דברי הכנסת
דברי הכנסת
לה / מושב שני / ישיבות קנ"ז–קנ"ט /
ט"ז–י"ח בתמוז התשע"ד / 14–16 ביולי 2014 / 35
חוברת ל"ה
ישיבה קנ"ז
הישיבה המאה-וחמישים-ושבע של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, ט"ז בתמוז התשע"ד (14 ביולי 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
הצעות סיעות מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. ההידרדרות במצב המדיני-ביטחוני; 7
2. הידרדרות מסוכנת במצב – באחריות ממשלת נתניהו 7
ניצן הורוביץ (מרצ): 7
מוחמד ברכה (חד"ש): 10
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 13
אילן גילאון (מרצ): 29
דב חנין (חד"ש): 31
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 32
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 34
ישראל חסון (קדימה): 35
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 50
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 50
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 50
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 50
נסים זאב (ש"ס): 51
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 53
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014 56
אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 56
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014 62
אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 62
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 67
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012 68
אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 68
הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014 69
משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 70
דב חנין (חד"ש): 78
אראל מרגלית (העבודה): 81
ניצן הורוביץ (מרצ): 84
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 86
אברהם מיכאלי (ש"ס): 89
הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ד–2014 92
שר התיירות עוזי לנדאו: 92
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 94
נחמן שי (העבודה): 95
נסים זאב (ש"ס): 97
יצחק הרצוג (העבודה): 98
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 100
הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014 101
שר התיירות עוזי לנדאו: 101
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ט"ז בתמוז תשע"ד, 14 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
חברי הכנסת, כפי שאמרתי, ט"ז בתמוז, היום מלאו שמונה שנים לפריצת מלחמת לבנון השנייה. בשעות האלה, בעודנו – לא רק תושבי הדרום, כמעט כולנו מתמודדים עם המצב הביטחוני העכשווי. נוסף על זה כדאי לזכור שעבור מאות משפחות זה גם יום שהן מבקרות בבתי-העלמין הצבאיים, מתייחדות עם זכר יקיריהן.
אני חושב שבימים אלה אפשר לראות בבירור את הפקת הלקחים, גם של הדרג המדיני וגם של צה"ל, מכל מה שקרה במלחמת לבנון השנייה, מן התוצאות של המלחמה, ואולי ניהול המערכה הנוכחי גם מוכיח שאכן הופקו הלקחים הנדרשים. לגבי הלקחים שלנו, הייתי מציע לכולנו לעשות הפרדה מוחלטת בין הביקורת, שקיימת אצל חלק מאתנו לגבי הדרג המדיני, הממשלה, מקבלי ההחלטות, לבין חיילי צה"ל, בנים של כולנו, קצינים וחיילים, שממלאים את חובתם גם בשעות אלה, חיילי סדיר, חיילי מילואים, חלקם אלו שקיבלו צו 8, שיוצאים להגנת העם והמדינה, על מנת שאנחנו נוכל להמשיך ולנהל בבטחה את הדיונים כאן בכנסת.
ברצוני להביע את תנחומי כולנו למשפחת הנופלים במלחמת לבנון השנייה, לאחל החלמה מהירה לכל הפצועים. אנחנו כולנו מכירים כאלה, כאלה שעדיין נושאים את הצלקות השונות מן המלחמה.
ברכות לחיילים ממשיכי הדרך שלהם שנמצאים כרגע בתפקיד, בתקווה להביא שלום לכולנו.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכנסת.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 10) (תחולה על מוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השמות (תיקון מס' 6) (שינוי שם של קטין), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 41) (הרחבת החובה של עוסקים המנויים בתוספת השנייה לספק שירות טלפוני חינם לצרכן), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2) (יושב-ראש ועדת הכנסת לענייני השירות), התשע"ד–2014, מטעם ועדת הכנסת.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/2603/19 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/2621/19 – הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחיר גז טבעי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אבישי ברוורמן, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, גילה גמליאל, ניסן סלומינסקי, מירי רגב, רוברט אילטוב, אלעזר שטרן, איתן כבל, מיכל בירן, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, משה מזרחי, מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל, נחמן שי, איציק שמולי, סתיו שפיר, יואב בן צור, מוחמד ברכה, באסל גטאס, אילן גילאון, תמר זנדברג, יצחק וקנין, משה גפני, ניצן הורוביץ, דב חנין, אחמד טיבי, אליהו ישי, מנחם אליעזר מוזס, אברהם מיכאלי, אורי מקלב, חנא סוייד ואברהים צרצור; הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חיוב פתיחת סניפי בנקים בפריסה ארצית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת באסל גטאס, גילה גמליאל, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, זהבה גלאון, דב חנין, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, אברהים צרצור, עיסאווי פריג', סתיו שפיר ומירי רגב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, חמד עמאר, עמרם מצנע, יעקב מרגי ומשולם נהרי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הנחה במופעים ואירועי תרבות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, אלעזר שטרן, אורית סטרוק, עמרם מצנע ורונן הופמן; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות להחלפת חברת ניהול), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, חיים כץ, גילה גמליאל, מירי רגב, דב ליפמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שקיפות תשלומים קבועים בעסקה מתמשכת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, יחיאל חיליק בר, שאול מופז, מירי רגב, משה מזרחי, אלעזר שטרן ואחמד טיבי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חריגה מזמני המתנה במוקד שירות טלפוני), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק להגדלת היצע הדירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי (הוראת שעה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג, איתן כבל, אבישי ברוורמן, נחמן שי, איציק שמולי, מירי רגב ודב חנין; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס; הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, משה מזרחי ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שפת ההוראה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, אברהם מיכאלי, נסים זאב ואורית סטרוק; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איסור מכירת משקאות משכרים בתחנות תדלוק ובבתי-עסק הנמצאים בתחומן), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, דוד רותם, רוברט אילטוב, יפעת קריב, חמד עמאר, נסים זאב, אברהם מיכאלי ואורית סטרוק; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (עונשין), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, אלעזר שטרן, עפר שלח, איתן כבל, ישראל חסון, שאול מופז, שמעון סולומון, רות קלדרון, דוד צור, רונן הופמן, נחמן שי, משה מזרחי, איציק שמולי, אבישי ברוורמן, סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, מאיר שטרית, שלי יחימוביץ, אראל מרגלית, יפעת קריב, מרב מיכאלי, יואל רזבוזוב ובועז טופורובסקי; הצעת חוק להגבלת שכר טרחת עורך-דין וגבייתו באמצעות ההוצאה לפועל (קביעת זכאות לתגמולים של ניצולי שואה לפי החלטה מינהלית) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יצחק כהן, יריב לוין, שמעון סולומון, משה זלמן פייגלין, יחיאל חיליק בר, יעקב מרגי, בועז טופורובסקי, יוני שטבון, יפעת קריב, יעקב אשר, אלעזר שטרן, דב חנין, אורית סטרוק, מרב מיכאלי וזהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יוני שטבון, עדי קול, עמרם מצנע, עפר שלח, רוברט אילטוב, שולי מועלם-רפאלי, אילן גילאון, איתן כבל ויריב לוין; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – התיישנות), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי.
החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012.
תשובות שר הביטחון משה יעלון על מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר ומיכל רוזין בנושא: תקצובה של ער"ן כמובטח; ובעקבות דיון מהיר בהצעת חבר הכנסת נחמן שי בנושא: הפסקת השירות הרפואי לחיילי צה"ל.
פרוטוקול של אשרור אמנה בין-לאומית בין משרד הפנים של מדינת ישראל לבין המשרד הרומני לעבודה, משפחה, הגנה חברתית וקשישים ביחס לגיוס עובדים רומנים להעסקה זמנית בענף הבניין במדינת ישראל.
דוחות כספיים ליום 31 בדצמבר 2013 של אגף החשב הכללי של משרד האוצר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. ההידרדרות במצב המדיני-ביטחוני;>
<2. הידרדרות מסוכנת במצב – באחריות ממשלת נתניהו>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, שתי הצעות אי-אמון היום לפנינו. הראשונה שבהם מטעם סיעת מרצ: ההידרדרות במצב המדיני-ביטחוני. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון, ומי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברים, ראשית, בשם התנועה שלי, מרצ, אני רוצה להביע הזדהות עם כלל תושבי מדינת ישראל, ובמיוחד עם תושבי הדרום, במיוחד תושבי עוטף-עזה, שרבים מהם הם חברי התנועה שלנו, בקיבוצים שיושבים על קו הגבול ממש, ושסופגים מכות לא פשוטות בימים האלה, אדוני, וגם בין המבצעים, וגם על רקע ההבנות שכביכול היו אמורות להביא לרגיעה, ממשיכים האנשים האלה, שיושבים על הגבול, לספוג מכה קשה.
אני פותח ומדבר על האנשים האלה כי הם אנשי שלום; כי כאשר באים לשם ומבקרים אותם, את חברינו בניר-עוז, במגן, בנירים וביד-מרדכי, לא שומעים מהם את הדיבורים שאנחנו שומעים באולפנים, את הדיבורים המתלהמים האלה, כולל גם כאן, בבית הזה, דיבורי הרס וחורבן. הם יושבים שם, הם סופגים את הפגיעה, ותשמעו מה להם יש להגיד על הדרך לפתור את הסכסוך עם האנשים, הנשים והילדים שגרים בצד השני של הגבול, כמעט 2 מיליון. 2 מיליון בעזה, מיליון בעוטף-עזה, עד באר-שבע זה מגיע, ואנחנו במבוי סתום.
ראשית, הסימפתיה שלנו וההזדהות עם האנשים האלה – אגב, אדוני היושב-ראש, אני מקווה כך, במאמר מוסגר, שהחיבוק הגדול פה, ואני רואה כל מיני שרים שמגיעים לשם, יישאר גם אחרי שייפסק הגשם הזה של הרקטות, ויתעסקו גם בבריאות, וברווחה, ובתעסוקה ובשיכון של האנשים האלה, שראויים ליחס טוב יותר ממדינת ישראל. מטרתנו, ועל כך אנחנו מגישים את האי-אמון בממשלה הזאת, מטרתנו להביא למצב שלא יהיו יותר נפגעים, שלא יהיו יותר הפגזות; שהאנשים שלנו, החברים שלנו שחיים שם, לא יצטרכו לחיות בצורה כזאת, תחת אש בלתי פוסקת; שבעזה ייפסק החורבן הזה ונוכל להגיע להסדר. ובכך ממוקדים הדברים שלנו: אנחנו רוצים פתרון אמיתי, אנחנו לא רוצים עוד איזה הבנות, עוד איזה הסדר – דווקא עם "חמאס", אגב, דווקא עם "חמאס", שכביכול כולם יוצאים נגדו, ודווקא אתו פעם אחר פעם חותמים. אנחנו בעד פתרון אמיתי, ופתרון אמיתי יכול להיות רק עם הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן, זה הפרטנר שלנו.
עזה – חייבים להבין, חברים, כל עוד היא תהיה מובלעת מנותקת, נפרדת, של עוני וטרור, לא יהיה אפשר להשיג פתרון מדיני. הדרך לפתרון בעזה עוברת דרך רמאללה. ויש גורם: נשיא הרשות הפלסטינית גם יכול לתווך וגם חייב וצריך להיות, לטעמנו, בעל-הבית בעזה, כחלק מפתרון כולל לבעיה הישראלית–פלסטינית, כחלק מהסדר שתי המדינות, שעזה חייבת להיות חלק ממנו. עזה חייבת להיכנס למשוואה המדינית.
בטווח המיידי צריך לקרוא באחריות להפסקת אש. אדוני היושב-ראש, קשה למצוא גורמים מתווכים בימים האלה. היו שינויים במצרים; המזרח התיכון, יש בו בעיות נוספות. קשה למצוא את המבוגר האחראי שישים קץ למציאות הקשה הזאת. ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי. מגיע הרגע שבו צריך לקבל אחריות מתוך עמדת כוח, מתוך חוזק, בהסתמך על יכולת צבאית מאוד חזקה שיש לנו, ואני מברך על כך; על יכולת הגנתית שיש לנו, של "כיפת ברזל", ואני מברך על כך, ולשים קץ לעימות הזה; כמובן, תוך שמירת הכלל הבסיסי העקרוני של הגנה עצמית במקרי אלימות – אין על כך ויכוח.
אבל אחרי שבוע של נזק מאוד קשה, גם נזק לנו; אומנם – אני שמח על כך מאוד – ללא נפגעים בנפש, אבל גם הנזקים האחרים, לא ניתן לבטל אותם. אדוני, הייתה לנו היום ישיבה של ועדת החוץ והביטחון. למדנו, למשל, שעובדים, שבעלי עסקים, שנעדרים, למשל, ממקום עבודתם, שעסקים סגורים לא מקבלים ולא יקבלו על זה פיצוי, גם בטווח 40 הקילומטר. גם עליהם צריך לחשוב. האנשים האלה, מי יפצה אותם?
זו הלבנה השנייה: תהליך מדיני מול הרשות הפלסטינית, הפסקת אש, וכל עוד ההתכתשות הזאת נמשכת, דגש רציני וקפדני על מניעת פגיעה בחפים מפשע. מניעת פגיעה בחפים מפשע, קוראים להם בלשון צבאית "בלתי מעורבים". זה בנפשנו. אין הצדקה, לא לפי הדין הבין-לאומי ולא לפי הדין הישראלי, וגם לא לפי הדין היהודי ולא לפי הדין המוסרי של כל אדם ואדם, לפגיעה בחפים מפשע; אנשים שמשלמים בחייהם על לא עוול בכפם.
כן, אני מכיר את הטיעון שיש ארגון טרור שאולי שם דברים ואז נהרגים אנשים, אבל זו האחריות גם שלנו. אם אנחנו מפציצים, אנחנו חייבים להביא את זה בחשבון. והיקף הנפגעים בעזה – וכן, צריך גם לומר את זה: אני ישראלי, פתחתי בדברים על האנשים שלנו, על חברים שלנו, על האנשים שיושבים בדרום, אבל גם צריך לראות את הצד השני. גם שם גרים בני-אדם, והפגיעה בהם היא קשה ביותר. ובצער כבד אני אומר שמתוך כלל הנפגעים הפלסטינים, רוב רובם, אחרי שבוע של לוחמה, הם אזרחים, הם בלתי מעורבים, הם חפים מפשע. ויש לנו אחריות לכך. וזו עוד סיבה, אדוני, במלוא האחריות אני אומר את זה – ואני באמת שוקל את דברי, אני לא מתלהם פה באיזה קריאות: הגיע הרגע לשים קץ לשפיכות הדמים הזאת ולפגיעה. יש לנו אחריות, ואנחנו יכולים לנהוג כמבוגר אחראי.
מהי מהות הפתרון המדיני שאנחנו חותרים אליו במסגרת המשא-ומתן מול הרשות הפלסטינית? עזה היא לא רק "חמאס" או "הג'יהאד האסלאמי". עזה היא קודם כול כמעט 2 מיליון אנשים, נשים וילדים. אגב, יותר מחצי – ילדים; אחד המקומות הצפופים והעניים בעולם. פתרון לעזה חייב לכלול גם חבילה כלכלית. לתת תקווה, לתת גם גזר, לא רק מקל. שיהיה איזה משהו לשמור עליו בעזה. שלאנשים שגרים שם גם יהיה משהו להפסיד אם הם, חלילה, יפנו לדרך אחרת. היום בעזה, מה יש להפסיד?
ואת העניין הזה לא ניתן – וחשוב שזה יובן – לא ניתן לעשות מול מובלעת שאין לה שום לגיטימיות בין-לאומית, עם ארגון שתפס שם את השלטון בהפיכה אלימה, אלא מול הגורם שאתו יש לנו מערכת הסכמית שעובדת, מול הגורם שאתו, כדי לשמור על זהותנו שלנו, אנחנו צריכים להגיע להסכם: הרשות הפלסטינית בראשות הנשיא אבו מאזן. הסדר כזה, הכנסה של עזה למשוואה המדינית מול הרשות הפלסטינית, בסיוע אזורי – ואנחנו יודעים שיש גורמים שמעוניינים בכך; יש היום זהות אינטרסים אזורית בהקשר הזה, אל מול תנועות קיצוניות כמו שאנחנו רואים בעיראק; יש לנו בעלי-ברית. אנחנו לא לבד בסיפור הזה. יש ירדן ויש מצרים, יש האיחוד האירופי; יש ארצות-הברית שהשקיעה מאמץ עצום לקדם כאן הסדר ישראלי–פלסטיני. יש גם גורמים שיוכלו לתת גב כלכלי לעניין.
ואדוני, אני לא אוטופיסט ואני לא חי באיזה עולם של אידיליות ואני לא מדבר על הונג-קונג וסינגפור. אני יודע שאמרו את הדברים האלה בעבר. אני מדבר על הסדר בסיסי בין ישראלים לפלסטינים, כדי ששני הצדדים יוכלו לחיות כאן. ומי שעומד ביד-מרדכי או בזיקים או בכרמייה – ואלה קיבוצים של התנועה שלנו – ורואה את האנשים שבצד השני: את השדות, את הבתים, את האנשים שמסתובבים שם, את כל החיים שיש, מבין שאי-אפשר רק בכוח. השימוש בכוח לפעמים הוא לגיטימי, לפעמים אין מנוס ממנו. בצער אני אומר, חבל, אבל לפעמים אין מנוס. אבל חייבים להגיד שכשמתמודדים עם אוכלוסייה אזרחית בסדר גודל כזה, ואנחנו גם רואים את זה במהלך המבצע הזה, השימוש בכוח הוא לא פתרון והוא לא משהו שייתן פתרון אמיתי לאנשים שלנו בצד שלנו. וזה, קודם כול, צריך להיות האינטרס שלנו, איך אנחנו מבטיחים לאנשים שלנו פתרון.
והאנשים האלה, ממבצע למבצע – קראו לזה "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה" ו"גשמי קיץ" ו"גשם ראשון" – אני אישית פעם אחר פעם הייתי שם במקומות האלה, ראיתי במו-עיני – שבעים מהבטחות השווא האלה, מהדיבורים האלה שעוד כוח ועוד כוח ו"זה מה שייתן לכם". הם רואים שזה לא נותן להם כי פתרון בכוח בעזה הוא לא פתרון. הפתרון הוא רק פתרון מדיני. והגיע הזמן גם שנבין את זה.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו נדחקים לפינה ומוצאים את עצמנו בעימות חמוש, אז באמת דיבורים על פתרון יכולים להישמע קצת, כביכול תלושים. אתה, יורים עליך. אבל אנחנו צריכים לנהוג בחוכמה כדי שלא נגיע לפינה הזאת שיורים, כדי שלא נגיע לדילמות האלה של פגיעה באוכלוסייה אזרחית. כדי שלא נגיע, חלילה, לדבר על דברים שהם קשים מנשוא כמו הפסקת הכנסת מזון למיליוני אנשים, תרופות, מים, חשמל. מה, אנחנו יצאנו מדעתנו? אסור לנו להגיע למקומות האלה. והדרך להימנע מהפינה הזאת, שהיא פינה קשה ואפלה, היא פינה שבה אנשים נפגעים ואז – אני יכול להבין את זה – עולה קריאה להפסיק את הפגיעה. אבל הדרך האמיתית להפסיק את הפגיעה, לאורך זמן, לא לכמה חודשים כמו שאנחנו רואים בשנים האחרונות, היא באמצעות פתרון מדיני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אני רק רוצה להגיד משפט אחד לסיכום, ואני אומר אותו בכאב גדול. עברו כמעט שלושה חודשים מאז הופסק המשא-ומתן מול הרשות הפלסטינית; תראו איזו הסלמה התחוללה בשטחים, בקרב ערביי ישראל. רציחות, גופות, דברים שהם בלתי נסבלים. אמרנו אז ואנחנו אומרים היום: אין ואקום. אם אין אופק מדיני, אין אופק לשינוי, האלימות מרימה ראש. וחובה על כולנו לעצור את האלימות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה לנמק את הצעת האי-אמון: הידרדרות מסוכנת במצב – באחריות ממשלת נתניהו, מטעם חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים האלה אומרים לנו: שקט, יורים. ואנחנו אומרים ההפך: מפני שיורים צריך לזהות את זעקתם של האנשים החפים מפשע, האנשים הסובלים, האנשים המתים, האנשים המבוהלים משני עברי הגבול. אבל בעצם המראות שמגיעים אלינו מעזה הם מראות מצמררים. למרבה הצער, התקשורת הישראלית אינה מביאה 10% ממה שישראל מעוללת שם.
לפני כשעתיים התראיינה גברת משער-הנגב באחת מרשתות הטלוויזיה בישראל, וכשהיא נשאלה על הסבל שלה ושל משפחתה בצל האזעקות היא דווקא בחרה לדבר על סבלם של האזרחים ברצועת-עזה, ששם אין מקלטים ואין אזעקה. הקול הזה מאוד חשוב. הקול הזה חסר בשיח הפוליטי במדינת ישראל: לראות איך חפים מפשע משלמים את מחיר התוקפנות וההזיות של ממשלות כמו ממשלת נתניהו.
עד עכשיו נפלו כ-200 בני-אדם ברצועת-עזה, יותר ממחציתם ילדים, נשים וזקנים, ואני מחזיק כאן את הרשימה של כולם. משפחה אחת איבדה 18 מבניה. ואני אומר כאן, מעל דוכן הכנסת, לבי עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן, אבל בעיקר לבי עם המשפחות שלא יכולות למנות את יקיריהן המתים כי כל המשפחה נכחדה על-ידי ההפגזות.
מה רוצים נתניהו וממשלתו מהמלחמה הזאת? מה הוא רוצה להשיג? האם הוא עדיין נאחז בהזיה שככל שיש יותר הרוגים פלסטינים הישראלים יהיו בטוחים יותר? יש מי שחושב על ההזיה הנפשעת הזאת?
בעצם ראש הממשלה יוצא למלחמה עם אג'נדה פוליטית – אומרים לנו שאין לו אג'נדה פוליטית; יש לו אג'נדה פוליטית, אבל האג'נדה היא מאוד צינית, שגובה חיי בני-אדם, כדי לקבור עם הקורבנות כל סיכוי לשלום. נתניהו רוצה להרוס את הפיוס הפלסטיני כדי להמשיך לומר שאין עם מי לדבר ואין כתובת אחת של העם הפלסטיני. הוא רוצה למחוק כל סיכוי להידברות, ובהזדמנות גם לקדם אג'נדה פוליטית מול מתחריו שקמו לו בתוך ממשלתו ומחוץ לממשלתו.
והיום לא מדברים על מניין הזוועה של חפים מפשע שאיבדו את חייהם, אלא דנים על גובה הלהבות; דנים אם להפגיז מהאוויר או מהים, או כניסה קרקעית. הממשלה הזאת היא ממשלה ששבויה במנטליות של כוח, במנטליות של הרג לשמו. האם באמת ישראל או ממשלת ישראל יצאה למלחמה הזאת כדי להגן על אזרחיה? היא יצאה כדי להגן על הכיבוש וכדי לקדם אג'נדות הזויות.
אני מעיין ברשימת ההרוגים. אני לא אקרא אותם כפי שעשו חברי בשבוע שעבר, אבל אני רוצה לשאול, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לשאול את הציבור בישראל: מותו של אנס עלאא אלבטש בן עשר השנים זה מלחמה בטרור? מותו של באסם סאלם כוארע, בן עשר שנים, זה מלחמה בטרור? מותו והריגתו של סיראג' איאד עבד-אלעאל, בן שמונה שנים, זה מלחמה נגד הטרור? הריגתו של בסאם עבד-אלרחמן ח'טאב, בן שש שנים, זה מלחמה בטרור? מותו של סלאח רמדאן אבו גאזל, בן חמש שנים, זה מלחמה בטרור? הריגתו של נידאל ח'לף אלנואסרה, בן חמש שנים, זה מלחמה בטרור? מותה של יאסמין מוחמד מטווק, בת ארבע שנים, זה מלחמה בטרור? הריגתו של מוחמד ח'לף אלנואסרה, בן ארבע שנים, זה מלחמה בטרור? מותו והריגתו של בן סאהר אבו נאמוס, בן שלוש שנים, זה מלחמה בטרור? מותו של מוחמד מלקה, בן שנה וחצי, זה מלחמה בטרור? מותה של רנים ג'ודה עבד-אלע'פור, בת שנה וחצי, זה מלחמה בטרור? מישהו צריך להתבייש. ואני לא אקרא את כל הרשימה. אני גם לא אקרא מלמעלה למטה, על נאיפה פרג'אללה, בת 80, חג'אזיה חאמד אלחילו, בת 80, פאוזיה עבד-אלעאל, בת 73 – גם הריגתן של אלה היא מלחמה בטרור?
מישהו צריך להתבייש כאן. מישהו, בשם ממשלת ישראל, צריך לעמוד כאן ולהתנצל על הפשע. יש הגדרות לפשע מלחמה בחוק הבין-לאומי, ויש הגדרות לפשע נגד האנושות בחוק הבין-לאומי, ועל-פי ההגדרות המדויקות ישראל מבצעת את שניהם בשטחים הכבושים – גם פשע נגד האנושות וגם פשע מלחמה.
ואני רוצה לומר שבבוא העת – והרי אכן תבוא העת – לא תעמוד האמירה לאף אחד, אדוני היושב-ראש, מראש הפירמידה ועד אחרון החיילים: מילאתי אחרי הוראות, ביצעתי פקודות. איזה פקודות? להפציץ אוכלוסייה אזרחית מהאוויר במקום המאוכלס ביותר בעולם ולהגיד, לא התכוונו? מישהו יכול לעמוד ולהגיד: לא התכוונו? זה מובנה. עצם הלחיצה על הכפתור מהאוויר והפגזת בתים, זה מובנה, יש בזה פשע נגד האנושות. אדוני, מפריעים לי שם.
ישראל, כפי שאמרתי, אינה מגִנה על עצמה ועל אזרחיה. ממשלת ישראל מגִנה על המשך הכיבוש ומסכנת את אזרחיה תוך ביצוע פשעי מלחמה. הרחקת הטילים מאזרחי ישראל יכולה להתממש על-ידי ייבוש הביצה הטובענית של המשך הכיבוש בגדה ובירושלים המזרחית ושל המשך המצור הנפשע ברצועת-עזה.
אני עומד כאן במלוא קומתי, לא צבוע כמו רוב החברים כאן, וכשאני אומר שצריך להוציא את האזרחים החפים מפשע ממעגל האלימות, אני מתכוון לכל האזרחים, גם היהודים וגם הפלסטינים. והיה לנו האומץ, אני וחברי בסיעת חד"ש, עוד בחודש נובמבר 2006, לבוא לשדרות להשתתף בהלוויה של הגברת פאינה סלוצקר, שנהרגה על-ידי "קסאם". אנחנו לא צבועים, אבל מי שרוצה להבטיח את הדרום, ואת האזרחים בישראל, לא עושה מלחמה נפשעת כפי שהוא עושה, אלא הולך למשא-ומתן כדי להשיג שלום. זו העת, כמו בכל עת, להוצאת האזרחים, כל האזרחים, ממעגל העימות. זו העת להפסקת אש. זו העת להפסקת פשעי המלחמה של ישראל, שגבו, כאמור, עד היום כ-200 אזרחים, יותר ממחציתם ילדים, נשים וזקנים.
אנו קוראים לציבור בישראל אשר כן שבר את השתיקה שלשום, בהתכנסות יהודית-ערבית רחבה ביותר בטירה, ובהפגנה היהודית-ערבית שהתקיימה בחיפה שלשום, וגם באותה הפגנה בתל-אביב, שצריכה להיות אות קין על מצחה של הדמוקרטיה הישראלית – אותה הפגנה ברחבת "הבימה", שהותקפה על-ידי פאשיסטים תוך התעלמות מוחלטת של המשטרה, ואפילו תוך מתן אור ירוק מהמשטרה לתקוף את המפגינים. אם הרחובות יהיו מלאים ב"תג מחיר" וחבורות וכנופיות פאשיסטיות שיתקיפו אנשים בגלל דעתם, אני אומר לכם: הפאשיזם לא שלא יעבור – הפאשיזם כבר כאן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני מסיים, אדוני. אנו קוראים למפלגות אשר תומכות בתהליך מדיני, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, לשבור את שתיקתן, את תמיכתן – אני חושב שמפלגת העבודה עשתה דבר לא נכון כשהיא לא התייצבה כדי למלא את תפקידה האופוזיציוני היום – ולהפסיק את תמיכתן בממשלה ולא להמתין לסברה ושתילה חדשה, אם יהיה מה שקרוי "מבצע קרקעי". אנו קוראים לקהילה הבין-לאומית לעצור את ההידרדרות הנפשעת שמביאה עלינו ממשלת ישראל. השתיקה על הפשע המתגלגל בצומת ההיסטורי הנוכחי היא שותפות לפשע. חובה פוליטית ומצפונית לקרוא לממשלה ולפעול נגד הממשלה לחדול מהתוקפנות ולחדול מההרג.
אני חושב שהתקופה הזאת מחייבת, ראשית, הפסקת האש ויציאה למערכה אחרת, המערכה לשלום. והצעד הראשון במערכה לשלום הוא להפיל את הממשלה שמספסרת בדמנו ובחיינו, ובעיקר בדמו של העם הפלסטיני. לכן אנחנו מציעים אי-אמון בממשלה הנפשעת הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להשיב על שתי הצעות האי-אמון.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בעיצומו של מבצע שאין צודק ממנו ואין מוסרי ממנו. אנחנו בעיצומו של מבצע מובהק להגנה עצמית, שמטרתו להחזיר את השקט למדינת ישראל ולכתוש את תשתית הטרור של ארגון צמא דם שכל מטרתו פגיעה באזרחים חפים מפשע.
אדוני היושב-ראש, אנחנו בעיצומו של מבצע שכל מדינה בעולם הייתה, לו יצאה אליו – לדעתי, חלקן של המדינות היה פועל בעוצמה רבה יותר אם היו נורות רקטות לעבר יישוביהן או לעבר בתי תושביהן. האם ארצות-הברית הייתה מאפשרת מצב כזה? בריטניה? צרפת? מדינות סקנדינביה? יפן? טיל אחד, אדוני היושב-ראש, אחד, טיל אחד, רקטה אחת לפריז, לונדון או וושינגטון, והצד השני היה כבר זכרו לברכה.
בשעה שאני עומד כאן, אלפי חיילי צה"ל עושים ככל יכולתם להגן – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הפגזות מהאוויר על פריז זה דבר נורמלי, בטח.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – אלפי חיילי צה"ל עושים ככל יכולתם להגן על כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים גם יחד. בשעה שאני עומד כאן, עשרות ילדים שבמדינה אחת הם בעיצומה של החופשה הגדולה, מוקפצים לממ"דים או למרחבים מוגנים – זמן קצר – רק כי חבורה של מופרעים, חיות אדם – חיות אדם – שיושבים בעזה, יורים רקטות כדי להרוג אותם. זו מטרתם, אדוני – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
מי שנהרג בינתיים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ואין שום הסבר לטרור הזה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
מי שהורג בינתיים זה אתה והממשלה שלך – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
שום הסבר.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – והדימוי "חיות אדם" יותר מתאים לך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חיות האדם היושבים ברצועת-עזה יורים רקטות כדי להרוג ילדים קטנים באופקים, בשדרות, בנתיב-העשרה, ביד-מרדכי, באשקלון ובאשדוד, בתל-אביב – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
אתם יורים – – – שם.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – בראשון-לציון, בחולון, בירושלים. זו מטרתם. אין שום הסבר לטרור הזה. שום הסבר.
אדוני, ההיגיון אומר שמי שתומך בארגון טרור הוא טרוריסט בעצמו.
חובתנו ומדיניותנו הן ברורות: נמשיך להכות ב"חמאס", ב"ג'יהאד האסלאמי" ובכל ארגון שינסה לפגוע בנו.
לכן, אדוני היושב-ראש, אין פלא שכבר יותר מ-48 שעות, זאת האמת, "חמאס" מתחנן להפסקת אש. מתחננים, יורדים על ברכיהם. אתם יודעים את זה. לא יעזור שום דיווח, כל הודעות הרהב של "חמאס". כולם יודעים את זה, גם אלה ש"חמאס" מבקש מהם שיתווכו כדי שתהיה הפסקת אש.
חבר הכנסת ברכה, בניגוד ל"חמאס", שמשתמש בילדים קטנים ובנשים כמגן אנושי, כוחותינו עושים הכול כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע, וגם אתה ראית את הסרט שהוציא אתמול דובר צה"ל, שבו טייסינו נוצרים אש – נוצרים אותה – כאשר הם מגלים נשים וילדים בקרבת מחסני התחמושת והאמל"ח שהקימו. ואם יותר לי להמר, אדוני היושב-ראש, הנשים והילדים לא היו שם במקרה; הם היו שם כדי לשמש מגן אנושי. חבר הכנסת ברכה, זה הטרור, זו הפגיעה בילדים.
ועוד יש שימוש נלוז, נבוב, במסגדים, בבית-תפילה, כדי להחביא רקטות – אתה תומך בדבר הזה? – או בבתי-ספר כמקום מסתור לאמצעי לחימה. רק העלובים ביותר משתמשים בסגנון כזה, רק העלובים ביותר, רק הפחדנים ביותר, נוהגים כך.
בשעה זו, בדקות אלה, ארגוני הטרור בעזה ממשיכים לעשות ככל שביכולתם כדי להרוג ולרצוח אזרחים – גברים, נשים וטף – ועוד משתמשים בשקר הגדול של הכיבוש. האם ברצועת-עזה יש כיבוש? הרי לפני תשע שנים, אדוני היושב-ראש, נסוגונו לקווי 4 ביוני 1967 ברצועת-עזה, כהמלצתכם. אמרתם שהנסיגה לקווי 4 ביוני תביא שלום. לא שלום קיבלנו, אלא מלחמה נוראה. זהו, אדוני, עוד לקח שאנחנו לומדים מן השבוע הזה: כישלונה של הקונספציה. מה היא אומרת, הקונספציה הזאת? אם ישראל רק תיסוג לקווי 4 ביוני 1967, יפרוץ שלום. ובכן, הקונספציה קרסה. אם ישראל, חלילה, תיסוג לקווי 4 ביוני 1967 בגזרות אחרות – וכל עוד אני וחברי פה זה לא יקרה – אבל, חלילה, אם הדבר הזה יקרה, לא שלום נקבל אלא מלחמה איומה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הרי כל המלחמות נפתחו על-ידי ממשלת ישראל.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אין ספק.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
צריך לצאת מזה. צריך לצאת מזה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אין שאלה. נכון.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אתה שקוע באותו מעגל.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני שקוע, מה לעשות.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הקזת דם מפרנסת הקזת דם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת ברכה, נא לא להפריע.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת ברכה, מה לעשות, אני שקוע.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אין מלחמה שלא יזמה ממשלת ישראל מ-1967 – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הרי יש עובדות. הרי יש עובדות, יש עובדות. אדוני, בעוד כמה שנים נציין – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת ברכה, גם אתה אדם מלומד ויודע את העובדות. בעוד שש שנים, פחות או יותר, נציין 100 שנה לתחילת הסכסוך האלים, הרצחני, בינינו לבין הפלסטינים, בינינו לבין ערביי ישראל. לא היה כיבוש ולא היו התנחלויות. אפילו ישראל לא הייתה קיימת. אבל אז, ב-1920, כאשר התבצע הטבח הראשון ביהודי ארץ-ישראל, איזה תירוץ היה אז? איזה תירוץ היה לטבח בחברון? איזה? איזה כיבוש היה שם? איזה כיבוש? איזה תירוץ היה לרצח של שיירת "הדסה"? פצועים הובלו – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אתה רוצה – – –? המאזן הזה מאוד מסוכן.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
פצועים. אדוני היושב-ראש, אנחנו – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הדרך שבה אתה הולך – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
איזה הסבר? איזה הסבר חוץ מהסבר גזעני?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
עוד עשר שנים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חוץ מהסבר גזעני?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זה מאזן מאוד מסוכן, שאתה מדבר עליו.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גזענות. גזענות ורצון לרצוח יהודים. אתה יודע את זה. אתה יודע את זה. ואתה יודע את זה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ב-1948 רוב העם הפלסטיני הפך לפליטים. זו לא הייתה מכה מהשמים. אל תיכנס למאזן הזה. זה לא לכבודך. פה יש מלחמה ויש שפיכות דמים שצריך להפסיק. זה בידי ממשלת ישראל. ממשלת ישראל יכולה לחסוך בחיי אדם ולהביא שקט, והיא יכולה להמשיך בהרג.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, כאשר נציין את יום השנה ה-100 לתחילת הסכסוך האלים – אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ברכה, מעולם לא הייתה הרמת יד, מעולם לא היה טבח ולא היה טרור שהופנה מן היישוב היהודי אל ערביי ישראל. מעולם לא. ואם ניצחנו במלחמות מגן, אין שום כוונה להתנצל, שום כוונה: לא ב-1948, לא ב-1967 ולא בשום התנגשות אחרת. לא נתנצל שניצחנו. אתה יודע, כתבו על זה פעם את המאמר הנודע "סליחה שניצחנו". אנחנו לא מתכוונים להתנצל. אם לא היינו מנצחים, לא היינו כאן. אם לא היינו מנצחים, לא היינו מדברים פה. אם לא היינו מנצחים, אני אפילו לא בטוח שאתה היית מתאים בהגדרות לקריטריונים של חלק מארגוני הטרור, שכל מי שלא מוצא חן בעיניהם, סוני או שיעי, גם אותו טובחים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לכבוש עם – – – זה מלחמת מגן?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה יודע את זה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הרי אין גבול לחוסר הבושה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
של מי?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
להגלות עם שלם, לכבוש את אדמתו ולשלול את חירותו – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת ברכה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – זה מלחמת מגן?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בוודאי. מלחמת העצמאות הייתה מלחמת מגן.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
על מה אתה מדבר?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
על מה אתה מדבר?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
תתבייש לך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מה זה היה? מישהו רצה בזה? מישהו רצה בזה?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
טוב – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
התגוננו. הפסדתם.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לצפות ממך למשהו – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הפסדתם, הפסדתם – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
היום יש מדינה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – תקבל את ההפסד.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
היום יש מדינה חזקה – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
יש מדינה חזקה, ברוך השם – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – אנחנו יכולים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ברוך השם שיש מדינה חזקה – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
נכון – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – חבר הכנסת הורוביץ.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אנחנו צריכים לקחת אחריות – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אם היינו פעם אחת, אם פעם אחת היינו מפסידים, גם אתה לא היית פה, וגם האנשים שהפגינו במוצאי-שבת בכיכר "הבימה" – ואני בעד זכות ההפגנה; לשאת שלטים "צה"ל הוא טרוריסט", "צה"ל הוא צבא של טרוריסטים" זה לא הפגנה. זה התרסה, זו הסתה.
וחבר הכנסת ברכה, רק בשבוע האחרון נורו יותר מ-900 רקטות ופצמ"רים לעבר מדינת ישראל, 70 מהן היום. זה לא מראה על כוונות שלום, זה מראה על טרור.
ולך, חבר הכנסת הורוביץ, שקורא עם חבריך לקיום משא-ומתן עם אבו מאזן – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
ודאי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אני מזכיר לך, אדוני, שכל הזמן הזה – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
המשא-ומתן הוא לא בין ליברמן לבין נתניהו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ברכה, היו לך יותר מ-11 דקות לטעון את כל טיעוניך. תודה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אם אתה אומר שלא צריך קריאות ביניים, אז – – – בסדר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מזכיר לחבר הכנסת הורוביץ, אדוני היושב-ראש, שכל הזמן הזה ברשות הפלסטינית – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סגן השר, אם לא תקרא בשמות של חברי כנסת, אז הם לא יענו לך, כך תוכל לדבר – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מסכים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – ברוגע. הכנת תשובה מלאה – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כל הזמן הזה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – תקרא אותה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אבל הוא מעוניין – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כל הזמן הזה מכהנת ברשות הפלסטינית ממשלת הטרור בראשות אבו מאזן. בכל הזמן הזה שנורות רקטות כדי לפגוע בילדים חפים מפשע – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
זה חוסר אחריות להגיד את זה – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – מכהנת ברשות הפלסטינית ממשלת טרור, עם שרים של "חמאס", שאבו מאזן צירף לממשלתו, וזה על אחריותו. כל הזמן הזה. היה לו שבוע ימים לסלק אותם מממשלתו, הוא לא עשה זאת. רוצים לדבר אתו? שיסלק אותם, שיפרק את ממשלתו, ממשלת הטרור. ושום הסבר אחר אין לכך – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
גם לפני הממשלה אתה התנגדת למשא-ומתן – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – אין לכך שהוא ממשיך ועומד בראש ממשלת טרור.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – זה סתם תירוץ. גם אז אתה התנגדת. גם אז קראתם לו "טרוריסט" – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חבר הכנסת הורוביץ, תודה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ממשלת הטרור מכהנת, ואני הודעתי כאן, אדוני היושב-ראש, בשם הממשלה, לפני שלושה שבועות ולפני ארבעה שבועות, על בסיס החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני, שאושרה פה-אחד – גם על-ידי שרים שאינם באים מן התפיסה שלי, חבר הכנסת הורוביץ – שכל עוד מכהנת ברשות הפלסטינית ממשלה שבה יושבים אנשי "חמאס", לא יהיה משא-ומתן, וההחלטה הזאת היא בתוקפה.
אבל, אדוני, אנחנו כאן בדיון פרלמנטרי. כל אותו זמן שאנחנו מדווחים דיווחים שונים על המשך ירי הרקטות בכמויות אדירות – שהולכות ויורדות, ברוך השם, בזכות פעולת ההגנה העצמית שלנו – אני מוצא את עצמי עונה על הצעות אי-אמון בממשלת ישראל בימים האלה. אין ספק שחלק מסיעות האופוזיציה העלו לרף חדש את המושג "בושה". חשבתי, אפילו האמנתי, שבשעה שבה יש צורך לגלות אחדות לאומית רחבה, רחבה ביותר, שלא לדבר על אנושיות, על אמפתיה לאזרחי ישראל, חלק מסיעות האופוזיציה יעשו כן. חשבתי לתומי שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. אדוני, זהו רגע מביך ומבזה לעמוד מול אופוזיציה ולהשיב על הצעות אי-אמון בזמן שמרבית אזרחי ישראל דואגים לחייהם – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ובשעה שחיילי צה"ל מוכנים להקריב מעצמם כדי להגן על אזרחי ישראל מחיות האדם שברצועת-עזה. אדוני – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
מותר לדבר ביום כזה על הגנת הצרכן – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – ולא על חיי אדם? – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני, שלשום – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – מה ההיגיון פה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני, שלשום ציינו, שלשום – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
שקט, יורים. שקט, יורים – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – שלשום, 12 ביולי – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – ירי רומנטי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת ברכה, תודה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
שלשום, 12 ביולי, ציינו שמונה שנים לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. סיעתי, סיעת הליכוד, הייתה אז באופוזיציה. ב-12 ביולי בשעות הצהריים הודעתי בשם תנועתי שאנחנו נוצרים כל פעילות פוליטית, פרלמנטרית וחוץ-פרלמנטרית – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
כי הסכמתם למלחמה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ותמכנו במדינה, תמכנו בממשלה – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
תמכתם במלחמה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – תמכנו במאמצי כוחות צה"ל בזמן לחימה. חבל שהאופוזיציה היום לא השכילה לעשות זאת שוב – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני סגן השר, כשהתותחים רועמים, הדמוקרטיה לא שותקת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, בניגוד להרגלי כמדי שבוע, אינני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההצעות, משום שפשוט לא נהיה כאן בזמן ההצבעות. תצביעו נגד עצמכם.
<זהבה גלאון (מרצ):>
למה אתם – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. רק לצורך הפרוטוקול צריך לומר שחלק גדול מסיעות האופוזיציה אכן ויתרו על הצעות האי-אמון, כי זה לא היה ברור.
חברי הכנסת, כמו כן, חלק גדול מסיעות הבית לא הגישו שם של דובר – לא מתכוונים להשתתף בדיון הזה. לכן אני אקרא רק בשמות של אלה שהגישו לי שמות דוברים. מטעם סיעת מרצ, חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני, אפשר לקבל – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה?
<דב חנין (חד"ש):>
אפשר לקבל את רשימת הדוברים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
רשימת הדוברים, אם אפשר למחשב אותה, אבל זה לא מסובך, זה הולך כך: חברי הכנסת אילן גילאון, אחמד טיבי, דב חנין, ג'מאל זחאלקה וישראל חסון.
<ישראל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טעות?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא טעות? בסדר. בבקשה.
<אילן גילאון (מרצ):>
אנחנו יכולים לקבל את הזמן של אלה שלא באו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעה מעניינת, אבל אני אשקול אותה בהזדמנות אחרת. לרשות כל דובר עד שלוש דקות, אדוני.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, אדוני, אומרים שכשהתותחים רועמים, המוזות חייבות לעבוד שעות נוספות. זה בדיוק הזמן שהמוזות חייבות לעבוד, כי אם לא, יהיה קיפוח של חיי אדם.
זכותה של מדינה – ולא רק זכותה, חובתה – להגן על אזרחיה. אבל גם חובתה להבין את המציאות שבה היא נמצאת. והמציאות היא מציאות כפולה. לו היה לנו עכשיו זמן היינו מדברים על חוכמה שבדיעבד והייתי יכול לשאול את השאלה מדוע ה"חמאס" בכלל נמצא בעזה. יכולתי לשאול את השאלה הזאת. אינני שואל אותה, אדוני, כי אין לנו זמן, כי אנחנו צריכים לפתור נקודתית וטקטית, וצריך להיות ברור שזה טקטית.
פתרון יסודי, פתרון קבע בעזה, יבוא רק דרך רמאללה. אין פתרון אחר.
וזה נכון שמדינות לא מסכימות – אף מדינה בעולם לא מסכימה שיטווחו את אזרחיה, ברור לגמרי. אני מדבר גם כחבר כנסת, אדוני, ממרצ, גם כאזרח וגם כתושב אשדוד, במקרה הזה. אבל שום מדינה בעולם לא הצליחה לפתור בעיה מול תנועת גרילה, כי אין שום סימטריה. וצריך להבין, כאשר אנחנו מנסים להגן על ילדינו, אבן ריחיים גדולה מוטלת על כתפינו ואומרת שעלינו להגן על ילדינו וגם על הילדים בתוך עזה באותו זמן. אני יודע שזה בלתי אפשרי, שצריך לעבוד עם אזמל של מנתח; איך אומרים, עם משקפת של שען חירש יש לעשות את הדבר הזה.
אבל הפתרון הוא פתרון טקטי בלבד. ואני, אדוני, איך אני יודע שזה פתרון טקטי? כבר הייתי בסרט הזה, זו כבר פעם שלישית שאני בסרט הזה. ובדרך כלל – אני לא רוצה לקלקל את סוף הסרט, לא לעשות ספוילר, מה שנקרא; הוא נגמר בשנה של שקט ובבחירות, משום שבאמת לא עושים את מה שמוטל עלינו לעשות.
מה שממשלת ישראל צריכה לעשות עכשיו, ולזה נועד האי-אמון שלנו: די, הוכחתם ל"חמאס", אני חושב ש"חמאס" נוכח – סגן השר אמר פה ש"חמאס" מתחנן להפסקת אש. ואני אומר, בואו נלך על הפסקת אש חד-צדדית. ניתן זמן – הרי לירות תמיד יש זמן אחר כך – ונכנס פגישה דחופה, פגישת פסגה, של אבו מאזן, של סיסי, של עבדאללה, של קטאר, של עוד גורמים שיש להם לא בדיוק עניין בפריחתו של ה"חמאס", אבל יש להם מנופים חזקים עליו, ונפתור ברמה טקטית את הבעיה. כי העיקרון של: אם יורים עלינו אנחנו חייבים לגונן על עצמנו, הוא מקובל על כל אחד. אבל כרגע, אם יש פנייה מן הצד ההוא, אנחנו צריכים להיעתר לה. ולכן אני אומר, זה הדבר המיידי שצריך לעשות.
במילים אחרות, לפי מימרתו של קלאוזביץ, שאמר שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים, אנחנו כאן באים ואומרים בדיוק את היפוכו של דבר: המדיניות היא המשך המלחמה באמצעים אחרים – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – ויפה שעה אחת קודם.
אני יודע שהסתיים לי הזמן, אחרת הייתי אומר עוד הרבה מאוד דברים, אבל, אדוני – באמת משפט תיתן לי – השיקולים חייבים להיות שיקולים מבצעיים, של הגנה על אזרחינו ועל חפים מפשע, ולא שום שיקול אחר, של גברא, מפלס הגברא של פוליטיקאים בתוך הקואליציה, האמיצים והגיבורים האלה. אנחנו, כן, אנחנו באים מהצד החרדתי של העם. אני אומר את הדברים מאשדוד כרגע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין – אה, ישנו, חבר הכנסת טיבי. אתה מוכן לוותר לו, לחבר הכנסת טיבי? בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
דב, ואחר כך אני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא לוותר, אלא – כן, אז בסדר, אז הוא ידבר אחריך. בבקשה, לרשות חבר הכנסת דב חנין עד שלוש דקות, ואחריו יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, אלה הם באמת ימים נוראים. ימים נוראים. אזרחים בישראל חיים בחשש, בעזה הרוגים ופצועים – אזרחים, ילדים, ילדים קטנים; חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה הזכיר פה כמה מהשמות. תמונות קשות, נוראות, שבתקשורת הישראלית לא מראים, אבל כשרואים אותן אי-אפשר שלא להתחלחל.
עמיתי חברי הכנסת, אם זה היה סרט, היינו אומרים: סרט איום. אבל זה יותר נורא מזה, כי בסרט הזה כבר היינו. אזכיר לכם, קראו לו בשמות אחרים: בהתחלה קראו לו "גשם ראשון", אחרי "גשם ראשון" בא מבצע "גשמי קיץ", אחרי מבצע "גשמי קיץ" היה מבצע "ענני סתיו", אחרי מבצע "ענני סתיו" היה מבצע "חורף חם", אחרי מבצע "חורף חם" היה מבצע "עופרת יצוקה", ואחרי מבצע "עופרת יצוקה" היה מבצע "עמוד ענן". ותמיד הסרט הזה הוא באותה מתכונת: יש מכה איומה על עזה, המון הרוגים ופצועים, ודיבורים מתלהמים על נכניס ונרביץ ונחסל ונמגר, אבל מסיבוב לסיבוב האיום על אזרחי ישראל רק גדל.
הגיע הזמן שנבין שהשיטה הזאת לגמרי לא עובדת, זה מה שקוראים "מעגל שוטה" – אתה מנסה משהו בכוח, וכשזה לא עוזר אז אתה אומר נעשה את זה ביותר כוח, ויותר כוח, ועוד יותר כוח. ושוב, זה לא עוזר, וזה לא פותר שום דבר, זה רק מחמיר את הבעיה, זה מחמיר את האסון שלנו ושלהם.
<ישראל חסון (קדימה):>
דב, את הנאום הזה צריך לנאום במקום אחר.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני חבר הכנסת חסון, אגיד לך מה צריך להגיד, גם פה וגם במקום אחר. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו צריכים לדרוש מהממשלה הזאת דרך אחרת, ודרך אחרת צריכה להתחיל, כמו שאמרו ידידי לפני, קודם כול מהפסקת אש, כי כל נפגע נוסף, כל בן-אדם נוסף שנפגע, רק מוסיף עוד שנאה, רק מעמיק עוד יותר את התהום שבין העמים בארץ הזאת.
וכן, עמיתי חברי הכנסת, מה שצריך להבין מהסיפור הזה זה שממשלת נתניהו עשתה דבר איום ונורא – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<דב חנין (חד"ש):>
– – כשהיא התייחסה לממשלת ההסכמה הפלסטינית לא כהזדמנות לכתובת פלסטינית שתדבר גם בשם הגדה וגם בשם עזה, אלא כאל עוד סוג של איום.
ועמיתי חברי הכנסת, כן, צריך להתחיל ללכת בדרך של שלום, לקבל את עקרונות יוזמת השלום הערבית מ-2002, ללכת בדרך אחרת. והיום – אדוני היושב-ראש, בזה אני מסיים – יש רבים שמתחילים להבין שרק הדרך האחרת תחלץ אותנו ואותם מהאסון הזה, של מלחמות נוספות. דרך אחרת, של תקווה, של חיים, של חיים בעצמאות ובלי כיבוש; דרך אחרת, של יהודים וערבים שמסרבים להיות אויבים, בתל-אביב, בירושלים, בטירה, בחיפה. צריך להחזיר לשני העמים שלנו את התקווה בעתיד, אבל התקווה בעתיד נמצאת רק בפוליטיקה אחרת ורק בממשלה אחרת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. עד שלוש דקות לרשות אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני שייך לאלה שרואים את הזוועות בעזה, זוועות היום-יום. רבים בציבור הישראלי – רוב הציבור הישראלי לא רואה את התמונות; לא רואה גופות מרוטשות, לא רואה בתים הרוסים ולא שומע מהי המשמעות האמיתית של "הקש בגג".
יש רושם שמדינת ישראל, ממשלת ישראל והצבא דורשים לעצמם תעודת הוגנות על "הקש בגג", כאילו לא נהרג אף ילד פלסטיני, לא חוסלה אף משפחה פלסטינית, כי צה"ל הוא הצבא ההומני ביותר. אלוהים אדירים, אם הוא לא היה הומני, כמה הוא היה הורג? עד עכשיו כמעט 200 הרוגים – מתקרב ל-200 הרוגים – יותר מ-1,000 פצועים, 400 בתים שהוסרו מעל פני הקרקע, עמותה לאנשים עם מוגבלויות – מֻעקין – חלק מבית-חולים גולח.
עכשיו, איך אני יודע שהתעמולה הישראלית במצוקה? ככל שעולה מספר הילדים ההרוגים בעזה, אתה רואה שיש כתבות בכמה ערוצים, שאנחנו מאשפזים ומטפלים בילדים בבתי-חולים ישראליים. ככל שיש יותר הרוגים פלסטינים – בּיחמלונא ג'מילה – עושים לנו טובה; מראים לנו תמונות של אימא שנמצאת ליד הבת שלה חולת הסרטן בבית-חולים איכילוב או תל-השומר. באמת תודה, באמת תודה. או שפתאום אתמול, פתאום, במקרה, יש הקלטה של טייס שאומר: יש ילדים, אני חוזר (אומר בשפה הערבית: נשבע על כך.); אבל כל הטייסים לפניו לא חזרו, אחרת איך נהרגו האנשים שהקראנו את שמותיהם, הילדים?
ובסוף מטיפים לך מוסר, מה זה טרור ומה זה תנועה לאומית. תגיד: זה טרוריסט, אתם טרוריסטים. אתם חיות, אמר נתניהו, אנחנו אנשים מתורבתים, ואנשים מתורבתים לא שורפים גופות. מוחמד אבו ח'דיר נשרף בחיים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אנשים מתורבתים לא מפציצים בתים. לא אני העליתי על נס והספדתי כאן את הארכי-טרוריסט מאיר הר-ציון, יימח שמו וזכרו, אדם שהרג אזרחים, רצח במו-ידיו – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – ונתנו לו תעודת יושר, כאילו הוא גיבור. אז מה שרואים משם לא רואים מכאן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
והילדים האלה, הרצח שלהם הוא פשע מלחמה. ועל פשע מלחמה פושעים משלמים – לא היום, מחר, והמחר הזה עוד יבוא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; בבקשה, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הדוחות של האו"ם מורים על כך ש-80% מאלה שנהרגו בהפצצות חיל האוויר הישראלי על עזה הם אזרחים שלא קשורים למלחמה בכלל. חלק גדול מהם ילדים, חלק גדול – נשים. נשים וילדים זה יותר משליש מההרוגים. אין ספק שהצבא הישראלי, בפקודה מראש הממשלה, משר הביטחון, והרמטכ"ל, ומפקד חיל האוויר, וכל הקצונה הבכירה, והמפקדים, והטייסים – עוברת פקודה להפציץ בעזה. והתוצאות נראות לעין. זה לא הייתה הפצצה מקרית שבה נהרגו אזרחים, ולמדו את הלקח ולא חזרו על כך, אלא דבר מתמשך.
כל שופט בעולם היה מרשיע את הנאשמים, גם מפני שהם חזרו על אותו דבר יום אחר יום, יום אחר יום; כל יום נהרגים עשרות אנשים. והפשע נמשך, ויש לפשע תומכים ומוחאי כפיים. אני היום ראיתי, חוויתי את זה על בשרי, בישיבת ועדת הפנים, כאשר יושבת-ראש הוועדה, בתחילת הישיבה, לפני שהתחילו, אמרה: הולך להיות דיון סוער. במשך הישיבה הקרינו סרט, סרטון, שבו נראים חזיזים נזרקים על שוטרים בסביבות מסגד אל-אקצא. ואז צעקו חברי כנסת מהימין, ובהם מי שישב לימיני, מוטי יוגב, חבר הכנסת מוטי יוגב, שצריך לאסור על מוסלמים להתפלל במסגד אל-אקצא. ואני אמרתי את הדבר המתבקש, שאסור לשוטרים ולחיילים להיות שם, כי זה שטח כבוש, כי זו אדמה פלסטינית. הם מפרים את החוק הבין-לאומי בהימצאותם שם. ככה צריך להסתכל על הדברים.
חבר הכנסת יוגב אומר לי: לא רק שנאסור על המוסלמים להתפלל במסגד אל-אקצא, אנחנו, היה לנו בית-המקדש ונבנה את בית-המקדש. ואז אני עניתי לו, דווקא מהמסורת היהודית – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – שמי שידיו מגואלות בדם, הוא לא יבנה את בית-המקדש. הוא לא יכול להתקרב אל הקדוש: ויהיו עלי דברי ה' לאמור, דמים לרוב שפכת, מלחמות גדולות עשית, לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני. ואתם שפכתם דמים רבים, דמים רבים שפכתם.
וצריך להעמיד את אלה, להעניש את כל אלה שהורגים ילדים בעזה. יעמוד נא ראש הממשלה ויגיד משפט אחד: אני לא אהרוג, לא ארצח ילדים בעזה. הוא יעשה את זה? אף אחד, מכל הליכוד ומכל הממשלה הזאת, לא מוכן להגיד את המשפט הפשוט: אנחנו מתחייבים לא להרוג ילדים בעזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל חסון, אחרון הדוברים.
<ישראל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לשם שינוי רוצה לעמוד פה היום בשביל להביע אמון בממשלה, אבל אני רוצה לעשות חידון קצר לכל מטיפי המוסר. וד"ר טיבי, חבל שאתה יוצא. אני רוצה לשאול, מי אמר את הדברים הבאים, אדוני היושב-ראש: "אין דבר נעלה יותר מאלה אשר ישראל מכנה 'מחבלים שהידים'. בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם השהיד הוא שיא התפארת. אין ערך יותר נעלה מאשר השהדה – מוות למען אללה. השהיד הוא אשר פורץ דרך ומסרטט בדמו את הדרך לחירות ושחרור. השהיד הוא סמל המולדת. ברכות לאלפי השהידים במולדת ובנכר, וברכות לשהידים שלנו ושלכם בתוך הקו הירוק".
אני יכול להמשיך. אתם מטיפים מוסר? אתם מטיפים מוסר למי? ד"ר טיבי, אתה קורא למאיר הר-ציון רוצח? תתבייש לך. כמה השהידים רצחו? כמה השהידים – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם רצחתם את – – –. מוחמד אבו ח'דיר שהיד או לא שהיד?
<ישראל חסון (קדימה):>
כמה? מוחמד אבו ח'דיר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מוחמד אבו ח'דיר שהיד או לא שהיד?
<ישראל חסון (קדימה):>
מוחמד, מוחמד אבו ח'דיר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה השם.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
עם זה תתמודד.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה אמור לדעת ערבית.
<ישראל חסון (קדימה):>
– – צריך להיות – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא כמוהם.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה צריך להיות הפרימה-בלרינה שרוקדת על הדם כמו אחרון האנשים שרוקדים שמה. אתה רוקד על הדם, ואתה יודע שאין אדם אחד במדינה הזו – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<ישראל חסון (קדימה):>
– – שחושב שמה שנעשה למוחמד אבו ח'דיר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה מגן על הר-ציון – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – פושע, טרוריסט שהרג אזרחים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
בדם קר.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה מחלק – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה מחלק ציונים כשאתה אומר לי "שהידים"? בוא, השהיד של "סבארו" – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
שהידים – – – אתה לא יודע מה זה "שהיד" בערבית?
<ישראל חסון (קדימה):>
בוא – ואללה, לא, תלמד אותי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – שהיד בערבית.
<ישראל חסון (קדימה):>
ואללה, תלמד אותי, את השהיד בערבית.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אבל, חבר הכנסת חסון – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
למד אותי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – קצת הגינות ותקרא את השמות שהזכרתי בנאום.
<ישראל חסון (קדימה):>
יקירי – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אלה אנשים שהרגתם בסח'נין – –
<ישראל חסון (קדימה):>
יקירי – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – בעראבה, בטבח בכפר-קאסם. אתם הרגתם.
<ישראל חסון (קדימה):>
יקירי – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם – – –. אתה – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
אני יודע, אני יודע – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ואלה שהידים.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני יודע – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בכפר-קאסם מי הלך?
<קריאות:>
– – –
<ישראל חסון (קדימה):>
אני יודע – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אלה שהידים או לא שהידים?
<ישראל חסון (קדימה):>
אני יודע – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה הערך הנעלה ביותר בחיים – השהידים שאתם הרגתם.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רצחו. לא הרגו, רצחו.
<ישראל חסון (קדימה):>
סיימת? סיימת?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רצחתם, סליחה.
<ישראל חסון (קדימה):>
סיימת? אני יודע – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מילא מישהו שלא יודע ערבית.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה יודע. מילא – אני שאני יודע את הערבית, ואני לא מתנשא בזה שאני יודע – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אבל יש שמות.
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הזכרתי שמות.
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע. רגע. אני יודע להבחין היטב בין מסר למסר. ומי שכורך את השהידים – אתה יודע במה אתה כורך את זה. בוא לא נשחק עכשיו בדקדוקי עניות. כשאתה עומד פה ואתה מכנה אנשים, ואתה לוקח על עצמך, ואתה מצביע – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כי הוא הרג אזרחים.
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע. רגע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כי הוא יהודי הוא גיבור?
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע. רגע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הוא מחבל – –
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – יהודי.
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הרג אזרחים במו-ידיו.
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הלך, חצה את הקו – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת טיבי, תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – הרג משפחות.
<באסל גטאס (בל"ד):>
הוא כתב על עצמו את זה.
<ישראל חסון (קדימה):>
דרך אגב, אתה יודע מה היה ההבדל בינו, למשל – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
למה בחרת דווקא לגונן עליו?
<ישראל חסון (קדימה):>
לא, לא, אני לא מגונן.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הרי הוא הודה שהוא רצח אנשים בדם קר.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני לא מגונן עליו. אני מגונן, אני – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
והשאיר אדם זקן כדי שיעיד על פשעיו.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
איך? מה, מה, מה – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
אני אומר לך את הדבר הבא – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
הוא היה גיבור.
<ישראל חסון (קדימה):>
– – אני, אתה, אני לא מגונן על אף רצח.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – – בצה"ל.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני לא מגונן על אף רצח, ואני גם לא מצביע על אף רצח – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ראש הממשלה – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
– – אבל אני גם לא מטיח – סליחה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – כמו ראש הממשלה.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני לא מטיח באיש, לא מטיח באיש את האמירות הללו. אני לא מטיח באף – אני לא מטיח בקבוצת אוכלוסייה את מה שפה חבר הכנסת טיבי עושה בעניין של מוחמד אבו ח'דיר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה?
<ישראל חסון (קדימה):>
אני חושב שפה, יש פה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה עשיתי במוחמד אבו ח'דיר?
<ישראל חסון (קדימה):>
סלח לי, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה שאנחנו כואבים – אנחנו רוקדים על הדם. זה שאתם כואבים – כי יש לכם רגש. תתבייש לך. מה, אנחנו לא בני-אדם? מוחמד אבו ח'דיר זה אדם שאני מכיר באופן אישי את משפחתו. וכאשר חזרתי משם לכאן, היושבת-ראש שניהלה את הישיבה סירבה לשמוע מה אני מרגיש ומה מרגישה האימא שלו. בושה וחרפה. אתם לא מרגישים מה אנחנו חשים.
<ישראל חסון (קדימה):>
ד"ר טיבי – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם לא – –
<ישראל חסון (קדימה):>
ד"ר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – רוצים להרגיש – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
ד"ר טיבי – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תגלה הבנה – –
<ישראל חסון (קדימה):>
ד"ר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – קצת – –
<ישראל חסון (קדימה):>
ד"ר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – שאימא פלסטינית כואבת – –
<ישראל חסון (קדימה):>
ד"ר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – ויש אחרים שכואבים.
<ישראל חסון (קדימה):>
ד"ר טיבי, ד"ר טיבי, אני חושב שאני הייתי נותן לך לבטא את הרגש שלך, אבל אני הייתי רוצה, ואני גם מבין את – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
עצם הסיבה שמוחמד אבו ח'דיר – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע, רגע – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת טיבי, מספיק, הוא צריך לסיים, חבר הכנסת חסון.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה מוכן? רגע, תן לי רגע. אני רוצה לסיים ואני רוצה לומר לך: לא רק שאני מוכן שתבטא את הרגש שלך, בעניין של מוחמד אבו ח'דיר אני מרגיש כמוך ויותר גרוע. אני מרגיש בושה גדולה. אתה יודע מה העניין? אתה לא מרגיש אותו דבר כשאני חוטף את זה. ואיך אומרים ביידיש? (אומר משפט בשפה הערבית, להלן תרגומו: רק מי שכואב לו מרגיש בכאב), ואני אומר לך בעברית הכי פשוטה: היכולת לקחת נושא כזה כאוב ולרקוד על הדם הוא חרפה בשבילכם, ואני מצטער שאני אומר לך את זה ברמה האישית.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – –
<ישראל חסון (קדימה):>
תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל חסון.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – שרוקדת על הדם. אתם שופכים דם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
<ישראל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים להצבעה. שתי הצעות אי-אמון לפנינו. הראשונה מטעם סיעת מרצ: ההידרדרות במצב המדיני-ביטחוני. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 15 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
יש רוב, אבל הממשלה לא נפלה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רוב מוסרי, רוב מוסרי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעת האי-אמון השנייה היא: הידרדרות מסוכנת במצב – באחריות ממשלת נתניהו, מטעם הסיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת הסיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת אי-אמון מטעם הסיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד לא התקבלה על-ידי מליאת הכנסת.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא – הכרזה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בקשת הממשלה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות המוקנות לראש הממשלה לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום), למעט בכל הנוגע לעדות הלא-יהודיות, לפי המפורט להלן: 1. לשר לשירותי דת – את הסמכויות הנוגעות לנישואים; 2. לשרת המשפטים – את הסמכויות הנוגעות לגירושים. בבקשה, אדוני סגן השר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות המוקנות לראש הממשלה לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום), למעט בכל הנוגע לעדות הלא-יהודיות, לפי המפורט להלן: 1. לשר לשירותי דת – את הסמכויות הנוגעות לנישואים; 2. לשרת המשפטים – את הסמכויות הנוגעות לגירושים.
בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה לקבל את אישורה של הכנסת להחלטה הנ"ל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. כמובן, נדרשת כאן הצבעה, בעצם אישור בהצבעה. לכן, יש חברי כנסת שביקשו לדבר – כך אומר התקנון. הראשון שבהם הוא חבר הכנסת נסים זאב; בבקשה, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי לא זוכר את התקופה של פירוק משרד הדתות, כאשר באו ולקחו את כל הסמכויות שהיו שם, בכל מה שקשור לנושא נישואים, גירושים. הנושא של משרד הדתות – שהיום האחראי הוא משרד החינוך. אמרו: בשביל מה משרד הדתות? ראש הממשלה דאז אריק שרון אמר: אנחנו מחוללים פה מהפכה, הולכים לצמצם בהוצאות. איזה הוצאות? ההוצאות היחידות שהטרידו כל כך את הממשלה דאז היו העניין של משרד הדתות. בכל המשרדים האחרים דווקא הוסיפו תקציבים, ופה אמרו: זה מנגנון מיותר, מנופח, צריך לצמצם אותו, לצמק אותו ולפרק אותו. ואכן פירקו אותו.
ומאז אותו פירוק מנסים כל פעם, בכל ממשלה, כזו או אחרת, להחזיר קצת עטרה ליושנה, להחזיר את השפיות שלנו בממשלה ולהסביר ולומר: יש נושאים שהם שייכים לאותה מחלקה, לאותו שר שהוא ממונה. ממתי נושא של נישואים וגירושים קשור למשרדו של ראש הממשלה? כולנו זוכרים את הנושא של הגרים. הקים בית-דין, ראש הממשלה. כל מי שהיה רוצה להתגייר, היה בית-דין מיוחד במשרדו של ראש הממשלה, והיה מגיע לשם. בשביל מה בית-דין? יש לראש הממשלה בית-דין. הוא עוסק בכל דבר. אין נושא שהוא לא מעורב בו. הלוואי שראש הממשלה שלנו יוכל, ושתהיה לו הרבה סייעתא דשמיא וכולנו מתפללים להצלחת ראש הממשלה, שיוכל לעסוק בדברים המהותיים שקשורים לביטחון של מדינת ישראל ועם ישראל, בפרט בימים קשים אלה; הוא צריך גם את נושא הגירושים על הראש שלו, וגם את נושא הנישואים? ולכן, הוא החליט להתפרק מהנכסים האלה, מהעול הזה, הכבד, שהוא מיותר לחלוטין, שהוא בכלל לא רלוונטי למשרד ראש הממשלה.
אבל מה קורה בעצם? מעבירים כאן סמכות מראש הממשלה, ובמקום להעביר את הסמכויות למשרד האוריגינלי שהיה אז, משרד הדתות – כמובן, שר הדתות אין, כיום יש סגן שר, והסמכויות אצל ראש הממשלה, אבל אנחנו יודעים שראש הממשלה יכול להקנות את כל הסמכויות, כשר הממונה, לסגן שלו. מבחינה פוליטית אין שר דתות, יש סגן שר דתות. אבל למעשה הסמכויות הן אותן סמכויות. ולכן, גברתי היושבת-ראש – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
כן, רק משפט סיום.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – אני חושב שאין מקום להעביר את הסמכויות האלה לשרת המשפטים ציפי לבני, עם כל הכבוד, כאשר יש לה גישה חד-צדדית. היא לא אובייקטיבית. היא בעד נישואים, למשל, של חד-מיניים. מה לה ולנושא נישואים – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים, חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – ומה לה ולנושא גירושים בכלל? מה זה קשור אליה בכלל? מה היא מבינה בעניין הזה?
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז לכן אני חושב שאנחנו מתקנים עוול בעוול, וצריך להחזיר את הסמכויות האלה למי שראוי להיות ממונה עליהן, זה שר הדתות בפועל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
מוותר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
מוותר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
מוותר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
מוותר. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. הרשימה של הדוברים ננעלה. אחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. תודה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע זה, בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, בשעה זו שאנחנו מדברים פה אנחנו מדוּוחים על שורה של אזעקות בכל רחבי הארץ. עם ישראל כולו עומד בחרדה ליד החדרים הממוגנים, וכולם רואים את הנס ואת הפלא, ולא כולם מבינים שנס בתוך הטבע הוא לא פחות מנס שמעל לדרך הטבע. כולם משבחים את "כיפת ברזל" ואת הזכות שהייתה לשר הביטחון דאז, השר עמיר פרץ, שלא היה מבין גדול בביטחון אבל הוא היה מבין גדול בשדרות, הוא גר שם, והוא זכה לקבוע את הזירוז של ייצור הדבר הזה. ולכן אנחנו צריכים לומר משפט על העניין.
כתוב: אל תאמר בלבבך "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל". הווי אומר, הקדוש-ברוך-הוא נותן כוח לאדם לעשות ולהתגונן ולזרוע ולקצור ולהתפרנס, וכל מה שהוא עושה זה בכוחו של הקדוש-ברוך-הוא. בלעדיו שום דבר לא יצלח. כי "אם ה' לא ישמר עיר, שוא שקד שומר", "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". אנחנו ישבנו היום בוועדת הפנים על הכשל הנורא שהיה במוקד 100 בזמן חטיפת הבחורים, והוכח שהיה שם מצב שאם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר, ופשוט עיניהם לא ראו ולא שמעו. לכן צריכים לדעת שכל רגע וכל שעה שאנחנו עדיין חיים פה בארץ זה בנס בתוך הטבע, ולעתים גם נס מעל דרך הטבע.
לכן, כבוד היושבת-ראש, כאשר מפקד בצבא, מפקד חטיבת גבעתי אלוף-משנה עופר וינטר, כותב לחייליו שהוא נושא עיניו לשמים וקורא עמם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"; ה' אלוקי ישראל, היה נא מצליח דרכנו אשר אנחנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך, וכו'; כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם, ונאמר אמן – כותב מפקד לחיילים, ומה התגובה בעיתון "הארץ", שהוא העיתון של ההגמוניה השלטת אף-על-פי שהם מיעוט קטן? הוא איבד את הזכות להוביל לוחמים בצה"ל. תשמעו טוב, אותם אנשים שמדברים כל הזמן על העניין שחרדים צריכים להתגייס, כשמגיע מישהו שהוא לא חרדי, הוא רק לקח פסוק, ורק מוביל את החיילים שלו באמונה, ורוב החיילים שלו מאמינים במה שהוא כותב, אז הוא כבר פסול מלהיות מפקד בצבא.
אומרים שיש קרנות רפורמיות שמממנות כל מיני ארגונים עם כל מיני שמות; אחד מהם כתב בפירוש היום שצבא ישראל אינו צבא האל; צה"ל הוא לא מיליציה דתית שמונהגת על-ידי כוהני דת, אלא צבא חילוני וכו' וכו', והוא אומר: צריך להוציא את הדת מהצבא – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – חיילים לא צריכים להישלח לקרב כדי להילחם במנאצי שם אלוקי מערכות ישראל. גברתי, אני רוצה להשלים. הרבנות לא צריכה להנחיל תודעה על הלוחם היהודי. הוא מסיים במשפט נורא, שאני בטוח שרוב אזרחי ישראל לא יסכימו אתו: יש במדינת ישראל ריבון אחד, והוא ריבון מדיני אזרחי.
ואני אומר: יש ריבונו של עולם אחד, שברא את העולם, נתן לנו את הארץ ועושה ויעשה לכל המעשים, ואין שום ריבון מלבד ריבונו של עולם. ומי שבא בשם מישהו אחר, שאינו ריבונו של עולם, אין לו שום זכות מוסרית לבוא ולהילחם בפלסטינים, שזועקים, ומבחינתם בצדק: ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עמים, שכבשתם את ארץ-ישראל. בשם מה הולכים להילחם על ארץ-ישראל אם לא בשם ה' אלוקי ישראל, שהוא ריבונו של עולם, והוא הריבון? והממשלה יש לה סמכות מאותו כוח של ועד הקהילה שנבחרים לקבוע לצאת למלחמה ולהגן.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אז הקדוש-ברוך-הוא יגן על כל החיילים ועל כל האזרחים שנמצאים בחזית, יגן ויציל וישמור, ולא יסתכל על אותו מיעוט – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – שמנאץ את אלוקי ישראל, אלא על רוב העם, שמברך את ה' אלוקי ישראל. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת.
על כן אנו נעבור להצבעה. יש לנו כאן שתי הצבעות נפרדות. אנחנו מתחילים בהצבעה על בקשת הממשלה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות המוקנות לראש הממשלה לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום), למעט בכל הנוגע לעדות הלא-יהודיות, לפי המפורט להלן: 1. לשר לשירותי דת – את הסמכויות הנוגעות לנישואין. אנחנו עוברים להצבעה על העברת הסמכויות בנוגע לנישואין לשר לשירותי דת. בבקשה, ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה – 14
נגד – 1
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הסמכויות הנוגעות לנישואין המוקנות לראש הממשלה לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום) לשר לשירותי דת נתקבלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
בעד – 14, נגד – 1, נמנעים – 2. ההצעה התקבלה.
אנחנו נעבור להצבעה הבאה – בקשת הממשלה להעביר את הסמכויות של ראש הממשלה שנוגעות לגירושין לשרת המשפטים. ההצבעה החלה. בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה – 14
נגד – 1
נמנעים – 3
ההצעה להעביר את הסמכויות הנוגעות לגירושין המוקנות לראש הממשלה לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום) לשרת המשפטים נתקבלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
14 בעד, נגד – 1, שלושה נמנעים. על כן הסמכויות הנוגעות לגירושין הועברו לשרת המשפטים.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014>
[מס' מ/620; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"א, עמ' 2305, הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ב', עמ' 23167; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גילה גמליאל:>
אנחנו נעבור להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן, בבקשה. בשעה טובה.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר עוזי לנדאו, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בשגרת העבודה, מחר אנחנו גם נכנס את ועדת הכלכלה לדיון כלכלי על המצב של עסקים קטנים ובינוניים, עם נציגי הממשלה. לבנו עם כל אלה שעושים במלאכה, אלה שנלחמים ואלה שסופגים, כאשר הם עושים את הכול באחריות ובערבות הדדית.
אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית. מטרת החוק המוצע היא לקבוע הסדרים שונים שייעלו את האכיפה של חוק הגנת הצרכן. למעשה, הצעת חוק זו נדונה ואושרה בוועדת הכלכלה בכנסת השמונה-עשרה, בראשותו של חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, שרק לאחרונה חזר למשכן הכנסת – ואנחנו מברכים אותו. היא אף הונחה על שולחן הכנסת לקריאות השנייה והשלישית, אולם בשל הבחירות – מי זוכר? – הליך החקיקה לא הסתיים, והכנסת התשע-עשרה החילה על ההצעה דין רציפות.
מפאת חשיבות הצעת החוק דנו בה מההתחלה, ובחלק מהסעיפים שילבנו תיקונים נוספים על התיקונים שעליהם החליטה ועדת הכלכלה בכנסת השמונה-עשרה. בכל מקרה, אני חוזר – אני רוצה לברך את חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן על שובו לכהן כחבר הכנסת, ולהודות לו על עבודתו המסורה בכנסת השמונה-עשרה. אני בטוח – אם הוא לא הולך להיות שגריר – שהוא ימשיך לפעול כאן באמונה.
להלן אתייחס להסדרים העיקריים שבהצעת החוק: הרחבה ושינוי של הוראות החוק הקיימות העוסקות באיסור ניצול מצוקת הצרכן, כך שהאיסור המצומצם של ניצול מצוקת הצרכן יורחב ויחול על כל הפעלה של השפעה בלתי הוגנת. הצעת החוק קובעת נורמה כללית שעניינה איסור על עוסק לעשות דבר, במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת, העלול לפגוע ביכולתו של צרכן לקבל החלטה אם להתקשר בעסקה עמו, באופן שיש בו שלילה של חופש ההתקשרות של הצרכן או פגיעה מהותית בחופש ההתקשרות שלו. כמו כן, כדי למנוע מצב של תת-אכיפה בשל קשיי הוכחה, נקבעה בהצעת החוק רשימה של נהגים אשר ייחשבו נהגים שיש בהם השפעה בלתי הוגנת, כגון הגבלת יכולתו של צרכן לעזוב מקום ומניעת האפשרות של צרכן להתייעץ לגבי ההתקשרות בעסקה.
בדיוני הוועדה בכנסת השמונה-עשרה הוספה, ביוזמתו של יושב-ראש הוועדה בעבר, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, פרקטיקה פסולה נוספת לרשימת הנהגים האמורה, והיא מניעת האפשרות של צרכן להביא עמו למקום עסק או למקום אחר, המנוהל על-ידי עוסק מזון או שתייה, מאותו סוג שהעוסק מוכר במקום – בתנאי שאין מדובר במסעדה או בעסק מסוג זה. מדובר ברשימה סגורה, ואם יהיה נוהג שאינו מנוי ברשימה, תידרש הוכחתו לפי היסודות הקבועים בנורמה הכללית.
נושא שני: אכיפה. הסמכת מפקחים וסמכויות פיקוח. הוראות אלה שונו והותאמו לנוסח המקובל כיום, כך שלפקחים יהיו סמכויות רחבות מאלה הקיימות היום, ובכללן הסמכות לדרוש מכל אדם למסור את שמו ומענו ולהציג את תעודת הזהות שלו או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו, וכן הסמכות לבקש מבית-משפט צו חיפוש ולבצעו. בעיית האכיפה בישראל, בנושאים רבים, הייתה תמיד – חוקקו חוקים, אבל אין אוכפים. החוק הזה מחזק במידת מה נושא זה.
צווים מינהליים – בהצעת החוק הוענקו לממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן שני כלי אכיפה נוספים מעבר לכלי של עיצומים כספיים, שעליו אעמוד בהמשך. הראשון – צו לשמירת טובין במקום העסק ביחס לטובין שלא קוימה לגביהם חובת סימון. הצורך בכלי אכיפה זה נובע מכך שאין אפשרות מעשית לתפוס ולאחסן כמויות גדולות של טובין שאינם מסומנים. השני – צו להפסקה או למניעה של השפעה בלתי הוגנת. כפי שציינתי מוקדם יותר, האיסור על הפעלת השפעה בלתי הוגנת, הכוח, נקבע כנורמה כללית ונוסח באופן רחב, כדי לאפשר גמישות ובשל חוסר היכולת לצפות את כל המצבים האפשריים שבהם עוסק יוכל להפעיל השפעה בלתי הוגנת על צרכן. הצרכן הוא איש, לעתים רבות, יחיד, בודד וקטן, ואין לו העוצמה להתמודד עם אותם אלה שיש להם מעגלי השפעה וכוח. עם זאת, כדי להבטיח ודאות בהפעלת הנורמה, נקבע כי היא לא תיאכף בהליך מינהלי, ואכיפתה בהליך פלילי תתאפשר רק אם ניתן צו מינהלי להפסקה או למניעה של ההפרה, והצו הופר בידי העוסק.
הוועדה לא רק הבינה את הצורך בהגברת אמצעי האכיפה ברשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, אלא שלדעתה חיוני להעמיד לרשות הרשות סל כלים אפקטיבי יותר. במקביל היינו ערים גם לצורך לשמור על זכויות אלה שנטען לגביהם כי הם מפרים את הוראות החוק ועל תקינות ההליך שיתנהל. לפיכך, כדי ליצור איזונים ובלמים ביחס לצווים המינהליים האמורים, שונתה הצעת החוק המקורית בכמה נקודות: ביחס לצו לשמירת טובין נקבע כי הממונֶה – במקרה זה הממונָה – או המפקח יהיו רשאים להתיר לעוסק להוציא את הטובין ממקום העסק כדי לסמנם במקום אחר. כמו כן, נקבעה פרוצדורה לביטול הצו אם העוסק סימן את הטובין כנדרש, כך שאם הודיע העוסק לממונה או למפקח כי סימן את הטובין בהתאם להוראות החוק, יבדוק זאת הממונה או המפקח סמוך לאחר הודעת העוסק, ולא יאוחר משבעה ימי עסקים, ואם נוכח כי הטובין סומנו כאמור, יבטל את הצו. נוסף על כך, ביחס לצו להפסקה או למניעה של השפעה בלתי הוגנת, נקבע כי אם נתן הממונה צו זה בטרם ניתנה לעוסק הזדמנות לטעון את טענותיו, יהיה העוסק רשאי לטעון את טענותיו בפני הממונה בכתב או בעל-פה בתוך שבעה ימי עסקים מיום הוצאת הצו.
הוראות ביחס לעיצומים כספיים: פה הטלנו עיצומים כספיים. הצעת החוק מאפשרת לממונה להטיל על עוסק שהפר הוראה המנויה בחוק עיצום כספי בסכום שבין 7,000 ל-45,000 שקלים, בהתאם לחומרת ההפרה ולזהות המפר – מבדילים בין יחיד ובין תאגיד.
יש לציין כי סכומי העיצום הכספי הקבועים בהצעת החוק הם סכומים קצובים, ולא סכומי מקסימום. כמו כן, בדומה לחוקים אחרים הקובעים עיצומים כספיים, גם בחוק זה הוסמך השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה, לקבוע תקנות בדבר הפחתת סכומי העיצומים, ותחילתו של החוק תידחה עד להתקנת תקנות אלו.
אם ההפרה נעשתה בנסיבות מחמירות, סכום העיצום הכספי יהיה פי-1.5 מהסכום המקורי שאפשר להטיל בשל אותה הפרה. הפרה בנסיבות מחמירות היא הפרה הנוגעת למספר רב במיוחד של צרכנים. ביחס להוראה זו הגיש חבר הכנסת, שנמצא אתנו במליאה, איציק שמולי, הסתייגות, שלפיה הממונה יכול להטיל עיצום כספי מוגדל בנסיבות מחמירות רק אם אין זו הפעם הראשונה שהעוסק הפר את אותה הוראת חוק. אני מבקש – למרות כבודי הרב לחבר הכנסת שמולי, לדחות את ההסתייגות מהנימוקים האלה:
ראשית, התחשבות והקלה למפר שהפר את הוראות החוק בפעם הראשונה נעשית דרך מנגנון הקבוע כבר היום בהצעת החוק, המאפשר לרגולטור שהטיל את העיצום הכספי להפחית את סכומו בשיעורים קבועים בהתאם לנסיבות ושיקולים שיפורטו בתקנות שיותקנו מכוח החוק לאחר שההצעה תאושר. מקובל שאחת מהנסיבות שבגינה העיצום הכספי מופחת היא העובדה שהמפר לא הפר הוראת חוק זו בעבר, או כלל לא הפר בעבר את הוראות החוק, ואז שיעור ההפחתה גבוה אף יותר. כאמור, בהצעת החוק קבענו כי תקנות אלה יובאו לאישור הוועדה, ואין לי ספק כי גם בתקנות אלה ייקבע כי בהפרה ראשונה של המפר יופחת העיצום הכספי. כפי שאף ציינתי, תחילתו של החוק תידחה עד להתקנת תקנות אלה, כך שלא ייווצר מצב שבו יטילו על מפר עיצום כספי שלא יהיה אפשר להפחיתו אף שמתקיימים נסיבות או שיקולים שבשלהם ראוי ונכון להפחית את סכום העיצום הכספי.
נימוק נוסף לדחיית ההסתייגות נוגע למקרים שבהם משתלם למפר לבצע את ההפרה. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בכמה צרכנים, שכן במקרים אלו לעתים ההפרה משתלמת מאוד; אחד מהרציונלים העומדים בבסיס הצעת החוק ובבסיס מנגנון העיצומים הכספיים הוא שלילת התמריץ של המפר לבצע הפרות, כאשר במרבית המקרים התמריץ של המפר הוא תמריץ כלכלי. אם ההסתייגות תתקבל, התמריץ של העוסק לבצע הפרה יעילה שהיא הפרה ראשונה עומד בעינו, ולא נשלל, ולפיכך ההסתברות של ההפרה עולה.
מעבר לכך, בהצעת החוק קבוע גם מנגנון המתייחס באופן ספציפי להפרה חוזרת.
בהצעת חוק זו נכללים גם שני מנגנונים יחסית חדשים בתחום של אכיפה מינהלית: הראשון הוא התראה מינהלית, והשני – התחייבות להימנע מהפרה. התראה מינהלית היא כלי אכיפה סלחני, שמחליף במקרים מסוימים הטלת עיצום כספי ומאפשר למפר הזדמנות לתקן את ההפרה. התראה מינהלית מתאימה, למשל, במקרים שבהם מדובר בהפרה ראשונה וכאשר הוראות החוק אינן חד-משמעיות ויש צורך להכווין את הציבור אשר לקו הגבול בין פעילות חוקית לפעילות אסורה. אשר להתחייבות להימנע מהפרה, כלי אכיפה זה מיועד להפרות חמורות יותר והוא גמיש וניתן להתאמה לפי מידותיו של המפר הספציפי, מצב השוק וריבוי הגורמים המפרים, תוך התייחסות כוללת להפרות.
סוגיה נוספת שהוועדה דנה בה בהקשר של עיצומים כספיים מתייחסת לפרסום על הטלת עיצום כספי. לפי הצעת החוק, הממונה רשאי לפרסם את דבר הטלת העיצום הכספי, סכומו, שם המפר, מהות ההפרה ועוד. אין ספק שהוראה גורפת כזו עלולה לפגוע באדם – ואני מדבר כאן על יחיד, לא על תאגיד או עסק – באופן בלתי מידתי, שכן באמצעי החיפוש העומדים בעולם הטכנולוגי שלנו, העובדה שהוטל על אדם עיצום כספי עלולה לרדוף אחריו שנים רבות ואף לפגוע בסיכוייו להשתלב בשוק העבודה.
לפיכך, בדומה לחוקים אחרים שוועדת הכלכלה הכינה לקריאה שנייה וקריאה שלישית והתקבלו במושב הקודם, ואף בכנסת הקודמת, אישרה הוועדה נוסח מתוקן, הקובע, בין היתר, כי, ככלל, פרסום בדבר הטלת עיצום כספי ייעשה על-ידי הממונה באתר האינטרנט של המשרד ומשך הפרסום יהיה מוגבל בזמן. כן נקבע כי יותקנו תקנות, באישור ועדת הכלכלה, לעניין אופן הפרסום, כדי למנוע ככל הניתן את העיון בפרטים שפורסמו בתום תקופת הפרסום. כמו כן, נקבע כי אם לא הותקנו תקנות כאמור, יפרסם הממונה באינטרנט פרטים אלו באופן שימנע ככל הניתן את זיהויו של המפר. בנוסף, נקבע כי לא יפורסם שמו של יחיד שהוטל עליו עיצום כספי אלא אם כן סבר הממונה כי הפרסום נחוץ לשם אזהרת הציבור ורק לאחר שנתן למפר הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין זה.
הוראה חשובה נוספת שהוספה במהלך דיוני הוועדה היא ההוראה המצמצמת את יכולתו של הממונה לפנות למסלול של אכיפה פלילית לאחר שבחר כבר במסלול של אכיפה מינהלית, כך שאם שילם המפר עיצום כספי בשל הפרה שביצע לא יוגש נגדו כתב-אישום בשל אותו מעשה, אלא אם כן נתגלו עובדות או ראיות חדשות המצדיקות זאת.
לבסוף, ברצוני להזכיר כי לאורך העבודה על הצעת החוק הועלו טענות מטעם העובדים המועסקים כיום בפעולות פיקוח ואכיפה בתחום הצרכנות במשרד הכלכלה, כי קבלת הצעת החוק, המעבירה סמכויות לרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, עלולה לפגוע בהם, ועל כן נמנענו מלאשר את הצעת החוק עד שקיבלנו ממנכ"ל משרד הכלכלה התחייבות – מיכל בירן – בכתב, כי עובדים אלו לא יפוטרו ומעמדם בשירות המדינה לא ייפגע.
אני מבקש להודות בזאת לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה, שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת לפניכם: צוות הייעוץ המשפטי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, האחת והיחידה, עורכת-דין אתי בנדלר. הרוח של ההתייחסות לעיצומים כספיים היא רוח בנדלר; כי מצד אחד אני מאמין שצריך לתת נבוט גדול, למען יראו וייראו, אבל הגברת בנדלר תמיד מסתכלת גם כן שכשחס וחלילה נופל נבוט גדול, יש לשמור על זכויות הפרט, שלא ייפגעו. הרוח הזאת במקרה הזה, קצת רוח המחוקקים וברוורמן ורוח בנדלר – יצא לחוכמה, ואני מאמין בחקיקה הזאת. כמובן, עורכת-דין בנדלר, הייתה אתה עורכת-דין אביגל כספי, שעשתה – תמיד אני מתבלבל – לילות כימים. מה אומר על מנהלת הוועדה לאה ורון שלא אמרתי? זכינו, ועדת הכלכלה ואני, והתשומה שלה כאן לא תסולא בפז.
<היו"ר גילה גמליאל:>
והכנסת והציבור זכו גם כן.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני מוסיף כמובן את הצוות הנפלא שלנו, את עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי, והדובר, שהוא עכשיו בצו 8, איננו אתנו, ואנחנו שולחים לו את ברכתנו מכאן, ליאור רותם. אני מבקש להודות לצוות עוזרי המסור: מרב דוד, איתמר אסף ונעמה אסרף.
חברות וחברי הכנסת, אני סבור כי ההצעה שבפניכם הנה חשובה ביותר. היא תאפשר לרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן להבטיח ציות להוראות החוק, המשפיע על רווחת כל אחד ואחת מאתנו. אני מודה לאנשי משרד הכלכלה, לאנשי הרשות, לכולם, על העבודה המסורה ביחד.
וכפי שציינתי קודם, להצעת החוק הוגשה הסתייגות מטעם חבר הכנסת איציק שמולי, שאותה אני מבקש שתדחו ותקבלו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שגיבשה הוועדה. אני מודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה פרופסור אבישי ברוורמן. להצעת חוק זו הוגשה הסתייגות אחת, של חבר הכנסת איציק שמולי – אז הוא מסיר את ההסתייגות. מכיוון שהוא מסיר את ההסתייגות, אנחנו כרגע נעבור להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014, בקריאה שנייה.
בבקשה, ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–15 – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–15 נתקבלו.
<היו"ר גילה גמליאל:>
21 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה.
ונעבור להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה – בקריאה שלישית.
אבישי, אם אפשר לומר בתחילת החוק את עיקרי החוק, על מנת שיהיה לאנשים יותר קל להבין אותו גם כן.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014, נתקבל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
18 בעד. ההצעה עברה גם בקריאה שלישית, ותוכנס לספר החוקים – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד–2014. אז בהחלט ברכות.
<הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014>
[מס' מ/846; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 8798; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גילה גמליאל:>
נעבור לחוק הבא – של ועדת הכלכלה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה אבישי ברוורמן. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, בבקשה. אני רואה שהבאת לנו עוד ספר.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה. כן.
<היו"ר גילה גמליאל:>
טוב, להתכונן – את עיקרי הדברים.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
רבותי, זה לדברי הימים של הכנסת. עדי, חברת הכנסת קול, את שאלת אותי משהו. לא שאלת?
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני אומרת שאסור לדבר לפרוטוקול, צריך לדבר לחברי וחברות הכנסת ולציבור הרחב.
<עדי קול (יש עתיד):>
– – –
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא, לא. מה שאני אמרתי גם כן, הלוא הרעיון פה, הלוא אנחנו, הרשות לסחר ההוגן וכו', אנחנו רוצים לעזור לצרכן. בשביל לעזור לצרכן צריך לתת להם כוח. נתנו להם פה את הכוח, ומצד שני, גם שמרנו שהכוח יהיה מידתי – Did I make myself perfectly clear?
<היו"ר גילה גמליאל:>
אבישי היקר, אנחנו עברנו כבר להצעת חוק ההסדרים במשק המדינה, בוא נתמקד בזה. ואם אפשר רק לומר את עיקרי החוק בתחילת דבריך, על מנת שלא תישאל לאחר מכן.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
גברתי היושבת-ראש, תודה – השר לנדאו שאני שמח שאתה ממשיך לרשום את כל הדברים שאני מקריא – חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. עניינה של הצעת החוק בקידום התחרות במשק הגז הביתי.
חברת הכנסת גמליאל, גברתי היושבת-ראש, בטרם אכנס בעובי הקורה של הצעת החוק אקדים כמה דברי רקע, כבקשתך. משק הגז הביתי מתאפיין מזה שנים בריכוזיות ובקיומם של חסמי כניסה גבוהים למתחרים חדשים. למעשה, השוק נשלט כמעט לחלוטין על-ידי ארבעה ספקי גז גדולים המותירים נתחי שוק זניחים לספקי הגז הקטנים. בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק משק הגז (קידום תחרות בגז לצריכה ביתית) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, במטרה להתמודד עם כשלים אלה ולקדם את התחרות במשק הגז הביתי. במסגרת חוק זה, שכלל כמה תיקוני חקיקה, תוקן חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט–1989, שפתח לראשונה, בשנת 1989 – חבר הכנסת חנין, 1989, היית כבר בכנסת? עוד לא היית – את משק הגז הביתי לתחרות, וקבע הסדרים לעניין החלפת ספק גז בידי צרכן גז, ובכלל זה איסור לכבול את הצרכן אל ספק הגז שעמו התקשר – ברשותך, לא אזכיר שמות של חברות הגז הגדולות. אם את רוצה, את יכולה לציין אותם.
<היו"ר גילה גמליאל:>
בסדר – – –
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
בתיקון החוק משנת 2008 נקבעו, בין היתר, שני הסדרים שנועדו להתמודד עם כשלי השוק שתיארתי. ראשית, נקבע בסעיף 17א לחוק כי מהרגע שבו צרכן גז ביתי מסר לספק גז הודעה על החלטתו להתנתק ממנו, אסור לאותו ספק הגז או למי מטעמו להתקשר עם הצרכן או להציע לו הטבות כלשהן לעניין אספקת גז במשך שישה חודשים מיום מסירת ההודעה על-ידי הצרכן. הוראה זו נועדה להגביל את יכולתם של ספקי הגז לסכל אפשרות של החלפת ספק גז. זאת אומרת, למנוע את כניסתו של מתחרה. אנחנו בעד תחרות.
שנית, נאסר על ספקי הגז להפלות בין צרכנים דומים: לפי סעיף 17ב לחוק, ספק גז העוסק בשיווק גז בצריכה ארצית אינו רשאי לסרב לתת שירות לצרכן גז ביתי המבקש להתקשר עמו, באותו אזור שבו הוא מספק גז, בתנאים דומים לתנאים שבהם הוא מספק את השירות לצרכן גז ביתי דומה, אלא אם כן הראה כי קיימים טעמים המצדיקים להפלות, לא לתת את השירות בתנאים דומים, מה הן הסיבות לאפליה.
מאחר שיש הטוענים כי הסדרים אלה עלולים לפגוע בזכויות ספקי הגז, גם אם לתכלית ראויה, הוחלט בזמנו לקבוע אותם כהוראת שעה למשך שלוש שנים, במתן סמכות – ואני מפרט: לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, בהתייעצות עם הממונה על ההגבלים העסקיים ובאישור ועדת הכלכלה – להאריך את תוקפם לתקופות נוספות, שלא יעלו על שלוש שנים במצטבר. מטרתו של מנגנון זה הייתה לאפשר לבחון, בתום שלוש השנים הראשונות, אם התקופה שחלפה הספיקה לשם פתיחת השוק לתחרות אפקטיבית, או שמא יש צורך בהארכתה. ואכן, השר עשה שימוש בסמכותו, ותוקפם של סעיפים 17א ו-17ב לחוק הוארך כמה פעמים, באישור ועדת הכלכלה, עד המקסימום האפשרי לפי החוק, דהיינו בשלוש שנים נוספות בסך הכול.
חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת להאריך את תוקפם של סעיפים אלה עד 1 בינואר 2019, בהסתמך, בין היתר, על נתונים שהציג משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בדיון בוועדה, המצביעים על כך שהסדרים אלה אכן תרמו לקידום התחרות במשק הגז הביתי והביאו לשיפור כושר התחרות של ספקי הגז הקטנים.
אולם לפי אותם נתונים, הריכוזיות ורמת התחרותיות הנמוכה במשק עדיין נותרו בעינן. זה לא רק בנושא הזה; ישראל נמצאת בבעיה שהתחרותיות בהרבה מאוד ענפים היא נמוכה. ד"ר לנדאו, אתה היית שר בעניינים האלה ואתה מודע לדברים האלה. אומנם נתח השוק של ארבעת ספקי הגז הגדולים ירד במקצת, אך הם עדיין חולשים על כ-88% מהמשק, ומותירים 12% בלבד מהמשק ל-23 ספקי גז קטנים. במצב דברים זה, אני סבור כי ראוי להותיר על כנם את ההסדרים כאמור, המקדמים את התחרות במשק הגז הביתי, תוך מתן אפשרות לבחינתם מחדש בתום אותה תקופה.
אזכיר בעניין זה כי הצעתה המקורית של הממשלה ביקשה להאריך את תוקף הסעיפים בעשר שנים נוספות; אני לא יודע אם אתה ביקשת, בזמנו, או זה שהיה לפניך. הוועדה בראשותי, לאחר ששמעה את טענותיהן של חברות הגז הגדולות, החליטה כאמור לקצר תקופה זו לחמש שנים בקירוב, אך להסמיך את שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, בהתייעצות עם הממונה על ההגבלים העסקיים ובאישור הוועדה, להאריך את תוקפו של כל אחד מהם בתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לגבי כל סעיף לא יעלה על חמש שנים.
לא נותר לי אלא לקוות, ד"ר לנדאו – אני לא יודע אם אתה ואני נהיה פה עוד חמש שנים – כי בעוד חמש שנים נהיה עדים לשכלולה של תחרות אמיתית במשק הגז הביתי; אבל סתיו שפיר בטח עוד תהיה אתנו עוד המון שנים, לכן אני מקווה שלא נידרש להאריך את תוקפם של סעיפים אלה.
תיקון נוסף הנכלל בהצעת החוק נועד להסמיך את שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים להתקין תקנות לעניין הליכי בחירת ספק הגז הראשון שיספק גז לשני צרכנים ומעלה. לפי המוצע, תקנות אלה יותקנו בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה, וייקבעו בהן הוראות שמטרתן לאפשר לצרכנים לבחור בעצמם, לפי שיקוליהם, את ספק הגז שיספק להם גז לראשונה, בשונה מהמצב היום, שבו הבחירה נעשית בדרך כלל על-ידי הקבלן.
לא אחת קורה כי ספק הגז שנבחר על-ידי הקבלן ממשיך לספק גז לדיירי הבניין לאורך שנים רבות, גם כאשר רמת השירות או המחיר אינם משביעי רצון, והחלפת ספק גז, גם בהתחשב בחקיקה לקידום התחרות במשק הגז, שהזכרתי בראשית דברי, עדיין כרוכה בהליך מורכב יחסית. לפיכך, יש מקום להסדרת הנושא.
רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להודות לצוות המסור של ועדת הכלכלה, לצוות הייעוץ המשפטי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לכנסת עורכת-הדין אתי בנדלר ועורך-הדין איתי עצמון – כמה אנחנו עובדים יחד ואיזו עבודה נפלאה אתה עושה; כמובן למנהלת הוועדה לאה ורון, שכבודה מלא עולם – אני כל כך גאה שזכיתי לעבוד אתך, לאה, אני אומר לך את זה, וכל יום אני עוד יותר מאושר, ואני מתכוון לכל מילה שאני אומר. אני מודה לכל רכזות הוועדה, לעידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי, ולליאור רותם – בצו 8 – לצוות עוזרי: מרב דוד, איתמר אסף ונעמה אסרף, לכל אלה שעשו במלאכה מהמשרדים השונים – משרד האנרגיה והתשתיות.
רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק מאזנת, להבנתי, באופן ראוי בין האינטרס החשוב והחיוני של קידום ועידוד התחרות במשק הגז הביתי לבין זכויותיהן של חברות הגז הגדולות.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה פרופסור אבישי ברוורמן, בהחלט תודות למנהלת הוועדה לאה ורון.
מכיוון שאין הסתייגויות לחוק אבל יש בקשות לרשות דיבור, נעבור לחבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
מוותר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
מוותר. חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח.
מפאת העובדה שאין הסתייגויות, נעבור להצבעה על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014. ההצבעה החלה – בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד סעיפים 1–4 – 17
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר גילה גמליאל:>
17 בעד, מתנגד אחד. ההצעה עברה בקריאה שנייה.
אנו עוברים ועוברות להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, נתקבל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
19 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, עבר בקריאה שלישית. ההצעה עברה, ותועבר לספר החוקים. בהחלט תודות.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר גילה גמליאל:>
מזכירת הכנסת, בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 23), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה למזכירת הכנסת.
<הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012>
[נספחות.]
<היו"ר גילה גמליאל:>
נעבור להחלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. עשית עבודה יפה עם הוועדה ועם מנהלת הוועדה, כפי שאמרת כמה פעמים היום. מילאתם את סדר-היום.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
החלטת ועדת הכלכלה לגבי פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי וכו' – מוצע לאשר את החלטת ועדת הכלכלה לפצל חלק מהצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי, התשע"ב–2012, שתפוצל להצעות חוק נפרדות, כך שחלק יכלול את פרק ב', שעניינו תיקון חוק ההגבלים העסקיים, וחלק יכלול את כל ההוראות.
פרק ב' בהצעת החוק עניינו תיקון חוק ההגבלים העסקיים, הכולל הוראות לביטול הפטור הגורף מתחולת האיסור על הסדר כובל להסדרים של בלעדיות הדדית בהפצה, וכן הוראות המסמיכות את בית-הדין להגבלים עסקיים להורות לבעל מונופולין או לחבר מקבוצת ריכוז למכור נכסים, אם הדבר נדרש כדי למנוע פגיעה או חשש לפגיעה משמעותית בתחרות או בציבור, ובהקשר של קבוצות ריכוז, אם הדבר נדרש כדי להגביר משמעותית את התחרות.
רבותי, אני מבקש להצביע על זה. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה פרופסור אבישי ברוורמן.
אנחנו נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה. מי בעד ומי נגד ההחלטה?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, נתקבלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
16 בעד, אין מתנגדים. ההצעה התקבלה.
<הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014>
[מס' מ/757; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1147; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גילה גמליאל:>
אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014. יגיש את הצעת החוק – יציג אותה יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת משה גפני. בבקשה.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
שכחתי להצביע.
<נחמן שי (העבודה):>
אפשר להצטרף להצבעה הקודמת?
<היו"ר גילה גמליאל:>
ההצבעה עברה מזמן.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
תוסיפי אותי.
<היו"ר גילה גמליאל:>
לפרוטוקול – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
שי ואבישי.
<היו"ר גילה גמליאל:>
– – גם אבישי ברוורמן וגם נחמן שי מודיעים שהם תמכו בהצבעה הקודמת. אנחנו כבר בהצעה הבאה.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, שהכינה ועדת המדע והטכנולוגיה בראשותי, והיא מבין ההצעות היותר-חשובות שיאושרו בכנסת במושב זה.
באדר ב' התשע"א, מרס 2011, בהיותי יושב-ראש ועדת הכספים, אישרה ועדת הכספים את הצעת החוק הממשלתית שהביא שר האוצר דאז השר יובל שטייניץ – הצעת חוק למיסוי רווחי גז, שהתבססה על מסקנות ועדת ששינסקי. אחד השינויים, מני רבים, שביצעה ועדת הכספים ביחס להצעת ששינסקי היה הקביעה כי יהא על הממשלה להביא בפני הכנסת הצעת חוק שתקים קרן ייעודית לניהול כספים שהתקבלו מההיטל על רווחי הגז, כך שכספים אלה יועברו למטרות חברתיות וכלכליות. באיחור של שנה וחצי הביאה הממשלה את הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט. ועדת המדע והטכנולוגיה קיימה דיונים רבים בהצעת החוק הזו ובחנה כל סעיף בה בקפדנות. כתוצאה מכך, הצעת החוק המובאת בפניכם שונה למדי מהצעת החוק הממשלתית המקורית.
אף את שם הצעת החוק ואת שם הקרן שינינו כך שהיא תבטא את העובדה שרווחי הגז שייכים לכלל אזרחי המדינה.
לקרן יהיו שני מקורות הכנסה: הכנסות המדינה מההיטל על רווחי גז שיועברו אליה, ו"הריבית והפירות", כפי שזה מכונה בחוק, שיישאו ההכנסות מההיטל. נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר, שהופיע בפני ועדת המדע, אמר שלהערכתו ההכנסות בקרן יעמדו על 125 מיליארד דולר ב-25 השנים הבאות. עכשיו אתם מבינים למה זו אחת ההצעות החשובות במושב זה. עד שנת 2037 יהיו בקרן 72 מיליארד דולר. סכומים שלא נתפסים בכלל במושגים של מדינת ישראל.
בשל החשש מ"המחלה ההולנדית", שמובילה לכך שההכנסות ממשאבי טבע מובילות להוצאה ציבורית ופרטית מוגברת, הצעת החוק הממשלתית קובעת שההכנסות מרווחי הגז יישמרו בקרן אך לא יתווספו לתקציב המדינה מדי שנה. הן ישמשו את המדינה בעתות חירום בלבד, כפי שאסביר להלן. חברי הוועדה ואני הגענו למסקנה כי החשש מהמחלה ההולנדית הוא אמיתי, ומוטב שרווחי ההיטל ייצברו ויישמרו כפי שהציעה הממשלה. לגבי התשואה שתתקבל בשל ההכנסות מרווחי הגז, מה שנקרא "פירות הקרן" – הציעה הממשלה שהם יוקצו למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות. פירות הקרן לפי ההצעה הם 3.5% משווי הנכסים למשך שמונה השנים הראשונות, ולאחר מכן – התשואה הריאלית הממוצעת שהניבו ההכנסות במשך עשר שנים.
בהצעת החוק המקורית ביקשה הממשלה שפירות הקרן יהיו חלק מהצעת חוק התקציב המובאת בפני הכנסת. אני מבקש להסביר מה המשמעות בהצעת החוק הממשלתית. תהיה שורה אחת בהצעת חוק התקציב שתבטא את סכום הפירות שיחולקו באותה שנה בתקציב. לפיכך, נקבע במקור שההצעה תידון בוועדת הכספים כחלק מהצעת חוק התקציב. הצעת החוק הממשלתית קבעה שבתוך תקציב המדינה תהיה שורה אחת, יהיה כתוב "פירות רווחי הגז", וזה יעבור לוועדת הכספים, כפי שכל התקציב עובר. אנחנו מדברים על סכומי עתק, סכומים שהם מאוד מאוד גדולים, ככל שנוקפות השנים.
ועדת המדע והטכנולוגיה סברה שיש לקיים דיון נפרד בנושא פירות הקרן ושיש לאפשר לוועדה מיוחדת בכנסת לדון על כך. לפיכך נקבע בהצעת החוק שבפניכם שתוקם ועדה לפיקוח על הקרן שתהיה אחראית לקרן ועל יישום הוראות החוק. זו ועדה חדשה לחלוטין שתוקם בכנסת. היא תהיה מורכבת מתשעה חברי הכנסת, וההרכב הסיעתי שלה ייקבע בהתחשב בהרכב הסיעתי של הכנסת ובגודל הסיעות. זו ועדה שתוקם בכל כנסת ותקיים דיונים לאורך כל ימות השנה בנושאי הקרן. היא גם זו שתאשר את דוחות הקרן ותאשר תקנות בנושא חוק הקרן. הנושא המשמעותי ביותר שהיא תעסוק בו הוא חלוקת פירות הקרן. המטרה של חברי ועדת המדע הייתה לחזק את היכולת של הציבור, באמצעות הכנסת, להשפיע על חלוקת פירות הקרן ולקיים בנושא זה דיון נפרד. לפיכך, לפי הצעת החוק, על הממשלה להביא בפני הוועדה לפיקוח על הקרן הצעה מפורטת. לא שורה אחת שתגיד מספר ותו לא, אלא פירוט מסיבי של כל מטרה, כל הקצאה שנכללה בהצעה, השיקולים בבחירתה ואופן יישומה. כמו כן, ביצוע בפועל של ההקצאות בשנתיים הקודמות ואופן יישומן: הממשלה תצטרך לפרט ברמת פירוט גבוהה מאוד בכתב, ולכלול דברי הסבר שיפרטו כיצד יושמו הקצאות הכספים בשנים הקודמות. זה יאפשר שקיפות ציבורית גבוהה וגם יאפשר לוועדה לפיקוח על הקרן קביעת חלוקת הפירות בכל שנת כספים. לאחר שהוועדה המיוחדת לפיקוח על הקרן תכין את החלוקה, היא תובא כחלק מהצעת חוק התקציב.
משרד האוצר, שהתנגד להקמתה של ועדה נוספת והעדיף שהכול יידון בוועדת הכספים, ביקש לקבוע מגבלה, שלפיה ככל שהוועדה המיוחדת על הקרן לא תכין את הצעת החלוקה עד למועד אישור התקציב הקבוע בחוק, הצעת החלוקה תוכן על-ידי ועדת הכספים. אני רק רוצה להדגיש שזאת הסיבה שעיכבתי את הבאת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. היה לי ויכוח עם משרד האוצר לגבי הנושא הזה, מי יעמוד בראש הוועדה ומה יקרה בסוף. בסופו של דבר הייתה פשרה, והפשרה אומרת את מה שאני מביא עכשיו בפניכם. הפשרה אומרת שמכינה את הצעת החוק הוועדה המיוחדת, עם פירוט של כל הסעיפים וכל הנושאים. במידה ששלושה ימים לפני תום שנת התקציב הוועדה לא אישרה את התקציב של פירות הקרן או של הקרן בכלל, זה יועבר באותם שלושה ימים אחרונים לאישור ועדת הכספים.
ראשית, עשיתי חשבון שצריך להתפשר בסופו של דבר, מפני שהחוק הזה הוא חוק טוב, ולא לעכב אותו עד אין-סוף; שנית, אני סבור שוועדה כזאת, שהיא לא עוסקת בחוק הסדרים, היא לא מטילה גזירות על הציבור, היא ועדה שמחלקת את פירות הקרן לטובת אזרחי המדינה – אין מציאות כזאת. אני לא מעלה בדעתי מציאות שעד שלושה ימים – הרי חודשיים יש לדון – לפני תום שנת התקציב היא לא תאשר את התקציב הזה, במיוחד שיהיה הסד הזה. לכן הסכמתי לפשרה הזאת, ואני חושב שהיא פשרה הכרחית כדי לקדם את החוק, שהוא חוק טוב.
בנוסף, ועדת המדע והטכנולוגיה מצאה לנכון לשים דגש על כמה מטרות בחלוקת פירות הקרן. שינינו את שם הקרן, כפי שאמרתי קודם, כך שהיא תתייחס לכל אזרחי ישראל, והפירוש הוא שהוועדה רואה לנגד עיניה שימושים לצורך רווחה וחינוך בדרך של פרויקטים ייחודיים, וזאת להבדיל מהבלעת הכספים הללו בגירעון התקציבי. אם זה היה הולך לוועדת הכספים, שורה אחת בחוק התקציב, זה היה נבלע בתוך הגירעון של תקציב המדינה.
הוועדה הבהירה בדיוניה, כהנחיה לוועדה לפיקוח על הקרן, שאין להשתמש בפירות הקרן לצורכי ביטחון, וגם המונח "מטרות כלכליות" צריך להתפרש מתוך ראייה חברתית.
בנוסף, כיוון שנכסי הקרן, רווחי הגז, מגיעים מגז, חברי ועדת המדע ואנוכי סברנו שיש מקום להתייחס לכך גם בחלוקת פירות הקרן ולשים זרקור על מחקר ופיתוח שיביא לשמירה על המשכיותם של נכסי הקרן, הגז, ולפיכך קבענו שבמקביל להצעת הממשלה לחלוקת פירות הקרן יובא בפני הוועדה לפיקוח על הקרן פירוט מלא לעניין הסכום המוקצה בהצעת ההחלטה למחקר ופיתוח ולהשקעה באנרגיות מתחדשות.
בעניין זה יש הסתייגות של חבר הכנסת טופורובסקי. אני רק מבקש להדגיש שאני, בסיכום עם חברי הוועדה שהסתייגו – מכיוון שאחרת לא היינו יכולים להביא את זה היום, שזה נעשה בהסכמות – ההסתייגויות, גם השר פרי פגש אותי והוא גם הסכים: דיברתי עם חברי הוועדה שהסתייגו. ההסתייגויות שלהם עוברות להיות הסתייגויות דיבור, כי חברי הוועדה מעוניינים שהחוק יעבור; הם רואים חשיבות רבה בחוק הזה, ולהמשיך לדחות את זה הם לא רצו. לכן אני גם מודה להם.
<היו"ר גילה גמליאל:>
במילים אחרות, חבר הכנסת גפני, הם משכו את ההסתייגויות שלהם, והן הפכו בקשות רשות דיבור.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
הן הפכו הסתייגויות דיבור, נכון. אני בכל זאת רוצה להסביר – כי ההסתייגויות ראויות. אנחנו לא יכולנו לקבל אותן, מכיוון שבסופו של דבר הגענו להסכמה עם הממשלה, על כל מרכיביה, שזאת הצעת החוק. הממשלה טענה שהיא מאוד התקפלה בעניין הזה, אני טענתי שאנחנו מאוד התקפלנו; נפגשנו אי-שם באמצע, ואין אפשרות עוד לשנות.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אם זה האמצע שלך, גפני, זה אומר שזה בסדר גמור.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
חבר הכנסת טופורובסקי – אני רוצה להזכיר את זה, כי אני חושב שזו הסתייגויות ראויה – מבקש להוסיף את הזרקור גם על מחקר ימי. אני סבור שיש לדחות את ההסתייגות הזאת, אבל מכיוון שזה ירד, אין צורך שאסביר. אני מעדיף להיות אתך מאשר נגדך בעניין הזה, אם זה גם לא יובא בסופו של דבר להצבעה.
לגבי נכסי הקרן שינוהלו בידי מחלקת הניהול בבנק ישראל – לפי הצעת החוק, במקרה של אירוע חריג – ועל זה היה ויכוח גדול וממושך בוועדה – במקרה של אירוע חריג הכנסת תהיה רשאית לאשר לממשלה הלוואה מנכסי הקרן – יש אירוע חריג, ושוב, זה לא ההגדרות שייקבעו על-ידי הממשלה – זאת, לאחר שהממשלה הכריזה על קיומו של אירוע חריג שפוגע לרעה בכלכלת ישראל למשך זמן, היקף ועוצמה ניכרים. הבהרנו בוועדה שמצב ביטחוני קשה אינו בגדר אירוע חריג. גם הצורך בהפחתת גירעון אינו מצב חריג בשום מצב שהוא. הכוונה לאירוע חריג מאוד, כמו רעידת אדמה דרמטית ברחבי הארץ או זיהום רציני של הים התיכון, שיגרור אחריו פגיעה ישירה בכלכלה.
על מנת שהממשלה לא תרוקן את נכסי הקרן באמצעות הלוואה כזו, קבענו שהאישור צריך להינתן על-ידי 70 חברי כנסת. בהצעה המקורית הסתפקו ב-65 חברי כנסת. כמו כן, קבענו שבקבלת ההחלטה לעניין ההלוואה תתחשב הממשלה בפגיעה שתיגרם לנכסי הקרן, כשלנגד עיניהן של הממשלה והכנסת תהיה טובת הציבור שהקרן ונכסיה ימשיכו להתקיים דורות רבים.
אני תקווה שהשימוש בסעיף ההלוואה בשל אירוע חריג בנכסי הקרן ייעשה באופן חריג ביותר. אני מקווה שלא יהיה כזה, אבל אם יהיה, זה יהיה באמת אירוע חריג ביותר, בצמצום רב. בכל מקרה, אף לכך הוספנו שקיפות, וכל החלטת ממשלה בנושא תהיה מנומקת, מפורטת וגלויה. בנוסף, לאור הקמתה של הוועדה לפיקוח על הקרן אף לעניין אירוע חריג, היא תקיים את כל הדיונים בנושא זה בטרם הבאתו בפני הכנסת וגם זה ייצור שקיפות נוספת.
לפי ההצעה, כעבור תשעה חודשים ממתן ההלוואה הממשלה רשאית לבקש מהכנסת, באותו הליך של אישור על-ידי 70 חברי כנסת, הקלה בהחזר ההלוואה. אף כאן החמרנו בוועדת המדע, וקבענו שלא יינתן פטור מלא מהחזר הריבית. בהצעה המקורית היה אירוע שבו היה אפשר לבקש פטור מלא מהחזר. אנחנו לא קיבלנו את זה, ושינינו את זה.
לפי הצעת החוק, לקרן יהיו ארבעה מוסדות שונים: מועצת הקרן, ועדת ההשקעות, ועדת ביקורת ומחלקת ניהול. על מנת לחזק את מעמדה של הקרן קבענו הוראה חדשה שלפיה לקרן יהיה יועץ משפטי משלה – גברתי היושבת-ראש, משהו דרמטי: אני נלחמתי עם הממשלה כדי שלקרן יהיה יועץ משפטי. כשבאתי לכנסת, לא חשבתי שזה יקרה, אבל זה קרה. ניהלנו על זה מלחמה גדולה, מכיוון שאני סבור שאם אין לקרן יועץ משפטי משלה, אלא הם כפופים להוראות של היועץ המשפטי לממשלה, כשיהיה ויכוח על מקרה חירום ועל אופן החזרת ההלוואה ועל נושאים רבים ומגוונים – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
מגדיל את העצמאות של הוועדה.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
– – אז ברור שהממשלה, ידה על העליונה. לכן התעקשתי על זה, שיהיה יועץ משפטי של הקרן. מעמדו יהיה – כמו שלוות"ת יש יועץ משפטי משלה – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
התעקשת וקיבלת.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
לא קיבלתי. לקחתי.
<היו"ר גילה גמליאל:>
לקחת. כן.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
אראל מרגלית, היא אומרת שקיבלתי יועץ משפטי. אמרתי: לקחתי.
<אראל מרגלית (העבודה):>
את לא יודעת כמה הוא לקח.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני יודעת, אני יודעת. אמרתי, איפה הזמנים שלו בוועדת הכספים? יחזרו, בעזרת השם.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
קבענו הוראה חדשה שלפיה לקרן יהיה יועץ משפטי משלה, וזאת נוסף על המבקר הפנימי של הקרן. מינויו של יועץ משפטי לקרן, שעומד בפני עצמו, יביא לשמירה על נכסיה וימנע ניגוד עניינים מול הממשלה.
לעניין כל מוסדות הקרן הכנסנו תיקונים לא מעטים שנועדו לייצר שקיפות גבוהה בעניינם, כך שכל דבר שניתן לפרסם – יפורסם. הפרוטוקולים יהיו גלויים. מדיניות ההשקעות תהיה מפורטת ובהירה, וכיוצא בזה. בראש מועצת הקרן יעמוד שר האוצר, אבל בניגוד להצעת החוק המקורית, תיקנו, והסכמתו של השר לא תידרש לכל החלטת מועצה. הוא יהיה אחד מחברי המועצה והוא יעמוד בראשה, אבל אין לו זכות וטו על החלטות המועצה. פירוש הדבר, שלשלושת נציגי הציבור החברים במועצה מתוך שבעת חבריה תהיה משמעות רבה.
תחילתו של החוק היא במועד שבו הגיעו הכנסות הקרן למיליארד, וגם זה תיקון לעומת ההצעה המקורית, שבה דובר על 2 מיליארד. לפי הצעת החוק הממשלתית המקורית, דובר על רווחים שיגיעו ל-2 מיליארד שקל, ואנחנו תיקנו את זה, צמצמנו את זה ב-50%, ועל כן תחילתו של החוק ברגע שההכנסות יגיעו למיליארד. המשמעות היא שכבר בשנת 2017 החוק ייכנס לתוקף. עד אז יהא על הממשלה להקים את כל מוסדות הקרן ולמנות את נציגי הציבור בעלי התפקידים בקרן.
ועדת המדע והטכנולוגיה עשתה עבודת חריש רצינית ביחס להצעת החוק הזאת, ולכן אני מבקש לאשר אותה. יש פה הסתייגויות, שחלק מההשקעות של נכסי הקרן ייעשו בישראל. אני בכוונה מדגיש את זה, מכיוון שבהתחלה נטינו לקבל את ההסתייגות הזאת ולומר: למה שנכסי ההשקעות לא יהיו כאן בארץ? הממשלה עמדה בתוקף על העניין, וגם שכנעה את חברי הוועדה, גם אותי – בגלל הבעיה של המחלה ההולנדית, בגלל כמה בעיות כלכליות – שההשקעה תהיה בחוץ-לארץ. זו עמדתם הנחרצת גם של הממשלה, גם של בנק ישראל, שכן הדבר עלול להביא למחלה ההולנדית. לכן קבענו שההשקעות תהיינה בחו"ל.
אני מבקש לומר, לסיום – לאחר שסיימנו את חקיקת החוק, אני מודאג, ואני אומר את זה לכנסת. אני לא מודאג ממה שיהיה עם הקרן. הקרן, אם אכן זה יאושר, ואני מקווה שזה יאושר היום, הקרן תהיה טובה, היא תנוהל כפי שצריך, היא תביא רווחה שאין בתקציב המדינה בנושאים רבים: גם בנושא של חינוך, גם בנושא של מחקר, של פיתוח, גם בנושא של אנרגיות מתחדשות, גם בנושא של רווחה; דברים שחשובים לכלל אזרחי המדינה.
החשש הגדול שלי, מה שהתחלתי לחשוש בתקופה האחרונה – שאלה שמרוויחים הרבה כסף, והם אמורים לתת את ההכנסות של המדינה בעניין הזה, ההיטלים, מה שנבע מהעברת חוק מיסוי רווחי נפט, חוק ששינסקי, והקמת הקרן, אני פוחד שיתחילו תרגילים שלהם מול רשות המסים ויהיה קשה מאוד להתמודד. לכן אני מציע שכולנו, לאחר שהקרן הוקמה, ולאחר שאנחנו מתבשרים כל הזמן על רווחים גדולים שנעשים בתחום הזה, גם בגז וגם בנפט, לעקוב אחר הדברים הללו, ולא בדיעבד, אחרי כמה שנים, להגיד: רגע, איפה היו הרווחים, אלא לעקוב אחרי זה באופן שוטף. והאמת היא שזה תפקידה של ועדת הכספים. היא צריכה לעקוב אחרי רווחי הגז והנפט. מדובר על רווחים שיכולים במשך שנים להגיע כמעט ל-500 מיליארד שקל, אם ישולמו ההיטלים כחוק. 500 מיליארד שקל. על זה מדובר.
<נחמן שי (העבודה):>
זה מה שהמדינה תקבל?
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
המדינה תקבל 500 מיליארד שקל. אלה הסכומים.
<נחמן שי (העבודה):>
אסור שתושבי מדינת ישראל ישמעו את זה.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
על זה מדובר. 500 מיליארד שקל, זאת ההערכה שהייתה במשרד ראש הממשלה, במשרד האוצר, בכל המקומות; בנק ישראל – סטנלי פישר, בהיותו נגיד בנק ישראל, היה בוועדת המדע באחד הדיונים הראשונים. אלה התחזיות, והן לא מופרכות; אלא אם כן יעשו תכנוני מס, כמו שהיה עם הרווחים הכלואים ועם חברות הארנק ועם כל הדברים האלה. אם זה יקרה, ורשות המסים לא תדע להתמודד אתם, יש בעיה. אם זה ייעשה כדין וכחוק ובלי כל התכנונים הללו, אנחנו מדברים על רווחים – לא בשנה אחת, במשך עשרות שנים – אבל זה משנה באופן דרמטי את השירות שאזרחי המדינה מקבלים בנושאים השונים שעליהם יחליטו הממשלה והוועדה המיוחדת לטיפול בקרן.
אני סיימתי את נאומי בעניין הזה, אבל בכל זאת, מכיוון שישבנו על זה שנה שלמה – הייתה הפסקה גדולה בגלל המשא-ומתן שהתנהל, אבל השתתפו בדיונים האלה הרבה מאוד אנשי מקצוע. אני מבקש להודות קודם כול לצוות של הוועדה. אני מבקש להודות למנהלת הוועדה ענת לוי. אני רוצה להודות לעובדי הוועדה, לאיילת חאקימיאן. אני רוצה להודות לרועי גולדשמידט ממרכז המחקר והמידע. אני כמובן רוצה להודות למחלקה המשפטית, שעבדה בעניין הזה בראשות היועצת המשפטית שגית אפיק, שלומית ארליך ואייל לב-ארי. אני מבקש להודות לנציגי המשרדים, למועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, משרדי האוצר, המשפטים, המדע והגנת הסביבה, בנק ישראל, הארגונים הירוקים שתרמו תרומה רבה; משרד הביטחון, נציגי האקדמיה הישראלית למדעים בראשות פרופסור רות ארנון; המדענים הראשיים של משרדי הממשלה ישבו באופן עקבי. אני רוצה להודות לחברי הוועדה, חלקם נמצאים כאן, שגילו אחריות ציבורית רבה.
כדרכי, לא עסקנו בקואליציה ובאופוזיציה. גם ההצבעה בוועדה – כפי שנהגתי גם בוועדת הכספים, ברוב המקרים – הייתה פה-אחד. החברים תמכו, השתתפו בדיונים, וכפי שאמרתי, גילו אחריות ממלכתית. אני מודה לכולם על כך, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בחוק החשוב הזה. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה משה גפני. אם לא אתה היית עומד בראשות הוועדה, לא היה סיכוי שהנושא הזה יעבור לוועדת המדע והטכנולוגיה. בהחלט יישר כוח על העבודה.
מכיוון – כפי שהגדרת כאן – שהוגשו הסתייגויות, שנמשכו כולן על-ידי חברי הכנסת המציעים, מתוך הסכמה שאותן הסתייגויות יהפכו לרשות דיבור – ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר שטרית; אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, שהגיש שש הסתייגויות, כלומר אתה מקבל פוטנציאל לרשות דיבור של שש הסתייגויות כפול חמש דקות. אני מקווה שיספיק פחות מהזמן שמותר לך, אבל זאת זכותך, בהחלט. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אכן, כפי שאמר חבר הכנסת אייכלר, חלק מהזמן אני אתרום לטובת הקרן לאזרחי ישראל. אני ממש לא מתכוון לדבר בכל מסגרת הזמן הנרחבת הזאת. אני אנסה להיות תמציתי ומהודק בדברי ככל האפשר, גם כדי לאפשר לכמה שיותר חברי כנסת להשתתף בהצבעה החשובה הזאת.
עמיתי חברי הכנסת, אני נרגש לעמוד כאן היום, כי במובן מסוים זאת סגירת מעגל עבורי, וגם איזו הגשמת חלום. אני זוכר את תחילת הדרך, חבר הכנסת גפני, לפני – אני חושב – כמעט שבע שנים, כשרק התגלו מאגרי הגז, ואני עמדתי על הדוכן הזה, ולמיטב זיכרוני גם חבר הכנסת גפני, שהיה אז במקום אחר ובתפקיד אחר, גם הוא היה מאלה שדיברו כבר בימים הראשונים על המשמעות הכלכלית העצומה של המאגרים האלה, שנתגלו ליד חופי ישראל, ואנחנו אמרנו שני דברים: קודם כול, הדבר הזה שייך לציבור, והציבור צריך ליהנות ממנו; הדבר השני שאמרנו – כדי להתמודד עם בעיות כלכליות פוטנציאליות, כמו המחלה ההולנדית, צריך לייצר קרן שתעבוד לטווח ארוך, עם הסתכלות חברתית, עם ראייה סביבתית. אנחנו קראנו לזה אז "המודל הנורבגי", כי בנורבגיה עבדו לפי שיטה דומה ביחס לנפט ולגז שנמצאו בים הצפוני.
ואני חייב לומר לך, גברתי היושבת-ראש, שבתחילת הדרך הקולות מסביב, בבית הזה, היו ברובם קולות מאוד ספקניים: כן, עוד הפעם – – –
<קריאה:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
כן כן, זאת הייתה ללא ספק נקודת מפנה. – – – כן, אמרו לנו, אתם הסוציאליסטים תמיד עם הראייה שלכם, ולהחזיר את משאבי הטבע לידי הציבור, איפה זה נשמע ולמה זה יקרה?
אבל, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול הציבור התעורר; בעקבות הקולות שהשמענו בכנסת התארגנו פעילויות והתארגנויות אזרחיות, ארגוני סביבה, ארגוני חברה – אנחנו מדברים על שנים לפני המחאה החברתית – קם, אני רוצה להזכיר, הפורום לפעולה אזרחית, שמי שעמד בראשו היה חבר הכנסת לשעבר מיכאל מלכיאור. התחילה פעולה ציבורית ברחבי הארץ. התחילו לחצים, וקולו של הציבור הדהד והגיע לא רק לבית הזה, אלא אפילו חדר את חדר הישיבות של הממשלה והוביל את הממשלה להקים את ועדת ששינסקי. זה היה צעד ראשון חיובי וחשוב.
אני רוצה גם לציין לחיוב, בהקשר הזה, את מי שהיה שר האוצר, חבר הכנסת יובל שטייניץ, שהקים את הוועדה. הוועדה – הפלא ופלא, בניגוד לרוב הוועדות שמקימים כדי לא לעשות שום דבר – הוועדה הזאת עשתה, וגיבשה המלצות. על-פי ההמלצות שלה נקבע מודל של מיסוי רווחי יתר. אני חייב להודות שאנחנו רצינו הרבה יותר; אנחנו רצינו שחלק גדול יותר מהכנסות הגז יגיעו לכיסו של הציבור, אבל אני מברך על כך שהוועדה החליטה, ברמת העיקרון וגם ברמת הביצוע, להגדיל במידה ניכרת את ההכנסות שלנו, הציבור הישראלי, ממשאבי הגז שנתגלו בים שליד חופינו.
אז התנהל בכנסת מאבק – חבר הכנסת גפני היה אז יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, ואתה זוכר היטב את המאבק הקשה שהתנהל בוועדת הכספים על המיסוי ועל מנגנון המיסוי. היו בהחלט הישגים. אני אומר את הדברים כי אני שותף במידה רבה לדאגתו של חבר הכנסת גפני מזה שאולי מנגנון המיסוי שיצרנו בסופו של דבר איננו מהודק מספיק, ואולי הוא מאפשר יותר מדי תכנוני מס, פרצות ואפשרויות לחמוק. ובכל זאת, ברמת העיקרון, נקבע עיקרון חשוב, חיובי, של מיסוי גבוה יותר על רווחי היתר, ונוצרה האפשרות שמדינת ישראל, החברה הישראלית, תקבל הכנסות גדולות יותר מהרווחים הגדולים, הרווחים העצומים, שנוצרו בתחום הגז אצלנו.
ואז נותרה לנו החוליה האחרונה. גם כאן, אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, ואני חושב שחלק מכם עוד זוכרים את זה היטב, היו בינינו לא מעט ספקנים, שכבר – אפילו אחרי שדוח ששינסקי אושר, ואפילו אחרי שהחוק למיסוי הועבר, היו אצלנו לא מעט ספקנים שלא האמינו שנגיע לרגע הזה, שתוקם גם קרן ייעודית, עם מנגנונים שמיועדים להשקעת הכספים האלה בחברה הישראלית לטווח ארוך. אמרו לנו: איפה, האוצר יוותר? כל הכסף הזה יישאב לתקציב המדינה, ולא נודע כי בא אל קרבו.
פה אני רוצה להביע הערכה לחבר הכנסת גפני, שנתן פה רשימה ארוכה של תודות, אבל מתוכן נשכחה תודה אחת חשובה, והיא לחבר הכנסת גפני עצמו, שבאמת, במסירות ובתבונה שאין לו מתחרים בה, הוביל את הוועדה במסלול מורכב, ממושך, של עבודה על החוק הזה, סעיף-סעיף, כולל הכנסת תיקונים משמעותיים שהוצגו כאן בתחילת הדיון. הם יצרו בסופו של דבר חוק טוב, חוק שבאמת מייצר לנו קרן שבעיקרו של דבר היא עצמאית, היא משרתת את המטרה של ההשקעה לטווח הארוך; היא מסוגלת לתת את הכספים האלה למטרות החברתיות והסביבתיות ארוכות הטווח שאנחנו מעוניינים להשיג בחברה הישראלית.
בדיונים, עמיתי חברי הכנסת, היו לי כמה וכמה הסתייגויות. אני רציתי עוד כמה דברים שיחזקו עוד יותר את מעמדה העצמאי של הקרן, אני רציתי כמה דברים שיבטיחו עוד יותר את היכולת להיות בטוחים שהכספים אכן מושקעים בטווח הארוך החברתי והסביבתי של ישראל. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני ועמיתי הבנו שאנחנו מגיעים לרגע שבו אם אנחנו נצליח אולי להעביר הסתייגות במליאת הכנסת, יכול להיות שהממשלה פשוט תעכב את כל התהליך, ויצא שכרנו בהפסדנו. לכן אני אומר לכם, עמיתי, יש אולי כמה שיפורים שצריך יהיה להמשיך לעשות, אבל לא נעשה אותם בדרך של הסתייגויות לחוק הזה. את החוק הזה צריך להעביר כפי שהוא הועבר בוועדה. אם יש תיקונים ושיפורים נוספים, אני מקווה שאולי בשיתוף פעולה בינינו אנחנו נגיש כמה הצעות לתיקון ולשיפור, ואני מקווה שגם נעביר אותן.
חשוב מאוד, עמיתי חברי הכנסת, שלמרות העובדה שהיום הזה הוא יום מאוד מורכב, הגענו כולנו להסכמה שמאפשרת לכנסת להתאחד בהעברת החוק הזה. אנחנו נמצאים קרוב לסופו של המושב, ואם לא נעביר את החוק הזה היום, אני לא בטוח שנצליח שהוא יאושר. זה חוק שחשוב לאשר אותו, חשוב לאשר אותו עכשיו, כדי שהמנגנון הזה יימצא במקומו כבר ברגע הזה, כשהכספים לאט-לאט מצטברים, ומהר מהר יוכלו להיכנס לקופה הציבורית.
אני רוצה להודות, באמת, לציבור הגדול שהתגייס למערכה הזאת לאורך כל השנים, לכל הפעילים, אנשי המקצוע, אנשי המדע, לחברי הוועדה בראשות חבר הכנסת גפני, לאותם גורמים בתוך המערכת הממשלתית – שרי ממשלה ואנשי מקצוע בממשלה, שנתנו יד ושיתפו פעולה אתנו במערכה הזאת, ולומר לאזרחי ישראל: כן, הסיפור הזה הוא סיפור אופטימי, הוא מראה שכאשר הציבור משמיע את קולו, כשהציבור דורש, כשהציבור נאבק, הציבור יכול לשנות, הציבור יכול לעשות מעשה שמחזיר לנו, החברה, חלק מהמשאבים, חלק ממה שמגיע לנו, חלק מהאמונה ומהתקווה שאנחנו נהיה פה מקום הרבה יותר טוב בסופו של דבר. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין, שלא – אכן, גם ניצלת את כל הזמן, אף-על-פי שבהחלט דיברת יפה וממצה. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. מכיוון שאתה הגשת שלוש הסתייגויות, שהומרו לשלוש – פוטנציאל – בקשות רשות דיבור, עומדות בפניך 15 דקות. תאמץ את מה שדב חנין עשה, נשמח מאוד, אבל הזמן עומד לרשותך.
<אראל מרגלית (העבודה):>
באופן כללי, את הגישה שלךָ מפה אני אאמץ.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זה באמת יום חג. אני חייב לומר לך, חבר הכנסת גפני, היושב-ראש של ועדת המדע, אני מוריד את הכובע בפניך. אני ראיתי איך נכנסו פקידי הממשלה, שאני מאוד מודה להם על זה שגם הם עברו תהליך, גם באוצר וגם בבנק ישראל וגם במקומות האחרים, לתוך חדר הוועדה, ובהובלה שלך, יחד עם חבר הכנסת טופורובסקי, שבאמת הביא הרבה מאוד common sense, והביא את הגישור עם אנשי האוצר, כי היה מאוד מאוד חשוב שנמצא איזו שפה משותפת; יחד עם חבר הכנסת דב חנין, יחד עם חברי הוועדה, עם מנהלת הוועדה ענת לוי, שבאמת הובילה אותנו, יחד עם שגית אפיק, שנמצאת בחופשת לידה, וחברים אחרים בוועדה. באמת, אני חושב שזה רגע היסטורי, ואני אגיד למה אני חושב שזה הישג שאם אנחנו נעביר אותו הוא יהיה הישג ראוי וחשוב ביותר.
1. כי בעצם התאווה של הממשלה היא תאווה גדולה להשתמש בפירות של הקרן לנושאים שוטפים. ההישג המרכזי של הוועדה, וההישג המרכזי של הקרן הזאת, שתוקם, שבעצם יש שתי רזולוציות של עבודה; יש רזולוציה של העבודה של תקציב המדינה, שהיא ממשיכה כהרגלה, אבל במקביל יש רזולוציה שהיא לא משנה לשנה, אלא היא ארוכת טווח; היא בנושאי חינוך, בנושאי מחקר ופיתוח, בנושאים חברתיים שהם ארוכי-טווח, והיא קובעת לעצמה יעדים ארוכי-טווח. אנחנו באמת דיברנו, והיו הרבה מאוד גורמים שרצו להכניס נושאים כאלה ואחרים, ואנחנו החלטנו להישאר ברמה הכללית, בהגדרת מטרות כלליות, שזה נושאים של חינוך, נושאים של מחקר ופיתוח ונושאים חברתיים, ובזכות זה אנחנו בעצם מעבירים הרבה מאוד מהעבודה עצמה לוועדה שתקום ולצ'רטר – לגיבוש המתווה שלאורו היא רוצה לעבוד. זה נושא אחד.
2. בעצם באו ואמרו לנו, אנחנו נרצה לקחת אולי חלק מהכספים לנושאים של ביטחון, לנושאים של משברים לאומיים. אני חושב, כשקוראים את התקציר של החוק שנמצא על השולחן שלכם, קשה להבין, אבל מה שבעצם מנוסח זה שמשבר לאומי, אם משבר ביטחוני או משבר טבע, אנחנו באמת הגדרנו את זה כמשבר משמעותי ביותר. וזה חשוב, כי לא היינו רוצים שכל פעם שחסר לממשלה כסף בגלל איזו מערכה ביטחונית נקודתית, או בגלל איזו סופה, או בגלל איזה נושא כזה או אחר, ייקחו כסף.
הנושא של היועץ, או היועצת המשפטית של הוועדה שתוקם הוא נושא מאוד חשוב, כי הוא בעצם קובע שגם אם הקרן הזאת היא בבעלות המדינה, אנחנו יוצרים גוף עצמאי שעושה את המשא-ומתן בעבור עצמו, כי בעצם המדינה קבעה – כשהיא לוקחת הלוואות, היא יכולה להחזיר אותן בתנאים שלה. אנחנו רוצים שיהיה גורם עצמאי, agent, מטעם הוועדה, שעושה את המשא-ומתן עם המדינה, ועובד – עומד על זכויותיה של הקרן.
עכשיו אני רוצה לומר כמה דברים שלדעתי עוד לא השגנו, ואני קורא לבנק ישראל ולאוצר להיכנס לדיונים, שאני מוכן להיות חלק מהם, על הפרקטיקה של ניהול הקרן. כי, בעצם, תראו מה קורה: אנחנו השגנו פה שיטה נכונה לניהול הקרן בזה שהוצאנו אותה – כמו יתרות המטבע של בנק ישראל, שזה מנוהל תחת בנק ישראל, זה בעצם לא מנוהל בתקציב השוטף של המדינה, שזה דבר טוב, אבל בנק ישראל כרגע מנהל את הקרן כמו מנהל חשבונות מדופלם בעבור המדינה, שזה טוב, אבל אנחנו רוצים שבנק ישראל יקים יחידה – יש יחידות כאלה בהרבה מאוד sovereign funds – קרנות של מדינה – דיברנו קודם על נורבגיה, דיברנו על מדינות כמו סינגפור ואחרות. יש חברה לניהול יתרות המטבע מהרווחים של הגז, או של דברים אחרים, בעבור המדינה. עכשיו, מה זה נותן? תשימו לב שבגלל המחלה ההולנדית אנחנו בעצם משקיעים רק את פירות – רק את הרווחים של הקרן בארץ, בנושאים של רווחה וחינוך וכלכלה, אבל אנחנו לא משקיעים את הקרן עצמה במדינת ישראל, בגלל החשש לפגיעה מאוד חזקה, של חיזוק המטבע בצורה כזאת, שבעצם הדולר מאוד ייחלש, ויהיה קשה מאוד לייצא. זה נכון, אבל בעצם בניהול הקרן אפשר להשיג הרבה מאוד השקעות בישראל, ואני ראיתי את זה עם כמה מדינות; ראיתי ניהול נכון של קרן, וניהול לא נכון.
אני אתן שתי דוגמאות. ממשלת סינגפור מנהלת את הקרן הדומה שלה – היא לא משקיעה אותה בתוך סינגפור, אבל היא עושה אסטרטגיה ונותנת לעצמה ניהול אקטיבי מול מדינות שאתן היא רוצה לעבוד. ואז, למשל, היא באה למדינת ישראל – היה לי הכבוד שהיא השקיעה גם בקרן שלי – והיא אומרת: אנחנו משקיעים בך, כי אנחנו לא יכולים להשקיע בסינגפור. אתה נבחרת על-ידינו כקרן שאנחנו רוצים להשקיע בה, אבל אנחנו מצפים שאתה תעשה הרבה יותר עסקים עם סינגפור. ואז, מה שמדינת ישראל – אם בנק ישראל באמת יקים יחידה לניהול הכספים – אמרנו לא בישראל, אבל בעולם – מה זה ייתן לנו? – זה ייתן לנו שאם מחר אנחנו רוצים לעודד את הסחר עם אירופה, ואנחנו משקיעים באירופה, אנחנו יכולים לקבל מהם השקעות בחזרה. אם אנחנו מחר רוצים לעשות עסקים עם סין, אנחנו משקיעים בסין, אנחנו יכולים לקבל מהם הרבה מאוד רצון טוב בחזרה, והשקעות בישראל בחזרה, ואנחנו בעצם יכולים לעודד את המסחר. גם אם אנחנו לא משקיעים בתוך מדינת ישראל, בגלל המחלה ההולנדית, אנחנו יכולים, על-ידי חברת ההשקעות הבין-לאומית של מדינת ישראל, ליצור הרבה מאוד התרחשות כלכלית בעבור ישראל, בפעילות נכונה, ובעידוד של חברות ומדינות שונות להשקיע בחזרה בישראל.
מה זה יכול לעשות? מה שזה יכול לעשות, זה יכול להניע פעילות כלכלית ענפה בנושאים שאנחנו רוצים לעודד במדינה, גם אם הקרן בעצמה לא משקיעה. אני אתן דוגמה: תעשיית ההיי-טק בקליפורניה נוצרה על-ידי זה שקרנות הפנסיה של מדינת קליפורניה אמרו שהן משקיעות 2% מהתקבולים של הפנסיה של עובדי המדינה בחזרה בכלכלה של קליפורניה, בכלכלה שיוצרת מקומות עבודה. ואז זה יצר רזרבות שנכון שמבחינת האחוזים – הם היו קטנים וזעירים, אבל זה יצר רזרבות ענקיות להפניה לפעילות. בזמנה זו הייתה הפעילות הטכנולוגית, ובעצם בלי המנגנון הזה, ה-Silicon Valley שנמצא היום בקליפורניה לא היה קם. הוא לא היה קם, והכספים שעמדו לרשותו לא היו עומדים לרשותו. וגם אם כל ההמצאות בעולם – ההמצאות האלה היו נשארות בחדרי המדענים או במעבדות האוניברסיטאות, ולא היו מגיעות לאור העולם.
כשמדינת ישראל אומרת, אני היום גורם שיכול לכתוב צ'ק בהרבה מקומות בעולם, יכול להשקיע בנושאים מסוימים באפריקה, יכול להשקיע בנושאים מסוימים באירופה, בדרום-אמריקה, בסין, בארצות-הברית, בעצם מדינת ישראל יכולה להפוך לשחקן שלא רק מבקש השקעות, אלא לשחקן שבעצם השקעתו יכול לסמן שהוא מצפה להשקעות בחזרה בישראל. ולצורך זה צריך ללכת על אסטרטגיה קצת פחות צנועה שעוד לא הוכנה בקרן הזאת, ומה שהייתי מצפה, שתוקם יחידה בבנק ישראל או באיזו יחידה שקשורה לבנק ישראל, שהיא מנהל ההשקעות בעבור מדינת ישראל בעולם. יש מודלים כאלה.
בעזרת זה בעצם ישראל תהפוך לגורם שיש לו השפעה דרמטית על ההשקעות בחזרה בישראל בצורה הרבה יותר טובה. כי לחלופין, המודל שכרגע יכול להיות, שנותנים את הכספים, נניח לבנקאי השקעות כאלה ואחרים בארצות-הברית, ושוכחים. ואומרים: אנחנו רוצים רק את התשואה. וזה, לדעתי, לא מספיק, כי השקעה חכמה ואקטיבית של מדינת ישראל, גם אם היא מחוץ לישראל, בנושאים שקשורים לסביבה, בנושאים שקשורים לפיתוח כלכלי במקומות שאנחנו רוצים שיעבדו בחזרה עם ישראל, יכולה להשפיע בצורה דרמטית על הכיוון של הכלכלה הישראלית.
בואו נגיד רגע משהו על רווחי – הפירות; איפה אנחנו רואים את הפירות מושקעים. רבותי, בשבוע שעבר או לפני שבועיים דיברנו פה על דוח העוני. דיברנו פה על הפערים הבלתי-נסבלים בחברה הישראלית. בוועדת החינוך שר החינוך דיבר על ההבדל הדרמטי בין מה שמקבל תלמיד במקום מאותגר, שזה יכול להיות, הוא אמר, 3,300 שקל לשנה, לבין מקום מבוסס, שזה יכול להיות 9,700 שקל לשנה. אני אומר לעצמנו את הדבר הבא: קשה מאוד להביא מתקציב המדינה משאבים כדי להביא לסגירת הפערים בחינוך, וקשה מאוד לבקש מרשויות מקומיות מבוססות יותר להפנות את הכספים של עצמן לרשויות מאותגרות יותר. אבל הפירות של הקרן הזאת יכולים להביא לשינוי דרמטי אם נשים את סגירת הפערים בחינוך כמטרה עליונה באסטרטגיה שלנו בשנים הקרובות – לשימוש ברווחי הקרן. אז זה נושא אחד, נושא גדול, שאני חושב שאנחנו צריכים לעמוד מאחוריו.
נושא שני זה מחקר ופיתוח ומכוני מחקר. מדינת ישראל מייצרת הרבה מאוד סטרט-אפים והרבה מאוד חברות טכנולוגיות, אבל חסרים פה מכוני מחקר לאומיים בנושאי ליבה של הטכנולוגיה ושל המדע הישראלי, שיש כמותם במקומות באירופה ובארצות-הברית. קשה מאוד לתעשייה לעבוד לבד, בלי שהמדינה נותנת תמיכה לנושאי ליבה של המחקר והפיתוח שרוצים שמדינת ישראל תלך כלפיהם. בשבוע שעבר חנכנו בגליל העליון מרכז יחד עם 38 מועצות ואמרנו שהגליל העליון – דווקא בקריית-שמונה קבענו את המוקד – יהפוך להיי-טק הבא של החקלאות הישראלית, בגלל הכוח המאוד-גדול של החקלאות והמחקר והפיתוח.
נושא כזה חייב, כדוגמה, לקבל משאבי מחקר לאומיים הרבה יותר גדולים ממה שהוא מקבל היום. יש מכון מיג"ל בגליל, אבל צריך לקחת את המכון הזה ולהכפיל ולשלש את היכולות שלו כדי שנושאי הליבה של המחקר יהפכו לנושאים שנתמכים על-ידי המדינה ויהיו הכר, הבסיס, לתעשייה הישראלית, למחקר והפיתוח הישראלי ולקפיצת המדרגה הבאה של ישראל בהרבה מאוד טכנולוגיות, שיהיו הבסיס של הכלכלה בדור הבא.
אז שיהיה לנו בהצלחה. אני מברך את החברים של ועדת המדע והטכנולוגיה ואת היושב-ראש, שוב. אני חושב שזה הישג גדול. אנחנו נמצאים פה במליאה מעט חברי כנסת, אבל אני חושב שזה רגע חשוב ואפילו רגע היסטורי. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. כיוון שהגשת שתי הסתייגויות, תוכל להמיר אותן לשתי בקשות רשות דיבור, כלומר עומדות לרשותך עשר דקות מרגע זה. בבקשה. עד עשר דקות.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברים, בדיוק לפני שלוש שנים, ממש בשעה הזאת לפני שלוש שנים, 14 ביולי 2011, הוקם האוהל הראשון בשדרות-רוטשילד בתל-אביב, והתחילה מה שבדיעבד הבנו שזאת מחאה חברתית, הגדולה בתולדות המדינה. במצטבר, מיליונים באותו קיץ יצאו לרחובות, התנועה הזאת שטפה את כל הארץ, ואחרי הגל הראשון, אחרי כמה חודשים, גם התעוררה אכזבה, אפילו אכזבה עמוקה, במלאות שנה, במלאות שנתיים למחאה. אנשים אמרו: מה השגנו? מה יצא מכל הדבר הזה? אני חושב שמה שנאשר עוד מעט כאן, בכנסת – הקרן הזאת היא באמת אחד הפירות וההוכחות להצלחת המחאה החברתית.
אני אומר לכם שללא המחאה החברתית ושינוי השיח שהיא הובילה לא הייתה קמה קרן כזאת; לא היו מדברים על שימוש בנכסי הציבור כמו הגז ומשאבי הטבע, ששייכים לכולנו, לטובת מטרות חברתיות. לא היינו מדברים על יצירת מנגנון שייחד את הכספים האלה למטרות שחבר הכנסת גפני כאן פירט: מטרות חינוכיות, רווחה, דברים ארוכי-טווח. זה לא היה קורה. ואני זוכר גם שבמאהלים, לא רק ברוטשילד, בכל הארץ, דיברנו על הדברים האלה. שם היו הניצנים של השיח הזה, שאחר כך היתרגם פה, בכנסת, לחקיקה מהסוג הזה.
ועוד לפני החקיקה צריך גם לזכור את המאבק על ששינסקי ואת התנועה האזרחית הגדולה שקמה איכשהו במקביל למחאה או בעקבותיה, על כך שהרווחים מהגז חייבים להגיע קודם כול לציבור. הייתה תנועת 80:20, אם אני מזכיר כאן דווקא לא כל כך נשכחות, את מלכיאור, שהוביל את הדבר הזה, ותנועות אחרות, ואני רק רוצה להזכיר לכולנו שכשהתחיל המאבק לא האמינו – אנשים אפילו די זלזלו ולעגו – שהדברים האלה יוכלו בסופו של דבר לקרום עור וגידים ולהתממש.
אני זוכר גם את הדיונים בכנסת על ששינסקי, שבסופו של דבר יצר את הבסיס לקרן הזאת, שאנחנו מדברים עליה עכשיו, ואת ההבלים שכאן נזרקו לחלל האוויר, ואת התעמולה, ואת הלוביזם, ואת מסעות הפרסום, ומה הטיחו בנו, אפילו בי, במסגרת המאבק הזה. ואמרו לנו: אין לכם שום סיכוי. והנה, ששינסקי קרה, ועכשיו מדברים על ששינסקי 2, והקרן הזאת קרתה, ובסופו של דבר, גברתי היושבת-ראש, עשרות-מיליארדי שקלים – וצריך להגיד את זה – עשרות-מיליארדי שקלים יחזרו לכיס הציבורי, אבל לא לקופה הרגילה של התקציב ושם ישתו אותם לכל מיני צרכים שוטפים, אלא לצרכים ייעודיים, בפיקוח, במנגנון מסודר שייצור הפרדה מהתקציב ומהצרכים השוטפים ובאמת יבטיח שהכסף הזה יגיע למטרות חשובות.
וזה בזכות המחאה החברתית. והיות שאנחנו בדיוק שלוש שנים להקמת האוהל הראשון אני רוצה להגיד – הנה, סתיו, הנה עוד תוצאה חיובית של המחאה החברתית. כן, סתיו, אלה דברים שדיברתם עליהם אז כאיזה משהו רחוק, אפילו קצת אוטופי, או אידילי, והוא קורה. אומנם לקח זמן, אבל הוא קורה. אמרתי אז שהמחאה הזאת גרמה לשינוי עומק, ואת הפירות נראה הרבה שנים קדימה, ואני חושב שזה אחד הפירות החשובים.
אני רק מקווה, ואני מצטרף פה לגפני – אני, אגב, בהזדמנות הזאת מודה לו; אני מאוד מעריך את מה שעשה – שהממשלה תשכיל – אומנם בחוק יש מגבלות על האפשרויות של הממשלה לקחת הלוואה מהקרן, ודברים כאלה, אבל אנחנו מכירים איפה אנחנו חיים – שהממשלה תשכיל, באמת מתוך ראייה אחראית לטווח ארוך, לא לשתות את כספי הקרן הזאת, באמת לייעד אותם למה שהם אמורים להיות ולתת תקווה פה, לעם הזה.
אני חושב שהמחאה יצרה תקווה גדולה, ואני חושב שעלינו מוטלת עכשיו האחריות לממש את התקווה הזאת ובאמת לעשות טוב לעם ולמדינה. אז תודה, זה אירוע משמח, אירוע חשוב, במיוחד על רקע הדברים הקשים שאנחנו חווים, ואני שמח שהיה לי חלק כלשהו בעניין הזה. תודה לגפני, תודה למחאה החברתית, ותודה לכל מי שדחף את הסיפור הזה קדימה.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
סתיו היא לא תוצאה של המחאה, היא הסיבה למחאה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה חבר הכנסת בועז טופורובסקי. מכיוון שגם אתה הגשת שתי הסתייגויות, תוכל להמירן לשתי בקשות רשות דיבור. כלומר, עומדות לרשותך עשר דקות מרגע זה.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אל תדאגי, אני אקצר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני אשמח.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
גברתי היושבת בראש, תודה רבה, אני זוכר שעוד כשהייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים התעסקנו בזה – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
גם אני זוכרת.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
גם את זוכרת. אני גם זוכר שאת היית יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים. – – ואז ישב אצלי הרב מלכיאור, עם רצון להקים קרן, והתחיל להסביר לי איך זה הולך בנורבגיה. כהתאחדות הסטודנטים עשינו מחקר כלשהו מה קורה בעולם, והתחלנו גם ללחוץ על מקבלי ההחלטות, כדי שתהיה קרן שתנהל את הרווחים מהגז.
אני שמח שאנחנו עומדים היום עם חוק היסטורי, חוק שאחריו הדברים לא יהיו כמו שהיו, ורק בעוד עשר שנים ו-15 שנה אנשים יבינו מה אנחנו עשינו כאן.
היו דיונים מאוד מאוד רציניים בוועדה בראשות גפני, ואני גם מודה מאוד לא רק לגפני ולכל חברי הוועדה, גם לאנשי הממשלה, אנשים מהאוצר ואנשים מהמועצה הישראלית לכלכלה ומכל העמותות, שידעו לעבוד יחד, והלחצים היו הרבה פחות לוחצים מבדרך כלל.
כמה חידודים למה שנאמר: גפני, אמרת שיהיו כ-500 מיליארד שקל סך כל הקרן. אני רק מתקן, יהיו 500 מיליארד שקל, הערכה, סך כל התגמולים למדינה מהגז. חצי מזה יגיע לקרן. גם 250 מיליארד שקל זה המון המון המון כסף.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
זה הקרן, וחלק מזה יהיה פירות הקרן, כלומר זה כל הכסף שיהיה בקרן.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
לא, חצי מהסכום הזה, אבל בסדר, אנחנו מדברים על הרבה מאוד כסף בכל מקרה.
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
חלק יגיע לממשלה במישרין.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
נכון, חלק יגיע במיסוי ישיר – –
<משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):>
אבל מדובר על סכומים, סכומי עתק – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – ולתקציב הממשלה. זה רק מחדד – ודיברנו על זה – את החשיבות של הקרן והמועצה שתוקם בתוך הקרן, שתעשינה עבודה כמה שיותר רצינית כדי להשקיע את הכסף במקומות הנכונים, ושהכסף הזה, הפירות שלו, יושקע בארץ באמת בחינוך, ברווחה, בחברה, ולא בדרכים לכסות בורות תקציביים כאלה ואחרים. זה חשוב מאוד.
הייתה לי הסתייגות על הצורך להוסיף הדגשה איך בדיוק מוציאים כספים על מחקר ימי. מכיוון שהכסף הזה מגיע בסופו של דבר מהים, או מהאדמה שנמצאת מתחת לים, היה חשוב מאוד, לדעתי, להגיד איך אנחנו משתמשים בחלק מהכסף לעשות מחקר ימי, אבל כמובן ההסתייגות הזאת ירדה, דיברו על זה קודם לכן.
גפני הסביר שכדי להשתמש בכספי הקרן לנושאים שהם לא במהות הקרן צריך רוב של 70 חברי כנסת. במקור גם הייתה לי הסתייגות שיהיה שריון להוראת החוק הזאת, כדי שאם חס וחלילה יגיע היום וירצו להשתמש בכספי הקרן שלא למטרות הקרן, ולא יהיה רוב של 70 חברי כנסת, האבסורד הוא שיהיה אפשר לשנות את הסעיף הזה ברוב רגיל של חברי כנסת ואז יהיה אפשר להביא למצב שישתמשו בכספי הקרן שלא למטרות הקרן בלי רוב של 70 חברי כנסת. גם כאן, בסופו של דבר, גם בגלל הייעוץ המשפטי וגם מכיוון שהסכמנו להוריד את כל ההסתייגויות אני יורד מההסתייגות הזאת, אבל אם אי-פעם יסתכלו על הדיונים שהיו לנו כאן על החוק הזה, אם חס וחלילה יגיע יום שינסו לעשות תרגילים כאלה ואחרים, אנחנו אומרים כאן – ואני גם חבר בקואליציה – אין שום כוונה, שום רצון, אין שום כוונה למחוקק, שיעזו להשתמש בכספי הקרן שלא למטרות חברתיות, חינוכיות וכלכליות, וחשוב מאוד שאם אי-פעם יהיה ניסיון כזה, יזכרו את מה שנאמר כאן, מעל הדוכן הזה.
אמרתי תודה לכולם – לגפני, לצוות הוועדה, שסבל הרבה מאוד שיגועים של כולנו. זהו חוק היסטורי, חוק שמראה נכונות ורצינות של המדינה ויכולת לקבל סכומי כסף מאוד מאוד גדולים, ולבוא ולהגיד מראש: אנחנו רוצים שהכסף הזה ילך למקומות הנכונים, למען הדורות הבאים, ולא בשביל לשמן ביורוקרטיה כזאת או אחרת. אני מקווה ומאמין שברגע שתוקם הקרן, ברגע שנאשר את החוק הזה, המטרה הזאת תושג. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. גם אתה הגשת הסתייגות אחת, כלומר יש לך רשות דיבור של חמש דקות.
אני רוצה לברך את האורחים והאורחות שנמצאים פה, תיירים ותיירות שהגיעו מארצות-הברית. Welcome to Jerusalem, welcome to the parliament, the Knesset, the parliament of Israel.
אברהם מיכאלי, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן, כפי שציינו חברי, גברתי היושבת-ראש, זה חוק היסטורי. זה חוק שבעצם הכנסת יכולה להעיד על עצמה שעם כל הביקורת עליה, עם כל ההשמצות שיש נגד הכנסת, כשהכנסת מתלכדת כקבוצה ללא חשבונות פוליטיים – נכון, היו בוועדה חילוקים פוליטיים כאלה או אחרים, אבל הם נבעו מתפיסות עולם לגיטימיות של כל אחד ואחד שהתבטא בוועדה – אבל כשהכנסת מתלכדת מסביב לרעיון מסוים, שאנחנו רואים בו רעיון נכון לאזרחי המדינה ולטובת אזרחי המדינה, והנושאים יכולים להיות שונים, באמת התחילו אנשים, בצדק, לבוא ולהצביע למה התחום הזה לא, למה התחום הזה לא – אנחנו בסוף התעלינו והצבענו על צרכים שהם כלליים ונוגעים בכולם.
אני רוצה לברך את הכנסת, לברך את ועדת הכנסת, שזכות גדולה הייתה לנו שחבר הכנסת גפני ניהל אותה, עם הניסיון הרב שיש לו גם מהתמודדות עם האוצר – אני לא אשכח את הוויכוחים, ואתה גם קטעת את הדיונים וגם שלחת את המתווך, נציג 19 המנדטים, שהלך וניהל משא-ומתן עם מי שצריך היה כדי להביא תוצאות, ואכן, כך צריך לעבוד.
אני מאמין שבמטרות שאנחנו ככנסת מתלכדים לגביהן אנחנו יכולים להגיע להצלחות, ואזרחי המדינה, כמה שהם ציניים, כמה שהם מסתכלים עלינו – הם, כל פעם עם הקומבינות שלהם – רבותי, החוק הזה הוא חוק שהלוואי שיתממש במהרה, ואנחנו נקווה שהכניסות של התקציבים יהיו שם הרבה יותר מהר ממה שאנחנו מתכננים.
הוועדות הפרלמנטריות, שתפקחנה על הדברים האלה – וחברים פה הזכירו שהאוצר לא הסתיר את כוונתו; האוצר רצה שהדבר הזה יהיה תחת שליטתו; רצו שליטה בכסף גדול לכיסוי גירעונות כאלה או אחרים, ולא התביישו. נציג האוצר שישב אתנו בוועדה אמר מה הרצון של הממשלה. אבל אנחנו אמרנו להם: עם כל הכבוד, הממשלה לא תשלוט בכסף הזה. זה כסף של העם, והעם – הבית הכי אמין לייצג את העם הוא כנסת ישראל.
לכן אני מברך את כנסת ישראל, מברך את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני, ואת כל החברים ואת כל הנציגים שישבו שם, וכל אחד תרם באמת מניסיונו ומהשקפות עולמו בנושא הזה, ואכן, החוק הזה, שאנחנו נצביע עליו היום, אני מקווה ומייחל שבשלום ובשלווה ישרת את אזרחי מדינת ישראל לדברים החיוניים והחשובים שאנחנו מתפללים כולנו שנצליח להגשים אותם. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה משה גפני.
אנחנו נעבור – בהחלט יש פה זכות, לכל מי שנמצא ונמצאת פה, להצביע על חוק בהחלט היסטורי – –
<נחמן שי (העבודה):>
איפה הליכוד? איפה הכנסת? איפה הכנסת? אפשר להפיל את זה עכשיו.
<היו"ר גילה גמליאל:>
– – על הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014, בקריאה שנייה. ההצבעה החלה. בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–47 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–47 נתקבלו.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
גילה, את חברת ליכוד יחידה פה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מי שמצביע בחוק הזה יש לו מניות.
<היו"ר גילה גמליאל:>
יהיו לך פה 120.
20 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים ועוברות כרגע להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014, נתקבל.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
גפני, תראה – – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
תראה איזה אחראיים אנחנו, איזו אופוזיציה אחראית.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
רק האופוזיציה העבירה את זה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אבל – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
19 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
תכתבי תודה לאופוזיציה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
בהחלט יום היסטורי, בהחלט יום של בשורות טובות לעם ישראל. יישר כוח.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – –
<הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/862).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גילה גמליאל:>
אנחנו נעבור להצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התיירות עוזי לנדאו, במקום שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. בבקשה, השר עוזי לנדאו.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, את ההצעה אני מעלה בשמו של שר הרווחה מאיר כהן, כדלקמן:
הוועדה הבין-משרדית לאיתור קטינים הנמצאים במצבי סכנה והתוויית רשת ביטחון להגנה בקהילה הציגה בפברואר 2010 דוח שמתוכו עולה כי בשנים האחרונות אירעו בישראל כ-36 מקרי רצח והריגה של קטינים בתוך המשפחה. רוב הקטינים היו מתחת לגיל ארבע, וברוב המקרים בוצעו הרצח או ההריגה בידי אחד ההורים או שניהם, בבית הקטין או בביתו של אחד ההורים. מאז פרסום הדוח, בפברואר 2010, אנו עדים לרציחות נוספות של קטינים על-ידי הוריהם, וכיום אפשר לדבר על כ-50 מקרים שאירעו בשנים האחרונות.
חקירת מקרים חמורים של פגיעה בקטינים שהביאה למותם או לנזקים בלתי הפיכים מצביעה, בין היתר, על כשלים בשיתוף פעולה ובהעברת מידע בין גורמים מקצועיים, לרבות גורמים ממשלתיים. שיתוף במידע כאמור היה עשוי לאפשר זיהוי, איתור וטיפול בקטינים הסובלים מהתעללות והזנחה. כיום קיימים בארץ חוקים המונעים העברת מידע בין אנשי מקצוע שונים, ובהם חוק זכויות החולה וחוק הגנת הפרטיות. מצב זה מחייב הסדרה חוקית שתאפשר שיתוף מידע בין אנשי מקצוע במקרה שבו קיים חשש להימצאות הקטין בסיכון, כדי להגן עליו. הסדרה כזו תסייע בזיהוי ואיתור קטינים הנמצאים במצבי סיכון, תגביר את מודעות אנשי המקצוע לנושא ותדגיש את חשיבותו.
יש לציין כי המטרה בשיתוף מידע היא לא דיווח על בן משפחה החשוד בפגיעה בילד, שאז ממילא חלה חובת הדיווח על-פי חוק העונשין, אלא בעיקר לשם הגנה על קטינים עוד בטרם הגיעה הפגיעה בהם לידי עבירה.
עוד יצוין כי ההסדרים המוצעים בהצעת חוק זו נקבעו תוך ביצוע איזונים בין הזכות לפרטיות לבין הצורך להגנה על קטינים בסיכון. כך, למשל, על איש המקצוע לשקול את התועלת אל מול הנזק העלול להיגרם על-ידי מסירת המידע, ליידע את ההורה ואת הקטין אם הוא מעל גיל 14, וכן חלה חובת שמירה על סודיות ושימוש במידע אך ורק לצורך הגנה על הקטין וטיפול בו.
מנהל המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, או עובד סוציאלי המועסק באותה מחלקה והוסמך לעניין חוק זה, יהיה רשאי לפנות לבעלי המקצוע ולקצין משטרה המוגדרים בחוק, כדי לקבל מהם מידע על הקטין או על בן משפחתו, אם נוכח כי קיים חשש לפגיעה פיזית או נפשית בקטין, במטרה להגן עליו ולטפל בו. בעלי המקצוע המוגדרים בחוק רשאים לפנות מיוזמתם למנהל המחלקה לשירותים חברתיים ולהעביר מידע שברשותם על הקטין או על בן משפחתו, אם סברו שקיים חשש ממשי לפגיעה בשלומו הנפשי או הגופני של הילד, חרף חובת הסודיות הנדרשת. מנהל המחלקה לשירותים חברתיים יהיה רשאי לשתף גורמי מקצוע שהם עובדי ציבור במידע שהועבר אליו לצורך התייעצות באשר להפעלת סמכויותיו.
נתונים על מסירת מידע כאמור יועברו על-ידי מנהל המחלקה לשירותים חברתיים למפקח הארצי בשירות ילד ונוער אחת לחצי שנה, לשם סיוע בביצוע מעקב וביקורת אחר יישום ההוראות לפי החוק המוצע. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לשר התיירות עוזי לנדאו. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים והדוברות. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אפשר לקרוא?
<היו"ר גילה גמליאל:>
כן. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי, אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<משה מזרחי (העבודה):>
מה יש לך להגיד – – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אני אוהב להצביע על חוקים שאני מאמין בהם.
<היו"ר גילה גמליאל:>
מי שרוצה יכול לוותר על רשות הדיבור או למחוק את עצמו, אבל אני מחויבת לרשימה. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק עוסקת בהגנה על קטינים. בעבר לא הייתה בכלל שאלה שמי שמגן על הקטין זה האבא, האימא, האחים והאחיות, המורים, החברים והקהילה. גם אם היו פה ושם אנשים או חולים שהיו צריכים להיות מטופלים, זו לא הייתה תופעה. השאלה הנשאלת היא: איך קרה שדווקא בעולם מודרני, בעולם של זכויות אדם, בעולם שיש בו שפע, שאין כל כך הרבה עוני, לא מצב שבו האבא צריך לגזול את פת הלחם מהילד כפי שהיה בזמן מלחמת העולם הראשונה – איך קרה שדווקא עכשיו אנחנו עוסקים כל כך הרבה בילדים בסיכון?
אני אשאל גם את השאלה העכשווית, של היום: הלילה הזה, ברוך השם, לא נהרג אף ילד יהודי; אף נער לא נהרג מטילים, מחצי המוות שנשלחים אלינו מעזה, אבל ברחובות, נדמה לי שזה היה ברחובות, נהרג ונרצח ילד, נער, בידי חברו. אני לא יודע מה היה הרקע, אבל הוא לא ראשון, והלוואי שהוא יהיה האחרון. זה גם לא היה לפני 20–30 שנה. מי שחי בארץ הזאת, יום-יום, שבוע-שבוע, חודש-חודש, אנחנו שומעים על רצח של נערים בידי חבריהם, של ילדים בידי בני משפחותיהם.
אין תשובה אחרת, וחייבים לומר אותה, מהפסוק: "חנֹך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". יש לנו דרך של חינוך במשך אלפי שנים, שהורים, במשך דורות על גבי דורות, חינכו את ילדיהם, והילדים חינכו את ילדיהם, וכך דור אחר דור, על-פי התורה, על-פי האמונה, על-פי המסורת, על-פי דרך אבות – "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך".
בדורות האחרונים קם מצב שהפכו את העולם, שהילדים מחנכים את ההורים. שמעתי פעם בבדיחותא דבר נורא: כתוב בתורה, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, ובדורנו תרגמו את זה, כנראה בתרגום של "גוגל", כבד את בניך ובנותיך למען לא יקצרון ימיך. אומר לי אבא שהבן מצלצל ואומר לו: "אבא", אז הוא אומר: "כמה?" זאת אומרת, מערכת היחסים בין הורים לילדים נשברה; ההגמוניה של האבא והאימא נשברה. אני חושב שבעולם, באמריקה גם, בעולם היותר-מתקדם, הפוסט-מודרני, כבר מתחילים להבין שסמכות הורית היא דבר חשוב מאוד.
אני מציע את ההצעה הפשוטה, כמו שכתוב בדברי הנביא, השומר עם ישראל, "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה". בואו ונשוב אל דרך האבות, ובדרך הזאת נוכל לחנך את ילדינו, וגם אנחנו וגם הם נהיה בטוחים בדרך האבות. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני מודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת נחמן שי, עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה, מרגע זה.
<נחמן שי (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת, כי אני חושב שהיא נכונה וטוב שהיא נכנסת לספר החוקים.
אבל אני רוצה להשתמש – נקרא לזה כך – בזמן שעומד לרשותי ולהעיר הערה אחת על מאמר שקראתי היום ב"הארץ" ואשר נקרא "הרעים לטיס" – מאמר שתוקף את חיל האוויר, את טייסי חיל האוויר, את צוותי הקרקע, וכל מי שנוגע כרגע בפעולה שמתרחשת.
צריך הרבה רוע לב, הרבה יותר מרוע לב, כדי לכתוב את הדברים האלה. זאת מלחמה, זה מבצע צבאי, שמדינת ישראל עושה בו כל מאמץ אפשרי – כל מאמץ אפשרי – כדי להימנע מפגיעה בלא-מעורבים. ועדיין יש פגיעה, ופגיעה רחבה. אבל תארו לעצמכם מה היה קורה אילולא נעשה מאמץ כל כך גדול, כל כך יסודי, כדי להבטיח שמספר הנפגעים הלא-מעורבים יהיה קטן כל כך.
האנשים שמובילים את המערכה הזאת אלה המדים הכחולים, בדרך כלל. עכשיו – אלה שטסים, אלה שמפעילים מערכות מהקרקע, אלה שמציידים אותם, אלה שמתחזקים אותם. הם עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר, הם גם אלה שמפעילים את המערכות של "כיפת ברזל". מדינת ישראל חייבת להם תודה.
אני לא נאיבי, אני יודע שאף אחד לא מושלם, גם הם לא מושלמים, אבל הם עושים את העבודה שלהם באמונה שלמה, מתוך דבקות, מתוך נחישות ומתוך זהירות.
ראינו כבר מקרה אחד לפחות שבו טייס זיהה על הקרקע ילדים, אוכלוסייה אזרחית לא-מעורבת, ועל-פי שיקולו, על-פי שיקול של מפקדים מהקרקע, הוא ויתר על הירי. אני מניח שהיו יותר ממקרה אחד כזה.
מלחמה, על פניה, היא לא דבר מוסרי. אם אפשר להימנע, עדיף להימנע ממנה; אני לא אקרא מפה למלחמות. אבל יחד עם זאת, אני חושב שבשיח שלנו אנחנו צריכים לכבד את האנשים שבזכותם אנחנו יכולים לנהל את החיים שלנו פה בצורה נורמלית, בצורה רגילה, בצורה שלווה, קרובה ככל האפשר לחיי השגרה שלנו – ואני לא מכיר, שוב, אף מדינה בעולם שתחת מטחים בלתי פוסקים של רקטות; וגם עכשיו, כשאנחנו מדברים פה, ממשיכות ליפול רקטות, וגם עכשיו, עכשיו ממש, נפצעו שני ילדים, אחד בן 11 ואחד בן 13, בישראל, מהירי הזה – זה בזכות חיל האוויר שלנו, בזכות הטייסים.
אז אני אומר לכם, הססמה הייתה תמיד "הטובים לטיס"; טובים יכולים ללכת גם למערכות חיים אחרות, אבל אם לא הטובים – טובים יש בטיס. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג, שר הרווחה לשעבר.
<איתן כבל (העבודה):>
ויושב-ראש האופוזיציה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
ויושב-ראש האופוזיציה, בשבילך. זה תואר שאני פחות אוהבת להכתיר אותך.
<איתן כבל (העבודה):>
כן, גם אני. גם אנחנו.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – – לשנות את זה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
כן, שיצטרף לממשלה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אולי את תצטרפי – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
בבקשה. שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אין כאן שאלה שהחלפת המידע היא דבר חשוב. לצערי הרב, אנחנו רואים שהמקרים הרבים, מקרי רצח של הורים שרוצחים את ילדיהם – למשל, הרצח במושב ישרש, בידי אביהם; זה היה מקרה רביעי רק בשנה הזאת. ונוסף על זה יש קרינה בריל שרצחה את ילדיה, אחר כך יש המקרה בדבורייה, אב שרצח את אשתו, שתי בנותיו ועוד עובד שהיה באותו כפר. מה שאנחנו רואים, שבין השנים 2003 ל-2010 נרצחו 43 ילדים על-ידי הוריהם, ורק בשנתיים או שלוש השנים האחרונות אנחנו רואים 28 מקרי רצח. למשל, הרצח המזעזע שהיה בזמנו, ב-2009, נדמה לי, או ב-2010, בנתניה – איתי בן-דרור, בן 38, שדקר למוות את שלושת ילדיו בדירתו ברחוב בורוכוב – מדינה שלמה הזדעזעה.
ואנחנו כבר רגילים לעבור מזעזוע לזעזוע, ולצערי הרב, לפעמים הכתובת היא על הקיר, אבל אנחנו לא קוראים את האזעקה ואת האיומים.
אני רוצה דווקא להתייחס למקרה האחרון, של אותו אחד שהיה בארצות-הברית ושלח את ילדיו – האישה שלחה את ילדיה לארץ, למושב ישרש, על-פי פסיקה של בית-המשפט, שאילץ אותה לשלוח את הילדים, וכאשר הגיעו הילדים הוא רצה לנקום באשתו, והנקמה שלו הייתה בכך שהוא רצח את הילדים, למרות הזעקה של האימא. אני חושב שזה מקרה של מחדל כאשר בית-המשפט פסק מה שפסק, אולי בהיגיון מסוים, אבל כאשר בית-המשפט לא הביא בחשבון את הסיכונים, ואפשר לבעל לראות את ילדיו, לא במסגרת פיקוח של העובדים הסוציאליים, זו הייתה טעות טרגית ונוראה, והתוצאה הייתה רצח שכולנו הזדעזענו ממנו.
לכן אני אומר, בוודאי צריך שהמידע יעבור בין המשטרה לבין רשויות הרווחה – אבל אני רוצה להעיר הערה נוספת בשניות שנותרו לי. צריך להשתדל עד כמה שניתן, כדי להוריד כעסים בין בני-זוג, לאפשר משמורת משותפת, במקרה שאין אלימות. כך כל אחד ירגיש שעדיין יש לו זכות על הילדים. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה שר הרווחה לשעבר, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג – בבקשה – אחרון הדוברים. ולאחר מכן נעבור להצבעה. עומדות לרשותך שלוש דקות.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כששמעתי על הרצח הנורא של הנער אבו ח'דיר משועפאט, אנשים שאלו אותי מה תחושותי, ואמרתי – לאחר שבשנים האחרונות ראינו תופעה מזעזעת של הורים שרוצחים את ילדיהם, שום דבר כבר לא מפתיע אותי.
בדיוק לפני שש שנים הזדעזעה המדינה מרצח הילדה רוז פיזם, שנרצחה על-ידי הוריה. בעקבות רצח הילדה רוז פיזם אני מיניתי ועדה בראשות סמנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים מוטי וינטר; זו הוועדה הבין-משרדית שאליה התייחס השר שהציג את החוק. הוועדה הגישה את המלצותיה ב-2010. תחשבו ששש שנים אנחנו מתעסקים עם הפתרון לבעיה, ומאז נרצחו עוד עשרות ילדים, וכפי שהזכיר בצדק חברי חבר הכנסת זאב, המקרה האחרון, אבי לוי ממושב ישרש שרצח את שני ילדיו שהגיעו לחופשה מארצות-הברית.
אלה דברים בלתי נתפסים, אני יכול לפרט אירוע-אירוע, ולכן המערכת צריכה להתמודד עם התופעה בדרך שנקראת "נורות אדומות". דהיינו, אם גורם כלשהו במערכת מגלה תופעה שמטרידה אותו, הוא יכול להעלות את המידע, על בסיס מודל שמשרד הרווחה ראה בבריטניה, לרשת קשר של גורמים מקצועיים, ששמה לב שמשהו חריג קורה. זה יכול להיות בבית-הספר, זה יכול להיות במרפאה אצל רופא, זה יכול להיות במשטרה, זה יכול להיות אצל מדריך נוער, זה יכול להיות במרכז הקהילתי. כל הגורמים הללו ואחרים צריכים להיות ברשת. כמובן, לשכת הרווחה – במרכז.
הוועדה המליצה המלצות והתחילה מסכת ביורוקרטית מטורפת במשרדי הממשלה, שכללה גם אגו וגם סוגיות של חופש המידע ומאגרי מידע וסודיות ופרטיות, ואני שמח שסוף-סוף, לאחר אירועים נוספים שהחרידו את המערכת, התעשתו מערכת הרווחה והמערכת המשפטית המדינתית והביאו את החוק הזה עד הלום, לכאן, לקריאה ראשונה.
אני מבקש לתמוך בחוק הזה בכל דרך; הוא חיוני ויכול לחסוך חיי אדם, הוא חשוב, הוא מקנה כלים למערכת הרווחה המקומית להתמודד עם אסונות אפשריים של מופרעויות ותופעות שמי היה מאמין שנראה במדינת ישראל, של רצח ילדים, של אלימות כלפי ילדים, או אלימות במשפחה בכלל.
אני אומר רק, לסיום, שאני מאוד מקווה שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בראשות חבר הכנסת חיים כץ תיקח את החוק הזה ותעביר אותו במהירות האפשרית, תשלים את החקיקה בהקדם, כך שנזכה סוף-סוף להפעיל את המערכת הזאת וליישם את החזון, שגם הייתי בין מוביליו, כדי לשרת את הציבור כולו בפני תופעות איומות ונוראות כאלה. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
15 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
אנו נעבור להצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר גילה גמליאל:>
בטרם יעלה שר התיירות עוזי לנדאו במקום שר הכלכלה נפתלי בנט, יש הודעה מטעם מזכירת הכנסת. ירדנה, בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת איציק שמולי ואלעזר שטרן בנושא: סילוק תלמידת תיכון בשל תמיכה בשירות לאומי.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת גילה גמליאל, באסל גטאס ואראל מרגלית בנושא: פעילות בנק ישראל בעניין שער החליפין.
מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, אורלי לוי אבקסיס ויעקב ליצמן בנושא: אי-הכנסת תרופות מצילות חיים לסל השב"ן על-ידי ועדת גרמן. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/879).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גילה גמליאל:>
בבקשה, שר התיירות עוזי לנדאו.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מועדי התחילה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לעניין הנגשת מקומות ציבוריים ושירותים ציבוריים נדחו בשנת 2012 ל-1 בנובמבר 2018 – לרשות ציבורית, ול-1 בנובמבר 2017 למי שאינו רשות ציבורית. הדחייה נעשתה משום שבשל מורכבות הנושא חל עיכוב בהתקנת תקנות בנושא הנגשת המקום והנגשת השירות, כדי לאפשר לגופים זמן היערכות. ללא תקנות אי-אפשר ליישם את החוק בפועל. באותו תיקון לא נדחו זמני התחילה לגבי מוסדות על-תיכוניים, ולפיכך המועד הקבוע היום הוא 1 באוקטובר 2014.
בהתאם לחוק, שר הכלכלה יתקין תקנות לעניין הנגשת שירותי הכשרה מקצועית. נוסח התקנות שהגשתי – הכוונה לשר בנט – לוועדת העבודה והרווחה, תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירותי הכשרה מקצועית), התשע"ד–2014, נמצא בשלבי אישור סופיים והן אמורות להיות מאושרות עד סוף מושב זה, כלומר נעבור את אבן הדרך המשמעותית ביותר להחלת החוק.
התקנות מחילות במלואן את ההוראות שנקבעו לעניין הנגשת מקום קיים ורבות מההוראות שנקבעו בתקנות לעניין הנגשת השירות. כאמור, לגבי תקנות אלו נדחתה תחילת החוק מלכתחילה, כדי לאפשר היערכות.
הצעת החוק מבקשת לקבוע כי מועדי התחילה למוסדות על-תיכוניים יידחו גם הם, באופן הבא: לרשות ציבורית – ל-1 בנובמבר 2018, ולמי שאינו רשות ציבורית – ל-1 בנובמבר 2017, כדי לאפשר גם למוסדות אותו זמן היערכות – ואיננו מבקשים זמן רב יותר מזה שקיבלו יתר המוסדות – כדי לאפשר גם להם זמן היערכות, בדיוק כפי שניתן למקומות ולשירותים ציבוריים אחרים.
הצעת חוק זו היא בעלת חשיבות עליונה כדי לאפשר זמן היערכות כאמור, שכן אחרת יידרשו כל המוסדות להנגשה מלאה ב-1 באוקטובר 2014, דבר שאינו ישים, יהפוך לאות מתה ויגרור הפרת החוק על-ידי המדינה.
על כן אבקש לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לדיון דחוף בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית עוד במושב זה. כתוב כאן: "אם חיים כץ באולם", וכן הלאה, אבל הוא איננו באולם; סגור סוגריים. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לשר התיירות עוזי לנדאו. אני עוברת לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת.
על כן, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
13 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ד, 15 ביולי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 19:26.>