דברי הכנסת

דברי הכנסת לז / מושב שני / ישיבות קס"ד–קס"ו / א'–ג' באב התשע"ד / 28–30 ביולי 2014 / 37 חוברת ל"ז ישיבה קס"ד הישיבה המאה-ושישים-וארבע של הכנסת התשע-עשרה יום שני, א' באב התשע"ד (28 ביולי 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014 10 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 10 הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014 12 דוד צור (בשם ועדת הכלכלה): 12 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014 15 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 16 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 17 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 17 הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014 18 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 19 זהבה גלאון (מרצ): 26 מרב מיכאלי (העבודה): 28 יעקב מרגי (ש"ס): 30 הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 32 דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 32 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014 34 עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 34 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014 37 עליזה לביא (יו"ר הוועדה המשותפת): 37 דברי ברכה של היושב-ראש לחברי משלחת פורום אוסטרליה-בריטניה 40 היו"ר משה זלמן פייגלין: 40 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 42 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014 42 עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 42 קארין אלהרר (יש עתיד): 45 הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים), התשע"ד–2014 46 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 46 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159), התשע"ד–2014 48 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 49 אמנון כהן (ש"ס): 54 הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 55 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 55 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 57 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 57 הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014 58 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 58 עליזה לביא (יש עתיד): 62 ישיבה מיוחדת לציון יום זאב ז'בוטינסקי 63 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 63 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 65 יצחק הרצוג (העבודה): 68 דברי יושב-ראש הכנסת לרגל עיד אל-פיטר 71 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 71 הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון), התשע"ד–2014 72 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 72 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102), התשע"ד–2014 75 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 75 תמר זנדברג (מרצ): 78 דב חנין (חד"ש): 79 שר הפנים גדעון סער: 80 הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014 83 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 83 תמר זנדברג (מרצ): 86 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014 87 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 88 דב חנין (חד"ש): 89 נחמן שי (העבודה): 90 תמר זנדברג (מרצ): 92 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 94 אילן גילאון (מרצ): 95 איציק שמולי (העבודה): 100 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 103 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 103 הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014 103 שר התיירות עוזי לנדאו: 104 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 105 דב חנין (חד"ש): 106 ניצן הורוביץ (מרצ): 107 מרב מיכאלי (העבודה): 107 שמעון סולומון (יש עתיד): 108 נחמן שי (העבודה): 110 שר התיירות עוזי לנדאו: 110 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014 111 שר התיירות עוזי לנדאו: 111 מאיר שטרית (התנועה): 112 הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014 113 סגן שר האוצר מיקי לוי: 114 מרב מיכאלי (העבודה): 115 איציק שמולי (העבודה): 116 מאיר שטרית (התנועה): 117 אילן גילאון (מרצ): 119 הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014 122 קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת): 122 הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014 137 שר התיירות עוזי לנדאו: 137 מרב מיכאלי (העבודה): 139 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 140 דב חנין (חד"ש): 142 מאיר שטרית (התנועה): 143 נסים זאב (ש"ס): 144 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14) (אסיר עולם שהורשע ברצח חריג בחומרתו), התשע"ד–2014 146 איילת שקד (הבית היהודי): 147 דב חנין (חד"ש): 148 מרב מיכאלי (העבודה): 149 נסים זאב (ש"ס): 150 הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 9) (שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014 152 זאב אלקין (הליכוד): 152 נסים זאב (ש"ס): 155 מאיר שטרית (התנועה): 157 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) (סייג לסיוע לתלמידים), התשע"ד–2014 158 יוני שטבון (הבית היהודי): 158 מאיר שטרית (התנועה): 160 דב חנין (חד"ש): 162 נסים זאב (ש"ס): 163 הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014 164 שר התקשורת גלעד ארדן: 165 הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ג–2013 170 נחמן שי (העבודה): 171 הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ד–2014 171 אורי מקלב (יהדות התורה): 172 נסים זאב (ש"ס): 173 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום א' במנחם אב תשע"ד, 28 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. גם היום אנחנו משתתפים באבלן הכבד של משפחות החללים – חיילים, קצינים, אזרחים – ושולחים מכאן איחולי החלמה מהירה לכל הפצועים הנמצאים עדיין בבתי-החולים. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3), שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014; הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (הוראת שעה לשנת 2015), התשע"ד–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23) (איסור מכירה בבית-עלמין), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) (סייג לסיוע לתלמידים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יוני שטבון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6) (התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ד–2014, של חברת הכנסת איילת שקד וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2658/19 וכלה בהצעת חוק פ/2696/19 – הצעת חוק סוכני חוץ, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איילת שקד, רוברט אילטוב ויריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מירי רגב, יפעת קריב, דב ליפמן, רות קלדרון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, דב חנין ומרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מינוי דובר לעירייה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד צור, מירי רגב, יפעת קריב, אלעזר שטרן וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – פרסום ריאיון עם קטין נפגע עבירת מין), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (הגבלת השימוש בחומצות שומן טראנס), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, שמעון סולומון, עליזה לביא, יפעת קריב, איתן כבל, משה מזרחי, מאיר שטרית ועמר בר-לב; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – שלילת גמלה בשל מסירת מידע מטעה), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת רינה פרנקל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח מופחתים למעסיק קולט עלייה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יוני שטבון, שמעון אוחיון, יואל רזבוזוב, יריב לוין ודב ליפמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, מירי רגב, דב ליפמן, משה גפני, קארין אלהרר, זבולון כלפה, יצחק כהן, עמר בר-לב, פנינה תמנו-שטה, איתן כבל, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר ודוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תקופת כהונה של יועץ משפטי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, דוד צור ויעקב ליצמן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חדרי הנקה בבניינים ציבוריים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מיכל רוזין, זהבה גלאון, נחמן שי, חנין זועבי, דב ליפמן, יפעת קריב, פנינה תמנו-שטה ובועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קיזוז הפסד הון במועד ההשקעה בחברה עתירת ידע), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת רוברט אילטוב; הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון – תקציב התרבות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עפר שלח, רונן הופמן, אלעזר שטרן, מיקי רוזנטל, איתן כבל ואחמד טיבי; הצעת חוק לעידוד בנייה של מרחבים מוגנים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי ויעקב מרגי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שינוי מספר הסגנים במקרים מסוימים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, דוד אזולאי, משה גפני, דוד צור, דוד רותם וזבולון כלפה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יריב לוין, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, מיכל רוזין, אילן גילאון, תמר זנדברג, דב חנין, זהבה גלאון, איתן כבל, איציק שמולי, עמר בר-לב, סתיו שפיר, אראל מרגלית, בנימין בן-אליעזר, נחמן שי, ניצן הורוביץ, יצחק הרצוג, עמרם מצנע, משה מזרחי, ג'מאל זחאלקה, ישראל אייכלר, אורי מקלב, יעקב מרגי, גילה גמליאל ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – איסור העברה, שעבוד ועיקול זכויות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, חיים כץ ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, מירי רגב, איילת שקד, פנינה תמנו-שטה, דוד צור, דוד אזולאי, דב חנין, יחיאל חיליק בר, תמר זנדברג, דב ליפמן, סתיו שפיר, משה מזרחי, עדי קול, רינה פרנקל, שמעון סולומון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, קארין אלהרר, עליזה לביא ואיציק שמולי וקבוצת חברי כנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסעת אזרח ותיק באוטובוס), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הנחה לחיילי צה"ל בשירות סדיר בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עפר שלח, דוד צור, זבולון כלפה, מיקי רוזנטל ומירי רגב; הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי, מירי רגב וזהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, מנחם אליעזר מוזס, אברהם מיכאלי, אליהו ישי, נסים זאב, יצחק וקנין, דוד אזולאי ומיכל רוזין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, מירי רגב, איילת שקד, דוד צור, דוד אזולאי, פנינה תמנו-שטה, דב חנין, יחיאל חיליק בר, תמר זנדברג, דב ליפמן, סתיו שפיר, עדי קול, רינה פרנקל, שמעון סולומון, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, קארין אלהרר, עליזה לביא, איציק שמולי ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג, אילן גילאון, דב חנין, איילת שקד, אורלי לוי אבקסיס, בועז טופורובסקי, משה מזרחי, יחיאל חיליק בר, משה גפני, יעקב מרגי ואליהו ישי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, יריב לוין, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, מיכל רוזין, דב חנין, נחמן שי, אברהים צרצור ומירי רגב; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – ביטול אגרות בעד פעולות הרשות באירוע כבאות והצלה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, יואב בן צור, אברהם מיכאלי, נסים זאב, יעקב מרגי, זבולון כלפה, אורי מקלב, יעקב אשר ויצחק וקנין; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – תשלום מקדמות בעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, דוד צור, משה מזרחי, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, משה גפני, דב חנין, ישראל חסון, אילן גילאון, אבישי ברוורמן, מיכל בירן, יוני שטבון, זבולון כלפה ודוד אזולאי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הכנסה שלא תחושב), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויריב לוין; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת מוסדות חינוך לתוספת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יצחק כהן, אורלי לוי אבקסיס ושמעון אוחיון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה לעובד שהתפטר לשם טיפול בילדו), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק לימודים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ועמרם מצנע; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – עבירה הקשורה לספורט – נסיבות מחמירות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת גילה גמליאל ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג ומשה מזרחי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על מתן שירותי בנייה לצורך הוספת מרחב מוגן ומרחב מוגן דירתי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת שידור והקלטת ישיבות, ניהול פרוטוקול ופרסומו), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד צור, יפעת קריב, מירי רגב, רונן הופמן, מרב מיכאלי, אלעזר שטרן, זהבה גלאון, סתיו שפיר, משה מזרחי, איתן כבל, נחמן שי ופנינה תמנו-שטה; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, איתן כבל, שולי מועלם-רפאלי, אבישי ברוורמן, דב חנין, ניצן הורוביץ, עליזה לביא, משה מזרחי, אלעזר שטרן, מירי רגב, נחמן שי, מיקי רוזנטל ומיכל בירן; הצעת חוק צער בעלי-חיים (תיקון – אספקת מים לבעלי-חיים משוטטים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, תמר זנדברג, איתן כבל, איציק שמולי, ניצן הורוביץ, נסים זאב ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, אילן גילאון, דב חנין, יעקב ליצמן, מיכל רוזין, מירי רגב, שמעון אוחיון, יעקב אשר, מוחמד ברכה, דוד אזולאי, יעקב מרגי ונסים זאב; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה (תמיכה במוסדות הנצחה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, אלעזר שטרן, דב חנין, עמרם מצנע, קארין אלהרר, שמעון אוחיון, דב ליפמן, רינה פרנקל, יצחק כהן ומירי רגב; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פקיעת כהונה בשל תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל), מאת חברי הכנסת דוד רותם, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, אורלי לוי אבקסיס, חמד עמאר, יעקב מרגי, משה זלמן פייגלין, יחיאל חיליק בר, יוני שטבון, מרדכי יוגב, מנחם אליעזר מוזס, יריב לוין, רינה פרנקל, יפעת קריב, שולי מועלם-רפאלי, יואל רזבוזוב, דוד צור, אלעזר שטרן, כרמל שאמה-הכהן, זבולון כלפה, איילת שקד, אורית סטרוק, אברהם מיכאלי, דוד אזולאי, יצחק כהן, אורי מקלב, יעקב אשר ויעקב ליצמן. המלצות של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושאים הבאים: מנגנון ההצמדה של שכר חברי הכנסת; תשלומים לחבר הכנסת הפורש מהכנסת; תשלומים עבור טלפון ועיתון לחברי הכנסת לשעבר. אשרור הסכם בדבר הצטרפות מדינת ישראל לאמנת מועצת אירופה בדבר פשעי סייבר. לוח תיקונים להצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014; לוח תיקונים להצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014; לוח תיקונים להצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים), התשע"ד–2014. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, שימו לב, מטבע הדברים אין היום הצעות אי-אמון בממשלה. אנחנו מתחילים מייד במעשה החקיקה, סדרה של חוקים לקריאה שנייה ושלישית, כפי שתכף יציגו לנו. בשעה 18:00, בהתאם לחוק, נציין במליאה גם את יום פטירתו של זאב ז'בוטינסקי, ומייד לאחר מכן נמשיך עם החוקים. יש סדר-יום ארוך. נא להיערך בהתאם. <הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014> [מס' מ/717; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5128; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30885; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת עמרם מצנע להציג הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014, שיזמה הממשלה. החוק המוצע בא להתמודד עם התופעה של תזונה בלתי נכונה ובלתי בריאה, ומטרתו להבטיח כי אספקה ומכירה של מזון בתחום מוסד חינוך תהיה בהתאם לכללים שיקבע שר החינוך בהתייעצות עם שר הבריאות ולפי המלצות תזונתיות מקצועיות. מוצע לקבוע כי ספק מזון, שהוא מי שעוסק באספקת מזון בצורה מאורגנת ומרוכזת, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לא יספק ולא ימכור בתחום מוסד חינוכי מזון שאינו עומד בתנאים ובהוראות שקבע השר בתקנות לעניין הרכב המזון וערכו התזונתי. הוראות אלה ייקבעו בהתחשב, בין השאר, בסוג מוסד החינוך, בצורכי התלמידים ובגילם. עוד מוצע לקבוע כי ספק מזון המספק או המוכר מזון בתחום מוסד חינוך יפרסם את הרכב המזון ואת ערכו התזונתי באופן שייקבע על-ידי השר. מנהל מוסד חינוך יביא לידיעת התלמידים והוריהם, בתחילת כל שנת לימודים, את ההוראות והתנאים שנקבעו לעניין הרכב המזון וערכו התזונתי. מוצע שאכיפת הוראות החוק תתבצע באמצעות הטלת עיצומים כספיים על ספקי מזון שיפרו את ההוראות, וזאת בידי ממונה שימנה שר החינוך מבין עובדי משרדו. יצוין כי במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדה נדון נושא החלת הוראות החוק גם על הצהרונים. מאחר שהצהרונים אינם בגדר מוסדות חינוך המפוקחים בידי משרד החינוך, עמדת משרדי הממשלה הייתה שאין להחיל עליהם את הוראות החוק, אך הוצהר בפני הוועדה על-ידי משרדי הממשלה השונים הנוגעים בדבר שעל הצהרונים הפועלים בהתאם למכרזים של משרד החינוך או של השלטון המקומי, וכן בהתאם למבחני תמיכה של משרד הכלכלה, יוחלו, מכוח אותם מכרזים ומבחני תמיכה, הוראות מקבילות להוראות שיוחלו על מוסדות חינוך מכוח החוק המוצע. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. החוק הזה הוא חוק שהוא בבחינת פריצת דרך וכניסה לתחום שעד היום לא עסקנו בו. לקח הרבה זמן לחוקק אותו, ואנחנו רואים בו התקדמות מאוד חשובה בעניין בריאות הילדים. לא הוגשו הסתייגויות, ואני בהחלט מבקש מחברי הבית לאשר את נוסח החוק שהביאה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני גם מנצל כבר את ההזדמנות להודות ליושבת-ראש הוועדה יהודית גידלי, ליועצת המשפטית שלנו מירב ישראלי, לצוות כולו, וכמובן לאנשי משרד החינוך ומשרד הבריאות, שחברו יחד כדי להביא להשלמתו של החוק החשוב הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע. יהודית היא מנהלת הוועדה, ואנחנו מצטרפים לתודות. יושב-ראש הוועדה, עדיין, חבר הכנסת עמרם מצנע. חברי הכנסת, הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014 – כאמור, אין הסתייגויות, ולכן נצביע על כל החוק בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–25 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–25 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. יש לנו 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, עדיין 16 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. תודה לכל אלה שעסקו במלאכה. <הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014> [מס' מ/850; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 9006; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014. בשם ועדת הכלכלה יציג את החוק חבר הכנסת דוד צור. <דוד צור (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שגובשה לבקשת משטרת ישראל, יחידת "אתגר" – איתור ותפיסת גנבי רכב – האמונה על טיפול בגנבות הרכב בישראל. יחידה זו הוקמה ב-1998, וכיום היא כפופה ליחידת "להב 433", שהיא היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן. יושב-ראש ועדת הכלכלה פרופסור אבישי ברוורמן ביקש ממני לנהל את דיוני הוועדה להכנת הצעת החוק שלפניכם לקריאה שנייה ושלישית, כמי שעומד בראש ועדת המשנה של ועדת הכלכלה למאבק בתאונות הדרכים. לטענת יחידת "אתגר", מעת חקיקת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות), התשנ"ח–1998, והתיקונים שתוקנו בחוק במהלך השנים, פחת מספר גנבות הרכב בישראל. עם זאת, הדרך עוד ארוכה, ומוצע כעת לקבוע כמה תיקונים בהצעת החוק במטרה להגביר ולייעל את אכיפת החוק. התיקונים מבוססים על הניסיון המצטבר של יחידת "אתגר" והטיפול במפרי החוק. בהצעת החוק מוצעות כמה הוראות שאפרט בפניכם: ראשית, מוצע להחיל את הוראות החוק גם על אופנועים וחלקיהם. שנית, מוצע לתקן את ההגדרה "חלק" כך שתכלול גם את החלקים המרכיבים את החלק, והאיסורים הקבועים בחוק יחולו גם על אותם חלקים. נוסף על כך, מוצע לקבוע הוראות המתייחסות לחובות המבטח: במקרה שרכב ניזוק וחברת הביטוח שילמה לבעל הרכב תגמולי ביטוח, היא למעשה רוכשת זכות לבעלות ברכב מכוח הסכם, או על-פי דין. במקרה כזה חברת הביטוח יכולה לעשות אחת משתיים: להעביר את הרכב לפירוק כללי, או להעביר את הרכב לשם תיקונו, מכירתו והחזרתו לכביש. לגבי רכב לפירוק כללי – חברת הביטוח מחויבת להעביר את הרכב לעסק שמורשה לפי דין לעסוק בפירוק כלי רכב, ועליה להחזיר את רישיון הרכב לרשות הרישוי. במקרה של מכירת רכב לשם תיקונו – חברת הביטוח תמציא לרוכש הרכב עותק מחוות דעת שמאי הרכב, שבדק את הרכב לאחר קרות הנזק, אם יש חוות דעת כזו. נוסף על כך, חברת הביטוח נדרשת להחזיק את רישיון הרכב, ולא להעבירו לרוכש, אלא אם כן הרוכש המציא אישור של מוסך מורשה שתיקן את הרכב ובו רשימת החלקים החדשים והמשומשים שהורכבו בו. כמו כן, אם הורכב חלק ברכב, יצורפו לאישור המוסך גם חוות דעת השמאי שבדק את הרכב, חשבונית מס שתכלול את רשימת החלקים שהורכבו, ולצד כל חלק יצוין אם החלק חדש או משומש, וכן תעודת בדיקה. את החובות החלות על חברות הביטוח מוצע להחיל גם על בעל צי רכב שבבעלותו לפחות 25 כלי רכב שאינם מבוטחים בפוליסה לביטוח רכב. נוסף על כך – וזה חידוש משמעותי ביחס לקבוע היום בחוק – מוצעות חובות המוטלות על רוכש רכב מחברת הביטוח, כאשר רכישת הרכב אינה לשימוש אישי, כלומר על סוחרי הרכב. בהתאם להוראות המוצעות, על סוחר הרכב לתקן את הרכב במוסך מורשה בלבד, להודיע בכתב לחברת הביטוח או לבעל צי הרכב שממנו רכש את הרכב, אחת לשלושה חודשים, אם תוקן הרכב במהלך אותה תקופה ואת מקום הימצאו. אם תוקן הרכב, יעביר למבטח או לבעל צי הרכב שממנו רכש את הרכב אישור על התיקון מהמוסך שבו תוקן הרכב, את רשימת החלקים שהורכבו ברכב ופירוט אם אותם החלקים חדשים או משומשים. סוחר הרכב, לאחר התיקון ומייד לאחר שקיבל את רישיון הרכב, יעביר את הבעלות ברכב על שמו. נוסף על כך מוצע לקבוע איסור על בעל עסק המורשה לעסוק בפירוק כלי רכב, נוסף על האיסורים הקיימים היום, להעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית רכב המיועד לפירוק כשהוא שלם או את מסגרת המרכב של הרכב או חלק ממנה. בהתאם למוצע, העובר על איסור זה, דינו מאסר שלוש שנים. כמו כן נקבעו קנסות פליליים על חברות הביטוח וחברות צי הרכב וכן על סוחרי הרכב בשל הפרת הוראות החוק. בהצעת החוק המקורית הוצע מדרג שסברנו כי יש לבחון אותו, והחלטנו כי על חלק מהעבירות יוטלו קנסות מידתיים יותר, לדעתנו, מאלה שהוצעו. נוסף על כך, מוצע לתקן לקוּנָה בחוק הקיים, והיא היעדר הוראה עונשית על האיסור להתקין חלק משומש ברכב שניזוק וטרם חלפו שנתיים מהיום שעלה על הכביש, הוראה שנקבעה בתקנות מכוח סעיף 17(א1) לחוק בנוסחו כיום. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אלא רק בקשות רשות דיבור. לפיכך אני מבקש שתאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מודה מראש ליושב-ראש הוועדה פרופסור ברוורמן שאפשר לי לנהל את הדיונים האלה; ליועצת המשפטית, עורכת-הדין הגברת אתי בנדלר, ולגברת תורג'מן, שליוותה אותנו בכל הדיונים; למנהלת הוועדה המיתולוגית שלנו, הגברת לאה ורון, מנהלת הוועדה. השר פרי, אני בטוח שהקשבת לכל פרט ופרט בחוק הפשוט הזה ואני בטוח שתתמוך בו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דוד צור. יש כמה חברי כנסת שהגישו בקשות דיבור. היחיד שנמצא באולם הוא חבר הכנסת דב חנין. אדוני מוותר? <דב חנין (חד"ש):> אני מוותר, בשל התחשבות בחברי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבנתי, מחזה נדיר, אבל שווה. חבר הכנסת דב חנין מוותר על זכות הדיבור. אנחנו עוברים להצבעה. אין הסתייגויות לחוק, ולכן אנחנו נצביע על כל החוק בקריאה שנייה. הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014 – ההצבעה החלה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–8 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר בקריאה שנייה ללא הסתייגויות. לכן אנחנו עוברים לקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, עדיין 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014> [מס' מ/879; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 12035; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 13), והייתי שמח אם לא הייתי צריך לעמוד פה ולהביא את זה כהצעת חוק. למה הייתי שמח? הצעת החוק הזאת באה לדחות למוסדות את המועדים של הסדרת הנגישות לאלה שצריכים אותה. החוק הזה חוקק כבר לפני שש שנים, ואני נאלץ לעמוד פה ולדחות את המועדים, מסיבות טכניות וסיבות תקציביות. אני מסתכל – היועצת המשפטית הכינה לי איזה 700 עמודים לקרוא, ואני אומר, מה, אני אקרא את זה שאני מבקש ואסביר למה אני צריך לדחות? אז מה שאני מבקש: לדחות את נתינת הנגישות במלואה, שהיא תהיה לא יאוחר מ-1 בנובמבר 2017 לגבי מי שאינו רשות ציבורית, ולא יאוחר מ-1 בנובמבר 2018 לגבי רשות ציבורית. אני מאוד רוצה לקוות שבעוד שלוש או ארבע שנים לא יעמוד פה מישהו ויבקש לדחות את זה פעם נוספת. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, אבל צר לי שאני צריך לעמוד ולבקש את זה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיים כץ. אכן, צר לכולנו שאנשים עם מוגבלות ימתינו עוד כמה שנים. נקווה שבאמת זאת תהיה הדחייה האחרונה. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, אין הסתייגויות, כאמור, לכן אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 25 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 25 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת: ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות החוק כדלקמן, לשם הכנתן לקריאה ראשונה – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פיזיותרפיסט וקלינאי תקשורת ותיקים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת שמעון אוחיון וקבוצת חברי הכנסת, פ/2184/19. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון – 1. בהצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – הודאה בביצוע עבירה), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מירי רגב וקבוצת חברי הכנסת, פ/2511/19; 2. הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מספר היחידות במתחם פינוי ובינוי), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב, פ/2335/19; 3. הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הסרת הרב הצבאי הראשי וסגנו מהאספה הבוחרת), התשע"ד–2014, הצעתו של חבר הכנסת אלעזר שטרן, פ/2128/19. ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – שינוי הרכב הוועדה הבין-משרדית וערעור על המלצותיה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת זבולון כלפה וקבוצת חברי הכנסת, פ/2384/19. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת יפעת קריב וקבוצת חברי הכנסת, פ/2402/19. ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמרם מצנע וקבוצת חברי הכנסת, פ/2391/19. הודעה אחרונה לשלב זה: ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מ/835, תידון בוועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הוועדה תמנה שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, בהרכב הבא: מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה חברי הכנסת משה גפני – שישמש יושב-ראש – אראל מרגלית, בועז טופורובסקי ומאיר שטרית; מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט חברי הכנסת דוד רותם, אורית סטרוק, אברהם מיכאלי ואברהים צרצור. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. <הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014> [מס' מ/635; פ/703/19; פ/910/19; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 1850; חוב" כ"א, עמ' 3199; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' י"ז, עמ' 26772; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ לעלות לדוכן כדי להציג הפעם הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בניגוד להצעת החוק הקודמת, הצעת החוק הזאת סיימה סיפור של – כמה, זהבה, 15 שנה? – 15 שנה של התגלגלות בדרכים, בעבודה קשה, בעשרות מפגשים, בהרבה רעיונות, בהשתתפות הרבה מאוד חברי כנסת. אני מתכבד להביא לכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014. ההצעה הזאת היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית שהוגשה בכנסת השמונה-עשרה והוחל עליה דין רציפות עם הצעת חוק שהגישו זהבה גלאון וקבוצת מרצ, זאת אומרת כל חברי הכנסת של מרצ, קרי קבוצת מרצ, ועם הצעת חוק פרטית נוספת שהגשתי יחד עם שלי יחימוביץ ואברהם מיכאלי. אמרו לי שביציע יושב השופט שוחט, אז – ברוך הבא לכנסת ישראל. הצעת חוק זו מתבססת על המלצת ועדה בראשות השופט שאול שוחט, שדנה בשאלת דרך החלוקה בפועל של חיסכון פנסיוני שהוא רכושם המשותף של בני-זוג שנפרדו. החיסכון הפנסיוני הוא נכס משמעותי, הוא בעל ערך רב, שנצבר על-ידי בני-זוג במהלך חייהם המשותפים, אולם בשל מאפייניו הייחודיים של נכס זה יש קושי ממשי לחלק אותו בעת פירוד בין בני-זוג. ועדת שוחט המליצה להתאים את דרך החלוקה בין בני-הזוג למכשירים הפנסיוניים השונים באופן שיבטיח הפרדה בין בני-הזוג כאשר אפשר לעשות כן ללא פגיעה בחיסכון הפנסיוני. הצעת החוק מבחינה בין הסדר שייעשה במקרה שבו מדובר בחיסכון באמצעות צבירת כספים, דהיינו חיסכון בקרן פנסיה חדשה או בקופת גמל לקצבה או בקופת ביטוח חדשה, שבמסגרתו כל עוד לא הוחל בתשלום הגמלה אפשר לחלק בעין את הכספים הצבורים בין בני-הזוג, לבין חיסכון באמצעות צבירת זכויות, בקרן ותיקה, בהסדר פנסיה תקציבית או בקופת ביטוח ישנה, שבהם עד למועד היציאה לקצבה כל שיש בידי החוסך הוא הזכות לקבל קצבה, ולפיכך חלוקה בין בני-הזוג יכולה להתבצע רק ממועד הזכאות לקצבה. הצעת החוק מורכבת, מתוך ניסיון לתת מענה למצבי חיים ומשפט שונים. בדברי אלה אגע רק בעיקרי הדברים ובשינויים שהכניסה הוועדה. הוראות הצעת החוק יופעלו רק אם בידי בני-הזוג פסק-דין שעומד בדרישות המפורטות בחוק, שקובע שהחיסכון הפנסיוני הוא נכס משותף לבני-הזוג, וקובע את השיעור מהחיסכון הפנסיוני שבן-הזוג לשעבר, שאכן החיסכון הפנסיוני אינו על שמו, יהיה זכאי לקבל. הפעלת ההוראה תלויה בפעולה אקטיבית, של רישום פסק-דין, ולמעשה בני-הזוג יכולים לקבוע ביניהם דרכי חלוקה אחרות, ובלבד שהגוף המשלם את הקצבה לא יבצע את החלוקה. בתום 45 ימים מהמועד שבו נמסרה לשני בני-הזוג ההודעה על רישום פסק-הדין תבוצע חלוקת הכספים בפועל כפי שיפורט להלן. במהלך 45 ימים אלה תתאפשר פנייה לערכאות במקרה שהדבר נדרש למניעת החלוקה. יחד עם זאת, מעת הרישום, ולעניינים מסוימים אף מעת קליטת הבקשה לרישום, חלות הגבלות שונות על הכספים שלגביהם נרשמה ההערה, וזאת כדי למנוע סיכול של הוראות פסק-הדין. כך, למשל, נדרשת הסכמת בן-הזוג לשעבר לביצוע פעולות בידי החוסך, שעלולות לסכל את זכותו של בן-הזוג לשעבר או לפגוע בה, כגון משיכת הכספים מהקופה, או במקרה של חיסכון – באמצעות צבירת זכויות, המרת הקצבה בזכאות אחרת או דחיית הפרישה. הסכמת בן-הזוג לשעבר תידרש גם להטלת עיקול על הכספים או שעבודם, ולמעשה, ממועד רישום ההודעה ייחשבו הכספים לעניין עיקול כאילו כבר הועברו לבן-הזוג לשעבר. ההערה תלווה את הכספים בגלגוליהם השונים, גם בעת שיועברו מקופה אחת לאחרת – היום אתה יכול להעביר את הכספים בצורה חופשית בתוך ארבעה ימי עסקים מקופה אחת לקופה אחרת, וכאילו לא נודע כי בא אל קרבה, ואז אחר כך יכולים לחפש – ותימחק רק בהתאם להוראות החוק, כגון אם ניתן צו של בית-המשפט למחיקתה או שנסתיימה העברת הכספים לבן-הזוג לשעבר. חלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים – כשמדובר בחיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים, וטרם החל תשלום קצבה, מועבר חלק מהחיסכון לחשבון חדש של בן-הזוג לשעבר, שמעמדו בו הוא של עמית לא-פעיל. העברת הכספים לבן-הזוג לשעבר, כאמור, לא תיחשב כמשיכה של הכספים ולא תפגע בזכויות של החוסך, למשל לעניין הכיסויים הביטוחיים שיש לחוסך. בעת הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הוספה הוראה המבטיחה כי גם לעניין כיסוי ביטוחי לסיכוני מוות המושפע מגובה היתרה הצבורה, יישמר לחוסך הכיסוי הביטוחי המלא, בכפוף לכך שישלם את ההפרש הכספי הכרוך בכך. הסכום שיועבר לבן-הזוג לשעבר נקבע לפי היתרה הצבורה במועד הפירוד, ובמסגרת הוראות המעבר נקבע כי במקרה שיש לגוף המשלם קושי אובייקטיבי בזיהוי יתרה זו, יקבע בית-המשפט את הנתון. הצעת החוק מבהירה כי העברת הכספים תתבצע גם אם החוסך נפטר, ובלבד שבקשה לרישום פסק-הדין תוגש בתוך 30 ימים לכל המאוחר לאחר הפטירה או לאחר מתן פסק-הדין, כדי למנוע מצב שבו הכספים נמשכים בינתיים בידי המוטבים. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הוסיפה כי גם במקרה שבן-הזוג לשעבר נפטר לאחר שהגיש בקשה לרישום פסק-הדין, יועברו הכספים לחשבון על שמו באופן שיורשיו ייחשבו כמוטבים לגבי כספים אלה. לגבי מרכיב פיצויי הפיטורים, שלגביו ייתכן מצב שבו מעסיקו של החוסך יהיה זכאי לחלק מהסכומים, נקבע שממרכיב זה יועברו הכספים לבן-הזוג לשעבר רק כאשר קמה זכאות למשיכת הכספים בידי החוסך, ובן-הזוג לשעבר יוכל לבחור אם להעביר את הכספים לחשבון שאליו יועברו יתר הכספים או לחשבון חדש אחר, או למשוך את הכספים. כל זה עשית, זהבה? את יודעת איזה ספר יש לי פה? כל זה עשית? <נחמן שי (העבודה):> תן לה קרדיט. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> נותן לה, מגיע לה. הרוויחה את זה ביושר. כדי למנוע תכנוני מס אסורים של חלוקת כספי הפנסיה רק על מנת ליהנות משיעורי מס נמוכים יותר, נקבע כי העברת הכספים לחשבון החדש על שם בן-הזוג לשעבר תיחשב אירוע מס, ויחול בו חיוב מס מיוחד שינוכה במקור. החיוב יהיה בשיעור של 21%, ואולם יחול רק ככל שהיתרה הצבורה בכלל החסכונות לקצבה באמצעות צבירת כספים של החוסך עולה על מכפלת התקרה המזכה במכפיל ההמרה להון, דהיינו על סכום שמתקרב היום למיליון וחצי ש"ח; כלומר אין חסכונות כאלה, ומי שיש לו חיסכון כזה, יכול להיות שהוא צריך להיות חבר כנסת שחוסך בפנסיה צוברת במשך 30 שנה, אז הוא מגיע לסכום החיסכון הזה. זאת אומרת, זה חל על סכומים של כ-30,000 שקל, אתה מגיע לחיסכון כזה, וחבל שזה לא חל על רוב האזרחים במשק, שלא מרוויחים 30,000 שקל לחודש. הסכמנו לזה. אמרנו: מי שזה, שייתן גם לשלטונות המס, ועד הסכום הזה הוא פטור. לגבי הכספים שהועברו ממרכיב פיצויי הפיטורים נקבעו הוראות מיסוי מיוחדות: המיסוי בשיעור האמור יחול כאשר הכספים מועברים לחשבון החדש שאליו הועברו גם רכיבי התגמולים לפי היחס שהיה בין הרכיבים, ואולם החוסך רשאי, בהסכמת בן-הזוג לשעבר, להודיע לרשות המסים כי במקום החיוב במס בשיעור האמור תחול הוראת הפטור למענק הפרישה שהוא היה נהנה ממנה לפי סעיף 9(7א) לפקודת מס הכנסה. בנוסף, יובאו בחשבון לפטור תשלומים פטורים שהיו בחשבונו של החוסך. במקרה שבן-הזוג לשעבר בחר למשוך את חלקו מפיצויי הפיטורים או להעבירו לחשבון חדש אחר, יחול ניכוי מס במקור לפי שיעורי המס השולי החלים על החוסך. כשאגמור להקריא את 20 ומשהו העמודים האלה, אסביר אותם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה לא מתכוון לומר שההסברים של זהבה גלאון לא מובנים או משהו כזה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מעת שהחוסך החל לקבל קצבה בחיסכון באמצעות צבירת כספים, לא ניתן עוד לבצע חלוקה לחשבונות שונים, ולפיכך הקצבה תחולק בין בני-הזוג בהתאם לשיעור ההעברה. חלוקה זו תתבצע כל עוד החוסך בחיים, ואם הוא נפטר, לא יהיה מעמד לבן-הזוג לשעבר, אלא אם כן היה ביטוח לשאירים שנקבע לפי הנתונים של אותו בן-זוג בעת היציאה לקצבה. בהסדרים של חיסכון באמצעות צבירת זכויות, נדרשת הסכמתו של בן-הזוג לשעבר לפעולות מסוימות, וזאת לרוב רק אם התקופה המשותפת שבה צברו בני-הזוג את הזכויות הייתה של עשר שנים לפחות. בן-הזוג לשעבר יתחיל לקבל את חלקו מתוך הקצבה המגיעה לחוסך, מהמועד שבו החוסך או העובד בפנסיה התקציבית מתחיל להיות זכאי לקצבה הזו, זאת למעט בשני מצבים: א. קצבה במקרה של פרישה מוקדמת, שממומנת בידי המעסיק והיא למעשה תחליף שכר; ב. קצבה שהיא קצבת נכות, שלגביה רק מהמועד שבו הגמלאי היה מגיע לגיל 67 או לגיל אחר שנקבע בפסק-הדין, שבו הייתה זכאות לקבלת קצבה. במקרה שבן-הזוג לשעבר נפטר, יחזור החוסך לקבל את הקצבה במלואה. אם פסק-הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני ניתן בין בני-זוג כאשר החוסך כבר היה גמלאי, והתקופה המשותפת שבה צברו זכויות הייתה של שלוש שנים לפחות, יופחת מהקצבה הכוללת שמחולקת בין בני-הזוג שיעור שקבוע בתוספת, והצדדים יישאו בהפחתה בחלקים שווים. הפחתה זו נועדה לממן את העלות של הוספת בן-הזוג לשעבר כשאיר למקרה של פטירת החוסך, שלגביה אפרט בהמשך. סכום ההפחתה מחושב החל מהמועד המאוחר מבין אלה: המועד שבו החוסך הפך לגמלאי, או מועד הפירוד או מועד אחר שנקבע בפסק-הדין לתחילת זכאותו של בן-הזוג לשעבר לחלק מקצבת החוסך, למשל מועד הגשת התביעה לאיזון משאבים. החידוש העיקרי של הצעת החוק נוגע לזכאות של בן-הזוג לשעבר לקבל חלק מקצבת שאירים בעת פטירתו של החוסך. לפי המצב היום, גם כאשר בן-הזוג לשעבר קיבל את חלקו היחסי מהקצבה, באמצעות תשלום מדי חודש כגמלאי, הרי שמעת פטירתו של הגמלאי לא יהיה לבן-הזוג לשעבר כל מעמד, ולקצבת השאירים היה זכאי בן-זוגו החדש של החוסך – זה קיים בייחוד אצל אנשי צבא קבע שמתגרשים ומתחתנים מחדש, או שיש ידועות בציבור שהן לפתע הופכות להיות השאירים, ולא האישה שלפני, גם לא – זה בא לתקן לגבי התקופות שהם היו ביחד והיא צברה חלק מהזכויות. <קריאה:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אם היה כזה. לפי המוצע בהצעת החוק, בן-הזוג לשעבר ייחשב גם הוא כשאיר של החוסך בעת פטירתו, בכפוף לכך שתקופת הצבירה המשותפת בעת הנישואין שלהם הייתה עשר שנים לפחות. זאת התקופה שמקנה זכויות פנסיוניות. לפני התקופה הזאת אתה מקבל את הכסף כסכום, אם הוא פחות מ-80,000 שקל; פחות מ-80,000 שקל לא מקנה זכויות פנסיוניות בהוראת קצבה, בקצבה חודשית, אלא הולך במענק שפטור אז ממיסוי; עשר שנים לפחות במקרה שמי שנפטר עדיין לא החל לקבל קצבה, או שלוש שנים משותפות לפחות במקרה שהנפטר כבר היה זכאי לקצבת פרישה. בן-הזוג לשעבר יהיה זכאי, כל עוד לא נישא, למכפלת השיעור להעברה בקצבת השאירים בניכוי סכום ההפחתה. אם לנפטר היה גם בן-זוג חדש, בן-הזוג החדש יהיה זכאי רק ליתרת הסכום מקצבת השאירים, אך ללא ניכוי סכום ההפחתה. גובה קצבת השאירים של בן-הזוג החדש ושל בן-הזוג לשעבר לא ישתנה, גם אם בן-הזוג האחר נפטר לאחר זמן. תחולה על פנסיה תקציבית בשירות המדינה ובשירות הקבע בצה"ל – ההסדר שחל כאמור על חיסכון באמצעות צבירת זכויות, חל גם לגבי הסדר הפנסיה התקציבית בשירות המדינה. מאחר שבחוקים אלה יש כיום הכרה במעמדו של פרוד של קבע – דהיינו מי שחל פירוד בינו לבין העובד או החייל בלא שחל הליך פורמלי של פירוק הקשר הזוגי, מתייחסת הצעת החוק בתיקונים העקיפים באותם חוקים גם למעמדו של פרוד של קבע, וכן נקבע מה ייחשב לפרישה של קבע. לפרוד של קבע יהיה מעמד גם אם במקום פסק-דין לחלוקת חיסכון פנסיוני ניתן לטובתו פסק-דין לאיזון משאבים במקרה של פטירתו של העובד או החייל. מעמדו של פרוד של קבע הוא כמעמדו של בן-זוג לשעבר, ואולם הוא זכאי לפנות ישירות בתביעה לקצבת שאירים על בסיס פסק-הדין לאיזון משאבים. לגבי החוקים האמורים בוטלה ההוראה הקיימת לגבי מזונות גרושה, שהיו בעבר הכלי שאפשר מתן גמלאות לבן-הזוג לשעבר. הסכמים או פסקי-דין שניתנו לפני יום התחילה לעניין מזונות גרושה, לא ייפגעו בשל ביטול ההוראה. נקבעה הוראה מתאימה לעניין גילי הפרישה המיוחדים של שוטר, גננת ותיקה וחייל, בנוגע למועד תחילת הזכאות של בן-זוג לשעבר לקצבה במקרים שהפורש מקבל קצבת נכות; ניתנה סמכות לגבות אגרה בעד ביצוע הפעולות הכרוכות ברישום. הצעת החוק תיכנס לתוקף שישה חודשים ממועד הפרסום, ותחול גם על פסקי-דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שיינתנו לפני יום התחילה. אם פסקי-הדין אינם עומדים בכללים הנדרשים לפי הצעת החוק לרישום פסקי-דין, ניתן יהיה להביאם שוב בפני בית-המשפט כדי שיוכל להתייחס לנקודות הטעונות קביעה בפסק-הדין לפי החוק. יחד עם זאת, התחולה לגבי פסקי-דין שקדמו ליום התחילה מסויגת בכל הנוגע להוראות לעניין קצבת השאירים בכמה תנאים, ואלה החשובים שבהם: תנאי חשוב ראשון הוא שהחוסך טרם נפטר. משמעותו היא שבני-זוג לשעבר של מי שנפטר לפני יום התחילה לא יקבלו מעמד של שאירים. תנאי עיקרי שני, שהופיע בהצעת החוק המקורית, דרש שטרם חלף חודש מאז הפך החוסך לגמלאי, או שטרם חלפו שנתיים מיום פסק-הדין. משמעות תנאי זה הייתה הוצאת ציבור גדול של בני-זוג לשעבר של מי שכבר הפכו בעבר לגמלאים וחילקו את נכסיהם לפני יותר משנתיים, מגדר האפשרות להיכלל בהסדר קצבת השאירים לפי הצעת החוק. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ראתה חשיבות גדולה – ופה אני צריך לציין קבוצת נשים פרודות צה"ל, שנלחמות על זה עשרות שנים והגיעו לערכאות וישבו שם וראו כיצד הצעת החוק הזאת מוחקת אותן ולא מכניסה אותן למעגל הזכאיות. בחלקן לא נכנסו, אבל יחד עם זה ניסינו לעשות מהלך שהן יוכלו לקנות את הזכויות האלה. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ראתה חשיבות גדולה במתן האפשרות למי שחפץ בכך להיכלל בהסדר קצבת השאירים, בכפוף לכך שיובטח שהעלות הכרוכה בהוספת שאירים לא תיפול כנטל על החוסך או על שאר העמיתים של הקופות באופן שעלול לפגוע בזכויותיהם. לפיכך, בנוסח שמונח בפניכם מוצע כתנאי חלופי למגבלת המועדים האמורה, לאפשר תחולה של הסדר קצבת השאירים לגמלאי בכפוף לרישום פסק-הדין בתוך שנה מיום התחילה, ולכך שבן-הזוג לשעבר יתחייב לשאת בסכום ההפחתה על מלוא הקצבה – ההפחתה היא כ-2% מזה, ואז הוא יעשה את החשבון הכלכלי שלו ויראה שכנראה כדאי לו לרכוש קצבת שאירים. בכל אופן, הוא יוכל לדעת בצורה מושכלת אם הוא הולך למהלך הזה או לא – החל מהמועד שבו החוסך הפך לגמלאי, ממועד הפירוד או מהמועד שנקבע בפסק-הדין לתחילת הזכאות לקצבה, לפי המועד המאוחר מביניהם. סכומי הפחתה אלה ישולמו בתשלום אחד או ב-12 תשלומים וייווספו על סכום ההפחתה הנגבה מהגמלה בעד המועדים שמתחילת הזכאות לגמלה. בית-משפט יכול לקבוע הסדר אחר לנשיאה בסכום הפחתה נוסף זה, דהיינו לחייב בו גם את החוסך, ובכל מקרה שני בני-הזוג יישאו בסכום זה באותם מקרים שבהם פסק-הדין שניתן לפני יום התחילה קבע כי הקצבה תשולם גם אחרי מותו של החוסך, אף שהדבר לא היה אפשרי מבחינת הדין שחל באותו זמן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. לא הגשתם הסתייגויות בסוף? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בקשות דיבור. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הסתייגויות דיבור. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם ומבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ועכשיו אני רוצה להודות, כדי שאני לא אעלה יותר. אז אני רוצה ומבקש להודות לעורך-הדין אסי מסינג מהלשכה המשפטית במשרד האוצר ולרואה-החשבון הראל שרעבי, שעשו עבודת קודש במקצועיות רבה. שניהם, אגב, הכינו את הצעת החוק הממשלתית וליוו את דיוני הוועדה לאורך כל השלבים. תודה לעורכת-הדין גלי עציון מ"נעמת", שתרמה רבות להשגת ההסכמות לעניין הצעת החוק; עורכת-הדין ג'ני לובובסקי מהפרקליטות הצבאית, שליוותה את הצעת החוק בהקשר של תחולה על משרתי הקבע; לעורכת-הדין דפנה ברנאי ולעורכת-הדין תהל טהר-לב מיחידת נוסח החוק בלשכה המשפטית של הכנסת, שסייעו בניסוח של הצעת החוק. הצעת החוק היא בת בערך 70 עמודים; הצעת חוק מורכבת שבאופן סביר הייתה צריכה להגיע לחוק ההסדרים ואז בתוך שבוע ימים היינו מצביעים עליה והיא הייתה יכולה להיות הצעת חוק של גבינה מחוררת עם ימבה של חורים – – – <מאיר שטרית (התנועה):> – – – 70 עמודים. יש לה רק 20. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חכה, זה, רק התחלנו, מאיר. אם אתה ממהר לאיזה מקום, אז חכה. תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור ולצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אתי, מעיין, ענת ואורי; תודה גדולה מגיעה ליועצות המשפטיות של הוועדה נועה בן-שבת וענת מימון, שעשו עבודת קודש עשרות שעות, חוץ מדיוני הוועדה, לקידום הצעות החוק – מרב, למי עכשיו? <מרב מיכאלי (העבודה):> חיים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> וכמובן, לעוזרים הפרלמנטריים קורל אבירם ואילן מרסיאנו. מקווה שהכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. יש כמה בקשות דיבור. גברתי, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. עד חמש דקות לרשות גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני עומדת כאן על הדוכן בהתרגשות רבה. אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני חייבת לומר שאני עומדת כאן על הבמה בהתרגשות רבה. ואני כבר אי-אלו שנים בכנסת וכבר העברתי כמה חוקים. אני חושבת שזה אחד החוקים החשובים, המקיפים, שהכנסת הזו מעבירה. ראיתם כמה זמן עמד כאן יושב-ראש הוועדה כדי להסביר את החוק, חוק של 70 עמודים. אני רוצה להגיד לכם, החוק הזה לא היה עובר בכנסת לעולם – אני אומרת את זה באחריות רבה – לולא יושב-ראש הוועדה. אל תפריע עכשיו. שב, סגן השר אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> רק אם זה מחמאות לחיים. <זהבה גלאון (מרצ):> כמה פעמים אני נותנת מחמאות לצד הזה? <אילן גילאון (מרצ):> אל תסתיר אותו, אל תסתיר אותו. <זהבה גלאון (מרצ):> והפעם הוא כל כך הרוויח את זה ביושר. באמת, אני אומרת, לולא הידענות, הידענות. אנחנו כולנו במובן הזה עפר לרגליך. אני אומרת את זה בהרבה כבוד, בהרבה הערכה. אני מתכוונת לזה. החוק הזה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> באיזה מקום את שמה אותי במרצ? <אילן גילאון (מרצ):> חיים, היא רוצה לפטור אותך מהליכוד. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לשריין אותי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, הדברים שלי כאן הם קצת נוסטלגיה וקצת תודות. ציין את זה חבר הכנסת כץ, החלו לעבוד על החוק הזה כבר לפני קרוב ל-15 שנה. בזמנו, חברי חבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס – ובהזדמנות זו נשלח איחולי החלמה לנכד שלו, שפצוע קשה ונמצא בטיפול נמרץ – חבר הכנסת ג'ומס החל לעסוק בחוק הזה. אחר כך הוקמה ועדת שוחט שישבה על המדוכה והגישה דוח מפורט, וועדת הכנסת תרגמה אותו לחקיקה. החוק הזה לווה מההתחלה, והיוזמה שלו הייתה – יושבות כאן ביציע האורחים ד"ר תקוה רגר מעמותת "גרנית", ומינה אורגד שהתלוותה במשך השנים; וכמובן, עורכת-הדין גלי עציון, שהייתה גם חברת ועדת שוחט וגם ליוותה את עבודת הוועדה. אני חושבת שבלעדיה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני ועוד חברי כנסת שישבו בוועדה לא היינו יודעות להבין את נבכי החוק, את פתלתולי החקיקה, את הסוגיות שקשורות לפנסיה כל כך מורכבת. אין ספק שהחוק הזה עושה צדק. הוא עושה צדק עם נשים. הוא עושה צדק עם נשים שפתאום מצאו את עצמן בלי יכולת לממש את הזכויות שנצברו להן במהלך החיים המשותפים. ההצעה הזאת במובן הזה היא הצעה מרגשת. כיוון שחבר הכנסת כץ סקר כך כל בפירוט את יוזמת החקיקה הזאת, אני רוצה להעיר רק שתי הערות בעקבות הדברים החשובים, הנכוחים והכל-כך מפורטים, עד שנדע להגיד את כולם. ההערה הראשונה מתייחסת לחידוש הגדול שכוללת הצעת החוק, שלפיו גם כאשר בן-הזוג החוסך נפטר, בת-הזוג שלו לשעבר תוכל להמשיך ולקבל את החלק שלה בחיסכון הפנסיוני שלו. זה אומנם מודגש, ואני חוזרת ומדגישה, זו נקודה ראשונה שהיא נקודת ליבה. זה בניגוד למצב היום, שמותו של החוסך היה מפסיק את הזכאות שלה. זו הערה אחת חשובה מאוד. ההערה השנייה היא שההצעה לא מתעלמת – וגם זה צוין – מהרבה מאוד נשים שקיבלו את פסק-הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני כבר לפני שנים, ועכשיו היא מאפשרת גם לזוגות שקיבלו את פסק-הדין שלהם בעבר להיכלל בחוק. אני חושבת שהצעת החוק הזאת יוצרת חלוקה הוגנת של זכויות הפנסיה, מאפשרת לכל אחד מבני-הזוג לנהל את הזכויות שצבר, הן באופן ישיר על-ידי חיסכון בקרן הפנסיה והן כתוצאה של חיי השיתוף שהם חלק אינטגרלי של התא המשפחתי. גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני, שוב להגיד תודה לד"ר תקוה רגר, אבל כמובן לאנשי הוועדה שלך, חבר הכנסת כץ. אין דברים כאלה. אני חברה בהרבה ועדות, יש מנהלות נהדרות ויועצים נהדרים; העבודה שנעשתה כאן על-ידי כל הצוות שלך – אני אומרת את זה בהתרגשות רבה – וילמה, נועה וענת. ואפילו שלעתים ניסית להאיץ בהן כי רצית לתקתק את זה ולהביא את זה לקראת סיום המושב כדי שההצעה הזאת תעשה צדק, הן הקפידו בקלה כבחמורה, מתוך אחריות. אני אומרת לכן תודה גדולה. ותודה לכל חברי וחברותי שהיו שותפים להצעה. תודה רבה לכולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר על רשות הדיבור; ניצן הורוביץ – איננו; מיכל רוזין – מוותרת; תמר זנדברג – מוותרת; מרב מיכאלי? <מרב מיכאלי (העבודה):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך. <מרב מיכאלי (העבודה):> בסדר גמור. אני אשתדל לא לנצל את כולן. הלילה ארוך, בכל זאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהחלט. <מרב מיכאלי (העבודה):> בהחלט. תודה, אדוני. אני רוצה להכביר ברכות על הצעת החוק החשובה, ואני רוצה להגיד למה היא כל כך חשובה, כי אני מרגישה שאנחנו מתייחסות – וגם חיים קצת – כמובן מאליו לכמה היא חשובה. אבל אני רוצה להגיד למה. אני רוצה להגיד שזה עוד צעד חשוב מאוד בדרך להוציא את עבודת הנשים, ואת הנשים בכלל, מהמקום השקוף שאין לו ערך כלכלי, ואין הכרה בערך הכלכלי ובערך המהותי של מה שנשים ועבודת נשים עושות בעולם הזה. החוק הזה מכיר בזה שהגבר הלך לעבוד והוא זה שצבר את הפנסיה, אבל בכל הזמן הזה היא הייתה בבית, גידלה את הילדות ואת הילדים ועשתה את המקום הזה שאליו הוא יכול לחזור, וממנו הוא יכול לצאת בבוקר לעבוד, ואת כל הבסיס לחיים שלו; שלא נאמר את הבסיס לכלכלה של הציוויליזציה שלנו כמו שאנחנו מכירות ומכירים אותה, משום שאין היום עוד אף אחד שמשלם על עבודות הבית ועל גידול הילדות הילדים. העובדה שזה בא לידי ביטוי היום בחוק הזה, בכך שהוא מחלק את הפנסיה בגירושין בין מי שעבד בשבילה בפועל לבין מי שעבדה בשבילה בבית ואפשרה לו ללכת לעבוד ולצבור את הפנסיה הזאת, היא צעד חשוב מאוד בדרך להכרה בערך הכלכלי של עבודת נשים, בערך של עבודת טיפול ודאגה לבני המשפחה ובנות המשפחה. שתי נקודות חסרות. אחת שוברת לב, שלא הצלחנו – למרות המאמצים האדירים של אנשי הוועדה ושל נשות הוועדה, וגם של חיים כץ, האליל בתחום הזה, ואסי מסינג מהאוצר, שצריך גם אותו לציין לטובה, שעשה פה מאמץ אדיר. ואף שהצלחנו להכניס פנסיה מוקדמת של כל הגופים הגדולים – משטרה, צבא וכו', פנסיה מוקדמת שמוגדרת עדיין כתחליף שכר לא תחולק; השנייה, שוברת הלב, נשים שהגרוש שלהן נפטר והן נשארו בלי קצבת שאירים, דבר שלא הצלחנו לפתור, והוא עדיין פצע פעור וכואב, לא פחות מזה. אני רוצה מאוד מאוד להודות לחיים כץ, לנועה, היועצת המשפטית, לווילמה, לענת; אני רוצה להודות לתקוה רגר ולמינה אורגד, שאגב, הן חברות מפלגת העבודה. כשבאים בטענות ומתלוננים על כך שחברי כנסת וחברות כנסת ממפלגות שבהן יש פריימריז צריכות להיות בקשר עם הבוחרים ועם הבוחרות שלהם, נדמה לי שזו דוגמה מצוינת לכמה הקשר הזה יכול להיות בונה, קונסטרוקטיבי ותורם באופן משמעותי לציבור הכללי; לאילנה הראל, שהיא אישה שלא הכרתי, וברגע שנבחרתי היא כתבה אלי מייל וביקשה ממני לטפל בסוגיה הזאת, וכך נקלעתי לחוויה המהממת הזאת בוועדת העבודה והרווחה, ויש לי העונג להיות שותפה בסוף הדרך הארוכה של החוק הזה לחלוקה של חיסכון פנסיוני. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת יעקב מרגי – בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת החוק לחלוקת החיסכון הפנסיוני מגיעה היום לקו הגמר לאחר שנים רבות של הרהורים ומחשבות. הצעת החוק הזו, כפי שנאמר, באה להסדיר את חלוקת החיסכון הפנסיוני כבר ביום הפירוד והגירושין, כמובן על-פי פסק-דין של בית-המשפט. כמי שליווה את חלק מדיוני הוועדה, לפחות בקדנציה הזו, ואז זכה לנהל – זיכה אותי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת חיים כץ לנהל – דיון אחד בחוק זה, אני רוצה לומר, ובלי להיסחף, שמי שלא ראה מה זה לחוקק את חוק חלוקת החיסכון הפנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, לא ראה מה זה לחוקק חוק רחב ומורכב. הייתה חוויה של חקיקה; "לתפוס ראש" עם הרבה מאוד סעיפים בתחום. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, הפנסיה היא חלק בלתי נפרד מהעתיד, מהחיים, מההוויה התעסוקתית של האדם. ויש בזה הרבה פרטים ותתי-סעיפים שהציבור הרחב – אני לא בא ללעוג, אפילו חלק גדול מהמחוקקים לא בקיאים בהם. נעשו הרבה שינויים. זה כל כך מורכב. זו הייתה חוויה של חקיקה. וזה יום גדול לכנסת. אני בדרך כלל לא עולה לדבר אחרי חוקים, כפי שאתה מכיר אותי, אבל כאן אני לא רוצה להשאיר את הזירה רק לנשים, כי זה חוק צודק. יש פה הרבה צדק. זה צדק שנעשה ביום הפירוד, ולא לאחר שנים צריך להציף עוד הפעם מחדש את הכול. זה חוק צודק, יש בו הרבה מן הצדק. הוא מבטא את השותפות היומיומית בין הבעל והאישה שמייסדים את מערכות הנישואים ביניהם. ושוב, אני רוצה להצטרף באמת לתודה ולהערכה – יותר הערכה; תודה זה החובה שלנו, אבל הערכה – לכל מי שעשה במלאכה. כמובן ליושב-ראש הוועדה שהיה איתן, עקבי ונחוש, ומי שמכיר את סדר-היום של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הוא לא משופע בחלונות ריקים או במשבצות ריקות; למנהלת הוועדה, וילמה, לכל הצוות שלה, ליועצות המשפטיות; לחברי וחברות הוועדה, כפי שמרב מקפידה לומר. שוב, יישר כוח. אני חושב שזה יום חשוב וגדול לכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. עד כאן בקשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה. ודאי שאנחנו גם נביע הערכה גדולה, אף שיש לי בעיה עם צירוף המילים "ועדת העבודה" ו"אליל", אבל אנחנו עדיין בהחלט מברכים אותך ואת כל צוות הוועדה על החקיקה החשובה הזאת. חברי הכנסת, אין הסתייגויות, היו רק בקשות דיבור, לכן אנחנו נצביע על כל החוק, כולל לוח התיקונים. בדקתי, נזרקו מספרים שונים, וזה 71 עמודים לא כולל לוח התיקונים. אבל אנחנו נצביע כולל לוח התיקונים כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–30 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–30 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בקריאה שנייה: בעד – 41, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014 – אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע בקריאה שלישית. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ד–2014, נתקבל. <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא מע"מ אפס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בקריאה שלישית: בעד – 43, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. <הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [מס' כ/557; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 12074; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. אני מדייק, אכן? מדייק. יציג את החוק, בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד צור. בבקשה, אדוני. <דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, שהלך והתחלף, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני המליאה לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, שיזם חבר הכנסת דוד אזולאי. אני גם מבטיח שכנראה החוויה תהיה הרבה פחות מרגשת והרבה יותר קצרה משל יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חברי חיים כץ. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> צריך לשבח את דוד אזולאי. <דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חיים כץ קרא 71 עמודים, אני אקרא עמוד אחד. הצעת החוק הזו באה בעקבות דיונים שנערכו בוועדת המשנה לכבאות של ועדת הפנים והגנת הסביבה, שתפקידה היה לבחון כיצד מיושם חוק הכבאות שנחקק ב-2012. סעיף 4 לחוק הכבאות מעגן את תפקידיה של הרשות הארצית לכיבוי והצלה ומפרט את הסמכויות המוקנות לרשות לשם מילוי תפקידים אלה. במסגרת תיקון זה, מוצע להוסיף לרשימת הסמכויות את הסמכות לקדם הסדרת הוראות הנוגעות לבטיחות אש והצלה. נוסף על כך, לפי הצעת החוק, השר לביטחון פנים, שהוא הממונה על שירותי הכבאות, יוכל להתקין תקנות כלליות בנושא בטיחות אש והצלה לגבי הנכסים, ולא רק תקנות בענייני התקנת אמצעי בטיחות אש והצלה בנכסים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. כאמור, החוק הוא ביוזמתו של חבר הכנסת דוד אזולאי שלא נמצא פה, ואנחנו מודים לו על קידום ההצעה הזאת; ליושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת מירי רגב, גם על מינוי ועדת המשנה וגם על האצת התהליכים; ליועץ המשפטי עידו בן-יצחק שליווה ותיקן את החוק הזה; ולמנהלת הוועדה הגברת לאה קריכלי. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת צור, תודה. כאמור, אין הסתייגויות ולא הוגשו בקשות דיבור. אנחנו נעבור להצבעה. תפוס את מקומך, חבר הכנסת צור. תספיק לרוץ לשם? רבותי, הצבעה. מי בעד? מי נגד? ההצבעה היא בקריאה שנייה, ועוד מעט תהיה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד החוק – 33, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. בבקשה, הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 36, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014> [מס' כ/554; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 11473; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת עדי קול בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה. <עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014. הצעת החוק מבקשת להתמודד עם הפגיעה בפרטיות הנגרמת כתוצאה מהעובדה שמידע רפואי רגיש על בעלי-דין בהליכים משפטיים הופך להיות נגיש לכל המעוניין באמצעות מאגרי המידע המסחריים ורשת האינטרנט. בשל העובדה שבתובענות לפיצויים בשל נזקי גוף נחשף, על-פי רוב, מידע רפואי רגיש שיש בו משום פגיעה חמורה בפרטיותו של בעל-הדין שהמידע נוגע אליו, מוצע לקבוע כי, ככלל, בתובענות אלה אסור יהיה לפרסם את שמו או את מספר זהותו של בעל-הדין, אל אם כן הוא נתן לכך את הסכמתו או שבית-המשפט התיר את הפרסום. מנגד, מוצע לקבוע כי כבכל יתר ההליכים המשפטיים, ובכלל זה תובענות אזרחיות שאינן תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף, הליכים פליליים, עניינים הנדונים בפני בית-משפט לעניינים מינהליים ועתירות המוגשות לבית-המשפט הגבוה לצדק, ככלל, מותר יהיה לפרסם פרטים על בעלי-הדין, אך בעל-הדין, שמידע רפואי עליו נחשף בהליך, יהיה רשאי לבקש מבית-המשפט לאסור פרסום של פרטים מזהים כדי למנוע פגיעה בפרטיותו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דודו רותם; ליועצים המשפטיים עורך-הדין אלעזר שטרן ועורכת-הדין סיגל קוגוט, היועצת המשפטית לוועדת החוקה והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת; וכמובן למנהלת ועדת החוקה האגדית דורית ואג ולצוות הוועדה; לעוזרות המעולות שלי תמר קציר ורעות יהודה וליאיר פז. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת קול. אין הסתייגויות להצעת החוק, אבל יש לנו בקשות דיבור. אני פונה ישר למי שנמצא כאן במליאה מתוך המבקשים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אני מוותר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת חנין מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, הגשת בקשת דיבור. חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני מוותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מוותר. חבר הכנסת אברהם מיכאלי? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מוותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מוותר. חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם אני מוותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מוותר. אם כן, נעבור היישר להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק. רבותי, הצבעה. מי בעד ומי נגד הצעת חוק בתי-המשפט, התשע"ד–2014, בקריאה שנייה? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 33, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 30, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. <הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014> [מס' כ/555; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11768; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ונעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק למניעת הטרדה מינית, התשע"ד–2014, קריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה המשותפת של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בהצעת חוק למניעת הטרדה מינית, בקיצור, חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, בשם הוועדה המשותפת לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ולוועדת העבודה והרווחה, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014. הצעת החוק הזאת מקורה בהצעת חוק פרטית שיזמתי יחד עם חברי וחברות כנסת נוספים, ובשיתוף פעולה עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת הרצוג, אם אפשר, לא בטלפון ולא להפנות את הגב. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה המשותפת):> החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, מרכז את ההוראות הנוגעות במניעת הטרדה מינית. עם זאת, יש הוראות הפזורות – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת גפני, כנ"ל. בבקשה לכבד את הדוברת. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – בחוקים שונים, שתכליתן לספק פתרונות לבעיות הנובעות מהטרדה מינית. עם זאת, ועל אף ההגנה הרחבה שמעניק החוק הישראלי לנפגעי הטרדה מינית, עדיין ברוב המקרים אותם נפגעים נמנעים מלהגיש תלונה או לנהל תהליכים משפטים בשל הפגיעה בזכויות, עקב הקושי לחוות את הטראומה שבהטרדה פעם נוספת, בעת ניהול ההליכים או בזמן בירור התלונה. החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי התנכלות, כלומר פגיעה כלשהי, שמקורה בהטרדה מינית או בתלונה או בתביעה בגין הטרדה מינית, היא עוולה אזרחית שאפשר לתבוע בגינה פיצויים במסגרת הליך אזרחי. במקביל קובע חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, כי התנכלות שנעשית במסגרת יחסי עבודה על רקע הטרדה מינית היא אסורה. עוד קובע חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה כי בתביעה של עובד או דורש עבודה בגין התנכלות יועבר למעסיק הנטל להוכיח כי לא הייתה התנכלות, בתנאי שהעובד הוכיח כי אכן הייתה הטרדה מינית או תלונה או תביעה בגין ההטרדה, וכן כי הייתה התנכלות כלפיו. כלומר, חוק שוויון ההזדמנויות קובע היום הוראה דיונית של היפוך נטל ההוכחה, אם העובד הוכיח ראשית ראיה. הצעת החוק שבנדון, שעליה אני מדברת כעת, מבקשת להעתיק את ההוראה, להעתיק – לעשות אדפטציה להוראת היפוך הנטל האמורה אל תוך החוק למניעת הטרדה מינית, כדי שנפגעים ונפגעות מהטרדות מיניות אשר פונים לחוק למניעת הטרדה מינית כדי לדעת את הזכויות שלהם ידעו על האפשרות הזאת, של ההיפוך, אפשרות שכמו שאמרתי קודם קיימת, ההיפוך של נטל ההוכחה, בלי להזדקק להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. כלומר, העברת הנטל כאמור תתאפשר רק בתוך שלוש שנים מיום שנוצרת עילת ההתנכלות. ההנחה שלנו היא שמקומה הטבעי של הוראת היפוך הנטל לגבי תביעות התנכלות בשל הטרדה מינית הוא גם בחוק למניעת הטרדה מינית. אני מבקשת להדגיש כי התיקון שמוצע פה לא נועד חלילה לפגוע במעסיקים, אלא להפך, לסייע לנפגעי ונפגעות הטרדה מינית או התנכלות בהגשת תלונה בשל עוול שנובע מהפגיעה בהם. אבל התכלית של התיקון הזה היא ליידע את הציבור, את ציבור הנפגעות והנפגעים, על הזכות הזאת, ולרכז את ההוראות הנוגעות במניעת הטרדה מינית באכסניה אחת מרכזית. רבים מהנפגעים אינם מודעים לזכות הזאת, לא מכירים אותה, ועקב הכאב הרב מן הפגיעה, והרצון שלא לחוות אותה בשנית, נפגעות הזכויות שלהם. הצעת החוק הזאת באה כדי לתת מזור לבעיה הזאת. כאשר הצבענו פה במליאה על הצעת החוק, נאמת, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת פייגלין, אחרי, וטענת שההצעה לא ראויה, ובחרת במילים קצת פחות נעימות, ודיברת על כך שהפיכת נטל ההוכחה בתביעה של הטרדה מינית אינה ראויה. אדוני, אני רוצה לחזור וגם ליישר את ההדורים ולהסביר בשנית; ההצעה עוסקת בנטל ההוכחה בתביעה על ההתנכלות בגין הגשת תלונה. ובנוסף, היו קריאות שלא לקדם את הצעת החוק, אדוני, גם שלך, בזמן המבצע הצבאי בעזה. אמרת: זה לא הזמן לעסוק בפרחים ובתקיפות מיניות. אבל, אדוני, חשוב לי להדגיש, מעבר לעובדה שהצעות רבות מקודמות בימים אלה, ואנחנו מקדמים היום פה הרבה הצעות חוק, שדווקא הצעות שנועדו להגן מפני פגיעה ואלימות הן אלה שחשוב להמשיך לקדם אותן, ולא לעצור. גם היום, גם בתקופת המבצע, נשים נפגעות, לא פחות מבימים אחרים, ואף יותר. לראיה, אדוני היושב-ראש, יש עלייה של 20% בפניות למרכזי הסיוע ולמקלטים לנשים מוכות בתקופת המבצע "צוק איתן". הסוגיה הזאת חשובה היום לא פחות מבזמנים אחרים. אני מבקשת להודות לצוות הוועדה שעמל על החקיקה ועל ההסברה ועל ההנגשה המורכבת מאוד של החוק הזה; לדלית אזולאי, לאריאלה אהרון, לאמל ביבאר, ליועצת המשפטית של הוועדה עורכת-הדין ענת מימון, למתמחה המשפטי שלנו תום שניר. אני מבקשת להודות מאוד ליועצת החקיקה שלי על העבודה המאומצת בחוק הזה, עורכת-הדין עמליה שרייר; למיטל ממו ולשיר שרלו, היועצות הפרלמנטריות שלי שנמצאות שתיהן במילואים – אנחנו ממתינות לכן, תחזורנה בשלום, יחד עם כל החיילות והחיילים שלנו. אדוני היושב-ראש, חברי, חברותי חברי הכנסת, להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני קוראת לכן ולכם לתמוך בה בנוסח שאושר על-ידי הוועדה. תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת לביא. אעיר רק שכמובן לא הפחתתי בחומרתן של תקיפות מיניות בשום צורה ואופן, ולא זו הייתה הכוונה בדברי. ובכן, כאמור, אין להצעה הזאת לא הסתייגויות ולא היו בקשות דיבור, ואנחנו נעבור היישר להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014? הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1 – 28 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 28, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ונעבור מייד להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12) בקריאה שלישית? הצבעה מס' 14 בעד החוק – 29 נגד – 1 נמנעים – אין חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 29 בעד, מתנגד אחד. אני קובע כי הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, עברה. <דברי ברכה של היושב-ראש לחברי משלחת פורום אוסטרליה-בריטניה> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לברך את חברי משלחת פורום אוסטרליה-בריטניה, ובראשם את יוזם הפורום, מר אלברט דדון, אשר מלווה את הפורום במשך כל שנות קיומו. (מחיאות כפיים) הפורום המכובד הזה כולל פרלמנטרים, עיתונאים ומשפיעים נוספים מאוסטרליה ומאנגליה, המגיעים מדי שנה למפגשים, דיונים וסיורים בישראל, ובמידה פחותה גם ברשות הפלסטינית. התוכניות של הפורום בעבר היו פלורליסטיות למדי, וכללו מפגשים גם עם הקצוות הפוליטיים האידיאולוגיים. כמו כן התקיימו לסירוגין תוכניות דומות באוסטרליה, שאליהן הוזמנו חברי כנסת, עיתונאים ומשפיעים ישראלים שונים. לפני שנים מספר החליט מר דדון להפוך זאת למפגש טריטוריאלי – אוסטרליה, ישראל ובריטניה. בתוכנית הביקור הנוכחית משתתפים פרלמנטרים מאוסטרליה ומבריטניה, והיא כוללת מפגשים ברמה הפוליטית וכן סיורים באתרים בעלי עניין עכשווי, כמו אתר שיגור של "כיפת ברזל". כמו כן הם יבקרו בטכניון ובתעשיות עילית. חברי הפורום ייפגשו עם יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת ופוליטיקאים וישמעו סקירות ממומחים בתחומים שונים. מה שמייחד את ביקורה של הקבוצה הפעם הוא העובדה שלמרות המצב ואזהרות הנסיעה כמעט שלא היו ביטולים בקרב חברי הקבוצה. דבר זה ראוי לציון, והם ראויים להוקרה על כך. בשמי ובשם חברי הבית הזה אני מבקש להודות לכם על יחסכם החם כלפינו ועל עמדתכם המוסרית, ומקרב לבי אברך אתכם בברכת ברוכים תהיו במשכן הכנסת. Thank you very much . You can sit down. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת גילה גמליאל, נחמן שי ופנינה תמנו-שטה בנושא: שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות באתיופיה שיש להם בני משפחה בישראל; ובהצעת חברי הכנסת תמר זנדברג, דב ליפמן, סתיו שפיר, דב חנין וגילה גמליאל בנושא: תוכנית קידוחי נפט ברמת-הגולן. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014> [מס' כ/554; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11788; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי עליזה לביא. בבקשה. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, בשם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו מקורה בהצעת חוק פרטית שיזמה חברת הכנסת קארין אלהרר עם חברי וחברות כנסת נוספים. מטרתו של החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, היא להגן על נפגעות ונפגעי הטרדה מינית בכלל ועל אוכלוסיות מוחלשות בפרט. סעיף 3(א)(6) לחוק מגדיר מהי הטרדה מינית, ומפרט מערכות המתאפיינות ביחסי מרות ותלות שבהתקיימם ייחשבו הצעות בעלות אופי מיני או התייחסויות המתמקדות במיניותו של האדם להטרדה מינית, וגם אם המוטרדת או המוטרד לא הראו למטריד כי אינם מעוניינים בהצעות או בהתייחסויות אלה; לדוגמה, מערכת יחסים בין עובד למעביד ובין אדם לעובד ציבור במילוי תפקידו או בקשר אליו – תוך שימוש לרעה בסמכותו. כמו כן, סעיף 7 לחוק מטיל חובות על המעביד למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, וכן חובות נוספות כגון החובה למנות אחראי שיברר ויטפל בתלונות, והחובה לקבוע תקנון למניעת הטרדה מינית וליידע את העובדים על ההוראות שלו. יחד עם זאת, במרוצת השנים מאז חוקק החוק החשוב הזה מתגלות עוד ועוד אוכלוסיות וקבוצות שחשופות להטרדה מינית אולם אינן נהנות מן ההגנה שהחוק החשוב הזה מעניק. אחת מן האוכלוסיות הללו היא אוכלוסיית העובדים המשתקמים ואוכלוסיית המועסקים במפעלים מוגנים. מפעל מוגן הוא מסגרת תעסוקתית שיקומית לאנשים עם מוגבלות, שעל-פי רוב מועסקים בה אנשים עם מוגבלות שכלית, נפשית או פיזית. המפעל המוגן נועד להיות מסגרת שיקומית תעסוקתית ולהכין אנשים עם מוגבלות להשתלבות בעולם התעסוקה על-ידי הקניה של מיומנויות. משתקם הוא מי שנקבע על-ידי משרד הכלכלה כי הוא בעל יכולת תעסוקה נמוכה באופן משמעותי לעומת היכולת הרגילה במקום העבודה. פה אני מבקשת להעיר כי יש משתקמים שעובדים במסגרות רגילות, אבל החוק קובע כי בינם לבין המעסיק אין יחסי עובד–מעביד. לפי נוהלי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לא מתקיימת במפעל מוגן מערכת יחסים של עובד–מעביד, ולאור המציאות הזאת, המציאות המשפטית הזאת, ועל סמך הנתונים הסטטיסטיים המצביעים על שיעור גבוה של הטרדות מיניות של אנשים עם מוגבלות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, מצטיירת תמונה של היעדר תחולת החוק למניעת הטרדה מינית, ובעקבות זאת גם חוסר הגנה על האוכלוסיות המוחלשות הללו. אלה אוכלוסיות שמודרות באופן כללי בשל המוגבלות שלהן, ומודרות פעם נוספת עקב ניצול יחסי המרות והתלות והפגיעה המתמשכת בהן, והעובדה שהן מהוות אוכלוסיות לכאורה של טרף קל ושל פערי כוחות בינן לבין הסובבים אותן. ועל כן, במטרה למנוע ככל האפשר מקרים של הטרדה מינית, מבקשת חברת הכנסת קארין אלהרר לחוקק את החוק החשוב הזה כלפי אוכלוסיות אלה, ומבקשת להרחיב את תחולת סעיף 3 ולקבוע כי אין צורך להגיד "לא" להטרדה מינית במקומות עבודה שכאלה על מנת שההתייחסות החוזרת או ההצעה בעלת האופי המיני תיחשב להטרדה מינית. בנוסף, חברת הכנסת אלהרר מציעה להרחיב את תחולת החובות החלות על מעסיק לפי סעיף 7 לחוק גם על המפעיל והבעלים של מפעל מוגן, וכן על מי שמעסיק אדם בעל מוגבלות המוגדר כמשתקם, לפי חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים. ואולם, יש לציין כי הרחבת התחולה של החובות אינה באה לקבוע כי חלים יחסי עובד–מעביד, וכי התיקון לחוק אינו בא לשנות את המצב המשפטי החל כיום לעניין הזה. פגיעותם של העובדים כאמור והגשמת עקרון השוויון מצדיקות להחיל את חובות המעסיקים רק לפי החוק למניעת הטרדה מינית כלפי העובדים המוגדרים משתקמים, וכן כלפי אנשים עם מוגבלויות המועסקים במפעלים המוגנים. לסיכום, חברי חברי הכנסת וחברותי, אדוני היושב-ראש, על מנת להרחיב את תחולת החוק ולספק הגנה לאוכלוסיות הללו, שלרוב הקול שלהם אינו נשמע, אני קוראת לכם ולכן לתמוך בחוק החשוב מאין-כמותו הזה, ושוב, להודות לצוות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי – לדלית אזולאי, מנהלת הוועדה; אריאלה אהרון; אמל ביבאר; לרבקה קנריק, דוברת הוועדה; ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין ענת מימון, ולמתמחה המשפטי תום שניר; ולהודות גם לעוזרות שלי ולעורכת-הדין עמליה שרייר, יועצת החקיקה שלי. להצעת החוק הזו אין הסתייגויות. אני מברכת את חברת הכנסת קארין אלהרר על היוזמה החשובה ועל החוק החשוב הזה, פורץ הדרך, ואני קוראת לכם ולכן לתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת לביא. לא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק. מבין מבקשי רשות הדיבור – אני לא רואה כאן אף לא אחד מהמבקשים. לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–3 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, עברה. <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר להוסיף? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נוסיף. חברת הכנסת קארין אלהרר יוזמת החוק, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה. אני רוצה להודות ולברך את חברי וחברות הכנסת על אישור החוק החשוב הזה, שבפעם הראשונה ייתן הגנה לאותה אוכלוסייה שקופה ופגיעה של אנשים עם מוגבלויות מפני הטרדה מינית במפעלים המוגנים, אותו מקום שאמור להוות עבורם חממה ובית ולהכין אותם לשילוב בחברה ובתעסוקה. בהזדמנות הזו – גם להודות לקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות באוניברסיטה העברית שיזמה וליוותה את הליך החקיקה, לעורכת-הדין דנה ברכפלד ולנעמה פרידמן; כמובן, תודה מקרב לב לחברתי חברת הכנסת עליזה לביא, שבאמת קיבלה את ההצעה בשתי ידיים וקידמה אותה נורא מהר; ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, ולכל צוות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, שוב, על הטיפול המהיר, היעיל, המסור בהצעת החוק; וכמובן, לכל מי שתמך וליווה לכל אורך הדרך. תודה רבה; תבוא עליכם הברכה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לך, חברת הכנסת קארין. <הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים), התשע"ד–2014> [מס' כ/558; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11846; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים לחוק הבא: הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים – מגיעה בהחלט בזמן מאוד חשוב ורלוונטי. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דווקא בימים האלה, כשאנחנו נלחמים על הזכות שלנו לחיות בשקט בארץ הזאת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים), הצעת חוק פרטית שלי. הצעת החוק מבקשת להגן מפני עיקול, שעבוד או העברה של כספים שחיילים בשירות סדיר מקבלים לצורך סיוע כלכלי או משפחתי. לצערי, במדינת ישראל כ-800,000 משפחות – קמים בבוקר לעבודה ולא מגיעים לסף המס. יש חיילים שהולכים לשרת אף-על-פי שיכול להיות שהם היו צריכים לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה. מאחר שסביר להניח שחייל בשירות סדיר אינו יכול, בדרך כלל, לעבוד במקביל לשירותו הצבאי ולפרנס את עצמו ואת משפחתו באותה תקופה, אותם חיילים שזקוקים לסיוע, ושלטונות צה"ל החליטו וקיבלו שהם יקבלו את הסיוע, זאת אומרת יש בסיס לטענתם, לעתים על חשבונם המשפחתי יש עיקול, והכספים שמגיעים לאותם חיילים כדי שיוכלו לפרנס את משפחתם מעוקלים. כשאנחנו מעבירים את הכספים האלה, המטרה שלנו – שאכן הכספים האלה יהיו מוגנים. על כן מוצע לקבוע, בדומה להסדרים שקיימים בחוק הביטוח הלאומי ובחוקים נוספים, הוראת הגנה שלפיה כל התשלומים שמשולמים לחייל בשירות סדיר שזכאי לפי פקודות הצבא לסיוע כלכלי או משפחתי יהיו מוגנים מפני עיקול, שעבוד או העברה. נוסף על כך תינתן לכספים האלה הגנה במשך 30 ימים מיום העברתם לחשבון הבנק או לחשבון בנק הדואר. עם זאת, ועל אף ההגנה, קבענו כי הכספים האלה יהיו ניתנים לעיקול או שעבוד לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לתשלומים לפי פסק-דין של בית-משפט או של בית-דין מוסמך. כן אפשרנו למשכיר דירת מגורים לעקל את הכספים בשל חוב של שכר-דירה של החייל אם הכספים שולמו לצורך מתן סיוע בתשלום שכר-דירה בלבד; אם הם שולמו לתשלום סיוע בשכר-דירה, שיוכלו להגן עליהם. נוסף על כך נתנו לצה"ל את האפשרות לקזז מהתשלומים האמורים כספים שהחייל או בן משפחתו חבים לו. במקביל קבענו בחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד–2014, הגנה דומה גם על תשלומים המשולמים לשם סיוע כלכלי למי שמשרת בשירות לאומי-אזרחי. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. ושוב תודה למנהלת המיתולוגית – את רוצה שנעשה פה חגיגה? חצוצרות? משהו? לא רוצה – וילמה מאור, לצוות המסור של הוועדה – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת כץ. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. תפוס את מקומך, חבר הכנסת כץ. בבקשה, רבותי, הצבעה. מי בעד? מי נגד הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר? הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–4 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <אבישי ברוורמן (העבודה):> משה, שכחתי לשים את האצבע, תוסיף גם האצבע שלי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נוסיף גם את האצבע שלך. בבקשה. אין מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים) עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 18 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם חבר הכנסת ברוורמן הצביע הפעם, והחוק עבר בקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159), התשע"ד–2014> [מס' כ/537; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 8846; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים לחוק הבא, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159), התשע"ד–2014, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת חיים כץ. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> חיים, לא התעייפת? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תשמע, אנחנו בסיום מושב, אנחנו צריכים להביא את כל מה שזרענו ועשינו. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> איך ההשוואה לשנה קודמת? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני חושב שאנחנו עומדים בקצב. אני מאמין שהוועדה הזאת עשתה את עבודתה, ועובדים, עובדים. יש לנו, תשמע, את יעקב מרגי; נכון שהיה קשה להיכנס לנעליים שלך, אבל עושה עבודה יפה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק הביטוח הלאומי – תקשיב, מיכאלי – תיקון מס' 159, של חבר הכנסת אמנון כהן. אתה רואה? יגעת ומצאת. יגעת ומצאת. הצעת חוק זו מבקשת לערוך שינוי יסודי בדרך שנוקט המוסד לביטוח לאומי בגביית חובות. חובת תשלום דמי הביטוח הלאומי היא רחבה, וחלה על מרבית האוכלוסייה מגיל 18 ואילך, למעט פטורים במצבים מסוימים. תשלום דמי הביטוח הלאומי הוא תנאי לזכאויות שונות, לרבות צבירת תקופות אכשרה, ולפיכך אי-תשלום דמי הביטוח הלאומי עלול לגרום לפגיעה בזכויות לגמלה. אף שמדובר בחובה שחלה על מרבית הציבור, לא תמיד יש מודעות לה. צעירים רבים בתום לימודיהם, שאינם שכירים או עצמאים, או לומדים, לא תמיד מודעים לחובה החלה עליהם. בייחוד כאלה – מיכאלי, אתה יודע, חיילים שנוסעים אחרי שירות צבאי לחו"ל ולא משלמים ביטוח לאומי, הם מאבדים זכויות, והם לא מודעים לזה, ואז הביטוח הלאומי בא אליהם ואומר להם: תשמעו, אתם צריכים לשלם לנו הרבה כסף, והכסף הזה – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אחרי עשר שנים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, אחרי עשר שנים. אז זה לא בסדר. אני לא חושב שהביטוח הלאומי יכול לבוא אחרי עשר שנים ולהגיד: תשמעו, שכחנו. ואז הוא מבקש גם הצמדות וריבית. וזה לא ריבית של המשק. אני מקווה שהיום יורידו את הריבית; בנק ישראל יוריד את הריבית, כדי שהדולר יעלה קצת והתעשיינים יוכלו לחיות קצת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> היא ירדה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> היא עלתה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ירדה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אה, היא הורידה את הריבית ב-0.25? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ב-0.15. <אראל מרגלית (העבודה):> זה בסדר, בנק ישראל קנה עכשיו ב-30 מיליארד, והפסיד את התחתונים – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תשמע, אתה כתעשיין, אתה כאיש פרויקטים, ברור לך מה שקורה עם שער הדולר. <אראל מרגלית (העבודה):> מזעזע. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מזעזע. מה לעשות. אז יש לנו כל המכלול שאנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נוגעים בזה. אבל בביטוח הלאומי אנחנו לא רוצים את החובות, ולא תמיד אנחנו מודעים לחובה שחלה עליהם. עד אשר המוסד לביטוח לאומי מפעיל כלפיהם את האכיפה הנתונה לו בכלים המינהליים, דהיינו אכיפה באמצעות פקודת המסים (גבייה) או אכיפה על דרך הקיזוז מגמלה המגיעה למבוטח מכוח הביטוח הלאומי. זאת אומרת, אם אתה מקבל קצבת נכות, והתברר שהיית חייב לפני 22 שנה, אומרים לך: רק רגע, מה פתאום מגיע לך? אתה לא שילמת, מגיע לנו, אנחנו ניקח לך. את הסדר הזה – צריך היה לעשות לזה סוף. ולכן הצעת החוק המונחת בפניכם מבהירה כי המוסד לביטוח לאומי חייב להודיע למבוטח על קיומו של חוב, וחייב לנקוט הליכים פעילים לגבייתו, והכול בתוך פרקי זמן מוגדרים, ואינו יכול להמתין להזדמנות לקיזוז כאשר המבוטח יהיה זכאי לגמלה. לפי הצעת החוק, על המוסד לביטוח לאומי לשלוח דרישה לתשלום חוב, שהיא שלב מקדים לנקיטת הליכי גבייה מינהליים, בתוך שבע שנים, לכל המאוחר, מהמועד שבו נוצר החוב. אם לא נשלחה דרישת תשלום בתוך שבע שנים כאמור, לא יהיה אפשר לגבות את החוב. נוסף על כך, גם אם נשלחה דרישה לתשלום חוב בתקופה האמורה, הרי אם לא ננקטו הליכי גבייה מינהליים בתוך שבע שנים ממועד משלוח הדרישה, או לא ננקט קיזוז בתקופה זו, גם אז לא יהיה אפשר לגבות את החוב. אדגיש כי משמעות אי-גביית החוב מרחיקה לכת: המוסד לא יוכל להביא בחשבון את אי-תשלום החוב לעניינים כגון עצם הזכאות לגמלה או לעניין חישוב תקופת אכשרה נדרשת. במקרים שבהם קיימת חובת רישום במוסד לביטוח לאומי, או חובת דיווח למוסד, וחובות אלה לא קוימו במועד, דבר שמנע מהמוסד לביטוח לאומי לדעת על קיומו של החוב, תימנה תקופת שבע השנים למשלוח דרישת התשלום רק מהמועד שבו מולאה החובה, או במועד שבו נודע למוסד לביטוח לאומי, כמפורט בהצעת החוק. תחילתה של הצעת החוק ביום 1 בינואר 2015, ובתקופה שעד אותו מועד יוכל המוסד לפעול, בין השאר, למשלוח דרישות תשלום ונקיטת אמצעי גבייה גם לגבי חובות שבאותו מועד טרם חלפו שבע שנים ממועד היווצרותם. לגבי חובות ישנים יותר נעשתה הבחנה בין שתי תקופות. לגבי חובות שמועד היווצרותם קדם לינואר 1999 החליט המוסד על מחיקה, ולפיכך הצעת החוק קובעת כי ככל שלא נגבו עד מועד פרסומו של החוק לא יהיה אפשר לגבותם. לגבי החובות שנוצרו מינואר 1999 ועד 31 בינואר 2007 – מדובר בסכומים שהיקפם הכולל מוערך ב-2 מיליארד שקלים – יוכל המוסד לשלוח דרישת תשלום וכן לפעול לגבייתם באמצעות פקודת המסים (גבייה) או באמצעות קיזוז מול גמלה המגיעה לחייב, ובלבד שהמוסד יפעל לגבות את החובות כאמור לא יאוחר מ-30 ביוני 2016. מ-1 ביולי 2016 לא יהיה המוסד לביטוח לאומי רשאי לפתוח בהליכי גבייה לגבי חובות אלה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני משאיר לך הכול. ושוב – תודה, למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בוא נסכם שהברכה הזאת כוללת גם את הצעות החוק הבאות שלך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> למה לא? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> שמע, אנשים שעמלים וטורחים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בסדר גמור. פעם, פעמיים. וילמה מאור – הידד. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – צריך לדעת – הכרת הטוב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אין ספק, אבל – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ייקח עוד דקה, ואנשים יקבלו את מה שמגיע להם, ומגיע להם בזכות, בזכות עבודה קשה, בזכות מסירות, בזכות נתינה. אז תודה רבה לך, מנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות המסור – אתי, מעיין, ענת ואורי; תודה ליועצת המשפטית של הוועדה, והפעם זאת לא ענת מימון, אלא נועה בן-שבת, וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים, והפעם אלה אילן מרסיאנו וקורל אבירם. נקווה שהכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת כץ. כאמור, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור. נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159). מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–2 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. נעבור מייד להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 32, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159) עברה בקריאה שלישית. חבר הכנסת אמנון כהן, יוזם החוק, יברך מעל הבימה. <אמנון כהן (ש"ס):> עובדים קשה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בהחלט. מגיע לך. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, החוק הזה עבר דין רציפות, הוא הוגש בכנסת הקודמת, כך שעבדנו עליו קשה, ובאמת, שינינו תפיסה, כי במוסד לביטוח לאומי היה קשה לשנות פאזה. פה אני רוצה להגיד יישר כוח למנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופסור שלמה מור-יוסף; לשר הרווחה, ידידי מאיר כהן, שבוועדת שרים עשה השתדלות, וכמובן ליושב-ראש הוועדה, ידידי חיים כץ – ברוח החיה שלך ובדחיפה שלך, ובשינויים נוספים שעשית תוך כדי בוועדה, בניסיון הרב שיש לך. אני מאוד מודה לך. ללא הנחישות שלך קשה היה לעבור. וכמובן, ליועצת המשפטית של הוועדה נועה בן-שבת, ולמנהלת המיתולוגית – אמרנו – יישר כוח, יישר כוח, וילמה מאור, וכמובן, כל אלה שבאו ותמכו. אני חושב שיש פה בשורה לעם ישראל, שלא יהיה מצב שהמוסד לביטוח לאומי יבוא אחרי 20 שנה ו-30 שנה שנה ויגיד: יש לך חוב פלוס ריבית והצמדה. מדובר על חיילים, מדובר על אנשים שבתפר – שלושה-ארבעה חודשים אחרי סיום התיכון הם הלכו לעבוד כמה חודשים, ואחר כך התגייסו ושכחו שלא שילמו למוסד לביטוח לאומי 120 שקל. אחרי 15, 20 שנה זה תופח, ולפעמים כשבן-אדם בא לקבל שירות אחר מהמוסד לביטוח לאומי נזכרים, ואומרים לו: חכה חכה, יש לך חוב מלפני 20 שנה, אז קודם כול תשלם לנו. אני חושב שעשינו פה סדר וצדק חברתי. תודה רבה לכולם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חבר הכנסת כהן. חוק חשוב, ללא ספק. <הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [מס' כ/562; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 12256; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, קריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת מטעם ועדת הכנסת את הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. מדובר בהצעה קצרה בנוסח זהה לזה שאושר בקריאה הראשונה, לכן אחזור על הדברים שהצגתי בקריאה הראשונה. ההצעה הוכנה בעקבות פנייתו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אשר נתקל בהוראה יוצאת דופן שנקבעה בחוק השב"כ לגבי זהות יושב-ראש הוועדה בכנסת העוסקת בענייני השב"כ. סעיף 6(א) לחוק השב"כ קובע כי "ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת תשמש כוועדת הכנסת לענייני השירות לעניין חוק זה; יושב-ראש הוועדה יהיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת". הוראה זאת היא חריגה, שכן הרכבי ועדות המשנה של ועדות הכנסת ויושבי-הראש שלהן נבחרים על-ידי מליאת הוועדה ולא מוסדרים בחקיקה ראשית. לכן מוצע לתקן את הסעיף כך שיושב-ראש ועדת הכנסת לענייני השב"כ, שהיא ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, לא יהיה בהכרח יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אלא אחד מחברי הוועדה שתבחר ועדת החוץ והביטחון, כפי שנעשה ביחס לוועדות משנה כדרך כלל, ובהתאם להוראות תקנון הכנסת. התיקון הזה יאפשר לוועדת החוץ והביטחון גמישות בניהול פעילותה. הוא, אגב, עלול ויכול למנוע מצבים שכבר נקלענו אליהם, שבהם בהיעדר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון נמצאת ועדת המשנה למודיעין שעוסקת בפיקוח על השב"כ במצב שבו היא יכולה לפקח על גופים אחרים, כמו המוסד, כמו אמ"ן, אבל איננה יכולה לעסוק בנושא השב"כ, בגלל הסוגיה הזאת. כך נמצא את הוועדה כולה במצב של חוסר באפשרויות פיקוח. ההצעה אושרה בוועדת הכנסת פה-אחד ללא הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה גם בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת לוין. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2). מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיף 1 – 26 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 26, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2) עברה בקריאה שנייה. נעבור מייד להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – 1 חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 26, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון מס' 2) עברה בקריאה שלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום בנושא: מצב הקהילות היהודיות בעקבות גל האנטישמיות בעולם, של חברי הכנסת יואב בן צור, יעקב ליצמן וגילה גמליאל. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. <הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014> [מס' כ/551; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 11442; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 5), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת חיים כץ. לא מסתבך אתך יותר, תברך את מי שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמע, אם אמרת לי לברך או לא לברך, אז אני חייב לציין את וילמה מאור, מנהלת הוועדה, ואני אגיד לך למה אני מציין – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שרי הממשלה מתבקשים לשבת. סילבן, חבר הכנסת שלום, השר שלום, בבקשה לשבת. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואני אגיד לך גם למה אני מציין אותה, כי פעם נוספת – גם בכנסת שעברה, בכל מושב הכנסת, גם במושב הראשון וגם במושב השני, היא ניהלה את הצוות שמסיים גם את המושב הזה כשהוועדה היא שיאנית החקיקה, הוועדה המחוקקת ביותר בכנסת ישראל, מה שהיה גם במושב שעבר, גם בכל הכנסת שעברה, וגם במושב הזה. אז אחרי החוק הזה היא ראויה לברכות. מה אני אגיד לך, הצוות הזה ראוי לברכות, מגיע להם. <דב חנין (חד"ש):> חיים, מילא המספרים, אבל החוקים – הם גם טובים. זה לא רק הכמות, זה גם איכות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> שמע, יש פה הרבה לב והרבה נשמה. כשאתה מסתכל – אמנון כהן, שהלך – החוק הזה התגלגל כמה שנים, והחוק לחלוקת רכוש בין בני-זוג – 15 שנה. ראית גם את ההתרגשות ואת מה שקרה פה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק שכר שווה לעובד ולעובדת (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, שהגישה חברת הכנסת עליזה לביא עם קבוצת חברי כנסת נוספים: רינה פרנקל, דוד צור – דוד, אני ראיתי אותך בכל הדיונים על הצעת החוק, ואללה, לא החסרת ישיבה אחת; תמר זנדברג – איננה; מיכל רוזין – איננה; קבוצת מרצ, קבוצת מרצ. מה אני אגיד לך, החתמת הרבה חברי כנסת. אפילו את פואד החתמת. <יעקב מרגי (ש"ס):> מי שלא חתום – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה רוצה שאני אתחיל להקריא את שמו של מי שלא חתום? <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, לא, אלה שהיו פה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אה, כן, מי שלא היה חתום היה בא לדיונים. מרב מיכאלי – גם איננה. טוב. שולי, את נמצאת – חברת הכנסת וחברת הוועדה שמשקיעה מזמנה וממרצה לעילא ולעילא. התברכנו בך. התברכנו בך. תאמיני לי, התברכנו בך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חברת הכנסת שולי מועלם, התברכנו בך. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו–1996, קובע כי עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה זכאים לשכר שווה בגין אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות-ערך. לבית-הדין לעבודה נתונה סמכות ייחודית לדון בתובענות לפי חוק זה, והוא רשאי לפסוק – ואני מקווה שלא נגיע לבתי-דין, אני מקווה שהנשים יתוגמלו לפי תרומתן ויקבלו תגמול שווה עבור עבודה שווה – שכר שווה. ואיך אמרתי לך בעבודה: גם טניסאיות, שישחקו שלושה סטים ולא שניים, כי הן מקבלות שכר שווה בעבודה שווה, והן צריכות לבקש לתת את אותה תמורה על הכסף שהם מקבלים, וזה חשוב. זה חשוב. שוויון זכויות. שלא נגיע לבתי-הדין לעבודה, שלא יהיה צורך. שלום, אדוני. אתה רואה, הלכת כשהייתי פה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא יכולתי להשאיר אותך כאן בלעדי להרבה זמן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אז אתה יודע, ציינו שאנחנו, ועדת העבודה והרווחה, היא שיאנית החקיקה גם במושב הזה, להפתעתך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה עוד חדש? מה עוד חדש בבניין? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואולם, אין די בהחלטה על השלמת פערי השכר. פערים בשכר בין עובדת לעובד בעד עבודה שווה, בהיעדר נסיבות המצדיקות פערים אלה, עלולים לגרום גם לתחושת השפלה ופגיעה בערך העצמי של העובדת או העובד, וכן לפגיעה בכבוד ובמעמד המקצועי של אותה עובדת או העובד – זה שניהם; אני מבין שמי שמופלה – את רוצה שכר שווה לעבודה שווה. בפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אורית גורן נפסקו פיצויים על נזק לא ממוני מכוח עילת האפליה שבחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, שצורפה להוכחת פערי השכר לפי חוק שכר שווה לעובד ולעובדת. לפיכך מוצע לקבוע בסעיף 1 להצעת החוק המונחת בפניכם אפשרות לפסוק פיצויים על נזק לא ממוני, ישירות מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, מבלי להזדקק להפניה אל דברי חקיקה אחרים שהעילות שבהם דורשות הוכחת גורמים אחרים בדרכי הוכחה שונות; שההנחה היא שהפיצוי על נזק לא ממוני ייפסק רק כשהוכח נזק כאמור, וכי לא ייפסקו פיצויים בשל נזק לא ממוני כאמור מכוח חוקים שונים בשל אירוע אחד ונזק אחד. בעניין אחר מטפל סעיף 2 להצעת החוק: מוצע בו לקבוע, באמצעות תיקון עקיף לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, איסור, שהשלכותיו פליליות, על התנכלויות לעובדת או לעובד בשל פועלם במסגרת תלונה או תביעה לעמידה על זכויותיהם, או סיוע לזולתם בעמידה על הזכויות לפי חוק שכר שווה לעובד ולעובדת. איסור זה אינו חל במקום שבו מדובר בתלונה או בתביעת שווא. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם ומבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ושוב, תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות המסור של הוועדה, אתי, מעיין, ענת ואורי; תודה ליועצת המשפטית של הוועדה, הפעם נועה בן-שבת; וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים, קורל אבירם ואילן מרסיאנו. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ ולכל יוזמי החוק. הוגשו בקשות דיבור, אך אף אחד מחברי הכנסת שביקשו לדבר לא נמצא כאן באולם. לכן נעבור להצבעה. הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–2 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 29, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 32, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר, כנדרש, בשלוש קריאות. אני מזמין את חברת הכנסת עליזה לביא, יוזמת החוק, להודות לכל אלה שעסקו במלאכה. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אז תודה רבה באמת לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, ולצוות הנפלא של הוועדה שלך. כן, עד היום באמת, עובדת שתבעה מעסיק בגין פערי שכר על רקע מגדרי הייתה זכאית לפיצוי בגובה ההפרשים בלבד, מה שכולנו יודעים שהפך את התביעה המשפטית ללא כדאית מבחינה כלכלית. וזו באמת אחת הסיבות לכך שהיו תביעות מעטות למרות הפערים העצומים בחברה בישראל בשנת 2014. ובכן, הצעת החוק הזו מבקשת להרתיע את המעסיקים מפני אפליה בגלל הפיצויים הגבוהים יותר שבתי-משפט מעתה יוכלו לפסוק, כמו גם לעודד להגיש תביעות כנגד מי שפוגע. כן, אפליה בשכר היא הרבה יותר מנזק כלכלי. היא נזק נפשי, פגיעה ביכולת הקידום, בתפיסה העצמית. היא משקפת זלזול ביכולות. אפליה בשכר מונעת קידום הכשרה מקצועית בארגון. שוט השכר מקבע נשים בתחתית ההייררכיה של הארגון ושל החברה. וכן, על כל זה צריך לפצות. אני מבקשת שוב להודות לך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ולצוות הנפלא שלך: לווילמה מאור, מנהלת הוועדה; לאתי שבתאי; לענת כהן; למעיין בן-עמי, וליועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה שליוותה את החוק בתהליך הארוך של חקיקתו ובשיתוף פעולה וקשב רב, נועה בן-שבת. אני מבקשת גם להודות לצוות הנפלא שלי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה ושוויון מגדרי ויוזמת החוק. <ישיבה מיוחדת לציון יום זאב ז'בוטינסקי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לציון יום הפטירה של זאב ז'בוטינסקי. שרים וחברי כנסת; ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג; ד"ר קרני רובין, נכדתו של זאב ז'בוטינסקי, ושאר בני המשפחה; מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר; כל מוזמני המכון; מוזמני בית אורי צבי גרינברג; יושב-ראש עמותת לח"י מר יאיר שטרן; יושב-ראש מרכז מורשת בגין הרצל מקוב; כל מוזמני המרכז; חברי המועצה להנצחת אישים במשרד ראש הממשלה; חניכי תנועות הנוער בית"ר בהווה ובעבר; קהל נכבד, אנו מציינים היום בישיבת מליאה מיוחדת את יום פטירתו של ז'בוטינסקי בהתאם לחוק זאב ז'בוטינסקי כפי שחוקקה אותו הכנסת בשנת 2005, חוק שמטרותיו "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני". אין זה סוד שבמשך שנים רבות היו ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית סדין אדום בקרב חלקים גדולים בתנועה הציונית. רבים לא הצליחו להבין איך ליברליזם כה נחרץ ולאומיות כה נחושה יכולים לחיות בתוך נפש אחת. הממסד הציוני ראה בלהיטותו להקמת צבא עברי רעיון מסוכן המקדים את זמנו. אחרים אך לעגו לו, לעגו לדרמטיות שלו וזיהו במסדרים ובטקסים שעליהם הקפיד הערצה לא מוסווית לפאשיזם. ואכן, ז'בוטינסקי היה דמות מורכבת: סופר, משורר, נואם בחסד, מנהיג תנועה לאומית ומפקד צבאי; אדם שהחשיב והעריך, דווקא בשל רקעו הספרותי, את יכולת השכנוע של המילה הכתובה ואת השפעתה של הרטוריקה המדויקת. מכובדי, בדרך כלל ביום לציון זכרו של ז'בוטינסקי אני מרבה לדבר על הפיליטונים שלו, אך הפעם אני רוצה לדבר על מאמר אחר שכתב זאב ז'בוטינסקי; וזה משתקף אפילו בשם המאמר – בלי דרמטיות. המאמר נכתב במקורו באנגלית, והוא בוחן את השאלה הערבית. כותרתו, כמה מפתיע, היא: "השאלה הערבית – בלי דרמטיות". לאורך כל המאמר פורס ז'בוטינסקי, ללא פתוס, בצורה עניינית, את עמדתו ביחס לערביי ארץ-ישראל. ומדובר בעמדה ברורה: ערביי ישראל, לכשיחיו במדינת ישראל, יהיו אזרחים שווי זכויות ואף שווי חובות. הם יוכלו לבחור ולהיבחר, הם יזכו לשוויון אזרחי, מעמד מיוחד ללשון הערבית, אוטונומיה תרבותית וגישה חופשית למקומות הקדושים. אין ספק שחלק מרעיונותיו של ז'בוטינסקי אינם ישימים בדיוק היום. אבל מבחינה עקרונית הזמן רק היטיב עם ז'בוטינסקי ועם מורשתו והגותו. חילופי העתים ושינויי הנסיבות שהתחוללו בארץ ובעולם במרוצת המאה החולפת לא הקהו את משנתו השומרת על הרלוונטיות שלה גם בחלוף הזמן. אין סתירה בין עמדות מדיניות נציות לבין האמונה בחובתנו לתת שוויון זכויות מלא לכל אזרחית ואזרח. ז'בוטינסקי ידע להחזיק ביד אחת בקיר הברזל וביד שנייה במגנה-כרטה. מאמרו על השאלה הערבית מטיף לנורמליות במערך של יחסים מורכבים. זכויות אדם לא באו אצלו על חשבון זכויות הלאום של העם היהודי. העם היהודי חייב להגן על מטרותיו הלאומיות, והוא יכול לעשות זאת ללא פגיעה ביכולתם של בני לאומים אחרים לחיות כאן בשלום ובשלווה. ז'בוטינסקי היה יכול לאמץ עמדות נציות רק מפני שהוא הכיר את עצמו כדמוקרט בכל מאודו. הוא ידע שבמדינה שהוא יקים, כל אדם יהיה זכאי לכל החירויות. אין זה מקרה שבמשך שנים רבות תנועת החרות, ובגין בראשה, נאבקו פעם אחר פעם לביטולו של השלטון הצבאי מעל אזרחי ישראל הערבים. כמו ז'בוטינסקי, גם בגין האמין במדיניות קיר הברזל – קשיחות כלפי חוץ, לצד רכות כלפי פנים. השבועות האחרונים, מכובדי, והמערכה הקשה בדרום מעמידים אותנו בפני מבחן קשה כלפי פנים. היחסים בין אזרחי ישראל היהודים לאלו הערבים נמצאים במסלול של התנגשות. ערבים תוקפים יהודים ויהודים תוקפים ערבים. הארץ סוערת מהפגנות זועמות, שחלקן קשורות לנעשה בחזית הדרום וחלקן מבטאות תסכול פנימי עמוק. אני פונה מכאן לחברי הכנסת היהודים והערבים – שנעדרים היום עקב החג: בנינו כאן חיים יחד. הם לא מושלמים, אבל יש לנו הרבה מה להפסיד. ניתן לעשות הרבה כדי לשפר אותם ולשפר את מערכת היחסים בינינו. אסור לנו לתת יד לשוליים קיצוניים, משמאל ומימין, שיקבעו את הטון ויכתיבו לנו את אופן הפעולה. בימים האלה "שקט הוא רפש", כדברי ז'בוטינסקי. אסור לשתוק, אסור לתת למיעוט הצעקני להשתלט על השיח. חייבים להביע את קולנו, את האמונה ביכולתנו לחיות חיים משותפים בלי דרמטיות ובאופן ענייני. מי ייתן ובימים אלו נלמד מז'בוטינסקי שאפשר גם אחרת. יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אני מתכבד – לא, לא. לא מוחאים כפיים, חברי. בכנסת לא מוחאים כפיים, אבל אנחנו תכף נשמע דברים מפי שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת, שתדבר בשם הממשלה בדיון הזה. אחריה יעלה יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני יושב-ראש הכנסת, שרי הממשלה, חברי הכנסת, ד"ר קרני רובין, מכובדי; פרופסור משה ארנס, לשעבר שר בממשלות ישראל, שר ביטחון, חבר הכנסת, והיום יושב-ראש המועצה למורשת זאב ז'בוטינסקי במשרד ראש הממשלה; חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי; מנהל מרכז מורשת מנחם בגין, הרצל מקוב; ואם אני לא רואה כאן עוד מי שנמצאים, כי אני לא רואה טוב מרחוק, אז אני מתנצלת, אבל – כל המכובדים והוותיקים שנאספו ובאו לכאן היום. 74 שנים חלפו מאז הסתלקותו בטרם עת של זאב ז'בוטינסקי, זיכרונו לברכה, אבל נדמה כי שיני הזמן לא נגסו במשנתו. הגותו לא איבדה מהחיוניות והרלוונטיות שלה. דווקא בימים האלה שבהם מתלהטת אש הקרב והתותחים רועמים, נחשפות במלוא משמעותן המחודשת שאלות יסוד המלוות אותנו מתחילת דרכו של המפעל הציוני. מהו שורש המאבק בינינו לבין אויבינו? כיצד נהדוף את הסכנות הניצבות בפנינו? ואילו גורמים מבטיחים את כושר העמידה שלנו כחברה הפועלת במסירות נפש כדי להבטיח את קיומה? דור-דור ואתגריו, דור-דור ומציאות חייו. לא פחות חשוב – דור לדור יביע אומר. משום שגם כיום, כשביתנו הלאומי עומד על תלו, אנו נדרשים להביט לאחור, במיוחד בימי סער ופרץ, אל צור מחצבתנו, אל אותם מאורות ציוניים דוגמת ז'בוטינסקי, שאישיותם הייחודית ורוחם הגדולה מאירות את דרכנו בהווה. לפני שלושה שבועות יצא צבא הגנה לישראל למבצע "צוק איתן". לא אנחנו פתחנו במערכה; התקפות חוזרות ונשנות מצד ארגוני הטרור ברצועת-עזה על ערינו, יישובינו, אזרחינו, חייבו אותנו לנקוט פעולה נחרצת להשבת השקט והביטחון. צה"ל מכה ב"חמאס" וב"ג'יהאד האסלאמי" בעוצמה רבה ומשיג את היעדים שהציבה לו הממשלה: השבת השקט, פגיעה קשה בתשתיות הטרור, איתור מנהרות המוות המובילות לשטח ישראל והריסתן וחיזוק כוח ההרתעה כנגד מבקשי רעתנו. לוחמינו ממלאים בנחישות, עוז רוח והקרבה את משימותיהם. לצערנו, כן, גם הפעם, אנחנו משלמים מחיר דמים יקר תמורת הזכות לחיי חירות ועצמאות במולדתנו. לבנו עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן. כולנו דואבים על גדיעת חייהם של הבנים ומצדיעים לגבורתם של הנופלים ההולכים ראשונה. אילו הייתה מתממשת תוכניתם של מחבלי עזה לחדור לשטחנו באמצעות מנהרות התופת ולחולל טבח המוני, היינו נאלצים חלילה להתמודד עם אסון כבד בסדר גודל שלא הכרנו. על כן נזכור תמיד כי בזכות קורבנם של חיילינו, עומדים רווח והצלה לתושבי ישראל. לפצועים נאחל החלמה ובריאות טובה. העם כולו מאוחד ומלוכד, נושא תפילה שיבוא מזור לפצעיכם. חברי הכנסת, אני מבקשת להזכיר היום שני יובלות עגולים הקשורים בפועלו ובדמותו של ז'בוטינסקי. 100 שנים, יובל כפול, חלפו מפרוץ מלחמת העולם הראשונה, שהניעה את ז'בוטינסקי לחולל את הצבאיות היהודית בדמות הגדודים העבריים. אם יש את נפשכם לדעת את המעיין שממנו שואבים לוחמי צה"ל את עוז רוחם, לכו אל ספרו "מגילת הגדוד" וקראו על היוזמה לייסד צבא עברי, יש מאין, שיבטא את עקרון ההתנגדות לכניעה ולשעבוד. היובל השני קשור במבצע העלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי מהנכר ארצה, 24 שנים אחרי שנפטר בחטף בארצות-הברית. "ז'בוטינסקי שב למולדת" הייתה כותרת המבצע לפני 50 שנה, שבסיומו הוא הובא למנוחת עולמים באדמת ירושלים. חברי הכנסת, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בקיץ 1914, כבר נזקפה לזכותו של ז'בוטינסקי היוזמה לארגן יחידות של הגנה עצמית בקרב יהודי רוסיה. הרדיפה האנטישמית של יהודי האימפריה הרוסית, ובמיוחד פרעות קישינב ב-1903, שסימלו את עומק הדיכוי וההשפלה של עמנו בגולה, השפיעו עליו עמוקות. ז'בוטינסקי שאף למצוא תרופה לחוסר האונים ולחולשת היהודים. בארגון ההגנה העצמית בערי תחום המושב הוא ראה ביטוי לגאווה לאומית ולכבוד עצמי. כן, ז'בוטינסקי, למרות האשמות שווא שהופנו אליו לאורך השנים, לא שש אלי קרב ולא היה "מיליטריסט". לפני ה"סייפא", הוא היה איש "ספרא" מובהק; ברוך כישרונות, הוגה וחושב, סופר ומשורר, הומניסט שנכבש על-ידי תורתו הציונית של הרצל, ואותה חיפש להגשים. אבל כאדם מפוכח, כמדינאי מרחיק ראות, ז'בוטינסקי ניתח את המציאות הבין-לאומית בהיגיון חד. זמן קצר לאחר שפרצה מלחמת העולם הוא הבין שהאימפריה העות'מאנית עומדת להתפורר. מסקנתו החותכת הייתה שהעם היהודי נדרש לפעולה מיידית. ז'בוטינסקי זנח את העמדה הנייטרלית שבה דבק הממסד הציוני עם פרוץ הקרבות, והצעתו הייתה פשוטה: להקים כוח צבאי גלוי של מתנדבים יהודים, שיילחם במסגרת צבאות בריטניה וצרפת ויסייע בכיבוש ארץ-ישראל. כשתסתיים המלחמה, העריך ז'בוטינסקי, עמנו יוכל לתבוע בדין את הזכות לשלטון עצמאי בארץ, ככוח מוסדר שתרם את חלקו לניצחון. אמרתי שההצעה הייתה פשוטה, אבל באותו זמן היה מדובר בתפנית מהפכנית אמיתית: צעירים יהודים נוטלים את גורלם בידיהם ורוכשים ידע צבאי שיסייע לניצחון בדרך להשגת המטרה של מדינה עצמאית. ז'בוטינסקי הכניס ממד חדש בציונות. לא רק ציונות מעשית, ציונות מדינית, אלא ציונות צבאית, אקטיבית, חסונה, חסונה ברוחה ותקיפה באופייה. היו אומנם ביישוב ארגוני שמירה והגנה, כמובן, כמו "בר-גיורא" ו"השומר", אלא שז'בוטינסקי לא הסתפק בכוח נוטרים מקומי. כינון הכוח הצבאי נועד להיקשר למהלך מדיני בין-לאומי שאותו תוביל ההנהגה הציונית העולמית. בשנים שלאחר מכן, מאז 1915, היה ז'בוטינסקי הרוח החיה בייסוד הגדודים העבריים; לא לבד – חברו אליו אישים כמו יוסף טרומפלדור, חיים ויצמן ופנחס רוטנברג. ולאחר שבתחילה נתקלה יוזמתו, כמו דברים אחרים לאחר מכן וקודם לכן, בגילויי ביטול וגנאי, השתכנעו להצטרף לגדודים בחלוף הזמן מנהיגים ציונים כיצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון. מכל מקום, ז'בוטינסקי היה זה שהגה את הרעיון, עשה לו נפשות, גבר על המתנגדים, שכנע את הספקנים וקירב אלפים למטרת שחרור הארץ וגאולת העם במו-ידיו ונשקו. הגדוד הראשון שהוקם היה גדוד נהגי הפרדות, שעסק בתובלה בחזית גליפולי, אך ז'בוטינסקי לא הסתפק בכך. הוא דבק בחזון ההקמה של יחידה לוחמת. גם בתום המלחמה, למרות החלטת הבריטים לפרק את הגדודים העבריים, לא הרפה ז'בוטינסקי מן החזון של שכלול הכוח הצבאי העברי. הוא ארגן את יחידות ההגנה בירושלים כדי לבלום את מהומות הערבים, ועקב כך נאסר על-ידי הבריטים; וכמובן, גם הגה את רעיון המפתח של קיר הברזל, הקמת חזית צבאית מבוצרת ועמידה בלתי מתפשרת על עמדות הציונות. קיר הברזל הזה, שמרכיב מהותי בו היום הנו מערכת "כיפת ברזל" – קיר הברזל, כיפת ברזל – הוא שהודף את האיומים והסכנות הנשקפים לנו. ז'בוטינסקי רואה בקיר הברזל את הגורם שיניע את אויבינו לקבל את קיומנו כאן בהשלמה, ובסופו של דבר גם בדרכי שלום, כי זהו יסוד הסכסוך – חוסר הנכונות מצדם להכיר בשורשינו העמוקים בארץ ובזכותנו לחיות בה בביטחון ובשלום. אוסיף ואומר כי מורשת הגדודים והצבאיות ברוח ז'בוטינסקי עברה גם למחתרות שלחמו למען הקמת המדינה ובהמשך לצה"ל. הניסיון שנצבר, רוח ההתנדבות, גאוות היחידה, ההכרה כי בכוחנו לשלוט בגורלנו, מלווים אותנו מאז ועד היום. לכן ניתן לקבוע שהייתה לו תרומה אדירה לעיצוב כוחות המגן בארצנו. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שהזכרתי כאן, נוסף על ציון 100 שנים להולדת רעיון "הצבא העברי" של ז'בוטינסקי, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אנחנו מציינים יובל שנים להעלאת עצמותיו של המנהיג הציוני הדגול וגם של רעייתו יוענה מאמריקה לירושלים. ז'בוטינסקי ביקש בצוואתו כי אם ייקבר מחוץ לארץ-ישראל יועברו שרידי גופתו ארצה – אני מצטטת – על-פי צו של "הממשלה היהודית של ארץ זו כי תקום". ביולי 1964, 16 שנים לאחר קום המדינה, מומשה הצוואה הודות לרצונו הטוב של ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול. המונים מכל שדרות החברה הישראלית, ובתוכם ותיקי הגדודים העבריים, השתתפו במסע ההלוויה. הם חלקו לז'בוטינסקי כבוד והכרת תודה על שירותו לאומה. משקעי העבר והמחלוקות בין מחנה ז'בוטינסקי ליריביו הרעיוניים נדחקו בשעה זו הצדה. יושב-ראש הכנסת קדיש לוז הביע תקווה ש"תיתם בתוכנו נטירת איבה", ומנחם בגין, תלמידו הנאמן של ז'בוטינסקי וממשיך דרכו, אמר: "שב משחרר אל האומה לה הקדיש את כל חייו. יורשו של הרצל לרוח, לנשיאת חזון הממלכתיות העברית, יהיה שכנו למנוחת עד באדמת ירושלים". אני חייבת להדגיש כי בשנים שחלפו מאז ועד היום ההיסטוריה הוכיחה עד כמה רעיונותיו של ז'בוטינסקי הם פוריים, רעננים ורלוונטיים. ז'בוטינסקי לא זכה לראות בהקמת מדינת ישראל, הוא נפטר שמונה שנים לפני שהוכרזה עצמאותה. עם זאת, המורשת וההגות שלו מספקות תשובות לאתגרים רבים שאתם אנו מתמודדים בישראל העכשווית, ועל כן ברור כי תורתו תורת חיים היא, והיא תמשיך להזין את הלהבה הציונית גם בשנים ובדורות הבאים. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת. אני גם מקבל בברכה את חברנו חבר הכנסת והשר לשעבר מישה ארנס – אני מתנצל על כך שלא הזכרתי את נוכחותך בתחילת דברי – ומזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. <יצחק הרצוג (העבודה):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה; מכובדנו משה ארנס, שר הביטחון לשעבר; ד"ר קרני רובין, נכדתו של זאב ז'בוטינסקי, ושאר בני המשפחה; חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי; מוזמני המכון, מוזמני בית אורי צבי גרינברג; יושב-ראש מרכז מורשת מנחם בגין הרצל מקוב ומוזמני המרכז; חברי המועצה להנצחת אישים במשרד ראש הממשלה, נציגי תנועות הנוער, קהל נכבד, בהתחשב בנסיבות הימים האלה, הרשו לי לפתוח בהבעת תנחומַי ותנחומֵי כולנו למשפחות קציני וחיילי צה"ל והאזרחים שנפלו במערכה בעזה. עם ישראל כולו מחבק את המשפחות היקרות והדואבות שהקריבו את היקר להן מכול ומתפלל לרפואת הפצועים. מי ייתן ותפילת הציבור כולו תחזק אותם ברפואה שלמה. אני מבקש להזהיר מפני קולות שנשמעו היום והפחיתו מגודל הישגיו של צה"ל וחלילה מגודל הקורבן. אני כראש האופוזיציה, יחד עם חברות וחברים רבים בתוכה, מגבה את צה"ל שלנו, שנלחם בחירוף נפש מול ארגוני הטרור המאיימים על תושבי מדינת ישראל. כל לוויה של חייל או אזרח קורעת אל לבנו, ולצערי, היו יותר מדי כאלה בשבועיים האחרונים. החיבוק שמעניק עם ישראל למשפחות השכולות, הנוכחות הציבורית חסרת התקדים בלוויותיהם של החיילים הבודדים, הסולידריות והחוסן המרשים הם אלו שמאפשרים לנו להמשיך הלאה ולהילחם עבור חיים נורמליים בארץ הזאת. אני באמת מקווה שכעת אנו עוברים לשלב המדיני של המערכה, שלב שאמור להשלים את ההישגים בשדה הצבאי כדי להכריע את ה"חמאס". זהו שלב עדין. ישראל נכנסת לשלב המדיני, ובדיוק כפי שהייתה חובה לצאת לצוק איתן צבאי קיימת חובה להשלים את המערכה בצוק איתן מדיני. זאת כדי להבטיח שיימנע מאתנו סבב אלימות נוסף בעוד שנה או שנתיים, וכדי שנבטיח עתיד של שלום בינינו ובין שכנינו. מכובדי, הרשו לי לברך את חברי הכנסת ואזרחי ישראל המוסלמים ביום חגם. בטוחני שזאב ז'בוטינסקי, לו נמצא כאן, היה הראשון לברך את "בן ערב", מונח שהוא עצמו טבע, בברכה המסורתית "עיד סעיד". אני עומד כאן כמנהיגה של תנועת העבודה, התנועה המקבילה, לעתים גם היריבה, לתנועתו של זאב ז'בוטינסקי. מייסדי תנועתי הקימו את היישוב והכריזו על הקמת המדינה. דוד בן-גוריון ניהל דיאלוג אינטנסיבי עם זאב ז'בוטינסקי ב-1934 בניסיון לקבל את הסכמתו להצעה להקים מדינה יהודית בחלוקת הארץ, והוא לא צלח. לא נדון כאן ועכשיו על המשמעות ההיסטורית של אותה עמדה, ומה היה קורה לו הסכימו למתווה שכזה טרם השואה. אוסיף ואזכיר מנהיג דגול נוסף של מפלגתי, שאותו הזכירה השרה לבנת, ראש הממשלה לוי אשכול, זכרו לברכה, שהוביל את ההחלטה להעלות את עצמותיו של ז'בוטינסקי לקבורה בהר-הרצל, וייזכר כמי שהוביל יחד עם מנחם בגין, זכרו לברכה, לפיוס בין התנועות בימי ההמתנה והחרדה של ערב מלחמת ששת הימים. ביום הזה, שבו אנו עוסקים במורשתו של ז'בוטינסקי, חשוב במיוחד לדבר על כך שהמערכה הקשה שבה אנו מצויים כעת העלתה על פני השטח תופעות שמאיימות לכרסם במרקם העדין של החברה בישראל; הגזענות, הבורות, שנאת האחר והאלימות אורבות לנו בכל פינה – ברחוב, ברשתות החברתיות ובכנסת, מצליחות להרים את ראשן המכוער ולשלוח יד בקודשי הדמוקרטיה שלנו: חירות הביטוי והשוויון. וכה אמר זאב ז'בוטינסקי: "יש להנהיג את עקרון שוויון הזכויות בשביל כל האזרחים, מכל הגזעים, השפות או המעמדות, ללא הגבלה. בכל קבינט שבו ישמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה ערבי, וכך להפך. השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שוות בזכויותיהן ובתוקף החוקי שלהן". הדברים הנכוחים האלה לא לקוחים מטור של גדעון לוי או ממצע של מפלגה שמאלית. את החזון הזה לדו-קיום בארץ-ישראל כתב זאב ז'בוטינסקי בשנת מותו, ב-1940, במאמרו "השאלה הערבית – בלי דרמטיות". דווקא בימים כאלה אני מאמין שחשוב להזכיר לציבור בכלל ולממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי בפרט כי ההבנה שמדינת ישראל תוכל להתקיים רק על בסיס דו-קיום וכבוד הדדי בין בני כל הדתות עמדה בבסיס תפיסתו של אבי הרוויזיוניזם. וכעת, בחסות אבק הקרבות, מנצלות קבוצות גזעניות ואלימות את העובדה שעצביו של הציבור בישראל חשופים ומלבות שנאה בין יהודים וערבים ובין שמאל וימין. כל אימת שאדם או קבוצה מביעים דעה החורגת משולי הקונסנזוס, הם מחכים שם כדי להסית, לאיים ולזרוע אימה. למרבה האבסורד והבושה, אם היו נתקלים בדבריו אלו של ז'בוטינסקי בדבר הדו-קיום, בוודאי היו מכנים אותו בוגד, עוכר ישראל או גיס חמישי. על כך כולנו צריכים לשאול את עצמנו: איך הגענו למצב הזה, איך הגענו למצב שבו צעירים יהודים חוטפים נער ערבי ורוצחים אותו בדם קר? איך הפגנה של קולות שונים מחוץ למחנה נתקלת באלימות בוטה וגסה? איך הגענו למצב שבו יורקים על אנשי כמורה שהולכים לתומם ברחוב? איך הגענו למצב שבו חברה מסחרית מפטרת את הפרזנטורית שלה רק משום שהעזה להעביר ביקורת כזאת או אחרת על המתרחש? אתמול בביקור של פצועים קשה בבית-החולים שיבא פנה אלי הקצין הפצוע רן בן-עטיה, מפקד שחירף נפשו בקרב, ומכל הכאבים שמעסיקים אותו התמקד בדבריו על חרדתו מפני התופעה הזאת. מכובדי, רוב אזרחיות ואזרחי ישראל אינם כאלה, ולכן אסור לנו לחשוש יותר להתעמת עם הרוחות הרעות שמנשבות כאן. הגענו לנקודה שבה על הרוב הישראלי השפוי להתייצב מול התופעות האלה ולומר: עד כאן. הקול הזה צריך לצאת קודם כול מכאן, מהיכל הדמוקרטיה הישראלית, מן הכנסת. אדוני היושב-ראש, זה לא מספיק רק לגנות, עלינו להתייצב בכל מקום שבו הגזענות מרימה את ראשה ולהילחם בה ללא פשרות. אסור שנאפשר לגבולות השיח להצטמצם. כל עוד השיח מצוי בגבולות הגזרה של החוק, חובה עלינו לאפשר לו להתקיים. זו הייתה תמיד עוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית. זו משנתו של ז'בוטינסקי, שגרסה שיהודי וערבי יחיו פה יחדיו לעד. זו הייתה צוואתו. אדוני היושב-ראש, ראינו בשבועות האחרונים את עם ישראל במלוא תפארתו. ראינו גילויי סולידריות מרשימים, כושר עמידה, איפוק ועזרה הדדית. זו ישראל האמיתית, שבכוחה לעמוד מול אותם שוליים אלימים המפיצים כאן שנאה ולנצח אותם. ולאחר שישקע אבק הקרבות מהמערכה הקשה בעזה, תחל מערכה לא פחות חשובה על דמותה ואופייה הדמוקרטי של המדינה. זו לא מערכה ששייכת לצד זה או אחר של המפה הפוליטית, אלא זה החזון של זאב ז'בוטינסקי, וזה כמובן הביטוי הצרוף למדיניותו ואמונתו של דוד בן-גוריון. יכין ובועז אלה של הדמוקרטיה הישראלית הכתיבו לנו זאת בצוואתם, כל אחד על-פי אמונתו הפוליטית. ולסיום, מכובדי, סבי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, שזכה להכיר ולהתרשם עמוקות מזאב ז'בוטינסקי, כשהאחרון הגיע לאירלנד להרצות בפני הציבור והקהילה וללמוד על הסכסוך שם, ספד לו עם מותו, כרב הראשי לישראל, באלה המילים – ז'בוטינסקי "הקדיש את כל כוחותיו לעם ישראל. אין כאן שום גוזמה. את העושר השכלי והרוחני הרב והעצום שחונן בו מאת יוצר האדם נתן לנו, ולעצמו לא השאיר כלום. כלומר, הוא שעבד את לבו ואת מוחו ואת עט הסופרים המזהיר שלו לטובת האומה, עד כדי מסירת נפש". אותה מסירות נפש שאליה התייחס הרב הרצוג בדבריו על ז'בוטינסקי היא זו שעוברת כחוט השני בעמנו מדור לדור, וגם בדור הזה, כפי שחווינו בימים אלה ממש. אסיים בתקווה ובתפילה שנשוב ונחווה בקרוב ימים של שקט, תקווה ושלום, לנו ולמדינת ישראל על כל גווניה ועדותיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג על דבריו. אני מברך עוד פעם את כל אלה שכיבדו אותנו בנוכחותם בציון יום פטירתו של זאב ז'בוטינסקי. אני מודה לכל אלה שהשתתפו כאן בדיון. אנחנו חוזרים לסדר-היום הרגיל. <דברי יושב-ראש הכנסת לרגל עיד אל-פיטר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני החקיקה, כפי שציינו כבר כמה אנשים – היום מציינים המוסלמים את סיומו של חודש הרמדאן בחגיגות עיד אל-פיטר, המוקדש לנתינת צדקה, תפילה, שמחה ואחוות ידידים. ביום חשוב ומשמעותי זה, ברצוני לברך את אזרחי ישראל המוסלמים בחג שמח ומלא ברכה. דווקא בימים אלו, כאשר המתח בין אזרחי ישראל היהודים והערבים גואה, עלינו לזכור את העקרונות המשותפים לנו כבניו של אברהם אבי המאמינים. אברהם אבינו מוכר כאיש החסד והשלום, איש האמונה והכנסת האורחים, ידיד נפשו של הקדוש-ברוך-הוא. כולי תקווה שברוח אמונתו ודרכו של אברהם, נמצא גם אנחנו מסילות אחד ללב השני ונקיים חיים של שיתוף פעולה למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל ולאזרחיה. עיד מובארק. <הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון), התשע"ד–2014> [מס' מ/854; "דברי הכנסת", חוב' כ"ז, עמ' 10614; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון), התשע"ד–2014. יציג את החוק חבר הכנסת עמרם מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לשגרה – בזכות השגרה גם בימים הקשים האלו. הצעת החוק שאני מביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית היא הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון), התשע"ד–2014. חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות העל-תיכוניים, התשס"ח–2008, נחקק לפני שש שנים בעקבות הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת החינוך לשעבר זבולון אורלב, לאחר דיונים רבים ומעמיקים בוועדת החינוך, התרבות והספורט, ומטרתו היא לעגן את זכויותיהם של מועמדים וסטודנטים בעלי לקויות למידה ולקבוע מערך תמיכה במוסדות שבהם הם לומדים. יישום החוק התעכב שנים ארוכות, למעשה עד היום. לאחר קבלת החוק ב-2008 מינה שר החינוך ועדה ציבורית לבחינת יישומו של החוק, שכן היה בעיה שהקשתה מאוד ליישם אותו ולכתוב תקנות מכוחו. בסופו של דבר החוק תוקן, והחוק שאני מביא בפניכם מציע שהשר, בהתייעצות עם שר הבריאות ועם גורמים וארגונים נוספים, יקבע הוראות בדבר אמות-מידה לשיטות אבחון מקובלות לצורך מתן התאמות לפי חוק זה, את אופן קביעתן של שיטות אלה והמוסמך לקובען, וכן כמובן הוראות בדבר עריכתו של מסמך אבחון מוכר. הצורך בהכשרת מינימום זהה בעבור בעלי התפקידים שהוגדרו בחוק כמקצועות שנדרשת הכשרה באחד מהם על מנת לקבל תעודת מאבחן מוכר – מקצועות הפסיכולוג המומחה, בעל תואר מוסמך בלקויות למידה, רופא מומחה בתחומים מסוימים, מרפא בעיסוק וקלינאי תקשורת – הכשרת המינימום הזו נקבעה, כמובן, כדי לעמוד בדרישות המקצועיות. מאחר שתחום לקויות למידה נמצא בהתפתחות מתמדת, צפוי כי ליבת ההכשרה לא תישאר קבועה לאורך שנים ויהיו בה שינויים מזמן לזמן. מוצע כי שר החינוך ימנה מבין עובדי משרדו ממונה לעניין החוק, אשר הוא זה שיהיה מוסמך להחליט בדבר מתן תעודות הכרה לפי החוק, וזאת על-פי המלצה של ועדת הכרה, שהוקמה גם היא בחוק, ושבה יכהנו נציגי משרד החינוך והבריאות, נציגי ציבור מתחום לקויות הלמידה ונציגי הסגל האקדמי. בנוסף, מוצע להקים ועדת מומחים שתפקידה לייעץ לשר ולממונה, מזמן לזמן, בנושאים הקשורים ליישום החוק. תאריך התחילה של החוק המוצע נקבע ל-1 בפברואר 2015. כולנו מקווים שבמועד זה יוחל סוף-סוף ביישום חוק כל כך חשוב להגשמת זכויותיהם של תלמידים וסטודנטים לקויי למידה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות הנוגעות לפסיכולוגים, לרבות בנושא ההכרה בפסיכולוגים כמאבחנים מוכרים על-פי חוק. הוועדה סברה כי החוק יוצר הסדר ראוי לגבי ההכרה בכל בעלי המקצוע השונים, לרבות פסיכולוגים, כמאבחנים מוכרים לצורך מתן התאמות לבעלי לקויות למידה. לפיכך אני מבקש מחברי הבית לדחות את ההסתייגויות ולאשר את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה. כפי שכבר אמרתי, לאחר הרבה מאוד שנים הגיע הזמן שחוק כזה לא רק יהיה בספר החוקים שלנו, אלא גם ייושם הלכה למעשה. תודה. כמובן, אני רוצה כבר להודות – בשמי – לחברי הוועדה, לאנשי משרד החינוך, משרד הבריאות, לארגונים השונים שעוסקים בנושא הזה, וכמובן למנהלת הוועדה יהודית גידלי, ליועצת המשפטית ולצוותים של הוועדה, וליועצים הפרלמנטריים שלי. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת מצנע. כאמור, הוגשו להצעת החוק שתי הסתייגויות של חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי אינו נמצא, לכן נעבור לבקשות דיבור. מתוך מבקשי הבקשות אני מזהה כאן רק את חבר הכנסת דב חנין. אתה מעוניין? <דב חנין (חד"ש):> אני מוותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> דב חנין מוותר. לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון). הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? בקריאה שנייה. הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–9 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 29 – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא הספקנו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – אין מתנגדים, אין נמנעים. תהיה לכם הזדמנות נוספת עוד מעט. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה, רבותי. חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון) – הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד החוק – 32, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון) עבר. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102), התשע"ד–2014> [מס' מ/877; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11762; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102). תציג את החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, לפני כמה דקות פורסם בכלי התקשורת על תקרית קשה בדרום. אני מבקשת בהזדמנות הזאת גם לחזק את ידי חיילי צה"ל ומפקדיהם, שעושים יומם ולילה כדי להביא את הביטחון ליישובי עוטף-עזה; גם למשטרת ישראל שעושה שם עבודת קודש יחד עם מד"א וכב"ה, וכמובן לתושבי הדרום, לראשי הערים, שימשיכו להיות חזקים. אנחנו כאן נעשה את כל מה שניתן כדי לתמוך בהם וכדי שהלחימה תימשך ונמצה את כל היכולות שלנו כדי להביא למיטוט של ה"חמאס" עד כמה שניתן. אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון 102), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 33א לחוק התכנון והבנייה, שעניינו בהכרזה של הממשלה על שטח כעל מתחם לפינוי לשם בינוי או לעיבוי בנייה. אני רוצה לפתוח ולומר שלשיטתי פרויקטים של פינוי ובינוי הם אחד מהפתרונות הטובים למשבר הדיור הקשה שקיים בישראל. מעבר לפתרון של מחסור בקרקע, פרויקטים של פינוי ובינוי מהווים פתרון להחייאת המרקם החברתי, למניעת הזדקנות האוכלוסייה, לניצול יעיל יותר של מוסדות ציבור ותשתיות, וכמובן, דואגים גם לשמירתם של שטחים פתוחים. מטרתה של הצעת החוק הזאת היא לעודד ולתמרץ בנייה על-פי תוכניות לפינוי ולבינוי ולפשט ולייעל את ההליך. החוק בנוסחו היום קובע כי הממשלה רשאית להכריז על מתחם כאמור עד לתקופה של שש שנים, והיא רשאית, בתנאים מסוימים, במהלך תקופת תוקפו של צו ההכרזה, להאריך את תוקפו של הצו לתקופה נוספת אחת שלא תעלה על שש שנים מתום תקופת ההכרזה הראשונה. הכרזת הממשלה על שטח כמתחם פינוי ובינוי עשויה לזכות את הרשות המקומית אשר בשטחה מצוי המתחם האמור בסיוע מטעם הממשלה. בנוסף, במשך תקופת תוקפו של צו ההכרזה חלות על עסקאות פינוי ובינוי המבוצעות במתחם הקלות במיסוי, וכן קיימת אפשרות לקבלת פטור פרטני מהיטל השבחה, כמובן בהתקיים תנאים מסוימים. ההטבות וההקלות הניתנות מכוח צו ההכרזה נועדו לעודד ולתמרץ בנייה על-פי תוכניות פינוי ובינוי לא רק במרכז הארץ אלא גם בפריפריה. לצערי, הניסיון שנצבר מראה כי משך הזמן הממוצע לאישורן של תוכניות במתחמי פינוי ובינוי הוא ארוך מאוד; הוא עומד לפחות על חמש שנים וחצי, וזאת על רקע מורכבות הליכי התכנון בתוכניות מסוג זה. כמו כן, על-פי רוב, רק לאחר שהתוכנית אושרה להפקדה מתחילה התארגנות התושבים לבחירת יזם, והליכים אלו לוקחים זמן רב. בנסיבות המתוארות לעיל, תקופת ההכרזה, לרבות תקופת ההארכה, אם ניתנה, אינה מספיקה למימוש הבנייה על-פי התוכניות. לנושא זה יש חשיבות רבה, בין השאר בכל הנוגע לתוקפן של ההטבות בתחום המיסוי שנועדו לעודד ולתמרץ בנייה על-פי תוכניות אלה. על רקע זה, התיקון המוצע מבקש לקבוע כי הממשלה או ועדת שרים שמינתה הממשלה לשם כך, בהמלצת הוועדה ועל-פי התנאים שתורה הוועדה, תהיה מוסמכת להאריך או לחדש את תוקפו של צו ההכרזה לתקופה שלישית שלא תעלה על שש שנים, ובלבד שרוב מיוחס מבין בעלי הדירות התקשר בעסקת פינוי ובינוי. הוועדה אף דרשה כי ניתן יהיה להאריך ולחדש את הצווים לתקופה שלישית רק אם למתחם קיימת תוכנית מאושרת, וזאת על מנת להבטיח שהתוכנית נמצאת בשלבים מתקדמים של מימוש. כמו כן מוצע כי נוסף על האפשרות להאריך את תוקפו של צו ההכרזה לתקופה נוספת אחת של שש שנים במהלך תקופת תוקפו, יהיה אפשר גם לחדש צו כאמור בתוך שישה חודשים מתום תקופת תוקפו, וזאת כדי לאפשר למיזם פינוי ובינוי להשלים את מימוש התוכנית בלי לאבד את ההטבות וההקלות הנלוות להכרזה בשל נסיבות בלתי צפויות. בנוסף, כדי לפשט ולייעל את הליכי ההכרזה, מוצע להקנות את הסמכות להכריז על מתחם לפינוי ובינוי גם לוועדת שרים שהוסמכה לכך על-ידי הממשלה, וזאת כמובן נוסף על הממשלה. הצעת החוק אף מבקשת לאפשר לממשלה ולוועדת שרים מטעמה לחדש את תוקפם של צווי הכרזה או הכרזות שתוקפם הוארך בעבר בשש שנים בידי הממשלה ואשר פג תוקפם קודם לתיקון המוצע. אנחנו מאפשרים כמובן הארכה של שש שנים נוספות. עם זאת, מוצע לתחום את פרק הזמן שבו יהיה אפשר לחדש צווי הכרזה או הכרזות לפי סעיף זה לשנה אחת מיום תחילתו של החוק. הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש מהכנסת שתדחה את ההסתייגויות ותתמוך בהצעת חוק חשובה זו. אני מבקשת להודות לשר סער, שר הפנים – על החשיבות שאתה רואה בכל סוגיית מתחמי פינוי ובינוי, חשיבות שהיא לא רק ברמת התוכניות, אלא גם ברמה החברתית – להיטיב עם האוכלוסייה, וכל אחד שהתפנה, יקבל כמובן דירה תמורת דירה, ולהודות לצוותך; כמובן, למנהלת הוועדה לאה, לשוש ולצוות ועדת הפנים, וכמובן – ליועץ המשפטי תומר ולרוני, שסייעו בהכנת הצעת חוק זו. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת רגב. כאמור, יש הסתייגויות לחוק. לסעיף 1 בחוק יש שתי הסתייגויות, של חברי הכנסת אריה דרעי – אינו נמצא; אלי ישי – אינו נמצא; יצחק כהן – אינו נמצא; אמנון כהן – אינו נמצא; יעקב מרגי – מוריד את ההסתייגות; דוד אזולאי; יצחק וקנין; נסים זאב – מוריד את ההסתייגויות; אברהם מיכאלי – מוריד את ההסתייגות; יואב בן צור – מוריד את ההסתייגות. ובכן, ההסתייגויות לסעיף 1 ירדו. סליחה, כל ההסתייגויות היו הסתייגויות לסעיף 1. ההסתייגות השלישית לסעיף 1 היא של חברי הכנסת זהבה גלאון – אינה נמצאת; אילן גילאון – אינו נמצא; ניצן הורוביץ – אינו נמצא; מיכל רוזין – אינה נמצאת; עיסאווי פריג' – אינו נמצא. תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. אני רוצה להצטרף לפתיחת דבריה של יושבת-ראש הוועדה, שהציגה את הדברים. זה באמת יום – ימים בכלל, ועכשיו דקות – שקשה לעמוד כאן ולדבר על ענייני דיומא. עם זאת, החוק הנדון ילווה אותנו עוד הרבה שנים. אני רוצה להסביר את מהות ההסתייגות. אנחנו מדברים כאן על מתחמי פינוי ובינוי, שבאמת הפכו לאחת הדרכים המרכזיות למה שנקרא התחדשות עירונית – כלי שאני, אפילו בתור יושבת-ראש שדולת העירוניות, ובתור מי שמקדמת מאוד בברכה התחדשות עירונית ובנייה במרקמים קיימים על חשבון בנייה על שטחים פתוחים, חושבת שהקונספט עצמו הוא דבר שראוי לעודד. אבל שימו לב שמבקש כאן השר, שר הפנים, להאריך את מועד ההכרזה על פרויקט לפינוי ובינוי בשש שנים נוספות, וזאת לאחר שתי תקופות של שש שנים. כלומר, אנחנו כבר מגיעים לשנה ה-18 שצריך להאריך את תוקף ההכרזה ועדיין לא ניתן לממש ולבצע את אותו פרויקט של פינוי-בינוי. אני חושבת שבשלב הזה כדאי שנעצור ונשאל למה. למה לוקח כל כך הרבה זמן לממש פרויקט שהבסיס שלו, כמו שציינתי קודם, הרציונל שלו הוא חיובי? ונדמה לי שהתשובה טמונה במקום שבו נמצאים הפרויקטים של פינוי-בינוי בשלב זה. הפרויקטים של פינוי-בינוי, כמו שהם מתקדמים כרגע, הפכו להיות מה שנקרא עסקת קומבינציה; הם הפכו להיות עסקה נדל"נית כלכלית, שבה אנחנו מסתכלים על מכפיל הרווח שיצא ליזם אל מול מספר יחידות הדיור שיוספו, ותו לא, כלומר זו הפכה להיות מכונה שמייצרת אחוזי בנייה עבור יזמים. במקום שבו זה מגדיל את היצע הדיור, ובמיוחד בתוך מרכזים עירוניים קיימים, הדבר הוא מבורך, אבל המכשיר הזה הפך להיות מכשיר דורסני עבור אוכלוסייה שנמצאת באותם פרויקטים, באותם שיכונים, באותם מתחמים עירוניים קיימים, שמתפקדים מבחינה עירונית, ומאוד יכול להיות שלא מספקים מספר או אחוז מספק של אחוזי בנייה. אבל באותם פרויקטים נמצאת אוכלוסייה שהולכת להפסיד, ובגדול, מהמעבר לפרויקט החדש, אותו פרויקט של פינוי-בינוי, מכיוון שהצרכים החברתיים, הכלכליים, העירוניים, הקהילתיים שלה לא מובאים בחשבון. אנחנו עוברים לבינוי – אותו פינוי-בינוי, מדובר בפינוי של אוכלוסייה, בדרך כלל ענייה, אוכלוסייה שלא תוכל להרשות לעצמה את המגורים בפרויקט הבינוי החדש שעליו אנחנו מדברים, בגלל הוצאות האחזקה, בגלל האופן שבו אותו פרויקט מתוכנן, בגלל החניה, המחסנים, המרפסות וכו', שאותה משפחה לא תוכל להרשות לעצמה, ואז, מה עושים אותם אנשים? הם מתנגדים. ואז צריך לבוא למשא-ומתן עם אותו – מה שנקרא – דייר סרבן, דייר שלא חותם, שלא מוכן וכו', ואז אנחנו מגיעים לצורך להאריך בעוד שש שנים את תקופת ההכרזה. לכן, אני אומרת, יכול להיות שההסתייגות שהגשנו, כמה סיעות, המדברת על הכנת תסקיר חברתי, כדי שהפרויקט פינוי-בינוי החדש הזה יעמוד או יענה על צורכי האוכלוסייה המדוברת, אולי אם נשנה את הגישה, ונתחיל להתייחס קודם לצרכים של האנשים ורק לאחר מכן להסתכל על אחוזי הבנייה ועל הרווח הכלכלי, נוכל גם לקצר את הזמן שבו אותו פרויקט יצא לפועל, ואז גם נוכל לדאוג לאותה תוספת של יחידות דיור לא בתום 18 שנה, אלא בתום שש השנים הראשונות, או מקסימום 12 השנים הראשונות. אם נסתכל על תוספת יחידות הדיור האלה כמגורים לאנשים, ולא כרווח כלכלי בעסקת קומבינציה, נעשה טוב יותר לכולם. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. המסתייג הבא, דב חנין, בבקשה. חמש דקות לרשותך. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, חברתי חברת הכנסת זנדברג היטיבה לנמק את ההסתייגות שאנחנו הגשנו. אני לא מתכוון לנצל את חמש הדקות שיש לי, גם מכיוון שאחרי כל מה שקורה, קשה לדבר על פינוי-בינוי. אני רק אסתפק בלומר שאני מאוד בעד התחדשות עירונית. התחדשות עירונית זה דבר ראוי ומבורך, אבל פינוי-בינוי אינו הדרך היחידה לעשות התחדשות עירונית; פינוי-בינוי לעתים כרוך בכך שבמקום שיש בו שכונה של בני-אדם מכל מיני שכבות חברתיות, המתחם כולו נהרס, ובמקומו בונים מתחם חדש לעשירים, והיכולת של אנשים להגיע לדירות במתחם הזה דווקא מצטמצמת. לכן, התחדשות עירונית צריכה להיעשות במגוון של אמצעים: בדרך של עיבוי, בדרך של ניצול הרבה יותר מסיבי ואינטנסיבי של תמ"א 38, התגברות על התנגדויות מאוד מאוד שמרניות של ועדות תכנון מקומיות ושל עיריות, כולל גם עיריית תל-אביב–יפו, לבנייה על-פי תמ"א 38, שגם מחזקת את הבניינים, גם ממגנת אותם, גם מאפשרת להם לעמוד טוב יותר ברעידות אדמה, וגם יכולה להגדיל את מספר יחידות הדיור ולצופף במידה מסוימת את הבנייה. התחדשות עירונית היא שם כולל למגוון גדול מאוד של אמצעים ושל דרכים. יתרונו היחסי של הפינוי-בינוי נמצא בכך שהוא באמת יכול לייצר רווחים גדולים יותר, אבל דווקא היתרון הזה הוא גם החיסרון, כשאנחנו באים לחשוב חשיבה אורבנית תכנונית סביבתית עירונית כוללת יותר. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא לנו להסתכל על סוגיית ההתחדשות העירונית במבט רחב וכולל יותר, ולמצוא גישה מאוזנת יותר בין המנגנונים השונים והדרכים השונות של ההתחדשות העירונית אצלנו. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. שר הפנים גדעון סער ביקש להשיב על בקשות ההסתייגות. בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, העלו המסתייגים, גם חברת הכנסת זנדברג וגם חבר הכנסת חנין, משנה סדורה שבאמת יש להם בנושא הזה של פינוי-בינוי. ובאמת, בראייה הכוללת יש צורך לחזק את הבנייה בתוך הערים, ככל שהדבר הזה אפשרי, הגם שזה ודאי לא יכול במצב הנוכחי להיות פתרון בלבדי, אבל אין שום ספק שפרויקטים של פינוי-בינוי, פרויקטים של התחדשות עירונית, הם דבר חשוב ביותר במדינה שבסופו של דבר היא מדינה מאוד קטנה מבחינת השטח שלה, והאוכלוסייה שלה נמצאת במגמה של צמיחה דמוגרפית שאין לה דומה במדינות ה-OECD. יחד עם זאת, חשוב מאוד לראות מה יש בפנינו; יש בפנינו הצעת חוק מאוד ממוקדת, שבאה בעצם להציל, אם איני טועה, 13 מתחמים של פינוי-בינוי, שללא העברת החוק בעצם ירדו לטמיון. זה אמור לתת 7,000 יחידות דיור, מצפון עד דרום, ויש חשיבות מאוד מאוד גדולה, במצב שבו שוק הדיור נמצא – אני אומר אפילו מעבר להיבטים של פינוי-בינוי, אבל קל וחומר – לעשות כל מאמץ, בכל נתיב, ואין ספק שכל התהליכים של פינוי-בינוי לוקחים זמן מול השכנים. יש פה שני תנאים, מבחינת המצב – הסטטוס – של ההליך התכנוני, ומבחינת רוב מיוחס של הדיירים שביקשו להתקשר כאן במהלך, כך שבסך הכול הדבר הזה הוא מאוד מתוחם. הוא מעודד פרויקטים של פינוי-בינוי, והוא עוד צעד חיוני בהתמודדות שלנו עם משבר הדיור. אני קורא למליאת הכנסת לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, ולדחות את ההסתייגויות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. ובכן, נעבור להצבעה על ההסתייגות. הצעות ההסתייגות הראשונה והשנייה הוסרו על-ידי המציעים. יש הצעת ההסתייגות השלישית, שנומקה על-ידי תמר זנדברג וחבר הכנסת דב חנין. ההצעה השלישית אצלכם בדפים הצהובים. נצביע עכשיו – מי בעד ומי נגד הצעת ההסתייגות השלישית לסעיף 1 בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102). הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 32 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ובכן, בעד ההסתייגות – 12, 32 מתנגדים. אני קובע כי ההסתייגות נדחתה. נצביע עכשיו על סעיף מס' 1 להצעת חוק התכנון והבנייה ככתבו וכלשונו המקורי בהצעת החוק – כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 39, שבעה מתנגדים. סעיף 1 עבר כלשונו כהצעת הוועדה, והחוק עבר בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. ונעבור עכשיו להצבעה בקריאה שלישית. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הצבעת על כל ההסתייגויות? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו מצביעים עכשיו בקריאה שלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102). הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 29 בעד החוק – 38 נגד – 8 נמנעים – 1 <היו"ר משה זלמן פייגלין:> טוב, אני מבטל את ההצבעה שנעשתה עכשיו. יש סעיפים נוספים? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הצעת החוק עברה? למה ביטלת את ההצבעה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ביקש היועץ המשפטי להצביע בנפרד גם על סעיפים 2 ו-3 לחוק. אנחנו נעשה זאת עכשיו בקריאה שנייה. ההצבעה בקריאה שלישית מבוטלת. אנחנו עוברים להצביע בנפרד על סעיפים 2 ו-3 בקריאה שנייה, לפי בקשת היועץ המשפטי. אנחנו מצביעים ביחד על שני הסעיפים כי אין להם הסתייגויות. מי בעד, מי נגד סעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה? הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 2–3 – 39 נגד – 8 נמנעים – אין סעיפים 2–3 נתקבלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 39, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. ובכן, סעיפים 2 ו-3, כנוסח הוועדה, התקבלו בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים עכשיו שוב, הפעם על-אמת, להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102). הצבעה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד החוק – 40 נגד – 11 נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 40 בעד, 11 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. יש לנו מברכים? <הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014> [נספחות.] <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ונעבור לנושא הבא: החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9). יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מעלה פה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש שקט במליאה. חברת הכנסת סטרוק, נא לשבת. כבוד השר פרי, נא לשבת. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה, תודה. השר פרי גבוה מספיק. גם כשהוא יושב הוא נראה גבוה. החלטה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014. על-פי הצעת ועדת הכלכלה, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכלכלה – זאת ההמלצה שלנו – לפצל את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014, להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את ההוראות המתייחסות לסמכויות – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי, קשה לשמוע את הנואם. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. מי שמדבר, לעשות זאת בנחת. כן, ממפלגתך, חבר הכנסת ברוורמן, מפריעים הכי הרבה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני חוזר. תודה, כבוד היושב-ראש. – – – כך שחלק אחד מההצעה יכלול את ההוראות המתייחסות לסמכויות שר התחבורה והבטיחות בדרכים ביחס לקביעת תקנות בעניין צמצום או מניעת ההשפעה על הסביבה – רעש – הנובעת משימוש במסילת ברזל, ניהולה או הפעלתה, ואת ההוראות המתייחסות לסמכות השר להגנת הסביבה למסור צו לסילוק מפגע על מי שגרם למפגע בניגוד לתקנות אלו, כמפורט בסעיפים 7(1)(ב) ו-10 להצעת החוק, וחלק אחר מההצעה יכלול את כל יתר ההוראות. אני רק מסביר את זה בקצרה. ההצעה הזאת נדונה כבר בקריאה הראשונה ביום י"א בסיוון, 9 ביוני 2014, והועברה לדיון בוועדת הכלכלה. הצעת החוק כוללת נושאים שונים הקשורים הן למסילת ברזל ארצית והן למסילת ברזל מקומית, ובין היתר גם הוראות המוסיפות לרגולטור האחראי לרכבת הארצית תחומי אסדרה חדשים ולשר התחבורה והבטיחות בדרכים סמכויות רגולטוריות ספציפיות. אני לא צריך לציין שהמחדלים על-פני שנים רבות של כל נושא הרכבות, שהכול תקוע ושום דבר לא זז – הגיע הזמן להזיז; ומצד שני – לעשות את זה גם בתבונה, אבל בנחישות, ולהתייחס לבעיות של הגנת הסביבה. בהצעת החוק יש הוראות המתייחסות לסמכויות שר התחבורה והבטיחות בדרכים להתקין תקנות בעניין צמצום או מניעת ההשפעה על הסביבה הנובעת משימוש במסילת ברזל, ניהולה או הפעלתה, והוראות המתייחסות לשר השני, סמכות השר להגנת הסביבה למסור צו לסילוק מפגע וכו' וכו' וכו'. להוראות האמורות חשיבות רבה מכיוון שיש כרגע – אני מקווה שסוף כל סוף ברצינות – הרחבת השימוש במסילת ברזל והפיתוח המואץ. ואנחנו רואים את הפיתוח המואץ, והשר הזה מוביל פיתוח מואץ של תשתיות מסילתיות, הן בסמוך למקומות יישוב – רעש – והן במסגרתם. כל הסיבה לפיצול הזה – ולכן אני ממליץ שתצביעו על זה פה-אחד – לאפשר התקדמות מהירה של הליכי החקיקה. מאחר שהצעת החוק היא באמת מורכבת וארוכה, מוצע לפצל את ההוראות האמורות מהצעת החוק. שאר סעיפי הצעת החוק יובאו במהירות לקריאה השנייה ולקריאה השלישית במועד מאוחר יותר. כבוד היושב-ראש, הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו. אני מודה לך. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת ברוורמן. ובכן, אנחנו עוברים ישר להצבעה. אין בקשות דיבור. <תמר זנדברג (מרצ):> אפשר להתייחס? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> היית צריכה להירשם קודם. <תמר זנדברג (מרצ):> מתי קודם? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רשימת הדוברים אצלי ריקה. אני מצטער. <תמר זנדברג (מרצ):> שנדע אבל מתי קודם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נו, בבקשה, דקה מהפינה. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה וסליחה שאני מטרידה אתכם בכל כך הרבה דברים ביום הזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> את לא מטרידה. זה פשוט לא היה הנוהל. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, רק לא ידעתי מתי צריך להירשם. סליחה, אתה יודע, בכל זאת אנחנו חדשים אז לא הכול אנחנו יודעים. קודם עמדתי בפניכם כיושבת-ראש שותפה של שדולת העירוניות. עכשיו אני עומדת בפניכם כיושבת-ראש שותפה של שדולת תחבורה בת-קיימא יחד עם ידידי חבר הכנסת יריב לוין. ואנחנו, כמובן, מעודדים שימוש בתחבורה ציבורית, לרבות מסילות ברזל ורכבות. העניין הוא שהפיצול הזה שמונח לפנינו הוא מסתתר – איך אומרים? אלוהים נמצא בפרטים הקטנים והטכניים ובביורוקרטיה? הוא מסתתר כאיזה פיצול טכני. אנחנו עכשיו נפצל ואז נדון בזה ונדון בזה לחוד. אבל בעצם מה שמובא כאן לפנינו זה הפחתת הסמכות של השר להגנת הסביבה בנושא מפגעים שנובעים ממסילות הברזל. וזה נושא שהוא מהותי לנושא התחבורה עצמה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> השר הסכים, השר הסכים. אם השר מתנגד – בסדר. אבל אם השר מסכים, מה אני יכול לעשות? <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הייתי אצלך בדיון הזה ואתה הצגת עמדה שאומרת: צריך שיהיה שר אחד ואחריות אחת. אבל מה לעשות שנושא מסילות הברזל, תחבורה ציבורית, זה דבר שנוגע לשר התחבורה, כמובן, אבל השר להגנת הסביבה חייב להיות בעניין וחייב לאזן את הדברים, כי ככה נקבעים האיזונים והבלמים בין הצורך במסילת הברזל ובין המפגע שהיא יוצרת. ולכן, כבר מהפיצול הזה, הטכני כביכול, נובעת הפחתת הסמכות והעברת הסמכות כולה לשר התחבורה, וזה דבר שאני מבקשת להתנגד לו. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9). הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד הצעת ועדת הכלכלה – 28 נגד – 5 נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 28, נגד – 5, אין נמנעים. החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל עברה. <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014> [נספחות.] <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור להחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה). תציג את ההחלטה יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מירי רגב. בבקשה. מי שרוצה להירשם לדבר, יעשה זאת עכשיו. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יש דוברים על הפיצול? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, יש הרבה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כן? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן. בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הותר לפני כמה דקות לפרסם שיש ארבעה הרוגים ושישה פצועים. אני מבקשת לחזק את משפחות ההרוגים, וכמובן, לאחל החלמה מהירה לפצועים. אני מתכבדת להביא בפניכם הצעת החלטה בדבר פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), התשע"ד–2014, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. הצעת החוק האמורה נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י' באדר א' התשע"ד, 10 בפברואר 2014, והועברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הוועדה קיימה מספר רב של דיונים בהכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בשל המורכבות הרבה של החלק בהצעת החוק העוסק בהסדרים קנייניים, ועל מנת שלא לעכב את קידום החלקים התכנוניים שבהם סיימה הוועדה לדון, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את פרקים א'–ג', וכן את פרק ה', למעט סעיפים 43(ב) ו-46, וחלק אחר מההצעה יכלול את פרק ד' ואת הסעיפים האמורים מפרק ה'. בכוונת הוועדה להביא עוד השבוע את החלק התכנוני של הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במליאת הכנסת, ואת החלק הקנייני נביא לדיון במהלך מושב החורף בוועדת הפנים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי, מי שרוצה להירשם, שיעשה זאת עכשיו. בעוד דקה אני סוגר את הרשימה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מבקשת שהכנסת תאשר את הצעת הפיצול. אפרופו, האופוזיציה צריכה לשמוח בהצעת הפיצול הזאת, ולכן אני מציעה שגם האופוזיציה תצביע יחד עם הקואליציה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. רשימת הדוברים סגורה. הדובר – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> רגע, סליחה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה רוצה להירשם? אני אצרף אותך. הדובר הראשון, דב חנין, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, עוד יום נורא. אני משתתף בצערן של משפחות האנשים שנפגעו היום. נפגעו אצלנו אנשים. אני שומע שגם בעזה הייתה פגיעה קשה, כולל שמונה ילדים שנפגעו בפארק. ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, את הדבר הזה, את מירוץ הדמים הזה, צריך לעצור, כי אף טיפה של דם שנשפכת עכשיו לא מקדמת אותנו למקום יותר טוב. היא רק מעמיקה את התהום בין שני העמים; היא יוצרת יותר סבל, יותר שנאה ויותר קיצוניות. עמיתי חברי הכנסת, חוק הוותמ"ל שעתיד לעמוד בפני הכנסת בימים הקרובים הוא חוק גרוע. הוא חוק מסוכן. מוקם פה עוד ערוץ עוקף תכנון, אחרי שכבר הוקמו כל כך הרבה ערוצים עוקפי תכנון. מה לא היה לנו כאן? תיקון 100, ותיקון 101, ועכשיו תיקון 102, ווד"לים, ואחר כך וד"לים מתוגברים. למה צריך להמשיך ולפרק את מערכת התכנון שלנו? מערכת תכנון טובה ואפקטיבית היא לא הבעיה, היא הפתרון. כאשר מפרקים את מערכת התכנון, אנחנו יוצרים ערוצים שהם נוחים יותר לנדל"ניסטים, נוחים יותר לקבלנים, אבל הרבה פחות מייצרים פתרונות. עמיתי חברי הכנסת, חוק הוותמ"ל הורס את מערכת התכנון, אבל חשוב שתדעו, הוא לא מייצר בנייה. אחרי שעושים את הכול, אחרי שדורסים את מערכת התכנון, מה החוק הזה מחייב? הוא מחייב 25% של התחלות בנייה, כאשר התחלות בנייה נחשבות לתשתיות. 25% מהתשתיות תוך ארבע שנים. ואם הקבלן לא בנה 25% מהתשתיות במהלך ארבע שנים, מה קורה לו? גם אז התוכנית הוו"תמלית לא מבוטלת. אנחנו נישאר כאן עם נטל של תוכניות שמאושרות בהליך בזק אנטי-תכנוני, אנטי-מקצועי, אנטי-סביבתי, אנטי-חברתי ואנטי-דמוקרטי, בלי שמחייבים לבנות דירות. אמרו לנו דיור ציבורי. אין דיור ציבורי בחוק הוותמ"ל. אמרו לנו דיור בר-השגה, 15% פלוס 15%. תקראו את האותיות הקטנות. מסתבר שהממשלה – בלי לחזור לכנסת – יכולה פשוט להפחית את האחוזים האלה. היא יכולה לקבוע שזה אפס אחוז של דירות בנות-השגה. ואנחנו יודעים הרי, חברים, אנחנו יודעים מתוך הניסיון, שזה בדיוק מה שהממשלה תעשה: היא תפחית את האחוז של הדירות בנות-ההשגה. ולכן, אני ממליץ לכנסת לא לאמץ את הפיצול ולהתנגד לחוק, לשמור על מערכת התכנון, להגן על הסביבה, להגן על החברה. יש פתרונות לדיור. יש פתרונות לדיור ציבורי ולדיור בר-השגה. אבל, חברות וחברים, באמת אין לנו ארץ אחרת, אז בואו לא נהרוס אותה עם חוקים כל כך לא מחושבים, כל כך לא מקצועיים, כל כך לא רציניים, כל כך מיותרים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת כבל – אינו נמצא. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בשגרת יומנו פה, ודברים קשים מתרחשים מחוץ לבית. יש איזו התלבטות שצריך לחלוק אותה גם עם עצמנו וגם עם הציבור הרחב: האם זה נכון? האם זה נכון? <דב חנין (חד"ש):> אתה צודק. <נחמן שי (העבודה):> אני מודה שאני מרגיש איזו אי-נוחות שמתחוללת מלחמה, ויש בה הרוגים, ויש בה פצועים, ויש בה משפחות שכולות, ואנחנו מדברים על דברים שהם חשובים מאוד כשלעצמם, אבל בפרופורציה שבין הדברים ההם לדברים האלה אנחנו די חסרי אונים. אז נכון שאסור להפסיק את דיוני הכנסת, ואולי כוחנו בכך שאנחנו יכולים לחרוק שיניים ולהמשיך, אבל אני מוכרח לציין שזה מעורר איזו בעייתיות. הציבור שמסתכל עלינו בוודאי שואל מה אנחנו עושים פה בדיוק ברגעים האלה. מספר הנופלים היום הוא גבוה מאוד, והוא בוודאי יגרור את המשך הלחימה, ויהיה המשך תקיפות. אנחנו יודעים מה התוצאה של התקיפות האלה בצד הפלסטיני. צריך להפסיק אומנם את המעשים האלה, אבל צריך להפסיק אותם בנקודה שבה ישראל תדע שהיא השיגה את המטרות שלשמן היא יצאה. היא לא יצאה למבצע הזה כדי להרוג פלסטינים, בוודאי לא כאלה שאינם מעורבים בשום פנים ואופן בלחימה. היא יצאה למלחמה הזאת, או למבצע הצבאי הזה, שהתרחב לממדים של מלחמה, מתוך כוונה להשיג שקט ליישובים לאורך הקו שלנו – עכשיו, בדיעבד, זה למדינת ישראל כולה, כי ההתקפות עכשיו נמשכו עד חיפה ועד הצפון, כשהן מקיפות חלקים ניכרים ממדינת ישראל. אף מדינה לא יכולה להתיר למצב הזה להימשך. אנחנו נתנגד – אני אתנגד להצעת החוק הזאת כדי להבהיר את עמדתנו. אני חושב שמה שעושים עכשיו זה לעקם את הכוונה המקורית של הצעת החוק, שגם היא הייתה בעייתית, אבל עכשיו, לאור הפיצול הזה, זה ברור – זה ברור – שיש פה איזו כוונה סמויה לאשר את ההליך התכנוני המהיר הזה, עם כל המפגעים שבו, ואפילו לא לתת את הצ'ופר שדובר בו, שזה עזרה בדיור ציבורי, בדיור להשכרה, איזו הקלה בנושא הקבוצות החלשות שזקוקות לדיור הזה. חבל שהממשלה עושה את זה. אני אצביע נגד. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שי. תודה גם על התחושות שחלקת אתנו. אולי הבעיה היא בכך שאנחנו קוראים לזה מבצע ולא מלחמה. <נחמן שי (העבודה):> לא, אמרתי שזה מלחמה כבר. זה התחיל כמבצע, וזה כבר לא מבצע. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שההגדרה הרשמית תהיה כזאת – – <נחמן שי (העבודה):> יכול מאוד להיות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – כולל מצב חירום וכולל הכול. שם אנחנו נמצאים. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מי הדובר הבא? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הדוברת הבאה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אני לא רואה אותה כאן. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מצטרפת שוב לתחושות הקשות שיש לנו לעמוד כאן היום. <קריאה:> לא שומעים. <תמר זנדברג (מרצ):> אני מצטרפת שוב לתחושות הקשות של הדוברים לפני לעמוד כאן היום. אני גם מצטרפת לשני הדוברים שלפני – למה אנחנו מתנגדים לחוק הכללי, ונמשיך להתנגד לו גם לאחר הפיצול. אני רוצה לומר משהו על ההליך שהביא את החוק הזה כרגע, בנקודת הזמן הזאת, למקום שהוא נמצא בו. החוק הזה, פחות בגלל התוכן שלו ויותר בגלל האופן שבו הוא עבר, נתן לכולנו שיעור מרתק בפוליטיקה. בהתחלה הובא בפנינו חוק שעורר כל כך הרבה התנגדויות, מכל כך הרבה כיוונים, שהיה כמעט ברור שהוא לא יעבור כמו שהוא. אנחנו, חברי הכנסת הסביבתיים, הירוקים, החברתיים, התנגדנו לחלק התכנוני מהזווית שדוברה כאן גם על-ידי חבר הכנסת דב חנין וגם חבר הכנסת נחמן שי. ראשי השדולה החקלאית וכאן בכנסת, חבר הכנסת זבולון כלפה ואחרים, התנגדו להיבט הקנייני הנדל"ני. השלטון המקומי התנגד מסיבותיו שלו. כל אחד התנגד מהזווית שלו, ובאמת היה נראה שאי-אפשר להעביר את זה. אוקיי, אז מה הלכו ועשו? מה שתמיד עושים בפוליטיקה כדי להעביר משהו יותר בקלות – עשו בינינו הפרד ומשול, ועל זה אנחנו מתבקשות ומתבקשים להצביע עכשיו – על הפיצול בין החלק הקנייני לחלק התכנוני. כלומר, כבר הוציאו החוצה חלק מההתנגדות, הבטיחו למגזר מסוים: אל תדאגו, בצרות שלכם לא ניגע כרגע, אנחנו נפגע רק בסביבה ובמערכת התכנון, כאילו שזה בסדר. ולכן אנחנו נתנגד להצעת הפיצול הזאת עכשיו. אבל אז קרה עוד דבר, עוד יותר חמור, שעוד הפעם נתן לנו עוד שיעור בפוליטיקה, או יותר נכון עוד איזו סטירת לחי ממה שיכול לקרות בפוליטיקה לפעמים. אמרנו שאנחנו אולי מוכנים לקחת את הנזקים שהצעת החוק הזאת תביא, אם בפעם הראשונה בתולדות ישראל יוכנס בהצעת החוק הזאת אחוז קבוע של בנייה לדיור ציבורי. 5% ביקשנו, וזה הכול. אמרנו: אולי הדיור הציבורי הולך ומידלדל. חוק הדיור הציבורי, שקובע שהכספים שהולכים ממכירת דירות יופנו לבניית דירות חדשות, לא מקוים, ולכן הגיע הזמן, אחת ולתמיד, לדאוג שהדיור הציבורי ייכנס כאחוז מכל תוכנית בנייה שתעבור בחוק הזה, בחוק הוותמ"ל, כי הגיע הזמן שהדיור הציבורי לא יהיה איזה בן חורג שכל הזמן רק מזניחים אותו ומדרדרים אותו, אלא שהוא ייכנס כחלק אינטגרלי, יחד עם המעמד הבינוני – כן, לא קרה שום דבר, ושמענו את האוצר, שאמר לנו, בחוצפתו, אני חייבת לומר, שזה יוריד את ערך הדירות, כאילו מעמד בינוני, עשירים ועניים לא יכולים לגור יחד ולא יכולים לקיים חיי קהילה וסולידריות יחד. והצטרפו אלינו, אני חייבת לומר באומץ, מהקואליציה – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הגיעה לוועדה ונשאה נאום חוצב להבות בעד הדיור הציבורי ומה חשיבותו, והצטרף אליה חבר הכנסת זבולון כלפה. כמו שקורה הרבה פעמים, ההסתייגות, שמבקשת להכניס 5% דיור ציבורי עברה, אבל אז כמובן היה מי שביקש רוויזיה, ובהצבעה החוזרת אורלי לוי אבקסיס נעלמה, זבולון כלפה קיבל איזו התחייבות מסוימת – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – וההסתייגות בהצבעה החוזרת נפלה, ואין דיור ציבורי. נשאר רק חוק רע, שדורס את מערכת התכנון, לאחר ההפרד ומשול בין המתנגדים השונים, וכך החוק מעתה והלאה ממשיך. לכן אנחנו נתנגד להצעת הפיצול, וגם נתנגד לחוק, על כל החלקים שלו. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא כאן עכשיו. חבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, רוצה לדבר? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אפשר? כן. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה. לא ראיתי אותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, מסביב ייהום הסער, ידיעות מתפרסמות כל רגע, בשורות איוב מגיעות בזו אחר זו, ונראה לי קצת סוריאליסטי שהכנסת פה יושבת ודנה בנושאים שלא בוערים כרגע, בשעה שעם ישראל מצוי בעיצומו של מבצע. נראה שאנחנו מנותקים ממה שעם ישראל כולו עכשיו חי ועובר. חשבתי מה אני יכול לומר. אולי נאמר פרק תהילים. אני יודע שהרבי מבעלז עשה תקנה בשבוע שעבר, שיגידו שני פרקים כל יום. פרק אחד הוא פרק נ"ו, שאפשר לראותו בתהילים, ואני לא יודע אותו בעל-פה, אבל יש פרק שכולנו יודעים אותו בעל-פה, והוא הפרק הכי אקטואלי והכי מעשי. ברשותך, אני רוצה לקרוא אותו. <היו"ר רות קלדרון:> אני אשמח להצטרף אליך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שמר ישראל. ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם." לזכות כל החיילים וכל האזרחים שנמצאים בסכנה, הקדוש-ברוך-הוא ישמרם ויצילם, ושכבר תסתיים המלחמה ונזכה כבר לשבת בארץ הזאת בשלום ובשלווה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> אמן. תודה רבה לך. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, חבר הכנסת יעקב ליצמן, חבר הכנסת פריג', חבר הכנסת מאיר פרוש, ונראה לאן נגיע. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, לא ידעתי שאני בסיבוב הזה, ואיך זה נקרא? ה"ונתלים"? ה"ונדלים"? זה "צוקללים", "סרמאלים", "ונטילים". תשמעי, ועדת השרים לענייני שמות עובדת עבודה יתרה, ובסופו של דבר מה שחסר זה בעיקר דירות. והרי כבודך יודעת שהייתה הצעה מצד המציעים ש-5% מהדירות האלה ייועדו לדיור ציבורי, ו-30% מהדירות להשכרה, מחציתן בפיקוח, והדברים האלה בסופו של דבר לא קרו. חברת הכנסת מירי רגב, שהציעה את ההצעה של הדיור הציבורי, התרצתה בסופו של דבר, מהסיוע בשכר דירה או בדיור הציבורי ברכישה בדיור הציבורי של 1.1 מיליארד – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא מדברים על החוק, מדברים עכשיו רק על הפיצול. יהיה לנו דיון מחר יום ולילה. <אילן גילאון (מרצ):> בסדר, אני רק מצטט – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> חברת הכנסת רגב, תקשיבי טוב. אני מציע לך להקשיב טוב-טוב למה שאני אומר כאן. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כשאתה מדבר אני עומדת דום ומצדיעה לך. <אילן גילאון (מרצ):> לא, אל תעמדי דום ואל תעשי – את יכולה גם להפריע באמצע, זה בסדר גמור. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני לא מפריעה לך. <אילן גילאון (מרצ):> בסדר. לא לא, כי את אף פעם לא מקשיבה, רק רוצה שיקשיבו לך. את אמרת ש-1.1 מיליארד שקלים שהובטחו על-ידי שר האוצר הם שריצו אותך להוריד את הבקשה שלך, שבאמת ייחדה את מתחמי הדיור האלה. ואני רוצה להזכיר לך שכבר היו הבטחות מעולם; גם שרי אוצר הבטיחו כל מיני דברים, ואפילו שרי אוצר שיכלו לעמוד ולממש יותר טוב מאשר שר האוצר הנוכחי את ההבטחות שלהם. אבל זה לא קרה – 2.7 מיליארד שקלים. ובסופו של דבר, גברתי, הבעיה המרכזית בחוק הזה, כמו בחוקים אחרים, שאנשים לא מוכנים להתחייב, או לשים, כמו שאומרים, את הכסף במקום שהפה שלהם נמצא. ואז יש פה פשרה על כסף, מה שנקרא, על העץ או על הקרח, אני לא יודע מה, כי זה בכלל – זה אפילו לא כסף מובטח משום מקור, זה כסף שאולי ייגבה מהמכירה בתוך הדיור הציבורי. <דוד צור (התנועה):> לא לא, זה לא מותנה. <אילן גילאון (מרצ):> לא מדויק? מאיפה? <דוד צור (התנועה):> אילן, זה לא מותנה. <תמר זנדברג (מרצ):> זה מדויק, מדויק. <אילן גילאון (מרצ):> זה מדויק, אחי. <דוד צור (התנועה):> זה לא מותנה. <היו"ר רות קלדרון:> הוא אומר שזה לא מותנה. <אילן גילאון (מרצ):> לא מותנה? אז show me the money. איפה הכסף? תראה לי את 1.1 המיליארד, אני רוצה לראות מאיפה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חבל על הזמן שלך. <אילן גילאון (מרצ):> חבל על הזמן שלך. תקשיב לה, כי לא חבל לך על הזמן. תקשיב למירי רגב – אתה תגיע רחוק, תאמין לי. מאוד רחוק תגיע. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אין לי ספק. זה ברור. <אילן גילאון (מרצ):> זה הרי פופוליזם. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זה הרי ברור. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי, זה פופוליזם הכי זול שיכול להיות. ואת עושה מצד אחד פוזה של לוחמת ונלחמת כאריה – ונופלת כמו זבוב ומבטיחה דברים ולא עומדת מאחורי זה. כי בסופו של דבר מה שיקבע, גברתי, זה איך את תלחצי על הכפתורים שלך פה, ולא כשאת מדברת גבוהה-גבוהה, רוממות החברתיות בגרונך. אבל זו רק דוגמה אחת, משום שיש כאן מדיניות, גברתי, אני לא יודע, של "חי בסיוט". כאילו כל הבעיה הזאת של הדיור הציבורי – כמעט אמרתי הגיור הציבורי, כי יכולים לחבר חברה כזאת – עושה כל כך הרבה מהלכים שהם מהלכים וירטואליים, שאין להם קשר עם המציאות. בינתיים שום דבר לא קורה, למעט אותה שכונה של קונטיינרים, שאני דווקא מברך עליה; אני חושב שזה ניסיון נכון ומקורי, וזה חלק מתוך פתרונות הדיור. דבר אמיתי בסופו של דבר איננו מתרחש. עכשיו, בסופו של דבר, בהחלט ההכרעה היא הכרעה ערכית: האם מדינת ישראל, כפי שהצהירו המצהירים, היא האחראית לקורת גג לאנשים, או שהיא אחראית ל"ונתלים", "ונדלים" – את זוכרת את הווד"לים והמהפכות של המרפסת, צמצום הביורוקרטיות האלה? ואני בכלל לא מתייחס להיבט הירוק בעניין הזה, כי יכולתי לדבר גם עליו. אני מתייחס per se לעניין של הדיור. לא דיור ולא דירות, והמחירים הם כפי שהיו. ואנחנו עושים כל מיני מאמצים, אבל המאמצים וירטואליים, כי אין קשר בין המציאות לבין מה שנאמר. גברתי, לדבר הזה קוראים בעברית צברינו "חי בסיוט", כאילו אנשים חיים בסרטים, זה מה שיש. ועדות יש, "ונדלים" יש, "ונטילים" יש – דירות אין. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, למדתי מילה חדשה. חבר הכנסת יעקב ליצמן; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת מאיר פרוש; חבר הכנסת עמר בר-לב; חברת הכנסת זהבה גלאון; ואחרון חביב – לא, זה ממשיך – חבר הכנסת אורי מקלב – לא כאן. <קריאה:> הנה הוא, מקלב פה. אורי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מקלב שם. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אורי מקלב, האם בחפצך – אתה מוותר; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – איננו כאן; חבר הכנסת יצחק כהן; חבר הכנסת יעקב אשר; חבר הכנסת משה גפני; חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. הייתה לך קפיצת הדרך. אצלי הוא הנרשם האחרון לדיבור, ואחר כך אנחנו נצביע. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אסכם ואז נצביע. <היו"ר רות קלדרון:> תסכמי ואז נצביע. בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, לפני העניין עצמו, גם אני רוצה להצטרף לתהיות שהעלה כאן בקול רם חברי חבר הכנסת נחמן שי, כאילו האולם הזה והעולם בחוץ קצת מנותקים. ואני מקווה שהקריאה הזאת שאנחנו משמיעים פה, חברי כנסת, האחד אחרי השני, נשמעת כאן איפשהו בחלונות הגבוהים, ולכל הפחות תהיה לכך התייחסות, כי – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מי זה "החלון הגבוה"? לא הבנתי. <איציק שמולי (העבודה):> לא יודע, תמיד סיפרו לי שבחלון הגבוה פה. אולי זו בדיה שמספרים לחברי הכנסת החדשים ואני לא יודע. אבל במעבר חד, כמו שאומרים, ההתנגדות שלנו להצעת חוק הוותמ"לים היא ברורה וידועה. אבל לפני שאחד או אחת מחברי הכנסת יקפוץ ויגיד לי שהיום מדברים רק על הפיצול, אז יש לנו בעיה גם עם הפיצול. כי יש משהו לא הגון, להביא למליאת הכנסת את החוק הספציפי הזה, כאשר הצד התכנוני והצד הקנייני בו הם פשוטו כמשמעו נפרדים לחלוטין. החוק הזה מתבסס כמעט כולו על הבטחה מאוד מאוד מפורשת בצד הקנייני שלו, שבתוך פרויקט השכירות אחוז מסוים מהדירות – 15%, 20% – יהיה על באמת, לא כמו שכתוב כרגע בחוק, דיור בר-השגה, ו-5% נוספים יוענקו לדיור הציבורי. מה בעצם עושה הממשלה? היא אומרת לאופוזיציה: בואו, אתם יכולים אולי, חלקכם לפחות, להסכים להיגיון התכנוני של החוק. למה? כי לכאורה ועדות התכנון הרגילות לא עובדות. נקים אחרי הווד"לים עוד מערכת עוקפת תכנון, שתוכל ככה בבת-אחת להקים מתחמי דיור של 750 דירות, וככה ייפתר הסבך הביורוקרטי של עולם הדיור. ואומרים: הצד הקנייני, דיור בר-השגה, דיור ציבורי, כל הדברים הקטנים והפעוטים האלה – אנחנו כבר נדבר על זה אחר כך. אז ההיגיון הזה הוא היגיון מעוות, א. מפני שבצד התכנוני ראינו שזה כבר לא עבר בווד"לים. בווד"לים כבר אושרו קרוב ל-100,000 דירות. זה הוריד את המחירים? יצאה דירה אחת בת-השגה בווד"לים? ודאי שלא, כי זו לא מטרת החוק. ואותו הדבר יקרה גם כאן. ומשפט אחרון. בסופו של דבר ההבטחה המרכזית בחוק הזה אמורה הייתה להיות דיור בר-השגה ודיור ציבורי, והם לא מופיעים בו כרגע. לכן נתנגד גם לפיצול של הצד הקנייני מהצד התכנוני וגם בהמשך להצעת החוק עצמה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. תעלה לסכם חברת הכנסת מירי רגב. חברת הכנסת מירי רגב, את רוצה לעלות לסכם? ואחר כך אנחנו נעבור להצבעה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אין לי שום כוונה לדבר כרגע על חוק הוותמ"לים. החוק הזה – עוד נדבר עליו רבות מחר. יהיה פה גם שר האוצר ויגיד את הדברים כפי שהם, ולא חצאי אמיתות של דברים על הדיור הציבורי וחצאי דברים שלאופוזיציה נורא נוח לדבר כאן עכשיו. סך הכול ביקשתי, בבקשה היום, שהכנסת תאשר פיצול בין הקטע התכנוני לקטע הקנייני, משום שהקטע הקנייני הוא קטע שנדרש להבשלה נוספת, שתהיה במושב הבא. ובמקום שהאופוזיציה תבוא ותגיד: יופי, קודם כול נפצל, אז עכשיו היא מדברת על הקטע התכנוני. <איציק שמולי (העבודה):> מירי, זו ההבטחה המרכזית של החוק. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מה? <איציק שמולי (העבודה):> זו ההבטחה המרכזית של החוק, הצד הקנייני. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, אבל אין אותו. הקטע הקנייני לא בא מחר להצבעה. אני אומרת לך, הקטע הקנייני לא יבוא במושב הנוכחי. הוא יבוא במושב הבא. <איציק שמולי (העבודה):> אז אנחנו שואלים, מה התכלית של החוק הזה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> התכלית של החוק זה הקטע התכנוני, שעליו נדבר מחר; הקטע התכנוני, שלוקח זמן לתכנן – וכן, אני חושבת שהחוק הזה הוא חשוב, וכן ניתן פתרונות חברתיים, ונציג את זה מחר למרות מה שאומרים פה חברי הכנסת מהאופוזיציה; הם לא יודעי כל דבר, ומזל שהם עדיין באופוזיציה. הקואליציה תציג מחר את הקטע החברתי ואת הקטע של הדיור הציבורי, ויהיה פה גם שר האוצר. היום דיברנו על הפיצול בלבד, וחבל שדיברו פה על החוק. אני מקווה שהקואליציה יחד עם האופוזיציה תסכים ותצביע בעד הפיצול. על החוק נדבר מחר. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה על פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה). כשתגיע חברת הכנסת מירי רגב אנחנו נפעיל את ההצבעה. מי בעד? מי נגד הפיצול? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 33 בעד הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה – 29 נגד – 21 נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 29 בעד, 21 נגד. הפיצול התקבל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת – הודעה למזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 40), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 41), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך, אדוני המזכיר. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/874).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014. יציג בשם שרת המשפטים – השר יובל שטייניץ? סליחה, ובשם השר יובל שטייניץ – השר עוזי לנדאו, בבקשה. החוק של השידור הציבורי עדיין מתבשל. הוא יגיע, אולי, יותר מאוחר. הוא נדחה לזמן מאוחר יותר היום. <שר התיירות עוזי לנדאו:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בשם שרת המשפטים – הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, היא הצעת חוק של משרד המשפטים המציעה לקבוע בהוראת שעה כי ניתן יהיה לקיים דיון באמצעות היוועדות חזותית בכמה הליכים בהוצאה לפועל. הצעת החוק מבקשת לתת מענה לקושי המתעורר כיום בביצוע צווים בגין חוב מזונות בלשכות הוצאה לפועל שבהן היקף העבודה קטן ורשמי ההוצאה לפועל נמצאים רק בחלק מימי השבוע. בדרך כלל, כאשר מתבצע ההליך בימים שבהם לא נמצא רשם בלשכה, מתעורר הצורך להסיע את החייב ממקום תפיסתו לעיר אחרת שבה ניתן לקיים את הדיון בנוכחות רשם. לשם כך יש להקצות ניידת של משטרת ישראל. עניין זה כרוך בעלות כספית ומשפיע על מידת זמינותן של הניידות לביצוע פעולות אחרות שמטרתן אכיפת החוק. קושי דומה מתעורר כאשר חייב מגיע לחקירת יכולת ביום שבו לא נמצא רשם ההוצאה לפועל, ועליו להחליט אם לנסוע לחקירת יכולת בעיר אחרת שבה רשם נוכח, או לשוב ללשכת ההוצאה לפועל שבה התייצב ביום אחר. לאור האמור מוצע לקבוע הוראות שיאפשרו לקיים דיון בדרך של היוועדות חזותית בכמה הליכים: חקירות יכולת, דיונים שאליהם הובאו חייבים בצו הבאה ודיונים בצווי מאסר של חייבי מזונות. מוצע לקבוע כי תנאי בסיסי לקיום הדיון בהיוועדות חזותית יהיה הסכמת החייב בכתב, וכן לקבוע כי הרשם יערוך דיון כאמור רק לאחר ששוכנע כי החייב מבין את משמעות הסכמתו. ההסדר המוצע יסייע בייעול עבודת האכיפה, וכן ישרת את עניינו של החייב באמצעות – – <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת רגב, אני – מקנאה, אני – – – <שר התיירות עוזי לנדאו:> – – מניעת טלטולו מלשכת הוצאה לפועל אחת לאחרת, אם יבחר בכך. מוצע לקבוע את החוק המוצע כהוראת שעה לשלוש שנים, וזאת כדי לבחון את יישומו, ללמוד מהניסיון שיצטבר לעניין יעילות ההסדר ולהפיק את הלקחים לקראת הסדר עתידי קבוע. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אני אקרא את שמות הדוברים. אם יש מישהו נוסף שרוצה להירשם לדבר – בדקה הקרובה אנחנו עוד נקבל דוברים נוספים. חבר הכנסת פריג' – לא במליאה; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג או חבר הכנסת נחמן שי. <מרב מיכאלי (העבודה):> אבל אני עוד רשומה. <היו"ר רות קלדרון:> את עוד רשומה. רגע, חבר הכנסת משה גפני – לא אתנו כאן. חברת הכנסת עליזה לביא? את תרצי? לא עכשיו, אחריו. רק תהיי בכוננות. תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לחזור ולבקש מראשי הקואליציה ומאנשי הממשלה לשמוע את המיית לב הציבור ולהפסיק את החקיקה הכל-כך בנאלית במקרה הטוב, והלא-דחופה, ושאפשר לעשות אותה בעיתוי מתאים יותר. קודם כול, שחברי הכנסת והשרים יוכלו להיות עם העם, יוכלו להיות עם הציבור, יוכלו לעקוב אחרי מה שקורה בשטח. המצב הולך ומתדרדר, ושום דבר – פה, עולם כמנהגו נוהג. אתם יודעים שב"טיטניק" לפחות הייתה מוזיקה, כך אומרים. הייתה תזמורת. ה"טיטניק" שקעה והתזמורת ניגנה. פה אין לנו אפילו תזמורת. זה בצד הפחות רע. בצד היותר נורא, ששוב ושוב הממשלה מנסה להכניס חוקים שנמצאים במחלוקת ציבורית, למרות כל ההבנות וההסכמות שבזמן מלחמה לא עושים מלחמה נגד אזרחים ונגד קבוצות של אזרחים, ופה הולכים ומתכוננים השבוע להביא חוקים שהם הכרזת מלחמה נגד ציבור. אז כמובן זו לא מלחמה על-ידי פצצות ורקטות, אלא מלחמה כלכלית. למה? מדוע? יש איזו מסורת בכנסת – עובדה, היום לא הגשנו הצעות אי-אמון. זה מפני שיש לנו אמון בממשלה? אנחנו הרי יודעים שהממשלה לא יודעת מה לעשות, במקרה הטוב – בגלל שהיא לא יודעת באמת; במקרה הרע – בגלל שהיא עושה דברים רעים. אז למה לא להפסיק? אני מבקש מהכנסת ומיושב-ראש הקואליציה להפסיק את הדיונים בחוקים שאינם דחופים, וודאי בחוקים קונטרוברסליים, אם חוק השידור הציבורי ואם חוק נגד, איך זה נקרא – "ולתם", "בלתם"? איך אמר פה חבר הכנסת גילאון – שוועדת השרים לענייני שמות עובדת קשה. ובפרט, מה שכואב לי מאוד, זה החוק של אפס אחוז מע"מ, שבא לפגוע ב-2 מיליון אזרחים בכוונה תחילה, וזו מטרת החוק, ולא המטרה להוזלת המחירים, וכבר הוכחנו את זה. אני לא יודע אם יש עם מי לדבר שם, אבל אני מבקש פשוט להפסיק את הדיונים. לא יקרה שום דבר. נצא לפגרה, הממשלה תוכל להתרכז בעבודה הביטחונית המדינית. אתם יודעים, רבותי, שהיום מזכ"ל האו"ם הכריז באופן רשמי על מדינת ישראל כפושעת מלחמה? והוא השווה בין הפשעים של "חמאס" לפשעים של ישראל. אז במה אנחנו עוסקים פה? זה נראה לי כמו איזה מין – אני לא רוצה להגיד את המילה החריפה בימים כאלה – נקרא לזה "הקהילה הסגורה", שסגורים בפני עצמם, והגבאים נאבקים על דברים פנימיים של הקהילה ולא שמים לב שהעולם כולו רועש. לכן אני מבקש שוב, ואם מישהו שומע שם – לפחות הציבור שומע: להפסיק את הדיונים בחוקים שאינם נחוצים לשעה זו ולהתמקד ולהתרכז בלבד – איך אפשר לעזור לאנשי הדרום, ואיך אפשר לעזור במלחמה ואיך אפשר לעזור במאבק המדיני ההסברתי העולמי. בוודאי ובוודאי אסור, אין לכם סמכות מוסרית, לפגוע באזרחים בחוקים פוגעניים, בחוקים קונטרוברסליים בימים אלה. אני מבקש להפסיק את הדיונים בדברים האלה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. רשימת הדוברים נסגרה עכשיו. חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת. חבר הכנסת יעקב ליצמן? חבר הכנסת אראל מרגלית? חבר הכנסת פרוש? חבר הכנסת מקלב? חבר הכנסת מוחמד ברכה? חבר הכנסת דב חנין – מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אתה רוצה? סליחה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי יושב-ראש הקואליציה, אני פונה אלייך ואליך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, לעצור כרגע את הדיונים במליאה. יש לנו עוד יומיים לפני סוף המושב. אפשר יהיה להאריך בהם את דיון המליאה. כרגע, עם כל מה שקורה, היכולת שלנו לנהל דיון רציני וענייני בשאלות שנמצאות על השולחן שלנו – גם אנחנו בני-אדם. אנחנו לא מסוגלים לקיים דיון רציני כשכל הדברים האלה קורים מסביב. אני מבקש מכם, עמיתי חברי הכנסת. דיבר על זה חבר הכנסת אייכלר, אני חושב שאלה דברים נכונים ומדויקים. זה פשוט לא הגיוני. אני פונה אליכם. אנחנו נהיה מוכנים להידבר איך נמשיך את הדיונים, אבל כרגע אי-אפשר לנהל אותם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, אני – אם דיברת אלי – חושבת שהמשך העבודה של הכנסת בכל שעה הוא ביטוי של שקט, של אמת ושל כוח. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תלוי במה. <היו"ר רות קלדרון:> לא תלוי במה, אם זה בעד או נגד. זאת העבודה שלנו. נסיים את העבודה שלנו ונלך, כך אני חושבת. יושב-ראש הקואליציה, אם הוא רוצה לומר משהו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. ה"חמאס" לא יכתיב את סדר-היום של כנסת ישראל. כמו אש התמיד, לא מפסיקים אותה. <מרב מיכאלי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אני רוצה להגיד שאני קודם כול מצטרפת לדברי חברי. קודם כול, זה באמת קשה, זאת אומרת, ברמת חלוקת תשומת הלב. אני חושבת שחלק מהעבודה שלנו – – – <היו"ר רות קלדרון:> זה קשה, אבל לא באנו לבלות. חברים, זאת העבודה שלנו. אנחנו נציגי ציבור ואנחנו פה גם כשקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אני חושבת שחלק מהעבודה שלנו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל אנחנו בני-אדם. מה חשוב כרגע בחוקים האלה? <היו"ר רות קלדרון:> זאת העבודה שלנו. לו היית מציע חוקים אחרים, היו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה חשוב? מה דחוף בדף הזה? <היו"ר רות קלדרון:> כשאתה לא אוהב את החוקים אז אתה תעשה דרמה. זה לא נראה לי רציני, זה נראה לי פופוליזם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה דחוף פה? שכתוב פה חוק מסילות הברזל, זה חשוב? <היו"ר רות קלדרון:> כן, כשמישהו בהוצאה לפועל, יכולים – אפשר לחסוך לו את ההוצאה לפועל ושהוא לא יהיה בלי כסף. זה דחוף. אנחנו עובדים אצל אנשים שפשטו רגל. ואם אתה תלך הביתה זה יעזור למאמץ המלחמתי? <שמעון סולומון (יש עתיד):> מה שאתה עושה עכשיו זה באמת – – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (העבודה):> אז זהו, גברתי. גברתי היושבת-ראש, אני שמחה שהזכרת את החוק הזה, כי אני רציתי להסביר למה החוק הזה בדיוק הוא בעייתי. לא זו בלבד שהוא לא יעזור לאלה שעומדים, לצערי, לשיפוטה של ההוצאה לפועל, אלא חוששתני שהוא עובד נגדם. אני חושבת שקודם כול צריך להזכיר מי הם ה"לקוחות" של ההוצאה לפועל – שמדובר ב-94% מהחייבים והחייבות שאינם מיוצגות ומיוצגים והם ציבור מוחלש בהגדרה, שהאפשרויות הכלכליות שלו מאוד מועטות. הציבור הזה, כשהוא צריך להסביר ולתרץ ולייצג את עצמו דרך וידיאו קונפרנס, המכונה "התוועדות חזותית", זה דבר שרק מרע את מצבו. עכשיו הכנסת לא לגמרי פנויה לדיון הזה, שהוא דיון חשוב, שמטרתו להכריע אם באמת לאפשר להוצאה לפועל לקבוע את המצב של חייב או חייבת דרך וידיאו קונפרנס, כי ההוצאה לפועל לא מארגנת את השעות של הרשמים שלה יחד עם השעות שבהן המשטרה יכולה או לא יכולה להוציא לפועל צווי הבאה. בכל הכבוד, שיעשו סדר ביניהן, וזה לא צריך לבוא על גב החייבות והחייבים שימצאו את עצמם במצב מוחלש עוד יותר ממה שהיו קודם לכן. לכן, חברי וחברותי, אני מפצירה בכם להתנגד לחוק הזה, ואני מחזקת את ידי חברי שמבקשים לא להביא חוקים שנויים במחלוקת. לא להביא חוקים שלפחות חלקנו סבורות וסבורים שהם פוגעים בחלקים של האוכלוסייה, בשעה שכולנו תחת מאמץ מלחמתי ותחת אבדות שהן קשות לכולנו. קשה במצב כזה לקיים את אותו סוג של דיון מרוכז שהיינו רוצות ורוצים לקיים. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה. חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <עמר בר-לב (העבודה):> מוותר. <היו"ר רות קלדרון:> אתה מוותר? חבר הכנסת שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. חברי מש"ס, אתם כל כך זזים. חבר הכנסת בן צור, חבר הכנסת בן צור, שלום לך. חבר הכנסת שי עולה? חבר הכנסת שי, בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לצרף את קריאתי, שנקבע שעה מסוימת לסוף הדיונים היום, שעה סבירה. יש עוד כמה דקות דברים שראש הממשלה נושא, ויש עוד אינפורמציות שמתרוצצות, על כל מיני דברים שקרו וקורים. שימת הלב של הבית הזה, ככל שתהיה ממוקדת בחוקים ובעבודה השוטפת, צריכה ללכת גם למקומות אחרים. אנחנו לא מבוהלים, אנחנו לא צריכים לתת תשובות ל"חמאס". כולנו יודעים שהחיים יימשכו ונמשכים. אני מציע שנגיע לשעה מוסכמת ולא נכשיל ביומיים הקרובים כל יוזמה לסדר-יום חדש שיאפשר לסיים את החקיקה עד סוף שבוע זה. אם נצטרך לשבת עוד יום, נשב עוד יום. עדיף כך, אני חושב. אני פונה אליך, אני פונה ליושב-ראש, אני פונה ליושב-ראש הקואליציה, שלדעתי כרגע זה בידיו. אפשר לקבוע שעה מוסכמת. זה ייראה כדבר הנכון ביותר לעשות הערב. לב כולנו פועם יחד עם האנשים – שנהרגו היום, עם האנשים בדרום שנשימתם נעצרת, עם חיילים רבים שנמצאים עכשיו בתוך רצועת-עזה, עם אנשי חיל האוויר במקומותיהם; כל אחד ואחד שעכשיו חי את הפעולה הצבאית הזאת שכבר הפכה למלחמה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יואב בן צור – מוותר; חבר הכנסת יצחק כהן – לא נמצא. השר יעקב פרי, בבקשה, אם אתה מכובד ומתכבד לענות ולסכם את הדיון. השר עוזי לנדאו, אם זה אתה – לא משנה לנו איזה שר יעלה. אנחנו סרים למרותכם, רק בדקות אלו. <שר התיירות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עוסקים כאן בסוג שירות בסיסי שאזרח צריך לקבל. יש אנשים, בני-זוג, שנמצאים בהתדיינות, ונקבעה פסיקה, ובפסיקה אחד חייב להעביר לבן-הזוג כסף, ומשפחות צריכות להתקיים. אבל כאשר אחד הצדדים איננו משלם יש תקלה קשה, וצריך לפתור את זה מהר. לצורך זה מוגשת הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית), עוד צעד אחד קדימה למען האזרח הקטן, לקידום שלטון החוק. אני מציע להעביר את החוק בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לך, השר עוזי לנדאו. לאחר דברי השר אנחנו עוברים להצבעה. חברים, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 31, נגד – 11, אין נמנעים. הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה) אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/882).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014, גם כן לקריאה ראשונה. יציג את החוק השר עוזי לנדאו. בבקשה. אני סוגר את הרשימה בהצעת חוק זאת. אני אקריא את הרשומים, ומי שנמצא תהיה לו זכות לדבר. בבקשה, אדוני. <שר התיירות עוזי לנדאו:> חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בשמו של שר הביטחון לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72), התשע"ד–2014. עניינו של התיקון בהסדר חדש לגבי עבירת עריקות ונפקדות שבחוק. החוק היום קובע מאסר מקסימום של 15 שנה על עריקה המוגדרת כהיעדרות משירות בכוונה שלא לחזור לצבא. העונש החמור רחוק מרמת הענישה הנהוגה בבתי-הדין הצבאיים, וכדי לשמור על מידתיות מוצע להפחית את העונש המרבי. מוצע לקבוע שתי מדרגות ענישה בהתאם לחומרת העבירה: האחת – עבירה של עריקה בנסיבות רגילות שהעונש שייקבע בצדה הוא שבע שנים; השנייה – עריקה בנסיבות מחמירות, במהלך פעילות מבצעית או קרבית, והעונש שייקבע בצד עבירה זו יעמוד על עשר שנים. תיקון נוסף בהצעת חוק זו עוסק בחזקת הכוונה שלא לחזור לשירות צבאי – אחד מרכיבי עבירת העריקה. בחוק היום נקבעה היעדרות של 21 ימים כחזקה שהחייל אינו מתכוון לחזור לצבא. תקופה זו אינה עומדת במבחן המציאות, ולפיכך מוצע כי התקופה המקימה את החזקה שהחייל לא מתכוון לחזור לשירות צבאי תוארך מ-21 ימים ל-18 חודשים. ועדת החוץ והביטחון תדון בפרטי ההצעות הללו, ואני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק ותעבירה לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, השר עוזי לנדאו. יש רשימה של דוברים. אני אקריא את שמות אלה שנמצאים במליאה. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> מוותר על זכות הדיבור. <היו"ר אורי מקלב:> מאיר שטרית נמצא? אחרון הדוברים. אם יש מישהו שנרשם ולא הקראתי את שמו – יוכל להצביע. אם לא, אתה, חבר הכנסת מאיר שטרית, אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש היגיון רב בהצעת החוק הזאת, שבאה בעצם לתקן את חוק השיפוט הצבאי ולקבוע שתי דרגות ענישה, בניגוד למצב הקיים היום, שעל כל עריקה או נפקדות מצה"ל העונש הוא של 15 שנים. נדמה לי שבמצב הנוכחי, כאשר עושים שתי דרגות ענישה זה יותר הגיוני, שאדם יכול להיעדר מהצבא מסיבות אומנם לא חוקיות, אבל בנסיבות נורמליות, או שאדם נעדר מהצבא לא מסיבות נורמליות אלא במצב של מלחמה, שזה הרבה יותר חמור. דבר שני, החוק גם מקל במידה מסוימת על מי שנעדר מהצבא וקובע שבמקום המצב היום, שאדם שנעדר 21 יום רואים אותו כמי שמתכוון לחלוטין לא לחזור לצבא – זה משתנה מ-21 יום לתקופה הרבה יותר ארוכה, של 18 חודשים. זאת אומרת, מי שבורח מהארץ מתכוון לא לבוא לשרת בצבא, וכמובן, זה נושא בעקבותיו עונש חמור, ולכן גם טוב שעושים את ההקלה הזאת. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שמוצע בחוק הזה הוא הגיוני ונכון, ואני מקווה שהכנסת תחליט לתמוך בו. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 36, נגד – 1, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק השיפוט הצבאי אושרה, ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/883).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. יש גם רשימת דוברים. סגן השר מיקי לוי, בבקשה, אתה מוזמן להציג את הצעת החוק. לאחר מכן אני סוגר, ברשותכם, את רשימת הדוברים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גופים פיננסיים מנהלים כספי ציבור בהיקף עצום של למעלה מ-2 טריליון שקל, ולפעילותם השפעה מהותית על היציבות הפיננסית במשק הישראלי. היקף הכספים המנוהל על-ידי גופים אלה מחייב לקיים אמות מידה וסטנדרטים גבוהים והדוקים לממשל תאגידי נאות, ומדגיש את חשיבותם של מנגנוני בקרה ופיקוח בתהליכי קבלת ההחלטות. בשנים האחרונות שכר בכירים בגופים פיננסיים מצוי בדיון ציבורי נוקב על רקע טענות בדבר גובהו המופרז ואופן אישורו. כדי לסבר את האוזן אציין כי היקפי שכר הבכירים בגופים פיננסיים גדלו בשנים האחרונות באופן משמעותי, כך שנכון להיום כרבע מ-40 מקבלי השכר הגבוה בחברות ציבוריות בישראל הם למעשה בעלי תפקידים בגופים פיננסיים. היחס בין שכרם לשכר הממוצע במשק עומד לעתים על למעלה מפי-100. מדובר בפער בלתי נסבל ובלתי מוצדק, שבינו ובין המציאות אין שום קשר, ואשר חייבים להתחיל לטפל בו. משרד האוצר פעל רבות להסדרת התגמול בחברות ציבוריות, וכן בתאגידים בנקאיים ובגופים מוסדיים שתחת פיקוח אגף שוק ההון, בעיקר בהיבטים של מדיניות תגמול, תהליכי קביעת התגמול ומבנה התגמול. כל זאת, כדי להגביל את התמריצים לנטילת סיכונים מופרזים. החקיקה המוצעת מהווה נדבך נוסף בהסדרת התגמול בגופים פיננסיים, והיא כוללת שתי הוראות עיקריות: האחת – קביעת מנגנון תאגידי לאישור התקשרות של גוף פיננסי עם בעל תפקיד בכיר בו למתן תגמול בסכום העולה על 3.5 מיליון שקלים חדשים בשנה. המנגנון המוצע קובע כי תגמול העולה על 3.5 מיליון שקלים חדשים טעון אישור של ועדת תגמול או ועדת ביקורת, דירקטוריון ואספה כללית. היום כל הנושא הזה פרוץ לחלוטין. התקשרות שנעשתה בלא קבלת האישורים הנדרשים תהיה חסרת תוקף. השנייה – קביעה שבמסגרת בירור ההכנסה החייבת במס של גוף פיננסי לא יותרו ניכויים בשל תגמול של בעלי תפקיד בכירים שהוא מעבר לתקרה של 3.5 מיליון שקלים חדשים בשנה. אדוני היושב-ראש, אנו מצפים כי צעד זה ישליך גם על שכרם של בכירים בגופים נוספים, יהווה להם תמרור, ולעתים אף תמרור אזהרה, ירסן את השכר ויצמצם את הפערים הבלתי-נסבלים במשק הישראלי. איננו ששים להתערב בשיקול הדעת של בעלי מניות בחברות ציבוריות בנוגע לתגמול שהם בוחרים לתת למנהליהם, אבל אני רוצה להבהיר כי לא נהסס לנקוט צעדים נוספים אם ההתנהלות הלא-מוסרית הזאת תימשך. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לסגן השר מיקי לוי. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מרב מיכאלי. יש רשימה ארוכה. יש חמישה שנמצאים באולם – אם הם לא יוותרו. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה, אדוני. סגן שר האוצר הציג הצעה ששר האוצר מביא לפנינו היום, שהיא הצעה עם כוונה נכונה ומצוינת לכל הדעות: הגבלת שכר הבכירים – ואני בכוונה אומרת "בכירים", כי ממש לא בטוח שאפשר בזכוכית מגדלת למצוא בכירות, אולי כן אחת שעולה בדעתי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש יותר. אני חוזר בי: בכירים ובכירות. <מרב מיכאלי (העבודה):> בכל אופן, באמת, הכוונה מצוינת. צריך להגיד שהייתה בשנים האחרונות השתוללות חסרת מעצורים, חסרת מצפון, שמי שמנהלים את הכסף הזה מתנהגים אתו כאילו הוא שלהם, בעוד הוא כסף של הציבור, של כל אחת ואחד מאתנו, ששמה אותו שם – אגב, בדרך כלל לא ביודעין – ובונה על זה שזו תהיה הפנסיה שלה או זו תהיה קופת הגמל שלה או כל דבר אחר; והכסף הזה, הרבה מדי ממנו הולך למנהלים, והביצועים של החברות לחלוטין לא תלויים במה שהמנהלים האלה עושים. אבל גם אם לא נתעכב על העובדה שההצעה חלה רק במגזר הפיננסי בעוד הכסף של הציבור, כידוע, נמצא ממש לא רק במגזר הפיננסי; וגם לא על גובה הסכום, שהוא פי-35 מהשכר הממוצע במשק ובערך פי-50 מהשכר החציוני; אני רוצה לדבר על המנגנון, ברשותך, סגן שר האוצר. כי למדנו משר האוצר, שעומד להביא לנו כנראה את הצעת החוק הבאמת-סופר-בעייתית, שלא תוריד את מחירי הדירות אלא רק תעשיר את הקבלנים, המכונה "מע"מ אפס", וזה מנגנון פשוט: ההטבה היא עד 1.6 מיליון. מי שקונה דירה ביותר מ-1.6 מיליון, משלמת מע"מ מהשקל הראשון, לא מהסכום מעל 1.6 מיליון. זאת אומרת, אם את קונה דירה של עד 1.6 מיליון, יש לך פטור מלא. אם את קונה דירה של 1.7 מיליון, את משלמת מע"מ על כל הסכום. אז למה המנגנון הזה לא נכון לגבי הצעת החוק שאתם מביאים לנו להגבלת שכר הבכירים, שכאמור, מגבילה שכר באמת אסטרונומי, שכולנו יכולות רק לדמיין אותו? גם לא, רובנו לא יכולות גם לדמיין אותו. מי שמרוויח יותר – או יותר נכון, חברה שמוצאת לנכון לשלם יותר מ-3.5 מיליון שקלים למנהל שלה או למנהלת – אתה יודע מה, או למנהלת – לשנה, למה שיוכלו לנכות את השכר עד הסכום הזה? למה לא לאסור עליהם לנכות את השכר כהוצאה מהסכום הראשון? כמו שאני אומרת, אנחנו אפילו לא מדברות על גובה הסכום, אבל למה המנגנון הזה פועל כשזו הטבה ולא פועל כשמדובר בניסיון להגביל באמת שימוש לא ראוי בכספי ציבור? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מרב, שכר – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אנחנו חושבות שאם אתה רוצה להכווין התנהגות, צריך ליצור סנקציה יותר משמעותית. מעל שכר של 3.5 מיליון שקלים – יתכבד וישלם ללא ניכוי הוצאה מהשקל הראשון. תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מרב, שכר ומענק הם שני דברים שונים, מה לעשות. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית, אם הוא מעוניין. לא, לא, קודם כול חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו אתה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, שוק התעסוקה במדינת ישראל כבר מזמן יצא מאיזון. בשוק תעסוקה שבו יש הכי הרבה עובדי קבלן באופן יחסי בעולם המערבי; בשוק תעסוקה שבו חברי כנסת צריכים לחוקק חוקים כדי שעובדים יוכלו לשבת או לצאת לשירותים; בשוק תעסוקה שבו פערי השכר הגיעו לכאלה ממדים מבהילים, עד כדי כך שעובד אחד יכול להרוויח משהו שעובד אחר יכול רק לחלום להרוויח במשך חיים שלמים – זה אומר ששוק התעסוקה שלנו יצא בכלל מכלל איזון. וזה מקעקע את האמירה הזאת שכל פעם מגיעה לכאן לכנסת, שעבודה מצילה מעוני, שעבודה מביאה לרווחה. אבל בשוק תעסוקה כזה נצלני ודל בהזדמנויות – והוא לא דל בהזדמנויות רק למאבטחים ומנקות, הוא דל בהזדמנויות גם לאנשים בגיל שלי שמסיימים תואר אקדמי באוניברסיטה או במכללה וכל מה שיש לשוק להציע להם זה משרה זמנית, שכר זעום, וחלילה מלהבטיח ביטחון תעסוקתי – אני חושב שההצעה שלכם, מיקי לוי, היא בהחלט במקומה. אני חושב שאף שיש פה בשנים האחרונות יוזמות שמסתובבות בנוגע להגבלת שכר הבכירים, שהן הרבה יותר מרחיקות לכת, אני חושב שזו בהחלט התחלה חיובית, אני חושב שזה צעד נכון, זה צעד שהוא במקומו; צריך להגיד את האמת כפי שהיא. לכאורה, מבחינה כלכלית, כמה אנשים שמרוויחים שכר מופלג, אנחנו עלולים בטעות לחשוב שההשפעה של הדבר הזה היא שולית מבחינת המספרים. אבל כלכלה לא עומדת בזכות עצמה, כלכלה אמורה לשרת חברה. וכאשר אנחנו רואים שהיוצרות מתהפכים ולפתע החברה היא זו שמשרתת את הכלכלה, והביטוי המובהק ביותר של זה – פערי שכר כל כך אדירים, גם בחברות הפרטיות וגם בחברות הציבוריות, אין ברירה למחוקק אלא להתערב, ולהתערב גם בהמשך בצורה נחושה יותר. אין שום ברירה: שוק שיצא מאיזון, צריך להחזיר אותו לאיזון; ואם נדרשת פה עוד חקיקה, צריך לקדם אותה בצורה נחושה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מברך את האוצר ואת סגן שר האוצר ואת שר האוצר על הבאת הצעת החוק. היא הצעה נכונה, היא בכיוון הנכון, וודאי שאין שום הצדקה לשכר המופרז והמוגזם הזה. עליתי לפה בשביל להעלות סוגיות נוספות; לומר שזה טוב, אבל לא מספיק. ואני רוצה להסביר על מה מדובר. עמדתי בכנסת הקודמת פה – הנחתי על שולחן הכנסת – על הבמה הזאת, והצעתי את הצעת חוק הקלון הכלכלי, שקובעת שאותם אנשים שעושים תספורות במשק לכסף של אנשים, לא יוכלו להמשיך לעשות את זה. מניתי מעל הבמה הזאת רשימה של עשרות אנשים שמנהלים קופות גמל וקופות מוסדיות שקנו אג"חים של קונצרנים, וכשהטייקונים עשו תספורות, הם לא פתחו את הפה. וציינתי את השכר של כל אחד מהם. השכר של כל אותם עשרות אנשים שהקראתי מעל הבמה – השנתי – נע בין 5 מיליון שקל לשנה לבין 25 מיליון שקל לשנה. עכשיו, שאלתי את השאלה, איך האנשים האלה בכלל עוד עובדים במערכות שלהם? כי מ-2005 עד 2011 – ואלה המספרים שבדקתי אז, כשהעבירו את קופות הגמל והקופות המוסדיות לניהול חיצוני – הקופות האלה גבו דמי ניהול שהסתכמו ב-11 מיליארד שקל מכספי הציבור. דמי ניהול, 11 מיליארד שקל. וכמה כסף הציבור הרוויח בתקופה הזאת שמ-2005 עד 2011 בערכים ריאליים, זאת אומרת, לא בערכים נומינליים? אפס. אז שאלתי, איך האנשים האלה עוד עובדים כמנהלים של קופות? הרי יכלו לשים את הכסף בבנק, לקבל אחוז ריבית לשנה, והיו מרוויחים 6% לפחות, בלי שום סיכון, שום דבר. לצערי הרב, הממשלה דחתה את הצעת החוק שלי. לא הסכימה. <היו"ר אורי מקלב:> הנתון שאתה אומר זה נתון של בנק ישראל? או שזה נתון של – – – <מאיר שטרית (התנועה):> זה נתון של אמת, לא של בנק ישראל. נתון של אמת. זו עובדה. <היו"ר אורי מקלב:> זה מידע אישי? <מאיר שטרית (התנועה):> ודאי, זו עובדה. <היו"ר אורי מקלב:> זה ממחקר? מחקר של מי? מחקר מוסמך? <מאיר שטרית (התנועה):> עם נתונים, ודאי. <היו"ר אורי מקלב:> זה דבר שהוא איום ונורא. <מאיר שטרית (התנועה):> המצב הרי נמשך גם עכשיו. גם עכשיו גובים דמי ניהול מופרזים בקופות האלה בלי לראות שום תמורה אמיתית. לדעתי, צריך להמליץ על כמה צעדים קדימה. ואגב, אדוני סגן השר, בכנסת הזאת הבאתי מחדש את הצעת חוק הקלון הכלכלי, היא נדונה בוועדת שרים, האוצר התנגד, ולכן אני לא מביא אותה לדיון עד שהאוצר יסכים. לצערי, ראש שוק ההון, הממונה על שוק ההון, דיברה אתי אז בטלפון וביקשה שלא אחכה. חיכיתי חודש, חודשיים, שלושה. כבר עברה כמעט שנה, החוק עוד לא עמד לדיון כי האוצר עוד מתנגד לדיון בחוק הזה. החוק השני, שניסיתי גם אותו לקדם, עוסק בהגבלת שכר הבכירים בכלל. יש הצעת חוק שלי שמתגלגלת, גם בכנסת הקודמת, גם בכנסת הזאת, גם לפני ארבע כנסות, שקובעת שאדם בסקטור ציבורי לא יקבל שכר יותר מפי-15 משכר המינימום. מה לא הגון בזה? הצעתי הצעה יותר רכה, שבחברה ציבורית שיש לה מניות בבורסה אדם יקבל שכר לא יותר מאשר תקרה מסוימת, כאשר מעל התקרה הזו הוא יכול לקבל שכר נוסף רק אם הוא מחלק דיבידנד. הווי אומר, אם אתה מנהל חברה שמרוויחה ואתה מחלק דיבידנד, בבקשה – תיהנה גם אתה מהדיבידנד, תקבל תוספת של שכר, 1% מהדיבידנד שאתה מחלק. אם אתה מפסיד אתה לא יכול לבקש להעלות את השכר שלך. וגם לזה, לצערי, הממשלה מתנגדת, ולכן לא הביאו את זה לדיון, כי אני לא מביא בניגוד לעמדת ועדת שרים לחקיקה. אני מציע לאוצר לחשוב בגדול, כי יש הרבה מה לתקן בתחום הזה. זה כסף של הציבור, והציבור – הקטן לא יכול לעשות מאומה לשמור על הכסף שלו. הוא בידיים של מי שמנהל אותו. אני חושב שהאוצר יכול לתרום תרומה משמעותית ביותר, באמת, להקלת העול שעל האנשים הקטנים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, תודה לך, כבוד השר, חברותי וחברי הכנסת, זה מה שנאמר: היא הנותנת. בעצם המלאכה, הצעת החוק הזאת, שהייתי קורא לה חוק הבטחת הכנסה בעצם – אולי חוק הבטחת הכנסה, הפוך – בעצם ממחישה יותר מכל דבר אחר את הסיטואציה האבו-נפחאית שאנחנו נמצאים בתוכה. היו הצעות שקדמו, של חברים בכנסת הזו. חלק עסקו בכך שאת שכר המנכ"לים תקבע נציגות של בעלי מניות בחברות הסוחרות בבורסה. הייתה הצעה שהתלתה את הרצפה עם התקרה – זה דבר נכון וחשוב – של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושל חיים כץ, כי אותנו מעניינת כמובן גם הרצפה, ולא התקרה. אבל כאילו התפאורה מסביב והדיון הזה והגבלת השכר ל-3.5 מיליוני שקלים, שמזל שמקבלים את זה דרך הבנק – אני בחיים שלי לא ראיתי, אפילו לא בטלוויזיה, כבוד סגן השר, איך נראה סכום כזה שצריך להביא אותו בחודש הביתה. ולמה בעצם צריך סכום כזה? כי אתה יודע, אדוני השר, אני לגמרי בעד כלכלת שוק. אבל אני אומר לך שאני לא בעד חברת שוק, מבחינת הפערים של מה שנקרא מדיניות של פרות בשן – ממש במונח המקראי – סוגרת כאן בלי שום התליה לנושא של רישום רווחים. ובעצם היה פה שר אוצר שבאחד הוויכוחים הגדולים שלי אתו, אני חשבתי שצריך לווסת מסים במדרגות היותר-גבוהות לגבי הכנסות כאלה, ולרסן אותן ולעשות התליה בין המשכורת הכי נמוכה להכי גבוהה, כך שגם היום כאשר אתה מגביל בעצם את המשכורת, תעבוד מורה – שים לב, לא מנקה, מורה – שבע שנים, ממש כמו יעקב, כדי לקבל את המשכורת שאתה מגביל אותה בחודש אחד לאנשים אחרים. אני אומר לך, אדוני, נאמר לך קודם – זה בכיוון הנכון. זה מאוד לא מספיק, וזה בעיקר מייצר פערים שהולכים כל הזמן, נפתחים פעם אחרי פעם ודור אחרי דור. לכן, אם אתם רוצים ללכת באמת על מבנה כזה, אתם חייבים להתלות את המשכורת הנמוכה ביותר במשכורת הגבוהה ביותר, כי היא הנותנת. ואני לא יודע איך בן-אדם יכול, ויהיה מוכשר ככל שיהיה, אני – אין לי מושג כמה הוא יהיה מוכשר, ויביא רווחים ככל שיהיה, מה צורכו בזה? למה הוא צריך להתנפח כמו הדג המפורסם הזה? וכמה פעמים אפשר לבלוע מה שהאדם הפשוט ביותר, המקבל את המשכורת הנמוכה ביותר, לא מקבל? ולכן, זאת בעצם הערובה. בימים כאלה, לדון בהגבלת שכר ל-3.5 מיליון שקל ולא יותר, מה שאני קורא לו "הבטחת הכנסה הפוכה", זה אומר דורשני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – הסקטור הפרטי ולא – – – בסקטור הציבורי. <אילן גילאון (מרצ):> אני לא יודע למה בן-אדם בכל סקטור – אני אומר לך שוב – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> לא, יש הבדל בין ציבורי לפרטי – אין לי שום ספק. אבל מדינה צריכה לעשות רגולציה, כי אחרת היא מאבדת כל כך הרבה, ציבור כל כך גדול מן האנשים שלה. אין לה מספיק כסף לשום דבר. זה – איך אומרים? מוסקבה מאמינה בדמעות, אנחנו מאמינים במסים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני. ואנחנו נעבור להצבעה. מובן שנאפשר לך להגיע למקום כדי להצביע בקריאה ראשונה על הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014. קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 24, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג) אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014> [מס' מ/869; "דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 10830; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, על-פי סעיף 91(א) לתקנון הכנסת יש אפשרות ליושב-ראש הוועדה לבקש להחזיר חלקים מהצעת חוק לוועדה. המהלך הזה דורש הצבעה של מליאת הכנסת. חברת הכנסת קארין אלהרר שמשמשת יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי תציג את הצעת החוק, תגיד את מה שהיא מבקשת מאתנו, המליאה. אנחנו נקיים על הבקשה שלה הצבעה, ולפי ההצבעה שלנו, תוצאות ההצבעה שלנו, אנחנו נפעל. דהיינו, אם היא באמת תבקש להחזיר לוועדה לדיון חלק מהחוק, כל החוק, ואנחנו נאפשר לה את זה, החוק יוחזר לוועדה, וכשהוא יהיה מוכן הוא יחזור למליאה לאישור. ואני חוזר ואומר, אנחנו נקיים הצבעה על הצעת היושבת-ראש. לא רק נקיים, זה דורש הצבעה. הסברתי חלק מהמגמה שלך עכשיו. הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014 – בבקשה, גברתי. זכות הדיבור שלך. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, לפני הכול אני רוצה לפנות לעם ישראל, ובמיוחד לחיילי צה"ל. בימים מורכבים וקשים אלה אני רוצה לומר שכולנו אתכם, תומכים ומתפללים לשובכם בבטחה, בתקווה לימים שקטים יותר. לפצועים אאחל החלמה קלה ומהירה. ולמשפחות הנופלים – לבנו אתכם. אנחנו נקרעים מאובדנכם הנורא מכול. מדינת ישראל מחבקת אתכם. בניכם נפלו במלחמה על הבית שלנו, על השקט ועל הביטחון של ילדינו, ועל כך אנחנו נוקיר את זכרם לעד. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014. עוד בטרם אכנס לפרטי הצעת החוק אני מבקשת להקדים ולומר, בניגוד לפרסומים הרבים של עובדי רשות השידור ולניסיון להטמיע בתודעת האזרחים כאילו מדובר לא רק בסגירת רשות השידור ובהפסקה, אלא בחיסול של השידור הציבורי – זו לא האמת. הצעת החוק לא סוגרת את השידור הציבורי. כך גם, בניגוד לחלק מהפרסומים, ההצעה הזו לא מעגנת פוליטיזציה של השידור הציבורי; להפך, הצעת החוק הזו באה להקים תאגיד שידור ציבורי. היא תביא לכך שלא נישאר בלי שידור ציבורי ולו דקה אחת. הוועדה המיוחדת בראשותי הוקמה כדי לדון בהצעת החוק. היא קיימה דיונים רבים וממושכים. גם אם בתחילת הדרך נדמה היה כי לא ניתן לנהל את הדיונים כסדרם, שכן הקולות הרמים וההפרעות הרבות כמעט שלא אפשרו דיון ענייני בסוגיות החשובות, אני יכולה לומר בפה מלא שדיוני הוועדה היו מעמיקים ומעוררי מחשבה. הצעת החוק העומדת בפניכם לקריאה שנייה ושלישית אינה אותה הצעה שעמדה בפניכם לקריאה הראשונה. שילבנו בה לא-מעט שינויים, חלקם מהותיים ביותר. שינויים אלה הם תוצר של העבודה המאומצת שנעשתה בוועדה מצד כל הגורמים – הממשלה, הכנסת, קואליציה ואופוזיציה. מוזמנים רבים ליוו את דיוני הוועדה, הן בנוכחות הפיזית בדיונים והן באמצעות ניירות העמדה הרבים שהועברו אלינו, ובכללם גם נציגויות של העובדים ברשות השידור, בטלוויזיה הלימודית, נציגי רשות השידור, נציגי העיתונאים, נציגי היוצרים בטלוויזיה, בקולנוע, במוזיקה הישראלית, ונציגים של גופים ישראליים שונים. הדיונים, כפי שכבר אמרתי, היו לא פעם סוערים ורוויי רגשות, אבל היו גם ענייניים ורציניים, והקדשנו שעות רבות כדי להתעמק בפרטי הפרטים של ההצעה. בלב הצעת החוק עומד תאגיד השידור הציבורי החדש. כידוע, זה שנים רבות מתקיים שיח ציבורי בעניין רשות השידור והמצב הקשה שבו נמצא השידור הציבורי. לא פחות מ-13 ועדות ציבוריות הוקמו כדי לנסות לפתור את הכשלים בשידור הציבורי, והאחרונה שבהם הייתה ועדת לנדס, שהוקמה על-ידי גלעד ארדן, שר התקשורת והממונה על רשות השידור. מסקנות ועדת לנדס, שהסתייעה בחברת ייעוץ מקצועית בראשות מר רם בלינקוב, הוגשו במרס האחרון ואומצו על-ידי הממשלה, והן שעמדו בבסיס הצעת החוק. הנתונים שנפרסו בפני לנדס, בפני הממשלה ובפנינו, הובילו למסקנה הברורה כי אין מנוס מפירוק רשות השידור. נדמה כי תחושה זו אינה רק נחלת המעגלים הקרובים לרשות השידור, אלא נחלת רוב הציבור הישראלי. אין אפשרות להצביע על גורם אחד האחראי למצבה העגום של הרשות; מדובר בתהליך מתמשך של מכלול פעולות שנעשו ושלא נעשו, הן בממשלות ישראל לדורותיהן, הן בהנהלת רשות השידור לדורותיה והן באמצעות נציגויות העובדים. אנחנו לא באים היום להצביע על גורם אחד כאשם מרכזי. בדיוני הוועדה התמקדנו במבט קדימה, בבנייה וביצירה של שידור ציבורי שיהיה בו כדי להביא בשורה לעם. כמה דיונים הוקדשו למטרות תאגיד השידור הציבורי. בהצעת החוק המקורית המטרות הוגדרו באופן מצומצם יחסית, והוועדה, בהסכמת השר, החליטה לשנות ולפרוס יריעה רחבה יותר של תפקידי השידור הציבורי. בין התפקידים אמנה את החובה שהוספה, שלפיה התוכן שיספק תאגיד השידור הציבורי יהיה עצמאי; תוכן שיובא באופן מקצועי, הגון, אחראי, ביקורתי, נטול פניות ואמין, בשקיפות, ותוך הפעלת שיקול דעת עיתונאי, על כל המשמעויות של הביטוי, ומתוך נאמנות לאמת העובדתית ולחובת הדיווח לציבור. עוד הוספה החובה לשדר בשפות שונות, ובפרט בשפה הערבית, לאוכלוסייה הערבית בישראל, ושידורים בשפות נוספות שרווחות בחברה הישראלית. מדיניות התאגיד, אשר אמורה ליצוק תוכן מעשי לתפקידי התאגיד והשידור הציבורי, תיקבע על-ידי מועצת התאגיד, שבניגוד להצעת החוק, שלפיה היו אמורים להיות בה תשעה חברים, הוסיפה הוועדה, בהסכמת השר – ל-12 חברים. ויש פה תקדים, יהיו לפחות שש נשים, ולפחות נציג אחד של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי. את חברי המועצה ימנה שר התקשורת, מאחר שבכל זאת מדובר בתאגיד הממומן מכספי המדינה, וככל תאגיד ציבורי, צריך ששר כלשהו יהיה אחראי ויוכל לתת לציבור דין-וחשבון על תפקודו של התאגיד. יחד עם זאת, הליך המינוי ייעשה בדרך שתנטרל את ההשפעה העלולה להיווצר מכך שמדובר במינוי על-ידי גורם ממשלתי. ראשית, ועדת האיתור היא שתמליץ לשר על חברי המועצה. ועדת האיתור תמנה שלושה חברים, אשר רק את היושב-ראש שלה, שופט בדימוס של בית-המשפט העליון או בית-משפט מחוזי, יבחר שר התקשורת. בהתאם להצעה שהועלתה בוועדה, החליטה הוועדה כי שר התקשורת יהיה חייב להתייעץ בעניין מינוי יושב-ראש ועדת האיתור עם נשיא בית-המשפט העליון, ובכך אנו מבטיחים בלם נוסף, לנטרול השפעות פוליטיות אפשריות על הליך הבחירה. שנית, בהתאם להצעת החוק, לא יהיה אפשר למנות, לא לוועדת האיתור ולא למועצה, את מי שיש לו זיקה פוליטית, אישית או עסקית לשר משרי הממשלה, ומי שעסק או עוסק בפעילות פוליטית או מפלגתית בחמש השנים האחרונות. מינוי כזה, בניגוד לחברות ממשלתיות ולתאגידים סטטוטוריים, אינו אפשרי אף אם מדובר במי שיש לו כישורים בולטים במיוחד. שתי הוראות נוספות בחוק שמוסיפות עצמאות: האחת היא קציבת תקופת הכהונה לארבע שנים, עם אפשרות להארכה נוספת אחת, ואיסור מוחלט לקחת חלק בשידורים, כדי למנוע ניגוד עניינים, נוסף על איסור ניגוד העניינים הכללי, שקבוע בחוק. מעבר לקביעת המדיניות, על המועצה להבטיח כי מה שקבעה אכן מיושם בפועל. כדי לתת לה כלי פיקוח אפקטיבי נקבע כי היא תמנה את המנכ"ל, תאשר את המבנה הארגוני ואת שיא כוח-האדם, את התקציב ואת היעדים המדידים לבחינת הביצועים של הדרג הניהולי. המועצה אף הוסמכה לקבוע כללים בנושאים שונים, בין היתר כללי האתיקה לשידור הציבורי. המנכ"ל, אחד השחקנים הראשיים במגרש, אחראי לניהול השוטף של התאגיד, וההחלטות היומיומיות שלו משפיעות על התאגיד ובונות אותו. התלבטנו רבות בשאלת כשירותו של המנכ"ל וסמכויותיו; האם נכון לדרוש שהוא יבוא מתחום העיתונות, או שיש חשיבות דווקא לניסיון ניהולי מוכח? האם המנכ"ל צריך להיות העורך הראשי, לרבות של ענייני החדשות, כפי שהוצע בהצעת החוק המקורית? סוגיות אלו ועוד לובנו בוועדה לעומק, ובסוף החלטנו, בהתאם להצעה המקורית, כי יש להבטיח בראש ובראשונה כי בראש תאגיד השידור הציבורי יעמוד מי שיש לו כישורי ניהול מוכחים; בהתאם לכך נוסחו בהצעה הכשירויות הנדרשת מהמנכ"ל. לעניין סמכויות העריכה – החלטנו להותיר סמכות זו בידי המנכ"ל, כמי שעומד בראש הפירמידה ונושא באחריות. עם זאת, ובניגוד להצעה המקורית, לעניין חטיבת החדשות, החלטנו שמנהל חטיבה זו יהיה העורך הראשי שלה, דהיינו, הוא זה שיהיה בעל המילה האחרונה של מה ואיך ישודר, כל עוד הוא פועל במסגרת התקציב שהוקצה לחטיבת החדשות. יש בכך איזון כלשהו, שבא להבטיח ניהול מקצועי ויעיל של התאגיד, על כל החטיבות שלו – ואת הרצון להבטיח חטיבת חדשות עצמאית, מנוטרלת מהשפעות לא ענייניות או לא רלוונטיות. נאמנים לאותו קו מחשבה, הוספנו הוראה שמינוי מנהל חטיבת החדשות יאושר במועצה. כדי להבטיח הן את עצמאות המנכ"ל והן את העצמאות של מנהל חטיבת החדשות, הכהונה של שניהם נקצבה לארבע שנים, עם אפשרות להארכה נוספת. הצעת החוק מתייחסת לכמה תפקידים של עובדים אחרים, שהם שומרי הסף: רואה-חשבון מבקר, יועץ משפטי ומבקר פנימי. בהצעה הגברנו את יכולתם לבצע את תפקידם נאמנה. לעניין עובדי התאגיד – בהתאם להצעת החוק, קבלה של אדם לעבודה בתאגיד השידור הציבורי תיעשה במכרז. עם זאת, בחירתו של עובד שהוא נושא משרה, המשנה או סגן למנכ"ל, וכן מנהל אחר, הכפוף במישרין למנכ"ל, תהיה בהליך של ועדה לאיתור מועמדים. הוועדה החליטה לקבוע כי חברי הוועדה יהיו המנכ"ל ושני נושאי משרה שאינם חברי המועצה שיבחר המנכ"ל, והוסיפה דרישה לאישור המועצה למינויים אלה. כמו כן, חובת המכרז לא תחול על משרת עיתונאי, עורך חדשות או מגיש תוכניות בחטיבת החדשות. לעניין זה נקבע כי המועצה תקבע, בהחלטה מנומקת, כללים לאיוש המשרות האמורות ואת מספר העובדים המרבי שלא תחול עליהם, בתנאים שתקבע המועצה, חובת מכרז. קבלת אדם למשרות אלה תיעשה בידי מנהל חטיבת החדשות באישור המנכ"ל, בהתבסס על שיקולים מקצועיים ובמסגרת תקציב שהוקצה לטובת העניין. גם עלות השכר לעובד במשרות אלה לא תעלה על הסכום שעליו החליטה המועצה, למעט במקרים שוועדת המשנה להתקשרויות אישרה זאת. נוסף על כך, המועצה הוסמכה לקבוע, בהחלטה מנומקת, כללים בדבר משרות וסוגים נוספים של משרות שעליהם לא תחול חובת המכרז. עם זאת, הכללים ייקבעו בהתאם לנהוג בשירות המדינה בהתקשרויות מיוחדות. הוועדה החליטה לשמור על פומביות ושקיפות, וכל הודעה על איתור מועמדים שלא חלה עליהם חובת מכרז תפורסם באתר תאגיד השידור הציבורי זמן סביר מראש. בדיוני הוועדה הוחלט גם להחיל על התאגיד את הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, לעניין ייצוג הולם, בשינויים המחויבים, וכן לעגן בחוק תפקיד של ממונה על מעמד האישה, שבתפקידה זה יהיו לה יחסי כפיפות ישירים למנכ"ל התאגיד. זאת כמובן נוסף על ממונה על קבילות הציבור, תפקיד שהיה גם בחוק הקודם. ואם דיברתי על עובדים, אזכיר כי בהצעת החוק כלולה הוראה הנוגעת להגבלת עלות שכר עובדים – סעיף 81. אני לא אדבר על הסעיף הזה כרגע אלא רק בסיום דברי. אם נתייחס לתוכן ולפלטפורמות השידור, הצעת החוק קובעת כי תאגיד השידור הציבורי יהיה חייב לספק תוכן באמצעות שלוש פלטפורמות: טלוויזיה, רדיו ואינטרנט. כמו כן נקבע כי התאגיד יוכל לספק תוכן גם באמצעים טכנולוגיים אחרים. שידורי הטלוויזיה יהיו במסגרת שלושה ערוצים לפחות: ערוץ שידורים מרכזי, ערוץ לילדים ולנוער וערוץ בשפה הערבית. לאור בקשות חברי הוועדה ונציגי הציבור שהשתתפו בדיונים, עוגן בהצעת החוק גם נושא הרדיו, ונקבע כי שידורי הרדיו יכללו שידורי חדשות ותכנים בענייני היום, מוזיקה, שידורים בנושא מורשת ישראל, שידורים לילדים ולנוער ושידורים בשפה הערבית ובשפות אחרות הרווחות בציבור בישראל, ובכלל זה רוסית ואמהרית. עוד הוספה הוראה שלפיה לפחות מחצית מהשירים המשודרים ברדיו בכל חודש יהיו בשפה העברית, שמרבית מילותיהם הן בעברית. הצעת החוק קובעת הוראה בנוגע להפקה ולרכישה של תוכניות. בעניין זה נקבע כי התאגיד יוציא בכל שנה למימון הפקה ולרכישה של תוכניות המיועדות לשידור בערוץ המרכזי 200 מיליון ש"ח לפחות, ומתוכם 180 מיליון ש"ח לפחות יוקצו למימון ורכישה של הפקות מקומיות קנויות ותוכניות ספורט. מתוך אותם 180 מיליון ש"ח, 90 מיליון לפחות יוקצו למימון תוכניות סוגה עילית, בחלוקה של 50 מיליון לפחות לתוכניות דרמה ו-40 מיליון לפחות לתוכניות תעודה. עוד הוחלט לעגן בחוק המוצע אפשרות להכרה מסוימת בהשקעה בקולנוע הישראלי. ההוצאה השנתית שיוציא התאגיד למימון הפקה של שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט תהיה 160 מיליון ש"ח לפחות. בעניין זה קבענו, וחשוב להדגיש זאת, שחטיבת החדשות לא תרכוש שידורי חדשות או תוכניות בענייני היום אלא תפיק אותן בעצמה. גם הוראה זו תבטיח עצמאות בהפקת החדשות. כמו כן נקבעו הוראות לעניין ההוצאה השנתית על רכישת הפקות מקומיות קנויות המיועדות לשידור בערוץ לילדים ולנוער ובערוץ בשפה הערבית. בהקשר זה אזכיר כי בהצעת החוק נקבעו הוראות לעניין הפקות בעבור משרד החינוך. לבקשת משרד החינוך, תאגיד השידור הציבורי ירכוש תוכניות חינוכיות ולימודיות ויחויב לשדרן בערוץ הילדים ולנוער, אם משרד החינוך ביקש את שידורן, בתנאים שייקבעו בהסכם בין משרד החינוך לבין התאגיד. לדברי השר, משרד החינוך יקצה לטובת העניין סכום של 40 מיליון ש"ח. עוד נקבע לעניין הפקה ורכישה של תוכניות כי התאגיד לא ירכוש מגורם אחד בשנה אחת הפקות מקומיות קנויות בסכום העולה על 10% מסכום ההוצאה השנתית לעניין זה – מתוך מטרה לחייב התקשרות עם בתי-הפקה רבים ככל האפשר, שתביא לתחרות הוגנת, גיוון גורמים מפיקים ואפשרות לפריחה נוספת בתחום זה. אציין כי בהצעת החוק המקורית הוצע כי הסכום כאמור לא יעלה על 15%, אולם בדיונים הוחלט להפחית את התקרה האמורה. רכישת ההפקות תיעשה בהתייעצות עם נציגי ציבור בעלי ניסיון מתאים – לקטורים. לנוכח חשש נציגי היוצרים כי הרצון להוריד עלויות יביא לכך שבתי-ההפקה יעסיקו עובדים בתנאים קשים, הוספה במהלך הדיונים הוראה שלפיה בעת התקשרות לרכישת הפקה מקומית קנויה, הגורם שאתו התקשר התאגיד ימציא לתאגיד תצהיר בכתב, שלו ושל בעלי הזיקה אליו, בדבר קיום חובותיו בעניין שמירת זכויות עובדים, לפי דיני העבודה החלים עליו כמעסיק. בהצעת החוק מוצעות גם הוראות חדשניות לעניין זכויות קניין רוחני בהפקות מקומיות קנויות, ונקבע כי בהתקשרות לרכישת הפקות אלה, לתאגיד השידור הציבורי לא תהיה יותר ממחצית הבעלות בקניין הרוחני. בהצעת החוק מעוגנות גם הוראות לעניין שימור, תיעוד והנגשה של נכסי צאן הברזל של מדינת ישראל. הוועדה החליטה שהתעריפים שהתאגיד יהיה רשאי לגבות יאושרו בידי המועצה ויפורסמו באתר התאגיד וישקפו את עלויות התפעול השוטף בלבד. התאגיד יאפשר גם שימוש מסחרי בחומר הארכיון, בתנאים שייקבעו בהסכמת שר התקשורת עם שר המשפטים, ורשאי הוא לגבות לשם כך תעריפים מקובלים בשוק, ובתנאי שהמועצה אישרה. באשר לפרסומות והודעות חסות, ראשית, לתאגיד השידור הציבורי תהיה יחידה מסחרית שפעילותה תופרד משאר פעילויות התאגיד, והיא תהיה אחראית להכנה ולהפקה של תשדירי פרסומת והודעות, תשדירים לשירות הציבורי והודעות חסות, וכן למכירת זמן השידור, לפי כללים שתקבע המועצה, בהתייעצות עם המנכ"ל. את פעילותה כאמור תוכל היחידה לבצע גם באמצעות אחר, שייבחר במכרז. לעניין התוכן השיווקי, נקבע איסור מפורש לשלב מסר פרסומי בתוכן שתאגיד השידור מספק, בין בתמורה – ישירה או עקיפה – ובין שלא בתמורה. עם זאת, מתן תודה או פרסים לא ייחשבו מסר פרסומי אסור, והכול בהתאם לכללים שתקבע המועצה, ובכלל זה מה ייחשב פרסומת סמויה, פרסומת בלתי מודעת או פרסומת-אגב. לגבי הרדיו, התאגיד יהיה רשאי לשדר ברדיו תשדירי פרסומות והודעות תמורת תשלום. לעניין זה, המועצה, בהתייעצות עם המנכ"ל, תקבע בכללים איסורים ומגבלות על תשדירי פרסומות והודעות, לגבי הכנתם ושידורם של תשדירים אלה, וכן לגבי תשדירי פרסומות והודעות בתוכניות רדיו המיועדות לילדים ולנוער. ההוראות שציינתי בפניכם יחולו גם על הפקות מקומיות קנויות ועל הפקות שהתאגיד משתתף במימונן, והתאגיד יהיה רשאי לדרוש דיווחים לעניין זה. לגבי התוכן על רשת האינטרנט נקבע כי לא ישולבו באתר התאגיד תשדירי פרסומת והודעות חסות, אולם אין בכך כדי למנוע העברת תוכן באתר במקביל לשידור ראשון של תוכניות רדיו בישראל. אתייחס עתה בכמה מילים לנושא תקציב התאגיד. בהתאם למוצע, תקציבו של תאגיד השידור הציבורי יורכב מהסכום שאפרט, וכן מהכנסותיו לפי החוק המוצע בעיקר מפרסומות, הודעות חסות ותשדירי שירות. הסכום הכולל יעמוד על 665 מיליון ש"ח בכל שנה בשנים 2015 ו-2016, ומשנת 2017 – על 650 מיליון ש"ח. הסכום הכולל יוצמד למדד. אציין כי הסכום הכולל האמור מורכב מסכומים שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יעביר מדי חודש לתאגיד, הן מתוך סכומים שהוא גובה כאגרת רישיון הרכב והן מהסכומים הנוספים המשולמים לו כתוספת לאגרת רישיון הרכב. חשוב לציין כי הסכומים האמורים יועברו ישירות לתאגיד, ולא ייחשבו להכנסות המדינה. המנגנון הזה נקבע כדי לשריין סכומים אלה ולמנוע את האפשרות ששינויים בתקציב המדינה ישפיעו עליהם. בד בבד עם תחילת החוק – וזאת הבשורה – תבוטל אגרת הטלוויזיה, שמעבר לכל הביקורות על דרכי גבייתה, הגבייה עצמה הייתה כרוכה בעלויות גבוהות. בהצעת החוק הוראות נוספות שונות: בנושא מחקר ופיתוח, פרסומים ומופעים פומביים, שימוש בתדרי הרדיו, שידור הודעות בעת חירום, סמכות מועצת התאגיד בכל הנוגע לתוכניות שאינן תוכניות צבאיות ב"גלי צה"ל" ומסים. נתנו את דעתנו לכל אחת מהוראות אלה, אך לא אתייחס אליהן עכשיו. אזכיר רק כי לעניין הפניה להודעות חירום – בעקבות הצעתו של חבר הכנסת פריג' החלטנו כי בעת שידור הודעת חירום בשפה העברית בערוץ המרכזי תשודר במקביל הודעת חירום בשפה הערבית בערוץ בשפה הערבית, ומייד לאחר מכן תשודר בערוץ המרכזי הודעת חירום בשפות הערבית, הרוסית והאמהרית. בתחילת דברי הזכרתי את סמכות המועצה, באישור השר, לקבוע כללים לניהול התאגיד ולפיקוח על שידוריו, שיפורסמו ברשומות ובאתר התאגיד. אני מבקשת להזכיר כי הוועדה קבעה שלגבי כמה עניינים קביעת כללים ראשונים תיעשה בתוך שנה מיום התחילה. כפי שציינתי בראשית דברי, לצד הקמת תאגיד שידור ציבורי חדש, הצעת החוק אף עוסקת בפירוק רשות השידור. מוצע כי עם פרסום החוק ימונה הכונס הרשמי למפרק ויוקנו לו כל סמכויות הניהול. המפרק ימנה עורך ראשי, ובמידת הצורך בעלי תפקידים נוספים – – – <נסים זאב (ש"ס):> מפרקים את המדינה, לא את רשות השידור. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> חבר הכנסת זאב, אל תפריע לי. <נסים זאב (ש"ס):> את המדינה מפרקים. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> הפרעת מספיק בוועדה. תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אין לכם בושה, לממשלה הזאת? <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, אם אפשר. <נסים זאב (ש"ס):> במה היא עוסקת עכשיו? <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש. <נסים זאב (ש"ס):> במה היא עוסקת? <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב, תן איזה אזעקה – – – <נסים זאב (ש"ס):> בושה לך. <היו"ר אורי מקלב:> – – – אזעקה לפני שאתה ככה צועק, איזה התרעה, שנדע, שלא ניבהל; איזה משהו קטן לפני זה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא, לא, אנחנו מקשיבים לחדשות. <נסים זאב (ש"ס):> אין בושה. אין בושה. אין לכם בושה. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> מוצע – – – <נסים זאב (ש"ס):> תתביישו לכם. <היו"ר אורי מקלב:> הקול שלך חד וברור, הרבה זמן לא שמענו, אבל נא לאפשר – – – <נסים זאב (ש"ס):> במה עוסקים פה? <היו"ר אורי מקלב:> נא לאפשר ליושבת-ראש הוועדה – – – <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אתה יכול לצאת. <נסים זאב (ש"ס):> בעריפת ראשים של עובדים. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אתה יכול לצאת. <היו"ר אורי מקלב:> סליחה, אני אשמור. אני אשמור על – – – <נסים זאב (ש"ס):> בעריפת ראשים של עובדים. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. מה קרה? <נסים זאב (ש"ס):> אתם מנצלים את המצב הזה? <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב, נא לשבת ולאפשר – – <נסים זאב (ש"ס):> גמרנו עם מחבלי ה"חמאס" – – <היו"ר אורי מקלב:> – – לדוברת להמשיך בדיבור. <נסים זאב (ש"ס):> – – עכשיו יש מחבלי רשות השידור? <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אדוני, אני קורא אותך לסדר. <נסים זאב (ש"ס):> תתביישו לכם. ממשלה מתועבת. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, אדוני. <קריאה:> אתה מתועב בעצמך. <נסים זאב (ש"ס):> מתועבת, מתועב שכמוך. תתבייש לך. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <נסים זאב (ש"ס):> תתבייש על מה שאתה עושה פה. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה המיוחדת):> מיום הפרסום תהיה הקפאת הליכים, ועל הנושים יהיה להגיש את תביעת החוב שלהם עד המועד שיקבע המפרק. לבקשת העובדים הוספה הוראה שלפיה העובדים יוכלו להגיש את תביעותיהם, במידת הצורך, לאחר הפסקת עבודתם, במועד מאוחר שיקבע המפרק במיוחד בעבורם. המפרק אומנם יהיה אחראי לפירוק הרשות, אך יהיה עליו להבטיח גם שכל עוד התאגיד החדש אינו מתחיל בשידוריו, שידורי רשות השידור לא רק ימשיכו כסדרם, אלא גם, כפי שהחליטה הוועדה, בהיקף שהיה נהוג ערב יום הפרסום של החוק. הצעת החוק קובעת כי יום התחילה הוא היום שבו מתחיל התאגיד את שידוריו, והוא יהיה 1 באפריל 2015, אלא אם כן יידחה ל-1 ביולי 2015 או ל-1 בספטמבר 2015. אז יופסקו שידורי רשות השידור ותופסק בהתאם העסקתם של עובדי הרשות. הוראה זו, בנוגע לעובדים, היא אכן הוראה כואבת במיוחד, אך לא מצאנו כי ניתן לעשות זאת בדרך אחרת. עם זאת, במסגרת דיוני הוועדה הוספנו הוראה מיוחדת שלפיה התאגיד החדש יהיה חייב לקלוט בלי מכרז עובדים מרשות השידור והטלוויזיה הלימודית, בשיעור של רבע משיא כוח-האדם בתאגיד. הובהר בחוק שאין בהוראה זו כדי למנוע מהתאגיד לקלוט מעובדי רשות השידור או הטלוויזיה החינוכית אף יותר מכך, אך זה נותר לשיקול דעתו. תקציב ההקמה – לשם הקמת תאגיד השידור הציבורי וההיערכות לקראת שידורים, עוגנה בהצעת החוק הוראה שלפיה המדינה תעמיד לרשות התאגיד תקציב הולם, מעבר לתקציב השנתי, על-פי הסכם שייחתם בין התאגיד לבין המדינה, באמצעות החשב הכללי במשרד האוצר. על-פי דיווחי נציגי משרד האוצר בדיונים ותחשיביהם, מדובר על סכום של כ-340 מיליון שקלים שיעמיד משרד האוצר לטובת העניין. הצעת החוק מתייחסת גם למינויים הראשונים שיש לבצע כדי לאפשר את שידורי תאגיד השידור הציבורי החל ביום התחילה, וקובעת הוראות מיוחדות ביחס אליהם. לא אעמוד על כולן, רק אזכיר שהמנכ"ל הזמני ימונה על-ידי ועדת איתור שהרכבה מפורט בחוק המוצע, ואליה יצורפו זמנית עוד שני נציגי ציבור כמפורט בחוק. תקופת כהונתו של המנכ"ל הזמני תהיה עד למינוי המנהל הכללי הקבוע בידי המועצה, בהתאם להוראות החוק, ולא תהיה מניעה למנות את המנכ"ל הזמני למנכ"ל קבוע. המנכ"ל הזמני יעסוק בהקמת התשתית הנדרשת לתחילת פעילות התאגיד בלבד, והוא לא יהיה רשאי לעסוק ברכישת תוכן חדש. המנכ"ל הזמני יהיה רשאי גם לקבל לעבודה בתאגיד, שלא במכרז, עד 20 עובדים, לתפקידים הנדרשים להקמת התאגיד, למעט לתפקידי נושאי משרה, ובכללם מנהל חטיבת החדשות. עובדים אלה שמינה המנכ"ל יועסקו בתאגיד לתקופה של עד שנתיים, ואולם הם יהיו רשאים להתמודד על תפקיד בתאגיד, בהתאם להוראות החוק. חברות וחברי הכנסת, אני לקראת סיום. הארכתי מאוד בדברי, אך חשבתי שבשל חשיבות החוק ראוי שאפרט בפניכם את עיקרי הוראותיו. אני מבקשת לציין בסיפוק כי חברי כנסת רבים, לא רק מבין חברי הוועדה, לקחו חלק בדיוניה. קואליציה ואופוזיציה כאחת ישבנו במשך חודש, באופן אינטנסיבי ביותר, כדי לייצר את החוק הטוב ביותר, ואני משוכנעת שאכן הצלחנו לגבש הצעת חוק טובה, המבטיחה שידור ציבורי מקצועי, איכותי והגון. מבנה התאגיד יבטיח, כך אני מקווה, שהפוליטיקה לא תיכנס לנבכי התאגיד, והוא יוכל להתנהל באופן עצמאי, והכלים והגמישות הניהולית יבטיחו תרבות ארגונית בעלת אתוס של הצטיינות ומקצועיות כיאה לשידור ציבורי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות רבות שחלקן הן לדיבור בלבד, וכן בקשות רשות דיבור. הוועדה דנה בהצעות רבות; את חלקן היא קיבלה והן שולבו בנוסח, ואילו לגבי אלה המוצעות לפניכם כהסתייגויות מצאנו, לאחר דיונים, שאין מקום לקבלן. לפיכך, אני מבקשת שתדחו את ההסתייגויות ותאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם כנוסח הוועדה, לרבות גיליון התיקונים שהונח היום, בקריאה השנייה והשלישית. כמתחייב מהמעמד, אני לא אוכל לסיים בלי התודות. ראשית כול, אני מבקשת להודות מקרב לב לשר התקשורת גלעד ארדן. השר ארדן ליווה את כל דיוני הוועדה והיה לנו לעזר רב בהבנת הסוגיות השונות ובבדיקת השלכותיהן של ההצעות הרבות, ואף הגיש הצעות רבות לשינויים בעקבות דיוני הוועדה. אני מאוד מעריכה את הנחישות שהוא גילה מצד אחד, ואת הפתיחות והרגישות שגילה מצד שני. תודה כמובן גם לשר האוצר יאיר לפיד על האמון שנתן בי, על כך שהיה שותף מלא; לצוות הוועדה המופלא, שבאמת זכיתי בו: מנהלת הוועדה, ד"ר עידית חנוכה, שעמדה בכל אתגר ותמיד במאור פנים; לצוות המשפטי של הוועדה, בראשותה של המשנה ליועץ המשפטי אתי בנדלר, ולעורכת-דין מירב תורג'מן ועורכת-דין אביטל סומפולינסקי על המקצועיות והעמידה בסד זמנים שבהחלט נראה דמיוני; לדוברת הוועדה רבקה קנריק, שהייתה תמיד מקצועית חרף העומס; לגברת שמרית צוברי, יועצת השר ארדן, על המסירות; ליועצות המשפטיות של משרד התקשורת דנה נויפלד וחגית ברוק, תודה מקרב לב – הייתה חוויה וזכות לעבוד אתכן; דפנה גלוק ודלית זמיר ממשרד המשפטים; צוות משרד האוצר – מר אמיר לוי, מר קובי אמסלם, יוני רגב, עופר מרגלית, אסי קליין, נטע דורפמן ואורי אפלבאום – תודה רבה על השעות הרבות; למנכ"ל הכנסת רונן פלוט, לגברת ירדנה הורוביץ-מלר וצוות מזכירות הכנסת, על כל הליווי והסיוע. ועכשיו, לבקשה: ידוע לכולכם שגם אחרי שהנחנו את הצעת החוק המשיכו להתקיים דיונים בין ההסתדרות, משרד האוצר ומשרד התקשורת. הדיונים נסבו, למיטב ידיעתי, בעיקר על סעיף אחד שהזכרתי בתחילת דברי, סעיף 81 בהצעת החוק, הדן בעלות שכר העובדים, ונראה כי התגבשו בין הצדדים הסכמות לתקן את הסעיף המוצע ולקבוע הוראות אחרות. ברור שתיקון כזה יחייב התאמות בסעיפים נוספים. בנוסף, פנה אלי שר התקשורת בעניין סיום עבודתם של נושאי משרה ברשות השידור, לאחר שנטען שהייתה אי-בהירות לגבי מועד הפסקת עבודתם. לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 91 לתקנון הכנסת, אני מתכבדת להציע לכנסת להחליט על החזרת עניינים מסוימים שבהצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק האמורה. העניינים, כפי שציינתי, הם עלות שכר העובדים וסיום העסקתם של נושאי המשרה ברשות השידור. אם הכנסת תקבל את הצעתי, וככל שיושב-ראש הכנסת יתיר זאת, אני מתכוונת לזמן ישיבת ועדה קצרה, ועם סיום דיוניה להניח על שולחן הכנסת נוסח מתוקן בעניינים האמורים. אודה לחברי וחברותי חברי הכנסת – להצביע על הצעתי. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור. לפי בקשת יושבת-ראש הוועדה ולפי סעיף 91(א) לתקנון, מבקשת יושבת-ראש הוועדה להחזיר שני סעיפים לוועדה, כפי שהיא ציינה זאת, לדיון מחודש, עם כל המשתמע מכך, ורק לאחר מכן להביא את זה לקריאה שנייה ושלישית. לכן אנחנו מקיימים הצבעה על בקשת יושבת-ראש הוועדה לקיום דיון חוזר בשני הסעיפים המוזכרים. לכן, אני עובר להצבעה. מי שבעד דיון נוסף, מצביע בעד. יש שני עניינים נוספים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 37 בעד ההצעה – 45 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להחזיר לדיון בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי את העניינים עלות שכר העובדים וסיום העסקתם של נושאי המשרה ברשות השידור בהצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 45, מתנגדים – 3, ונמנע אחד. לפיכך אני קובע שבקשת היושבת-ראש לדיון בשני עניינים מחדש בוועדה אושרה. לאחר מכן תגיע הצעת החוק בחזרה למליאה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מה סדר-היום? <היו"ר אורי מקלב:> סדר-היום זה סעיף 23. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש כרגע ועדה. <היו"ר אורי מקלב:> אין כרגע ועדה. אני לא יודע על ועדה. אני לא היושב-ראש הקבוע. היושב-ראש הקבוע, אם הוא אישר ועדה, בבקשה. אם הוא לא אישר ועדה, אני ממשיך בסדר-היום. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, לפני שאתה ממשיך – היושבת-ראש לא הספיקה להגיע למקום שלה להצביע. <היו"ר אורי מקלב:> אני גם אבקש להוסיף את קולה של יושבת-ראש הוועדה להצבעה בעד החזרה לוועדה. בבקשה, להוסיף אותה אחרי ההצבעה. <הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/885).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, שהוא הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר עוזי לנדאו. בבקשה. לאחר מכן יש רשימת דוברים. אני סוגר את הרשימה. בבקשה. <שר התיירות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם שרת המשפטים, כבוד רב הוא לי להציג היום בפני הכנסת את הצעת החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014. הצעה זו נטועה בהמלצות צוות היגוי לעניין הגישור בבתי-המשפט לענייני משפחה ובבתי-הדין הדתיים, בראשותו של כבוד השופט יצחק שנהב, אשר הוגשו לשר המשפטים לפני כעשור. עוד לפני שנות דור הגיעו ברחבי העולם להכרה שהמאפיינים המובהקים של הסכסוכים המשפטיים בעניינים משפחתיים, בין בני-זוג ובין הורים וילדיהם, נובעים מכך שמדובר בסכסוך שיסודו ביחסים הבין-אישיים המשפחתיים וברגשות של האחד כלפי השני. יחסים אלה משפיעים באופן ממשי על ההליך המשפטי ואף מושפעים ממנו. ההתדיינות המשפטית בין בני-זוג, הכוללת הגשת כתבי-תביעה שבהם מטיחים הצדדים האשמות זה כנגד זה, הבאת עדים וקיום חקירות וחקירות נגדיות בין כותלי הערכאות השיפוטיות, מעצימה את הסכסוך הבין-אישי. הדבר יוצר מחסומים ומכשולים להמשך קיומם של קשרי משפחה ומקצין את עמדות הצדדים, ובכך מקשה את האפשרות ליישובו של הסכסוך האישי-רגשי. על כן, במדינות רבות ברחבי העולם קבעו חובה על בני משפחה, ובעיקר על בני-זוג, לנסות ליישב את הסכסוך שביניהם בהליך של יישוב סכסוך בהסכמה, בדרך של גישור או בדרכים אחרות, לפני פתיחת התדיינות בבית-המשפט. הניסיון במדינות רבות ברחבי העולם מוכיח כי השימוש במנגנון של יישוב סכסוכים בהסכמה לפני הגשת תביעה מונע ברובם הגדול של סכסוכי המשפחה את הצורך בהתדיינות בבית-המשפט ומאפשר לצדדים לממש באופן הדדי את הרצונות והאינטרסים שלהם בנושאים שבתובענה לשביעות רצונם. מטרתה של הצעת חוק זו לסייע לבני-זוג, ולהורים וילדיהם, הנמצאים בסכסוך משפחתי, ליישב את הסכסוך ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, תוך צמצום הצורך בהתדיינות משפטית ותוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים בהם ובילדיהם, באמצעות חובה להגיש "בקשה ליישוב סכסוך" לפני הגשת תובענה בכל בתי-הדין הדתיים ובתי-המשפט לענייני משפחה. על-פי המוצע, על מי שמעוניין להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי תהיה חובה להגיש תחילה לערכאה שיפוטית בקשה ליישוב סכסוך, ולא כתב תביעה. לאחר הגשת הבקשה יוזמנו הצדדים לפגישת מידע, היכרות ותיאום ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית. בפגישה זו תיתן יחידת הסיוע לצדדים מידע על ההליכים המשפטיים הקשורים לסכסוך המשפחתי, השפעתם על היחסים ביניהם ועם בני משפחתם, ובמיוחד השפעת הגירושין וההתדיינות המשפטית בין בני-זוג על ילדיהם. בהמשך לפגישת המידע תבחן יחידת הסיוע עם בני-הזוג את צורכיהם ורצונותיהם ואת טובת ילדיהם, ואת האפשרות ליישב את הסכסוך המשפחתי בהסכמה באמצעות הליכים ליישוב סכסוך בהסכמה, לרבות בדרך של גישור. התהליך ליישוב הסכסוך בהסכמה יתקיים במסגרת יחידת הסיוע או בהפניה להליכים מחוץ ליחידת הסיוע, בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות. בתקופת קיומו של ההליך ליישוב הסכסוך בהסכמה, נדרש כי בני-הזוג יתרכזו בניסיון ליישב את הסכסוך שביניהם בדרכי שלום, ויהיו פנויים נפשית ורגשית לכך, ללא חשש מהגשת תביעה על-ידי בן-הזוג האחר. לאור זאת, מוצע לקבוע כי במהלך תקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך, וכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית, ולא תדון ערכאה שיפוטית בהליך בעניין של סכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית. רק אם הניסיון ליישוב הסכסוך בהסכמה לא יצלח, או שייוותרו עניינים שלגביהם לא הושגה הסכמה, יהיה הצד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך רשאי להגיש, בתוך תקופה קצובה, תובענה לכל ערכאה שיפוטית מוסמכת. אני מקווה שהצעת החוק תצמצם או לפחות תמתן את ההתדיינויות בסכסוכי משפחה בישראל, בלי לפגוע בסמכויות של ערכאות השיפוט. הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מרב מיכאלי. שלוש דקות. בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה, אדוני. אני רוצה לברך על הצעת החוק הממשלתית הזאת, שנכתבה בעקבות דוח של ועדה, שנקראת ועדת שנהב. העיקרון שלה הוא עיקרון מאוד מאוד מצוין, כמו שהסביר פה השר עוזי לנדאו באריכות. הרעיון הוא – מה שלא נכלל, ולא יעבור בגלל ההצעה הזאת: זה לא מבטל את מירוץ הסמכויות, מה שנקרא היום במקומותינו "מירוץ הסמכויות", אבל בא לסייע לבני-זוג שרוצות, רוצים, להתגרש, לעשות את זה, או לפחות לתת את התנאים המקסימליים בשביל לעשות את זה בדרכי שלום ולא במלחמת עולם ובמרחץ דמים כמו שקורה היום יותר ויותר, בצורה שפוגעת גם בבני-הזוג, גם בילדות ובילדים, וצריך להגיד – גם בכלכלה של המשפחה, בצורה קשה מאוד ולאורך שנים רבות. הצעת החוק הזאת נותנת את המסגרת לעשות את זה. כאמור, היא נותנת את העיקרון, והיא נותנת קווים כלליים שבהם אפשר וצריך לעשות את זה. לשמחתי, העברנו כאן ביום רביעי את הצעת החוק של חבר הכנסת יריב לוין ושלי, שיורדת באמת לתוך-תוכי התהליך וקובעת את הנהלים הפרטיקולריים שדרכם אנחנו נעשה את זה, וגם מתעכבת על כל הקשיים – ויש קשיים שעולים כאן, כל מיני חששות שעולים: האם זה יעכב את ההליך? האם זה יעלה יותר כסף? מה יקרה בינתיים לזכויות שלי? מה יקרה כשצריך להגן על מי שזקוקה אולי להגנה? מה יקרה במקרים של אלימות? יש הרבה מאוד דברים שצריך באמת לתת עליהם את הדעת ולהתייחס אליהם, והצעת החוק שלנו עושה את זה באמת עד התו והתג האחרון. לשמחתי, היא תוצמד להצעה זאת, יחד עם הצעות של חברת הכנסת שולי מועלם וחברת הכנסת עליזה לביא, שהוגשו בעניין הזה, ובלי שום ספק, בעבודה המשותפת בוועדה הן תשפרנה בצורה דרמטית את האופן שבו גירושין מתנהלים היום במדינת ישראל. שוב אני אומרת, אנחנו לא נכנסות למירוץ הסמכויות, לא כי אני מקבלת שיש היגיון באופן שבו נישואין וגירושין מתנהלים מהבחינה הזאת היום במדינת ישראל, אלא משום שבבואנו לרצות באמת להפחית את המריבות, להפחית את הלחץ, להפחית את הנושאים שעליהם יש סיבה להתנגש, לריב ולהקיז דם, האחד נגד השני, האחת נגד השנייה, האחת נגד השני, אסור להיכנס למקום הזה. אין בכך כדי להגיד שאנחנו מקבלות את ההיגיון שבישראל יש אך ורק נישואין דתיים אפשריים, ולא כמו שצריך להיות במדינה מערבית מתוקנת ודמוקרטית – נישואין אזרחיים. בקיצור, לסיכום, אדוני, אני מברכת על ההצעה, אני קוראת לחברותי ולחברי כמובן להצביע בעדה, ואני בטוחה שכשבמושב הבא נביא את ההצעה אחרי שעבדנו עליה בוועדה, היא תהיה טובה עוד יותר, ותביא עתיד טוב יותר להרבה מאוד נשים, גברים, ילדות וילדים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת ישראל אייכלר. חברי כנסת שלא נמצאים במליאה, אני לא אקרא בשמם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני בוש ונכלם מעצם העובדה שאני עומד פה והולך לדבר על דברים שאינם נוגעים ל-99.9% מהאזרחים ברגע זה. כבר שלוש פעמים הערב ביקשתי מעל במה זו מיושב-ראש הקואליציה ומאנשי הממשלה להפסיק את הדיונים בחוקים שאינם נוגעים כרגע, ובוודאי לא בנושאים השנויים במחלוקת. לדבר אל העצים והאבנים. כאילו אנחנו לא נמצאים בין המצרים ובשורות קשות כאלה מגיעות לעם. ולא שיש פה דברים חשובים להיום; סתם ככה כי הממשלה או חלק מהממשלה רוצים לצאת לפגרה עם הישגים לציבור. אני פשוט מתבייש בפניכם, האזרחים ששומעים אותנו, שאנחנו עוסקים בזה עכשיו. אתם בטוחים שבשעות כאלה כולם יושבים, מתייעצים, הקבינט, הממשלה, שרים, חברי כנסת. בכל זאת, בחרתם בהנהגה הזאת. ובמה הם עוסקים? בושה וחרפה. אבל אם עוסקים בזה, אני רוצה להתייחס למשהו שמתבשל עכשיו בוועדה, שנקרא חוק השידור הציבורי. אני רוצה לטעון, אדוני היושב-ראש, שאין זכות במדינה הזאת, בהרכב שלה, לקחת אגרה מאזרח כדי לספק לו משהו שהיא לא יכולה גם אם היא רוצה לספק לו, וזה שידור ציבורי. יש לנו ניסיון רע ומר עם שידור ציבורי שנמשך 60 שנה והיה חד-צדדי, מוטה, רוב השנים. אני לא אומר – פה היה מנהל טוב, שם היה מנהל טוב, שם היה עיתונאי הגון, פה היה עיתונאי הגון, אבל בכללית, שירות השידור הציבורי היה תפיסת שלטון אידיאולוגית, דעת הקהל. בקיצור, שטיפת מוח. מה שצחקנו על הסובייטים, שהם שטפו את מוחם של מאות אלפי אנשים, זה מה שהשידור הציבורי עשה במשך 60, 70 שנה במדינת ישראל. זה כל כך השתכלל, שהיום לא צריך שידור ציבורי; גם בערוצים המסחריים כבר השתלט טון מסוים, ואף קול אחר לא יכול לבוא לידי ביטוי. דווקא ברשתות היותר מפותחות רואים יותר דעות. יש בעיות אחרות עם זה, כי יש הפקרות מוחלטת. יש דברים חיוביים גם בשידור ציבורי לעומת שידור מסחרי ואחר, שיש איזו שליטה, איזו ביקורת, איזו רגולציה. אבל בינתיים אני רואה את החוק הזה, הוא לא מתקן שום בעיה מהבעיות שהיו בשידור הציבורי הקודם. ההפך, עוד מחריף אותן; הוא מחריף את השלטון של אותה אליטה קטנה ומצומצמת. למשל, אמרו פה 100 מיליון שקל להפקות, ואני יודע בדיוק מי האנשים, קבוצה קטנה מאוד באוכלוסייה שלא תצא לעבודה, אלא תתפרנס מאותן הפקות מקור. אני יודע בדיוק מי לא יוכל להיכנס להיות עובד במערכת הזאת. אני ראיתי את המבנה שהם בנו, איך להבטיח את שלטונם בעוד 20 שנה, כאשר הדמוגרפיה תשתנה פה, שיהיה להם שלטון מוחלט שאף יהודי דתי או חרדי לא יוכל לבוא, להביא לידי ביטוי את דעתו בשידור הציבורי, שהוא צריך לשלם עליו אגרה. אני לא מדבר על השנתיים הקרובות, שהולכים לפטר את כל המנהלים ולמנות מנהל בדיוק בדמותו ובצלמו של שר האוצר בשיתוף פעולה של שר התקשורת, שהם ינהלו את המערכת נגד הציבור הדתי ונגד הציבור החרדי, ואני אצטרך לממן את זה. ואני לא מאמין שאני צריך לדבר על דברים כאלה בשעות קשות כאלה, אבל זאת המציאות. מדברים על נכסי צאן ברזל של מדינת ישראל. מה זה הנכסים האלה? הרי אין פה דבר אחד מוסכם על שני אזרחים. פעם הייתה לנו תורה, גם היום יש לנו תורה, אבל היא הייתה המאחד של עם ישראל. היה איזה בסיס של אמונה באלוקי עולם. הייתה תורה, הייתה הלכה, היה "שולחן ערוך", והיום הם קיימים, אבל היום זה משהו וולונטרי שמדינת ישראל מנותקת ממנו לפי תוכנית ההתנתקות שעשתה לפני שנים רבות. אז איזה נכסי צאן ברזל? מה שנכס צאן ברזל בצפון תל-אביב, אינו נכס צאן ברזל בדרום תל-אביב; מה שנכס צאן ברזל בחיפה, אינו נכס צאן ברזל בבאר-שבע. אדוני היושב-ראש, זה לא רק גיאוגרפי. מה שנכס צאן ברזל אצל עניים, אינו נכס צאן ברזל אצל עשירים. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לדעתי, אם לא היו לוקחים אגרה, ניחא. עוד תקציב מדינה. אבל כשלוקחים אגרה מקרב האזרחים, זו אגרה בלתי מוסרית. אם יש הצדקה לשידור ציבורי, שהמדינה תשלם את זה מתקציב המדינה, שגם את זה אנחנו משלמים, אבל בכל זאת זה עוד תקציב לאליטה השלטת בעם היהודי. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גם אני, כמו עמיתי לפני, מתקשה לנהל את הדיון הזה כאשר בעצם הנושאים שאנחנו כולנו טרודים בהם, כולנו מרגישים אותם וכולנו חושבים שצריך להתעסק בהם כרגע, הם נושאים אחרים; לא הנושא של החוק החשוב הזה שנמצא כרגע בפנינו. אני מצטער על כך שבינתיים לא התקבלה ההחלטה לעצור את הדיון היום במליאת הכנסת ולהמשיך אותו מחר, אבל בינתיים מובאים לנו חוקים, ואנחנו צריכים לעסוק בהם, ועבודת החקיקה היא עבודה רצינית ואחראית. ולכן, עם כל הקושי, אני אנסה להתייחס להצעת החוק שלפנינו לגופה. עמיתי חברי הכנסת, המצב של סכסוך משפחתי הוא בדרך כלל מצב מורכב ומסובך, והמנגנונים המשפטיים שקיימים אצלנו בחוק הישראלי נוטים להפוך את המצב המורכב והמסובך הזה למשבר. גם כאשר היחסים בין בני-הזוג הם יחסים לא טובים, הדינמיקה של ההידיינות המשפחתית, מירוץ הסמכויות שקיים, המנגנונים המשפטיים שלתוכם הזוג נכנס, מייצרים ומחריפים את העימות בתוך המשפחה לרמות קשות, עם הרבה נזקים גם לבני-הזוג עצמם וגם לילדים. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק שלפנינו היא הצעה טובה. היא מקדמת רעיון של מפגש מוסדר, של מידע, היכרות, תיאום ביחידת סיוע שליד הערכאה המשפטית שאליה הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך; בעצם זה יהיה ההליך הראשוני עוד לפני כתב התביעה. הדבר הזה נכון. ספרות בין-לאומית מלמדת אותנו שמנגנונים כאלה יכולים לצמצם את היקף הסכסוך, להביא לפתרונות של שלום והידברות בין בני-הזוג ולייצר מנגנונים שיקלו את ההתמודדות עם ההשפעות של הסכסוך המשפחתי, לרבות באמצעות ייעוץ, גישור, טיפול משפחתי או זוגי וכדומה. כל השלב הזה יקרה לפני התחלת ההליך המשפטי עצמו. רק לאחר שנעשה הניסיון ליישוב הסכסוך בדרכי שלום, לפעמים גם בפגישה של גישור, וימוצו תהליכי ההסכמה, רק אז נעבור להידיינות המשפטית. לדברים האלה יש יתרון גדול. אנחנו יודעים שדרכם של סכסוכים היא ליצור אסקלציה, ואסקלציה כזו, כשאנחנו מדברים בסכסוכי משפחה, פוגעת במקרים רבים לא רק בבני-הזוג המעורבים אלא גם בילדים, עם כל ההשלכות שקשורות בכך. לכן אני תומך בהצעת החוק. יש לי כמה הערות לנוסח, אבל אני מקווה שיהיה מספיק זמן לדון בהן ביישוב הדעת ובאורך-רוח במסגרת דיוני הוועדה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר שטרית. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק. אני חושב שזו הצעת חוק נכונה, עולה בקנה אחד עם המגמה שבעיני היא חשובה וחיונית, להימנע ככל האפשר מניהול משפטים ולהעביר את הסכסוך שיש בין שני אנשים לגישור ולהסכמה, ולנסות להגיע להבנה. אם זה נכון בתחום האזרחי, זה ודאי על אחת כמה וכמה נכון גם בתחום האישי. ברור שתהליך גירושין, אם הוא מתחיל מייד בתביעה, עורכי-הדין של שני הצדדים מחממים את הצדדים וגורמים להם נזק גם כספי וגם אישי חמור ביותר. לצערי הרב, אני מכיר תופעות מזעזעות ממש בתהליכים הללו. הדבר הזה יכול במידה רבה להקטין את היריבות בין שני הצדדים ולנסות באמת להגיע להסכמה הגיונית. אני חושב שהעובדה שמחייבים הליך לפני שמתחילים בהתדיינות משפטית – בית-המשפט הרלוונטי, זה יכול להיות בית-דין רבני או בית-משפט לענייני משפחה – שני הצדדים ייפגשו עם אנשי סיוע. יחידת הסיוע קיימת, אגב, בשני בתי-המשפט. גם בבית-משפט לענייני משפחה וגם בבית-הדין הרבני יש יחידות סיוע שזאת ההתמחות שלהן, שמכירות היטב את הסכסוכים ואת הבעיות. הם מדברים עם שני הצדדים ומנסים להגיע ביניהם, להביא – אם לא לשלום-בית אז בוודאי לפחות להסכמה על היפרדות הדדית, בצורה מכובדת ובצורה יפה, בלי לשלם את כל הונם לעורכי-דין. נדמה לי שאומנם שני הצדדים חופשיים בסוף התהליך, אם זה לא מצליח, לחזור להתדיינות המשפטית, אבל עצם העובדה שהם יכולים להיפגש במסגרת מקצועית מסודרת ולנהל דו-שיח ואולי להגיע להסכמה יכול להציל הרבה מאוד זוגות ממצב שמגיעים אליו הרבה פעמים בהליכי גירושין, ממש ליריבויות שהופכות להיות שנאה בין שני הצדדים ושימוש בכלים שבצער רב – אני אומר בצער רב – מנופחים על-ידי עורכי-הדין של הצדדים. לכן, אני חושב, משהצעת החוק הזו הובאה בפנינו, היא יכולה להיות תרומה נכבדה מאוד להרגעת הרוחות. אני רוצה לספר לחברי הכנסת שכשהייתי שר המשפטים, ביקרתי כשר המשפטים ביפן. ושאלו אותי – נפגשתי עם שרת המשפטים היפנית וניהלנו שיחה, דו-שיח, על מספר התושבים ומספר התיקים שיש לנו בשנה. היא שאלה: כמה תיקים יש לכם בשנה במערכת המשפט? אמרתי שלדעתי – היינו אז 6 מיליון אנשים – יש לנו בערך מיליון תיקים משפטיים שנפתחים בשנה. אמרתי: ואצלכם? אצלם יש עשרות מיליונים של אנשים, ואצלם יש פחות מ-100,000 תיקים שנפתחים בשנה. אני מבין שזה נובע הרבה מאוד גם מתפיסת עולם, אצל היפנים, שהם בכלל לא רוצים ליחצן החוצה סכסוכים; הם מעדיפים לפתור את הבעיות בפנים. אבל בפער העצום הזה של תיקים פר-100,000 נפש או פר-1,000 נפש, זה הרבה מעבר לזה. זה עניין של, באמת, הדברים מסודרים הרבה יותר, נעשים בצורה של בירור והסכמה בצורה פשוטה, דבר שמקל ומוריד ממערכת המשפט באמת את הסחבת הגדולה, את התור הארוך שגורם לעינוי דין. כי כשאדם מחכה בארץ בממוצע – תיק משפטי במקרה הטוב לוקח לפחות שנתיים, לפעמים גם חמש – היכולת לבצע, ליצור באמת צדק ודין הופכת להיות כמעט אפס. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אחרון הדוברים – נסים זאב. שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מן הראוי היה להפסיק את הדיונים, את הפולמוס פה בבית הזה, ובאמת, אני חושב שעם ישראל היום לא נמצא במצב שהוא יכול, הכנסת בפרט, לנהל דיונים מהסוג הזה. אז קודם דיברו על רשות השידור, כאילו מדובר פה במשהו כל כך דחוף, כל כך קריטי, כל כך חשוב. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מדובר בעריפת ראשים של עובדים. מדובר פה בריסוק רשות השידור. אז אנחנו נמצאים במצב כל כך מתוח, ולהביא את המכה הזאת על העובדים דווקא היום? כל כך חשוב? כל כך קריטי? אי-אפשר לדחות את זה עוד ביום אחד? ולכן אני חושב שמן הראוי היה כן להתחשב, כן להיות יותר רגישים לעניין הזה. אדוני היושב-ראש, היום היה דיון מאוד רציני בוועדת הכספים. כשאנחנו ברגעים ובשעות קשים, שמקיזים את הדם שלנו בעזה אותם העכברים הטרוריסטים הארורים, ואנחנו מספקים להם את החשמל במקום להכות אותם בעיוורון. אבל בוא נאמר שזה לא מתפקידנו. אבל מתפקידנו לפחות לגבות את מה שהם גונבים מאתנו. חברת חשמל, המנכ"ל אמר היום שיש חוב של מיליארד ו-600 מיליון שקלים. אני רוצה להבין – כשנשאלה השאלה מדוע אנחנו שותקים, מדוע אנחנו לא גובים, מדוע אנחנו לא מקזזים את החוב, אמרו שיש פה עניין של המל"ל, עניין ביטחוני. אם זה כל כך רגיש, אם זה כל כך ביטחוני, בוא נכניס את זה בתקציב הביטחון השוטף ונוסיף עוד כמה מיליארדים לרשות הפלסטינית כל שנה בשביל החשמל. נממן אותם אנחנו מלכתחילה. למה משאירים את חברת החשמל להתמודד עם החובות האלה? ואני אומר לך, אדוני סגן השר – אתה מאמין שאפשר להגיע באמת שיהיה ניתן לגבות את הכספים האלה? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. <נסים זאב (ש"ס):> לא. אז למה לתעתע ולהשלות את עצמנו עם חברת החשמל, שבאמת הם מצפים שאולי תהיה איזו תשועה, יביאו יש מאין? עכשיו אני רק רוצה לומר לכם, כל חודש יש בין 80 ל-90 מיליון שקלים חוב אחרי מה שהם כבר משלמים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אחרי הקיזוז. <נסים זאב (ש"ס):> אחרי הקיזוז. תתארו לכם שבעזה יש 230 מיליון שקלים חוב, נכון להיום. <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אז למה לתת להם בלילה הזה, לא לתת להם את מכת החושך, להנחית עליהם? אנחנו נמצאים במצב של מלחמה. מה, אנחנו עיוורים? טיפשים? אטומים? מה קרה לנו? מה קרה לעם ישראל? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> אז להעניש אותם לפחות הלילה הזה, לחסוך את הפרוטות האלה ולהראות להם שאם מדינת ישראל רוצה לתת להם איזו, הייתי אומר, מחווה בעונש – זה נקרא מחווה, זה לא עונש – לפחות שיטעמו את הטוב שיש להם ממדינת ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. השר רוצה להגיב או נעבור להצבעה? <שר התיירות עוזי לנדאו:> נעבור להצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 26, נגד – 1, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <מאיר שטרית (התנועה):> היושב-ראש, אני מבקש לצרף את קולי. <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול, בבקשה לצרף את חבר הכנסת מאיר שטרית. <הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14) (אסיר עולם שהורשע ברצח חריג בחומרתו), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/566).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14) (אסיר עולם שהורשע ברצח חריג בחומרתו), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת איילת שקד וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה. <איילת שקד (הבית היהודי):> תודה. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך עשר דקות. <איילת שקד (הבית היהודי):> לא, לא צריך. <היו"ר חמד עמאר:> עד עשר דקות. <איילת שקד (הבית היהודי):> הצעת החוק הזאת מגדירה רצח בנסיבות חמורות, ובמצב כזה, הצעת החוק הזאת לא תאפשר לוועדת הקציבה לקצוב עונשו של מי שנאשם ברצח בנסיבות מחמירות לפני 15 שנה מיום תחילת המאסר. כמו כן, העונש לא יוכל – היא לא תמליץ על קציבת עונשו לתקופת מאסר של פחות מ-40 שנה. אני מבקשת להודות לחבר הכנסת דוד צור שעשה את החוק הזה ביחד אתי, לחברי הכנסת יריב לוין, רוברט אילטוב וישראל חסון שחתומים עליו גם. החלק הנוסף של הצעת החוק יהיה לאחר מכן, לכשתעבור הצעת החוק של זאב אלקין, שלי, של יריב, של אורית ושל עוד הרבה חברי כנסת. לפי הצעת החוק הזאת, רוצח שהוגדר כרוצח שרצח בנסיבות חמורות לא יוכל להשתחרר בכל מיני עסקאות כאלה ואחרות. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר; חברת הכנסת תמר זנדברג; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חבר הכנסת אראל מרגלית. <דב חנין (חד"ש):> אני לא מבין מה אתה קורא. לי יש רשימה אחרת. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עמר בר-לב? נחמן שי? ישראל אייכלר? חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, יש לנו שר? כן, יש לנו שר. עמיתי חברי הכנסת, אמירה ידועה מאוד אומרת: Hard cases make bad law. וזו בדיוק דוגמה לחוק רע שבא בגלל מקרים קשים. ראשיתו של החוק הזה היא בביקורת, התנגדות, מחאה, של חלק מהציבור וגם של חלק מחברי הכנסת על הנכונות של הממשלה במצבים מסוימים להגיע לעסקאות של שחרור אסירים. מכאן נולד הרעיון לחשק את יכולותיה של הממשלה לבצע שחרורים כאלה. בהמשך הדרך, כדי למנוע את הביקורת שנוצרה על הרעיון הזה, שיש לו הרבה בעיות – למשל, הוא היה מונע מאתנו לשחרר את גלעד שליט, ורוב הציבור בסופו של דבר תמך במהלך הזה – מציעי החוק הרחיבו אותו כדי להחיל אותו על מצבים נוספים. אבל, במקום לפתור את הבעיה, הם הפכו את הבעיה לעוד יותר מסובכת ובלתי אפשרית, ויצרו פה מנגנון שמשבש את היכולת לתת חנינה לאסיר ופוגע בה, מתוך חוסר הבנה של מנגנון החנינה. מנגנון החנינה הוא מנגנון שמגיע אחרי העונש. הוא לא יכול להיות חלק מהעונש עצמו. מנגנון החנינה הוא משהו שניתן לנשיא המדינה, במקרה של מדינת ישראל – בדרך כלל זה נשיא מדינה, גם בישראל זה נשיא מדינה – כדי לשקול שיקולים ולהעריך דברים שהם לא חלק מתהליך הענישה במובנו הצר, שהוא מסור לבתי-המשפט, אלא הוא חיצוני לתהליך הענישה הזה. בגלל אותן מטרות, אותם שיקולים, אותם מהלכים פוליטיים, אנחנו פוגעים ומצמצמים בצורה קיצונית את סמכויות החנינה במדינת ישראל. זה מהלך מוטעה. זה מהלך מוטעה מכיוון שמערכת החנינה איננה חלק מתהליך הענישה. מערכת החנינה היא שסתום עקרוני כלשהו שצריך להישאר בידי המערכת כדי לייצר תוצאות נכונות יותר. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת להתנגד להצעת החוק הזו, ולהתנגד לה לא רק מן הטעם ההיסטורי של – נקרא לזה – המקור התהליכי של הרעיון של הצעת החוק, שהוא רעיון סנדול עסקאות שחרור אסירים באמצעות הליכים שהממשלה מחליטה עליהם; לא רק בשל הטעם הזה, אלא בשל השיבוש הגדול שהדבר הזה מייצר באחת המערכות ובאחד השסתומים החשובים ביותר שקיימים במערכת שלנו, והיא סמכות החנינה של הנשיא. מהטעמים האלה, אני מציע לכנסת להתנגד להצעת החוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. שלוש דקות, בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה, אדוני. א. אני רוצה להצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת דב חנין, גם בעניין העקרוני שאומר Hard cases make bad law. וספציפית אני רוצה להגיד – ואני אומרת את זה בזהירות בימים הקשים האלה, וברגעים הקשים האלה, עם כל מה שעובר עלינו, אבל זה קשור קשר נחרץ משני כיוונים: 1. שזה בדיוק סוג החוקים שלא היו מגיעים לשולחננו אלמלא עשתה הממשלה הזאת, לצערי, זילות בשחרור אסירים ובשחרור מחבלים; 2. וזה נוגע באופן כללי לאופן שבו מדינת ישראל, לצערי, מתנהלת – שהיא רואה תועלת רק בהפעלת כוח. מה שהחוק הזה מבקש לעשות הוא להביא אסירים מכל הסוגים, אסירים שרצחו בכל הסוגים של רצח – ואין ספק, זה דבר נורא, זה ראוי להוקעה, זה ראוי לענישה, ואכן האנשים האלה ישבו במאסר, ובמאסר ממושך ביותר. אבל להביא אנשים למצב שבו אין להם תקווה, אין להם סיבה לרצות להשתקם, אין להם סיבה לרצות לחזור להיות אזרחים מועילים לחברה – וחלקם, כמה שזה נשמע לכם אולי מוזר, הם לא כאלה שאין להם פוטנציאל לחזור להיות אזרחים מועילים לחברה, אלא ההפך הוא הנכון. רובם הם כן בעלי פוטנציאל, ואם היו משקיעים בהם הם היו יכולים לחזור להיות כאלה, או להפוך אולי לראשונה בחייהם להיות כאלה. לסיום אני אגיד, מדינת ישראל משקיעה הרבה הרבה יותר מדי בענישה, וביד קשה, והרבה פחות מדי בשיקום האסירים שלה באופן שמייצר תהליך שעשוי להבריא את החברה; עשוי להבריא את החברה גם דרך אלה שפשעו, וגם דרך אלה שנמצאים בחוץ ואולי פושעים ולא מגיעים לבתי-הכלא, ואולי הם קורבנות של אלה שפשעו, ואולי מועדים לפשוע בעתיד. מדינת ישראל לא משקיעה בהחלמת החברה שלה, במניעת פשעים ובשיקום אלה שעשו אותם בשביל שלא תצטרך להגיע למצב שבו היא משיתה עונשים קשים מדי ולא קונסטרוקטיביים בעליל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברמת העיקרון, אני תומך בחוק. אבל להגיד לך שאני מאמין לממשלה הזאת שתעמוד בו כשהוא יעמוד למבחן ובמציאות – זה "פלברות". הממשלה לא יכולה לעמוד בניתוק חשמל ליום אחד לעזה. יום אחד תנתק להם את החשמל, זה שווה יותר מ-1,000 הפצצות ופגיעה במטרות. אז הצעת החוק באה להחמיר במקרים מיוחדים, להוציא את הסמכות של הנשיא – שאגב, אני חושב שזו טעות. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> כי כתוב שם ככה. זה בחוק הבא. <זאב אלקין (הליכוד):> אני חושב על זה מראש. אני כבר חושב – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה להשלים. בשביל מה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה לא רשום בחוק הבא. <נסים זאב (ש"ס):> תכף אני ארשום את עצמי, אל תדאג. אני לא אפספס היום שום חוק. אני אעלה לפה כמה שאני אדרש, ואני חושב שצריך להתייחס מאוד בכבוד לכנסת. אסור לא לדבר אפילו בחוק אחד, כי כשאתה לא מדבר, זה מראה לנו שלחוק אין שום משמעות. ואני חושב שכל חוק נכתב בשיקול דעת, במחשבה מעמיקה. ולכן אני חושב שכשאנחנו עומדים ומדברים על עצם החוק, זה מכבד את החקיקה עצמה. אדוני היושב-ראש, אני חוזר ואומר, עת צרה היא ליעקב, וממנה ייוושע. אסור לנו להיות שאננים. אנחנו עוסקים כרגע בשה"י פה"י, בדברים שהם אולי חשובים בימים רגילים, בימים כתיקונם. בימים האלה צריכים לשבת ולדבר אך ורק על המצב הביטחוני שבו שרויים עם ישראל, מדינת ישראל, ולתת את הדעת איך משיבים מלחמה שערה. עם תפילות, וישועות, וחיזוק, וחיילי צבא הגנה לישראל, ובשם השם נעשה ונצליח. עכשיו אני אומר דבר נוסף: מי שרצח, מאסרו מאסר עולם, או כמו שכתוב: אם זה בשגגה, עד מות הכוהן הגדול. אפילו בשגגה. זאת אומרת, הוא יכול להיות 20, 30 ו-40 שנה בכלא. מה פתאום לעשות פה הנחות? לכן אני חושב שיש כן מקום להחמיר ולא להקל, בפרט במקרים של רצח אכזרי כמו של משפחת פוגל ואחרים, שאלה מקרים מאוד מאוד מזעזעים, שפתאום באה איזו עסקה מזדמנת, והרוצחים המתועבים האלה מוצאים את עצמם בתוך אותה עסקה כדי להוציא אותם לחירות. לכן אני מברך את חברת הכנסת איילת שקד ואת כל היוזמים בהצעת החוק הזו, שהיא באמת הצעה טובה ומבורכת. נקווה שלא נצטרך לעשות בה שום שימוש. נקווה שהממשלה הזאת לא תצטרך להגיע למשא-ומתן עם טרוריסטים כדי לשחרר טרוריסטים שנמצאים בכלא שלנו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה – חברי הכנסת, נא לשבת – על הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14) (אסיר עולם שהורשע ברצח חריג בחומרתו), התשע"ד–2014. נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14) (אסיר עולם שהורשע ברצח חריג בחומרתו), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 29, נגד – 12, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 9) (שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/567).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 9) (שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת זאב אלקין יציג את הצעת החוק. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 9) (שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), שיזמתי ביחד עם קבוצה של חברי הכנסת – יריב לוין, איילת שקד, אלעזר שטרן, אורית סטרוק, מרדכי יוגב, דוד צור, רוברט אילטוב, עמרם מצנע, דוד רותם, רונן הופמן, משה גפני, עליזה לביא ואיתן כבל. כפי שאתם יכולים לשמוע מרשימת חברי הכנסת, מדובר על קבוצה רחבה מאוד, מהרבה מאוד מסיעות הבית. אגב, במקור היה אריאל אטיאס, אבל מאז הוא עזב את הכנסת. הסיבה לכך שהתאגדו כאן הרבה חברי כנסת למעין קונסנזוס כזה מאוד מאוד פשוטה: הצעת החוק נועדה למצוא כלי או לפתח כלי שיאפשר לממשלה להתמודד עם האיום הזה של החטיפה. היא נולדה בימים של האירועים של חטיפת שלושת הנערים, אבל, לצערי, היא רלוונטית, חס וחלילה, גם בהמשך, גם בימים כאלה. כולנו היינו רק לפני כמה ימים תחת חשש שייתכן שאנחנו שוב מול מקרה דומה של חטיפה. הרציונל של הצעת החוק מאוד מאוד פשוט: היא נועדה לייצר נוסחת הרתעה מול החוטפים, כאשר מי שחוטף ישראלי יֵדע שהוא יכול להשיג תכלית הפוכה לגמרי ממה שהוא מבקש להשיג. במקום לשחרר מהכלא מחבלים, הוא יכול, באמצעות החטיפה, לייצר בדיוק את ההפך – להכניס מחבלים חזרה לכלא. לשם זה, הצעת החוק הזאת עושה כרגע שני דברים: 1. היא מסדירה את עצם מעשה שחרור מהסוג הזה שעושה הממשלה אם כמחווה מדינית ואם כחלק מעסקת חטיפה. עד היום, למעשה, הייתה פרקטיקה מאוד מאוד מוזרה, כי בחוק הישראלי, היחיד שהיה מוסמך לשחרר היה הנשיא. הפרקטיקה שנוצרה היא שהממשלה מחליטה, ואז הנשיא, כאנוס על-פי הדיבור, חותם כחותמת גומי לאחר החלטת הממשלה, ובאמצעות החתימה הזאת הוא אוטומטית העניק לאותו מחבל, ששוחרר בניגוד לכל מוסר והיגיון משפטי, חנינה, כשיש את המשמעות של זה עם כל מה שבא יחד עם החנינה. המדינה הבינה כבר לפני זמן-מה את הבעייתיות במעשה מהסוג הזה, והתחילה להחתים את המשוחררים מהסוג הזה על מעין כתבי התניה שהחנינה היא בתוקף בתנאי של התנהגות הולמת מסוימת שלהם, וזה מה שקרה עם משוחררי עסקת שליט, שחלקם הוחזרו כרגע לכלא מפני שהם הפרו סעיף כזה או אחר בהתניה. אבל המצב המשפטי הקיים היום לא מאפשר למדינה להגיד לאותו ארגון טרור: ברגע שחזרת ושוב חטפת, כל מי ששחררתי, ולא משנה איך הוא מתנהג, חוזר לכלא, ולכן לא היה כדאי לך לחטוף. לכן הצעת החוק הזאת מסדירה את השחרור מהסוג הזה של הממשלה – למעשה, פוטרת את הצורך באותה חתימה בכפייה של הנשיא. מצד שני, היא הופכת את השחרור הזה למעין שחרור על-תנאי, קרי, בן-אדם נמצא בחוץ אבל מבחינה משפטית לא התבצע הליך של החנינה, ולכן מותר לממשלה, ששחררה אותו, במקרה שהשתנו הנסיבות, למשל התבצעה עוד חטיפה מהסוג הזה, למשוך חזרה בחוט הזה ולהחזיר את הבן-אדם לכלא. זה, כמובן, בדיוק הכלי שמייצר את ההרתעה מול ארגון הטרור, שיודע שאם הוא מבצע חטיפה, למעשה הממשלה יכולה להחזיר לכלא את כל מי שהיא שחררה בעסקה הקודמת, ולכן זה לא כדאי לו. מובן שארגון הטרור יחשוב פעמיים לפני שהוא מאבד את ההישג שלו מהסיבוב הקודם ולפני שהוא הולך לחטיפה. אגב, אם החוק הזה היה בתוקף בזמן עסקת שליט, אני לא בטוח שהיינו עדים לחטיפה של שלושת הנערים, כי ההשלכה שלה הייתה יכולה להיות לא ש-50 משוחררי עסקת שליט חזרו לכלא אלא ש-1,000 משוחררי עסקת שליט חוזרים אוטומטית לכלא רק בהחלטה אחת של הממשלה. החוק גם מטפל בצורה מסודרת באותה סוגיה שכרגע מתבצעת על-ידי הממשלה, קרי, יכולת החזרה ברגע של הפרה של תנאי פרסונלי. למעשה, יש ועדה, שהיא מוגדרת לפי החוק, ששוקלת את ההפרה וקובעת את יכולת ההחזרה. למעשה, זו הצעת החוק שמובאת כאן לקריאה הראשונה. כפי שאמרתי, אם היינו משכילים ללכת בדרך המתוחכמת הזאת לפני כמה שנים, יכול להיות שהיינו חוסכים לעצמנו את אותם ניסיונות חטיפה רבים שהשב"כ הצליח למנוע ואת אותו מעשה חטיפה שלצערי השב"כ לא הצליח למנוע, ולכן יפה שעה אחת קודם. אני קורא לחברי הכנסת באמת, בהתאם לאותו קונסנזוס רחב של סיעות שונות בבית, ממפלגת העבודה ועד לבית היהודי, עם העמדות השונות ומהמפלגות השונות, לאשר את הצעת החוק ולאפשר את אישור החוק כמה שיותר מהר, כי, לצערי, אף אחד מאתנו לא יודע, אם וכאשר, חס וחלילה, נזדקק להפעלה של החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא. אני ביקשתי – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עמר בר-לב; חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת דב חנין; חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. אתה מוותר? <מאיר שטרית (התנועה):> לא, לא. <היו"ר חמד עמאר:> אז אני מוסיף אותך, וחבר הכנסת נסים זאב לא יהיה אחרון הדוברים. <מאיר שטרית (התנועה):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מאיר שטרית יהיה אחרון הדוברים. <נסים זאב (ש"ס):> תראה איזה עונש נתת לי, חבר הכנסת מאיר שטרית. אני לא אחרון הדוברים. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שומע: אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה. הצעת חוק מתוחכמת, חכמה – עוד לא ראיתי חכמה ממנה, ולא ראיתי מציע חוק יותר חכם מזה שהציע, ואני מכבד אותך, חבר הכנסת זאב אלקין, וייתכן שאני גם אתמוך בחוק הזה. אבל לומר שכל מה שקרה עד היום זה אך ורק מפני שהנשיא נתן חנינה ונתנו לנו את הסמכויות של החנינה – הרי אתה יודע שזה בלוף אחד גדול. אתה יודע שכל מהלך של מתן חנינה עד שזה מגיע לנשיא, איזה שלבים זה עובר. זה עובר חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, הלשכה המשפטית נותנת חוות דעת, והפרקליטות, ומי לא מעורב. מתי ראינו פעם שהנשיא יזם או ביקש מהממשלה: תשמעו, יש לי איזה רעיון לשחרר מחבלים? ועכשיו אנחנו צריכים לתפוס את הנשיא הזה ולומר לו: לכל הרוחות, מה אתה מתערב בנושא שכל כך נמצא ברומו של עולם, שזו צריכה להיות החלטת ממשלה בכלל? אני אומר לך, חברי חבר הכנסת זאב אלקין, תזכור מה שאני אומר לך: יהי רצון שלא נגיע למצב כזה של שחרור מחבלים ושלא יהיה משא-ומתן. אבל אתה חושב שכשיהיה לחץ, הלחץ יהיה על הנשיא? עד היום הלחץ היה על הנשיא? הלחץ היה על הממשלה. מי שישב על הברכיים מול אותו ארגון טרור זה לא נשיא המדינה. ההפך הוא הנכון, נשיא המדינה הוא בלם נוסף, שאולי היה לו שיקול דעת לעצור את הממשלה כאשר היא מתרפסת, כאשר היא מרגישה איזו חלישות הדעת. הנשיא, כמו שיש לנו וכמו שהיה לנו – אני לא מכיר אותם שהם אנשים כל כך זוטרים שאפשר להשפיע עליהם ואפשר לבוא אליהם באיזו דרישה לשחרר מחבלים וכבר הם ייתנו את האישור. אגב, תגיד לי, אתה מכיר איזה מקרה אחד שבאה יוזמה מצד הנשיא לשחרר מחבל? תגיד לי מי. היה פעם בהיסטוריה? אז איך אתה אומר לי שאם היה החוק הזה, אז לא הייתה החטיפה של שלושת הנערים? זאת אומרת, בעצם ההאשמה היא בעצם הסמכות שהייתה עד היום לנשיא המדינה, בזה אנחנו טעינו – – <זאב אלקין (הליכוד):> זה לא מה שאמרתי. <נסים זאב (ש"ס):> – – ועכשיו אנחנו מתוודים ומשנים את החוק – לא זה מה שאמרת, אבל זה משתמע מדבריך. אז אני אומר לך: לולא יצאו אלפים ורבבות במשך שנים לשחרור גלעד שליט, הוא לא היה משתחרר. אז לכן אני רוצה לומר: אני לא רואה שום תשועה מהחוק הזה. גם אם אני אתמוך בו, אני לא יודע. אבל אני חושב שזה לא נכון להוציא את הסמכות מנשיא המדינה, אפילו אם זה רק עניין של כבוד. <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> לא יכול להיות בדיוק בתקופת התפר, כשהנשיאים מתחלפים, אנחנו שולפים את השפן הזה ואומרים: אתה, הנשיא החדש, אין לך שום זכות לחוות דעה בנושא הזה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר שטרית – אחרון הדוברים. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, עליתי כדי להביע את דעתי בעניין של החוק הזה, כי הבעתי אותה גם בדיונים בוועדת החוץ והביטחון כשהנושא עמד לדיון, ולדעתי יש בעיות אחדות בחוק הזה. הבעיה הראשונה היא – הזכיר אותה גם חבר הכנסת זאב נסים – שיש פה בחוק הזה בעצם שלילה של סמכותו של הנשיא לתת חנינה לאנשים מסוימים. אני, אגב, לא מתלהב מזה; אני חושב שזה לא נכון לשלול מהנשיא את סמכותו לתת חנינה. החוק קובע בעצם ששום עובד מדינה או שום עובד ציבור לא יהיה שותף להליך של החנינה – דבר שמנטרל הרבה מאוד בדרך, הרבה מאוד אנשים שמתעסקים עם העניין הזה, לגבי עובדי ציבור. הדבר השני שמפריע לי בהצעת החוק הוא שבצורה שהיא כתובה – ואני שמח שיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שהוא גם מציע החוק, הסכים לעשות את השינוי הזה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, אבל בכל זאת אני רוצה לציין את הדבר בקריאה הראשונה כדי שהוא יתוקן בהצעת החוק כפי שהיא נכתבה: הצעת החוק בעצם יכולה ליצור מצב שבו ממשלה יכולה לשחרר גם אסיר סתם, לא אסיר ביטחוני, כי החוק לא הגביל את זה רק לאסירים ביטחוניים. ומחר מפלגה, מסיבות פוליטיות, יכולה לשחרר סתם אסיר, סתם רוצח אחר, שאין לו שום קשר לנושא ביטחוני, או יכולה ממשלה משמאל לשחרר מישהו שיש לה אינטרס או ממשלה מימין תשחרר פושע פלילי כשאין שום סיבה לעשות את זה. ויושב-ראש הוועדה באמת – גם מציע החוק הסכים אתי. אומנם בקריאה הראשונה זה עדיין לא בא לתיקון, אבל הוא גם אמר לי שבאמת יש הסכמה לשנות את זה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. ואני מקווה באמת שאחרי שהחוק יעבור את הקריאה הראשונה היום בכנסת, נוכל לדון בסוגיות האלה שעלו, ואולי למצוא באמת פתרון שיפתור את הבעיה – איך אומרים? לא לשפוך את המים עם התינוק; להשיג את המטרה שמציע החוק רוצה, ומצד שני לא לפגוע בדברים אחרים. כי נדמה לי שהאיזונים פה בתחום המשפטי הם מאוד רגישים, וצריכים באמת להקפיד בעניין הזה כדי לא ליצור נזק שלא התכוונו לו. כי המטרה שלשמה המחוקק מציע את החוק היא אולי מטרה ראויה, אבל צריך ליצור מצב שבאמת לא ייצור נזקים במקומות אחרים. ואני חושב שטוב עשו גם יושב-ראש הוועדה והמציע שהסכימו באמת לעשות שינויים לקראת הקריאה השנייה והשלישית. ולכן, אדוני היושב-ראש, אתמוך בהצעת החוק. ואני מקווה שלקראת השנייה והשלישית נביא חוק שלם יותר. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 10 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 9) (שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 27, נגד – 10, נמנעים – 1. הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 9) (שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) (סייג לסיוע לתלמידים), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/570).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) (סייג לסיוע לתלמידים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יוני שטבון וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת יוני שטבון יציג את הצעת החוק. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, אנחנו נמצאים ברגע של קונסנזוס ציבורי, ישראלי, חברתי, שבו לוחמי צה"ל נמצאים בחזית, תושבי הדרום ותושבי מדינת ישראל נמצאים בחזית נוספת, ומובן שיש רגעים שגם חוקים כגון אלה שאני מציג פה עכשיו נמצאים בקונסנזוס. על החוק עצמו, על הצעת החוק הנוכחית, חתומים חבר הכנסת עפר שלח, חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, חבר הכנסת דוד צור, חבר הכנסת עמר בר-לב, חבר הכנסת יריב לוין, חבר הכנסת יעקב מרגי וחבר הכנסת איתן כבל. הצעת החוק הנוכחית באה לטפל בסוגיה לא פשוטה שקשורה דווקא לימים הנוכחיים, שבהם יש אלפים בחברה הישראלית שמוגדרים על-פי פקודות הצבא כמשתמטים ועריקים. מצד אחד זה תפקידו של הצבא, ומצד שני אנחנו כחברה וכמדינה, ובוודאי כבית-מחוקקים, חייבים להעביר מסר ערכי לאותה חבורה שמשתמטת או עורקת מהשירות הצבאי או מהשירות הלאומי. במציאות הנוכחית יש לקונה, שכן מכספי משלם המסים, מכספי אזרחי מדינת ישראל, אנחנו משלמים, המדינה משלמת מלגות לסטודנטים שעורקים או משתמטים מצה"ל. אני מדבר על מלגות ציבוריות, ואחת הדוגמאות שהגיעו לפני היא של בחור שעושה דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון כשהוא בעצם משתמט או עריק, כשבחור בגילו, בגיל 18, מתגייס לצבא, משרת בכל מיני יחידות, וזה לא משנה אם הוא קרבי או לא קרבי. על הדבר הזה, כדי להעביר מסר מאוד ברור, וכדי לעזור גם בפרקטיקה – וכמו שאמרתי, גם ברמה הערכית – נכון למנוע מאותם סטודנטים עריקים ומשתמטים. אין שום סיבה שמפר חוק יקבל כספים ממשלם המסים, ממדינת ישראל. הצעת החוק באה למנוע מתן מלגות ציבוריות שמדינת ישראל מממנת, או הטבות נוספות, לאותם סטודנטים שעורקים או משתמטים מהשירות הצבאי. אני רוצה רק להבהיר שהצעת החוק לא מדברת על אוכלוסיות שיש להן פטור מהשירות הצבאי או הלאומי, או כמובן פטור רפואי. אני קורא לחברי הכנסת, באווירת הימים הנוכחיים, באווירת הקונסנזוס, באווירת התפיסה הערכית, הגיע הזמן לשדר מסר, שבית-המחוקקים ישדר מסר לחברה הישראלית ולעם ישראל, שיש לנו חובה לשרת את המדינה שלנו, את העם הנפלא שלנו. ושוב – למסור ולאחל לחיילי צבא הגנה לישראל: תודה ענקית על מה שאתם עושים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב, ואני סוגר את רשימת הדוברים. <דב חנין (חד"ש):> רגע רגע, לא לא לא. <היו"ר חמד עמאר:> אתה לא רשום. <דב חנין (חד"ש):> אני לא רשום, אז אני נרשם לפני שאתה סוגר. לפני אחרון הדוברים. <היו"ר חמד עמאר:> אז לפני האחרון. לא אקח את הזכות של חבר הכנסת נסים זאב. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שכשהוגשה הצעת החוק לקריאה הטרומית היה לנו חשש כאילו האוניברסיטאות יצטרכו לחפש את הסטודנטים, מי התחמק מהצבא ומי לא התחמק, לצורך התחשבנות של שכר לימוד עם המועצה להשכלה גבוהה. כי לכאורה, ברגע שאתה קובע בחוק שאתה לא נותן שום הטבה למי שלא מתגייס – ובצדק, אגב, חבר הכנסת שטבון, אני בעד מתן העדפה לאלה שמתגייסים ומשרתים את המדינה ואת צה"ל, ולא משנה מי הם. צריך לתת להם העדפה, אבל בעניין הזה לפחות חששנו שיהיה צורך, כאילו, שהאוניברסיטאות יתחילו לחפש סטודנט-סטודנט ולחקור – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> אבל יש – – – <מאיר שטרית (התנועה):> אני יודע. לכן, מאחר שהסוגיה באמת עלתה אחרי הדיון בקריאה הטרומית ונפתרה, כי מדובר רק על הטבות מיוחדות, מלגות וכדומה, דבר שהוא באמת מזערי, קטן אבל נכון, כי אין באמת סיבה לתת הטבה למי שלא עובד או למי שלא משרת בצבא. בכלל, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת שטבון, שבעבר – אני זוכר את הפגנת הסטודנטים הגדולה להורדת שכר הלימוד. שכר לימוד בישראל עומד היום על 8,000–9,000 שקל לשנה. אני מדבר על אוניברסיטאות, לא מדבר על המכללות הפרטיות. במקומות אחרים בעולם, בארצות-הברית, שכר הלימוד עומד על 40,000 דולר לשנה, 30,000 דולר לשנה ומעלה, באוניברסיטאות היוקרה הוא עומד על 50,000, 60,000, 80,000 דולר לשנה, וסטודנטים לוקחים הלוואות שהם מחזירים כל החיים, כדי ללמוד. בתקופה שהייתה ההפגנה הגדולה של סטודנטים הייתי ראש הקואליציה בממשלת הליכוד – והיו הפגנות גדולות מאוד. אני נפגשתי עם ראשי הסטודנטים והזמנתי אותם להנהלת הקואליציה. הצעתי להם לעשות שינוי בגישה, לומר: אדוני, אני מוכן, צריך – לדעתי, אגב, זה הדבר הנכון לעשות בחינוך – להעלות את שכר הלימוד לערך האמיתי שלו, נגיד 30,000 שקל לשנה לסטודנט, אבל אני מוכן להציע מלגה של 100% לכל סטודנט שמוכן להתנדב שש שעות בשבוע ולטפל בילד אחד במצוקה. אני מרוויח פעמיים: אם באמת הסטודנט יהיה מוכן לעזור למישהו אחר – אהלן וסהלן, תקבל מלגה מלאה, 30,000 שקל, שפוטרת אותך משכר לימוד; אם אתה לא מוכן לעזור ואתה לא מוכן לעשות שום דבר למען המדינה או למען מישהו אחר – תשלם את שכר הלימוד, או שתלך לעבוד, תעשה משהו אחר. הסטודנטים לא קיבלו את זה, ולכן דחינו את ההצעה שלהם אז, בממשלה ההיא. אני עדיין חושב שהרעיון נכון, כי העובדה שהאוניברסיטאות היום מקבלות שכר לימוד כל כך נמוך – זה שם את האוניברסיטאות לחלוטין בידיים של המועצה להשכלה גבוהה, ואין להן יכולת לתפקד או לפתח את השירותים שלהן. המכללות הפרטיות לוקחות סטודנטים שמשלמים 30,000 ו-40,000 שקל – בארץ – לשנה, ומפתחות את השירותים, ולוקחות את המרצים הכי טובים ולוקחות את הסטודנטים מהאוניברסיטאות. זה תהליך לא נכון. הדבר העוד-יותר עצוב, שהיום אוניברסיטאות נותנות מקומות לימודים – למשל לימודי רפואה – לסטודנטים מחוץ-לארץ שמשלמים. למה הם לוקחים סטודנטים מחוץ-לארץ, במקום לגדל רופאים ישראלים נוספים בארץ? כי הסטודנטים האלה מחוץ-לארץ משלמים לאוניברסיטה, ומותר לאוניברסיטה לגבות 30,000 ו-40,000 שקל לשנה. אני אומר: ריבונו של עולם, אנחנו שולחים את הסטודנטים שלנו ללמוד בחוץ-לארץ רפואה, ושם הם משלמים 20,000, 30,000 דולר בשנה. זה לא יותר הגיוני לתת אפשרות לאוניברסיטה, שאותם סטודנטים באותם מקומות, למשל לרפואה, סטודנטים שבמקום ללמוד בחוץ-לארץ, והם לא מתקבלים פה, ייתנו להם פה לשלם וללמוד רפואה – זה יותר הגיוני, לא? – מאשר לשלוח לחוץ-לארץ ללמוד, ולהביא משם סטודנטים שישלמו לאוניברסיטה. אני אומר את זה לשר החינוך, אני מקווה שהוא ישמע, שצריך לעשות שינוי, קצת רפורמה בגישה. זה יכול לפתוח הרבה מאוד דלתות. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק לא טובה. היא לא טובה מכיוון שהיא מערבבת מין בשאינו מינו. מי שחייב להתייצב לשירות צבאי ולא התייצב, הצבא צריך לטפל בו, לצבא יש כלים לטפל בו; הצבא גם מטפל בו, עד כמה שאני יודע, יש לו אמצעים, יש לו יכולות. זה לא קשור למערכת ההשכלה הגבוהה. מערכת ההשכלה הגבוהה היא לא חלק מהצבא, היא לא כפופה לצבא, היא לא איזה מנגנון עזר לצבא כדי לטפל באנשים שלא מבצעים את חובותיהם מבחינת הצבא. הערבוב של מערכת ההשכלה הגבוהה בצבא בישראל הוא ערבוב לא נכון, הוא ערבוב מסוכן, הצבא לא צריך אותו, מערכת ההשכלה הגבוהה נפגעת ממנו. זה לא עניינה של האוניברסיטה איך ומי משרת בצבא, באיזה אופן ואיזה עבירות צבאיות הוא מבצע או לא מבצע. <יוני שטבון (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, אני אומר, חבר הכנסת שטבון – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> המל"ג – – – <דב חנין (חד"ש):> אני אומר את דעתי, אני לא מייצג פה מישהו אחר. אני רק מבטא את דעתי, בהחלט. אני אומר: החוק הזה מזיק למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. לצבא יש מספיק כלים כדי להתמודד עם אנשים שאינם מבצעים את החובות שלהם כלפי הצבא. הצבא לא צריך את מערכת ההשכלה הגבוהה כדי שתהיה הזרוע הארוכה של הצבא לביצוע משימות כאלה. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שזו הצעת חוק שאין בה צורך, אין לה מקום, וצריך לדחות אותה על הסף. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק המועצה להשכלה גבוהה – אני מבין שהחוק בא לעשות סדר בין עריקים ללא-עריקים ובין משרתים למי שחלה עליו חוק חובת גיוס והוא מתחמק והוא נכנס בהגדרה של "עריק" ואז הוא לא זכאי לאותה מלגה שזכאי לה כל סטודנט. נכון? זה החוק, אם הבנתי נכון, קראתי את זה מאוד מאוד בעיון. אבל אני רוצה להבין – למה יש איפה ואיפה בין סטודנטיות שלומדות ל-BA במגזר החרדי, מלמדות במגזר החרדי, הן לא זכאיות, רק ל-50%. זאת אומרת, אתה יכול ללמוד היום, למשל, במכללת "הרצוג", אתה יכול ללמוד במכללת "אורות", ותלוי מי הסטודנטית. אם הסטודנטית באה מ"בית יעקב", היא באה מהמגזר החרדי, ואומרים, את חייבת לקבל השכלה גבוהה, כי זה התנאי להמשכיות שלך בלימוד, ללמד, אז היא באה, לומדת, עושה את כל המאמץ – ואדוני היושב-ראש, במגזר שלנו אותן סטודנטיות הן אימהות למשפחות ברוכות ילדים. המצב הכלכלי קשה ויש כאן איפה ואיפה בצורה משוועת ומזעזעת ומקפחת. ולכן, כאשר באים לעשות סדר בין עריקים ובין לא-עריקים, אני לא חושב שנשים חרדיות יש להן דין עריק; הן לא עורקות משום מקום. הן אימהות לילדים, הן מלמדות בבתי-ספר של חרדים – מה לעשות, יש דבר כזה, יש מציאות כזו. אם מישהו לא שמע, אני אגלה לו: יש בתי-ספר "בית יעקב", והיום הרבה מורות באות ללמוד במסגרת ההשכלה הגבוהה, BA ו-MA, ועושות מאמץ עליון כדי להגיע לאותה רמה שמשרד החינוך דורש מהן להגיע, ועושות מאמץ, אבל כאשר מדובר באותה מלגה יש כאן איפה ואיפה. ולכן, אדוני היושב-ראש, כבר במסגרת הזו, אם אפשר – ואני פונה לחבר הכנסת שטבון, אני מבקש ממך – אם שמעת את ההערה שלי, אם תוכל להכריז לקראת קריאה שנייה ושלישית את התיקון של העוול הנורא שיש כלפי המגזר החרדי, אני אודה לך ואני אתמוך – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה. אני אומר לך, זה חייב להיות. אנחנו מדברים, לא לעשות איפה ואיפה, או להעניש מישהו אם מגיע לו עונש; אבל כשלא מגיע העונש, לפחות שיהיה פה שוויון זכויות, ולפחות לאותם סטודנטים, שכן כולנו חפצים לראות את ההשכלה הגבוהה במגזר החרדי מתקדמת. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה מס' 41 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) (סייג לסיוע לתלמידים), התשע"ד–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 28, נגד – 7, אין נמנעים. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) (סייג לסיוע לתלמידים), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/881).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התקשורת גלעד ארדן. מוצמדות שתי הצעות חוק. <שר התקשורת גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת לפניכם, שנקראת הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014 – הצעת החוק הזאת העסיקה אותי כבר בשנת 2008, בהיותי חבר כנסת; אני בקושי שומע את עצמי. אז הגשתי הצעת חוק פרטית בנושא, ולצערי לא הצלחתי לקדם אותה לכדי חוק, ואני מברך את חברי הכנסת, ובהם נחמן שי וחברי כנסת נוספים, שיזמו הצעות חוק דומות אשר יעלו. כפי שהבנתי, הן מוצמדות להצעת החוק הממשלתית, ואני מברך אותם על היוזמה. אני רוצה להסביר בעצם במה עוסקת הצעת החוק ומה החשיבות שלה. היום, במצב הקיים, נמענים אשר לא נמצאים בביתם כאשר מגיע אליהם הדוור ומבקש למסור להם דואר רשום, או נמענים שמקבלים את הדואר באמצעות מרכזי חלוקה – ויש היום הרבה מאוד יישובים שאין בהם תיבות דואר, ובעצם הדוור מניח את זה במרכז החלוקה, והאזרח לוקח משם, ובעצם אין לו בכלל הזדמנות לקבל את דבר הדואר הרשום בביתו. ולכן, מה שקורה זה שאותם נמענים שלא נמצאים בבית, או אלה שמקבלים באמצעות מרכז חלוקה הודעה שמחכה להם דבר דואר רשום, בעצם הם לא חשופים לפרט החשוב ביותר אולי בנוגע לדואר הרשום, והוא זהות השולח. מי מאתנו לא נתקל בסיטואציה שבה מגיעה אליו הודעת דואר רשום, הוא מפנה לו זמן, נוסע, מחפש חניה, מבזבז כסף על הדלק, עומד בתור – לצערנו, חלק נכבד מסניפי הדואר, התור בהם הוא ארוך מאוד, נדבר גם על כך – ובסוף, כשאתה מקבל מהאשנבאי את דבר הדואר הרשום אתה רואה שמדובר באיזו חוברת פרסומית, ואם היית יודע שבכך מדובר לא היית מטריח את עצמך ולא משקיע לא את הזמן ולא את הכסף כדי להגיע לסניף הדואר ולהמתין לדבר הדואר. ובעצם הדבר הזה גורם עוול למאות-אלפי אזרחים, אולי מיליוני אזרחים, בכל שנה ושנה. זה גורם לטרחה, זה גורם לבזבוז זמן של הציבור, וזה בעצם לא מאפשר לאזרח לכלכל את צעדיו. צריך גם לדעת שאנחנו בדקנו את נושא זמני ההמתנה בסניפי הדואר ברחבי הארץ, ומתברר שההמתנה לקבלת דואר רשום היא אחת הפעולות שמעמיסות הכי הרבה על סניפי הדואר ברחבי המדינה. למעשה, החוק הזה שמונח בפניכם, אם הוא יאושר הוא יגרום להרבה מאוד אזרחים פשוט להימנע מלהגיע לסניפים, מתוך בחירה והבנה באיזה דבר דואר מדובר. וזה לא רק יסייע להם, זה יקצר גם את התורים שמהם סובלים אזרחים רבים ברחבי המדינה. אני מאמין שזכותו של האזרח לדעת מראש מי שלח לו את הדואר, ואז להחליט אם הוא מתכוון ללכת ולקחת – עם כל מה שכרוך בכך – את הדואר הזה. בעצם התיקון שמונח בפניכם מיועד להגביר את השקיפות ולתת לאזרח את המידע שיאפשר לו להחליט מתי, אם בכלל, הוא מעוניין להגיע לסניף הדואר לאסוף את דבר הדואר. לפי הצעת החוק, כל גורם, פרטי או מסחרי, ששולח דבר דואר רשום, יחויב לציין את פרטיו על גבי הודעת הדואר הרשום. הפרטים שהשולח יחויב לרשום הם שם, כתובת, וכן אם הדואר נשלח בידי מיופה-כוח, ואם הוא נשלח בידי מיופה-כוח אז גם שם האדם שייפה את כוחו, כי הרבה מאוד אזרחים או שולחים לא שולחים באמצעות השם שלהם אלא באמצעות חברת הפצה, למשל, או איזה פרסומאי או משווק או לפעמים עורך-דין, ואז אתה רואה את השם של חברת הפרסום או המשווק ואתה לא יודע במה המדובר. אז למעשה, החוק נועד לסגור גם את הפרצה הזאת ולחייב את מיופה-הכוח לציין בשם מי הוא שולח את אותו דבר דואר רשום. דבר נוסף וחשוב מאוד מאוד שנכלל בחוק הזה הוא החובה שהשולח מתחייב בה, באמצעות החוק, לציין אם קיימת לגבי דבר הדואר חזקת מסירה. מה זו בעצם חזקת מסירה? יש דברי דואר ששולחים אותם לאזרחים, וגם אם אדם לא חתם שהוא קיבל את הדואר הרשום, הוא נחשב כמי שקיבל אותו, ולמעשה זה גם מטיל עליו לאחר מכן חובות מסוימים. אם זה חוב לאחת מרשויות השלטון שנהנות מאותה חזקת מסירה, אז האזרח מתחייב בריבית פיגורים, בהצמדות ועוד כהנה וכהנה, והרבה פעמים הנמענים בכלל לא יודעים שיש חזקת מסירה על אותו דבר דואר שנשלח אליהם. הם מעדיפים שלא ללכת לסניף הדואר ולא לקבל את אותו דבר הדואר, אבל בסופו של דבר מתברר שהם גם הזיקו לעצמם, כי הם אומנם לא הלכו לקבל אותו, אבל בינתיים הם סופגים עלויות מיותרות של קנסות, של ריביות והצמדות, בגלל האיחור בתשלומים. ולכן, לא רק שהחוק הזה דורש לציין מי שלח את דבר הדואר, אלא הוא גם דורש לציין ולהדגיש אם על דבר הדואר הזה חלה חזקת מסירה, וזה שוב – כדי שהאזרח יוכל לכלכל את צעדיו ולהחליט אם להגיע לסניף הדואר, אם לא להגיע לסניף הדואר. אני חייב לומר שחלק מרשויות הגבייה במדינת ישראל לא כל כך התלהבו מהסעיף הזה. הן לפעמים מעדיפות דווקא שהריבית או הקנס והפיגורים ימשיכו להצטבר, ובסוף הגבייה תהיה קלה יותר, אפשר יהיה לפתוח בהליכים, או שאנשים, יהיה להם יותר קשה להתחמק. הם לא יודעים שיש חזקת מסירה, אז הם מגיעים בתמימותם לסניף הדואר, ואז בסניף מחתימים אותם שהם קיבלו, ואז גם בכלל יותר קל, כאשר רוצים לפתוח בהליך אכיפה, להוכיח שהאדם היה מודע לדבר החוב. החוק הזה, שוב, יביא את השקיפות הזאת למצב מקסימלי, גם אם המדינה לא תמיד תיהנה מזה. אבל אני חושב שזה הגון והוגן כלפי האזרח שהוא יוכל לקבל את ההחלטות לגבי הפעולות שהוא מבצע, ולא שבגלל אי-ידיעתו הוא ייענש. לפי החוק, דבר דואר רשום שלא יכיל את הפרטים שציינתי ופירטתי, בעצם לא יהיה ניתן להעביר אותו בכלל למשלוח על-ידי בעל הרישיון. כרגע בעל הרישיון היחיד הוא חברת "דואר ישראל". אבל כיוון שאנחנו עובדים היום על פתיחה של שוק הדואר לתחרות, אז למעשה הוגדר בחוק שכל בעל רישיון בעצם יהיה חייב לבדוק אם ההודעה על דבר דואר רשום כוללת את כל הפרטים שהחוק מציין, ואם הם אינם נכללים אז העובדים של בעל הרישיון צריכים להשלים אותם, למלא אותם, ובלי זה הם לא יכולים להעביר אותו למשלוח דואר רשום. בהצעת החוק גם נקבע כי הפרת החובות הללו של בעל הרישיון תהווה עילה להטלת עיצום כספי בהתאם למה שקבוע בחוק. גם פה יש חידוש, כי למעשה מי שייפגע מכך שהטעו אותו ובזבזו לו זמן וכסף והביאו אותו אל סניף הדואר בלי שכתבו מי השולח – בעצם תהיה לנו אפשרות להטיל עיצום כספי על מי שהתרשל ושלח את אותו דואר רשום. אני שוב חוזר ומדגיש שאנחנו נמצאים היום בעיצומה של רפורמה מאוד רחבה בחברת "דואר ישראל". הדואר בעצם סובל ממצב מאוד קשה; כוח-האדם בו גדל בשנים האחרונות, מספר דברי הדואר ירד, ההכנסות ירדו בגלל המעבר לשימוש בדואר אלקטרוני ובסמארטפונים. ואנחנו צריכים להעביר היום את הדואר רפורמה מאוד כואבת, אבל מתחייבת, שמצד אחד תפחית את מספר העובדים בו, תעדכן גם את התעריפים של חברת הדואר שלא עודכנו שנים רבות; אבל יחד עם זאת אני עומד על כך שגם השירות שהאזרחים מקבלים בסניפים ישופר באופן משמעותי. זה אומר שגם התורים בסניפים צריכים להתקצר – למה אדוני מחייך? <היו"ר חמד עמאר:> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> אחרי זה אני מסביר את זה מההתחלה, למי שלא הבין הכול. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תשים אותם בסוף התור של הדואר. <קריאות:> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> לא חזרתי על שום דבר פעמיים בינתיים. <קריאה:> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> אני מסיים, אני מסיים. <קריאות:> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> אדוני, אני מצטער, אני לא שומע את עצמי. כפי שאמרתי, הרפורמה הזאת, המרכיב החשוב ביותר שלה אולי הוא המרכיב של האזרחים, כי בסופו של דבר הם אלה שסובלים מהמצב בסניפי הדואר, גם בזמני ההמתנה הארוכים אבל גם בכך שהרבה פעמים דברי הדואר, בין שזה חבילות ובין שזה דואר רשום, מגיעים לבתי האזרחים בכלל בשעות שאנשים נמצאים בעבודה. זה גם דבר שמאוד מעמיס על הסניפים, כי אנשים, אין להם ברירה, הם מקבלים הודעה בבית שמחכה להם חבילה או מחכה דבר דואר רשום, והם נאלצים שוב לכתת את רגליהם לסניף הדואר ולעמוד בתור זמן רב. לכן, במסגרת הרפורמה, אני מקווה שנגיע להסכמות עם ההסתדרות ועם ועד עובדי הדואר על שינוי ההסכמים הקיבוציים ועל שינוי זמני העבודה של הדוורים. אני חושב שיש נכונות גבוהה בנושא הזה גם מצד ההסתדרות וועד עובדי הדואר. במידה שזה יקרה, אנחנו נוכל להבטיח ששיעור הרבה יותר גבוה של אזרחים יקבלו את דבר הדואר לא בסניף הדואר הקרוב או הרחוק ממקום מגוריהם, אלא יקבלו אותו פיזית בביתם. פה זה מתחבר בעצם להצעת החוק, שגם אותם אזרחים שלא יהיו בבית או שהדוור יגיע כאשר הם לא נמצאים, בזכות החוק הזה – אילן, אני מסיים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מההתחלה, מההתחלה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> לא, לא. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אל תהיה כזה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> אם יהיה משהו לא מובן אני אחזור. תשאלו ספציפית. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> בואו ניתן לשר את הזמן שיסביר את החוק. <קריאה:> יש לנו בעיה עם המיקום של הבול. <שר התקשורת גלעד ארדן:> תאמין לי, באמת מעניין. <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה הבול בצד ימין? זה לא אובייקטיבי. <שר התקשורת גלעד ארדן:> בכל אופן, החיבור הזה של שינוי בזמני החלוקה בבתי האזרחים, כך ששיעור הרבה יותר גבוה מהאזרחים יקבל את דבר הדואר הרשום בבית, או את החבילה, יחד עם העובדה שבזכות החוק הזה, אם הוא יאושר, תהיה שקיפות מלאה בפרטים של השולח – אני חושב, כפי שאמרתי, שזה יבטיח שהרבה מאוד אזרחים יוכלו לוותר, מתוך החלטה מודעת, על בזבוז הזמן והכסף שכרוך בהגעה לסניף. זה קודם כול ייטיב עמם, וזה גם יחסוך הרבה מאוד זמן המתנה בתור לאזרחים רבים אחרים שממתינים בסניפי הדואר. כפי שאמרתי, אני מברך גם את חבר הכנסת נחמן שי, שבהחלט דחף אותי והמריץ אותי בקדנציה הזאת לקדם את החוק הזה. גם הוא יזם הצעת חוק דומה, וגם חברי הכנסת האחרים שמייד יציגו את הצעת החוק, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותה לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ג–2013> [פ/290/19; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' י"ט, עמ' 2799.] (הצעת חבר הכנסת נחמן שי) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה המוצמדת של חבר הכנסת נחמן שי. יש לך שלוש דקות, בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> אדוני, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, צר לי שאנחנו עוסקים בעניינים האלה. אמרתי את זה קודם, אני חוזר ואומר. נדמה לי שזה לא נכון, אבל עלינו על המסלול הזה. בכל מקרה, בהמשך לדבריו של שר התקשורת, אכן יזמתי במושב הזה של הכנסת הצעת חוק שתכליתה לפענח את התעלומה ששמה "מי שלח לי מכתב רשום?" אין אזרח או אזרחית במדינת ישראל שאינם יודעים שכשההודעה על הדואר הרשום מגיעה לביתם מצוין בה משהו כמו "תל-אביב" או "ירושלים" או "חיפה", ואז נפתח פתח לחידון – מי יכול להיות בחיפה? מי יכול להיות בתל-אביב? כמו מוניות – מי ראשון בחיפה? מי ראשון בתל-אביב? בקיצור, זה עלבון לאינטליגנציה של מקבלי הדואר. הם רוצים לדעת מי השולח. נכון שאי-אפשר לכפות עליהם לבוא לאסוף את הדואר, אבל עדיין הם ראויים ורשאים לקבל את האינפורמציה החיונית הזאת. לכן הצעתי הצעת חוק – ושוחחתי על זה עם השר. השר אמר שגם הוא מתכוון להביא הצעת חוק, ובסופו של דבר שנינו הבאנו אותה; הוא הביא הצעת חוק ממשלתית, אני הגשתי את הצעת החוק הפרטית. אני מבין שאת שתיהן יצמידו וידונו בהן יחד. בעיקרון הן דומות. השר הוסיף עוד סנקציה כלפי בעל הרישיון – לקנוס אותו במידה שלא ימלא את האינפורמציה הזאת. אני חושב שזה רעיון טוב, אני תומך בו. אני מקווה שהכנסת תצטרף אלינו להצעת החוק הזאת, ונוכל בעזרת השם להביא גאולה לעם ישראל ולפטור כל אחד ואחת מאתנו מהשאלה הדרמטית – "מי שלח לי דואר רשום?" תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2259/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> עוד הצעת חוק מוצמדת, של חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק של חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר ויריב לוין, שהוא אחד היוזמים בהצעת החוק שהגשנו, והיא הוצמדה עכשיו להצעת החוק של חבר הכנסת נחמן שי. אני חושב שגם אני נמצא בהצעת החוק של חבר הכנסת נחמן שי, שבכל אופן הייתה יוזמה; רק מכיוון שבכנסת השמונה-עשרה ניסינו להעביר את הצעת החוק הזאת ולא קיבלו בגלל התנגדויות של משרדי ממשלה, ובמיוחד של משרד התקשורת, הצעת החוק שלנו עכשיו בעצם צמצמה את זה, לא מפני שחשבנו שככה נכון לעשות, אלא צמצמנו את זה רק למשלוח על-ידי גופים פרטיים ומסחריים ולא משרדים ממשלתיים בגלל ההתנגדות הממשלתית. אבל אנחנו אוחזים גם היום, וכפי שנמצא גם בהצעת החוק הממשלתית, זה יחול על כל השולחים, רק בהפרדה שהמשרדים הממשלתיים יצטרכו לכתוב את השם שלהם. אני לא חושב שצריך להאריך הרבה ולהסביר מדוע אנחנו מבקשים שהפרטים של השולחים בדואר רשום, שיכתבו מי השולח, יופיעו גם באותו משלוח. מכיוון שאין שום סיבה בעולם, ואין מישהו שיכול להכריח בכוח מישהו לעמוד בתור, לטרוח ולהשקיע ולהיות מטורטר, לקבל דואר שבסופו של דבר מתברר שזה דואר שהוא לא רוצה לקבל אותו, אין לו שום ערך בקבלה. כפי שכולנו יודעים, אפשר להמתין 40 דקות בסניף הדואר ובסוף לקבל לוח שנה של מישהו שמצא לנכון לשלוח לך את זה בדואר רשום. אני גם לא רוצה להרחיב בזה שגם היו משלוחים לא חוקיים שנשלחו דרך דואר כזה, כגון חומר מיסיונרי שנשלח בדואר רשום וגורם בכך לאנשים לקבל אותו ולא לזרוק אותו מייד, ולראות מה הם קיבלו. עכשיו, ההחרגה של הרשות הציבורית, אני לא חושב שהיא נכונה. אבל בסופו של דבר, גם אם מוצאים לנכון שיש גופים כמו משרדים ממשלתיים, ששולחים דוחות לאנשים ויש להם חשש שאנשים לא ירצו לקבל את זה כשהם ידעו מי השולח – אבל זה גרם לכך שאנשים רבים מתרוצצים ומטריחים את עצמם להגיע לבית-דואר לקבל דבר דואר כאשר הם לא יודעים מי השולח, מה המטרה של השולח, ומה יש בתוך אותו משלוח, בתוך חבילת דואר או בתוך מכתב. עכשיו, הטרחה שיש לצד זה היא לא טרחה של מה בכך. כפי שאמר גם השר, היא טרחה שיותר ויותר נהיית טרחתית יותר, ארוכה יותר. ומדוע? קודם כול, הזמינות של בתי-הדואר היא פחותה. לאנשים אין צורך היום להגיע לדואר; פחות ופחות. אנשים היום מתעסקים בדברים אלקטרוניים. דבר שני, הסיכוי היום להיות בבית כדי לקבל את הדואר הרשום – אין כמעט סיכוי, כי יותר ויותר אנשים לא נמצאים בבית בשעות העבודה של הדואר. וכפי שאמרו גם כן, היום השירות שניתן בבתי-הדואר הוא שירות פוחת והולך בזמינות שלו, בזמן שלו. יותר בתי-דואר נסגרים. עכשיו אני גם אסיים ואגיד תודה רבה לשר התקשורת. האחרים שהתכוונת, בוודאי התכוונת, חברי הכנסת גפני ויעקב אשר, וחבר הכנסת יריב לוין ואנוכי – אני, שאלו אותי: למה אתה לא מזכיר את השם? אמרתי: אין לזה כוונה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> לא, אני עולה עכשיו להשיב על זה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני יודע, אנחנו עומדים בקשר, ואנחנו נמנענו מלהגיש את הצעת החוק לוועדת שרים תקופה ארוכה, והיינו בקשר עם עוזריך. אבל אני חושב שלא בכדי הגשתם הצעת חוק טובה מאוד, הצעת חוק ממשלתית רחבה יותר, עמוקה יותר, ואני באמת חושב שהצעת החוק הזאת תמנע טרחה מהרבה מתושבי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מאיר שטרית – איננו נמצא; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; יצחק כהן? משה גפני? חבר הכנסת נסים זאב, אתה אחרון הדוברים? אחרון הדוברים. יש לך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, סוף-סוף אנחנו יכולים לנשום לרווחה: כל מכתב רשום, נדע מי שלח לנו, מי עומד מאחורי המכתב הזה, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה והנחלה. איזה יופי, כתוב במגילת אסתר, לדעת מה זה ועל מה זה. צריכים לדעת למה נשלח, מה הנסיבות של הדואר הזה שהגיע אלינו. אני זוכר שכשהיינו ילדים, הדבר היחיד שהיה מגיע בדואר רשום היה או הזמנה להוצאה לפועל, כי זה נשלח בדרך כלל בדואר רשום, או משהו של ארנונה, של עיריית ירושלים, שנשלח בפעם השלישית, כשאף פעם לא ראינו את הפעם הראשונה והשנייה. זאת אומרת, לפעמים אתה מקבל אזהרה והתראה שזו הפעם השלישית שנשלח אליך, ואתה אף פעם לא ראית, לא את הפעם הראשונה ולא את הפעם השנייה. לכן החוק הזה הוא מאוד חשוב; שלפחות נדע את האמת, האם נשלח בפעמים הקודמות ובאיזה תאריכים זה נשלח. אבל לומר שזו הרפורמה הכי חשובה ושזה המרכיב של האזרחים, שעכשיו יכולים לישון בשקט, כאשר האזרח, בסופו של דבר, הוא המשלם – העלות בסופו של דבר היא על האזרח, והדואר יהיה הרבה יותר יקר, כי אני לא רואה איך אפשר להוסיף בעבודתם של עובדי הדואר, שבאמת יש עליהם אחריות הרבה יותר כבדה, צריכים להיות הרבה יותר מדויקים, צריכים לכתוב הרבה יותר, וצריך הרבה תוספת של כוח עבודה, והתשלום יהיה אותו תשלום. ולכן אני באמת מברך על הצעת החוק הזו, אני מסכים אתה, אבל לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני חושב שזו הגאולה של אזרחי מדינת ישראל, שהדואר הזה יגיע בצורה יותר מדויקת? אגב, אני רוצה לומר, אפשר לעשות בזה גם שימוש ציני. למה? ברגע שאני יודע שזה בא מבית-המשפט ואני יודע שיש איזו בעיה או שאני יודע שאני חייב איזה חוב, ברגע שאני יודע שהדואר הרשום הזה פועל לרעתי, אני בכוונה לא ארצה לקחת אותו. וזכותי לא לקחת אותו. אז זה גם כן, מצד שני, דבר והיפוכו. מצד אחד זה טוב שאני אדע מי שולח לי, אבל מצד שני הנמען, באופן מכוון, לא ירצה לקחת את הדואר הרשום כי זה פועל לרעתו. תודה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אדוני השר, אתה רוצה להשיב? <שר התקשורת גלעד ארדן:> לא. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה. יש שלוש הצבעות נפרדות. קודם כול נצביע על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), של הממשלה. הצבעה מס' 42 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 36, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק תעבור לוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצעת החוק השנייה, של חבר הכנסת נחמן שי. נא להצביע. הצבעה מס' 43 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 38, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק תעבור לוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצעת החוק השלישית, של חבר הכנסת אורי מקלב. נא להצביע. הצבעה מס' 44 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 36, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק עברה, ותעבור לוועדת הכלכלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ב' באב התשע"ד, 29 ביולי 2014, בשעה 13:00, בכפוף לאישור ועדת הכנסת. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 22:37.>