דברי הכנסת

דברי הכנסת לח / מושב שני / ישיבה קס"ז / ט' באלול התשע"ד / 4 בספטמבר 2014 / 38 חוברת ל"ח ישיבה קס"ז כנס מיוחד הישיבה המאה-ושישים-ושבע של הכנסת התשע-עשרה יום חמישי, ט' באלול התשע"ד (4 בספטמבר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות לסדר-היום 4 החובה לכלול את הערים אשקלון, אשדוד, באר-שבע ועוד בתוכנית הסיוע ליישובי הדרום; הקיצוץ הרוחבי בתקציב יפגע בתקציבים האזרחיים המיועדים לתושבי המדינה בכלל ולתושבי יישובי הדרום בפרט 4 זהבה גלאון (מרצ): 5 סתיו שפיר (העבודה): 8 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 16 איתן כבל (העבודה): 42 אריה דרעי (ש"ס): 83 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 84 הצהרת אמונים של חבר הכנסת אלכס מילר 87 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 88 הצעות לסדר-היום 91 גל האלימות והרציחות במשולש 92 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 92 מוחמד ברכה (חד"ש): 95 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 98 עיסאווי פריג' (מרצ): 111 אריה דרעי (ש"ס): 114 דוד אזולאי (ש"ס): 115 זהבה גלאון (מרצ): 116 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 117 רוברט אילטוב (בשם ועדת הכנסת): 118 הצעה לסדר-היום 118 תוכנית מע"מ אפס של שר האוצר 118 משה גפני (יהדות התורה): 118 שר האוצר יאיר לפיד: 132 יעקב אשר (יהדות התורה): 142 יצחק כהן (ש"ס): 145 הצעות לסדר-היום 151 הקיצוץ הרוחבי בתקציבי משרדי הממשלה 151 אריה דרעי (ש"ס): 151 אראל מרגלית (העבודה): 159 שר האוצר יאיר לפיד: 165 עיסאווי פריג' (מרצ): 172 אורי מקלב (יהדות התורה): 175 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 176 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 176 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ט' באלול התשע"ד, 4 בספטמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, על-פי דרישה של חברי כנסת; הוגשו חתימות כנדרש למזכירות. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת ההסכמים הבאים: אשרור הסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של מולדובה בדבר שיתוף פעולה בתחום הגנת הסביבה; פרוטוקול המתקן את הסכם התעופה בין האיחוד האירופי והמדינות החברות בו ובין ישראל, לאור הצטרפות קרואטיה לאיחוד האירופי; פרוטוקול לתיקון הסכם בדבר הובלה אווירית אזרחית בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה העממית של סין; אשרור אמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של הודו בדבר עזרה משפטית הדדית בעניינים פליליים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <החובה לכלול את הערים אשקלון, אשדוד, באר-שבע ועוד בתוכנית הסיוע ליישובי הדרום; הקיצוץ הרוחבי בתקציב יפגע בתקציבים האזרחיים המיועדים לתושבי המדינה בכלל ולתושבי יישובי הדרום בפרט> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש שורה של הצעות לסדר-היום. דרך אגב, לידיעתכם, לאחר ההצעה הראשונה יושבע חבר כנסת חדש-ותיק, חדש-ישן, חבר הכנסת אלכס מילר מסיעת ישראל ביתנו, כך שמי שירצה לכבד את הטקס בנוכחותו או בנוכחותה – מוזמנים לכאן. הצעה לסדר-היום בנושא: החובה לכלול את הערים אשקלון, אשדוד, באר-שבע ועוד בתוכנית הסיוע ליישובי הדרום; הקיצוץ הרוחבי בתקציב יפגע בתקציבים האזרחיים המיועדים לתושבי המדינה בכלל ולתושבי יישובי הדרום בפרט – מס' 3738 ו-3739. הגישו את ההצעה שתי חברות כנסת. הראשונה היא זהבה גלאון ממרצ, והשנייה היא סתיו שפיר מסיעת העבודה. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון, את תהיי הראשונה. עד עשר דקות לרשות גברתי, ותצטרכי לסמוך על שפת הסימנים שלי, כי אין בפנייך שעון. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה שכשאני מדברת נמצא כאן באולם שר האוצר. אני חייבת לומר שחלק נכבד מהדברים שלי מיועדים אליו. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ברור, ברור. הבוקר וגם אתמול, חברי חברי הכנסת, שמעתי את השר לפיד אומר שהוא לא ישב בממשלה שתעלה מסים. ואני תהיתי למה זה נשמע לי מוכר. זה נשמע לכם מוכר? זה לא אותו שר אוצר שאמר שהוא לא ישב בממשלה שלא תנהל משא-ומתן מדיני? ומה קרה, חברי חברי הכנסת? שר האוצר יושב בממשלה שמבטיחה לנו אופק מדיני, אבל במקביל מספחת 4,000 דונם לטובת המתנחלים בגוש-עציון; הוא יושב בממשלה שמדברת על אופק מדיני אבל מחרבת כל סיכוי להגיע להסדר מדיני. ואני גם שומעת את שר האוצר אומר שהוא עושה ככל יכולתו למנוע בנייה לא חוקית בשטחים, וזה כשבמשמרת שלך, אדוני השר, התחלות הבנייה בהתנחלויות עלו ב-123% והתקציב בחטיבה להתיישבות תפח פי-שמונה ממה שאושר בתקציב המקורי. ועכשיו, אדוני השר, אני שומעת אותך עומד ואומר שאתה לא תעלה מסים. אז אני חושבת לעצמי, אם ככה זה נראה כשמישהו אומר, אני יושב שם כי אני משנה מבפנים, אז אני מגיעה למסקנה אחת משתיים: או שזו לא בדיוק הצלחה גדולה – כדי לא להגיד כישלון, אדוני השר – או שעוד הפעם אתה מנסה לעבוד על הציבור בעיניים כדי להמשיך ולהיאחז בכיסא ולשרוד פוליטית. אין לי דרך אחרת להסביר את זה, חברי חברי הכנסת. תסתכלו על הממשלה שלנו: גררה אותנו למלחמה חסרת תוחלת בעזה, של 50 ימים, שבהם תושבי הדרום – מה הם שמעו? שכתשנו וניצחנו ושיקמנו את כוח ההרתעה. ועכשיו מסתבר שהסבל של תושבי הדרום בשבועות האחרונים, כמו כל המרורים שהמבצע המיותר הזה האכיל את תושבי ישראל, נכפו עלינו על-ידי הממשלה בלי שום מחשבה מדינית ותכנון לטווח ארוך וללא שום תוצאות. והסכם הפסקת האש שנחתם, אין קשר בינו לבין ההצהרות של ראש הממשלה נתניהו ביציאה למלחמה, ואפשר היה להגיע לאותן הסכמות ואותן הבנות עם הגורמים המתונים ברשות לפני כשלושה חודשים ולחסוך את המלחמה הזאת – בלי מלחמה מיותרת, שאנחנו משלמים עליה מחיר כבד בחיי אדם, אלפי פצועים; מי יודע עוד כמה שנים ייקח להם להשתקם. אנחנו באים היום לכנסת, ומה אנחנו שומעים? ששר האוצר מגיש לנו את החשבון על מבצע "צוק איתן". למי הוא מגיש את החשבון – לילדים שלנו? לנכדים שלנו? איך אני יודעת? כי אני רואה מה היה השבוע בממשלה. הממשלה הצביעה על קיצוץ רוחבי של 2 מיליארד שקלים בתקציב כל המשרדים. במה לא נגעו, חברי חברי הכנסת? כמובן שבתקציב הביטחון. לא רק שלא נגעו בתקציב הביטחון, הוסיפו לו 1.5 מיליארד שקלים כדי לממן את מבצע "צוק איתן". אבל במה כן קיצצו? בתקציב החינוך, חברי חברי הכנסת. 690 מיליון שקלים נלקחו מתקציב משרד החינוך. ומי תמך בזה? השרים הכי חברתיים, או שמתיימרים להירשם בתולדות הכנסת כשרים הכי חברתיים – שר החינוך, שהסביר לנו: מה זאת אומרת, מה, לא נממן את המלחמה? שר הרווחה; שרת הבריאות. הרי מה זה השטויות האלה? אם יש מלחמה ואם אין מלחמה תקציב הביטחון עולה לנו כל שנה בסכום בלתי נתפס של 770 מיליון שקלים. אני לא מדברת רק על שנת מלחמה; ממש כל שנה משרד הביטחון מבקש ומקבל תוספת של מיליארדים לתקציב שלו. הרי כבר שנים תקציב הביטחון שואב בשיטתיות את תקציבי המשרדים החברתיים. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להזהיר את כל מי שאמור להצביע: אם תתקבל הדרישה של משרד הביטחון, כפי שהיא הוצגה אתמול – לפי מה שהתפרסם – בדיון בקבינט, לתוספת של 20 מיליארד שקלים בשנתיים – שימו לב לסכום הזה, 20 מיליארד שקלים בשנתיים – אני אומרת לכם שמדינת ישראל תהפוך לצבא שיש לו מדינה; לא מדינה שיש לה צבא. ומה האבסורד הכי גדול? שהראשונים להיפגע מהקיצוץ הזה יהיו תושבי הדרום. אותם תושבים שכבר שנים סופגים את תוצאות מדיניות הקיפאון המדיני, הם יהיו הראשונים לסבול ממדיניות הייבוש הכלכלי. תושבי הדרום והפריפריה, שגם ככה מקבלים באופן שיטתי פחות שירותים ופחות תשתיות מתושבי המרכז – אותם שירותים ותשתיות יצומצמו עוד יותר עכשיו במסגרת הקיצוץ הרוחבי. הרי אני לא מיתממת, זה ברור שמבצע "צוק איתן" עולה כסף וצריך לממן אותו ויש לו תג מחיר. אבל האם הקיצוץ הרוחבי הוא הדרך היחידה לממן אותו? הממשלה שבחרה באופן גורף לקצץ בחוסר הבחנה בכל שירותי המדינה – האם, אדוני שר האוצר – הוא נעלם לי פתאום, אולי לא היה כל כך נעים לשמוע את הביקורת – האם זו הייתה הדרך היחידה להתמודד עם מבצע "צוק איתן"? כדאי להבהיר, חברי חברי הכנסת: קיצוץ רוחבי הוא לא מדיניות, הוא בריחה מאחריות, כי צעד כזה פוטר את הממשלה מהצורך לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל החלטות קשות. ועוד הפעם, הקיצוץ הזה מוכיח, חברי חברי הכנסת, את חוסר היכולת של שר האוצר לפיד לנהל מדיניות תקציבית רצינית. כהרגלו בקודש, שר האוצר שם את האינטרסים הפוליטיים שלו לפני האינטרסים של הציבור. תראו במה מקצצים: בשירותי הרווחה, בתקציב הרפואה הציבורית, בתקציבי השיטור והכבאות, בהשקעות בסיסיות מעודדות צמיחה כמו תקציבי פיתוח, תחבורה ציבורית ותשתיות – גם הן קוצצו עכשיו ברבע מיליארד שקלים. כל הקיצוצים האלה, חברי חברי הכנסת, נעשים על הגב של כלל הציבור בישראל, אבל בעיקר על חשבון השכבות המוחלשות שתלויות יותר מכולם בשאריות מדיניות הרווחה שהייתה פה פעם. ההחלטה הזאת על קיצוץ רוחבי, חברי חברי הכנסת, היא החלטה שגויה לא רק בגלל המקומות שמהם הוא לוקח, אלא מפני שהוא מאפשר לנתניהו ולפיד ממש שוב הפעם לא להסתבך עם המגזרים שמהם כן אפשר וצריך לקחת. למה, למשל, הוא לא לוקח מאותם בעלי הון? למה הוא לא שוקל מאבק אמיתי בפטורים ממס? שימו לב, חברי חברי הכנסת, לנתונים: רק ב-2014 הממשלה חילקה דרך החוק לעידוד השקעות הון מעל 7 מיליארד שקלים, מתוכם מעל 5 מיליארד שקלים למספר קטן של חברות במשק. למי הולכים הפטורים האלה? הפטורים האלה הולכים למי שיש לו פרוטקציות בממשלה. ולמה שר האוצר, למשל, לא מוכן לבטל את ההטבות האדירות והתקצוב המיוחד שנותנים למתנחלים? קרוב למיליארד שקלים הועברו השנה לחטיבה להתיישבות, חברי חברי הכנסת; חטיבה להתיישבות שבונה מאחזים ובנייה בלתי חוקית בשטחים. ולמה שר האוצר לא מוכן לרדת מהתוכנית האווילית שלו, שאין אף כלכלן במדינת ישראל שתומך בה, מע"מ אפס על דירות? ולמה, למשל, הוא לא מוכן לאמץ מס חברות דיפרנציאלי? ולמה, למשל, הוא לא ייקח את אותם 14 מיליון שקלים ממינהלת הזהות היהודית? או לגעת ב-47 מיליון ש"ח שאושרו רק לפני חודש לקירוב התנ"ך לציבור? חברי חברי הכנסת, אין כאן מדיניות, יש כאן בריחה מאחריות, ולכן אני רוצה עוד לנצל את הזמן שיש לי גם להזהיר מפני העלאת מסים: זה צעד לא נכון, זה צעד לא צודק. המשק נמצא היום על סף מיתון, ואם רוצים לאושש אותו, לגרום לו להתאושש, זאת תהיה טעות להקטין את ההכנסה הפנויה של משקי-הבית. במקום זה, צריך להקטין את היקף הפטורים ממס, להגדיל את הגירעון בצורה מתונה ואחראית, כי הרי אנחנו כבר יודעים מה יחכה לנו בתקציב 2015, איך הממשלה תחנוק אותנו בהוצאה האזרחית. לכן, חברי חברי הכנסת, קיצוץ רוחבי בבסיס התקציב, שיופעל אוטומטית גם בשנים הבאות ויפגע במדינת הרווחה, זה לא קיצוץ, זה לא קיצוץ חד-פעמי לטובת "צוק איתן"; זה צמצום נוסף של ההוצאה האזרחית שקטנה גם ככה ממילא, כי אתם יודעים, קיצוץ בבסיס התקציב מופעל אוטומטית כל שנה, והפגיעה בשירותים צפויה להיות בלתי הפיכה, חברי חברי הכנסת. לסיכום, אני רוצה לומר שההאטה של ההוצאה הציבורית תהפוך את ישראל למדינת עולם שלישי שבה עשירים חוגגים והציבור סובל. היא תוביל לריסוק המגזר הציבורי, לסיכון חייהם של מי שהחיים שלהם תלויים במערכת הבריאות הציבורית; היא תוביל להעמקת העוני. אדוני שר האוצר, המדיניות שאתה וראש הממשלה נתניהו מובילים היום, הופכת את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית. היא מרסקת ומדכאת בשיטתיות את כל מנגנוני הערבות החברתית בישראל, את העבודה הסוציאלית, את בתי-הספר הממלכתיים, את מערכת הבריאות הציבורית, השיטור ושירותי החירום. מה שאתם עושים, אתם מעדיפים לשסות את אזרחי ישראל האחד בשני במאבק על מה שנשאר ממדינת הרווחה המתפוררת. חברי חברי הכנסת, בישראל 2014 של ממשלת הליכוד – יש עתיד, אדם לאדם זאב, והזאבים רעבים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת סתיו שפיר. הנושא הוא אותו נושא: החובה לכלול את הערים אשקלון, אשדוד, באר-שבע ועוד בתוכנית הסיוע ליישובי הדרום. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חבל מאוד שחברי הקואליציה, הרבה מהם לא הואילו להגיע לדיון כל כך חשוב על עתידו של הדרום בישראל; לא טרחו להגיע למשכן הכנסת – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – מי יגיע? <סתיו שפיר (העבודה):> – – ורק מעטים נמצאים כאן. הממשלה הזאת מתביישת להסתכל לציבור בעיניים. אתמול קיבלתי טלפון מבחורה צעירה, בת 22, שחיה באחד הקיבוצים בעוטף-עזה. היא סטודנטית, שוכרת שם דירה. במהלך הקיץ היא הייתה אמורה לעבוד כסייעת בקייטנות, בוטלה לה העבודה. במקום זה היא ישבה במקלטים ועזרה לילדים קטנים; עזרה להורים שלהם, נכנסה לבתים של משפחות שלא יכלו להתרחק מהבית מפני שהילדים פחדו, וסייעה להם בכל דבר שהיו צריכים, מרכישת מזון ועד כביסה; עזרה להאכיל את החיילים ולכבס להם את הבגדים. היא עברה לשם כי היא רוצה לחיות בקהילה, כי היא רוצה לחיות בדרום. ציונית אמיתית. היא שואלת אותי: איך אנחנו אמורים להמשיך? מה אני אמורה לעשות? לא הצלחתי לחסוך שקל כדי לשלם את שכר הלימוד שלי לשנה הקרובה, אין לי מיגון אפילו בדירה, את שכר הדירה אני לא יודעת איך להחזיר. מה אני אמורה לעשות? סגרתי את השיחה והלב שלי פשוט נקרע. מה ממשלת ישראל מבטיחה לבחורה הזאת? מה ממשלת ישראל מבטיחה לדור שלם של צעירים שבמלחמה הזו רצו, ברגע שזימנו אותם לצו 8, כדי לשרת את המדינה ולהגן על כולנו, בלי לשאול שאלות, בלי לחשוב אם יהיה להם אחר כך כסף לשלם שכר-דירה. פשוט הלכו מהר כי זימנו אותם, כי הם רוצים להגן על הביטחון שלנו. מה הממשלה הזו מבטיחה להם כשהם חוזרים הביתה? כלום. קיבוץ נחל-עוז – היאחזות הנח"ל הראשונה, ההיסטורית, בישראל, שמוקמה שם במיוחד בשביל לספק ולשרת את הצרכים הביטחוניים של המדינה, והופגזה משנותיה הראשונות במשך עשורים, וסבלה מטרור, והופגזה עכשיו שוב ואיבדה גם בן כל כך צעיר, ילד שעוד לא ראה שום דבר בחיים שלו; ועוד תוך כדי כל המבצע הזה, נערכו גם 2,000 חיילים בקיבוץ. והם מחזיקים שם את התושבים – ואני לא דואגת, הם לא יברחו משם – אבל מה הממשלה הזו מבטיחה להם? מה? כלום. שקל אחד אתם לא העברתם לדרום. אחד. הכול דיבורים. מתחילת המלחמה הזו אנחנו רואים את כל השרים יושבים באולפני הטלוויזיה ומחבקים את הדרום: כולנו צבע אדום, כולנו אתכם, אנחנו שומרים עליכם, אתם העורף היציב שלנו, נותנים לכם גב איתן. איזה גב ואיזה נעליים. <יעקב מרגי (ש"ס):> אז למי אתם – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אנחנו יוצאים עכשיו מישיבה בוועדת כספים – – <יעקב מרגי (ש"ס):> למי אתם – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – 3.5 מיליארד שקלים עומדים שם על הפרק. 3.5 מיליארד שקלים כל שנה, שלא הולכים לתושבי הדרום, לא. הם הולכים לאיזשהו חוק פופוליסטי שהמטרה שלו היא להעלות את מספר המנדטים של יש עתיד, שאף אחד חוץ מהמפלגה הזו לא חושב שהוא טוב. בכירי הכלכלנים בארץ מתנגדים לחוק; הכלכלן הראשי של משרד האוצר אפילו התפטר במחאה על החוק הזה. התיישבנו והתייעצנו עם מומחים לדיור בעלי שם עולמי, ושאלנו: האם החוק הזה יכול לסייע? האם הוא יעזור במשהו למצוקת הדיור? כלום. כולם מתנגדים מקצה לקצה. לא רק שהוא לא יעזור, הוא יעלה את מחירי הדיור. והכול בשביל מה? בשביל כמה כותרות בעיתון? האם לא היה עדיף לקחת את הסכום הזה, 3.5 מיליארד שקלים, ולהעביר אותם עכשיו כמו שהם, כתוכנית רצינית לשיקום הדרום? תוכנית שתהפוך את דרום הארץ לאזור האטרקטיבי ביותר בישראל; לא אזור שבורחים ממנו – אזור שבאים אליו, אזור שרבים על לגור בו. כמה בקלות אפשר לעשות את זה. אפילו בפחות מ-3.5 מיליארד שקלים, רק תעבירו: לבנייה של דירות חדשות ולהנחה על הדירות האלה, מענקים למשפחות צעירות, עידוד תעסוקה, הגדלה של מעגל הפיצויים הכל-כך מפוקפק הזה. באמת, מתווה פיצויים שמבוסס על "עמוד ענן" למלחמה כל כך ארוכה? אנחנו יושבים – אנחנו, חברי מפלגת העבודה, נסענו לדרום פעמים רבות במהלך המלחמה הזו וישבנו עם אנשים ושאלנו אותם: קיבלתם את הפיצויים? מה אתם צריכים? ונדהמנו לגלות בעלי מפעלים שקיבלו על "עמוד ענן" 20% ממה שהובטח להם, ממה שהם היו זקוקים לו. על "עופרת יצוקה" הם בכלל כבר לא מדברים. ומה עכשיו? כמה מאות שקלים הועברו לחשבון הבנק שלהם. איך הם אמורים לשלם משכורות לעובדים? מה אתם רוצים לעשות? אתם רוצים שהכלכלה בדרום תתמוטט? אתם מבינים מה יהיה הנזק של דבר כזה? אתם מבינים שאת הכסף שנח היום בקרן הפיצויים ניתן להעביר ולמנוע אסון כלכלי? או שבכלל אין מחשבה כזו כי אין מחשבה קדימה, כי הקדימה לא מעניין. מה שמעניין – וזו המחלה הקשה ביותר של הממשלה הזו – זה רק מה קורה הרגע, מהי הכותרת הבאה, מה יהיה במהדורת החדשות. ואתם יודעים מה? בסופו של דבר, לשקם את הדרום זו תוכנית ארוכת-טווח. הרי יהיה מאוד קשה להצטלם ליד בית שעוד לא נבנה ולגזור עליו קופון פוליטי. הרבה יותר קשה לעשות מעשים נועזים, רציניים, שדורשים אומץ פוליטי, לעמוד אל מול מתקפות, לסלק את כל הפיתויים. יודעים לאן כן עבר כסף במהלך המלחמה הזאת, בזמן שאמרו לנו, התותחים רועמים אז על תדברו ואל תתלוננו? גם אמרו את זה לתושבי הדרום. 70 מיליון שקלים עברו למועצות הדתיות – היה מאוד דחוף להעביר את זה לפני שלושה שבועות במקום להעביר את זה לדרום. 20 מיליון שקלים עברו לחיזוק החוסן החברתי ביהודה ושומרון. זה עוד עניין, איזה ריקוד על הדם, מבזה. שתי דקות אחרי חטיפת הנערים והרצח הנורא, הולכים הפוליטיקאים של הימין לאולפני הטלוויזיה ודורשים היאחזויות חדשות ולהעביר תקציבים ליהודה ושומרון. אבל לא, הם בכלל לא מעבירים אותם לתחבורה ציבורית או לביטחון; לזה כבר עבר תקציב בנפרד. הם מעבירים את זה לפסיכולוגים, לקייטנות, לשיפור החיים. למה לא העבירו בכזאת דחיפות 20 מיליון שקלים לדרום? למה עד היום הם לא קיבלו שקל אחד מכם? איך אתם לא מתביישים להגיע לוועדת כספים ולדרוש העברות כספיות כל כך מלוכלכות פוליטית, כל כך מלוכלכות, אל העמותות שלכם והחברים שלכם, אל המקורבים שלכם בימין, במקום לדאוג לדרום? איך אתם מעזים לרקוד על הדם של הנערים שנחטפו, וככה על הדם של החיילים שנפגעו? הרי הדרום לא סופג רק עכשיו בעיה. מכירים את מערכת הבריאות בדרום? אתם יודעים שתוחלת החיים בדרום היא הנמוכה ביותר בישראל? זאת אומרת, אנשים מתים שם יותר לא רק בזמן מלחמה, גם בכל יום רגיל. למה? כי אין מספיק מיטות; כי הגישה לבתי-החולים היא הקשה ביותר והיקרה ביותר; כי אין מספיק רופאים מומחים; כי אין מספיק אחיות; התפוסה הגדולה ביותר בבתי-חולים בארץ. ואלה בתי-החולים שקיבלו אליהם את הפצועים שלנו, שטיפלו בהם במסירות כזאת ובהצטיינות כזאת. איך אתם לא מתביישים שלא לשקם את מערכת הרפואה הזאת, שכבר קורסת מזמן, עוד לפני "צוק איתן", ולא על זה לשים את הדגש? במקום זה אתם מעבירים לקייטנות בשטחים. זה הצורך המיידי? ותראו, זה כבר לא עניין של שמאל וימין, זה ממש לא מעניין מה עמדתנו כרגע – התנחלויות, לא התנחלויות. את עמדתי אתם מכירים. זו שאלה של הוגנות. אם השקעה בחינוך בילד בשדרות עומדת על 6,064 שקלים והשקעה בחינוך בילד בעותניאל שבהר-חברון עומדת על 24,500 שקלים, יש פה שאלה של חוסר הוגנות שהיא כבר הרבה מעבר לעמדות פוליטיות. כל אזרח בישראל צריך לקבל את הסכום הבסיסי היציב, השווה. כולם. לא ייתכן שאזרח אחד יקבל יותר מאזרח אחר כי הוא משרת אינטרסים פוליטיים של קבוצה מסוימת. שכחתם את התפקיד שלכם כחברי כנסת ושרים. כשאנחנו נכנסים למשכן הזה אנחנו כבר לא משרתים רק את האנשים שבחרו בנו. בנו – כנראה במפלגת העבודה לא בחרו הרבה אנשי ימין קיצוני, ובטח גם לא הרבה מאוד חרדים, ערבים – – <דני דנון (הליכוד):> לא בחרו הרבה בכלל. <סתיו שפיר (העבודה):> – – ואנחנו משרתים את כולם, דואגים לכל אזרח בישראל – – <דני דנון (הליכוד):> לא בחרו הרבה בכלל. <סתיו שפיר (העבודה):> – – לא רק למקורבים שלנו, לא רק לחברים החזקים במפלגה; לא עושים אפליה כזאת, דואגים לכולם. זה התפקיד של חבר כנסת. ואתם יודעים מה עוד התפקיד של ממשלה נבחרת? התפקיד שלה הוא לא להפחיד ולזרוע אימה, התפקיד שלה הוא לתת תקווה. והדבר היחידי שלא שמענו באף אחד ממבזקי החדשות, שלא שמענו לרגע אחד לאורך כל המלחמה הזאת, זה שמץ של תקווה – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין להם תקווה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – איך אנחנו מחזקים את עצמנו – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין להם גם עתיד. <סתיו שפיר (העבודה):> – – איך אנחנו באמת מחזקים את העורף, מה התוכניות שלנו, איך אנחנו מגיעים להסדר מדיני יציב שיפסיק את מעגלי הדמים האלה, שיוציא אותנו ממבצע מלחמה שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה; איך אנחנו מחזקים את הכלכלה הישראלית ומעודדים צמיחה ולא מרסקים אותה פעם אחר פעם עם גזירות קשות. לא. במקום, אתם מקצצים: 480 מיליון שקל ממשרד החינוך מקוצצים; 175 מיליון שקלים מההשכלה הגבוהה. להזכירכם, גם בשנה שעברה קיצצתם 100 מיליון שקלים, בלי מבצע. 43 מיליון שקלים מהבריאות; 243 מיליון שקלים מפיתוח התחבורה; 40 מיליון ממענקי משרד השיכון; 62 מיליון מרווחה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <סתיו שפיר (העבודה):> – – ועוד לא הזכרנו את 125 מיליון השקלים מתחבורה ציבורית, שכבר קיצצתם לפני שבועיים; ועוד 300 מיליון שקלים ממשק המים. מקצצים ומקצצים ומקצצים מאותם כספים שהיו יכולים עכשיו להגיע לתושבים ולעזור להם. אתם אומרים שאתם לא מעלים מסים, אבל בקיצוצים האלה אתם הופכים את כספי המסים שלנו ללא חשובים בכלל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סתיו שפיר (העבודה):> אנחנו משלמים יותר מסים ומרוויחים פחות. התגובה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הצהרונים לנשים עובדות. <סתיו שפיר (העבודה):> שמענו הרבה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <סתיו שפיר (העבודה):> משפט אחרון. שמענו הרבה על התגובה הציונית ההולמת על מתקפת ה"חמאס", ואגיד לכם מהי התגובה הציונית ההולמת באמת על המתקפה הזאת: לחזק את הדרום; לקחת עכשיו את מיליארדי השקלים שיושבים על השולחן ברגעים אלה בוועדת הכספים ולבנות אתם תוכנית רב-שנתית למענקי דיור, ליצירה של מקומות עבודה, לסבסוד שכר-דירה לסטודנטים, למלגות, למשפחות צעירות. זו המשימה הגדולה ביותר שעומדת כרגע בפני הממשלה הזאת. וכל דקה שאתם מתחמקים מלמלא אותה היא דקה של ביזוי העורף שמגן עלינו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – וביזוי אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להציג את עמדת הממשלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה יש לאקוניס להציג? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – את ההסכם שנשמע אותו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תגיד מה שאתה חושב, לא מה שכתבו לך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, שר האוצר יושב באולם, למה הוא לא עונה לנו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי הוא עונה להצעות 5 ו-6, כפי שנקבע. <יצחק הרצוג (העבודה):> אפשר לברך את ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו בהחלט מברכים את ראש עיריית אשקלון מר איתמר שמעוני, שנמצא אתנו כאן בדיון – ברוך הבא – ומחזקים את ידיו ואת ידי התושבים באשקלון, בדרום כולו ובמדינה כולה. בבקשה, סגן השר. <קריאות:> – – – <נחמן שי (העבודה):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם ככה תמשיכו – זה מה שנאמר: רצה לברך ויצא מקלל. בבקשה, אדוני סגן השר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> שלא תהיה ברכה לבטלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי איתמר שמעוני ראש עיריית אשקלון, אדוני היושב-ראש, בקיץ הזה הכינו את הרוע – – <זהבה גלאון (מרצ):> אה, מה אתה אומר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הכינו את מי שקם מולנו להשמידנו. עשינו זאת בעבר – – <נחמן שי (העבודה):> מעולם ה"חמאס" לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – עשינו זאת ל"חמאס" בעזה בקיץ האחרון – – <זהבה גלאון (מרצ):> השגנו הרתעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ותעשו את זה בעוד שנתיים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וכדאי לכל מי שיבחן אותנו בעתיד בכל גזרה לדעת כי נכה גם אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ובגזרה המדינית, מה יש לכם להציע? <קריאה:> עזוב אותו, הוא לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חגיגות הניצחון המלאכותיות – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – מה יש לכם להציע? – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – של ארגון טרור מתועב, ברברי – – <מיכל רוזין (מרצ):> תוכנית, ובעוד שנתיים – – – אם קיימתם את התוכנית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שהוכה קשות, אותנו אינן מרשימות. <מיכל רוזין (מרצ):> ככה עובדת ממשלה. יש תוכנית ארוכת-טווח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין, אני, א. לא מבין את הפיצול הזה בסיעת מרצ. יש מקומות לסיעת מרצ, אתם – – – התפצלתם ממנה או מה? <מיכל רוזין (מרצ):> ככה אנחנו נראים גדולים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, אוקיי, אז אנא אל תפריעו, אל תפריעו. אתם בקרבה ליציע הציבור כאן, אל תפריעו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חגיגות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – סגן השר, שר האוצר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, תודה, תודה, חבר הכנסת פריג', תודה רבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חגיגות ניצחון, אדוני היושב-ראש, מלאכותיות, שהן אינן אלא פסאדה פתטית, שכל מי שמנסה לכסות על האמת – כל אחד שעיניו בראשו רואה: ישראל הכתה, "חמאס" הוכה. ואני מציע לכולנו, אדוני היושב-ראש, לכל הכוחות הציוניים והרציניים בבית הזה, להתאחד סביב ההישגים הטובים שלנו, להרים ראש ולהיות גאים גאווה גדולה במדינה שלנו, בכוחות הביטחון וההצלה, בחיילינו הגיבורים, באנשי שירות הביטחון הכללי, במשטרת ישראל, במד"א, בזק"א, בלוחמי האש; אי-אפשר שלא להביט בהם ולהרגיש שיש במה ויש במי להיות גאים. כמה דברים, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, למדנו בקיץ הזה, כמה דברים, אבל שניים עיקריים, שניים: בראש ובראשונה, חוסננו הלאומי המרשים, גם בימים הקשים ביותר של מבצע "צוק איתן", שבהם חלקנו השתתף בלוויות של חיילי צה"ל וקציני צה"ל, של טובי בנינו, של ביקורים בבתי-החולים. שם פגשנו בגיבורים שבצעירי ישראל, שנלחמו בעוז נפש באויב מרושע, מתועב, שמשתמש בילדי עזה כבמגן אנושי; נלחמו בגבורה שאין כמוה בעולם. פגשתי, אדוני היושב-ראש, באחד מבתי-החולים, קצין צעיר שהמשיך להילחם כמה ימים כשקליעים באחת מרגליו. ואנחנו מצדיעים להם. חלקנו גם, אדוני היושב-ראש, לא כולנו, חלקנו ביקרנו בבתי אבלים שבהם הורים צעירים – הורים צעירים, צעירים פחות – אחים, אחיות, סבים וסבתות מבכים את נפילת הבן או בן-המשפחה, ואומרים לי בשיא הלחימה: תמשיכו, תכו בהם. ובכל אותם מקומות לא היה אפשר שלא להתרגש מהרוח הישראלית, מעוצמות הנפש ומאחדות עמנו. אפשר רק להצטער, אדוני היושב-ראש, שאחדות כזאת היא מנת חלקנו בעיקר בימי משבר ובימים קשים. ומה הדבר השני שלמדנו בקיץ הזה? שני דברים. הדבר השני, שאיננו פחות חשוב, אדוני היושב-ראש: נסיגות אינן מביאות שלום, הן מביאות מלחמות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה על דעתו של ראש הממשלה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרו לנו המומחים – על דעתה של המציאות, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מדבר על דעתו של ראש הממשלה? שנבין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> על דעתה של המציאות. אמרו לנו המומחים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שר האוצר חושב אחרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרו לנו המומחים: תיסוגו לקווי 4 ביוני 1967, תקבלו שלום. ובכן, עשינו זאת ברצועת-עזה. הממשלה מקבלת, קיבלה מאז הקמתה של המדינה, אדוני היושב-ראש, מאות-אלפי החלטות, אבל אחת האומללות שבהחלטות ממשלות ישראל בכל הזמנים תהיה ההחלטה על ההתנתקות. <מיכל רוזין (מרצ):> של הליכוד, אל תשכח. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נסוגונו ברצועת-עזה – – – <איתן כבל (העבודה):> תזכיר שזה היה הליכוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נסוגונו ברצועת-עזה – – – <איתן כבל (העבודה):> תזכיר שזה היה הליכוד. <מיכל רוזין (מרצ):> שלא יחשבו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נסוגונו ברצועת-עזה – – – <איתן כבל (העבודה):> תזכיר שעשה את זה הליכוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נסוגונו ברצועת-עזה לקווי ה-4 ביוני – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה רוצה לדבר על עובדות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מלחמה קיבלנו – – <מיכל רוזין (מרצ):> תדבר על עובדות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מלחמה קיבלנו ולא שלום. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו מדברים על הסכם והסדר, לא חד-צדדי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מי תמך בהתנתקות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, זהו הלקח – – <איתן כבל (העבודה):> הליכוד עשה את ההתנתקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ביבי תמך בהתנתקות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זהו הלקח: כל מקום שממנו ניסוג, אליו ייכנסו ארגוני הטרור, המונָעים מאידיאולוגיה אסלאמיסטית קיצונית שרוצה בהשמדתה הטוטלית של מדינת ישראל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה האלטרנטיבה שלך? <עמר בר-לב (העבודה):> אולי נחזור ונקים את ימית? <נחמן שי (העבודה):> אז למה לא השמדתם אותם? אז למה לא השמדתם אותם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> דבר על האלטרנטיבה, מה אתה מציע? <נחמן שי (העבודה):> הבא להורגך השכם להורגו. <אראל מרגלית (העבודה):> 80,000 איש גייסתם – – – <נחמן שי (העבודה):> קיבלתם את כל הגיבוי שבעולם, בעולם, כדי להוביל את זה. <איתן כבל (העבודה):> 30 ומשהו שנה אתם מבטיחים לנו לגמור עם הטרור. מה לא עשיתם, אלוהים ישמור, בסוף אנחנו אשמים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת איתן כבל, הבנו. <איתן כבל (העבודה):> התגעגעתי פשוט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אני מבין, אני מבין. כולנו התגעגענו, אני רואה פה נישוקים וחיבוקים. אבל בכל זאת, בוא נעשה את זה בשקט. תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש – – – <נחמן שי (העבודה):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אם זה, אדוני היושב-ראש, לבוא לפה בשביל להיות בשקט, הייתי נשאר בבית. <נסים זאב (ש"ס):> אולי תיתן לו נאומים בני דקה, אדוני היושב-ראש? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל למה אתה לא מגיב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', הוא ממש לא חייב להגיב לכל קריאת ביניים, אתה יודע את זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, "חמאס", "חיזבאללה", "דאעש" – כולם רוצים את ראשינו, תרתי משמע. כולם רוצים את ראשינו, חברת הכנסת גלאון. הם לא מבדילים – הסכין המגואלת בדם איננה מבדילה בין תומכי ימין לתומכי שמאל, בין חרדים לבין חילונים, בין שומרי מסורת, בין תושבי השומרון, בין תושבי יהודה ובין תושבי תל-אביב. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הם אינם מבחינים בין אמריקנים-יהודים, ואדוני היושב-ראש, הם לא מבחינים – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> איך כל זה קשור לנושא? מה עם הקיצוץ? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – והם גם לא מבחינים, הם לא מבחינים בין יהודים לבין נוצרים. וגם בתוכם הם לא מבדילים, גם בתוכם. מי שעוד לא הבין, מי שעוד לא הבין, כולל ידידים טובים באירופה, וידידים טובים מאוד, מאוד, בארצות-הברית של אמריקה – ואנחנו מתקרבים ל-11 בספטמבר – ארגוני הטרור שלא האסלאם האסלאמיסטי, הפונדמנטליסטי, הברבריסטי, הם סכנה ברורה ומיידית, לא רק לישראל, לשלום העולם החופשי כולו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אלטרנטיבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גם לאירופה, גם לארצות-הברית. under occupation, כן? כך הם מכנים את שטחי המולדת, יהודה ושומרון. ובכן, עוד מעט, אדוני היושב-ראש, נראה – כבר אנחנו רואים – שכונות שלמות באירופה, בצרפת, בלונדון, הן under occupation; under ה-occupation של האסלאם הפונדמנטליסטי הטרוריסטי. צריך רק להביט בעיניים מפוכחות על המציאות, רק להביט על המציאות. ציטטתי כאן בכנס הקיץ בחודש יוני, בתשובה על אחת מהצעות האי-אמון, את דבריו של אסמאעיל הנייה חמישה ימים לאחר הקמת ממשלת הטרור הפלסטינית בראשות אבו מאזן, המכונה במכבסת המילים – – <איתן כבל (העבודה):> אבל אתם יושבים אתם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – "ממשלת הפיוס". <זהבה גלאון (מרצ):> אתם עשיתם הסכם עם ה"חמאס". <איתן כבל (העבודה):> אתם עשיתם אתם הסכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה עושה איזו פעילות במסגרת התרגילים? אני מסתכל לשם לחפש את איתן כבל – אתה כבר כאן. עוד מעט תעבור לספסלי הליכוד על מנת לצעוק. <איתן כבל (העבודה):> סגן השר נראה שעבר מטמורפוזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, זהו, עד כאן. <איתן כבל (העבודה):> סקלרוזה בגיל צעיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד כאן. סגן השר עונה בצורה עניינית. כשהוא אמר שאין לו מה לענות, צעקתם וכעסתם שהוא אומר שאין לו מה לענות. עכשיו הוא עונה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא אמור לענות על הקיצוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, אני לא יכול לכתוב לו נאומים – – <נחמן שי (העבודה):> זה נאום לאו"ם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני בקושי יודע לכתוב נאומים לעצמי. <נחמן שי (העבודה):> לא לא, זה נאום לאו"ם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, תודה רבה. אם לא תפריעו, אז הוא גם יסיים את תשובתו פעם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, ההצעה לסדר-היום היא על הקיצוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. הבנתי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא לא מתייחס לזה בכלל. <נחמן שי (העבודה):> זה נאום לאו"ם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבנתי. תודה. <נחמן שי (העבודה):> זה לא נאום לכנסת, זה נאום לאו"ם. – – – בין ישראל לאו"ם, לשגריר החדש. תחשוב על זה, זה רעיון טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא ממנה שגרירים, אבל אני מוכן להגן על סגן השר שיוכל להמשיך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מוכן לשקול. שר החוץ נמצא פה, אני יכול לדבר עם ראש הממשלה. אשקול ברצינות את הצעתך. <נחמן שי (העבודה):> זה הנאום שלא ננאם באו"ם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אשקול ברצינות את הצעתו של חבר הכנסת שי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל אף אחד לא מציע לך את ההצעה הזו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אשקול אותה ברצינות. חבר הכנסת שי הציע. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – של ישראל ביתנו בישיבה. <זהבה גלאון (מרצ):> למה עשיתם הסכם עם ה"חמאס" ולא עם אבו מאזן? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מצטט שוב, חברת הכנסת גלאון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גלאון, עשר דקות דיברת, לא היה מספיק? <זהבה גלאון (מרצ):> לא, כי הוא לא עונה לי לעניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז מה, זכותו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כמה ימים – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא צריך לדבר על התקציב, זה נושא הקיצוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבנתי. חבר הכנסת הורוביץ, אני בפעם הבאה אזמין אותו ללשכתי ואבדוק את תשובתו ואתן לו ציון לפני שהוא נואם. בבקשה, סגן השר ימשיך, לא להפריע. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שבאו לשמוע, את כל הסיוע ליישובי הדרום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נו, מה אתם רוצים, שאתחיל לקרוא לסדר בדיון שביקשתם? נו. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, תקרא אותו לסדר על שהוא לא מדבר על יישובי הדרום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, אינני יודע מה מקור הביטוי ואבדוק את זה, בלי להעליב חלילה, אני לא רוצה שתהיה פה שום נימה של העלבה – – <זהבה גלאון (מרצ):> תיזהר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל אתם יודעים מי קופץ בראש. אז תמתינו בסבלנות ותקבלו תשובה. <זהבה גלאון (מרצ):> אוהו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> פשוט תמתינו בסבלנות, תקבלו תשובה. <סתיו שפיר (העבודה):> מה התשובה שלכם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חמישה ימים, חברת הכנסת שפיר, לאחר הקמת ממשלת הטרור הפלסטינית, המכונה במכבסת המילים המגוחכת "ממשלת הפיוס", אמר – – <סתיו שפיר (העבודה):> שאתם אתה מנהל משא-ומתן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <נחמן שי (העבודה):> אנחנו צריכים ללמוד על מכבסת מילים? מה זה מבצע ומה זה מלחמה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. חברת הכנסת זהבה גלאון, תודה. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (העבודה):> מוכרים לנו מבצע כמלחמה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אמר אסמאעיל הנייה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עזוב, עזוב, דבר על אשקלון. עזוב את אסמאעיל הנייה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אופיר, דבר על אשקלון. <אראל מרגלית (העבודה):> תגיד, אקוניס, למה השארתם את ה"חמאס"? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת כהן, אם אתה לא מבין שציטוט כמו – חבר הכנסת כהן, אתה אדם נבון, אתה אדם נבון. <אראל מרגלית (העבודה):> תגיד, אקוניס, למה השארתם את ה"חמאס"? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ציטוט כמו שאני עומד להשמיע עכשיו הוא לא כל כך דרמטי, אבל, לצערי, הוא מדבר גם על אשקלון; לצערי, הוא מדבר על אשדוד; לצערי, הוא מדבר על תל-אביב; לצערי, הוא מדבר על רמלה ועל לוד ועל הגליל. וכך הוא אומר, השותף של אבו מאזן לממשלת הפיוס: לא נוותר על ההתנגדות ועל נשקה של ההתנגדות, לא נוותר על הצבאות שבנינו בדמנו. עכשיו, לא צריך להיות גאון, צריך רק לפקוח עיניים, להישיר מבט, לפתוח אוזניים. ועכשיו אבו מאזן הצבוע, הדמות הצבועה – צבוע, צבוע – – <מיכל רוזין (מרצ):> תקרא לו גם טרוריסט, גם זה נאום לאו"ם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – צבוע, ראש ממשלת הטרור. אם הייתי באו"ם, תאמיני לי שגם שם הייתי אומר להם את האמת. גם שם הם היו מקבלים את האמת. יקבלו את האמת בכל מקום. בכל מקום יקבלו את האמת. <מיכל רוזין (מרצ):> עדיף כל שנתיים לעשות הסכם עם ה"חמאס"? <קריאה:> למה השארתם את ה"חמאס"? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. מחזקים את ה"חמאס" כל הזמן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבו מאזן הצבוע, ראש ממשלת – – – <קריאה:> כי מתאים לכם. <נחמן שי (העבודה):> מה אתה רוצה מאבו מאזן? המלחמה הייתה עם ה"חמאס", לפחות תדבר על ה"חמאס", מה אתה רוצה מאבו מאזן? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בזמן הלחימה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אולי אתה רוצה איזה קרב נגד מצרים? <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה בעניין נשיא מצרים? עליו אין לך מה להגיד? <נחמן שי (העבודה):> תדבר על ה"חמאס", מה אתה רוצה מאבו מאזן? <אראל מרגלית (העבודה):> למה השארתם את ה"חמאס"? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בזמן הלחימה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> השר ליברמן, אתה יושב פה, אמרת פעם אחרי פעם אחרי פעם בתוך הקבינט, אבל אני רוצה לדעת למה אנחנו נמצאים פה אחרי שגייסתם 80,000 חיילים, אחרי שעמדתם על הגבול, אחרי שגולני, הצנחנים וכולם היו 1.5 קילומטר מהמקורות שלהם – למה השארתם את ה"חמאס" על כנו? למה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, בוא נסכם. נאמת נאום – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין. עם כל הסבלנות שלי, חבר הכנסת אראל מרגלית, אני כבר אומר לך, תראה בזה קריאה לסדר. אם תוציא עוד הגה מן הפה אחרי הנאום הזה, שבאמת אין אח ורע לדברים כאלה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> למה, מה קרה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם זאת קריאת ביניים אז זאת קריאה לסדר בפעם השנייה. מספיק, מספיק. גם להתפרעות ברוח טובה צריך להיות גבול כלשהו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל למה אתה קורא לזה התפרעות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואני אומר, מספיק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל למה אתה קורא לזה התפרעות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. מספיק. חבר הכנסת פריג' – שיירשם גם בפרוטוקול. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה נאומי ביניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פשוט לא ייאמן, חברים. איבדתם פרופורציה. אני מבין שהתגעגענו כולנו. יש קריאת ביניים ויש נאום מן המקום. <מיכל רוזין (מרצ):> היה לכם נוח חודשיים כשלא הייתה ביקורת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כמו שהציע חבר הכנסת נסים זאב, נעשה עכשיו נאומים בני דקה. נוריד אותו, נעשה נאומים בני דקה. מספיק, עכשיו סגן השר ידבר אוטוסטרדה. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> חודשיים לא הייתה ביקורת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אחרי נאום של עשר דקות – באמת הקפדת על הזמנים – מספיק. <מיכל רוזין (מרצ):> מדינה במקלטים והכנסת בחופש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש עוד הרבה נושאים. בבקשה, אדוני סגן השר ימשיך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, אחזור על הצעתי הידידותית – באמת ידידותית, חברים, באמת טובה, היא באה באמת ממקום טוב: לפקוח עיניים ואוזניים ולהישיר מבט אל המציאות. ואבו מאזן הצבוע, ראש ממשלת הטרור, שכל זמן הלחימה של "צוק איתן" המשיך לשבת בממשלה משותפת עם "חמאס" – צבוע – דורש מהקהילה הבין-לאומית ללחוץ על ישראל לסגת לקווי ה-4 ביוני 1967 בשומרון וביהודה. הוא מאיים גם – נוסיף, כן, שהוא גם מאיים לפנות לבית-הדין הבין-לאומי בהאג. לא נגד ה"חמאס", לא נגד הפושעים המתועבים האלה, ששלחו ילדים לקדמה. אתם ראיתם את התמונות, ראיתם את חיילי חיל האוויר, שמעתם אותם. הם אומרים: אנחנו לא נירה פה את הפצצה, כי יש ילדים. אבל הילדים של עזה – זה בסדר, הם יהיו מגן אנושי. הם יבקשו עזרה מחיילי צה"ל ויפגעו בהם – ואת זה שמעתי במו-אוזני; לא בתקשורת, במו-אוזני, מחיילים ששבו מרצועת-עזה – שימו את הילד, תגידו לו: אני רוצה כוס מים, ותירו בחיילים. לשם הם לא הולכים. שייבס, אדוני היושב-ראש, הוא בא לחקור את ישראל. עוד איזה צבוע, עוד איזה טיפוס – פרופסור לחוק הבין-לאומי, פרופסור עם פרופסורה לחוק הבין-לאומי. הוא ראה את הסרטון של "דאעש" אתמול? <מיכל רוזין (מרצ):> וההטבות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוא ראה את הסרטונים של "חמאס"? תבוא, תבוא. שיחקור. באמת, צריך להיות פרופסור לחוק בין-לאומי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא צריך להתרגש מדי, הפוזה של הומניות לא מתאימה לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, נו, תראה. אנשים שבזמן הלחימה נסעו להיפגש עם רב-המרצחים ח'אלד משעל מדברים, מעזים לדבר, ואני באמת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מי נסע? וואלכ, אתה טיפש? הוא נסע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, הם לא נסעו, חבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אף אחד לא נסע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הם לא נסעו לשם. לא נעשה מכולם מקשה אחת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, מי שהיה בקטאר בזמן הלחימה הוא האחרון שיכול להטיף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל מוחמד ברכה לא היה בקטאר, על מה אתה מדבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מי היה? אתה טיפש. הוא היה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> גם הפוזה של אמירת אמת לא מתאימה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק, מספיק, חברי הכנסת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אחמד, מוחמד, מחמוד – כולם אותו דבר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, יש עוד זמן לפניך לדבר על נושא חשוב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נדמה לי שרק לפני שעה שודרה ידיעה בחדשות "קול ישראל" על החלטת בית-המשפט לשלוח למאסר בן שנה חבר הכנסת לשעבר שהואשם במגע עם גורם זר בסוריה. בתי-המשפט יאמרו את דברם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> והקיצוץ – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, אבו מאזן דורש מאתנו, באמצעות הקהילייה הבין-לאומית, לסגת לקווי 4 ביוני. <מיכל רוזין (מרצ):> תכניסו את "דאעש" – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין עם בעולם – אין בעולם עם שמוותר על מולדתו, ואין שום סיבה – לא היסטורית, לא מוסרית, לא ביטחונית – שהעם היהודי יעשה זאת. אפשר לומר לאבו מאזן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את זה אנחנו יודעים. תביא אלטרנטיבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', תקשיב, אולי הוא יפתיע אותך. תקשיב. <מיכל רוזין (מרצ):> מחכים, מחכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל אתם לא נותנים לו להפתיע. אולי הוא יפתיע אותך. חכו בסבלנות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוזר על אותם דברים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> במקרה כאן הוא אמר אמת – אין עם שיוותר על המולדת שלו. ככה העם הפלסטיני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יפה מאוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ככה העם היהודי, הוא לא יוותר על מולדתו. לא יוותר. <איתן כבל (העבודה):> אפשר לשאול את סגן השר שאלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אי-אפשר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אפשר לומר לאבו מאזן: ככה לא עושים שלום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך עושים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תאיים עלינו, לא בפנייה להאג ולא בפנייה למועצת הביטחון. <נחמן שי (העבודה):> אתם דוחקים אותו לשם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נחמן שי, אותך עוד לא קראתי לסדר, אדוני סגן היושב-ראש. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה התשוקה שלכם? יש לכם איזו תשוקה, איזה passion, איזו תשוקה בלתי מוסברת על האיש הזה. תסבירו לי את זה פעם. <איתן כבל (העבודה):> עליו אין לנו השפעה. על אשקלון יש לך השפעה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נגיע לאשקלון. נגיע לשם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם לא נותנים לו להגיע לאשקלון. הוא נוהג ונוהג בכיוון ולא מצליח להגיע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כי אין לו מה להגיד על אשקלון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה הוא יגיד, שהוא קיצץ – – –? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שלום, אדוני היושב-ראש, יכול להיחתם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא יגיד: אשלם לכם כסף בעוד שנה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בינתיים הטילים מגיעים לאשקלון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אייכלר, נרשמת לעמדה אחרת, לא? אל תבזבז את הזמן שלך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אייכלר, נדמה לי שכשהתרענו על זה זכינו לקיתונות של לעג ובוז. כשאמרנו ב-1994 – כשהטרוריסט המתועב יאסר ערפאת נכנס לרצועה, אמרנו שזה מה שיקרה. <מיכל רוזין (מרצ):> 20 שנה עברו מאז. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי התרענו, הרי התרענו שזה מה שיקרה. אתה לא צריך לבוא בטענות אל המתריעים, אתה צריך לבוא בטענות אל מי שלעג, אל מי שצחק, אל מי שביטל. לא אלינו. <מיכל רוזין (מרצ):> אלוהים אדירים, 20 שנה אתם בשלטון. מה עשיתם 20 שנה? יש לי ילד שמתגייס עוד מעט, ב-1994 עוד לא התחתנתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> סגן השר, אתה צודק, אבל אתם יושבים היום בממשלה. לפיד ונתניהו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אייכלר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אני גם ארשום מישהו אחר מהמבקשים לעמדה אחרת אם לא תפסיק עם קריאות הביניים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רשות השידור – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, ואל תתווכח אתי. אתה רואה שאני מאבד את הסבלנות לאט-לאט בדיון הזה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, שלום יכול להיחתם ולהתקיים רק באמצעות משא-ומתן ישיר וללא תנאים מוקדמים בינינו לבין שכנינו. כך עשו מנחם בגין ואנואר סאדאת, כך עשו יצחק רבין והמלך חוסיין – על כולם השלום, תרתי משמע. הימים האחרונים מוכיחים לנו – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה זה האמירה הזאת? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – איזה אסונות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מה קורה פה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> 200 מיליון לרשות השידור. יש הרבה דברי תוכן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הימים האחרונים מוכיחים לנו שוב איזה אסונות עלולות להביא נסיגות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מעניין, אמרו את זה על מנחם בגין, את יודעת? זו אמירה דרמטית, האמירה שלך. אחד מציע לי להיות שגריר באו"ם, אדם שחזר – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מצב לא רע. – – – אחת אומרת אמירות שאמרו על מנחם בגין. יפה מאוד, מאוד שמח. שמח מאוד. <סתיו שפיר (העבודה):> מה קורה פה? הוא לא משיב על – – – שום דבר, אין לו תשובות. תענה על השאלות שלנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סתיו שפיר, תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – בלשון סגי נהור. <אילן גילאון (מרצ):> התרתי-משמע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אי-אפשר בימים האחרונים, בשבוע האחרון, שלא להיזכר בכל המומחים הבכירים לשעבר – כן, הפוליטיקאים, המנהיגים והפרשנים בעיני עצמם – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כמו בנימין נתניהו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שאמרו לנו באולפני הטלוויזיה והרדיו – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וגם במאמרים – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – את ה"חמאס" – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – אמרו לנו, אדוני היושב-ראש, שאם רק ניסוג מרמת-הגולן לשפת הכינרת, יפרוץ השלום עם סוריה – – <קריאה:> הוא דילג על – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חלקם הבטיח לנו לאכול חומוס בדמשק. <קריאה:> הוא דילג על – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הוא עדיין ב-1994 – – – <אראל מרגלית (העבודה):> זה לא לאודר כמעט – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה לבורא עולם שלא שעינו לעצותיהם. תחשבו מה היה קורה, רק מחשבה – – <מיכל רוזין (מרצ):> תגיע לשנת 2000, אחר כך – – – 2014 – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אם היינו מקשיבים לאיוולת שהוצעה לסגת לקו הכינרת ולרדת משם, ומלחמת האזרחים בסוריה, אדוני היושב-ראש, הייתה עשויה להתרחש בחופי עין-גב, בחוף גולן, בואכה חוף צמח, בואכה טבריה – – <מיכל רוזין (מרצ):> טוב לדעת. אתה רוצה להיות מורה להיסטוריה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מלחמה אכזרית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תהיה מורה טוב – – – <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – – לסגור עסקה בגולן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מלחמה אכזרית – – <קריאה:> מי שלח את לאודר? <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שמשסה את אזרחי סוריה זה בזה, שגבתה 200,000 קורבנות. הוא יכול לנסוע לשם, שייבס. הוא יכול לעבור, אדוני היושב-ראש, דרך מעבר קוניטרה, הוא יבקש רשות מ"ג'בהת א-נוסרה" לעבור לדמשק ולבדוק איך נפלו, איך נרצחו 200,000 סורים – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – איך רצחו 200,000 סורים אלה את אלה בשלוש השנים האחרונות. לא ראיתי שהאומות המאוחדות, שוועדה של נציבות זכויות האדם של האו"ם – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הקימה ועדה לבדיקת הדבר. <אראל מרגלית (העבודה):> זה דיון על סיוע לסוריה או לדרום? <קריאה:> דבר על התקציב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טוב שלא שמענו לעצותיכם. <נסים זאב (ש"ס):> זה דבר שבשגרה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – רצח בסוריה זה חלק מהתרבות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל לא הפקירה אף אחד מאזרחיה, היא לא תפקיר אף אחד מאזרחיה. <סתיו שפיר (העבודה):> מה היא נותנת להם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו – – – <סתיו שפיר (העבודה):> דבר, דבר במספרים, אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו נמשיך – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סתיו שפיר, הצגת את הנושא. <סתיו שפיר (העבודה):> שפעם אחת יגיד מה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל את מפריעה לו, אולי הוא רוצה להתייחס. <סתיו שפיר (העבודה):> הוא מדבר כבר שעות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא לא מצליח לדבר ברצף. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> הוא עוד לא ענה על טענה אחת שאני העליתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני בסבלנות מקשיב לו, ואתם כל הזמן מפריעים. <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו נמשיך – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אני מעריצה את הסבלנות של היושב-ראש, באמת אני אומרת, כי אני מאבדת את הסבלנות. לשמוע את האמירות השקריות האלה, בלי תשובה אחת לטענות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו נמשיך, אדוני היושב-ראש – – <סתיו שפיר (העבודה):> אז תחתכו לו את זמן הדיבור – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בראש ובראשונה, לבצר את ביטחונם של אזרחי ישראל. זאת משימה ראשונה במעלה של כל ממשלה בעולם, ולנוכח המתרחש סביבנו ועם שכנים טובים כמו שלנו, ב-100 השנים האחרונות – 100 השנים האחרונות – – <קריאה:> נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זה גם תפקידה ב-67 השנים של ממשלת ישראל, וקודם לכן היה של היישוב העברי בארץ-ישראל. <אראל מרגלית (העבודה):> תנועת העבודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם הרי עשיתם הכול. המדינה היא שלכם. אתה רוצה שאני אמצא את הכרוזים המטורפים שהוצאתם? <נחמן שי (העבודה):> כל הכאבים של ההיסטוריה הציונית – – – מעלים פה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הנה, זה התפיסה – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בעצם, חבר הכנסת מרגלית חשף במשפט אחד את כל התפיסה הפטרוניסטית, המתנשאת והגזענית של התנועה שממנה הוא בא. <קריאות:> אוה, אוה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה ששמעתם. מה ששמעתם, ואתם יודעים טוב מאוד על מה אני מדבר. <קריאות:> – – – <נחמן שי (העבודה):> גזענית? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן. כן, גזענית – – <נחמן שי (העבודה):> הכול, אבל גזענית? <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדבר. חבר הכנסת שי, אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדבר. <נחמן שי (העבודה):> גזענית? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וגם חבר הכנסת הרצוג, שהוא בשר מבשרה של תנועת העבודה. <קריאות:> – – – <נחמן שי (העבודה):> זה הסתה – – – זה הסתה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – – ברל כצנלסון, הפגישה של ברל כצנלסון – – – זה מתנשא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, נו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> פטרוניסטית – – <איתן כבל (העבודה):> אבל, אדוני היושב-ראש, מה זה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אליטיסטית, גזענית. אתם – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חבר הכנסת אראל מרגלית – – – <אראל מרגלית (העבודה):> סבא שלי פיקד על "ההגנה", אז אני גזעני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עלי לפני כמה דקות אמרו שאני רוקד על הדם, ואני שתקתי, אז מה? <נחמן שי (העבודה):> 40 שנה אתם כבר בשלטון, 40 שנה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז מה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זהו. חבר הכנסת אראל מרגלית – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה לעשות – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אתה שכחת שאתה עם אזהרה כבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – יש עובדות. יש עובדות. <איתן כבל (העבודה):> – – – יותר קל היה לשבת במקלט מלשמוע אותו. <נחמן שי (העבודה):> 40 שנה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש עובדות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נחמן שי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קשה, קשה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – ל"הגנה", 250 רובים היה לאצ"ל – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קשה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – זה היה היחס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קשה לשמוע את האמת. קשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש מים בחוץ, קולר, לא רוצה להוציא אותך בכוח – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קשה היא האמת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – חזרת ל-48' – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – תצא, תשתה. תצא, תשתה, תחזור להשבעה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אראל מרגלית – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תצא ותשתה ותחזור להשבעה של חבר הכנסת מילר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הזכיר לנו את טיבה של תנועת העבודה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, איך יודעים שנתניהו בלחץ – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, הם יקבלו תשובה על כל דבר. כל דבר, בפנים – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – שולחים את אקוניס – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – right between the eyes. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> You know, right – – – <קריאה:> – – – להאשים ככה אנשים – – – <קריאות:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה עם הכסף? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני ביקשתי באופן חברי. מה אתה רוצה, שאני אקרא אותך לסדר בפעם השלישית ואקרא לסדרנים? תירגע קצת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם אתה מתעקש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אקרא לך לסדר בפעם השלישית. זה לא נעים לי – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם אתה מתעקש שנעלה את זה, נעלה את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני בדרך כלל לא נוהג לעשות את זה, אתה יודע. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אתה מזלזל בראשי ערים, אתה מזלזל באזרחים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יצחק כהן, שב. שב, אדוני. <קריאה:> בוז'י. בוז'י. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – ומשקר ומשקר ומשקר, ומתעלם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יצחק הרצוג, סגן השר מאוד רוצה לסכם את התשובה שלו, אבל אתם לא מאפשרים לו. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשבת. לשבת. עשית מעשה נכון לפני כמה דקות. הלכת, התאווררת, אז לשבת עכשיו. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא לא סיים עד עכשיו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – מילה אחת, אדוני היושב-ראש, הוא לא דיבר על הנושא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. בסדר גמור. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מילה אחת, מילה אחת הוא לא דיבר על הנושא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי לך: אני אכתוב לו תשובות בפעם הבאה. לא בטוח שתאהבו את התשובות יותר. בבקשה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, אדוני. סליחה, עם כל הכבוד, אני באמת מתקרב לסיום אבל אני אענה לחברים ממפלגת העבודה. אתם – – – <קריאה:> – – – אשקלון – – – <נחמן שי (העבודה):> אתה מתקרב להתחלה – – – <קריאות:> – – – <מיכל בירן (העבודה):> אבל אל תזדרז, אנחנו רוצים להקשיב עד הסוף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברת הכנסת בירן, את – ואולי הורייך, אינני יודע, ואולי הורי הורייך – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הדרתם, הדרתם – – <מיכל בירן (העבודה):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מהציבוריות הישראלית עדות שלמות וקבוצות שלמות, שעד היום לא סולחות לכם על זה – – <איתן כבל (העבודה):> מה עם הדרום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – עד היום. עד היום. עד היום. זה קשה – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זה קשה, קשה. קשה לשמוע את האמת. <איתן כבל (העבודה):> מה עם הדרום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קשה לשמוע את האמת. מי שלא חשב כמוהם, אדוני – – <איתן כבל (העבודה):> מה עם הדרום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מי שלא חשב כמוהם, לא הייתה לו נחלה. <איתן כבל (העבודה):> מה עם הדרום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא הייתה לו נחלה בציבוריות הישראלית – – <איתן כבל (העבודה):> מה עם הדרום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הוא הודר מהציבוריות הישראלית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כמה שנים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל השנים – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כל ההיסטוריה של עם ישראל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> וזה מה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל השנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, זה מה שאתה תקבל. את האמת אתה תקבל – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – אשקלון – – – אתה לוקח מהם כסף – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הכול אתה תקבל. הכול אתה תקבל. את כל האמת. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נחמן שי (העבודה):> עכשיו אתה – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (העבודה):> – – – מה שהיה בחודש האחרון – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואני מזכיר לכם שמי שהעלה – – – <קריאה:> בושה וחרפה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – שמי שהעלה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – זה מה שאתם עושים לתושבי הדרום – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – מי שהעלה את הדברים הוא חבר הכנסת מרגלית. עם כל הכבוד, חבר הכנסת מרגלית – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה לוקח מהם כסף, וזה מה שאתה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מרגלית העלה סוגיה חשובה, שמוטב לדון עליה, ואנחנו לא נקיים את הדיון הזה עכשיו אבל את התשובה הוא קיבל. <זהבה גלאון (מרצ):> זה הפרצוף של הממשלה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, ביצור הביטחון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – על הדוכן, וזה מה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אפילו – – – התייאשו ויצאו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, ביצור הביטחון של אזרחי ישראל הוא המשימה הראשונה של הממשלה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – חדשה, בדיוק כמו כל העולים החדשים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ולנוכח המתרחש סביבנו – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ואתה היית צריך לבקש סליחה – – – מיכל בירן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ולנוכח המתרחש סביבנו – – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <מיכל בירן (העבודה):> ובכלל – – – גן ילדים – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ולנוכח המתרחש סביבנו – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – האתגרים הם רבים, הביטחוניים – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – עד עכשיו לא הבנתי משפט אחד שדיברת – – – אתם רק צועקים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וכמובן, ההיבטים הכלכליים – – – <נסים זאב (ש"ס):> תחזור על כל הדברים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – וכמובן ההיבטים הכלכליים. אדוני, ביום ראשון – ואתה כן הבנת, ואני יודע, אני יודע שאתה הבנת. אני יודע שאתה הבנת, חבר הכנסת זאב, אני יודע שאתה גם מסכים עם הרוב, אני יודע את זה, תאמין לי. ברור לי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – עם הכול, כולל עם ההערה האחרונה לחבר הכנסת מרגלית. אתה יודע את זה – – <אראל מרגלית (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אתה יודע שזאת הייתה האמת, וגם אתה, חבר הכנסת דרעי. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ביום ראשון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל אתה כאן, באמת, מכיוון שאתה חבר שלי ואני לא רוצה להוציא אותך בשלוש קריאות, זאת הסיבה היחידה שאתה עדיין באולם, אז שב ותתאוורר. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, אבל למה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תושבי הדרום, עזבתם את ההתנחלויות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי ביקשתם להעלות נושא לסדר-היום, ומזכירות הממשלה ביקשה ממנו להשיב. <איתן כבל (העבודה):> אבל ביקשנו יפה, למה להתעלל בנו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם מאפשרים לו לעמוד על הדוכן עוד ועוד. <איתן כבל (העבודה):> – – – אבל למה, למה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי אתם מאפשרים לו עוד ועוד לעמוד על הדוכן. הוא היה מסיים לפני עשר דקות. <איתן כבל (העבודה):> הוא לא ענה על כלום – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, סגן השר ימשיך ואתם לא תפריעו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – עד עכשיו בגין, עכשיו שיעשה שמיר קצת. <קריאה:> לא. שמיר זה פשוט – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> באמת, אדוני היושב-ראש, הרמה, הרמה האינטלקטואלית של כמה מחברי האופוזיציה – – <קריאות:> שלך. שלך. שלך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. אדוני סגן השר, נו תפסיק, באמת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – פשוט דבר לא נורמלי. הרמה האינטלקטואלית שלכם – – <קריאות:> שלך, שלך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מספיק מנוסה, אתה יודע שיהיה עכשיו סיבוב נוסף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חוסר היכולת להקשיב לאמת. איך אתם לא מסוגלים לשמוע את האמת, זה מפוצץ אתכם. <מיכל רוזין (מרצ):> האמת שלך שטחית לחלוטין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האמת שלכם היא מלאת עומק. האמת שלכם היא מלאת עומק. מלאת עומק, האמת שלכם – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כל התפיסות, כל התפיסות שלכם הן מלאות עומק – – <מיכל רוזין (מרצ):> איפה הכסף – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> איפה הכסף – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הכול, עומק – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – עומק ענק – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר אקוניס – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – עומק אדיר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – תשתדל מאוד לסכם – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – באמת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ואני אשתדל שלא יפריעו לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – באמת, כמה עומק יש בתפיסות של האופוזיציה, של חלק מחברי האופוזיציה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ובכן, אדוני היושב-ראש, לא הפקרנו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ולא נפקיר, ראש העיר אשקלון – – – <קריאות:> אוה, סוף-סוף – – – <איתן כבל (העבודה):> לא אמרת "ידידי". <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרתי "ידידי" בהתחלה – – <איתן כבל (העבודה):> אה, סליחה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואם תרצה, אני אחזור על זה גם עכשיו. ידידי ראש עיריית אשקלון, שאני מכיר אותו שנים ארוכות, עוד הרבה לפני שנבחר לראשות העיר. ביום ראשון, 31 באוגוסט – יום ראשון הזה, לא לפני הרבה זמן, לא היסטוריה רחוקה, חברת הכנסת רוזין – – <מיכל רוזין (מרצ):> הגעת ל-2014. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אישרה הממשלה – תני לי להגיד לך משהו, את כל כך מציקה כל הזמן, שהנאומים האלה, כשעוד כמה שנים יקראו את הנאומים האלה, נראה מי צדק ומי טעה. נראה. נראה. נראה מי צדק ומי טעה. הרי תמיד אתם מגחכים בזמן אמת. אתם תמיד מגחכים בזמן אמת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> להזכיר לכם את האיוולת של אוסלו, שרקדתם עם דגלים ברחובות, קפצתם לבריכה, את רוצה שאני אזכיר לכם את זה? <מיכל רוזין (מרצ):> אתם קופצים לבריכה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם רוצים שנזכיר את זה? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ומה קרה? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. בוא נדבר על זה לעומק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בבקשה, אם אדוני היושב-ראש ייתן לי זמן, אני מוכן לפתוח בדיון בנושא הטמטום והאיוולת של הסכמי אוסלו, שהביאו את הטרור ללב ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם קופצים ראש לבריכה בלי מים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ובכן, אדוני היושב-ראש, ביום ראשון, 31 באוגוסט 2014, אישרה הממשלה תוכנית חומש לפיתוח כלכלי, חברתי והתיישבותי – – <מיכל רוזין (מרצ):> אשקלון במפת סדרי העדיפויות הלאומית? תענה על זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קורא אותך לסדר, אני כבר לא זוכר אם זה בפעם הראשונה. אם אין לך עדיין כרטיס צהוב, עכשיו יש לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לך – אני זוכר שקראתי לך פעמיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, את השנייה קיזזת לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, קיזזתי לך. תודה. אדוני סגן השר, באמת, נא לסכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – תוכנית לפיתוח כלכלי, חברתי והתיישבותי ארוך-טווח, לחמש השנים הקרובות, בהיקף של מיליארד וחצי שקלים לחמש השנים הקרובות; בהיקף של מיליארד וחצי שקלים. התוכנית הזאת יועדה לתושבי עוטף-עזה והעיר שדרות. נוסף על כך אושרה תוכנית לתשתיות מיגון ומרכיבי ביטחון ליישובי העוטף בהיקף של 200 מיליון שקלים. לצד ההחלטה על העוטף, צוותי עבודה מקדמים בימים אלה תוכנית לפיתוח כלכלי חברתי ארוך-טווח, ראש העיר שמעוני, לכלל יישובי הדרום, ובהם העיר אשקלון – – <סתיו שפיר (העבודה):> מתי העיריות הולכות לקבל את הכסף? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – והיא תובא לאישור הממשלה לפני ראש השנה הבא עלינו לטובה. <אריה דרעי (ש"ס):> איזה ראש השנה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ראש השנה הבא עלינו לטובה, אמרתי. יש הרבה הערות על הנאום שלי, אבל העברית היא די ברורה. היא די ברורה. <מיכל רוזין (מרצ):> איזה שנה עברית? <אריה דרעי (ש"ס):> באמת? ככה, ככה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה אני יכול לעשות, כל השלמות הרי היא אצלכם. היופי אצלכם, החוכמה אצלכם, האינטלקטואל אצלכם. הכול אצלכם, לנו השאירו פירורים. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – תפקיד באו"ם זה פירורים? תפקיד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תגיד, זה הדבר היחיד שאתה צריך להגיד פה. לא מפחדים מהקשקושים שלכם. אתה יודע מה הדבר הכי מדהים, חבר הכנסת מרגלית? <אראל מרגלית (העבודה):> אני לא קשור, אתה יודע כמה שיתופי פעולה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הדבר הכי מדהים הוא – מכל השיח הזה, המתנשא והיהיר – שהציבור לא קונה את השקרים שלכם. הוא לא קונה את האשליות שלכם. <אראל מרגלית (העבודה):> איזה שיח מתנשא? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אגב, בניגוד למה שאומרים, אתה פשוט עילוי, אתה מטאור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> התוכנית, אדוני היושב-ראש, התוכנית לכלל יישובי הדרום, ידידי, ראש עיריית אשקלון, כפי שאמרתי, תובא – אגב, אמרתי את זה כבר, נדמה לי שאני סיימתי ריאיון ואתה עלית, באחת מתחנות הרדיו, כך סיימתי את הריאיון, זה היה ארבע שעות לפני ישיבת הממשלה, אמרתי באותה תוכנית שכך יקרה, ולשמחתי זו הייתה החלטת הממשלה: עד ראש השנה זה יובא לאישור הממשלה. <מיכל רוזין (מרצ):> איזה שנה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> במקביל לתוכניות ארוכות-הטווח, רשויות בדרום, לרבות הערים הגדולות, כבר החלו לקבל החזרים על נזקים ישירים שנגרמו להן במהלך המבצע. <סתיו שפיר (העבודה):> הם לא קיבלו. כמה כסף קיבלו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ניתנו בסך הכול מקדמות בסך 30 מיליון שקלים. התוכנית הנוספת לפיתוח עוטף-עזה ולהעצמת היישובים צמודי-הגדר נועדה לספק מנועי צמיחה בתחומי הכלכלה, התעשייה, החקלאות, הבינוי והרווחה – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה הדיבורים האלה, מנועי צמיחה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – והיא תכלול תמריצים לעידוד ההתיישבות, שדרוג תשתיות ביישובים, מחוללי צמיחה בתחום התעסוקה ועוגנים לפיתוח החקלאות. <סתיו שפיר (העבודה):> מתי עוברים הכספים לעסקים? מתי? <יצחק כהן (ש"ס):> כלכלה זה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה בתהליך. <סתיו שפיר (העבודה):> איפה זה? ועדת הכספים עכשיו יושבת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, בכוונת הממשלה לאשר השקעות וסיוע ממשלתי נוספים לאזור, במטרה לעודד צמיחה כלכלית ולחזק את ההתיישבות בדרום הארץ, בכל הדרום. מאז 2009, כידוע לכם, חל גידול מתמשך – מעניין – במספר התושבים בעוטף-עזה, וצעדי הממשלה הנוכחים נועדו להבטיח – – <מיכל רוזין (מרצ):> תיזהר, זה שמאלנים, זה קיבוצניקים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כי צמיחה דמוגרפית כזאת תימשך בשנים הבאות. <מיכל רוזין (מרצ):> זה שמאלנים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, אנחנו עומדים בפתחה של שנה עברית, שנה יהודית חדשה, ואני מבקש לאחל לכל אזרחי ישראל, וגם לחברי באופוזיציה: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על מה הוא דיבר חצי שעה אני לא מבין. <נסים זאב (ש"ס):> הוצאתם אותו מהריכוז. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה אדוני השר מציע לעשות עם ההצעות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממשלתנו סותמת הפיות והסכנה לדמוקרטיה, כפי שנאמר רבות על-ידי האופוזיציה, תסכים לכל הצעה של המציעים. כמובן, לפרוטוקול: זה היה בציניות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 200 מיליון שקל תקציב תוכן לרשות השידור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. עמדה אחרת – חבר הכנסת אריה דרעי, דקה מהמיקרופון. <איתן כבל (העבודה):> ובסוף לא הגענו לאשקלון. <אריה דרעי (ש"ס):> אני מציע, עם כל הכבוד לחברות הכנסת הנכבדות, הרבניות זהבה גלאון וסתיו שפיר, שלא תיפגענה, אני מציע להסיר את ההצעות שלהן מסדר-היום. אין שום צורך בהצעות שלהן, משתי סיבות. האחת, החלטת הממשלה על עזרה ליישובי עוטף-עזה הייתה למטרה אחרת לגמרי, שהושגה, והיא מבורכת. ולכן אתן פשוט מאוד חוטאות למטרה. מטרת החלטת הממשלה הייתה להשיב את התושבים הביתה, כדי שלא תהיה בעיה לממשלה, שהתושבים ברחו. התושבים, תושבי הקיבוצים, היה להם איפה להיות בצפון, הייתה להם אלטרנטיבה, ולכן לממשלה הייתה מטרה להחזיר אותם. לכל תושבי אשקלון, קריית-מלאכי, קריית-גת, אופקים, נתיבות, אשדוד, אין לאן לברוח. גם אם ייפלו עוד טילים אין להם לאן ללכת, לכן הממשלה לא מודאגת מהם. המטרה של הממשלה הושגה, לכן ההצעות שלכן מיותרות. אין שום צורך לעזור לתושבי הדרום, המטרה הייתה להשיב את תושבי הקיבוצים הביתה, וזאת המטרה, נקודה. לכן אני מציע להסיר את זה מסדר-היום. שנית, עכשיו התחדש לי שגם אין צורך, אחרי התשובה המנומקת והמלומדת והמשכנעת של סגן השר, אין שום צורך בדיון נוסף. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בניגוד לידידי חבר הכנסת הרב אריה דרעי, אני חושב שהנושא מאוד חשוב, כי יש פה משהו שאנשים לא קולטים. מדברים על עוטף-עזה, וכולנו יודעים שצריכים לעטוף אותם בהרבה אהבה וחיזוק. אבל כל עוטף-עזה, כמה שידוע לי, מספרית – והסבל שלהם היה הרבה יותר גדול מהסבל של האנשים באשדוד, אשקלון וכל הערים. אבל אם תכמת את הילדים, הנשים, הזקנים והאזרחים שסבלו באשדוד, באשקלון, בבאר-שבע, בנתיבות, באופקים, זה פי כמה וכמה סבל, ברמות הרבה יותר גבוהות מאשר בקבוצה הקטנה של עוטף-עזה. <מיכל רוזין (מרצ):> למה אתה עושה השוואה בין סבל לסבל? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ולכן, אם אתם עוזרים לעוטף-עזה, זה בסדר גמור. עוטף-עזה, זה בסדר גמור, אבל עד שיעזרו להם, ממשלה שלא עוזרת לאשדוד, לא עוזרת לאשקלון, זה פשע, ולדעתי יש בזה גם סימנים של פוליטיקה. יש עתיד יודעת, אולי, שבעוטף-עזה יש להם יותר בוחרים מאשר באשדוד, באשקלון, בנתיבות ובבאר-שבע. אנחנו יודעים שאותה ממשלה – בעיקר שר האוצר ושר החינוך פוגעים עכשיו, ברגע זה, הולכים לקחת 3 מיליארד שקלים, ולמנוע את זה, מלעזור לאנשים בדרום להעביר את זה לצעד פוליטי שלא יהיה. אני רוצה להזהיר את כל בוחרי יש עתיד: אל תחשבו שיאיר לפיד הולך לתת הנחות במע"מ. הוא יעביר את חוק לפיד אפס, שזה חוק מע"מ אפס, והוא לא יבצע את זה. בחוק ההסדרים של התקציב הבא הוא יעשה דיחוי, חוק ההסדרים ידחה את החוק הזה לעוד כמה שנים, ואז הוא ירוויח פעמיים: מצד אחד הוא יבשר בחוצות תל-אביב שהוא דפק את החרדים ואת כל השנואים של המדינה, ומצד שני, הם לא יקבלו את הכסף. לכן, אדוני היושב-ראש, צריך לומר לממשלה: הרף. ואתה כיושב-ראש הכנסת צריך להורות לא להמשיך בוועדת הכספים – זו סמכותך בזמן הפגרה – ללכת לבזבז 3 מיליארד שקלים כששר הביטחון מודיע שרק המלחמה עלתה 9 מיליארד שקלים. במקום לקחת את הכסף הזה – כמו שאמרה חברת הכנסת שפיר, לוקחים מהנשים העובדות, העניות ביותר, מהאשכולות 1–3 – בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש; לדעתי זה חשוב. רוב האשכולות מ-1–3 הם אותם תושבי פריפריה בדרום, בצפון ובמרכז. לוקחים מהאימא שמרוויחה 3,000 שקל, משלמים 300 שקל על ילד, ואם אלו שלושה ילדים, 900 שקל. כל חצי המיליארד ששי פירון הפירומן, שמצית אש בבית-שמש ובכל מקום, הולך לקחת, הוא משית את רוב הקיצוץ – חלק מהסטודנטים – על האימהות העובדות, והממשלה הזאת עוד תאמר שהיא דואגת לאוכלוסיות של נשים עובדות. היא גורמת גם לאבטלה, גם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפילו אני כבר הבנתי. תודה רבה. תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך שאפשרת לי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אף שאיימת עלי – אני לא יודע אם זה על-פי התקנון – שאתה יכול למנוע ממני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהחלט על-פי התקנון, כי אני יכול לבחור, אם יש כמה אנשים שביקשו להציע עמדה אחרת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, זה כבר היה רשום בסדר-היום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני גם לא איימתי אלא הזהרתי. אני לא נוהג לאיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני שמעתי את זה בצליל של איום, ואני סולח לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה ברוח יום הכיפורים הבא עלינו לטובה. חברי הכנסת, במצב שנוצר, אנחנו נצביע. המציעים – זאת זכותם היחידה, הם יכולים להציע דיון במליאה. יש הצעה של ידידנו חבר הכנסת אריה דרעי להסיר מסדר-היום. אם כן ההצבעה היא: בעד – קיום הדיון במליאה בהמשך על הנושא, כפי שהוצע על-ידי חברות הכנסת גלאון ושפיר; נגד – להסיר מסדר-היום. מי שבעד דיון במליאה יצביע בעד, מי שבעד להסיר יצביע נגד. בעד – מי בעד? הצבעה בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – רוב בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. יש רוב מוחלט – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה הקואליציה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – בעצם פה-אחד, לדיון במליאה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש מישהו נגד? מישהו שמבקש להסיר? אין מישהו שמבקש להסיר, לכן יתקיים, בעתו, דיון במליאה, אם יהיה צורך בכך. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת אלכס מילר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין, במעבר חד, את אלכס מילר – כבר צריך לומר חבר הכנסת אלכס מילר – לעלות לדוכן הנואמים כאן. <קריאה:> איפה הכיפה, אלכס? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא לא מוכן פחות מכובע. <קריאה:> יש תמורה ל-OECD. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד כמה שחשובה, אתה אומר, חבר הכנסת ברוורמן, החברות של ישראל ב-OECD. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל למה נציגי הליכוד לא נמצאים לתת כבוד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 42 לחוק-יסוד: הכנסת, עם מינויו של חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן לתפקיד שגריר ישראל ל-OECD ולאונסק"ו ביום י' באב התשע"ד, 6 באוגוסט 2014, נפסקה כהונתו כחבר הכנסת ובמקומו בא חבר הכנסת אלכס מילר. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת וסעיף 2 לחוק הכנסת, אני מזמין את אלכס מילר לעלות לדוכן. הזמנתי אותו, הוא כבר אתנו. חבר הכנסת אלכס מילר, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> מתחייב אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מזל טוב. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אאפשר לחבר הכנסת אלכס מילר לומר כמה דברים. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> נעשה את זה בקצרה. אדוני היושב-ראש, תודה. ראשית, אני רוצה להודות למשפחתי. נמצאים כאן אשתי אינה ובני שון. דרך אגב, חבר הכנסת שאל איפה הכיפה, אז בעוד חודשיים תהיה כיפה בבר-המצווה של בני. שם תהיה. <קריאה:> מזל טוב. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה. <קריאה:> אל תשכח לשים. <איתן כבל (העבודה):> חשבתי שאתה אומר לו: אל תשכח להוריד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דרעי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רואה? קיבלו אותך כמשפחה – מייד קריאות ביניים, הערות. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כמובן, אני רוצה להודות למפלגתי ולעומד בראשה, אביגדור ליברמן, על התמיכה ועל המאמץ להחזיר אותי לשליחות החשובה הזאת. אנחנו עברנו תקופה מאוד קשה בחודשים האחרונים, מהחטיפה וההריגה של שלושת בנינו ועד המלחמה שעברנו כאן בישראל; הנופלים שלנו. כמובן, מהבמה הזאת אני משתתף בצער המשפחות של כל חיילינו שנפלו במערכה שניהל צה"ל. אדוני היושב-ראש, אני, ברשותך, רוצה להתייחס לנקודה שכל עם ישראל רואה, כמובן, וחלק גדול שותף לה, וזה הרוע שצומח כאן אצלנו. אנחנו באזור המזרח התיכון מהווים את טיפת האור שדוחה את החושך שנופל כאן באזורנו. הרוע שצומח כאן אצלנו – אותם הקיצונים, אותם אלה שמזדהים עם ארגוני טרור שמנסים לחסל את אזרחינו. אנחנו שומעים הצהרות של תמיכה בארגוני טרור, של הזדהות, של ניסיון לחזק את אלו שמנסים בכל דרך לחסל את מדינתנו; לא רק לפגוע במדינה שלנו, אלא גם לסייע בכל דרך אפשרית מכאן, אדוני היושב-ראש, מכנסת ישראל. אני מדבר על מפלגת בל"ד, שחבר הכנסת לשעבר השני שלה נידון היום לשנה בפועל; אחד ברח. אדוני היושב-ראש, אני חושב שכמו שעשה היום שר הביטחון, שהוציא את מפלגת – לא מפלגת, סליחה, למזלנו, עדיין לא מפלגת – ארגון "דאעש" מחוץ לחוק, כך גם צריך לפעול עם מפלגת בל"ד ועם כל מי שנמצא שם. <זהבה גלאון (מרצ):> התחלה טובה. התחלת טוב. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא יעלה על הדעת שנציגים מהמפלגה הזאת משתתפים בכל אותם אירועים שבאים לפגוע במדינה שלנו – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא ברור – – – אבל אתה מתחיל רע מאוד. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – בחיילים שלנו, שמגִנים על אותם האזרחים שבוחרים בהם להיות כאן בכנסת. זה ניצול ציני של הדמוקרטיה בישראל. אדוני היושב-ראש – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> היושב-ראש שלך מבסוט. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – עם כל הכבוד, זו כבר לא אידיאולוגיה, אדוני היושב-ראש, זו כבר סכיזופרניה שמשתוללת כאן בכנסת. אני חושב שהגיע הזמן שבמושב – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תקרא חרם – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה רבה. במושב הקרוב אנחנו נפנה, ישראל ביתנו – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקרא לחרם על אחמד טיבי. <אילן גילאון (מרצ):> מה בקשר לקניות אצל ערבים? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – ונפעל בכל הכוח לפסול את המפלגה הזאת מלהתמודד בפעם הבאה לכנסת. אני מקווה שחברת הכנסת זועבי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זו הצרה הראשונה – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – שעושה הכול בשביל שהמדינה הזאת לא תתקיים, כבר בזמן הקרוב לא תהיה חברת כנסת בישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ושנה טובה לכל עם ישראל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת המשימה שלך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. ברכות. <הצעות לסדר-היום> <גל האלימות והרציחות במשולש> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לנושא הבא, נושא כאוב: גל האלימות והרציחות במשולש, הצעות לסדר-היום מס' 3740 ומס' 3741 של חברי הכנסת אחמד טיבי ומוחמד ברכה. מי שישיב להם הוא השר לביטחון פנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, שוודאי שנמצא כאן אתנו כבר. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי יהיה ראשון הדוברים. עמדה אחרת לדרעי. אדוני סגן היושב-ראש יעלה לכאן. אתה לא חייב להיות נחמד כמוני, אם יהיו הפרעות אתה יכול גם להרחיק. חבר הכנסת אחמד טיבי, אין שעון לפניך, אז בדיוק כשיצביע לך עשר דקות – כשיגיד לך סגן היושב-ראש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עשר דקות. תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ביקשנו את הדיון הדחוף הזה בגלל פשע נורא שהתרחש בטייבה ובגלל התפשטות הפשיעה ביישובים הערביים. יוסף שאהין חאג' יחיא הוא מנהל מכללת "עמל", איש חינוך, מורה, מנהיג מקומי, שישב יחד עם מורים במכללה כדי להכין את שנת הלימודים בתוך בית-הספר, בלשכתו. פושע נתעב נכנס אליו ללשכה, ירה בו ורצח אותו בדם קר. היישוב הוכה בהלם: גברים, נשים, ילדים וטף ותלמידים. תמיד אמרנו שכל רצח הוא חציית קו אדום. כאן נחצה קו אדום, שחור. הדם שניגר, דמו של יוסף שאהין, הוא הדם של כולנו. מה שקומם את תושבי העיר, לרבות משפחתו, שנמצאים אתנו כאן, אדוני היושב-ראש – עמיד, אמיר, אבסטר, מוסטפא – הוא שהכתובת הייתה על הקיר. כל ילד ידע. אף הוגשו תלונות למשטרה על-ידי יוסף עצמו, ובכל זאת הרצח הזה קרה. זה כואב לכולנו. אני אומנם מדבר על מחנך, מורה ומנהיג מקומי, אבל אני בעיקר מדבר על חבר אישי, שאני מכיר אותו עשרות שנים, שכמעט אין איש בטייבה שלא חווה קשר אישי או טובה שהוא עשה לו או סיוע שהוא הגיש לו. תלמידיו בוכים, אבלים ותוהים ושואלים למה הרצח הזה התרחש, אף שהכתובת הייתה על הקיר. דיברנו רבות כאן בכנסת, ועדת המעקב, ראשי היישובים, על התפשטות הנשק. הנשק ביישובים הערביים לא מבייש מיליציות. כל כלי נשק שאתם רוצים, יש: אר.פי.ג'י – יש; נשק אוטומטי – יש; מא"ג 500 – יש. יש תעריף. כל ילד, נער, יכול להשיג. אקדח עולה ככה, משתיק קול עולה ככה, נשק אוטומטי M-16, עם קנה, לא קנה; אר.פי.ג'י – גם ירו אר.פי.ג'י. גם ביישוב שלי, גם בראמה, גם בנתניה. אבל בנתניה טיפלו באופן יסודי בפשיעה. אני הולך לומר תזה שאולי לא תמצא חן בעיני רבים: יש מי שטיפלו בפשיעה ובפושעים בנתניה, והפשיעה גלשה ליישובים השכנים, ליישובים הערביים, ואז מישהו הסתפק, שזה בסדר. כאילו נפתרה הבעיה. והבעיה לא נפתרה, כי אנחנו ממשיכים להיהרג, כי הנשק הזה הוא נשק נורא. עכשיו, שואל האזרח הערבי הפשוט: תגיד, הרי המשטרה יודעת איפה הנשק, יודעת למי יש נשק; אם רשויות הביטחון או המשטרה היו חושדים שהנשק הזה מופנה נגד מה שקורה בכל המדינה, הוא לא היה נשאר דקה. האיש היה נעצר, בן-דוד שלו היה נעצר, השכן היה נעצר. אני רוצה לספר לכם דוגמה מוחשית: לפני כמה שנים ירו על חייל באזור כפר-כנא. באותו יום ולמחרת אספו כ-350 כלי נשק. פתאום יודעים לאסוף נשק, כי ירו על חייל, ירו על יהודי. בטייבה, בשנתיים האחרונות, היו 23 מעשי רצח, מהם פוענחו שלושה בלבד. עכשיו, אני זוכר מקרה שפעם יהודי נכנס לטייבה כאשר היה סכסוך בין שתי משפחות, והוא נורה. בתוך יומיים מצאו את הרוצח. בטעות. בתוך יומיים. השקיעו מאמצים, משאבים. אז העניין הוא החלטה ומשאבים. ואתם יודעים למי יש נשק. חלק מהפושעים נמצאים בקשר אינטימי עם המשטרה, ואני לא אפרט. מאוד אינטימי – מאוד מאוד אינטימי – ולכן מותר להם לעשות מה שלאזרח רגיל אסור לעשות, או שאם הוא עושה הוא נעצר. לא עושים לו הנחות, לאזרח הפשוט. <זהבה גלאון (מרצ):> למה מתכוון חבר הכנסת טיבי? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לכן אני שואל: מי נושא באחריות לרצח הנורא הזה ולרצח שבא אחריו ולרצח שיבוא ולרציחות שהיו? אגב, באותו שבוע נרצח בטירה מישהו, בטייבה, סייף חאג' יחיא, חזקי, בטייבה, ושני בני משפחת ותד בג'ת, וירו על עוד ארבעה בכניסה לאולם חתונות בבאקה. באותו שבוע. זה נורא. האימא רוצה שהבן שלה יצא אל בית-הספר ויחזור, בלי שהיא תהיה מודאגת שמא הוא לא יחזור בגלל כדור, בגלל פושע. מי שיכול להיכנס אל המנהל, אל יוסף, אל תוך לשכתו; להיכנס, לעלות לקומה שנייה, לרדת, לצאת, להתהלך ולצאת בניחותא. יכול – הוא, אחרים – לחזור על זה. ואם אין פענוחים, אין הרתעה. מה יכול להבין הפושע, הרוצח הפוטנציאלי, אם אין פענוחים? שהוא יכול לעשות את זה עוד הפעם. לא יתפסו אותו, הוא לא ייעצר. כדי להיות הגון – המשטרה אשמה בעיקר, אבל לא רק המשטרה. חייבת להיות ביקורת פנימית, אמירה ברורה. והיא נאמרת על-ידינו. אי-אפשר שהאלימות תהיה דרך לפתרון בעיות, סכסוך. למה? ככה. כי הם יכולים, כי יש לו נשק. אני מתמלא זעם ומבוכה ובושה כאשר אני רואה תלמידים מעלים בפייסבוק תמונות של הנשק שלהם. תלמידים בבית-ספר תיכון. אגב, זה קורה בכל הארץ, יהודים וערבים, וזה נורא, גם כאן וגם שם. <נסים זאב (ש"ס):> לפחות שיחשבו שזה כמו דגל של "חמאס". <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן, יש לאסוף את הנשק הזה. אנחנו קוראים, ועדת המעקב קראה פעם אחר פעם: תאספו את הנשק, קחו את הנשק הזה, הוא הורג אותנו. יצאנו בקמפיין לפני כמה שנים: "די לאלימות – הנשק הזה הורג אותנו". יצאנו, החתמנו אנשים, הסברנו ברחוב, בבית-ספר, במסגד, במגרש כדורגל, איפה לא? באמצעי תקשורת. קיימנו כאן ישיבה בנוכחות ראש הממשלה, השר לביטחון הפנים, המפכ"ל, חמישה שרים, 40 חברי כנסת, משפחות שכולות, כדי להציף את הנושא, להעלות אותו על סדר-היום. חוקקתי חוק נגד ירי בחתונות, והחוק לא מופעל, המשטרה לא מפעילה אותו, לא אוכפת אותו. גם אנחנו עושים מעשה. חלק מאתנו, כאשר יש חתונה ויורים בה, קמים ועוזבים. זה מסר. ככה צריך להתנהג. רצח נשים – אמרנו את דעתנו. האלימות כדרך לא יכולה להיות פתרון. לכן צריך להשמיע קול זעקה בכל מקום. גם בבית, בבית-ספר, במסגד, ברחוב. די לאלימות הזאת. זה פרימיטיבי. זה נורא. זה הורג. אדוני השר, אתה יודע כמה פעמים פנו אליך, שוחחנו אתך, ראשי הציבור הערבי, חברי הכנסת, ועדת המעקב, ואתה אמרת שזה חלון הזדמנויות כדי לטפל בנגע הזה. שום דבר לא יחזיר את יוסף שאהין, אבל מה שהם רוצים – שמהר ומייד הפושע יבוא על עונשו. זה מסר לפושעים הבאים, כדי שגם בטייבה כל תלמיד, כל אישה, כל הורה ירגיש את הדבר האלמנטרי שאזרח זקוק לו: הגנה, הרגשת ביטחון אישי ברחוב, בחנות. אין לקיים סדר וחיים נורמליים עם פושעים. אין לקיים דיאלוג עם פושעים, כי זה מסכן את החברה, כי זה נותן לגיטימציה לפשיעה ולפושעים. אני זועק את זעקת כל תושבי טייבה. אתה ביקרת שם, שמעת את המשפחה, שמעת את האנשים; אתם יודעים טוב מה רחשי הלב של הציבור, של הרחוב. די לאלימות הזאת. הנשק הזה הורג אותנו. די לאדישות. תעשו מעשה. תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מוחמד ברכה. <נסים זאב (ש"ס):> סוף-סוף נהניתי ממך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת טייבה ומשפחת חאג' יחיא, ראשית, אני חושב שראוי שבשם כולנו – והייתי מצפה מיושב-ראש הכנסת לפני שעזב את דוכן הנשיאות שיגיש בשם הכנסת כולה תנחומים למשפחה ולעיר טייבה על האובדן הקשה. אני נותן לעצמי את הזכות ברשות החברים לעשות את זה. כולנו אתכם וכולנו כואבים את כאבכם. דבר שני, אני מאוד מעריך את זה שהשר לביטחון פנים עצמו נמצא כאן, אבל היות שמדובר על איש חינוך, חשבתי שגם שר החינוך צריך להתייצב כאן היום, לעמוד מול הכנסת וגם לומר את דברו. שמענו אמירה בפתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, ששנת הלימודים נפתחה כסדרה. לא, רבותי, שנת הלימודים לא נפתחה כסדרה. סדרה של שנת הלימודים הוא לא רק כיסאות ופעמונים. דבר-מה נפל, והוא דבר קשה: רצח של איש חינוך, של מנהל בית-ספר. ואני מרשה לעצמי לומר, רבותי, בכל הכנות: אם זה היה קורה במקום אחר, לא ביישוב ערבי, היו רועדות אמות הספים. לא כך קרה. היו כל מיני מילים, כל מיני אמירות מזדמנות, אבל זה דבר שלא עוברים עליו לסדר-היום. יוסף שאהין לא נפל במלחמה בין כנופיות; הוא נפל במלחמה על החינוך, ועל היושר, ועל מתן אופק של עתיד לתלמידים ולילדים. זה לא עוד רצח; זה לא עוד מקרה שאדם מקפח את חייו במסגרת כל מיני ריבים שקיימים בכל מיני מקומות. זה רצח שהוא הרבה מעבר לאיש והרבה מעבר למשפחה – זה רצח של ערך ושל רעיון, רעיון החינוך ורעיון החיים הנורמליים. הוגשה תלונה, אדוני השר, כפי שאמר חברי חבר הכנסת טיבי. המנוח הגיש תלונה למשטרה. הכתובת או הכותרת של הדיון מתחילה כאן ומסתיימת כאן. ואתה, לא רק כשר לביטחון פנים, אלא כאיש משטרה לשעבר, יודע מה צריך לעשות בתלונות כשמדובר על אדם שהוא איש חינוך, לא מין אחד מהרחוב שבא ומתלונן. לכן הכתובת היא: המשטרה נכשלה; נכשלה במקרה הזה, אבל אני עוד ארחיב על מקרים אחרים ועל התופעה בכללותה. זה כישלון מהדהד של המערכת, ולא רק של מי שקיבל את התלונה ולא טיפל בה כראוי. כשאומרים "הכתובת על הקיר", מפאת האחריות הפרלמנטרית אנחנו לא נוקבים בשמות. המשטרה יודעת את השמות, יודעת את הכתובת, ולכן יש פה כישלון מהדהד של המשטרה. דבר נוסף, האם, אדוני השר, אדם שנתפס במעשה פסול, חלק מלפטור אותו מהאחריות למעשיו הוא להציע לו משת"פיות? ואם הוא אכן נענה להצעה, אז עוונותיו ופשעיו – לא רוצה לומר נסלחים, אלא מעלימים עין, עוצמים עין, וזו תופעה שקיימת. אתה יודע ואני יודע שהיא קיימת: כל מיני אנשים חסרי חוט שדרה חברתי, פושעים בגרוש שנתפסים, נקראים לחקירה, ואז מציעים להם הצעות פסולות ומגונות, וכשהם מקבלים אותן, אתה רואה אותם למחרת מסתובבים באותו רחוב, ובאותו מקום, ובאותה זירה של הפשע. זה כשל מהדהד של המערכת, זה כשל מהדהד של המשטרה. רצח של מנהל בית-ספר במקומות אחרים, במדינות אחרות, יכול להביא להתפטרותו של השר לביטחון פנים ויכול להביא להתפטרותו של שר החינוך. אנחנו שומעים הצטדקויות ומילים מכובסות על כמה שכואב, ועל מה נעשה ולא נעשה, ושום דבר לא נעשה. הנשק. הנשק הוא נשק ישראלי. לא מייבאים אותו, לא מאיראן ואפילו לא מטורקיה, ידידת ישראל. הוא נשק ישראלי, וידוע מאיפה הוא יוצא וידוע איפה הוא נמצא. למה קלות הדעת – לא קלות הדעת, ההשלמה עם קיומו של מנגנון אכיפה שהוא לא שלטוני-ממלכתי? מנגנון אכיפה של הפשע, שמצויד בנשק לסוגיו, כפי שנאמר. מדינה שטוענת שהיא מדינה ריבונית לא יכולה להרשות נשק או אכיפה שהם לא נשק ואכיפה של המדינה. למה אתם מסכימים כאן? מה קורה, ערבים רוצחים ערבים זה בסדר? מה אתם מציעים לאוכלוסייה הערבית? אנחנו דנו ביום שלישי במסגרת ועדת המעקב, ובאו מיישוב מסוים וסיפרו על ניסיון – מוצלח, אגב, ואני רוצה להגיד את זה חד וחלק כאן – ניסיון מוצלח של הקמת קבוצות שמירה שמסתובבות בלילה ביישוב ומחפשות את אותם פושעים שיורים ומסתובבים רעולי פנים. אתם רוצים להוביל את האוכלוסייה הערבית לשם? ואז המשטרה כועסת, אומרת שהיא לא תרשה דבר כזה. היא לא תרשה דבר כזה – מה זאת אומרת? הזכות לאכיפת החוק או הסמכות לאכיפת החוק היא רק בידי המשטרה ורשויות המדינה, אבל מה אנחנו נעשה? לראות את בנינו נהרגים, מנהיגינו מאוימים? בעיר טייבה לפני כמה שנים התפטר ראש עיר מכיוון שאיימו על בנו. הוא עזב את תפקידו כי הוא לא רצה שיהרגו לו את הבן היחיד, וכולנו יודעים את זה. מה נעשה מאז? הטבע האנושי דוחף את האנשים להתגונן. אז בבקשה, בואו תגידו לנו: תסתדרו. בלעדינו. ואז אולי נקים מוסדות מקבילים, ואז יגידו שזה נגד המדינה, וחרחור מתחת לאושיות המדינה והדמוקרטיה והסמכות השלטונית וכו' – מה לא תגידו אז? מה לא תגידו? אבל מה? אנחנו נמשיך לראות את דמנו מוקז והמדינה מסתכלת? אני אומר לך, אדוני, השר לביטחון פנים: אם אני צריך לאסוף את שברי החיים שלנו, אני אגיע למסקנה אחת ויחידה: מדינת ישראל עוינת 20% מאזרחיה. גם בנושא של המלחמה בפשיעה, גם בנושא של הזכויות, גם בנושא של האכיפה, וגם בנושא של הענישה, וגם איך שבתי-המשפט מתנהלים – ואני אגיד את זה כאן. בימי המלחמה האחרונה בעזה היו הפגנות. שוטרים טרחו בזריזות לתפור תיקים – וזה עוד יתברר בבתי-משפט – לצעירים שבאו להפגין ולהביע דעה, ולא עשו שום דבר. אתם לא יכולים לחבר תיק לאנשים שפשעו ושרצחו ושהרגו? שם היד קלה על הדק פתיחת התיקים, פה – שום דבר. <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, חבר הכנסת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים. רבותי, אתם צריכים להבין שבמדינת ישראל חיים 20% אזרחים ערבים. יש להם זהות אחרת, נרטיב אחר, סולם דאגות אחר, השתייכות אחרת, מערכת ערכים – לא רוצה להגיד אחרת, אבל יש בה גם דברים אחרים ושונים. ואתם לא רוצים להכיר בזה, אלא להתייחס לאוכלוסייה הערבית כאויבת. והמדינה עוינת את האוכלוסייה הערבית, לכן היא נותנת יד חופשית לפשע, והיא נוקטת יד קשה על הבעת דעה. ואני רוצה לסיים בדבר שנאמר כאן, מעל הדוכן, לפני חבר הכנסת טיבי, מפיו של חבר כנסת חדש-ישן. מה פשע סעיד נפאע שהיום נשפט לשנת מאסר? שהוא נסע לסוריה. סוריה זה מדינת אויב? בסוריה יש הרבה קרובי משפחה שלי, זה לא מדינת אויב בשבילי. אבל היד קלה על ההדק גם במערכת המשפט, גם במשטרה; עוינת את הנרטיב של הציבור הערבי וחושבת שאם רוצים לדכא ולהגביל את האוכלוסייה הערבית, לתת לפשע להשתולל, אז תוסח דעתנו מעניינינו העיקריים. זו משוואה שאיננו יכולים, איננו מסוגלים, איננו רוצים, לחיות אתה. המשטרה והמדינה על רשויותיה השונות רוצות לנהוג בנו כפי שנוהגים? אני חושב שהאוכלוסייה הערבית תצטרך למצוא את דרכה, לחפש אופק חיים נורמלי בלי המדינה, בלי הסמכות שלה. אני יודע, זה לא הדברים שאני אוהב לומר, ואתם יודעים, אתם מכירים אותי כבר שנים רבות בכנסת הזאת, אני לא אוהב לומר את הדברים האלה. אבל לאן אתם דוחפים את הציבור הערבי? שהוא ירגיש מופקר? זהותו מושפלת, נרמסת? אדוני היושב-ראש, אני מצפה שהיום השר לביטחון פנים יאמר דברים שנרגיש אותם מחר בכל מה שקשור לענישת פושעים, בכל מה שקשור לאיסוף נשק. ואני אומר לך, אדוני השר, תמצא שיתוף פעולה, ואתה יודע את זה, עם הנהגת הציבור הערבי. תמצא שיתוף פעולה עם הנהגת הציבור הערבי בעניין הזה. ונכון, יש אחריות, אבל גם יש לנו אחריות, כפי שנאמר כאן, לחתונות, ולילדים, ולמערכת חינוך, לכול, נכון, אבל אין בידינו סמכות לבוא ולאסור את הפושע שאנחנו יודעים איך קוראים לו, יודעים את שמו ואיפה הוא גר. וגם אתה יודע, השוטרים שלך יודעים. אני מצפה שהיום ייאמרו דברים שמחר נחוש אותם בשטח. אם לא, אני חושב שאנחנו מתגלגלים במדרון מאוד מאוד מסוכן. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי כשר לביטחון הפנים והממונה על משטרת ישראל אני שולח את תנחומי למשפחה, שגם נמצאת פה. אני רואה בחומרה רבה את תופעות הירי בכלל, והרציחות, במגזר הערבי, והזכירו פה חברי הכנסת את רצף האירועים שהיה במשולש הקטן, המשולש הגדול, ואני אתייחס אליהם בהמשך. משטרת ישראל תמשיך לפעול, כתמיד, למצות את הדין עם האחראים לתופעה החמורה הזאת. בהקשר לאירוע – ב-25 באוגוסט 2014 נרצח ביריות יוסף חאג' יחיא, זיכרונו לברכה, שמשפחתו נמצאת פה – אני מכיר אותם, ראיתי אותם – מנהל בית-ספר "עמל" בטייבה, במהלך ישיבת מורים שהתקיימה בבית-הספר בראשותו. מנהל בית-הספר היה איש חינוך שנים רבות, היה דמות מוערכת מאוד בעשייתו במגזר בתחום החינוך. כוחות המשטרה שהגיעו למקום הרצח פתחו בחקירה. החקירה נמצאת בעיצומה והוטל עליה צו איסור פרסום עד 23 בחודש, 23 בספטמבר, ולכן לא אוכל להרחיב. אני אמרתי בבית-הספר, אמרתי את זה במועצת העיר – אריק – ממלא-המקום אריק ברמי, שנמצא אתנו פה היום, ואמרתי את זה גם בבית המשפחה, כשביקרתי אותם – נחצו קווים; להרוג, לרצוח מנהל-בית ספר זה חציית כל קו, ולא נעבור לסדר-היום. אני ביקשתי, וכך הנחיתי גם את המשטרה, לתת עדיפות לטיפול ברצח. אני עוקב אחרי הטיפול ברצח, עקבתי גם בביקור האחרון שלי בתחנה, ואני מקווה שלא ירחק היום והרוצח ייתן את הדין. זה מקרה חמור מאוד, חמור מאוד לעיר טייבה, לבית-הספר. ישבתי עם סגל המורים, המורות, ראיתי את הכאב, וראיתי את הרצון לשקם, ובהחלט יש עוד הרבה פעילויות, בבית-הספר, וגם עם המשפחה. עלו הרבה שאלות. אמרתי, ואני חוזר על זה: כל התשובות יינתנו למשפחה בראש ובראשונה. הכול אתם תדעו, ברגע שהחקירה תסתיים, ואני מקווה שלא ירחק היום. אבל היו עוד מקרים, ציינו פה חברי הכנסת: ב-27 באוגוסט 2014 בטירה נורו שניים: האחד נפצע, אברהים מסארווה, והשני, וואפק חאסקיה, נהרג. גם כאן החקירה בעיצומה. ב-29 באוגוסט נרצח בטייבה ביריות סייף חאג' יחיא בזמן נסיעה ברכב, וגם שם החקירה בעיצומה. אין לנו הוקוס פוקוס. חבר הכנסת, אחרי ארבעה ימים אין גילוי. מי שחושב שהוא נמצא בעולם של דימויים – אתה יכול לבוא ולהגיד, יכול – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל מה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק רגע, רק רגע, רק שנייה, שנייה. דקה, דקה, דקה. אני רק אומר שבעיצומה, או לא בעיצומה – ולחשוב שלוחצים ויוצא גילוי? רבותי – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה לא ארבעה ימים – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, לא, אז אני אומר – בואו, בואו, אנחנו, מתפקידנו, בראש ובראשונה, שלי ושלכם, זה לא כרגע על מקרה הרצח לעשות סיבוב, אלא להגיד את הדברים; לשים את הדברים ולדבר על הדברים ומה עושים הלאה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הסטטיסטיקה אומרת – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק רגע, רק שנייה. הסטטיסטיקה – המומחה לסטטיסטיקה נמצא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', תודה רבה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תן לי שנייה. תן לי שנייה לסיים, ונשמע גם את קולך. אנחנו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הרצח ברמלה כבר שנתיים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני יודע. ובאום-אלפחם אני יודע. וגם בטייבה יש הרבה מקרים. יש הרבה מקרים. תנו לי רק לסיים. ב-29 באוגוסט, בסמוך לאולם האירועים בג'ת, נורו ונהרגו שניים, אחמד ותד וחמד ותד, ואדם נוסף. ב-2 בספטמבר, בכניסה ליישוב זמר – הייתי שם בדיוק – נורה אדם ונפצע קשה. יש פה רצף של אירועים. תגידו במקרה, תגידו לא במקרה – הכול יכול לקרות. אני לא מוצא קשר בין המקרים, אבל יכול להיות שיש, יכול להיות. עכשיו לגבי התיקים. אני אומר באחריות – כמה פעמים אני מדבר מעל הדוכן בכנסת? אנחנו לעולם – המשטרה לעולם לא תעשה הפרדה בין מגזר למגזר. יושב פה ראש אגף החקירות שורה לפניך, הוא מכיר את הדברים האלה. נכנסים לזירת רצח, המשטרה, מתייחסים אליה כאל זירה לכל דבר. ומתחילים את העבודה שם, מלמטה למעלה. מתחילים לעבוד. והם מנסים להגיע למיטב הראיות, ובסוף לאנשים. נכון, אמרתי, הזירות שנמצאות בעיקר, אני אומר, במגזר, הן זירות קשות, ולא תמיד מצליחים להגיע. אבל לבוא ומפה להגיד שבמגזר היהודי מפענחים ובמגזר הערבי לא מפענחים – אני אומר לכם, אני כבר כמה פעמים אומר את זה: אין דבר כזה, לא במשטרת ישראל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זו כבר עובדה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – במשטרת ישראל – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זו עובדה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בסדר, בסדר, עובדה, עובדה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מקרה חד-פעמי, אבל כשזה ברצף אתה מתחיל לשאול את השאלות. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן, אבל כששואלים את השאלות צריך להגיד גם בכנות ובאמיתוּת שזה לא דבר שמתכוונים לכך. אתה אומר לי שהעובדות מצביעות שאחוז הגילויים במגזר הערבי הוא נמוך יותר מבמגזר היהודי; נכון. להגיד לך שזה במתכוון? בואו, בואו, אני אומר את זה לכולם – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל על זה אני מסכים אתך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – זה לא נכון, פשוט לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל לא בסדר – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא נכון, זה לא נכון. כתיק רצח, אותם תיקים מתנהלים, ובדרך כלל אלה היחידות הטובות ביותר: אם מחוז מרכז, בימ"ר מרכז; אם מחוז חוף, בימ"ר חוף. הם מנהלים את התיקים, אף אחד לא מנהל את התיקים האלה. <נחמן שי (העבודה):> במגזר הערבי יש יותר – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה? <נחמן שי (העבודה):> יש אמת בטענה שיש פחות פענוחים במגזר הערבי? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן, כן. אני אומר, הזירות הרבה יותר קשות, וגם מטשטשים את הזירות. אני אמרתי את זה כמה פעמים בתקשורת. אנחנו מוצאים זירות שמה שהיה שם, אחרי כמה דקות כבר הכול נקי שם. יש מצב. אנחנו מכירים את זה. לא בכל מקום; יש מצבים. עכשיו, צריך לזכור עוד דבר: יש ארגוני פשיעה קשים גם במגזר הערבי. חלקם מעורבים באירועים עצמם, חלקם לא קשורים. לפעמים על ויכוח על מקום חניה, באחד מהמקרים האחד יורה בשני על מקום חניה. להגיד לך שזה נורמטיבי? שזה קיים? זה קיים גם במגזר היהודי, אני לא יכול להגיד שזה לא קיים, אבל ההתחממות – יש גם אנשים שנפגעו כתוצאה ממלחמה בין כנופיות של עבריינים. עכשיו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה? <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא עושים מהלך לאסוף נשקים? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק רגע, זה השלב הבא, שנייה. עכשיו, מה כן נעשה? צריך להגיד ביושר, לפני כשלוש שנים הקמתי כוחות משימה לטפל או לעבות את המגזר הערבי בתחום של אכיפת החוק, של נשק, ירי בחתונות, כל הדברים האלה. איפה שמתי את הכוחות? כל כוח כזה זה 50 איש, שהם לא קשורים לתחנה, הם עובדים רק בנושאים האלה. בנצרת – בכפרים. בעיירות – בכפרים. בטירה – שסוגר גם את טייבה. בכרמיאל – שסוגר את כל הכפרים. בכפר-קאסם שמתי עוד אורגן בשנה האחרונה, ועכשיו שמתי בבאקה-אלע'רביה. סך הכול מעל 400 איש שמתי שם, רק בשנתיים האחרונות, לתת יותר בולטוּת, נוכחות, בדברים האלה. עכשיו – נשק. כמה פעמים עמדתי מעל הדוכן ואמרתי שאספנו נשק, מאות כלי נשק? אומר חבר הכנסת טיבי, אר.פי.ג'י ומא"גים ומקלעים ו-M-16, ויש מחירון; והוא צודק, זה נכון, יש נשק. עכשיו, כשנכנסים למבצע של חיפושים, אתם חושבים שהנשק מונח על המיטה או מתחת למזרן? או שהשב"כ ומשטרת ישראל יודעים ולא אוספים את הנשק? זה חלם. אוספים, עוברים, נכנסים לחצרות, מוצאים במגלי מתכות. אוספים. הרבה נשק לא תופסים, מה לעשות. אין פה – הוא אמר, נדמה לי חבר הכנסת טיבי – היה מבצע בגלל הירי על החייל, הזכרת: 400 כלי נשק – אני לא יודע, מאות כלי נשק נתפסו. אני אומר לכם, כמה מבצעי נשק נעשו. להגיד לך שאין נשק? יש נשק. מאיפה זה בא? ממחנות צה"ל. אחרי שגומרים מבצע כזה או אחר יש מערומים של ציוד: רימונים מצאנו – אני מדבר על המבצע הקודם, שהלכו ואספו. ביהודה ושומרון גם מייצרים נשק, מייצרים. שמעתם על זה? מייצרים גם נשק. איפה? ביהודה ובשומרון, בחבל-עזה. מייצרים גם נשק, יש כל מיני אלתורים, נשק מאולתר כזה, אבל זה גם הורג. עכשיו, זה המון כלי נשק ואמצעי חבלה שנמצאים. נמצאים. עכשיו, זה שאוספים – אוספים; זה שיש עוד – יש עוד הרבה מה לעשות. אלה הפעילויות שאנחנו עושים. הכנסתי את השיטור העירוני כמעט בכל הכפרים. אני אומר לכם, רק לגבי משטרה: תגברתי את המשטרה במגזר הערבי, אני יכול להגיד לכם באחריות, כמעט פי-שניים מבמגזר היהודי. למה? כי חשבתי שצריך שיהיו יותר שוטרים ויותר נוכחות ובולטות. משטרת התנועה. הרי מסך כל ההרוגים ותאונות הדרכים – אנחנו יודעים שחלק גדול היה מהמגזר הערבי, אנחנו יודעים את זה. משאיות, נוסעים על כל מיני – גם בטייבה וגם במקומות אחרים. הכנסנו את משטרת התנועה פנימה והורדנו את מספר ההרוגים ואת כמות תאונות הדרכים. עכשיו, יש פה באמת הרבה פעולות שנעשו באותו מגזר, ואני רואה את הדברים האלה מסביב – הנה, עכשיו, אחרי שהיו כמה מקרים, הכנסנו עוד שתי פלוגות פנימה. שתי פלוגות של משמר הגבול הורדנו בירושלים, ותגברנו גם את באקה-אלע'רביה ואת אזור ג'ת, וגם את טירה, טייבה – – – למרות האורגניות. כלומר, ניתנו הרבה כוחות שם, והם יהיו שם בינתיים, כדי באמת לעשות את כל מה שצריך לעשות. אם תשאלו אותי, בסוף, שני דברים אני יכול להגיד לכם שצריך להמשיך להתעסק אתם, מעבר למקרה הרצח הזה, האיום והנורא: אני אומר, להמשיך להתעסק עם איסוף הנשק, שזה מאוד מאוד מפריע לכם, לתושבים, בכל מקום שאני מוצא. את זה צריך להמשיך, לעבור בית-בית – – – <נחמן שי (העבודה):> כמה נשק יש? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה? <נחמן שי (העבודה):> כמה יש? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מאות, אלפים, אני אומר לך. אני מדבר בכל הארץ; אלפים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני השר – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> דקה, תן לי. שני דברים אמרתי: נושא הנשק, שצריך לגביו להמשיך לעבוד באופן שנתי. דרך אגב, בנושא המודיעין – חיזקתי את המודיעין; כי אמרתם, אתם יודעים הכול. נושא המודיעין, חיזקנו אותו, כדי לתת לנו את המענה באמת לאן להגיע, לאיזה בית, לאיזה חצר, מאיפה להביא את הנשק. והדבר השני שיחזיר – ואני אומר את זה דווקא לכם ולתושבים – שיחזיר את האמון, שמתערער – אני שומע את הדברים – במשטרת ישראל, זה הנושא של פענוח תיקי רצח. שני דברים מרכזיים שאני מחזיק: אחד, להמשיך במבצעי האכיפה, לאסוף את הכלים; ומצד שני, להעלות את אחוז הגילויים בתיקי הרצח. הזכרת את רמלה, ואני יכול לתת לכם עוד הרבה תיקים לא מפוענחים. דרך אגב, כשבדקתי במגזר הערבי – ועוד הפעם, דיברנו כבר על מקרה הרצח – שהורגים בתוך המשפחה, ודיברנו על כך שלא נקרא לזה "על כבוד המשפחה", דיברנו על הדברים האלה. אבל אם אנחנו מחברים את כלל מקרי הרצח, יש לנו מעל 50%; יש למשטרה מעל 50% גילוי. אבל אם אתה מנטרל את הירי בתוך המשפחה, במקרים שהזכרנו היום בהחלט צריך להעלות את אחוז הגילויים. ודווקא באותם מקומות שהזכרת, כמו טייבה, שיש שם – דרך אגב, בשנתיים האחרונות בטייבה, טירה, היו 14 מקרים של רצח – בשנתיים האחרונות: השנה ובשנה שעברה – מהם בשישה מקרים היו גילויים. אבל זה סך הכול הרצח, זה לא חייב להיות רצח בתוך המשפחה או מחוץ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הערה קטנה, אדוני, אמרת שיש צו איסור פרסום של בית-משפט – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני רוצה לומר לך, איך אתה מסביר את העובדה שלמרות שמייצרים נשק, כביכול, כפי שאתה אומר, שיעור הפשיעה בגדה המערבית ומעשי הרצח על רקע פלילי קטן יותר – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> שואף לאפס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – עד כדי אפס, מאשר – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה לא אומר כלום, זה לא קשור. זה לא קשור. הם הולכים וקונים כלי נשק. אנחנו מוצאים, אנחנו מוצאים, למשל – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מדובר בערבים פה וערבים שם, פלסטינים פה ופלסטינים שם – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן, כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ושיעור הפשיעה פה גדול יותר, ביישובים שלנו, מאשר בטול-כרם, בשכם. <אריה דרעי (ש"ס):> אז מה התשובה שלך? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה התשובה שלך? <אריה דרעי (ש"ס):> דמוקרטיה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אכיפה, אכיפה. אכיפה והרתעה. <אריה דרעי (ש"ס):> אכיפה, או שהיהודים מקלקלים אתכם? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אכיפה והרתעה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גם זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אכיפה והרתעה, וגם דחיקה של אוכלוסייה, מצב סוציו-אקונומי נמוך ודחיקה של מיעוט אל השוליים. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, אני לא קושר בין שני הדברים, אני אומר שנשק בייצור מקומי – מגיע גם לארץ. אנחנו מוצאים כל מיני כלי נשק מאולתרים, שגם הם הורגים, מה לעשות. למה שם הם מצליחים בגילויים יותר? אני לא יודע. אין לי נתונים על שכם, קלקיליה. אין לי נתונים. בכלל, הפשיעה – אני מדבר במגזר היהודי – נמוך מאוד. במגזר הערבי, בחלק הפלסטיני – אני לא מכיר נתונים. אתה אולי מכיר ואתה אומר ששם מאוד נמוך – אני לא יודע, אני מדבר על הארץ. בתוך מדינת ישראל יש לנו שני דברים, שתי משימות, וככה אני רואה את הדברים: א. להמשיך במבצעים, או לאסוף את כלי הנשק, וב. – להעלות את אחוז הגילויים, כדי להעלות – באמת, באמת, לא רק את התחושה, את הנכונות באמת לבוא ולהגיד: רבותי, כבר היה מקרה רצח, תביאו גם את הגילוי. וזאת משימה לא פשוטה, למרות התנאים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש לך בשורה למשפחת חאג' יחיא, שנמצאת פה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני ישבתי אתם. אני ישבתי אתם, הם כמוני, ואנחנו דיברנו, ואתה – גם אנחנו דיברנו. בואו נמתין. אני אומר, מאחר שיש צו איסור פרסום, אני לא יכול להרחיב. בית-המשפט הוציא צו, אני מכבד את הצו, אני לא רוצה לדבר מעבר לזה. בואו נמתין, קצת סבלנות, אני מקווה. זהו זה. אני, את התקוות שלי אמרתי להם גם בבית-הספר, גם במועצת העיר וגם במשפחה, אני מקווה. תראה, עצם הרצח זה רצח, זה איום ונורא. עכשיו כבר מה שנשאר זה רק לתפוס את הרוצח, ובסוף – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני השר, אחרי שנים רבות שהתופעה הזאת קיימת לעמוד כאן על הדוכן ולומר דברים שהיו צריכים להיאמר עוד לפני עשר שנים, אני חושב שזה ביטוי של חוסר אונים – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> שמה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> שצריך לאסוף את הנשק – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל עובדים, הרי אתה שומע אותי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני, זה ביטוי של חוסר אונים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. תודה רבה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> המשרד לביטחון פנים לא יכול לעמוד ככה ולהגיד: אני לא יכול – זה מה שאני יכול. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מאה אחוז. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה לא נכון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מאה אחוז. אתה חושב ככה, אני אומר לך שעושים את העבודה ונמשיך לעשות. זה חוסר אונים בעיניך – אוקיי. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני השר? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בבקשה, הם רוצים – חבר הכנסת טיבי, אתם רוצים להעביר את זה לוועדה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> להעביר לוועדה, ואנחנו מתכוונים לתבוע בשם המשפחה ותושבי טייבה ועדת חקירה על רצח יוסף שאהין. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה אני לא – על ועדות חקירה אני לא ממונה, אני מדבר על הכנסת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> העברה לוועדת הפנים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ועדת הפנים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ועדת הפנים. <היו"ר חמד עמאר:> אתם רוצים להעביר לוועדת הפנים, בסדר. עמדה נוספת של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <אריה דרעי (ש"ס):> אתה פה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני ידעתי שאתה הולך לדבר, אמרתי: אני לא אתן לו. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, הוא גם ידבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן – – – <היו"ר חמד עמאר:> יש לך דקה, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, ראשית כול, אני, ברשותך, אשתתף בתנחומים למשפחת הנרצח מוסטפא ועבד אל-סאתר, והבן, הדוקטור, גם אותו אני רואה כאן. חברים, אני הכרתי את יוסף. יוסף היה חבר, הבנות שלי למדו בבית-הספר, האחרונה סיימה לפני שנתיים את בית-הספר, את התיכון שלה. איש שלקח בית-ספר ממקום אחד והעביר אותו למקום אחר, ברמה של מכללה. כל התסמונת וכל המחלה של המשולש הדרומי – אנחנו ראינו קצה אור בבית-הספר הזה. הפסדנו את יוסף – הפסדנו דברים רבים. אבל, ברשותך, אדוני השר, אני אכנס לעניין. שמעתי את דבריך. אחרי ששמעתי אותך, אני יותר מודאג. אם הכנסת 400 שוטרים בשנתיים, ואם הכפלת את הכוח של המשטרה במגזר הערבי, ומצבנו, מצב הפשיעה אצלנו הולך ונהיה יותר חמור, אז – דורשני; יש כאן משהו לא בסדר. יש פתגם בערבית שאומר: באסמע – אני שומע אותך – נהיה לי טוב, אבל מסתכל בשטח – המעשים אחרת. אני, כתושב כפר-קאסם ובן לאזור המשולש הדרומי – הסכמנו ושיתפנו פעולה, אישית, אני וחברי חבר הכנסת צרצור הסכמנו לאוגדן בכפר-קאסם, הכנסנו תחנת משטרה, ובכל האזור ובכל הערים במשולש יש תחנות משטרה או אוגדנים, לא עמדנו בצד, ואין לי ציפייה למצב יותר בטוח – המציאות אחרת. אדוני השר, אלימות ופשע הם לא דבר שעובר בירושה. האלימות במגזר הערבי היא לא תורשתית, היא נוצרת מאיפשהו: מהסביבה, מהתנאים הסביבתיים, מהחינוך, מההתנהלות. הסביבה הזאת יוצרת לנו את האלימות. אנחנו יכולים לדבר רבות, ואתה יכול לטפל ולאתר, להגביר – אין לנו סיכוי לנצח. ואני אומר לך את זה, אין לנו סיכוי לנצח את הפשיעה אצלנו. אתה יודע למה, אדוני? כי הנוער שלנו מופקר, והנוער שלנו – 75% מהאוכלוסייה, מתחת ל-75% – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה לך, חבר הכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, תן לי לסיים – – – <היו"ר חמד עמאר:> שתי דקות אתה כבר מדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה נושא מאוד רגיש. <היו"ר חמד עמאר:> דקה, נתתי לך דקה נוספת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה נושא מאוד רגיש, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> אני יודע, אבל נתתי לך דקה נוספת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תן לי עוד דקה נוספת, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> אז אני מבקש לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נרצח מנהל במדינת ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> לסכם, לסכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר, אני מסכם. אדוני, אני קורא לך – אני, באותו יום, של הרצח, הייתי בתחנת המשטרה קדמה בטייבה יחד עם אחיו הבכור של ידידי ז"ל מוסטפא; שם קיבלו אותנו לא יפה. הגופה, שחיכתה 14 שעות, עד שהגיעה לבית של ההורים, והיחס הלא-יפה שקיבלנו – גם זה אומר משהו. גם זה אומר משהו, אדוני השר. אני שומע אותך, ואני מעריך את כל העשייה שלך, אבל מה שאני מציע: צריך להגיע – ואתה תוביל את זה – איגום משאבים של משרדי הממשלה כדי להציל את הנוער, כי אתה יכול להגיע ולעצור רוצח אחד, שניים, עשרה, אבל מתווספים למעגל הזה מאות, כי אין להם מסגרות. אתם מפקירים את הנוער שלנו. לנו יש חלק, אבל אתם צריכים להוביל את זה. בסוף, אדוני – רק משפט – שאלתי אחד במשטרה על הסוגיה הזאת, ומה אמר לי? הוא אומר לי: בואו נעשה דיל – תפסיקו לקנות נשק והבעיה נפתרת. במקביל שאלתי במערכת החינוך, ומה אמר לי בכיר בחינוך? תגיד לראשי הרשויות שיפסיקו עם הפוליטיקה בבתי-הספר, ואז בתי-הספר יהיו טובים. הקומבינות האלה, ולזרוק את הכדור עלינו, שיש לנו חלק באשמה, זה לא מוסיף לכם. אדוני, צא לעשות מעשה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אריה דרעי. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גם אני מצטרף – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי השר יגיד אם יש עצורים? – – – <היו"ר חמד עמאר:> השר אמר שיש צו איסור פרסום, והוא אמר כל מה שהוא יכול. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, גם אני מצטרף לניחומים למשפחת חאג' יחיא, משפחת שאהין. באמת נחצה קו, ואני מקווה מאוד שהחקירה הזאת תגיע לסיומה, והצדק ייעשה. אני, ברשותך, אדוני השר, מנצל את זה לעוד נושא – מצטרף לכל מה שנאמר כאן, אבל אני רוצה לצרף כדי להעצים את הבעיה ולהראות פן אחר של הסוגיה. אבל עכשיו אני לא רוצה לדבר על אלימות של האוכלוסייה והטיפול של המשטרה, אלא אני רוצה לדבר על אלימות המשטרה. אם לא הייתי רואה, אם לא הייתי שומע, לא הייתי מאמין, אבל אני ראיתי במו-עיני סרט וידיאו, שידור ישיר, ששם בריוני המשטרה – אין לי מילה אחרת – תאמין לי שאם לא הייתי יודע שיש להם תעודת שוטר, הייתי בטוח שזו כנופיה של פושעים בריונים. לקחת אזרח בבני-ברק בשם נחמן פרידמן, שכל חטאו שהוא ביקש מהשוטר הסמוי להזדהות כשנתן לו רפורט. התשובה על כך – אדם ששכב שמונה חודשים בבית-חולים עם פריצת דיסק ועם ניתוח בעמוד השדרה. אבא לעשרה ילדים – כשהילדים נמצאים במכונית וזועקים כשרואים איך אבא שלהם חוטף מכות. האבא, ניצול שואה, חולה סרטן, מתחנן: תרפו. הוא לא מאמין ששוטרים יהודים עושים את זה לבן שלו. ואתה רואה את האברך הזה, את האבא המסכן העלוב, עם הגב, מתחנן, והם אוזקים לו את הידיים בכוח. והוא אומר להם: אסור לכם להרים אותי, הגב שלי שבור, עמוד השדרה, ובאיזה אכזריות הבריונים מתנפלים עליו במשך רבע שעה, רבע שעה, עד שלקחו אותו לבית-חולים. אני מבקש ממך, אדוני השר, אני בטוח שאם אתה תראה את זה, זה יקומם אותך. זה יקומם אותך, ואין הסבר אחר; ולא בושה להגיד. בזה אתה תחזיר את האמון במשטרה, תחזיר את האמון. ואתה יודע שבאוכלוסייה החרדית יש בעיה גדולה מאוד של אמון במשטרה. תחזיר את זה כשתגיד: אני מוקיע את זה, אני לא אתן, ואני אפטר – הכול גלוי – אני אנקוט את כל הצעדים כלפי הבריונים הללו, שעשו מעשה פשע שלא יכופר. אני מקבל דיווח שאותו מסכן, אבא, חזר עכשיו לבית-החולים לניתוח מחודש בעמוד השדרה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, תנחומי למשפחת יוסף חאג' יחיא, זיכרונו לברכה. אין ספק, הרצח הזה מזעזע. לאור היום, בישיבת צוות מורים, נכנס אדם עם נשק ויורה – רבותי, לאן הגענו? לאן הגענו? אדוני השר, עוד בהיותי יושב-ראש ועדת הפנים עלה הנושא של נשק במגזר הערבי אצלי בוועדה פעמים רבות, והיו תשובות והיו דיונים במליאה. אבל כשאתה שומע כאן – ואדוני אמר את הדברים האלה – כשאתה שומע כאן, מעל בימת הכנסת, שחלק גדול ממקרי הרצח במגזר הערבי טרם פוענחו, כאשר ברחובות העיר – וחברי חברי הכנסת הערבים, לצערי הרב, מה לעשות, גם אצל היהודים יש רצח, ואנחנו מכירים את זה – לאור היום יורים באנשים ללא חשש, ללא פחד, כולנו נפגעים ומאבדים לא רק את האמון במשטרה, מאבדים את הביטחון העצמי שהתושבים צריכים. ואני רוצה להגיד לך, אדוני השר, שמעתי את דבריך עכשיו. להגיד לך שאני יוצא עכשיו מכאן יותר רגוע? בפירוש לא. ההפך, אני יוצא יותר מודאג. ואם אני מוסיף את מה שנאמר כאן על-ידי חבר הכנסת אריה דרעי – ראיתי את זה, ואני אומר לך, זה מזעזע. אני יודע שיש לנו משטרה אחת, וצריך להגן על המשטרה, אבל צריך לדעת שיש גם אזרחים, ואם האזרח מאבד אמון במשטרה, אנחנו כולנו נכשלנו. לכן, אני חושב שהמקרה הזה צריך להדליק נורה אדומה במשטרת ישראל – זמן לחשבון נפש ולמצוא את הדרך. ראשי רשויות נפגעים, אנשים אזרחים חפים מפשע נפגעים, וכולם נפגעים מכך. משהו קורה במשטרה, אדוני השר. אולי תעצור רגע, תעשה חשבון נפש ותגיד: צריך לתת פתרונות. אדוני אמר לפני כמה שנים: כל כך הרבה תוספת כוח-אדם, ובכל זאת אנחנו נמצאים באותו מקום. לא השתנו דברים, לצערי הרב. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, קודם כול, תנחומים למשפחה של יוסף שאהין חאג' יחיא. אני רוצה להעיר כמה הערות בעקבות הדברים שנאמרו גם על-ידי חברי חברי הכנסת שיזמו את הדיון, ובעיקר בעקבות הדברים של השר לביטחון פנים. קודם כול, אני חושבת שהיוזמה להגדיל את מספר השוטרים חשובה, כפי שציינת. אבל התחושה שלי מאוד מאוד לא נוחה. למה היא לא נוחה? כי אני יודעת בוודאות, בוודאות, שלו הייתה מאסה קריטית כזאת של מקרי רצח לא מפוענחים אצל היהודים – וגם אצל היהודים יש מקרי רצח לא מפוענחים; אבל הדבר הזה של כמות נשק שמסתובבת בידי קבוצה של אנשים שיודעים מי הם – לא כולם, אתה צודק; זה לא על הכרית וזה לא מחכה מעל שולחן פינת האוכל – התחושה שלי שיש כאן ממש אפליה בין התייחסות לרצח במגזר היהודי, אני קוראת לזה, ובין התייחסות לרצח במגזר הערבי. וכשהמשטרה רוצה היא יכולה, וניתנו כאן כמה דוגמאות, וראינו מה עשתה המשטרה בנתניה כשהיא רצתה למגר פשע מאורגן ובמקומות אחרים. אם המשטרה הייתה מתייחסת באותה מידה של נחרצות למה שקורה אצל אזרחי ישראל הערבים, באופן שבו זה קורה אצל אזרחי ישראל היהודים, הדברים היו נראים אחרת. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. לפני שאנחנו עוברים להצבעה, אני רוצה להשתתף בצערה של המשפחה ולשלוח את תנחומי. אנחנו נעבור להצבעה. בעד – להעביר לוועדת הפנים. <באסל גטאס (בל"ד):> חינוך, חינוך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> פנים, פנים. <היו"ר חמד עמאר:> אם יש הצעה אחרת, נעביר את זה לוועדת הכנסת אחרי ההצבעה. <דוד אזולאי (ש"ס):> יש דיון על טייבה בוועדת הפנים. <היו"ר חמד עמאר:> אז חבר'ה, בעד – להעביר לוועדת הפנים. מי בעד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> ברוב קולות, אין מתנגדים – אנחנו מעבירים את זה לוועדת הפנים. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> לפני שעוברים לנושא הבא – הודעה ליושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת רוברט אילטוב. בשביל זה אנחנו נותנים את הזכות לרוברט לעלות ולהודיע את ההודעה החשובה. <רוברט אילטוב (בשם ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, אני אודיע הודעה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת, לא בשמי כיושב-ראש סיעת ישראל ביתנו. <היו"ר חמד עמאר:> אבל אתה יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, אני לא טעיתי. <רוברט אילטוב (בשם ועדת הכנסת):> אכן כן, אני יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אבקש להודיע, לפי סעיף 10(ב) לתקנון הכנסת, כי ועדת הכנסת אישרה, בהתאם להוראת סעיף 10(א)(5) לתקנון הכנסת, כי חבר כנסת אלכס מילר משתייך לסיעת ישראל ביתנו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <תוכנית מע"מ אפס של שר האוצר> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: תוכנית מע"מ אפס של שר האוצר, הצעה לסדר-היום מס' 3742 של חבר הכנסת משה גפני. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני. יש לך עשר דקות. בבקשה. ניסן מחכה לך שם, אתה כאן צריך למהר. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, אני שמח שאתה נמצא כאן בדיון. <שר האוצר יאיר לפיד:> לא הייתי מחמיץ את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מתאר לעצמי שלא היית מחמיץ את זה. <דוד אזולאי (ש"ס):> מתי קרה שהוא לא החמיץ דיון? <משה גפני (יהדות התורה):> לא. אני רוצה לדבר אתך, ככה, בארבע עיניים לגבי העניין הזה. אני רוצה לדבר על מהות החוק של מע"מ אפס, אני רוצה לדבר על המשאבים שניתנים להצעת החוק הזאת, ואני רוצה לדבר על העיתוי. קודם כול, אני רוצה לדבר על מהות החוק. מהות החוק – ואני גם כן מבין בכלכלה, אני מבין; אני נמצא פה הרבה שנים, אני הייתי חבר בוועדת הכספים, הייתי יושב-ראש ועדת הכספים. אבל לא למדתי כלכלה. אני מכיר את הנתונים, אני יודע אותם. אני יודע שאם הממשלה רוצה להוזיל את הדירות – והממשלות לא עשו את זה עד היום; הם גם לא עושים את זה היום – צריך להגדיל את ההיצע, לשווק ולהוציא קרקעות בסדרי-גודל כאלה שיוזילו את המחירים. לא עושים את זה. מגיע שר האוצר, אדוני חבר הכנסת לפיד, אתה מגיע, ואתה עושה את הדבר הכי לא נכון שצריך לעשות כדי להוריד את המחירים: אתה מבטל את המע"מ על הדירות, ובדירות שהן מאוד מוגדרות. מי שמכיר את החוק – אלה דירות שהקבלנים בונים אותן. אני לא נכנס לפרטים מפני שאין לי הרבה זמן, אבל מי שבסופו של דבר – הרי תעשו את החשבון. זוג הולך לקנות דירה, הוא הולך לקבלן, ורק שם הוא מקבל את הפטור ממע"מ. הוא יבוא בעוד חצי שנה או בעוד ארבעה חודשים, והקבלן יגיד לו שמחיר הדירה הוא לא 1.2 מיליון אלא הוא 1.6 מיליון, והזוג הצעיר ישמח. למה? מפני ששר האוצר נתן לו פטור ממע"מ. זה לא משנה שהוא משלם יותר, זה לא משנה שמחירי הדירות עולים. עכשיו, אם אני הייתי אומר את זה לבד, היה אומר שר האוצר: גפני למד בכולל, הוא לא מבין בזה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא למד ליבה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא למד ליבה. אל תגיד את זה, זה לא נכון, כן למדתי. למדתי בחינוך העצמאי, למדנו. אז הוא היה אומר: הוא לא מבין. אני מבקש, כמו חברי בוועדת הכספים, למשוך את הדיון בחוק הזה כמה שאפשר; כל יום, כל יום עולה כלכלן אחר ואומר: זה לא חוק טוב, זה חוק רע. <נחמן שי (העבודה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ניסו בוועדת הכספים. באמת, ייאמר לזכותו של יושב-ראש הוועדה שהוא באמת מאוד משרת את שר האוצר, שהוא ניסה להביא כלכלן אחד שידבר בעד החוק – מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, נגיד בנק ישראל לשעבר, אני לא מדבר על הנגידה הנוכחית, שהייתה בוועדה ודיברה נגד החוק; מחפש מתחת לאדמה, מחפש מישהו. אני לא זוכר מקרה בוועדה מוועדות הכנסת, בחקיקה פרטית או ממשלתית, שלא מצאו אחד במזרח התיכון שידבר בעד חוק. <יצחק כהן (ש"ס):> גם בעולם. <משה גפני (יהדות התורה):> אחד. אני לא יודע אם ניסו גם ב"דאעש", אבל בכל המזרח התיכון לא נמצא אחד. אחד. אני לא אוהב את הגאווה הזאת. אותי חינכו בכולל ובישיבה להקשיב למה שאחרים אומרים. לימדו אותי: אל תהיה כזה שחושב שהוא מבין הכול, אפילו אם למדת את הנושא הזה; מה גם ששר האוצר לא למד. הוא לא חייב לדעת הכול. הוא מבין בתקשורת, לא מבין בכלכלה. מותר לו לשמוע מה שאומרים לו. דיברתי עם פקידי האוצר שעוסקים בזה. אני לא תמיד סומך עליהם, אבל שאלתי אותם מקצועית, והם הסבירו לי באריכות למה זה יעלה את מחירי הדירות. זה יעלה את מחירי הדירות. בסדר, שר האוצר החליט, מישהו הציע לו, אני לא יודע בדיוק מה היה שם, הוא הולך להזיק בעניין הזה. לא נורא. שר האוצר צריך להחזיק את הקואליציה, אסור לפגוע בו. בסדר. אבל עם כמה אפשר לשחק? עם חצי מיליארד? עם 400 מיליון? עם כמה אפשר לשחק? עם 3 מיליארד שקל בשנה, כאשר מדובר שבשבע שנים – זה פשוט לא ייאמן כמה כסף הולכת המדינה להוציא על המשחק של שר האוצר. אתה מקשיב לי, יאיר? <שר האוצר יאיר לפיד:> סליחה, אני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, לא חשוב, בסדר, בסדר, מכיוון שאני מדבר באמת, אני לא עושה הצגה, לא פוליטיקה ולא כלום. <שר האוצר יאיר לפיד:> אתה אף פעם לא עושה הצגה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אתה לא עושה הצגה. <משה גפני (יהדות התורה):> אף פעם אני לא עושה הצגה. עכשיו ודאי שלא. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> משחקים עם 3 מיליארד, מיליארד; 3 מיליארד שקל לשנה על דבר שלפחות הוא בספק. כמו שהגמרא אומרת: ספק ספיקא – אם זה יועיל. לדעתי, זה בוודאי לא יועיל. לדעתי, זה בוודאי – לא רק לדעתי, לדעת כולם זה יזיק. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> לא לדעת כולם. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם אין לכם זכות לדבר – מפני שאתה לא יכול לדבר נגד שר האוצר. באמת, אסור לך לעשות את זה, סתם. אה, אמרת כמוני? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אני בא להסביר היום בוועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. לא, אין לי טענות אליכם, אתה לא יכול לדבר נגד. אף אחד מכם לא יכול לדבר נגד שר האוצר – לא תהיו ברשימה הבאה לכנסת. אגב, היא תהיה מאוד מדולדלת על-פי הסקרים. אז זה הדבר השני. הדבר השלישי – העיתוי. העיתוי. החלטת לפני כמה חודשים, השקעת בזה, אתה הולך להשקיע 3 מיליארד שקל. ראש הממשלה הוא איש חלש, הוא פוחד על ההישרדות, אתה כל הזמן מאיים עליו שתפרוש מהקואליציה. אין לו אלטרנטיבה; אנחנו לא נשב אתכם בקואליציה, וכנראה גם לא מפלגת העבודה. אתה יכול לאיים עליו. אבל מדינה מתוקנת, מסודרת, לא מדינת עולם שלישי, מסיימת מלחמה בעזה, והיא חייבת להשקיע הרבה כסף במלחמה במנהרות, היא חייבת למלא את החוסרים של מחסני הצבא שהידלדלו, כמו שקורה אחרי מלחמה, והיא חייבת לפצות את תושבי הדרום, ואנחנו מדברים – מה שאני שמעתי כבר – על 30 מיליארד שקל. אבל קודם כול נדבר על מה שיש עכשיו. עם 3 מיליארד שקל היה אפשר למלא חוסרים בצבא; היה אפשר לפצות את תושבי הדרום, לפחות חלקית עכשיו. ושר האוצר ממשיך להשתעשע בעניין של מע"מ אפס. ולא זו בלבד, אלא הוא מכריח את ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת הכספים, וממילא מאלץ את כולנו, לשבת בפגרה ופשוט להתבזות, לעשות דיון על כל סעיף ועל כל הסתייגות, מפני שזה תפקידנו; מכריח את ארבעת חברי יש עתיד לבוא נון-סטופ לוועדה, אפילו ששעות יושבים שם – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> מגיעים בשמחה. <יצחק כהן (ש"ס):> מכירים את האלימות. <משה גפני (יהדות התורה):> תעזוב אותי, תעשה לי טובה. לבוא היום, בעיתוי הזה של אחרי המלחמה, להסתכל לתושבי הדרום בעיניים ולהגיד להם: אנחנו הולכים עכשיו, אנחנו הולכים על מע"מ אפס – אני לא זוכר מקרה כזה שבו מדינה מסודרת, שצריכה לעמוד מול האזרחים, מול התושבים, יכולה לעשות דבר כזה. אני מוכן לתת לך, אדוני שר האוצר, סולם לרדת מזה: תדחה את זה בארבעה חודשים, חמישה חודשים. אני רוצה להגיד לכם משהו. אני רוצה להגיד לכם – איתן, אני רוצה להגיד לכם משהו. הרי שר האוצר לא מטומטם. מה הוא יעשה עכשיו? איך הוא יענה לי? אז לפני שהוא עונה לי, אני רוצה להגיד לכם משהו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא. קודם כול, אני רוצה שתדעו את האמת. <נחמן שי (העבודה):> תענה לו לפני שהוא עונה לך. <משה גפני (יהדות התורה):> האמת היא שהציבור החרדי מתקשר אלינו – נמצאים פה חברים שלנו בסיעות החרדיות – ובאים אלינו בטענות למה אנחנו לא מאשרים את החוק הזה. זו האמת. החרדים קונים הרבה דירות מפני שיש להם יותר ילדים. החרדים קונים דירות שמחירן פחות ממיליון שקל, וממילא החוק הזה ייטיב אתם. אני מקבל טלפונים. ניסן סלומינסקי גם אמר את זה בוועדה. תשאלו את החברים שלי. אני בא לבית-הכנסת, שם זה דעת הקהל. אחרי התפילה באים אלי. אתמול התפללתי בוויז'ניץ – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> טוב, זה משהו פנימי, לא חשוב. <איתן כבל (העבודה):> זה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, אני מתפלל שם, שם זה השטיבלך, מה לעשות, ליד הבית שלי. <אריה דרעי (ש"ס):> אתה לוקח למוזס את הקהל. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. באו אלי אחרי זה ואומרים לי: גפני, עם כל הכבוד, בסדר, אתם נלחמים בוועדת הכספים והצגה והכול ופיליבסטר, אבל אתה עושה לנו נזק. אני קניתי דירה – אומר לי אברך – קניתי דירה, ואני יכול לקבל עכשיו ב-18% פחות. למה אתם מעכבים את זה? תעזבו את זה, תרדו מהעניין. האמת היא שאורי מקלב כבר אמר לי את זה. הוא אמר: אתה יודע מה? אנשים פונים אלינו, החרדים פונים אלינו. ניתן להם את זה וניתן לשר האוצר ליפול לבד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אל תגלה. בסוף הוא גם יעשה את זה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, רגע, רגע, רגע. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז תדעו שעם כל הכבוד למה שאנשים טוענים נגדי, החרדים, אמרתי להם: עם כל הכבוד לחרדים, יש פה גם מדינה, ואי-אפשר לקחת 3 מיליארד שקל שבסופו של תהליך יגרמו נזק לכל המשק בישראל ולהגיד: החרדים ירוויחו עכשיו כמה חודשים. לא מוכן לזה. <דב ליפמן (יש עתיד):> אכפת לו. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אמרתי את זה, ואני אומר את זה עכשיו. לא מעניין אותי העניין הזה. המדיניות שלי: קודם כול טובת המדינה. אם מחירי הדירות אכן יוזלו באיזו צורה בתוכנית אחרת, זה לא מעניין אותי אם זה עוזר לסקטור כזה או לסקטור אחר, גם אם אני מייצג אותו. אני אומר לכם את האמת. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> את האמת. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן. לא חשוב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה יאיר לפיד בא להשיב לי? אני מתאר לעצמי. הוא בא לפה להגיד – הרי אין לו מה להגיד היום. הכול בקריסה – הצמיחה הכי נמוכה בעשר השנים האחרונות, המצב הכלכלי הוא קטסטרופה, אנחנו עומדים בפני מיתון, כל המדיניות שלו של שנה וחצי כשלה לחלוטין. מה אמרו לו יועצי התקשורת שלו והוא עצמו? הוא יבוא לפה, גפני מדבר על זה, והוא יגיד: אני הולך לתגמל את מי ששירת בצבא, ואני לא רוצה לתת לחרדים דווקא, ואני לא רוצה – החרדים מבקשים את החוק, זה טוב להם. אבל, אדוני שר האוצר, יש מדינה. אל תדאג רק לחרדים. <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסכם. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסכם. <נחמן שי (העבודה):> אל תדאג רק לחרדים, אמרת? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לחשב מסלול מחדש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תאמין לי, אני יודע מה הוא הולך להגיד. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא שאני יודע, אני מתאר לעצמי. <היו"ר חמד עמאר:> אל תפריעו לחבר שלכם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אשר מסלול מחדש. הוא מתכנן אחרת. <איתן כבל (העבודה):> מתכנן מסלול חדש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מתכנן מסלול חדש. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר לכם, שתדעו – ואני מסכם בזה, אדוני היושב-ראש, כדי לא לחרוג. פה לא עושים פיליבסטר. <היו"ר חמד עמאר:> אני מכיר אותך, אתה לא אוהב לעשות פיליבסטר. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. לא, אני אוהב, תלוי איפה. <היו"ר חמד עמאר:> כן. <יצחק כהן (ש"ס):> תקדם את הדיון. <משה גפני (יהדות התורה):> אני רוצה לסכם את דברי: 1. אדוני שר האוצר, תעזוב עכשיו את כל החיוכים מסביב, קודם דבר על העניין. החוק רע. החוק רע. הוא לא יוריד את מחירי הדירות, הוא יעלה את מחירי הדירות, בוודאי בטווח הבינוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הוא כבר העלה. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא העלה כבר, זה ברור. אבל אני מדבר – נניח שיש החוק. החוק מעלה בסופו של דבר את מחירי הדירות, זה דבר אחד. דבר שני, גם אם אתה, שר האוצר, סבור שזה יוריד את מחירי הדירות, אף שיש רבים או כולם שטוענים אחרת, אתה משחק פה עם כסף גדול, אתה הולך על ספק גדול שהוא ספק ספיקא, עם 3 מיליארד שקל, שיכול להיות שיתעשרו מזה כמה קבלנים. אין לי שום דבר גם נגד הקבלנים, אבל עם 3 מיליארד – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> על חשבון ביטול הצהרונים לאימהות עובדות. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. 3 מיליארד שקל, 3 מיליארד שקל, כש-3 מיליארד השקל האלה היו יכולים ללכת – אני לא רוצה לקחת, חבר הכנסת דרעי, אני לא רוצה לקחת ממך את הנאום של אחר כך, אבל אתם יודעים מה, אין אדם מעז פניו, כתוב בגמרא. באותו שבוע שמקצצים חצי מיליארד שקל בחינוך, 170 מיליון שקל במוסדות להשכלה גבוהה, רבע מיליארד שקל בתשתיות, שהחשיבות שלהן היא לאין ערוך, 40 מיליון שקל בבריאות, 60 מיליון שקל ברווחה – אגב, יש לך מפלגה מצוינת, אף שר משרי יש עתיד לא צייץ. שי פירון לא אומר כלום, חצי מיליארד שקל בחינוך. אם היו מביאים לי, כיושב-ראש ועדת הכספים, קיצוץ כזה, הייתי זורק את זה לפח. אבל יש לך שם משרת שיעשה לך את העבודה. אז זה החלק השני. <אריה דרעי (ש"ס):> סליחה, הוא לא עושה את זה בחינם. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא לא עושה את זה בחינם, אבל זה כסף קטן, 20 מיליון שקל שהוא נתן לו להתנחלויות. <יצחק כהן (ש"ס):> 40, בשני תשלומים. <משה גפני (יהדות התורה):> סליחה, 40. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת משה גפני. <יצחק כהן (ש"ס):> עם אספקת הסחורה, עוד 20. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מי המשרת? <משה גפני (יהדות התורה):> סלומינסקי. והאחרון, זה העיתוי. אני מתחנן אליך, אדוני שר האוצר, ראינו אתמול את תושבי הדרום. זה לא יכול להיות בזמן כזה, שבמקום לפצות את תושבי הדרום, במקום לעזור לאנשים שנפגעו מהמלחמה, במקום העובדה הזאת, שיצטרכו – ואתה תצטרך לתת הרבה כסף, בצדק, לעניין של המלחמה. תדחה את זה בארבעה-חמישה חודשים. אני מבטיח לך שאם אתה עולה ואומר את זה, אני עולה אחריך, אם היושב-ראש ירשה לי, ואני אגיד: כל הכבוד לשר האוצר, הוא שמע מה שאמרתי לו ועשה דבר נכון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אדוני השר, יש עוד הצעה של חבר הכנסת אריה דרעי ואראל מרגלית, על הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה. אתה יכול לענות על שתיהן יחד, אם תרצה, או על כל אחת בנפרד. <שר האוצר יאיר לפיד:> אני אענה על כל אחת בנפרד. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נמצא; הסתכלתי, הוא לא נמצא כאן. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זה יחד. אני פוחד שהוא יענה לי לבד. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אריה דרעי, בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> לא, הוא רוצה קודם לענות. <היו"ר חמד עמאר:> אם אתה רוצה לענות על שתיהן יחד, יש לך אפשרות. <שר האוצר יאיר לפיד:> אני אענה. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מציע לחברי הכנסת החרדים לצאת, כדי לא לשמוע את הכהניסט האנטי-חרדי הזה. החוצה בבקשה, אחרת הוא יעשה מכם קציצות. הוא יעשה מכם קציצות. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. <שר האוצר יאיר לפיד:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אפילו רבי מאיר אומר שספק ספיקא – מקלים בזה. אז ברשותך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ספק ספיקא – לא עושים את זה. <שר האוצר יאיר לפיד:> תבדוק. רבי מאיר אומר, ספק ספיקא, וזה עם הקלה. – – – אז ברשותך, אולי כדאי שנקיים דיון רציני – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה מה שביקשתי. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – כי הגיע הזמן שנגלה אחריות כלפי הדור הצעיר שלנו, ונפסיק לעשות תרגילים פוליטיים, ונתמקד במטרה המרכזית: לאפשר לזוגות צעירים במדינת ישראל לרכוש דירה. כי שוב אנחנו מפספסים, שוב אנחנו מתעסקים במסביב במקום במהות. בשבועות האחרונים, על זה אנחנו מסכימים, השיח סביב החוק הפך לקרקס. במקום להתעסק בדיור, בשירות צבאי ובדור שלם שמרגיש שהוא קורס ואין לו סיכוי לקנות דירה, עוסקים בפוליטיקה ובגימיקים. ואנחנו שוכחים לרגע שהחוק הזה בא לשנות סדרי עדיפויות. אנחנו שוכחים שמטרתו של החוק הזה היא להציב את הזוגות הצעירים במרכז. אנחנו שוכחים שלראשונה המדינה מוכנה לוותר על הכנסות מהקרקע ולהשקיע באזרחים, במילואימניקים שהיו עכשיו בעזה, בחיילי הסדיר שישתחררו עוד מעט. <סתיו שפיר (העבודה):> כמה מחיילי הסדיר יש להם מיליון וחצי שקלים? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אין לנו כאן אפשרות לאפשר – – – <סתיו שפיר (העבודה):> כמה אפשר לשמוע את השטויות האלה, באמת. איזה חייל סדיר שמשתחרר יש לו מיליון וחצי שקל? <שר האוצר יאיר לפיד:> וכל אלה, בלי החוק הזה, לעולם לא תהיה להם דירה. <סתיו שפיר (העבודה):> החוק הזה יעלה את מחירי הדירות. <שר האוצר יאיר לפיד:> יושבים פה בבית הזה אנשים – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת סתיו שפיר, תודה רבה. אין אפשרות לצעוק כאן, אנחנו לא במליאה. באולם הזה כל צעקה יכולה להפריע. לכן אני מבקש ממך לא להפריע לשר, לשמוע את התשובה של השר. תודה. <סתיו שפיר (העבודה):> שיפסיק להטעות את הציבור. <שר האוצר יאיר לפיד:> יושבים פה, בבית הזה, אנשים, ומנסים לגזול מהדור הקורס, מהדור שמחזיק את המדינה על כתפיו, את הסיכוי היחיד שיהיה להם אי-פעם לרכוש לעצמם דירה. החוק הזה הוא לא משהו טכני, הוא חוק שבנוי על ערכים. שירות צבאי ושירות אזרחי או שירות לאומי זה ערך, ותפקידה של המדינה הוא גם לשמור על ערכיה. <סתיו שפיר (העבודה):> אז תן מענקים לחיילים משוחררים. <שר האוצר יאיר לפיד:> מעבר לכך שאנחנו מפספסים, אנחנו גם שוכחים לרגע למה צריך את החוק. שוכחים שמחירי הדירות עלו כאן בשנים האחרונות בעשרות אחוזים. בעשרות אחוזים. איך אמר חבר הכנסת גפני על המעז פניו – איך המשפט? <משה גפני (יהדות התורה):> אין אדם מעז פניו. <שר האוצר יאיר לפיד:> לא. המשפט המלא הוא: אין אדם מעז פניו בפני בעל חוב. אתה בעל חוב של כולנו, מכל השנים שלכם בממשלה. <יצחק כהן (ש"ס):> זה שסימס לך, לא סימס לך נכון. <שר האוצר יאיר לפיד:> שוכחים שמחירי הדירות עלו כאן בשנים האחרונות בעשרות אחוזים, שממשלות קודמות העדיפו להתעלם מהבעיה, כי הן פחדו שיקרה להן בדיוק מה שקורה פה עכשיו. <סתיו שפיר (העבודה):> מה קורה פה עכשיו? <שר האוצר יאיר לפיד:> חוק מע"מ אפס הוא לא המטרה, הוא אמצעי. <סתיו שפיר (העבודה):> אמצעי לא יעיל. <שר האוצר יאיר לפיד:> הוא האמצעי שדרכו אנחנו רוצים לתת לזוגות צעירים ממעמד הביניים, שנושאים בנטל, שלחמו בעזה, את האפשרות וההזדמנות לרכוש דירה במדינת ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> אין אף כלכלן שחושב ככה. <שר האוצר יאיר לפיד:> וחוק מע"מ אפס גם לא עומד לבדו; חוק מע"מ אפס הוא חלק מתוכנית כוללת, רחבה, שמטפלת בבעיות הדיור לעומק. הפעם אנחנו עובדים כולם יחד, כל משרדי הממשלה, דרך קבינט הדיור, כדי לשנות את המצב בשוק הדיור. בגלל זה פעלנו ליצור תוכנית של הקבינט, כדי להגדיל את היצע הדירות, כדי להקל על השוכרים בחוק שכירות הוגנת, כדי להוריד את המחירים. <סתיו שפיר (העבודה):> עוד לא הספקתם לכתוב תזכיר חוק, אף-על-פי שהבטחתם שלפני ארבעה חודשים זה יהיה מוכן. על מה אתה מדבר? כמה אפשר לנפנף בהישגים שמעולם לא קידמת אותם? <שר האוצר יאיר לפיד:> בגלל זה התוכנית כוללת את חוק מחיר מטרה, שבו ההנחות יהיו ישירות על מחיר הקרקע. 100,000 יחידות דיור, שייבנו במסגרת – – – <סתיו שפיר (העבודה):> בחוק שכירות הוגנת הבטחת שתעלה הצעת חוק. חצי שנה, עד עכשיו, אין לך אפילו תזכיר, אין לך טיוטה של הצעת חוק. במקום לאמץ את החוק שאנחנו הצענו, אתה אומר: שום דבר לא קרה מאז. <שר האוצר יאיר לפיד:> אדוני היושב-ראש, אני אשמח לסיים את תשובתי. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת סתיו שפיר, אני לא רוצה להוציא אותך החוצה, אנחנו לא ועדת הכספים עכשיו. השר משיב, תני לשר להשיב, תשמעי. יכולת לבקש עמדה אחרת, לעלות ולהגיב. לא ביקשת, אז אני מבקש לאפשר לשר לדבר. <סתיו שפיר (העבודה):> הוא מטעה את הציבור. <היו"ר חמד עמאר:> אני לא אוציא אותך כאן. אני לא אתן לך את התענוג לצאת. אני לא אוציא אותך, אז בואי נאפשר לשר לדבר. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> סתיו, תלמדי לכבד. מה קרה, ישנת באוהל? מה עשית בחיים? <סתיו שפיר (העבודה):> שאני אלמד לכבד? תכבדו את הציבור – – – <זהבה גלאון (מרצ):> איפה הייתם עד עכשיו? <שר האוצר יאיר לפיד:> התוכנית כוללת את חוק תוכנית מחיר מטרה, שבו ההנחות יהיו ישירות על מחיר הקרקע; 100,000 יחידות דיור שייבנו במסגרת הסכמי הגג שעשינו עם העיריות; כוללת את פינוי מחנות צה"ל, שמפנה שטחים לבנייה באזורי הביקוש; כוללת את תוכנית "נתיב לדירה", שפתרה חסמים תחבורתיים לפרויקטים שהיו תקועים שנים, ותביא לשיווק של עוד 50,000 דירות בהקדם. <יצחק כהן (ש"ס):> מה עם המע"מ? <שר האוצר יאיר לפיד:> ומעל הכול, יש חברת "דירה להשכיר", שתבנה בעשר השנים הקרובות 150,000 דירות להשכרה. בשנים האחרונות עלו מחירי הדירות ב-80%. זה קרה כי המדינה לא דאגה להיצע מספיק מצד אחד, ולא הפסיקה להעלות את מחירי הקרקע מצד שני. זה קרה כי המדינה העדיפה להרוויח על חשבון הזוגות הצעירים במקום להכניס יד לכיס ולעזור להם. אנחנו מאמינים שזה לא הוגן כלפי הצעירים שמחזיקים את המדינה הזאת על גבם. נבחרנו כדי לשנות את סדר העדיפויות הלאומי, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו. ושינוי סדר העדיפויות, היות שהנושא עלה, זה גם מה שאנחנו מתכוונים לעשות בתקציב הקרוב, בתקציב 2015. זו הסיבה שהתעקשתי, ואני נחוש, שלא להעלות מסים. עברו הימים שבהם בכל פעם שיש בעיה, באופן אוטומטי מטילים אותה על האזרחים. מעמד הביניים הישראלי מרגיש היום שהמדינה מתייחסת אליו כמו אל פרה חולבת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה נחוש להפלות אותי ממע"מ אפס? <שר האוצר יאיר לפיד:> – – בכל פעם שיש בעיה, חולבים אותם יותר. אין כבר מאיפה לחלוב. לכן – אנחנו בונים תקציב – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה נחוש להפלות אותי. <סתיו שפיר (העבודה):> מה קרה, העם מרגיש שמתייחסים אליו – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – – תקציב ששם את האדם העובד במרכז, ועוזר לחלשים; תקציב שיעודד צמיחה, תקציב שמעודד את האוכלוסיות החלשות בישראל ומסייע גם למעמד הביניים וגם לאלה שרוצים להיות חלק ממעמד הביניים. תקציב 2015 יעסוק בהורדת יוקר המחיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך אפשר להיות חלק – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תקציב 2015 – – – בחברה האזרחית. <שר האוצר יאיר לפיד:> זה מתחיל בעבודה שלנו. <זהבה גלאון (מרצ):> למי אתם מספרים את זה? <שר האוצר יאיר לפיד:> אני חושש קצת לבריאותה של חברת הכנסת גלאון, אז אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש. שלא תצטרד לנו חלילה. <זהבה גלאון (מרצ):> אה, יפה. <היו"ר חמד עמאר:> הוא דואג לך, הוא דואג לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> האם אוכל להיות חלק ממעמד הביניים? אני רוצה להיות שם. <שר האוצר יאיר לפיד:> זה מתחיל בעבודה שלנו להורדת מחירי הדיור, ממשיך דרך קייטנות החופש הגדול, שהיו הצלחה גדולה, דרך שיפור תקציבי הבריאות – – <יצחק כהן (ש"ס):> בדרום לא היו קייטנות. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – דרך בניית 600 מעונות-יום והורדת מחירי המזון. בתקציב תהיה תוספת גדולה מאוד לתקציב החינוך. בתי-הספר של החופש הגדול ימשיכו לפעול, ונרחיב את הפרויקט גם לכיתות ג' וד'. <סתיו שפיר (העבודה):> קיצצתם – – – איזה תוספת? <שר האוצר יאיר לפיד:> אנחנו מתכוונים לתת תוספות תקציביות משמעותיות לבריאות ולרווחה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אני חייב לשאול – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> ומיליארד השקלים שהוקצבו לניצולי השואה כמובן כמובן שלא ייפגעו. <איתן כבל (העבודה):> תן לנו את הכתובת, תן לנו את הכתובת, אדוני השר. <שר האוצר יאיר לפיד:> באנו לשנות סדרי עדיפויות – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, זה לא הוגן, רק אתה מכיר – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת איתן כבל. תודה רבה. תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> לא, אבל זה לא הוגן. שישתף אותנו, גם אנחנו רוצים לנסוע – – – <היו"ר חמד עמאר:> אז אתה חלק, תודה. <איתן כבל (העבודה):> מה זה, רק הוא נהנה מזה? <שר האוצר יאיר לפיד:> באנו לשנות סדרי עדיפויות ולהעמיד במרכז הכלכלה והחברה שלנו – – <איתן כבל (העבודה):> מה זה, זה סודי? <שר האוצר יאיר לפיד:> – – את האדם העובד, את מעמד הביניים, ולסייע לאוכלוסיות החלשות. <סתיו שפיר (העבודה):> לא, יש תקציב נפרד – – – ורק שם זה מופיע. בתקציב של המדינה יש מינוסים ואצלך יש פלוסים. <שר האוצר יאיר לפיד:> לשינוי יש מחיר. ותמיד יהיו אנשים שחוששים משינוי, אבל זה לא אומר שלא נמשיך לעשות אותו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני השר? מה אתה מציע? מה אתה מציע – ועדה, דיון במליאה? <קריאה:> ועדת הכספים. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתם רוצים? <משה גפני (יהדות התורה):> מליאה. <היו"ר חמד עמאר:> בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> יש לי דעה נוספת. <היו"ר חמד עמאר:> יש הצעות אחרות. תודה רבה. הצעה אחרת, של חבר הכנסת יעקב אשר. אחריו – חבר הכנסת יצחק כהן. <שר האוצר יאיר לפיד:> ועדת הכספים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה מפריע לנו, חבר כנסת עיסאווי. תודה. תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, אני חושב שזה מאוד לגיטימי, הוויכוח בינך, אדוני – שר האוצר, הקשבתי לדבריך. אדוני, אדוני שר האוצר, הקשבתי לדבריך. דקה יש לי, לא יותר, אז תקשיב. הוויכוח – ובוא נאמר שהידע הכלכלי שלך ושל הרב גפני, אני חושב שהוא די זהה. אבל בינתיים – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה אתה אומר שהוא זהה? גפני היה יושב-ראש ועדת הכספים, הוא סובב על האצבע הקטנה את כל המדינה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – בינתיים הרב גפני קיבל הרבה מאוד שבחים על תפקידו כיושב-ראש ועדה, ואתה עדיין לא. <זהבה גלאון (מרצ):> זאת מחמאה גדולה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל הוויכוח הוא לגיטימי, ובאמת הוא לגיטימי. אפשר לדון על מע"מ אפס. אבל כשאתה בא לפה ואתה אומר: זה לא פוליטיקה, זה שינוי סדרי עולם, אתה לא ישן בלילה כי לאנשים אין דיור – למה אתה מעכב את מחיר המטרה חצי שנה ולא נותן למינהל מקרקעי ישראל לקבל את ההחלטה על תוכנית שהיא חלק מתוכנית גדולה? שמעתי אותך בקשב רב, אדוני. אתה מעכב חצי שנה ולא נותן לשר השיכון ולמנהל המינהל להעביר את ההחלטה ולהתחיל ליישם אותה, כשמחיר המטרה מדבר בדיוק על הורדת מחירי הקרקע. בוא נתחיל. יגיע אחר כך גם הבייבי שלך, מע"מ אפס. יבחנו אותו, יראו. בוא נתחיל. אבל זה פוליטיקה, כי אתה עושה פוליטיקה על גבם של החלשים. אתה עומד כאן ואתה אומר: לשים את האדם – אדוני שר האוצר, תן לי עוד 20 שניות, אני מאוד מבקש. מה אכפת לך? <שר האוצר יאיר לפיד:> פשוט הסגנון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה אכפת לך? עזוב, אני חרדי, אבל תקשיב לי שנייה, שנייה. אתה אומר: לשים את האדם העובד במרכז. רבותי, האדם העובד, שמו אותו במרכז בדיוק לפני שבועיים, כשמשרד החינוך בשבוע האחרון מקבל החלטה שנשים עובדות, במיוחד במגזר הערבי ובמגזר החרדי – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כל המגזרים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – ובמיוחד בדרום, ביישובים של 1–3, בהמלצה של ועדת טרכטנברג – – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים. בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מסיים, אדוני. משפט סיום. הוא אומר: לשים את האדם העובד במרכז. איך תשים את האימא הזאת במרכז כשהיא צריכה לברוח מהעבודה לקחת את הילדים, כי ביטלת להם את הצהרונים? אחד בפה ואחד בלב. אצלך הכול פוליטיקה ותקשורת ותו-לא. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> העיקר שהוא לא מעלה מסים. מבטל צהרונים, אבל הוא לא מעלה מסים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תענה על מחיר מטרה, אדוני. <יצחק כהן (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> תסביר לי בקול. כל עם ישראל שומעים. חצי שנה אתה מעכב את זה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> שר האוצר יאיר לפיד, שני דברים לא יהיו: לא יהיה תקציב 2015 – הוא לא יהיה – – <קריאה:> לא תהיה ממשלה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – ולא יהיה חוק מע"מ אפס – לא יהיה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אם יהיה, תתפטר? <יצחק כהן (ש"ס):> לא יהיה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אם יהיה, אתה תתפטר? <יצחק כהן (ש"ס):> לא יהיה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אז מה אכפת לך – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת בועז. תודה רבה. <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רגע. בועז, בועז, די לאלימות, בועז. אנחנו נגד אלימות, בועז. אנחנו מגנים אלימות, בועז. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אז תהיה גבר. <יצחק כהן (ש"ס):> אני אומר לך: לא יהיה, לא תקציב 2015 ולא חוק מע"מ אפס. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ואם יהיה? <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו, שים לב, אתה מדבר על המשרתים. אנחנו בעד לתגמל את המשרתים, אבל אתה מפלה בין המשרתים. אם ניקח לוחם סיירת מטכ"ל, נעבעך, הוא גר בירוחם – כמה הטבה הוא יקבל? פחות משליש ממה שיקבל ג'ובניק שמשרת אולי – לא רציתי להגיד פה ב"במחנה", שלא יגידו שאני חלילה פוגע בך. סתם ג'ובניק מהקריה – – <זהבה גלאון (מרצ):> 8200. <יצחק כהן (ש"ס):> – – אבל הוא גר בשיכון בבלי. הוא יקבל, הג'ובניק הזה, את ההטבה המלאה שלך, והמסכן מסיירת מטכ"ל שגר בירוחם יקבל פחות משליש. אז זו האפליה בין המשרתים שאתה כל כך דואג להם. אנחנו דואגים להם יותר. אתה רוצה לתת להם, לתגמל אותם? תן להם תגמול ישיר. תן להם תגמול ישיר. יאיר, אני מציע לך הצעה. אנחנו רוצים שתתגמל את המשרתים, זה חשוב מאוד. הם שירתו, הם נשאו בנטל, הם לחמו – תן להם תגמול ישיר, שיעשו עם זה מה שהם רוצים. הם רוצים לקנות דירה? רוצים ללמוד? תן להם את התגמול ישיר, תן להם כמה שיותר. אנחנו נשמח, כולנו נצביע בעד. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, צ'פר אותם. <יצחק כהן (ש"ס):> אבל מה שאתה עושה עכשיו זה איך לנגח את החרדים מאיזו זווית, שהיא גם אולי תשרת אני לא יודע את מי, שייהנה מהמע"מ אפס. בטח לא מחיר הדירות, בטח לא משבר הנדל"ן. משבר הנדל"ן זה שרפה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא יקבל הרבה מכתבי תודה. <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, חברי. חברי. <יצחק כהן (ש"ס):> משבר הנדל"ן זה שרפה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> אם הם מפריעים האחד לשני, בוא לא נפריע להם. <יצחק כהן (ש"ס):> די. הרב מקלב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה לא כמו אצלך, שזו מקהלה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת יעקב אשר, אתה מפריע לחבר שלך להשיב. תודה רבה. תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> משבר הדיור – אתה מכבה את השרפה באמצעות בנזין. אתה מלבה את האש. כל העולם כולו אומר לך, כולם – גם בתוך המשרד שלך, אגב, גם בתוך המשרדים, לא תמצא שר אחד שתומך. חוץ מהאונס הקואליציוני, כמו העסקאות האפלות שאתה עושה עם ניסן ועם החבר'ה האלה, שאתה נותן לו 40 מיליון שקל– 20 מקדמה ו-20 אחרי זה, ועוד 45 מיליון למשרד הדתות. מחשוב, מחשוב. אתה מעביר לשם את הסייבר, תגיד לי? <יעקב אשר (יהדות התורה):> החטיבה להתיישבות – 600%. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יצחק כהן (ש"ס):> 45 מיליון – מחשוב מועצות דתיות. וכל זה בשביל שיתמוך – ואגב, הוא מעל כל במה, בכל מיקרופון, בכל שידור, הוא אומר שהוא נגד חוק מע"מ אפס. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> אז אני אומר את זה לפרוטוקול, ואני מצולם: לא יהיה חוק מע"מ אפס ולא יהיה תקציב 2015. <היו"ר חמד עמאר:> שמענו. תודה, תודה. אנחנו נעבור להצבעה. בעד – להעביר לוועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני ביקשתי מליאה. <קריאה:> אנחנו לא בעד ההצעה של שר האוצר. <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו לא בעד ההצעה של שר האוצר. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – מליאה; נגד – להוריד מסדר-היום. <משה גפני (יהדות התורה):> מליאה, מליאה. <היו"ר חמד עמאר:> נגד – ועדת הכספים; בעד – להעביר למליאה. הצבעה. מי בעד? בסדר. מי נגד? הצבעה בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – רוב נגד – מיעוט נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> הרוב בעד. אנחנו מעבירים את זה למליאה. תודה. אנחנו עוברים לנושא הבא – – – <יצחק כהן (ש"ס):> איזה ניצחון, וואו. <הצעות לסדר-היום> <הקיצוץ הרוחבי בתקציבי משרדי הממשלה> <היו"ר חמד עמאר:> הצעות לסדר-היום בנושא: הקיצוץ הרוחבי בתקציבי משרדי הממשלה, מס' 3744 ו-3745, של חברי הכנסת אריה דרעי ואראל מרגלית. יתחיל חבר הכנסת אריה דרעי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תהיה רגוע, חבר הכנסת דרעי. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, להבדיל מחבר הכנסת הרב גפני, אני לא יכול לפנות לשר האוצר ולהגיד לו שאני רוצה לדבר אתו בארבע עיניים, כיוון שהוא לא רוצה לדבר אתי. <יצחק כהן (ש"ס):> באמת? <אריה דרעי (ש"ס):> כן, מה אני יכול לעשות. הוא לא רוצה לדבר אתי, אז אני – – <יצחק כהן (ש"ס):> למה לא? <אריה דרעי (ש"ס):> אין לי מושג. – – אני אדבר אל חברי הכנסת ואל הפרוטוקול. אני שמח שאני עולה לדבר אחרי ששר האוצר ענה. אני גם – להבדיל מחבר הכנסת גפני, אני גם משבח אותו. אני משבח את כנותו, שהוא אומר בגלוי, מעל הבמה, את המדיניות שלו – את מי הוא שם במרכז ואת מי הוא לא שם. אני חושב, פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל שבא שר אוצר ואומר: נכון, אני ראש מפלגה, אבל אני גם, בתפקידי כשר האוצר, מייצג מגזר מסוים. אני רוצה לשים במרכז את מעמד הביניים, את האיש העובד – הוא אומר, מגדיר אותו בצורה הכי מפורשת שיש. שאר האזרחים אצלי – הוא לא אומר את זה, אבל זה משתמע – הם לא במרכז, וכולנו מבינים שכשאתה לא במרכז אתה בשוליים. מה אני יכול לעשות שלצערי הרב לא כל מדינת ישראל נמצאת במרכז? יש שכבות חלשות, וגם כששני בני-הזוג עובדים, מהבוקר עד הלילה, שניהם יחד לא מגיעים לשכר הממוצע במשק, ויש להם ארבעה-חמישה ילדים. חטאו בכך, מה אפשר לעשות, הם הביאו ילדים לעולם, קצת יותר ממה ששר האוצר רוצה שיביאו. והם לא המיליה או הציבור ששר האוצר רוצה לדאוג להם, והוא אומר את זה בכנות, ואני מעריך אותו. <יעקב אשר (יהדות התורה):> שהשר יהיה פה. <שר האוצר יאיר לפיד:> אני פה. <אריה דרעי (ש"ס):> זה לא משנה. חבר הכנסת אשר, זה לא משנה. אמרתי לך, הוא לא רוצה לדבר אתי, אני מדבר לפרוטוקול. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – ימי אלול. <אריה דרעי (ש"ס):> רב יעקב, עזוב. חבר'ה, אני מדבר ברצינות. עשו לי טובה, באמת. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – רגשי נחיתות. <אריה דרעי (ש"ס):> אני רוצה לדבר ברצינות. כדאי שגם את, חברת הכנסת, שאני יודע שגם את מזדהה אתי – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> בסדר. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> יש לי שם. אם עד היום אתה לא יודע אז תדע – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. <אריה דרעי (ש"ס):> אני פונה אלייך בכבוד, כבוד הרבנית חברת הכנסת, אני פונה אלייך בכבוד, חלילה לא זלזלתי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> העתיד שלה בספק. <אריה דרעי (ש"ס):> לצערנו, צריך לקרוא את המציאות: יש במדינת ישראל אוכלוסיות רחבות מאוד, בפריפריה, בעיירות הפיתוח, בשכונות במרכז הארץ, ציבור גדול מאוד מתחת לקו העוני – יותר מ-800,000 ילדים בקו העוני, יותר מ-1.7 מיליון איש בקו העוני. לצערנו הרב, השנה, במדיניות ששר האוצר אחראי לה ושהממשלה הצביעה בעדה, נוספו יותר מ-50,000 ילדים לקו העוני. זו המציאות. בא שר האוצר, עומד כאן מעל הדוכן ואומר בגילוי לב: אני את האוכלוסיות האלה – לא הולך לטפל בהן בתקציב. אני הולך לשים את כל כובד המשקל ומשקיע מיליארדים על אלה שמחזיקים את המדינה. אני לא יודע מי מחזיק את המדינה. אלה שהחזיקו את כל קו העימות וגרים עדיין בקו העימות; אלה שנמצאים בצפון, בגליל; אלה שנמצאים בעיירות הפיתוח ובמשך עשרות שנים עשו את המעשה הציוני הגדול ביותר – הם לא מחזיקים את המדינה? הילדים שלהם, שנמצאים בכל הסיירות ונמצאים במסגרות הצבאיות הכי קרביות, הם לא מחזיקים את המדינה? אבל מה אפשר לעשות שההורים שלהם, שניהם, בגלל חוסר ההזדמנות, ובגלל החינוך הכושל שהיה בכל המקומות הללו, הם לא הצליחו להגיע להשכלה גבוהה, או לאמצעי פרנסה שנותן יותר ממה שהם מרוויחים היום. זה לא מעניין את שר האוצר. להם צריך לקצץ בקצבאות הילדים – קיצצנו יותר מ-2 מיליארד שקל – להם העלינו את המע"מ. ועכשיו? תשמעו, תראו מה עומד בשבוע אחד בוויכוח. יש 3–3.5 מיליארד שקל שאנחנו רוצים לתת לאותו מעמד שלפי דעת שר האוצר מחזיק את המדינה, ויש 1.9 מיליארד שצריך לקצץ כדי לממן את המבצע. רבותי, ממי לוקחים את 1.9 המיליארד? מי ייפגע מ-1.9 מיליארד? שוב אותה אוכלוסייה, אותם אזרחים, אותם אנשים שגם ככה גורלם לא שפר עליהם והם נמצאים בחמשת העשירונים התחתונים, בהם הולכים לפגוע, כיוון שכשמקצצים 500 מיליון שקל מתקציב משרד החינוך. רוב הקיצוץ הזה – חבר הכנסת יצחק כהן, אם אני מפריע אני מוכן – – – לא? בסדר. רוב הקיצוץ בתקציב משרד החינוך – מצאו פתרון – מהצהרונים. מה זה הקיצוץ בצהרונים, רבותי? מי שמכיר קצת את הפרטים, יש אשכול 1–3 ויש אשכול 3 ומעלה. 3 ומעלה, מי מטפל בו? התמ"ת, שם לא נגעו, זה כלכלי. 1–3 זה האשכולות של האוכלוסייה ששר האוצר לא רואה אותה במרכז, הם לא מחזיקים את המדינה. זה תושבי הדרום, זה הפריפריה, זה השכבות החלשות, וזה אותן אימהות שכל כך רוצים שיצאו ממעגל העוני ושיצאו לשוק העבודה. יד אחת של הממשלה זועקת שזאת המדיניות שלה – תפסיקו לשבת בבית, צאו לעבוד. נו, בשביל זה נתנו כסף, 300 וכמה מיליון שקל, כדי שהאימהות יצאו לעבוד, לצהרונים. איך הן יכולות לעבוד אם יש להן ילדים בבית? עכשיו, בשנייה, בלי שום דיון – בלי שום דיון – הממשלה – צ'יק, מקצצת את הכול, בלי שום הודעה. מה יעשו האימהות האלה עכשיו? פונים אלינו כל היום: מה אנחנו עושות? יפטרו אותנו מהעבודה. אין להן לשלם 400 או 500 ויש מקומות גם 700 ו-800 שקל לילד. מאיפה הן יממנו אותם? יש להן שלושה-ארבעה ילדים. וזה כל האימהות החלשות, זה לא קשור עכשיו. אבל מה, זה נכון, זה לא הציבור ששר האוצר רואה בו המרכז שמחזיק את המדינה. הוא אומר את זה בגלוי, ואני באמת משבח אותו על כך. היה יותר קשה להתמודד עם אחד שמגלגל עיניים ואומר שהוא דואג לכולם. הוא אומר בגלוי: אני רוצה לדאוג למרכז, שמחזיק את המדינה. אני לא דואג לאוכלוסיות האלה, מה אני יכול לעשות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רק מי שמרוויחה 20,000 שקל. <אריה דרעי (ש"ס):> חבר הכנסת אייכלר, אני אשתדל באמת להיאלץ לוותר על עזרתך. תעשה לי טובה, קשה לי להתמודד. אני אדם רגיש, תן לי ללכת לאט-לאט, טוב? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כשאתה רואה את שר האוצר אתה מתרגש. <אריה דרעי (ש"ס):> אני מתרגש. ובאמת, אתה מוציא אותי מהריכוז. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – בנתניה. התקדמה כבר. <אריה דרעי (ש"ס):> ולכן, אדוני היושב-ראש, כששר האוצר עולה כאן ואומר בכנות מוחלטת – כנות – ושוב, אני אומר – אני לא יודע אם הוא מעריך את זה או לא – אני משבח אותו על כך; הוא אומר את זה בכנות מוחלטת: אני, יש לי מגזר מסוים של אוכלוסייה שבו אני רוצה להשקיע את כל המשאבים, ולכן גם עם כל הקיצוצים ועם כל התוספות לביטחון, אני הולך בערך 20 מיליארד – חבר הכנסת מרגלית, תקן אותי – כ-20 מיליארד שקל לשבע השנים הקרובות לשריין למגזר הזה. <אראל מרגלית (העבודה):> 21. <אריה דרעי (ש"ס):> 21. עכשיו, זה לא משנה – וחבל ששר האוצר לא התייחס לזה – זה לא משנה לעובדות; אנחנו יודעים ידיעה מוחלטת שמשרדי הממשלה, אנשי המקצוע, מתנגדים לתוכנית הזאת, שאנשי משרד האוצר מתנגדים לתוכנית הזאת, שלא נמצא כלכלן אחד שתומך בדבר הזה. זה לא משנה את העובדות. זה לא משנה את העובדות. שר האוצר אמר את דבריו, מישהו נתן לו את העצה הזאת, ואנחנו – זה לא אני, וכמו שאמר חבר הכנסת גפני, אני בכלל בש"ס, אין לי בעיה בזה. ברוך השם, חלק גדול מהמצביעים שלנו משרתים, והם יקבלו את זה; זה לא ישנה את העובדות. וגם, מה שאמר חבר הכנסת גפני, גם אלה שלא משרתים, ולומדים, ייהנו מההטבה הזאת. אבל אני אומר: על חשבון מי ההטבה הזאת תבוא? הרי צריך לשים על כף המאזניים – את מי צריך להציל קודם, את מי שאין לו מה לאכול, את מי שנמצא מתחת לקו העוני, או את מי שאתה רוצה עכשיו לעזור לו – למעמד היותר-ביניים, שזה לגיטימי, אבל על חשבון מה? תדע שבידיך, מה שעשית השבוע, עם הקיצוץ של ה-1.9 מיליארד, הורדת עכשיו עוד עשרות אלפים מתחת לקו העוני, מכיוון שגם האימהות שיצאו לעבוד יפסיקו לעבוד, ואז ההכנסה תרד עוד יותר, ועוד ילדים ירדו מקו העוני. נו, אז מה הרווחנו בכל הדבר הזה? אז בסדר, תדאגו לאיזה מגזר מסוים. אתה חושב שהם מחזיקים את המדינה – תדאג להם, ובינתיים ייפלו מאות אלפים – אנשים, ילדים קטנים שיגדלו עוד הפעם חסרי סיכוי, בלי הזדמנויות, לא יקבלו את ההשכלה, לא יקבלו אוכל בבית, לא יהיה להם מה, ותמשיכו להגיד: מפעלים של חופש, ויש מזון – אני יודע, במשרד הרווחה – כל התוכניות היפות האלה, שכל מי שמסתובב בשטח יודע שזה, תסלחו לי, זה לא דבר אמיתי, זה הכול הצגה. כיוון שאם אבא ואימא לא מביאים משכורת מכובדת הביתה, אם הם לא מקבלים את העזרה שהם צריכים לקבל, כל המבצעים האחרים זה שטויות, הם יישארו במעגל העוני, ואתם מדרדרים אותם עוד יותר למעגל העוני. ולכן אני רוצה לומר לחברי הכנסת, שאליהם אני פונה: תדעו – ולחברי הקואליציה – כשתומכים בתקציב הזה, המשמעות של התקציב הזה, של המע"מ אפס ודברים אחרים, היא אחת: דאגה, אולי, אולי, וגם זה בספק גדול, למגזר מסוים, אבל במחי יד אנחנו הולכים לפגוע בציבורים גדולים ביותר של אנשים עובדים, של אנשים קשי יום, שהגורל התאכזר אליהם, ואנחנו הולכים להתאכזר אליהם עוד יותר ועוד יותר. ולצערי הרב, אלה ההחלטות של הממשלה, זאת המדיניות של הממשלה הזאת. אין שם, בממשלה, אחד, אחד, לצערי הרב – שר אחד יש, חשבתי שעמיר פרץ, ומאיר כהן, ואחרים, שאני מאוד מעריך אותם – – – <קריאות:> אין שר. אין שר. <אריה דרעי (ש"ס):> למה? למה? יאיר נמצא פה. <היו"ר חמד עמאר:> הוא נמצא, נמצא, נמצא. <אריה דרעי (ש"ס):> הוא נמצא, הוא נמצא. זה בסדר. זה בסדר. <היו"ר חמד עמאר:> אתה צריך לסיים, אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> אני מסיים כבר. אני אומר, גם השרים החברתיים, שאני קיוויתי שהם ישמיעו את קול הזעקה, כולם, לצערי הרב, או נמנעו, או שתקו. אין מה לעשות, זו כנראה ההישרדות של הקואליציה הזאת, אבל אני לא זוכר ממשלות – אולי הייתה ממשלה ב-2003, באותו הרכב, שגם היא הייתה במדיניות כלכלית כזאת, שלא התחשבה בכל השכבות החלשות. אנחנו יודעים שב-2015 – ולהבדיל מחבר הכנסת יצחק כהן אני כן מעריך, לצערי הרב, שיהיה תקציב 2015 – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא יהיה. <אריה דרעי (ש"ס):> בסדר. תרשה לי לחלוק עליך, ההישרדות – יגדילו את הגירעון בעוד רבע אחוז, בעוד חצי אחוז, ולמעשה בסוף, כמו שאמרה חברת הכנסת זהבה גלאון, המחיר האמיתי של כל התקציב הזה יהיה קיצוץ בשירותים האזרחיים, ומי שיש לו כסף יקנה את השירותים הללו, ומי שאין לו כסף יידרדר עוד יותר, ואנחנו – תשמעו בשנה הבאה את הדוח של הביטוח הלאומי – עוד 100,000, עוד 200,000, עוד 300,000 יחצו את קו העוני, אבל מה אני יכול לעשות, זה לא ציבור שעומד במרכז, שמחזיק את המדינה, ששר האוצר דואג לו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אריה דרעי. חבר הכנסת אריאל מרגלית. <קריאה:> אראל. <היו"ר חמד עמאר:> אריאל. <קריאה:> אראל. <היו"ר חמד עמאר:> לי אתה סולח, נכון? <משה גפני (יהדות התורה):> אריה, עם כל הכבוד – – – לשבח את – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> שר האוצר הודיע שוויתר על מע"מ אפס – – – קואליציה חלופית. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו התכנסנו בישיבה הזאת ביום הזה כדי לדבר על שני דברים מרכזיים ולהעמיד אותם האחד מול השני: 1. חברת הכנסת זהבה גלאון וחברת הכנסת סתיו שפיר כינסו את המליאה הזאת כדי לדון במצב של הסיוע לדרום; ו-2. כדי לראות את המצב הכלכלי שבו אנחנו נמצאים. כבוד השר לפיד – כבוד השר לפיד, עכשיו כשאתם מדברים בארבע עיניים; איך אמרת, הוא הפריע לך – אתה נמצא בבעיה. אתה נמצא בבעיה מבחינה כלכלית. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – הוא קם משם. <אראל מרגלית (העבודה):> אתה נמצא בבעיה קשה מבחינה כלכלית. עזבו רגע את כל הדמגוגיה ואת כל הצעקות. מדינת ישראל לפני המבצע הייתה בצמיחה הנמוכה ביותר שהיא הייתה בה במשך הרבה מאוד זמן. עכשיו, אתה הגעת למצב הזה – יחד עם הממשלה, לא לבד – הגעת למצב הזה לא בזמן שיש משבר בעולם. זה לא 2008 וזה לא 2009. המצב בעולם – תסתכל על הבורסה הבין-לאומית, תסתכל על אירופה – אירופה, ארצות-הברית, התאוששו, ומדינת ישראל הגיעה למצב מאוד קשה, גם ברמה החברתית, כמו שהחברים פה דיברו, אבל, אדוני, גם ברמה הכלכלית, שזאת האחריות שלך. תראה, ברמת המצב בין מעמד הביניים למעמד הנמוך הייתה תקלה גדולה בסוג הקיצוצים שעשיתם. המצב הגרוע קודם לא היה באשמתך. הממשלה הקודמת הביאה אותך, נתניהו, מר כלכלה, הביאה אותך, יחד עם שטייניץ, לגירעון גדול. זו לא הייתה אשמתך. אתה ניסית לעצור את זה, להביא משהו כדי להתמודד עם זה. <אריה דרעי (ש"ס):> למה אתה מדבר נגד חבר הכנסת יצחק כהן? <אראל מרגלית (העבודה):> רגע. אבל מאז קרו שני דברים. אתם עשיתם מהלכים רוחביים, שבעצם לפי הסטטיסטיקות שאני רואה – אולי אתה רואה סטטיסטיקות קצת אחרות, זה לא כל כך משנה – משהו כמו 50,000 משפחות ירדו מתחת לקו העוני, כמו שה-OECD מגדיר את זה. הדבר השני, 36.6% מילדי ישראל – לפי הדוח של ה-OECD, יכול להיות שאנחנו מודדים את זה קצת אחרת, אבל זה הרבה – נמצאים מתחת לקו העוני. עוד הפעם, לא הכול בכלל בשנה וחצי האחרונות שלך. אבל מה כן קרה? תקשיב. המשק בבעיה. המשק פשוט בבעיה. בשדר שאנחנו נותנים לו, הוא בבעיה, הוא לא צומח. חלק מהדברים זה דברים מבניים. למשל העסקים הקטנים, מכסחים את האמ-אימא שלהם עם 17 רשויות בתוך הממשלה, ולא נותנים להם לעבוד. רמת האשראי – 1.5% מהחברות הכי גדולות במשק, עומד לרשותן 900 מיליארד שקל אשראי – חצי מהבנקים, חצי מהמוסדיים. שאר ה-98.5% – 66 מיליארד. עם ישראל חנוק ברחובות. הגדולים מקבלים אשראי לפי 3% – כי הם חברה גדולה, אז הסיכון הוא לא גבוה, אני מבין – הקטנים, הממוצע של האשראי שלהם הוא 10%. זה כמו שוק אפור. אתה יודע, הדרום, שאנחנו מדברים עליו היום, בימות מלחמה, בוא נראה אותו בימות שלום. אתה יודע, אם אני יצרן מזגנים בדרום ונתנו לי, נגיד, להשתתף במכרז בעיר-הבה"דים – סוף-סוף, כי לקטנים לא נותנים להשתתף, זה בעיקר הגדולים – ואני בניתי להם מזגנים, התשלומים זה שוטף פלוס 170 – הממשלה, ככה הממשלה משלמת, והעירייה משלמת, כלומר, 200 יום עד שקיבלת את הכסף. המצב הוא מצב קשה, קשה מאוד לצמוח. עכשיו, בואו ניקח את הטכנולוגיה הישראלית; זו הייתה ספינת הדגל. אני מכיר אותה, אני יודע איך להביא אותה לפה. היא מפטרת אנשים במאות. בירושלים, NDS, שנקנתה על-ידי "סיסקו" לפני שנה ומשהו, מפטרת עכשיו 400–500 איש. כמעט בכל פינה מפטרים אנשים. אנחנו נותנים לשוק שדר של האטה. עכשיו, מה הייתה הזעקה שלי אתמול לדרום? תשמע, אתה והצוות שלך הייתם קשובים; הגעתם לדרום, ביקרתם בדרום, אני ראיתי אותך שם פעמיים בביקורים רק בשדרות; אתם הייתם קשובים לדרום, היה אכפת לכם. אבל המתווה שאתם מציעים הוא לא מספיק; אני אסביר למה, ואני אגיד מה אני חושב שצריך לעשות, ואני אגיד למה אני חושב שמה שנעשה זה בכלל לא נדבה, זה היכולת להחזיר את הגלגל הכלכלי לפעול. אתם הבאתם היום מתווה של "עמוד ענן", פחות או יותר, ל-40 קילומטר, הבאתם הרבה יותר ל-1–7 קילומטר – עשיתם עכשיו מהלך יפה, אבל בעצם שני דברים לא עובדים: 1. אתם משאירים את אשקלון, אשדוד ונגיד גן-יבנה, בלי מעמד מיוחד. עכשיו, עפו לי יותר מ-200 טילים על אזור התעשייה באשקלון. אני ראש העיר, אני איש כלכלי, אני רוצה להביא מפעל לאשקלון, תן לי את הכלי להביא את המפעל. תן לי אזור פיתוח א', תן לי את זה לחמש שנים באשקלון. אתה יכול לחשוב על מפעל שיגיע לאשקלון בלי אזור פיתוח א' או איזה מבצע מיוחד? אני רוצה להקים מפעל תיירותי על החוף באשקלון – אחלה עיר – או באשדוד. נפלו הרגע טילים. אתה מביא – יחד נביא איזה משקיע בין-לאומי, הוא יגיע לחוף, אחלה חוף, נראה יפה, אבל, הוא אומר, יש פה סיכון, אז אני צריך לתת לו הטבה. תשמע, אני עסקתי בזה. אני הבאתי המון חברות מהעולם לפה, להשקעה – באמת, וגם הקמתי פה הרבה חברות – אני יודע קצת על מה אני מדבר. אני לא יכול להביא – נגיד אני עוזר לך מחר, אנחנו יחד הולכים על תוכנית להביא חברות לאשקלון. אם אתה לא נותן לי אזור פיתוח א' או מבצע כלשהו – תן לי את זה לחמש שנים, תן לי את זה לארבע שנים, תן לי את זה לזמן מוגבל – אני לא יכול להביא. לכן, כשהדרום בא וצעק – הרי מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים לתת להם נדבות? לא. אנחנו רוצים יוזמה לאומית בדרום, אנחנו רוצים את הדרום עם עוצמה כלכלית. תסתכל מה עשינו בבאר-שבע. אני בזמני הקמתי שם את עיר הסייבר, חממת הסייבר. תסתכל, במשך שנתיים, עם הטבה נכונה – שם זה לא רק אזור פיתוח, נתנו גם 40% משכורת לכל עובד, וחשבו שאנחנו משוגעים. אבל תראה מה קרה – אהוד ברק הניח שם את אבן הפינה ב-1999. לא בנו שם מבנה אחד עד 2011. אנחנו באנו עם הרעיון של הסייבר ועם הרעיון הזה של ההטבה. נתנו כלי לרוביק – שהוא אחלה ראש עיר – ולרבקה – דנילוביץ, ובמשך שנתיים – אני הקמתי שם את החממה הראשונה, עוד הייתי יזם – 639 עובדים בבאר-שבע. למה? נתנו להם כלי. עזרנו להם גם לחשוב מה הם עושים, כי כל עיר רוצה לעשות גם ביו-טק, גם היי-טק, הכול הם רוצים. בדרך כלל אין להם סיכוי, הם צריכים להתמקד. הם התמקדו בסייבר. אני אומר את הדבר הבא – אני מוכן לעבוד אתך על זה, מה אכפת לי, קואליציה–אופוזיציה, כאילו? כמה שנים אנחנו נהיה בשירות הציבורי? אני מוכן לעבוד עם קואליציה–אופוזיציה. תראה, אני מוכן שנלך לאשקלון, לאשדוד, לשדרות, ספיר, ולכל האזור שם, ונביא משהו שהוא מעניין מבחינה כלכלית, כי כרגע אין להם משהו כל כך מעניין מבחינה כלכלית, אני אומר את האמת. וזו לא אשמת הממשלה, זו אשמת המיקוד שלהם. מה שאני רוצה, שיהיו לנו כלים להביא לשם מפעלים והשקעות. תקשיבו, מקום שנפלו עליו – אני לא יודע כמה – מאות טילים, לא יבוא לשם מפעל אחד בלי איזה מעמד מיוחד. אני רוצה לדבר על העניין הכלכלי ועל מע"מ אפס. אני רוצה לדבר על זה רגע. תראה, אני לא מסכים אתך על החוק הזה. אני מאמין שאתה רוצה להעביר אותו כי אתה רוצה לעזור לדיור. אני, בתוך ההיצע והביקוש, לא מסכים עם החשבון שלך. אני חושב שאתה עושה טעות. אבל אתה מאמין בזה. אתה יודע, לפעמים כשמישהו מאמין, צריך לנסות ללכת על זה. אבל מה? אנחנו עכשיו עם כל העניין הזה של הדרום – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא לא מאמין בזה, הוא רק רוצה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> רגע, רק שנייה. רק שנייה. תן לנהל שיח. אבל מה קורה? יש לך בעיה ענקית איך לאזן את התקציב הזה. לכל אחד מאתנו הייתה עכשיו בעיה. אתם השארתם את המקום הזה עם חור גדול. אני גם לא נגד – כשחברה מסוימת לא עומדת בתחזית המכירות שלה ואתה בא לדבר אתה, והוא נותן לך תוכנית, הדבר הכי חשוב בתוכנית הזאת זה לא שהוא מוכר יותר או מוכר פחות, אלא שאחרי שהוא לא עמד בתחזיות שלו, שתאמין לו מחדש, שתיתן לו עוד הפעם. הדבר המרכזי שאתה צריך, יחד עם היועצים הכלכליים, זה לעורר מחדש את הציבור של המגזר העסקי ואת הציבור, נניח, של הקרן הבין-לאומית. אתה יודע מה? זה לא כתוב בתורה אם זה 3% גירעון או 3.5%. זה לא כתוב בשום מקום. אני מוכן ללכת אתך אפילו על 3.5%, אבל תבוא עם תוכנית שלמה. תבוא עם תוכנית שלמה שנותנת צמיחה. אתה חייב להחזיר את המשק לצמיחה. תן לי רגע. תקשיב, המשק בהאטה. משק שנכנס למיתון זה כמו בן-אדם בדיכאון; הוא לא קם בבוקר לעשות – כלום. אנחנו נמצאים ככה – אנחנו נמצאים ככה – מתוך המיתון. אני אומר לך, אני אומר את זה בחרדה גדולה. אם היום אנחנו לא נביא שניים-שלושה צעדים כדי לדחוף את העסק, העסק ייכנס למיתון. אני מציע לך לחשוב על כמה דברים – הכלכלנים האלה הם בסדר, אבל אתה צריך יזמים. ראש עיר יזם, כלכלן – 1. פרויקטים של תשתית. הממשלה לא צריכה לקצץ בתשתיות, זה הזמן לבנות תשתיות; לבנות תשתיות בהשקעה ממשלתית, כמו שנבנה כביש 6 – public-private partnership. להניע תהליכים של 10 מיליארד שקל. אני אומר לך שזה אפשרי. דרום, צפון, רכבת קלה בתל-אביב, רכבת קלה בירושלים, יהיו עוד כמה קווים, זה יעשה פלאים. 2. אני אומר לכם לשקול את זה ברצינות. חברי מפלגת העבודה, בואו נתעורר, זה עניין בשבילכם – להעלות את שכר המינימום. עשו את זה בשלושה מקומות באירופה בזמן המיתון. אחת הבעיות הכי גדולות שלנו זו לא האבטלה, זה שאנשים לא גומרים את החודש. לאנשים אין כסף לבזבוז – לקנות את הדברים הבסיסיים. אם אנחנו נעלה במשהו את שכר המינימום – אני מוכן לחשוב כמה – אני אומר לך שנעלה את הצריכה ונעלה את הצמיחה. אני אומר לך. זה דברים כאלה. דבר שלישי – עסקים קטנים. ביל קלינטון הפך את זה לאידיאולוגיה ב-1992. עד אז היו מדברים על עסקים קטנים – כולם היו חושבים בארצות-הברית: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כמו היום בישראל – עסקים קטנים זה לא סקסי. עכשיו אולי זה מתחיל להיות. אנשים לא מבינים את החשיבות של זה. עסקים קטנים – עוד עובד, עוד מישהו באיזו מסעדה, עוד משהו, זו ההנעה של כל העסק בכל הארץ. אשראי – הורדת האשראי – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> לכן הפסיקו את הצהרונים. <אראל מרגלית (העבודה):> אשראי – אנחנו יודעים איך להניע את הבנקים לתת אשראי. אנחנו יודעים. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> תראה איזה אבסורד יש: הרבעון האחרון היה לבנקים הרבעון הכי רווחי. כשאתה מסתכל על מבנה הרווחיות שלהם, אתה רואה איזה עמלות מטורפות. ממי? מ"טבע"? לא. מ"אינטל"? לא. מבית-הקפה ההוא בירוחם, היפה החדש שהיא פתחה שם. משם. 9% מסגרת, היא משלמת סכומים מטורפים, ואנחנו אחראים לזה. יותר אתה מאשר אני, אבל אנחנו אחראים לזה. אנחנו נותנים לזה לקרות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אראל מרגלית (העבודה):> רגע, רק שנייה אחת. איך אנחנו מגייסים – מגייסים – את המערכת הפיננסית, יחד עם הממשלה – זה לא הכול תקציבי – כדי ליצור תנועה? עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד משהו אחד על טכנולוגיה, כי זה התחום שלי. משפט. אני מוכן לעבוד אתכם על שבעה אזורי צמיחה חדשים שהם לא במרכז הארץ, עכשיו. הדוגמה של הסייבר בבאר-שבע הייתה דוגמה אחת. הנגב המערבי הוא הדוגמה השנייה. אני מוכן לפתח – שלא תיתנו הטבה סתם לדברים שאין להם תוחלת – תוכנית עם מיקוד לאומי בנגב המערבי. בסוף חלק מהפרויקטים עוד יהיו פרויקטים כלכליים עם עזה, אבל מוקדם מדי בשביל עם ישראל לשמוע על זה. גליל עליון – 38 מועצות יחד, להפוך את ישראל למרכז של חקלאות, ביו-טכנולוגיה ומזון, מה שנקרא Medical Food. גליל מערבי. אני אומר לכם. המגזר הערבי – שפרעם, נצרת. הדברים האלה ניתנים לעשות. תקשיב, המשק הישראלי זקוק ממך ומהממשלה לכיוון. זה הזמן לעשות, זה הזמן להשקיע, זה הזמן ליזום. ואם אנחנו לא נביא את זה עכשיו – עכשיו, למה מע"מ אפס כל כך מרגיז חלק מאתנו? לא כי אנחנו מתווכחים עליו – זה לגיטימי להתווכח עליו. זה בגלל העיתוי שבו אתה מביא את זה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אראל מרגלית (העבודה):> העיתוי מוציא אותנו מהדעת, כי כרגע נראה לנו – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אראל מרגלית, תודה רבה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – שלפני שהמשק מידרדר – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – אנחנו חייבים לטפל בדברים העיקריים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב שר האוצר חבר הכנסת יאיר לפיד. <שר האוצר יאיר לפיד:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך גם את חבר הכנסת דרעי וגם את חבר הכנסת מרגלית. בסך הכול הם אמרו את אשר על לבם באופן תרבותי, מתוך ניסיון לקיים שיח ודיאלוג על הדברים שהם מאמינים בהם. אני חושב שזה יפה, והלוואי שיהיה לנו יותר מהשיח מהסוג הזה, גם אם לא מסכימים. ואי לכך, אני רק אענה על שני דברים בסיסיים. חבר הכנסת דרעי, אני אומר שוב ושוב ושוב, אנחנו צריכים לעודד את מעמד הביניים הישראלי, כי המסים שלו מחזיקים את החלשים. זו תפיסה שהיא גם כלכלית וגם חברתית. אם אתה מחזק את מעמד הביניים, אתה מרחיב את בסיס המס. אם אתה מכניס יותר אנשים למעמד הביניים, אתה מרחיב את בסיס המס. ואז אתה יכול לעשות – דוגמה אחת שאני בטוח שלגביה יש ביני ובינך הסכמה – נדירה, אבל מלאה – דבר כמו זה שהשנה הוספנו מיליארד שקל לניצולי השואה. הם לא מעמד הביניים, הם האוכלוסייה החלשה, הקשישה, החבולה ביותר במדינת ישראל. אלה המטרות, בשביל זה עשינו את זה. אז מהבחינה הזאת זו פשוט תפיסה שאומרת איך אתה מייצר את הכלכלה המאפשרת לסייע לחלשים. זה מוביל אותי למשהו שאתה אמרת, שאנחנו צריכים – אתה אמרת שאנחנו צריכים לעזור, להביא, לעשות את אשקלון אזור פיתוח א', להביא לשם מפעלים, לתת להם הטבות מס. אני מבקש, חבר הכנסת מרגלית, את התחייבותך שכשניתן את הטבות המס האלה – הרי יקומו ממפלגתך ויזעקו ששוב נותנים הטבות מס לטייקונים – אני אזדקק אז לעזרתך כדי להסביר להם שזה בשביל לסייע לאזורים האלה. <אראל מרגלית (העבודה):> מפלגת העבודה תמיד הייתה בעד הצפון, הדרום והפריפריה. <שר האוצר יאיר לפיד:> בהחלט. לשם כך כבר נשמעה פה במהלך היום הזה לא פעם ולא פעמיים הטענה מה עם אשדוד ומה עם אשקלון. חבל שלא נמצא פה – היה פה קודם איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון. כבר כבר נקבעה – כל בכירי משרדי הולכים לרדת אליו, לאשקלון, לשבת אתם ולבדוק איך מכניסים את שלב ב', שבו גם מקומות כמו אשקלון מקבלים את הסיוע. נקבעה פגישה עם ראש עיריית אשדוד. כל בכירי המשרד ואני נרד אליו בשביל לראות איך עוזרים להם. עם רוביק דנילוביץ ודאי שאני נמצא בעבודה מתמדת לסיוע לעירו. ועוד דבר קטן אחד: אתה צודק לגמרי בעניין התשלומים לספקים. בגלל זה, לפני שלושה חודשים בערך – או פחות, אל תתפוס אותי במילה – התנענו דרך החשבת הכללית תוכנית חדשה. מהשנה הבאה התשלום לספקים על-ידי המדינה יהיה עד 50,000 שקל בתוך 24 יום, ומעל 50,000 שקל בתוך 30 יום. התשלום לספקים קטנים שעושים עסקים עם המדינה – כי אני מסכים לגמרי שלהלין – זה בעצם מבקשים מהם בכוח, לוקחים מהם הלוואה, המדינה, אם היא מעכבת את שכרם. זה לא בסדר, ולפיכך תיקנו את זה. זה בסדר שזה עבר מתחת לרדאר, יש כמות לא קטנה של מידע. <קריאה:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> כן, זה הועבר כתקנות, הועבר בתקנות משרד האוצר. עבדנו על זה תקופה ממושכת – עד שאתה הופך את זה לאפשרי. יש אפילו אתר אינטרנט שהם יכולים להיכנס אליו, לעשות את זה דרך האינטרנט כדי לחסוך את רואה-החשבון, ואת עורך-הדין, ואת כל שליחת הטפסים האימתנית הזאת שמיררה את חייהם. עכשיו אפשר לעשות את זה באופן מקוון, אפשר לקבל ייעוץ באופן מקוון. זה פרויקט שלם, עבדנו עליו מאוד קשה. כאשר דיברת נחמץ לבי, כי הבנתי שאנשים לא יודעים שעשינו את הדבר היפה הזה למען העסקים הקטנים. תראו, עברו בסך הכול תשעה ימים מאז פסק הירי לעבר הדרום, אז אנחנו בהפסקת אש שעוד לא ברור לאן היא מובילה. אבל יש מבצע כלכלי, והמבצע הכלכלי הוא המחויבות והאחריות שלנו כלפי תושבי הדרום, שהיו העורף החזק והנחוש שלנו. ואני באמת בטוח שפה במשכן כולם דואגים לתושבי הדרום ורוצים לסייע להם לחזור לשגרת החיים ולהחזיר להם את השקט הכלכלי. בואו רק נלך אל העובדות. מאז תחילת מבצע "צוק איתן" עסקנו באופן מאוד אינטנסיבי במטרה אחת: לתת לתושבי הדרום כיפת ברזל כלכלית וגם ודאות כלכלית. את מתווה הפיצויים לדרום, בניגוד לכל המבצעים הקודמים, התעקשנו להעביר בזמן המבצע, להבדיל מ"עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה". את מתווה הפיצויים העברנו כבר תוך כדי המבצע, שידעו תושבי הדרום מה מתווה הפיצויים המגיע להם. חתכנו דרך הביורוקרטיה, קיצרנו הליכים. נציגי רשות המסים היו בשטח ופעלו במהירות שלא נודע כמוה קודם. היה באחד מימיו הראשונים של המבצע, סתם לדוגמה – קל לברר אם נפגע מפעל הצבעים בשדרות. אני הגעתי לשם למחרת בבוקר, זה היה כמעט 20 שעות אחרי שנציגי מס רכוש כבר היו במפעל וטיפלו בנושא המקדמות. היו כאלה שלא הבינו את הזכויות שלהם, אז פתחנו לשכות בדרום, כדי לאפשר לתושבים לקבל את הסיוע קרוב לבית, כדי שהם לא יצטרכו לנסוע – במקרה הזה לבאר-שבע, שהיא עיר המחוז ברוב המקרים. עשינו דחייה של מס הכנסה ומע"מ ביולי לתושבי הדרום כדי שיהיה קל להם יותר לעמוד בתחילת המבצע. לעסקים הקטנים בדרום העמדנו הלוואות בערבות מדינה, שזה בעצם הלוואות עם אפס סיכון, אז קל לקחת אותן. אני ישבתי עם קבוצה גדולה של בעלי עסקים בשדרות, יחד עם ראש העירייה, אספנו אלינו את כל הבעיות המיידיות שנולדו להם. חילקנו להם טפסים אחד-אחד. אני עברתי עם חבילת טפסים ונתתי טפסים כדי שיוכלו למלא ולקבל עזרה במקום, לקבל את מה שהם צריכים. העברנו כמובן שלוש פעימות – האחרונה אושרה שלשום – לרשויות המקומיות לצורכי ביטחון: הראשונה הייתה 15 מיליון, השנייה – 15 מיליון, והפעימה השלישית הייתה כבר 46 מיליון – כל מה שתמכנו בכל העסקים הקטנים ובתעשייה בדרום. אני אומר שוב: זה בסדר לגמרי שחלק גדול גם מחברי הכנסת וגם מהציבור החמיצו את הדברים שעשינו. הייתה בכל זאת מלחמה, ולא כל אחד יכול לקרוא עד העמוד האחרון של כל עיתון. <אראל מרגלית (העבודה):> יש שם בעיות. <שר האוצר יאיר לפיד:> כן, אגב, יכול מאוד להיות, ואם יש – נתקן. <אראל מרגלית (העבודה):> בעל עסק שגדל לא מקבל – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> אני הקשבתי בשקט ובסבלנות, חבר הכנסת מרגלית. רק ביום ראשון האחרון – אם דיברנו על ההצבעה ביום ראשון האחרון, הרי העברנו בממשלה תוכניות חומש לפיתוח כלכלי, חברתי והתיישבותי בשדרות וביישובי עוטף-עזה בהיקף כולל של מיליארד וחצי שקלים. זאת, נוסף על החלטת הממשלה להעביר 417 מיליון שקל לחיזוק החוסן האזרחי ביישובי עוטף-עזה ובשדרות לשנים 2015–2016, שזה אושר בתחילת מבצע "צוק איתן". לצד ההחלטות האלה אנחנו כאמור בונים עכשיו מתווה של סיוע כלכלי וחברתי ארוך-טווח לכלל יישובי הדרום. במקביל לתוכניות ארוכות-הטווח, כי יש גם טווח קצר, רשויות בדרום כבר החלו לקבל החזרים על הנזקים הישירים שנגרמו להם במהלך המבצע, כי אסור לנו לעזוב את תושבי הדרום. מבחינתנו גם אם יש הפסקות אש, התפקיד שלנו זה לעבוד כדי שהם יקבלו את ההטבות שמגיעות להם. יש לזה עוד צד. הצד השני הוא שגם כחבר קבינט וגם כשר אוצר יש לי אחריות לחיזוק צה"ל ולמוכנות שלו לכל האתגרים העתידיים שלו. יש בהחלט איפה להתייעל בתוך מערכת הביטחון, אבל אנחנו לא נחסוך אגורה לא על חיי החיילים שלנו ולא על חיי האזרחים שלנו ולא על ביטחונם. 50 ימי לחימה בדרום עלו מיליארדים, זה עולה מיליארדים. אבל אם תסתכלו אחורה, בזכות מה שעשינו בתקציב 2013 ו-2014 אנחנו יכולים היום לספוג את רוב עלויות המבצע כבר השנה, וזה בשנה שבה הרחבנו באופן משמעותי תקציבים של רווחה ובריאות וחינוך. אז נכון שקורים אירועים בלתי שגרתיים כמו מבצע "צוק איתן", ואז צריך לפעול במהירות כדי לעזור לתושבים ולספק ביטחון. אני רוצה להדגיש משהו על הקיצוץ הרוחבי. הוא לא נעשה מהתקציבים; הוא נעשה מתוספות של מאות מיליוני שקלים לרווחה, בריאות וחינוך שהיו בתקציב הקודם. הקיצוץ הזה נבחן בקפידה, והשרים יובילו אותו. אנחנו לא באים באופן דורסני ואומרים לכל שר מאיפה לקצץ. השרים יובילו אותו, וזה יהיה במינימום הפגיעה האפשרי באוכלוסיות חלשות ובמעמד הביניים. <אריה דרעי (ש"ס):> למה? <שר האוצר יאיר לפיד:> על זה אמר לי ידידי מאיר כהן, שר הרווחה – הוא אמר: תראו, הוסיפו לי השנה מיליארד שקל לרווחה, שזה סכום חסר תקדים בתוספות לרווחה. <אריה דרעי (ש"ס):> אין ספק. <שר האוצר יאיר לפיד:> אז עכשיו במקום מיליארד – הורידו לי 60 מיליון שקל, אז במקום תוספת של מיליארד יש לי תוספת של 940 מיליון שקל לרווחה. אלה הפרופורציות, זו המציאות. המציאות היא שהוספנו 940 מיליון שקל לרווחה. לא הייתה תוספת כזאת לרווחה שנים על גבי שנים, אם בכלל. <אראל מרגלית (העבודה):> הרוב הולך לניצולי השואה. <שר האוצר יאיר לפיד:> לא, זה בלי שום קשר. ניצולי השואה – זו תוכנית נפרדת, שעובדת דרך – הרשות לזכויות ניצולי השואה היא במשרד האוצר. בימים האלה אנחנו עובדים על התקציב הבא, שזה תקציב 2015. אני חוזר ואומר: בתקציב הקרוב – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – למה הצהרונים? זה מה – – – למה האימהות – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> אני התפתיתי לענות. בהחלט, זו המדיניות שלנו. יש בתוך משרד החינוך – יש להם בעיות לא קטנות עם תוכנית ציל"ה; זה לא הצהרונים בכלל, זה עם תוכנית מסוימת בתוך נושא הצהרונים, תוכנית ציל"ה. אבל תן לי, אני מבקש ממך להפנות את השאלה לשר החינוך, כי הוא שולט בפרטים טוב ממני. בסדר? לא רוצה להטעות אותך. אז אני חוזר ואומר: בתקציב הבא אנחנו לא נעלה מסים, כי אי-אפשר כל פעם ללכת לכיסה של הפרה החולבת הקרויה אזרחי ישראל. מדינת ישראל לא נמצאת במשבר כלכלי. אני מסכים למה שאמר חבר הכנסת מרגלית: יש האטה, האטה מדאיגה, וצריך לטפל בה. לפי בנק ישראל, מחלקת המחקר של בנק ישראל, וגם לפי הכלכלן הראשי במשרד האוצר, הסיבות העיקריות להאטה הן שיש – נכון שאנחנו לא במשבר דוגמת 2008, אבל בהחלט יש האטה בסחר העולמי. אנחנו מדינה שהכלכלה שלה מוטת ייצוא. לסחר העולמי יש השפעה מיידית על המשק שלנו. לפני המבצע הייתה האטה בסך הכול של רבעון אחד. רבעון אחד, גם בעסקיך הפרטיים ובכל עסק, זה לא אינדיקטור אמיתי; אתה צריך לחכות ולראות מה יהיה בהמשך. אחרי זה כבר היה – התחלנו את מבצע "שובו בנים", ומייד אחריו היה מבצע "צוק איתן" – "שובו אחים". לכל הדברים האלה יש השפעה על הכלכלה. אנחנו לא יודעים עדיין להגיד איך היא נראית. נגיד, סתם לדוגמה, גביית המסים באוגוסט עלתה על התחזיות. זאת אומרת, יש גם סימנים של התאוששות, אבל את זה נדע בעוד שישה חודשים. בסך הכול יש לנו כלכלה חזקה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אני שומע את בנק ישראל. אני אומר לך, בשטח יש האטה. <שר האוצר יאיר לפיד:> כן כן, אני בטוח שאתה מכיר את הנתונים. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> אני מסכים. <אראל מרגלית (העבודה):> זה יכול להידרדר, שלא יספרו סיפורים. <שר האוצר יאיר לפיד:> נכון, ובגלל זה, זו הסיבה העיקרית לזה שאני לא הסכמתי בשום אופן להעלאות מסים, כי בכלכלה יש אלמנט פסיכולוגי חזק, ואנחנו אחרי המבצע הצבאי. 50 יום – זה המבצע הצבאי הכי ארוך. יותר מ-30 שנה לא היה מבצע צבאי באורך של "צוק איתן", וכן, הייתה קודם האטה. אתה צריך להזריק אופטימיות לציבור, לא פסימיות. בסופו של דבר אנחנו יודעים את הדבר הפשוט: כשאתה מעלה לאנשים מסים, זה לא משפר את מצב רוחם, או את היזמות שלהם, או את הרצון שלהם לצאת מהבית ולהקים עסק חדש. אני גם אשמח להפנות אותך ואחרים לכל התוכנית הגדולה שלנו לשיפור מצבם של העסקים הקטנים. היא נבנתה על פני תקופה ארוכה, חלק גדול ממנה מופיע בתקציב 2015, ואני אשמח לחלוק את הפרטים. האחריות שלי כשר האוצר היא לדאוג לזה שתהיה פה צמיחה ושלאזרחים תהיה עוד הכנסה פנויה. זו הסיבה לכך שאנחנו צריכים בשנה הזאת, ובשנה הזאת בלבד, להעלות את הגירעון. ב-2016 נצטרך לחזור לגירעון יורד. בשל נוכחותו של חבר הכנסת כהן, לא אפרט את המצב של הכלכלה שהיה כשאני נכנסתי לתפקיד. <יצחק כהן (ש"ס):> קיבלת יופי של ירושה. <שר האוצר יאיר לפיד:> יש לנו על זה – אבל כל הצעדים הקשים, והיו צעדים קשים, עזבו אותי אישית, לאזרח הישראלי, שנעשו פה בשנה שעברה – העלאת המע"מ שפגעה, אני מסכים, גם בשכבות החלשות, נעשתה כדי להחזיר את היציבות וכדי לאפשר לנו לעבור מבצע כמו "צוק איתן" בלי פגיעה בכלכלה. אני חושב שאנחנו לא צריכים עוד משקולות על רגלי האזרחים. אני חושב שאנחנו צריכים לממן את המבצע. בגלל זה היה הקיצוץ הרוחבי. כאמור, קחו אותו בפרופורציות. זה 2%, ובתקציבים החברתיים זה מהתוספת ולא מהתקציב עצמו, ואנחנו צריכים להפסיק את החליבה האין-סופית של אזרחי ישראל. זו מטרתי, זו העבודה שלי, זה ייפסק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני השר? <שר האוצר יאיר לפיד:> מה – ועדת כספים? <היו"ר חמד עמאר:> הצעות אחרות. <אריה דרעי (ש"ס):> דיון במליאה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <קריאה:> יש עוד דוברים? <היו"ר חמד עמאר:> שניים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, שומעים אותי? זה בסדר? <היו"ר חמד עמאר:> שומעים אותך טוב. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, כן. מכובדי השר, השר לפיד שמעתי – שתי דקות אם יש לך, זה בסדר. תעביר אתנו עוד שתי דקות, מה לעשות. שמעתי אותך מדבר על האזרחים, אזרחי מדינת ישראל. ברצוני לשאול אותך שאלה. האם כשאתה מדבר על אזרחים זה כולל את הערבים ואת החרדים והמוחלשים? כדי להבין. זה כולל אותם? <שר האוצר יאיר לפיד:> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. אם זה כולל אותם, אדוני, למה אתה מתעקש ועומד על הרגליים האחוריות להפלות אותי על-פי חוק? דיור, רק אזכיר לך, ואמרתי את זה בדיון בוועדת הכספים, חמשת המ"מים המפורסמים של האב הרוחני הזכירו – – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא ניזון משם, לא משנה. חמשת המ"מים, אדוני שר האוצר, שהזכירו שהדיור – מחובתך ומחובת הממשלה לספק שירותי דיור לאזרחים ללא הבדל מיהו ומהו. אתה מחויב לספק לי שירותי דיור. ואתה, שאני רוחש לך כבוד אב עוד מלפני שנהיית חבר כנסת, וגם כשאני רואה את הדברים, אתה מתעקש להפלות אזרחים על-פי חוק, וזה לא מסתדר לי עם האני שלך. זה לא מסתדר. אתה רוצה להיטיב עם הקבוצה ששלחה אותך לכנסת, מעמד הביניים – ואני עדיין לא איתרתי את הנוסחה איך אני אהיה שם – תיטיב אתם. תחלק, אתה יושב על הקופה. תחלק כספים למי שאתה רוצה. אבל אתה – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – שירות אזרחי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אענה לך, אני אענה לך. <היו"ר חמד עמאר:> לא, לא. עכשיו לא לענות. אני מבקש להיכנס לזמנים. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – אתה מצטט את ז'בוטינסקי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רוצה להיטיב, אתה רוצה להיטיב עם האוכלוסייה? תחלק להם כספים איך שאתה רוצה, אבל אל תפלה אותי על-פי חוק. זה לא טוב לרזומה שלך, זה ירדוף אותך. אתה יכול לחייך את החיוך היפה שלך. אני מודה, אתה יכול לחייך. אבל ההיסטוריה תשפוט אותך והימים האלו יהיו היסטוריה. וחוק מע"מ אפס – אני יושב בוועדת הכספים וקורא, קורא רבות, אני כאיש מקצוע, כרואה-חשבון, רואה את זה. זה פלסטר, כי אתה חושב על עוד שנה שתרגיש את זה. זה רע למדינת ישראל, החוק הזה. זה רע ליהודים כי הערבים לא נהנים ממנו, אבל הוא רע, וימים יגידו. הימים האלו יהיו היסטוריה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר לך, לא כדאי לך להתעקש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, ברשותך, אני מבקש בקצרה להתייחס לשתי נקודות מתוך הנאומים של שר האוצר. הנקודה המרכזית בנאומים שלו וגם בקו ההסברה ששר האוצר נוקט: אני לא אעלה מסים. לא זו אף זו: אני גם אתפטר אם יועלו מסים. אז אני רוצה לחדש לך דבר שכולם יודעים, גם מי שלא מבין בכלכלה: בקיצוץ בתקציבים לא צריך באמת להעלות מסים, לא צריך. אם אתה מקצץ בתקציבים לא צריך להעלות מסים. הקיצוץ הוא יותר גרוע מהעלאת מסים. ראינו את זה עכשיו כדבר בולט. חצי מיליארד קיצצת בתקציב משרד החינוך. במה קיצצת את זה? בנושא הצהרונים, כדוגמה המרכזית לכך שאתה הפסקת תקציב של חצי מיליארד שקל. אין היום צהרונים לנשים עובדות. איך נוצרו בכלל הצהרונים? בגלל – ואני אגיד לכם גם למה זה נקרא כאילו אתה מעלה מסים. ועדת טרכטנברג החליטה על שני דברים מרכזיים: על חינוך חובה – להרחיב אותו – ועל הצהרונים ועל המעונות, ובעקבות כך קבעת לעשות צהרונים – ציל"ה. ציל"ה זו התוכנית היחידה שיש למשרד החינוך בנושא הצהרונים. וכשאתה עכשיו מקצץ, בעצם כל עליית המסים שהייתה לנו בעקבות תוכנית טרכטנברג – צריכים לזכור שתוכנית טרכטנברג לא הייתה תוכנית בחינם; זו תוכנית שבעקבותיה העלו מסים. העלו בתחבורה ציבורית, העלו בדלק, העלו, את מס ערך מוסף העלו, ובעקבות כך העלאת מסים, ואת הצהרונים אתה מבטל עכשיו. אז בשביל מה צריך להעלות מסים? זה הדבר המרכזי. זה שאתה אומר, וזו באמת המנטרה ביחסי הציבור אולי, שהציבור לא אוהב העלאות מסים, אז מה זה? תרגילים ביחסי ציבור? הציבור לא צריך להבין בכלכלה, הוא ירגיש את זה. זה תרגילים ביחסי ציבור – אני לא מעלה מסים אבל אני מקצץ קיצוץ רוחבי וכאן ובבריאות. מה זה נקרא קיצוץ בבריאות? מקבלים פחות בבריאות. זה לא נקרא להעלות מסים? מה זה משנה? נותנים פחות. ממילא אתה נותן פחות תמורת הכסף שהיום אנשים משלמים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אתם מציעים מליאה, נכון? אז אנחנו נצביע. מי בעד מליאה? מי שנגד – להסיר מסדר-היום. נא להצביע. הצבעה בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 1, 2, 3, 4, 5. מי נגד? 1, 2, 3, 4, 5, 6. ההצעה נופלת. מסירים מסדר-היום. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> הנה ספרתי: 1, 2, 3, 4, 5, ו-7 בעד להסיר מסדר-היום. תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. חבר'ה, אנחנו עדיין – – – <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הסדר בדבר תוכנית לחופשת עבודה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; הסדר בדבר תוכנית לחופשת עבודה בין ממשלת מדינת ישראל לבין הרפובליקה של קוריאה, הדרומית כמובן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ג' בחשוון התשע"ה, 27 באוקטובר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 14:37.>