דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ח
ישיבה קס"ו
הישיבה המאה-ושישים-ושש של הכנסת התשע-עשרה
יום רביעי, ג' באב התשע"ד (30 ביולי 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014 5
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 5
הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014 7
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 8
איציק שמולי (העבודה): 9
הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014 11
אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 11
מאיר שטרית (התנועה): 14
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 15
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 15
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ד–2014 16
אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 16
אמנון כהן (ש"ס): 18
הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 25) (פטור מארנונה לאתרי הנצחה), התשע"ד–2014 19
מאיר שטרית (התנועה): 20
נסים זאב (ש"ס): 21
איתן כבל (העבודה): 22
הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6) (התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע"ד–2014 24
מאיר שטרית (התנועה): 24
זהבה גלאון (מרצ): 29
דב חנין (חד"ש): 31
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 33
איתן כבל (העבודה): 37
משה גפני (יהדות התורה): 39
משה זלמן פייגלין (הליכוד): 41
ניצן הורוביץ (מרצ): 44
נסים זאב (ש"ס): 46
אלעזר שטרן (התנועה): 48
אופיר אקוניס (הליכוד): 49
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד–2014 52
שר החינוך שי פירון: 53
הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות המתה ורשלנות), התשע"ג–2013 54
מיקי רוזנטל (העבודה): 54
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 55
משה גפני (יהדות התורה): 56
יצחק כהן (ש"ס): 60
נסים זאב (ש"ס): 63
יריב לוין (הליכוד): 65
הצעת חוק השמות (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014 69
דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 69
נסים זאב (ש"ס): 73
הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26) (הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014 78
עדי קול (יש עתיד): 78
מאיר שטרית (התנועה): 79
איתן כבל (העבודה): 80
איציק שמולי (העבודה): 82
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 83
דב חנין (חד"ש): 86
אראל מרגלית (העבודה): 87
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 88
גילה גמליאל (הליכוד): 94
הודעה אישית של חבר הכנסת דוד צור 95
דוד צור (התנועה): 95
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 97
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 99
הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014 103
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 104
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 108
נסים זאב (ש"ס): 114
מאיר שטרית (התנועה): 119
גילה גמליאל (הליכוד): 120
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 125
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 126
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 127
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (הוראת שעה לשנת 2015), התשע"ד–2014 127
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 127
נסים זאב (ש"ס): 129
הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014 136
עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 137
חילופי גברי בוועדות הכנסת 139
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 139
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 140
איתן כבל (העבודה): 143
<הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/888).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ג' באב תשע"ד, 30 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
חברי הכנסת, אנחנו, כידוע, במה שמכונה "ניקוי שולחן חקיקה". לפני זה ודאי שאנחנו נחזק את ידי חיילי צה"ל והקצינים, שבגבורה ובלחימה שלהם מאפשרים לנו להמשיך את מעשה החקיקה ואת הדיונים בוועדות ובמליאה. נשלח את תנחומינו לכל המשפחות שיושבות כעת שבעה. החלמה מהירה לכל הפצועים הרבים, לצערי, שנמצאים בבתי-חולים. גם, ודאי, אותם דברים נכונים לגבי אזרחים שנפגעו בלחימה הזאת.
חברי הכנסת, אני גם אשמח לקבל בברכה את המשלחת שהגיעה אלינו, חברי הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני, ועיתונאים בכירים מגרמניה שמבקרים כאן בארץ כמשלחת סולידריות שבודקת את המצב ורוצה לראות במו-עיניה. ברוכים הבאים לכנסת ולירושלים. Herzlich willkommen.
חברי הכנסת, הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את החוק שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת יאיר שמיר. בבקשה, אדוני.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרשו לי לפתוח את דברי באיחולי הצלחה וחזקו ואמצו לחיילינו ולמפקדינו, לכל צבא הגנה לישראל, במערכה שהם מצויים בה כעת.
אני שמח להביא לכאן היום תיקון חשוב מאוד לחוק הניקוז. החוק הנוכחי הוא מ-1957, והוא מחייב עדכון כדי שהמדינה בכלל ואני בפרט, כשר האחראי למניעת נזקי שיטפונות, נוכל לממש את האחריות שלנו כלפי הציבור. הממשלה החליטה כבר בשנת 2010 שצריך לתקן את החוק, וקבעה את העקרונות לתיקונו. במשרד החקלאות נעשתה עבודת מטה יסודית בשיתוף עם כל הגופים הרלוונטיים בכל המשרדים ובכל הרמות, כולל במרכז השלטון המקומי ובמועצות. החוק גובש יחד עם משרד האוצר, עם משרד הפנים, משרד המשפטים, רשות המים, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ועוד. כמובן, היו התייעצויות רבות עם רשויות הניקוז, עם מרכז השלטון המקומי, עם מרכז המועצות האזוריות. זהו חוק מורכב ומסובך מאין כמוהו.
התיקונים העיקריים בחוק: ריכוז סמכויות במשרד החקלאות – לפי החוק הקיים, סמכויות הרגולציה בנושא מפוצלות בין שר החקלאות לבין מנהל רשות המים. זהו שריד היסטורי לכך שנציבות המים הייתה חלק ממשרד החקלאות. הפיצול הזה פוגע קשה בטיפול בנושא, והממשלה על כן החליטה כבר ב-2010 שצריך לרכז את כל הסמכויות במשרד החקלאות.
שינוי שם – "ניהול נֶגֶר" במקום "ניקוז". "ניקוז" היא תפיסה ישנה שראתה במים מקור נזק שצריך לסלקו ובמהירות. היום התפיסה היא שצריך אומנם למנוע נזקים משיטפונות, אך צריך גם לשאוף לעשות שימוש במים האלה, גם לצורך משק המים וגם לצורכי הטבע. לכן השם המקובל היום הוא ניהול נגר, והוא מבטא את התפיסה החדשה הזאת.
הקמת רשות ארצית לניהול נגר ומועצה – כדי לטפל טוב יותר בנושא אנו מקימים בתוך משרד החקלאות רשות ארצית לניהול נגר. זהו איננו גוף עצמאי, אלא רשות בתוך המשרד.
מועצה ארצית לניהול נגר במקום מועצת הניקוז הקיימת – ליד מנהל הרשות הארצית תפעל מועצה ארצית חדשה לניהול נגר, במקום מועצת הניקוז הקיימת, שתקבע מדיניות וכללי רגולציה בנושא. במועצת ניהול הנגר יהיו נציגים של משרדי ממשלה; עומד בראשה נציג ציבור, וחברים בה גם נציגי ציבור מקצועיים ומשקיפים מטעם רשויות הניקוז. הגעתי להבנה עם משרד האוצר ושר הפנים שגם נציג השלטון המקומי יהיה חבר במועצה.
תוכניות-אב ותוכניות שנתיות – היום אין מנגנון מסודר של קבלת החלטות בנושא וקביעת סדרי עדיפויות, אילו פרויקטים של ניקוז חשובים יותר ואילו פחות. החוק המתוקן קובע חובה על רשויות הניקוז האגניות ועל הרשות הארצית במשרד החקלאות לגבש תוכנית-אב רב-שנתית ותוכניות עבודה שנתיות, שיקבעו את הצרכים ואת סדרי העדיפויות ביניהם.
אנחנו מדברים על טיפול בנחלים, ולכן הראייה הסביבתית חשובה מאוד. לכן קיימנו הרבה מאוד ישיבות, תוך שיתוף פעולה מלא עם המשרד להגנת הסביבה ועם רשות הטבע והגנים, וההצעה המוגשת לפניכם משלבת את השיקולים הסביבתיים בתוך קבלת ההחלטות על החוק.
יש עדיין כמה נקודות פתוחות מול משרד הפנים ומול משרד האוצר, אך קיימת הבנה כי הפערים אינם גדולים ואינם מצדיקים עיכוב נוסף בהבאת החוק לאישורו. חשוב להעביר את החוק בקריאה הראשונה, ולאחר מכן, ועד לפני שנגיע לדיון בכנסת, נסדיר את הפערים. אם לא נגיע להסכמות, ניאלץ לחזור לוועדת שרים לחקיקה.
לסיכום, מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר, ואבקש ממליאת הכנסת לאשרה בקריאה ראשונה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת יאיר שמיר. זאת קריאה ראשונה, ולכן יש דיון. חברי הכנסת שנרשמו מראש לדיון – אני לא מזהה אף אחד מהם במליאה. האם יש חברי כנסת נוספים שמעוניינים לדון? אין כאלה. לכן אנחנו עוברים להצבעה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
שר החקלאות משכנע כל כך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
גם אני השתכנעתי, חבר הכנסת מיכאלי. נכון.
הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה – מי בעד החוק? מי נגדו? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 10, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותוחזר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/872).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, שימו לב, יש כאן תיקון מס' 25 לחוק החברות, אבל לא שרת המשפטים ולא השר שי פירון שהיה אמור להציג את החוק, נמצאים כאן. לכן אנחנו נעבור – לא, אנחנו לא נעבור. השר שמיר יציג? אתה אומר שזה מצב חירום, אז אתה תציג גם את החוק הזה.
הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה – בשם שרת המשפטים, יציג את החוק השר יאיר שמיר. בבקשה, אדוני.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אקרא יחד אתכם לראשונה את ההצעה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם יהיו שגיאות אני אתקן.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לאישור המליאה בקריאה ראשונה את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שגיבש משרד המשפטים. ההצעה מבקשת להסדיר את ההחזקה של גורמים פרטיים במאגר רשם החברות, את הפעולות שמותר לבצע בו ואת מסירת המידע ממנו.
חלק הארי של ההצעה עוסק בהסדרת החזקת המאגר הממוחשב של רשם החברות בידי גורמים פרטיים ומסירת מידע ממנו לידי אחרים ולגורמים פרטיים. כיום ההתקשרות של משרד המשפטים עם גורמים פרטיים המחזיקים את המאגר הממוחשב של רשם החברות היא בדרך של מכרז. מוצע לעבור למשטר של רישיונות ולתת כלים לרשם החברות לפקח על ההחזקה וההפצה של המידע. משטר הרישיונות יאפשר כניסה של גורמים פרטיים נוספים לתחום ויאפשר נגישות רבה יותר של הציבור למידע.
נדבך נוסף של ההצעה הוא הרחבת האפשרות לחיפוש מידע במאגרי רשם החברות לחיפוש לפי פרטי היחיד המכונה "חיפוש הפוך". צוות שהוקם במשרד המשפטים בחן את טיבם, היקפם ומהותם של מכלול שירותי הפצת המידע מרשם החברות. מסקנת הצוות הייתה כי יש אינטרס להרחיב את סוגי המידע ואת מאפייני החיפוש במאגרי רשם החברות כך שהוא יכיל גם מידע לפי פרטי יחיד, אם אותו יחיד הוא בעל מניות או נושא משרה בחברה.
בשל רגישות השימוש במידע המדווח לרשם החברות ובשים לב למעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, מוצע להגביל את האפשרות של צדדים שלישיים לקבל מידע על אודות יחידים מרשם החברות רק למקרים שבהם מבקש הנתונים זקוק להם לשם מילוי הוראה רגולטורית, או שהנתונים דרושים לצורך הערכת יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה או לעמוד במחויבות עסקית אחרת כלפי מי שמבקש את הנתונים.
הממשלה תומכת בהצעת החוק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה מאוד לשר יאיר שמיר שהציג לנו את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014, בשם שרת המשפטים. יש כמה חברי כנסת שנרשמו לדיון. היחיד מהם שנמצא כאן הוא חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
<איציק שמולי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק ראויה שתסייע בפיקוח או בהסדרה של המידע הכל-כך חיוני בתחום הזה, בממשק הזה שבין החברות לבין הרגולציה שאמורה להיות עליהן. ייתכן שפעולה דומה צריכה להיעשות גם במגזר השלישי, של העמותות.
אני רציתי לנצל את ההזדמנות כשעולה כאן עניין החברות ולהזכיר פעם נוספת את העסקים הקטנים והבינוניים בדרום. אנחנו קיימנו הבוקר דיון מאוד חשוב בוועדת הכספים. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבימים האלה מתחדד הקשר בין העמידה והחוסן שמפגין העורף לבין מרווח הפעולה ואורך הנשימה שניתן לנו, לדרג הפוליטי, ובוודאי לדרג הצבאי, כדי לפעול בחזית. אנחנו כל הזמן מצדיעים לבעלי העסקים, מחבקים את בעלי העסקים, אבל את כל ההצדעות, החיבוקים והנשיקות צריכים לפרוט למעשים קונקרטיים. זה חשוב מאוד כי הדבר הזה יכול להזרים חמצן כלכלי שהוא חיוני לאור התמשכותה של הלחימה.
לפני הכול אני רוצה לברך את הממשלה; זה לא דבר טריוויאלי כשעושה את זה חבר אופוזיציה, אבל מן ההגינות לעשות את זה. זאת הפעם הראשונה, כמדומני, שהתביעה למתן פיצויים תוך כדי לחימה, מה שנקרא מקדמות, נענית ויוצאת אל הפועל. היום היה דיון ראשון בוועדת הכספים, לאור נכונותה של הממשלה ללכת בכיוון הזה. זאת יוזמה שאני וחברי כנסת נוספים הנחנו כבר בימים הראשונים. צריך להגיד תודה לממשלה שהלכה בכיוון הזה.
יש עוד כמה דברים שצריך עוד לשנות, בין השאר הרחבת הטווח. נקבע טווח של 40 קילומטר למתן פיצוי. הרקטות של ה"חמאס" לא מבחינות ולא מכירות בקו הזה, ובפועל מטוּוחים יישובים כמו רחובות וראשון-לציון, ובעלי העסקים בתוכם מתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית. יש מציאות שבה אזור תעשייה באשקלון לא נכנס למה שנקרא "המסלול האדום" שמאפשר פיצויים מוגדלים או פיצויים לפי מתווה אחר, רק מפני שחסרים לו כמה קילומטרים. אני חושב שצריך לנהוג פה ברגישות יתרה, במחשבה יתרה, ולחשוב לא רק על מתן פיצוי כמה שיותר מהר אלא איך אנחנו גורמים לזה שמרככים את הביורוקרטיה ונותנים מענה מיטבי לבעלי עסקים בדרום. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי. אין נואמים נוספים.
ולכן נעבור להצבעה. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. מי בעד החוק? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו היום מצביעים הכול בעד. אפשר להצביע וללכת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו רשמנו בפנינו בהערכה את ההודעה שלך.
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
הצבעתי נגד בטעות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו גם מודיעים לפרוטוקול שגם חבר הכנסת אברהם מיכאלי התכוון להצביע בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה.
גם הפעם השר יאיר שמיר הצליח לשכנע את כולנו ולכן החוק אושר בקריאה ראשונה ויוחזר לוועדת חוקה, חוק ומשפט להכנתו לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014>
[מס' כ/547; "דברי הכנסת", חוב' כ"ט, עמ' 11010; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית – יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה, אדוני.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש – אין פה שר, נדמה לי. מותר בלי שר או אסור בלי שר?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
היה לנו.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
יש פה שר בישראל – שיושב כאן?
<שר החינוך שי פירון:>
אני כאן.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
ראיתי את האחוריים שלך, לא ידעתי שאתה שר. מה שנקרא, שר הפנים ולא שר האחוריים, שר החינוך.
חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
תחילתה של הצעת החוק ביוזמה פרטית של חבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת שטרית יזם כמה הצעות חוק לתיקון חוק המכר שוועדת הכלכלה דנה בהן, והן אושרו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. כל מכלול ההצעות הזה בא להקל על רוכשי דירות וליצור הגנה לאותם רוכשים, שבינם ובין מוכרי הדירות, הקבלנים, אין יחסי כוחות שוויוניים. כך גם בהצעת החוק המונחת בפניכם.
בהצעת חוק זו מוצע להגביל את שיעור ריבית הפיגורים שקונה דירה נדרש לשלם למוכר שהוא קבלן בשל איחור במועד התשלום שנקבע בחוזה המכר. שיעור ריבית הפיגורים ייקבע בתקנות שיתקין שר הבינוי והשיכון, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
לעניין זה קבענו בהצעת החוק כי ריבית פיגורים תיחשב כל סכום שהקונה נדרש לשלם בשל תשלום שלא שולם במועד שנקבע בחוזה המכר. דהיינו, הקבלן לא יהיה רשאי לגבות סכום כלשהו שיכול להתפרש כתשלום בשל אי-תשלום במועד, אלא במגבלות שיעור הריבית שייקבע, כאמור, בתקנות.
בנוסף, מוצעת הוראה שלפיה החובה לשלם ריבית פיגורים תחול רק אם האיחור בתשלום הוא מעל שבעה ימים, אבל, אם אכן היה איחור כזה, ריבית הפיגורים תשולם מהיום הראשון לאיחור.
עוד מוצע כי תקנות ראשונות לפי התיקון המוצע יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך שלושה חודשים מיום כניסתו לתוקף של התיקון המוצע. אני מקווה שאכן כך ייעשה.
בעניין זה אני מבקש להעיר כי אף-על-פי שנקבע בחוקים שונים שנחקקו כי תקנות ראשונות יובאו תוך פרק הזמן שנקבע בחוק, אני חש כי לא פעם מתעלמים מקביעה זו, והתקנות הראשונות אינן מובאות במועד לאישור ועדת הכלכלה. כך, למשל, בעניין תקנות ראשונות מכוח חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, שאושר במליאת הכנסת בתחילת חודש מרס – 3 במרס 2014 – והמתייחס להגבלת שכר טרחה של עורך-דין. גם שם נקבע כי תקנות ראשונות יש להגיש לוועדה בתוך שלושה חודשים, ולמרות זאת, אדוני היושב-ראש, עד כה טרם הוגשו לוועדה תקנות לאישור.
אם כך, אני מבקש – להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אלא רק בקשות רשות דיבור – אני מבקש שתאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
כמובן, אני רוצה להודות לצוות המסור של ועדת הכלכלה: הייעוץ המשפטי, בראשות המשנה ליועץ המשפטי עורכת-דין בנדלר, ועמה עורכת-דין מירב תורג'מן; מנהלת הוועדה לאה ורון; מרכזת הוועדה ד"ר עידית חנוכה; דקלה טקו, כוכי שבתאי; הדובר שנמצא בצו 8 – אנחנו מחזקים את ידיו ואת ידי כל הלוחמים – ליאור רותם; צוותי המסור – נעמה אסרף, מרב דוד ואיתמר אסף, שגם הוא נמצא שם בעזה, יצא אתמול לרענון וחזר למערכה. תחזקנה ידיהם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. אם כן, אין הסתייגויות לחוק, יש בקשות דיבור, אבל חברי הכנסת לא נמצאים.
לכן אנחנו נצביע בקריאה שנייה – הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–2 – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 17, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנוסח הוועדה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות.
לכן נזמין את היוזם, חבר הכנסת מאיר שטרית, להודות לאלה שעסקו במלאכה. בבקשה, אדוני.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, זו חובה נעימה לי להודות. ראשית, ליושב-ראש הוועדה, לחבר הכנסת אבישי ברוורמן, על הטיפול היעיל והמהיר בהצעת החוק. אני גם רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון; ליועצים המשפטיים – לאתי בנדלר ולמירב תורג'מן; לכל הצוות של היושב-ראש ולצוות הוועדה.
בכלל, הניסיון שלי, שורה של חוקים שעשיתי בתחום חוזי המכר לטובתם של זוגות צעירים הגיעו כולם לוועדת הכלכלה, ואני תמיד אומר, אדוני היושב-ראש: זכיתי לטיפול יעיל, רציני, אחראי, בתוך זמן קצר מאוד.
לצערנו היחיד, הצער היחידי, באמת, אני מצטרף לדבריו של היושב-ראש, שאף שבחוקים שכבר עברו התקנות לא מוגשות לכנסת, אף שהחוק קובע את הגשת תקנות לכנסת בזמן מסוים; התוצאה – מאות זוגות צעירים שעכשיו נמצאים בתהליך של רכישת דירות, למשל, לא יכולים להוריד את ההוצאות המשפטיות שלהם, שזה עשרות-אלפי שקלים לכל זוג, וחבל. כל יום שעובר, יותר אנשים נמצאים במצב שיודעים שהחוק עבר, מחכים לתקנות, וכולם כותבים לי. אני כותב להם: החוק עבר, מחכים לתקנות שר השיכון, ואני מקווה באמת שיוגשו בקרוב. נודע לי השבוע ששר השיכון באמת כתב את התקנות, הן הוגשו למשרד המשפטים, ומשרד המשפטים העביר אותן לאוצר. אני מקווה שהתהליך הזה ייגמר יותר מהר.
אדוני היושב-ראש, כדבר כללי, אני חושב שהכנסת צריכה לעמוד על כך שהממשלה, על-פי שבועת השרים פה בכנסת, מתכבדת, מתחייבת – איך כתוב? "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולקיים את החלטות הכנסת" – שהשרים אכן יעמדו בלוח הזמנים שהחוק קובע, כי גם הם צריכים אכן לכבד את החוק. תודה, אדוני, ואני מודה לחברי הכנסת על תמיכתם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. רק ייאמר, במענה להצעתך, שהלשכה המשפטית בכנסת עשתה עבודה מאוד יסודית. לצערי, נמצאו עשרות מקרים שבהם שנים רבות – לא עניין של כמה חודשים, שנים רבות – לא הותקנו תקנות. אנחנו הוצאנו גם תזכורת למשרדים. אם המצב לא ישתנה במהלך הפגרה, אז כנראה מסוף אוקטובר נתחיל גם לנקוט סנקציות כנגד אותם משרדים שלא ממלאים את חובתם כלפי האזרחים והכנסת.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעת חבר הכנסת חמד עמאר בנושא: התמוטטות מדרון על בתים מאוכלסים בעוספיא.
החלטה של ועדת הכנסת בדבר חובת התייצבות ומסירת מידע בדיוני ועדות הכנסת בנושאים שבתחומי ענייניהן הנוגעים לשטחי יהודה ושומרון.
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר: בהצעת חברי הכנסת יפעת קריב, אורי מקלב ויעקב מרגי בנושא: חיוב שטחים משותפים בצו הארנונה ברשויות מקומיות; בהצעת חבר הכנסת שמעון סולומון בנושא: החלטה בדבר העלאת תעריפי הארנונה לשנת 2015 בקריית-מלאכי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ד–2014>
[מס' כ/559; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11792; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה, אדוני.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
בפתח דברי אבקש להודות ליוזם הצעת החוק, חברי וידידי אמנון כהן, על הצעת החוק החשובה.
כיום, נהג המבצע עבירת תנועה ומקבל בעקבות כך הודעת תשלום קנס יכול לדעת מה מספר הנקודות שנרשמו לחובתו בשל אותה עבירת תעבורה, אם אכן יורשע בה, שכן המידע מצוין על גבי טופס ההודעה, אך הוא אינו יכול ללמוד מתוך הודעת תשלום הקנס מהו מספרן הכולל של הנקודות התקפות הרשומות לחובתו. על נהג המעוניין לברר מידע זה לפנות לשירות מענה קולי המופעל על-ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. בהמשך לפנייתו נשלח אליו המידע האמור בדואר לכתובתו. עם זאת, לא תמיד הנהג מודע לאפשרות זו של פנייה לשירות המענה הקולי. כמו כן, שירות זה נותן מענה חלקי בלבד לציבור כבדי השמיעה. מעבר לכך, זמן ההמתנה לשירות המענה הקולי עלול להיות ארוך. לכן אין בשירות זה כדי לתת מענה מספיק לצורך לקבל את המידע.
לפיכך, על מנת להגביר את הנגישות של מידע זה, מוצע לקבוע דרכים נוספות לקבלתו, לרבות להעלאת מודעות ציבור הנהגים לזמינותו של המידע. ראשית, מוצע כי רשות הרישוי תציין בטופס חידוש רישיון הנהיגה את מספרן הכולל של הנקודות התקפות הרשומות לחובת הנהג במועד הנפקת הטופס. שנית, מוצע כי על גבי טופס חידוש רישיון הנהיגה, וכן על גבי הודעת תשלום קנס שמקבל נהג שביצע עבירה, יצוינו דרכי התקשרות עם רשות הרישוי, כגון כתובת אתר אינטרנט ומספר טלפון, שבאמצעותן יוכל הנהג לקבל מידע נוסף, מעבר למידע בדבר מספר הנקודות שנרשמו לחובתו בשל אותה עבירת תעבורה שביצע או מספרן הכולל של הנקודות התקפות הרשומות לחובתו. המידע הנוסף שיהיה ניתן לקבל, כאמור, יתייחס למועדי ביצוע העבירות וסוגי העבירות שביצע, וכן מידע בדבר אמצעי התיקון שהטילה עליו רשות הרישוי בשל הנקודות כאמור. שלישית, מוצע להסמיך את רשות הרישוי למסור את כל המידע האמור בַּדבר, ואף פרטי מידע נוספים, בדרכים נוספות, לרבות באמצעות האינטרנט והטלפון. מכיוון שעל מסירת המידע עלולות לחול מגבלות מכוח חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981, נקבע כי מסירת המידע כאמור תיעשה באופן שיבטיח את שמירת סודיותו.
ההסדר המוצע לא רק צפוי להקל על מסירת מידע לנהגים בדבר מספר הנקודות שנצברו לחובתם, אלא עשוי גם לעודד נהגים שנצברו לחובתם מספר רב של נקודות לנהוג בצורה שקולה יותר ולהימנע מביצוע עבירות תעבורה נוספות. לפיכך, אין ספק שמדובר בהצעת חוק חשובה, ואני רוצה שוב להודות לחבר הכנסת אמנון כהן על יוזמתו, שאני סמוך ובטוח שתתרום לציבור הנהגים ולקידום הבטיחות בדרכים.
אני מבקש להודות בזאת לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה: למשנה ליועצת המשפטית עורכת-דין בנדלר, ועמה בנושא הזה עורכת-דין אביגל כספי; למנהלת הוועדה לאה ורון, לרכזת הוועדה ד"ר עידית חנוכה; לדקלה טקו, לכוכי שבתאי, לדובר בצו 8 ליאור רותם, ולצוותי המסור – מרב דוד, נעמה אסרף ואיתמר אסף, שגם הוא בצו 8 בעזה.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש, אדוני היושב-ראש, להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה.
אם כן, אנחנו נצביע – אין הסתייגויות. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. נצביע קודם, בוודאי, בקריאה שנייה על החוק כנוסח הוועדה. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–2 – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית, מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ד–2014, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יש לנו 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
אני מתכבד להזמין את יוזם ההצעה, חבר הכנסת אמנון כהן, לפרק התודות. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת וקנין, הוא הבטיח לי לא יותר מ-45 דקות.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני מודה שהחוק הזה הוא, כמובן, חוק חשוב, שנותן נגישות וזמינות לאזרח, שהוא גם דרך האינטרנט יוכל לראות את הנקודות שלו ולקבל הביתה את כל הפרטים, ואני מודה שבאמת השכילו בבית הזה לתמוך בהצעת החוק, כי באמת כבוד השר – הרב גפני – אני רוצה להגיד תודה לשר שעשה מאמצים בוועדת שרים לענייני חקיקה לקידום הצעת החוק. אני מודה לך, אדוני. ראית את הרגישות, ואמרו שטכנולוגית זה קשה, ואמרת: לא קשה שום דבר, נמצא פתרונות. ואכן, נתנו יותר זמן להיערכות, עד חודש פברואר, ונענינו לבקשה, אבל המטרה היא חשובה: זה נגישות לאזרח, כדי שידע כמה עבירות יש, כמה נקודות יש, כמה הוא צריך להיזהר. המטרה של הנקודות היא שאזרח ידע, שלא יצטרך – לחדש רישיון, נהיגה מונעת. לכן זה גם – בתוך שנתיים הרי נמחקות עבירות מסוימות. לכן זה נותן גם אינפורמציה לאזרח. אני מודה לך על התמיכה שלך, ויחד אתך לכל ועדת השרים, ולאורך כל הדרך עד לקריאה שלישית. אני מודה לך, אדוני.
אני מודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה פרופסור אבישי ברוורמן. אני מודה לך על ההתמדה – והשולחן שלך עמוס, אני יודע, הייתי שם, ואמרת: זה חוק חשוב, צרכני, ואני חייב לגמור אותו לפני סוף המושב. אני מודה לך. וכמובן, למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, עם כל הצוות המקצועי, החשוב, הערכי, שעושה עבודה נאמנה למען מדינת ישראל ועם ישראל; והיועצות המשפטיות אתי בנדלר ואביגל כספי, שליוו את הצעת החוק – אני מאוד מודה לך – ועוד פעם, ברגישות, במקצועיות. משרד התחבורה כולו, משרד המשפטים, אני מודה לכם. וזו בשורה, בשורה, בשורה טובה לעם ישראל.
ועוד משפט, אדוני היושב-ראש: גם באופוזיציה אפשר להעביר חוקים טובים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בהחלט.
<אמנון כהן (ש"ס):>
חוקים טובים אפשר. זה לא פשוט, ואני מודה גם לממשלה שתמכה בהצעת החוק. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. אנחנו נאחל ודאי לכל הנהגים שכשהם יראו את מספר הנקודות, הם יראו שם אפס, וכך אולי נתרום כולנו לבטיחות בדרכים.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 25) (פטור מארנונה לאתרי הנצחה), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/573).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 25) (פטור מארנונה לאתרי הנצחה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, אדוני. לקריאה ראשונה, כאמור.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לפטור בעצם מארנונה כללית את אתרי ההנצחה הממלכתיים והמוכרזים במדינת ישראל.
האמת היא שכשטיפלתי בעניין הזה דרך פנייה של אחד מאתרי ההנצחה, שאלתי את עצמי איך בכלל קרה שכל כך הרבה שנים עברו ואתרי ההנצחה נדרשים לשלם ארנונה על אתר ההנצחה, כשבעצם אין להם שום הכנסה.
כל הרעיון של אתרי ההנצחה היה לגרום לכך שתלמידי ישראל ואזרחי ישראל יגיעו לאתרי ההנצחה הללו, יראו את מורשת הקרב של אותם מקומות, של אותם חללים שנפלו באותם מקומות, ילמדו עליהם, יקראו על האנשים, ויקבלו דרך זה את הערכים שאנחנו מקווים שתלמידי ישראל ואזרחי ישראל יקבלו.
קרה מצב, אירע שאנחנו עושים דווקא – החוק הזה עבר את הקריאה הטרומית, והוא מגיע לקריאה ראשונה בזמן שאנחנו נמצאים ממש בתהליך של קרב או של מבצע בעזה, עם 53 חללים עד כאן.
אני לא מבין איך מישהו העלה על דעתו בכלל לעשות את העניין הזה ולגבות ארנונה על אתרי הנצחה.
אני גם רוצה להגיד לשבחם של ראשי ערים, שרוב ראשי הערים, אף שעל-פי החוק הם נדרשים לשלוח חיובים לאתרי הנצחה, רובם גם לא גובים את הכסף, כי הם מתביישים להגיד. איך אני אגבה כסף מאתרי הנצחה? ולפעמים זה מגיע, אגב, למאות-אלפי שקלים, כי זה הולך על בסיס מטר רבוע שטח ומבנה, וזה מגיע למאות-אלפי שקלים שאין להם שום יכולת לשלם, אבל נדרשים פעם אחר פעם לשלוח חיובים והתראות לאתרי ההנצחה, דבר שהוא באמת מאוד מביך.
הצעת החוק הזאת בעצם פוטרת את כל אתרי ההנצחה הממלכתיים והמוכרזים החיליים מארנונה באופן טוטלי. בהצעת החוק עוד לא פטרנו דבר אחד, על-פי הצעתו – שעלתה תוך כדי הקריאה הראשונה – של חבר הכנסת ליצמן, על ההליכה לאחור. זאת אומרת, אנחנו שוקלים ורוצים לבטל גם את החיובים הקודמים, כיוון שמה שכבר שולם – שולם, אבל לפחות כל החיובים שטרם שולמו, אנחנו רוצים לגרום לכך שבהצעה הבאה, בקריאה השנייה והשלישית, נפטור אותם מהחובות האלה – גם את העיריות נפטור מהצרה וגם אותם.
אני באמת מודה גם לוועדת הכספים שהכינה את החוק הזה. אף שהחוק אושר בקריאה טרומית לפני למעלה משבעה חודשים, זה בא לוועדה רק לפני שבועיים, ואני שמח שהפעם הוועדה פעלה מהר והביאה את החוק לקריאה ראשונה. אני מודה לחברי הוועדה, ליושב-ראש הוועדה ולמנהל ועדת הכספים, שבאמת עשו פעולה מהירה כדי להביא את החוק לקריאה ראשונה בעת הזאת, ואין דבר יותר נכון ממנו, לדעתי, לכבודה של הכנסת, לכבודה של מדינת ישראל. אודה לחברי הכנסת אם תתמכו בהצעת החוק, ונחזיר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אכן, הצעת חוק חשובה. יש כמה דוברים שנרשמו ואינם. חבר הכנסת נסים זאב, לעומת זה, ישנו. בבקשה, אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
נסים, תעשה פיליבסטר.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, לא – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני אחרי נסים, נכון, היושב-ראש?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מה? אין דבר כזה, חבר הכנסת כבל. אתה חבר כנסת ותיק. נו, באמת. לשנות סדרי בראשית במליאה, ככה, אגב הצעת חוק?
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים אנחנו מתעוררים, ובאיחור, אבל טוב שמתעוררים. דבר כל כך אבסורדי – וכל הכבוד לחבר הכנסת מאיר שטרית. כל הכבוד, חבר הכנסת מאיר שטרית. אני מאוד מעריך את העלאת הנושא הזה, כי באמת, איך אפשר לדרוש מאותם אנשים – שאגב, רובם ככולם עוסקים בהתנדבות. כל אתרי ההנצחה – מי עומד מאחורי זה בכלל? אלה גופים פרטיים שהפכו להיות ציבוריים, שהם בעצמם גובים, אולי אוספים כספים, פה ושם תרומות, כדי לשפר את אתרי ההנצחה מפעם לפעם, ועוד הם נדרשים לשלם לרשויות המקומיות.
נכון שבאופן רשמי המדינה היא האחראית, אבל אנחנו כולנו יודעים שמאחורי אותו גוף יש גם אנשים פרטיים שבעצם מלווים את זה כמעט כל מהלך השנה, בפרט אלה שיקיריהם מונצחים באותם, הייתי אומר, אתרים. כמה זה חשוב להם וכמה זה פוגע לפעמים כאשר אתה בא ונדרש לשלם מאות-אלפים.
אני רוצה לומר שכל הנושא של הארנונה במדינת ישראל – אין קריטריונים, הכול מופקר; כל רשות – איש הישר בעיניו יעשה. ואני חושב שהגיע הזמן לעשות סדר ברמת העיקרון איך כל רשות רשאית לגבות. יש הרי אזור, כל אחד קובע לעצמו את האזורים ומדרג אותם.
ודבר נוסף, והוא דבר שהכי לא נראה לי, כאשר רשות מקומית מרשה לעצמה לגבות אחרי 14 שנה – סיפור שהיה רק לפני כמה ימים. פנתה אלי איזו משפחה שלפני 14 שנים הייתה איזו תוספת שהעירייה לא עלתה על זה או לא ידעה מזה, והיא נדרשה לשלם 14 שנה רטרואקטיבית, וכבר עשו עיקולים בבנק, כשהמשפחה היא משפחה ענייה ונזקקת, אפילו מוכרת בלשכה הסוציאלית. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צריך להגביל את זה. גם אם העירייה בסופו של דבר התעוררה, והחייב הוא חייב, צריך להגביל את זה לשלוש שנים מקסימום, רטרואקטיבית. לא יכול להיות שהעירייה פתאום תדרוש מאות-אלפים מאזרח שבקושי משיג את פת לחמו.
בזמנו, הרב נהרי גם כן היה שותף בעניין הזה יחד אתי, וניסינו לשנות את הקריטריונים או לקבוע קריטריונים אחידים לכל הרשויות המקומיות. ואני חושב שזה מתפקידו של שר הפנים לאמץ קריטריונים, ולא להשאיר את השטח הזה מופקר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
<קריאה:>
גם שותף לחוק, אדוני היושב-ראש.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, רציתי רק לומר כמה מילים בעניין החוק החשוב הזה. חבר הכנסת מאיר שטרית, זה מהלך שאנחנו כבר שנים מנסים להוביל. הרי מה העניין? השאלה הנשאלת היא למה בכלל צריך לעסוק ולטפל בכל הגופים האלה דרך הארנונה. זאת אומרת, כל פעם לבוא ולנסות – וגם חבר הכנסת עמרם מצנע מכיר את זה כראש רשות, שבאים אליו כל הזמן, מבקשים: תוריד לי פה, תוריד לי פה. או שמדינת ישראל לוקחת על עצמה ומסדירה את כל נושא ההנצחה לסוגיו בכל מקום. אני רואה את מה שקורה – כל אחד קרוב ללבו מה שקרוב ללבו.
אני עוסק בעניין גבעת-התחמושת, שזה הנושא שקרוב ללבי. שם הגדוד שלי לחם, ואני יכול לומר לכם באופן שאיננו משתמע לשתי פנים: האתר הזה, שמגיעים אליו עשרות-אלפים בשנה, אם לא מאות-אלפים בשנה, ששם מציגים ואומרים את כל הסופרלטיבים הכי גדולים – מחיילים ועד אזרחים – בקושי חי. מצד אחד אומרים לו: אל תגבה כסף, ובצדק, כי זה אתר לאומי ואי-אפשר לגבות, אבל מישהו נותן שירותים, נותן את ההדרכות, עושה את כל הפעולות, וצריך לחיות מאיזה מקור. הארנונה שם היא גם פנטסטית, סכומים שאתה לא יכול לעמוד בהם.
לכן, הצעת החוק הזאת היא חשובה מאוד, היא התקדמות, אבל היא לא יכולה לבוא על חשבון הצורך שיום אחד ממשלת ישראל, מערכת הביטחון, משרד האוצר, חייבים להסדיר את נושא ההנצחה.
לצערנו, ההנצחה היא חלק בלתי נפרד מאתנו, ואחד הדברים שאני רואה זה איך השנים חולפות ואנשים נשכחים. אני אומר לכם, אני מאלה שהובילו שליד כל קבר של חייל ביום הזיכרון יעמוד או חייל או תלמיד. ואני באמת הולך עם מועלם והוא הולך אתי, כי פתאום קלטתי, במשך השנים שאני מגיע, שיש מקומות שלא פוקדים אותם יותר, ואין מי שיפקוד אותם יותר. והעובדה שאין מי שיפקוד – זה אומר שכבר זהו?
ולכן, אני אומר את זה אף ביתר שאת. זה חלק מאתנו, וצריך לעשות את הכול – לא מנקודת המבט המיליטריסטית אלא מנקודת המבט הכל-כך חשובה של אנשים שחירפו ונתנו את חייהם למען המדינה הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. עד כאן רשימת הדוברים בהצעה הזאת.
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 25) (פטור מארנונה לאתרי הנצחה), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 25) (פטור מארנונה לאתרי הנצחה), התשע"ג–2013, לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותוחזר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6) (התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/571).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6) (התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה אותו חבר הכנסת מאיר שטרית, יוזם החוק.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להגיד תודה לכל השותפים לחוק הקודם שלי – פטור מארנונה על אתרי הנצחה: לאיתן כבל, לעמר בר-לב, לרובי ריבלין שאיננו חבר כנסת עכשיו, שחתמו אתי על הצעת החוק הזאת והעבירו אותה יחד אתי, ואני מודה לחברי הכנסת על תמיכתם.
הצעת החוק הזאת, אדוני, באה לתקן חוק שעשיתי לפני 14 שנה, חוק מידע גנטי. החוק הזה בזמנו היה אחד החוקים הראשונים בעולם שבאו להסדיר את נושא הבדיקות הגנטיות; עד אז לא הייתה שום הסדרה של הבדיקות הגנטיות בעולם. זה היה אחד החוקים הראשונים, ולשמחתי, אגב, הוא הועתק בהרבה מקומות בעולם.
הוא מסדיר בעצם מי רשאי לעשות בדיקות, באיזה תנאים, איך עושים בדיקה, איך שומרים על הדגימות, איך מפרידים בין הדגימות לפרטים של מי שעשה את הבדיקה, למי מותר למסור תוצאות, איך מוסרים תוצאות.
וציפיתי אז, אדוני היושב-ראש – מי שיקרא את הנאומים בכנסת מלפני 14 שנה יראה שציפיתי אז, גם זה היה חוק מאוד גדול – שתהיה התפתחות טכנולוגית מאוד מאוד נרחבת בתחום הזה בשנים הבאות, כפי שאכן קרה. עברו 14 שנה מאז, והתחום הזה של בדיקות גנטיות התפתח בצורה פשוט פנטסטית. היום עם טיפת דם אחת אפשר לגלות כמעט 5,000 תסמינים לאפשרויות של מחלה לבן-אדם. זה שבן-אדם נושא גן מסוים, זה לא אומר שהוא יהיה חולה.
זו, אגב, הנקודה הכי חשובה להדגיש אותה. זה לא – מי שעושה בדיקה גנטית ומוצא שהוא נגיד נושא גן שחלילה הוא עלול לחלות בסרטן – שהוא באמת יחלה בסרטן. יש לו סיכוי מסוים, אבל זה לא אומר שהוא יחלה. כי אחרת, אם זה היה נכון, אנשים שעושים בדיקה היו ישר הולכים נגיד וחותכים את האיבר שעלול לחלות בסרטן, או עושים – יש כאלה שעשו את זה, ראה, איך קוראים לשחקנית, אשתו של בראד פיט?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנג'לינה ג'ולי.
<מאיר שטרית (התנועה):>
כן, אנג'לינה ג'ולי, שעשתה, לדוגמה, היא החליטה לא לקחת סיכון. אבל הייתה לה סיבה, כי במשפחתה היה דבר דומה, ולכן היא לא רצתה לקחת סיכון. אבל המצב הוא באמת שונה, הבדיקות הגנטיות כל כך התפתחו.
ואני שמח עוד יותר על ההסדרה שנעשתה אז, כי באמת היום בישראל הנושא מסודר, הבדיקות נשמרות בהפרדה. החוק הקודם מנע מחברות ביטוח וממקומות עבודה להסתכל על בדיקות גנטיות, כי בעבר, אם אדם רצה לעשות ביטוח חיים בחברת ביטוח, היו יכולים לראות, כי אדם בדרך כלל חותם על סודיות רפואית; ואם מקום העבודה יכול להסתכל על בדיקות גנטיות והיה רואה שהוא נושא גן מסוים – יכול להגיד לו: אני לא מבטח אותך, או להעלות את התעריף של הביטוח. החוק אסר על חברות הביטוח – כשיש ויתור על סודיות רפואית זה לא כולל בדיקות גנטיות, ואסור לחברות ביטוח להסתכל על הבדיקות או להפלות מישהו בהתאם לבדיקה גנטית. כנ"ל לגבי מקומות עבודה. מקום עבודה יכול להגיד למישהו: יש לך תסמין, אני לא מקבל אותך לעבודה, אתה עלול להיות חולה. שוב, זה מנע ויתור על סודיות רפואית למקום העבודה, לא מאפשר למקום העבודה להסתכל על הבדיקות הגנטיות של בן-אדם, ואסור לו להפלות אדם בגלל בדיקות גנטיות.
החוק הזה, שאני מביא עכשיו, הוא תיקונים לחוק הקודם; תיקונים שבאו להתמודד עם ההתפתחות הטכנולוגית שהייתה ולהגדיר הגדרות חדשות וליצור דברים חדשים. יש תיקונים רבים בחוק הזה שבאים להסדיר, להתאים את החוק לטכנולוגיה הקיימת היום. אתן דוגמאות. למשל, יש מושג בחוק החדש, בתיקונים, של קידוד; קידוד שפירושו – לא היה קיים בחוק הקודם – הפרדה בין הפרטים האישיים של בן-אדם לבין הבדיקה הגנטית שלו. נוצרו מקצועות חדשים בתחום הזה של בדיקות גנטיות ושל יועצים גנטיים. החוק בא להגדיר את המומחים האלה – מי הם? מה תפקידם? מה מותר להם לעשות? מה אסור להם לעשות? החוק נותן תשובה לכל ההיבטים של הבדיקות הגנטיות בישראל.
החוק, כמו שתראו – כמעט 25 עמודים, כך שזה לא חוק של משפט אחד. אני חושב שנעשתה עבודה מדהימה בוועדה כדי להביא את החוק הזה לקריאה ראשונה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
אתה יכול לפרט לגבי תינוקות?
<מאיר שטרית (התנועה):>
סליחה? אני מגיע.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
האם יילקח – – –
<מאיר שטרית (התנועה):>
אני מגיע, אני מגיע לשם. החוק גם מסדיר את העניין של סקירת יילודים, מה שנקרא. בניגוד לפרסומים, אגב, סקירת יילודים פירושה שכאשר תינוק נולד – אגב, עושים את זה גם היום – לוקחים טיפת דם מהיילוד ועושים בדיקות שאמורות לאפשר בשנה הראשונה לחייו, בשנים הראשונות לחייו, לבית-החולים לבדוק האם הילד הזה, חלילה, האם הוא עלול לחלות באחת המחלות שאפשר לבדוק אותן בבדיקה גנטית, אז אפשר לטפל בו, למנוע את המחלה או להקל עליה.
ולכן החוק קובע שגם עכשיו ימשיכו, אחר כך נסדיר את זה חקיקתית, ייקחו בדיקה, בדיקת ילדים מה שנקרא, סקירת יילודים, לכל תינוק שנולד, אלא אם ההורים מתנגדים. אם ההורים לא רוצים שיעשו בדיקת יילודים הם יכולים לבקש, לכתוב שהם לא מסכימים, ואז פוטרים אותם מבדיקת היילודים. כל אחד אחר – אני חושב שהורה שלא יעשה סקירה ליילוד שלו נושא באחריות, לדעתי חמורה, לכך שהילד שלו עלול חלילה לחלות במחלה שאפשר לתקן אותה או לרפא אותה והוא לא נותן לבדוק. זה מטורף לגמרי. אגב, החומר הגנטי לא נשמר, אין שמירה של מאגר כלשהו, בניגוד לפרסומים. הבדיקה נעשית, הנתונים נשמרים על גבי כרטיס הנתונים, est tout'c. אין היום שום שמירה של מאגר גנטי או בדיקות אחרות לסקירת היילודים, בניגוד לפרסומים שמנסים להפחיד את הציבור.
אני חושב שהדבר הזה הוא חובה כמעט. במקומות אחרים בעולם בכלל לא שואלים, עושים את זה אוטומטית. גם היום, אגב, לכל היילודים עושים סקירת יילודים. אני לא מאמין שיש אימא שתגיד: אני לא רוצה לעשות בדיקה של סקירת יילודים, שאגב, על-פי הגדרת החוק – אני רוצה להקריא את הקטע הזה בלבד כדי להסביר אותו, מתי עושים סקירת יילוד. כך: "(א) בסעיף זה, 'בדיקת סקירה ליילודים' – בדיקה הנכללת בסל הבריאות בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, ובהתאם לזכאות בסל הבריאות או שהיא ממומנת מתקציב משרד הבריאות במסגרת חוק התקציב השנתי כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, ונועדה לגלות את קיומה של מחלה אשר מתקיימים לגביה כל אלה: (1) היא גורמת לפגיעה ניכרת בתפקוד מגיל הילדות; (2) גילוי מוקדם שלה אפשרי סמוך ללידה באמצעות הבדיקה; (3) טיפול מוקדם בה מביא לשיפור משמעותי במצב הרפואי של הילד, למניעת התפרצות המחלה בו או לריפויה. (ב) לכל יילוד הנולד בישראל תיערך בדיקת סקירה ליילודים סמוך ללידתו בהתאם להוראות סעיף זה, אלא אם כן הביעו כל האחראים על הקטין היילוד את התנגדותם לכך, מראש ובכתב. (ג) ועדת בדיקת סקירה ליילודים שימנה המנהל תקבע כללים מנחים לפענוח תוצאות בדיקת סקירה ליילודים, לגבי כל אחת מהמחלות, ואת הצעדים המתחייבים מתוצאות הבדיקה. (ד) בדיקת סקירה ליילודים תיערך בדגימה ביולוגית שניטלה מיילוד סמוך ללידתו, באופן שבו יופק מהדגימה רק מידע על המחלות שהתקיים בהן האמור בפסקאות (1) עד (3) להגדרה 'בדיקת סקירה ליילודים', ולא יופק מהדגימה כל מידע מעבר לכך; תוצאות בדיקת סקירה שנערכה ביילוד יתייחסו אך ורק למחלות כאמור ויימסרו לאחראי על הקטין בדרך שהורה המנהל. (ה) השר יקבע הוראות לעניין אופן נטילת הדגימות והעברתן למעבדה שתבדוק אותן. (ו) דגימות שניטלו לשם בדיקת סקירה ליילודים יישמרו בידי משרד הבריאות בהתאם להוראות שקבע השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת המדע, בין היתר, בעניינים אלה: (1) אופן שמירת המידע והדגימות; (2) פרק הזמן המרבי לשמירת הדגימות לצורכי טיפול; (3) פרק הזמן המרבי לשמירת הדגימות לצורכי מחקר רפואי, האפשרות לעשות שימוש בדגימות אלה ואופן השימוש בהן למחקר כאמור בכפוף להוראות סעיף זה וסעיף 13א" – שקובע תנאים מתי אפשר לעשות מחקר – "(4) הבטחת העברתן ושמירתן של הדגימות לצורכי מחקר באופן אנונימי", זאת אומרת בלי פרטים מזהים. "(ז) שימוש לצורכי מחקר רפואי בדגימות שניטלו לשם בדיקת סקירה ליילודים טעון אישור ועדת הלסינקי עליונה, נוסף על כל אישור אחר הדרוש לפי הדין לשם ביצוע המחקר; אישור כאמור לא יינתן אלא אם כן המחקר עוסק במחלות המנויות בפסקאות (1) עד (3) להגדרה 'בדיקת סקירה ליילודים', והרחבת אפשרות גילוין או מחלות הדומות להן או חקר מחלה העלולה לגרום לסכנה חמורה לבריאות הציבור בישראל". עד כאן הסקירה ליילודים. ובכן, החוק כאמור בא להסדיר גם את הנושא הזה, שעד עכשיו לא היה מוסדר בחוק.
אני רוצה להגיד תודה מיוחדת, באמת יוצאת מהכלל, ליועצת המשפטית של הוועדה, לעורכת-דין גלי בן-אור. אגב, מעגל נסגר. כשהכנתי את החוק לפני 14 שנה, עורכת-דין גלי בן-אור הייתה במשרד המשפטים אז במחלקת ייעוץ וחקיקה, והיא ליוותה את הוועדה מצד משרד המשפטים בחקיקה. עכשיו היא עובדת הכנסת, והיא הייתה יועצת משפטית של הוועדה שליוותה את החוק בסיבוב השני, בתיקונים שלו. והיא עשתה עבודה מדהימה, אני מוכרח להגיד את זה.
תודה גם ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת משה גפני, שעשה ישיבות באמת ארוכות, כמה וכמה ישיבות, עם כל המומחים הנוגעים בדבר, שעשו עבודה באמת יסודית, רצינית, סעיף-סעיף באמת ללא דילוג על שום דבר. ואני חושב שתיקנו בחוק הרבה מאוד דברים לטובת הציבור ולטובת עם ישראל.
גלי בן-אור עשתה משהו, אדוני היושב-ראש, שאני חושב, הלוואי שהיו מאמצים אותו כל היועצים המשפטיים בכנסת. כדי לתקן את החוק היא לקחה את החוק המקורי, הכניסה בו את התיקונים שאנחנו מציעים עכשיו, כי אחרת אתה לא מבין בכלל מי נגד מי, את התיקונים שמכניסים עכשיו בחוק בצבע אדום בתוך החוק הקיים, פלוס מה מציעים למחוק בסימן מיוחד, מה מציעים להוסיף בסימן אחר. כך כל מי שדן בחוק, היה לפניו כל החוק; הוא יכול לבדוק מה אמר החוק המקורי, מה התיקון המוצע. עשתה עבודה מדהימה, ובאמת אני אומר לה תודה רבה.
אני מבקש להודות לעוסקים במלאכה, במיוחד ליועצת המשפטית, כאמור, בן-אור, שהסכימה לקחת על עצמה כפרויקט נוסף את מלאכת הייעוץ לוועדה, על השעות הרבות שהיא הקדישה לנושא בישיבות עבודה ובהכנה לדיוני הוועדה; לעורכת-דין דפנה ברנאי, הממונה על נוסח החוק, על שהצליחה להשלים את המשימה בזמן שיא; לנציגי משרדי הממשלה, משרד הבריאות; ליועצת המשפטית, עורכת-הדין טליה אגמון; לפרופסור צבי בורוכוביץ, יושב-ראש הוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני-אדם; לפרופסור יואל זלוטוגורה; למשרד המשפטים; למשרד הרווחה והשירותים החברתיים; למשטרת ישראל; לרב אברהם שיינפלד, אב-בית-הדין הרבני בירושלים; להסתדרות הרפואית; לאיגוד היועצות והיועצים הגנטיים; לאקדמיה הצעירה; ולכל נציגי הציבור שטרחו והגיעו בזמנם לישיבות הוועדה אולם לא הזכרתי את שמם; וכמובן, לחברי ועדת המדע והטכנולוגיה, ובראשם לידידי חבר הכנסת משה גפני. אני באמת מביע את תודתי מכל הלב, ואני בטוח שהחוק הזה אכן יביא ברכה רבה לעם ישראל כולו. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אחרי כל פרק הברכות צריך רק להזכיר שאנחנו מצביעים בקריאה ראשונה, אז אנחנו כבר נגיד למזכירת הכנסת – כשחבר הכנסת שטרית בעזרת השם יעביר את זה בקריאה שלישית ויבקש להודות, אל תיתנו לו, כן? הוא כבר בירך.
חברי הכנסת, זו קריאה ראשונה, לכן יש דיון. חברת הכנסת גלאון – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כיוון שאנחנו נמצאים ביום האחרון למושב, הייתי רוצה, ברשותך, אדוני, להגיד כמה מילים על הגנטיקה של הכנסת.
<קריאה:>
זה חוק חדש.
<זהבה גלאון (מרצ):>
על הגנטיקה של הכנסת – זה חוק חדש, כן.
<קריאה:>
נושא חדש.
<זהבה גלאון (מרצ):>
נושא חדש, נכון. חברי חברי הכנסת, אנחנו עדים בימים האחרונים, בחסות המלחמה, אני חושבת, אדוני היושב-ראש, להתנהלות שערורייתית של יושבי-ראש ועדות, של חברי כנסת: מעבירים כאן חוקים באיזה ספיד, כאילו מדובר כאן באיזו דרמה. החוק שהעביר אתמול חבר הכנסת אלקין – ראשונה, שנייה, שלישית, בתוך 24 שעות. היום מנסה לעשות מחטף יושב-ראש ועדת הכספים – איזה חוק של חבר הכנסת שטבון, מלגה למשתמטים; אחת-שתיים-שלוש – להעביר את החוק הזה. מה קרה? מה קרה, חברי חברי הכנסת? ככה מתנהלת כנסת בחסות המלחמה? ואתם אומרים לנו "שקט, יורים"? לא מאפשרים להביא הצעות אי-אמון? עושים דה-לגיטימציה למי שמבקש להביע גם עמדה אחרת בימים האלה?
הדבר, חברי חברי הכנסת, בא לידי ביטוי, בעיני, בהחלטה השערורייתית של ועדת האתיקה של הכנסת. עכשיו אני רוצה לומר כך: יש לי ביקורת חריפה ביותר על חברת הכנסת חנין זועבי. חריפה ביותר. לא יכולה לשמוע את מה שהיא אמרה. אבל האם הכנסת, שאמורה להיות הגוף שמגן ומבצר את זכויות המיעוט, את זכויות הערבים, את זכויות האופוזיציה, האם הכנסת הייתה צריכה להרשות לעצמה לעשות מהלך של השעיה של חצי שנה מדיוני המליאה? זה לא דרקוני? השתגעתם? זה חלק מניסיונות ההשתקה, סתימת הפיות, הדה-לגיטימציה שעושים כאן לאופוזיציה, לשמאל, לערבים, כל מי שלא מתיישר עם העמדה הרשמית. הכנסת הזאת שותקת.
שר חוץ במדינת ישראל אומר שצריך להחרים את בתי-העסק של אזרחי ישראל הערבים שהשתתפו בשביתה שהכריזה עליה ועדת המעקב, דהיינו של כולם. ואיפה השותפים הקואליציוניים האחרים? אני שואלת; שותקים? שמעתם שרים מיש עתיד? שמעתם שרים מהתנועה? אמרו משהו נגד שר חוץ של ישראל שבאופן שיטתי לא רק מחרב את יחסי החוץ של ישראל – פוגע באזרחי ישראל הערבים כחלק מאיזה מסע של דה-לגיטימציה? והכול בחסות המלחמה, הכול עובר, "שקט, יורים". כאילו הפרלמנט באנגליה בימי ה"בליץ" לא התכנס ולא מתח ביקורת על החלטות הממשלה.
איך אתם מעזים, חברי חברי הכנסת, למתוח ביקורת על השלטון? ובמקום שתתייצבו כאן על הדוכן, שרים וחברי כנסת, תגידו: כן, ממש לא סובלים לשמוע את מה שאמרה חברת הכנסת זועבי – חצי שנה של החרמה או סילוק מהדיונים בוועדות ובמליאה? זאת כנסת? ככה כנסת מתנהלת?
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
צריך להעיף אותה לצמיתות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
חברי חברי הכנסת, הכי קל להיות בפוזיציה שלכם, בצד הזה, להצטרף למקהלה. אפשר להתווכח – אני לא נכנסת כרגע לוויכוח על המלחמה, האם צריך להעמיק את הכניסה, כמו שאומר בנט, הכרעה עכשיו, או שצריך ללכת למהלך מדיני-דיפלומטי, הפסקת אש; זה ויכוח לגיטימי, בגבולות הגזרה הלגיטימיים. אבל לעשות דה-לגיטימציה למי שמעז להשמיע את הקול הזה? או להשתמש בכנסת, בוועדות שלה, בכוח, בעריצות הרוב, כדי לחוקק כאן חוקים שבכל יום אחר היו עוברים דיון ציבורי, הייתה עליהם ביקורת ציבורית? אחת-שתיים-שלוש – אתמול חוקקנו את החוק לשחרור מחבלים – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – בלי דיון ציבורי, בלי תבונה, בלי שכל – זה היום האחרון של הכנסת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דב חנין.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
מה יש לה להגיד על החוק?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אפשר גם לשאול את גברת גלאון על בדיקה גנטית?
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה לך.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מצטרף לדבריה של חברת הכנסת גלאון; לדבריה החשובים של חברת הכנסת גלאון שחשוב שייאמרו כאן בכנסת ביום האחרון לפני יציאתנו לפגרה.
אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש על מה שקרה כאן בחודש האחרון, והחלטת ועדת האתיקה מאתמול היא החלטה שמבחינתי חוצה קו אדום. התבטאות של חבר כנסת, התבטאות פוליטית של חבר כנסת, תהא לא מקובלת כאשר תהא, מעצם טיבה כהתבטאות פוליטית לא יכולה להיות עבירה אתית. חברי כנסת נבחרים כדי להשמיע את דעותיהם. אני מניח – מכיוון שאין פה באולם הזה כרגע אף חבר כנסת אחד מסיעת בל"ד – אני מניח שאף אחד מהיושבים כאן לא הצביע בעד חברת הכנסת זועבי. הצביעו עבורה אזרחים שלא נמצאים היום בדיון כאן. אבל היכולת של הרוב להעמיד לדין אתי חברת כנסת בגלל התבטאויות פוליטיות שלה – שאינן מקובלות, ברור, אפילו מרגיזות את הרוב, מרתיחות את הרוב – זו חציה של קו אדום בהתנהלות הפרלמנטרית שלנו.
אם חבר כנסת עושה עבירה, אדוני היושב-ראש, על-פי חוקי ישראל אפשר להעמיד אותו לדין. יש לזה סמכויות ואפשרויות וערוצים. וגם חבר כנסת, כמו כל אזרח במדינת ישראל, איננו עומד מעל החוק. ודאי שלא.
ומהפרט הזה אני רוצה לדבר על כלל. אנחנו נמצאים בימים של מלחמה, שהם תמיד ימים קשים, ימים של שכול, ימים של סבל, ימים של פחד, ימים של הרבה כעס, ולמרבה הצער, כן, ימים של מלחמה הם גם ימים שבהם השנאה הולכת ומתחזקת ואתה גם האיום על רקמת החיים המשותפים בתוך מדינת ישראל. וביום שאחרי המלחמה הזו גם הכנסת תצטרך לעשות חשבון נפש עמוק ורציני על סוגיית היחסים שבין המדינה לבין המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני שחי בתוכה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הוא לא פלסטיני.
<דב חנין (חד"ש):>
אמר בזמנו הנשיא הראשון של מדינת ישראל חיים ויצמן, ששאלת יחסה של ישראל למיעוט הערבי בתוכה היא השאלה החשובה ביותר שבה תיבחן מדינת ישראל. כתב הנשיא המנוח ויצמן, שאם ישראל לא תדע להתנהל עם המיעוט הערבי שחי בתוכה, איך היא יכולה לצפות להתנהל עם הרוב הערבי שחי סביבה? ומדינת ישראל בימים האלה לא יודעת להתנהל עם המיעוט הערבי שחי בתוכה – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
איך הוא מתנהג? ואיך הוא מתנהג, חבר הכנסת דב חנין?
<דב חנין (חד"ש):>
– – היא מגלה חוסר סובלנות וחוסר יכולת להכיל ביקורת, וחוסר יכולת להכיל – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
ואיפה היו, חבר הכנסת חנין, העמיתים שלך לסיעה כשנפרדו פה משמעון פרס, לא ממישהו אחר? איפה הם היו? איפה הם היו?
<דב חנין (חד"ש):>
– – – וחוסר יכולת להכיל את התחושות האחרות. ואנחנו, עמיתי חברי הכנסת, צריכים בנושא הזה לשנות כיוון. הכנסת לא יכולה להיות מובילה של גלי התלהמות, הכנסת צריכה להיות בלם בפני גלי ההתלהמות. הכנסת צריכה להיות הגוף האחראי, השקול, שאומר: כן, יש מחלוקות, יש מחלוקות קשות, יש הרגשות שונות, יש הזדהויות שונות, הכול קיים בתוך החברה המורכבת שבה אנחנו חיים. אבל תפקידה של הכנסת בימים האלה הוא להציב את כל האחריות, השפיות, המצפון, למען נוכל להמשיך לחיות בארץ הזאת, אנחנו וילדינו, הם וילדיהם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת זנדברג – איננה; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני.
לפני שאני מתחלף, בניגוד למנהגי, בכל זאת אגיד שעצוב לי, כי אני מרגיש שאנשים שמאמינים בדו-קיום ומוכנים להילחם באלה שעושים את הכול לפוצץ את הדו-קיום, הופכים לאט-לאט למיעוט בבית הזה. אני חושב שגם, אפרופו הביקורת האחד על השני, אחד מקודמי בתפקיד, חבר הכנסת, פרופסור שבח וייס, ידע לספר לנוכחים שפעם היה כאן חבר כנסת, שכשהוא היה עולה לדוכן הזה, 118 היו יוצאים מן המליאה. הוא היה נשאר לבד על הדוכן, ואותו נואם נאם רק בפני היושב-ראש. כנראה באמת עובר משהו על הכנסת, חברים, כי אז אנשי המחנה הימני לא היו מוצאים תירוצים למה כהנא הוא בסדר וזה רק התבטאויות פוליטיות. אבל עכשיו כנראה משהו השתנה.
בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, למען הפרוטוקול – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
בכל זאת, אדוני, בכל זאת ההבדל – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סליחה, אני מתנצל, אבל לפעמים צריך גם מנהיגות. שימו לב על מה דיברתי ביום הלחימה, ביום שכבר ידעתי מה מספר ההרוגים, שלשום, על מה דיברתי ביום פטירתו של ז'בוטינסקי. אבל אנחנו מיעוט. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
בינתיים את כהנא רצחו ואת בנו רצחו, עם כל הכבוד לך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לשמש לרגע – קודם כול אני רוצה לומר, שמה שאמר היושב-ראש לא היה מכוון כלפינו, אף שעמדתי פה על הבמה, אלא למה שהיה פה קודם בעניין חברת הכנסת זועבי, למען הפרוטוקול.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא מכוון כלפיך כלל, התנצלתי בפניך – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, זה בסדר. אבל אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שואלים אותך איך אתה משווה את כהנא וזועבי. אני רוצה להזכיר, כמי שהיה עיתונאי באותה תקופה, שוועדת הבחירות פסלה את המפלגה של זועבי ביחד עם המפלגה של כהנא, ובית-המשפט העליון הוא שהחליט, בניגוד לדעת ועדת הבחירות, שכהנא לא וזועבי כן.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
על-פי יוזמתי, ועדת הבחירות המרכזית פסלה על-פי סעיף 7א את זועבי אישית. זועבי נפסלה אישית.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני מדבר על התקופה שעוד לא היית פה ואני הייתי עיתונאי פה, אני זוכר את התקופה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בפעם האחרונה היא נפסלה אישית, ובית-המשפט העליון טעה והחזיר אותה. טעות חמורה ביותר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ולכן, מה – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
טעות חמורה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב, חברים. אני אשם במה שקורה, אני לוקח על עצמי את כל האשמה. אבל מה לעשות, גם אני רק בן-אדם.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
זה דיון חשוב. אתה לא צריך להתנצל, זה דיון מאוד חשוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, אבל אנחנו בדיון על חוק מאוד חשוב, הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6). לחברי הכנסת עומדת הזכות לדבר ודאי על כל נושא, רצוי לדבר גם קצת על הצעת החוק.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
לא בטוח שהדיון הזה יותר חשוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני, אני מחזיר לך את הזמן שגזלתי ממך, שלוש דקות לרשותך. וסגן היושב-ראש חמד עמאר גם יחליף אותי כאן על הדוכן. בבקשה, אדוני.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. עכשיו לנושא החוק הזה. אני סומך על חברי, הרב משה גפני, שאומר שהחוק הזה אינו עומד בסתירה להלכה, ולכן אני יכול להתייחס לחוק הזה בצד האזרחי האנושי בלבד.
יש לי חשש, תמיד ומתמיד, שהעולם שלנו, העולם הכללי, הגלובוס שלנו, שהיה בנוי על מדינות, על מנהיגים, על אחראים, הולך ומתפרק והופך לעולם של קבוצות, שבטים – בעצם מי שרוצה לשמוע ניתוח, מלחמת העולם השלישית היא עכשיו מלחמת העולם לפירוק המדינות בעולם ולהעברתן לקבוצות טרור ולקבוצות אוכלוסיות שבטיות, וכל המושג הזה שידענו, מדינות ואחריות והדברים האלה – מתפרקים.
ולכן יש חשש שחוק, כאשר אתה רואה אותו היום, הוא נראה בסדר, אבל בעוד חמש שנים מישהו ישתמש במידע הגנטי הזה נגד מישהו אחר באופן שאיננו תואם את רוח החוק. לכן אני מאוד חושש, בפרט בעידן הטכנולוגי, כשאנחנו רואים שהטכנולוגיה יכולה לפעול גדולות ונצורות מצד אחד ולהחריב ערים ושכונות ולהפוך לכוח הרסני נוראי. ביחסים בקרב בין בני-אדם, בין משפחות, עלול גם המידע הגנטי, שהוא התפתחות טכנולוגית הולכת ומתקדמת, להיות לטובה, לצורכי בריאות, לצורכי הגנה על האזרח, וזה דבר טוב וחשוב, אבל זה גם יכול להתהפך, אדוני היושב-ראש, בהפוך, ואנשים יוכלו להשתמש; ותמיד עולם הפשע והעולם הרע יודע בערמומיותו לנצל את הכלים הטובים; כבר אמר מי שאמר שהרע לא צריך שום דבר, אלא שהטוב ישתוק. זאת אומרת, כשהצד הטוב הוא פסיבי, הצד הרע הוא אקטיבי. והחוקים האלה, שפותחים את סודותינו האישיים ואת בריאותנו ואת כל הדברים האלה בעיני כל צופה או בעיני אנשים, פקידים גם, שיכולים להשתמש במידע נגד האזרח – אנחנו כולנו גדלנו כאשר ברית-המועצות הייתה ברית-המועצות, והיינו מספרים וקוראים סיפורים מזעזעים, איך "האח הגדול" שנקרא אז, של אורוול, איך יכולים השליט ושליחיו לשלוט בהמונים, 270 מיליון אנשים היו תחת שלטון הקרמלין. אדוני היושב-ראש, יש שם רעש ברקע.
<היו"ר חמד עמאר:>
סליחה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי, אתם מפריעים לדובר. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני עומד ומזהיר מפני מצב שבו אנשים, אנשי שלטון, אפילו פקידים מוסמכים, שלא לדבר על גורמים בלתי מוסמכים, יכולים להשתמש במידע נגד האזרחים. זה קרה בברית-המועצות, זה קורה בעולם הטכנולוגי של היום, וכבר נודע שאפילו ארצות-הברית הגדולה האזינה. אני לא מדבר על זה שמאזינים לנתניהו, האזינו למרקל. זאת אומרת, צריך מאוד מאוד להיזהר מפני החופש שאנחנו נותנים לטכנולוגיה לחדור לתוככי זכויות האזרח.
<היו"ר חמד עמאר:>
נא לסיים. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ולכן אני מאוד מסויג מהחוק הזה. אני לא יודע – אנחנו נצביע כפי שנצביע, אבל צריך להזהיר כשבוועדות לפחות, או אחר כך, ינסו לתקן באופן של למנוע ולא לרוץ עם הקדמה הטכנולוגית לכיוונים שאנחנו לא יודעים לאן אנחנו נגיע. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. חבר הכנסת נסים זאב – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – שלוש דקות, בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, ברשותכם, אני רוצה להתחיל איפה שזהבה ידידתי התחילה, ללכת אתה אבל על קצות האצבעות, ברשותך. אני רוצה להזכיר, הזיכרון שלנו לעתים קצר, לא כי אנחנו לא רוצים לזכור, כי אנחנו בני-אדם. בפרשת ה"מרמרה", שהייתה פרשה מאוד קשה, חבר הכנסת היום עמרם מצנע, ראש השב"כ לשעבר עמי אילון ואנוכי הגשנו בג"ץ נגד ההחלטה שהייתה אז, להשעות את חברת הכנסת דהיום חנין זועבי. צריך לזכור את זה. זה לא שיש כאן אנשים שלא עשו כלום. וחטפנו קיתונות של ביקורת, והקימו אתר מיוחד כדי לסקול אותנו וכדי להציג אותנו כשונאי ישראל ודברים מהסוג הזה. אז סברנו שזו חובתנו להגן על חנין זועבי, שזו זכותה לומר את הדברים. אבל אני רוצה לזכור, כל עוד מותר לה להגיד כמעט כל דבר, והיא אומרת כל דבר.
והפעם הזאת, כשנשאלתי על-ידי גורמים כאלה ואחרים האם בכוונתי להניח פעם נוספת ולנסות לנהל את המאבק עבור חנין זועבי – ואני אמרתי לעצמי בשקט: ובעת ההיא המשכיל יידום. כי פתאום אתה קולט כאן, בכל הכבוד, שכולנו איזה סוג של כלי משחק במגרש המשחקים של חנין. גם את זה לא צריך לשכוח. אדם כמוני, שבא – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
חבר הכנסת אייכלר, אני מדבר שוטף, אני חושב, אז בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אבל חנין.
<איתן כבל (העבודה):>
אמרתי, חברת הכנסת, כי כאן זה דיון עקרוני, אמיתי, חברת הכנסת גלאון, חברתי.
ולרגע יש לי בלק-אאוט כי באמת אני מתייחס לזה במלוא הרצינות, כי זה חלק בלתי נפרד, זו הזכות להגן על אלה שלא חושבים כמוך ולא מדברים כמוך. אני לא רוצה את כולנו באותו צבע, בכל הכבוד. אם לא, כבר הקדוש-ברוך-הוא היה בונה אותנו, כולנו, אותו דבר. למזלי אני לא דומה לדוד רותם, למשל.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ברוך השם.
<איתן כבל (העבודה):>
ויחד עם זאת – דודו, אמרתי לך, למה לך להיכנס ולצעוק ככה?
לכן, מה שאני מנסה לומר לכם, בלי משים, מרוב שאנחנו מגִנים על הדמוקרטיה, אנחנו לא שמים לב שאנחנו פה, איך אומרים, שחקנים: חלק בהרכב הראשון, חלק בהרכב השני של חנין. לכן, הפעם הזאת אמרתי לעצמי, עם כל הקושי, ויש קושי אמיתי, שבעת ההיא המשכיל יידום. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות. בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי, השר, אני עליתי כדי לשבח את חבר הכנסת מאיר שטרית שהוא כמעט משוגע לדבר; גם לפני שנים, כאשר הוא הגיש את הגרסה הראשונה של חוק מידע גנטי, וגם עכשיו, כאשר הוא הגיש את הגרסה הנוכחית.
אני רוצה לומר שלי, כיושב-ראש הוועדה, ועדת המדע והטכנולוגיה, היה לא קל עם החוק הזה. באמת, כפי שהוא עצמו אמר, כפי שאני נוהג תמיד בחקיקה, לעבור סעיף-סעיף, אפילו מילה-מילה, והסיפור הוא לא קל. החוק הוא מצוין. החוק שמוגש היום לקריאה ראשונה הוא חוק מצוין. אבל אם תשימו לב, בדברי ההסבר אמרנו כמה פעמים שלקראת הקריאה השנייה והשלישית, בעזרת השם, אנחנו נרחיב את הדיונים.
אני נגד זה שתהיה דליפה מהמידע הזה. זאת אומרת, יעשו סקירת יילודים, שזה חשוב מאוד ליילוד, אבל אחרי זה זה יהפוך להיות מאגר. אין בחוק מאגר, אבל זה עלול להפוך למאגר, ואז אפשר שידלפו פרטים בדור הבא, על כולם – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – מפני שהיילודים יהיה להם – מה?
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
זה יהפוך למאגר.
<משה גפני (יהדות התורה):>
זה יהפוך למאגר.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
אין מצב שלא.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני, אני אמרתי, אמרתי את זה גם בדיונים. גם התפתחות המדע, גם ההתפתחות הטכנולוגית היא חשובה מאוד, והיא יכולה להציל חיי אדם, והיא מצילה חיי אדם, אבל מצד שני המציאות הזאת שבה נגרם כתוצאה מהעניין הזה – עלול להיגרם – נזק, כמו שאנחנו רואים, לאו דווקא בנושא של המידע הגנטי, אנחנו יכולים לראות את זה בנושאים רבים נוספים שאנחנו עוסקים בהם, שמועילים לאנושות כולה, ומועילים כאן, בישראל, מועילים לאזרחים בישראל, אבל עלולים להיות לזה גם נזקים. ואנחנו נרחיב בעניין כאשר אנחנו נגיע לקריאה השנייה והשלישית.
אבל אני מאוד משבח. השתתפו בדיון הזה גם כמה רבנים חשובים: הזכרת את הרב שיינפלד, הרב מלכא מבית-הדין בפתח-תקווה, ואני דיברתי גם עם פרופסור שטיינברג שעמד בראש ועדת שטיינברג, והוא אמר לי שהחוק חשוב. חבר הכנסת שטרית, אתה מקבל אפילו הכשר מכל הרבנים בעניין הזה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
– – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
והיה הרב הלפרין שעומד בראש ועדת האתיקה של משרד הבריאות. יש בזה דברים שהם לא פשוטים, ואנחנו, בעזרת השם, נרחיב את היריעה בעניין הזה. אנחנו, בעזרת השם, אני מקווה, אם אני אהיה יושב-ראש הוועדה, אז נביא את זה. אני לא יודע מה שזה – אז זה. אנחנו נביא, בעזרת השם, חוק מושלם, שבאמת יהיה לטובת האזרחים בישראל.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לברך את סיעת יש עתיד על זה שהיא לא כאן, ואם היא יכולה להתמיד בזה היינו מאוד מודים לה. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, מתנהלים פה שני דיונים במקביל, ואני חייב, קודם כול, אולי שלא כמנהגה של הכנסת, להתייחס קודם כול לנושא הרשמי שעליו אנחנו מדברים, וזהו החוק.
חברי, חבר הכנסת שטרית, אני הולך להצביע נגד החוק שלך, לא משום שהוא – אני בטוח שהוא נעשה בכוונה טובה, אבל לצערי הרב החוק הזה הוא המשך ישיר של נושא המאגר הביומטרי שאתה מקדם. בסופו של דבר, גם הסקירה הזו, הסקירה הזו של כל תינוק שנולד בישראל תהפוך להיות מאגר. אין דבר כזה שמדינה לא שמה יד על מידע כזה. אנחנו רואים עכשיו כיצד ארצות-הברית הגדולה, הגדולה שבמעצמות זכויות האדם, יודעת לשים את ידה על המאגרים הפרטיים ביותר, על חברות ענק פרטיות; אני מדבר על "גוגל" ואחרות. אין מצב. תשכחו מזה, רבותי חברי הכנסת, שהנתונים האינטימיים ביותר, הפרטיים ביותר, של כל אחד ואחד שנולד בארץ הזו, לא ייאגרו על-ידי "האח הגדול", המדינה; המדינה שיקרה לנו יותר מכול, מצד אחד, ושאנחנו צריכים להישמר מפניה יותר מכול, מצד שני. לכן אני אצביע נגד. הייתי שמח להמשיך ולפרט בנושא הזה, אבל אני לא יכול שלא להתייחס לנושא שהועלה כאן על-ידי חברת הכנסת גלאון.
תראו, חברים, אני פונה דווקא לחברים משמאל: הדברים שאמרתם לגבי חברת הכנסת זועבי, אני מסכים אתם. בעיקרון אני מסכים – הצורך להילחם על זכותו של כל חבר כנסת לומר את דעתו וכו'. יש לי שתי בעיות אתכם. הבעיה הראשונה היא, אתם יודעים, כשאתם מדברים על זכותו של אדם לומר את דברו בכל מחיר, וכשאני שבאתי מהצד השני, חוויתי ואחרים חוו – בוא נאמר ככה: אתם אלופי העולם בדה-הומניזציה ודה-לגיטימציה של דעות, דעות שלא מתאימות לכם.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אנחנו באופוזיציה – – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
אני מדבר לאורך שנים, לא אתם באופן פרטי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אתם כבר 40 שנה בשלטון, ואתם עושים דה-לגיטימציה למיעוט.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
אני אומר לכם שכל מה – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
אתה, דווקא אתה בתור מי שייצג מיעוט, ובאמת מיעוט – – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – – את מתפרצת לדלת פתוחה – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
אתה יודע מה? אנחנו, בתנועה הפמיניסטית – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חברת הכנסת תמר זנדברג.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
חברת הכנסת זנדברג – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. היית רשומה ולא היית נוכחת. יכולת לעלות ולדבר. תודה. בבקשה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
מה שאני אומר הוא, וגם היושב-ראש בעצם רמז לדברים הללו: התחושה היא, כשאתם רצים להגן על חברת הכנסת זועבי, שבוודאי לא מדברת מתוך מניעים של טובת המדינה, כן, קשה, קשה שלא להרגיש, איך אומרים? אחד בפה ואחד בלב. לא כך נהגתם עם יריביכם שמן הצד השני של הקשת הפוליטית. שם ידעתם יפה מאוד לסתום פיות.
ולעצם הטענה: זה נכון שכל טענה צריכה להישמע, אבל אין זה נכון שאין גבולות לשיח. אני ישבתי כאן, וכשחברי כנסת השוו את חיילי צה"ל, במהלך הקרבות, לרוצחים, באותו רגע שמתי גבול וזרקתי אותם מהכנסת; כאן, מהדוכן הזה. לא יכול – עם כל הרצון לפתיחות, שחייב להיות, מסכים לחלוטין – לא יכול להיות מצב שאין גבול לשיח. חייבים לדעת גם לשים גבולות לשיח, ואת הגבולות הללו חצתה חברת הכנסת זועבי.
ולסיום, אדוני היושב-ראש, הבעיה היא לא חברת הכנסת זועבי. אני אומר לך, וזה יפתיע את כל היושבים כאן: אני חושב שטוב שחברת הכנסת זועבי נמצאת בכנסת. אני חושב שחברת הכנסת זועבי מציבה מראה חשובה ביותר מול כולנו; מראה לכולנו שבעצם הישראלי זקוק לערבי – –
<היו"ר חמד עמאר:>
צריך לסיים, בבקשה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – כדי לשכוח שהוא יהודי.
והבעיה האמיתית היא באמת לא חברת הכנסת זועבי, היא רק הסימפטום של הבעיה. הבעיה האמיתית היא העובדה שבית-המשפט העליון לא נבחר על-ידי נציגי ציבור, אין להם שום השפעה אמיתית על הבחירה שלו; לא משקף את ערכיו של הציבור.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
ושוב ושוב – כאשר הרב כהנא נזרק מהכנסת, זה כמובן מקבל את כל התמיכה של בית-המשפט העליון, אבל כאשר הכנסת מחליטה שחברת הכנסת זועבי או דומיה לא יהיו בכנסת, אזי בית-המשפט העליון, שוב ושוב, משיב אותם לכנסת. הבעיה היא במקרה הזה לא הכנסת וגם לא זועבי, הבעיה היא בית-המשפט העליון.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אין הבדל בין רוב למיעוט?
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת ניצן הורוביץ. שלוש דקות, בבקשה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
חבר הכנסת פייגלין, אין הבדל בין רוב למיעוט?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, עכשיו יש פה דבר חדש – גם מחליפים את בית-המשפט. משה פייגלין, חבר הכנסת פייגלין, יפה שאתה מתיישב בכיסאי, אז גם תקשיב. אתה לא בית-משפט, עם כל הכבוד. יש פה בית-משפט. בית-משפט הוציא את כהנא מחוץ לחוק, ובית-משפט במקרה הזה קבע שדבריה עומדים בגדר החוק, ואנחנו לא יכולים להחליף את בית-המשפט. כמה שהדברים צורמים לך, ואולי צורמים לי, וצורמים לאחרים, אנחנו לא בית-משפט ואסור לנו להיכנס ברגליים של בית-משפט. החלטה שמוצאת חן בעינינו אנחנו מקבלים, החלטה שלא – צריך להחליף את בית-המשפט. זה לא יעלה על הדעת.
ואני חושב שיש גם, באמת, עם כל התנגדותי לדברים שאומרת זועבי, הבדל מאוד עמוק בין מה שהטיף לו כהנא וארגון "כך" – שהוא ארגון מחוץ לחוק, בארצות-הברית הוא מוגדר ארגון טרור – לבין מה שאומרת חנין זועבי. היא לא קוראת לגירוש אנשים מהארץ הזאת והיא לא קוראת לגזענות ולאפליה נגד אנשים בארץ הזאת – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ממש לא.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – ומספיק להגיד את זה. אתם עושים לה דה-לגיטימציה.
ואני חושב שגם צריך לנהוג פה באחריות ולראות את התמונה הכוללת. מה אתם רוצים, שערביי ישראל ירדו למחתרת? שאם נמנע מהם ייצוג בכנסת אז הם יפעלו בדרכים אחרות? זה ישפר את המצב בארץ? לפעמים יש לי רושם פה שאנשים רוצים, למשל, שיבוא חבר כנסת ערבי, ישים כיפה על הראש ויכריז: אני ציוני. זה לא יקרה. הוא לא ציוני, הוא ערבי והוא מוסלמי, וצריך לכבד את זה, וצריך לכבד את זה קודם כול בבית הזה.
ולמשל, עכשיו בשבוע הזה שיש חג מוסלמי, עיד אל-פיטר, חג מוסלמי – צריך לכבד. האם אנחנו היינו מקיימים דיונים בפסח או בראש השנה? למה לא מכבדים את העניין? זה יותר מ-20% מתושבי המדינה. אמרו השבוע בכנסת, שזה בידינו – לא מדבר כבר על כל מיני דברים כלליים בחברה – אבל פה סדרי הכנסת, אמרו השבוע: יביאו דברים רק בהסכמה, כי יש חג מוסלמי ואנחנו מכבדים. איזה חג? ציינה חברתי זהבה גלאון: לא רק שלא מביאים דברים שהם בהסכמה, אלא גם עושים מחטפים על דברים שהם בכלל לא חשובים והם לא דחופים, רק כדי לגנוב ולחטוף ולעשות פה מסחרה על הראש של האנשים האלה.
ואני חושב שזו בושה, שזה פוגע בנו, זה פוגע בחברה שלנו. צריך להבין: יש פה עם נוסף בארץ הזאת. אנחנו חייבים ללמוד לחיות ביחד, והעניין הזה דורש התחשבות. וכמו שאנחנו מצפים מהם להתחשבות בנו ובחגים שלנו ובאמונות שלנו, אנחנו צריכים להתחשב בהם. וכן, לפעמים קשה לשמוע, לפעמים באמת קשה לשמוע, בסדר, אבל לא צריך לדחוק אותם לפינה, ובטח לא צריך לגרום להוצאתם מהכנסת. עונש של הרחקה של חצי שנה מדיוני המליאה והוועדות – ושמעתי שגם קוראים עכשיו לשנות את החוק כדי שגם יהיה אפשר לשלול את המשכורת שלה, ואני יודע שאתם עוד מתכננים – –
<היו"ר חמד עמאר:>
צריך לסיים, בבקשה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – לפסול אותה בכלל ואת המפלגה שלה ומפלגות אחרות. הדרך הזאת היא מסוכנת. זו הידרדרות וזו פגיעה בכולנו; לא רק פגיעה בזועבי ובמפלגה שלה, זו פגיעה בכולנו. חייבים להבין את זה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רציתי לדבר קצת על החוק, אבל כנראה זה קצת משעשע לדבר על זועבי. מה אמרה זועבי? מעבר לזה שהיא יצאה בעזות מצח להכות את השוטרים, שזה אופייני לה, היא הולכת כמו איזה עבדאי שבא להתחרות, להתגרות בשוטרים, היא אמרה דברי הסתה ודברי בלע בעיתון של "חמאס".
עכשיו אני רוצה לומר לך, יש פה ערבים שלא מייצגים את ערביי ישראל, הם גם לא מייצגים את הרשות הפלסטינית; הם מייצגים את ה"חמאס" ואת "הג'יהאד האסלאמי". עד כמה העיוורון שלנו – ואנחנו, איך אומרים, יש לנו קהות חושים. זועבי פרסמה באופן ברור קריאה לכל המדינות הערביות להתאחד נגד מדינת ישראל ולהפסיק את התיאום הביטחוני ביהודה ושומרון – זה בסדר – אבל לצאת להתקוממות עממית נגדה, להטיל עליה מצור. ואת המאמר הזה היא פרסמה באתר ה"חמאס", והיא ממשיכה ואומרת: התוקפנות האכזרית מצד מדינה שאין לה מדיניות – – – יש בה פשעים והפרות נגד הפלסטינים; עכשיו – עלינו לנטוש את השילוש הקטלני להכריז על התנגדות עממית במקום התיאום הביטחוני ולהטיל מצור על מדינת ישראל.
תגיד לי, זאת אחת שעומדת פה ומצהירה אמונים למדינת ישראל? מה הבלוף הזה? למה בכלל צריכים לחייב אותם בהצהרת אמונים? עומד זחאלקה ורוקד יחד עם חבריו, ואומר: בדם ואש נפדה את פלסטין. הוא עומד בחיפה – הוא לא עומד בעזה, הוא לא ביהודה ושומרון; הוא עומד בחיפה והוא אומר: פה נפדה את פלסטין, פה. מה, אנחנו עד כדי כך טיפשים ועיוורים, חירשים? אני כבר לא מדבר על אחמד טיבי, שהולך לרשות הפלסטינית ומעודד את השהידים, ואומר שאין דבר נעלה מזה ששהיד מסרטט בדמו את המפה הפלסטינית. הוא התפארת שלנו. והוא אומר: הוא תפארת לא רק ביו"ש, לא רק בעזה – בתוך הגבולות שלנו. זאת אומרת, בעצם הוא קורא לכולם: בואו, תהיו שהידים אצלנו, בואו תהרגו את הישראלים אצלנו. מה, זה חבר כנסת שנשבע אמונים למדינת ישראל? על מה אנחנו מדברים?
עכשיו לעצם החוק, אדוני היושב-ראש, שני משפטים.
<היו"ר חמד עמאר:>
יש לך עשר שניות.
<נסים זאב (ש"ס):>
עשר שניות. אני בעצם כרגע תומך בחוק, אבל הוא עדיין בעייתי. ואני רוצה לפנות לרב גפני, אם הוא שומע אותי: עדיין ההחלטה היא בידי בית-המשפט ולא בידי בית-הדין, ואני חושב שצריך להיות הפוך. הרב אורי מקלב, אתה תהיה בוועדה הזאת. החוק עדיין מאפשר שההחלטה והקביעה הסופית תהיה על-ידי בית-המשפט, ולא על-ידי בית-הדין.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני חושב שכל מה שקשור לכשרות של אבהות, של משפחה – תסתכל טוב ותראה את זה – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – בית-הדין ממליץ – –
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – בית-הדין נותן את דעתו לבית-המשפט, אבל בית-המשפט הוא הקובע בסופו של דבר. אני חושב שכל מה שקשור בנושא ממזרות או פסול חייב להיות באופן מוחלט על-ידי בית-הדין, ולא על-ידי גוף משפטי כזה או אחר.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.
עד שתגיע אני רוצה לברך את האורחים שלנו מעמותת "סנד" מירכא. אהלן וסהלן.
יש לך שלוש דקות, בבקשה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
תודה. יהיה פחות.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו תוהים מה הקשר בין החוק לבין השיח שהתפתח כאן על חברת הכנסת חנין זועבי, והכנסנו לתוך זה את ערביי ישראל, והחוק מתעסק בדנ"א ובגנטיקה. ביקשתי לעלות להגיד כאן שאנחנו צריכים להיזהר שלא ניפול חס וחלילה ונחבר בין חטאים, בין פשעים, בין הסתה לבין גנטיקה, זאת אומרת, שלא נעשה הכללות.
אני חושב שחברת הכנסת זועבי עשתה פה דברים שלא ייעשו, ולצערי, גם חלק מחברי הכנסת האחרים. לא נהניתי מהם, ואני חושב שצריך להפעיל את כל הכלים הדמוקרטיים, החוקיים, הקיימים במדינת ישראל בשביל לעצור את התופעה הזאת. ותופעה כזאת, אני מודה שגם לי קשה מאוד להיות סובלני כלפיה, אבל אני יודע שאנחנו חיים במדינה של חוק ושל דמוקרטיה. אני מזהיר את עצמנו שאולי הכי קל, דווקא בזמנים כאלה של מלחמה, לעשות הכללות ולדבר על ערביי ישראל ולהגיד איך – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אני מבקש לא לדבר בטלפון במליאה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – – ולומר איך ערביי ישראל מתנהגים ומה ערביי ישראל חושבים כולם, ככלל. ואני גם בזמנים האלה פוגש ערביי ישראל, במקומות שאני גר בהם ובמקומות שאני לא גר בהם, שמזדהים עם המדינה הזאת ותורמים למדינה הזאת. ולא רק מפני שאין לנו ברירה אנחנו נמשיך לחיות אתם, אלא מפני שהם אנשים שנולדו, כמוני וכמו כולנו, בצלם אלוקים.
אני באמת פונה אלינו: אם חפצי חיים אנחנו – ואנחנו חפצי חיים – להבין שאנחנו הולכים לחיות פה יחד, וההסתה הזאת – משני הצדדים, דרך אגב – היא מאוד מאוד מאוד בעייתית. אני חושב שאולי דווקא בזמנים כאלה, שהכי קל – בזמנים קשים, אני מתכוון – שהכי קל ללכת ולהיסחף, דווקא שם צריכים אנחנו להגיד: תעצרו רגע. ולתת במקום הקשה הזה דווקא אולי את החיבוק לאותם אנשים – לא המסיתים, לא זורקי האבנים. אם אתם שואלים אותי, רוב ערביי ישראל, אלה שיש להם מצוקה, לצערי, מצוקה של אולי הזדהות, והם חלק מהמשחק שהמסיתים משחקים – דווקא בזמנים כאלה לעשות את ההבדל: לטפל בחנין זועבי וחבריה בכלים הכי קשים שמדינת ישראל יודעת להעמיד, וועדת האתיקה היא חלק מאותם כלים, ובית-המשפט הוא חלק מאותם כלים. אבל באותו זמן בדיוק, את כל האחרים – והרי אנחנו יודעים שבאמת היא מייצגת מיעוט שבמיעוט, אז בואו נהיה אנחנו גם מספיק אחראיים בשביל לומר שהיא מייצגת מיעוט שבמיעוט, ובאותו זמן שאנחנו מוקיעים אותה ואת אותו מיעוט שהיא מייצגת על מה שהוא עושה בזמן מלחמה, נדע גם לקרב את כל האחרים. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אופיר אקוניס – אחרון הדוברים. שלוש דקות, בבקשה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני ביקשתי לדבר כאן בדיון הזה כחבר הכנסת, לא כסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, בוודאי ובוודאי לא בשם הממשלה.
אדוני, אני מבקש להציג עובדות ולא לפתוח בפולמוס. אחרי אירועי ה"מרמרה", בסוף מאי 2010, הודעתי גם למליאת הכנסת וגם באמצעי התקשורת, שכנציג הליכוד בוועדת הבחירות המרכזית אפעל על-פי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת לפסילתה של חברת הכנסת חנין זועבי. אמרתי בהתבסס על חוק-יסוד: הכנסת – אני מצטט: אדם שמשתתף או תומך במאבק מזוין נגד ישראל איננו יכול להתמודד לכנסת. בוודאי תסכימו אתי שפיגוע ה"מרמרה" שארגן ארגון ה-IHH בעידוד, לדאבון הלב, ממשלת טורקיה, היה פיגוע נגד חיילי צה"ל, נגד ישראל.
כך התחלתי, אדוני היושב-ראש, בתהליך קשה, מאתגר, דמוקרטי, מתבסס על חוק-יסוד: הכנסת. לא המצאתי אותו, לא כתבתי אותו; התבססתי עליו. ב-19 בדצמבר 2012 התכנסה ועדת הבחירות המרכזית בבניין הזה וקיבלה ברוב של 19 תומכים מול תשעה מתנגדים את יוזמתי, וחברת הכנסת זועבי – לא רשימת בל"ד, גם לא ביקשתי את רשימת בל"ד – חברת הכנסת זועבי, על-פי סעיף 7א בחוק-יסוד, נפסלה מלכהן. אמרתי בדיון, אדוני היושב-ראש: אני מבקש לפסול את חברת הכנסת זועבי על סמך מעשיה, ולא על סמך מחשבותיה. לקראת סוף החודש, ב-30 בו, בדצמבר 2012, ביטל הרכב של בית-המשפט העליון את ההחלטה, ומועמדותה של חברת הכנסת זועבי להתמודדות לכנסת הזאת, הכנסת התשע-עשרה, אושרה.
אני מחשיב את עצמי – כך אני מקווה גם בעיני הציבור – נחשב לתלמידו של אחד מראשי הממשלה הגדולים ביותר, מנחם בגין, זכרו לברכה. אמרתי באותו יום: כפי שלימד אותנו מנחם בגין שיש שופטים בירושלים, אמרתי לציבור שאני מכבד את החלטת בית-המשפט העליון, אבל חושב שהוא שגה.
וימינו אלה, אדוני היושב-ראש, וגם במבצע "שובו אחים" – אתמול ציינו 30 לקבורתם של שלושת הנערים – הימים הללו מוכיחים כמה שגיאת בית-המשפט העליון, הסמוך לבניין הזה, הייתה קשה. שופטי בית-המשפט העליון, אדוני, הם בני-אדם כמוך, כמוני, כמו כל אזרחי ישראל. הם לא מורמים מעם והם אינם חסינים מפני ביקורת ומפני שגיאות. אנשי אקדמיה מדופלמים, שאינם באים בהכרח מן המחנה הפוליטי שאני משתייך אליו, כבר אומרים לי בשיחות סגורות כמה הייתה החלטתו של בית-המשפט העליון בנושא זועבי שגויה. לא צריכים, אדוני, להיות חברי ליכוד, לא צריכים להיות חברי הבית היהודי או חברי ישראל ביתנו או אנשי ימין, כדי לומר שהשגיאה – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אתה כבר צרוד – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – שהשגיאה הזאת של בית-המשפט העליון הייתה גדולה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – אין מסגרת זמנים של שלוש דקות לדובר?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אין פרלמנט בעולם, אדוני היושב-ראש, אין פרלמנט בעולם – לא בארצות-הברית, לא בבריטניה, לא בצרפת, לא בגרמניה, לא ביפן, לא באוסטרליה, לא בקנדה – שהיה מקבל, חברת הכנסת רוזין, בעת מלחמה, בעת מלחמה, התבטאויות, התנהגויות, השתתפות – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מצטער שאת מגִנה על חברת הכנסת זועבי.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אני לא מגִנה על חברת הכנסת זועבי, אני מגִנה על הדמוקרטיה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אין פרלמנט כזה בעולם.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – בהמשך לדיון שהתקיים פה קודם – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה לך, חברת הכנסת מיכל רוזין. תודה רבה. תודה רבה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לכן – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לכן, אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת עפו אגבאריה – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – אתה פופוליסט. תגיד את האמת – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את ועדת האתיקה על החלטתה הטובה והנבונה, אלא שהיא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, ואני מתכוון לחדש את יוזמתי לפסילתה האישית של חברת הכנסת זועבי גם לפני הבחירות לכנסת העשרים.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6) (התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – 5
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6) (התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע"ד–2014, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 18, נגד – 5, שני נמנעים. הצעת החוק עברה ותחזור לוועדת המדע והטכנולוגיה.
<הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/880).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר שי פירון, בשם שרת המשפטים. יש הצעה מוצמדת של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הוא ינמק אחרי זה. שלוש דקות.
<שר החינוך שי פירון:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד–2014, של משרד המשפטים, שהיא פרי עבודה של שנים ארוכות, עוסקת בדירוג מחדש של עבירות ההמתה בחוק העונשין.
חוק העונשין היום קובע שלוש עבירות המתה כלליות: עבירת הרצח, אשר העונש הקבוע בצדה הוא מאסר עולם חובה, ובנסיבות מסוימות רשאי בית-המשפט להטיל על הנאשם עונש מופחת; כך, למשל, במקרה של הפרעה נפשית חמורה של הנאשם, או במקרה של התעללות חמורה ומתמשכת מצד הקורבן שגרמה לנאשם למצוקה נפשית קשה. עבירת ההריגה, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה עומד היום על 20 שנות מאסר, והעבירה של גרימת מוות ברשלנות, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה עומד על שלוש שנות מאסר. פרט לכך, בחוק העונשין קבועות עבירות נוספות: ניסיון לרצח, המתת תינוק ושידול או סיוע להתאבדות.
נוסחן של עבירות ההמתה הקבועות היום בחוק, מקורו בפקודת החוק הפלילי, 1936 – נוסח שאומץ לחוק העונשין מהפקודה המנדטורית ללא תיקונים מהותיים. במהלך השנים ביקרו בתי-המשפט לא אחת את נוסחן של עבירות ההמתה. בשנת 2007 מונה צוות בראשות פרופסור מרדכי קרמניצר לבחינת עבירות ההמתה. הצעת חוק זו מבוססת בעיקרה על המלצות הצוות ועל הדיונים שנערכו במשרד המשפטים בעקבותיהן.
ההנחה בבסיס הצעת החוק היא שהמדרג של עבירות הרצח, ההריגה וגרימת המוות ברשלנות כפי שהוא קבוע בחוק הקיים אינו המדרג המיטבי והראוי, ועל כן מוצע בהצעת חוק זו לערוך שינוי יסודי בנוסח עבירות ההמתה, תוך יצירת מדרג חדש שלהן.
עיקרה של הרפורמה הוא קביעת עבירת הרצח הבסיסית שתאופיין ביסוד נפשי של כוונה או אדישות לתוצאה הקטלנית, והעונש בצדה יעמוד על מאסר עולם כעונש מרבי. יסוד נפשי של אדישות מוגדר כשוויון נפש של העושה לתוצאה הקטלנית, והעמדה הבאה לידי ביטוי בהצעת חוק זו היא כי לנוכח החשיבות של ערך חיי אדם, אדם שמגלה חוסר אכפתיות לתוצאות מעשיו מגלה זלזול מובהק בחיי אדם. דוגמה לכך היא המקרה של אריה קרפ, זכרו לברכה, שהומת על-ידי הנאשמים במכות קשות בכל חלקי גופו, תוך חוסר אכפתיות שלהם לתוצאה הקטלנית של המעשים. מקרה מעין זה ראוי לתיוג כרצח ולענישה שבמקרים החמורים ביותר עשויה להגיע למאסר עולם.
מוצע לקבוע עבירה של רצח בנסיבות מחמירות, שהעונש בצדה יהיה מאסר עולם חובה. מוצע לקבוע עבירה חדשה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, שהעונש בצדה יעמוד על 20 שנות מאסר. מוצע לקבוע עבירה של המתה בקלות דעת, שהעונש בצדה יעמוד על 12 שנות מאסר. מוצע לקבוע עבירה של המתה עקב בקשה בשל מצב רפואי קשה, שהעונש בצדה יעמוד על חמש שנות מאסר. מוצע לקבוע מפורשות כי ככל שיתקבל הסדר חקיקתי המאפשר המתת אדם מטעמים של חסד וחמלה בישראל, לא יחולו הוראות הסעיף וסעיפי עבירות ההמתה האחרים, כך שלא יישא אדם שפעל על-פי היתר כדין ובהתאם להוראות אותו היתר באחריות פלילית לעבירה של גרימת מוות. בנוסף, מוצעים בהצעת החוק תיקונים בעבירות המתה בחוק העונשין הקשורים לדירוג העבירה של סיוע ושידול להתאבדות, נגזרות לאחריות פלילית וביטול העבירות.
הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות המתה ורשלנות), התשע"ג–2013>
[הצעת חוק פ/1635/19; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל)
<היו"ר חמד עמאר:>
יש הצעת חוק מוצמדת של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת מיקי רוזנטל ינמק. שלוש דקות, בבקשה.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, יש איזו אמרה שרצח הוא רצח הוא רצח. ובכן, זה לא בדיוק כך. הצעת החוק שלי, וגם הצעת החוק הממשלתית, באות להתמודד עם סוגיה מאוד מאוד מורכבת, כאמור בעקבות המלצותיה של ועדת קרמניצר, שביקשה לקבוע מדרג שונה לעבירות הרצח, שישקף באופן יותר טוב, יותר ראוי, את הקושי שמעוררת עבירת הרצח. כי היום מצד אחד היא רחבה יתר על המידה, ומצד שני היא צרה יתר על המידה, ואיננה מבטאת תמיד את חומרת המעשים, ובעיקר את ערך חיי אדם.
המטרה העיקרית של החוק, לטעמי – שאני הצגתי לפחות – ואני מברך את שרת המשפטים – היא להחזיר את האמון בבתי-המשפט. יש זילות שיטתית של בתי-המשפט במדינת ישראל, ולא תמיד זה באשמתם. במקרה זה, הציבור שמזדעזע מתיאור חמור של רצח או של מעשה אלימות כלפי אדם שבסופו יש הריגה, לא תמיד ער לעובדות המשפטיות הקשות ולא מבין מדוע מגיעים לעסקאות טיעון עם אנשים על הריגה או על גרימת מוות ברשלנות בשעה שהתוצאה היא כל כך איומה.
ולפיכך, הצעת החוק באמת קובעת מדרג יותר ראוי של רצח מדרגה ראשונה, של רצח בנסיבות מחמירות, של הריגה בנסיבות מחמירות, של הריגה ברשלנות חמורה ואחרת, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה החשובה הזאת. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשמדברים על עבירות המתה – בשפה הפשוטה יותר רצח – צריך לשאול את השאלה המקדמית מי קבע או מי קובע מהו ערך החיים. מי קבע שמותר לשחוט תרנגול ואסור לשחוט בן-אדם? מי קבע שכשאדם זה או אחר שנרצח זה מזעזע, כי ראו תיאורים נוראים, וכשאדם אחר נרצח זה לא מזעזע, כי התיאורים היו חלשים יותר? וזה מביא את כל הבעיות בבתי-המשפט ביחס אליהם. התשובה היא פשוטה: כשאברהם אבינו ירד למצרים עם אשתו הוא אומר: רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. למה, לא היו שם אנשים שהיה להם ערך החיים, שהתייחסו לערך שלהם? למה להרוג אותו? ברגע שאתה מוסר לבני-האדם את המדד ואת הסמכות לקבוע מהו רצח ומהו לא רצח, חייו של מי שווים יותר וחייו של מי שווים פחות, הפכת את העולם לעולם של שפיכות דמים, לעולם שבו האחר, מותר לרצוח אותו; הוא הרגיז אותי, הוא עשה לי ככה, הוא גנב אותי, הוא פגע בי, הוא רצה. לכן, צריך לשלול מן האדם את הזכות לקבוע את החיים של מישהו אחר, של הזולת. רק הקדוש-ברוך-הוא הוא שברא את האדם, הוא שנותן חיים, הוא שלוקח חיים. ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל.
כל ניסיון להגיד שיש רצח מדרגה א' ורצח מדרגה ב' עלול להסתיים כפי שהסתיים באירופה, כאשר היה שלטון שהביא חורבן על העולם כולו במלחמת העולם השנייה, העולם הגרמני, שאמר שמותר וצריך להרוג חולים ונכים ואנשים בעלי מוגבלות שכלית, כי החיים שלהם אינם ראויים, החיים שלהם אינם טובים. בסוף הגיעו גם – או בהתחלה – שהיהודים למשל הם תת-אדם, הם בכלל לא נזר הבריאה, הם בכלל לא בני-אדם כמו בני-אדם רגילים, ועשו תעמולה שלמה. ואל תחשבו שזה פלנטה אחרת. אותו עיקרון שאלוקים קובע מי יחיה ומי ימות ולא שום אדם אחר – זה צריך להנחות אותנו כיהודים, אבל אפילו כבני-אדם.
התורה אומרת: "ואך את דמכם לנפשֹתיכם אדרֹש, מיד כל חיה אדרשנו ומיד אדם – – – שֹפך דם האדם באדם דמו יִשפך כי בצלם ה' עשה את האדם". אפילו התאבדות היא רצח, כך קובעת התורה. אין לאדם זכות להרוג את עצמו. הוא רוצח של עצמו.
אם אנחנו נלך לפי דירוגים שונים ברצח, פרצנו את החומה והעברנו את הסמכות לקחת חיים ולתת חיים מידי בורא העולם לידי האדם. ברגע שזה אדם, החוק אומר שהשופט קובע את החומרה, והאיש יקבע שהוא קובע את החומרה – –
<היו"ר חמד עמאר:>
צריך לסיים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – ואז אנחנו עלולים להגיע למצב נוראי. בושה וחרפה שמדינה יהודית שקמה פה בארץ-ישראל ונושאת את דגל הנחלת התנ"ך, שנתן לעולם את "לא תרצח", והערכים שלו לעולם כולו, תתחיל למסור חזרה לבתי-המשפט ולבני-האדם את הקביעה חייו של מי חשובים יותר, והרצח בדרגה חמורה יותר, וחייו של מי חשובים פחות והרצח הוא פחות חמור. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות, בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, החוק הוא בסדר, הרב אייכלר דיבר עליו.
אני שמעתי את הדיון הקודם והחלטתי שאני צריך להתייחס לעניין הזה. נאמר פה קודם על-ידי כמה דוברים, גם על-ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן, כשדובר על חברת הכנסת זועבי, דובר על זה שאת רוב הציבור הערבי – היא מיעוט שבמיעוט – אבל רוב הציבור הערבי, צריך לחיות אתו ביחד בשלום. אני רוצה לספר לכנסת, אם הכנסת לא יודעת, שר האוצר אתמול, יחד עם יושב-ראש ועדת הכספים, ניסה להעביר חוק, לקחת את הציבור הערבי – לא את חנין זועבי, היא לא צריכה את החוק הזה – לקחת את הציבור הישראלי הערבי ולגרום לו נזק, שהוא יהפוך להיות סוג ב' או סוג ג', סתם בזכויות אזרח רגילות; ציבור שעליו, חבר הכנסת שטרן, דיברת, שצריך לשמור את זה מכל משמר. בסדר, אז יש ויכוח, ולא הצליחו להעביר את החוק. יש עתיד שהובילה את העניין הזה, שר האוצר שהוביל את העניין הזה, לפגוע בערבים – בערבים, לא בחנין זועבי – הערבים שדיברת עליהם, שצריך לשמור ולחיות יחד – לפגוע בהם פגיעה גדולה. לא הצליחו להעביר את החוק.
עכשיו, מה עושה המפלגה הזאת? היא לא מגיעה למליאת הכנסת. מכיוון שהם לא הצליחו להעביר את החוק, הם לא באים למליאה. לא סיעת יחיד, לא סיעה של שני מנדטים – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
שר החינוך פה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, שר החינוך הוא השר התורן, לכן ביקשתי שישמע אותי, שיעביר את זה לסיעה. לא משנה, אני לא רוצה להאריך בעניין. זה משהו אחר.
<שר החינוך שי פירון:>
לא הסכמתי להתחלף.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, לא, בסדר. – – סיעה גדולה שבאה ואומרת שהיא נעלבה מזה שלא הצליחו להעביר את החוק, לא באה לדיוני המליאה. אין להם צל צלו של מושג ירוק מה זה הדמוקרטיה. הם לא יודעים מה זה בכלל. אין להם מושג, הם כמו פנאטים כאלה שלא מבינים בעניין הזה בכלל. מה זאת אומרת? פה זה בניין שההכרעות מתקבלות ברוב קולות, או שמתקבלות כך או שמתקבלות אחרת. ברוב ההכרעות שהתקבלו שנה וחצי, אנחנו, סיעת יהדות התורה, היינו צריכים לא לבוא. לא באנו?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
הם לא למדו ליבה, הם לא יודעים מה זה – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
אין להם מושג מה זה דמוקרטיה. לימדו אותם שאיש אחד ממנה את חברי הכנסת; איש אחד ממנה את השרים; איש אחד מחליט מי יהיה ומי לא יהיה; איש אחד מחליט מה החוקה ומה לא החוקה, ואם הוא אומר להם לא לבוא, הם לא באים.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, עברתי שלוש דקות?
<היו"ר חמד עמאר:>
יותר משלוש דקות.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אה, משפט סיכום.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
משפט סיכום. היושב-ראש אומר – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
יש משחק ילדים שנקרא "נחום תקום".
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, אבל אני מדבר ברצינות, מפני שזה – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אני עדיין עם הסיפור שלו מאתמול, מנסה להבין אותו.
<משה גפני (יהדות התורה):>
עם קמצא ובר-קמצא.
<שר החינוך שי פירון:>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
אדוני היושב-ראש – – – נותן לך עוד דקה, איך זה אצלכם במפלגה?
<משה גפני (יהדות התורה):>
אצלנו נקבעים חברי הכנסת על-ידי 30 גדולי תורה. זאת אומרת, 30 נמצאים במועצת גדולי התורה, 30 רבנים, מבוגרים, שאין להם שום אינטרס אישי ושום כלום מכל העניין הזה. הטיפו לנו מוסר על זה פעם. פה יושב איש אחד. איש אחד שהוא מחליט מתי נושמים, מתי מפסיקים לנשום, מתי מצביעים. לא מגיעים למליאה.
ולכן, היות שאמרת לי לסיים, אני מסיים. אני פונה, אדוני שר החינוך, אני פונה בקריאה, אם אתה יכול להעביר להם את זה, אני מאוד מבקש, שזו מבחינתי החלטה נבונה שלא יבואו למליאה. אם הם יכולים גם לא לבוא לוועדות, אנחנו נעביר חוקים באופן מסודר ולא חוקים שפוגעים בציבור הערבי. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי; חבר הכנסת אראל מרגלית; חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת דב חנין; חבר הכנסת יעקב ליצמן; חבר הכנסת יצחק כהן; חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת נסים זאב – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
למה נתת לזועבי עונש כל כך חמור? תסביר את זה. כועסים עליך מאוד, תדע לך.
<היו"ר חמד עמאר:>
אחריו – חבר הכנסת נסים זאב.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אם אפשר לקרוא לדיון הזה ישיבת סיכום של כנס הקיץ, הוא נגמר בתוצאה אפס: מע"מ אפס, תוצאה אפס, הכול אפס, כנס קיץ שכל-כולו אפס.
אדוני היושב-ראש, שמעתי קודם את זהבה גלאון תוקפת בשצף-קצף את החלטת ועדת האתיקה. מכיוון שזהבה גלאון לא הייתה בדיונים של ועדת האתיקה, היא לא יודעת ואין לה שמץ של מושג מה התנהל בתוך ועדת האתיקה. רק לסבר לה את האוזן מפה – היא התקיפה והשמיצה – ועדת האתיקה לדורותיה, וגם הוועדה הזאת שאני עומד בראשה, קנאית בצורה קיצונית לחופש הביטוי. היו לנו לא מעט תלונות נגד חברי כנסת בגלל התבטאויות כאלה ואחרות, ותמיד לקחנו את זה עד הסוף, ותמיד שמרנו על חופש הביטוי של חברי הכנסת בצורה מאוד מאוד קנאית וקיצונית. לבוא ולומר שדבריה של חנין זועבי נכללים בתוך המעטפת של חופש הביטוי זה פשוט – או שיש פה איזו מגמה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
לפי מה אתה קובע את זה?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
גם אתה?
<יצחק כהן (ש"ס):>
לפי מה אנחנו קובעים?
<מיכל רוזין (מרצ):>
כן, לפי מה חופש הביטוי? הרי יש חוק – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
קיים חופש ביטוי עד שזה מגיע, גברתי – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, הוא שמע את השאלה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – – עד שזה מגיע לחופש ההסתה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
האם הייתה פה הסתה?
<יצחק כהן (ש"ס):>
הייתה הסתה, ודאי שהייתה הסתה. גם נגד בני עמה, דרך אגב.
<מיכל רוזין (מרצ):>
רגע – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
אני לא בא להתנצל על ההחלטה, סליחה. אני רק בא לשאול – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
עלית להסביר אותה.
<אילן גילאון (מרצ):>
אם זו הייתה הסתה, היועץ המשפטי היה פותח בהליכים נגדה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
נכון. אתה עלית להגן על ההחלטה של ועדת האתיקה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
היועץ המשפטי, במישור הפלילי, ימשיך לטפל בזה, עד כמה שאני הבנתי, לא רק בקטע של – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
חברת הכנסת מיכל רוזין, אם את רוצה לדבר, יש הרבה חוקים ואת יכולה להירשם ולעלות ולדבר. את יכולה להעיר הערה, לא מעבר לזה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אבל הוא עלה להסביר. הוא עלה להסביר.
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא חייב לכם הסבר. לא חייב לכם הסבר. עליתי כדי למחות על דבריה של זהבה גלאון. אין לה שמץ של מושג מה דנו בתוך ועדת האתיקה, אבל בגלל הפוזיציה שהיא נמצאת בה היא ישר עולה ותוקפת, מה שלא מתאים לה. באמת לא מתאים לה כי בדרך כלל היא אישה הגונה.
זה הכול, אדוני היושב-ראש, ואני מצטער מאוד שבימים כאלה שחיילי צה"ל נלחמים במבצע מאוד מאוד קשה ומסובך, כן, לסיים מושב עם אפס הישגים, עם מע"מ אפס שהיה גולת הכותרת של המושב הזה – הסתיים באפס אחד גדול, כמו כל הביצועים של הממשלה הזאת על כל מרכיביה. אפס אחד גדול. תודה, אדוני.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יריב לוין. אחריו, אחרי חבר הכנסת נסים זאב.
<יריב לוין (הליכוד):>
לא, אני לא רגיל.
<היו"ר חמד עמאר:>
נתתי לך להיות אחרון.
<איתן כבל (העבודה):>
זה מנוגד לתקנון.
<היו"ר חמד עמאר:>
נשנה את התקנון בשביל נסים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ודאי שכל הנושא של המתה בנסיבות מחמירות, לבין סיוע להריגה או לרצח – וכל המקרים האחרים שראינו לאחרונה, לצערנו הרב, שיש ילדים שהמיתו את ההורים שלהם כהמתת חסד, כי הבן סבור או האישה הייתה סבורה, אימא שהבת שלה סובלת מדי, או הבת סברה שהאימא סובלת מדי, והיא הרגישה שהיא עושה חסד ונתנה לה זריקת רעלים וכך המיתה אותה – זה שיקול לבית-משפט. אני לא חושב שצריכים עכשיו לתת הגדרה ולהציב את הנושא של שנות מאסר במקרה כזה או אחר, שהרי השיקול הזה תמיד, מאז ומעולם, היה קיים בבית-המשפט.
אני לא מכיר כמעט מקרה שדומה לחברו. גם במקרה של רצח וגם במקרה של הריגה, תלוי מה הנסיבות, מה המניעים, האם זה היה ברשלנות או שזו הריגה לכתחילה. אני חושב ששיקול הדעת פה הוא לבית-המשפט, ואנחנו לא צריכים לקבוע קריטריונים. אולי אפשר לקבוע קריטריון לגבי מה זה רצח ומה זה הריגה, זה כן, אבל לקבוע את השנים ולהגביל את שיקול הדעת של בית-המשפט – אני חושב שאנחנו צריכים להימנע, כפי שזה היה עד היום.
דבר נוסף, מדובר פה לפעמים על המתת תינוק, וגם זה חלק מהנושאים. אדוני היושב-ראש, מקרה שהיה בארצות-הברית לא מזמן: אדם דרס – לכתחילה – אישה שהייתה מעוברת, בחודש התשיעי. בית-המשפט האשים את הנוהג – הוא נהג בשכרות, ומבחינת ארצות-הברית, מי שנוהג בשכרות, דינו כרוצח. ואני מכיר לא מקרה אחד שפנו אלי שאולי אנסה להביא את הנידון לארץ, כי בית-המשפט שם גזר עליו מאסר עולם. תבינו, מי שנוהג בשכרות בארצות-הברית, יש לו דין רוצח לכל דבר; אם אתה שיכור, אין לך זכות לאחוז בהגה, ואם אתה נוהג אתה נקרא רוצח. דנו אותו למאסר עולם, וניסו להביא אותו לארץ. מדובר בבחור צעיר, בן 20 בסך הכול, שכבר ריצה חמש שנות מאסר, שאולי ימשיך את המאסר שלו פה. ניסיתי לעבוד בעניין הזה, לא הצלחתי. אמרו: העבירה הייתה שם, שיישאר שם.
<דוד צור (התנועה):>
נסים, הוא הרג מישהו – – –?
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא הרג בשכרות. כן, הרג בשכרות. רק אני אומר, תראה איך מסתכלים, באיזו חומרה. עכשיו, נוסף על כך, מכיוון שהאישה הייתה מעוברת, והיא הייתה בחודש התשיעי, הסתכלו עליו כאילו הוא רצח בכפל-כפליים. זאת אומרת, היה פה רצח כפול מבחינתם: גם העובר נהרג וגם האישה נהרגה.
אדוני היושב-ראש, הנושא של כל ההפלות – ואני חוזר ואומר שאני מעלה את זה מדי פעם – אני חושב שההפקרות שקיימת במדינת ישראל, אין לה אח ורע בכל העולם כולו, לא באירופה ואפילו לא בארצות-הברית, שהיא המקִלה שבמקִלות. לכן אני חושב שהנושא הזה, של המתה של עובר, צריך להיכנס גם בקטגוריה הזאת. שאם עובר, מלכתחילה בוצעה בו הפלה, והוא כבר נמצא יותר מ-22 שבועות – נחשב וייחשב רצח לכל דבר.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יריב לוין. אחרי זה נעבור להצבעה.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, מעבר לחוק עצמו, שבא לעשות סדר בנושא חשוב, ואני בהחלט תומך בו, אני מוכרח לומר בכל זאת מילה בעקבות הדברים שאמר כאן קודם חבר הכנסת דב חנין, שבאמת, עמד כאן והטיף לנו מוסר על כך שכביכול יש איזה חלק בבית הזה שלא רוצה בחיים משותפים של כלל אזרחי ישראל ולא רוצה או לא מתייחס בצורה נכונה ונאותה למה שהוא מגדיר ערביי ישראל, ולכן, בגלל זה, יש פירוד ומתרחשות כל מיני תופעות. אני חושב, לצערי הרב – ואני שמח שחברנו חבר הכנסת אגבאריה נמצא פה, כי חשוב שהדברים יישמעו, ואולי גם המסר יועבר. אני חושב שצריך להעמיד את הדברים על דיוקם.
והדברים הם כדלקמן: קודם כול, אדוני היושב-ראש, אנחנו היינו שותפים יחד למאמץ מאוד גדול לתת ביטוי ראוי והולם לעדה הדרוזית, והצלחנו לעשות את זה בשורה של חוקים ובהמשך פעילות שאנחנו עושים בהובלתך כאן כל הזמן. לא ראיתי התלהבות, לא מטעם סיעתו של חבר הכנסת חנין ובכלל לא מטעם הסיעות שמתיימרות לייצג את מגזר המיעוטים בישראל, לתמוך בדברים האלה. להפך: התנגדו, ניסו להכשיל – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה עושה הפרד ומשול.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – בכל מיני טיעונים מגוחכים ולא רציניים. אחר כך, כאשר הובלתי כאן – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – חקיקה שנותנת את ההכרה הראויה לבני העדה הנוצרית, שוב אתם הייתם – ואתה באופן אישי, חבר הכנסת אגבאריה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
הנה, אתה רואה? אתה רוצה לפלג את כולם – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
חבר הכנסת אגבאריה, אתה יכול לצעוק, חבר הכנסת אגבאריה – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת אגבאריה. תודה רבה.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – אתה יכול לצעוק, כי האמת היא כואבת. במקום – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כי אתה מתנהג בצורה גזענית – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
במקום לתמוך במהלכים האלה, עשיתם ההפך. ואני אמשיך ואומר שכאשר השבענו כאן נשיא מדינה חדש, ונפרדנו מהנשיא פרס, לא בדיוק איש מחנה הימין, לא בדיוק אדם שנמנע מלעסוק לאורך השנים בקירוב בין יהודים וערבים במדינת ישראל, אתם – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
ואתה מקרב?
<יריב לוין (הליכוד):>
אני באתי וכיבדתי אותו כאן, ואתם החרמתם אותו.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
ואתה, מה אתה עושה? מה אתה עושה? אתה רואה מה שאתה עושה?
<יריב לוין (הליכוד):>
אתם לא באתם. אתם לא באתם, ביזיתם גם את כנסת ישראל, גם את מוסד הנשיאות – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה מבזה את הכנסת ומבזה גם את עצמך.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – גם את הנשיא הנכנס וגם את הנשיא היוצא. אבל לדבר כאן גבוהה-גבוהה על שילוביות ועל להיות חלק מהמדינה – באמת דברי הבל.
עכשיו, אני אומר לך יותר מזה, חבר הכנסת אגבאריה. זה נכון שחברת הכנסת חנין זועבי מציבה כל פעם רף חדש ושיאים חדשים, ובעניין הזה באיזה מקום גם לבי אתכם, כי אתם, לצערי, אין לכם את כושר העמידה הדרוש כדי לומר "זו לא דרכנו", אלא אתם נגררים ונסחפים אחריה כל הזמן, ונכון גם שמערכת המשפט שלנו לא השכילה לשים את הגבולות שצריך היה לשים כדי שאתם לא תימצאו – קודם כול אתם – במצב שבו אתם נמצאים, אבל אני אומר לך בצורה גלויה, שכאשר אזרחים ישראלים מפרסמים הודעות שמחה על מותם של חיילי צה"ל, אני חושב שאתם הראשונים שהייתם צריכים לגנות את זה, ועובדה שאתם לא עושים את זה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
ואתה מגנה כשמפרסמים הודעות שמחה על ילדים? אתה מגנה? גינית את ליברמן?
<יריב לוין (הליכוד):>
העובדה שאתם במקום זה הולכים ומשתתפים בהפגנות אלימות שתכליתן חיזוק האויב והחלשתנו מבפנים – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – זה בדיוק ההסתה. זה בדיוק ההסתה – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – היא שיוצרת, חבר הכנסת אגבאריה, את המציאות – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – שאתה וליברמן עושים – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – שבה ציבורים הולכים וגדלים במדינת ישראל אינם מוכנים להשלים עם מצב שבו אזרחים ישראלים נהנים מכל הזכויות, לא מקיימים שום חובה, מסייעים לאויב, נלחמים במדינה מבפנים, נוהגים בצביעות, אינם מכבדים את סמליה. ולכן אני מציע שתעשו אתם – אולי הפגרה הזאת היא זמן טוב – את חשבון הנפש שלכם. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת. קודם כול נצביע על החוק הממשלתי: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 17, נגד – 1, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה – לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק המוצמדת, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות המתה ורשלנות), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. שתי הצעות החוק יעברו לאותה ועדה. תודה.
<הצעת חוק השמות (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014>
[מס' כ/560; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 12312; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק השמות (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד צור, בשם יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת מירי רגב.
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק השמות (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, שיזמו חברת הכנסת עדי קול וקבוצת חברי כנסת.
חוק השמות, התשט"ז–1956, מסדיר, בין היתר, את אופן הקביעה והשינוי של שמות קטינים. על אף ההשפעה הרבה שיש לבחירת השם על קטין, החוק כיום אינו נותן כל משקל ומעמד לדעתו, גם אם הוא מסוגל להבין את השינוי ולהביע את עמדתו בעניין.
הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשות השופטת סביונה רוטלוי, שהגישה את המלצותיה לשר המשפטים ב-2003, התייחסה, בין היתר, לצורך בשינוי חקיקה כך שיינתן משקל רב יותר לעמדתם של קטינים בהחלטות הנוגעות להם, לרבות לעניין קביעת השם. מוצע ליישם חלק מהמלצות הוועדה ולאפשר לקטין להשתתף בהחלטות הנוגעות לשינוי שמו.
לעניין שם פרטי, מוצע לקבוע כי הורים יוכלו לשנות את שם ילדם הקטין המסוגל לחוות דעתו, רק לאחר שייתנו לו הזדמנות להביע את עמדתו בעניין וייתנו לעמדתו משקל ראוי, בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו. שינוי שם פרטי של קטין שמלאו לו עשר שנים יתאפשר רק אם הקטין הסכים לשינוי, או באישור בית-המשפט. עם זאת, מוצע לקבוע כי אם לא ניתן לקבל את הסכמת הקטין בשל מצבו הרפואי, יוכלו ההורים להוסיף שם נוסף על השם הקיים, אף ללא הסכמתו. כמו כן – חברת הכנסת אורלי אבקסיס, אני בטוח שאת מאוד תומכת בחוק הזה, ומדובר פה על קטינים וזה חשוב – מוצע לקבוע – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ואני חשבתי שאתה תומך בדיור ציבורי.
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אני תומך ועוד איך, בגלל זה שמנו שם 1.5 מיליארד שקל.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מהמכירה – – –
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לא, לא. לא תלוי במכירה. לא תלוי במכירה. אמר את זה שר האוצר בקולו.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
שמעת את ראש אגף התקציבים – – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – –
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אבל, אורלי, את בטוח תומכת גם בדיור הציבורי וגם בקטינים, אז בואי לפחות נדבר על הקטינים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני עובדת על דברים נוספים תוך כדי כך.
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כמו כן, מוצע לקבוע כי קטין יוכל לשנות את שמו הפרטי בהסכמת הוריו, ואם לא הסכימו, הוא יוכל לפנות לבית-המשפט בתובענה לפי סעיף 3(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, שלפיו קטין רשאי להגיש בעצמו או באמצעות אדם קרוב לו תובענה בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש.
לעניין שם המשפחה של קטין, מוצע לקבוע כי ההורים יוכלו לשנותו באישור בית-המשפט, ובלבד שניתנה לקטין הזדמנות להביע את עמדתו בעניין וניתן לה משקל ראוי כאמור לעיל.
לבסוף, מוצע לתת משקל לעמדתו של קטין או חסוי בהליכים שנוקט האפוטרופוס שלו בבית-המשפט לאישור שינוי שמו הפרטי ושם משפחתו, והכול בהתחשב במידת בגרותו של הקטין או מידת הבנתו של החסוי, לפי העניין.
להצעת חוק זו הוגשה הסתייגות אחת, אך אבקש כי הכנסת תדחה אותה ותאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה.
אני מראש מודה פה ליושבת-ראש הוועדה על התמיכה ועל האפשרות לנהל את הדיון. לצוות הוועדה – – –
<קריאות:>
– – –
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לצוות הוועדה – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא. איפה הם? הם היו במסיבת עיתונאים של משרד האוצר.
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
חבר הכנסת גפני, אני מבין שהתגעגעת לאנשי יש עתיד, אז החוק הזה גרם להם להיכנס.
<משה גפני (יהדות התורה):>
איפה הם?
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לצוות הוועדה – ללאה ולשוש; ליועץ המשפטי גלעד קרן, שתמרן בחוכמה רבה בתוך המוקשים וההסתייגויות.
<קריאות:>
– – –
<דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אני מבקש לאשר את החוק. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. יש הסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה להציג את ההסתייגות. יש לך עד חמש דקות.
<משה גפני (יהדות התורה):>
הנאום שלי הועיל, הם באו.
<היו"ר חמד עמאר:>
עשית את העבודה שלך, אני רואה.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
הוא לא יכול בלעדיהם.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת נסים, עד חמש דקות. אתה יכול לנצל אותן.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – – אנחנו מצביעים בין כה וכה בעד, אתם לא צריכים לבוא. אתם יכולים לסמוך עלינו בכלל. תלכו הביתה – – – אנחנו נעשה את העבודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חוק מע"מ אפס לא הגיע היום לכנסת, מה לעשות – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
האפס הגיע.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – ואני חושב שתנועת יש עתיד צריכה לשבת באבל על הנושא הזה, כי זה הדגל שלכם ואתם כל כך מרגישים כואבים על העניין הזה.
אני חושב שלפעמים כל דבר שנדחה הוא טוב. לפעמים הניסיון להביא את זה במהירות – החיפזון מן השטן. הנה, גברת רות מסכימה. לפעמים החיפזון מן השטן. לפעמים זה בא בקונסנזוס, לא צריך להצטער – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
הם לא יצליחו להעביר את זה. הם לא יצליחו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתם לא צריכים להרגיש שנכשלתם במשהו.
<משה גפני (יהדות התורה):>
זה בזבוז כסף.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לך: הרווחתם. הרווחתם. אמיתי, אני אומר את זה. בפרט באווירה הזו שיש פה איזו פגיעה, נאמר אפילו תחושה של פגיעה באוכלוסייה מסוימת ושזה רק מיטיב עם אוכלוסייה שיש לה יכולות. אני חושב שזה לא הזמן, אפשר לדחות את זה. זה לא נורא. זה יבוא, בעזרת השם, אחרי סוכות עם תיקונים ראויים, כך שזה יהיה אפילו אליבא דכולי עלמא.
אדוני היושב-ראש, תראה איזה חוק הגברת עדי, חברת הכנסת – כשהיא הביאה את החוק הזה חשבתי שזה באווירה של פורים. אני אומר לכם את האמת. חשבתי שיש פה איזה משהו, איזו המצאה – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
חשבתי שזה באווירה של פורים. זה נראה משהו הזוי.
ילד צריך לקבוע וההורים שלו – ברגע שהוא הגיע לגיל עשר הוא כבר בוגר, הוא יחליט, וההורים צריכים להתייעץ אתו. במידה שלא קיבלו את ההצעה שלו או לא קיבלו את חוות דעתו, הוא יכול ללכת לבית-משפט, נגד ההורים שלו, ולקבוע את מה שהוא רוצה. זאת אומרת, יש פה מצב של הפקרות, שיש כאן מין המרדה. נותנים אפשרות להמריד את הילד נגד ההורים שלו, כי ההורים שלו לא מסכימים והוא חושב אחרת מההורים שלו. הוא יכול ללכת לבית-משפט נגד ההורים שלו, ובית-המשפט צריך לקבל את דעתו. מה שקורה לפעמים – שההורים חלוקים זה על זה. זאת אומרת, אבא חושב על שם מסוים, והאימא על שם אחר, אז מקובל שאם שני ההורים רבים ביניהם או שיש ביניהם חילוקי דעות על השם, אז הולכים לבית-משפט כדי שבית-משפט אולי יפסוק בסוגיה הזאת. אבל כשמדובר בין ילד קטין לבין הורים, לתת לו כל כך הרבה כוח, לדעתי זה דבר לא מקובל.
בנוסף, חשבתי שאם כבר רוצים לתת לילד, שיש לו כבר דעה ויש לו כבר עמדה, למה לא ללכת על-פי המסורת היהודית? בן 13 למצוות. בן 13 הוא כבר בגיר, הוא אחראי, הוא נושא באחריות, ואז ילד כבר בגיל 13 יכול לקבוע את שמו. מה גם שבדרך כלל קובעים לילד את השם שלו בזמן ברית המילה, ולתינוקת בזמן שעולים לתורה, עוד בשבוע הראשון, ויש בזה עניין רציני מאוד לא לשנות את השם, אלא אם כן מדובר, חלילה וחס, באיזה חולה שנשקפת לו סכנה, ואז או מוסיפים שם או משנים שם. אבל רק מפני שזה לא נוח לילד, או שהשם שלו לא כל כך ערב לחכו, בשביל זה לתת לו אפשרות לשנות את השם שלו וללכת לבית-משפט נגד ההורים שלו – אני חושב שאנחנו גורמים כאן אפילו לעזות מצח של ילד שיבעט בהוריו.
לכן אמרתי, לפחות נעמיד את זה בפרופורציה ראויה, שילד, רק מגיל 13, שאז על-פי ההלכה היהודית הוא נחשב בוגר, הוא כבר אחראי למעשיו, וילדה בת 12. אגב, בחוק העונשין – ויגיד לי חבר הכנסת משה מזרחי אם אני טועה – רק מגיל 12 ומעלה ילד מחויב בחוק העונשין. המינימום הוא גיל 12, אבל לא מתחת. שמעתי ממש אתמול אחרי-הצהריים, בדיון האחרון, שאמרו שגם השר גדעון סער חשב שנכון שזה יהיה לפחות מגיל 12 ומעלה. והנה פה בכל זאת השתכנעו וקיבלו את חוות הדעת, אולי את העצה, של גיל עשר. ולדעתי, אם עשר, אז למה לא תשע? ואם תשע, למה לא שמונה? איפה ה-limited שלנו, איפה הגבולות שלנו? הגבולות שנתתי הם ראויים.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. יש בקשות רשות דיבור של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה – הם לא נמצאים.
אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת במקומות. לסעיף הראשון לא הוגשו הסתייגויות. אנחנו נצביע לפי הצעת הוועדה. לסעיף 1 אין הסתייגויות.
הצבעה מס' 11
בעד סעיף 1 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 20, אין נמנעים, אין מתנגדים. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה.
לסעיף 2 הוגשה הסתייגות אחת, של חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – שיחזרו על – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אתה רוצה שנצביע?
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, אבל אולי כשיבואו החברים. הם בתפילה עכשיו.
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב. נא להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 1
נגד – 18
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 1, 18 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
לסעיף 3 לא הוגשו הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיפים 2 ו-3 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 13
בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 21, נמנע אחד, אין מתנגדים. סעיפים 2 ו-3 התקבלו כנוסח הוועדה. כל החוק התקבל כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 14
בעד החוק – 20
נגד – 1
נמנעים – אין
חוק השמות (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, נתקבל.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 20, נגד – 1. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26) (הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/574).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26) (הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת עדי קול ויריב לוין, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת עדי קול.
אני רוצה לברך את חיילי צה"ל שנמצאים אתנו.
<עדי קול (יש עתיד):>
חברים יקרים, קודם כול אני רוצה להודות לחברי הסיעה שלי שהתגייסו והגיעו להעביר את הצעת החוק הקודמת שלי. אני מעריכה מאוד את התגייסותכם. אני גם רוצה להודות לעורך-דין גלעד קרן – שנמצא כאן – אשר עזר לי להעביר את החוק.
אני רוצה להציג לפניכם את הצעת החוק לתיקון חוק החברות. הצעת החוק הזאת מבקשת לאפשר לדירקטורים חיצוניים להציע את עצמם למועמדות לכהונה נוספת. כל התפקיד של דירקטור חיצוני – זה אמור להיות אדם לא מחובר, לא מקושר, לא תלוי בבעל השליטה. כיום, אם הוא רוצה להציע את עצמו לכהונה נוספת הוא צריך לעשות מעין לובי אצל בעל השליטה ובקרב חברי המיעוט כדי שיציעו אותו שוב. זה פוגע באובייקטיביות שלו, זה פוגע בחיצוניות שלו, ולכן הצעת החוק מבקשת לאפשר לו להציע את עצמו לכהונה נוספת ולא לעשות את התהליך הארוך ולפעמים המשוחד ולבקש מבעלי המניות האחרים שיציעו את ההצעה.
אני מבקשת שתתמכו בהצעת החוק. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת עדי קול – דיברת; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק, אני חושב שהיא נכונה. במצב הנוכחי היום בחברות הציבוריות, כאשר ממונים דירקטורים מטעם הציבור – דח"צים – על-ידי בעל השליטה בחברה, נוצר מצב שבעצם הדירקטור הוא עושה דברו של בעל החברה. אם לא מוצא חן בעיני בעל החברה – הוא יכול להעיף אותו. הצעת החוק משפרת את המצב בצורה משמעותית, ואני חושב שזה נכון ובריא לחברות הציבוריות. אנשים לא שמים לב אולי, אבל תפקידו של דח"צ הוא להגן על האינטרס של הציבור. זאת אומרת, הוא לא צריך בהכרח ללכת בעקבות בעל השליטה, אלא לעשות מה שמוטל עליו כדח"צ ולהגן על האינטרס של הציבור בתוך החברות.
לכן, הצעת החוק מתקנת במידה רבה את המצב שבתוך המיעוט בלבד של בעלי זכויות השליטה, רוב שם יכול למנות את הדירקטור החיצוני. יש לזה משמעות חשובה מאוד. אומנם זה לא סוף הדרך. לדעתי, צריך לעשות צעד גדול יותר כדי שבכלל דירקטורים חיצוניים ימונו על-ידי גוף חיצוני, לא על-ידי בעלי השליטה – אבל זו מדרגה נוספת בדרך לשם; לקבוע שבעצם בעלי זכויות המיעוט יהיו כאלה שיש להם הסמכות למנות את הדח"צים. זה יוצא מן הכלל, כי אז הם משוחררים מהאיום של בעל השליטה, ודח"צ יכול לפעול באופן חופשי.
לצערי, דח"צים לא מודעים גם לאחריות שלהם. בעבר, בנק צפון-אמריקה פשט רגל, ואני זוכר שנסים גאון, שהיה דירקטור שם, לא השתתף בשום ישיבה – היה נציג במקומו שישב שם – ונתבע על-ידי הבנק בסכום מטורף של איזה 150 מיליון דולר או שקל, כי בתור אחראי הוא לא הגן כאילו על האינטרס של הציבור. לדח"צ מטעם הציבור יש אחריות. אם הוא חוטא לאחריות הזאת הוא יכול להיתבע על-ידי בעלי מניות בסכומים מאוד מאוד גדולים. לכן על אחת כמה וכמה צריך להסיר מעליו את האימה של בעל השליטה ולתת לו חופש פעולה יותר נכון.
לכן, אני מברך את המציעים, אני חושב שזו הצעת חוק נכונה שתשפר את מערכת השליטה בחברות הציבוריות שבעצם חיות על כספו של הציבור. צריך שמישהו יגן, אגב, על המצב.
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל, מי שיבדוק יראה שרוב החברות המונפקות בבורסה מנפיקות רק 25% מההון. 75% הן מחזיקות; זאת אומרת, יש להן שליטה מוחלטת לעשות מה שהן רוצות עם הכסף, כפי שהן עושות, אגב – הן עושות באמת מה שהן רוצות עם הכסף, בלי התחשבות באחרים. יכול להיות שצריך לחשוב גם פה על שינוי המצב ולקבוע שחברה שמונפקת תנפיק למעלה מ-50%, כך שהרוב יהיה בידי הציבור, ואז הוא יחשוש פי-עשרה לעשות פעולות שלא עולות בקנה אחד עם טובת החברה. בעצם זו המטרה: כשנותנים לחברה אפשרות לגייס כסף מהציבור, זה נועד לגרום לכך שבעל החברה ישתמש בכסף הזה לטובתה של החברה, לפתח את החברה ולעשות לה רווחים, ולא לטובה אישית שלו, כפי שלצערי קורה פעם אחר פעם, והציבור יוצא נפסד. ראינו את התספורות הענקיות – של מיליארדים שהציבור הפסיד בגלל התספורת של בעלי החברה.
אז אני מברך על החוק ותומך בו.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, ביקשתי לעלות ולדבר לאו דווקא על חוק החברות ומינוי דירקטורים, אלא קראתי, אדוני היושב-ראש – אדוני סגן השר, גם אני עושה טובה וגם אתה מפריע לי?
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
יקירתי, בואי נעשה את זה כך. אני רוצה להבין, את מתקנת אותי כנציגת המזכירות? כנציגת היושב-ראש? כמחליפה של נאזם?
<יפעת קריב (יש עתיד):>
כמי שיושבת ומקשיבה לך.
<איתן כבל (העבודה):>
אז תבואי אלי ותשאלי אותי אחר כך: האם אפשר להשתמש בכלי הזה? זה נשמע יותר טוב.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
טוב, זה עניין של שנים, ניסיון, קריאה של תקנון. אני יודע שהרבה הגיעו לכאן, וקריאת התקנון גדולה עליהם. אם היית קוראת את התקנון היה מסתבר לך שזה אפשרי. אבל תודה. תודה, יקירה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<איתן כבל (העבודה):>
לגופו של עניין, קראתי עכשיו, הסבו את תשומת לבי, שחוק מע"מ אפס – שר האוצר הודיע שמפלגת העבודה יחד עם המפלגות החרדיות עשו תרגיל כדי שהחוק לא יעבור. אז קודם כול, אני מודה קבל עם ועולם שעשינו את כל אשר נדרש, חברי ואני, כדי שהשטות הזאת, הדבר הפופוליסטי הזה שאין לו שום מקום כלל וכלל, לא יגיע לכדי הצבעה. כן, אני חוזר ואומר, מפלגת העבודה, יחד עם מפלגות האופוזיציה – ואגלה סוד, שכנראה השר יודע, שגם כל השותפות הקואליציוניות שלו עשו הכול כדי שהחוק הזה לא יעבור. ואתם יודעים מה? בתוך-תוכי יש לי משום מה הרגשה שגם השר מצא לו את הסולם לרדת מהשטות הזאת.
ובמקרה הזה, בשמם של אלפי אזרחי מדינת ישראל, הזוגות הצעירים ועשרות האלפים שנדמה היה להם שיש פה איזו בשורה, חבר הכנסת עמר בר-לב, ולא הבינו ששוב מוכרים להם מילים במקום דיור שיהיה בר-השגה – השטות הזאת, אני מקווה שתיעלם מן העולם. השר יודע שהחוק הזה – לא רק אנחנו, הפוליטיקאים. מה אנחנו מבינים? מה אנחנו מבינים בדברים האלה? אנשי המקצוע במשרדו ומחוצה לו, אנשים שבדרך כלל הוא נתלה בהם כמוצא שלל רב על הבנתם כשהם אומרים דבר בעדו, במקרה הזה התנגדו התנגדות נחרצת, ובאמת נכון, כי זה היה פוגע בשוק הדיור.
אני מסיים ואומר: ברוך השם שהצלחנו לעצור את מע"מ אפס.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות. בבקשה.
<איציק שמולי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להתייחס לאמירה מהדקות האחרונות, לתקיפה של שר האוצר, מכיוון שאתמול הצליחה האופוזיציה בעצם לעצור את קידומו של חוק מע"מ אפס. אני חושב שמדובר במהלך מאוד מאוד חשוב.
אני אגיד לכם מה לי מפריע בכל החקיקה הזאת. עומד שר האוצר, גם בוועדת הכספים וגם עכשיו במסיבת העיתונאים – הנה, רצה הגורל ויש לנו בדיוק חיילים ביציע. אולי אני אספר לכם את האמת, מה שאי-אפשר לראות בין השורות באמצעי התקשורת. עומד שר האוצר ואומר לכם שמכיוון שעשיתם שירות צבאי מגיעה לכם הטבה של 150,000 שקלים, 200,000 שקלים. נשמע נהדר, נכון? מה שר האוצר לא מספר לכם? שאין לו הטבה לתת ל-100,000 חיילים משוחררים, זוגות צעירים, שבטוחים שרק מפני שהם עשו צבא, הממשלה הולכת להפיל עליהם הטבה של 150,000 שקלים. הוא לא מספר לכם שאין לו לתת את ההטבה הזאת ל-100,000 זוגות צעירים. מה שיש לו לתת זה, פחות או יותר, ל-10,000, זה הכול. מה יעשו 90,000 האחרים, זוגות צעירים? איך הם יסתדרו עם הקטסטרופה הזאת בשוק הדיור?
רק כדי להזכיר לכולכם, דירה היום בישראל עולה 1.3 מיליון שקלים. אם מישהו מהחיילים המשוחררים האלה ביציע רוצה עוד שנתיים-שלוש להשתחרר ולקנות דירה, מה יקרה? הוא צריך להביא חצי מיליון שקלים הון עצמי מהבית ולהיות משועבד למשכנתה חודשית של 4,500 שקלים.
<היו"ר חמד עמאר:>
אני סוגר את רשימת הדוברים.
<איציק שמולי (העבודה):>
מאיפה הוא יביא את זה? לכן, כאשר אנחנו רואים שהמהלך המרכזי של הממשלה, ספינת הדגל של הממשלה בשוק הדיור, זה המהלך הזה, זה לא מקרי. זה לא מקרי. הרי בחודשים הראשונים עמד פה סגן שר האוצר מיקי לוי ותקף פעם אחר פעם את כל מי שהעז להעלות את הרעיון הזה – גם כשעלה מכיוונו של שר אחר בממשלה – של מע"מ אפס. אז כל הסיפור הזה, תכליתו מאבקי אגו בממשלה.
כאשר אנחנו רואים שהממשלה הולכת להוציא על הדבר הזה 3.5 מיליארד שקלים עבור כמה אלפי אנשים, אנחנו אומרים דבר מאוד מאוד פשוט: לא רק שהממשלה צריכה להוציא הרבה כסף כדי לפתור את בעיית הדיור – על זה אין שום ויכוח; השאלה היא אילו צעדים אחרים, אדוני היושב-ראש, אפשר לעשות באותם 3.5 מיליארד שקלים כדי לפתור את בעיית הדיור. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה לדבר על הצעת חוק מע"מ אפס. אני רוצה להגיד משהו, בלי חלילה וחס להוריד מכוחה ומהישגה של האופוזיציה. אנחנו ראינו פה אתמול – יותר נכון, מי שרצה להעביר את חוק הוותמ"לים בלי ייצוג אמיתי של דיור ציבורי בתוך החוק יכול היה לראות, או מי שהיה בוועדה יכול היה לגלות – שכשהאוצר רוצה לעצור משהו או להוביל משהו הוא יכול. לדעתי ולדעת חברים אחרים, מה שעומד בבסיס האי-העברה של החוק הזה בוועדת הכספים – בלי לפגוע בהתגייסות של האופוזיציה ובהישג שלה – זה היה אולי שהאוצר רצה לרדת מהעץ; גם לזכות בכותרות בעיתון כמי שרוצה להעביר את החוק הזה, ובמקביל לא יצטרך לשלם את הכסף.
חברים, יש הרבה עיוותים בחוק של מע"מ אפס. ראשית, מי שאין לו ההון העצמי, מי שלהורים שלו אין כסף כדי לתת לו את ההון העצמי, לא יכול ליהנות מהחוק הזה. זה לא משנה אם הוא נכה צה"ל שנפצע במלחמות על הגנת המולדת; זה לא משנה אם הוא בפריפריה, כי בפריפריה יש פחות בנייה קבלנית, כי השטחים – שם זה בעיקר הבנייה.
אבל בשורה התחתונה, מי שלא היה בוועדת הפנים בנושא של הוותמ"לים לא יודע מהו כוחו של האוצר – מה שנעשה שם, כאשר היה שיתוף פעולה בין האופוזיציה לקואליציה כדי להכניס ולו במעט ייצוג לדיור הציבורי – לא מבין מהו לחץ על חברי כנסת. חברים, אני אומרת לכם את זה, היה לחץ אטומי, לחץ מטורף, כלפי חברים בקואליציה, ולא פחות מכך – חברים באופוזיציה. אני יודעת לפחות על חבר אחד שהציעו לו מועצה דתית. נכון, החברים מהאופוזיציה?
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
נכון.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
הציעו לכם מועצה דתית כדי שתסירו את ההסתייגויות לגבי הדיור הציבורי?
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
להם, בצד הזה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
הם עברו אחד-אחד ופירקו אותנו. זה התחיל עם דוד צור, שבסוף אומר: כן, 1.2 המיליארד – חלילה וחס אני לא באה להגיד, אבל יש כאלה תמימים, או שרוצים לקנות את מה שמוכרים להם, ואומרים 1.2 מיליארד. גם כאשר יושב שם בוועדה, לפרוטוקול, הנציג של האוצר ואומר ש-1.2 המיליארד יבואו מחיסול המלאי של הדירות של הדיור הציבורי, רוצים להגיד: אבל זה 1.2 מיליארד. צריכים למכור למעלה מ-5,000, בין 5,000 ל-10,000 דירות בדיור הציבורי, בשביל 1.2 המיליארד האלה, ואז אומרים לך: זה גם טוב בשבילך, משם יבוא הכסף.
אנחנו לא ויתרנו על המאבק. יהיו עוד כמה תחנות, אבל אנחנו לא נסיר את זה מסדר-היום. מי שקנה את יושבת-ראש ועדת הפנים של הכנסת צריך יהיה לתת את הדין, ובעיקר היא, כחברה בשדולת הדיור הציבורי – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
אבל היא אמרה שזה הישג.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
בוודאי, אחרת מה היא תגיד לך? קיבלתי משהו אחר במקום?
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא, זה מהכספים עצמם של הדיור.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
הכספים שבהם מדובר הם קרן שתתמלא עם מכירה וחיסול המלאי של הדיור הציבורי. נמנע ממני אתמול להיות פה ולהביע את דעתי, אבל, חברים, אם היה רוצה משרד האוצר באמת ובתמים להעביר את מע"מ אפס – הרי הוא חבר בקואליציה, יכול היה להפעיל את אותם לחצים שהפעילו עלינו בחוק הוותמ"לים.
אז מה קורה עם חוק מע"מ אפס? אולי מישהו רוצה גם ליהנות מכך שיצטייר שכביכול רצה לתת לכל הזוגות הצעירים מע"מ אפס? לא, לא לכל הזוגות הצעירים, רק למי שלהורים שלהם יש ה-30% לתת להם כהון העצמי; לא עולים חדשים שהגיעו לארץ אחרי גיל 26 ולא יכלו לשרת בצבא – לא מפני שהם לא רצו, מפני שהצבא לא רוצה אותם בגיל 26; לא נכי צה"ל, שבשורה התחתונה, אם הם רוצים לגור בדירה צמודת-קרקע הם לא יכולים ליהנות, אלא אם כן יש קבלנים באמצע שחותכים קופון. שמתם לב שכל חוק מע"מ אפס הוא רק דרך קבלנים? זאת אומרת, רק כאשר יש קבלן שגוזר קופון תהיה ההטבה. כאשר מדובר באחרים, ההטבה לא קיימת.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מה קורה עם אוכלוסיות במצוקה? עם אותם זוגות צעירים שרוצים עכשיו – שמשלמים, דרך אגב, שכר-דירה מטורף בשוק החופשי, יכול להיות הרבה יותר מהמשכנתה, ובשורה התחתונה, הם לא יוכלו ליהנות מהחוק הזה. מי שיוכל ליהנות זה 10,000 איש שיש להם הון עצמי שההורים שלהם שמו להם על השולחן.
עכשיו, חברים, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, ראו כמה עיוותים וחורים וניסו לסגור אותם, כדי שההטבה הזאת, אם תהיה, תהיה רחבה ככל שאפשר – גם אם לא התמזל מזלך לגדול במשפחה שיש לה יכולות כלכליות לעזור, ואם אתה ממשפחה מרובת ילדים, שאז בכלל קשה לחלק, גם אם אתה רוצה לתת מתנה, למספר גדול של ילדים.
בשורה התחתונה אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כאשר האוצר באמת רוצה להעביר משהו, יש לו כל הכלים, ותאמינו לי, על בשרנו למדנו את זה בחוק הוותמ"לים. אבל כאן – כנראה האוצר לא באמת רצה להעביר את חוק מע"מ אפס. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני סגן שר האוצר, בהמשך לדבריה של חברת הכנסת לוי, אני רוצה לומר לך שאני משוכנע שאתם, בדרג הפוליטי של משרד האוצר, השר ואתה, אתם תומכים ברעיון הזה, של חוק מע"מ אפס על דירות מגורים.
אני שומע מאנשי מקצוע במשרד האוצר שיש להם ביקורת לא מבוטלת על המהלך הזה, ואני רוצה להתייחס לנושא לגופו של עניין, מכיוון שזה נושא גדול.
קודם כול, אני רוצה לברך על שני דברים. הדבר הראשון שאני רוצה לברך עליו הוא העובדה שאתם, לפחות בהנהגה – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – בהצעת חוק החברות?
<דב חנין (חד"ש):>
כן, בהצעת חוק החברות. – – – אתם, בהנהגת משרד האוצר, הגעתם למסקנה שאפשר להחיל מע"מ דיפרנציאלי. זה נכון. אתם הולכים על הדבר הכי קשה, הכי מסובך – על דירות מגורים. הייתי מציע להתחיל במע"מ דיפרנציאלי למשל על תרופות מצילות חיים, או על מוצרי מזון בסיסיים. אתם הולכים על הדבר הכי קשה פשוט כדי להמחיש לנו בכנסת שהדבר הזה הוא אפשרי, מע"מ דיפרנציאלי, ואנחנו בהחלט ננסה ללמוד את הלקח ולהבין אותו.
הדבר השני שאני מברך עליו, אדוני סגן שר האוצר, זה שאתם מגלים לנו שיש 3.5 מיליארד שקלים שמדינת ישראל מוכנה להעמיד לטובת פתרונות דיור, וזה דבר טוב. אנחנו בעד להעמיד 3.5 מיליארד שקלים לטובת פתרונות דיור. עכשיו השאלה היא איפה להשקיע את הכסף, מי הכי צריך את הכסף הזה ומה הם פתרונות הדיור שאנחנו הכי הכי צריכים. ופה, קודם כול, בהמשך ישיר לדבריה של חברת הכנסת אורלי לוי לפני, אני רוצה לומר לך, אם יש לכם כל כך הרבה כסף, תנו למשל לדיור הציבורי כסף. אני יודע, אדוני, סגן השר, שהדיור הציבורי קרוב ללבך; אני לא מאשים אותך בהתנכרות לדיור ציבורי. אני אומר, אם יש הכסף הזה, תנו חלק ממנו לדיור ציבורי, תייצרו פתרונות של באמת בנייה להשכרה במחיר מפוקח, במחיר שהוא מוזל, בהיקפים מאוד מאוד גדולים. יש מה לעשות בכסף שמיועד לדיור.
המנגנון הנוכחי הוא מנגנון שבעצם נותן מתנה בעייתית. הוא נותן מתנה קודם כול למי שיש לו כסף, או שלהורים שלו יש כסף, כדי לאפשר לו לקנות דירה, והוא נותן גם מתנה שבאופן מהותי מעדיפה את המרכז על פני הפריפריה. מכיוון שכמו שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, דירות בפריפריה הן זולות יותר. אם בן-אדם קונה דירה בפריפריה במיליון שקל, הוא מקבל מהמדינה הטבה הרבה יותר מצומצמת, אז עדיף לו כבר לקבל הטבה יותר גדולה, כאשר הוא ירכוש את דירת המגורים שלו במרכז.
לכן, גם מהבחינה החברתית, גם מבחינת יחסי עניים ועשירים בישראל, גם מבחינת יחסי פריפריה ומרכז בישראל, המהלך שלכם הוא מהלך מוטעה, אם כי – שוב, אני מברך גם על העיקרון של המע"מ הדיפרנציאלי וגם על מציאת 3.5 מיליארד שקלים לטיפול בבעיות הדיור.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אראל מרגלית. שלוש דקות.
<אראל מרגלית (העבודה):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לדבריו של דב חנין, לחברת הכנסת אורלי לוי ולחברי איציק שמולי ואיתן כבל, ולומר שביטול הנושא הזה, של מע"מ אפס, זה דבר מבורך, ואם אנחנו צריכים לקחת על זה את האשמה, אז ניקח.
אני רוצה לומר שאני מסכים עם חברת הכנסת לוי, ואני חושב שבסופו של דבר שר האוצר נבהל. הוא נבהל מ-2 המיליארד, ובעצם הוא נבהל כי אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה, במצב מאוד קשה של המשק הישראלי, והאמת, כשבאנו לתת – הייתה לנו היום ישיבה מאוד ארוכה בוועדת כספים – הרבה פחות ארוכה ממה שהייתה צריכה להיות, אבל הממשלה מתייחסת כרגע למבצע הזה כמבצע, והיא לוקחת באנלוגיה את "עמוד ענן", שהיה שמונה ימים.
בעצם, אנחנו צריכים לומר, זה כבר לא נראה כמו מבצע, זה מתחיל להיראות כמו מלחמה. והעובדה שאנחנו לוקחים מודל של שמונה ימי פיצויים, ומהר מהר רשות המסים רצה – ואני מעריך את הקצב – לתת את הפיצויים, יש בזה בעייתיות, כי המבצע הזה הרבה יותר דומה למלחמת לבנון השנייה. ואני מזכיר לכם שבמלחמת לבנון השנייה, ממשלת ישראל התייחסה לזה כמבצע במשך שנתיים, והחלה לקרוא לזה מלחמה רק אחרי שנתיים. זה היה 34 יום, ופה ההערכות הכי אופטימיות מדברות על 30 יום.
מדובר פה על 40 קילומטר לפיצויים, כשאנחנו יודעים בבירור, היום, שעסקים בתל-אביב, ובנס-ציונה, וברחובות, הפדיון שלהם הוא נמוך ביותר; שצוק-מנרה והצימרים בצפון בקושי עומדים ברבע מהפדיון הממוצע שלהם לעונה; שכל תחום התיירות – כל תחום התיירות, כששדה-התעופה נסגר, עומד בפני שוקת שבורה, כשזו הייתה אמורה להיות עונת השיא, ביולי-אוגוסט, ואנחנו מקבלים פדיונות; בתי-המלון ריקים, בתי-הקפה ריקים, תנועת "הצופים", למען השם, 8 מיליון שקל אמרו לנו היום שהיא מפסידה מהמבצע הזה.
לכן אני אומר, טוב, שמע"מ אפס כרגע ירד מהפרק. אם אנחנו מואשמים בזה, אנחנו גאים לקחת את האשמה, וכדאי שהמדינה, שרצה להכיר במבצע הזה, ובפיצויים שהיא נותנת על-פי "עמוד ענן" – ועל זה אני מעריך, ידידי סגן שר האוצר, על הקצב, שרצתם, באמת, אבל אני לא מעריך את המסגרת שאתם נותנים. המסגרת הפעם צריכה כנראה להיות הרבה יותר גדולה, כי המשק הישראלי נפגע, ואנחנו לא רוצים לראות מובטלים, אנחנו רוצים להחזיר אותו לדרך המלך. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני נוטה להסכים לדיאגנוזה של חברת הכנסת לוי אבקסיס, שהאוצר, אילו רצה, היה יכול להעביר את זה – –
<קריאה:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – והוא רצה אולי לרדת מהחוק הזה, כי הוא יודע שהמלחמה עלתה מיליארדים, ורוב הכלכלנים אומרים שהחוק הזה לא יוריד את מחירי הדיור, עם כל הבעיות שהיו לו בזה.
אבל כל זה היה נסלח אילולא מה ששמעתי, קראתי פה, מסיבת העיתונאים שהוא ערך היום. אם בזמן מלחמה, כשחיילים נהרגים בקרב, אימהות בוכות, משפחות עצובות, מאות-אלפי יהודים – מיליוני יהודים בארץ ובעולם מתפללים לשלומם של החיילים, כשהאזרחים מותקפים בשעה זאת – באשדוד הייתה עכשיו אזעקה, ובעוד מקומות. אם ביום כזה יכולים לבוא שר האוצר וסגנו ולומר לעם: הנה, היהודונים הצליחו להתחמק מן הגזירה שלי, ובשיניים חורקות ועיניים בורקות הוא מבטיח שהוא עוד יבוא אתם חשבון כי הם ניצלו מהגזירה נגדם – זה פשע בל-יכופר. ניחא חוק כזה, חוק אחר, אפשר להתווכח. השנאה והאיבה בזמן מלחמה, וההסתה נגד אזרחים – – –
<דב ליפמן (יש עתיד):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אם לא יאפשרו לי לדבר, אני רוצה שיוסיפו לי בשעון.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
יש לו תפקיד, והוא מקבל כסף – לבגוד בציבור החרדי ולהכריח חברי כנסת חרדים לדבר.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני רוצה שתפסיק את השעון עד שהוא יפסיק לנבוח.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
האם אתה אמרת שהוא חופר מנהרות נגד יהודים, או לא?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אתה תפסיק לנבוח. תתבייש לך.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת ליפמן. תודה רבה.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אמרת את זה, או לא?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
תפסיק לנבוח – –
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אמרת את זה?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – וכל זמן שהוא נובח, אני לא אדבר.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אתה אמרת שהוא חופר מנהרות נגד יהודים? אתה מסית; מסית את כל הציבור.
<היו"ר חמד עמאר:>
אני מוסיף דקה. חבר הכנסת ליפמן – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אתה בוגד בציבור החרדי באמריקה שאתה בא ממנו. אתה אומנם לא מייצג את הציבור החרדי בארץ, ואתה נלחם נגד הציבור החרדי בארץ – –
<דב ליפמן (יש עתיד):>
חופר מנהרות?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – ואתה לא מתבייש.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אתה יכול להגיד "חופר מנהרות"?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שתחזיר לי את הזמן שלי לדבר, כי הבוגד הזה, שמקבל כסף להילחם בציבור החרדי, בוגד בציבור שלו ולא נותן לו לדבר בשם הדמוקרטיה.
<קריאות:>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
הוא לא נותן לדבר מילה.
<קריאות:>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא יעלה על הדעת שלא ייתן לנציג ציבור. אני מייצג ציבור נרדף על-ידי הרודף.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה לכולם. אני מבקש מהדובר – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חבר כנסת הוא לא בוגד – – –
<איתן כבל (העבודה):>
זה לא זמן, תגיד.
<היו"ר חמד עמאר:>
אני מבקש להוציא את המילה "בוגד". זה לא הזמן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני מכבד את בקשתך. בגלל הזמן ומפני שעם ישראל נמצא במצב כזה, אני חוזר בי מהמילה "בוגד".
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
עכשיו לגבי עצם העניין: איך אפשר להיות כל כך רעים וחטאים כלפי כל כך הרבה אנשים? אתם הרי יודעים שאם החוק היה להיטיב עם החיילים – אדרבה, בוא נראה את הממשלה הזאת אומרת שכל חייל שהיה עכשיו בעזה, בפנים, כשהוא יתחתן בעזרת השם ייתנו לו מענק של 100,000 שקל לדירה. בוא נראה אתכם עושים דבר כזה לטובת החיילים, ואז אני אדע – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
גם אם להורים שלו אין כסף.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן, מתי שהוא יתחתן, ייתנו לו מענק – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
את יודעת מה – – – מתי שהוא יתחתן, ייתנו לו מענק – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אין מסך, אני לא יכול – – – אין מסך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – ואז אני יכול להאמין שרוצים בטובת החיילים. אבל כאשר כל החוק הזה היה נגד היהודים ונגד הערבים כדי לפגוע ביהודים, אז לבוא אחר כך, אחרי שזה נכשל, ולהאשים – זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, ובזה אני אסיים: בזמן ההתנתקות היה אותו שר לפיד מראשי המובילים את ההסתה נגד המתנחלים בגוש-קטיף, והוא הוביל את הקמפיין נגדם ואת הדה-לגיטימציה שלהם, והיום הם שותפים שלהם.
לכן, עכשיו, בזמן לפני תשעה באב, אני לא מבקש משר האוצר שיחזור בתשובה, כי יש כאלה – כתוב, אמרו חז"ל: האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה, אבל היו צדיקים שאמרו שאין ספק שהם יכולים לחזור בתשובה. אז אם הוא יחזור בתשובה, הוא יחזור בתשובה. אבל לפחות, גם כשהוא מרע, שיפסיק את ההסתה. את זה אפשר לדרוש ממנו ומכל מפלגתו, ואני מאמין שגם בוחריו לא רוצים שהוא ימשיך לעשות את זה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת גילה גמליאל. אחרי זה נעבור להצבעה. אני מבקש לצלצל. שלוש דקות, בבקשה. אני מסתכל על השעון למעלה כי אין לי שעון כאן.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, אנחנו ביום שבו הכנסת מסיימת את הפעילות של מליאת הכנסת, לא של הוועדות. היום התחלנו כבר לטפל בכל הצורך של כל העסקים באזור הדרום ובכלל ברחבי הארץ, שנפגעו כתוצאה מהמבצע, ועדיין לצערנו נפגעים כתוצאה מהמבצע. אני חושבת שכדאי את כל האמוציות שקיימות כאן לתעל למען האוכלוסייה, ולהשאיר את כל המלחמות, הפוליטיות והאישיות, למועדים אחרים. זה בהחלט לא הזמן.
על כן, אני רציתי לברך את חברתי חברת הכנסת עדי קול. אני חושבת שהצעת החוק שלך היא כל כך ראויה, כל כך חשובה, כל כך נכונה מהבחינה הזאת שבהחלט, היא תיתן מענה בכל אותן חברות, שכן יש הפורמט התיאורטי כיצד ניתן להגן על הצרכים של הציבור. אז, לצערנו, הם אכן נפגעים עם השנים כתוצאה מכל ההיבט הזה שהחוק לא נתן את דעתו לתת את המענה הראוי לאותה נציגות של דירקטורים מן הציבור שאמורים להיות אובייקטיביים, שאמורים לראות את טובת הציבור בלבד, לא להיות נתונים לחסדיהם של בעלי ההון. וכאן, חברתי עדי, חברת הכנסת עדי קול, אני חושבת שכאן בהחלט נגעת בנקודה. הרי מה קורה בפועל? במידה שנכנס דירקטור שהוא נציג הציבור, ובתחילת דרכו הוא לא צריך אף אחד, אלא מה? במהלך כל התקופה הוא יודע בוודאות שאם הוא לא ינהג לפי, גם, בין היתר, הצרכים של בעל השליטה, הוא עלול למצוא את עצמו מחוץ לדירקטוריון. אני חושבת שכאן זה בהחלט נותן את המענה, כי גם אם חבריו לדירקטוריון – וחברותיו המועטות, לצערנו, שקיימות בהרכבים כאלה – מוצאים את עצמם ומוצאות את עצמן באותם תרחישים מדוברים, יש להם בהחלט התמיכה לעתים בקרב החברים אבל לא בקרב בעלי השליטה; הדירקטורים, שהם עושים את עבודתם נאמנה, מצד אחד, אבל לא מקבלים את הגיבוי לעתיד לבוא.
אז אותך אני רוצה בהחלט לברך באופן אישי, ואני בהחלט אתמוך בהצעת החוק הזו. אני חושבת שהיא ראויה, טובה, חשובה, במיוחד לאור השינוי שאני הובלתי בקדנציה הקודמת, שאותם דירקטורים מן הציבור יהיו נשים; במידה שאין נשים, אז יש אישה, היא גם לא תהיה מהמיליה של בעל השליטה. הוא יהיה מחויב לבחור אישה שהיא לא קרובת משפחה, שהיא לא עובדת בחברה של בעל השליטה, ועל כן מרבית החוק, לטעמי, ייתן מענה בדיוק לאותן נשים שתוכלנה להגיש את המועמדות שלהן שוב. ואז אשרינו, אולי זה גם יסייע יותר לייצוג של נשים בחברות הציבוריות בנפרד. אני רוצה להודות לך, כבוד היושב-ראש, ולכולם.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת.
<אראל מרגלית (העבודה):>
יש הצבעה על מע"מ אפס גם? עולה?
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו נצביע על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26) (הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת עדי קול ויריב לוין, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, אבקש לא להפריע בזמן ההצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26) (הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 30, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<הודעה אישית של חבר הכנסת דוד צור>
<היו"ר חמד עמאר:>
על-פי סעיף 34(א) – אזכור חבר הכנסת, ביקש להגיב חבר הכנסת דוד צור. בבקשה.
<דוד צור (התנועה):>
מזל שבאה חברת הכנסת גילה גמליאל והזכירה לנו שאנחנו דנים בדירקטורים, כי עשינו טרום-דיון על המע"מ אפס ופוסט-דיון על הדיור הציבורי. אז אמרה חברת הכנסת, ידידתי אורלי לוי אבקסיס, לגבי הדיון שבו באמת נמנעתי בהצבעה הראשונה על הדיור הציבורי, כי באמת לא הייתה ברורה עמדת האוצר לגבי הכספים המופנים לדיור הציבורי.
משקיבלתי אמירה ברורה משר האוצר, לא מאמיר לוי או ממי שהיה שם בדיון, ומה שנקרא "בלבן של העיניים" – אז אפשר להאשים אותי בתמימות, אבל ראיתי דבר או שניים בחיי – האמירה היא ברורה: הכסף שהוקצה, ה-1.2, הוא כסף שלא מותנה במכירת הבתים של – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
רגע, אורלי. רגע, תני לי לדבר.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
חברת הכנסת אורלי לוי, בואי ניתן לו להגיב.
<דוד צור (התנועה):>
– – – לא מותנה במכירת הבתים של הדיור הציבורי. האמירה לגבי מכירת הבתים של הדיור הציבורי היא לגיטימית לגמרי, שברגע שהם יימכרו, הכסף הזה ייכנס, ובאמת – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
הוא ייכנס לתקציב הזה של ה-1.2, אבל הכסף ניתן, גם אם לא – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – – זה לא משנה אם הכסף – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
אני מצטט אותו: גם אם לא תימכר דירה אחת מהדיור הציבורי – –
<קריאות:>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
– – 1.2 המיליארד צבועים לטובת הנושא. תודה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – – זה פעם ראשונה שנותנים את הכסף – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר חמד עמאר:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
איפה סגן שר אוצר? האם אתם מוצאים בתקציב החדש כסף חדש – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני בהתאם שואל אותך איפה ה-2.7 – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תחזירו – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
בבקשה, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. תודה רבה, חברי הכנסת.
<קריאות:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חברי הכנסת.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני אענה לך הפוך על הפוך.
<היו"ר חמד עמאר:>
סגן השר, סגן השר.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
דוד צור – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו רוצים לשמוע את ההודעה של סגן מזכירת הכנסת. תודה רבה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
יש עוד חוקים, וכל מי שרוצה לדבר יכול לעלות לדוכן להירשם. אני כבר רשמתי אותך.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תודה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2697/19 וכלה בהצעת חוק פ/2759/19 – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – חובת יידוע בדבר זכויות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, רונן הופמן, שמעון אוחיון, דב ליפמן, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, קארין אלהרר, רות קלדרון, אורית סטרוק ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תשלום על-פי צריכה בעסקה מתמשכת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לרכישת דירה ראשונה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, חמד עמאר, דוד צור, עליזה לביא ומשה זלמן פייגלין; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – היתר לשידור פרסומות בכבלים ובלוויין), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית ומירי רגב; הצעת חוק להסדרת העברת זכויות השוכר וסיום מוקדם של חוזה שכירות בדירות למגורים, התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת אנטנה סלולרית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רינה פרנקל, שמעון סולומון, יפעת קריב, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון ואמנון כהן; הצעת חוק מלגת קיום לתלמידי כולל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, אברהם מיכאלי, נסים זאב, יצחק כהן, יצחק וקנין, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, אליהו ישי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, מאיר פרוש ויעקב ליצמן; הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון – כלבים בתהליך הכשרה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, שמעון סולומון, עליזה לביא, יפעת קריב, יריב לוין, שולי מועלם-רפאלי, דב חנין ואיתן כבל; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – טעמים מיוחדים להעמדה לדין של מי שביצע עבירה בהיותו קטין), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, עדי קול ודב חנין; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הארכת תקופת התיישנות), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת עדי קול; הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות רווחה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הצגת מחיר מקורי במכירה בתנאים מיוחדים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון – תקצוב מאבטחי המחלקות לשירותים חברתיים ומקומות המספקים שירותי רווחה ברשויות המקומיות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, פנינה תמנו-שטה, משה מזרחי, מירי רגב, שמעון אוחיון, יעקב אשר, מוחמד ברכה, דוד אזולאי, יעקב מרגי ונסים זאב; הצעת חוק שפת מדינת ישראל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה זלמן פייגלין ואורית סטרוק; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – ביטול מס ערך מוסף על ספרי לימוד), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – חובת הגשת תסקיר במעצר עד תום ההליכים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, עדי קול, דב חנין ומרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לחוטף מתוך מניע לאומני), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, זאב אלקין, איילת שקד, זבולון כלפה, יוני שטבון וניסן סלומינסקי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי שופטים), מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הגבלת מימון מפעלים מזהמים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע וקטינים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, איתן כבל, מירי רגב, עמר בר-לב, מיכל רוזין ואורית סטרוק; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – גישה לספרייה של מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא ודב חנין; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הזכות להיבחן בבחינת בגרות ללא תשלום), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא ודב חנין; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – נתוני תקשורת ממתקשר למוקד החירום של המשטרה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, דוד צור, פנינה תמנו-שטה ודב ליפמן; הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על יצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מיכל רוזין, זהבה גלאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, איילת שקד, רוברט אילטוב, גילה גמליאל, יצחק וקנין, קארין אלהרר, יעקב אשר, אורי מקלב, מיכל רוזין, דוד צור, יחיאל חיליק בר, זבולון כלפה, נחמן שי ומשה זלמן פייגלין; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – איסור הנחת דברי פרסומת בתיבות דואר ופיצויים לדוגמה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, פנינה תמנו-שטה, עדי קול, רות קלדרון ובועז טופורובסקי; הצעת חוק יום ירושלים (תיקון – קיום פעילויות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, יוני שטבון, רוברט אילטוב, רינה פרנקל, אורית סטרוק, איילת שקד ונסים זאב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת לידה בהתמחות מקצועית), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק הדיינים (תיקון – קביעת תקני דיינים בבתי-דין רבניים אזוריים ביחס למספר התושבים בתחום שיפוטם), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יוני שטבון, יעקב אשר, פנינה תמנו-שטה ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שנת שירות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, מיקי רוזנטל, משה מזרחי, שלי יחימוביץ, איתן כבל, זהבה גלאון, יריב לוין, דב חנין, יצחק הרצוג וזבולון כלפה; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת כהונה של אחות ראשית), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – קבלת מידע בדבר זכויותיו של ילד עם מוגבלות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, דב חנין, יחיאל חיליק בר, אילן גילאון ומשה מזרחי; הצעת חוק מחלות יתומות, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק להקמת מדינה פלסטינית – חזון שתי המדינות, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – חינוך למניעת צער בעלי-חיים), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, סתיו שפיר, יוני שטבון, אברהם מיכאלי וקארין אלהרר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימון שירותי בריאות נוספים לאוכלוסיות מסוימות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יעקב מרגי, אליהו ישי, משולם נהרי, אילן גילאון, מנחם אליעזר מוזס, יצחק הרצוג, יחיאל חיליק בר, יעקב ליצמן ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – המשפט הבין-לאומי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין, זאב אלקין, עפר שלח, איתן כבל, איילת שקד ואורית סטרוק; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – חובת יידוע זכויות בנפגעי עבירה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, דב ליפמן, זבולון כלפה, קארין אלהרר ואלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת שעות תורנות רצופות של מטפל), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – סיווג היחסים שבין מבוטח וחברת המטרייה שבה הוא מועסק כיחסי עבודה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, גילה גמליאל, יעקב ליצמן, איתן כבל ומשה זלמן פייגלין; הצעת חוק ייצוג הולם לדרוזים ולצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חמד עמאר ויריב לוין; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, מיכל בירן, סתיו שפיר, דב חנין, זבולון כלפה, פנינה תמנו-שטה, יחיאל חיליק בר, עליזה לביא, משה מזרחי ומאיר פרוש; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דוח מעסיק מקוון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עדי קול וחיים כץ; הצעת חוק יום ירושלים (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יוני שטבון ומשה זלמן פייגלין; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לעובר עבירה נגד קשיש), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, אלעזר שטרן, דב ליפמן, איילת שקד, איציק שמולי, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לסטודנטית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, סתיו שפיר, ישראל חסון, אברהם מיכאלי, בנימין בן-אליעזר וקארין אלהרר; הצעת חוק הספורט (תיקון – שקיפות ניהולית וכספית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – תוכניות למניעה, חילוץ ושיקום מעוני), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אריה דרעי, אברהם מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני-נוער עם קשיים נפשיים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שולי מועלם-רפאלי, אורית סטרוק וקארין אלהרר; הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אריה דרעי, אברהם מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק הפיקוח על צהרונים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, עדי קול, עמרם מצנע, פנינה תמנו-שטה, עליזה לביא, איתן כבל, רות קלדרון ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – עבודה בלילה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עדי קול, קארין אלהרר, בועז טופורובסקי, זבולון כלפה, עליזה לביא, אמנון כהן, יפעת קריב ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אריה דרעי, אברהם מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מהשתתפות עצמית בתרופות לנזקקים כרוניים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אריה דרעי, אברהם מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון – הקצאת תקציב שנתי לתרבות והאמנות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, עפר שלח, זאב אלקין, אורלי לוי אבקסיס, מירי רגב, גילה גמליאל, שמעון אוחיון, יואל רזבוזוב, שמעון סולומון, רות קלדרון, פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, יפעת קריב, דב ליפמן, בועז טופורובסקי, רונן הופמן, שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג, איתן כבל, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, משה מזרחי, אילן גילאון, זהבה גלאון, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, ישראל חסון, שאול מופז, באסל גטאס, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, עפו אגבאריה, דב חנין, חנא סוייד, מוחמד ברכה, טלב אבו עראר, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, אלעזר שטרן, דוד צור, מאיר שטרית, אמנון כהן, דוד אזולאי, יצחק וקנין, אברהם מיכאלי, שולי מועלם-רפאלי, קארין אלהרר, עדי קול, אברהים צרצור, כרמל שאמה-הכהן, עליזה לביא וזבולון כלפה; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – עידוד חברות ממשלתיות לחדשנות ותחרות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אמנון כהן וזאב אלקין; הצעת חוק הצהרת הון של שופטים ושל בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה וברשויות המקומיות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין, יעקב ליצמן ומיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדת משנה לתיאום פעילות אגפי העירייה לקידום מעמד הילד), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יפעת קריב, אלעזר שטרן, שמעון סולומון ויריב לוין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים לזכאים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אריה דרעי, אברהם מיכאלי ויואב בן צור.
הסכם דו-צדדי לשירותי אוויר בין ישראל לקולומביה; הסכם דו-צדדי בדבר שירותים אוויריים בין ישראל לפיליפינים; פרוטוקול להסכם דו-צדדי בדבר הובלה אווירית בין ישראל למולדובה; פרוטוקול לתיקון הסכם בדבר הובלה אווירית בין ממשלת מדינת ישראל לבין הפדרציה של רוסיה.
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא: הצעות הרחבת תוכניות המתאר ושטחי השיפוט ביישובים הערביים אינן מאושרות; מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעת חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא: ריבוי מקרי הטרדות מיניות בחינוך המיוחד; מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת דוד צור, נסים זאב ואורית סטרוק בנושא: תקצוב למיגון התחבורה הציבורית ביהודה ושומרון. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/570).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה להציג את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים, לפני שאני עוברת להצעת חוק איסור הפליה של חיילים ולובשי מדים, חשוב לי לומר, להתייחס לדברים שלך, חברת הכנסת אורלי לוי. מה זה משנה אם מדובר בכסף חדש או לא? ברור לנו שאנחנו לא הולכים להמתין עד סיום מכירות הדירות. העובדה שסוף-סוף נותנים כסף שאפשר לקנות אתו דיור חדש – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מה זה לא משנה – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
שנייה. מה שלא נעשה פה גם בכנסות שאת היית – זה לא היה – לבוא ולהטעות את הציבור – לא היה; אותם מיליארדים לצערנו נבלעו בתוך המערכת, או איך שתרצי לקרוא לזה, כמו שאת אומרת, גונבים את הציבור. אבל פעם ראשונה באים ונותנים יותר ממיליארד שקלים – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
איפה נותנים – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – לקנות את הדירות. מעבר לכך, אני רוצה לומר לך – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
פנינה, את לא יוצאת חכמה. הכסף – – – מה לא הבנתם?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – כמי שמכירה את הדיור הציבורי על בוריו – אני רוצה לומר לך: את אותו כסף – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – את אותם מאות מיליוני שקלים – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חברת הכנסת אורלי לוי, את עולה גם לדבר.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – שייתנו לשיפוץ הדירות של אותם מסכנים, שלפעמים לא מצליחים אפילו להתחמם בחורף, רק כי החלון שבור ואין להם כסף לתקן, את זה את לא מזכירה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תשכנעי את השר שלך.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אז נכון שאפשר יותר, נכון שצריך – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תשכנעי את השר שלך.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – – נכון שצריך להמשיך ולדאוג לדיור הציבורי – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אז תשכנעי את השר שלך.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – אבל אי-אפשר לא לברך על מה שלא נעשה עד היום וסוף-סוף נעשה.
ועכשיו אני עוברת – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מה נעשה? – – – 10,000 דירות, תגידי לי, את נורמלית?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
עכשיו אני עוברת להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים של לובשי מדים וכוחות הביטחון. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק המובאת היום לקריאה ראשונה היא הצעת חוק שבאה לתת מענה לתופעות של הפליה אקטיבית נגד חיילי מדינת ישראל ולובשי המדים. ההגנה הברורה שמעניק החוק במקרים של הפליה בשל סממנים כאלה ואחרים, כגון מוצא, דת, מין ועוד, אינה נותנת היום מענה לתופעה הולכת וגוברת של התלהמות נגד לובשי המדים על רקע פוליטי.
לצערנו, כולנו עדים לאותן הפגנות שבהן אזרחים מרשים לעצמם להשתלח בחיילים, בססמאות נבובות כגון "צבא של טרוריסטים", או למאמרים בדמות זה של גדעון לוי שהרוצחים לטיס, שמאז, אני לא יודעת איך, בלעה אותו האדמה. אנשים שוכחים שביטחונם שלהם נשמר בזכות אותם חיילים צעירים ואמיצים, ובהם בנינו, ילדינו, וכן, גם בני-זוגנו, כולל בעלי, שנמצא במילואים בימים אלה, כמו רבים אחרים וטובים.
החוק הזה, שבא לפרוס כנפיו על שליחי ביטחוננו, לובשי המדים, ייתן הגנה מפני הפלייתם, יחיל את מה שהיה צריך להחיל עוד מזמן – הגנה על מי שיוצא לקרב ויוצא לחזית מטעם כולנו, וזה לא ברור מאליו.
בתחילת דרכה של הצעת החוק היו כאלה שניסו לחלוק עלי ועל הנחיצות של החלת החוק על לובשי המדים, אך דווקא היום אפשר לקבוע במפורש שגם החיילים, השוטרים ושאר כוחות הביטחון זקוקים להגנה מפורשת בחוק, לצד השלטים, הקריאות וההתבטאויות הקשות נגד החיילים, שהם הסתה בוטה ומפורשת שעלולה לבוא לידי ביטוי במעשים.
כי אין ספק שאותם אירועים שהתרחשו בעבר והפלו חיילים במתן שירותים במקומות ציבוריים, היתכנותם אף יותר גבוהה לנוכח ההתלהמות ההולכת וגוברת בימים האלה – נגד מי בדיוק? ואני שואלת נגד מי בדיוק, נגד עצמנו? הרי זה צבא העם.
אבל אומר שבימים אלה, ולמרות כל זה, אני אופטימית; אפשר לראות את ההתעוררות של חלקי החברה, של הרוב השפוי והאוהב של חיילינו היקרים, את ההבנה של מה זה להיות קרבי, כשמו כן הוא, מהמקום של ההקרבה והתרומה למען כולנו.
וכן, היינו ככל הנראה זקוקים לתזכורת עד כמה גיבורים חיילי מדינת ישראל, שצריכים וראויים לזכות למקום של כבוד אמיתי בחברה ובכל מקום.
ומשום כך, ובשל העובדה שאין להתעלם מהוויכוח הציבורי על גבולות הדמוקרטיה וחופש הביטוי, יש להציב את הגבולות לדברי ההסתה נגד חיילים, שחלקם מעודדים, כפי שאמרתי, התממשות של מעשים, ולא הכול מותר בשם הדמוקרטיה.
אותם חיילים יקרים שנמצאים בחזית בימים אלה עושים עבודתם לילות כימים בשליחות כולנו. כפי שאנחנו יודעים, הטילים לא מבחינים בין ערבי ליהודי. זו הזדמנות לשלוח חיזוקים לחיילים שבחזית ולחיילים הפצועים, ותנחומים למשפחות השכולות.
ובעבור אלה שעומדים בעבורנו, המסר של החוק הזה חשוב. אתם תלכו בגאווה במדינת ישראל עם המדים לאן שרק תחפצו. תארו את אותו חייל שחוזר הביתה מחר מעזה, לאחר שסיכן את עצמו, ויגלה שבמחוזות מסוימים אנשים פרטיים, בעלי עסק פרטי – זו יכולה להיות צרכנייה, זו יכולה להיות מסעדה פרטית וזו יכולה להיות גם אוניברסיטה או מקום בילוי – מסרבים למכור לו או לתת לו שירות רק בשל העובדה שהוא לובש מדים. דמיינו את אותה הבושה, את סטירת הלחי ואת העובדה שמדיו חלילה עלולים להפוך לו לאות קלון.
אל תטעו, אני מודעת כמו רבים מכם לכך שמדובר במיעוט של אנשים שבוחר לנהוג בצורה גסה כלפי חיילי ישראל ולובשי המדים. עם זאת, אסור לאפשר שמקרים כאלה, שכבר קרו בעבר במחוזותינו, תהיה להם הזדמנות או היתכנות לקרות.
רק לשם הדוגמה, אני מביאה לכם שלושה מקרים שקרו בעבר. ב-2009, במסעדה בשם "רוגטקה" אסרו כניסת חיילים במדים; ב-2010 מסעדה בשם "אזאד" סירבה להכניס מילואימניק. בעוד מקרה, אוניברסיטה פשוט אסרה על סטודנט להיכנס עם מדים. ב-2012, מסעדה בשם "המרקייה" במרכז ירושלים סירבה להכניס שישה חיילים.
הצעת החוק הזאת תקנה להם את ההגנה הברורה וגם פיצוי ללא הוכחת נזק ממי שפועל בצורה הזאת, ומובן שהם גם יוכלו למצות את הדין הפלילי.
חשוב שכולנו נזכור כי אנו המדינה היחידה בעולם, למי שלא זוכר, שעצם קיומה ועצם קיום חייהם של אזרחיה מאוים באופן יומיומי, וזה הזמן להיזכר בכך.
ולאלה שאומרים על חיילינו שהם צבא טרוריסטי, אני אומרת בקול ובכבוד כי לא רק שהצבא שלנו מגן עלינו, הוא נוהג במוסריות ובאצילות גם כלפי הצד השני. צבא הגנה לישראל הוא הצבא המוסרי בעולם.
לכן, רבותי, אני מבקשת את תמיכתכם בחוק. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – ראשונת הדוברים. אחריה – חבר הכנסת מאיר שטרית.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך.
<היו"ר חמד עמאר:>
שלוש דקות, בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, קודם כול, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזאת. היא מאוד מאוד חשובה.
אבל בפתח דברייך בחרת להתייחס לעניין הדיור הציבורי, ושאלת שאלת תם: מה זה משנה אם מדובר במיליארד שקלים חדשים או במיליארד שקלים שתלויים בכך שאנחנו נחסל את המלאי של הדיור הציבורי? זה משנה מאוד. כי אם אנחנו צריכים למכור עכשיו אלפי דירות של הדיור הציבורי כדי לקנות כמה דירות – אפילו לא עשירית – אז זה משנה מאוד. כי בשורה התחתונה יש לא מעט, את יודעת, אלפים של משפחות נזקקות שעומדות בקריטריונים הכל-כך מזעזעים – שעם השנים הלכו והחריפו, החמירו את הקריטריונים. וילדים היום הומלסים במדינת ישראל וקשישים היום הומלסים במדינת ישראל. ואחר כך נותנים להם איזה סיוע קטן כדי לחפש ולראות מי בכלל ייתן להם לשכור את הדירה שלו.
בשורה התחתונה אנחנו צריכים לזכור כמה דברים: ראשית, אני רואה שסגן שר האוצר שנמצא כאן לא רצה לענות לדוד אזולאי – סליחה, לדוד צור. אדוני סגן שר האוצר, מדובר בכספים חדשים או בכספים ישנים? זאת אומרת, אפילו לא בכספים ישנים – בכספים שתלויים בחיסול המלאי של הדיור הציבורי. נכון או לא נכון?
אתם יודעים מה הזוי? עומד פה חבר הכנסת דוד צור, ואני באמת מעריכה אותו, ואני מאמינה שמה שהוא אומר – אומר אמת. הוא אומר: הסתכל לו שר האוצר בלבן של העיניים ואמר לו: זה כסף חדש. חברים, האם ייתכן שמשרד האוצר ייתן מיליארד וחצי שקלים חדשים לטובת הדיור הציבורי ולא יעשה על זה מסיבת עיתונאים? על הרבה פחות מזה עשה שר האוצר מסיבת עיתונאים, על הרבה פחות מזה פרסם פוסט בפייסבוק, על הרבה פחות מזה הוציאו הודעה לתקשורת.
כשאני שמעתי על המיליארד וחצי, דבר ראשון שעשיתי – חיפשתי הודעה של שר האוצר. לא מצאתי. פניתי למשרד האוצר – התגובות: לא, זה ממכירה של הדירות שנשארו.
זה מטורף. מישהו פה משקר. אני לא יודעת מי, אני באמת לא יודעת מי. אם אחד אומר: בלבן של העיניים, שזה כסף חדש – אני רוצה לראות את זה בתקציב המדינה.
זה לא כסף חדש. טמיר, מנהל ועדת הכספים, הסביר לי מאיפה הקרן. יותר מכך, הוא אמר לי: כן, זו מכירה של אלפי דירות של הדיור הציבורי – שייכנסו לקרן. אנחנו במו-ידינו מחסלים את הדיור הציבורי.
אבל זה לא נגמר בזה. חברת הכנסת מירי רגב, שניהלה את הדיונים על הוותמ"לים – ששם ניסינו להכניס 5%, 7%, 10%, איזון כלשהו, מתוך 150,000 יחידות הדיור שמתעתדים להקים, לדיור ציבורי – בפיזור. הרי כל הזמן אנחנו אומרים: מכיוון שאנחנו שמים אותם כל הזמן ביחד, אנחנו יוצרים שכונות עוני, אנחנו יוצרים מצוקה, אנחנו יוצרים עבריינות נוער. אמרנו: בואו נפזר אותם. תגידו לי, בבניין של 100 משפחות לא יוכלו להחזיק חמש משפחות? הרי זה קורה בכל העולם, זה קורה באירופה, למה בישראל זה לא טוב? למה לא רוצים לראות אותם בזווית העין של האוכלוסיות החזקות? כנראה בונים שם לאוכלוסיות חזקות. הם לא מתאימים לפרויקטים האלה, נאמר לנו – רגע, לא סיימתי.
<יואל רזבוזוב (יש עתיד):>
– – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני רוצה לומר עוד משהו.
<היו"ר רות קלדרון:>
סליחה, חברה, אבל כן סיימת, הזמן נגמר.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אמיר לוי מאגף התקציבים אומר לפרוטוקול – ומי שרוצה אוציא לו את הפרוטוקול – בוועדת הפנים: נכון, זה כסף – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חברת כנסת אבקסיס, הזמן הסתיים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני יודעת שלא מוצא חן בעינייך לשמוע את זה. אני מבקשת.
<היו"ר רות קלדרון:>
הזמן הסתיים, גברתי. זה לא עניין של מוצא חן או לא, יש לנו נוהל.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני מבקשת מכל חבר כנסת שלא יודע – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
אני אסגור את המיקרופון.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
בבקשה, את מוזמנת.
<היו"ר רות קלדרון:>
חברת כנסת אבקסיס – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – שלא יודע מאיפה יבואו הכספים – לכו לפרוטוקול של ועדת הפנים.
<היו"ר רות קלדרון:>
אדוני המזכיר, בבקשה, תסגור את הרמקול.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
שם נציג האוצר, פקיד האוצר אומר: כן, הכסף הוא כסף שיבוא ממכירת מלאי של דיור ציבורי.
<היו"ר רות קלדרון:>
אני מבקשת שתסיימי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
היה או לא היה, איציק שמולי?
<היו"ר רות קלדרון:>
חברת כנסת לוי אבקסיס, בבקשה תשמרי על הכללים של הכנסת כשאת מדברת בכנסת.
<איציק שמולי (העבודה):>
חד-משמעי. זה המצב, חד-משמעית.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
חד-משמעי. בואו, אני אומרת לכם: אל תהיו תמימים, אל תהיו תמימים. תבינו, אין כסף חדש לדיור הציבורי. הכסף הוא כסף ממכירת מלאי של דיור ציבורי, מחיסול הפרויקט האדיר הזה. פנינה, אני מתפלאה עלייך.
<היו"ר רות קלדרון:>
חברת כנסת אבקסיס, את סיימת את – – – שלך. בבקשה, תרדי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ישבתי אתך בארבע עיניים והסברתי לך מאיפה הכסף, הבאתי לך נתונים.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא, אבל הכסף – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
סדרן, בבקשה תוריד את חברת הכנסת אבקסיס.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
את מברכת על חיסול המלאי?
<היו"ר רות קלדרון:>
היא לא עומדת בכללים של הכנסת.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ואתם לא עומדים באמירת האמת מעל הדוכן.
<היו"ר רות קלדרון:>
אנחנו לא עושים את זה כך.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני סגן שר האוצר, היה או לא היה? זה כסף חדש או כסף ממכירת מלאי?
<קריאה:>
– – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
השקט אומר הכול. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך. שלום. תודה רבה. חבר כנסת מאיר שטרית, בבקשה; הוא לא נמצא כאן. חבר כנסת נסים זאב – תמיד נמצא כאן. אתה רוצה לדבר?
<נסים זאב (ש"ס):>
ודאי.
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה. שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל.
אני מבקשת לומר משהו לכל חברי כיושבת-ראש: בלי קשר לדעותי ושייכותי – הדרך היחידה לנהל מחלוקת היא בתוך כללים, וחלק מהכללים שלנו הם הזמנים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לומר אמת.
<היו"ר רות קלדרון:>
והזמנים הם משאב כמו כל דבר אחר.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לומר אמת.
<היו"ר רות קלדרון:>
לומר אמת זה חשוב. גברתי, זה חשוב, אבל לקחת זמן של מישהו אחר זאת גנבה, כמו לקחת כל משאב אחר.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא לא, אל תגידי גנבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לגנוב את הכסף של הדיור הציבורי זה גזל.
<היו"ר רות קלדרון:>
להרגיש צודקת ולקחת זמן של אדם אחר זה לא מקובל בכנסת הזאת. תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא לא, זה זמן של כולנו, זה לא של מישהו אחר.
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה הזמן של כלל הכנסת.
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, שמעי – גברת לוי, אני מבקש לא לצעוק שם, אני לא יכול לדבר.
<היו"ר רות קלדרון:>
אני לא – אני די מיציתי – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני שמעתי בקשב רב. קודם כול, אני רוצה לומר לחברת הכנסת פנינה, יישר כוח על הצעת החוק. אני לא הולך למקומות בילוי, מה לעשות. אני בטוח שאם הייתי הולך גם כן היו זורקים אותי.
<היו"ר רות קלדרון:>
תורתי שעשועי.
<נסים זאב (ש"ס):>
היו אומרים: מה, החרדי הזה רוצה ללכת לאיזה מועדון?
<מאיר שטרית (התנועה):>
נסים, לך תראה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא היו נותנים. תאמין לי, היו זורקים אותי, עם מקלות נותנים לי מכות.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אז תגיש תלונה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז אני מבין שהחוק הזה חל גם עלי. אני יכול מחר בבוקר ללכת לאיזה מועדון שאני רוצה. אבל לא בגלל זה יש לי הכשר, כן?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא בגלל זה, מפני שאתה קרבי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל אני רוצה לומר לך איפה הבעיה בחוק הזה, ואולי תסכימי אתי. החוק הזה הוא בעייתי בנקודה אחת, ואני מאמין שלקראת הקריאה השנייה והשלישית תקבלי את ההסתייגות שלי. כי כשבא שוטר, לא מפני שהוא שוטר לא רוצים אותו – חוששים ממנו. אני חושב שאותו שוטר רק צריך לבוא ולומר שהוא נכנס למועדון כשהוא לא בתפקיד. זאת אומרת, שהוא בא כמו כולם – מתארח, או לסעוד או לכל דבר. שלא יהיה מצב שאותו בעל מועדון, אותו בעל פאב – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לך גם למה – כי את יודעת ששם מעשנים סמים, בפאבים, את יודעת ששם שותים לשוכרה, שמה מתגלגלים עם היין והשתייה, ולא נוח להם לראות שוטרים, מה לעשות.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
מה, יבוא השוטר בתפקיד, יבוא כמתחזה, כאילו הוא עכשיו בא ליהנות ולבלות, ובסוף ייקח אותו ישר לניידת בחוץ ויכניס אותו פנימה. אני אומר לך: יכול להיות מקרה כזה. ולכן שוטר שנכנס לאיזה פאב, מועדון, לא יודע מה – ברוך השם שלא שם חלקנו עמהם, ואנחנו מיושבי בית-המדרש ולא מיושבי בית הקרנות. ולכן אין לי בזה שום עניין, בחוק הזה. אבל אני חושב שמי שמגיע לשם צריך לא לחשוש ולא לאפשר לבעל המועדון שיחשוש ממנו. ותאמיני לי שאני אומר את זה כעצה טובה. אומנם זה נשמע קצת מצחיק, זה נראה קצת ציני, אבל זה רציני.
דבר נוסף, כאשר מדברים על אפליה – איפה האפליה הכי גדולה? שואלים איפה הכסף. אני אגיד לגברת אורלי איפה הכסף: הלוא צמצמו במשפחות ברוכות ילדים, לקחו את הכסף, שמו בצד; לקחו מבחורי הישיבות את כל המענקים, צמצמו בשני-שלישים, שמו את זה בצד. כל מה שהיה שייך לחרדים – ברוך השם, היום יש קופה מצוינת, צדדית, יכולים לתת את זה למה שרוצים, למי שרוצים. אבל למה באפליה לבתי-קולנוע או למקום בילוי אנחנו מאוד מחמירים, ואפליה – –
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה, לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – כל כך אפלייתית, כל כך זועקת לשמים, שחרדים אין להם זכויות במע"מ אפס והופכים אותם לאפס – אנחנו לא אפס. אני מודיע לך, אדוני סגן שר האוצר.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. בבקשה לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
פה צריכה להיות השוויוניות, פה אתם צריכים להראות את הגדלות שלכם – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חבר הכנסת זאב, תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – פה דווקא הייתי מצפה מיש עתיד שהם יראו לנו את העתיד, בעזרת השם, ויראו לנו איך, איך הדרך – הרי אתם אנשים, בלי עין הרע, בן פורת יוסף – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חבר הכנסת זאב, בבקשה לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – הכול בידכם – האוצר בידכם, התפקידים הבכירים בידכם. אל תנצלו אותנו, אל תסחטו אותנו, את החרדים, ותיקחו את פת לחמנו, מה שהיה לנו עד היום.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חס וחלילה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אתה לא רוצה שאני אדבר אתך על בעיית החינוך, אה?
<היו"ר רות קלדרון:>
רשימת הדוברים נסגרה. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל, חברת הכנסת גמליאל וחבר הכנסת אייכלר.
<מאיר שטרית (התנועה):>
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה להתייחס לוויכוח שהתנהל פה קודם בין חבר הכנסת אייכלר לחבר הכנסת דב ליפמן וההתנצלות. ראשית, אני רוצה לומר לחבר הכנסת אייכלר, שאני מעריך אותו מאוד: אני חושב שאפשר לומר דברים בכנסת ולהיאבק על הדעות שלך גם בלי לפגוע באף אחד באופן אישי, בלי להשתמש במילים כמו "אל תנבח", או "אתה בוגד" או משהו כזה. באמת, זה לא ראוי, כי אחד הדברים שחברי הכנסת סובלים מהם – התדמית של הכנסת סובלת – שאנשים אומרים: איך אתם מדברים בכנסת? התשובה שלי, אגב, כשאני מופיע בבתי-ספר ולפני נוער, אמרתי להם: חברים, אני בכנסת למעלה מ-30 שנה, תראו לי פעם אחת שאני פגעתי במישהו מחברי הכנסת במילה רעה או בהשמצה. ואני נלחם על דעותי, מאוד תקיף, כמו שאתה יודע, אבל אפשר להתנהל לגופו של עניין. אבל אני חשבתי שאפשר לגמור את העניין הזה מאחר שחזרת בך מהדברים.
אני רוצה לספר אנקדוטה. צ'רצ'יל נאם בפרלמנט באנגליה ומישהו פגע בו, תוך כדי הנאום הוא הרגיז אותו נורא, אז צ'רצ'יל אמר: אדוני היושב-ראש, האיש הזה לא ראוי לשבת אפילו בין חזירים. ההוא נורא התעצבן, ואמר: תגיד לו, היושב-ראש, שיחזור בו. אז היושב-ראש אמר לצ'רצ'יל: תחזור בך. הוא אמר: אדוני, אני חוזר בי, הוא כן ראוי. זאת אומרת, צריך להיזהר במילים. זה מילים של חידוד, שמראות לך שפרלמנט יכול להיות מאוד נעים וגם עם הומור וכן הלאה. ואני שמח שבאמת חזרת בך, זה רק לכבודה של הכנסת.
לחוק עצמו. זה מוזר בעיני, וקצת אפילו מביש, הייתי אומר, שהכנסת צריכה לעשות חוק כדי למנוע אפליה של לובשי מדים במועדונים. איפה אנחנו חיים? איך בכלל נוצר מצב כזה שמועדונים יכולים לפגוע או להפלות לרעה את האנשים שמגִנים על המדינה, או על הביטחון, או על הבריאות, מגן-דוד-אדום, מכבי אש, וכן הלאה? זה נשמע לי הזוי לחלוטין, וזה עצוב; עצוב שאנחנו צריכים לעשות חוק כזה.
אני לא יודע, את יודעת, יש לנו המון חוקים, הנייר באמת סובל הכול, תמיד הבעיה בחקיקה היא לא כתיבת החוק אלא אכיפה של החוק.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
זה עצוב לי בדיוק כמו שזה עצוב לי לראות את אותם שלטים שאומרים "הרוצחים לטיס" וכל מיני דברים כאלה – – –
<מאיר שטרית (התנועה):>
בדיוק, הבעיה היא תמיד האכיפה של החוק.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – – בזמן שהם עוזבים את הילדים שלהם בבית.
<מאיר שטרית (התנועה):>
מאה אחוז. אז אני מברך כמובן על – אם אין ברירה וקרו באמת מקרים כאלה, צריך לחוקק את החוק, ואני מברך על החוק. אבל הבעיה תמיד תהיה באכיפה. ואני חושב שכדי שהחוק יהיה לא רק מילה כתובה על הנייר, צריך באמת שמי שמפקח על תחומי המועדונים הללו אכן ינהג בחומרה, מהמקרה הראשון או השני שיקרה. אם באמת ייקחו את אותם אנשים, יעמידו אותם לדין, יענישו אותם בחומרה, אז אנשים יבינו שזה רציני. אחרת לא תהיה משמעות לחוק, כי האפליה – לצערי, הפעם זה היה גזעני והיה בתחומים אחרים, ואני חושב בכלל שלא צריכה להיות אפליה. צריך לתת לכל אדם את הזכות השווה בפני כולם. אז אני מברך על החוק וכמובן תומך בו.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת שטרית. חברת הכנסת גילה גמליאל, האם היא מעוניינת לדבר? בבקשה.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, כמובן, אני רוצה בראשית דברי לברך את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה על החוק המאוד-מאוד חשוב הזה, הראוי, ואני מברכת אותך על כך שהצגת אותו, וכמובן גם נתמוך בו.
הפעם אני אחרוג ממנהגי, חברת הכנסת פנינה, ומכיוון שהצגת פה את הטיעון לגבי הדיור הציבורי, אז אולי כדאי לעשות סדר בהבנה על מנת להראות את התמונה המלאה בסוגיה הזאת ספציפית.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
במה לעשות סדר?
<גילה גמליאל (הליכוד):>
אז אני אסביר. בעבר התקציב של הדיור הציבורי, לצערנו, כל הכסף, כשמכרו את הדירות – לקחו את הכספים האלה והכניסו אותם להוצאות אחרות. לא תועל המשאב הזה על מנת לבנות דירות נוספות בדיור הציבורי.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אמת.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
עכשיו המדינה נותרה עם כמות מאוד מאוד מוגבלת ומועטה של דירות בדיור הציבורי. מה שקרה בפועל, שבחוק ההסדרים האחרון הסוגיה הזאת עלתה ורצו לשנות את החוק, וחברת כנסת – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אבל למה רק – – –
<גילה גמליאל (הליכוד):>
שנייה, פנינה, אני רק אתן את התמונה המלאה, אולי פעם אחת ולתמיד היא תתבהר.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
גילה, תני לי להגיד רק משפט אחד ואני נותנת לך להמשיך. את הגעת לכאן בגיל מאוד צעיר. המפלגה שלך הייתה פה בשלטון כל התקופות שבהן לקחו את הכספים.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
נכון, את רוצה שנתחיל למנות לך את כל מה שעשינו?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
פעם ראשונה – רגע, אבל פעם ראשונה מזה שנים – – –
<גילה גמליאל (הליכוד):>
אני אבל רוצה – עוד לא שמעת את מה שיש לי לומר אפילו.
<היו"ר רות קלדרון:>
חברת הכנסת תמנו-שטה, בבקשה תני לדוברת לדבר.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
אני רק אומרת שצריך לשים דברים ולהציג אותם כהווייתם, ואת העובדות בלבד. כבוד סגן השר, בעיקרון מה שקרה בחוק ההסדרים: חברי כנסת, כמו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, נלחמו על מנת שהסעיף בחוק עצמו – זה חוק עוד של חבר הכנסת לשעבר רן כהן – שאותם כספים שיתועלו ממכירת הדיור הציבורי יישארו בתוך הפול של הטיפול בדיור הציבורי, ולא יתועלו לכסף אחר.
מה שאומרת לכם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס זה דבר אחד פשוט: מי מייצר פה כביכול כסף נוסף. אותו מיליארד מדובר, אותם 1.1 מיליארד שמדובר בהם פה במהלך כל השבוע האחרון במליאה, הם בעצם – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
המכירה.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
סליחה. – – – הם בעצם כסף שהוא לא קיים. זה כסף שהוא בפוטנציאל, במידה שיימכרו הדירות של הדיור הציבורי שנותרו. מה שזה אומר – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא, פה את טועה. סליחה, פה את טועה.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
אני לא טועה, לחלוטין, לא טועה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
הם אמרו שהם ייתנו את הכסף גם בלי המכירה.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
אין דבר כזה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חברת הכנסת תמנו-שטה, בבקשה לא לתת נאום מהמקום. הנאום – אחר כך כשתדברי פה. יש לך אפשרות לסכם.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
על כן צריך להבין שהכסף החדש הזה הוא לא בנמצא. אז חבל, ואסור – וזו הסיבה שהחלטתי שאני עולה לכאן, לדוכן הזה – להטעות, לצערי, אוכלוסייה עצומה שזקוקה לדיור הציבורי, שזכאית לדיור הציבורי, שנמצאת ברשימות המתנה לדיור הציבורי, ולהלאות אותה באמירות שווא שכביכול עכשיו שר האוצר או מי מטעמו דאגו לאיזה תקציב חדש. אז אין תקציב חדש.
מה שזה אומר, שאותם אנשים שכרגע נמצאים בדיור הציבורי הם אלה שהכסף יחזור אליהם, בהיבט הזה שבמידה שבכלל הדירות האלה יימכרו – ולא בטוח שיש אינטרס שהן יימכרו – רק לאלה שהם בעלי זכאות ובמידה שהם יודעים ויכולים לרכוש את הדירות.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<גילה גמליאל (הליכוד):>
על כן אני אומרת שזאת התמונה העובדתית. אני חושבת, אני, גם כמרכזת הקואליציה בוועדת הכספים, חברתי חברת הכנסת פנינה, אין שום מקום בתקציב שצבועים בו 1.1 מיליארד שקלים לעניין הזה.
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה לסיים.
<גילה גמליאל (הליכוד):>
על כן מדובר פה בפיקציה, ואת הפיקציה הזאת חברת הכנסת אורלי חושפת כאן במליאה – אני כבר שומעת אותך כמה פעמים – והיה חשוב לי לחדד את הנקודה שאת מציגה, כי, לצערי אני אומרת, את צודקת בעניין הזה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר. אנחנו נסיים. חברת הכנסת תמנו-שטה, האם תרצי להגיב לפני שאנחנו מצביעים?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא.
<היו"ר רות קלדרון:>
לא. אז נעבור אחר כך להצבעה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו יוצאים לפגרה בתקופה מאוד קשה, גם בימי בין המצרים לפני תשעה באב, וגם בזמן מלחמה, כאשר מיליוני יהודים מתפללים, "ובבוקר תאמר מי ייתן ערב, ובערב תאמר מי ייתן בוקר", ולשמוע בשורות טובות. לכן אני רוצה לנצל את שתי הדקות שיש לי לומר איזה מדרש על מגילת איכה. יש שם פסוק, כתוב: "תם עֲוֹנֵךְ בת ציון לא יוסיף להגלותך". אומר המדרש: "טובה הייתה הסרת טבעתו של פרעה על ישראל במצרים מארבעים שנה שנתנבא עליהם משה, לפי שבזה הייתה גאולה ובזה לא הייתה גאולה". הווי אומר, שמה שאנחנו חושבים שהיה הדבר הכי נורא, שבני-ישראל היו בארץ מצרים וקושי השעבוד, בסופו של דבר זה מה שהצמיח את הגאולה. והדוגמה הנוספת שמביא המדרש: "טובה הייתה הסרת טבעתו של אחשוורוש", להמן, "על ישראל משישים ריבוא נביאים שנתנבאו בימי אליהו". למה? אותו הדבר; הגמרא אומרת, במסכת מגילה: גדולה הסרת טבעת שהוריד אחשוורוש להמן, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, ועל-ידי זה הם חזרו בתשובה; יותר מ-48 נביאים ושבע נביאות, שלא הצליחו להחזיר את ישראל בתשובה, והטבעת של המן כן הצליחה להחזיר את בני ישראל בתשובה.
<היו"ר רות קלדרון:>
של אחשוורוש.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
של אחשוורוש להמן, כן. עכשיו, אומר המדרש על מגילת קינות: "טובה הייתה מגילת קינות" – שזה מגילת איכה – "על ישראל מארבעים שנה שנתנבא עליהם ירמיה, לפי שבה נטלו ישראל איפוכי שלמה על עוונותיהם" – זאת אומרת, נתכפרו עוונותיהם – "ביום שחרב בית-המקדש"; לכן כתוב: "תם עוֶנך בת ציון".
גם עכשיו, כשאנחנו נמצאים במצב כל כך קשה, ראינו שלושה שבועות שהקדוש-ברוך-הוא עשה לנו נסים באזרחי, לפני שהחיילים נכנסו לעזה; עברנו את התקופה הנוראה של חטיפת שלושת הנערים; הייתה אחדות גדולה בעם והייתה תפילה גדולה, וגם עכשיו יש תפילות בארץ ובכל העולם. יהי רצון שבימים הקשים האלה, ימי בין המצרים, על-ידי התפילות ועל-ידי האחדות נוכל לכפר על כל עוונותינו. ועל-ידי זה אנחנו נזכה להצלחת החיילים שם במשימה, ושכולם ישובו בשלום ושכל בני ישראל יוכלו לשבת לבטח בארצנו, ונזכה לגאולה שלמה ולבניין בית-המקדש במהרה בימינו, אמן. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
אמן ואמן. אנחנו, חברים, עוברים להצבעה. בבקשה, תפסו את מקומותיכם. פנינה, זו הצבעה על החוק שלך. אני אחכה שתגיעו למקום. הצבעה על חוק איסור הפליה.
אני מפעילה את ההצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
16 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה לקראת קריאה שנייה ושלישית. יישר כוחך.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אפשר להוסיף לפרוטוקול את ההצבעה שלי?
<היו"ר רות קלדרון:>
אפשר להוסיף, אני אנסה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר רות קלדרון:>
הודעה למזכיר, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת אשרור הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין האיחוד האירופי בדבר השתתפותה של מדינת ישראל בתוכנית האיחוד "הורייזן 2020" – תוכנית המסגרת למחקר וחדשנות (2014–2020). תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
חבר הכנסת אקוניס ביקש להירשם בפרוטוקול בעד הצעת חוק איסור הפליה – שזה עתה התקבלה.
<הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (הוראת שעה לשנת 2015), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/889).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (הוראת שעה לשנת 2015), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה לימור לבנת, בבקשה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אני מתכבדת להציג את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (הוראת שעה לשנת 2015), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה.
הוספת שיעור העדכון, מדי שנה, לתעריף הארנונה למטר רבוע נועדה להבטיח שמירה על ערך הסך הכולל של תשלומי הארנונה שהוטלה בידי הרשות המקומית, בשים לב לשינויים שחלו במדדים הרלוונטיים אליה. בהתאם למצב כיום, תוספת שיעור העדכון היא הוראה שבחובה, שאינה נתונה לשיקול דעת הרשות המקומית. מוצע אפוא לקבוע הוראת שעה לגבי שנת הכספים 2015 המאפשרת לרשויות מקומיות שהוכרזו כרשויות מקומיות איתנות, שיקול דעת בכל הנוגע להוספת שיעור העדכון בגובה 0.75%, כולו או חלקו, וזאת לגבי נכסי המגורים שבתחומה.
אני אבקש את אישור מליאת הכנסת להצעת חוק זו, הוראת שעה כאמור. תודה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה, גברתי השרה. ברשימת הדוברים נרשמה תמר זנדברג והיא לא אתנו במליאה. אז נעבור להצבעה.
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, אני רוצה לדבר.
<היו"ר רות קלדרון:>
אבל רשימת הדוברים נסגרה קודם.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני נרשמתי מההתחלה על כל הרשימה.
<היו"ר רות קלדרון:>
אתה לא רשום, אני מצטערת.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אמרתי לאדון, מלכתחילה, לרשום אותי על כל החוקים, ושאני אהיה אחרון. עם כל הכבוד, אם אני צריך לבוא כל פעם, אני אבוא כל פעם.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רות, תאפשרי.
<היו"ר רות קלדרון:>
בכבוד. בִכְבוד סגן שר האוצר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מודה לך, אדוני סגן שר האוצר, אתה עכשיו כבר שר בעיני.
<היו"ר רות קלדרון:>
יש לו חולשה אליך. רק עכשיו הגיעה אלינו הרשימה; האם עוד מישהו מעוניין לדבר? אם לא, אנחנו נצביע. חברת הכנסת קול, תהיי מוכנה לחוק הבא, ואנחנו נסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, עם כל הכבוד, באו חוקים עכשיו, הוא הוציא אותם עכשיו מהמאפייה, מהתנור, חם, זה לא היה בסדר-היום. אני הודעתי למזכיר – רגע, רגע, אני לא בא אליך בתלונה, חלילה וחס – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חבל על הזמן שלך.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – אמרתי לו שבכל החוקים לקריאה ראשונה אני רוצה לדבר, אלא אם כן אני אומר שאין לי עניין בנושא. ברוך השם, עד עכשיו, חוץ מנושא אחד, חוק החברות – השארתי את זה לחברים, שידברו על החברות.
הצעת החוק, אדוני, כבוד סגן השר, אני לא יודע למה זה שייך למשרד התרבות, אגב, זה חוק שלךָ.
<היו"ר רות קלדרון:>
אנחנו מזכירים שהחוק כן היה בסדר-היום שלנו, אנחנו לא נתווכח על זה עכשיו.
<נסים זאב (ש"ס):>
היה בסדר-היום אבל זה לא הופיע בנייר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חבר הכנסת זאב, זה חוק של שר הפנים.
<היו"ר רות קלדרון:>
חוק של שר הפנים, נכון. שרת התרבות הציגה בשמו.
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, אז בדרך כלל, כששר הפנים לא מעלה את הצעת החוק, יש לו סגן נכבד. לא?
<היו"ר רות קלדרון:>
אני מצטערת, אבל אנחנו נותנים למזכירות לנהל את המליאה, והשרה הסכימה להחליף כשרת התרבות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אין לי בעיה, חלילה וחס, אין לי בעיה שאת העלית – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חבר הכנסת זאב, יש לך עוד שתי דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה שאני מנסה לומר, שזה לא שייך לתרבות, זה הכול.
טוב, גברתי היושבת בראש, ההתעללות באזרחי ישראל, בפרט בתושבי ירושלים, עברה כל גבול. עכשיו עושים איזה תיקון קטן. אבל מה כל העוול הגדול המתמשך שנים רבות? הרי ביטלו את כל נושא ההנחות. פעם היה מצב שמשפחה ברוכת ילדים, היה מושג כזה; הייתה פעם הגדרה של צפיפות דיור, מתחת ל-10 מטר פר-נפש, זה היה נחשב לצפיפות דיור. אם, למשל, יש עשר נפשות ויש פחות מ-100 מטר, היו נותנים איזושהי הנחה מסוימת, אפילו עד 50%. כי אנשים שלא חיים ברווחה וחיים בצפיפות, צריך להבין שהם נמצאים במצוקה. פעם היו לוקחים בחשבון, בין אדם שיש לו דירה בבעלות לבין אדם ששוכר דירה, והיו רואים את השכירות כחלק מההוצאה. היום אין דבר כזה. אתה מרוויח 4,800 שקלים? תשלם מלא. מי אתה בכלל? גם אם אתה שוכר דירה בכמעט 3,500 שקלים וכל ההכנסה שלך היא 4,800, אם עברת בשקל אחד, אתה משלם מלא. אין שום מצב של התחשבות.
לכן, אדוני, סגן השר, למה הייתי רוצה שאתה תעלה את הנושא? כי זה שייך לאוצר. כי בסופו של דבר זו קופה, ואת הקופה אתם מחזיקים, מה לעשות. אתם תופסים אותנו בגרון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חבר הכנסת נסים, זה פשוט – – – שקובעת. מה שהביא שר הפנים לצורך התיקון, הוא לתת אפשרות לראש הרשות המוניציפלית להוסיף אפס נקודה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מעבר – – – רגע – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא מדבר על הפרוטות האלה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רק, רק ב-15 האיתנות. זה הכול.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני יודע. תאמין לי שאני יודע. אני קראתי את החוק. אני לא סתם עולה לבמה ומדבר. אני יודע על אפס נקודה. אבל איך אומרים? "מברך על העיקר ופוטר את הטפלה". אנחנו הופכים את – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
חבר הכנסת זאב, תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – מהטפלה, מהנושא השולי, הופכים אותו להצעה רצינית, וכל הדברים האחרים, שהם כל כך חשובים, אנחנו לא מתחשבים בהם.
<היו"ר רות קלדרון:>
חבר הכנסת זאב, תודה רבה לך.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל הזמן לא עבר, גברת.
<היו"ר רות קלדרון:>
הזמן עבר והסתיים, אתה רואה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז – – –, השעון שלי עובד – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
אני שמחה, אבל אני כרגע באחריות על השעון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
עוד דקה, גברתי היושבת-ראש.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני צריך להחליף את השעון שלי, אין ברירה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך. אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, תפסו את מקומותיכם, מי שמעוניין להצביע.
הצבעה על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (הוראת שעה לשנת 2015), קריאה ראשונה. בבקשה להצביע – מי בעד? מי נגד? אמרתי קודם.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (הוראת שעה לשנת 2015), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדה – גברתי השרה, יש לך המלצה לוועדה?
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
אדוני, סגן שר האוצר?
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – זה ועדה – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
כספים?
<<מיקי לוי (יש עתיד):>
>
זה ועדה – – – ועדת הפנים.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אפשר להוסיף?
<היו"ר רות קלדרון:>
ועדת הפנים או ועדת הכספים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כן.
<קריאה:>
פנים.
<קריאה:>
פנים.
<קריאה:>
פנים.
<יריב לוין (הליכוד):>
בסדר, שיהיה בפנים.
<היו"ר רות קלדרון:>
פנים? הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת הפנים, והיא תכין אותה לקריאה שנייה ושלישית.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
להוסיף את חבר הכנסת סולומון. בעד. בפרוטוקול מוסף חבר הכנסת סולומון בעד החוק.
חברים, עכשיו אנחנו עומדים לפני החוק האחרון. אני מרגישה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
מה אנחנו אמורים, לעשות אותו בעמידה?
<היו"ר רות קלדרון:>
למדתי היום שיש "תסמונת היום האחרון", ואנחנו בהחלט חווינו אותו היום, בהתרגשות רבה.
אני רוצה מטעמי לברך את בני הישיבות שבאו להקשיב לנו. בין הזמנים. ברוכים הבאים.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
זה בהחלט, גם היא תורה – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
זה לא בין הזמנים.
<היו"ר רות קלדרון:>
זה כן.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
לא.
<היו"ר רות קלדרון:>
אצלם זה כן.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – – לא. בין הזמנים – – –
<היו"ר רות קלדרון:>
תורה היא וראויה ללימוד.
<הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014>
[מס' מ/687; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4960; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' כ"ז, עמ' 28865; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר רות קלדרון:>
הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014. חברת הכנסת עדי קול תציג בשם יושב-ראש ועדת החוקה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
אצלם זה – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
מתשעה באב.
<היו"ר רות קלדרון:>
ואם לא, אז אנחנו צריכים לדון לקולא. הם רצו ללמוד אזרחות, נכון? ברוכים הבאים.
<עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
גברתי היושבת-ראש ואדוני היושב-ראש שגם נמצא כאן, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014.
בעקבות המלצות הגורמים הבין-לאומיים בתחום הלבנת ההון וביקורת בין-לאומית שעברה ישראל בעניין, מוצע להחיל את משטר חובות הזיהוי והרישום, אשר חל כבר כיום על חלק ניכר מהגופים הפיננסיים במשק, גם על ציבור עורכי-הדין ורואי-החשבון.
בשונה מהגופים האחרים, הוועדה עמדה על כך שעל ציבורים אלה לא יחולו חובות לדיווח, וזאת כדי למנוע פגיעה בחסיון עורך-דין–לקוח וביחסי האמון המיוחדים שיש בין הלקוחות לבין נותני השירות האמורים.
על-פי המוצע, בטרם ייתן עורך-דין או רואה-חשבון שירות עסקי ללקוחו, הוא יידרש לזהות אותו ולבצע לגביו הליך של הכרת הלקוח. יוער כי לא כל שירות שייתן עורך-דין או רואה-חשבון ללקוחו יחיל עליו את חובות הזיהוי, אלא רק אם הוא מבצע עבורו פעולה מתוך רשימה סגורה של פעולות המנויות בהצעת החוק שעניינן הוא שירות בעל אופי עסקי פיננסי; כדוגמה, רכישת נדל"ן, הקמה של תאגידים או נאמנויות וניהול עסקי הלקוח. כמהלך משלים להצעת החוק וכתחליף לחובת הדיווח, יחולו על עורכי-הדין ורואי-החשבון כללי אתיקה שידרשו מהם להימנע מביצוע פעולות עבור לקוחותיהם אם הם מעריכים שיש בפעולה שהם מבקשים לבצע רמת סיכון גבוהה של הלבנת הון.
בנוסף, הצעת החוק מסמיכה את שר המשפטים לקבוע כללים להפעלת סמכות הפיקוח הנוגעת לכניסה למשרדי עורכי-הדין ורואי-החשבון. כללים אלה יהיו טעונים את אישורה של ועדת החוקה, ובמסגרתם ייקבע כי לא יהיה ניתן להיכנס למשרדו של עורך-דין או רואה-חשבון לביקורת שוטפת, וכניסה כאמור תיעשה אך ורק על בסיס חשש של המפקח להפרת הוראות החוק והצו.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות.
אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח המוגש על-ידי הוועדה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה מאוד לחברת הכנסת עדי קול שהציגה לנו את הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014. אין הסתייגויות, כפי שציינה חברת הכנסת קול.
לכן נוכל להצביע בקריאה שנייה – כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 18
בעד סעיפים 1–8 – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–8 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יש לנו 21 בעד, אין נמנעים או מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13) – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 19
בעד החוק – 21
נגד – 1
נמנעים – אין
חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 21, יש מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת – בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות: בוועדת החוץ והביטחון, מטעם סיעת הבית היהודי, במקום חברת הכנסת אורית סטרוק, שכיהנה כממלאת-מקום קבועה, יכהן חבר הכנסת יוני שטבון כממלא-מקום קבוע. בוועדה המשותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מ/835, מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חבר הכנסת בועז טופורובסקי תכהן חברת הכנסת מירי רגב. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליושב-ראש – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מה זה?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין.
חברי הכנסת, לפני שאנחנו נועלים את הישיבה – בעצם סיימנו את מעשה החקיקה להיום – אנו מסיימים בעצם היום את כנס הקיץ של שנת 2014 ואת המושב השני של הכנסת התשע-עשרה.
כפי שידוע לכם, פגרת הקיץ של הכנסת איננה סימן שהכנסת מפסיקה את פעילותה. פעילות הוועדות תימשך כרגיל, ודאי עם דגש על ועדות חוץ וביטחון, כספים – ושאר הוועדות. אם יידרש כינוס מליאה בפגרה – אני כבר אומר: צפויים לנו כינוסי מליאה בפגרה. ודאי שגם חברי הכנסת וגם הממשלה יכולים לכנס את מליאת הכנסת בפגרה, כך שתהיו נכונים ומוכנים לכך. התקופה היא תקופה ידועה לכולנו.
עם סיום כנס של הכנסת, ודאי עם סיום מושב, מקובל גם להודות. אני רוצה לסטות קצת מן המנהג להתחיל את התודות דווקא מן האנשים שסייעו לנו בכל המעשים והעבודה שלנו בכנסת, ורוצה בראש ובראשונה להודות לחיילי וקציני צה"ל וכל אנשי זרועות הביטחון, שבגבורה שלהם – –
(מחיאות כפיים)
– – מאפשרים לנו לנהל את החיים הפרלמנטריים התקינים ולעשות את מה שמוטל עלינו לעשות, קרי חקיקה, דיונים, פיקוח, וכן הלאה וכן הלאה.
ודרך אגב, בקרב חיילי הסדיר וחיילי המילואים יש לא-מעט בני משפחות של עובדי הכנסת, עובדי הכנסת עצמם, יועצים פרלמנטריים, כפי ששמענו מכמה וכמה אנשים שעלו כאן לדוכן והודו לצוות שלהם, לרבות אלה שכרגע בצו 8 נמצאים במקומות מרוחקים מן הכנסת. אז ודאי, גם להם שלוחה ברכתנו, ושיוכלו לחזור לעבודה הסדירה שלהם בכנסת חיש מהר.
כמו כן, אבקש בשמכם להודות למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ ולצוות מזכירות הכנסת – –
(מחיאות כפיים)
– – לסגן מזכירת הכנסת נאזם באדר, ליועץ המשפטי של הכנסת עורך-הדין איל ינון, ליועצים המשפטיים, לצוות הלשכה המשפטית – –
(מחיאות כפיים)
– – למנהלות ומנהלי ועדות הכנסת ולצוותי הוועדות, למנהלי ומנהלות הסיעות, לאנשי משמר הכנסת, לקצין הכנסת, תת-ניצב יוסף גריף, ליחידת סדרני הכנסת, לצוות המליאה, לצוות עובדי המשק והתחזוקה, לצוות מחלקת הפרוטוקולים, שתמיד מלווים אותנו כאן במליאה, למחלקת הדפוס, לצוות המחשוב, לרופא הכנסת ד"ר ליפשיץ, לאחיות המרפאה, לעובדי מזנון הכנסת, למנכ"ל הכנסת מר רונן פלוט – –
(מחיאות כפיים)
– – שמנצח על כל המלאכה הזאת, ולכל צוות לשכתו – –
(מחיאות כפיים)
– – ולצוותי, צוות לשכת יושב-ראש הכנסת. כל היועצים, העוזרים ומנהלת הלשכה – –
(מחיאות כפיים)
– – וכל מי שעושה את העבודה הבלתי-האפשרית הזאת לאפשרית.
<איתן כבל (העבודה):>
אפשר להוסיף עוד מישהו?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
כשאדוני יסיים, אני יכול להוסיף עוד מישהו?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כשאני אסיים בהחלט תוכל. צריך לומר – אני אפילו תיקנתי את עצמי. אנחנו כל כך רגילים, גברתי השרה, בתור ותיקה כמוני בבניין, את יודעת שאנחנו כל כך רגילים לומר עוזרים פרלמנטריים. אז אני מבקש, במסגרת ביצוע ההסכם שנחתם, יש לומר מעתה יועצים פרלמנטריים. אני מקפיד על כך, ואני מבקש שכולנו נקפיד לכנות את האנשים הנאמנים שמלווים אותנו יועצים פרלמנטריים.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
ויועצות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יועצים ויועצות, ודאי, אף שאבשלום קור תמיד כועס ואומר שבעברית זה כולל גם יועצות.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אדוני לא רוצה להיתלות באבשלום קור. בשום דבר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מנסה בפגרה לסדר פגישה בין אבשלום קור לבין חברת הכנסת מרב מיכאלי.
תודה על כל העבודה שעשיתם במהלך החודשים של הכנס הזה. מכל הלב, אני מודה לאלה שעסקו במלאכה גם בתקופה הזאת. אגלה לכם באופן אישי שזה לא היה פשוט. מצד אחד, מאוד רציתי לשמור על פרלמנט שמתפקד ולא לתת, כפי שאמר גם הנשיא הנבחר – לפני כמה ימים גם היה לנו הכבוד והעונג להשביע נשיא חדש בישראל ולהיפרד מן הנשיא המיתולוגי. אני אגיד לכם – כמו שאמר גם ראובן ריבלין, אני חוזר ואומר: לא ניתן לאף אחד, לא לטרוריסטים ולא לגורמים אחרים, לשבש לנו את הפרלמנט. אבל מצד שני, גם לא רצינו להיות עדים במליאה למחזות לא מתאימים לימים האלה. אני חושב שבוועדת ההסכמות יריב ואיתן – חבר הכנסת יריב לוין וחבר הכנסת איתן כבל, וגם יושב-ראש האופוזיציה אתם – תמיד הקפידו למצוא את הנושאים שמקדמים את עבודת הפרלמנט אבל מונעים מאתנו מחלוקות מיותרות. תודה גם להם על כך.
רצית להוסיף מילה. בבקשה, אדוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אמרת לכולם תודה. אנחנו אומרים לך תודה רבה על – – –
(מחיאות כפיים)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. תודה. תודה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, רציתי קודם כול לומר לך תודה מקרב לב על כל אשר אתה עושה ועשית, על ההנהגה והניהול המופתיים של הכנסת, של המליאה. תודה לך על כך. אבל אם יורשה לי, אדוני היושב-ראש – להודות ליריב לוין, חבר הכנסת יריב לוין.
(מחיאות כפיים)
אני אומר זאת לא כחבר וידיד, וגם יריב מולו – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תרתי משמע.
<איתן כבל (העבודה):>
– – תרתי משמע. אתה יוצא מעבדות לחירות. ואנחנו יודעים כמה הכנסת הנוכחית, מצד אחד יש לה הזכויות הגדולות שלה, אבל מצד שני כמה היא קשה – יותר מספחת. אז אני מאחל לך בהצלחה, ואני בטוח שתצליח. עשית עבודה מדהימה. תודה.
(מחיאות כפיים)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין, אני מצטרף. חברי הכנסת, תם סדר-היום – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, אני מאפשר את זה רק באווירת סוף הקורס, גברתי השרה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, ג' בחשוון התשע"ה, 27 באוקטובר 2014, בשעה 16:00. אני כבר אומר שיהיו ישיבות רבות לפני זה, אבל זאת ההודעה הרשמית. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 15:04.>