימוש הערבות; 3. תפיסת רכוש – הצעת החוק מבהירה כי בנסיבות מיוחדות שיש בהן חשש לאי-תשלום חוב המס, בית-המשפט רשאי להורות לא רק על עיקול של נכסי החייב אלא אף על תפיסתם, וזאת אם יש חשש כי העיקול אינו מספיק; 4. עיכוב יציאה מהארץ בחברת מעטים – בנסיבות מיוחדות שיש בהן חשש לאי-תשלום חוב המס, רשויות המס יכולות לבקש מבית-המשפט לעכב את יציאתו מהארץ של החייב. הצעת החוק מרחיבה אפשרות זו ומקנה לבית-המשפט, במקרה שבו החייב הוא חברת מעטים, את הסמכות להורות על עיכוב יציאה מהארץ גם של מנהל פעיל, מנהל עסקים ומי שמחזיק ב-25% מהמניות או מכוח ההצבעה של החברה, וזאת אם יש חשש שהיציאה מהארץ תסכל את הגבייה או את החקירה בעניין. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה, ולשוב, כפי שעשיתי קודם – ולהודות ליושב-ראש הוועדה דוד רותם, למנהלת הוועדה דורית ואג ולצוות העובד עמה, ליועצת המשפטית סיגל קוגוט ולצוות המשפטי של הוועדה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. מכיוון שלא היו הסתייגויות להצעת החוק, אבל היו בקשות רשות דיבור, אני אעבור לראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. עומדות לרשותך חמש דקות מרגע זה. <תמר זנדברג (מרצ):> אני רק רוצה להפנות את תשומת לב החברות והחברים – חברת הכנסת מרב מיכאלי, את היית מעורבת לא מזמן והובלת באופן מאוד יפה – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – בוועדה אנחנו ממש עבדנו מאוד קשה לתקן אותו, את החוק הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> רציתי לומר שהובלת לא מזמן – הצתת את הגפרור שהתחיל יוזמה שאומצה על-ידי שרת המשפטים, וכולנו בירכנו והשתתפנו יחד עם ארגונים חברתיים וכו' ביוזמה לביטול מאסר חייבים. הרעיון היה רעיון דמוקרטי מאוד בסיסי: שלא תוטל סנקציה במקרה ההוא של מאסר מול אדם שבסך הכול הוא חייב חוב; לא לכרוך את שלילת החירות, שהיא נושא דמוקרטי עמוק ומשמעותי, בחוב שהוא בסופו של דבר כללי וכספי. וכולנו שמחים ששרת המשפטים אימצה את הרעיון הזה והובילה את זה כמהלך ממשלתי. כולנו בירכנו על כך שהתרחקנו מצעד פחות דמוקרטי אל עבר מציאות יותר דמוקרטית. והנה אנחנו מגיעים היום במהלך שהוא הפוך לזה. אומנם לא מוצע כאן מאסר, אבל האמצעים מאוד חריפים – כמו עיקול רכבים, האפשרות לממש תפיסת רכוש. בית-המשפט רשאי להורות לא רק על עיקול של נכסי החייב אלא אף על תפיסתם ועל עיכוב יציאה מהארץ, ועל זה כדאי להתעכב. עיכוב יציאה מהארץ, בעצם משמעותו – דיברנו כאן, חברת הכנסת מיכאלי, על ביטול מאסר, על שלילת חירות, והנה אנחנו פה מציעים עיכוב יציאה מהארץ, שזה הגבלה של חופש התנועה, באופן שהוא גם כן חריף, לדעתי. הנושא של עיכוב יציאה מהארץ צריך לקבל בכלל התייחסות כוללת, וצריך לשאול את השאלה: האם נכון לשלול חופש תנועה מאדם בגלל חוב כספי; במקרה הזה, עוד חוב לרשויות המס. בקיצור, יש כאן מהלך שהוא בכיוון ההפוך מהכיוון שצריך ללכת אליו, וחבל שעל מנת לפתור בעיה של גבייה – ויש הרבה דברים לעשות, הרבה דברים, כדי להעמיק את הגבייה, הרבה דברים שנעשים, ואחוזי הגבייה הולכים ומתגברים – נעשה שימוש באמצעי הזה, שהוא דרקוני מדי, שהוא בדיוק הפוך מהכיוון הדמוקרטי שכולנו הולכות והולכים אליו. זה אמצעי חריף מדי, שאין לו מקום, ואנחנו נתנגד להצעה הזאת. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. מכיוון שהיא אחרונת הדוברים, נעבור להצבעה על הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, בקריאה שנייה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–8 – 42 נגד – 9 נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 42 בעד, תשעה מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנו נעבור כרגע להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 45 נגד – 9 נמנעים – אין חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 45 בעד, תשעה מתנגדים. הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. <הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014> [מס' מ/694; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ז, עמ' 2026, הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ה, עמ' 30435; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אלקין זאב. בבקשה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי השרים וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, שיזמה הממשלה. הפרק השני 3 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים קובע כי עמלות שמקבלים סוכנים העוסקים בייבוא ציוד צבאי יהיו טעונות אישור של משרד הביטחון, שיפקח גם על שיעוריהן. הפרק נחקק לאחר מלחמת יום הכיפורים, בתקופה שבה היה מחסור רב בציוד צבאי בישראל, במטרה להקטין את עלויות הרכש הגבוהות. בשנים שחלפו מאז השתנה האופן של רכישת הציוד הצבאי, בין היתר בשל החמרה ברגולציה בארצות-הברית, שלא אפשרה עוד מכר באמצעות סוכנים. כיום רוב הרכש מתבצע ישירות מהחברות, ללא תיווך סוכנים, ולכן גם ללא עמלות. שיעור הרכש שעדיין מתבצע באמצעות סוכנים זניח, ומשרד הביטחון סבר כי במקרים אלו אפשר להגיע לשיעורי עמלות סבירים באמצעות משא-ומתן רגיל, ללא צורך בפיקוח, על כן מוצע לבטל את הוראות הפרק. יש לציין כי הפרק כלול במסגרת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, שהוא אחד החוקים שתוקפם מותנה בקיומה של הכרזה על מצב חירום. ביטול הפרק הוא חלק מהצעדים שננקטים בשנים האחרונות כדי לנתק את זיקתם של חיקוקים שונים ממצב חירום – חבר הכנסת מיכאלי מוביל ועדה שלמה בהקשר הזה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. מכיוון שלהצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות וגם לא הוגשו בקשות רשות דיבור, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, בקריאה שנייה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 38 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 38 בעד, מתנגד אחד. ההצעה עברה בקריאה שנייה. וכרגע נעבור – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, אז ההצבעה של חבר הכנסת יצחק הרצוג נרשמת כנמחקת מה"נוכח" אצל שלי יחימוביץ ומתקבלת כהצבעתו. ברשותכם וברשותכן, נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 41 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 41 בעד, אין מתנגדים. הצעת הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית ותירשם בספר החוקים. <הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014> [מס' כ/543; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 10454; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014 קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, שהגישה חברת הכנסת עדי קול – זו ההצעה הראשונה שלך לשנייה-שלישית? <היו"ר גילה גמליאל:> שנייה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> שנייה? ואללה, את הולכת לזכות ב"המחוקקת המצטיינת" – יחד עם קבוצת חברי הכנסת. חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון אוסר עישון במקומות ציבוריים המנויים בתוספת לחוק, כגון מקומות בילוי, מסחר והסעדה, כלי תחבורה ציבורית, גני אירועים ואולמות אירועים, מעליות, מוסדות רפואיים, מוסדות חינוך ומשרדי ממשלה. בהצעת החוק המונחת בפניכם – אחמד טיבי, תקשיב. זה בא למנוע עישון במגרשי כדורגל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בכל המגרש? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. תשמע, כשאני ישבתי ואמרתי, איך אנחנו הולכים לאשר מניעת עישון? אתה בא עם אגרסיות – קללות, עניינים, סיפורים, ואז אמרתי: אבל ב"וומבלי" לא מעשנים, וב"נואו קאמפ" לא מעשנים, אז למה שיעשנו ב"טדי"? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הייתי גם פה וגם פה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא עישנו. אי-אפשר. ואז, מה שאנחנו עושים פה – בכל זאת, אנחנו לבנטינים, אנחנו לא "וומבלי", אז אנחנו בכל מגרש נעשה שני אזורי עישון, אזור לכל קבוצה; אוהדי קבוצה א' ואוהדי קבוצה ב', יהיו להם אזורי עישון בצד אחד של האיצטדיון, ובכל הצד השני של האיצטדיון, זה שבשמש, לא יוכלו לעשן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה יודע כמה קולות אתה מפסיד עכשיו? <מרב מיכאלי (העבודה):> זה שבשמש – כן, שלפחות לא יהיה להם סרטן מעישון, רק מהשמש. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, אבל כל אחד שקונה כרטיס ומינוי יקבל קרם הגנה. כל אחד יקבל קרם הגנה. ובכל האיצטדיונים יהיו גם חדרים נפרדים לעישון, ששטחם אינו עולה על רבע מהשטח הכללי שהוקצה לציבור להמתנה בהפסקות, ובלבד שיש בהם אוורור תקין, והעישון בהם אינו גורם למטרד בחלקי האיצטדיון האחרים. עכשיו, אני לא יודע איך תהיה החקיקה, אבל כל מי שיתפסו אותו מעשן ישלם 1,000 שקל קנס. להצעת החוק הזאת לא הגישו הסתייגויות, וכולם אמרו: אנחנו בעד אוויר נקי ונגד עישון, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק של עדי קול – עדי קול, כל כך טרחת וכל כך אימצת, והבאת ילדים שבאו ואמרו: אנחנו רוצים לבוא לכדורגל אבל אנחנו לא באים כי מעשנים; אבא שלנו לא מרשה לנו. ומכיוון שראיתי כל כך הרבה לב וכל כך הרבה נשמה שהשקעת בהצעת החוק הזאת, היא באה מהר לדיון, ואני מקווה שהכול יהיה טוב. ובהזדמנות הזאת אני רוצה להודות למנהלת המיתולוגית וילמה מאור ולצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אתי, מעיין, ענת ואורי. אורי אחרון, שמת לב, מיכל? אורי אחרון. ותודה ליועצת המשפטית של הוועדה יעל סלנט. וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים, ונתחיל עכשיו בקורל אבירם ואילן מרסיאנו, ואחר כך נעשה הפוך – יש לנו שישה חוקים ברצף עכשיו. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מכיוון שלא הוגשו הסתייגויות לחוק ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, אנחנו נצביע בעד – אם תראו בעד – או נגד, או נמנע, על הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת הפעילה והנמרצת עדי קול. בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 1 – 43 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 43 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. ועל כן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 39 בעד. הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. אתה כבר החלפת אותה, חבר הכנסת הרצוג. אתה כבר החלפת אותה, אתה לא צריך להצביע כל פעם מחדש. <יצחק הרצוג (העבודה):> בטעות. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, אז בטעות הצביע חבר הכנסת הרצוג שוב במקום חברת הכנסת שלי יחימוביץ, וזה יירשם בפרוטוקול. אני רוצה לברך את חברת הכנסת עדי קול. יש לך ההזדמנות לברך על החוק. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> קודם כול אני רוצה להודות לחברי היקר חבר הכנסת חיים כץ על ההצעה הזאת. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אם אני זוכה לשמוע ממך "חברי היקר" – – <עדי קול (יש עתיד):> חברי היקר, מפה, על הבמה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – זה כבר היה כדאי. <עדי קול (יש עתיד):> שווה. אני רוצה גם להודות לעוזרים הפרלמנטריים של חבר הכנסת חיים כץ, לקורל ולאילן, וכמובן לעוזרות שלי, תמר ורעות – רעות שכתבה את ההצעה הזאת. ההצעה הזאת, כאמור, הגיעה בעקבות פניית ציבור של נער שביקש ללכת לכדורגל בלי להסריח מסיגריות. אני אוהבת כדורגל – כן, הנה, וידוי אישי. אוהבת כדורגל, רואה מונדיאל, ניימאר שבר לי את הלב. אני מקווה שברזיל תצליח בכל זאת. <איתן כבל (העבודה):> אני מקווה שאת לא מריחה את עשן הסיגריות במגרשים. <עדי קול (יש עתיד):> אין עישון במגרשים בעולם. <מיקי רוזנטל (העבודה):> את לא שומרת על האובייקטיביות הראויה. <עדי קול (יש עתיד):> אני לא שומרת על האובייקטיביות, נכון. רוצה שברזיל תנצח. אני מתנצלת. <יצחק הרצוג (העבודה):> מה עם יציע 2 של "הפועל תל-אביב"? <עדי קול (יש עתיד):> אני חושבת שאם לא יעשנו בישראל – כמו שלא מעשנים במונדיאל ולא מעשנים בגביע אירופה ולא מעשנים בעולם – אולי נשחק כדורגל כמוהם. הלוואי אמן. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחברת הכנסת עדי קול, ושוב ברכות. <הצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [מס' כ/535; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 7901; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, שוב, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ, בבקשה. אתה היום הולך להציג את כל החוקים כמעט, אז – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, כמעט, לא צריך להגזים. <היו"ר גילה גמליאל:> ואנחנו נצביע, כולל לוח התיקונים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק של חבר הכנסת נחמן שי להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה). הצעת חוק זו מקורה בהצעת חוק פרטית של נחמן שי ורוברט אילטוב. לא שכחתי אותך, אף שכמעט עברת למרצ היום. שמענו שאיווט עובר למרצ, אבל אילן גילאון התנגד. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> אל תגיד את זה למרצ כי הם – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מטרתה של הצעת החוק היא להחליף את המונח "מעביד" על הטיותיו השונות במונח "מעסיק". אני אגיד לכם את האמת, כששמעתי את זה אמרתי: אני לא יודע בדיוק אם זה הייעוד, אבל ראיתי את הלהט והמלחמה שעשו גם ארגוני המעסיקים וגם חברי הכנסת שהובילו את החקיקה, אז זרמתי ואני זורם. למונח "מעביד" עלולה להיות משמעות שלילית המתקשרת לניצול של עובדים. לפיכך מוצע להחליף מונח זה במונח "מעסיק", שאינו טעון במשמעות השלילית, ולהשפיע בכך על השיח המשפטי והציבורי בתחום העבודה. בהתאמה מוצע גם לתקן את הפעלים הקשורים ב"העבדה" על הטיותיהם השונות. בשל היקף היריעה הרחב של דברי החקיקה שעושים שימוש במונח "מעביד" ובהטיות הפעלים הקשורים בכך, הצעת החוק מבקשת לתקן רק דברי חקיקה הנוגעים לתחום דיני העבודה. בנוסף, על מנת שלא לפגוע בפסיקה באשר להכרה בארגון מעבידים בהקשר של יחסי העבודה הקיבוציים, הוחלט שלא לשנות את המונח "ארגון מעבידים", על מנת שלא ישתמע כי הפעילות העסקית מהווה גורם משמעותי לפעילות של ארגון מעסיקים. חשוב לי להדגיש כי השינוי המוצע הוא סמנטי בלבד. אין הוא משליך כלל על ההוראות המהותיות החלות כיום בתחום דיני העבודה, והובהר כי אין כל כוונה לשנות מהפרשנות של המונח "מעביד" בדברי החקיקה. התיקון המוצע מכוון רק להשפיע על השיח המשפטי והשיח הציבורי, על מנת לחזק את מעמד העובדים, ולהוציא מהשיח מילים שעלולות להיות טמונות בהן משמעויות שליליות. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות של הוועדה – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים – מיכל, מיכל, תודה. <מרב מיכאלי (העבודה):> מרב. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מרב. <מרב מיכאלי (העבודה):> אם תקרא לי מיכל, לא פלא שאני לא עונה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני בגילי, את רואה איך אני מתבלבל? תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ על הצגת החוק. לחוק אין הסתייגויות, אבל יש בקשת דיבור של חבר הכנסת נחמן שי. יש גם אפשרות שאתה כיוזם תודה אחרי ההצבעה. <נחמן שי (העבודה):> אחרי ההצבעה. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי. רוברט אילטוב – גם כן. זה בסדר? <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> אחרי ההצבעה. <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו ניגשים להצבעה, לפי נוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת החוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–3 – 40 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 40, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, החוק אושר בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 14 בעד החוק – 40 נגד – אין נמנעים – אין חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 40, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, הוצבעה ואושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, יש לך אפשרות לברך, להודות. אנחנו גם מברכים את היוזמים, שאתה עומד בראשם. שלוש דקות. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הייתה דרך ארוכה. הצעת החוק הזאת של חברי רוברט אילטוב ושלי עברה מהכנסת השמונה-עשרה לכנסת התשע-עשרה, והייתה צריכה לעבור את כל המסלול הזה מחדש. אני שמח שהדבר הזה קרה. יפה אמר יושב-ראש הוועדה: אנחנו איננו מתכוונים, ולא הייתי מעלה על הדעת אפילו, לעשות משהו שיכול להזיק לעובדים במדינת ישראל, בתנאי העבודה שלהם, במערכת הערכים שלהם. אבל חשבנו שהמילה "מעביד" נגזרת מהמילה "עבד", ואת הטרמינולוגיה הזאת רצינו להוציא מהשיח הציבורי. וזה ייקח זמן, שום דבר מהדברים האלה לא קורה בבת-אחת. אני מקווה מאוד שזה יקרה. אני רוצה להודות לחברי רוברט אילטוב. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, שהתגבר על הספקות שהיו לו; לצוות המשפטי של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שהשקיעו עבודה עצומה, עבודה בלתי רגילה, במחקר אחורה סביב המילה הזאת, ומעתה ואילך כבר העבודה הזאת תהיה יותר פשוטה. ואני רוצה להודות לעוזרי הפרלמנטריים, לנעה עמיר ולדן קמינצקי, ואני מקווה שבכך יבואו דברים טיפה על תיקונם. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני ונחמן שי הובלנו את הצעת החוק עוד בכנסת הקודמת. בתחילת הדרך ההצעה הזאת באמת נתקלה בגיחוך כלשהו: למה אנחנו באמת צריכים לעשות את השינוי? ובסוף הדברים חזרו למסלול הרגיל והאמיתי. אנחנו היום נקרא ליותר מחצי מיליון מעסיקים בישראל "מעסיקים" ולא "מעבידים". הצעת החוק חשובה גם דקלרטיבית וגם להרגשה של אותם האנשים. כבוד היושב-ראש, אני לא שומע את עצמי. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. בבקשה. סליחה. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> נכון להיום ומהיום, מעל חצי מיליון מעסיקים ייקראו "מעסיקים" ולא "מעבידים". הצעת החוק היא דקלרטיבית ומאוד חשובה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשותפי בהצעת החוק נחמן שי, ללשכות המסחר שעמדו כמעט ברמה יומיומית אצלנו וטענו את הטענות ודרשו לשנות את השם הזה בשם אותם מעל חצי מיליון המעסיקים; ליושב-ראש הוועדה חיים כץ, והצוות הנאמן שלו, על כך שהוא באמת הזיז את הצעת החוק מנקודה מתה בעצם, כשאף אחד לא רצה לגעת בה, והוא הצליח לעשות את זה; לעוזרות הפרלמנטריות שלי מילנה מיחלב ולילי בורוכוב; לצוות המשפטי ולצוות הוועדה. אני חושב שכולם יחד עשו את העבודה המהירה, היעילה והטובה למען חצי מיליון מעסיקים ומיליוני מועסקים. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. <הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [מס' כ/550; "דברי הכנסת", חוב' כ"ט, עמ' 11008; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, גם כן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, שיזמו חברת הכנסת אורית סטרוק וקבוצת חברי הכנסת. הצעת חוק זו מקורה בשתי הצעות חוק פרטיות; את האחת יזמו חברי הכנסת אורית סטרוק, שולי מועלם-רפאלי, פנינה תמנו-שטה, דב חנין, דב ליפמן, נחמן שי ויצחק הרצוג – ואללה, אתה היוזם של הצעת החוק. שב ותקשיב. איתן, עד שהוא מעביר הצעת חוק, אתה מפריע לו? – ואת השנייה יזמו חברת הכנסת רינה פרנקל ואנוכי. רינה, זו הצעת החוק שלך, שצמודה להצעת אורית סטרוק. הצעת החוק עוסקת בנושא הפליה מחמת גיל, ומוצעים בה שני תיקוני חקיקה שנועדו לצמצם את ההפליה מחמת גיל. האחד, תיקון לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000, שבמסגרתו מוצע להוסיף לעילות ההפליה המנויות בחוק האמור את עילת הגיל, ובכך לקבוע כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי לא יפלה מחמת גיל בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן כניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי. התיקון השני המוצע הוא לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996. חוק זכויות החולה אוסר כבר כיום הפליה מחמת גיל, אולם בשונה מיתר עילות ההפליה המנויות בו, הפליה מחמת גיל אינה מהווה עוולה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ואינה מהווה עבירת קנס. בהצעת החוק מוצע להשוות את מעמדה של עילת ההפליה מחמת גיל למעמדן של יתר עילות ההפליה המנויות בחוק זכויות החולה, ולקבוע כי הפליה מחמת גיל תהווה עבירה שדינה קנס בשיעור של 75,300 שקלים חדשים, וכן תהווה עוולה אזרחית מכוח חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ושוב, תודה למנהלת המיתולוגית וילמה מאור ולצוות הוועדה, אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה יעל סלנט. וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים מרב, קורל אבירם ואילן מרסיאנו. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. אם היה – אולי הייתי מגיש הצעת ייעול להתקין לוח הצבעות פה בדוכן. היית יכול להישאר לעוד ארבעה או חמישה חוקים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מרוב שאני – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתן לך לחזור למקומך. אם כך, אנחנו נעבור להצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. לא הוגשו הסתייגויות לחוק זה, ולכן אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–2 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 39, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה שנייה. ודאי אדוני היושב-ראש מסכים שנעבור להצבעה בקריאה שלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 16 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 35, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אם כך, אני מזמין את חברת הכנסת אורית סטרוק, בשם היוזמים, לברך. גברתי, בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ממש תענוג להעביר חוקים אצלך בוועדה. יישר כוח גדול. אני רוצה להודות גם לך וגם לצוות המסור שלך, עורכת-הדין סלנט והגברת וילמה מאור, וגם להזכיר את היועץ החקיקתי שלנו, של סיעת הבית היהודי, גיל ברינגר הבלתי-נלאה, שטרח על החוק הזה לא מעט, וכן להודות לעוזרים הפרלמנטריים שלי – סליחה, היועצים הפרלמנטריים – משה מאירסדורף ומיכל שמעון, וכמובן להודות גם לחברתי חברת הכנסת רינה פרנקל, שהיא שותפה שלי. גם היא הציעה הצעת חוק דומה, וצירפנו את שתיהן. תודה רבה. אני מקווה שהצעת החוק הזאת תביא הרבה ברכה לחברה בישראל. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורית סטרוק. יש כאן הרבה יוזמים. אנחנו ניתן גם לחברת הכנסת רינה פרנקל דקה מהצד, אם אפשר, להצטרף למברכות ולמברכים. <רינה פרנקל (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חיים כץ, למזכירת הוועדה וילמה מאור, לאורית סטרוק, שהיא השותפה לחוק, ולעוזרים שלי. הצעת החוק היא מאוד מאוד חשובה, ואסור להפלות מחמת גיל. אני חושבת שהצעת החוק הגיעה בזמן, ואני מברכת על כך. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת רינה פרנקל. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155), התשע"ד–2014> [מס' מ/529; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 6636; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> חיים כץ, למה – – –? <היו"ר אורי מקלב:> עוד לא גמרנו. זה החלק הראשון בסדרה. אלה הראשונים בסדרה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו מקורה בהצעת חוק פרטית שיזמה חברת הכנסת קארין אלהרר, יחד איתי – במקרה ככה – וחברת הכנסת עדי קול וחבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק שלך, אתה שותף. חוק עבודת נשים קובע שעובד שבת-זוגו ילדה יהיה זכאי לחופשת לידה אם הילד נמצא בטיפולו הבלעדי ואם רופא אישר שבת-זוגו אינה מסוגלת לטפל בילד מחמת נכות או מחלה. ואולם, בחוק הביטוח הלאומי לא קיימת הוראה מקבילה אשר מזכה בקבלת דמי לידה בשל אותה חופשה. חוק הביטוח הלאומי, אשר קובע את הזכאות לקבלת דמי לידה, קובע כי עובד שאשתו ילדה זכאי לדמי לידה בהתקיים תנאים מסיומים, ובהם שלאישה שאינה מסוגלת לטפל בילד יש זכאות לקבלת דמי לידה בעד אותה תקופה והיא לא מימשה את מלוא זכותה לדמי הלידה. כלומר – תקשיבי, אם אני מתבלבל במשהו, אם אני – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, גם אני. אם אני מתבלבל תגידי לי – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה יכול להתבלבל, חבר הכנסת כץ? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – תשמע, אתה עומד פה על הדוכן, הזענו על החוק. <מיכל בירן (העבודה):> אתה יכול להתבלבל רק בשם. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה מאהבה. כלומר, החוק כיום מאפשר לבן-הזוג לקבל דמי לידה רק חלף זכאותה של בת-הזוג לדמי לידה. ברור לכולם כי במצבים רבים שבהם האישה היא נכה או חולה, היא לא מסוגלת לעבוד טרם הלידה, ולכן כלל אין לה זכאות לקבלת דמי לידה. יוצא שבאותם מצבים חוק הביטוח הלאומי לא מעניק לבן-הזוג אפשרות לקבל דמי לידה בעד חופשת הלידה, אף שלפי חוק עבודת נשים בן-הזוג כן רשאי לקחת חופשה לצורך הטיפול בילד. לפיכך מוצע במסגרת ההצעה שלפניכם לקבוע בחוק הביטוח הלאומי הוראה מפורשת שלפיה בן-זוג של אישה נכה או חולה שנקבעה לה דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% וניתן לה אישור רפואי שהיא אינה מסוגלת לטפל בילד, יהיה זכאי לקבל תשלום מיוחד בעד תקופה שהוא אינו עובד על מנת לטפל בילדו. התנאים והשיעורים לקבלת התשלום ייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כבר בדיוני הוועדה בהצעת החוק הציג המוסד לביטוח לאומי את עיקרי ההסדר שייקבע בתקנות, ולפיו בן-הזוג יהיה זכאי לתשלום למשך 14 שבועות בגובה דמי הלידה. במהלך הדיונים בהצעת החוק התברר כי ההסדר שמעניק את דמי הלידה לבן-הזוג אינו נותן מענה לנשים נכות או חולות שהן הורה עצמאי ואין להן בן-זוג. לפיכך קבעה הוועדה שבמצב כזה תקבל האישה שהיא הורה עצמאי תשלום מיוחד בעד היילוד. גם התנאים וגם השיעורים לתשלום זה ייקבעו בתקנות. מדובר בהצעת חוק חשובה – כמו שאר הצעות החוק – שמסייעת לנשים נכות או חולות שאינן מסוגלות לטפל בילד ומאפשרת לבני-הזוג של אותן נשים לצאת לחופשה על מנת לטפל בילד ולקבל בגין התקופה דמי לידה. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ושוב, תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים קורל אבירם ואילן מרסיאנו. אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. טוב שאתה קצת מגוון לנו בקולות, שלא יהיה קול מונוטוני. אומנם כפי שאתה אמרת לא הוגשו הסתייגויות, אבל הוגשה בקשת דיבור אחת – של חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, גברתי. <קריאות:> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אחרי, אחרי. <היו"ר אורי מקלב:> אחרי. אוקיי. ואת רוצה שאני אאפשר לך להצביע? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> אז בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז אני אברך מהמקום. <היו"ר אורי מקלב:> מהמקום. אוקיי. אז אנחנו רק נמתין שחברת הכנסת קארין אלהרר תוכל להגיע למקומה ולהצביע, ואת בקשת רשות הדיבור היא תעשה במסגרת הברכות שלאחר החוק. היא גם ביקשה רשות דיבור אבל היא גם היוזמת, והיא היוזמת הראשונה, ככה שלפי כל דין, לפי כל תקנון, ודאי יש לה אפשרות. אוקיי, אבל כדי שלא לעכב את ההצבעה ושהיא לא תרגיש לא נעים, אנחנו באמת נקיים את ההצבעה עכשיו, ואנחנו נוסיף את הצבעתך, אם זה מקובל – אבל לא, נחכה, הנה, רבע דקה זה בסדר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נחכה – – – <היו"ר אורי מקלב:> לא קרה שום דבר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155). אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה לפי נוסח ולפי הצעת הוועדה. בבקשה, אנחנו יכולים להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–2 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה. ואנחנו נעבור, ברשות היושב-ראש, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 18 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 35, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. אנחנו נעבור – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> רגע, אם אפשר – – <היו"ר אורי מקלב:> עכשיו, כן, סליחה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – רק כמה מילים קצרות. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בראשית הדברים אני רוצה כמובן להודות ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, באמת שותף יקר לדרך, חבר הכנסת חיים כץ. אני רוצה להודות גם לשר הרווחה על תמיכתו הבלתי-מסויגת בחוק, וגם למוסד לביטוח לאומי, שחרף הקשיים שעלו בתחילת הדרך כן באו לקראת ההצעה. אני רק רוצה לומר שהצעת החוק נראית כמו פסיק קטן בספר החוקים של מדינת ישראל, ולרוב אזרחי מדינת ישראל הדבר לא משנה כהוא-זה לאורח חייהם, אבל כשמדובר באותה קבוצה באמת מוחלשת שאליה כיוונו בהצעת החוק, הדבר עושה מהפכה של ממש בחייהם, ואני מבקשת להודות לכם בשמם. בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות לאנשים שהביאו לפתחי את הצעת החוק – למנהלת הקליניקה לשוויון במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן, עורכת-דין דבי שדה. באמת האירו את עיני, וזו ההזדמנות לומר שוב שהצעות החוק הטובות ביותר באמת באות תמיד מהשטח ומהאנשים; גם להודות ליועצות הפרלמנטריות, שפי ומור, שמלוות לאורך כל הדרך. ותודה לכם שאישרתם. זה יום חשוב. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך. תודה רבה ליוזמים. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 156), התשע"ד–2014> [מס' כ/550; "דברי הכנסת", חוב' כ"ט, עמ' 11011; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו נעבור להצעת חוק הבאה, שהיא הצעת חוק הביטוח הלאומי – לתשומת לבכם – (תיקון מס' 156), לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ואף את הצעת החוק הזאת יציג יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> קארין, כשאמרת שהצעות חוק באות מפניות של אנשים, אז הצעת החוק הזאת באה – נסים זאב, בשבילך – הצעת החוק הזאת באה מבחור בשם יוסף סגל – – <היו"ר אורי מקלב:> שנמצא – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – שלומד בישיבת "כוכב מיעקב" בירושלים, והוא יתום. התברר לו שהוא הגיע לגיל שמי שלומד בישיבה לא מקבל מענק – מעבר לגיל 18 – לעומת אחרים שמשרתים ועושים פעילות התנדבותית, שמקבלים עד גיל 20. והילד הזה, הילד הזה, בצורה – – – <היו"ר אורי מקלב:> הוא נמצא, הוא מלווה אותך גם פה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> והילד הזה, בצורה בלתי מתפשרת, למרות שהוא כבר לא זכאי, הלך ונלחם על התוספת הזאת, והוא הפעיל חברי כנסת והוא פנה לחברי כנסת ועבד על זה הרבה מאוד שנים – הרבה מאוד שנים – עד שהצעת החוק הזאת הבשילה. שמע, אני מצדיע לך על המלחמה, על המסירות, על האכפתיות שמישהו אחר יקבל; ואתה לא נהנה מזה. הרבה יתומים שלומדים בישיבות יקבלו ויהיו שווים לכל אחד אחר. אני מודה לך על זה שגרמת לחברי הכנסת להגיש את הצעת החוק, מודה לך שגרמת להגשת הצעת החוק, ושמח להיות שותף בזה לאלה שדחפו את החוק והביאו אותו לסיומו בפרק זמן סביר. אז אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה וקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 156), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו מקורה בשתי הצעות חוק פרטיות, שאת האחת יזם חבר הכנסת נסים זאב – שפעל ללא לאות לצורך קידום הצעת החוק – ואת השנייה יזמו חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה – ראיתי אותו יושב פה והוא נעלם – חנא סוייד ועפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הוא פה, פה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אה, הוא הסתיר אותך, אני מצטער, הוא עמד. אז הנה, חבר הכנסת מוחמד ברכה, שהגיש הצעת חוק מקבילה. שאפו. קצבת השאירים נועדה להבטיח את כלכלתם של מי שהיו סמוכים על שולחנו של מבוטח שנפטר, ובכללם ילד וכן אלמן או אלמנה, שגובה קצבתם תלוי בשאלה האם יש עמם ילד. ילד מוגדר כיום בסעיף 238 לחוק, לחוק הביטוח הלאומי, וכולל מי שלא מלאו לו 20 שנים והוא שוחר במסגרת קדם-צבאית של צה"ל, או שעיקר זמנו מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי. ההגדרה הקיימת היום לא כוללת צעירים בגילים האמורים שעדיין סמוכים על שולחן הוריהם בשל כך שהם מקדישים את זמנם ללימודים שאינם על-יסודיים, כגון מוסדות להשכלה גבוהה או מוסדות על-תיכוניים אחרים. מטרת הצעת החוק היא לסייע לשאיריו של נפטר באמצעות הרחבת ההגדרה "ילד" לעניין ביטוח שאירים בלבד, כך שתכלול גם ילדים שטרם מלאו להם 20 שנה והם לומדים בתוכניות לימודים בהיקף שלא יפחת מ-20 שעות שבועיות במוסדות להשכלה גבוהה או במוסדות על-תיכוניים אחרים, כגון מוסדות להכשרה מקצועית, ישיבות ומכינות קדם-אקדמיות או קדם-הנדסיות. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת בקריאה לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ושוב, תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית. אני צריך לעשות את זה: קבלו אותה, וילמה מאור. <מרב מיכאלי (העבודה):> כן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תעשי "קולולולו" אחד. <מרב מיכאלי (העבודה):> "קולולולו". <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בבקשה, קיבלת "קולולולו". לצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אני אתחיל באורי; אורי, אתי, מעיין וענת. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה יעל סלנט, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים – ועכשיו: אילן מרסיאנו וקורל אבירם. אני מקווה שיאשרו את החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה ליושב-ראש הוועדה, ורשות הדיבור לחבר הכנסת מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, גם על האפשרות להחליף אותי בתפקידי, בתורנות שלי; ואני גם רוצה להגיד תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולחברי הכנסת המציעים, חברי הכנסת היוזמים. כדי לדעת להודות על הדרך הארוכה שהחוק הזה עשה, צריך באמת לדעת ללוות אותו, לראות את הקשיים הגדולים; לקחת נושא שהיה באמת אישי, של עזרה – זה לא עזרה רק ליתומים, זה עזרה לאותה אלמנה ואותו אלמן שהיו צריכים להתמודד בבת-אחת עם הפסקה של אותה גמלה ואותה קצבה שהם קיבלו בעבור הילד שלהם, והילד שלהם לא עובד אלא הוא לומד, או ילד או ילדה, או הבן או הבת, ושהם באותה מידה, היתום והיתומה, ממשיכים בלימודים או בהשכלה גבוהה – שזה היה עד עכשיו – או בישיבה או בהכשרה מקצועית. היו בנות בהכשרה מקצועית שלא יכלו – היו צריכות לממן את הלימודים שלהן, וכשאין אב מפרנס, בקשיים הגדולים האלה, החוק הזה עושה אתן, מבחינה מסוימת – אומנם רק עד גיל 20 – נותן להן את האפשרות להמשיך בלימודים שלהן, להמשיך בהכשרה המקצועית שלהן. ובאמת זה המקום, בהזדמנות הזאת, להודות ליוזם החוק, יוסף סגל – שכמובן נמצא פה – שבנחישות ובעקביות ובהתמדה ובאורך רוח ובצניעות; אני רק לא יודע, שרק יגיד לנו מה הצעת החוק הבאה שהוא מתכוון להביא לנו. אין לנו ספק שבנחישות ובעקביות ובאורך הרוח שלו ובכושר שלו להתחבר לאנשים, להסביר ולא להירתע משום דבר – הייתה תקופה, אני רוצה לספר לכם כאן, חברי הכנסת, שהייתה בקשה לקצין הכנסת אולי לא לאפשר לו להיכנס לבניין הזה. הייתה בקשה כזאת. ועל אף זאת, הוא ישב עם קצין הכנסת, וזה השתכנע, וגם לאור המלצות של חברי הכנסת שהעבודה שלו היא עבודה שבאה לעזור לנו – היא לא משהו שבא להפריע לנו בעבודה; אלה המקרים שבאים באמת לעזור. מאחר שאני מרגיש חלק מאותם חברי כנסת – אני חושב שאת הטלפון הראשון מהאימא אני קיבלתי ממנהל בית-הספר היסודי שאתה למדת בו, והאימא עמדה בפני התחבטות: מה עושים עם יוסף. האם הוא יוכל להמשיך במקום שנפשו חשקה בו, בתורה? – הוא רצה להמשיך ללמוד – או שהיא לא יכולה להמשיך מכיוון שהקצבה שלה תיפסק? הם החליטו שהם מתמסרים, לא למענם אלא למען אחרים, והתודה מגיעה ליוסף אבל גם לאימא של יוסף, שליוותה אותו בכל העניין הזה באורך רוח, בנסיעות ארוכות, בקשיים לא מעטים, כדי להביא את החוק הזה לידי סיום. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. אין הסתייגויות לחוק, ואנחנו נעבור להצבעה. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? בקריאה שנייה – כהצעת הוועדה, נוסיף. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–2 – 38 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 38, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – 1 חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 156), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 37, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 156), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ושלישית. יש שתי בקשות דיבור, שני מברכים. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו ידבר חבר הכנסת נסים זאב. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת, אני נרגש לעמוד כאן ולהודות לכם על תמיכתם בהצעת החוק החשובה הזאת. כבר מסרו תודות לצוות הוועדה, ליועצים המשפטיים, לאנשים שליוו אותנו במהלך הצעת החוק הזאת, אבל אני באמת רוצה להביע הערכה מיוחדת ליוסף סגל, שנמצא אתנו, שבאמת נותן דוגמה לאזרחים איך לא מוותרים, ואיך מתעקשים, ואיך משכנעים, ואיך מדברים, ואיך מפעילים את הרעיון הזה שבדמוקרטיה, בסופו של דבר, כל המערכת צריכה לעבוד לטובתם של האזרחים. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שהגשתי יחד עם חברי סיעתי חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, ויחד אתה גם הצעת החוק של חברי חבר הכנסת נסים זאב – וגם אליו הצטרפו חברי כנסת רבים – יש לה משמעות מאוד גדולה, ויש משמעות גדולה לעובדה שהיא התקבלה דווקא היום בכנסת. העיקרון שעומד מאחורי הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, הוא: ילד הוא ילד הוא ילד. זה לא משנה אם הוא ילד חרדי או ילד חילוני, זה לא משנה אם הוא ילד יהודי או ילד ערבי. ילד הוא ילד, ואם הוא יתום, הוא זכאי לקבל הגנה, הכרה, התייחסות שווה מהמדינה. ולאמירה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, יש חשיבות גדולה דווקא בימים האלה, שבהם יש פיצול, והסתה, ומחלוקות, ותחושה של אפליה וקיפוח, והמסר הזה הוא מסר מאוד חשוב. והמסר השני החשוב שיש בהצעת החוק הזאת, עמיתי, הוא המסר הדמוקרטי, המסר שאומר לציבור: כאשר פעילים, כאשר יוזמים, כאשר משכנעים, כאשר לוחצים, אפשר לנצח, אפשר לשנות, אפשר לעשות גם שינוי במשהו שנראה מקובע ותקוע, שאי-אפשר לשנותו. הנה, רואים שאפשר. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. והמברך הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, יש פסוק: "ויגדל הילד ויגָמל ויעש אברהם משתה". מה שקרה בחוק הביטוח הלאומי בנושא של קצבת שאירים – שבתחילה הגדרה של ילד הייתה עד גיל 14, לאחר כמה שנים תוקנה, עד גיל 18, אחר כך תוקנה עד גיל 20, אבל לא לכולם, והיה פה מצב של איפה ואיפה. ואני רוצה לומר ליוסף סגל, עליו נאמר: יוסף ה' עליכם אלף פעמים. אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, הרי גם אני בעצמי הבאתי את החוק הזה; זה לא פעם ראשונה, הבאתי אותו גם קודם לכן. ייאמר לזכותם של חברי הכנסת, שמעבר לקבוצה של דב חנין, שליווה את זה והצטרף, וגם היה יוזם, יש כאן רשימה, וחברי הכנסת בקונסנזוס לגבי הצעת החוק הזאת, ביניהם בעיקר רבי ישראל אייכלר, שייאמר לזכותו – הוא ואברהם מיכאלי, שהיו מהראשונים, עוד בקדנציה הקודמת, ורבי אליהו ישי, חבר הכנסת, ידידי, שביום ההכרעה, אני רוצה לומר, של ועדת השרים, אם הוא לא דחף את זה – כי ברגע האחרון, אני אומר לכם, אני הופתעתי, היה קונסנזוס בוועדת השרים לדחות את הצעת החוק. ושיהיה בריא יוסף סגל, בא ואמר לי במוצאי שבת, אחרי הדרשה של הרב: תשמע, תתפלא, מחר בבוקר ועדת השרים מתכוונת לשלול את החוק הזה. אמרתי: אבל איך יכול להיות? רק בשבוע שעבר הייתי אצל השר, מנכ"ל הביטוח הלאומי הבטיח שיעביר את זה בשינויים שהתבקשנו. איך יכול להיות דבר כזה? עשיתי בירור וראיתי שכן, והייתי צריך להפעיל את רבי אלי ישי, שיהיה בריא, והוא עבר משר לשר. גם אני, במקביל, התקשרתי לכל אחד ואחד, ובסייעתא דשמיא, יחד עם הלב הטוב שיש – וייאמר לזכותו של השר מאיר כהן, שאומנם בקדנציה הקודמת ניסינו כמה פעמים, אבל על-ידי השר כחלון לא אסתייעא מילתא, והשר מאיר כהן עזר לנו להעביר את החוק הזה. אבל אני גם צריך להזכיר את כל החברים היקרים, את חברי הכנסת יעקב אשר, ישראל חסון, יצחק וקנין, אורית סטרוק, יריב לוין, אברהם מיכאלי – גם בחוק שלנו, שהצטרף, אורי מקלב, מירי רגב, איתן כבל, דב ליפמן, פנינה תמנו-שטה, מנחם אליעזר מוזס, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, ישראל אייכלר, יעקב מרגי, משולם נהרי, אמנון כהן, אלי ישי, יחיאל חיליק בר, מאיר שטרית, יוני שטבון, זבולון כלפה והרב משה גפני. אני בכוונה מזכיר את כולם, להראות שכל חלקי הבית, מכל הסיעות, כולם כאן שותפים. וגם אלה שאולי לא הוזכרו, אבל אני יודע שמכיוון שהחוקים השתנו כמה פעמים, היה ניסיון כן להעביר את זה, בכל דרך שהיא. אני רק יכול לומר בסיכום – עוולות לא מתקנים בבת אחת, לוקח זמן, ואת העוול הזה לקח זמן לתקן, בצורה הדרגתית. סוף-סוף אפשר לברך על המוגמר. תודה רבה, קודם כול ליושב-ראש הוועדה, חיים כץ ידידי, שכמעט זרק אותי מהוועדה. הוא אמר לי: אף מילה נוספת; אני מעביר את זה, מה אתה רוצה. למה אתה צריך לדבר בוועדה? לכן אפילו פחדתי לבקש פה הסתייגות. אמרתי: מי יודע, אתה תכעס עלי פה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יותר טוב ככה. <נסים זאב (ש"ס):> לכן שמעתי לך. אמרתי: אני אבוא רק לברך על המוגמר, וככה עשיתי. אז אני באמת מברך אותך על המרץ ועל ההשקעה שלך בחוק הזה, שהעברת אותו כל כך מהר, כל כך יפה, כל כך מסודר, יחד עם הצוות הנפלא שאתה עובד אתם. תודה רבה לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. לפרוטוקול אני אומר שחבר הכנסת אברהם מיכאלי הצביע, אבל הצבעתו לא נקלטה – אני אומר את זה לפרוטוקול – בחוק הזה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014> [מס' כ/549; "דברי הכנסת", חוב' כ"ט, עמ' 10996; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו מקורה בשתי הצעות חוק פרטיות, שאת האחת יזמו חברי הכנסת יריב לוין, פנינה תמנו-שטה ואלעזר שטרן, ואת השנייה יזמו חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב. סעיף 326(ג) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה–1995, קובע כי מי שהורשע בעבירות ביטחון חמורות שבוצעו מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור ונגזר עליו עונש של עשר שנות מאסר לפחות, לאחר שחרורו ממאסר תופחת מחצית מסכום הגמלאות המשתלמות לו מכוח ביטוח נפגעי עבודה, ביטוח נפגעי תאונות, ביטוח אבטלה, ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד, ביטוח זיקנה וביטוח שאירים. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה להתמודד עם האפשרות של שחרור ממאסר של אסירים הזכאים לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי במסגרת שחרור שבויים ישראלים או משא-ומתן מדיני. ההצעה קובעת כי אם אותו מורשע שוחרר ממאסר במסגרת שחרור שבויים ישראלים או משא-ומתן מדיני, יישללו ממנו לחלוטין, עד תום תקופת המאסר שנגזרה עליו, גמלאות אלה: דמי לידה, גמלאות מכוח ביטוח נפגעי עבודה ומתנדבים, ביטוח נפגעי תאונות, ביטוח אבטלה, ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד, ביטוח זיקנה ושאירים וכן גמלת ניידות והלוואה לרכישת רכב למוגבל בניידות. לאחר תום תקופת המאסר שנגזרה עליו יחול עליו ההסדר שהזכרתי קודם של הפחתת גמלאות. להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות, ואני פונה לחברי הכנסת – לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ושוב, תודה, גברת וילמה מאור, המנהלת המיתולוגית של הוועדה, שאני כבר זכיתי פה, מעל דוכן הכנסת, כ-160 פעם לעמוד ולהגיד: תודה לגברתי מנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות המסור של הוועדה, ועדת העבודה והרווחה, איזה 160 פעם כבר עשיתי את זה, שתבין – בשם הוועדה כבר כ-160 חוקים – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה יעל סלנט, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם, ותודה לצוות של חבר הכנסת יריב לוין – לילך שלי, אהוד אפריאט, מיכל גרסטל ודן אילוז. אני מקווה שחברי הכנסת יאשרו את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. אם כן, יש הסתייגויות, רבותי, להצעת החוק. מכל המסתייגים ביקש את רשות הדיבור חבר הכנסת אילן גילאון – או שאתה – אתה לא מוותר. רבותי, יש גם בקשה לרשות דיבור של כמה חברי כנסת. אני אקריא את השמות של חברי הכנסת שידברו אחרי שחבר הכנסת אילן גילאון יסיים. אם חברי הכנסת ירצו לדבר, אני אאפשר. אם לא, אני אעבור מייד להצבעה על ההסתייגויות ולהצבעה בקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת אילן גילאון, רשות הדיבור שלך. <אילן גילאון (מרצ):> אני אשתדל לעשות את זה יותר קצר. אדוני, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מה עניין שמיטה אצל הר-סיני? אני מבין שזה מאוד פופולרי, הצעת החוק, בימים כאלה, והצעות חוק מן הסוג הזה בדרך כלל מועלות כאשר יש איזשהו מתח גדול מאוד באוויר. אבל אנחנו הרי לא מבחינים בין דם לדם, ואנחנו חושבים שאדם צריך להיענש על מעשיו. וגם היום, כאשר אדם נמצא בכלא, אדוני, הוא איננו מקבל את כל ההטבות הללו. וברגע שסיים לרצות את עונשו הוא צריך לחזור, באופן הכי אוניברסלי שיכול להיות, לאותם תנאים שהיו לו קודם. אני מתפלא בעיקר על אנשים שהם בעצמם משפטנים, שמבינים איזה דבר או שניים בנושא של עקרון השפיטה, שאינם מבחינים במקרה הזה בין שמיטה להר-סיני. יהיו העבירות חמורות ככל שיהיו בעינינו, איננו מבחינים בין דם לדם; אנחנו איננו מבחינים במניעים של ביצוע המעשה, של העבירה. ולכן, בעניין זה אני גם לא מבין מה התועלת בחוק הזה, ולכן אנחנו מבקשים להוריד את החוק הזה מעל סדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לבקשות לרשות דיבור. ראשון המבקשים – חבר הכנסת מוחמד ברכה. אתה מעוניין לדבר. אחריך – חבר הכנסת חנא סוייד; מוותר. חבר הכנסת דב חנין? עפו אגבאריה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> דב חנין, תשאל אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> דב חנין – אני אשאל. אבל דב חנין, אתה מעוניין? <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מוותר? מוותר. עפו אגבאריה, גם מוותר? מוותר. טוב. אם כן, חבר הכנסת – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – ברכה, רשות הדיבור שלך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק נקמנית שבאה כדי לשרת אינטרסים פוליטיים ואידיאולוגיים של הימין. אין כל קשר בין ביטוח לאומי למשפחות לבין מעשים כלשהם של אב המשפחה או מי מבני המשפחה. הזכויות של הביטוח הלאומי נצברות מתוקף התשלומים ומתוקף האזרחות, ויש דברים שאין מקום שהיד הארוכה של השלטון הימני תגיע אליהם. החוק הזה מצטרף לחוקים אחרים שמענישים אנשים מחוץ למסגרת הענישה של בית-המשפט. זאת אומרת, אנשים שמורשעים בעניין מסוים, בית-המשפט קובע את עונשם. יש פוליטיקאים שכנראה רוצים להיות גם שופטים ורוצים להיות חלק מחגיגת הענישה של אנשים מסוימים שמעשיהם לא נראים לכולנו או לרובנו או לחלק מאתנו, או לפחות לימין ששולט. ולכן אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק פסולה ביסודה, כי היא נותנת לדרג הפוליטי סמכויות שהן לא לו. אסור, לדעתי, בכל מקרה לגעת בקיום הבסיסי של משפחה בגין מעשה או עבירה או מה שמיוחס לאחד מבניה או לאב המשפחה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אם כן, רבותי, סיימנו גם את בקשות רשות הדיבור. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, על ההסתייגויות. רבותי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014 – ישנה הסתייגות לסעיף 1 של קבוצת סיעת מרצ: חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג. מי בעד ההסתייגויות, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 17, נגד – 27. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מצביעים, רבותי, על סעיף 1 כהצעת הוועדה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 30 נגד – 11 נמנעים – 1 סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, 11 מתנגדים, אחד נמנע. סעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה. רבותי, לסעיף 2 אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 2 כהצעת הוועדה, רבותי. סעיף 2, רבותי, כהצעת הוועדה – מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 23 בעד סעיף 2 – 30 נגד – 13 נמנעים – 1 סעיף 2 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, 13 מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, רבותי, סעיף 2 נתקבל כהצעת הוועדה, והחוק עבר בקריאה שנייה, רבותי. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. רבותי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014 – מי בעד, רבותי? קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד החוק – 34 נגד – 10 נמנעים – 1 חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 157), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 34 בעד, נגד – 10, אחד נמנע. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני, יש מישהו? אדוני, לא צריך להודות לאף אחד. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/876).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר האוצר, השר יאיר לפיד. <שר האוצר יאיר לפיד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מביאים למליאה את הצעת החוק להענקת הטבה במע"מ בשיעור 0% לרוכשי דירה ראשונה. הצעת החוק שמונחת לפניכם מבקשת לתת הזדמנות לזוגות צעירים ממעמד הביניים שעד היום לא היו יכולים לרכוש דירה. מלבד ההטבה המשמעותית שייתן החוק הזה לאותם זוגות, הוא גם משנה את המשוואה שהייתה קיימת עד היום: במקום שהמדינה תרוויח מיליארדים על חשבונם, המדינה מוכנה להוציא מיליארדים בשבילם, והם רואים את זה ומבינים שהפעם המדינה מתכוונת ברצינות והמחירים באמת ירדו. אני רוצה להדגיש שאני מתנגד כעיקרון למע"מ דיפרנציאלי, אבל שוק הנדל"ן הוא לא שוק רגיל, ולא חלים עליו החוקים הרגילים. ממשלת ישראל היא הבעלים של 93% מהקרקעות במדינה. מה שהממשלות האחרונות עשו היה בעצם למכור לאזרחים מוצר מסוים – קרקע – במחיר מופקע, ואז לגבות מס נוסף על המוצר שהם שבעצמם מכרו. זה לא מוסרי, זה לא יעיל, וזה חסם לדור שלם את האופציה להגיע לדירה משלו. החוק הזה מבטל את העיוות הזה. צריך אולי להדגיש: זו לא הוראת שעה אלא חוק; הוא יהיה בתוקף גם בעוד שנה ובעוד שנתיים ובעוד עשר שנים. והיות שההטבה הזאת פה בשביל להישאר – אנחנו, אגב, ממליצים לצעירים האלה לחכות עם קניית הדירה הראשונה שלהם ככל שהם יכולים. מי שיחכה ירוויח הרבה כסף, מפני שככל שיעבור זמן, מחירי הדירות ירדו יותר. מע"מ אפס שאנחנו מביאים היום לכנסת הוא לא חוק שעומד לבד אלא חלק אחד מתוכנית כוללת של קבינט הדיור שמטרתה להגדיל את היצע הדירות, להקל על השוכרים ולהוריד את המחירים. היא כוללת עשרות אלפי מכרזים של מחיר מטרה, שפירושם דירות שיהיו זולות ב-20%; כוללת 100,000 יחידות דיור בהסכמי גג; השקעה של 4 מיליארד שקל בהסרת חסמי תחבורה בתוכנית "נתיב לדירה"; הקמת חברת "דירה להשכיר", שתעסוק במיזמי דיור להשכרה בהיקפים גדולים; הקצבת 160 מיליון שקלים לבניית מעונות סטודנטים; קידום חוק השכירות ההוגנת, ועוד צעדים רבים. בפעם הראשונה זה שנים כולנו יחד, כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, עובדים יחד במסגרת קבינט הדיור בשביל מטרה אחת: להוריד את מחירי הדיור בישראל. תוכנית מע"מ אפס היא חלק בולט מתוך התוכנית הכוללת. אחרי 1 בספטמבר כל זוג עם ילד תושב ישראל שלפחות אחד מבני-הזוג שירת שירות צבאי או שירות לאומי או שירות אזרחי ושניהם עובדים ושאין דירה בבעלותם, יהיה זכאי לקבלת ההטבה. למעגל הזכאים יצטרפו גם זוגות חד-מיניים ומשפחות חד-הוריות שיעמדו באותם קריטריונים. רווקים מעל גיל 35 וזוגות מעל גיל 35 ללא ילדים יהיו זכאים גם הם להטבה. לפי הקריטריונים שקבענו לחוק, מי ששירת שירות צבאי, לאומי או אזרחי יקבל הטבה גדולה הרבה יותר ממי שלא שירת. מותר למדינת ישראל להתעקש על ערכיה ומותר לה להחליט שיש קשר בין מתן זכויות לאנשים שממלאים את החובות, וזה מה שעשינו. אני שמעתי את המבקרים שיצאו נגד העיקרון שעליו התעקשנו, אז אני אומר שוב: שירות צבאי או אזרחי או לאומי הוא ערך מקודש של מדינת ישראל, ותפקידה של המדינה הוא גם לשמור ולהגן על ערכיה. חברי חברי הכנסת, אני מודה לכם על ההתגייסות שלכם לנושא הזה. מחירי הדיור הם בעיה מרכזית של החברה הישראלית ושל הכלכלה הישראלית, ואנחנו צריכים לפתור אותה. אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק המוצגת לפניכם בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לשר האוצר יאיר לפיד. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים בכל הארץ), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/489/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מירי רגב) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, להצעת החוק הממשלתית הוצמדו כמה הצעות חוק של כמה חברי כנסת. אני אאפשר לכל חבר כנסת שהצעת החוק שלו הוצמדה להצעת החוק הממשלתית שלוש דקות רשות דיבור. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירי רגב, שגם לה הצעת חוק דומה, ואחריה תעלה חברת הכנסת – מאיר שטרית אחריו, נכון. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת מאיר שטרית יעלה. תודה רבה. כבוד היושב-ראש, שר האוצר, חברי חברי הכנסת, אני מאוד שמחה שהיום אנחנו צריכים להביא הצעת חוק שהגשתי בכנסת שעברה והופלה על-ידי הממשלה שלי ושר אוצר ממפלגתי. אני דיברתי על ההצעה הזאת הרבה מאוד זמן, ולצערי דווקא הממשלה ושר האוצר שטייניץ הפילו את הצעת החוק. לכן מגיע להגיד פה שאפו לשר האוצר יאיר לפיד. <קריאה:> מה זה שאפו? <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> שאפו, זה אומר ח"ח. מה זה ח"ח? לא עשית מספיק שכיבות סמיכה בצבא? ח"ח, זה אומר ציון לשבח. אז אני אומרת שמגיע שאפו לשר האוצר. כן, מותר להגיד גם דברים כאלה פה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה שואל מה קרה לה. <קריאה:> הוא עשה צבא, מה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> שכיבות סמיכה – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אז אתה עשית שכיבות סמיכה. אני רוצה להמשיך. אז אני שמחה שהצעת החוק הזאת אושרה והיא תובא לדיון בוועדות הכנסת. עם זאת, צריך להגיד באופן חד וברור: הצעת החוק הזאת לא פותרת את בעיות הדיור שיש במדינת ישראל ולא פותרת את בעיית מחירי הדיור במדינת ישראל. בתקופת סאלח שבתי היה לכל אחד איפה לישון – מקום לישון וקורת גג. היום, כששני בני-הזוג עובדים, אנשים לא יכולים לקנות דירה כי אין להם מיליון וחצי שקלים ולא 2 מיליון שקלים. אנשים שעובדים ומשלמים מסים והולכים לצבא לא מסוגלים לקנות דירה. ולכן, שר האוצר יאיר לפיד, זה לא מספיק להביא את ההצעה של מע"מ 0%. אתה יושב-ראש קבינט הדיור, ובאמת אני מצדיעה לך; זה אחד התפקידים החשובים היום בממשלה. וכדי שזה יקרה וכדי שמחירי הדיור ירדו, אנחנו צריכים להפסיק לספסר בקרקע. מינהל מקרקעי ישראל לא יכול להמשיך להיות מינהל מספסרי ישראל, כי הוא שמעלה את מחירי הקרקע. ולכן, הממשלה יכולה להוריד את מחירי הקרקע, וזה אחד התפקידים המרכזיים של קבינט הדיור – להוריד את מחירי הקרקע ולהוריד את הספסור בקרקע של מינהל מקרקעי ישראל. ולא רק את זה צריך לעשות. שר האוצר, אנחנו נביא חוקים מצוינים, רק לא יהיו לנו עובדים. הממשלה אישרה לפני חודש 15,000 עובדים, ואין לנו אפילו 5,000 עובדים זרים לבניין. אתה צריך, כיושב-ראש קבינט הדיור, להוציא צו, הוראת שעה, עד שייחתמו כל ההסכמים הבילטרליים, שיביאו עובדים זרים מסין. לא יכול להיות שאין עובדים זרים. אז מה שיקרה היום – פלסטינים לא עובדים, ישראלים-יהודים לא עובדים, העובדים הזרים לא מגיעים, כי מה לעשות, הם חובבנים. אז אין מי שיבנה דירות. אז נבוא לכאן, נביא מע"מ אפס, ואולי בסוף נצליח גם לשווק קרקעות במחיר סביר – אולי זה יקרה בסוף אם גם שר השיכון יורה לבנצי ליברמן לא לספסר בקרקע. ולכן, אין לנו דרך אחרת. זה לא רק תפקידו של שר הפנים. שר השיכון, אני יודעת שגם לך חשוב להוריד את מחירי הדיור, למרות שמינהל מקרקעי ישראל – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מירי רגב, זמנך תם. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – מספסר בקרקע. שר האוצר, אני קוראת לך לטפל גם בסוגיית העובדים הזרים. אנא ממך, תוציא צו שעה, תביאו עובדים מסין, שיהיו פה 15,000 עובדים, שנוכל לבנות את אותן דירות שאתה כל כך רוצה בהן, ושנצליח להביא ביחד להורדת מחירי הדיור. תודה רבה ויישר כוח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1005/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית, שגם לו הצעת חוק מוצמדת להצעת החוק הממשלתית. אחריו – חברת הכנסת גילה גמליאל. אם היא לא תהיה פה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, ראשית, אני רוצה להגיד לך כל הכבוד על ההחלטה שלך, ואני מציע לך: אל תיבהל מכל הכלכלנים שיוצאים נגד זה. אני כבר שמעתי, הייתי שר אוצר ושמעתי בהחלטות אחרות שקיבלתי אז כלכלנים שיוצאים בצורה חריפה נגד צעדים – למשל, ביטול מס רכוש. לדעתי זה היה ב-1986 – לא זוכר – 1999, כשר אוצר, ביטלתי את מס רכוש. לא היה כלכלן אחד באוצר שחשב שצריך לבטל את מס רכוש. כולם יצאו נגד בכל תוקף. בפועל, ביטלתי עיוות שהכביד מאוד על כל מי שהיה לו קרקע בארץ וללא שום הצדקה. לכן, אל תיבהל. הצעד הוא צעד נכון. אין שום הצדקה בעולם לגבות על דירה ראשונה של זוג צעיר, ויחידה, מאות אלפי שקלים מס. מי כתב את זה בתורה? הרי יכלו לעשות חוק שבכלל לא צריך מע"מ על הדירות הללו. אין סיבה בעולם, ואתה עכשיו עושה הקלה משמעותית לכל מי שיקנה דירה. אתה מוותר לו בעצם על תשלום מס בסדר גודל של מאות אלפי שקלים. אין לאנשים כסף לשלם עבור הדירה. מאיפה ייקחו עוד כסף למס? לכן, לא צריך להיבהל. אתה עושה נכון, ואני לא נבהל מכל הכלכלנים שרואים שחורות. הם לא תמיד צודקים, מסתבר. עובדה, אף אחד לא צפה את ההתמוטטות ב-2008. ההיגיון יותר נכון. אני רוצה לומר, אדוני שר האוצר, הגשתי את החוק הזה בכנסת הקודמת, הייתי באופוזיציה והבאתי אותו לדיון והעמדתי אותו להצבעה שמית אישית. כל חברי הקואליציה לשעבר הצביעו נגד החוק חוץ מאורי אריאל, שלא הצביע נגד החוק למרות שהיה בקואליציה, ומירי רגב, שיצאה מהאולם ולא הסכימה להצביע נגד החוק; אני חושב שגם איציק וקנין. גם הוא היה חבר קואליציה שלא רצה להצביע נגד החוק; אני לא זוכר אם הוא הצביע בסוף – כן או לא. כל חברי הקואליציה הצביע נגד החוק ולא צדקו. אלוהים כנראה זיכה אותך בזה שאתה תהיה שר אוצר ותביא את הברכה הזאת לזוגות הצעירים. אני בטוח שכל זוג צעיר שיקנה דירה חדשה בעתיד, ראשונה, יגיד לך תודה רבה מכל הלב, כי זה צודק, נכון ורצוי. נכון, זה לא פותר את כל בעיות הדיור, אבל זה עוזר, ואני חושב שזה צעד ראשון, אדוני שר האוצר, של מע"מ דיפרנציאלי, שאנחנו תומכים בו בכל הלב. אני מציע לך לשקול גם את זה, ועוד כמה צעדים, כמו יסוד – מה שנקרא המזון הבסיסי. חמשת מוצרי המזון הבסיסי. יש הרבה מדינות בעולם ששם המע"מ הוא 5% על מוצרי מזון בסיסי, מוצרי יסוד, ועל האחרים מעלים. על מוצרי מותרות מעלים את המע"מ יותר, כדי לאזן את גביית המס. כדאי לחשוב בכיוון הזה, כי גם זה נכון. זה יכול להועיל לכל שכבות הביניים והאוכלוסיות החלשות. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לומר שהחוק שלך יוצר הפליה מסוימת. החוק שלי לא מציע שום הפליה, ובעצם הוא אומר פטור לכולם, בלי קשר ערבים, חרדים וכן הלאה. למה אני – בזה כמובן נדון. אנחנו מצטרפים להצעת החוק הממשלתית, כמובן, ומה שהממשלה תחליט, נלך על זה, אבל צריך להביא בחשבון שכבר הייתה בעבר הפליה כזאת ובג"ץ ביטל אותה. יש פה סכנה שבג"ץ יתערב. אני רוצה להזכיר לך את קי"ץ – הייתה תקופה במדינת ישראל שהיו נותנים שני סוגי קצבאות ילדים, קצבה רגילה לכולם וקצבת יוצא צבא – קראו לה קי"ץ – רק למי שמשרת בצבא. ברגע שזה עלה לבג"ץ, בג"ץ ביטל את ההפליה וכולם קיבלו את אותן קצבאות. לכן, צריך להביא את זה בחשבון, ואולי עדיף, כדי לא לעמוד במצב שמחר בג"ץ יבטל את זה, אולי עדיף להימנע ולבטל את ההפליה וליצור דבר אחיד. אבל זה יידון בוועדה, ומה שהממשלה תסכים, אנחנו נלך אתה כמובן. אני שוב מברך אותך. זה צעד נכון, חשוב. כל הכבוד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2440/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת גילה גמליאל) <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת סגנית יושב-ראש הכנסת גילה גמליאל. אני רק מזכיר שגם לחברת הכנסת גילה גמליאל הצעת חוק שהוצמדה להצעת החוק הממשלתית. היא לא עולה כדוברת אלא כמציגה את הצעת החוק. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברות הכנסת, טוב, זה לא קורה לעתים קרובות שאני והשר חושבים בכיוון משותף לגבי הצעה לפתרון בעיה. בנושא הזה, בהחלט, אני חושבת שהבעיה של הדיור במדינת ישראל והמצוקה של זוגות צעירים במדינה צריכות לקבל מענה מיידי, כאן ועכשיו, במקביל לבנייה של תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח עם ראייה שבה יהיה אפשר לנפץ את המונופולים, גם של מינהל מקרקעי ישראל, גם של כל ועדות התכנון והבנייה, שמרוכזות כולן תחת משרד הפנים. ככאלה, יוצרים את כל אותה ביורוקרטיה הורסת שפוגעת באופן מאוד מאוד בוטה ביכולת לבנות במדינת ישראל. עיר כמו מודיעין, לדוגמה, בארצות-הברית הייתה נבנית בתוך שנתיים מקסימום; במדינת ישראל – עשור. עשר שנים לא הספיקו כדי לבנות, בגלל כל ההליכים הביורוקרטיים. על כן אני חושבת שיש כאן בהחלט בשורה, בשורה טובה מאוד. היא נוגעת כמעט בכל הרבדים. יחד עם זה, כבוד השר, אני חושבת שיש זעקה נוספת שלטעמי צריכה לקבל התייחסות בתיקון בחוק, שנקדם אותו כבר בוועדה, בהליכי החקיקה. יש שם אמירה שזה כן קשור להורים, לאימהות – חד-הוריות, אבל כאן זה פוגע באבות, שגם הם – קיבלתי עשרות אם לא מאות פניות של הורים, של אבות, שכן שירתו בצבא, וכן שירתו בקרבי, אבל מה לעשות שבמדינת ישראל יש חוק מעוות, שאני פועלת לביטולו, של חזקת הגיל הרך, שקובעת בחוק שכל הילדים עד גיל שש הם בחזקת האם. כלומר, אם בהיבט של הקריטריונים שהצגנו, גם אם ההורים הם בהורות משותפת, וגם אם הילדים נמצאים ממש גם כן בטיפול האב, עדיין, לפי ההצעה כפי שהיא כרגע מונחת לפנינו, אותם אבות ייפגעו פגיעה אנושה בכך שהם לא יהיו זכאים ליהנות מההטבה במע"מ. אז את זה אני בהחלט קוראת לך מעל הדוכן לבחון מחדש ולראות איך גם כן אותם הורים – כי זה בעצם המטרה שלשמה – ואותם ילדים, שלא פחות חשוב לראות אל מול עינינו, אכן יזכו לאותה הטבה בנושא המדובר. אני אשמח אם השר יסייע לי גם בחוק השני – ונשבור שיא, שנסכים על שני דברים – וגם תבטל יחד אתי את חזקת הגיל הרך, ונגיע למצב שבו ההורות שוויונית; זה בהחלט יהיה דבר שמתאים לעידן החדש, שבו שני בני-זוג עובדים כדי לפרנס את המשפחה. ועל כן – לא רק זה, אחד מכל שלושה זוגות מתגרשים, ובעידן החדש לקבוע קביעה כזאת – הרבה מאוד מהאבות במדינת ישראל לוקחים חלק מאוד מאוד פעיל בגידול הילדים – להחליט שהילדים הם בחזקת האם עד גיל שש, אני חושבת שזה עבר מן העולם, וצריך גם לקדם את הסוגיה הזאת במקביל. אז תודה רבה, ושיהיה לנו בהצלחה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת גילה גמליאל. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2462/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, שגם לו הצעה שהוצמדה להצעת החוק הממשלתית. שלוש דקות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> היושב-ראש, אפשר לשים רשימת דוברים? זה נעלם. <היו"ר יצחק וקנין:> רשימת הדוברים, כבר יעדכנו אותה, כיוון שחלק מחקו את עצמם כרגע. אני מקווה שבעוד כמה שניות זה יהיה לכם על הלוח. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להפנות את תשומת לבכם למה שאמר לי חבר הכנסת אברהם מיכאלי, יושב-ראש סיעת ש"ס, שהרגע הגיעה חוות דעתו של היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון בעניין הצעת החוק שבנדון. לפני שאנחנו נצביע על הדבר הזה אני מציע לקרוא את חוות הדעת, ואני מקווה שהיועץ המשפטי יעביר את זה ליושב-ראש וליושב-ראש הקואליציה. אני מבין מחבר הכנסת מיכאלי שהחוק הזה לא יעמוד במבחן השוויון – של החוק. אבל אני רוצה לדבר על עצם החוק הזה. כבר מזמן היו צריכים לקבוע שעל דירה ראשונה, אדם שקונה דירה יחידה, לא צריך להיות מע"מ. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – היועץ המשפטי לממשלה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> היועץ המשפטי לכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> לכנסת. כיוון שהכנסת היא המחוקק – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> העביר עכשיו. <היו"ר יצחק וקנין:> – – הוא חייב להגיד את דברו כיועץ המשפטי של הכנסת. בממשלה יגיד היועץ המשפטי לממשלה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אפשר לראות את חוות הדעת? <היו"ר יצחק וקנין:> אני ראיתי את ההודעה בתקשורת. זה גם הועבר אלינו כרגע. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אולי נבקש ממזכירות הכנסת שיציגו בפני חברי הכנסת את חוות הדעת של היועץ המשפטי של הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> אם יש חוות דעת כזאת, כדאי שיציגו אותה לפני חברי הכנסת. <נחמן שי (העבודה):> הרגע דיווחו על זה בחדשות 2. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, ואני רוצה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> דבר, דבר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה שזה יהיה, ועכשיו – לעצם העניין. <היו"ר יצחק וקנין:> אני ביקשתי ממזכירות הכנסת, אם יש חוות דעת כזאת, להציג אותה בפני – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא "אם יש". הנה, זה פה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה עדיין הפלאפון, וזה לא הכנסת. ולכן אני מבקש, אם יש חוות דעת כזאת, שיציג אותה, שיניח אותה לחברי הכנסת, וכל אחד יעשה את שיקול הדעת שלו. אדוני, חבל על הזמן. אני אוסיף לך דקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, עוד לא התחלתי לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> תדבר; אני מבטיח לך, אני אקיים בך את הפסוק "לא תחסם שור בדישו". <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשנים האחרונות האמירו מחירי הדירות בישראל בצורה מטורפת כפי שלא קורה בשום מקום בעולם, וזאת עקב שילוב של עליית מחירי הדירות על-ידי הספסור שמינהל מקרקעי ישראל מספסר בקרקעות המדינה במקום להקצות אותן לאנשים שאין להם דירות – התחילו להריץ מכרזים לכל המרבה במחיר, וזה יסוד ושורש העוול שנעשה לכל אזרח בישראל – הצמצום של מדיניות הסיוע הממשלתי וצמצום משכנתאות על-ידי בנק ישראל. כך כל הזוגות הצעירים ניצבים בפני שוקת שבורה וידם אינם משגת לרכוש דירה. ולכן הצענו כבר כמה פעמים לבטל את המע"מ על דירה יחידה ראשונה. צריך לבטל גם את הספסור בקרקעות, וכמובן גם לסייע במשכנתאות. אבל, חברי הכנסת, עצם העובדה שהכנסת עומדת לחוקק גזירה שלטונית שבאה להפלות 2 מיליון אזרחי ישראל שהם בני מיעוטים יהודים וערבים, ולתת רק לקבוצה מסוימת שבחרה את יש עתיד – זאת הצעת חוק גזענית ואנטישמית; גזענית נגד הערבים ואנטישמית נגד יהודים. בשעה כזאת, שהארץ בוערת, וכולם יודעים ורואים שמחיר האיבה וההסתה השלטונית והתקשורתית הוא שפיכות דמים, אסור להמשיך בחוקי האפליה. צריך להבין זאת לפחות לאחר שאנחנו רואים שבכל אומות העולם, מעיראק ועד לוב וכל האזור וכל מצרים, שליטים שלא הבינו את חומרת מעשיהם מוצאים את עצמם מכניסים את עמיהם אל תוך מלחמות. הממשלה הזאת והכנסת הזאת צריכות לדעת שהחוקים האלה גורמים לאיבה בין אזרחים; הם לא יביאו טובה לאף אחד. אף אחד לא ייהנה מזה שמפלים אנשים לרעה. להפך, עכשיו צריך לצאת המסר שאין חקיקה מקפחת. תראו את הצביעות: בג"ץ מדבר על שוויוניות כאשר כמה אברכים מקבלים 1,000 שקל וכל האנשים האחרים, זכאי הבטחת הכנסה, מקבלים 3,000 שקל. רק ביחס ל-8,500 אברכים הוא פסק בשם השוויוניות, שאסור לתת להם הבטחת הכנסה, ו-120,000 אחרים, שלא עובדים, כן מקבלים הבטחת הכנסה. אתם קורעים את כל החוטים האחרונים של הדו-קיום שבין האזרחים פה בארץ. אחר כך אנחנו מתפלאים שמלאה הארץ חמס – תרתי משמע. הממשלה חומסת, גוזלת מהאזרחים, והאזרחים מרגישים חסרי אונים. מה הם יעשו אם הם לא יכולים להביא את זעקתם אל ראשי השלטון, אל שרי הממשלה? מאיזה כסף שר האוצר הולך לחלק את ההטבה הזאת? בכסף שהוא גובה בכוח מהאזרחים הערבים, החרדים, החילונים, האשכנזים, הספרדים, העניים והעשירים כאחד. מי נותן להם רשות להפלות בחוקים האלה? כי יש לו עכשיו כוח? מספיק שפיכות דמים הייתה פה בארץ הזאת כדי לדעת – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שעם כוח אי-אפשר לשלוט על עמים ועם כוח אי-אפשר לשלוט על אחרים. מי שמשתמש בכוח ישלם את מחיר הכוח. כל הרעיון הדמוקרטי הוא שלא הולכים בכוח; כל הרעיון הדמוקרטי מבוסס על שליטה מתוך הבנה, שהולכים בשוויוניות, כמה ששייך שוויוניות. אפשר להפלות בצורה כל כך בוטה וגסה? אם מישהו רוצה להיטיב עם החיילים – בבקשה. יש 50 מיליארד שקל בשנה בתקציב הביטחון; אפשר להוסיף עוד כמה מיליארדים, שכל חייל שמסיים את שנות שירותו בהצטיינות ובהתמדה יקבל מענק דיור בגובה המע"מ של הדירה. אף אחד לא יגיד שזאת גזענות. אבל כשמכניסים לחוק אזרחי תנאים והתניות, להדיר אזרחים אחרים, זאת גזענות. ולא מדובר באנשים שדואגים לעניין הביטחוני – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אתה כבר, אבל – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – מדובר באנשים שתרומתם הביטחונית והמדינית היא אפסית. הם הולכים להפלות אנשים לרעה בשם הביטחון? אני רוצה לומר לכם, אני מכיר הרבה אנשים שעסקו בביטחון – כולם אומרים, אדרבה, שייתנו הטבות לחיילים, ולא ישתמשו בחיילים כדי להילחם באחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רבותי, אתם הולכים למלחמה, ואנחנו קוראים לכם לשלום. אתם לא תצליחו במלחמותיכם. הציבור החרדי והציבור הערבי ימשיכו לגדול בארץ הזאת, ויש להם זכויות לגור ולקבל קורת גג, וכאשר אתם לוקחים את כספי המסים ומפלים בין אזרח לאזרח, אתם פשוט ממשלה לא לגיטימית – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ותביאו את זה בחשבון כשאתם מחוקקים את החוקים שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אדוני שר האוצר רוצה להשיב עכשיו, לפני שאני מתחיל את הדיון, או בסוף הדיון? <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה לא נכון. אחרי הדיון. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הוא יכול להתייחס להצעת החוק. יש אפשרות לפני שאני פותח את הדיון. אדוני, אם ירצה, אני אאפשר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר להתחיל את הדיון. אם כן, אני פותח את הדיון. אנחנו נלך לפי הסדר. חבר הכנסת ברכה, אני מתחשב בעניין של הצום, אני אאפשר לך ולחבר הכנסת חנא סוייד, ומייד אחרי כן נעבוד לפי הרשימה שיש לפנינו. חבר הכנסת ברכה, שלוש דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנראה גם אם הכנסת תחוקק את החוק הזה יש בעיה חוקתית. זו חוות דעתו של היועץ המשפטי לכנסת, ולא צריך שכל משפטי כדי להגיע למסקנה הזאת. הדבר הזה מתבקש מעצם זה שהאפליה מובנית בתוך הצעת החוק. לכן, יכול להיות שהכנסת תעסיק את עצמה בחקיקת החוק גם בוועדות הרלוונטיות, ובסוף הדבר הזה ייפסל. הצעת החוק הזאת היא לא נכונה, היא לא מידתית. אני חושב שאם צריך לקבל מס ערך מוסף של אפס – וזה חשוב – אני חושב שצריך להחיל אותו על-פי מדדים שוויוניים, לגבי כלל האזרחים; לא מעמד ביניים ולא מעמד גבוה, אלא לגבי כולם, ולא שירות צבאי. אני לא חושב בכלל ששירות צבאי הוא דבר מקודש. שירות צבאי הוא חובה שנדרשת מהאזרח על-פי חוק מסוים, והיא לא נדרשת מאזרח אחר על-פי חוק מסוים. לכן אי-אפשר להעניש אנשים בגלל דבר כזה, מה גם שערכית הדבר הכי מקודש זה חיי אדם, ולא שירות צבאי. לא למדוד את האזרחות על-פי שירות צבאי – השירות הצבאי הוא השער למועדון של האזרחות השווה. זה דבר פסול לחלוטין. יש אנשים שאמונתם מונעת מהם לשרת, יש אנשים שהשתייכותם הלאומית אינה מאפשרת להם לשרת. בבקשה, אם הצבא רוצה לתגמל את חייליו, שיתגמל, אבל להכניס את זה לתוך חוק שנוגע בדיור, שהוא נחלת כל הציבור, אני חושב שזה דבר שאין לו מקום. שר האוצר אמר שהוא מתנגד למע"מ דיפרנציאלי, אבל הוא קובע מע"מ לציבור באופן דיפרנציאלי – פעמיים דיפרנציאלי. אני, אגב, בעד מע"מ דיפרנציאלי; אני בעד מע"מ שבנוי על יכולת כלכלית, על-פי מפתח סוציו-אקונומי לגבי כל דבר ועניין. לא ייתכן שכל אדם, גם מי שמקבל שכר מינימום וגם מי שמקבל 100,000 שקל לחודש, ישלם אותו מע"מ על אותו מוצר. זה דבר לא הגיוני. אני חושב שקופת המדינה לא תפסיד ממע"מ דיפרנציאלי, אלא אפשר לכלכל את זה כך שההכנסה של המדינה ממע"מ תהיה אותה הכנסה, אבל החלוקה תהיה אחרת. זאת הצעת חוק שהיא נגד ערבים, נגד חרדים ונגד שכבות חלשות. לכן אני חושב – אם מדברים על חובת המדינה לתגמל את מי ששירתו אותה, נשאלת כאן שאלה מהדהדת על חובת המדינה כלפי האזרח, לא על חובת האזרח כלפי המדינה; האם המדינה נוהגת באופן שווה כלפי כל האזרחים? האם המדינה נוהגת בצורה דמוקרטית והגונה כלפי כל האזרחים? אחרת איך אפשר להסביר את שיעורי העוני בקרב הערבים, את שיעורי העוני בקרב החרדים? איך אפשר להשוות בכל מה שקשור לתשתיות ובכל מה שקשור לתקציבי חינוך, לכל הדברים? המדינה מנהלת מדיניות של אפליה מאז קומה ועד היום. לכן צריך שהשאלה שתישאל היא לא חובת האזרח כלפי המדינה, אלא חובת המדינה כלפי האזרח. זה הדבר היסודי והעיקרי. אחרת כל זה דמגוגיה זולה, מניעים מפלגתיים, קטנים, מצומצמים, של אדם שרוצה לשרוד פוליטית ולהשיג הון פוליטי לעתיד, ולכן הוא מדבר לציבור מסוים. הוא לא שר האוצר של מדינת ישראל – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים. – – הוא שר האוצר של אותה שכבה דקיקה שבחרה בו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת אורי מקלב. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית כול אני חייב להגיד שאין לי כל בעיה עם מי שיקבל תמיכה או הטבה מהממשלה, מהמדינה, כדי לפתור את בעיית הדיור שלו. אנחנו לא מתנגדים לכך בעיקרון, אבל אנחנו לא חושבים שהחוק שמובא בפנינו היום אכן יתרום לפתרון בעיות הזוגות הצעירים, ובכלל – יפתור את בעיית הדיור במדינת ישראל. אנחנו מדברים על חוק שמפלה בין משרתים ולא-משרתים באופן לא מידתי לחלוטין. אי-אפשר לכמת – אי-אפשר לטעון כל הזמן, אי-אפשר להצדיק כל אפליה ולהגיד שזה מגיע למשרתים ולא מגיע ללא-משרתים. זה קלף ששולפים אותו כל פעם כשרוצים להצדיק אפליה נגד הציבור הערבי ונגד הציבור החרדי. ההטבה הזאת ממומנת על-ידי כלל הציבור, רק מי שנהנה ממנה זה רק פלח אחד של הציבור, כאשר כולם מתבקשים לממן את התוכנית הזאת; כך שמי שנהנה זה רק פלח מהציבור, אבל מי שמממן זה כל הציבור. ואני חייב להדגיש שמי שיפיקו תועלת, בעיקר, אלו אנשים שיש להם – אנשים ממעמד הביניים העליון, כאשר הם ממומנים, לצורך העניין הזה, מהשכבות החלשות של הציבור. החוק הזה יוצר קטגוריה חדשה של מצרך פטור ממע"מ. מה, תרופות מצילות חיים לא מגיע שיהיו פטורות ממע"מ? ואני יכול למנות עוד אלף מצרכים. ואמר כאן שר האוצר שלא מדובר בהוראת שעה, אלא מדובר בחוק שיארך הרבה הרבה שנים, במובן זה שיוצרים מגוון של דברים שחלקם פטורים ממע"מ וחלקם לא פטורים ממע"מ. החוק הזה יגרום בסופו של דבר להתייקרות הדיור, לא להוזלת הדיור, כי הוא מצד אחד מלבה את הביקושים, אבל הוא לא גורם להגברת ההיצע בשום פנים ואופן. בסופו של דבר נשלם 1.4 מיליון שקל על דבר ששווה 1.3 מיליון שקל, ו-200,000–250,000 שקל הממשלה תממן סתם; ילכו לכיס של הקבלנים ושל כל בעלי העניין האחרים. החוק הזה מגביר את הפערים. כפי שאמרתי, מי שנהנה ממנו זה בעלי היכולת, ומי שיפסיד ממנו, מי שיממן אותו, זה כלל הציבור, ובעיקר האנשים העניים. הוא מפלה בין המגזר הכפרי למגזר העירוני; במגזר הכפרי אין בנייה קבלנית, במובן זה שכל אחד בקיבוץ, במושב, בכפר, אין לו, תיאורטית, אפשרות ליהנות מהחוק הזה, כי אין בנייה קבלנית שם. ולכן, זו אפליה מגזרית, בין מגזרים שונים, מי יכול ליהנות ומי לא יכול ליהנות. הדבר הזה, אדוני שר האוצר, ייצר שוק שחור; החוק הזה ייצר מניפולציות, כל המעשים שאפשר לקרוא להם Moral Hazard, כי הקבלנים ינצלו את המצב הזה והם יעשו, מעבר לרווח שלהם מההטבה, הם יעשו מניפולציות וירוויחו עוד ועוד כסף. אדוני שר האוצר, מנית כאן כמה תוכניות, בעלות של 4, 5 ו-6 מיליארד שקלים; אני אומר לך, הציבור הערבי לא נהנה מגרוש אחד בכל התוכניות האלה, כי על-פי הגדרה הציבור הערבי לא ייהנה משקל אחד, בעוד הוא תורם לכל החוקים האלה. זה בושה וחרפה לבקש דווקא מהחלשים ומהעניים, ערבים וחרדים, לממן עבור האנשים שיש להם, עבור האנשים העשירים במדינה. לכן צריך לחשוב – אני לא רוצה לשלול את החוק הזה כליל. אני אצביע נגדו בוודאי, אבל צריך להכניס בו תיקון, ולהכניס בו שגם אנשים שלא קונים בית מקבלנים, אלא בונים את הבית שלהם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> – – שגם הם ייהנו מההטבה הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת סוייד. יעלה חבר הכנסת – אני מקדים אותך – באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות לרשותך. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, על פניו, היינו צריכים לברך על החוק הזה, ולו מהטעם ששר האוצר סוף-סוף מאמץ בעצם עיקרון של מע"מ דיפרנציאלי; כשמוצר מסוים – וזה לא סתם מוצר, דירה – נהנה על-פי החוק ממע"מ אפס, זה בעצם להתחיל לחשוב או ליישם את הרעיון של מע"מ דיפרנציאלי. אבל, לצערנו, החוק כשלעצמו, וכמו שהוא מובא לכנסת על-ידי הממשלה, יוצר אפליה, ולכן אנחנו מתנגדים לו. אי-אפשר להשתמש בעניין של השירות הצבאי כדי להפלות בין ציבורים ולהגיד – בהתחלה, אתם יודעים, היה עניין של 600,000 שקל, אחר כך כנראה מישהו ייעץ שזה לא יעבור בג"ץ והרימו את זה ל-900,000 שקל לדירה, הרף של המחיר למי שלא שירת בצבא – – <היו"ר יצחק וקנין:> לדעתי גם זה לא יעבור. <באסל גטאס (בל"ד):> – – אבל זה גם, אני חושב, עדיין לא משנה: הבסיס האי-חוקתי בעניין הזה קיים. ולכן אנחנו, כפי שאמרתי, מתנגדים. אבל גם צריך לחשוב טוב טוב במובנים של הכלכלה; האם זה באמת, כבוד השר, ישיג את המטרה שלשמה הבאת את החוק הזה? כלומר, האם באמת ייווצרו התנאים לזה שמי שרוכש דירה ראשונה, היא תהיה יותר זולה, או לא? היום הייתה קרנית פלוג בוועדת הכספים, ואנחנו שאלנו אותה את השאלה הזאת. והייתה תשובה, אפשר להגיד 90% ברורה, 95% ברורה, שהיא לא חושבת שזה המצב, כי שוק הנדל"ן, בצורה הזאת אתה מטפל רק בחלק ממנו, שזה החלק של הביקוש, בעוד שהחלק של ההיצע, שהוא הגורם המרכזי לעליית המחירים, לא מטופל. ועד – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> איך אתה יודע? <באסל גטאס (בל"ד):> אני יודע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה לא יודע. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה יודע, אני עוקב אחרי הדיונים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – גם האמצע מטופל – – – <באסל גטאס (בל"ד):> מיקי, מיקי, תן לי את הקרדיט. אתה כבר בכנסת מכיר אותי טוב, ויודע שאני לא מדבר דברי הבל, במיוחד כשזה מגיע לכלכלה, ואתה יודע היטב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את זה אני יכול להעיד עליך. <באסל גטאס (בל"ד):> אני – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא – – – בדברי ההסבר – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אני עוקב אחרי הדברים – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה אדם אינטליגנטי – – <באסל גטאס (בל"ד):> מיקי, תן לי להשלים דברים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אבל אתה מדבר מחוסר ידיעה. <באסל גטאס (בל"ד):> לא, אני עוקב אחרי מה שקורה בקבינט הדיור, ואני יודע מתי באמת ההצעות שלו יהיו ישימות. להשפיע על השוק ייקח שנים, בעוד שאם החוק הזה יתקבל, הוא מייד ישפיע על הביקוש, כלומר תהיה עליית מחירים בטווח הקצר, ובסופו של דבר זה לא יביא להורדה במחירים. לכן, כפי שאמר חברי חבר הכנסת חנא סוייד, אם החוק יתוקן כך שיהיו תנאים שוויוניים לכולם, מצד אחד, ומצד שני תהיה הטבה דומה למי שהולך ובונה בעצמו את דירתו, זה יכול לאזן גם בטווח הקצר את עניין ההיצע. כלומר, אנשים יחפשו וימצאו – השוק יעבוד כך שאנשים ילכו ויבנו בעצמם, ולא יחכו למכרזים הגדולים של מינהל מקרקעי ישראל ושל בנייה יזמית. זה לפחות ישפיע במשהו על חלק ההיצע, ולכן אני מעכשיו – אומנם אנחנו מתנגדים – אני מקווה שבדיונים בוועדה שתטפל בהכנת החוק יהיו תיקונים שיבטיחו גם בממד המקרו-כלכלה שזה אכן ישיג את מטרתו, ומצד שני ישיג את המטרה שהיא הסיבה המרכזית להתנגדותנו, והחוק יהיה שוויוני לכולם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <דב חנין (חד"ש):> אפשר להעלות את רשימת הדוברים? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין מהמזכירות שזה קיים. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה זה לא מופיע על הצג של כל חבר כנסת. אנא תבדקו, שהדבר הזה יהיה מעודכן. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר – באין שר, חברי חברי הכנסת, אני מבין – ראיתי שהתעקמו פניו של שר האוצר כשהוא היה צריך להביא חוק שהוצמדו לו עוד כמה חוקים של חברי כנסת שראו שהצעת החוק הזאת, להוריד מס ערך מוסף, היא הצעה הוגנת. עבדכם הנאמן גם כן שותף, אני המציע השני, אחרי חבר הכנסת מאיר שטרית, בהצעת חוק להורדת מס ערך מוסף. אבל בכל אופן, על הצעת החוק הממשלתית, של שר האוצר, אני אצביע נגד, ואני אצביע בעד הצעות החוק האחרות, כי הצעות החוק האחרות אינן דומות בכלל להצעת החוק של שר האוצר. שר האוצר, במהותו – זה לא רק מס ערך מוסף אפס לקוני דירה ראשונה, שזו הכותרת; יש גם תוכן להצעת החוק. קודם כול, ודאי התוכן המפלה, שהוא גזעני, בין ציבור לציבור. מה שהוא ראה לנגד עיניו, ודאי וודאי בהתרקמות החוק, זה איך להפלות ציבור, איך למנוע מציבור, איך לפגוע בציבור, יותר מאשר למי כן ולמי לא לתת. זה היה חלק נכבד בהחלטה לבחור בהצעת החוק הזאת, בהצעה הזאת, שיש בה בעיה שלטונית ובעיה חברתית ובעיה כלכלית ובעיה מקצועית; ואני לא איש מקצוע – אנשי המקצוע בכלל. אבל ודאי, וגם מי שלא מאמין למה שאני אומר – ניקח את הצעת החוק כמו שהיא עכשיו. במשך תקופה ארוכה החוק הזה לא התקדם, החוק הזה עוכב, הייתה סחבת שגרמה עכשיו לכשל בשוק: המחירים עלו באופן דרמטי בתקופה הזאת בגלל שאמור להיות חוק. כבר חודשים רבים מתעסקים עם החוק הזה. מה ההתעסקות עם החוק הזה? למה עד היום זה לא הגיע? בגלל שהיו צריכים להשקיע, לראות איך מפלים ואיך מונעים מציבור לקבל את ההטבה הזו או את הזכות הזו. זכות של מצוקת דיור. מצוקת הדיור נמצאת בכל הציבורים. הדבר הזה יעלה ביוקר, לא לאלה שלא יקבלו אלא לאלה שיקבלו, ויכול להיות שיקבלו ויכול להיות שיוזלו מעט הדירות לאותם אלה, שהם לא רבים, רק מהשכבה הגבוהה, אבל הם היום כבר משלמים את יוקר הדירות. ייקח הרבה זמן, אם בכלל, עד שידביקו את הפער שקיים. בגלל הפער שיש, בגלל שאף אחד לא קנה ואף אחד לא בנה, ומחירי הדירות עולים בעקבות כך ואין בשוק היום שום מסחר – אי-אפשר להתערב עד כדי כך גם בכוחות השוק. מה אתם חושבים, שהציבור החרדי והציבור הערבי לא קונים דירות? הם חלק נכבד מהשוק הזה. וכשלהם לא מוצאים פתרון, המחירים עולים בכל מקום. אם למישהו אין אלטרנטיבה לקנות, והוא יכול לשלם את זה יותר ביוקר, זה יותר יקר לכולם. עכשיו, צריך לדעת, בואו נעשה את זה, זה יעלה מיליארדים למדינה. מישהו יצטרך לשלם את המיליארדים האלה. הרי זה יגיע או במסים חדשים או בקיצוצים במשרדים. זה לא משנה, מישהו ישלם את הכסף הזה. כמה ייהנו מהחוק הזה? אלה שנמצאים באוכלוסייה הגבוהה, בשכבות העליונות שיכולות לקנות את הדירות. אחרים לא יצליחו, אבל הם ישלמו את זה בעליית מחירים של מצרכי יסוד ודברים אחרים, בחינוך והכול; הם ישלמו את זה. אנחנו הרי יודעים שפתרונות כאלה, שכל מהותם זה איך למנוע מאחרים, זה מה שהוביל אותם, אין להם סיכוי להצליח, בגלל שבאופן אמיתי, גם מקצועית, הם נפגעו; הם נפגעו מקצועית. ההצעה הזאת שמגיעה היום לאחר סחבת כזו גדולה, לאחר הוויכוחים עם היועץ המשפטי, שבסופו של דבר מצאו איזו נוסחה שאולי כן מניחה את דעתו, או לא – ועכשיו הונחה על שולחן הכנסת חוות דעת של היועץ המשפטי של הכנסת, שלפיה הצעת החוק הזו אינה חוקתית והיא בעייתית. הרי מה יהיה בהצעת החוק הזאת? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הרי זה יגיע לערכאות משפטיות ושוב יתעכב. אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> אפשרתי לך כבר דקה מעל הזמן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הצעת החוק הזאת, בגלל שהגיעה בחטא, בגלל שהגיעה כדי למנוע מאחרים את ההטבה הזאת – ומה יגיד אותו משלם מסים? הוא לא שירת בצבא, הוא היה תלמיד, אבל היום הוא עובד ומשלם מסים, משלם הרבה מסים. הוא משלם מס ערך מוסף – אתם לוקחים את הפטור הזה, למה הוא לא צריך לקבל את זה? איך אתם יכולים למנוע את זה מאזרחים אחרים שהם לא פחות שווי זכויות ממשלם מסים? <היו"ר נחמן שי:> נא לסיים, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לכן הצעת החוק – הנה אני מסיים – תרחיב את המשבר; תרחיב באופן עמוק. מי שירוויח – ירוויחו הקבלנים, וגם יהיה קצת יותר זול לאנשים שיש להם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. אם היא לא תהיה נוכחת – חבר הכנסת איציק שמולי. אם גם הוא לא יהיה נוכח – חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה לא אסון לעשות טעויות. כולם עושים טעויות. החוכמה בטעויות היא לחזור מהן בזמן, לומר "טעיתי" ולנסות דרך אחרת. שר האוצר מתעקש כבר כמה חודשים, מרגע שההצעה הרעה שלו הועלתה, להיצמד אליה, להתנגד לכל חוות הדעת שניתנו לו, גם בתוך משרד האוצר וגם מחוץ למשרד האוצר, ולהמשיך בדרכו, כאילו הוא לא שומע, לא רואה, לא מבין ולא יודע. ואלה הדברים האחרונים שהייתי אומר על שר האוצר, כי אני חושב שהוא כן שומע, כן רואה, כן מבין, והכי חשוב – הוא באמת רוצה לפתור את הבעיה. הוא באמת מבין שלאנשים צעירים במדינת ישראל בשנת 2014 יש קושי אמיתי להגיע לדירה, והוא מחפש את הדרך. הוא הקים מטה כזה ומטה אחר – אני באמת מאמין לו. מאמין לו. אבל הדרך לגיהינום הזה רצופה כוונות טובות. למה הוא צריך לשמוע את הכלכלן הראשי של האוצר, שמתפטר על רקע החוק הזה, אומר לו: התוכנית של יאיר לפיד לא תתרום להורדת מחירים וההטבה תזרום בעיקר לקבלנים; ואומר לו: כל הדרג המקצועי במשרד האוצר מתנגד לתוכנית. הוא צעק, הוא הלך, אחרים פשוט שותקים ולא מביעים את דעתם. אחד אחרי השני, מהאנשים הבכירים ביותר באוצר, אמרו לשר האוצר: חכה רגע, תחשוב על ההשלכות שיהיו להצעה שלך על המשק כולו, על השוק כולו, על שוק הבנייה ועל הצעירים שאתה רוצה שיגיעו לדירה והם לא יגיעו. הוא היה אטום והתעלם מהם. שני אנשים שיש להם איזושהי נגיעה לתחום הזה – אני בכוונה מחפש תמיד אילנות להיתלות בהם. כולנו צריכים איזה אילן. הנה אילן גבוה אחד, נגידת בנק ישראל, והיא יוצאת נגד התוכנית הזו. היום היא יצאה נגד התוכנית הזו, לא כשהיא הועלתה בתחילת הדרך. היום היא יצאה. ויוג'ין קנדל, יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה. שניהם ביחד אומרים שההצעה לאפס את המע"מ לרוכשי דירות ראשונות היא הצעה גרועה וצריך להתנגד לה. אבל הם אמרו את דעתם, ממשלת ישראל שמעה את דעתם, והתוצאה ברורה. בסוף אני רוצה להתייחס לחוות הדעת שהגיש לנו היועץ המשפטי של הכנסת היום. הוא אמר דבר מאוד חשוב, מאוד חשוב, מפני שההצעה הזו הלוא נועדה ליצור איזשהו שוויון במדינת ישראל, לאפשר למי שאין לו, שיהיה לו; לתת לו משהו. הוא אומר במפורש, עורך-דין איל ינון: ההצעה הזו איננה שוויונית. היא נחתכת לאורך ולרוחב באי-שוויון מוחלט, והתוצאה תהיה שהיא תגיע לבית-המשפט העליון, ובסוף אנחנו במו-ידינו דוחפים לפיו של בית-המשפט העליון את המילה "לא". בית-המשפט העליון יאמר בסופו של דבר "לא", ההצעה הזאת תחזור אלינו, וכל אחד ירגיש שהוא גם אכל את הדג המסריח וגם גירשו אותו מהעיר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. אם הוא לא יעלה – חבר הכנסת עמר בר-לב. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה רבה, אדוני. אני יודעת ששר האוצר סבור שהאופוזיציה בכלל רק סתם מפריעה לממשלה לעשות את העבודה, ובכלל סתם מתנגדת ואין הרבה טעם במה שהיא אומרת, בוודאי לא תועלת במה שהיא אומרת. אבל מה לעשות שהפעם זאת לא האופוזיציה לבד שמתנגדת אלא באמת כל מי שעיניו או עיניה בראשו. אז בואו נעבור רק, ברשותכן וברשותכם, על כמה נקודות שמסבירות למה ההצעה הזו כל כך בעייתית ורעה. 1. היא מפלה. היא הצעה מפלה. שר האוצר מודה בזה שהיא מפלה וזה רק נראה לו יופי ואחלה. אז אחלה, אני שמחה שהיועץ המשפטי של הכנסת מכיר בהצעה הזו כהצעה מפלה ומודיע שלא בטוח שהיא תעבור את מבחן בג"ץ, שהוא עדיין, בכל זאת, איזשהו קו שמנסה להתוות סטנדרטים של שוויון במדינת ישראל; 2. בכל מקרה מדובר על באמת, גם אלה שזה יפתור להם את הבעיה, מספר זעום ביותר מהציבור. זה מדבר רק על דירות חדשות. רוב הדירות בשוק שאנחנו מדברות עליהן אינן דירות חדשות. מתוך כל עשרות האלפים שאין להם דירה ראשונה, אלפים בודדים, אולי 2,000 יוכלו למצוא דירה בסכומים, בהטבה, ובכלל בהיצע שיעמוד בפניהם; 3. הכסף ילך לקבלנים, חד-משמעי. המחירים עולים, יעלו וימשיכו לעלות, וההטבה תלך לקבלנים. שוב, אגב, ממשלת ישראל בעקביות בוחרת להיטיב עם הקבלנים ולא עם האזרחיות והאזרחים שלה. אגב, שר האוצר מודה בכך. הוא אומר בעצמו שהמדינה גובה מיליארדים מהאזרחיות והאזרחים שלה על הקרקע ואז גובה מהם מיליארדים במסים. אבל את השיטה הזאת הוא לא משנה. קודם כול, רק להבהיר עניין פעוט, החלטות מינהל מקרקעי ישראל כפופות דה-פקטו, כמו שהחוק מנוסח היום, להסכמה של משרד האוצר ושל שר האוצר. כך שכל הצעקות הגדולות שהיו פה היום מצד הקואליציה על ספסרות במינהל מקרקעי ישראל ועל האופן שבו הוא מספסר במחירים בקרקעות, בואו בחנו את עצמכם, פנו לשר האוצר שלכם, או יותר נכון, תקנו את החוק, תנו למינהל מקרקעי ישראל עצמאות בקבלת החלטות, ואז נראה האם מינהל מקרקעי ישראל ימשיך לספסר בקרקעות ובמחיריהן. אז את השיטה הזאת הוא לא משנה. מה הוא עושה, שר האוצר? הוא מכניס לנו בדרך האחורית מע"מ דיפרנציאלי. פתאום, אחרי שנות דור, כשבמדינת ישראל סירבו שרי האוצר ומשרדי האוצר לדורותיהם לעשות מע"מ דיפרנציאלי, פתאום מסתבר שאפשר לעשות מע"מ אפס. אז אני אומרת, ברשותכם, גבירותי ורבותי, אם אפשר להנהיג מע"מ דיפרנציאלי, אז יש כמה דברים שיותר דחוף להחיל עליהם מע"מ דיפרנציאלי. למשל תרופות, למשל מוצרי מזון בסיסיים. ויותר מזה, אם יש 4, 5, 6, 7 מיליארד שקל שהמדינה, כמו שאומר שר האוצר, רוצה לתת לאזרחיות ולאזרחים שלה, אם פתאום יש כל הכסף הפנוי הזה, אז יש כמה דברים יותר דחופים לעשות. למשל, אפשר לתת אותם להמלצות ועדת אלאלוף לטיפול בעוני – קצת יותר דחוף; למשל, אפשר לתת אותם להקטנת הצפיפות בכיתות – בעיה שהופכת אקוטית מיום ליום. ויותר מכול – ובזה אני אסיים, ברשותך, אדוני – שר האוצר אמר כמה לא מוסרי שהמדינה גובה מהאזרחיות והאזרחים שלה כסף על הקרקע, ואז גובה מהם שוב כסף על המוצר המוגמר של הדירה. רוצה לדבר על לא מוסרי, אדוני שר האוצר? יש לך 7 מיליארד, 5 מיליארד, 4 מיליארד שקל פנויים, תבנה בדיור הציבורי. תבנה קורת גג לאלה שבאמת אין להם איפה לגור, אלה שנמצאים ונמצאות ברחוב, ולא לאחז עיניים במשהו שעומד להיכשל כישלון חרוץ. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברתי חברת הכנסת מרב בר-לב. חבר הכנסת איציק שמולי, שמו הוזכר כמה פעמים, אבל היעדרו מהאולם ימנע ממנו לדבר. נעבור לחבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> הוא קרא לך מרב בר-לב. <מרב מיכאלי (העבודה):> גדול. <היו"ר נחמן שי:> אני טעיתי, מרב. אני מקבל את החטא הזה על עצמי, מרב מיכאלי. תודה. אנחנו גם מכירים את מירב בר-לב. תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, לרשותך שלוש דקות. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כפי שנאמר כאן, הצעד המוצע על-ידי שר האוצר שגוי, וכנראה לא יתרום למה שכולנו מאוד רוצים שיתרום, וזה ירידת מחיר הדירות. מטרתו של הצו אומנם להקל על זוגות צעירים לקנות דירה, דירה ראשונה, אבל לצערנו זה יגרום בדיוק להפך. אם יש משהו שכבר הצלחתי להבין בנושא הדיור, הייתי אומר שלטווח המיידי, אפשר לומר שהביקוש גדול, כבר היום הביקוש גדול וההיצע מוגבל, לכן הצעד הזה, הדבר שהוא יגרום, הוא יגרום לעלייה נוספת בביקוש; ומכיוון שההיצע קבוע, התוצאה תהיה עלייה במחיר הדירות. וכבר עכשיו אנחנו רואים שמחיר הדירות עולה, כי כבר עכשיו זוגות צעירים ואחרים מחכים, מחכים לראות מה קורה, איך הם יכולים למקסם את ההטבה, וזאת התוצאה. לכן אני חושב שהחוק הזה ישיג בדיוק את המטרה ההפוכה, ואני יכול כאן להיתלות באילנות גבוהים. מיכאל שראל, הכלכלן הראשי לשעבר של משרד האוצר, במכתב התפטרותו כתב כך: הטבת המס מיטיבה אומנם עם מקבליה, אך היא מעבירה את נטל תשלום המס אל שאר האוכלוסייה, ובכך מרעה את מצבה. אני לא אומר שזה תמיד לא מוצדק, כי יש מקרים שיש בזה צורך, אבל צריך להיזהר מלחלק את ההטבה בהינף יד, וזה צריך להיות יחס של עלות–תועלת. האם התועלת שתינתן לקבוצה מצדיקה את העלות המוטלת על יתר הציבור? וכאן הזכירו לפני את קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, ואחרים, שכולם אומרים, כל מי שמבין בכלכלה, כל מי שמבין בהיצע וביקוש אומר שהצעד הזה יגרום לתופעה ההפוכה. כשאנחנו מדברים על פריפריה מול מרכז, גם בעניין הזה הצעד הזה יתרום לאי-שוויון, מכיוון שדירות במרכז יותר יקרות מאשר בפריפריה. לכן מי שיקנה דירה, זוג צעיר שיכול לקנות דירה במרכז, וישלם 1.6 מיליון שקל במקום נניח 1.8 מיליון שקל, הוא בעצם מקבל הטבה של קרוב ל-300,000 שקל. לעומת זאת, מי שגר בפריפריה וקונה דירה רק ב-700,000 או ב-800,000 שקל, למעשה ההטבה שהוא מקבל מהמדינה היא מחצית מההטבה שמקבל מישהו שגר במרכז. אז שוב, זה עוד חוק שלצערנו מגדיל את האי-שוויון ומגדיל את הפער בין הפריפריה למרכז. גם היועץ המשפטי לממשלה שם סימן שאלה ושאל איך ייקבעו הזכאים – מי זכאי ומי איננו זכאי לקבלת החוק. וכאן אני רואה שאני צריך לקצר. <היו"ר נחמן שי:> אתה מסיים. אתה תמיד חייל ממושמע. <עמר בר-לב (העבודה):> אז הוא אמר: כנראה שיצטרכו לעשות הגרלה, כי בלי הגרלה שוב אתה מיטיב עם קבוצה מסוימת ולא מיטיב עם קבוצה אחרת. תעשה הגרלה, אתה צריך לקבוע מנגנון של הגרלה, אתה צריך לקבוע מנגנון נוסף של קביעת מחירי הדירות, מה יהיה המחיר של דירה עם שלושה כיווני אוויר ועם מרפסת לנוף, ושל דירה עם שני כיווני אוויר ומרפסת למרפסת השנייה. <היו"ר נחמן שי:> יש כיוון אוויר אחד, לכיוון מערב. <עמר בר-לב (העבודה):> כל השאלות האלה הן שאלות פתוחות. אני חושב שהתשובות עליהן ברורות. ולכן יישום החוק יהיה בלתי אפשרי ויגרום גם לביורוקרטיה נוספת וגם לעלייה במחירי הדירות. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין. לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שמזמן לא נתקלנו בהצעת חוק שההתנגדות לה כל כך רחבה וכל כך רבת-ממדים. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <דב חנין (חד"ש):> אבל לפני ההתנגדות אני רוצה בכל זאת לומר מילה של ברכה. מע"מ דיפרנציאלי זה רעיון מצוין, רק למה דווקא על דירות? למה, למשל, לא על תרופות מצילות חיים? למה לא על מוצרי מזון בסיסיים? אנחנו כל כך הרבה זמן נאבקים על זה – – <מרב מיכאלי (העבודה):> תראה מה זה. <דב חנין (חד"ש):> – – וחברת הכנסת מיכאלי, תמיד אומרים לנו: מע"מ דיפרנציאלי, הכלכלה תקרוס, שומו שמים, כל המערכת הכלכלית תשתבש. מסתבר, אדוני היושב-ראש, שכשהממשלה רוצה, הכול אפשרי. שוב אנחנו לומדים, עמיתי חברי הכנסת, שאין חוקים אמיתיים בכלכלה. הכלכלה האמיתית היא פוליטיקה. ההחלטות הפוליטיות קובעות מה אפשרי ומה לא אפשרי. בואו נדבר על מע"מ דיפרנציאלי על דירות. שלוש בעיות גדולות יש בחוק הזה. הבעיה הראשונה היא הבעיה החברתית. 2.4 מיליארד שקלים החוק הזה יעלה. למי נותנים את הכסף הזה? נותנים אותו למי שכבר יכול לקנות דירה, לשכבה של אלה שמסוגלים לקנות דירה. רוב אלה שאין להם שום כסף, לא ייהנו מהחוק הזה. 2.4 מיליארד שקלים לא יעזרו לדיירי הדיור הציבורי, שאין להם שום יכולת לשכור דירות; לא יעזרו להמוני האנשים ששוכרים ובקושי מתמודדים עם מחירי השכירות; זה יעזור למי שלהורים שלו יש כסף כדי לאפשר לו לקנות דירה. זו גם פגיעה בפריפריה, הסביר את זה יפה חבר הכנסת בר-לב לפני. אם כבר אתה יכול לקבל הטבה של 1.5 מיליון במרכז הארץ, למה שתקנה את הדירה הזולה יותר בפריפריה? מי שיכול לקנות, יקנה במרכז, כי שם הוא מרוויח יותר ומקבל הטבה יותר גדולה. כמובן, יש בחוק הזה, כמו בהרבה חוקים שהממשלה הזאת יוזמת, פגיעה בחרדים ובערבים. זה כבר כמעט מובן מאליו בממשלה הזאת, אבל גם ברמה הכלכלית החוק הזה מוטעה. הוזכר כאן הכלכלן הראשי של משרד האוצר. יש מכתב של כלכלנים לשר האוצר, שמסביר באופן ברור שהחוק הזה ייצור עליית ביקושים. בכלל הממשלה הזאת באופן עקבי טועה בהבנת משבר הדיור. כלכלת צד ההיצע, חברות וחברים, היא כלכלה שלא הצליחה להוכיח את עצמה בשום מקום. אם אתה לא מבין את בעיית הביקושים, אם אתה לא מנסה להבין את מקורם של הביקושים ולא מנסה לתת מענה לסוגים השונים של הביקושים, אתה לא תפתור שום בעיה, ובטח לא בעיית דיור. החוק הזה ייצר יותר ביקושים, וככזה בסופו של דבר יגרום לעליית מחירים. הוא ייצור מצב שבו קבלנים יגלגלו את הנזק על הקונים וירוויחו את הכסף במקום המדינה. וכמובן, עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר לסיים בלי להזכיר את חוות דעתו הקטלנית של היועץ המשפטי של הכנסת, שמדברת גם על קשיים עצומים במנגנוני היישום של החוק הזה וגם על ספקות כבדים ביותר לגבי החוקתיות. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהכנסת תדע לעשות מעשה ובדרך לקריאה השנייה והשלישית תעצור את החוק הגרוע הזה. אם זה לא יקרה, יש סיכוי שבית-המשפט העליון יעצור אותו. אבל אני מקווה שהפעם נלמד מהניסיון ומהלקחים של העבר ונדע לעצור בעצמנו חקיקה גרועה ומזיקה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע שתגיע לדוכן ותתחיל לדבר. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבין ששר האוצר לא כאן. הצחקנו אותו, את שר האוצר, עם כל הטיעונים שאנחנו טוענים פה. פשוט הצחקנו אותו. זה בדיוק מה שהוא רצה. אני אעשה את זה טלגרפית מפני שהדוברים הקודמים לי כבר אמרו את זה. אין שום היגיון בחוק הזה, כלום. היום אמרה קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, בוועדת הכספים – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אין שר. <משה גפני (יהדות התורה):> יש שר, אין שר, אין ממשלה – לא רלוונטי מבחינתי. על כל פנים היא אמרה שזה לא יוריד את מחירי הדירות. חד-משמעית. היא אמרה את זה בלשונה העדינה, אבל זה מה שהיא אמרה. אמר את זה הכלכלן הראשי במשרד האוצר, אומרים את זה אנשי משרד האוצר. אמרו לי כשאני שאלתי אותם: למה לא מורידים את המע"מ על תרופות מצילות חיים, שזה הדבר הפשוט ביותר? מה, בן-אדם חולה, נזקק לתרופה; המדינה שותפה אתו ולוקחת לו עוד 18%, לא רק שהיא לא עוזרת לו? אמרו לי במשרד האוצר: אין דבר כזה, מדיניות המס צריכה להיות מדיניות מס אחידה. יש הנושא של פירות וירקות, אבל לא מורידים את המע"מ. הולכים להילחם במחירי הדירות עם הדבר הכי מעוות, כשכולם יודעים, ללא יוצא מן הכלל, כולם יודעים שזה יהיה לקבלנים. זה לא יוזיל את הדירות אפילו לא בשקל. בעשר שנים המדינה תשקיע בשטות הזאת 30 מיליארד שקלים, 30 מיליארד שקלים. ומי הציע פה – הדיור הציבורי, אלף ואחת תוכניות אפשר היה לעשות עם 30 מיליארד. <מרב מיכאלי (העבודה):> דיור ציבורי. <משה גפני (יהדות התורה):> את? כל הכבוד, מרב מיכאלי. בלי סוף אפשר היה לעשות עם 30 מיליארד שקלים; המון. ועוד משהו. הוא לא גמר עם זה שהוא לוקח, מבזבז את קופת האוצר – המידלדלת, לפי דבריו – ושולח את זה סתם להעשיר קבלנים, לא להוריד את מחירי הדירות, אחרי זה הוא בא ואומר את הדבר שכולם אומרים שזה לא נכון: לעשות את האפליה. יהודים שכן שירתו, לא שירתו, ערבים, חרדים, לא משנה – אפליה. כולם אומרים, החל מהיועץ המשפטי לממשלה, עבור דרך כל אנשי לשכתו, היועץ המשפטי של הכנסת, בחוות דעת קטלנית שהיום קיבלנו ממנו; יהושע שופמן – אצלי פה במקום יש חוות דעת; המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר. הרי מה המשמעות של העניין? המשמעות של העניין, קודם כול, שיהיו שכונות לעניים יותר ולעשירים יותר; זה בסדר, מדיניות אפרטהייד מוחלטת. מחר גם יגידו שבתור לניתוח יקודם מי שעשה שירות לאומי, ומי שלא – לא יקודם. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אל תיתן להם רעיונות. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני נותן להם בגלל שאין להם הרבה זמן, הכול מתפרק. הם לא יספיקו עוד לעשות הרבה דברים. מחר יהיה בכל נושא של השירותים – אני בעד לתגמל את החיילים ולתגמל את מי שעושה מילואים. לתגמל. אני הייתי שותף לחקיקה הזאת. מה זה קשור לשירותים? <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת גפני, אין שר. אני נותן לך צ'ופר עוד זמן. <משה גפני (יהדות התורה):> אין לעניין הזה כל הצדקה, ששר האוצר עומד פה ומציע הצעת חוק כזאת. אגב, אנחנו נתמוך בכל הצעות החוק הפרטיות שלא מפלות. נתמוך בזה. אני לא חסיד של העניין, אבל בסדר. בחוק של שר האוצר נצביע נגד. למה הוא מביא את זה? הרי הוא לא מטומטם. שר האוצר הוא איש הגיוני. למה הוא מביא כזה חוק, שהעלות שלו היא כל כך גבוהה, לא מועיל כלום, מפלה, גורם נזק לערבים, גורם נזק לאוכלוסיות שונות? למה הוא עושה את זה נגד כל העולם – נגד אנשי משרד האוצר, נגד אנשי משרד המשפטים, נגד הפרקליטות, נגד היועץ המשפטי לממשלה? למה הוא עושה את זה? <חנא סוייד (חד"ש):> למה? <משה גפני (יהדות התורה):> התשובה נורא פשוטה. תאמין לי, למדתי להכיר אותו. הוא גמר עם חוק הגיוס. אין כבר חוק הגיוס. <היו"ר נחמן שי:> לא, כי כולם גויסו כבר. <משה גפני (יהדות התורה):> כולם גויסו. כולם יודעים, אין בעניין הזה שום תועלת. הציבור בישראל הוא לא ציבור שלא מבין, הוא מבין. עשה חוק עם פרופגנדה, עם כל מיני דברים. אנחנו, אגב, שיתפנו אתו פעולה, לצערי הרב. בסופו של דבר החוק הסתיים ואין כלום. ואז הוא חשב: מה עושים? איך מעלים עוד פעם את זה שהוא נלחם נגד החרדים? אני מתנצל בפני הציבור הערבי שבגללנו אתם סובלים. <חנא סוייד (חד"ש):> אנחנו מוחלים. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. איך הוא מעלה את זה? לוקח 30 מיליארד שקלים בעשר שנים, לוקח את הנושא החברתי הבסיסי, שאנחנו מדינה שוויונית – – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – פוגע בהכול. העיקר שיתחיל ויכוח אתו, האם זה טוב או רע, ואז הוא יגיד: המדינה, מותר לה להפעיל את הערכים שלה ולא לתת שירותים או לתת פחות למי שלא משרת בצבא. אז יתחיל הוויכוח ויגידו: אה, יאיר לפיד, כל הכבוד לו. הוא הציוני הדגול, שנלחם מלחמת חורמה בחרדים – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – והוא עושה למדינת ישראל נזק שלא יתואר. ייקח לנו הרבה זמן כשנהיה בקואליציה לתקן את זה. אני אומר לכם, זה לא יעבור. הכנסת היום יותר הגיונית, היא לא תיתן לחוק הזה לעבור. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת משה גפני. יש שר עכשיו, הצטרף אלינו שר התיירות, אז אנחנו חוזרים למשטר הזמנים. חבר הכנסת עפו אגבאריה – אני לא רואה אותו באולם; חבר הכנסת מאיר פרוש – אני לא רואה אותו באולם. חברי חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אנחנו ניהלנו את הישיבה בחלק מהזמן ללא שר, דבר שהוא לא מקובל ולא נכון. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, אני רוצה לגעת בנקודה שעלתה בדבריו של הרב גפני – 30 מיליארד השקלים שיעלה חוק אפס מע"מ. אמרתי קודם ששורש ויסוד הייקור של הדירות בעשור האחרון – בשני העשורים האחרונים ובעיקר בעשור האחרון – הוא שיטת המכרזים, שיטת הספסור של כל המרבה במחיר, במקום לעשות כפי שהיה כל השנים. גם אדמות קק"ל ובוודאי אדמות מדינה נועדו לאפשר קורת גג לכל אזרח. לפי האזור היו קובעים: 1,000 שקלים לדירה, 5,000 שקלים לדירה. פעם קרקע הייתה ממש כמעט חינם. אם באמת רוצים להיטיב עם העם, אתם לא צריכים לבטל את המע"מ; אתם יכולים לבטל את המכרזים לפי המרבה במחיר. זאת אומרת, יֵשבו ועדות מקצועיות במינהל מקרקעי ישראל ויתמחרו את הקרקע לפי המיקום ולפי הצרכים. מה הבעיה? הם הוציאו את השמאות למשרד המשפטים. השמאי בא לשכונה או לאזור ואומר: כמה עולה פה דירה? כך וכך? אז הקרקע שווה בהתאם ואסור למדינה לקחת פחות מ-50%, נדמה לי, ממחיר השמאות. ואז מייקרים את הדירות. אם מישהו באמת היה רוצה להוריד את מחירי הדירות, זאת הנקודה – להוריד את מחירי הקרקעות, ואפשר היה לעשות את זה. אבל מה לעשות שהממשלה הזאת ושר האוצר אינם מעוניינים להוריד את מחירי הדירות. גם הבנקים טוענים: אם תורידו בדרסטיות את מחירי הדירות, כל יציבות הבנקים תתערער, כי לאנשים יש דירות ונתנו להם הלוואות בשווי מסוים. אם תהיה ירידה דרסטית זה יערער את יציבות הבנקים. כך הם יוצרים מצבים בלתי אפשריים. אנחנו בשעות אלה מקבלים ידיעות כל הזמן על 30 רקטות שנפלו עכשיו, בשעה האחרונה. <היו"ר נחמן שי:> כן, הרגע הייתה מתקפה על הדרום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אנחנו עומדים ממש בשאלות קיומיות למאות אלפי אזרחים שיושבים עכשיו בערי הדרום. יש לנו ילדים באשדוד, בדרום, בכל מיני מקומות. הם יגידו: במה עסקו חברי הכנסת והשרים ביום ובשעות שאנחנו – – – <היו"ר נחמן שי:> אני יכול להגיד שהרקטות הן שוויוניות לגמרי, הן נופלות על כולם באופן שווה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הן לא מפלות אף אחד. יגידו: במה עסקתם בשעות האלה? באיך להפלות קבוצה מסוימת, אוכלוסייה מסוימת, שבחרה מפלגה מסוימת, ולפגוע בקבוצות אחרות? אני ממש מתבייש לחשוב שבשעות האלה – אתה יודע מה? אם היינו אומרים פרק תהילים כבר היה יותר טוב. אני בטוח שיש הרבה יהודים שמתפללים עכשיו. <היו"ר נחמן שי:> תהילים זה נגד טילים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נכון. בינתיים אני לא רואה עצה יותר טובה. אבל למעשה אסור לאפשר לשר האוצר ולממשלה הזאת לגזור על הציבור גזירות שהוא לא יכול לעמוד בהן. אני לא רוצה להאריך, אבל למשל בן-גוריון – הוא היה פחות חכם מהם? גם הוא הבין שאם הוא רוצה לשלוט במדינה, הוא צריך לאפשר לערבים לחיות ולחרדים לחיות, לדתיים לחיות, ואפילו לאחדות העבודה לחיות. חוץ ממק"י וחרות, כל הרעיון היה שכולם צריכים לחיות. אם אתם בממשלה הזאת לא תבינו שאם אחרים לא יוכלו לחיות בארץ הזאת, גם אתם לא תוכלו לחיות כאן; אתם תכניסו את כל המדינה הזאת לכאוס. אתם צריכים לדאוג שאחרים יוכלו לחיות כדי שגם אתם תוכלו לשרוד. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ישראל אייכלר. הדובר הבא – חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן, אם יהיה באולם, ואם לאו, יהיה זה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, אז כדאי שיישאר בסביבה. בבקשה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. לרשותך שלוש דקות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איך אנחנו מגדירים שוחד? זה קל מאוד: שימוש במשאב ציבורי למטרות פרטיות. מה שמוצע לנו עכשיו, מונח על שולחן הכנסת, הוא תרגיל השוחד הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. יש במדינת ישראל מיליון וחצי בתי-אב. 10,000 מהם אולי ייהנו מהחוק הזה בשנה, וזו קבוצה קטנה שאליה מכוון השר, ואם זה לא קניית קולות בכסף, בכסף ציבורי כמובן, אני לא יודע להגיד מהו שוחד. מעבר לזה, יש כמובן שורה של דברים שבגללם צריך לדחות את החוק הזה בשאט נפש. יש העניין החוקתי. שרפו פה ילד השבוע. השרפה הזאת מתחילה קודם כול בעובדה שיש אנשים שלא רואים את בני-האדם האחרים כבני-אדם בכלל. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק גזענית; כך צריך לקרוא לה וכך צריך לומר. כלומר, זה שהשר מכוון לקבוצת האוכלוסין שלו, זה ברור. זה שזה שוחד ושימוש ציני בכספי ציבור, זה ברור. אבל זה שהחוק הזה מהווה אפליה בין בני-האדם במדינת ישראל, זה שערורייה ציבורית. אומרים את זה שורה של משפטנים, מהיועץ המשפטי לממשלה דרך היועץ המשפטי לכנסת דרך כמעט כל משפטן הגון, אבל שר האוצר חכם יותר, או חושב שהוא חכם יותר מכולם. שורה של כלכלנים מתייצבים ואומרים: החוק הזה יזיק למדינת ישראל, יעלה את מחירי הדירות, לא יועיל, שימוש נוראי במשאבים בסכומים עצומים. צריך להבין את הדבר הבא: ברגע שהחוק הזה יתקבל, יהיה קשה מאוד לבטל אותו. בניגוד למה שידידי חבר הכנסת גפני אמר, הטבה שאתה נותן לציבור, אי-אפשר כמעט לקחת אותה חזרה, ואם הכנסת תאשר את החוק השערורייתי הזה, כל שנה 2.5–3 מיליארד שקל מהתקציב הלאומי שלנו ילכו לאוויר, לשום דבר. הרי את המטרה זה לא ישיג. <מרב מיכאלי (העבודה):> לקבלנים. זה חוק להגדלת האי-שוויון. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הקבלנים יעשו "שירקס". זה יעודד מרמה וזה יעודד שרלטנות וזה יעודד את כל מה שאנחנו מתעבים. צדק זה לא יעשה. מחירי הדירות לא ירדו. הגזענות והאפליה שנודפת מהחוק הזה מקוממת ממש. אבל שר האוצר, הוא יותר חכם מכולם; מסתובב זחוח: זה לא חוק לכלכלנים, זה לא חוק למשפטנים, זה לא חוק לכם, חברי הכנסת. אף אחד לא מבין כלום, אני מבין בכול. אני גרויסע מציאה. ובכן, אדוני שר האוצר, כבר אמרתי לך בעבר: אתה מבין קטן מאוד. כדאי שתתחיל להקשיב. הנזק שאתה עושה למדינת ישראל הוא בלתי נסבל, ואנחנו נצטרך לשלם אותו, אז עדיף שתמשוך את החוק השערורייתי הזה. הוא לא מקובל, לא חוקתי, ולא יעזור לשוק הדירות. די, מספיק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. יעלה חבר הכנסת יעקב ליצמן – איננו. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, שלוש דקות לרשותך. אחריו – ג'מאל זחאלקה. איננו? אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר, אם לא יהיה. חבר הכנסת טופורובסקי, שלוש דקות לרשותך. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני קצת בסערת רגשות, כי לפני דקה קיבלתי טלפון מאשתי. היא בנס-ציונה עם הילד ויש שם אזעקה. לא פשוט, קצת בלחץ. <איתן כבל (העבודה):> אזעקת שווא. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני מקווה מאוד שזו אזעקת שווא. לגבי חוק מע"מ אפס – קודם כול אני חייב לומר, הרבה כאן דיברו על חוות הדעת שנשלחה ב-19:20 על-ידי היועץ המשפטי של הכנסת. לא הספקתי לקרוא את חוות הדעת, כי קשה לקרוא חוות דעת שנשלחה תוך כדי דיון. איך ששר האוצר עולה לדבר על החוק, נשלחה חוות דעת מהיועץ המשפטי של הכנסת. אני חושב שהיה מספיק זמן לשלוח חוות דעת לפני הדיון ולא תוך כדי הדיון – חוות דעת שאומרת למה להתנגד לחוק ממשלתי, חוות דעת שמנוגדת לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. זה קצת לא רציני. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טופורובסקי, אני חייב להגיד לך שאין שום כפיפות בין היועץ המשפטי לממשלה ליועץ המשפטי של הכנסת. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא טענתי שיש כפיפות. <היו"ר יצחק וקנין:> זו הפרדת רשויות מוחלטת, ואל תנסה לחבר אותן. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני, לא ניסיתי לחבר, לא טענתי, אני לא טוען ואני גם בחיים לא אטען. רק אמרתי שהעיתוי הוא תמוה ומוזר, במיוחד שזו חוות דעת לא פשוטה, בוא נגיד את זה כך. זה בלשון המעטה. העיתוי צריך להיבדק גם ברפרוף – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – ולא דקה וחצי לפני. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תוך כדי הדיון. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא ידעתם שזה חוק מפלה? הרי ידעתם שזה חוק מפלה. עשיתם את זה בשביל להפלות. אתם מפלגה כזאת, זה הכול. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, נמשיך את הדיון. חבר הכנסת טופורובסקי, נא להמשיך. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> חוות הדעת של היועץ המשפטי היא לא העניין אלא החוק עצמו, ואני מציע לכולם, לכל מי שבא וטען נגד החוק, להבין את התמונה הרחבה, להבין את מכלול הפעולות שממשלת ישראל עושה, ואנחנו, חברי הכנסת, עוזרים לה לעשות, בתחום הדיור; פעולות שלא נעשו עשרות שנים. מכלול הפעולות – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לכן המחירים עולים כל הזמן. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> בגלל שהמפלגה שלך, שהייתה כל כך הרבה זמן בקואליציה, לא עשתה את כל מה שעושים עכשיו. – – פעולות בתחום ההיצע, אם זה הוותמ"ל והווד"ל; הרפורמה בתכנון וברישוי – רפורמה שהשרים שלכם לא עשו; הסרת חסמי תחבורה ב-4 מיליארד שקל; הסכמי גג ותמרוצים של רשויות מקומיות לבנות דירות קטנות – מה שהמפלגה שלך, מיקי רוזנטל, לא עשתה; שיווקים מסיביים; תוכנית הדיור להשכרה – אנחנו בונים שוק חדש שלא היה קיים עד היום ויהיה קיים בסופו של דבר במדינת ישראל, מה שהמפלגה שלכם לא עשתה; פינוי בסיסי צה"ל – מה שהמפלגה שלכם והעומד בראשה כל הזמן לא עשו – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אתם עשיתם. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אנחנו עכשיו עושים את זה. – – חוק שלי שמבטל את הפטור מארנונה שיש למבנים נטושים במרכזי ערים. מיליוני מטרים רבועים של מבנים נטושים שיכולים לגור בהם – הם עדיין פטורים מארנונה. החוק שלי מבטל להם את הפטור הארנונה; הגדלת מכסת ייבוא העובדים הזרים; עוד מעט יהיה היטל עיכוב בנייה על קרקעות – איפה שיש קרקעות שלא בונים עליהן יהיה היטל על עיכוב הבנייה; בתחום הביקוש הכנו ואנחנו גם עושים ניסוי על משקיעים, תוכנית מחיר המטרה וגם תוכנית מע"מ אפס. זה תיקון כולל בבעיה מרכזית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אמרת שתוסיף לי זמן. <היו"ר יצחק וקנין:> הוספתי כבר דקה וחצי. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> זה טיפול כולל בבעיה מרכזית, גם לטווח הארוך, גם לטווח הבינוני וגם לטווח הקצר, שזה תוכנית מע"מ אפס. כל הטענות שהיו בדבר העלאת מחירי הדיור – הרי אם תקראו את תזכיר החוק תראו שזה פשוט לא נכון. התמודדנו אתם, הכנו מכלול מאוד מאוד מאוד מורכב ונכון שימנע העלאת מחירי דיור וימנע מלהביא אתו חלק גדול מההטבה אל הקבלנים. חלק גדול מהמכלול אומר שהסכום והמחיר יהיה לפי מטר רבוע, לפי המחיר היום ואתמול, ולא לפי המחיר מחר. לא יוכלו להעלות את מחירי הדיור בשביל לקבל את הפטור הזה. זה יבוא, ונעזור סוף כל סוף לזוגות צעירים. כל אותם ח"כים שתמיד אמרו: למה לא עוזרים לזוגות צעירים? למה לא פוטרים אותם ממע"מ? למה לא נותנים להם מע"מ אפס? פתאום עכשיו הם או באים ואומרים שהתוכנית הזאת לא טובה, או פתאום אומרים: זה טוב, אבל יש דברים יותר טובים. וזה האויב הכי גדול, תמיד למה לא לעשות, כי יש משהו אחר שאפשר לעשות. סוף כל סוף יש כאן עשייה, סוף כל סוף יש כאן עבודה ושינוי, ואתם תראו שמכלול הפעולות שלנו בטווח הקצר, הבינוני והארוך יביא להגדלת מספר הדירות במדינת ישראל ולהורדת מחיר הדירות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. אם הוא לא יהיה נוכח באולם המליאה – חבר הכנסת דוד אזולאי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מיקי, סגן השר, סגן השר מיקי – איך הוא ידע לצאת? הרב גפני, איך מיקי ידע לצאת בדיוק עכשיו, סגן שר האוצר? <משה גפני (יהדות התורה):> איפה שר האוצר? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני אגיד לך למה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> כי הוא היה נגד הפטור ממע"מ. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני רוצה רק לצטט, אני לא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> איפה שר האוצר? <יעקב אשר (יהדות התורה):> שר האוצר שלח את שר האוצר בפועל מיקי לוי. אבל בואו אני אספר לכם מה היה פה לפני פחות משנה. הייתה כאן הצעת חוק של חבר הכנסת אייכלר, והצעות דומות אחרות. ועמד כאן סגן שר האוצר, שבהכשרתו המקצועית הוא כלכלן – אולי אפילו הרבה יותר משר האוצר עצמו. עמד כאן שר האוצר מיקי לוי, וחבל שהוא יצא, ואמר את הדברים הבאים: "יש לציין כי מכירת דירה חייבת במס ערך מוסף רק כאשר היא נקנית מהקבלן". "רכישת דירה שנייה כלל אינה חייבת במע"מ. האם הכוונה היא להקל על מי שירכוש דירות מגורים מהקבלן? הרי דווקא מלאי הדירות הישנות, שהוא גדול יותר ממלאי הדירות החדשות, עשוי להתאים לרכישה על-ידי זוגות צעירים. אדוני היושב-ראש", אומר סגן שר האוצר, "לא מן הראוי לעודד אוכלוסייה זו לרכוש רק דירות חדשות". הוא מוסיף אחר כך: "קביעת פטור ממס ערך מוסף לרוכשי דירה ראשונה חדשה שנקנית מן הקבלן תביא לכך שאוכלוסייה זו, שתרצה ליהנות מהפטור ממע"מ, תבקש לרכוש רק דירות חדשות. למה הדבר יביא? הדבר יביא לעלייה בביקוש לדירות אלה ולפיכך אף לעליית מחירים. ואני לא בטוח שאותו פטור יגיע לכיסו של הצרכן. אני בספק"; זה כנראה "יגיע לכיסו של הקבלן". דברי סגן שר האוצר של מדינת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מי אמר את זה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מצטט את סגן שר האוצר מיקי לוי, כאן בכנסת, לפני פחות משנה, על הצעת חוק שהציע לא שר האוצר אלא חבר כנסת חרדי נטול ליבה, ישראל אייכלר. <דוד אזולאי (ש"ס):> לא יכול להיות שזה סגן שר האוצר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – סגן שר האוצר אמר את המילים, ואני אחזור על זה: "למה הדבר יביא? הדבר יביא" – מיקי תשמע – "לעלייה בביקוש לדירות אלה ולפיכך אף לעליית מחירים. ואני לא בטוח שאותו פטור יגיע לכיסו של הצרכן". <היו"ר יצחק וקנין:> מי אמר את זה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> סגן שר האוצר מיקי לוי. הוא מוסיף: "ומכאן, שיישום הצעת החוק יביא לכך שהנהנה מהטבת המס יהיה הקבלן ולא הרוכשים"; לא לזה מתכוונים מגישי ההצעה. הוא מסיים: "כמו כן, עלות החוק המוצע מגיעה כדי 1.4 מיליארד שקל בשנה. בימים טרופים אלה זה מאוד מאוד בעייתי"; יהיו עוד תוספות נוספות וכו' וכו'. רבותי, אדוני סגן שר האוצר, אני מבין שלא נוח לך לשמוע את זה, אבל ציטטתי אותך. והיום אתם מביאים לפה חוק בחוסר אחריות, ללא בדיקה – אגב, זה דבר שהולך על כל חוק כמעט – ללא בדיקה של ההשלכות; עשרות מיליארדים הולכים על חוק שאף אחד לא בדק את ההשלכות שלו; אף אחד לא בדק איך זה ישחק בשוק בימים אלה. היה אפשר לעשות את זה אחרת. היו דרכים לעשות את זה בצורה דיפרנציאלית כזאת או אחרת שהייתה מיטיבה את העניין – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – ולא תפתח שוק שחור על מחירי דירות שבהן אדם יכול להפסיד את כל המע"מ. אבל אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש – אני מסיים, אתה ודאי תיתן לי עוד כמה שניות. אני רוצה לשאול, סגן השר מיקי לוי, מה אשם אותו אדם, אותו זוג שקיבל החלטה אמיצה לפני חצי שנה ולקח משכנתה והוא הולך לשלם אותה כל חייו? עיניו יהיו כלות, כשהוא יעמוד עכשיו ויראה אנשים שזה מקרוב באו מקבלים הנחות על דירות יוקרה, כשהוא מִשכֵּן את עצמו לכל החיים על דירת לא-יוקרה. ולכן אני רוצה לומר דבר אחד: שר האוצר קיבל את ההחלטה הזאת עם יועצי תקשורת, לא עם כלכלנים – זה בניגוד לדעתו של סגן שר האוצר, וציטטתי מילה במילה; עם יועצי תקשורת, כמו את שאר ההחלטות שלו. הם באו ואמרו: לא, אייכלר הביא חוק יפה, בוא נעשה את זה עוד יותר יפה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – על הדרך תנו לי קצת שגם נוכל להכות את החרדים בדרך, והופה, בוא נצא. יבחנו אותנו עוד חמש שנים. יש לי זמן. בושה וחרפה שככה מתנהלת המדינה. בושה וחרפה. ללא חשיבה, ללא כלכלה, ללא ידע – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – פופוליסטיקה בלבד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, עם ישראל עובר ימים קשים, וציפיתי שהקול השפוי במשרד האוצר יקום הערב ויגיד: אני מושך את החוק הזה. בימים שאנחנו מדברים על אחדות, בימים שאנחנו נתונים במצבי חירום, ציפיתי שסגן שר האוצר יעשה מעשה וימשוך את החוק הזה ויגיד: זה לא הזמן לחילוקי דעות, לפגיעה באוכלוסיות מסוימות. אבל לצערי הרב אין קול ואין עונה. השנאה לציבור החרדי בממשלה הרעה הזאת חוצה גבולות. ולא משנה באיזה עיתוי. כאשר החליטו בצורה חובבנית להוריד את המע"מ על הדירות, עשו את זה במסיבת עיתונאים. מה קרה מאז? הקפאה ברכישת הדירות. התוצאה – כרגע אין בנייה ואין קונים. כשהחוק יעבור, אם יעבור, דבר שאני בכלל לא בטוח, מה יקרה אחר כך? יהיה ביקוש. ברגע שיהיה ביקוש, השוק מדבר, המחירים עולים. זה אחרי הפשלות שכולם זוכרים. עמד כאן סגן שר האוצר, ואני שואל אותו: אדוני, תגיד לי, איפה יש דירות ב-600,000 שקל? כולם זוכרים את ההתחלה. איפה יש דירות? תראה לי דירה כזאת. "יש, בשפע". מאיפה קיבלתם את ההחלטות? בסופו של דבר, בוועדה לביקורת המדינה התגלתה האמת. התגלתה האמת. הכול בצורה שלומיאלית, בחוסר מקצועיות. התוצאה – בסופו של דבר מעלים את זה ל-900,000 שקל. הכול כדי לפגוע באוכלוסיות מסוימות. אדוני היושב-ראש, החוק הזה יעבור – יש רוב – אבל התוצאה שלו תהיה קשה ביותר לכלכלת מדינת ישראל. אתם יודעים למה? שר האוצר הזה חובבני ולא מקצועני. בסופו של יום הוא יודע את האמת עם עצמו. הוא יודע שזו קדנציה ראשונה ואחרונה, אבל אחר כך – אחרי המבול. אבל מה אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, אשמים בהפקרות של שר האוצר, בחוסר המקצועיות שהוא פועל בו? אדוני היושב-ראש, לסיום: אני מתפלא על ראש הממשלה. איפה ראש הממשלה? <היו"ר יצחק וקנין:> בימים ההם אין מלך בישראל. <דוד אזולאי (ש"ס):> אין מלך בישראל. ראש הממשלה נשלט ולא שולט. בנושא כל כך חשוב אין לו אמירה? אין לו דעה? מה קרה לך, ביבי? לאן נעלמת? נושא כזה חשוב, נוגע ללב-לבו של עם ישראל, ואתה שותק. אני חייב לסיים במשפט אחד: חכמים היזהרו בדבריכם, וסוף מעשה במחשבה תחילה. כל אלה שחושבים שפגיעה בחרדים תביא אותם להישגים – אתם טועים. הממשלה הזאת נכשלה ותמשיך להיכשל אך ורק בגלל הפגיעה באוכלוסיות החלשות. אין לכם זכות קיום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. יעלה חבר הכנסת, יושב-ראש מפלגת העבודה, יצחק הרצוג. חבר הכנסת הרצוג, אני מאפשר לך לעלות לדבר, אבל נראה שהטלפון שלך לא מפסיק לדבר. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מצטער. זה לא סוד שבשעות אלה, בדקות האלה, אזור הדרום לוהט עם מטחים נוספים – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אתה מצפה – – –? <יצחק הרצוג (העבודה):> – – ולכן קיבלתי את הטלפון. בכל מקרה, אנחנו נדבר על ענייננו, ומכאן שלוחה ברכתנו לתושבי הדרום על חוסנם ואומץ לבם. אנחנו מקווים שהכול יעבור בשלום במהרה, בהשקט ובטח. אדוני היושב-ראש, החוק שמגיע לכאן, יש בו אלמנט מניפולטיבי מאוד מאוד בעייתי. הרי השיח והדרישה הציבורית הם להוריד את מחירי הדיור. מחירי הדיור יכולים לרדת בצעדים די סבירים של הממשלה ושל הכנסת, שהיו פותרים את הבעיה הזאת באחת. אבל החליט שר האוצר – לדעתי עם איזושהי כוונה פופוליסטית – ללכת על ססמה שנקראת מע"מ אפס. אם בוחנים לעומק את התהליך – וקודמי כבר דיברו על כך – יש פה סכנה שהמהלך הזה לא רק ייתקע – שהוא יהיה כישלון מוחלט על חשבון האזרחים. יש בו אלמנטים מפלים, מדירים ומייצרים בעיות נוראיות, כמו למשל שוק יד שנייה. אדם שרוצה לשפר דיור ורוצה למכור דירת יד שנייה – אנשים לא ירצו לקנות ממנו דירת יד שנייה כי הם לא ייהנו מההטבה. אומר האוצר: הוא יגלם את ההטבה הזאת של ההנחה במחירי הדירות יד שנייה. מי ערב לו? או למשל אדם שגר בסביבה כפרית, כמו קצין דרוזי, לוחם קרבי, שעכשיו נמצא ברצועת-עזה. הוא לא יכול ליהנות מההטבה אם הוא קונה בית לראשונה בכפרו, בלב בית-ג'ן. או סוגיות רבות שכבר הוזכרו, שהביורוקרטיה הישראלית תשחק אותן, ועוד תוסיף על כך את כל תרבות הישראבלוף. אבל אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר עמוק. יש כלים הרבה יותר פשוטים. שר האוצר והממשלה שולטים בשוק הקרקעות וברשות מקרקעי ישראל. אני אביא לכאן, לכנסת, חוק – שפשוט צריך לעבור את תהליך ההגשה שלו והוא כבר כמעט לקראת הסוף – שקובע שלמכרזי המינהל תיקבע תקרה של 50% מערך השמאי. זה היה מוריד את ערך הדירות ב-30%. מדוע? כי מחירי הקרקע במכרזי המינהל הם הרכיב היקר ביותר היום בשווי הדירה. 800,000 שקל לדירה בכפר-סבא – רק למחיר קרקע ליחידת דיור במחירי המינהל, כלומר לפני ששמת את הלבנה הראשונה. לכן, אני מתריע. אני חושב שאנחנו נעים לפיאסקו מוחלט, לכישלון בעייתי מאוד. צריך להגיד את זה באומץ. הססמאות כובשות לב והתחושות מרחיבות את הנחיריים. יש תחושה שיש פה איזו מהפכה. אבל כל מי שמבין – ולא רק גדולי הכלכלנים שעוסקים בכך אלא מי שחי את זה ביום-יום – רואה היום סטגנציה מלאה בשוק הנדל"ן, קיפאון במכירת הדירות, וניסוי מעבדתי קשה מאוד על בני-אדם, שיעמדו בתור, אולי ירידה של רגע במחיר הדירה, ולאחר מכן עלייה מטורפת עם קומבינות; סכנה גדולה שלא תשרת את המטרה העיקרית שכל אזרחית ואזרח במדינה ייהנו מקורת גג במחיר סביר, שיוריד את עלויות סל ההוצאה המשפחתית ויאפשר קיום בכבוד לאזרחי המדינה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. יעלה חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת כרמל שאמה, שיהיה אחרון הדוברים. אם שר האוצר ירצה לסכם את הדיון, הוא יוכל לסכם אותו. סגן השר, סגן שר האוצר יסכם את הדיון. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, בדיון הזה יש דבר שלפעמים הציבור שמקשיב לנו – אולי אין לו מצב רוח כרגע, לצערנו, ובהרבה מאוד מקומות יש אזעקות, ואנשים שיושבים מול הטלוויזיה שומעים פה את הדיון שלנו ואומרים: מה עכשיו הם מתדיינים פה כאשר מפגיזים אותנו? אבל יש משהו מאוד מוזר בדיון הזה. זה לא רק מה שהיועץ המשפטי שלח לנו. נכון, חבר הכנסת טופורובסקי העיר ואמר: איפה הוא היה עד עכשיו? אני לא בא למתוח ביקורת, אבל עובדתית נשלחה פה חוות דעת. חוות הדעת הזאת מדברת בעד עצמה. אני לא רוצה כרגע לחזור על דברים שחלק מהחברים הזכירו כבר, אבל עובדתית ישנה חוות דעת, והיועץ המשפטי בסיכום שלו אומר כמה משפטים שלא צריכים להיות משפטנים דגולים כדי להבין אותם. אומר היועץ המשפטי: "אף שהתכליות העומדות בבסיס הצעת החוק, קרי הפחתת מחירי דיור לרוכשי דירה ראשונה ומתן ביטוי להכרת התודה של המדינה למשרתים, הן תכליות ראויות, הרי שהאופן שבו תכליות אלה מוגשמות בהצעה אינו מתחשב דיו בהגבלות החוקתיות הנובעות מהזכות לשוויון"; והוא מפרט את זה בחוות הדעת. לכן, נראה לי מוזר שאנחנו פה דנים ומדברים על חוק שבסוף הבסיס המשפטי שלו לא טוב, הוא גרוע. הדבר השני – דיברו פה על כמה וכמה היבטים ועניינים מקצועיים-כלכליים. הזכירו פה את הכלכלן הראשי של משרד האוצר. אני רוצה פה להביא איזשהו היבט נוסף שקראתי, שאחד המומחים התייחס אליו, וזה הנושא של פגיעה ברוכשי דירות יד שנייה. מדובר פה בעצם בחוק שמעניק מצד אחד הטבה לרוכשי דירה ראשונה, אבל הוא עשוי לגרום פגיעה לבעלי דירות יד שנייה בהמשך. בעצם, אי-אפשר לקבל רטרואקטיבית את המע"מ. כאשר בא אדם שרכש דירה לפני כמה שנים – והזכירו פה את אלה שלפני כמה חודשים הזדרזו וקנו דירה – מה עושה אותו אחד שמחר מממש את הזכויות שלו בדירה? לא רק שהוא לקח משכנתה, אלא הוא שילם גם הרבה יותר ממי שהיום קונה דירה באפס מע"מ, שמקבל הטבה. הפער בין אלה שרכשו לפני כמה שנים לבין אלה שרוכשים היום מסתכם, אדוני היושב-ראש, כמעט ב-240,000 שקל. 240,000 שקל. מדובר פה בעבודה של זוג בשכר ממוצע במשק של כמעט שנת עבודה, ואפילו פי-שניים – תלוי איך אנחנו מחשבים את זה. אנחנו מדברים פה בעוולות שכנראה מי שהציע את החוק הזה – יכול להיות שהוא יבוא בטענות למה אנחנו בעבר הצענו ולא קידמנו את זה. רבותי, כשמביאים הערות ענייניות, מקצועיות, לא צריכים להתכתש מי לפני ומי אחרי. כרגע צריכים להתייחס לחוק הזה כחוק בעייתי. האוצר, יש לו כוונות טובות, אבל אי-אפשר לעשות חקיקה גרועה כדי שנתקן את הרצונות שבסוף לא מממשים אותם. זה גם נזק כלכלי וגם כמובן נזק חוקתי שאנחנו יכולים בסוף לגרום בחוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת כרמל שאמה, אחרון הדוברים. שלוש דקות לרשותך. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, שר האוצר פנה לפני דקה ואמר לי וליושב-ראש האופוזיציה – איך זה שאנחנו הולכים להצביע נגד; נגד חוק שבעיניו הוא מהפכה שלמה, ואיזה מזל שזה יום שיש בו "קסאמים", שאילולא כן הוא היה עולה ונותן לנו בראש הרצאה מכוננת. אמרתי לו שבגלל שאני כל כך דואג לו – הוא אמר, זה יעביר לו שני מנדטים, אז אמרתי שאני עושה את זה בגלל החברות שלי עם עפר. אז אני רוצה ככה, מתוך דאגה – אבל, אדוני השר, אני רוצה לומר לך את הדבר הבא. קודם כול, יש כאן ויכוח כלכלי אמיתי בשאלה הזאת. נכון, זה לא כל כך פשוט לבוא לציבור בישראל ולדבר אתו כשאומרים לו שהולכים להוריד לו את המע"מ. יש מישהו שלא אוהב לקבל דברים ולשלם פחות ממה שהוא אמור לשלם לכאורה? לא, אני לא מכיר כאלה. וזה לא משנה אם אתה עני, ובטח אם אתה עוד יותר עשיר, אז אתה בכלל פועל תמיד לקבל את ההנחה. ואני אומר לך, אדוני שר האוצר, עם כל הקושי ועם כל הבעייתיות אנחנו עומדים כאן ונצביע נגד, כי החוק הזה הוא חוק פופוליסטי מן המדרגה העליונה, שאולי ייתן מענה, בעזרת השם, אני מקווה שייתן מענה לחלק מהציבור. אבל זה חלק מהציבור. ואינני מדבר רק על החלק של הציבור שהוא מודר כאן, ערבים וחרדים, שזה דיון נפרד. אני מדבר על כך שזה יוצר מצב כלפי אלה שאתה בכלל מתכוון לסייע להם. אנחנו לא נגד זה שיצא מצב שבו האוצר יעשה עבור הצעירים והזוגות הצעירים, ממש לא. אבל המציאות היא – וחשוב שאני אעמוד כאן, אדוני סגן שר האוצר – הרי זה יגיע, כמו שלפני שנה, תחת הנהגתו של שר האוצר הנוכחי, וכמו בקדנציה הקודמת, פעם אחר פעם עמדו כאן שרים, ראש ממשלה, וסיפרו לנו איך הפעם הזאת זה יהיה אחרת, חבר הכנסת גפני. הפעם, כי אני שר האוצר – אני, לפיד, שר האוצר, תסתכלו עלי – אני מבטיח לכם, הפעם זה יהיה אחרת. והמציאות היא שאין בלוף. הסיפור הוא או שאתה בונה או שהמחירים עולים. אין דבר כזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה זוכר את המטוס – עולה ויורד? <איתן כבל (העבודה):> אני זוכר, אין דבר כזה. אני עוד לא ראיתי כלכלה שבה במקום שלא בונים, המחירים אמורים לרדת. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסכם. <איתן כבל (העבודה):> אני מסכם. אז, אדוני היושב-ראש, יהיו כמה שיזכו מהצ'ופר הזה, יהיו כמה. דרך אגב, בינתיים, מהיום של ההכרזה ועד היום, המחירים לא יורדים, הם רק עולים. אפילו את הרווח שעוד היה אפשר לקבל, גם זה הולך ונעלם. אני באמת מאחל שלמרות כל מה שאני אומר פה, אדוני סגן שר האוצר, שבסופו של עניין אשמח להתבדות. אני אומר זאת מכל הלב, רק מה, המציאות יותר חזקה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, ואחריו יסכם את הדיון סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת כרמל שאמה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> בנאום ראשון לא מגיע קצת יותר, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> אני תמיד אאפשר לך יותר. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא תהיה בעיה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא יודע אם זה ראשון, אבל – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> ראשון. <היו"ר יצחק וקנין:> זה ראשון בקדנציה הזאת. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> כן, ראשון בקדנציה הזאת. אדוני היושב-ראש, כבוד חברות וחברי הכנסת, סגן השר, שרים אני לא רואה, סגן שר האוצר מיקי לוי, אני אתחיל – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (העבודה):> יש שני שרים. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> אה, נכון. <נחמן שי (העבודה):> תתרגל, תתרגל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> אני אתחיל דווקא בצדדים הטובים שאני רואה בפעילות האוצר, ומשם אמשיך להגיד את הדברים שאני חושב על הצעת החוק הזאת. ראשית, מגיע לאוצר מחמאות על כך שסוף-סוף מישהו במדינה הבין שפתרון הבעיה הכל-כך קשה של מחירי הדיור, שמבחינתי זה ממש סרטן חברתי שאוכל ומרחיב פערים ופוגע בכל מה שאנחנו מאמינים שצריך לתקן ולגשר, אז סוף-סוף מישהו באוצר הבין שהנושא הזה יעלה מיליארדים, ומוציא מיליארדים, וחלק מהמיליארדים יוצאים בכיוון הנכון; התוכנית "נתיב לדירה", של הסרת חסמים, זה השקעת מיליארדים בכיוון הנכון. אבל יחד עם זאת – וכאן אני אמשיך לתפיסת העולם של שר האוצר יאיר לפיד, שקורא לזוגות הצעירים ואומר להם, אדוני היושב-ראש: אל תרכשו דירות, המחיר ירד. אם אתה מאמין שהמחיר ירד בטווח הבינוני והארוך, כשר אוצר, איזו סיבה יש לך ליצור התנפלות על דירות בטווח הקצר? להפך. תתמרץ אנשים, תן קופון. נניח שאתה מאמין בשיטה הזו, תן קופון של רבע מיליארד שקלים, אבל למי שדוחה את הרכישה שלו. תגיד לו שני דברים: 1. אני אומר לך ואני מאמין שהמחירים ירדו, ולכן אל תרוץ עכשיו ליצור לחץ אצל הקבלנים; 2. אני נותן לך ביטוח, היה והמחירים לא ירדו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כמעט אמרתי "חברת הכנסת עליזה בראשי". כמעט אמרתי. את עומדת בתוך המליאה ואת יודעת שאסור לך לעמוד. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> והיה והמחירים לא ירדו – קיבלת ממני קופון. ולכן הקופון צריך להיות הפוך – מי שירוץ, לא ידחה את הסיפוקים שלו וירוץ לרכוש דירה השנה, יקבל קופון נמוך יותר, אם בכלל, ומי שכן יתאפק ויאזן את הביקושים, אותו צריך לתמרץ ואותו צריך לתגמל. כי אחרת, מה יקרה, אדוני היושב-ראש? ופה אני מגיע לבעיות שבהצעת החוק. אחת הבעיות – נניח שהצעת החוק הזו עוברת, מחר היא נכנסת לתוקף, נוצרים תורים אצל הקבלנים, אין מספיק דירות; יתפתח שוק שחור בין הקבלן לרוכשים, יתפתח שוק של מסחר בקופונים האלה. אין סוף. כשההיצע לא עומד בביקוש, המוח היהודי ימציא פטנטים. ולכן אין טעם לעודד ולעורר ביקושים. אם היה היום משבר בשוק הנדל"ן, אם היו חסרות דירות, אם הייתה ירידת מחירים – זו הצעת חוק, אדוני היושב-ראש, לעידוד מחירי הנדל"ן, זו הצעת חוק שלוקחת מיליארדים ושופכת אותם לצד של הביקושים ולא מוסיפה דירה אחת לזוגות צעירים. <מרב מיכאלי (העבודה):> נכון. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> הבעיה השנייה היא בסלקציה שהיא עושה בזכאים. הדיור הוא דבר בסיסי, וכשהדיור, המחירים שלו מנופחים, הוא עוד יותר בסיסי, ואסור להפלות שום קבוצה. אני בעד, בתנאים אחרים, כן לעודד יוצאי צבא, ובנושאים אחרים כן לעודד מי שנותן למדינה. בנושא הזה גם חרדים, גם ערבים, צריכים לקבל את אותו סיוע. דיור הוא דבר שאי-אפשר להימנע ממנו, בדיור לא עושים הבחנות, בדיור לא נותנים למישהו יותר הטבות, בטח לא בתנאים האלה. הדבר השלישי זה האנשים השקופים שהצעת החוק הזאת יוצרת. הצעת החוק הזו עוזרת מחר לבן של האיש הכי עשיר שאתם מכירים, או לנכד של האדם הכי עשיר שאתם מכירים, לרוץ ולקנות דירה עם קופון של רבע מיליון שקלים. לעומת זאת, האנשים בדימונה – אדוני השר מאיר כהן – שגם זה לא עוזר להם להגיע לדירה, או כל מי שבכלל הדבר הזה לא מקרב אותו לחלום של דירה, הוא נשאר מחוץ לרדאר של העזרה של האוצר. איפה העזרה לשכר דירה לתקופת הביניים? אני מאמין שהאוצר בסוף יוריד את המחירים. ואם לא הוא, המחזוריות הכלכלית. אבל בשנתיים האלה צריך לעזור לשכבה שלא נמצאת היום ברדאר של הצעת החוק, ואלה האנשים שקודם כול צריכים את העזרה, והתעלמתם מהם. זה הדבר השני. הדבר השלישי זה הפרוצדורה. הפרוצדורה פה היא משהו שאנחנו מנסים להחזיק אתו שוק בוער וגועש בצורה מלאכותית, וזה יתפוצץ לנו בפרצוף. אין קריטריונים. מגיעים 50 איש לקבלן עם עשר דירות, למי הוא נותן את הדירות? כולם באים עם הקופונים ביד. דבר נוסף. היום, מחירי הדיור זה כמו מדורה בוערת ששורפת לכולם. בא האוצר, על תקן כיבוי אש, ובמקום להוציא את צינורות המים, מוציא את הצינורות של תחנת הדלק ושופך בנזין למדורה, אבל אומר: אל תדאגו, עומדים פה 100,000 איש סביב המדורה – ל-1,000 מכם, אלה שאני אוהב, אלה שאולי הבטחתי להם בבחירות, אני נותן חליפות חסינות אש; תעברו דרך האש, אתם לא תרגישו אותה. גם אם הגברתי את האש, אתם לא תיפגעו. ככה לא מטפלים במשבר בנושא שהוא הכי בסיסי שיכול להיות. הצעת החוק הזו בעייתית מאוד, היא לא תפתור את בעיית מחירי הנדל"ן, היא תחמיר את בעיית מחירי הנדל"ן – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לסכם. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד ביתנו):> – – ולא סתם אף אחד מאנשי המקצוע – מנגידת בנק ישראל, דרך הכלכלן הראשי שהתפטר, דרך כל כלכלן שמבין את הגרף הבסיסי בכלכלה של היצע וביקוש: כשאתה דוחף כסף חם לאזור הביקוש ולא מוסיף משהו נוסף לצד ההיצע, אתה תגרום לעליית מחירים. ואני מכיר את כל ההסברים: שיהיו דירות בעוד שנתיים ובעוד שלוש, ועושים שכונות חדשות, והסכמי גג. כל זה טוב ויפה. בשנתיים–שלוש הקרובות הצעת החוק שלכם עושה את הפעולה ההפוכה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת כרמל שאמה, שאמר דברי חוכמה. סגן שר האוצר יסכם את הדיון. חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, בראשית דברי אני מבקש לחזק את תושבי הדרום, ולמעשה מקו נס-ציונה דרומה, כל היישובים האלה נמצאים תחת אזעקת "צבע אדום". אני משוכנע כי הקבינט הביטחוני-מדיני יפעיל הפעלה מושכלת את צה"ל, והוא ייתן תשובה הולמת ל"חמאס", לטרור, לעזה. אני רוצה להגיד כאן: התנגדתי אז ואני מתנגד גם היום להצעת מע"מ אפס של חבר הכנסת אייכלר. היא הייתה גרועה אז והיא גרועה גם היום, ולא היה בה שום דבר מלבד שורה הצהרתית. ההצעה שהוגשה אז נקטה מחיר שווה לכל הארץ וכללה מע"מ אפס לכלל האוכלוסייה, ולא זו הייתה כוונתנו. הצעתנו שונה לחלוטין. היא בהחלט – ואני לא מתבייש בכך – היא בהחלט נותנת הטבה למשרתים בצה"ל; כן, למשרתים בצה"ל, בשירות הלאומי ובשירות האזרחי. זהו מעמד הביניים, אלה המשרתים את המדינה ומשלמים מס אמת. הנה, ניתנת לכם ההזדמנות, אלה שלא נכללים בהטבה, לבוא לשרת, הן בצבא ההגנה לישראל, הן בשירות הלאומי, ולאחר מכן להשתלב במעגל העבודה ולשלם מס אמת. אתם מוזמנים לעשות זאת. כל הציבור – ערבים, חילונים, חרדים – מוזמנים לבוא, לשרת ולקבל את ההטבה. אנו עוסקים בהגדלת ההיצע. שר האוצר העמיד את עצמו בראש קבינט הדיור, וזה לא טריוויאלי, מתוך הבנה שיש לפתור את בעיית הדור הזה לפני שמאבדים אותו. על-פי התכנון נחתמו הסכמי מסגרת מול ראשי ערים, נחתמו הסכמים לדירות להשכרה, וההיצע יגדל. "נתיב לדירה" להסרת חסמים, 16,000 יחידות דיור שמתוכננות להיבנות בשדה-דב, 15,000 בתע"ש רמת-השרון, 12,000 בסירקין, 12,000 בצריפין, ועוד ועוד. כן, אנחנו נגדיל את ההיצע, דבר שיביא בהמשך גם להורדת מחירים. חבר הכנסת שאמה, צר לי להגיד לך: כעומד בראש ועדת הכלכלה בקדנציה הקודמת, אתה היית שותף לקריטריון השערורייתי, קריטריון של ותק בנישואין; אותו קריטריון שדחק ודחף את מעמד הביניים לתחתית טבלת קבלת ההטבות. אז גם אתה נושא באחריות למה שקרה בקדנציה הקודמת. אתה לא נקי מכך. אני מבקש, למרות מה שאמרתי, להעביר את הצעת חוק מע"מ אפס לוועדת הכספים. אני מציע להעביר את ההצעות הטרומיות שהוצמדו להצעת החוק הממשלתית לוועדת הכספים ולהכין את כלל ההצעות לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על כל חוק בנפרד. אני אקרא את שם החוק הראשון: הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014, הצעת חוק ממשלתית. קריאה ראשונה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 18 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בעד, 18 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה, ורבותי, אני גם מוסיף ששר האוצר הצביע במקום חבר הכנסת יובל שטייניץ, אבל רק הצבעה אחת, ולא שתי הצבעות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכספים להכנתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מדע. – – – איך עושים את הדבר הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> מדע. אוקיי, זה באמת משהו מדעי. זה יועבר לוועדת הכנסת ושם יוחלט לאיזו ועדה תועבר הצעת החוק. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, נא לא להפריע בזמן ההצבעה. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים בכל הארץ), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת מירי רגב. רבותי, היא הוצמדה להצעת החוק הממשלתית. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 נגד – 7 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים בכל הארץ), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד, שבעה מתנגדים, שני נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, תוצמד להצעת החוק הממשלתית ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית – זה אחרי ההצמדה – לוועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> מדע. מדע. זה מדע בדיוני. <היו"ר יצחק וקנין:> גם הצעת חוק זו תועבר לוועדת הכנסת, ושם יוחלט מה יהיה גורלה. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת מאיר שטרית; גם הצעה זו הוצמדה. רבותי, אנחנו מצביעים בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 36 נגד – 5 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 36 בעד, חמישה מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מדע. אף אחד לא אמר כספים, רק מדע. <היו"ר יצחק וקנין:> מדע. אמרת מדע. אני קורא מה שכתוב לי בפרוטוקול. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת, ושם יכריעו את גורלה, לאן היא תועבר. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת גילה גמליאל. רבותי, הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38 נגד – 3 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 38 בעד, שלושה מתנגדים, שלושה נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. אם היא תוצמד אז היא תעבור גם את הקריאה הראשונה. רבותי, אנחנו ממשיכים. יש לנו עוד הצעת חוק אחת, וגם היא הוצמדה להצעת החוק הממשלתית – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35 נגד – 7 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, שבעה מתנגדים, שני נמנעים. אם כן, רבותי, גם הצעת חוק זו עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. <משה גפני (יהדות התורה):> מדע. מדע בדיוני. <היו"ר יצחק וקנין:> מדע. ועדת הכנסת תכריע גם מה יהיה גורלה של הצעה זו. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/875).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> יושבי-הראש המכובדים המתחלפים, חברי הכנסת, השרים – שר – אני מתכבדת להציג את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה) לקריאה ראשונה. רשויות מקומיות רבות נעזרות בחברות גבייה לצורך גביית ארנונה ותשלומי חובה אחרים המגיעים להן על-פי הדין. אנחנו שמנו לב והיינו עדים לכך שבזמן האחרון יש הרבה תלונות של אזרחים על היחס של חברות הגבייה, על ההתייחסות אל האנשים, על התהליכים, על שימוש בכוח יתר ודרכים אחרות, ולכן החלטנו שהגיע הזמן להסדיר את התחום הנ"ל. הצעת החוק הזאת מסדרת את כל התחום. היא קובעת מה התפקיד של חברת הגבייה, את התנאים להעסקת חברת הגבייה ועובדיה, את הנסיבות שבהן תופסק ההתקשרות עם חברת הגבייה ואת חובת הפיקוח של הרשויות המקומיות על פעולות הגבייה. למשל, העסקת חברת גבייה תהיה טעונה אישור של ועדת האישורים שתמונה על-ידי העירייה; לא יינתן אישור אם החברה התנהגה באופן המסכן את שלום הציבור או באופן שאינו הולם את מי שפועל בשירות העירייה; הוגדרו סמכויות ועדה לבירור תלונות נגד חברת הגבייה; חובת ההזדהות של עובדי חברת הגבייה באמצעות הצגת תג זיהוי; קביעת הדרכים והתנאים שבהם יקבלו חברת הגבייה ועובדיה מידע מהעירייה; קביעת אחריות הגזבר לפעולות חברת הגבייה, שזה חשוב מאוד למעקב; הסמכת שר הפנים להתקין תקנות לגבי אופן ביצוע הפעולות והשירותים שרשאית חברת הגבייה לבצע, וכן את הסדרי הבקרה והפיקוח של העירייה על החברה. כל זאת אנחנו מנסים להכניס לתוך החוק הזה, ואני מבקשת, לאור כל זאת, לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגנית השר קירשנבאום. אנחנו עוברים לדיון. הדובר הראשון, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; הדובר הבא, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, שלוש דקות. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, על פניו נראה כאילו היא באה לעשות סדר בכל מה שקשור לגביית חובות ברשויות המקומיות. לי נראה שזה בדיוק ההפך – באים למסד את העושק של האזרחים באמצעות הגבייה וחברות הגבייה. כדי שהחברים ידעו דברים שלא נאמרו כאן – המצב כיום הוא, שאם במקרה היית צריך לשלם ולא קיבלת הודעה מכל מיני סיבות, הרי שבאופן אוטומטי, לא משנה מה הסכום שאתה חייב, באופן אוטומטי מטילים עליך עיקולים על כל החובות שלך, על כל החשבונות שלך, בלי שום הודעה מוקדמת. אני כבר לא מדבר על הצורה הברוטלית שבה חברות הגבייה מתדפקות בחצות לילה, בצורה גסה, פוגעים בנשים. אני מאוד מאוד מקווה שבוועדת הפנים נעשה סדר בעניין הזה. לא יעלה על הדעת שחברות הגבייה שמשמשות את הרשויות המקומיות יעשקו את האזרחים בריביות גבוהות, ולא רק זה – יתנהגו בצורה ברוטלית. אני מאוד מקווה ששר הפנים נתן את דעתו על כך, על המצב של העיקולים היום. אזרחים, מעוקלים חשבונותיהם ועד שהם מתחילים לזוז בינתיים לא יכולים להוציא כספים – אני כבר לא מדבר על הבושה שנגרמת להם – ואחרי כל זה, כדי להסיר את העיקולים הם נדרשים לשלם הרבה מאוד כסף, ולא תמיד מוצאים את הפקיד הנכון כדי שיסיר את העיקולים. בעניין הזה, גברתי היושבת בראש, אני חושב שטועה משרד הפנים כשהוא הולך למסד את חברות הגבייה. זוהי פעולה שצריכה להישאר בידי הרשויות המקומיות, ולא בידי חברות הגבייה, שעושות שבת לעצמן ועושות ככל העולה על רוחן. לכן, אני, בכל אופן, מתנגד להצעת החוק, ובוועדת הפנים בוודאי נוכל להיאבק בעניין הזה. תודה, גברתי היושבת בראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אזולאי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. אחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, זכות הדיבור – את מוותרת עליה. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אחרון הדוברים, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברי, אנחנו, בשעה שכבר התעייפנו למחצה מביאים חוק שהוא מאוד חשוב; מאוד חשוב להמשך התפעול של הרשויות המקומיות מצד אחד, ומצד שני, בואו נחשוב על אותם אזרחים שכבר סובלים בצורה קשה במשך שנים מאותן חברות גבייה שהרשויות המקומיות הפעילו לצורך גביית חובות שונים ומשונים. מצד אחד, אנחנו יודעים את הסיפורים הידועים של דוח חניה של 100 שקל שצומח ל-1,500 שקל, ל-1,300 שקל, וכשאתה הולך לברר את הפירוט של החוב, מאיפה הוא נובע, מגלים שרוב ההוצאות, גברתי היושבת-ראש, הן של חברות הגבייה; רוב ההוצאות הן של חברות הגבייה, שטוענות שכדי לבצע הליך הן היו צריכות לנקוט פעולה א', פעולה ב', פעולה ג', וחוב של 100 שקל תופח ל-1,200 ול-1,500 שקל. אין בזה שום היגיון. זה לא עומד בשום סטנדרט משפטי סביר. אני זוכר שבזמנו חבר הכנסת שטרית ניסה, כשר המשפטים, להכניס שינויים דרמטיים בחוק הזה של גבייה של דוחות שתופחים לחובות בלתי סבירים. לצערנו, הדברים האלה כרגע לא רק שהם לא מתבצעים בפועל אלא האזרחים סובלים בצורה לא סבירה ולא הגיונית. העיר פה חבר הכנסת כבל בדיוק בזמן שעליתי לבמה, שמדובר פה גם ביצירה חדשה שמשרד הפנים מנסה ליצור ולתת גושפנקה, כביכול, לחברות הגבייה, אבל בסוף זה גולם שקם על יוצרו, כמו שקרה לנו עם תאגידי המים. אנחנו בעצם נתנו סמכות וכוח לתאגידי המים, בסוף הצטערנו על זה, ואנחנו מנסים כרגע לתקן את זה בחזרה. זה לא הולך כל כך מהר. כולם רוצים לגבות כסף קל ומהר. הרשויות לא מתנגדות לגבות את הכסף הקל, מ-100 שקל ל-1,500 שקל. אבל מי יפקח על אותן חברות? עם כל הכבוד, כמה שלא ייכתב בחקיקה שהן יהיו חברות מקצועיות, חברות מפוקחות, בפועל זה לא קורה כך. בפועל מעסיקים אנשים לא ראויים, שמבצעים הליכים משפטיים לא ראויים, ולצערנו, גברתי, זה הכול מתבצע בפקודת המסים (גבייה). זה לא חוק ההוצאה לפועל. פקודת המסים (גבייה) זאת גזירה שהציבור שלנו כבר סובל זה עשרות שנים, ואנחנו כל הזמן מדברים מדברים אבל לא עושים כדי לשנות את הגבייה דרך הפקודה הזאת. ובסוף כשמדברים אתנו שהמדינה תיפגע – המדינה תיפגע אולי בגביית כספים, אבל האזרחים ירוויחו בכך שלא יעשקו אותם, ולא יבואו נגדם בהליכים שהם בסוף דרקוניים, פוגעים, ובסוף האזרחים סובלים מכך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת מיכאלי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 6 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 21 חברי כנסת בעד, שישה מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/877).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. מי שתציג את החוק – סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום. בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים מכובדים, אני מתכבדת להציג בפני הכנסת את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103) – הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי-בינוי לתקופה שלישית ועדכון הרכב הוועדה. נכון להיום, החוק הקיים במדינת ישראל נותן אפשרות להאריך רק לתקופה אחת נוספת את הזיכיון או הרישיון למתחם של פינוי ובינוי. ומה שקורה – שאנחנו ראינו בשנים האחרונות שמגיעים לסוף התקופה, כי אם יש דייר אחד שמתנגד, ויש אתו בירורים ומשפטים, לצערי הרב מתחם שלם, הפרויקט יכול ליפול בגלל שאין את ההארכה השלישית. ויש לנו כאלה מתחמים. נכון להיום יש שלושה מתחמים. ומכיוון שכולנו נמצאים בתהליך, בתקופה, עם רצון גדול לפתור את בעיית הדיור, אנחנו מציעים בחוק הזה לאפשר להאריך פעם נוספת, פעם שלישית. אנחנו מציעים את זה קודם כול כי פשוט ויעיל שתהיה עוד תקופה, תקופת הכרזה שלישית. על-פי החוק הקיים, הממשלה רשאית להאריך את תקופת צו ההכרזה לתקופה נוספת שלא תעלה על שש שנים, ואנחנו מבקשים לאפשר את זה לתקופה נוספת של עוד שש שנים. אנחנו מציעים שינוי שם הוועדה והרכבה. הוועדה שמונתה על-ידי הממשלה לפי סעיף 33א לחוק התכנון והבנייה, תכונה הוועדה להתחדשות עירונית, וזאת בשל העובדה כי המסלול פינוי-בינוי הנו רק מסלול אחד מתוך המסלולים הכלולים בפרויקט התחדשות עירונית של משרד הבינוי והשיכון, וכך לוועדה יתווסף נציג שר המשפטים על מנת להרחיב את יריעת הדיון בוועדה ולעבותה בגורם מקצועי נוסף בעל מומחיות רלוונטית לדיוניה. לא שאני אגיד שתמיד הנציגים של משרד המשפטים הם יעילים בדיונים, אבל נקווה שהפעם זה יהיה יותר טוב. אז בנוסף, לדיוני הוועדה יוזמנו דרך קבע שני נציגי השלטון המקומי אשר ימנה שר הפנים, ותהיה להם דעה מייעצת, וזאת על מנת שהוועדה תוכל להתרשם מגורמים מקצועיים המעורים בהיבט המקומי והמעשי של קידום פרויקטים של פינוי-בינוי. על-פי עמדת גורמי המקצוע, החוק ישפיע באופן מיידי על כ-13 מתחמים. אמרתי שלושה, אז אני מתקנת את עצמי: 13 מתחמים של פינוי-בינוי. וכמובן יקל ביורוקרטית, כפי שתואר לעיל. גם על זה אני מקווה שנוכל להקל סוף-סוף – קצת ביורוקרטיה במדינת ישראל. אני מבקשת מכם לתמוך בחוק הזה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגנית השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני? אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס. ובכך מסתיימת רשימת הדוברים ואנחנו עוברים להצבעה, אלא אם כן, סגנית השר, תרצי לסכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 29 חברי כנסת בעד, אפס מתנגדים. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/873).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. מי שיציג את הצעת החוק – השר יובל שטייניץ, בבקשה, בשם שרת המשפטים. לאחר מכן לא יתקיים דיון, אנחנו נעבור להצבעה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים, חברי כנסת, אני התבקשתי לייצג כאן את שרת המשפטים ציפי לבני בהגשת הצעת החוק הזו לכנסת, ואני קורא, שלא כהרגלי, מן הכתוב. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014. עניינה של הצעת החוק הוא תיקון התוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, באופן שתורחב רשימת העבירות שבהן מוסמך בית-משפט מחוזי לדון בשופט אחד, או יותר נכון, לדון בהרכב של שופט אחד. חוק בתי-המשפט קובע כי ככלל בית-המשפט המחוזי ידון בהרכב של שלושה שופטים במשפטים בשל עבירות שעונשן מוות או מאסר של עשר שנים או יותר. עם זאת, החוק מחריג מספר עבירות המנויות בתוספת לחוק, שבהן ידון בית-משפט מחוזי בשופט אחד, אלא אם כן נשיא בית-המשפט או סגנו, לבקשת בעל-הדין או ביוזמתו, הורה אחרת. במסגרת תיקון קודם לחוק בתי-המשפט, תיקון מס' 60 משנת 2011, נוספו עבירות לרשימת העבירות שבתוספת בהתאם להמלצות הוועדה המייעצת לעניין סדר דין פלילי וראיות בראשות כבוד השופטת, כתוארה אז, מרים נאור. ועדת נאור קבעה כי לנוכח העומס המוטל על בתי-המשפט הדנים בעבירות חמורות והרצון לאפשר קיום דיונים באופן מהיר ויעיל יותר, יש להוסיף עבירות נוספות אשר לפי טיבן העברת הדיון בהן לדן יחיד לא תפגע ביכולתו של בית-המשפט להגיע לחקר האמת ולא תפגע בזכות הנאשם להליך הוגן. כעת מוצע להרחיב את התוספת ולכלול בה גם את סעיף 144ו לחוק העונשין, הקובע נסיבה מחמירה לעבירות שנעברו ממניע של גזענות או של עוינות כלפי ציבור; את סעיף 203 לחוק זה, הקובע נסיבות מחמירות לגבי עבירות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות או לידי מעשה זנות; וכן את סעיף 376ב לאותו החוק, הקובע עבירות של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות. בחינת העבירות האמורות, בהתאם לשיקולים שהנחו את ועדת נאור, והניסיון של גורמי התביעה בעניינים אלה הובילו למסקנה כי העבירות אינן מחייבות בכל מקרה דיון בפני הרכב שופטים, וכי דיון בדן יחיד יזרז וייעל את התהליכים המתנהלים בעבירות אלה. הממשלה תומכת בהצעת החוק ומבקשת להעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לך, השר שטייניץ. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה. חברי הכנסת, אין דוברים, חבר הכנסת מיכאלי. האחד שנרשם, הלך הביתה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – 5 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 19 חברי כנסת בעד הצעת החוק, חמישה מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק עברה ותועבר לוועדה המוסמכת לדון בכך, ועדת החוקה, חוק ומשפט, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/871).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. מי שיציג את החוק – השר שטייניץ, בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג–1973, מסמיך את המועצה להטיל היטלים על מגדלים, משווקים מורשים ויצואנים. במסגרת תיקון מס' 8 משנת 2007 נקבעו שיעורים מרביים להיטלים שתוכל המועצה לגבות כדי למנוע גביית יתר וכדי להפחית את הנטל המוטל על המגדלים. ואולם, לשונו של תיקון מס' 8 אינה ניתנת ליישום הלכה למעשה מהטעמים שיפורטו להלן. לפיכך מוצע כעת בהצעת חוק זו לתקן את החוק באופן שניתן יהיה ליישמו כלשונו וכך שמטרת תיקון מס' 8 תושג בפועל. כמו כן, מוצע לבצע תיקונים נוספים. מטרת התיקון היא לאפשר, כאמור, את יישומו של תיקון מס' 8 לחוק משנת 2007 בנוגע להסדרת סמכויות גביית ההיטלים מהמגדלים, המשווקים המורשים או היצואנים על-ידי המועצה לייצור צמחים ולשיווקם. התיקון המוצע בא להחליף את ההסדר הקיים, שלפיו נגבים ההיטלים על-ידי שר החקלאות מכוח תקנות מועצת הצמחים, ולהחזיר את סמכות גביית ההיטלים לידי המועצה, וגם על מנת לבסס שיעור מרבי להיטלים אלה לשם מניעת גביית יתר. עיקרי תיקון מס' 10, זה התיקון המוצע לפניכם: במסגרת תיקון מס' 8 לחוק מועצת הצמחים תוקן סעיף 36(א1) ונקבע בו כי שיעור ההיטלים לא יפחת מ-0.25% מסך הפדיון במכירה בסיטונות של הצמחים באותם ענפים או מינים שלגביהם נקבע ההיטל, ששווקו בעונה הקודמת לקביעת ההיטלים, ולא יעלה על 0.8% מסך הפדיון האמור. תקנות ההיטלים שמכוחן פועלת המועצה נקבעו טרם כניסתו של תיקון מס' 8 לחוק וקבעו את חישוב ההיטל ביחס לשטח הגידול – סכום לדונם, או ביחס למשקל התוצרת – סכום לטוֹנה, היות שאלה הנתונים הקיימים בידי המועצה. תיקון מס' 8 האמור קבע, בניגוד לאמור בתקנות, כי ההיטל עצמו צריך להיקבע לפי סך הפדיון המצטבר של המגדלים, כלומר החקלאים, כאשר למעשה לא קיימים בנמצא, לא אצל הלמ"ס ולא אצל המועצה, נתוני פדיון אישי של המגדלים. לכן נוצרה אי-התאמה בין חישוב ההיטל לפי התקנות לבין חישוב תקרת ההיטל על-פי החוק, ומן ההכרח לתקן את החוק כדי ליצור מכנה משותף בין השניים. לפיכך, תיקון החוק המוצע כאן פועל מן ההכרח לפתור בעיה זו, כדי ליצור מכנה משותף בין תקרת ההיטל שנקבעה במונחי פדיון לבין ההיטל עצמו שנקבע במונחי שטח או משקל. המינוח "עונה קודמת" אינו ישים לענף היות שלמיני צמחים שונים באותו הענף עונות גידול שונות, וכן היות שהנתונים הקיימים בלמ"ס ובמועצה מתייחסים לשנה קלנדרית ולא לעונה. כמו כן, מוצע לחייב את המועצה, למען השקיפות, לפרסם לציבור את הפדיון השנתי במכירה בסיטונות, את שטח הגידול השנתי ואת המשקל השנתי של הצמחים שבגינם נקבע ההיטל בכל אחת מהשנים בתקופה הקובעת. תחולת ותוקף החוק – המועצה ממשיכה כיום לפעול מכוח תקנות והיטלים, ואלה נקבעים ביחס לשטח הגידול – סכום לדונם, או ביחס למשקל התוצרת – סכום לטונה, בהתאם לסעיף 23 לחוק הפרשנות, התשמ"א–1981. התקנות עומדות בתוקפן מיום פרסומן. עם זאת, מוצע לקבוע למען הסר ספק כי הן ימשיכו לעמוד בתוקפן עד לקביעת כללים חדשים על-ידי המועצה. לצד זאת מוצע לקבוע כי כללים ראשונים לפי סעיף 36א כנוסחו לפי תיקון מס' 10 ייקבעו בתוך שישה חודשים מיום כניסתו של התיקון לתוקף. לסיכום, כאמור, מטרתו העיקרית של התיקון לחוק המוצע הנה לאפשר, הלכה למעשה, יישומו של תיקון מס' 8 לחוק מהתשס"ז–2007 בנוגע להסדרת סמכות גביית ההיטלים ממגדלים, משווקים מורשים ויצואנים על-ידי המועצה לייצור צמחים ולשיווקם. אבקש לאשר את החוק בקריאה ראשונה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לך, השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, בתקווה שחלקם יהיו פה. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב, אתה מוזמן אל הדוכן. לאחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עמר בר-לב (העבודה):> שדולה חקלאית בכנסת, זה לא ככה. כל אחד והשיא שלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה. <עמר בר-לב (העבודה):> טוב, יש בהצעת החוק הזאת כמה נקודות בהחלט חיוביות. דבר ראשון, לחייב את המועצה לפני הטלת ההיטלים על המגדלים לשאול מה דעתם ולדרוש את השתתפותם, זה לא מובן מאליו, כולל דעות של כלל הציבור; נקודה שנייה חיובית היא לא להטיל את ההיטל רק על המגדלים כי אם גם על המשווקים והיצואנים; נקודה שלישית, שבחישוב ההיטלים תתבסס המועצה על ממוצע הפדיון השנתי ולא רק על גודל החלקות, כפי שזה היום, גודל החלקות והדונמים. יש בהצעה הזאת גם כמה דברים שליליים. אחד הדברים השליליים, כמובן השלילי ביותר, זה ביטול הצורך באישור ועדת הכספים כתנאי להתקנת הכללים. לכן ישבנו, שלושת ראשי השדולה החקלאית, זבולון כלפה, יצחק וקנין ואני, נפגשנו עם חלק מהמגדלים, שמענו לא מעט ביקורת על מועצת הצמחים, וחשבנו להגיש ביחד הצעת חוק. התחלנו לעבוד על הצעת חוק, ואז הוגשה הצעת החוק הזאת, הממשלתית. מכיוון שיש בה לא מעט נושאים חשובים, חיוביים, כמו גם מספר דברים שליליים, החלטנו, לפחות אני החלטתי, כן להצביע בעד ההצעה הזאת בקריאה ראשונה, בכוונה שלקראת קריאה שנייה ושלישית לנסות בוועדה לעבוד על הדברים שדורשים שיפור, ויש בהחלט לא מעט דברים שדורשים שיפור. יש לא מעט ביקורת על מועצת הצמחים, על הגודל שלה, על ההיקף שלה. אולי אפשר לצמצם, לייעל. כל זאת נעשה בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית בוועדות. בשלב הזה נצביע בעד. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת בר-לב. הדובר הבא, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר על זכות הדיבור; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס, אחרון הדוברים – אינו נוכח. אדוני השר, אתה רוצה לסכם את הדיון או שנעבור להצבעה? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> הצבעה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> עוברים להצבעה. חברי כנסת נכבדים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצעת החוק עברה ב-25 חברי כנסת בעד, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים – הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. לאחר מכן נמשיך בהצעות החוק. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת, ובראשיתן הודעה היסטורית. אבקש להודיע בזאת כי ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום על שינוי שמה של סיעת העבודה בראשות שלי יחימוביץ לסיעת העבודה בראשות יצחק הרצוג. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק היום? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> רק היום, כן. לקח זמן, אתם רואים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חשבנו שיש מהפך, משהו. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. מכאן להודעות שנוגעות לקביעת ועדות. ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק לשם הכנתן לקריאה הראשונה כדלקמן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התשע"ד–2014, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואיילת שקד, פ/2118/19; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת, פ/768/19; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת גילה גמליאל, פ/1975/19; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, פ/2119/19; הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת אמנון כהן, פ/1776/19. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי וקבוצת חברי הכנסת, פ/2239/19. ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת, פ/2463/19. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> להלן הודעה נוספת, שמחייבת הצבעה. אני מתכבד להודיע בזאת על הוספת ממלאי-מקום קבועים מטעם סיעת ש"ס בוועדות הבאות, בהתאם לסעיף 103(א) לתקנון הכנסת: בוועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בשני המקומות יכהן חבר הכנסת יואב בן צור כממלא-מקום; בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השירות הציבורי יכהן חבר הכנסת ישראל אייכלר כממלא-מקום על המקום של סיעת ש"ס. אבקש את אישורה של הכנסת להודעה הזאת בדבר ממלאי-המקום. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצבעה בדבר ממלאי-המקום. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד הצעת ועדת הכנסת – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר השלמת הרכב ועדות הכנסת נתקבלה. <מרב מיכאלי (העבודה):> את יכולה להוסיף אותי בבקשה בעד לפרוטוקול? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 26 חברי כנסת בעד ההודעה, אפס מתנגדים. ההודעה עברה. אני מבקשת להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת מרב מיכאלי בעד ההודעה. <מרב מיכאלי (העבודה):> בעד גם להצעה הקודמת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> להצעה הקודמת אני לא אוכל להוסיף אותך, אבל לפרוטוקול אנחנו נוסיף אותך להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת לגבי השינוי בממלאי-המקום. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הודעה למזכירת הכנסת, ולאחר מכן נמשיך בהצבעות על הצעות החוק. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברת הכנסת חנין זועבי בנושא: תכנון הקמת מפעל מסוכן והרסני של חברת "פרוטרום" באזור התעשייה החדש מבואות-הגלבוע; מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת יוני שטבון, משה גפני, מיכל בירן, מיכל רוזין וגילה גמליאל בנושא: הודעה על סגירת מפעל הנעליים "בריל" ופיטורי יותר מ-100 עובדים. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014> רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/877). (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק שאנו מביאים היום לקריאה ראשונה יעשה צדק עם עסקים קטנים ויעזור להקל עליהם בתזרים המזומנים של העסק. הכלל הבסיסי במע"מ קובע כי בעסקאות של מכר טובין, מועד החיוב במס ערך מוסף חל עם מסירת הטובין לקונה. מצב זה מביא לכך שעסקים רבים נאלצים להעביר את תשלום המס למדינה עוד לפני שקיבלו את התמורה על העסקה מהלקוחות שלהם. לפני שנתיים נקבע במסגרת הוראת שעה מתווה מע"מ על בסיס מזומן בעסקאות של מכר טובין. על-פי מתווה זה, יצרנים קטנים בעלי מחזור עסקאות שנתי הקטן מ-1.95 מיליון חייבים בתשלום המע"מ עם קבלת התמורה, ולא עם מסירת הטובין. על מנת להקל על תזרים המזומנים של עסקים קטנים מוצע להרחיב את מתווה מע"מ על בסיס מזומן ולהפוך אותו להוראת קבע. על-פי ההצעה, כל עוסק – ולא רק יצרנים, בהדגשה – שמחזור עסקותיו קטן מ-2 מיליון שקלים יחויב בתשלום המע"מ עם קבלת התמורה, ולא לפני כן. נוסף על כך, יצרנים קטנים ייהנו מתשלום המע"מ עם קבלת התמורה כל עוד מחזור עסקותיהם אינו עולה על 3 מיליון ו-450,000 שקל. התיקון יביא להקלה בתזרים המזומנים של כ-45,000 עסקים במדינת ישראל. נוסף על כך, על מנת לעודד פרויקטים של פינוי-בינוי במסגרת תמ"א 38 ובכך להגדיל את היצע הדירות, מוצע להחליף את הפטור הניתן לגביהם בקביעת מס בשיעור אפס, כך שנותני שירותים אלה יהיו רשאים לנכות את מס התשומות הכלול בחשבוניות מס שהוצאו להם. כמו כן, מוצע לקבוע מס בשיעור אפס על מתן שירותי בנייה במסגרת תמ"א 38/2. לסיום, מוצע לקבוע מס בשיעור אפס על מתן שירותי פיקוח, תיאום ובקרה בקשר לביצוע ניסויים רפואיים – השר פרי, השר פרי – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא באמצע ניסויים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – השר פרי, בזה אתה טיפלת. זה עבורך, אני חוזר בשבילך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה עבורך, בשבילך, מתנה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> סליחה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מוצע לקבוע מס בשיעור אפס על מתן שירותי פיקוח, תיאום ובקרה בקשר לביצוע ניסויים רפואיים בבני-אדם הניתנים לחברות מחקר ותרופות זרות. זאת, לאור חשיבות ביצוע ניסויים אלה ותרומתם לבריאות אזרחי המדינה ובהתחשב בתחרות הקיימת בתחום זה עם מדינות אחרות בעולם הפוטרות ניסויים אלה ממס ערך מוסף. אבקש מן הכנסת, גברתי, לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לך, סגן שר האוצר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הדובר הראשון, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 30 חברי כנסת הצביעו בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק מהצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק מהצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. מי שיציג בשם יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי הוא חבר הכנסת זבולון כלפה. בבקשה. אתה לא מוגבל בזמן. <זבולון כלפה (בשם ועדת הכספים):> ערב טוב, חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק לשינוי סדרי עדיפות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), להלן: הצעת החוק, נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום ט' בתמוז תשע"ג, 17 ביוני 2013, והועברה לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת הציעה כי הכנסת תחליט לפצל חלק מסעיפי הצעת החוק כדי שלא יידונו במסגרת הצעת החוק. הכנסת החליטה כאמור ביום י"א בתמוז התשע"ג, 19 ביוני 2013. במהלך דיוניה של ועדת הכספים בהצעת החוק לא הובאו לדיון חלק מהסעיפים שהועברו אליה כאמור, והוסכם שהם יידונו במועד מאוחר יותר. ביום ט"ו באב תשע"ג, 22 ביולי 2013, אישרה הכנסת את החלטת ועדת הכספים לפצל מהסעיפים שהועברו אליה לדיון בוועדת הכספים מתוך הצעת החוק, בין היתר את החלק הכולל סעיפים בנושא העמקת הגבייה על-ידי רשות המסים. כעת מציעה ועדת הכספים לפצל את החלק הכולל את נושא העמקת הגבייה כאמור לעשר הצעות חוק נפרדות, לפי הנושאים המפורטים בהצעת ההחלטה, ולדון בכל אחת מהן בנפרד. אני מבקש את תמיכת כלל חברי הבית. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת כלפה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר על זכות הדיבור; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק מהצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. בבקשה, חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד הצעת ועדת הכספים – 28 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק מהצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 28 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. החלטת ועדת הכספים עברה. <הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12) (העברת נטל ההוכחה בתובענה על התנכלות), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/555).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12) (העברת נטל ההוכחה בתובענה על התנכלות), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. מי שתציג את הצעת החוק – חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי, תודה, חברותי, חברי הכנסת, הצעת החוק המובאת לפניכם מבקשת להבטיח סביבת עבודה טובה יותר לעובדות ולעובדים ולהבטיח שעובדות לא תיפגענה מעצם זה שהעזו לעשות את הצעד האמיץ והקשה ולהגיש תלונה בגין הטרדה מינית. כפי שציינתי בדיוני הוועדה, סקר של משרד הכלכלה משנת 2011 מעיד על כך שרק 7.5% מהמוטרדים ומהמוטרדות מינית מגישים תלונה. זה אומר ש-92% אינם מגישים תלונה; לא מעזים להתלונן ולחשוף את הפגיעה. מטרת הצעת החוק היא להבטיח שהמתלוננים והמתלוננות יממשו את הזכויות על-פי חוק, ובעיקר לחזק ולהעצים את הנורמות שממגרות הטרדות מיניות והתנכלות בשל החשיפה שלהן. כולנו יכולים להניח כמה אומץ ותעוזה נדרשים. אנחנו עוקבים אחרי הסיפורים, שחלקם גלויים בפנינו בתקשורת וחלקם אינם גלויים בפנינו – אבל זה קשה; קשה מאוד להגיש את התלונה בגין הטרדה מינית. יש סיבות רבות לקושי להתלונן: בושה, פחד, ספקות, חשש מהשלכה ממקום העבודה. רבים מכם ומכן מלווים וליוו ומכירים את הנושאים האלה מקרוב. אנחנו פעלנו כולנו פה, והרבה מאתנו מגויסים לנושא, וחייבים להמשיך ולפעול. למעשה, רק לאחרונה חברת הכנסת זהבה גלאון ואני פעלנו לביטול ביטוח למטרידים מינית במקום עבודה. כן, הייתה חיה כזאת בישראל, וגם אתה התמודדנו. ביטוח הזוי ומשונה, שלא ייאמן שהוא לא הוגדר כלא-חוקי עד שנת 2013, העניק למטרידים במקום העבודה ביטחון שגם אם יורשעו בהטרדה מינית, חברת הביטוח היא שתשלם את הפיצויים למוטרדות. בעקבות פנייתנו הוחלט לחייב את חברות הביטוח לתקן את פוליסות הביטוח האחראיות כך שלא יוענקו כיסויי ביטוחים לאדם שהורשע בהטרדה מינית או הגיע לפשרה בגין תלונה כזאת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן, חבר הכנסת כבל, אתה מבין עד כמה היינו במצב חמור עד שנת 2014? את מספרת, ולאנשים קשה להאמין שזה היה קיים – ביטוח על הטרדות מיניות. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי, עיריות, משרדי עורכי-דין ועוד ועוד. הצעת החוק הנוכחית היא צעד נוסף בכיוון הזה של מיגור ההטרדות המיניות והעצמת הנפגעות והנפגעים להתלונן ולעמוד על הזכויות. הצעת החוק הזאת הוגשה כיוזמה משותפת עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. אני אבקש, חברי, את תמיכתכם ותמיכתכן בהצעת החוק. תודה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אנחנו עוברים לדיון. הדובר הראשון, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; הדובר השני, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח. אנחנו עוברים לחבר הכנסת משה פייגלין, בבקשה. זה אחרון הדוברים וגם אחרונת ההצבעות. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> האמת היא שאני מרגיש קצת מגוחך, גברתי היושבת-ראש. בשעה זו, כשכל דרום הארץ תחת מתקפת טילים, אנחנו דנים בענייני פרחים ותקיפות מיניות. יש לנו אפילו תקיפות – – – <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אם זה מנחם אותך, אפילו ערוץ הכנסת התייאש, והם כבר משדרים דברים אחרים ולא את המליאה. <נחמן שי (העבודה):> זאת שגרה מסויגת. <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – תקיפות מיניות יש גם כשלא תוקפים בדרום. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> כן, טוב. מה שלא ברור לי בקשר להצעה הזאת – מה אומרת הצעת החוק הזאת? שמעסיק צריך להוכיח שהוא לא תקף, אחרת הוא תקף? אחרת הוא אשם? אני פשוט לא מבין על מה אנחנו מצביעים כאן. אתה אשם כל עוד לא הוכח אחרת? יש איזשהו גבול של ההיגיון הסביר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא, לא. תקרא את נוסח הכתוב. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> קראתי את הנוסח. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> "אם הוכח כי אכן נתקיימה הטרדה מינית". אחרי שמוכיחים שהייתה הטרדה מינית, שיוכיח. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> סליחה, גברתי, אם הוכח – הוא צריך ללכת לכלא; אם לא הוכח – מה זה להעביר את נטל ההוכחה לנתבע? יש כאן איזשהו היפוך מטורלל לחלוטין של כל רעיון המשפט הנורמלי. <מרב מיכאלי (העבודה):> תבוא מחר לוועדת חוקה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> תבוא מחר לוועדה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת פייגלין. חברת הכנסת עליזה לביא, את רוצה להשיב? מוותרת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12) (העברת נטל ההוכחה בתובענה על התנכלות), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 1 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12) (העברת נטל ההוכחה בתובענה על התנכלות), התשע"ד–2014, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 18 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, שניים נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי להכנה לקריאה שנייה ושלישית. מזל טוב. תם סדר-היום, חברי הכנסת. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד, 8 ביולי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 22:09.>