דברי הכנסת

דברי הכנסת א / מושב שלישי / ישיבות קס"ח–ק"ע / ג'–ה' בחשוון התשע"ה / 27–29 באוקטובר 2014 / 1 חוברת א' ישיבה קס"ח הישיבה המאה-ושישים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ג' בחשוון התשע"ה (27 באוקטובר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב השלישי 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 6 דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב השלישי 9 נשיא המדינה ראובן ריבלין: 9 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב 12 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 13 יצחק הרצוג (העבודה): 35 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 39 הצעות סיעות ש"ס, יהדות התורה והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 39 1. כמעט שנתיים לממשלה ה-33 וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל; 39 2. אוזלת ידה בתחום החברתי והכלכלי; 39 3. חדלונה וכישלונה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי 39 אריה דרעי (ש"ס): 39 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 46 סגן שר האוצר מיקי לוי: 51 שלי יחימוביץ (העבודה): 55 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 60 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 78 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 78 הצעות סיעות ש"ס, יהדות התורה והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 85 1. כמעט שנתיים לממשלה ה-33, וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל; 85 2. אוזלת ידה בתחום החברתי והכלכלי; 85 3. חדלונה וכישלונה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי; 85 משה מזרחי (העבודה): 85 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 89 משה גפני (יהדות התורה): 92 איילת שקד (הבית היהודי): 94 יעקב מרגי (ש"ס): 96 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 98 משה גפני (יהדות התורה): 101 אלעזר שטרן (התנועה): 105 ניצן הורוביץ (מרצ): 106 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 108 מוחמד ברכה (חד"ש): 109 שאול מופז (קדימה): 112 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 113 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב 122 הצעות סיעות ש"ס, יהדות התורה והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 123 1. כמעט שנתיים לממשלה ה-33, וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל; 123 2. אוזלת ידה בתחום החברתי והכלכלי; 123 3. חדלונה וכישלונה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי; 123 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 15) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2015 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014 125 סגן שר האוצר מיקי לוי: 125 אראל מרגלית (העבודה): 126 איציק שמולי (העבודה): 127 משה גפני (יהדות התורה): 128 עיסאווי פריג' (מרצ): 130 תמר זנדברג (מרצ): 132 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 133 מאיר שטרית (התנועה): 134 איתן כבל (העבודה): 136 דב חנין (חד"ש): 138 ניצן הורוביץ (מרצ): 139 מיכל בירן (העבודה): 142 נסים זאב (ש"ס): 145 נחמן שי (העבודה): 147 סגן שר האוצר מיקי לוי: 149 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 157 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 157 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20) (ועדת בדיקה לרבני ערים), התשע"ד–2014 158 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 158 אורי מקלב (יהדות התורה): 160 עליזה לביא (יש עתיד): 161 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 162 מאיר פרוש (יהדות התורה): 164 יעקב אשר (יהדות התורה): 165 משה גפני (יהדות התורה): 168 יצחק כהן (ש"ס): 171 מאיר שטרית (התנועה): 174 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 175 נסים זאב (ש"ס): 176 דוד אזולאי (ש"ס): 177 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 179 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 183 משה גפני (יהדות התורה): 190 יצחק כהן (ש"ס): 192 הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 192 שרת הבריאות יעל גרמן: 193 משה גפני (יהדות התורה): 195 ניצן הורוביץ (מרצ): 197 מיכל רוזין (מרצ): 198 מאיר שטרית (התנועה): 200 נסים זאב (ש"ס): 207 שרת הבריאות יעל גרמן: 211 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014 221 סגן שר האוצר מיקי לוי: 221 עיסאווי פריג' (מרצ): 224 שלי יחימוביץ (העבודה): 225 מאיר שטרית (התנועה): 226 סגן שר האוצר מיקי לוי: 230 הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014 233 השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 233 מיכל רוזין (מרצ): 237 מאיר שטרית (התנועה): 238 אורי מקלב (יהדות התורה): 239 נסים זאב (ש"ס): 242 דוד אזולאי (ש"ס): 247 השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 248 הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד 251 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 251 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דיון רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ב–2012 252 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 252 <דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב השלישי> <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> בבקשה לקום. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ג' בחשוון התשע"ה, 27 באוקטובר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין ורעייתו; אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו ורעייתו; שרי הממשלה; ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג ורעייתו; המשנה לנשיא בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור; מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא; חברי הכנסת בהווה ובעבר; ראשי הנציגויות הזרות; חברי הסגל הדיפלומטי; ראשי העדות הדתיות בישראל; מנכ"ל הכנסת רונן פלוט; מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ; היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון; קהל נכבד; אורחים נכבדים; חיילים; שוטרים; צעירים – אני מתכבד לפתוח יחד אתכם את כנס החורף, את המושב השלישי של הכנסת התשע-עשרה. עברנו יחד קיץ קשה ומורכב; שגרת החיים השתבשה ללא הכר, בעיקר בדרום. טובי בנינו שילמו בחייהם והותירו משפחות עם פצע פתוח שספק אם ניתן לריפוי. גם אזרחים יקרים קיפחו את חייהם, רק משום שהיו ברגע הלא-נכון בטווח המרגמות, בעיקר באשכול או בשער-הנגב. זו הייתה תקופה שלאחריה יותר מתמיד ייחלנו להיכנס סוף-סוף אל השנה החדשה, "להפוך דף" ולנשום אוויר צלול יותר, וביקשנו רק: תכלה שנה וקללותיה. אומנם נשכנו שפתיים וכאבנו, אך המסר שלנו לאויבינו נותר חד וברור: גם תוקפנות מתמשכת איננה מרתיעה אותנו. נשיאה לשעבר של ארצות-הברית פרנקלין רוזוולט קרא לבני עמו בנאום השבעתו הראשון, בשנת 1933: "אומה דגולה זו תעמוד איתן כפי שעמדה בעבר, תחדש ימיה כקדם ותפרח"; "יש לפחד רק מהפחד עצמו – אימה עלומת שם, נטולת היגיון והצדקה, המשתקת את המאמצים הדרושים כדי להפוך נסיגה להתקדמות", כך רוזוולט. גם אנחנו, בוודאי אחרי שבע מלחמות ואין-ספור עימותים ומבצעים, איננו חושבים חלילה ליסוג או לוותר על חלומנו, שהולך ונרקם, חלום של דמוקרטיה מפוארת ומדינה משגשגת. "באין חזון יפָרע עם", כתב שלמה המלך בספר משלי; אומה אינה יכולה להרשות לעצמה להתנהל ללא כיוון מרחיק ראות. אנחנו זוכים להגשים חלק מחזון רב-דורי, אף שהדרך עוד ארוכה ומורכבת. לכן, כדאי לנו להתבונן במבט-על, ולהבין שהמפעל המפואר שנבנה כאן איתן מכדי שארגון טרור זה או אחר יצליח לגנוז אותו. אף שבעיני אין ספק כי ישראל יצאה למלחמת אין-ברירה צודקת מאין כמותה, השפעתה והישגיה ייבחנו רק לאורך זמן, והוויכוח ודאי יוסיף להדהד, גם בין כותלי הבית הזה. המתקפות עלינו בעולם היו צפויות, אולם יש להצר על גורמים קיצוניים מבית, שמתוך קיבעון מחשבתי ודיבורים גבוהים על זכויות אדם מדומות, בוחרים להגן על מי שהפכו את מושגי הצדק והמוסר לבדיחה עצובה. הם מצדיקים את מי שמתעמרים בעמם שלהם ודנים אותו לעוד דור של עוני ושנאה. גם ההצהרות האחרונות של יושב-ראש הרשות הפלסטינית לא תרמו דבר מלבד היותן דמגוגיה זולה ודברי בלע מהסוג הנחות ביותר. אם חפצי חיים אנו באזור, עלינו לשוב ולומר שגם באין פתרון מוחלט לסכסוך המדיני, יש ויש לנו כבר היום הרבה על מה לדבר ולשתף פעולה עם שכנינו, בין היתר בתחומי המים, איכות הסביבה, הפיתוח והתשתיות. על כולנו מוטלת האחריות שלא ליצור נתק, לא ללבות שנאה ולא לטפח איבה והגבהת חומות בין תושבי האזור, החולקים ביניהם הרבה מן המשותף. חברי וחברות הכנסת, בסוף השנה החולפת היינו עדים למפגן מרהיב של אחדות ישראלית; העם הזה ידע לתת כתף, להושיט יד, לתמוך ולהתגייס בהמוניו. כולנו הצדענו למשפחות פרנקל, שער ויפרח על אצילותן ועל אופי עמידתן באירועי החטיפה והרצח. לבנו נקרע אתן, עינינו דמעו אתן; ולמרות הטרגדיה, לבנו גם התרחב כשדווקא הן רוממו את רוח העם בשעות הקשות. לצד אלו, שמענו לא אחת – ואף שמעתי אני, בביקורי תנחומים אצל משפחות הנופלים – קריאה שחזרה על עצמה וראוי לה שתהדהד גם בין כותלי הבית הזה. הן, המשפחות, קראו לי ולנו, נבחרי הציבור, לעשות הכול כדי שקורבנן היקר לא יהיה קורבן שווא. רבים ציינו שזו בעיניהם צוואת הנופלים – להמשיך את הרוח המיוחדת ששרתה על העם הזה בימי "שובו אחים" והמשיכה ב"צוק איתן". לכן, מכובדי וחברי, זו בעיני משימתנו במושב הקרוב: לא לחזור לסוּרנו, לעשות ככל הניתן לשמור על אותה רוח מיוחדת המחברת את כולנו למרות השסעים המוכרים לעייפה. לצערי, אנחנו פותחים את המושב הזה כשברקע מתיחות גוברת והולכת בירושלים על רקע התנכלויות אלימות והתפרעויות; יש הנקלעים למארב אבנים המסכן את חייהם בנוסעם לתומם ברכבם הפרטי בשכונות התפר; הרכבת הקלה הפכה בשכונות מסוימות לאחרונה ליעד תדיר למתקפות פיזיות, שלא לדבר על נזקים וחבלות קשות לרכוש הציבורי; והשיא היה עם הירצחן בדריסה של התינוקת חיה זִיסל בראון והתיירת קארן ימימה מוסקרה. אני שולח מכאן תנחומים כנים למשפחותיהן של הנרצחות, ואיחולי החלמה מלאה לפצועי הפיגוע. רבותי, צריך לומר בקול ברור: ירושלים לא תהפוך לבשר תותחים, שכונות התפר לא ייהפכו לעוטף-עזה, ולא נאפשר מצב שבו הנסיעה ברכבת הקלה תזכיר את ימי הנסיעה בשיירות ממוגנות בשער-הגיא. העיר הזו חיה בשלום ובביטחון שנים ארוכות, תוך שמירה על כבודם ותנועתם החופשית של כל אזרחיה באשר הם, וכזו היא חייבת להוסיף ולהיות. אני משוכנע שמקבלי ההחלטות יֵדעו היטב את תפקידם בשמירה על שגרת החיים בעיר המורכבת הזאת, ירושלים, ויעמידו על מקומם את כל מי שינסו להפר את שלוות העיר ואת ביטחון התושבים, המבקרים והתיירים. הצטערתי מאוד לשמוע על החלטת עיריית תל-אביב לבטל טיולי תלמידים לעיר הבירה. עם כל הכבוד לרצון המובן לשמור על ביטחון הילדים, נדמה לי שיש כאן צעד אחד יותר מדי, וגם מסר שלילי המשדר חשש מוגזם. המסר המקופל בהחלטה זו, להדיר את רגלי התלמידים מעיר הבירה עד להודעה חדשה, הוא מסר של רפיון, גם אם אין זו כוונת יוזמיו. אני מקווה שההחלטה הזו תמותן ותבוטל בהקדם. מכובדי, השיח הציבורי והפוליטי בעקבות הקיץ האחרון והאירועים בירושלים ודאי עוד יבוא לידי ביטוי במושב הכנסת הנוכחי. אין ספק כי זהו המקום שבו ראוי ורצוי לנהל דיונים ולחדד עמדות. ובכל זאת, בקשה אחת לי אליכם, ידידי חברי הכנסת, כמי שאמון על התנהלותו התקינה והמכובדת של הבית הזה: אנחנו מצויים, כידוע, בשנת השמיטה. הרעיון המקראי הבסיסי העומד ביסודה של שנת השבתון הנו לשמוט, כלומר להרפות מעט את האחיזה במה שבדרך כלל שייך לנו. החקלאי מותיר מיבוליו לאחרים – ואולי זה גם המקום להזכיר, היום הוא יום פטירתו, כידוע, היארצייט של הרב עובדיה יוסף. כדאי להיזכר בדברים הרבים שהוא כתב בנושא הזה של השמיטה, שיכולים להיות גם לקח לכולנו, ודאי גם בתחום החקלאי, אבל גם בתחומים הנוספים. בעלי הון משחררים מעט את הרסן ומוחלים לבעלי חוב, וגם אנו נקראים לפעול ברוח רעיונות הצדק החברתי העולים ממצוות התורה, כמו המעשרות והשמיטה. אבל בין כותלי הכנסת אני קורא לכם לאמץ היבט אחר של השמיטה, וברוח השנה הזו אני מבקש לקרוא לכם גם למה שאני מכנה, ברשותכם, "שמיטה פרלמנטרית". כוונתי כי נעשה מאמץ להיות סובלניים יותר אלו לאלו; שגם בעת שנקיים שיח, ואפילו ויכוח, לא נהיה בטוחים כי האמת כולה ניתנה אך ורק לנו. כך נוכל לחסוך אולי מן השיח הפוליטי ביטויים של קיצוניות, של שנאה, של גזענות או של לעג ובוז לשונה מאתנו, או פשוט למי שחושב אחרת. לא רק במערכת החינוך חשוב לשנן ש"האחר הוא אני". נדמה לי שהחינוך לכך, רבותי, חייב להיות חלק מן המתרחש כאן בכנסת, שהיא בת-דמותה של החברה הישראלית בגיוון ובשונוּת שחבריה וחברותיה מייצגים. אין לי אשליה שנהפוך לפרלמנט אירופי מעודן. חריפוּת הדיון היא נשמת אפה של הדמוקרטיה שלנו ושל הכנסת הזו, והאמת היא שהחספוס הוא אחד מסממניו של הישראלי, וזה בסדר גמור, אינני מנסה או מצפה לשנות זאת. אבל נדמה לי שאם נשמוט ולו מעט מהלהט ומהנוקשות המאפיינים את הדיון שלנו, שאם ננסה להקהות לעתים את העוקץ של הדיון בין הקטבים בחברה שלנו – ערבים ויהודים, חרדים וחילונים – נוכל לנהל דיון ענייני ולא פחות חשוב ומעניין, ובכך נגביר את האמון של הציבור בבית הזה ונביא כבוד גדול יותר לכנסת, לנו וגם לבוחרינו. אני מאחל לכולנו חורף טוב ובריא, וכנס של דיונים מפרים וענייניים. <דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב השלישי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני, בהתרגשות בלתי מוסתרת, לאחר ששנים רבות שהאיש הזה היה מזמין נשיאים לפתוח את מושב הכנסת, מתכבד לבקש, בפעם הראשונה בתפקידו החדש, מנשיא המדינה שבחרנו לא מזמן והשבענו לא מזמן, חברנו ראובן רובי ריבלין, לפנות לכנסת ישראל ולעם ישראל. בבקשה, אדוני הנשיא. (מחיאות כפיים) <נשיא המדינה ראובן ריבלין:> מכובדי ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו; מכובדי יושב-ראש הכנסת וממלא-מקום נשיא המדינה יולי אדלשטיין; גברתי שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור, המשנָה לנשיא בית-המשפט העליון; מכובדי יושב-ראש האופוזיציה יצחק בוז'י הרצוג ורעייתו; מבקר המדינה; מכובדי הסגל הדיפלומטי, כנסת נכבדה, אנו מתכנסים כאן היום כדי לפתוח את המושב השלישי של הכנסת התשע-עשרה. פעמים רבות נאמתי מעל בימה זו, וזו, שהיא בימה מכובדת, ועם זאת זוהי הפעם הראשונה שאני מדבר בפניכם במעמד זה כנשיא מכהן במדינת ישראל. שנים רבות ישבתי על הכיסאות הללו כמי ששותף לוויכוח ולהכרעה. היום אינני שותף להכרעה, אבל כמותכם אני שותף לאחריות ולדאגה לגורלה ולעתידה של מדינת ישראל. חברותי וחברי, נכנסתי לתפקידי אחרי שנשלחתי על-ידיכם בעיצומם של ימי המערכה בדרום. לא ניתנו לי שני ימי חסד, ואף לא יום אחד. למשכן הנשיא נכנסתי לאחר מסע ארוך, קשה ומרגש בשבילי ישראל. נדדתי מצפון הארץ לדרומה, ממערבה למזרחה, לבקר בבתי המשפחות ששכלו את בניהן בהגנה על המולדת. בשביל הזה למדתי להכיר – לדאבוני, מאוחר מדי – את סיפורם האישי של צעירים מרשימים מאין-כמותם, צעירים שלא זכו ולא יזכו להגשים את חלומם. ישבתי בבתים שלהם, שבהם הם גדלו, הכרתי את ההורים שלהם; הרגשתי את הקרקע שעליה הם צמחו, את הערכים והעקרונות שהנחו אותם. לצד תהומות הסבל של המשפחות היקרות שאיבדו את היקר להן מכול בקיץ הזה, גיליתי אנשים ונשים יוצאי דופן שחיזקו בי את האמונה בתקוותנו לעתיד טוב יותר. מכאן אני שולח איחולי החלמה מהירה לפצועי המערכה, שעבורם המאבק על השיקום וההחלמה הפיזיים והנפשיים רק החל. חברי הכנסת, אנחנו נפגשים כאן היום אחרי קיץ קשה, כואב ומדמם. בקיץ הארוך הזה ידענו להתאחד מול איום חיצוני, אבל בקיץ הזה הקדשנו גם לא מעט זמן, לצערי, כדי לסמן אויבים מבית. חתיכת יהודון שקרן – כך הטיחו בי מבקרי, ועוד אמרו: יימח שמכם סוכנים ערבים, לך תהיה נשיא בעזה, חנפן מסריח, נבלה סרוחה, אפס מאופס, בוגד, נשיא של "חיזבאללה". אלה הם רק מקצת הקולות, ולצערי הרב הם לא הדוגמאות הקשות ביותר לדברי הרפש שהוטחו בי בעקבות דברים שאמרתי ואירועים שבהם השתתפתי. כל העם, כל העם וכל נבחריו רואים ושומעים את הקולות. אני מוכרח לומר שהוכיתי בתדהמה מהבריונות הקשה שזיהמה את הדיון. אבל, מכובדי, לא על עצמי לספר באתי. אני לא היחיד, אני לא לבד. בוודאי כל מי שיושב כאן לימיני, שהוא שמאלי, ולשמאלי, שהוא ימיני, כמו רבים אחרים במדינת ישראל – חרדים כחילונים, ימניים כשמאלנים – משמשים מטרה לחצי הרעל הארסיים הללו, למילים הרעילות האלו שמבקשות להשתיק את הדיון, לשתק את הדובר. בעניין זה כולנו אחד העם. כולנו שווים בפני האלימות. האלימות הזאת, לצערי, לא עוצרת ברשתות החברתיות, כפי שהיא לא מכוונת רק לאנשי ציבור; היא נמצאת בתוכנו, היא נמצאת ברחובות, היא נמצאת בהפגנות, היא נמצאת בבתי-הספר. קשה היום שלא להרגיש שאנחנו מאבדים את היכולת לדבר האחד עם השני. אנחנו מאבדים לא רק את היכולת לדבר האחד עם השני בכבוד, אלא גם את המילים והערכים שהיו לנו שפה משותפת. אני שואל את עצמי ואתכם, חברי וחברותי, חברי הכנסת נבחרי הציבור, כיצד הגענו למצב שבו אמירות פשוטות על חיינו כאן, שבו השמעת דעות המבטאות את הערכים שהיוו עד לא מזמן את המכנה המשותף שלנו, זוכות לתגובות כאלה? כיצד ייתכן שביטוי של ערכי-יסוד שלנו כאן כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית, נתפס בעיני אחדים כגבורה ובעיני אחרים כבגידה? אני שואל אתכם בכנות: איזו גבורה מצד אחד ואיזו בגידה מצד שני יכולות להיות בכך? האם יש כאן בבית הזה מישהו שחושב ששרפת מסגד היא לא פשע? האם יש כאן מישהו שחושב שסקילת הרכבת הקלה באבנים, שיידוי אבנים על רכבים יהודיים, אינם פשע? חברי, חברותי, חברי הכנסת, אני מסתובב זמן רב בתחושה שנשארנו בלי מילים שאפשר לדבר אותן לכולם. הפכנו אילמים. קשה היום שלא להרגיש שאותם יסודות ומושגים ערכיים שעומדים בבסיס הברית בינינו עברו תהליך מסוכן של ניכוס פוליטי, שלא לומר התעללות פוליטית. ערכים בסיסיים מדי, הנוגעים ליסוד דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נפלו קורבן למחלוקות הקשות בינינו, המחנות האידיאולוגים השונים, והפכו מוקצים מחמת מיאוס. האם כאשר אני אומר "ארץ-ישראל" אני פונה לצד מסוים בבית הזה? אם כאשר אני אומר "שוויון" עכשיו החצי השני מפסיק להקשיב? אם מושגים כמו שוויון, הקשבה, כבוד האדם, ולחלופין ירושלים בירת ישראל ואהבת ארץ-ישראל", הפכו לנגועים פוליטית, אנה אנו באים? אם מילים כמו שלטון החוק, דמוקרטיה, תרבות של מחלוקת, ציונות והתיישבות הפכו לעילה לכתב-אישום בבוגדנות או בפאשיזם, גם חוקה, רבותי, כבר לא תעזור לנו. במציאות כזאת, שבה גם המובן מאליו הופך כר להשתלחות נטולת רסן, הרי שגם אתם, אנחנו, היושבים כאן, מוכרחים לשאול את עצמנו מה חלקנו בכך. יקירי, אסור לנו לשתוק. השתיקה שלנו מסוכנת. הבית הזה ידע ויודע ויכוחים קשים, לפעמים אפילו צעקות. זוהי דרכם של דיונים רגישים בארץ חמת מזג כשלנו. כן, זוהי דרכה של הפוליטיקה. אבל אני חושב שלאחרונה, דווקא השתיקה סביב הנקודות הרגישות, הלא-נוחות, הלא-פופולריות כלפי ציבור בוחריך; שדווקא השתיקה נוכח השחיקה הקשה בערכים המשותפים לכולנו מהדהדת יותר מכול. אני זוכר, כמו היום, את הישיבה הגורלית שניהלתי, שבה הכריעה הכנסת על פינוי גוש-קטיף. הכרעה שהייתה כחתך בבשר החי. אני זוכר איך חיים אורון, ג'ומס, שתמך והאמין במהלך בכל מאודו, נפל על צווארו של צבי הנדל מסיעת האיחוד הלאומי, תושב גוש-קטיף, ובכה עמו כאן. המחזה הזה של שניהם מתאבלים ובוכים יחד היה רגע מכונן בתולדות הכנסת והציונות. החיבוק האמיתי, הבלתי-מזויף, הבלתי-משווק, שאולי אפילו לא צולם, בין שניים מבין מי שהיו חבריה של הכנסת הזאת; שניים מהאידיאליסטים בחבורה, שמייצגים עמדות קוטביות כל כך בתפיסה הציונית; שניים שלכאורה רחוקים כל כך, ועם זאת אחים. ייחלתי בעבר, ואני עדיין מייחל, שהחיבוק הזה יטביע את חותמו כאן בכנסת לשנים ארוכות. החיבוק הדומע, החיבוק הדומע והגדול הזה, שקרה כאן הרבה לפני תעשיית החיבוקים והספינים של אחדות ולפני הרגישות והנחישות; היה זה חיבוק בין שניים, שני ציונים אמיתיים מאמינים, שלא התיימר להקהות כהוא-זה את המחלוקת הבוערת ביניהם, אחת מני המחלוקות הרבות הממשיכות לבעבע ולבעבע בחברה הישראלית עד היום. החיבוק הזה לא התיימר להקל את רוע גזר-הדין – ההתנתקות – כפי שהם ממש ממש לא התכוונו שהחיבוק הפרטי והכואב שלהם יהפוך בעיני למיתוס, למה שמסמל את כל מה שאני מנסה לומר כאן היום. החיבוק הזה היה ונשאר עבורי ההוכחה לכך שהחברה הישראלית על כל שבטיה – חרדים, דתיים-לאומיים, חילונים, ערבים, עולים, ותיקים, מהפריפריה ומהמרכז – יכולה לנהל ויכוחים קשים ומרים ועדיין לא לוותר. לא לוותר על שפה משותפת; לא לוותר על מכנה ערכי משותף. מכובדי, יושבים כאן יחד נציגי השבטים השונים המרכיבים את החברה הישראלית. הגעתם לכאן לאחר שאזרחי ישראל הביאו כל אחד את חלומו שלו לקלפי; חלומות רבים ולא פעם סותרים. גם אני יודע חוויית מיעוט פוליטי מהי. גדלתי והתחנכתי בתנועה אשר עמלה שנות דור לשכנע את העם בצדקת דרכה, ולא נפלה רוחה גם כשתורתה נדחתה פעם אחר פעם. מי שמאמין בצדקת דרכו אינו נרתע מכישלונות ואינו חושש להיות מיעוט; הוא ממשיך להאמין, להיאבק, לנסות ולשכנע, אך לעולם יכוף את ראשו בפני פסק-דינה של הדמוקרטיה. עלינו לזכור שכאשר חברה רוויית מחלוקת כמו החברה הישראלית לא מצליחה למצוא חוט של שיח מכבד ובסיס של ערכים משותפים ומוסכמים, היא עשויה להתדרדר אל התהום. יקירי, חברותי וחברי, עם התכנס המושב השלישי של הכנסת הזאת, אני מבקש מכם, חברות וחברי הכנסת, לזכור את החיבוק ההוא של ג'ומס ושל הנדל. דווקא בתוך מערכת חברתית כמו שלנו, שבה מרקם היחסים בין הקבוצות עדין כל כך, עלינו להפנים את הסכנה שבשיח חסר אחריות, את הסכנה שבשיח קשה ואטום. איננו יכולים להרשות לעצמנו התכנסות והתבדלות של כל מחנה בתוכנו. אנחנו מוכרחים למצוא את הדרך, את השפה ואת המילים שבאמצעותן נוכל להתמודד עם המתחים הקשים בינינו. אני מבקש מכם למצוא עבורנו, עבור כולנו, מחדש את המילים. היו ברוכים. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מודה מאוד לנשיא המדינה ראובן רובי ריבלין על דבריו החשובים. <הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, למסור הודעה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. ואחריו ודאי יעלה ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מכובדי נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו, יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, המשנה לנשיא בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור, שרי הממשלה, מבקר המדינה יוסף שפירא, חברי הסגל הדיפלומטי, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג ומכובדי חברי הכנסת, בפעם הקודמת כשעמדתי כאן, היה זה לפני מבצע "צוק איתן". במבצע הזה, אל מול מתקפת טרור נפשעת, מדינת ישראל הראתה לעולם כולו מה הן נחישות, עוצמה ואחדות. ערכים אלה באו לידי ביטוי עילאי בקרב העם והצבא, ומעל הכול בקרב חיילינו שנפצעו וחיילינו שנפלו ובקרב בני משפחותיהם. אני יודע שאני מדבר בשם הכנסת והעם כשאני מחזק אתכם ביגונכם הכבד, אחי ואחיותי בני משפחת השכול. אני יודע שאני מדבר בשם כולכם כשאני שולח איחולי החלמה שלמה ומהירה לחיילינו הפצועים. אני ביקרתי אותם בבתי-החולים, כמו רבים מכם, ואני נפעמתי מעוז רוחם ומרצונם לשוב במהירות אל חבריהם בשדה הקרב. ובקרב הזה, במבצע "צוק איתן", חיילינו סיכלו מתקפה רבת זרועות, שתוכננה על-ידי ה"חמאס" במשך שנים ארוכות, מתקפה שנועדה לזרוע הרג, הרג המוני, בקרב אזרחי ישראל, לחטוף את חיילינו ולהחזיק את אזרחינו כבני-ערובה. ה"חמאס" שיגר אלפי רקטות לעבר ערי ישראל; הוא ניסה לתקוף אותנו בפשיטות קרקעיות, ימיות, אוויריות ותת-קרקעיות. את רובן המכריע סיכלנו; יירטנו את הרקטות, השמדנו עשרות מנהרות, הרגנו מאות מחבלים, מוטטנו את מגדלי הטרור וחיסלנו רבים ממפקדי הטרור, הנחתנו על ה"חמאס" את המכה הקשה ביותר שספג מעודו. העברנו מסר ברור: מי שמנסה לפגוע בערינו ובאזרחינו ישלם מחיר כבד מנשוא. אני מבקש בשמכם להודות שוב לחיילי ומפקדי צבא הגנה לישראל ולאנשי השב"כ ושאר זרועות הביטחון; תודה לכם, חיילות וחיילי צה"ל, על גבורתכם ועוז רוחכם. אנו גאים בכם. אתם הגנתם על המדינה במערכה הצבאית, והמדינה תגן עליכם במערכה המשפטית וההסברתית, כפי שעשיתי לאחרונה מעל בימת האו"ם. נחשוף את השקרים ועלילות הכזב המוטחות נגד צה"ל, הצבא המוסרי ביותר בעולם, שלחם במבצע "צוק איתן" מלחמה שאין צודקת ממנה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> רק 2,000 חפים מפשע. אפילו מילה אחת אתה לא אומר על זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ישראל תמשיך לעמוד זקופת קומה – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זו לא מלחמת הגנה, זו מלחמת תוקפנות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בטוחה בצדקת דרכה, גאה בעמה ובצבאה. והגבורה הזאת, של חיילינו הצעירים, שהיה מי שפקפק בה – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> גיבור על ילדים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הגבורה הזאת שלהם, והלכידות הזאת של העם מול תנאים קשים מנשוא, כשישראל לבדה עומדת מול כוח טרור אסלאמי קנאי – העובדה שעמדנו כך, ולחמנו כך, והתלכדנו כך, זה מקור אדיר של תקווה: תקווה לביטחון, תקווה לעתיד, וכן, תקווה גם לשלום. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הרסת את השלום. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עמידה איתנה ומאוחדת זו אפשרה לנו לדחות על הסף את תכתיבי ה"חמאס", שהיו מסכנים את מדינת ישראל. ומה שדרוש לנו היום, במערכה המדינית, זוהי אותה נחישות, אותה עוצמה ואותה אחדות, כי גם כאן יש מי שרוצה להכתיב לנו תנאים שיסכנו את ביטחוננו ועתידנו וירחיקו את השלום שאנו מייחלים לו; כי מה שהפלסטינים דורשים מאתנו זה הקמת מדינה פלסטינית בלי שלום ובלי ביטחון – הם דורשים נסיגה לקווי 67', הכנסת פליטים וחלוקת ירושלים. <דב חנין (חד"ש):> ולכן אתה מקדם התנחלויות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואחרי כל הדרישות המופרכות האלה – – <דב חנין (חד"ש):> לכן אתה מקדם בנייה בהתנחלויות בכל מקום. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הם אינם מוכנים להסכים לתנאי היסודי – היסודי – לשלום בין שני עמים: הכרה הדדית. בעוד שהם מצפים מאתנו שאנחנו נכיר במדינת הלאום שלהם, הם מסרבים להכיר במדינת הלאום שלנו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הכירו ב-1993. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הם גם אינם מוכנים להסכים לסידורי ביטחון ארוכי טווח שיאפשרו לנו לקיים את מדינתנו. ובמקום לנהל משא-ומתן דו-צדדי ללא תנאים מוקדמים, הם פועלים חד-צדדית – – <דב חנין (חד"ש):> אתה לא פועל חד-צדדית? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – באו"ם ובזירות בין-לאומיות – – <דב חנין (חד"ש):> אתה לא פועל חד-צדדית? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בניסיון להכתיב לנו – – <דב חנין (חד"ש):> אתה לא פועל באופן חד-צדדי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הקמתה של מדינה פלסטינית; הקמתה של מדינה פלסטינית לא כדי לסיים את הסכסוך, אלא כדי להמשיך אותו. טוב, זה לא יעזור להם; שלום יושג רק במשא-ומתן בין הצדדים, וכל דרך אחרת רק תערער את היציבות. ישראל לא תסכים למדינה פלסטינית בלי הסדר שלום אמיתי, הסדר שבו תוכר ישראל כמדינתו של העם היהודי, הסדר שיכלול סידורי ביטחון מוצקים וארוכי טווח בשטח, שבאמצעותם ישראל תוכל להגן על עצמה, בכוחות עצמה, מול כל איום. עכשיו, יש כאלה שאומרים לי: ותר על השטח מראש, צייר מפה, ואחר כך נקבע את סידורי הביטחון ואת שאר הסידורים; יהיה בסדר. ואני שואל אותם: יהיה בסדר? כפי שהיה בסדר אחרי שיצאנו מעזה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> מי אומר לך את זה, האמריקנים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כפי שהיה בסדר אחרי שיצאנו מלבנון? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה מתווכח עם האמריקנים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני לא ראש ממשלה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ברכה, מספיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שהאמירה "יהיה בסדר" מספקת אותו. אני שואל שאלה פשוטה: מה הטעם בסרטוט גבול אם איננו יודעים איזו מדינה נקבל מהצד השני של הגבול? נקבל עוד עזה? עוד איראן? <מוחמד ברכה (חד"ש):> תעשה להם חוק גיור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ברכה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. מספיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אולי נקבל כמה תת-מדינות, מדינות גועשות וסוערות, כפי שקורה עכשיו בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן, כמעט בכל מקום? אולי נקבל איזו רפובליקת "דאעש"? אני יודע שהשאלות האלה אינן מעסיקות גורמים שונים בקהילה הבין-לאומית – כנראה גם בקהילה הלאומית שלנו; אני יודע שאינן מעסיקות כמה פרלמנטרים באירופה, אבל כראש ממשלת ישראל, שאחראי לשלומם של 8 מיליון אזרחי ישראל, הן מעסיקות גם מעסיקות אותי ללא הרף, ובענייני ביטחון אינני מוכן להתפשר. אינני מוכן להסתפק במילים כלליות על "המחויבות לביטחון ישראל", מילים שאין להן תוקף – אין להן תוקף מעשי במציאות, כי מה שיקבע זה לא המילים היפות על הנייר, אלא החיילים בשטח. ואני שואל: מי יהיו החיילים הללו? מי ימנע ייצור רקטות בשכם ובג'נין? <אראל מרגלית (העבודה):> הרשות הפלסטינית היא לא "דאעש", עם כל הכבוד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מי ימנע חפירת מנהרות, מנהרות טרור, מטול-כרם וקלקיליה לעבר שטחי ישראל? <אראל מרגלית (העבודה):> אין הבדל בין הרשות הפלסטינית לבין ה"חמאס"? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בוודאי לא יוניפי"ל. <אראל מרגלית (העבודה):> באמת, בוא נעשה הבדל בין הקיצונים לבין המתונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> מה זה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. מספיק. <אראל מרגלית (העבודה):> – – כולם אותו דבר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא לא מתווכח אתו, הוא מתווכח עם האמריקנים. <אראל מרגלית (העבודה):> כולם אותו דבר? באמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אראל מרגלית (העבודה):> תקרא אותי לסדר, אבל אתם צריכים לעשות הבדל בין קיצונים לבין מתונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, וכדאי לך להתאפק, איפוק זה כוח. תתאפק. <אראל מרגלית (העבודה):> אני אעבוד על זה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> כשעזבנו את עזה הרשות הפלסטינית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר גלעד ארדן, גם אתה תתאפק. לא על כל דבר אתה צריך להשיב. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר ארדן, תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> הרשות הפלסטינית שיתפה אתך פעולה ביטחונית ב-100%. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, אתה כבר ממש עם צהוב וחצי. מספיק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – ב"חמאס" – – – ב"חמאס", אתה מסביר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, את עוד מעט תוכלי לדבר – לא מן המקום, מן הדוכן בצורה מכובדת. מספיק, השמעתם את דעותיכם, עכשיו אני רוצה לשמוע את ההודעה של ראש הממשלה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, אני שואל שאלות פשוטות; חברי הכנסת, כדאי שישאלו את עצמם גם הם את השאלות האלה. אנחנו מסרנו את עזה, את גוש-קטיף, כל הרצועה – מסרנו לידי הרשות הפלסטינית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא מסרת, חתמת הסכם. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לשיטתכם, מי יהיו הכוחות שיבטיחו את השלום וימנעו את הטרור מהשטחים שנפנה? זאת השאלה. ובכן, אני חושב שאתם תסכימו אתי שזה לא יהיה יוניפי"ל; יוניפי"ל היה אמור למנוע התחמשות של "חיזבאללה" לאחר צאתנו מלבנון, וה"חיזבאללה" התחמש פי-עשרה בערך. זה ודאי לא יהיה אונדו"ף, שפינה את כל העמדות ברמת-הגולן וברח לשטחנו. אגב, אינני בא בטענות לאף גוף מהגופים הללו, זה לא תפקידם להילחם בצבאות הטרור, זה לא המשימה שלהם וזה לא מיומנותם. אבל השאלה היא: על מי כן נוכל לסמוך? ובכן, יש כאלה שאומרים, אני שומע את זה כאן: אולי נוכל לסמוך על כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. אלה אותם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית שניגפו בתוך שעות, אני אוסיף: ימים – ימים קצרים – לפני כוחות המחבלים של ה"חמאס". זו המציאות. לכן אינני בא – אני חושב שאינני בא – לחדש לאף אחד כאן כשאני אומר שבהגנה על ישראל אין תחליף לחיילי צה"ל, זאת עובדה פשוטה, והיא מצטרפת לעובדה נוספת: ב-20 השנים האחרונות, מאז עלייתו של האסלאם הקיצוני, כל שטח שפינינו נתפס על-ידי הכוחות הללו, שתוקפים אותנו מהשטח שאנחנו מפנים. ולכן, מול כוחות האסלאם הקיצוני, שמתדפקים על פתחנו מכל צד, מול ההסתה של אבו מאזן, ושיתוף הפעולה שלו עם ה"חמאס", אין תחליף לעמידה איתנה על דרישותינו, כולל נוכחות ביטחונית ארוכת טווח בבקעת-הירדן והזכות שלנו לפעול בכל מקום שממנו נשקפת סכנה לביטחוננו. אני חוזר ומצהיר – אני חוזר ומצהיר בפני חברי הבית – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – הסכנה – – – במיוחד השלום – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תקשיב, אולי זה יעניין אותך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ברכה, אתה כבר עם שתי קריאות לסדר. חבר הכנסת ברכה, אתה עם שתי קריאות לסדר, מספיק. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קריאות:> – – – <מירי רגב (הליכוד):> לאור הנאומים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רגב, הבנו את המסר. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – גלאון – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, חברת הכנסת רוזין. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – לשלום עם ירדן ומצרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מתגעגע – נקרא לסדר גם אותך. באמת, שוויון, אתה יודע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, זהו, מספיק. ראש הממשלה לא התחייב לומר לך את הדברים שאתה תאהב לשמוע. הוא התחייב למסור על-פי החוק הודעה מדינית לכנסת, זה מה שהוא עושה כרגע. אל תיתן לי הערכה לכל מילה שהוא אומר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – מהלך אימים על העם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני. <<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>> אני חוזר ומצהיר, אינני רוצה במדינה דו-לאומית, ובאותה מידה אינני רוצה בהקמת עוד שלוחה איראנית שתסכן את עצם קיומנו. אמרתי, ואני חוזר ואומר: הסדר שלום ייתכן כשתהיה הנוסחה הבאה: מדינה פלסטינית מפורזת שתכיר במדינת היהודים, ולשם כך הפלסטינים צריכים להכיר בצרכים הבסיסיים שלנו: למדינת לאום משלנו – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> ללכת עם ולהרגיש בלי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הם צריכים להכיר בהכרה הדדית – ולביטחון אמיתי. הניסיון מראה לנו שאם נוותר על הדרישות האלה, ונלך לפי שיטת ה"יהיה בסדר", שום דבר לא יהיה בסדר. אין ספק, נקבל הרבה מחמאות, יישאו אותנו, גם אותי, על כפיים ליומיים – אתן לך בקשיש, לחודשיים, אפילו לשנתיים, אבל תוך זמן קצר נשלם מחיר כבד מנשוא, ונמשיך להילחם על חיינו בתנאים הרבה פחות טובים. ועל כן, אין לנו ברירה אלא לעמוד בנחישות ובעוצמה מול הלחצים עלינו. ואני פונה אליך, חבר הכנסת הרצוג: מה שאמרתי עכשיו איננו פופולרי בכמה בירות בעולם, אבל אנחנו חייבים לעמוד על האמת, כי את השלום – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מי אמר – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אי-אפשר לבנות על יסודות של שקר ואשליה. והאמת היא ששורש הסכסוך הזה היה ונשאר הסירוב להכיר במדינת היהודים בגבולות כלשהם. בוז'י – מדינת היהודים היא מדינת ישראל – בוז'י, אחד האנשים שאני מעריך, שעשה – – – (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא לא לא. פעם אחרונה שזה קורה. פעם אחרונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כשמפריעים אתה לא מפריע, וכשמוחאים כף אתה מתערב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, גם כשמפריעים, אדוני ראש הממשלה, וגם כאשר מוחאים כפיים, זה לא לרוחי. בבקשה, אדוני ימשיך, וחברי הכנסת באמת יפסיקו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת הרצוג – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – נהפוך את זה לקרב מי צועק יותר ומי מוחא כפיים יותר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת הרצוג, בוז'י, אחד האנשים שאני מעריך מאוד, שעשה בדיוק את הדבר הזה, היה אביך, הנשיא חיים הרצוג, זיכרונו לברכה. כשגריר ישראל הוא עמד על במת האו"ם וקרע לגזרים את ההחלטה שהשוותה את הציונות לגזענות. זה היה רגע גדול עבור עם ישראל כולו. חשבתי על אביך כששמעתי את אבו מאזן, מעל אותה במה, קורא לנו לא רק גזענים, אלא גם רוצחי עם, לא פחות. אני מבקש לומר לך, ולכם: העמידה על האמת איננה עניין פוליטי של קואליציה ואופוזיציה, היא עניין לאומי, היא גם עניין בין-לאומי, מול כל ההשמצות חסרות השחר שמטילים נגד מדינת ישראל והציונות ונגד צה"ל. אני מצפה שתעמוד יחד אתי מול מי שקורא לעם שלנו גזענים, לחיילים שלנו – רוצחי עם, לאזרחים שלנו – מטמאי ירושלים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גמרת אותו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הקריאות האלה מעודדות את ההסלמה שאנחנו רואים בירושלים, ומול ההסלמה הזאת אנחנו נפעל בכל הכלים, עד שנשיב את השקט. אנחנו שומרים על הסטטוס-קוו, אנחנו מאפשרים, לכולם, נגישות למקומות הקדושים, ואנחנו נמשיך לעשות זאת. עכשיו, קיימת הסכמה רחבה בציבור שלישראל הזכות המלאה לבנות בשכונות היהודיות בירושלים ובגושי ההתיישבות. זה בסיס של קונסנזוס, או לפחות כך חשבתי. כל ממשלות ישראל ב-50 השנים האחרונות עשו זאת, גם לפלסטינים ברור שהמקומות הללו יישארו בריבונות ישראל בכל הסדר עתידי. <קריאה:> זה לא חד-צדדי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, צרפתים בונים בפריז, אנגלים בונים בלונדון, ישראלים בונים בירושלים. לבוא להגיד ליהודים לא לגור בירושלים? למה, כי זה יחמם את האווירה? יש כאלה שעבורם אין עיתוי נוח לבניית בתים ליהודים בירושלים, או בחלקים אחרים של ארצנו, ואם זה היה תלוי בהם, ב-65 השנים האחרונות לא היינו בונים אפילו בית אחד, כי אף פעם זה לא העיתוי המתאים. אז בואו ואגיד לכם משהו: בעיני גורמים מסוימים באזור הקיום שלנו – הקיום שלנו – הוא זה שמחמם את האווירה. אז נחדל להתקיים? במשך אלפי שנים מתפללים יהודים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואתם אומרים לנו לא לבנות? לא עכשיו? אם לא, אימתי? אם לא עכשיו, אימתי? והתשובה תהיה: אף פעם. ובכן, אנחנו בונים, כפי שבנינו מאז תחילת המדינה ועוד לפניה; כפי שבנינו את הר-חומה, כפי שאנחנו בונים היום; ואנחנו בונים היום כפי שבנו ממשלות ישראל. על זה צריכה להיות הסכמה רחבה מאוד. יש בוודאי טעות אחת שצריך לעקור מן השורש: האלימות שמופעלת כלפינו איננה תוצאה של הבנייה בירושלים. הטרור האכזרי נגד תינוקת בת שלושה חודשים, שהוריה ציפו לה זמן רב – תינוקת שישבה בעגלה בעת שחזרה מהכותל עם הוריה, שביקשו להתפלל ולהודות לאלוהים על כך שהיא נולדה – הטרור הזה לא בא בגלל בנייה בירושלים. הטרור שפגע בצעירה הנוספת, התמימה, שגם היא נלקחה מאתנו – הטרור הזה לא בא בגלל בנייה בחלק זה או אחר של ירושלים, הוא בא בגלל הרצון של אויבינו שלא נהיה כאן בכלל, בשום מקום; בשום חלק של ירושלים, וגם לא בתל-אביב, לא בחיפה, לא בבאר-שבע. בשום מקום. על כן, משחר הציונות הבנייה היא התשובה הטבעית והמוחצת לאלה שמתנכלים לקיומנו ורוצים לעוקרנו מארצנו. הם מחפשים מוות, ואנחנו בונים כאן חיים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל אתם אתה מדבר ועם ה"חמאס" אתה לא מדבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל דרוש רצון לשלום – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה אתה מדבר עם הטרור? למה אתה מדבר עם ה"חמאס"? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – דרוש רצון לשלום גם בצד הפלסטיני – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עם "חמאס" אתה לא מדבר, עם הטרוריסטים אתה מדבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ולצערי, לאחרונה אינני רואה רצון כזה. אני גם לא רואה שום לחץ על הצד הפלסטיני. להפך, אני רואה רק לחץ על ישראל לעשות עוד ועוד ויתורים בלי שום תמורה ובלי שום ביטחון. אני מבקש להבהיר: שום לחץ, שום לחץ מבית או מן החוץ לא יעזור. אני לא אוותר על דרישות היסוד שלנו לחיים ולשלום, ובראשן הביטחון. ישראל לעולם לא תאבד תקווה לשלום, אבל זה איננו אומר שעלינו להיתפס לתקוות שווא. כי אם היינו הולכים אחר כל יוזמה פזיזה, כל יוזמה פזיזה ולא אחראית שמציעים לנו כל שני וחמישי, ה"חמאס" כבר היה חופר מנהרות לכפר-סבא והיה יורה אלפי פצמ"רים לנתב"ג. הרי זה מה שהיה קורה. <נחמן שי (העבודה):> רק להפחיד, רק להפחיד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז, רבותי, קצת סבלנות והרבה אחריות, כי יש תקווה, כי מתחולל שינוי, אטי אבל ברור; שינוי חשוב במדינות המרכזיות של העולם הערבי, שרואות עין בעין עם ישראל רבים מן האתגרים שאנחנו ניצבים בפניהם. הן מבינות שהסכנות הגדולות ביותר להן ולנו באות מן האסלאם הקיצוני. אנחנו נמשיך לבדוק עמן את האפשרויות לקדם פתרונות אזוריים שיכולים גם לסייע לפתרון הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זאת אשליה, אף מדינה לא תתקדם אתך לפני הסדר עם פלסטינים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תמיד נאמר שהסדר עם הפלסטינים יכשיר את יחסינו עם העולם הערבי, ויש בזה מן האמת. אבל יש גם אמת נוספת, שהסדר עם העולם הערבי יכול לסייע בהסדרת יחסינו עם הפלסטינים, והסדר אזורי ייטיב עם כולם. <אראל מרגלית (העבודה):> לזה אנחנו מסכימים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אף מדינה לא תסכים ליחסים אתנו לפני סיום הסכסוך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, אדוני הנשיא, רק לאחרונה נחתמה עסקת אספקת גז מישראל לירדן, שעמה חתמנו הסכם שלום לפני 20 שנה. ההסדרים הללו בתחום האנרגיה, התחבורה, הסחר, החקלאות והרפואה – ההסדרים הללו הם ריאליים, חלק מהם כבר מתממשים, והם יכולים לשרת את ישראל ואת המדינות המתונות במזרח התיכון במטרה לייצר חזית משותפת לניצול הזדמנויות ולהדיפת סכנות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה פעלת כדי להפסיק את האיום על המיעוט הערבי וההסתה נגדו? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברי הכנסת, אין סכנה גדולה יותר לעתידו של אזורנו – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אמרת? מה עשית? אתה לא מתייחס לזה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מאשר ניסיונה של איראן להפוך למדינת סף גרעינית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה. חבר הכנסת פריג', אני מבין שאתה מרגיש שאתה עוד לא הוזהרת, אז גם לך אני קורא לסדר בפעם הראשונה. תודה. אם הסיעה שלך תאפשר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שאלתי שאלה. 60% מהמדינה – – – בשיטתיות ויש שתיקה של ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תפסיק, תפסיק, תפסיק. מספיק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מה ששאלתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. שאלת, הבנתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק. <מיכל רוזין (מרצ):> תקציב המדינה – 90% לביטחון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין, את כבר עם אזהרה, אז למה את מפריעה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הדבר החשוב ביותר שיש במזרח התיכון זה הזכות של חברי הכנסת לומר את דברם ולהתערב, וזה ההבדל – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – וזה ההבדל הגדול בין מדינתנו לאחרות. אבל אין סכנה גדולה יותר, אין סכנה גדולה יותר – – – <תמר זנדברג (מרצ):> פה אתה מנסה להשתיק אותנו, ואז הולך החוצה ואומר: איזה יופי, יש דמוקרטיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הן מממשות את הזכות הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אני הייתי מציע, אדוני ראש הממשלה, שיממשו את הזכות הזאת בזמן שאני אתן להם זכות לנאום מעל דוכן הכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל לא כל יום יש לנו ראש ממשלה שמדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', אני קורא לך לסדר בפעם השנייה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין, גם לך אני קורא לסדר בפעם השנייה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אין סכנה גדולה יותר לאזורנו מאשר ניסיונה של איראן להפוך למדינת סף גרעינית. כי במאבק בין קיצונים שיעים וקיצונים סונים, הסכנה הגדולה ביותר היא שאחד מהם יתחמש בנשק גרעיני. אני שב ואומר: לנצח את "דאעש" ולהשאיר את איראן כמדינת סף גרעינית זה לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה. אני מקווה שהקהילה הבין-לאומית לא תעשה טעות היסטורית בכך שתסיר את הסנקציות מעל איראן ותשאיר בידיה יכולת להעשיר אורניום לפצצה גרעינית תוך זמן קצר. שיהיה ברור: ישראל, שאיראן מאיימת להשמידה, תמיד תשמור את הזכות להגן על עצמה. חברי הכנסת, אפשר לראות את כל האתגרים הללו, אפשר גם לא לראות אותם; אפשר לטאטא אותם, לשים אותם בצד ולעסוק בעניינים אחרים, חלקם אמיתיים וחלקם מדומים – אבל אי-אפשר, אי-אפשר להרחיק מן המציאות את מה שאמרתי כאן. אלה דברים אמיתיים, וחייבים להתמודד אתם. אבל, אני רואה את כל האתגרים הללו, ואינני נתפס כלל לפסימיות. אני כלל לא פסימי משום שאני רואה את העוצמה שלנו, אני רואה את ההתקדמות שלנו. <נחמן שי (העבודה):> אבל אנחנו כן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רואה את העובדה שישראל היא מדינה מודרנית, חזקה, מתוקנת, מתקדמת, שעוצמתה הולכת וגדלה משנה לשנה; אני רואה את זה בפריצה שלנו לשווקים החדשים, להודו, לסין, ליפן; אני רואה את זה בקו הרקיע בתל-אביב; אני רואה את זה ברכבות, בכבישים, במחלפים, בגשרים שאנחנו פורסים ובונים ברחבי הארץ, לחבר את הגליל והנגב למרכז; אני רואה את זה בסיבים האופטיים שאנחנו מניחים ממטולה ועד אילת; אני רואה את זה בעובדה שישראל הופכת למעצמת סייבר עולמית. <איציק שמולי (העבודה):> עוד פעם סייבר? עוד פעם סייבר? מה עם ערד? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> קרוב ל-10% מההשקעות בתחום הזה בעולם נעשות בישראל, תחום מדהים. אני רואה את זה בעובדה שנתוני האבטלה שלנו הם מהנמוכים בעולם. אני רואה את זה בעובדה שישראל היא המדינה היחידה – היחידה – שהצליחה לבלום הסתננות בלתי חוקית לגבולה. אני רואה את זה בפיתוח ובהצטיידות ב"כיפות ברזל" ששינו את פני המערכת הצבאית והצילו חיים. ואני גם רואה שעדיין יש בעיות, אבל אני מאמין שאותם כוחות שאפשרו לנו לעשות את כל הדברים הללו, לעמוד בכל המערכות, כולל בקיץ האחרון, אותם כוחות יאפשרו לנו גם לגבור על הבעיות הללו – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני, משקפיים זה מצרך חיוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואחת המרכזיות שבהן היא יוקר המחיה. אנחנו נאחד כוחות במטרה להביא לפתרון גם בתחום הזה – בשבירת קרטלים, בניפוץ מונופולים, בהורדת מכסים. עשינו צעדים חשובים בממשלה הקודמת כדי להוריד את יוקר המחיה, כמו חינוך חינם מגיל שלוש – – <איציק שמולי (העבודה):> מה עם הדיור? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שחוסך 800 שקל לילד למאות-אלפי משפחות. מאות-אלפי משפחות. יש עוד הרבה הרבה מה לעשות בממשלה. <איציק שמולי (העבודה):> מה עם הדיור? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אלה, חברי הכנסת, שתי המשימות הגדולות שלנו: להגן על החיים, ולשפר את איכות החיים. ביטחון, שגשוג, רווחה ושלום – אלה המשימות שלנו, ויחד – אני מקווה שגם בעזרתכם, אבל ודאי בעזרת השם – נעשה ונצליח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה, אדוני ראש הממשלה. לא לא לא לא, חברים ביציע. אין מחיאות כפיים. חיילים צעירים אולי לא יודעים זאת, אבל יש פה אנשים שאינם בפעם הראשונה בכנסת. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דב חנין, ראש הממשלה כבר סיים, מה אתה עדיין צועק? <דב חנין (חד"ש):> כל כך הרבה דברים חסרים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> יש ססמה לליכוד לבחירות הבאות: נתניהו חזק מול עבאס, לא מול ה"חמאס". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה מר יצחק הרצוג לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (העבודה):> כבוד הנשיא, לך ולרעייתך שלוחה ברכת נסיעה טובה ודרך צלחה בשליחותכם החשובה לפולין. אדוני יושב-ראש הכנסת, נכבדי ראש הממשלה, מכובדי כולם, בספר תהילים נאמר: ״נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם״. היום מעל במה זו יש לי וידוי קטן: גם אנוכי נער הייתי וגם זקנתי – ויש שיגידו: צעיר במראה נשארתי – ואני כן רואה צדיק נעזב, וכן רואה שזרעו מבקש לחם. לצערי הרב, יש מי שדואג להפוך את ישראל למדינה שאזרחיה מבקשי לחם הם, מדינה שפושטת יד ורגל, והאיש שדואג לכך הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה, שהנפיק לאזרחי ישראל תעודת עניות, בדמות תקציב המדינה. מעתה, אם חלילה יקבל התקציב השערורייתי הזה את תמיכתכם, חברי הכנסת, לכל אחת ואחד מאזרחי ישראל תהיה בכיס תעודת עניות נוסף על תעודת הזהות. ועל תעודת העניות הזאת חתום אדם אחד: בנימין נתניהו, שבעודף אמביציית הישרדות ובחוסר אחריות לאומית משווע רקח את התקציב, תקציב הבושה והחרפה שאתם, חברי הכנסת, תתבקשו כעת להכשיר. התקציב הזה הוא שלך, ראש הממשלה; תקציב שהממשלה בראשותך אישרה אותו. ואתה, כתחבולן פוליטי, העדפת למנות לתפקיד שר האוצר טירון פוליטי חסר ניסיון מקצועי ולהשתמש בו כמגן אנושי. הבעיה היא שהתקציב הזה וההחלטות שקיבלתם הם על חשבון עתיד ילדינו, על חשבון הדיור של אזרחינו, על חשבון יוקר המחיה של כולנו, והוא פוגע קשות, שוב, במעמד הביניים. ראש הממשלה נשבה כנראה בקסם שירו של שלום חנוך "מחכים למשיח" ומזמזם לעצמו מדי בוקר את שורת המחץ: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם". אבל הציבור שלנו לא מטומטם. הציבור שלנו לא מוכן להמשיך לשלם. מי שישלם זה ראש הממשלה – ישלם בכיסאו, ובקרוב. אני קורא מעל במה זו לך, ראש הממשלה: די. תעצור. יש כאן עם חפץ חיים, וחייו חשובים יותר מהישרדותך הפוליטית או מהקריירה הפוליטית המקרטעת של כמה מבני בריתך. את המפלגה שלך הנהיג בעבר ראש ממשלה אחר, מנחם בגין, עליו השלום, וכמו יצחק רבין, זכרו לברכה – שניהם היו מנהיגים אמיצים, מנהיגים של עשייה, ולא של יצר הישרדות, שמאפיין את דרכך. אני מודה לך, ראש הממשלה, על הערכתך אלי והערכתך לאבי ז"ל. אני באמת חושב שאבי היה שגריר גדול ונשיא גדול. ואני חושב שגם אתה היית שגריר מצוין. אבל שם נשארת, ואני פונה אליך, בנימין נתניהו: ביבי, אתה מפחד. אתה מנותק. וכשהראש מנותק, הממשלה מתפוררת. וכשהממשלה מתפוררת, תקציב הבושה והחרפה הזה מבית-מדרשך מכה בכיסם של אזרחי ישראל. ואצלך, אדוני ראש הממשלה, הכול מתפורר בין הידיים. קודם זה היה ליברמן, שפירק לך את הסיעה המשותפת, אחר כך גדעון סער, שר מצוין שנטש אותך מתוך שורות המפלגה, ועכשיו אני שומע שגם יאיר וציפי בונים חזית פנימית כדי להחלישך. תשרוד עוד מושב, תשתחל לתוך פגרה, תכרות עוד ברית עם הימין הקיצוני על חשבון יחסינו עם העולם ועל חשבון האינטרסים הבסיסיים ביותר של מדינת ישראל – זה כבר לגמרי לא משנה. שש שנים ברציפות אתה נאחז בתפקידך. שש שנים תמימות. ומה הבאת? איזה בשורה יש לך באמתחתך? כלום. אין כלום. לא שלום, לא ביטחון, לא כלכלה, לא תקווה. מה אתה משאיר אחריך לדורות הבאים? זאת השאלה. ישראל צריכה לשוב אל כלכלת חיים משגשגת, ולא לסגת אל כלכלת הרס החיים. ישראל צריכה לשוב אל חיק העמים, ולא לטבוע בביצת הסחטנות הפוליטית של הקבוצות הקיצוניות, כמו שראינו ב-24 שעות האחרונות כיצד הן שוב סוחטות אותך. במישור הכלכלי-חברתי ממשלת נתניהו מדרדרת אותנו לעבר תהום. ראו, תתבוננו כיצד יישובי הדרום מתמוטטים. ראו את גל הפיטורים ההולך ומתרחב בערי הפריפריה. תראו את התעשייה הקורסת – מפעל אחר מפעל, עסק אחר עסק. איזה עתיד מצפה לאלפי המפוטרים שמצטרפים למעגל האבטלה ההולך וגדל עקב כך שהבאת אותנו ל-0% צמיחה לנפש בשנה הזאת? איזו תקווה נותרה להם ולבני משפחותיהם? הפערים הולכים ומתרחבים; היכולת של זוגות צעירים להשיג דירה אינה קיימת עוד, והפארסה סביב יוזמת האפס של לפיד רק הוסיפה לבלבול, למבוכה ולסחרור. הפנסיה שלנו כבר מזמן הפכה לבדיחה עצובה. מערכות החינוך, הבריאות והרווחה ממשיכות לספוג קיצוצים כואבים, והאזרחים נאנקים, נפגעים עוד ועוד. לאזרחי ישראל מגיעה תקווה; מגיעה להם דרך אחרת, דרך של שפיות. במקום הביזיון של מע"מ אפס על הדיור, מה יותר נכון והגיוני היה מלהסיר את המע"מ ממצרכי המזון והתרופות, כמו שמקובל במדינות המתוקנות בעולם? וכאלטרנטיבה ליוזמה הכושלת שלכם היה אפשר להפחית דרמטית את מחירי הקרקעות במכרזי המינהל, כפי שאנחנו מביאים השבוע ביום רביעי לחקיקה – עוד יוזמה שאתה וממשלתך מתנגדים לה. <אריה דרעי (ש"ס):> מה – – – היו נהנים גם החרדים, לכן – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני ראש הממשלה, בוא נדבר על ביטחון, על מעמדה של ישראל בעולם, על יחסי ישראל–ארצות-הברית שמעולם לא היו בשפל שכזה. אתה האיש שחתום על הרס יחסי ישראל–ארצות-הברית. אתה האיש שפגע ועלב שוב ושוב בנשיא אובמה ובממשלו. גם שר האוצר שלך אומר, כפרשן המתבונן מן הצד, כמה היחסים האלה הם קריטיים לביטחון ישראל ושצריך לטפל בבעיה הזו. הוא רק שכח להוסיף שאתה, ראש הממשלה, הוא הבעיה. ולפיכך אני אומר, וחוזר ואומר, שרק הפלת ממשלתך תהיה המעשה הנכון. כולכם יודעים עד כמה ביטחון ישראל חשוב ויקר לי ולחברי ולתנועתי ולרבים מאתנו, ובמיוחד ראינו זאת לאור מבצע "צוק איתן" – ואל תטעו בכך. ולמען ביטחון המדינה, אם אדרש לכך כשאהיה ראש הממשלה, אפעיל את עוצמתו האדירה של צה"ל יותר מכל ברברן בימין. אבל לפני כן, אעשה הכול כדי להושיט את ידי ואת לבי למען עתיד של שלום. הביטחון הוא הבסיס, וכל עוד אין ביטחון, אין עתיד. שילוב בין ביטחון לבין צה"ל חזק הוא אבן היסוד של השלום. הנה, ראש הממשלה, הבטחת ביטחון, אדוני, ותראה איך ירושלים בוערת, ואתה לא נוקט אף צעד מהותי כדי למנוע את הבעירה הזו, אתה רק מוסיף לה. ובפועל, בחוסר היכולת שלך לקבל החלטות, אתה מחלק את ירושלים היקרה והאהובה שלנו דה-פקטו. כן, רבותי, תקשיבו טוב: נתניהו מחלק את ירושלים. ומה עושה הממשלה שלך כדי למנוע את צמיחתה של מדינה דו-לאומית מול עינינו, ממש מתחת לאפנו? אחרי מבצע "צוק איתן" הייתה לך הזדמנות היסטורית לחולל שינוי אזורי, הזדמנות פז שגם אותה החמצת. בשורה התחתונה – אין שלום, אין ביטחון, אין כלכלה, אין דיור, אין הכנסה, אין סיבה להשאיר את נתניהו בשלטון. מכובדי יושב-ראש הכנסת, אם ייפתח ולו צוהר קטן, אגיע לרמאללה ואומר לעם הפלסטיני שיש תקווה לשלום; אומר להם: יש לכם עם מי לדבר. אם ירצו חיים, אם ירצו תקווה לאזרחיהם, אם ירצו כלכלה פורחת – הם ימצאו אצלי יד איתנה ואמיצה מושטת לשלום. אם הם יבחרו בדרך הטרור, אגדע ללא היסוס את היד שאוחזת בחרב. דברי הקצרים כאן היום, חברי וחברותי, הם רק הפתיח למאבק נחוש ומכריע שאני מתכוון להוביל החל מהיום ועד שהכנסת הזאת תשתכנע שטובת המדינה מחייבת את החלפת הממשלה הזו. אני קורא לכל מפלגות המרכז ולמפלגות מימין ומשמאל: בואו נתאחד במשימה להחליף את השלטון במדינה, במדינה שוחרת חיים זו, שאזרחיה זכאים ומתפללים לא רק לחיים, אלא גם לאיכות חיים. בואו ניתן תקווה לדור הצעיר שלנו ולכלל אזרחי המדינה, בואו נעניק להם שפיות. לסיום, חברי וחברותי, אנחנו, חברי מפלגת העבודה וחברי האופוזיציה, מתחייבים להילחם בגזענות, להיאבק באווירה הרעה שפשתה בתוככי המדינה, למנוע כל גילוי של שנאה ואלימות בינינו כנגד כל מי שהנו אזרח ישראלי: ערבים ויהודים, נשים וגברים, עולים וותיקים, חילונים, דתיים וחרדים כאחד. אני מתחייב להצעיד את אזרחי ישראל בדרך חדשה, אופטימית, דרך של צדק חברתי, של יציבות, של חוסן חברתי וכלכלי, של חתירה לשלום ותקווה לכולנו; מעל לכול, דרך שתעניק לילדינו עתיד טוב יותר במדינה הזאת שכולנו כל כך אוהבים וכל כך חרדים לגורלה. אנחנו מתחייבים לעמוד בראש המחנה הישראלי השפוי, החפץ חיים, ולפעול בכל הכוח כדי להחליף את השלטון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. חברי הכנסת, אנחנו מייד נמשיך בסדר-היום. מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ליציאת נשיא המדינה, נבקש מכם לעמוד, לכבד בקימה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) <היו"ר יצחק וקנין:> נא לשבת. <הצעות סיעות ש"ס, יהדות התורה והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כמעט שנתיים לממשלה ה-33 וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל;> <2. אוזלת ידה בתחום החברתי והכלכלי;> <3. חדלונה וכישלונה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בדיון, אנחנו עוברים להצעות אי-אמון. הצעה ראשונה, הצעת האי-אמון הראשונה, של סיעת ש"ס: כמעט שנתיים לממשלה ה-33, וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה לתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל. יציג את הצעת האי-אמון יושב ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת אריה דרעי. בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. חברי הכנסת. נא לשבת, רבותי. רבותי, חברי הכנסת – נא לשבת, אדוני. אנחנו נמתין עוד כחצי דקה. סדרנים, נא לאפשר לאורחים לצאת יותר מהר. אפשר להתחיל בנאום למרות – – – כי יש – כנראה היציאה היא אטית. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום ג' במרחשוון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אמנון כהן, אמנון כהן. אפשר להתחיל. <אריה דרעי (ש"ס):> היום ג' בחודש מרחשוון. מרחשוון הוא חודש ללא חגים, חודש שבו החורף מתחיל, ימים קצרים ולילות ארוכים, הרבה חושך. לכן הוא נקרא במסורת היהודית "מרחשוון" – חודש שאין בו הרבה מתיקות, או כמעט מתיקות. בשנה האחרונה, מלפני שנה, ביום המר ג' במרחשוון, שנסתלק לבית-עולמו פוסק הדור, מנהיגנו מרן רבנו עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, ביום הזה, ג' במרחשוון – היום לפני שנה – חודש מרחשוון הפך לנו ולציבור גדול מאוד בארץ ובעולם חודש מר וקשה. קשה לנו להשלים עם גודל האבדה, עם הפער הגדול והבור הגדול שנפער. אין לנו מורה דרך. אנחנו מתגעגעים, וחסרים לנו מאוד מנהיגותו ועידודו ותמיכתו. מרן לא היה רק, או לא התפרסם רק כנשיא מועצת החכמים. הוא היה פוסק ומנהיג בקנה-מידה שלא היה כדוגמתו במשך מאות שנים. למעלה מ-50 ספרי הלכה שהתפרסמו במיליוני עותקים, אפשר לומר, בהרבה מאוד שפות – באנגלית, בספרדית, בצרפתית, בפרסית – בהמון שפות. ברוסית. אין היום ארון ספרים יהודי בכל העולם, בכל בית-כנסת, או כמעט בכל בית שיש בו ארון ספרים יהודי, שלא תמצא חלק או את כל ספרי מרן. דבר שהוא בלתי ניתן להסברה, איך יהודי זכה במשך עשרות שנים שתורתו תופץ בקרב ציבור גדול וענק שלא בהכרח מזוהה עם תנועתנו, עם תנועת ש"ס, אלא ידע להעריך ולהוקיר וקיבל עליו את פסיקותיו של מרן. הציבור בישראל זכה להיחשף לדמותו של מרן בהרבה היבטים; אני רוצה להזכיר חלק מהם. כולנו זוכרים שכשמרן היה בתחילת דרכו, הראשון לציון, היה צעיר לימים עדיין, בתחילת שנות ה-50, ופרצה מלחמת יום הכיפורים, ועם ישראל נכנס לאחת מהתקופות הקשות ביותר שלו, והיו מספר גדול מאוד – קרוב ל-2,000 – של נשים ומשפחות שחיכו להיתר שיפסוק את עגינותן, עם כל מה שקרה שם במלחמה, באסונות הכבדים שהיו, ובירורי הלכה לגבי מצבן. מרן אז התגלה במלוא אהבת ישראל שבו, במלוא האחריות שיש בו, ובבית-הדין שהוא עמד בראשו הוא ישב יומם ולילה, לא אכל ולא שתה, עד שהצליח להתיר את האחרונה שהייתה זקוקה להיתר. כל כך זה כאב לו, הוא לקח את זה כל כך באופן אישי; הוא לא הכיר את המשפחות, אבל הוא לא היה יכול לסבול שאישה ששילמה כבר את המחיר הכבד, שהלך לה יקירה, תשב גם בעגינותה. אני אספר לכם סיפור אישי קטן שבו הייתי שותף; זו רק דוגמה קטנה כדי להראות מה הייתה אהבת ישראל שבו ומה היה גודל האחריות שלו. זה היה בשנת 1999, לפני כ-15 שנה. מרן לא היה חולה לב, לא ידענו ולא חששנו שהוא סובל ממחלת לב. זה היה בחודשי הקיץ, בני ביתו שסעדו אותו אחרי פטירת הרבנית נסעו לחופש בחוץ-לארץ והוא נשאר עם הנהג או אלה שטיפלו בו, מישהו שטיפל בו בבית. מרן היה זקוק – אני מקצר מאוד – התחילה נשימה, היו סימנים שהוא סובל מקוצר נשימה או משהו שקשור ללב, והוא לא רצה בשום אופן להתפנות לבדיקת אק"ג או ללכת לעשות בדיקת אקו. אני באתי, אני זוכר, אליו הביתה. לא חשוב. ממש בכוח, אפשר לומר, לקחתי אותו לפרופסור יהונתן חסין, שהיה אז ב"הדסה" מטובי המצנתרים; היום הוא מנהל המחלקה בבית-חולים "פורייה" בטבריה. וכשהבאתי את מרן אליו לבית-החולים, התחייבתי למרן שהוא חוזר הביתה, כיוון שזה היה התנאי שלו, ולא ידעתי למה. עוד מעט תשמעו למה. פרופסור חסין, לאחר בדיקה פשוטה, האיש ממש היה בהלם, הוא אומר: מרן, לפי כל הבדיקות, עבר פעמיים התקף לב חמור והוא בסכנת חיים; הוא חייב להישאר בבית-חולים לצנתור דחוף. מרן לא היה מוכן בשום אופן שבעולם. בשום אופן שבעולם. ופרופסור חסין ניסה, ואני ניסיתי, עד שהבנתי שיש פה משהו רגיש, שהרב לא רוצה לדבר עם אף אחד על זה. נשארתי אתו לבד בחדר ובדמעות בכיתי, אמרתי לו: מרן, אתה פוסק הרי שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, כולל יום הכיפורים, אז אתה עכשיו רוצה לחזור הביתה? למה? ואז, בבכי – אני הייתי עד, זה לא סיפור עם מופתים או דברים אחרים – בבכי הוא אמר לי: אני כבר כמה ימים לא אוכל ולא ישן בגלל שיש אישה בצרפת שיש לה בעיה עם שני בנים ויש חשש לממזרות, ואף בית-דין לא מוכן להיכנס, זו סוגיה מאוד קשה, ובית-הדין בפריז שלח לי את השאלה, ואמרו: אתה היחידי שיכול להחליט אם יש מקום להיתר. ואני יושב כבר כמה ימים ולילות על זה ואני עומד בפני סיום. אמרתי לו: הרב, מה הבעיה? נכנסים לצנתור, יום-יומיים, חוזרים בחזרה לכתוב. היא חיכתה כבר כל כך הרבה שנים, היא תחכה עוד יומיים. ואז מרן בוכה ואומר לי: מי אמר לך שאני אצא חי מהצנתור הזה? אני לא מוכן ללכת, להיכנס לסכנה שתישאר אישה עם שני ילדים, ואני חושב שכן אפשר להתיר אותם. אמרתי לו: מרן, למה אתה זקוק? הוא אומר: אני צריך שלוש שעות. ואז עשינו מה שעשינו בבית-החולים: לקחנו את האמבולנס עם שני רופאים שנסעו אתנו לבית של הרב. מרן כאילו שכח מכל הסיפור שהוא בסכנת חיים, התיישב שלוש שעות, והרופאים עומדים על-ידו עם ערכת החייאה, והוא יושב וכותב שלוש שעות את הפסק, הכניס אותו למעטפה, נתן אותו לנהג, אמר לו: עכשיו תשלח את זה דחוף לבית-הדין בפריז, ואומר לי: עכשיו בוא נחזור. פרופסור גוטסמן, שעשה לו את הצנתור אז עם פרופסור חסין ואחרים, הראה לכולם אחר כך ששני עורקים היו סתומים לגמרי, והוא ממש היה בסכנת חיים, וברוך השם, זה נתן לו אריכות ימים כל השנים הללו. אני מספר את זה לא בשביל לומר את גדלותו בתורה. כולם יודעים. <עמרם מצנע (התנועה):> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> מה? האישה – התיר. כן. הפסק הלך באותו יום. מרן – עד שהפסק הלך והוא התיר את הממזרים הללו. אלא – מה זה אהבת ישראל, מה זה מסירות נפש. הוא לא מכיר את האישה, הוא לא מכיר את הילדים. אדם שהיה מוכן לסכן את חייו – את חייו – כדי להתיר את שני הילדים הללו ושיוכל להיות שלם שהוא עשה את זה. מאיפה? זה דברים, סיפורים שאולי שמענו בתקופת הבעל-שם-טוב וגדולי – זה ממש יהודי מדורנו, יהודי שחי אתנו ביחד. עד לפני שנה זכינו להיות על-ידו ולשמש אותו, רק לא ידענו אולי להכיר את ערכו. ויש אין-סוף סיפורים שאני יכול לספר כאן. אני בכוונה מספר את הסיפור הזה כדי להראות את הצד האחר שאולי אנשים לא הכירו. אולי הכירו לפעמים דברים שהוא אמר בוויכוח ועורר ויכוחים ציבוריים. אני אומר, גם את הדברים הקשים שמרן אמר, שלא כולם מסכימים, וחלק כעסו על הדברים הללו, הוא אמר את זה מתוך לב כואב. הוא לא אמר את זה, חלילה וחס, מתוך רצון לקנטר. הוא אמר את זה מתוך הכאב האדיר. אני זוכר, לפני שנה וחצי, כמה חודשים לפני שהוא נפטר הוא היה כבר חולה מאוד. ונפטר בנו הבכור, הגאון רבי יעקב יוסף. הבן הבכור שלו נפטר בגיל 68, אחרי מחלה קשה וארוכה, ומרן יושב שבעה. בדיוק באותה התקופה היה דיון פה בכנסת על הנושא של גיוס בני הישיבות והסנקציות הפליליות ודברים אחרים, ומרן לקח את זה מאוד מאוד קשה. הוא לא היה יכול להבין למה, חלילה וחס, בספר החוקים של מדינת ישראל, יהיו סנקציות פליליות על מי שלומד תורה. מי שלא לומד, שייקחו אותו, אבל למה להכניס סנקציות פליליות? למה להכעיס? למה להכניס כזה אות קין ללומדי תורה, שהם עלולים להיכנס כאילו לרישום פלילי? והוא, כאב לו והוא בכה על זה. אני זוכר את ראש הממשלה, שלא נמצא כאן, שייבדל לחיים, בא לנחם, והוא התחיל לדבר עם מרן והתחיל להגיד לו שהוא יודע מה זה כאב של אבא ששכל בן, מהניסיון של הבית שלהם, שהאבא שלו לא השלים עד יומו האחרון ולא התנחם, ולא קיבל ניחומים. ואז מרן התפרץ בבכי ממש, בכאב לב אמר לו: אדוני ראש הממשלה, יש לי כאב גדול מאוד על בני חכם יעקב שהיה גאון עצום והלך. יש לי כאב גדול מאוד, זה הבן הבכור שלי. אבל תדע לך שהכאב שלי על לומדי התורה ומה שאתם הולכים לעשות עם הסנקציות הפליליות – זה כואב לי הרבה יותר. והתפרץ ולא המשיך לדבר. זה לא היה משהו, אמירה של התרסה, או שחלקנו מסכימים – זה באמת כאב הלב האמיתי שהיה לו, מה שהוא חשב באמת. האחריות שהייתה לו מצד אחד לאותה אישה עם החשש לממזרים, לילדים, עם אותן נשים שהבעלים שלהן נהרגו במלחמה וצריך להתיר אותן, עם לומדי התורה. ואני רוצה לומר עוד נקודה אחת. אני לא ידעתי את זה באותה התקופה, רק אחרי. כשהייתי חבר בממשלה הייתה ועדה די סודית לנושא של היהודים מאתיופיה והפלאשמורה, וזכיתי להשתתף בדיונים האלה. ואז גיליתי דבר שאני בעצמי לא ידעתי אותו, שלמעשה כל עליית יהודי אתיופיה – עוד בזמן גולדה מאיר, כשהייתה ראש הממשלה, כשהתחילו לדון בעניין והיה ספק אם חוק השבות חל עליהם, בגלל השאלה אם הם יהודים או לא יהודים – אף אחד לא ידע לפסוק אם הם יהודים או לא. והרב הראשי האשכנזי שהיה אז וכל גדולי הרבנים פסקו שהם לא יהודים. ומרן – עוד פעם, כמעט בודד במערכה, כמעט בודד – ישב על זה ימים ולילות וכתב פסק הלכה ברור שהם משבט דן והם יהודים לכל דבר. על סמך הפסק שלו גולדה מאיר והממשלה שלה בזמנו החליטו שחל עליהם חוק השבות. אחר כך מנחם בגין הגיע, והוא זכה להעלות אותם לארץ – מבצע ראשון, מבצע שני, מבצע שלישי. עוד הפעם הדאגה, האחריות הזאת שלו שהוא הרגיש על כל יהודי שנמצא בכל מקום בעולם. זו הייתה הדאגה האדירה שהייתה לו, והוא הרגיש שיש לו אחריות, ולכן הוא נשא בעול הזה למרות שזה לקח אותו לעימותים – הוא נכנס לעימותים, היו לו ויכוחים, מחלוקות ורדיפות. היו לו חיים לא קלים, המון רדיפות והמון בעיות, בגלל פסקי ההלכה האמיצים שלו, אבל הוא הלך עם זה כיוון שהוא האמין באמת הזאת, וגם הוא ידע שזה מה שצריך לעשות למען עם ישראל. בחודש האחרון או בשבועות האחרונים לאשפוזו בבית-החולים "הדסה" – עכשיו אני קושר את זה לדברים שאנחנו עסוקים בהם היום, לאי-אמון שהגשנו – אני זוכר אז את מרן, עם כל הייסורים שהוא עבר, ובקושי, וקוצר הנשימה, עם החמצן שהוא קיבל, ואני זוכר את מרן בכל הזדמנות שהייתה לו אז, כמעט זו הייתה צוואת החיים שלו: אל תשכחו את העניים; אל תשכחו להביא את היהדות לכל מקום שאפשר. אלה היו שני הדגלים העיקריים שלו. הדאגה שלו לאותם עניים שאין להם לחם לאכול – כשהוא היה שומע את כל הצרות של האנשים, כשהיה שומע על הקיצוץ בקצבאות הילדים, שהמשמעות שלו היא שהילדים לא יהיה להם מה לאכול, זה נגע ללבו. הוא בכה על הדבר הזה. הוא, לא היה חסר לו, אבל הוא דאג את הכאב של כל ילד יהודי, של כל ילד במדינת ישראל שאין לו מה לאכול, של כל אימא שאין לה מה להאכיל את הילדים שלה. אני זוכר, כשהיו באים ומספרים לו סיפורים, מה שקורה, הוא היה ממש בוכה, כאילו שזה הילד שלו, או כאילו שהוא עצמו אין לו מה לאכול. והוא כל הזמן היה חוזר: תזכרו את זה, אם אין קמח אין תורה. חייבים לדאוג לילדים הללו שתהיה להם הזדמנות בשביל ללמוד, שיהיה להם מה לאכול. אם אין לו מה לאכול הוא לא יוכל ללמוד. וזאת הצוואה שעומדת לנגד עינינו. הוא ציווה לנו את הדבר הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, אומנם שקלתי מה לעשות, האם ביום כזה – ביום האזכרה הזאת, דברי ההספד שאנחנו אומרים כאן לעילוי נשמתו ולהוקרתו, לזכרו – אם זה מתאים לדבר על האי-אמון ולדבר על הדברים שהגשתי בנושא העוני, אבל אני חושב שזאת הייתה גם צוואתו. אנחנו יודעים שלא נצליח להפיל את הממשלה היום, אבל המחאה חייבת להישמע. לא יכול להיות שכשמגישים תקציב כזה דורסני, כשמגישים תקציב – – – אני רוצה למחות על עוד נקודה אחת. אני לא יודע אם כולם יודעים את זה; חבר הכנסת איתן כבל, אתה יודע שאת הספר העבה של תקציב המדינה, על כל גזירותיו וחוקיו, עם חוק יסודות התקציב ועם התקציב עצמו, הגישו לשרי הממשלה לעיון בערב כיפור, וישיבת הממשלה נקבעה ליום שני? כאילו, כביכול, נתנו להם את יום כיפור לעיין בכל הגזירות שם כדי לחוות דעה. זאת לא ממשלה יהודית, תסלחו לי. איפה הרגישות? איפה הרגישות? יום כיפורים. או שזו לא ההתייחסות – אה, אנחנו ניתן 20 מיליון שקל. הרי שמעתי את השרה לבני מתפארת שהייתה אחרונת השרים שהשתתפה ביום הדיון על התקציב. היא לא ברחה, היא נשארה עד הסוף והצליחה להביא עוד 20 מיליון שקל למלחמה בגזענות. השאלה היא, ב-20 מיליון שקל שהיא קיבלה – כמה מיליארדים לקחו מהשכבות החלשות וכמה עוד ילדים עניים ייכנסו, או כמה גזירות אחרות על הציבור, שהבליעו את זה בתוך ספר התקציב ואף אחד לא שם לב אליהן? זו השיטה הידועה, אנחנו זוכרים אותה כבר עשרות שנים, של נערי האוצר ושל פקידי האוצר – נותנים לכל שר איזו תחושה שהוא קיבל משהו, השיג הישגים גדולים, כמה מיליוני שקלים בודדים או כמה עובדים שלא פוטרו במשרד שלו, ובאותה חבילה כולם מצביעים על כל הגזירות. אני שומע – וזה לא סיפורים, רבותי, זו לא בדיחה – שיש כבר בישראל משפחות ששוקלות ומנתקות את החשמל למקרר, כיוון שאין לו מה לקרר במקרר הזה. בשביל מה לשלם חשמל על מקרר ריק? אני יודע שיש שרים ויש אולי חברי כנסת שמגחכים כשהם שומעים את הדברים, חושבים שאנחנו אומרים את זה לצורך בחירות או לצורך פופוליזם. אנשים לא יודעים, לצערי הרב. שיצחקו, שיגחכו – חבל, כואב הלב, אבל זאת המציאות, יש הרבה מאוד משפחות שזה המצב אצלן. אני שואל: בשבוע שעבר, עיר ואם בישראל כמו ערד – איפה הנושא הזה עומד בסדר-היום הציבורי? כמה באמת הזדעזעו אמות הספים? אני לא רוצה להגיד דוגמאות אחרות של נושאים אחרים שעמדו במרכז הסערה ובמרכז התקשורת. איפה? זה מאות משפחות שאין להן מה לאכול עכשיו, שיורדות למעגל העוני. אין מקומות עבודה, אין תקווה, אין שום דבר. איפה ראינו שרים בממשלה שיורדים לשם? איפה ראינו ישיבת ממשלה בנושא הזה? אנחנו צריכים להיאבק כדי להעלות את זה לסדר-היום, ובסוף עוד תהיה הצבעה ויורידו את זה – או כן יתמכו או לא יתמכו ונגמר, זהו. אל תבלבלו אותנו עם העובדות, אל תזכירו לנו ואל תשימו לנו מראה. אבל אני וחברי בתנועת ש"ס – וביחד ביחד, בעזרת השם, עם כל האופוזיציה – החורף הזה אנחנו לא נרפה. החורף הזה מוקדש כולו לנושאים החברתיים. אנחנו נזכיר לממשלה ולשרי הממשלה יום-יום את יוקר המחיה, את העוני, את השכבות החלשות, את הנכים, את כל מה שאין, לא ניתן להם לשבת. גם אם יהיה להם רוב והם ינצחו, הם יזכרו את זה. לא ניתן להם ללכת ליהנות מהדבר הזה, אנחנו נזעיק שמים וארץ ונזעיק את דעת הקהל, שידעו שיש פה ממשלה כבר – אם נספור רק מאז שהממשלה הזאת קמה עד היום, למעלה מ-4 מיליארד שקל לקחו ממשפחות המצוקה רק מקצבאות הילדים; אני לא מדבר על נושאים אחרים שלקחו. ולאיפה הלכו הכספים הללו? חברת הכנסת שלי יחימוביץ בטח תדע להגיד את זה הרבה יותר טוב ממני, ובאמת יישר כוח על כל מה שהיא עושה בעניין הזה, על כל המלחמה שלה בעיוותים שיש בתקציב ובחלוקת ההכנסות וההוצאות. אבל אנחנו, בעזרת השם, נקיים, אדוני היושב-ראש, את צוואתו של מרן ונתעסק החורף הזה – כמובן, נמשיך לשמור על האופי היהודי של המדינה – אבל אנחנו וחברי כבר השבוע הנחנו כמה חוקים, לא חדשים; לקחנו את המלצות דוח אלאלוף והגשנו את זה כהצעת חוק. אני רוצה לראות את הקואליציה, את שר הרווחה ואת כל השרים החברתיים האחרים, שהם הקימו את הוועדה הזאת. למשל, זקנים שמקבלים רק גמלה, אין להם שום הכנסה אחרת, יש המלצה שלהם, ברורה, שהם לא ישלמו השתתפות בתרופות. אנחנו מגישים את זה, לצערי, כהצעת חוק, כיוון שהממשלה לא קיבלה את זה. או – עוד שורה שלמה של דברים אחרים. אנחנו נביא את זה, כל שבוע נביא פעם-פעמיים לכנסת, ונראה. נילחם, ניאבק, אבל נראה את הקואליציה הזאת אומרת את האמת, ושהציבור ידע את האמת – האם כל מה שראש הממשלה אמר כאן, ושר האוצר, ושרים אחרים, זה רק חרב פיפיות כדי לצאת ידי חובה? הכול ורוד, הכול טוב – סייבר והכול – או שבאמת הממשלה הזאת מוכנה להקדיש, ולו משהו, למען אותן שכבות חלשות, אותם נכים, אותן משפחות חד-הוריות ואחרים, שהגורל התאכזר אליהם? לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להגיש בשם התנועה אי-אמון בממשלה וללכת לבחירות חדשות כמה שיותר מהר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת אריה דרעי. כבר אמרו רבותינו: גדולים צדיקים במיתתם יותר מאשר בחייהם. זכותו של מרן תגן על כל עם ישראל, אמן ואמן. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב ליצמן, שידבר בשם סיעת יהדות התורה על אוזלת ידה של הממשלה בתחום החברתי וכלכלי. לרשותך עשר דקות, חבר הכנסת יעקב ליצמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, היום זה יום השנה הראשון של מרן, הגאון הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. אני חייב להגיד לך, משהו ממש כואב לי, אדוני השר, ואני מבקש שתבהיר את זה למי שצריך: כולכם נהניתם עם הרב עובדיה – קואליציה, תמיכה, מה לא. התייעצתם, התחננתם בשביל לבוא אליו. לא להזכיר מילה אחת היום באף נאום? איפה הכרת הטוב? איפה הכרת הטוב? לא להזכיר את יום השנה הראשון? הנואמים הראשונים לא יכלו להזכיר אותו, והם כל כך נהנו – וחיפשו אותו, והשתמשו בו והכול? אחת? מילה אחת לא? <היו"ר יצחק וקנין:> אני חייב להגיד לך, ידידי, הרב יעקב ליצמן. אני אישית פניתי לכל מי שישב פה, על הדוכן – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> המחאה לא כוללת אותך. <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, ודאי. אני רק יכול להגיד תודה לחבר הכנסת איתן כבל, שהסכים לתת לנו את הצעת האי-אמון הראשונה, כדי שנוכל להתחיל בדיון הזה, של הצעות האי-אמון, ויושב-ראש תנועת ש"ס דיבר והתחיל בנושא הזה. זו הייתה בקשה אישית שלי מאיתן כבל. בזכות ההסכמה שלו – אחרת גם האי-אמון היה מתחיל יותר מאוחר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, זה לא חלק מהנאום. אני מבקש שתיתן לי את שתי הדקות. לא גמרתי. <היו"ר יצחק וקנין:> כל דקה שאתה תדבר על מרן, אני אוסיף לך אותה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אוקיי. אני לא גמרתי בזה, אדוני. הכרת הטוב זה היסוד ביהדות. מאיפה אנחנו יודעים? שמעתי היום את אחד הגדולים; בן-אדם קם בבוקר, מה הוא אומר? "מודה אני". הוא לא אומר "ברוך אתה". הכרת הטוב. ולא להזכיר אותו? כמה נהנו ממנו, כמה השתמשו בו, מילה אחת לא? אז, אדוני השר, אני מבקש, ברשותך, שתעביר את זה למי שאתה יכול. אז יצאתי ידי מחאה. אדוני היושב-ראש, עכשיו אני מתחיל את מה שיש לי להגיד; בעצם אני לא יודע אפילו איפה להתחיל. יש לנו תקציב, יש לנו גיור, יש לנו – יש לנו מדינה – אולי תגיד לי אתה; חברי הכנסת, אתם – מה יש היום במדינה? ביטחון – אין. בירושלים תראו מה שקורה: שוברים מצבות – אתה יודע, אדוני השר, מה היה קורה בפולין לו היו שוברים מצבות? אנחנו כאן היינו אומרים כאן אין-סוף הצעות לסדר-היום, היינו צועקים, מוחים, קוראים לשגרירות, עושים את כל הבלגנים רק כי נגעו במצבה אחת. הדברים קורים כאן כל יום ויום, בהר-הזיתים – אין ביטחון. מדיני – אין. לא שאני כל כך – אני לא רוצה להגיד לכם השקפה, אבל לא משנה. כלכלה? אין. המצב כאן, אדוני השר, אתה יודע גם שעוד מעט אנחנו נצטרך לשלם על זה, גם על כל מה שהוא עושה עם המע"מ אפס, אפס מע"מ, אני לא יודע בדיוק מה, אפס שבאפסים. דת – אין. גיור – הפקר. רבנים, אני לא רוצה להגיד לכם מה לא – הכול אין. אז מה נשאר כאן? מה נשאר? ישיבות – הורסים, קצבאות ילדים – הורסים, העוני גדל. מה נשאר במדינה כאן? עכשיו אני רוצה להגיד מה עוד אין; טוב שאדוני סגן שר האוצר ישמע את זה. אני רוצה לצטט מדברי שר האוצר, ואני רוצה שתשמעו טוב ותגידו לי אם הוא מדייק בעובדות או לא. אני מתחיל מדבר שכולם יודעים – מע"מ אפס אומר – אני מצטט, אני כתבתי לי מה שהוא אמר – הוא אומר ככה: "מע"מ אפס אינו עולה 3 מיליארד שקל, זו אגדה". שר האוצר, אני מצטט: "מישהו המציא את המספר הזה. בתקציב 2015 תוכנית מע"מ אפס עולה 1.3 מיליארד שקל בשנה". זה ציטוט של שר האוצר. הפקידים שלו, בוועדת כספים – אפשר לבדוק את הציטוט – אומרים: 3 מיליארד שקל. לא 1.3 מיליארד. אז מי אומר את האמת? ואנחנו מתחננים ששר האוצר יבוא ויסביר את הסתירה. לא מתאים לו. לא מתאים לו לבוא, כי הוא יודע שאנחנו נשאל אותו שאלות קשות. אז הוא לא בא, הוא מפחד לבוא לוועדת הכספים. עכשיו אני אגיד לכם עוד ציטוט של שר האוצר. שר האוצר אומר: קיבלתי משק ב-2012 בגירעון של 5.5%. הוא פשוט לא יודע נתונים. זה היה 3.8. אגב, מה שאני מצטט לכם עכשיו – אני רוצה להגיד את האמת – קראתי את זה ב"הארץ", עיתון "הארץ". אני גם לא רוצה לשקר. שר האוצר אומר שהוא קיבל משק בקריסה; הוא החזיר את זה לצמיחה. אז בואו נראה מה העובדה: הצמיחה אצל שטייניץ הייתה בין 3.4% ל-5%. בשנת 2013, שהיה משותף – היה 3.3% צמיחה. ב-2014 הולך להיות 2.4%. אז מה הוא קיבל בקריסה? איזו קריסה? הוא קרס. אצלו קורס המשק. שר האוצר אפילו את החוק לא מקיים. למה? כי על-פי חוק, אדוני סגן שר האוצר, חייבים להניח את התקציב ב-1.11 בוועדת הכספים לדיון של חודשיים. זה החוק. הוא לא מקיים את זה. תתאר לעצמך מה היה קורה אם למשל אריה דרעי היה שר האוצר והוא לא היה מניח את זה ב-1 בנובמבר. היו הורגים אותו. היו הולכים לבג"צים, בית-משפט, אי-אמון, אל תשאל. הופכים את העולם. למה אף אחד לא פותח את הפה נגד שר האוצר להגיד שהוא לא מקיים את החוק? אגב, פניתי. התשובות שקיבלתי הן פשוט זלזול, אני לא רוצה אפילו להקריא לכם את התשובות. עכשיו חוק הגיור. התחכמו, עשו חוק. בסדר. מה, זה נוגע לנו? אנחנו הולכים לעשות – בימים הקרובים הולך להיות דיון במועצת גדולי התורה. אני מניח שהולכים להחליט – מניח, אין לי ידע, אבל בהחלט יכול להיות – שינהיגו ספר יוחסין. זה מה שאתם רוצים? שנפריד? זה מה שאתם רוצים כאן? התקציב החדש שהניחו על שולחן הכנסת, האם מישהו, כלכלן אחד, יכול לבוא ולהגיד: אני תומך בתקציב? זה חברתי, זה מציל את המדינה? האם יש מישהו, כלכלן אחד? כפי שלא מצאנו בוועדת הכספים שום כלכלן שיכול להגן על מע"מ אפס, ובהחלט צדק יושב-ראש האופוזיציה כשהוא אמר: עם 3 מיליארד שקל של אפס מע"מ היו יכולים לתת הנחה במוצרי יסוד, בתרופות, הרבה דברים. אגב, גם התוספות שנתתם, למשל למשרד הבריאות, זה בלוף אחד גדול. אני יודע, אל תספר לי סיפורים. זה דברים שהיו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> זה מזכיר לי, אדוני, אדוני סגן שר האוצר, זה מזכיר לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הם מוכרים את הסחורה פעמיים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> בדיוק. אני קורא לזה – ממשלה מעלה גירה. עוד פעם ועוד פעם. אתן לך דוגמה. אתן לכם דוגמה: יום אחד יש מסיבת עיתונאים דרמטית בטבריה, בבית-החולים. שר האוצר ושרת הבריאות. א. הולכים להביא MRI לכל בית-חולים. אני הבאתי את זה לפני ארבע שנים. ארבע שנים. תקראו את הפרוטוקולים של ועדת הבריאות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כל הכבוד. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה כל הכבוד? על מה הקרדיט? מסיבת עיתונאים. זה מזכיר לי את מסיבת העיתונאים שהוא עשה בשבת. הדבר השני – הוא הולך לתת לכל עיר חדרי מיון, מהסוג הזה. גם את זה עשיתי לפני כמה שנים. אז זה – ממשלה מעלה גירה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני עדה. חבר הכנסת ליצמן, אני עדה. באמת. הייתי בוועדת הכספים, ראיתי שאתה הבאת את הדברים האלה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מסיבת עיתונאים דרמטית, דרמטית. הוא השיג, הוא זה. זה אותו הדבר כמו מיליארד שקל, כל הכסף שהיה בעבר, ושבין כך משרד הבריאות – משרד האוצר צריך לתת לקופות-החולים. כל שנה יש את זה, ושלא יספרו לנו שבאים עם כסף חדש. שום כסף חדש לא. אגב, אם אתה רוצה לשאול אותי גם כן, אז כל הגירעונות שיש היום – יש מעבר למיליארד שקל גירעון ב"כללית", יש מי-יודע-מה ב"מכבי", לא רוצה להגיד לך מה יש ב"מאוחדת". קריסה ממש בכל קופות-החולים. זה מה שאתם עשיתם, לא אני. אצלי – אני לא גמרתי ככה. אני לא גמרתי ככה, אתם עשיתם. אצלי לא היה – כשאני גמרתי תקציב, כשאני גמרתי במשרד הבריאות. הדבר היחיד שבאמת עשיתם – כשעשיתי טיפול שיניים לילדים עד גיל 14, באה שרת הבריאות וביטלה את זה מ-12 עד 14. זה הדבר היחיד. באמת זה לזכותכם. ולכן, אדוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני הוספתי לך, שלא תטעה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תודה, תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> הוספתי לך. זה אחרי שסיימת – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לכן אני אומר, אין לי מה להאמין לממשלה. כולם אמרו שהם פורשים, הולכים לבחירות. לא יהיה צעד מדיני, אנחנו נלך לבחירות; אם יבנו 2,000 דירות – לא נעמוד יום אחד בקואליציה. הם כולם דבוקים לכיסאות שלהם במה שנקרא Krazy Glue, דבק מיוחד חזק, הם לא יכולים לעזוב את הקואליציה. לכן אני מציע אי-אמון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. ישיב גם על הצעת האי-אמון של סיעת ש"ס, כפי שהוצגה על-ידי חבר הכנסת אריה דרעי, וגם על הצעת האי-אמון של יהדות התורה, כפי שהוצגה על-ידי חבר הכנסת יעקב ליצמן, סגן שר האוצר מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ליצמן, יש כסף תוספת. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אל תבלבל את המוח. תן לי רק לדבר אחריך, אני אוכיח לך כמה זה לא נכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תקרא, תבדוק. הנה אני אגיד את זה עכשיו מעל הדוכן – שתהיה לך אסמכתה. תקשיב. אני לא מדבר אתך על העסק הנקודתי הזה, אבל התוספות – מה, אתה – – –? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אתה מרשה לי לדבר אחר כך עוד פעם? אני אוכיח לך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מוכן לשבת אתך אחר כך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהמשך לדבריו – חבר הכנסת אזולאי, תמתין דקה כי אני רוצה להתייחס לסיעתך – בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אריה דרעי, אני מבקש בהחלט לציין את יום פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף. היה לי הכבוד להכיר אותו גם כמפקד מחוז ירושלים, גם במקום מגוריו הישן וגם בחדש; בהחלט מזדהה, ועל כך – יהי זכרו ברוך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לפתוח בברכה ולאחל לכולנו מושב חורף פורה. מי ייתן ונצליח לנהל את הוויכוחים בינינו בצורה ראויה, מכובדת, כפי שמגיע לציבור שאנו מייצגים. במושב הנוכחי עומדת בפנינו משימה מורכבת של העברת תקציב מדינה, ולמרות חילוקי הדעות בינינו, חשוב שכולנו נזכור שאפשר וצריך לנהל את הדיונים והמאבקים הפוליטיים בחברות ובכבוד הדדי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהציג את הדברים שקידמנו בחודשים האחרונים בנושא הדיור ויוקר המחיה. אני חושב שחשוב שהציבור ישמע גם מה נעשה בפועל ומקודם בשטח כדי להתמודד עם הבעיות הללו שמלוות אותנו שנים ארוכות – כן – וחלקן לא טופלו בממשלות הקודמות. בנושא משבר הדיור, שנמשך זה עשר שנים, קיבלנו שורה של החלטות ואנו מתקדמים בהן בשטח, בבנייה; החלטות שכל מטרתן להגדיל את ההיצע ולאפשר לזוגות צעירים לקנות דירה במחיר שפוי במדינת ישראל. בין היתר, קיבלנו החלטה לביצוע מכרזי מחיר מטרה שבהם יתחייב הקבלן למכור דירות במחיר נמוך בכ-20% ממחיר השוק, כפי שאמר שר האוצר. אנחנו מוכנים להפסיד כסף – כן, להפסיד כסף – על הקרקע עצמה, על מחיר הקרקע, כדי להתמודד עם המפלצת הזו שאוכלת פה דור שלם. מדובר בכ-66,000 יחידות דיור. קידמנו שורה של הסכמי גג בכל רחבי הארץ באזורי הביקוש – במודיעין, בקריית-גת, בקריית-ביאליק, בראש-העין, ובחודשיים הקרובים גם בראשון-לציון, באשקלון, ברמלה ובהרצלייה. בסך הכול חתמנו על הסכמי מסגרת ל-100,000 יחידות דיור לשיווק ומתן היתרי בנייה מהירים. במסגרת ההסכמים התחייבנו לממן בנייה של מוסדות ציבור, חינוך ותשתיות בהתאם לקצב השיווק. העברנו בממשלה את תוכנית "נתיב לדירה" לתיאום מימון להסרת 45 חסמים חברתיים מרכזיים בכל רחבי הארץ על מנת להגדיל את ההיצע. בהרבה מקומות מצאנו שבנייה של אלפי יחידות דיור התעכבה כתוצאה מחוסר בתשתית של כבישים, גשרים, או אפילו יחידות שהיו צמודות לשטחי צה"ל, לשטחי-אש. כ-50,000 יחידות דיור בשנים הקרובות יצאו אל הפועל. נוכח גודלו והשפעתו הבלתי-נסבלת של משבר הדיור נאלצנו לבצע גם צעדים אגרסיביים ומהירים שלעתים באים על חשבון הביורוקרטיה הקיימת וההליכים האטיים הרגילים. אנחנו מקיימים את הוותמ"ל – למרות שגיחכו פה – אותו מוסד תכנון ארצי בעל סמכויות משמעותיות לאישור מהיר של תוכניות גדולות למגורים, כדי לעקוף את הביורוקרטיה ולצמצם את טווח הזמן לאישורן. אדוני היושב-ראש, חלק מהמשבר כולל את בעיית השכירות, וגם בה אנו משתדלים לטפל. לצורך כך הוקמה חברה ממשלתית להשכרה, כדי לנהל ולהקים את השוק החדש הזה שלא קיים בארץ. במקביל אנחנו נמצאים ממש לקראת סיום של גיבוש חוק שכירות הוגנת, שיסדיר את התנאים של יחסי שוכר ומשכיר, יקבע תנאים בסיסיים להגדרת דירה להשכרה, ובין היתר יתמרץ השכרה ארוכת טווח. כמו כן, הוצאנו מכרזי דיור להשכרה ארוכת טווח גם בהרצלייה, ברמת-השרון, בחיפה ובהמשך בערים נוספות. וכן, ממש בקרוב נביא לאישור סופי בקריאה שנייה ושלישית את חוק מע"מ אפס. חוק מע"מ אפס, שהיה אמור לתת תקווה לאלה ששירתו ולאלה שעובדים, יוזיל להם את מחיר הדירה הראשונה וייתן להם אופק לתקווה. החוק הזה יאפשר לזוגות רבים לרכוש דירה כבר עכשיו. חברי חברי הכנסת, כל הצעדים הללו ביחד הם חלק מתוכנית רחבה ומפורטת שתביא לירידה במחירי הדיור. ופה המקום להגיד: לקח על עצמו שר האוצר ושם את עצמו בראש קבינט הדיור מתוך אחריות, מתוך שליחות, מתוך ראיית הנולד. הירידה הזו קורית למעשה כבר עכשיו. עם עובדות אי-אפשר להתווכח, די אם תציצו אל העיתונים הכלכליים: בפעם הראשונה מזה שנים, הנתונים מראים ירידה קלה במחירי הדיור. מדובר אומנם בשיעור לא גבוה, אבל אין ספק שזוהי סנונית ראשונה שמצביעה על מגמה. מחירי הדיור הפסיקו לעלות בשנה האחרונה, ועכשיו, בעקבות הצעדים שאנו נוקטים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי, סלח לי שאני מעיר, אבל יכולה להעיד על כך שלי יחימוביץ. אני, באחד הדיונים כשהיה נגיד בנק ישראל, אמרתי לו את מה שאתה אמרת והוא אמר לי את אותן מילים: אנחנו רואים התמתנות קלה. זה היה דיון בוועדת הכספים לפני שלוש וחצי שנים, ארבע שנים, ולצערי הרב לא ראינו שום דבר. אני אומר לך, אין שום התמתנות, אין שום ירידת מחירים. עדיף להגיד את האמת לציבור. זה לא נכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, צר לי לחלוק על דבריך ובהיותך – – <היו"ר יצחק וקנין:> הדברים נרשמים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – בהיותך יושב בכיסא הזה – ואני מדבר על החודשים האחרונים – די אם תציץ בנתוני בנק ישראל: במרכז הארץ יש ירידה של 1%–1.5%, במעגל הרחב היותר של בין 2% ל-2.5%. נא עיין – בבקשה – בעיתונים הכלכליים. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה צודק, השאלה אם המגמה הזאת תימשך. אני אמרתי את זה גם אז: זה חודש אחד שמראה דבר מסוים – לא בטוח שהדבר הזה אכן ימשיך ויחלחל הלאה. הלוואי, אני אומר לך, הלוואי שאתה צודק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז אני ציינתי עובדה, נקווה כולנו שהמגמה הזאת תמשיך. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר סיימה את עבודתה ועדת ששינסקי 2, שהקים שר האוצר – אחרי שנים רבות; כולנו דיברנו על כך שאוצרות הטבע שייכים לציבור, אבל אף אחד לא עשה דבר. ולכן, ההקמה של אותה ועדה, מטרתה הייתה להחזיר לציבור מה שהגיע לו ממשאבי הטבע, ששייכים לו. גם אם קיימת מחלוקת כזו או אחרת בינינו – ויש, שמעתי גם את חברת הכנסת שלי יחימוביץ על החלק שראוי שהמדינה תקבל מכלל הרווחים – אין ספק שמדובר בהחלטה חשובה ומשמעותית, שתכניס לקופת המדינה כ-400 מיליון שקלים. יותר מדי שנים הציבור לא זכה לקבל את החלק שלו מהרווחים על מחצבי הטבע ששייכים למדינה, ונותר מחוץ לחגיגה. אם היינו עושים את זה כבר בממשלה הקודמת – מחירי השיא של האשלג היו ב-2008–2009 – מובן שהציבור היה זוכה לתמורה גדולה יותר. כמו בנושאים רבים, ובהם הגירעון התקציבי ומשבר הדיור שקיבלנו, מאז כניסתנו לתפקיד בחרנו לטפל בבעיה, לבחון אותה לעומק ולמצוא לה פתרון. התסכול והכעס שקיימים בציבור על מחירי הדיור ויוקר המחיה בכלל – מוצדקים. אנחנו עובדים יומם ולילה כדי לפתור את הבעיות. זה לא הולך להיות קצר, אין פה "זבנג וגמרנו". מדובר בשורה ארוכה של בעיות מבניות, משברים שמלווים את המשק במשך שנים רבות. אנחנו נחושים להיאבק ולהביא להורדת מחירים. הורדנו את המכס הגבוה שהיה קיים על עשרות מוצרים, כמו שמן, כמו בשר קפוא וכו', דבר שמנע ייבוא ותחרות. כפי שאמר שר האוצר, אם נראה שהצעדים שנקטנו לא מובילים בתקופה הקרובה להורדת מחירים, לא נהסס לנקוט צעדים נוספים, בהם הכנסת מוצרים נוספים לפיקוח. כבר היום קיימנו דיון ארוך עם בכירי האוצר, מה הצעדים שאנחנו יכולים לעשות. אני מניח שאנחנו נראה צעדים אלה כבר בתקופה הקרובה. כבר בחודש ינואר הקרוב ירדו מחירי המים והחשמל בשיעור דו-ספרתי. מחיר המים ירד בשיעור של כ-10%. אני אומר עוד פעם: מחיר המים ירד בסביבות חודש ינואר ב-10%, ומחירי החשמל בכ – אני מדגיש את ה"כ" – 12%. מדובר במהלכים משמעותיים, שתורמים בצורה ישירה להורדת יוקר המחיה לכל משפחה בישראל, ובמקביל יסייעו לצמיחת המשק. אדוני היושב-ראש, אנחנו עובדים, ועובדים קשה, כדי לפתור את הבעיות. בשבועות הקרובים נביא את תקציב המדינה, שמוסיף – חבל שחבר הכנסת ליצמן יצא, כי הוא נתן כאן מספרים תיאורטיים. אני עומד מאחורי המספרים שאני אומר. בשבועות הקרובים נביא את תקציב המדינה, שמוסיף 1.8 מיליארד ש"ח לחינוך; כ-3 מיליארד ש"ח לבריאות, ליישום מסקנות ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית; כ-1.7 מיליארד ש"ח לרווחה – להתחיל את יישום דוח אלאלוף. כן, גם אני הייתי שמח להוסיף עוד כמה וכמה מיליארדים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כמה זה מעבר לטייס האוטומטי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אמרתי "תוספת". <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הטייס האוטומטי גם מוסיף. כמה זה מעבר לטייס האוטומטי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אמרתי "תוספת". אמרתי "תוספת". תבדקי. ועוד מיליארד שקל למשרד לביטחון פנים, לתוספת כוח-אדם וחיזוק הביטחון האישי. במסגרת התקציב, מזה שנים רבות – אנחנו מביאים חוק הסדרים מצומק. ממש חוק הסדרים מצומק, כפי שהבטחנו, מתוך כבוד לכנסת והליכי הדיון בה. אני מאחל לכולנו מושב פורה, ומבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר, חבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר האוצר. אנחנו ממשיכים: חדלונה וכישלונה של הממשלה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי, הצעת אי-אמון של מפלגת העבודה. תנמק את ההצעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. לרשותך עשר דקות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עומד כאן ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונואם, ואף מילה – אף מילה, חיכיתי בקוצר רוח – אף מילה על העוני, אף מילה על הפערים, אף מילה על יוקר המחיה. איפה הוא חי? הוא לא יודע על מה מדברים כאן? אף מילה על שוד משאבי הטבע, אף מילה על כך שמחירי הדיור האמירו ב-80% בזמן כהונתו כראש הממשלה. אף מילה על הדברים שמעסיקים את הציבור. איזה ניתוק; איזה ניתוק מכל מה שמתרחש בחברה הישראלית. מילת נחמה על המפוטרים של "מגבות ערד", מילה של הזדהות. הבטחה, איזושהי תקווה. שום דבר. רק איומים. מלחמה לנצח. הכול באזור הנוחות של ראש הממשלה הזה. נוח לו שם. נוח לו שם, בהכרזות המלחמה. נוח לו בקטיעת כל תקווה לאיזשהו הסדר מדיני. נוח לו לעלות לדוכן ולדבר אך ורק על איומים ביטחוניים, ולרדת מהדוכן ולהמשיך באיומים הביטחוניים. אף מילה על מה שמתרחש בחברה הישראלית. לא נוח לו לדבר על התקציב. לא נוח לו לדבר על חוק ההסדרים. אזור הנוחות – זה אזור נוחות מאוד מפוקפק. אף מילה על נתונים שמתפרסמים היום, נתוני הביטוח הלאומי. השכר החציוני הוא 6,000 שקלים בחודש. זה אומר שחצי מהשכירים במדינת ישראל מרוויחים פחות מ-6,000 שקלים. חצי מהשכירים, אנשים עובדים, לא מקבלי קצבאות, פחות מ-6,000 שקלים. אני רוצה לראות את ראש הממשלה בנימין נתניהו מקיים את עצמו ואת המשפחה שלו שבוע אחד – בשביל הספורט, לא כל החיים, שבוע אחד – ב-1,500 שקלים. איך אפשר לצפות לאיזשהו חיבור למה שמתרחש ברחוב כשיש כזה נתק בין צורת החיים של אנשים רגילים לבין צורת החיים שלו? לפחות איזה מראית עין, משהו. 6,000 שקלים בחודש, זה המקסימום, כן, חצי מהשכירים מרוויחים פחות מ-6,000 שקלים. בניכוי חודשי אבטלה זה 5,493 שקלים. עצמאים, השכר החציוני הוא 4,550. ולמי שצופה בנו עכשיו, רק להסביר את ההבדלים בין הממוצע, שהוא נתון שקרני, לבין החציון: בממוצע, אם יש עשרה אנשים, שאחד מרוויח 1,000 שקלים ואחד 100,000 שקלים – סליחה, שתשעה מרוויחים 1,000 שקלים ואחד מרוויח 100,000 שקלים, הממוצע יהיה 10,000 שקלים. זה נשמע סבבה, אבל זה לא נתון אמיתי, הרי יש לנו תשעה שמרוויחים 1,000 שקלים. לכן השכר החציוני הוא השכר המשקף ביותר, הוא האמיתי. הוא אומר לנו שחצי מאזרחי מדינת ישראל מרוויחים פחות מ-6,000 שקלים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב ששמעתי אותך היום ברדיו, שאחד המנכ"לים מרוויח 1.7 מיליון שקלים בחודש. נכון? <שלי יחימוביץ (העבודה):> סטפן בורגס, המנכ"ל של "כימיקלים לישראל". <היו"ר יצחק וקנין:> לחודש. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אלה שעכשיו מאיימים עלינו, שההמלצות המוחלשות של ששינסקי, שלקח לו שנה וארבעה חודשים להגיש אותן – שימו לב, שנה וארבעה חודשים להגיש המלצות על אולי איזשהו תשלום נורמלי של תמלוגים, שעה שבהחלטות אחרות, כמו למשל להחמיר את הקריטריונים למקבלי דמי אבטלה גילאי 20–30 – זה שנייה אחת, סעיף אחד בחוק ההסדרים, אבל חס וחלילה לגעת במיליארדים. אתה יודע כמה הם הרוויחו בחמש השנים האחרונות? 5.7 מיליארד דולר, "כימיקלים לישראל", ועכשיו הם מאיימים עלינו בפיטורים. אז סטפן בורגס מרוויח 1.7 מיליון שקלים לחודש, שזה – כרגע דיברתי על השכר החציוני – זה פי-303 מהשכר החציוני במשק. 303. ותראה איזו זהירות, באיזה דחילו ורחימו מקימים ועדה; הוועדה שוקלת, היא שומעת את הטענות של "כימיקלים לישראל" האומללים שהרוויחו רק 5.7 מיליארד דולר בחמש שנים. שומעים אותם, מפחדים מהם, ואחר כך מקבלים המלצות מרוככות של ששינסקי. זה בכלל עוד לא הגיע לחקיקה, זו רק תחילת הדרך. איזו דרך ארוכה לפגוע במי שיש לו, ואיזו דרך קצרה לפגוע במי שאין להם. אז זה השכר החציוני. שלא לדבר על זה – הרי יוקר מחיה זה לא רק מילקי וקוטג'; יוקר מחיה מורכב מכמה דברים, בראש ובראשונה מזה שהשכר תקוע במקום כבר עשר שנים, הוא לא עולה. יוקר המחיה עולה, המחירים עולים, השתתפות הממשלה בהוצאות האזרחיות הולכת ויורדת כל הזמן כאידיאולוגיה – זאת אידיאולוגיה, זה לא שאין כסף. נגיד, 2 מיליארד השקלים שקיצצו קיצוץ רוחבי כאילו לצורכי "צוק איתן" – גם באיזו קלות מקצצים בבריאות, בחינוך. הרי אם זה היה באמת לצורכי "צוק איתן" היו מקצצים פעם אחת, אבל לא. 2 מיליארד שקלים בבסיס זה כל שנה אותם 2 מיליארד, שוב ושוב ושוב, על חשבון הבריאות והחינוך שלכם, שאתם תצטרכו לשלם עליהם אחר כך מהכיס שלכם, ויהיו עוד קיצוצים רוחביים על הקיצוץ הרוחבי הזה. באיזו קלות, תוך שנייה, בלי ועדות, בלי שום דבר. היום היה דיון בוועדת הכספים על הגז הטבעי. שוב, באיזו יראת כבוד ויראת קודש נוהגים כאן בבעלי ההון. ויושב הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה ומספר על המלחמה במונופולים, אבל מה, ביד השנייה הוא מאפשר מונופול, הוא נותן פטור מהסדר כובל לתשובה ול"נובל אנרג'י" על 90% מהגז הטבעי במדינת ישראל. מה הקשר של זה ליוקר המחיה? ועל זה לא תשמעו מראש הממשלה בנאום, זה לא אזור הנוחות של ראש הממשלה נתניהו. תראו, עוד שיעור קטן וכמה מספרים חיוניים: עלות הייצור של יחידת אנרגיה לתשובה ול"נובל אנרג'י" היא דולר אחד – ואני מגזימה כי המומחים אומרים שזה פחות, 80 סנט, משהו כזה; הם גובים על כל יחידה כזאת, שעולה להם פחות מדולר, 6 דולר. תחשבו איזה רווח מטורף זה. וכשששינסקי – לא ששינסקי 2 מהתמלוגים על כי"ל, ששינסקי 1 ממיסוי הגז – קבע שהרווח הנורמטיבי הוא בסביבות 18%, הם עושים עלינו רווח של 400%. 400%. ואיפה המאבק ביוקר המחיה? הרי הדבר הזה – נגיד שהממונה על ההגבלים העסקיים ושר האוצר ושר הכלכלה היו שמים בצד את כל המאבקים על השמנת המתוקה ועל מזון התינוקות ועל הכול ומתעסקים רק בגז הטבעי, כבר המחירים היו יורדים דרמטית יותר מאשר הכול ביחד. עומד כאן ראש הממשלה ולא מזכיר את זה במילה. לא נוח לו, לא נוח לו. נוח לו לתת בשקט מתנות של מיליארדים רבים לחברים שלו. והמשמעות הזאת, של מצד אחד לתת להם להחזיק מונופול ומצד שני לא לעשות פיקוח על המחירים ולתת להם להתפרע על חשבוננו, המשמעות של זה – רק ממאגר "תמר" שבשליטתם – בין 40 ל-60 מיליארד שקלים ב-20 השנים הבאות. תראו איזה סכומים הם מחלקים בשקט בלי לדבר על זה כאן במליאה, והכול מעל הראש שלנו והכול על חשבון הציבור. כי אם הגז הטבעי יעלה מחיר נורמלי – שירוויחו, שיתעשרו, אבל יש גבול להיקף ההתעשרות על חשבוננו – אם הגז הטבעי יעלה מחיר נורמלי ולא מחיר מופקע כזה אז הכול יהיה זול; החשמל יהיה זול, כל מוצר שאנחנו קונים יהיה זול. אבל נוח להם באזור האיומים. לסיום, אדוני היושב-ראש, מילה לפחחים. פחחים יקרים, פחחות זה מקצוע מכובד – אגב, מרוויחים בו לא הרבה, אקדמאים מרוויחים פי-שניים, אבל מרוויחים בו יותר מאשר באבטחה ובניקיון. אני חושבת שפחח זה מקצוע מכובד מאוד, אבל אני חושבת שלהסליל ילד מגיל 13 ו-14 למקצוע הפחחות ולסגור לפניו את כל האופציות האחרות, יש בזה גזענות, יש בזה אי-שוויון, יש בזה העמקת פערים. את מי ישלחו ללמוד פחחות? את יאיר ואת אבנר נתניהו? לא. לא. המקצועות האלה מיועדים מראש לאוכלוסיות מסוימות שבשפה מכובסת קוראים להן "פריפריה", אבל בעצם זה מיועד לרוב בדרך כלל למזרחים, כן, ואפשר להגיד את זה. אפשר להגיד את זה מפורשות. ובוויכוח הזה שניצת בין נתניהו ובין סילבן שלום, צודק סילבן שלום. כי נתניהו לא מתכוון שילדים שלו וילדים של החברים שלו – שוב, שמנותקים לחלוטין מההוויה של החיים כאן במדינה – שהם ילכו ללמוד פחחות. ושוב, פחחות מקצוע מכובד, בסוף יהיו פחחים, אחלה מקצוע. אבל אפשר שילד בתיכון, כל האופציות יהיו פתוחות בפניו; אפשר שתושקע בו השקעה אמיתית של החברה בלימודים עיוניים, שהוא יוציא בגרות, ילך לצבא, ואחרי הצבא אם הוא יחליט שהוא לא רוצה להיות טייס ולא רוצה להיות מהנדס ולא רוצה להיות מורֶה או מורָה או רופאה או רופא, והוא רוצה להיות פחח, שילך להכשרה מקצועית ללמוד פחחות. אבל מראש לגזור על אוכלוסיות שלמות מקצועות של שואבי מים וחוטבי עצים? אני חוזרת, לסיום, ל"מגבות ערד", זה בדיוק אותו סיפור. הרי במשך שנים הסלילו כאן את הבנות בעיירות הפיתוח ללמוד תפירה, לא חשבו לשלוח אותן למגמה עיונית כי היה צריך פועלות טקסטיל. והן עבדו כל החיים שלהן כפועלות טקסטיל בשכר מינימום; בנכונות הלכו כל בוקר לעבודה, חזרו אחרי הצהריים עם גו שחוח, עבודה פיזית קשה, כי לשם הסלילו אותן. עד שפתאום מצאו שיש פועלות יותר זולות בסין, בדולר ליום, ואז סגרו את מפעלי הטקסטיל. בחצי עשור פוטרו עשרות-אלפי פועלות טקסטיל כי לא היה צריך אותן יותר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מי פיטר ובאיזה שנים זה היה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, לא של – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שנים שאתם הייתם בשלטון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה צודק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה רבה. אני אוהב – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> צודק. לא שמעת אותי אומרת – – – <מיכל בירן (העבודה):> אופיר, אף פעם לא ראינו אותך ככה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> על הגינותך אני באמת לא יכול להגיד – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> צודק במאה אחוז, אם כי צריך לומר שפיטורים מאוד מסיביים, בכמויות ענק, היו מ-2003 עד 2005: "פולגת", "בגיר" – בזה אחר זה מפעלים קרסו. אבל שלא יהיו אי-הבנות, ממשלות עבודה וליכוד לסירוגין אחראיות לעוול הזה. ועל זה אני אומרת, אופיר, על זה אני אומרת: האבות המייסדים שהקימו כאן מדינה יש מאין, באמת באפס אמצעים, באפס אמצעים, בנו כאן מפעל מפואר, אבל הם גם עשו שגיאות וטעויות. אז למה, למה לעזאזל לחזור על השגיאות ועל הטעויות כשאפשר לתקן אותן ולכפר עליהן, ואת כל המעשים הטובים והכבירים – אותם למחוק? אותם למחוק: את האחריות של המדינה לאזרחיה, את חוק חינוך חובה חינם שחוקקתם עם אפס שקלים בקופה כשהוקמה המדינה, את כל המפעל הכביר הזה של האבות המייסדים למחוק, אבל את העוולות שהם עשו – אותן למחזר. כמו ששלחו את הבנות למגמת תפירה, עכשיו את הבנים לפחחות, והכול בסדר. וזה ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא לפתוח, לא חזון, לא תקווה, אלא לסגור, לסגור את האופציות: אתה תלמד פחחות, לא יהיו לך אופציות אחרות. כך גם במישור המדיני, כל האופציות הולכות ונסגרות. זאת לא הנהגה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מבין שחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שאמור להציג את הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל-מד"ע, לא נמצא. אם כן, סגן השר אופיר אקוניס ישיב על הצעת האי-אמון של מפלגת העבודה, שנומקה על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, האמת, חברת הכנסת יחימוביץ, אני, כתמיד, הקשבתי לנאומך. כתמיד, את מביאה לידי ביטוי את האמת הבסיסית ביותר שלך, ואת השקפותייך, וגם את הגינותך, אני מוכרח להגיד. אני לא יכול שלא להתייחס לסוף; לא התכוונתי להתייחס לזה, זה לא כתוב כאן. הסבא שלי, עובדיה אקוניס, זכרו לברכה, היה פחח. הוא לא היה בפריפריה, הוא היה פחח בשכונת שפירא בתל-אביב, ברחוב מסילת ישרים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבא שלי היה פועל בניין, וגם הוא היה אשכנזי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יפה, יפה. סבא שלי לא – עובדיה אקוניס לא היה אשכנזי – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – אשכנזי שהיה פועל בניין. היום – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הוא עלה לארץ-ישראל ב-1935 מסלוניקי אשר ביוון, וידוע שיהדות יוון היא יהדות ספרדית. אבל גם הפלג האשכנזי שבמשפחתי, שעלה קצת יותר מאוחר – הסבא השני פשוט עבד באתר "אסקר" במפרץ חיפה, ערבב צבעים ב"טמבור" עד אשר לצערי נפטר מסרטן, משום שהחומרים סרטנו אותו למוות. אני חייב להגיד לכם, לחברי מפלגת העבודה דווקא, ולשמאל המכנה את עצמו הסוציאל-דמוקרטי בישראל, אני מעולם – יום אחד בחיים שלי, חברת הכנסת יחימוביץ – לא שמעתי מאף אחד מהצדדים, לא מהפחח ולא ממערבב הצבעים, וגם לא מאבי, שהיה נהג אוטובוס, חבר "דן" שנים ארוכות – קואופרטיב הסתדרותי שכזה – חייבו אותם לקרוא את עיתון "דבר". חייבו אותם, הגוף הבולשביקי הזה. ומעולם אף אחד מהם לא אמר – לא אמרו, לא העלו על דעתם, וכך אני חונכתי – מה המדינה צריכה לתת לי. כל הזמן המדינה צריכה לתת. הם שאלו את עצמם – יצאו כל בוקר לעבודה – חרוצים, פועלים – מה אני יכול לתת למדינה, איך אני יכול לתרום למדינה. והשיח הזה, השיח הזה שמתפשט, אדוני היושב-ראש, במקומותינו בשנים האחרונות, בעידוד מה שפעם היה מפלגת העבודה, השמאל הציוני – תכף נדבר גם על העניין המדיני, שגם בזה אתם מביישים את האבות המייסדים – שלכם – כל הזמן גם משקרים לציבור: רק אם מפלגת העבודה ומרצ יעלו לשלטון, המילקי יהיה חינם, הקוטג' לא יעלה כלום, "תנובה" בכלל תהיה בידי האזרחים. מעניין, כשהיא הייתה בידי החקלאים של מפלגת העבודה המחירים לא היו נמוכים יותר, אתה יודע את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תמיד היו יותר נמוכים. תמיד היו יותר נמוכים. לי אתה אומר את זה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש. איזה תחרות הייתה? איזה תחרות? <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר לך באחריות: תמיד היו יותר נמוכים. הקוטג' – העלו אותו ככה בעצימת עיניים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, הכול היה חינם. כאשר מפלגת העבודה הייתה בשלטון, על החשמל לא שילמו, אזרחי ישראל. הכול היה חינם. הם לא שילמו על המים. לא שילמו על כלום. נכנסו לסופרים ולקחו. ממש רובין הוד. אחר כך אנחנו מגלים, אדוני היושב-ראש, איזשהו פעיל מטעם מרצ שאומר לישראלים, ברוב בושה, ברוב חוצפתו – הנה, נכנס בדיוק ניצן הורוביץ – כמובן, אף אחד לא אמר: שר הביטחון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה עשה לך? מה עשה לך ניצן הורוביץ? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא עשה כלום. <היו"ר יצחק וקנין:> אפילו לא דיבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרתי את המילה מרצ והוא נכנס. – – – הוא אומר לצעירי ישראל לרדת לברלין. לברלין, הבירה של הרייך השלישי. העיר שממנה יצאה ההחלטה להשמיד השמדה שיטתית את עמנו. זאת התקווה שאתם רוצים לתת לצעירי ישראל? גם לשקר להם? יש בעיות – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אם היו אומרים פריז זה היה בסדר? אז תתייחס לגופו של עניין: לדירות, ליוקר המחיה. אלו דברים אמיתיים, זה לא סתם המצאות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תגיד לי בבקשה, הרי אתה אדם מלומד – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – מיאמי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אתה הרי אדם – – – אני מעדיף שרוב היהודים יחיו בישראל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גם אני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי לא להטיף לירידה לגרמניה. אבל למה לשקר לציבור? למה לשאת את הססמאות הפופוליסטיות האלה, חסרות האחריות, בשם הרצון לגרד עוד פרומיל – פרומיל מנדט. אגב, אם זה היה עובד, אדוני היושב-ראש, והיינו רואים את מפלגת העבודה והשמאל, גם את מרצ, נוסקים, אז אולי היינו משתכנעים. ברוך השם, הציבור לא משתכנע. כן, יש בעיות של יוקר מחיה. כן, יש בעיות של דיור. כן, יש בעיות רבות. אבל הוויכוח הוא איך לפתור אותן, ולא איך לספר לציבור בדיות ושקרים, כאילו רק אם אתם תגיעו לשלטון הכול יהיה טוב, הכול יהיה חינם. הרי, אדוני היושב-ראש, ידוע שמפלגת העבודה בכל שנותיה עשתה דברים אדירים; כן, אדירים: היא עשתה את הרפורמה הסלולרית, היא העלתה את שכר המינימום – הליכוד עשה, הליכוד, הליכוד, הליכוד. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הליכוד. עוד פעם אני אגיד את זה, כדי שזה ייכנס לכם למוחות: הממשלה הקודמת, בראשות הליכוד, עשתה אותם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני רוצה להגיד לך משהו, גברתי: אחד הבודדים – תקשיבי טוב לסיפור הזה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – רק הקימה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, גברתי. סליחה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – רק הקימה את המדינה, הקימה את צה"ל, הקימה את מערכת החינוך, מערכת הרווחה – מה זה לעומת מהפכת הסלולר? מה זה? באמת, דברים בטלים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני רוצה להגיד משהו. משהו חיובי – אנחנו מדברים על השנים האחרונות. את רוצה שנפתח דיון היסטורי? אני מוכן, אבל אין לנו זמן – היה בוועדת הכלכלה בראשותי, שהביאה את רפורמת הסלולר – כמובן הצעת הממשלה, השר יעלון, היה אדם אחד שכמעט תמיד היה אתי בישיבות. לבד. איפה כולם היו? קוראים לו חבר הכנסת וקנין. אתה זוכר את זה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה רבה. אני מודה לך על האישור, חבר הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כמעט, אני תמיד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היינו יושבים לבד. התהילה הולכת למקומות אחרים, אבל האמת היא פה, היא בבית הזה. אתם כמובן עשיתם גם את חינוך חינם מגיל שלוש, אתם בניתם את הגדר שמונעת את האסון, האסון. את תושבת תל-אביב, חברת הכנסת יחימוביץ. לא היו שם 80,000 מסתננים, היו 200,000 מסתננים – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני גרה בדרום, ואתה בצפון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אם לא היו בונים – מקורותי הם בדרום העיר: שכונת שפירא, שבה היה סבי, עליו השלום, פחח, נכבשה תחת הקלגסות של הכיבוש האפריקני, יחד עם נופי ילדותי: רחוב נווה-שאנן, התחנה המרכזית הישנה, שכונת-התקווה – – – <עמרם מצנע (התנועה):> – – – כשהליכוד שולט במדינת ישראל כבר 40 שנה, עם שתי הפסקות של אור, ועל כן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תכף נדבר על האור. אולי את האור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עמרם מצנע, אתה יודע מה נאמר על 40 שנה? כתוב: "ארבעים שנה אקוּט בְּדור ואומר עם תֹעי לבב הם". <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, אדוני היושב-ראש, שכחתי להגיד כמובן לפרוטוקול: זה הכול בציניות; זה לא מפלגת העבודה עשתה, אנחנו עשינו. שנים, כולל בשנים, חבר הכנסת מצנע, שמפלגת העבודה הייתה בשלטון יחד עם מפלגת קדימה, זכרה לברכה, היה לכם קמפיין: נעלה את שכר המינימום ל-1,000 דולר. להם. אתה היית אז במפלגת העבודה. מה קרה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> הדולר ירד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו הזהרנו. בדיוק, חבר הכנסת הורוביץ. צודק. הזהרנו. לא שמעו לנו. קרסנו ל-12 מנדטים. אבל המערך, סליחה, העבודה, קיבלה 19, וכמובן הפרה את הבטחתה לשכר מינימום. אבל מי, השר יעלון, הביא את שכר המינימום? הקפיץ אותו, חבר הכנסת הורוביץ, מתחת לקו 4,000 שקלים שבו הוא היה תקוע שנים, והיום הוא – לא שזה הרבה, זה מעט, זה רע, זה לא טוב, אבל בוודאי יותר ממה שהיה כשהייתם? את זה אנחנו עשינו, והעלינו אותו לראשונה בתולדות המדינה מעל 4,000 שקלים, בשתי פעימות אחראיות, בכלכלה אחראית, עם רגישות חברתית, ל-4,300 – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בממשלה הקודמת, גברתי, שכר המינימום עלה ל-4,300 – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – שכר המינימום עלה בשנת 2006 – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – בקואליציה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל תמדוד את – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עלה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה שאני אומרת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – אבל חצה את קו 4,000 שקלים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – השכתוב של ההיסטוריה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – השכתוב של ההיסטוריה, ידוע שהשמאל הסוציאל-דמוקרטי עושה אותו מאז הקמת המדינה – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – תדייק בעובדות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ולצערי אפילו גם לפני קום המדינה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> רק תדייק בעובדות – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בוא נצטרף להיסטוריונים החדשים, אופיר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למי? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> להיסטוריונים החדשים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה בדיוק מה שסיפרתי, גברתי, כאשר הם – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אל תעשה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בעניין הזה חבר הכנסת הורוביץ חיזק את תפיסת הליכוד – הזהרנו, אמרנו: אל תעשו 1,000 דולר, משום שאם הדולר ירד, העניים ביותר יהיו הראשונים להפסיד. מה זה משנה? זרקו עלינו עגבניות, קיבלנו 12 מנדטים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – אתה מתבלבל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא מתבלבל בכלל. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – שכר המינימום יעלה, מקומות העבודה ייסגרו, ושכר המינימום עלה ומקומות העבודה לא נסגרו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל מה לעשות, אלה העובדות, ושכר המינימום, אדוני היושב-ראש, עלה ל-4,300 – זה לא מספיק, זה מעט, צריך עוד – בזמן הממשלה הקודמת. וכמובן, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מפלגת העבודה – כן, היא כזכור לך סללה במהירות אדירה את כל מסילות הברזל אל הפריפריה. והרצל לא ידע, לא העלה על דעתו, שרכבת מהירה תגיע לשדרות ולאשקלון ולאשדוד ולבית-שאן. לא העלה על דעתו. הייתה כבר רכבת בימי הטורקים, אבל בימי הממשלה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה צדק חברתי – נותנים לאדם – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ישראל כץ זה הרצל החדש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – נותנים לאדם – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיליק בר, על זה נאמר "סע לשלום, המפתחות בפנים". <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, אתה יודע מה זה אומר, חבר הכנסת וקנין? שהאדם בפריפריה, בבית-שאן, מקבל את ההזדמנות להיות שווה על-ידי כך שנותנים לו לפחות את האפשרות להגיע ברכבת המהירה במהירות לחיפה או לאזור התעשייה ביוקנעם או לתל-אביב וגם לשדרות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> על-ידי כך שישראל הראשונה באי-שוויון בין מדינות ה-OECD – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה צדק חברתי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> הראשונה באי-שוויון מבין מדינות ה-OECD. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה צדק חברתי, לא ססמאות, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> איזה ססמאות? מקום ראשון – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ביטויים, לא ססמאות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא רוצה לדבר על מפעל חברתי מרהיב, שמשמח מאוד ילדים, שיש לי הכבוד – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – ערד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ביום רביעי, נדמה לי, יש הצעה לסדר-היום שעליה יענה שר הכלכלה, והוא יענה באופן ספציפי על ערד. וכמובן זה מצער, זה עצוב, ובוודאי תקבל תשובה משר הכלכלה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> הליכוד הקים את "מגבות ערד" – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – ומפלגת העבודה סגרה אותו, מה דעתך על זה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, כל הכבוד באמת למפלגת העבודה שהקימה שני יישובים, את ערד ואת כרמיאל – הרבה יותר כמובן, אבל – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> התבלבלת קצת, את רוב היישובים הקמנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא התבלבלתי בכלל, לא לא לא. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> את רוב היישובים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כדוגמה את שני היישובים – אגב, בלב שטח, בלב שטח – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בלב שטח – כן – ערבי, כרמיאל, איך עשיתם את זה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> עיירות פיתוח. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איך עשיתם את זה? <היו"ר יצחק וקנין:> – – – כמו "חיים שכאלה", אתם יודעים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל, אדוני, למרות כל הדברים הללו, למרות כל הבטחות השווא לבוחרים – ולא שאין בעיות, גברתי, יש הרבה בעיות. יש הרבה בעיות, וצריך לפתור אותן, אבל מכאן – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – ראש הממשלה בפיו, בלשונו, בקולו, הבטיח שלא תהיה העלאת מסים. התקציב האחרון היה נוראי בהעלאת מסים, אז אפשר להבין שמבטיחים, אנחנו יכולים לקוות שגם יקיימו, אבל צריך להודות – גם אני חלק מהקואליציה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אורלי, אל תגזימי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – שיש דברים שאני מברכת עליהם, ויש דברים שאני אומרת שצריכים לתקן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נתקן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כשאני שומעת אותך, אני חושבת שהכול ורוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין שאלה, בדיוק, צודקת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תודה רבה, אורלי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מקבל את מה שאת אומרת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני עולה לכאן, למקום הזה, כדי שהצופים בבית, והם לא מעטים, או מי שמקשיב לדיון הזה או מי שיקרא את הפרוטוקול של הישיבה הזאת עוד עשר או 20 או 30 שנה, לא יחשוב שהכול רע, שהכול קורס, שיש אבטלה של 30% כמו באירופה – ושם יש דפי פייסבוק שקוראים לצעירי ישראל לבוא – 25% בצרפת, בספרד, באיטליה, בברלין. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו מעולם לא אמרנו שהכול רע, אמרנו שהרוב רע. אמרנו שהרוב רע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי, שמענו את נאומו של יו"ר האופוזיציה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, אמרנו שהרוב רע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שמענו את נאומה של הגברת יחימוביץ. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הרוב המכריע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולכן, כאשר שמים את שני הנאומים, אז שומעים שמפלגת העבודה אומרת: הכול רע. אני לא אמרתי שהכול טוב – תשימי לב טוב, אני אמרתי: יש הרבה מאוד מה לעשות. צריך באופן מהיר – אגב, את יודעת מה הפרדוקס הגדול? כשאנחנו מביאים הורדת מסים ומכסים – – <היו"ר יצחק וקנין:> אופיר, אם אפשר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חבר הכנסת וקנין, ואנחנו מביאים הורדת מסים ומכסים על מוצרים לוועדת הכספים או לוועדת הכלכלה, בעיקר זה בכספים, הראשונים שמזדעקים ויוצאים נגד זה – כדי שיוקר המחיה ירד – זה הסוציאליסטים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי שכן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם הראשונים שבולמים את הדברים האלה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה פשוט לא נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הראשונים. ולכן, יש הרבה מאוד מה לעשות – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> הבנתי, האופוזיציה אשמה ביוקר המחיה. עכשיו הכול ברור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא אמרתי את זה. את יודעת מה? כדי להגיד את האמת, גם הממשלה לא אחראית על כל דבר. גם הממשלה לא אחראית על כל דבר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> רק על – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אתם, כמובן – הכול מהממשלה. גם המילקי זה הממשלה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> האופוזיציה אשמה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו, נכון, אדוני, יש קשיים, אתגרים, משימות, אבל אני אומר לכם – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לאפשר לו לסיים. אתם מתגרים בו כל רגע והוא חייב להשיב לכם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> הוא היום במיטבו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא כבר צרוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> פעם היו אומרים: בגין במיטבו, זה דבר ידוע. אבל אני שמח על הקומפלימנט, גברתי. ואני אומר לכם: בניגוד למצג השווא שאתם מייצרים – ונכון שיש עוד הרבה מה לעשות, הרבה מאוד – טוב לחיות בישראל, אין מקום טוב ממנה ליהודים, ולצערי, חברי הסיעות הערביות, אדוני, לצערי חברי הסיעות הערביות אינם נמצאים כאן, אבל היא גם המקום הטוב ביותר לערבים. אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הכרזה למזכיר הכנסת, הכרזה די ארוכה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעות חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, שאף היא הוחזרה על-ידי ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 66), התשע"ה–2014, שהוחזרה גם היא על-ידי ועדת החוץ והביטחון. החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק מהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, שמספרה מ/877, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2760/19 וכלה בהצעת חוק פ/2836/19 – הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, יריב לוין, עמר בר-לב, סתיו שפיר, איציק שמולי, משה מזרחי, מיכל בירן, איתן כבל ומשה גפני; הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, דב חנין, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', מירי רגב, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר, מיכל בירן, איתן כבל ועמר בר-לב; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ביטול המועצות הדתיות), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – התניית רישיון עסק בהימצאות אמצעים לגילוי סם אונס), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – תוצאות הפרות חוזרות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, ישראל אייכלר, דוד אזולאי, נסים זאב, מירי רגב, עמר בר-לב ודב חנין; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – שקיפות תקציב המדינה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, משה גפני ויריב לוין; הצעת חוק הגברת הפיקוח על מכירת גרעיני השליטה במוסדות פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אראל מרגלית וניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לארגוני משפחות והנצחה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, איילת שקד, קארין אלהרר, יעקב מרגי, שמעון אוחיון, פנינה תמנו-שטה, יחיאל חיליק בר, דוד צור, זבולון כלפה, יוני שטבון, איתן כבל ומשה מזרחי; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – פנייה שוויונית בשילוט במקום ציבורי), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, מרב מיכאלי, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', דב חנין ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לאחר לידה או אימוץ), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לעולים חדשים), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, אורית סטרוק, איתן כבל ונחמן שי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – משפט חוזר אזרחי), מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי, קארין אלהרר ופנינה תמנו-שטה; הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון – הסדרת ההתמחות), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (ציון מידע אודות רכיבים אלרגניים), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (קביעת מועדים להסרת עיקולים במועד), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מאיר פרוש, אלעזר שטרן ויעקב אשר; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות לצאצא אזרח ישראלי המתגורר מחוץ לישראל), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייעוד תשלומים לרכישת חלקת קבר), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ביטול סמכות שר הפנים לאשר חקיקת עזר), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הצגת מועמדות מטעם סיעה בבחירות מיוחדות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מרב מיכאלי, משה מזרחי, יחיאל חיליק בר ועמר בר-לב; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – שופט אכיפה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, דוד רותם, דב חנין ואברהם מיכאלי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת גמלת הבטחת ההכנסה של מקבלי קצבת זיקנה ושאירים), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אריה דרעי, אברהם מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – כשירות לכהונת רב עיר), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב ליפמן, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב ומירי רגב; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, ניצן הורוביץ, אילן גילאון, גילה גמליאל ואראל מרגלית; הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב ודוד אזולאי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון), מאת חברי הכנסת משה מזרחי, זהבה גלאון, איתן כבל, נחמן שי, מיכל בירן, קארין אלהרר, דוד צור, עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, מיכל רוזין ואלעזר שטרן; הצעת חוק למניעת עיגון מנישואין, התשע"ה–2014, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי וזהבה גלאון; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות בין-לאומית בתביעת גירושין של אישה יהודייה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ועליזה לביא; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת דוד צור, עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, זהבה גלאון, תמר זנדברג, יפעת קריב, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, אלעזר שטרן, פנינה תמנו-שטה, שמעון סולומון ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מינוי מבקר העירייה ושכרו), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – מגבלה על שינוי שם), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רב יישוב ורב אזורי וכהונתם), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – שקיפות תקציב הביטחון), מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, נחמן שי, מיכל בירן, משה מזרחי, דב חנין, איתן כבל ואיציק שמולי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הצבת מכונות משחק של מפעל הפיס), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אריה דרעי, דוד צור ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – מתן אשרות ורישיונות לחוקרים במוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מיכל רוזין, איילת שקד, מירי רגב, רונן הופמן, מיקי רוזנטל ומיכל בירן; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על לחם ומים), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מירי רגב ומיקי רוזנטל; הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון – עקרונות המשפט העברי), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – מתן טיפול שיקום מונע ללא הרשעה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד צור ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שמירת נתוני תקשורת), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, יריב לוין, משה מזרחי, רונן הופמן, דוד צור ודב ליפמן; הצעת חוק מתן סיוע ריאלי בשכר דירה לזכאים, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אריה דרעי, אברהם מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – אישור להמשך מתן שירות בעסקה מתמשכת), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, רונן הופמן, מירי רגב, מאיר שטרית, ניצן הורוביץ, איתן כבל ואבישי ברוורמן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ערר על החלטת שר הפנים לעניין חוקי עזר), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, קארין אלהרר, דב ליפמן ויפעת קריב; הצעת חוק השוואת עלויות בשירותי הבריאות (שכר וביטוח), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (זנים תעשייתיים של קנבוס), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק דיור סוציאלי, התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – בדיקה לפני מסירה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, בועז טופורובסקי, מירי רגב, דב חנין, ניצן הורוביץ ואברהם מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פיצוי למתלונן), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויריב לוין; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת תקופת הבלעדיות לשלושה חודשים), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מינוי מבקר עירייה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת דוד צור, מירי רגב, יפעת קריב, יחיאל חיליק בר, יעקב מרגי, משה מזרחי, אלעזר שטרן, פנינה תמנו-שטה, מיקי רוזנטל, דב חנין, רונן הופמן ובועז טופורובסקי; הצעת חוק סינון אתרים פוגעניים במקומות ציבוריים, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר, אורלי לוי אבקסיס ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הנגשת מוקדים לפניות חירום באמצעות שיחוח ומסרון, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויריב לוין; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל אי-מסירת מידע אישי), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, משה זלמן פייגלין, משה גפני, שלי יחימוביץ, יעקב אשר, אורי מקלב, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, מיכל בירן, יחיאל חיליק בר, דב חנין ומיכל רוזין; הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון – אנשים עם מוגבלות המלווים בבעל-חיים מסייע), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מירי רגב, אלעזר שטרן, שלי יחימוביץ, איציק שמולי, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, מיכל רוזין, יחיאל חיליק בר, דב חנין ומשה מזרחי; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור דרישת מידע ביומטרי מעובד או מדורש עבודה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, משה זלמן פייגלין, משה גפני, שלי יחימוביץ, יעקב אשר, אורי מקלב, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, מיכל רוזין, יחיאל חיליק בר, דב חנין ומיכל בירן; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הארכת אשרה ורישיון ישיבה למשתתף בתוכנית זהות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מירי רגב, דב ליפמן, יריב לוין, קארין אלהרר, יחיאל חיליק בר, זבולון כלפה, מיכל בירן, סתיו שפיר, אראל מרגלית, יצחק כהן, בועז טופורובסקי, יפעת קריב, דוד רותם, עמר בר-לב, איתן כבל, רוברט אילטוב, משה מזרחי, יואל רזבוזוב, יצחק הרצוג ואלעזר שטרן; הצעת חוק האפוטרופוס הכללי (תיקון – הקמת מאגר מידע לעניין כספים ללא דורש), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול הפטור על רווח הון ממכירת איגרת חוב או מלווה של מדינת ישראל לתושב חוץ), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', יחיאל חיליק בר, איתן כבל ועמר בר-לב; הצעת חוק להפחתת מחירים במתן שירותים ומכירת מוצרים על-ידי גופים ציבוריים, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, יריב לוין, עמר בר-לב, סתיו שפיר, איציק שמולי, מיכל בירן, משה מזרחי, איתן כבל, מרב מיכאלי, יעקב אשר, משה גפני, יעקב מרגי ומאיר שטרית; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – איסור גביית עמלה בעד טיפול בירושות ובעיזבונות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ויריב לוין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי הוזלה במחיר בעסקה מתמשכת), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת רונן הופמן; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ביטול החוק והוראות מעבר), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק העובד העצמאי, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת עפר שלח, חיים כץ, מירי רגב, שולי מועלם-רפאלי, רינה פרנקל, איתן כבל ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק חובת גילוי נתונים בדבר דרגת בטיחות בפרסומת של כלי רכב, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, מוחמד ברכה, משולם נהרי, רות קלדרון, מירי רגב, עמר בר-לב, יריב לוין, איתן כבל, יפעת קריב, מיקי רוזנטל, נחמן שי, אבישי ברוורמן, עיסאווי פריג', יצחק כהן, אורי מקלב ודב חנין; הצעת חוק חיסכון לאומי לכל ילד, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג, נחמן שי, דב חנין, אבישי ברוורמן, יחיאל חיליק בר ומירי רגב; הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון – שינוי ייעוד לצורך הקמת תחנת דלק) (הוראת שעה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת זבולון כלפה, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, איילת שקד ואלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, תמר זנדברג, רונן הופמן, יפעת קריב, שמעון סולומון, רינה פרנקל, מירי רגב, גילה גמליאל, מאיר שטרית, איתן כבל, נחמן שי, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, נסים זאב, יצחק וקנין, חנא סוייד, אברהים צרצור, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, מיכל רוזין, משה זלמן פייגלין ומיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (פיצוי ללא הוכחת נזק לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית), התשע"ה–2014, מאת חברות הכנסת עליזה לביא, מיכל רוזין, שולי מועלם-רפאלי ורות קלדרון; הצעת חוק נגישות לאדם עם מוגבלות במקום מגוריו (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג, נחמן שי, מאיר שטרית, אליהו ישי, אילן גילאון, יואב בן צור, ניצן הורוביץ, קארין אלהרר, אורית סטרוק, דב חנין, דוד אזולאי, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, יעקב מרגי, איציק שמולי, מירי רגב, אבישי ברוורמן, עמר בר-לב ורונן הופמן; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – ביטול והתליה של היתר להעסקת עובדים זרים בשל עבירות החזקה בתנאי עבדות, עבודת כפייה וסחר בבני-אדם), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, שמעון סולומון, משה מזרחי, מירי רגב ושמעון אוחיון; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – העלאת סכומי שכר מינימום) (הוראת שעה), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הבטחת קיומן של הפקות עצמאיות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אבישי ברוורמן, גילה גמליאל, איתן כבל, עליזה לביא, רינה פרנקל, חמד עמאר ושמעון אוחיון; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, דב חנין, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', יחיאל חיליק בר, מיכל בירן, איתן כבל ועמר בר-לב; הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – שינוי הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (חקיקה באזור באמצעות צו), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, זאב אלקין, מנחם אליעזר מוזס, דוד רותם, איילת שקד ואברהם מיכאלי; הצעת חוק היערכות אזרחית למצבי חירום, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, זאב אלקין ונחמן שי; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – תשלום בתשלומים באמצעות שובר תשלום), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מאיר שטרית, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, פנינה תמנו-שטה, דב חנין, ניצן הורוביץ, עליזה לביא, מירי רגב, עמר בר-לב ויעקב מרגי. דין-וחשבון על פעולות רשות מקרקעי ישראל לשנת התקציב 2013. דוח ביקורת של מבקר המדינה על משרד האוצר – הכנת תקציב 2011–2012 ועמידה ביעד הגירעון. הסכם בתחום הביטחון הסוציאלי בין מדינת ישראל לבין ממלכת בלגיה; הסכם בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי בין מדינת ישראל לבין ממשלת מחוז ז'ז'יאנג, הרפובליקה העממית של סין; מזכר הבנה בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי בין מדינת ישראל לבין ממשלת האזור המינהלי המיוחד הונג-קונג של הרפובליקה העממית של סין; הסכם אשרות בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת המדינה העצמאית של פפואה ניו-גיני; פרוטוקול והמלצה של ארגון העבודה הבין-לאומי – ILO. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת איתן כבל ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – המשפט הבין-לאומי), התשע"ד–2014, שמספרה פ/2736, וכן מהצעת חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי, התשע"ג–2013, שמספרה פ/1667. בנוסף, הונחו תשובות שרים על מסקנות הוועדות השונות בעקבות דיונים מהירים והצעות לסדר-היום: תשובת שר החינוך חבר הכנסת שי פירון על מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בנושא: אפליה בתוכנית הקייטנות "בתי-הספר של החופש הגדול", של חברי הכנסת דוד אזולאי, אורי מקלב, חנין זועבי ותמר זנדברג. תשובות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיונים מהירים בנושאים האלה: סילוק תלמידת תיכון בשל תמיכה בשירות לאומי, של חברי הכנסת איציק שמולי ואלעזר שטרן; עיריית לוד מנצלת לרעה את חוזר מנכ"ל משרד החינוך ונוקטת מדיניות שיש בה אפליה חמורה על רקע דתי, של חברי הכנסת מוחמד ברכה ומסעוד גנאים; מכתבי פיטורים שנשלחו לאלפי סייעות לקראת הקיץ, של חברות הכנסת זהבה גלאון, מרב מיכאלי ופנינה תמנו-שטה. תשובת שר החינוך על מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בנושא: ביטול גיוסי חיילות למסלולים הירוקים של המורות החיילות וסגירת המסלול הירוק של מורות חיילות, של חברות הכנסת תמר זנדברג, עליזה לביא וסתיו שפיר. תשובות שר החינוך על מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיונים מהירים בנושאים הבאים: אי-הענקת תואר כבוד לפרופסור אומן על-ידי אוניברסיטת חיפה בגלל דעותיו הפוליטיות, של חברי הכנסת ישראל אייכלר ויעקב מרגי; החלטת בג"ץ לבטל את מלגת הבטחת הכנסה לאברכים לומדי תורה, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. תשובת שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת סילבן שלום על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת תמר זנדברג, דב ליפמן, סתיו שפיר, דב חנין וגילה גמליאל בנושא: תוכנית קידוחי נפט ברמת-הגולן. תשובת שר התקשורת חבר הכנסת גלעד ארדן על מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא: נמשך המשבר ברשות השידור – עיצומים, דה-דמורליזציה ומאבקי הכול בכול, הצעתו של חבר הכנסת נסים זאב. תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת יאיר שמיר על מסקנות ועדת הכלכלה בנושא: ענף גידול הדבורים, הצעותיהם של חברי הכנסת יצחק וקנין ועמר בר-לב. תשובת שר התיירות חבר הכנסת עוזי לנדאו על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא: בנייה בלתי חוקית בחוף י"א באשדוד, הצעותיהם של חברי הכנסת מיכל רוזין ודב חנין. תשובת השר לביטחון פנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ על מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת יפעת קריב בנושא: התחקיר הקשה "סרט מלחמה", שפורסם ביום שישי ב"7 ימים", על האונס הווירטואלי וחוסר האונים של משטרת ישראל. תשובת שר האוצר חבר הכנסת יאיר לפיד על מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל בירן, זהבה גלאון, משה גפני ואחמד טיבי בנושא: אי-אכיפת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים. תשובת שר האוצר חבר הכנסת יאיר לפיד על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת זבולון כלפה, רוברט אילטוב ויעקב ליצמן בנושא: נוהל שר האוצר החדש (אגף חשכ"ל) להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה. ולבסוף, מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איילת שקד, נחמן שי ורוברט אילטוב בנושא: הפגיעה בתעופה האזרחית עקב סגירת שדה-התעופה הרצלייה ושדה-דב. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות סיעות ש"ס, יהדות התורה והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כמעט שנתיים לממשלה ה-33, וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל;> <2. אוזלת ידה בתחום החברתי והכלכלי;> <3. חדלונה וכישלונה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי;> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי בהצעות האי-אמון. מסיעת העבודה יעלה חבר הכנסת משה מזרחי; לרשותך ארבע דקות. אחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חברת הכנסת איילת שקד. כל אחד, רבותי, ארבע דקות. נא להקפיד על הזמנים. חבר הכנסת מזרחי, רשות הדיבור שלך. <משה מזרחי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רעי ורעותי – ואללה, יש כאלה שמתגעגעים לאולם הזה גם כשהוא ריק. מר אקוניס, חבר הכנסת אקוניס, אני – הערה על מה שאמרת על התקופה ההיא שבה אנחנו הבנו שאנחנו צריכים לתת למדינה; היינו שותפים לה, כי המדינה הייתה ענייה והייתה צריכה לעמוד על רגליה. אנחנו כבר לא שם. לכן השאלה על המדינה – היא באמת מדינה עשירה, יוצרת, יצרנית; היא רק לא מחלקת את זה למי שצריך וכמו שצריך. אז השאלה הזאת, שאתה מעלה – וגם אני נולדתי למדינה במצוקתה, אז זאת לא חוכמה ללכת לשנים האלה. ואם אנחנו מתלוננים, זה על זה שזה לא מתחלק נכון. אבל אתה צודק – חבל ששלי לא פה. באמת, אנחנו נפרגן לראש הממשלה שלנו. גם יושב-ראש הכנסת ביקש שאנחנו פחות נקשיח את הדיבור. אז נפרגן לו. אני חושב שצריך לכנות אותו "חזון איש", את ראש הממשלה בנימין נתניהו. חזון איש. <אבישי ברוורמן (העבודה):> זה הרב קרליץ. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא פשוט להגיד על ראש הממשלה את זה. זה כבד עליו, תאמין לי, זה כבד עליו. <משה מזרחי (העבודה):> דקה, רגע, רגע, ידעתי שאתה תלך לשם. אני מדבר – – – <איתן כבל (העבודה):> זה לא החזון-אי"ש, זה חזון איש. <משה מזרחי (העבודה):> אנחנו אומרים שאין לו חזון? יש לו, רק – אני קורא לו חזון איש. זה חזון על האיש, כן? שהוא החזון בעצם. זאת אומרת, גם הוא הפנים את מה שמפמפמים לנו, שהוא, אין לו תחליף. שאין בלתו ואין בלעדיו. והחזון שלו, כן? שהוא צריך להיות פה לאורך זמן. שזה מאוד לגיטימי, דרך אגב. רק מה, אני, כואב לבי עליו, על הסלאלומים, ועל זה שהוא צריך לנהוג כנער גומי, לנהוג כלוליין, כדי לממש את חזון האיש של האיש, כן? של איש אחד. כמו שראינו, לדוגמה, לגבי חוק הגיור, לאחרונה. ובאמת, הלב נחמץ, היכולות האלה, שהוא מגלה – היכולת שלו ללכת על חבל דק – שמע, זה פנומן. רק הבעיה, שאם הוא נופל מהחבל הדק, אז כולנו נופלים על הפנים, נגיד את הדבר כפי שהוא. וגם, אני רוצה להגיד לך שהוא פנומן, משום שלהיות ראש של ממשלה כזאת, שאני קורא לה ממשלה אנטי-גשטלטית, מה שזה אומר, שחוקרי הריבוזום – יש מישהו שקיבל אצלנו פרס נובל על חקירת הריבוזום – הוא צריך לחקור את התופעה הזאת, שהשלם של הממשלה הוא יותר קטן מכל אחד מהרכיבים שלה. אין דברים כאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה קצת מסובך, אני... <משה גפני (יהדות התורה):> למה? למה? זה דווקא מעניין. <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, קשה לי לעכל את הדברים. תשמע, הם מסובכים. <משה מזרחי (העבודה):> לכן אני אומר, אנחנו צריכים באמת להתבייש שאנחנו גורמים לו להיות בפוזה הזאת. אנחנו כולנו, במקום שהוא ייכנס לכל הפלונטרים האלה כדי לקיים את חזון האיש, כן? אנחנו צריכים לתמוך בו, כולנו, שיהיה עוד קדנציה ועוד קדנציה, ולהגשים את החזון המאוד-חשוב הזה – חזון איש, ואנחנו צריכים להודות לו, באמת, על הטוב שהוא מרעיף עלינו. הוא – עובדה – צמצם את הפער המעמדי, עוד מהימים שהוא היה שר אוצר. חבר'ה, הוא צמצם את המעמדות אצלנו; פעם זה היה עשירונים, היום זה עניים, עשירים ועשירים יותר. אי-אפשר לבוא אליו בטענות, עובדה שיש רק 1.8 מיליון עניים במדינת ישראל. זה הרי הצלחה – יכולנו להיות 5 מיליון עניים, אבל אנחנו לא. זה משהו טוב. והנה, עכשיו – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מזרחי, אני לא מתאפק, אני אומר לך. קשה להתאפק אחרי מה שאתה אומר. <משה מזרחי (העבודה):> – – התקציב שהולכים להגיש, שהולך לְמַשכן, כן, את חייהן של שכבות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. <משה מזרחי (העבודה):> איך אני אסיים? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, הוספתי לך עוד דקה. <משה מזרחי (העבודה):> אז תוסיף עוד שלוש. <היו"ר יצחק וקנין:> שמע, זה רעיון טוב. <משה מזרחי (העבודה):> ממילא אף אחד לא ממהר פה לשום מקום. כמו שאתה מבין, הכול טוב, אנחנו חיים באופוריה. הוא הבטיח לנו אופק מדיני, אני מזכיר לך, בתום "צוק איתן", ואתה רואה איך מרחבי העולם נפתחו בפני מדינת ישראל. הקשר שלנו עם ארצות-הברית – ומי כמו שר הביטחון מכיר את זה מקרוב, ולא מרחוק, כן? לא מזמן היית שם – הידוק הקשר עם הידידה האסטרטגית, כן, שבלעדיה, דרך אגב, המטרייה הזאת, שחסכה לנו מאות אזרחים הרוגים – ואנחנו – וזה גם לשבחו – שמע, הוא מיומן, הוא מלמד אותם את הערכים האמריקניים. וגם פה, את יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה, ניסה, כמו שראית – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <משה מזרחי (העבודה):> – – בפטרונות, ללמד ערכים ישראליים. את האמריקנים ערכים אמריקניים, ואותך הוא מלמד ערכים ישראליים. סוף העולם. אני רוצה רק להגיד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <משה מזרחי (העבודה):> אני כבר מסיים. אני אומר, האיש הזה, באמת, העולם קטן עליו, על חזון איש. הוא כל כך קטן, שעוד מעט לא יהיה לנו בו מקום. ושלי איננה פה; הדיון החברתי הכי מעמיק שהיה בממשלה הזאת זה הדיון על הפחחים, שיסלח לי אלוהים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. יעלה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חברת הכנסת איילת שקד. אם היא לא תהיה – כי אני לא רואה אותה באולם – חבר הכנסת יעקב מרגי. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה. אני אשתדל לקצר ולעשות את זה בכמה שתיתן לי. בוא נעבור להצעות האי-אמון. מפלגת העבודה אומרת שחדלונה וכישלונה של הממשלה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי – וזה סיבה לאי-אמון. כי אני חייב להגיד שמפלגת העבודה, כשהיא הייתה בקואליציה ב-20 השנה האחרונות, היא פשוט שיפרה את הכלכלה, הורידה את מחירי הדיור, הורידה קצבאות ועשתה רק טוב, ובטח גם בנושא הביטחוני והמדיני: לא הייתה אינתיפאדה, היה שלום, והיה רק טוב. אני מניח שגם כשיושב-ראש האופוזיציה ויושב-ראש מפלגת העבודה היה שר הרווחה, גם התווספו 1.7 מיליארד ש"ח למשרד הרווחה, כמו שאנחנו מוסיפים בהצעת התקציב הנוכחית. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה? היית חבר מפלגה – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> חלק מהסיבה שעזבתי את המפלגה והקמתי מפלגה חדשה, ובסופו של דבר הצטרפתי למפלגת יש עתיד, זה הכישלון של מפלגת העבודה. <אראל מרגלית (העבודה):> אה, "הקמתי", "עשיתי" – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> בואו נמשיך להצעת האי-אמון הבאה. מפלגת ש"ס – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הבית של – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – מפלגת ש"ס – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע לו. הוא מדבר על ש"ס עכשיו, לא להפריע לו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עד שהוא הגיע לש"ס אתם מפריעים לו? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – להישאר במפלגת העבודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יחיאל, חיליק – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> שמע, אתה יודע מה? אני אענה לך. כשאני הייתי חבר מפלגת העבודה הייתי יושב-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, ואז יולי תמיר הייתה שרת החינוך. והיא גרמה לנו, הסטודנטים בהובלתי, לצאת להפגנות ושביתות של 45 ימים נגד הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה וועדת שוחט. בעקבות ההפגנות שלנו הוועדה הזאת לא קיבלה חלק מההמלצות, וחלק מההבנה שהייתה לי זה שמפלגת העבודה לא באמת דואגת לאזרחים, אלא באמת דואגת להישאר בכיסא שלה – חלק מהסיבה לכך שאני עזבתי את מפלגת העבודה. <עמר בר-לב (העבודה):> מה עשית בזמן – – –? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה יש עתיד עשתה? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תכף נגיע ליש עתיד. מפלגת ש"ס מציעה אי-אמון, ובמפתיע: כמעט שנתיים לממשלה ה-33, וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – מוסדות ההשכלה הגבוהה – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני עוזר לכם. כי ש"ס, ש"ס כשהיא הייתה בממשלה – אני לא יודע, בכל השנים האחרונות גם כן היה שר השיכון אריאל אטיאס, הוא הוריד את מחירי הדיור, הם דאגו לשכבות החלשות, פשוט היה מצב כל כך טוב במדינת ישראל שהיום היא כבר לא בקואליציה וירדה במספר המנדטים. אני מציע לממשלת ש"ס – למפלגת ש"ס, סליחה – גם לראות את הצביעות, ולהודות לפחות שיש קצת צביעות בהתנהלות שלה. בואו נמשיך הלאה. או, יהדות התורה – גפני. שלום. יהדות התורה: אוזלת ידה של הממשלה בתחום החברתי והכלכלי. גפני, שהיה יושב-ראש ועדת הכספים במחאה החברתית ב-2011 – מכיוון שהיית יושב-ראש ועדת הכספים – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לא היה – – – ב <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – כנראה היה כל כך טוב במדינת ישראל שלא נשארת בתפקידך. ונגיע למרצ, שאומנם לא הייתה אף פעם בקואליציה, כבר 20 שנה כמעט, אבל מרצ אומרת שהממשלה – – – בתחום המדיני, הביטחוני, החברתי והכלכלי, זה סיבה לאי-אמון, אותה מפלגת מרצ שהתנגדה לשוויון בנטל, אותה מפלגת מרצ שהולכת להתנגד להצבעה שתהיה עוד מעט היום על הפונדקאות, לפחות רוב חברי המפלגה – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – ב <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אותה מפלגת מרצ שהתנגדה לנקודות זיכוי במס הכנסה לבני-זוג מאותו מין; זו אותה מפלגת מרצ שאפילו – מילא שבקואליציה היא לא מצליחה לקיים את ההבטחות שלה – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אולי אנחנו תומכים – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אבל באופוזיציה היא לא מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלה. אז אני אגיד לכם מה הממשלה הזאת עושה, אחרי שנה – עד שתפסיק אותי – אחרי שנה שבה כיסינו את הבור התקציבי, מנענו קטסטרופה במדינת ישראל, אנחנו מגישים תקציב חברתי, תקציב שלא היה כמותו הרבה מאוד שנים במדינת ישראל, אם בכלל. <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תקציב שיש בו תוספת של 1.7 מיליארד שקל לרווחה – אלאלוף בעצמו אמר שהוא לא האמין שתהיה כזאת תוספת לרווחה. תקציב עם תוספת של 3.1 מיליארד שקל לבריאות, תקציב עם תוספת של 1.8 מיליארד שקל לחינוך, תקציב עם תוספת של 1.1 מיליארד שקל לביטחון הפנים, תוספת של שוטרים, כבאים, סוהרים – מתי היה כזה תקציב? תקציב עם צמיחה, עם דאגה לעסקים הקטנים. אנחנו הולכים לטפל ביוקר המחיה ולטפל בו באופן אמיתי, להוריד מכסים, להוריד מחירי חשמל ומים. כבר ב-1 בינואר ירדו מחירי החשמל והמים ביותר מ-10%, אני לא זוכר שבממשלות הקודמות זה קרה. זה קורה עכשיו. אנחנו הולכים לבנות עוד מעונות יום, אנחנו מוסיפים מאות מיליוני שקלים לעודד עסקים קטנים, לעודד תעסוקה, ואנחנו עושים מהפכות בדיור כדי לתקן את העוול שנוצר בשנים האחרונות, בונים – חוק מע"מ אפס יעבור עוד מעט, מחיר מטרה יעבור עוד מעט – בונים, אישרנו שיווק של 100,000 יחידות דיור, לא היה כזה דבר מתחילת שנות ה-90, לא בממשלות הקודמות, לא באלה שהגישו הצעות אי-אמון. אנחנו דואגים לכל החסמים של הדיור, בונים מעונות לסטודנטים ב-160 מיליון שקלים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אנחנו עושים, עושים ומשנים את הארץ הזאת לטובה, ולכן, כל הצעות האי-אמון, מקומן בפח הזבל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. תעלה חברת הכנסת איילת שקד, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי. לרשותך ארבע דקות. <איילת שקד (הבית היהודי):> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, ערב טוב. המושב הזה הולך להיות מעניין, ללא ספק. <אראל מרגלית (העבודה):> גם לחברי הכנסת ערב טוב? <איילת שקד (הבית היהודי):> גם לחברי הכנסת ערב טוב. אני חושבת שהקואליציה הזאת, גם אם היא מורכבת ולא הומוגנית, היא יכולה להוביל להמון המון דברים טובים למדינת ישראל, בין אם זה בתחום יוקר המחיה – ונכון שהמצב כרגע הוא לא מושלם, ולא טוב, אבל יש הרבה הרבה דברים שהקואליציה הזאת כבר עושה. אני אתן רק כמה דוגמאות – בין אם זה רפורמה במכון התקנים, דבר שיקל על היבואנים ויפתח את השוק ויקדם תחרות; בין אם זה חוק האנג'לים, שזה חוק מהפכני ויוצא דופן שהוביל השר בנט, שמשקיעים פרטיים יוכלו להשקיע בחברות סטרט-אפ ולקבל פטור ממס על מלוא ההשקעה. החוק הזה אמור לקחת כסף שמושקע היום בנדל"ן וגורם לייקור של מחיר הדירות להיות מושקע בתעשיות טכנולוגיות; בין אם זה רפורמה – – <אראל מרגלית (העבודה):> זה בעצם – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> אתה לא משלם על ההשקעה מס. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> נכון. – – בין אם זה רפורמת השמים הפתוחים שעברה השנה, רפורמה בנמלים, רפורמה במדען הראשי, מפעל "אינטל", שיגיע לכאן למרות התחרות הגדולה בעולם, ואמור לספק המון המון מקומות עבודה, מפעל "סודה-סטרים" חדש שנפתח בנגב, ויש עוד הרבה הרבה דברים טובים שהקואליציה הזו יכולה לעשות יחד. בתחום מערכת המשפט אנחנו הגענו למצב א-נורמלי, שבו הרשות השופטת לקחה לעצמה את הכוח לחוקק. אמר את זה היטב הנשיא גרוניס בפסק-הדין בדעת מיעוט, בפסק-הדין של חוק ההסתננות, והתריע בפני שופטי בית-המשפט העליון: אל לכם לקחת את הכוח של המחוקק. במדינת ישראל צריכה להיות הפרדת רשויות ברורה בין הרשות השופטת, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. לרשות המבצעת יש סמכות, אבל הגענו למצב אבסורדי, שאין לה אחריות. שתי הכנסות האחרונות, עם שני שרי פנים שונים, ניסחו והביאו לכנסת תיקון לחוק ההסתננות – ופה צריך להגיד משהו שגם חברי הכנסת לא מודעים לו: היה חוק כניסה לישראל משנת 1954, חוק טוב שלא היה צריך לגעת בו. לא היה צריך לגעת בו אם הפרקליטות הייתה מגישה כתבי-אישום ואוכפת אותו כלפי המסתננים שנכנסו לכאן בניגוד לחוק. אבל הפרקליטות לא עשתה את זה, והכנסת והממשלה, שעמדו בפני גלי הגירה חסרי תקדים, של כ-2,000 מסתננים בחודש, חוקקו חוק שנועד להפסיק את גלי ההגירה האלה, כשלב ראשון, ולהתחיל להוציא את מי שנמצא כאן, כשלב שני. ואז בג"ץ הרחיב את ההרכב. צריך להבין את התהליך שהיה כאן: ביום שבג"ץ החליט להרחיב את ההרכב ולדון בחוק הזה פנו ארגוני זכויות אדם לאותם מסתננים ואמרו להם: לא כדאי לכם לצאת, תישארו, או-טו-טו החוק הולך להתבטל. באותה תקופה יצאו מרצון יותר מ-1,000 מסתננים. ברגע שבג"ץ הרחיב את הרכב, מספר המסתננים שעזבו מרצון ירד משמעותית, בעשרות אחוזים. צריך להבין גם את הדבר הזה. הביטול הזה של חוק ההסתננות הוא פגיעה קשה מאוד, קשה מאוד, בהפרדה בין הרשויות, ושר הפנים אמר היום בוועדה בכנסת שהוא מתכוון להגיש – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שקד, כמה זמן את צריכה עוד? תגידי לי. דקה זה בסדר? <איילת שקד (הבית היהודי):> כן. – – תיקון נוסף לחוק. והתיקון הזה, אנחנו לא ניתן שזה יהיה תיקון "דרדלה", אנחנו לא ניתן שזה יהיה פרווה. התיקון הזה צריך להיות תיקון משמעותי, שישמור על הגבולות שלנו סגורים בפני מהגרי עבודה שנכנסים לכאן בניגוד לחוק. ואני קוראת מכאן לשר הפנים להיות נחוש; גם אם זה השבוע האחרון לתפקידך, להביא חוק שאתה מאמין בו, והכנסת תעמוד מאחוריך. לא לתת לפקידות המשפטית להכתיב את החוק, כי אם לריבון, שנבחר על-ידי הציבור להכתיב את החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת שקד. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחריה – חבר הכנסת משה גפני. ארבע דקות לרשותך. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני גם רוצה להצטרף ולהזכיר שציינו היום את יום פטירתו של מורנו הרב הגאון הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים היום את מושב החורף של הכנסת, כשעל סדר-היום של הכנסת יעלה תקציב המדינה, תקציב שכולו הפרת ההבטחות הרבות שניתנו למעמד הביניים, ועל סדר-היום של הכנסת יהיו עוד חוקים שיחדדו את הקוטביות ויחדדו את הניגודים שיש בחברה הישראלית. מושב הכנסת מתחיל כשעל סדר-היום הציבורי יוקר המחיה והקפיטליזם החזירי המשתולל בחברתנו. מושב הכנסת מתחיל כשאינתיפאדה והתפרעות חסרת רסן של חלק מתושבי ירושלים המזרחית, ולא משנה איך המשטרה תגדיר את זה, או הממשלה, תגדיר את זה כהתפרעות, הפרות סדר, ואנחנו אומרים: זו אינתיפאדה. התנהגות של אינתיפאדה וטיפול כמו של הפרות סדר. אנחנו מתחילים מושב כשהמונופולים הגדולים במשק עדיין חיים, נושמים, בועטים ומזינים את יוקר המחיה. אנחנו מתחילים את מושב החורף הזה כשמצוקת הדיור הולכת ומתעצמת, מחירי הדירות בעלייה מתמדת, מלאי הדירות במחירים בני-השגה הולך ומתדלדל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים את מושב החורף כשמפעלים נסגרים אחד אחר השני. אנחנו מתחילים היום את מושב החורף כשיותר ממיליון ילדים חיים מתחת לקו העוני. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתחילים היום את מושב החורף כשמערכות הרווחה והבריאות משוועות לתוספות תקציב ובמקום זה אנחנו הולכים להשית עליהן קיצוצים. על מי? על אותן מערכות הרווחה שדוח שהממשלה הזמינה, דוח ועדת אלאלוף, קובע שצריך כמה מיליארדים טובים כדי להביא להתחלת בשורה בהן לאותם אנשים. אנחנו הולכים להשית קיצוצים, על מי? על מערכת הבריאות, שעובדת בתת-תקינה כבר היום; על תורים הולכים ומתמשכים לניתוחים ולטיפולים כאלה ואחרים; על טכנולוגיות רפואיות שלא נמצאות בסל והן הכרחיות. כל קיצוץ במערכת הבריאות, אני אומר לחברי הכנסת, כל קיצוץ במערכת הבריאות הורג. כל קיצוץ במערכת הבריאות מקצר חיים. אבל, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו כן פותחים את מושב החורף, שוב עם קומבינות ודילים של ראש הממשלה. קומבינות ההישרדות בין השותפות הקואליציוניות. אדוני היושב-ראש, שמעתי כאן את הנאום האופטימי של חבר הכנסת טופורובסקי. אם הכול טוב, אני לא מבין, למה יש רכבת אווירית לברלין? אם הכול טוב, אני לא מבין למה צועקים "איי". אני יודע שצועקים "איי" רק כשכואב. ביושר עלתה פה חברת הכנסת איילת שקד ואמרה: נכון, לא הכול טוב, יש עוד הרבה מה לשפר. אמרה ביושר. אבל אני מתפלא שחברי הכנסת של יש עתיד רואים רק ורוד. אנא החליפו את העדשות או את המשקפיים. יש צבעים אחרים, או שאתם עיוורי צבעים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שואל את עצמי, חבר הכנסת דודו רותם, זה חלק מהקומבינות של השותפות הקואליציוניות, מה שהיה היום בוועדת החוקה? אני אומר לכם, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה לא יחזיק הרבה זמן. זה לא יחזיק הרבה זמן. ראש ממשלה שכל בוקר קם וחושב את מי לרַצות כדי שלא יהיה לו בלגן בקואליציה, זה ראש ממשלה ששורד, לא עושה. ראש ממשלה ששורד ולא עושה. אני חושב שצריך לקום ולומר את האמת לציבור, לומר להם שהוא מחזיר את המנדט ואכן הולכים לממשלה חלופית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. תעלה חברת הכנסת אורלי לוי, ואחריה יעלה חבר הכנסת משה גפני. לרשותך ארבע דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, את פתיחת מושב החורף קידמו כותרות מרעישות על המשבר הצפוי העלול, להערכת כתבים ופרשנים פוליטיים, לגרום לפירוק הקואליציה ואף לגרור את כל המערכת הפוליטית לבחירות מוקדמות. ימים יגידו אם תחזיות אלו אכן תתגשמנה, וכבר ראינו וחווינו בבית הזה תהפוכות שהפתיעו לא אחת אף את החזאים הפוליטיים הוותיקים והמנוסים ביותר. עם כל חשיבותו של הנושא המרכזי והגורלי הזה בחיינו הפוליטיים, בחרתי להקדיש את הדקות הספורות שהוקצו לי בדיון זה לבעייתם הכאובה של מאות העובדים המפוטרים בערד ובני משפחותיהם, שבן-לילה אחד חרב עליהם עולמם. משפחות שהפכו ברגע אחד מאנשים גאים, המתפרנסים בכבוד, לכאלו שאינם יודעים מהיכן יביאו אוכל לשולחנם מחר בבוקר. היום ביקרנו, סיעת ישראל ביתנו כולה, כולל היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, בערד. ראינו את האנשים, שמענו את המצוקות, ויותר מכך – ראינו את הייאוש בעיניים, את החשש, את החרדה, ואת הפחד מה יביא אתו מחר ולאן הם הולכים. סגירת מפעל בעיר בפריפריה היא מכה קשה לעיר, לתושביה ולדימויה. משבר כזה יש לו השלכות נרחבות, חברתיות, כלכליות ופסיכולוגיות, שהן תמיד התוצאה של אבטלה, מצוקה ומרירות, והן מביאות גם לעזיבה. ערד סופגת מכה קשה. העיר שהייתה לדוגמה ושרבים חשקו בה, מתמודדת היום עם משבר שללא היחלצות מיידית יביא להתדרדרותה. אם לא תהיה היחלצות מיידית לפתרון הבעיות הבוערות, ייסתם הגולל על הסיכוי להתאוששותה הכלכלית והחברתית של ערד. ערד, חברים, לא זקוקה לפילנתרופיה, בטח לא לגורמים ה"נדיבים" המתעוררים כל אימת שמתחולל משבר חברתי ומציעים את מרכולתם, אבל להצעותיהם אין דורש בדרך כלל ושכרם עלוב ומעליב. העניין, חברים, רציני מאוד ודורש טיפול רציני. חברי הכנסת, ערד היא רק קצה הקרחון של המציאות הקשה השוררת ברבות מערי הפריפריה. האוכלוסייה בערים אלה חיה ממשבר למשבר מיום היווסדן, מצבן של העיריות הללו ממשיך להיות לוט בערפל. איש אינו יודע איזה מפעל ייסגר ואיזו תגובת שרשרת תבוא בעקבותיו. גם בכל תחומי החיים אוכלוסייה זו מופלית לרעה – מאי-שוויון ומפערים גדולים בכל הפרמטרים של חייה: בתעסוקה, בדיור, בפיתוח, בהשקעות, בתרבות, וכן בשירותי הרווחה. אני אתן לכם כמה דוגמאות, על קצה המזלג, ממחקר שנעשה לאחרונה מטעם החוג לכלכלה וניהול במכללת תל-חי, אבל הוא בא ומציג נתונים שאנחנו מכירים ממקרים אחרים, אנחנו מכירים ממוסדות שהביאו לנו את הנתונים. אבל בכל זאת, רק כדי שנבין: שיעורי האבטלה בצפון ובדרום גבוהים לעומת המרכז. הקמת מפעלים חדשים כמעט שאינה מגיעה אפילו לכדי 20% מאלו שמוקמים במרכז הארץ. שיעור הזכאים לתעודת בגרות בפריפריה עומד על 54% לעומת 65% במרכז הארץ. בריאות. בואו נדבר קצת על בריאות. רופאים: 4.4 רופאים ל-1,000 נפשות במרכז מול כמה? כמעט חצי – 2.4 בפריפריה; מיטות: אותו דבר, 2.5 מיטות ל-1,000 איש במרכז לעומת מיטה וחצי ל-1,000 נפשות בפריפריה; מכשירים: גם פה הפער הוא מדהים, חברים. אנחנו מדברים על מכשירים רפואיים שיכולים להציל חיים, כמו MRI למשל. אבל כך, למשל, מתוך שמונה מכשירי MRI שרכש משרד הבריאות, אף לא אחד נותב לפריפריה. אז כן, יש רישיונות ל-MRI שניתנו לפריפריה, אבל צריכים לחפש את הנדבנים שיתרמו את הכסף לקנות את המכשירים. אז אני רוצה להגיד לכם משהו: הנדבנים לא נמצאים בפריפריה. רוב התרומות מגיעות למרכז. אבל זה לא נגמר בזה – התורים ארוכים מדי. זמן ההמתנה לתור לרופא מומחה כמעט כפול בפריפריה לעומת המרכז. שלא לדבר על טיפולים רפואיים כמו ניתוחים מצילי חיים, שלקבלתם נאלצים אותם אנשים בפריפריה לנסוע למרכז. אבל זה לא נגמר בזה – לכו תחכו בתור עם הילד, אם הוא זקוק לאיזשהו ניתוח קטן, גם אז הוא נאלץ – אולי הוא כבר יגדל, ואז יצטרכו להשקיע הרבה יותר. מבקר המדינה כבר נתן את דעתו על כך שלא פיתחו מספיק שירותי רפואה בפריפריה. מבקר המדינה מדבר על כך שמשרד הבריאות אפילו לא יודע כמה ואיך ומה מספר הימים שבן-אדם נאלץ – לקבל את הטיפול בפריפריה, וזה מין נתון שהוא לוט בערפל, שאנחנו צריכים לחפש אותו, אף אחד לא עוקב. אבל, אדוני היושב-ראש, הדברים לא נגמרים שם. ברווחה – אתה יודע מה קורה ברווחה? <היו"ר אורי מקלב:> הזמן נגמר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מבקשת ממך תוספת קטנה, ואני מאמינה שגם תיתן לי אותה. ברווחה – שירותים שהמדינה אמורה לספק, רשויות מקומיות נאלצות להשקיע בממוצע 25% יותר מאשר אלו שמשקיעים במרכז הארץ. כמעט אין בנייה ציבורית בפריפריה. תתפלאו לשמוע, אין אפילו דירות להשכרה לזוגות צעירים בני המקום. במקום זה, מה שקורה, המעט מחולק לגרעינים הבאים מבחוץ, כביכול להעלות את הרמה של המקומיים – אותן דירות של "עמידר" – לגרעינים שאומרים: אנחנו באנו להשקיע ולעזור, להרים את הרמה, ובסופו של דבר שואבים את התקציבים של בני המקום. אדוני היושב-ראש, המציאות עגומה וכואבת. כילידת עיירת פיתוח אני מודעת לריטואל המאפיין את ההתייחסות לבעיות האלה. הגיע הזמן להפסיק להביט על האוכלוסייה בפריפריה דרך חלונות שקופים אטומים. ואני רוצה לשאול את מי שאיננו כאן היום וצריך היה להיות כאן, בדיון הזה – לשאול אותו – ואני כמובן מדברת על שר הכלכלה, על השר בנט, שהוא גם שר המסחר, התעסוקה וכו' – ולשאול אותו באמת שאלה נורא נורא פשוטה: מה בנוגע לערד? מה בנוגע לפריפריה? מה בנוגע לסגירת המפעלים? זה תפקידו, הוא שר התעשייה, הוא שר המסחר, אבל לפני הכול הוא שר התעסוקה. התעסוקה צריכה להדאיג אותו. הוא צריך להתעורר כל בוקר ולחשוב מה אפשר לעשות כדי שהאזרחים האלה בפריפריה יוכלו לחיות בכבוד, שיוכלו לספק לילדים שלהם את מה שהם זקוקים לו. ובשורה התחתונה אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת פה צריכים לדעת, כל אחד ואחד מהם, שעיני האנשים בפריפריה נשואות אלינו, עיני האנשים בערד נשואות לבית הזה כדי לדעת מה אנחנו יכולים לעשות – ואנחנו יכולים לעשות; המדינה לא יכולה לעמוד כמשקיף מן הצד ולהסתכל על הדברים האלה מתרחשים, ולהפיל את האשמה אחד על השני. משרד הכלכלה, שהוא משרד התעסוקה – אני בכוונה חוזרת על זה – ומשרד התעשייה והמסחר – צריך להבין ולהכין תוכניות, למצוא פתרונות לבעיות בפריפריה. אחרת, בואו נסגור את הערים, ואני לא מאמינה שזאת הייתה כוונת הציונות. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הקואליציה לוחמת. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שר החוץ אביגדור ליברמן, לאחר שהוא נתן הוראה ליושב-ראש ועדת החוקה להפר את ההתחייבות שלו לי אתמול שלא להצביע היום בוועדה, נסע יחד עם חברי סיעתו לערד. ערד נמצאת בשקיעה חברתית קשה ביותר. <קריאה:> מתי אמרתי לך שתהיה הצבעה? <משה גפני (יהדות התורה):> ערד נמצאת במצב שמפעל עוגן שלה, "מגבות ערד", נסגר. העובדים יוצאים לאבטלה, האנשים לא רואים עתיד במה שקורה שם. וכששואלים את שר החוץ – שואלים אותו האנשים בערד, עם איזה פתרונות הגעת לכאן? הוא אומר: אין לי פתרונות. הוא לא נותן להם תשובות. הוא יודע להיות גיבור גדול בוועדת החוקה; הוא יודע להיות גיבור גדול כאשר מדברים על דברים – בסדר, שהם עוברים ליד, שהוא חושב שאולי עם זה הוא יקבל קולות. אני רוצה לספר – יש פה חברי כנסת חדשים – אני רוצה לספר לכם: לא הייתי שר החוץ בממשלה הקודמת, לא הייתי המשנה לראש הממשלה, הייתי כולה יושב-ראש ועדת הכספים. מפעל "פרי הגליל", שהיה מפעל עוגן בחצור-הגלילית, בעיר פיתוח – מה שחברת הכנסת אורלי לוי דיברה, ואני מזדהה עם כל מילה שלה – עמד להיסגר. נסעתי עם ועדת הכספים ל"פרי הגליל", עצרתי תקציבים של משרדי הממשלה – וכולם אמרו לי: על-פי הקריטריונים אי-אפשר לעזור להם, המפעל ייסגר. נסעתי לשם, כל חברי הוועדה היו שם, לא הייתי שר החוץ, לא נתתי הוראות לדודו רותם להצביע בניגוד למה שהוא התחייב. לא עשיתי דברים כאלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה זה קשור? <משה גפני (יהדות התורה):> המפעל לא נסגר. לא עזר לשרי הממשלה הנוגעים בדבר, כי עיכבתי להם תקציבים בוועדה עד שייתנו 10 מיליון ל"פרי הגליל", ו"פרי הגליל" לא נסגר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל יושב-ראש ועדת הכספים הוא חבר של שר הכלכלה. <משה גפני (יהדות התורה):> אם הוא ייתן לי את אותו זמן שהוא נתן לך, אני מוכן לענות על שאלות. "פרי הגליל" לא נסגר. "פרי הגליל" גדל, עם אגפים נוספים. מפעל העוגן של חצור-הגלילית. אותו דבר היה במתפרת "העצמאות" במצפה-רמון; היא עמדה להיסגר, משרד הביטחון התחיל להזמין בסין את מה שהוא הזמין ממתפרת "העצמאות". אמרתי לאודי שני: 2.5 מיליארד שקל של תקציב הביטחון לא יעברו כל זמן שלא תיתן לי מכתב שמתפרת "העצמאות" ממשיכה לעבוד. 50 נשים עבדו שם. היום מתפרת "העצמאות" עדיין עובדת, והיא תמשיך לעבוד. תע"ש עמדה להיסגר, עם 3,000 עובדים. באתי לפה בערב סוכות, כשלא היה לי אתרוג ולולב ולא הייתה לי סוכה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה אתה צריך? <משה גפני (יהדות התורה):> בערב סוכות הצלתי את תע"ש. ואלה יושבים – שר החוץ יושב – אני כבר לא מדבר על יאיר לפיד, ממנו כבר התייאשתי, הוא זמני, אבל איווט ליברמן, מה הוא עשה בשביל הפריפריה? שיגיד דבר אחד שהממשלה הזאת עשתה כדי שלא ייסגר מפעל – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה אנחנו עושים עכשיו? <משה גפני (יהדות התורה):> – – כדי שלא תיעשה איזו פעולה – שמעמד הביניים לא ייחנק ממצב כזה שכל הזמן יוקר המחיה גדל, שמחירי הדירות עולים; מה עשתה הממשלה הזאת? אבל זה לא פלא. בואו נעשה לעצמנו חשבון: מגיע נושא לדיון בממשלה, או בין ראשי הקואליציה – היום ראינו את זה בוועדת החוקה, איך הבית היהודי והתנועה ויש עתיד רבים ביניהם. לא כמו קואליציה ואופוזיציה, פי-אלף יותר גרוע, כמו תגרנים בשוק; ואני מתנצל בפני התגרנים בשוק שאני משווה אותם אליהם. רבים כמו – שאי-אפשר כך לנהל סיעות. כאשר מגיע נושא כלכלי לדיון בין ראשי הסיעות שמרכיבות את הקואליציה – ואני אומר לכם את זה כאזרח מודאג – צריך מע"מ אפס, צריך תקציב כזה או תקציב אחר, יש איזושהי הסכמה בין ראשי הסיעות שמרכיבות את הקואליציה? מגיע נושא מדיני: האם צריך לריב עם ארצות-הברית? האם צריך לקדם תהליך מדיני? ציפי לבני, מה היא אומרת בדיון הזה? ומה אומר נפתלי בנט בדיון הזה? אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קורה בממשלה כזאת? מגיע נושא חברתי. לגבי הפחחים, אני לא רוצה לדבר בכלל, שזה בכלל צימוק על העוגה. <היו"ר אורי מקלב:> סליחה. סליחה, אם אפשר. בצד ימין – חברי הכנסת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> פחחים. אה, פרחחים. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת חיליק בר. השר סילבן שלום. זה מפריע ממש. <משה גפני (יהדות התורה):> מגיע לדיון נושא שהוא נושא חברתי. מה ההסכמה שראשי הסיעות הללו יכולים להסכים ביניהם? מה? האם יש איזה נושא? ככה אפשר לנהל חנות מכולת? הם מנהלים את מדינת ישראל? אני אומר לכם, 26 שנה אני בכנסת, הייתי בקואליציות והייתי באופוזיציות, אבל ידעתי מה שקורה גם כשלא הייתי בקואליציה. היו דברים, הייתה פלטפורמה שעליה הייתה מתבססת קואליציה וממשלה. על מה מתבססת הממשלה הנוכחית? על מה? שיגידו מה מצע הממשלה הזאת בנושא המדיני; מה מצע הממשלה הזאת בנושא הביטחוני? מה – מה בדיוק המצע שלהם? מה המצע של הממשלה הזאת בנושא הכלכלי? מה בנושא של פערי המעמדות? שנתיים כמעט שהממשלה הזאת קיימת; דבר אחד, אחד, אחד, שיראו לי שהם עשו למען תושבי המדינה. אחד. עמד פה בועז טופורובסקי, והוא אומר לי – הוא אומר: באי-אמון שכולם הגישו, הגישה אי-אמון יהדות התורה. הוא מתהדר בעניין הזה על הנושא של אי-עשיית הממשלה בנושא הכלכלי-חברתי. גפני היה יושב-ראש ועדת הכספים – הוא אומר – מה היה? ואם הוא היה כן – הוא היה יושב-ראש אגודת הסטודנטים – למה לא היה לו האומץ לומר את האמת? עכשיו בקיצוץ הרגיל שהגיע – עדיין לא הגיע לכנסת, אושר בממשלה – 170,000 שקל בקיצוץ הקטן במוסדות להשכלה גבוהה. עכשיו, כשבועז טופורובסקי הוא לא רק יושב-ראש אגודת הסטודנטים, הוא חבר בכיר במפלגה שראשה הוא שר האוצר. אצלי – לא הייתי שר אוצר, הייתי יושב-ראש ועדת כספים – הגיעה תוכנית חומש למוסדות להשכלה גבוהה, לא היה קיצוץ של שקל, לא במשרד החינוך, לא במוסדות להשכלה גבוהה. לפחות שיהיה להם דרך-ארץ. מה הם חושבים, שהציבור אין לו זיכרון, הוא שכח? לא היה דבר כזה, כשיהדות התורה הייתה בקואליציה, שהיה קיצוץ במוסדות להשכלה גבוהה, תבחנו אותי. קיצוץ במשרד החינוך, לא היה דבר כזה. היו לזה גם סיבות: אנחנו ביהדות התורה מעריכים לימוד, וכשאנחנו מחליטים משהו, אז אנחנו לא עובדים לממשלה. אני אמרתי לבית היהודי היום: מעל ראשינו לא היו מביאים הצעת חוק של אלעזר שטרן, שגיור זה מין "חאפרים" כאלה, שלא מבינים מהחיים שלהם בכלל. לא היה דבר כזה. ואתם מתנגדים, ושום דבר. האם גם כסף להתנחלויות, או כסף למוסדות שלכם גם היה עובר ככה, והייתם מתנגדים? פשוט לא ייאמן, אצלנו לא היה קורה דבר כזה. אני מסיים. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, כאזרח, אני באמת מודאג. רגע, רגע, השר סילבן שלום. אני באמת מודאג. אני מודאג מזה שאחרי כמעט שנתיים הממשלה הזאת עשתה נזק בל-יתואר, גם בנושא המדיני, גם בנושא הכלכלי, גם בנושא החברתי. פערי המעמדות הולכים וגדלים: מי שיש לו את הכוח שורד וגדל, ומי שאין לו את הכוח, שזה מעמד הביניים והשכבות החלשות, שוקע. ערד – שר החוץ עם האנשים שלו, אלה שהוא אומר להם מה לעשות, כמו ליושב-ראש ועדת החוקה, נסעו לשם. מה הם עזרו להם? מה הם עשו להם? מה הם עזרו ל"מגבות ערד"? מה הם עשו שהעיר הזאת לא תשקע? שילמד ממני, ואני לא הייתי שר החוץ – רק לתת הוראות לדודו רותם להפר את מה שהוא התחייב? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה שוב לא אומר – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <אלעזר שטרן (התנועה):> "יום אחד מישהו ייקח לכם את הכוח מהידיים, ואז מה יישאר לכם, גיורים? גם את זה אף אחד לא ירצה יותר" – היום בוועדת החוקה, בזכות הנחישות גם של חבר הכנסת דודו רותם, והיושרה שלו גם מול ההשמצות של חבר הכנסת גפני, עצרנו קצת את התהליך הזה. אבל זה יום זיכרון של שנה לרב עובדיה, ואני רוצה לומר משהו בהקשר הזה. באתי לרב עמאר בהיותו הרב של תל-אביב; באתי לדבר אתו על קבורה של חיילים שאינם יהודים ועל גיורים. הרב הגאון שלמה עמאר אמר לי, צרב אצלי את האמירה: "אומרים שאני מקורב לרב עובדיה. אני לא יודע אם זה נכון, אבל אם זה נכון, זה בגלל שהרב עובדיה יודע כמה אני מתאמץ להקל". שמענו את הסיפור פה קודם, של חבר הכנסת דרעי, על הרב עובדיה עם הממזרים בפריז. <יצחק כהן (ש"ס):> על העגונות. <אלעזר שטרן (התנועה):> על העגונות ועוד דברים. אני ישבתי אצל הרב עובדיה על הגיורים. הגיורים בצבא לא התחילו בלי ברכתו של הרב עובדיה יוסף, כיוון שהרב עובדיה יוסף, באותם זמנים לפחות, היה ער לצרכים האמיתיים של החברה הישראלית. יכול להיות שהוא גם היה ער למה שהקראתי בהתחלה – שאם נמשיך להציג יהדות מנוכרת, יהדות שפוסלת אנשים כאן בגלל שהיא גרה בקיבוץ, בגלל שאימא שלו לא שומרת תרי"ג מצוות, בגלל שאח שלו לא בבית-ספר דתי, אז מה יישאר לנו כאן? כל אלה לא יכולים להתחתן כאן, הילדים שלהם לא יהיו יהודים; ואני מקבל – לא רוצה להגיד כל יום, כמעט כל יום – פניות. זו הרי אוכלוסייה שברובה הצילה אותנו, העלייה מחבר העמים. אנחנו כבר לא שומעים מבטא גם. ילדים שנולדו פה, ששירתו אתנו – אני אמרתי כבר היום שחיים על-פני האדמה הזאת, ולצערנו, חלקם גם בתוכה. הם הילדים שלנו. יכול להיות שהילדים של גפני לא פוגשים אותם, הם לא יודעים מי הם. הם לא יודעים מי משלם פה את כל המסים האלה אולי, מי משרת פה את המדינה הזאת ככה, מי יכול להתחתן אתם גם. והם אולי חושבים שמה ששמר על עם ישראל כל הדורות זה רק התורה של יהדות התורה, כאילו לא עברנו שום דבר בהיסטוריה. כאילו לא למדנו שכשלא הייתה לנו מדינה, ולא היה לנו צבא, אז נהיינו שליש מהעם היהודי, ואולי גם פחות. אז אנחנו נמשיך להתעקש, ולהערים קשיים, ובסוף מה יהיה? מי יסחוב את המסע הזה של הקיום של העם הזה כאן? ואני אומר את הדברים האלה כאן. אני לא אקח את כל הזמן שלקחו קודמי, או לפחות חבר הכנסת לפני, גפני, בשביל לקונן. אני חושב שהיום הזה באמת הוא יום בשורה שאני מקווה שנדע לקחת אותו יחד. אני אודה לכל מי שתמך בחוק הזה, לחברים מהקואליציה, מסיעת יש עתיד, מהתנועה, כמובן מישראל ביתנו, לחברים מתנועת העבודה שאמרו לי שבעניין הזה אין שיקולים של קואליציה ואופוזיציה ומה יהיה בקדנציה הבאה; לחברים מסיעת מרצ, שאומנם לא הייתה להם שם יד, אבל הבינו את הצרכים האמיתיים; גם לחברים הערבים שכיבדו אותנו והבינו שזה עניין פנימי, מחלוקת בתוך העולם היהודי של מדינת ישראל. ואני קורא כאן לכל המועמדים לגיור, לכל הנשים בהיריון, לאלה שעכשיו ולאלה שיהיו, שידעו שהבשורה שהיום התחלנו להביא אליהם – ושבאמת נסביר להם פנים, ושאנחנו נגייר אותם לפי ההלכה, אבל לפי הגישות שמבינות את המציאות הישראלית. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ולאחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. ארבע דקות לרשותך, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, אדוני היושב-ראש, תודה, אני אדבר על הנושא המדיני ועל מה שקורה בעיר הזאת, בירושלים. אבל לפני כן התייחסות קצרה לנושא הזה שהסעיר פה את המליאה. הייתי גם היום בוועדת החוקה – עם סיפור הגיור. עמדתנו ברורה: גיור זה לא נושא שמדינה צריכה לעסוק בו. מדינה לא צריכה להטיף לגיור או להתערב בהליכים כאלה. אלה נושאים דתיים שבין אדם לאמונתו, ושם זה צריך להישאר. כל המחזה הזה עם רב כזה או רב אחר – אתם רוצים את הרב הזה והוא רוצה רב אחר – זה דבר שהוא מביש, דבר שאין לו מקום במדינה מתוקנת, מדינה דמוקרטית. ולכן, על-פי העמדה העקבית שלנו, של הפרדת דת ממוסדות המדינה, אין צורך להתעסק פה בגיורים. כשאני שומע ברדיו את הפרסומות לגיורים, פרסומות מטעם המדינה – תתגיירי, תתגייר, תעשו את זה בצבא – למה המדינה צריכה להתעסק בזה? איזו חדירה זאת לתחום הפרט? מדוע אנחנו כמדינה דמוקרטית צריכים להטיף לגיורים? למה, אדוני היושב-ראש, למה שלא ננהל כאן דיון בהתאסלמות? למה שלא נקים גוף מדינתי מטעם מדינת ישראל שיטפל בהתאסלמות או בהתנצרות של מישהו, תגיד לי? הרי גם זה כחלק מהעירוב של הדת במדינה, למה שלא נדאג להתאסלמות של מישהו? אז תגידו: זו מדינה יהודית. מדינה יהודית, בעיני, לא עוסקת בהטפה דתית ולא בכפייה דתית, ואת זה צריך להוריד מסדר-היום. ועכשיו לנושא של ירושלים. כשאני שומע את ראש הממשלה כאן, לא נותן שמץ של תקווה להסדר, אופק מדיני למשהו, אני חושב שהממשלה שלו מובילה אותנו למקום רע ומר. לפי ההיגיון של ראש הממשלה צריך לחזור ללבנון, וצריך לבטל את הסכם השלום עם מצרים, וצריך לבטל את הסכם השלום עם ירדן, והיום אנחנו מציינים 20 שנה להסכם הזה, וצריך לכבוש בחזרה את סיני, וצריך לעשות עוד ועוד פעולות ועוד ועוד מלחמות, כי רק מלחמה ורק כיבוש מבטיחים ביטחון. זה היגיון עקום, כשל בסיסי. אני כבר לא מדבר פה על הלוגיקה המעוותת, אבל אני מדבר על מה שקורה בדיוק אצלנו כאן בארץ מאז חודש אפריל, אדוני, שבו פוצץ המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית – התבערה הזאת בגדה, ועכשיו האינתיפאדה הזאת, שמתחדשת עלינו בירושלים, המלחמה בעזה, גל הגזענות בתוך מדינת ישראל. לאן מוביל אותנו ראש הממשלה? אני לא שמעתי בדבריו אפילו קמצוץ של פתרון. מה האופק שהוא נותן לנו? העימות הבלתי-אפשרי הזה עם ארצות-הברית, ההתנגשות עם הקהילייה הבין-לאומית, העירוב הבלתי-נסבל הזה. מה, החלטה כזאת של שר הביטחון למנוע נסיעות משותפות באוטובוסים בשטחים, מין איזה אפרטהייד כזה?– כן, אני אגיד אפרטהייד פה, ושלא יספרו לי שאין אפרטהייד. למנוע נסיעה משותפת באוטובוסים זה אלמנט של אפרטהייד, ודבר כזה לא צריך להיות במדינה. מדוע? כי המדינה שלנו לא צריכה להיות במקומות האלה שם. זו לא ישראל, זו לא ארץ-ישראל, זה לא שטח שלנו, ואנחנו צריכים לצאת מהדבר הזה, ואז נחסוך מעצמנו גם את המחזות המבישים האלה. והרי מה קורה במזרח-ירושלים? אנחנו, סיעת מרצ, ביקרנו השבוע בסילואן, באותו בוקר שבו אחרי כמה שעות התרחש הפיגוע המחריד הזה, שבו נהרגו שתי נשים, תינוקת ואישה מבוגרת יותר. וראינו במו עינינו איך הממשלה מעודדת באופן שיטתי את עמותות המתנחלים להיכנס שם, בשיטות של גנבים בלילה, להשתלט על בתים, להעיף משם את הערבים מתוך מטרה מוצהרת לייהד את השכונות האלה. אז אומרים לי: כן, זה שטח ישראלי, סיפחנו. עד היום, אנחנו כמעט 50 שנה אחרי הכיבוש, אתה יכול לראות בירושלים בדיוק איפה עובר הגבול. אדוני היושב-ראש, אתה היית סגן ראש העיר ירושלים, נכון? סיפחנו כביכול, זה תחת שלטוננו. למה השכונות כל כך מוזנחות? למה יש בורות בכבישים? למה לא מפנים את הזבל? למה אין בתי-ספר? סיפחנו. אפילו לפי שיטתכם – אני לא יודע אם זאת בדיוק דעתך, שצריך לספח את מזרח-ירושלים, אז לפחות תשקיעו, תגרמו לאנשים שם לפחות לרצות להיות חלק מהדבר הזה. עד היום מקפחים, דורכים להם על הראש, לא נותנים להם את השירותים, ואחר כך מגלגלים עיניים – למה הם מתנגדים, למה הם לא רוצים בשלטון הישראלי? אז אחת משתיים: סיפחתם? אז לפחות תנו שירותים, תנו שוויון, כמו בצד המערבי. לא סיפחתם? אתם רוצים להשאיר את זה באיזשהו מעמד אחר? אז תפסיקו עם ההתנחלויות המטורפות האלה בסילואן ובשיח'-ג'ראח, בהר-הזיתים ובכל המקומות האלה, כי זה מוביל אותנו לפיצוץ. לכן אני אומר שבתום חודשים ארוכים של קיפאון מדיני שהביא עלינו מלחמה, שמביא עלינו אינתיפאדה, שמביא עלינו טרור, שמביא עלינו גינויים בעולם, שהורס את החברה הישראלית מבפנים, צריך לשנות כיוון. ראש הממשלה, שעמד כאן, לא יעשה את זה. לנו כבר אין אשליות בנושא הזה. אנחנו בתחילת הממשלה כאן, גם עם ארגונים אחרים, היה איזה מין קו שקרא לעודד את ראש הממשלה, לחזק אותו. אנחנו לא מאמינים בזה. ראש הממשלה היום הוכיח – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, משפט סיכום. ראש הממשלה היום הוכיח: הוא לא רוצה בתהליך שלום, הוא לא רוצה בהסדר, פניו למה שהוא קורא "ניהול הסכסוך". אין כזה דבר ניהול הסכסוך; כשאתה מנסה לשלוט בלהבות, הלהבות שורפות אותך, וזה מה שקורה היום בירושלים. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. מעירים לי, ובצדק, שהזמנים גולשים. נתנו הפעם יותר מכל פעם, ארבע דקות, אז נא להשתדל. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמענו היום מראש הממשלה נאום פסימי, של הפחדה, נאום של ראש ממשלה שלא רוצה לעשות כלום, אלא לשרוד. זה נאום של הישרדות על חשבון עשיית מעשה של מנהיג שיכול לסכן את כיסאו למען המדינה ולמען כולם. לכן הוא השתמש בכולם, ב"דאעש", באיראן, כרגיל וכמובן, כדי לעשות לגיטימיות לעצמו לא לעשות שלום, לא לפרוץ דרך, לא לסיים את הסכסוך הזה. ראש הממשלה לא רק שלא נתן תקווה, אלא הוא הורס את התקווה הזאת. הוא מחשיך את האור שאולי קיים בסוף המנהרה. הוא רוצה להעמיק אותה, כי בדרך הזאת הוא יכול לשרוד, הוא יכול להישאר עוד חצי שנה או עוד כמה חודשים. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה מאשים כוחות, תנועות, אסלאמים קיצונים, גורמים קיצוניים בירושלים, שהם מסיתים. הוא בורח מאחריות. הוא בורח ומתעלם מהסיבות ומהגורמים העיקריים שהוא הזכיר. כאשר הוא רוצה לייהד את ירושלים המזרחית, כאשר הוא רוצה לשנות את הסטטוס קוו באל-אקצא – הוא לא שמע את שגריר ירדן אשר נאם אתמול ואמר שכל שינוי במסגד אל-אקצא יסכן את השלום ואת הסכם השלום עם ירדן. ראש הממשלה במעשיו, וכאשר הוא הופך לכלי בידי הימין הקיצוני, כדי לחזק את ההתנחלויות ולבנות אלפי יחידות של המתנחלים, יחידות בנייה בהתנחלויות, הוא קובר את תהליך השלום. הסיבות העיקריות למה שקורה בירושלים הן מדיניות ההזנחה, האפליה, הייהוד. מה האזרח הפלסטיני מרגיש? הוא מרגיש שהוא מוזנח, שהוא מופלה, שהוא מודר. לוקחים לו את הבית, הורסים לו את הבית, מייהדים את העיר שלו. מה חשבתם? ראש הממשלה מדבר על התינוקת שנהרגה, וזה דבר שכולנו לא רוצים אותו, כולנו מגנים אותו, אבל למה הוא לא רואה מה הצבא עושה בגדה? מה עם הילדים הערבים-פלסטינים שנהרגו? מה עם התינוקות הערבים שנהרגו על-ידי הצבא, שעונו? מה עם הדברים האלה? ראש הממשלה, בסוף בנאום שלו, כרגיל, מתפאר ומתרברב שהנה אנחנו נותנים זכות לחברי כנסת הערבים לצעוק ולהיות בבית-הנבחרים. אנחנו אומרים לראש הממשלה בפירוש: אם הדמוקרטיה הזאת היא טובה שלך או של מדינת ישראל, והיא לא זכות שלנו, אנחנו לא רוצים אותה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים, ותודה מיוחדת על העמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. אחרון הדוברים – חבר הכנסת שאול מופז. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היה נדמה לי, כשראש הממשלה ירד מהדוכן, שהנאום שהוא נשא, למעט הדברים ה"עדכניים", על המלחמה האחרונה בעזה, היה נדמה לי שהוא כבר נשא את הנאום הזה. אכן הלכתי חזרה לפרוטוקול הכנסת, לראות, ובעצם מסתבר שהאיש חוזר על אותם טיעונים ועל אותם תירוצים ועל אותם שקרים. אבל כל זה תחת כותרת אחת של הפצת פחד בציבור, כאילו השלום הוא הדבר המאיים ביותר שיכול לקרות לעם. כאילו ההידברות היא הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות בישראל. לא מלחמות, לא עוני, לא שפיכות דמים, לא כרסום בדמוקרטיה, שום דבר. השלום הוא הדחליל המאיים שראש הממשלה מנופף בו מול האזרח במדינת ישראל. ראש ממשלה כזה, לדעתי, לא יכול להיקרא ראש ממשלה. במקרה הטוב הוא יכול להיקרא ראש הכנופיה. ראש כנופיה שמאיימת על האנשים ועל הציבור. הוא ממלא את התפקיד של המאצ'ו של השכונה, של העבריין של אותה שכונה, שכל הזמן מאיים בכוח, ומאיים בצבא ומאיים בדחלילים כאלה. אני בעצם, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר שאנחנו חזרנו מהפגרה כאילו לחיי השגרה של הכנסת, אבל אנחנו חזרנו משם מדממים כחברה, מדממים כדמוקרטיה ומדממים כבני-אדם. הסטטיסטיקה של ההרג במדינת ישראל – של מדינת ישראל ברצועת-עזה – היא סטטיסטיקה זוועתית, וראש הממשלה לא מצא לנכון אפילו להגיד מילה על הרג שיטתי של ילדים ושל אזרחים חפים מפשע. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא היו כאלה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> והטענה – – – סתום את הפה. <קריאה:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> סתום את הפה. כשאתה מדבר על תינוקות, מצדיק רצח של תינוקות, עדיף שתסתום את הפה. איום ונורא פשוט. לא מצא לנכון לומר אפילו מילה אחת על הרג ורצח של חפים מפשע. כשמפציצים מהאוויר את אחד המקומות המאוכלסים ביותר בעולם, אי-אפשר לבוא ולטעון שהייתה טעות, שזה בשוגג. ידע מי שידע, ושלא יתהדרו באותו טייס שחזר בגלל שראה אני לא יודע מה. אבל לא מדברים על 100, 200, 1,000, 2,000 גיחות שלא חזרו. אבל לא רק שהיו גיחות של מטוסים לעבר חפים מפשע בעזה, אלא היו גם גיחות לעבר הזכות הדמוקרטית למחות על הפשעים האלה. אני לא מופתע מדבריו של ליברמן על החרמת הציבור הערבי והכלכלה. אני לא מופתע מדברי הבלע של כל מיני אנשים שיושבים סביב שולחן הממשלה, שהסיתו נגד האוכלוסייה הערבית. אבל כן חלה הידרדרות – ותשמעו, חברי הכנסת – חלה הידרדרות מסוכנת ביותר בהתנהגות של מערכת המשפט. יש שופטים בדרגים הנמוכים של בתי-משפט שלום, שהתנהלו והתנהגו כאילו הם פקידי שב"כ ולא שופטים ששופטים על-פי חוק. הם זרקו למאסר אנשים שעיקר פשעם שהם מחו נגד המלחמה, לכלא בפועל על עבירות שלא היו מקבלים בגללן שבוע או שבועיים עבודות שירות – זרקו אותם למשך חודשים במעצר בפועל ומעצרי-בית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. משפט סיום. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש אחד כזה, נשיא בית-משפט השלום בנצרת, שהתנהל כפקיד שב"כ שקיבל הוראות, ואפילו כשהוא לא היה צריך להיות תורן ולא היה צריך לשפוט במשפט מסוים, הוא הדיח שופטת שהייתה אמורה לדון בתיק, וקטע את חופשתו ובא כדי לשפוט על-פי הוראות השלטונות והממסד, ובית-המשפט המחוזי הפך את החלטתו על פיה ואמר: מה פתאום? למה הוא חזר? למה הוא שפט? למה הוא בא? זה דבר מסוכן. יש הידרדרות במערכת החקיקה כאן. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים, אדוני. יש הידרדרות בשיח של הממשלה כלפי הדמוקרטיה, והיום ראינו את הנימה המאיימת של ראש הממשלה. יש שיח מסוכן של התקשורת שמתגייסת באופן וולונטרי לכל מלחמה, אבל שמערכת המשפט, המפלט האחרון כביכול של האדם, של האזרח, תהפוך למין סוליה בידי הממסד – זה דבר מסוכן מאוד. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת באסל גטאס. אם הוא לא נמצא – סגן השר אופיר אקוניס. סליחה, חבר הכנסת שאול מופז. אני מתנצל. בבקשה. אמרתי קודם שאתה אחרון ברשימה. לאחר מכן ישיב סגן השר אופיר אקוניס. נכון. אני מתנצל. ישבת בסוף. בבקשה, אדוני, ארבע דקות. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום שמענו את נאום ראש הממשלה, ושמעתי פה חלק מהחברים אומרים שזה היה נאום פסימי, וכולם שואלים: מה עם התהליך? רוצה לומר, דבר לא השתנה במדיניות של נתניהו. הסדר מדיני אצלו לא על סדר-היום, והוא לא מתכוון לשנות את העמדה הזאת, כפי שענייניה הכלכליים והחברתיים של מדינת ישראל לא מעניינים אותו, וכשם שאין ביטחון בבירתה של מדינת ישראל כשהוא אומר כאן: קודם כול ביטחון ואחר כך איכות חיים. אני רוצה לומר כאן שהמציאות בירושלים היא קודם כול ולפני הכול בגלל הקיפאון המדיני בחסותה של ממשלת ישראל, דבר שמלהיט את הגבולות ומבעיר את רחובות ירושלים בירת ישראל. וכן, הטרור גואה; התוצאות האחרונות של "צוק איתן" הן עם סימני שאלה; האלימות גברה, כמו גם הטרור גבר, בירושלים; המדיניות של הכלת האירועים נכשלה, ויש כאן אנשים שהתמודדו עם מציאות הרבה יותר מורכבת וקשה מבחינה ביטחונית, ואני רוצה לומר שנכון לעת הזאת, ממשלת ישראל מפקירה את תושבי ירושלים ואינה מעניקה להם ביטחון; כשם שאין ביטחון בקווי התחבורה בירושלים; כשם שפעוטות ונשים ומבקרים ואזרחים נרצחים בירושלים. וזה עולה בקנה אחד עם אמירות שהנה תחילתה של אינתיפאדה נוספת. ואני רוצה לומר כאן שהמדיניות חייבת להיות ברורה והצעדים חייבים להיות נחושים, וישראל יודעת לעשות את שני הדברים ביחד. היא יודעת לעמוד על הצרכים והאינטרסים המדיניים והלאומיים של מדינת ישראל, וכן להוביל לתהליך מדיני, ובה-בשעה להעניק את הביטחון הנדרש בדרך נחושה וביד תקיפה, ולהחזיר את הביטחון לאזרחי ירושלים. בואו נקרא לילד בשמו: מצד אחד, אין תהליך מדיני, הקיפאון הפך להיות חלק מהמדיניות המוצהרת והחד-משמעית של ממשלת נתניהו, וחלק מהקואליציה הזאת, שמגרונה אנחנו שומעים על הסדרים, ושהם שם עבור ההסדר ועבור המשא-ומתן, מרימים את ידם על מנת למנוע את ההסדר ונותנים ארכה ואורך נשימה לממשלה הזאת על מנת לא להגיע להסדר, ובה-בשעה – בואו נקרא לילד בשמו – בישראל של 2014 יש אנרכיה והיעדר ריבונות בירושלים מדינת ישראל. לכן אני קורא כאן מעל הבמה הזאת לראש הממשלה, לשרי הממשלה ולחברי הקואליציה: תושיטו יד להסדר ותחזירו את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל. טפלו בשני הדברים הללו באורך רוח וביד תקיפה ובאופן נחוש. דרושות מדיניות ונחישות ומנהיגות על מנת להוציא את שני הדברים הללו במקביל וביחד. ודבר אחרון, אדוני היושב-ראש: חשוב לעשות את זה לפני שיהיה עוד אסון. חשוב לעשות את זה לפני שתהיה עוד אינתיפאדה. חשוב לעשות את זה לפני שנשלם בעוד דם ובעוד הידרדרות ובעוד הסלמה; ואפשר להוביל לתהליך מדיני, וצריך להוביל לתהליך מדיני, ובה-בשעה לעשות הכול כדי להחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל. מי שלא עושה את שני הדברים הללו זה ממשלה שהיא חלשה, ממשלה שאין לה אופק מדיני והיא חלשה מול הטרור, ולכן אין לנו בה אמון. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת שאול מופז, אחרון הדוברים. יסכם את הדיון סגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חזרנו, החל הכנס, ושוב חוזר הניגון ושוב עולה המנגינה; ומי שייקלע, אדוני היושב-ראש, לדיון הזה, יחשוב שמדינת ישראל על סף קריסה, ישראל מתמוטטת וממוּטטת, שחור משחור. אדוני, האופוזיציה מתארת את המדינה על סף התהום ממש. <איציק שמולי (העבודה):> הכול גן-עדן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אף פעם לא אמרתי, ואף פעם – – – <איציק שמולי (העבודה):> הכול גן-עדן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הו, שלום לך. <איציק שמולי (העבודה):> מילה אחת הוא לא אמר על הדיור היום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שלום, שלום לך. <איציק שמולי (העבודה):> מילה אחת על מחירי הדיור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יצאתם כאן, חברי האופוזיציה, יו"ר האופוזיציה – – <איציק שמולי (העבודה):> סייבר, סייבר, סייבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – במילים קשות מאוד ואישיות, וכיוון, חבר הכנסת שמולי, שהפסדת קודם, לצערי, אני מוכרח להגיד, את הדיבייט, את הדיון המרתק שהיה פה בנושאים החברתיים-כלכליים, ואני באמת אומר לך שייצגה אתכם בכבוד חברת הכנסת יחימוביץ שבאה באמת עם השקפת עולם ברורה, לא מזגזגת – אני לא מסכים אתה כמעט בשום דבר, אבל עם השקפת עולם ברורה – אז נניח לדיון החברתי-כלכלי, משום שקיימנו אותו בסבב הקודם להצעת האי-אמון שלכם. אם כי אני חייב להגיד לך, להסכים, שבהחלט לא הכול גן-עדן, מסכים אתך, ולכן קיימת ממשלה, לכן קיימת קואליציה, פועלים כדי לשפר, ועושים את זה בקור-רוח, באחריות, זה מורכב, זה קשה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מתי תודו שנכשלתם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמעתי אותך. <מיקי רוזנטל (העבודה):> או שאתם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמעתי אותך. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מתי תודו שנכשלתם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מתי שאתם תודו שנכשלתם. שמעתי אותך, את הערותיך, חבר הכנסת שמולי, לעניין הדיור, וצריך לבוא ולומר: באמת, מחירי הדיור האמירו, מאמירים, קצת מתייצבים לאחרונה, לא מספיק, הרבה יותר גבוהים ממה שהם צריכים להיות, אבל צריך להיות ישר עם הציבור ולהגיד לציבור את האמת, וזה לא הכול הממשלה, ותאמין לי שאני הייתי עושה את זה אם הייתי בפוזיציה שלך. בסביבת הריבית הנוכחית – ובנק ישראל הוא עצמאי והוא חזק, על-פי חוק בנק ישראל שאנחנו עשינו, ואני יודע שאתה מסכים אתי, כי זאת האמת, וצריך להגיד את זה לצעירי ישראל ביושר: אנחנו נעשה מה שנדרש מאתנו, שזה שיווק קרקעות וכדומה, הרבה יותר אגרסיבי. אבל, אדוני, צריך להגיד גם את האמת לציבור, ואני שומע את הערותיה של הנגידה – ומותר לה, מותר לה – אבל בסביבת הריבית הנוכחית, אדוני היושב-ראש, שמעתי שהיא לא השתנתה הערב הזה, אבל היא באמת, במצב כזה קשה מאוד, וצריך, חבר הכנסת שמולי, לומר את האמת וביושר לציבור הצעירים שרואים ושומעים אותנו, ואנחנו נעשה מה שמוטל עלינו, אני מסכים אתך. <איציק שמולי (העבודה):> אתה צודק, ובכל זאת, לפני שבועיים, כשרציתם לקפל את הנגידה, ידעתם לקפל אותה על התקציב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני באמת לא מתכוון, אני אומר לך, להיכנס לעימות עם נגידת בנק ישראל, שאיננה נבחרת ציבור, והיא פקידה בכירה, ואתה יודע, עושה את מלאכתה. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, כיוון שהייתי פה כל זמן הדיון, ובנושא הכלכלי-חברתי כבר קיימנו פה דיון עמוק ויסודי, ואין לי כל ספק שנמשיך לקיים אותו גם לכל אורך הכנס, אני רוצה, ברשותך – חבר הכנסת הורוביץ התייחס לעניין, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת ברכה, חבר הכנסת מופז ואחרים – לעניין הניתוח הביטחוני-מדיני, ויותר מזה, אדוני היושב-ראש, ללגלוג, ולבוז ולביטול שבהם התקבל נאומו המדיני של ראש הממשלה, ואני רוצה להגיד לכם – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> איזה נאום? היום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא רוצה להיכנס, חבר הכנסת בר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נאומו המדיני היום, של ראש הממשלה, שחבר הכנסת הרצוג – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> היום היה נאום מדיני? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היה היום נאום מדיני-ביטחוני, שחבר הכנסת הרצוג, בבוטות, אני מוכרח להגיד, הגיב עליו לאחר מכן – אבל לעמוד אתכם על כמה נקודות, ויש קו משותף לכל הנקודות האלה, וזה הבוז והלגלוג שבהם תמיד מתקבלים זה שנים ארוכות דבריו של ראש הממשלה נתניהו והשקפות המפלגה שהוא עומד בראשה, הליכוד. למשל, אדוני היושב-ראש, למשל, הבוז והלגלוג שבהם התקבלו – השר שלום היה חבר כנסת בסיעת הליכוד בין 1992 ל-1996, הכנסת הראשונה שלו, ואז אוסלו עמד במרכז הדיון המדיני-ביטחוני, וגם שמעתי את נאומיך, ואתה הזהרת בשם הליכוד, גם בהצעות אי-אמון וגם בתקשורת, מפני הקטסטרופה. בוז, לגלוג, לעג, לעולם לא יגיעו טילים לקריית-גת – אז קריית-גת עוד הייתה היעד הרחוק – ההתנשאות – טוב, זה קרה. אחר כך, חבר הכנסת בר, אמרנו, וגם שם היה השר שלום, והיה גם בפוזיציה של חבר כנסת, ואנחנו היינו אז באופוזיציה לזמן קצר לממשלת ברק – לא אמרנו לא לסגת מלבנון משום שלא הייתה לנו תביעה טריטוריאלית מדרום-לבנון, אבל הסכם חד-צדדי, בריחה ונסיגה חד-צדדית העצימו את ה"חיזבאללה". אמרנו, שוב לגלוג, שוב התנשאות, שוב בוז. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מדבר על הסגנון. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, אני מדבר על האופן שבו אתם מגיבים על ניתוח המציאות במזרח התיכון ב-20 השנים האחרונות, באיזה סוג של התנשאות כזאת, באיזה סוג של ביטול, כל השקפה שאיננה השקפתכם. ואני רק רוצה להזכיר לך, ואתה יודע את זה, ואתה יכול להודות גם בלב שלם שהיום גם אתה יודע זאת, שאוסלו היה אסון גדול. אמרנו: אל תיתנו להם רובים – אמרנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה לא היה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, לא. היישום שלו על-ידי הצד הפלסטיני. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – לרבין היה אומץ, מה שלראש ממשלה אחר אין אומץ. ורבין היה מוכן לשלם על האומץ הזה, מה שראש הממשלה מפחד לשלם על האומץ הזה, כי אין לו – – – אתם מעודדים מדינה אחת, אז מה יש לו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרנו, אמרנו, ואז – אגב, אתה יודע, השיח הזה מאוד מזכיר שיח שהתקיים כבר בישראל בשנים עברו, שבהן אנחנו ניתחנו מציאות על-פי השקפתנו בצורה כלשהי, ואתם בזתם ולגלגתם. ואחר כך, כמובן, מה שקרה זה התעצמות אדירה של ה"חיזבאללה" בדרום-לבנון, האסון של אוסלו. אחר כך, אדוני היושב-ראש, וגם נשיא המדינה הזכיר פה את הדיון המרתק – ואני לא רוצה להזכיר למר מופז – איפה מר מופז? לא מוצא אותו כאן כרגע – את נאומו שלו, אבל אפשר למצוא אותו ברשת "יוטיוב" בקלות רבה, איך הוא אומר לנו כיצד ישראל תשגשג אחרי הנסיגה החד-צדדית מרצועת-עזה. ואנחנו מתריעים – והם מלגלגים; אנחנו מנתחים, חבר הכנסת בר, מציאות מסוימת במזרח התיכון הנכונה לאותו זמן, והזרם שלכם, הזרם הפוליטי שלכם, מלגלג. והיום, כאשר אני שומע את הנאומים או רואה אתכם בכלי התקשורת, גם את חבר הכנסת כבל ואת חברת הכנסת יחימוביץ – אני באמת מעריך את עמדותיהם – או חבר הכנסת הורוביץ שהאשים פה האשמה חמורה ביותר את ישראל ואת משרד הביטחון על ההחלטה בנושא ההסעות בקו תל-אביב–אריאל – אני מציע לך באמת, כיריב פוליטי, אבל כאדם שאני באמת מעריך אותו, לחזור מהאמירה על אפרטהייד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אוטובוס כזה זה אוטובוס אפרטהייד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אפילו מבקש ממך, אפילו מבקש, לחזור – לא טוב, האמירה לא טובה, צריך למצוא פתרון. חבר הכנסת הורוביץ, אתה היית שנים עורך דסק חוץ, אתה יודע מהו אפרטהייד. אין דמיון בין התנהלותה של מדינת ישראל לבין שלטון האפרטהייד שבאמת הפריד. חבר הכנסת ברכה, אתה מסתכל, אני מבלה לעתים – לא לעתים, זה קורה מדי פעם – ואני רואה בקניונים, בחופי הרחצה, בשדה-התעופה בן-גוריון, בכל מקום, את ערביי ישראל מבלים לצדם של יהודים וישראלים, אף אחד לא אומר מילה. תיהנו ותבלו, בחג הקורבן, בחופי הכינרת, בטבריה. איך אפשר להשוות את ישראל לאפרטהייד? איך אפשר? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מבקש למשוך את הדברים. אני מבקש משר הביטחון לבטל את ההחלטה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אפשר לקיים דיון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, אי-אפשר לקיים דיון על אוטובוס – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, אפשר לקיים. אפשר לקיים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – מי שעולה לאוטובוס עם תעודת זהות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מציע לכם לבקש דיון במליאה או בוועדת חוץ וביטחון. אני חושב שחבר הכנסת הורוביץ שמע אותי, אולי אפילו בתוך תוכו הסכים אתי, ואני מקווה שיבוא יום ואנחנו נגיע לחזרה בו. אדוני היושב-ראש, הדבר המדהים ביותר הוא ההתנגדות של מפלגת העבודה, בראשות יצחק הרצוג, להחלטה על בניית 660 יחידות דיור ברמת-שלמה ו-400 בהר-חומה. אדוני, ממשלתו של יצחק רבין והשר בן-אליעזר – איתן כבל, לדעתי היית אז בכיר במשרד הבינוי והשיכון – קידמה את בניית הר-חומה. קידמה, ונכון שנבנתה – – <איתן כבל (העבודה):> אתה מפריע לי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואכן נבנתה בזמן כהונתו הראשונה של ראש הממשלה נתניהו. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לסיום – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו ב-2014, לא ב-1994. עברו 20 שנה מאז. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בעניין ירושלים – בעניין ירושלים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אופיר, תחזור למציאות. תחזור למציאות, בחייך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – "הרוב המכריע של העם בישראל רואה את ירושלים כבירת ישראל בריבונות ישראל. ירושלים איננה עניין למשא-ומתן, אין היא עניין למיקוח. נאמנים למורשתנו ולערכינו, נאפשר תמיד חופש גישה ופולחן דתי לכל הדתות, אך ירושלים" – אדוני היושב-ראש – "הייתה ותהיה לנצח בירתה של ישראל, בריבונות ישראל, לבו הפועם של העם היהודי. מירושלים זו, עיר השלום, מטבורו של עולם, קבל נא" – אדוני היושב-ראש, או – "אדוני הנשיא, את ברכותינו, כנאמר בספר הספרים: 'יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל'. כאשר אני קורא את הציטוט הזה, של ראש הממשלה יצחק רבין, עליו השלום, אני מסתכל – אני מסתכל, קורא את ציטוטיו ורואה את יורשיו, את יושב-ראש העבודה חבר הכנסת הרצוג ואתכם, אין לי ספק שיצחק רבין היה מתבייש. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הרגע קראת לו פושע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מתבייש. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הרגע קראת לו פושע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מתבייש בכם ובמפלגת העבודה כולה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תחליט אם הוא פושע או מנהיג. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מבקש, אדוני היושב-ראש – אני מעולם לא קראתי לו בשם הזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אמרת שאוסלו היה פשע והוא עשה את אוסלו, מה לעשות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את כל הצעות האי-אמון ולהצביע בעד הודעתו של ראש הממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, אני מבקש מכולם לשבת. <הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצבעות. אני רואה שאין התלהבות בקרב חברי הכנסת להצביע, אבל אנחנו בכל זאת עוברים להצבעות. חברי הכנסת, שימו לב, יש לנו הצבעה נפרדת. על-פי החוק, בפתיחת מושב, במקרה זה המושב השלישי של הכנסת, מוסר ראש הממשלה את הודעתו על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מנעילת המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה. שמענו את ראש הממשלה מוסר את ההודעה הזאת למליאת הכנסת, ואנחנו צריכים להצביע על הודעתו. שימו לב, בניגוד להצעות האי-אמון, מי שמאשר, מקבל את הודעתו של ראש הממשלה, יצביע בעד. מי שמתנגד להודעתו של ראש הממשלה – יצביע נגד. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד הודעת ראש הממשלה – 60 נגד – 39 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מה קרה? חברי הקואליציה, זה לא מעניינה של המליאה שתעשו כאן השוואות בין יושבי-הראש שלכם, השונים. זה לא צריך להעסיק את המליאה. <שר החינוך שי פירון:> הסאונד, רק הסאונד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק בין הסאונד. אוקיי. חברי הכנסת, להלן התוצאות: 60 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הכנסת אישרה את הודעתו המדינית של ראש הממשלה. <הצעות סיעות ש"ס, יהדות התורה והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כמעט שנתיים לממשלה ה-33, וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל;> <2. אוזלת ידה בתחום החברתי והכלכלי;> <3. חדלונה וכישלונה בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי;> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לסדרה של הצבעות על הצעות האי-אמון מטעם סיעות שונות שנימקו אותן. נלך באותו סדר. הראשונה היא מטעם סיעת ש"ס: כמעט שנתיים לממשלה ה-33, וכל התחייבויותיה למעמד הביניים ולמעמד החלש, לשכבות המצוקה ולתושבי הפריפריה, ובראש ובראשונה בתחום הדיור, מתבררות כמקסם שווא והולכת שולל – כפי שנימק אותה חבר הכנסת אריה דרעי. הוא גם המועמד להרכיב את הממשלה במידה וזה מתקבל. הצבעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 39 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס לא התקבלה. מטעם יהדות התורה: אוזלת ידה של הממשלה בתחום החברתי והכלכלי, שנימק חבר הכנסת יעקב ליצמן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. המועמד לראשות הממשלה הוא גם כן חבר הכנסת ליצמן, נכון? מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 38, 59 מתנגדים, אין נמנעים. היום לא נהפוך אותו, חבר הכנסת גפני, לראש הממשלה. תמשיכו לנסות. הכנסת דחתה את הצעת האי-אמון מטעם סיעת יהדות התורה. חדלונה וכישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי, מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא ודאי חבר הכנסת יצחק הרצוג. נימקה חברת הכנסת יחימוביץ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 60 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 38, 60 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעת העבודה לא התקבלה. בזה סיימנו את ההצבעות על הצעות האי-אמון. <הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 15) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2015 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/892).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחוקים. הראשון שבהם: הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 15) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2015 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה. ההצעה, שימו לב, קיבלה פטור מחובת הנחה, כפוף להנחה על שולחן הכנסת, והיא הונחה, כפי שמודיעה לי מזכירת הכנסת. יציג את ההצעה סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נתחיל בדיון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעשור האחרון ירד נטל החוב–תוצר של מדינת ישראל במידה ניכרת. מגמה זו, שהתרחשה הודות לעמידה עקבית במגבלות הפיסקליות הקבועות בחוק, הובילה לחיזוק אמינותה הפיסקלית של הממשלה ולהגברת יכולתו של המשק הישראלי להתמודד בהצלחה עם זעזועים כלכליים. המשך הפחתת יחס החוב–תוצר יאפשר לממשלה לשמור על דירוג האשראי שלה, ואף להעלותו, כך אני מקווה. בכך, נוסף על חיזוק איתנותה הפיסקלית של הממשלה, יופחת נטל תשלומי הריבית שלה. ברור כי הפחתת נטל תשלומי הריבית תאפשר בעתיד הפניית משאבים תקציביים נוספים לתקציבים אזרחיים כמו בריאות, חינוך ורווחה. תוואי הגירעון המוצע על-ידי הממשלה מאוזן באופן הטוב ביותר בין הצורך הקיים להמשיך ולחזק את חוסנה הכלכלי של הכלכלה הישראלית על-ידי הפחתת יחס החוב–תוצר, לבין הצורך לייצב את הסביבה העסקית בישראל על-ידי מיתון הצורך בביצוע צעדי התאמות פיסקליים בשנים הבאות. בנוסף, בעקבות מבצע "צוק איתן" נוצרו למערכת הביטחון בשנת 2015 עלויות עודפות חד-פעמיות הנוגעות, בין היתר, להפקת הלקחים שבוצעה במערכת הביטחון במהלך המבצע ולאחריו. לאור זאת, מוצע כי בשנת 2015 תינתן תוספת תקציבית חד-פעמית למערכת הביטחון, אשר תחרוג ממגבלת ההוצאה בסך 4.3 מיליארד שקל, כך שמחד יינתן מענה לאותן עלויות חד-פעמיות ומאידך יתאפשר גידול בהוצאות האזרחיות בשנת 2015. לפיכך, תוואי הגירעון המוצע לשנת 2015 – הגירעון יעמוד על 3.4%, ובשנת 2016 על 2.75%, וירד במהלך השנים עד לכדי 1% בשנת 2020. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. להלן רשימת הדוברים: חבר הכנסת אראל מרגלית – בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אחריו – מאיר פרוש, שלי יחימוביץ, איציק שמולי וכן הלאה, לפי הרשימה. <אראל מרגלית (העבודה):> אדוני כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת התקציב אינה אמינה בעיני ואינה קבילה בעיני. קודם כול, בואו נסתכל רגע על המצב של הכלכלה הישראלית בהנהגתם של בנימין נתניהו, יאיר לפיד ועוד כמה חבר'ה. מאז 2008–2009 העולם חזר לצמוח. מדינת ישראל, שהייתה מדינה של צמיחה, נכנסה תחת ההנהגה של הממשלה הזאת להאטה, האטה כלכלית. ברבעון השני של 2014, לפני המלחמה, הצמיחה במדינת ישראל הגיעה ל-1.9%. עכשיו מדברים על צמיחה הרבה יותר נמוכה אחרי המלחמה. עכשיו תבינו, מה שלפיד ונתניהו עשו זה להביא את הכלכלה הישראלית להאטה. כלכלה שעומדת במיתון זה כמו אדם בדיכאון – לא רוצה לקום בבוקר, לא רוצה ליזום, לא רוצה לראות חברים. כלכלה בדיכאון זה משק שנמצא בהאטה. שר האוצר, שהוא אדם מוכשר בהרבה מובנים, בכלכלה לא מבין, בניהול המשק לא מבין. וראש הממשלה, במקום להתערב, נפקד מהזירה הכלכלית. ושר הכלכלה הוציא שלוש מילים מתוך הרפרטואר של משרד הכלכלה: תעשייה, תעסוקה ומסחר. אלה שלוש המילים שהוציא שר הכלכלה מהרפרטואר של ניהול המשק. ועכשיו איפה אנחנו עומדים? כי זה לא רק דברים במקרו. רבותי, זה לא רק הדרום וזה לא רק המלחמה. שימו לב שיש 450,000 עסקים קטנים ובינוניים במדינת ישראל שבעליהם לא גומרים את החודש ואין להם פרנסה. אנשים אין להם פרנסה לא כשכירים ולא כעצמאים, ואילו מדינת ישראל עומדת מנגד, עומדת מנגד. אתן לכם את הדוגמה הבאה: אחרי מלחמת לבנון השנייה הפיצוי שניתן לכלכלה בצפון – וחברי חבר הכנסת עמרם מצנע יודע את זה היטב מחיפה – היה אדיר: 3.6 מיליארד פיצוי נתנו ל-100,000 עסקים. הפיצוי שנתנו לדרום, עד 40 ק"מ, עד היום הוא 200 מיליון שקל. 3.6 מיליארד – 200 מיליון. לכן, הכלכלה הישראלית זקוקה לחמצן, האזרח הישראלי זקוק לאוויר, כי 50,000 איש נוספים נכנסו מתחת לקו העוני. רק בעיר שלנו, ירושלים, אדוני היושב-ראש, יצא בשבוע שעבר נתון – 50% מהתושבים בירושלים מוותרים על ארוחה חמה ביום. חבר'ה, זה לא צחוק. אנחנו לא מדברים רק על אנשים משכבות העוני. אנחנו מדברים על מעמד ביניים, אנחנו מדברים על אקדמאים שלא מסוגלים לגמור את החודש, אנחנו מדברים על אנשים בכל רחבי המדינה הזאת. עכשיו, אתם שואלים אם יש דרך אחרת? כן, יש דרך שיכולה להניע מחדש את הכלכלה הישראלית. קודם כול, על-ידי עידוד מסיבי לתעשייה. אנחנו מדברים על ערד, על "מגבות ערד"? אני רוצה להגיד לכם שעד סוף השנה יאבדו 45,000 איש נוספים את מקומות העבודה שלהם. רובם לא יהיו בתקשורת, רובם לא יתקשרו. זה אומר שמסעדה שלא הצליחה לשרוד את המחזור שלה תשחרר שני אנשים; מספרה בדרום שעכשיו – – <היו"ר אורי מקלב:> אני נאלץ לבקש ממך לסיים. <אראל מרגלית (העבודה):> – – לא הצליחה, או במקום אחר בארץ, תשחרר בן-אדם אחד. המון אנשים משתחררים למשק ללא עבודה והמון אנשים עובדים לא מצליחים לגמור את החודש. זאת הכלכלה הישראלית במראה האמיתית של ממשלת נתניהו-לפיד, נקודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה – מוותר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה – מוותרת גם כן. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, ולאחריו – חבר הכנסת משה גפני. ביקשו ממני לעמוד על הזמנים, ובצדק, הלילה עוד ארוך. אז מסגרת הזמן בחוק הזה היא שלוש דקות. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, לכאורה המטרה של הצעד הזה היא מטרה נכונה. כאשר מדברים על מתווה רב-שנתי של הצבת יעד גירעון אז רוצים הרי לשדר אמינות לשווקים הבין-לאומיים, לחברות הדירוג, כדי לשדר שאנחנו משק איתן, שאנחנו משק שיודע לתכנן לאורך זמן, משק שיש לו מילה וכאשר הוא מתכנן משהו בסופו של דבר התוצאה יוצאת פחות או יותר אותו דבר. בסופו של דבר, כאשר מסתכלים – קודם כול מבחינה עקרונית – על מה שהיה בשנים האחרונות עם קביעת יעד הגירעון ובוחנים את התוצאות ואת היכולת שלנו באמת לעמוד באותם היעדים, אז מתוך 13, 14 פעמים, אני חושב שפגעו אולי פעמיים. כשאתה מסתכל על הדבר הזה, לפעמים אתה תופס את הראש ולא מבין למה – גם ראש הממשלה עוד בימי המחאה – מתייחסים לדבר הזה, ליכולת לשנות את יעד הגירעון, כאילו זה משהו שהוא בגדר צלם בהיכל. אומרים לך מצד אחד, ברגעים מסוימים, גם בממשלה הזאת: לא לא לא, ביעד הגירעון אסור לגעת. אבל ברגע הראשון, כאשר עולה איזושהי קוניוקטורה פוליטית, כאשר עולה איזשהו צורך הישרדות כלשהו, רצים אל הדבר הזה כמפלטו של – אני לא רוצה להגיד מי. ובסופו של דבר, תעזבו את חברי האופוזיציה שידברו כאן היום. בואו תסתכלו על מה שאומרת נגידת בנק ישראל על התקציב הזה. קודם כול, אני חושב שהאופן שבו נבנה התקציב הזה, כאשר אמרו בגדול לנגידת בנק ישראל: שמענו אותך, שמענו מה את חושבת על יעד הגירעון הזה, אבל – תסלחו לי על הביטוי – אנחנו לא כל כך סופרים את מה שיש לך להגיד. וזה נמשך באירוע המביך הזה, מיקי, שישבתם והצגתם את התקציב, ואז התברר לכם בעקבות שאלה של עיתונאי אחד, שאמר לכם: אבל המספרים לא מסתדרים לכם. ואז, מה אמרתם לו? אנחנו מצטערים, היה חג סוכות, או ראש השנה, ולא היה לנו זמן לעבוד על התקציב. וזה נמשך, ואני טוען טענה אחת, בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש: אין כאן רק מבוכה או חוסר מקצועיות, יש כאן גם כוונה. אתם חושבים שבצד השני יש אנשים מטומטמים, אנשים שלא מבינים כאשר אתם עולים לכאן ואתם אומרים: מה, הוספנו למשרדים החברתיים, הגדלנו את ההוצאה תקציבית. אז אני רוצה להגיד לך, סגן השר מיקי לוי, אני חושב שאתם נמצאים בדרך ללא מוצא. אני חושב שהאקט הזה שאתם עושים כאן היום, ובכלל, התקציב בכללותו, אולי ייתן לכם עוד כמה חודשים של חמצן מבחינה פוליטית, אבל בסופו של דבר, הסוף הוא בלתי נמנע, והתקציב הזה יוביל את מדינת ישראל לדרך ללא מוצא – ובעיקר את הממשלה הזו – למקום שהוא חסר תוחלת וחסר מוצא. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. יש שמונה דוברים. אם כולם יהיו, אני לא יודע. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה חודשים היה גידול בהכנסות המדינה, ואני עמדתי כאן מעל לדוכן ואמרתי שצריך להחזיר את זה ממה שלקחו מהאזרחים במסים, במע"מ. הסבירו לי, נדמה לי שסגן שר האוצר מיקי לוי הסביר לי – הוא לא אמר את זה אבל – שאני לא מבין בכלכלה, בגלל שמה שצריך לעשות זה להפחית את הגירעון. וגם הסביר לי שהפחתת הגירעון תגרום לכך שיהיו פחות חובות למדינת ישראל, והכסף יעלה פחות. בסדר, אמרתי שצריך למצוא את האיזון. המדינה והחברה במדינה זה לא חברה לייצור פחיות בירה, אלא זה אנשים שיש בהם מעמד ביניים, עשירים ועניים. לא העליתי בדעתי שהממשלה תביא הגדלת גירעון ל-3.4%, שזה מה שמציעים עכשיו. מכיוון שמיקי לוי מדבר בפלאפון אני לא יכול להסביר לו קצת בכלכלה, שמי שישלם את הגדלת הגירעון זה מעמד הביניים. הם ישלמו את הגדלת הגירעון. הכסף יעלה יותר, ההלוואות שייקחו יהיו יקרות יותר, זה לא שכתוב בחוק גירעון מסוג כזה או גירעון מסוג אחר. המשמעות של העניין: שכל הססמאות שלא מעלים מסים – מעלים מסים. מעלים מסים. מעלים מסים בכמה אופנים: מעלים מסים בהגדלת יעד הגירעון, מעלים מסים בהגדלת יוקר המחיה, מעלים מסים בהגדלת המחיר של הדירות. בכל תחום מתחומי החיים של מעמד הביניים מעלים מסים. אגב, הססמה הזו שלא מעלים מסים היא ססמה שמעידה שמי שאומר אותה איננו מבין מהחיים שלו. למי לא מעלים מסים? מי שמשתכר 100,000 ו-200,000 לחודש, לא מעלים לו מסים? מה זה האמירה המקודשת הזו "לא מעלים מסים"? לא מעלים מסים למי שמשתכר 14,000 שקל בחודש? לא מעלים מסים למעמד ביניים? זה אני מבין. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא. תכל'ס, לא. <משה גפני (יהדות התורה):> לא מעלים מסים למי שמשתכר 200,000 לחודש? לא מעלים מסים. לא התמודדתם – מיקי, אני מכבד אותך – אדוני, סגן שר האוצר, לא התמודדתם עם דבר וחצי דבר. זה כבר מספיק זמן שלא תוכלו להטיל את האשמה על הקדנציה הקודמת. אתם תבואו לכאן – אל תיתן מספרים, אנחנו יודעים לקרוא את זה בעל-פה. תגיד לנו מה עשה משרד האוצר ומה עשתה הממשלה הזו, מה עשתה בנושא של הצמיחה. בקדנציה הקודמת הצמיחה של מדינת ישראל פר-נפש הייתה הגדולה ביותר במערב. היום, פר-נפש, הצמיחה במדינת ישראל היא הנמוכה ביותר במערב. מה קרה? אני לא מדבר על "צוק איתן", אני לא מדבר על המבצע; אני מדבר עוד קודם. מה קרה שבזמן הזה מפעלים נסגרים בפריפריה אחד אחרי השני? מה אתם עושים בעניין הזה? איפה אתם יושבים? לְמה אתם מקשיבים? נושא – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. אתם לא יכולים להצביע על דבר וחצי דבר. אתם יכולים להגיד ססמאות. אמר פה קודם חבר הכנסת אראל מרגלית ששר האוצר הוא אדם מוכשר. אני לא מתערב בעניין הזה, אני לא בדקתי אותו. עכשיו, עם הזקן – אני לא יודע, יכול להיות שהוא מתחזק. אני לא נכנס לעניין הזה. אבל מה שהוא מוכשר זה בססמאות בתקשורת. הוא יוצא בססמה והוא מקווה שכולם קונים אותה: אין העלאת מסים; יש מע"מ אפס על מחירי דירות; מחירי הדירות ירדו. וכמובן הוא לא שוכח להגיד: אנחנו דואגים לצעירים של מעמד הביניים ששירתו במבצע "צוק איתן". כל הזמן הוא יודע להגיד את זה. מה הוא עשה בשביל אותם חיילים שהיו במבצע "צוק איתן"? מה? הוא הוזיל להם את המזון? הוא סידר להם אפשרות שהם יוכלו לרכוש דירה באופן נורמלי? הוא סידר להם משהו שהם יכולים להגיד, אנחנו חיים במדינה ואנחנו חיים נורמלי? ססמאות – כן; כלכלה – לא. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, לעלות אחרי חבר הכנסת גפני זה לא דבר פשוט. ועכשיו צריך להחליף פאזה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אומרים לי שהדברים שלי לא נכונים, בסוף מתברר שהם נכונים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה, אתה חילקת תארים, "מר כלכלה" – בוא נשפר את זה ונעשה אותו "מר כלכלה גירעונית". בואו נחשוב. חברים, שר האוצר אמר שהדרך היחידה לכיסוי הבור התקציבי היא הגדלת גירעון. יש תשובה, ותשובה מאוד קלה: הגדלת גירעון. למה, מה קרה? שר האוצר לשעבר, שטייניץ, הגדיל את הגירעון מ-2 ל-4.4. מה קרה לו? תלו אותו? כלום לא קרה. אז גם אני אלך באותה דרך. למה לי לחשוב? למה לי לחשוב על לייצר משהו? למה לי? יאללה, חבר'ה, איך אני סוגר את הבור התקציבי? בואו נגדיל גירעון. יפה מאוד. למה אני מגדיל גירעון? אני צריך לצ'פר את אנשי. כל אחד דואג לאנשי שלומו. יש לי חוק מע"מ אפס שעולה לי 3 מיליארד. מאיפה אני אביא את זה? הרי יש פראיירים במדינה, יש אזרחים שלא מבינים את זה. בסדר, יאללה, נגדיל גירעון, והאזרח הפשוט ידאג לתשלום בהמשך. העיקר שאנשי שלומי יהיו מרוצים. יפה מאוד. האם שר האוצר חשב ביצירתיות איך לייצר מנגנוני צמיחה? הרי גם היעד של 3.4, אני אומר לך, אדוני סגן השר – בולשיט, זה מסחרה אחת גדולה. אתם לא תעמדו בו, יהיה הרבה יותר מזה. וזאת האמת. כי היום שמעתי את נגידת בנק ישראל שמדברת על הורדת הריבית וחשיבה איך אני אזיז את המשק; כי כל העולם מראה סימני האטה. איך אני מעוררת את המשק – אין צמיחה – איך אני? כל הכלים שעומדים לרשותה אזלו, אזלו. אז שר האוצר לא מביא את זה בחשבון, ובא, הכי קל, הכי פשוט: אני בא לשנת בחירות, אז אני אחשוב על כלכלת בחירות – אני לא אטיל גזירות, אני לא אתן למי שצריך לשלם יותר מסים לשלם יותר מסים, הרי, אני אמשיך להזרים כסף להתנחלויות, מיליארד וחצי שקל, כי השותפים שלי הקואליציוניים יכעסו עלי, אני לא רוצה לנגוע בחוק להשקעות הון, לחסוך איזה חצי מיליארד, למה? כי הטייקונים יכעסו עלי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא נכון, זה לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה הפתרון? הכי קל – תגדילו את הגירעון, ואז אני אמצא את הפתרון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ואז אתה חושב לטווח הקצר, כי אתה בשנת בחירות. הבוחר לא ירגיש בכיס, הרי אני מביא לו 3 מיליון שקל עזרה, הטבת בחירות שהיא שקר אחד גדול שנקרא חוק מע"מ אפס. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיקו עם המסחרה שלכם. הפוליטיקה החדשה שלכם, צריך לשים לה קץ. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם מנסים לחדד אותה כל הזמן, אבל לא תצליחו. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. עיסאווי, אמרת שקשה לדבר אחרי גפני, לי קשה לדבר אחריך, אבל תן לי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בגלל הקול? <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא, בגלל דברי הטעם שאמרת. – – – אבל תן לי לצטט אותך, לא מהנאום הזה, מדברים שאמרת כשהתפרסמה טיוטת התקציב. כל המספרים האלה שלא מסתדרים, שכבר דיברו על זה כאן גם לפני, אתה אמרת: שר האוצר המציא כלכלה בדיונית; ככל שעובר הזמן אנחנו רואים את זה יותר ויותר. פשוט מאוד, אם שמים את טור ההכנסות וטור ההוצאות אחד מול השני, המספרים לא מסתדרים. בצד אחד "צוק איתן", מע"מ אפס, כל ההוצאות שהבטחתם, בצד השני הגדלת הגירעון, לא להעלות מסים וכו' – ואין, זה לא מסתכם, זה לא משתווה. כל מה שלימדו אותנו בשיעור א' בחשבונאות – שבסוף הסכום למטה צריך להיות שווה – לא קורה. כלכלה בדיונית. אז עכשיו באים ומבקשים מאתנו להצביע על חוק הכלכלה הבדיונית. מה מעניין בחוקים האלה, שמביאים לנו כאן, וספציפית בהגדלת הגירעון? אותו הדבר גם קרה – אני מוצאת את עצמי עומדת כאן במבוכה – אותו דבר קרה לי גם עם הבלון שהפריח שר האוצר עם הפיקוח על המחירים. למה? כי הוא מביא לנו כלים של כלכלה סוציאליסטית. אנחנו תומכים, אנחנו תומכים בהגדלת גירעון. הגדלת גירעון זה סעיף תקציבי. נכון, משלמים עליו ריבית, יש לו עלות, יש לו מחיר, אבל זה מקור, זה לא כמו שסיפרו לנו: משק הבית שבסופו של דבר לא יכול להיות במינוס וחייב להיות שווה הוצאות והכנסות. אותו דבר פיקוח על המחירים – אנחנו תומכים. פיקוח על מחירי מוצרי יסוד – זה דבר שצריך להיות מסופק לעניים ולכולם במחיר אחיד. רק מה? הכלכלה הבדיונית הזאת, כלכלת השליפות שאין לה כיוון, אין לה חזון, היא לא יודעת לאן היא מובילה, היא לא יודעת מה המטרה שלה, אולי המטרה שלה זה מה שקראת "כלכלת בחירות", אולי המטרה שלה זה סתם לשרוד, סתם איכשהו להביא אותנו לסוף השנה הביתה בשלום, להביא אותנו לעמוד על הרגליים בלי להראות לנו לאן החברה הישראלית ולאן המשק הישראלי הולכים. ואם זה לא היה כל כך מורגש בדיור, במילקי, בחלב, בשכר הדירה, במשכנתה ובכל דבר שאנחנו הולכים אליו בעצם, אז אולי, אם זה לא היה כל כך עצוב, אולי זה היה יכול להיות גם קצת מצחיק. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהגשת התקציב הקודם, תקציב המדינה לשנים 2013–2014, שהיה תקציב קשה, אנטי-חברתי ומלא בגזירות נגד הציבור כולו, ובמיוחד נגד השכבות החלשות ומעמד הביניים, שלא לדבר נגד הציבור החרדי, קיצוץ תקציבי הישיבות ומוסדות החינוך שלהם – עמד שר האוצר והסביר לעם ישראל שאין ברירה וכדי להציל את כלכלת ישראל החולה חייבים לחתוך בבשר החי, ומכאן והלאה, כך הבטיח, המצב רק ילך וישתפר. ומה אנחנו רואים היום? לא רק שלא השתפר, אלא הורע עשרות מונים, ובניגוד לכל התחזיות האופטימיות של שר האוצר דווקא התחזיות הפסימיות שעליהן התרענו – שהן תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה – הן אלה שהתממשו: יוקר המחיה הולך ומאמיר, מחירי הדירות עולים, ההגירה השלילית מהפריפריה נמשכת, מספר המובטלים לא ירד לעומת מספר המשפחות העניות שרק עלה, ומדי חודש אנו "מתבשרים" על עוד מפעל שנסגר ועובדיו פוטרו. השבוע היה זה מפעל "מגבות ערד", שנסגר בערד, רק כחודשיים לאחר שסגרו את קו הייצור במגדל-העמק ואחרי שסגרו את מתפרת "העצמאות" במצפה-רמון, זו הייתה אותה בעלות. בשנה האחרונה נסגר מפעל "נגב טקסטיל" בשדרות ועובדיו פוטרו. זמן קצר לאחר מכן הודיע מפעל "אסיב" על פיטורי עובדים ועל בחינת האפשרות של סגירתו. גם מפעל הנעליים של חברת "בריל" בראשון-לציון נסגר, לראשונה, על 100 עובדיו, בעקבות החלטת משרד הביטחון להפסיק להזמין ממנו נעליים, ומפעלי "תפרון" ו"מוליתן" עלו לכותרות בשל איומי סגירה חוזרים ונשנים. בשבוע שעבר פורסם דוח פני החברה של הלמ"ס. לפי הדוח, אחד מכל שבעה ישראלים הרגיש עוני בשנה האחרונה, 2.1 מיליון איש ויתרו על חימום או על קירור של הבית – אתם שומעים? והכי גרוע, 42% מהישראלים שנזקקו לטיפולי שיניים ויתרו על הטיפול בשל קשיים כלכליים, 24% פיגרו בתשלומי החשבונות של חשמל, מים וארנונה. בצהרונים, שהיו חינם, גובים השנה תשלום מההורים. אין כמעט שום תחום שהמצב בו השתפר. ועל הכול, מצב האבטלה נשאר באותו מספר: 241,000 מובטלים. כמעט רבע מיליון מובטלים – 241,000 מובטלים. לא שמו לב לזה כי זה התפרסם בערב ראש השנה והיינו בפגרה, אבל המספר ענק, סכום אדיר, לא רואים שום שיפור. אין כמעט שום תחום שהמצב בו השתפר. הגיע הזמן שהממשלה תודה בכישלון מדיניותה הכלכלית, תיקח אחריות ותלך הביתה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ותודה רבה גם על העמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל. <דב חנין (חד"ש):> זה לא לפי הסדר. <היו"ר אורי מקלב:> זה כן לפי הסדר, רק שזה אנשים במקום. הסדר הוא אותו סדר, רק השמות הם שמות אחרים. חבר הכנסת איתן כבל מחליף את חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אלה החלפות בתוך הסיעות, שאישרנו אותן. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני אדבר רק כי אני חושב, אגב, באופן אישי בשונה ממה שהממשלה החליטה. אני חושב שלא נכון להגדיל את הגירעון – בניגוד גמור למה שאנשים חושבים: בואו נרחיב, נגדיל את הגירעון, ומחר מישהו אחר ישלם. הגדלת גירעון, כשעוברים את ה-3% – קל מאוד לעבור את ה-3%, אבל אפשר מהר, במדרון החלקלק הזה, להגיע גם ל-5% ו-6%, ואז נאבד את הרייטינג של חברות הרייטינג בעולם, דבר שיכול לעלות לנו ביוקר רב, והשאלה היא אם אין פתרונות אחרים. אדוני היושב-ראש, אני טוען: אפשר גם אחרת, ואני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להביא דוגמאות אחדות. המדינה ממשיכה לתת גם היום פטורים ממס הכנסה לקבוצות אינטרס בהיקף של יותר מ-42 מיליארד שקל לשנה. זה לא נכון לבטל את כל הפטורים האלה, כי יש פטורים שבאמת ממלאים תפקיד חשוב במשק, אבל בתוך 42 מיליארד השקל האלה יש, לדעתי, סדר גודל של 15 מיליארד שקל שאותם אפשר בהחלט, אם לא לבטל לחלוטין בוודאי לצמצם בכמה מיליארדים טובים ואף אחד לא ייפגע. אלה לא האנשים החלשים ביותר במשק, אלה אנשים שיש להם עוצמה לדרוש את הפטורים האלה במס, ובוודאי שבמקרה כזה גם המשק יוצא נהנה ואנשים לא כל כך חסרים. יכולתי להביא דוגמאות מפורטות, אבל הזמן לא מרשה לפתוח את הדיון לאורך. אני אסתפק רק בדוגמה אחת – לא פופולרית, אני מודה, אבל אני בכל זאת אומר אותה. דוגמה אחת: היצואנים במדינת ישראל משלמים מס הכנסה בין 8% ל-12% – מס חברות. מה, הם המסכנים הכי גדולים? לא היה קורה שום דבר אם היו מעלים את המס לבין 15% ל-20%. זה עדיין נמוך מאשר ברוב מדינות העולם. זה לבד נותן תשובה של 4–5 מיליארד שקל. דוגמה נוספת, אדוני היושב-ראש: קרן השתלמות. כידוע, קרן השתלמות היא הטבה פטורה ממס לכל מי שמקבל קרן השתלמות, וככל שאדם מרוויח יותר ההטבה שהוא מקבל גדולה הרבה יותר; מי שמרוויח מעט, ההטבה שלו היא שולית. אז אני לא מציע לבטל לחלוטין את הפטור מקרן השתלמות, אבל אפשר לקבוע תקרה. כשאתה אומר, נגיד, עד השכר הממוצע במשק זה פטור, מעל השכר הממוצע במשק זה ימוסה, זה נותן 2–3 מיליארד שקל. אדוני היושב-ראש, הרעיון היותר-גדול מכל מה שאמרתי – הצעתי, אגב, גם את זה לשר האוצר ולראש הממשלה – אני מציע, לנוכח המצוקה התקציבית ולנוכח הבעיות שבגינן צריך לפגוע באוכלוסיות חלשות, שממילא הן חלשות ומוחלשות, דרך אלטרנטיבית. שוב, אולי היא לא פופולרית ולא נוחה, אבל אני רוצה לומר אותה, אדוני היושב-ראש; והצעתי את זה לראש הממשלה וגם לשר האוצר. אילו הייתי בנעליים שלהם עכשיו הייתי אומר שאפשר לעשות חלון זמן. נגיד, להציע שעד סוף 2015 כל חברה ישראלית – שבשנה הזאת תמשוך דיבידנד, תשלם על הדיבידנד הזה במקום 30% מס, 15%, חצי. אדוני היושב-ראש, אני מוכן להתערב עם כל מי שרוצה, שאם יעשו מהלך כזה המדינה תקבל, מינימום, סדר גודל של 30 מיליארד שקל מחברות ישראליות, ואני לא אופתע אם זה יהיה אפילו כפול. אנשים לא יודעים כמה כסף מתגלגל בחברות ישראליות ואנשים לא מושכים אותו כי הם לא רוצים לשלם דיבידנד כל כך גבוה. אז נכון שיגידו: זו הטבה לחזקים. אבל עם הטבה כזאת, אדוני, אני יכול לבטל את כל הקיצוצים בתקציב. לא רק זאת, אדוני היושב-ראש – אני רוצה לומר עוד משפט אחד ובזה אסיים. במצב הנוכחי, הרי זה לא הגיוני כי במצב הנוכחי ייאלצו לפגוע בהרבה אוכלוסיות חלשות ובשכבות הביניים. זו לא המדיניות של שר האוצר. שר האוצר רוצה להיטיב עם השכבות החלשות ועם אוכלוסיות הביניים, והנה דרך נורא פשוטה. אני אתן רק דוגמה אחת: חברת "טבע". חברת "טבע" מחזיקה רווחים כלואים של כמעט 100 מיליארד שקל, שהיא לא משלמת עליהם מס, כי לכאורה כל עוד הם בארץ הם פטורים ממס. אז תחשוב רגע, אם החוק הזה שאני מציע יעבור, ההטבה הזאת של תשלום דיבידנד חצי ממה שמשלמים, הראשונה שתרוץ לעשות את זה תהיה "טבע". שווה לה לשלם 15 מיליארד שקל על ה-100 מיליארד שקל ולמשוך את הכסף. אני מקבל 15 מיליארד שקל, יותר טוב מאפס. ואותו הדבר כי"ל, ואותו דבר חברות אחרות. אני יכול למנות, אדוני, מאות רבות של חברות שרק מחכות לדבר כזה. הנה מהלך פשוט, לא עולה כסף, לא מרע עם אף אחד, רק משפר את המצב התקציבי, בלי לעשות קיצוצים, בלי להגדיל גירעון. יש לי כמובן עוד הרבה מה לומר על התקציב, אבל תהיינה עוד הזדמנויות אחרות. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> הזמן תם. תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. מוזמן לאחריו – חבר הכנסת דב חנין. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר – אם יש פה או אין פה – אה, גברתי השרה, ברשותך, אנחנו מדברים על הצעת חוק הפחתת הגירעון, ואני יכול לומר לך שברוב בתי ישראל או בחלק ניכר מבתי ישראל, אין להם מושג בכלל על מה אנחנו מדברים. חוק הפחתת הגירעון? ויושבים כאן ומדברים, וכן גירעון, וחצי אחוז ואחוז אחד – – – <תמר זנדברג (מרצ):> קוראים לזה הפחתת הגירעון אבל זה הגדלת הגירעון. <איתן כבל (העבודה):> נכון, כן, זה לא חשוב, הכול זה סוג של המצאה. השבוע יצא לי לבקר באופקים, ולא בפעם הראשונה. אני אומר לכם, ראש ממשלה, קדנציה שלישית, ראש הממשלה נתניהו, קדנציה שלישית – לא ראשונה, לא שנייה, שלישית. בושה וחרפה על מקומות כפי שהם נראים במדינת ישראל, למען השם. הימין, הליכוד שולט במדינת ישראל, ידע הציבור, משנת 1977 ועד היום. מפלגת העבודה בקושי שבע שנים, לא רצוף. והם, בלי בושה, פעם אחר פעם, עומדים כאן ומדברים כאילו אנחנו עוד צריכים להתנצל בפניהם. האיש בחוצפתו כי רבה היא, ראש הממשלה, לא עוסק בכלל בנושאים החברתיים היום. על מה הוא מדבר, האיש שאין לו תחליף, שבקדנציה השלישית שלו מקבל רק 27%? אז נכון, האחרים מקבלים עוד פחות ממנו. וכולם מהללים ואומרים שאין לו תחליף. 27% בלבד בקדנציה שלישית, ראש הממשלה. על מה יש לו להתהדר? מה יש לו לספר שהוא עשה? חבר הכנסת נסים זאב, מה עשה מתחילת הקדנציה, חוץ מלאיים עלינו עם איראן, חוץ מלאיים עלינו כל פעם בגזרה אחרת? <נסים זאב (ש"ס):> מזל שיש את איראן. <איתן כבל (העבודה):> מה, מה נעשה למען השם? לא אכפת לי בכלל איך הקואליציה שלו נראית. את מי זה מעניין? הוא ראש הממשלה. הוא בעל-הבית, האיש שאין לו תחליף. האיש שעוד לא נמצא לו המחליף, ראש הממשלה נתניהו, קדנציה שלישית. ההיסטוריונים יתבאסו כשיצטרכו להגיע אליו, מה יכתבו? <משה מזרחי (העבודה):> יכתבו: קדנציה, קדנציה, קדנציה. כמו בגין. <איתן כבל (העבודה):> כן. שמש העמים, ודאי. ובאים ומבקשים מאתנו להציע הצעת חוק הפחתת הגירעון. חצי מדינה, אנשים אין להם מה לאכול. יש מקומות שאתה נוסע בהם בדרום, כאילו הגעת לשנות ה-70 במקרה הטוב. ובלי בושה, הם שולטים פה, הוא שולט כאן, מוכר דברי רהב, דברי בלע, שטויות. שטויות. קדנציה שלישית. האיש שאין לו תחליף. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לאחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, צריך להתחיל למען חברי הכנסת החדשים בבית הזה בברכה לממשלה, כי הנה היא מביאה לנו פעם נוספת חוק שעוסק בהפחתת הפחתת הגירעון, כלומר, בעברית פשוטה, בהגדלת הגירעון. ולמען חברי הכנסת החדשים אני רוצה להזכיר, שאותן ממשלות בערך, ואותו נתניהו בערך, היה זה שעמד מעל הדוכן הזה והסביר לכולנו כמה עקרונות קוסמיים בכלכלה שאסור להפר אותם, ואחד מהעקרונות הקדושים האלה הוא עיקרון של שיפוע אפשרי ויחידי שניתן לקיום בחברה שלנו, שבו הגירעון הממשלתי הולך ופוחת. אז הנה אנחנו רואים שוב, עמיתי חברי הכנסת – הכלכלה היא פוליטיקה וההחלטות הכלכליות הן החלטות פוליטיות. אני אומר את הדברים כמי שאיננו מתלהב מהגדלת הגירעון. הגדלת הגירעון זה פתרון קל מאוד, אבל בעקבותיו בדרך כלל באים קיצוצים רוחביים. וכשיש גירעון גדול, קל לאחר מכן לפגוע בבטן הרכה, בתקציבים החברתיים, באותם דברים שכל כך קל לפגוע בהם אבל הם כל כך חיוניים לכולנו. והקיצוץ הזה כבר החל, ראינו אותו גם בחודשים האחרונים. ובמקומות רבים בארץ כבר היום ישנה אווירת מיתון. אני הייתי השבוע בערד, פגשתי את המובטלים שפוטרו מבית-החרושת "מגבות ערד". אני יודע שחברי כנסת נוספים היו שם. התמונה היא תמונה מאוד קשה. וזה נמצא לא רק בערד, זה נמצא במקומות נוספים בפריפריה. לכן מה שצריך לעשות זה לאו דווקא להגדיל את הגירעון. מה שצריך לעשות זה לשנות את סדר העדיפויות, ואפשר לשנות את סדר העדיפויות. יש כסף. מאיפה הכסף? קודם כול, ההוצאות הצבאיות. כדי לצמצם את ההוצאות הצבאיות צריך מדיניות של שלום, צריך להחליט שלא רוצים ללכת למלחמה אזורית נגד איראן, החלטה אמיצה שראש הממשלה עדיין לא קיבל; צריך להחליט שאנחנו לא רוצים כל כמה שנים להיכנס לסיבוב מלחמתי נוסף בעזה או בלבנון או במקומות אחרים – אנחנו רוצים לנסות דרך מדינית של הסדר עם העם הפלסטיני ועם העולם הערבי; אפשר לקצץ בהוצאות הכיבוש ובהתנחלויות, אותו בור שחור שאליו מוזרמים כל הזמן כספים בהיקפים גדולים מהחברה הישראלית ועל חשבון החברה הישראלית; אפשר להתחיל למסות את משאבי הטבע – לא לעשות מאוחר מדי את המעט מדי שהוצע בוועדת ששינסקי, אלא באמת למסות את משאבי הטבע: להגדיל את התמלוגים, לגבות מסים ראויים ממי שלוקח ובוזז את משאבי הטבע של מדינת ישראל, ממשאבי ים-המלח, דרך הפוספטים, דרך המים המינרליים. אז יש כסף, ואת הכסף הזה צריך להשקיע בהשקעות חברתיות, בחיזוק מערכת הבריאות, בחיזוק הרווחה, בחיזוק מערכת החינוך, בבנייה של דירות ציבוריות – מה שמדינת ישראל הפסיקה לעשות – בהעלאת שכר המינימום במערכת הציבורית, ולא רק במערכת הציבורית, בהתמודדות עם העוני שהוא עוני קודם כול של אנשים עובדים. עמיתי חברי הכנסת – – <היו"ר אורי מקלב:> רק לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – לא מקרה הוא שראש הממשלה מעל הדוכן הזה נאם על "דאעש" ועל איראן אבל לא דיבר על הבעיות שמטרידות את אזרחי ישראל: על איך גומרים כאן את החודש ואיך מתמודדים פה עם הבעיות החברתיות ואיך מתמודדים עם יוקר המחיה ועם נומך השכר. כי לראש הממשלה הזה אין תשובות, את זה צריך לומר לעם בישראל. לראש הממשלה הזה, לממשלה הזאת, אין תשובות, ולכן הממשלה הזאת צריכה ללכת וראש הממשלה הזה צריך לפנות את מקומו. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. חברת הכנסת מיכל בירן. לא לא, סליחה, ניצן הורוביץ, ואחריו חברת הכנסת. אחרון הדוברים, לאחר מכן, יהיה חבר הכנסת נסים זאב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במצב רגיל של דברים לאו דווקא הייתי מתנגד להגדלת גירעון; אני לא חושב שגירעון הוא דבר מקודש, אני לא – – – <עדי קול (יש עתיד):> – – – את השעון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סליחה? מה? <עדי קול (יש עתיד):> לא הפעלת את השעון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. תודה על תשומת הלב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה קרה? <היו"ר אורי מקלב:> יש מי ששומר על השעון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אה, אוקיי, אוקיי. <היו"ר אורי מקלב:> אני מודה לך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> יש גם מי ששומר על הגירעון. <היו"ר אורי מקלב:> אין מי ששומר. מגדיל את הגירעון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז בעיני גירעון זה לא דבר קדוש. אני חושב שלפעמים גם צריך להגדיל את הגירעון, השאלה – לשם מה. זאת אומרת, גירעון זה כשאתה לוקח – כמו שהסביר, אגב, שר האוצר בעצמו – אתה לוקח סוג של הלוואה מהשנים הבאות. השאלה למה אתה לוקח אותה. אם אתה לוקח את ההלוואה הזאת – מגדיל את הגירעון – כדי לממן צמיחה שמתאפשרת על-ידי חינוך יותר טוב, על-ידי תחבורה ציבורית, על-ידי שירותים ציבוריים, על-ידי שיפור הבריאות, דברים מהסוג הזה, שמיטיבים עם האוכלוסייה, אני בעד הגדלת גירעון. אבל כשמגדילים גירעון כדי לממן תקציב כמו זה שעומד להגיע כאן בימים הקרובים, זה פסול, ואני מתנגד. בתקציב הזה, שעבורו הגירעון משועבד, יש תוספת עצומה לתקציב הביטחון שאנחנו אפילו לא מסוגלים להתמודד אתה. כאן כתוב בתקציר שזה לצורך מימון עלויות מבצע "צוק איתן" ונזקיו בשנת הכספים 2015, מה שלא נכון, כי את המימון עושים כבר בשנה הזאת, 2014. מעבר לזה, התוספות שאושרו למשרד הביטחון הן חריגות בכל קנה מידה, סדר גודל של 11 מיליארד שקלים. ואני חייב להגיד שאתמול, למשל, אדוני היושב-ראש, הייתי בקיבוצי הגליל-העליון, למשל בקיבוץ להבות-הבשן, שממש יושב על הגבול, ושם מקצצים להם את תקן הרב"ש – – <היו"ר אורי מקלב:> שומרים, רב"שים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – רכז ביטחון שוטף, שזה פרוטות ביחס לתוספות העצומות שמקבלים כאן. אז מצד אחד כל מיני קיצוצים באמת מקוממים, במרכיבי ביטחון חיוניים, ומצד שני תוספות ענק שבשבילן גם מגדילים גירעון. ואני רוצה לסיום להדגיש את הנקודה הכי קשה שאין בתקציב הזה, וזה נושא הדיור. כן, אני מכיר את ההצעה של מע"מ אפס, אני חושב שהיא הצעה גרועה, רוב הכלכלנים אני חושב שגם מסכימים אתי. מעבר לזה, המדיניות הממשלתית לא מטפלת ולא מסדירה את הדרך היחידה שתאפשר הוזלת דירות וזה בנייה ציבורית. אני לא מתכוון לדיור הציבורי לנזקקים, שגם בו יש חידלון זה שנים; אני מדבר על בנייה ציבורית מטעם רשויות המדינה, כמו שאנחנו רואים שקורה באמסטרדם, בפריז, בלונדון, וגם בברלין – אני אגיד את זה: גם בברלין יש בנייה ציבורית טובה, שמאפשרת לאנשים צעירים להשיג דירות בשכירות, דירות בקנייה במחירים בני-השגה ושווים לכל נפש. כשאנחנו בישראל מגיעים בשנה הזאת, 2014, לכמעט שיא עולמי במספר המשכורות שדרושות לקניית דירה, אני חושב שזה מקום שאנחנו צריכים לעמוד ולהסתכל ולהבין מה פה קורה. לממשלה יש מספיק כלים ומכשירים כדי לשנות מגמה, היא פשוט לא רוצה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לכן אנחנו נתנגד להצעת החוק הזאת, משום שהגירעון שפה לוקחים ושאנחנו נצטרך לממן אותו בשנים הקרובות לא מיועד לשיפור, הוא מיועד לעשיית נזק. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חבר הכנסת נסים זאב. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לי אחיין חדש, והוא בדיוק מתחיל להוציא את הצלילים הראשונים, שיום אחד יהפכו לשפה ולדיבור, וזה תהליך שמרתק לראות אותו. וחלק מהיופי זה באמת היכולת האנושית המופלאה ליצור שפה, לדבר מילים, ושתהיה להן משמעות. איך זה קשור לנושא שעל הפרק? אני חושבת שנשבר פה עוד שיא חדש של לגזול מהמילים את משמעותן. אפילו ב"1984" אני חושבת שלא היו מהססים להשתמש בכמה מהדוגמאות שראינו כאן. אני לא מבינה – אם אני צריכה לבחור מילה אחת שמתארת את מה שקורה כאן, זה "מביך". אני לא מבינה איך אתם לא מתביישים, חברי הקואליציה, לבוא ולהגן על זה. ממש לפני – באפריל, אפילו במרס – ממש לפני חצי שנה עמד פה מיקי לוי, סגן שר האוצר, והסביר איך צריך לשנות את כלל ההוצאה כדי להקטין את ההוצאה של מדינת ישראל. ישב, הסביר, קראתי לו אז ואמרתי לו שלהציב יעד גירעון של 50% של חוב–תוצר כשה-OECD אומרים שהיעד המומלץ הוא 60% זה דבר לא סביר. הלך, בדק, ובסופו של דבר חזר אלי עם תשובה, שכשסידרו את המספרים, וככה וזה, זה הגיע למה שרוצים להגיע אליו; וזו הייתה תשובה באמת קצת מופרכת, כי אי-אפשר קודם להחליט מה התשובה ואז לשחק עם הנוסחה כדי להגיע אליה. אבל נו, מילא, עשיתם את זה. עכשיו, פחות מחצי שנה אחרי זה, באים עם זה: כן, הגירעון יהיה יותר גדול ממה שחשבנו, וגם יש קופסה, הקופסה היא לא בתקציב – זה נשמע כמו – – – <נחמן שי (העבודה):> מיכל, אין שר, אין שר. <מיכל בירן (העבודה):> אין שר, אני – – – <משה מזרחי (העבודה):> אין ממשלה לדבר אליה. <היו"ר אורי מקלב:> השרה, השרה נמצאת. <מיכל בירן (העבודה):> השרה לנדבר פה. <נחמן שי (העבודה):> אה, השרה לנדבר בפינה. <היו"ר אורי מקלב:> היא סרה למשמע אוזנה. <נחמן שי (העבודה):> היא לא מרוכזת בדיון. <משה מזרחי (העבודה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> כן, בגלל זה אני אומר. בטוח שהיא מקשיבה. <מיכל בירן (העבודה):> עכשיו באים ואומרים: לא, הגירעון יהיה יותר גדול, הפריסה שלו תהיה יותר גדולה ממה שחשבנו. והקופסה, הקופסה הרי – אני לא יודעת, זה פשוט מביך, מה משכנעים אותנו, שאם אומרים שזה קופסה אז זה לא בתקציב? אז לא סופרים אותו? זה הרי דבר לא סביר. עכשיו, רק תחשבו בהיגיון, אם לא הייתם משנים את כלל ההוצאה הייתה קצת פחות מבוכה עכשיו בלהגיד שמשנים אותה. ומה עם הגירעון? הגירעון וההערכות שלו הם – פשוט יש שימוש ציני בהם. כשלפני הבחירות הכלליות שאול מופז אמר שיש 40 מיליארד ש"ח גירעון, אמרו לו: מה זה, אתה הוזה, כמה הזוי, מה פתאום, אין – מפחיד, לפני בחירות גירעון כל כך גדול נשמע איום ונורא. אבל אחרי הבחירות, כשהיה צריך להעביר תקציב, פתאום האוצר אומר – 40 מיליארד ש"ח גירעון. עכשיו כבר השתנו האינטרסים, צריך להפחיד שהגירעון גדול כדי להצדיק קיצוצים. אחרי שיסתיימו הקיצוצים, יאמרו: אה, התבלבלנו, הוא לא כזה גדול. אותו יאיר לפיד, אותו שר האוצר שאמר לנו בתקציב הקודם: די כבר עם החגיגות, עם אלה שחגגו פה על חשבון הקופה הציבורית, על חשבון המחר, התקציב הזה נראה בדיוק – יאיר לפיד עושה את מה שהוא הלעיז על קודמיו שעשו. הוא בדיוק דוחה את כל הבעיות למחר. משהו קטן לעניין הגירעון. אמרו: מה, אתם נגד הגדלת הגירעון? <היו"ר אורי מקלב:> אבל ממש קטן. משפט סיום. <מיכל בירן (העבודה):> אני בעד הגדלת הגירעון – – <היו"ר אורי מקלב:> כוס מים, יש מים. <מיכל בירן (העבודה):> – – רק השאלה – מאיזו סיבה. אבל אני רק אסיים משפט אחד של מטפורה: זה כמו משפחה שנמצאת במינוס. זה לא הגיוני שהם ייקחו עכשיו הלוואה של 50,000 שקלים כדי לנסוע לטיול מסביב לעולם. אבל אם הם ייקחו הלוואה של 50,000 שקלים כדי לשלוח ילד לאוניברסיטה, זה כן הגיוני. כך גם לגבי הגירעון: זה לא רע להגדיל גירעון, השאלה למה. ובתקציב הזה אין מחוללי צמיחה ואין חזון. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מה עם – – – <היו"ר אורי מקלב:> כן, הוא הדובר, ואחריו נחמן שי מסיים. <מרב מיכאלי (העבודה):> או-אה, נחמן, הצלחת לעבור את נסים זאב. כל הכבוד. נסים, נחמן מדבר אחריך. <נסים זאב (ש"ס):> בגלל שאני אומר דבר תורה, הוא רוצה אחר כך לחזק אותי כנראה. <נחמן שי (העבודה):> אני הצ'ופר. <היו"ר אורי מקלב:> מעשה נסים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על הגירעון הגדול של עם ישראל, שנלקח מאתנו מורנו ורבנו ועטרת ראשנו, מרן רבי עובדיה יוסף. זה החסר הגדול לעם ישראל. הנביא במלאכי אומר: "תורת אמת היתה בפיהו ועַוְלָה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעָוֹן". ולאחר מכן: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא". אם אנחנו נתבונן בפסוק ונבין, בתחילה הפסוק אומר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו מפיהו". יש שפתיים ויש את הפה של האדם. השפתיים הן חיצוניות, כמו שאומרים: משפה ולחוץ. והפה הוא הפנים. אצל מרן היו פיו ולבו שווים. מה שהוא אמר כלפי חוץ לעם ישראל, הוא התכוון למה שהוא אומר בדיוק כפי שהוא חינך אלפים ורבבות בעם ישראל. אני רוצה לומר כמה מילים בנושא של התקציב: כל כך היה חשוב גם למרן העניין של העוני, וכשהוא היה מדבר על עניים, ראיתי אותו כמה פעמים שלבו היה כאוב לראות את הצער של אותן משפחות ברוכות ילדים. והנה עכשיו מביאים לנו את הנושא של הגירעונות. אני מבין, צריך לעשות איזושהי אינפלציה מסוימת, יש גירעון מסוים, עברנו תקופה קשה, מלחמה קשה, ובסייעתא דשמיא, איך שלא יהיה, עם ישראל פה ניצח עם כל הכאב והצער וההרוגים שהיו. אבל הגזירות שבתקציב, אדוני היושב-ראש, לשנת 2015, כוללות קיצוצים של 7 מיליארד ש"ח מכלל משרדי הממשלה, והמשמעות תהיה הגדלת שיעורי האבטלה ופגיעה בזכויות הסוציאליות של אותם המובטלים. יש בתקציב הזה גם הוראות סמויות שתכליתן לפגוע בזכויות המוענקות למובטלים על-פי חוק הביטוח הלאומי. ולמרות ששר האוצר מתפאר בכך שהצליח למנוע את העלאת המסים, כפי שהוא מצהיר בריש גלי, ישנם מסים חדשים שלא שמענו עליהם מעולם. אני אומר את זה ממש בקצה המזלג: למשל, המסים על מעסיקי עובדים זרים. מצד אחד, מכריחים ומאלצים את האנשים להביא עובדים זרים כי אין ידיים עובדות, ומצד שני מגדילים את המסים. ומאידך גיסא – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רוצים להגדיל את מספר העובדים הישראלים. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אבל בזמן שאתה קובע עובדה ואתה מביא עובדים זרים, אתה לא יכול מצד אחד לייבא ומצד אחד להכביד עליהם. הרי אתה יודע שאותם עובדים זרים שעובדים באותן פונקציות, אתה לא מוצא עובדים ישראלים שיעבדו בהן. אין, מה לעשות. <היו"ר אורי מקלב:> אני רוצה לבקש ממך לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אני כבר אסיים. אני מבין את הצורך גם בגירעון של הזמן שלנו. <היו"ר אורי מקלב:> הוא גם משהו. אי-אפשר להגדיל אותו, אי-אפשר להגדיל אותו. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו נצמצם את עצמנו גם בלוח הזמנים. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו מודים לך על ההתחשבות. <נסים זאב (ש"ס):> אם כך, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך בסיבוב הבא, אדבר בהמשך. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו מאוד מעריכים את זה, חבר הכנסת נסים זאב, את העמידה בלוח הזמנים. אנחנו נבקש מהדובר האחרון, חבר הכנסת נחמן שי, לשאת את דבריו. לאחר מכן יסכם את הדיון סגן השר מיקי לוי. סגן שר האוצר, כמובן. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רציתי רק לספר סיפור קטן. נזכרתי בו כשהתפרסמה הידיעה על סגירת "מגבות ערד". לפני כמה חודשים פגשתי באיזשהו אירוע גברת אמריקנית דוברת עברית שדיברה בזכותה של ישראל והייתה מאוד מעורבת. שאלתי אותה: מאין המעורבות הגדולה שלך? היא אמרה: משפחתי דרך בעלי הם הבעלים של "מגבות ערד", ויש לנו הרבה בעיות. אמרתי לה: אתם בערד? כן, גם בערד וגם במגדל-העמק. אמרתי: בטח אתם מפעל מועדף בישראל. היא אמרה: לא בדיוק, ואני אבוא אליך עם המנכ"ל כדי לדבר אתך על כך. אמרתי לה: בשמחה רבה. היא הגיעה עם המנכ"ל, איש עסקים ישראלי שחי באמריקה. שאלתי אותו איך אני יכול לעזור. הוא אומר כך: תשמע, אנחנו נמצאים בתחרות כבדה מאוד, טקסטיל זה לא אטרקציה יותר, ויש מקומות אחרים במזרח התיכון ומחוץ למזרח התיכון שאפשר לייצר שם. אבל אנחנו רוצים להישאר בערד. הבעיה שלנו היא אנרגיה: אנחנו משלמים הרבה על אנרגיה כדי להניע את המפעל. אמרתי לו: אין שום בעיה, אני יכול מייד לעזור לך, אני מכיר את סילבן שלום והוא גם השר לענייני אנרגיה והוא גם לענייני הדרום והצפון. העברנו את המקרה לטיפולו של השר שלום במשרד האנרגיה. הם ביקשו את הניירות ואני טרחתי ומשרדי והכול והעברנו את כל הניירות והכול. אחרי כמה ימים התקשר אלי אחד מעוזריו של השר ואמר לי: הוא לא יוכל לפגוש אותם. שאלתי: למה? הם מעסיקים 300 איש בערד. לערד, 300 איש זה לב העיר. הוא אמר: תשמע, בדקנו את זה. זה רק 10 מיליון שקל להתחבר לצינור הגז. רק 10 מיליון שקל. אמרתי לו: תגיד לי, בחור צעיר, אתה הרווחת מימיך 10 מיליון שקל? אתה מבין את המשמעות של 10 מיליון שקל עבור המפעל הזה? אתה מבין שב-10 מיליון השקלים האלה תלויה התעסוקה של 300 איש שמחר או מחרתיים או בעוד שבוע לא תהיה להם עבודה? הוא אומר לי: אני לא, אבל אין מה לעשות. הם צריכים למשוך את הגז מאיזשהו צומת באזור הדרום. ככה זה התוכנית, אני אחר כך למדתי. המפעל אמור למשוך – לא מביאים לך את הגז אליך למפעל אלא אתה אמור למשוך אותו. כשאתה מושך אותו, אז זה עולה לך 10 מיליון שקל. אז שיוציאו 10 מיליון שקל, 3 מיליון דולר. המפעל הזה ששמו "מגבות ערד", אחרי הרבה חודשים – יכול להיות שהיו עוד בעיות אבל זה כנראה היה הקש ששבר את גב הגמל – הם כבר לא חזרו אלי, הם גם כנראה לא חיפשו אף שר בממשלת ישראל. הם החליטו פחות או יותר, פשוט בצורה הכי עצובה שבעולם, לסגור את המפעל. זה לא סנטימנטים פה, זה שום דבר, זה ביזנס. אז אם בלשכתו של שר האנרגיה והשר לפיתוח הנגב והגליל לא ידעו להתייחס אליהם, אז הם אמרו תודה רבה והעבירו את הייצור; או שהעבירו לירדן או שהעבירו לסינגפור או שהעבירו להודו, זה כבר לא מעניין אותי. 300 משפחות – אולי טיפה פחות, רק 250 – בערד, עיר מוכה, אין בה תעסוקה ולא תהיה בה תעסוקה. זה מה שרציתי לספר לכנסת הערב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. יעלה לסכם את הדיון סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כשעולים לדוכן הזה ומדברים על מספרים ועל ססמאות ועל נתונים שאין להם אחיזה במציאות, אולי זה מצלצל היטב, אבל מכאן לאמת שבמספרים רב המרחק. אני מדבר – למשל אני לוקח את דבריו של חבר הכנסת גפני, שדיבר על צמיחה של בסביבות 1%. אז זה נחמד להגיד 1%, אבל גם בנק ישראל וגם כלכלני האוצר צופים צמיחה של 2.8 – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא הבנת מה שאמרת – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 2 – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הוא אמר: צמיחה אפס לנפש, זה שונה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא דיבר על צמיחה כללית, לא לנפש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לנפש. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא דיבר על צמיחה כללית, וגם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לנפש, ויש צמיחה שלילית גם, לא אפס. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בישראל בשנת 2013 גדלה הצמיחה ב-1.9%, אבל אם אני מסתכל – אם אני מסתכל על חוב–תוצר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה משתמש – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תן לי, תן לי, תן לי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – לא לזכותך להשתמש בנתונים האלה, זה כתוב – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> תאמין לי, כולם הבינו הכול. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, הכי טוב. תשמע עוד שנייה אחת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מכיר כיועץ – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת פריג', בוא ניתן לו להמשיך בדבריו, לסגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> פריג', דקה אחת. ואם אתה מסתכל על חוב–תוצר של מדינת ישראל, שבאמת אפשר להתגאות בו, כאשר ה-OECD ממליץ על הגעה לסביבות ה-60%, ואנחנו יודעים שמדינות באירופה עוברות את ה-100%, אפילו בגרמניה זה קצת פחות מ-100%, ומדינת ישראל היא ב-67.4%. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל היעד היה 50%. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שינית את היעד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת פריג' – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> היה 60, שינית את זה ל-50. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת פריג', היעד המומלץ על-ידי מדינות ה-OECD הוא 60%, והלוואי שנגיע לשם. המרווח בין המשחק הזה – להגיד לכיוון 60, לבין להוסיף עוד שתי עשיריות לגירעון, הוא לא מה שישבור אותנו. כל עשירית בגירעון כמה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי ישלם? מי ישלם? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רגע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי ישלם את העשירית הזאת? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תקשיב, תקשיב, תקשיב, כשאתה מורח את זה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם הייתי חרוץ והייתי – – – נגד הגדלת יעד הגירעון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תקשיב, גפני, הרי הגירעון מצוי בחוק. הגדלנו אותו בארבע עשיריות, זה נכון. בשנה שעברה גמרנו אותו ב-2.6. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> פריג', הוא בחוק היה 2.5, והגדלתי ל-3.4. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון. תעשה את חלקי האחוז – עכשיו אני מתעסק אתך במתמטיקה – של תשע עשיריות כלפי החוב החיצוני או כלפי תקציב המדינה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רגע, אבל תראה, אני ניהלתי אתך את זה כלפי תקציב המדינה. איפה זה – – – <קריאה:> ראש הממשלה פה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ראש הממשלה פה? זה בסדר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> סגן השר, סגן השר – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אדוני סגן השר, אתה מוזמן להמשיך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – תיצמד לטקסט, תיצמד לטקסט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לכן תשע עשיריות, גם כלפי החוב הלאומי וגם כלפי תקציב המדינה, בטל בשישים. ולכן אני אומר לך שזה נסבל וזה בתחום ההיגיון ואין לנו שום בעיה לעשות את זה, וגם כרגע אחוז האבטלה הוא מהנמוכים שהיו בשנים האחרונות, ויתרה מכך יש סכום עצום – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם הייצוא? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת גפני דיבר – לא, זה לא היית אתה, אז אני לא אסתכן בעניין הזה, אבל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם הייצוא? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אבל אתה דיברת וקודמך לתפקיד דיבר על הבאת עובדים זרים, שאנחנו מקשיחים את עמדתנו – כן, אנחנו רוצים להקשיח את עמדתנו בנושא הגעת עובדים זרים, כדי לתעל יותר ישראלים, ויש תוכניות במשרד הכלכלה, עם תקציב של 300 מיליון שקל, לשנות ולהכשיר אותם לעבודות שונות, מעבודה למקצועות רטובים בבניין, שהיום חסרים מאוד במדינת ישראל, כמו רצפוּת, טכנאי מיזוג אוויר וכן הלאה וכן הלאה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש תוכנית שלמה לעניין הזה, ולכן אנחנו מקשיחים עמדתנו לגבי הגעה של עובדים זרים בכל המקצועות, בכל המקצועות, למרות הקושי שאנחנו צופים כרגע בידיים עובדות ישראליות. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגן השר. אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת, על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 15) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2015 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – 28 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 15) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2015 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 44 חברי כנסת בעד הצעת החוק, 28 חברי כנסת מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <אראל מרגלית (העבודה):> אני הצבעתי, אבל זה לא נקלט. נגד. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לפרוטוקול אני מבקשת להוסיף את חבר הכנסת אראל מרגלית, הוא הצביע נגד. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להודעת סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. בבקשה, סגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ביקשתי ועדת המדע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, אנחנו רוצים לאפשר לסגן המזכירה את ההכרזה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני ביקשתי ועדת מדע, ואנחנו רוצים בוועדה לבדוק איך – – – לגבי יעד הגירעון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שיש עוד הצעות להעברה לוועדות נוספות, אנחנו נעביר את זה להכרעה בוועדת הכנסת. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> גפני, קיבלנו את ההתייחסות שלך. ועכשיו אנחנו נוכל לעבור להודעת סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. גפני, קיבלנו את ההתייחסות שלך. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ה–2014, שהוחזרה מוועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20) (ועדת בדיקה לרבני ערים), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/857).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 29) (ועדת בדיקה לרבני ערים), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. מי שיציג את הצעת החוק – סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן. בבקשה. רק אומר שאחריו אנחנו נעבור לדיון, וראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת נחמן שי. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי הכנסת, עם כניסתי לתפקיד סגן השר לשירותי דת, החלטתי שנושא הרבנות יקבל אצלי עדיפות גדולה מאוד, ובשנה האחרונה, ברוך השם, זכינו ובחרנו רבנים בקריית-עקרון, בירוחם, בנתניה, בשבוע שעבר בחרנו שני רבני עיר חדשים בירושלים, ובעזרת השם בשבועות הקרובים ייבחרו רבנים בערים נוספות שבהן חסרים רבני ערים. תפקיד כזה של רב עיר הוא תפקיד בעל חשיבות גדולה מאוד; הוא חלק ממערכת השלטון המקומי, ורב העיר אחראי על-פי חוק לרישום נישואין, לכשרות, למקוואות, לעירובין, ועוד תפקידים רבים מאוד שיש לרב עיר. חלק מרכזי וחשוב בתפקידו של רב העיר הוא האמון של הציבור הרחב בתפקודו. רב עיר מכהן במשך שנים רבות. על-פי החוק הקיים היום, רב עיר נבחר עד גיל 70, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך את כהונתו עד לגיל 75. כבר רבנים שנבחרו קודם לכן יכולים לכהן, חלקם עד גיל 120, חלקם עד גיל 80. כיוון שרב עיר איננו עומד לבחירה כל כמה שנים כמו כל נבחר ציבור אחר, אלא ברגע שהם נבחרים הם נבחרים, כפי שאמרתי, למשך שנים רבות, אנחנו צריכים לחזק את אמון הציבור ברבנים ואת אמון הרבנים בציבור הרחב. הצעת החוק הזאת שאנחנו מביאים כאן נועדה אכן לחזק את אמון הציבור ברבנים. הצעת החוק באה לתקן לקונה, דבר שאיננו קיים היום – מקרים שבהם רבני ערים אינם מתפקדים כראוי; ויש מקרים כאלו, לצערנו הרב. ואני מדגיש: לא מדובר כאן בבעיות משמעת, כי בבעיות משמעת, על-פי החלטת הממשלה מלפני 11 שנים, מטפלים משרד המשפטים ושרת המשפטים. אנחנו מדברים על בעיות תפקודיות שקיימות. אין דרך לסיים את כהונתו של רב כאשר הבעיות אינן משמעתיות אלא תפקודיות, ולכן נולד הצורך בהצעת החוק הזאת כפי שהיא מובאת כאן לפניכם. ההצעה הוכנה בשיתוף פעולה מלא עם הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, שהוא נשיא מועצת הרבנות הראשית, ובתוקף תפקידו הוא אחראי לרבני הערים בישראל, וגם בשיתוף פעולה עם האיגוד המקצועי, איגוד רבני ישראל, שגם הם תומכים בהצעה הזאת, כיוון שההצעה היא הצעה מאוזנת. כפי שכתוב בהצעת החוק, תוקם ועדה בהסכמת שר הדתות ובהסכמת נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל. בראש הוועדה יעמוד דיין או דיין לשעבר, רב עיר שבוחרת מועצת הרבנות הראשית ויועץ משפטי שבוחרים ביחד שר הדתות ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל. הוועדה הזאת תשמע טענות שיעלו, אם יש כאלה, לגבי תפקודם של רבנים. אני רוצה להדגיש פה שככלל, הרוב המוחלט של רבני ישראל עושים את מלאכתם כראוי. רובם הגדול של רבני ישראל מסורים לעבודתם, מסורים לקהל עדתם, ואכן עושים את מלאכתם בצורה הראויה ביותר. אבל, לצערנו, בשנים האחרונות התגלו מקרים מסוימים של רבנים שלא היה דרך לטפל בהם, והצעת החוק הזאת באה לטפל ולמנוע, כפי שאמרתי, את חוסר האמון שעלול להיווצר ברבני ישראל. אני בטוח שהוועדה הזאת – הצעת החוק הזאת כפי שהיא מובאת כאן אכן תפתור, ותחזק את אמון הציבור ברבני ישראל. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב – איננו נוכח או שנוכח? נוכח. בבקשה. אחריך יעלה חבר הכנסת אראל מרגלית. אתה מוותר על זכות הדיבור, אראל. אחריך תעלה חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, לא להאמין: עומד סגן שר הדתות, הקרוי גם בשם רב בישראל, שימש בתפקידים בכירים, ומדבר על ועדת הדחה לרבנים, על חוסר תפקוד של רבנים, על רבנים שלצערנו אנחנו שומעים לגביהם מילים באוויר, ואין שום דבר מאחורי זה. ההישגים של המשמרת שלכם, של הבית היהודי: עוד פגיעה ועוד פגיעה במעמד הרבנים והדיינים. לא הספיקה היום ההתבזות בנושא הגרות? מבזים את מערך הגיור, מפריטים את הגיור. לא מספיק מעשים? ועוד ועוד כרסום במעמד הרבנים ובכבוד הרבנים, ואתם ממשיכים באותו נושא: ועדת הדחה לרבנים. "לצערי יש רבנים כאלה" – על איזה מקרים מדברים? "בעיות תפקודיות", "אמון הציבור" – אפשר לחשוב שמדובר כאן באיזה מצרך או באיזה בית-חרושת, שצריכים לקבל את אמון הציבור בחברה הזאת. לשופטים גם יש דבר כזה, מקביל? את השופטים כבר תיקנתם? 66 שנה זה בסדר, וכאן אין? אם יש לך לתקן דברים, תקן כפי שמקובל פה. ואתם גם מכבסים את המילים. ועדת בדיקה? ועדת הדחה אתה מקים, ועדת הדחה לרבנים. ואני מודאג פי-שניים לאחר ששמעתי את יושב-ראש המפלגה שלך, שאמר לפי שבועיים, בעקבות תוצאות הבחירות בירושלים: אנחנו נעבור מעיר לעיר. אני מצטט מה שהוא אמר: אנחנו מתקדמים עיר אחר עיר. איך מתקדמים? איפה יש רבנים פנויים, איפה יש משרות פנויות, עיר אחר עיר? יש, מקימים ועדת הדחה לרבנים. יש רבנים, אז אפשר להדיח רבנים. ועדת משמעת, רבנים שאינם מתפקדים. אני אסמוך עליכם, על מה שאתם שתחליטו על מה זה תפקוד ומה לא תפקוד? לאחר היושרה שהראיתם – איך שהקמתם – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – דיין זה לא – – –? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה זה רלוונטי בכלל בעניין הזה? אנחנו יודעים בדיוק איך אפשר לעשות קריטריונים ואיך אפשר לעשות ועדות, איך הקמתם גוף בוחר בירושלים, איך עיוותם את כל התוצאות, את כל המרכיבים של האוכלוסייה. לקחתם ציבור שהוא למעלה מ-50% ממערך החינוך בירושלים, לקחתם ציבור שהוא כמעט 50% מהנציגים מחברי מועצת העיר, ונתתם להם בתי-כנסיות – פחות מרבע. היו הקריטריונים, והיו המשפטנים, בעזרת בג"ץ. מה אני צריך לחשוב? ביושרה אתם מנהלים את הדברים האלה? ואתם כאן, מה זה "ריצת הרגליים להרע" הזאת? החוק הראשון – לאחר לחץ, בישיבה הראשונה שיש בכנסת, במליאת הכנסת, מביאים את החוק הזה. מה בוער לכם? מה עומד מאחורי זה? דבר אחד, לא יכול להיות דבר אחר לגמרי: מבזים את הרבנות. שום הישגים. מפריטים את הגיור, העליתם כבר את המחירים במקוואות – מה עוד נשאר לכם לתקן? לפגוע במעמד הרבנים; שיש רבנים שסרחו – אני כבר מסיים – לתת איזה דימוי רע לרבנים, דימוי של אמון הציבור – "להחזיר את אמון הציבור ברבנים". תחזירו את אמון הציבור בכם. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת מקלב. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחרייך יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חברי כנסת נכבדים, אני רק רוצה להודיע שרשימת הדוברים נסגרה. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, באמת הגיע הזמן לקצוב את זמן כהונתם של רבנים. רבנים מתמנים, ותפקיד – אבל לא על זה באנו לדבר. באנו לדבר – מאחר שלא נקצב הזמן שלהם, מה קורה כשיש אדם שאינו מתאים או שלא ממלא את תפקידו נאמנה? אני מברכת את סגן השר אלי בן-דהן על החוק ועל ההצעה הזאת ועל היישום שלה. אבל מהי הוועדה שתמונה ומי הם אותם אנשים שיחליטו מה נכון ומה לא נכון ומה תהיה הבדיקה ומהו הצורך ומה הן הנקודות שאולי בעטיין ראוי שהרב יסיים את כהונתו? אבל הנה, גם הוועדה הזאת, אנחנו רואים שהיא מורכבת רק מגברים, ואין פה שום מקום לאישה בוועדה הזאת. <משה גפני (יהדות התורה):> זה שערורייה. <עליזה לביא (יש עתיד):> עברנו כבר את השלב הזה. אנחנו ראינו בוועדה למינוי רבנים – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> גפני, הרבה פעמים הנשים מצילות את המצב. <עליזה לביא (יש עתיד):> בוודאי, גם הרבנים בירושלים – הרבנים נבחרו בזכות העובדה שנשים נמצאות בוועדה. ורבנים צריכים להיות קשובים ורגישים, גם במקרים שהם לא – ויש נשים שמצרות על כך, וגם גברים שמצרים על כך. שירותי הדת, שירותי הקהילה, הבנה, הנגשה, הנגשה של שירותי הדת, התפקידים של רבנים ראשיים במציאות חברתית משתנה – את כל הדברים הללו גם נשים יכולות לקחת ולתת את החלק. וכאן מוקמת ועדה, חוק חדש, בכנסת של שנת 2014, ומן הראוי שבוועדה הזאת תהיה גם אישה. תודה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת עליזה לביא. הדובר הבא – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריך – חבר הכנסת מאיר פרוש. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הייתי מציע שם לוועדה הזאת: ועדת ההפחדה. שידעו רבנים שהם כמו פקידים, שאם חלילה הם לא ימצאו חן בעיני השר הממנה – – – <קריאה:> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ועדת הבדיקה, הרי כתוב, תורכב מדיין או דיין בגמלאות שימנה השר, רב עיר שימנה נשיא מועצת הרבנות, יועץ משפטי של משרד ממשלתי או יחידת סמך של משרד ממשלתי שימנו השר. הוועדה תמליץ לשר – הכול לשר. אתם כבר ראיתם דבר כזה? השר מעתה ואילך הוא הרב האמיתי, ואם הרב לא יאמר הלל עם ברכה או בלי ברכה ביום העצמאות, אחת דינו, חלילה וחלילה, שילך הביתה. עוד לא נשמע כדבר הזה. אין בבית-המשפט דבר כזה, אין אצל השופטים כזו ועדה. השאלה שלי, הרב בן-דהן, המכיר אותך כראשי תיבות שלך, איך אתה יכול לתת ידך לדבר הזה כל זמן שזה לא נעשה בבית-המשפט? כל זמן שאין אצל שופטים דבר כזה? כל זמן שאין אצל ראשי הערים? <קריאה:> אב"ד. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אב"ד – ראשי התיבות של אלי בן-דהן זה אב"ד. <קריאה:> דווקא אצל ראשי ערים זה קיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ראשי ערים הם פקידים, אני מדבר על שופטים. שופטים – לא, רק רבנים חשודים שהם לא יתנהגו טוב, ואנחנו צריכים להקים איזו ועדת הפחדה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת מוזס. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר פרוש. בואו נשתדל לשמור על כבודם של חברינו ולא לרדת לרמות אישיות. <קריאה:> אבל למה? הוא אמר ראשי תיבות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ראשי תיבות – פרשנות אישית ולא מכבדת. בבקשה. <קריאה:> זה אב"ד – – – <קריאה:> אב בית-דין. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, כאשר עמדת כאן על הדוכן והסברת את הצורך בהקמת ועדה כזו שתעקוב אחר תפקודם של רבנים מסוימים, אם יהיו כאלה, אני ממש השתוממתי והתפלאתי עליך איך אתה עומד כאן ומסביר דבר שהוא מנוגד למה שחכמינו אומרים. חכמינו אומרים: תלמידי חכמים, כל זמן שהם מזקינים, דעתם מתיישבת עליהם. אתה ניסית והתפתלת פה ואמרת שקורה גם מצב, מאחר שהרבנים הראשיים יכולים להיות לפעמים עד 120 ולפעמים זה עד 80, אתה בא ומציע פה שכל מה שכתוב בחז"ל בקטע הזה פשוט מופרך. אתה מבקש בשנת 2014 למניינם, תשע"ה, לבוא ולומר שמה שכתוב בחז"ל – תלמידי חכמים כאשר הם מזקינים דעתם מתיישבת – ואתה יודע בדיוק איך אנחנו מסתכלים על תלמידי חכמים, וככל שהם מזקינים אנחנו רואים בהם יותר חוכמה, ובכל אמירה שלהם יש הרבה יותר ניסיון כאשר הם מזקינים – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – ואתה כאן בא ומסביר את מה שאתה לא רוצה לספר לנו, שאתה נמצא היום בממשלה, אתה נמצא היום בחבורה שרק לפני כמה זמן באו והציעו דווקא בנקודה הזו שיהיה רב ראשי אחד – כאשר לכם יש סיכוי לקבל שני רבנים ראשיים אין את הדבר הזה, וכאשר החבורה הזו מבקשת היום לצמצם רבנים ראשיים, דבר שלא קורה בשום רשות מקומית כשצריכים לצמצם את מספר סגני ראש העיר, ולא שמעתי שמציעים את ההצעה הזו כאשר יש סגנים ליועץ המשפטי לממשלה וסגנים לנגיד, וכל הדברים שיש היום בממשלה עם כל כך הרבה מִשְנִים וסגנים – הדבר הזה בחבורה הזו שאתה נמצא בה היום מקבל מייד חיזוק והולכים על חוק שיצמצם את מספר הרבנים הראשיים. אני רואה בהצעה שלך כפירה בתורה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פרוש. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב אשר. אחריך יעלה חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו חווים בכנסת המוזרה הזו בקדנציה הזו אובססיביות בכל מה שקשור לרבנים, לרבנות. כל הביורוקרטיה של מדינת ישראל נעלמה, אין בעיות בשום מקום. יש פקידים במדינת ישראל שיושבים בתפקידים בכירים 30 ו-40 שנה בלי שום בחינה כזו או אחרת, אבל יש אובססיביות. אנחנו מכירים כמה חברי כנסת שכנראה יש להם איזה חסך מילדות וכל מה שקשור לרבנות, גיורים, הסברת פנים, לא הסברת פנים, רק רואים משהו עם זקן – באים עם רפורמה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אתה לא יכול לדבר על זקן, כי יאיר לפיד – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אה, רגע. שמעתי שיש – – – <קריאה:> – – – לא לדבר על זקן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא, זקן – – – <קריאה:> שר האוצר – – – רפורמה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> שמעתי שאמרו לשר האוצר בממשלה, שהמקום היחיד שיש צמיחה במדינת ישראל זה בזקן שלו – – – <קריאה:> זה יפה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – אז אני באמת מאחל לו בהצלחה עם הזקן. אבל יש אובססיביות, אובססיביות בכל מה שקשור לשירותי הדת. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא רוצה לשכנע אותך לבוא ליש עתיד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה גם – – – הזקן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל, אובססיביות – זה תכונה נפשית, זה משהו שקורה לבן-אדם, ואפשר לסלוח. אבל תחת המעטה הזה של אובססיביות יש גם כמה אנשים, וביניהם גם סגן שר הדתות, שמנצלים את העשן הסמיך של האובססיביות הזו כדי לבוא ולנסות בכל דרך לעצב את הרבנות הראשית על-פי דרכם, ומחפשים כל דרך, למשל שינוי תקנות כאלה ואחרות, ועכשיו באו גם עם ועדה. עמד פה סגן השר ואמר שיש לו הסכמה מהרבנות הראשית, מהרב הראשי. אז אני רוצה לומר לכם, שבהרכב הוועדה, לפי מה שנאמר לי מהרבנות הראשית, הרכב הוועדה זה דיין או דיין שיצא לגמלאות, שמי ימנה אותו? השר. רב עיר שימנה הרב הראשי. אבל איפה יש גם זכות וטו לרב? במינוי של היועץ המשפטי, שם צריך להיות בהסכמת הרב הראשי. אמר לי הרב הראשי – – – <משולם נהרי (ש"ס):> ואם – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל שם שמו אותו. בדיין יבחר השר. השר לבד, לא בשיתוף עם הרב הראשי. ביועץ המשפטי זה יהיה בשיתוף. הכוונה היא ברורה, הכוונה שלכם ברורה. לא אכפת לכם מהתפקוד או מהאי-תפקוד. זה לא הפריע לכם למנות גם ולעשות דברים עם תפקוד או לא תפקוד. אתם מנסים לסדר ג'ובים, לפנות משרות, להשתלט כמו שהשתלטתם על-ידי שינויי תקנות שהיו תפורים. במתפרה של "בגיר" לא היה אפשר לתפור כל כך טוב את ועדת הבחירה לרבנות בירושלים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. אבקש לסיים. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תגיד את זה עוד פעם – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אל תסתתר מאחורי זה. תבוא ותאמר: אנחנו רוצים לעשות תפירה ופינוי של תפקידים בשביל להשתלט על הרבנות הראשית. תתביישו לכם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אשר. הדובר הבא, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריך יעלה חבר הכנסת יצחק כהן. כמה דקות אתה רוצה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא הרבה, לא הרבה. גברתי היושבת-ראש, גבירותי השרות, רבותי חברי הכנסת, אדוני סגן השר הרב אלי בן-דהן, היה ויכוח היום בוועדת החוקה. האמת היא שקצת התביישתי. אם אפשר, בבקשה, להקשיב לי, בגלל שאתה מביא את החוק. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> היה ויכוח בוועדת החוקה, קצת התביישתי. אתה טענת שם שרצית להביא חוק, וטענו חבריך בקואליציה, היה לך ויכוח אתם – שלא אפשרתם לי להביא את זה. אני מסתכל על הכהונה שלך. כמעט – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת ביציע, בבקשה לשמור על השקט. תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – כמעט שנתיים במשרד לשירותי דת, איזו רפורמה הבאת בנושא של שירותי הדת במדינת ישראל? איזו סדרה של חוקים? יש רבנים שמקבלים משכורות של 5,000–6,000 שקל, לאחר השינוי שנעשה בעניין הזה והפגיעה ברבנים – אי-אפשר ככה, אי-אפשר לדבר אבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת נכבדים, הרעש מפריע לחבר הכנסת גפני להמשיך. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת לשמור על השקט. בבקשה. חבר הכנסת גפני, אתה מוזמן להמשיך. כרגע מי שמפריע לך זה חבר הכנסת מקלב, מהסיעה שלך. <משה גפני (יהדות התורה):> רק להעיר הערה. אדוני סגן השר, אם היית מגיע לכאן ואומר: אני עושה רפורמה בנושא של שירותי הדת, או של רבנים; אני עושה רפורמה. יש הטבות שאני נותן: אני דואג לגמלאות שלהם; אני דואג לשכר שלהם; אני דואג לאפשרויות שלהם לתפקד בקהילה, ובין היתר אני מביא את החוק הזה – זה לא היה חשוד. יכול להיות שהיה ויכוח לגבי העניין הזה – יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. למה השר מחליט על ועדת הבדיקה? למה לא נשיא מועצת הרבנות הראשית? מדברים על רבנים. אז הייתה נשאלת השאלה, מה הדוגמה המקבילה של מינוי עד גיל 70. הדוגמה המקבילה היא כמובן השופטים. האם קיימת, מעבר לעניין – אני רוצה שחברי הכנסת ידעו. הרי יש ועדת משמעת לרבני ערים, אני חושב שגם אמרת את זה. זה לא קשור בכלל לעניין הזה. זה לא שרב יכול לעשות מה שהוא רוצה. האם קיימת ועדה ששרת המשפטים יכולה למנות, כשמגיע שופט לגיל מסוים והוא איננו מתפקד? האם קיימת ועדה כזאת? בטח. יש ועדת משמעת. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> יש נציב תלונות הציבור. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע מה? אתה מציע פה את נציב תלונות הציבור? בוודאי שאתה לא מציע. אז למה אתה אומר לי כן? אבל אל תהפוך אותי לבור ועם הארץ בעניין הזה. הרי הייתי גם סגן שר הדתות כשאתה היית מנכ"ל בתי-הדין הרבניים. אני הייתי סגן שר הדתות לפניך, אני מכיר את המערכת – לא כמוך, אבל לפחות קצת כבוד לגבי העניין הזה. הצעת את נציג תלונות הציבור? זה החוק? הצעת ועדה שבה, אם נטפל בעובד – אתה באמת יכול למנות ועדה, שהוועדה הזאת תבדוק את הדברים. אין בה קריטריונים; תדיח באוויר. יש את זה אצל שופטים? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין. אין את זה. זו הצעה של נציב תלונות הציבור? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין דבר כזה. אין דבר כזה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אבקש לסיים. בבקשה. משפטי סיכום. <משה גפני (יהדות התורה):> היושבת-ראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הזמן תם. יש לך זמן לסכם את הדברים שלך במשפט. <משה גפני (יהדות התורה):> היא לא נותנת. אני מצטער. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> השעון לא נותן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר שוב, אני אומר לך מה נראה לנו, חברי הכנסת שמתלוננים על העניין הזה. נראה לנו – כמה דברים, ובזה אני מסיים. האחד, אם היית מביא רפורמה ודואג לזה – זה החברים שלך, בקואליציה הזאת לא נותנים לך להביא, בגלל שהם לא דואגים לרבנים. מה הם נותנים לך להביא? מה הממשלה מאשרת לך? את החוק הזה, שפוגע ברבנים. אם היית מביא רפורמה בכל המערכות שדומות לעניין הזה, שאותו חוק שאתה מביא עכשיו יחול גם על כל האחרים, גם זה היה בסדר. טוב או רע – היינו מתווכחים על העניין הזה, אבל זה משהו אחר. החשד שלנו זה שרפורמה ברבנות אתה לא מביא; להיטיב עם הרבנים אתה לא מיטיב. אתה לא עושה דבר כזה בכל המערכות האחרות. יש אנשים שההשפעה שלהם על חיי האזרחים היא הרבה יותר גדולה מאשר של רב עיר. יש באמת – נאמר פה כבר קודם – משנים ליועץ משפטי, משנים – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אתה לא יכול לעשות. אתה חי במדינה דמוקרטית ושוויונית, אתה לא יכול להיות יפה נפש. החוק הזה זה להיות יפה נפש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גפני. הדובר הבא – חבר הכנסת יצחק כהן. אחריו יעלה חבר הכנסת אריה דרעי. <יצחק כהן (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, הרב גפני, אתה לא יכול שלא להתפעל מהבית היהודי. סך הכול פתיחת המושב השלישי וכבר הצליחו לקעקע עד היסוד את הזהות היהודית של מדינת ישראל. ועוד יש להם את החוצפה לדרוש מאבו מאזן להכיר במדינה הזאת כמדינה יהודית. <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה לא ייאמן, האנשים האלה, הבית היהודי האלה. לא ייאמן איזה כושר בלתי נלאה, איך לקעקע את כל יסודות היהדות. עכשיו עשה לו הרב בן-דהן – הרב – ועדת הדחה לרבנים. דרך אגב, הוא כבר עושה את זה בפועל; באשקלון הוא הדיח את הרב שרביט ואת הרב בלוי. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> שקר וכזב. <יצחק כהן (ש"ס):> בה-בה-בה-בה-בה. הדחת את הרב שרביט ואת הרב בלוי. אל תגיד לי: שקר וכזב. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אתה משקר. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה משקר. יוסי משיתא. אולי שכחת מי זה היה יוסי משיתא. אני אספר לכם מי זה היה יוסי משיתא. כשטיטוס בא להחריב את בית-המקדש, הוא פחד להיכנס. הוא חיפש אחד מהם שייכנס פנימה. אז מצא אחד, יוסי משיתא, שהסכים להיכנס. לקח את המנורה – הוא אמר לו: לא, לא, זה יותר מדי בשבילך. אבל הוא לפחות חזר בתשובה. הוא לפחות אמר: די שהכעסתי את בוראי פעם אחת. הם לא חוזרים בתשובה, הם חיים במין מרתון – כל שבוע עוד חקיקה, כל שבוע עוד הצעת חוק, כל שבוע עוד משהו לפגוע ביהדות, עוד לקעקע. היום שמעתי את הרב אריה דרעי. בגללם, בגלל הבית היהודי, הדילמה בבתים של אברכים זה אם לנתק את התקע של המקרר או לא, כי המקרר ריק והחשמל סתם מתבזבז, בגללם. <קריאה:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה את אומרת? בגלל הבית היהודי לאברכים אין מה לאכול בבית, והם מצקצקים, מגלגלים עיניים לשמים. ועדת הדחה לרבנים. בושה וחרפה. מעניין מה תהיה הצעת חוק הבאה שלהם. איזה מוח יצירתי. כל שבוע מופתעים מעוד הצעת חוק נגד היהדות, עוד משהו שהולך לפגוע ביסוד של המדינה היהודית. מה נשאר במדינה הזאת בגללכם? מה? מה השארתם? לא השארתם אבן על אבן. מחקתם את כל הזהות היהודית של מדינת ישראל. תודה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. הדובר הבא, חבר הכנסת אריה דרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי ישי – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר? מוותר. <איתן כבל (העבודה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> איתן, קשה לי לשמוע מפה. אתה מוותר? <איתן כבל (העבודה):> מוותר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת אברהם מיכאלי – מוותר; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – מוותר. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני סגן שר הדתות, ראשית, אני מברך אותך על החוק. החוק במקומו, בא כדי לפתור בעיה. יש אולי בתוכן של החוק דברים שצריך לשנות, ואני מציע לך לשקול את זה בהמשך הדיון, אחרי שהחוק יעבור קריאה ראשונה היום. יכול להיות, אני אומר על הטענות שעולות מצד חברי הסיעות החרדיות – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אחרי קריאה ראשונה – – – <מאיר שטרית (התנועה):> – – – אולי יש מקום אחד לעשות תיקון: מי חברי הוועדה שאמורה לדון ולהחליט על הדחתו של רב. אני קודם רוצה לומר, בעקבות דבריו של חבר הכנסת גפני, שלגבי שופטים יש דרך נורא פשוטה: הוועדה למינוי שופטים היא הגורם שמוסמך להדיח כל שופט, על עבירה הכי קלה. הפרוצדורה היא, שכשיש תלונה נגד שופט, התלונה נבדקת; היה ונמצאים דברים בגו, שר המשפטים מזמן אותו לשימוע; היה ובשימוע שר המשפטים התרשם שזה לא רציני – יכול לפטור אותו ולתת לו להמשיך בתפקידו. שר המשפטים יכול גם להביא אותו להדחה, להחליט: אני מדיח אותך; מביא אותו, נותנים לו ברירה: ללכת לבד, או שמדיחים אותו בוועדה למינוי שופטים. את שני המקרים אני מכיר באופן אישי כשר המשפטים. כך ששם יש דבר מסודר. לא ועדת משמעת, לא אתיקה – כי אי-אפשר להדיח רב על ועדת משמעת, זה גם לא בסדר. ועדת משמעת דנה, יש איזה עונש משמעתי – זה לא הדחה. כשממנים ועדה שאמורה לפסוק גורלות, יכול להיות שבהרכב הוועדה צריך להכניס, אולי, אלמנט ששר המשפטים ימנה אחד מחברי הוועדה, שיהיה גם גורם אובייקטיבי חיצוני שאין לו אינטרס בצד הרבנות. לדעתי יש פה מקום לתקן את הרכב הוועדה, או לפחות שכל רב שבא לדיון כזה ידע שמי שבודק אותו זה לא רק אנשים מטעמו של השר אלא גם מטעמם של גורמים אובייקטיביים שיכולים לדון לגופו של עניין. יכול להיות שתיקון כזה גם יכול להשקיט את אלה שחוששים שמא ייעשה שימוש לא נכון בחוק. אני חושב שהחוק הזה נכון. דבר אחרון, אדוני סגן שר הדתות, אני רוצה לברך אותך על בחירתו של הרב עמאר, יישר כוח. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרית. הדוברת הבאה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה שהחלפת אותי, גברתי שרת הבריאות, חברי הכנסת מהאופוזיציה, שמעתי את הטענות שלכם, אבל בסופו של דבר הבסיס הוא לזכור שבאים לשרת את הציבור. ואני חושבת, למעט תיקונים קלים שצריך להכניס בהצעת החוק – ואנחנו רק בקריאה הראשונה – כמו לתת ייצוג של אישה בתוך הוועדה, וכמובן לדאוג שהדברים ייעשו בכתב, עם טיעונים ונימוקים רציניים, כדי שבאמת לא יהיה שימוש פוליטי בהעברה מתפקיד רב עיר. עדיין, אני חושבת שצריך להיות ברור לכולנו שאי-אפשר להשאיר את הנושא הזה סתום ובלי שיש אפשרות להזיז רב עיר שאינו מתפקד מהתפקיד שלו, כאשר מי שסובל בסופו של דבר זה הציבור. אני חייבת לומר, צריך להסתכל על התפקיד הזה, מעבר לפן ההלכתי, גם על העובדה שיש פה גם שירותים שצריך להסתכל עליהם בפן המינהלי. ולכן נדמה לי שאי-אפשר להמשיך לתת למצב להתקיים, כאשר יש רבנים שמחזיקים בקרנות המזבח ולא עושים את עבודתם כהלכה. יש גם כאלה שלא מגיעים למשרד. זו סיטואציה שאמורה להטריד אותנו. אז כשיש הרבה מאוד רעשים, בסוף צריך להזיז את הכול הצדה ולבדוק מה משרת את אינטרס הציבור. אני לא רואה שום קעקוע ברמת השירות ההלכתית והדתית, לכן אין מה לחשוש, כי רב שיעשה את תפקידו, אני בטוחה וסמוכה שימשיך להחזיק בתפקיד. <משה גפני (יהדות התורה):> למה לא על השופטים? למה לא על השופטים? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> מה גם, כפי שאמרתי – אני מבינה שהצעת החוק לפני קריאה שנייה ושלישית – כן צריך לדאוג לכך שלא נשארות פרצות ויוכל להגיע שר דתות כזה או אחר ולהעביר, משיקולים פוליטיים, את אותו רב מתפקידו, ובוודאי אם מדובר בנושאים מינהליים, זה גם יכול להגיע לבית-המשפט. כך שאני חושבת שהצעת החוק היא טובה, בשינויים המתחייבים. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בספר שמואל כתוב: "ויתקבצו כל זקני ישראל ויבואו אל שמואל הרמתה ויאמרו אליו", אתה זקנת, אתה כבר חטיאר, "ובניך לא הלכו בדרכיך; עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויִם". אנחנו עכשיו ממליכים מלך כמו כל הגויים, אנחנו לא שונים מאחרים. "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו". רבותי, אם אתם מבינים את ההבדל בין אנשים, ולא משנה, יכול להיות שר הדתות, יכול להיות כל אדם שהוא ממנה והוא קובע והוא מחליט, גם את המשכורת, גם את ההליכים המשפטיים, מתי אפשר להדיח אותו. זה דבר – וירע הדבר בעיני ה'. כשאנחנו נמצאים במצב כל כך מעליב ומשפיל את הרבנים, שהם תלויים בחסדיהם של פוליטיקאים, גם כך כל הבחירה בכלל של הרבנות הראשית, שאנשים שבכלל לא מבינים מה הערך של רב, והכול פוליטיקה, ויש כאן איזה מין תחרות מי ימליך ומי ימלוך. אני אומר לכם, יש כאן הצעה בלתי דמוקרטית, יש כאן פגיעה חמורה בכבודם של גדולי ישראל. ואני רוצה לומר שזו עוד חוליה נוספת במתקפה נגד עולם התורה, נגד הציבור החרדי, ומנסים פה להשפיל ולהעליב את מורי ההלכה, לנשל רב ממשרתו בצורה הכי בזויה. מדוע – אני רוצה לשאול את כבוד השר הנכבד, סגן השר – למה שלא תיתן את הסמכות אך ורק לרבנים הראשיים, שהם יחליטו? אם וכאשר הם יראו שרב לא מתאים לתפקיד, או חדל מלתפקד, הם יחליטו. למה צריך את ההתערבות של פוליטיקאים? למה אתה צריך להתערב בזה בכלל? אבל אתה בכל פעם שומע: אנחנו במהפכת סדום ועמורה, אנחנו הולכים לעשות מהפכה. כל דבר קטן, כל שינוי קטן – אתם במהפכות. תפסיקו להתהפך, תפסיקו לסובב את הראש שלכם ולחשוב שאתם משנים עולם. עולם כמנהגו נוהג. אני אומר לך, זה באחריות. ולכן, אדוני היושב-ראש, לא ייתכן ששר או ועדה ייתנו לעצמם סמכויות שיפוטיות. ויש בחוק הזה פגיעה, קודם כול בעיקרון הדמוקרטי – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסכם. <נסים זאב (ש"ס):> – – הבסיסי של הפרדת הרשויות, ואין מקום לחוקק חוק כזה בספר החוקים של מדינת ישראל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו יסכם סגן שר הדתות חבר הכנסת אלי בן-דהן. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הכותרת של החוק הזה היא: ועדת בדיקה לרבני ערים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת פרוש וכלפה, בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> זוהי ועדת הדחה לרבני ערים. וחבר הכנסת, סגן השר ידידי, אלי בן-דהן, חבל מאוד שחוק כזה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> היציע של הנהלת הקואליציה, בבקשה מעט שקט. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – יירשם על שמך, שאתה אחד האנשים שגרמו לפגיעה קשה במעמדם של רבני ישראל. הרבנים במדינת ישראל עושים עבודת קודש, עושים מלאכת קודש. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> זה מה שאמרתי. <דוד אזולאי (ש"ס):> לא, אתה לא אמרת את זה. אני אצטט לך. אמרת שישנם רבנים שלא מתפקדים כראוי. מי קבע מי מתפקד, מי לא מתפקד? איך קבעת את הכללים? כמה רבני ערים לא מתפקדים? הייתי מצפה שתעלה לכאן, תדאג לשכר נאות לרבנים, תדאג לתנאים נורמליים לרבנים. ואתה יודע שישנם רבני ערים שאין להם אפילו לשכה, אין להם אפילו כיסא – איפה לשבת, אין להם פינה כדי לקבל קהל. הייתי מצפה ממך שלדברים האלה תדאג. וחוץ מזה, כל החוק הזה מיותר, רבותי. כאשר אני מסתכל על הצעת החוק עצמה, סעיף 12א לחוק מסדיר את הדין המשמעתי לרבני ערים ונותן מענה לכל מיני עבירות. זה כתוב בחוק. אני לא המצאתי. מה אתם הולכים עכשיו להמציא סדרי בראשית ואתם הולכים להקים ועדה? ואיזו ועדה אתם מקימים? ועדה מטעם. מי מרכיב את הוועדה הזאת? מתוך שלושה חברים, שניים השר ממַנה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לא נכון. <דוד אזולאי (ש"ס):> מה זה "לא נכון"? אני רואה פה את החוק. תסלח לי, אתה לא מכיר את החוק אם אתה אומר שזה לא נכון. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אז אני אקריא לך, תואיל בטובך לשמוע: "דיין או דיין שיצא לגמלאות, שימנה השר – – – יועץ משפטי" – – – שימנה השר. מתוך שלושה חברים בוועדה, שניים השר ממנה. אז מה, זאת לא ועדה מטעם כדי להדיח רבני ערים, במקום להתמודד עם הבעיה? כמה רבני ערים יש לך במדינת ישראל שאינם מתפקדים כראוי לפי הגדרה שלך? אני בטוח שאפילו אי-אפשר לספור אותם על יד אחת, כי כולנו מכירים היטב רבנים שעושים עבודה של ימים ולילות; מלאכת קודש הם עושים, ואתה בא ופוגע בהם בצורה בוטה. מה שמפליא אותי עוד יותר, סגן השר אלי בן-דהן, זה – אתה, שמכיר את עולם הרבנות, אתה, שבאת מעולם הרבנות, דווקא אתה האיש שמוביל את החוק הזה. אני חושב שזאת האווירה בממשלה הזאת, זאת האווירה, לצערי הרב, שבכל נושא של יהודי דתי אתם מובילים מגמה של פגיעה. וחבל שאתה דווקא הוא האיש שצריך להוביל את המגמה הזאת של פגיעה ברבני ישראל. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אזולאי. מי שמסכם את הדיון – סגן השר אלי בן-דהן, בבקשה. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את ההתקפות האדירות. אני שואל אתכם, חברי הכנסת היקרים: האם אתם יודעים שיש רב שכבר כמה שנים טובות יושב בבית ולא היה במשרד שלו? האם אתם יודעים על רבנים שגובים את האגרה בביתם ולא מוכנים לשלם את האגרה למועצה הדתית? ואתם כולכם שותקים על כך. <קריאות:> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אתם מוכנים שעולם הרבנות ירמה. לא אכפת לכם מאמון הציבור. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לא אכפת לכם מאמון הציבור. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן, בואו נאפשר לו לומר את דבריו. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אתם מוכנים – רב שגר 200 קילומטר מהעיר שבה הוא מכהן, מגיע יום בשבוע, לפעמים אפילו יום בשבוע הוא לא מגיע לעבודה שלו, ואתם מוכנים לשתוק על כך. זה כבוד הרבנות? זה כבוד הרבנות? אני שואל אתכם. רב שגר 200 קילומטר מהעיר שבה הוא מכהן. אני לא רוצה להגיד שמות. ואתם יודעים – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז תחייב אותו להגיע. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> סלח לי, תחייב אותו. תודה רבה לך, אני מודה לך מאוד. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> סליחה. חבר הכנסת זאב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב, אני מבקשת לאפשר לו לסיים את דבריו. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> סליחה, אני רוצה להזכיר לך, ב-11 השנים האחרונות כיהנו שרי דתות מש"ס. למה הם לא טיפלו בבעיה הזאת? למה הם הסכימו לכך? למה הם הסכימו לכך? <יצחק כהן (ש"ס):> – – – המנכ"ל – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> מה זה קשור לעניין? <קריאות:> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> למה הם הסכימו לדבר הזה? אתם מבזים את עולם הרבנות אם אתם מוכנים להגן על דבר כזה. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה מבזה. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת מהאופוזיציה, אני מבקשת לאפשר לו להשלים את דבריו. אני חושבת שהוא כיבד ושמע את כולכם, אז בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> עם כל הכבוד, זה כבוד הרבנות? על מה אתם מגינים? <קריאות:> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> על מה אתם מגינים? על מה? על רב שלא בא לעבודה בכלל, שנמצא בביתו? על זה אתם מגינים? <יצחק כהן (ש"ס):> – – – תשמיץ – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן, אני קוראת לך לסדר. חבר הכנסת כהן, אני קוראת לך לסדר בפעם הראשונה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> הרב הגאון יצחק כהן, בבקשה, תירגע. הרב הגאון יצחק כהן, תירגע, עם כל הכבוד. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – תפסיק להשמיץ – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן, אני קוראת לך לסדר בפעם השנייה. בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אתם צריכים להתבייש שעל זה אתם מגינים. תתביישו לכם. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה תתבייש – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק רגע, סגן השר. חבר הכנסת כהן, בוא בבקשה ניתן לו להשלים את דבריו. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל, חבר הכנסת כהן, אני קראתי לך לסדר בפעם השנייה. אני מבקשת לאפשר לו עכשיו לסיים את דבריו. תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> הוא לא ישמיץ את הרבנים. תפסיק להשמיץ את הרבנים. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> בניגוד לכם, אני לא מזכיר שמות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – רק לך מותר להשמיץ רבנים? – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> הרב יצחק כהן, נו, באמת, עם כל הכבוד. <יצחק כהן (ש"ס):> אל תשמיץ את הרבנים בישראל – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> הרב יצחק כהן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן, אני לא בית שמאי, אבל אני מבקשת לתת לו להשלים את דבריו. <יצחק כהן (ש"ס):> שלא ישמיץ רבנים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> שלא ישמיץ רבני ישראל. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני ממליץ לך, תירגע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן, אני קוראת לך לסדר בפעם השלישית. בבקשה, תצא החוצה, תירגע ותיכנס בחזרה. בבקשה, סגן השר. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אין – הרב – סליחה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – יש כללים להוציא אותו. מי שלא בא לעבודה – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> הוא לא נותן לי לגמור. אני אסיים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אז איפה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, תמשיך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – (חבר הכנסת יצחק כהן יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת שולי מועלם וחבר הכנסת וגפני. חברי הכנסת מועלם וגפני, אני קוראת לכם לסדר בפעם הראשונה. אני קוראת לכם לסדר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת שולי מועלם, אני קוראת לך לסדר בפעם השנייה. אני מבקשת לאפשר לסגן השר להשלים את דבריו, ולא – אתם תמשיכו את הוויכוח בחוץ. בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני מצטער שהייתי צריך לומר את הדברים הללו. אני חושב שאתם, כיוון שאתם יודעים – – – <קריאה:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היו לו – – – מצוינים, גם בש"ס וגם ביהדות התורה, את כל – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת שולי מועלם, בינתיים את מפריעה לחבר מפלגתך להמשיך בדיבורו. בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני רק אסיים, אני לא אאריך. תאמינו לי, יש לי הרבה מה לומר. חבר הכנסת גפני, אל תברח. תשאל מה נעשה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> 11 שנים לא מינו אף רב בהתיישבות העובדת; 11 שנים, כן. בשנה האחרונה מונו – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> בשנה האחרונה מונו 70 רבנים – תקשיב טוב ותלמד. 70 רבנים מונו בשנה האחרונה, מה שלא היה 11 שנים. אני לא אמשיך. תודה רבה לכם. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגן השר. אנחנו עוברים להצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן, חבר הכנסת גפני. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני לא שמעתי דבר כזה. אני לא שמעתי דבר כזה. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו נאפשר להביע את דברי חבר הכנסת גפני, שאומר שהשמיצו אותו באופן אישי, וגם חבר הכנסת כהן, אבל לאחר ההצבעה, חברים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20) (ועדת בדיקה לרבני ערים), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, אני מתפעלת את שעוני ההצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20) (ועדת בדיקה לרבני ערים), התשע"ד–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. 54 חברי כנסת בעד הצעת החוק, 11 מתנגדים. ההצעה תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <משה גפני (יהדות התורה):> מדע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מדע. יש עוד הצעה, ולכן זה יועבר לוועדת הכנסת להכרעה. כפי שאמרתי, אנחנו נאפשר דקה, חבר הכנסת גפני, להשיב על דבריו של השר, כי לטענתך הוא השמיץ אותך באופן אישי, ולאחר מכן – לחבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. לפרוטוקול אני מבקשת להוסיף את הצבעתה של חברת הכנסת עליזה לביא בעד הצעת החוק. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, לא באופן אישי. היא השמיצה את סיעת יהדות התורה בכך שהיא אמרה שיהדות התורה – – – <קריאות:> מי השמיצה? <משה גפני (יהדות התורה):> חברת הכנסת שולי מועלם, שאמרה שיהדות התורה חילקה ג'ובים, והיא הייתה בג'ובים. כולם יודעים שמי ששלטה במערך הזה במשך עשרות שנים הייתה המפד"ל, הבית היהודי בגלגולה הקודם. אנחנו, מעולם לא היה לנו התפקיד הזה. לא חילקנו ג'ובים. לא היינו שרים בממשלה. לבוא ולהגיד: הם רוב השנים חילקו את הג'ובים? הם חילקו רבנים, והם חילקו את המועצות הדתיות, הם חילקו את הכול. לבוא ולהגיד עלינו – עכשיו כשמביאים חוק כזה, שאין לו שום קשר לנושא של תפקוד רבני ערים – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – מכיוון שאם יש מצב, גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת מהאופוזיציה, אני אפשרתי לחבר הכנסת להביע את דבריו. אתם מפריעים לו. 20 שניות, בבקשה תסיים את הנקודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אם יש מצב, כמו שהרב בן-דהן תיאר, שיש רב שלא מגיע לעבודתו, יש את הכלי הפשוט ביותר להדיח אותו מתפקידו: יש את ועדת המשמעת, יש את נציבות שירות המדינה, יש את כל הכלים. שיעשה את זה כמו אצל השופטים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, הנקודה הובנה. <משה גפני (יהדות התורה):> שיעשה נציב קבילות הרבנים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> פעם ראשונה במדינת ישראל היום שאישרו בקריאה ראשונה חוק שמדיחים אדם שנושא בתפקיד על-ידי ועדה שמי שממנה אותה הוא איש פוליטי, שהוא יחשוש מזה שממונה עליו. אין דבר כזה, לא בשופטים, לא בדיינים – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גפני. אתה רוצה שאני אסגור את המיקרופון? <משה גפני (יהדות התורה):> – – לא בשום מקום אחר. אני מודה לך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה בינתיים חרגת מהדקה. בבקשה, חבר הכנסת איציק כהן. מה קרה לכם שאתם כל כך קשים בעשר בלילה? <יצחק כהן (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני מודה לך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> דבר שני, תמונה אחת שווה אלף מילים. זה שהשר לפיד הלך ולחץ יד לבן-דהן, זו תמונה אחת ששווה אלף מילים. הם עושים לו את העבודה, החבר'ה האלה מהבית היהודי. עושים ללפיד את העבודה. עכשיו תקשיבי לי, גברתי. הוא היה מנכ"ל משרד הדתות שתי קדנציות, פעמיים. אני מיניתי אותו כשהייתי שר. היו לו את כל הכלים לעשות, והוא הלך והשמיץ. אני מוחה על כך שבן-דהן משמיץ את רבני ישראל. זאת חוצפה שאין כדוגמתה. הוא רוצה לפנות ג'ובים, למנות אנשים מהבית היהודי. זו תכלית החוק הזה. אבל דבר אחד הוא לא יודע: שעוד מעט הם עפים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/886).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם – – – <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת אשר, חבר הכנסת אשר. טוב, אנחנו נחכה שתירגעו. זה מפריע לכל חברי הכנסת שרוצים להגיע כבר הביתה. חבר הכנסת אשר. אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה. <משה גפני:> מה, אישה רשאית לעשות עם גופה מה שהיא רוצה? זה החוק? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> או, איך הצלחת לדלג נושא כל כך בקלות, איזה יופי. <משה גפני:> לא, אני שואל, האם זה יהיה המצב? <שרת הבריאות יעל גרמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, חוק הפונדקאות נחקק בשנת 1996, ולמעשה הוא מאפשר פונדקאות בישראל כבר 18 שנים. על-פי החוק, גבר ואישה שהם בני-זוג רשאים למצוא באופן עצמאי פונדקאית, או באמצעות חברת תיווך, ולהתקשר אתה בהסכם פונדקאות. הסכם הפונדקאות מובא בפני ועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים שבודקת את ההתאמה של הצדדים להליך: בדיקה שהפונדקאית לא מגיעה להליך מתוך מצוקה נפשית או פיזית או כלכלית; התאמה נפשית של כל המעורבים בהליך הזה. חשוב לדעת שעד סוף שנת 2013 נולדו בישראל 516 ילדים בהליך פונדקאות. הצעת החוק שלנו לפונדקאות בישראל עומדת על שלושה עקרונות: 1. אנחנו עומדים על עקרון השוויון. שוויון בין כל בני-זוג, שוויון ללא התייחסות לנטייה מינית או למבנה התא המשפחתי; אנחנו עומדים על הזכות להורות, זכות להורות לכל אחת ולכל אחד; ואנחנו עומדים על שמירה על זכותה של הפונדקאית, כבודה, בריאותה הנפשית והפיזית ורווחתה. במסגרת החוק אנחנו מרחיבים את האפשרות לעשות פונדקאות בתשלום בישראל, כך שגם גברים ללא בת-זוג וגם נשים ללא בן-זוג יוכלו לבצע הליכי פונדקאות. במסגרת החוק תינתן אפשרות לגברים לקבל תרומת ביציות בישראל וגם לייבא ביציות שנתרמו מחוץ לישראל. אנחנו מטילים פיקוח על התשלומים לפונדקאית עד לסכום של 160,000 ש"ח, ואנחנו נותנים אפשרות לבן-הזוג או לבת-הזוג של ההורה המיועד לקבל צו הורות על הילד ללא צורך באימוץ, אם קיבל את אישור ועדת האישורים בתחילת ההליך. אך לא פחות מכך, החוק למעשה מסדיר את כל נושא הפונדקאות בחו"ל. מטרת ההסדרה היא לוודא כי הליכי הפונדקאות שמתבצעים בחו"ל ישמרו על זכויות כל המעורבים – על ההורים המיועדים ועל הפונדקאית – שיעניקו להורים המיועדים ודאות משפטית בביצוע הליכים במדינות זרות. ההסדרה מבקשת לדאוג: 1. שאין מניעה לבצע את ההליך על-פי דיני המדינה, אותה מדינה שבה נעשית הפונדקאות; 2. ניתן יהיה להוציא את הילד ממדינת-החוץ והפונדקאית לא תיחשב כאמו; 3. יישמרו זכויותיה של הפונדקאות הזרה; 4. ההליך מבוצע במרפאה שעומדת בסטנדרט רפואי מקובל. הליך הפונדקאות בחו"ל יבוצע לאחר שההורים המיועדים יקבלו את האישור מאותה ועדה שעליה דיברתי, ועדת האישורים. ניתן לבצע את ההליך בחו"ל באמצעות חברת תיווך שקיבלה הכרה לפעול במרפאות מסוימות על-ידי הוועדה המייעצת, או באופן עצמאי לאחר קבלת אישור הוועדה המייעצת. מרגע שמרפאה מסוימת אושרה על-ידי הוועדה, אין צורך להגיש את כל המסמכים שוב, וניתן יהיה לקבל את אישור הוועדה במשך שלוש שנים, בהתבסס על המסמכים שהוצאו בעבר. לדוגמה, אם הוועדה מאשרת הליך פונדקאות במרפאה מסוימת בארצות-הברית, ניתן לבצע שוב באותה מרפאה ללא הצגת כל המסמכים, ולא צריך אז גם את חברת התיווך. ניתן יהיה לעשות את זה באופן עצמאי ובודד. ביצוע הליך בחו"ל שלא על-פי החוק יהווה עבירה פלילית בישראל. לאחר ביצוע ההליך בחו"ל יהיו הקלות בבדיקה הגנטית, לא יידרש צו בית-משפט, ויינתן צו הורות על-ידי בית-המשפט גם לבן-הזוג הנוסף שאינו בן-הזוג הגנטי. זוהי הקלה גדולה בעיקר לזוגות מאותו מין, שכיום בן-הזוג או בת-הזוג, שאינו ההורה הגנטי, נדרש לרוב לעבור הליך אימוץ בארץ. אנחנו ניסינו בהצעת החוק הזו לאזן בין השוויון, בין הזכות להורות לכל אחד ואחד, לזוג נשוי, לזוג שאינו נשוי, לזוג של גבר ואישה, לגבר שאין לו בת-זוג, לאישה שאין לה בן-זוג, מצד אחד; ומצד שני, ניסינו לשמור ככל האפשר על זכויותיה של הפונדקאית, לדאוג לרווחתה, לדאוג לבריאותה הנפשית, לדאוג לכך שלא תגיע להליך הפונדקאות מתוך מצוקה, בין רפואית-פיזית ובין נפשית. אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בניסוח, ליועצת המשפטית של משרד הבריאות, אבל אני רוצה להודות בעיקר ליועץ שלי ולעוזר שלי, אסף וייס, שעשה עבודה נפלאה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, שרת הבריאות, וברכות על הצעת החוק. אנחנו עוברים לדיון. הדובר הראשון – חבר הכנסת מאיר פרוש. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת פרוש, כבר הגענו לדיון. חבר הכנסת פרוש, אתה מוותר על זכות הדיבור שלך? טוב, אז חבר הכנסת פרוש מוותר על זכות הדיבור. אנחנו עוברים לדובר הבא, חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – נוכח. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, יש לי הרבה מה לומר בעניין הזה, ואני מתאפק. אני לא רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אל תתאפק. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אני רוצה לדעת – חבר הכנסת עפר שלח, אני צריך את השרה רק לכמה דקות. מה? <יצחק הרצוג (העבודה):> זה בסדר. <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא בסדר. מה בסדר? תכף אני אגיד מה שיש, התייחסות, אבל אני קודם כול רוצה לדבר על העניין עצמו של הפונדקאית. את עומדת פה, שרת הבריאות, ואת אומרת: התחשבנו בעניין של זכות הפונדקאית על גופה. מה שאת אומרת עכשיו, את אומרת שהפונדקאית הזאת, תמורת כסף – ממוסד, מסודר, עם כל מה שנלווה לעניין – היא תמכור את גופה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> 18 שנה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> 18 שנה, את מרחיבה את זה עכשיו לכל הכיוונים. היא יכולה לעשות את זה בחו"ל – אפשר להגיד כל דבר, אבל זו תמונת המצב, שאת באה ואת אומרת שהפונדקאית יכולה למכור את גופה; וזה לא מה שהיה 18 שנה, אלא זה הרבה יותר – מה אני אגיד לך? – עם הרחבות לכל הכיוונים. אמרת את זה. אפילו התגאית בזה. לגבי הנושא ההלכתי – אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה; לא מדבר על זה בכלל. אבל את הזכרת פה משהו שמזכיר את דור המבול: שני גברים, גבר בלי בת-זוג – הרס המשפחה לחלוטין. בסדר, אולי את נהנית מהעניין הזה, אבל אני אומר לך, אני הייתי יכול להרחיב בעניין הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> זה חוק לגבר עם פנסיה. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, בסדר. כל מה שנלווה לעניין הזה זה בדיוק מה שקראנו בפרשת השבוע: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". יש את חיי המשפחה הנורמליים הטבעיים. אז אין להם ילדים, אז אנחנו מדברים על פונדקאית. זה מה שהיה פונדקאית, מה שהיה 18 שנה, את הולכת להרחיב את זה. אני לא מדבר על הנושא עצמו. קודם כול התחלת עם העניין שאת מאפשרת לאישה הזאת למכור את גופה באופן מורחב מאוד. את מאפשרת את זה לכל המקרים. את מתגאה בזה ואומרת את המילה שוויון במין הדגשה כזאת, שאנחנו כולנו נמסים כמו מים. שוויון. גבר בלי בת-זוג יוכל לקחת פונדקאית שמוכרת את גופה באסיה. גבר בלי בת-זוג, הוא ייקח פונדקאית, שאת עכשיו מאפשרת באמצעים מסודרים כאלה, עם ועדה, שמי שלא ילך דרך הוועדה יעבור עבירה פלילית. תאמיני לי, אני יושב מהצד – אני לא נכנס לעניין ההלכתי, אני לא יודע בכלל בעניין ההלכתי. יכול להיות שבדקת את זה. אני לא נכנס לזה. אני מדבר על איזו נורמה את יוצרת עכשיו במדינת ישראל בסוגיה הזאת: 1. האישה מוכרת את גופה באופן מורחב מאוד. עושים את זה לא רק במקרים שבאמת יש משפחה ואין להם ילדים, ויושבים בעל ואישה בשבת ובוכים על זה שאין להם ילד, אז מחפשים פתרון באמצעות אם פונדקאית. לא. גבר בלי בת-זוג, בת-זוג בלי גבר, שני גברים. על זה נאמר "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". לְמה צריך את העניין הזה? אין לך את הנושא של הערכים גם כלפי נשים, שלא לאפשר להן בהרחבה כזאת למכור את גופן? צריך לעשות את זה על כל מקרה שעולה לדיון, כדי שיגידו שאת כזאת שמאפשרת לכולם שוויון? זה לא שוויון. זאת פגיעה בגופה של אישה, במקרים רבים שלא לצורך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת עליזה לביא. את מוותרת על זכות הדיבור? הדובר לאחר חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אינו נוכח. נוכח. נוכח. שלי הסתירה אותך. חברת הכנסת יחימוביץ פשוט הסתירה אותך לדקה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אמרתי את זה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אמרת את זה? בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, במשך הרבה מאוד שנים הייתה קיימת אפליה קשה בנושא הזה בישראל. 18 שנה יש אפשרות לעשות פונדקאות בישראל לזוגות נשואים. זוגות מאותו מין – ואני טיפלתי בהרבה מקרים כאלה באופן אישי – נאלצו לנדוד ברחבי תבל, לשלם סכומים מטורפים, להסתכן במצבים קשים. לפני ממש כמה ימים טיפלתי באיזה מקרה חירום באיזושהי מדינה באסיה על הרקע הזה, וכבר לפני שנים בג"ץ בעתירה כזאת קבע שמדובר באפליה בוטה, ואז הוקמה ועדה, הוקמה עוד ועדה, והנה החוק שלפנינו. אני אומר חד וחלק: אני אתמוך בחוק הזה. אני מברך את שרת הבריאות, ידידתי, שהביאה אותו, אבל יש פה שתי בעיות שאני וחברי נילחם עליהן במהלך התהליך בוועדות. קודם כול, החוק הזה שכביכול בא להגן או להיטיב עם הקהילה הגאה לא מזכיר, גברתי השרה, את ההורות הגאה. הוא מדבר על מצב של זוג הורים מיועדים, גבר ואישה, והורים יחידנים, זאת אומרת שבמצב של זוג גברים – שזה המצב היום, אלפי זוגות כאלה – יצטרך בן-הזוג, שהוא אבא לכל דבר, הורה לכל דבר, לבוא לאותה ועדת אישורים ולבקש אישור. עכשיו, גברתי, אם בקואליציה הבאה יהיה השר ליצמן שוב שר הבריאות, איך אז תנהג ועדת האישורים? למה להעביר את בן-הזוג ועדת אישורים? אני חושב שצריך להכיר בזה, במיוחד כשאת באה מתוך תפיסה שהיא למען הקהילה הגאה. צריך לומר את הדברים: אנחנו בעד הורות גאה. אנחנו רוצים הורות גאה. יש אלפי משפחות גאות, שהן משפחות לכל דבר ועניין, וצריך לשים את זה בחוק ולא צריך לפחוד ולא צריך להתבייש ולא צריך לברוח ולא צריך לטייח. דבר שני, והוא חשוב באותה המידה, זה זכויות האישה שמשמשת כאם נושאת או כפונדקאית. יש כמה דברים שצריך להכניס בחוק ולקבע: קודם כול, התייחסות מפורשת להגנה על זכות האישה לשליטה על גופה, שמירה על כבודה, בריאותה, פרטיותה. למשל, דבר נוסף, הסכמה מדעת. הליך של הסכמה מדעת מפורש ומובנה לאישה שנושאת את ההיריון; איסור מוחלט להגביל את יכולת האישה לקבל החלטות רפואיות – חס וחלילה, אני לא רוצה בכלל להיות במצב שבו ימנעו מהאישה החלטה רפואית או בדיקה או יכפו עליה משהו מהסוג הזה; וזכות מפורשת לאישה לסיים בכל שלב את ההיריון על-פי החלטתה ושיקול דעתה והריבונות שלה על גופה. גברתי השרה, זה חשוב מאוד. לכן שני הנושאים האלה הם קריטיים מבחינתנו: הגדרה ברורה ומפורשת של ההורות הגאה והגנה על האישה שנושאת את ההיריון, ואז באמת אני מקווה שנוכל להגיע למצב של שוויון ושמירה על הזכויות של כל הצדדים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת הורוביץ. הדוברת הבאה – מיכל רוזין. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. מחוק? ויתר. בבקשה, שלוש דקות. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השרה, תראי, אני חושבת שהיום הוא יום לא קל בשבילנו. הוא יום לא קל למי שדוגל בזכויות אדם ובזכויות אישה. הוא יום שמציב דילמה, ולא לראשונה. הרבה פעמים אנחנו נאלצים להכריע בין זכויות של קבוצה אחת מול קבוצה אחרת, ולצערנו הרב, בנושא הזה אי-אפשר לרבע את המעגל. יש פה זכויות של קבוצה אחת שבאות בצורה מפורשת על חשבון זכויות ואפליה של קבוצה אחרת. אין ספק שכל חברינו במרצ – וניצן הורוביץ חברי הביע את זה בצורה ברורה – אנחנו חושבים שלכל אדם, לכל אישה, לכל אחד יש זכות להורות, ולכל אחד יש זכות להורות ביולוגית, ובוודאי אין לנו זכות להגיד לקבוצה כזאת או אחרת שהם לא יוכלו להיות הורים ביולוגיים. השאלה היא מה המחיר. השאלה היא, אם בכך שאני דורש את הזכות שלי, את השוויון שלי – האם אני רומס בכך זכויות של מישהו אחר. ואני מאמינה שיש בעיה גדולה, בעיה גדולה, עם נושא הפונדקאות כסחר בגופן של נשים. כפי שבמדינת ישראל אנחנו לא מאפשרים סחר באיברים, כפי שבמדינת ישראל אנחנו מאפשרים תרומה של איברים, אבל את לא תרשי לי בחוק למכור את הכליה שלי, למרות שיש לי שתיים, תמורת 30,000 דולר, כך גם אני חושבת שלמכור את רחמי זה סוג של סחר באיברים. אני חושבת שיש פה בעיה גדולה. אנחנו יודעים ממחקרים בעולם, ובוודאי גם בארץ, שרוב הנשים שיסחרו בגופן לפונדקאות הן נשים יותר מוחלשות; הן נשים שבמקרים רבים זקוקות לכך על מנת להתפרנס. לצערי הרב – באמת, אמיתי, אני אומרת – יש פה שתי קבוצות שזכאיות לזכויות, והזכויות האלה חשובות, והן בנפשן ובלבן; אני מכירה בכך, אני לא מזלזלת לרגע. אבל העובדה היא שנשים תמיד, תמיד, לאורך כל ההיסטוריה, בסופו של דבר, מול כל הקבוצות, צריכות להיות אלה שמשלמות את המחיר, גם אם זה מול קבוצת ההומואים – שהם מופלים חברתית, אין ספק בכך, ועדיין, נשים תמיד יהיו בתחתית השרשרת. נשים תמיד הן אלה שגופן ייסחר. עכשיו, אני לא יודעת, אולי אני אפתיע אתכם, אבל גם היריון ולידה, זה דבר מסוכן, זה לא דבר כזה פשוט, ממש לא דבר פשוט – כמי שעברה את זה שלוש פעמים. את משלמת מחירים מאוד גבוהים – גופניים, בריאותיים, נפשיים. זה לא דבר קל. זה לא לבוא, סליחה, ולתרום זרע, כפי שגבר עושה. יש פה בהחלט סיכון בריאותי וגופני, ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת לסכם. <מיכל רוזין (מרצ):> אני חושבת שיש הרבה מאוד עבודה על החוק הזה. יש הרבה מאוד מה לתקן. אחד הדברים העיקריים, למשל – שלא מדובר פה על חברות שהן מלכ"רים, אלא על תאגידים למטרות רווח. יש פה הרבה הגנה על האישה, ועדיין יש פה הרבה מה לעשות ולקדם על מנת להגן על אותן נשים בצורה הטובה ביותר. ושוב, בואו לא נשכח, בואו לא נתהדר – יש פה בהחלט פריבילגיה של קבוצה אחת מול קבוצה שנייה. ובהחלט, כולם זכאים לזכויות, אבל בואו לא נשכח את זה ולא נתייחס לזה כאל מובן מאליו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת רוזין. הדובר הבא, חבר הכנסת מיקי רוזנטל – מוותר על זכות הדיבור; אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה; אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אני תומך בהצעת החוק. אני מברך את שרת הבריאות על הבאת החוק לכנסת. אנשים אולי צריכים להבין, יש פה מצב שאולי הוא לא מספיק ברור: יש אנשים שלא יכולים בשום צורה ואופן להוליד ילדים באופן טבעי, אפילו זוגות נשואים, ולהם אין פתרון אחר. לצערי הרב, כל הפרסומים בדבר הפריות חוץ-גופיות – ההצלחה בהן היא לא כזאת גדולה כמו שאנשים חושבים. ההצלחה היא הרבה יותר נמוכה ממה שאנשים חושבים. שיעור הניסיונות שאכן מצליחים הוא קטן מ-20%. זאת אומרת, אנשים רבים שעוברים תהליך ארוך מאוד של טיפולים עם הפריה וטיפולי הפריה חוץ-גופית בהרבה מאוד כסף, פעם אחר פעם – והמדינה, לדעתי, מממנת עד שש פעמים להורים שאין להם ילדים – ורבים לא מצליחים, והדרך היחידה הפתוחה בפניהם היא פונדקאות. החוק הזה בא להקל את תהליך הפונדקאות ועל אלה שרוצים לקבל ילד בפונדקאות במובנים שונים, ואני חושב שהצעד והכיוון הוא נכון, ואני תומך בזה בכל לבי. אין אושר יותר גדול לדעתי למשפחה מאשר היכולת שלהם לגדל ילד שלהם. יחד עם זאת, אין ספק שצריך לתת את הדעת על כך שאישה שנכנסת לתהליך של פונדקאות מרצונה החופשי – אכן יהיה פיקוח רפואי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש מצב חופשי פה? – – – איך אתה יכול לעמוד על הדוכן ולדבר על רצון חופשי? מי עושה את זה? אשתך עושה את זה? אני עושה את זה? <מאיר שטרית (התנועה):> לא, את לא צריכה. <זהבה גלאון (מרצ):> עושות את זה הנשים הכי מוחלשות. <מאיר שטרית (התנועה):> את לא צריכה. תקשיבי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – על מה אתם מדברים – – – <מאיר שטרית (התנועה):> יש היום בישראל נשים פונדקאיות, בישראל, שעושות את זה בהתנדבות מלאה. <זהבה גלאון (מרצ):> ממש. אלטרואיזם. <מאיר שטרית (התנועה):> ללא תשלום, היום. על-פי החוק הקיים היום, נשים בישראל עושות פונדקאות בהתנדבות מלאה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז תשאירו את זה אלטרואיזם – – – <מאיר שטרית (התנועה):> בסדר. תשמעי, האישה שבכל זאת עוברת את התהליך ומוכנה ללכת לתהליך הזה, אף אחד לא מכריח אותה; אף אחד לא יכול להכריח אישה להיכנס לתהליך של פונדקאות אם היא לא רוצה בכך. החוק נותן אפשרות לחופש פעולה לאישה על גופה. אני חושב שבעניין הזה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> היית רוצה שאשתך תהיה פונדקאית? <מאיר שטרית (התנועה):> אם הייתי רוצה? אשתי לא צריכה להיות פונדקאית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה? כי היא נולדה למעמד אחר? <זהבה גלאון (מרצ):> ברור שלא. גם אני לא צריכה וגם שלי לא צריכה. <זהבה גלאון (מרצ):> את מי אתה שולח? <מאיר שטרית (התנועה):> לא שייך. תראי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זו שאלה לא כל כך – – – <מאיר שטרית (התנועה):> זאת שאלה לא לעניין, כי אני יכול להציג לך שאלות דומות בכל עניין אחר. <זהבה גלאון (מרצ):> זה מאוד לעניין – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה אנחנו והאחרים. מי האחרים? <מאיר שטרית (התנועה):> זה לא אנחנו והאחרים, זה לא אנחנו והאחרים. אם אני הייתי במצב, שלי, נגיד – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, בואו נאפשר לו לסיים את דבריו ודעתו. <מאיר שטרית (התנועה):> אני יכול להשליך את זה הפוך: נגיד שלא היו לך ילדים, את נשואה ולא היו לך ילדים בכלל, ונורא היית רוצה ילד. לא היית רוצה שפונדקאית תוכל לעשות לך? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, אבל אני שאלתי אותך. <מאיר שטרית (התנועה):> סליחה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל אני שאלתי אותך. <תמר זנדברג (מרצ):> והיית רוצה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש פה חברי כנסת שוויתרו על זכות הדיבור שלהם. זה לא אומר שהם יכולים לבוא ולהפריע לחברי כנסת שנמצאים על הדוכן. <מאיר שטרית (התנועה):> אני לא שמעתי. אפשר להפוך את הקערה על פיה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת זנדברג, חברת כנסת זנדברג, את ויתרת על זכות הדיבור שלך. בואי נאפשר לו. הוא רוצה להביע את דעתו, בואי נאפשר לו. <מאיר שטרית (התנועה):> צריך להודות על האמת. אפשר להפוך – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו רוצים לאתגר אותו – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> קריאות ביניים – לגיטימי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תאתגרי אותו אחר כך. <מאיר שטרית (התנועה):> לי זה לא מפריע. אפשר להפוך את הקערה על פיה ולהגיד – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נותרו לו 30 שניות. בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> זהבה, אם את היית משפחה או הורה שאת לא יכולה, חלילה – לא יכולת נגיד ללדת בכלל, ונורא רצית ילד, היית מחפשת פתרון פונדקאי, בארץ, בחוץ-לארץ, במקום אחר, מחפשת פתרון. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא הדיון. <תמר זנדברג (מרצ):> למה תמורת תשלום? <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא הדיון, אבל. <מאיר שטרית (התנועה):> למה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תמורת תשלום – למה לא כליה תמורת תשלום? <מאיר שטרית (התנועה):> אוקיי, אני אשאל אותך: האם זה יותר נכון לעשות את זה בלי תשלום? אני לא חד-משמעי, אגב. יכול להיות שאת צודקת. יכול להיות שאני צודק דווקא, שאישה כזאת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת שטרית, אבקש לסיים, הזמן תם. <מאיר שטרית (התנועה):> הפריעו לי רוב הזמן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל אתה עונה להם על השאלות. <מאיר שטרית (התנועה):> עוד חצי דקה. יכול להיות שיש נשים שישמחו גם היום לעשות את זה בהתנדבות. אני לא חד-ערכי בעניין הזה. יכול להיות שאת צודקת; יכול להיות שאני צודק שדווקא אישה שנמצאת בפונדקאות ראויה לתגמול, כל עוד זה נעשה מרצון חופשי, בלי כוח, ובהסכמה. הדבר היחידי שאני רוצה לומר, גברתי השרה, שיכול להיות שצריך להכניס מנגנון של פיקוח רפואי על התהליך, שיהיה מצב שבאמת הבחורה או האישה שנמצאת בפונדקאות אכן עוברת תחת פיקוח רפואי כדי לוודא שהכול נעשה כהלכה ושומרים על בריאותה של האישה וכל מה שדרוש בעניין. לכן, אני תומך בהצעת החוק. אני מניח שבהמשך הדיון, אחרי הקריאה הראשונה, יעשו תיקונים בחוק הזה לטובת המצב. אני מברך על החוק. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת שטרית. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח. אנחנו נאפשר לשרת הבריאות לסכם את הדיון. <קריאה:> נסים זאב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא לא רשום אצלי, אבל – – – <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא, הוא לא רשום אצלי. חבר הכנסת נסים זאב, אני אאפשר. אתה לא רשום אצלי. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש לרשום גם את – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא נורא, לא קרה שום דבר, הנה, תוך שניות עלית לדוכן. תקבל שלוש דקות לדבר, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, איך אפשר לוותר, שאני לא אדבר היום? ובכן, נדבר קצת על החוק, אבל מעין פרשת השבוע. זה מאוד מעניין למה החוק הגיע השבוע: "ואנשי סדֹם רעים וחטאים לה' מאֹד". זו פרשת השבוע. חוק מושחת, ורק מושחתים יכולים לתמוך בחוק הזה. תדעו לכם, אתם לא מכירים את החוק. גם הגברת הנכבדה שלנו, גברת זהבה גלאון, לא מכירה את החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> מה אתה אומר? <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך. <תמר זנדברג (מרצ):> רק נסים זאב מכיר את החוק. <נסים זאב (ש"ס):> החוק מאפשר, אתם שמעתם, ייבוא וייצוא של תינוקות. מה – מסחר, בבשר קפוא אנחנו מתעסקים פה, רחמנא ליצלן. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה צודק. <זהבה גלאון (מרצ):> האמת, אתה צודק. <נסים זאב (ש"ס):> החוק מאפשר לייצר ילד בלא הסכמתו של הבעל. את יודעת את זה או לא? <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא, זה לא נכון. <נסים זאב (ש"ס):> מאיפה החוצפה הזאת? בלי שהבעל בכלל ידע? מיהו בכלל? זה כמו הבעל עלינו – אתם יודעים מה זה "בעל". לבעל יש שתי משמעויות: או בעלה של האישה, או הבעל, הבעל עלינו. זה מין עבודה זרה בשבילה, הוא בכלל לא קיים בשבילה. <זהבה גלאון (מרצ):> תסתכל על הצד הזה, לא על הצד הזה. <נסים זאב (ש"ס):> תסלחי לי, אני רוצה לומר לך. <זהבה גלאון (מרצ):> לא – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מסתכל על כל הצדדים, גם למעלה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – ואני אומר לך, היו מקרים שאני עזרתי בפונדקאות. אבל זה כשהיה זוג, באמת, שאישה אחרי 20 שנה, עם מאמץ רב, לא הצליחה להביא ילדים. והכול היה על-פי ההלכה, והכול היה על-פי הסדר הנורמטיבי. אבל היום אנחנו בעצם באים ואומרים: הכול מופקר, הכול לפי הזמנה. לא צריך. אתה יכול להיות רווק כל החיים שלך, תביא איזו אישה פונדקאית, תעשה את זה הזמנה – אפילו טלפונית – העיקר, מה שחשוב בחוק הזה, שזה לא יעלה יותר מ-160,000 שקל ושגופה של האישה יהיה בריא. תשמעו את המסחרה הזאת, ואנחנו דואגים עכשיו לאישה. הפסוק אומר: "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע" – פשוט הפקרות. ילדים לא צריכים לדעת מי אבא שלהם, מי אימא שלהם, מה זה משנה בכלל? אנחנו עוסקים עכשיו כרגע ביבוא. ולכן, אני רוצה רק לחדד בכמה מילים: אפשר לאישה שתקבל בלי לשאול? איזה הגינות יש כאן, שהבעל לא יודע שהאישה מקבלת תרומת ביצית או תרומת זרע? אני כבר לא מדבר על הצד ההלכתי. הלוא יש מחלוקת בין הפוסקים – נאמר שהעובר לא ממזר, נאמר שהעובר לא גוי. גם נצא מתוך ההנחה הזאת. אבל איך יכול להיות דבר כזה שאפשר לרמות את הבעל, מבחינה אתית? האם זה לא דבר מושחת ביותר, שהאישה עושה קומבינה מאחורי הגב שלו, ובעצם הוא חייב לפרנס את הילד שהוא לא ילד שלו בכלל, והוא לא יודע בכלל שהילד לא שייך לו בכלל? אבל הוא חייב במזונות לילד שלו, כאילו זה הילד שלו. יש כאן מעשה הונאה, מעשה של רמאות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב, הזמן תם לפני 30 שניות. אני מבקשת לסכם. <נסים זאב (ש"ס):> החוק מתיר הונאה ורמאות, מעודד חטאים ופשעים, מנוגד לכל כללי האתיקה הבסיסיים. זה פוגע בבעל בלי שידע שנולד לו ילד שלא שייך לו, ושהוא נולד משחיתות. החוק הזה, אני אומר לכם, מעודד שחיתות. אני כבר לא מדבר מבחינה דתית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב, לסכם בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> זה חוק מושחת ברמה האתית והמוסרית. ואני אומר לכם, כל מי שמרים יד בעד החוק הזה – ואני אומר לבית היהודי: אתם חייבים להתנגד. כל מי שיראת אלוקים בקרבו חייב להתנגד לחוק הזה, כי יש לזה משמעות רבה מבחינת העתיד של העם היהודי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אה, סליחה, לא שמעתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני ביקשתי, אתה מתעלם ממני לחלוטין. <נסים זאב (ש"ס):> לא, סליחה. אני ממש – אני מרוב שאני צועק אני לא שומע את גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז בבקשה ממך, לסכם את זה ולרדת מהדוכן. תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אז עכשיו שמעתי ואני מודיע ברגע הזה שאני יורד מהבמה. תודה רבה וסליחה אם אני לא הקשבתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. תודה, חבר הכנסת זאב. בבקשה, להבא. מי שתסכם את הדיון – שרת הבריאות. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי, אולי ראשית לכול – חבר הכנסת נסים זאב, צר לי שלא קראת את החוק, אבל כתוב בו במפורש שבמקרה שבו האם הנושאת, הפונדקאית, היא נשואה, יוסבר לבן-זוגה מה הן ההשלכות של ההליך והסיכונים הכרוכים בביצועו. לא יכול להיות מקרה שבו פונדקאית נשואה לא אמרה לבן-זוגה, כי אחרת לא יתקבל אישור. אז אנא, לפני – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא הפונדקאית. המזמינה, אני מדבר. <שרת הבריאות יעל גרמן:> מה זה "לא הפונדקאית"? אנחנו מדברים על הפונדקאית. <נסים זאב (ש"ס):> את מדברת על הטפל ולא על העיקר. <משה מזרחי (העבודה):> הוא מתכוון לאישה שבלי ידיעת הבעל מזמינה פונדקאית. <נסים זאב (ש"ס):> יש דבר כזה בחוק. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אה, לא הפונדקאית. אוקיי. אוקיי. על כל פנים, אין דבר כזה שאישה שנושאת את הילד לא תאמר לבעלה. היא תאמר לבעלה והוא ידע והם יבואו והם יקבלו את האישור. <נסים זאב (ש"ס):> תסלחי לי, את מנסה לעוות את הדברים שלי. את משיבה בכלל לא לעניין – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא לעניין. <נסים זאב (ש"ס):> – – ולא לנושא שעליו אני דיברתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אוקיי. טוב. <נסים זאב (ש"ס):> את מטעה את כולם פה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן. אני רוצה להתייחס לכמה נושאים שעלו כאן. באו ואמרו – נושא שאני יודעת שהוא מדאיג רבים מבין חברי הכנסת – שיש כאן הרס משפחה. ואני שואלת: האם אנחנו מתעלמים ממה שקורה בארץ ובעולם? המשפחה היום אינה מורכבת מגבר, אישה וילדים. משפחה היום יכולה להיות מורכבת מאישה בודדת עם ילד או עם ילדים; היא יכולה להיות מורכבת מגבר בודד עם ילדים; היא יכולה להיות מורכבת משתי נשים עם ילדים, והיא יכולה להיות מורכבת גם משני גברים עם ילדים. ניתן להתעלם מזה. <יצחק כהן (ש"ס):> זה ניצול נשים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> ניתן לבוא ולומר שזה לא קיים, אבל, חברים יקרים, זה קיים. המשפחה המסורתית כפי שאנחנו – – <נסים זאב (ש"ס):> למה את מדברת על המשפחה? זה חוק להומואים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – סרטטנו מול עינינו איננה קיימת היום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב. <שרת הבריאות יעל גרמן:> ויש ילדים שהם מאושרים מאוד, עם אימהות חד-הוריות, עם גברים, וגם עם שני גברים ושתי נשים. כל אחת מהצורות האלה היא משפחה. אין משפחה אחת. יש הרבה משפחות – – <יצחק כהן (ש"ס):> את מנצלת נשים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – ואנחנו צריכים להכיר בכך. החוק הזה בא ואומר שיש זכות להורות לא רק לגבר ולאישה. הזכות להורות קיימת לכל אחד: היא קיימת לאישה בודדת, היא קיימת לאישה ללא בן-זוג, היא קיימת לגבר בודד והיא קיימת לגבר ללא בת-זוג. לכל אחד יש זכות לחוות ילד ולגדל אותו – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – את מנצלת נשים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – וילד שגדל באהבה גדל בצורה הטובה ביותר. <נסים זאב (ש"ס):> זה סחר בנשים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> וזה אחד מעקרונות החוק הזה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן. <יצחק כהן (ש"ס):> זה ניצול נשים. למה לנצל את האומללוֹת? למה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן. <שרת הבריאות יעל גרמן:> שמעתי כאן בפליאה רבה נשים שבאות ואומרות שהפונדקאית מוכרת את גופה. <יצחק כהן (ש"ס):> נכון. <שרת הבריאות יעל גרמן:> איך אפשר לומר דבר כזה? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> כנראה מי שאומר את זה לא פגש פונדקאיות. אני, במהלך השנה האחרונה, פגשתי פונדקאיות רבות שישבו אתי ואמרו לי את המילה הזאת: מי שמכם לקבוע לי אם אני רוצה להיות פונדקאית? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> מי שמך לומר לפונדקאית אם היא כן רוצה או לא רוצה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו, שבאים ואומרים, אנחנו שבאים ואומרים שזכותה של האישה על גופה, שזכותה של האישה ללדת וזכותה של האישה גם להפיל – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> את מוציאה שם רע לאישה – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – אנחנו שאומרים שזכותה של האישה על גופה, אנחנו באים ואומרים שאין לאישה זכות להיות פונדקאית? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת תמר זנדברג. <שרת הבריאות יעל גרמן:> יש לאישה זכות להיות פונדקאית. אני סומכת על האישה שרוצה להיות פונדקאית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת מסיעת מרצ, חברי הכנסת מסיעת מרצ, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אז אני מעריכה נשים, ואני חושבת שנשים יודעות יפה מאוד מתי הן רוצות להיות פונדקאיות ומתי לא. והחוק הזה, הוא בא לחזק את הנשים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת מהאופוזיציה, חברי הכנסת מהאופוזיציה, זה לא שוק. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה לא שוק, זו כנסת ישראל. ותסלחו לי על הביטוי, אנשים שיושבים ורואים אותנו עכשיו מהבית עלולים להתבלבל. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> חברים יקרים, החוק הזה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סליחה, יש להחזיר את ההדר לבית הזה. אני מבקשת לאפשר לשרה להמשיך בדבריה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב, אני קוראת לך בקריאה ראשונה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מסיימת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מסיימת. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – של שנות ה-80. התקדמנו מאז. <שרת הבריאות יעל גרמן:> חברים יקרים, החוק הזה אולי עוד יעבור שינויים, ושמעתי כאן הצעות שללא ספק צריך לקחת אותן לתשומת לב, ואין ספק שעד לקריאה השנייה והשלישית עוד יהיו דיונים רבים. זהו חוק פורץ דרך; זהו חוק שבא לשים קץ לאפליה רבת-שנים; זהו חוק שמדבר על שוויון, ואני ממליצה להצביע עבורו. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשרת הבריאות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק – – – <נסים זאב (ש"ס):> בוז, בוז לחוק הזה. בושה וכלימה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב, אני קוראת לך לסדר פעם שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, חברים. אנחנו עוברים להצבעה, כאמור. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> לפי התקנון, יושב-ראש הוועדה לסחר בנשים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זכותן של נשים למכור את גופן – – – הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – 15 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. 45 חברי כנסת בעד החוק, 15 מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שעולות פה כמה הצעות להעברה לכמה ועדות, אנחנו נעביר את הצעת החוק – ביקשו כמה, ביקשו כמה ועדות, ולכן אנחנו נעביר את הצעת החוק לוועדת הכנסת להכרעה. עלה פה השם של הוועדה למעמד האישה ושוויון מגדרי ועלו פה עוד ועדות. כאמור, זה יועבר לוועדת הכנסת להכרעה. <הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/887).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) – חוטא למטרה האמיתית השם הזה – (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. מי שיציג את הצעת החוק הוא סגן שר האוצר מיקי לוי, בבקשה. לאחר מכן נעבור לדיון. <משה גפני (יהדות התורה):> בחוק הקודם ביקשתי ועדת המדע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אמרתי שעלו כמה הצעות לכמה ועדות ולכן העברתי להכרעה בוועדת הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> גם ועדת הכנסת תוציא לוועדת המדע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בטח אתה תהיה גם בוועדת הכנסת, כך שהכול בסדר, לפי התקנון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מביאים להצבעה בקריאה ראשונה את חוק מענק העבודה, שמביא לידי ביטוי יותר מכול את תפיסת העולם שלנו. כשאמרנו שנעודד ונתמרץ מעבר מתרבות של קצבאות לתרבות של יציאה לעבודה, התכוונו לכל מילה. התיקון לחוק שלפנינו בא לתקן פערים שנוצרו מאז שנחקק החוק, ב-2007. מטרת החוק היא להיטיב עם מקבלי המענק, להרחיב את הזכאות לו ולהקל את הביורוקרטיה הנדרשת על מנת לקבל את המענק. בהצעת החוק שאנחנו מגישים היום אנחנו מצד אחד מקצרים את הביורוקרטיה ומאפשרים זמן ארוך יותר להגשת הטפסים על-ידי עובדים שזכאים למענק, ומקצרים מצד שני את אורך הזמן לקבלת הכסף. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקשת לשמור על שקט. כן, עד לפה שומעים, עד לפה, וחוץ מזה שכנראה יש חיבה מיוחדת לשם שלך. אז בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> במקביל, ציבור העצמאים לא יהיו חייבים להגיש דוח מקוון, כפי שהיה נהוג עד היום, מה שסרבל את התהליך עבורם. ובכלל, בהצעת החוק הזאת אנחנו מפסיקים את האפליה בזכאות לקבלת המענק שהייתה נהוגה כלפי ציבור העצמאים ומשווים את תנאיהם לציבור השכירים. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מי שמשרת את המדינה ודואג לה זכאי שהיא תדאג גם לו. ולכן, בהצעת החוק הזאת אנחנו באים לקראת ציבור המילואימניקים היקרים שלנו ומחשיבים החל מהיום גם את תגמולי המילואימניקים לצורך הזכאות למענק. לסיום, בהצעת החוק הזאת אנחנו עושים חסד גם עם בעלי מוגבלויות ומעלים את גובה השכר לזכאות – – – <אילן גילאון (מרצ):> אל תעשה חסד – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מתנצל. טעיתי במילה, אני חוזר בי. אנחנו עושים צדק – אני מתנצל – גם עם בעלי מוגבלויות ומעלים את גובה השכר לזכאות למענק, כדי לאפשר ליותר בעלי מוגבלויות לקבל את המענק. מדובר בתיקון ראוי, צודק ומוסרי. אלו האנשים שיוצאים לעבודה, מרוויחים את השכר הנמוך ביותר במשק, וראוי שנעודד אנשים כאלה ונעשה הכול כדי לדאוג להם. חשוב לציין כי ארגונים כמו בנק ישראל, ה-OECD וה-IMF תומכים מאוד בכלי הזה כאמצעי להגדלת ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים. לפיכך אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. ויתרת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני? <היו"ר נחמן שי:> אתה, אתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא שומעים אותך. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. עכשיו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מהאופוזיציה – – – <היו"ר נחמן שי:> אני מהאופוזיציה, השתיקו אותי. אותי לא משתיקים, עיסאווי, ממש לא. מבטיח לך. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – ראשון הדוברים. אראל מרגלית אחריו. אם הוא לא יהיה פה – מאיר פרוש; אם הוא לא יהיה פה – שלי יחימוביץ. תודה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, לשמוע – לבוא לדבר על חוק כזה, אנחנו, קשה לנו לדבר נגד, ובכל זאת אנחנו נזרום, אבל צריך להגיד את האמת: השינויים הקוסמטיים שמוזכרים כאן בחוק – אותה גברת עם שינוי האדרת. ככה אומרים את זה? <היו"ר נחמן שי:> לגמרי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון. רק קצת נתונים: החוק התחיל ב-2006, והגבייה מהחוק הייתה 530 מיליון שקל – חיסכון כמס הכנסה שלילי. האנשים שניצלו את ההטבה בחוק הזה היו כ-70%; כ-70% מכלל הזכאים על-פי נתוני מס הכנסה ניצלו את זה. אני שואל: מה מס הכנסה ורשות המסים עשו כדי למצות את כל הזכויות שמגיעות על-פי חוק זה לאזרח הפשוט? השינוי השני בחוק – בואו נדייק – היה ב-2009. ב-2009, מה היה השינוי, השינוי המהותי? הרחיבו את הבסיס; לפני כן, ב-2006, החוק היה לקבוצה מסוימת, וב-2009 – בואו נרחיב את הבסיס. ועכשיו מתבשרים על עוד שינוי בחוק, שהוא מבורך, אבל לא מספיק. מה השינוי הבולט? סגן השר אמר את זה. השינוי הבולט: שינוי שם החוק. חוק מס הכנסה שלילי, מעכשיו אנחנו מתחילים לקרוא לו: חוק מענק עבודה. זה השינוי. החברה מהאוצר ויש עתיד רוצים לסדר שינוי. אז באים – שינוי קוסמטי, שם חוק, אבל בתכל'ס אנחנו לא ממקסמים את הדברים שניתן להוציא מהחוק הזה. תקציב המדינה מבוסס על צפי הכנסות. הצפי של רשות המסים לשנת 2015, אם אני לא טועה – תתקנו אותי אם מישהו יודע – זה 260 מיליארד שקל, צפי ההכנסות. ובצפי ההכנסות הזה תמיד לוקחים ומתרגמים את הפטורים והצ'ופרים שאנחנו נותנים לכל קבוצות האוכלוסייה – שלחלקן מגיע ולחלקן זה צ'ופר של תספורת. ואני שואל את החברים מהאוצר: האם אי-ניצול ההטבה על-פי החוק הזה מקבל ביטוי בהכנסות המדינה, או נשאר כחלק מהרזרבה הסמויה, שאתם מתכננים לחלק, על-פי דברי המלך, בסוף כל שנה? כי אנחנו רואים – – – <היו"ר נחמן שי:> יש לך עוד 20 שניות, וקיבלת בערך חמש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו רואים שעל-פי נתוני שנים קודמות, על-פי החוק, החוק הזה לא מנוצל במלואו. הוא לא מנוצל על-פי האנשים הזכאים לו. המיליונים של ההפרשים, איך הם מקבלים ביטוי? אתם צריכים לענות לנו. החוק טוב, אבל לא מספיק, ואת ההמשך נעשה בוועדת הכספים. תודה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה. חוק טוב – הביצוע רע. אראל מרגלית, חבר הכנסת – איננו; מאיר פרוש, חבר הכנסת – איננו, לא במליאה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, תורך. את מדלגת? אוקיי. בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מס הכנסה שלילי הוא לא המנגנון הרצוי להגדלת השכר של אנשים עניים. יחד עם זה אנחנו כמובן נצביע בעד החוק, כי הוא משפר אי-אלו דברים. <היו"ר נחמן שי:> חברים. חברים, בבקשה מכם. שמרו נא על קשב. עיסאווי פריג'. אני מבקש ממך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היה ויכוח מקצועי – – – <היו"ר נחמן שי:> אני מבין. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מס הכנסה שלילי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הוא לא המנגנון האידיאלי להגדלת שכרם של העובדים העניים. הוא לא המנגנון האידיאלי גם מהסיבה הפרקטית שהמיצוי של הזכות הזאת לעולם לא מגיע ל-100%, ועובדים חלשים, טבעם שהם גם לא יודעים לעמוד על זכויותיהם, לעתים קרובות הם לא מבינים עברית, ולכן, רבים מאלה שמס הכנסה שלילי מגיע להם לא מקבלים את ההטבה הזאת. הסיבה המרכזית לכך שזה לא המנגנון הטוב היא שעל המענק שמקבלים במסגרת מס הכנסה שלילי אין הפרשות לפנסיה, אין הפרשות לזכויות סוציאליות; הוא לא נספר, הוא כמו צ'ק שנותנים אותו מתנה, מעות, לא חלק מהשכר. הדרך הנורמלית, דרך המלך להעלות את שכרם של העובדים העניים, היא פשוט העלאת שכר המינימום. בלי טובות, בלי טפסים, בלי התחכמויות – מעלים את שכר המינימום. כל פעם שהיינו ערב העלאת שכר המינימום, כל פעם שהיינו ערב העלאת שכר מינימום היו נביאי זעם שדיברו על כך שמקומות עבודה ייסגרו כי הם לא יצליחו לעמוד בזה. זה מעולם לא הוכח כנכון, ההפך הוא הנכון. במיוחד הדבר נכון היום, אחרי הפרסום של הביטוח הלאומי בדבר השכר החציוני במשק, שהוא 6,000 שקלים – חצי מהעובדים במדינת ישראל מרוויחים פחות מ-6,000 שקלים. לעובדים האלה מגיעה העלאת שכר משמעותית בדין, בדרך המלך, ולא בהתחכמויות כמו מס הכנסה שלילי. ובכל זאת, בגלל שיש כאן שיפור מסוים במס ההכנסה השלילי, אנחנו נצביע בעד. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת יחימוביץ. הדובר הבא הוא חבר הכנסת שטרית, בבקשה. חבר הכנסת שטרית, לרשותך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני תומך בהצעת החוק. הצעת החוק באה בעצם להקל את התנאים שבהם מקבלים מס הכנסה שלילי. המטרה של מס הכנסה שלילי הייתה להשלים הכנסה של אנשים שמרוויחים מעט מדי, מתחת לסף מסוים. בארצות-הברית, אגב – כשאני משווה את החוקים של מס הכנסה שלילי בארץ לעומת ארצות-הברית, יש פער גדול בין השניים, בין ישראל לארצות-הברית. שם היכולת לקבל מס הכנסה שלילי מתחילה מתנאים כמעט שווים לכל מי שמרוויח מתחת לסף מסוים, וככל שהאיש מרוויח יותר, בשלב מסוים גם מס ההכנסה השלילי עולה יותר, עד שהוא מגיע לאיזשהו מצב לטנטי, ואחר כך מתחיל לרדת, לאחר רמה מסוימת של הכנסה. אדוני סגן השר, אני חושב שאתם צריכים לבדוק. אני מציע לך לבקש מאחד הפקידים באוצר לעשות השוואה בין הפעלת מס הכנסה שלילי בארצות-הברית לעומת מה שמופעל בארץ, כולל התיקונים. אתה תראה שיש פער בסדר גודל בין השניים. מה יפה במס הכנסה שלילי בארצות-הברית? שהוא מעודד ללכת לעבוד, ומעודד אותך להרוויח יותר. אם אתה מרוויח יותר אתה מקבל יותר, עד תקרה מסוימת, ואז אתה יורד, אחרי זה מס ההכנסה יורד. בארץ התנאים יחסית עדיין די קשים. במצב הקיים היום מאוד קשה לקבל מס הכנסה שלילי. אנשים יכולים באותה רצפת ייצור, אחד יש לו שני ילדים, אחד – שלושה ילדים, אחד מקבל, השני לא מקבל; עושים את אותה עבודה, אותה משכורת, אחד מקבל, אחד לא מקבל. זה מאוד בעייתי, ואני חושב שאפשר ללכת עוד צעד קדימה, אולי אחרי הקריאה הראשונה, לבדוק – ואני אכן מציע לך את זה – לבדוק את ההשוואה בין ישראל לארצות-הברית. אתה תראה ששם ממש – אם הייתי שם אותם על גרף, הגרף של ישראל הולך ככה והגרף ארצות-הברית הולך ככה. אפשר לתקן את זה יחסית בעלות לא גדולה, דבר שיביא לכניסה לשוק העבודה של הרבה אנשים שהיום אולי לא כדאי להם להיכנס לעבודה. אני, אגב, אדוני סגן השר – פרוטוקולים של הכנסת יכולים להעיד שהראשון שטבע את המושג "מס הכנסה שלילי" בארץ, מעל במת הכנסת הזאת, פה מעל הדוכן הזה, היה אני. אני מדבר על לפני כמעט 30 שנה. בנאומים הראשונים שלי בכנסת חשבתי שזו הדרך היחידה להביא לכך שאנשים יצאו לעבודה, כי מה מפריע לי? אם אדם הולך בישראל לעבודה וחוזר הביתה עני, אין אינסנטיב לעבוד בארץ. לכן מוכרחים להביא לכך שאדם שעובד לא יהיה עני. הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שאנחנו רואים את מפעל "מגבות ערד" נסגר. כואב הלב על מאות עובדים שהולכים הביתה. לצערי – אני אומר לשר המסחר והתעשייה, שאיננו פה – איך יכול להיות ששר המסחר והתעשייה לא הלך למפעל הזה לראות מה קורה? יכול להיות שבדחיפה קטנה הוא יכול היה להציל את המפעל הזה. <היו"ר נחמן שי:> לא, אבל אני סיפרתי קודם, חבר הכנסת שטרית, את הסיפור על הגז. <מאיר שטרית (התנועה):> שמעתי. ואני אומר: בדחיפה קטנה אפשר להציל את המפעל הזה. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <מאיר שטרית (התנועה):> וגם היום, אגב, קראתי בעיתון ריאיון עם מנהל המפעל, שאומר שאם היו מחברים לו את הגז – הוא אמר את זה היום באחד הראיונות – זה היה עושה את ההבדל בין הרווח ובין ההפסד. ואני שואל, ריבונו של עולם: מה, רק היי-טק? יש low-tech, ועובדים בו עשרות-אלפי אנשים. בסוף כולם ימצאו את עצמם בחוץ, מקבלים מענקי אבטלה. כדי לחזק את דבריך, אדוני היושב-ראש, אתה אמרת שההבדל הוא 10 מיליון שקל בשביל להתחיל למשוך את הצינור. העלות של מענק אבטלה בשנה הראשונה לעובדים שפוטרו תעבור את 10 מיליון השקל. לכן, זה לא הגיוני, וחבל ששר המסחר והתעשייה לא שם יד בעניין הזה. הוא היה צריך להתייצב שם, למצוא לזה פתרון, לעודד את המפעל ולהחזיק אותו. גם עבודת טקסטיל היא עבודה חשובה. יש אנשים שלא יכולים להיות בהיי-טק, וצריכים לנסות לאמץ אותם, לתת להם אפשרות לחיות ולעבוד, לפרנס את המשפחה שלהם בכבוד. אתם יודעים מה? גם אם תיתנו להם קצבה, הקצבה הזאת מרה, האוכל הזה הוא מר, כי בעל הבית צריך להרגיש שהוא בעל הבית, שהוא מפרנס, זה הכבוד העצמי שלו. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <מאיר שטרית (התנועה):> אם אתה הופך מישהו למקרה סעד, so called, שחי על קצבה – אתה הורס את הכבוד העצמי שלו בעיניו ובעיני משפחתו. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <מאיר שטרית (התנועה):> לכן זה חשוב פי-אלף לטפל בזה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת שטרית. אני אחפש את הריאיון עם מנהל המפעל. הדובר הבא והאחרון, חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו ישיב סגן שר – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> הדוכן מחכה לך, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> ויתרת? <נסים זאב (ש"ס):> כן. <היו"ר נחמן שי:> יום חשוב. תודה. יום חשוב. סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, זמנך הגיע. זמנך הגיע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <היו"ר נחמן שי:> רגע, ויתרת? אתה לא יכול לוותר. אה, כן? אתה ויתרת? חבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר האוצר, האם ויתרת על תשובתך? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני רק רוצה – – – <היו"ר נחמן שי:> אז בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> מיקי, לא, לא יהיה לך רוב, לא יהיו לך אנשים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עוד משפט אני רוצה. <תמר זנדברג (מרצ):> לא יהיה לך רוב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברי חברי הכנסת, אני מבקש רק דבר אחד, גם מחבר הכנסת שטרית וגם מכולנו: להשתדל להימנע מהמושג "מס הכנסה שלילי". זוהי סטיגמה. זוהי סטיגמה. <תמר זנדברג (מרצ):> זה כתוב בשם החוק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא נכון, תבדקי בדיוק. אלא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> זה מולי, תשנו את השם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה כתוב פה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז אני מבקש לשנות. אני אשנה את זה, אוקיי? אני מבקש – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז תגיד את זה לעצמך, לא לנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נו, תהיו רציניים לדקה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בסדר, זהבה, נשנה. בסדר, נשנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו סטיגמה. אנחנו נותנים סטיגמה לעניין הזה. ותדע לך שעד היום באו לקחת כ-900 מיליון שקל, מעל 230,000 איש. מעל 900 מיליון. תקשיב רגע. תקשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתוך כמה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> 65%. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה ה-35%? איפה הם? – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם אם עושים דברים טובים זה לא טוב בשבילכם? <היו"ר נחמן שי:> טוב, תודה רבה. ירד בחופזה סגן השר. אנחנו ניגש עכשיו להצבעה. כן, כן. אנחנו מצביעים על הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) – המילים שסגן השר הבטיח להוציא כי לדעתו זו סטיגמה – (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד הצעת החוק – 43, נגדה – 1, נמנעים – אפס. הצעת החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) – לא יהיה בקרוב – (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה ראשונה כאמור והיא עוברת לוועדת הכספים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, להוסיף אותי לרשימת התומכים. <היו"ר נחמן שי:> סליחה, חבר הכנסת מקלב מבקש להוסיף את שמו לרשימת התומכים. משהו לא עבד. אז גם הוא מצביע בעד אתנו. <הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/894).] (קריאה ראשונה) <היו"ר נחמן שי:> הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014 – קריאה ראשונה. אני מזמין לדוכן את השר להגנת הסביבה עמיר פרץ. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אדוני היושב-ראש, הכינו לי, מה שנקרא, באמת נאום עשוי במקצועיות רבה, אבל אני אניח אותו הצדה. בשעה הזו של הלילה אני אדבר בכמה משפטים, אשתדל בכמה דקות לסכם את העניין. <דוד אזולאי (ש"ס):> עטוף בשקית ניילון? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> עטוף, עטוף, הכול. חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, חברי השרים, אין ספק שמדובר באחד המהלכים הסביבתיים החשובים ביותר. <היו"ר נחמן שי:> החשובים ביותר. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> נושא השקיות, בעיקר מה שמכונה אצלנו "שקיות הגופייה", הפך לאחד המפגעים הקשים ביותר. אני רוצה לספר לכם סיפור שסיפרתי היום בוועדה: לפני כשבועיים ימים, כשהגיעו השחיינים שלנו שהצליחו לשבור את שיא גינס למען הסביבה, ואני המתנתי להם ביציאה על החוף, הם פגשו אותי ואמרו לי: תשמע, אין שום קושי לזהות מתי אנחנו מגיעים למים הטריטוריאליים – – – <היו"ר נחמן שי:> אלה השחיינים ששחו מקפריסין לישראל? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> כן. – – – אין שום קושי לזהות מתי אנחנו מגיעים למים הטריטוריאליים של ישראל, כי אנחנו מייד פוגשים את שקיות הניילון, אז אנחנו יודעים שהגענו לשם. האמת שאין אמירה יותר חזקה מזו כדי להסביר עד כמה החוק הזה הוא חוק שמשפר את פני הסביבה אבל גם משנה תרבות שלמה של התנהלות, התנהגות צרכנית, מכיוון שהשקיות האלה, עצם חלוקתן בחינם הפך להתמכרות של ממש. ובואו נאמר את האמת, כל אחד מכם יודע מה התופעה ביום שישי לאחר שחוזרים מהמרכולים למיניהם – בסוף מסתבכים עם רוב השקיות, מחפשים דרך איך להכניס אותן אחת בתוך אחת בתוך אחת כדי להיפטר מהן. הרי הולכים לסופר: עגבנייה בשקית, חציל בשקית, בננה בשקית – זה לא יעלה על הדעת. פשוט מפתים את האנשים לצריכה ברמה כזאת. במדינת ישראל פחות מ-10 מיליון איש. צריכת שקיות הגופייה מגיעה לבין 2.5 ל-3 מיליארד שקיות. זה המספר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה שקיות גופייה? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> רק אלה עם האוזניים, אתה יודע, אלה שאתה מחזיק. עם האחרות אנחנו לא מתעסקים, הבנת? <אילן גילאון (מרצ):> השר, אנחנו מחליפים כל יום גופייה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> כל יום גופייה. כן. העניין הוא פשוט שבאמת קשה להאמין. אני שמעתי את המספרים האלה, לא יכולתי להאמין שבאמת מדובר באינטנסיביות כזו, זה לא ייאמן פשוט. לצערי הרב יש גם הרבה מאוד תופעות פסולות של כל מיני שקיות מחומרים שונים ומשונים שמגיעים בדרך-לא-דרך. לכן, החלטנו לנהל מאבק נגד התופעה הזו. עמדו בפנינו שתי אפשרויות. יש מדינות שהכריזו על השקיות האלה כרעל של ממש וחוקקו איסור מוחלט להשתמש בהן. אנחנו חשבנו שזו ברירה קשה מדי, ולכן הלכנו למהלך של היטל על השקית, כדי שלא תהיה חלוקה בחינם וכדי שכל מי שירצה להשתמש בשקיות האלה ידע שהוא יצרוך את מה שהוא באמת צריך. בהתחלה חשבנו על היטל מאוד גבוה, של שקל לשקית, אולי יותר. בסופו של דבר הגענו להסכמות להגיע למצב שבו ההיטל בשנתיים הראשונות יהיה של 30 אגורות, בשנתיים לאחר מכן הוא ירד ל-20 אגורות, ובתום ארבע שנים הוא ירד ל-10 אגורות. מדוע? כי אנחנו מאמינים שלאחר שנתיים עד ארבע שנים של שינוי בהרגלי הצריכה, שינוי בתופעה של הגישה לאותן שקיות, לא נצטרך את ההיטל, זה כבר יהפוך חלק מהתרבות שלנו. איך אמרה לי קרובת משפחה שהגיעה ממדינה רחוקה? היא אמרה לי: אצלנו, בסופר כשאתה נכנס אליו, אם בלי כוונה מישהו שכח את הסל הרב-פעמי בבית והוא מושיט את היד לשקית הניילון, כולם בשורה מסתכלים עליו במין מבט כזה שהוא מכניס מייד את השקית לתוך הכיס כאילו הוא עושה איזה דבר איום ונורא. ואני מאוד מקווה שנגיע לכך. אני זוכר, חברי חברי הכנסת, כשחוקקתי את החוק, יחד עם חברים רבים – אחד החוקים הראשונים בהיותי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה – חוקקנו אז את החוק שנקרא "איסור עישון במקומות עבודה". זה היה הצעד הראשון לאיסור העישון בישראל. ואז קבענו שיהיו פינות עישון; בטח זהבה זוכרת, וחברי הכנסת הוותיקים. אמרו לנו: איך אתם מעזים? השתגעתם? איך אמרו לי? אתה נציג העובדים, העובדים עצבניים, הם זקוקים לסיגריות, אתם משוגעים. והיום, הפלא ופלא, איש לא מעשן באוטובוס, איש לא מעשן במטוס, איש לא יעז לעשן במקום ציבורי כלשהו. השינוי התרבותי הוא כל כך עמוק, הוא הרבה מעבר לפעולה עצמה, ולכן הדבר הזה כל כך נזקק. אלא מה? אין לי שום כוונה להתעלם מהצרכים של האזרחים, ולכן חייבנו את הרשתות, וכבר ב-1 בינואר הן הולכות לרכוש סלים רב-פעמיים בסכום של בין 80 ל-100 מיליון שקל. אלה הסכומים, אני בדקתי, שעלו להן אותן שקיות במשך כשנתיים, ולכן חייבנו אותן לרכוש בסכום של בין 80 ל-100 מיליון שקל סלים רב-פעמיים. בדקנו מה הדרך הטובה ביותר להגיע לכל אזרח ולכל משפחה. בדקנו אפשרות דרך הדואר, דרך העיריות. הגענו למסקנה שהדרך הטובה ביותר והבטוחה ביותר היא להגיע לאזרחים דרך חברת החשמל. לכן, בין דצמבר לינואר תגיע לכל משפחה בישראל חבילת קופונים שתצורף לחשבון החשמל. בחבילת הקופונים יהיו לכל משפחה שבעה תלושים – לארבעה סלים גדולים ועוד שלושה סלים שמכונים אצלנו ה"שיק סל". השיק סל זה הסל הקטנצ'יק הזה שמתקפל ואפשר להכניס אותו לתיק, ללכת אתו לכל מקום, להוציא אותו, הוא תיק מאוד סימפתי. כל משפחה שתגיע לכל רשת – בכל רשת, זה לא משנה לאיזו רשת אתה נכנס – הקופונים האלה יכובדו. חתמנו על אמנה עם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ומה תעשה מכולת אבו אל-אמין? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> מכולת אבו אל-אמין – אני רוצה לומר לך, תקשיב רגע, עיסאווי, אל תאתגר אותי, הא? איך חשבת, שאני עם השנה וחצי שנמצא פה בכנסת לא אחשוב גם על זה? יא חביבי, אני 25 שנה בכנסת. ובכן, פרט לאותם סלים רב-פעמיים שיגיעו לרשתות הגדולות, שהם עד כה נרכשו, אנחנו כמשרד עומדים לרכוש בין 500,000 למיליון סלים כאלה, כדי שכשהמכולת אצלך תבקש, אנחנו נהיה אלה שנביא לה. אנחנו לקחנו בחשבון שיהיו מוקדים קטנים שאליהם נצטרך לבוא ולתת את התמיכה הנדרשת. אבל אני מעריך שכשאתה תקבל את התלושים האלה אתה תלך לסופר, וכשתגיע למכולת תשתמש באותם סלים שלקחת מאותו סופר שבו היית. הדבר הנוסף שאני רוצה לומר, איננו מתעלמים מהעובדה שלמרות שמדובר בעיקר ביבוא, יש עדיין יצרנים בישראל. לכן, חלק מההיטל ישמש אותנו גם לפצות את היצרנים שעלולים להינזק מהעובדה – שאני מאוד מקווה – שהמהלך יצליח, ולא יצטרכו לייצר, כי המטרה היא באמת להפחית את הכמויות באופן דרמטי. אין שום מטרה אחרת. אין מטרה, בשום פנים ואופן, להנציח, לא את ההיטלים ולא את האגרות. אני חושב שמדובר פה במהלך כל כך מורכב. אני אומר לכם, זכיתי לשיתוף פעולה בלתי ייאמן. לחשוב על כך שהרשתות חתמו אתנו על אמנה, שההחלטה לרכוש את אותם סלים מתבצעת מתוך אמנה ולא מתוך חקיקה; לחשוב על כך, שחברת החשמל מסכימה להעמיד לרשותנו את כל המנגנון שלה, על מנת למנוע לזות שפתיים, כי חברת חשמל מפוקחת על-ידינו. אנחנו משלמים את כל ההוצאות הנובעות מהמהלך הזה, כדי שלא יהיה מישהו שיחשוב שאנחנו נקל עם חברת החשמל כמי שאנחנו הרגולטורים שלהם. לכן ביקשנו מחברת החשמל לעשות את החישוב של העלות של אותה הנפקה ואנחנו נשלם אותה טבין ותקילין. אני פונה לחברי הכנסת להצטרף להצעת החוק הזו. מדובר בהצעת חוק היסטורית, סביבתית, חברתית, חשובה ביותר, שבאמת מי שהיום מצביע אתה, מצביע כהגנה על הדורות הבאים. כי השקיות האלה, לצערי, מתכלות אחרי כולנו. כל שקית כזאת כנראה תחזיק לפחות 100 שנים. אז בואו לא נחכה 100 שנים אלא נמנע זאת קודם. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> החיים בזבל, לפי זה. סלים זה החיים בזבל. יש לי רשימה של דוברים, נראה מי ישנו במליאה. חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו. חבר הכנסת יעקב אשר – איננו. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה; לרשותך שלוש דקות. אחריה יהיה חבר הכנסת מאיר שטרית. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש וכבוד השר, קודם כול, תרשה לי לברך אותך על הצעת חוק חשובה. עם היבחרי לכנסת הגשתי הצעת חוק פרטית שעוסקת בנושא הזה של הסדרת הטיפול באריזות, הפסקת החלוקה ומכירה של אריזות גופייה. חשוב להגיד: בישראל, אמרת, מחלקים המון שקיות, אבל אני חושבת שהציבור לא יודע שאנחנו מחלקים כמעט 2 מיליארד שקיות גופייה בכל שנה, ומשך השימוש בהן הוא בערך 11 דקות מהסופר ועד הבית, מקסימום משתמשים שימוש חוזר, אבל ברוב לא. ובאמת הנזק הסביבתי של השקיות האלה הוא לא ייאמן. יש שתי נקודות שאני חושבת שחסרות בחוק, לצערי. אני יודעת שהיית צריך גם לקבל את הסכמות רשתות השיווק ובהחלט להתחשב גם בנושאים אחרים, ואני גם ליוויתי מקרוב, יחד עם צוות המשרד שלך וגם עם נציגי הרשתות את הנושא. אני חושבת שבכל זאת היה נכון לבדוק את הנושא של שקיות מתכלות, כי בסופו של דבר, אם אנחנו לא מאפשרים ייצור של שקיות מתכלות, אנחנו מייצרים שתי בעיות: אחת, באמת, מול יצרני השקיות, שבעצם אתה פוגע בפרנסתם; והדבר השני זה שאתה מאפשר בחוק להשאיר את השקיות הלא-מתכלות. כלומר, בסופו של דבר, אנחנו עושים פה תהליך של חינוך הציבור, וזה נכון ביותר, אבל אנחנו מאפשרים עדיין במדינת ישראל למכור שקיות לא מתכלות, מה שבמדינות רבות באירופה כבר לא קורה. ולכן, העניין של שיקול – אני יודעת שיש על כך ויכוח בתוך המשרד בין גורמים מקצועיים, אבל בכל זאת, האפשרות להעביר חלק מהיצרנים לייצור של שקיות מתכלות, על מנת שהרשתות ימכרו רק שקיות מתכלות, גם אם במכירה, אבל באותה מידה שהן יוכלו למכור שקיות לא מתכלות, הם ימכרו בעצם או יוכלו למכור רק שקיות מתכלות. אני חושבת שזה יעזור לסביבה ואני חושבת שזה יהיה מוצלח יותר. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חברת הכנסת רוזין החזירה לנו דקה. קיבלנו דקה חזרה. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. לרשותך עומדות שלוש דקות, אלא אם תרצה לקצר. בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אני מברך את השר לאיכות הסביבה ולהגנת הסביבה על החוק, חוק חשוב. אני שמח שהשר פרץ נכנס בכל הכוח לנושא של איכות הסביבה ורואה באיכות הסביבה דבר הקשור באופן בלתי אמצעי לנושא החברתי. אי-אפשר שתהיה חברה צודקת בלי איכות סביבה צודקת, הא בהא תליא, והחוק שהוא מביא היום הוא חוק חשוב ביותר. אין שום ספק שהניילונים הללו, שמשתמשים בהם בשנה – שמעתי את השר פרץ מסביר בוועדה בכנסת ש-3 מיליארד שקיות בשנה רק בקניות בסופרמרקטים. זה פשוט מפחיד. אני מברך על החוק, כי באמת יש מקום שנוכל להקטין את הזיהום במדינת ישראל, זיהום הקרקע, זיהום האוויר, וכל התחומים האחרים שגורמים למחלות. מה שהוא הולך לעשות עכשיו – נכון שזה נראה בהתחלה קצת אקסטרווגנטי, אבל הוא נכון. הוא נכון וצודק. יכול להיות שעם הביצוע של הפעולה הזאת – זה גם יתרום אולי לאפשרות שהיום כאילו נראה – לכאורה – שיש פתרון אחר: לעשות שקיות פלסטיק מתכלות. אלא מה? המחיר שלהן הרבה יותר גבוה משל השקיות הרגילות, ולא כדאי היום ליצרנים לעשות אותן כי זה הרבה יותר יקר. אבל אם ייכנסו למצב שבו יצטרכו לעשות את כל הפרוצדורה הזו, יכול להיות שזה ישנה את המצב, שאז כן יהיה כדאי לעשות שקיות מתכלות, ואז לא תהיה בעיה, הן נכנסות לקרקע, נמסות בתוך הקרקע ומתפרקות ולא יוצרות זיהום חדש. לכן אני מברך אותך, השר פרץ, על כך. נשארתי במיוחד עד סוף היום ולא עזבתי את כל הדיונים כדי לדבר על החוק הזה ולהגיד לך יישר כוח. זה חוק נכון, צודק, ואני תומך בו. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אחריו – נסים זאב, ואחריו – דוד אזולאי. אנחנו קרובים לסוף. בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, גם אני מברך את השר על הטיפול באיכות הסביבה ובמפגעי הסביבה. אנחנו מסכימים עם כל התיאור שאתה תיארת של המפגעים של שקיות הניילון, שקיות הגופיות. אבל השאלה שאנחנו מתווכחים עליה ומנסים לעורר דרכה את הדרך לפתרון היא: האם נבדקו עוד אלטרנטיבות של פתרונות לתופעה, כדי להתמודד עם בעיית שקיות הניילון? הגענו למסקנה שזו האלטרנטיבה היחידה, בגלל שלאלטרנטיבה הזאת, לפתרון הזה יש בעיה אחת: שהיא בסופו של דבר תטיל עוד הוצאה על כל משק בית. המומחים אומרים, כפי שראיתי גם בדוחות של חברות שהם הפיצו, שמדובר במאות רבות, ב-650, 700 שקל למשפחה לשנה הוצאות נוספות. גם אם נקל, גם אם זה יהיה חצי מזה, זה גם עדיין הוצאות. ואנחנו יודעים שאם מדובר על כמעט 300 שקיות לנפש, משפחה כך וכך – תכפיל בשנה, תכפיל מה שהם רוצים. אנחנו לא מדברים רק על היטל על החברות, אנחנו גם מדברים על תשלום שמשלמים פעמיים: גם החברה שמספקת את הניילונים תצטרך לשלם על כל שקית שהיא ככה – קראתי את החוק – על כל שקית שהיא משווקת לחנויות; ומעבר לכך, כל אחד שישתמש בשקית יצטרך להיכלל בחשבון – קראתי את החוק – יכתבו לו בפירוש בתוך החשבונית כמה שקיות הוא צרך, ואת כל הכסף הזה יצטרכו להעביר. ואנחנו שואלים: אין אלטרנטיבות אחרות? הנה, התמודדנו עם הנושא של המחזור, מדוע שלא נגיע בהסברה לנושא של מחזור השקיות האלה – והצלחנו במחזור, וזה רק יותר מוסיף והולך. עמדנו בפני דילמה כאן בכנסת, ואין לי ספק ששמחת לא להטיל עוד מס פיקדון על בקבוקים גדולים, מה שנקרא משפחתיים, והנה, לא הטלנו. וחששנו מאוד מזה, ויש כאלה שרצו, והמסקנה והתוצאה הן טובות. מצד אחד – מצליחים לא להעמיס עול והיטל וכספים והוצאות על הציבור, על משפחות, ומצד שני – הנה המחזור. ודווקא במקומות כאלה, בדוחות שאתם מפרסמים, משפחות ברוכות ילדים, המשפחות הגדולות ששם אנחנו – פטרנו אותן ממס פיקדון, שם אחוז המחזור הכי גבוה. זה אומר שבהסברה, ובנוחות, אפשר כן להגיע גם היום למודעות ולנכונות, ובסופו של דבר גם למזער את הנזק. בחלק הזה נראה שאנחנו בעצם מצאנו את הדרך הקלה להתמודד – על-ידי קנסות ועיצומים: עיצומים על חברות ועיצומים על חנויות ועיצומים על אנשים והיטלים על אנשים. מה אתה עושה? איך אתה פותר את זה? בכסף, בהוצאה. לא עשית כאן שום דבר, איזו חוכמה מיוחדת. בכסף. אתה אומר: זה יעלה לכם כסף, תשלמו עוד כסף. אז נכון שיכול להיות שזה יצמצם, אבל עדיין לא הולכים עם שקית ולא עם סלים כל הזמן, וזה יעלה. ובתיאור שדיברת עליו, על עגבנייה ומלפפון, זה לא נמצא בחוק. השקיות האלה לא נכללות, השקיות שצמודות למזון לא נכללות. נכללות דווקא השקיות הגדולות, והשקיות הקטנות שפחות מ-0.5 מיקרו בכלל לא ייכנסו, בכלל יהיה אסור לשווק. ואתה אומר "חוץ-לארץ" – יש עוד פתרונות בחוץ-לארץ: אם זה שקיות מתכלות, שקיות נייר – יש עוד, יש עוד פתרונות שאתם התמודדו בחוץ-לארץ. אי-אפשר להביא רק דוגמה אחת מחוץ-לארץ, שאסרו בכלל את השקיות. אסרו – יש מקומות שאסרו, נתנו אלטרנטיבות יחד עם הדברים האלה. לכן – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> הזמן נגמר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> וואי, איך, זה משהו. ניתן לך את תפקיד היושב-ראש, את השומר על השעון. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, אורי, אנחנו – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן, אני מסיים. <היו"ר נחמן שי:> טוב, תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בסופו של דבר – ומה שהכי מטריד – – <היו"ר נחמן שי:> בלי להתעצבן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – זה שהחברות תומכות בזה. כשרשתות השיווק הן התומכות, הן מוכנות כבר לתת לך את 80 המיליון – אנחנו יודעים בדיוק למה הם הולכים. הם לא אנשים וולונטריים, כולם גופים מסחריים. אותן רשתות שיווק יעשו הרבה כסף. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מדובר בשוק של 1.5 מיליארד שקל. ההוצאות שיש סביב, וגם ההיטלים שיהיו עכשיו – העלות היא אולי 5 אגורות. אתה היום תיקח 40 אגורות מהם. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אלה יהיו התוצאות. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בסופו של דבר אנחנו מבקשים שהפתרון של זה יהיה בעוד דרכים שינסו להתמודד, ולא בדרך הזו של להטיל עוד הוצאות על משק הבית. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <יפעת קריב (יש עתיד):> מי אחריו? <היו"ר נחמן שי:> מי שואל? <יפעת קריב (יש עתיד):> אנחנו רק רוצים לדעת. <היו"ר נחמן שי:> אחריו יהיה חבר הכנסת דוד אזולאי, הוא אחרון הנואמים. אם השר ירצה הוא יוכל להשיב. אחר כך יהיו שלוש הודעות. את רוצה את כל התסריט לשעה הקרובה, חברת הכנסת קריב? <יפעת קריב (יש עתיד):> כן, כן. <היו"ר נחמן שי:> אז תסתכלי בסדר-היום שקיבלת, הוא מתאר בדיוק את סדר הדברים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. אנחנו – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, בוודאי רוצים לעשות שינוי, השינוי הוא חיובי, ואין פה ספק, זה צריך להיות באופן הדרגתי. ואני מאמין שלאט-לאט תושבי מדינת ישראל יתרגלו להיצע החדש של שקיות לא מניילון, יהיו שקיות מסוג אחר, אולי בדים, אולי ניירת, אני לא יודע, כל דבר שהוא, העיקר לא ניילון. אנחנו מדברים על העיצומים פה – לחייב בקנסות כל כך גבוהים: 20,000 שקלים, 40,000 שקלים – מה? מה הדבר הזה? אני אומר, אפשר, אם באמת רוצים לא לעשות ביזנס ולא לנצל עכשיו באמצעות החוק להכניס עוד כסף לאוצר, לקופת המדינה, ורוצים לשנות את התרבות – אפשר לשנות אותה. אפשר ליישם את זה הלכה למעשה ממחר בבוקר. אדוני השר עשה הסכמים וכולם נענו להסכמים. תתחילו להכניס את השקיות החדשות, שקיות בד, שקיות נייר, כבר לשוק. תאמין לי ששקית נייר תעלה בממוצע בין 20 ל-30 אגורות, לא צריך ניילונים בכלל. למה צריך לשלם 30 אגורות על שקית ניילון שהשימוש שלה, כפי שאמרת, אולי להכניס שם בננה עד שתי בננות, למה? <מיכל רוזין (מרצ):> שתפסיק להשתמש בהן. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא אשתמש, תני לי חלופות. תני לי חלופות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> תסלחי לי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ניתן לך חלופות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> את צריכה להפסיק לאלתר, לא ממחר בבוקר, להשתמש בשקיות ניילון. אתה שם מחר בסופרמרקט – אני שואל אותך, אדוני סגן השר, אתה שם מחר בבוקר שקיות בד, שקיות נייר, ואתה אומר להם: אדוני, השקית הזו עולה 20, 30 אגורות; אז למה תיתן לו שקית ניילון ותחייב אותו ב-30 אגורות? תן לו מלכתחילה מה שעולה לך שקית הבד והניילון, 30 אגורות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אבל אנחנו לא נותנים נייר. אנחנו נותנים בד. מה שאתה אומר – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז אני אומר, תיתן בד, אבל עכשיו אתה אומר – – <היו"ר נחמן שי:> זה מהלך. <נסים זאב (ש"ס):> – – עד, עד למהלך, עד ליישום החוק – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> לא, לא – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני קורא את זה, 30 אגורות לשקית ניילון. אתה מדבר על ניילון, אני צודק או לא? <היו"ר נחמן שי:> עד המהלך. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> פלסטיק. <היו"ר נחמן שי:> פלסטיק. <נסים זאב (ש"ס):> אני צודק, פלסטיק. אז ניילון, פלסטיק. אני אומר, במקום שתטיל את ה-30 אגורות על שקית ניילון, בכסף הזה אתה יכול לקנות, באותו סכום, באותו מחיר – – <היו"ר נחמן שי:> עוד – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – ואני מבטיח לך, בארצות-הברית כולם הולכים עם שקיות בד ושקיות נייר – – <היו"ר נחמן שי:> מחומרים ממוחזרים. <נסים זאב (ש"ס):> – – ושקיות הנייר הן חזקות – – – <היו"ר נחמן שי:> עוד שש שניות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, אני לא סופר שניות. ממתי אני סופר שניות? <היו"ר נחמן שי:> יש מתח, יש מתח. <נסים זאב (ש"ס):> בכנסת הזאת לא סופרים שניות – – <היו"ר נחמן שי:> סופרים, סופרים. <נסים זאב (ש"ס):> – – בקושי ימים. אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, לכן אני חושב, צריכים להוציא ולהוריד את כל הנושא – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – של ההיטלים והקנסות ולהתחיל לעבוד בצורה סדירה, כמו שאדוני השר מציע, בלי שום סנקציות. תודה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים, חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. השר, תוכל להשיב כמובן. בבקשה. אחר כך יהיו הודעות של סגן השר אקוניס, אני מקווה שהוא פה. בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כדרכך בקודש אתה מתלהב, מצליח גם להלהיב. הרעיון טוב, רעיון מצוין, אני באמת מברך על כך, באמת מבחינה סביבתית יכול להיות שפתרנו בעיה, אבל מבחינה כלכלית – אני לא בטוח. ואתה יודע מה? דווקא אליך אני יכול לדבר בעניין הזה. הרי מה בעצם אנחנו עושים פה? אנחנו באים ומטילים את זה על אותם צרכנים – עזוב את היצרנים שישלמו קנסות, אבל גם הצרכן ישלם. אתה עכשיו עושה עוד דבר אחד: עד עכשיו שילמנו על פיקדון לבקבוקים, עכשיו נתחיל לשלם גם על שקיות. אני שואל, ריבונו של עולם, כמה עוד אפשר להטיל על האזרחים? פה 20 אגורות, שם 25 אגורות, והרי כולנו הולכים לסופרמרקט וכולנו משלמים על הבקבוקים ואף אחד לא בא ולקח חזרה את הפיקדון הזה. ואתה יודע בדיוק לאן זה הולך. מה שהולכים לעשות פה עם שקיות הניילון – היה פתרון יותר פשוט: לקחת חומרים מתכלים או מחזור השקיות, ואז בעצם יכולנו לפתור חלק מהבעיה של הזיהום הסביבתי. לכן, אני חושב שבעניין הזה, אדוני השר, עם כל הכבוד, הרעיון טוב, הרעיון נפלא, אבל ברגע שזה בא על חשבון הצרכן – ואתה יודע מה? דווקא ממך הייתי מצפה שתנהג אחרת ותגן על הצרכנים, ופה אתה נותן את ידך שאותו צרכן ישלם עוד 10 אגורות, עוד 20 אגורות ו-30 אגורות – עד מתי? תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר נחמן שי:> כן, בבקשה, השר להגנת הסביבה – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – אני רק רוצה להשיב לעניין הזה של – חברי חבר הכנסת נסים זאב, אני מצטער שיש פה בעיה, כי בחוק לא מופיע המהלך המשלים, כי המהלך המשלים הוא בהסכמות. המהלך שבו כל משפחה מקבלת סלים רב-פעמיים, כפי שאמרתי, על-ידי קופונים שיגיעו לכל בית, ויגיעו לסופר ויקבלו חינם את הסלים הרב-פעמיים שאתה דיברת עליהם, זה לא מופיע בחוק כי זה לא חלק מהחוק, זה חלק מהאמנות המשלימות שאותן נציג. לכן, הייתה לך פה איזו טעות כלשהי, שלא באשמתך, כי אכן זה באמת לא מופיע. באשר לעניין של היוקר והתוספת, שהעלו חבר הכנסת אזולאי וחבר הכנסת מקלב: אני יותר רגיש מכם. חס וחלילה, סליחה, כמוכם. אני חוזר בי: אני רגיש בדיוק כמוכם לעניין של יוקר המחיה. אבל כולנו זוכרים את האימהות שלנו. הן לא קנו פחות. היום כל דבר ארוז בקופסה – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אז היו – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> סליחה, סליחה. – – כל חסה, סלח לי, כל חסה, דוד, כל חסה נמצאת בשקית אטומה. על השקית עוד שקית, ועוד שקית על השקית, ובסוף מגיעים לקופה ולוקחים גם את אותה שקית רב-פעמית. אנחנו לא מבטלים את גליל הניילון הקטן ליד הירקות, זה נשאר. <היו"ר נחמן שי:> זה לא ייחשב שקית? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> מה? <היו"ר נחמן שי:> זה לא ייחשב שקית. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> לא. רק אותן שקיות – – – <היו"ר נחמן שי:> שקית האריזה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – – שקיות הגופייה האלה, שהן הנזק הכי גדול, כי להבדיל מהשקיות הקטנות שלא מגיעות לפארקים, לא מגיעות לשמורות הטבע, לא מגיעות לאותם צבים שאנחנו קולטים אותם בבית-החולים לצבים שלנו במכמורת, כן. זה משהו אחר לגמרי. מה שמגיע זה אותן שקיות גופייה, שלצערי הרב מסתובבות להן בכל מקום. עכשיו, חברי דוד אזולאי, יש הבדל עצום: בקבוק אתה חייב לקנות. מי אומר למישהו לקנות, לקחת את אותה שקית? להפך, אני אשמח מאוד. אנחנו הולכים לקמפיין גדול שיעודד את האוכלוסייה לא לקחת את זה, להימנע מזה. אין לי עניין בשום הכנסה לאף אחד. להפך, ההצלחה הכי גדולה שלנו תהיה בכך שאף אחד לא ייקח אף שקית, מצדי. <דוד אזולאי (ש"ס):> איך אני אסחב את זה? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> יש לך שקיות קטנות, יהיו לך מספיק תחליפים, תאמין לי. תזכור מה עשו האימהות שלנו כשהגיעו והביאו יותר סחורה מאשר אנחנו מביאים, עם אותם סלי רשת שהסתדרו אתם יפה מאוד. כמו שמסתדרים בכל העולם, גם כאן יכולים להסתדר. אני אומר לך, בסופו של דבר תראה שדווקא המשפחות שלנו יהיו הנהנות העיקריות. אתה יודע למה? חברי מקלב, הסוּפרים לא כל כך אוהבים את זה, אתה יודע למה? כי זה ידוע בכל מחקר: רמת הצריכה, הקניות, תרד. כי כשאתה לוקח עם אותה שקית, אתה עורם ועורם ועורם. אתה תראה פתאום שתרבות הצריכה משתנה, ופתאום תראה שמשפחה שצרכה בעגלה אחת ב-1,000 שקל – פתאום רק 800 שקלים בגלל השינוי הזה. <היו"ר נחמן שי:> מה, בגלל – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> ולכן אתה תראה – – – <היו"ר נחמן שי:> – – שהם יצרכו פחות שקיות אז הם – – –? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> לא. פחות סחורה. ככה כל כך נוח לשים שקית באצבע הזאת, שקית באצבע הזאת. נכנסים לבית, אין מספיק אצבעות לשקיות. נו באמת. וזה בהחלט חלק מהתרבות שמגדיל את הצריכה, ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו קונים דברים שאנחנו לא צריכים בכלל. אז, חברי מקלב, ניפגש בעוד שנה ואתה תודה לי מאוד על החוק הזה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה כשהשר יגיע למקומו. הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014. בקריאה ראשונה – מי בעד? רגע, רגע. כן, בבקשה. בבקשה, חברים, חברות. ועדת הכלכלה? <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> הבריאות? <קריאה:> ועדת כספים. <היו"ר נחמן שי:> או, כספים, בריאות. אני מבין שיש ביקוש רב. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – 4 ההצעה להעביר את הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> אז קודם כול תוצאות ההצבעה: 39 בעד, נגד – אפס, נמנעים – 4. להצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014, יש לנו שלוש הצעות: לוועדת הכלכלה, לוועדת הבריאות ולוועדת הפנים. לכן ועדת הכנסת תצטרך להחליט את ההחלטה הזו. <הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד> <היו"ר נחמן שי:> חברות וחברים, יש לנו שלוש הודעות של סגן השר אקוניס שכבר מחכה על הדוכן. על שלוש ההודעות האלה אין הצבעה. בבקשה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(11) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד למשרד את שטחי הפעולה כדלקמן: א. שטח הפעולה של פרויקט להב"ה, הפרויקט לצמצום הפער הדיגיטלי בישראל, יעבור ממשרד האוצר למשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל. ב. שטח הפעולה של יחידת מטה התקשוב הממשלתי, לרבות פרויקט ממשל זמין והיחידה לשיפור השירות הממשלתי לציבור, למעט פרויקט מרכב"ה, שיועבר לאחריות החשבת הכללית – שטח הפעולה הנ"ל יעבור ממשרד האוצר למשרד ראש הממשלה ביום 1 בינואר 2015 כדי לשמור על רציפות תפקוד התקשוב הממשלתי. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דיון רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ב–2012> [מס' מ/651; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ט"ו, עמ' 26498.] <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הודעה אחרונה, אדוני היושב-ראש: הממשלה מבקשת להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ב–2012. לילה טוב. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ד' בחשוון התשע"ה, 28 באוקטובר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. לילה טוב לכם מירושלים. <הישיבה ננעלה בשעה 23:47.>