דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ד ישיבה קנ"ו הישיבה המאה-וחמישים-ושש של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, י"א בתמוז התשע"ד (9 ביולי 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 עדי קול (יש עתיד): 6 220. מערכת ה"רב-קו" לעיוורים וכבדי ראייה 7 עדי קול (יש עתיד): 7 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 7 אורי מקלב (יהדות התורה): 12 222. אפליה בתוכנית הכשרת מתנדבות שירות לאומי 13 זהבה גלאון (מרצ): 13 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 13 משה גפני (יהדות התורה): 16 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 17 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד–2014 20 אורי מקלב (יהדות התורה): 20 השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ: 22 הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014 25 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 25 הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014 27 עליזה לביא (יש עתיד): 28 השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ: 31 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 35 משה גפני (יהדות התורה): 38 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ד–2013 44 אורית סטרוק (הבית היהודי): 44 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 45 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות הורה בעת טיפול ביילוד), התשע"ד–2014 51 עליזה לביא (יש עתיד): 52 שרת הבריאות יעל גרמן: 53 הצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014 54 זאב אלקין (הליכוד ביתנו): 54 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 56 באסל גטאס (בל"ד): 58 זאב אלקין (הליכוד ביתנו): 58 הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות לבתי-דין לדון בנושא ערכי הזהות היהודית), התשע"ד–2014 63 משה גפני (יהדות התורה): 63 הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה), התשע"ג–2013 70 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 71 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 72 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 74 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 74 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים סביבתיים בין רשויות מקומיות), התשע"ד–2014 75 חנא סוייד (חד"ש): 75 שר הפנים גדעון סער: 77 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיעוד חופשי של ישיבות מועצה), התשע"ד–2014 78 יחיאל חיליק בר (העבודה): 79 שר הפנים גדעון סער: 82 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 83 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 84 הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ג–2013 84 יפעת קריב (יש עתיד): 85 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 87 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור מדיווח לנישום פטור), התשע"ג–2013 88 מאיר שטרית (התנועה): 88 סגן שר האוצר מיקי לוי: 91 הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשע"ג–2013 92 שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 93 משה גפני (יהדות התורה): 95 הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשע"ד–2014 97 דב חנין (חד"ש): 97 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 100 הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הרחבת המונח מעשה שחיתות), התשע"ד–2013 100 מיקי רוזנטל (העבודה): 100 שר הפנים גדעון סער: 101 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20) (הגנה על תשלומים הניתנים לזכאים לסיוע כלכלי), התשע"ד–2014 103 חיים כץ (הליכוד): 103 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים), התשע"ד–2014 104 אבישי ברוורמן (העבודה): 105 גל המהומות וההסתה וגילויי הגזענות והאלימות במדינה 107 נחמן שי (העבודה): 107 דב חנין (חד"ש): 112 שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 114 אורית סטרוק (הבית היהודי): 118 באסל גטאס (בל"ד): 120 נסים זאב (ש"ס): 121 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 125 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 133 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 140 אלעזר שטרן (התנועה): 148 משה גפני (יהדות התורה): 158 עיסאווי פריג' (מרצ): 160 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 162 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 164 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 164 גל המהומות וההסתה וגילויי הגזענות והאלימות במדינה 165 ניצן הורוביץ (מרצ): 165 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 166 יעקב אשר (יהדות התורה): 169 משה זלמן פייגלין (הליכוד): 171 שמעון סולומון (יש עתיד): 173 עמרם מצנע (התנועה): 175 אבישי ברוורמן (העבודה): 177 השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ: 179 הצעות לסדר-היום 183 ההסלמה בדרום 183 יעקב מרגי (ש"ס): 184 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 185 הצעה לסדר-היום 187 ניסיונות פגיעה בהתאגדות עובדים בחברת "פרטנר" על-ידי הנהלת החברה 187 איציק שמולי (העבודה): 187 הצעה לסדר-היום 189 עיכוב העברת תקציבים ממשרד האוצר למשרד השיכון 189 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 189 סגן שר האוצר מיקי לוי: 193 הצעה לסדר-היום 197 ההבטחות הריקות מתוכן של הממשלה לפתרון מצוקת הדיור 197 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 198 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 198 הצעה לסדר-היום 198 ההבטחות הריקות מתוכן של הממשלה לפתרון מצוקת הדיור 198 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 198 סגן שר האוצר מיקי לוי: 201 שאילתות ותשובות 204 152. קטע הכביש 554, טירה–שדה-ורבורג 204 באסל גטאס (בל"ד): 205 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 205 286. תקצוב החברה הערבית 215 באסל גטאס (בל"ד): 215 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 216 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> בוקר טוב. היום יום רביעי, י"א בתמוז תשע"ד, 9 ביולי 2014. אני אתחיל עם ההודעה של מזכירת הכנסת. ירדנה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ישראל אייכלר בנושא: החלטת בג"ץ לבטל את מלגת הבטחת הכנסה לאברכים לומדי תורה. תודה. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר גילה גמליאל:> תעלה סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים חברת הכנסת ציפי חוטובלי ותשיב על שאילתה דחופה מס' 220 מאת חברת הכנסת עדי קול בנושא: מערכת ה"רב-קו" לעיוורים וכבדי ראייה. חברת הכנסת עדי קול, בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> קודם כול, אני שמחה לברך את סגנית השר. לא נפגשנו כאן עוד מלפני חופשת הלידה שלך, ואני שמחה לראות אותך כאן ולעמוד שוב כך משני צדי הבמה הזאת. אני רוצה רק להגיד לגבי השאילתה הזאת: השאילתה הזאת הוגשה בפברואר כשאילתה רגילה, ולא קיבלנו תשובה עליה עד עכשיו. אני מניחה שהשאלה כבר לא רלוונטית ולכן התשובה תהיה קצרה, אבל חבל שאנחנו מגישים שאילתות ואנחנו משתמשים בכלי הפרלמנטרי הכל-כך משמעותי שלנו, ואנחנו לא מקבלים מענה באופן מיידי, כאמור בתקנון הכנסת. אנחנו מבקשים גם לקבל תשובה לגבי המועד הזה, והעובדה שחברת הכנסת הייתה בחופשת לידה – סליחה, סגנית השר – אינה סיבה שלא יהיה מי שיענה לנו על שאילתות. <220. מערכת ה"רב-קו" לעיוורים וכבדי ראייה> <עדי קול (יש עתיד):> אני אקריא את השאילתה: הובא לידיעתנו כי פטור מתשלום לעיוורים וכבדי ראייה מתחת לקוד 7 טרם הוטמע במערכת ה"רב-קו" בכל התחבורה הציבורית. רצוני לשאול: 1. מדוע לא הוטמעה המערכת במלואה? 2. באילו מאמצעי התחבורה הציבורית המערכת לא הוטמעה? 3. מתי היא תוטמע? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> חברת הכנסת עדי קול, התשובה המשמחת שלי, למרות פרק הזמן שחלף שדיברת עליו, היא שכיום המערכת מוטמעת בכל הארץ והתקלות תוקנו. המערכת עובדת. <עדי קול (יש עתיד):> לא בחברת "אגד". הבוקר בדקתי את זה עם הבחור שהעביר אלי את השאילתה והוא אמר שחברת "אגד" – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת עדי קול, נא לתת קודם – – <עדי קול (יש עתיד):> סליחה. <היו"ר גילה גמליאל:> – – לסגנית השר להשיב ולאחר מכן אני אתן לך שאלה נוספת. <עדי קול (יש עתיד):> תודה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אז אני אומרת שוב. השאילתה שלך הועברה להתייחסות מינהל הרשות הארצית לתחבורה הציבורית במשרד התחבורה, כלומר הגוף הרשמי שאחראי להטמעת המערכת הזאת. התשובה שלו כרגע היא שהמערכת קיימת בכל אמצעי התחבורה בישראל, ובעצם אם יש בעיה אולי זו תקלה ספציפית בקו ספציפי. כאן יש פער בין המציאות לבין התשובות; אני לא יכולה להגיד לך שבדקתי, זאת התשובה הרשמית של המשרד. לכן, כאן נשאלת השאלה. אני אציע מעל הדוכן כאן הצעה. הרעיון של שאילתות דחופות, לפחות בעיני, זה לקחת מצב לא פתור, דבר שקורה ברגע נתון, ולכן הכלי הזה של שאילתות דוחפות באמת מתאים לו. מאחר שכאן היה מדובר בתקלה מערכתית, אם את שואלת אותי, הדרך הנכונה מבחינה פרלמנטרית לטפל בזה היא לפנות אל הגורם במשרד שהוא אחראי לזה ולנסות לקבל תשובה מיידית עוד באותו שבוע. אני חושבת שכשאתה פונה – – – <עדי קול (יש עתיד):> זאת לא הייתה שאילתה דחופה. זו שאילתה רגילה על מצב מתמשך. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> זאת הייתה שאילתה רגילה, הבנתי. אז אני אומרת שוב: הכלי הפרלמנטרי של שאילתות הוא כלי מוגבל, כלומר היכולת שלנו כחברי כנסת לפנות אל משרדי הממשלה השונים, להגיע לפקידים הבכירים ביותר, כולל מנכ"ל המשרד, אל השר ואל סגנית השר, הוא כלי מיידי; אני כרגע מנטרלת את העובדה שבאמת הייתי בחופשת לידה. אין ספק שיכולת באותה מידה לפנות אל הגורם במשרד התחבורה שאחראי לזה – אני פשוט מציעה הצעת ייעול לפעמים הבאות. מאחר שמדובר באוכלוסייה שראוי לדאוג לה כמה שיותר מהר – – – <עדי קול (יש עתיד):> אני רק אגיד שפניתי, קיבלתי תשובות, וגם היום קיבלתי מכם תשובה שהיא תשובה לא ממצה. אני יושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור – הציבור ממשיך להגיד שבקווי "אגד", לא בקו ספציפי, קווי "אגד", עדיין לא קוראים ואין אזכור לעובדה שהם עיוורים כשהם מכניסים את ה"רב-קו" שלהם. זאת אומרת, אני פונה אלייך שוב ואומרת: אתם נתתם תשובה, והתשובה הרשמית הזאת גם ניתנה לנו כשפנינו למשרד התחבורה, פנינו לגורמים המקצועיים. אני אומנם חברת כנסת חדשה אבל לא כזאת חדשה, יודעת איך פונים כשיש פניית ציבור, ובכל זאת אתם חוזרים אלינו עם תשובה לא ממצה. היום בבוקר התקשרתי לפונה ושאלתי אותו: האם אתה יכול עדיין לראות? אני אסביר את הבעיה: הבעיה היא שב"רב-קו", כשטוענים את ה"רב-קו", זה אמור להגיד "סטודנט", "עיוור", אמור להגיד איזה קוד ואיזו הנחה מגיעה לך, וזה פשוט לא אומר את זה עדיין. בהתחלה זה היה לא רק ב"אגד", זה היה גם ב"דן". היום ב"דן" זה בסדר – הוא אמר לי שזה בסדר – אבל ב"אגד" עדיין יש בעיה. ולכן, אני מבקשת ממך, גם לפרוטוקול, לחזור ולבדוק את התשובה לגבי "אגד", כי אנחנו חוזרים ומקבלים תשובות לא מספקות ולא נכונות, על סמך בדיקה עם המציאות. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> את צודקת במאה אחוז – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחברת הכנסת עדי קול, אבל המהות של השאילתות היא בדיוק זה – שברגע שחברי וחברות הכנסת לא מצליחים למצוא את המענה הממוקד, לשים את האצבע ולומר, כאן הבעיה, לפנות למשרד, באופן הרשמי. אני חושבת שבהחלט התשובה הרשמית שהתקבלה היא לא מספקת – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני מסכימה אתכן. אני רק – – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – וצריך לבצע עם זה מעשים. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני רק רוצה להגיד, חברת הכנסת עדי קול, אני ממש אשמח – באמת, מאחר שהריטואל הזה חוזר על עצמו הרבה פעמים, והמטרה שלנו היא לפתור בעיות, אני מאוד אודה לך אם בפעמים הבאות כשיש שאלות ספציפיות, לא נסתפק בתשובה הרשמית של המשרד, פשוט תגידי לי איפה נתקלת בקשיים. כי השאילתה, את לא מנסחת אותה באופן שאומר: בחברת "אגד" יש בעיה; את מנסחת את השאילתה באופן כללי, ואז המשרד נתן תשובה כללית שהמערכת כן עובדת. וכמו שאמרת בעצמך, יש הבדל בין "אגד" לבין "דן" – – <עדי קול (יש עתיד):> נכון. כשהגשנו את השאילתה – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> – – ואין לך היכולת להיכנס לדקויות האלה בתוך השאילתה. מה שהייתי מציעה, באמת, בפעם הבאה כשמדובר בבעיה, בעיני חמורה – העובדה שעיוורים לא יכולים להשתמש בשירות הזה – תיגשי אלי לפני שאני עולה על הדוכן, כדי שלא נעמוד במצב שבו המשרד אומר לי שהכול בסדר, ואת יודעת מהשטח שלא הכול בסדר, ופשוט נפתור בעיות ספציפיות מול חברות ספציפיות. <עדי קול (יש עתיד):> קודם כול, לא ידעתי מה תהיה התשובה של המשרד. אני קיוויתי שהמשרד בדק את כל חברות התחבורה הציבורית; בדק את זה והטמיע את זה, במיוחד כשהשאלה הועברה בפברואר, והיה זמן לבדוק. <היו"ר גילה גמליאל:> אני חושבת שהתשובה שהתקבלה היא תשובה לא הולמת אפילו את עצם המעמד מהבחינה של חברי כנסת וחברות כנסת. כשהם רוצים לקבל מידע נקודתי, הם לא צריכים לעשות את כל שיעורי-הבית. מספיק שמגיעות תלונות, קל וחומר כשמדובר פה ביושבת-ראש – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני רק אגיד שלפעמים באמת בעיות נפתרות, זה בסדר. אם זה היה הולך עם המציאות, אז ודאי שזאת לא בעיה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני אומרת, אבל בהתחשב בכך שמדובר ביושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, ולא רק זה אלא שהפנייה התקבלה בפברואר, ואחרי כל כך הרבה חודשים זו התשובה שמגיעה, אני חושבת שבהחלט צריך לעשות שם בדק-בית לגבי התשובות, ובהחלט אני סומכת עלייך, סגנית השר, שזה מה שיתבצע. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> רק שתדעו שאני הייתי בשביתת שאילתות, בלי קשר לחופשת הלידה, במשך חודש, מפני שהתשובות של המשרד לא היו מספקות, ואמרתי שאם יש בעיה מבחינת הפקידות לתת תשובות רציניות, שיתכבד השר ויעמוד כאן וייתן את התשובות ולא יפיל את זה על הסגנית שלו. אני אומרת לכם כאן משהו שהוא באמת מתוך פנים העבודה במשרד; אני במשך חודש ימים לא עליתי כאן על הדוכן, ואמרתי למשרד: אני לא מוכנה לענות תשובות לא מספקות. פשוט, זאת הייתה שאלה כל כך פשוטה עם תשובה כל כך פשוטה, שלא חשבתי שהבעיות הן – – – <עדי קול (יש עתיד):> לא, את צודקת. מכיוון שעבר כל כך הרבה זמן, בדקנו את זה שוב הבוקר כדי באמת לדעת שאנחנו שואלים שאילתה שהיא עדיין רלוונטית. אם הייתי יכולה לבוא ולהגיד: תשמעו, אני בדקתי את זה, המערכת הוטמעה והכול בסדר, הייתי מודה לכם והיינו מסיימים את זה. זו רק לא פעם ראשונה שאת ואני עומדות ככה ומקבלות תשובה לא מספקת. אני מעריכה את התשובה שלך. <היו"ר גילה גמליאל:> אני חושבת שאני אפסיק את המעמד המביך הזה, ברשותכן. אני מודה לחברת הכנסת עדי קול, ואנחנו נפנה לשאלה נוספת של חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, גברתי היושבת בראש, סגנית השר, אני מבקש להמשיך את שאלתה של חברת הכנסת עדי קול כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור. כפי שאמרת, היושבת בראש, פניות הציבור על ה"רב-קו" הן פניות רבות ומגוונות, אבל הצד השווה לכולן הוא שאין מרכז אחד שמנפיק את ה"רב-קו" ואחראי ל"רב-קו". כל חברת תחבורה ציבורית מנפיקה "רב-קו". מכל חברה אדם צריך את הסכום שהוא רוצה להשתמש בו; לא רק להטעין סכום אחד, אלא לאותה חברה יש כמה קודים. נניח, קוד אחד זה נסיעה קצרה יותר, קוד שני זה נסיעה ארוכה. בעיר אלעד, למשל, יש שבעה קודים, וכל קוד אומר – מרחק אחר ויעד אחר באותה חברה, והוא צריך גם להטעין אותו באותו סכום. לא זו אף זו, כשקורה שרוצים בירורים – "רב-קו" אבד, "רב-קו" לא פעיל – אין כתובת שאפשר לפנות אליה, כל חברה זורקת לחברה השנייה. אין גם ערך צבור, שזה הדבר הראשון שצריך להיות ב"רב-קו" שהוא משהו טכנולוגי מתוחכם שאנחנו מכריחים את האנשים להנפיק אותו. דהיינו, אדם יכול להטעין ב"רב-קו" סכום מסוים, ובסכום הזה כל החברות יכולות למשוך, מה שנקרא מסלקה אחת לכל חברות התחבורה הציבורית כך שכל אחד יקבל את שלו. הודו שזה הכרחי ומחויב המציאות. אנשים מתקשים לקבל החזרים במידה שאבד להם "רב-קו" או התקלקל; אנשים רוצים לעשות בירורים, ואין להם למי לפנות. כל אחד זורק לשני. אין מרכז אחד שיטפל בכל נושא ה"רב-קו". תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אורי מקלב. סגנית השר, בבקשה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> קודם כול אני רוצה להגיד שחבר הכנסת מקלב היה יושב-ראש נהדר של הוועדה לפניות הציבור, וקיבלת יורשת ראויה שגם אכפת לה מאוד מכל הנושאים האלה שבאמת מטרידים את הציבור. תחבורה ציבורית זה אולי הדבר הכי חשוב שכל אחד מהאזרחים נתקל בו על בסיס יומיומי כמה פעמים. אני מציעה לכם להגיש הצעת חוק של איחוד. אני מוכנה לבדוק במשרד שלי עם האחראי לנושא התחבורה הציבורית, מה אפשר לעשות כדי לייעל את השירות, או לפחות לעשות מרכז ארצי לפניות ציבור בנושא הזה; כי אם אני מבינה נכון, דברים נופלים בין הכיסאות ובין החברות. תודה על הפניית תשומת הלב. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים חברת הכנסת ציפי חוטובלי. יעלה סגן שר החינוך אבי וורצמן, והוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 222 מאת חברת הכנסת זהבה גלאון בנושא: אפליה בתוכנית הכשרת מתנדבות שירות לאומי. בבקשה. <222. אפליה בתוכנית הכשרת מתנדבות שירות לאומי> <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, השאילתה שלי מתייחסת לאפליה בתוכנית הכשרת מתנדבות בשירות הלאומי. לקראת השנה הבאה משרד החינוך מקדם תוכנית חשובה, בעיני, שמבקשת להכשיר מתנדבות של השירות הלאומי לעבודה בגני-ילדים. הוא עושה את זה כי יש בעיה של מצוקת כוח-אדם. אבל – ופה מתחיל ה"אבל", וזאת השאילתה – התוכנית פתוחה רק למתנדבות יהודיות ולא למתנדבות הערביות של השירות הלאומי. אני שואלת: 1. למה המשרד נוקט מדיניות מפלה? 2. איך אדוני סגן השר או השר מתכוונים לפעול לתיקון המצב כדי שלא תהיה אפליה כך שרק יהודיות, קודם כול, מופנות לגני-ילדים ורק הן עוברות הכשרה? תודה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת, בוקר טוב. חברתי חברת הכנסת גלאון, קודם כול, אני רוצה להודות לך על שהעלית את הנושא כי הנושא מאוד חשוב לי; נושא שאני באופן אישי מטפל בו בתמיכה גדולה של השר. המשרד החליט להיכנס לתחום החשוב הזה בעקבות המצוקה הגדולה של כוח-אדם בגני-ילדים, בעיקר בגני-ילדים מרובי ילדים בני שלוש, ילדים קטנים שצריכים יותר עזרה בגן; גם יותר עזרה בפועל, גם עזרה פדגוגית. לכן קודם כול כמה מילים על התוכנית. מייד כשנכנסנו לקדנציה הזאת, לפני כשנה וחצי, הבנו את המצוקה הגדולה, והמצוקה זועקת במיוחד בגני-ילדים. בגני-ילדים שבהם יש 35 ילדים, ויש כוח-אדם של גננת וסייעת, המצוקה היא גדולה. השווינו גם למדינות אחרות ב-OECD, ויש הרבה מה לשפר במדינת ישראל. ניסינו כל מיני מודלים, והחלטנו שבשלב ראשון משרד החינוך יטפל באופן רציני ומקיף בעיקר בגני-ילדים מרובי ילדים בני שלוש. צריך לזכור שבעקבות דוח טרכטנברג נוספו כמעט 3,000 גני-ילדים במערכת החינוך – מדובר על מספר עצום – ורוב הגנים הם לילדים בגיל שלוש. לכן החלטנו כבר בשנה שעברה להתחיל בתוכנית. התחלנו בשנה שעברה עם 400 מתנדבות, והשנה, אני שמח לבשר, העלינו את מספר התקנים ל-1,200 תקנים חדשים לגני-ילדים. זה מספר גדול מאוד, ללא אח ורע, עצום, לעומת כל דבר אחר שקורה בשירות הלאומי ובתוספת כוח-אדם במשרד החינוך. התוספת הזאת מאפשרת לנו גם לתת שירות טוב יותר לילדים, גם לעזור להורים לשלוח את הילדים שלהם למסגרות – – – זה מאוד קשה לדבר ככה, אני חייב להגיד. <היו"ר גילה גמליאל:> סליחה, אני מבקשת שקט במליאה. זה מפריע לסגן השר לדבר. תודה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – גם להורים שיודעים שהם שולחים את הילדים שלהם למקומות שבהם הם מקבלים שירות טוב יותר עבור הילדים; אבל – אני רוצה לציין עוד פן – זה גם מכשיר בנות צעירות בעלות מוטיבציה ובעלות רצון לתרום ולסייע לילדים, להיות חלק מהמערך החינוכי בגני-הילדים. המטרה שלנו היא לתת לבנות השירות הלאומי, שאני מאוד מעריך את פועלן, מוטיבציה, להשקיע בעבודה עם הילדים, ובמקביל – וזאת הבשורה הגדולה – לקבל הכשרה כדי שהן תוכלנה להיות גננות וסייעות טובות בהמשך הדרך בכל גני-הילדים במדינת ישראל. זאת קודם כול התוכנית, שהיא פריצת דרך גדולה. כבר היום אנחנו נמצאים בגיוס מאוד מסיבי של בנות שירות לאומי לתוכנית. גייסנו כבר למעלה מ-700 בנות, שזה מספר עצום לעומת כל תוכנית אחרת. ברוך השם, זה מתקדם מצוין. לעצם שאלתך, לצערי, אני לא יודע מי נתן לך את הנתונים, אבל נושא השירות הלאומי בגנים הערביים עלה לסדר-היום מהיום הראשון, מייד כשניתנה הקצאה, ובעצה אחת של השר, שלי ושל מנכ"לית המשרד הוחלט להקצות 200 תקנים למגזר הערבי. יש לי, דרך אגב, כל הפירוט. אני אשמח לתת לך אותו. יש פירוט מלא, לפי גנים מרובי ילדים בני שלוש במגזר הערבי. הוקצו 200 תקנים – זה דבר ראשון. התקנים במגזר הערבי מופעלים בשיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין מינהלת השירות הלאומי של ידידי שר-שלום ג'רבי שעומד בראשה. שיתוף הפעולה הזה נעשה דווקא מתוך הרגישות הגדולה בנושא השירות הלאומי במגזר הערבי. אני לא רוצה להתחיל לפתוח פה, כי בסופו של דבר המטרה שלנו היא שכמה שיותר בנות במגזר הערבי יבואו לשירות לאומי. ואת יודעת היטב שגם חלק ממי שיושבים פה לא בדיוק מעודדים את נושא השירות הלאומי במגזר הערבי, לצערי. בעבר, כשדיברתי על זה, חברי כנסת מהסיעות הערביות פה התפרצו לדברי, במקום לקבל את הדבר הכי פשוט, שבת בת 18 במגזר הערבי תבוא ותתרום לקהילה שלה, לשכנים שלה, בגן-ילדים במגזר הערבי. אין דבר נעלה מזה – זה דבר פשוט וטוב. דבר נוסף, אני מודיע לך שבעקבות ישיבות שאני קיימתי עם האנשים הרלוונטיים במשרד החינוך שאחראים להכשרת כוח-אדם בהוראה במשרד החינוך – אני רוצה לבשר לך שבשנה הקרובה – כמובן, זה תלוי במידה שתתגבש קבוצה, כי הבנות צריכות לרצות את זה, אני לא מכריח את הבנות לבוא להכשרה במכללה. אנחנו נעודד את הבנות, ואנחנו מקצים את המשאבים, כדי שאם יהיו הבנות מעוניינות בהכשרה שאחר כך תעזור להן – כי בת שמגיעה להכשרה חוסכת אחר כך שנה בהכשרה שלה לחינוך לגיל הרך. בנות בחינוך הערבי שתרצינה לבוא לתוכנית הכשרה, אנחנו נעודד אותן, נתקצב את זה ונשמח מאוד מאוד מאוד לראות את זה קורה. אני רוצה לבשר לךְ – זה קרה גם לפני השאילתה. אני שמח שגם את העלית את זה, ואני קורא לך, גברתי חברת הכנסת גלאון, תעודדי יחד אתנו את הבנות הערביות לבוא לשירות הלאומי. תאמיני לי, זה דבר נעלה ודבר גדול, ויותר ילדים במגזר הערבי – נמלא את כל התקנים. אני גם אגיד לך יותר מזה: אם יהיו יותר בנות שירצו, ניתן עוד תקנים. רק שהבנות ירצו לבוא, ואנחנו ניתן להן גם את ההכשרה, גם להשתלב בגנים, והכול יהיה בסדר. <היו"ר גילה גמליאל:> סגן השר, תמתין בבקשה. יש שאלות נוספות. יש שאלה נוספת של חבר הכנסת משה גפני – בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> קודם אני שואלת. <היו"ר גילה גמליאל:> יש לך שאלה נוספת? שאלה נוספת לחברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – שאלה נוספת של חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – שאלה נוספת של חברת הכנסת אורלי לוי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני סגן השר, תודה על התשובה המפורטת. אני רוצה להגיד שהנתונים שלי, ועל בסיסם הגשתי את השאילתה, מתבססים על הנתונים הרשמיים של מינהלת הפורום לשירות אזרחי-לאומי. מתברר שיש פער בין הנתונים שמוסר כאן סגן השר לנתונים הרשמיים שמתפרסמים על-ידי המינהלת. זו הערה ראשונה. הערה שנייה – לכאורה זה נשמע ממש טוב שאתם מגדילים ומאפשרים, אבל, מה לעשות, הנתונים שמפרסמת המינהלת עומדים בסתירה לנתונים שאתה מפרסם, ואני רוצה לנגוע בשני דברים. הנושא הראשון זה תקנים, אדוני. תוספת התקנים שניתנה, ניתנה רק לגנים בחברה היהודית ולא הערבית. אני לא ראיתי את הנתון הזה של 200 תקנים שאתה מדבר עליהם בחברה הערבית. והסוגיה היותר-מהותית, ואני רוצה שתתמודד אתה, היא סוגיית ההכשרות. הרי האפליה הזאת היא לא מהיום, האפליה בהכשרות. היום כל בת שירות, שהיא יהודייה כמובן, מתנדבת לשירות לאומי, וכמו שאמרת בצדק – אתם רוצים להכשיר אותן להמשך, וזה רעיון טוב. אם היא יהודייה היא מקבלת 14 ימי הכשרה בשנה, אבל אם היא בת שירות מהחברה הערבית היא לא מקבלת בכלל ימי הכשרה; מהמדינה, אני מתכוונת. אז יש כאן, בעצם, שתי אפליות מובנות: האפליה הראשונה היא סוגיית ההכשרה, ואם הן לא מוכשרות אז ממילא הן לא יכולות להתקבל. ולא רק שהן לא מתקבלות, אז גם לא נותנים תקנים. אז אם אדוני יוכל לעמוד על הפער בין הנתונים שמציג משרד החינוך לבין הנתונים שמציגה, באופן פורמלי ורשמי, המינהלת. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אתה רוצה להשיב לה על השאלה ישירות? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עוד מישהו רוצה? <היו"ר גילה גמליאל:> כן. יש עוד שתי שאלות. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן שר החינוך, אני מבקש לשאול, ואני לא יודע אם תוכל לענות באופן מיידי, מכיוון שזה לא בדיוק מהשאילתה הקודמת: משרדך החליט שקייטנות הקיץ יהיו – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מה זה קשור? טוב, אין בעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני סגן השר. – – שקייטנות הקיץ יהיו במקומות שונים בארץ, אבל לא יהיו לילדי החרדים, כולל לילדים בשדרות, בנתיבות, באופקים, בירוחם ובכל המקומות, כולל בעוטף-עזה ובאשקלון – לא יחולו. לצערנו הרב, היום אף אחד לא נמצא בקייטנות, גם לא אלו שאתם רציתם שרק הם יקבלו קייטנות ואחרים לא. אני רוצה לדעת, אדוני סגן השר, האם אתה סבור שיש קשר בין הדברים האלה, שעשיתם קייטנות עם אפליה בוטה כלפי ילדי החרדים, ועצם העובדה שעכשיו אף אחד לא נמצא בקייטנות? האם לפי דעתך יש קשר בין הדברים? <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אדוני סגן השר, אני רוצה להביא לידיעתך, אם עדיין אינך יודע, שלאחרונה יצא מכרז שערורייתי מהידיים של משרד החינוך בנוגע לבריאות התלמיד בחינוך המיוחד. אנחנו מדברים על ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ילדים מונשמים, ילדים מואכלים בצורה מסוימת שמצריכה צוות רפואי. פתאום אנחנו מגלים אבסורד – גברתי היושבת-ראש, רק להסביר לך במה מדובר: התנאים של המכרז הרגיל של בריאות התלמיד – הסטנדרטים גבוהים הרבה יותר מאשר במכרז החדש של בריאות התלמיד עם הצרכים המיוחדים שהוציא משרד החינוך. משרד החינוך, הסתבר אצלי בוועדה, אפילו לא התייעץ עם הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות כדי לבנות מכרז שיחייב רמה מסוימת שהיא מצילת חיים. השאלה היא: האם המכרז הזה, כפי שאנחנו ביקשנו בוועדה לבטלו וליצור מכרז חדש בהשתתפות הגורמים הבריאותיים הרלוונטיים – או רק אגף הרכש של משרד החינוך צריך לקבוע איפה אפשר לחסוך על הגב של הכי חלשים בחברה שלנו, של הילדים המונשמים, של הילדים שזקוקים לעזרה רפואית? איפה זה עומד? ומה הולך להיות עם זה? תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי. סגן שר החינוך אבי וורצמן, בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חברי, תודה רבה. קודם כול, לחברת הכנסת זהבה גלאון: חד-משמעית, יש לי רשימה. ניתנה רשימה. אולי אסביר עוד טיפה איך מופעלים התקנים במגזר הערבי. במגזר הערבי כל התקנים, בהחלטת ממשלה, ניתנו להפעלה ישירות על-ידי מינהלת השירות הלאומי. מינהלת השירות הלאומי, שידידי השר אורבך הוא היום השר הממונה ושר-שלום ג'רבי הוא המנכ"ל – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ג'רבי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שנייה. כל נושא הפעלת בנות השירות הלאומי במגזר הערבי מופעל באמצעות המינהלת ולא ישירות על-ידי משרד החינוך. זו, קודם כול, עובדה ראשונה. למה? זה דבר מלפני הרבה שנים – כי יש רגישויות במגזר הזה. לא קל לגייס בנות שירות לאומי במגזר הערבי, כי ראשי המגזר הערבי הרבה פעמים מערימים קשיים כאלה ואחרים; צריך לפעול שם בחוכמה, וזאת הייתה ההחלטה. כאשר הגענו לנושא הגנים, אנחנו הקצינו 200 תקנים – זהבה, את אתי? בסדר? – 200 תקנים לגנים במגזר הערבי. השנה הזאת היו הרבה פחות. היו גם תקנים במגזר הערבי השנה, וגם במגזר היהודי היה פחות. שילשנו את המספר לשנה הבאה ומ-400 עלינו ל-1,200, מתוכם 200 במגזר הערבי. זו, קודם כול, העובדה. אם את רוצה גם את הרשימה, יש לי רשימה, תשווי, אין בעיה. <זהבה גלאון (מרצ):> אין בעיה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> דרך אגב, יותר מזה, יש מקומות שאנחנו גם אפשרנו גמישות, שבמקום שלא מצליחים למלא את התקנים, ובמקום אחר יותר מעוניינים, אז אנחנו מאפשרים ניוד, כי המטרה שלנו היא למלא כמה שיותר גני-ילדים במתנדבות. זה קודם כול, שתדעי. זה דבר ראשון. ההכשרות – כתוצאה ממה שאמרתי לךְ קודם, יש הפעלה ישירה על-ידי משרד החינוך, ויש הפעלה ישירה על-ידי מינהלת השירות האזרחי. משרד החינוך פועל בצורה מסוימת, ומינהלת השירות האזרחי פועלת בצורה שונה. גם הם נותנים ליווי, הכשרות וכו'. באופן ספציפי בנושא גני-הילדים, כדי שלא תהיה אפליה בכלל, אנחנו באנו למינהלת השירות הלאומי ואמרנו: אנחנו, חוץ ממה שאתם עושים וחוץ מהליווי שאתם נותנים, אנחנו, משרד החינוך, הפיקוח שלנו, הייעוץ והשירות הפסיכולוגי שלנו – אנחנו רוצים לעזור בליווי הבנות גם במגזר הערבי, וכך יהיה בשנה הבאה. יתרה מזאת, מאחר שהתוכנית מציעה גם אופציה לבנות שמעוניינות מעבר להכשרות של 14 היום האלה לבוא לחצי יום בשבוע ולקבל הכשרה הרבה יותר מעמיקה, שגם עוזרת להן בשירות וגם נותנת להן אחר כך נקודות לטובת התואר שלהן בהמשך, כמו שהסברתי קודם לכן, אנחנו בקשר עם כמה מכללות ערביות בארץ, ואחת מהן – זה תלוי גם באזור, כמה בנות יהיו מכל אזור ואיך יהיה הכי נוח לבנות. קשה לבחור כרגע את המכללה הספציפית כי אתה לא יודע אם יהיו יותר בנות מהצפון או יותר בנות מהדרום וכו' וכו'. ברגע שנדע כמה בנות ואיפה הן שובצו, אנחנו נציע להן תוכנית הכשרה במימון המשרד. תשמעי, זו תוכנית הכשרה במימון המשרד, וכך יהיה. לכן זו התשובה, והיא תשובה ברורה, חד-משמעית. אני רוצה לומר לךְ, אני שמח שהתוכנית הזאת בשנה הבאה כל כך תגדל. כל פעם מדברים פה על מחאה כזאת או אחרת – הנה, זו תשובה למחאות. יהיו בשנה הבאה עשרות אלפי ילדים שיקבלו שירות יותר טוב בגני-ילדים, וזה גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי. לגבי התוספות שנוספו פה מסביב – זה לא נושא השאילתה, ועניתי על זה כבר אתמול ושלשום ולפני שלשום. לצערי, אני נאלץ לענות על זה, ואתה יודע את עמדתי, חבר הכנסת גפני. אני רק רוצה לומר לך דבר אחד: קיימתי שיחות לגבי עוטף-עזה, והייתה תוספת מיוחדת של המשרד. קודם כול, אני מאחל שכל הילדים יחזרו לקייטנות ולכל המסגרות. גם הרבה מסגרות בחינוך החרדי ממשיכות עד תשעה באב. אני מייחל לזה שכולם, בעזרת השם, יחזרו לקייטנות, ללימודים, כל אחד למסגרת שלו, בעזרת השם, בקרוב. שהקדוש-ברוך-הוא ישמור עליהם. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה מצדיק את ההחלטה? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שנייה. אני לא צריך לענות בכלל, אבל אני מתייחס. אני לא חייב לענות, כי זה לא נושא השאילתה. אני רק רוצה לומר לך לגבי עוטף-עזה, שההחלטה הייתה – נוספו מיליון וחצי שקלים מיוחדים לעוטף-עזה כדי לתת פתרון ספציפי לילדים, החלטה של שר החינוך ושר האוצר, ואני שמח לבשר לך שאין שום הבדל פה. אני בעצמי ביררתי את זה. בדקתי את זה. כל הילדים בעוטף-עזה מקבלים, ולא משנה מאיפה הם באים. כולם מקבלים בעוטף-עזה. 6,500 ילדים. לחברת הכנסת אורלי לוי, קודם כול, אני תמיד מתפעל מהרגישות הגדולה שלך כלפי ילדים בעלי צרכים מיוחדים. באמת, זה דבר משותף לנו, ואני תמיד שמח לשמוע את זה ממך. אני צריך לבדוק את הנושא הזה. אני לא יכול לענות עליו ללא בדיקה. אני אשמח לבדוק, ונהיה בקשר בעניין. תודה רבה לכם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר החינוך אבי וורצמן. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2028/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור להצעות חוק לדיון מוקדם. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת; הנמקה מהמקום. החוק הוא בתמיכת הממשלה. אתה יכול מהדוכן, בבקשה. עומדות לרשותך עשר דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אשתדל לא למצות את כל עשר הדקות. אני מבין שהייתה כאן גם בעיה של פרוצדורה ושל המזכירות. אני מודה לכם, לכל מי שאפשר זאת. רק לומר את התודות ייקח לי יותר זמן מההנמקה מהמקום, לכן ביקשתי – – – <עדי קול (יש עתיד):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן, אבל יש לי גם המכסה. <היו"ר גילה גמליאל:> הוא לקח על חשבון המכסה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא אמצה את כל הדקות. אני מבקש להודות לוועדת השרים שאישרה את הצעת החוק הזאת, גם שר הרווחה וגם שר הכלכלה וכל מי שהיה שותף. גם דברים טובים וגם דברים חשובים – היום זה לא דבר מובן מאליו שמאשרים את הצעות החוק. לכן, על המאמץ שנעשה לאשר אותו, אני מאוד מודה, גם בשמי, אבל בשם אותם חולי דיאליזה, הורים לילדים חולי דיאליזה, שהצעת החוק הזאת מיטיבה אתם ונותנת להם את האפשרות גם להחזיק ילד חולה דיאליזה בבית וגם להמשיך לעבוד. אני מודה בשם חברי חבר הכנסת חיים כץ, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת יריב לוין – כל היוזמים – חבר הכנסת ישראל אייכלר, קארין אלהרר, איציק שמולי ועדי קול, גם אחת המציעות. כפי שידוע לכולם, ודאי לכל הורה, אפשר לזקוף ימי מחלה מימי המחלה שיש לכל עובד ועובדת, שמונה ימים עבור ילד חולה. נכון, גם זה אולי צריך תיקון והרחבה. לא דומים הורים שיש להם ילד אחד, או הורה או אימא שיש לה ילד אחד לאלה שיש להם חמישה ושישה ילדים עד גיל 16 או 18, שמקבלים כולם שמונה ימים. אבל קבעו שמונה ימי מחלה, ואנחנו מאחלים לכולם שלא יצטרכו לממש את זה. אבל מה קורה עם הורים לילד חולה דיאליזה, חולה כליות, שסובל מאי-ספיקת כליות, שזו אחת מחמש המחלות הקשות שהוגדרו בחוק כמחלות קשות, והיא דורשת מינימום שלושה ימים בשבוע – שלושה ימים בשבוע – טיפול דיאליזה? איך אפשר להמשיך בשגרת החיים, בעבודה, כששלוש פעמים בשבוע צריך לגשת עם הילד לאותם מכונים, לאותם בתי-חולים, לעבור את הטיפול הממושך הזה, הקשה, לפניו, לאחריו, ללוות את הילד, להחזיר את הילד למקום שהוא לומד בו או שהוא נמצא בו ולחזור לעבודה? זה בלתי אפשרי. נעשה חשבון כמה זה שלושה ימים בשבוע במשך שנה, ונקבל הרבה הרבה יותר משמונה ימים, והחוק נותן לזקוף רק שמונה ימים. הצעת החוק הזאת באה לתת את האפשרות להורים לילדים חולי דיאליזה – ולצערנו יש לא מעט כאלה – לזקוף בעבורם מתוך המכסה שיש להם 90 יום, שזה מה שנזקף לאנשים כהצטברות של ימי מחלה שלא מומשו; את כל 90 היום האלה לתת עבור הילד חולה דיאליזה עד ההשתלה או עד שיבריא, אם יכול להיות דבר כזה – וודאי שאנחנו מאחלים לכולם. המשמעות של 90 הימים האלה, שאפשר לזקוף אותם גם מימי מחלה וגם מימי החופשה – זה בעצם מצמיד אותם ומשווה אותם להורים לילדים שחולים במחלה ממארת. החוק מחריג רק הורים לילדים עם מחלה ממארת, שלהם יש אפשרות של 90 יום. לכן, ברגע שאנחנו עושים היום את המעשה החשוב והטוב הזה, ודאי גם בתקופה הזאת, כשאנחנו מוסיפים להם לא שמונה ימים אלא 90 יום שהם יכולים לזקוף, זה עושה סדר אחר בכל ההתמודדות שלהם עם המחלה. לא זו אף זו, החוק הזה משתלב ושזור בחוק נוסף שלא מזמן אושר כאן בכנסת ביוזמת כמה חברי כנסת – חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת יעקב אשר – שנותן אפשרות להורים האלה לא להשתמש בכל יום המחלה, שהוא יום בפני עצמו. כפי שידוע, שמונת הימים שיש להורים צמודים לאמור בחוק דמי מחלה בנוגע לאדם עצמו, שביום הראשון הוא לא מקבל בכלל, ביום השני – רק 50%, וביום השלישי הוא מתחיל לקבל את זה במלואו. מה המשמעות להורים לילדים בעלי מוגבלויות? אנחנו אפשרנו להם – והורים לילדים חולי דיאליזה גם הם בין ההורים לילדים בעלי מוגבלויות – להשתמש בימי מחלה לפי החוק שחוקק לפני כמה חודשים, כלומר לא במלוא היום; הם יכולים לקחת חצי יום ולהשתמש בו כחצי יום מחלה, ולא רק חצי יום – גם כמה שעות ביום. המשמעות, שהיא כפולה ומכופלת, והתועלת שיש לאור זאת שהוספנו להם 90 יום – לא רק שיש 90 יום, אלא הם יכולים להשתמש, לכסות להם את הימים הרבים שהם צריכים להיעדר מהעבודה, כי לא תמיד זה דורש מהם יום שלם. הם יכולים לא פעם אחת – חצי יום עבודה, או חצי היום האחרון או חצי היום הראשון. זה מאפשר להם גם להמשיך לעבוד, גם ללוות את הילד למכוני הדיאליזה וגם בסופו של דבר להתמודד ולהמשיך לעבוד ככל האפשר. לכן לסיכום – כפי שהבטחתי, אשתדל לקצר. אני מודה לכל מי שפעל ועשה ותמך בהצעת חוק זו. אבקש מהכנסת לתמוך בהצעת חוק חשובה זו. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אורי מקלב. ישיב בשם השר נפתלי בנט השר יובל שטייניץ, בבקשה. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה) – בתמיכת הממשלה. השר יובל שטייניץ, בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> כבוד היושבת-ראש, ידידתי גילה גמליאל, כנסת נכבדה, קודם כול, זו תעודת כבוד לדמוקרטיה הישראלית שהכנסת מתכנסת הבוקר וממשיכה בפעילותה. לא ניתן למחבלים בעזה לשתק את הדמוקרטיה הישראלית. נציגי הציבור, כל שדרות העם וכל הסקטורים נמצאים כאן בבניין הכנסת וממשיכים לייצג את אזרחי מדינת ישראל. גברתי היושבת-ראש, אני עונה בשמו של שר הכלכלה נפתלי בנט על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה). מדובר בהצעה חשובה שמטפלת למעשה בלקונה בחוק דמי מחלה. יחד עם זאת, יש צורך להכריע בדבר היקפה של ההצעה הזאת. לפיכך, הממשלה תתמוך, או מבקשת לתמוך, בהצעת החוק בכפוף להסכמת המציע להמשיך ולקדם את החקיקה בתיאום עם משרדי הכלכלה והאוצר. אני מבין שהמציע – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הן. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – חבר הכנסת מקלב, מסכים לתיאום הזה. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא אמר הן; הוא אמר הן. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מה? <משה גפני (יהדות התורה):> הוא אמר הן. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> הוא אמר כן. <משה גפני (יהדות התורה):> הן. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> הן, כן, אוקיי. <משה גפני (יהדות התורה):> כשעושים אירוסין אז שואלים את החתן והכלה והם אומרים הן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה הנוסח של הכתובה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה הנוסח של הכתובה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אוקיי, אז הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת מקלב. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר יובל שטייניץ. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד–2014, בקריאה טרומית. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 31 בעד, אין מתנגדים. ההצעה התקבלה, והיא תעבור על-פי תקנון הכנסת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק). מכיוון שחברת הכנסת אורית סטרוק איננה, אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה. <הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2049/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי) <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – הנמקה מהמקום. כן, את יכולה גם מהדוכן. מוצמדת ההצעה של חברת הכנסת עליזה לביא, והיא תדבר אחריה. בבקשה, עומדות לרשותך עשר דקות. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, כולנו נחשפים שוב ושוב – בצער, אני חושבת – לאחוזי הגירושין ההולכים ועולים בשנים האחרונות. רובנו בבית הזה הורים לילדים, חלקנו אף סבים וסבתות, ולכולנו יש איזה רצון בסיסי שהמשפחה שלנו תהיה שלמה ומלאה, שנתפקד כמשפחה אחת שלמה. בבתי-המשפט לענייני משפחה ובבתי-הדין הרבניים נדונים, לפי הסמכויות שלהם, סכסוכים בין בני-זוג שנוגעים למעמד האישי, לזכויות, לחובות ולאחריות שנובעים מהקשר שבין ההורים לילדיהם ונושאים נוספים. המאפיין את הסכסוך בדרך כלל – את ההגעה לבית-הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה – זה שקדם לו סכסוך אישי כמובן, רגשי, אשר משפיע לאורך כל הדרך על ההליך המשפטי ומושפע ממנו. כמו כן, בעלי הדין בסכסוך יצטרכו להמשיך, בעזרת השם, לקיים מערכת קשרים ביניהם גם לאחר סיום ההליך המשפטי, אם כבני משפחה שממשיכים לגור יחד ואם במקרה של החלטה על גירושין כזוג הורים לילדים משותפים שיש להם תמיד אחריות משותפת ביחס לגידולם של הילדים שלהם ולדאגה לרווחתם הנפשית והפיזית. לכן ניתן לומר כי הסכסוך המשפטי נמצא בצלו של סכסוך בין-אישי – היות שהסכסוך המשפטי מגלם סכסוך הנוגע לקשרים זוגיים וקשרי משפחה שהם בעלי משמעות עמוקה ואינם ניתנים תמיד לריפוי באמצעות סעדים משפטיים. הניסיון מלמד אותנו גם שהרבה פעמים אחרי ההכרעה המשפטית הצדדים חוזרים לערכאות השונות, אם בשל הפרת סדרים שנקבעו על-ידי בית-המשפט, או ברצון לעשות תיקונים נוספים בהמשך התהליך. אחד הדברים, לצערנו, שאנחנו רואים שתורם להסלמת הסכסוכים המשפטיים – חובה להגיד שהמצב הרבה יותר טוב ממה שהיה בשנים עברו, אבל בכל זאת עדיין קיים אותו מירוץ סמכויות שבו בעצם בן-הזוג שרץ ראשון, לצערי, בוחר את הערכאה השיפוטית אשר תדון בסכסוך. המירוץ הזה קיים כבר שנים רבות, ולא רק שהוא לא מוסיף להתדיינות על עצם העניין הכואב הקיים פה בין בני-הזוג, אלא הוא מביא את הצדדים, בשלבים מאוד מוקדמים של הסכסוך האישי, עוד לפני שהם גיבשו את הרצון הסופי בעצם לגבי ההחלטה אם להיפרד או שמא לנסות לעשות מאמץ להישאר ביחד – בגלל החשש שבן-הזוג יקדים אותם – הם רצים ומנסים לתפוס את הסמכות הזאת. המטרה של הצעת החוק הזאת היא לסייע לבני-הזוג ולילדים שלהם, שנמצאים בשלב של סכסוך משפחתי ואישי, ליישב את הסכסוך שביניהם בהסכמה ובדרכי שלום. אנחנו לא מתכוונים לחנך פה אף אחד, להכתיב לאף אחד את ההחלטה האם הוא בסוף מעוניין להתגרש או מעוניין להישאר – עם התהליך הזה – ביחד, אבל אנחנו כן מבקשים ליצור מצב שבו התהליך יהיה הרבה יותר מדורג, הרבה יותר פנימי. על-פי המוצע, תהיה חובה על הצדדים בסכסוך המשפחתי הזה לפתוח תובענה בסכסוך המשפחתי בדרך של בקשה ליישוב סכסוך ולא בהגשת כתב תביעה. לאחר הבקשה יוזמנו הצדדים לפגישת מידע, היכרות ותיאום ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית שאליה הוגשה הבקשה. הערכאות האלה קיימות היום גם בבתי-הדין הרבניים וגם בבתי-המשפט לענייני משפחה. הפגישות ייקראו פגישות מהו"ת – שזה גם שם מאוד משמעותי. במסגרת הפגישה הזאת ייערך על-ידי גורם מקצועי מהתחום הטיפולי אבחון ראשוני של הסכסוך המשפחתי ובדיקה של רצונותיהם וצורכיהם של הצדדים. כן יינתנו להם מידע והכוונה על הדרכים האפשריות העשויות לסייע להם ליישב את הסכסוך ביניהם בהסכמה, להגיע להחלטה הסופית בדרכי שלום ולהתמודד עם ההשלכות של פרידה או הישארות משותפת. והדרכים האלה מגוונות – ייעוץ, גישור, טיפול משפחתי או זוגי ודרכים נוספות שאנשי הטיפול מומחים בהן ממני. רק לאחר שנעשה ניסיון בפגישת מהו"ת ראשונה זו, או בנוסף, בפגישות גישור כדי להביא את הצדדים להסכמה או להמשיך בתהליך שמגמתו ליישב את הסכסוך בהסכמה, והצדדים או מי מהם הביעו את רצונם לקיים התדיינות משפטית – בשלב ההוא הם יוכלו להגיש את כתבי התביעה ולנהל הליכים משפטיים לפי הוראות סדרי הדין החלות בכל אחת מהערכאות השיפוטיות, בבית-הדין הרבני ובבית-המשפט לענייני משפחה. המטרה בעצם היא לתת לילדים שלנו, לנכדים שלנו, עוד הזדמנות. עוד הזדמנות לנו כבני-זוג, עוד הזדמנות לילדים שלנו, ליצור מצב שגם ההחלטה על פירוק, גם ההחלטה על המשך, נעשית מתוך מחשבה, מתוך מתן הזדמנות שנייה של יישוב סכסוכים בדרך של גישור ותיאום. יש תמיכה בהצעת החוק הזאת מכל סיעות הקואליציה, ואני מבקשת מכל החברים והחברות בבית הזה לתמוך באמירה שהמשפחה וכל חלקיה של המשפחה הם חלק מהותי, גם אם המשפחה מחליטה להישאר ביחד וגם אם היא מחליטה להיפרד. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. <הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2046/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עליזה לביא) <היו"ר גילה גמליאל:> תעלה חברת הכנסת עליזה לביא. יש לך שלוש דקות. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה משיב, אבל רק לאחר שההצעה המוצמדת של חברת הכנסת עליזה לביא גם כן תוצג. בבקשה, הרווחת עוד כמה שניות. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, לא פשוט לדבר היום על נושאים אחרים מהמצב הביטחוני, ולא פשוט שלא לדאוג לילדים של כולנו, לעוזרות ולעוזרים הפרלמנטריים שלנו שגויסו. אבל כן, הצעת החוק שאני מציגה בפניכם באופן חלקי עוסקת בילדים של כולנו, ולצערי הרב היא מוצגת בפניכם היום לא שלמה. הצעת החוק הנוכחית היא חלק ממהלך שלם שאני מבקשת להוביל, מהלך בן קרוב לשנה, מהלך של עצירת המרתון, המירוץ של בני-זוג שמבקשים להתגרש – מרתון בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה. לצערי הרב, זה לא ביטול מירוץ הסמכויות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה? למה? למה יש – – – במירוץ הזה? <קריאה:> אתה רואה, הנה, מה הבעיה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> זה לא ביטול מירוץ סמכויות, אבל כנראה אין לנו פרטנרים אמיתיים בבית הזה להבטחת שלום-בית – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה? למה בית-משפט בכלל? – – – למה? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – יהיה הערך חשוב בעולם היהודי ככל שיהיה. <משה גפני (יהדות התורה):> טוב, דברי. <עליזה לביא (יש עתיד):> חברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי הציגה כאן בהרחבה את החוק. אומנם החוק שלה דומה, הוא בעל דמיון כזה או אחר למה שאני מציגה בפניכם, אבל ההצעה של חברתי מועלם בעייתית ביותר. הצעת החוק מבטיחה מנגנון ישיר טרם פתיחת הליך משפטי לגירושין, אך למעשה היא תעצים את מירוץ הסמכויות. קניית הסמכות בהצעה של חברת הכנסת מועלם תהיה כבר בתוך תהליך הגישור. מדובר בהכנסת שיקולים ואינטרסים זרים להליך והחרפה של הבעיה ארוכת השנים של מירוץ הסמכויות. מתי הבית היהודי יעשה מעשים אמיתיים למיתון הבעיה ולא רק להחרפה שלה? הרפורמה בגירושים מהלכת אימים על הבית היהודי. פעמיים משכתי את הצעת החוק שלי מוועדת שרים, ובפעם השלישית הוקמה ועדה של הקואליציה, והתוצאה שלה היא הצעה ממשלתית שמובאת כרגע, אבל רק חצי ממנה מובא כרגע – זה הנוכחי שאנחנו מדברות עליו – רק חצי ממנה הצליח לקבל את תמיכת השרים, בשל ההתנגדות העיקשת של הבית היהודי לביטול מירוץ הסמכויות, לרפורמה בהליך הגירושין במדינת ישראל, לחוק כולו שרוצה באמת לבטל את ההסכם בין בית-הדין הרבני לבין בית-המשפט לענייני משפחה. אף שיש לו תמיכה בכל סיעות הבית – כן, גם בקרב כמה חברי כנסת ושרים של הבית היהודי יש לו תמיכה – בכל זאת הבית היהודי מאיים בערר. זאת הזדמנות היסטורית לבטל את המרתון שמביא להרס המשפחות ולפגיעה מיותרת בילדים. הגיע הזמן לשים סוף למצוקת המירוץ לגט ולשלב תהליכי גישור בבתי-הדין. הגיע הזמן שגם שרי הבית היהודי יתמכו ויבינו שכדי שיותר זוגות יחזרו להרגיש שהרבנות היא גם שלהם, חובה לעצור את המירוץ המיותר וההרסני. אין עוד מקום בעולם שבו מהירות הגשת התביעה היא שקובעת מי ינצח. הגיע הזמן לרפורמה אמיתית. אני רוצה להודות לארגון "מבוי סתום", לויצו, ל"נעמת", על הסיוע הרב במהלך השנה האחרונה שבה ניסינו וניסינו – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, נא לסיים. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ומשכנו וחזרנו. ואני מבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק הנוכחית שלי, ולסייע שלא לקדם בוועדה את ההצעה המוצמדת אליה, שרק תחריף את מצוקת הילדים והמשפחות – – <היו"ר גילה גמליאל:> עליזה, לסיים, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – הנמצאות בהליכי הגירושים, ולסייע ולפעול ביחד כדי שבאמת תהיה כאן רפורמה אמיתית – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – בעולם הגירושים, שכולנו מחכים לה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, גברתי. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. אני חושבת שזה קצת תקדימי ששתי הצעות מוצמדות – ולשמוע את ההתנגדות ההדדית, אבל ישיב על כך השר יובל שטייניץ, בבקשה, בשם שרת המשפטים. השר יובל שטייניץ, בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, אני כבר אקרא את התשובה של משרד המשפטים, אבל אני מבין שהנושא כאן זה גירושים ושלום-בית, ואני חושב שזה היה מרתק לראות את המאבק בין – אומנם פה זה לא בני-זוג, אבל אחים – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה אומר: צריך לעשות שלום-בית בין האחים. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – יש עתיד והבית היהודי, עליזה לביא ושולי מועלם. מי שרק הקשיב, ראה כאן מאבק. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> והנה, אני יכול לומר לך, חברת הכנסת לביא, שעם כל המאבקים בין שני האחים או שתי המפלגות האחיות, יש עתיד והבית היהודי, בסוף בסוף משיגים שלום-בית וממשיכים לחיות ביחד. <עליזה לביא (יש עתיד):> הלוואי. בואו נעשה עכשיו את הרפורמה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אז אם זה אפשרי להשיג שלום-בית, לא רק בין לפיד ובנט אלא גם ביניכן, פעם אחרי פעם – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> חברת הכנסת מועלם מסכימה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> כי פעם אחרי פעם אתם מתכתשים ומשלימים. זו כבר תופעה, ריטואל, אז יכול להיות שאפשר גם להשיג שלום-בית בין חלק מהזוגות המתגרשים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני בעד – – – שלום-בית ממש – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אז שאנחנו נגשר? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כן, זה שלום-בית – – – לדעתי יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מכם. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אנחנו נשקול זאת. גברתי היושבת-ראש, התשובה שלפני בעצם מתייחסת להצעה של חברת הכנסת שולי מועלם. זו התשובה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אוקיי. <עליזה לביא (יש עתיד):> הייתה יכולה להביא גם – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אה. גברתי היושבת-ראש, אקרא עכשיו את התשובה, אם ספסלי העבודה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> סליחה, אם ניתן לשמור על השקט על מנת שהשר ישמע גם את עצמו – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> כן. <היו"ר גילה גמליאל:> – – נוסף על כך שהוא מקריא לכם. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> ההצעה של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי עוסקת בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך). הצעה זו מבקשת – אני מקריא את התשובה, אבל ערכתי אותה קצת כי אני לא מסוגל להקריא משפטים של שש ושבע ושמונה שורות; אז מי שכותב את זה במשרד המשפטים, שבפעם הבאה ידע לנסח ניסוח של בני-אדם, ניסוח רהוט וסביר. <היו"ר גילה גמליאל:> ערכת את זה קצר יותר או ארוך יותר? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> חתכתי את זה וקיצרתי את זה – – <היו"ר גילה גמליאל:> אם חתכת זה בסדר גמור. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – כדי שזה יהיה לא רק עברית תקינה אלא גם סבירה. משפטים של שמונה שורות זה משהו בלתי אפשרי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גם שניים, לא רק – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> כן. ובכן, הצעה זו מבקשת לקבוע כי תובענה בסכסוך בין בני-זוג או בין הורים וילדיהם המוגשת לבית-המשפט לענייני משפחה או לבית-דין דתי תהיה באמצעות בקשה ליישוב סכסוך ופגישת מהו"ת – מהו"ת זה מידע, היכרות ותיאום – זה ייעשה ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית, ובהתאם להמלצות הוועדה בראשות השופט שנהב, בעת שכיהן כסגן נשיא בית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, ותזכיר החוק הממשלתי שפורסם בהמשך על-ידי משרד המשפטים, בשנת 2006. המטרה היא להביא לכך שהצדדים יבחנו את האפשרות ליישב את הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום, תוך צמצום הצורך בקיום התדיינות משפטית. לאחרונה הופץ על-ידי משרד המשפטים תזכיר חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014, המציע לקבוע כי תובענה בסכסוך בין בני-זוג או בין הורים לילדיהם תהיה באמצעות בקשה ליישוב סכסוך ופגישת מהו"ת. ב-29 ביוני 2014 אישרה ועדת השרים לחקיקה להגיש לכנסת ישראל את הצעת החוק הממשלתית. לפיכך, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, הממשלה תומכת בהצעת החוק שלך, בכפוף להתחייבותך להצמיד את ההצעה שלך להצעת החוק הממשלתית. ולגבי הצעת החוק או דבריה של חברת הכנסת לביא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הצעת חוק, אדוני. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – – הצעת החוק של חברת הכנסת לביא, לא קיבלתי עמדה, ולכן אני מנוע מלהתייחס. אני מקווה שתסלחי לי על כך. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר יובל שטייניץ. יש לשתי הצעות החוק התנגדות מקרב חברי הכנסת. אז נתחיל עם ההצעה הראשונה, של חברת הכנסת שולי מועלם – יתנגד חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו תהיה התנגדות של חבר הכנסת משה גפני להצעה של חברת הכנסת עליזה לביא. לכל אחד מכם יש שלוש דקות, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, בשעה זו שאנחנו דנים פה על מירוץ הסמכויות בין בתי-המשפט, יש מירוץ של מיליוני אזרחים במדינת ישראל הצמודים, קרוב כמה שיותר, לחדר המוגן; יש מאות-אלפי ילדים שהיו צריכים להיות בקייטנות ולא יכולים לעשות את זה; ואנחנו עוסקים בשאלה: האם צריך ללכת לגישור לפני גירושין? הרי כל אדם בר-דעת יודע שצריך קודם כול לנסות כל גישור לפני שהולכים להתגרש. הגמרא אומרת שהקדוש-ברוך-הוא מזיל דמעה, המזבח מזיל דמעות, על זוג שנפרד. אבל לנו יש חשש, וחשש מבוסס; מבוסס על זה שמדינת ישראל בהקמתה החליטה שענייני נישואין וגירושין יהיו על-פי דין תורה, ובמשך השנים החל כרסום, ויש אנשים שכופרים בעיקר הסמכות של בתי-הדין, כי הם טוענים שזאת לא מדינה יהודית בכלל, ומדינה חילונית דמוקרטית לא צריכה בכלל שלבתי-הדין הרבניים תהיה איזו סמכות חוקית. ולכן החשש הוא שהחוקים האלה באים לא להביא שלום-בית בין אדם לאשתו, אלא להביא עוצמה רבה יותר לבתי-המשפט הלא-דתיים על פני בתי-הדין הרבניים. ואותי, אני חייב לומר בגילוי נאות, זה לא מעניין. אותי מעניין מה שאומר הנביא ישעיהו על המצב שבו אנחנו נמצאים: לך ואמרת לעם הזה, שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. עכשיו, כשילדי הדרום והמרכז נמצאים בחופשה, החליטה ממשלת ישראל להפלות לרעה את ילדי הקייטנות של החינוך החרדי, שלא יהיו להם קייטנות, ובלי שום קשר ובלי שום הבנה, המציאות היא שלאף אחד מהילדים אין קייטנות. אם לילדים החרדים אין קייטנות – לאף ילד לא תהיה קייטנה בארץ הזאת. זאת המציאות שאני רואה. הנביא אומר: "שמעו שמוע ואל תבינו ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו". אם הלב יבין שהיום הביא אל ועדת הכספים, הביא שר האוצר, חוק אפליה גזענית ואנטישמית, גזענית נגד הערבים ואנטישמית נגד היהודים, שקורת גג – המס שהמדינה גובה מאזרח – לא שהמדינה עוזרת למישהו אלא היא גובה – היא לא תגבה ממי שכן שירת בצבא וכן תגבה ממי שלא שירת בצבא. אנחנו בעד תגמול לחיילים שנמצאים בחזית, ואפשר וצריך לעשות את זה מתקציב הביטחון, שכל חייל שמסיים את שירותו יקבל מענק בגובה המע"מ מתקציב משרד הביטחון, וזה בסדר גמור. אבל לא ייתכן שישעבדו את החוק האזרחי נגד לומדי התורה. הקדוש-ברוך-הוא עומד למעלה ורואה את זה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כתוב: "אשור שבט אפי". כל המלחמות וכל הייסורים שיש לנו זה מכיוון שמדינת ישראל נלחמת נגד הקדוש-ברוך-הוא – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ונגד עמו, בין אם הם דתיים ובין אם הם לא דתיים. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אייכלר, בבקשה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מדינה יהודית, דבר ראשון, צריכה להיות מדינה של חסד, של רחמים, ולא של גזל ושל עושק. חוק המע"מ – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אייכלר, בבקשה לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – האפליה בקייטנות, הם חוקי עושק. ומדינה שעוסקת בעושק איננה ראויה לייצג את העם היהודי, ולכן הקדוש-ברוך-הוא שולח לנו אזהרות והתראות, וברוך השם, נסים גדולים מאוד: 200 טילים נפלו ואף אחד לא נפגע. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אני נורא משתדלת להתאפק, אבל הבנתי שהקדוש-ברוך-הוא שלח את המלחמה מכיוון שהקייטנות של החרדים נסגרו – אני חושבת על הקדוש-ברוך-הוא אחרת, אבל אני מבקשת שתשמור על הזמנים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אומר רק מה שאומרים הנביאים – – <היו"ר רות קלדרון:> אני הקשבתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ומה שאמרו חז"ל, ואני ואת לא יודעים כלום. לא את ולא אני. אני לא מתיימר לומר – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אבל אם הנביא אומר לך – – <היו"ר רות קלדרון:> אני רוצה שחבר הכנסת גפני יוכל לעלות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שלא תכבידי את אוזנייך; הנביא אומר לך: ולבבו יבין – – – <היו"ר רות קלדרון:> הלב שלי מקשיב לך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הנה, אז אני אומר לך, הנביא אומר לך: "לבבו יבין". הקדוש-ברוך-הוא רוצה שהלב שלך ושל הבוחרים שלך – – – <היו"ר רות קלדרון:> הלב שלי מקשיב לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – יבינו, וישובו ורפא לו, והקדוש-ברוך-הוא ישלח רפואה לנשמות ולנפשות ולגופי כל עם ישראל – – <היו"ר רות קלדרון:> אמן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ויהיה לו אך ורק ביטחון, ויפסיקו את המלחמות בתוך הבית, ואחר כך ידאגו לשלום-בית של מי שרוצה להתגרש. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. בבקשה תעזרו לי להקפיד על הזמנים. שלום, אדוני; אני מבטיחה להקשיב בכל לבי שלוש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, פעם ראשונה, השר שטייניץ – ואתה השבת בשם הממשלה – פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה. חברת הכנסת שולי מועלם מעלה הצעת חוק, והצעת החוק הזאת קיבלה תמיכת ממשלה בתנאים כפי שהציג השר שטייניץ. הוצמדה לה הצעת חוק של חברת הכנסת עליזה לביא, שדיברה נגד החוק של שולי מועלם. כל מה שעליזה לביא הייתה בעניין הזה, זה בגלל שהיא הוצמדה לשולי מועלם. אם חברת הכנסת עליזה לביא מתנגדת לחוק של שולי מועלם, אסור לה להעלות את הצעת החוק שלה. אני חושב שעל-פי התקנון אסור לה להעלות. אני רוצה להסביר, אם חברי הכנסת רוצים להבין בדיוק על מה מדובר, אז אני אומר: באה שרת המשפטים – ואמרה את זה כאן חברת הכנסת עליזה לביא, יש מירוץ סמכויות. כאשר זוג עומד להתגרש, איפה הם ידונו בכל מיני נושאים אצל הזוג? איפה שהלכו קודם: הלכו לבית-משפט לענייני משפחה – טוב; הלכו לבית-דין רבני – טוב. באה עכשיו עליזה לביא, ומה שהיא הציגה כאן, היא אומרת ככה, היא אומרת את מה ששרת המשפטים אומרת; היא אומרת שאם יש ויכוח בין בני-הזוג, אם יש ויכוח – הולכים לבית-משפט לענייני משפחה. עכשיו, אני שואל את חברי הכנסת: בני-זוג שעומדים להתגרש, האם מישהו מעלה בדעתו שישבו הזוג ויחליטו החלטה לאן הם הולכים? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, לאן – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני שואל את ההיגיון של חברי הכנסת, לא של המציעים. <עליזה לביא (יש עתיד):> באיזו עוד מדינה בעולם יש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא של חברי הכנסת המציעים. ישבו ויחליטו איפה הם דנים על הדירה, איפה הם יחליטו. לא יהיה מירוץ סמכויות. אין ספק, לפני שעליזה לביא צעקה, אני רציתי להגיד 100% – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – עכשיו אני לא אומר 100% בגלל שאני מתחשב בדעתה. 99.9999% שהזוג לא ישב ויקבל החלטה, ואז מה עושים? <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה אומר את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> לאן הולכים? הרי הם רבים, לאן הולכים? הולכים, לפי דבריה, לבית-המשפט לענייני משפחה, לא הולכים לבית-דין רבני. היא קבעה במירוץ הסמכויות, ד"ר עליזה לביא – שמישהו כתב לי השבוע שהיא אישה דתית וזה, אז אני אמרתי: נכון, אני לא בוחן כליות ולב – היא לא רוצה שידונו בבית-דין רבני, ולכן היא מתנגדת לחוק של שולי מועלם, אם היא לא תסכים להיכנס לתוך החוק הכללי שבו מוחקים את בית-הדין הרבני. מוחקים. ואני מבקש, גברתי היושבת-ראש – אני לא רוצה לחרוג מהזמן ולא רוצה לדבר על שדרות ולא רוצה לדבר על זה, אני רוצה לדבר לגופו של עניין – אני חושב שנעשה פה תקדים שאסור לעשות אותו: חברת הכנסת עליזה לביא איננה יכולה להיות מוצמדת להצעת החוק של שולי מועלם. היא דיברה, גברתי מזכירת הכנסת, היא דיברה כאן, את לא ידעת את זה קודם – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – אבל היא דיברה כאן בנאום שלה, בבקשה של התמיכה של חברי הכנסת, נגד החוק שאליו היא הוצמדה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. נבדוק את – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן, גברתי היושבת-ראש, ההחלטה היא בידייך. אפילו שהיא חברת סיעתך, אני סומך – – <היו"ר רות קלדרון:> אני מקשיבה לך בלב שלם. <משה גפני (יהדות התורה):> – – כן, אני סומך – – <היו"ר רות קלדרון:> נבדוק במחלקה המשפטית, ואם תהיה בעיה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – אני סומך על אחריותך הממלכתית. לא היה דבר כזה, למיטב הכרתי, שהוצמדה הצעת חוק. היא לא הייתה זכאית להעלות את זה, אלא אם כן היא הולכת אחרי חברת הכנסת שולי מועלם – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ואני מבקש, אם ההחלטה תהיה שהיא יכולה להביא את זה להצבעה, אני מבקש מחברי הכנסת להצביע נגד, בגלל שזאת הכרעה בדלת האחורית, לא כשזה על השולחן עם הצעת חוק. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. אני אשמח אם הייעוץ המשפטי שלנו יבהיר לנו שזה מותר. המציעות, האם אתן רוצות – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – האם אתן רוצות לדבר עכשיו, לפני ההצבעה? אם כך, חברים וחברות, נעבור להצבעה. אנחנו מתחילים בחוק הראשון, הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. כולם בבקשה לתפוס את מקומותיהם, אני מפעילה הצבעה. מי בעד? מי נגד? בינתיים, החוק הראשון, של שולי מועלם-רפאלי, להסדר התדיינות, ואחר כך, עליזה תהיה – זה מוצבע, על זה כרגע מצביעים. <קריאה:> על שניהם ביחד או – – – <היו"ר רות קלדרון:> על אחד. על הראשון בלבד. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 38 קולות בעד, שניים מתנגדים. ההצעה התקבלה, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו מייד עוברים להצבעה נוספת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רק רגע – – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה? <משה גפני (יהדות התורה):> את אמרת שתשאלי, דרך אגב – – – <היו"ר רות קלדרון:> כן, והם קיבלו אישור. הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), של חברת הכנסת עליזה לביא – אני מפעילה הצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 39 קולות בעד, שישה מתנגדים. הצעת החוק עברה, והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1954/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> אם אין כרגע ברכות, אנחנו שבים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), שמציע השר לאזרחים ותיקים. סליחה, אני מזמינה את חברת הכנסת אורית סטרוק להציג את החוק, וישיב לה השר לאזרחים ותיקים. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עוסקת בעצם בטרמינולוגיה. היא נועדה לשנות את שמה של קצבת הזיקנה לקצבת אזרח ותיק. אנחנו לא תמיד מייחסים חשיבות לטרמינולוגיה, אבל בבית הזה דווקא כן. הרבה פעמים חשוב לנו באיזה שמות מכנים כל דבר ועניין. כך, למשל, לפני שתי דקות שוחחתי עם חבר כנסת אוחיון על תוכנית ההתנתקות, שאנחנו מונים תשע שנים לביצועה, אז הוא שאל אותי על איזו התנתקות אני מדברת. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה רגע. חברים ביציע, בבקשה להיות בשקט ולתת לחברי הכנסת לשמוע את עצמם. תודה רבה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אוקיי. אז הצעת החוק עוסקת בטרמינולוגיה ומבקשת לשנות את השם של קצבת הזיקנה לקצבת אזרח ותיק. רציתי להסביר קצת על ערכה של טרמינולוגיה, והתחלתי לספר שממש לפני שתי דקות שוחחתי פה עם חבר הכנסת אוחיון ואמרתי לו שבגלל תוכנית ההתנתקות אנחנו סופגים עכשיו את כל הטילים, אז הוא אמר לי: איזו התנתקות? אני מכיר עקירה, אני מכיר גירוש, אני לא מכיר התנתקות. זו דוגמה כמה טרמינולוגיה היא דבר חשוב. ומסתבר שיש לא מעט אנשים שזכאים לקבל את הקצבה הזאת, קצבת הזיקנה, אבל מפריע להם השם "קצבת זיקנה". השם זיקנה נשמע להם משהו שכבר אבד עליו כלח, איזה אדם שהוא כבר לא רלוונטי. אומנם ביהדות זקן זה ראשי תיבות – זה שקנה חכמה; זקן הוא אדם מכובד. אבל לפעמים בחברה שלנו המילה הזאת היא מילה לא נעימה, כשאנשים נמצאים עדיין בשיא כוחם והם פעילים וכו', ולכן קיבלנו פניות לשנות את השם של הקצבה הזאת מקצבת זיקנה לגמלת אזרח ותיק. אני מניחה שלא יהיו התנגדויות להצעת החוק הזאת, שבסך הכול באה לכבד את האזרחים הוותיקים שבינינו. אני רוצה להודות מאוד לידידי חבר סיעתי השר אורי אורבך, שגם בנושא הזה וגם בנושאים נוספים שקשורים לאזרחים ותיקים אנחנו משתפים פעולה, וגם לד"ר שאול נבון, שהיה בין הפונים הבולטים בהצעה הזאת, ובגלל הפנייה שלו, בין היתר, קידמנו את הצעת החוק. נבקש מכם לתמוך בה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה על ההצעה. אנחנו נעבור ישירות – סליחה, אני נרגשת מהמצב. השר לאזרחים ותיקים מתבקש לבוא ולהשיב. <איתן כבל (העבודה):> יש לו הזדמנות לענות בענייני משרדו. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שאם היינו חברה ממש מתוקנת ו"ידידית", לא היינו צריכים להזדקק לחוק הזה, כי השם קצבת זיקנה היה – – <היו"ר רות קלדרון:> מחמאה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – מחמאה גדולה. כי המילה, כפי שאמרה חברת הכנסת אורית סטרוק – ואני משבח אותה על הצעת החוק הזאת – שהם היו גאים שיש להם קצבת זיקנה; הגענו לגיל זיקנה. אבל החברה השתנתה, והמושג זיקנה, מה לעשות, דבק בו זוקן. ונשים בנות 62 שמקבלות קצבת זיקנה, או גברים בני 67 שמרגישים שהם במלוא כוחם, הדבר האחרון שהם רוצים זה שיקראו להם זקנים, במושג שספח אליו מובן שלילי. ולכן החרשנו ואמרנו: כדאי בכל זאת. יש כל כך הרבה מילים. מרוב שמפחדים מהמילה זקן, השפה העברית והחברה המציאו אין-סוף מילים נרדפות רק כדי לא להגיד זקן: קשיש, ישיש, פנסיונר, גמלאי, הדור השלישי, הגיל השלישי, גיל הזהב, גיל הזהב בשיניים, מאותגרי גיל, רק לא להגיד: אדוני, אתה זקן, תהיה שמח בזה, אתה מקבל קצבת זיקנה. אז נשנה. <היו"ר רות קלדרון:> אשרי, זקן אני. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> ויש כמה הצעות. בוועדת השרים הצבענו על זה. אני אקרא את תשובת שר הרווחה, שכיוון שמדובר בתיקון בחוק הביטוח הלאומי אז זה בסמכותו, כמובן, אף שמשרדנו עוסק יומם וליל רק בנושא הזקנים, מאותגרי הגיל; וכיוון שהוא לא יכול, אני אענה במקומו. ביטוח הזיקנה הנו אחד מענפי הביטוח הוותיקים והחשובים במערכת הביטחון הסוציאלי של המדינה, והוא נועד להבטיח לתושבי ישראל הכנסה חודשית מובטחת לעת זיקנה ללא קשר להכנסותיהם. קצבה אוניברסלית; לא משנה עשיר, עני – כולם מקבלים, למעט מי שעובד מגיל 67 עד 70, שאז נצברים לו אחוזים מסוימים, ובגיל 70 כולם מקבלים ללא שום הגבלה. כמובן, גיל הזכאות לגבר על-פי החוק נע בין 65 ל-67, ולאישה – בין 60 ל-62, הכול בהתאם לחודש לידתם. בעת האחרונה התקבלו פניות רבות מאזרחים המלינים על לשון החוק במונח קצבת זיקנה. מהפניות הסתבר כי השימוש במונח יוצר אצל מרבית האוכלוסייה קונוטציות שליליות וסטריאוטיפים המובילים לפגיעה באותה אוכלוסייה מבוגרת. לפיכך פועל המוסד לביטוח לאומי בימים אלו לקידום הצעת חוק ממשלתית אשר על-פיה יוחלף המונח קצבת זיקנה במונח – מה שמציע הביטוח הלאומי זה קצבת גיל. לנו חשוב בעיקר לשנות את המונח קצבת זיקנה, ואת הוויכוח אם זה יהיה קצבת אזרח ותיק, קצבת אזרחים ותיקים או קצבת גיל אנחנו ננהל בוועדה. לא כל כך עקרוני. לטענת הביטוח הלאומי, המונח אזרח ותיק יכול ליצור חוסר בהירות בקרב הציבור, שכן הזכאות לקצבת זיקנה על-פי חוק הביטוח הלאומי ניתנת למי שהנו תושב, ולא רק אזרח, ולכן המינוח אזרח ותיק עלול להטעות את הציבור. בנוסף עלול המינוח לגרום לבלבול גם בעקבות חוק האזרחים הוותיקים, הקובע גילאים שונים המקנים זכאות להטבות שונות מהגילאים על-פי חוק הביטוח הלאומי. לכן המונח קצבת גיל נמצא על-ידי המוסד לביטוח לאומי כמתאים יותר להחלפת המונח קצבת זיקנה. לטעמי אפשר להתפשר בסוף על קצבת ותיקים, אם המילה אזרחים – – <היו"ר רות קלדרון:> כמו בקיבוץ. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – מפריעה, כי קצבת גיל – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> השאלה היא אם זה נותן עוד משהו חוץ מלהחליף את השם. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא. <היו"ר רות קלדרון:> "שלישי בשלייקעס". <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> זה לא נותן עוד משהו, לא. אנחנו משנים את השם. זה גם לא משנה שום דבר אם אתה קורא לזה הגדה המערבית, יהודה ושומרון, השטחים או הגדה הישראלית, אבל תודעה זה דבר שמשנה בכל תחום. ולכן, אם זה מפריע לאנשים, קצבת זיקנה, אז זה משנה, כן. זה לא מקנה זכויות והטבות, אבל זה מקנה הרגשה טובה יותר. אני חושב שבסופו של דבר נמצא את – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> בגלל זה ועדת שרים, ככה מהר, העבירה? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> ועדת שרים העבירה את זה מהר כי היה שם רוב, פשוט. כשיש רוב – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אבל אם זה היה עולה למדינה, אז כנראה שלא היו מעבירים. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> נכון. בדברים שעולים למדינה, המדינה ידה יותר קפוצה. כיוון שחברי כנסת ושרים – וזאת הערה נכונה, חברת הכנסת לוי אבקסיס – מחשיבים מעות ופחות מחשיבים דמעות, מחשיבים דברים שעולים לנו כסף תכל'ס, ותודעה וחינוך ומושגים, אנחנו אומרים: טוב, זה לא עולה לנו כרגע. אבל אני חושב שיש לזה בכל זאת משמעות. ואני שמח שקל לפעמים להעביר דברים שאנחנו מאמינים בהם. אני מקווה שבסופו של דבר זה יהיה קצבת אזרחים ותיקים, ואם לא – זה יהיה קצבת ותיקים, ואם לא כך – קצבת גיל. והעיקר שכל הזקנים והקשישים והישישים ומאותגרי הגיל ואנשים שחיים לאורך ימים טובים יחיו חיים בגיל, בבריאות טובה. ובעיקר בימים כאלה אני אוסיף משפט: תשימו לב לזקנים, לקשישים. הם האוכלוסייה שהכי נפגעת בכל מצב – בין שזה מצב כלכלי ובין שזה מצב ביטחוני. להם יותר קשה לצאת, הם פחות עצמאיים. לכן אני אומר, כמובן לבני – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> תוך שניות הם צריכים להגיע למרחב מוגן. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> נכון. לכן אני אומר, לבני משפחה בוודאי לא צריך להגיד בדרך כלל לשים לב, אבל כאלה שהם גלמודים, עריריים, שכנים, חברים, מכרים, חברי קהילה, כשאתם מוגנים עם משפחותיכם ואתם שמים לב לילדים שלכם, תסתכלו אם השכן לא מוטל על הרצפה כי הוא רץ מהר מדי, כי הוא נבהל; תדפקו בדלת, תראו מה אתו. אלו ימי מבחן שצריך להועיל לאוכלוסייה הוותיקה בישראל, וזה חשוב אפילו לא פחות משינוי של מושגים. ואני מקווה שבהחלט ועדת השרים שתמכה שכנעה את חברי הכנסת לתמוך בקריאה טרומית, ואחריה – להמתין להצעת חוק ממשלתית. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אה, זה אפילו לא – – –? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא, לא, יש הצעת חוק, מקובל. הצעת החוק תקודם על-ידי חברי הכנסת. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אבל הממשלתית תהיה – – – או רק – – –? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> הממשלתית תציע בקרוב מאוד את שינוי השם שלה, וזה יידון ביחד בוועדה. ללא הצעת חוק פרטית כזו – יש לי חשש שללא הצעות חוק פרטיות לפעמים הממשלה לא טורחת בדברים לא חשובים – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אתה יודע מה מטריד אותי? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא. <היו"ר רות קלדרון:> חברים, בואו – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> להצעת חוק פרטית כזאת, לא צריך לעשות הצעת חוק ממשלתית. למה? תן להם להעביר, מה יש? אבל להגיד "הצעת חוק ממשלתית" הפך להיות מין מנטרה על כל הצעות החוק הפרטיות – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> נכון. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> – – גם כאשר אין פה שום בשורה נוספת לאותם אנשים. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> כן, אבל כדי להשיג את תמיכת הממשלה בהצעת החוק הזו – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אז אנחנו – – – תמיכה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – זה היה אחד התנאים. אבל אם הצעת החוק הממשלתית לא טובה, אז יש לנו הצעת חוק פרטית להתקדם אתה, מה לעשות. בסדר, עד שנשנה – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אבל – – – הצעת חוק ממשלתית שלא נותנת בכלל איזושהי הטבה. זה הכול. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> בסדר, יש הצעות חוק שאין כסף בצדן. טוב, אני מבקש מכם כמובן לתמוך בהצעה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לשר לאזרחים ותיקים. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע לשינוי השם ל"אזרחים ותיקים". כל מי שרץ, מובן שהוא לא זקן. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 45 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> בעד – 45, והשר שמיר מבקש להצטרף? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא. <היו"ר רות קלדרון:> אתה נכנסת. 45 בעד, אחד נגד, והאחד נגד היה טעות, התכוונת לבעד, סליחה. גם השר שמיר מצביע בעד. 46 בעד ואין מתנגדים. ההצעה עברה, והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. סליחה, להכנה לקריאה ראשונה. מה הייתי עושה בלעדייך היום? <הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות הורה בעת טיפול ביילוד), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2420/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו ממשיכים לחוק נוסף של חברת הכנסת לביא, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות הורה בעת טיפול ביילוד). חברת הכנסת עליזה לביא, מהמקום, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת החוק השנייה שאני מציגה היום, גם היא עוסקת בזכויות ילדים, אבל הפעם מזווית אחרת, שאני מקווה שהיא לא תכעיס אותך, חבר הכנסת גפני: זכותם של התינוקות הרכים שנולדים לנו לליווי של הוריהם בבדיקות שנערכות להם בבתי-חולים. כל מי שליווה אישה, בת-זוג, לחדר הלידה, מכיר את הרגע הזה של סיום הלידה. עם סיום הלידה, לאחר הרגע המרגש, המפגש המרגש עם התינוק, עם התינוקת, אותו רגע מכונן שאין שני לו, התינוק, התינוקת, נלקחים לסדרה של בדיקות, בדיקות של רופא, רופאה, שמתבצעות בעת ובעונה אחת לכל היילודים גם יחד במחלקת היילודים – יילוד אחר יילוד, תינוק אחר תינוק, תינוקת אחר תינוקת. בסדרת הבדיקות הזאת, בבדיקות היומיומיות שאחריה, ובכלל למעשה עד השחרור מבית-החולים, אף לא אחד מההורים הטריים או מבני המשפחה רשאי או רשאית להיות נוכח, להשגיח, לוודא שההליכים מתקיימים, שהבדיקות נעשות לאשורן ושלמעשה כל הבדיקות נעשו. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> התיקון הזה לחוק מבקש לאפשר ליווי של אימא, של אבא, של בן משפחה לתינוקת ולתינוק. זו לא סוגיה שצריכה להיות נתונה למדיניות של בית-חולים כזה או אחר, כי יש כאלה שמאפשרים, אבל יש כאלה שגם אינם מאפשרים. <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת לביא, בבקשה לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> לתינוקות שזה עתה נולדו מגיעות הזכויות, גברתי – בדיוק כמו לאנשים מבוגרים, שיש להם מלווה, אפוטרופוס – בבדיקות הראשונות, ברגעים הראשונים ובימים הראשונים לחיים של התינוק ושל התינוקת. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> יש לו הזכות לליווי של אבא, של אימא ושל בן משפחה. תודה, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, גברתי, חברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו נעבור להצבעה – סליחה, אני לא יודעת מה קרה לי היום; שרת הבריאות יעל גרמן, בבקשה, עלי להשיב על ההצעה. אדוני ראש האופוזיציה, בבקשה על תעמוד בגבך למליאה. חבר הכנסת הרצוג, חבר הכנסת הרצוג, בבקשה אל תעשו גב. תודה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> גברתי היושבת-ראש, חברתי חברת הכנסת עליזה לביא, השרה, חברי הכנסת, הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע שהיילוד השוהה בבית-החולים יהיה זכאי לנוכחות אחד מהוריו בעת קבלת טיפול רפואי, ובלבד שנוכחות ההורה לא תפריע למהלך הטיפול הרפואי הניתן. לאחרונה אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק שעוסקת בזכותו של מטופל, כל מטופל, לנוכחות מלווה מטעמו בעת הטיפול הרפואי. הצעת החוק הזו היא בתמיכת הממשלה, בכפוף לכמה הערות ותיאומים בנוסח. הצעת החוק הזו עומדת לעלות בקרוב לקריאה ראשונה כאן בכנסת. אין כל ספק כי יילוד השוהה בבית-חולים הוא מטופל, ולכן זכותו של היילוד לנוכחות הורה או אדם אחר מטעם ההורים, כמלווה בטיפול, כלולה בנוסח שיובא להצעת החוק, שכבר עברה קריאה טרומית. וכך גם חלים הסייגים המקצועיים הרפואיים הנחוצים, למשל מצב שבו נוכחות ההורה בעת הטיפול עלולה לסכן את חיי היילוד או להפריע לטיפול ביילוד עצמו או ביילודים אחרים. הממשלה תומכת בהצעה זו, בתנאי שתוצמד להצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות מלווה), שהועברה לדיון בוועדה העבודה, הרווחה והבריאות, ותקודם יחד עם הצעה זו, בכפוף להערות ולתיקוני הנוסח שיוסכמו על משרד הבריאות. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לשרה. בבקשה לא לדבר בטלפון. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות הורה)? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות הורה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 41 בעד, אין מתנגדים. ההצעה התקבלה, ותעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2568/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נעבור להצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים). יציג אותה חבר הכנסת זאב אלקין. היא קיבלה פטור מחובת הנחה. הנמקה מהמקום. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), שיזמתי יחד עם חברי יריב לוין, איילת שקד, אלעזר שטרן, אורית סטרוק, מוטי יוגב, דוד צור, רוברט אילטוב, עמרם מצנע, דוד רותם, רונן הופמן, משה גפני, עליזה לביא ואיתן כבל. למעשה, מהרשימה הזאת אתם יכולים לראות שזאת הצעת חוק שחוצה את גבולות הבית הזה – – <היו"ר רות קלדרון:> ושיש לך הרבה חברים. < זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> – – ושיש לי הרבה חברים, נכון. היא חוצה את גבולות הבית הזה בין קואליציה לאופוזיציה, בין שמאל לימין, כי היא עושה דבר מאוד מאוד הגיוני: אם הממשלה החליטה מתוקף הנסיבות, למשל בלחץ עם אקדח לרקה, כפי שהיה בעסקת שליט, או בנסיבות אחרות, לקחת עבריין, בדרך כלל רוצח, ולשחרר אותו מהכלא, לא במסלול מסודר של חנינה, אלא מה שנקרא לפנים משורת הדין, בגלל תוקף אותן נסיבות מדיניות, אז הממשלה הזאת רשאית גם להחזיר אותו לכלא כשהנסיבות האלה משתנות, למשל אם אותו רוצח חזר לפעילות חבלנית, או לחלופין, אותו ארגון שהצמיד לנו אקדח לרקה החליט לעשות את זה שוב. ההיגיון של הצעת החוק הוא מאוד פשוט; הוא גם מוסרי, כי רוצח כזה שמשתחרר אינו מקבל חנינה אמיתית, והיום, בגלל החוק הקיים, אין ברירה אלא לתת לו חנינה אמיתית, ואז נמחק לו העונש לתמיד. פה בפועל, הממשלה, בתוקף הנסיבות, שחררה אותו, אבל ברגע שמשהו משתנה היא יכולה להגיד לו: נשארה לך תקופה בכלא על הדברים שעשית, אז בבקשה תתכבד ותחזור. והדבר השני, חוץ מהצדק ברמה האישית והמוסר: יש פה גם היגיון הרתעתי. כי אם ארגון טרור ידע שכשהוא חוטף ישראלי, במקום לשחרר מהכלא הוא מכניס 1,000 מחבלים לכלא, הוא יחשוב פעמיים אם לבצע את החטיפה. וההיגיון כאן מאוד מאוד ברור – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> – – ולכן יש כאן כלי משפטי מאוד פשוט, שיאפשר לממשלה ויאפשר למדינה להתגונן ולייצר התרעה בפני חטיפות אחרות. לכן אני קורא לחברי הכנסת לאמץ את הצעת החוק, ואני מודה לממשלה, לחברי ועדת השרים לחקיקה ולראש הממשלה, על ההחלטה שלהם לתמוך. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, ישיב בשם הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, תודה, הממשלה תומכת בהצעת החוק שהגישו חבר הכנסת אלקין ושורת חברי הכנסת. אני מוכרח להגיד לך, חבר הכנסת אלקין, לא שאני רואה בקרוב – אלקין, אני לא רואה בקרוב את האיוולת של שחרור מחבלים מתרחשת, אבל טוב שהחוק הזה יהיה בספר החוקים. הממשלה תומכת, כמובן בכפוף להמשך ההידברות שלך עם משרד המשפטים, ואני סומך – – – <זהבה גלאון (מרצ):> החלטתם להחליף את בתי-המשפט? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, גברתי, אני חושב שהדברים מאוד ברורים, ולעתים בחיים הפוליטיים והמדיניים כדאי גם ללמוד מטעויות העבר ולשנות חקיקה לפי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> פעם אחת שתהיה ממשלה שאת חברה בה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו מכבדים את בתי-המשפט, ואולי פעם אחת גם נשים קץ לדבר הזה. את לא מכבדת את בתי-המשפט יותר מאשר אנחנו. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את לא מכבדת את בית-המשפט יותר מאשר אנחנו. גם אנחנו, חברת הכנסת גלאון, באנו עם תפיסות משלנו – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ידידי, לא כל דבר זה התנגדות אוטומטית. אפשר לחשוב – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אפשר לנהוג בשיקול דעת. הבנתי שאתם מתנגדים. אנא תצביעו נגד. הממשלה תומכת, ואני מבקש מחברי הכנסת של הקואליציה לתמוך, כמובן. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אתה רוצה להתנגד? שלוש דקות. בבקשה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. כשתתחיל, אני אתחיל למדוד. <באסל גטאס (בל"ד):> רבותי השרים, גברתי היושבת-ראש, הסברנו מעל הבמה הזאת למה אנחנו מתנגדים להצעת החוק, אבל חשוב לי גם להגיד שהקונטקסט, לא רק התוכן, חשוב. ובימים אלה, כשנשמע רק קול אחד, קול המלחמה, קול הכוח, הקול להכות ועוד להכות, ומה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח, ומה שלא הולך בעוד יותר כוח ילך בעוד יותר כוח, נראה לי שהכנסת תיקח על עצמה לפחות לא לטפל בעניינים רגישים כאלה בעתות כאלה, כי ברור שהתוצאה תהיה גרועה. כשלוקחים דברים מהסוג הזה בזמן של מלחמה, בזמן של רגשות, בזמן של התלהמות, בזמן של קולות שששים אלי קרב, ברור שהתוצאה תהיה לטובת התשובה שהיא מהבטן או עם יד קלה על ההדק, וזה לא לטובתה של מחשבה רצינית וארוכת טווח. דיברנו על עצם החוק ולמה הוא לא טוב ומגרעותיו בהזדמנות קודמת, וכמובן נמשיך ונתנגד לו היום וגם בוועדה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת אלקין מבקש לענות. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני חייב להגיד שאני בכל פעם מופתע מחדש עד כמה רחוק מוכן חלק מהבית הזה ללכת כדי להגן על המחבלים שרוצחים אזרחי מדינת ישראל, אגב בלי שום הפרדה – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה דמגוג. אתה פופוליסט – – <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> – – הם רוצחים שמאלנים כפי שהם רוצחים ימנים – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אתה פופוליסט מהסוג הנמוך ביותר. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> – – הם רוצחים ערבים כפי שהם רוצחים יהודים. הם לא שואלים. <זהבה גלאון (מרצ):> כמה זול. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> ברגע שהם מפוצצים אוטובוס או ברגע שהם יורים טיל, לא משנה איפה זה, ברמת-הגולן או בכל מקום אחר, לא מדביקים לטיל הזה פתק: נא לא ליפול ברהט. הוא יכול ליפול גם ברהט. <זהבה גלאון (מרצ):> פופוליסטים זולים. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> ולכן אני מאוד מאוד מופתע עד כמה נציגי המפלגות הערביות מוכנים בכל תנאי, לא משנה מה החוק, לא משנה מה ההיגיון – הם תמיד יתייצבו לצדם של ארגוני טרור ותמיד יגנו עליהם ויגנו על המחבלים ועל הזכויות שלהם, זה מה שיהיה בסדר העדיפות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – בתי-המשפט. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> אבל עוד יותר מזה אני מופתע, חברת הכנסת גלאון, מכם. אתם פעם הייתם מפלגה ציונית. יש גבול לכל היגיון – – – <קריאות:> – – – <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> יש גבול. אפשר להיות איש שמאל – – – <קריאות:> – – – <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> אפשר להיות איש שמאל, אבל להבין שאין שום צדק מוסרי בזה שלוקחים רוצח וכשאין ברירה משחררים אותו. אבל זה לא צדק מוסרי. ולכן להגיד, חברת הכנסת גלאון, זה לא פוגע בבית-המשפט, כשלקחו רוצח שבית-המשפט קבע כמה הוא צריך לשבת – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> – – ומעל לראש של בית-המשפט שחררו אותו, זה בסדר – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם מתערבים בהחלטות שיפוטיות. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> – – זה בסדר; אבל זה שמי ששחרר אותו גם מחזיר אותו, זה לא בסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הממשלה שלך שחררה מחבלים. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> יש לך דרך מאוד מעניינת להגן על בית-המשפט, רק כשזה לטובת המחבלים. כשזה לרעת המחבלים, אז אין בעיה – לרעת המחבלים, אין בעיה, בית-המשפט הוא לא רלוונטי. <זהבה גלאון (מרצ):> מי שחרר מחבלים? נתניהו שחרר מחבלים. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> אני מציע שנכבד את בית-המשפט בשני המקרים ולא נשחרר. אז זה יהיה הכי טוב ולא יצטרכו את החוק הזה. אבל במידה שכן עושים, הצדק והמוסר – מי ששחרר מעל הראש של בית-המשפט, יכול גם להחזיר. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> ביבי שחרר מחבלים – – – <היו"ר רות קלדרון:> מסביב ייהום הסער. אנחנו יכולים לשמור על עצמנו – – – אני מפעילה הצבעה. מי בעד? מי בעד ההצעה הזאת? בבקשה להצביע. מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 35 בעד, 13 נגד. ההצעה התקבלה ותעבור לדיון בוועדת חוקה. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> ועדת חוץ וביטחון. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת חוץ וביטחון? ועדת חוץ וביטחון. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> זה גם בתיאום עם היושב-ראש החדש. <היו"ר רות קלדרון:> ההצעה התקבלה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא, זה חוקה. גברתי היושבת-ראש, זה קלאסי חוקה, עם כל הכבוד. <היו"ר רות קלדרון:> אז ועדת הכנסת תחליט בין ועדת חוץ וביטחון לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת צרצור וקבוצת חברי הכנסת – חבר הכנסת צרצור? לא נמצא כאן? אז אנחנו לא נוכל לדון בהצעה הזאת. <הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות לבתי-דין לדון בנושא ערכי הזהות היהודית), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2426/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות לבתי-דין לדון בנושא ערכי הזהות היהודית), של חבר הכנסת גפני וקבוצת חברי הכנסת – האם יכול להיות שגם חבר הכנסת לא במליאה? <מאיר שטרית (התנועה):> מי שלא נמצא פה – – – גברתי היושבת-ראש, חבר כנסת שהצעת החוק שלו עולה והוא לא נמצא, מחכה שישה חודשים. <היו"ר רות קלדרון:> שישה חודשים? חבר הכנסת גפני, בבקשה עלה. חבר הכנסת חנא סוייד, תישאר במליאה. בבקשה, חבר הכנסת גפני, תציע את הצעת החוק שלך, חוק שיפוט בתי-דין רבניים – בבקשה, חבר הכנסת גפני, יש לך עשר דקות. אני מקשיבה. בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אתה לא נורמלי. למה זה? למה זה טוב? למה זה טוב? <משה גפני (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מודה לך על – הייתה פה איזו תקלה קטנה – – – <היו"ר רות קלדרון:> היה צריך להיות חוק לפניך, אבל בסדר. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, בסדר, אבל אני פה. אני מתכבד להגיש לכנסת ולהציע הצעת חוק, שאנחנו שלושה – הנה צרצור הגיע. <היו"ר רות קלדרון:> אבל זה – אני מצטערת. נראה מה אפשר לעשות. אנחנו מאוד יעילים בכנסת ישראל. <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו, חברי הכנסת אורי מקלב ויעקב אשר ואנוכי, מציעים את הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות לבתי-דין לדון בנושא ערכי הזהות היהודית), התשע"ד–2014. החוק הזה נולד בעקבות הגשת בג"ץ נגד סמכות בית-הדין שקבע בגירושין בין שני בני-זוג – הוא קבע שטובת הילד היא שימולו אותו. אנחנו הגשנו את הצעת החוק עוד בטרם נקבעה הפסיקה בבית-המשפט העליון. אני דווקא רוצה לדבר במקרה הזה על דעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין, אבל לפני זה אני רוצה להסביר את החוק. הצעת החוק אומרת, היות שברית מילה בעם היהודי היא דבר שאינו בגלל חוק מסוים ולא בגלל כפייה כלשהי ולא בגלל סיבה אחרת, ברית המילה נמצאת בקונסנזוס, זה הסמל של העם היהודי, אנשים מסרו את נפשם על ברית המילה. כאשר יש מישהו שלא עושה ברית מילה, בחברה הוא נקרא חריג. אז נשאלה השאלה: האם בית-הדין יכול להחליט במקרה הספציפי הזה, ששני בני-הזוג הם יהודים, האם הם יכולים כתוצאה מהגירושין האלה לגרום רעה לילד, שהוא לא יתקבל בחברה, או שהוא יתקבל באופן חריג – האם ההורים, כשהילד עדיין לא עמד על דעתו, האם הם יכולים בגלל הסכסוך ביניהם לגרום נזק לילד בדבר שהוא בקונסנזוס? חבל שאין לי, גברתי היושבת-ראש – אני רצתי לפה כדי לא לפספס, ודעת המיעוט נמצאת אצלי במדף, הדעה של אליקים רובינשטיין. הוא מפרט שם באריכות רבה את העניין של ברית המילה, ולמה הוא חולק על המשנה לנשיא בית-המשפט העליון, השופטת נאור; למה הוא חולק עליה בפסיקה הזאת ולמה הוא סבור שצריך לאפשר לבית-הדין לדון בעניין הזה, להביא דעת מומחים, כך הוא כותב בפסיקה – אני מתנצל אם אני לא אומר מילה במילה את מה שהוא אומר באריכות רבה; ולא שאני מקבל את עמדותיו של אליקים רובינשטיין בכל מה שהוא פוסק, אבל אני מביא את זה כאן לצורך החוק. אגב, הוא כותב בסוף הפסיקה שלו שדעתו תתייתר – לאחר שיש הצעת חוק על שולחן הכנסת של חברי הכנסת מקלב, אשר וגפני. אז עמדתו תתייתר או החוק יתייתר, וזה נכון. זאת אומרת, לו הייתה החלטה, או שדעתו הייתה מתקבלת, או שהחוק היה מתקבל – מתייתר כל העניין הזה, מפני שהוא לא מציע לקבוע הלכה, וגם אנחנו לא מציעים לקבוע הלכה שחייבים למול את הילד, אלא שחייבים לדון בזה. אי-אפשר להפקיע את סמכות הדיון בדבר שהוא טובתו של הילד. אני אומר מזיכרוני את כל הדברים שהוא כותב שם. הוא כותב באריכות רבה איך היהודים מסרו את נפשם על ברית המילה. הוא מצטט שם גמרות, משניות. הוא מצטט היסטוריה שהייתה בעניין הזה, איך אנשים מסרו את נפשם על הנושא הזה, ואיך החברה היהודית – לא רק בארץ-ישראל, אלא בכל העולם – איך החברה היהודית מקפידה על הנושא הזה. אני, כאשר ניסחתי את החוק, לא רציתי לכתוב את המילים "ברית המילה", אז כתבנו שבחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) בסעיף 3, אחרי "לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג" – שזה נושא שהוא בסמכותו של בית-הדין, והוא יכול לדון לכאן או לכאן – יבוא "שמירת ערכי הזהות היהודית של המשפחה". כתבתי את זה באופן כללי; בדברי ההסבר פירטתי את הנושא של ברית המילה. אמרנו, כמו שאמר השופט אליקים רובינשטיין, שזה יהיה לרעת הילד. שני בני-זוג יהודים הביאו ילד לעולם, רבו ביניהם, לא חשוב הסיבות, תהיינה אשר תהיינה, והחליטו להתגרש, ובשעת הגירושין יושב בית-הדין – אני מקבל את מה שאומר אליקים רובינשטיין, מביא מומחים לעניין. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – השופט רובינשטיין? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. אתה לא היית פה, אני הדגשתי. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הדגשתי: אני לא מקבל את הדברים שלו בכל – אתה יודע שאני לא מקבל את זה. עם כל הכבוד, אצלי שופטי בית-המשפט העליון הם לא אורים ותומים. <מרב מיכאלי (העבודה):> אלעזר, אני מזכירה לך שהוא מגן היום על הרבנות הראשית. מה אתה רוצה יותר מזה? – – – יש לך עמדה בעניין. <משה גפני (יהדות התורה):> זה כבר הרבה זמן. <מרב מיכאלי (העבודה):> מה עכשיו? באמת. <משה גפני (יהדות התורה):> המהפך הזה כבר היה לפני 15 שנה, או 14 שנה. <מרב מיכאלי (העבודה):> נו, אז עכשיו יש מהפך חדש, welcome. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. בקיצור, הנושא הזה, כאשר מדובר בבני-זוג שהביאו ילד לעולם, החליטו להתגרש מסיבותיהם שלהם, אנחנו מבקשים שבית-הדין הרבני תהיה לו סמכות לדון האם זו טובת הילד; כמו שיש לו סמכות לדון במזונות, כמו שיש לו סמכות לדון בנושאים שהם נושאים גשמיים, חומריים, שתהיה לו סמכות לדון האם זו טובת הילד. שיביא מומחה לדון על העניין הזה, שיפנו לבג"ץ, בנושא הכללי. בנושא הספציפי צריך שלבית-הדין תהיה סמכות, את זה אומר אליקים רובינשטיין, ואני אומר גם כך, אנחנו אומרים את אותו דבר. הרי גורמים רעה לילד. הילד הזה, מכיוון שהוריו התגרשו – הם כולם יהודים. הילד הזה יגדל ויהיה לו כתם בחברה שהוא יחיה בה, וזה לא משנה אם הוא יחיה בחברה דתית או בחברה שאיננה דתית. אין מציאות כזאת, לגבי ברית מילה; יש קונסנזוס לגבי העניין הזה, וזה ברור לחלוטין. לכן, כמו שאמר אליקים רובינשטיין – איפה אלעזר שטרן? – הוא אמר שאם יתקבל החוק שלנו, עמדתו מתייתרת. כן, כך הוא כותב. אם מקבלים את עמדתו, החוק שלנו מתייתר, ואני מסכים, אני מסכים בשני האופנים. ומכיוון שעמדתו לא התקבלה והוא נשאר בדעת מיעוט, אני מציע לקבל את הצעת החוק שלנו. אם אתה רוצה, אלעזר שטרן, לשמוע בקולו של השופט אליקים רובינשטיין – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – אם אתה מקבל על זה, תקבל, אתה יודע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה, מה הבעיה? אני מקבל. <אלעזר שטרן (התנועה):> הפה שאסר הוא הפה שהתיר. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אני מקבל לחלוטין את מה שאמר בדעת המיעוט השופט אליקים רובינשטיין. היות שהחלק הזה שיקבלו את עמדתו ואז תתייתר הצעת החוק לא התקבל, נשאר רק מה שהוא אומר שצריך לקבל את החוק כדי שעמדתו תתייתר. ואנחנו מדברים על דבר שהוא בקונסנזוס, זה לא דבר – הרי מה שבית-המשפט פסק, הוא פסק מפני שלא היה חוק. אבל אם יהיה כתוב שבית-הדין יכול לקחת את הערכים של הזהות היהודית ולהתחשב בהם – לא, הוא לא חייב להחליט שכן עושים או לא עושים, אבל הוא יוכל לדון בעניין הזה, אחרת זה רעה לילד, ושיביאו מומחים שיגידו, פסיכולוגים שיגידו, ולחייב את בית-הדין להביא את זה. אני לא בעד זה שבית-הדין יפסוק כלאחר-יד, אבל שיביאו אנשים שיחליטו בעניין הזה. אני מציע לקבל את הצעת – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אה, יש לי עוד זמן? אז אני רוצה להגיד עוד משהו. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה תמיד הזמן לא נגמר לו? איך זה קורה? <היו"ר רות קלדרון:> אין מוקדם ומאוחר בתורה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא בגלל זה. הזמן לא נגמר לי מפני שאני אומר אמת. על כל פנים, מה שיוצא מהחוק הזה איננו חוק שכופה דבר על אף אחד; הוא איננו חוק שגורם לכך שיחליטו שבכל סכסוך בין בני-זוג בנושא של הזהות או הערכים היהודיים תהיה בעיה – כמובן אם כולם יהודים. אנחנו לא מדברים על דתות אחרות, אם מישהו מבני-הזוג הוא בן דת אחרת. מדובר כשכולם כאן יהודים. בשיקול של טובת הילד, זה לא רק המזונות; בשיקול של טובת הילד, זה לא רק מספר הילדים במשפחה; בשיקול של טובת הילד זה לא רק המצב הסוציו-אקונומי של האבא או של האימא. בשיקול של טובת הילד, זה גם שכולם יהודים והוא נכנס לחברה היהודית, והוא דתי או שאיננו דתי. טובתו של הילד מחייבת להצביע בעד הצעת החוק הזאת. אני מבין ששרת המשפטים צריכה להשיב לי. <היו"ר רות קלדרון:> רק רגע, לפני שמשיבים ולפני שנשמע מחלוקת לשם שמים – כי אני יודעת שאהבה שרויה ביניכם לבין חברת הכנסת מרב מיכאלי. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אנחנו ידידים, לא מעבר לזה. <היו"ר רות קלדרון:> ידידוּת. נקבל בברכה, חברי חברי הכנסת, את המשלחת של שרת התרבות של ארמניה ופמלייתה שהגיעו לביקור בישראל, שבמסגרתו ייערכו ימי התרבות הארמניים בישראל. מברכים אותך, ומאחלים לכם ולמשלחת אירועים מוצלחים. ברוכים הבאים. (מחיאות כפיים) תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, אז מי משיב? <היו"ר רות קלדרון:> השר שטייניץ ישיב. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל שרת המשפטים צריכה להשיב. <היו"ר רות קלדרון:> אז כנראה היא הסמיכה אותו. <משה גפני (יהדות התורה):> אז אפשר שתהיה תשובה והצבעה במועד אחר? בסדר, אז אני מבקש תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר רות קלדרון:> בסדר גמור, אבל אם חברת הכנסת מיכאלי מבקשת להביע את התנגדותה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז זה רק אחר כך. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אין בעיה. <מאיר שטרית (התנועה):> אפשר להצביע גם אם השר לא נמצא. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. אני מבקש תשובה והצבעה במועד אחר. אני רוצה שהשרה תהיה. <היו"ר רות קלדרון:> אוקיי. אז במועד האחר, כשתהיה תשובה והצבעה, אז תוכלי גם להתנגד. תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> אולי עד אז תשתכנעי שאני צודק. תודה רבה. אני מודה לך. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך; גם אני מודה לך. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים). אה, חזרנו לצרצור. סליחה, נכון. <הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1369/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת צרצור, בבקשה, תציג לנו הצעת חוק הגנת הדייר (ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה). בבקשה. יש לו עשר דקות? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מניח בפניכם היום באה לתקן מצב מעוות, לא הוגן ולא צודק, שפגע קשות או קשה מאוד במאות משפחות בערים המעורבות, החל מעכו, חיפה, יפו, לוד ורמלה. שורה ארוכה של הגבלות חלות על דיירים מוגנים, הן מתוקף חוק הגנת הדייר והן מתוקף חוזה השכירות המוגנת. הפרה של חלק מההגבלות מהווה עילה לפינוי הדייר. במקרים רבים, כבוד שר השיכון, במקרים רבים הגבלות אלה אינן ידועות או אינן מובנות לדיירים. חלק מהסיבה לאי-ידיעת החוק או לאי-הבנתו טמון במורכבותו, כפי שמעידה עורכת-הדין אורלי אריאב, ואני מצטט: "חוק הגנת הדייר הנו אחד החוקים המורכבים ביותר במדינת ישראל, ולעתים אפילו אנשי מקצוע רבים בתחום המשפט מתקשים להבינו". האם המדינה יכולה לפנות דייר אף שלא הפר את החוק, גברתי היושבת-ראש? לצערי הרב, התשובה היא כן. סעיפים 8 ו-9 של עילות הפינוי בחוק הגנת הדייר מתייחסים לשני מצבים שבהם רשות ציבורית, כבעלי הנכס, יכולה לפנות דייר מוגן: 1. לצורך ציבורי חיוני; 2. לצורך השכרה למעוטי אמצעים. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, כבוד שר השיכון, ראינו שהמדינה מצליחה לפנות את הדיירים העניים לפי קריטריונים של חוק הגנת הדייר ללא צורך בהגדרת המהלך כפינוי. לו החליטה המדינה והצהירה שבכוונתה לקבל את נכסי רשות הפיתוח בחזרה כדי לעשות בהם שימוש אחר, היא הייתה מחויבת לשני דברים: הראשון – להראות איזה צורך חברתי נכסים אלה ישרתו; השני – לספק סידור אחר לדיירים המפונים. למרות העמימות, גברתי היושבת-ראש, בקביעת הקריטריונים לסידור אחר, אין עוררין על כך שאם דייר מפונה בגלל אינטרס של המדינה היא חייבת לדאוג לו לסידור אחר כלשהו על-פי החוק. עד כה, גברתי היושבת-ראש, ראינו שדרך אחת להפוך דייר לפולש קשורה להפרת החוק או החוזה. דרך אחרת, שאליה מתייחסת הצעת החוק שאני מניח בפניכם, רבותי חברי הכנסת, למשל ביפו ובשאר הערים המעורבות, היא איבוד הזכויות עקב המשבר הדורי. למה אני מתכוון ב"משבר הדורי"? מהו המשבר הדורי? אחת ההגבלות החוקיות המקשות את מצבם של דיירים ערבים בערים המעורבות היא ההגבלה בהעברת זכות הדיירות המוגנת. הגבלה זו חשובה במיוחד בקרב הקהילה הערבית בערים המעורבות הן בשל תופעת המגורים הרב-דוריים ובשל העדפות תרבותיות והן מתוך כורח כלכלי, כבוד השר. נביא כאן חלק נבחר מסעיף 20 של חוק הגנת הדייר מ-1972 [נוסח משולב]: "(א) דייר של דירה שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשניים היו בני-זוג לפחות שישה חודשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו; (ב). באין בן-זוג כאמור בסעיף קטן (א) יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים – קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד אתו לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו, ולא הייתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגורים". חלק גדול, כבוד שר הבינוי והשיכון, מהאוכלוסייה הערבית בערים המעורבות הגיעו לעיר או נשארו בה מאז 1948. לכן סוגיית העברת הזכויות הבין-דורית היא קריטית כיום, 66 שנים לאחר קום המדינה. מה זה הדור השני? זאת הגדרה שצריכים גם להבהיר אותה – ואני משלים בזאת, גברתי היושבת-ראש, את המעגל וחותר לסיום. הדור השני – התנאים שבהם אפשר להעביר את זכויות הדיירות המוגנת, מגבילים ביותר. הקריטריון מחייב שבן הדור השני שנולד בבית עצמו יתגורר באותה יחידת דיור גם בגיל מבוגר. בגלל מגבלות תכנון ואחרות, בן הדור השני יצטרך להתגורר באותה יחידת דיור ללא שום אפשרות להרחיבה או לשנותה באופן שתתאים לצרכיו של אדם מבוגר – לעתים ראש משפחה חדשה. ומה עם הדור השלישי, מכובדי שר הבינוי והשיכון? הרבה אנשים המוגדרים "פולשים" הם בני הדור השלישי לדיירים הראשונים. לפי החוק, הזכות לדיירות מוגנת ניתנת להעברה רק פעם אחת, מה שהופך את כל בני הדור השלישי לפולשים בביתם, לעתים בבית שבו הם מתגוררים מיום שנולדו. ולכן, גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק שאני מניח בפניכם נועדה לתקן את המצב הזה. התיקון המוצע מאפשר את העברת זכויות הדיירות המוגנת בתוך המשפחה מהסיבות הנמנות בסעיפים 20–22 ללא הגבלה. אני מאוד מקווה שהצעת החוק הזאת, שנועדה לתקן מצב מעוות שהצגתי בפניכם, תהיה הצעת חוק חוצה מפלגות ותזכה בתמיכת כולם. תודה מקרב לב. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. ישיב שר הבינוי והשיכון אורי אריאל. בבקשה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> גברתי היושבת בראש, חברי השרים, מכובדי חברי הכנסת, לפני שאענה אני מבקש, ברשותך, לנצל את הבמה לאמור לכוחות הביטחון על כל אגפיהם ולתושבי הדרום: חזקו ואמצו בעת הזאת. העם אתכם, הכנסת אתכם. עוד הפעם, חזקו ואמצו. לגבי הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה), של חבר הכנסת אברהים צרצור– החוק קובע בסעיפים 20–26 רשימה של מקרים שבהם הזכות לדיירות מוגנת מועברת לקרוב משפחה של הדייר המוגן, כגון פטירת הדייר, גירושין ועוד. סעיף 27 לחוק קובע כי במקרים אלה, כאשר מי שהועברה לו הזכות כאמור נפטר או חדל להחזיק במושכר, לא יהיה אדם אחר לדייר המוגן, למעט חריגים מסוימים. מציע החוק מבקש לקבוע כי בנכסים המושכרים בשכירות מוגנת שהם בבעלות המדינה, רשות מקרקעי ישראל או מי מטעמן, ניתן יהיה להעביר את הזכות לדיירות מוגנת בתוך המשפחה ללא הגבלה. הסעד שמבקשים המציעים להעניק לקרובי המשפחה של הדייר המוגן ניתן למעשה כבר היום בסעיף 27(1) לחוק, הקובע כי במקרה של פטירת הדייר, או שהדייר זנח את משפחתו, ניתן יהיה להעביר את הזכות לדיירות מוגנת בתנאים הקבועים בסעיפים 20–22 לחוק אף שזו כבר הועברה בהתאם לסעיפים אלה בעבר. כך, לדוגמה, במצב שבו נפטר הדייר יהיה בן או בת הזוג של הדייר – העברה זו הנה העברה ראשונה של הזכות לדיירות מוגנת. במצב זה, חרף הקביעה שבסעיף 27 לחוק, שלפיה הזכות לא תועבר בשנית, הרי שבמקרה של פטירת הדייר הנוכחי, שהוא בעצם הדייר השני, ובהתקיים התנאים הקבועים בחוק, ניתן יהיה להעביר את הזכאות לדיירות מוגנת בשנית והסייג שבסעיף 27 לא יחול במקרה כזה. מעבר לכל האמור, אבקש לציין כי משרד הבינוי והשיכון שוקל לצמצם בחקיקה את היקף המבנים שעליהם חל החוק, מאחר שההסדרים הקיימים בחוק מקשים על קידום התחדשות עירונית במרקם הוותיק של הערים ועל מנת להביא לאיזון ביחסי שוכרים ומשכירים של דירות אלה. לאור זאת, נבקשכם להתנגד להצעת החוק. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. הודעת מזכירת הכנסת, או שקודם אנחנו נצביע? בבקשה, חברי הכנסת, נצביע על החוק. הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה) – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 16 בעד, 32 נגד. ההצעה לא התקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעת מזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד–2014. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים סביבתיים בין רשויות מקומיות), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2235/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת החוק הבאה – אני מזמינה את חבר הכנסת סוייד – היא הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים סביבתיים בין רשויות מקומיות), של חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת. ישיב שר הפנים גדעון סער. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים וחברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא היום, מטרתה לקבוע כלל שעל-פיו ההכנסות מארנונה ממפעל שההשפעה שלו משתרעת על יותר מתחום שיפוט אחד של רשות מקומית תחולקנה בין הרשויות שנופלות בתחום ההשפעה של אותו מפעל. כשאני אומר "מפעל" הכוונה היא למתחם שיכול להיות מפעל תעשייתי, יכול להיות מחצבה, יכול להיות מטמנה, יכול להיות כל דבר שבגינו רשות מקומית שבתחומה הפורמלי נופל אותו מפעל גובה את הארנונה ושומרת אותה לעצמה. מכיוון שמדובר במפעלים שההשפעה שלהם חוצה גבולות של רשויות מקומיות, מן הסתם, טבעי מאוד, הגיוני מאוד, שאותה הכנסה תתחלק בין הרשויות שמושפעות – בדרך כלל באופן שלילי – מאותו מפעל מניב ארנונה. האמת היא שהחוק היום מאפשר ונותן לשר הפנים את הסמכות לעשות את החלוקה הזו. אבל הכלל הזה אינו מחייב. כלומר, נתונה הסמכות לשר הפנים להחליט שכן, בעקבות פנייה של רשות מסוימת, או לא בעקבות פנייה של רשות מסוימת. שר הפנים יכול ליזום מהלך כזה, שעל-פיו בסופו של דבר הוא יגיע לנוסחת חלוקה של ההכנסה מאותו מתחם, מאותו מפעל, בין הרשויות המושפעות. אבל הכלל שאני מביא כאן במסגרת החוק הזה דווקא בא לעזור לשר הפנים. איך הוא יכול לעזור לשר הפנים? שר הפנים, כמו כל שר, נתון להשפעות – אני לא רוצה להגיד ללחצים – פוליטיים. שר הפנים, בסופו של דבר, אם הוא מתחיל מהלך כזה, או שהוא עונה בחיוב לפנייה של ראש רשות מסוים, יכול לקבל ביקורת מאותה רשות שממנה לוקחים או מהרשויות שהוא לא נותן להן. כלומר, במקרה הזה הוא לחיץ מבחינה פוליטית. הכלל שאני קובע כאן הוא לא כלל של סמכות, אלא כלל שמחייב את השר. מובן שהשר אחראי להתקנת תקנות, למינוי ועדת חקירה שתבדוק באופן ענייני ואובייקטיבי מה קורה באותו מתחם, מה קורה באותו שטח, אם יש הצדקה לעניין הזה; לא מדובר באופן שרירותי או בהחלטה שרירותית, אלא צריך לבדוק אותה ולהצדיק אותה מבחינת סמכות. אני רוצה להגיד שההצעה הזו לא באה בחלל ריק. אנחנו יודעים שחלוקת תחומי השיפוט במדינה היא לא תורה מסיני, היא לא קוראן, היא לא ברית חדשה. היא פרי של החלטה פוליטית, החלטה מינהלית של שר הפנים, של שרי הפנים לדורותיהם. המפה המוניציפלית בישראל נקבעה לפני הרבה זמן. אני חושב ואני טוען שהמפה הזו – בעקבות כל ההתפתחויות, והפיתוח והבנייה המואצת, והדיפרנציאציה שקיימת בין הרשויות המקומיות – הגיע הזמן להכניס בה רוויזיה אמיתית. היום 80% מתחומי השיפוט, משטח המדינה, נופלים במסגרת הרשויות הכפריות, או המועצות האזוריות. 80% שמאכלסים אך ורק 8% מסך כל האוכלוסייה; וה-20% האחרים מהשטח הם ל-92% מכלל האוכלוסייה. כך שאם אנחנו שופטים מבחינת שטח, רוב הסיכויים הסטטיסטיים הם שרוב המפעלים נופלים ב-80% שנמצאים במועצות האזוריות, ושאר המפעלים שמהווים מכרות של ארנונה נופלים בערים, בגלל יתרון הגודל של הערים ומכיוון שרוב משרדי הממשלה מרוכזים בערים הגדולות. נוצר מצב של דיספרופורציה בחלוקת ההכנסה מארנונה ברשויות המקומיות. לכן מתבקש השינוי הזה מהטעם הזה שיש עובדות בשטח, יש חלוקה לא הוגנת בהרבה מקרים. דווקא המגזר הכפרי, המועצות האזוריות, בהן רוב אזורי התעשייה, אף שעל-פי ההגדרה הן רשויות כפריות, ולכן העיוות הזה מחייב תיקון. מה שאני מציע בא ככלי מנדטורי לאפשר לעשות את התיקון באופן מודע; זה מצד אחד. מצד שני, אני מכיר מקרים שבהם ממש נעשה עוול לרשויות מקומיות מסוימות. אני מכיר הרבה מצבים והרבה מקרים שבהם מחצבה נמצאת בתחום מועצה אזורית, ממש בקצה הקצה של שטח השיפוט של אותה מועצה אזורית, והארנונה שנגבית מאותה מחצבה הולכת למועצה האזורית שהשטח המיושב שלה רחוק מאוד מאותה מחצבה. אבל ליד המחצבה, ממש מעבר לגבול, ממש כמה מטרים, יש יישוב כפרי או עירוני שבעצם סובל מכל ההשפעות השליליות של אותה מחצבה, והוא לא נהנה משום דבר. הוא "נהנה" מהאבק, מהרעש, מהפיצוצים, מהתחבורה, מכל מיני השפעות שליליות, אבל הוא לא מקבל שום דבר מההכנסה. עוד הפעם אני חוזר ומדגיש: ייתכן שיש סמכות לשר הפנים ליזום מהלך. אבל העובדה בשטח היא ששרי הפנים מתחלפים בקצב מוגבר ואין לכולם חשק, רצון ונחישות לעשות את השינויים האלו. למה להסתכסך עם הרשות הזו ועם ראש הרשות הזו? ובסופו של דבר אנחנו ממשיכים לחיות במצב שיש בו את הדיספרופורציה הזאת. אני יודע, הבנתי שהממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת. אני חושב שלאור הפערים בחברה הישראלית, הפערים על בסיס אינדיבידואלי, בין אזרחים, והפערים בין רשויות מקומיות, אי-אפשר לבטל אותם במחי יד ובמחי הצבעה כשהממשלה מחליטה נגד. צריך לקיים דיון אמיתי בעניין הזה, ולכן אני מאוד מתפלא – כי אני יודע שיש הסכמה רבתי שצריך לתקן את המעוות, צריך לטפל באי-שוויון ובפערים שקיימים בין פרטים ובין רשויות מקומיות, אבל כשבסופו של דבר יש הצעת חוק כזאת שיכולה להוות בסיס לשינוי ולתיקון המעוות, הממשלה מחליטה להתנגד. אני רוצה להדגיש כאן את החשיבות של החלוקה השוויונית וההוגנת והצודקת יותר בין הרשויות המקומיות, כי בסופו של דבר רשות מקומית שאין לה מקורות הכנסה עצמיים – וזה חלק מההכנסות העצמיות של הרשויות המקומיות – כשאין לה הכנסה עצמית בסופו של דבר היא נסמכת על שולחן הממשלה, היא נסמכת על שולחנו של שר הפנים, שצריך לתת לה מענק איזון או תקציב איזון, נקרא לו איך שאנחנו רוצים, וגם באותה חלוקה של מענקי איזון יש אי-צדק מסוים. הצודק ביותר הוא לאפשר לרשויות המקומיות לפתח את מקורות ההכנסה העצמיים שלהן ולאפשר להן לחיות בפני עצמן. הגיע גם הזמן, באופן עקרוני, לחשוב במושגים – שיש מבנה תשתית, יש מפעלים, יש מרחבים, תחומים, מתחמים, שההשפעות שלהם לא מינוריות, לא מיקרו, לא קטנות שאפשר לאכוף אותן רק במסגרת מוניציפלית אחת, אלא יש דברים – כמו בתי-הזיקוק: בתי-הזיקוק בחיפה עד עצם היום הזה, ולאחר מאבקים רבים, בעצם מחלקים את ההכנסה מארנונה לרשות אחת או שתיים, למרות ההשפעה של בתי-הזיקוק ושל הרבה מפעלי תשתית שיש להם השפעה בינונית וגדולה. צריך לחלק באופן הוגן יותר וצודק יותר – בין הרשויות המושפעות מאותו מתחם. החוק שלי נותן את הבסיס לדבר כזה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. ישיב שר הפנים גדעון סער, בבקשה. החוק הבא הוא של חיליק בר, אם מישהו רוצה להודיע לו על זה. <שר הפנים גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 9ב לפקודת העיריות, שעניינו הכרזה על אזור חלוקת הכנסות המתקבלות מארנונה, היטלי השבחה ותשלומי חובה בין הרשות המקומית שבתחומה מצוי האזור לבין רשויות מקומיות סמוכות או גובלות. בהצעה מבוקש לקבוע כי הכנסות כאמור שמקורן במתחם הגורם למפגעים סביבתיים ברשות מקומית אחרת, יחולקו בין הרשות שבה מצוי המתחם לבין הרשות המקומית המושפעת מהמפגע, על-פי כללים שיקבע השר. חלוקת הכנסות היא נושא מורכב, עם מכלול שיקולים מגוונים, והוא תלוי נסיבות משתנות רבות בין מקרה למקרה. מנגנון של ועדת החקירה שמוקמת – וכבר קיבלתי החלטות בעשרות מקרים בעקבות ועדות חקירה בנושא של גבולות ובנושא של הכנסות – נועד לבחינת מכלול השיקולים וגיבוש המלצה בהתאם לנסיבות העניין ולאחר שמיעת כל הגורמים הנוגעים בדבר. על רקע זאת, הוקנתה הסמכות לשר הפנים, שבידו היכולת, לאחר שהונח בפניו תזכיר של ועדת חקירה, לבחון את מכלול האינטרסים ואת האיזון הנדרש ביניהם. הוספת סעיף לפקודה – אנחנו מדברים על פקודת העיריות – על-פי המוצע, תוך מתן עדיפות לשיקול אחד ויחיד ובהתעלם משיקולים אחרים ומיתר נסיבות העניין, פוגעת בשיקול הדעת של שר הפנים וסותרת את המנגנון הקיים היום ואת ההיגיון העומד בבסיסו. לכן אני בדעה כי אין מקום לשינוי המוצע – למתן עדיפות לשיקול אחד על פני מכלול השיקולים. זה בהחלט שיקול שניתן לשקול אותו, אבל לתחם את שיקול הדעת לממד אחד – לא נכון. הדבר הזה יפגע בשיקול הדעת ובסמכות שר הפנים ועלול דווקא להביא את ההפך ממה שלפי דעתי רוצה המציע – שיהיו פחות ועדות חקירה ופחות שינויים במפת ההכנסות ובמפת הגבולות, כי תהיה כבילה לסוג אחד של שיקול. לכן אני מציע להתנגד להצעת החוק המוצעת. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לשר הפנים. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הצעת החוק? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 31 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים סביבתיים בין רשויות מקומיות), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 15 בעד ההצעה, 31 נגד. ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיעוד חופשי של ישיבות מועצה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2375/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיעוד חופשי של ישיבות מועצה), של חבר הכנסת חיליק בר. בבקשה, בוא להציג אותה, וישיב שר הפנים גדעון סער. הרדיו המחתרתי של הכנסת מתבקש לדוֹם. אי-אפשר לשמוע פה. אתה רגיל לרדיו מחתרתי באופן משפחתי. זה נורא קשה, זה מוכפל לנו ואי-אפשר לשמוע. בבקשה, חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, תראו, אנחנו באופוזיציה רגילים שמפילים לנו הצעות חוק, כי זו דרכו של עולם. אז אני, שלמדתי את זה כחבר כנסת חדש, אמרתי שנציע הצעות חוק שיכולות להיות מקובלות על כולם, שלא עולות כסף, שמגבירות את השקיפות, את שותפות הציבור, שעושות פוליטיקה חדשה, כמו שחברי מיש עתיד ביקשו בקמפיין שלהם, לעשות פוליטיקה חדשה. והנה, הבאתי חוק שאומר דבר מאוד מאוד פשוט: מוצע לתקן את פקודת העיריות כך שיובטח שכל אדם יוכל לתעד ולפרסם ישיבות פומביות של מועצת העיר. הייתי חבר מועצת העיר ירושלים. בירושלים יש באמת הקלטה יזומה על-ידי העירייה שמובאת באינטרנט לציבור. אגב, כשיש דיון שראש העיר – או שפקידים ממליצים לו לעשות בדלתיים סגורות, באמת דנים בדלתיים סגורות ומוציאים את כולם. אתם יודעים מה, אפילו כשזה לא בדלתיים סגורות, תמיד יש אבטחה ומאבטחים באולם, כדי שאם יש איזה פרובוקטור או אנרכיסט שרק רוצה להפר את הסדר הציבורי, באמת מגיע הסדרן ומוציא אותו מהאולם. הכול בסדר. ההצעה הזאת הגיעה אלי מלא-מעט פעילי ציבור, כולל חברי מועצות ערים שאין להם שידור ציבורי או עירוני, שאין להם יכולת כספית – כי מה לעשות, אין מספיק כסף להביא את הדברים לידיעת הציבור – ואמרו: תעשו מה שנהוג בהרבה מדינות בעולם, וזה לתת לציבור שמגיע, במידת האפשר, בדיון שלא בדלתיים סגורות, לצלם את זה ב"אייפון" שלו, ב"סמסונג" שלו, במצלמה פרטית, ולהביא את זה לידיעת הציבור. ואם חלילה זה פוגע במישהו, אז עוצרים אותו מלעשות זאת. הממשלה התנגדה. ועדת שרים לחקיקה התנגדה. לא קיבלתי שום הסבר למה. חוק, גברתי היושבת-ראש, שלא עולה אגורה, שגורם לציבור לבוא ולהיפתח, ואנחנו נותנים לו סיכוי כלשהו של: הנה אמון. הרי מה אנחנו – כשאני הייתי חבר מועצת העיר ירושלים הייתי שליח ציבור. הציבור בחר בי ורצה להבין מה אני עושה; רצה לקבל ממני דין-וחשבון שאני לא יכול לשלוח לחצי מיליון תושבים בירושלים. אז בירושלים הוא באמת יכול היה להיכנס לאתר האינטרנט, כי ראש העירייה ברקת, שיש לו תקציב לא קטן, הרשה לעצמו לעשות את הדבר הזה. והממשלה, גברתי היושבת-ראש, מתנגדת. דיברתי עם שר הפנים, ואני מבין. הוא נתן לי טיעונים שחלקם הגיוניים – אני לא מזלזל, חלילה, שר הפנים – אולי על אנרכיה כלשהי, שמישהו יעשה מה שהוא רוצה. אבל מה זה אנרכיה? אם ישיבה פתוחה לציבור – חברי מיקי לוי, אני רוצה שאתם, שדיברתם על פוליטיקה חדשה, תקשיבו לי. ישיבה כבר פתוחה לציבור. הציבור מגיע על שלל אייפוניו ופלאפוניו ורוצה לצלם את זה – מה שאגב, גם כך עושים בהרבה עיריות – ולהפיץ את זה אחר כך ב"יוטיוב"; לפרגן לחבר מועצה שעושה משהו, לבקר ראש עירייה שעשה משהו. ממה נפשכם? למה ועדת שרים, לעזאזל, מרחיקה את החובה שלנו לתת דיווח לציבור בדרך הכי פשוטה שיש, הכי זולה שיש? החוק הזה לא עולה רבע שקל. הוא עולה רבע שקל למי שמחזיק פלאפון ומשלם עליו. הציבור פנה אלי ואמר לי, בעיירות קטנות מאוד: אנחנו רוצים שתאפשרו לנו לעשות, ונתנו לי רשימה ארוכה של מדינות שמחייבות בחוק לעשות את זה. אז אנחנו, אור לגויים, לפעמים יכולים ללמוד קצת מהגויים, והממשלה מתנגדת. אני רוצה אחר כך להבין, גם מכם באופן פרטי וגם משר הפנים, למה, לעזאזל, הממשלה מתנגדת לחוק שהוא כל כך פשוט, כל כך בסיסי; מדבר על חופש הציבור לדעת, על מעורבות של הציבור בתוך מה שקורה בדיונים ברשויות המוניציפליות. אגב, גם פה בכנסת, ולפעמים בוועדות, כאשר יש לנו המשאבים, אנחנו מראים לציבור. עכשיו הציבור יכול לפתוח ערוץ 99, ערוץ הכנסת, ערוץ מצוין, שיראה מה אני מדבר, ישפוט אותי ביום הבחירות – אני מתמודד בפריימריז כמו אחרים, אחרים מצביעים רק למפלגות – ישפוט אותי אם מה שעשיתי או לא הוא טוב או לא, כי אני יכול להראות את זה לציבור. הרי אנחנו לא דמוקרטיה חשוכה ואנחנו לא רוצים להחשיך לציבור את מה שאנחנו עושים. שוב, אדוני שר הפנים, בחוק שלנו דיברנו ואפשרנו לראשי ערים שמחליטים שהדיון יהיה בדלתיים סגורות, לסגור את זה לציבור. יש דברים שפוגעים בפרטיות של אנשים, יש דברים תקציביים שלא רוצים – אני יודע, גם אני כמזכ"ל המפלגה, התקציב של המפלגה שלי לא תמיד פתוח לכל מי שרוצה לדעת. אם יש דרישה או אם יש סעיף מסוים, ודאי אנחנו שקופים. אבל המטרה היא, גם אצלנו במפלגה, גם פה בכנסת – ואני מברך על זה – אני זוכר, אגב, שאמר לי ראובן ריבלין, הנשיא הנבחר, על הדיונים שהיו בבואנו לברוא את ערוץ הכנסת. והיו הרבה חברי כנסת, כולל אנשים מאוד בכירים, שהתנגדו: מה פתאום שהציבור יראה, חלילה, מה קורה בתוך המליאה? שהציבור יראה מה קורה בתוך ועדה? מה, אנחנו השתגענו? זה הרי תורה מסיני, זה סודות מדינה. אז לא. אז ועדת חוץ וביטחון לא משודרת באופן ישיר, וועדות משנה של ועדת חוץ וביטחון לא משודרות; ודיונים פנימיים שסגן השר מיקי לוי עושה עם שר האוצר, והם מאוד רגישים לאוכלוסיות, לא משודרים. אבל על מה אנחנו מדברים? מליאת הכנסת וועדותיה יכולות לשדר באופן חופשי כי לנו יש הכסף והאמצעים, אבל במועצה מקומית ירוחם חברי מועצה ותושבים אומרים לנו: תעזרו לנו עם החוק הזה, שנוכל לצלם פיראטית – "פיראטית", כן? עצמאית – ולא יאסרו עלינו; אנחנו נפרסם את זה ב"יוטיוב", דבר שעולה רבע שקל או אפס שקל, תאפשרו לנו את זה בחוק. כי הרבה פעמים – ויש פסקי-דין – אומרים: לא, אם זה לא בחוק אנחנו לא מרשים. יש פסק-דין שעסק בנושא הזה. לכן, אני מבקש מחברי הקואליציה – חברתי יפעת קריב, שמכירה את החוקים המוניציפליים, וכל חברי יש עתיד והליכוד שמדברים על שקיפות ושיתוף הציבור וזכות הציבור לדעת: אין שום סיבה בעולם להתנגד לחוק הזה. אני יכול להבין משחקי קואליציה–אופוזיציה, אבל תזכרו, חברים, שאנחנו מצביעים פה מתוך אחריות, אדוני השר, כולל היום, על לא מעט החלטות של הקואליציה – כי מיקי לוי עושה גם דברים טובים במשרד האוצר, וחברת הכנסת קול מעבירה חוקים, כולל השבוע, שהייתי מאוד גאה להצביע עליהם. כך אם יש חוק אופוזיציוני שבאמת אין שום סיבה הגיונית – ואני אשמח לשמוע את שר הפנים מסביר למה להתנגד לו – לא תתנגדו לו. תמיד באים אלי ואומרים לי: תוריד, תעשה אחר כך, עוד חצי שנה. אני רוצה להצביע על החוק הזה. אני רוצה שהציבור בישראל ידע אם כנסת ישראל מתנגדת שתחת חוק, תחת פיקוח, תחת סדרנים, תחת החלטה של ראש עיר אם לסגור או לא לסגור את הדלתיים, יהיה הכוח לאזרח הפשוט לתעד ישיבות מועצה, שזה הדבר המיידי שיש להם בכל עיר ועיר, בכל כפר וכפר, במועצה אזורית ובמועצה מקומית. אם אנחנו נותנים לו את הכוח הזה – שוב, תחת הגבלים: כל ראש עיר, אדוני השר, יוכל להגיד לכולם בהחלטה שלו: הדיון הזה סגור. אתה מפריע, אתה פרובוקטור, אתה עומד ומצלם אותי ממטר, צא החוצה, אדוני הסדרן. כמו שגם אותי הוציאו מהמליאה הזאת ומוועדת חינוך בכנסת כי לא התנהגתי יפה. על כן, אני כן מבקש שתחשבו על זה שוב – זה לא איזה חוק סוד מדינה – לאפשר תיעוד חופשי של ישיבות מועצה במסגרת המגבלות שכתובות בחוק. החוק הזה תואם חוקים שקיימים במדינות אחרות שעושות את זה; מדינות שמתגאות בדמוקרטיה שלהן, והן באמת דמוקרטיות. אין סיבה להתנגד לחוק הזה. אני מבקש מחברי הקואליציה לעשות חשיבה נוספת בנושא הזה; מאדוני שר הפנים – לפתוח טיפה את לבך הדמוקרטי, ואני יודע שאתה דמוקרט אמיתי, לטובת הציבור והחוק הזה. אני לא המצאתי אותו; באו אלי מציבור, כולל חברי מועצה לא מעטים בערים קטנות שלא יכולות להרשות את זה, שנצביע על החוק הזה, לשתף ולהגדיל את הדמוקרטיה, להגדיל את השקיפות, להגדיל את מעורבות הציבור. אין סיבה שנתנגד לזה. אני מבקש מאוד מחברי הכנסת לתמוך בחוק הזה. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. אנחנו נזמין את שר הפנים גדעון סער. אני סקרנית – איך תענה. <שר הפנים גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי בקשב את דברי המציע, חבר הכנסת חיליק בר, קודם פנים אל פנים ועכשיו במליאת הכנסת. לא הצלחתי להשתכנע. לא הצלחתי להשתכנע, לא כי אני בקואליציה ואתה באופוזיציה. לא הצלחתי להשתכנע כי הצעת החוק היא פשוט לא טובה, לפי דעתי. אני רוצה להסביר למה. הצעת החוק מייצרת זכות שצריך לראות מה הערך שלה, מה התועלת שלה ומה הנזקים שלה. היא אומרת שבישיבות מועצה כל אדם, אפילו לא רק חבר מועצה, יהיה רשאי לתעד את הישיבה ולפרסם את התיעוד או את חלקו ברבים. זאת אומרת, הכלל שקבוע בחקיקה, והוא קבוע גם בעניין הזה של ישיבות של מועצת רשות מקומית – חובה לקיים פרוטוקול וחובה לפרסם וכדומה – יהפוך לכלל חדש. גם בגופים אחרים, כולל הגוף שאנחנו חברים בו, כשמוזמנים נציגים מהציבור לישיבה של ועדת הכנסת, אין לכל אחד מהם זכות להקליט ולפרסם את הפרוטוקול, והדיונים עדיין שקופים. אי-אפשר, תחת ססמאות על ערכים שכולנו מסכימים עליהם, לבוא ולייצר מערך של זכויות שבסופו של דבר יש יסוד סביר להניח שגם ישבש את הפעילות של הגופים הדמוקרטיים. המצב החוקי כיום מעגן חובת הקלטה ורישום פרוטוקול של ישיבת מועצת רשות מקומית, סעיף 50 לתוספת השנייה לפקודת העיריות. עוד נקבע בסעיף 248ב(2) לפקודה, כי הפרוטוקולים וההקלטות או תמלילים של ישיבות מועצה פומביות מתפרסמים לידיעת הציבור הרחב באתר האינטרנט של הרשות המקומית. מתן האפשרות לתיעוד עצמאי לכל אדם, כפי שמוצע בהצעת החוק, של ישיבות המועצה – בין בהקלטה ובין בצילום – עשוי לשבש את מהלך הדיונים, להקשות על התנהלות ישיבות המועצה, ואין בזה – מרגע שקיימת חובה של פרסום הפרוטוקול – שום תועלת בצד השני. זאת ועוד, מתן אפשרות לתיעוד עצמאי עשוי לאפשר תיעוד סלקטיבי של מהלך הישיבה תוך הקלטה או צילום של חלק ממשתתפי הישיבה או פרסומם באופן חלקי ומגמתי אשר מוציא דברים מהקשרם, ובכך לטעת בציבור חוסר אמון במועצת הרשות המקומית. אני מציין כי הנושא נדון בפסק-דין דרור עזרא נגד עיריית הרצלייה. שם קבע בית-המשפט המחוזי בתל-אביב כי מועצת העיר יכולה לאסור את תיעוד ישיבותיה בין היתר מטעמים אלה, ודחה את עתירתו של חבר מועצת העיר שביקש לתעד את מהלך הישיבה באופן עצמאי מתוך כוונה לעשות שימוש באופן סלקטיבי בחומר המתועד על-ידו. ההוראות הקיימות היום בפקודה בדבר חובת הקלטה של ישיבת מועצה, לרבות חובת פרסום ההקלטה ותמלול של ישיבות המועצה ברבים, מאזנות נכונה בין העקרונות של זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי מצד אחד ובין הצורך בשמירה על תקינות הדיונים מצד שני. יש מזכיר לרשות המקומית. הוא צריך להיות אחראי לעניין הזה. בשיחה שקיימנו בינינו העלה המציע את האפשרות שההוראות הקיימות של החקיקה לא נאכפות. אני מוכן לבחון את הנושא הזה. אני חושב שזו שאלה רצינית, אם הן לא מבוצעות בפועל, אבל מענה לאי-אכיפת החוק הקיים על-ידי תיקון חדש לחקיקה שהוא אינו נכון, לדעתי, זה לא המענה. לכן אני מציע למליאת הכנסת להצביע נגד הצעת החוק שמביא חבר הכנסת בר. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. נעבור להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיעוד חופשי של ישיבות המועצה) – בבקשה להצביע. מי בעד? מי נגד? היה דיון מאוד מעניין. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 25 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיעוד חופשי של ישיבות המועצה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 14 בעד, 25 נגד. ההצעה לא התקבלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעה של חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. חברת הכנסת יפעת קריב, תהיי מוכנה להצעה הבאה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעה מטעם ועדת הכנסת. אבקש להודיע כי סיעת הליכוד – ישראל ביתנו בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה התפלגה לפי סעיף 59(2) לחוק הכנסת לשתי סיעות כדלקמן: (א) סיעת הליכוד – תנועה לאומית ליברלית, אשר תמנה 20 חברי כנסת, שהם חברי הכנסת שנמנו עם הסיעה לפני ההתפלגות, למעט חברי הכנסת האמורים בפסקה (ב); (ב) סיעת ישראל ביתנו, אשר תמנה 11 חברי כנסת, והם: אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, עוזי לנדאו, סופיה סוניה לנדבר, יצחק אהרונוביץ, אורלי לוי אבקסיס, פניה קירשנבאום, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר ושמעון אוחיון. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1520/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת יפעת קריב) <היו"ר רות קלדרון:> השר יעקב פרי יענה בשם שרת הבריאות ליפעת קריב. חברת הכנסת קריב, הצעת חוק החזקת מזרקי – איך אומרים את הדבר הזה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אפינפרין. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לאחות שולי מועלם-רפאלי. – – – מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ג–2013. בבקשה, גברתי. <יפעת קריב (יש עתיד):> חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במה שעבר עלינו השבוע, והאמת היא שצירוף המקרים מפחיד לחלוטין. אני רוצה לדבר על המזרק הזה שהבאתי אתי – תודה לד"ר – – – <היו"ר רות קלדרון:> נדמה לי שאסור להציג מצגות, אז תשימי את זה למטה. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – ד"ר באסל גטאס, חבר הכנסת, שנושא את זה על עצמו יום-יום, שעה-שעה. הזזתי לצד. השבוע, באופן קשה, בצירוף מקרים קשה, הבן שלי, שהוא אלרגי לחלב, ישב במסעדה, והגישו לו במקום קינוח פרווה קינוח חלבי. אני הייתי פה במליאה, וממש ברגעים מצבו הידרדר. אני רוצה לקרוא לכם את הפוסט שהוא כתב. אני חושבת שזה המקום להשמיע את מה שקרה אחרי. המזרק הזה שהצגתי הציל את חייו, ועל זה בדיוק אני מדברת בהצעת החוק, ואני לא מבינה איך צירוף המקרים המפחיד הזה התרחש לי השבוע. אז הבן שלי, עומר, בן ה-15, כתב בפייסבוק שלו: מדהים איך טעות קטנה במטבח במסעדה יכולה לגרום לי ולכל מי שאלרגי לדבר כלשהו לאלרגיה חריפה ולסכנת חיים בתוך שניות. מזל שהיה לי המזרק שבתמונה בתיק – הוא שם את זה בתמונה – אתמול בערב, אחרת הכול היה נראה שונה. בתוך כמה שניות כבר הרגשתי רע, ובתוך כמה דקות כבר הזרקתי לעצמי במזרק מציל החיים הזה. אבל הטעות הזאת במטבח הייתה יכולה לקרות לא רק לי אלא גם לכל אחד אחר, ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם המקרה הזה היה קורה למישהו אחר, שיש לו אלרגיה לחלב או למזון, אבל לא היה לו המזרק הזה בתיק. זו אחת הסיבות שהחוק הזה כל כך חשוב. אם אתמול לא היה לי המזרק, הכול היה יכול להיראות עכשיו שונה לגמרי. בהזדמנות הזאת, כותב הבן שלי, אני רוצה לקרוא לכל מי שאלרגי בצורה מסכנת חיים לכל דבר שהוא – עם או בלי החוק: תמיד תסתובבו עם מזרק אפיפן. אני תמיד דואג להסתובב בעצמי עם שני מזרקים כאלה. אתמול השתמשתי באחד בהם, ואף כמעט השתמשתי גם במזרק השני. למזלי, היה לי המזרק כמו תמיד. לאחר ההזרקה – שעזרה – וטיפול ראשוני שקיבלתי בבית-חולים "אסותא" – במקרה, כי בית-החולים "אסותא" היה שם, למרות שאין בו חדר מיון – אני רוצה להודות להם שטיפלו בו. הם הזמינו אמבולנס, ניידת טיפול נמרץ, ומייד פינו אותו לבית-החולים "שניידר", ושם הוא נשאר כל הלילה ושוחרר. בני כותב: תודה רבה לכל מי שהתעניין בשלומי, עכשיו הכול הרבה יותר טוב. ולכל מי שיש לו אלרגיה כזאת או אחרת אני רק רוצה לומר שוב: במקרה חירום אל תפחדו ותשתמשו במזרק. בשנים האחרונות כבר קרו מקרים של אנשים שמתו כתוצאה מהתקף אלרגיה, ואם היה להם המזרק הזה, כנראה הסיפור היה מסתיים אחרת. ובדיוק בזה עוסקת הצעת החוק הנוכחית. למרבה הצער, המזרק הפשוט הזה, שמציל חיים, לא נמצא בתיק העזרה הראשונה, לא נמצא במסעדות, לא נמצא במערכת החינוך. הצעת החוק הנוכחית מחייבת מסעדות ובתי-מלון ומקומות הסעדה להחזיק את מזרק האפיפן בתוך תיק העזרה הראשונה. חשוב שנבין שבמזרק הזה כל אחד יכול להזריק לעצמו. הוא לא משהו מסובך. זה לא דורש איזו מיומנות. זה חייב להיות בתוך תיקי העזרה הראשונה. בשלוש השנים האחרונות מתו לפחות חמישה ישראלים לאחר שלקו בהתקף אלרגי במסעדה בארץ ובמקומות אחרים שמגישים מזון. רק לאחרונה תיירת נפטרה מאכילת שומשום בבית-מלון כאן בירושלים. בכל המקרים לא היה מזרק אפיפן במקום. התוצאה היא חנק, קשיי נשימה קשים. בסופו של דבר זה מוביל להתקף אנפילקטי, והתגובה היא תגובה מיידית. היום יותר ויותר אנשים סובלים מאלרגיה למזון. במדינת ישראל כ-5% מהאוכלוסייה סובלים מאלרגיה; מתוך ה-5%, 8% הם ילדים ו-2% הם מבוגרים. המספרים רק הולכים וגדלים, והרבה פעמים רק בפעם הראשונה שהם אוכלים מזון שאליו הם אלרגיים קורית התגובה המאוד-קשה. התופעה הזאת בעצם ניתנת לטיפול בעזרת מזרק אפינפרין, שמכיל אדרנלין. זה דבר מאוד פשוט. אני קוראת מכאן, אם יש מוצר רפואי כל כך פשוט, שאפשר להשתמש בו והוא קיים והוא מציל חיים, בואו נדאג שהוא יהיה בכל מקום. בואו נדאג לאנשים האלרגיים; בואו נדאג, כמו במקרה של ד"ר באסל גטאס – עקיצת דבורה, לכן אתה מסתובב עם המזרק הזה. זה באמת דבר מאוד מסוכן, שיכול להוביל לסכנת חיים מיידית, שבסופו של דבר עלולה להיגמר במצב טרגי – במוות. אני קוראת מכאן שנתמוך בהצעת החוק הזאת, ובעתיד גם נרחיב אותה למערכת החינוך, ולא רק למקומות ההסעדה. אני רוצה להודות לכל מי שהתעניין במצבו של הבן שלי. היו רגעים קשים ואחר כך ימים קשים. אני באמת חושבת שצירוף המקרים מפחיד. אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק ולתמוך בעתיד גם בהרחבה שלה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. בשם שרת הבריאות יעל גרמן ישיב השר יעקב פרי. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת-ראש, חברתי חברת הכנסת יפעת קריב, חברי הכנסת, אני מתכבד לענות בשמה של שרת הבריאות. הצעת חוק מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים עוסקת בהחזקת מזרק אפינפרין במסעדות לשימוש במצבים של תגובת אלרגיה חריפה למזון מסוג מסוים, מה שיכול להציל חיים. מתן התרופה באופן מיידי הוא חיוני, שכן מדובר בפעולה מצילת חיים שיש לבצע בשטח באופן מיידי, שכן הידרדרות תופעות האלרגיה עד למצב של חנק ומוות עשויה להימשך דקות מעטות. לצערנו, ידועים מקרים שבהם פיתחו אנשים תגובה אלרגית עקב אכילה במסעדה, ולצערנו אלה אף הסתיימו במוות. התכשיר אינו יקר, וניתן לקבוע את תנאי האחסון המתאימים וכן שלט מתאים באזור ההחזקה, כך שיתאפשר שימוש בו לפי הצורך. בעל העסק יידרש לעמוד בהוראות אחסון ורענון התרופה מעת לעת, אך לא תחול עליו האחריות למתן הטיפול. הממשלה תומכת בהצעת החוק, שהיא טובה וראויה, בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה. לפיכך, הממשלה ממליצה לכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. ניתן לשר להגיע למקומו. מי בעד הצעת חוק החזקת מזרקי – הצבעה, בבקשה. בעד, נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <יריב לוין (הליכוד):> מי שהוגה נכון את שם החוק יקבל – – – <היו"ר רות קלדרון:> זהו. אני כבר יודעת להגיד רזבוזוב. אפינפרין. 31 חברי כנסת בעד, ואין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אם אין על זה מחלוקת. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור מדיווח לנישום פטור), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/417/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) <היו"ר רות קלדרון:> נמשיך הלאה. חבר הכנסת שטרית נמצא אתנו. הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור מדיווח לנישום פטור). ישיב סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה, אדוני. <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת מקורה עוד מהכנסת הקודמת, והיא באה לעסוק בעוסק זעיר. על-פי החוק הקיים היום, אדם שהכנסתו השנתית לא עולה על 60,000 שקל לא נדרש לדווח למס ערך מוסף. הדיווח היחידי שלו – פעם בשנה הוא ממלא טופס קצר שאומר: לא הרווחתי מעל 60,000 שקל, ואז אוטומטית הוא שולח את זה למס ערך מוסף, והוא פטור מדיווח למס ערך מוסף. מה שחל במס ערך מוסף לא קיים במס הכנסה, וזה יוצר בעיה גדולה מאוד לעוסקים זעירים. נגיד, אישה שהפרנסה שלה היא לאפות עוגיות בבית, ויש הרבה כאלה, או לבשל אוכל, או אישה שתופרת בבית ומרוויחה כמה עשרות אלפי שקלים; במצב הנוכחי היום, על-פי פקודת מס הכנסה, צריך להגיש דוח רואה-חשבון. הדוח עצמו וכל הדיונים עם מס הכנסה במשך החודש דרך רואה-חשבון, עולים יותר ממה שהאישה מרוויחה. לכן הצעתי בכנסת הקודמת הצעת חוק שקובעת שגם לגבי מס הכנסה יחול אותו כלל. זאת אומרת, אדם שהכנסתו השנתית לא עולה על 60,000 שקל, הדיווח למס הכנסה יהיה בטופס דומה לזה שעשו במע"מ, זאת אומרת טופס קצר שלא צריך לו רואה-חשבון, שאדם פשוט יכול למלא אותו ולהסביר ולכתוב שהכנסתו לא עולה על 60,000 שקל, והוא יהיה פטור מכל הדיווחים של רואה-חשבון וכל המתלווה לזה. אני חושב שזו ברכה רבה בעיקר לאנשים הקטנים, לעוסקים הזעירים, לאישה שעובדת בבית, לאופה. לצערי הרב, הממשלה הקודמת לא אישרה אומנם את החוק, אבל הסכימו שאני אדחה את ההצבעה כדי שיקימו ברשות המסים ועדה שתכין תשובה. ואכן, לשמחתי, הוקמה ועדה ברשות המסים על-ידי נציב המס הקודם, האחרון שהיה, ארבלי. הקימו ועדה, אחרי שישבו אתי והבינו מה אני רוצה, ועבדו על העניין. גברתי היושבת-ראש, אני הגשתי את החוק פעם שנייה כדי להביא את הדבר לכלל סיום. <היו"ר רות קלדרון:> כל הכבוד. <מאיר שטרית (התנועה):> נודע לי שבאמת רשות המסים הכינה עבודה. גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית. החוק יועבר לוועדת הכספים לדיון. אני מאמין שאם נציבות המס תבוא לשם ותראה שבאמת נעשתה פעולה, אני אמשוך את החוק מהוועדה, ובזה זה יבוא על פתרונו. לא על כל דבר צריך חוק. אם העניין באמת נפתר על-ידי נציבות המס אני אשמח, ויותר אשמח לשבח את רשות המסים ואמשוך את החוק. גברתי היושבת-ראש, במילים אחרות, אינני מתכוון לקדם את הצעת החוק הזו מעבר לקריאה הטרומית. כפי שבאמת התרשמתי, יש פתרון לעניין. אני רק רוצה לוודא שיש פתרון, שוועדת הכספים יודעת אותו, ואז אני אמשוך את החוק. כך שאפשר לפתור דברים גם לא באמצעות חקיקה ממש ורק באמצעות דחיפה. אני שמח שהפעם אנחנו באמת במצב – הנה הראיתי דוגמה שאפשר לעשות שינויים בחקיקה ולאו דווקא באמצעות חקיקה. גברתי היושבת-ראש, אני אומר את זה על רקע העובדה שיש, לצערי, זילות בהצעות חוק. יש הצעות חוק שתקנה פשוטה הייתה פותרת אותן. לצערי, בגלל העובדה שבכנסת נהיה מצב שלא מתעסקים בכלל עם הצעות לסדר-היום, זה הפך להיות לא רלוונטי וקוברים את הכול בוועדות, חברי הכנסת, בלית ברירה, מתמקדים בהצעות חוק. האמת היא שאפשר לשנות את זה. מאחר שיש לי זמן ואני יכול לדבר עוד דקה או שתיים, אני יכול להביא לך שורה של דוגמאות שבהן פעלתי בעבר לשינוי חוקים שלא באמצעות חקיקה. אגב, הדוגמה הכי בולטת היא המחשבים. בשנות ה-80 המכס על מחשבים היה 100%, ואני ביקשתי לבטל את המכס על מחשבים כי חשבתי שזה לא בסדר שאזרחי ישראל ישלמו מס 100% על מחשבים. זה דופק את הטכנולוגיה, את היכולת של ההורים לקנות מחשבים ושל בתי-ספר. פניתי לשר האוצר דאז משה נסים וביקשתי לבטל את המכס על מחשבים. הוא בדק, חזר אלי ואמר: אני לא יכול; אם אני אבטל את המכס על מחשבים, אני אפסיד הכנסה של 200 מיליון שקל בשנה. אז, 200 מיליון שקל היו הרבה כסף. אמרתי לשר נסים: אתה צודק, זו בעיה. תן לי לבדוק. פניתי ליהושע מאור, שהיה מנכ"ל IBM, וביקשתי ממנו שייתן לי פילוח של מי קנה מחשבים בחמש השנים האחרונות לפי סקטורים: ממשלה, גורמים עסקיים ופרטיים. קיבלתי פילוח מאוד מעניין. מסתבר שהקונה הגדול ביותר של מחשבים היה הממשלה. 50% ממי שקנו מחשבים היו הממשלה. 30% היו הסקטור העסקי, ורק 20% – הסקטור הפרטי. זאת אומרת, הממשלה שילמה את רוב המכס לעצמה. הסקטור העסקי – זו הוצאה מוכרת. ואז רק ההורים, נניח, שקנו מחשב לילד שלהם לבית-ספר או בית-ספר שקנה מחשבים היו צריכים לשלם מכס. חזרתי למשה נסים ואמרתי לו: השר, הנה הנתונים. אתה רואה? אתה לא צודק. אין לך הפסד של 200 מיליון שקל. יש לך הפסד של 40 מיליון שקל אולי. הוא אמר לי: תשמע, אני מסכים לוותר, אבל לא על הכול – תשאיר משהו. אמרתי: מה אתה רוצה? הוא אמר: 10%. אמרתי: אני מסכים ל-10%. אמרתי לעצמי שנעשה עכשיו 10%, ויבוא שר אוצר אחר בעתיד ונוכל להוריד גם את ה-10% האלה. ואכן, אני העברתי את החוק אז עם 10% מס. עברו כמה שנים ובייגה נהיה שר אוצר, ופניתי אליו ואמרתי: בייגה, אתם דופקים את התעשייה, את המדע ואת האינטרנט; בוא ונוריד את המכס הזה. הוא אמר: אני מסכים, אבל לא בחוק. תגיש הצעה טרומית, ואני אעשה תקנה. אמרתי: אני מסכים בתנאי אחד – שאתה תוסיף לזה גם את הציוד הנלווה, זאת אומרת לא רק מחשב אלא גם דיסקים, תוכנות, מדפסות, סורקים וכל הציוד הנלווה, כי קודם גם הוא לא היה פטור ממכס; זה היה גם כן לא חכם. אני הסכמתי. הוגש חוק על-ידי בקריאה טרומית, וזה בא לוועדה. בוועדה זה באמת נדון. שר האוצר הביא תקנה שהראתה שהוא מבטל לחלוטין את המכס ל-0% – והיום, אגב, זה המצב – ואני משכתי את החוק והשגתי את המטרה שרציתי. ואכן, במצב הנוכחי היום תושבי ישראל לא משלמים מס על מחשבים ועל ציוד נלווה, כך שאדם שמביא מחשב מחוץ-לארץ, הדבר היחידי שהוא צריך לשלם זה מס ערך מוסף. אדם שמביא כל מחשב או כל ציוד מחשבים יכול להיכנס לשדה התעופה, לשלם מס ערך מוסף של 18% ולהיכנס לארץ. הוא לא צריך לשלם פרוטה אחת נוספת. לצערי הרב – אני אומר בצער שבחלק מהמקומות בארץ מוכרים מחשבים במחירים הרבה הרבה יותר גבוהים מאשר בחוץ-לארץ; מאותן חברות. זה דבר שהרבה ישראלים מנצלים, לשמחתי, קונים מחשבים במחיר הרבה יותר נמוך, משלמים עליהם מס ערך מוסף, וזה עדיין יותר זול. זו עוד דוגמה אחת שאני שמח לייצג אותה, ואני מקווה באמת שבעקבות ההצעה הטרומית שלי אכן יבוא תיקון של אגף המסים על-ידי תקנה או על-ידי החלטה מינהלית שלהם. אני אשמח, ויותר מאשמח, למשוך את החוק לאחר הקריאה הטרומית. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו. לדעתי היא תביא ברכה רבה לכל העוסקים הזעירים בישראל, גם גברים וגם נשים, רבים כאלה שעובדים בבית, ואני מכיר כמה כאלה. אגב, אני צריך לתת קרדיט למי שפנה אלי בעניין החוק הזה לפני ארבע שנים. זו רואת-חשבון שבאה בפני והתלוננה על זה כרואת-חשבון שמטפלת באמת באנשים קטנים. היא אמרה: כואב לי הלב; אומנם אני מרוויחה מזה אבל זה לא בסדר. אני לא זוכר עכשיו את שמה, אבל אני אציין אותה בוועדה. בעקבות דבריה הגשתי את הצעת החוק הזאת, ואני שמח שזה מגיע בסוף לידי סיום. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה שאתה משתף אותנו בניסיון שלך. אנחנו לומדים. סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי יבוא וישיב. גם יישר כוח על הסבלנות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מאיר שטרית (התנועה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו לומדים שאפשר לחכות ארבע שנים, ואז זה כן עובר. שמעון אוחיון – נמצא. אתה הבא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, זה יהיה קצר. הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף להסכמת שר האוצר בהמשך תהליך החקיקה. אבקש מהכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת פייגלין, בבקשה, לא לדבר בטלפון במליאה. אנחנו מפעילים הצבעה; כל מי שרוצה להצביע יתפוס את מקומו. מי בעד הצעת החוק ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור מדיווח לנישום פטור), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 19 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת הכספים. <חיים כץ (הליכוד):> העבודה והרווחה. ועדת הכנסת תחליט. <היו"ר רות קלדרון:> אז ועדת הכנסת תחליט אם זו ועדת עבודה ורווחה או ועדת כספים. אני מביעה את שמחתם של בעלי העסקים הקטנים. <הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1526/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> שתי הצעות החוק המוצמדות הבאות: הצעת החוק הראשונה, הצעת חוק העסקת עובדי הוראה – חבר הכנסת שמעון אוחיון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, מוצמד. ללא תשובת שר. <נחמן שי (העבודה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> יש לנו עוד שני חוקים אחר כך, חבר הכנסת שי. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, קשה לעבור לסדר-היום הרגיל בימים מתוחים אלו, ימים שבהם נמצאים אזרחים רבים תחת התקפת טילים בלתי פוסקת; ימים שבהם צבא הגנה לישראל פועל ללא לאות במטרה להחזיר את השקט לרחובות ישראל. אני מבקש לחזק את ידי האזרחים להמשיך לפעול בהתאם להנחיות פיקוד העורף ולשמור על איפוק וסבלנות לאורך המערכה. החוק שאני מבקש שתאשרו היום הוא צעד גדול ומשמעותי למען החברה הישראלית ולמען הצדק החברתי שאליו משוועת אוכלוסייה גדולה בישראל. מטרת החוק היא לשפר את החינוך בישראל, להיטיב עם הילדים ועם המורים האמונים על חינוך הדור הבא בחברה הישראלית. אני עומד היום ומדבר בשמם של לפחות 18,000 מורים ועובדי הוראה אשר זועקים במשך שנים לשינוי, כשהם מועסקים כעובדי קבלן נחותים מעמיתיהם, ללא ביטחון תעסוקתי ולא תמיד עם התנאים הסוציאליים ההוגנים. דובר כבר רבות על ההשפעה הישירה של ההוראה על החינוך ועל חשיבות החינוך בקידום החברה, וברור לכול כי תפקידו של מורה לא מסתיים בהוראה ובלימוד של החומר ובכל מה שנוגע לתחומי הידע, אלא מורחב לחינוך ולהנחלת ערכים לדור ההמשך. תפקידו של עובד ההוראה, אם כן, מאפשר לו להשפיע על התפתחותם של התלמידים, על עיצוב דעותיהם ועמדותיהם בנושאים עקרוניים ולתרום לפיתוח הפוטנציאל של כל תלמיד ותלמיד, כך שלעובד הוראה תפקיד מהותי ומכריע בעיצובה של החברה הישראלית לדורות הבאים. מצבם של אותם אלפי עובדי הוראה במערכת החינוך היום אינו מאפשר להם לעשות את עבודתם בצורה הטובה ביותר, והנפגעים הישירים בסופו של דבר מן המצב הזה הם ילדינו. במי אנחנו פוגעים? אנחנו בסופו של דבר פוגעים בילדינו, וכל הפגיעה הזאת נוגעת גם לטיב ההוראה, לטיב החינוך ולכל מה שנוגע למערכת החינוך בכלל. אני יודע שרבים מבקשים להצביע על העלויות הגבוהות של העברת מורי קבלן לעובדים מן השורה תחת משרד החינוך, הרשויות המקומיות או הבעלויות השונות, כמו בחינוך המוכר שאינו רשמי או בבעלויות כמו "אורט", אמי"ת, "עמל" ואחרות, שהן בוודאי מוכרות. אבל חשוב להצביע על ההשלכות החברתיות הקשות הנובעות מהעסקת מורים בצורה קבלנית. בואו נדבר גלוי: מדובר בהרחבת פערים כלכליים-חברתיים; מדובר בפגיעה ביכולת לשפר תהליכי למידה וגם תהליכי הוראה; פגיעה במעמד המורה, כשאנחנו צריכים לחזק את מעמד המורה אם אנחנו רוצים באמת חינוך טוב לילדינו. אני מפנה את כולם, את כולנו, למחקרים שפורסמו, ובמיוחד למחקר האחרון שריכז עבורנו הממ"מ של הכנסת. העסקה קבלנית איננה תופעה חד-פעמית שעוברת מאליה, אלא תופעה שמתרחבת ומאיימת לפגוע בכלל החברה. כשאני מסתכל בנתונים – עד לפני כמה שנים היה מדובר על 3,000, על 5,000 מורים ועובדי הוראה בהעסקה קבלנית. הדוח הבא כבר מדבר על 10,000, על 12,000. יתרה מזאת, עכשיו אתה אפילו לא יכול למצוא את הנתונים. אתה צריך להתחכם ולפנות ללמ"ס, לעשות כל מיני הצלבות ולהביא לך כל מיני מספרים או נתונים, לחפש תחת כל מיני סעיפי תקציב ברשויות מקומיות אחרות כדי למצוא מי הם העובדים בהוראה שיושבים שם במסגרת ההעסקה הקבלנית. במילים אחרות, התופעה הולכת ומתרחבת, ואם לא נעצור אותה היא תפגע בנו, היא תפגע בעתיד מערכת החינוך והיא תפגע בעתיד ילדינו. הצעת החוק המובאת לפניכם מבקשת להפסיק את התופעה הזאת, להפסיק את ההעסקה של עובדי הוראה באמצעות גופים מתווכים, ולהעסיקם על-ידי אותם גופים ממלכתיים, רשמיים, כמו משרד החינוך, רשויות מקומיות ובעלויות אחרות שהן מוכרות. מעבר לכך, אנחנו מעוניינים לייצר מנגנוני פיקוח שמטרתם לשמור על מעמדם של עובדי הוראה ולמנוע שחיקה של המעמד הזה. עובדי ההוראה המועסקים באמצעות גופים המתווכים, מועסקים למעשה במצב שנקרא חוסר ביטחון תעסוקתי, וחוסר הביטחון התעסוקתי הזה כולל צעדים רגילים כמו שימוע בסוף השנה, מכתב פיטורין בסוף השנה וחידוש העסקה חודשיים לאחר מכן, דבר שחוזר על עצמו ומתרחב, ואני לא מדבר על כך שבסופו של דבר בתנאים כאלה חלק מן המורים נאלצים לעבוד בתנאי שכר ירודים יותר ומוותרים על חלק מן הזכויות. ועל כן, כדי לעצור את התופעה הזאת וכדי להיטיב עם מערכת החינוך ולהיטיב עם עתיד ילדינו, עם דור ההמשך, אני מבקש מן הבית לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני יכול לשאול שאלה, גברתי היושבת-ראש? <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> כן. אני לא יודע אם מותר לי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> מהצד, בסדר. בבקשה תשמור על הזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני מודה לך. אני מבקש לשאול את חבר הכנסת אוחיון. יש פה סעיף, ודיברתי אתו על זה גם לפני כן. מטרת החוק היא מאוד חיובית, ואני תומך בה: "עובד הוראה אשר עומד בדרישות חוק הפיקוח, יועסק על-ידי משרד החינוך או על-ידי הרשות המקומית, לפי העניין". כך כתוב בחוק, והוא אמר קודם, ובצדק, שמדובר על בעלויות. למשל, בחינוך העצמאי או ב"מעיין החינוך התורני", המורים לא מועסקים על-ידי משרד החינוך. משרד החינוך מתקצב אותם והם המעסיקים, הם הבעלים. אני לא רוצה שגם בחינוך החרדי או בחינוך המוכר שאינו רשמי יהיו עובדי קבלן. אני רוצה שהחוק יחול גם עליהם, ואז בוועדה יצטרכו לכתוב את זה. <חיים כץ (הליכוד):> – – – לאן זה הולך. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה על ההערה. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> מקובל עלינו, ואכן באמת, העניין הזה של החינוך המוכר שאינו רשמי וגם בעלויות – – <משה גפני (יהדות התורה):> גם "אורט", גם – – – <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> – – כמו שאמרתי, בוודאי גם הן יצורפו במסגרת העסקה ישירה מבחינתנו – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> – – כי בסופו של דבר, מהי העסקה בלתי ישירה? שיש לך רשות שהיא אחראית למסגרת החינוכית הפדגוגית, ויש מי שהוא קבלן – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> – – שהוא מעסיק אותך, מפטר אותך וקובע לך את התנאים, ובדרך כלל אנחנו מצפים שכל הרשויות הללו יהיו מאוחדות. הוא המחנך, הוא המעסיק, הוא הפדגוג, הוא מי שאומר לך אם אתה ראוי או לא ראוי והוא המשלם לך את השכר ואת התנאים הסוציאליים. ולא מדובר במקרה שלכם. אדרבה, אני מוכרח לציין שדווקא אצלכם אין התופעה הזאת. <משה גפני (יהדות התורה):> אין אצלנו, אני חבר כנסת של כולם. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> בדיוק, אתה מבין? לכן גם החוק לא – – – <היו"ר רות קלדרון:> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז, תודה רבה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> תודה, להתראות. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. <הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2273/191; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת דב חנין, הצעתך מוצמדת להצעה הזאת; בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אני מנמק מהמקום. <היו"ר רות קלדרון:> בסדר גמור, יש לך שלוש דקות מאיזה מקום שאתה רוצה. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא, גברתי, רק למען הסדר – גם למזכירות – אני מפנה את תשומת הלב שאני מנמק את זה מהמקום; זה על-פי סיכום שנעשה מראש. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גם אנחנו, אני וחברי לסיעת חד"ש, הגשנו הצעת חוק כזאת. אכן, התופעה הפסולה של מורי קבלן הולכת מתפשטת בחברה שלנו, וזה חלק מאותה העסקה קבלנית לא ראויה, נצלנית, לא צודקת, פוגענית, שהגיע הזמן לשים לה קץ. מורי קבלן – זאת תופעה רעה למורים. מורים שמועסקים כעובדי קבלן עובדים בתנאים פחות טובים, עם פחות ביטחון תעסוקתי, יש פגיעה במעמדם, כמו שאמר חבר הכנסת אוחיון, ובצדק. מורי קבלן – זה רע לתלמידים, זה פוגע בהשכלה, פוגע במערכת החינוך, פוגע בחברה. מכל הטעמים האלה, עמיתי חברי הכנסת, צריך את התופעה הזאת לבער. אין מקום לעובדי קבלן במערכת החינוך. אני מברך על דבריו של חבר הכנסת גפני, שבצדק אומר שגם מערכת החינוך העצמאי וגם מערכות החינוך האחרות של הציבור החרדי צריכות להמשיך ולהתקיים, וגם אצלן העובדים שמועסקים צריכים להיות מועסקים של אותן מערכות עצמן. זה מקובל עלינו, גם עלינו וגם על חבר הכנסת אוחיון, וזו כוונתנו. אני קורא לכנסת כולה להתאחד בתמיכה בהצעות החוק החשובות האלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. אין תשובת שר על שתי הצעות החוק הצמודות האלה, ואנחנו נעבור ישר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש תמיכת ממשלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> יש תמיכה, ודאי. אנחנו נעבור להצבעה בנפרד. נצביע קודם על ההצעה הראשונה, של חבר הכנסת אוחיון. כולם במקומות? אז בבקשה, רבותי, הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 22, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העסקת עובדי הוראה עברה, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת החוק שמוצמדת לה, הצעתו של חבר הכנסת חנין, הצעת החוק העסקת עובדי הוראה. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 20, מתנגד אחד – אני לא יודע מה קרה, זה משהו כנראה אישי, דב. בעד – 20, אחד מתנגד. גם ההצעה השנייה, הצעתו של דב חנין, הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, עברה לוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה ראשונה. מזכירנו החרוץ מציין שלא הספיק להחליף ביני לבין קודמתי, חברת הכנסת קלדרון, ולכן הצבעתי למעשה בשמה. בכל אופן, אני – לצורך הפרוטוקול – תמכתי בהצעה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הפיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8) (השעיית עובד חינוך או עובד שירות מעבודתו), התשע"ד–2014. תודה. <הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הרחבת המונח מעשה שחיתות), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/2011/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אם כן, רבותי, נעבור עכשיו להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הרחבת המונח מעשה שחיתות), של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. ישיב השר יובל שטייניץ בשם שרת המשפטים. בבקשה, חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני אדבר מהמקום. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> היום זה הפך להיות טרנד, לדבר מהמקום. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, השחיתות היא רעה חולה. היא מפוררת את החברה, היא פוגעת באמון הציבור במוסדות המדינה. אין ספק שאנחנו צריכים לעשות מעשה ולהיאבק בה. כדי להיאבק בה צריך לנקות את האורוות; כדי לנקות את האורוות צריך מנקי אורוות, ובמקרה שלנו מנקי האורוות הם האנשים שמתלוננים על שחיתות – הלוא הם חושפי השחיתויות. מדינת ישראל מעניקה במשורה מעמד של חושפי שחיתויות. ההליך הזה נעשה באמצעות מבקר המדינה, ומבקר המדינה ידיו בהרבה מקרים כבולות מהטעם הפשוט שהמושג שחיתות הוא עניין מעורפל מאוד: מתי זו שחיתות, מתי זו סתם עבירה מינהלית, מתי זו עבירה על החוק. ולפיכך, הצעת החוק הזאת באה לעשות תיקון גדול כדי לאפשר למבקר המדינה להעניק לעובדי מדינה שמתלוננים במקום עבודתם על שחיתות צו הגנה כזה. לא פשוט להתלונן על שחיתות, כמובן. אנשים פוחדים על פרנסתם ועל מקום עבודתם. לפיכך, הצעת החוק הזאת באה ואומרת: גם עבירה על מינהל תקין, גם עבירה על החוק, תיחשב למעשה שחיתות, ומבקר המדינה יוכל להעניק צו של חושף שחיתות לעובד ציבור כזה. לפיכך, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת שמסייעת לנו למגר את השחיתות הרעה הזאת. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת רוזנטל. ישיב השר גדעון סער בשם שרת המשפטים. בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הרחבת המונח מעשה שחיתות), של חבר הכנסת רוזנטל, מבקשת לתקן את חוק מבקר המדינה כך שעובד בשירות המדינה או בגוף מבוקר יוכל לפנות לנציב תלונות הציבור בתלונה לגבי התנכלות לא רק כאשר ההתנכלות היא תוצאה של חשיפת מעשה שחיתות אלא גם כאשר ההתנכלות היא תגובה על דיווח על מעשה שבוצע בניגוד להוראות כל דין, פגיעה חמורה במינהל התקין, סיוע לעובד אחר בדיווח כאמור או סירוב לשתף פעולה עם מעשים כאמור. כתוצאה מכך יוסמך הנציב – שהוא, כידוע, מבקר המדינה – לתת צו הגנה לעובד במקרים אלה. המונח "מעשה שחיתות" לא הוגדר בחוק, והדבר מקשה על מבקר המדינה להגן על עובדים שנפגעו בשל התרעה על מעשים שקיים ספק אם הם עונים על ההגדרה "מעשה שחיתות" אך הם מעידים על אי-תקינות מובהקת, כגון ניגוד עניינים, מינוי קרובים ועוד. הצעת החוק באה לתקן מצב זה ולהעניק הגנה לעובדים שהתריעו בפני משרד מבקר המדינה על מעשים שאינם נכללים בגדר מעשה שחיתות, או שיש ספק אם הם מוגדרים כך, מאחר שההגדרה היא פתוחה, אך יש אינטרס ציבורי לתת הגנה לגביהם. הצעת החוק עולה בקנה אחד עם חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), אשר נותן היום מענה לעובדים שסבלו מהתנכלות הנובעת מחשיפה של פעילות לא תקינה על-ידיהם. על-פי חוק זה ניתנת הגנה לעובד מפני התנכלות על רקע של הגשת תלונות בידי עובד, או סיוע בהגשת תלונה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילות המעביד, ובגוף ציבורי, גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. ובכן, נעבור להצבעה. כן, רבותי, מי בעד? מי נגד הצעת החוק? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הרחבת המונח מעשה שחיתות), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הרחבת המונח מעשה שחיתות), של חבר הכנסת רוזנטל, עברה, והיא תועבר להמשך דיון והכנה לקריאה ראשונה בוועדה לענייני ביקורת המדינה. עד כאן החקיקה הפרטית להיום. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20) (הגנה על תשלומים הניתנים לזכאים לסיוע כלכלי), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/558).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה – איזה הצעה? הצעת חוק שירות הביטחון? יש לנו עדיין הצעת חוק לפני הדיון האישי: הצעת חוק שירות ביטחון (הגנה על תשלומים הניתנים לזכאים לסיוע כלכלי), של חבר הכנסת – לא רשום לי פה – חיים כץ, בבקשה. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים, החקיקה נוצרת מהחיים, והתברר לנו לפתע איזה בוקר אחד שבניגוד למה שקורה בביטוח הלאומי, שאנשים שמקבלים הבטחת הכנסה אי-אפשר לעקל להם את הבטחת ההכנסה, אלה שמשרתים בשירות לאומי וחיילים שזוכים לתשלומי ת"ש לכלכלה למשפחות שלהם, התשלומים מגיעים למשפחה והחשבונות מעוקלים והם לא מקבלים את הכסף. אנחנו בהצעת החוק הזאת רוצים לעשות כך שזה יהיה זהה לביטוח הלאומי. תשלומי ת"ש שמקבלים חיילים למחיה, תלמידים בשירות לאומי ואזרחים בשירות לאומי, לא יהיו ניתנים לעיקול. אני מקווה שהכנסת תתמוך בהצעה הזאת ותעביר אותה בקריאה הראשונה, ונגמור אותה בקריאה השנייה והשלישית כבר במושב הזה. תודה רבה. אני מקווה שאקבל את תמיכת הכנסת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת כץ. יש מענה? נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק שירות ביטחון (הגנה על תשלומים הניתנים לזכאים). הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20) (הגנה על תשלומים הניתנים לזכאים לסיוע כלכלי), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 17, אין מתנגדים. הצעת החוק של חבר הכנסת כץ, חוק שירות ביטחון (הגנה על תשלומים הניתנים לזכאים לסיוע כלכלי), עברה בקריאה ראשונה, ואני מניח שהיא מועברת להמשך דיון בוועדה שלך. <חיים כץ (הליכוד):> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בוועדת העבודה והרווחה. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2222/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אבישי ברוורמן) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ביקש יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת ברוורמן – אתה רוצה בכל זאת, נכון? – אף שלא היה כאן, לחזור ולהגיש את הצעתו. אז בבקשה, חבר הכנסת ברוורמן. אתה מדבר בטלפון. <דב חנין (חד"ש):> רוצים לשמוע אותך, כולנו רוצים לשמוע. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> דבר עם כולנו במקום בטלפון, בדיוק. בבקשה, אדוני. בוא, חבר הכנסת ברוורמן. בוא, תעלה את ההצעה. <דב חנין (חד"ש):> לא, מהמקום, אבישי, מהמקום. <אבישי ברוורמן (העבודה):> כמה זמן יש לי? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> דקה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> דקה. הצעת החוק היא למימון המונים. הסיפור הוא פשוט. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> למימון מה? לא שמעתי. <אבישי ברוורמן (העבודה):> crowdfunding, מימון המונים. מימון המונים, crowdfunding. זו הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים). ההצעה היא פשוטה: בישראל האשראי הולך בעיקר לעסקים גדולים. עסקים קטנים לא מקבלים מימון. לפני שנתיים הלכתי, בדקתי – בארצות-הברית, גם באיטליה, יש שיטה של מימון לעסקים קטנים: נניח שמישהו רוצה לפתח איזה עסק של מזון אורגני, הוא צריך 2 מיליון שקל, הוא פונה לאנשים, הוא רוצה לגייס 20,000 שקל. כרגע, ברגע שהוא משתף אנשים במניות הוא צריך תשקיף, תהליך ביורוקרטי, הוא לא מסוגל לזה. התהליך המקוצר אומר: אין צורך בתשקיף, ניירות פשוטים, יש משקיע עוגן, במקביל יהיו שומרי סף, באמצעות המט"ים, באמצעות המדען הראשי, אם זה בקשות להיי-טק. במקביל, הרשות לניירות ערך עבדה על הנושא. אני שמח שבמשותף קיבלנו את הגיבוי להצעה הזאת בקריאה טרומית. כמובן, אנחנו נשלב את זה בכל מה שהממשלה תעשה. זה יביא בשורה, לתת עוד אפשרויות לשחקנים קטנים לגייס הון כדי לשפר את מצוקת האשראי שלהם. אני מודה לכל הארגונים בארץ שפועלים בנושא הזה והצטרפו – ועל העבודה המשותפת עם הרשות לניירות ערך. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני, חבר הכנסת ברוורמן. אני רואה שאין משיב על ההצעה הזו. אפשר לעבור ישר להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצעת חוק מימון המונים, קראת לזה, נכון? <באסל גטאס (בל"ד):> איך אנחנו יכולים להצביע על דבר שלא הבנו אותו? <איתן כבל (העבודה):> יש פריבילגיה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> עושים פריבילגיות למפלגת העבודה בגלל השם החדש שלה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד חוק מימון המונים של חבר הכנסת ברוורמן – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. <אבישי ברוורמן (העבודה):> ועדת הכלכלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> והוא יועבר להמשך טיפול והכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה. סיימנו עם החקיקה. <גל המהומות וההסתה וגילויי הגזענות והאלימות במדינה> [על-פי סעיף 55(א) לתקנון הכנסת.] <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים לנושא הבא, שהוא דיון אישי בנושא: גל המהומות וההסתה וגילויי הגזענות והאלימות במדינה – הצעות לסדר-היום של חבר הכנסת יעקב מרגי, של חבר הכנסת מסעוד גנאים ושל חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. יפתח את הדיון ראשון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה. <באסל גטאס (בל"ד):> כל אחד קיבל עשר דקות? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, לא, הבאים זה חמש דקות ומטה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> היה אמור לפתוח רונן הופמן – – <קריאה:> אמרו חמש דקות, לא עשר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – ונחמן שי החליף אותו. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (העבודה):> אבל, אדוני היושב-ראש, אני לא רואה את ממשלת ישראל באולם. <דב חנין (חד"ש):> אין ממשלה בישראל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הם חייבים להיות? <נחמן שי (העבודה):> הזמנתי את התגובה הזאת, ידידי דב חנין. אין ממשלה, אולי היא עסוקה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני יכול רק לומר לך שזה היה אמור להיות דיון 40 חתימות, ואני מניח שהוא התחלף לדיון אישי בדיוק מהסיבה הזאת, כי הנהגת המדינה עכשיו יש לה מלחמה קטנה על הראש. כן. <נחמן שי (העבודה):> יש, חבר הכנסת, יש, יש, השר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אדוני, יש פה שר בכל זאת, הנה, השר גדעון סער נמצא פה – – <נחמן שי (העבודה):> חבוי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – אולי יתכבד וישב במקומו ויקשיב לך. <נחמן שי (העבודה):> הוא חבוי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשעה שאנחנו מקיימים את הדיון שלנו היום על מבצע "צוק איתן", ממשיכים הרקטות והטילים ליפול על ערי ויישובי ישראל. רק לפני כמה דקות היה שוב מטח כזה של טילים. וכבר לא בדרום וכבר לא בקו הגבול, זה גם המרכז, קצת אפילו צפונה לו, ובעצם זה בכל שטח מדינת ישראל. זהו מצב שגם אם אנחנו מכירים אותו, וחווינו אותו כמה וכמה פעמים בעשור האחרון, אולי יותר מעשור, עדיין הוא חדש ועדיין הוא בלתי מתקבל על הדעת. לא עולה על הדעת שמדינת ישראל תניח לארגון טרור לפגוע באוכלוסייה אזרחית באופן פרוע, באופן בלתי מרוסן, ללא גבול, ללא כל מגבלה, בכל עת שהוא ירצה. לא עולה על הדעת. יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו כלכלה, יש לנו כל מה שנדרש כדי להגן על הריבונות שלנו ואנחנו צריכים לעשות את זה. ברוח הזאת, בדיוק ברוח הזאת, אנחנו, סיעת העבודה, גם אמרנו ואנחנו חוזרים ואומרים שאנחנו תומכים במהלכי הממשלה עד כה. אנחנו תומכים בדרך שבה ראש הממשלה ושר הביטחון והקבינט החליטו ללכת, שהייתה עד לרגע זה דרך של שיקול דעת וזהירות. אלה לא החלטות קלות, אבל ההחלטות הנכונות, לפי מיטב ידיעתנו – אני כל הזמן מסייג את זה – התקבלו, והן נועדו, מצד אחד, להעביר מסר כלשהו של אזהרה ל"חמאס", ומצד שני למתן את הפגיעה אצלנו בעורף. זה סוג חדש של מלחמות. חווינו, אמרתי קודם, את ראשיתו לפני למעלה מ-20 שנה, ושם גם קצת ליוויתי אותו, ומאז הוא מתחדש והולך, כאשר האויב שלנו, האויבים שלנו, אומרים לעצמם שהבטן הרכה של מדינת ישראל היא העורף. פעם זה יכול להגיע באוויר, פעם אחרת זה יכול להגיע באמצעות מחבלים מתאבדים. זאת תפיסה שהיא נכונה על פניה כי באמת עורף הוא, על פניו, גוף חשוף וקשה להגן עליו. אבל אוכלוסייה חזקה וצבא משוכלל יודעים, כפי שראינו, להדוף מצד אחד את רוב הטילים המסוכנים – את אלה שאינם מסוכנים, לא – ומצד אחר, גם להתמודד עם האיום, ואני חושב, עוד הפעם, שאנחנו עושים את זה עד עכשיו בדרך הנכונה. אני אוסיף עוד מילה אחת: זאת לא מלחמה, או זה לא מבצע שמדינת ישראל בחרה בו, אף שראינו כיצד בהדרגה מצטברת היכולת הטילאית הזאת בידי ה"חמאס"; היא, אגב, קיימת גם בצפון בידי ה"חיזבאללה" וגם במדינות שכנות; בסך הכול, איום הטילים על ישראל הוא של למעלה מ-170,000. אבל לא רצינו בכך משום בחינה שהיא, מפני שאין למדינת ישראל שום עניין בעימות צבאי עם ה"חמאס". אין לה. היא לא מחפשת אותו. אבל הרצח של שלושת הנערים, החטיפה והרצח של נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, זיכרונם לברכה, ואחר כך הרצח של מוחמד אבו ח'דיר בירושלים, וכל מה שבא בין שניהם ואחר כך, יצרו את הקרקע הפורייה שעליה צמח העימות הזה. נכון לרגע זה, ה"חמאס" מתבשם בהצלחות מסוימות כלשהן בתוך מה שאנחנו מכנים "המלחמה על התודעה". הרקטות שלו הגיעו קרוב לתל-אביב, אפילו צפונה לה, הגיעו לאזור ירושלים. אבל אני חושב שבסופו של דבר הוא יצטער על כך, כי מספר ההרוגים בצד הפלסטיני הולך וגובר, הולך וגדל, ויש אנשים שהיום הם עוד חיים ומחר הם לא יהיו, ויש עוד אנשים שעדיין אומרים שלום האחד לשני ומחר הם לא יאמרו יותר מילה, כי ככה זה אופייה האיום ונורא של המלחמה. ה"חמאס" בחר להיכנס למאבק הצבאי הזה עם ישראל בידיעה שזה מאבק נחות, שהוא נחות במאבק הזה ושהוא חלש יותר, אבל הוא אומר לעצמו: החיים אצלנו הם פחות חשובים, אולי אצלנו אפילו מקדשים את המוות. החיים אצלם, אצל הישראלים האלה, הם יותר חשובים, ואם נצליח עוד, חלילה, להביא למותם של ישראלים בדרך שאנחנו פועלים, מבחינתנו זה הישג גדול. אנחנו חייבים, רבותי חברי הכנסת, לשבור את המעגל הזה שנוצר פה. אנחנו חייבים לשבור אותו מפני שאנחנו לא רוצים ולא יכולים להמשיך בשיטת המכה גוררת מכה, סטירה גוררת סטירה – את זה אי-אפשר להמשיך. יחד עם זאת, צריך להודות – ואני מביע בכך התנגדות גמורה לכל פעולה שתביא אותנו להישאר דרך קבע בתוך רצועת-עזה; פעולות, אפילו קרקעיות, יכולות להתרחש, אבל בשום פנים ואופן לא כאלה שהתוצאה שלהן תהיה שאנחנו נישאר בתוך עזה, מפני שאין לנו מה לחפש שם. אין לנו מה לחפש. יש לנו מה לחפש את הרקטות, הטילים, את המשגרים, את המשלחים, איכשהו, בכל מקום, להגיע ולפגוע בהם. אבל בשום אופן לא להישאר בעזה. זה קו אדום, תרתי משמע, שאסור לחצות אותו. אם נחצה אותו, נחצה אותו לרגע, אולי – אני לא פוסל שום שיטת פעולה עכשיו, לא מהאוויר, לא מהים ולא מהיבשה – אבל לא להגיע למצב שבו אנחנו נכנסים מחדש לעזה ונמצאים בה, כי כבר היינו בה פעמיים ואני לא רוצה להיות בה יותר. אני לא רוצה להיות אחראי לחייהם של מיליון ו-800,000 פלסטינים שחיים שם, לא לבריאות שלהם ולא לרווחה שלהם, לא לכבישים שלהם ולא לחינוך שלהם, לא לאף אחד מהיבטי החיים שלהם. שיחיו הם את חייהם שם. אם הם בוחרים בדרך של הטרור, אם הם מובלים בידי מנהיגי טרור – חבל, מצער, כואב; אני, אנחנו, לא צריכים להיות שם. אני רוצה לסרטט רעיונות כלשהם, מה ואיך אפשר לצאת מתוך המקום שאנחנו נמצאים בו. עכשיו, אני מניח, אני מקווה שגם לממשלה יש תוכנית איך לצאת, צריכה להיות לה, גם לא הייתי נותן לה ביטוי, כדי לא ליצור ציפיות, צריך לבחון אותה כל הזמן. אבל אני אומר שאנחנו צריכים להמשיך, קודם כול, במערכה הזאת כדי לנצח בה ניצחון תודעתי. כי ניצחונות אחרים אני לא מכיר. אני לא חושב שיש ניצחון שאפשר להגיד: הכנענו את האויב. זה לא במסגרת הזאת של המאבקים שאנחנו נמצאים בהם היום, זה לא יהיה. אבל ניצחון תודעתי, כדי שהם יזכרו – ולכן אני עובר לשלב הבא – והם יירתעו. הירתעות ממלחמה או היעדר מלחמה זה ההישג הכי גדול, זו המלחמה המוצלחת ביותר, שלא תהיה בכלל. אם הפעם נצליח באמת להכות מכה כזאת שכל מנהיג צבאי או מדיני ב"חמאס" יגיד: אני לא רוצה להתעסק אתם, עם הישראלים, מבחינתי זה יהיה הישג, הישג גדול. הדבר השלישי והאחרון, ובזה אני אסיים, אדוני: נצטרך לחזור למשא-ומתן עם אותם גורמים שאפשר לנהל אתם משא-ומתן. אם כרגע אבו מאזן הוא פרטנר, הוא מוכן – אולי לא בתנאים האידיאליים ולא כל מה שאנחנו רוצים הוא ייתן – לדבר עם אבו מאזן. אם יהיה שינוי אצל ה"חמאס" ואם אפשר יהיה לדבר עם ה"חמאס", אז גם ה"חמאס". אני לא קובע את הפרמטרים, הם ידועים. אבל בסוף האמצעים הצבאיים צריך לבוא תמיד תהליך מדיני. כך זה. זו תכליתן של הפעולות הצבאיות, להביא לתהליך מדיני. אם סופן של הפעולות הצבאיות האלה יהיה בפעולות צבאיות נוספות, לא השגנו דבר. אני רוצה לסכם את דברי: אנחנו מצויים במלחמה או באיזה מאבק או באיזו פעולה צבאית שאיננו רוצים בה, היא נכפתה עלינו. נעשה את זה, נעשה את זה כולנו, ביחד, מתוך כוונה להגיע לאותו הישג שאני מדבר עליו, ואחריו נרצה, נדרוש ונתאמץ להגיע להסדר בינינו לבין הפלסטינים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. הדובר הבא, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אלה הם אכן שבועות קשים מאוד שעוברים עלינו. מה שהתחיל בתקופה של דאגה וחשש וחרדה, ואחר כך זעזוע וכאב, הפך לעימות צבאי שיש בו גם הרבה פחד וחשש של אזרחים, לא רק בדרום אלא גם במרכז הארץ ואפילו צפונה משם. בימים הקשים האלה, עמיתי חברי הכנסת, נדרשת אחריות מיוחדת, אחריות לאומית אמיתית, כדי להציב בפני החברה הישראלית דרך שתחלץ אותנו מהמבוי הסתום ומהתהום שאליה אנחנו מאוימים להידרדר. מתוך הכאב והצער צמח גל עכור ומסוכן של הסתה לאומנית וגזענית. דיבור איום מופיע ברחובות, ברשתות החברתיות, דיבור אלים, דיבור רצחני. אבל לא רק דיבור רצחני – דיבור רצחני שהתגלגל גם לפעולות רצחניות. לפעולות רצחניות ולפעולות אלימות. אני סיפרתי לפני כמה ימים בפייסבוק שלי את סיפורה של נג'מי עלי, דוקטורנטית צעירה. נסעה ברכבת הקלה בירושלים, המונים צבאו על הרכבת הקלה מבחוץ בקריאות "מוות לערבים", ונוסעים שהיו ברכבת הקלה איימו לגרש מהרכבת הקלה הזאת אם ערבייה עם ילדה בן החמש; והיא מספרת שבאותם רגעים היא הרגישה ממש ערב לינץ'. אלה הם, עמיתי חברי הכנסת, רגעים מסוכנים שמשקפים את התנאים ואת המצב שבהם אנחנו נמצאים. והדברים האלה מחייבים חשבון נפש, הדברים האלה מחייבים הסתכלות ומבט כולל גם על מה שקורה בחברה, גם על החינוך, או כישלון החינוך או היעדר החינוך נגד גזענות, וגם על ההסתה, שלא מתחילה, עמיתי חברי הכנסת, מלמטה, מהפייסבוק ומהשטח. ההסתה במקרים רבים מתחילה מלמעלה. כששר החוץ בממשלת ישראל לא מחמיץ הזדמנות, ברגעים הקשים ביותר, הרגישים ביותר, הכואבים ביותר, לסמן את האזרחים הערבים של ישראל כאויב מבפנים, כמי שצריך בעצם לצאת מתחומי המדינה ולוותר על אזרחותו – עמיתי חברי הכנסת, אנה אנחנו באים כשכך מדבר שר חוץ? אבל ההתלהמות בספסלי הממשלה לא נעצרה אצל שר החוץ. אפילו ראש הממשלה בוחר ברגעים הקשים ביותר להביא חצי שורה משיר, ולומר: נקמת ילד קטן לא ברא השטן. הוא רק שכח שהמשורר התחיל במילים: וארור האומר נקום. כי נקמה כזו, נקמת ילד קטן, לא ברא השטן. אז הנה, כשלוקחים חצי שורה אפשר להפוך לגמרי את המשמעות ולהציע לחברה הישראלית להתחרות עם השטן. עמיתי חברי הכנסת, מול הקולות האלה קמו קולות אחרים. בירושלים, בחיפה, בתל-אביב, בסח'נין, היו הפגנות מחאה שבהן יהודים וערבים עמדו יחד, תחת הקריאה: יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים; תחת הקריאה שמול ההסלמה והמלחמה אפשר ליצור דרך אחרת, דרך של עתיד לשני העמים, דרך של שוויון, דרך של שלום. עמיתי חברי הכנסת, העימות שמתפתח עכשיו בדרום איננו משבר של השלום, כי לא היה כאן שלום; גם לא משבר של תהליך שלום, כי לא היה גם תהליך שלום. מה שנמצא במשבר זה הסטטוס-קוו; האמונה שאפשר להמשיך בכיבוש ובשליטה על עם אחר, והכול יימשך בשקט, בשלווה, החיים הנעימים יימשכו. הבועה הזו, עמיתי חברי הכנסת, התנפצה. לא עוד מלחמה תביא פתרון לבעיותיה של ישראל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> מה שיביא פתרון, עמיתי חברי הכנסת, ובזה אני מסיים, זו דרך אחרת של שלום אמיתי, של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל, של פתרון כל הבעיות הקשות שבין שני העמים, כדי ששני העמים האלה יוכלו לחיות ולהתפתח בשלום ובביטחון בארץ הזאת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת שמעון אוחיון, בבקשה. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, התקופה הקשה הזאת – כולנו שכחנו, אבל התקופה המיוחדת, עם מכאוביה, עם צרותיה ומצוקותיה, התחילה בחטיפת הנערים. במשך 18 יום עמד ציבור שלם והפגין צער וכאב, אבל איפוק. במשך שלושה שבועות לא שמענו קריאה לנקמה, אלא אדרבה, ראינו משפחות שבאמת, עם תעצומות מיוחדות, הקרינו אלינו איפוק רב וחיזוק. והנה, לצערנו – אני יודע שחבר הכנסת, חברי דב חנין, דיבר וקרא לאותן הפגנות, חלק מהן באמת היו הפגנות מחאה. בוודאי היו הפגנות שהיה בהן ציבור מעורב של יהודים וערבים, שהפגינו הפגנות מחאה, ואני מקבל במקרה הזה. אבל, לצערי, קשה לי לקבל את אותן התפרעויות, שהיו בין היתר גם במשולש; התפרעויות שהיו מלוות בזריקת אבנים, בבקבוקי תבערה, בפגיעות בציבור, ברכבים, בשוטרים. ואחרי הכול לא מדובר באויב שלנו, הטרור שנמצא, ה"חמאס" שנמצא ברצועת-עזה. מדובר, אחרי הכול, באזרחים במדינת ישראל, אזרחים שווי זכויות, שאני חשבתי שאם אנחנו, הציבור היהודי הפגין במשך אותם שלושה שבועות איפוק רב, חשבתי שכאזרחים במדינת ישראל יגלו גם נאמנות למדינה הזאת, כאזרחים שווי זכויות, ויצטרפו גם הם לכאב, למצוקה, ולא לזריקת האבנים. אני מוכרח לומר, כשאני קורא על מעשים כאלה, שבהם מכוניות נעצרות והנוסעים מוצאים מתוכן ושואלים: אתה יהודי? אני לא צריך לומר לכם שהסלקציה הזאת, איזו צמרמורת היא מעוררת בי, איזו צמרמורת היא מעבירה בי. אתה יהודי? אם אתה לא-יהודי – אתה זוכה למכות, ואם אתה זז או בורח או מנסה להציל את עצמך, אז המכונית שלך עולה באש. ואני מזכיר לכולנו, לא מדובר ב"חמאס", באויב שלנו. מדובר באנשים שחיים אתנו, בתוך מדינת ישראל, כאזרחי המדינה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה מקרה אחד. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אני לא מדבר על מקרה אחד. זה היה בכל מיני כפרים ובכל מיני מקומות, וזה לקח – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חבר הכנסת אוחיון, למה אתה לא מזכיר שראש העיר הוקיע את זה וכולם הוקיעו את זה? ועדת המעקב בהודעה שלה הוקיעה את זה. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> לקח זמן רב עד שחלק באמת מן הרשויות המקומיות – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היינו באותה ישיבה. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> תסלח לי, אם היה מדובר במקום אחד, הייתי בא ואומר. אם היה מדובר בשני מקומות, הייתי מקבל את זה. <באסל גטאס (בל"ד):> תדייק, שמעון. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת גנאים, אם היה מדובר – אבל אני יודע שזה היה בכמה וכמה מקומות. <באסל גטאס (בל"ד):> תחת פחד. ידעו והיו שמועות שבאים אנשי "תג מחיר". <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בקלנסואה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כולם הוקיעו את זה. בכל מקום מתנפלים על הערבים. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> על כל פנים, אי-אפשר להתעלם מתופעה. חבר הכנסת גטאס, אני מצפה ממך גם כחבר כנסת במדינת ישראל, וגם מחבר הכנסת גנאים – אנחנו מדברים על אזרחים שווי זכויות, ואני הצבעתי על כך שבמשך שלושה שבועות סבלנו את הכאב של חטיפת הנערים באיפוק רב. כל מה שעשינו זה רק להתפלל לשלומם. אז חשבתי שגם האזרחים שהם שכנים שלי, שגם הם יתבטאו כך. ובמקום זה אני מקבל סלקציה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> קשרת בין שני דברים – – – <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אני מקבל סלקציה? "אתה יהודי או לא-יהודי?" <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא נכון. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> תשמע, אם זה היה מפורסם רק במקום אחד – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת גנאים, אני מנצל את העובדה שאתה מפריע לדובר כדי לשאול אותך שאלה: את התנועה הזו זכית לראות בשבועות האחרונים בקרב רבים-רבים מערביי ישראל? אני אראה לך תמונות אם לא ראית. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ראיתי. זה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> התנועה הזו אומרת: חטפנו לכם – שלוש. <באסל גטאס (בל"ד):> לא, לא – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, לא, לא ולא. זה ממצרים. זה ממצרים – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אה, אז אתם אומרים שזה לא קשור? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הסמל – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> זה ש"ס. ש"ס. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה יודע מה? אני אדבר על זה. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> על כל פנים, אם אנחנו מדברים – אם אנחנו מדברים על הסתה, אם אנחנו מדברים על תופעות, באמת, של גזענות, זה העניין, השאלה אם אתה יהודי או לא-יהודי זה באמת בעיני גזעני, כי מי ששאל את השאלה הזאת ומי שעשה את הסלקציה הזאת היו אנשים גזעניים בעניין הזה. ולכן הציפיות שלי – לא שאנחנו לא מגנים את הריגתו ואת חטיפתו של מוחמד אבו ח'דיר, את זה אנחנו בוודאי מגנים, אבל אני ציפיתי מכל ראשי הכפרים, מכל הנערים, מכל המורים, מכל המחנכים – כאיש חינוך – שכולם יצאו ויבלמו את התופעה הזאת ושלא נקבל אבנים ולא נקבל בקבוקי תבערה, במיוחד נגד שוטרים שאמורים לשמור על הסדר ועל החוק במדינת ישראל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אז לכן אני באמת בעניין להזכיר לכולנו, לא כדי איום, אלא – אחרי הכול אנחנו אזרחים במדינה הזאת, שווי זכויות, ויש לנו חובות, ויש לנו נאמנות כלפי המדינה הזאת. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אוחיון. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. אני נועל את הרשימה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום הוגש כתב האישום נגד חוסיין חליפה, שרצח את הצעירה שלי דדון. בכתב האישום מפורט באיזה אופן אכזרי הוא רצח אותה. 17 דקירות סכין עמוקות, דקר אותה שוב ושוב, ללא רחם. אלה מילים של כתב האישום, לא שלי. שלי דדון לא עשתה שום דבר רע לשום אדם. לא ראינו, לא את קרוביה של שלי דדון, לא את מכיריה, לא את שכניה, לא את כל אוהביה, יוצאים למסע של התפרעויות, של זריקת אבנים, של זריקת בקבוקי תבערה, של חסימת כבישים, של השתוללות פרועה, בגלל הרצח המזעזע של שלי. ולא מפני שלא כואבים את הירצחה, אלא משום שאנחנו מתנהגים כמו אנשים בני-תרבות. <באסל גטאס (בל"ד):> מוסר. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> ואם, חלילה, היו הקרובים והאוהבים של שלי דדון יוצאים ומתפרעים בצורה שהתפרעו במשך השבוע האחרון במזרח-ירושלים ובוואדי-ערה ובמקומות נוספים, אז אין לי שום ספק שמשטרת ישראל הייתה מדכאת את המהומות האלה ביד קשה; אין לי שום ספק שהיא לא הייתה יוצרת כבישים שאסור לערבים לנסוע בהם, כפי שהיא עשתה כשהתפרעו ערבים בעקבות הרצח המזעזע של מוחמד אבו ח'דיר. חסמה כבישים ליהודים בלבד, איפה נשמע דבר כזה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה, בירושלים מה קרה בהפגנת הימין? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אין לי שום ספק שהיא הייתה מדכאת מהומות כאלה, שבכלל לא היו קורות כמובן, ביד נחושה. אבל אני רוצה לומר עוד משהו. הרוצח הזה, הרוצח של שלי דדון הי"ד, חוסיין חליפה, לפני שהוא רצח אותה ואחרי שהוא רצח אותה ובמשך כל הזמן עד שתפסו אותו ואחרי שתפסו אותו, הוא ידע דבר אחד באופן ודאי, אדוני השר: הוא ידע שבסוף המסלול – אדוני השר, אדוני השר – – <שר הפנים גדעון סער:> כן. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – תקשיב לי רגע. הוא ידע שבסוף המסלול, אחרי שהוא יועמד לדין, מחכה לו משכורת חודשית שמנה שמחלק אותה הפרטנר שלנו אבו מאזן לכל מי שרצח יהודים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל זה שקר. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> כמו שראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, עשה כל מה שצריך כדי שהרוצחים של מוחמד אבו ח'דיר ייתפסו וימוצה אתם הדין במלוא החומרה, באותה מידה ראש הרשות הפלסטינית מבטיח מראש לרוצח של שלי דדון – ודווקא לרוצח של שלי דדון, כי ערביי ישראל מקבלים יותר; החוק הפלסטיני והחלטות הממשלה הפלסטיניות קוצבים קצבה נאה לכל מחבל שרוצח יהודים, אבל למחבל שהוא ישראלי, יותר. מפני שהוא ישראלי. וכשזו ההסתה שיוזם ראש הרשות הפלסטינית, שהוא מעודד בכסף מצלצל מגואל בדם המשך רצח של יהודים, אז למה אנחנו יכולים לצפות מהרוצחים הפוטנציאליים האלה? גם שלושת הרוצחים של שלושת הנערים, גיל-עד, נפתלי ואיל, כשהם יצאו לדרך לפיגוע שלהם, לא היה להם מושג כמה טרמפיסטים הם יעלו, איך הם ירצחו אותם, איפה הם יחביאו אותם ואיך הסיפור הזה ייגמר, אבל דבר אחד הם ידעו באופן ודאי: שבסוף המסלול מחכה להם המשכורת השמנה של אבו מאזן. כל רוצח ערבי שרוצח יהודים מקבל משכורת חודשית, וכמה שהוא רוצח יותר, ככה המשכורת שלו גבוהה יותר. עכשיו, אני חושבת שממשלת ישראל – ולכן אני מבקשת את הקשבתך, אדוני השר – צריכה לשים לדבר הזה סוף. לא יכול להיות שראש הרשות הפלסטינית ביד אחת משלם לרוצחים, וביד השנייה ממשיך במלוא פיו וגרונו לדבר כאילו שהוא נגד רצח והוא נגד חטיפה והוא נגד אלימות והוא מוקיע והוא מגנה וכל מיני מילים גבוהות כאלה. בסוף, עם המילים הגבוהות שלו אי-אפשר ללכת למכולת, אבל עם הכסף שלו אפשר לעשות אחלה של חאפלה ברמדאן. אז זה הפרטנר שלנו; אני חושבת שהגיע הזמן שנשים סוף לפרטנריוּת מהסוג הזה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חברת הכנסת סטרוק, על הנאום המזעזע הזה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת באסל גטאס. חמש דקות, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, כשהגשנו את ההצעה הדחופה לסדר-היום היה בנו עדיין זיק של תקווה שהמצב לא יתדרדר לכדי מלחמה, כפי שקרה ביומיים האחרונים, ושקולות השכל, שקיוויתי אישית, וכך התבטאתי גם בתקשורת, אצל ביבי נתניהו יגברו על הקריאות המתלהמות מימין ועל הלחצים לצאת למבצע. וכאילו לא היינו במעגל הזה כמה וכמה פעמים בעבר; אנשים פשוט לא לומדים, וחושבים עדיין שמה שלא הלך בכוח ילך ביותר כוח וביותר כוח ובעוד הרוגים. והנה, שתי משפחות שלמות נהרגו אתמול תחת ההפגזות מהאוויר, וזה רק יגביר את השנאה, יגביר את הרצון להמשיך להילחם ולהתנגד, ואין – כולם יכירו בסוף – וחשבתי שביבי נתניהו, עם התיאוריה שלו לניהול הסכסוך, יֵדע שיציאה למלחמה בסדר גודל כזה בעצם תטרוף את כל הקלפים, וזה מה שיקרה. אבל הנושא העיקרי של ההצעה לסדר-היום היה מה שהיה בעקבות הרצח הנפשע של מוחמד אבו ח'דיר והמהומות ותנועת המחאה הגדולה שקמה ביישובים הערביים והטיפול המשטרתי בה. מה שקרה בימים האחרונים, שהמשטרה נוקטת יד – זה הפוך ממה שאמרה אורית סטרוק – יד קשה אפילו מזו שטיפלה בהפגנות של פראוור, גלי מעצרים גדולים גם בסיום ההפגנות. המידע שיש בידי היום הוא שיש יותר מ-200 עצורים בכל רחבי הארץ, וזה רק מוסיף שמן למדורה. יותר ממחצית מהעצורים הם צעירים, כלומר ילדים, מתחת לגיל 18, ומביאים אותם ביומיים האחרונים להארכת מעצר. חלק משתחרר, חלק נעצר ליום או יומיים, אבל בסופו של דבר כולם ישוחררו, וזה עדיין ימשיך להתסיס את השטח. כמובן, הרצח של מוחמד אבו ח'דיר בצורה המזעזעת הזאת והטיפול של המשטרה להחבאת הסיפור האמיתי העומד מאחורי הרצח, שהוא רצח לאומני, גרמו לתסיסה, זה הצית את האש. אבל הממשלה וביבי נתניהו שעומד בראשה צריכים לדעת שמה שיש ומה שהצטבר מתחת לשטח בתוך החברה הערבית, במשך השנים, אבל בשנה וחצי מאז הממשלה הזאת כוננה, הוא הטיפול בה כאילו היא אויב. כל הצעות החוק הגזעניות, בפרקטיקה וגם בחקיקה וגם בהתנהלות וגם במדיניות, כאילו האוכלוסייה הערבית היא אויב של המדינה ולא אזרחים של המדינה – מה שקרה בעניין הדרום, הבדואים בנגב, חוק פראוור, העלאת אחוז החסימה, הניסיון למנוע את הייצוג הפוליטי של הערבים בכנסת, הטיפול בכל מה שקורה בנושא הקרקעות. ביום אחד, כאן מעל הדוכן הזה, עומדים ומאריכים ב-15 שנים לבעלי חוות הבודדים בנגב שבנויות ללא היתר בנייה, 15 שנים נותנים להם בשביל להסתדר ולהוכיח היתכנות תכנונית, כשבאותו יום היה דיון על שכונה שלמה בקלנסואה, 51 בתים שמאוימים בהריסה. זו מדיניות האיפה ואיפה, המדיניות הגזענית, מדיניות ההדרה, מדיניות ההדחקה, מדיניות החלוקה האי-שוויונית של המשאבים, שדוחקת יותר מ-1.5 מיליון תושבים, אזרחים של המדינה, לפינה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לאיזה בר-אנוש או בר-דעת ספק מה כוונתם של הפלסטינים, לא בהצהרה ובחוקה שלהם, להשמדתה של מדינת ישראל? הם מנסים ליישם את זה הלכה למעשה מבית ומחוץ. מחוץ אנחנו רואים. איזו מדינה בעולם מקבלת טיל אחד ומנסה ליירט אותו בכיפה כזאת או כיפה אחרת או בכובע כזה? אין דבר כזה. אין חיה כזאת בכלל. זאת המדינה היחידה שמנסה להתגונן במשך שבועיים מול הטילים שמאיימים עליה, כשכל המטרה להשמיד, להרוג ולאבד נשים וטף. כשטיל מגיע לערי ישראל, זה ששולח אותו, יש לו כוונה להרוג כמה שיותר. מה, אנחנו עיוורים? טיפשים? מה אנחנו? לא חיים את המציאות? אז ברוך השם, הקדוש-ברוך-הוא נתן את היכולת למדינת ישראל ולצה"ל לעסוק בהתגוננות, אחרת, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צה"ל היה צריך לצאת מיידית לפעולה קרקעית, עוד כשהטיל הראשון יצא לשטחה של מדינת ישראל. זה שיש עדיין יכולת איפוק למדינה הזאת, זה בכלל היכולת של ההגנה שלנו. על מי אנחנו מגינים? אנחנו מגינים קודם כול על ערביי ישראל, על הפלסטינים. איזו רשות פלסטינית הייתה בכלל קיימת בתיאוריה אם לא מדינת ישראל שניצבת מול הטרור, מול ה"חמאס", מול "הג'יהאד האסלאמי", מול "אל-קאעידה", מול כל הגורמים הקיצוניים האסלאמיסטיים? מה, לאבו מאזן יש יכולת להתמודד? עם מה הוא יכול להתמודד? אדוני היושב-ראש, אין אחד במדינת ישראל שלא גינה את הרצח המזעזע של מוחמד אבו ח'דיר. אין אחד. מהקטן ועד הגדול, רבנים, פוליטיקאים. לא רק התנערו, הם הרגישו שהסכין הזה שנכנס בלבו של אותו ילד, הוא הכניס אותו בלבה של מדינת ישראל. אז מה רוצים עוד יותר? רוצים עילה להרוס את המדינה מבפנים. שלא יהיה ספק, זה לא מין התפרצות זעם על הרצח הזה. יש הזדמנות – יש לנו הזדמנות להתחבר לאויבי ישראל ולהרוס את המדינה מבפנים. זה מה שקורה. הולכים ועוקרים פסי רכבת, שורפים כל מה שבא ליד, עוקרים כל מה שבא לידם. עדיין אצלנו, אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים להיות גאים שלנו אין אימא שהבן שלה רצח, שהיא אומרת: אני גאה שהוא שהיד. יש חבר כנסת פה שיושב, שנותן את ברכתו לשהידים. יש, הוא יושב פה לידכם, מחזק אותם, מברך אותם, מעודד אותם, יוצא לקראתם. זה כן, אבל לנו אין דבר כזה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו גם לא מחלקים סוכריות אחרי רצח מתועב כזה. אבל מי שצמא-דם והתרבות שלו היא תרבות של רצח, אתה רואה אותו שהוא מחלק וברוכים הבאים – – <באסל גטאס (בל"ד):> זה גזעני. <נסים זאב (ש"ס):> – – ולא צריכים בכלל להתאבל. הם בכלל לא מתאבלים – – <באסל גטאס (בל"ד):> זה גזעני. אתה גזען. <נסים זאב (ש"ס):> – – בשבילם זה יום חג. <באסל גטאס (בל"ד):> מי שאומר שהוא מוסרי יותר, זה אומר הוא גזען. <נסים זאב (ש"ס):> צריך לומר את האמת בפרצוף שלכם. <באסל גטאס (בל"ד):> ראש הממשלה שלך – – – <נסים זאב (ש"ס):> הגיע הזמן שעם ישראל יתעורר. אנחנו כל הזמן מתוודים, מאשימים את עצמנו. אנחנו צריכים כל הזמן להתגונן. על מה להתגונן? 25%, אדוני היושב-ראש, מהשותפים לטרור מחוברים בגלל אותו חיבור ואיחוד משפחות שאנחנו מכירים. 25% מהטרוריסטים, מהשותפים לטרור. אז מה אנחנו יכולים עוד לעשות? נותנים להם את כל הכלים, את כל היכולות. תגיד לי, אדוני היושב-ראש, באיזו מדינה בעולם יש ביטחון לערבים במדינה שלהם כמו במדינת ישראל? איפה הם מקבלים את מה שמדינת ישראל מעניקה להם? כל הזמן מדברים על מה שחסר, על מה שעוד לא הושלם; וכל הזמן הם מקופחים, כל הזמן הם מסכנים, כל הזמן הם מתבכיינים. על מה? איפה התודה רבה שלכם למדינה, על מה שהיא מעניקה לכם? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה. תודה. <נסים זאב (ש"ס):> קודם כול, ביטחון. אתה יכול לשבת בשקט בבית שלך, אתה לא חושב שאיזה טיל או איזה אויב יבוא מאחוריך, כי אתה לא שייך לא לשיעים ולא לסונים ולא לעלאווים; אתה, אין לך מלחמת דת במדינת ישראל. יש פה קונסנזוס במדינה הזאת. אז אני אומר לכם: אתם המנהיגים, אתם צריכים להוביל באמירה שלכם, בדרך שלכם, בדיבור שלכם לעם, בשפה הערבית. הם מכירים אתכם, הם שומעים אתכם פה מסיתים, הם קוראים אתכם ואת המצח שלכם, את השנאה שאתם מוציאים, את הארס מהפה, והם מתרגמים את זה הלכה למעשה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אחרי מעשה הרצח הזה, ברגע שמדינת ישראל התנערה וגינתה – אגב, את הרוצחים של אותו נער הם יתפסו, הם יועמדו לדין, הם ישבו מאסרי עולם. את הרוצחים של שלושת הנערים לא תפסו, אולי גם לא יתפסו לעולם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אז צריך לזכור, מהאינתיפאדה השנייה, ששם נהרגו ונרצחו לנו אנשים ונשים, למעלה מ-1,000 איש ואישה – אני שוב מזכיר את הרצח האחרון, שהזכירה אורית סטרוק, של שלי דדון; ושל ברוך מזרחי, של אטיאס. כל אלה – רצח בדם קר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אין פה עניין – חלילה וחס שמדינת ישראל, שיצאה היום להגן על המדינה הזאת, שמאוימת בהשמדה תחת ה"חמאס" הארור, הטרוריסטי הזה, שצריכים לעקור אותו מהשורש. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. חמש דקות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, אני מתנצל כבר בפתח דברי על כך שאני נאלץ לעסוק בסטטיסטיקה ברגעים קשים שעוברים עלינו בימים האלה, היות שאני רוצה להתייחס גם למום מלידה, לצערי הרב, שפגע במערך החשיבה האסטרטגי של מקבלי החלטות בממשלת ישראל או בממשלות ישראל לדורותיהן. על כן, אני אמנה בפניכם את שמותיהם של חלק מהקורבנות הפלסטינים שנפלו רק ב-24 השעות האחרונות: מוחמד עלי כוארע, בן 12; עבדאללה חאמד כוארע, בן 12; חוסיין יוסף כוארע, בן 13 – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מי אשם – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – קאסם ג'אבר כוארע, בן 12 – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי תשתקי קצת ותשמעי גם, תשמעי עד הסוף. תשמעי עד הסוף. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני לא אשתוק – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – מוחמד אברהים כוארע, בן 50; באסם סאלם כוארע, בן עשר – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – ההחלטה שמעודדת "חמאס" – – – אם הם רוצים – – – הם צריכים להרוג – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – חאפד מוחמד חאמד, בן 30 – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אם הם רוצים – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אברהים מוחמד חאמד, בן 26 – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – מהדי מוחמד חאמד, בן 46 – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> כל אלה – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – פאוזיה ח'ליל חאמד, בת 62; דוניה מהדי חאמד, בן 16 – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> רק בגלל – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – וסהא חאמד, בת 26. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כפי שאמרתי – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> רק – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – רבותי חברי הכנסת, אלה רק שמותיהם – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> איפה הם נהרגו? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אלה רק שמותיהם של חלק מהקורבנות שנרצחו על-ידי גיבורי צבא הגנה לישראל – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת צרצור, סליחה – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ב-24 השעות האחרונות. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה. חבר הכנסת צרצור, אני מבקש שעכשיו, אחרי שכינית את חיילי צה"ל, שיצאו גם להגנתך – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> במה כיניתי אותם? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – רוצחים – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – אני מבקש עכשיו – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, אני אמרתי – אתה מסלף, לצערי הרב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תקשיב לי עכשיו. אני שמעתי היטב. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מסלף את מה שאני אמרתי עכשיו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה עכשיו יורד – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אמרתי: אלה חפים מפשע שנרצחו – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה עכשיו יורד מכאן. סדרנים, אני מבקש להוריד את חבר הכנסת צרצור מהבימה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז אני, אז אני – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני קורא אותך לסדר גם פעם שנייה ושלישית. להוריד אותו מהבמה ולהעיף אותו החוצה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין זה לכבודי, אין זה לכבודי לעמוד – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> החוצה, עכשיו. מכאן ישר החוצה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אל מול פאשיסט – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ישר החוצה, מייד. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – נאצי כמוך – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מייד החוצה. בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – יושב-ראש שמייצג רק את הנאצים בבית הזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מייד החוצה. מייד החוצה. (חבר הכנסת אברהים צרצור יוצא מאולם המליאה.) <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <קריאה:> בושה. <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי, רבותי חברי הכנסת – – – <קריאה:> – – – לשמוע שמות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מודיע כאן לכנסת, אני מודיע כאן לחברי הכנסת: מי שיכנה את חיילי צה"ל "רוצחים" לא יישאר במליאה ולו שנייה אחת. הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> זה לא כבוד גדול לשבת כאן כשאתה יושב-ראש. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תצא. תצא, אם זה לא כבוד – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הוא נשפט, הוא היה בכלא אפילו. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תצא, תצא. זה לא כבוד – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הוא. הוא התפאר בזה – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – פרלמנט בעזה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, חמש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> הוא התפאר על זה שהוא ישב בכלא על סגירת כבישים ועל זריקת אבנים – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תלך, יש מספיק פרלמנטים, תלך לפרלמנט אחר. <באסל גטאס (בל"ד):> הוא בעצמו – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תלך לסוריה, תלך לרמאללה, תלך – – – <באסל גטאס (בל"ד):> ישב בכלא – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברת הכנסת סטרוק, אני מבקש להיות בשקט. חמש דקות, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין ספק שהאזור עובר מערבולת קשה, ימים קשים. כולנו חשים זעם וכאב. אדם קרוב אל עצמו, אבל יש מי שתמיד גילו הקשבה לסבל של האחר, והתנגדות ברורה ומוסרית לפגיעה באזרחים באשר הם אזרחים. יש צד אחר, שתמיד יש לו הסבר, הצדקה, אולי מניעים, לפגיעה באזרחים פלסטינים. היום קראתי ב-ynet, נדמה לי, הסבר על מה שנעשה בימים האחרונים בעזה, כלומר, שליחת טילים אל בתים כדי להעניש, להעניש פעילים. בשבועות האחרונים צה"ל ביצע מעשי עוולה בשטחים הכבושים. הוא הרס בתים, הוא הרג אנשים, נהרגו שמונה פלסטינים מירי צה"ל, תוך כדי מבצע "שובו אחים" לאחר רציחתם של איל, נפתלי וגיל-עד. אני ער לכאב של כל אימא, ישראלית, פלסטינית. זה הכאב הקשה ביותר, האמיתי ביותר. אבל יש כאן ניסיון, בציבור הישראלי בכלל, אבל גם בבית הנורא הזה, לחשוב שיש מונופול על הכאב. רק לאימא יהודייה יש כאב, רגשות. לאימא של מוחמד דודין – אין; לאימא של מוחמד אבו ח'דיר – אין, נדים נוארה – אין. אלה היו עוד מספרים. לכן, לאחר שנרצח ונשרף בחיים מוחמד אבו ח'דיר – אני חוזר, נשרף בחיים – אתה חושב שלפחות חלק – אני ער להזדעזעות של רבים בציבור הישראלי, אבל יש אחרים, שהמשיכו להצדיק אפילו את הרצח הזה. <קריאה:> להסית – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לפני שמוחמד נשרף, קם ראש הממשלה, והוא הראשון שהזכיר את המילה "נקמה": נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן, אמר. הראשון שהזכיר את המילה "נקמה". אחריו היו חברי כנסת, היו שרים שהסיתו לנקמה, רבנים קראו לרצוח פלסטינים, זה מה שקרה. אחר כך באים, תובעים מאתנו לא לכעוס, לא להתקומם, לא להתריס, לא להפגין. הרי הפגנות הן ביטוי לגיטימי של הזעם. מה יותר חמור, סגירת כביש, חסימת ציר, או ההתפרעות של צה"ל, ירי בשמונה פלסטינים – מה יותר חמור? זאת התפרעות, שכל המדינה מטיפה לנו מוסר? כל חבר כנסת מטיף מוסר להנהגה הערבית, ועל שמונה פלסטינים שותקים? אין להם שמות? לכל איש יש שם, לפלסטינים גם. נדים, מוחמד, יש להם שמות. סאהר אל-מצרי, 12 שנים – טילים, באמצעות טילים; אמל עבד-אלע'פור, והילדה שלה נרימאן, בת שנתיים. הנאא מלקה והילד שלה מוחמד, בן 12. עבד אל-נאסר אבו כוויית והבן שלו ח'אלד. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – אחמד טיבי, זה בגלל – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי תבלמי את פיך כאשר אני מקריא שמות שהאחים שלך ירו בהם. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> לא. – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האחים שלך הרגו אותם באמצעות טילים. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי תשתקי כשאני מדבר? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> לא אשתוק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי תשתקי? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי תסתמי את הפה כשאני מדבר, מזכיר שמות של אנשים שהרגתם אותם בטילים? תתביישו לכם. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – רק מפני – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בטילים. משפחת כוארע – באמצעות טיל מכוון אל בית, כאשר כתוב – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברת הכנסת סטרוק, חברת הכנסת סטרוק, אל תפריעי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – התכוונו להרתיע את בעל הבית כי הוא פעיל בארגון, וידעו שיש בבית משפחה – שישה אנשים, ילדים. ילדים. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – משפחה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתם לא מתביישים? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – ילדים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ילדים. הרגתם ילדים. תמונות זוועה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. תודה. משפט אחרון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גופות מרוטשות. ולכן זה הזמן להגיד לכם שכל מי שלא סובל – גם בשבוע שעבר רות קלדרון, היושבת-ראש, לא אהבה את העובדה שאני מדבר על סבל של אימא – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ועכשיו אתם מפסיקים אותי כאשר אני אומר שיריתם. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> צה"ל מבצע פשעי מלחמה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> השמות מוחמד, עבדאללה, חוסיין, קאסם, מוחמד – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אלה ירדפו אתכם. זה פושעי המלחמה – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> עד כאן. עד כאן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – עד שהם יעמדו לדין. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> עד כאן. אין פשעי מלחמה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> "חסבי אללה ונעם אלוכיל" עליכום. "חסבי אללה ונעם אלוכיל" עליכום. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <רונן הופמן (יש עתיד):> מי הפך אותם למגן אנושי? <נסים זאב (ש"ס):> מסית ומדיח אתה כל החיים שלך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שמות של פלסטינים זו הסתה? <נסים זאב (ש"ס):> מסית ומדיח. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שמות של פלסטינים זו הסתה? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא – – – על האירוע הזה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – תתביישו לכם. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי, אני מבקש להרגיע. אני מבקש להרגיע. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> למה – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, תפאדל, תשתיק אותה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> זה לא חשבונך. <נסים זאב (ש"ס):> – – – ישראל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו הרי פושעי מלחמה, לכן נציג השהידים יכול לדבר כאן כאוות נפשו. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת גנאים. בבקשה, חמש דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, אני מבין שכואב לכם – כואב לכם – לשמוע את האמת. האמת היא שיש חפים מפשע, יש ילדים, יש נשים – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – שנהרגו, נרצחו, לא רק בעזה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי תשתקי? את הגזענית, אז תשתקי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> לא אשתוק. המחבלים משתמשים בהם כבמגן אנושי – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי תיתני לי לדבר? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – והם גורמים להם – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> דיברת. דיברת על שלי דדון. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> דיברת על רצח שלי דדון עכשיו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברת הכנסת סטרוק, אני מבקש להוריד את הלהבות. חבר הכנסת גנאים, אפשר גם להתנסח – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היא לא רוצה. היא לא מעוניינת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – בלשון מכובדת יותר. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היא לא מעוניינת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הדיון טעון. הבה ננסה להרגיע. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> טעון. לצערי, אתה גם תרמת לזה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הבה ננסה להרגיע. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה גם תרמת לזה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה גם תרמת לזה. – – – דיברה על שלי דדון. מי מסכים עם רצח נתעב כזה? מי? אתם מטיפים לנו מוסר? אנחנו אנושיים. אנחנו נגד רצח, נגד הריגה. אבל את לא הזכרת שכאשר נרצחה שלי דדון הייתה הפגנה בעפולה וחסמו צמתים והכו ערבים וקראו "מוות לערבים". את לא מזכירה את זה. ואת שוכחת: אנחנו, כוועדת המעקב הערבית, נציגים של כל המפלגות הערביות, הוקענו את מה שקרה בכביש בקלנסואה. כאשר נתנו מכות ושרפו אוטו של יהודי אחד, כולנו הוקענו את זה. זו הודעה רשמית של ועדת המעקב. אל תטיפו לנו מוסר. חבר הכנסת זאב מטיף לנו מוסר. הוא שוכח את כהנא, אלוהים ימחה שמו ואת תורתו הרצחנית והגזענית. ושכחתם את ההפגנה של הימין בירושלים בשעת ההלוויה של שלושת החטופים, כשקראו להריגת ערבים ולרציחת חברי כנסת. אתם שתקתם, ושותקים עד היום, על מסע ההסתה, הנקם, "תג המחיר". מה אתם רוצים מהערבים פה? מה אתם רוצים מהם? כאשר הם מפגינים בצורה לגיטימית, הם אויבי המדינה, הם כפויי טובה: אתם צריכים להגיד תודה. זו זכותנו. רצח מזעזע, ברברי, כמו שקרה למוחמד אבו ח'דיר – הוא נשרף בחיים. מה ציפיתם, שנמחא כפיים? שהציבור הערבי ישב בשקט? אין בן-אדם שישב בשקט. את החיה הזו, הגזענית, שאפילו איימה על שר בישראל, על עמיר פרץ, משום שהוא הלך לנחם שם בשועפאט – מאיימים על חייו עכשיו. מה התוצאה הזו? זו תוצאה של החינוך הגזעני שאומר שערבי אינו לגיטימי, אין לו מקום פה, ושהיהודי הוא הלגיטימי היחיד. שכחתם את מסע "תג מחיר" במשך שנים נגד הערבים. התקפה על הערבים, על המסגדים שלהם. ועכשיו מטיפים לנו מוסר. כן, אתם הרגתם, רצחתם, לא רק בעזה. הילד מוחמד דודין והילדים שנהרגו ונרצחו – מי רצח אותם? מי הרג אותם? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה האשמה שלהם? אלה בגדה, אני לא מדבר רק על עזה. אתם רצחתם אותם. <נסים זאב (ש"ס):> – – – ה"חמאס" רצח אותם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הילד טארק אבו ח'דיר – – <נסים זאב (ש"ס):> צבועים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – שקיבל מכות רצח מאנשי מג"ב – וטוב שיש מצלמות ויש יוטיוב. אתם מתפארים שיש לכם צבא ואנשי ביטחון, ואללה, עם נשק נקי, עם מוסר. לא, אתם לא מוסריים. אתם טבחתם, אתם רצחתם, ובעזה עד עכשיו רוצחים, והצבא הוא צבא של רוצחים, ואתה יכול להוריד אותי. תודה. <נסים זאב (ש"ס):> תגיד לחברים שלך הטרוריסטים שיפסיקו – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – – יש לך שפה אתם. תדבר אתם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה גזען. אתה גזען. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> הידידים שלך, החברים שלך, תגיד להם שיפסיקו לירות לעבר מדינת ישראל, לשגר טילים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תפסיק לטבוח בהם, תפסיק לרצוח אותם. <נסים זאב (ש"ס):> לא, ניתן להם שירצחו אותנו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, אני מבקש. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, אני מבקש. כפי שהבטחתי, מי שיקרא לחיילי צה"ל "רוצחים" לא יישאר פה ולו שנייה אחת. אני מבקש מחבר הכנסת גנאים לצאת מהמליאה עכשיו. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני יוצא – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אבל אתה לא יושב-ראש נייטרלי. אתה משתמש במקום שלך – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ודאי שלא. אני מודה שאני לא יושב-ראש נייטרלי. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – שימוש פופוליסטי, גזעני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני בהחלט לא נייטרלי. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> המקום שלך – לא יושב-ראש בכנסת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני אמרתי דבר פשוט, אנא לצאת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – כמו הגזענים האלה שקוראים "מוות לערבים". <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי, נא להוציא אותו. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> המקום שלך לא פה. אתה לא יושב-ראש ולא חבר כנסת שיש לו מוסר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הדובר הבא, חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה משתמש במקום שלך נגדנו ונגד חברי כנסת ערבים. <קריאה:> אתה מוציא אותו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נא להוציא אותו. תודה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה רק לשם תלך. גזען. גזען. לך לשם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא בשוק מחנה-יהודה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לך תפגין עם אלה הגזענים. (חבר הכנסת מסעוד גנאים יוצא מאולם המליאה.) <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לך לשוק מחנה-יהודה. למה, למה להקשיב לחברי כנסת ערבים? למחנה-יהודה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> זה לא פשוט להקשיב לדברים שנאמרים כאן, אבל מבחינתי, לקרוא לחיילי צה"ל "רוצחים" זה קו אדום. מי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול לפנות לוועדת האתיקה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מי שיורה טיל על בית הוא פושע מלחמה שצריך להעמיד אותו לדין. טיל. טיל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, חבר הכנסת שטרן. חמש דקות. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, באתי לדיון, וכשביקשנו את הדיון, הדיון היה צריך להיות על הסתה. ואני אומר לחברי הכנסת הערבים, ובמיוחד לחבר הכנסת אחמד טיבי, שיכולנו למצוא פה דברים משותפים אם באמת היה דיון על הסתה. אני חושב שיש הסתה, אבל גם מה שאתם עושים פה זאת הסתה; אולי חמורה יותר מחלק מההסתות שנעשות. אני חושב שלהגיד על חיילי צה"ל "רוצחים" זאת הסתה. להגיד גם עכשיו – זה מה ששמעתי בכמה דקות שאני כאן – שצה"ל יורה על בית שהוא יודע שיש שם משפחה עם ילדים, זאת הסתה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הסתה? לך תקראynet . זה מה – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> סליחה, אני יודע בדיוק מה היה גם שם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תקרא, מה זה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני יודע בדיוק. אמרו להם לצאת. אני יודע שחשבו שהם יצאו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חשבו. חשבו. <אלעזר שטרן (התנועה):> חשבו. מה זה חשבו – מה אתה רוצה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> רגע, רגע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה צוחק על עצמך. <אלעזר שטרן (התנועה):> חבר הכנסת טיבי, תן לי להגיד לך משהו – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה צוחק על עצמך. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – נפל עכשיו טיל צפונית לזיכרון. צפונית לזיכרון זה פוריידיס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני – – – עם כל הטילים. צריך להפסיק עם כל הטילים. <אלעזר שטרן (התנועה):> צפונית לזיכרון זה פוריידיס. אתה חושב שמי שירה את הטיל הזה כיוון לְבית? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> רגע, סליחה, אני אומר לך – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – שעל הבית שאתה מדבר עליו, שעל הילדים ועל הנשים שנהרגו שם אנחנו מצטערים, אבל באמת, זאת מלחמה, ואתה יודע – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתם לא מצטערים. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – אתה יודע – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתם לא מצטערים. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – אתה יודע שחיילי צה"ל לא רוצחים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתם עושים את זה בכל יום. <אלעזר שטרן (התנועה):> תקשיב לי רגע למשהו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בכל יום אתם עושים את זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת טיבי. <אלעזר שטרן (התנועה):> תקשיב לי רגע למשהו. אתה יודע שלפעמים, לצערנו הרב, נהרגים גם בלתי מעורבים בצד הפלסטיני. הרצח הזה בשועפאט כואב לי לפחות כמו שהוא כואב לך. הוא מבייש אותי יותר משהוא מבייש אותך. אבל מה שאני אומר הוא, שכשאתם לוקחים את הדברים האלה לדברים שהם לא נכונים, אז כמו שאני אומר כל הזמן: יש פה עניין של ציבור שאתם יכולים עכשיו להלהיט אותו ולהסית אותו, ואחרי זה כולנו יחד נאכל את – כמו שאני חושב; אבל לא כמו שאני חושב – ואני אומר פה: להבדיל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל אנחנו לא יורים באנשים. <אלעזר שטרן (התנועה):> סליחה, אני לא יודע מי זה "אתם". <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אנחנו – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אני לא יודע "אתם". אני אסביר לך משהו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה פנית אלינו? <אלעזר שטרן (התנועה):> תקשיב רגע למוסר של – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – חברי הכנסת הערבים. – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> תן לי רגע לומר משהו. אנחנו לא רוצים שאף אימא תבכה. דיברת על אימהות. אנחנו יורים, רק שאנחנו יודעים שנגזר שאיזו אימא תבכה. אני אומר לך שאם כבר צריכה איזו אימא לבכות, שזאת תהיה האימא של מי שרוצה להרוג אותי ולא האימא שלי. אבל אנחנו רוצים שאף אימא לא תבכה. ואני לא בטוח שזה מה שרוצה הצד השני בהקשרים האלה. ואני אומר שמי שיורה טילים על תל-אביב – אי-אפשר לעשות השוואה למי שיורה טיל על בית והודיע שהוא הולך לירות על בית מסוים, מתוך ידיעה שאין שם ילדים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שיש שם. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, מתוך ידיעה שאין שם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שיש שם. הנה, זה הצילום. <אלעזר שטרן (התנועה):> מתוך ידיעה שאין שם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא ניתן, לא ניתן באמת – – <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – בהסתה שנכנסת לבית הזה להסיט את האמת. חיילי צה"ל לא יורים על מי שלא מסכן אותם במישרין או בעקיפין. זה נכון שלפעמים נפגעים גם אחרים. אבל אני רוצה להגיד לך משהו, שתדע, שאם אנחנו יודעים שכתוצאה מזה שלא ניקח שום סיכון – ואני מודה, לפעמים בצה"ל לוקחים סיכונים שאולי יפגשו גם בלתי מעורבים, אבל זה רק כשאין ברירה וכשאנחנו יודעים שאם לא ניקח את הסיכון הזה ימותו הרבה יותר. וטילים על תל-אביב, לא משנה על תל-אביב, כמו על שדרות וכמו על אשקלון – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> להפסיק את כל – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> להפסיק, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – את כל הטילים. <אלעזר שטרן (התנועה):> בבקשה. אני אומר לך דבר אחד: כשייפסקו כל הטילים וכל הרקטות – הלוואי שזו תהיה התוצאה של המבצע הזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> להעמיד לדין כל מי שאחראי – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> הלוואי שזו תהיה התוצאה של המבצע הזה – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – שלא לחודש, שלא לחודש. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <אלעזר שטרן (התנועה):> הוא בסדר. שנייה אחת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האמת היא שעם כל הכבוד – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. אני מבקש ממך לצאת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני רוצה להגיד לך – – – אתה חצוף – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש להוציא את חבר הכנסת טיבי. <אלעזר שטרן (התנועה):> א. חבל. אני אגיד לך למה חבל, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אין צורך לתת לי ציונים – – – (חבר הכנסת אחמד טיבי יוצא מאולם המליאה.) <אלעזר שטרן (התנועה):> – – מפני שהיה קשה לו לענות על השאלות האלה. היה קשה לו להבין את ההבדלים האלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> האמת היא שהייתי צריך להוציא אותו קודם. <אלעזר שטרן (התנועה):> היה קשה לו להבין, לדעתי, גם את הבדלי הסגנון. ואני אומר עוד פעם לעמיתי חברי הכנסת הערבים, חבל שגם בזמן כזה, זמן קשה כזה, לוקחים את הדברים להסתה ולא לוקחים את הדברים באמת למציאות ולהבדלים שבין מי שעושה את הכול לעצור אש, למנוע – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתה עושה את זה. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – למנוע מחיר של חיי אדם בשני הצדדים. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> וגם אנחנו, כשאנחנו יורים על בית בעזה, זה כדי לצמצם – שבעזה יחיו יותר. אנחנו רוצים את 35 ההרוגים שנהרגו עד עכשיו בעזה? אנחנו ביקשנו את זה? <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אנחנו לא רצינו להפסיק את זה? אני אומר לכם שגם הטילים שאנחנו יורים בעזה הם לא רק כדי לחסוך חיי אדם בתל-אביב ואשקלון – – <באסל גטאס (בל"ד):> כן, עובדה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרן. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – זה גם לחסוך חיי אדם בעזה. תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> נפצע מישהו מטיל אחד? נהרג מישהו מטיל אחד? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרן. הדובר הבא, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל מי שאמר שיש תהום מוסרית בינינו לבינכם, ראש הממשלה – תהום מוסרית מפרידה בינינו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, אדוני. חמש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביקשתי את ההצעה הדחופה לסדר-היום בשבוע שעבר. לאחר הרצח של שלושת הנערים היהודים ולאחר הרצח של הנער הערבי משועפאט, ביקשתי את ההצעה הדחופה לסדר-היום. על שלושת הנערים, שגם הייתי בהלוויות וגם הלכתי לנחם את שלוש המשפחות, אני לא רוצה להכביר מילים, זה פשוט מזעזע, זה דבר שהוא חמור מכל היבט אפשרי. מדובר בנוסעים תמימים שהיו בטרמפיאדה; הם חזרו לביתם, וככה לרצוח אותם. זה דבר מזעזע, אי-אפשר לתאר את הדבר הזה. ביקשתי גם לדבר על הרצח המזעזע של הנער הערבי משועפאט, דבר שאנחנו היהודים, אני מתאר לעצמי שכולם – אני יכול להגיד שאנחנו דנו על הנושא הזה בסיעת יהדות התורה, לא עולה על הדעת רצח כזה מזעזע. אני לא מדבר כבר על אופן הרצח, אני גם לא מדבר על החטיפה הזאת, ולקחת אותו ולשרוף אותו. זה דבר שאני, כיהודי, לא יכול לסבול את הדבר הזה. היהדות בנויה על תורת חיים. היהדות בנויה על זה. אנחנו לא מקדשים מוות, אין דבר כזה. לקחת מישהו שהוא ערבי, חף מפשע, אף אחד לא אמר שהוא עשה משהו, לקחת אותו – ואני דורש, אנחנו דורשים, סיעת יהדות התורה, אנחנו דורשים למצות עם הרוצחים האלה את הדין. למצות את הדין אתם, לא לעשות הנחות בעניין הזה. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. אני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, מרן הרב שטיינמן, שהוא יושב-ראש מועצת גדולי התורה, בניגוד להרגלו, יצא בהודעת מחאה חמורה נגד הרצח הזה, שזה דבר נדיר. הדבר הזה התפרסם. אנחנו מזועזעים ומביעים את מחאתנו ואת תנחומינו למשפחה. הקשבתי בשקט לדיון הזה, ואני רוצה להיות פרקטי. ראש הממשלה – אני לא חסיד של ראש הממשלה, אני רוצה להגיד את הלך הרוח; הלך הרוח שהיה ברחוב הישראלי. אני פונה לחברי הערבים – הייתה עליו ביקורת, למה הוא חזר כל כך הרבה פעמים שעל שקט יקבלו שקט, הבלגה תהיה בתמורה להבלגה. רצה ראש הממשלה – כולם יודעים את זה, הייתה עליו ביקורת על זה. הוא אמר: אני לא רוצה מלחמה, אני לא רוצה חילופי מהלומות. מהלומות נוראות, זאת אומרת טילים, טילים על מרכזי אוכלוסייה בישראל וטילים בעזה. ועד פעם הוא ביקש ועוד פעם הוא ביקש, וה"חמאס" ירה טילים. יש דברים שאי-אפשר להתכחש להם. הרי זו לא עמדה פוליטית. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל, הרב גפני, אתה יודע כמה נהרגו בתקופת ההבלגה, כמה נהרגו בעזה – – – הבלגה, כשהיו מבליגים. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, אני לא מתווכח אתך. ראש הממשלה רצה – אגב, שמעתי את זה במו-אוזני גם ממנו, אבל כולם שמעו את זה. הייתה עליו ביקורת. תשאל את אנשי הימין היהודים אם הסכימו לאמירה הזאת. לא הסכימו. והוא ביקש, ביקש, ביקש שקט. ביקש. לא התבייש להגיד. הייתה עליו ביקורת על זה. כל מה שקורה עכשיו, שיורים טילים על מרכזי אוכלוסייה בישראל ושיורים טילים בעזה, זה תוצאה של החלטת ה"חמאס". זו לא החלטה של ממשלת ישראל. אני לא מדבר על שרים בתוך הקבינט, שכל אחד יש לו עמדה אחרת. בסופו של דבר ראש הממשלה אמר חד-משמעית, שמעתי את זה גם ממנו, אבל הוא אמר את זה גם בתקשורת: מלחמה זה דבר נורא, הרי אנחנו לא מעוניינים בזה; וראש הממשלה אמר את זה. אז למה צריך לעלות כאן ולדבר על מה שעושים בעזה? עושים את זה גם בזיכרון, עושים את זה באשקלון, עושים את זה בתל-אביב, עושים את זה במרכזי אוכלוסייה. אין מי שמזהיר את המשפחה באור-עקיבא: שתדעו לכם, הולך להיירות לפה טיל, ומשפחה יכולה להיפגע חס וחלילה. לא מזהירים. אבל היום לבוא ולהגיד, טקטית, שהצבא אשם בזה? הצבא לא רצה; הדרג המדיני שנותן לו הוראות לא רצה את המלחמה הזאת. בצדק, שלא בצדק, פרשנות שכל אחד יעשה. ביקורת שיעבירו, אבל קודם כול העובדה; העובדה שישראל לא רצתה מלחמה; על כל פנים, בוודאי לא עכשיו. עכשיו אני יכול להגיד פרשנויות, ואני לא הולך לעשות את זה – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. – – למה ה"חמאס" כן רצה. אבל אני אומר לכם שוב, הגשתי את ההצעה הדחופה לסדר-היום כדי לגנות את הרצח המזעזע של שלושת הנערים היהודים ולגנות את הרצח של מי שעשה את הרצח הנורא הזה של הנער הערבי, ואנחנו מבקשים למצות אתם את הדין. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גפני. רבותי חברי הכנסת, כשנודע דבר רציחתם של שלושת הבנים, נעמדתי מול אחד המסכים כמהופנט מהסיפור שהולך ומתברר מעל המסך, מהמסכים פה במליאה, ולפתע הרגשתי יד על כתפי שמעירה אותי מתוך המחשבות, וחבר כנסת ביקש לנחם אותי ולהביע את צערו, אני חושב שאפילו עם דמעות בעיניים, השתתפותו בצער, וזה היה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מבקש מחבר הכנסת פריג' לעלות ולדבר עכשיו, ובזמן שאתה עולה לומר לך, חבר הכנסת פריג', שתחושתי הייתה בדיוק אותו הדבר בזמן שנרצח הנער הערבי מוחמד. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> לא מאמינים לך, מה לעשות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תמשיך להסית, אין שום בעיה. תמשיך להבעיר את הלהבות, להגדיל את גובה הלהבות. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, חברי הכנסת, ידידי בן עמי, חבר הכנסת באסל גטאס, במקרה הזה אני מאמין לו, כי העולם – ראש הממשלה הספיד ואמר "תהום מוסרית", התהום המוסרית בעיני היא לא בין עמים. העולם מחולק לשני חלקים, אנשים עם צלם אנוש ואנשים בלי צלם אנוש, ואנחנו ככה מחלקים את העולם, והתהום המוסרית נמצאת בין שני החלקים האלה. אז להיות אדם זה הדבר העיקרי והחשוב ביותר והיחידי שמסוגל לחבר בין כולנו. הדבר המשותף הזה, בואו נשמור עליו – האנושיות, ההומניות – כי הוא היחיד שמסוגל להציל אותנו מהרוע שנמצא בתוכנו. וראינו את זה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> לא לזה התכוון נתניהו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נתניהו זה משהו אחר. אני עניתי על מה ששמעתי. חברים, עכשיו, בימים קשים כאלה אני מתלבט איפה להתחיל ובמה להתחיל. האם להתחיל בסבל של תושבי הדרום ותושבי עזה, אזרחים חפים מפשע, או האם אני אתחיל במבצע שהוביל ראש הממשלה בזמן חטיפת הנערים, שהאזרחים בשטחים שילמו את המחיר של הניהול הכושל שלו? או שאני אתחיל בגילויי הגזענות ואווירת ה"עליהום" הקיימת במדינה וגילויי השנאה בין שני העמים, ערבים כיהודים, באשר הם? איפה להתחיל? ואם אני חוזר אחורה, ואני רוצה למנות את ההתפתחות שהייתה בשבועיים האחרונים, ואני אמנה בקצרה, אדוני היושב-ראש, אני אגיע למסקנה אחת: יש כאן כשל ניהולי ברור. אנחנו נמצאים במצב שההגה לא בכיוון הנכון. ראש הממשלה, בקבלת ההחלטות, לאורך כל השבועיים ולפני כן – כמובן, הסימפטומים והתוצאה האחרונה שראינו זה תהליך שהיה קודם – יש כשל מתמשך של חוסר מדיניות, של החלטות ב"שלוף", של איבוד דרך, של אין מה לעשות, שנותן לרגשי הנקם להוביל אותו, ששחה עם זרם השנאה, עם זרם הנקם. זה חוסר מנהיגות בעיני. המנהיגות נמדדת – איך היא מרגיעה רוחות, איך היא חותרת לרוגע ולהחלטות ושוחה נגד זרם השנאה. למה אני מתכוון? אחרי חטיפת שלושת הנערים, פעולת טרור בכל המובנים בעיני, קמו ראש הממשלה ושרים רבים מהממשלה והתחילו בכל מיני קריאות "עליהום", קריאות נקם. אז אני שואל, מה הפלא שיש אזרחים, ברגע ששומעים שרי ממשלה קוראים מתוך רגשי נקם, למה שחלק מהאזרחים האלה לא ישתתפו בנקם הקולקטיבי? אז ראינו את זה, התוצאה לא איחרה לבוא. איבדנו את צלם האנוש ברצח הברברי, הבלתי-אנושי, שראינו בשועפאט. ורגשי הנקם האלה ומעגל הנקמה הזה, זה דבר שיוביל את כולנו לתהום. ואני עובר אתכם בקצרה על העובדות. עובדה ראשונה, הייתה חטיפת שלושה נערים יהודים, ישראלים – תגובה היסטרית של הממשלה. "חמאס" לא לקח אחריות, אף אחד לא ידע מי עשה את זה; קיבל החלטה היסטרית לחסל את "חמאס" בשטחים, לחסל את התשתית האזרחית, כל הארגון. הארגון לא שלח. יש הסכמות אתו מ"עמוד ענן", יש הבנות. קיבלתי את ההחלטה. באה עובדה שנייה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רק להזדרז בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, כן. העובדה השנייה, אמרנו, העניש את "חמאס". עובדה שלישית, התחיל מבצע – יש לי – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כבר עברת את הזמן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, עברתי את הזמן? טוב. חברים, כל השתלשלות העניינים הייתה בחוסר קבלת החלטות, שהתחילה בו ממשלת בנימין נתניהו. צר לי מאוד שאנחנו צריכים לשלם את המחיר של הכשל הניהולי וההיסטריה בקבלת ההחלטות. זה הזמן להיות שקול, זה הזמן להיות ראש ממשלה לכל המדינה ולחשוב למרחקים ארוכים. תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת פריג'. הדובר הבא, חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נמצא. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמה טרגי לחשוב שעם שלם נמצא עכשיו בחרדה, טילים וחצי מוות נשלחים עד זיכרון-יעקב וצפונה, העם הפלסטיני בעזה עומד תחת אש, הציבור הערבי זועם, הציבור היהודי נחרד, וכשהוחלט לקיים את הדיון הזה היה מדובר שנדבר נגד ההסתה והאלימות שגרמו למעשי הרצח של שלושת הילדים מישיבת כפר-עציון, לגנות בכל גינוי את הרצח של הנער הערבי משועפאט, ולהסביר שאומה שאינה יודעת להפסיק את ההסתה יכולה להיראות מהר מאוד כמו עיראק, כמו איראן, כמו סוריה, לוב ומצרים. מעולם לא חשבנו שאנחנו גם יכולים להיקלע לכאוס כזה. אז הזמן עכשיו הוא קודם כול לחזק את כל עם ישראל, שצריכים להתאחד לשלום, למרות כל הוויכוחים, וגם כשמתווכחים וגם כשמדברים על קבוצות אחרות, לזכור שכאשר זורקים טילים מעזה, האויבים לא מבדילים בין ילד חרדי שכן מוצא חן בעיני שר החינוך או ילד תל-אביבי שכן מוצא חן בעיני שר האוצר, והדברים האלה לא פשוטים. מי שחושב שההתקוממות הערבית בקרב מיליון ערביי ישראל בשבוע האחרון הייתה רק בגלל הרצח בשועפאט, טועה. מדינת ישראל עומדת על חבית חומר נפץ, ואני מנסה להגיד את זה כל הזמן ואנשים לא מבינים. כי האיבה איננה, אדוני היושב-ראש, בין יהודים וערבים בלבד. אותה איבה גזענית אני שומע בין עדות – נגד האשכנזים או נגד המזרחים או נגד החרדים או נגד המתנחלים או נגד השמאלנים. יש פה חביות של חומר נפץ שמחכות לגפרור אחד, שיכולות לפוצץ את הכול. ומה תפקידם של מנהיגים? מה תפקידם של ממשלה ושל תקשורת ושל בתי-משפט? למנוע, לנטרל את כל הגפרורים האלה כדי שהחביות האלה לא יתפוצצו. ומה קורה במדינת ישראל היום? ממשלה רודנית, אכזרית לכל האוכלוסיות שאינן מוצאות חן בעיניה, ובתוכן הציבור החרדי; בית-משפט מנוכר ומשתלט וכובש סמכויות שלא ניתנו לו על-ידי החוק ורודה בציבור שלם וגורם לאיבה איומה ושנאה נגד לומדי תורה, נגד ילדים שלומדים תורה. אני הייתי השבוע באשדוד, ראיתי – לפני פרוץ המלחמה הזאת שנקראת "צוק איתן" – ילדים יושבים בקרוונים בלתי מוגנים ואין שום סיכוי שהם יצאו משם בחיים אם חלילה ייפול משהו שם. ודיברנו וזעקנו, ולאף אחד לא אכפת, כי זה ילדים של חרדים. אחר כך עוד רוצים שהציבור החרדי יאהב את השלטון הזה, שהילדים האלה יגדלו לנאמנות לממשלה הזאת או לבתי-המשפט האלה או לתקשורת, המדירה אותם ומסיתה נגדם ועושה אותם לילדים בלתי חוקיים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ובלתי לגיטימיים. ולכן אני אומר, אני לא רוצה שתחשבו שהמחבל פה או המחבל שם, או הרוצח פה והרוצח שם אשמים. אשמים השלטונות. כך היה בכל המדינות – באוקראינה, כך היה בעיראק, כך בלוב וכך פה. השלטונות, שהם הממשלה, התקשורת ומערכת המשפט, יכולים למנוע מלחמת אזרחים ויכולים להוביל למלחמת אזרחים. וכשזה כבר מתחיל יכולים 7,000 חיילים של "דאעש" לגבור על 150,000 חיילים מאומנים וחמושים של אל-מאלכי ואמריקה יחד – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כי כשמתפוצץ הכול מתפוצץ. ולכן אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לסיים באיזה משפט של תקווה ושל תפילה: הקדוש-ברוך-הוא יעזור לכולם שבאמת תיפסק המלחמה, "הצילני מטיט ואל אטבעה, אנצלה משֹנאי וממעמקי מים, אל תשטפני שִבֹלת מים ואל תבלעני מצולה", "ענני ה' כי טוב חסדך, כרב רחמיך פנה אלי". כך ביקש דוד המלך וכך אנחנו מבקשים על כל עם ישראל, שיהיה שלום ושלום לכולם. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אמן. תודה, חבר הכנסת אייכלר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, סתיו שפיר ודב חנין בנושא: היעדר בסיס תקציבי בדיוני הוועדה לקביעת יעדים לצמצום העוני – ועדת אלאלוף; מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת יצחק כהן ואראל מרגלית בנושא: ביטול הטבות המס לערים בדרום – אשקלון וערד. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <גל המהומות וההסתה וגילויי הגזענות והאלימות במדינה> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הדובר הבא, חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה; איננו נוכח. חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אלה ימים קשים. אני רוצה להדגיש שירי מכוון של רקטות וטילים על אזרחים הוא פשע מלחמה על-פי הדין הבין-לאומי. מי שמבצעים את הירי הזה אלה ארגוני טרור, והחובה הראשונה של מדינה היא כמובן להגן על אזרחיה, לספק להם ביטחון, ואת ירי הטילים צריך לעצור. אנחנו גם אומרים שלתפיסתנו ועל-פי ניסיוננו, ניסיון המדינה הזאת, הדרך היעילה ביותר להתמודד עם הטרור הזה היא בסופו של דבר באמצעות הסדר מדיני, וזה מה שאני מצפה מהנהגת המדינה – לפתוח מייד ביוזמה שתיתן באמת פתרון ותחזיר את הביטחון. כי עכשיו אנחנו כמובן שומעים את האזעקות ורואים את היירוטים בכל מיני מקומות בארץ, אבל אלה דברים שאנשים בעוטף-עזה חווים, לצערי, כל הזמן. וצריך גם לומר שהיינו כבר בסבבי לחימה קודמים, דומים למה שקורה עכשיו, עם טילים ותגובה ישראלית, וטילים ותגובה ישראלית – מעגל דמים שצריך לפרוץ אותו. ובעניין הזה אני לא רוצה שנחזור על מה שקרה בסבבי הלחימה הקודמים ונגיע שוב להבנות – עם מי? עם אלה, איך אומרים, שאנחנו לא מדברים אתם אבל כל פעם מגיעים אתם להבנות, שזה ה"חמאס". הדרך היא להגיע להסדר עם בעל-הברית של ישראל, והוא נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, אבו מאזן, ברמאללה. והבעיה בעזה – וחייבים להגיד את זה, כי אנחנו עוד בסבב כזה שגובה מחיר יקר – הבעיה בעזה היא לא "חמאס", הבעיה היא 2 מיליון תושבים שנמצאים שם במקום הצפוף והעני הזה. ואת 2 מיליון התושבים של רצועת-עזה צריך להכניס תחת מטריית ההסדר מול הרשות הפלסטינית ולפתור את העניין באופן יסודי שייתן פתרון ארוך-טווח ושקט ויציבות לדרום ולכל מדינת ישראל. אפשר להתחמק מזה גם עכשיו ולהגיד: בסדר, אנחנו בלחימה. אני אומר, דווקא בעת לחימה צריך לדבר על הדברים האלה וצריך לומר את האמת ואי-אפשר להתחמק מזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. משפט אחרון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הזמן נגמר. אני רק יכול להביע תקווה שלא יישפך יותר מדי דם ולא יהיו קורבנות שווא ואנחנו נדע לצאת מהסבב הכואב הזה למהלך שייתן תקווה ליהודים ולערבים שחיים בארץ הזאת, והתקווה יכולה להיות רק בדמות הסדר מדיני, כי לא כל דבר – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אפשר לעשות בכוח. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת הורוביץ. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אין אפילו שר, אז אני לא יודע מה הולך כאן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני פה, אני מקשיב. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התפרסם בעיתון "המבשר" סיפורו המזעזע של אברך תושב בית-שמש שחזר בלילה הקודם עם משפחתו מחגיגת שמחת ה"חלאקה" לבנם בן השלוש במירון ונקלע למארב של פורעים ואך בנס ניצל מהם. וכך מספר אב המשפחה לכתב העיתון: כשהגענו לצומת חנניה פנינו שמאלה, כשאנחנו מתכננים לנסוע לירושלים דרך טבריה, בצומת הראשון שאליו הגענו נתקלנו בחסימה המשטרתית. השוטר כיוון אותנו ימינה לכביש 806, כביש שמאוחר יותר התברר לנו כי הוא עובר דרך כפר מע'אר. לאחר שנכנסתי לתוככי הכפר החלה הדרמה – וכך הוא ממשיך ומספר, פשוט מזעזע – לפתע שמתי לב שרכב נצמד אלינו מאחור. בתחילה חשבתי שמדובר ברכב שרוצה לעקוף אותנו ולכן פיניתי עבורו הדרך, תוך שאני נצמד לצדו הימני של הכביש. מייד כשהוא עקף אותנו הוא החל להאט, תוך שהוא חוסם לנו את הדרך. בתוך הרכב ישבנו אשתי, ברכב שלנו, ושלושת הילדים, כולל ילד ה"חלאקה". ברכב העוקף ישבנו שלושה ערבים שהוציאו ידיים מהחלונות וסימנו לנו לעצור בצד הדרך. לא ידענו את נפשנו מרוב פחד. ניסיתי לברוח, אולם פתאום גיליתי רכב נוסף שהמתין במארב וניסה לחסום לנו את הדרך. אני התקשרתי למוקדנית במשטרה. יחד עם המפקדת שהזעיקה המוקדנית לעזרה לא הצליחו לאתר אותנו ולתת לנו סיוע – חוזר על עצמו הסיפור הזה – המשפחה עדיין רועדת כולה. הצלחנו בסופו של דבר, בחסדי שמים, להימלט מהמקום ובאורח נס ניצלנו מלינץ' אכזרי. הסיפור הזה התרחש בצפון הארץ, בלבה של ישראל ובכביש שאליו המשטרה הפנתה את התנועה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מתי זה היה? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הלילה, הלילה הקודם. היום זה התפרסם. <באסל גטאס (בל"ד):> כפר מע'אר זה כפר שרובו דרוזים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> רובו, אבל אני מספר לך סיפור שהיה, והמשטרה בדקה את זה, וחוקרת את זה, וזה נכון כל הסיפור. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אף אחד לא טען שזה היה ערבים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אף אחד לא טוען שזה היה זה. אני אומר לך מה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רק אתה טוען שזה היה ערבים. <באסל גטאס (בל"ד):> יכול להיות שהוא מדמיין. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני לא מדמיין. מדמיין? תודה רבה לך. גם המשטרה מדמיינת, נכון? <באסל גטאס (בל"ד):> לפעמים, כן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> וזו תוצאה, אני אומר לך – הייתי סגן שר החינוך לצדו של גדעון סער, שר החינוך, שיושב בירכתי האולם – זו תוצאה של ספרי הלימוד במגזר הערבי, החל מהגנים, בתי-הספר; הם מלאים הסתה, ובפרט דפי הקשר שמביאים הביתה, אדוני היושב-ראש, מלאים שטנה והסתה כנגד ישראל. ומנהיגי הציבור, ראינו קודם איך שהם מסיתים ללא הרף נגד מדינת ישראל ואזרחיה, ואלה התוצאות. אני קורא למנהיגות הערבית: במקום להגביה את הלהבות, אנא תנמיכו את להבות השנאה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> ספרים של משרד החינוך מהווים דברי הסתה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> והדובר הבא הוא חבר הכנסת יעקב אשר. ישנו? בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> ספרים של משרד החינוך מהווים דברי הסתה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, שלוש דקות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח את דברי בניחומים למשפחות הנערים ובגינוי של כל אקט של רציחת אנשים חפים מפשע. רצח הוא רצח, ואין לאף אחד זכות לעשות את הדברים הנוראיים האלה; לאף אחד אין זכות לעשות את הדברים הנוראיים האלה, כשמדובר ברציחה של נערים חפים מפשע, ולא משנה מאיזה עם הם. הערך של חיי האדם הוא ערך מקודש בכל פרמטר, גם בפרמטר הטבעי שכל אדם מבין מהו ערך של חיים, אבל ודאי וודאי למי שמאמין ומי שחי על-פי קודים התנהגותיים שבאו מבורא עולם. מי שמאמין בקודים הללו, ולטעמי צריך להאמין בכולם, יודע כמה גדולה המצווה להציל נפש אחת, וכמה גדולה העבירה כשרוצחים נפש. אין לאדם זכות לקחת נפשו של אדם אחר כשהוא לא יצר אותו. כל אדם נברא בצלם אלוקים. ואני בא ואומר זאת כגינוי לאחר הכאב האדיר שחווינו כולנו באותם 18 ימים מורטי עצבים, עם הרבה תפילות על הנערים, אבל בהחלט ראוי לגנות בכל תוקף את הרציחה של הנער הערבי. רצח הוא רצח, והתורה מצווה אותנו: לא תרצח. לא יכול להיות שמישהו שבא בזכותה של התורה – ואנחנו נמצאים פה בארץ הזאת עם אותה הבטחה אלוקית. זו לא היסטוריה שהיינו פה קצת קודם, אלא אנחנו באים לאותה מערכת קוד שבה הקדוש-ברוך-הוא נתן את ארץ-ישראל לעם היהודי; זה גם הקונפליקט שלנו מול הציבור הערבי – אבל ודאי שאי-אפשר לבוא ולטעון שזכותנו על הארץ, ולבוא ולנפנף בתורה לעניין הזה, ומצד שני לקחת את אותה תורה שאומרת "לא תרצח" ולרצוח אדם נָפש כשהוא חף מפשע. <באסל גטאס (בל"ד):> אז איך אתה מסביר את זה? <היו"ר רות קלדרון:> אתה אומר דברים חשובים, אבל נגמר לך הזמן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ולכן, אני אומר – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אז איך אתה מסביר את זה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> ולכן, אני אומר, ואני אומר את זה כאדם מאמין וכאדם שמייצג קבוצה גדולה של אנשים בארץ הזאת שמאמינה שהתורה היא מקשה אחת, אי-אפשר לקחת חלקים. ולכן, אותה תורה שנתנה לנו את ארץ-ישראל אומרת לנו גם איך להתנהג, מה מותר ומה אסור. ואני לא אכנס לנושאים אקטואליים אחרים – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – כי אני טוען את זה גם בדברים אחרים, שבאותה תורה מופיעים עוד דברים מה מותר ומה אסור. אבל ודאי, אסור לעמוד על רעהו נפש, בין שהוא יהודי, בין שהוא ערבי, אין לאדם הזכות הזאת. ומי שיודע לקחת את הזכויות שלו מבורא העולם, לוקח עם זה גם את החובות. ולכן אנחנו מגנים בכל תוקף. אתמול, שלשום, התכנסה סיעת יהדות התורה – נמצא פה יושב-ראש הסיעה – הוצאנו הודעת גינוי נחרצת. ואני פונה לחברי, ואני פונה לכל איש ציבור שהוא, לא לנצל את הדברים הללו, אנחנו מוקיעים אותם, אבל לגרום על-ידי אותו רצח לניסיון של רציחות כאלה על-ידי טילים שיכולים ליפול במרכזי אוכלוסייה גדולים, זה דבר גרוע. זה לקחת דלק כדי – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – להבעיר את התבערה יותר. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> זה מקור הבעיה. הבטחה. העם חושב שאלוהים נתן לו את הארץ ואין מקום למישהו אחר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל פה אלוקים אמר – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי חברי כנסת, דמו של חולה דיאליזה בעזה, או של חולת דיאליזה בעזה, אינו סמוק יותר מדמם של חיילי צה"ל שייאלצו חלילה וחס להיכנס לשם על מנת להפסיק את הטילים והטרור שמוטח על אזרחינו. ולכן אני קורא מכאן לראש הממשלה, שאנחנו כולנו מאמצים את ידו ומחזקים את כוחו בשעה קשה זו, לפני ששולחים את חיילי צה"ל אל תוך עזה, פשוט להפסיק להם את החשמל. זו נקודה ראשונה. נקודה שנייה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> להדביר אותם. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> נקודה שנייה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> לרסס אותם. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> לא ראיתי שום מנהיג ציבור בישראל, וכמובן, אני כולל את עצמי בתוך האמירה הזאת, שלא הזדעזע ולא גינה נמרצות את הרצח המתועב של הנער מוחמד. אני שמח שבקרב האוכלוסייה היהודית, בקרב נציגי הציבור שלה – לא בקרב שוליים אספסופיים שתמיד היו ותמיד יהיו, לצערנו הרב, אלא בקרב המנהיגות שלה, בקרב חברי הכנסת שלה – לא נמצא אחד שכינה רוצחים שכאלו "שהידים", ולא נמצאה אחת שניסתה לומר שהנער הזה הוא שניסה לרצוח את רוצחיו, ולכן נרצח או נשרף מתוך הגנה עצמית – אמירות שנאמרו כאן בכנסת הזאת באשר לרוצחי הנערים. ונקודה אחרונה, יש גם נקודה של אור בתוך כל החושך הגדול הזה שנכנסנו אליו. אני מקבל יותר ויותר מכתבים מערבים ישראלים שמביעים תמיכה במדינת ישראל, נאמנות למדינת ישראל כמדינת היהודים, מביעים שאט-נפש ממה שעושים כאן, מן ההסתה הקשה שמתבצעת כאן על-ידי רוב חברי הכנסת. היום התארח אצלי אחד מאותם ערבים, ביקשתי את רשותו לפרסם את דבריו, הוא הסכים, כמובן בעילום שם משום שהוא מפחד. אתחיל לפרסם את המכתבים הללו בעילום שם, וננסה כולנו יחדיו לעודד את אותו גרעין נאמן וראוי בחברה הישראלית מתוך ערביי ישראל, ולהפוך את הקול הזה לקול של תקווה, קול שיהפוך ליותר ויותר דומיננטי בחברה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת פייגלין. חבר הכנסת שמעון סולומון, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אפשר לדבר עוד פעם? <היו"ר רות קלדרון:> תכף זה יהיה תלוי ביושב-ראש שיחליף אותי. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, השר – יש כאן שר בכלל? – – <קריאה:> יש, יש – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – כבוד השר, חברי כנסת, בשבועות האחרונים אנו עדים לתופעות רבות של הסתה וקריאה לאלימות בציבור הרחב; חלק, כמובן, לא כולם. השיח הוא אלים, מתלהם, מפחיד, כי למילים יש כוח, אנחנו כבר יודעים את הניסון הצורם בעבר הלא-הרחוק. הן מייצרות לגיטימציה, ולא צריך יותר מכמה אוזניים בודדות שיקלטו את המילים ויתרגמו אותן למעשים כדוגמת הרצח המתועב של הנער הערבי מוחמד אבו ח'דיר, זיכרונו לברכה, בידי יהודים. ואנחנו שמענו גינויים כמעט מכל מקום, וטוב שכך. השיח הזה מפחיד כי הוא בעיקר מחזיר אותנו לתקופה חשוכה ביותר של החברה הישראלית: הימים שקדמו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. השיח הזה מראה כי יש לנו בעיה אמיתית בחינוך; בעיה עמוקה, בעיית שורש. בעשורים האחרונים אנו עדים לאלימות הולכת וגוברת בחברה הישראלית, אלימות פיזית, אלימות מילולית, גזענות, חוסר כבוד למורים בבית-הספר, התעללות בזקנים ועוד ועוד. וכמובן, לכל הדברים האלה יש קשר, אי-אפשר לנתק, זה לא מקטעים-מקטעים שאין קשר ביניהם. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו מצב זה. כל המלחמות שאנו מנהלים נגד אויבינו מבחוץ לא שוות כלום אם אנחנו משחיתים את עצמנו מבפנים. אסור לנו, אנחנו לא מקדשים אלימות, אנחנו לא שמחים כשנרצחים אנשים, אנחנו לא שמחים במותם של אחרים. אנחנו צריכים להיות מאופקים וחזקים גם ברגעים קשים, ולא כמו ששמעתי, למשל, שאחד העיתונאים, כשהוא שמע שרצחו יהודים אז הוא התחיל ב"אללהֻ אכבר", "אללהֻ אכבר". אנחנו לא כאלה, אסור לנו להיגרר למצבים כאלה. זה כוחנו ואנחנו צריכים להמשיך בקו הזה. יש לעקור בעיה זו בשני מישורים מקבילים: השקעה מסיבית בחינוך הנוער שלנו מחד גיסא, והחמרת הענישה מאידך גיסא. אין כיום מספיק הרתעה ומספיק כבוד להורות, בבית-הספר, לשוטר ברחוב, למורה בבית-הספר וכו'. ואנחנו יכולים ללמוד דוגמה מארצות-הברית שבה שוטר זה שוטר, מורה זה מורה. את זה עשו אחרי הרבה שנים של הטמעה שהחינוך הוא הכול. ואדם שמתנהג בגזענות, לא משנה היכן, יבטא אותה בכל מקום, וזה דורש טיפול עמוק. אדם שהתנהג באלימות בלשכות רווחה, צריך ליצור מצב שהוא לא מקבל, ולהפך: להעניש בהענשה חמורה כדי לתת מסר שאלימות מילולית, אלימות פיזית, לא מקובלת. בימים האחרונים, כאשר שלושת ילדינו נרצחו – משטרת ישראל חקרה ומצאה את האשמים. במקביל, הרוצחים הפלסטינים, הטרוריסטים, מסתובבים, מוצאים מחסה, ולכן לא מוצאים אותם עד היום. זה ההבדל בינינו, ואנחנו לא צריכים להתבייש בזה. אנחנו צריכים להתגאות בזה ולא לראות בזה חולשה, אף שאנחנו נמצאים באזור של ג'ונגל ולפעמים האיפוק מתפרש כחולשה. אבל אנחנו צריכים לדעת בתוכנו שזו גדולתה של ישראל, שבה רוצחים, יהודים וערבים, לא משנה מה הם, מוצאים אותם, חוקרים ומגלים ומעמידים אותם למשפט. אסור לנו להיות כמו אויבינו. זה הדבר הכי חמור שיכול לקרות לנו. ה"חמאס" – פה, חברי הכנסת הערבים יצאו, אומנם, אבל הם דיברו על הפלסטינים שמוצאים את מותם בעזה בימים האלה ושוכחים לציין שה"חמאס", אותם אנשים – בני משפחותיהם משמשים, משתמשים באזרחים כמגינים, מחביאים את הטילים בין הבתים, שותלים את המשרדים שלהם בין הקומות, בין האזרחים, משתמשים בהם כמגינים. אבל אני לא שומע שום גינוי ושום אמירה כזאת. וצה"ל, אם במקרה ובטעות הרג, אנחנו כמובן מתנצלים, כי אנחנו מצטערים על כל אדם שמת, ללא הבדל אם הוא ערבי, אם הוא יהודי – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – אסור להקל בו ראש. ולכן, כשאני שומע את הדיון כאן, קודם – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, לא. אפשר כבר לשים נקודה. אתה כבר אחרי הזמן. <שמעון סולומון (יש עתיד):> ממש שנייה. לכן, כשאני שומע חברי כנסת יהודים וערבים מדברים "אתם" ו"אנחנו", זה צורם, זה כואב. אני חושב שהערבים, חברי כנסת ערבים, צריכים לגנות באופן מאוד מאוד חריף רצח יהודי, כמו שהיהודים, חברי כנסת יהודים, צריכים לגנות גם באותה מידה רצח של ערבים, כי אנחנו נמצאים בפרלמנט הישראלי, מייצגים את האזרח הישראלי, ללא הבדל אם הוא ערבי או יהודי. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת סולומון. הדובר הבא, חבר הכנסת עמרם מצנע, בבקשה. חברת הכנסת גילה גמליאל – לא נמצאת, וחברת הכנסת מירי רגב – אינה נמצאת. <עמרם מצנע (התנועה):> מכובדי היושב בראש, ידידי השר, חברי חברי הכנסת, נושא הדיון הוא גל המהומות וההסתה וגילויי הגזענות והאלימות במדינה, אבל בצדק תשומת הלב ממוקדת עכשיו במבצע, במבצע "צוק איתן". זה המקום לומר שה"חמאס" הרוויח, במירכאות כפולות ומכופלות, בצדק את מה שהוא חוטף עכשיו, וימשיך לחטוף עד שיבין. נכון פעל הקבינט כאשר פעל מהראש ולא מהבטן. כך צריכה מנהיגות לפעול תמיד. נכון גם שאופי הפעולה שחותרת להחזרת ההרתעה שנשחקה – היא מופעלת באופן הדרגתי של הכוח והעוצמה, כדי לומר ל"חמאס": עד שתבינו, עד שתפנימו ועד שתסיקו את המסקנה המתבקשת, הפעלת האלימות על-ידיכם תיענה בכל הכוח. נכון גם לעשות כל מאמץ, כפי שנעשה על-ידי צה"ל, לסלקטיביות בבחירת המטרות, ולעשות הפרדה, ככל שניתן, בין מטרות שהן מטרות טרור, מחבלים, לבין מטרות אזרחיות ואזרחים שאינם מעורבים. אני גם מציע להתאזר בסבלנות. העובדה שאין נפגעים עד כה, ואני מקווה שגם לא יהיו בהמשך, זה לא רק מזל. זה בגלל התנהגות נבונה וממושמעת של הציבור על-פי הנחיות פיקוד העורף, זה גם המיגון הפסיבי ליישובי עוטף-עזה וזה גם המיגון האקטיבי, קרי "כיפת ברזל", שמוכיחה את עצמה יום-יום שעה-שעה. תראו, חברי, גם בשדה הקרב הניסיון מלמד שמנצח הצד שיש לו יותר אורך נשימה. בכל מערכה לחימתית, ואנחנו נמצאים במערכה לחימתית, יש יותר מצד אחד, והצדדים נמדדים ביכולתם לעמוד בקשיים, וכמובן לעמוד בהם יותר מאשר אחרים. ואני לא ממליץ לאף אחד לקנא באלה שיושבים היום ברצועת-עזה, ואני מקווה שהמבצע יסתיים בהקדם ובהצלחה. אבל אני רוצה לחזור לדבר בדבר העיקרי: בנושא הגזענות, השנאה וגילויי האלימות הקשים שהיינו עדים להם לאחרונה. לציין, כמובן, ואני מוכרח לציין בראשית דברי את משפחות שער, פרנקל ויפרח, שבדוגמה אישית יוצאת דופן הראו לנו את הדרך הנכונה, הראויה. אבל, חברים, הגיע הזמן שנתעורר. גילויי השנאה, הגזענות, הלאומנות הקיצונית, השימוש בשם אלוהים לשווא, הפכו להיות חלק מהחברה שלנו. השנאה היא מוצר של פחד, ויש המנסים לשלוט בנו באמצעות הפחדה, מסכנות, קורבניות. רבותי, אנחנו מדינה וחברה חזקה. אין אף אחד שיכול עלינו, אלא אנחנו בעצמנו. אנחנו בהתנהגותנו מסכנים את החברה והמדינה שהקמנו כאן בעמל, יזע, דמעות ודם, היא מדינת ישראל, הבית שלנו. יש הנושאים את שם הציונות לשווא ומתהדרים באהבת הארץ ובדאגה למולדת. השאלה היא לא האם יש פרטנר, אולי עכשיו זה לא הזמן ונחכה, האם ניתן להאמין להם. אני רוצה להדגיש שרק היפרדות מדינית וסיום הכיבוש וקביעת גבול בינינו לבין הפלסטינים, שהוא בעצם גבולה של מדינת ישראל, רק קביעה כזו תוכל להביא לפריחה ולביטחון למדינת ישראל. כעסו עלי, אבל אני אחזור על דברי: הקיצוניות הדתית הלאומית המוסלמית חותרת למדינה אחת מוסלמית בין הים לנהר; הקיצוניות הלאומית הדתית היהודית חותרת למדינה אחת יהודית בין הים לנהר. שתי התנועות רוצות לרסק את הסיכוי היחידי למדינה דמוקרטית יהודית על חלק מארץ-ישראל. בשני הצדדים מיעוט קיצוני המובל על-ידי כוהני דת, שמטיפים לשנאה, לנקמה ולתפיסת "הכול שלנו", ובתפיסת "הכול שלנו", כלום לא יהיה שלנו בסופו של דבר. ואני קורא לרוב במדינה, אתם שמודאגים כמוני וחרדים לנוכח האירועים וסכנת ההידרדרות הפנימית וחשש מאובדן הבסיס הערכי והמוסרי של מדינת ישראל: מדינת ישראל קמה על בסיס של צדק, שוויון וערכים יהודיים. בואו לא נעבור לסדר-היום, כי בעוד אנחנו מתלבטים, נבוכים, שואלים את השאלות, בשטח משנים מציאות, יוצרים עובדות ומחבלים בכל ניסיון של פשרה, ובדרך הזאת מרסקים את בסיסה הערכי המוסרי – – <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <עמרם מצנע (התנועה):> – – והיהודי של מדינת ישראל. אני חוזר לסיום, משפחות הנערים הנרצחים, שער, פרנקל ויפרח, נתנו לנו שיעור בהתנהגות, בדוגמה אישית, בממלכתיות וביהדות שפויה. נחזק את ידיהן ונילחם על הבית שלנו, כי אסור לנו לוותר. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת עמרם מצנע. יעלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע שתעלה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, השר שטייניץ, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מצנע, אמרת דברי אלוהים חיים, תודה. אני רוצה לומר שלושה דברים. דבר אחד, יש מערכה צבאית, היא מנוהלת על-ידי מנהיגות אחראית ורצינית של צבא הגנה לישראל. בנושא הזה ראש הממשלה ושר הביטחון מתנהגים בבגרות ובאחריות. הייתי ממליץ לשרים ואחרים להפסיק את הברברת, כי בתקופה הזאת צריך לעשות את העבודה ולא ליצור סתם כותרות, להתסיס. צריך מבוגרים אחראיים, והצבא עושה את מה שהוא צריך בצורה רצינית, אפקטיבית ואחראית. לגבי מה שקורה במעגל ההסתה, השנאה והרציחות – לאחר החטיפה ביקרתי את משפחות שער ופרנקל. ההתרשמות שלי מהעוצמה האדירה – אני פשוט נפעם. לא פגשתי את משפחת יפרח. ואחרי כל הכאב הזה והאצילות, לשמוע את הגברת פרנקל; ואז כשהיופי, למרות הכאב, העוצמה של האומה היהודית יוצאת מפיה של גברת פרנקל, במקביל יצאו סוכני השנאה ברצח הנתעב של אותו ילד, מוחמד אבו ח'דיר. ומדינת ישראל היא מדינה של חוק וסדר, היא מדינה שאספסוף – אספסוף ערבי או אספסוף יהודי, "שבאב" יהודי או "שבאב" ערבי – צריך לשים אותו בפינה, במקום. לא ניתן לחבורות של פורעים משני הצדדים לשנות פה את סדר-היום, כי הם יכולים להדליק פה את כל המקום הזה, איש את רעהו חיים בלעו. הייתי שר לענייני מיעוטים כשאתה, ידידי יובל, היית שר האוצר. הייתי נשיא אוניברסיטה ביחד עם חברת הכנסת גילה גמליאל שהייתה יושבת-ראש אגודת הסטודנטים. ואז הכרתי את כל האוכלוסייה הבדואית. כשר אני מכיר את כל האוכלוסייה הערבית, ואני אומר כאן מעל הדוכן, רוב רובם של ערביי ישראל רוצים להיות חלק מכאן ורוצים כלכלה ושיתוף, ולכן גם היום, כשראשי הרשויות התנהגו בכזאת אחריות, לרסן, אז שיפסיקו המסיתים להסית. אלה שהם פורעים ערבים, לעשות אתם את הסדר. פורעים יהודים, לעשות אתם את הסדר. אבל על כל העדה יצא הקצף? "מוות לערבים"? "אטבח אל-יהוד"? זה לא רוב העם הערבי והיהודי שצריך לבנות את מדינת ישראל. ולכן ישראל זקוקה למבוגרים אחראיים, לא לכאלה שמסיתים, ובשביל לקבל כמה מנדטים מהיצרים של הציבור כי רוצים להתקדם למנהיגות. מבוגרים אחראיים. וכאן אני רוצה להוסיף מילה אחרונה, גברתי היושבת-ראש, בנושא הכלכלי. ביקרתי בדרום, גם מחר אהיה שם. הלוא כל מי שהיה בדרום בשנים האלה יודע את העוצמה והחוסן המדהים של תושבי הדרום; הצורה הנפלאה שבה הם עומדים במעמסה של שנים. כאשר בתל-אביב זה קורה, פתאום אנשים לא מבינים איך אפשר לחיות ככה. הצבא עושה את מה שהוא יכול, ויעשה את זה אפקטיבית כמיטב יכולתו, אבל בשטח הכלכלי צריך לעבוד, ומהר. זוכר השר שטייניץ את הלקחים שלמדנו. הייתה לנו מלחמת לבנון השנייה. מלחמת לבנון השנייה, בסופו של דבר, חודשיים ומשהו, ב-2006, אנחנו שמנו בין 3 ל-3.5 מיליארד שקלים כדי לפצות את העסקים. אני לא מדבר על אובדן רכוש, שזה סודר אחר כך, וכמובן על ההוצאות הצבאיות. אבל עדיין אז זה לא נעשה ביעילות ובזריזות, מפני שהאנשים חרקו והאנשים שנשאו בנטל אז, בצפון, לא היו מרוצים. למדנו ב"עופרת יצוקה" – בינואר 2009, כבר למדו במשרד האוצר, ובינואר 2009, בחודש הזה, העלות הייתה בין 500 ל-750 מיליון שקלים. אבל היעילות השתפרה, למדו. <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני שמח – אני מסיים – ששר האוצר הצהיר היום – ואני אכנס את ועדת הכלכלה ביום שלישי לדיון, שיבואו. אני סמוך ובטוח שהחשבת הכללית ורשות המסים ייתנו עכשיו, לכל אחינו בדרום בעיקר, את כל הגיבוי, את כל הכספים, כדי שנוסף על אותה ערבות הדדית שבשלה הם נושאים על כתפיהם את כל עם ישראל, הם יקבלו את כל הפיצוי על אובדן העסקים, על אובדן הכנסה ועל הסבל הכלכלי בלבד שהם עוברים. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. אני רוצה לברך את צוערי בה"ד 1 גדוד "ארז" שהגיעו לכנסת. שיהיה לכן ולכם בהצלחה. יעלה השר יובל שטייניץ לסכם את הדיון, בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל לא תנוח ולא תשקוט עד שתגן על אזרחיה ועד שיחזרו השקט והביטחון לתושביה בדרום וביתר חלקי הארץ. זו חובתה של כל ממשלה דמוקרטית, להגן על אזרחיה, על חייהם, על נפשם ועל רכושם ועל תחושת הביטחון שלהם. רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לכולנו עם מי יש לנו עסק. שמענו כאן גם כמה מחברי הכנסת הערבים, שכמעט ניתן לומר שהם נתנו איזה גיבוי, לפחות במשתמע, לתנועת ה"חמאס", או עשו איזו סימטריה בין הטרוריסטים לבין אלה שנאבקים בטרור הנורא הזה. ואני רוצה להזכיר לכל אזרחי ישראל – לעצמי, לחברי הכנסת, היהודים והערבים – שיש לנו כאן עסק עם תנועה קיצונית, פנאטית, רצחנית, דומה מאוד באידיאולוגיה שלה ל"אל-קאעידה" או ל"דאעש" בצפון עיראק. נדמה לי שכמה מחברי הכנסת הערבים שכחו שאותם אנשי "חמאס" שיורים היום טילים על אזרחי ישראל, הוציאו להורג בדם קר 500 פלסטינים אנשי ה"פתח" לאחר שהשתלטו על רצועת-עזה, באכזריות שאיננה נופלת מההוצאות להורג ההמוניות שראינו לפני שבועות מספר בצפון עיראק על-ידי "דאעש", סניף "אל-קאעידה" שם. ולא הסתפקו אנשי ה"חמאס" האכזרים – שהם אכזרים גם כלפי אזרחי ישראל אבל גם כלפי פלסטינים מתונים, אחיהם המתונים – וירו ברגליהם של קרוב ל-2,000 אנשי "פתח" נוספים כעונש פיזי ושיתקו אותם לכל ימי חייהם. גברתי היושבת-ראש, יש לנו כאן עסק עם תנועה רצחנית שהאידיאולוגיה שלה לא רק גורסת את השמדת מדינת ישראל, אלא את השמדת, או לפחות שעבוד, כל מה שאיננו מוסלמי דתי, מוסלמי קיצוני. ולכן אותה תנועת "חמאס", שיורה היום מאות טילים ורקטות על אזרחי ישראל, גורמת גם סבל נורא לאזרחים הפלסטינים ברצועת-עזה. מלחמה היא מלחמה, והסבל, לצערנו הרב, הוא בשני הצדדים. זהו סבל מיותר, זהו סבל שנגרם על-ידי טרור רצחני, זהו סבל שנגרם כאשר מי שמפעיל את הטילים והרקטות והמרגמות ומנהרות התופת, פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית, מתוך שכונות אזרחיות, ביודעו שגם האוכלוסייה הפלסטינית תסבול מפעולותיו. הייתי אומר זאת כך, גברתי: ה"חמאס" מעוניין להרוג כמה שיותר אזרחים ישראלים, אבל הוא מעוניין לא פחות גם במותם של אזרחים פלסטינים בעזה, ככלי תעמולה. שימוש ציני באוכלוסייה אזרחית הוא פשע מלחמה; לירות טילים או לבצע טרור מתוך שטח של אוכלוסייה אזרחית צפופה. גברתי היושבת-ראש, ממשלת ישראל פועלת כדי להחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל וכדי לפגוע פגיעה משמעותית ומהותית באותו צבא טרור מצויד באלפי טילים ורקטות שהוקם על-ידי תנועת ה"חמאס" בעזה. אנחנו ניצבים בפני שתי בעיות שקשורות זו בזו: האחת, ירי הטילים על אזרחי ישראל; השנייה, המשך אגירת הטילים. גם לו השתרר השקט באופן זמני – המשך אגירת הטילים, רובם, דרך אגב, טילים תוצרת איראן, ברצועת-עזה, בלב הנגב המערבי. גברתי היושבת-ראש, ה"חמאס" הוא ארגון טרור, הוא יורה טילים, הוא אחראי לסבל בצד הזה ובצד הזה של הגבול. ולכן עד שלא נפעל לפגיעה קשה ב"חמאס" – ואני אומר שיום אחד נצטרך לפעול גם באופן מסיבי יותר, גם קרקעי, לחיסול מלא של תשתיות הטרור ולהפסקת התהליך, לקטיעת התהליך, של בניית צבא הטרור בעזה – לא נוכל להסיר לחלוטין את האיום מעל אזרחי ישראל ואת האיום מעל האזרחים הפלסטינים הסובלים בעזה, סובלים סבל נורא מאז השתלטות ארגון ה"חמאס" על רצועת-עזה. אני רוצה להזכיר לכולנו שלפני תשע שנים יצאנו מרצועת-עזה והעברנו אותה לשליטת הרשות הפלסטינית. זה לא היה במסגרת של הסכם כתוב, אבל זה היה במסגרת של תיאום, תוך התחייבות פלסטינית ברורה, פומבית, שהושמעה לא פחות מאשר על-ידי נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן עצמו, ואני פחות או יותר מצטט את מה שאבו מאזן אמר לפני תשע שנים: ברגע שייגמר הכיבוש הישראלי בתוך רצועת-עזה, לא יהיה טיל אחד או רקטה אחת או פעולת טרור אחת משטח עזה לשטח ישראל. אנחנו תופסים אחריות על השטח – אנחנו, הפלסטינים – וברגע שצה"ל וההתנחלויות לא יהיו עוד בעזה, לא יהיה ירי טילים ורקטות או כל פעולה אחרת לתוך שטח ישראל. זו הייתה ההתחייבות הפומבית של אבו מאזן, של הרשות הפלסטינית, לפני תשע שנים. באנגלית זה נאמר:No rockets, no missiles, no hostilities what-so-ever, once the Israeli occupation of Gaza is over, סוף ציטוט. רבותי, מאז שניתנה ההתחייבות שלא יהיה לא טיל ולא רקטה ולא פעולת טרור אחת מעזה, נורו מעזה לתוך שטח ישראל נכון להיום בבוקר כ-11,800 טילים ורקטות, וזה לא כולל אלפי פצצות מרגמה ועשרות רבות של פעולות טרור לאורך כל התקופה. אבו מאזן לא עמד בהתחייבותו, לא מילא את הבטחתו הפומבית למנוע כל טרור וכל ירי של טיל או רקטה עם ההתנתקות הישראלית, או לאחר ההתנתקות הישראלית, מעזה. חמור מכך, בהסכמי אוסלו נקבע עיקרון פשוט: כל שטח שישראל תעביר לרשות הפלסטינית, במטרה לקיים דו-קיום בשלום, יחול עליו עקרון הפירוז המוחלט. לפי הסכמי אוסלו, עזה, כמו גם שטחי יהודה ושומרון, אמורה להיות מפורזת לחלוטין מצבא ומנשק. והנה, למרות ההתחייבות – במקרה הזה התחייבות חתומה, כחלק מהסכמי אוסלו – להערכת גורמי המודיעין שלנו יש היום בעזה אלפי, אולי גם יותר מ-10,000, טילים, מאות מתוכם טילים כבדים יותר, או רקטות כבדות יותר, שמסוגלים להגיע למרכז הארץ. נשאלת השאלה: איך נוכל לבטוח עוד הפעם באותה רשות פלסטינית שהתחייבה לפירוז עזה, שהתחייבה לאפס טילים ורקטות לאחר היציאה הישראלית מעזה, ולא עמדה בדיבורה? אבל אנחנו, ממשלת ישראל, נעמוד בהתחייבותנו לעשות הכול כדי לפגוע בארגוני הטרור ובראשם ה"חמאס", לפגוע בתשתיות. צה"ל פועל בנחישות וביעילות, ולא את הכול אפשר לפרסם, לא את כל השיקולים אפשר לפרסם, לא תמיד אפשר להסביר למה מה שנעשה היום לא נעשה אתמול או למה מה שלא נעשה היום נדחה למחרתיים. יש כאן שיקולים, לפעמים צבאיים כאלה ואחרים, מודיעיניים, אני כמובן לא אכנס לשום פירוט. אבל אני יכול לומר, כשר המודיעין, באופן כללי: מתנהלת כאן מערכה רצינית, תקיפה, שקולה, מחושבת; מוביל אותה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ביחד, כמובן, עם הקבינט המדיני-ביטחוני, עם כל ממשלת ישראל; והיא מבוצעת ביעילות רבה על-ידי צה"ל, צבא הגנה לישראל, ויתר כוחות הביטחון. לכן אותה קריאה נוראית שהושמעה כאן במהלך הדיון מעל במה זו, של חבר הכנסת אברהים צרצור, שכינה את חיילי צה"ל המגינים על מדינתם ועל אזרחי ישראל – על אזרחי ישראל כולם, ערבים, נוצרים, מוסלמים, יהודים – אותו כינוי מחריד, "רוצחים", לאלה שנאבקים נגד הרוצחים, נגד ארגון הטרור הנורא הזה, נגד ארגון הטרור הרצחני הזה; אותו היפוך תבליט, היפוך ערכים: המתגוננים מפני הטרור הם הרוצחים, חיילי צה"ל הגיבורים והאמיצים הם, בפיו של חבר הכנסת צרצור, רוצחים. גברתי היושבת-ראש, זה דבר שלא יעלה על הדעת. חבר הכנסת צרצור, בקריאת הבלע שלו, בדברי ההסתה שלו כנגד חיילי צה"ל, חצה את כל הקווים האדומים, הסגולים והשחורים. אין מקום לדיבורים כאלה ואין מקום לחברי כנסת כאלה במדינת ישראל. שום מדינה דמוקרטית לא הייתה מוכנה לסבול דברי נאצה כאלה כלפי כוחות המגן שלה, יהיו המחלוקות הפוליטיות אשר יהיו. לכן אני אומר: אנחנו צריכים לשקול טוב, גם הכנסת וגם הממשלה, מה נעשה בעתיד כדי למנוע לחלוטין תופעות כאלה, זוועה כזאת מעל במת כנסת ישראל. אנחנו, שנאבקים בהסתה האנטישמית, האנטי-יהודית והאנטי-ישראלית, בכל העולם, לא יכולים להרשות הסתה אנטי-ישראלית ואנטישמית מסוג כזה כאן בביתנו, מעל במת הכנסת. זה מביא אותי, גברתי היושבת-ראש, לומר כמה מילים על תופעת ההסתה, שהיא הכותרת של דיון זה, וזה מחזיר אותי גם ל"חמאס". אתמול בלילה הופעתי בתוכניתה של כריסטיאן אמנפור ברשת CNN, ובדרכי לאולפן שמעתי ריאיון שקדם להופעה שלי, עם דובר ה"חמאס". ושאל אותו כתב ה-CNN על רצח שלושת הנערים החפים מפשע, האם ה"חמאס" ביצע את הרצח הזה, האם ה"חמאס" מבין שהוא טעה, שהוא הביא על עצמו את הדבר הזה. התשובה הייתה מתחמקת: איננו יודעים מי עשה את זה. שאל אותו המראיין: האם אתה מוכן לגנות רצח של נערים, תלמידי תיכון חפים מפשע? שלוש פעמים שאל המראיין את אותה השאלה, ושלוש פעמים הייתה התחמקות כמו "אנחנו לא יכולים לגנות כי אין לנו אינפורמציה, ואנחנו לא יודעים בדיוק מי עשה את זה". הוא אמר: לא חשוב מי עשה את זה; האם אתה מגנה בעיקרון רצח של נערים, כולל יהודים? מובן שלא היה גינוי, ואנחנו יודעים מדוע: כי רוב דוברי ה"חמאס" לא רק שלא גינו, אלא שיבחו את הדבר הזה. לכן, כדי לחדד טוב-טוב את ההבדלים, אמרתי מייד בפתח הופעתי, באנגלית, ואני חוזר כאן על הדברים בעברית. אמרתי: קודם כול, אדם נאור, אדם ישר, אדם הגון, אדם תרבותי, כל civilized person, צריך להיות חד וברור בגינוי טרור מכל סוג שהוא. וכמו שאני מגנה בחריפות את הרצח המתועב והאכזרי, את ההוצאה להורג בדם קר של שלושת הנערים, גיל-עד שער, איל יפרח ונפתלי פרנקל, יהי זכרם לברכה, כך אני וממשלת ישראל מגנים, באותה חריפות, את הרצח – שימו לב למילים שאני בוחר – את הרצח המתועב והאכזרי באותה מידה של נער ערבי חף מפשע, הנער מוחמד אבו ח'דיר משועפאט, יהי זכרו ברוך. טרור הוא טרור. רצח הוא רצח. רצח הוא רצח כשמדובר בנער יהודי או בנער ערבי. איננו מבדילים בין דם לדם, בין שהנרצח הוא יהודי ובין שהנרצח הוא ערבי. ואני אומר בשם ממשלת ישראל: אנחנו נמצה את הדין, לא רק עם רוצחי היהודים, גם עם רוצחי הנער הערבי. נמצה אתם את הדין במלוא החומרה. גברתי היושבת-ראש, אנחנו לא נסתפק בזה, אנחנו גם לא ניתן את ידנו להסתה. וכאן אין מקום לסימטריה. שמעתי כאן מכמה מחברי הכנסת איזו ראייה סימטרית – יש הסתה בצד הערבי, יש הסתה בצד היהודי. על פניו, נכון הדבר. בכל מדינה ובכל עם, ולצערי גם בעם שלנו, יש פירות באושים, יש אנשים שמסיתים לרצח ולנקמה. אבל השאלה המרכזית היא איך המשטר, איך הממשלה, איך רוב הציבור מתייחסים לדברים הללו, וכאן, גברתי, יש הבדל עצום. אחרי רצח שלושת נערינו, רוב החברה הפלסטינית, לצערי הרב, גיבתה את החוטפים ואת הרוצחים. אנחנו זוכרים את הסימן "שלוש" כשראינו בני נוער פלסטינים מציגים את היד לראווה כדי לתמוך ברצח שלושת הצעירים הישראלים. בישראל, אחרי שהסתבר שהרצח של הנער משועפאט היה על בסיס לאומני על-ידי יהודים, היה גינוי כללי לא רק בממשלה, אלא של הרוב המכריע של הציבור. כשאמר כאן אחמד טיבי שהוא מודע לזה שגם בישראל היו כאלה שגינו והצטערו על הרצח האכזרי של הנער משועפאט, הוא טעה. גם ברשות הפלסטינית היו כמה, אחרי זמן, כולל אבו מאזן – לקח לו שבוע – שאחרי שבוע נזכר לגנות את חטיפת הנערים שלנו. בישראל זה לא גם. בישראל הממשלה וכל אמצעי התקשורת המרכזיים וכל אנשי הציבור המרכזיים גינו את רצח הנער הערבי, בלי מירכאות. וגברתי היושבת-ראש, אני יכול לבשר לך שממשלת ישראל פועלת גם נגד המסיתים. נפתחה חקירה, נפתחו שלוש חקירות על-ידי יחידת הסייבר של ממשלת ישראל; נפתחו שלוש חקירות שונות כדי לאתר מסיתים ברשת החברתית לנקמה ולמעשי אלימות נגד ערבים. כי לא רק שבישראל אין הסתה ממשלתית, ממלכתית, כמו באמצעי התקשורת ובמערכת החינוך הפלסטינית, גם כשההסתה באה מאנשים פרטיים, אם היא הסתה לאלימות, אנחנו נתפוס את אותם אנשים ונעניש אותם, למען יראו וייראו. לכן, גברתי היושבת-ראש – אני אסכם – כל מי שמנסה לעשות סימטריה ולהשתמש בעובדה שבמלחמה יש נפגעים, בדרך כלל משני הצדדים, בין הטרור לבין אלה שנלחמים בטרור, חוטא לאמת. כל מי שקורא לחיילי צה"ל בשמות גנאי, מקומו לא יכירנו פה. ממשלת ישראל שלחה את כוחות הביטחון, את צה"ל, השב"כ והמוסד, בהנחיה ברורה של ראש הממשלה, למבצע "צוק איתן" בעזה. המבצע הזה מבוצע בינתיים בצורה מקצועית, יעילה ומעוררת כבוד. נפגעו עד היום עשרות מחבלים, מפקדי טרור בעזה, עשרות מנהרות תופת, מחסני חימוש, רקטות מוטמנות בקרקע, ולשמחתנו הגדולה, הצלחנו לבלום את הרקטות ואת הטרור ואת החוליות שניסו לפגוע באזור זיקים, בלי אבדות מצדנו. גברתי היושבת בראש, אנחנו לא ננוח ולא נשקוט עד שנגבה מחיר כבד מארגון ה"חמאס", מהתשתיות הטרוריסטיות-צבאיות שלו, ועד שנחזיר את השקט והביטחון לאזרחי ישראל. כך נוהגת ממשלה אחראית. לא בהתלהמות, אלא בתקיפות שנובעת מאחריות ומשיקול דעת. אני חושב שבימים הללו, נכון תעשה הכנסת אם תתלכד כולה, תשים את המחלוקות הפוליטיות בצד ותתלכד כולה, אופוזיציה וקואליציה, שמאל וימין, מאחורי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מאחורי ממשלת ישראל, מאחורי צה"ל, המוסד, השב"כ, המשטרה ויתר כוחות הביטחון, עד לסיום המערכה הזאת שנכפתה עלינו על-ידי ארגון הטרור הרצחני "חמאס", שהאידיאולוגיה הבסיסית שלו, האנטי-יהודית, והאנטי-נוצרית והאנטי-ערבית-מתונה, הקיצונית, הפנאטית, הרצחנית, דומה מאוד – עם כמה הבדלים, אבל באופן בסיסי דומה מאוד – לאידיאולוגיה הרצחנית של "אל-קאעידה" ו"חיזבאללה". לכן אני מציע, גברתי, שהכנסת תתאחד מאחורי הדברים שאמרתי כאן בשם ראש ממשלת ישראל והממשלה כולה, כי בשעה הזו, כשאנחנו מגינים על אזרחינו האמיצים בדרום וביתר חלקי הארץ, ראוי ונכון שמכאן גם תצא אחדות במערכה ומטרותיה עד להשבת השלום והביטחון. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר יובל שטייניץ. הצעות סיכום והצבעות יתקיימו במועד אחר. אני רוצה לברך את הצוערות ואת הצוערים מבה"ד 1, בהצלחה וברוכים הבאים לכנסת ישראל. <הצעות לסדר-היום> <ההסלמה בדרום> <היו"ר גילה גמליאל:> אנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעות לסדר-היום מס' 3568, 3578 ו-3579 בנושא: ההסלמה בדרום. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אחריו – אתה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אני מקווה שלא תהיה חריגה מהזמנים, כפי ששמענו את השר. נצמצם. שלוש דקות מרגע זה. <יעקב מרגי (ש"ס):> לפי מה שקבע השר שטייניץ, אנחנו יכולים. <היו"ר גילה גמליאל:> כן, בהחלט. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני לא אדבר 27 דקות, אצטמצם במה שהקצתה לי הכנסת. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, מכובדי חיילי צה"ל ביציע, המדינה נמצאת תחת מתקפת טילים פרועה וחסרת תקדים, והעולם כמובן צבוע ושותק. תושבי הדרום חווים זאת בשגרת יומם מזה כעשור. כל הזמן המנהיגים, אנשי צבא, משבחים את החוסן הלאומי, את החוסן של העורף, העורף החזק, העורף המוכן. נכון, הוא חזק, אבל אל לנו לבנות על זה לאורך זמן. חשוב לדעת, כפי שכולם יודעים – בחיים אין ארוחות חינם. אוכלוסיית יישובי עוטף-עזה, שדרות, אשקלון, באר-שבע, מועצות אזוריות בנגב המערבי ובצפון הנגב, נושאת על גבה את צלקות החרדה. אתמול חוו חלקי ארץ נוספים את חרדת הטילים. נכון שאין הבדל אם הטילים נופלים על הדרום, המרכז או ירושלים, אבל בואו נאמר את האמת: כל עוד זה על חבל ארץ קטן או חלקי, השיקולים של מקבלי ההחלטות, ובצדק, הם בהתאם. אך אם זה כבר על חלק גדול יותר ומכריע של האוכלוסייה בישראל, ההחלטות הן שונות. אני, כתושב של חלק מאותם היישובים שנמצאים כל הזמן בדריכות ובחרדה מהפגזה ומנפילה של טיל, מבין את הדינמיקה הזו. בימים אלו אנו רואים את אנשי המילואים בתחנות ההסעה, את מובילי הטנקים בתנועה, את חברינו ובני משפחתנו המגויסים בצווי 8. אני רוצה לשלוח להם מכאן ברכה, לכל חיילי צה"ל ומפקדיו ומקבלי ההחלטות, ברכת הצלחה. ואני אומר להנהגה, לקבינט: קחו לכם את הזמן, את כל הזמן, ותעשו את הדברים הנכונים כדי להחזיר את כושר ההרתעה של מדינת ישראל, את השפיות ואת השקט למדינתנו. גברתי היושבת-ראש, הנשנה חלק – ואני לא יכול להשאיר את האמירה של חלק מחברי הכנסת הערבים, אמירה קשה, להגדיר חיילי צה"ל "רוצחים". יכול להיות שהם צודקים, שאנחנו שופכים את דמנו על כך שחיילי צה"ל מוסריים, ולא מפגיזים את בית-החולים בעזה שמתחתיו נמצאים טילים, נמצאים חומרי נפץ ונמצאים כל מתכנני הפשעים כלפי האוכלוסייה שלהם ושלנו. לכן, האחרונים, וצר לי על חברי הכנסת הערבים; יכלה זאת להיות שעתם הגדולה – לעמוד כפי שעמדה החברה בישראל וגינתה כל מעשה של גזענות, ואת הרצח המתועב של מוחמד אבו ח'דיר. יכולתם לעמוד פה בשעתכם הגדולה ולומר: לא ייתכן שמדינה ריבונית תחטוף טילים לעורף על אזרחים חפים מפשע. תודה, גברתי היושבת-ראש, אני מקווה שעמדתי ביעד. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. שילמדו ממך, מרגי. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. מכיוון שסגן שר הביטחון דני דנון אינו נוכח במליאה, אני ארצה לשמוע האם תסתפקו בדברים שלכם או שנעביר את הדיון גם לוועדה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אולי אם תיתני לי דקה על חשבונו – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה אומר: אז נסתפק בזה. בהחלט. שלוש דקות, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, כוחות צה"ל ערוכים על גבול הרצועה להרחבת מבצע "צוק איתן" ולהכרעת המערכה. אנו מאחלים הצלחה ומתפללים שישובו בשלום לביתם והשקט והשלווה יחזרו לשרור בערי הדרום ובכל רחבי הארץ. בינתיים, מה שנעשה בפועל – אתם יודעים, למבצע קוראים "צוק איתן". אני הייתי נותן לזה שם יותר מוצלח, מבצע "הקש בדלת". ומדוע? כי בשעה שמרצחי ה"חמאס" חוטפים ורוצחים את ילדינו, משגרים טילים אל רוב ערי הארץ, ללא הבחנה בין נשים וילדים, אנו מפציצים אותם בפינצטה. "הקש בדלת" – מתעניינים אם אף אחד לא בבית, אולי ה"חמאסניק" הזה כבר יצא. אתמול קראתי או שמעתי שאחד מאלה שהתבקשו לעזוב את הבית, מבוקש ה"חמאס" ששוחרר בעסקת שליט, חזר לפעול בשירות מרצחי ה"חמאס" כמקדם. אבל מכיוון שהיה חשש שאשתו והילדים נמצאים בבית, הוא קיבל מבצע "הקש בדלת": אדוני, תתכבדו לצאת מהבית כי אנחנו רוצים לפוצץ את הבית. בסופו של דבר, אתם יודעים מה התוצאה? שבונים לו בית הרבה יותר יפה ויותר מפואר. אני חושב, רבותי, לימדונו חז"ל: הבא להורגך, השכם להורגו. האם אנחנו מחכים ורק אחרי שחלילה ייפול איזה טיל, חלילה וחלילה על גן-ילדים, או על אוטובוס המסיע ילדים, אז נתעורר לפעולה ראויה? מהי הרפיסות הזאת בטיפול במרצחים כאלה בכפפות של משי? איזו תמונה סוריאליסטית אנחנו רואים? מצד אחד מפציצים את עזה, ומהצד השני נותנים למשאיות עמוסות מזון ודלק להיכנס לעזה דרך מחסומי ארז וכרם-שלום; תראו את התמונות, מה קורה כאן. אנו מספקים, אני חושש מאוד, את הדלק לטילי ה"חמאס". למה מצרים של הנשיא סיסי סגרה את כל המעברים של פתחת-רפיח לכיוון עזה, מצרים וחוזר חלילה? רבותי, הגיע הזמן שתושבי רצועת-עזה יבינו שה"חמאס" גורם להם את כל הנזק ואת כל עוגמת הנפש, וכל עוד האוכלוסייה האזרחית שלנו תחת ירי, הסימטריה מחייבת שהאוכלוסייה האזרחית העזתית תהיה באותו מצב. וצר לי על כך, אבל כבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: כל המרחם על האכזרים, סופו של דבר שיתאכזרו אליו. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. מה מחליטים המציעים? דיון בוועדה? להצביע למליאה? <מיקי לוי (יש עתיד):> מליאה. שיידחה לעוד שנתיים. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב. יעקב, מה אתה רוצה? <יעקב מרגי (ש"ס):> דיון במליאה – מה יש בימים אלו של הסכמה? <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי, אז אנחנו עוברים להצבעה על דיון במליאה. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> חמישה בעד, אין מתנגדים. הנושא יועבר לדיון במליאה. <הצעה לסדר-היום> <ניסיונות פגיעה בהתאגדות עובדים בחברת "פרטנר" על-ידי הנהלת החברה> <היו"ר גילה גמליאל:> ואנו נעבור להצעות לסדר-היום מס' 3529, 3571, 3577 ו-3587 בנושא: ניסיונות פגיעה בהתאגדות עובדים בחברת "פרטנר" על-ידי הנהלת החברה. ראשון הדוברים – איציק שמולי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <איציק שמולי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, במעבר חד, כמו שאומרים, אני ביקשתי להעלות הצעה לסדר-היום של הכנסת שנוגעת לניסיונות חוזרים והולכים לפגיעה ביכולת ההתאגדות של עובדים בחברת "פרטנר". כדי שנדע על מה אנחנו מדברים, אני מזכיר לכולנו שבשוק העבודה הישראלי – כדאי שתקשיבו גם אתם, חיילי צה"ל, כי יום אחד גם אתם תשתחררו – 70% מהמשרות הפנויות היום בשוק התעסוקה הישראלי, אחרי שתסיימו את האוניברסיטה, הן משרות בשכר מתחת ל-6,000 שקל; אחרי שיש לכם כבר תואר אקדמי ביד. שוק התעסוקה הישראלי, יש בו הכי הרבה עובדי קבלן. בשוק התעסוקה הישראלי יש פערי שכר עצומים בחברות, גם הציבוריות, בוודאי הפרטיות; ובשוק התעסוקה הישראלי יותר ויותר עובדים מבינים – בעיקר עובדים צעירים – שכדי לשמור על מעמדם, כדי לשמור ולשפר את זכויותיהם, הם חייבים להתאגד. כי כאשר הם עומדים לבד מול מקום העבודה, יחסית בקלות אפשר לרמוס את זכויותיהם. והנה, במשך השנה האחרונה מנסים עובדים חברת "פרטנר", לא עוד חברה בשוק בישראל, להתאגד. ויש כל מיני ניסיונות, גברתי היושבת-ראש, מצד ההנהלה, ניסיונות מתוחכמים שלא ראינו בעבר; ניסיונות שאני מזכיר לכולנו, מפרים בצורה בוטה גם את ההחלטה של בית-הדין לעבודה וגם את ההחלטה מלפני כמה ימים של בית-המשפט העליון, שקבע באופן חד-משמעי שלמעסיקים אסור בתכלית האיסור להתערב בניסיונות ההתאגדות של העובדים שלהם. למה? כי התערבות כזאת עלולה להתפרש כמשהו מאיים, כמשהו שימנע את ההתאגדות עצמה, וכמובן, ימנע מאותם העובדים לשפר את מצבם במקום העבודה. מילא אם זו הייתה עוד חברה בישראל, אבל כשמסתכלים על המאזנים של חברת "פרטנר" – ועיני לא צרה בהם, שימשיכו להרוויח – אי-אפשר לא לתהות מאיפה החוצפה ומאיפה העוז לנסות ולסכל ניסיונות כאלו של התאגדות של עובדים שבסך הכול מנסים לקבל נתח קטנטן כלשהו מהרווחים של אותה החברה. גברתי היושבת-ראש, בחודשים האחרונים, בשבועות האחרונים, יש הוכחות ברורות, בעקבות תחקיר שעשה גם העיתון "גלובס", לניסיונות הולכים וחוזרים מצד ההנהלה להקים כביכול איזשהו ועד פעולה אלטרנטיבי, שהוא כביכול אותנטי, שאמור לצאת נגד ההתאגדות באותו מקום עבודה. יש אווירה קשה של התנכלות לעובדים. בחלק מהמקרים היו גם שיחות בין עובדים בחברה לבין בעלי תפקידים בחברה, שיחות בטון מאיים; ובכלל, יש אווירה קשה ומטרידה. ואני חושב, לסיכום, גברתי היושבת-ראש, שהדיווחים האלה שעולים מחברת "פרטנר" מעלים תמונה מאוד מאוד קשה, שחייבים להפסיק אותה גם כי היא פוגעת ביכולתם של העובדים לשפר את מצבם וגם כי היא מבזה את ההחלטות של בית-הדין לעבודה ושל בית-המשפט העליון. חבל שאנחנו צריכים להגיע למליאת הכנסת כדי לעצור את המנכ"ל חיים רומנו ואת כל השאר בהנהלה כדי לשמור על הזכויות של העובדים ולא לסכל את הניסיונות שלהם להתאגד. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. אני רוצה בהחלט לחזק את הדברים שלך, כמי שגם חתמה אתך על ההצעה. אני רואה בהחלט את כל הלחצים ואת כל האיומים שהפעילו מטעם החברה, ואנחנו חייבים להוקיע את הדברים האלה. צריך גם להעביר את המסר ולבצע את השינוי התודעתי הזה, שאומר בצורה חד-משמעית: העובדים הם לא נגד החברה ברגע שהם רוצים להתאגד ולשמור על הזכויות שלהם. אז את זה צריך לזכור. מכיוון ששר הכלכלה נפתלי בנט אינו נוכח, אז לטעמי גם אני וגם אתה נבקש שהדיון יימשך בוועדה. ברשותכם, אנחנו נעבור להצבעה כדי לאשר שהדיון יתקיים בוועדה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> שבעה בעד, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום> <עיכוב העברת תקציבים ממשרד האוצר למשרד השיכון> <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעות לסדר-היום מס' 3565 ו-3588 בנושא: עיכוב העברת תקציבים ממשרד האוצר למשרד השיכון. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואחריה – חבר הכנסת יעקב ליצמן. ישיב סגן שר האוצר מיקי לוי. הרבה זמן לא שמענו אותך. אבל יפה, אתה רואה? אתה מבין המתמידים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גברתי היושבת בראש, חברי, חברותי, אין שרים? אז בלי שרים. <היו"ר גילה גמליאל:> לא. סגן השר וסילבן נמצאים כאן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> השר סילבן שלום, ברשותך. <היו"ר גילה גמליאל:> הוא שר תורן ונמצא כל העת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> התורנות שלי עוד לא התחילה רשמית. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ואני כבר פה. שלוש דקות לפני אני כבר פה. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב שהזכרת לי את שלוש הדקות. אני מודה לך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברוכים הבאים לחיילי צה"ל, צוערים מבה"ד 1. וגם אני מוחה על השימוש הבלתי-נתפס – – – <היו"ר גילה גמליאל:> צוערים וצוערות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אמרתי. אני מוחה על השימוש הבלתי-נתפס מעל במה בכנסת ישראל כלפי חיילי צה"ל, לקרוא להם רוצחים. איזה עוז. איך אנחנו מאפשרים את זה? גם על זה אין לי תשובה טובה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לו זה היה קורה בפרלמנט הסורי? הוא היה מעז? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> נעתקו המילים מפי, חברי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא רק הסורי, גם בפרלמנט האמריקני זה לא היה קורה. בסנאט האמריקני. <היו"ר גילה גמליאל:> רק פה. לא בסנאט ולא בקונגרס. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> רק פה הכול מותר, הכול במסגרת איזה חופש ביטוי בלתי נלאה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> חופש ביזוי. חופש ביזוי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חופש ביזוי של מדינת ישראל ושל עם ישראל ושל חיילי צה"ל. בתקשורת קוראים לזה "במעבר חד", אז ברשותכם. גברתי היושבת בראש וחברי, בשבוע שעבר ראינו כמה פרסומים כי תקציב משרד הבינוי והשיכון מעוכב כבר כמה חודשים, והבקשות התקציביות אינן מועברות לאישור ועדת הכספים. הדיווחים דיברו על 687 מיליון שקלים עבור תשתיות לבנייה בכל הארץ שמעוכבים מחודש מרס, ועוד 164.5 מיליון שקלים שמעוכבים עבור חברות תכנון וחברות מתכננות. חברי וחברותי חברי הכנסת, במהלך הבחירות וגם לאחריהן אחד מנושאי הדגל של מפלגת יש עתיד והעומד בראשה, שר האוצר, היה הוזלת מחירי הדיור. הרי ממש בימים אלה עומדת בפנינו הצעת החוק של 0% מע"מ. אז איך זה הולך לקרות אם כספים להיצע ולתכנון של אותן דירות שיהיה עליהן 0% מע"מ פשוט לא עוברים? איך נוזיל את מחירי הדיור אם לא יעברו תקציבים? איך נוזיל את מחירי הדיור אם לא נבנה דירות? איך נגדיל את ההיצע לביקוש הכה-גדול ובמחירים שפויים בלי להעביר את התקציבים למשרד שכל מה שהוא אמור לעשות זה לבצע פשוט את כל התוכנית הזאת? איך שר האוצר מתכוון לקיים את הבטחתו לבוחרים שלו ולחברה הישראלית כולה אם זה כל הזמן נדחה, מעוכב ובעצם לא יוצא לפועל? אני חייבת להגיד, האם זו רק אני שחשה שמשרדי הממשלה ששרי יש עתיד אחראים להם ממנים ועדות, מסיקים מסקנות שעלותן מאות מיליוני שקלים, בתמיכת שר האוצר לשמחתנו, והתחייבויות של משרד האוצר; אבל כשההתחייבות היא למשרדים אחרים, זה לא מגיע לוועדת הכספים לאישור? מדובר על התחייבויות וכספים שצריכים לעבור כך או כך, אבל משום מה תקועים ולא מגיעים לוועדת הכספים. אז נראה לי שצריך לעשות קצת סדר ולבקש משר האוצר לעמוד בהבטחותיו לבוחרים, לשנס מותניים ולהתקדם לעשייה, כי זאת המטרה. עם ישראל זקוק גם לזה. קהל הבוחרים, אדוני שר האוצר, צריך שתקיים את הבטחותיך. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח. ישיב סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – אף אחד מפה לא אמר שחיילי צה"ל רוצחים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברור שכן. אתה לא היית פה. הוא אמר – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אמרו הרגו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, לא, אל תסלפו עכשיו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – הרגו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש הקלטה, יש צילומים. <באסל גטאס (בל"ד):> הוא אמר: הם נהרגו על-ידי חיילי צה"ל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הכול מצולם ומוקלט בבית הזה. <באסל גטאס (בל"ד):> הוא לא אמר: חיילי צה"ל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבל, חבל, זה כמו שחברת הכנסת זועבי לא אמרה ש"חמאס" לא טרוריסטים. אבל בואו נעזוב את זה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, פרטי הבקשות התקציביות בנושא העברת הרשאות להתחייבות לתשתיות, לבנייה ולתכנון נמצאות בדיונים בין משרד השיכון לבין משרד האוצר והן אינן מעוכבות על-ידינו. כאשר יסוכמו הדרישות תועבר הפנייה באופן מיידי לאישורה של ועדת הכספים. מבחינתי אפשר להסתפק בתשובה זו, אלא אם כן חברת הכנסת מועלם רוצה להרחיב אותה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ואגב, הבוחרים שלכם – לא הבטחנו להם כלום. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, לבוחרים שלכם הבטחתם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בדיוק. אנחנו נוהגים לפי ההבטחות לבוחרים שלנו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לבוחרים שלכם הבטחתם ולחברה הישראלית הבטחתם. אני מניחה שגם שר האוצר וגם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שנינו יודעים על מה מדובר, שולי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אז בוא – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שנינו יודעים שמדובר על כספים לתכנון של התנחלויות מבודדות, ויש לנו ויכוח עקרוני בעניין הזה. ולכן זה יועבר לוועדת הכספים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – מתוך כל הסכום – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה רבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – מתוך כל הסכום – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן השר מיקי לוי. האם את מסתפקת בתשובת סגן השר? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, ממש לא. <היו"ר גילה גמליאל:> אז מה את מעוניינת? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מעוניינת להעביר את זה לדיון במליאה. <היו"ר גילה גמליאל:> רוצה להעביר את זה לדיון במליאה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> במליאה. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב. אתה מסכים שיהיה דיון במליאה? סגן השר מסכים, ועל כן אנחנו נצביע על דיון במליאה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני גם חושבת שאי-אפשר להסתפק בתשובה שחלקה דברים לא נכוחים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> על זה יש לנו ויכוח. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, מדובר על – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני יכולה להבין הכיצד האחים רבים כל היום פה במליאה, כל פעם בנושא אחר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מי אמר שאנחנו אחים? <היו"ר גילה גמליאל:> אני לא מבינה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מי אמר? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, שלושה בעד, אין מתנגדים. הדיון בהצעה לסדר-היום יועבר למליאת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <ההבטחות הריקות מתוכן של הממשלה לפתרון מצוקת הדיור> <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור להצעה לסדר-היום מס' 3589, הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: ההבטחות הריקות מתוכן של הממשלה לפתרון מצוקת הדיור – הצעה של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, יש לך עשר דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> עשר דקות? <היו"ר גילה גמליאל:> כן, יפה לך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> דקה, מוזס. <היו"ר גילה גמליאל:> דקה יכולה להיות התשובה שלך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> עד שחבר הכנסת מוזס יעלה – הודעה של מזכירת הכנסת. ירדנה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת יצחק כהן ואראל מרגלית בנושא: ביטול הטבות המס לערים בדרום – אשקלון וערד. תודה. <הצעה לסדר-היום> <ההבטחות הריקות מתוכן של הממשלה לפתרון מצוקת הדיור> <היו"ר גילה גמליאל:> הצעה לסדר-היום מס' 3589 של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס: ההבטחות הריקות מתוכן של הממשלה לפתרון מצוקת הדיור. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת והשר המקשר סילבן שלום, אדוני סגן שר האוצר, תהיה קשוב אלי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני קשוב אליך, חבר הכנסת מוזס, ורק אליך. <היו"ר גילה גמליאל:> לשר סילבן שלום יש שלושה תיקים שונים של שר, ובנוסף יש לו ארבעה תארים אקדמיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> או-אה. ההצעה הרגילה שלי לסדר-היום היא: ההבטחות הריקות מתוכן של הממשלה לפתרון מצוקת הדיור. הדברים כדלהלן: בחמש השנים האחרונות, מאז מכהן ביבי נתניהו כראש ממשלה – ואני מאחל לו עכשיו הצלחה במבצע הגדול ואני מאחל הצלחה לכל העומדים במערכה, ושה' יעזור שהשלום והשקט ישררו בכל רחבי הארץ – ראש הממשלה הבטיח אין-ספור רפורמות, הצהרות וחוקים לפתרון מצוקת הדיור. כולם היו מלווים במסיבות עיתונאים דרמטיות ובססמאות קשקשניות. כך הביא לנו: א. את רפורמת המרפסות; ב. רפורמת הפרגולות; ג. רפורמת התכנון, ה"סופר-טנקר"; ד. חוק הווד"לים; ה. ועדת טרכטנברג; ו. פטור ממס שבח; ז. קרקעות חינם לחיילים; ח. מענקי מקום בפריפריה; ט. המינוי שלא היה ולא נברא של השר לשעבר משה כחלון ליושב-ראש מינהל מקרקעי ישראל ערב הבחירות. איפה אני עומד? מי זוכר באיזו הבטחה? באיזו תוכנית? נדמה לי שהתוכנית העשירית זה חוק הוותמ"לים. ועכשיו, התוכנית ה-11, תוכנית מע"מ אפס על דירה, כי באמת יצא מזה אפס. אני מקווה שלא פספסתי חלק מהתוכניות. אם רק היו בונים דירות בהתאם למספר התוכניות והרפורמות, מצבנו היה טוב בהרבה. מכל הרפורמות הבומבסטיות האלה יצא רק דבר אחד: מחירי הדיור עלו בחמש השנים האחרונות בלמעלה מ-50%, ויש מקומות שאנחנו עומדים כבר קרוב ל-70%. עשרות זוגות צעירים, אין להם קורת-גג. חלק ממשיכים להתגורר אצל ההורים, חלק בדירות חדר, חלק במחסנים וחלקם במרתפים מתחת לאדמה. אני קורא לזה "ירושלים של מטה", אלה שגרים במרתפים, או "ירושלים של מעלה", אלה המתגוררים על הגגות. זוגות אלה נקרעים מתשלומי שכירות מופקעים, מתגוררים בדירות-לא-דירות ובתנאים-לא-תנאים ורק חולמים על היום שתהיה להם קורת-גג משלהם, חלום שהולך ומתרחק. אבל יתרה מכך, זוגות צעירים אלה לוקים בכפליים, כי הם גם לא זוכים לשום סיוע בשכר דירה, כי הם גרים בדירה לא חוקית. הם גרים במרתף או במחסן על הגג, ואתם יודעים שלקבל זכאות לשכר דירה צריכים לגור בדירה מסודרת, חוקית כדת וכדין. וכך אלפי אלפי זוגות צעירים לא זוכים אפילו לסיוע בשכר דירה, אף-על-פי שאילו הייתה להם דירה מסודרת הם היו זכאים בכל הפרמטרים, מכל הבחינות. אני רואה שזה חידוש בשבילך, סגן השר, הנקודה הזאת. תוכניות הממשלה לשנים הבאות, אני לא רואה שמשהו מהן יקדם ולו בצעד אחד את הזוגות הצעירים מחוסרי הדיור לדירה משלהם, כי כל הרפורמות הבומבסטיות עד עכשיו, מסיבות העיתונאים והססמאות לא פתרו את בעיית הדיור, כי הדבר הוא פשוט – כל מחסור יכול להיפתר רק באמצעות מילוי החסר. מילוי החסר כאן זה בנייה מסיבית של דירות חדשות. תוכנית שר האוצר לפטור ממע"מ דירה ראשונה היא עוד תוכנית פופוליסטית שלא תסייע במאומה למצוקת הדיור, לא תוזיל את המחירים ולא תעודד בנייה של דירות חדשות. מדובר בהצעה אנטי-חוקתית, מפלה ובלתי שוויונית, וזה לדברי היועץ המשפטי של הכנסת. היא רק תלבה את עליית מחירי הדיור, ובסופו של דבר ההטבה תתגלגל לכיסם של הקבלנים, וזאת לדברי נגידת בנק ישראל קרנית פלוג אשר התייחסה השבוע בוועדת הכספים להצעת החוק ואמרה, ואני מצטט: תוכנית מע"מ אפס מטעם משרד האוצר תלבה את עליית מחירי הדיור ותגביר את הביקושים. הכלי היעיל ביותר להורדת מחירי הדיור זה רק הגדלת היצע הדירות. דרך המלך להשפיע על מחירי הדירות היא הגדלת ההיצע. בשנות ה-90, בתקופת העלייה הגדולה מברית-המועצות, הממשלה בנתה בבת-אחת אלפי יחידות דיור. העמידו לקבלנים קרקעות חינם, קיצרו את הביורוקרטיה, נתנו תמריצים לקבלנים שסיימו מוקדם יותר את הבנייה. רק ככה הצליחו להתמודד עם הביקוש הגדול שנוצר בעקבות גל העלייה. הבעיה, שכיום מקבלי ההחלטות, אותם הפקידים שיושבים במשרדיהם המרווחים ומתווים את המדיניות, לא באמת חושבים על פתרון מצוקת הדיור. הם רואים לנגד עיניהם אומנם את האזרח המשווע לקורת גג, אבל מה שמעניין אותם זה להאדיר ולהעשיר את קופת המדינה אחרי שמוציאים כל כך הרבה מכרזים ולוקחים כל כך הרבה כסף במחירי קרקעות, ומצד שני, לשמור על יציבות הבנקים ורווחיהם. הגיע הזמן שהממשלה תוביל את מדיניות הדיור, ולא הפקידים, תפסיק לספסר בקרקעות המדינה ותוביל פתרונות לטובת הציבור ולא לטובת קופת המדינה והבנקים, כי קרקעות המדינה שייכות לכולנו במידה שווה. אין למדינה שום מונופול על קרקעות המדינה. כולם שווים, זה ירושה של כולנו, קרקעות המדינה. ואני רוצה רק לומר לכם. אילו היו לוקחים את כל המיליארדים של ההכנסות רק בחמש השנים האחרונות, ומדובר בהכנסות מקרקעות נטו – ויש לי על זה מסמך ממינהל מקרקעי ישראל – של למעלה מ-30 מיליארד שקל, והיו לוקחים את זה כמשק סגור, היו יכולים לעזור הרבה לזוגות הצעירים ולחיילים משוחררים ולכל מחוסרי הדיור. על המדינה לקחת את הכסף הזה, משק סגור, ולהעמיד מייד קרקעות חינם לבניית עשרות-אלפי יחידות דיור, לתת תמריצים לקבלנים, שימסרו מפתחות לדיירים בתקופות קצרות, ולקצר את הביורוקרטיה הנוראית בתחום הבנייה. במצב הנוכחי אין קרקעות, אין תמריצים לקבלנים, הביורוקרטיה מתישה ובמקום מלאי של דירות יש לנו מצאי של רפורמות, ואלה מבריחים את הקבלנים והיזמים מלבנות בארץ, כי היתכנות הבנייה לקבלן – מאז שזכה במכרז בקרקע ועד שהוא מוסר את המפתחות יכולות לעבור עד עשר שנים, ואולי יותר. ללא בנייה מסיבית של דירות, שום רפורמה, חוק או מסיבת עיתונאים לא יפתרו את מצוקת הדיור. ומכיוון שאת זה הממשלה לא עושה, לא נותר לנו אלא לעמוד ולחכות ולנצור בלבנו את כל הכאב והכעס הגדול שיש בכל אחד כאשר הוא צריך להשיא את ילדיו, או למחוסר הדיור, או לזוג הצעיר שלא מגיע ולא רואה שום מוצא מכל הסבך הזה ששמו מצוקת הדיור. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. יעלה וישיב סגן השר מיקי לוי, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שבאמת דנו, חרשנו את הנושא הזה. לדעתי, חבר הכנסת מוזס יכול לעמוד ברגע זה במקומי ולתת את תשובתי, אבל בסדר, פטור בלא כלום כנראה אי-אפשר. אז רק תזכיר לי בבקשה, חבר הכנסת מוזס, אולי – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אבל אתה מסכים אתנו שהוא צודק, שעדיין אין פתרון לדיור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני תכף ארענן גם את זיכרונך, גברתי. תזכירו לי שניכם אולי, ואולי – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אולמרט אשם בזה, הממשלה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אולי, אולי אני ארענן את זיכרונך. הרי אתם הייתם שותפים בממשלה הקודמת – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אוה, אמרתי לכם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ואתה, אתם החזקתם בוועדת הכספים – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> בוועדת הכספים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ועדה כל כך חשובה – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> במשרד השיכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אז למה לא עשיתם? על מי אתם מלינים אם לא על עצמכם? אבל אולי אני טועה. אבל, באמת, אני לא רוצה עוד הפעם להתייחס – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – את כל התשובה. מיקי, ההמשך מיותר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אולי, אני לא רוצה להתייחס – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – לוועדת הכלכלה וגמרנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא רוצה, אז רק מילה אחת על הקריטריונים השערורייתיים שלכם של ותק בנישואים ושל הכנסות על קרקעות, אמרת, בחמש השנים האחרונות. אז על מה אתה בדיוק מלין, אני לא מבין, על עצמך? תודה רבה – להעביר את זה לוועדת הכלכלה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר האוצר מיקי לוי. מכיוון שיש הסכמה רחבה להעביר את זה לוועדת הכלכלה, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההצבעה החלה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה להצביע? <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – בעד ועדת הכלכלה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> חמישה בעד, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר גילה גמליאל:> אנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום. סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, תשיב על שאילתות. שאילתה של חבר הכנסת ישראל חסון על מכרזי "נתיבי ישראל" ומשרד התחבורה – מכיוון שחבר הכנסת חסון איננו נוכח, לא תשיב על השאילתה הזו. שאילתה של חבר הכנסת באסל גטאס: קטע הכביש 554, טירה–שדה-ורבורג. בבקשה. אני מבקשת ממך לגשת לשאול מן הצד. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לזה אתה מחכה עד עכשיו? <באסל גטאס (בל"ד):> כן, בטח. זה חיי אדם. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> נכון. פיקוח נפש. <152. קטע הכביש 554, טירה–שדה-ורבורג> <באסל גטאס (בל"ד):> גברתי, בתשובת סגן שר האוצר על שאלתי, למה אין תקציב לעבודות המיועדות בכביש 554, צוין כי הוקצה סך 12.67 מיליון שקלים לתקציב משרד התחבורה לצורך עבודות אלה. זה היה מיקי לוי מעל הבמה לפני כמה חודשים. רצוני לשאול: 1. האם הסכום מכסה את צורכי הכביש? 2. אם לא – מה ייעשה בעניין? 3. למה טרם התחילו העבודות בהתאם לתוכניות שהוצגו במסגרת תשובת סגנית השר על שאילתה בעניין זה? 4. מתי יתחילו העבודות? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> תודה רבה. בהמשך באמת לתשובתו של סגן שר האוצר, אכן האומדן התקציבי לפרויקט הוא 12 מיליארד שקלים והוא תוקצב. <באסל גטאס (בל"ד):> מיליון. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> הפרויקט צפוי להסתיים – – – <היו"ר גילה גמליאל:> מיליון שקלים. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> מיליון שקלים. הפרויקט צפוי להסתיים בחודש אוגוסט 2014. כלומר, זה תוקצב, וב-2014 זה יסתיים. זו תשובת המשרד. <באסל גטאס (בל"ד):> העבודות או – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> כן, כן. <באסל גטאס (בל"ד):> יתחילו – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> כן. לפי מה שכתוב כאן, זה יסתיים ב-2014. <באסל גטאס (בל"ד):> באוגוסט – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> באוגוסט 2014 זה יסתיים. <היו"ר גילה גמליאל:> רגע, העבודה עוד לא החלה ביולי ואומרים שיסיימו באוגוסט? <באסל גטאס (בל"ד):> איך תסתיים אם עוד לא התחילו? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני אומרת לך – שוב, אני חייבת להגיד לך משהו עקרוני לגבי התשובות של המשרד. אם אני רואה שבאופן שיטתי – זה קרה לי היום בבוקר, פשוט – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, אני הייתי נוכחת. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני רוצה להגיד את זה גם למזכירה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> זה מביך. פעם שנייה שמביכים את סגנית השר. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לא מביכים אותי. אני חושבת שיש כאן – – – <היו"ר גילה גמליאל:> מביכים את הבית הזה עם התשובות האלה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לא, בסדר, אבל יש כאן תשובה רשמית שניתנת על-ידי המשרד, כולל תאריך ביצוע. אני, כמובן, מיותר לציין, לא בודקת כל מקטע כביש, איפה הוא נמצא כרגע, ואני נוטה להתייחס לתשובות האלה כנכונות. <היו"ר גילה גמליאל:> את רוצה לבדוק אם זה ייושם? – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני רוצה להגיד, אני רוצה להגיד אמירה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – אם העבודה תסתיים או תתחיל? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> יש לי אמירה עקרונית, יש לי אמירה עקרונית לגבי התשובות. אני ברגע זה – אני מצהירה את זה מעל הדוכן – אני מפסיקה לתת תשובות על הדוכן. אני כרגע עוברת למצב פעולה אחר: אני אפנה לכל אחד מחברי הכנסת שיש לו שאלה; אני אשב אתו פרטנית על כל שאלה מהשאילתות כאן ואני אבדוק איפה הדברים נמצאים, כי חברי הכנסת בעצם מביאים את המצב בשטח, וכרגע המשרד, נראה שלא באמת מחובר למה שקורה בשטח. זה מה שיש לי לומר בעניין. <היו"ר גילה גמליאל:> רק, סגנית השר, אני ממליצה לפני כן שתבדקי אם מדברים על התחלת ביצוע. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> חד-משמעית, לא. <היו"ר גילה גמליאל:> אם זו התחלת ביצוע – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> כתוב כאן שזה מסתיים, מסתיים בחודש אוגוסט 2014. <היו"ר גילה גמליאל:> בסדר גמור. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לקרוא אני יודעת. <היו"ר גילה גמליאל:> כן. תודה רבה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני פשוט חייבת להגיד בהקשר הזה, זה לא עניין של פקידות שלא רוצה לבצע את העבודה שלה. אני חושבת שיש כאן פער, פערי מידע; אני חושבת שברגע זה הכרזתי רשמית שהמדיניות הזאת של הקראת שאילתות כאשר יש פער מאוד גדול – אני רוצה להגיד לך שכל אחד מאנשי הצוות שלי בודק אם השאילתות עונות לעניין השאלה. אין ביכולתנו כל פעם לרדת פרטנית ולבדוק מה קורה בכפר-ורבורג. <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט, אני מסכימה אתך לחלוטין. אני רק אומר שמכיוון – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני רוצה להגיד שזה לא מעיד על חוסר רצינות עבודת הצוות שלי, שבודק מול הצוות במשרד התחבורה. זה מה שיש לי לומר בעניין הזה. <היו"ר גילה גמליאל:> היו אמורות להיות עוד שתי שאילתות של חברת הכנסת מיכל רוזין, אבל מכיוון שהיא לא נוכחת אז ממילא את לא צריכה לענות עליהן. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני רוצה לפנות אישית לכל אחד מחברי הכנסת כאן: מאחר שנושא התחבורה הוא נושא שקשור באמת – כמעט אין כאן חבר כנסת שלא מקבל פניות ציבור בנושא הזה – אני מבקשת: אני אקבע לי שעת שאלות לדיון במשרד שלי, כולל הפקידים ממשרד התחבורה, ואנחנו נפתור את הבעיה הזאת. <היו"ר גילה גמליאל:> אבל רק מגיעה לחבר הכנסת באסל גטאס האפשרות לשאול שאלה נוספת. <באסל גטאס (בל"ד):> גברתי, אנחנו מדברים על כביש שהוא, כפי שידוע לך, כביש אדום, כביש מסוכן שנהרגים בו – ידוע מה מספר הקורבנות שנגבו בכביש הזה – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> כן. <באסל גטאס (בל"ד):> – – ואני עמדתי כאן, ובסבלנות שאלתי אותך, אולי לפני שמונה חודשים – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני זוכרת. אני זוכרת לא רק ששאלת אותי – אני זוכרת גם שדיברנו אחרי השאילתה. <באסל גטאס (בל"ד):> ואז אמרת לי שזה מוכן, הכול, והבעיה היא באוצר. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> האוצר פתר את הבעיה. <באסל גטאס (בל"ד):> כן, ואז אני פניתי לאוצר בעוד שאילתה, וזה לקח עוד כמה חודשים, ומיקי לוי, סגן השר, ענה שהכסף, 12.67, הוקצה, והוא נמצא בתקציב משרד התחבורה. ואז שוב פניתי אליכם בשאלה. קודם פניתי בעל-פה, על מנת לחסוך לעצמנו את תהליך השאילתה, ולא נעניתי; ואז פניתי רשמית בשאילתה. עכשיו, אחרי השאילתה השלישית שלי, מה שידוע לי הוא שאין עבודות בכביש, זה לא החל, ומהתשובה אני נמצא עדיין באותו square one. אני לא יודע מה קורה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני מבינה אותך. <באסל גטאס (בל"ד):> כסף – יש, תכנון – אמרת: מוכן מזמן מזמן. היה אמור הכביש להתחיל להתבצע. השאלה שלי: למה לא מתבצע? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> שאלה מצוינת. אם משרד התחבורה יכול, מבחינתו – אני מדברת עכשיו על הפקידוּת שעורכת את התשובות האלה – אז כנראה שמבחינתו, אם הוא אומר שהדברים מבוצעים עד אוגוסט, הדברים קורים כמגע קסם בשטח. אני רק אומרת שזה ה-state of mind של אנשים מסוימים. אני אומרת שוב שאני חושבת שהדבר הזה סגר סופית, סתם את הגולל, אני חושבת – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני חושבת שיש פה באמת – בטח אנחנו כאן יכולים להבין את הבעייתיות, אבל הצופים בבית – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אבל אני יכול לבקש מסגנית השר – – – <היו"ר גילה גמליאל:> רגע, חבר הכנסת באסל גטאס. הצופים בבית לא מבינים מה קורה כאן. מצד אחד, נשאלת שאילתה של חבר כנסת. מצד שני, נציגי המשרד – במקרה הזה זו את כסגנית שר התחבורה אמורה לתת את המענה בשם משרד התחבורה, שבעצם את מייצגת אותו כרגע. הכשלים בתוך משרד התחבורה, זה לא מעניין את חברי וחברות הכנסת, נקודה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אין בעיה, אני רק רוצה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני חושבת שבנסיבות מביכות – במקרה יצא שניהלתי את הישיבה בבוקר ואני מנהלת אותה גם עכשיו ואני רואה פשוט את אותו דבר, זאת אומרת, אותה תשובה שהיא פשוט לא ישימה, לא עניינית, לא נכונה – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לא נכונה. <היו"ר גילה גמליאל:> – – עבור חברי וחברות הכנסת. אני חושבת שכאן את צריכה לפנות לכל אותם גורמים שהשיבו בשם המשרד ולא לעבור על זה לסדר-היום. זה לא אומר שעכשיו את צריכה לקחת על עצמך את העבודה וחברי כנסת יצטרכו לפנות אלייך רק באופן אישי. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לא, לא, לא. אני רוצה להסביר לך, גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כאן צריכה להיות תשובה יסודית מול הגורמים במשרד. זו פשוט שערורייה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לא, גברתי היושבת-ראש, אם אני מגישה תלונה והמשמעות שלה היא שאני אמשיך לקבל תשובות מביכות – אני עומדת בסוף מול הציבור. <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני רוצה להגיד לך: אני מפסיקה לתת תשובות מעל הדוכן הזה מטעם המשרד. אני רוצה שהשר יטפל בעניין הזה, ואני פונה היום, עוד היום, לשר, בעצם אומרת לו שכרגע המשרד שלו מחליט שהוא לא מכבד שאילתות של חברי הכנסת. כי אני אומרת שוב, אני הופקדתי על נושא מסוים, ואני, כנציגה שמקשרת בעצם בין השר לכנסת, אני לא יכולה להיות אחראית לכל – אתה יודע, משרד התחבורה חולש על כל כך הרבה תחומים. אני חייבת להגיד שסוג כזה של תשובה, אם בסופו של יום הפקידות, היועצים המשפטיים, לא נותנים תשובות הולמות, בסופו של יום אני לא מוכנה להיות הפנים של משרד התחבורה שנתקל בחוסר כבוד לחברי הכנסת. זהו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <באסל גטאס (בל"ד):> אני רק רוצה, גברתי, לציין לפרוטוקול שהשאילתה הזו נשאלה – היינו צריכים לקבל תשובה לפני חודשים. ואני פניתי במכתב רשמי למנכ"ל המשרד עם נוסח השאילתה, ושמחתי כמובן שהעניינים זזו, יש תשובה, אבל הנה חוזרים. אני, לפחות בשאילתה הזו על קטע הכביש הזה, רוצה לבקש ממך שתבדקי ביום, יומיים, שלושת הימים הקרובים, ותחזרי אלי בתחילת השבוע, כדי לפחות לדעת מתי יתחילו העבודות. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> בסדר גמור. <באסל גטאס (בל"ד):> לפחות את זה תתחייבי לי, כי אני גם, כפי – – – <היו"ר גילה גמליאל:> את יכולה להתחייב לחבר הכנסת באסל גטאס? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני יכולה להבטיח לך שאני אעשה הכול כדי לברר למה משרד התחבורה לא נותן לך תשובות הולמות. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגנית שר התחבורה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. כרגע אני רוצה לברך את הצוערות והצוערים שהגיעו לכנסת. ברוכות וברוכים הבאים ובהצלחה. אנחנו נעבור לסגן שר החינוך, שישיב על השאילתות הבאות: שאילתה של חברת הכנסת אורית סטרוק – שאינה נוכחת, ומכיוון שכך אתה לא צריך לענות על השאילתה. שוב, חבר הכנסת באסל גטאס, אתה מוזמן לעלות מן הצד ולהקריא את השאילתה בדבר תקצוב החברה הערבית. בבקשה, סגן השר אבי וורצמן, סגן שר החינוך. <באסל גטאס (בל"ד):> אני רק רוצה להשוות: השאילתה שלי למשרד התחבורה היא מ-18 בדצמבר ורק עכשיו נענינו – שבעה חודשים אחרי – – <היו"ר גילה גמליאל:> מ-18 בדצמבר? <באסל גטאס (בל"ד):> כן. <היו"ר גילה גמליאל:> יכול להיות שהיו להם הרבה תוכניות? סביר להניח. שמונה חודשים זה פרק זמן בהחלט סביר לסיים את העבודה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – בעוד השאילתה למשרד החינוך דווקא הייתה תשובת בזק, אפשר להגיד, ולכן תודתי למשרד. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתה רואה מה זה משרד יעיל? <היו"ר גילה גמליאל:> כן. <באסל גטאס (בל"ד):> השאילתה שלי הייתה ב-18 ביוני. <286. תקצוב החברה הערבית> <באסל גטאס (בל"ד):> בימים אלה מכין משרד האוצר את תקציב המדינה לשנת 2015. לדברי ראש אגף התקציבים, שהתבטא בסח'נין ב-6 במרס 2014, שיטות ההקצאה לערבים אינן שוות. יש פערים גדולים במשאבים המוקצים בכל התחומים, ועל הממשלה לבצע טיפול שורש בעניין. אני, כמובן, את השאילתה הזו שאלתי את רוב משרדי הממשלה. ברצוני לשאול: 1. מה היא שיטת התקצוב הנהוגה במשרדך כלפי החברה הערבית? 2. איזה אחוז מוקצה כיום? 3. מה הם השינויים שהוכנסו לתקציב 2015? <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, סגן שר החינוך אבי וורצמן. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי היושבת בראש, מזכירת הכנסת, שלום שוב, חברִי חבר הכנסת – זה לא חברַי חברי הכנסת, זה חברִי חבר הכנסת. <באסל גטאס (בל"ד):> לא חבר? – – – <היו"ר גילה גמליאל:> ומה אתי? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אמרתי: גברתי היושבת-ראש. שוב הפעם, שלום לכל החיילים האורחים שלנו, ברוכים הבאים לכנסת. <היו"ר גילה גמליאל:> אלה צוערים וצוערות מבה"ד 1. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> צוערים וצוערות, עם ישראל גאה בכם. אתם תובילו את כל הלוחמים של עם ישראל, בעזרת השם. <היו"ר גילה גמליאל:> והלוחמות. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אמרתי: גם הלוחמים וגם הלוחמות, צוערים וצוערות. <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תשובה על שאלתך, חבר הכנסת באסל גטאס – משרד החינוך מקצה על-פי קריטריונים שוויוניים, פומביים וענייניים, אין הבדל בין ציבור כזה וציבור אחר. לא קיימת שיטת תקצוב שונה למגזר יהודי או ערבי או לכל מגזר אחר. המשרד באופן קבוע מתגבר אוכלוסיות המוגדרות כחלשות על-פי הפרמטרים המשמשים לצורך הקצאה דיפרנציאלית, מדד חברתי-כלכלי של רשויות מקומיות, מדד פריפריאלי, מדד הטיפוח של בתי-הספר. כך, לדוגמה, משרד החינוך מתקצב בתי-ספר שמדד הטיפוח שלהם יותר גבוה בתוספות תקציביות, בשעות שבועיות. חלק גדול מן המגזר הערבי נהנה מזה, כי מדד הטיפוח שלו הוא לרוב נמוך, ולכן הם מקבלים הרבה מאוד תוספות. בנוסף, חוץ מהדברים המיוחדים הללו, יש תוכנית חומש ויש 15 מיליון שקל נוספים שהמשרד מפעיל במסגרת תוכנית חומש לקידום המגזר הערבי. אם נפרט, נביא כמה דוגמאות של תוכניות שהמשרד מתקצב באופן מיוחד: הוא נותן תקצוב דיפרנציאלי בעדיפות לפריפריה, לשכבות חלשות. שוב, ערים ומקומות רבים במגזר הערבי מקבלים מזה. אתן לך דוגמאות: בתי-הספר של החופש הגדול – כמעט 180,000 תושבים; 100%, כמעט כל הרשויות המקומיות הערביות מקבלות את זה בחינם, כי היה הרי מדרג והאוכלוסיות מקבלות בחינם. 1–4 מקבלים בחינם – כל המגזר הערבי כמעט מקבל בחינם. תוכניות הזנה בבתי-ספר – 200,000 ילדים. עכשיו הקצינו עוד 110 מיליון שקלים, ועכשיו זה כמעט חצי מיליארד שקל לתוכניות הזנה. שוב הפעם, המגזר הערבי כמעט כולו נהנה באופן מיוחד מהתוכנית הזאת. מלגות לתלמידים בבתי-ספר על-פי מצב כלכלי של ההורים – השנה העלינו ל-100 מיליון שקלים. שוב, במגזר הערבי נהנים מזה באופן מיוחד. תוכניות להפחתת מקסימום תלמידים בכיתה ל-32 – לפי העשירון של המוסד, אנחנו קובעים כמה יהיה מקסימום התלמידים בכיתה, ואז ממילא יש יותר פיצול כיתות. שוב הפעם, במגזר הערבי – צריך להבין שבעשירון עליון זה 40 תלמידים ובעשירון טיפוח 10 – 32. תשמע איזה הבדל. זה הבדל עצום. מה גודל הכיתה המקסימלי? 32 במקום 40. זה חלק גדול מאוד במגזר הערבי. התאמת תוכניות מערכת החינוך למאה ה-21 – תוכניות ציל"ה; תוכניות לשיפור ההישגים במקצועות הליבה מוחזקות בחטיבות העליונות בפריפריה. שוב הפעם, בכל הדברים הללו המגזר הערבי מקבל סכומים גדולים מאוד. הסעות תלמידים – שוב, זה תקצוב דיפרנציאלי. אוכלוסיות חלשות מקבלות יותר. פעולות ממוקדות של אגף שח"ר – במקרה, זה תחום שאני מטפל בו – עלות של 100 מיליון שקלים, וזה הרבה מאוד, במגזר הערבי. תוכניות היל"ה, תוכניות מב"ר, אתג"ר, אומ"ץ. ניהול עצמי של בתי-הספר על-פי המודל החדש – שוב, במגזר הערבי יש עדיפות גדולה. תמריצים למורים בפריפריה – יש מורים רבים במגזר הערבי שמקבלים את התמריצים. רק להבין, רק בשנה הזאת מדובר על 200 מיליון שקלים. תוכניות מיל"ת – אני, באופן אישי, מכיר את הדבר הזה. המון בתי-ספר במגזר הערבי מקבלים תוכניות בהיקפים גדולים מאוד. תוכניות מיל"ת הן תוכניות תוספתיות. השאלת ספרי לימוד – שוב, במגזר הערבי מקבלים הרבה מאוד. יש תוכנית קרב. תמיכה דיפרנציאלית בתנועות הנוער – תנועות הנוער הערביות גם מקבלות במסגרת כללית של תוספת דיפרנציאלית של 20 מיליון שקלים. השלמת השכלה להורים, המשרד תקצב השנה 5 מיליון שקלים. לגבי השאלה על 2015 – מעבר לכל הדברים הללו, המשרד, לקראת שנת 2015, מתכנן שינויים גדולים בנושא החינוך הדיפרנציאלי, כששוב, הרעיון הוא לחזק את האוכלוסיות החלשות, יותר את הרשויות המוחלשות, שיש להן פחות איתנוּת. הדבר בוודאי יבוא לידי ביטוי בצורה מאוד משמעותית במגזר הערבי. הדברים מתבררים בימים אלה, ואתם תקבלו תשובה מסודרת בעניין. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר החינוך אבי וורצמן. יש אפשרות לחבר הכנסת באסל גטאס לשאול שאלה נוספת, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> סליחה שהשארתי אותך עד השעה הזאת, כי אני מטפל בעניין באופן סיסטמטי – אני רוצה לראות איך אפשר לתרגם את הרצון הממשלתי למספרים בתקציב של 2015. כל מה שאמרת לא נתן לי – שוב, אני מאמין לכוונות, במיוחד בעניין הדיפרנציאלי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא, לא לכוונות – למעשים. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל אמרת המון, אמרת הרבה, אמרת – אבל באחוזים לא שמעתי בכלל, אף שהייתה שאלה ספציפית: מהו האחוז? כי ניסינו דרך הממ"מ, וגם הם פנו אליכם בעניין הזה, ואני יודע שיש לפעמים קושי להפריד, כי יש תקציבים שלא כולם מסומנים. אז ניסינו לפי יישוב, גם לראות מה קורה לפי יישוב, אבל הרושם והמספרים מצביעים שגם במשרד החינוך יש פער בין אחוז התלמידים הערבים בסך הכול במערכת לבין אחוז התקציבים המופנים למגזר הערבי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תשמע, באופן מעשי – – – <באסל גטאס (בל"ד):> התמונה יפה, אבל המספרים אחרים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, קודם כול, המספרים לא אחרים, אתה גם לא הבאת מספרים. אין לי תשובה ספציפית, כי המשרד לא עובד בשיטה הזאת; זה לא עובד לפי מגזרים, זה עובד על-פי מדרגים אחרים, ויכול להיות שיש הנתון הזה. אבל לעצם העניין, בכל הסעיפים שפירטתי לך – וראית שהמשרד ענה בצורה רצינית, לא ענה כלאחר יד – תשמע, בכל הדברים הללו יש עדיפות גדולה מאוד לתלמידים במגזר הערבי. אם אתה יודע – בנושא הזנה, תוכניות ציל"ה, תוכניות מיל"ת ומספר התלמידים בכיתה, ועוד כהנה וכהנה דברים, המגזר הערבי מקבל עדיפות מאחר שהוא נמצא בעשירונים התחתונים במדינה. זו עובדה. אנחנו רוצים לעזור לפי העשירונים. ככל שהעשירון יותר נמוך רוצים לעזור יותר; זה מה שעושים כלפי המגזר הערבי, וגם במגזר היהודי ובמגזרים אחרים: בעשירונים הנמוכים נותנים יותר. אבל מאחר שבמגזר הערבי זה המצב, אני חושב שהתשובה ברורה, וקיבלת תשובה מפורטת. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר החינוך אבי וורצמן. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ט"ז בתמוז התשע"ד, 14 ביולי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:35.>