דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ו ישיבה קס"ב הישיבה המאה-ושישים-ושתיים של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, כ"ה בתמוז התשע"ד (23 ביולי 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 229. חדרי ניתוח חלופיים לתושבי הדרום 6 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 6 שרת הבריאות יעל גרמן: 7 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 8 דב חנין (חד"ש): 9 230. ילדים לקו בזיהום מתמיסת הזנה תוך-ורידית 11 אמנון כהן (ש"ס): 11 שרת הבריאות יעל גרמן: 12 באסל גטאס (בל"ד): 13 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 14 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 14 הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014 15 מרב מיכאלי (העבודה): 15 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 18 הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון – נציגי הכנסת במועצה), התשע"ד–2014 20 יריב לוין (הליכוד): 21 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 22 הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד–2014 24 עדי קול (יש עתיד): 24 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 25 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של גאורגיה דוד אוסופשווילי 26 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 26 הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ד–2014 28 יוני שטבון (הבית היהודי): 28 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 29 הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – הגנת שכר בעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ג–2013 30 אילן גילאון (מרצ): 31 הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – הגנת שכר בשעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ג–2013 35 דב חנין (חד"ש): 35 שר הכלכלה נפתלי בנט: 36 אילן גילאון (מרצ): 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 38 הצעת חוק חופשת הסתגלות לעובד שמשרת במילואים, התשע"ד–2014 50 שאול מופז (קדימה): 51 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 53 שאול מופז (קדימה): 54 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 55 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – קביעת חובת יידוע ומועד להעברת כספי תמיכות), התשע"ד–2014 61 נחמן שי (העבודה): 61 סגן שר האוצר מיקי לוי: 64 משולם נהרי (ש"ס): 71 נחמן שי (העבודה): 71 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת הילדים בחודשי החגים), התשע"ד–2014 73 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 73 הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ד–2014 78 יצחק כהן (ש"ס): 78 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – תביעה לפינוי מושכר), התשע"ג–2013 79 אמנון כהן (ש"ס): 79 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ביטוח פנסיוני בקופת גמל ממלכתית), התשע"ג–2013 82 מיכל בירן (העבודה): 82 סגן שר האוצר מיקי לוי: 87 מיכל בירן (העבודה): 100 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 103 הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הרחבת הזכאות להיתר מוגבל), התשע"ד–2014 109 אלעזר שטרן (התנועה): 109 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 111 אלעזר שטרן (התנועה): 112 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – המרת עונש מאסר עולם), התשע"ד–2014 114 דוד צור (התנועה): 114 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 116 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ד–2014 118 עליזה לביא (יש עתיד): 118 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ג–2013 120 דב חנין (חד"ש): 120 שר הפנים גדעון סער: 121 הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 122 איציק שמולי (העבודה): 123 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 125 הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ד–2014; 127 הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ג–2013; 127 הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ג–2013 127 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 127 חילופי גברי בוועדות הכנסת 132 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 133 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 133 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 133 בחירת נציג הכנסת לוועדה למינוי קאדים 134 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 135 הצעות לסדר-היום 142 כן לביקורת ולא להסתה בעקבות מבצע "צוק איתן" 142 אראל מרגלית (העבודה): 142 תמר זנדברג (מרצ): 144 דב חנין (חד"ש): 145 בחירת נציג הכנסת לוועדה למינוי קאדים 147 הצעות לסדר-היום 147 כן לביקורת ולא להסתה בעקבות מבצע "צוק איתן" 147 יואב בן צור (ש"ס): 148 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 150 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 152 נסים זאב (ש"ס): 156 הצעות לסדר-היום 157 חוסר במקלטים, ממ"דים ומיגוניות לחלק מהאוכלוסייה 157 משולם נהרי (ש"ס): 158 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 160 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 161 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 162 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 167 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 167 הצעה לסדר-היום 167 עיריית תל-אביב יוזמת חוק "עוקף בג"ץ" שיאפשר פתיחת בתי-עסק בשבת 168 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 168 שר הפנים גדעון סער: 169 הצעות לסדר-היום 172 שער הדולר הנמוך גרם לתעשיינים הפסד של 6 מיליארד דולר 172 יצחק כהן (ש"ס): 172 אורי מקלב (יהדות התורה): 176 הצעה לסדר-היום 178 האחריות של ההנהגה הדתית והרוחנית למעשי הרצח 178 רות קלדרון (יש עתיד): 179 הצעה לסדר-היום 184 חיזוק מערכת הביטחון וכוחות ההצלה במבצע "צוק איתן" 184 יצחק כהן (ש"ס): 184 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 186 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ה בתמוז תשע"ד, 23 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. גם היום אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחות הנופלים – חיילים, קצינים, אזרחים; וודאי מחזקים את ידי לוחמי צה"ל, ומאחלים בשם כולנו – אני בטוח – החלמה מהירה לכל הפצועים בבתי-החולים, שיחזרו במהרה בריאים ושלמים למשפחות שלהם. חברי הכנסת, אנחנו נפתח בהודעה. אתם יודעים מה, אני אמסור את ההודעה לגבי תהליך הבחירה היום כשהאולם קצת יתמלא. אנחנו נעבור ישר לשאילתות דחופות לשרת הבריאות. גברתי השרה, חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. השרה תשיב קודם כול על שאילתה 229 – חדרי ניתוח חלופיים לתושבי הדרום, של חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את השאילתה. <229. חדרי ניתוח חלופיים לתושבי הדרום> <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, זאת השאילתה על חדרי ניתוח חלופיים לתושבי הדרום: עקב מטחי הטילים במרכז הארץ, סגרו זמנית מנהלי "אסותא" שלושה חדרי ניתוח בראשון-לציון בהיעדר מיגון, ושלושה נוספים סגורים בבאר-שבע. הם ביקשו להעביר את החולים מהדרום ל"אסותא" תל-אביב ששם יש שני חדרי ניתוח סגורים, אך משרד הבריאות אינו מאשר. רצוני לשאול: מדוע אין אישור? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ליצמן. גברתי השרה, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חדרי הניתוח המדוברים אינם סגורים; הם פשוט לא מאושרים. הם לא מאושרים על-ידי משרד הבריאות, על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות, מסיבות שבוודאי חבר הכנסת וסגן שר הבריאות לשעבר ליצמן יודע ומכיר; סיבות שנמצאות בסמכותו של משרד הבריאות. אז קודם כול יש לשים את הדברים על דיוקם. אני לא רוצה להאמין שמישהו רוצה לנצל את המצב הביטחוני ובצורה צינית לבקש לאשר – והאישור הוא, כמובן for good – שני חדרי ניתוח שאיננו מוכנים לאשר רק בגלל מצב ביטחוני. אני בטוחה שלא זאת הכוונה. אני יכולה לומר ששלושת חדרי הניתוח של "אסותא" בראשון-לציון, אין סיבה ביטחונית שלא לפתוח אותם. פיקוד העורף ואנחנו, משרד הבריאות, לא נתנו הנחיה לסגור אותם. זאת אומרת, על-פי כל הסיבות שאני התעניינתי וביקשתי לדעת, הם יכולים להיות פתוחים. יתרה מכך, כשביקרתי כמה פעמים בבית-החולים סורוקה, דיברתי עם המנהל ואמרתי לו: אם המצב הוא מצב חירום – ובאמת כל יום וכל שעה, גם ממש בשעה האחרונה, מגיעים פצועים לבית-החולים סורוקה – האם אתם יכולים לטפל במקרים דחופים שבשגרה שאינם קשורים למקרה החירום? הוא ענה לי בצורה חד-משמעית: כן, אנחנו יכולים לטפל בכל מקרה דחוף. רוצה לומר: אם יש מקרים דחופים בבאר-שבע, בית-החולים סורוקה, בית-חולים ציבורי מהטובים בארץ, ואולי בעולם, פתוח לרשותם. אם יש מקרים לא דחופים ואנשים רוצים לקבל טיפול בבתי-חולים פרטיים – וזאת זכותם המלאה – אז ימתינו עד לאחר המלחמה. משרד הבריאות לא יאשר שני חדרי ניתוח שהוא אינו חושב שצריך לאשר רק מפני שיש כמה ניתוחים לא דחופים שב"אסותא" רוצים לבצע. תרשה לי, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות זאת לבוא ולציין – אנחנו כולנו מדברים על הגיבורים שלנו, על חיילי צה"ל שנלחמים בחירוף נפש ובגבורה. אנחנו מדברים גם על העורף, שגם הוא ניצב בגבורה מול מצב לא נורמלי של טילים. אני חושבת שאנחנו לא נותנים מספיק דגש לגיבורים נוספים שקיימים במלחמה הזאת. אלה הגיבורים בלבן, בירוק ובסגול – בברזילי – שיום-יום מצילים חיים. יום-יום, שעה-שעה מגיעים אליהם הפצועים, והם הופכים את הפצועים קשה לפצועים בינוני וקל ומצילים חיים. אני מדברת גם על הרופאים, גם על האחיות וגם על כל הצוות הרפואי הנפלא והבלתי-רגיל. לא היינו צריכים את המלחמה הזאת כדי לדעת ולהיווכח שיש לנו מערכת בריאות מן המעולות ביותר בעולם. אבל המערכת הזאת באמת הציגה את הפנים היפות, המקצועיות והמסורות של בתי-החולים בארץ בכלל, ובפרט, כמובן, של בתי-החולים בדרום שקולטים היום את הפצועים. כמובן, אני מבקשת בהזדמנות זאת להשתתף בצערן של המשפחות השכולות, ולאחל מכל הלב החלמה מהירה ומלאה לכל הפצועים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת של חבר הכנסת ליצמן לשרת הבריאות. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת אייכלר וחנין. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גם אני מצטרף לניחומים למשפחות ולאיחולי רפואה שלמה לכל הפצועים. אני גם מצטרף למה ששרת הבריאות אמרה כרגע על פעילות להפליא של בתי-החולים, אפשר להגיד. אבל אני רוצה לחזור לתוכן השאילתה. הרי ברור שזה לא עניין ציני – לאשר. יש הבדל עצום בין באר-שבע, שהוא בית-חולים ממוגן, לבתי-חולים במרכז שהם לא ממוגנים. לכן אני שמח, ואני סומך גם על זה ש"אסותא" לא רוצה לקחת סיכונים בראשון-לציון בגלל היעדר מיגון. עובדה שנפלו שם "סקאדים" וטילים וכל הסיפורים. לכן, לא דומה מה שקורה בבאר-שבע למה שקורה בראשון-לציון. ב. הרי הממשלה מבקשת – ובעיקר פיקוד העורף מבקש כל הזמן – שאנחנו נחזור לשגרה; שלפחות בעורף נשתדל לחזור לחיים רגילים. מה יותר מזה, שאנשים שמחכים שבועות וחודשים לניתוח, שיוכלו לעשות את זה לא תחת לחץ בבית-חולים שאינו ממוגן, אלא במקום שכן ממוגן או שפחות רחוק מהטילים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ליצמן. שאלה נוספת לחבר הכנסת ישראל אייכלר; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כולנו כאן בדעה אחת בעניין התפילה להחלמת הפצועים והתנחומים למשפחות. אבל, כבוד השרה, בשעה שאת עומדת פה, המלחמה עדיין בעיצומה. איך אפשר לומר שבית-החולים סורוקה, או כל בית-חולים אחר בארץ, יש לו מספיק זמן, מספיק מקום גם למקרים לא דחופים, ואין צורך בחדרי ניתוח נוספים? אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה בעוד שעה או בעוד יום. יש לי שאלה – קודם כול לגבי ראשון-לציון: אם אין מיגון, איך את אומרת שהם יכולים לפעול? אם את אומרת שהם יכולים לפעול, אז אולי יש שם מיגון. <שרת הבריאות יעל גרמן:> נכון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> למה הם סגרו בראשון-לציון? דבר שני, כשאנשים צריכים לטוס ולהגיע לשדה-התעופה, וחברות תעופה הפסיקו לטוס לפה, מיהר מאוד שר התחבורה ופתח את שדה-התעופה "עובדה", כי אנחנו לא אומרים לאנשים: זה לא דחוף, זה לא פיקוח נפש, תחכו עוד כמה ימים בחוץ-לארץ. איך את יכולה לומר לאנשים שצריכים ניתוח: חכו עוד כמה ימים, זה לא פיקוח נפש? למה מי שצריך לטוס או להגיע לארץ יותר חשוב מאדם חולה שכואב לו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, גם אני מצטרף לתנחומים למשפחות האבלות ולאיחולי ההחלמה לכל הפצועים שישנם. אני רוצה להצטרף, גברתי, למילים החמות שאמרת לכבודם של העובדים, העובדות, הרופאים, הרופאות, האחים, האחיות וכל הסגל של בתי-החולים. דיברתי אתמול עם רופאים, אחיות, שעובדים בבית-החולים סורוקה; אזרחים ערבים עובדים שם יחד – יהודים וערבים – בבתי-החולים האלה, בתקופה שבה לפעמים מפלס השנאה וההסתה בחברה הישראלית מאוד גבוה. והאנשים האלה עושים שליחות מופלאה של הצלת חיים, ולא נותנים לשום דבר מקולות הרקע הנוראיים שמהדהדים מסביב להיכנס לבית-החולים. בתי-חולים הם תמיד מקומות קשים, אבל דווקא בימים האלה נראה לי שבתי-החולים בישראל הופכים להיות מצודות של תקווה, לא רק של הצלת החיים של האנשים שנמצאים שם, אלא של בניית אופק, של הסתכלות אחרת של החברה הישראלית על עצמנו ועל איך אנחנו יכולים להיות. אז אני שותף לכל דברי הערכה וחיזוק ידיהם של האנשים. למען הפרוטוקול אני רק אומר: האומנם? אבל אין לי שום ספק שאלה הם הדברים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, אני קודם אודה לחבר הכנסת דב חנין על המילים החמות, ואני חייבת לומר שהוא צודק: מערכת הבריאות בכלל ומערכת בתי-החולים הציבוריים בפרט הן באמת דוגמה לשיתוף מלא של האזרחים היהודים והערבים, ולעבודה משותפת – אזרחים ערבים, אחים, אחיות, צוותי בתי-חולים, רופאים ורופאות, מוסרים באמת מזמנם, ממרצם, כדי לטפל בכל החולים; אני חייבת לומר את זה. ודאי כל הצוותים, אבל גם זה, וודאי שבשעה כזו אנחנו לא רוצים להגביר לא סכסוכים ולא דם רע. אני מבקשת להשיב על השאלה וההערה של חברי הכנסת ליצמן ואייכלר. חבר הכנסת אייכלר, זה לא שיש לנו בית-חולים אחד ושמו סורוקה, ואולי עוד אחד, ברזילי, וזהו. יש לנו היום ברחבי הארץ בתי-חולים שפתוחים וקולטים יום-יום, החל מסורוקה, ברזילי, דרך תל-השומר, שיבא, בילינסון, "אסף הרופא", קפלן ואפילו "הדסה", כאן בעין-כרם. זאת אומרת, יש לנו בתי-חולים רבים שנותנים מענה כל שעה לכל פצוע. בתי-החולים הפרטיים, שללא ספק יש להם זכות להתקיים, מתקיימים ועושים את הניתוחים. הם לא סגורים, הם פתוחים; ושלושת חדרי הניתוח בראשון-לציון, אין שום סיבה לסגור אותם. על-פי ההנחיות שלנו, הנחיות המיגון, אין סיבה לסגור את חדרי הניתוח בראשון-לציון, ותמהני: מדוע הם באמת סגורים בשעת-חירום זו? אולי זו השאלה שאתם צריכים לשאול, ולא אותי, אלא את "אסותא" ראשון-לציון, מדוע הם סגורים? לי אין תשובה על זה, כי על-פי הנחיות הביטחון, הם יכולים להיות פתוחים. אי לכך, אין שום סיבה שבשעת-חירום אנחנו נאשר מה שאנחנו לא מאשרים בשעת שגרה. שני חדרי הניתוח שביקשו לאשר הם שני חדרי ניתוח שאינם מאושרים מסיבות מקצועיות, מסיבות רוחביות של כל המערכת, ומתוך חוק שמאפשר לנו לאשר ולא לאשר את חדרי הניתוח. אין סיבה לנצל את זמן החירום ולבקש שאנחנו נפתח את שני חדרי הניתוח האלה, שלא יהיה בהם צורך ואין הצדקה לפתוח אותם בדרך כלל. אני שוב חוזרת ואומרת: כל החולים הדחופים, אליבא דמנהל סורוקה, יכולים לקבל טיפול למרות המלחמה ולמרות הטיפול בכל הפצועים שמגיעים. כולם יכולים לקבל עדיין טיפול בסורוקה. את זה אני אומרת על סמך דבריו של מנהל בית-החולים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה ולחבר הכנסת ליצמן ולכל חברי הכנסת השואלים. גברתי השרה, את יכולה לחזור, יש לך עוד שאילתה. אני רק רוצה, לפני השאילתה הבאה, לומר שאנחנו ודאי מצטרפים לדברים שלך, מחזקים את ידי כל הרופאים וכלל הצוותים הרפואיים. צריך להוסיף שאף אחד לא ביטל להם, לא בסורוקה ולא בברזילי, את כל העבודה הרגילה; יש גם, לצערי, תאונות דרכים, ולשמחתי, לידות וכל שאר הדברים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> נכון, והם פועלים ועושים – ממש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> והם פועלים בגבורה. לגבי הדברים של חבר הכנסת דב חנין, אני יכול לומר שאתמול, לצערי, הייתי עם קרוב משפחה שלי, אדם מבוגר, בבית-חולים, בחדר מיון. העברית לא שגורה בפיו, אז האחות הראשונה שבאה לטפל בו הסתדרה אתו ברוסית. אחר כך הגיע בחור חרדי לקחת לו דם – הסתדרו ביידיש. כאשר הגיע אח נוסף, אמרתי לקרוב המשפחה שלי: נדמה לי שאתה דחוף צריך ללמוד ערבית, ואז עם כל הצוותים הרפואיים פה אתה תסתדר בשפת-אם. אתה צודק, חבר הכנסת דב חנין, ברוך השם, יש עדיין איים של שפיות גם במדינה שלנו. חבר הכנסת אמנון כהן הפנה את השאילתה בנושא: ילדים לקו בזיהום מתמיסת הזנה תוך-ורידית, לשרת הבריאות. מספרה 230. בבקשה, חבר הכנסת אמנון כהן. <230. ילדים לקו בזיהום מתמיסת הזנה תוך-ורידית> <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרה, גם אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות; כולנו משפחה אחת. רפואה שלמה לכל הפצועים, והצלחה לחיילי צבא הגנה לישראל במערכה. יישר כוח לכל כוחות ההצלה, ולכל אלה שלובשים חלוק ומטפלים בכל אלה שזקוקים. רפואה שלמה לכולם. לגבי השאילתה: פורסם שילדים לקו בזיהום בדם מתמיסת הזנה תוך-ורידית. מדובר עד כה בתשעה ילדים, שרובם סובלים מבעיות במעי וזקוקים להזנה תוך-ורידית. ברצוני לשאול: 1. האם המקרה ידוע למשרדך? 2. האם כבר ידועה סיבת הזיהום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. גברתי השרה, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 1. למשרד הבריאות דווח על שמונה ילדים המטופלים בהזנה תוך-ורידית שפיתחו זיהום. לילדים אלה, מקור ההזנה הבלעדי הוא תמיסות ההזנה התוך-ורידיות, בשל חוסר יכולת ספיגה של מוצרי מזון בדרכי העיכול. חשוב לציין כי כל הכנות הנוזלים של ההזנה התוך-ורידית מתבצעות בחברת "טבע". בבדיקה של משרד הבריאות נמצא כי היום כל הילדים נמצאים במצב טוב. 2. בשלב זה טרם ידועים הסיבות והמקור לזיהום. משרד הבריאות הקים צוות בדיקה אפידמיולוגי, שבודק יחד עם חברת "טבע" את האפשרויות השונות לגרימת הזיהום. הבדיקה עדיין נמשכת. במקביל, נערכים משרד הבריאות וחברת "טבע" להמשך אספקת ההזנה התוך-ורידית החיונית לילדים, בין השאר באמצעות ייבוא דחוף מחו"ל. צוות מקצועי הכולל רופאי פגים וילדים, תזונאים ורוקחים דנים ברציפות על הפתרונות הנדרשים לילדים אלה בטווח המיידי, הבינוני והארוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אמנון כהן – בבקשה, אדוני. <אמנון כהן (ש"ס):> אנחנו רוצים לשלוח רפואה שלמה לילדים, ואני מקווה שימצאו את הסיבה, על מנת שיוכלו גם לתת את התרופה המתאימה והראויה. אבל מאותו נושא לנושא אחר, גברתי השרה, גם באותו נושא: אני מדבר על חולי טרשת – ועל זה אולי אין לך תשובה ביד ותצטרכי לתת לי תשובה אחר כך; אבל אולי את שולטת בזה, כי בטח פנו אלייך הורים. יש חולי טרשת לסוגיה שמזריקים לעצמם בכל יום את התרופה "קופקסון". "קופקסון" גם שייכת לאותה משפחה של "טבע" – היא מייצרת אותה – והיא תרופה שמזריקים אותה בכל יום, וזה גורם לפעמים גם לשטף דם במקום. היום יש מצב שאפשר לתת ביום אחד שתי מנות, זאת אומרת, לא כל יום אלא פעם ביומיים; להקל על החולים האלה זה בוודאי מבורך. אבל התברר שלא כל קופות-החולים נותנות את המנה הזאת, זאת אומרת, שתי מנות ביום אחד. זה אותו כסף – במקום כל יום, אז זה שתי מנות ביום אחד. זה פחות סבל, פחות להגיע, פחות טיפול. אז אם תוכלי להפעיל את סמכותך ולהורות להם שאם זה כבר לא עלות כספית, רק שירות לאותו בן-אדם שזקוק לתרופה, שכל קופות-החולים יישרו קו וייתנו את השירות הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. גברתי השרה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> חברי, כבוד היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אמנון כהן, אני בהחלט אברר את הנושא. לא ידעתי עליו. אני אברר ואתן לך תשובה, כמובן, בעל-פה ובכתב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טעיתי, וגם חבר הכנסת באסל גטאס ביקש לשאול שאלה נוספת. רשמתי לפני, אבל – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, מטבע הדברים אני לא שואל על אותו עניין, ואז, כמובן, אם תרצי להשיב לי בהזדמנות אחרת – אבל קראתי היום, לצערי, שבגל הגואה היום ובכל האווירה במדינה, פיטורים רבים מתרחשים על רקע הצהרות או – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> התבטאויות. <באסל גטאס (בל"ד):> ושניים פוטרו: רופא אחד הושעה בבית-חולים "שערי צדק", ואני לא יודע מה הזיקה בדיוק למשרד הבריאות, אבל גם במרכז רפואי שיבא, שהוא כן שייך למשרד הבריאות, פוטרו אנשים על משהו שכתבו או עשו share בפייסבוק, והם הושעו או פוטרו אפילו ללא מתן הזדמנות של שימוע או באמת – ומה שקורה, זה כבר לא משטרה על חופש הביטוי, או שמדובר באמת על עניין של חופש ביטוי; אפילו על חופש המחשבה. מישהו חשב שהוא עשה share למשהו, ואז הולכים – אז אני מבקש, באמת, אולי יש תפקיד גם בעניין הזה, במיוחד במערכת הבריאות, שלא יפטרו אנשים בצורה כה שלומיאלית על משהו שכתבו או חשבו שכתבו בפייסבוק. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת באסל גטאס, עד כמה שידוע לי – וידוע לי: אף אחד לא פוטר. כן נקראו לבירור, כן הושעה, אף אחד לא פוטר. בבתי-החולים יפעלו אך ורק על-פי החוק, לא יפעלו בניגוד לחוק, ואם החוק אכן יתיר פיטורים בגלל מעשה הסתה בוטה שאסור על-פי החוק, הרי שאנשים על-פי החוק יפוטרו. אם זה לא יעמוד על-פי החוק, הם לא יפוטרו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן על תשובותיה. חברי הכנסת, עד כאן שאילתות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 3) (תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמרם מצנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (נסיבות למתן צו הגנה על עובדים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת מוחמד ברכה ומסעוד גנאים בנושא: עיריית לוד מנצלת לרעה את חוזר מנכ"ל משרד החינוך ונוקטת מדיניות שיש בה אפליה חמורה על רקע דתי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2555/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרה של חוקים לקריאה טרומית. צלצלנו, כך שאנחנו יכולים להתחיל; בבקשה. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וחבר הכנסת יריב לוין. תנמק חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי. ההצעה, אני מציין, קיבלה פטור מחובת הנחה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני, תודה רבה, אני מאוד מאוד מאושרת לעמוד כאן היום ולהעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית בהסכמת הממשלה. צריך להגיד שהיא תצטרף לקבוצה של חוקים דומים שהוגשו בעניין זה, ואני מקווה שכשנגיע לוועדה באמת נצליח לייצר ביחד את החוק הטוב ביותר לעניין, ואני מייד אסביר כמובן את העניין. אבל העבודה על החוק הזה הייתה עבודה רבה ביותר, באמת, השקעה עצומה של זמן של חברות ושותפות – ואני אמנה אותן ואודה להן בסוף דברי – וכמובן, חבר הכנסת יריב לוין, שהצטרף, לשמחתי. הרעיון הוא כזה: הרעיון הוא שכל זירת הגירושים במדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות, כבר די הרבה שנים – וצריך להגיד: לא רק במדינת ישראל, אלא בכלל בעולם, עם השינויים שעוברים עליו – הפכה להיות סוג של מרחץ דמים. באמת, זירה של התכתשויות איומות ונוראות בין אנשים שפעם כנראה אהבו אחד את השני והחליטו להתחתן ולהקים משפחה, וללדת ולהוליד ילדות וילדים, וחיו ביחד – חלק מהזמן, אני רוצה לקוות, באושר, אם לא בעושר. והם מגיעים לרגע שהם מחליטים לפרק את הבית, וזה הופך להיות מלחמת עולם, פשוט מלחמת עולם איומה ונוראית, שכולם חוטפים; כולם. הילדות והילדים בראש ובראשונה, כמובן, כי זה לא בידיים שלהם והם האובייקטים, הם הופכים להיות ממש האובייקטים של המלחמה הזאת. לפעמים הם הופכים להיות כלי נשק במלחמה הזאת. הם מנוצלים לפעמים בידי אחד ההורים, בידי שני ההורים, זה נגד זה. כמובן, ההורים עצמם נפגעים, כל אחד ואחד מהם, לא משנה, גם מי שיותר אלים ואגרסיבי וגם מי שפחות אלים ואגרסיבי; וכמובן, הבית כבית, ואפילו מבחינה כלכלית המשפחה נפגעת פגיעה אנושה, משום שבדרך כלל התהליך הזה עולה המון כסף, לוקח המון זמן שבו המשפחה מוציאה עוד כסף נלווה על עוד בתים, על עוד הסדרים. ומעבר לזה שזה מכוער, זה באמת פוגע בכל אחת ואחד באופן עמוק ואנוש. ילדות וילדים שעוברים את התהליכים האלה, לוקח שנים רבות ביותר לשקם אותם, ופעמים רבות הצלקות האלה ניכרות עליהם עוד הרבה מאוד מאוד מאוד שנים אחרי. כל זה קורה משתי סיבות מרכזיות, לדעתי, וצריך להכיר בזה: אחת היא המהפכה הפמיניסטית. פעם נשים התחתנו עם גברים פשוט משום שלא הייתה להן אלטרנטיבה בשביל להתפרנס ולהתקיים. הן עברו מחסות האב לחסות הבעל, וזאת הייתה הדרך היחידה שלהן לקבל בית, הגנה וקיום בסיסי. תמורת זה הן סיפקו שירותי הולדה, שירותי מין, תחזוקת הבית וכו' וכו'. זאת הייתה היחידה: הבעל סיפק את החלק הכלכלי המוכר, זה שסופרים אותו בכסף, והאישה סיפקה את החלק הכלכלי הלא-מוכר של עבודות הבית וגידול הילדות והילדים. גירושין בסיטואציה כזאת היו מאוד קשים לעשייה. א. בואו נזכור שעד לפני 100 שנה לנשים לא היה בכלל מעמד עצמאי בפני החוק, וודאי לכן היה קושי בכלל לטעון טענות בפני בית-משפט או כל ערכאה שעסקה בגירושין. וגם מבחינה כלכלית נשים היו במקום אחר, כי לנשים לא היו נכסים משל עצמן. ב-100 השנה האחרונות, בגדול, אפשר להגיד, נשים קיבלו זכות בחירה ולאט-לאט יצאו לעולם העבודה והשתלבו בעולם העבודה באופן דרמטי, והיום הן גם יכולות, גם רוצות, וגם צריך להגיד צריכות לצאת לעבוד, משום שאין היום במציאות הכלכלית שלנו אפשרות להתפרנס באמת ממשכורת אחת; היא צריכה להיות משכורת מאוד נדירה במקומותינו. עכשיו, יוצא שבינתיים גם קרו עוד כמה שינויים בעולם, במיוחד בישראל, אגב. צריך להגיד שהמשפטיזציה, כמו שאנחנו מכנות ומכנים אותה, השתלטה על חיינו במידה רבה מאוד, ויש רבות ורבים שיכולים להתפרנס מהתהליכים האלה של הגירושין. בקיצור, צריך להגיד שהמצב לא טוב, והצעת החוק שלנו באה לנסות ולשפר אותו באופן ניכר, לא באחוזים קטנים. אני אעשה כוכבית ואגיד מראש שהצעת החוק שלנו, של יריב לוין ושלי, איננה עוסקת במירוץ הסמכויות. אנחנו לא נכנסות ולא נכנסים כרגע להפרדה או לבעיה, שהיא קיימת. העובדה שיש בישראל רק גירושין דתיים והגט עצמו עדיין תלוי ברצונו הטוב של בית-הדין היא בעיה. אנחנו לא נכנסות אליה בהצעת החוק הזאת, משום שכל הרעיון של הצעת החוק הזאת הוא להוריד את האש, להוריד את רמת הסכסוך ולא להגביר אותו ולהגדיל גם את הסכסוך של לאיזו ערכאה ילך הזוג להסתכסך. לכן, הדבר הראשון שקורה בחוק שלנו הוא שכשזוג מחליט – זוג או אחד מבני-הזוג, אחת מבני-הזוג – להגיש בקשה לגירושין, תפיסת הסמכות, מה שנקרא בישראל, תיעשה באותו אופן. כלומר, איפה שתפתחי תיק שם יתנהל התיק. אבל זה ייפתח בהליך מקדמי, ההליך המקדמי הזה מתקיים על-ידי שתיים עד ארבע פגישות במה שנקרא יחידות הסיוע, שהיום קיימות גם ליד בית-הדין הרבני. אגב, אני אפתח סוגריים ואגיד שהצעת החוק שלנו היא פיתוח של תזכיר הצעת החוק הממשלתית, שעברה גם היא כבר בקריאה ראשונה, והיא תוצאה של עבודה של ועדה שנקראת ועדת שנהב, שישבה על המדוכה זמן רב מאוד, אבל כשהיא עשתה את העבודה עדיין לא היו קיימות יחידות הסיוע שליד בית-הדין הרבני; היו קיימות רק יחידות הסיוע שליד בתי-המשפט לענייני משפחה. עכשיו, לשמחתנו, כבר קיימות יחידות סיוע גם ליד בתי-הדין, ולכן אפשר לעשות את ההליך הזה בלי להיכנס לסוגיית מירוץ הסמכויות. אני אגיד בתחילת הדברים נתון שבאמת מאוד חשוב לדעת. יש כבר מחקר אקדמי לגבי יחידות הסיוע האלה שנמצאות ליד בתי-המשפט לענייני משפחה, והמסקנות מהמחקרים האלה מראות בצורה חד-משמעית ומובהקת שבכל מקרה שהועבר לטיפולן של יחידות הסיוע, מתבצע שם תהליך שהוא התהליך שאנחנו מציעות בהצעת החוק, כלומר תהליך שמאפשר לצדדים לבחור בדרך אחרת שאיננה דרך של התכתשות משפטית או של מאבק משפטי, אלא דרך של גישור או גירושין בשיתוף פעולה או טיפול משפחתי או כל אחד מהדברים האלה או אולי שילובים שונים שלהם; שכל המקרים שהגיעו לטיפולן של יחידות הסיוע נגמרו בתוצאות טובות בהרבה ממה שאפשר היה לצפות. יצוין שחלק ניכר מהמקרים שמגיעים לטיפולן של יחידות הסיוע הם מלכתחילה מקרים קשים, בעייתיים ואלימים יותר מהממוצע, ולמרות זאת תוצאות הטיפול בהם כל כך טובות. לכן, מה שאנחנו מציעות הוא הדבר הבא: ייפתח תיק, או בבית-הדין הרבני או בבית-המשפט לענייני משפחה, בהליך מקדמי שבו יוזמנו בני-הזוג ללא מייצגים, ללא מי מטעמם; הם יצטרכו לבוא בעצמם, וזה כמו זימון לבית-משפט. הם יצטרכו לבוא בעצמם לשתיים עד ארבע פגישות שנקראות פגישות מהו"ת, ובהן יינתנו להם כל האפשרויות שעומדות לפניהם חוץ מאשר מאבק משפטי, והתוצאות שיכולות להיות שם, או יותר נכון גם המצב החוקי של מה פועל לרעתו ומה פועל לטובתו של כל אחד מהצדדים. זה ייעשה על-ידי אנשי טיפול, אנשי ייעוץ משפטי, ובמקביל ייעשה בעצם מעין אבחון, כך שאנשי המקצוע ונשות המקצוע של יחידת הסיוע יוכלו להציע לזוג מה הדרך הטובה ביותר, לפי מה שמתרשמים ומתרשמות מהם ומהרצונות שלהם. צריך להגיד – שוב, אני עושה כוכבית – שבמקרה שביחידת הסיוע מתרשמות שיש מקרה של אלימות קשה, במקרה שהן מתרשמות שיש מצב של באמת כאסח שאין מה לעשות ואי-אפשר לגשר עליו, ליחידת הסיוע יש סמכות להפנות את המקרה ישר לבית-המשפט בלי לעבור את התהליך הזה. אחרי הפגישות ביחידת הסיוע הזוג ילך לחשוב כמה שיחשוב, והכול פה תחום בזמנים, והזוג צריך להסכים לתהליך יישוב הסכסוכים. חשוב לי להדגיש כאן, לכל אלה שחוששים מזה שיכריחו אותם, יכפו עליהם לעבור איזה תהליך גישור או איזה תהליך טיפול: אין חיה כזאת. אי-אפשר לכפות על אף אחד ואף אחת תהליך גישורי, תהליך שדורש שיתוף פעולה במהותו. לכן זה תלוי-הסכמה בהכרח. מניסיוננו ומהבנתנו, הסיכוי שתהיה הסכמה כזאת הוא סיכוי גבוה – מה שעשוי באמת להביא לתהליך קצר יותר, וכאן אני שמה באמת קו עבה מתחת למילים "קצר יותר". הרבה גברים, בעיקר, אני חייבת להגיד, ששמעו על הצעת החוק שלי, נבהלו ואמרו לי: אני רוצה להתגרש; אז מה, עכשיו את מכריחה אותי לבזבז זמן על תהליכים מיותרים? ובכן, לא. אתה רוצה להתגרש, ואני אומרת לך: זו הדרך הקצרה והיעילה יותר והבריאה יותר וממנה יצאו כולם וכולן במצב טוב יותר ואולי אף בריא יותר מזה שנכנסתם אליו, או ודאי טוב יותר מזה שהייתן מגיעות אליו אילו הייתן מתכתשות בבית-המשפט. זאת בתמצית הצעת החוק והרציונל שעומד מאחוריה. רק להגיד, בבקשה, תודות. קודם כול, חברים וחברות יקרים, פרופסורים ופרופסוריות ועורכות-דין רבות שייעצו לנו בעניין זה, אבל בעיקר ומעל לכול עורכת-הדין מיכל פיין מעמותת "להתגרש בשלום", שבאמת עשתה ימים ולילות על ההצעה המאוד-מורכבת והמאוד מאוד טובה הזאת. תודה על תמיכתכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את השר יאיר שמיר להשיב בשם שרת המשפטים. אדוני, בבקשה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יאיר, אתה בענייני גירושין? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לשמחתי, לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא בענייני שלום. זה מה שהציגה חברת הכנסת מיכאלי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני משיב בשם שרת המשפטים, שנבצר ממנה להגיע. הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, מבקשת לקבוע כי כל תובענה המוגשת לערכאה שיפוטית בסכסוך משפחתי תיפתח בהליך מקדמי ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית, בדומה להמלצות הוועדה בראשות השופט שנהב ותזכיר החוק הממשלתי שפורסם על-ידי משרד המשפטים על-פי המלצותיה עוד בשנת 2006. זאת, כדי להביא לכך שהצדדים יבחנו את האפשרות ליישב את הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום, תוך צמצום הצורך בקיום התדיינות. לאחרונה הופץ על-ידי משרד המשפטים תזכיר חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014, שבו הוצע לקבוע בחוק כי לתובענה בסכסוך בין בני-זוג או בין הורים וילדיהם תִקדם בקשה ליישוב הסכסוך ופגישת מהו"ת, בדומה לאמור בהצעת חוק זו. ב-29 ביוני 2014 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את טיוטת החוק. לפיכך, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף להסכמת המציעה שחקיקת הצעת החוק שלה תיעשה בהצמדה מוחלטת לנוסח הצעת החוק הממשלתית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר שמיר. למען הסר ספק, אני רוצה לשאול את המציעים: אתם מסכימים להתניות של תמיכת הממשלה? <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וחבר הכנסת יריב לוין – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 41, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. <משה גפני (יהדות התורה):> שיהיה בהצלחה. בהצעת החוק הצבענו בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כידוע, מייד בתום החקיקה, הצעות חוק לקריאה טרומית, אנחנו נעבור לבחירת נציג הכנסת לוועדה למינוי קאדים. אני מודיע למליאה כי בחרתי בחברי הכנסת יצחק כהן, מיכל בירן ומשה פייגלין לחברי ועדת הקלפי בבחירת נציג הכנסת לוועדה למינוי קאדים. חבר הכנסת יצחק כהן יכהן כיושב-ראש הוועדה. אלה השמות של חברי ועדת הקלפי. <הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון – נציגי הכנסת במועצה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2145/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יריב לוין) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון – נציגי הכנסת במועצה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני יעלה וינמק. תשיב לו בשם הממשלה שרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה על המכסה. אתה בוחר מן המקום, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, בפתח הדברים אני רוצה, כמובן, לחזק את חיילינו שנמצאים בחזית, לחזק את המשפחות השכולות, וכמובן לאחל החלמה מהירה לפצועים. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו נועדה לבטל, החל מהכנסת הבאה, את כהונתם של חברי הכנסת בדירקטוריון של יד יצחק בן-צבי. יש הוראה ייחודית בעניין הזה היום, כאשר חברי כנסת אינם נמצאים וחברים בהנהלות של מוסדות ציבוריים, מטבע הדברים ישנו חריג לעניין הזה במוסד יד יצחק בן-צבי, חריג שאין לו על פניו הצדקה, והוא גם עלול לחשוף את חברי הכנסת למצבים בעייתיים. למשל, אם המוסד ייקלע למשבר כספי ותהיה תביעה נגד דירקטורים, או דברים מן הסוג הזה, חברי הכנסת מצד אחד לכאורה נהנים מחסינות, ומצד שני עלולים להיות אחראים, ועלולים להיווצר כאן מצבים שהם לא בריאים ולא נכונים; מעבר לעובדה שמדובר גם במוסד שקיבל, אולי אפילו מקבל היום, ובוודאי עשוי לקבל גם בעתיד, תקציבים מקופת המדינה. ולכן, בראייה הזאת נדמה לי שנכון שהכנסת תוותר על ייצוגה במוסד הזה, ועל מנת שלא לפגוע במי שנבחרו לכהן בו בכנסת הזו, מוצע שהדבר הזה יוחל מהכנסת הבאה. אני מבקש גם להודות לשרת התרבות והספורט לימור לבנת על נכונותה לסייע בידי לקדם את הנושא, ואני מקווה שהמליאה אכן תאשר את הצעת החוק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין; כל הכבוד ששמת לב למצב הזה. גברתי השרה, שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה, נא למסור לנו את עמדת הממשלה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקשת קודם כול – כמו חברי, חבר הכנסת יריב לוין – להשתתף בצער המשפחות השכולות, לאחל לכל חיילי צה"ל הנמצאים במערכה – לחזק את ידיהם ולאחל להם שישובו משם בשלום. הם עושים עבודה חשובה למען עם ישראל, למען מדינת ישראל. הצעת החוק שמגיש חבר הכנסת יריב לוין היא הצעת חוק ראויה בעינינו. אני רוצה כאן להדגיש שבאמת נציגות של חברי כנסת בתאגיד סטטוטורי, תאגיד שהוקם על-פי חוק, שמפוקח על-ידי הכנסת אבל גם נתמך על-ידי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. תודה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – גם נתמך על-ידי הממשלה, על-ידי המדינה – יד בן-צבי באופן ספציפי שהוא אגב גוף נפלא, עושה עבודה נהדרת, אני ממליצה לחברי הכנסת גם לבקר שם, גם לקרוא את הפרסומים של יד בן-צבי, מחקרים בתחומים שונים, בתחומי מורשת שונים של עם ישראל – יד בן-צבי נתמך על-ידי משרד התרבות, ולכן מדובר כאן בחריגה על פני כל חוק אחר שקיים וגם פגיעה באמת בעקרון הפרדת הרשויות. נציגות של חברי כנסת מכהנים לא נהוגה בחקיקה. בחוק מוזיאון הכנסת, למשל, הנציגות היא של חברי כנסת לשעבר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשעבר. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – ולא של חברי כנסת מכהנים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – וזה בשונה באמת מנציגות של גופים וגורמים רלוונטיים אחרים בתחום הזה. היום, על-פי החוק, חוק יד יצחק בן-צבי, המועצה מורכבת מנציגי ממשלה, ההסתדרות הציונית העולמית, עיריית ירושלים, אוניברסיטאות, הסתדרות, ועוד כהנה וכהנה. ולכן אנחנו תומכים בהצעת החוק הזאת. אני רוצה לציין כאן עוד הערה אחת. החוק קובע שבמועצה יהיו 25 חברים, מועצת יד בן-צבי. אנחנו מציעים לא להפחית את חברי המועצה מ-25 חברים; הם יתמלאו על-ידי נציגי ציבור, כדי שלא יהיו פחות חברים, אבל זה כבר יבוא לידי דיון, אני מניחה, בדיונים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוועדה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – בוועדה בכנסת. אני מציעה לאשר את ההצעה הזאת ולהעביר אותה לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת לבנת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון – נציגי הכנסת במועצה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יריב לוין – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון – נציגי הכנסת במועצה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש לנו 35 בעד, אין מתנגדים, יש שלושה נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה בוועדת הכנסת. <הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2409; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מן המקום. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת קול. <עדי קול (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה, הצעת החוק הזאת מבקשת לעשות תיקון מהותי בחוק תובענות ייצוגיות (הסדרי פשרה והסתלקות). יש הרבה תיקונים קטנים שהמטרה שלהם להקל על האזרחים לתבוע תובענה ייצוגית וגם לקבל פיצוי מהחברות שהם תובעים. אחד התיקונים המרכזיים מבקש להקים קרן שאליה יועברו כספי הפיצויים שאמורים להגיע לנפגעים ולא תמיד מגיעים אליהם. הקרן תובא לפיקוח של המדינה ותעבור לטיפול בעמותות, ולסייע להן במימון פעילויות ציבוריות חשובות שיוגדרו בחוק. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עדי קול. אני מזמין את השר יאיר שמיר למסור, גם הפעם בשם שרת המשפטים, את עמדת הממשלה לכנסת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שוב אני משיב בשם שרת המשפטים. הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול ואחרים, מבקשת לתקן את חוק תובענות ייצוגיות בכל הנוגע להסדרי פשרה והסתלקות. ראשית, מוצע כי התובע המייצג ובא-כוחו לא יקבלו גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקותם מהתובענה, אלא אם היא הביאה תועלת לחברי הקבוצה. שנית, מוצע כי כל אדם יוכל להגיש לבית-המשפט התנגדות להסדר פשרה. שלישית, מוצע שבאישור הסדר פשרה בתובענה שטרם אושרה כייצוגית, בית-המשפט יבדוק שהתובענה עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בחוק. רביעית, מוצע לקבוע כי בית-המשפט ייתן הוראות בדבר פיקוח על ביצוע הסדר הפשרה וכן יורה לצדדים לדווח לו על ביצוע הסדר הפשרה. חמישית, מוצע לקבוע כי תשלום שכר הטרחה לבא-כוח המייצג יהיה מותנה במימוש הסדר הפשרה והשלמת ביצועו. ולבסוף, מוצע שכאשר נקבע פיצוי בדרך של תרומה, תרומה זו תועבר לקרן חיצונית נטולת פניות אשר תחלק את התרומות. הממשלה סבורה כי יש טעם בהצעת החוק. עם זאת, חלק מהפתרונות המוצעים מצריכים ליבון ובחינה מעמיקה; כך, למשל, בחינת ההגבלה על האפשרות להגיש התנגדויות להסדר פשרה, בחינת הקמת קרן חדשה לחלוקת תרומות לעומת שימוש במנגנונים קיימים, צורך בקביעת מנגנון שכר טרחה גמיש ומותאם לכל ההליך. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף להסכמת משרד המשפטים האמון על חוק זה, וכן להסכמת משרד האוצר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יאיר שמיר, שהשיב בשם שרת המשפטים. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נצביע על הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש לנו 40 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. חברי הכנסת, אבקש מכם לשבת, כולל חבר הכנסת עיסאווי פריג', שאני מבקש ממנו באופן אישי לשבת. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של גאורגיה דוד אוסופשווילי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, התבשרנו ביממה האחרונה כל הזמן על ביטול טיסות לישראל, אז אני רוצה לעדכן אתכם שהייתה טיסה שגם המריאה וגם נחתה, והביאה לנו גם אורח חשוב שנמצא אתנו כרגע ביציע, הלוא הוא יושב-ראש הפרלמנט של גאורגיה, ידידנו דוד אוסופשווילי – ומשלחתו. ברוכים הבאים לכנסת. (מחיאות כפיים) אדוני יושב-ראש הפרלמנט של גאורגיה דוד אוסופשווילי, כבוד יושב-ראש ועדת החוץ של הפרלמנט, חבר הפרלמנט טֶדוֹ גָ'פַּרִידְזֵה, שגריר גאורגיה החדש בישראל, השגריר פָּאֵאטָה קָלָנְדְזֵה – ואנחנו מאחלים לך גם בהצלחה בתפקיד – ידידנו יושב-ראש אגודת הידידות עם גאורגיה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שרים, חברי כנסת, אני מתכבד לברך את כבוד היושב-ראש של הפרלמנט ומשלחתו המכובדת שנמצאים כאן אתנו היום לרגל ביקורם החשוב בישראל. ביקורכם כאן, במיוחד בימים לא פשוטים אלה של אי-שקט, מעיד על ידידות חמה בין המדינות והעמים ועל המחויבות של ההנהגות של שתי המדינות לחיזוק הקשרים. הרשה לי, מכובדי, להודות באמצעותך גם לראש ממשלת גאורגיה על הודעתו מ-14 ביולי השנה, המביעה סולידריות עם אזרחי ישראל על רקע ירי טילים מעזה, ועל ההודעה שגם תומכת בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה. כמו כן, אני מבקש להודות בשם חברי הכנסת על התנחומים שהביעה הנהגת גאורגיה עוד על המקרה המצער והטרגי של החטיפה והרצח של שלושת הנערים לפני כמה שבועות. אנו מציינים בסיפוק ובשביעות רצון את הקידום המשמעותי של היחסים בין ישראל וגאורגיה בשנתיים האחרונות, ומעריכים את החשיבות שארצך מייחסת לשיתוף פעולה בין-לאומי גם בתחום החשוב של הלוחמה בטרור. אדוני היושב-ראש, שנינו מייצגים עמים עתיקים המקיימים ביניהם יחסי וקשרי ידידות זה למעלה מ-2,600 שנה, ואני מבקש לברך על החלטת הנהגת גאורגיה לציין 2,600 שנות ידידות בין שני העמים, בשורה של אירועים בגאורגיה באוקטובר 2014. היחס החם והידידות המופגנת אשר הקהילה היהודית בגאורגיה זוכה להם, הקשרים החמים בין הקהילה הגאורגית היהודית בישראל לבין ארץ מולדתם, והגשר היציב והאיתן שהיא מהווה, הפכו כבר מזמן ליסוד ולשם-דבר בחברה הישראלית. שתי מדינותינו מתמודדות עם אתגרים אזוריים דומים ואיומים מצד גורמים קיצוניים, ובהקשר זה אני מבקש להביע הערכה על מאמציה של גאורגיה במלחמה נגד כוחות טרור בין-לאומיים. אנו גם זוכים לשיתופי פעולה מצד פרלמנטרים רבים באספות הפרלמנטריות של ארגונים שונים שבהם אנו חברים, וגם על כך אני מבקש להודות לך, לחברי הפרלמנט שלך ובוודאי לחברי המשלחת. אני סמוך ובטוח כי ביקורכם בבירתנו ירושלים ובערים נוספות בישראל יהווה נדבך חשוב ותרומה נוספת לחיזוק והידוק היחסים בינינו, ואני מברך אתכם בברכת ברוכים הבאים. Welcome to the Knesset, welcome to Jerusalem. אפשר למחוא כפיים עוד הפעם, מגיע להם. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2620/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בסדר-היום. הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), של חבר הכנסת יוני שטבון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. ישיב לו בשם הממשלה, בשם שרת המשפטים, השר יאיר שמיר. בבקשה, אדוני. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, אחת התופעות המזעזעות בפרשת הקטינים בקריית-גת, שהסעירה, בצדק, מדינה שלמה, הייתה חומת השתיקה שאפפה את הפרשה. כל כך הרבה עדים היו לנעשה, ובכל זאת לא היה מי שדיווח לרשויות על הנעשה. קשר שתיקה מסוכן, שמנע את עצירת הפרשה הנוראית. חוק חובת הדיווח הנוכחי מחייב דיווח רק בעבירות מין בקטינים שנעשו במסגרת המשפחה. בדרך זו, עבירות בקטינים ובחסרי ישע שלא במסגרת המשפחה לא מחייבות דיווח לרשויות. למותר לציין שאי-דיווח מונע את חשיפתן, וכתוצאה את הפסקתן של פרשות מעין אלה. את הסכנות האפשריות האלה אני מבקש למנוע. בהצעת החוק המובאת לפניכם – על הצעת החוק הזו חתומים חברים מכל מרחב המפלגות, קואליציה ואופוזיציה; אני מביא אותה לפניכם היום לקריאה טרומית כפי שנוסחה בשיתוף עם המועצה הלאומית לשלום הילד – יש הרחבה חשובה של חובת הדיווח בעבירות בקטינים וחסרי ישע. מעכשיו חובת הדיווח תחול על כל אדם שיש לו יסוד סביר לחשוב שנעברות עבירות מין בקטינים ובחסרי ישע. החובה תישא אחריות פלילית: כל העובר על ההוראה, דינו מאסר של שלושה חודשים. חברים, צריך לפרק את קשר השתיקה. לא יכול להיות שהעולם ידע וישתוק. ברור לכם שאם הייתה חובת דיווח, הצרה הזו הייתה נחסכת ממאות נערים בקריית-גת. כמובן, במאמר מוסגר, זה לא הפתרון המהותי, זה רק פתרון חקיקתי. הפתרון הוא פתרון יסודי בתרבות החינוכית של כולנו. מדובר בדיני נפשות של ממש. הרחבת חובת הדיווח תאפשר לעצור פרשות חמורות כאלה בזמן. כמחוקקים, יש לנו חובה ואחריות כלפי קטינים וחסרי ישע, להגן עליהם בכל דרך מסיכונים שכאלה. יכולנו לחשוב שחובת הדיווח היא חובה מוסרית, אך הפרשה האחרונה לימדה אותנו שחייבת להיות התערבות בחקיקה. חובת הדיווח היא צורך חיוני, ויפה שעה אחת קודם. אני קורא לכם לתמוך בהצעתי ולהביא סוף לקשרי שתיקה מסוכנים אלה. בהזדמנות הזאת אני רוצה לחזק את לוחמי צה"ל, את תושבי הדרום, שעושים עבודה מדהימה בכל מה שקשור לביטחון אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת שטבון. ישיב בשם שרת המשפטים השר יאיר שמיר. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני משיב שוב בשם שרת המשפטים. הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יוני שטבון ואחרים, מבקשת לתקן את חוק העונשין, התשל"ז–1977, ולהרחיב את חובת הדיווח הקבועה בו. כיום קבועה בחוק חובת דיווח לגבי עבירות מסוימות הנעברות בקטין או בחסר ישע: עבירות מין ואלימות המבוצעות בקטין בידי האחראי לו, עבירות מין שנעברו בקטין או בחסר ישע על-ידי בן משפחה שהוא קטין, עבירות מין ואלימות המבוצעות בקטין או בחסר ישע השוהה במוסד או במסגרת חינוכית או טיפולית אחרת. חובות הדיווח מוטלות על בעלי מקצוע מסוימים המנויים בחוק ועל כל אדם שהיה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה בקטין או בחסר ישע עבירה כאמור. הדיווח על-פי החוק הוא למשטרה או לפקיד הסעד. בהצעת החוק מוצע להרחיב את חובת הדיווח ולקבוע חובות דיווח גם בנוגע לעבירות מין שנעברו בקטין או בחסר ישע על-ידי כל אדם, ללא הגבלה לגבי זהות המבצע. על-פי המוצע, הרחבת חובת הדיווח תחול רק כשיתעורר אצל המדווח חשד ממשי לביצוע עבירת מין וכשעבירות המין בוצעו זה מקרוב. קידום הצעת החוק המרחיבה את חובת הדיווח כאמור ראוי ומוצדק, שכן היא נועדה למנוע מצבים שבהם נודע על עבירות מין המבוצעות בקטינים אולם עבירות אלה לא מדווחות, ולפיכך לא מטופלות. דיווח כאמור יועיל בטיפול בקטינים נפגעי העבירות, בקטינים נוספים ואף בפוגע עצמו, אם הוא קטין. ההצעה דומה במהותה להצעה ממשלתית, של משרד המשפטים, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת השמונה-עשרה אך לא קודמה ולא הוחל עליה דין רציפות בשל דרישות תקציביות של משרדי הממשלה. אנו סבורים כי יש לקדם את הצעת החוק הממשלתית לאחר שהסוגיה התקציבית תבוא על פתרונה. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד ובכפוף להתחייבות המציע להתאים את הצעתו באופן מלא ולהצמידה להצעת החוק הממשלתית. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק העונשין – אני אפעיל הצבעה כאשר כולם ישבו. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. קריאה טרומית. הצבעה, בבקשה. חבר הכנסת כהן, התאפקתי כשהיית עם הגב. חבר הכנסת כהן, בבקשה לא לדבר בטלפון במליאה. תודה רבה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת חובת דיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 40 בעד, אין מתנגדים, שניים נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – הגנת שכר בעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/772/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אילן גילאון) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון) של חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת גילאון, בבקשה לעלות להציג אותה. ישיב במשולב שר הכלכלה נפתלי בנט. חבר הכנסת אילן גילאון – בתמיכת חבר הכנסת שמעון סולומון, סליחה, אנחנו מוסיפים את שמו של חבר הכנסת סולומון להצבעה הקודמת – 41. תודה. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> זה היה יכול להיות מפתיע. <היו"ר רות קלדרון:> זה היה יכול להיות נחמד. חשבתי איזו שותפות, קואליציה. <אילן גילאון (מרצ):> אני חושב, גברתי היושבת-ראש, שמי ששכח להצביע בהצבעה הקודמת – לצרף את הקול שלו לטובת החוק הבא. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הנדונה כאן הגיעה לוועדת שרים לענייני חקיקה. אולם ועדת השרים החליטה שלא לדחות את ההצעה, גם לא לקבל אותה; לדחות אותה ב-60 ימים, לקבוע מועד אחר. וזה קצת תמוה, כי יכול להיות שצוק העתים דווקא היה מחייב אותה, את הממשלה, להיות נאמנה לדברים שהיא אומרת וטוענת וקובעת, ודווקא להתייחס להצעת החוק הזאת עכשיו. בתקופה האחרונה, גברתי, מתרבים מצבים שבהם אזורים שונים בארץ נמצאים במצב מיוחד בעורף, כהגדרתו בסעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א–1951, שבו יש סיכון לחיי אזרחים המתגוררים או עובדים באזורים האלה. באזורים אלו נמנע לעתים מעובדים להתייצב במקום עבודתם עקב סיכון ישיר ובעטיים של טעמים אחרים כגון היעדר פתרונות נאותים לילדים ולבני משפחה אחרים הנמצאים אף הם באותו אזור. אין כל הצדקה להוסיף פגיעה נוספת, גברתי, על הקשיים העוברים על עובדים באזורים אלו. על כן, מוצע להחיל על העובדים באזורי מצב מיוחד בעורף את ההסדרים שהחילו לבסוף במלחמת לבנון השנייה, אשר הגנו על זכויותיהם של עובדים שנעדרו ממקום עבודתם בעטייה. הצעות חוק זהות הניחו בעבר, גברתי, חברי הכנסת דב חנין, רן כהן ואנוכי. נדמה לי שחבר הכנסת דב חנין גם יעלה. <היו"ר רות קלדרון:> הוא לא יעלה היום, אבל הוא תומך. <אילן גילאון (מרצ):> אני לא חוקר במופלא ממני, אבל בכל אופן, את הזכות צריך לתת לאנשים. אני עצמי סיירתי בראשית השבוע, יחד עם חברי ניצן הורוביץ ומיכל רוזין, והיינו ביישובים בעוטף-עזה. בהרבה מאוד מקומות אנשים לא מגיעים לעבודה, קודם כול כתוצאה מסיכון ישיר שקיים. מעבידים שהם רחמנים ובעלי חמלה משלמים את המשכורות לאלה שלא מגיעים, אבל זה לא קורה בכל מקום, והם גם לא חייבים על-פי חוק. גם הסדרים נתונים לחסדו ושבטו של שר האוצר, אם הם נתונים. הרעיון המרכזי הוא לעגן את ההצעה הזאת בחוק. כי את יודעת, גברתי, חוק תמיד טוב יותר גם לגבי אלה שלא יודעים לתבוע את זכויותיהם, לגבי אלה שהם חלשים יותר, לגבי אלה שתמיד נופלים במלחמה, אפילו יותר מאשר בשלום. אנשים חלשים במלחמה הם אנשים חלשים בזמן שלום. לחצים כלכליים תחת אש רק יכולים להחמיר את מצבם של האנשים. הבטחת שכר של עובדים שנעדרו ממקום העבודה היא דבר מאוד מאוד חשוב. אם מישהו רוצה עורף חזק, גברתי, הוא צריך לדעת שהוא גם יקבל את משכורתו בסוף החודש. וזה עולה כסף, אבל אני שומע שמדברים על מחירים בחיי אדם במקומות שונים – ואני לא מקבל את זה, כי אני חושב שזה הדבר הכי חשוב. זה איננו מחיר סתם; זה מחיר שאין לו תחליף. כאן אנחנו מדברים על מחירים שהם ממון, שיש להם תחליף, שאפשר למצוא אותו. הבטחת השכר הזאת לעובדים צריכה להינתן בהתאם להכרזה על אזור מיוחד בעורף, כפי ששר הביטחון מכריז את זה. אנחנו כמעט יכולים לדבר על עצמנו היום בתור עוטף-עזה – אזורים A, B ו-C. כמעט כמו ברשות הפלסטינית, גברתי. A זה ה- hardcore של עוטף-עזה, ובתוך זה יש ה-hardcore של ה- hardcore. B ו-C הם מקומות רחוקים יותר. ביישובים שבהם חל המצב המיוחד הזה צריך לתת. מה שקורה, יש מצבים שהורים לא מוצאים פתרון לילדים שלהם שהולכים לגן, ילדים קטנים; יש מי שיש לו הורה חולה או חולה סיעודי במשפחה; יש מי שמסיבות של פגיעה ישירה מפחדים לגשת. אני הייתי מציע שאת החשבון הזה נסגור בהגדרה שהיא הגדרה גורפת, לא להיכנס לגופו של כל אדם ועניין, וברגע שיש מצב מיוחד בעורף על-פי הגדרת שר הביטחון, מתוקף זה הוא יהיה זכאי לקבל את מלוא שכרו, כולל הזכויות שנגררות בעקבות שכרו. בקשת השרים לדחות ב-60 ימים את ההצעה היא, אפילו הייתי אומר, מביכה ומקוממת. הרי אני רואה אנשים שכל הזמן מסיירים בכל מקום, ביישובי הדרום, ובאים לחזק ויוצאים מחוזקים. הגיע הזמן, גברתי, כמו שאומרים אצלנו בארמית: Put the money where your mouth is. אני אומר את זה ככה כי זאת הארמית הכי טובה להביע את המשפט הזה. שימו את הכסף איפה שאתם מדברים. כלומר, להגיד: אנחנו דוחים את ההחלטה ב-60 יום – אולי מישהו יודע מה שאנחנו לא, ואם כן – תספרו לנו. האם המהלך הזה צריך להימשך 60 יום? האם מישהו חושב שמחר הוא ייגמר ואז ישכחו בעוד 60 יום? האם העיקרון הוא לשלם לכמה שיותר אנשים כמה שפחות כסף? גברתי, אני מודה, זה לא רק מעורר הרמת גבה, זה מקומם, ויש בזה הרבה מאוד צביעות מבחינת ועדת השרים לענייני חקיקה. עולה ששוב, גם בזמנים כאלה, ההחלטות הן לגופו של בן-אדם; לא ההצעה היא שמשנה אלא המציע הוא שמשנה. אז תראי, גברתי, במציאות כזאת, שאכנה אותה מציאות שבה יותר מדי גופות של ילדים מתים מהוות אדמיניסטרציה להחלטות של מבוגרים כסילים, בחשבונות הקטנים האלה אל תלכו אתנו. לכל מי שאומר: לא חשוב המחיר – חיי אדם הם לא המחיר. חיי אדם הם דבר שאיננו לתחליף, אי-אפשר להחליף אותו, זה מחיר שאין לו תקנה, ואילו בהצעת החוק הזאת מדובר על מחיר שכן יש לו תקנה, שהוא המחיר שיש בידינו. ואני מציע לנו, במציאות הזאת שבה אנחנו חיים, גברתי – זו מציאות של יורים ובוכים כל החיים, זה האתוס הציוני כולו, אנחנו יורים ובוכים. ואוי ואבוי אם אנחנו נירה ולא נבכה, ועוד יותר אוי ואבוי אם נבכה ולא נירה. את המציאות הזאת צריך להכיר, מציאות שבתוכה למדינה יש לא רק הזכות אלא החובה להגן על אזרחיה, וצריך למצוא את הדרכים הנכונות, והמידתיות היא הדרך הנכונה והטובה ביותר. אני לא אתייחס לעצות אחיתופל שקיבל ראש הממשלה בסופו של דבר, אחרי שהוא התחיל את המהלך הזה באיפוק מסוים. אבל יש לו את נביאי הפלסטיק שלו שנותנים לו את הנבואות. בדרך כלל זה כתוצאה ממידע שהם מקבלים בתוך הקבינט, ואז הם מתנבאים מה הולך לקרות בהתאם לשיחות שמתנהלות שם. במציאות הנוכחית הדבר הטוב ביותר לנו, לפני שנתחיל לשלם מחירים שאנחנו כבר משלמים ואי-אפשר להשיב אותם, זה לעשות את מה שנקרא איך חכם לא נכנס למקום שפיקח יודע לצאת ממנו. אבל אנחנו כבר נמצאים שם – איך חכם יודע עכשיו לצאת במקום שפיקח נכנס והוא לא יודע איך לצאת. וברור לגמרי שצריך לעשות את זה במשורה ובמתינות, אבל חייבים למצוא את הדרך האלטרנטיבית, העקיפה, לפתרון הזה, משום שאנחנו עוסקים בסימטריה בלתי אפשרית מבחינתנו, שמניחה אבן ריחיים קשה על הכתפיים שלנו במאמץ הזה: מצד אחד להגן על הילדים שלנו, ומצד שני המציאות מחייבת אותנו להגן גם על הילדים שבצד השני של הגבול, משום שגם הם שבויים בידיים של ארגון הטרור. אגב, אף פעם לא חשבתי שזה הפרטנר לשיחות אתו. תמיד אמרנו שהפרטנר צריך לענות, גברתי, על מה שנקרא נוסחת יריב–שם-טוב. ונוסחת יריב–שם-טוב אמרה לחדול מדרך הטרור ולהכיר במדינת ישראל. זה מה שכל כך הרבה שנים אבו מאזן מציע. אנחנו דורשים ממנו להציע גם שמדינת ישראל הזאת שהוא צריך להכיר בה – שגם תהיה יהודית. ואני מניח שכאשר הוא יכיר במדינת ישראל כיהודית, נבקש ממנו להכיר בשני הרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי. וזה אומר, גברתי, שאנחנו לא מחפשים פרטנר. אליבא דמפלגה שלי, אנחנו חושבים שהפרטנר הוא הרשות הפלסטינית. הם צריכים להיות שם. הכרעה אסטרטגית אין בסיבוב הזה. צריך לדומם יריות ולהבין שהכרעה אסטרטגית יש בשני אופנים: כיבוש עזה – ולא שמעתי שיש מי שמתלהם ומתלהב ממנו, אלא מי שרוצה לעשות לעצמו הון פוליטי נוסף בקרב מצביעיו הימנים – או החזרה באופן משותף של שלטון הרשות הפלסטינית בעזה, במאמץ של מה שהייתי קורא לו נאט"ו במזרח התיכון, של כל הכוחות ש"חמאס" הוא לצנינים בעיניהם, וזה קודם כול אבו מאזן ומצרים וירדן ואנחנו. וכך אפשר יהיה גם לעקור את המנהרות – ולגביהן תצטרך באיזה שלב להיות מוקמת ועדת חקירה, כדי שנדע אם היו מנהרות ולא עשינו לגבי ה-issue הזה כלום – סימן שהפקרנו את תושבינו; ואם לא ידענו כלום, סימן שיש לנו בעיית מודיעין. באחד משני המצבים האלה יש לנו בעיה, גברתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אבל בינתיים אל תענו את האנשים באופן אזרחי בעורף ותעבירו להם את המגיע להם – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <אילן גילאון (מרצ):> – – ובמסגרת חוק ולא במסגרת הטבה שבנויה על חסד של שר כזה או אחר. אני מודה לך, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת גילאון. <הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – הגנת שכר בשעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/215/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> ישיב – סליחה, חבר הכנסת דב חנין, יש לך הצעה מוצמדת. בבקשה, תעלה אותה. קיבלנו 20 חתימות ולכן ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני מבקשת מכל חברי הכנסת שלא לדבר בטלפון במליאה. אני מעדיפה שלא להגיד שמות. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני מבין שלפי בקשת הקואליציה שתי ההצבעות כנראה תהיינה שמיות, מבחינתי. <היו"ר רות קלדרון:> שתי ההצבעות שמיות, כן. <דב חנין (חד"ש):> תודה. עמיתי חברי הכנסת, אדוני שר הכלכלה, מכובדי שר הכלכלה, אני רוצה לנסות לפנות אליך ואליכם, עמיתי וחברי בספסלי הקואליציה. נימק היטב את הצעת החוק הזאת חבר הכנסת גילאון. אנחנו עוסקים באמת במצב מיוחד. אנחנו עוסקים במצב מיוחד לא רק מבחינת מצב מיוחד בעורף, שזה הנושא שבו עוסקת הצעת החוק, אלא אנחנו נמצאים גם במצב מיוחד ברמה הפרלמנטרית. הצעת החוק אומרת שאנחנו צריכים להבטיח לעובד שנעדר ממקום עבודתו בגלל המצב המיוחד בעורף – אנחנו צריכים להבטיח לו את השכר ואת התנאים הנלווים לשכר. ואני מבין, אדוני שר הכלכלה, שבגלל עומס שהיה כנראה בוועדת השרים לענייני חקיקה לא הסתיים הדיון, או אולי לא מוצה הדיון בעניין הזה, ולכן הממשלה או ועדת השרים לענייני חקיקה ביקשה דחייה. אבל דווקא במקרה הזה לדחייה יש משמעות מאוד גדולה, מכיוון שהמצב המיוחד בעורף מתקיים כרגע. בעוד 60 יום כולנו מקווים שנימצא במצב אחר ולא יהיה צורך לא בפתרונות ולא בשאלות. לכן – חבר הכנסת גפני, אני מנסה לשכנע את שר הכלכלה, ברשותך, עוד דקה – לכן אני חושב, אדוני שר הכלכלה, שזו לא סוגיה שבה אנחנו צריכים בכנסת להצביע מי בעד לתת לעובדים הגנה בשעת מצב מיוחד בעורף ומי נגד. הצעתי אליכם, אדוני השר, עמיתי בספסלי הקואליציה, שאתם תסכימו להעביר את ההצעה הזאת בקריאה טרומית היום, כדי שאנחנו נוכל להיכנס להידברות, לאיזה תהליך של הידברות, שבו נסכים על איזה מכניזם מוסכם שבו יהיה פתרון לעניין. הרי אני מניח שגם הממשלה לא מתנגדת לכך שיהיה פתרון שיגן על שכרם של העובדים שלא יכולים להגיע למקומות עבודתם בגלל המצב המיוחד בעורף. אין לנו, אדוני השר, שום מגמה ורצון בנושא הזה להביך לא את הממשלה ולא את הקואליציה. אנחנו מעוניינים לקדם כאן פתרון מעשי, ואני חושב שההצעה שאני מציע היא הצעה טובה, והיא תוכל להביא לפתרון של העניין. אנחנו מבחינתנו נהיה מוכנים בהחלט להמתין בהמשך קידום החקיקה לאותו תהליך של הידברות שנעשה או ייעשה מייד אחרי אישורה של הצעת החוק. אני רק רוצה לציין, גברתי היושבת-ראש, שזו הצעת חוק שלי ושל חברי לסיעת חד"ש, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה. העובדים בעורף שלא יכולים לפעמים לקבל שכר הם מכל הקבוצות בחברה הישראלית, מכל המגזרים, מאזורים שונים בארץ, אזרחים יהודים, אזרחים ערבים, וצריך להגן על העובדים כאשר המצב המלחמתי לא מאפשר להם להגיע למקומות העבודה שלהם ולעבוד בצורה סדירה וראויה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חנין. ישיב – במשולב – שר הכלכלה נפתלי בנט. בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק לא נדונה בוועדת השרים לחקיקה, ועל כן לפי תקנון הממשלה יש להתנגד לה. אני מקווה שלא תאלצו אותנו, אבל אם תעשו זה בסדר, זה תרגיל פרלמנטרי, חביב אבל לא לעניין. ולהחלטתכם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני השר. <אילן גילאון (מרצ):> מה אדוני אומר לגופו של עניין? <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו עוברים להצבעה שמית. אני מבקשת – כן, בבקשה, חבר הכנסת. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> לא הייתי מנצל את הזכות הזאת אלמלא התשובה המבישה, הפופוליסטית, הצבועה, של שר שחושב שכל דבר הוא תרגיל פרלמנטרי; מי שלא בוחל בשום הזדמנות, בשום הזדמנות, לזכות בפופולריות פוליטית על חשבון מצבים קשים של אנשים. אני חשבתי שאני אשמע מהשר התייחסות להצעה שלנו, אבל השר, ברוב בוטותו וברוב אי-הבנתו את תפקידו, אפילו לא מבין שהוא צריך לענות על הצעת חוק כזאת באופן ענייני. אדוני, אני מדבר אליך. המשחק הכפול שאתה משחק, בבחינת "אימא, אני שונא ללכת לבית-הספר כי אני שונא את המורים ואת התלמידים", הוא נמאס על כולם. ואז אומרת לו, האימא: "אתה חייב ללכת לבית-הספר, כי אתה מנהל בית-הספר". אדוני, אתה שר בממשלה, תתבייש לך, זאת התשובה שאתה נותן? בכל מקום אתה מנסה להפוך את עצמך – לְמה? בכל מקום שאתה מסתובב אתה פרובוקטור. מה זאת אומרת שאתה לא עונה על הצעת החוק הזאת? איזה מין חוצפה זאת? אתה בכלל לא מבין את תפקידך חוץ מלהסית ולהדיח ולהיות נביא שקר. אתה לא מבין את זה. תצא, מאה אחוז. תאמין לי, לכבוד הוא לי שאתה יוצא מפה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> תשמור על סגנון, תשמור על סגנון. <אילן גילאון (מרצ):> לכבוד הוא לי שאתה יוצא מפה. עליתי לכאן להגיד שהאיש הזה לא יודע מה תפקידו, והוא לא יודע איך הוא צריך להתנהל; וזה לא מפתיע אותי כי ככה מתנהלת הממשלה כולה, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נעבור להצבעה שמית. הוגשו 20 חתימות, כבר אמרתי. אני אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת להצבעה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – נגד אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – בעד יחיאל חיליק בר – בעד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – בעד רונן הופמן – אינו נוכח ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו משתתף בהצבעה נסים זאב – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – אינו משתתף בהצבעה מאיר כהן – אינו נוכח זבולון כלפה – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – נגד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – נגד חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד כרמל שאמה-הכהן – נגד יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – אינו נוכח אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. גברתי, אנא קראי שוב בשמות מי שלא היו באולם. אני רואה ששר האוצר המקורי כן כאן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח רונן הופמן – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח נסים זאב – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח מאיר כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח יאיר לפיד – נגד אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יוני שטבון – נגד יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – נגד עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר רות קלדרון:> האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו או שלא הצביע? אם אין, תמה ההצבעה ואנחנו תכף נקבל את תוצאותיה. תודה רבה למזכירות הכנסת. קיבלנו את תוצאות ההצבעה: 26 בעד, 38 נגד. הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – הגנת שכר בעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ג–2013, לא התקבלה. אנחנו נעבור הלאה. לפי בקשת הקואליציה, גם בהצעה המוצמדת של חבר הכנסת דב חנין תהיה הצבעה שמית. אני אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת. אנחנו מתחילים בהצבעה על הצעתו המוצמדת של חבר הכנסת דב חנין: הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – הגנת שכר בשעת מצב מיוחד בעורף) – של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא מסכים להצבעה אלקטרונית. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – אינו נוכח אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – בעד רונן הופמן – אינו נוכח ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו משתתף בהצבעה נסים זאב – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד זבולון כלפה – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – בעד שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – נגד חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – אינו נוכח כרמל שאמה-הכהן – נגד יוני שטבון – נגד יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת מהמזכירה לקרוא בבקשה שוב את שמות חברי הכנסת שנעדרו מהאולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – נגד דוד אזולאי – אינו משתתף בהצבעה ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח רונן הופמן – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח <היו"ר רות קלדרון:> תמר זנדברג כן הייתה בחדר – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יצחק כהן – אינו נוכח <היו"ר רות קלדרון:> – – והיא מבקשת להצביע נגד. סליחה, בסוף. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – נגד לימור לבנת – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח משה זלמן פייגלין – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר רות קלדרון:> אנא קראי בשם – האם יש מישהו באולם שלא הוקרא שמו? קארין אלהרר – נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) קארין אלהרר – נגד תמר זנדברג – בעד <היו"ר רות קלדרון:> יש עוד מישהו שלא קראו בשמו? שלא הצביע? אין אף אחד. תמה ההצבעה. נמתין לתוצאותיה. תודה רבה למזכירות הכנסת. 24 בעד, 36 נגד. הצעתו של דב חנין וקבוצת חברי הכנסת לא התקבלה. ועכשיו נמשיך הלאה. <הצעת חוק חופשת הסתגלות לעובד שמשרת במילואים, התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2308/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק חופשת הסתגלות לעובד שמשרת במילואים, של חברי הכנסת שאול מופז וישראל חסון. ינמק חבר הכנסת שאול מופז, בבקשה. ישיב לו שר הכלכלה נפתלי בנט. <שאול מופז (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו בעיצומו של מאבק על הביטחון, ועשרות-אלפי אנשי מילואים קיבלו צווים ומגויסים בימים הללו באחד המאבקים הגדולים שלנו בעת הזאת. הבית הזה מאוחד בתמיכה שלו באנשי המילואים. חוקקו בעבר חוקים על מנת להביע גם את ההערכה, גם את התמיכה וגם את העזרה לאנשי המילואים, ואנשי המילואים תומכים בבית הזה. כאמור, כ-70,000 צווים נשלחו, והם התייצבו, ואני חושב שזו העת להוקיר ולהעריך ולהודות וגם להקל על אנשי המילואים שהתגייסו בעת הזאת ובכלל. בלעדיהם כל מה שנעשה בימים אלו לא היה מתאפשר. הצעת החוק שעומדת בפניכם הוגשה במרס 2014, ומטרתה לעגן בחוק את זכותו של עובד שיוצא לשירות מילואים ממושך לקבל חופשת הסתגלות קצרה לאחר השירות. אתמול הייתי בדרום ופגשתי אנשי מילואים, ושאלתי אותם והם כולם תומכים. כלומר, לא דיברתי עם כל אנשי המילואים, אבל אלה שפגשתי תומכים בחופשת ההסתגלות הזאת, והיא באה למעשה לקבוע שמי ששירת בין עשרה ל-19 ימים רצופים יהיה זכאי ליום אחד של הסתגלות. מי ששירת בין 19 ל-29 ימים רצופים יהיה זכאי לשני ימי הסתגלות, ומי ששירת מעל 30 ימים רצופים יהיה זכאי לשלושה ימי הסתגלות. זה המעט שישראל יכולה להודיע היום שהיא מוכנה לעשות למען אותם אנשי מילואים שעזבו הכול והתייצבו. חופשה מן הסוג הזה תקל עליהם לחזור לשגרת החיים, שכן היא תאפשר לאותו חייל מילואים גם להתרענן, גם לטפל באותם עניינים שקפאו ולבלות מעט עם בני המשפחה בטרם ישוב לעבודה. בימים האלה אנחנו נחשפים יותר מבכל יום אחר לעוצמה של חיילי המילואים, למחויבות שלהם לביטחון ישראל ולתרומתם המכרעת לחוסן הלאומי של ישראל. ברגעים האלו ממש אלפי חיילי מילואים – אבות, בנים, אחים ונכדים, נשים וגברים – נמצאים בחזית ונלחמים למען ביטחון ישראל. המילואימניקים האלה עזבו בבת-אחת, ביום אחד, ברגע אחד, הכול; הם עזבו את הבית, עזבו את הילדים, עזבו את האישה וההורים, עזבו את הלימודים, עזבו את העבודה או העסק שהקימו, והתייצבו למלא את חובתם ואת זכותם להגן על מדינת ישראל ולהשיב את הביטחון לאזרחיה. הצעת החוק היא לא רק הוגנת, ראויה ונכונה, אלא יש בה גם אמירה ערכית, שהרי אנשי המילואים עושים מעשה ערכי כאשר הם מתייצבים למילואים ונמנים עם כוחות המילואים של מדינת ישראל. בואו ונאמר אמירה ערכית לאותם אנשי המילואים שמגויסים עכשיו וניצבים במערכה הזאת ולכל חבריהם, אמירה של תודה, אמירה של ערבות הדדית, במיוחד בימים אלו. ההצעה כוללת איזונים שנועדו להפחית את הפגיעה במעסיק, ובכללם פיצול ימי ההסתגלות למועדים השונים וכמובן קבלת התשלום בעבור חופשת ההסתגלות מהביטוח הלאומי, כך שמי שתישא בנטל הכספי היא המדינה, ולא המעסיק עצמו. ביסוד הצעת החוק טמונה התפיסה הערכית שלפיה חובה לסייע לצה"ל בעידוד גיוס מילואים לשירות מילואים. שירות המילואים הוא ערך חשוב לחברה בישראל, ולכן על המחוקק מוטלת החובה למנוע כל פגיעה בעובדים על רקע שירותם במילואים ולעודד את המעסיקים במשק לקבל בהבנה ולעודד את חזרתם לחיי שגרה לאחר שירות מילואים. אוסיף ואומר, זאת העת הנכונה ביותר לקדם את הצעת החוק. למרבה הצער, בדיון שהתקיים בשבוע הנוכחי בוועדת השרים לחקיקה הוחלט לדחות את הדיון ב-90 יום. חברים, מדינה שמגייסת 70,000 מאזרחיה והם נענים ואומרים כן; באותו זמן ועדת שרים לחקיקה מתכנסת ואומרת לאנשי המילואים לא. אתם תבואו, אתם תגידו כן לצו המילואים, אנחנו אומרים לא להצעת חוק ערכית, עניינית, אפילו מותאמת בזמן הנכון – – <קריאה:> פופוליסטית. <שאול מופז (קדימה):> – – בזמן שישראל נאבקת. עכשיו, אני פונה גם לחברים בוועדת השרים וגם לחברי הכנסת שנמצאים כאן: חיילים שלנו שנלחמים ברגעים האלה ממש בחזית, ממש ברגעים האלה הם נמצאים בחזית ועושים את המוטל עליהם, אנחנו דוחים את הדיון בעניינם ב-90 יום. ומדוע דוחים? הרי ברור מדוע דוחים. דוחים על מנת שבעוד 90 יום, כאשר יהיה יותר שקט, אפשר יהיה להסיר את זה מסדר-היום ולא לומר את התודה הזאת שהיא מחויבת המציאות לחיילי המילואים. לומר לכם בלשון המעטה: זה גם מקומם, זה גם מביך וזה גם לא מצייר את כנסת ישראל באור הנכון, ברגעים האלה ממש, כאשר דנים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין לצורך הקידום של החוק הזה. אני קורא לכם, לכל אחת ואחד מכם, כשם שעשרות-אלפי אנשי המילואים שקיבלו צווי 8 ונקראו לחזית הדרומית, עזבו מייד את ביתם, משפחתם ועבודתם ועסקיהם ויצאו לחזית; הם לא אמרו לממשלה: תחכי 90 יום עד ההתייצבות, הם לא דחו את הגיוס שלהם ב-90 יום – כפי שהם התייצבו באופן מיידי, כך גם אנחנו צריכים לעשות כעת: להתייצב באופן מיידי לצד המילואימניקים האלה. נכון, יש לזה עלויות כספיות. גם לטילי ה"טמיר" של "כיפת ברזל" יש עלויות, גם למיגונים האחרים, גם להוצאות האחרות של הביטחון בעת הזאת יש עלויות. למלחמה ולהגנת המדינה ואזרחיה יש עלויות. אנחנו בעת הזאת חייבים להראות את האחדות הזאת לציבור בישראל, לחיילי צה"ל, לאנשי המילואים, ולחזק אותם בשעות האלה. זה נכון, מסתובבים בבתי-החולים, מסתובבים בשטחי הכינוס, מסתובבים בבסיסים ומחזקים אותם. אבל עלינו גם לפעול מתוך הבית הזה ולחזק אותם ואת בני המשפחות שלהם, שכן הצעת החוק הזאת מחזקת לא רק את איש המילואים אלא גם את משפחתו. אני ציפיתי שהשרים בוועדת השרים לחקיקה לא ידחו את הדיון, ודווקא להפך, בעת הזאת יאמרו: אנחנו מתייצבים מאחורי אנשי המילואים, ואנחנו, באופן חריג ובאופן שתואם את המציאות בימים האלה, רוצים להראות שגם במעשים וגם בחקיקה אנחנו מקדמים נושאים שהם חשובים ומחזקים את משפחת המילואים בישראל. לכן אני קורא לכם כאן מעל הבמה לא להצביע באופן אוטומטי. לא להצביע מכיוון שמישהו החליט בשבילכם אם אתם תומכים באנשי המילואים או לא, אלא להצביע על-פי צו המצפון שלכם, להצביע על-פי הצו הערכי שבו אנחנו תומכים באנשי המילואים, ולדעת שאנחנו זקוקים לאנשי המילואים הללו היום, בוודאי ובוודאי בעתיד. חוסנם, מידת הנכונות שלהם ושל בני משפחותיהם חשובים וחיוניים מאין כמוהם לביטחונה של ישראל. לכן אני מבקש שתצביעו בעד הצעת החוק הזאת. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. ישיב בשם שר הכלכלה נפתלי בנט, השר יאיר שמיר, שר החקלאות והשמיטה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני משיב, כאמור, בשם שר הכלכלה. אנחנו דנו בנושא הזה בוועדת שרים לענייני חקיקה תוך תמיכה ואמונה גם בצדקת דרכנו וגם בהצדקה לקריאת חיילים למילואים להגן על שדותינו, אנשינו, ילדינו וכו'. אלה נושאים מורכבים. עברנו מלחמות רבות, לא מהיום ולא מאתמול, בעשרות בשנים. עלה נושא חדש, שהוא ראוי לעיון וראוי לחשיבה, של ימי ההסתגלות. אני, כאחד שהיה בשירות כזה – והייתי חודשים הרבה – באמת היה חסר לי העניין. אך לבוא היום ולהגיד שוועדת השרים לענייני חקיקה היא זו שכרגע דוחה את אנשי המילואים ולא תומכת בהם, רק מפני שהיא רצתה ולקחה את הזמן הנדרש כדי ללמוד את הנושא עם כל ההשלכות שלו? אולי יש פתרונות יותר טובים? לכן ביקשנו – על-פי הייעוץ של אותם אנשי מקצוע שהיו בישיבה ואמרו שבתוך 90 יום יכולים להגיש משהו מוסדר. מה רע בכך? האם עכשיו על כל דבר, על כל דרישה שתבוא ואשר כתוב עליה "איש מילואים" צריך להגיד אמן? חברים, קצת אחריות גם. המציע או המציעים החליטו למרות זאת לבוא ולהצביע כאן, ובכך לאלץ אותנו – כי אלה נוהלי הממשלה, כך היא עובדת. מי שמאלץ אותנו ללא החלטה ברורה של ועדת שרים לענייני חקיקה – אנחנו ניאלץ להצביע נגד, ואז תבוא הבושה לכנסת, כי אתה מאלץ אותנו להצביע נגד. ורק כדי לזכות בכמה נקודות פופוליסטיקה? אני מצטער, כך לא עובדים. אם אתה מאמין בזה, אז – ושנינו יודעים שעוד תהיינה מלחמות ועוד יקראו למילואים, אז לכן בוא ניתן את הזמן לכך. ו-90 יום – חלקם נקבעו גם בגלל העובדה שהכנסת יוצאת לפגרה. אבל אני אומר עוד הפעם, הגישה של לאלץ אותנו לעשות את זה – היא איננה נכונה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> יחד עם זאת, אנחנו מבקשים שההצבעה תהיה הצבעה שמית. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני השר. האם חבר הכנסת מופז מבקש להשיב? בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> טוב, אני רוצה לומר כמה מילים על הדברים שנאמרו כאן. זה לא אישי לידידי השר יאיר שמיר. לומר לכם שזאת הצבעה בקריאה טרומית, חברים. אחריה יש קריאה ראשונה וקריאה שנייה, ויש זמן. הסיפור של הזמן בוודאי נתון לשני הצדדים. זו הקריאה הטרומית, לא הולכים להחליט עכשיו שהדבר הזה קורה מחר בבוקר. כולנו מבינים את זה. אבל יש בהחלטה הזאת היום אמירה מאוד מאוד מפורשת: אנחנו תומכים בהם. תרצו להוסיף, תרצו לשנות, תרצו לחזק, תרצו להגדיל – בבקשה. ואני גם אמרתי: אני מוכן אחרי ההצבעה הטרומית להגיע לאותם משרדים שהנושא הזה נוגע לעניינם ולהגיע בהסכמות להצעת חוק שתעבור ברוב הכנסת. לכן הנימוק של הזמן והמיידיות עולים בקנה אחד, שכן אנשי המילואים נמצאים שם, הם שומעים אותנו. היא לא פופוליסטית ליום הזה. חברים, אני הגשתי את הצעת החוק במרס 2014. האמינו לי, לא ידעתי שיהיה פה מבצע בימים האלה, אוקיי? אני לא ידעתי את זה. אני הגשתי את זה כדבר עקרוני, חשוב, לכל ימות השנה, וודאי וודאי למצבי חירום שאנשים מגויסים. למה זה מקומם? למה זה מבייש? כי עכשיו ברגעים האלה, כשאנשי המילואים גם הם מבינים קצת בחקיקה, הם יודעים שזו הצבעה בקריאה טרומית ואחריה אפשר להתנגד לזה בקריאה הראשונה או השנייה, אפשר לשנות את הצעת החוק. זה לא איזה דבר שעכשיו פוסקים ובזה זה נגמר. לכן יש ערך גדול מאוד בתמיכה בהצעת החוק, כי האנשים מצפים לזה. ואם הייתה יוצאת בשורה היום, ואם תצא בשורה היום מכנסת ישראל, שאנחנו בעד חופשת הסתגלות לאנשי המילואים, לאותם 70,000 ולאחרים, ויש בכוונתנו להוביל את זה באופן חיובי במדינת ישראל, הייתה בזה אמירה ערכית, לא פיזית. כי הם לא ייהנו מזה בפעם הזאת, אבל הם ייהנו מזה בעתיד, גם אם הם יגויסו למילואים לצורכי אימונים או לצורכי שירות מבצעי או לצורכי מבצעים או חלילה מלחמות. לכן זה לא הסיפור הזה של הקריאה בימים האלה. את הצעת החוק הגשנו קודם. יותר מזה, משעה שזה עלה לסדר-היום, יש ציפייה שתהיה פה אמירה, ותהיה פה אמירה חיובית. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת זאב, גם בשינוי בבקשה לא לדבר בטלפון במליאה. מזכירות הכנסת קיבלה 20 חתימות, ולכן אנחנו נעבור שוב להצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה לקרוא בשמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו משתתף בהצבעה יולי יואל אדלשטיין – נגד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – נגד אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – בעד רונן הופמן – אינו נוכח ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו משתתף בהצבעה נסים זאב – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נמנע שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד זבולון כלפה – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – נגד חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – נגד רות קלדרון – נגד יפעת קריב – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד כרמל שאמה-הכהן – נגד יוני שטבון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> המזכירה תקריא את שמותיהם של מי שלא נכחו מקרב חברי הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח רונן הופמן – אינו נוכח ניצן הורוביץ – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח משה זלמן פייגלין – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח יפעת קריב – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – אינו נוכח אלעזר שטרן – נגד עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש מישהו שלא קראו בשמו ורוצה להצביע? תודה. תמה ההצבעה. גברתי המזכירה, אפשר לסכם. ואלו תוצאות ההצבעה: 21 חברי כנסת בעד, 35 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – קביעת חובת יידוע ומועד להעברת כספי תמיכות), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2214/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – קביעת חובת יידוע ומועד להעברת כספי תמיכות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, נחמן שי. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש איזה דיסוננס בין המשך הדיונים בבית בזמן שדברים גדולים מתרחשים סביבנו. יש בכך משהו ממה שאנחנו קוראים כוח, אבל אולי יש בזה גם לפעמים אטימות כלשהי, או התעלמות מעולם חיצוני שאומר דברים ודורש דברים, והבית הזה, או חברים אחדים שיושבים בו, מתעלמים מכך. אני מתייחס גם, בין היתר, לדברים שאמר קודם ידידי חבר הכנסת אילן גילאון בקשר לשר הכלכלה. אז הכנסת לא יכולה להיות אדישה למה שקורה עכשיו – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אם אפשר, בבקשה לשמור על מעט שקט. <נחמן שי (העבודה):> לא, רק אם אני מפריע לו; תפסיקי אותי רק אם אני מפריע לו. הכנסת לא יכולה להישאר אדישה למה שקורה בעולם החיצון, מעבר לבועה, וגם הצעת החוק שאני מביא היום, שכמובן הממשלה דחתה אותה בבוז האופייני לה כלפי הצעות שבאות מהאופוזיציה, כי הרי זה לא משרת את האינטרסים הפוליטיים שלה. אבל היא תביא את זה עוד מעט בעצמה, אל דאגה, כמו שכבר קרה עם הצעות אחרות שלי. הם פשוט קצת מחכים, שואלים את עצמם "היי, איך לא חשבנו על זה?", ואחר כך, הופ, ההצעה הזאת מופיעה מטעם הממשלה. את החיזיון המבזה הזה כבר ראינו. מה אני רוצה בעצם? אני רוצה שמשרד ממשלתי – ויש כמה משרדים כאלה – שעוסק במתן תמיכות, אני מצטט מתוך הצעת החוק, יידע מוסד ציבורי הנתמך על-ידו לא יאוחר מ-1 במרס כל שנה בדבר סכום התמיכה שהוא זכאי לו באותה שנת כספים. אם לא יתקבל חוק התקציב, מה שקורה לפרקים, הוא יידע אותו על קבלת סכום של 1 חלקי 12 מן התמיכה שהמוסד הנתמך הזה קיבל בשנה שעברה, והסכום שנקבע בסעיף יועבר למוסדות הללו לא יאוחר ממחצית השנה, אחרי שישה חודשים מתחילת השנה, או חצי שנה לפני הסוף, שזה אותו דבר. למה? מדינת ישראל עשתה לעצמה חיים טובים, חיים טובים מאוד. היא העבירה למה שקרוי המגזר השלישי במדינת ישראל הרבה מאוד מהאחריות שלה, מהסמכויות שלה ומהאחריות שלה. והיא משקיפה מרחוק. קוראים לתהליך הזה "הפרטה", או "הפרטה חלקית". אז פעם ההפרטה הייתה, נניח, בשדות תעופה, נמלים וכו', לא משנה; אבל היא חדרה עמוק יותר והיא עברה לרווחה, לחינוך, לתחומים אחרים לגמרי, תרבות, ספורט, כמה שאפשר לתאר. חלק כבר היה, אבל חלק הפך להיות. ופתאום במדינת ישראל צמח המגזר השלישי, שהוא גורם דומיננטי שמכיל, נכון להיום, 25,000 ארגונים ולמעלה מ-230,000 משרות. אני חוזר על הנתונים, כי אולי הכנסת לא יודעת במה מדובר: 25,000 ארגונים, 230,000 משרות. החלק בתמ"ג, בתוצר הלאומי הגולמי של מדינת ישראל, היה – כבר לפני עשר שנים הוא היה, זה מדד שיש לי, הוא קצת מיושן – 7.2%, וזה עולה מאז. זאת אומרת, מדינת ישראל לא יכולה לנהל את ענייניה בלי המגזר השלישי; היא לא יכולה לתת את השירותים הנדרשים לאזרחי מדינת ישראל בתחומים חיוניים ללא המגזר השלישי. והטריק הזה הוא טריק מאוד ברור. אמרו לעמותות קיימות או עמותות שהוקמו לצורך העניין: קחו על עצמכן אחריות ל-200 קשישים, ל-300 ילדים עם צרכים מיוחדים, קחו על עצמכן אחריות להוראה או לחינוך או ללימודים וכדומה, לכל מיני קבוצות של אנשים טובים, ואנחנו נשלם לכן כסף, כי אנחנו יודעים לדבר בכסף, ואתן תיתנו את השירות הזה מטעמנו. אנחנו נשמור, נפקח, נעשה רגולציה, אבל אנחנו לא רוצים ללכלך את הידיים, זה לא בשבילנו, זה גדול מדי, זה קשה מדי, זה מורכב מדי. אולי אני אפסיק? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, יש הרבה מאוד רעש וזה מפריע לדובר. בבקשה, חברי הכנסת, נא להתחשב בחברכם ולאפשר לו לסיים את מה שיש לו לומר. בבקשה, חבר הכנסת שי. <נחמן שי (העבודה):> תודה לך. לכן, החוק הזה נועד לתת לארגונים אופק כלשהו של בהירות. אתמול היינו בבאר-שבע, פגשנו נציגים של עמותה בשם ער"ן, עמותה ותיקה שמספקת קווי חירום להרבה אנשים שמצוקתם גדולה בימים האלה והם זקוקים לאיזה אוזן קשבת. התקציב של עמותת ער"ן הוא 10 מיליון שקל. המדינה משתתפת, אבל איך היא משתתפת? אחרי שהעמותה הזאת וחברים בה, מאגודת הידידים או מהדרג המנהל שלהם, באים, מתחננים, מבקשים, שוכבים על הרצפה, קצת דורכים עליהם, קצת מביישים אותם – אם אפשר, למה לא? – עד שבסוף נותנים להם קצת כסף, חוץ מהתרומות שהם אוספים, ואז הם איכשהו מגיעים לאותם 10 מיליון שקל כדי להשלים את הפעילות השנתית. ער"ן מתחילה את הפעילות שלה מאפס, אין לה כלום ביום הראשון של שנת הכספים, ומאותו רגע היא רק רצה ומחזרת. אבל כשקורה אירוע כמו המבצע הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו, לער"ן יש תפקיד חיוני, כי היא פותחת קווי חירום ואנשים יכולים לטלפן ולשפוך את לבם ולקבל אוזן קשבת ולסייע ולהסתייע בשירותים שלה. היא לא יחידה, ער"ן, אמרתי קודם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא נראה לי שיש מישהו שיערער על עבודתה הקדושה של העמותה. <נחמן שי (העבודה):> כן, אבל ער"ן לא יודעת נכון להיום, גברתי, כמה כסף יהיה לה, אם בכלל יהיה לה, ממתי יהיה לה וכאמור כמה יהיה לה, אז היא חייבת לקחת הלוואות וחובות; וכשהיא לוקחת אותם היא לא יודעת אם היא תוכל להחזיר אותם ומתי, והיא משלמת ריבית וכל הבעיות האלה. והממשלה יכולה להקל עליה, אבל הממשלה לא רוצה להקל עליה; היא רוצה ליהנות מכל העולמות, הממשלה – גם לא למלא את התפקידים שמוטלים עליה וגם לא לסייע לאותן עמותות שהן במידה כזאת או אחרת הזרוע הארוכה של הממשלה, שצריכה לתת את השירותים האלה. זו תמצית העניין. 230,000 איש במדינת ישראל, 25,000 ארגונים, כולם מסתכלים אל הממשלה שנה-שנה לדעת איך ייפול גזר-הדין, כמו ביום הכיפורים – כמה נקבל ומה נקבל. וגם אחרי שנופלת ההחלטה, אם היא נופלת, הם צריכים להמשיך ולחזר אחרי הפקידים ועובדי המדינה האחרים שיעשו להם טובה ויעבירו להם חלק ועוד חלק ועוד חלק, וככה שופכים לאט-לאט את דמם, עד סוף שנת התקציב, כדי שיתייצבו בתחילת שנת הכספים הבאה לקבל את הכסף. זאת תמצית ההצעה שלי. הממשלה כמובן תפיל אותה ותמשיך את דרכה הנלוזה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת שי. מי שישיב – סגן שר האוצר, מיקי לוי. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> קצת, קצת אני מצפה ממך להתרומם. <נחמן שי (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תגיד לי מתי זה קרה, תגיד לי. וכל הסיפורים שלך שכאילו כאן לא מעבירים כי זה האופוזיציה, זה פשוט לא נכון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תבדוק את הרישום. <נחמן שי (העבודה):> אני אתן לך דוגמאות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל אתה – בסדר – – – <נחמן שי (העבודה):> אני עוד מסתכל לראות מתי פעם אחת יעבירו לי חוק בכנסת הזאת. אני סופר את זה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן שר האוצר, בבקשה. אתה מוזמן להשיב בצורה מסודרת. <נחמן שי (העבודה):> הלוא זאת ועדת שרים שהדבר היחיד שמעניין אותה זה פוליטיקה – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תמשיך בדרך הזאת, נחמן. <נחמן שי (העבודה):> העיקר מסתירים את ההצבעה ומסתירים את הדיונים כדי שלא נראה את החרפה הזאת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הבנתי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כדי שלא תהיה מתוח – כדי שלא תהיה מתוח אני אגיד בראשית דברי שהממשלה מתנגדת להצעת החוק. <נחמן שי (העבודה):> לא ציפיתי אחרת. <אבישי ברוורמן (העבודה):> חשבתי שזה נכנס – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> באת להצביע? חבר הכנסת ברוורמן, אתה מוזמן. החוק קובע כי שר האוצר יקבע בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה. ביום 5 במרס 2013 פורסם ברשומות נוהל – ילקוט פרסומים 6558 – שכותרתו: "נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה ולדיון בהן לפי חוק יסודות התקציב". בימים אלה מסתיים תהליך לתיקון הנוהל ועדכונו לאחר דיאלוג מתמשך של נציגי משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד ראש הממשלה עם נציגי המגזר השלישי – תתעדכן אצלם – והחברה האזרחית במסגרת השולחן העגול שהתקיים בחודשים האחרונים. הנוהל דן בהסדרה ביורוקרטית של מערכת היחסים שבין משרדי הממשלה למוסדות הציבור, ועיקרו הנחיית המשרדים בטיפול בבקשות התמיכה. במסגרת הנוהל המפורט, המועד האחרון לפרסום האפשרות לקבלת תמיכה – עד לתאריך 15 באוקטובר של שנת התקציב הקודמת לבקשת התמיכה. זה מוסדר, מה לעשות. <נחמן שי (העבודה):> איפה? איפה? בסעיף 2 אולי בטעות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> המועד האחרון לדיון בבקשות התמיכה – עד לתאריך 28 בפברואר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת שי, אני מתפלאת עליך, יכולת לבדוק את הפרטים האלה עוד לפני. <נחמן שי (העבודה):> לא, לא. אני לא רוצה לקבל ציונים ממך. אל תיתני לי ציונים. את שומעת? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אף אחד לא נותן לך ציונים, אבל אני אגיד לך את מה שאני חושבת. <נחמן שי (העבודה):> אז אל תיתני לי ציונים אם בדקתי או לא בדקתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, סגן שר האוצר. <נחמן שי (העבודה):> אל תתערבי בדיון בכלל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן. תנמיך את הקול שלך. <נחמן שי (העבודה):> אל תתערבי בדיון בכלל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני אתערב מתי שאני רוצה. תודה רבה. <נחמן שי (העבודה):> לא. לא תתערבי מתי שאת רוצה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, סגן שר האוצר. <נחמן שי (העבודה):> לא תתערבי מתי שאת רוצה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נראה לי לא ראוי – לבדוק סעיפים. <נחמן שי (העבודה):> את לא תיתני לי ציונים. <שר הפנים גדעון סער:> איך אתה מדבר אל היושבת-ראש? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא מרשה לעצמו. בזמן האחרון הוא מאוד מאוד לחוץ ועצבני. תשתה מים. <שר הפנים גדעון סער:> שתה מים, בזה אתה מבין. <נחמן שי (העבודה):> שתה אתה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, סגן שר האוצר. <שר הפנים גדעון סער:> שתה מים – – – <נחמן שי (העבודה):> אדוני השר, תשקה אתה את המשפחה שלך מים. <שר הפנים גדעון סער:> זה לא מקובל – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר כנסת ותיק בודק לי עכשיו את הסעיפים. בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> שיפנים שהוא מדבר אל היושבת-ראש. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ממקומי זה, חבר הכנסת שי, זה לא מכובד, וצפיתי בשתי התמונות. חבל. במסגרת הנוהל המפורט, המועד האחרון לפרסום האפשרות לקבלת תמיכה – עד ל-15 באוקטובר של שנת התקציב הקודמת לבקשת התמיכה; והמועד האחרון לדיון בבקשות התמיכה – עד ל-28 בפברואר. זה התאריך והעקרונות לתשלום התמיכה. לעניין ההצעה לחייב את המשרד הממשלתי לדווח למוסד ציבור על סכום התמיכה אשר לה הוא זכאי – כבר כיום כל מוסד ציבור, לאחר שוועדת התמיכות דנה בבקשת התמיכה, יכול להתעדכן בסכום התמיכה שאושר לו באמצעות פורטל התמיכות שדרכו גם מוגשת הבקשה לתמיכה. זה גלוי. זה שקוף. לעניין ההצעה לקבוע בחוק חובה ליידע את מוסדות הציבור הנתמכים בדבר סכום התמיכה השווה לחלק ה-12 מהסכום שאושר להם בשנת הכספים הקודמת – סעיף 3ב(ב) לחוק-יסוד: משק המדינה מסדיר את אופן חלוקת התקציב בשנת התקציב שבה לא נתקבל חוק התקציב. קביעת כללים אחרים וספציפיים לתמיכות עלולה לפגוע ביכולת הממשלה לנהל את תקציב המדינה. ההצעה לחייב את המשרדים התומכים להעביר את תשלומי התמיכה עד לתאריך 1 ביולי של שנת הכספים אינה אפשרית ועלולה להביא לבזבוז כספי ציבור בסכומים ניכרים שלא ניתן לאומדם כעת, זאת מכיוון שחלק מהפעילות מתבצעת לאחר המועד האמור, ויש לוודא כי הפעילות בוצעה טרם העברת התשלום. הנוהל אינו קובע, במכוון, מועד מדויק לתשלום התמיכה, כיוון שתשלום התמיכה נעשה לפי אבני דרך. הוא לא רק תהליך, הוא לא רק תשלום; יש שלבים, יש אבני דרך שנקבעות על-ידי המשרד התומך – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, אבקש לשמור על שקט, באגף שמאל במיוחד. כן, סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – במסגרת מבחני התמיכה, בהתאם לאופי הפעילות הנתמכת ומועד התרחשותה. מכיוון שחלק מהפעילויות נפרסות על פני כל השנה באופן אחיד, מועבר התשלום מדי חודש בחודשו וחלק מהתקציב במועדים מסוימים לאורך השנה, על-פי הפעילות המוצעת ועל-פי הפעילות שאושרה. הנוהל קיים. אף שיש להעביר את תשלומי התמיכה רק לאחר שהוכיח מוסד הציבור כי קיים את הפעילות שבגינה נתמך, או דיווח על משתתפים שבגינם הוא מקבל תמיכה, על מנת שמוסד ציבור לא יזדקק למימון ביניים קובע הנוהל כי ניתן להעביר 50% משיעור התמיכה שאושר בטרם הוכחת ביצוע, וכי עד למועד סיום הדיונים בוועדת התמיכות ניתן לשלם מקדמות, חבר הכנסת שי. אף ניתן לקבל מקדמות גם – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תמשיך את תשובתך, הוא כנראה לא רוצה לשמוע את תשובתך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ניתן לקבל מקדמות אף אם הפעילות לא בוצעה. הוכיח אותו מוסד שהוא מתכוון לבצע את הפעילות, יכול לקבל מקדמה של עד 50%. ולכן אין צורך בחוק. <משולם נהרי (ש"ס):> רק 20%. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עד 50%. <משולם נהרי (ש"ס):> עד 20%. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מתקן ואומר: הנוהל קובע – אני מסיים. במסגרת התיקון לנוהל יחויבו המשרדים התומכים ליידע גם את השר הממונה בכל איחור, ובימים אלה נבחנת האפשרות לחייב את המשרדים לעדכן גם את מוסדות הציבור הנתמכים בכל איחור. לאור האמור לעיל, אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגן שר האוצר מיקי לוי. חבר הכנסת נחמן שי, יש באפשרותך להשיב. לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה. ולאחר מכן נעבור להצבעה. <נחמן שי (העבודה):> רציתי רק להפיג את המתח של שר האוצר – הוא היה במתח אם אני אשיב לו או לא. אני רוצה גם לך לומר, גברתי, שהייתי שמח אם היית נותנת לי את ההגנה כמו שנתת לחבר הסיעה שלך, 50% מזה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה כל כך מתגונן. אתה מרגיש שנותנים לך ציונים. <נחמן שי (העבודה):> 50% מזה, כמו התמיכות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תמשיך. <נחמן שי (העבודה):> כמו התמיכות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תמשיך, תודה. <נחמן שי (העבודה):> אני אמשיך כשאני ארצה להמשיך. אני אמשיך כשארצה, ותיתני לי הגנה כמו לכל חבר כנסת שעומד פה, גם אם הוא לא סגן שר וגם אם הוא לא מהסיעה שלך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, בבקשה. אני חושבת שאני מכבדת אותך. תאמין לי שזה – – – <נחמן שי (העבודה):> תודה, תודה. עכשיו אני רוצה לומר לשר – הוא הפליא פה בכל מיני מספרים ונתונים, הוא כנראה לא מכיר את התחום הזה. הוא כנראה לא מכיר את התחום הזה; נוח להציג את זה בצורה כזאת. אני אשמח לראות את הנוהל שלו. אני מחזיק את הנוהל כמו שאני מכיר אותו, על-פי הודעה של משרד האוצר, מתאריך 10 במרס 2014. הדברים האלה לא מופיעים שם, הם לא מופיעים שם. התחום הזה הוא תחום פרוץ. אני חוזר ואומר, הוא תחום פרוץ וצריך להסדיר אותו. ההצעה שהבאתי נועדה להסדיר אותו, נועדה להכניס בו איזה היגיון ואיזה סדר ולסייע למגזר חיוני וחשוב במדינת ישראל. זה הכול, זה מה שאני רוצה. אם משרד האוצר רוצה לעשות את זה, אז זאת הדרך שבה הוא יכול לעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת שי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – קביעת חובת יידוע ומועד להעברת כספי תמיכות), התשע"ד–2014. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – קביעת חובת יידוע ומועד להעברת כספי תמיכות), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 18 בעד, 33 חברי כנסת מתנגדים. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת הילדים בחודשי החגים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2499/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת הילדים בחודשי החגים), התשע"ד–2014. יציג חבר הכנסת אייכלר. אני רק אומר שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. חבר הכנסת אייכלר, הנך מוזמן לדוכן. יש לך עד עשר דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשעה זו עם ישראל נמצא במצוקה גדולה ומידת הדין מתוחה ורבבות חיילים נמצאים בחזית. זה לא הזמן להזכיר עוונות של הממשלה. מיליוני אזרחים יושבים ליד חדרי המיגון, רובם יהודים שמאמינים בה', מתפללים אליו ובוטחים בישועתו, ורקטות וחצי מוות מאיימים עליהם. זה לא הזמן לדין-וחשבון מפורט. זאת העת לחשבון לכל יחיד מה עליו לתקן בחייו ובדרכיו. את חשבון הרבים צריך להגיש לאחר שתשקוט הארץ לפחות 40 יום. כל מה שביקשנו וכל מה שאני מבקש הוא שלפחות בימים טרופים אלה יפסיקו עם חקיקת גזירות הניתכות על עמנו חדשות לבקרים. ומה שאני מציע עכשיו, לתקן עוול שנמשך כבר כמה שנים ליותר ממיליון משפחות, שרובן, בעוונותינו, אינן ברוכות ילדים, אבל הם עניים. רבותי חברי הכנסת, מדינת ישראל נחשבת היום למדינה שבה שיעור האוכלוסייה הענייה הוא הגבוה ביותר מבין המדינות החברות ב-OECD ובעלת שיעור הילדים העניים הגבוה ביותר בקרב מדינות הארגון. אני לא יודע מי כתב שמדינת ישראל צריכה להיות ב-OECD, אבל אם אנחנו כל הזמן מתפארים ומחנכים המונים שזאת השאיפה הגדולה של מדינה, להיות ב-OECD – הכבוד המפוקפק הזה להיות המדינה בעלת העניים והעוני הגדול ביותר, מספר הילדים העניים ביותר. אני רוצה לצטט את יושבת-ראש האופוזיציה לפני שנה. היא אמרה אז בתגובה על הדברים של שר האוצר על החשיבות של הקיצוץ בקצבאות ילדים – כותבת הגברת יחימוביץ: מזמן לא ראיתי סטטוס מרושע ומנותק כמו זה של לפיד שמתפאר במקיימים הבטחות ומקצצים קצבאות ילדים. שוב לפיד מנצל ומלבה תפיסה שגויה ומסיתה שחרדים וערבים הם הנפגעים היחידים מהקיצוץ. קודם כול, ילד הוא ילד, אבל חוץ מזה משפחה רגילה וממוצעת תאבד 2,000 שקלים בשנה בגלל הגזירה הזאת. כך אומרת גברת יחימוביץ. אני רוצה להוסיף ולומר: מי שחושב שהקיצוץ בקצבאות הילדים פגע רק בחרדים ובערבים ובזה הוא מתנחם, אין לו על מה להתנחם, כי רוב הילדים שנפגעו ורוב המשפחות שנפגעו מהקיצוץ הזה הם אנשים שאינם חרדים ואינם ערבים ואינם משפחות ברוכות ילדים. יש פה נתון שאביא בפניכם, שמספר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה קרה? התבלבלו הנתונים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני מחפש פה דוח העוני של ביטוח לאומי, כדי שאני אהיה מדויק ולא שאני אגיד משהו שתוכל להפריך. הביטוח הלאומי כותב ש-39% מהמשפחות נחלצו מעוני כתוצאה מקצבאות הילדים. שיעור העוני בקרב כל המשפחות במדינה עמד על 39.9% לפני תשלום הקצבאות, וירד אחריהן ל-19.9%, שהוא שיעור העוני הגבוה בקרב המדינות המפותחות. שיעור העוני בקרב ילדים היה לפני הקצבאות ותשלומי המסים 41.9% וירד ל-35.6%. הביטוח הלאומי מציין שמאז 2003, כשהתחילו הקיצוצים האלה, המדינה איבדה את יכולתה לצמצם את העוני כמעט ב-40% מהמשפחות ו-30% מהילדים. לפי דוח הביטוח הלאומי מ-2011, ואין לי יותר מעודכן, בעקבות מדיניות הממשלה שיעור התעסוקה גדל אך שיעור העוני עלה גם הוא מכיוון – וזאת הנקודה המרכזית, אדוני סגן שר האוצר – שהפגיעה בהכנסה עקב אובדן קצבאות לא קוזזה על-ידי הכנסה מעבודה. ההסבר הוא פשוט, שרוב האנשים העניים הם אנשים עובדים; ורוב המשפחות שנפגעו הן של שני ילדים. 83% מהנפגעים הם משפחות שאין להן יותר משלושה ילדים, כך שהתועלת לכאורה להוריד את העוני או להכניס אנשים למעגל העבודה היא פיקציה, זה פשוט לא נכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> במשפחות ששני בני-הזוג עובדים, רק 4.7% נמצאים במעגל העוני. תבדוק את זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם אתה אומר ודאי בדקת, אבל אני רוצה לומר לך שהיום כדי לקבל עבודה לשני בני-הזוג צריך להיות מקושרים. כל הסיפור הזה שאנשים לא רוצים לעבוד, אתה יודע שזה לא נכון. כל אחד רוצה להיות פקיד או פקידה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> היום אחוז האבטלה הוא הנמוך ביותר זה עשרות שנים – – – 7%. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל אותם 7% זה בדיוק האנשים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו עם של מנהלים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אותם 7% הם בדיוק אותם אנשים שאתם פוגעים בהם על-ידי הקיצוצים בקצבאות הילדים. נכון, המאיון העליון לא זקוק לקצבאות ילדים; מי שזקוקים לקצבאות ילדים הם אותם מובטלים, אבל לא רק מובטלים; אני שב ואומר: רוב הנפגעים הם אנשים שכן עובדים, אבל אין להם משכורת גדולה. <איציק שמולי (העבודה):> מה שסגן השר לא אומר לך – שהמספר הזה קפץ פי-שניים מאז שנת 2005 – מספר האנשים העניים שנמצאים – – – זה שוב הורים שעובדים. את זה הוא לא אומר לך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת אייכלר, מאוד חשוב לי שתמשיך. זה טוב שיש דיון פורה, אבל זה לא דו-שיח ולא תלת-שיח. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם יש פעם דיון ענייני במליאה, אז כדאי שניתן את הזמן לזה. אם אומר חבר הכנסת שמולי שמספר המשפחות העובדות העניות הוכפל מאז 2005, ראוי שנקשיב לו, ושיירשם בפרוטוקול, ושהאזרחים ישמעו את זה. כי כל הסיפור הזה שהקיצוץ מועיל למדינה זה שקר גדול. לכן אני הצעתי הצעה פשוטה, שרק בחודשים אוקטובר – אני אגיד את זה לפי הלוח העברי כי אני יהודי עברי – שבניסן ובתשרי תוכפל הקצבה לילד מ-140 שקל ל-280 שקל, וזה עדיין לא יגיע למה שהיה לפני זה, כאשר כל ילד קיבל 260 שקל כל חודש. סך-הכול מדובר בחודשיים. אז שואלים אותי: מאיפה ניקח את הכסף? עכשיו יש חוק חדש שנקרא מע"מ אפס, וכולם יודעים ואומרים שזה לא יוזיל את מחירי הדירות, אבל זה יעלה מיליארדים למדינה. דווקא בשעה כזאת, בשעת מלחמה, כשצריך כל כך הרבה מיליארדים, ללכת ולתת למי שקונה דירה הנחה זה דבר חשוב מאוד, אבל להגיד שאין כדי לתת לכל משפחה חודשיים בשנה עוד 140 שקל לילד, שיוכלו לעשות את החג, זו אמירה לא טובה. אני משתמש דווקא במונחים מאוד נמוכים, כי בימים כאלה צריך לדבר חלש. יש לנו הזדמנות עכשיו לתמוך בחוק הזה, כי עם ישראל צריך זכויות. כך כתוב ברמב"ם בהלכות תשובה – כמו כל אדם, ששופטים אותו לפי רוב מעשיו, ואם מעשיו הטובים מרובים על מעשיו הרעים הוא זכאי, ואם מעשיו הרעים מרובים על מעשיו הטובים הוא חייב, כך, אומר הרמב"ם, גם מדינה נחשבת; מדינה שרוב מעשי אנשיה הם זכויות, הזכויות מכריעות את החובות. זאת אומרת, גם האנשים הרעים שעושים דברים רעים לא נחשבים בחשבון של המדינה לטובה או לרעה אם יש מספיק אנשים שעושים מעשים טובים. ברוך השם, בארץ-ישראל יש הרבה הרבה אנשים שעושים הרבה הרבה מעשים טובים. המעשה הטוב ביותר שיכולה לעשות הממשלה הרעה הזאת זה להחזיר חלק מן העוול שהיא עשתה לילדי ישראל העניים והבינוניים, ולתת לפחות בחג, בחודש תשרי ובחודש ניסן, עוד מנה אחת של קצבת ביטוח לאומי. אנחנו צריכים לדעת שמדינת ישראל עומדת מבחינת קצבאות ילדים – חושבים שזו המצאה ישראלית – במדינות ה-OECD קצבת הילדים עולה לפי מספר הילדים במשפחה במטרה לעודד ילודה, ולאחר הקיצוץ הפכה ישראל לאחת המדינות שבהן סכום קצבאות הילדים הוא מהנמוכים ביותר ביחס למדינות אירופה. יש פה פירוט כמה מקבלים בכל מיני מדינות באירופה שאני לא אמנה אותן. אבל אל תגידו שאתם רוצים להיות כמו הנאורות שבמדינות מבחינה כלכלית, כי גם את הדברים הטובים שהם עושים אתם לא לוקחים. אתם רק לוקחים את המעשים הרעים שהם עושים; את כל התרבות הרעה של אירופה מביאים לפה, אבל את הדברים הטובים שיש באירופה לא רוצים להביא לפה. לכן, כאשר אנחנו יודעים שכל ישראל ערבים זה לזה, ומדינה שזכויותיה רבו על עוונותיה היא נושעת וכן להפך – ותשאלו למה אני עולה להציע את זה, הרי אני יודע שהממשלה לא תומכת ובקושי הסכימה לדחות את התשובה ואת ההצבעה למועד אחר כדי לא להפיל את החוק הזה; קודם כול זה כבר זכות לקואליציה שהיא לא מפילה את זה, אבל דבר שני, כתוב שצדיקים נתפסים בעוון הרשעים אם הם אינם מוחים על מעשים רעים ולא מתריעים בשער. אני רוצה להתריע בשער על העוול הנמשך במשך שנים לפגוע דווקא בילדים עניים, דווקא במשפחות עניות. לא זו בלבד שלא נותנים להם לצאת לעבודה, אלא חוסמים בפניהם מקומות עבודה. אני רוצה לחזור ולעקור את השקר הזה שיש אנשים שלא רוצים לעבוד. יש 700,000 משרות ממשלתיות שכל אחד היה רוצה להיות שם פקיד או פקידה ולהחתים כרטיס בבוקר ואחר-הצהריים ולעבוד ב-50% מהפריון, כפי שקורה אצל רוב עובדי המדינה. כשאני אומר "רוב" צריך מאוד להיזהר, כי יש הרבה הרבה אנשים שעובדים קשה מאוד במגזר הציבורי ומוסרים את נפשם עבור האזרחים – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מסיים בזמן. – – אבל יש מנגנונים גדולים מאוד, שהרבה אנשים היו רוצים לעבוד שם, והם לא יכולים לקבל עבודה כי הם אינם מקושרים ואין להם פרוטקציה לקבל את הג'וב. אז אל תטיפו לאנשים שלא הצליחו לקבל את הג'וב וגם פוגעים בהם בקצבת הילדים שהיא זכות מוקנית של ביטוח שהם שילמו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2302/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יצחק כהן וקבוצת חברי הכנסת. גם כאן תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, חבר הכנסת כהן. חברי הכנסת, בבקשה, אם אפשר, לשוחח בישיבה. חברת הכנסת בירן, סגן שר האוצר מיקי לוי, תשתדלו לשבת. <יצחק כהן (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, תודה, לפני כחודש ימים העליתי את הצעת החוק הצודקת והנתמכת בכל חלקי הבית הזה – אגב, כולל הממשלה; הם תומכים בהצעת החוק עם שינויים מסוימים. הבטחתי שנעביר את ההצעה לוועדת הכספים, ושם נעשה את השינויים המתבקשים. לצערי, מישהו פה לא עמד בסיכומים, והוחלט לבקש עוד 60 יום. על מה מדובר, גברתי? בחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות נקבע בפרק העוסק בהגבלת השליטה בחברות במבנה פירמידלי – פירמידה – כי חברת שכבה היא חברה או חברת-חוץ שהן תאגיד מדווח, למעט חברה או חברת-חוץ שאין אינטרס ציבורי לסווג אותה כחברת שכבה והיא מסוג שקבעו שר המשפטים ושר האוצר. כתוצאה מהגדרה זו לא מתקיימת תכלית הפרק במלואה ככל שמדובר בחברות או בחברות-חוץ שאינן תאגיד מדווח. משמעות הדבר היא שיכול להיות שכתוצאה ממבנה התאגיד תוקם פירמידה בעלת יותר משתי שכבות, וכך תתאיין תכליתו של הפרק העוסק בהגבלת השליטה בחברות במבנה הפירמידה שנועד, אדוני סגן שר האוצר, להגן על הציבור. בשנים האחרונות התרחש מהפך תודעתי ונורמטיבי בכל הנוגע לאופן שבו נתפסות פירמידות בשווקים מפותחים. ברור לכול כי פירמידות מביאות לשוק לא יעיל אשר מונע תחרות, ובסופו של דבר מגביר באופן דרמטי את יוקר המחיה תוך פגיעה בחסכונות הציבור. נוכח האמור, נראה כי אין הצדקה לפטור באופן גורף מתחולת החוק חברות זרות. אני הורדתי, גברתי, את החברות הפרטיות ואת השותפויות מתוך הבנה שזה עלול לגרום נזק, חלילה. אני לא רוצה לגרום נזק. באנו לתקן, לא באנו לקלקל. אז אני מדבר כרגע רק על החברות הציבוריות הזרות. כמו כן, הרחבת ההגדרה של חברת שכבה כפי שמוצע בהצעת החוק תאפשר להתמודד עם מקרים שבהם חברה ישראלית תבקש להימחק מרישום בבורסה, ותעבור במקום זאת לרשום את מניותיה למסחר בבורסה בקפריסין, מחוץ לישראל, במרחק שיט של כמה שעות, והרי לך פגיעה קשה בתכלית החוק, במהות שלו. לפיכך הצענו להרחיב את הגדרת "חברת שכבה" כך שהיא תחול גם לעניין חברות-חוץ שאינן תאגיד מדווח. הורדנו את החברות הפרטיות ואת השותפויות כדי לא להזיק אלא כדי לתקן, אבל הממשלה ביקשה תשובה והצבעה במועד אחר. אני מסכים לזה. אבל, גברתי, אנחנו ניתן זמן לממשלה ואחרי זה נחזור לכאן שוב. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת כהן. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – תביעה לפינוי מושכר), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1354/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אמנון כהן) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – תביעה לפינוי מושכר), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת אמנון כהן. גם בהצעת חוק זו תהיה תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. <אמנון כהן (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק גובשה על-ידי לאחר פניות רבות של בעלי דירות אשר השכירו את דירותיהם ונשארו תקועים עם השוכר המסרב להתפנות. בנוסף, בעלי הדירות צריכים לשלם את הוצאות החשמל, המים והארנונה שהשוכר משתמש בהם; לא זו בלבד שהוא לא רוצה לשלם את השכירות, הוא גם לא משלם את ההוצאות שבגינן הוא מקבל את השירות. אשר על כן, פניתי למרכז המחקר והמידע של הכנסת לבדוק את הנושא. הדוח אשר הם הכינו נמצא בידי, וממנו עולה כי בשנת 2012 בלבד הוגשו כ-2,600 תביעות לפינוי מושכר, וכי אורך חיי תיק אזרחי בבית-משפט בתביעה אזרחית עדיין עומד על חודשים רבים. על-פי הנתונים האלה של המרכז המחקר והמידע, שיעור משקי-הבית שהתגוררו בשכירות בישראל בשנת 2011 עמד על 26.3% – זה ב-2011. היום 2014, אז אנחנו מעריכים, מפני שגם יש האטה בהתחלות בנייה ואנשים נאלצים לצאת לשכירויות, ש-30% מאזרחי מדינת ישראל חיים בשכירות. בשנים האחרונות מתפשטת בישראל תופעה חברתית קלוקלת של הפרת הסכם שכירות, עת השוכרים נמנעים לשלם את שכר-הדירה מחד גיסא ומסרבים להתפנות מן הנכס מאידך גיסא. זאת אומרת, יש דירה שבן-אדם קיבל בירושה מהוריו, הוא רוצה לשמור אותה לילד, כרגע הוא בצבא, נגיד, ובינתיים הוא רוצה להשכיר את הדירה. והשוכר שגר במקום, מצד אחד הוא לא רוצה לשלם, ואתה גם לא יכול להוציא אותו והוא גם עושה לך נזקים מול השלטונות, מול הרשויות. <איציק שמולי (העבודה):> אמנון, הבעיה בשוק הנדל"ן בדיוק הפוכה. זו הבעיה בשוק הנדל"ן – ששוכרים יישארו בדירות? <אמנון כהן (ש"ס):> יש גם בעיות כאלה. 3,000 תביעות יש, 3,000 תביעות. קיבלתי פניות שאנשים לא רוצים להשכיר, לא רוצים להסתבך, דווקא באזורים שאתה מדבר עליהם. נכנסים לדירה, חיים שנה, משלמים ארבעה חודשים, אחר כך לא רוצים לשלם, ולך תוציא אותו עכשיו. בעיות קשות. <איציק שמולי (העבודה):> הבעיה היא הפוכה – שבעל הדירה זורק את השוכר החוצה לרחוב – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אין שום סיבה אם בן-אדם רוצה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> השאלה, מה הכלל ומה החריג. <אמנון כהן (ש"ס):> לא, אני אגיד. על אותו שוכר שאתה אומר, יש קושי להוציא אותו החוצה. המחוקק נתן על זה את הדעת, יש קושי. לא פשוט להוציא מישהו מהדירה אם יש לך הסכם אתו. הבעיה הפוכה, שהצד השני הופך להיות הקורבן. יש פה בעייתיות. לכן צריכה להיות מידתיות. בוודאי, אנחנו לא רוצים שיזרקו את השוכר, אבל גם מי שלא רוצה לשלם – שלא ישתלט על בית שלא שייך לו. השוכרים מתבצרים בתוך בית לא להם ומכתיבים לבעל הנכס את המועד שבו יתפנו מהנכס, אם בכלל. השוכר אינו נחשב למי שפלש לדירה שלא כדין, כי יש לו חוזה, הוא לא כאילו פלש. יתרה מכך, כשהמשכיר אומר: תשמע, הבן-אדם לא משלם לי, אני מזמין את המשטרה, טפלו. המשטרה אומרת: לא, אדוני, זה סכסוך בין השכנים, אנחנו לא מתערבים בזה. אז גם בנושא הזה, כביכול, מי שהשכיר את הדירה, אין לו הסעד הזה. לנוכח האמור, הצעת החוק אשר הגשתי נועדה לשפר את האמצעים שעומדים לרשות המשכיר ולצמצם במידה ניכרת, בהליך מזורז, את פינוי הנכס מידי השוכר הפולש. מדובר במסלול מיוחד שבו יהיה ניתן לבקש ביצוע פינוי מושכר ישירות דרך ההוצאה לפועל. אין ספק שיש בהחלט מקום לקצר את ההליכים הקיימים. אני כמובן סיכמתי עם משרד המשפטים, עם שרת המשפטים, עם הלשכה שלה, שאנחנו נשב ונתאם את הדבר, שיהיה מידתי, שיהיה הולם, ושלא ינצל אף אחד את הצד השני. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הבעיה יכולה להיות אפילו עוד יותר גדולה כשמדובר בקשישים או מבוגרים מאוד שהם משכירים, ואז באמת אין להם – – – <אמנון כהן (ש"ס):> נכון, אין להם הכוחות, אין להם היכולות. לא פעם גם פנו אלי משכירים שהשכירו את הבית למגורים, ובסוף הפכו אותו למשהו אחר לגמרי – נותנים שם כל מיני שירותים, ולא היה אפשר להוציא אותם, כי האנשים האלה מאיימים ומפחידים. צריך להסתכל על המידתיות של כל דבר, ולכן הסכמתי שנשב עם משרד המשפטים לתאם עמדות. אנחנו לא נצביע. ביקשתי תשובה והצבעה במועד אחר. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת כהן. כאמור, התשובה וההצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ביטוח פנסיוני בקופת גמל ממלכתית), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1530/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ביטוח פנסיוני בקופת גמל ממלכתית), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת מיכל בירן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת בירן. מי שישיב לך הוא סגן שר האוצר מיקי לוי. יש לך עשר דקות. על זה תהיה הצבעה. בבקשה, סגן המזכירה, ההצבעה תהיה שמית. את מוזמנת לנמק את ההצעה. <מיכל בירן (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מעלים להצבעה את הצעת החוק של חבר הכנסת עמר בר-לב ושלי ושל חברים אחרים שהצטרפו אלינו, להקמת קרן פנסיה ממלכתית. למה צריך קרן פנסיה ממלכתית? אני חושבת שכאשר מדברים על פנסיה, יש לנו שתי בעיות מרכזיות. כשאדם צעיר ומנסים להגיד לו שהוא צריך לחסוך לזיקנה, הוא פשוט לא מצליח לדמיין את זה. כמו שעכשיו, כשאני אתן לכם מטפורה שקשורה לחורף, עכשיו פשוט אי-אפשר לדמיין שיש חורף – עד שהוא לא מגיע, אתה כל פעם שוכח את זה מחדש. הבעיה שלנו עם הפנסיה – יש לנו שתי בעיות. דבר ראשון – אתם זוכרים, בחורף יש המטריות הגדולות האלה, היציבות, ויש מטריות כאלה שקונים במעט כסף והן גם נשברות, וגם כשאתה מסתובב לך בסופה, כל הגשם בכל זאת חודר. מה שקרה לנו בשוק הפנסיוני זה שתי בעיות: דבר ראשון, במקום המטרייה הגדולה והיציבה שלנו, החליפו לנו את המטרייה במטרייה קלושה שלא מצליחה להחזיק מעמד. בנוסף, אמרו לנו: אל תילחמו בזה ביחד. כל אחד מאתנו נשאר לבד לגמרי במצב הזה. אז בוא נדבר על המטרייה. מה קרה לה, למה היא נהייתה כל כך קטנה, סגן שר האוצר מיקי לוי? החיסכון של הילדים שלך, החיסכון שלי, פשוט לא הולך להספיק. למה הוא לא הולך להספיק? דבר ראשון, בגלל שינויים שקרו בשוק העבודה. מעטים מאתנו מצליחים היום לעבוד 35 שנים רצופות כדי לחסוך מספיק לפנסיה. תוסיפו על זה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ברשותך, בדקנו, ואכן יש 21 חברי כנסת שביקשו הצבעה שמית, ולכן, נא נוכחותכם. 21 חברי כנסת – מה שזה אומר שההצבעה תהיה שמית. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> תודה רבה. הדבר הראשון – אנשים לא מצליחים לעבוד 35 שנים כדי לחסוך את מלוא הכסף שנדרש בשביל פנסיה ראויה. תוסיפו לזה שנשים, למשל, הן גם לפעמים יוצאות לחופשות לידה, לפעמים מאריכות אותה, לפעמים יורדות לחצי משרה כדי להיות עם הילד בכיתה א', והן חיות יותר. הסיכוי שיהיה להן סכום מספיק הוא כמעט אפסי. תוסיפו לזה שאנשים רגילים לחיות על שכר מסוים, חושבים שזה השכר שלהם לפנסיה, ובעצם השכר שממנו מופרש לפנסיה זה שכר-יסוד. אנחנו מוצאים את זה – אפילו בגלגולים שלי כשהייתי עוזרת פרלמנטרית בכנסת, היו 1,400 שקלים לנסיעות, רק כדי שלא יפרישו עליהם לפנסיה. כל מי שרגיל להתפרנס גם מתוספות של עמלות, תוספות מיוחדות, כבאים, אחיות, כל האקסטרה, כל הדברים שבעצם אנחנו יודעים שהם חלק טריוויאלי ואינטגרלי של התפקיד שלהם – לא חוסכים על זה לפנסיה. אז אמרנו, דבר ראשון, אין לנו מספיק רצף; דבר שני, לא כל השכר שלנו מכוסה. על זה תוסיפו את דמי הניהול, ופה אני אשמח לעשות סקר קטן: אני אשמח אם חבר כנסת שיודע כמה דמי ניהול הוא משלם, ירים את ידו. חברים, מי יודע? יפה, יש לנו אחד. <איציק שמולי (העבודה):> ואין במה להתגאות. <מיכל בירן (העבודה):> ואין במה להתגאות. שניים. שני חברי כנסת הנוכחים באולם יודעים כמה דמי ניהול הם משלמים. אוקיי, שלישית יש לנו. אז תדעו ש-70% מהציבור לא יודע כמה דמי ניהול הוא משלם. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו מייצגים את העם. <מיכל בירן (העבודה):> אכן, מייצגים את העם. עכשיו, הקטע האבסורדי הוא שאנשים שעושים עוד סיבוב בשכונה בשביל לחנות בחניון שזול ב-5 שקלים, שהולכים לבית-קפה שיותר זול ב-10 שקלים, לא יודעים כמה דמי ניהול הם משלמים ולא מבינים שזה יכול להסתכם בהבדל של 100,000 ש"ח לאורך החיים. זאת ההוצאה השנייה הכי גדולה שלהם אחרי קניית דירה, ואנשים פשוט לא יודעים. אז אמרנו, דמי הניהול יכולים לכרסם כמעט עד שליש – בין 10% לשליש, תלוי כמה אתה מתמקח – מהחיסכון שלך. עכשיו, תחשבו, אדם עם שכר ממוצע, שמרוויח שכר ממוצע, חוסך משהו כמו 1.2 מיליון ש"ח, מזה שליש יכול ללכת, אם הוא בוחר בחירות לא נכונות, על דמי ניהול. ולא רק זה, ממש עכשיו אושר שחוץ מדמי הניהול הרגילים, אם קרן הפנסיה שלך רוצה להשקיע בחו"ל והיא צריכה להביא מומחה מיוחד, היא יכולה לגבות כמעט את מה שהיא גבתה עד עכשיו בשביל להביא את המומחים מחו"ל. זאת אומרת, מדובר בסכום אסטרונומי של דמי ניהול. לא סיימנו. אתם חושבים שבזה סיימנו את כל התלאות? לא סיימנו. תופעת התספורות – אנחנו יודעים שכל אחד מאתנו – כשאדם גונב שוקולד בסופר קוראים לזה "גנב", וכשהוא לוקח מאות מיליונים מכספי החיסכון הפנסיוני שלנו ואומר: אוי, סליחה, אני לא יכול להחזיר חלק, אז קוראים לזה "טייקון". כל הדברים האלה לאט-לאט מצמצמים את מה שנשאר בקופה הזאת, שאמורה להחזיק למה שאנשים לפעמים קוראים לו: הבעיה של עלייה בתוחלת החיים. זאת לא בעיה, זה דבר נהדר. הלוואי שכולנו נחיה הרבה וניהנה מהחיים שלנו. אבל את מה שאנחנו רגילים לראות אולי אצל סבתא וסבא שלנו, שיודעים לתת לנכד, לדחוף כסף, כשבאים לביקור, כשמתחתנים, באירועים, כולנו קצת מדמיינים שגם החיים שלנו ייראו ככה. אבל לא נעים לי להגיד, לא מספיק שאנחנו לא גומרים את החודש עכשיו כשאנחנו עובדים, כשנגיע לגיל פרישה לא יהיה לנו שום דבר, לא לתת ולא לדחוף 50 שקלים לנכד, פשוט כי לא יהיה איך. עכשיו, בתוך זה נשארנו לבד. מה התשובות שאנחנו מקבלים היום מהמדינה? זה אתה, כאדם פרטי, צריך להגדיל ראש ולטפל בעצמך. אתה צריך להתמקח לבד על דמי הניהול שאתה משלם. אפילו עכשיו, בימים אלו יש רפורמה בפיקוח על קרנות הפנסיה, שכל מטרתה – היום, כשקרן הפנסיה רוצה לשנות את התקנון שלה, שזה בעצם החוזה שלה, החוזה ביניכם לבין קרן הפנסיה, היום יושב מישהו באגף שוק ההון וצריך לאשר את זה. הולכת לעבור עכשיו רפורמה, בימים אלה, בוועדת הכספים, שאומרת שאם אגף שוק ההון לא יגיב בתוך חודש, השינוי נכנס לתוקף. זאת אומרת, האדם הפרטי, חיליק פלוני איפשהו, הוא צריך לשים לב ששינו לו את התקנון; הוא צריך לצאת לקרב משפטי נגד קרן הפנסיה הענקית; הוא האדם היחיד בשביל לנסות לעמוד על זכויותיו. בכל תחום ותחום מגלגלים את האחריות לפתחנו כאנשים, הדבר הזה הוא לא סביר. מה יוצא לנו? שכמעט שני-שלישים מהחוסכים – חצי, שני-שלישים, יש פה ויכוח על המספר, אבל בכל מקרה הוא אסטרונומי – משלמים את המקסימום של דמי הניהול. אני חושבת שאף שחברי הכנסת פה לא יודעים כמה דמי ניהול הם משלמים, אני מניחה שרובנו לא משלמים את המקסימום. אבל אני בטוחה שאם נבדוק בקרב הסדרנים פה בבניין, בקרב המנקות, המאבטחים, אנחנו נגלה שדווקא מי שהמשכורות שלו יותר נמוכות, שהוא לא מאורגן, דווקא האנשים האלה משלמים את המקסימום של דמי הניהול. אז מה צריך לעשות? דבר ראשון, אני יודעת שיש דיונים על הקמה של ועדה רצינית בענייני פנסיה. הדבר הזה הוא קריטי כי השמיכה הזאת קצרה וכל הצעת חוק פרטית רק מושכת אותה מצד אחד לצד אחר; הצעת חוק פרטית לא תפתור את כל הבעיות שיש בקטסטרופה המתגבשת הזאת. אבל הצעת החוק שלנו באה לפתור חלק מהבעיות. היא לא קוראת תיגר על כל השוק, היא לא אומרת שלא יהיו קרנות פנסיה פרטיות, היא אומרת שתהיה גם אחת ממלכתית. מי שיש לו סבלנות ורוצה ללכת ולהתמקח ולעשות שופינג בדמי ניהול, ויש לו סבלנות ותעצומות נפש לזה וכוח מיקוח, כי המשכורת שלו גבוהה, שיבושם לו. אבל מי שאין לו כוח להתעסק בזה, ואני בטוחה שזה מרבית הציבור, שאין לו כוח לחשוב על זה, הוא לא מרגיש שהוא יודע – כלכלנים מספרים לי שכשהם מקבלים את המכתבים הקבועים מקרן הפנסיה, הם מפחדים לפתוח אותם וזורקים אותם באלגנטיות בשקר הפנימי הזה של "אני אגיע לזה מחר". אז מי שאין לו כוח לעשות את המיקוח הזה, יגיע לברירת המחדל, לפחות עד השכר הממוצע במשק. ברירת המחדל הזאת לא תהיה למטרות רווח; בגלל זה דמי הניהול בה יהיו כמעט אפסיים; לא יהיו לה הוצאות על שיווק כי היא ברירת מחדל; ועדת הכספים תפקח עליה ותראה שמדיניות ההשקעות היא אחראית ובטוחה, ומי שזה מספיק לו – מצוין. מי שירצה שיהיה מי שיענה לו – תחליף לי, כן לסולידי, לא לסולידי – יוכל לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, דמיינו לעצמכם מה זה עושה לקרנות הפנסיה הפרטיות. פתאום מדברים על תחרות, ככה תהיה לנו תחרות. בואו נראה, כשיש קרן פנסיה ממלכתית, בואו נראה איזה "פייט" נותנות הקרנות הפרטיות. איך הם יורידו פתאום את דמי הניהול, איך הם פתאום ייתנו שירות אקסטרה דה-לוקס כדי להתחרות על החוסכים. כל מה שנדרש מכם זה להצביע הצבעה מוסרית. זה כל מה שנדרש. קרן הפנסיה הזאת לא פותרת את כל הבעיות בשוק הפנסיוני, אבל היא מתחילה לפתור אותן, נותנת רובד אחד לפחות לחוסכים, אלה שמשלמים את המקסימום של דמי הניהול, אלה שלא יודעים שהכסף שלהם, משתמשים בו ברולטה בשוק ההון והוא עולה ויורד, ואם יקרה להם המזל הרע שהם יצטרכו לצאת לפנסיה בדיוק כשיש משבר גדול כמו ב-2008, הם ימצאו את עצמם בלי רבע מהחסכונות שהם עבדו עליהם בעמל רב כל החיים. אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, למרות המשמעת הקואליציונית, כן לבחור את הבחירה המוסרית. קרן הפנסיה הזאת, אומרים כל המומחים – בכנס שעשינו הבוקר, של השדולה לפנסיה הוגנת, הוצג מחקר של מרכז טאוב שמזהה כשל שוק, שאומר שקרן פנסיה ממלכתית יכולה לפתור את כשל השוק הזה. אני מבקשת מכם לבחור את הבחירה המוסרית ולהצביע עכשיו בעד הקמת קרן פנסיה ממלכתית. תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב שעושה אתי את המסע הזה, וכמובן לכל הצוות שלנו, מיכל ודקל ושיר ואמיר, שמלווים אותנו לאורך המסע הזה. תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. ישיב סגן – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> סגן שר האוצר, הדוכן מחכה לך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – שמופנה לשניים ביציע. השאלה: מה הם הגבולות בכנסת ישראל לעניין הזה? וכשחברת הכנסת בירן באה לדבר אתי שם שיחה אישית – – <קריאה:> היא נתנה פה טיעונים מאוד מאוד ענייניים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – שיחה אישית, ומקליטה אותי – תתביישו לכם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה מוקלט בערוץ הכנסת – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תתביישו לכם. <היו"ר נחמן שי:> סגן שר האוצר – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בושה וחרפה. אני מבקש שקצין הכנסת יגיע עכשיו לכאן. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, לא הבנתי. מכיוון שחברת כנסת הקליטה אותך, אז הציבור לא ייהנה מהצעת חוק – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני דורש, אני דורש שקצין הכנסת יגיע לכאן. <היו"ר נחמן שי:> אנחנו נעביר את הבקשה. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מבקש להוציא אותה מהיציע. יש מאחוריה מכשיר הקלטה, היא באה לדבר אתי באופן אישי, לקחה אותי הצדה – – <מיכל בירן (העבודה):> מיקי, המליאה מוקלטת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – וזה משודר לשם בהקלטה פרטית. נכון שאין עבירה על חוק האזנת סתר, נכון – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אבל איפה הם הגבולות? <מיכל בירן (העבודה):> מיקי, כל האולם הזה מצולם על-ידי ערוץ הכנסת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה בושה וחרפה. זה הכול. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הכול פה מצולם, מה הבעיה שלך? הכול מצולם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה תירגע. השיחות האישיות, השיחות האישיות בינינו אינן מוקלטות. אינן מוקלטות, שיחות אישיות בינינו. מה אתם רוצים? שמחר לא נדבר אתכם? אתם לא מתביישים? אין גבולות במליאה? יושבים שם שני צלמים, והיא הולכת עם מכשיר הקלטה ומגיעה למושב שלי ונכנסת אתי מתחת למרפסת ומקליטה שיחה אישית? בושה וחרפה. אני דורש להוציא אותם כרגע מהמרפסת. <קריאות:> מה זה קשור? באמת, מיקי. תענו עניינית פעם אחת. <היו"ר נחמן שי:> אדוני סגן השר, אתה רוצה להשיב? <מיכל בירן (העבודה):> ומה עמדתך לגבי הצעת החוק? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מבקש את קצין הכנסת עכשיו לכאן. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא יכול להיות שבמליאה יהיה דבר כזה. בושה וחרפה. חברת הכנסת מקליטה אותי? מה, אני נמצא אצלך בחדר חקירות? את לא מתביישת? <מיכל בירן (העבודה):> אתה נציג ציבור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תתביישי. אני אצלך בחדר חקירות? את מקליטה אותי ומעבירה את זה לצילום? <תמר זנדברג (מרצ):> יש לך משהו להגיד לציבור? – – – <היו"ר נחמן שי:> סגן השר לוי, אני – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בושה וחרפה. <היו"ר נחמן שי:> חברים, חברים, חברים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לאן הידרדרנו? <היו"ר נחמן שי:> סגן השר לוי, אני מציע שתשיב על הבקשה, ובינתיים אני רואה שגם היושב-ראש הגיע – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מבקש מיושב-ראש הכנסת לא להשיב כרגע. אני לא מוכן להשיב כרגע, אני נמצא בסערת רגשות. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברת כנסת באה ומקליטה אותי בשיחה פרטית בהיחבא, והכול משודר ללוביסטים ביציע. <מיכל בירן (העבודה):> לוביסטים ביציע? ערוץ 2. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תתביישי. אני לא אצלך בחדר חקירות. <מיכל בירן (העבודה):> אתה נציג ציבור, ואתה יודע שכל מה שקורה כאן מצולם. <מיקי רוזנטל (העבודה):> יש לך תשובה עניינית – תן אותה. מה הקשר? אנחנו רוצים לשמוע. נו, באמת. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, אנחנו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מיקי, אני מתפלא עליך – – – <קריאה:> מה אתה רוצה ממנו? – – – <היו"ר נחמן שי:> אני מבקש. סגן השר לוי. סגן השר לוי. סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה עם – – – <היו"ר נחמן שי:> סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתם לא מתביישים? אין לכם גבולות? בושה וחרפה. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> סגן שר האוצר. סגן שר האוצר, אני יכול לבקש ממך להמשיך בדבריך? סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – שהם יצאו. <היו"ר נחמן שי:> סגן שר האוצר, אני מציע שתמשיך בדבריך, והיושב-ראש יקיים אחר כך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אני יודע שהיושב-ראש יקיים בירור על זה אחר כך. סגן השר לוי, אני מבקש שתמשיך, ויושב-ראש הכנסת הבהיר כבר את דבריו. הוא יקיים אחר כך בירור בכל מה שקרה פה. בבקשה. <קריאה:> – – – מה בירור? – – – <היו"ר נחמן שי:> הוא יקיים בירור. היושב-ראש יקיים בירור ויבדוק מה קרה בדיוק. בבקשה, סגן שר האוצר משיב על הצעת החוק של חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> עכשיו תעניש את כל הציבור בגלל זה? ומה עם הפנסיה של הציבור? <תמר זנדברג (מרצ):> לציבור לא תהיה פנסיה בגלל – – – <היו"ר נחמן שי:> חברים, סגן שר האוצר אמור להשיב. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> בגלל שנעלבת. מפלגת האגו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה אגו? לשם אתה מסווג את זה? אתה לא מתבייש? <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני לא מתבייש – – – <מיכל בירן (העבודה):> תענה לעניין, מיקי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מיכל בירן, חברת הכנסת מיכל בירן, הסתיימו היחסים בינינו, גם העבודה. זו פשוט חרפה. תתביישי. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – לא היה דבר כזה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תראו, אופוזיציה יכולה לעשות לעצמה גבולות. אופוזיציה יכולה להציב לעצמה גבולות. <תמר זנדברג (מרצ):> הציבור שואל אותך האם – – – <קריאה:> תדבר על – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא שואל אותך. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – פנסיה ממלכתית או לא. זה – – – תענה. – – – בושה וחרפה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בושה וחרפה. התנהגות לא ראויה. <נסים זאב (ש"ס):> אני מקווה שאני לא מוקלט עכשיו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מיקי, אתה מצייר את זה כאילו זה משהו לא חוקי. לפחות תגיד שזה לא לא חוקי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא שמעת מה אמרתי. <קריאה:> הוא אמר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא שמעת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תשנה את החוק. מה אתה צריך – – –? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, לא רוצה לשנות. אני רק אומר: אני פשוט לא אדבר אתכם. <קריאה:> מיקי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא יפה. זה לא מקובל. <סתיו שפיר (העבודה):> בסדר. מה העמדה שלכם – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – להסביר למי שלא מבין – – –. באמת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בושה וחרפה. <היו"ר נחמן שי:> רבותי, חברים, קרה מה שקרה. אני רוצה שנמשיך בפרוצדורה. אמרתי קודם משהו על החיים פה ועל החיים בחוץ. אז בואו ונחזור לטמפרטורות הנכונות ולפרופורציות הנכונות. תודה רבה. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר. <סתיו שפיר (העבודה):> למה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת – לא כולם נכבדים – הממשלה מתנגדת להצעת החוק. לאורך שני העשורים האחרונים קידמה הממשלה רפורמות מרחיקות לכת בתחום החיסכון הפנסיוני, שמטרתן המרכזית היא יצירת מערכת חיסכון פנסיונית בת-קיימא, המסוגלת לעמוד מאחורי התחייבויותיה לציבור החוסכים. בתוך כך, במהלך שנות ה-90 נסגרה האפשרות להצטרף לקרנות הפנסיה הוותיקות ולהסדרי הפנסיה התקציבית. במקביל נפתחו קרנות פנסיה חדשות להצטרפות של מבוטחים חדשים. כניסת הממשלה מחדש לשוק החיסכון הפנסיוני כשחקן מרכזי המנהל את כספי העמיתים בפועל, עלולה לגרום לצמצום התחרותיות בשוק, ובטווח הארוך לריכוז חלק ניכר מנכסי החיסכון הפנסיוני של הציבור תחת קורת גג אחת בחסות קרן ממלכתית. צמצום התחרות והגברת הריכוזיות בשוק עלולים להביא לפגיעה בציבור החוסכים, בשים לב כי לממשלה אין יתרון יחסי בניהול חיסכון פנסיוני על פני המגזר הפרטי. בתוך כך, קיים ספק בדבר יכולתה של הממשלה לספק לציבור מוצר שיבטיח בעת ובעונה אחת שירות טוב יותר ודמי ניהול נמוכים יותר מאלה הנהוגים בשוק. <אראל מרגלית (העבודה):> למה? <מרב מיכאלי (העבודה):> מדבריך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בהצעה זו יש כדי פגיעה ביעילות בשוק ההון. <אראל מרגלית (העבודה):> רגע. אבל העמיתים – – – בממשלה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לאורך שנים התאפיין שוק ההון בישראל בדומיננטיות רבה של מערכת הבנקאות בכל תחומי התיווך הפיננסי ובהיעדר שוק אשראי חוץ-בנקאי. ריכוזיות זו בשוק האשראי, אשר לוותה בניגוד עניינים מובנה בפעילות הבנקים, מנעה התפתחותו של שוק הון תחרותי ויעיל והקשתה על התפתחות המערכת הכלכלית בישראל. לאורך שני העשורים האחרונים נערכו רפורמות מרחיקות לכת במטרה לייצר מבנה תחרותי ויעיל בשוק ההון הישראלי באמצעות הרחבת מקורות האשראי בשוק – – <מרב מיכאלי (העבודה):> והם לא עבדו. והם לא עבדו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – פיתוח שוק אשראי חוץ-בנקאי וצמצום מידת המעורבות של המדינה בהשקעת כספי החיסכון הפנסיוני. יוזכר כי עד אמצע שנות ה-90 הנפיקה מדינת ישראל איגרות חוב מיועדות לנכסים העומדים כנגד התחייבות של קרנות הפנסיה בשיעור שהגיע עד ל-100% של סך הנכסים. לאורך השנים צומצם החלק של איגרות החוב המיועדות, וכיום היקף ההנפקה עומד על 30% מנכסי כלל קרנות הפנסיה. יתרת הנכסים אשר אינם מושקעים באיגרות חוב מיועדות מאפשרת יצירת נזילות בשוק ההון בישראל. הצעת החוק עלולה להביא לריכוז מחדש של מקורות האשראי במשק בידי גוף ממלכתי בודד, וכתוצאה מכך לפגיעה ביעילות הקצאת האשראי החוץ-בנקאי בשוק החיסכון הפנסיוני ולפגיעה נוספת ביעילות שוק ההון ובצמיחה במשק. אומנם בהתאם להצעה מוצע כי חברה ממשלתית תנהל את קרן הפנסיה, ואולם הצעת החוק עלולה להביא לשינוי במערכת השיקולים המנחה את הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע לחיסכון הפנסיוני העומד לרשותו. במצב דברים שבו הפרט יודע כי המדינה מופקדת על ניהול כספי הפנסיה שלו, הוא עלול להישאר אדיש לניהול החיסכון הפנסיוני ולנקוט גישה של אי-מעורבות, וזאת בשונה מהמגמה של מעורבות הפרט בחיסכון הפנסיוני שלו. הצעת החוק עלולה ליצור אצל הפרט ציפייה לכך שהמדינה תיקח אחריות על החיסכון הפנסיוני שלו ותספק לו פנסיה הולמת בהגיעו לגיל פרישה. בנוסף, הפרט עלול לתפוס את הקרן הממלכתית כ-Best Advice, ולצמצם את מידת מעורבותו בניהול כספי החיסכון הפנסיוני שלו. לנוכח האמור לעיל, ובמצב דברים שבו הקרן תיקלע לגירעון אקטוארי, המחייב הפעלת מנגנון איזון אקטוארי בהתאם למקובל בכלל קרנות הפנסיה בישראל, עשויה לעלות דרישה כי המדינה תממן את הגירעון שנוצר. ההצעה יוצרת קשיים בניהול החוב הממשלתי. מההצעה עולה כי לעמיתים שגילם מעל 60 יונפקו איגרות חוב מיועדות בשיעור של יותר מ-50% מהנכסים. מכיוון שאיגרות חוב אלה אינן סחירות, ומכיוון שהביקוש לאיגרות חוב אלה ילך ויגבר עם השנים, הדבר עלול להקשות על ניהול החוב הממשלתי, להקטין את הנזילות והמסחר בשוק ההון, לייקר את עלויות הגיוס ואף לפגוע בדירוג החוב של מדינת ישראל. העלות התקציבית הנוספת בגין העלאת שיעור איגרות החוב המיועדות לגיל 60 ומעלה נאמדת ב-1.2 מיליארד שקלים בשנה, באופן שילך ויעלה עם השנים. מכיוון שהגידול בעלות תלוי גם בהתנהגות החוסכים המבוגרים ובביקוש להצטרפות לקרן הממלכתית, הרי סביר להניח שצפוי גידול נוסף בעלויות שאותו לא ניתן להעריך. הצעת החוק מבקשת להתמודד עם המצב שבו פרטים רבים המאוגדים תחת מעסיקים גדולים מקבלים הנחות בדמי הניהול, לעומת צרכנים ללא כושר מיקוח המשלמים דמי ניהול גבוהים יותר. ואולם, מצב זה אינו שונה מאשר בכל שוק צרכני אחר שבו קיים יתרון לקבוצה גדולה של צרכנים על פני קבוצה קטנה. בשולי הדברים אציין כי לאורך שנים חלה ירידה הדרגתית בשיעור דמי הניהול שגובים הגופים המוסדיים מלקוחותיהם, וזאת כתוצאה מיצירת תשתית לתחרות בין הגופים הללו. לסיכום, יש מקום לייצר כלים שיביאו להפחתת דמי הניהול לעמיתים שאינם מאוגדים, אולם הפתרון המוצע אינו מתאים, ואף מזיק. <אראל מרגלית (העבודה):> למה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הפתרון המוצע אינו מתאים, ואף מזיק. אם היית מאזין לכל מה שאמרתי, לא היית שואל. <אראל מרגלית (העבודה):> האזנתי לכל מה שאמרת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לאור האמור לעיל, אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לסגן שר האוצר. אני רק רוצה לומר שהוגשה בקשה לקיום הצבעה שמית, ולאחר תשובתה או דבריה של חברת הכנסת בירן נקיים הצבעה שמית. תודה לך. בבקשה, חברת הכנסת מיכל בירן, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> היושב-ראש, כנסת נכבדה, לתשובתי יש שני חלקים. דבר ראשון, באמת הסתובבתי כל היום עם צוות שעושה תוכנית על פנסיה. אני חושבת שזאת תוכנית חשובה מאין כמותה, וטוב שמתעסקים בה. אני חושבת שכל היום באמת החברים ראו גם את המצלמה. אני מתנצלת בפני סגן שר האוצר מיקי לוי אם נוצרה תחושה לא נעימה מצדו – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה זה "נוצרה תחושה"? את הקלטת אותי בשיחה אישית – – – <מיכל בירן (העבודה):> – – אבל זה לא משנה – מיקי, מיקי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את חרפה לכנסת – – – <מיכל בירן (העבודה):> מיקי – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – תתביישי לך – – – <מיכל בירן (העבודה):> – – זאת לא שיחה אישית על זוגיות וזה לא שיחה אישית על הרגלי חניה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מיכל בירן (העבודה):> זכותו של הציבור – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בושה וחרפה. <מיכל בירן (העבודה):> העניין המרכזי הוא שזכותו של הציבור כן לדעת – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את פשוט – – – בשיחה אישית ביני לבינך – – – <מיכל בירן (העבודה):> – – מה עושים נציגיו. האולם הזה כולו מלא במצלמות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא נמצא אצלך בחדר חקירות – – – <מיכל בירן (העבודה):> כולנו יודעים שאנחנו שקופים פה לחלוטין, ואני לא יכולה שלא להרגיש – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הציבור ישפוט אותך – – <מיכל בירן (העבודה):> – – סגן שר האוצר מיקי לוי – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – בושה וחרפה. תתביישי לך – – – <מיכל בירן (העבודה):> – – שזאת גם קצת אמתלה לחוסר התמודדות עם הנושא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את בושה וחרפה לבית הזה. <מיכל בירן (העבודה):> תודה רבה לך, סגן שר האוצר מיקי לוי. <היו"ר נחמן שי:> תמשיכי בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תמשיכי בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> אני מקווה שתצביעו בעד החוק. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – אינו נוכח אורי אורבך – אינו נוכח דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – בעד מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד זבולון כלפה – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת שאול מופז – אינו נוכח משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד משולם נהרי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – אינו נוכח אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – בעד רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – נגד רות קלדרון – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד כרמל שאמה-הכהן – נגד יוני שטבון – נגד יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר אחמד טיבי:> נא לחזור על ההצבעה עבור אלה שלא היו או לא הצביעו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – נגד אורי אורבך – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – בעד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – נגד מיקי לוי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת שאול מופז – אינו נוכח אברהם מיכאלי – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר אחמד טיבי:> השר – לא הקראת את שמו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אורי אורבך – נגד <היו"ר אחמד טיבי:> האם יש מישהו באולם שהיה פה, קראו בשמו, לא קראו בשמו, והוא רוצה להצביע? אין. תמה ההצבעה. בבקשה. רבותי, בעד – 28, מתנגדים – 39. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הרחבת הזכאות להיתר מוגבל), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2487/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעת החוק לתיקון פקודת הרופאים (הרחבת הזכאות להיתר מוגבל), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת אלעזר שטרן. הנמקה מהמקום. אבל אם אתה רוצה לעלות לפה, אני לא אמנע ממך. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני חושב שהחלפתי עם חבר הכנסת צור. אבל לא משנה. <היו"ר אחמד טיבי:> בוא, כבר קראתי לך. בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, תודה. אני אשתדל ללכת על הפשרה – – <היו"ר אחמד טיבי:> דקה. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – ולא לנצל את כל הזמן. אה, מפה דקה? <היו"ר אחמד טיבי:> מפה דקה אני נותן לך. <אלעזר שטרן (התנועה):> אוקיי, אז נסתדר על זה אחר כך. <היו"ר אחמד טיבי:> זה לא נחשב מהמכסה של חבר הכנסת אלעזר שטרן. נחשב? <אלעזר שטרן (התנועה):> תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> עשר דקות? בבקשה, עשר דקות. <אלעזר שטרן (התנועה):> עשר דקות. אני אנצל פחות זמן. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ההצעה הזאת היא תיקון לפקודת הרופאים, אבל אני חושב שמה שגלום בה זה היחס שלנו לקליטת עלייה והרצון שלנו לקלוט את העולים החדשים שבאים בקרבנו ולקרבנו בדרכים הכי נאותות שישנן. למה באה הצעת החוק הזאת? היום סטודנט לרפואה, בוגר רפואה, רופא שבא מחוץ-לארץ, אם הוא לא בא כעולה חדש, והוא לא רוצה להתאזרח, אלא רק לשנה, שנתיים, שלוש שנים, אם הוא בא ממוסד מוכר – ואני מדבר על מוסד מוכר – הוא יכול להתחיל לעבוד בבית-חולים. עולה חדש, או רופא שבא להתיישב בארץ ולהיות עולה חדש – לא משנה המוסד שממנו הוא בא – הוא צריך לעבור בחינות. הבחינות האלה הן בחינות קשות. בממוצע, עוברים אותן 30%. יוצא שלא כדאי להיות עולה חדש. ההיגיון מאחורי העניין הזה עד היום הוא שהאורחים שלנו, לא העולים, באים רק עד שלוש שנים ואז הם חוזרים. אבל עולה חדש, אם תיתן לו עכשיו תעודה בלי אותה בחינה, זה יימשך לכל הזמן. אבל הרי כולנו יודעים שאם הבעיה היא רפואית, אז בחודש הראשון יכולה כבר להיות בעיה של טיפול; אז אולי הבעיה היא לא בדיוק בעיה רפואית. באתי במגעים עם משרד הבריאות וגיליתי אוזן קשובה מאוד להכרת הבעיה ולצורך לפתור אותה. אני כמובן שמח, ואני תכף אגיד את המגבלה של החוק. אני מודה שכשאני עומד פה על הנושא הזה – ואני חושב שהבהרתי אותו – עלתה הסוגיה של הסטודנטים הישראלים שלומדים בחוץ-לארץ, באים לכאן, עושים את הבחינות ועוברים אותן בהצלחה רבה. השאלה שאני שאלתי את עצמי, כמו חברים רופאים שיש לי – ואחד מהם שדחף אותי מאוד לעניין הזה, ד"ר דן שוורצפוקס מבית-החולים סורוקה – למה מדינת ישראל לא משקיעה יותר כדי שפחות מהילדים שלנו שרוצים ללמוד רפואה יצטרכו לנסוע לחוץ-לארץ? הרי יכולנו, לדוגמה, לקחת אפילו חצי מעלות ההחזקה של סטודנט לרפואה בחוץ-לארץ ולהביא אותו לארץ. אין ספק שהסוגיה הזאת גם היא עולה תחת הדיון בחוק הזה, ואני מקווה שגם לה, כמו שכבר נאמר לי, תימצא אוזן קשובה. לסיכום, אני הגעתי להסכמה עם משרד הבריאות שהצעת החוק הנוכחית תעבור בקריאה טרומית, נעצור אז, ננצל את הפגרה לגיבוש הסכמות עם משרד הבריאות ומשרד המשפטים, והמשך קידום הצעת החוק יהיה כפוף להסכמות אלה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. אדוני השר פרי – בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שטרן, חברי חברותי חברי הכנסת, שרת הבריאות נאלצה להיעדר מישיבה זו, וביקשה ממני להתנצל ולהקריא בשמה את תגובת הממשלה על הצעת החוק. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לקבוע כי יינתן לאזרחי ישראל אשר למדו רפואה מחוץ לישראל היתר מוגבל לעיסוק ברפואה, לתקופה מוגבלת, בטרם יעברו את בחינת הרישוי ויקבלו רישיון רופא. הרעיון המוצע יסייע, בין היתר, לעולים חדשים להשתלב במערך הרפואי בתקופה הראשונה לקליטתם בישראל, שלעתים קרובות, לצערנו, מלווה בקשיים. ההיתר יוגבל לעיסוק ברפואה רק במסגרת בתי-חולים, דבר אשר יאפשר שמירה על רמת השירות הרפואי שיינתן על-ידי בעלי ההיתר המוגבל. יובהר כי הסכמת משרד הבריאות לתמיכה בהצעת החוק ניתנה כפוף לתיאום והסכמה על נוסח ההצעה בהמשך הליכי החקיקה. אשר על כן, הממשלה מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מאוד מודה לך. אנחנו, רבותי, עוברים להצבעה. <מיכל בירן (העבודה):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – אחרים יכולים. מי שלא עולה חדש יכול. רק עולה חדש לא יכול. <היו"ר אחמד טיבי:> לפני ההצבעה, חבר הכנסת שטרן, אולי תואיל – כי זו שאלה חשובה – להסביר את זה. מהצד. אני הבנתי שזה רק עולים חדשים, הוא אומר שזה לא. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני אגיד. הסוגיה הזאת עוסקת – חברת הכנסת מיכל, שאלתם אותי אז אענה לכם. ההצעה הזאת עוסקת בעולים חדשים. לא כל המוסדות שמהם באים עולים חדשים יוכרו, ולכן זה תלוי מאיזה מוסד אתה בא. אבל מה שקורה היום, שיש מוסדות שאם אתה לא בא כעולה חדש ולא נהיית לאזרח של המדינה, אתה יכול להתחיל לעבוד, כפוף לאותם מוסדות שבאת מהם. אבל אם אתה עולה חדש ובאת, אתה לא יכול – אני הסברתי מעל הדוכן – כי אומרים: אתה כבר תישאר להרבה זמן, וכאילו פחות נוכל לפקח עליך, ולכן, אין אפליה בסוגיה הזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> נגיד שרופא שהוא ערבי שלמד בחוץ-לארץ חוזר, והוא לא עולה חדש. <תמר זנדברג (מרצ):> אם הוא אזרח. <היו"ר אחמד טיבי:> אזרח. הוא אזרח. <אלעזר שטרן (התנועה):> זה יפתור את הבעיה הזאת. אותו דבר, זה בדיוק מה שבא. אם יבוא ערבי – אם הוא לא ישראלי, כי אם הוא ישראלי, כל הסוגיה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא לא, אזרח ישראלי. <אלעזר שטרן (התנועה):> אז אותה סוגיה לא קשורה לערבי או יהודי, כי יש גם הרבה מאוד סטודנטים יהודים שנוסעים ללמוד באיטליה, בהונגריה, ברומניה. אותו נוהל ליהודי ולערבי, אין פה שום עניין של אפליה. הדבר שהסוגיה הזאת באה לטפל בו זה לגבי אותם אנשים שמוגדרים עולים חדשים ואנחנו מעכבים אותם מלהיות עולים חדשים בגלל אותה בחינה, כאילו לא כדאי להם להיות עולים חדשים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. תודה על ההבהרה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הרחבת הזכאות להיתר מוגבל), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 30, נגד – 1, נמנעים – 1. ההצעה עברה, והיא תועבר – – – <קריאה:> ועדת העלייה והקליטה. <היו"ר אחמד טיבי:> – – – עבודה ורווחה או ועדת העלייה. אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת כדי שתכריע. תודה רבה. <הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – המרת עונש מאסר עולם), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2491/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר(תיקון), של חבר הכנסת צור. הנמקה מהמקום. בבקשה, חבר הכנסת צור. <דוד צור (התנועה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> תמשיך, בבקשה. <דוד צור (התנועה):> – – הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – המרת עונש מאסר עולם). הצעת החוק בעצם באה לתקן את המצב כיום שבו אסיר שנשפט לעונש מאסר עולם רשאי להגיש בקשה להקלה בעונשו באמצעות המרת עונש מאסר העולם לעונש קצוב, לאחר שחלפו שבע שנים מהיום שבו החל לרצות את עונשו. אסיר עולם הנושא שני מאסרי עולם מצטברים או יותר רשאי להגיש את בקשתו לקציבת עונשו לאחר שחלפו 15 שנה. ועדת השחרורים רשאית להמליץ לנשיא המדינה על שחרורו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנה. מוצע כי אדם שנגזר עליו עונש מאסר עולם לא יוכל להגיש בקשה להקלה בעונשו, כאמור, לפני שחלפה לפחות מחצית מהתקופה המינימלית לקציבה, דהיינו, האסיר לא יוכל להגיש את הבקשה לפני שחלפו 15 שנים מהיום שבו החל לרצות את עונשו, ואסיר עולם שהוטל עליו לשאת שני מאסרי עולם מצטברים או יותר לא יוכל להגיש בקשה לקציבת העונש בטרם חלפו לפחות 20 שנים מהיום שהחל לרצות. הוועדה לא תוכל להמליץ על תקופת קציבה שתפחת מ-40 שנים, שאם לא כן לא יהיה כל הבדל בין אסיר שנשפט למאסר עולם לבין אסיר שבית-המשפט סבר, בשוקלו את השיקולים הרלוונטיים, שהפשע שביצע מצדיק פסיקת שני מאסרי עולם מצטברים ואף יותר. ככלל, שחרור אסירים שנשפטו למאסר טרם ריצוי העונש המלא שגזר עליהם בית-המשפט גורם לעיוות בעקרון הגמול בענישה ולוויתור על ההרתעה האישית והכללית, ויוצר קורבנות משנית ופגיעה נוספת, שלא לצורך, בנפגעי העבירה. יתרה מכך, שחרור אסירים שנשפטו לאחר שביצעו את הפשעים החמורים ביותר ונגזר עליהם עונש מאסר עולם גורם לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק, בהרתעת הרבים, שהרי משמעות השיטה הנוהגת היא יצירת פער בין הסמליות שבהטלת עונש מאסר עולם על-ידי בית-משפט לבין העונש הלכה למעשה. זאת ועוד, מימוש הזכות לבקשת הקלה בעונשו של אסיר עולם תקופה כה קצרה לאחר שהחל בריצוי העונש שמה לאל את כוונת המחוקק להחמיר את הענישה בעבירות מסוימות, תוך שימת דגש על שיקולי הגמול וההרתעה, והופכת את החלטת בית-המשפט להמלצה תיאורטית בלבד. נוסף על האמור לעיל, יש בתיקון המוצע משום ייעול וחיסכון בזמן, מאחר שלפי סעיף 29(ג) לחוק זכאי אסיר עולם שבקשתו הראשונה לקציבה נדחתה להגיש בקשה חוזרת בתום שנתיים ממועד הדיון, ולמעשה בכל שנתיים, עד שהוועדה תחליט על קציבת העונש או עד תום מועד הקציבה המינימלי. העובדה שאסיר יכול, לפי המצב כיום, להגיש את בקשתו הראשונה שנים רבות כל כך לפני מועד הקציבה המינימלי, למעשה 23 שנים, מאפשרת לאסיר לחזור ולהטריד את המערכת שוב ושוב מדי שנתיים, במשך שנים רבות. תיקון המועד הראשון להגשת הבקשה יהווה על כן חיסכון משמעותי בזמן וייעל את הדיון בבקשות לקציבה שמועדן קרב. בהצעת החוק הזאת תמכו גם חברי הכנסת מירי רגב, איילת שקד, רינה פרנקל, אלעזר שטרן, משה מזרחי וגילה גמליאל, ואני מודה לוועדת השרים שהחליטה להעביר אותה בקריאה טרומית. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר, בבקשה. השר פרי עונה בשם הממשלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – המרת עונש מאסר עולם), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת דוד צור ואחרים, מבקשת לתקן את חוק שחרור על-תנאי ממאסר ולשנות חלק מן המועדים הנוגעים בהליך קציבת עונש מאסר עולם. ההצעה נובעת מהרצון ליצור הלימה בין חומרתה של עבירת הרצח והעונש החמור שנגזר על הרוצח – מאסר עולם בלתי קצוב – ובין הליך הקציבה, המבטא נכונות להקל על הנאשם ולתחום את תקופת מאסרו, אם נמצא ראוי לכך. הצעת החוק מבקשת לדחות את המועד הראשון שבו תדון ועדת השחרורים המיוחדת באפשרות להמליץ על קציבת עונשו של האסיר – תקופה שעומדת כיום על שבע שנים מתחילת ריצוי עונש המאסר, או על 15 שנים לגבי אסיר שנגזרו עליו כמה עונשי מאסר עולם. כמו כן היא מבקשת להעלות את תקופת הקציבה המינימלית שעליה רשאית הוועדה להמליץ לגבי אסיר המרצה שני מאסרי עולם או יותר מ-30 שנים ל-40 שנים, כך שתקופה זו תבטא את החומרה היתרה שבעונשו של אסיר זה לעומת אסיר שנגזר עליו עונש מאסר עולם אחד. הממשלה סבורה כי אכן יש מקום לשנות במידה מסוימת את המועדים הקבועים בחוק באופן שיאפשר איזון נכון יותר בין חומרת העונש שנגזר על האסיר ובין האפשרות לדון בקציבת עונשו. ואכן, בימים אלה מקודמת הצעת חוק ממשלתית באותו הנושא, המתקנת, בין היתר, חלק מן המועדים האמורים, אם כי בהבדלים מסוימים לעומת הצעת החוק הנוכחית. אשר על כן אנו תומכים בהצעת החוק, וזאת בתנאי, חבר הכנסת צור, וזאת בתנאי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת צור, נא להקשיב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – – וזאת בתנאי שהמציע יתחייב להצטרף להצעת החוק הממשלתית, ובהתאם לתקופות ולתנאים שנקבעו בה בעניינים אלה. תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת צור, האם אתה מקבל את התניית השר והממשלה? <דוד צור (התנועה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – המרת עונש מאסר עולם), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 19, נגד – 7, נמנעים – 1. נחמן שי – כרגיל. ובאופן חריג, חברת הכנסת רוזין – בעד או נגד? <תמר זנדברג (מרצ):> היא נגד. <היו"ר אחמד טיבי:> היא נגד. וגם נחמן שי נגד. נרשם ששניכם נגד. התוצאה לא משתנה. ההצעה עברה, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2400/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עכשיו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים). הנמקה מהמקום. חברת הכנסת לביא, בבקשה – שהולכת על רגליה באופן חופשי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, בסיורים בדרום, כמו שכולנו פה סיירנו, פגשתי הרבה מאוד גברים ונשים, אבל פגשתי גם הרבה מאוד נשים שמחזיקות עסקים קטנים ובינוניים. המצב קשה לכולם, וגם כאן בבית הזה דיברנו ועוד נדבר ועוד נעשה הכול כדי לסייע ולאפשר חזרה לחיים הנורמליים. ופה באמת המקום גם לשלוח תנחומים למשפחות וגם לברך את הפצועים שלנו. אבל נשים סובלות פעמיים, תמיד, וגם במקרה הזה. ובתפקיד כפול נשים נושאות בבית, בעבודה; נתקלות בדעות קדומות, אפליה מערכתית, היעדר הכוונה, הסללה. גם כאן, במקרה הזה של עסקים, ובטח בזמן מלחמה, אנחנו רואים את זה. האם ידעתם שרק 4% מהעסקים הקטנים, הפרטיים, במדינת ישראל רשומים על שמות של נשים? בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי למדנו על אפליה מגדרית גם במתן אשראי – כן, נשים פחות מקבלות אשראי במדינת ישראל. המציאות הזאת מלמדת אותנו שמשהו לא נכון בכלכלה הישראלית. יש איזה עיוות מתמשך שאוחז במקומותינו כבר שנים רבות. וכדי לפרק אותו יש ללכת בשתי דרכים, שני כיוונים: האחד הוא הזיהוי של החסמים, העצמה של נשים, שיתופי פעולה ועוד. אבל הכיוון השני – כן, הכיוון השני הוא חקיקה. יותר מדי שנים העיוות קיים, ולא ניתן לחכות עד שהוא יוסדר באופן תהליכי, וכן, חובה להתערב בחוק עד לימים שבהם לא נצטרך – בחוק. היום ביקרה פה פרופסור קתרין מקינון, והיא לא היססה לומר שהדרך לאפליה מתקנת היא ההבטחה דרך החקיקה. אז המציאות הזאת מטרידה אותנו מאוד, וכבר לפני שנים – תיקון 16 לחוק חובת המכרזים קבע בעבר שבמכרזים לאומיים מדינת ישראל תעשה מאמץ לסייע לנשים עצמאיות, נשים יזמיות, נשים שמנסות לפרוץ את תקרת הזכוכית, ותעניק לעסקיהן העדפה במכרזים לאומיים. אבל בדקנו וראינו שזה לא עוזר; עסקי נשים לא מתקדמים בזכות ההעדפה הזאת. ובכן, התשובה על השאלה למה זה כך היא מאוד פשוטה: למרבה הצער, במציאות הישראלית שלנו, 2014, עסקי נשים הם עדיין עסקים קטנים מאוד, משלל סיבות, ואינם תואמים את הדרישות שנדרשים להן כדי לענות על מכרז לאומי. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, מבקשת לסייע בכל זאת לנשים עצמאיות שבבעלותן עסק, ולתת העדפה גם במכרזים בקנה-מידה קטן יותר, מכרזים של רשויות מקומיות. בזכות העדפה בסקאלה כזאת אנחנו מקווים שהתיקון הקודם לגבי המכרזים הלאומיים יתחיל להיות רלוונטי, ועסקי נשים יתמודדו גם במכרזים הללו. כמובן, זה אינו אינטרס של נשים, שהרי הוכח זה מכבר באופן חד-משמעי כי קידום עסקים של נשים יביא לצמיחה כלכלית של המשק הישראלי כולו. כמו כן הוכח במחקרים שההתנסות היזמית וצבירת ניסיון הן בסיס לצמיחה ולגידול של עסקי נשים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז החלת החוק של הרשויות המקומיות – – <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת לביא – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – תעודד נשים לקחת חלק ולהתנסות ביזמות. <היו"ר אחמד טיבי:> – – זה נימוק של דקה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני מודה לכם על התמיכה בסיוע קידום יזמות נשית בישראל. תודה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/250/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת דב חנין, הצעה מוצמדת, גם דקה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברתי חברת הכנסת לביא היטיבה לתמצת את נימוקי התמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת. אכן, כדי לקדם עסקים של נשים אנחנו צריכים לא להסתפק ברמה הלאומית אלא לעבור גם לרמה העירונית. אנחנו צריכים לייצר מנגנון שגם מכרזים שעיריות מפרסמות, יוטמעו לתוכם מנגנונים של העדפת נשים. זה נכון כדי לקדם שוויון לנשים, זה נכון כדי לקדם את הצמיחה במשק, זה נכון כדי שהחברה שלנו תהיה חברה ראויה יותר. אני קורא לכולכם לתמוך בהצעות החוק. <היו"ר אחמד טיבי:> ובכן, איפה שר הפנים? בבקשה. אדוני השר, בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במכרזים של משרדי ממשלה וגופים אחרים לפי חוק חובת המכרזים נכלל מנגנון של העדפת עסקים בשליטת נשים. כאשר יש שתי הצעות שקיבלו תוצאה משוקללת זהה שהיא גם התוצאה הגבוהה ביותר במכרז, תיבחר ההצעה שהיא של עסק בשליטת אישה. הצעת החוק מבקשת להחיל מנגנון זה גם על מכרזי רשויות מקומיות. ככלל, החלת מנגנוני העדפה שונים במכרזים היא שאלה מורכבת, המצריכה איזון בין האינטרסים השונים, ובהם שני העקרונות הבסיסיים העומדים בלב דיני המכרזים הציבוריים, שוויון ויעילות כלכלית, אל מול אינטרסים חברתיים שונים, ובענייננו, עידוד נשים בעסקים. מנגנון ההעדפה המוצע בהצעת החוק, והקיים כאמור במכרזי המדינה, הוא מנגנון מרוכך יחסית, הקובע העדפה רק במקרה של שוויון מוחלט בין שתי הצעות, וככזה הפגיעה שלו הן בשוויון והן ביעילות הכלכלית היא זעומה, אם בכלל. לפיכך החליטה ועדת שרים לחקיקה לתמוך בהצעת החוק, ובלבד שהמשך החקיקה יתואם אתי כשר הפנים. שוחחתי עם המציעה, הדבר הזה מקובל עליה – מהנהנת בראשה – ואני מניח שגם על המציע הנוסף, שגם הוא מהנהן בראשו. לפיכך אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעות בקריאה הטרומית. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, אדוני השר. עוברים להצבעה; קודם – של חברת הכנסת עליזה לביא. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 24, נגד – אין, נמנע אחד. גם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – היא בעד. <משה גפני (יהדות התורה):> לא הצבענו נגד. <היו"ר אחמד טיבי:> ובכן, ההצעה עוברת לוועדת הפנים להמשך הכנה. אנחנו עוברים להצבעה הבאה – של חבר הכנסת דב חנין, שהייתה מוצמדת. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 26, אפס מתנגדים, נמנע אחד. גם הצעה זו עוברת לוועדת הפנים להמשך הכנה. <הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2523/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), של חבר הכנסת איציק שמולי; בתמיכת הממשלה. עשר דקות. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא את ההצעה הזאת, את הצעת החוק הזאת, ביחד עם השותפים שלי להצעה: חבר הכנסת אילן גילאון, שהוא יושב-ראש השדולה למען אנשים עם מוגבלות, חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת רוברט אילטוב, וכמובן חבר הכנסת יריב לוין שסייע לי רבות בקידום ההצעה. על ההצעה הזאת חתמו למעלה מ-80 חברי כנסת מכל סיעות הבית, והאמת היא, שלפני כולם, הקרדיט על קידום ההצעה מגיע לבחור בשם ולאדי גור-ארי – איש עם מוגבלות, עורך-דין בהכשרתו, סובל, או מתמודד, כבר שנים ארוכות עם CP, ויותר מכול מנסה הרבה מאוד זמן לפרוץ את החומות האלה שחוסות, שמפרידות בין הציבור הזה של האנשים עם המוגבלות לבין שוק התעסוקה הישראלי. חברי, הצעת החוק הזו באה לשים סוף לאחת העוולות הכי גדולות שמתחוללת גם בחברה וגם בכלכלה הישראלית – הדרה של אנשים עם מוגבלות. יותר מדי שנים נוח לכולנו לסתום את האוזניים ולהסיט את המבט לכיוונים אחרים, לנחם את עצמנו בכך שפה ושם יש יוזמות נהדרות שקורות בחברה הישראלית, אבל עם הבעיה האמיתית הזאת לא השכלנו עד היום להתמודד. ואני אומר לכם, לפני הכול, כמורה לחינוך מיוחד, אם אנחנו מסוגלים להגיד לילדים שלנו – אני עשיתי את זה כמורה לילדים בכיתה ג' – אם אנחנו מסוגלים להגיד לילדים שלנו בבתי-הספר שנכון לשלב בתוך הכיתות ילדים עם מוגבלות, אנחנו בוודאי יכולים להגיד להורים שלהם שנכון שבעתיים לשלב אנשים עם מוגבלות גם בתוך מקומות עבודה. אבל האמת היא שבכל מה שקשור לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, המצב הוא לא טוב, וזה גם בלשון המעטה. התגובה הראשונית בדרך כלל היא תגובה של רתיעה, נטייה להסתכל על הבן-אדם אך ורק דרך המוגבלות שלו ולא דרך היכולות שלו. ולא במקרה רק בחודש מאי האחרון פרסם מבקר המדינה דוח מאוד מאוד מדאיג לגבי הממצאים בבדיקה שהוא בדק בכל הקשור לשילובם של אנשים עם מוגבלות בסקטור הציבורי. וההצעה הזו, הצעת החוק שלנו, נועדה להתמודד עם תמונת המצב העגומה שמבקר המדינה בעצמו פרסם. בשנת 2011 – כך עולה מהדוח – כ-720,000 אנשים בגיל העבודה, שהם כ-18% מהאוכלוסייה בטווח הגיל הזה, הגדירו את עצמם כאנשים עם מוגבלות. שיעור התעסוקה שלהם הוא בסך הכול אך ורק 51%, לעומת 74% בקרב האוכלוסייה הכללית, שמצליחים להשתלב בשוק התעסוקה. בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה המצב אפילו גרוע יותר: רק 34% מצליחים להשתלב; ובקרב אלה שמקבלים קצבת נכות כללית מצליחים רק 18% להשתלב בתוך שוק התעסוקה. המבקר מצא כי אותו צמד מילים שכתוב כבר היום בחקיקה, "ייצוג הולם" – אותו ביטוי לא מתממש, ורק קצת יותר מ-2% מקרב עובדי המדינה בשנת 2010 הם אנשים עם מוגבלות. המבקר עצמו קבע כי המדינה לא עשתה די עד היום כדי לקדם באופן פעיל, נמרץ ונדרש את שילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה. מטרת החוק שלנו היא בעצם להתגבר על הבעיה הזאת על-ידי זה שאנחנו, בפעם הראשונה, נוקבים במספר. כשאנחנו אומרים "ייצוג הולם" אנחנו מתכוונים לכך שלפחות 3% מקרב העובדים במקום עבודה ציבורי יהיו אנשים עם מוגבלות. הביטוי "ייצוג הולם" לא יהיה יותר נתון לפרשנות של אחרים. בנוסף, כפי שקורה היום בפרקטיקה שבה בכל מקום עבודה יש איש אחד שממונה על כל מה שקשור למניעת הטרדות מיניות, כך אנחנו מציעים שיהיה נכון שתהיה כתובת בכל מקום עבודה שתהיה אחראית לכך שבאותו מקום עבודה ייושם החוק הזה, ובנוסף יינתן דיווח גם למבקר המדינה וגם לכנסת ישראל על אופן המימוש והתכלית של החוק הזה. מדי שנה תקבל הכנסת, וכך גם המבקר, דיווח מלא על מה קורה באותו מקום עבודה ציבורי ואיפה זה עומד בהשוואה לרף שנקבע על-ידי הממשלה. ההצעה הזאת, חברים, היא כל כך חשובה, קודם כול בגלל שכפי שאמרתי קודם, עד היום לא הצלחנו לקדם במידה ראויה את השילוב של אנשים עם מוגבלות בסקטור הציבורי, והדבר הזה, עבור מדינה שחרתה על דגלה, שכתבה במגילת העצמאות שלה את עקרון השוויון ושוויון הזכויות, אני חושב שזה מעין כתם שהיה עד היום על כולנו, וההצעה הזו באה להתמודד עם הדבר הזה. וצריך להגיד דבר נוסף בהקשר הזה: זה נכון שהממשלה, שהמדינה, תהווה מעין מגדלור שיאיר את הדרך עבור האחרים. ראוי שהמדינה תחיל על עצמה, לפני כולם, חובות מעין אלה מכיוון שזה בדיוק תפקידה של המדינה. והדבר הזה נכון שבעתיים בעיקר בימים כאלה, כשיש הרבה חיילים שנלחמים בחזית והדיווחים מגיעים ומגיעים ומגיעים, ולצערנו, אנחנו מתבשרים על לא מעט פצועים שיש שם. ואני חושב שגם במובן הזה המדינה יכולה לעשות הרבה כדי לעזור לאנשים לפתוח פרק חדש בחיים שלהם למרות המוגבלות שלהם. אני חושב שלא צריך להכביר מילים לגבי מה העבודה עושה לבן-אדם כשהוא קם בבוקר והיא נותנת לו תחושה של משמעות, תחושה של ערך, תחושה של נתינה ופרודוקטיביות. כל הדברים האלה נשללים היום מכל כך הרבה אנשים, אנשים עם מוגבלות, שלא מצליחים לעבור את החומות הגבוהות האלה שעד היום הציבה החברה הישראלית בפניהם. אני רוצה להגיד לכם שהצעת החוק הזאת, חברים, לא מקודמת בשום פנים ואופן מתוך מקום של רחמים או צדקה. הצעת החוק הזאת מקודמת כי אנחנו מאמינים שלאנשים עם מוגבלות יש גם מה לתת, יש גם מה לתרום. מנקודת מבט כלכלית זה דבר שהוא משתלם למשק, זה דבר שהוא משתלם למעסיקים. המעסיקים בעצמם מדווחים על כך שעובדים עם מוגבלות הם אנשים מסורים יותר, הם תורמים יותר, הם מעניקים הרבה יותר למקומות העבודה שלהם, ומשרד הכלכלה בעצמו מדווח על כך שרק בשנת 2012, סך אובדן התוצר המשקי של המשק, בעקבות העובדה שאנשים עם מוגבלות לא השתלבו בתוכו, הוא של כ-5 מיליארד שקל. נכון להזכיר במובן הכלכלי גם את ההסתדרות הכללית והמעסיקים, המעסיקים הפרטיים שלקחו על עצמם את החובה הקדושה הזאת והחילו על עצמם את החובה לשלב כבר עכשיו, כבר מחר בבוקר, אנשים עם מוגבלות, במקומות עבודה פרטיים. זה לא דבר שהוא מובן מאליו. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד גם מילה טובה לממשלה, שמכירה בערך הזה של קידום האנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה. במקביל להצעה שלי, הממשלה, שר האוצר מקדם הצעה, ייצוג של 5% אנשים עם מוגבלות בחברות הממשלתיות. אני רוצה גם להודות לוועדת השרים לענייני חקיקה, וגם לך, אדוני, שר הפנים גדעון סער, שהובלת את הדיון בוועדת השרים. אני רוצה להודות ליריב לוין על כך שסייע לי להעלות את ההצעה הזאת בהקדם; למבקר המדינה על הדוח החשוב; להסתדרות, למעסיקים, וכמובן לכל השותפים שלי, אילן גילאון, קארין אלהרר, יריב ורוברט אילטוב, שסייעו לי רבות בקידום הצעת החוק. אני מבקש מכם להצביע בעד ההצעה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אדוני השר, השר פרי – בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שמולי, כנסת נכבדה, שר הכלכלה נאלץ להיעדר מישיבה זו וביקש ממני להשיב על הצעת החוק בשם הממשלה. הצעת החוק מבקשת לקבוע מכסה של 3% לגבי שיעור העובדים בעלי מוגבלות בגופים ציבוריים, ומחילה את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה גם על גוף ציבורי המעסיק פחות מ-25 עובדים. בשמי ובשם הממשלה אני מבקש לברך את חבר הכנסת שמולי על שיזם והוביל את ההצעה החשובה והערכית הזו ועל שהצליח לרתום 80 מחברות וחברי הכנסת לחתום ולהצטרף אליה, כיוזמים וכמציעים של הצעת החוק. שילוב בעלי המוגבלות בתעסוקה הוא הכיוון הנכון ביותר, גם מהבחינה הערכית של מימוש האחריות שלנו כלפי כל אזרחי המדינה, לאפשר להם לקיים חיים מלאים, של פרנסה בכבוד ושותפות במרקם החברתי בישראל; אך זהו הכיוון הנכון ביותר גם מבחינה כלכלית טהורה, שכן התפוקה והתרומה של אותם עובדים למשק עולות עשרות מונים על עלות שכרם, עלות ההתאמות הנדרשות לעתים במקום העבודה להעסקתם, שלא לדבר על העלות של מנגנוני תמיכה חלופיים כגון קצבאות. המגזר הציבורי צריך להוביל את המחנה ולהוות דוגמה למגזר הפרטי בהעסקה של בעלי מוגבלות, והצעת החוק מגשימה את הרעיון הזה בדיוק. הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית ותוך התחייבות המציע לקדם את החוק בהסכמת משרד הכלכלה, יחד עם משרדי הרווחה, האוצר, ראש הממשלה, הפנים וביטחון הפנים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, אדוני השר. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת יצחק כהן גם תומך עקרונית, וכרגיל, נחמן שי. יש שני דברים שהם דברים נצחיים בכנסת: נסים זאב הוא אחרון הדוברים, ונחמן שי – "נא לצרף אותי". <נחמן שי (העבודה):> אין דבר, יש חטאים יותר גדולים. <מיכל רוזין (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מבקשת להוסיף גם אותי. <היו"ר אחמד טיבי:> יש מתחרים לנחמן שי, והיא מתחרה, חברת הכנסת רוזין. גם אותה אני מוסיף. תודה רבה, ההצבעה לא משתנה. כפי שאמרתי, התוצאה הקראנו אותה, והצעת החוק עוברת לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון וקידום. <הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ד–2014;> (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ג–2013;> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ג–2013> [הצעות חוק פ/2117/19, פ/620/19, פ/624/19; חוברת זו, עמ' 12287, עמ' 12290 ועמ' 12291.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, והצעה של חבר הכנסת דב חנין, מוצמדת; חבר הכנסת אילן גילאון, מוצמדת. תשובה בבקשה, אדוני השר. אתה משיב, הם נימקו אתמול. הצבעות על שלוש ההצעות בנפרד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר הבינוי והשיכון ביקש ממני להשיב על הצעת החוק בשמו. הצעת החוק מבקשת לקבוע בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח–1998 – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> של מי הצעת החוק? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואחרים. או רק לבד? לבד. מתנצל. אדם אשר נמצא זכאי לדיור ציבורי על-פי נוהלי משרד הבינוי והשיכון – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> היה ערר של שר האוצר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> ירד. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אה, ירד היום? יופי, כל הכבוד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כל הכבוד לשר האוצר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> בדיוק היום. כל הכבוד. <תמר זנדברג (מרצ):> איזה יופי, בדיוק היום כשיש כמה חוקים על הפרק. ראית מה זה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדם אשר נמצא זכאי לדיור ציבורי על-פי נוהלי משרד הבינוי והשיכון, יהיה זכאי לסיוע בתשלום שכר הדירה – את מפריעה לי, תמר, קצת – בתקופת ההמתנה, עד לקבלת הדירה הציבורית, וזאת בערך הריאלי של דמי השכירות. על-פי הנטען בדברי ההסבר, מטרת הצעת החוק היא לתקן עיוות הקיים כיום, המתבטא בכך שזכאי לדיור ציבורי, אף שהוכר כי על המדינה לספק לו דירה ציבורית מייד, מקבל עד לקבלת הדירה הציבורית סיוע בשכר דירה בסכומים שאינם ריאליים בהשוואה לשכר הדירה המשולם על-ידי הזכאי בפועל ושאינם מהווים תחליף ראוי להטבה הגלומה בדיור הציבורי. בהתאם לכך, מטרת הצעת החוק לקבוע כי הסיוע המוענק למי שנמצא זכאי לקבלת דירה ציבורית יהיה בשיעור הריאלי של שכר דירה, ולא בשיעור המוענק כיום לפי הכללים. מלאי הדירות בדיור הציבורי הוא מלאי מוגבל. משכך, בחלק מהמקרים, גם כאשר אדם נמצא עומד בכללים לזכאות לקבל דירה בדיור ציבורי, תיתכן אפשרות כי הוא ייאלץ להמתין עד שתתפנה דירה ציבורית שהוא יהיה רשאי לאכלס. על-פי נוהלי משרד הבינוי והשיכון, סיוע בשכר דירה ניתן למי שנמצא זכאי לקבלת סיוע על-פי כללי המשרד. בכל הנוגע למי שזכאי לקבל דירה ציבורית ונאלץ להמתין עד לקבלתה, מוענק, החל מקבלת החלטת ממשלה מס' 4433, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, סיוע מוגדל בשכר הדירה. ככלל, כל עוד אין פתרונות דיור קבע מהמלאי לזכאים, הצעת החוק היא ראויה ומשקפת את עמדת המשרד כפי שהוצגה בוועדת טרכטנברג וגם בדיונים שונים לאחר מכן. לאור האמור, אני מבקש, בשם הממשלה, לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה – האחת אחרי השנייה, שלוש הצבעות. הראשונה תהיה של היוזמת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הצעת החוק היא: הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה). נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 35, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת דוד אזולאי מצטרף לתומכים. תודה רבה. ההצעה הועברה לדיון בוועדת הכלכלה להמשך דיון. רק מה – – – <קריאה:> רוצים עבודה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עבודה ורווחה, אוקיי. זה עובר לעבודה ורווחה. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> הכספים. <היו"ר אחמד טיבי:> הכספים? <יצחק כהן (ש"ס):> עבודה ורווחה. למה? למה? עבודה ורווחה. <היו"ר אחמד טיבי:> אז זה עובר לוועדת הכנסת להכרעה. דב חנין, יאללה, תעאל, דב, הצבעה. הצבעה על דב חנין – הצעתו של דב חנין, לא על דב חנין עצמו. אותה הצעה מוצמדת של דב חנין. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה, והיא תעבור לוועדת העבודה והרווחה. <קריאה:> הכספים, הכספים. <היו"ר אחמד טיבי:> הכספים? ועדת הכנסת תכריע. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעה השלישית – גילאון. נא להצביע. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אבל גילאון צריך לדבר. <היו"ר אחמד טיבי:> אתמול הוא דיבר, אתמול הוא דיבר. <קריאה:> מה יש לדבר? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 28, נגד – אין, נמנעים – אין, לרבות קולו של חבר הכנסת אילן גילאון, בעל ההצעה. ההצעה עברה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה? אה, גם אתה בעד, זה יפה. אורי מקלב בעד. תודה רבה. ובכן, תמו הצעות החוק וההצבעות על הצעות החוק. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת כיום. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכספים לעניין תקציב הכנסת: מטעם ועדת הכנסת – במקום חבר הכנסת יצחק הרצוג יכהן חבר הכנסת איתן כבל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אין צורך בהצבעה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22) (דין משמעתי לרבני ערים), התשע"ד–2014; הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. החלטת ועדת האתיקה בעניין הצהרה של חבר הכנסת הנוגעת להפרת חוק שהוא פועל לשינויו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <בחירת נציג הכנסת לוועדה למינוי קאדים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא, הלוא הוא בחירת נציג הכנסת לוועדת המינויים לקאדים. להזכיר לכולנו, חברנו חבר הכנסת לשעבר ראובן רובי ריבלין נבחר על-ידינו לנשיא המדינה – מחר אנחנו גם נשביע אותו כאן בטקס הרשמי – ופינה מקום של נציג הכנסת בוועדה למינוי קאדים, ולכן חובה עלינו לבחור את הנציג החדש. הוגשה מועמדות אחת, של חבר הכנסת דוד אזולאי. יחד עם זאת, אנחנו לא יכולים להכריז עליו, ואנחנו צריכים להצביע. ההצבעה היא בעד ונגד. יש שני פתקים, בעד ונגד המועמדות של דוד אזולאי לנציג הכנסת לוועדה למינוי קאדים. חברי ועדת הקלפי, כפי שהודעתי קודם, הם חבר הכנסת יצחק כהן, שגם ישמש יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת משה פייגלין וחברת הכנסת מיכל בירן. אבקש מחברי ועדת הקלפי, כמקובל, לגשת לקלפי ולבדוק שהיא ריקה, ונוכל להתחיל בהצבעה. חבר הכנסת יצחק כהן, אתה משחק פה תפקיד חשוב. נא לגשת יחד עם חברי הכנסת פייגלין ובירן. בירן, בירן, בירן, היא עדיין בבירור יחסים עם סגן שר האוצר? או שזה לא – איפה היא? סיעת העבודה, נציגת הסיעה שנבחרה לוועדה, איפה היא? <קריאה:> מייד מגיעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מציע שתתחילו באמת בבדיקה. ברגע שיושב-ראש הוועדה יודיע לי שהכול תקין – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תעשה הצבעה אלקטרונית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אנחנו היום עושים רק הצבעות שמיות, אז גם את זה נעשה. הכול תקין? יש מפתח? יש הכול? חברי הכנסת, אם כן, נתחיל בהצבעה. אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות כל חברי הכנסת. אם אנחנו רוצים שזה ילך מהר ונגיע להצעות הדחופות לסדר-יום, אז כדאי להיות באולם. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – מצביע עפו אגבאריה – מצביע יולי יואל אדלשטיין – מצביע יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – מצביע אורי אורבך – מצביע <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, שנייה אחת. חברי הכנסת, למען הסר ספק – עכשיו הצבעתי בעצמי – זה לא שני פתקים, זה דף שעליו צריך לסמן או בעד או נגד. מה שאתם רוצים להצביע תסמנו, יש שם עטים – בעד או נגד. זה לא שני פתקים כפי שהודעתי בטעות. בבקשה, גברתי תמשיך. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד אזולאי – מצביע ישראל אייכלר – מצביע רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – מצביע גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – מצביע מיכל בירן – מצביעה בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – מצביע יחיאל חיליק בר – מצביע אבישי ברוורמן – מצביע מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – מצביע באסל גטאס – מצביע אילן גילאון – מצביע זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – מצביע יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – מצביע רונן הופמן – אינו נוכח ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – מצביע אבי וורצמן – מצביע יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – מצביע חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – מצביעה ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – מצביע ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – מצביע שלי יחימוביץ – מצביעה משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – מצביע אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – מצביע מאיר כהן – אינו נוכח זבולון כלפה – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינה נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת מיקי לוי – מצביע אורלי לוי אבקסיס – מצביעה יריב לוין – מצביע אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – מצביע עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – מצביע שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת שאול מופז – אינו נוכח משה מזרחי – מצביע אברהם מיכאלי – מצביע מרב מיכאלי – מצביעה עמרם מצנע – אינו נוכח אורי מקלב – מצביע יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – מצביע משולם נהרי – מצביע בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – אינו נוכח אורית סטרוק – מצביעה ניסן סלומינסקי – מצביע גדעון סער – מצביע חמד עמאר – מצביע משה זלמן פייגלין – מצביע שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – מצביע יעקב פרי – מצביע עיסאווי פריג' – מצביע רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – מצביע אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – אינה נוכחת פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – אינה נוכחת יפעת קריב – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – מצביעה מיקי רוזנטל – מצביע דוד רותם – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח כרמל שאמה-הכהן – אינו נוכח יוני שטבון – מצביע יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – מצביע אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – מצביע סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח יאיר שמיר – אינו נוכח סתיו שפיר – מצביעה איילת שקד – אינה נוכחת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – מצביע אורי אורבך – אינו נוכח רוברט אילטוב – מצביע קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח רונן הופמן – אינו נוכח ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – מצביע ציפי חוטובלי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – מצביע משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח זבולון כלפה – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת שאול מופז – אינו נוכח עמרם מצנע – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – אינה נוכחת פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – אינה נוכחת יפעת קריב – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח כרמל שאמה-הכהן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – מצביע סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח יאיר שמיר – מצביע איילת שקד – מצביעה פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו או בשמה ומעוניין או מעוניינת לממש את זכות ההצבעה? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. אני אבקש מחברי ועדת הקלפי לגשת יחד עם היועצת המשפטית של ועדת הכנסת, עורכת-הדין ארבל אסטרחן, לקלפי. איפה אתם סופרים את הקולות, בלשכת המזכירה? – בלשכת מזכירת הכנסת. מייד תודיעו לי על התוצאות. בינתיים אנחנו נכריז על הפסקה של כמה – עשר דקות? <אראל מרגלית (העבודה):> לא נעלה הצעות לסדר-היום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם יודעים מה – אני מקבל את הצעת הייעול של חברי הכנסת. אם כן, סגן המזכירה יישאר אתי כאן במליאה, ואנחנו נמשיך בסדר-היום. אני אכריז על התוצאות ברגע שיביאו לי אותן. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש סיבוב שני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לך תדע. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המאבק בין דוד אזולאי לדוד אזולאי זה לא פשוט. כן. <הצעות לסדר-היום> <כן לביקורת ולא להסתה בעקבות מבצע "צוק איתן"> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נעבור להצעות לסדר-היום מס' 3698, 3699, 3710, 3709, 3713, 3714 ו-3722, בנושא: כן לביקורת ולא להסתה בעקבות מבצע "צוק איתן". זו הצעה לסדר-היום של כמה חברי כנסת. ישיב להם סגן השר המקשר, חבר הכנסת אופיר אקוניס, שאני מקווה שתכף יצטרף אלינו. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אראל מרגלית – בבקשה, אדוני. אחריו – תמר זנדברג, דב חנין, יואב בן צור, וכן הלאה. שלוש דקות לרשות כל דובר. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים בימים לא פשוטים. לא רק שאנחנו בימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, אלא אנחנו גם בזמן מלחמה – לא קרב אלא מלחמה – מול אויב אכזר, אולי אכזר ביותר, בדרום. הקרב הגדול שאנחנו מוצאים בו את עצמנו הוא מול איום ממשי משמים בדמות רקטות ומול איום מהאדמה בדמות חפירות. כשאתמול ביליתי שעות רבות עם תושבי הדרום – התחושה שזוחלים להם מתחת לאדמה לתוך הבתים שלהם היא תחושה שפתאום נותנת להם, בצורה מוחשית, איום קיומי, שהם מרגישים שהוא איום קשה. ויחד עם זה הם עובדים; יחד עם זה הם יוצרים; יחד עם זה הם מהווים דוגמה להרבה מאתנו בכל רחבי הארץ, גם לימים של שלום. כל אחד מאתנו מתחבר היום לחיילים שלנו שנמצאים בחזית ועושים עבודה מדהימה. הם לא נלחמים מתוך שנאה ולא מתוך כעס ולא מתוך נקמה. החבר'ה שנמצאים שם בחזית נלחמים על החיים, על הזכות לחיים שלנו, של הילדים שלנו, והם נלחמים בצורה ראויה להרבה מאוד הערכה. כל אחד מאתנו נקשר פתאום לימים שבהם הוא היה חייל. גם אני נקשר לימים שבהם אני הייתי מפקד בעורב גולני, ואני רואה את האנשים שהם החיילים של אלה שאני פיקדתי עליהם, שהיום מנהלים את הקרב. כשישבתי לידם, כשהייתי לידם, אני יכול לומר לכם – ואתם בטח יודעים גם בעצמכם – שהם אנשים שבאמת יש כבוד גדול ועמוק אליהם. לכולנו בימים האלה, חוץ מהנחישות של הקרב, יש גם כאב מאוד גדול על האובדן, כאב מאוד גדול על חבר'ה צעירים שמקדישים את חייהם, מחרפים את נפשם בעבור מדינת ישראל, בעבור עם ישראל, בעבור האנשים שגרים פה והזכות שלהם לחיות חיים נורמליים ויצירתיים. הדבר שאני מאוד מעריך בממשלה, בעבודה שהיא עושה, זה שהיא עבדה באיפוק. האיפוק הזה הביא הרבה מאוד כוח, הכוח הזה הביא לקונסנזוס; הקונסנזוס הזה חיזק אותנו, והיציאה לקרב הייתה יציאה לקרב מתוך תחושה של אין ברירה, שבה קואליציה ואופוזיציה התאחדו ביחד, ובה עבדנו ואנחנו עובדים ביחד – וזה נותן לנו הרבה מאוד מהכוח. נגמר הזמן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <אראל מרגלית (העבודה):> אני צריך עוד הרבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 20 שניות אתה תקבל מתנה. <אראל מרגלית (העבודה):> אבל אני רוצה לומר שהכוח הגדול שבאיחוד, שעומד גם בקרב, הוא הכוח הגדול של האיחוד שצריך לבוא גם ברמה המוסרית. ולכן, כן לביקורת – גם ביקורת על טייסים וגם ביקורת על אנשים מהשמאל וגם ביקורת על כולם – אבל לא להסתה; לא לקרוא לטייסים "רוצחים", כי במילה הזאת יש הסתה, ולא לקרוא "מוות לערבים" או "מוות לשמאלנים", כי באלימות הזאת יש הסתה וקריאה לאלימות פיזית. ולכן, בתוך כל התהליך הזה שבו אנחנו מתגבשים, בואו נראה שהכוח של היכולת לבקר ולהביא דעות שונות מתוך איחוד זה כוח מוסרי שהעוצמה שלו היא לא פחותה מהכוח הצבאי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> בואו נשאיר את זה ביחד, כי משם, משם יוצא החייל ומרגיש שאנשים מימין ומשמאל עומדים מאחוריו בתוך הקרב ביום, בתוך הקרב בלילה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה להתחיל בציטוט של פעיל מרצ בשם אלעד וולף, שמתאר את קורות ההפגנה שהוא יצא להפגין בה במוצאי-שבת 12 ביולי במרכז תל-אביב. אני מצטטת: "השתתפתי בהרבה מאוד הפגנות בחיי, יזמתי הרבה מאוד הפגנות וכבר היו מולי מפגיני נגד, אבל אתמול זו הפעם הראשונה שחשתי סכנה אמיתית לחיי. בתור מי שעמד על המגאפון סומנתי. מעבר לעשרות הביצים שנזרקו עלי, פשוט פחדתי לחזור הביתה, פחדתי להסתובב ברחוב. זה לא פשוט לראות מולך אנשים עם מבט של רצח בעיניים, עם רצון להרוג, קוראים ססמאות על מוות לשמאלנים ואתה שׁם מולם עם משטרה שחצי מפרידה, חצי מהססת, קורצת למפגיני הימין המשתוללים". בשבועות האחרונים זה לא המקרה היחיד שהגיעו אלינו דיווחים על אנשים ברחובות ערי ישראל – בתל-אביב, בחיפה, בירושלים – שהרגישו סכנה לחיים שלהם; לא בחזית מול אויב, לא ברחובות של ישות עוינת – ברחובות ישראל, בתוך הערים שלנו, אנשים שהסתתרו בבתים שלהם מחשש ללינץ', חנויות שכיסאות בהן נשברו והכו על ראשים של אנשים רק בגלל שבעל העסק הוא ערבי, או, חס וחלילה, שמאלני או חשוד בהיותו שמאלני. אני לא אחזור בפניכם על המילים שאני בטוחה שהרבה מחברי, במיוחד מהצד הזה של החדר, קיבלו בדפי הפייסבוק שלנו, ברשתות החברתיות. מפאת כבודו של הפרוטוקול אני לא אחזור על הקללות, כולל הקונוטציות ואיחולי המיתה השונים והמשונים, לרבות כמה הבטחות אקטיביות על מה יעשו לי, לנו, לחברים שלנו, מפגינים שלנו, שכל חטאם הוא שהם מבקשים להפסיק את המלחמה והם מבקשים שלא ימותו ושלא ייהרגו יותר חיילים ואזרחים חפים מפשע משני הצדדים. חברות וחברים, אני רוצה לומר את זה בצורה פשוטה ואולי לא פרלמנטרית: החברה שלנו מתפוררת. איבדנו את זה. אנחנו כרגע בעיצומם של כמה שבועות שיש תחושה שאולי מצב החירום שאנחנו נמצאים בו כרגע קצת מחזיק איזו קליפה מאוד מאוד שברירית, אבל יש סכנה אמיתית לא רק לחופש הביטוי ולא רק לדמוקרטיה, אלא סכנה אמיתית לחיים של אזרחים ואזרחיות ברחובות. עכשיו, אני רוצה לומר שהבעיה הזאת, התופעה הזאת, היא לא תופעה ששמורה לאחרוני האספסוף, הטוקבקיסטים בפייסבוק, ואפילו לא להמון המתלהם והמשולהב שראינו ברחובות. כאשר אנשי ציבור בכירים ופוליטיקאים בכירים ושרים מהממשלה קוראים לשלול אזרחות לאזרחי ישראל, להחרים עסקים של אנשים שמשתתפים בשביתה נגד הרג ורצח של חפים מפשע, אז אנחנו יודעים שיש כאן מערכת מכוונת, ממוסדת, שמגיעה מלמעלה, ואת התוצאות שלה אנחנו רואים בשבועות האחרונים כמעט מדי יום, בוודאי ובוודאי מדי שבוע, ברחובות. כרגע, בנקודת הזמן הזאת, יש לי קריאה אחת, באמת קריאה מהלב: תעצרו, תסתכלו לאן המילים האלה מובילות, מה המעשים האלה עושים. ושלא יגידו לנו, שלא יספרו לנו, שזה משני הצדדים, שזה ימין ושמאל ושיש קיצונים בשני הצדדים; יש כאן מערכת שזורמת מכיוון אחד, וזאת מערכת מסיתה – מסיתה לגזענות, מסיתה לאלימות, ובסופו של דבר היא גם אלימה וגזענית בפועל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו רואים את זה, אנחנו מרגישים את זה, ואני מנצלת את הבמה הזאת כדי להתריע על כך, כי הסוף עוד יכול להיות גרוע מזה בהרבה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, בחברה שלנו יש בימים האלה ויכוח. נכון, יש עמדת רוב, אבל יש גם קולות מיעוט, יש קולות שונים. הוויכוח הוא קשה, כי אנחנו נמצאים במצב קשה. הוויכוח הוא בשאלות של חיים ומוות, מלחמה ושלום, והוא נעשה ברקע של ימים עכורים וקשים, של גלים של הסתה והתרת דם וגזענות. ולכן, השילוב הזה בין הגל העכור שקדם למלחמה האחרונה לבין המלחמה יוצר מצב של הסתה והתרת דם. התרת הדם היא של אנשים שמתנגדים למלחמה; התרת הדם היא של אזרחים ערבים. וכמו שאמרה חברת הכנסת זנדברג לפני, לעתים הקולות מגיעים מלמעלה. כששר החוץ בממשלת ישראל קורא להחרים עסקים של אזרחים ערבים שמשתתפים בשביתה פוליטית, הוא בעצם קורא להחרים עסקים של אזרחים ערבים. הוא קובע שלאזרחים ערבים אין זכות לביקורת, אין זכות לעמדה אחרת. מול הגל העכור הזה אנחנו חייבים להתייצב כחברה. מול הגל העכור הזה יש תפקיד ואחריות מיוחדת למשטרה. נשמעה כאן ביקורת על תפקוד המשטרה באותה הפגנה שהייתה בתל-אביב. הביקורת הזאת מוצדקת ונכונה, אבל אני רוצה דווקא לציין ביקורת חיובית. ביפו, למשל, התקיימה השבוע הפגנה, אנחנו העברנו הודעה למשטרה, המשטרה נערכה בהתאם, והתוצאה הייתה שההפגנה התקיימה – מי שבא להפריע להפגנה הפגין במקום אחר; בין הקבוצות לא הייתה היתקלות. היו אלה שהפגינו הפגנת ימין קיצוני, היו אלה שהפגינו הפגנת מחאה על המלחמה, ושתי ההפגנות האלה התקיימו בלי תגרות ובלי אלימות. זו בהחלט פעולה נכונה וראויה של משטרת מחוז תל-אביב. לעומת זאת, משטרת מחוז חיפה נכשלה לחלוטין. בהפגנה שהייתה במוצאי-שבת בחיפה – ואדוני סגן השר לוי, אני מציין למען הפרוטוקול שבחיפה יש הרבה הפגנות; אני מדבר על ההפגנה היהודית-ערבית שהייתה בחיפה במוצאי-שבת. המשטרה לא התגייסה להגן על המפגינים, היהודים והערבים, מפני המוני אנשים שבאו, זרקו אבנים, זרקו סלעים, הכו במוטות, פצעו מפגינים ושלחו כמה מהם לבית-חולים. זו לא התנהגות של המשטרה. ואם כבר אני מגיע בכיוון הביקורת, אני לא יכול לעבור לסדר-היום על האירועים הקשים שהיו בנצרת. כאן אני כבר לא מדבר על הפגנה, אני מדבר על משהו שקרה אחרי ההפגנה. באו אנשים לתחנת המשטרה כדי לברר – לשלומם של האנשים שנעצרו קודם, בסוף ההפגנה, והמשטרה עצמה, השוטרים עצמם, מרוב כעס, תסכול, שנאה, אני לא יודע מה, תקפו את אלה שהגיעו, כולל חברי כנסת, כולל עוזרים פרלמנטריים, התנהגו באלימות קשה, השוטרים עצמם. זה רק אומר, אדוני היושב-ראש, שאווירה של הסתה ואלימות לא נשארת רק למעלה, היא יורדת למטה; היא לא נשארת רק בציבור, היא מגיעה גם למשטרה. זה רק אומר, אדוני היושב-ראש, שהנושאים האלה מחייבים טיפול שורש מקיף ורציני, לפני שיהיה מאוחר מדי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. <בחירת נציג הכנסת לוועדה למינוי קאדים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני אכריז על תוצאות ההצבעה, ברשותכם. אנחנו מדברים על בחירת נציג הכנסת לוועדת המינויים לקאדים. כידוע, הייתה מועמדות של – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <יריב לוין (הליכוד):> אולי נחכה לחבר הכנסת אזולאי. <מיקי לוי (יש עתיד):> לחתן השמחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא נמצא במתח בחדרו. הוא סגור בחדר עם המשפחה והעוזרים הקרובים כרגע. הנה, בכל זאת, הוא לא עמד במתח ונכנס למליאה. חברי הכנסת, בחירת נציג הכנסת לוועדת המינויים לקאדים – התוצאות כדלקמן: הצביעו 59 חברי כנסת, מספר הקולות הכשרים – 59, קולות פסולים – אין, בעד חבר הכנסת דוד אזולאי – 59, אין קולות נגד. חבר הכנסת דוד אזולאי, ברכות מכל חברי הכנסת. תשמש לנו נציג נאמן בוועדה למינוי הקאדים. <הצעות לסדר-היום> <כן לביקורת ולא להסתה בעקבות מבצע "צוק איתן"> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו ממשיכים עם ההצעה לסדר-היום. הוא כבר אפילו עומד בהיכון, חבר הכנסת יואב בן צור; בבקשה, אדוני, אתה הבא בתור, ואחריך – חבר הכנסת אחמד טיבי. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, א. אני מבקש להביע שוב השתתפות בצערן של המשפחות השכולות – שהמקום ינחם אותן בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא יוסיפו לדאבה עוד. בהזדמנות זו אני רוצה לשלוח איחולי החלמה מהירה לפצועים. אל נא רפא נא להם. אמן. אדוני היושב-ראש, אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד בבלי מסכת ברכות: כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. אין שני בני-אדם זהים, כל אדם הוא בריאה בפני עצמה, עם אישיות ומטען משלו. ביארו בעלי המוסר, כי כשם שאין בלבך כעס וטינה כלפי חברך על כך שפרצופו שונה משלך, ולא יעלה על הדעת שדבר כזה יגרום לך לשנאה, למריבה, כך, באותה מידה, אין מקום לשנאת האחר על כך שדעתו שונה מדעתך. ידוע המעשה באדם אחד אשר הגיע לאי נידח לאחר שספינתו נטרפה בלב ים בסערה וסופה. אחרי שנים ספורות עברה ספינה בקרבת מקום, והנה, הרב-חובל מופתע לגלות כי האדם הקים לעצמו מדינה שלמה – מגרשי גולף, בתי-קפה, ואף שני בתי-כנסת. שאל הרב-חובל: והלוא היית כאן באי לבדך, למה לך אם כן שני בתי-כנסת? אמר אותו אדם, כשהוא מצביע לעבר שני המבנים המפוארים: בית-כנסת אחד כדי שאכנס להתפלל בו, ובית-כנסת נוסף כדי שאליו לעולם לא אכנס. אף שהצורך להתבלט ולהיבדל זהו צורך פנימי קיומי של אדם, ואף שפעמים הוא נצרך להביע את דעתו בחריפות, לעתים באופן מופגן, מוחצן ואף מעט קולני, אבל תמיד בלי שנאה, חס ושלום. כחברה מתוקנת אסור לנו בשום פנים ואופן לאפשר שהשיח יהפוך לשיח אלים. אלימות מתחילה במקום שבו נגמרות המילים. חז"ל אומרים: מתי התברר – במאבק יעקב והמלאך – שהמלאך הפסיד? כשהמלאך התחיל להכות את יעקב. אדוני היושב-ראש, כמי שעסק שנים רבות בחינוך – צריכים אנחנו לתת את הדעת להנחיל לדור הצעיר במוסדות החינוך תרבות דיון וויכוח, ושאין שום מקום להבנה ולסלחנות כלפי התנהגות אלימה בשל חילוקי דעות, קיצוניות ככל שיהיו. חברי חברי הכנסת, המושג "שלום" פופולרי מאוד בימים אלו, אף שהם ימי מלחמה. מכל עבר אפשר לשמוע יוזמות שלום כאלו ואחרות. במדינת ישראל, ארץ מרובת דעות ועמדות שונות, נושא הכבוד לדעתו של האחר, הגם שיש אי-הסכמה, חיוני הוא ביותר. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> עם מעט רצון טוב נוכל לגלות ולמצוא שהמאחד אותנו גדול הוא בהרבה מכל הגורמים הקטנים המפלגים בינינו. ייתכן שהשלום הוא המושג המרכזי ביותר בכל היהדות כולה. מילותיו של דוד המלך בספר תהילים: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" הן כנראה גם השיר העברי המפורסם ביותר בכל הזמנים. בסוף תפילת העמידה אנו אומרים שלוש פעמים ביום את הסיומת הקבועה: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן". תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> אמן. תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת יפעת קריב – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. ישיב על הדברים סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני פה. אני פה. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי – חבר הכנסת טיבי, אתה נכנס עם טלפון. העליתי כבר את סגן השר לנאום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה היושב-ראש, אתה מחליט. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, חבר הכנסת טיבי. רק – לא מכובד להיכנס עם הפלאפון. <נסים זאב (ש"ס):> בלי אחמד טיבי אין טעם לדיון. <היו"ר יוני שטבון:> שלוש דקות. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נכון, בתקופות של עימות אנחנו כולנו עדים לרגשות סוערים, ומפלס האי-יכולת לסבול את האחר הוא גדול. היות שעברנו תקופות כאלה בעבר, אני יכול לציין שהתקופה הזאת היא הקשה ביותר מבחינת הציבור שאני מייצג. כלומר, מבחינת ה"עליהום", ההסתה, אלימות פיזית – אלימות פיזית – אלימות מילולית נגד נשים עם חיג'אב, בעיקר, והגל ה"איני" הזה, לפטר כל ערבי שמעלה סטטוס שחורג מהקונסנזוס, או שלא נראה, או שהוא נגד המלחמה, או שהוא בוטה. כל המגוון הזה קיים. מצד שני, הרי מה שנכתב בדפים של יהודים נגד ערבים במלחמה הזאת הוא נורא ואיום – על חיסול כל הערבים, מוות לערבים, יימח שמכם, על הנביא מוחמד, על להרוג את הילדים, למה רק 100 ילדים, התמונות האלה אחלה תמונות, סוף שבוע יפה, אחלה טבח. הכול ממוסמך. אתם שמעתם שקיבלו, שאלה הוענשו? מישהו פיטר אנשים כאלה? יש איזה אקדמאי שקרא, למעשה המליץ, לאנוס נשים של פעילי "חמאס", את האחיות שלהם. מישהו העיר? מישהו העיר, מחברי הכנסת, כאן? יושבת-ראש ועדת מעמד האישה, למשל, ישבה אתמול פה, לא העירה. התקשורת אמרה משהו? בר-אילן הוציאה הודעה שגיבתה אותו. ערבים מפוטרים בהליך אוטומטי, זריז, מלחמתי. המשטרה – איך נוהגת המשטרה בהפגנות שלנו? אתה מרגיש שאנשים באים עם רצון להכות, להרביץ, להעניש על העמדה – אגב, לא רק של ערבים, גם יהודים מפוטרים ממקומות עבודה. אורנה בנאי גם פוטרה מפני שהיא התבטאה מחוץ לקופסה, מחוץ לקונסנזוס. איך נוהגת המשטרה במפגינים? בחברי הכנסת? אוזקת אחת, תוקפת את השני. איך נוהגים כאן בכנסת עם חברי כנסת? זורקים אותם בהליך, רק בשל העובדה שהם אומרים "לא", בקול רם וצלול, נגד המלחמה, נגד הפשעים הנוראיים, פשעי מלחמה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם לעברית: אח שלי, תסתום, די כבר. נמאס לי ממך.) <נסים זאב (ש"ס):> (בערבית: מספיק, תסתום.) <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (בערבית: מספיק, תשתוק.) <היו"ר יוני שטבון:> חברי הכנסת, על הדוכן מדברים בעברית, בעברית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (בערבית: הוא מבין בדיוק מה אמרתי לו.) <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת אחמד טיבי, תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא מבין בדיוק, בדיוק הוא מבין. חלאס. (בערבית: די כבר. הגעת לי לפה. תפסיק להשתטות). ולכן אני אומר, האווירה הפאשיסטית הזאת, שבה לצד אחד מותר לומר וצד אחר מוענש רק בגלל העמדה שלו – מה, מישהו חושב שלא נתקומם על התמונות האלה של גופות מרוטשות ברחובות? אנחנו שייכים לאלה שמתנגדים – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי, הזמן הסתיים. משפט אחרון, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה. אנחנו שייכים לאלה שמתנגדים לפגיעה – לא בישראלים ולא בפלסטינים. לכן הססמה שלנו והקריאה שלנו: די למלחמה הארורה הזאת, וכן להעניש את האחראים לפשעי המלחמה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב על הדברים ועל ההצעות לסדר-היום סגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. לאחר מכן יש לנו עמדה נוספת של חבר הכנסת נסים זאב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני הגעתי לכאן היום מהר-הרצל בירושלים – שוב מהר-הרצל בירושלים – והייתי אחד מעשרות-אלפי ישראלים שליוו למנוחת עולמים את החייל, סמל-ראשון מקס שטיינברג, שהחליט בעקבות מסע שעשה בפרויקט "תגלית" להישאר בישראל. הוא התעקש, פשוט התעקש; כך שמענו היום ממשפחתו שהספידה אותו בשפה האנגלית, משום שלהוריו זה ביקורם הראשון בישראל. הם סיפרו, האימא, שהוא פשוט התעקש. הוא אמר: או גולני או כלא או הביתה ללוס-אנג'לס. הצבא, ברוך השם, אישר לו, אבל הסיום של פועלו הוא טרגי, כפי שסיום חייהם ודרכם של צעירים אחרים הוא טרגי. היינו ביום ראשון, אדוני היושב-ראש, בחלקה סמוכה לחלקה שבה נטמן היום סמל-ראשון מקס שטיינברג, ושם, ביום ראשון אחר-הצהריים, ליווינו למנוחת עולמים את משה מלקו, איש ירושלים, שהוריו עלו מאתיופיה. אתמול, אחרי ביקור פצועים, גיבורים, חיילים גיבורים ומפקדים גיבורים בבית-החולים סורוקה בבאר-שבע, נסעתי בין האזעקות שהזעיקו את באר-שבע, משום שהרוצחים הללו ניסו שוב ליירט את תושבי באר-שבע, לביתה של משפחת גולדמכר, שאיבדה את בנה נדב, זכרו לברכה. ההורים עלו מאוקראינה בתחילת שנות ה-70. משם נסעתי לנתיבות, לביתה של משפחת בייניסיאן. האלמנה היא לא פחות ולא יותר בחודש התשיעי להריונה. בחודש הזה, אדוני היושב-ראש, ב-30 ימי האבל על בעלה, כך אנחנו מקווים, ייוולד או תיוולד בנו או בתו של החלל קסהון בייניסיאן מנתיבות שנפל סמוך לביתו בהגנה – כאשר יגידו שהוא נפל בהגנה על הבית, במקרה שלו, אדוני, זה יהיה תרתי משמע. אני חושב שבימים האחרונים אנחנו רואים, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שאין עוד עם כזה בעולם. מקבץ נדיר, כבוד השר פרי, של פסיפס אנושי מכל קצוות העולם, מארצות-הברית, מאתיופיה, ממדינות ברית-המועצות לשעבר, ילידי הארץ, אנשי תל-אביב ואנשי קיבוצים, אנשי הדרום, עולים חדשים, ילידי הארץ. הבית הזה ודאי מאוחד סביב הרכנת הראש לזכרם. החלמה מהירה לפצועים, וכמובן חיזוק גדול מאוד לכוחותינו הנמצאים כעת ברצועת-עזה, מעל רצועת-עזה, ממערב לרצועת-עזה, כולם יודעים איפה. אנחנו בעיצומו של מבצע "צוק איתן", שאין צודק ממנו ואין מוסרי ממנו. מבצע מובהק של הגנה עצמית מפני ארגון טרור, שלוחה איראנית מאומנת ומחומשת שנולדה בעיקר בעשר השנים האחרונות בדרומה של ארצנו, שמחבליה הם מקבץ של חיות אדם שכל מטרתם היא רצח אזרחים תמימים באמצעות ירי הרקטות או טרור המנהרות; טרוריסטים מתועבים, שבעבר שלחו את מחבליהם להתפוצץ כמחבלים מתאבדים בתל-אביב, בירושלים – במרחק כמה פסיעות מהבית הזה, ולא פעם אחת – בחיפה, בעפולה, בחדרה, בנתניה, וכעת נוקטים שיטות אחרות כדי לפגוע בישראלים חפים מפשע, יהודים ושאינם-יהודים. הרקטות האלה אינן מבדילות, אדוני היושב-ראש. רקטת "גראד" נשלחת לבאר-שבע ובמאיות המילימטר של כיוון היא נופלת ברהט. לדאבון הלב, אנחנו יודעים שברהט יש לעתים גילויי שמחה על רקטות המשוגרות על שכניהם במשמר-הנגב או בשדות-נגב או במרחבים הסמוכה לרהט, או בנתיבות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה שמו של הגבר הישראלי שנהרג בארז? אתה לא זוכר את שמו של ההרוג הבדואי. הנה, אני מאתגר אותך. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הנה אני מאתגר אותך: מה שמו של הערבי שנהרג בנגב? מה השם שלו? אתה לא יודע. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי, תודה. <נסים זאב (ש"ס):> בשביל זה אתה פה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למרות גילויי שמחה, שלעתים ולדאבון הלב – אני לא מדבר על רצועת-עזה, אני מדבר על ערים בלב ישראל, במשולש ובדרום, לעתים בצפון. הוזכרו כאן על-ידי חבר הכנסת חנין הפגנות ביפו ובנצרת; לא בדיוק הפגנות תמימות, כן, לא בדיוק הפגנות תמימות. לא הייתה שם תמיכה בכוחותינו. כוחותינו מגִנים עליהם; על מי הם מגִנים? על תושבי תל-אביב, סליחה, על תושבי תל-אביב–יפו, העיר שאוחדה לה ב-1949 על-ידי דוד בן-גוריון. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – בושה, מגִנים על הילדים הנרצחים שם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מגִנים על תושבי יפו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – על הילדים, על הנרצחים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מגִנה גם על עליך. מגִנה גם עליך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – על הילדים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תטיף לנו פה, אל תטיף פה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתם – – – ילדים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תטיף פה. מגִנה על כולם. ובזמן הזה, לצערנו – ואני בא מן הזרם הפוליטי הישראלי הציוני, שהחל להתגבש בשנות ה-20 של המאה הקודמת, שבא ואומר שהשיטה שתנקוט המדינה שבדרך, מדינת ישראל כשתקום, ומדינת ישראל כשהוקמה, תהיה השיטה הדמוקרטית, ובה, אדוני היושב-ראש, זכות ההפגנה היא זכות יסוד. אני עומד על זה גם בימים אלה, אבל ההסתה איננה זכות יסוד, נהפוך הוא, ההסתה, כדי להגביל אותה, נחקק חוק ההסתה בתחילת העשור הקודם; וכל אדם אשר במעשיו או בדיבוריו קורא לפגיעה באחר, חוק ההסתה חל עליו. דובר כאן רבות על הימין הקיצוני. איננו שותפים לקריאות מוות לערבים, אנחנו בוודאי במבצע שבו נדרש מוות למחבלים; בהחלט, אנחנו מעולם לא אמרנו מוות לערבים באשר הם. אבל כאשר השמאל הקיצוני, אדוני היושב-ראש, בלב תל-אביב, בכיכר "הבימה" או במקומות אחרים, בהפגנות המאורגנות על-ידי מפלגות שחברות פה בבית הזה, קורא קריאות להסתה נגד כוחותינו, נגד חיילינו – "צה"ל הוא טרוריסט", "טייסינו הם טרוריסטים" – אנחנו גאים בחיילינו, אדוני היושב-ראש, אנחנו גאים בטייסינו, אנחנו גאים בכוחות הביטחון וההצלה שלנו. אנחנו גאים בדמוקרטיה שלנו, שאין שנייה לה, בוודאי לא במזרח התיכון. תרשה לי, אדוני היושב-ראש, לומר – גם לא בעולם כולו. יש מדינות מעטות שהיו מאפשרות גם לחלק מחברי הפרלמנט שלהן להשתמש בבמה הפרלמנטרית להסתה נגד המדינה. אנחנו נמשיך ככל שנוכל במבצע הזה, הצודק והמוסרי, כדי ליישם את שתי המטרות שהממשלה קבעה, והן: הסרת איום הרקטות מעל ראשי ילדינו, אזרחינו, ופגיעה דרמטית חמורה ואנושה בתשתית הטרור. אדוני, בשבוע הבא נציין 74 שנים לפטירתו של אחד מהמנהיגים הדגולים בתולדות הציונות, זאב ז'בוטינסקי. מובן שאם תלכו לקרוא את העיתונות של שנות ה-20 וה-30 תקראו ותשמעו בדיוק את אותם ביטויים נלוזים, עלובים, נבובים, ריקים, שבהם יריביו הפוליטיים השתמשו כדי לנגח אותו, שהמשיכו אחר כך אל מנחם בגין, זכרו לברכה, ונשמעים היום כלפי המפלגה והמחנה שממנו אני בא, על-ידי השמאל הקיצוני. אבל אפרופו הדיבורים על הפסקת אש שאיננו רואים אותה מתרחשת בזמן הקרוב, אפרופו הדיבורים על כך, נזכרתי באמירה אלמותית שלו, שבוודאי עוד יזכירו אותה בשבוע הבא, שבו נציין 74 שנים לפטירתו, וכך הוא אמר עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בחוכמה, בניתוח נכון ומפוכח של המציאות: "כל עוד לערבים זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא ימכרו תקווה זו בעד שום דברי נועם ושום הבטחות מפליגות". <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס. מה אתה מציע, לאן ההצעה תעבור? נראה שהמציעים לא נוכחים כאן. ועדת חוץ וביטחון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הממשלה ממשיכה להיענות – – – <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו ממשיכים באותו כיוון, כמו שאמר סגן השר. עמדה נוספת של חבר הכנסת נסים זאב. דקה. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו אומרים בתפילה: "חתום פה שטן ואל ישטין עלינו", אבל מה לעשות כאשר נבחרי ציבור, אנשי אקדמיה ואתונות למיניהם, הם שליחי השטן בעצמו? איך אפשר לסתום ולחתום את פיהם? הם המשטינים והמקטרגים על עם ישראל, בזמן שאנחנו נלחמים, נמצאים במלחמת הגנה קיומית על המדינה ועל יושבי ארץ-ישראל. אני רק רוצה לומר במשפטים ממש קצרים, כאשר חגי מטר – איזה מטר יש שם – אומר, על 14 השנים האחרונות, קל מאוד לראות שצבא הגנה לישראל הוא די בוודאות הגורם שרצח הכי הרבה ילדים בארץ; רמי יונס אומר: נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן – על מה אני מלין בכלל? בטח כי סתם קשה לי לכתוב, הרי הציונות תמיד התגאתה ברוצחיה השפלים ביותר. בכנסת ישראל יושבים חברי כנסת התומכים ברצח העם – שורה חדשה של עזתים. כואב לי כי זה קונסנזוס, זה היה קונסנזוס בישראל לרצוח פלסטינים, להרוג ילדים. יש לך אחר כך השפל הזה, יותם פלדמן, שמדבר על חברת "אלביט" והתעשייה האווירית, שהרגו מאז שנת 2000 מאות אנשים: הרוצחים החדשים של השלטון הישראלי. אינה מיכאלי – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת נסים זאב, זה עמדה נוספת, זה לא – לסיים בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק אומר עמדה נוספת. – – מודיעה ומצהירה, טוענת בביטחון מלא שלצה"ל יש כוונה לפגוע בחיי אזרחים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו לא נעשה סוף לכל ההסתה הפרועה הזאת, ונמצא את הדרך המשפטית, החוקית, לבלום את הפה של אותם משטינים שיוצאים מתוכנו, אז אנחנו באמת עומדים בפני העולם – בשוקת שבורה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. כאמור, אנחנו נצביע על ההצעה – שתועבר לוועדת החוץ והביטחון. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <חוסר במקלטים, ממ"דים ומיגוניות לחלק מהאוכלוסייה> <היו"ר יוני שטבון:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: חוסר במקלטים, ממ"דים ומיגוניות לחלק מהאוכלוסייה, מס' 3702, 3711, 3712, 3718, 3725 ו-3733. ראשון הדוברים – חבר הכנסת משולם נהרי. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב על הדברים בשם שר הביטחון חבר הכנסת, השר יעקב פרי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתה אחרי חבר הכנסת משולם נהרי. <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לשלוח את תנחומי למשפחות החללים, החלמה מהירה לפצועים, וכמובן אנחנו מתפללים לשלומם של חיילינו, שישובו במהרה לשלום. חברי חברי הכנסת, מבצע "צוק איתן" חשף אותנו בפני שבר גדול בכל הקשור למיגון העורף. בימים האלה, מאז תחילת המבצע, יצא לנו לסייר, לחברי ולי, ביישובי הדרום ולפגוש את התושבים, לחוש את מה שהם חשים ולשמוע מראשי הרשויות את המצוקה הגדולה של המרחבים המוגנים. הנתונים מראים מצב קשה ביותר. רבע מהאזרחים בישראל אין להם כלל מיגון – 2.5 מיליון, ב-600,000 יחידות דיור, אין להם כלל מיגון, רובם גרים בערים ותיקות בישראל וביישובים הערביים. אני כבר לא מדבר על הפזורה הבדואית שהיא חשופה לגמרי ואין להם לאן לברוח, אין להם לאן ללכת, והתוצאות היו קשות. גם, איך קראו לו? עודה אל-וודג' שנהרג, והבנות שנפצעו, חלקן קשה מאוד. זו תמונה קשה ביותר; 400,000 שלא ניתן לבנות להם ממ"דים כי החוק לא חל עליהם. בקיצור, המצב הוא כזה שאנשים פשוט בסכנת חיים. זה לא מה שהכרנו בעבר. היום, עם הרקטות ועם הטילים, המרחב המוגן בעצם מציל חיים. מי שמצליח להגיע למרחב מוגן, מרחב מוגן זמין, חייו ניצלים. ולצערנו, לפעמים אין לו מספיק זמן אפילו להגיע למרחב מוגן, אם הוא צריך לעשות את זה ב-15 שניות, ב-20 שניות או ב-30 שניות. הסכנה היא גדולה. גם במקומות שיש מקלטים ומקלטים ציבוריים, לא כולם שמישים. נתקלנו במקלטים שמשמשים כמחסנים, שמשמשים לכל מיני דברים, או שמנותקים מהחשמל, או לא תקינים בכלל ולא ראויים לשמש כמרחב מוגן בשעת צרה. כבר לגבי מלחמת לבנון, ב-2006, מבקר המדינה הוציא דוח קשה על הגנת העורף. נכון ששני ראשי הממשלה האחרונים, גם אהוד אולמרט וגם בנימין נתניהו, השקיעו מיליארדים בהגנת העורף, אבל צריך רק לזכור שזה לא מספיק שמשקיעים את המיליארדים בהגנת העורף, אלא צריך גם לדאוג שהמקלטים והחדרים המוגנים, והיום יש אפילו, קוראים להם ביוביות – – – <היו"ר יוני שטבון:> מיגוניות. <משולם נהרי (ש"ס):> גם מיגוניות, אבל שמעתי שיש ביוביות, משהו כזה. <היו"ר יוני שטבון:> כן, זה כמו צינורות הבטון של הביוב. <משולם נהרי (ש"ס):> כן. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים, בבקשה, כי הזמן תם. <משולם נהרי (ש"ס):> הדבר החמור עוד יותר הוא במוסדות ציבור. בבתי-ספר יש להם מרחבים מוגנים, אבל לא מספיק בשביל כל התלמידים שלומדים שם, אבל גני-ילדים חשופים לגמרי. בגני-ילדים אין מרחבים מוגנים – בחלק מהם, אבל הרבה, רובם, אין להם. אני חושב שצריך לקיים דיון בוועדת הפנים ולעמוד על כך, ליישם את הדברים, ליצור מצב שיהיו מרחבים מוגנים, וגם לדאוג שמשרד הפנים ידאג שכל המקלטים שעומדים לרשות הציבור יהיו זמינים ולא ישתמשו בהם לדברים אחרים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה. שלוש דקות. נא להקפיד על הזמן. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, למי שלא יודע, האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב היא חלק מאזרחי המדינה. המדינה חבה חבות כללית לביטחון תושביה, אלא שהמדינה בתגובה על עתירה למיגון הבדואים בנגב אומרת: החובה היא של התושבים. המדינה מציעה אמצעי מיגון זולים שלא יעלו כסף למדינה. לגבי המגזר הבדואי בנגב, 120,000 נפשות ללא מרחב מוגן, ללא כל אמצעי מיגון, אפילו מיגוניות זמניות – פניתי לשר הביטחון, לשר לפיקוד העורף, בשני מכתבים: ספק לנו לפחות מיגוניות זמניות – אין מענה. ואז המדינה מציעה בתשובתה לבג"ץ שכיבה על האדמה. זה הפתרון המוצע לבדואים. ולכן, אני רוצה לראות את השכיבה הזו על האדמה לכל אזרחי המדינה. שגם היהודים יישארו בלי אמצעי מיגון, בלי "כיפת ברזל", בלי מיגוניות זמניות. למה הכסף נגמר רק כשזה מגיע לערבים? למה כל אזרחי המדינה יש כסף כדי למגן אותם, כדי לשמור עליהם, אבל לבדואים אין כסף? והמדינה גם אומרת: שיעור הירי ליישובים הבדואיים נמוך יחסית, וכאילו הבדואים חסינים בפני ירי הרקטות. אני גר בערערה בנגב, שרחוקה מעזה אולי 70 או 80 קילומטר. היו שלוש נפילות בערערה בנגב, מכובדי השר. בלקיה היו נפילות, בתל-שבע היו נפילות, בשגב-שלום היו נפילות, בחורה היו נפילות, ברהט בוודאי כן. ולכן, אין הבדל בין יישוב ערבי ליישוב יהודי. מי שלא שמע או לא ידע על הריגתו של עודה אל-וודג', שמתגורר מזרחית לדימונה – אולי 20 קילומטר לפחות, כשאתה נכנס, דרך קשה להגיע אפילו – ואז הרקטה פגעה בו שם והרגה אותו, וגם פגעה בשלוש מבנותיו וגם אשתו נפגעה, לא ידע גם על שתי הבנות ממשפחת אל-וקילי ליד לקיה, מראם ועתיל. השאלה, מה עשתה המדינה אחרי שני האירועים האלה, שני האירועים הדרמטיים, הטרגיים? מה עשתה המדינה? האם היא באמת הסיקה מסקנה ואמרה באמת שאלה אזרחים שלנו, צריך למגן אותם? כלום לא השתנה. <היו"ר יוני שטבון:> רק זמנך תם. משפטים אחרונים, בבקשה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> המדינה גם טוענת בתגובתה שהמבנים במגזר הבדואי נבנו באופן בלתי-חוקי ולכן התושבים נמצאים בפער מיגוני. נניח שהמדינה צדקה – והיא לא צודקת, אבל נניח – האם זה מצדיק שהמדינה חושפת את אזרחיה לסכנת חיים כדי לחסוך כמה גרושים? מכובדי היושב-ראש, משפט אחרון: למה 120,000 הבדואים האלו חיים תחת שני איומים: תחת איום הרקטות ותחת איום דחפורי המינהל? הבית נהרס משניהם: או שדחפור המינהל בא להרוס או שרקטה נופלת והורסת לנו את הבית. ואנחנו, מכובדי השר, רוצים, מבקשים ממך הגנה עכשיו, בתגובתך, עלינו. אנחנו מבקשים הגנה עלינו מפני הרקטות וגם מפני הדחפורים של המינהל. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי וחברת הכנסת גילה גמליאל. רק נא להקפיד, בבקשה, על שלוש דקות לכל נואם בשביל הסדר הטוב. תודה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אנחנו עומדים בימי בין המצרים, ואכן אלו ימי מלחמה ומצר, כאשר שונאינו הביאו לידי כך שכ-5 מיליון מתושבי המדינה חייבים להיות צמודים לממ"דים, והגדילו לעשות היום מדינות העולם – להכניס את כל תושבי המדינה לסגר תעופתי. אכן, "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב"; אכן, בין המצרים. אני רוצה לומר לכם, כשהייתי סגן שר החינוך לפני שלוש שנים, בהיערכות משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים, אדוני השר פרי, התרעתי אז בפני השר והנהלת המשרד על כך שמרבית בתי-הספר החרדיים אינם מוגנים. במהלך מבצע "עמוד ענן" נפל באשדוד טיל על מתחם בתי-ספר הנמצאים בקרוונים. באורח נס הוא נתקע בעומק האדמה ולא התפוצץ. טיל שני נפל בשבת, בזמן שאין לימודים. רק נסים מנעו אסון גדול, וכדברי דוד המלך נעים זמירות ישראל: "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר". באחד הדוחות שהוציא מבקר המדינה, עמד גם הוא על היעדר המיגון ומצבם של בתי-הספר, במיוחד בחינוך החרדי. העיר אשדוד, לדוגמה, נבנתה רבעים-רבעים. בעוד הרבעים המאוכלסים באוכלוסייה הכללית התאכלסו כשמוסדות החינוך כבר עמדו על תלם – ביום שנכנסו לדירה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כבר היה בית-ספר, היה גן-ילדים, מוגן, בנוי כנדרש, עם חדרים ממוגנים, חצרות ומתקנים – ברבעים החרדיים, קרי רובע ג' ורובע ז', קודם התאכלסו, ואז החלו לחשוב על פתרונות למוסדות החינוך. הפתרונות שנדרשו היו צריכים להיות מיידיים, אבל אי-אפשר לבנות בית-ספר ביום אחד. הוצבו באורח זמני מנ"דים, וכמאמר החכם בזמננו, אין קבוע יותר מזמני. לאחר שהונחו המנ"דים, הקרוונים הזמניים, כבר לא יכלו לבנות על אותו מגרש בית-ספר, עד לפינוים לאתר חלופי. אתר חלופי לא תמיד נמצא, וצריכים גם תקציב כדי להעתיק את בית-הספר, וכך במשך שנים נמצאים עשרות-עשרות מוסדות בקרוונים בלתי ממוגנים, ללא ממ"דים וחדרי ביטחון. אבל, לצערנו, הבעיה היא כבר לא רק באשדוד, כי טילי ה"חמאס" מגיעים כמעט לכל נקודה בארץ; היו כבר אזעקות בירושלים, בבני-ברק, בבית-שמש, אלעד, ביתר, מודיעין-עילית, ובכל היישובים האלה קיימים אין-ספור מוסדות חינוך שבהם התלמידים לומדים במנ"דים לא ממוגנים. מערכת "כיפת ברזל" אומנם מיירטת את מרבית השיגורים, אך גם הרסיסים, ראינו כמה שהם מסוכנים. אם חלילה ייפול רסיס על קרוון עם תלמידים, זה עלול להסתיים חלילה באסון. אנחנו בהחלט מתריעים על הנושא הזה. אין מקום להפלות בין דם לדם, ואני פונה שוב ושוב לכל הגורמים המוסמכים: אנא, התעשתו מבעוד מועד ופעלו למיגון כל בתי-הספר, לפני שיקרה חלילה אסון. ואני רוצה לסיים מעין הפתיחה: יהי רצון שכל הלוחמים יחזרו בשלום לביתם, וימים אלה יהפכו לששון ולשמחה. אמן. <היו"ר יוני שטבון:> אמן. תודה רבה. שאר המציעים אינם נוכחים באולם. ישיב על הדברים השר יעקב פרי, בשם שר הביטחון. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני מבקש להביע הוקרה בשם ממשלת ישראל על החוזק, האיתנות, החוסן הלאומי אשר מפגינים כלל אזרחי המדינה. זהו רכיב מאוד חשוב בימים קשים אלו. העורף והחזית חד הם. הלכידות הלאומית שלנו היא היוצרת חוזק ונחישות בלתי מתפשרת. נשלח מכאן, מכנסת ישראל, תנחומים למשפחות חללי צה"ל, למשפחות האזרחים שנפלו במערכה. לבנו עמכן. נשגר כמובן איחולי החלמה לחיילים המאושפזים בבתי-החולים בארץ. אני אעביר – חבר הכנסת נהרי, חבר הכנסת מוזס, חבר הכנסת אבו עראר – את הדברים שלכם במלואם לשר הביטחון; אני מקווה שאני אראה אותו הערב. אני רוצה – רק הערה אחת לחבר הכנסת אבו עראר: לפחות "כיפת ברזל" לא מבחינה בהגנה שלה על ערבים ויהודים, וצריך בעניין הזה לדייק. לנושא המיגון בנגב, שר הביטחון נאלץ להיעדר מהישיבה הזאת, וביקש ממני להשיב בשמו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איפה, איפה יש "כיפת ברזל", אדוני השר? איפה יש לנו? איפה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> "כיפת ברזל" מגִנה – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין לנו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – על יהודים, על ערבים – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בסדר, אבל ביישובים שלנו אין. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – על בדואים, על נוצרים, ואי-אפשר, איך אומרים, להתווכח על כך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל ביישובים אצלנו – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> בשנה האחרונה, חבר הכנסת אבו עראר, ביצע פיקוד העורף פעילות רבה כדי לנסות ולקדם את מוכנות המגזר הבדואי לשעת-חירום, וכידוע אנו נמצאים כעת בעיצומה בשל מבצע "צוק איתן" והירי שמתבצע משטח רצועת-עזה על כלל אזרחי ישראל. הפעילות כללה פגישות עם האימאמים, פגישות עם ראשי רשויות, הדרכות של אוכלוסייה, חלוקת פלאיירים ועוד. נכון לציין כי מרכיבי – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה הסברה, זה רק הסברה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – – כי מרכיבי הפזורה הבדואית מקשים את הטיפול בשל כמה מאפיינים ייחודיים של הפזורה: פיזור בשטח גדול, היעדר מבנים מסודרים ומודעות חירום נמוכה. למרות זאת, הנושא טופל – ואני לא טוען שהוא טופל במלואו – בתחומים נוספים, לרבות צופרים, הנגשת אותות טלוויזיה, אתרי אינטרנט, וכן במסגרת תחנות רדיו, ובמידה מסוימת, ממש לא מושלמת, על-ידי מערכת "מסר אישי" של פיקוד העורף. מערכת הביטחון מודעת לבעיה, מודעת לאתגר שקיים במגזר הבדואי, וביצעה שיפורים בתחום ההתרעה וההגנה, כפי שציינתי, והיא עוסקת בעיבוי ההגנה בכמה תחומים שאני לא אפרט כאן. כפי שאתה ציינת, חבר הכנסת אבו עראר, הנושא עלה בעתירה לבג"ץ, אשר דחה את העתירה. בתשובת המדינה על העתירה הוסבר כי מתן המענה בהתאם לאיום, לרבות על-פי אחוזי הירי ועל-פי ניתוח מודיעיני ואמפירי של שיגורי הרקטות לעבר מדינת ישראל – החלטות לגבי פיזור מיגוניות נעשות על-ידי פיקוד העורף, על-פי שיקולים מקצועיים, ובעבר בהחלט סופקו מיגוניות ליישובים שגב-שלום, רהט וחורה. כאמור, בית-המשפט דחה בימים אלו את העתירה בנדון. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מדובר כאן על יישובים בלתי מוכרים, מכובדי – – – רהט – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אמרתי שאני אעביר – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> 120,000 – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אמרתי שאני אעביר את דבריך, חבר הכנסת אבו עראר, במלואם, לשר הביטחון. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בסדר, אבל – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אני עונה בשמו. אני עונה בשמו, ואני אודה לך אם תואיל לתת לי לסיים. מערכת הביטחון, יחד עם כלל רשויות המדינה, פועלת ותמשיך לפעול לקידום מוכנות העורף כולו לשעת-חירום, בכל הרבדים האפשריים, ומובן שלאחר סיום מבצע "צוק איתן" ייבחן המערך כולו, ובמידת הצורך ישופר. ואני מבקש לסיים בחיזוק חיילי צה"ל שנמצאים כעת בשעת לחימה וראויים לכל שבח והוקרה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר יעקב פרי. אדוני מציע – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> ועדה. <היו"ר יוני שטבון:> ועדה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ועדת הפנים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> איזה? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הפנים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> ועדת הפנים. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת הפנים, אין בעיה, אם המציעים – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> יש לך התנגדות? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אין התנגדות. ועדת הפנים. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על העברת ההצעות לסדר-היום לוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 7, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> לפני כן, הודעה של מזכירות הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <עיריית תל-אביב יוזמת חוק "עוקף בג"ץ" שיאפשר פתיחת בתי-עסק בשבת> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעות לסדר-היום מס' 3701 ו-3717: עיריית תל-אביב יוזמת חוק "עוקף בג"ץ" שיאפשר פתיחת בתי-עסק בשבת, של חבר הכנסת אליהו ישי וחבר הכנסת יעקב ליצמן. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. ישיב על הדברים שר הפנים חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> ישי לא נמצא? <היו"ר יוני שטבון:> כרגע במליאה – לא. בבקשה. שלוש דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, עיריית תל-אביב יוזמת איזה "כביש עוקף" לנושא של פתיחת חנויות בשבת. שר הפנים עשה דבר גדול, הוא לא אישר את החוק שעיריית תל-אביב רצתה להעלות, נגד חוק שעות עבודה ומנוחה, ואז היא מחפשת כל מיני פשרות. אני רוצה לשאול את אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אתה יודע שבאותו סעיף שכתוב בו על שבת – כתוב גם סעיף של פתיחת חנויות ביום העצמאות? האם אדוני השר מודע לכך? זאת אומרת, אם נתחכם, בואו נגיד לכולם לפתוח חנויות ביום העצמאות. אין לי שום בעיה. חלילה, אני לא משווה שבת ליום העצמאות, אבל החילונים, מה הייתם אומרים אם הייתי אומר עכשיו: רבותי, פותחים הכול כאן. או, נניח, אם לא לשמור את החוק, אני קורא לכל בני הישיבות, שאף אחד לא ילך להתמודד, שאף אחד לא ילך לבדיקות, אף אחד לא יתייצב לצבא; מייד אתם צועקים: חוק, חוק, חוק. אז למה מה שמותר לראש עיריית תל-אביב לעשות לי אסור לעשות? אם הייתי קורא לכולם לא לשלם מס הכנסה, זה לא אותו חוק? למה כולם עוברים בשתיקה, עומדים דום, כשראש עיר קורא לעקוף את החוק ולא לקיים את החוק? ולמה כשהחרדים אומרים, מייד צועקים נגדם? אז אני אומר לכם, רבותי, זה לא יהיה. אנחנו רואים את זה כדבר חמור ביותר. שלא יחשוב ראש עיריית תל-אביב שהוא חסין. אני אומר, רבותי, זה לא יעבור. אני רוצה לחזק את שר הפנים, שעשה את מה שעשה לגבי החוק שעיריית תל-אביב רצתה לחוקק. אני מקווה שגם בהמשך שר הפנים לא ייתן יד לעקיפת החוק. אם ראש עיריית תל-אביב חושב לרגע אחד שהוא עושה את זה כדי להיות פופולרי, אז אני אומר, רבותי, ראינו כבר כל מיני כאלה שהולכים נגד הדת, נגד השבת, ובסופו של דבר הם משלמים את המחיר. בסופו של דבר גם ראש עיריית תל-אביב לא יהיה חסין מלשלם את המחיר על שהוא הורס את הדת והורס את השבת. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. ישיב על הדברים שר הפנים חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מציע לשים לב טוב מה קרה בחודש האחרון, אף-על-פי שמסיבות ידועות ומובנות, בשל המצב הביטחוני, מובן שהדברים לא היו במוקד תשומת הלב. מי ששמע את ההתקפות שהיו לפני כחודש, כאשר קיבלתי את ההחלטה, בסוף חודש יוני, היה עלול לחשוב שההחלטה שלי היא איזו גחמה, ושאני באתי להתערב באיזה עניין לא לי. אדרבה, בתוך שעות הודיעו גם בעיריית תל-אביב שיצאו למאבק משפטי – גם למאבק ציבורי, גם למאבק משפטי. אבל למדנו לפני שבוע ימים שהעירייה החליטה לחוקק חוק-עזר חדש, ואני שואל מה המשמעות של ההחלטה החדשה של העירייה לחוקק חוק-עזר חדש? הרי זו הודאה בכך שחוק העזר הקודם היה בלתי סביר, בלתי מידתי, חותר תחת העיקרון של שלטון החוק ולא יכול לעמוד במבחן שיפוטי. הרי אחרת, אני שואל, למה לא עתרתם לבג"ץ נגד ההחלטה שלי, כפי שהודעתם שעות ספורות אחרי ההחלטה? כי החוק שחוקקה עיריית תל-אביב לא היה עומד במבחן שיפוטי, וההחלטה שאני קיבלתי, שהייתה מבוססת ומנומקת, אף שהתנפלו עליה מכל עבר, הייתה עומדת על תלה במבחן השיפוטי. קודם כול, צריך ללמוד מכך לקח חשוב לעתיד: לא כל מי שצועק הוא צודק. המקרה הזה היה חד-ערכי, שבו מי שצעק לא צדק. עכשיו יש הודעה של עיריית תל-אביב שהיא רוצה לחוקק חוק-עזר חדש. אני קודם כול רוצה לברך על כך שהיא זנחה את חוק-העזר הקודם, כי היא זנחה חוק-עזר לא טוב. לא התעמקתי עדיין בחוק-העזר החדש, אבל אני מבין שהיקף המסחר בשבת המוצע בחוק-העזר החדש הוא פחות מכפי שהיה בחוק-העזר הקודם. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אבל הוא יותר ממה – – – <שר הפנים גדעון סער:> אבל דה-פקטו, מתקיים היום יותר. מכיוון שמה שמתקיים היום דה-פקטו לא היה מעוגן בחוק, קרה באופן בלתי חוקי, ובעצם החוק הקודם נועד להכשיר את כל מה שהתקיים במשך שנים באופן בלתי חוקי. עכשיו מדברים על כמות יותר מצומצמת – אם אני מבין נכון, אני צריך להיות זהיר מאוד בדברי, כי אני אצטרך ללמוד את הנושא הזה, ואני אלמד אותו, כמובן, לא בשלב הנוכחי; יש עיריית תל-אביב, יש ישיבה של מועצת העיר. מועצת העיר תצטרך לדון בזה, מועצת העיר תצטרך לבחון את זה. רק אם מועצת העיר תאשר את מה שהיא תאשר – ואינני יודע מה היא תאשר – אני אצטרך לבחון את הדברים, ואני אבחן אותם, בוודאי, באופן ענייני, באופן רציני, ולפי מה שנדרש מאיש ציבור שצריך לקבל החלטות לטובת הציבור, בשום פנים ואופן לא על-פי צעקות. אני מודה למציע. אני מבין שהיה עוד מציע שלא הגיע לדיון. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת ישי. <שר הפנים גדעון סער:> אני אכבד כל החלטה של המציע לגבי היכן הוא ירצה להמשיך את הדיון, אם בוועדת הפנים או בפורום אחר. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת העבודה והרווחה. חברי חברי הכנסת, אנחנו הולכים להצבעה על הנושא. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> בסדר גמור. <שר הפנים גדעון סער:> אני חושב שאולי צריך גם ועדת הפנים, כי אני יודע שיושבת-ראש ועדת הפנים רצתה לדון בזה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> אדוני השר, המציע, לאיזו ועדה? <שר הפנים גדעון סער:> אני תמיד – מאחר שמדובר בחוק-עזר עירוני, חשבתי שצריך – – – <היו"ר יוני שטבון:> כיוון שאנחנו פועלים לפי תקנון הכנסת, השר מציע ועדת הפנים, אנחנו – – – <שר הפנים גדעון סער:> אני לא רוצה להציע בניגוד לדעת המציע. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת הפנים. אנחנו עוברים להצבעה על העברת הנושא לוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא, רק צריך לוודא שהמציעה נמצאת באולם. סליחה, טעות שלי. <הצעות לסדר-היום> <שער הדולר הנמוך גרם לתעשיינים הפסד של 6 מיליארד דולר> <היו"ר יוני שטבון:> אני רואה שהנושא הבא הוא: שער הדולר הנמוך גרם לתעשיינים הפסד של 6 מיליארד דולר, מס' 3703 ו-3726, של חבר הכנסת יצחק כהן וחבר הכנסת אורי מקלב. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יצחק כהן. ישיב על הדברים סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. שלוש דקות. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, כבוד סגן שר האוצר, ידידי מיקי לוי, בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה, שיש במשק מי שיאמר שהיא תופעה ברוכה, ויש במשק, במיוחד התעשיינים, שיאמרו שהתופעה הזו ממיטה עליהם קושי, קושי גדול ברווחיות; במיוחד היצואנים. היום שוחחתי גם עם נגידת בנק ישראל, והנגידה ואנשי צוותה עושים את המיטב בתנאים שנוצרו במשק כדי לייצב את הכלכלה בישראל, ובאמת אין לי מילה – רק מילים טובות לומר על הנגידה ועל בנק ישראל. אין לצפות שצעדים שנגידת בנק ישראל עושה באמת יבלמו את התופעה, או שיגרמו לפיחות בשקל ולתיסוף הדולר, מכיוון שהצעדים שהם עושים הם צעדים מדודים וצעדים שמצד אחד – אם באים לרפא איזו בעיה, חשוב מאוד, מאוד חשוב, שלא יקלקלו במקום אחר. ידידי סגן שר האוצר, אתה בטח יודע שיש גם יתרונות לשער דולר נמוך. אומנם התעשיינים צודקים, זה גורם להם הפסדים לא קטנים, אבל את הטענה הזו אני שומע כבר המון שנים; מאז המשבר אני שומע את אותה טענה, ומה לא ניסו לעשות. ואתה בטח יודע מה יתרות המטבע ששוכבות בבנק ישראל. בכל פעם שמנסים לבלום את התופעה יוצאים לרכישה של עוד כמה מיליארדי דולרים, וזה הולך ותופח. הלוואי, הלוואי שהניהול – אני בטוח שעושים את המיטב, אני סומך על הנגידה – יביא לכאלה תוצאות שבאמת לפחות עם כאלה יתרות עצומות – לפחות תהיה תוצאה ברוכה מכל הסיפור הזה. בל נשכח, אדוני סגן שר האוצר, ששער חליפין נמוך גורם למדד נמוך, כך שהוא גורם לכך שאין עליית מחירים, ואם יש, היא מינורית. בל נשכח שגם ליצואנים עצמם וגם ללשכות המסחר היבוא יותר זול, אז גם ליצואנים חומרי הגלם anyway יותר זולים. אז זה נכון שהרווחים שלהם מצטמצמים, אבל צריכים להסתכל על כל התמונה ולהביט במבט רוחבי על כל המשק, כי אם אתה נוגע פה אתה משפיע שם; אתה משפיע שם, אתה עלול להזיק במקום אחר; אם אתה מרפא איזו תופעה אתה עלול תוך כדי ביצוע לגרום נזק במקום אחר. סיימתי? חבל. יכולתי להרחיב, אבל אני כפוף לכללי הפרוטוקול. אני מסיים, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> משפטים אחרונים, בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> משפטים אחרונים. בימים אלה לא אומרים "משפטים אחרונים". על כל פנים, ידידי סגן שר האוצר, תחזק את ידי הנגידה, מכיוון שבאמת, עם הלחץ הגדול הזה הם עושים כמיטב יכולתם. ואני מאוד מקווה, שבעזרת השם נשמע בשורות טובות ויבואו ימים טובים על ישראל, כי אנחנו זקוקים לזה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ברשותך, הייתי מציע להעביר את זה לוועדת הכספים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מסכים לכל מה שאמר ידידי ורעי סגן שר האוצר לשעבר חבר הכנסת איציק כהן. לכן אני רואה את תשובתי כתשובתו – מיותרת – – – <היו"ר יוני שטבון:> יש לנו את חבר הכנסת אורי מקלב שהוא מציע נוסף. הדיון התחיל, חברים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מצטרף לכל מה שאמר חבר הכנסת כהן. <היו"ר יוני שטבון:> אני מקווה שחבר הכנסת אורי מקלב גם יאמר שהוא מצטרף, ואז הדיון מיותר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> יש אחוות סגנים, שהאחד מסכים לשני. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת מקלב, בבקשה. בוא תציג את תפיסתך, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מקווה שחבר הכנסת מקלב לא יקלקל, כי אז אני אצטרך לעלות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ואז אולי תגיד משהו משלך ולא משהו מהכתוב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תראה, אני רוצה להגיד לך משהו. אתה יכול לקחת את כל מה שכתבתי ולראות שזה לא ניירות של האוצר. יכול להעיד פה חבר הכנסת כהן, הניירות של האוצר הם אחרים, ומה שאני כותב לכל נאום הוא אחר לחלוטין. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ואנחנו אוהבים את הנאומים שלך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא אגיד שלא – יש איסוף נתונים, כמו שידידי יודע, מכל חלקי האוצר, ואז הופכים לנאום. <היו"ר יוני שטבון:> טוב, אנחנו ממשיכים בדיון. חבר הכנסת מיקי לוי, תוכל להשיב על הדברים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תחזור בך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> חס וחלילה. למה אני צריך לחזור בי? אמרתי שאני אוהב גם לשמוע משלו, ואם הוא אמר שהוא קורא משלו – מצוין. זה נתונים. גם זכותו לקרוא משל אחר, רק שאני אוהב את מה שנקרא העבודה האישית שלו. אבל זה בסדר גמור, ואני גם לא חושב שאני הולך להגיד גם משהו על האוצר. אנחנו דווקא – – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, אדוני. תתחיל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השר וחברי חברי הכנסת, במקרה הזה דווקא הנאום שלי רצה להתבסס על העצמאות שיש לבנק ישראל בנושא שער החליפין, והמדיניות, שהיום היא לא דווקא של הנגידה – והיטב ציינת, אדוני, חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר לשעבר – אלא היא דווקא נובעת ממדיניות קודמת, של הנגיד הקודם, שעשה מהפך בנושא שערי המטבע, שערי החליפין, במיוחד בשער הדולר, ובאמת כל רכישות המטבע הגדולות. מה שנקרא, יש שני צדדים למטבע; לכל צד של מטבע, בין שמדברים על רכישה, ולשלוט ולהשפיע על שער המטבע, שיש לזה חשיבות, יש לזה השפעות טובות למשק; אבל מצד שני, אנחנו גם רואים, ועם הזמן הועצמו ההשפעות האחרות השליליות, במיוחד כלפי היצואנים, שלהם יש בסופו של דבר, בשקלול הכללי, הפסד גדול מאוד. וההרגשה היא שבנושא הזה, של קביעת שער המטבע, זו איזו מדיניות שנקבעת על-ידי בנק ישראל, אבל היא לא ניתנת לביקורת. היא עוברת מתחתינו, מתחת לרדאר, אין החשיפה המספקת, אין השיקולים, אין ההשפעות שנאמרות – בשונה – ואז אנחנו יודעים מתי זה טוב, מה לא טוב ואיפה היתרונות, אבל גם איפה ההשלכות והחסרונות. בשונה מכל החלטה של שר האוצר, גם אם מדובר בנושא עליית מסים, במדיניות של צווים, מייד יש חשיפה, היא מבוקרת, יש דיונים בוועדת הכספים, דיונים במקומות אחרים, בפורומים כאלה, בפורומים אחרים; ובנושאים האלה נקבע איזה סוג של איזה אתרוגיות, איזה אתרוג – במיוחד הנגיד הקודם, שלאף אחד אסור לבקר אותו. ולא רק כלפי היצואנים. הרזרבות האדירות שיש למדינת ישראל – כמה הפסד, הפסדים יומיים או שבועיים, יש למדינת ישראל בגלל הרזרבות האדירות שאי-אפשר כמעט בכלל לדמיין אותן; וכל ירידה בשער המטבע – כמה השלכות וכמה הפסדים ישירים יש למדינת ישראל ולמשק ולקופה של מדינת ישראל. אם זה זמני, אז אנחנו אומרים בזמניות יכול להיות, זה דבר שחולף. אבל אנחנו רואים כאן מגמה – והיא לא עזרה – של ירידה וירידה, מתחת לקו שוודאי גם בנק ישראל היה רוצה אותו, בלי יכולת שליטה, וגם ניסיון להשפיע בהזרמת עוד ועוד קנייה לא עזר. אני חושב שצריך להחליט שצריך להיות באיזו נקודת דרך, להחליט איפה אנחנו נמצאים, לעשות חשבון ביחס ליתרונות, לחסרונות, בהשוואות, ואם זו הדרך אז צריך לחשוב על איזה ציר עם היצואנים, של הידברות, של שיפוי או לא שיפוי, או קביעה להם של איזה שער. יכול להיות שצריך גם להחליט על שער אחד שממנו לא יורדים. ההרגשה בציבור היא, בסופו של דבר, שבנק ישראל, החשיבות שלו היא בשמירה, אולי, על הבנקים, על איזה סוג של יציבות; אבל כשזה מגיע לסקטורים או לאנשים פרטיים – שם זה לא משנה. דהיינו, אם זה יכול להיות בריבית או בכל נושא של תמהיל הריביות וההצמדות בהלוואות שנותנים לזוגות בקניית דירה ובשער הריבית, שההשפעה שם – לשמור מאוד מאוד, עם מרווח מאוד מאוד גדול, על יציבות הבנק. נכון, יציבות הבנקים חשובה לכולם. אם הבנקים ייפלו כולם יסבלו, אבל בסופו של דבר – לתת להם מרווח מאוד מאוד ארוך. ולא רק זה, אנחנו רואים בסופו של דבר במאזנים של הבנקים, אנחנו רואים את הרווחיות, שסימן שנותנים להם באמת חוט וחבל ארוך מאוד מאוד ברווחיות וביציבות שלהם, ומצד שני, יש גם מצוינים ועוד. מכיוון שהשינוי הזה, ההרגשה הזאת שלא מבקרים, אין מי שיגיד לנגיד, אין מי שיגיד לנגיד: תגיד לי, קבעת מדיניות? מה זה גרם? האם זה צריך להמשיך ככה? האם לא לעשות שינוי בעניין? תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תשובתו של סגן השר לשעבר איציק כהן מקובלת עלי כתשובה. <היו"ר יוני שטבון:> טוב. לפי התקנון לא מחויבת תשובת ממשלה, אבל עדיין – אינך מעוניין להשיב? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כל מה שחבר הכנסת כהן, ידידי ורעי, אמר, אני לוקח את השאילתה והופך אותה לתשובה. <היו"ר יוני שטבון:> טוב. הנושא, אני מבין – לוועדת הכספים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> טוב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש ועדה מוניטרית; הם עושים צעדים אמיצים. <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו נעביר את הנושא להצבעה. מי בעד ומי נגד העברת הנושא לוועדת הכספים? בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הכספים. <הצעה לסדר-היום> <האחריות של ההנהגה הדתית והרוחנית למעשי הרצח> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום בנושא: האחריות של ההנהגה הדתית והרוחנית למעשי הרצח, מס' 3682. זו הצעה לסדר-יום רגילה של חברת הכנסת רות קלדרון, על כן מתאפשר לה לדבר עד עשר דקות. <רות קלדרון (יש עתיד):> אל תתחיל אבל. <היו"ר יוני שטבון:> לא, לא, אנחנו מחכים. בבקשה. <רות קלדרון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברים, אדוני השר, חבר חכם שלי ציטט חבר חקלאי חכם שלו שאמר: עשבים שוטים אפשר למצוא תמיד בקרבת מקור המים. מקור המים הוא המנהיג הרוחני, בין שהוא מנהיג מטעם עצמו או מנהיג רשמי, בין שהוא יהודי, ערבי, או שמגדיר את עצמו אמן, איש העולם. מנהיג משפיע על הציבור. בדרך כלל אנחנו נבוכים מן התואר הזה, מנהיגים. התרבות הישראלית נוצרה כתרבות שוויונית של חבר'ה, מפקדים בבגדי ב' וסנדלים, ראשי ממשלות בחולצה בלי עניבה, תרבות נעורים. אלא שהמדינה כבר לא צעירה, וגם אנחנו בגרנו. האחריות שלנו כאן במליאת הכנסת, כמו גם אחריות ראשי הערים, הרבנים, האמנים, אנשי הרוח וכל מי שזכה לקשב הציבור ואמונו – אחריותנו היא לשמור על האקולוגיה של השיח הציבורי, על מים צלולים. גם במרחב הציבורי, כמו במקורות מים, יש סכנה של זיהום. במקרה שלנו מדובר בזיהום של גזענות, שנאה וליבוי יצר הרע – השנאה, הנקמה והאלימות. מנהיג ציבור, כמו עץ, מסוגל לספוג את הזיהום ולפלוט אוויר נקי. תפקידו לנקות את השיח של הציבור שמקשיב לו, להכיל את הפחד והדאגה ולהחזיר אמון ותקווה, להוסיף חמלה, להוסיף סובלנות, להוסיף כבוד וקדושה לערך חיי אדם, כל אדם. במשנה במסכת סנהדרין נאמר: לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא. זהו הנוסח בכתב-יד קאופמן ובכתב-יד פארמה של המשנה, וכך גם בירושלמי, בפירוש המשנה של הרמב"ם. הגדולה הזאת של חכמים זיכרונם לברכה – בזמן שהם מאיימים על עדים בדיני נפשות, הם מזכירים להם כי כל אדם הוא עולם שלם ואובדנו יהיה אובדנו של העולם שלו כולו. זוהי מנהיגות. "עמו אנכי בצרה" – עלינו להיות שם, עם הציבור שלנו בכל מקום שהם שם, ועם זאת, להושיט יד ולהקים מן הייאוש, מן השנאה, מאובדן צלם וזלזול בחיי אדם. זוהי שעת מבחן לכולנו, במיוחד למי שזכה לאמון הציבור. עלינו להזכיר למי שמקשיב לנו כי החוכמה אינה לשמוע רק את מי שחושב כמוך, אלא דווקא להקשיב לאלו שדעתם שונה, לדעת לקבל ולכבד את הדעה האחרת גם אם אינה מקובלת עלינו. אין ספק שלחופש הביטוי יש גבולות אדומים, אך עלינו לדאוג שהגבולות הללו לא יהיו צרים כל כך עד שרק קול אחד יישמע. למרבה הצער, בשבועות האחרונים אנו מגלים, שגם אלו שאמונים על כך עושים בדיוק את ההפך. לאמירות הקוראות לחרם או לפסקי הלכה המתירים לפגוע באזרחים חפים מפשע אין מקום אצל מי שתפקידו לשמש דוגמה ולהוביל את הציבור שבחר בו. אמירות מהסוג זה מלהיטות יצרים ופוגעות באופן קשה ביותר בחברה הישראלית. את הקרע כולנו רואים. עלינו לנסות לאחות אותו עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. החברה הישראלית אינה מיוצגת על-ידי אותם קולות קיצוניים ואלימים. יש בימי המלחמה הזאת תחושת שותפות וסולידריות שאין כמוה במדינות אחרות בעולם. זו מדינה שאלפים מאזרחיה דואגים להגיע להלווייתו של חייל בודד ומתנדבים מתקשרים אל משפחה ששלחה לוחם למילואים לשאול במה אפשר לעזור, בארוחה או בבייביסיטר, וכאן אני אומרת הידד לירושלמים. הקול השפוי קיים. הקול שמוכן להסתכן ולהילחם כדי לחיות בבטחה, אך ככל האפשר מבלי לפגוע בחפים מפשע או בקבוצה כלשהי מאזרחי המדינה; הקול שמבקש להימנע מהסתה ואלימות, גם אם מדובר בדעות מנוגדות; הקול שמבקש להשאיר לדורות הבאים מקום טוב יותר לחיות בו. זה הזמן להשמיע את הקול הזה ברבים. הקול הזה הוא קידוש השם. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת רות קלדרון על הדברים. תשובת השר אורי אריאל בשם הממשלה. תודה. <רות קלדרון (יש עתיד):> אין צורך בתשובה, רק להעביר את זה לוועדת החינוך. <היו"ר יוני שטבון:> ראיתי שהשר מעוניין. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> לא לא, יש לי עוד – זה בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> בסדר גמור. תודה רבה. <רות קלדרון (יש עתיד):> אני מבקשת שזה יעבור לוועדת החינוך. <היו"ר יוני שטבון:> הצבעה. <רות קלדרון (יש עתיד):> צריך הצבעה להעביר את זה לוועדת החינוך. אפשר? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> השר – – <רות קלדרון (יש עתיד):> השר מסכים להעביר את זה לוועדת החינוך. <היו"ר יוני שטבון:> – – מסכים להעביר את זה לוועדת החינוך? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> כן. <רות קלדרון (יש עתיד):> תודה. <היו"ר יוני שטבון:> בסדר גמור. תודה. אנחנו עוברים להצבעה בנושא. <יצחק כהן (ש"ס):> ועדת – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> איזה? חינוך. <יצחק כהן (ש"ס):> המדע. <רות קלדרון (יש עתיד):> המדע? <היו"ר יוני שטבון:> טוב, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? בבקשה. זה היה ברצינות או לא? <יצחק כהן (ש"ס):> אני פשוט רוצה שבוועדה יהיו גם אנשים שיוכלו לענות. בשביל זה אני רוצה את ועדת המדע של גפני. <רות קלדרון (יש עתיד):> חבר הכנסת שטבון יושב אתי בוועדת החינוך. <יצחק כהן (ש"ס):> אה, כן? בסדר. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> מרגי איננו? <היו"ר יוני שטבון:> ועדת חינוך. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 4, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עבר לוועדת החינוך. תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <חיזוק מערכת הביטחון וכוחות ההצלה במבצע "צוק איתן"> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים לנושא הבא – של חבר הכנסת יצחק כהן. סגן השר המקשר – סליחה – בין הכנסת לממשלה לא יגיב על הדברים; השר אורי אריאל ישיב על הדברים, לא? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> מה זה? <היו"ר יוני שטבון:> חיזוק מערכת הביטחון וכוחות ההצלה במבצע "צוק איתן". <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אשיב בשם שר הביטחון. <היו"ר יוני שטבון:> בסדר. אז זה הנושא, בשביל הסדר הטוב, שוב הפעם: חיזוק מערכת הביטחון וכוחות ההצלה במבצע "צוק איתן", הצעה מס' 3705. יציג את הדברים, כהצעה רגילה לסדר-היום, חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הנושא: חיזוק מערכת הביטחון, אז אתם בטח מצפים שאדבר עכשיו על תקציבים, שאדבר על תוכניות אסטרטגיות; לא לזה התכוונתי. לעת הזאת, כשחיילי צה"ל נלחמים בחזית ומחרפים את נפשם כדי שאנחנו פה נוכל לנהל את הפרלמנט של ישראל, שעם ישראל יוכל לשכון לבטח בעריו, לעת הזאת החיזוק המשמעותי ביותר הוא קודם כול תפילות, תפילות שמאחדות את כל ישראל, תפילות לבורא עולם. אנחנו צריכים לומר את אותו פרק תהילים מפורסם: "הללו את ה' כל גוים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו". לכאורה יש פה תמיהה: אם גבר עלינו חסדו, למה שיהללוהו גויים וישבחו אותו לאומים? אנחנו צריכים לשבח, אנחנו צריכים להלל. למה דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אומר: הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו? והתשובה, כפי שנתנו אותה חכמים – הם מהללים מכיוון שהם ידעו יותר טוב מאתנו איזה כלי מוות וכלי תופת הם הכינו והקדוש ברוך-הוא שיבש את התוכניות שלהם, שנאמר: "חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה". הם צריכים להלל כי הם יודעים הרבה יותר מאתנו איזה ארסנל קטלני הם הכינו כדי חלילה לפגוע בעם היושב בציון, בזקנים, נשים וטף, תינוקות של בית רבן, במרכזי אוכלוסייה, ללא רחם. טילים – ראשי נפץ של עשרות קילוגרמים שמתעופפים כנשק סטטיסטי, בלי כל הבחנה, למרכזי הערים בתקווה שזה אכן יפגע באיזה מרכז הומה אדם. והקדוש-ברוך-הוא מסכל את מזימתם. בסייעתא דשמיא – הוא נתן לנו "כיפת ברזל", והיא מיירטת טיל אחרי טיל, בעצם רקטה, זה לא טיל, רקטה אחרי רקטה. והחיילות שבתצפית מגלות בתושייה מדהימה את המחבלים שצצים מתוך המנהרות ומסתערים על חדרי ילדים ביישובים הישראליים, ושוב הפעם נזכרים באותו מזמור. הם ידעו בדיוק מה הם הכינו, הם צריכים להלל ולשבח, ואנחנו כמובן נאמר מזמור לתודה. מורי ורבותי, אתמול הייתי באשקלון עירי, העיר שאני גר בה, והיא מופצצת ללא הפסק בהרעשה כבדה. הייתי בהלוויה של החייל הקדוש ג'ורדן בן-סימון, חייל בודד שעלה מצרפת, והייתם צריכים לראות שם את כל עם ישראל, למרות שאשקלון היא עיר ברמת סיכון גבוהה מאוד, וגם כשאני מדבר פה מעל הדוכן הזה עדיין שם מופצצים ברקטות, רקטות "גראד" עם ראש קרבי כבד מאוד. והציבור לא חשש, הציבור לא פחד. אמר לי אחד שפגשתי אותו, בחור, שפירא, שבא מבקעת-הירדן; אמרתי לו: הגעת מבקעת-הירדן? הוא אמר לי: הבחור הזה, הנופל, הגיע מצרפת כדי להילחם ולמסור נפש על עם ישראל, אני לא אגיע מבקעת-הירדן ללוויה שלו? מאוד ריגש. הייתם צריכים לראות שם את כל עם ישראל, את כל תושבי אשקלון, כל תושבי המדינה שהגיעו ממרחקים כשידעו שהם מגיעים למרכז תופת – העיר אשקלון הפעם מופצצת בלי רחם וללא הפסקה. ואני חששתי, התפללתי שבשעת הלוויה חלילה לא תישמע אזעקה, כי גם אם רקטה לא תפגע, די לחשוב איך אותם עשרות-אלפים יתנהגו בשעת אזעקה. אבל היה שקט מופתי, היה בכי עצור, הייתה שם אחדות – כאיש אחד בלב אחד. וזה חיזוק מערכת הביטחון. זה החיזוק האמיתי. שבימים האלה נדע כולנו, כשהבחורים נמצאים בחזית הקרבות, להנמיך, להנמיך את הלהבות, להנמיך את הוויכוח, לאחד את הלבבות ולזכור את הימים האלה הלאה. אנחנו נמצאים בימי בין המצרים – ימים לא קלים לעם ישראל. לא קלים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים כמו שמסיים הכוהן בברכת הכוהנים, בפסוק בפרשת הביכורים: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבֹתינו ולנו ארץ זבת חלב ודבש". תודה, אדוני היושב-ראש, ושנשמע בשורות טובות. <היו"ר יוני שטבון:> אמן. תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. ישיב על הדברים השר אורי אריאל, שר השיכון, בבקשה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נבצר בתוקף הנסיבות הידועות משר הביטחון להופיע פה, והוא ביקש שאומר את דבריו. אני מבקש להביע הוקרה בשם ממשלת ישראל על החוזק והאיתנות והחוסן הלאומי אשר מפגינים כלל אזרחי המדינה. זהו רכיב חשוב ביותר בימים אלה. העורף והחזית חד הם. לכידותנו הלאומית היא-היא היוצרת חוזק ונחישות בלתי מתפשרת. נשלח מכאן, מכנסת ישראל, תנחומים למשפחות חללי צה"ל שנפלו במערכה, לבנו עמן, ונשגר איחולי החלמה מהירה ושלמה לחיילים המאושפזים בבתי-החולים בארץ. בקשר לנושא המיגון בנגב – בשנה האחרונה ביצע פיקוד העורף פעילות רבה על מנת לקדם את מוכנות המגזר הבדואי לשעת-חירום, שכידוע אנו נמצאים כעת בעיצומה, וזאת בשל מבצע "צוק איתן" והירי שמתבצע משטח רצועת-עזה על כלל אזרחי מדינת ישראל. הפעילות כללה פגישות עם האימאמים, עם ראשי המועצות, הדרכות אוכלוסייה, חלוקת פלאיירים ועוד. נכון לציין כי מרכיבי הפזורה הבדואית קשים לטיפול בשל כמה מאפיינים ייחודיים: פיזור בשטח גדול, היעדר מבנים מסודרים ומודעות נמוכה לשעת-חירום. למרות זאת, הנושא טופל בתחומים נוספים, לרבות צופרים, הנגשת אותות טלוויזיה ואתרי אינטרנט, וכן במסגרת תחנות רדיו ובמידה מסוימת על-ידי מערכת "מסר אישי". מערכת הביטחון מודעת לאתגר הקיים גם במגזר זה, ואף ביצעה שיפורים בתחום ההתרעה וההגנה. כמו כן היא עוסקת בעיבוי ההגנה בכמה תחומים שלא נפרט כאן. נושא זה אף עלה, כידוע, בעתירה לבג"ץ, אשר דחה את העתירה. בתשובת המדינה על העתירה הוסבר כי מתן מענה הוא בהתאם לאיום, לרבות על-פי אחוז הירי וניתוח מודיעיני ואמפירי של שיגורי הרקטות לעבר מדינת ישראל. החלטות לגבי פיזור מיגוניות נעשו על-ידי פיקוד העורף על-פי שיקולים מקצועיים, ובעבר בהחלט סופקו מיגוניות ליישובים שגב-שלום, רהט וחורה. כאמור, בית-המשפט דחה בימים אלה את העתירה בנדון. מערכת הביטחון, יחד עם כלל רשויות המדינה, פועלת ותמשיך לפעול לקידום מוכנות העורף כולו לשעת-חירום בכל הרבדים האפשריים, וכמובן לאחר סיום מבצע "צוק איתן" ייבחן המערך כולו ובמידת הצורך ישופר. נסיים בחיזוק חיילי צה"ל הנמצאים כעת בשעת לחימה וראויים לכל שבח והוקרה. עד כאן דברי שר הביטחון. אני, ברשותכם, מצטרף לברכת הכוהן הקודם שעמד פה ואמר את הפסוק "השקיפה ממעון קדשך". לפני זה אנו אומרים את ברכת הכוהנים, ואני גם כן כוהן. אני מברך את חיילי צה"ל ואת כוחות הביטחון ואת כל עם ישראל בברכת כוהנים: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה, השר אורי אריאל. ברשותך, השר, מכיוון שהנושא וגם המציע – האם נסתפק במליאה, בדברי השר, או שנעלה את זה בוועדה, ועדה אחרת? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת החוץ והביטחון? השר, ועדת החוץ והביטחון? אנחנו מצביעים אם הנושא יועבר לוועדת החוץ וביטחון – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 4, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת החוץ והביטחון. בטרם נסיים את סדר-היום נאחל הצלחה ללוחמי צה"ל וביטחון לתושבי הדרום ולתושבי מדינת ישראל. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני, א' באב תשע"ד, 28 ביולי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:39.>