דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ה ישיבה קנ"ט הישיבה המאה-וחמישים-ותשע של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, י"ח בתמוז התשע"ד (16 ביולי 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 216. מרדף משטרתי בנצרת שנגמר במוות 6 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 7 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 7 מוחמד ברכה (חד"ש): 9 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 10 217. ביקור אסירים ביטחוניים 13 באסל גטאס (בל"ד): 13 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 14 משה זלמן פייגלין (הליכוד): 16 221. אי-שחרור אסיר בעל התנהגות טובה בגלל חוב כספי 19 דוד אזולאי (ש"ס): 19 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 20 224. חבלות פורעים ערבים בשדה-כלב 22 אורית סטרוק (הבית היהודי): 22 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 23 דב חנין (חד"ש): 24 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 25 223. אירוע פרטי במחנה צבאי 38 נחמן שי (העבודה): 38 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 39 יפעת קריב (יש עתיד): 40 דב חנין (חד"ש): 40 226. מיגון לעובדים בבניין ובחקלאות 41 מיכל רוזין (מרצ): 41 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 42 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 43 דב חנין (חד"ש): 44 יצחק כהן (ש"ס): 45 225. פוליסות הביטוח אינן מכסות נזקי רקטות 46 יצחק כהן (ש"ס): 46 סגן שר האוצר מיקי לוי: 47 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר 49 שרת הבריאות יעל גרמן: 50 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 55 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 55 הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ד–2014 56 רונן הופמן (יש עתיד): 56 שר הפנים גדעון סער: 57 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מערכות כיבוי באוטובוסים), התשע"ג–2013 63 חמד עמאר (הליכוד): 63 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 64 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ד–2014 66 עיסאווי פריג' (מרצ): 66 שר החינוך שי פירון: 69 עיסאווי פריג' (מרצ): 72 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח ותיק מגיל 80), התשע"ד–2014 74 נחמן שי (העבודה): 75 שרת הבריאות יעל גרמן: 78 נחמן שי (העבודה): 80 הצעת חוק לקביעת תגמול חד-פעמי ליורשי ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 83 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 83 סגן שר האוצר מיקי לוי: 84 הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף), התשע"ג–2013 87 באסל גטאס (בל"ד): 88 סגן שר האוצר מיקי לוי: 90 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על מתן שירותי בנייה לצורך הוספת מרחב מוגן ומרחב מוגן דירתי), התשע"ג–2013 93 סגן שר האוצר מיקי לוי: 93 יעקב אשר (יהדות התורה): 95 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – פטור לגן ילדים שעובדיו עובדי רשות מקומית), התשע"ד–2014 96 יעקב אשר (יהדות התורה): 97 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2013 103 אברהם מיכאלי (ש"ס): 103 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – הודאה בביצוע עבירה), התשע"ד–2014 104 מירי רגב (הליכוד): 105 שרת הבריאות יעל גרמן: 106 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מספר היחידות במתחם פינוי ובינוי), התשע"ד–2014 108 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 108 סגן שר האוצר מיקי לוי: 109 הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשע"ג–2013 111 איתן כבל (העבודה): 111 הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשע"ג–2013 114 דב חנין (חד"ש): 114 חילופי גברי בוועדות הכנסת 116 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 116 "מטריית הגנה כלכלית" לתושבים ולעסקים לנוכח המצב הביטחוני 116 איציק שמולי (העבודה): 117 מירי רגב (הליכוד): 118 יצחק כהן (ש"ס): 121 זבולון כלפה (הבית היהודי): 125 אלעזר שטרן (התנועה): 126 דב חנין (חד"ש): 127 עיסאווי פריג' (מרצ): 128 באסל גטאס (בל"ד): 130 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 131 יעקב אשר (יהדות התורה): 132 שר הכלכלה נפתלי בנט: 133 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 138 גילה גמליאל (הליכוד): 139 שר הכלכלה נפתלי בנט: 141 הצעות לסדר-היום 143 היעדר מיגון ראוי במעונות-יום, במיוחד ביישובי הדרום 143 מיכל בירן (העבודה): 145 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 162 ניצן הורוביץ (מרצ): 165 עליזה לביא (יש עתיד): 167 משה גפני (יהדות התורה): 170 שר הכלכלה נפתלי בנט: 172 גילה גמליאל (הליכוד): 176 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 178 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 178 הצעות לסדר-היום 179 מצב הקהילות היהודיות בעקבות גל האנטישמיות בעולם 179 יואב בן צור (ש"ס): 179 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 181 גילה גמליאל (הליכוד): 182 השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט: 184 הצעה לסדר-היום 187 הנהלת בתי-המשפט נגד לשכת עורכי-הדין בשל משוב השופטים 187 אברהם מיכאלי (ש"ס): 187 שרת המשפטים ציפי לבני: 191 שאילתות ותשובות 194 65. אפליה בחברות מייצאות 194 עיסאווי פריג' (מרצ): 194 שר הכלכלה נפתלי בנט: 195 211. הבדלי קריטריונים לתמיכה כלכלית לאימהות הלומדות במוסד אקדמי למעונות-יום ולצהרונים 197 עדי קול (יש עתיד): 197 שר הכלכלה נפתלי בנט: 198 235. טיפול המשרד בנושא בעיות הבטיחות במאפיות למצות 200 משה זלמן פייגלין (הליכוד): 200 שר הכלכלה נפתלי בנט: 200 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, י"ח בתמוז התשע"ד, 16 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הפנים בדבר פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כמה שאילתות דחופות, רובן הוגשו לשר לביטחון פנים; יש גם שאילתה לשר הביטחון שאישרתי כחריג, עקב המצב שאנחנו נמצאים בו, ושר אחר, במקרה זה, השר לביטחון פנים, ישיב גם על שאילתה שהופנתה לשר הביטחון. אני מזמין את השר יצחק אהרונוביץ לעלות – בבקשה – לדוכן. השאילתה הראשונה תהיה של חבר הכנסת אחמד טיבי, שאושרה לו כבר לפני שבועיים-שלושה, אני חושב, והמתנו כי חשבנו שבאמת ראוי שלא שר אחר יענה במקום, אלא השר לביטחון פנים, חבר הכנסת אהרונוביץ, יענה. בבקשה, חבר הכנסת טיבי. הנושא הוא: מרדף משטרתי בנצרת שנגמר במוות. <216. מרדף משטרתי בנצרת שנגמר במוות> <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה, אדוני היושב-ראש, אכן כך. כבוד השר, ב-11 ביוני 2014 נהרג ראמי פאחורי מנצרת בתאונה כתוצאה ממרדף משטרתי בעת שנסע על אופנוע בתוך היישוב. ברצוני לשאול: 1. מה הוא הנוהל דה-פקטו למרדף משטרתי ביישובים מאוכלסים? 2. האם המשטרה פעלה מספיק למניעת אסון זה של מותו של ראמי? 3. מה ייעשה למניעת אירועים דומים בעתיד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. כבוד השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בלילה שבין 9 ל-10 ביוני 2014, בין השעות 21:00 ל-00:30 התרחשו שלושה אירועי ירי חמורים מאוד בעיר נצרת. בעקבותיהם הוזעקו למקום כוחות משטרה, אשר החלו בסריקות אחרי מבצעי הירי. בסמוך לשעה 00:30, מועד התרחשות מקרה הירי השלישי, שהיה לעבר מאפייה שהייתה פתוחה 24 שעות ביממה, ובה שהו אנשים באותה עת, בוצע ירי. כוח משטרה הבחין בקטנוע שנוסע עם אורות כבויים כשעליו רכובים שני אנשים ללא קסדות. השוטרים סימנו לנהג הקטנוע לעצור, אך הנהג לא ציית להוראתם והחל להימלט בנסיעה פרועה, תוך שהוא חוצה נתיבים, נוסע נגד כיוון התנועה ומסכן חיי אדם. בהמשך התברר כי בהגיעו לעקומה חדה שמאלה בכביש, איבד רוכב הקטנוע את השליטה, הקטנוע סטה ימינה, עלה על המדרכה, נפל על צדו ונעצר. כתוצאה מכך נהרג רוכב הקטנוע, והנוסע שרכב יחד אתו נפגע באורח קשה. יש לציין כי נהג הקטנוע היה קטין שנהג ללא רישיון נהיגה. מדובר בתאונה עצמית, כאשר בזמן התאונה לא היה כל מגע בין הקטנוע לבין ניידת המשטרה. בהתייחסות לשאלות של חבר הכנסת טיבי: 1. באשר למרדף – לא נוהל מרדף על-פי הגדרתו כ"נוהל מרדף" שבנוהל עצמו שקיים במשטרה. בנוהל עצמו מצוין כי יש להבחין בין מרדף כהגדרתו בנוהל לבין פעילות שיטור יזומה שבה פועל שוטר בהתאם לסמכותו בסעיף 32 ובסעיף 94 לתקנות התעבורה על מנת לעצור רכב חשוד. 2. באירוע עצמו, הרכב המשטרתי נסע אחרי הקטנוע שנצפה במועד הירי השלישי שאירע באותו הלילה במטרה לעוצרו, וזאת כאמור כאשר הקטנוע בנסיעתו היווה סיכון ממשי לחיי אדם. השוטרים שסרקו את המקום הבחינו בקטנוע החשוד במרחק שתי דקות נסיעה ממקום הירי. לאור רמת החשד הגבוהה לביצוען של עבירות מסוג פשע חמור, מוטלת חובה על השוטרים לנסוע בעקבות הקטנוע ולסמן לו לעצור. השוטרים השתמשו במערכת הכריזה של הרכב, הסירנה והקולן, וכן בהפעלת גשר התאורה באור כחול המותקן על גג הרכב. הנסיעה אחרי הקטנוע נמשכה כשבע דקות. מחקירת האירוע התברר כי השוטרים עשו שימוש באמצעים שעמדו לרשותם, כפי שהדגשתי קודם לכן, על מנת למנוע מרוכב הקטנוע להמשיך בנסיעה שסיכנה חיי אדם. המחוז הצפוני של משטרת ישראל הגביר לאחרונה את פעילותו לאכיפת החוק ללכידת נהגים בלתי מורשים; מתחילת שנת 2014 ועד סוף יוני, נתפסו במחוז הצפוני בלבד 738 נהגים בלתי מורשים או פסולי נהיגה – מספר גבוה מאוד, וזאת כדי לצמצם מקרים שבהם נהגים בלתי מורשים עוברים עבירות תנועה חמורות ובכך מסכנים את עצמם ואת כלל משתמשי הדרך. 3. בעקבות המקרה בוצע בתחנת נצרת רענון של כלל ההנחיות לגבי אופן מעצר חשוד עם רכב דו-גלגלי. נערכו שיחות עם השוטרים לגבי הפעלת שיקול הדעת במהלך אירועים המסכנים חיי אדם, תוך גילוי נחישות ודבקות במטרה, וחודד נוהל המרדף. אני מקווה כי האירוע הזה, שהסתיים בנסיבות טרגיות ובאובדן חיי אדם, לא יישנה. תפקידה של משטרת ישראל למנוע מצבים שבהם נהגים בלתי מורשים, פסולי נהיגה ואלה הנוהגים ללא אמצעי מיגון, לא יצייתו להוראות המשטרה ויימלטו מהמקום תוך סיכון עצמם ויתר ציבור המשתמשים בדרך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת טיבי – בבקשה, אדוני. לאחר מכן יש שאלות נוספות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני, בתשובה על השאלה הראשונה, אמרת, לא התנהל מרדף, והשתמשת לאחר מכן בביטוי: רכב משטרתי נסע אחריו – כולנו יודעים, גם עדי ראייה יודעים, גם בן-דודו, גם המשפחה, גם תושבי המקום, שנוהל מרדף. בשל המרדף הוא ברח. מדובר בנער נורמטיבי בן 16 שפחד מהמשטרה שרודפת אחריו. מדובר באדם שלא היה מעורב בכל ההקשר שהשר הציג; כי יכול להיות שיובן מהתשובה כאילו הוא יכול להיות מעורב – הוא בלתי מעורב לחלוטין. מדובר בנער שרכב על אופנוע. אם יש עבירה קטנה, אפשר להביא אחרי יומיים-שלושה. למה לרדוף בתוך יישוב מאוכלס בצורה כזאת? והמרדף עצמו, בסופו של דבר, הביא לתוצאה הטרגית של מותו של ראמי, בחור בעל שמחת חיים, בן 16, שחייו נגדעו; מה עוד שהיו מקרים נוספים של מרדפים בתוך יישובים ערביים שהתוצאות שלהם היו תוצאות טרגיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מוחמד ברכה – שאלה נוספת, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים גם מבקש לשאול את השר שאלה נוספת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני ביקרתי לאחר האירוע בבית המשפחה, ומצאתי שם משפחה מוכה, אבלה, זועמת וכועסת. גם אם הנער עשה מעשה לא תקין, האם דינו מוות? יש צילומים של מצלמות אבטחה, אדוני, שמראים בבירור שהתאונה לא קרתה, אלא נגרמה מהמרדף האלים של השוטרים. הצילומים האלה קיימים ונמצאים. לדעתי, מח"ש והמשרד לביטחון הפנים לא יכולים לעבור על האירוע הזה לסדר-היום. גם מה שהופץ לאחר מכן – כאילו מעורבות בסמים וכל מיני דברים כאלה – בכלל לילד אין שום נגיעה, לא מקרוב ולא מרחוק, לדברים האלה. יש מקום לטיפול בעבירות, אבל העונש פה היה מעבר לכל מידה. אני חושב שאם המשטרה והמשרד לביטחון הפנים רוצים לייצר מערכת של אמון עם החברה הערבית, הם צריכים לנקוט תהליך חקירה אמיץ, כולל הסקת מסקנות לגבי שוטרים ויחידות מובחרות של יס"מ שלא נהגו כשורה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים, אדוני. התופעה היא לא תופעה נקודתית אלא הרבה יותר רחבה וחוזרת על עצמה ביישובים הערביים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ולאחר מכן נשמע את תשובתו של השר. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רציתי להצטרף לחברי בקשר לשאלה, כי גם אני ביקרתי בבית של הילד ראמי. היו שם הרבה עדים שאמרו שהיה מרדף ברוטלי שלא נמשך לא דקה ולא עשר דקות, לא רבע שעה ולא חצי שעה. רציתי לשאול: האם המשטרה הביאה בחשבון ושמעה את העדים ששמעו וראו? האם היא ראתה את הצילומים שתיעדו את כל האירוע שקרה? משום שבסוף, נער מלא חיים נהרג בצורה מאוד פרועה במרדף פרוע שלא הביא בחשבון שהוא יכול להרוג נער. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. השר לביטחון הפנים, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היושב-ראש, יש דבר שלא אמרתי. יש חשד וחשש לשיבוש ראיות על-ידי השוטרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. חשש לשיבוש ראיות, האם קיים? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני רוצה שוב לחזור. מאחר שאני לא הייתי שם ולא חברי הכנסת, אני מסתמך על התחקיר שבוצע על-ידי המשטרה. אני חוזר על עיקרי הדברים: היה שם ירי לעבר מאפייה, פעם שלישית בעיר. רכב נמלט – במקרה זה קטנוע; נוסעים שניים בלי אורות; מסמנת להם המשטרה שהייתה בקרבת מקום, תעצרו – לא עוצרים. נוסעים בניגוד להוראות, נמלטים בנסיעה פרועה, חוצים נתיבים, עוברים באדום, עוברים צמתים. אז מחובתה של משטרת ישראל להתערב. היא לא יכולה לעמוד בצד ולהגיד, רבותי, אנחנו לא מתערבים. היו פה יריות – ואנחנו מדברים על ירי במגזר הערבי לא בפעם הראשונה – ועומדת הניידת ולא עושה כלום. אחרת היו אומרים, בשביל מה אתם מעמידים ניידות? אז הייתה ניידת וראתה את האירוע. היא שמעה את האירוע, היא התקרבה – מוצאת רכב בורח – נכנסים. יש נוהל מרדף. הנוהל הזה פתוח לציבור. אני מפנה אתכם לאינטרנט, לא אלי. תסתכלו בנוהל המרדף, האם נקבעו שם הכללים. אתם אומרים שיש מצלמות; אני שומע פה את התיאורים – חצי שעה מרדף. אומרים במשטרה, כולה שבע דקות. אפשר לבדוק את זה. אתה יודע מה? יכול להיות עשר דקות. חצי שעה מרדף בתוך העיר? אני לא יודע. יש פה פערים של זמנים שאני לא רוצה כרגע להתחייב, כי לא הייתי באירוע. מצד שני היה פה מקרה טרגי – ואנחנו מסכימים עם זה, אמרתי את זה גם עכשיו – מקרה טרגי של ילד בן 16. יכול להיות שהוא כן מעורב, יכול להיות שהוא לא מעורב – אני לא יודע. מצד אחד אנחנו אומרים למשטרה שמחובתה לעצור את הדברים האלה, ומצד שני יכול להיות שהם מעורבים ויכול להיות שהם לא מעורבים. אי-אפשר להגיד, רבותי, תראו אירוע כזה ואל תתערבו. אני אומר לכם שכל הנושא של נוהל מרדף מחדד את זה, ולא בפעם הראשונה. זה לא קורה רק במגזר הערבי; גם במגזרים היהודיים, והרבה פעמים בתוך העיר. המשטרה מדגישה מתי להיכנס למרדף, איך נכנסים למרדף, מה הכלים שמאפיינים במרדף – הכול מופיע. מאחר שיש פה מוות, המחלקה לחקירות שוטרים פתחה בחקירה. אני חושב שמחובתה למצות את זה, ובואו נראה, בואו נמתין. יש פה כל הנתונים: יש מצלמות, יש בוחנים, יש שוטרים. אתה אומר שיש תיאום עדויות – אני לא יודע. יכול להיות שאתה צודק ויכול להיות שאתה לא צודק. אני אומר – החקירה נמצאת במח"ש? בואו ניתן להם לעבוד. מח"ש זה לא אצלי, מח"ש זה במשרד המשפטים – שיחליטו הם. סך הכול התוצאה היא שילד נהרג. למה? איך? מה? לא יודע. אני לא יודע אם הוא היה מעורב או לא היה מעורב, אני לא יודע. להבנתי, הוא לא היה מעורב באירוע. הדברים האלה צריכים להיבדק. בוא ניתן להם לבדוק. אני מקווה שהבדיקה תהיה. המספר 738 בלתי מורשים שנעצרו מתחילת השנה על-ידי המחוז הצפוני – זאת תופעה. וצריך לטפל בתופעה הזאת. אי-אפשר מצד אחד להגיד, רבותי, אנחנו דורשים, תעצרו את אלה שיורים, תעצרו את אלה שנוהגים בלי רישיונות, וכשעושים את זה – – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני אומר את זה דווקא לכם. אני לא מצדיק. אני מסביר שחייבים לעשות את זה. אני לא יכול להגיד לניידת, תעמדו בצד, אל תתערבו. לא נכון לעשות את זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא מה שביקשו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אף אחד לא אומר את זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> המחיר הוא נורא, ולכן השאילתות. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אין לי טענה על השאילתה. אני רק אומר שהחקירה לא אצלי; אני רק אומר שהתוצאה היא טרגית; אני רק אומר שאם נגיד לשוטרים, גם אם אתם שומעים ירי, ואתם רואים אחד נוסע בניגוד לחוקים, אל תתערבו – זה כבר, לטעמי, מהלך לא מוצדק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנקודה ברורה. זאת הסיבה שאישרנו את השאילתה, כי הסוף הוא טרגי. השר לביטחון פנים הבהיר את עמדתו, ונקווה שברגע שיהיו תשובות מוסמכות של מח"ש, אדוני השר יעביר לשואלים את התוצאות או יבהיר אותן במליאת הכנסת. לפני שנעבור לשאילתה הבאה, של באסל גטאס, אני רק מציין פעם נוספת: במסגרת המאבק המשותף של כולנו בנושא כנסת ירוקה לחיסכון בנייר ונגד ערמות נייר מיותרות כאן במליאה, אנחנו עכשיו לא מדפיסים 120 עותקים של שאילתות ושמים לכולם על השולחן. מי שחסר לו, מי שרוצה לדעת מה השאילתות – אצל הסדרנים ואצל המזכירה יש העתק. אנחנו מחזיקים כאן חמישה–עשרה עותקים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כל שניים יעיינו בטופס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם שניים יעיינו בטופס, אז בכלל המסרים של דב חנין וחבריו הופנמו היטב במליאת הכנסת. חבר הכנסת באסל גטאס שאל את השר לביטחון הפנים בנושא: ביקור אסירים ביטחוניים – שאילתה מס' 217. בבקשה, אדוני. <217. ביקור אסירים ביטחוניים> <באסל גטאס (בל"ד):> קודם כול, אני מברך את היושב-ראש ואת הכנסת על כל פעילות שיש בה פן סביבתי. בהחלט, חיסכון בנייר הוא דבר כזה. כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני שאלתי את השר: קיבלתי מידע ממשפחות אסירים ביטחוניים על ביטול ביקורי משפחות בימים האחרונים – זה כבר בשבועות האחרונים, כי השאילתה הוגשה לפני שבועיים. רצוני לשאול: 1. מה הם המניעים והרקע להחלטה? 2. האם מדובר בצעד ענישה כלפי האסירים? 3. מתי יתחדשו הביקורים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 1–2. ההחלטה על ביטול זמני של ביקורי משפחות האסירים הביטחוניים התקבלה מטעמי ביטחון על רקע חטיפת שלושת הנערים, שלצערנו ולכאבנו, נרצחו באכזריות על-ידי חוטפיהם, ואני מקווה מאוד שהם ייתפסו בהקדם. 3. האפשרות של חידוש הביקורים נבחנת כל העת במסגרת הערכות מצב שמקיימים כלל ארגוני הביטחון, ובכלל זה צה"ל, שירות הביטחון הכללי, שב"ס. לאחרונה, ביום חמישי, 10 ביולי, לפני כמה ימים, חודשו הביקורים לאסירי ה"פתח", וזאת בתיאום כאמור עם כלל גורמי הביטחון. ולכן אני חושב שהתשובה ניתנה. הביקורים מתקיימים כסדרם – בדקתי את זה – ולמעשה, בוא נאמר, הבעיה נפתרה. לגבי הנושא של ביקורים של משפחות אסירי ה"חמאס" – עדיין לא אישרנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת גטאס, ואחריו – לחבר הכנסת מוחמד ברכה. <באסל גטאס (בל"ד):> שוב, ההבחנה בין אסירים לצורך העניין של ביקור הומניטרי של משפחה – היא לא מובנת לי, במיוחד כשהפן של ביטחון שדה או ביטחון פנים הוא לא העניין. כאן כנראה יש עניין של ענישה נוספת או לחץ נוסף, שאני מבקש מהשר להסביר אותו יותר טוב. אני אישית פניתי לכבודו בבקשה לביקור, ובפעם הראשונה הייתה השהיה, בוא נגיד, בתשובה, ואחרי לחץ שלי קיבלתי מכתב רשמי ממשרדך שאני מנוע, שבקשתי נדחית. כשלחצתי שוב לקבל את הסיבה, הוברר לי ששירות הביטחון הכללי מתנגד. האם זה משהו שעדיין נמשך? האם זו מדיניות חדשה לגבי ביקורי חברי כנסת במתקנים, או שזה לגבַי ובתקופה הספציפית הזו בלבד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> השאלה שלי מתייתרת. רק להוסיף שיש סחבת באישור ביקורים לחברי כנסת, גם שלי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סחבת בעניין ביקורי חברי כנסת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – גם שלי וגם של חבר הכנסת אברהים צרצור, זה מה שאני יודע – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גם שלי ושל – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – וגם של אחמד טיבי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – דבר שהוא לא מתקבל על הדעת. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> שאלה נוספת, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת פייגלין, שאלה – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, תיגש למיקרופון. פשוט, חבר הכנסת ברכה רצה רק להוסיף משפט, אז הוא לא עלה למיקרופון. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> אני רק מבקש להבין איפה החוק ואיפה התקנות. זאת אומרת, מה מחויבים לתת לאסירים הביטחוניים מבחינת החוק ומה תלוי בשיקול דעת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת פייגלין, לגבי החוק, אין פה חוק, זה נתון לשיקולי. מובן שאני מתייעץ עם צה"ל, עם שירות הביטחון הכללי, השב"ס. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> כלומר, מלכתחילה לא – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה? <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> כלומר, מלכתחילה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יש ביקורים. יש ביקורים. מה שבאמנת ז'נבה, מה שמותר – למשל, כשהחמרתי עם אסירי "חמאס", במקום פעם בשבועיים, החלטתי פעם בשלושה חודשים, פעם בחודשיים – זה בסמכותי, אני מחליט. זה המקסימום שאני יכול למתוח. כלומר, אני מחויב פעם בחודשיים, נגיד – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> פעם בחודשיים – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני מחויב, על-פי האמנות. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> האמנה הבין-לאומית. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> כמה מקבלים היום? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה? <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> כמה הם מקבלים היום? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> היום ה"חמאס" לא מקבל. כבר תקופה ארוכה שהחלטתי שהם לא מקבלים. גם בגלל החטיפה של הנערים וגם בגלל המלחמה, מה שקורה בדרום, החלטתי להפסיק את הביקורים. לגבי ה"פתח" פתחתי את זה לפני שבוע, זה שיקול דעתי. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> באיזה תדירות? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה? <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> לגבי ה"פתח", לאיזה תדירות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> "פתח" – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא זוכר, אבל זה שירות בתי-הסוהר מחליט. אני לא יודע אם זה פעם בחודש או פעם בשבועיים או פעם בחודשיים. אני לא זוכר, אני לא רוצה להתחייב; אבל הביקורים ל"פתח" נפתחו לפני כמה ימים, כי אנחנו לא רואים קשר בין שני הדברים. זה גם עונה, לגבי – חבר הכנסת באסל, אני אומר שוב – ההתייעצויות, באמת, אנחנו מתייעצים. אני חושב שאין מקום – מבחינתי, לא היה מקום, איך אומרים, להמשיך באי-כניסה לאסירי "פתח", ולכן פתחנו את זה ובהתייעצות קיבלנו את ההחלטה, ואני קיבלתי את ההחלטה לשחרר את הדברים. לגבי ה"חמאס", עדיין לא התקבלה החלטה, וכרגע אנחנו לא דנים בזה. לגבי חברי הכנסת, הביקורים, אני לא ידעתי שעצרו – אני שומע מברכה ואני שומע גם שנעצרו הביקורים. אני לא מכיר את זה, אני אבדוק את זה אחרי שאני אסיים, למה נעצר. אני לא רואה שום סיבה שזה ייעצר, עניינית אני לא מוצא, אבל אני אבדוק את זה מייד אחרי שאני אסיים פה, למה נעצרו הביקורים של חברי כנסת. זאת זכותם, זאת חובתם, ואני לא רואה בזה שום בעיה שחברי הכנסת יבואו ויבקרו. לי אין שום בעיה, אני אבדוק מה קרה פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה. יכול להיות ששירות הביטחון הכללי – שם בנקודת זמן, אבל אני אבדוק את זה, אני לא רוצה להתחייב. <באסל גטאס (בל"ד):> כל כמה זמן אתם שוקלים את ההחלטה לגבי אסירי "חמאס" לדוגמה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא יודע. כרגע זה לא מונח על השולחן, כרגע. כנראה בגלל מה שקורה בדרום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים ולשואלים. השר לביטחון פנים ישיב על שאילתה מס' 221 של חבר הכנסת דוד אזולאי. הנושא הוא: אי-שחרור אסיר בעל התנהגות טובה בגלל חוב כספי. בבקשה, חבר הכנסת דוד אזולאי. מיקרופון בבקשה. <221. אי-שחרור אסיר בעל התנהגות טובה בגלל חוב כספי> <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לאחרונה נחקק חוק שאין לאסור אדם בשל חוב ממוני, ובוודאי לא כאמצעי לגביית חוב. בוועדות שבבתי-הסוהר נהוג לא לאשר ניכוי שליש לאסיר אם לא פרע חוב כספי. רצוני לשאול, אדוני השר: 1. האם נכון הדבר? 2. ומה ייעשה לביטול הנוהג הזה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השאילתה הזו מתבססת על חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול מאסר חייבים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת אורי מקלב, שאושר בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת בחודש מאי 2014. חוק זה ביטל את האפשרות למאסר חייבים, מלבד חייבי מזונות, ועוסק בענייני ממונות במשפט האזרחי. שחרור על-תנאי ממאסר נוגע בכלל למשפט הפלילי, ולמי שהורשע בביצוע עבירות פליליות. צריך לעשות את ההפרדה בין שני הדברים: ככל שמדובר בשחרור על-תנאי ממאסר פלילי, קובעת הוראת סעיף 9(1) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–2001, כי אחד מהשיקולים בעת דיון בבקשת האסיר לשחרור מוקדם הוא האם שילם האסיר את הקנס או את הפיצוי הכספי שהושת עליו. זה אחד התנאים. לפיכך, ברצוני להדגיש, בהתייחסות לשאלה מס' 2 בשאילתה, כי לא מדובר בביטול הנוהג אלא בביצוע ההנחיה או ההוראה שמפורטת על-פי החוק, המדברת בעד עצמה, נוגעת להיבטי ענישה של עבריינים פליליים ופיצוי לקורבנות העבירה שביצעו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת? אכן, שאלה נוספת לחבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני השר, מדבריך אני מבין שבעצם, הנוהג של השליש – מי שעדיין צובר חוב, בעצם לא מובא בחשבון והוא לא יקבל את השליש. ככה אני מבין מדבריך, ואם כן, אני חושב שזה נוגד את החוק שחוקקנו, שאדוני דיבר עליו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אזולאי. השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לגבי השליש, אני צריך לבדוק את זה, חבר הכנסת דוד אזולאי. אתה מניח, אני רוצה לבדוק אם זאת ההנחה האמיתית. אני אבדוק את זה. <דוד אזולאי (ש"ס):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אזולאי ולשר לביטחון פנים. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 224 מאת חברת הכנסת אורית סטרוק: חבלות פורעים ערבים בשדה-כלב. בבקשה, גברתי. <דב חנין (חד"ש):> גברתי המזכירה – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברי הכנסת חנין – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אה, יש קודם שאלה נוספת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. לא, לא, לא, זה כבר לשאילתה שלך. לשאילתה שלך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> בסדר גמור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את שואלת. אחר כך אם תרצי שאלה נוספת, יש לך. לאחר מכן חברי הכנסת – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מאה אחוז, חשבתי שיש שאלה נוספת על השאלה של דוד אזולאי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא. <224. חבלות פורעים ערבים בשדה-כלב> <אורית סטרוק (הבית היהודי):> בסדר. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר – חבלות פורעים ערבים בשדה-כלב. מזה כשבועיים החווה החקלאית שדה-כלב נתונה להתקפות פורעים ערבים. הנזקים לחלקה משמעותיים. בחודש האחרון הוגשו שלוש תלונות במשטרה. רצוני לשאול: 1. כמה חשודים נעצרו? 2. כמה יועמדו לדין ובאילו עבירות? 3. האם נלקחו תמונות מהמצלמות האזרחיות הצופות על המתחם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורית סטרוק. בבקשה, השר לביטחון פנים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה, אדוני היושב-ראש. שדה-כלב הוא שטח חקלאי הנמצא מזרחית לעיר חברון, למי שלא מכיר, בכניסה לכפר בני-נעים. הוא גם צמוד לבני-נעים. השטח המדובר נרכש על-ידי יהודים לפני כ-70 שנה, ומזה 30 שנה הוא מעובד על-ידי מנחם לבני, מוותיקי המתיישבים ביישוב היהודי בחברון. בשדה-כלב יש כרם ומטע עצי דובדבן המשתרעים על שטח של 42 דונם, מגודרים ועם גלאי נפח ומערכות התרעה. חלקה זו הייתה נתונה בעבר לחבלות מצד תושבי הכפר בני-נעים הצמוד אליה. לפיכך פעלה המשטרה במרחב חברון בשיתוף פעולה עם הצבא, חטמ"ר יהודה, בחודש אוקטובר 2013, ובוצעו מעצרים בכפר בני-נעים. נעצרו תשעה חשודים, נחקרו, וחלקם הודו במיוחס להם והפלילו את יתר חברי ההתארגנות בהצתה וגרימת נזק לעצים. תיקי החקירה בעניינם הועברו לטיפול התביעה הצבאית לשם העמדתם לדין. בתאריך 19 ביוני 2014 התלונן מר לבני כי התחדשו מעשי החבלה וההצתות בחלקת שדה-כלב, ונפתח תיק בנדון. במרחב חברון החלה פעילות לאיסוף ראיות המודיעין. המגמה היא לעצור את החשודים. ב-4 ביולי וב-10 ביולי 2014 הוגשו על-ידי מר לבני שתי תלונות נוספות בגין פגיעה בחלקה, ונפתחו בגינן שני תיקים נוספים. במהלך האיסוף המודיעיני אותרו כמה חשודים שיש בכוונת המרחב לעוצרם בקרוב. אציין כי שטח שדה-כלב הוא באחריות הצבא, והוא הציב שמירה של חיילים על החלקה. הכניסה פנימה לכפר בני-נעים אינה מתאפשרת ללא ליווי של הצבא, שכרגע אינו נותן את העדיפות לטיפול מסיבות אובייקטיביות: יש חודש רמדאן, אירוע החטיפה, מבצע "צוק איתן" ועוד כהנה וכהנה. בכוונת המשטרה לפעול, ככל שיאפשר צה"ל, במהרה על מנת להביא למעצרם של החשודים – החשודים ידועים למשטרה, לצבא, לכולם, ורק צריך אישור להיכנס פנימה. לפני הצגת השאילתה אנחנו בדקנו עוד הפעם מתי יאפשרו לנו להיכנס עם כוחות הצבא פנימה. הצבא ייתן את ההנחיה או ייתן את הגיבוי האבטחתי, ויחד עם המשטרה הם ייכנסו, יעצרו את החשודים. יש השמות, יש האנשים; רק צריך אישור כניסה לבני-נעים. אני מקווה שברגע שיתאפשר, יעשו את המעצרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת אורית סטרוק. לאחר מכן, כפי שאמרתי, שאלות נוספות לחברי הכנסת חנין ואבו ערר. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני השר, אני רוצה להגיד לך שיש פה סיטואציה קצת מוזרה. אם התשובה שלך הייתה תואמת את המציאות שמוכרת לי, אז הייתי שואלת אותך במסגרת שאלה נוספת אם מקובל עליך שכשהמשטרה יודעת שעבריינים פוגעים מדי יום ברכוש בצורה מכוונת וגורמים נזקים כל כך קשים, והמשטרה יודעת מי הם החשודים, היא לא נכנסת למקום ולא תופסת את החשודים. האם היית נוהג אותו דבר, או האם המשטרה הייתה נוהגת אותו דבר, אם היה מדובר במצב הפוך – שיהודים היו פורעים מדי יום בחלקה חקלאית של ערבים במקום מסוכן? האם גם אז היו נותנים להם להמשיך ולפגע, אף שיודעים מי הם? ואתה ואני יודעים את התשובה. אבל העניין הוא, אדוני השר, שהסיטואציה האמיתית היא שונה. אני קיבלתי הבוקר טלפון ממפקד המרחב. מפקד המרחב סיפר לי שבזכות השאילתה הזאת החליטו שלא לחכות לצבא. לקחו פלוגת מג"ב, נכנסו לבני-נעים, עצרו שם 11 חשודים וכבר נכון ל-07:10 בבוקר, כשדיברתי עם מפקד המרחב, הם נחקרו, הודו והפלילו אחרים. כל מה שנותר לי להגיד זה יישר כוח ענק לחיילים וללוחמי מג"ב שעשו את המעשה הזה סוף-סוף, ופעלו ואכפו את החוק סוף-סוף. אבל בפעם הבאה אל תחכו לשאילתות דחופות שלי. אתם יודעים מי החשודים, אתם רואים שאנשים – פעם אחר פעם הרכוש שלהם נפגע בצורה כל כך זדונית, מכוערת ופלילית. תעשו את זה, אל תחכו. יש לכם מג"בניקים, תפעלו כמו שצריך לפעול. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מניח שהובאה לידיעתך הפרשה החמורה של מוצאי-שבת בתל-אביב, שבה קבוצה של פורעים אנשי ימין, בכוח, ניסו להתנכל למפגינים שהביעו מחאה על ההסלמה ברצועת-עזה. שלושה דברים חמורים מאוד קרו שם: ראשית, אנשים שבכוח ובאלימות ניסו לפגוע במפגינים שדעותיהם שונות, כולל לרדוף אחרי גברים ונשים מקרב המפגינים אחרי סיום ההפגנה במטרה להכות אותם – כולל מכות פיזיות, כולל גם פגיעה במפגין שנשלח לבית-חולים – דבר חמור ראשון; דבר חמור שני – חלק מהמפגינים הימנים בחרו ללבוש חולצות שבהן משתמשים ארגונים ומפגינים ניאו-נאציים באירופה. התופעה הזאת היא תופעה חדשה. אני חושב שבמדינת ישראל אין מקום להזדהות עם ארגונים, עם תנועות ועם סמלים ניאו-נאציים, והדבר הזה הוא חמור ומסוכן; הדבר השלישי – כדי שלא יהיו שום ספקות לגבי האופי האמיתי שלהם, הם גם השתמשו בקריאות "מוות לערבים" ו"שמאלנים למשרפות". שאלותי: 1. מה מתכוונת המשטרה לעשות עם התארגנויות קיצוניות כאלה? 2. האם עצרתם, או אתם מתכוונים לעצור, ולנקוט הליכים נדרשים כנגד הפורעים וכנגד התופעות שהפורעים האלה מייצגים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר. <דוד רותם (הליכוד):> הם מתכוונים להפסיק לאסור עליכם לקיים הפגנות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני פונה בשאלה לשר: בשבועות האחרונים המשטרה מאפשרת לחבר הכנסת פייגלין לבקר במסגד אל-אקצא. לפני זה המשטרה הייתה אוסרת עליו, כי ביקורו רק יוצר פרובוקציות, והוא מוקד להסתה. כל ביקור שלו שם עם הקבוצה או עם החבורה שנכנסת אתו למתחם מסגד אל-אקצא יוצר עימותים וחיכוך מיוחד. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הר-הבית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לכן, מה יעשה כבוד השר – – <דוד רותם (הליכוד):> ליהודים מותר להתפלל בהר-הבית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – לביטחון הפנים – – <דוד רותם (הליכוד):> לא יעזור לכם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – לאסור את כניסתו של פייגלין ושל מסיתים וגורמים שכמוהו לעימותים במסגד אל-אקצא? תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הר-הבית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברת הכנסת אורית סטרוק, הכול ברור. לא צריך הבהרות. השר לביטחון פנים יודע שהשאלות הנוספות לא היו קשורות לשאילתה. אם תרצה להשיב – בבקשה; אם לא – תעביר תשובות בכתב. מה שאתה בוחר לעשות, הזכות שלך. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (הליכוד):> תענה להם שלכל יהודי מותר להתפלל בהר-הבית. אין דבר כזה – אל-אקצא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברי הכנסת, חברת הכנסת סטרוק, קודם כול, אמרתי שהשמות של החשודים ידועים. אני שמח מאוד. כשאמרתי למה הם לא נעצרו – כבר אתמול-שלשום, לקראת התשובה, גם אני שאלתי את השאלה: למה מחכים? אמרו לי שסדרי העדיפויות של הצבא הם אחרים. אני שמח מאוד שהצליחו לארגן פלוגת מג"ב, או פלוגות מג"ב, ועשו את זה. זה מראה שגם את העלית את השאילתה, וגם אני דרשתי, ובוצעו המעצרים. איך אומרים? בתוצאה – נעצרו. זה הכי חשוב כרגע. יש גם פעילות שאנחנו מכירים בחודש האחרון באזור ההוא בעקבות חטיפת הילדים. בסוף צריך למצוא את הכוחות ולבצע את המעצרים. אני שמח מאוד שהתשובה היא שנעצרו. זו התשובה האמיתית. לגבי שאלת אבו עראר, אני אומר לכם שוב, הנושא של הר-הבית – אתם בכל פעם תעלו, אני בכל פעם אשיב על זה; אין לי שום בעיה. הנושא של הר-הבית – יש הנחיות, יש הוראות. הר-הבית פתוח לכולם. אני לא עוצר – לא את חברי הכנסת, ולא מכאן ולא משם, ולא תיירים ולא ישראלים – רק אם יש מידע ספציפי שגורם לפרובוקציה או גורם להסתות או לכל דבר אחר. אנחנו מאפשרים באופן כללי לכולם להגיע להר-הבית, נקודה. צריך לראות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא פותח בדיאלוג, חבל. אתה תגיד לי על פייגלין ואחרי זה פייגלין יגיד לי עליך. זה לא יעזור. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האם זה סימן לשינוי הסטטוס-קוו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> איזה סימן? מה אתה מחפש סימנים? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני שואל. זה לא היה לפני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> שמה? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> פייגלין וכמוהו, המסיתים, הם לא היו נכנסים להר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל עובדה שהוא היה. מה קרה? ומה קרה? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה שינוי בסטטוס-קוו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אין שינוי בסטטוס-קוו. אין. הסטטוס קוו-יישמר. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ואנחנו – המשטרה תדאג לשמירת הסטטוס-קוו. לגבי שאלת חבר הכנסת חנין, מאחר שידעתי שאתה באולם, ולא ידעתי שאתה שואל שאילתה, אבל ידעתי שאתה תשאל, או אתה, אז הכנתי, הבאתי את החומר אתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> החשוד המיידי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן. אני יודע, אני יודע עם מי אני חי, כבר כמה שנים אנחנו מכירים. <דב חנין (חד"ש):> יש שר רציני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אז אני הבאתי את החומר, וברשותכם, התשובה תהיה קצת ארוכה. ויש לך הסבלנות, נכון? אז אני אתן לך. לגבי ההפגנה בתל-אביב – כי זה עלה כבר, נדמה לי, בוועדת הפנים, עם המפכ"ל שם, נדמה לי שזה גם עלה: בתאריך 12 ביולי 2014 התקיימה בכיכר "הבימה" – עוד הפעם, זו תשובת המשטרה שהייתה שם. אני לא הייתי באירוע. <דב חנין (חד"ש):> גם אני לא הייתי באירוע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> איך לא היית? איך לא באת לשם? <דב חנין (חד"ש):> הייתי בחיפה, בהפגנה בחיפה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אה, בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא "דפק נפקדות", מה שנקרא. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בדיוק. <דב חנין (חד"ש):> הייתי בהפגנה אחרת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, לא, זה בסדר גמור, אתה לא יכול להיות בשתיהן. <מיכל רוזין (מרצ):> אפילו דב לא יכול להיות בשני מקומות. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בדיוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפילו דב לא יכול. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חנין, מצוין, טוב שהיית בחיפה, תאמין לי, הרווחת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, אדוני השר, התשובה קצת ארוכה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> טוב, היושב-ראש מבקש להזדרז, אז אני – יש עוד כמה דברים לעשות. ב-12 ביולי 2014 התקיימה בכיכר "הבימה" מחאה שאורגנה על-ידי השמאל. יודגש כי מדובר בהפגנה שהתקיימה ללא רישיון, כלומר לא הוגשה כלל בקשה לקיימה ולא בוצעו כל תנאים – לא תיאום, לא תיאום מקדים על-ידי המארגנים מול המשטרה; נתחיל בכך. למרות זאת הוחלט לאפשר למשתתפים להביע את מחאתם. מבינים? המשטרה נתנה למרות זאת. אמרו: הגעתם בלי בקשה, אנחנו מאפשרים לכם. בעניין זה ברצוני להפנות להחלטתו של כבוד השופט עמית מ-11 ביולי 2014, שלא לקיים דיון דחוף בעתירה של שני תושבי חיפה נגד החלטות מפקד מחוז חוף – מקרה אחר – שלא מאפשר להם לקיים תהלוכה במרכז העיר במחאה על מבצע "צוק איתן", מאחר שידי המשטרה עמוסות גם עקב המצב הביטחוני. כבוד השופט עמית קבע כי העותרים לא הסבירו מה הדחיפות לקיים את התהלוכה בציר כה מרכזי בחיפה דווקא במוצאי שבת הקרובה. את החלטתו חתם כבוד השופט עמית במילים הבאות: החלטה זו נתעכבה למשך כמה דקות עקב אזעקת "צבע אדום" וכמה נפילות באזור ירושלים. אף שהמארגנים לא פנו למשטרה, התייצב כוח משטרה שמנה כ-30 שוטרים שהגיעו למקום לקראת השעה 19:30, מאחר שהמחאה כבר הגיעה לשם – המוחים. המחאה החלה בשעה 22:00, כאשר במקום החלה התגודדות, ברחבת "הבימה", תוך שכוח משטרה יוצר חיץ בין המפגינים. במקום נכחו 120 אנשי שמאל וכ-30 אנשי ימין. בשעה 21:30 לערך, בעוד המחאה בעיצומה, נשמע לפתע "צבע אדום". מפקד כוח המשטרה קרא לכלל המשתתפים ולציבור הסקרנים להתפנות באופן מיידי לעבר המרחבים המוגנים. <דוד רותם (הליכוד):> למה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה? <דוד רותם (הליכוד):> למה? <מיכל רוזין (מרצ):> שחס וחלילה נגן על חיי שמאלנים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> הרשה נא לי. <מיכל רוזין (מרצ):> זה ממש לא מצחיק. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בסיום האזעקה, ועוד בטרם הנחה מפקד הכוח לשוב לשגרה, יצאו משתתפי המחאה מהמרחבים המוגנים, וזאת אף שהסכנה טרם חלפה ורסיסים החלו ליפול באזור בעקבות יירוט אחד הטילים. במקביל החלו לזרום ברשת הקשר דיווחים בדבר נפילת רסיסים, כאמור, ברחוב צבי שפירא הסמוך לאירוע, דבר שחייב את המשטרה לבודד זירות אלו על מנת שיהיה ניתן לטפל במהירות וביעילות בכל הנפלים של הרסיסים ולא לסכן חיי אדם. בבדיקה עם מד"א התברר כי פונה אדם שפנה באופן עצמאי למד"א ללא עירוב המשטרה משדרות בן-ציון פינת רחוב קינג ג'ורג' בשעה 21:45, והם פינו אותו אחר כך. מבדיקה שנערכה מול בית-החולים איכילוב עולה כי פרט לאמור בסעיף 14, כלומר מה שדיברנו, לא הגיעו אליהם פצועים נוספים. קיימים סרטונים – – – <דב חנין (חד"ש):> רגע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק רגע, תן לי. <דב חנין (חד"ש):> ממה הוא נפצע, הפצוע? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רסיס, נפל, אני לא יודע, או בריצה, אין לי מושג. <דב חנין (חד"ש):> זרקו עליו כיסא, כך אני הבנתי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה? <דב חנין (חד"ש):> לא מרסיס. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא יודע ממה הוא – שאלת, אמרתי לך: אני לא יודע ממה הוא נפצע; ריצה, נפילה, אני לא יודע. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא, תקיפה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא אמרתי משום דבר, לא ציינתי. קיימים סרטונים באתרי התקשורת של "הארץ", ynet, ב"יוטיוב" וברשתות חברתיות – בווטסאפ ובפייסבוק, שבהם נראים שוטרים יוצרים חיץ בין המפגינים. מצפייה בשידורי החדשות בערוצים השונים בתאריך 13 ביולי על אודות המחאה, הוחלט על-ידי מפקד מרחב ירקון לפתוח בחקירה יזומה לאיתור תמונות החשודים. מצפייה בחומרים והורדת מצלמות מכמה עסקים, בתי-קפה, ברחובות הנ"ל וקבלת התלונות מעדי ראייה, יובאו החשודים לחקירה ולמיצוי הדין. כלומר, החקירה כרגע בעיצומה, מפקד המרחב מטפל בזה. יש לציין שבכלל האירועים שהתקבלו – קטטות בין באי המחאה שאירעו אך לאחר סיום צפירת האזעקה ופיזור הקהל, ולא במסגרת המחאה שהייתה ברחבת "הבימה", שלגביה נכח במקום כוח משטרתי אשר חצץ בין הקבוצות. אף שמארגני המחאה לא טרחו אפילו לבוא למשטרה ולבקש אישור או תיאום מראש. תודה. אני חושב שבדברים האלה המשטרה עשתה את מה שהיא יכולה. באמצע יש אזעקה, מפנים, התחילו שם. <מרב מיכאלי (העבודה):> כבוד השר, אבל – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אדוני, המשטרה יודעת היטב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת לא שאילתה, זאת שאלה נוספת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם שאלה אותי חברת הכנסת סתיו שפיר. <מרב מיכאלי (העבודה):> אני רוצה לשאול שאלה נוספת. <סתיו שפיר (העבודה):> לא, אבל כשהמשטרה מעלימה עין ממצב כזה, המסר שעובר לציבור הוא מסר מאוד בעייתי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> שמה? <סתיו שפיר (העבודה):> שהמשטרה מעלימה עין. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני, אפשר שאלה נוספת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זאת כבר שאלה נוספת, זאת כבר שאלה נוספת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל אמרתי שנפתחה חקירה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פשוט הייתה לשר תשובה מפורטת ונכונה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – – והוחזקו סתם בבתי-משפט במשך שנה שלמה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> על מה? <סתיו שפיר (העבודה):> על עבירות שהן כלום. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל למה זה קשור לזה? <מרב מיכאלי (העבודה):> כי זה קשור לזה. <סתיו שפיר (העבודה):> כשהמשטרה מעלימה עין, המסר שלה הוא מסר מאוד מאוד שלילי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל נפתחה חקירה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברים יקרים, אני מאוד מודה לשר על כך שהיה מוכן גם לשאלה הנוספת הזאת, אבל אין שאלה נוספת על שאלה נוספת. אנחנו עוברים עכשיו – בעצם, לפני שהשר יחליף את הכובע לזה של שר הביטחון – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק רגע, אדוני היושב-ראש, שאלו אותי למה חברי כנסת לא מורשים לבוא לבקר – חבר כנסת ערבי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, כן. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אז נכתב לי כאן שאין שום בעיה לבוא, אין שום מניעה. הייתה בעיה עם חבר כנסת אחד במקרה אחד, ובאופן כללי אין שום בעיה. לא לגביך. אני לא רוצה לציין את חבר הכנסת, אבל לא לגביך. תגישו את הבקשה, אנחנו נטפל בזה. <באסל גטאס (בל"ד):> יש לי תשובה בכתב מהמשרד שלך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל עכשיו אין בעיה, כרגע אין בעיה. יכול להיות שהייתה בעיה, עכשיו אין בעיה. אז אם אתה רוצה לבקר, תביאו את הבקשה, נעביר את זה דרך – נמצאים פה אנשַי, נטפל בזה. בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצוין. תודה גם על כך, אדוני השר. וחבל שיצא חבר הכנסת טלב אבו עראר, אבל אולי חבר הכנסת דב חנין, בתור אחד הוותיקים שם בספסלים האלה, יבהיר לו, שעם כל חילוקי הדעות, עדיף לתמוך בביצוע חסינות של חברי הכנסת אחד בשני, ולא לדאוג לכך שלאחרים לא יאפשרו במסגרת החסינות לעשות דברים מסוימים ודקה אחרי זה לדרוש שבמסגרת החסינות שלך אתה תקבל משהו מעבר לאזרח רגיל. זה ככה, בתור חבר כנסת חדש, טלב אבו עראר, אני מקווה שגם ילמד את זה מהר. חברי הכנסת, אנחנו רק נברך את האורחים של חברתנו, חברת הכנסת עדי קול. בין האורחים ביציע יש גם ילדים מקיבוץ נירים שהיו אמורים לחגוג בר-מצווה. מסיבות ברורות לא חגגו, אז אנחנו שמחים לראות אתכם בכנסת; נקווה שזה פיצוי קטן על היעדר החגיגה שתתקיים בעזרת השם בקרוב גם אצלכם. ברוכים הבאים לכנסת ומזל טוב לבר-מצווה, בת-מצווה. אדוני השר, כפי שאמרנו, אישרתי באופן חריג לענות גם על השאילתות שהופנו לשר הביטחון. אתה גם בקי בחלק מן הדברים. איפה שלא, ואיפה שיהיו שאלות נוספות, נא לא להתבייש, אנחנו נעביר את זה למשרד הביטחון והם ישיבו. השר ישיב על שאילתה דחופה מס' 223, שהופנתה לשר הביטחון על-ידי חבר הכנסת נחמן שי. הנושא הוא: אירוע פרטי במחנה צבאי. שאלות נוספות ישאלו חברי הכנסת יפעת קריב ודב חנין. יצוין כי היו להם גם הצעות דחופות לסדר-יום בנושא הזה. בבקשה, אדוני. <223. אירוע פרטי במחנה צבאי> <נחמן שי (העבודה):> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת מיכאלי, סגן השר דני דנון היה אמור להשיב אבל הוא לא ידע שהחיים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אבל הוא עדיין בתפקיד 48 שעות. <נחמן שי (העבודה):> עוד זמן קצר תימסר הודעה בעניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא נכון, פיטורי סגן השר שונים מהתפטרות שר. <נחמן שי (העבודה):> זה על סדר-היום של הכנסת, אנחנו החמצנו, החמצנו. זאת שאלתי: ביום שלישי האחרון נערך בבסיס צבאי אירוע פרטי של תורם שכלל תצוגת תכלית של חיילים לרגל ציון בת-המצווה של בנות המשפחה התורמת. רצוני לשאול: 1. מדוע נערכים אירועים פרטיים במחנות צה"ל? 2. האם התקיימו אירועים דומים בעבר? 3. האם צפויים אחרים בעתיד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שי. כבוד השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה. היושב-ראש, חברי הכנסת, אני משיב בשם שר הביטחון. 1–3. ככלל, לא מתקיימים אירועים פרטיים בבסיסי צה"ל. עם זאת, כספי התרומה לצה"ל מהווים תמיכה משמעותית בתהליכים רבים הנעשים עבור רווחתם של חיילי צה"ל, והתרומות השונות משקפות את הקשר האמיץ השורר בין צה"ל לבין תומכיו בעולם. לכן מעת לעת מתקיימים בצה"ל אירועים שמטרתם להביע הוקרה ותודה לתורמים ולגופים שהם מייצגים, אך לא אירועים פרטיים. קיימים בצה"ל כללים ברורים של אופן העבודה מול הגופים הללו. מפקד זרוע היבשה, האלוף גיא צור, ערך תחקיר בנושא חגיגת הבת-מצווה במתקן אדם. האירוע הוגדר כאירוע פרטי שנערך בבסיס צה"ל מכספי תרומות. המסקנות המרכזיות של התחקיר מצביעות על כשלים ברמה הפיקודית ועל כך שהאירוע הנ"ל חרג מהכללים והפקודות הנהוגים בצבא. בסיום התחקיר הוחלט לשפוט את המפקד האחראי על-ידי קצין חי"ר וצנחנים ראשי. עוד הוחלט כי תוקם ועדת ביקורת פנימית בתוך זרוע היבשה לבדיקת הנושא. פקודות הצבא והוראות משרד הביטחון אוסרות על חיילי צה"ל במדים לעסוק בהתרמה בארץ ובחו"ל, ולכן הוגדרו שערי כניסה סדורים לתרומות באמצעות אל"ח ולב"י. כל תרומה שמיועדת לחיילי צה"ל, לרווחה, לתשתיות או לחינוך, מחויבת באישורה על-ידי אל"ח או לב"י ושל מינהלת התרומות באכ"א. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת שי – בבקשה, אדוני. ואחריו – שאלות נוספות לחברי הכנסת קריב וחנין. <נחמן שי (העבודה):> אני יודע שהשר הרי לא עוסק בנושאים האלה, ולכן שאלה נוספת קצת עלולה להביך אותך, אבל – יש עוד כוונה לקיים אירועים במתכונת הזאת? אתה יודע? כי מכל מה שהבנתי פה יש מדיניות, הייתה חריגה מן המדיניות, ומפקד הבסיס, מפקד היחידה, נענש בצורה כזו או אחרת. אבל האם יש עוד אירועים מתוכננים בצינור שבאים אנשים – מכובדים ככל שיהיו – מחוץ-לארץ, ובסיס צבאי שלם נפרס לפניהם ועושה להם תצוגות של כלבים, או כל מיני דברים אחרים יפים שצה"ל יודע לעשות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת שי. חברת הכנסת יפעת קריב – בבקשה, גברתי. כפי שאמרתי, אם השר לא ידע את התשובה במקום – הוא לא השר הממונה – אז תועבר תשובה בכתב. <יפעת קריב (יש עתיד):> בדיוק, אדוני השר, אנחנו היינו שמחים לשאול את שר הביטחון, ברור לנו שהוא לא היה יכול להגיע, וגם סגן השר, גם ברור לנו מה קורה. אני ככה אשאל את השאלה, זה באמת נושא מאוד חמור, מאוד בעייתי. השאלה שנשאלת: האם באמת חיילי צה"ל נאלצים במפתיע להפסיק את שגרת יומם ולהשתתף באירועים דומים, בכלל לתורמים כאלה ואחרים? כי כן, הבנו שיש אירועים לתורמים – ואולי זה לגיטימי, צריך להבין איפה הלגיטימיות עוברת. מה הם הכללים הברורים לאירועים כאלה, ומי אוכף את הנהלים? זה כן ידוע שזה חוזר על עצמו, אף שאמרת שלא. ואם אתה כבר נמצא כאן, היינו שמחים לדעת אם גם במשטרת ישראל נעשים אירועים דומים, לא כמו הבת-מצווה אלא שבאמצעות השוטרים מגייסים בעצם כספים לטובת משטרת ישראל? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קריב. חבר הכנסת דב חנין, ולאחר מכן תשובת השר. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, הטענה היא לא כלפיך, אבל אני חייב להודות שתשובת מערכת הביטחון מאוד מאוד מאכזבת אותי, מכיוון שהתשובה היא תשובה דיפלומטית – שיש נהלים, ויש הוראות, ויש הנחיות, תיעשה בדיקה ותהיה הקפדה על הנהלים. יש פה מעבר על קו אדום מאוד מאוד ברור, וצריכה להיאמר פה אמירה עקרונית וערכית: תפקידו של הצבא הוא לא להיות כר שעשועים לבעלי הון. הצבא וחיילי הצבא, משימתם היא לא לשעשע, אם מיליארדרים תורמים מהארץ או מיליארדרים תורמים מחוץ-לארץ. הדבר הזה הוא לא רק מביך אלא הוא אפילו מביש. ואני הייתי מצפה משר הביטחון – אם הוא היה עומד כאן – או מישהו שבאמת יודע לומר את הדברים בשם מערכת הביטחון, שדברים כאלה לא יקרו יותר במערכת, חד וחלק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חנין. האם השר רוצה להוסיף משהו על תשובתו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברת הכנסת קריב, לגבי המשטרה, שירות בתי-הסוהר, היום זה לוחמי-האש, יש נהלים; אני אחדד אותם בעקבות האירוע שקרה בצבא, אבל אני אומר שיש נהלים, אני מכיר אותם, וצריך פשוט להקפיד עליהם. לגבי עמיתי, גם דב חנין וגם נחמן שי, אני באמת מלא הערכה לשר הביטחון, שכרגע נמצא במרכז אירוע, מערכה לא פשוטה, ואני מייצג אותו פה – איך אומרים – לענות תשובה; א. אני מחזק אותו, את חיילי צה"ל ואת כל מי שנוטל חלק בכל מה שקורה. אבל השאלות הן לגיטימיות, וצריך לשאול את השאלות האלה, וכמו שהיושב-ראש אומר, צריך להפנות אותן, אולי תשובות בכתב ואולי לשאול את שר הביטחון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הן נמצאות בפרוטוקול, ואנחנו נדאג שמערכת הביטחון, משרד הביטחון, יענו בכתב לחברי הכנסת שי, חנין וקריב. תודה. אנחנו עוברים לשאילתה של חברת הכנסת מיכל רוזין. הנושא הוא: מיגון לעובדים בבניין ובחקלאות; מספר השאילתה – 226. גם כן במקור לשר הביטחון. <226. מיגון לעובדים בבניין ובחקלאות> <מיכל רוזין (מרצ):> טוב, תודה, אני מקווה באמת שהתשובה תהיה מספקת כי אכן מדובר באמת בימים קשים אלו, ונוסף על החסר הגדול שאנחנו שומעים עליו במיגון לתושבי הדרום, אתרי בנייה ומשקים חקלאיים רבים בטווח קצר – אפס עד 7 קילומטרים מעזה – נמצאים באזורים חשופים, וכמו שאנחנו יודעים, "כיפת ברזל" פעמים רבות אינה מיירטת בשטחים פתוחים אלו. מהנתונים שלי לגבי אפס עד 7 קילומטרים – יש 502 חקלאים, 3,600 עובדים, ויש בשטח 280 פעמוניות ו-100 צינורות. במבצע הקודם, ראוי לציין, נפגע עובד זר. שאלותי: 1. האם בתקופת מבצע "צוק איתן" ננקטים צעדים להבטחת מרחבים מוגנים באתרי בנייה במשקים חקלאיים? 2. האם קיימים גם אמצעי מיגון מספיקים, מרחבים מוגנים, במגורי העובדים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה. חברי חברי הכנסת, בהמשך לפנייתך מהיום, להלן ההתייחסות של צה"ל: פיקוד העורף הוא הסמכות המקצועית הראשית לנושא התגוננות אזרחית, ומתוקף כך אחראי לכתיבה ופרסום של הנחיות ותקנות בתחום המיגון. אחריות הביצוע והאכיפה של התקנות שמפרסם פיקוד העורף חלות על רשויות מקומיות ומשרדי הממשלה, כל אחד לפי עניינו. הפרויקטים של המיגון שמבצע פקע"ר מתבצעים בהתאם להנחיית הדרג המדיני ובהינתן תקציב. פיקוד העורף לא מבצע מיגון לעובדים במשקים החקלאיים באתרי הבנייה. ואני אוסיף, א. מאחר שצפיתי בך, נדמה לי, בוועדה לעובדים זרים – את רואה שגם אני רואה אותך – ודיברתם על זה; ומעבר לזה אני יכול להוסיף, מיכל, שאני מסתובב הרבה במועצות האזוריות, בעיקר בדרום, והם לא מוגנים. מאחר שאני מכיר – המשקים לא מוגנים, הפועלים לא מוגנים, אני רואה את הדברים האלה והם גם פונים אלי; למה אין לנו מיגונית או כל דבר אחר. זה לגיטימי. אני גם שאלתי את הדברים האלה, אבל זו התשובה של צה"ל ואני העברתי אותה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת – חברת הכנסת רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כן, תודה לך שהזכרת שאכן דנו בכך אתמול בוועדה לעובדים זרים בראשותי. אני הזמנתי את נציגי פיקוד העורף, והם לא הגיעו לישיבה. אני חייבת לומר שגם החקלאים שאתם דיברנו סיפרו איך הם משתטחים בשדות פשוט עם העובדים, ללא כל מיגון, ויש אמצעי מיגון. אבל חשוב לומר שבמשרד הביטחון הוחלט לתגבר את המיגון ב-400 מיליון שקלים, אבל לא את המיגון לחקלאות. כלומר, יש החלטה לא לתגבר את המיגון לאזורים חקלאיים. וכפי שאמרתי, אנחנו יודעים ש"כיפת ברזל", שעושה עבודה מצוינת, אינה מיירטת את אותם טילים שמגיעים מרצועת-עזה מעל שטחים פתוחים. כלומר, השטחים האלה בהחלט מועדים לסכנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלות נוספות לחברי הכנסת אייכלר וחנין, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני מצטרף לדאגה הכנה לעובדים הזרים ולחקלאים. אמרת שביצוע המיגון הוא באחריות הרשויות ומשרדי הממשלה, ואני רוצה לשאול לגבי ילדים שנולדו כאן ולומדים בתלמודי-תורה באשדוד. בסיורי באשדוד, ביום פרוץ מלחמת "צוק איתן", ראיתי שהם שוהים בכיתות בקרוונים, וכל מה שלפיקוד העורף היה לומר זה שהם לא ילמדו. אני רוצה לספר לך, אדוני השר, כשהיה פה השר מתן וילנאי, שהיה ממונה על העורף, הוא היה שם בסיור והוא דרש ממשרד החינוך, חד-משמעית, לבנות כיתות במבנים – ואני לא מדבר על מבנים ממוגנים אפילו, אלא לפחות מבנים יציבים. מאז נעשו כמה דברים על-ידי המשרד ועיריית אשדוד, אבל עדיין יש באשדוד מאות ילדים בכיתות חשופות לטילים ורסיסים. מה תעשו, כבוד השר, כדי למנוע את האפליה הזאת בין ילדים ששווים כיתות בטוחות לילדים שווים פחות, שעבורם מספיק קרוון ישן וכל מה שיש לומר להם זה לא לבוא ללימודים? זאת לא תשובה. כשם שלא ניתן לומר לעובדים הזרים אל תבואו לעבודה ולפרנסה, אי-אפשר לומר לילדים אל תבואו לבתי-הספר. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, חבר הכנסת דב חנין, שאלה נוספת, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בהמשך לשאלתה של חברת הכנסת רוזין, שעוסקת באותם אנשים, אותם בני-אדם שלא נמצאים בריכוזי האוכלוסייה הגדולים שעליהם מערכת "כיפת ברזל", למרבה השמחה, יודעת להגן, ובינתיים בדרך כלל מצליחה בצורה מאוד מרשימה. חברת הכנסת רוזין דיברה על עובדים זרים שנמצאים במרחבים חקלאיים, ואני רוצה להפנות את תשומת הלב לעוד אנשים שנמצאים במרחבים לא עירוניים, וזה הציבור הערבי הבדואי שגר בכפרים לא מוכרים. אנחנו יודעים שהאנשים האלה, בדרך כלל, נמצאים ביישובים שבהם הבנייה ממילא היא בנייה מאוד ארעית, מאוד לא חזקה, מאוד לא בטוחה, וודאי שאין שם לא מרחבים מוגנים ולא מקלטים. אנחנו גם יודעים שיש פגיעות באזורים האלה, וגם טילים שנוחתים במרחבים האלה, או רקטות שנוחתות במרחבים האלה. והשאלה היא: האם יש תוכנית מסודרת לפזר באזורים האלה מיגוניות שתאפשרנה לאנשים, כל עוד המצב המלחמתי נמשך, להתגונן באופן סביר, לשמור על חייהם, על חיי ילדיהם? הדבר הזה, אגב, לא מחייב בניית קבע. המיגוניות הן מיגוניות שאפשר להעביר ממקום למקום; לא מדובר על שינוי סטטוס, מדובר בפירוש על הצלת חיים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי, אני חוזר ואומר, מאחר שהדברים האלה מוכרים לי, לגבי המיגוניות וכל הנושא של המיגון בשטחים הפתוחים, הדברים האלה עולים. אני אומר, העדיפות הייתה למגן בטווח של 7 קילומטרים מרצועת-עזה, שם הכול ממוגן ואנחנו מאפשרים שם חיים, מאחר שיש את המיגון, לילדים ולחיי הקהילה. אין קשר, אני אומר לך, חבר הכנסת אייכלר, לגבי כולל או בתי-ספר. יש עוד הרבה שכונות – הייתי בשכונה בבאר-שבע, הייתי באשקלון – יש עדיין הרבה מקומות לא ממוגנים כי הם לא בטווח של 7 הקילומטרים. מעבר לזה, ממגנים בהתאם, א. ליכולת התקציבית; ב. לצורך של הרשות המקומית, ובתיאום עם פיקוד העורף. אין קשר לכולל או בית-ספר, לא עושים את ההפרדות האלה. ולכן צריך לראות, יש עדיין הרבה מקומות שלא ממוגנים, ולכן ההחלטות אם כן לקיים או לא לקיים, זה שיקול של פיקוד העורף עם השלטון המקומי. לגבי הנושא של המגזר הבדואי, חבר הכנסת דב חנין, אני מסכים. אני מסכים, המגזר הבדואי, בעיקר בפזורה, אבל לא רק, גם ביישובים – אתמול ביקרתי בבית-החולים סורוקה את שתי הבנות שנפצעו. ביקרתי אותן, ראיתי, דיברתי עם האבא, עם המשפחה. נפצעו – הם סיפרו לי את הסיפור. אבל כמו שהן נפצעו שם, ראיתי את הילד שרץ בשטח פתוח באשקלון וחטף רסיס לריאה. אותו הדבר, אין שם בכל מקום ומקום. האישה שהוצאנו מתוך ההריסות בבאר-שבע, אין לה מיגון בבית, אין לה מיגון גם בשכונה, ליד הבית. יש הרבה אזורים כאלה. אני מסכים שצריך לראות גם את השטחים החקלאיים, גם את הפזורה או את הבדואים וגם הרבה יישובים. יש הרבה פערי מיגון. איך אמרנו? טוב שיש לנו "כיפת ברזל", וטוב שעם ישראל ואזרחי מדינת ישראל שומעים להנחיות ותופסים מחסה. מצילי חיים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני רוצה להודות לשר אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, על שהואיל לענות על השאלות. תודה, אדוני. סגן שר האוצר יענה על שאילתה דחופה של חבר הכנסת איציק כהן. יצחק כהן, תואיל נא בטובך לגשת. סגן השר מיקי לוי. הוא לא פה? <יצחק כהן (ש"ס):> הוא פה, הוא פה, כבר דיברנו, כבר שוחחנו. אולי בינתיים, אדוני, אני אומר כמה מילים עד שהוא יגיע? הבוקר אני מגיע מעירי אשקלון, שהופגזה במטח רקטות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תפסיק את המטח כי הגיע סגן השר. <יצחק כהן (ש"ס):> תן לנו לדבר, אני במדינה יהודית דמוקרטית. אני בצד היהודי, תן לי לדבר. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> אז אני רוצה לשלוח מפה את ברכתי לתושבי אשקלון ולבנות הסמינר שבאו לבקר אותנו היום. נמשיך להתפלל, בעזרת השם, שיבוא השלום לארצנו. אדוני היושב-ראש, עד שמיקי יגיע לדוכן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תוכל להתחיל בשאילתה, בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה דוחק בי, אני לא מבין למה. <היו"ר אחמד טיבי:> כי זמנו של סגן השר, ויש הודעה דרמטית של השרה יעל גרמן עוד מעט. <יצחק כהן (ש"ס):> אנחנו המתנו לסגן השר. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, הוא היה פה, סגן השר. <225. פוליסות הביטוח אינן מכסות נזקי רקטות> <יצחק כהן (ש"ס):> חברי סגן השר מיקי לוי, פורסם כי פוליסות הביטוח אינן מכסות נזקי רקטות מאחר שהמדינה היא האחראית לפיצוי הניזוקים מפגיעת אויב, מס רכוש. מאידך גיסא, המדינה מפצה עד תקרה מסוימת. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מה היא תקרת הנזק שהמדינה מפצה עליו? 3. מה אמור לעשות מי שנזקו עולה על התקרה? – לאחר השיחה המקדימה שהייתה לי אתך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני אגיד "אמן" על דברי הפתיחה שלך, חברי היקר איציק כהן; הלוואי שהשלום יבוא. לעצם העניין – חברי חבר הכנסת איציק כהן, סגן שר האוצר לשעבר, כיהן בתפקיד גם בתקופת "עמוד ענן", ואין לי בכלל ספק כי חבר הכנסת כהן מכיר את הסוגיה לעילא ולעילא. בהחלט אני בטוח בכך, שהרי עסק בכך כסגן שר האוצר. המצב לא השתנה מאז עזבת את תפקידך. ראשית, ברצוני לומר כי, כידוע, הפוליסה התקנית לביטוח דירה אינה מכסה נזקי מלחמה, פעולות אויב או פיגועים חבלניים. ניתן להרחיב את הפוליסה התקנית בכיסויים שונים, בין השאר כיסוי כנגד נזקי טרור. על-פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים והתקנות הנלוות לכך, חפציו הביתיים של כל תושב במדינת ישראל, המצויים בדירת מגוריו, מבוטחים מפני נזק מלחמה. חפצי הבית מסווגים לפי קבוצות: רהיטים, ביגוד, מכשירי חשמל ואלקטרוניקה וחפצי בית אחרים. חפצים אלה מכוסים ללא תשלום פרמיה מצדו של התושב, עד לתקרה כמפורט, כפי שאני אפרט להלן; אני לא אפרט את הכול. אותם נזקים שנגרמים לאותו אזרח משולמים מהקרן, זה ידוע לכולם. סתם לדוגמה, אני לוקח: רהיטים או מכשירי חשמל לאדם בודד – 29,635 שקלים; מכשירי חשמל לזוג – 35,920; לכל ילד – עוד 601; למבוגר הגר עם יחיד – 4,750. אני אגיד, לסבר את האוזן, את הסך הכול הכללי: סך הכול ליחיד, כלל הנזק בדירה – 66,562 שקלים, בתנאי שכל הפרטים נפגעו, כגון רהיטים, בגדים, מכשירי חשמל, אלקטרוניקה, חפץ ביתי אחר; לזוג נשוי, על כל מה שאמרתי – 108,000 שקלים; לכל ילד עוד 12,207 שקלים; ולכל מבוגר הגר עם זוג או עם יחיד – 26,972 שקלים. החוק אינו מכסה חפצי אמנות, תכשיטים, עתיקות, מזומנים או חומרים שנמצאים במחשב אישי וכאלה שלא עשו להם גיבוי. תושב המעוניין לבטח את חפציו הביתיים בערך הגבוה מהערך הנקוב בתקנות, רשאי לפנות למשרדי מיסוי מקרקעין באר-שבע, חיפה, ירושלים ותל-אביב, למלא טופס הצהרה לצורך ביטוח חפצים ביתיים – זאת אומרת, הוא מגדיל את ערך הביטוח שלו – או לבצע את הביטוח באמצעות האינטרנט באתר רשות המסים, לערוך חישוב השווי הנוסף של נכסיו שברצונו לבטחם, ולשלם פרמיה בשיעור 0.3% מהשווי הנוסף. השווי הנוסף לא יעלה בסך הכול על 887,033 שקלים. כל מה שאמרתי אכן מבוטח על-ידי הקרן לנזקי מלחמה. נכון שהוא מוגבל, אזרח מוגבל, אבל עדיין הפיצוי הוא פיצוי מאוד ראוי, מאוד יעיל ומאוד נדיב אפילו. ואני משתמש, חברי חבר הכנסת כהן, באותם כללים שאתה נהגת לפיהם כשהיית סגן שר האוצר במבצע "עמוד ענן". אנחנו ניישם את אותם דברים, לא נסטה ימינה ולא נסטה שמאלה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> שאלה נוספת לחבר הכנסת כהן – ברשותך, אדוני סגן השר. <יצחק כהן (ש"ס):> אני מודה לך, אדוני סגן השר. באמת אשלח את ברכתי מהבית הזה לאנשי מס רכוש שעושים עבודה יוצאת מן הכלל, ובאמת מגיעים תחת אש לכל נקודה ועושים עבודת קודש. <נחמן שי (העבודה):> הם מגיעים לפני הרקטות, לפני הרקטות. <יצחק כהן (ש"ס):> תמסור להם את ברכתנו, את ברכת כל הבית הזה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> שאלה נוספת, אדוני. התבשרנו – ואנחנו רוצים לברך אתכם על זה – שהכנסתם סל סיוע ליישובי הדרום בסך כחצי מיליארד שקל, ואכן מגיעות לכם כל הברכות. אבל מדוע, מדוע גרעתם את אשקלון ואת אשדוד? ערים מוכות "גראדים" בצורה מטורפת, למה דווקא אותן לגרוע? תודה, אדוני. ואגב, אנחנו נקיים על זה דיון מהיר בוועדת הכספים בשבוע הבא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מצוין. כידוע לך, אנחנו נסמכים על החלטת פיקוד העורף על 40 קילומטר. הנושא הזה קיים והיה נהוג גם ב"עופרת יצוקה", גם ב"עמוד ענן". אבל מכיוון שהערת את תשומת לבי, אנחנו נביא את זה להנהלת משרד האוצר. אני מתחייב לך לשים את זה על שולחן הדיונים. אין לי תשובה חד-משמעית, כי ההחלטה היא כפי שהייתה במבצעים הקודמים. באותו משרד שישבת אני יושב היום, והנה, הזדמנות נוספת להגיד לך תודה על החפיפה ועל העצות הטובות שנתת לי. אנשי מס רכוש עושים עבודה נהדרת, מגיעים שעה מרגע נפילת הטיל למקום האירוע, עושים רישומון מהיר. יש כבר חמש משפחות שמשוכנות בבתי-מלון; יש משפחות שרצו לנוע למרכז הארץ. לחלק מהמפעלים, לחלק מהמקומות, כדי לסייע בידי אותם נפגעים, כבר ניתנו תשלומים על החשבון – אותו מפעל צבע בבאר-שבע קיבל כ-600,000 שקלים על החשבון. כך נמשיך לנהוג, בדיוק על-פי הנוהג הקיים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה דרמטית, בעלת משמעות קוסמופוליטית ענפה, לשרה יעל גרמן. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה לא פייר, זה לא בסדר. <היו"ר אחמד טיבי:> תקשיב. אבל תקשיב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה לא פייר. אתה מחפש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תמתין ותקשיב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני קורא לכל חברי הכנסת. מה זה? <היו"ר אחמד טיבי:> הציבור רואה ומקשיב. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבדת להודיע לכנסת כי ראש הממשלה החליט, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 26(3) לחוק-יסוד: הממשלה, להפסיק את כהונתו של חבר הכנסת דני דנון – – <היו"ר אחמד טיבי:> וואי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – כסגן שר במשרד הביטחון. <קריאות:> – – – <איתן כבל (העבודה):> אנחנו מתנגדים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> קודם החלטתו – – <קריאה:> איזה גבר. <נחמן שי (העבודה):> נגד. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – להפסיק את כהונתו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> איך הכנסת והממשלה תתנהל? <יעקב אשר (יהדות התורה):> כיפת ברזל במיטבה. <קריאות:> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> קודם החלטתו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לתת לשרה להסביר את ההחלטה. בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> זה שבירה של הביטחון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – היא צריכה להסביר למה היא מודיעה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה קשור לתחום הבריאות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> היא שרת הבריאות. <היו"ר אחמד טיבי:> בריאות? <קריאות:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> זה בריאות הנפש. <היו"ר אחמד טיבי:> בגלל ההלם הנפשי שלך ושלו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> בגלל בריאות הנפש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בריאות, זה מפני שאתם בשוק. בבקשה, גברתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> קודם החלטתו להפסיק את כהונתו של חבר הכנסת דני דנון כסגן שר במשרד הביטחון הודיע ראש הממשלה – – <קריאות:> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – לכל חברי הממשלה ולשר הביטחון על כוונתו לעשות כן. תודה. <נסים זאב (ש"ס):> כל הכבוד לראש הממשלה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני, אני – – – <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> תביא להצבעה, תביא להצבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה רואה שהיה צריך שרת בריאות? תראה איך אתם נסערים ונרגשים. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש שתהיה הצבעה על ההודעה בעניינו. <יצחק כהן (ש"ס):> זה סכנה קיומית. <היו"ר אחמד טיבי:> ומה תצביע, נסים? <נסים זאב (ש"ס):> מה זה משנה? אני אפתיע אותך. <היו"ר אחמד טיבי:> הודעות כאלה לא מחייבות הצבעה. זו החלטה של ראש הממשלה. <קריאות:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> כל הכבוד, כל הכבוד לראש הממשלה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה יהיה עם ביטחון ישראל אחרי ההודעה? <יצחק כהן (ש"ס):> זה להפקיר את ביטחון מדינת ישראל. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני לא יודע אם השאלה של שלי מחייבת תשובת ממשלה. שואלת שלי יחימוביץ: מה יהיה עם ביטחון ישראל אחרי ההודעה? אולי עכשיו תהיה הפסקת אש. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. הודעה פחות דרמטית למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטות ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014, וצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014. החלטה בדבר פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, חוברת מ/841. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2218/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעות חוק. אנחנו מתחילים בהצעתו של חבר הכנסת רונן הופמן, הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון). בבקשה, חבר הכנסת, הנמקה מהמקום. בבקשה. <רונן הופמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר בחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים. החוק הזה מוצע כחוק נפרד ועצמאי משום החשיבות הרבה שהמחוקק מייחס לנושא הזה. החוק הזה מגלם ערכים באמת נעלים, וביניהם הגנת סביבה, שמירת חיי מתרחצים ועידוד השהות בחוף הים. החוק במתכונתו הנוכחית מאפשר לבית-המשפט המרשיע בעבירת איסור נהיגה בחוף הים רק להטיל קנס על המורשע, ואף לשלול לנהג המורשע את רישיונו, אבל החוק הספציפי הזה מציע להעניק לבית-המשפט המרשיע סמכות גם לאסור את השימוש ברכב שבו בוצעה העבירה לתקופה שלא תעלה על 120 ימים. התיקון הזה נדרש עקב הנתונים של משטרת התנועה והרשות הלאומית למניעת תאונות דרכים. מהנתונים הללו עולה כי במקרים רבים, למרות פסילת רישיון הנהיגה, הנהגים ממשיכים לנהוג תוך זלזול בוטה בחוק ובחיי אדם. על כן, התיקון הזה הוא תיקון חשוב. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. יענה השר סער, שר הפנים והגנת הסביבה. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> הגנת הסביבה זה טוב. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. מה אמרתי? <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, אני מודיע לפרוטוקול שלא החלפתי את השר עמיר פרץ בתפקידו כשר להגנת הסביבה. <היו"ר אחמד טיבי:> זה חשוב. <שר הפנים גדעון סער:> אין לי כוונה כזאת – לפעול בניגוד להסכמים הקואליציוניים – – <דב חנין (חד"ש):> אף שהגנת הסביבה חשובה. <שר הפנים גדעון סער:> – – ועל אף החשיבות – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – תנשום – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – הניכרת של הנושא. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, מאיפה הגעת? <שר הפנים גדעון סער:> אני מופיע שני בסדר-היום – הצעת החוק – אף-על-פי-כן הספקתי – – <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> כן, כן – – <שר הפנים גדעון סער:> – – אדוני היושב-ראש – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – זה נכון. בוטלה ההצעה הראשונה. <שר הפנים גדעון סער:> – – לראות אותך מודיע – – <היו"ר אחמד טיבי:> כן, על הודעה דרמטית. <שר הפנים גדעון סער:> – – בטלוויזיה, בחדרי פה למטה – – <היו"ר אחמד טיבי:> כן? <שר הפנים גדעון סער:> – – ולהגיע למליאה עד סוף ההנמקה של חבר הכנסת הופמן מהמקום – אני, קודם כול, זה – – <היו"ר אחמד טיבי:> שר עם כושר. <שר הפנים גדעון סער:> – – שיעור ספורטיבי מעניין – – <היו"ר אחמד טיבי:> שר עם כושר. <שר הפנים גדעון סער:> – – אבל – – <היו"ר אחמד טיבי:> אבל תוך כדי כך – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הספקת לפטר סגן שר בדרך – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – אני מציע לעשות מבחן כזה לכל אחד מהשרים בממשלה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – אדוני השר – – – לא שרת הבריאות – – – על פיטורי סגן שר הביטחון – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, הפסדת כאן דרמה שהייתה לפני שעה קלה כאשר שרת הבריאות הודיעה על פיטורי סגן השר דנון. <שר הפנים גדעון סער:> הייתה סיבה מיוחדת לשיבוץ שלה על-ידי מזכירות הממשלה? <היו"ר אחמד טיבי:> הדבר גרם להלם, ולכן זה מצריך שרת בריאות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> טיפול פרופילקטי. התשובה של שרת הבריאות היא על טיפול פרופילקטי, מונע, כי אנשים פה היו נסערים. אוקיי, עכשיו נא לשבת. חברי הכנסת, נא לתת לשר הפנים לענות אחרי שהוא נח ליד הדוכן. בבקשה, אדוני. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז–1997, אוסר את הנהיגה ברכב בחופי הים. <היו"ר אחמד טיבי:> הופמן, שטרית, לביא, סטרוק, השר מאיר כהן – רבותי, אתם לא מאפשרים לשר הפנים לדבר. חברת הכנסת סטרוק – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – תצלמי ותשבי. הסדרנים, נא להושיב את מי שעומד. נא לשבת. נא לשבת. פנינה, תודה. <שר הפנים גדעון סער:> אני, ברישת הדברים, אדוני היושב-ראש, אבהיר לשאלת חבר הכנסת ליצמן מדוע אני משיב על הסעיף הזה – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא. מדוע זה – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – אז את התשובה מדוע הודיעה שרת הבריאות את ההודעה הקודמת צריך לבדוק במזכירות הממשלה. אין לי גם – – – <נחמן שי (העבודה):> בגלל הזעזוע. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא. אנחנו נתנו הסבר מוסמך. <שר הפנים גדעון סער:> – – – אני לא רואה – להיות מעורב גם בנושא הזה. אבל חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, שאותו מבקש המציע, חבר הכנסת הופמן לתקן – החוק שכבר אוסר את הנהיגה ברכב בחופי הים קובע כי השר הממונה על ביצוע החוק הנו שר הפנים, ולכן אני משיב מטעם הממשלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> אכיפת החוק, אדוני היושב-ראש, מבוצעת בעיקר על-ידי פקחים של הרשויות המקומיות וגם על-ידי פקחים של גופים שונים, כגון רשויות של נחלים ומעיינות, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, שהוסמכו לכך על-ידי השר להגנת הסביבה. החוק קובע מהו העונש שניתן להטיל על מי שנוהג ברכב בחוף הים. בין היתר, סעיף 7ב לחוק קובע את סמכות בית-המשפט, נוסף על כל עונש אחר, לפסול את רישיון הנהיגה של אדם העובר על איסור נהיגה בחוף הים, לתקופה שלא תעלה על 120 ימים. הצעת החוק מבקשת להעניק סמכות נוספת לבית-המשפט, ולפיה יהיה ניתן לאסור את השימוש ברכב שבו בוצעה העבירה, לתקופה שלא תעלה על 120 ימים. הצעת החוק נועדה לשפר את הכלים לאכיפת האיסור שכבר קבוע בחוק. על כן ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, ועמדת הממשלה היא שיש לתמוך בהצעה בקריאה הטרומית, והמציע ודאי יתאם את המשך הליכי החקיקה עם הממשלה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לשר הפנים. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 44. אין מתנגדים, אין נמנעים; לרבות חבר הכנסת נחמן שי שלא הצביע. אנחנו – אלעזר שטרן וצורי. נא לשבת במקום כדי להזיז את האצבע ולהצביע. זה עובר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להמשך טיפול. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מערכות כיבוי באוטובוסים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1053/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חמד עמאר) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעה שנייה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. <חמד עמאר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מדברת על התקנת מערכת לגילוי וכיבוי אש באוטובוסים המיועדים להסיע 20 אנשים או יותר מלבד הנהג. במדינת ישראל עולים אוטובוסים רבים באש כל שנה. בשנת 2013 עלו יותר מ-100 אוטובוסים באש. כידוע, באוטובוס המנוע נמצא מאחור, וכשעולה אש שם, עובר זמן עד שהנהג מגלה שהמנוע שלו עולה באש. ולכן, אם נתקין מערכת לגילוי אש וגם מערכת כיבוי אוטומטית במנוע, זה יכול גם לחסוך בעלויות של אוטובוסים שעולים באש – לוקח כמה דקות עד שכל האוטובוס עולה באש – וגם אנחנו יכולים לחסוך בחיי אדם. לכן אני מבקש שתתמכו בהצעת החוק. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. סגנית השר חוטובלי תענה בשם הממשלה. בבקשה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהצעת החוק מוצע להסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים להתקין תקנות בדבר התקנת מערכת אוטומטית לגילוי ולכיבוי אש באוטובוסים רבי-נוסעים. כבר לפני כשנתיים יזם משרד התחבורה ומימן מתקציבו הכנת תקן ישראלי למערכות כיבוי אש באוטובוסים באמצעות מכון התקנים הישראלי. המערכת מיועדת להתקנה במנוע האוטובוס ולגרום לכיבוי אם מתחילה שרפה במנוע האוטובוס. מדובר בתקן ראשון מסוגו בעולם, אשר לבטח יהווה פריצת דרך בתחום זה. הליך אישור התקן יושלם עד לסוף שנה זו, ובכוונת משרד התחבורה לחייב התקנתו בכלל האוטובוסים בארץ. יישום הצעת החוק יעלה את רמת בטיחות נסיעתם של עשרות אלפי הנוסעים המשתמשים באוטובוס מדי יום. התקנת המערכת לגילוי וכיבוי אש תסייע בהתמודדות עם סכנות השרפה. השרפות באוטובוסים בדרכים בין-עירוניות ובכבישים מהירים מהוות סיכון גדול, גם בעת עצירת חירום וגם בירידת הנוסעים לכביש; יישום ההצעה יצמצם גם את הסיכון הזה. לפיכך, עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק, בהסכמת משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני מבקשת, כמובן, מכל חברי הכנסת לתמוך בחוק. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אפשר לעבור להצבעה, חמד עמאר? בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מערכות כיבוי באוטובוסים), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <נחמן שי (העבודה):> תוסיף אותי בבקשה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 38. נגד, נמנעים – חבר הכנסת נחמן שי, אתה מתווסף באופן אוטומטי. אוקיי, זה לא ישנה את ההצבעה, אבל חברת הכנסת יפעת קריב תומכת בחוק. תודה רבה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> וגם אני. <היו"ר אחמד טיבי:> וגם השרה גרמן. אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכלכלה להמשך דיון. תודה רבה. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2297/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק חינוך ממלכתי – של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, שלום. זה לא הכי מחמיא לעמוד כאן ולבקש על הצעת חוק שהיא דבר שצריך להיות בהסכמה מקיר לקיר, לפי טעמי. אבל, לצערי הרב, הצוות ושר החינוך חושבים אחרת, ועל הדרך שרים אחרים חשבו אחרת והפילו את ההצעה בוועדת השרים. בשנה שעברה הגשתי שתי הצעות חוק בנושא הגזענות. כידוע לכם, בתקופה האחרונה גל הגזענות, אווירת השנאה והגזענות ששוטפת אותנו – דבר מאוד מאוד מדאיג ומעלה סימני שאלה רבים אצל כולם. הגשתי שתי הצעות חוק קודמות בעניין הגזענות, ועלו סגן השר וגם השר, שר החינוך, ונימקו את התשובה שלהם על הצעות החוק דאז: אנחנו בעד, אבל אנחנו לא רוצים לאפשר לחקיקה להתערב במערכת החינוך. במקביל, סגן השר והשר התפארו כאן שיש להם תקנה בשם "תקנת מפגשים", בשווי של 3 מיליון שקל, שבאה לתת מענה למפגשים בין אוכלוסיות שונות במדינה, לתת מענה ללימוד של סובלנות ומלחמה בגזענות. הלכתי לתומי לחשבות משרד החינוך, ואחרי שנה מקבלת התשובה מעל הדוכן הזה, ביקשתי לראות את הסכומים ומה עלה בגורל התקנה. חברים, התשובה שקיבלתי כאן: אין תקנה ואין כלום. כל מה שיצא מאז, שנה אחורה מהיום, זה פחות מ-300,000 שקל על מפגשים, כשהרוב של המפגשים האלו לא בין יהודים לערבים אלא עם קבוצות אחרות באוכלוסייה. אז כאן אני – סגן השר, סגן שר החינוך, שנמצא אתנו, אני מבקש, אנא ממך, תדייק – או תדייקו – במתן תשובות כשאתם עולים לכאן. כשאתם אומרים "תקנת מפגשים של 3 מיליון שקל במענה להצעת החוק", אני מצפה שהאמירה שיוצאת מהמקום הזה, יהיה לה תוכן; ומבדיקה, יצא שאין לה תוכן. עכשיו אני אעבור להצעת החוק. יום אחד קמנו וראינו את שר החינוך יוצא עם אמירה וקבלת החלטה: החלטתי לבטל את חובת לימוד השפה הערבית בכיתות י', י"א, י"ב. יפה. למה? יש לי שתי קטגוריות: אני השנה הולך על למידה משמעותית, והשנה "האחר הוא אני". אז במסגרת שתי הכותרות היפות האלה, החלטתי לבטל את חובת הלימוד, לא צריך ללמוד ערבית כחובה בתיכונים. מה הנימוק? תקשיבו, חברים, כמה שאנחנו מתבגרים בגיל – לומדים. מה הנימוק של שר החינוך ושל מערכת החינוך? מה הנימוק? כדי להפוך את השפה ליותר משמעותית, הפכתי אותה מחובה לרשות. למה? כי מנהלי בית-הספר לא מלמדים, לא מיישמים את החובה, אז הפכתי אותה לרשות. איזה כלל מעניין. אני שואל אתכם: תארו לעצמכם שמס הכנסה, שזה חובה על כל אחד ואחד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> או שיעורי מתמטיקה. זה יותר לעניין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – או שיעורי מתמטיקה. שיעורי מתמטיקה. שיעורי מתמטיקה בבתי-הספר – חברים, זה נושא מאוד חשוב לחיים משותפים ולקיום משותף במקום הזה, אז אנא מכם, קצת תשומת לב. מערכת החינוך, חברים, ביטלה את חובת הערבית, הפכה אותה לרשות, כי היא מאמינה שאם היא הופכת אותה לרשות, ילמדו אותה יותר וניתן ליישם אותה. אז תארו לעצמכם שהמתמטיקה, שהיא מקצוע חובה בבית-הספר – המנהל לא יְלַמד. הוא אומר: אני החלטתי לא ללמד מתמטיקה. והיא מקצוע חובה. האם מערכת החינוך וכבוד השר וסגן השר, שאמור לעלות כאן, יגידו: נבטל את החובה ונהפוך אותה לרשות? אני שואל אתכם, האם יעשו את זה? לא. אבל בגלל ה"עליהום" הקיים בין יהודים לערבים, אז כל מה שקשור למשפטים ערביים – מבחינת לימוד, התנהלות, חוקים – קל. קל, זה יעבור, זה יעבור. אני אנצל את המשמעת הקואליציונית ואני אעביר את זה. זה דבר מנוגד לכל היגיון. הצעד הראשון שעשיתי, חברים: אספתי 40 חתימות בבית הזה, 40 חתימות, ופנינו לשר לחזור בו מההחלטה שהוא קיבל. השר לא חזר בו. ו-40 החתימות, יותר משליש מהחתימות האלה – אנשים מהקואליציה. בראשם עמד, בראש החתימות האלה, כבוד הנשיא המיועד רובי ריבלין; ואחרי זה יושב-ראש הקואליציה יריב לוין; וחברת הכנסת אורלי אבקסיס; וחברת הכנסת גילה גמליאל; וחבר הכנסת, יושב-ראש ועדת החינוך, מצנע. אלו האנשים שחתמו על המכתב שפנה לשר החינוך, ואלו – לתומי אני חושב, ביני לבין עצמי – קיבלו משמעת קואליציונית להצביע עכשיו בניגוד למה שהם חתמו. ומה אני מבקש? למה שאני אבקש את זה? אתם צריכים לבקש את זה. אתם, ששפת המרחב, השפה הרשמית השנייה של מדינת ישראל, השפה הרשמית – קמים בחלום רטוב בלילה ומחליטים להפוך את זה מרשות לחובה, ואתם בקלי קלות תגידו כן. על מה? הממשלה לא תיפול על דבר כזה; אני לא מסכן חיי אדם; אין עלות תקציבית. וכשאתם באים ואומרים לי "אנחנו לא ניתן לחקיקה להתערב במערכת הלימוד", אז למה כשהבית היהודי מגיש הצעת חוק על מורשת יהודית אתה מכניס את זה ומאשר את זה בהצעת החוק וזה עובר בבית הזה לפני כחודש וחצי? יש איפה ואיפה? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי עוד שתי דקות. <היו"ר אחמד טיבי:> עניתי. שאלת אם יש איפה ואיפה, ועניתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, הבנתי. אז יש איפה ואיפה? זה מה שאני שואל אתכם. מה אני מבקש מכם? אני פונה אליכם, חברי הקואליציה, שכל אחד יש לו חבר ערבי, לא משנה אם זה טייח, נהג מונית – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אם תציע הצעה כזאת, שלכל אחד יהיה חבר ערבי, היא תיפול. אז אל תציע הצעות כאלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני אחזור בי. אני פונה אליכם, חברי הקואליציה ששותפים לי בהצעת החוק הזו – חבר הכנסת, יושב-ראש הקואליציה יריב לוין; ושותף שלי להצעת החוק, חברי חבר הכנסת משה מזרחי; שני החברים האלו שחתמו אתי – ורבים רצו לחתום אתי על הצעת החוק – האם ההיגיון שלהם חושב אחרת? אני שואל אתכם. אדוני יושב-ראש ועדת החינוך עמרם מצנע, היו שיחות בינינו על הדבר הזה ושמעתי את התמיכה שלך ואת האהדה שלך לנושא הזה. אני רוצה לראות את זה כאן, כי זה דבר שהוא בסיס של הבסיס בחיים משותפים במדינה. אנחנו רוצים חיים משותפים. איך אנחנו מדברים על חיים משותפים אם לא נצליח להבין במינימום האחד את השני? עפר, זה דבר בסיסי. ואל תגידו לי "חקיקה". הבית היהודי העביר הצעת חוק דומה, והיא עברה. אומנם שר החינוך, כשבדקתי, לא הצביע בוועדת השרים – בדקתי, ולא הצבעת – אבל היא קיבלה רוב ובאה לכאן. לא שמו וטו עליה. על לימוד הערבית שמו וטו. לאן הגענו? אחרי 66 שנה רוצים לשנות את היוצרות? שפה רשמית במדינה. אדוני, די. היא חלק מהלמידה המשמעותית. אני מבקש מכבוד השר – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – זה לא כבוד לבית הזה, שבכהונה שלך תצא הצעת חוק כזאת להפוך את לימוד השפה מחובה לרשות. אני מצפה מהחברים לתת תמיכה ולהצביע לפי מצפונם. תודה לכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אל תצפה ליותר מדי. סגן השר – אה, השר בעצמו. <שר החינוך שי פירון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לשבת. הסדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת. בבקשה. <שר החינוך שי פירון:> אני מבקש את סליחתו של חברי סגן השר אבי וורצמן שהיה אמור להשיב על ההצעה. ביקשתי להשיב בעצמי משני טעמים: קודם כול, בשל העובדה שחשבתי שנכון יהיה, דווקא בשל המלחמה שמתרחשת בימים האלה, לומר כמה משפטים על שיח של שנאה ושיח גזעני שמתגבר ברחובותינו. ואני חושב – – – <היו"ר אחמד טיבי:> פריג', פריג'. <שר החינוך שי פירון:> אני חושב שעל אף – – – <באסל גטאס (בל"ד):> בעזרת ראש הממשלה. אדוני, בעזרת ראש הממשלה. <שר החינוך שי פירון:> אני חושב, על אף העובדה שמתנהלים ימים קשים על כולנו, שאסור, לפחות כשר החינוך, שלא אומר עכשיו באופן הנחרץ ביותר, שכל ביטויי הגזענות כלפי הערבים בכלל וכלפי ערביי ישראל הם בזויים ומאוסים בעיני. "חביב אדם שנברא בצלם" – זאת אמירה שצריך להקפיד עליה גם ברגעים קשים, ואומה נמדדת גם בשפה שלה ובדרכי ההתבטאות שלה ברגעים שהם לא פשוטים. אז עם כל החיבוק והאהבה העצומה שאני שולח לכל תושבי ישראל שנמצאים תחת איום של הפגזות בלתי מוצדקות, ועם כל הרצון לחזק ילדים ונערים שבחופש הגדול צריכים להימצא קרוב למרחבים מוגנים, קודם כול אני רוצה להביע את הצורך להימנע בימים האלה מביטויים שאינם ממין העניין. גם ברגעים של מלחמה צריך להישאר צמודים לעולם המוסרי, וגם ברגעים של מלחמה צריך להיזהר משפה שאסור לה להישמע במחוזותינו. זאת אמירה אחת. ועכשיו לגופו של עניין. כפי שאמר חבר הכנסת הנכבד, התנגדותי לחקיקה שנוגעת לתוכניות לימודים היא שיטתית. היא לא נוגעת לנושא כזה או אחר. אני רק רוצה לתקן טעות אחת. זה לא שלא הצבעתי – אני לא חבר ועדת השרים לחקיקה. אילו הייתי שם, הייתי מצביע נגד, וביקשתי מחברי סיעתי להצביע נגד ההצעה הזאת, משום שאנחנו מצביעים נגד העניין. לכן, רק כדי לדייק, זה לא שלא הצבעתי. אני לא חבר ועדת שרים לענייני חקיקה, וחברי יש עתיד בממשלה הצביעו נגד כי אנחנו מתנגדים לחקיקה שנוגעת לענייני חינוך. אני רק אומר שאני מחויב להרחבת לימודי השפה הערבית במערכת החינוך; אני רק אומר שאני מחויב בכל פה ובכל לשון להרחבת מספר התלמידים שלומדים במגמות של חמש יחידות לימוד בשפה הערבית, כי זה יעד אסטרטגי; אני רק אומר שכפי שאתם יודעים, אני מחויב להרחבת מספר המורים הערבים במערכת החינוך הישראלית – ולא מורים לשפה הערבית, אלא מורים לכלל המקצועות; אני רק אומר שאני מחויב להרחבת המפגשים בין תלמידים יהודים לערבים; אני רק אומר שאין ביטול של חובת לימודי הערבית, אלא יש הגדלת הבחירה. אני תומך בבחירה מוגדלת של מנהלי בתי-הספר בישראל. זאת תפיסת עולם של פלורליזם, זאת תפיסת עולם של הגדלת המרחב. אני מתנגד למשחקים מאוסים, שהרי אתם יודעים שהייתה חובה, אבל למדו 10%–15% מבתי-הספר. אני מאמין – – – <היו"ר אחמד טיבי:> למה, אדוני? <שר החינוך שי פירון:> למה? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. <שר החינוך שי פירון:> בגלל מחסור במורים, בגלל בחירה לא מושכלת של בתי-ספר. וצריך לעשות עבודה. הרי אתה ואני יודעים שעל אף הוויכוחים בינינו, השנאה והגזענות הן חלק מהשיח כאן וצריך להילחם בזה. הצעת החוק הזאת לא תקדם את זה, משום שהיה מצב שבו הייתה חובת לימודי ערבית, אבל זה לא היה. אנחנו יחד צריכים לדאוג שתהיה הרחבה של החשיפה, גם לשפה הערבית וגם לתרבות, ויחד נעשה את זה. ההתנגדות היא התנגדות ערכית – לא מחוקקים תוכניות לימוד; היום זו תוכנית כזאת, מחר זו תוכנית אחרת. אני קורא לכולם מצד אחד לעשות הכול כדי להרחיב את השיח בין הציבורים השונים, אבל מצד שני לא לחוקק תוכניות לימודים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. לא הצבעה, אלא חבר הכנסת עיסאווי מבקש ליישם את זכותו להשיב לשר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, שמעתי אותך לגבי המחויבות, וזה דבר טוב ובריא, אבל במבחן התוצאה אני עוד לא ראיתי את המחויבות הזאת באה לידי ביטוי. בתחילת דברי אמרתי שבהצעת החוק הקודמת שהועלתה לגבי הגזענות, קיבלתי כאן תשובה שיש תקנת מפגשים, קרוב ל-3 מיליון שקל, שאמורה לתת מענה. חיכיתי תשעה חודשים, פניתי לחשבות במשרד החינוך, ביקשתי בכתב – מה יצא לגבי סוגיית המפגשים. יצא פחות מ-300,000 שקל נכון לעכשיו. וכאן כבודו אמר "מחויבות", והתחייב לתקנה של 3 מיליון. אז זה בניגוד מוחלט למה ששמעתי כאן. להזכירך. <שר החינוך שי פירון:> לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי הנתונים בכתב. אני אראה לך. <שר החינוך שי פירון:> אנחנו מתקנים, בתי-הספר מממשים. זה שהם לא מימשו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אראה לך את התשובה שקיבלתי. יפה, תגיד לאנשי משרדך שייתנו לי תשובה בהתאם. <שר החינוך שי פירון:> זו תשובה נכונה. אתה לא מקשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הקשבתי, אבל – – – <שר החינוך שי פירון:> זה הסכום שהקצינו, וזה מה שניצלו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הקצית 3 מיליון וניצלו 300,000? <שר החינוך שי פירון:> נכון. נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה נשמע הגיוני? הקצית 3 מיליון בתקנה וניצלו 10%? זה אבסורד. הדבר השני, אדוני – זה יפה לדבר ולהילחם בגזענות, ואני מצפה ממך ומכל שר בממשלה שלא רק כאן אלא בכל מקום יגיד את הדברים, אבל לקשור את הגזענות כשאנחנו מדברים על השפה, זה דבר שמשדר משהו. היום הסקרים במדינה בקרב בני-הנוער מראים כמה השפה גורמת לפחד אצל בני-נוער יהודים. במקום שאני אקל עליהם בספיגת הפחד הזה, אני בא ומוסיף לזה עוד ועוד. אדוני השר, לא שכנעת אותי. אני פונה לחברים להצביע על-פי צו מצפונם. הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל והיא הבסיס להיותנו ביחד כאן. היא לא תפיל ממשלה. החוק הזה לא יפיל ממשלה, חברים. תביאו את זה בחשבון. תודה לכם. <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. עיסאווי, לך תצביע. עיסאווי. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – 3 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 23, נגד – 50, שלושה נמנעים עם ייסורי מצפון ונוכח אחד. הצעת החוק לא עברה. תודה רבה. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח ותיק מגיל 80), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2470/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת נחמן שי) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון). חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, חבר הכנסת שי. שרת הבריאות תענה בשם הממשלה. <נחמן שי (העבודה):> למה? אולי לא כדאי שאני אפריע פה, יש אווירה נעימה במליאה. <היו"ר אחמד טיבי:> חברי הכנסת. <נחמן שי (העבודה):> מה זה הספירה עכשיו? <היו"ר אחמד טיבי:> בטעות. הספירה היא בטעות. הספירה היא בטעות. <נחמן שי (העבודה):> הוא סיים. הוא סיים כבר את הצעת החוק. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 10% מתושבי מדינת ישראל – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, יש שניים כאלה שהצביעו. <נחמן שי (העבודה):> למה? על החוק שלי, אז זה עבר, היה רגע של מחדל. <היו"ר אחמד טיבי:> זה מבוטל. עכשיו זמנך, בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> תודה. חברי חברי הכנסת, 10% מתושבי מדינת ישראל, מאזרחי מדינת ישראל, הם בני 65 ומעלה. בעוד כ-20 שנה מספרם יעלה, האחוז שלהם יעלה ל-16%; אז זה לא יהיה 800,000, זה יהיה כבר 1.2 מיליון. קצב הגידול של האוכלוסייה הזאת, תודה לאל, והודות למערכת הבריאות של מדינת ישראל – לא תמיד אזרחי מדינת ישראל מעריכים אותה. היא באמת מאריכה חיים ומסייעת להם, ועל כך התודה. אולי יש עוד סיבות. זה בטח לא המצב הנוכחי שאנחנו עוסקים בו. אבל השאלה היא לא רק איך מאריכים, אלא גם איזה מין חיים מחכים לנו בגילים האלה, ואיך האנשים – פעם הם גמלאים, פעם הם קשישים, פעם הם אזרחים ותיקים – איך הם יבטיחו את חייהם בפרק הזה של חייהם שעשוי להיות, תודה לאל, ארוך; לנשים – עד 84, לגברים – עד קצת למעלה מ-80, הרבה שנים. איזה מין חיים יהיו שם? כדי לסייע לאוכלוסייה הזאת – אני מוביל את השדולה שלה בכנסת, שדולת האזרחים הוותיקים – אני רוצה לחזור ולהניח על שולחנה של הכנסת הצעת חוק שמלווה אותנו עוד מהכנסת השבע-עשרה. אני אקרא אותה, ואני גם אתן את האשראי לחברי שהובילו אותה בעבר. היא אומרת כך: "אזרח ותיק שהגיע לגיל 80 יהיה זכאי לפטור מלא מתשלומי הארנונה החלים על דירת המגורים שלו"; תכף אני אסביר גם למה. אזרחים ותיקים שהגיעו לגיל 80 אינם בעלי יכולת השתכרות, ועבור חלקם ההכנסה החודשית שלהם מסתכמת בקצבת הזיקנה שהם מקבלים מהמוסד לביטוח לאומי. מטרת הצעת החוק היא, אם כן, להקל על קבוצת אוכלוסייה זו על-ידי מתן פטור מלא מתשלומי ארנונה. בכנסת השבע-עשרה הגישה את ההצעה הזאת חברת הכנסת סופה לנדבר, היום השרה. גם חבר הכנסת חיים כץ הגיש אותה בכנסת השבע-עשרה, וגם חברת הכנסת אורית נוקד. בכנסת השמונה-עשרה הגיש את הצעת החוק הזאת חבר הכנסת חיים כץ, וגם חברת הכנסת סופה לנדבר. זאת אומרת, אני נתלה פה לפחות באילנות ותיקים, שכבר הרבה שנים מלווים את הנושא הזה וחושבים שראוי לתת את ההקלה הזאת. ציינתי קודם את הגילים הממוצעים שאנשים חיים במדינת ישראל – זה ממוצע, אתם לא מוכרחים להיפרד מאתנו בגיל הזה: זה בסביבות גיל 80 – לגברים טיפה מעל 80, לנשים 84 – בין 83 ל-84. זאת אומרת, שמי שמגיע, ברוך השם, לגיל 80 ומעלה זה כבר קבוצה מאוד קטנה באוכלוסייה. אבל עכשיו אני רוצה להרחיב ולהוסיף עוד כמה מילים. בימים האלה שעוברים עלינו, אחת הקבוצות שעוברת תקופה קשה ביותר היא של אותם אזרחים ותיקים וקשישים. אני רוצה להקריא לכם מתוך אחד הפרסומים: 6,000 קשישים סיעודיים מתגוררים בערי הדרום, נכתב באחד הפרסומים. למרבה הצער, לא כולם זוכים לטיפולן של רשויות הרווחה והעמותות השונות; רבים מהם אינם יוצאים מביתם ואחרים פשוט מתייחסים באדישות. אני רוצה לציין פה את הקרן לידידות, שהפעילה גם קו חם מיוחד וגם הקציבה לכך כספים כדי לסייע לאנשים קשישים. אנחנו יודעים שהקשישים והילדים הם הקבוצות שמשלמות את המחיר הכבד ביותר על המצוקה הנוכחית שמדינת ישראל נמצאת בה. הם לא יכולים לצאת מהבית, הם לא נהנים מתקופות של רווחה כזאת ואחרת. הם חוששים שהמסלול שהם צריכים לעבור ב-15 שניות, או ב-30 שניות, או ב-45 שניות, כדי להגיע למרחב המוגן באשר הם נמצאים – לא יספיקו להם. אז או שהם לא יוצאים מהבית, או שהם יוצאים, ואז הם מתחילים לרוץ, ואז הם נופלים, ואת האסונות האלה אנחנו מקבלים כל יום. הנה, אני רוצה להקריא לכם מפרסום שהיה ב"וואלה", שבו מתארים קשישים שמתגוררים במתחם מוגן – במתחם המוגן במושב אחווה שבמועצה האזורית באר-טוביה. הם באמת שמחים על ההזדמנות שניתנה להם להיות במקום הזה, וטוב להם בחיים, אבל אין להם בבתים מרחבים מוגנים. ועם הישמע האזעקה, הפתרון היחיד עבורם הוא מקלט בגודל של כ-40 מטר רבוע שנמצא במרחק מסוים מהבית. לא ניתן להגיע אליו בגיל 80 או בגיל 90, כשההליכה היא אטית, ולפעמים קשה ללכת, ולפעמים נזקקים לכיסא גלגלים. רוצים שיעברו את המרחק הזה ב-40 שניות. אז הם לא באולימפיאדה, הם במושב אחווה שבמועצה האזורית באר-טוביה, והם זקוקים לעזרה. הארנונה לא עוזרת להם היום, אבל היא תעזור להם ולאחרים בעתיד, אם הם יוכלו לקבל יותר הכנסה פנויה כדי לנהל את חייהם ברווחה יחסית. אני רוצה להזכיר לכם סקר שנעשה על-ידי הקרן לידידות – אתה חושב שאני מפריע לכל חברי הכנסת, או רק לחלק מהם? <היו"ר אחמד טיבי:> זה הרושם. חברי הכנסת, נא לשבת ולאפשר לחבר הכנסת נחמן שי להשמיע את הצעתו. <נחמן שי (העבודה):> לא, אני מאחל לכל חברי הכנסת שהם יגיעו לגיל 80, והם יסתכלו על ספר החוקים של מדינת ישראל וישאלו את עצמם איפה הם היו. <היו"ר אחמד טיבי:> סגן השר מיקי לוי. השרה לבנת. איציק כהן. <נחמן שי (העבודה):> בחורף שעבר עלינו הקרן לידידות ערכה סקר. מה היא מצאה? היא מצאה שבמהלך הסופה הגדולה אחד מכל שישה קשישים בישראל סבל מהיעדר חשמל ומקור. היום זה לא חשוב, כי היום חם מאוד, אבל כשקר, קר להם יותר, וכשחם, חם להם יותר, וכשכולנו במצוקה, הם במצוקה גדולה יותר. אז מה אנחנו רוצים בסך הכול לעשות? אנחנו רוצים להגדיל את רשת הביטחון שמדינת ישראל נותנת להם. אני רוצה לקחת אתכם למחקר רציני שעשה בעניין הזה מרכז טאוב; מרכז טאוב, עם פרופסור דן בן-דוד, גם בא הנה, לכנסת, והציג אותו. ומה הוא גילה? הוא גילה שכאשר אנשים יוצאים לפנסיה במדינת ישראל מצבם טוב, יש להם פנסיה מספיק גדולה כדי להתחיל את חיי הפנסיה שלהם. אבל אז הוא השווה זאת לכל מדינות ה-OECD האחרות, ומסתבר שבכל מדינות ה-OECD המדינה נכנסת לתמונה ומסייעת להם סיוע כזה שמדרדר את ישראל לאחד משני המקומות האחרונים ברשימת ה-OECD. זאת אומרת, כשאתה יוצא או כשאת יוצאת לפנסיה במדינת ישראל, יחסית מצבךְ טוב, מצבךָ טוב. ברגע שהמדינה מתערבת כדי לסייע, כי הפנסיה שיש לךָ בדרך כלל, או לךְ, לא מספיקה, הסיוע שלה מביא אותנו למקום האחרון. אנחנו מצליחים לעזור להם באופן שהוריד אותם. כל המדינות האחרות ברשימה שמתחילה – מדינות מכובדות, אני לא אקרא את שמות כולן כדי לא לבזבז את הזמן – בכל המדינות האלה, המדינה מסייעת לקשישים או לגמלאים או לאזרחים הוותיקים ומקפיצה אותם קדימה. בישראל הסיוע הממלכתי, הממשלתי, הוא כל כך קטן שהם מידרדרים מהר מאוד לתחתית הסולם. זה פרצופה של מדינת ישראל, כך היא נוהגת בקשישיה. לכן באתי אליכם היום עם הצעת החוק, שהממשלה צריכה להשקיע בה מחשבה. אבל הלוא אני לא מצפה שהיא תשקיע מחשבה כשיש לה כל כך הרבה דברים יותר חשובים, והקשישים – מה חשוב? הם כבר הולכים, הם כבר יצאו מהמעגל, אנחנו לא מסתכלים עליהם כי הם שקופים, הם לא קיימים. הם קיימים רק לנו, למשפחה האישית שלנו. לציבור הם כבר לא קיימים. אז כאשר נדרשת איזו עזרה שהיא באמת לאוכלוסייה מאוד קטנה, יהיו בה כמה מקרים של אנשים אמידים, אני יודע – לא יזדקקו לזה. לרובם הגדול זה יכול לסייע מאוד מאוד. אבל אמרתי קודם, הפנים שלנו לא מופנות אליהם. אליהם אנחנו משפילים את המבט שלנו, אנחנו לא רוצים לראות אותם. לכן אני מבקש היום מהכנסת לתת את ההקלה הקטנה הזאת לאוכלוסיית הקשישים במדינת ישראל, בני ה-80 ומעלה, לתת להם עוד קורטוב אחד של חיים נוחים לפני שהם ייפרדו מאתנו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. גברתי השרה גרמן, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת נחמן שי, הצעת החוק המוצעת מבקשת לקבוע כי אזרח שהגיע לגיל 80 יהיה זכאי לפטור מלא מתשלומי ארנונה החלים על דירת המגורים שלו. בדברי ההסבר המצורפים ובדברי ההסבר שחבר הכנסת נחמן שי מסר למליאה – שאינה מקשיבה – הוסבר כי הסיבה למתן הפטור היא שיעור השתכרותו הנמוך של פלח אוכלוסייה זה. עכשיו גם חבר הכנסת נחמן שי לא מקשיב – אוה, יופי. <נחמן שי (העבודה):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> כולנו אתך, כולנו אתך. <נחמן שי (העבודה):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> נכון. אבל אני משערת לעצמי שהצעת החוק הזאת מדברת על קשישים ועל פטור מארנונה מגיל 80, ועל כך אני אשיב. ההצעה מיותרת, שכן קשישים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> סגנית השר חוטובלי, את מפנה את הגב לשרה. סגנית השר חוטובלי, את מפנה את הגב. <שרת הבריאות יעל גרמן:> המצב הקיים היום הוא שאזרח ותיק זכאי להנחה בתשלום מסי ארנונה עוד לפני הגיעו לגיל 80. כלל האזרחים הוותיקים זכאים מטעם הרשות המקומית ל-25% הנחה, ובנוסף, כל אזרח ותיק נזקק על-פי קריטריון של הכנסה מקבל פטור של 70%–100%, תלוי ברמת ההשתכרות שלו. אם הוא מקבל הבטחת הכנסה או גמלת סיעוד הוא יכול להגיע עד 100%, וכמעט – רובם, ברמת הכנסה נמוכה מקבלים עד 80% פטור. אשר על כן אנו סבורים שאין צורך במתן הנחה מלאה וגורפת לכלל האזרחים הוותיקים. חשוב לציין שהמשרד לאזרחים ותיקים בראשותו של השר אורי אורבך, שבשמו אני משיבה, יחד עם משרד הרווחה, מגבש הצעות שונות למתן פטורים והנחות לאוכלוסייה של האזרחים הוותיקים הנזקקים בצרכים בסיסיים, כמו מים ותרופות. מהאמור עולה כי בהתייחס לאזרחים ותיקים אשר הכנסותיהם נמוכות כפי שמציגה הצעת החוק, הרי שהם מקבלים כבר היום מענה במסגרת החקיקה הקיימת, וזאת בלי להתייחס לכך שהם בני 80, וגם בהגיעם לגמלאות, בגיל 67. בהזדמנות זו, חבר הכנסת נחמן שי, השר אורי אורבך מבקש לברך אותך על כך שאתה יוזם ופועל רבות למען אוכלוסיית האזרחים הוותיקים ככלל. אבל מכיוון שבמקרה זה אין צורך, הרי שעמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. נחמן, אתה רוצה לענות? <קריאה:> הצבעה? <היו"ר אחמד טיבי:> טרם, טרם. יש לו זכות תשובה, למציע. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה, גברתי, על תשובתך. בעיקר אני שמח על הברכה שקיבלתי מהמשרד לאזרחים ותיקים; לא מזמן גם קיבלתי מהם מכתב שבירך אותי על הצטרפותי לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים של מדינת ישראל. <שרת הבריאות יעל גרמן:> מה אתה מגלה? <נחמן שי (העבודה):> זאת אומרת, ברכה כפולה מאורי, פעמיים: גם הוא מודה לי על הצעת החוק וגם הוא מצרף אותי לאוכלוסייה הרחבה שהוא מטפל בה. אני מבין שיש כבר תהליכים שקדמו והם מסייעים לאוכלוסיות נזקקות, וזה בסדר גמור. כל מה שרצינו – ורצו בזה גם חברי בעבר, חברת הכנסת לנדבר וחבר הכנסת כץ – זה להגדיל את זה עד ל-100%. אנחנו יודעים שיש הקלה ואנחנו יודעים שמסייעים; אנחנו יודעים שמסייעים לאוכלוסיות נזקקות, אבל גם אצלך, גברתי, זה לא עובר את ה-80%. גם אצלך, כשאת אומרת שמתחשבים במצב הכלכלי – וזה בסדר להתחשב במצב הכלכלי, כי שר הפנים אמר לי שנזכיר שם מסוים של אדם שמוכר לנו, והוא אמר: גם אותו נפטור? אז אולי אותו לא נפטור, בסדר. אבל יש רבים מאוד שמצבם קשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <נחמן שי (העבודה):> אבל אצלך זה נעצר ב-80%. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – הנצרך מקבל את ההנחות – – – בהתאם למצבו הכלכלי. הרי גם אתה לא רוצה לתת את זה למי שמצבו טוב. זה המצב, החוק מאפשר את זה. בחוק הרשויות, בפקודת העיריות, זה מתאפשר. כראש עירייה – היא הנותנת. <נחמן שי (העבודה):> אבל גם לשיטתך הם לא עוברים את ה-80%. תמיד הם – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> עד 80% ברמה מסוימת, ומעבר לרמה מסוימת – עד 100%. <נחמן שי (העבודה):> זה אני לא – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> גם אני – – – <נחמן שי (העבודה):> – – – הדיון בינינו הוא דיון כמעט תיאורטי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <נחמן שי (העבודה):> אני הייתי לוקח את זה לבדיקה יסודית יותר, ובודק. כי לפי מיטב ידיעתי – ואני לא סותר, חלילה, לא רוצה לסתור, חלילה, את דברייך – לפי מיטב ידיעתי הבעיה קיימת והצורך קיים, וישנה אוכלוסייה שלא מצליחה ליהנות מהעניין הזה. ואני אומר: גם כאלה שהם לא נזקקים, לא אוכלוסיות סעד, ועדיין – הלוא אתם מגדירים את זה כאוכלוסיות נזקקות – יש כאלה – כמה נשארו כאלה? – שבגיל 80, אז גם אם הם לא אוכלוסייה נזקקת אפשר ללכת לקראתם. הם לא נעשים יותר עשירים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <נחמן שי (העבודה):> זה 25%, אני יודע. את זה אני מכיר. את זה אני מכיר. אז לכן רצינו לתת לאנשים שהגיעו סוף-סוף לגיל 80, וזה לא הרבה, ומגיל 80 כבר האוכלוסייה יורדת, מה לעשות, צונחת – אולי בעוד 40 שנה, 50 שנה, נזכה לחיים, ברוך השם, יותר ארוכים. מי שכבר הגיע לגיל 80 – לתת לו את ההקלה. אני לא בטוח שזה יפגע בהכנסות הרשויות באופן כל כך דרמטי. גם את היית שנים ארוכות ראש עירייה. זה לא בטוח שעיריית הרצלייה, או עירייה אחרת, הייתה נפגעת, והיינו נותנים להם את ההקלה הזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. תודה רבה. <נחמן שי (העבודה):> אבל הממשלה הזאת כבר החליטה להפיל את זה – אז שתפיל. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת שי. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום ארנונה לאזרח ותיק מגיל 80), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 22, 41 מתנגדים, נמנע אחד. ההצעה לא עברה. <הצעת חוק לקביעת תגמול חד-פעמי ליורשי ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2104/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יעקב ליצמן) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, של חבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. הצעת חוק פ/2104/19 – הצעת חוק לקביעת תגמול חד-פעמי ליורשי ניצולי שואה, בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיש הצעת חוק לקביעת תגמול חד-פעמי ליורשי ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. בסעיף 23 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז–1957, נקבע כי הזכות לתגמולים לפי החוק אינה עוברת בירושה. כך נקבע גם לגבי תגמולים המשתלמים מכוח חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד–1954. סעיף 11א לחוק נכי רדיפות הנאצים קובע כי אם נפטר ניצול שואה אשר היה זכאי לתגמול לפי החוק כאמור, ישולם התגמול לבן-זוגו למשך תקופה קצובה בהתאם לסוג התגמול שהיה זכאי לו ניצול השואה, וזאת על-מנת לאפשר תקופת הסתגלות לבן-הזוג לאחר פטירתו של ניצול השואה. הוראה דומה נקבעה גם בסעיף 13א לחוק נכי המלחמה בנאצים, היינו, בעל ימשיך לקבל בגין אשתו, וכן הפוך. גם במצב שבו ניצול שואה הגיש בקשה לקבלת תגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים או חוק נכי המלחמה בנאצים ונמצא זכאי לקבל תגמול אך נפטר בטרם שולם לו התגמול האמור, זכאים יורשי ניצול השואה לקבלת התגמולים בעד התקופה שממועד הגשת הבקשה ועד למועד הפטירה. עם זאת, החוק בנוסחו הנוכחי אינו מאפשר ליורשים של ניצול שואה אשר לא הספיק להגיש בקשה לקבלת תגמול בטרם פטירתו, לתבוע בשמו את התגמול שהיה זכאי לו. לפיכך, חברי חברי הכנסת, מוצע בהצעת חוק זאת לקבוע כי יורש של ניצול שואה שהיה זכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים או חוק נכי המלחמה בנאצים ערב פטירתו, יהיה זכאי לתגמול חד-פעמי בסכום של מכפלת התגמול שהיה משתלם לנכה הזכאי בחודש פטירתו פי-36. כמו כן מוצע לקבוע כי גם יורש של ניצול שואה שלא הספיק להגיש בקשה לתגמולים ערב פטירתו יהיה רשאי להגיש בשם ניצול השואה בקשה כאמור; ואם תאושר הבקשה בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק, יהיה היורש זכאי לתגמול חד-פעמי בסכום של מכפלת התגמול שהיה משתלם לנכה הזכאי בחודש פטירתו פי-36. צריך לזכור, חברי חברי הכנסת, שמדובר על ניצולי שואה שאסור לשכוח את מה שהם עברו. לכן חייבים להחזיר להם אחרי כל מה שהם עברו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לחבר הכנסת ליצמן. יענה בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אין צורך בתיקון מס' 1 בהצעה שלפנינו, משום שממילא התגמולים שהגיעו לניצול בחייו – על-פי בקשה שהוא עצמו הגיש – והוא לא הספיק לקבלם לפני פטירתו, משולמים ליורשיו. כמו כן יש להביא בחשבון כי העלות התקציבית של התיקון השני לחוק משמעותית, וכי אין במשרד האוצר נתונים בכמה אנשים מדובר. רק לסבר את האוזן, אם דובר ולו רק ב-1,000 אנשים שנפטרו, העלות התקציבית מגיעה לכדי עשרות מיליוני שקלים. יש לזכור כי במהלך השנה האחרונה העברנו בקריאה שלישית בכנסת את התוכנית הלאומית לרווחתם של ניצולי השואה – בחוק שעלותו כמיליארד ו-160 מיליון שקלים. זהו סכום לא מבוטל שמצאנו צורך להעביר לניצולי השואה, וכך ראוי וכך יאה. הסכום הזה הועבר מעבר לכל צורך אחר. ראינו לעצמנו חובה לטפל בראש ובראשונה ברווחתם של ניצולי השואה, של בני-זוגם ובנות-זוגם, במצבם הרפואי, הכלכלי, בבדידות שהם חווים ובמצבם הנפשי. בנוסף, העברנו עוד לפני גיבוש התוכנית תוספת של כ-850 מיליון שקלים בפריסה לחמש שנים לרווחתם של הניצולים ובני משפחתם. לפיכך אבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש את רשותך. אתמול מעל הדוכן השבתי לחבר הכנסת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> היושב-ראש לא אישר לך. על השאילתה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל זאת זכותי. אני אגיש גם מכתב. אני רוצה שזה ייכנס לפרוטוקול. אתמול עשיתי טעות באחד המענים על שאילתה אלי, ואני רוצה לתקן אותה היום. <היו"ר אחמד טיבי:> טוב, זה עדיין במסגרת הזמן שלו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ירדנה, אני לא רואה בזה בעיה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני סגן שר האוצר, ההצבעה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הבנתי אותך. אז אני אמתין לשאילתה כדי שלא תצביע נגדי. יש לי עוד חמש פעמים לעלות היום. תודה רבה לך, חבר הכנסת ליצמן. אני מבקש להצביע – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 26 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק לקביעת תגמול חד-פעמי ליורשי ניצולי השואה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <קריאה:> בעד. בעד ניצולי שואה. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – לא אמרת. <קריאה:> – – – אף אחד לא ידע שהתחילה הצבעה. <קריאות:> – – – <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני צלצלתי, ויושב-ראש הקואליציה קרא לכם וכו'. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא. לא אמרת שיש. <היו"ר אחמד טיבי:> אמרתי שיש. אני הכרזתי שיש הצבעה. כאשר יורד סגן השר או שר מהדוכן, אוטומטית יש הצבעה, וזה מה שהיה. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי, אני לא חוזר על ההצבעה. תודה. ההצעה לא עברה. התוצאות: בעד – 20, מתנגדים – 26, נמנע אחד. תודה. ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1460/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, של חבר הכנסת באסל גטאס: הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף). <קריאה:> – – – רוויזיה. <היו"ר אחמד טיבי:> כן, בוועדת הכספים. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אף שהחוק שאני מביא בפניכם הוא חוק כלכלי פר-אקסלנס המתייחס לעניין שינוי המע"מ, אני לא יכול לפתוח את דברי בלי להתייחס למצב הנוכחי שאנחנו עוברים, שבו נהרגים אנשים חפים מפשע יום-יום, בלי שאני אעמוד דום דקה לזכרם, לזכר מאות אנשים שאיבדו את חייהם במלחמה הנוכחית. <דוד רותם (הליכוד):> מלחמה שמי התחיל אותה? <באסל גטאס (בל"ד):> תודה למי שהצטרף אלי בעמידה של דקת דומייה לזכרם של הקורבנות. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> רבותי, בהעלאת המע"מ האחרונה שיזמה הממשלה הזאת בזמן הכנת התקציב האחרון או סמוך אליה, גיליתי גם בהיותי חבר כנסת חדש שדווקא מבין כל התעריפים ומבין כל המסים, השר יכול להחליט על העלאתו של מס ערך מוסף בהתייעצות עם ועדת הכספים ללא צורך באישורה. דווקא במס כה גורף, כה רגרסיבי, השר יכול להחליט עליו ולהוציא את הצו בהתייעצות עם ועדת הכספים ולא באישורה. מאין זה נובע בכלל? למה דווקא מס ערך מוסף נהנה מהמעמד המיוחד הזה בשונה משאר המסים? חוק מסי מכס ובלו קובע את הפרוצדורה לאישור ולביטול הוראות צו אשר מגדילות מס או מטילות מס על סחורה שהייתה פטורה ממנו. על-פי הפרוצדורה הקיימת, צו כאמור מפורסם על-ידי שר האוצר ומובא בהמשך לאישורה של ועדת הכספים, אשר אינה רשאית לשנות את הוראות הצו אלא רק לאשרו או לבטלו. הפרוצדורה האמורה נקבעה על מנת למנוע מצב של אגירת מלאים בעקבות שינוי שיעור המס המוטל על סחורה מסוימת. לפיכך נקבע כי הצו יפורסם וייכנס לתוקף אף עוד בטרם הוא יובא לאישור ועדת הכספים. אבל, במהלך השנים התברר כי הפרוצדורה האמורה אינה מוצדקת יותר, או לפחות לא מוצדקת תמיד, אלא במקרים חריגים ובודדים בלבד. בנוסף, הוראות החוק הקיים מסורבלות ומונעות קיומו של דיון ציבורי אמיתי בהוראות הצו בוועדת הכספים. לפיכך מוצע לשנות את הפרוצדורה כך שהכלל לגבי אישור צווים יהיה אישור מוקדם של ועדת הכספים ולאחר מכן אישור מליאת הכנסת, ואילו החריג יהיה פרסום הצו ללא אישור מוקדם בוועדת הכספים, לאחר שנמסרה על כך הודעה ליושב-ראש ועדת הכספים, ולאחר מכן אישור הצו על-ידי ועדת הכספים ועל-ידי הכנסת, כשבמצב מעין זה תהיה לוועדה גם אפשרות לבטל את הוראות הצו שכבר פורסם ולקבוע כי הביטול יחול למפרע. ואז מגיעים לפרוצדורה המרכזית שצריך לשנות, וזה קביעת שיעורי מס ערך מוסף, שמבוססת לפי החוק על הפרוצדורה של חוק מסי מכס ובלו. כלומר, שינוי המע"מ, שלא זקוק לאישור ועדת הכספים, נבע מעצם ההסתמכות על חוק מסי המכס והבלו. אז אנחנו משנים, מוצע לשנות את סעיפי החוק של מסי המכס, ואז גם משנים את סעיף 2 בחוק המע"מ, חוק מס ערך מוסף, הקובע כי שיעור המס ייקבע על-ידי שר האוצר בהתייעצות עם ועדת הכספים, וכן נקבע כי החלטה כאמור תאושר על-ידי מליאת הכנסת. ואם אתם זוכרים, זה מה שנעשה בהעלאת המע"מ האחרונה ל-18%. זה הובא להתייעצות בוועדת הכספים, ואז הובא לאישור המליאה, אבל המליאה לא מקיימת באמת דיון, או לא יכולה לקיים דיון מעמיק ומקצועי ולשמוע את כל חוות הדעת, כמו שאמור להיות בוועדת הכספים. על כן אנחנו מציעים בהצעת החוק הנוכחית לקבוע כי שינוי שיעור מס ערך מוסף ייקבע על-ידי שר האוצר, ויידרש לשם כך אישורה של ועדת הכספים וכן אישור הכנסת. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על-ידי חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי כנסת נוספים. אני רוצה לציין שההצעה הזו הוגשה על-ידי, בצירוף חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, מיקי רוזנטל, גילה גמליאל, סתיו שפיר, יחיאל בר, דב חנין, אורי מקלב, יצחק וקנין ומיכל בירן. ואני מתפלא באמת – אני כמובן לא נאיבי לחשוב ששר יוותר בקלות על סמכות. אומנם הסמכות כאן היא לא סמכות טוטלית, כי הוא היה זקוק בכל זאת להתייעצות עם ועדת הכספים וכן לאישור מליאת הכנסת בסוף לעצם ההעלאה, אבל מן הדין ומן הראוי שמס כה חשוב וכה גורף וכה משפיע על החיים של האזרחים, לא יהיה נתון רק לשיקול דעתו, כמעט המרכזי – המרכזי וכמעט הבלעדי – של שר האוצר, אלא יבוא לאישור ועדת הכספים. וגם אם ועדת השרים הפעם החליטה להתנגד, אני חושב שיש מקום לשיקול דעת נוסף על-ידי ועדת השרים, ושהחוק יקבל תוקף בכנסת הנוכחית. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. סגן השר מיקי לוי, בבקשה. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אגיד, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. על-פי ההצעה שלפנינו, יוחל מנגנון המחייב אישור מראש של ועדת הכספים לכל צו המטיל מכס, מסי בלו ומס קנייה או מגדיל את שיעורי מסים אלה. משמעות קבלת ההצעה שלפנינו – יתבקש אישור מיושב-ראש ועדת הכספים למתן צו – היא שיבואנים ויצרנים מקומיים יוכלו להיערך מבעוד מועד לקראת העלאה צפויה במס קנייה, מכס ובלו על-ידי רכישת מלאים גדולים של סחורה בשיעור מס נמוך או ייצור מלאים כאמור, ועל-ידי כך להימנע מתשלום תוספת המס שבו היו אמורים להתחייב, וזאת על חשבון הקופה הציבורית. לעומת זאת, הצרכנים הפרטיים, שישלמו את המחיר המלא הכולל את תעריף המס המעודכן, לא יזכו להקלה כתוצאה מקבלת ההצעה. ההסדר המוצע יביא לפגיעה בתכליתו המקורית של ההסדר על-ידי עיכוב הגבייה ויצירת כר נרחב לתכנוני מס שיבוצעו על-ידי יבואנים ויצרנים, על חשבון הקופה הציבורית. שינוי מנגנון אישור הצווים לעניין הטלת מסים על כלל המוצרים יביא לסרבול בהליך החקיקה, לאי-ודאות ביכולת התכנון בעת שינוי שיעורי המסים, ועלול לפגוע ביעילות הכלכלית של כלל המשק. בנוסף, יהיו השלכות תקציביות רחבות היקף, הן בשל העיכובים בהליכי האישור והן בשל תכנוני מס, ואף עשויות להיגרם סטיות חדות בפעילותו התקינה של השוק. אנו סבורים כי הפיקוח הפרלמנטרי על שיעור המע"מ נעשה באופן יעיל ומספיק. החלטות על שינוי שיעורים אינן נעשות בסתר, והממשלה מקפידה על הבאת ההחלטה לדיון ממצה בוועדת הכספים. לאחר הדיון בוועדה מובאת ההחלטה לאישור מליאת הכנסת. על-פי הנוהג הקיים היום, ככל שמדובר בהחלטה על העלאת שיעור המס, ניתן אישור המליאה לפני יום תחולתו של הצו, וזאת מתוך הקפדה על מעמדה של הכנסת כרשות המפקחת. כמו כן, ההחלטות על שינוי שיעור המס המוטל על מלכ"ר ומוסד כספי ממילא דורשות אישור מראש של מליאת הכנסת. לפיכך אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההצעה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה רוצה לדבר שוב, באסל? <באסל גטאס (בל"ד):> לא. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף), התשע"ג–2013, נתקבלה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להוסיף את נחמן. <קריאה:> בפעם השנייה – – – <נחמן שי (העבודה):> – – – תרשום אותי, בבקשה. <היו"ר אחמד טיבי:> נחמן. <נחמן שי (העבודה):> אני עובד, מה אני אעשה. <היו"ר אחמד טיבי:> התוצאה: בעד – 20, נגד – 39, נמנע אחד. ההצעה לא התקבלה. ההצעה הבאה, הצעת חוק – – – <נחמן שי (העבודה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נחמן מבקש להירשם בפרוטוקול – שהוא בעד. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על מתן שירותי בנייה לצורך הוספת מרחב מוגן ומרחב מוגן דירתי), התשע"ג–2013> [מס' פ/1261/19; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 3033.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק מס ערך מוסף – חבר הכנסת יעקב אשר. תשובה והצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הוא נימק, עכשיו יש תשובה והצבעה של סגן השר מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר בראשית דברי, כדי שלא תהיה מתוח, חבר הכנסת אשר – הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה אף פעם לא מצליח להפתיע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שיטת המס הנהוגה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה לא מצליח להפתיע אף פעם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שיטת המס הנהוגה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שיטת המס הנהוגה בישראל קובעת ככלל מס ערך מוסף בשיעור אחיד לכלל המוצרים, ולכן אין בכוונתה של הממשלה להרחיב את רשימת הפטורים ושיעורי המס המיוחדים. יש לציין כי מדינות רבות אשר מיישמות את שיטת שיעורי המס הדיפרנציאליים אכן ממליצות על אימוץ השיטה האמורה בשל כלל הקשיים ביישומה ובפיקוח עליה. אי-עמידה על עקרון אחידות המס תביא לפריצת סכר ולגל של בקשות מצד סקטורים נוספים במשק להעניק להם פטור ממס או לקבוע שיעורי מס שונה, כגון – ואני אחזור על דברי פעם אחר פעם – תרופות, מכשירים רפואיים, מים, חשמל, ספרים וכדומה, והרשימה ארוכה ארוכה. לפיכך, אבקש מן הכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תגיע למקום שלך. אתה רשאי להגיב. עד שלוש דקות. נחמן, בלאו הכי אתה תבקש לצרף אותך, תירגע. אמרתי את זה, הם לא מקשיבים. אמרתי ואתם לא מקשיבים. הוא נימק בהתחלה, הייתה תשובה, ועכשיו הוא מנצל את זכותו לתשובה נוספת. בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רק על המבוכה הזאת תן לי עוד דקה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, בפעם הקודמת שזה עלה, הנושא הזה של פטור ממע"מ – נחמן, אתה מפריע לי. בפעם הקודמת שהעליתי את זה, לפני כחצי שנה, לא הייתה כל מדינת ישראל צמודה לממ"ד כמו היום. ואז הסכמתי לדחות את ההצבעה, כי היה שר שהיה אחראי לזה, קראו לו גלעד ארדן. הוא אמר לי שהוא מקדם רפורמה, וחלק מהרפורמה יהיה גם החלק הזה, ואז יאגדו את שתי ההצעות. בינתיים גלעד ארדן כבר לא בתפקיד. התחלתי לדבר על זה עם סגן שר הביטחון, שהיה אחראי לנושא העורף, אך מהבוקר גם הוא לא בתפקיד. אבל מאחר שבסופו של דבר מי שמקבל את ההחלטות הללו – ושמענו את הנימוק המשכנע מאוד, מר מיקי לוי. אני רוצה לומר לך, מיקי ידידי, ממ"ד זה לא מוצר. ממ"ד זה לא מוצר; ממ"ד היום זה פיקוח נפש. ואיך יכול להיות שאתה עומד ומגן על ממשלה שרוצה פטור ממע"מ, כמו שאמר הרב ליצמן קודם, על דירה שלמה, ועל צורך של ממ"ד – על זה אתה לא מסכים? הייתי מצפה לקצת יותר אחריות, בטח מביטחוניסט כמוך, להבין מה החשיבות של החוק הזה. זה לא קואליציה ואופוזיציה, זה לא פופוליסטי; אלו חיים של אנשים. ולא מדובר פה על הוצאה של מיליארדים, לפי כל בדיקה שעשינו. אבל אתם לא מוכנים ולא מסוגלים לטרוח להבין ולבדוק את זה. הצורך הזה הוא בגלל שינוי תפיסת ההגנה של העורף. היום ממ"ד הוא צורך, הוא צורך בטיחותי מספר אחת. מיקי, אני מקווה שלא הולך לקרות לך מה שקרה לך בהצעת החוק של הרב אייכלר לפני חצי שנה, שהסברת לכולם למה אי-אפשר לגעת במע"מ על הדירות, וחודשיים אחר כך שר האוצר קיבל את ההחלטה הזאת בדיוק. אז קודם כול, כדאי שתתאם אתו עמדות. הייתי מצפה ממך לתשובה אחרת ולא לתשובה הזאת, כי הציבור מסתכל עלינו, והציבור יודע כמה זה חשוב לו, לחייו האישיים. וזה לא מותיר לי אלא לחשוב שהפופוליסטיקה היא דווקא בהצעות החוק שאתם מביאים, שדואגת רק לדירות, ובמיוחד לאנשים שיכולים לקנות דירות ב-1.6 מיליון. אבל לאדם שגר בדירה שבנויה כבר 50 שנה ואין לו חדר מוגן, רסיס של טיל יכול לחדור לשם – להוריד את המע"מ על אותם 100,000 שקל שהאיש צריך לשלם בשביל הממ"ד, אין לכם האומץ הציבורי לעשות את זה, ובימי מלחמה, בימים שאנחנו רואים כמה זה חשוב. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תודה רבה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מבקש, אדוני סגן השר – ואני מוכן לוותר על כבודי, ותביאו את זה אתם כהצעה שלכם, כי זה לא פוליטיקה. אתם הופכים כל דבר לפוליטיקה, גם בזמן מלחמה. תשובה כזאת קצרה ולא עניינית כמו שלך בימים כאלה – זו בושה וחרפה לעם ישראל. <היו"ר אחמד טיבי:> תגיע למקום. הצבעה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה נגד? נגד ממ"דים? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – 4 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על מתן שירותי בנייה לצורך הוספת מרחב מוגן ומרחב מוגן דירתי), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 18, 35 מתנגדים, ארבעה נמנעים. ההצעה לא עברה. <הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – פטור לגן ילדים שעובדיו עובדי רשות מקומית), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2303/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> יש לך הצעה אחרת – הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. עד עשר דקות, זה ברור. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר שהצוות המקצועי בהם שייך לרשות המקומית מדברת על כך – בחוק הפיקוח על בתי-ספר וגני-ילדים עשתה המדינה החרגה לבתי-ספר ולגנים מוכרים, ששם המדינה מחייבת לעשות בכל שנה מחדש רישיון בנושאים בטיחותיים ותברואתיים. חוק הפיקוח מחריג את בתי-הספר הרשמיים, הממלכתי והממלכתי-דתי, ואת גני-הילדים – מחריג מהצורך הזה. אדוני, תגן עלי קצת. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מגן עליך. השר פרי, שטרן, סולומון, צור, מזרחי, קריב, נא לשבת. תמשיך, חבר הכנסת יעקב אשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> החוק מחריג בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים וגנים ממלכתיים וממלכתיים-דתיים ופוטר אותם מלעשות את הרישיון בכל שנה, מאחר שהרישיון הוא על הרשות המקומית. הרשות המקומית לא צריכה לעשות רישיון מחדש בכל שנה אלא בדיקה בטיחותית, חוות דעת של יועץ בטיחות וחוות דעת תברואתית, שהיא באחריות העירייה. ההחרגה הזאת, גם היא לדעתי אפליה כנגד ציבור מסוים. הראיה היא שבבתי-ספר תיכוניים, עד לפני ארבע שנים, בתי-הספר התיכוניים בכל המגזרים היו מוכרים כלא רשמיים, בבעלות העירייה, ולפני ארבע שנים עשו שינוי והחריגו גם אותם מהצורך לעשות רישיון בכל שנה. אדוני היושב-ראש, שתבין, רישיון כל שנה זה פשוט לטרטר את המערכת סתם. אבל זה חלק מהענישה על אלה שבחרו להיות במוכר שאינו רשמי בגלל האידיאולוגיה ובגלל התרבות שלהם. הצעת החוק שלי באה ואומרת – ואני אתן דוגמה, הדוגמה הקלאסית לכך היא מהעיר שלי; ניהלתי אותה עד לא מכבר. בעיר בני-ברק יש למעלה מ-250 גני-ילדים רגילים וחינוך מיוחד שנמצאים בבעלות העירייה. השכר לגננות ולצוות של הגן הוא מהעירייה, הם עובדי עירייה לכל דבר ועניין. והיה לי רחוב מסוים בעיר שבו היו שני גנים צמודים, גן אחד ממלכתי-דתי וגן אחד של העירייה, מוכר שאינו רשמי. על הגן מצד ימין, כל שנה העירייה הייתה באה, בודקת שהכול בסדר, והרישיון לא צריך להתחדש כל שנה. הגן שני, החרדי, כל שנה ויה-דולורוזה של חידוש רישיון. ואני בא ושואל: למה? הרי אותה רשות מקומית אחראית לעניין הזה. העובדים הם באחריות של הרשות המקומית, הגן הוא גן של רשות מקומית. רשות מקומית זה דבר ממלכתי במדינת ישראל, מה שמחייב חבר כנסת מחייב גם ראש עיר. אז גם כאן, כשאני מגיע עם הצעת חוק כזו, כבר חודש זה מיטלטל בוועדת השרים, ומאלצים את הרשות המקומית כל שנה לעבור את כל הסיפור הזה מחדש רק בגלל שהם חרדים ושהם מוכרים ואינם רשמיים. אין לזה שום היגיון, פה הרשות המקומית אחראית, פה הרשות המקומית אחראית, אבל כאן תעשה כל שנה רישיון ותוציא מאות אלפי שקלים, ובמקום השני יש לך פטור. אתה אותו ראש עיר של אותם אזרחים, של אותם ילדים. כבר חודש זה מתגלגל בוועדת שרים הלוך ושוב עד שהתקבלה החלטה כמובן להתנגד, החלטה קואליציונית. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <יעקב אשר (יהדות התורה):> רגע. <משה גפני (יהדות התורה):> הייתה החלטה להתנגד? <יעקב אשר (יהדות התורה):> הייתה החלטה להתנגד. <משה גפני (יהדות התורה):> מי השרים שיושבים שם? <יעקב אשר (יהדות התורה):> חלק מהם נמצאים פה. <קריאה:> לא שקוף, לא שקוף. <יעקב אשר (יהדות התורה):> היום לפני הדיון – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל מי שצריכה לשפץ את הגן זו הרשות המקומית בשני המקומות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הרב גפני, זה האבסורד הראשון שאתה רואה? מדובר בחרדים, מדובר בחרדים. ראש עיר חרדי יכול להיות אחראי על גן רק אם הוא ממלכתי. אם לא, הוא לא יודע לעשות בטיחות. זה אבסורד. <משה גפני (יהדות התורה):> וזה באותו מבנה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מבנה ליד מבנה באותה אחריות, אותם פקחים, אותם מפקחים, אותו משרד בריאות שאנחנו עובדים אתם כל הזמן ועובדים אתם מצוין. ככה זה. למה? ככה. <דוד אזולאי (ש"ס):> זה בדיוק כמו הקייטנות לחרדים. בדיוק אותו דבר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה מגיע מאותו שורש. <דוד אזולאי (ש"ס):> שורש רע. <יעקב אשר (יהדות התורה):> היום לפני הדיון הייתה לי שיחה עם מנכ"לית משרד החינוך ולאחר מכן עם השר, ומאחר שהשר אמר לי שהוא רוצה לעשות חשיבה נוספת בעניין הזה ולקיים דיון נוסף – ואגב, התברר לי שההתנגדות לעניין הייתה גם מהיועצים המשפטיים של משרד החינוך, אבל מאחורי הפרגוד נאמר לי שאמרו: מה, נעודד את המוכר שאינו רשמי? את זה אנחנו נעשה? במו ידינו? את הילדים האלה? הילדים האלה שהם גדלו – במה? מה חטאם? מה פשעם? למה רשות מקומית כמו בני-ברק או כמו עיר אחרת צריכה להוציא כל כך הרבה כוחות וכסף על דברים שגן ליד לא צריך? זה אותם ילדים – פה עם פאות ופה לא עם פאות, עם קוקו, מה זה משנה? אבל ילד הוא ילד. ורשות מקומית מחויבת, ראש רשות מקומית חייב בכל דבר כמו חבר כנסת. זו אותה מדינה, זו אותה ממלכתיות. אבל במקום שבעלי תשובה עומדים אולי, אז גם צדיקים גמורים יכולים לוותר על ההצבעה היום. ולכן בעקבות כך ששר החינוך הודיע לי הבוקר שהוא יעשה דיון עם המנכ"לית ועם הצוות המקצועי שוב בנושא הזה, בניסיון כן לאשר את הדבר הזה, שהוא הגיוני לחלוטין, אז אני בהחלט אתן לו את הקרדיט הזה, כי אני לא חושב שעד כדי כך הקואליציה הזאת היא דורסנית. הרי קואליציה ואופוזיציה יש בכל מקום – יש בעיריות, יש בכנסת, אבל יש קודים. אני יודע שיש ראש עיר – הרב גפני, אתה ודאי תאשר את הדברים שלי – הייתה ראש עיר מצוינת בהרצלייה, קראו לה יעל גרמן, ידידתי. <שמעון אוחיון (הליכוד):> עדיין קוראים לה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ועדיין קוראים לה. והיא אף פעם לא הייתה מדגל התורה, והשקפת עולמה שונה לגמרי מהשקפת עולמנו. אבל היא הייתה ראש עיר של כולם, היא הייתה ראש עיר של כולם – ימנים, שמאלנים, חרדים ואחרים. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מעיד על זה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני יודע. <יעקב מרגי (ש"ס):> ואני מאשר את זה. הוא מעיד ואני מאשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הנה, תראה איזה קונסנזוס. תאמיני לי, עוד רגע מעיפים אותה מיש עתיד. תיזהרו, תעשו לי טובה. אני חוזר בי. אבל זאת האמת, אבל זאת האמת. <היו"ר אחמד טיבי:> אתם גורמים לה נזק רב, אתם גורמים לה נזק רב, תירגעו. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אל תדאג, לא גורמים לה שום נזק רב. <שרת הבריאות יעל גרמן:> שום נזק. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הרב אשר, גם אני מאשר, הכול נכון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> יפה. <היו"ר אחמד טיבי:> טוב שניצן התערב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לכן אני פונה לשכל הישר של אותם שרים שיושבים בוועדת השרים, ואני פונה לידידי שר החינוך, ואומר שאני חושב שאפשר גם לחזור מדברים. אתה יודע, אומרים, פעם אמר לי את זה רב גדול, שכששאלו אותו: חזרת בעצמך ממשהו? הוא אמר: חמור לא טועה אז הוא לא חוזר בו, בן-אדם יכול לחזור בו. אני מצפה ומבקש וממתין בכיליון עיניים לפגישה הזאת שתיערך בלשכת השר עם הצוות המקצועי, כדי שהעוולה הזאת תרד מעל סדר-היום. ונחכה לזה ביחד. ואני מקווה מאוד שהפעם הבאה שנדבר על זה תהיה כשהמליאה – אדוני היושב-ראש, אולי אתה תזכה גם להיות בראש הישיבה אז – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – תאשר את הבקשה הזאת. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. יענה סגן שר החינוך וורצמן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא, תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר אחמד טיבי:> תשובה והצבעה במועד אחר. סליחה, טעיתי, טעיתי. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1858/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק – שהגשתי אותה גם בכנסת הזאת וגם בקדנציה הקודמת, יחד עם חברי ממפלגת ישראל ביתנו חברת הכנסת ליה שמטוב בזמנה הגישה אותה וגם חבר הכנסת חמד עמאר – מדברת על דבר מאוד מאוד הכרחי ופשוט. מדובר, לצערנו, בהולכי רגל, שצריכים לשים לב, כשהם הולכים בכביש, לא להפריע לתנועה ולא להיפגע, ולפי כל הדוחות שאנחנו מכירים, גם בארץ וגם בעולם, הולכי הרגל שמסתובבים בכביש עם כל מיני מכשירים באוזניים, כל מיני דיבוריות משוכללות כאלה או אחרות, הגורמים להם לכך שהם לא מרוכזים בכביש, אז כשהם מגיעים למעבר חציה, והרבה פעמים הם חוצים במעבר החציה בצורה כזאת שהם אפילו לא שמים לב אם רכב נכנס למעבר חציה, רכב לא נכנס למעבר חציה. והרבה פעמים הם גורמים ממש לסכנת נפשות, גורמים לתאונות. והדבר הזה כבר הוער, במובן של חינוך להתנהגות בכביש, בהרבה מאוד מדינות וגם בארץ. קיבלתי לא מזמן דוח, אדוני היושב-ראש, מהארגון הנפלא שעוסק במניעת תאונות דרכים, "אור ירוק", והם כותבים שם על מספר גדול של נפגעי תאונות דרכים שהם, מה לעשות, הולכי רגל, גם ילדים, גם נוער וגם מבוגרים, שמכיוון שהם לא מתנהגים בכביש בצורה נאותה הם נפגעים. ואז אנחנו כל הזמן נלחמים בתאונות דרכים ומנסים כל הזמן למנוע את תאונות הדרכים, ופה אנחנו לא מטילים גזירה כלשהי על הציבור שלא יכולים לעמוד בה. בכל הכבוד, אנשים היום התרגלו כבר לדבר בפלאפון, או ללכת עם אוזניות של כל מיני ווקמנים וכל מיני מכשירים, והם שומעים מוזיקה בכביש, באמצע מעבר חציה. יש לכל דבר המקום שלו. האם אנחנו לא יכולים היום לבוא ולדרוש מהאזרחים להיזהר, קודם כול כדי לא לפגוע בעצמם, ואחר כך גם לא להפריע לתנועה, לא לגרום לתאונות דרכים? הדבר הזה, הייתי בטוח שוועדת השרים תאשר אותו כמובן אליו. אז מה אם הממשלה לא יזמה? אדוני היושב-ראש, לנו יש תחושה כל הזמן, שכשאנחנו מגישים חוקים כאופוזיציה, החוקים שלנו לא עוברים. אבל משום מה ועדת שרים לא אישרה את החוק, ואני לא רוצה להיכנס כרגע לניחושים מה התשובה האמיתית שלהם. יחד עם זאת, אני שקלתי – כדי שלא נגרום לכך שהחוק הזה לא יעלה חצי שנה – סיכמתי עם יושב-ראש הקואליציה שאנחנו, לגבי החוק הזה, ננסה עוד לבחון בדרכים נוספות כדי לגרום לכך שוועדת השרים כן תאשר את זה וכן נביא את זה למליאה בהסכמה, ואז נעביר את זה. ולכן ביקשתי שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. אני מאמין שבזמן שנותר לנו עוד לשבת ולשכנע, נשכנע את ועדת השרים שתתמוך בנו, נוכל להביא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תשובה במועד אחר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> תשובה והצבעה במועד אחר, זה מה שאמרתי. אני מודה לכם. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> בהסכמה, תשובה והצבעה במועד אחר. תודה רבה, חבר הכנסת מיכאלי. <הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – הודאה בביצוע עבירה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2511/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק שחרור על-תנאי – חברת הכנסת מירי רגב. הנמקה מהמקום. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> שלך. <מירי רגב (הליכוד):> כמה זמן יש לחוק? <היו"ר אחמד טיבי:> דקה, את מפספסת כבר 15 שניות, יאללה. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, הצעת החוק שאני מציגה היא הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת מירי רגב, דוד רותם, דב חנין, זבולון כלפה, דוד אזולאי, יעקב אשר ועדי קול. הצעת החוק הזאת, שחרור על-תנאי ממאסר (הודאה בביצוע עבירה), היא הצעה שנועדה בראש ובראשונה להגן על הציבור מפני פשיעה חוזרת בדרך של שיקום אסירים. חברה נאורה המבקשת להגן על אזרחיה ולמגר פשיעה לא יכולה להסתפק רק בפענוח פשיעה ובהעמדתם לדין של עבריינים, אלא חייבת באותה מידה ובאותה נחישות לטפל ולשקם את מי שהורשעו ונשלחו לריצוי עונש המאסר בכלא. בביקורי כיושבת-ראש ועדת הפנים, כמבקרת רשמית בבתי-הסוהר, ראיתי וגיליתי שאסירים שאינם מוכנים להודות במעשה שלהם לא מקבלים שחרור על-תנאי ועל כן הם אינם יכולים להיות חלק מאותן תוכניות שיקום. מתייחסים אל אותם אסירים – אסירים מכחישים או אסירים הטוענים לחפותם – כאל דרך שגויה או כאל דרך שאינה מאפשרת להם לבוא ולעבור שיקום, הן בתוך בית-הסוהר והן מחוץ לכותלי בית-הסוהר. ולכן, חשבנו שיש לאמץ את השיטה הנהוגה בקנדה, באנגליה ובאוסטרליה, וגם על-פי המלצתו גם של מבקר המדינה, ולאפשר לכל אסיר באשר הוא להגיע לשיקום, כדי שהחברה האזרחית לא תצטרך לשלם מחיר כבד בפעם השנייה וכדי שאותו אסיר לא יחזור בחזרה לבית-הסוהר. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אני מזמין את השרה גרמן – בשם הממשלה. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת מירי רגב מבקשת לתקן את חוק שחרור על-תנאי ממאסר ולקבוע כי עצם הכחשת ביצוע העבירה על-ידי האסיר כשלעצמה לא תהווה שיקול בשיקולי הרשות לשיקום האסיר אם להציע עבורו תוכנית טיפול לקראת דיוני ועדת השחרורים, וכן, לא תמנע מוועדת השחרורים להורות על שחרור על-תנאי של אסיר בשליש האחרון של מאסרו. הנימוק המרכזי שבבסיס הצעת החוק הוא הטענה שלא תמיד עצם הכחשה של אסיר את ביצוע העבירה יש בה כדי לשלול את יכולתו להשתקם באופן אפקטיבי, ולא תמיד זוהי אינדיקציה אמינה למידת מסוכנותו של אותו אסיר. אומנם לעתים קרובות הכחשת ביצוע העבירה על-ידי האסיר היא בהחלט שיקול רלוונטי לבחינת התאמתו ואפשרות השתלבותו בתהליך טיפולי או שיקומי בבית-הסוהר, כאשר לדעת גורמי המקצוע בשירות בתי-הסוהר, הכחשת העבירה מלמדת על כך שהאסיר אינו מבין את חומרת המעשה, אינו מוכן לקבל עליו את האחריות למעשה ואינו מסוגל להשתתף במהלך אשר יקנה לו כלים טובים יותר להתמודדות עם קשייו בהמשך. אבל יחד עם זאת, גם על-פי עמדתם של גורמי הטיפול, לא בכל מקרה ומקרה הכחשת העבירה מונעת מן האסיר להשתתף בהליך השיקום האפקטיבי, ולא בכל מקרה ומקרה יש בה כדי להעיד על מסוכנתו האינהרנטית, בבסיס, של האסיר. לפיכך הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בכפוף לתנאים הבאים: א. יובהר כי הצעת החוק תחול על אסירים שייכנסו למאסר ממועד חקיקת החוק ואילך, ולא על אסירים שכבר נגזר דינם, כלומר לא תהיה תחולה רטרואקטיבית; ב. יובהר כי הכחשת ביצוע העבירה כשלעצמה לא תמנע בניית תכנים של שיקום או שחרור על-תנאי של האסיר אם האסיר נמצא מתאים לכך, וזאת בהתאם לשיקול דעת של גורמי מקצוע; ג. נוסח הצעת החוק יתואם עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – הודאה בביצוע עבירה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 42, אין מתנגדים, אין נמנעים. <מירי רגב (הליכוד):> ועדת הפנים. אני מבקשת שהצעת החוק תעבור לוועדת הפנים. <דוד רותם (הליכוד):> ועדת חוקה. <היו"ר אחמד טיבי:> ההצעה התקבלה ותועבר לוועדת הפנים להמשך הכנה. <דוד רותם (הליכוד):> לוועדת חוקה. <היו"ר אחמד טיבי:> לוועדת חוקה? אז ועדת הכנסת תכריע. <מירי רגב (הליכוד):> אוקיי. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מספר היחידות במתחם פינוי ובינוי), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2335/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל רזבוזוב) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק מיסוי מקרקעין – חבר הכנסת רזבוזוב, מהמקום, דקה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאפתח את דברי ברצוני לחזק את משפחת חנין מבית-אריה, שאיבדה אתמול את דרור, זיכרונו לברכה, בפגיעת פצצת מרגמה בקיבוץ ארז. שלא ידעו עוד צער ושמבצע "צוק איתן" לא יגבה עוד חיי אדם. חברים, מצוקת הדיור היא עובדה קיימת בישראל, המצויה זה שנים אחדות במשבר דיור הולך ומחמיר, שבא לידי ביטוי במחירים שעולים ומונעים מדור שלם לקנות דירה משלו. חוסר היכולת של זוג צעיר בישראל לרכוש דירה בתנאי השוק הנוכחיים הוא בעיה מרכזית בחברה הישראלית ובכלכלה הישראלית כאחד. על כן קמו תוכניות רבות שמנסות לפתור את הבעיה. תוכניתו של שר האוצר ל-0% מע"מ היא הבולטת שביניהן. אך המצוקה הקשה דורשת התמודדות בכמה חזיתות. מיזמי פינוי-בינוי הם כלי חשוב להקלת מצוקת הדיור הקיימת על-ידי הגדלת מספר הדירות בישראל, אך אין ספק שנכון להיום, רק מעט מאוד מיזמים כאלה יוצאים אל הפועל. רק בימים האחרונים התבשרנו שהסתיים שלב ההריסה במסגרת מיזם פינוי-בינוי הראשון שיצא לדרך בישראל. יצירה ועידוד של מיזמי פינוי-בינוי מאפשרים השבחת תנאי המגורים של דיירים בשכונות מגורים קיימות, וכן הוספת יחידות דיור חדשות עבור משתכנים חדשים, וזאת בלי לפגוע בשטחים פתוחים. אם בעבר משפחות שלמות חיו בדירות ללא מקלט או ממ"ד, שהיום יותר מתמיד משמש את כל תושבי ישראל, הדיירים שביתם ישודרג במסגרת הפרויקט של פינוי-בינוי יזכו למיגון ברמה גבוהה ביותר, כפי שנדרש בתקן. שיפור הדירות במסגרת של פינוי-בינוי לא מתבטא רק בממ"ד מסודר בדירה אלא בשיפור גדול באיכות החיים. על מנת להאיץ ולעודד מיזמי פינוי-בינוי מסוג זה, הצעתי בתיקון לחוק המוצע בפניכם בהצעת חוק זו להפחית את מספר היחידות המינימלי הנדרש לשם קיום מיזם פינוי-בינוי. אם היום קבלן מורשה לבצע מיזם של פינוי-בינוי רק עבור 24 יחידות דיור, לאחר שחוק זה יאושר הוא יידרש ל-12 יחידות בלבד לצורך ביצוע הפרויקט. אני משוכנע שהצעת חוק זו תבטל את אחד החסמים המרכזיים בתחום הפינוי-בינוי, תבטל את החסם הפסיכולוגי. דיירי הבניינים הוותיקים חוששים לא פעם משיפוץ דירתם, גם אם מובטחת להם דירה חדשה גדולה. כך פרויקטים נדחים על הסף בגלל חוסר הסכמה. אם אותם אלו שנותנים לספקות שלהם להשפיע על בחירתם יראו מיזמים קטנים יותר משפרים את חזותה של השכונה, הם ישתכנעו וירצו לחדש גם את דירתם ובכך גם להזמין דיירים חדשים לדירות שיתווספו. על כן אני קורא לכם, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק ולהבטיח את המשך פיתוח שוק הנדל"ן בישראל, ויחד עם זאת להגדיל את היצע הדירות במדינה. ברצוני להודות שוב לחברי ועדת השרים לחקיקה, שאישרו את הצעת חוק זו, ולכל אלה שעבדו ועמלו כדי שהצעת החוק תוצג כאן לפניכם היום. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> מיקי לוי, סגן השר, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לתיאום עם משרד המשפטים, השיכון, האוצר והפנים. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה – – – <מירי רגב (הליכוד):> לא, אני מתנגדת. לוועדת הפנים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ועדת הכנסת, אין מה לעשות. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת הכנסת תכריע. <מירי רגב (הליכוד):> יש כאן גם הצעה לוועדת העבודה והרווחה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה עניין עבודה ורווחה? <מירי רגב (הליכוד):> מכיוון שזה חיים כץ, אנחנו מעבירים לוועדת העבודה והרווחה. הרי בסוף זה יגיע לפנים, זה ברור. <היו"ר אחמד טיבי:> נא להמשיך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, מכיוון שיש חילוקי דעות בין חברי הכנסת, תועבר ההצעה לוועדת הכנסת לשם החלטה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצבעה, רבותי. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מספר היחידות במתחם פינוי ובינוי), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 26, אין מתנגדים, נמנע אחד. ההצעה עברה, והמשך דיון יהיה בוועדת הכנסת, אשר תכריע לאיזה ועדה היא תועבר. <הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1117/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – של חבר הכנסת איתן כבל. תשיב יעל גרמן בשם הממשלה. חבר הכנסת כבל, בבקשה. ויש הצעה מוצמדת. <איתן כבל (העבודה):> לכל הלחוצים, תשובה והצבעה במועד אחר; שלא תגידו שאני מעכב אתכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תשובה והצבעה במועד אחר, הודיע היוזם. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, שלום לכולם, הצעת החוק הזאת יש לה משמעות אחת, שמדברת על כך שהמדינה, שהיא הבעלים של הדירות בדיור הציבורי – אדוני שר העבודה והרווחה יודע שתפקידה של המדינה, מעבר לעובדה שהיא מאשרת לאוכלוסיות המוחלשות בחברה הישראלית את הדירות, התפקיד שלה הוא גם לסייע בשימורן. ומה בעצם הבקשה כאן? כמו שבקדנציה הקודמת הייתה לי הזכות, יחד עם רן מלמד מ"ידיד" וקבוצת חברי כנסת, להוביל מהלך שבסופו המדינה השקיעה בדירות בדיור הציבורי כך שהיא נכנסה לפרויקט של עד 5 מיליון שקל בשנה של החלפת הדוודים בדיור הציבורי; גם נחסך חשמל, גם נחסך כך כסף וגם המדינה מטפלת בדירות שלה – אותו הדבר כאן, על אותו עיקרון, אדוני היושב-ראש. ביקשנו לבצע מהלך פשוט, מדוד, כדי שהמדינה תיכנס ותפעל ותסייע בשדרוג מערכת החשמל, שרק התיקונים שהיא נאלצת לבצע מדי שנה, העלות שלהם היא של מיליוני שקלים. ומה בעצם ביקשנו? גם הצעת החוק הזאת וגם הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין, שידבר אחרי – אנחנו מדברים על כך שהמדינה תשקיע בדירות שהן דירות שלה. עבור מי? עבור אותה אוכלוסייה שאנחנו מבקשים לשכן בדיור הציבורי. אדוני סגן השר מיקי לוי, אני יודע שהאוצר התנגד לעניין הזה; אמרתי את זה גם לשר הבינוי והשיכון: אם מחר אתה כאזרח מן השורה, לא דייר בדיור הציבורי, שוכר דירה, האם לא נראה שבעל-הבית, מעת לעת, מבצע אחזקה ושיפוץ של הבית? שיפורים קלים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל ממילא יודעים לעשות את זה, אז למה להכניס את זה תחת חוק? ולמה לא במים? יש עוד הרבה דברים. אנחנו מחויבים לתחזק את הדירה. <איתן כבל (העבודה):> במקרה אני מכיר את העניין הזה. לא הנחתי הצעת חוק סתם כך, זה לא כי רן מלמד ועמותת "ידיד" באו וביקשו ממני את זה. לא. אני מכיר את הנושא מקרוב, ועובדה היא שבנושא הדוודים הולכנו מהלך שכולם מרוויחים ממנו. זה לא בא עכשיו ממקום שאני מבקש, למה לא זה, למה כן ולמה פה, יש בזה היגיון. הרי אם הדייר, אני מדבר אתך בדיור הפרטי, מה אתה היית אומר על המשכיר שלך – אני בוודאי לא אשתמש פה בלשון לא פרלמנטרית – שהוא כזה והוא כזה והוא קמצן. אנחנו מכירים את התופעות האלה. אותו הדבר המדינה. המדינה, במקרה הזה, היא הטיפוס שאנחנו לא נגיד איך אנחנו נקרא לו. עכשיו, באתי והסכמתי, וגם חבר הכנסת חנין: ידעתי שהמדינה תגיד, זו עלות של מאות מיליונים בשנה. אני אמרתי: לא, בואו נגביל את עצמנו, 5 מיליון שקל בשנה על-פי סדר עבודה שייקבע, סדר עבודה מקצועי. וכך המדינה, העלות, הרי בשיפוץ שאתה אומר, בליווי שהיא צריכה לעשות – הרי מה העניין? מכיוון שאתה גר בדיור ציבורי נגזר עליך שלא יהיו לך תנור וטלוויזיה ודוד. הרי אם הם פועלים ביחד – ברוב המקומות של הדיור הציבורי אתה לא יכול. מה זה היום תלת-פאזי? תלת-פאזי לא צריך להיות היום רק בבתים של אנשים עשירים. היום התקנת תלת-פאזי, חבר הכנסת יצחק כהן, זה בסיסי ביותר. <יצחק כהן (ש"ס):> טריוויאלי. <איתן כבל (העבודה):> טריוויאלי. אין שום תפיסה מיוחדת לזה. לא ביקשנו לפרוץ את זה או לבצע פעולה שאמורה להיות מנקרת עיניים. ולכן, אני ביקשתי, מיוזמתי, יחד עם חבר הכנסת דב חנין, שלא יהיו תשובה והצבעה היום, אלא לנסות לבוא בדברים ולנסות להגיע להסכמה והבנה. אדוני השר, אתה יודע את זה. השר מאיר כהן, אתה יודע, אצלך כראש עיר, אתה יודע כמה פעמים באו לפתחך. זה לא היה תפקידך, אבל אתה מכיר את זה. וזה באמת, לעתים אתה תוהה ואתה אומר לעצמך: ואללה, זה כל כך – זה כסף כל כך קטן וסיפור כל כך גדול, אבל פשוט מאוד. 5 מיליון – דרך אגב, הדיור הציבורי קיבל עכשיו – כמה, חבר הכנסת דב חנין? <דב חנין (חד"ש):> מיליארד ו-100 מיליון שקל. <איתן כבל (העבודה):> מיליארד ו-100 מיליון שקל. אז 5 מיליון שקל בשנה? אני מאוד מקווה שעל זה ייאמר "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה", ואנחנו נצליח לפרוץ את המחסום של משרד הבינוי והשיכון. וחבר הכנסת דב חנין ואנוכי באמת נלך וננסה לעשות את המעשה כך שבאמת – זה עניין שהוא מעבר לכל פוליטיקה או – כמו נושא הדוודים שהזכרתי. היום זה כאילו נשמע הדבר הכי ברור מאליו, ואני מקווה שתצלח דרכנו וגם את זה נהפוך לדבר ברור מאליו. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. <הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/533/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> להצעת החוק הוצמדה הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין, פ/1117. בבקשה. שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> תודה. <היו"ר יוני שטבון:> רק כדי להזכיר לכולנו, תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש, רק למען הפרוטוקול, ה"פ" של ההצעה שלנו – 533. <היו"ר יוני שטבון:> בסדר גמור, כן. <דב חנין (חד"ש):> אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אמר את הדברים בצורה משכנעת חבר הכנסת איתן כבל, ולכן אני יכול לקצר ולומר שלושה דברים. ראשית, אנחנו פה מדברים על הכסף הקטן שעושה את השינוי הגדול. הרי דירה של דיור ציבורי – הנה, יושב אתנו, עומד אתנו ברגע זה שר הרווחה שהיה ראש עיריית דימונה, ובדימונה יש דירות של דיור ציבורי. אבל תתארו לעצמכם דירה של דיור ציבורי שבגלל מערכת החשמל המיושנת אי-אפשר להתקין בה מזגן. אז יש דירה, אבל קצת קשה לחיות בדימונה בכל ימות השנה בלי מזגן. לכן, היכולת והחובה והזכות לקבל מזגן בדירה הזאת היא מה שהופך את הדירה הזו למקום מגורים, כי אחרת מאוד קשה לחיות בה. לכן אנחנו מדברים על הכסף הקטן שעושה את השינוי הגדול. אנחנו מדברים על שדרוג של זכויות הדייר בדיור הציבורי לתנאים ולסטנדרטים המודרניים. היום יש יותר מכשירי חשמל, יש יכולות ליהנות ממכשירי חשמל כאלה, ובסופו של דבר אנחנו מדברים על משהו שהופך את הדייר בדיור הציבורי למי שיכול ליהנות מהחיים כמו שמכשירי חשמל יכולים לתת. לחוק הזה יש גם היבט בטיחותי, כי שיפור מערכת החשמל הדירתית במקרים רבים הוא בפירוש שאלה של בטיחות, ולעתים אפילו של חיים ומוות. ראיתי דירות של דיור ציבורי שבהן באמת מערכת החשמל הדירתית היא פרה-היסטורית, איננה עומדת בסטנדרטים ובתקנים מתקדמים של בטיחות ושל שמירה על חיי האזרחים. הצעת החוק הזו היא עוד נדבך – כמו שהציג את זה בצורה מאוד טובה חבר הכנסת כבל לפני – בשיפור הדרגתי של חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. אגב, זה חוק שב-1998 נחקק על-ידי הכנסת ביוזמתה של חברת הכנסת המצטיינת בחקיקה חברתית, חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, ומאז החוק החשוב הזה, אנחנו מקדמים ומשפרים אותו נדבך אחרי נדבך. הנדבך הזה מאוד חשוב; הנדבך הזה עושה הבדל ועושה שינוי; הנדבך הזה עוסק בזכות בסיסית של הדייר, ואין שום סיבה כלכלית להתנגד לחוק הזה. אני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת כבל לפני. אנחנו מעוניינים בהידברות, אדוני שר הרווחה, אולי בעזרתך – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זה יהיה. <דב חנין (חד"ש):> – – בהידברות מעשית כדי באמת להגיע לפתרון מוסכם בנושא הזה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כיוון שהתשובה וההצבעה במועד מאוחר, תם פרק החקיקה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> לפני שנעבור להצעות לסדר-היום – הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת הכספים, מטעם סיעת הליכוד: במקום ראובן ריבלין, שנבחר לכהן כנשיא המדינה, יכהן חבר הכנסת חיים כץ. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <"מטריית הגנה כלכלית" לתושבים ולעסקים לנוכח המצב הביטחוני> <היו"ר יוני שטבון:> חברי, אנחנו מתחילים בהצעות לסדר-היום. הצעות לסדר-היום מס' 3598, 3612, 3615, 3625, 3644, 3652, 3664, 3661, 3662, 3667 ו-3672 בנושא: "מטריית הגנה כלכלית" לתושבים ולעסקים לנוכח המצב הביטחוני. חבר הכנסת איציק שמולי, ראשון הדוברים, ואחריו – חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה. ישיב על ההצעות לסדר-היום שר הכלכלה חבר הכנסת נפתלי בנט. בבקשה. שלוש דקות. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, נכבדי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, לצערנו האירועים בדרום נמשכים גם היום הזה, ואנחנו צריכים להביא בחשבון, למרות הניסיונות להביא לרגיעה, את מה שאומר ראש הממשלה בעצמו, שהמערכה הזאת עלולה לארוך זמן ממושך. וכשאנחנו מדברים על היערכות אני מצפה מהממשלה שאת אותה נחישות שהיא מפגינה בצד הביטחוני – תפגין גם בצד הכלכלי. הרי בסופו של דבר לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין, זו הפעם הרביעית – אחרי "עופרת יצוקה", אחרי "עמוד ענן", גם מלחמת לבנון השנייה היא דוגמה רלוונטית בעניין הזה – הפעם הרביעית שבה אנחנו חוזרים על המנטרה הזאת שהעורף הוא בעצם החזית, החזית החדשה. ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שכדי לתת לדרג הפוליטי ולדרג הצבאי את אורך-הרוח ואת מרחב התמרון לפעולה, אנחנו צריכים בסופו של דבר לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי שהעורף יוכל לעמוד איתן; ויעמוד איתן זה אומר לא רק מקלטים מצוידים ומרווחים, זה אומר גם חוסן כלכלי. לפי הנתונים שאני הגעתי אליהם, אדוני השר, ב"עמוד ענן" היו סגורים 80% מבתי-העסק של המסחר והשירותים, בערך 25,000 עסקים בתחום של 40 קילומטר מהרצועה, הייתה ירידה של 50% בתוצר של המפעלים, שליש מהעובדים לא הגיעו לעבודה. הנזק העקיף המצטבר בשבוע, בשמונה ימים, סליחה, ב"עמוד ענן", עבר את חצי מיליארד השקל. אם הסיפור הזה הולך להימשך, אנחנו באמת חושבים שהעסקים הקטנים והבינוניים יכולים לעמוד בנזק עקיף של חצי מיליארד שקל בשבוע? אני חושב שאין פה אחד או אחת במליאה הזאת שחושבים שזה תסריט אפשרי. ולכן, אדוני השר, אני חושב שיש לכם נכונות לעשות את זה. אתמול קיימנו כאן דיון עם עשרות רבות של תעשיינים ובעלי עסקים קטנים שבאו לכנסת וקיבלו תשובה – סליחה, ביקשו לקבל תשובות – ושמעו מהפקידים על עוד ביורוקרטיה ועוד ביורוקרטיה ועוד נהלים. ואנחנו מבקשים בשם בעלי העסקים, אדוני השר, דבר מאוד מאוד פשוט, דבר שהוא לא תקציבי, דבר שעם מעט רצון טוב אפשר להקל בו שם על כולם, והכי חשוב, זה ייתן לבעלי העסקים את בלוני החמצן שהם כל כך זקוקים להם – תשלום מקדמות. מרגע שהכריז שר הביטחון על מצב מיוחד בעורף, ממילא הולך להינתן פיצוי לעסקים האלה. מה יקרה אם תחליטו על הוראת שעה מיוחדת שבמסגרתה יקבלו העסקים האלה גם מקדמות על חשבון הפיצוי הסופי? זה לא יעלה למדינה עוד כסף, וזה ייתן לבעלי העסקים את החמצן הכלכלי שהם כל כך, כל כך זקוקים לו. אז אני מבקש, אדוני השר, לשמוע את התייחסותך להצעה הספציפית של תשלום מקדמות לעסקים על-ידי המדינה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה – חבר הכנסת יצחק כהן. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, שר התמ"ת, חברי חברי הכנסת, בשבועיים האחרונים דיברנו רבות על המבצע הצבאי, על חשיבות חיזוק תושבי הדרום, ראשי הערים, והגיע הזמן לדבר גם על העסקים; על אותם בעלי עסקים שנמצאים בנגב, נמצאים בדרום. במקרה – לא במקרה הזה, אנחנו נדבר גם על הפריפריה וגם על הגליל – אבל במקרה הזה אנחנו מדברים על הדרום. לכולנו ברור וידוע, זה לא סוד, שעסקים קטנים הם מנוע הצמיחה של המשק. זה ידוע בעולם כולו, בוודאי גם במדינת ישראל. לא קל לבעלי העסקים בכלל במדינת ישראל עם סוגיית המיסוי ומצוקת האשראי ותשלומי המסים וכוח-האדם והריבית ושער הדולר – קשה להיות איש עסקים במדינת ישראל. אבל כל הקשיים האלה מקבלים משנה תוקף, בוודאי במבצעים מסוג המבצע הנוכחי הזה, מבצע "צוק איתן". הם הופכים להיות נטל כלכלי אמיתי, והאנשים לא יכולים לשרוד אותו. בעלי עסקים קטנים ובינוניים או בעלי עסקים, מפעלים, שניזוקו – ראינו את זה בוועדת הפנים, בסיור שערכנו בשדרות – לא מסוגלים לשלם משכורות לעובדים, עובדים שלא מגיעים, אשראי שאין להם, כסף שאין להם, ואין להם היכולת בעצם להחזיק את העסק שהם בנו. האינטרס של המדינה, ובוודאי של משרד הכלכלה, הוא לעשות את הכול כדי שעסקים קטנים ובינוניים יצליחו להחזיק מעמד בפריפריה ובוודאי בדרום שימשיכו להעסיק אנשים, שאותם אנשים לא יהיו מובטלים, שלא יבואו ויצטרכו את אוצר המדינה כדי לקבל את דמי האבטלה; כי אדם שעובד הוא אדם בעל כבוד, וכדי לעבוד צריך מי שיעסיק אותו, ולצערי המדינה לא רק שהיא לא יוצרת מקומות עבודה בנגב, כבוד שר התמ"ת, לא רק שהיא לא יוצרת מקומות עבודה – היא צריכה לחזק את אותם אלה שיוצרים מקומות עבודה, את אותם בעלי עסקים קטנים ובינוניים. לכן אני חושבת שהפתרון הנכון והמתחייב הוא לתת הלוואה בערבות מדינה. הרי מה שהעסקים הקטנים צריכים עכשיו זה כסף זמין. עד שיחליטו מה גובה הפיצוי ועד שייתנו להם את הפיצוי ועד שהפיצוי יגיע זה עוד חצי שנה, שנה. מה הם יעשו בינתיים? המדינה יכולה לתת הלוואות בערבות מדינה, לסגור הסדר כזה מול הבנקים, וכשיינתן לאותו בעל עסק פיצוי, הפיצוי ירד מאותה הלוואה שממילא הוא קיבל מהבנק. הלוואה כזאת תיתן לו פתרון מיידי, תכניס לו תזרים מזומנים, ואז הוא יוכל בעצם להתמודד עם המצוקה הגדולה שקיימת היום בעסקים. מעבר לזה, אני חושבת שנכון שראש הממשלה יקים צוות מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שיעבור מעיר לעיר – הוא גם ככה עושה סיורים בשטח – ויבדוק איפה המצוקות, גם אצל ראשי ערים, גם אצל ראשי המועצות ובוודאי בעסקים. דבר נוסף, הממשלה אישרה היום, השבוע, אתמול אני חושבת, סיוע בסך של 419 מיליון ש"ח לרשויות שהן במרחק של עד 7 קילומטרים, כמו שהזכיר פה קודם ידידי איציק, מקו הגבול. אבל יש הרבה מאוד רשויות שהן לא במרחק 7 קילומטרים והן זקוקות לעזרה: מרחבים, אופקים, ירוחם, נתיבות. צריך גם להן לעזור. <דוד צור (התנועה):> אשקלון. <מירי רגב (הליכוד):> אשקלון. נכון, דוד. ולכן צודק חיים ביבס שיצא בקריאה לשר הפנים, לשר התמ"ת, לראש הממשלה, לשר האוצר, להגדיל את הסיוע לרשויות האלה. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <מירי רגב (הליכוד):> אי-אפשר לבוא ולתמוך ברשויות פה מהכנסת או מהמשרדים בירושלים. התמיכה ברשויות צריכה להיות בשטח: במענקים, בהלוואות, ביכולת יצירת שגרת חיים אף שאנחנו נמצאים במבצע. ולסיום דברי אני מבקשת לחזק את ראש הממשלה – – <צחי הנגבי (הליכוד):> כל הכבוד. <מירי רגב (הליכוד):> – – שאחרי אתמול חזרנו לתקוף בעזה. אני רוצה לחזק את ראש הממשלה – – <יצחק כהן (ש"ס):> אחרי הפיטורים של דנון. <מירי רגב (הליכוד):> – – שלא קיבל את הפסקת האש כתורה מסיני וחזר לתקוף בעזה בצורה מסיבית – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא זה מה שאמרת אתמול – – – אתמול השפלת אותו – – – <מירי רגב (הליכוד):> נכון. כי אמרתי את זה לפני שהוא חזר. אתמול אמרתי שקבינט שלא מחזיר ולא יורה הוא קבינט פחדן. <מרב מיכאלי (העבודה):> היום הוא גבר. <מירי רגב (הליכוד):> נכון. וכשחזר ראש הממשלה לתקוף אני אומרת – – – <היו"ר יוני שטבון:> – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – משום שממשלה – – – להגן על אזרחיה מהאוויר, מהים וגם מהיבשה. <יצחק כהן (ש"ס):> כמה הזיכרון קצר. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב. חבר הכנסת יצחק כהן, אתה מוכן להתייחס לנושא, וגם, אם אתה רוצה, למצב הביטחוני בצורה כללית? <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – חברי חברי הכנסת, אני מה-זה מופתע: בתוך 24 שעות שינית את דעתך, מירי? <מירי רגב (הליכוד):> – – – ראש הממשלה התחיל לתקוף – – <יצחק כהן (ש"ס):> הוא לא התחיל לתקוף – – <מירי רגב (הליכוד):> – – הוא רצה הפסקת אש – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – זה לא הוא תוקף – – <מירי רגב (הליכוד):> ודאי שכן. <יצחק כהן (ש"ס):> – – זה צה"ל, דרך אגב. זה לא הוא, זה צה"ל. <מרב מיכאלי (העבודה):> את דני דנון הוא תוקף. <יצחק כהן (ש"ס):> אתמול שמעתי אותך פה, אני ממש התחלחלתי – – <מירי רגב (הליכוד):> אני לא חוזרת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – אני חשבתי שראש הממשלה הוא כזה כמו שתיארת אותו – אימאל'ה. <מירי רגב (הליכוד):> – – – לא חוזרת בי מאף מילה שאמרתי אתמול. אבל משום – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אבל הוא יפטר אותך. <מירי רגב (הליכוד):> לא, אני לא דואגת שיפטרו אותי. אני לא שרה ולא סגנית שרה בינתיים. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, אני שמח שחזרת בך. אתמול תקפת את ראש הממשלה – – – אני, האופוזיציה היא בית שלי. <מירי רגב (הליכוד):> מרגע שהממשלה התעשתה והקבינט קיבל את המשך התקיפות, זה מה שמבחינתי – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת איציק כהן, הנושא הוא נושא אחר. בבקשה, חבר הכנסת כהן, שלוש דקות. קדימה. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את הממשלה על זה שהחליטה לתת חצי מיליארד שקל, כחצי מיליארד שקל, לסיוע ליישובים שנמצאים תחת מתקפה חסרת תקדים. כל סבב זה הולך ומעצים. אבל למה האפליה הזאת? אם כבר אתם עושים דבר טוב, כבוד השר, אם אתם כבר עושים דבר טוב, ומברכים אתכם על זה, למה להפלות? למה לגרוע את אשקלון, שאגב, כרגע לפני כמה דקות, חטפה פגיעה ישירה מרקטה? משפחת סויסה, נסים סויסה. אני שמח שאין נפגעים בנפש, אבל משפחת סויסה איבדה את ביתה. אדוני השר, החלטת החלטה נבונה וטובה, למה לגרוע את אשקלון ולגרוע את אשדוד? הלוא זה לא משהו פרמננטי, זה סיוע חד-פעמי שבא בעקבות מלחמה, בעקבות נזקי מלחמה – אני מדבר אליך, יקירי, צור קשר עין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא לא סופר אותנו בכלל. <יצחק כהן (ש"ס):> מה זה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא לא סופר – – – <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת כהן, תמשיך לדבר. <יצחק כהן (ש"ס):> – – יש החלטה. היא החלטה פחות או יותר – אני לא יודע אם זה מספיק חצי מיליארד שקל לכל היישובים – אבל בתוכה היא טומנת אפליה מובנית, לגרוע את אשקלון ואת אשדוד, שהן, אגב, חטפו וחוטפות אולי יותר מכולם. אז אני, הבקשה שלי, אדוני היושב-ראש, היא לכלול גם את הערים אשקלון ואשדוד. את כל סעיפי הסיוע כפי שמובא בהחלטת הממשלה, בכל אחד מהסעיפים אתה רואה שהערים האלה נפגעו קשות ואין להן היכולת הכלכלית לעמוד בזה ללא סיוע ממשלתי. אז בקשתי היא שתכללו אותן בתוך חבילת הסיוע הזאת. ואגב, אני וחברי בוועדת הכספים, שאחד מהם נכנס כרגע, אלעזר שטרן, יזמנו דיון מהיר בנושא הזה בשבוע הבא בוועדת הכספים. אנחנו כנראה נצטרך לדרוש מהממשלה שאם היא רוצה שהחבילה הזאת תעבור, היא תהיה חייבת או להגדיל אותה או לחלופין לכלול בתוכה את אשקלון ואת אשדוד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תורם לך 51 שניות. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק כהן. חבר הכנסת זבולון כלפה, ולאחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מעבר לדברים שדיברו פה חברי ביחס לעסקים, אני רוצה להאיר עוד זווית שהיא מאוד משמעותית, לצערי. בשנה ורבע שאנחנו בכנסת, כמעט אין שבוע שאנחנו לא עסוקים בה, מקרים רבים שמגיעים אלי. אני מדבר על המגזר של החקלאים. לחקלאים, התוצאה היא שיש שני סוגי נזקים: יש הנזק הישיר שהוא בדרך כלל משופה בכל רחבי הארץ בלי יוצא מן הכלל, ויש הנזק העקיף שהוא בעצם נשען על איזה מין רשימה שגובשה בזמנו, בשנת 1961, עודכנה אולי עוד פעם אחת כמדומני, ובעצם אותה רשימה מהווה את אבן-הדרך כדי למדוד מי זכאי ומי לא זכאי לפיצוי בגין נזק עקיף. ואני אתן לכם דוגמה מהשבוע שעבר. בשבוע שעבר, במושב באר-טוביה, רפת חטפה פגיעה ישירה, קרוב ל-60%, והרפת שינתה פניה. זאת אומרת, 60% מהפרות שלו שיכלו לתת לו תנובה, ניזוקו, נפגעו או נהרגו. התוצאה היא שהוא לא זכאי לפיצוי בגין נזק עקיף עד שהוא מחזיר ומשקם את הרפת שלו ומשקם את העדר ובונה אותו מחדש, שזה תהליך ארוך, שייקח חודשים רבים ויותר מזה. הדבר הזה מחייב אותי, לדעתי, ומחייב את כולנו – – – <באסל גטאס (בל"ד):> מה המצב הפסיכולוגי שלהן? <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אם יבקשו, אני אדאג שיפנו אותן אליך, אולי, לצורך התייעצות. <באסל גטאס (בל"ד):> צריך לפתח את המקצוע הזה. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אבל אני חושב שבסופו של תהליך מדינת ישראל צריכה, בגלל השינוי באיומים בשנים האחרונות – ב-15–20 שנים האחרונות וביתר שאת בתשע-עשר השנים האחרונות יש בעצם שינוי באיומים; מה שפעם היינו רגילים לקבל כמלחמה רגילה, קונבנציונלית – בעצם המציאות משנה את פניה ויש מציאות מתמדת, מעת לעת, או של ירי טילים או איומים מסוג כזה או אחר, שבהגדרה של החוק – הם לא עולים בקנה אחד. והתוצאה היא שאנשים בעצם נופלים בין הכיסאות וכתוצאה מכך לא מקבלים את הפיצוי המגיע להם, וגם אם כן, אלה תהליכים ארוכים מאוד ומייסרים מאוד, שנמשכים הרבה מאוד זמן. אני חושב שהגיע הזמן שבכנסת נדון בכך ונגבש בעצם, יחד עם הממשלה, נוהל אחר, חדש, שיוכל לתת מענה נכון ואמיתי לאנשים, כי זה ברור לכולם שההתמודדות של האנשים שנמצאים בכל המרחב הזה – בסופו של דבר שגרת החיים שלהם היא חלק גדול מהחוסן היומיומי. אני רוצה לספר לכם חוויה קטנה – על החקלאים שלמשל נמצאים בעוטף-עזה. אחת המנהרות הגדולות שהתגלו, באזור שסמוך לעין-השלושה, התגלתה בעקבות פעילות חקלאית שוטפת: חקלאי שיצא לשדה שלו זיהה שם בעצם את הכניסה של אחד הפירים והוא זה שהתריע בפני גורמי הביטחון, ובעקבות כך התגלתה אותה מנהרה גדולה, ומי יודע איזה אסון גדול נמנע בעקבות הפעילות הזו. לכן הקיום של הפעילות באותו מרחב הוא אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה, ואני חושב שגם בעת כזו, שאותם אנשים, אותם חקלאים, מתמודדים עם הקושי הזה, חובה עלינו, כולנו, ככנסת וכממשלה, לספק את הפתרונות, כדי שהם באמת יוכלו להמשיך ולקיים את שגרת החיים במרחב הזה. לכן אני קורא לממשלה וקורא לכנסת, אני חושב שכדאי לדון בזה, לדעתי במסגרת ועדת הכספים, יחד עם האוצר, לגבש מדיניות מעודכנת שנותנת מענה למציאות שהתחדשה עלינו בשנים האחרונות, כדי שנוכל לעמוד בכך ובאמת לתת את המענה ההולם לאנשים שחיים באותו המרחב. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת זבולון כלפה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. הוא נוכח, כן. בבקשה, שלוש דקות. <אלעזר שטרן (התנועה):> תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מתנה ועונש נתן לנו הקדוש-ברוך-הוא, שהזיכרון שלנו קהה. למה זה מתנה? כיוון שאם היינו צריכים להרגיש כל הזמן את מה שאנחנו מרגישים בלוויה של קרוב או חבר, או מה שאנחנו מרגישים אפילו אתמול והיום בנפילתו של דרור חנין, שבא מבית-אריה להתנדב ולסייע במעבר ארז, אז החיים שלנו היו הרבה יותר קשים. למה חיסרון יש בזה? כיוון שאם היינו מחויבים לאותם אנשים שסובלים עכשיו לאורך כל הזמן, כנראה היינו עושים הקצאת משאבים אחרת בבית הזה. דיבר פה קודם חברי חבר הכנסת איציק כהן על תושבי אשקלון ועוטף-עזה; ואני רוצה לדבר גם על המילואימניקים באותו הקשר. יש לנו חברים, ילדים, קרובים, ילדים של חברים, שעוזבים עסקים, שאין להם דילמה אם ללכת כשקוראים להם, ואנחנו יודעים שמיעוט משרת. כמעט תמיד אותם אנשים נקראים לשאת בנטל הביטחוני, ובו בזמן, לצערנו הרב, גם בנטל הכלכלי. מה שאני רוצה לומר זה שההסתכלות הזאת של תושבי אשקלון ואשדוד, של תושבי עוטף-עזה ושל המילואימניקים שיושבים שם ויכולים עוד לשבת שם ימים רבים – הנזקים הפרטיים שנגרמים להם, אני מצפה שאנחנו, גם בחיי היום-יום שלנו כאן בבית הזה, גם בדיוני היום-יום בתקציבי העברות בוועדת הכספים, כמעט כל שבוע – שיהיו לנגד עינינו גם אותם צרכים. אני מודה שלצערי הרב, המלל הרב, הנאומים המזדהים, ההכרה בצורך הכלכלי, שאנחנו שומעים בימים כאלה – אנחנו לא שומעים אותם בהמשך השנה. ואני באתי להגיד פה לעצמנו שאני מקווה שבעניין הזה של המחויבות שלנו כלפי אותם תושבים וכלפי אותם מילואימניקים משרתים, הזיכרון שלנו, לפחות בתחום הזה, לא יקהה במשך השנה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. אם הוא לא יהיה נוכח – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ימים של מלחמה הם ימים קשים. מלחמה היא תמיד רעה. היא רעה לכולם, אבל במיוחד היא רעה למי שיותר מוחלש כלכלית וחברתית, ואנחנו רואים את זה בכל מישורי החיים. בקרב העובדים, אדוני השר, העובדים שנפגעים יותר הם העובדים שנמצאים במיקום הקשה והבלתי-אפשרי של מי שעובד על בסיס יומי או על בסיס שעתי. אני מדבר עם לא-מעט עובדים שמספרים לי שבגלל המצב הביטחוני הם פשוט לא נקראים לעבודה, הם לא נקראים לבצע משמרות, וההכנסה שלהם נפגעת בצורה מאוד מאוד קשה. הם עובדים לפי שעות או לפי ימים, ואם אין השעות ואין הימים, אז אין העבודה, אין הכסף, אין השכר, אין האפשרות להתפרנס. ובסקטור העסקי, מי שנפגעים במיוחד הם כמובן העסקים הקטנים, שממילא עובדים על מרווח מאוד מאוד צר. אתמול ישבנו באמת עם ציבור מאוד גדול של בעלי עסקים, במיוחד עסקים קטנים ובמיוחד מדרום הארץ, ושמענו את המצוקות שלהם, והמצוקות האלה הן קשות, ומעמידות רבים מהם במצב בלתי אפשרי. יש שלושה דברים שצריך לשים אליהם לב: 1. יש צורך בכללים פשוטים וברורים של פיצוי וסיוע; 2. צריך שהמערכת הזאת תהיה שקופה לחלוטין, בהירה, ברורה ולא ביורוקרטית; 3. העזרה צריכה להינתן במהירות, היא צריכה להינתן עכשיו. כמעט כל אחד מאלה שדיברו אתמול, אדוני השר, רבותי השרים, כמעט כל אחד מאלה שדיברו אתמול בכנס הזה של בעלי העסקים הקטנים הזכיר את הצעת החוק של חבר הכנסת שמולי, שהיא הצעת חוק מאוד ממוקדת, מאוד נקודתית, אין לה משמעויות כספיות מרחיקות לכת, ובסופו של דבר היא שינוי חשבונאי. היא מבטיחה את הכנסות המדינה אבל מאפשרת לאנשים לנשום. ואני מנצל את ההזדמנות, אדוני שר הכלכלה, שאתה אתנו כאן: אני מעריך שהצעת החוק הזו, בצורה כזאת או אחרת – חבר הכנסת שמולי בוודאי ישקול – תגיע במהירות לשולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה ולשולחן הממשלה. ובשם באמת כל אותם בעלי עסקים שהיו כאן אתמול והשמיעו את צעקתם, הפנייה שלנו אליכם היא לא לעבוד ב-mode האוטומטי של: הצעת חוק שהגיעה מחבר כנסת מהאופוזיציה – בסדר, נדבר אתו בעוד חודשיים, אלא להיענות להצעת החוק. יכול להיות שצריך יהיה לעשות בה שינויים מסוימים, אבל העיקרון הוא עיקרון מאוד נכון, מאוד פשוט, שלא עולה כסף, ונותן לאנשים אוויר לנשימה. אני מאוד מאוד מבקש מכם לשקול את ההצעה בצורה עניינית, רצינית ומהירה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, אני אמשיך באותו קו שחברי דב חנין סיים בו. בזמן מלחמה כללי המשחק שונים ומשונים וכולם מרגישים ומשלמים את המחיר בכיוונים ובדרכים שונים. אני רוצה להוסיף את הפן של החברה הערבית בזמן כזה ואיפה היא נמצאת בכל המתח שאנחנו נמצאים בו. זה לא סוד שאווירת השנאה והגזענות ששוטפת את המדינה בחודשיים האחרונים תורמת רבות לריחוק ולחוסר שיתוף פעולה בין יהודים וערבים ברמות חברתיות ועסקיות. אני חש את זה בשבתות, אני חש את זה בתנועות היומיומיות ביישובים הערביים. התווסף לזה מצב המלחמה, אז האוכלוסייה הערבית ובעלי העסקים הערבים משלמים כפליים – בזמן מלחמה כל צד מפחד להיות אצל הצד השני, ויש כאלה שלוקחים צעד קדימה, כאלמנט הענשה לעוסק או לערבי או לחברה הערבית בכלל. ומכאן אני רוצה לנצל את הדקות המועטות שעומדות לרשותי ולהגיד – יש אמירה שבזמן מלחמה מנסים להשמיע: שקט, יורים; אני חושב שבזמן מלחמה צריך להיות: שקט, לא מכבידים על עסקים. וברגע שאני אומר: שקט, לא מכבידים על עסקים, אני מדבר על אמצעי האכיפה למיניהם, רשויות המס למיניהן, ובזמנים כאלה ההתייחסות צריכה להיות בהתאם. דבר נוסף שהוא לא פחות חשוב – הרשתות החברתיות בחודשיים האחרונים שיחקו תפקיד חשוב, חשוב מאוד, ביצירת ה"עליהום" ואווירת הריחוק בין יהודים לערבים, ואנחנו שתקנו. חלקנו הגדול שתק, וכאן תרמנו רבות בשתיקתנו. אני רוצה לנצל את זה ולפנות לכל אנשי הציבור, לכל מקבלי ההחלטות, לכל מי שיש לו ציבור, לכל מי שקולו נשמע: המלחמה תיגמר. במקום הזה, במדינה, יחיו כאן ערבים ויהודים לנצח, לא יעזור לאף אחד. לאף אחד לא יעזור, ערבים ויהודים יחיו כאן לנצח. ועל בסיס זה אני מצפה מאנשים לגלות אחריות ולדבר ברוח הדברים, לא לדבר ולהגביר – – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – ולהעלות את להבות השנאה. תודה לך. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, שלוש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אין כמו הצד הכלכלי של המלחמה כדי להראות ולהוכיח שתפיסת העולם של ביבי נתניהו על ניהול הסכסוך קרסה. לא צריך מלחמות וגייסות וצבאות ומלחמה קונבנציונלית בשביל להראות שגם "מבצע" בשפה שכל כך אוהבים לייצר מחדש, מבצע "צוק איתן" או לא יודע מה – כל מבצעון או מבצע ביטחוני מוכיח מחדש שהצד הכלכלי מראה שחוסר היציבות והאי-הגעה לשלום צודק ובר-קיימא, יש להם מחיר כלכלי כבד ביותר. אני הולך לדבר על שני אספקטים. יש המחיר הכלכלי, אדוני היושב-ראש, שאפשר להעריך, וחברי התחילו לדבר על זה ואני לא מדבר אפילו על הטווח הקצר של נזק לתיירות ולעסקים קטנים. אפילו אפשר להעריך איך זה משפיע על מעמדה של ישראל בתחום האשראי הבין-לאומי, איך זה משפיע על השווקים, איך זה משפיע על ההלוואות, איך זה משפיע על הסחר, איך זה משפיע בכלל על הפעילות הכלכלית. עצם העובדה שבכל ארבע-חמש שנים יש מצב של משבר – זה אומר שניהול המשבר של נתניהו נכשל, ושאין דבר כזה, כבוד השר, crisis management, אין דבר כזה. הודו היא לא הדוגמה הטובה ביותר, מה שאוהב נתניהו לצטט. אבל הנקודה השנייה, זה מה שנעלם מאתנו, זה מה שאי-אפשר להעריך, זה מה שלא מדברים עליו, וזה מה היה קורה כאן לו היה שלום, מה ההפסד למשק ולכלכלה, ולא רק של ישראל, אלא של כל האזור כתוצאה מהמשך הכיבוש. אני יודע שהכיבוש הוא גם רווחי, אפשר להעריך את הרווחים של הכיבוש, ולא רק למתנחלים, אלא בכלל, גם לשוחרי השלום – לכל ישראלי-יהודי יש רווח מהכיבוש. אתם יודעים מה, גם ערבים אזרחי המדינה מרוויחים בשוליים. אבל מה הנזק שאי-אפשר למדוד? זה הפוטנציאל של הצמיחה האדירה של מה שהיה יכול להיות כאן אילו היה שלום בר-קיימא. תחשבו על זה. תחשבו, שנה אחרי שנה, מ-1967, כמה הפסד היה, בעשרות מיליארדים של דולרים, כל שנה כתוצאה מעצם העובדה שהכיבוש נמשך ושאין שלום. <היו"ר יוני שטבון:> תודה, חבר הכנסת באסל גטאס. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, ואחריה – חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נוכח, גם הוא ברשימת הדוברים. בבקשה, שלוש דקות. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי כנסת יקרים, ראשית, אני רוצה לחזק את תושבי ישראל, ובפרט את תושבי הדרום. אני חושבת שההצעה לסדר-יום הזאת היא חשובה מפני שהיא זורקת אור על הנושא החשוב, הכלכלי. הרי ברור לכולנו שהפגיעות הן לא רק פגיעות נפשיות והריצה למקלטים. בסופו של דבר, הרבה מאוד מהתושבים מודאגים מהמצב הכלכלי שלהם, ואני חושבת שצריך לבוא ולברך את הממשלה על כך שהיא אישרה 400 מיליון שקלים לתושבי הדרום, לאותן רשויות שעומדות בחזית. אני חושבת שזאת החלטה מבורכת, וצריך להסתכל על הדברים האלה ולומר בכנות וביושר שבסופו של דבר מדינת ישראל כן מסתכלת על הצרכים הכלכליים בתקופת הלחימה, ולא רק כמס שפתיים, אלא כאישורים על השולחן וכאישורים שהולכים ישירות גם בימים האלה לתושבי הדרום. רק לשם דוגמה, רק השבוע הועברו 12 מיליון שקלים למטרת סיוע לצורכי ביטחון ברשויות המקומיות באזור הדרום על-ידי שר האוצר, ואנחנו רואים ששר הפנים ושר האוצר החליטו על מתן סיוע מיידי של תוספת נוספת של 15 מיליון שקלים לרשויות עצמן, שזהו סיוע שאי-אפשר לבוא ולבטל אותו, זה סיוע חשוב, וכבר אנחנו יכולים לראות שזה עוזר. שר הרווחה בעצמו הוסיף, נוסף על התוספות האלה, 10 מיליון שקלים שהולכים לאגפי הרווחה, ואותם 10 מיליון שקלים שניתנים לרשויות המקומיות בדרום עוזרים במתן סיוע לקשישים, במתן סיוע לאנשים עם מוגבלויות, לילדי עולים ולאוכלוסיות מוחלשות. ואנחנו יכולים לראות שכבר בימים האלה הכספים האלה מגיעים ליעדם, וזה לא דברים של מה בכך וחשוב לציין אותם, ולבוא ולחזק את תושבי הדרום ולומר להם: אנחנו רואים אתכם, אתם לא נעלמים מעינינו גם בנושא הכלכלי. כמו כן, חשוב להדגיש שגם הציבור יֵדע, מי שרואה אותי ויושב בדרום, העובדה שבמשרד הבריאות החליטו לפתוח את כל קופות-החולים, ולא משנה איפה אדם מבוטח, כי אנחנו מבינים שכשיש טילים אנשים לא כל כך אוהבים להתרחק מביתם; אז לא משנה אם אדם הוא מבוטח של "כללית", אם יש בקרבת מקום ליד ביתו קופת-חולים של "מכבי", הוא יוכל להיות מטופל גם שם. כך שאני חושבת שהסיוע הזה הוא מאוד מאוד חשוב. כמו כן, אנחנו יכולים לראות שניתן מענה בבריאות הנפש. אנשים שגם כך נמצאים במצוקות נפשיות יכולים לקבל מענה מתוגבר ומוגבר. אדוני היושב-ראש, גם עצם העובדה שדוחים את תשלום המסים, ואני לא מדברת רק על המע"מ לעסקים, אנחנו מדברים על כל סוגי המסים; גם הוראה שניתנה על-ידי משרד האוצר, שאף בנק ואף רשות אכיפה וגבייה לא יכולים להתחיל לנקוט בימים אלה, ולא צריכים לעשות את זה, בגלל עיכוב בתשלומים, במיוחד בתשלומי משכנתה – כי מי באמת בימים האלה חושב על משכנתה, כאשר אנחנו מבינים שתושבי הדרום נאלצים להתמודד עם הטילים ועם המצוקות הנפשיות – אני חושבת שצריך לבוא ולהסתכל על הדברים האלה. מובן שזה לא מבטל את העובדה שאנחנו צריכים להמשיך, והיו הרבה מאוד חברי כנסת שיצאו, סיירו, שומעים את הרשויות, את ראשי הערים, שומעים את המצוקות של האנשים. זה דבר חשוב שמוסיף לחוסנה של ישראל, שמוסיף לחוסנם של האזרחים. אני חושבת שצריך להמשיך ולתגבר מבחינה כלכלית, צריך לומר להם: מעבר ללחצים הנפשיים, אתם יכולים להיות רגועים מבחינה כלכלית, ואנחנו נמשיך לסייע. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת ישראל חסון, שהוא גם אחרון הדוברים. בבקשה. שלוש דקות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שצריך באמת שוב לשבח את העמידה המיוחדת של העם המיוחד הזה בימים כאלה. אוכלוסייה שאין לה מנוחה כבר תקופה ארוכה, אוכלוסייה שעוברת דברים, שפשוט אין לך שקט ומנוחת הנפש, גם כשאתה בעבודה, גם כשאתה יוצא מהעיר; אתה חושב איפה הילדים עכשיו, איפה הילד הזה ואיפה הילד הזה. כל אזעקה מקפיצה. העם הזה הוא עם חזק. הוא עם חזק, א. כי הוא עם מיוחד, והוא עם שעבר הרבה מאוד תלאות, ויודע שבשביל הייחודיות שלו הוא גם רוצה לשמור על הארץ שלו ועל העם שלו איפה שהוא כאן היום, בארץ-ישראל. אני כמעט בטוח שבמקומות אחרים, אם היה בליץ כזה של טילים, אם אנשים היו עוברים את מה שעוברים, סביר מאוד להניח שהיו כבר התארגנויות לא קטנות של הפגנות כאלה ואחרות נגד הממשלה או נגד קבוצה כזו או אחרת. בסך הכול אנחנו צריכים באמת, מכאן, מהבית הזה, להצדיע לאנשים האלה. אבל, אדוני השר, באחריות שלכם באמת לדאוג שלא יולקו פעמיים. שלא יולקו פעמיים זה אומר שלא יהיה מצב שפעם אחת הם לקו בגלל טילים, בגלל אויבים, ובפעם השנייה הם יולקו על-ידי ביורוקרטיות מיותרות או על-ידי דברים שלא צריכים לקרות ואני מקווה שלא יקרו. אני יודע ואני בטוח, אדוני השר, שאתה נותן לזה הרבה יותר מדעתך. יותר מזה, גם יצאת בטיימינג מהיר מאוד עם הודעות כאלה ואחרות לגבי מעסיקים ולגבי חובות כאלה ואחרים. לפחות שלא יעברו את הביורוקרטיה, לפחות שלא יעברו את הדברים האלה. כי צריך להבין, צריך לדאוג במיוחד ולשים את הפוקוס, אדוני השר, על אותם עסקים ואנשים מסוג העסקים הקטנים והבינוניים. מפעל קטן, כל דבר כזה יכול להשליך באופן דרמטי על העסק שלו; זה יכול להשליך על תזרים המזומנים שלו, זה יכול להשליך על מוגבלות בבנק או משהו מהסוג הזה. לכן, אני לא יודע אם היום השיטה היא שנותנים מקדמות. כמה היום המקדמות? האם המקדמות הן 10%, אדוני השר? 10% יכולים להיות מקדמה למפעל גדול שיודע להתגלגל, שיש לו האפשרות לעבוד עם בנק. אבל אותו עסק קטן, אם הוא יחכה עד שיבדקו ועד שיראו ועד שיתמחרו ועד שיגיעו לדברים, עם 10% מקדמה הוא מאבד את האוויר בדרך, ועוד אחד נכנס לנו למעגל שאנחנו לא רוצים שייכנס. לכן צריך באמת לראות שהכמות הגדולה הזאת של עסקים קטנים ובינוניים היא בעצם כמו כמה עשרות מפעלי ענק. בהצטברות שלהם ביחד מדובר על תקציב מתגלגל גדול מאוד, ולדעתי צריך ללכת לקראתם, צריך לתת כיפת ברזל לאנשים האלה על כל מה שעברו, על כל מה שעברו באומץ ובצורה מעוררת כבוד. צריך שיצליחו לשמור על פרנסתם, על כבודם, על מעמדם, ושלא חלילה יקרסו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. ישיב על הדברים שר הכלכלה, חבר הכנסת נפתלי בנט. בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני מברך את חברי הכנסת שהעלו פה הרבה זוויות, ואני אתייחס לזוויות השונות שהועלו, זה בסדר. באמת אני אקדים ואומר שהחוסן של העם הוא מפתח להישרדות שלנו בארץ הזאת. אנחנו פה כמעט 4,000 שנה ונהיה פה הרבה הרבה שנים גם אחרי ש"חמאס" יתאיידו להם מהעולם. אבל מאז ומתמיד החוסן של העם הוא המפתח העיקרי. ירדתי, ביליתי הרבה מאוד זמן, גם עם כוחות, גם עם תושבים בדרום, כמו רבים מכם, וגיליתי את החוסן, שהציבור אומר: אנחנו נותנים לכם את הגב, תעשו מה שצריך, תעשו את זה נכון ואנחנו אתכם. גם יצא לי לפגוש כמעט את כל חטיבות החי"ר בשטח. בכל החטיבות יש גם מילואימניקים שעזבו הכול, כולל העסקים שלהם. פשוט דבר מדהים. אנשים עם שלושה-ארבעה ילדים עוזבים את הכול ואומרים: אנחנו מוכנים להסתכן, לסכן את הדבר היקר לנו מכול, שזה המשפחה, זה החיים שלנו. החוסן הזה, אני מאמין ומקווה שגם יקרין כלפי מעלה, כי כל הזמן ההנהגה והציבור בְּתקשורת, וכשאנחנו רואים שיש את החוסן זה נותן לנו את הכוח לפעול. אני גם רוצה להתייחס לדבריו של חבר הכנסת עיסאווי פריג', שאינו פה כרגע, אבל הוא דיבר על האחריות של המנהיגים לציבורים שלהם ועל האחריות למנוע בלהט האירועים כל סוג של פגיעה, כל סוג של גזענות. יש לנו פה בוודאי הרבה מחלוקות, בוודאי פוליטית; אני מזדהה עם כל מילה שאמרת בהקשר הזה. אני אגיד פה מעל הבמה, בהקלטה והכול: זה שיש פעולות טרור זה איום ונורא. זה שיש מה שקורה כרגע – אנחנו, כמדינה, חייבים לתת את המענה. אבל בשום נסיבות ובשום תנאים אף פעם אסור לו, לאזרח, להפעיל אלימות, לייצר גזענות נגד ציבור מסוים, אם הציבור הערבי, ולהפך. כמו שאתה אמרת, אנחנו חיים פה, ערבים, יהודים, כולנו חיים פה, ואנחנו צריכים למצוא את הדרכים לחיות בדו-קיום. זה לא סוד שאני פועל כבר שנה וחצי, נדמה לי, בקצב מוגבר ביחס לעבר בהקשר של המיעוטים והכנסתם לשוק העבודה, בדגש על נשים ערביות. לגבי העניינים שהעלו פה אזרחי יישובי שדרות, עוטף-עזה, אשקלון, באר-שבע, אשדוד – היום כל מדינת ישראל זה עוטף-עזה, נמצאים תחת איום ביטחוני מתמיד, שכולל ירי תלול-מסלול ואיום חדירה אמיתי, איום ממשי של חדירה ליישובים. כל יום אנחנו רואים עיר נוספת ויישוב חדש שמצטרפים לקו האש. מצב מיוחד הוכרז בעורף, ואין ספק שימים אלה והמצב המיוחד הם בעלי משמעות לא רק ביטחונית אלא גם כלכלית. בסוף האימא נשארת בבית עם הילד, היא מאבדת ימי עבודה, בעל העסק רואה ירידה בפדיון. משרד הכלכלה, כמשרד כלכלי-חברתי, נוקט כמה פעולות על מנת להעניק סיוע ראשוני לבעלי העסקים והאזרחים בעורף. קודם כול, ביום ראשון עשינו מהלך גדול. ביום ראשון האחרון הוביל המשרד, יחד עם משרד ראש הממשלה, תוכנית סיוע לתושבים ולרשויות המקומיות בגובה 400 מיליון שקלים. התוכנית אושרה בממשלה, ושותפים לה משרדים נוספים. זאת המטרה: להעניק מסגרת כוללת ומקיפה ככל שניתן לאזרחים. גם יש פה איזה שכל בעניין. שלום לחיילים ולצוערים – אני רואה לפי הפסים הלבנים – תודה שאתם שומרים עלינו. אנחנו, כממשלה, היכולת שלנו לאתר ולזהות עסק קצה ולתת טיפול טוב – היכולת היא נמוכה. ככל שאנחנו מבזרים את ההחלטות לרשויות המקומיות יותר ויותר, ככה איכות ההקצאה – ראש עיר, בקיצור, יודע מה לעשות בעיר שלו יותר טוב ממני, יותר מאשר שרים, ככה זה. ולכן כל המבנה היה לעזור לרשויות מתוך אמון שראשי הרשויות ישתמשו בכספים בצורה נבונה יותר ממה שאנחנו מסוגלים. הפדיון של העסקים הקטנים והבינוניים ירד באופן משמעותי בימים אלה, ולצערי גם אין צפי כרגע לסיום המצב הביטחוני. כשר הכלכלה פניתי לשר האוצר ולנגידת בנק ישראל בבקשה ספציפית שיוציאו הנחיות לבנקים ולרשות המסים שלא להחזיר צ'קים ולדחות את תשלומי המסים למדינה. זה לא הגיוני שאנחנו כמדינה נמשיך לגבות כאילו אין מלחמה אבל הם בהכנסות שלהם רואים פגיעה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני שמח שבסופו של דבר אלה בדיוק ההחלטות שהתקבלו. אני כן רוצה להדגיש, שבעניינים של פיצוי העסקים בגין נזק עקיף, האחריות והסמכות נמצאות בידי שר האוצר ורשות המסים. כבר בימים האלה נערכים דיונים כדי לקבוע מה תהיה נוסחת הפיצויים לעניין הנזק העקיף. אנשי המשרד הבכירים שותפים לדיונים, כי אנחנו רואים את עצמנו כמייצגי בעלי העסקים, כמו שאנחנו עושים בכל ימות השנה. אז אנחנו מייצגים את האינטרס של העסקים הקטנים עד הגדולים בצורה הטובה ביותר. יותר מזה, הנחיתי את הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ואת סניפי ה"מעוף", מה שנקרא פעם מט"י, סניפי השטח שלנו, לעבוד במתכונת חירום. הם יודעים להוליך את העסקים הקטנים, ממש לתת להם יד ולהגיש להם את התהליך כדי לפנות לענייני הפיצויים. זאת אומרת, יש מי שמוביל אותם בעניין הזה. עלתה פה גם סוגיית האשראי. אני לא יודע היום כמה אתם יודעים, אבל יש לנו קרן ערבות מדינה לעסקים קטנים ובינוניים, שבכלל, בלי קשר למצב החירום, הגברנו פי-חמישה את הקצאת האשראי לעסקים קטנים ובינוניים בשנה שעברה ביחס לשנה הקודמת – מ-400 מיליון ל-2 מיליארד שקלים של הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים. עשינו את זה על-ידי פישוט דרמטי של תהליך הרישום. פשוט באנו, ישבנו על הטפסים, ראינו שזה מסובך, והקלנו מאוד, ופתאום זה עלה פי-חמישה. ועכשיו הכפלנו. תכל'ס, אין היום מגבלה בתחום. ותדעו עוד נתון מדהים: חצי מהפונים לקבלת ערבות מדינה מקבלים – אין לזה אח ורע: אחד מכל שני פונים מקבל מאתנו ערבות. אנחנו סך הכול רוצים לבדוק שמדובר בהלוואה סבירה, בעסק אמיתי, לא דבר אוורירי. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> רגע, אני אשלים. נוסף על כך, הסוכנות נותנת סיוע לעסקים במילוי הטפסים למס רכוש בגין אובדן ההכנסות, כי יש פה טופסולוגיה ואנחנו עוזרים גם בדבר הזה. הסניפים פתוחים במתכונת מיוחדת, ומתבצע מעקב צמוד אחרי היקף הפונים לקרן ערבות המדינה, כמו גם לסניפי ה"מעוף", כדי לאתר בעיות. המשרד גם מקדם קול קורא, כרגע לפלטפורמות אינטרנטיות, שיפרסמו עסקים מהדרום כדי לעודד רכש מהאזור הזה. אנחנו נמצאים בימים של לחימה, והחשיבות היא במתן עזרה ראשונה וסיוע מיידי, אבל כמשרד הכלכלה אנחנו צריכים לחשוב ולהפעיל תוכניות גם ליום שאחרי ולטווח הארוך כדי לעודד צמיחה; הרי זה ייגמר עוד כמה ימים. אז המשרד פועל באזורי התעשייה ספירים ושדרות; יש להם שם בעיה של לחצי מים נמוכים מאוד, וזה בא לידי ביטוי באירוע המפעל הזה שעלה באש. בשדרות נאלצו לסגור אזורים של שדרות למים כדי שיהיה לחץ מים לכבות את האש. כביש גישה נוסף לאזור התעשייה – יש שם בעיה משמעותית. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה עם החשמל – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> כדי לפתח את התעשייה והתעסוקה, מרכז ההשקעות במשרדי יערוך בשנתיים הקרובות הקצאות מיוחדות בתנאים מועדפים לסבסוד שכר בקליטת עובדים חדשים. אני הגשתי לוועדת הכספים, ביחד עם שר האוצר, תקנות לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, כך שתהיה תוספת של 25% על המענקים שקובעת ועדת המחקר של המדען הראשי לתוכניות באזור שדרות ועוטף-עזה באופן גורף, אוטומטי – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – גם ללא קשר לכלום. במעונות-היום אנחנו מוסיפים עוד 6 מיליון כתקציב ייעודי למיגון של עוד שלושה מעונות תלת-כיתתיים חדשים בשדרות – אנחנו גם תכף נדבר על הנושא הבא. אנחנו פועלים גם למיפוי הצרכים והתקציב הנדרש כדי להרחיב את ההיצע של מעונות-היום. בשנת הלימודים הבאה תינתן למתגוררים בשדרות ועוטף-עזה דרגת הסבסוד המקסימלית לשני הורים עובדים. זה דרמטי, הדבר הזה. מערך החירום, משק לשעת-חירום, מפעלים ועובדים חיוניים – מצוי תחת אחריות משרדי. אנחנו עורכים גם ביקורי פתע. בסך הכול המצב הוא טוב. אנחנו מבצעים הערכות מצב כמה פעמים ביום בהתאם לצרכים שעולים מהשטח. במסגרת זו חתמתי על הצווים הרלוונטיים לאפשר פעילות סדירה וחיונית במשק. כך, למשל, התרתי העסקה בשעות נוספות חריגות לעובדים בתחום האבטחה, זה ענף שחווה מחסור בגלל גיוס המילואים, הגיעו פניות בעניין ונעתרנו. המשרד גם ערוך לגיוס עובדים חיוניים במשק, כמו גם הגנה והבטחה של אספקת מוצרים ומצרכים חיוניים שבאחריות המשרד. המשרד על כל היחידות שלו ערוך לקבלת פניות הציבור, ואנשי המשרד עושים שעות ארוכות במענה ובסיוע מיידי למה שצף מהשטח – אני חייב להגיד לכם, במסירות יוצאת מן הכלל. המשרד בשגרה משקיע משאבים מאוד גדולים בפיתוח עוגני תעשייה והרחבת המגוון התעסוקתי בדרום, ובאזור קו האש בפרט. הנחיתי את בכירי המשרד להמשיך ולבחון כל כלי סיוע נוסף שניתן להפעיל במצב הנוכחי וגם להכין תוכנית לשיקום וסיוע ליום שאחרי. אנחנו לא נעזוב אותם גם ביום שאחרי. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר נפתלי בנט. לפני שאנחנו עוברים להצבעה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> עמדה נוספת מהמקום. אדוני השר, אתה רוצה – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> כספים. <היו"ר יוני שטבון:> המציעים רוצים את ועדת הכספים. התנגדויות? טוב, עמדה נוספת של חברת הכנסת גילה גמליאל, ברשותך. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> אה, בסדר גמור. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. אני אישרתי שתי עמדות נוספות, דקה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, ברגע זה שאנחנו יושבים ודנים כאן, יושבים במליאה כאן שלושה, לפחות ארבעה חברי ועדת הכספים שלא יכולים לרדת למטה מפני שאישרו להם דיון בוועדת הכספים באותו זמן שאנחנו מקיימים כאן דיון. האם אתה חושב שזה נכון לעשות את זה כאן? על מע"מ פלוס – לא יודע בדיוק מה. <קריאות:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> האם אתה חושב, אדוני, שאני אמור להיות כאן, כשיש לי עוד זמן קצר הצעה שלי לסדר-היום, ואני אמור גם לרדת למטה ולדון שם, כשהיושב-ראש מוסר לי כל הזמן מכתבים. אני לא מוכן לעבור לסדר-היום על זה שאנחנו לא יכולים להשתתף בישיבת ועדת הכספים. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב ליצמן. חברת הכנסת גילה גמליאל, עמדה נוספת, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני רוצה תשובה. <היו"ר יוני שטבון:> אני מוסר הערה בפרוטוקול, ונעלה את זה בבקשה ליושב-ראש, בשמחה. <גילה גמליאל (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברות כנסת, ראשית, אני חושבת שהדיון היום, שאישרנו בנשיאות של הכנסת, הוא כל כך חשוב, על מנת שגם בימים אלו, עם כל הבעיה שקיימת בפן הביטחוני, בסופו של יום, המשפחות האלה צריכות להתמודד גם בהיבט הכלכלי, ולא יעלה על הדעת שכאן אנחנו לא ניתן את המענה. אבל, כבוד השר, אני חושבת שאני וגם חבר הכנסת יצחק כהן, כשאנחנו מגישים הצעה לגבי צירופן של אשקלון ואשדוד, לא ממש שמעתי תשובה מהשר לגבי שתי הערים האלה, איך אכן נכנסות כל ההטבות בגין ההיבט של המלחמה לערים המדוברות, וגם באופן כללי, אני חושבת שכאן צריכה להיות ראייה רחבה; מדובר בפרק זמן לא פשוט ולא קטן, מדובר בהרבה, מאות, עסקים קטנים ובינוניים שצריכים להתמודד עם המצוקה הזאת. <קריאה:> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, אני מצפה באמת שהשר כן ייתן מענה על הדברים שנאמרו. אני חושבת שזה מאוד חשוב שבשיח הזה ישיב השר גם על אשקלון ואשדוד, שממש נמצאות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> הערים האלה נמצאות בחזית של הפעילות. זה נכון שבמקביל לשיח כאן במליאה יש הדיונים בוועדת הכספים, במיוחד בשיח הזה שהוא כל כך קריטי וחשוב, והיה חשוב לנו לבוא לכאן ולא להיות בוועדת הכספים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> אבל זה כהערת אגב. עכשיו לעצם המהות, חבר הכנסת עיסאווי – – – <היו"ר יוני שטבון:> – – – אם אפשר לקצר. <גילה גמליאל (הליכוד):> כן, אז אני מקצרת. מה שאני מנסה לומר, כבוד השר, שאני בהחלט מצפה כן לקבל מענה היום, כאן בדיון הספציפי הזה, לגבי אשקלון ואשדוד. מה ההתייחסות? שם יש ציבור רחב שכן צריך לתת את הדעת – ואני מצפה לקבל תשובה ממוקדת ומדויקת בנושא הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> ובכלל, אנחנו צריכים פה לתת את המענה גם בהיבט הכלכלי, לא רק הביטחוני. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת גילה גמליאל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> לפני שאנחנו עוברים להצבעה, השר נפתלי בנט ישיב על הדברים שנאמרו עכשיו. בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא היה דבר כזה. לתת אישור בדיון כזה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת, הדברים התקבלו ואנחנו מעבירים את הנושא עכשיו ליושב-ראש. <קריאות:> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לגבי שאלתם של חבר הכנסת יצחק כהן וחברת הכנסת גילה גמליאל, לגבי יישובים שחורגים מהקו הנוכחי, אנחנו קיבלנו החלטת ממשלה שבתוך חודש ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה תבנה תוכנית שתאגם כספים או תיצור כספים חדשים בדיוק לטיפול כולל באזור, כולל התייחסות מפורטת ליישובים. זה לא רק הערים האלה, גם נתיבות נמצאת בדיוק מחוץ לקו. אז הנושא הזה עלה, ואנחנו בתוך ארבעה שבועות נציג תוכנית לטיפול באלה שבדיוק חורגים. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. אני מבין שהמציעים רוצים חלקם כלכלה, חלקם כספים. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת באסל גטאס, כספים מקובל עליך? <באסל גטאס (בל"ד):> לא, אני מבקש כלכלה. <היו"ר יוני שטבון:> זה יעבור לוועדת הכנסת, אם ככה. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> נצביע לאיזו ועדה זה יעבור. כן, לוועדה. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> המציעים מציעים את ועדת הכלכלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים אם הנושא יועבר לוועדת הכלכלה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> הנושא עבר ליושב-ראש הכנסת, אמרתי את זה פעם ופעמיים. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא התקבל ויועבר לוועדת הכלכלה. <קריאות:> – – – <הצעות לסדר-היום> <היעדר מיגון ראוי במעונות-יום, במיוחד ביישובי הדרום> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 3621, 3637, 3639, 3642 ו-3665: היעדר מיגון ראוי במעונות-יום, במיוחד ביישובי הדרום. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. תיקון: חברת הכנסת מיכל בירן, ראשונת הדוברים, ואחריה – חבר הכנסת מרדכי יוגב. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> הנושא הועלה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת מיכל בירן – – – נא לאפשר לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מעלים סוגיה שלא קיבלנו עליה תשובה. <היו"ר יוני שטבון:> השר עולה שוב פעם, גם בנושא הזה, תוכל לשאול אותו שוב. <קריאה:> לא. אבל איך אפשר – – –? <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאות:> אני חברה בוועדת כספים. איך אפשר – – –? <היו"ר יוני שטבון:> אני מעביר את הנושא עכשיו ליושב-ראש הכנסת; אמרתי: ברגעים אלה זה עובר ליושב-ראש הכנסת. <קריאות:> – – – <מיכל בירן (העבודה):> אני מצטרפת לבקשה הזאת – שימתין הדיון בוועדת הכספים. <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, תקשיבו טוב – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תפסיק את הדיון. <היו"ר יוני שטבון:> אני לא מפסיק את הדיון. אני לא מפסיק את הדיון. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> אני מעלה את הדיון ליושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת ליצמן, חבל שאני אוציא אותך, חבל. אתה רוצה לצאת? תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת מיכל בירן. <מיכל בירן (העבודה):> אני רק מחכה לתשובה. אני חברה בוועדת הכספים, ונמנעת ממני כרגע זכותי להיות שם ולהשתתף בדיון, ואני נאלצת לבחור "בחירתה של סופי" בין ההצעה הזאת לבין הדיון בוועדת הכספים. <היו"ר יוני שטבון:> הנושא התקבל. אנחנו מעבירים את זה עכשיו ליושב-ראש הכנסת. תודה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברת הכנסת בירן, תקפיאי את הישיבה לכמה דקות, שנקבל תשובה. <קריאות:> – – – <מיכל בירן (העבודה):> אז אני רוצה להקפיא את הישיבה ולקבל את התשובה. אני ממתינה. <היו"ר יוני שטבון:> אני ממשיך את הדיון. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – עד שתהיה החלטה. <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, תקשיבו טוב: אני לא מפסיק את הישיבה. הנושא עכשיו עבר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> שנייה. אתם רוצים להקשיב או שאתם רוצים – – –? הנושא הועבר עכשיו ליושב-ראש הכנסת. בדקות הקרובות נקבל תשובה. <מיכל בירן (העבודה):> אז בוא ונמתין לו. <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ובעוד כמה דקות תהיה תשובה. הכי פשוט. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, חברת הכנסת מיכל בירן. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש – – – כאן זה דיון על המלחמה, ולמטה בוועדת הכספים זה דיון על אפס, על אפס. <היו"ר יוני שטבון:> – – – בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. חבר הכנסת גפני, חבל שאני אוציא אותך בגלל נושא כזה חשוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה כן להתחיל במחאה על זה שמאלצים אותי לבחור בין שני תפקידים שהם חלק מתפקידי כחברת כנסת. זכותי וחובתי להיות עכשיו בוועדת הכספים, אם מתנהל בה דיון על תוכנית שתעלה 2.4 מיליארדי שקלים, שבגללה לשר הרווחה המצוין שלנו לא יהיה כסף לכל מסקנות ועדת אלאלוף. אין לי יכולת להיות שם. זה או זה או לוותר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכנסת לא עוזרת לך למלא את תפקידך הפרלמנטרי. <מיכל בירן (העבודה):> לחלוטין. ומצד שני, להגיד שאני אוותר עכשיו על ההצעה הזאת לסדר-היום, על גן-הילדים בניר-עם, זה לא סביר, ואני מביעה פה את מחאתי. האם יש תשובה? <היו"ר יוני שטבון:> לא, עדיין לא. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל כאן זה דיון על המלחמה – – – <היו"ר יוני שטבון:> לא, עדיין לא. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> כאן זה דיון על מלחמה – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת גפני, פעם ראשונה. חבר הכנסת גפני, פעם ראשונה. תודה. חברת הכנסת מיכל בירן, תמשיכי. <מיכל בירן (העבודה):> ולענייננו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – שישה חברים מוועדת הכספים נמצאים פה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> אם אתם רוצים למשוך את הדיון שלכם, בבקשה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כולנו מחכים להחלטתך. ועדת הכספים מתנהלת עכשיו, בזמן שאני, כחברת כנסת שאושרה לה בנשיאות הצעה דחופה לסדר-היום בנוגע לגן-ילדים בניר-עם, וועדת הכספים, שבה אני חברה, ויושבים פה חברים נוספים מוועדת הכספים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שישה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> וממלאי-מקום – – – <מיכל בירן (העבודה):> שישה חברים בוועדת כספים, נמנעת מאתנו הזכות להשתתף גם בוועדת כספים שדנה במקביל, שמתעסקת במע"מ, ויכלה להמתין גם ליום אחר, ואנחנו מבקשים שתעצור את הדיון בוועדת כספים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נושא קריטי וחשוב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> במיוחד שהנושאים פה כבדי-שקל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, תודיע בבקשה שדיברנו עם ועדת כספים. לא יתקיימו שום הצבעות, יחכו – – – <קריאות:> לא. – – – <מיכל בירן (העבודה):> אבל הדיון הוא חשוב. חלילה, לא ירמוז יושב-ראש הכנסת שהדיון לא משמעותי. <היו"ר יוני שטבון:> תודה. אני רוצה לחזור על הודעת יושב-ראש הכנסת. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת ליצמן, אני רוצה לחזור על הודעת יושב-ראש הכנסת. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מפקיר אותנו, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יוני שטבון:> בהמשך הדברים שלכם – לא יתקיימו הצבעות בוועדת הכספים בשלב זה. אנחנו ממשיכים בדיון. <מיכל בירן (העבודה):> אבל בכנסת חשובים גם הדיונים, לא רק ההצבעות. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – לא יכול להיות – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת ליצמן, פעם ראשונה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא אכפת לי, תוציא אותי. לא אכפת לי – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת, פעם שנייה. ליצמן, חבל, חבל, זה נושא חשוב. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא אכפת לי – – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, חברת הכנסת מיכל בירן. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> שתי דקות. <מיכל בירן (העבודה):> אוקיי. ולענייננו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לענייננו, מדברים כרגע שיש בו-זמנית שני דיונים – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת ליצמן, חבל, אתה רוצה שאני אוציא אותך? חבל. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תוציא אותי. לא פעם ראשונה – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבל. יש פה החלטה, אנחנו ממשיכים. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לענייננו – – – <מיכל בירן (העבודה):> – – לענייננו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת ליצמן, פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. בבקשה. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מפני שאתה ערבי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגידו את זה, הכי קל להוציא אותי – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – למה? רגע, מה קרה – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת ליצמן, ביקשתי, זה מפריע לדיון. חבל. אחרי ההחלטה. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> לא, לא, לא. בסדר גמור, תצא בנחת. (חבר הכנסת יעקב ליצמן יוצא מאולם המליאה.) <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> הדיון מספיק חשוב. בבקשה, חברת הכנסת מיכל בירן. <קריאות:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> צריכים לצאת כולם. <היו"ר יוני שטבון:> כן, בבקשה, חברת הכנסת מיכל בירן. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם התסריטאים של "פולישוק" היו מכניסים את הסיפור שאני הולכת לספר לכם עכשיו לפרק בסדרה, היו אומרים להם כמשוב שזה כל כך מופרך שזה לא אמין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיכל בירן (העבודה):> במה הסיפור מדבר? מדובר בגן-ילדים בקיבוץ ניר-עם, שנמצא מרחק יריקה מהגבול, חי את חייו תחת אש יומם וליל. היה גן-ילדים, שעמד בכל התקנים שמגיעים לו כמעון-יום של משרד הכלכלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיכל בירן (העבודה):> עיסאווי, עכשיו אתם מפריעים לי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, 35% הצביעו מרצ שם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה לא יכול להוציא את ליצמן ולא להוציא אותי – – – <מיכל בירן (העבודה):> בקיצור, אז היה לנו גן-ילדים בניר-עם, שהיה גן מתפקד ומתפעל ועומד בכל התקנים של משרד הכלכלה. מגיע פיקוד העורף, גם הוא מדינת ישראל, זרוע אחרת של מדינת ישראל, מחליט למגן את הגן. נשמע מעולה. עד כאן הכול בסדר. עושים את כל השיפוץ, מחליפים את כל הקירות, ממגנים את כל הגן, אבל מה, במהלך השיפוץ של הקירות החיצוניים נגרם נזק לפנים הבניין. מה עושים במדינה מתוקנת? מטפלים בזה. אבל לא, במדינת ישראל, במדינה שבה שר הכלכלה הוא נפתלי בנט, זה לא התסריט שמתרחש. אומר משרד הכלכלה: לא, אנחנו מצטערים, גן-הילדים הזה בניר-עם עכשיו לא עומד בתקן של משרד הכלכלה. אבל – אומרים חברי הקיבוץ: אבל קודם, לפני שפיקוד העורף עשה את השיפוץ, הוא כן עמד בתקנים של משרד הכלכלה. פיקוד העורף הרס, שמדינת ישראל – אנשים לא אמורים לדעת מי ומה; יד שמאל ויד ימין, לא יודעת כל אחת מה השנייה עושה – – – <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מפסיקים את הדיון – – – <היו"ר יוני שטבון:> לא. הדיון בוועדת הכספים נמשך, אנחנו ממשיכים. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיכל בירן (העבודה):> אני ממשיכה. <היו"ר יוני שטבון:> אתם מפריעים לקולגה שלכם מוועדת הכספים. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – שישה חברי ועדת כספים לא יכולים – – – <מיכל בירן (העבודה):> בקיצור, אנחנו מגיעים למצב. היה לנו גן שעמד בכל התקנים, מגיע פיקוד העורף, משפץ אותו. בגלל השיפוץ של פיקוד העורף הגן עכשיו לא עומד בתקנים של משרד הכלכלה. נדרשים מאות-אלפי שקלים בשביל לשפץ אותו, שיהיה שמיש שוב. אבל מה, מי ישלם? פיקוד העורף אומר: זאת לא אחריותנו, משרד הכלכלה אומר: זה לא אחריותנו, ומי נתקע באמצע, מי נופל בין הכיסאות? הילדים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> איפה זה – – – <מיכל בירן (העבודה):> בניר-עם, ממש ליד הגבול. אז מה עושים האנשים? הרי את הילדים צריך להפעיל, והכסף – זה מעון-יום של משרד הכלכלה. מעבירים אותם למבנה סמוך שאינו ממוגן, כשמטרים ספורים משם נמצא מבנה שהשקיעו בו את כל הכסף של המיגון ולא משתמשים בו כי תוך כדי המיגון נהרס כל זה. עכשיו, מה ההשלכות של זה? סיפרה לי עמית וייץ, שהיא מנהלת חינוך הגיל הרך בניר-עם; הייתה בישיבת הוועדה שניהל חבר הכנסת אבישי ברוורמן אך אתמול. היא גם מנהלת חינוך הגיל הרך וגם יש לה ילדים; יש לה שני ילדים, אחד מהם נמצא באותו גן ואחד נמצא בגן אחר. כל פעם שיש אזעקה, הילדים בגן לא ממוגן, הגננות נמצאות שוב ב"בחירתה של סופי", צריכות להחליט איזה ילדים – אי-אפשר, יש מגבלה פיזית, בסוף כל גננת יכולה לתפוס שלושה-ארבעה ילדים מקסימום, ויש 15 ילדים בגן. היא אומרת שהילד הקטן שלה, בפעם הראשונה שזה קרה ושוב גררו אותו לשם, הוא בכלל רצה להישאר עם המשחקים שלו, והגננות, שתי גננות מנסות למשוך את כל הילדים, ועכשיו הוא בטראומה, כל פעם כשהוא שומע את האזעקות הוא כולו מתכדרר. יותר מזה, מכיוון שילד אחד נמצא בגן כזה וילד אחר – הם כבר יודעים לבד, כשמתחילים ה"'קסאמים" הם יודעים איזה ילד נשאר בבית ואיזה ילד הולך לגן, כי הרי בסוף אף אחד לא ישלח ילד כשיש סכנת רקטות, והיא לא דמיונית, היא לא תיאורטית – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> בניר-עם זה כל הזמן – – – <מיכל בירן (העבודה):> בניר-עם זה קורה כל הזמן, וממש 300 מטרים מהגן הזה עדיין נמצא "קסאם" שנפל להם באמצע הקיבוץ. זה לא מדע בדיוני, זאת לא סכנה תיאורטית. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> אני רוצה לסיים רק את הנקודה. בקיצור, הדבר הזה הוא בלתי סביר. עכשיו, שר הכלכלה נפתלי בנט, עמדת פה, הצהרת הצהרות על זה שהמשרד שלך הוא כלכלי וחברתי. חלק מהדברים הם בכלל לא בתחום סמכותך. זה נכון, משרד האוצר הוא זה שמחליט על הנוסחאות של הפיצויים, אבל יש לך גם יכולת לדחוף וללחוץ שם. באותה ישיבת ועדה שניהל חבר הכנסת אבישי ברוורמן קיבלנו תשובה שבכלל עוד אין נוסחה, אין נוהל. האנשים בינתיים מוציאים את הכסף והעסקים שלהם נפגעים, ולא ידוע אפילו מה הם אמורים לעשות בשביל לקבל את הפיצויים בחזרה. יש דברים שאתה יכול ללחוץ לגביהם, אבל הם לא בתחום סמכותך; הדבר הזה הוא בתחום סמכותך – – <קריאה:> – – – <מיכל בירן (העבודה):> – – זה ממש ביורוקרטיה. ילדים קטנים נופלים בין הכיסאות בעניין שהוא לא פחות מחיים ומוות, שאתה יכול לפתור בזה שתיתן הוראה פשוטה שישבו כל הנוגעים בדבר, ימצאו דרך לפתור את הדבר הזה, כדי שהם יוכלו לשפץ גם את פנים הגן הממוגן, ושהילדים יוכלו לא לבחור בין פעילות חינוכית ותרבותית במקום שמאפשר ומתאים לילדים – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת מיכל בירן, אני רק מעדכן. ברשותך, אני מעדכן – מה שביקשת בתחילת הדברים: ועדת הכספים נעצרת, הדיונים נעצרים שם לחצי שעה ברגע זה. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> תודה רבה. ואני מודה ליושב-ראש הכנסת על זה שהוא עוצר את הדיונים ויאפשר לנו, חברי ועדת הכספים, להיות נוכחים – – <משה גפני (יהדות התורה):> יפה – – – <מיכל בירן (העבודה):> – – גם בדיון במליאה וגם בדיון בוועדת הכספים. בקיצור, אני קוראת לך, שר הכלכלה, לעמוד בהצהרה שהצהרת פה על משרד שהוא גם כלכלי וגם חברתי – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז צריך להחזיר את ליצמן. <מיכל בירן (העבודה):> – – חוץ מהמילים הגדולות, כאן יש לך מעשה קטן שיכול לשנות את חייהם של ילדים. אני מאוד מקווה ובטוחה שתעשה את זה אף שהם לא גרים ביצהר אלא בניר-עם, ושהדבר הזה, אפשר יהיה לפתור אותו בקלות, באותה מידה כמו שהיה נפתר בכל מקום אחר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מיכל, עד להערה – – – דיברת לעניין, חבל – – – <היו"ר יוני שטבון:> ההערה האחרונה – אני אומר את זה פה, מנסה להיות אובייקטיבי – ההערה האחרונה הייתה מיותרת. למה להכניס גם את הנושא הזה עכשיו? מיותר. <מיכל בירן (העבודה):> ולסיום, אני מקווה שאת הדבר הזה אפשר לפתור. אני משתתפת בצער הרב של משפחת חנין; דרור חנין, ההרוג שלנו במלחמה הזאת. אני מקווה שאפשר יהיה לסיים בקרוב את המבצע הזה בלי שנשלם בעוד דם מיותר שיישפך כאן בשני הצדדים. זכותה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה ולשמור על ביטחונם, אבל גם צריך לראות שלא נכנסים להרפתקאות שלא יהיה אפשר לצאת מהן אחר כך. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <מיכל בירן (העבודה):> אני מודה לכם. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת מרדכי יוגב, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, כבוד שר הכלכלה נפתלי בנט, שר הרווחה מאיר כהן, חברי הכנסת, אורחים, כולנו באמת משתתפים בצער של משפחתו של ההרוג הראשון במערכה הזאת, ואני מקווה שגם האחרון, ומאחלים גם הצלחה לחיילינו, והרבה חוסן לכל תושבינו מהדרום ועד הצפון. אני מודה שאני הגעתי לדיון הדחוף במליאה דרך בקשה לדיון בוועדה לזכויות הילד. חיברו את הבקשה שלי לכאן, למליאה. דיברנו על כך גם בוועדה לזכויות הילד, גם עם האחראית למעונות במשרדך. כך בקשתי צורפה לבקשתכם. אני לא בטוח שאני עולה על האנקדוטה, כבוד שר הכלכלה, ואם מיכל בירן – אני לא בטוח שאני צודק; חברתי מיכל, נדמה לי שהדוברת של שר הכלכלה תזדקק למעון בקיבוץ ניר-עם, כך שראשו נתון לקיבוץ ניר-עם. אני צודק? את שומעת אותי, חברת הכנסת מיכל. <מיכל בירן (העבודה):> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> נדמה לי שיש לו עניין אישי לטפל במעון של קיבוץ ניר-עם, אז לא לקחת אותו למקומות שאינם נכונים בטיפול במגזר זה או אחר. <משה גפני (יהדות התורה):> אז זה שוב ייפול בין הכיסאות, מפני שאם יש לו עניין אישי, הוא לא יוכל לטפל בזה. הוא יעביר את זה ליאיר לפיד, ויאיר לפיד לא יודע – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> לענייננו ולעומקו של עניין. לענייננו ולגופו של עניין, כולנו, וגם אני, סיירנו ומסיירים באזורי הדרום. מבחינתי לקחתי לי תת-נושא, שהוא מרכיבי הביטחון האזרחיים שדרושים ליישובים, משום שזה נושא שאני מתעסק בו בוועדת החוץ והביטחון. כנושא משיק לו, גם מהיותי חבר בוועדה לזכויות הילד, ראיתי את נושא הפעלת המעונות בשעת חירום. ראיתי אותו בשני היבטים; האחד הוא היבט כוח-האדם, איך אתה מנייד 15, ואפילו 25 תינוקות, מינקותם ועד שלב תחילת הליכתם, למרחב המוגן בעת אזעקה. הדבר אינו פשוט, הוא מחייב תוספת כוח-אדם, עם איזו פקודה שתינתן לחיילות או לבנות שירות לאומי או לכוח עזר מתנדב אחר. הדבר השני הוא באמת נושא המיגון של הגנים ובתי-הספר. ואת פה, חברתי מיכל, עירבת בין שניהם. לפני כמה שנים נתקבלה ההחלטה למגן ב-0–4 את כל מוסדות החינוך מיגון מלא, גג וקירות, ועד 7 – לראות אם המיגון הוא תקף ותקין. הפרויקט הזה המשיך להתבצע בעיקר במשרד החינוך, ואיפשהו נקטע במשרד החינוך בתקופה האחרונה, ובמשרד התמ"ת, הכלכלה דהיום, מעט קודם. הסדר המיגון הזה – אם אני רוצה ללכת לא אל השאלה, אלא לניסיון הצבת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת גפני, הישיבות הופסקו באופן רשמי – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> מדוע אתה מפריע לי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת עיסאווי פריג', באמצע נאום – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני מבקש לאפשר את הדיון פה. אתה לא מנהל פה דיון נפרד, מה זה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה רוצה שאני אתייחס לא יפה? אני יודע. <היו"ר יוני שטבון:> אתה נבחר ציבור, תכבד לפחות את המקום שאתה נמצא בו. מה זה, באמצע דיון ככה להתפרץ? זה לא קשור לכלום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, רציתי לעדכן את חבר הכנסת. <היו"ר יוני שטבון:> אתה יכול להגיד את זה בנחת, בשקט, לחבר הכנסת גפני. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת יוגב. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מבקש להסב את תשומת הלב שהראייה צריכה להיות ראייה כוללת, ונדמה לי שהאיום בצפון – ושם הוא מוגדר 0–9 – יכול לבוא לקראתנו מחר. טוב היה לראות ראייה כוללת. אבל יחד עם זה, לא להתעלם מהמציאות הנוכחית ואולי לראות ב-0–4 עבודה מיידית. אני שמעתי מהשר שהדברים כבר נעשים, אז רק אני מבקש לברך עליהם. אולי להקצות, כפי שאמרתי לשר, מכוח זה שאם יש 100 מעונות שעתידים להיבנות ב-2015, לצמצם בבניין ולקחת עשירית מזה לטובת מיגונם של אלה שזקוקים לכך. מדובר בילדים הכי רכים, העתיד הכי עתידי שאנחנו יכולים להגיד שיש למדינת ישראל, ולהקצות לכך תקציב ראשוני מתוך המשרד, תוך עבודה כוללת יותר בקבינט עם האוצר והביטחון, לראות את הראייה הכוללת של הצורך במיגונם של מוסדות החינוך לגיל הרך. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. אחרון הדוברים – חבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> היושב-ראש, תודה, שרים, חברי כנסת, קודם כול, כבן גרעין לשעבר בניר-עם, אני מכיר היטב – – – <מיכל בירן (העבודה):> וואו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, כן, כן. את רואה? אני מכיר היטב את הקיבוץ. זה קיבוץ שחטף המון. גם בין המבצעים, כשלכאורה היה פה שקט, או במרכז, הם ספגו, והם בטווח פצמ"רים, כך שזה בעייתי במיוחד. ברוח הזאת אני רוצה להתייחס לעוד כמה בעיות שיש לקיבוצים שיושבים על הקו ממש. המשותף לכל היישובים שאני אתייחס לבעיות שלהם – סיירתי שם בימים האחרונים לא מעט – הוא העובדה שהם יושבים ממש על הקו, במרחק של כמה מאות מטרים לפעמים. וכאמור, הבעיה העיקרית היא פצמ"רים, שהרי אין יירוט לפצמ"רים וההתרעה היא מינימלית. אני גם לא אגיד את השמות כי אני לא רוצה שיכוונו, חלילה, לשם. אבל יש קיבוץ שיושב ממש על הקו, ובנו מיגוניות, גגות כאלה מעל לבתי חינוך, בצורה הנדסית לקויה, ועכשיו הם קורסים ושוקעים ויש בעיה מהגג עצמו. זאת אומרת, גם בלי שנופל עליו פצמ"ר, הגג עצמו מסוכן. כשהיה שקט אמרו שלא דחוף לתקן, ועכשיו, כשיש לחימה, לא ניתן להשתמש במבנה כי הגג עצמו מסוכן ואולי יקרוס. יש קיבוץ אחר, ממש על הקו, במרחק הליכה קצר. כיתת כוננות – הקיבוץ עצמו צריך לדאוג בעצמו, הקיבוץ, שתהיה כיתת כוננות. אני אומר לך, השר בנט, אולי זה יותר רלוונטי בתוקף תפקידך כחבר קבינט ולא רק כשר הכלכלה. מדובר באנשים מבוגרים, שמקפיצים אותם באמצע הלילה. מסביב יש הרבה חיילים, והם לא משתתפים בפעילות הזאת, וזה נופל על חברי הקיבוץ. קיבוץ אחר, סמוך מאוד – לפני כמה חודשים היה להם רכב ממוגן לרבש"צ. לקחו את הרכב הממוגן, עכשיו הרבש"צ נוסע ברכב רגיל. צה"ל לקח לפני כמה חודשים ולא נתן חדש. באותו קיבוץ היו דיווחיות. זה קיבוץ שהייתה הרחבה כזאת, אז זה קצת מרוחק מהמרכז, וכשיש אירוע – והיו כמה אירועים בשבוע האחרון, שם, בקיבוץ הזה – אין דיווחיות לחברים. עלות התיקון של הדיווחית היא כמה עשרות שקלים למכשיר, ולא נותנים להם. ולפעמים אין דרך ליצור קשר. זה מקשה מאוד, במיוחד כשגרים במקומות האלה אנשים מבוגרים. ואני יכול להגיד גם ביחס לשדרות – שהיא לא קיבוץ שיושב על הקו, היא יושבת בערך 1.5 קילומטר מהקו – שדרות, אדוני היושב-ראש, לא מוגדרת כיישוב ספר עד עצם היום הזה, ולא רק לצורכי המבצע הזה. מעלות כן, שדרות לא. אני לא מצליח להבין את זה. אני לא מצליח להבין למה מכבידים שם על בעלי העסקים. חוסר ההגדרה של שדרות כיישוב ספר מקשה על האנשים שם לקבל את הפיצוי. זה תהליך ביורוקרטי בלתי נסבל. אני לא מבין את הסיפור. אני אומר, כל הדברים האלה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למס היא כן נחשבת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה? <משה גפני (יהדות התורה):> להטבות במס שדרות נחשבת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, אבל אתה צריך להסדיר את המעמד, ואולי שר הכלכלה יתייחס. לא צריך לבוא בבקשה מיוחדת. הרי אנחנו יודעים איפה זה נמצא. <היו"ר יוני שטבון:> משפטים אחרונים בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> וזה בלי קשר לפתרון הרצוי בעזה, שלדעתנו הוא פתרון מדיני ולא צבאי. אבל האנשים האלה שם, למה הם צריכים לשלם בבריאותם, ברכושם, על דברים שהם מובנים מאליהם? אני מוכן למסור את הפרטים לשר באופן אישי, במיוחד, את הדברים. שמעתי את האנשים. עמדתי נבוך ונכלם מולם. לא ידעתי להגיד, בתור חבר כנסת, איך לקחו לרבש"צ את הרכב הממוגן ולמה לא הביאו לו חדש. והוא צריך להסתובב כל היום וכל הלילה ממש על הגדר. זה דבר שהוא בלתי נסבל, וצריך לפתור את זה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה – חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, ילדים זו שמחה. כך אנחנו יודעים וכך אנחנו מכירים, וכך אנחנו משתדלים, וכך אנחנו מאפשרים. ואת זה אנחנו צריכים לזכור גם בימים שכאלו שלא אנחנו בחרנו ולא אנחנו הבאנו על עצמנו; אנחנו מוקפים, וזו לא הפעם הראשונה, וזו גם לא הפעם השנייה. הקיבוץ שמדובר בו עלה בשנת 1946, לפני הרבה מאוד שנים, עוד לפני שקמה המדינה. אנחנו מדברים פה על מעון לילדים, לילדים שלנו, שאינו ממוגן. פותח שר הכלכלה נפתלי בנט, שיושב כאן, ומדבר על המילואימניקים שהוא פוגש, שעזבו את הבית לפני שבועיים. עזבו שלושה וארבעה וחמישה ילדים. הילדים שלנו. והעורף חסון, והעורף איתן. אבל מה עם הילדים שלנו שאותו מילואימניק עזב? הם הולכים למעונות, הם הולכים לגנים שאין להם מיגון; גנים שהיה אמור להיות להם מיגון, ואין סדר, ויש בלבול, ואין כתובת אחת שאליה יש לפנות. גם מעונות וגם גנים שהם בפיקוח משרדך, אדוני שר הכלכלה, וראוי היה שפעם אחת נעשה פה סדר בכל מה שקשור לילדים שלנו. ואולי טוב שבימים הללו יש לנו האחווה וההבנה שאנחנו צריכים לבוא ולפתור גם בעיות שהשאירו קודמינו. כי נכון, אי-אפשר להאשים אותך שבשנה הזאת קרו כל הבעיות. אבל כן, הילדים שלנו קודמים, והביטחון שלהם קודם לכול. כדי שהעורף יהיה חזק, חסון, איתן, ממשיך, אנחנו צריכים לדאוג לביטחון של הילדים שלנו. שגם במקומות העבודה כולנו נמשיך וננסה ונשתדל. ובני-הזוג, שהולכים לבד, כי בני-הזוג שלהם או בנות-הזוג שלהם משרתים בצבא, אם בצווים מיוחדים ואם בצו 8, וכל העול עליהם – צריך לדעת שיש מקום בטוח, ראוי, נכון, לשלוח אליו את הילדים שלנו. כן, גן, פעוטון, מעון, צריכים להיות ממוגנים, ואם לא, צריכות להיות חלופות. ולא רק במקומות שיש להם אפשרות כלכלית, באופן נקודתי, שיכולים לבוא ולהגן, אלא באמת, בטח ובטח בכל אותם מקומות שנקבעו כיעדים מסוכנים אנחנו צריכים לתת את המענה. כן, ילדים זו שמחה, ילדים זה לא נטל, וטוב שכולנו נשנן את זה. זו לא בעיה חברתית אלא להפך, זו המתנה שלנו כחברה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> את זה את צריכה להגיד לשר האוצר. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – זו המתנה שלנו כחברה, ואנחנו צריכים לבוא ולהתגייס. אי-אפשר רק לבוא ולדבר על העורף ועל העורף וכמה העורף חסון, אלא לתת לו את האפשרות להיות חסון. אי-אפשר לבוא ולפטור, ולומר להורים – וגם פה, חברותי חברות הכנסת שיש להן ילדים קטנים צריכות לתת משמרות בפעוטונים ובגנים כדי שיהיו מספיק הורים שיפנו את הילדים ברגע שצריך, כי אין גם לאן לפנות ואין גם מספיק ידיים עובדות, כי בכל מה שקשור לילדים שלנו אנחנו מפקירים. רק אתמול קיימנו בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דיון על מצבן של הסייעות, על המקום שבלתי אפשרי בכלל להבין, המעמד, הסטטוס המקצועי שלהן, שאין להן יכולת אפילו להתאגד. גם בהסתדרות, כשהן מגיעות ומבקשות לבוא, אדוני היושב-ראש, לבוא ולהתאגד כמו בשאר משלחי היד במדינת ישראל, לא נותנים להן להתאגד. וכל הזכויות שלהן. והן אלו שמטפלות בילדים, מקבלות אותם בבוקר, מלוות אותם במהלך היום. כן, אנחנו צריכים – ואולי, אולי, בשעה הזאת, שאנחנו כולנו מתכנסים כאן ואין מקום לא לקואליציה ולא לאופוזיציה בשאלות הללו של הילדים, של הביטחון, של המיגון הזה, אנחנו צריכים כולנו לתת את הדעת. אבל, אדוני היושב-ראש, לא בכך זה נגמר. אני מקבלת פנייה מד"ר גניה אהרון-חננאל, שכותבת לי: אני בוגרת בית-הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, סטאז'רית לרפואה בבית-החולים איכילוב ובעלת תואר PhD באנדוקרינולוגיה ומטבוליזם. ולמה אני מספרת לך על כל תארי, היא שואלת, כיוון שאני קרייריסטית וכל מה שאני כותבת לך הוא לא התבכיינות, זהו סיפור חיי. ביום חמישי בלילה גויס אישי, אורי חננאל-אהרון, בצו 8. ביום זה הייתי בתורנות במחלקה, ושם קיבלתי את ההודעה על גיוסו. כן, זה בהחלט לא נעים לכל אחד וקשה לכל אחת ואחת, אבל לי יש תינוק בן 11 חודשים. אישי הוא המטפל העיקרי בתינוק, הוא מחכה בבוקר עד לבוא המטפלת, לרוב מחליף את המטפלת בערב, והוא ורק הוא נשאר עם התינוק בלילות שבהם אני תורנית בבית-החולים. אישי גויס בצו השעה, הלך להגן על העם והמדינה, אבל לילד שלו ולי אין שום הגנה. אני אמורה, אני מחויבת, אני נדרשת להמשיך לעשות תורנויות בבית-החולים ולעבוד כרגיל, כיוון שאין חוק המגדיר את חובתו וחובתי ואת הזכויות שלי כרופאה במקרים שכאלה. האם יש למדינה זכות לקחת גם את האבא וגם את האימא שלו? אני תורנית ביום חמישי, 17 ביולי. מי יחליף אותי? מי ייתן מענה לילד שלי? המחלקה שלי תומכת בי מאוד, מנסים לשחרר אותי עד כמה שיותר מוקדם, אבל אני נתונה לחסד. למה? מדוע אני צריכה להרגיש שעושים לי טובה? מדוע לבן שלי לא יכול להיות פתרון? אדוני השר, חסרים לנו מעונות במדינת ישראל, 700 מעונות חסרים. התקציב הועבר למשרדך וכבר כמה שנים לא ניתן פתרון. אדוני, בבקשה, בואו נקדם את סוגיית המעונות, ולא רק בימים שכאלו, כשאנחנו כולנו רוצים לשמור על החוסן החברתי; בטח בימים שכאלו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת משה גפני הוא אחרון הדוברים, לאחר מכן ישיב שר הכלכלה. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אדוני שר הכלכלה, אני הצטרפתי להצעה של חברת הכנסת מיכל בירן על המעון בניר-עם. אני עברתי חוויות דומות גם בשדרות – מיגון לא מתאים בבית-הספר של החינוך העצמאי. והאמת היא, ייאמר לשבחה של המערכת, זה אומנם היה בממשלה הקודמת, אבל ייאמר לשבחה של המערכת שאכן היא בדקה, ראתה שהמיגון שהיה שם היה מיגון לא טוב, ובמהירות החליפו את זה ופתרו את הבעיה. צריך לפתור את הבעיה הזאת במהירות הכי רבה האפשרית. יש בעניין הזה הרבה כשלים, בכל יישובי עוטף-עזה. דיבר פה קודם חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואני מצטרף לדברים האלה. באמת הייתי רוצה אולי רק להאשים אותך, אדוני שר הכלכלה, אבל אני לא יכול, מפני שהמציאות היא לא כזאת. אתה לא אשם בכל הדברים האלה; חלק גדול זה גם תקציב של משרד האוצר, משרד הביטחון. אבל התפקיד שלך זה לדאוג למעונות, וזה נושא הדיון. ואתה, כשר בכיר בממשלה, ואתה עומד בראש מפלגה גדולה שהיא חברה בקואליציה, אתה צריך לדאוג שתחת ידך לא יהיה כשל מהסוג הזה. ואם שר האוצר לא נענה לדרישה הזאת, שהיא דרישה לגיטימית, אתה צריך לפרוש מהקואליציה, או להגיד לו לפרוש. אתם לא יכולים לשבת יחד כשיש סכנה כזאת בתחום סמכותך, וזה באמת תלוי גם בתקציב. אני מאוד מבקש בעניין הזה – אנחנו כולנו נמצאים שם, אנחנו יודעים את הסכנה, ואנחנו יודעים שגם, בעיקר המעונות, שזה נושא הדיון אבל לא רק, נמצאים בסכנה מתמדת. אנחנו מקווים שזה יסתיים במהרה, אנחנו רוצים שתעשה כל שלאל ידך על מנת שהבעיה הזאת תיפתר. אני סיימתי את הנאום שלי, אבל אני רוצה, מכיוון שאנחנו מדברים על זה, אני רוצה להגיד שש עובדות. ואני אומר מראש: אין לי טלפון לקדוש-ברוך-הוא, אין לי. שלא יקום מישהו ויחשוב שאני עושה חשבונות שמים, אני רק רוצה לספר עובדות. עובדה אחת – שנעשים נסים גלויים במלחמה הזאת, גלויים לכל דבר ועניין. עצם העובדה ש"כיפת ברזל" מיירטת את הטילים, למעלה מ-90%, עצם העובדה שאפילו במקרים שטילים נופלים, ולא מצליחים ליירט אותם, אנחנו יוצאים בחסדי שמים, בנסים גלויים. והמקרה של אתמול – אני שולח את תנחומי למשפחה של דרור חנין, שהלך לסייע לחיילים, לתת להם, ונהרג, כולנו מרגישים שזה ההרוג שלנו, ואני שולח את תנחומי למשפחה. אבל אנחנו רואים בסך הכול נסים גלויים. יש עוד עובדה. זאת עובדה אחת. עובדה שנייה – שלומדי התורה ממשיכים ללמוד, לא נפגע לימודם, לומדים. ובכל ישיבה ובכל בית-מדרש ובכל בית-כנסת אומרים תהילים, מתפללים שיהיו נסים. אני לא מקשר, אם נבהלת, חבר הכנסת ברוורמן, אני לא מקשר, אני רק אומר עובדות. העובדה שיש נסים בסדרי-גודל בלתי נתפסים, העובדה שתלמידי הישיבות ממשיכים ללמוד כשכמה ניסו להפסיק את לימודם. לא הפסיקו – לומדים, מתפללים. אני גם מגיע לפעמים, כשאין כנסת ואני יכול, אני גם משתתף באמירת תהילים ובכול. עובדה שלישית – החליטה הממשלה שילדי שדרות החרדים, לא יהיו להם קייטנות. ילדי שדרות, שנמצאים תחת כל המערכת הזאת – זה גם ילדי שדרות, גם ילדי אופקים, גם ילדי קריית-גת, גם ילדי קריית-מלאכי. מי שהוא חרדי, אין לו קייטנה. זאת עובדה שלישית. עובדה רביעית – היום אין לאף אחד קייטנות. זאת עובדה רביעית. אני לא מקשר כמובן, חס וחלילה, אני לא יודע. <מיכל בירן (העבודה):> בלשון הפייסבוק קוראים לזה: רק שמתי את זה כאן. <משה גפני (יהדות התורה):> שמתי כעובדות. <מיכל בירן (העבודה):> רק שמתי. <משה גפני (יהדות התורה):> עד היום ההחלטה הייתה שילדי הדרום שהם חרדים, שהם גרים בשדרות, הם נמצאים בבית-הספר או בגן-הילדים או לא חשוב מה, הם על-פי החלטת הממשלה לא נמצאים בקייטנות. שיסתובבו ברחובות. והעובדה הרביעית היא שהיום אין לאף אחד. ועובדה חמישית – זה שפגעו בתקציב הישיבות החרדיות בעיקר, ובחינוך התורני החרדי בעיקר, ויכול להיות שחסכו כסף או העבירו את זה לאנשים אחרים, אבל קיצצו בתקציב של החרדים בדברים הקיומיים ביותר, ואפילו בקצבאות הילדים. והעובדה השישית – שמדינת ישראל חייבת היום להוציא הרבה יותר כסף ממה שקיצצו לחרדים במלחמה. אני חס וחלילה לא מקשר. איך אמרת? אני שם את – – – <מיכל בירן (העבודה):> רק שמתי את זה פה. <משה גפני (יהדות התורה):> שמתי על השולחן. קיצצתם מהישיבות החרדיות בעיקר, קיצצתם לחינוך החרדי בעיקר, קיצצתם לילדים. והנה, ראה זה פלא, עובדה שישית, המדינה עכשיו חייבת להוציא הרבה מאוד כסף, הרבה יותר ממה שקיצצו, בשביל דברים שכולנו היינו רוצים שלא יקרו. אני לא יודע מה הקשר בין ששת המקרים אבל אין לי ספק שיש קשר. אני לא יודע בין מי למי, שכל אחד יעשה את החשבון הזה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> הרב גפני, על זה יש רבנים שהיו אומרים: מה עניין שמיטה להר-סיני? <משה גפני (יהדות התורה):> אין עניין, רק לשים את הדברים על שולחן. <היו"ר גילה גמליאל:> ישיב שר הכלכלה נפתלי בנט, בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, החכמתי, ותמיד אני חושב שיש לך איזה קו ישיר שם, באינטרנט מאוד מהיר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ממש לא, ממש לא, אם הבנת ככה אני מכחיש. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לגבי "כיפת ברזל", באמת מערכת יוצאת מן הכלל, צריך אבל לדעת שאם מסתכלים היסטורית על מערכות בכל תחום טכנולוגי-צבאי, זה משחק חתול ועכבר. ב-1967 הרסנו לערבים את שדות התעופה; ב-1973 הטיל כופף את הכנף; ב-1982 המטוס כופף את הטיל. הפעם "כיפת ברזל" עובדת, הם לא יושבים ודורכים במקום. ובכלל, על משקל משפט שאמר מנהיג בריטי במלחמת העולם השנייה, אחרי נס דנקרק – אז הבריטים שלחו צבא לתוך אירופה והיטלר סגר על הצבא וכמעט השמיד להם אותו. ברגע האחרון הם הצליחו לסגת מעבר לתעלת למאנש חזרה הביתה וכולם חגגו. הוא אמר משפט מפתח: בנסיגות לא מנצחים מלחמות, בהגנה לא מנצחים מלחמות. זו הגנה קריטית, אסטרטגית, מדהימה, גאווה לאומית, אבל בסוף, האתוס הציוני והדרך מימי אורד וינגייט ועד היום הם לא בהגנה אלא בהתקפה. לגבי הסוגיה שעל הפרק – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ראש ממשלה הסכים להפסקת אש – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לגבי הסוגיה שעל הפרק – קודם כול, אני מברך, זה בעיני מקסים שיש כנסת שבאמת מאירה פינות ומטפלת. לגבי המעון המדובר בניר-עם, אני אומר בצורה מאוד ברורה, יש המצב הנוכחי ויש כשנחזור לשגרה. במצב הנוכחי נמצא פתרון לכל ילדי ניר-עם. כרגע אין ילד שנמצא בבניין מסוכן, נקודה. שלחתי היום את ראש מינהל החירום שלי, האחראי לכל מערך החירום של המשרד. הוא הגיע ליישוב, נפגש עם הגורמים הרלוונטיים ווידא. עכשיו אני אסביר: יש בניר-עם שני מעונות-יום, האחד ממוגן לחלוטין ויש בו שתי קבוצות, והשני עם שני ממ"דים ויש בו קבוצה אחת. לבקשת ההורים, המעון השני נסגר בעת הזאת, ופעלנו מול המועצה ומזכירות היישוב להעביר את הילדים למעון ממוגן לחלוטין. מעבר לזה, פה זה בדיוק האזור של שכל ישר. אנחנו יודעים שיש מבנה ממוגן נוסף שהמועצה מבקשת להסב לטובת מעון-יום. <מיכל בירן (העבודה):> הוא היה כבר מעון-יום. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני מבין. הרי יש שגרה ויש חירום; בשגרה, אני חושב שאת מסכימה אתי שאת רוצה לוודא שהוא בטוח, שהילד לא יינזק מחשמל, שהילד לא ייסרט – – – <מיכל בירן (העבודה):> אבל הוא כבר היה בטוח; בגלל פיקוד העורף הוא לא בטוח עכשיו, תטפלו בזה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> בסדר. לכן הסטנדרטים בשגרה הם א' והסטנדרטים בחירום הם אחרים, ואני כן מוכן ליטול יותר סיכונים של, נקרא לזה קיר עקום, אם יש מיגון. אז הנחיתי, אם יש צורך אני מאשר שיעבירו גם לשם, רק אין הצורך. ברוך השם נמצא פתרון. לגבי השגרה, יש יום אחרי. בניר-עם נמצא מבנה ממוגן שלישי שהמועצה מבקשת להסב. עלות ההסבה מוערכת ב-800,000 שקלים. הקיבוץ פנה לוועדת התמיכות ב-2013 בבקשה להסב את המבנה למעון, אולם במטרה לחלק את עוגת התקציב באופן שוויוני בכל הארץ מנוסחים מבחני תמיכה לפי קריטריונים ברורים, וניר-עם לא נכלל ברשימת היישובים שזכו לסיוע באותה שנה, עקב הקטנת התקציב על-פי החלטת משרד ראש הממשלה להעביר 8 מיליון שקלים דרך משרד הפנים למועצות ליישובי עוטף-עזה. על אף – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני השר – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> שנייה, אני רוצה להסביר משהו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני השר, החלטה של מי? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> על אף דחיית בקשת ניר-עם לתמיכה ב-2013, הובטח לראש המועצה שבנוהל התקצוב החדש ב-2014 לא תהיה מניעה לקבל תקצוב גם אם בפועל החלה בנייה בשטח. אני רוצה להסביר פעם אחת ולתמיד משהו על נושא המעונות בכלל. נכון, ירשנו שיטה מאוד מורכבת, מאוד מסורבלת, לתקצוב מעונות – מבחני תמיכה, לא נלאה פה. שורה תחתונה – ישב הרבה כסף ולא ידע להיפגש עם המעונות, כי ניסינו לטפל בכל הבעיות שבעולם. אנחנו עכשיו עבדנו, סיימנו תהליך, ובעצם אנחנו יוצאים ממש בימים אלה בנוהל תקצוב חדש, שעובד בעצם כמו במשרד החינוך: First In First Out – FIFO – עמדת בקריטריונים, תקבל את התקצוב. אני אדאג גם להושיט יד לניר-עם ולהכניס אותם, שיפנו מייד על ההתחלה והעסק יסתדר. השיטה היא כל הקודם זוכה עד שנגמר הכסף. זהו, זה גם עונה על השאלה הנכונה של חברת הכנסת עליזה לביא, איך לא מצליחים לממש. בשעה טובה, אנחנו פתרנו את הבעיה הזאת, ובימים הקרובים אנחנו ניתן את המענה בכל רחבי הארץ. אז יישר כוח לכם על הארת הסוגיה. <מיכל בירן (העבודה):> אנחנו נמשיך לעקוב. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> טוב מאוד. <היו"ר יוני שטבון:> תודה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני רק רוצה להגיד לך, ברוך השם שאתם עוקבים ומעמידים אותנו בפני מציאות, ואם אנחנו לא בסדר, מגיע לנו לחטוף על הראש. <משה גפני (יהדות התורה):> כל הכבוד, אבל ליצמן ואני הבנו שמי שהיה אשם בזה זה ראש הממשלה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. אדוני השר, לאיזו ועדה אתה רוצה להעביר את הנושא? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מה אתה ממליץ? <היו"ר יוני שטבון:> מה שהמציעים רוצים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מה אתם מציעים? <מיכל בירן (העבודה):> ועדת כלכלה. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת הכלכלה? <מיכל בירן (העבודה):> זה כבר היה בוועדת הכלכלה. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת הכלכלה. עמדה נוספת, של חברת הכנסת גילה גמליאל. <גילה גמליאל (הליכוד):> אדוני השר, בנושא המיגון של כל מעונות-היום עדיין יש לנו מצוקה אמיתית לקראת הבאות, פתיחת שנת הלימודים הקרובה. עם כל הרצון של המשרד, אני חושבת שכאן צריך בהחלט להציב את הגורמים של המשרד מטעמך שעבדו באופן ישיר אל מול הרשויות המדוברות גם בעוטף-עזה וגם אל מול שדרות – ששם, כידוע, עדיין אין מענה ל-500 ילדים. כלומר, עם כל הרצון והיצירתיות לתת פתרון, צריך לוודא שהתיאוריה גם תצא לפועל. וכאן אני חוששת קצת, מפאת העובדה שכרגע כל הגורמים שהיו אמורים לטפל בנושא המעונות והמיגון שלהם, והמשפחתונים, ולמצוא את החלופות של משפחתונים ממוגנים – וכידוע לך צריכים לבנות שלושה מבנים חדשים של מעונות בשדרות והם לא יוקמו בשנה הזאת, וצריך לבנות אותם לקראת השנה הבאה – וגם שם, אם לא נתחיל עכשיו לפתור את כל הבעיות, אז תהיה בעיה נגררת לשנה הבאה. ומשפחתונים, עדיין לא קיבלתם במשרדכם רשימות של מטפלות אופציונליות עם הסדר וסידור מיוחד לקיצור הדרישה של הכשרה של אותן נשים שכן תיקחנה על עצמן לנהל את המשפחתונים. ולצערי, בעת הזאת עדיין נמצאים בשדרות ובעוטף-עזה בהגנה אישית, אל מול בכלל עצם הקיום, ולא בהתמודדות לגבי מה יהיה לקראת שנת הלימודים הבאה. כבוד השר, אני מאוד חוששת שעלולה להיות פה בעיה אמיתית, ואני קוראת גם לך להרים את הכפפה ולתעל גם את הגורמים במשרדך – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <גילה גמליאל (הליכוד):> – – לא רק את המשאבים, גם את הגורמים, על מנת להוביל את הנושא הזה מייד לאחר הלוחמה כפרויקט ייעודי לפתרון הבעיה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת גילה גמליאל. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעות לסדר-היום. הנושא, לפי בקשת המציעים, יועבר לוועדת הכלכלה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הכלכלה. לפני שנעבור להודעת מזכירת הכנסת, אני רוצה לברך את קורס צוערים, קורס הקצינים מבה"ד 1 שהגיע אלינו. ברוכות וברוכים הבאים – על החשיבות הגדולה, שאתם בימים אלה נמצאים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014. תשובות שר החינוך שי פירון על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר – בהצעתם של חברי הכנסת יוני שטבון וקארין אלהרר בנושא: ההוצאה המופרזת הכרוכה בדרישת משרד החינוך מהעולים החדשים להגיש מסמכים ואישורים מתורגמים לעברית, לצורך הכרה בתארים האקדמיים שלהם; בהצעתו של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה: בטיחות בדרכים ובמתקני שעשועים לקראת חופשת הלימודים; בהצעתם של חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל: סכסוך העבודה במכללה האקדמית תל-אביב–יפו; בהצעתו של חבר הכנסת נסים זאב: אנשי חינוך מתנגדים ליוזמה לשלב מורים ערבים בבתי-ספר יהודיים; בהצעתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי: שילוב מורות ערביות ומורים ערבים בחינוך הממלכתי-דתי. תשובת שר החינוך שי פירון ושר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי על מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת שמעון אוחיון, נחמן שי, בועז טופורובסקי, דב חנין, אברהם מיכאלי וישראל אייכלר בנושא: זוכי פרס נובל לכימיה ובריחת מוחות מישראל. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <הצעות לסדר-היום> <מצב הקהילות היהודיות בעקבות גל האנטישמיות בעולם> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום, מס' 3651, 3663 ו-3671, בנושא: מצב הקהילות היהודיות בעקבות גל האנטישמיות בעולם. המציע הראשון, חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. ישיב השר נפתלי בנט. בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני אחריו? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אחריו – יעקב ליצמן. בבקשה, שלוש דקות. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אבקש לפתוח בתנחומים לבני משפחתו של דרור חנין, השם ייקום דמו. איש נדיב לב, אמיץ ומאיר פנים, שמצא את מותו מפגיעת רקטה בשעה שעסק בגמילות חסד, נתינה ועזרה לזולת. יהי זכרו ברוך. בהזדמנות זו אשא תפילה להחלמת הפצועים, אזרחים חפים מפשע, שכל חטאם הוא היותם יהודים בארץ-ישראל. אזרחי מדינת ישראל נמצאים בימים אלו תחת מתקפה אכזרית של טילים ורקטות, אשר משוגרים מתוך מטרת הרס והרג, ללא הבחנה בין עדות, מגזרים או מגדרים. צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון, העושים לילות כימים למען ביטחונה של מדינת ישראל, תחזקנה ידיכם. בימים אלו, שבהם עם ישראל נאבק על ביטחונו במדינתו-מולדתו, אבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת נושא כאוב מאוד. מרוב סערות בבית אין אנו נותנים את דעתנו על תופעה כאובה זו, אשר צפה ומתעצמת כמעט תמיד במקביל לפעולות ההגנה המוסריות, הצודקות וההומניות של צבא הגנה לישראל, והיא מצבם הקשה של יהודי התפוצות בשל עלייה מדאיגה באירועים אנטישמיים. באתר האינטרנט של הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות וכן במעט מאוד אתרי חדשות חרדיים פורסם כי שלשום התרחש בעיר רדאע שבתימן אירוע תקיפה חמור כנגד אחד מראשי המשפחות היהודיות הבודדות שנותרו בתימן. התושבים המקומיים אשר הביאו אותו לביתו סיפרו כי רכב על אופניו ונפצע קשה כאשר רכב מקומי, שנמלט מהמקום, פגע בו. לאשתו לא נמסרו פרטים נוספים על סוג הרכב או זהות הנוהגים בו. שני מקומיים שהביאו אותו עזבו מייד את הבית. יש חשש גדול שמדובר באירוע אנטישמי, אך המשטרה המקומית מעדיפה להתעלם ולא להתעסק בכך, ומעט היהודים שנותרו בעיר מעדיפים שלא לעסוק בנושא זה מחשש לשלומם, ולא לעורר עליהם את חמתם של התושבים המוסלמים. לא יעלה על הדעת כי אירוע חמור מהסוג הזה, אשר גם אם לא היה בו חשד לאנטישמיות, אלא תאונה תמימה של פגע-וברח, לא ייחקר כדין על-ידי רשויות השלטון בתימן. מאז ועד היום, אדוני היושב-ראש, לא נחו ולא שקטו שונאי ישראל. והנה היום ממש פורסם באתר האינטרנט של הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות כי במדינה מערבית ומתוקנת, כביכול, בחנות בגדים הממוקמת בלבה של שכונה יהודית בעיר אנטוורפן בבלגיה, סירבה המוכרת למכור לאישה בעלת חזות יהודית בנימוק כי "בשל המצב בפלסטין אינך יכולה לקנות כאן". לאחר שבעלה שב לחנות לבירור התקרית, הסבירה המוכרת כי זו הוראה שניתנה לה מבעלי העסק. השיחה עם המוכרת הוקלטה והוגשה תלונה למשטרה המקומית. כן, אדוני היושב-ראש, בעיר הבירה של צרפת, ערב ה-14 ביולי, יום הבסטיליה, אשר נקבע ונחקק בצרפת כיום אשר מסמל חירות, שאיפה לשוויון והכרה בזכויות האדם, התכנסו יהודי רובע 11 בפריז, בבית-הכנסת דון יצחק אברבנאל, ברחוב לה-רוקט בפריז, מטרים ספורים מאותה כיכר הבסטיליה, לכינוס של תפילה לשלום תושבי הדרום ושלומם של חיילי צה"ל. כאשר הסתיימה התפילה והם ביקשו לצאת לבתיהם מבית-הכנסת, מצאו עצמם עשרות גברים, נשים וטף מבוצרים בתוך בית-הכנסת מבלי יכולת לצאת ולהיכנס בשל הפגנה פרו-פלסטינית, שכללה אספסוף רב אלים, חמוש באלות, מוטות ברזל ואקדחי הלם חשמלי. אבקש מעל במה זו לקרוא לשלטונות צרפת לטפל ביד קשה בכל גילויי שנאה ואנטישמיות ולאפשר לתושביה ואזרחיה היהודים לחיות בביטחון, גם אם כל בקשתם היא בסך הכול לשאת תפילה בבית-הכנסת. ביודענו כי המאבק על ביטחונה של מדינת ישראל, מאבק צודק ומוסרי הוא – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. אני מבקש להתחיל לסיים. <יואב בן צור (ש"ס):> מייד. – – עלינו להעביר מסר חד וברור, הן על-ידי כנסת ישראל והן על-ידי נציגויות ישראל בעולם כי על תקריות גזעניות ואנטישמיות מכל סוג אסור לעבור לסדר-היום. חובה עלינו להציף ולתת את הדעת לתקריות חמורות אלו, לעשות הכול כדי למנוע הישנותן, ולוודא כי רשויות האכיפה במדינות אלו יעשו את הכול כדי להעמיד לדין את האחראים לכך. כן עלינו לפעול ביתר שאת לקיים את האמירה ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית וקיבוץ גלויות", לאפשר באופן מהיר ביותר העלאה של קהילות שנמצאות בארצות מצוקה ולעודד עלייה גם מארצות הרווחה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת בן צור. אני לא יודע אם זה היה נאומך הראשון, בכל מקרה, ברוך הבא לבית-המחוקקים. <קריאה:> הוא כבר נאם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני צריך להודות ליושב-ראש הקודם שהוציא אותי. לפחות בגלל זה ראו את האבסורד. מה שקרה, אף אחד לא היה כי כל חברי הכנסת היו כאן במליאה. וטוב שהוא תיקן את זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא אומר לי שגם ביקשו לקרוא לך בחזרה, היושב-ראש הקודם. הוא קרא לך בחזרה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני אמרתי. בסדר גמור. אגב, אני לא בטוח איפה היה יותר טוב, בחוץ או בפנים, אבל זה דיון נוסף. אדוני השר, מצבן של הקהילות היהודיות בעולם הוא מצב לא טוב, כל השנים, לא שייך אם המצב הוא מצב של מלחמה, לא מלחמה, המצב לא טוב. יהודים רדופים, בכל העולם לא אוהבים את היהודים, קל וחומר במצב מלחמה, כשמראים כל מיני תמונות. הדבר הנורמלי היה צריך להיות – שהקהילות היהודיות היו צריכות לעלות לארץ. אבל מה לעשות, אדוני היושב-ראש, שהם שומעים בכלי התקשורת על הרדיפה אחרי יהודים חרדים בארץ; הם שומעים על כל הגזירות הקשות שאנחנו עברנו בשנה האחרונה, שנה וחצי; הם שומעים על תקציב הישיבות, שומעים על הת"תים, שומעים על הסמינרים, שומעים על קצבאות הילדים, שומעים על קייטנות, שחרדים לא זוכים, שומעים על המע"מ שהחרדים לא יקבלו שווה בשווה, שומעים על הגזירות בנושא גיור, שומעים בנושא הנישואים, שומעים על נושא ההכשרים, שומעים את הבעיות של שבת. איך הם מסתכלים עלינו? ואנחנו עוד רוצים לעודד אותם לבוא לארץ? הרי בן-אדם צריך להיות מטורף לבוא לארץ אחרי כל הגזירות האלו. מה עוד, אדוני? הדבר הראשון שהייתי מצפה, שהמדינה לפחות תעשה הסברה בשביל להוריד את השנאה. אבל מה? השרים רבים ביניהם, זה בתוך הקבינט, זה מחוץ לקבינט; פעם אחת מפטרים סגן שר. ופתאום היום חברי כנסת של הליכוד מפחדים להביע ביקורת, שאולי חס וחלילה ירגיזו את הפטרון, את ראש הממשלה; אפשר לחשוב. ולכן, כל הדברים האלו, זה המצב האבסורדי. אם אין הסברה אז בטח שחלילה וחס תהיה שנאה בעולם. מה הם אומרים שם? שגם המדינה כבר מתנהגת לחרדים אותו הדבר. ולכן, אני חושב שנכון שהנושא הזה צריך להיות על סדר-היום, אבל לא רק בקופסה הקטנה של הנושא הזה, מה שעושים בעולם, צריך להיערך לבדק-בית פנימי. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. הדוברת האחרונה בהצעה הזו לסדר-היום, חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה. <גילה גמליאל (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בהחלט אנחנו נמצאים בעידן שבו הפניה של גלי שנאה כנגד מדינת ישראל זו בעצם תחפושת של המהות, עצם האנטישמיות המאוד-מובנית, לצערנו, בהרבה מאוד מן המקומות. תואר כאן המקרה של היהודים בתימן; דובר כאן על צרפת; מדובר בכל רחבי אירופה, ובכלל, בכל מקום שיש בעצם מצבור של אוכלוסיות בעיקר מוסלמיות קיצוניות שכן מתנהלות בהיבט הזה כנגד המדינה שלנו, אבל לא רק, ואת זה צריך לזכור. ועל כן אני חושבת שכאן אנחנו צריכים להיות ערוכים לעידן חדש, העידן של הרשתות החברתיות, ששם גלי האנטישמיות והשנאה הם פשוט כר – וכל כך קל עבור כל אותם אנשים לתקוף את היהודים ואת מדינת ישראל כאצטלה. ואני חושבת שזה לנו לא סוד, אנחנו מתורגלים בזה, לצערנו, לאורך כל השנים, בכל העלילות שמפנים כנגד היהודים, אם בהיבטים הכלכליים, אם בעלילות דם, אם בהיבטים דתיים, לפני מאות בשנים. אבל אני, כפי שאני רואה את תמונת המצב, אנחנו לא עושים די. אני לא מבינה מדוע שר הכלכלה, דווקא נבחרת אתה לענות בנושא. אתה עדיין מטפל בנושא ההסברה? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> שר התפוצות, שר התפוצות. <גילה גמליאל (הליכוד):> אתה עדיין בתפוצות. אה, נכון. אז חלק מהדברים העברת מסמכותך, לא? זה היה מרכז ההסברה? <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> הסברה, כן. <גילה גמליאל (הליכוד):> אז את מרכז ההסברה. אני חושבת שהדברים האלה היו בהחלט צריכים להיות יחדיו, על מנת למקד את מלוא תשומת הלב בעשייה של הסברה מסיבית. ראינו מה קרה עם הרשתות בכל ההיבט של כל הרצון שדובר פה בארץ על נקמת דם, וראינו את ההשלכות המאוד-קשות שעלולות להיות להיבט – הסחף שמתבצע ברשתות. לצערי, היום זה ממונף נגדנו, כל ההיבט הזה, ואני לא ממש רואה שיש איזה מענה שנעשה בצורה מובנית מתוך מדיניות כלשהי להתמודד עם זה, לא פנים-ארצית, אבל בטח ובטח לא ברמה הבין-לאומית. וכאן, כבוד השר, אני חושבת שצריך לקחת את זה כאתגר. היום עושים את זה באופן וולונטרי סטודנטים, מתנדבים, שעל דעת עצמם מתמודדים סביב העניין הזה. אבל, לטעמי, אנחנו צריכים בהחלט מנגנון שיעמוד אל מול ההדף הזה של כל הרוע והרשע שמתבצע כנגד היהודים. הייתי מפיצה, כדוגמה, את הסרטון של האתר ממר"י, עם נציג פלסטיני לאו"ם שקוראים לו ריאד אל-מאלכי, שמודה שם בשידור חי באחד מערוצי הטלוויזיה שאומנם כל הזמן מטיחים כנגד מדינת ישראל, אבל עובדה שהמדינה שלנו כן דואגת ולא מדובר בפשעי מלחמה, כי מדינת ישראל דואגת להוביל את ההתרעות כנגד האוכלוסייה האזרחית. כל הדברים האלה צריכים לצוף ברשתות החברתיות, הם צריכים לקבל את הביטוי מתוך מדיניות מוכתבת להסברה מובנית כנגד כל הדברים. אני חושבת שעצם היותנו במשך שנים רבות טומנים את ראשנו בחול ואומרים שזה יעבור לידנו, זה יוצר סיטואציה שבה הרבה מאוד מהמפגעים ההסברתיים האלה פוגעים בסופו של דבר בתדמיתה של מדינת ישראל – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <גילה גמליאל (הליכוד):> – – פוגעים בתיירות שלנו, של להגיע לכאן, פוגעים במעמדנו בזירה הבין-לאומית, וכן, בהחלט יכול להיות פתרון ראוי לכך. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. ישיב השר בנט, בבקשה. <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לגבי השאילתה של חבר הכנסת יואב בן צור – קודם כול, ברוכים הבאים לכנסת. מכיוון שתיארת את כל מהלך האירוע, אוותר על החזרה. המשטרה המקומית לא חוקרת כרגע את המקרה ומעט היהודים שנותרו בעיר מעדיפים להסתגר בתוך עצמם כדי שלא לעורר עליהם את חמתם של שכניהם המוסלמים. נכון לעכשיו גם לא ברור בוודאות אם מדובר על מקרה על רקע אנטישמי או על תאונת פגע-וברח מן המניין. גורמים שונים בממשלת ישראל עומדים בקשר עם ראשי הקהילה בתימן ושוקלים את המשך הצעדים שלהם. חשוב לציין שמדובר בנושא רגיש מאוד – הרי לא מדובר על אזרח ישראלי – וצריך לבחון לעומק את הצעדים העתידיים של הממשלה בנושא כדי שלא לערער את הסטטוס קוו העדין בממשלה. לגבי השאילתה בעניין גל האנטישמיות בכלל בעולם ומצור על בתי-הכנסת בצרפת – מפגינים פרו-פלסטינים התעמתו – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הצעה לסדר-היום, לא שאילתה. <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> כן, הצעה לסדר-היום. – – התעמתו בערב יום ראשון בפריז עם המשטרה ברובע ה-11 של העיר. המפגינים התכנסו לעצרת מחאה ליד כיכר הבסטיליה, והמשטרה פיזרה אותם לרחוב סמוך שבו נמצא בית-הכנסת הגדול. העימותים נגררו לפסים אלימים, והשוטרים נאלצו לחסום את הכניסה לבית-הכנסת מחשש שהמפגינים יתפרצו פנימה. בין המתפללים שהיו במקום היו כמה מבכירי הרבנים של פריז. משרד התפוצות, יחד עם גורמים ממשלתיים נוספים, עומד בקשר עם ראשי הקהילה היהודית בצרפת ובוחן את הדרכים השונות לחיזוק הקהילה היהודית במדינה עקב ההתפרצויות האנטישמיות האלימות של הימים האחרונים. נקודה אחרונה, להערתה של חברת הכנסת גילה גמליאל, אנחנו בהחלט כן פועלים כממשלה ברשתות החברתיות; את צודקת במאה אחוז, זה כלי מדהים גם לרעה אבל גם למגננה. הפעולות, חלקן יותר חשופות, וחלקן פחות, להערכתי, באפקטיביות לא מבוטלת, אבל בהחלט צריך לבחון מעבר. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> יש לך הצעה, לאן אתה רוצה להעביר את זה להמשך טיפול? לאיזה ועדה? <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> תגיד לי אתה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא קיבלתי שום תשובה, אדוני. <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> לאיזה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מציע לוועדת העלייה והקליטה, נכון? <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> בסדר גמור. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מקובל? <השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט:> כן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מסכימים כולם? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא שמעתי. מה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אז אם כך הנושא – יש צורך להצביע? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא שמעתי מה הוחלט. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> להעביר את המשך הטיפול לוועדת העלייה והקליטה. אם כן, נצביע על העברת המשך הטיפול בנושא לוועדת העלייה והקליטה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 5, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר להמשך טיפול בוועדת העלייה והקליטה. <הצעה לסדר-היום> <הנהלת בתי-המשפט נגד לשכת עורכי-הדין בשל משוב השופטים> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ונעבור לנושא הבא, הצעה לסדר-היום מס' 3499 בנושא: הנהלת בתי-המשפט נגד לשכת עורכי-הדין בשל משוב השופטים. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה, בוא תעלה. תשיב שרת המשפטים ציפי לבני. יש לך עד עשר דקות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הנושא שאני מעלה כהצעה לסדר-היום, אדוני היושב-ראש, הוא סוגיה כאובה שמפלגת את לשכת עורכי-הדין לשתי קבוצות וגורמת לשיבוש קשה במערכת היחסים בין לשכת עורכי-הדין לבין בית-המשפט העליון, לבין נשיא בית-המשפט העליון, לבין הנהלת בתי-המשפט. הסוגיה היא לא חדשה: הסוגיה של משוב השופטים. הסוגיה החלה לפני הרבה שנים, ותמיד היה מאבק בין שופטים לבין לשכת עורכי-הדין האם בכלל מותר או אסור ללשכת עורכי-הדין לערוך משוב על תפקודי שופטים. אבל מה שקורה כעת מגיע לשיא שציבור עורכי-הדין מודע לו והציבור הכללי ממש לא מודע לו. לכן אני ביקשתי שנעלה את זה היום פה, בכנסת, כדי שאנחנו ככנסת וכמי שממונה על הנהלת בתי-המשפט במובן של ניהול, שזאת שרת המשפטים – כדי שנשמע גם את תגובתה בסוגיה הזאת. לפני כעשרה ימים נערך כנס באילת מטעם ראשי חמשת המחוזות בלשכת עורכי-הדין, שהם בעצם האופוזיציה, בלשכה, ליושב-ראש לשכת עורכי-הדין. הם בעצם מפולגים שם לשתי קבוצות: המחוזות מנהלים מאבק משלהם מול מי שנבחר ליושב-ראש לשכת עורכי-הדין. הדבר המצחיק הוא שאלה עורכים כנסים בנפרד ואלה עורכים כנסים בנפרד. ואגב, אנחנו כחברי הכנסת מוזמנים לכול, ואנחנו לפעמים משמשים להם תפאורה במאבק שלהם. המאבק שלהם, אני יכול להביע את דעתי, הוא יותר חריף ממאבקים פוליטיים שאנחנו מנהלים פה, בכנסת. הם מקצוענים בניהול מאבקים. ואז, הכנס הזה לפני כעשרה ימים, אפילו אנחנו בהתחלה זומנו אליו כוועדת החוקה, לבוא לשם ולקיים ישיבת ועדת חוקה בכנס הזה, עד שקיבלנו חוות דעת משפטית, פה, שאסור לנו כוועדת החוקה לנסוע לאילת; מי שרוצה לשמוע את ועדת החוקה, יתכבד ויגיע לכנסת. בסוף חברי הכנסת החליטו כל אחד לפי החלטתו הוא, להשתתף או לא להשתתף בכנס הזה. אבל מה שהיה בכנס הזה, בעצם הופיע שם נשיא בית-המשפט העליון, בכנס הזה, ובאשר לכנס השני שנערך שם לפני כחודש, הוא הודיע לשופטים להחרים אותו, לא להופיע שם. בעצם, נשיא בית-המשפט העליון נותן פה, הוא נותן הנחיה לשופטים לאיזה פלג פוליטי בלשכת עורכי-הדין להשתייך. זה דבר שלא יעלה על הדעת, שאנחנו רואים התערבות של אדם מכובד, שאנחנו מכבדים אותו, נשיא בית-המשפט העליון, שנותן פה את דעתו לאיזה צד בלשכת עורכי-הדין לתמוך. ובכנס הזה, שוב, הופיעו שם ראשי מערכת המשפט – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רגע, אם אפשר, את ישיבת הממשלה לפזר שם – כן, תודה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – ובעצם, החרם הזה הוא בעיני לא סביר, לא מקובל שכך זה יתנהל, לפחות פומבית. מותר להתווכח, מותר לשבת בחדרי חדרים, בין שני גופים מכובדים, שהם – בעצם לשכת עורכי-הדין היא עדיין מערכת שלמה שתומכת בבתי-המשפט, איך לנהל את המהלכים המשפטיים כדי להביא לצדק, ותפקידם של עורכי-הדין לבוא ולעזור למערכת בתי-המשפט, לשופטים, כדי להוציא צדק לאור, כמו שאנחנו כל הזמן למדנו. אבל ברגע שאנחנו רואים פה שנשיא בית-המשפט העליון, השופטים, מזדהים עם צד אחד בלשכת עורכי-הדין ומחרימים את הצד השני, בעצם אנחנו פה כאילו רואים מאבקים פוליטיים שלא מביאים כבוד ובוודאי לא מביאים תרומה מעשית. עכשיו, מה שקרה, לפני כחצי שנה פורסם דוח, דוח ועדת פרוקצ'יה, שהוקמה על-ידי שר המשפטים הקודם, השר נאמן, שביקש מהשופטת פרוקצ'יה לכתוב דוח על מצב תפקוד לשכת עורכי-הדין. הדוח הזה הוגש לפני כחצי שנה לשרה, והדוח הזה בעצם מתאר את מצב לשכת עורכי-הדין באופן כה חמור, שציבור עורכי-הדין והציבור הכללי כולו צריכים להיות מאוד מוטרדים איך אפשר עדיין להחזיק גוף כזה מטעם המדינה – זה גוף שלא מנוהל ממש על-ידי המדינה אבל בפיקוח המדינה. הם מנהלים שם מאבקים, כפי שכתוב בדוח, שדורשים בדחיפות שינויים דרמטיים במבנה הלשכה ועצירת ההידרדרות המתמשכת במעמד הלשכה ובתפקוד שלה. אז יריבות שיש בתוך הלשכה בין יושב-ראש לבין המחוזות בסוף גורמת שכל אחד ימציא איזה גימיק, איזה פטנט, איך למשוך את עורכי-הדין לצד שלו. אחד הדברים, מדובר פה כרגע במשוב על השופטים, זה פלג אחד של לשכת עורכי-הדין, שרוצה לעשות את זה כדי לקנות את לבם של עורכי-הדין, שיתמכו בהם כנראה במאבק שלהם לראשות הלשכה בעוד זמן, כשזה אמור להתקיים. המצב כה חמור, לפי הדוח, שהשופטת פרוקצ'יה ממליצה, שהוועדה ממליצה, להקדים את הבחירות בלשכת עורכי-הדין; להקדים את זה ממש לקיץ הזה, לפי ההמלצה שלהם ליוני 2014 – התאריך הזה חלף – והוועדה מבקשת, בעצם, משרת המשפטים להמליץ על חקיקה שתשנה סדרים בלשכת עורכי-הדין, כל זה למען האינטרס הטוב והצודק של כלל חברי לשכת עורכי-הדין והאינטרס של הציבור הרחב כולו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה יכול לפרט קצת מה האינטרס של הציבור בכל העניין וכיצד הוא נפגע? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> תראה, הוויכוח הזה הוא ויכוח צודק – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מי שצופה בנו עכשיו בבית לא מבין מה זה אכפת לו – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – על מה זה לשכת עורכי-הדין, המאבק הזה בסוף פוגם גם במי שחשב שלשכת עורכי-הדין זה עדיין גוף רלוונטי שצריך להחזיק אותו. החברים שם משלמים הרבה מאוד כדי להיות חברים בלשכת עורכי-הדין. לא מדובר פה במשהו התנדבותי; זו חובה להיות בלשכת עורכי-הדין, ואתה על החובה הזאת משלם מכיסך דמי חבר, אתה משלם דמי ביטוח. הדברים האלה, הכול טוב ויפה כשהלשכה מתנהלת בצורה שגוף ציבורי צריך להתנהל, לא במאבקים ולא האחד נגד השני, העיקר להגיע לאותו כיסא נחשק, להיות יושב-ראש לשכת עורכי-הדין. אבל כאשר יושב-ראש לשכת עורכי-הדין כבר נבחר, ואחר כך המחוזות מתנהלים נגדו, כביכול הוא לא נבחר, ומנהלים כנסים נפרדים – הוועדה אפילו כותבת על הכנסים מסוג זה שנערך באילת, שאלה כנסים לא חוקיים, כי הרי התקציב שמשתמשים בו זה תקציב הציבור. אותם חברי לשכת עורכי-הדין מממנים שני כנסים מקבילים: אחד של יושב-ראש הלשכה ואחד של ראשי המחוזות. עכשיו, אני חושב שאנחנו, ככנסת, מבקשים מכבוד השרה שתציג לנו את עמדתה בעניין הזה, כי לא יכול להיות שאנחנו ניתן לדבר הזה לעבור מתחת לרדאר, כמו שאומרים, ואנחנו נמשיך עד הבחירות הבאות. אגב, המאבקים האלה לא התחילו היום, המאבקים האלה התחילו כבר בקדנציות קודמות של לשכת עורכי-הדין, אבל הפעם זה מגיע לאיזה שיא שאני חושב שאנחנו ככנסת מבקשים – איפה אנחנו צריכים לנקוט – אולי ביוזמתנו לעשות. אני, כחבר ותיק בוועדת חוקה, יכול לומר שכל פעם שיש לנו סוגיות עקרוניות שאנחנו מצפים בהן למעורבות פעילה של לשכת עורכי-הדין, אני לא רואה אותם פעילים שם. אני רוצה שהם יבואו לשם כנציגי הציבור, שיגנו על עמדות עקרוניות של הציבור. כמובן, מותר להגיד דעה כזאת, דעה אחרת, אבל היום, במאבקים האלה ביניהם בלשכה, הם כבר לא דואגים לאינטרס של הציבור. בסוף הם עסוקים במאבקים ביניהם, ואז מתנגחים עם השופטים, כותבים משובים – עוד פעם, אפשר להתווכח אם זה לגיטימי או לא לגיטימי, אבל בסוף מה יצא? יצאו החרמות: נשיא בית-המשפט העליון מחרים את לשכת עורכי-הדין, פלג מסוים בלשכת עורכי-הדין. אז בסוף מה נרוויח? שיהיו בחירות והפלג השני ינצח, ואז מה יהיה? אני רוצה, פשוט מאוד, שבסוגיה הזאת, גברתי השרה, תיתני לנו את ראייתך, את השקפתך בסוגיה הזאת, כי אני יודע שאת מתעסקת בזה, אני יודע שזה כואב לך, אני יודע שזה מונח על שולחנך כסוגיה מאוד בוערת. כולנו באנו מאותו בית-ספר למשפטים, למדנו שם, ואנחנו קיווינו וציפינו שאנחנו נכנסים למקצוע מכובד, שמכבד את עצמו. אני כבר לא מדבר, אדוני היושב-ראש, על המצב אבסורדי שאליו הגענו, שהיום מסיימים לימודי משפטים אלפי סטודנטים ואין להם מקום להתמחות, אין להם מקום לעסוק במקצוע הזה בצורה מכובדת. היום אנשים מעזים להגיד לעורכי-דין צעירים שסיימו את הלימודים וקיבלו לא מזמן את הרישיון – קוראים להם "בוגרי איצטדיונים". למה? הטקס, כבר אין אולמות שבהם אפשר לתת להם את התואר, אז נותנים את זה באיצטדיונים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לכן אני חושב שחובתנו לעמוד על כבוד המקצוע וחובתנו גם להתריע ככל שניתן. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. תענה שרת המשפטים, בבקשה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שכוללת היום שני חברי כנסת, את חבר הכנסת מיכאלי, שבאמת למדתי אתו באוניברסיטת בר-אילן, ואת חברת הכנסת עדי קול, ואת צוערי בה"ד 1, גדוד חרוב נדמה לי. אני רוצה לענות. ההצעה שלך התייחסה לשאלת המשוב, אבל הרחבת בדבריך, אז אני אומר כמה דברים בצורה יותר רחבה. קודם כול, לשכת עורכי-הדין היא גוף סטטוטורי. הוא הוקם על-פי חוק, חוק לשכת עורכי-הדין משנת 1961. הוא שימש הרבה מאוד שנים כעמוד, או קול קורא, בעיקר בנושאים שקשורים לדמוקרטיה במדינת ישראל, לנושאים החוקתיים; וקולו נשמע. וזה נכון שבשנים האחרונות לשכת עורכי-הדין הפכה להיות בוקה ומבולקה, באמת יריבויות אישיות בין המחוזות לבין הוועד המרכזי, שהפכו את העניין כולו לעניין שכל שומר נפשו ירחק, עד כדי, באמת, הקמת ועדה על-ידי השר נאמן, ועדה בראשות השופטת בדימוס פרוקצ'יה, שנועדה לתת פתרון כלשהו לכל מערכות היחסים הבלתי-נסבלות שם ולראות אם זה דורש שינוי ארגוני. אני מודה שאני בתחילת דרכי שאלתי את עצמי אם הגוף הזה צריך להיות סטטוטורי או וולונטרי בכלל; לשכת רואי-חשבון היא וולונטרית. אבל בסופו של יום שכנעו אותי שבאמת עדיין יש משמעות מיוחדת – זה לא רק מקצוע, אלא יש משמעות מיוחדת ללשכה, שזה יותר מאשר ארגון עובדים או ועד עובדים, אלא גם מי שיכול לעסוק או להשמיע קול בנושאים חוקתיים, בין שמדובר בוועדת החוקה של הכנסת ובין שמדובר בחיים הציבוריים במדינת ישראל. אני מודה שהכניסה פנימה לתוך כל המערבולת הפוליטית שקיימת שם ממש לא מעניינת אותי, אין לי עניין בה. דרך אגב, מעולם לא, גם כשהייתי עורכת-דין במשך עשר שנים ושילמתי את דמי החבר בלשכה, לא התעניינתי ולא התערבתי בפוליטיקה שם, וגם עכשיו אין לי כוונה לעשות את זה. אלא מה? הרעיון אומר שצריך שינוי ארגוני, כי הבעיה היא לא רק ריבים פוליטיים בין אנשים אלא בעצם נוצר חוסר איזון בין הוועד המרכזי – הבחירות, גם, ללשכת עורכי-הדין הן בארבעה פתקים נפרדים: ליושב-ראש הלשכה, לוועד המרכזי, ליושב-ראש המחוז ולמחוזות. והתוצאה הייתה שבעצם מי שנבחר להיות יושב-ראש הלשכה מצא את עצמו בחזיתות מול המחוזות ובחוסר יכולת להעביר החלטות, ובאמת יריבויות כאלה שלא אפשרו ללשכה לקיים את תפקידה, ובעיני יכול להיות לה וצריך להיות לה תפקיד חשוב. ואני בכל מפגשי אתם הבהרתי להם שמבחינתי אפשר לשמור את הסטטוטוריות אם הם ייקחו על עצמם גם את התפקיד הזה שלהם במערכת החוקתית במדינת ישראל. על שולחני נמצא דוח הוועדה. אני ביקשתי ממשרד המשפטים דווקא לתת זוויות חדשות ונוספות לאותם היבטים ולראות – כי אתם יודעים מה? לפעמים טוב מי שמסתכל לא מתוך כל המערבולת הזאת, אלא מי שמסתכל קצת מהחלל החיצון. אמרתי: תבנו לי איך אתם חושבים – אנחנו בשנת 1961, ואנחנו צריכים לבנות היום את לשכת עורכי-הדין, איך נכון לעשות את זה. אני אמורה לקבל את ההצעות בימים האלה ולהחליט. עכשיו, מאחר שההצעה התייחסה לשאלת המשוב והכותרת שלה הייתה: חרם של בית-המשפט העליון על הלשכה, ביקשתי את התגובה של נשיא בית-המשפט העליון. וזו תגובתו: לפני כמה שבועות הודיע הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין על עריכת משוב לשופטים. הוועד המרכזי וראש לשכת עורכי-הדין בחרו לקבל את ההחלטה הזאת באופן חד-צדדי, ללא דיון מראש. בשנים האחרונות התקיימו מפגשים משותפים בין ראשי מערכת המשפט לבין ראשי לשכת עורכי-הדין וסוגיית המשוב לא עלתה עד עכשיו. עמדתו הנחרצת של נשיא בית-המשפט העליון – דרך אגב, גם עמדתי היא שאני מתנגדת למשוב – הנה כי אין מקום לערוך משוב. הנשיא עמד על טעמי ההתנגדות כמה פעמים, והעמדה שלו מקובלת גם על נציגות השופטים וגם על מבקר המדינה. וכפי שאמרתי, גם עמדתי היא עמדה שמתנגדת למשוב; אני חושבת שלא נכון להפוך את בתי-המשפט לאיזה סוג של תרבות ריאליטי, שבה השופטים צריכים להתנחמד כדי לקבל ציון טוב. דרך אגב, בעבר התלבטתי, חשבתי שאולי יש בזה משהו שבאמת יגרום לאיכויות טובות יותר או לדיונים שמתנהלים טוב יותר. אבל יש מבקר, יש נציב תלונות הציבור על שופטים, ולכן אין צורך היום במשוב. הנהלת בתי-המשפט לא ניתקה מגע עם הלשכה כולה, ואתה גם אמרת את זה על הדוכן. נשיא בית-המשפט העליון הגיע למסקנה שמטרת המהלך החד-צדדי היא לגרור את מערכת המשפט לתוך המאבקים הפנימיים בלשכת עורכי-הדין, ומערכת המשפט לא תסכים לשמש כלי משחק במאבקים הפוליטיים בלשכה. ולכן מערכת המשפט כמובן תשתף פעולה עם מוסדות הלשכה בכל הנושאים שהם נושאים סטטוטוריים, מכוח חוק וכו'; אבל נכון שהמתח כרגע קיים. עמדתי, כאמור, היא שיש נציב תלונות הציבור על שופטים, הוא זה שצריך לברר את התלונות, והוא עושה את זה בצורה מצוינת. והרעיון, כאמור, של תרבות הריאליטי ושמתן הציונים לשופטים יעבור לידי עורכי-הדין, לא מקובל עלי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. חבר הכנסת מיכאלי, אתה רוצה להסתפק בזה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני חושב שעדיף שנעביר את זה לוועדת – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> אפשר להסתפק, לא? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מה אתה מוכן? רק מה שאתה מציע. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני מכבד את בקשתה של השרה, נסתפק בזה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. אנחנו נסתפק בתשובת השרה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – להמשיך בליבון בסוגיה הזאת – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בסדר גמור. יש לנו עוד הצעה לסדר-היום? לא. תם פרק ההצעות לסדר-היום. <שאילתות ותשובות> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים לשאילתות לשר הכלכלה. חבר הכנסת יריב לוין, אני רואה, רשום פה – לא רואה אותו. אולי עד שהשר יתפוס את מקומו חבר הכנסת יריב לוין יגיע. השר בנט, אתה רוצה לבוא בבקשה לשאילתות? נעבור לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת עיסאווי פריג', בנושא: אפליה בחברות מייצאות. בבקשה. <65. אפליה בחברות מייצאות> <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני השר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא שומעים, המיקרופון. רק רגע. כן, דבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני השר, פורסם לפני כחודשיים כי חברת "מיטרוניקס" אינה מעסיקה ערבים בקו הייצור, בגלל דרישות ביטחון. ברצוני לשאול: האם חברות העוסקות בייצור המיועד לייצוא ובהעברת מוצרים למסופי המטען האוויריים נדרשות להימנע מהעסקת עובדים ערבים בנגישות למוצרים המועברים לייצוא באמצעות תובלה אווירית, זאת כתנאי המאפשר בידוק ביטחוני מהיר יותר של המוצרים? תודה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה נתבקשה לחוות דעתה באשר לשאילתה הישירה הזאת. היא אמונה על אכיפה אזרחית של חוקי שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובמסגרת התפקיד שלה היא מטפלת בין השאר בפניות ציבור מהסוג הזה. הנציבות מבקשת להדגיש כי אפליה על רקע לאום, אם בקבלה לעבודה ואם בכל שלב אחר של העסקה במשק, אסורה על-פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. לשון הסעיף: "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, לאומיותם" ועוד. הבחנה על בסיס קבוצתי, בין שהיא ישירה ובין שהיא עקיפה, שאינה מבוססת על שוני רלוונטי ואינה מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה, הנה אפליה, ולפיכך פסולה. <היו"ר אורי מקלב:> שאלה נוספת, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, ביקשתי תשובה ספציפית למקרה שציינתי. החוק ותוכנו ידועים לי, וידוע לי שזאת עבירה על החוק. ביקשתי באופן ספציפי, כי פורסם ובדקתי ויש בזה דברים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לגופו של עניין, אנחנו ערים לכתבה שפורסמה באתר האינטרנט של "גלובס", ובעקבותיה פנתה הנציבה לחברת "מיטרוניקס" לקבלת תגובתה. תשובתה של האחרונה לא הרימה עד כה את נטל ההוכחה שיש קשר בין המהות והאופי של התפקיד למועסק, ולכן נקבעה פגישה עם המנכ"ל, היועץ המשפטי ומנהל משאבי אנוש של החברה ביום 20 בנובמבר 2013 לבירור העניין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 2013 זה מאחורינו. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני אבדוק את התאריך. יש פה טעות כתיב. נקבעה פגישה ואנחנו נעקוב אחרי הדבר הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אשמח, אדוני השר, לקבל את התשובה מהחברה, כי הנושא עדיין עומד בעינו. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מאה אחוז. בסדר גמור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה בניגוד מוחלט לתוכן החוק שכבודו קרא. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחבר הכנסת פריג'. אנחנו נעבור לשאילתה של חברת הכנסת עדי קול, בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> לפני שאשאל את השאילתה אני רוצה לומר שהשאילתה שלי היא מתאריך 19 בפברואר. אנחנו לא מקבלים תשובות על שאילתות שלנו בזמן, ולעתים – אחרי חודשים רבים. וזה לא הגיוני. זה הכלי היחיד שיש לנו לעבוד מול רשויות הממשלה ולראות איך אנחנו מקבלים מענה. זה שאנחנו צריכים לחכות חודשים רבות לתשובה על שאלה כל כך קטנה – זה בעיני זלזול בעבודת הכנסת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני אנחם אותך ואומר שהשאילתה שלי היא מ-24 בדצמבר 2013. <עדי קול (יש עתיד):> נחמת טיפשים, כמו שאומרים. <211. הבדלי קריטריונים לתמיכה כלכלית לאימהות הלומדות במוסד אקדמי למעונות-יום ולצהרונים> <עדי קול (יש עתיד):> השאילתה שלי עוסקת בהבדלי קריטריונים לתמיכה כלכלית לאימהות הלומדות במוסד אקדמי למעונות-יום ולצהרונים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אם אפשר, לאט, שנוכל גם להבין. יותר לאט בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> רגע, זו הייתה רק הכותרת, עכשיו אני אקרא לאט. לא שמעו שהתלוננתי על פברואר או שאת זה שמעו? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> את זה שמעו וגם – – – <עדי קול (יש עתיד):> אני שמחה. הובא לידיעתנו כי במבחני התמיכות שמבצע משרד הכלכלה יש פער בקריטריונים בין מעונות-יום לבין צהרונים. נשים הלומדות במוסד אקדמי לתואר ראשון נכללות בקריטריונים למעונות-היום כזכאיות לתמיכה, אולם הקריטריונים לקבלת מימון לצהרונים אינם כוללים או מחשיבים אימהות שהן סטודנטיות. רצוני לשאול: מה היא הסיבה להבדלים בין הקריטריונים? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> משרד הכלכלה מעניק סבסוד שכר לימוד בצהרונים המוכרים והמפוקחים על-ידו לאימהות עובדות ולומדות במסגרת מדיניותו לעידוד שילובן בשוק העבודה, על-פי הקריטריונים הנקבעים במבחני התמיכה, שמתעדכנים מדי שנה ומתפרסמים הן באתר האינטרנט של המשרד. כך, מבחני התמיכה לשנת הלימודים תשע"ד פורסמו באתר המשרד לעיון הציבור הרחב כבר בחודש מאי 2013. השתתפות משרד הכלכלה בתשלום שכר לימוד עבור ילדים השוהים בצהרונים מוכרים נקבעת בהתאם להחלטת ממשלה ועל בסיס תקציב מוגבל בהיקפו. בהתאם לתקציב זה ולמגבלותיו נקבעים הקריטריונים לזכאות על-ידי משרדנו, בשיתוף אגף התקציבים במשרד האוצר. השתתפות המשרד בתשלום שכר לימוד עבור הילדים השוהים בצהרונים נועדה בראש ובראשונה לסייע לאימהות להשתלב בשוק העבודה ולהוות תמריץ להגדלת היקף שעות עבודתן. מסגרת התקציב העומדת לרשות משרד הכלכלה לטובת תמיכה בתשלום שכר הלימוד בצהרונים היא מוגבלת, בשונה מזו המוקצית לתמיכה בתשלום שכר לימוד במעונות-יום ומשפחתונים. לאור זאת, אוכלוסיות הזכאים לתמיכה בתשלום שכר לימוד בצהרון הנן מצומצמות ואינן זהות לאלה של מעונות-יום ומשפחתונים. <עדי קול (יש עתיד):> אני אשאל שאלה נוספת. סליחה, השר בנט, אני רוצה לשאול. אני לא יודעת אם אתם קוראים את התשובות לפני שאתם מקריאים לנו את התשובות. אנחנו יודעים שיש קריטריונים ויצאתי מנקודת הנחה שאנחנו בעולם של מחסור ולא כולם מקבלים את ההנחות. השאלה שלי היא כזאת: הוחלט לעודד נשים לצאת לעבודה. נשים לומדות – יש יותר סיכוי שישתלבו בשוק העבודה. הוחלט שבמעונות-יום – אנחנו רוצים לעודד למידה של נשים, זאת אומרת אימהות שלומדות שהן גם סטודנטיות וגם עובדות צריכות עדיין לעבוד לפחות 26 או 25 שעות שבועיות. השאלה היא למה אתם חושבים שנשים יכולות לעבוד עד 13:00 בצהריים והן לא צריכות צהרונים. זאת אומרת, אנחנו מעודדים אותן לצאת לעבודה, אבל לחזור ב-13:00. זה בלתי אפשרי. אלה קריטריונים מוכרים לצורך מעונות-יום, אבל אותו קריטריון בדיוק נשמט מהצהרונים. זאת הייתה השאלה שלי, לא שאלה על קריטריונים באופן כללי. אני מבינה שיש בעיה כלכלית ולא בכולם אנחנו יכולים לתמוך, אבל למה אנחנו לא אומרים לנשים: צאו לעבוד, אבל גם תלמדו כדי שתוכלו לשדרג את המקצועות ואת העבודות שאתן עובדות בהן? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> כשאתה יודע מראש שיש מגבלת תקציב, זה יכול להשפיע גם על מהות הקריטריונים. זאת אומרת, הדברים כן מתכתבים, ומכיוון ששם התקציב הרבה יותר קטן, אז גם הגדרנו קריטריונים שונים. הרי כשאתה יודע שיש לך המון, אתה מתאים את הקריטריונים לפי הסיטואציה. <עדי קול (יש עתיד):> השאילתה שלי הייתה: למה במקרה הזה בחרנו לוותר על אימהות עובדות ולומדות? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> ישבו בעלי המקצוע במשרד בהקשר הזה וקבעו את הקריטריונים האלה. זו אף פעם לא החלטה פשוטה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת קול. והנה מגיע, מתנשם ומתנשף, המחליף שלי, על מנת שאוכל לקרוא את השאילתה שלי. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. שאילתה לחבר הכנסת משה פייגלין. בבקשה, אתה יכול לקרוא אותה ולשאול אותה והשר ודאי ישיב. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על המירוץ שעשית על מנת לאפשר לי את הדבר. <היו"ר אורי מקלב:> אמרו לי שאתה מאוד ספורטיבי. אני צריך להתאים את עצמי לקצב שלך. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> תודה. אדוני השר, אני רק אציין שיושב כאן ביציע בחור קטוע אצבעות, שלמרות הקטיעה שירת אחר כך כחייל קרבי בצה"ל, ולצערי הרב, גם אחרי הקטיעה הזאת באו אסונות נוספים מאותו סוג שאני עכשיו שואל לגביו. <235. טיפול המשרד בנושא בעיות הבטיחות במאפיות למצות> <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> השאילתה היא בנושא טיפול המשרד בנושא בעיות הבטיחות במאפיות למצות. בכל שנה נפצעים עובדים במאפיות מצות הפזורות בארץ עקב רשלנותם של בעלי המאפיות. התאונות קורות עקב שימוש במכונות בלי אמצעי הגנה, או בשל פיצוצים של מכלי גז פיראטיים המספקים חומר בעירה לתנורים. מדובר בעסקים שנפתחים לתקופה של כמה חודשים לפני פסח ונסגרים מייד, ולכן אין להם נוהלי עבודה ובטיחות מסודרים. רצוני לשאול: 1. כמה מאפיות של מצות פועלות בארץ בארבעת החודשים שלפני פסח, לפי הידוע לך? 2. כמה מקרי פציעה במאפיות אלו דווחו למשרדך בעשר השנים האחרונות בחתך של שנה? 3. כיצד פועל משרדך על מנת להבטיח שמאפיות המצות יפעלו בהתאם לתקני הבטיחות? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> קודם כול, אני רוצה להתנצל על העיכוב במענה על הפנייה שלך. אני אציין שהמענה היה מוכן להקראה במליאה כתשובה על שאילתה דחופה כבר לפני כמה שבועות, אבל השאילתה בסוף לא נדונה. בכל מקרה, תודה שאתה מאיר זרקור על נושא אמיתי, ותודה שהגעת ובעיקר תודה ששירתָ בצבא הגנה לישראל למרות הפציעה. 1–3. לגופו של עניין, על-פי הרישומים שמצויים במשרדנו, פועלות לקראת חג הפסח 72 מאפיות למצות, אשר חלקן מאפיות הפועלות במהלך כל השנה לאפיית מאפים שונים ולקראת חג הפסח מבצעים שינויים והתאמות מתבקשות. מאפיות אלה מחויבות, בין השאר, ברישיון עסק תקף והן נבדקות ומבוקרות כדי לוודא שהן פועלות לפי כל הכללים ודרישות הבטיחות. במאפיות מוסדרות אלה לא דיווחו למשרדנו במהלך השנים האחרונות על תאונות עבודה, בוודאי לא תאונות עבודה קשות שחייבו את בדיקתנו. יחד עם זאת, לקראת חג הפסח מופעלות מאפיות נוספות רבות, בלתי מוסדרות כחוק, שפועלות בתוך בתים פרטיים, חצרות, חדרי מדרגות, שעליהן אנחנו פשוט לא יודעים. יש להניח כי מפעילי מאפיות אלה לא מודעים כלל לסיכונים של העובדים, המשתמשים והסביבה ולא עוברים הכשרה או הדרכה מסודרת. ככל הידוע לנו, חלק גדול מן האופים במאפיות אלו הם בחורי ישיבה שלא הוכשרו ולא הודרכו לביצוע התפקיד. ככל הנראה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד, ולכן גם ספק אם חלה עליהם הדרישה של דיווח במקרה של תאונת עבודה. לכן רוב מקרי ההיפגעות במהלך העבודה במאפיות פרטיות אלה פשוט לא מגיעים לידיעתנו. אנחנו נוהגים, כחלק מתוכנית העבודה השנתית, לבצע ביקורי פיקוח במאפיות מוסדרות שרשומות בבסיס הנתונים שלנו או במאפיות חדשות שנפתחו במסגרת ההליך של רישוי עסקים. במאפיות אלה נבדקים נושאי הבטיחות על-ידי מפקחי העבודה של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית. בהמשך לאמור לעיל, אעדכן כי בחודשים האחרונים בוצע על-ידי פקחי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה פיקוח בכל מאפיות המצות באזור ירושלים שיש לנו מידע על קיומן. במסגרת פעולות פיקוח אלה הוצאו שני צווי בטיחות להפסקת העבודה במכונות עד למיגון שלהן, ובמקומות אחרים הוצאו מכתבי התראה. עוד יצוין כי השנה לא אירעו, נכון להיום, תאונות עבודה במקומות עבודה אלה, למעט תאונה אחת קלה יחסית. <היו"ר אורי מקלב:> מדובר במפעל של מצות מכונה או מצות יד? אני מניח שמצות מכונה. מכונה זה לא פיראטים, זה לא בחדרי מדרגות. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> עם היד שעדיין יש בה אצבעות מר ליפשיץ מסמן לי ששלושה נפגעים בכל זאת נפגעו רק השנה הזאת. תודה. בכל אופן, אני אסביר במה מדובר, כי נדמה לי שהתשובה שכבוד השר הקריא לא נובעת מהבנת המציאות. יש כאן סיטואציה מאוד מאוד מיוחדת. מדובר במאפיות שכולם יודעים עליהן, במקומות קבועים, עם מכונות שמחכות לערב חג הפסח, שיורידו מהן את הניילונים, באותו מקום, רק שבכל שנה נפתחת אותה מאפייה בשם אחר. נפתחת תחת שם אחר באופן פיראטי, ולכן אין יחסי עובד–מעביד, אין פיקוח על העבודה שם, הכול נעשה חאפ-לאפ, במהירות, לקראת הפסח, ונעלם מייד לאחר החג. לא אכפת למי שמפעיל את המאפיות האלה – מעניין אותו בסופו של דבר רק דבר אחד, וזה להרוויח כמה שיותר. הבטיחות של הנערים שמתנדבים או שנלקחים לעבודה הזאת פשוט לא מעניינת את אותם בעלי מאפיות. הכשרות, אגב, מאוד מעניינת אותם, אבל האצבעות הקטועות כנראה פחות. זאת סיטואציה שאני מבין, אדוני השר, שאין לכם דרך, באמצעים הרגילים, להתמודד אתה; הנהלים הרגילים מתייחסים לעסקים לטווחים ארוכים יותר. למשל, אם כבר גיליתם עסק כזה, והוצאתם לו צו, לא אכפת לו, כי בכל מקרה הוא נסגר בתוך זמן קצר. זה כמו הבדיחה המפורסמת על עיריית ניו-יורק, שהוציאה צו סגירה, צו הריסה, על סוכה, אחרי שבעה ימים. זה בערך הסיפור. אבל הבעיה – זה לא מצחיק – הבעיה חוזרת. הנה, רק השנה עוד שלושה קטועי ידיים וקטועי גפיים, וזה חוזר על עצמו כל שנה. כלומר, אני שואל, אני מבקש – אני דורש שמשרדך יבין שיש כאן בעיה ייחודית. צריך קצת מודיעין, וזה לא מסובך, כולם בסביבה יודעים היכן המאפיות נמצאות. כאמור, לא בוחרים פתאום חדר מדרגות כלשהו. זה חוזר על עצמו באותו מקום שבו זה היה בשנה שעברה. אז איזה פקח שמגיע למקומות הללו, וברגע שזה נפתח סוגר אותן, ולא נותן להן להיפתח. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> פעם אחת המקומות הללו לא יוכלו לעבוד, כי המכונות הללו יוחרמו, או ייחסמו, או אני לא יודע מה, והתופעה הזאת תיעלם. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני חושב שהסברת עכשיו היטב את העניין. זה מקרה המטבע והפנס. כלומר, אנחנו פועלים אצל אלה שמוסדרים, והבעיה היא לא אצל אלה שמוסדרים – לפעמים גם שם – אלא אלה שלא. אני חושב שאתה מעלה נקודה נכונה. אנחנו עכשיו מספיק רחוקים מפסח כדי להיערך. אני אנחה את המשרד. יש לי כמה רעיונות שצצו. אפשר לחשוב עליהם. אולי מספר טלפון אדום לדיווחים של הסביבה. זאת נקודה חשובה, ואני אנחה את המשרד לחשוב באופן קצת יותר יצירתי בעניין הזה. תודה רבה שאתה מאיר את עינינו על העניין הזה, ונשתדל שמה שקרה לבחור לא יישנה. יישר כוח גדול. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לשר הכלכלה. אתה בעצם ענית על כל השאלות, ובתשובה האחרונה הזאת הגענו לסוף סדר-היום. אם כך, אנחנו בזה מסיימים. אנחנו מודיעים שתם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, כ"ג בתמוז תשע"ד, 21 ביולי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:53.>