דברי הכנסת

דברי הכנסת חוב' א' ישיבה ק"ע הישיבה המאה-ושבעים של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, ה' בחשוון התשע"ה (29 באוקטובר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 233. סגירת סניף משרד הפנים בבית-שמש 7 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 7 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 7 יעקב אשר (יהדות התורה): 9 אברהם מיכאלי (ש"ס): 9 238. בעיות בהטענת כרטיס ה"רב-קו" 13 תמר זנדברג (מרצ): 13 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 14 אורי מקלב (יהדות התורה): 16 דב חנין (חד"ש): 17 235. הצלת מפעל "תפוחי-אדמה עצמונה" 18 משה גפני (יהדות התורה): 18 שר הכלכלה נפתלי בנט: 18 איציק שמולי (העבודה): 22 דב חנין (חד"ש): 23 237. מימון "קופקסון" לזריקה פעם ביומיים 25 אמנון כהן (ש"ס): 25 שרת הבריאות יעל גרמן: 25 234. החזרת שירותי הרפואה בצפון 26 אראל מרגלית (העבודה): 26 שרת הבריאות יעל גרמן: 27 דב חנין (חד"ש): 33 236. איסור נסיעת פלסטינים באוטובוסים משותפים לגדה 34 דב חנין (חד"ש): 34 שר הביטחון משה יעלון: 34 זהבה גלאון (מרצ): 37 אורית סטרוק (הבית היהודי): 38 ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, במלאות שלוש-עשרה שנים להירצחו 41 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 41 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 44 יצחק הרצוג (העבודה): 46 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 48 ערעור חברת הכנסת חנין זועבי על החלטת ועדת האתיקה בעניינה 50 חנין זועבי (בל"ד): 51 יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה): 57 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שינוי מספר הסגנים במקרים מסוימים), התשע"ד–2014 68 מירי רגב (הליכוד): 69 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 69 הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ד–2013 71 מוחמד ברכה (חד"ש): 71 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 75 מוחמד ברכה (חד"ש): 81 הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים לזכאים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 82 אריה דרעי (ש"ס): 82 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 87 אריה דרעי (ש"ס): 90 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מהשתתפות עצמית לחולים כרוניים), התשע"ד–2014 92 אריה דרעי (ש"ס): 93 שרת הבריאות יעל גרמן: 96 אריה דרעי (ש"ס): 98 הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ד–2013 101 אברהם מיכאלי (ש"ס): 101 סגן שר האוצר מיקי לוי: 104 אברהם מיכאלי (ש"ס): 107 הצעת חוק להגדלת היצע הדירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי (הוראת שעה), התשע"ד–2014 109 יצחק הרצוג (העבודה): 109 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 114 יצחק הרצוג (העבודה): 118 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 119 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 119 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור מליאת הכנסת לשינויים בתקציב בסכום העולה על 50% מהסכום המקורי), התשע"ד–2014 120 זהבה גלאון (מרצ): 120 סגן שר האוצר מיקי לוי: 124 מיקי רוזנטל (העבודה): 130 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליית מועמדים או סטודנטים), התשע"ד–2013 131 תמר זנדברג (מרצ): 131 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 140 הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013 141 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 142 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 142 איציק שמולי (העבודה): 144 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 145 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 145 הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – התקן בטיחותי על דלת מרחב מוגן דירתי), התשע"ג–2013 146 אורי מקלב (יהדות התורה): 146 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 149 אורי מקלב (יהדות התורה): 151 הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (ביטול העבירה של סירוב או הימנעות למלא שאלון), התשע"ד–2014 154 אורית סטרוק (הבית היהודי): 154 הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשע"ד–2014 156 עדי קול (יש עתיד): 156 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 157 עדי קול (יש עתיד): 158 יעקב מרגי (ש"ס): 159 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 160 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 161 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ד–2014 161 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 161 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 162 הצעה לסדר-היום 164 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התנהלות המדינה ביחס לאוצרות הטבע שבתחומיה 164 סגן שר האוצר מיקי לוי: 164 דב חנין (חד"ש): 168 הצעות לסדר-היום 171 המצב הביטחוני בירושלים 171 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 171 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 173 עפו אגבאריה (חד"ש): 180 מירי רגב (הליכוד): 181 אורי מקלב (יהדות התורה): 189 נסים זאב (ש"ס): 193 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 196 איציק שמולי (העבודה): 197 דב חנין (חד"ש): 200 הודעה אישית של חבר הכנסת טלב אבו עראר 202 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 202 הצעות לסדר-היום 211 סגירת מפעל "ערד תעשיות טקסטיל" ופיטורי 180 מעובדיו 211 דב חנין (חד"ש): 211 שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 213 מיקי רוזנטל (העבודה): 215 יעקב אשר (יהדות התורה): 216 יצחק כהן (ש"ס): 218 אילן גילאון (מרצ): 220 שר הכלכלה נפתלי בנט: 222 איציק שמולי (העבודה): 229 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 231 משה גפני (יהדות התורה): 232 גילה גמליאל (הליכוד): 233 חילופי גברי בוועדות הכנסת 234 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 234 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 235 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 235 הצעות לסדר-היום 235 נתוני המועצה להשכלה גבוהה על קריסת לימודי מדעי הרוח במוסדות להשכלה גבוהה 235 רות קלדרון (יש עתיד): 236 משה גפני (יהדות התורה): 237 גילה גמליאל (הליכוד): 240 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 245 דב חנין (חד"ש): 248 הצעה לסדר-היום 251 הידרדרות היחסים עם ארצות-הברית 251 מאיר פרוש (יהדות התורה): 252 <שאילתות דחופות> <יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ה' בחשוון תשע"ה, 29 באוקטובר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. אני רק מזכיר לחברי הכנסת ששומעים אותנו גם בחדרים ולעוזריהם הנאמנים שבשעה 12:00 תתקיים כאן, כמדי שנה, ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת ושר התיירות המנוח גנדי, הלוא הוא רחבעם זאבי. אני ודאי מבקש בכל לשון של בקשה לכבד את הטקס בנוכחות. סגנית שר הפנים חברת הכנסת פניה קירשנבאום מוזמנת לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 233 מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, שנמצא כאן אתנו. הנושא הוא: סגירת סניף משרד הפנים בבית-שמש. אדוני, נא לגשת למיקרופון ולקרוא את השאילתה. <233. סגירת סניף משרד הפנים בבית-שמש> <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, סניף משרד הפנים בבית-שמש סגור זה כמה חודשים עקב ויכוח כספי בין הרשות המקומית למשרד הפנים. סגירת הסניף השאירה עשרות-אלפי משפחות מבית-שמש ומטה-יהודה ללא קבלת שירותים נגישים ממשרד הפנים. ברצוני לשאול: מה ייעשה לפתיחתו המיידית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סגנית השר, בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> בוקר טוב, אדוני כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כבוד הרב מוזס, הבעיה ידועה, ואני עצמי קיבלתי לא מעט פניות מתושבי בית-שמש. בשנת 2013 אנחנו קיבלנו צו מהביקורת על המבנה שבו שכנה לשכת האוכלוסין – שאי-אפשר להישאר שם יותר, כי המבנה לא בטיחותי, לא לעובדים ולא למקבלי שירות. מכיוון שהמבנה שייך לרשות המקומית ואנחנו שוכרים ממנה את המבנה, פנינו לראש העיר בבקשה שיכשיר את המבנה הזה כדי שנוכל להישאר שם או שימצא לנו אלטרנטיבה. לצערי, הדבר לא קרה, ונאלצנו באוגוסט השנה לסגור שם את הלשכה. מאז אני בהחלט לא מפסיקה לקבל את הפניות, ואני מבינה את הקושי, שאזרחי בית-שמש צריכים להתרוצץ ולחפש, ורובם, כמובן, מגיעים לירושלים. אנחנו אפשרנו להם להגיע לכל לשכה בארץ ולא שייכנו אותם לאיזשהו אזור, מבחינת הנוחות, אבל אנחנו מבינים שלכל האוכלוסייה הזאת זה נטל מאוד כבד. שוב פניתי אישית – היועצים שלי פנו – לראש העיר, וביקשנו לאתר מקום ולאפשר לנו לפתוח שם לשכה. רשות האוכלוסין מוכנה, בכל רגע שיימצא מבנה או יאושר המבנה שהיינו בו, לחזור לשם ולתפקד. אנחנו ננסה במאמצים משותפים לפתוח. אני מבינה שזאת טרחה מאוד גדולה לאזרחים, ואני רק יכולה להצטער. אנחנו כרגע בבעיה של מבנה – לא יכולים למצוא שם מבנה מתאים לשירות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית השר חברת הכנסת פניה קירשנבאום. שאלה נוספת למנחם אליעזר מוזס. לאחר מכן גם חברי הכנסת יעקב אשר ואברהם מיכאלי מבקשים לשאול שאלה. סגנית השר תשיב לכולם. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> סגנית השר, גברתי, היו יכולים לחסוך בהרבה לשכות אילו היו עוברים לנושא האינטרנטי, לתת משם את כל השירותים, כמו ברוב המדינות המתוקנות בעולם. כאשר אני מספר לתושב ארצות-הברית שצריכים להגיע למשרד הפנים, או כשהם נהפכים כאן לאזרחים ומתברר להם שבשביל כל דבר הם צריכים לבוא ולשבת חצי יום, הם ממש מתפלאים. היום, בעידן הטכנולוגי, האם צריכים עוד להגיע לכל הטרטורים האלה? ואז לא הייתה בעיה, לא רק בבית-שמש אלא בהרבה לשכות – גם זמן עבודה של אנשים וגם הלשכות עם כל הלחץ הזה. אני מציע ללכת לסיור אחד בירושלים כדי לראות איך זה נראה שם. כל הספסלים מלאים עם אימהות עם תינוקות, צריכים לבוא ולרשום – נולד, וכאן ושם. מה אני אגיד לכם? אולי בכל אופן תעברו כבר לנושא הטכנולוגי, כדי לחסוך הרבה זמן וכסף וגם שתהיה יעילות בעבודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ולאחר מכן – תשובת סגנית השר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני. גברתי סגנית השר, אני לא מצפה שתשלפי לי תשובה, כי זה לא היה מונח בפנייך קודם. אני רוצה להעלות, בהמשך לדבריו של ידידי חבר הכנסת מוזס, את המצוקה שקיימת בערים חרדיות. אני מקווה שזה לא חלילה מכוון – ואני מנסה אפילו להיות בטוח בכך – אבל יש ערים גדולות מאוד שהתפתחו בקצב מדהים, כמו למשל העיר מודיעין-עילית והעיר אלעד, ששתיהן יחד, לדעתי, זה מעל 120,000 תושבים או כמעט 120,000 תושבים; או העיר ביתר-עילית, שנמצאת אומנם סמוך לירושלים, אבל אנחנו יודעים בדיוק שהמרחק הוא גדול. לא רק שאין שם סניף – ולדעתי משרד הפנים צריך להקים שם סניף כזה או אחר, לפחות לשירותים הבסיסיים ולא לשירותים אקסטרה – אלא למשל בביתר-עילית התושבים מופנים לירושלים, אבל לא לסניף גילה שקרוב אליהם יותר, אלא למרכז העיר. תבינו מה צריכה לעבור אישה עם שני ילדים קטנים או משפחה שצריכה לסדר תעודת זהות וכו' – להגיע מביתר-עילית, עיר שמונה כ-50,000 תושבים, למרכז העיר ירושלים, אפילו לא לגילה. אני מבקש לדעת מה בכוונת המשרד לעשות. אני גם מבין שאין לך תשובה מלאה באמתחתך, אבל אני מבקש ממך לפעול בעניין הזה. אלה ריכוזים של המון אוכלוסייה. אגב, היא גם אוכלוסייה שאיננה ממונעת, היא אוכלוסייה שהיא צרכנית של תחבורה ציבורית, ככה שזה קשה פי-כמה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – בבקשה, אדוני. <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הכול במחשב. כנסת ירוקה, חבר הכנסת אמנון כהן. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי סגנית השר, האם במשרד אין נוהל איך לאלץ ראש רשות כזה או אחר במקרים כאלה? אני מבין שיש משא-ומתן ביניכם לבין ראש הרשות, ואני מאוד מופתע למה הוא לא מגלה את הנכונות לשפץ ולסדר את הסניף. אבל יש נוהל שבגודל מסוים של עיר המשרד פותח לשכה בכל מקרה. לא צריך לחכות לכך שראש רשות כזה או אחר יואיל בטובו, ימצא מבנה או לא. אני יודע שבערים גדולות אחרות לא היו חושבים פעמיים אם לפתוח סניף או לא בשיתוף פעולה של ראש הרשות. במה שקשור לראש הרשות, אני אבדוק מיידית למה הוא לא משתף פעולה. אבל אני חושב שצריך להיות נוהל במשרד: עיר בגודל של בית-שמש היום, שזו עיר שברוך השם צומחת ומתפתחת, התושבים שם לא צריכים לסבול בגלל אי-הבנות ביורוקרטיות כאלה ואחרות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיכאלי. גברתי סגנית שר הפנים, בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני אתחיל מהסוף, מכיוון שהשאלה של חבר הכנסת מיכאלי שייכת לשאילתה המקורית. אנחנו פותחים בהחלט, אבל אנחנו צריכים מקום כדי לפתוח. אם בעיר בית-שמש אין מבנה זמין שניתן לפתוח בו, אז אין לנו אפשרות. זאת אומרת, הפנייה צריכה להיות אולי לבינוי הממשלתי או משהו כזה, שיתחילו לבנות, אבל זה בהחלט לא במשרד הפנים. אנחנו נפנה, נשאל מה קורה. אני מקבלת את זה, נעשה על זה דיון מחודש. <יעקב אשר (יהדות התורה):> בממשלה – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כל הממשלה היא אחת, כן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הממשלה מאוד מאוחדת. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> מאוד מאוחדת, נכון. אתם גם הייתם בממשלה הקודמת, למה לא פתחתם משרד הפנים? היה לכם, נדמה לי, גם שר הפנים, ולא פתחתם לא במודיעין-עילית, ולא שם, ולא שם. אז יש לי שאלה מאוד טובה לממשלה הקודמת, עם שר הפנים שהיה אחראי על זה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – הם רק צריכים לשפץ את זה. ידוע לך? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> לא, אבל אני אבדוק את זה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> את מוכנה לבדוק? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כן, בטח שאני מוכנה, אני אבדוק, אני אתן תשובה על זה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא תשובה – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני אתן לך תשובה, ואם אפשר לשפץ, אז נשפץ ונעבור לשם. בנושא של שירות דרך מחשב – אנחנו כן מפתחים אותו, וחלק מהשירות ניתן כבר היום דרך מחשב, שירות שלא מחייב זיהוי המשתמש. אבל רוב השירות כמובן מצריך הזדהות בפני פקיד, או לא בפני פקיד, והוא יהיה ניתן לשימוש אחרי הכניסה של התיעוד החדש, הביומטרי. אני לא רוצה לפתוח את נושא התיעוד, כי יכול להיות שהמאגר לא יהיה קיים. הכנסת תחליט אם יהיה קיים, באיזה חלופה לא יהיה קיים, אבל מיום שהפיילוט של הפרויקט הזה יסתיים, יחויב ציבור רחב לרכוש את התיעוד הביומטרי. יחד עם זה ניתן כרטיס וקורא כרטיסים, ואז אתה נכנס – הכרטיס הזה יזהה אותנו, וזה מה שאנחנו קוראים היום "ממשל זמין". ניתן יהיה לקבל שירות – לא רק במשרד הפנים, ברוב המשרדים הממשלתיים – און-ליין דרך המחשב, ואני מאוד מקווה שאנחנו שם, אבל כמובן עוד דרך ארוכה עד לשם. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – וכמה שיותר שירותים יוכלו להתאחד סביב – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> יכול להיות. <אראל מרגלית (העבודה):> צריך מגוון שירותים. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אנחנו מודעים, אנחנו ראינו את התורים בתקופת הקיץ – אני מתביישת להגיד, אבל היו סניפים שאנשים עמדו שם מעל ארבע שעות, חיכו; הרבה מעל ארבע שעות. כי הקיץ הוא בדרך כלל תקופה מאוד עמוסה. אנחנו כבר אז התחלנו להפעיל חלק מהשירותים, גם כאלה שדרך הדואר ניתן לקבל – ניתן לשלוח תעודות להחלפה או דברים כאלה. אנחנו מאוד מאוד רגישים לנושא של השירות, לזמנים, ואנחנו מנסים לפתח את הנושא הזה. לחבר הכנסת יעקב אשר – אנחנו ברשויות קודם כול מנסים להיעזר גם בפקידים של השלטון המקומי, ברשות המקומית. אנחנו לפעמים פותחים בתוך הרשות המקומית – שמים שם פקיד שלנו. עובד של הרשות הוא כפקיד שלנו והוא נותן חלק מהשירות של משרד הפנים כדי להקל. ברור שחלק נכבד מזה – אנחנו מנסים ופותחים ומגדילים את מצבת כוח-האדם, אבל זאת בעיה, כי הנושא של התקנים במשרדים הוא – אתה מודע לבעיה, ואנחנו בהחלט מנסים לפתור. אם יש קושי אמיתי בסניפים, אני מוכנה לדבר ולפתוח – למשל, את כל סניפי ירושלים לאותו אזור. נדבר על זה – איפה בדיוק. אני יודעת שבמודיעין-עילית כן יש קבלת קהל של משרד הפנים; יכול להיות שזה נעשה על-ידי הרשות המקומית. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – שירות שלא נותן – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> לא שירות מלא, אני מסכימה אתך, אבל לפחות שירות זמין. בסדר, אני אבדוק גם את הנושא הזה, אבל אני מציעה לך, בוא נשב על הנושא כדי שנתאם את עצמנו. נשב יחד עם היועצים שלי, נמצא פה היועץ שלי, ואנחנו נטפל בזה ביחד. ה-יועץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לסגנית שר הפנים חברת הכנסת פניה קירשנבאום ולכל השואלים. כרגע אנחנו מזמינים לכאן את סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. היא תשיב לשאילתה שמספרה 238 מאת חברת הכנסת תמר זנדברג. הנושא הוא: בעיות בהטענת כרטיס ה"רב-קו". חברת הכנסת זנדברג – בבקשה, גברתי. <238. בעיות בהטענת כרטיס ה"רב-קו"> <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה. גברתי סגנית השר, בעיות ה"רב-קו" – הכותרת של השאילתה מנוסחת בצורה מאוד מנומסת ומינורית – באמת, אצלי בצוות קראנו לזה ה"קרב-קו"; היו ארגונים שקראו לזה ה"רב-פח"; אין מילים לתאר את התלאות, והיה מאוד קשה לצמצם את זה למספר המילים ששאילתה בעל-פה מאפשרת להצגת בעיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל נא לקרוא אותה. <תמר זנדברג (מרצ):> ולכן צמצמתי באמת לבעיות שבעיני הן לב הבעיה. השאילתה היא כזאת: לקראת פתיחת שנת הלימודים, העלו סטודנטים בעיות רבות הקשורות בהטענת כרטיס ה"רב-קו". ברצוני לשאול: מתחילת הפעלת כרטיס ה"רב-קו", כמה כסף נשאר בידי משרד התחבורה בכרטיסים שהוטענו ונשארו טעונים, אבל לא חוזרים לשימוש בגלל כל אותן בעיות? שאלה שנייה, שבעיני היא מוקד הבעיה: מדוע עדיין, שבע שנים אחרי שהתקבלה החלטה כזאת, עדיין אין מרכז סליקה אחיד, ומתי זה צפוי? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. סגנית השר – בבקשה, גברתי. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. תודה לחברת הכנסת זנדברג. קודם כול שלא יתקבל חלילה רושם בציבור שמשרד התחבורה מחזיק את היתרות. היתרות הלא-מנוצלות בכרטיסי ה"רב-קו" בכלל ושל סטודנטים בפרט נשארות צבורות על שם המשתמש במערכת הסליקה, וניתן בכל עת לבדוק את היתרה בכרטיס, ולפדות או להמיר את היתרה – שימי לב – באחד מ-100 מרכזי השירות של המפעילים השונים הפרוסים ברחבי הארץ. אני רוצה להגיד לך שלפני מתן התשובה על השאילתה הזאת עשיתי סקר בקרב עוזרי שמשתמשים באופן תדיר ב"רב-קו". באמת, הסבירו לי גם על התורים שהיו עכשיו בעקבות פתיחת שנת הלימודים האקדמית. אז אני רוצה להבחין בין הבעיות הספציפיות של סטודנטים לבין הבעיות שיש ב"רב-קו" כולו, ושאלת הסליקה, שהיא באמת שאלה נכונה שאת הפנית אלינו. כמו כן יש לציין: היתרות אינן ניתנות למחיקה ועומדות לרשות המשתמש גם כשאתה מפסיק להיות סטודנט. הפסקת להיות סטודנט, נשארו לך 1,000 שקלים, 500 שקלים, אתה יכול לקבל אותם במזומן בכל אחד מהמוקדים האלה. בפרק הזמן מהגשת השאילתה ועד המענה, לא ניתן להציג נתונים מעודכנים בדבר היתרות של כלל המשתמשים, מאחר שהנתונים נמצאים אצל כלל המפעילים, וההליך החישובי לריכוזם ייקח כמה שבועות. אבל – וזה הדבר החשוב – משרד התחבורה נמצא בעיצומה של הקמת מסלקה ארצית לאיגום כלל הנסיעות ותנועות הנוסעים אצל כלל המפעילים. המסלקה תחל לפעול במרס 2015, והיא תשמש צומת מרכזי לניהול המידע על הפעילות בכרטיסים חכמים ובכרטיסי נייר. זה יכלול הנפקות, טעינות ושימושים כבסיס להתחשבנות, ניהול הידע לצורך ניתוח ותכנון התחבורה הציבורית ועוד. מרכז השירות והמידע הארצי לציבור הנוסעים, שיוקם על בסיס נתוני המסלקה, מתוכנן לפעול החל מספטמבר 2015. עם זאת יצוין כי ברחבי הארץ מופעלים כיום מרכזי שירות של מפעילי התחבורה הציבורית, שנותנים מענה לכלל הפעילויות המתבצעות בכרטיסי ה"רב-קו" בחברותיהם. מרכז השירות והמידע הארצי יאפשר לכלל המפעילים לתת שירות לנוסעים, כגון ביטול כרטיסים שאבדו וחידוש הכרטיסים לאחר ביטולם. ציבור הנוסעים יוכל להיעזר במידע בכל הקשור לפניות השוטפות, והמדינה תעשה שימוש במידע לצורך התחשבנות מול המפעילים, ניתוח ותכנון פיננסי-תחבורתי ובקרה על מערכת התחבורה הציבורית באמצעות הצלבת מידע על הנסיעות מול מערכת הרישוי ודיווחי המפעילים. מובן שכל העניין גם ישדרג את השימוש בטכנולוגיות מתקדמות במערך התחבורה הציבורית בישראל. בסופו של יום השאיפה היא להיות כמו באירופה, שאנשים יוכלו לעלות גם מהצד האחורי של האוטובוס, שלא יצטרכו בכלל את כל המנגנונים הכבדים האלה. מדברים היום גם על הנחת מוקדים לטעינה בקניונים ובבתי-ספר כדי לסייע לתלמידים. הדבר הזה ממש נמצא כרגע בשלבי יישום, אז השאלה שלך היא במקומה, וגם היעד הצפוי, מרס 15', הוא לא מעבר להרי החושך, הוא ממש כאן ועכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת תמר זנדברג. לאחר מכן – שאלות נוספות גם לחברי הכנסת אורי מקלב ודב חנין. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, גברתי סגנית השר. אני בהחלט, מה שנקרא – רשמנו לפנינו את המועדים, ונעקוב לוודא שאכן זה קורה, כי הציבור ממתין לזה כבר שבע שנים, לרבות התגבור של תחנות הטעינה וכו'. אני רוצה רגע לחזור לשאלת הכרטיסים הטעונים שלא נפדים. אני מודעת לעובדה שאומנם זה מאוד מסובך ביורוקרטית ומורכב, אבל אני מודעת לעובדה שאפשר לקבל – אני מדוּוחת עכשיו שאי-אפשר לקבל את זה במזומן אבל אפשר להמיר את היתרה שנשארת על הכרטיס, אם להנחה אחרת או למסלול אחר. השאלה שלי נגעה למה שנקרא "החובות הכלואים", החובות האבודים שקיימים אי-שם. בגלל הביורוקרטיה ובגלל התסבוכת יש הרבה מאוד אנשים, והרבה מהם פנו אלי, שמוותרים על היתרה שנשארה אצלם. גם סביר להניח שסטודנט או קשיש או גמלאי שטען לפני חמש שנים או ארבע שנים ולא עשה שימוש בכרטיס, הוא הרי כבר לא יבוא להמיר את זה למשהו אחר; הוא שכח מהכרטיס הזה, הוא עזב אותו בגלל שזה כל כך קשה להטעין מחדש ולדאוג לדבר הזה. נשאלת השאלה – אני מבינה שהמידע הזה לא בידך, אני חושבת שזה מידע מאוד חשוב, ואם אפשר, לפרוטוקול, לספק לנו את המידע הזה – כמה כסף קיים מחובות כלואים שנשכחו על כרטיסים ועבר זמן והם כבר לא יוטענו ולא יוחזרו מחדש? זה כסף של הציבור שנמצא לו אי-שם באיזשהו לימבו לא ברור. בנוסף לעובדה שזה מהווה תמריץ בשבילנו לתקן את הביורוקרטיה הזאת, זה גם כסף של הציבור שצריך לחשוב איך להחזיר אותו ואיך לפנות באופן יזום לאותם אזרחים כדי להחזיר להם, כי זה כסף שלהם שאבד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני, שאלה נוספת. נא בכל זאת לשמור על מסגרת הזמן – דקה לכל שואל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדתי סגנית שר התחבורה, אנחנו בכל אופן רוצים לשאול: מה נקרא זמן סביר לפעולות האלה שאת הזכרת? משרד התחבורה הודיע כבר לפני שלוש שנים שאולי זה ייקח עד החגים, אבל אחרי החגים ודאי כל הפונקציות האלה שהכרטיס החכם הזה אמור לתת, הוא ייתן אותן. מה זה נקרא, הגדרה של כרטיס חכם? כרטיס חכם יכול להיקרא בהגדרה "כרטיס חכם", כשבאותה נסיעה באותה עיר, בקו שצריך להיות קו המשך, עולים לאוטובוס "אגד" – הכרטיס תקף; עולים עם אותו כרטיס, עם כרטיסיית ההמשך לרכבת הקלה – הוא לא תקף. זה נקרא כרטיס חכם? בזה שאי-אפשר לטעון כסף צבור? חייבים כל נסיעה, כל כרטיסייה, בדיוק באותו כסף עם עודף, ואי-אפשר לקחת 200 שקלים, להטעין את הכרטיס ובזה להוריד כל נסיעה? כמה זמן? כמה צריך בשביל זה? איזה תחכום טכנולוגי בעניין הזה? אלה דברים מינימליים שגורמים לכך שהכרטיס ה"רב-קו" הזה, לא רק שהוא לא כרטיס חכם, אלא הוא באמת הגיע למצב שלוקח הרבה יותר זמן נסיעה היום מאשר עם כרטיסי הנייר שהיינו עדים להם לפני שלוש שנים, ארבע שנים, שהכרחתם את כולם לבטל אותם; היום כל נסיעה כזאת – ובזה אני מסיים – לוקחת זמן רב רק בגלל הכרטיס החכם, במירכאות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. לאחר מכן נשמע את תשובת סגנית השר. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי סגנית השר, אכן, ה"רב-קו" הוא כלי ואמצעי מאוד משמעותי, אם הוא עובד נכון ואם הוא עובד טוב. והתלונות שפורטו כאן מלמדות שיש, כנראה, הרבה מה לשפר במערכת; אגב, לא רק במשרד התחבורה אלא בחברות המנפקות, בכל החוליות של המערכת הזו. אני מברך על תשומת הלב שאתם מתכוונים להקדיש לנושא. אחד היתרונות של ה"רב-קו" זה שהוא מאפשר שילוביות בין אמצעי תחבורה שונים, והסוגיה הזאת היא סוגיה כואבת ובוערת במיוחד. כשאני נוסע ברכבת לחיפה וחוזר לתל-אביב, אני תמיד מגיע לתחנת הרכבת כשכל האוטובוסים שאני צריך כבר לא נמצאים שם. זו לא בעיה פרטית שלי; זה ציבור גדול שנתקל בבעיה שהרכבת אינה מתואמת עם קווי האוטובוס. התוצאה המעשית של השבר הזה היא שאנשים פשוט בוחרים לא ללכת בנתיב הזה של תחבורה ציבורית, כי אם כל פעם, בכל מעבר מאמצעי תחבורה אחד לשני, צריך להמתין, אולי עדיף באמת לנסוע ברכב פרטי. מה התוכניות שלכם כדי לקדם את השילוביות בין אמצעי התחבורה השונים, וקודם כול בין הרכבות לבין האוטובוסים בתחנות שממוקמות ליד תחנות הרכבת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. סגנית השר – בבקשה, גברתי. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, כמו שאתה רואה, הסוגיה הזאת חוזרת על עצמה, לכן תודה שחשפתם אותי לשלל הבעיות שה"רב-קו" מספק. גם אתמול התקיים דיון בוועדת הכלכלה בעקבות זה. לחבר הכנסת מקלב אגיד: אתה צודק. אתה מאה אחוז צודק. כל הרעיון של הכרטיסים האלה הוא שהם יקלו על החיים ולא יסבכו את החיים. אם אתה שואל אותי, כרגע, בנתונים שיש לפני, עד ספטמבר 2015 כל הבעיות שאתה מנית אמורות להיפתר על-ידי שדרוג הכרטיסים האלה לשילוביות נכונה יותר. חבר הכנסת דב חנין, אתה שואל את זה ממקום של דאגה לתחבורה הציבורית. אני חושבת שהשאלה במקומה, היא פשוט לא עושה follow up לשאילתה הזאת, היא שאלה שקשורה בכלל, באופן כללי, לתיאום מערך התחבורה הציבורית, ומאחר שזו שאילתה אחרת למעשה, אשמח אם תגיש אותה או בכתב או שאני אספק לך את הנתונים מהמשרד, אבל זה בהחלט דבר שדורש בדיקה ותיאום. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית שר התחבורה חברת הכנסת ציפי חוטובלי ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שר הכלכלה חבר הכנסת נפתלי בנט לעלות לדוכן. הוא ישיב לשאילתה דחופה מס' 235 מאת חבר הכנסת משה גפני: הצלת מפעל "תפוחי-אדמה עצמונה". בבקשה, חבר הכנסת גפני יקרא את השאילתה, השר יתחיל להשיב, וחברי הכנסת שמולי וחנין נרשמו לשאלות נוספות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אתן לשמולי ולך. <235. הצלת מפעל "תפוחי-אדמה עצמונה"> <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני שר הכלכלה, מפעל "תפוחי-אדמה עצמונה", שהוקם על-ידי מפוני גוש-קטיף, נקלע לקשיים בשל זרעים שנתגלו כפגומים ושינויי הסחר באירופה בשנה שעברה. למרות המלצת כלכלני משרדך, טרם הוסדר סיוע. המפעל עלול להיסגר ולגרום לפיטורים של רבים. רצוני לשאול: מה תעשה למניעת סגירת המפעל? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. בבקשה, אדוני השר. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת גפני על ההתעניינות במפעל. באמת מפעל "תפוחי-אדמה עצמונה" פנה למשרד הכלכלה לפני בערך חודש בבקשה לעזרה דחופה, בעקבות מחלה שהתגלתה בגזר האורגני, ומכירות התאגיד שירדו משמעותית, מה שיוצר באמת חשש שהמפעל יגיע לחדלות פירעון. צריך לומר – וזה חשוב – מדובר בעסק שאינהרנטית הוא טוב; יש לו שוק, העסק מסתדר ובעיקרון הוא רווחי, ובשל נסיבות נקודתיות וייחודיות הוא נקלע למצוקה זמנית, כך אני מקווה. אני אומר את זה כי בדרך כלל כשרוצים מבחן לקמוס – לאן אנחנו מפנים את המשאבים המאוד-מוגבלים שלנו – אנחנו מפנים את זה למקומות שיכולים לצמוח, ולא למקומות שגם אם נעזור להם אנחנו דוחים את הקץ בעוד שנה ובעוד שנה. אז פה, על-פני הדברים, המקרה הוא כזה שזו חברה עם הרבה פוטנציאל והרבה הצלחה, שנקלעה למצוקה. הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד, באמצעות מערך "המעוף" החדש באזור הדרום, עזרה לתאגיד להתקשר עם יועץ חיצוני שהוא מומחה בתחום המימון והחקלאות ביחד. אנחנו סבסדנו את עלות הייעוץ, והיועץ עזר להם בתוך זמן מאוד קצר לבנות חוות דעת כלכלית שמנתחת את פעילות החברה ומציעה פתרונות מעשיים ליציאה מהמשבר. החברה מאוד מרוצה מהתוכנית שבנינו בעצם יחד אתם. בנינו תוכנית הבראה, ובמסגרת תוכנית ההבראה אחד המרכיבים הוא פנייה לערבות מדינה של משרד הכלכלה וגם לקרן "דרומה", שיכולות לתת כל אחת 2.5 מיליון שקלים. בכלל, תהיו מודעים לקרן ההלוואות בערבות המדינה לעסקים קטנים ובינוניים; זה כלי לא נורמלי – שהמדינה יודעת לערוב ל-85% מהלוואה לעסק חדש ול-75% מגובה הלוואה לעסק קיים. עשינו מהפכה של ממש: לפני שנתיים כמעט לא השתמשו בקרן הזאת, בשנה שעברה הוצאנו 2 מיליארד שקלים מהקרן לעסקים קטנים ובינוניים. לכן החברה מאוד מרוצה כרגע מהתהליך. הם הביעו שביעות רצון מהתוכנית, הלוואות בערבות מדינה – תוכנית הבראה. בנוסף, הפנינו אותם – איך להגיש בקשה לקרנות המנוף השונות שהוקמו על-ידי החשכ"ל לפני כמה שנים. אנחנו נמשיך ללוות אותם. בעצם התמונה כרגע נראית שהם מרוצים, ואנחנו נמשיך בליווי שלהם. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שאלה נוספת? אין שאלה נוספת. <משה גפני (יהדות התורה):> יש. – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, את כל השאילתה הגשתי כדי לדבר עכשיו עם השר. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אה, יש לך את מספר הטלפון שלי. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני שר הכלכלה – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני תמיד תמיד אשמח לדבר אתך. אוזני קשובה, במיוחד לאחינו החרדים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> במסגרת של דקה, כמובן. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, בסדר, אם אתה תעזור ל"תפוחי-אדמה עצמונה" כמו שאתה עוזר לחרדים, הם בצרות גדולות. אז בוא נדבר עליהם, הם אנשי הציונות הדתית, שאני כמובן דואג להם – אני לא בטוח שאתם דואגים להם. אז בוא, אני רוצה להיות ממוקד. קודם כול, המפעל הזה, כפי שאמרת – וזה הדבר היחיד שאני מסכים אתך – זה מפעל רווחי, מפעל שנקלע השנה באופן מיידי לקשיים בגלל מדיניות פוטין, של לפתוח את המסחר באירופה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לא רק זה. עוד סיבות. גם הנושא של – – – <משה גפני (יהדות התורה):> והנושא של הזרעים מגרמניה, שנתגלו כזרעים חולים – והם נקלעו לקשיים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> כן. <משה גפני (יהדות התורה):> נמצאים שם למעלה מ-200 עובדים, שהם כולם אנשי עוטף-עזה, ואם חס וחלילה כתוצאה ממחדל שלנו – במקרה הזה שלך, אתה שר הכלכלה – אם יהיה כאן מחדל, העסק הזה פשוט יהיה חוכמת חלם שכולנו נבכה עליה. למה? מכיוון שא. אתם אומרים, בתשובה הראשונית שהם קיבלו, שהיות שהמאזן שלהם בשנה שעברה היה למעלה מ-100,000, לכן הם לא זכאים לסיוע, כשהיום ברור שהסיבה היא לא השנה שעברה; הסיבה היא השנה. היו להם קשיים עם בנק לאומי – אני טיפלתי בבנק לאומי. זה שאתה נותן להם ייעוץ זה יפה מאוד; אתה צריך להיכנס בעובי הקורה, לא לעשות מהפכות – לאפשר להם להתקיים. לאפשר להם להתקיים זה לא להגיד שעשיתי מהפכה עם ערבות מדינה – לתת להם ערבות מדינה. מה זה הדיבורים על מהפכות? צריך פה עבודה סיזיפית יסודית. אני לא רוצה לחזור – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. תודה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> הנה, עוד מילה. מילה, מילה. אני לא רוצה לחזור, שאותו דבר, המשרד שלך – כשאתה עוד לא היית כאן, כשהיה אז שר אחר – אמר על "פרי הגליל": על-פי הקריטריונים אנחנו לא יכולים לעזור להם. המפעל היה נסגר. אני נסעתי לשם עם ועדת הכספים ואמרתי: אני לא אעביר כספים למשרד הכלכלה אם לא יעזרו להם. הנה, תראה את "פרי הגליל", איך הוא פורח. זה המקרה שבו מדינה, אם היא עומדת מהצד ואומרת: רק דיבורים – זה מחדל שלא היה כדוגמתו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. תודה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אם אתה רוצה לעשות, אתה צריך להיכנס לעניין – אתה – ולגרום לכך שהם יקבלו את ערבות המדינה כדי שהם יוכלו להתקיים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת גפני, תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> זה מזכיר לי – התגובה שלך, כנראה או שלא הקשבת – זה מזכיר לי סיפור, אני חייב לספר סיפור נחמד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אדוני השר, סליחה, טעיתי, יש כאן עוד שני שואלים. קודם חבר הכנסת שמולי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. כבוד השר, אדוני, אני רוצה לשאול אותך על אחינו בדרום – לא על אחינו החרדים הפעם – ובאופן ממוקד על העיר ערד. אני לא רוצה לפרט, אתה יודע מה הסיפור – מפעל "מגבות ערד" ומפעל נוסף שנקלעו לקשיים. אני חושב שאני מכיר את התפיסה שלך לגבי איך צריכה להתנהל הכלכלה הישראלית, המשק הישראלי, אבל נשאלת שאלה עקרונית: איך אתה רואה את תפקידה של התעשייה המסורתית משתלב בתוך החזון שלך? וגם – אם ההיי-טק הוא קטר מרכזי, אולי לשיטתך קטר יחידני שאמור להוביל את המשק, מה אנחנו אומרים עכשיו ל-200 אנשים בערד שאין להם עבודה? מה הממשלה הזו מצפה מהמפוטרים האלה לעשות? הרי אין שום מפעל היי-טק בערד וגם אין שום אלטרנטיבה תעסוקתית בערד. ושאלה נוספת, אדוני – האם ביקרת בערד, או האם אתה מתכוון לבקר שם כדי לראות את המצוקות ממש מקרוב? תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. בדיוק דקה. כל הכבוד. השואל הבא, חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אכן הסוגיה של ערד תעלה בהרחבה בכנסת בהמשך, בהצעות לסדר-היום, ואני מניח שחברי הכנסת יפרטו ואתה בוודאי גם כן תתייחס. אני מקווה שתוכל להיות ולהתייחס בהרחבה. אבל במהלך הקיץ הזה ביקרתי בהרבה מאוד מקומות בפריפריה, ואני חייב לחלוק אתך ואתכם, עמיתי חברי הכנסת, את תחושתי, שיש איזושהי אווירה של התחלת מיתון. בהרבה מאוד מקומות עסקים קטנים ובינוניים נמצאים בקשיים. גם לא מעט מפעלים נמצאים ככה בתחושה של התמודדות על הסף. השאלה היא: עד כמה אתם, במשרד הכלכלה, ערוכים לסיוע משמעותי למקומות תעסוקה, במיוחד בפריפריה, במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים, ובמיוחד לאותם מפעלים שנמצאים היום במצוקה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> קודם כול, לגבי חבר הכנסת גפני – בימים הראשונים שהייתי איש שיווק באיזושהי חברה, באתי ללקוח גדול. הכנתי פרזנטציה של שעה, איזה 40 שקופיות והכול, והתכוננתי ימים ארוכים, ורציתי לסגור אתו עסקה. אני נכנס, ואחרי דקה הוא אומר: בסדר, אני הולך על זה. אבל זה לא – אני אמרתי: מה בסדר? באתי עם כאלה שקופיות, ואני ממשיך. הוא אומר: בסדר, אני קונה. לא, לא, לא, אני בא. אני חייב, עבדתי על זה חודש. <משה גפני (יהדות התורה):> הכנת את זה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> זה בדיוק המצב. כמו שפירטתי, ולא אחזור על זה עוד פעם, משרד הכלכלה מסתער על העניין הזה. משרד הכלכלה, דרך קרן ערבות לעסקים קטנים ובינוניים, פועל. אנחנו לא מדברים אלא עושים. אני אישית נכנסתי לדבר הזה, הרמתי טלפונים, שמעתי את הבעיה, וגם הבנתי שבאמת מדובר על חברה עם פוטנציאל מאוד גדול, שנקלעה, בגלל נסיבות – מה שנקרא פורס מז'ור – חיצוניות למצב הזה, ולכן אנחנו מטפלים. זה לגבי השאלה הזאת. לגבי חבר הכנסת שמולי והערותיהם הטובות של חבר הכנסת שמולי וחבר הכנסת חנין – יותר מאוחר היום נדבר על זה, אבל בכל זאת חבר הכנסת שמולי שאל על המדיניות, אז אם אתה תופס את מדיניותי כמו שתיארת, אני כנראה לא תקשרתי את זה טוב. ממש, אבל ממש, אני לא חושב שהיי-טק הוא דבר בלעדי. אני כן חושב שהיי-טק הוא קטר שמניב היום, עובדתית, 50% מהיצוא הישראלי ואחוזים עצומים בהכנסה – – – <איציק שמולי (העבודה):> זאת הבעיה. זאת הבעיה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אבל, בוודאי, מה עם השאר? מה זה, יש פה מדינה שלמה. אני אגע בזה יותר מאוחר היום, אבל חד-משמעית, העניין הזה מאוד מאוד חשוב לי. יותר מאוחר היום נציג. שאלתם: האם אני בקשר עם ערד? כן. פגשתי את ראש העיר – ראשת העיר, מקובל היום לומר – ראשת העיר ערד, עם צמרת משרדי, וכשהיא הגיעה כבר הצגנו לה – לא התחלנו את העבודה אלא הצגנו לה – תוכנית מפורטת לגבי ערד בהיבט של תעסוקה, בהיבט של תעשייה, בהיבט של אזור תעשייה אזורי. אני אפרט את זה, ברשותכם, יותר מאוחר היום, כדי לא לבזבז את זמנכם היקר. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לך, אדוני השר. אני מזמין את שרת הבריאות יעל גרמן לבוא לדוכן לענות לשאלות. עד ששרת הבריאות תגיע, אני מקדם בברכה את תלמידי ישיבת השומרון שצופים בנו כעת. גברתי, בבקשה. השואל הראשון יהיה חבר הכנסת אמנון כהן. <237. מימון "קופקסון" לזריקה פעם ביומיים> <אמנון כהן (ש"ס):> בוקר טוב, השרה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ב-23 ביולי 2014, במסגרת שאילתות דחופות, ביקשתי את התערבותך נוכח התנגדות חלק מקופות-החולים לאשר זריקת "קופקסון" בגרסה החדשה שבה מזריקים פעם ביומיים; זו הקלה עצומה לחולים. השבת לי כי תבררי את הנושא ותשיבי לי. קיבלתי תשובה, אבל עדיין הבעיה לא נפתרה. לכן ראיתי לנכון לשאול את השאלה שוב, אולי מאז שקיבלתי תשובה השתנו עוד דברים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן התשובה נשלחה, ואני שמחה שמצאת אותה, אבל בזמן שעבר מאז מכתבי אנחנו קיבלנו גם עדכונים מקופות-החולים, כפי שאמרתי לך. קופות-החולים "מכבי" ולאומית כבר מספקות את הפורמולה החדשה למבוטחים שלהן. קופת-החולים כללית נמצאת בתהליך של קליטת הפורמולה, כך שזו תוצע גם למבוטחיה ממש בזמן הקרוב. נותרה קופת-חולים מאוחדת, שהודיעה למשרד כי היא נמצאת בשלבים מתקדמים של בחינת הכללת הפורמולה. אבל אנחנו באמת נעקוב ונראה שאכן בזמן הקרוב הפורמולה החדשה נכנסת גם למבוטחי קופת-חולים מאוחדת. אני רוצה עדיין לציין כי על-פי הגורמים המקצועיים של משרד הבריאות, למרות שעל-פניה נראה כי הזרקה של שלוש פעמים בפורמולה החדשה נראית עדיפה על פעם ביום או על פעמיים ביום, עדיין צריך להקפיד שהרופא הוא זה שירשום את המינון, וכמובן זה צריך להיות בכפוף להוראתו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שאלה נוספת, בבקשה. <אמנון כהן (ש"ס):> כבוד השרה, תודה שלקחת את זה ברצינות וגם השבת לי, אבל נראה לי שלגבי קופת-חולים מאוחדת – אני מעריך אותם והם עושים עבודה מצוינת – אולי יש להם חישוב כלכלי אחר, הם מחכים למשהו אחר. לכן שם, על-פי פנייה שיש לי ביד, כבר שנתיים מבקשים מהמשפחה לפחות לאשר להם, ושנתיים זה מתמהמה. זאת אומרת, גם כאן אני לא שמעתי בבירור כמה זמן עוד ייקח להם, עוד שנתיים? עוד ארבע שנים? מה כבוד השרה תגיד להם: אוקיי, תבדקו, תיערכו, ובוודאי צריך אישור רופא לכל בן-אדם, כל אחד זה לגופו של עניין. אבל פה יש לה אישור שיש אפשרות של פעם ביומיים, ומתמהמהים כבר שנתיים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אז ראשית, אני מבקשת להעביר את השם ואת הפנייה הספציפית שאתה מדבר עליה כדי שאנחנו נוכל לטפל בזה במסגרת פניות ציבור, שם זה המקום הטבעי. ואנחנו בהחלט נדאג לכך שאם באמת היא צריכה לקבל, היא תקבל. אבל בגדול, לשאלה שלך, והשאלה שלך היא, בגדול, האם מאוחדת תצטרף ומתי, אנחנו נדאג לכך שבקרוב מאוד. מאוחדת הבטיחה לנו שהיא נמצאת בתהליכים של קליטת הפורמולה. אני משערת שזה עניין של שבועות או חודשים, בוודאי שלא חצי שנה ובוודאי שלא שנה. <אמנון כהן (ש"ס):> תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, גברתי. והשואל הבא, חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. <234. החזרת שירותי הרפואה בצפון> <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד השרה יעל גרמן – שלום – בשנים האחרונות המדינה סגרה שירותי בריאות באצבע-הגליל, בקריית-שמונה ובגליל העליון. מכון הדיאליזה נסגר, תקציב המכון להתפתחות הילד קוצץ ב-50%, מכון הרנטגן נסגר. בתקציב של 2014 סגרו את חדר המיון הקדמי בקריית-שמונה, ומדובר בחיי אדם ובתחושת הביטחון של התושבים. מה שרציתי לשאול זה: 1. האם יש מענה לתושבי הצפון בתקציב 2015? 2. איך אתם מתכוננים להתמודד עם הנושא הזה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מרגלית, אני כל כך שמחה על השאילתה, כדי שתינתן לי ההזדמנות מעל הבמה המכובדת הזאת להזים את השמועות חסרות הבסיס, שחלקן – חזרת עליהן ואין להן כל בסיס, וחלקן מוטעות, אם כי יש בהחלט מקום לשיפור. אז קודם כול ובראשית דברי, אני רוצה להזים את השמועה שמגיעה אלי מכל עבר, כאילו, כביכול, משרד הבריאות עומד לסגור את המוקד הקדמי בקריית-שמונה. לא היו דברים מעולם. לא הייתה בכוונתנו, אין בכוונתנו, אנחנו לא מתכננים ולא מתכוונים לסגור את המוקד הרפואי שפועל בקריית-שמונה, ומייד אסביר מנין יכולה לנבוע הטעות שבגינה הגשת את השאילתה. אבל לעניין, דבר דבור על אופניו: בקריית-שמונה פעלה בעבר, אכן, יחידת דיאליזה קטנה אשר כללה שש עמדות. יחידה זו נסגרה לפני כשמונה שנים. היא נסגרה בשל תפקוד לקוי, מקצועי ותפעולי, וכן בשל כמות חולים מאוד נמוכה, שפגעה באיכות הטיפול ובכדאיותו. במקום שלוחה זו מקבלים התושבים זה שמונה שנים מענה ראוי וטוב במכון הדיאליזה בקיבוץ מחניים, במרחק כ-30 קילומטרים, 20 דקות נסיעה מקריית-שמונה. במכון יש 12 עמדות, וכרגע מטופלים בו 38 חולים. הוא נותן, דרך אגב, מענה לא רק לחולים של קריית-שמונה אלא גם לחולי האזור. מקריית-שמונה אומנם נוסעים 20 דקות, אבל אלה שגרים בסמוך נוסעים חמש, עשר דקות, ולכן זה היה פתרון מיטבי ונכון מבחינה רפואית מבחינה ציבורית. איני מבינה על סמך מה נאמר שקיצצנו ב-50% את התקציב של המכון להתפתחות הילד. למעשה, משרד הבריאות לא מתקצב את היחידות הטיפוליות להתפתחות הילד ברחבי הארץ. אומנם עד שנת 2004 תמך משרד הבריאות תקציבית ביחידות האלה, אבל גם אז התמיכה הייתה רק כדי לממן הדרכת עובדים, ולא עבור הפעילות עצמה. כמו כן, בשנת 2012, בגלל גירעונות מאוד מאוד עמוקים, נתן משרד הבריאות תקציב חד-פעמי בסך מיליון שקלים, שחולק לכל יחידות התפתחות הילד ברחבי הארץ, כמובן לרבות קריית-שמונה. היחידות בכל הארץ מופעלות על-ידי עמותות, והמימון שלהן מגיע לרוב מתשלום קופות-החולים בגין השירותים שהיחידות מספקות, וכן מתוספות הניתנות על-ידי הרשויות המקומיות, כך שכאמור, משרד הבריאות לא תקצב, לא מתקצב ולא קיצץ. אשר למכון הרנטגן, גם כאן אני תמהה, אבל נראה לי שכאן דווקא יש אי-הבנה. ראשית, אני חייבת להסביר ולהבהיר: בקריית-שמונה פועלים שני מכוני רנטגן. פעלו, פועלים ויפעלו. אף אחד מהמכונים האלה לא נסגר, ולכן עצם השאלה האם הוא נסגר, זה – לא, לא נסגר. אבל כמו שאמרתי, אני אוהבת לדייק, וגם במקרה הזה אני אדייק. מה שנכון הוא – מייד אני אגיע למכון לרפואה קדמית שלנו, לרפואה דחופה – בעבר, אותו מרכז לרפואה דחופה, מרכז קדמי לרפואה דחופה, היה לו הסכם עם אחת מקופות-החולים, שגם לאחר שקופת-החולים נסגרת, לאחר שהמרפאות נסגרות, עד השעה 22:00 יש שירות רנטגן. השירות הזה אומנם הופסק, ואנחנו מבררים היום את האפשרות להחזיר את השירות הזה. מובן שנצטרך להגיע להסדר עם הקופה ועם אותו מרכז. אז יכול להיות שהכוונה היא להפסקת השירות בין 19:00 ל-22:00, אבל מכוני הרנטגן בקריית-שמונה לא נסגרו. באשר לחדר המיון הקדמי, כפי שאנחנו קוראים לו, "מוקד קדמי לרפואה דחופה": הוא קיים, ופועל, כפי שאמרתי בתחילת דברי, וימשיך לפעול. לא רק זאת, אלא שבקריית-שמונה המוקד פועל 24/7, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, לרבות שישי ושבת, בשונה משאר המוקדים ברחבי הארץ, הפועלים רק משעות הערב, בשעה שמרפאות קופות-החולים סגורות, מפני שברגע שקופת-חולים פתוחה, אפשר לקבל בה את כל השירות. אבל בקריית-שמונה, מפני שזה היה נהוג, אנחנו המשכנו את הנוהג ואת הנוהל, והמוקד פועל גם בשעות הפעילות של קופות-החולים. זה המוקד היחיד ברחבי הארץ שפועל כך, והוא לא נסגר. בשנה האחרונה – וכאן, שוב, אני מאוד מדייקת – מה שקרה, הפעלת המוקד עברה מבית-החולים זיו למגן-דוד-אדום; בעבר הוא באמת שימש כעין שלוחה של בית-החולים זיו. ההעברה נבעה מתפיסת הפעלה מקצועית של משרד הבריאות ולאחר שמשרד הבריאות ערך כמה בקרות ולא היה מרוצה מרמת השירות שהייתה. לכן הוחלט להעביר את זה, ממש כפי שאנחנו עושים את זה בכל המוקדים ברחבי הארץ, להפעלה של גורם אחר; יש מקומות שזה גורם "בטרם", יש מקומות שזה מגן-דוד-אדום, וכאן הוחלט על מגן-דוד-אדום. מתכונת ההפעלה – אני רוצה לחזור ולהדגיש – זהה להפעלת המוקדים באתרים פריפריים אחרים בארץ, כמו אום-אלפחם, בית-שאן, מועצה אזורית שומרון, ירוחם, דימונה, ערבה תיכונה, ערד, מצפה-רמון, ובקרוב גם סח'נין, אלא שבמוקדים האחרים המועצה המקומית נושאת בשליש מעלות הפעלת המוקד. בקריית-שמונה המועצה אינה משתתפת במימון, ומשרד הבריאות נושא במחצית עלות ההפעלה. ועכשיו, שאלת שאלה כללית על הרפואה בצפון, וחשוב לי שתדע ושמדינת ישראל תדע עד כמה משרד הבריאות ומדינת ישראל משקיעים ברפואה בצפון. משרד הבריאות מחויב ופועל במטרה לצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז. בשנים האחרונות אנחנו השקענו יותר ממיליארד שקלים לטובת צמצום האי-שוויון בבריאות, וזהו אחד מהיעדים האסטרטגיים שלנו. באופן ספציפי, נקודתי, באצבע-הגליל יש 50,000 תושבים, קריית-שמונה היא במרחק של 40 קילומטרים מבית-החולים זיו. לאצבע-הגליל יש גם את בית-החולים "פורייה", נוסף על זיו. מטולה, לדוגמה, נמצאת במרחק 50 קילומטרים. בשנים האחרונות הושקעו באזור הצפון משאבים רבים מאוד, כגון תוספת מיטות אשפוז ופתיחת מחלקות ויחידות חשובות, תוך הוספת טכנולוגיות חדישות. ראשית, הוקם בית-הספר לרפואה בצפת, הכולל לימודים קליניים בכל אזור הצפון, כולל בבתי-החולים בנהרייה, בפורייה ובבתי-החולים בנצרת. פתיחת בית-הספר הביאה לתנופה אדירה בשירותי הרפואה בכל הצפון, שכוללת, בין השאר, הגעת רופאים מומחים מהטובים בארץ לאזור הצפון ללמד בפקולטה ולאחר מכן להישאר ולעבוד בבית-חולים זיו, בבתי-החולים בנצרת, ב"פורייה" ועוד. לאחר שנים של חוסר קשה במכשירים מיוחדים באזור הצפון נחנך בבית-חולים בנהרייה, ממש לפני פחות משנה – בסוף 2013 אנחנו הודענו על הקצאה מיוחדת של מכשיר MRI בסכום של 6.5 מיליון, בתמיכת המדינה כאמור. הוחלט על הקצאת מכשיר PET CT לבית-החולים זיו. בימים אלה, בתקציב מאוד מאוד גדול, נבנה מכון הקרנות בבית-החולים זיו, בעלות של 35 מיליון שקל. נכון, תושבי אצבע-הגליל נאלצו לנסוע לרמב"ם, וזה היה מסע מפרך. אבל בגלל המכון – המאיץ הקווי שאנחנו מביאים והמכון להקרנות שאנחנו פותחים – יהיה להם סמוך לבית מכון להקרנות. זה מגיע להם, וזה במימון של 35 מיליון שקל. בפורייה ובנהרייה נבנו מיונים חדשים ומרווחים בהשקעה כוללת של 250 מיליון ש"ח. בזיו נבנה בימים אלו וייחנך בחודשים הקרובים בניין מחלקת ילדים חדיש בעלות של 100 מיליון שקל. בהקצאת המיטות הכלליות לשנים 2011–2016 הוקצו לאזור הצפון 17% מהמיטות, זאת לעומת חלקן בעוגת המיטות, שעומד רק על כ-13%; ליתר דיוק, 12.7%. מדובר על תעדוף בשיעור של 34% מעבר לחלק היחסי של כל האזור, וזה על חשבון אזורים אחרים. מתוך זה הוקצו 25 מיטות לזיו, 47 ל"פורייה". כל זה 7.5%. הפעלת מיטה מוערכת ב-700,000 שקל לשנה, כך שמדובר בהקצאה שוטפת של 110 מיליון שקל על הקצאת המיטות. הקצאת המיטות הובילה במישרין לפתיחת מחלקות חדשות באזור הצפון, לרבות מחלקת ניתוחי לב, שאנחנו חנכנו אותה ממש לפני פחות מחודש, מחלקה להפרעות אכילה בזיו, וכן מתוכננת להיפתח מחלקה נוירולוגית ב"פורייה". הקצאת תקני הרופאים מתוך הסכם הרופאים שנחתם באוגוסט 2011 – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> גברתי, אם אפשר לזרז – על-פי התקנון מותר לך שלוש דקות, אגב. אם אפשר לקצר, פשוט כי סדר-היום הוא כזה שכבר – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> טוב, אוקיי. אני, אני – – – <אראל מרגלית (העבודה):> זה נושא חשוב – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אין ספק. אנחנו כבר נמצאים פה בנאום ארוך. אני מסכים שהנושא חשוב. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – חשוב מאוד שידעו: הפריפריה בצפון מועדפת. לאזור הצפון הוקצו 23 מהתקנים. מענקי פריפריה הוקצו לכל רופא שמתחיל התמחות באזור הצפון, צעד שהוביל לגידול במספר הרופאים בצפון. בשנים 2011–2013 מדובר בהקצאה חד-פעמית של 244 מיליון ש"ח, רבע מיליארד ש"ח. משרד הבריאות הגיע לסיכום עם משרד האוצר על תוספת תקציב ייעודית לצמצום פערים למגזרים המקופחים בסך 100 מיליון ש"ח רק לשנת 2015. הנה כי כן, אזור הצפון מתועדף. אני, כשרת הבריאות, לעולם לא אבוא ואומר שיש מספיק. עדיין אין מספיק, אבל אין ספק שחלק מהשאילתות נבעו מהטעיה, לדעתי, או מחוסר ידע, ובגדול אין קיפוח באזור הצפון, אלא להפך, יש תעדוף. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. שאלת נוספת. אחרי – אתה מעז לשאול שאלה נוספת? <אראל מרגלית (העבודה):> בטח, מה זאת אומרת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רק בתוך דקה, בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> אתה יודע, יש גם פרופורציות – שאלות, תשובות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, כן. אבל, מה לעשות, יש לנו כאן, אתה רואה, סדר-יום שצריך לעמוד בו. <אראל מרגלית (העבודה):> רגע, רגע. אבל יש לנו גם את הצפון שצריך לדבר עליו. מדברים עליו, תן את הרגע. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, עמוד בזמן. דקה תהיה. כן, בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> תאמין לי, הרבה תושבים עומדים שם ומחכים לתשובות, וזה טוב שהשרה פירטה בפרוטרוט. אז קודם כול, כבוד השרה, אני מאוד שמח שלקחת את הזמן ונתת תשובה מאוד מקפת. ההצעה שלי לעצמנו – את היום שרה ואת באחריות האקזקוטיבית ואני חבר הכנסת מהאופוזיציה – זה גם לדבר על הדברים טובים שנעשים וגם לדבר על האתגרים שנותרו לנו. כלומר, יש לנו כמה אתגרים רציניים בשירותי הרפואה בצפון. לגופו של עניין, לגבי חדר המיון הקדמי בקריית-שמונה, זה נכון שהוא לא נסגר, אבל בואי רגע נראה מה קרה כשהוא עבר למד"א מבית-חולים זיו; 1. – היו שם כך: פקידת קבלה, פרמדיק ושני רופאים. אז היה מגיע בן-אדם, היו מקבלים אותו, והיה תהליך אמיתי. עכשיו יש שם פרמדיק ורופא. אז גם, אם יש מקרה חירום בצד אחר של הגליל הרופא לא נמצא. 2. בזה שזה עבר למד"א זה כבר לא מעבר בין-מחלקתי בתוך בית-החולים זיו. כשזה היה מעבר בין-מחלקתי זה לא עלה כסף. עכשיו זה עולה להם, תקשיבי טוב, 700 שקל על הנסיעה באמבולנס, אם צריך, מחדר המיון הקדמי לבית-החולים – זה דבר ראשון. דבר שני, אני קיבלתי תשובות אחרות לגמרי לגבי שעות הפתיחה של מכון הרנטגן. ובאופן כללי, ואני אקצר, תראי, לדעתי, קודם כול המדינה השקיעה בצפון. מה שמשקיעים בנהרייה ובעפולה זה חשוב, אבל זה לא אצבע-הגליל, זה לא הגולן. מהגולן ומהגליל לוקח ככה: מרמת-הגולן מרחק מצטבר של 46 קילומטר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא. חבר הכנסת מרגלית, אתה כבר חורג מהזמן. יש הצעה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אבל כולנו חרגנו מהזמן, כי אנחנו חושבים שזה חשוב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נכון, רק כמו שאתה רואה אני חייב פה לעמוד בסד של זמנים. <אראל מרגלית (העבודה):> תן לי עוד כמה שניות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא יותר מזה. בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> כמה שניות. אני רק אומר, בגדול, 146 דקות בתחבורה ציבורית מרמת-הגולן לוקח להגיע לזיו; 70 דקות מקריית-שמונה. התחושה של התושבים, למרות חלק מהדברים שאתם עושים – ואני מברך עליהם, ואני מכיר את המחלקה לרפואה בצפת, ואנחנו עובדים אתה, ובהזדמנות אני אספר לך מה אנחנו עושים בין רפואה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> חייבים להתייחס לחלק מהדברים. התחושה של התושבים היא תחושה של נעזבות. אם אין לכך בסיס, צריך להדגים את זה, וחלק מהדברים לא מטופלים או מטופלים פחות טוב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת מרגלית. בבקשה, שאלה נוספת ביקש חבר הכנסת חנין, ואני מבקש שזו תהיה שאלה ולא נאום. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה לך, השרה, על תשובתך המפורטת. אני רוצה אבל להפנות תשומת לב להיבט אחר של שאלת הרפואה באזורי הגליל. גברתי התייחסה, וזה כמובן מאוד מבורך, לכל אותם מרכזים שמפותחים והיכולות שמתחזקות בהם, וזה דבר חיובי. אבל בגלל המשבר, למשל, שיש היום במושבים ובקיבוצים, היכולת לתת שירותי רפואה טובים ברמה הקהילתית נחלשת. אגב, זה לא רק בעיה של משרד הבריאות. כשהיה קיבוץ, הקיבוץ ידע לארגן רשת תמיכה בתושבים, כולל מרפאה שפעלה. היום המרפאות בקיבוצים ובמושבים מאוד נחלשו. מספר שעות הפעילות באותם מקומות – אותה רפואה ישירה קהילתית מאוד מאוד הצטמצמה. הדבר הזה, יש לו השלכות מאוד קשות גם על הבריאות של האנשים, אבל גם על הצורך להיעזר באותם מרכזים שמשרד הבריאות בעצם מפתח, כי בעצם אין תשתית ראשונית לטיפול מיידי קהילתי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, גברתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אז אני רוצה להשיב שוב, וראשית להערתו, לשאלתו הנוספת של חבר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רק אם אפשר, הפעם בקצרה ולעניין. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן, ממש בקצרה. כן, אני מודעת לתחושות ועומדת תמהה איך התחושות מנוגדות לעובדות בשטח. אתה צודק לגבי רמת-הגולן. המרחקים שם עצומים, אבל הרי לא עולה גם על דעתך שנקים בית-חולים נוסף ברמת-הגולן, שכן אין לזה כל הצדקה. מה שיכול להיות, וצריך, להקים אולי עוד נקודה – ומדובר על קצרין. להערכתי, יש לנו תוכנית, ואם אני לא טועה זה אפילו התחיל לפעול. ברגע שתהיה לנו גם בקצרין נקודה, כפי שיש לנו בקריית-שמונה, אני בהחלט חושבת שזה ייתן מענה. לגבי מחיר ההסעות, קריית-שמונה אינה שונה מכל מקום אחר בארץ. יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שקובע מתי אדם מקבל החזר על נסיעה באמבולנס, וזה רק כאשר הוא מתאשפז, ומתי הוא אינו מקבל ומתי הוא מקבל החזר חלקי. קריית-שמונה לא תהיה שונה משום מקום אחר בארץ, ואם בעבר היא הייתה שונה, זה כנראה היה שלא בצדק, ואנחנו לא נפלה אותה לא לטובה ולא לרעה, או בוא נאמר, לא לרעה אבל גם לא לא-לרעה. ובאשר להערתו הנכונה של חבר הכנסת חנין, אין ספק שכל הרפואה נשענת על רפואה קהילתית. לקראת התשובה היום בבוקר ביקשתי את הדוחות, דוחות הביקורת שאנחנו עושים באופן קבוע בקופות-החולים, כדי לראות באמת מה היו חוות הדעת שלנו, של משרד הבריאות, על רמת הרפואה הקהילתית. ומאוד שמחתי לראות שחוות הדעת הן שהטיפול שניתן הוא למעלה מטוב, הוא טוב מאוד ומשביע רצון. אבל אם יש לך איזשהו מידע, אם יש לך מקרים מיוחדים ספציפיים, על כך שבמקום מסוים לא ניתן מענה מיידי או מיטבי, אני אשמח מאוד לטפל בזה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. המשיב הבא – שר הביטחון משה יעלון. תעלה לדוכן, בבקשה. השואל הראשון, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <236. איסור נסיעת פלסטינים באוטובוסים משותפים לגדה> <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, פורסם כי החלטת שלא לאפשר לעובדים פלסטינים המועסקים בישראל לחזור לגדה באוטובוסים יחד עם מתנחלים. רצוני לשאול: 1. הנכון הדבר? 2. אם כן – מדוע? 3. מה הייתה המלצת גורמי הביטחון הרלוונטיים בעניין? תודה רבה. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא קיבלתי – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שרת הבריאות, חבר הכנסת אראל מרגלית, את המשך הדיון אם אפשר לעשות בצד. תודה. כן, בבקשה, אדוני. <שר הביטחון משה יעלון:> לא קיבלתי שום החלטה שניתן להבין או להשתמע ממנה על איסור נסיעת ערבים בתחבורה ציבורית באזור יהודה ושומרון. הסוגיה קשורה לערבים היוצאים לעבודה בישראל מדי בוקר ואמורים לחזור לבתיהם לקראת ערב, והסוגיה התחדדה מאוד בתחבורה ציבורית בכביש 5, הוא כביש חוצה-שומרון. זה התעורר משום שהתושבים הישראלים שמשתמשים בתחבורה הציבורית התלוננו על כך שבשעות השיא, אם ביציאה בבוקר או בשעות החזרה בערב, הם מוצאים את עצמם – לעתים לבד, לעתים עם עוד כמה ישראלים – באוטובוס מלא פועלים פלסטינים, והם חשים מאוימים. בחנתי את הסוגיה, הכיצד. כי בכביש 5 אין נקודת יציאה של פועלים ערבים לכיוון עבודה בישראל. מדובר בסך הכול על למעלה מ-40,000 פועלים שעובדים במדינת ישראל, ויש 13 נקודות או 13 מעברים חוקיים שמהם ניתן לצאת על-פי אישורי עבודה, להיבדק, לצאת לעבודה בישראל. והתברר לי שבאזור כביש חוצה-שומרון, קודם כול, יש שתי פרצות – במכשול שאמור למנוע יציאה בלתי חוקית לישראל – שתי פרצות, שהחסימה שלהן, ההשלמה שלהן, התעכבה בשל עתירות לבג"ץ, והיום הפרצות האלה הולכות ונסגרות. והסוגיה השנייה היא שפועלים יוצאים באישור דרך נקודת מעבר מותרת, כמו מחסום אייל, וחוזרים ללא בדיקה דרך כביש חוצה-שומרון. אז כבר בינואר – הדיון שקיימתי היה בינואר, הפרסומים הנוכחיים כנראה קשורים לשיקולים אחרים – ההחלטה שקיבלתי בינואר, לפני עוד מעט 11 חודשים, קבעה קודם כול לחסום את הפרצות, וכפי שאמרתי, זה הולך ומושלם; והדבר השני הוא לבצע בחינה של משמעות – הדרישה ממי שיוצא לעבוד בישראל לחזור ולהיבדק במחסום בכניסתו בחזרה. למעשה, היום הם נבדקים ביציאה ואינם נבדקים בחזרה. לכן איננו יודעים מי נשאר בארץ, ואולי מתכוון לעשות פיגוע, מי חזר, מי לא חזר. וכמובן, באזור חוצה-שומרון יש לא מעט כאלה שיוצאים ללא רישיונות לנוכח הפרצות הללו. לכן ביקשתי לבדוק את המשמעות של דרישה שתהיה בדיקה גם בחזרה ולא רק ביציאה. סיכמתי שיתחיל פיילוט, ניסוי, בנושא הזה, בתחילת השנה הקלנדרית הבאה, ב-1 בינואר 2015. מובן שזה ימנע נסיעה של כאלה שהם שוהים בלתי-חוקיים, כפי שאנחנו קוראים לזה בארץ, וגם חזרה עם בדיקה של אלה שחוזרים לתוך השטח. יכול להיות שהתקרבות המועד של סגירת הפרצות, או של התחלת הפיילוט הזה, הניסוי – הן אלה שעוררו את התקשורת; או אולי סיבות אחרות. שום החלטה לא התקבלה לאחרונה, בשום פנים ואופן לא החלטה האוסרת עליהם לנסוע בתחבורה ציבורית, וכל השאר מניפולציות. בהקשר של הבדיקה בדרך חזרה – המליץ על זה כבר מבקר המדינה בדוח משנת 2009. הוא העיר על אי-הפעלת "סגירת מעגל", כפי שהוא קרא לזה בדוח, במעברי איו"ש. הנוהל הזה, מבחינתו, אני מצטט: "עשוי לסייע רבות לקיום בקרה להגברת היכולת להרתעת פלסטינים השוהים בישראל ללא היתר שהייה תקף, ואף עשוי לאפשר את הענשתם בעת הצורך. אשר על כן, ראוי שכל הגופים המופקדים על ניהול המעברים יפעלו במשותף כדי לבצע את הנוהל". זה מה שהולך להתבצע, לא שום דבר אחר, וכל השאר מניפולציות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון. שאלות נוספות לחברת הכנסת זהבה גלאון, שאגב, הגישה שאילתה דחופה דומה בנושא. סליחה, קודם כול, ודאי, חבר הכנסת דב חנין. אני רק מציין שגם לחברת הכנסת גלאון הייתה שאילתה דומה בנושא, רק שקדם לה, כרונולוגית, דב חנין, לכן היא תשאל שאלה נוספת. גם חברת הכנסת אורית סטרוק תשאל שאלה נוספת, והשר ישיב לכולם. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. אכן, הפרשה הזאת התפרסמה, בין היתר, כתוצאה מפרסום של פעילי ליכוד: אביבה חזן ואורן חזן פרסמו תמונה עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף פולי מרדכי, ותיארו את זה כהישג של הקמפיין שהם ניהלו, והם אכן ניהלו – המתנחלים ניהלו קמפיין ארוך בעניין הזה. כמו שאדוני השר אמר, אכן אנחנו מדברים, בעיקרו של דבר, בעובדים פלסטינים שעובדים בישראל ברישיון. לא קל להשיג רישיון כזה, אבל אלה שהשיגו רישיון צריכים לעבור ולהיכנס לישראל דרך מעבר ומחסומים ובדיקות וכדומה, ואנחנו מדברים על דרכם בחזרה הביתה, אחרי יום עבודה ארוך, חזרה לבתיהם בגדה. אני רוצה להביא בפניך, אדוני השר, כמה ציטוטים קצרים מדיון שהתקיים כאן בכנסת ביום 12 בנובמבר 2013, ושם אומנם היו תלונות של המתנחלים – דיברו על תחושת ניצחון שהנסיעה המשותפת נותנת לפלסטינים; דיברו, כמו שאדוני השר הזכיר, שלא נעים להם לנסוע באוטובוס מלא ערבים; היה איזשהו דיבור על סכנה של הטרדות מיניות, אם כי בכל 2014 יש רק תלונה אחת על הטרדה מינית, וגם היא של אזרחית ערבייה מישראל. אבל מה שחשוב זה מה שאמר שם נציג הצבא, והוא אמר: "לבוא ולצבוע כל דבר בצבע ביטחוני זה פשוט, אבל מבחינתנו זה לא העניין. אנחנו בפיקוד מרכז חושבים שהפתרון הוא תחבורתי" – להגדיל את תדירות האוטובוסים – "ולשם אנחנו צריכים לכוון את המענה". ואומר נציג המינהל האזרחי: "כשאנחנו בוחנים בסוף את אותו איום ייחוס, אנחנו חושבים מה נכנס לישראל, לא בודקים מה שיוצא מישראל, ברור שלא מבחינה ביטחונית – הוא כבר בתוך ישראל". ולכן, אומר נציג המינהל האזרחי, "איננו אוכפים את חזרתם של הפועלים הפלסטינים דרך אותם מעברים. העת אינה בשלה לכך". שאלתי, אם כן: האם העת לכך הבשילה, ומה קרה שהעת עכשיו הבשילה דווקא כדי שאותו דבר שנציגי הצבא לפני כמה חודשים אמרו שהוא לא נכון, לא ראוי ולא אפשרי, וגם לא תורם מבחינה ביטחונית, למה צריך לעשות אותו עכשיו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חברת הכנסת זהבה גלאון, ולאחריה – חברת הכנסת אורית סטרוק. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני שומעת את הדברים שלך לגבי הפרצות בכביש, ובעצם אתה קורא לכל מה שהתרחש כאן "מניפולציה", ואני תוהה: מניפולציה מצדו של מי? פתאום אנחנו שומעים שמדובר בפיילוט? אני לא רוצה לחזור על הדברים שציטט עכשיו דב חנין; אני השתתפתי בישיבה בראשותו, בישיבה של ועדת המשנה בכנסת בראשותו של חבר הכנסת מוטי יוגב, והדברים שנשמעו שם מצד המתנחלים גבלו בגזענות איומה. הם לא רוצים לראות לידם פלסטינים באוטובוס. לא עניינים ביטחוניים עמדו לנגד עיניהם – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – אפשר לראות את הפרוטוקול – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יוגב. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לא עניינים ביטחוניים עמדו לנגד עיניהם ולא שיקולים ביטחוניים. וציטט חבר הכנסת חנין גם את הדברים של נציגי פיקוד מרכז ואחרים. לא הייתה כאן שום בעיה ביטחונית. עכשיו, אני יכולה אולי להבין למה לא נוח למתנחלים שיוצאים באוטובוסים לנסוע, רחמנא ליצלן, עם פלסטינים שיוצאים לעבוד, שמקבלים אישורים כדת וכדין. <יריב לוין (הליכוד):> שמטרידים את הנשים שנוסעות באוטובוסים האלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני שואלת, אדוני שר הביטחון: האם מה שאתה קורא לו מניפולציה – ואני קוראת לזה אפרטהייד, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה – הוא לא כניעה לדרישות של המתנחלים? ושמענו היום איך נציגי המתנחלים, גם בליכוד ובמקומות אחרים, מתגאים שהם הצליחו להשפיע עליך – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – והיום מסבירים לנו שמדובר בפיילוט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת גלאון. חברת הכנסת אורית סטרוק. לאחר מכן – תשובת שר הביטחון. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני השר, אני קודם כול מברכת אותך על ההחלטה האחראית שקיבלת. אני רוצה לשאול אותך: לפני כשנתיים קיבלה ממשלת ישראל החלטת ממשלה מס' 5251; עד כמה שידוע לי, אדוני השר, אתה היית בין מובילי ומנסחי ההחלטה הזאת. וההחלטה אומרת: לעם היהודי יש זכות טבעית, היסטורית וחוקית למולדתו ולבירתה הנצחית, ירושלים, ולמדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, יש זכות ותביעה לאזורים שמעמדם שנוי במחלוקת בארץ-ישראל. אני רוצה לשאול אותך: האם אתה עומד מאחורי החלטת הממשלה הזאת, ואיך באה החלטת הממשלה הזאת לידי ביטוי בכל מה שקשור לקידום תכנון ובנייה ביהודה ושומרון עבור היהודים תחת סמכותך כשר הביטחון הממונה על רשויות התכנון ביהודה ושומרון? על-פי הנתונים שאני קיבלתי מלשכתך, אדוני השר, רשויות התכנון במינהל האזרחי עוסקות בקידום תוכניות בנייה לאוכלוסייה הערבית בלבד ועוצרות לחלוטין תכנון לאוכלוסייה היהודית. למה זה קורה, אדוני השר, ואיך זה מסתדר עם החלטת הממשלה שהזכרתי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורית סטרוק. כבוד שר הביטחון – בבקשה, אדוני. <שר הביטחון משה יעלון:> לגבי סוגיית האוטובוסים – לא צריך להיות איש ביטחון כדי להבין שכשיש 20 ערבים בתוך אוטובוס שהנהג שלו יהודי, ויש בו עוד שניים או שלושה נוסעים, ואולי חייל או חיילת עם נשק – שזו ערובה לפיגוע. לא צריך להיות איש ביטחון. <דב חנין (חד"ש):> מה? אני לא שומע טוב. מה זה הדבר הזה? <שר הביטחון משה יעלון:> והסיטואציות האלה – לצערי המצבים הללו נוצרים במציאות הזאת. <זהבה גלאון (מרצ):> ערבים הם – – – <שר הביטחון משה יעלון:> ולכן אני קודם כול חוזר ואומר: לא אסרתי נסיעת ערבים ביהודה ושומרון. <זהבה גלאון (מרצ):> הערבים הם מפגעים בפוטנציה – – – <שר הביטחון משה יעלון:> ואני חוזר ואומר שגם אין לי כוונה לאסור נסיעת ערבים בתחבורה ציבורית ביהודה ושומרון. <זהבה גלאון (מרצ):> רק לא עם יהודים. <שר הביטחון משה יעלון:> אבל בתוך האוטובוסים הללו יש אנשים שאומנם שקיבלו רישיונות לצאת לעבודה בישראל, אבל אינני יכול להבטיח שמישהו פתאום – כתוצאה מזה שקרה משהו שהביא לרגשות נקמה אצלו, ישנה את מצבו הביטחוני ממצב שהוא מאושר כניסה למצב שאיננו מאושר כניסה. הרי זה קרה לנו בעבר, קל וחומר כאשר בתחבורה הציבורית הזאת משתמשים גם כאלה שלא קיבלו אישורים. ולכן זה, קודם כול. למה זה קורה עכשיו? אני לא קיבלתי שום החלטה עכשיו, אני חוזר ואומר, קיבלתי החלטה בינואר. למה זה מבשיל עכשיו? כי זה לוקח זמן. מבקר המדינה העיר על זה ב-2009, בצדק, יש לזה עלויות, לכן הייתה התלבטות עד עכשיו אם בכלל לבצע את הבדיקה של החוזרים מהעבודה בישראל, ולכן אני מתחיל רק בפיילוט, כפי שקראתי, לראות את האפקטיביות של המהלך, וזה לא קשור לשיקולים פוליטיים או לשיקולים אחרים, אלא שיקולים של מדינת חוק, קודם כול, שאמורה לכבד את החוקים שלה ושיקולים ביטחוניים. <זהבה גלאון (מרצ):> מדינת חוק – – – מגילת העצמאות, שאין הפרדה. <שר הביטחון משה יעלון:> לשאלתה של חברת הכנסת אורית סטרוק – כן, אני עומד מאחורי ההחלטה ההיא. הייתי שותף לה, אפילו הייתי מיוזמיה, ואין דבר כזה איסור בנייה ליהודים ביהודה ושומרון. זה שיש עיכובים בתחומים מסוימים מסיבות כאלה ומסיבות אחרות – יכולים להיות עיכובים, אבל אין בשום פנים ואופן איסור בנייה ליהודים ביהודה ושומרון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון ולכל השואלים. <ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, במלאות שלוש-עשרה שנים להירצחו> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אבקש לשבת, אנחנו עוברים לנושא הבא. חברי הכנסת והשרים והמוזמנים, אבקש לשבת. כבוד ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שרי הממשלה, כבוד ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, ראשי העדות הדתיות בישראל, מנכ"ל הכנסת מר רונן פלוט, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, אורחינו כמדי שנה משפחת זאבי היקרה – האלמנה יעל, הבנות, הנכדים, הנינים וכל המוזמנים של המשפחה, קהל נכבד, אני מתכבד לפתוח ישיבת מליאה מיוחדת לזכרו של השר לשעבר והאלוף במילואים רחבעם זאבי, גנדי. אבקש מכולנו לקום לדקת דומייה לזכרו. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. משפחת גנדי היקרה, יעל, אני מתנצל בפניכם: המשפטים הבאים שאגיד אינם חלק מן הנאום המקורי שלי, אבל ארשה לעצמי לומר אותם, ומתוך היכרות עם גנדי – אולי הוא לא היה מתנגד לאמירת המשפטים האלה. הביקורת חסרת הרסן כלפי ישראל והעומד בראשה, שצוטטה היום מפי בכירים בבית הלבן, חוצה כל גבול. מותר לחלוק, אבל ביחסים דיפלומטיים, ודאי בין ידידות קרובות, מקובל וראוי לשמור על יחסי כבוד. אני מציע לאותם גורמים בכירים – ואנונימיים – אבל בעיקר לנו, ללמוד מן הציבור האמריקני, המכבד כל נשיא, גם אם הוא מהמפלגה היריבה, ובוודאי שאיש מהם לא היה עובר לסדר-היום אם גורם מבחוץ היה מטיח עלבונות אישיים בנשיאם. לכן, רבותי, גם אנחנו איננו עוברים לסדר-היום, גם במסגרת הדיון המכובד הזה, כי בנפשנו הדבר. כשמטיחים עלבונות כאלה בראש ממשלה, כל ראש ממשלה, מטיחים אותם בכל אזרחיה של מדינת ישראל. על הכף עומד כאן כבודה של מדינת ישראל, ולא כבודו של אדם פרטי זה או אחר, ואנחנו תובעים את כבודו ועלבונו, בוודאי כשמייחסים לו תסמונות אלו ואחרות, ובכך מדרדרים את הדיון ופוגעים באוכלוסייה גדולה של ילדים רגישים ברחבי העולם כולו. לכל הטוענים ללא הרף שיחסינו עם ארצות-הברית מצויים בשפל, יש לי חדשות: גם כל זה איננו מערער את היחסים האיתנים בין המדינות והעמים, יחסים שיוסיפו להיות כאלה, בלי כל קשר לגורם אינטרסנטי זה או אחר שנמצא בקרבת הבית הלבן ומפזר רעל בזדון. הקשרים בין המדינות ארוכים ומשמעותיים מכדי שאירועים חולפים, גם אם מטרידים, יערערו אותם. אני משוכנע שגנדי המנוח היה שותף לעמידה איתנה זו על כבוד המדינה והעומד בראשה. וכמו שאמר פעם מנחם בגין: כל יפי הנפש שמעקמים את האף – יהיה להם אף עקום. "הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל", קרא דוד המלך עם מות שר הצבא אבנר בן נר. זאת התחושה שליוותה אותנו אז, עם היוודע דבר האסון והרצח הנתעב. גם חלוף השנים מסרב לעמעם את הקושי ולהקל את העובדה כי בלב הבירה, באין מפריע, קילומטרים ספורים מכאן, נרצח שר בישראל בדם קר. חייו של רחבעם זאבי קופדו בעת שכיהן כשר התיירות, אך רוב שנותיו כיהן כשר צבא, לוחם ומפקד, אסטרטג ומצביא מוערך ועתיר ניסיון, שצמח בפלמ"ח והגיע לצמרת צה"ל כאלוף פיקוד המרכז, ולימים עוזר הרמטכ"ל וראש אגף מבצעים. גנדי היה גנרל מן הסוג הישן והטוב. איש ללא חת, שייזכר אולי יותר מכול כמי שלחם את מלחמתנו הקשה והמתישה כנגד המסתננים מן הגבול הירדני. לא בכדי העריך ראש הממשלה המנוח יצחק רבין את כישוריו ואת ניסיונו ומינה אותו ליועצו המיוחד לענייני טרור ומודיעין. גנדי, יליד ירושלים, היה כל ימיו איש הארץ הזאת, במלוא מובן המילה. את שביליה הכיר ככף ידו, בקורותיה עסק ויגע, את רגביה אהב ללא תנאי. החיבור שלו לארץ, לנופיה ולאנשיה היה מופלא ומעורר השראה. שירותו הצבאי והציבורי היה ספוג באהבת מולדת ומסירות לה. לכן זה לא פלא, היה זה אפילו אך טבעי, כי התנועה שייסד עם כניסתו לשדה הפוליטי זכתה על-ידיו לשם זה. אומנם כן, הדרך שראה בחזונו כדי להסדיר את חיינו כאן הייתה בדעת מיעוט, אפילו מיעוט מובהק. אך בהיותו איש אמת חסר פשרות ודבק בדרכו, גם במחיר הבידוד הפוליטי, לא נרתע, למרות שקנה לו יריבים וגם משמיצים לרוב. דווקא בשל כך, דרכו הייתה ראויה להערכה על האומץ ועל הנחישות. והרי על הדבקות ברעיונותיו גם שילם, בסופו של דבר, בחייו. אבל, רבותי, גנדי היה קודם כול איש של אנשים, אוהב ואהוב גם על מי שלא נמנו עם מחנהו הפוליטי. איש רעים, חביב על הבריות ובר-פלוגתא אידיאולוגי וראוי. דאגתו הכנה לפדיון שבויים, שמצאה את ביטויה בדסקית הצה"לית שענד והפכה לסימן ההיכר שלו, הייתה הביטוי לכך כי ממש כמו הצבר הטיפוסי, מבעד למה שנראה לעתים כחספוס חיצוני, היו אנושיות, לב גדול ואישיות יוצאת דופן. אם יורשה לי לומר, התרגשתי כשראיתי את המשפחה עכשיו בלשכתי, שרבים ממנה, לרבות יעל, עונדים את הדסקית הצה"לית. מכובדי, הכינוי "גנדי" שדבק ברחבעם זאבי אומנם נולד באופן כמעט אגבי, אבל אפשר למצוא בו גם טעם של ממש. המנהיג ההודי הדגול, מהטמה גנדי, היה מנהיג פוליטי שלא היסס לנהל מאבקים נגד השלטון הבריטי, והוא שילם בשל כך מחירים יקרים וריצה שנות ישיבה בכלא, הוביל מחאות נגד אפליה ובעיקר הנהיג את עמו לעצמאות. כמו גנדי ההודי, גם גנדי שלנו היה איש שחתר למימוש אמונותיו ולא נרתע מקשיי הדרך. גנדי וגנדי שלנו, שניהם חתרו לפעולות נחושות, שניהם ראו בחיבור לארץ ולקרקע את מקור חיותה של אומתם. כמו גנדי הראשון כך גם גנדי השני – היו אנשים בעלי השפעה ציבורית רבה, אך בחייהם האישיים נהגו אורח חיים פשוט ונטול גינונים. כך בחייהם, כך במותם. מהטמה גנדי ורחבעם זאבי גנדי, את שניהם השיגו בטרם עת כדורי מרצח מתנקש ושירת חייהם נגדעה באופן טרגי במרוצת העשור השמיני לחייהם; כמעט, דרך אגב, באותו גיל. גם בימים אלה מאבקה של ישראל בטרור לא תם. לרוב מוצאת עצמה ישראל בבידוד מזהיר במאבק מולו, אך בעת האחרונה ניצתת אולי תקווה שמדינות נוספות בעולם המערבי מבינות סוף-סוף, גם אם באיחור, את גודל הסכנה הנשקפת מצד ארגונים אלה, ארגוני טרור, לחיי אדם וליציבות המשטרים הדמוקרטיים. תקוותנו כי אולי לפנינו עידן חדש של המאבק המשותף בקיצוניים עד טירוף ואימה, שמטרתם אפוקליפטית כמעט, מקדשת כל אמצעי, המאיימים על האנושות כולה וכבר מזמן לא רק על העם היהודי ועל מדינת ישראל. ביטוי לפרק חייו המשמעותי של גנדי בלחימה בטרור – המסתננים בבקעת-הירדן במקרה זה, הזכורה כ"ארץ המרדפים" – נמצא בשיר שכתב חיים חפר לבקשת גנדי בשנת 1971, "האיש מן הבקעה" שמו, המבטא את רוח הלחימה הסיזיפית ההיא ואת המחיר הכבד שגבתה, ואפשר למצוא בו הד למאבק בן-זמננו: "חמה הדרך, ארוכה היא/ ושם הוא בין קוצי הקיץ/ רץ כמו פרא לחפש לי פרח" – כתב חיים חפר – "עוד לוחש מכשיר הקשר/ מילה או שתיים, כמו משק כנפיים – ענה לי!/ 'רות, סוֹף' אומר האיש מן הבקעה". "רות, סוף". יהי זכרו של רחבעם זאבי, גנדי, ברוך וצרור עמנו לעד. אני מתכבד להזמין את כבוד ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תודה לך, אדוני היושב-ראש, על הדברים החשובים וגם המרגשים שאמרת. אני חושב שהם משקפים את רחשי הלב של רבים רבים מאזרחי ישראל. כשיש לחצים על ישראל לוותר על ביטחונה, הכי קל לוותר; מקבלים מחיאות כפיים בטקסים על מדשאות, אחר כך באים הטילים והמנהרות. כראש ממשלה, אני עומד על ביטחון ישראל, אכפת לי מחיי כל אזרח ואזרח וחיי כל חייל וחייל. הייתי בשדה הקרב פעמים רבות, סיכנתי את חיי למען המדינה, ואינני מוכן לעשות ויתורים שיסכנו את המדינה שלנו. וצריך להבין – האינטרסים העליונים שלנו, ובראשם הביטחון ואחדות ירושלים, אינם עומדים בראש מעייניהם של אותם גורמים אנונימיים שתוקפים אותנו ואותי אישית, כי המתקפה עלי באה רק מפני שאני מגן על מדינת ישראל. אם לא הייתי מגן על מדינת ישראל, אם לא הייתי עומד בנחרצות על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים שלנו, לא היו תוקפים אותי. ולמרות כל ההתקפות שאני סופג, אני אמשיך להגן על המדינה שלנו, אני אמשיך להגן על אזרחי ישראל. אני מבקש גם להוסיף – אני מכבד ומוקיר את הקשר העמוק שלנו עם ארצות-הברית. מאז קום המדינה היו לנו ויכוחים עם ארצות-הברית, ועוד יהיו לנו. אבל זה איננו בא על חשבון הקשר העמוק בין העמים ובין המדינות, ואנחנו רואים את זה פעם אחר פעם, וגם השנה, בתמיכה עולה במדינת ישראל בקרב הציבור האמריקני, תמיכה שהגיעה לשיא של כל הזמנים. הברית האסטרטגית והברית הערכית בין המדינות נמשכות ותימשכנה. משפחת זאבי היקרה, עמיתי חברי הכנסת, מנהגו של עולם הוא שכשחולפות השנים מאז הסתלקותו של אדם, קווי אישיותו דוהים בזיכרון והנוכחות שלו מתעמעמת בדעת הקהל ובתודעה הציבורית. זה לא קרה במקרה של גנדי, רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה. ב-13 השנים שעברו מאז הרצח הנורא של גנדי, כאן בלבה של ירושלים, התחדד זכרו, התחדדה הדמות המיוחדת שהוא ייצג. גנדי היה לוחם ואיש ספר, מי שהתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, שדבר לא ערער את ביטחונו בצדקת דרכה של הציונות. בערה בו אש השליחות, שליחות לחנך לאהבת ארץ-ישראל, לתרום לחיזוקה של מדינת ישראל ולהבטיח את שלומו וביטחונו של עם ישראל. גנדי הקדיש את מיטב שנותיו להגנת הארץ ולשמירה על גבולותיה. הוא הראה שהמאבק באויבינו איננו רק מאבק ביטחוני-צבאי, אלא גם מאבק על הוכחת צדקת דרכנו וצדקת זכויותינו ההיסטוריות על ארץ-ישראל ובתוך ארץ-ישראל. שני האתגרים הללו מעסיקים אותנו היום ממש כבעבר. גם בשנת עצמאותנו ה-67 אנחנו מתמודדים עם איומים משמעותיים על ביטחונה של ישראל במזרח התיכון שמשנה פניו, שבו האסלאם הקיצוני זקף את ראשו ושלוחותיו מתחרות ביניהן מי תהיה הקיצונית ביותר. די להעיף מבט במפות העדכניות של עיראק וסוריה כדי ללמוד על התוהו ובוהו שמתחולל שם ומחוללים שם חסידי רעיון הח'ליפות. הדגלים השחורים מתנוססים והדם הסמוק נשפך כמים. מול צבר האיומים סביבנו אנחנו נחושים להגן על עצמנו ככל שיידרש, בראש ובראשונה באמצעות שמירה על גבולות המדינה, וכמובן גם בתוכה. לתורת הביטחון הזאת תרם גנדי משמעותית. הוותיקים בינינו זוכרים את השנים אחר מלחמת ששת הימים; אנחנו זוכרים את ההתקפות שבאו מגבול הירדן ואנחנו הסקנו מסקנות. הנה, לאחרונה בנינו גדר לאורך גבול אחר, גבולנו עם סיני, באורך של למעלה מ-200 קילומטר, מפעל הנדסי אדיר שמסייע לבלימת פעולות הטרור מסיני וחדירת מסתננים בלתי חוקיים למדינת ישראל. בדומה לכך, אנחנו שוקדים על ביצור הגבולות האחרים שלנו. גנדי היה החלוץ ביצירת דוקטרינת הביטחון ויישומה. כשהיה אלוף פיקוד המרכז הוא הוביל את חיילי צה"ל למערכה הנדסית ומבצעית מתואמת כדי למנוע חדירות מעברו השני של נהר הירדן. הוא הוביל את לוחמי צה"ל למרדפים אחר מחבלים שביקשו להבקיע את קו ההגנה המזרחי שלנו. וב"ארץ המרדפים" המפקדים צעדו בראש, הם דבקו במשימתם והסתערו קדימה, לפעמים גם במחיר חייהם. ואכן, בתוך כמה שנים הושב השקט לבקעת-הירדן, שהייתה ונשארה גבול הביטחון המזרחי של מדינת ישראל. אשר לאתגר השני, ישראל עומדת לא מהיום בפני מתקפה על זכות קיומה. יש מי שמכחיש את עוצמת הזיקה של עם ישראל לארצו, זיקה שהחלה לפני 4,000 שנה בארץ-ישראל ולפני 3,000 שנה בירושלים, בירת ישראל. יש מי שאינו מוכן להכיר בזכותו של עמֵנו למדינת לאום משלו, אינו מוכן להכיר בזכותו של עם ישראל למדינת לאום של העם היהודי, וזה היה ונשאר שורש הסכסוך. ויש גם מישהו שמאשים – ואלה לא מעטים – מאשים את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה. גם כשאנחנו מגינים על עצמנו, כשאנחנו מגינים על עצמנו במוסריות שאין כדוגמתה מפני מתקפות טילים, מנהרות טרור, מפני אויב צמא דם שמשתמש בילדים שלו כמגן אנושי ולא אכפת לו שהקורבנות הללו ייערמו – אולי להפך, כן אכפת לו, הוא רוצה יותר, עוד קורבנות ועוד קורבנות של עמו שלו. כשאנחנו מגינים על עצמנו מפני אויב כזה עדיין מפנים כלפינו בצביעות ובעזות מצח שלא תיאמן האשמות חסרות כל בסיס. לא מעט מהתעמולה הכוזבת הזאת הפריך גנדי בידענות ובבקיאות שהיו ייחודיות לו. הוא ידע היטב שנר ישראל לא כבה בארץ-ישראל מעולם, וגם כשגלינו ממנה, גם כשגלינו מארצנו, ייחלנו לשוב לנחלת אבותינו. הציונות חוללה את הבלתי-ייאמן – היא כינסה את פזורות ישראל בחזרה למולדת, היא הפכה אותנו לעם חזק ועצמאי והפכה את ישראל למדינה פורחת ומשגשגת. גנדי אמר: צה"ל הוא הצבא היחיד במהלך ההיסטוריה שכבש את הר-הבית ולא הרס את בתי-התפילה שעליו, וכמובן לא בזז אותם. זו עובדה מוכחת. רק תחת שלטון ישראל נשמר חופש הגישה למקומות הקדושים לכל הדתות. רק תחת שלטון ישראל. על כן, בישיבת הזיכרון הזאת לשר רחבעם זאבי נעלה על נס את תרומתו הגדולה, שהיא תרומה כפולה: ראשית, תרומתו לביטחון ישראל, ושנית, תרומתו להעמקת התודעה הלאומית שלנו ולהוכחת צדקתנו. יהי זכרו של גנדי ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, על דבריו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשאת דברים. בבקשה, אדוני. אחריו – יישא דברים השר אורי אריאל. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, נכבדי ראש הממשלה, שרי הממשלה, יעל היקרה, מצדה, ערבה, נכדים ונינים יקרים, חברות וחברי הכנסת, אורחות ואורחים, מכובדי כולם, על גנדי נאמרו הרבה דברים; על דבר אחד אני חושב שאין כאן מחלוקת – גנדי ראה בביטחון ישראל את היסוד האמיתי לקיומה ולהבטחת עתידה. כמי שהיה יועצו לענייני טרור ומאבק בטרור של ראש הממשלה יצחק רבין וכמי שלחם לצדם של דור תש"ח ומפקדיו, כמו יגאל אלון, יצחק שדה ואחרים, הכיר גנדי בערך הביטחון שהוא לא רק ערך שמבוסס על תפיסת שטח, הוא מבוסס גם על ברית אסטרטגית, הוא מבוסס גם על יחסי מודיעין אינטימיים, הוא מבוסס גם על אמון הדדי בין המנהיגים, הוא מבוסס גם על פתיחות, כנות וישירות. הוא הבין לעומק עד כמה אסור, אסור להבעיר אש זרה ביחסים הללו. ואני חושב שממשלה אחראית צריכה לדעת שגם להגן על ישראל צריך בתבונה ובאחריות, ללא חילופי מהלומות מיותרים וללא אש זרה שפוגעת ביסודות העמוקים ביותר של ביטחון ישראל. עם רחבעם זאבי, גנדי, פעלתי במשותף בנושא אחד. כיהנתי כמזכיר הממשלה בממשלתו של אהוד ברק ונשקפה סכנה לספרייה הלאומית. המשימה הוטלה עלי, לבנות קואליציה רחבה בכנסת להתגייסות למען אחד המוסדות החשובים ביותר שלנו. הבחירה הטבעית שלי הייתה לגשת לרחבעם זאבי גנדי. כך עשיתי, והוא נענה בהתלהבות יתרה. זכרתי את החיבור העצום שלו לכתבים ולספרים העוסקים ביהדות בכל התקופות, במיוחד יהדות ימי-הביניים והציונות בעידן המתחדש. זכרתי את הספרים הנדירים שהוא הפיק על ארץ-ישראל וההיסטוריה שלה, כמו יומנו של מארק טוויין על ביקורו בארץ הקודש – זאת הוא עשה בהיותו יושב-ראש מוזיאון ארץ-ישראל, מוסד שהוא קידם בצורה מופלאה – וכולל ספר שהוא הביא למשפחתי על הטבח בחברון ובו צילום נדיר של סבתא רבתא שלי כפצועה קשה באותם מאורעות. אבל האמת ניתנת להיאמר, שגם אם ההיכרות שלי עם גנדי הייתה מצומצמת, הוא היה נוכח ברגע מכריע ביותר בחיי: הרגע בו נפגשו הורי, חיים ז"ל ואורה, תיבדל לחיים ארוכים, עם הורי אשתי, שאול וצביה אפק, ייבדלו לחיים ארוכים, לאותו מפגש מיוחד שממנו אמורה לצאת החתונה. בדרך הטבע, מיכל ואני היינו מאוד מתוחים, אבל דקה לאחר שנפתחה הדלת הפך גנדי למסמר השיחה. שאול חמי תיאר את עלילותיו כסגן המפקד של הגדוד, גדוד 13 בגולני, כשגנדי היה המפקד שלו, וכקצין מטה בכיר בפיקודו, כאלוף פיקוד המרכז בתקופת "ארץ המרדפים". אבי מצדו סיפר על חברותו עם גנדי במטה הכללי ובמאבק בטרור, אמי אורה סיפרה על פועלו למען ישראל היפה, וצביה חמותי סיפרה על תלמידיה, ילדי גנדי ויעל, פלמח וסייר-בנימין, שאותם חינכה אישית בבית-הספר היסודי. לימים נכנסתי ללשכתו, כשר התיירות, וכשתמונתו במרכז הלשכה וההלם מהירצחו מרחף בכל פינה, אני יכול לומר שהוא השאיר מורשת ומעשים ופיתוח שמשרתים ומשמשים את סיפורה של הארץ היפה שלנו עד היום. אדוני היושב-ראש, לו היה גנדי יושב כאן היום על הספסלים האלה, בוודאי היינו מתווכחים בלהט על עתידה ודרכה של מדינת ישראל ושל ממשלתה, על דרכה המדינית ועל יחסינו עם העולם ועם שכנותינו, וגנדי היה יורה את טיעוניו מתוך אמונה אין-סופית בצדקת הדרך ומתוך אהבה אין-קץ לעם ישראל ולארץ-ישראל. לא בטוח שהוא היה הפוליטיקאי הטוב ביותר; הוא אמר: לא רציתי ללכת לפוליטיקה, גם כיום, כשהולך לי, והולך לי בפוליטיקה, אני לא מתלהב ממנה. רחבעם זאבי היה איש בוטה, אבל לעומת רבים אחרים, פיו ולבו היו שווים. הוא לא בדק מדי בוקר את מיקומו בסקרים, לא דיבר על ויתורים כואבים ולא זיגזג בטבעיות משמאל לימין בהצהרות סרק. הוא היה איש ארץ-ישראל השלמה. הוא האמין בכל לבו שחיינו כאן תלויים במאכלת. מעולם הוא לא ייפה את המציאות ולא הסתיר את דעותיו. מעולם לא התחנף ולא סימא את עיני מאמיניו בדרך שאינה דרכו. סיפורו של גנדי הוא סיפור הארץ הזאת, על מלחמותיה וטלטלותיה, וסיפורה של העיר ירושלים במאה ה-20, עיר הנצח, לב האומה, בה נולד ובה נרצח בידי מחבל שפל בעוד אחד ממעגלי הדמים הארורים שידעה העיר הזאת. גנדי סיפר שכבר בגיל שלוש החל מסע הקרב שלו; בעת שהיה ילד, במאורעות תרפ"ט, אמו הסתירה נשק של לוחם "ההגנה" תחת כר מיטתו – מסע שמעולם לא הסתיים. מסעו של לוחם, שדרש מעצמו תמיד יותר משדרש מפקודיו. אדם שעמד מול מרצחיו לבדו. גנדי היה גיבור ישראל, לוחם מעוטר, ללא חת, נלחם בכל החזיתות, בצפונה, במזרחה ובדרומה של הארץ, הכיר כל שביל וכל משעול והכיר את ההיסטוריה של ארץ-ישראל בלמידה והתעמקות של תלמיד חכם. מכובדי, כמנהיג מפלגת העבודה וראש האופוזיציה לא אוכל להתעלם מוויכוח אידיאולוגי מהותי ועמוק מאוד ששרר בין תנועתי ומפלגתי, ומפלגות אחרות, לבין זאבי ומפלגתו ותנועתו בכל הקשור ליחסנו לאזרחי ישראל הערבים, למה שנקרא על-ידיו: תפיסת הטרנספר. כאב הוויכוח נבע בין היתר מן העובדה שגנדי היה בצעירותו בוגר תנועת הנוער "המחנות העולים", וקשה מאוד היה לקבל את תפיסתו כיוצא התנועה הזאת. זאבי, כאמור, התייחס לא מעט לפרעות בירושלים כנוף ילדותו, וייתכן שהן השפיעו מאוד על תפיסותיו. אבל ייאמר כאן – ואני מאמין שהוא היה מכבד ויכוח כן וישיר גם פה – אי-אפשר להסכים בכל צורה שהיא לעמדה הדוגלת בטרנספר ויש לשלול אותה לגמרי. על כך התווכחו והתעמתו אתו רבים מבני דורו, אלה שלחמו לצדו כתף אל כתף, כמו יצחק רבין מפקדו הנערץ. גם היום חשוב לחזור ולשנן: כל אדם נברא בצלם, אין קבוצה נחותה מרעותה, כולנו שווים. מגילת העצמאות העניקה שוויון מוחלט לכלל אזרחי המדינה, ובכללם אזרחי המדינה הערבים; הם חלק בלתי נפרד ממנה. עקרונות היסוד הבסיסיים ביותר שלנו מחייבים להתנגד לכל סוג של תפיסה שיש בה הפליה, הדרה, הרחקה או גזענות. זו הייתה אמונתם של דוד בן-גוריון וזאב ז'בוטינסקי – "בן ערב ובני" – ועל כן נותר הוויכוח בין תפיסותינו בעינו. יפים לעניין זה דברי נשיא המדינה ראובן ריבלין אך לפני יומיים, וכדאי לחזור ולשננם. מכובדי, אלמנתו יעל, משפחתו ומוקירי זכרו של גנדי, גנדי, רחבעם זאבי, היה לנו בר-פלוגתא קשה, חריף וידען, אבל נזכור אותו גם כרע לנשק ולמאבק בטרור, כמפקד גדול, כבונה הארץ ומאוהביה הגדולים, כמגלה צפונותיה, כאיש ירושלים, ולצערנו, כשר בישראל ששילם בחייו במעשה טרור נפשע ולא יסולח. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג, ומתכבד להזמין את השר אורי אריאל לשאת דברים. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, תודה על האפשרות לשאת פה דברים, מכובדי ראש הממשלה, מכובדי יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג, יעל, הילדים, הנכדים והנינים, שבט זאבי לדורותיו, תלמידים יקרים שנמצאים אתנו ומוקירי זכרו, 13 שנים מאז נדם קולו של מורי ורבי רחבעם זאבי, גנדי, ואני מתעקש על השם רחבעם, זה שמו, זה שם אחד מגדולי ההיסטוריה היהודית לפני אלפי שנים. רחבעם, שהיה מצביא, מנהיג מדיני, שר, אלוף ומחנך. היכולת להביא את כל התכונות האלה יחד, בו-זמנית, לידי ביטוי והשפעה על חיילים, על הנוער, על מעצבי המדיניות של מדינת ישראל – זה היה כוחו הרב. נכנסתי לכנסת, עם הירצחו, רק אחרי שקיבלתי את ברכת הדרך מיעל, משפחת זאבי, וחיכיתי עד תום השבעה, למרות בקשת יושב-ראש הכנסת. גנדי, רחבעם, היה מורי ורבי באהבת העם והארץ, אהבה בלי קץ לכל יהודי ויהודי, וקשר חזק ובלתי ניתן לערעור לארץ-ישראל. בשבת הקרובה, בפרשת לך לך, נקרא על אברהם אבינו, שהולך במצוות האל לארץ-ישראל ומקבל את ההבטחה על הארץ הזאת, שגנדי כל כך אהב. איש אמת היה רחבעם, אמר את אשר האמין, פיו ולבו שווים. הוא פעל באופן מעשי בכל התחומים כדי לממש את האמונה ואת החזון, והדביק בזה גם את האחרים. גם כאשר היו כאלה שצחקו, היו כאלה שבזו, היו גם כאלה שלעגו, גנדי חתר אל האמת בדרך ישרה וברורה. הוא היה מראשוני הצועדים בירושלים המשוחררת, המשיך והיה אלוף פיקוד המרכז ודאג לפתח את קווי ההגנה של ישראל במזרח מול הטרור, ובתור אלוף פיקוד שילב בכך גם את ההתיישבות, כאשר היה יוזם ומקים יישובים רבים בבקעה וביהודה ושומרון. גנדי גילם את הבנייה, את האמונה ואת הביטחון למען יהודי כל העולם ולמען אלה היושבים בארץ. רחבעם דאג לכל אזרח שפנה אליו, בלי הבדל למי הוא משתייך, מה עדתו ובעד מי הוא מצביע. גנדי לימד אותנו שבארץ-ישראל, בארץ התנ"ך, מטיילים ברגליים יחפות, כדי להרגיש את ארץ-ישראל, הולכים עם תנ"ך ומכירים את ההיסטוריה היהודית בכל ארץ-ישראל, ללא הבדל. ספרייתו הענפה והגדולה, עם אלפי ספרים שרובם על יהדות וארץ-ישראל, הייתה דבר מופלא. יכולתו לההדיר ספרים בנושא ולהוציאם היא אולי חלק מהזיכרון הגדול והאמיתי של רחבעם. אהבתו לארץ-ישראל נגעה גם לשמות שקראו יעל ורחבעם לילדיהם: יפתח-פלמח, סייר-בנימין, מצדה, צאלה וערבה. גנדי אמר: אין דבר יותר מוסרי מתחת לשמים האלה מאשר לתת לעם היהודי מולדת משלו, ורק משלו, ואנחנו, בדרכנו, עושים מאמץ גדול להמשיך ולקדם את הדרך, שהתחיל בה אברהם אבינו, ולאורך כל הדורות, ואחד מהם, הדור של רחבעם, הובילו קדימה, ואנחנו ממשיכים את הדרך. אסיים בפסוק שרחבעם היה נוהג לסיים בו את רוב נאומיו: "ה עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אורי אריאל. חברי הכנסת, תמה הישיבה המיוחדת לזכרו של רחבעם זאבי, גנדי, השר והאלוף במילואים, במלאות 13 שנים להירצחו. אני מודה בשם הכנסת ליעל, מצדה, ערבה, נינים, נכדים; כל בני המשפחה שכיבדו אותנו כאן במעמד זה. <ערעור חברת הכנסת חנין זועבי על החלטת ועדת האתיקה בעניינה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: ערעור חברת הכנסת חנין זועבי על החלטת ועדת האתיקה בעניינה מיום 29 ביולי 2014, בהתאם לסעיף 43 לתקנון הכנסת. כמה מילות הסבר, ואם חברי הכנסת בר – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – סלומינסקי ואחרים לא יפריעו, גם חברי הכנסת יוכלו לשמוע את מילות ההסבר שלי. חברי הכנסת, כאמור, ביום 29 ביולי 2014 פרסמה ועדת האתיקה החלטה בקובלנות שהוגשו נגד חברת הכנסת חנין זועבי. לפי ההחלטה הורחקה חברת הכנסת זועבי לתקופה של שישה חודשים מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה, למעט השתתפות בהצבעות. בהתאם לסעיף 43 לתקנון הכנסת, במקרים שבהם מטילה ועדת האתיקה סנקציה כזו, רשאי חבר הכנסת הנקבל לערער על ההחלטה בפני הכנסת. ראשית, נשמע את חברת הכנסת זועבי, ולאחר מכן את יושב-ראש ועדת האתיקה, הלוא הוא חבר הכנסת יצחק כהן. כל אחד מהם יקבל חמש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני, אפשר הערה לסדר הדיון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. לאחר מכן נעבור להצבעה על הערעור. חברי הכנסת, אני רק מציין עוד פעם: התקנון בסעיף 43 קובע במדויק מה הפרוצדורה כאן. אתם כולכם מוזמנים להקשיב לחברת הכנסת חנין זועבי, שנמצאת כאן, אתנו, ודאי לנושא ספציפי זה, וגם ליושב-ראש ועדת האתיקה. אתם מוזמנים להקשיב. התקנון לא נותן לכם זכות דיבור, לכן, אני מאוד מבקש – – <דב חנין (חד"ש):> זו לא זכות דיבור, זו הערה לצורך הדיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לשמור על האופי המכובד של הדיון. בבקשה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת חנין זועבי לשאת דברים. לזכותה חמש דקות. לרשותה, סליחה, חמש דקות. <חנין זועבי (בל"ד):> חברות וחברי הכנסת הנוכחים במליאה, ואלה שהעדיפו שלא להיכנס למליאה, שלום רב, מדברת בפניכם מי שחושבת שלא עושים לה טובה בפעילות שלה כחברת כנסת, בנוכחות שלה כאן, בחופש הביטוי המותנה שיש לה, ובטח ובטח באזרחות שלה. וכמוני גם כל מיליון ו-200,000 האזרחים הפלסטינים במדינה. מדברת בפניכם מי שחושבת, שפועלת, שחיה, ששואבת את הזכויות שלה, את הגאווה שלה, את האמת הפנימית שלה ואת העוצמה שלה מהיותה בן-אדם, ומהיותה בת הארץ הזאת. ועוד, לא היה ולא יהיה מי שיצליח להפוך אותי או את העם שלי לאורחת, או לזרה, או לנחותה. חברי הכנסת, לא קל לחלק מכם לשמוע אותי, לא קל לחלק מכם אפילו לראות אותי מסתובבת פה, ואלה חושבים שקל לי לשבת לצד חברי כנסת שרואים בי אויב. אתם חושבים שקל לי לשבת פה כאשר אתם רואים בעם שלי אויב? הרוב, מעצבן אותו לשמוע אותי חוזרת יום ולילה על מילים כמו כיבוש, גזענות, פשעי מלחמה; ואותי הכיבוש, הגזענות ופשעי המלחמה לא מעצבנים? הם מעצבנים אותי עוד יותר. חברי הכנסת, זה לא הסגנון, מה שמעצבן את אויבי חופש הביטוי; זה התוכן. ובין אם זה הסגנון ובין אם זה התוכן, זו הזכות שלי, ואני אעמוד עליה. ואני רוצה להגיד לכם שאני לא חציתי שום גבול, שום גבול; לא אדום ולא כתום. וכאשר אני אומרת שום גבול, אני מתכוונת לשום גבול אנושי, שום גבול מוסרי, שום גבול חוקי. אבל כן, אני חציתי גבולות: אני חציתי גבולות של קונסנזוס; אני חציתי גבולות של קונסנזוס לוחמני, כוחני, תוקפני, גזעני, דורסני, ימני, מתלהם, שחצני ושוביניסטי. את הגבולות האלה, כולם, אני חציתי. ובעיני זו מצווה לחצות גבולות שכאלו. המסגרת של ההתבטאות שלי, של כל ההתבטאויות שלי, היא פוליטית ולא אתית, ועל כן אינה נוגעת, חברי הכנסת, בסמכותה של ועדת האתיקה. אם גבולות חופש הביטוי בכנסת נקבעים לפי תפיסת עולם פוליטית מסוימת, וזה מה שנעשה אתי, אז אין חופש ביטוי לחברי הכנסת. זו החלטה חסרת תקדים באופייה ובחומרתה. זוהי החלטה נקמנית, כי היא איננה מידתית. לא קרה מעולם, בכל תולדות הכנסת, שחבר הכנסת נענש בגלל התבטאות פוליטית, ולא קרה בעבר שהוטל עונש של הרחקה לשישה חודשים – מכל סיבה שהיא. <איציק שמולי (העבודה):> לא קרה מעולם גם שחבר כנסת קרא לחיילי צה"ל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אל תשווה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – אל תשווה. אל תשווה בין עונש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אני אוסיף זמן לחברת הכנסת חנין זועבי. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> את לוקחת את הדמוקרטיה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, חבר הכנסת שמולי. <חנין זועבי (בל"ד):> עצם זה שחבר מפלגת העבודה משווה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. <חנין זועבי (בל"ד):> זה מוזר שדווקא חבר כנסת ממפלגת העבודה עונה לי. זה מוזר. שמעיר לי. אתה משווה בין עונש לבין חופש ביטוי. אז אתה לא מבין מה זה חופש ביטוי. <איציק שמולי (העבודה):> אני לא מבין? את לא יכולה לנפנף ביד אחת בחופש הביטוי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, נא לצאת מן האולם. (חבר הכנסת איציק שמולי יוצא מאולם המליאה.) <חנין זועבי (בל"ד):> אז אל תצביע לי. אל תצביע לי, תצביע למפלגה שלך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי, שימי לב, אני מאפס את השעון ומוסיף לך דקה בגלל ההפרעות. <אריה דרעי (ש"ס):> מה זה חופש ביטוי? הכול מותר? <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. זה כל החובות שהזכרתי. יש לי זכות להכעיס אותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> חבר הכנסת דרעי, יש לי את כל הזכות להכעיס אותך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דרעי וחבר הכנסת ברכה, שניכם נקראים לסדר בפעם הראשונה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דרעי וחבר הכנסת ברכה, שניכם נקראים לסדר בפעם השנייה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זנדברג, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. השעון עצור, שימי לב, חברת הכנסת זועבי. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לכולם. חברת הכנסת זועבי תמשיך, וכל עוד יהיו הפרעות אני אמשיך להוסיף לה גם זמן, כי אני ממש מזועזע ממה שקורה כאן. אין סבלנות לשמוע – – – <נסים זאב (ש"ס):> גם אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זאב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <קריאה:> זה לא מתאים לך לשתוק במקרה כזה. <חנין זועבי (בל"ד):> חברי הכנסת מהימין ומהמרכז, יש לי כל הזכות להיות שונה מכם פוליטית וחברתית ולאומית, ומבחינה ג'נדרית ופמיניסטית, חברי מפלגת ש"ס. זו הזכות שלי להיות שונה מכם, ויש לי גם חדשות בשבילכם: אני לא ציונית, ואני לא יהודית, אני פלסטינית ילידת הארץ הזאת. אתם יכולים להרחיק אותי, אני לא אומרת שלא. יש לכם כוח להרחיק אותי. אבל אתם לא תוכלו להרחיק את הבעיות שאני מצביעה עליהן; אתם לא תוכלו להמשיך להרחיק את הסגר, את הכיבוש, ואני אמשיך למחות נגדם, ולשמחתי – יחד עם חברי כנסת. אומנם מעטים, אבל הם יחד אתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, גברתי. <חנין זועבי (בל"ד):> כן, שנייה. חצי דקה. אתם לא תוכלו להסתתר בשם הדמוקרטיה ממדיניות הפקעת קרקעות, נישול ואלימות. אתם לא תוכלו להמשיך להסתתר מאחורי הדיכוי והאפליה של הערבים במולדת שלהם, ולא תוכלו להמשיך לדקלם – לדקלם ססמאות של דמוקרטיה, לדקלם ססמאות נגד הגזענות, בזמן שאתם עצמכם מבצעים מדיניות גזענית בכל התחומים. לבסוף אני צריכה לומר, ואני אסיים: מי שתומך בהחלטת הוועדה מרים יד נגד הצדק, נגד השוויון, נגד חופש הביטוי, מרים יד בעד נקמנות פוליטית ובעד רדיפה פוליטית. וכל מי שנמנע, עומד בצד ושותק – ידע כל מי שייתן את ידו להחלטה כי הוא מצטרף לחבורת הגזענים שלא רק לא רוצים אותי בכנסת, אלא לא רוצים לראות ערבים שמייצגים את העם ואת החברה שלהם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. אני מזמין את יושב-ראש ועדת האתיקה חבר הכנסת יצחק כהן. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת זחאלקה ודרעי. חבר הכנסת דרעי, אתה כבר נקראת לסדר. מספיק. שאני אוציא ראש מפלגה מן האולם? נו, באמת. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש כאן הצעה לסדר של חבר הכנסת חנין. למה אתה לא נותן לו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי יש כאן תהליך ברור. אין שום הצעות לסדר-היום. בבקשה, אדוני. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות. אל תפריע לי. מה דינו, אדוני היושב-ראש, של חבר פרלמנט שבזמן מלחמה או בזמן פעולת טרור בוחר להתבטא בפומבי באופן שיש בו הזדהות ועידוד של אותם המבקשים לפגוע באזרחי המדינה? מה תפקידם של כללי האתיקה, ושל ועדת האתיקה, בהקשר הזה? האם העובדה שלא מעמידים את חברי הפרלמנט לדין פלילי בשל אמירה כזו או אחרת משמעה בהכרח שכללי האתיקה אינם רלוונטיים? והאם אמירות כאלה חוסות תחת חופש הביטוי גם במישור האתי? האם יש גבול שבו גם במשטר שמכבד עד מאוד את חופש הביטוי הפוליטי, ומבליג לא אחת על התבטאויות מאוד מאוד מקוממות, כמו אצלנו, עדיין יש מקרים שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר-היום? ועדת האתיקה, אדוני היושב-ראש, סברה כי יש התבטאויות שאין אפשרות לעבור עליהן לסדר-היום, וכזה הוא המקרה שלפנינו. <דב חנין (חד"ש):> זו השאלה, זה הוויכוח הגדול. בשביל מה נבחרנו לכנסת? בשביל התבטאויות. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> מה אמרה חברת הכנסת? נכון. מה אמרה חברת הכנסת חנין זועבי, שהביא את יושב-ראש הכנסת, בצעד חריג, להגיש נגדה קובלנה לוועדת האתיקה ואת הוועדה לקבל החלטה חריגה בחומרתה? בעוד אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד, מתפללים למציאת שלושת הנערים, איל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער, זיכרונם לברכה, השם ייקום דמם, שנחטפו בידי טרוריסטים נתעבים וגורלם באותה עת לא היה ידוע, בוחרת חברת הכנסת זועבי לומר בתקשורת את הדברים הבאים, אני מצטט: "הם לא טרוריסטים. גם אם אני לא מסכימה אתם, הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם נאלצים להשתמש באמצעים האלה עד שישראל תתפכח קצת, עד שהאזרחים בישראל, החברה בישראל, תתפכח קצת, ותראה את הסבל, ותרגיש את הסבל של האחר". <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם השר שקורא לאזרחים להחרים את אזרחיו? <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> לא הפרעתי לך. אל תפריעי לי, לא הפרעתי לך. ואם בכך לא די, כחודש לאחר מכן, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", מפרסמת חברת הכנסת זועבי מאמר באינטרנט, בערבית, ולפיו – אני מצטט מהתרגום: "כדי שישראל תודיע על סיום הכיבוש ועל סיום העמקתו, וכדי שתודיע על סיום הישגי השילוש הפושע – החומה, המצור והתיאום, על הפלסטינים להודיע על סיום השילוש הקטלני שלהם: התיאום, המשא-ומתן והפילוג. עלינו לנטוש את השילוש הקטלני ולהודיע על התנגדות עממית, במקום התיאום הביטחוני, להטיל מצור על ישראל במקום לשאת ולתת אתה ולהתאחד במקום להתפלג". עד כאן. סוף ציטוט. <באסל גטאס (בל"ד):> נו? זה עמדה פוליטית פר-אקסלנס. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האם דברים שכאלה יכולים לעלות בקנה אחד עם החובה שמטילים כללי האתיקה על חברי הכנסת לשרת את טובת המדינה? מובן כי בדרך כלל אין בכללי האתיקה כדי למנוע מחברי הכנסת לפעול בהתאם לתפיסתם ולאופן שבו הם מפרשים את טובת המדינה. אנחנו יודעים שבבית הזה חלוקות הדעות בשאלה מהי טובת המדינה וכיצד אפשר להגיע אליה, וגם בזמן המלחמה הביקורת לא חדלה. אולם רוב חברי הוועדה סברו שדבריה של חברת הכנסת זועבי, שנכתבו ונאמרו בימים כל כך רגישים, אינם בבחינת דברי ביקורת חריפים נגד מדיניות הממשלה, אלא שדברים אלה מבטאים עמדה שלא יכולה לעלות בקנה אחד עם טובת המדינה, גם אם נותנים למושג זה פרשנות מרחיבה ביותר, ובמיוחד בהקשר שבו נאמרו, בעיצומה של המלחמה בעזה. אדוני היושב-ראש, כאן המקום להדגיש כי עמדתה המסורתית של ועדת האתיקה היא כי אין להטיל סנקציות בשל התבטאויות פוליטיות, נוכח חופש הביטוי הרחב של חברי הכנסת, וכך גם נהגה הוועדה ביחס לקובלנות ותלונות שהוגשו נגד חברת הכנסת זועבי עצמה לאורך השנים – והיו כאלה לא מעט, חברי. הוועדה אף אינה מכוונת לסטות ממדיניותה העקרונית. אך הפעם סברה הוועדה כי אין עוד ברירה אלא לסרטט קו גבול בין ביקורת ומחאה חריפות אך לגיטימיות לבין עידוד אויבי המדינה, קריאה והסתה לפגיעה בישראל ומתן לגיטימציה למעשי טרור נגד אזרחי המדינה. הציבור בישראל, מורי ורבותי, כמו בכל מדינה, מצפה כי חברי הפרלמנט המצהירים אמונים למדינה לא יעודדו – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כשהיא אומרת שהיא לא מסכימה אתם, למה בלעת את המשפט הזה? למה אתה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא לך לסדר בפעם השנייה, חבר הכנסת ברכה. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> אתה לא שמעת מה שאמרתי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> נמאס כבר עם השקרים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ברכה, קראתי לך לסדר בפעם השנייה. <מירי רגב (הליכוד):> הפרקליטות כבר החליטה להעמיד אותה לדין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, תודה. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הציבור בישראל כמו בכל מדינה מצפה כי חברי הפרלמנט המצהירים אמונים למדינה לא יעודדו את הקמים נגדה ואת אלה המבקשים להרוג את חייליה, אזרחיה, זקנים, נשים וטף, וכי ביקורתם על הממשלה, חריפה ככל שתהיה, תיאמר מנקודת מבט של מי שדורש את טובת המדינה ואזרחיה, ומתוך כך מבקש להשפיע על מדיניותה. כאשר חברת הכנסת זועבי אומרת על חוטפי שלושת הנערים: "הם לא טרוריסטים" ומצדיקה את מעשיהם בכך ש"הם לא רואים שום פתח לשינוי המציאות – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> – – ונאלצים להשתמש באמצעים האלה", גם אם היא מבהירה שהיא לא מסכימה אתם – לשאלתך, מוחמד ברכה – הרי שיש בדברים האלה משום הזדהות עם אויבי המדינה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היא אמרה שהיא לא מסכימה אתם. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> אתה לא מקשיב, זה הבעיה שלך. אתה לא מקשיב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> תקשיב, תקשיב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא – – – <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> תקשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ברכה, אני קורא לך לסדר בפעם השלישית. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> תקשיב. תלמד להקשיב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לצאת. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> תלמד להקשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לצאת, קראתי לך לסדר בפעם השלישית. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> גם אם אתה שונא אותי תלמד להקשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תחזור להצבעה. תחזור להצבעה. חבר הכנסת יצחק כהן, נא לסיים. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא הפנה אלי דברים, היושב-ראש. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> לא לא לא, אתה יכול לצאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, ואני קראתי לך לסדר שלוש פעמים. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> אני מוותר עליך, אתה יכול לצאת. (חבר הכנסת מוחמד ברכה יוצא מאולם המליאה.) <מירי רגב (הליכוד):> סוס טרויאני בכנסת, זה מה שיש פה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הנאום שלך הוא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא לך לסדר בפעם השנייה. <קריאות:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – הממשלה, לא בגלל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, זמנך תם, הוספתי כמה שניות לחברת הכנסת זועבי, לכן גם לך אני מאפשר לסיים. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> אני מסיים, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – זועבי. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> גם את הקריאות להפסקת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זאב, אני קורא לך לסדר בפעם השנייה. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> גם את הקריאות להפסקת התיאום הביטחוני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית ולהתנגדות העממית – להתנגדות עממית, מי שמבין את המושג הזה – לא ניתן לפרש אלא כאמירות שמטרתן פגיעה במדינת ישראל, באזרחיה, בביטחונה ובאינטרסים הבסיסיים שלה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> איזה דמיון יש לך. – – – <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> – – ולא ניתן לראותן כאמירות ביקורתיות לגיטימיות מצד חברי הכנסת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה ועדת אתיקה בלי אתיקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה אין אתיקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <מירי רגב (הליכוד):> לטרור יש אתיקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הכול פוליטיקה. <מירי רגב (הליכוד):> לטרור אין אתיקה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <קריאות:> – – – <מירי רגב (הליכוד):> לטרור אין אתיקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הכול פוליטיקה. <קריאות:> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> חברת הכנסת זועבי – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין בזה כלום. <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> – – חולקת על עמדתה זו של הוועדה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> פוליטיקה נמוכה. <קריאות:> – – – <יצחק כהן (יו"ר ועדת האתיקה):> – – וסבורה כי הביעה עמדה פוליטית לגיטימית, וכי היא יכולה בעת ובעונה אחת לשמש כחברת כנסת ולהזדהות בפומבי עם אויבי המדינה ועם הקמים על אזרחיה להורגם. הוועדה ברוב קולות דחתה עמדה זו וסברה כי נוכח חומרת הדברים יש מקום להטיל את הסנקציה החמורה ביותר שהוועדה מוסמכת להטיל. אבקש אפוא מחברי חברי הכנסת לדחות את ערעורה של חברת הכנסת זועבי ולהותיר את החלטת ועדת האתיקה על כנה. תודה רבה לכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד ליושב-ראש ועדת האתיקה חבר הכנסת יצחק כהן. חברי הכנסת, נא לשבת. סדרנים, אפשר להחזיר את המורחקים להצבעה, מי שוודאי רוצה להצביע. נא לשבת, חברי הכנסת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש לי הצעה לסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אין הצעות לסדר. יש הצבעה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, שימו לב, חברת הכנסת חנין זועבי, כפי שהקדמתי ואמרתי, מערערת בפני מליאת הכנסת על החלטת ועדת האתיקה. לפיכך, מי שתומך בערעור של חברת הכנסת זועבי ומבקש לבטל את החלטת ועדת האתיקה יצביע בעד; מי שמבקש להשאיר על כנה את ההחלטה של ועדת האתיקה יצביע נגד. בעד – בעד הערעור של חברת הכנסת זועבי; נגד – להשאיר על כנה את ההחלטה של ועדת האתיקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הערעור – 16 נגד – 68 נמנעים – 1 הערעור של חברת הכנסת חנין זועבי על החלטת ועדת האתיקה לא נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי כנסת, 16 בעד, 68 נגד, אחד נמנע. אני קובע כי הערעור לא התקבל במליאת הכנסת. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שינוי מספר הסגנים במקרים מסוימים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2671/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שינוי מספר הסגנים במקרים מסוימים), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מירי רגב וקבוצת חברי הכנסת. ההנמקה מן המקום, חברת הכנסת מירי רגב. לאחר מכן תשובה מפי סגנית שר הפנים חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. התשובה תינתן מכאן. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להודות לכנסת על ההצבעה הנכונה שהיא הצביעה עכשיו. אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שינוי מספר הסגנים במקרים מסוימים), התשע"ד–2014. הצעת החוק המונחת לפניכם מציעה כי בכל עיר המונה למעלה מ-200,000 תושבים ולא יותר מ-500,000 תושבים יהיה ניתן למנות סגן נוסף לרשות המקומית ללא שכר. הצעת חוק זאת תאפשר פחות ריכוזיות וסמכויות בידי מספר סגנים מצומצם ותאפשר יכולת להתמודד עם סוגיות רבות שראש העיר והמועצה מתמודדים עמן. חוק זה יסייע לראשי ערים לבצע את פעילותם בשוטף. חוק זה אושר והוא בתמיכתו של שר הפנים היוצא, השר גדעון סער. אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת חוק זו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, השרה פאינה. רבותי חברי הכנסת, מי שלא רוצה להשתתף בדיון, בבקשה לצאת מהאולם, להמשיך את השיח הרוגש מחוצה לו. בבקשה, גברתי. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, גברתי יושבת-ראש הוועדה, אני מבינה שאנחנו מדברים על החוק של הסגן דווקא לא בשכר אלא סגן כן בשכר. <מירי רגב (הליכוד):> לא, לא בשכר. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> את בטוחה? <מירי רגב (הליכוד):> סגן חמישי לא בשכר. הצעת החוק הזאת בעצם מדברת על סגן חמישי לעיר שיש בה בין 200,000 – מעל 200,000 ופחות מ-500,000 תושבים, והסגן שם הוא סגן חמישי ללא שכר. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> והרביעי בשכר? <מירי רגב (הליכוד):> כן, הרביעי הוא בשכר כרגיל. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כעיקרון, אנחנו כמשרד הפנים לא מתנגדים. אני הבנתי שמדובר על סגן חמישי בשכר; מה עוד שחוק דומה עבר בכנסת הקודמת, ורק בגלל טעות מינהלתית הוא לא נכנס לתוקף במלואו. במשרד הפנים כעיקרון אין התנגדות לחוק הזה. צריך להזכיר שבחוק מדובר על רשויות איתנות, כאלה שאינן נתמכות על-ידי המדינה במענקי איזון. מדובר על כך שזהו אולי חוק ההמשך, בהחלט, לחוק של הרשויות האיתנות, כשאנחנו מנסים לתת יותר ויותר עצמאות לרשויות שהן חזקות ומנוהלות כתקנן. אסור לשכוח שגם במקרה הזה ההחלטה האחרונה והמכרעת תהיה של שר הפנים, לכן זה לא לוקח ממנו את הסמכויות. עדיין ההחלטה הסופית היא בסמכות של משרד הפנים. לכן משרד הפנים תומך בחוק הזה, ואנחנו מאחלים הצלחה ומקווים שזה יסתיים במהרה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. אם כן, נעבור להצבעה. כן, כולם לתפוס את מקומם, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 42 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שינוי מספר הסגנים במקרים מסוימים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אם כן, בעד הצעת החוק הצביעו 42, נגדה – 2. ההצעה עברה ותועבר להמשך טיפול בוועדת הפנים. <הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1912/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ונעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, נא לעלות לדוכן. ישיב סגן שר החינוך אבי וורצמן. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> עשר דקות, בבקשה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> עשר? <מוחמד ברכה (חד"ש):> עשר דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המחזה שידעה הכנסת – חבר הכנסת דרעי עומד ליד המיקרופון, אני לא יודע מה. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, לא. אין נוהל כזה, חבר הכנסת דרעי. לא, לא, אתה לא יכול כרגע. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה רואה, אריה, שאני לא מתנגד. אבל היושב-ראש הוא שקובע כמובן. <אריה דרעי (ש"ס):> אני מכבד את דעתו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, זה גם נכון. הקביעה שלו גם נכונה, כסגן יושב-ראש לשעבר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המחזה שידעה הכנסת לפני כמה דקות הוא לא מחזה חריג. כי הדיון שקדם לדיון על ערעורה של חברת הכנסת חנין זועבי על החלטת ועדת האתיקה – זה לא היה דיון – הייתה אזכרה לאיש שעיקר תרומתו לשיח הפוליטי במדינת ישראל היה רעיון הטרנספר. ואם הכנסת מוקירה באופן ממלכתי את איש הטרנספר, מה הפלא שהיא מבצעת כמה דקות לאחר מכן טרנספר פוליטי של חברת כנסת ערבייה על התבטאויות פוליטיות – מקובלות או לא מקובלות, זה לא עניינו של אף אחד מאלה היושבים כאן. אם יש חריגה ממערכת המשפט או מהחוק, יש מקומות אחרים שידונו בהם, אבל לא חברי כנסת, לא אנשים פוליטיים ישפטו את הלגיטימיות של אמירה פוליטית. הבוקר ציינו את יום השנה לטבח בכפר-קאסם. בשעה 09:00 צעדו אלפים בעיר כפר-קאסם על מנת לציין את זכרם של החללים וכדי להדגיש פעם נוספת: לא נשכח ולא נסלח. ביום ראשון, לפני כמה ימים, ב-26 בחודש, בא נשיא המדינה מר ראובן ריבלין לכפר-קאסם על מנת להתייחד עם התושבים ביום השנה לפשע הנורא. וכך אמר הנשיא: "ההרג הנפשע בכפר-קאסם הוא פרק חריג וקודר בתולדות היחסים בינינו, הערבים והיהודים החיים כאן. מדינת ישראל הכירה בפשע שנעשה כאן, ובצדק, ובדין, התנצלה עליו. גם אני" – הכוונה הנשיא – "כאן היום שב ואומר: פשע חמור נעשה כאן. פקודה בלתי חוקית, שמעליה מתנוסס דגל שחור, ניתנה כאן". מפריעים כאן, אדוני. דברים חשובים ביותר, ואני באמת חושב שחשוב שנאמרו מפיו של נשיא המדינה, אף שנאמרו דברים קרובים לזה או דומים לזה מנשיאים אחרים. חסרה כאן פסקה אחת, או שתי מילים; לצד ההכרה שמדינת ישראל הכירה בפשע שנעשה כאן, התנצלה עליו, חסרות כאן המילים: ולוקחת אחריות עליו. הרי מי שעשה את מה שעשה, את אותו טבח נורא, היו אנשי משמר הגבול במדים, כביכול בשליחות המדינה. ומגן ההצדקה לפועלם היה אחד ויחיד: שהם ביצעו הוראות. ובא בית-המשפט העליון אחר כך ואמר שדגל שחור מתנוסס מעל לפקודה בלתי חוקית. אבל בעצם הדברים נעשו בשמה של המדינה, והמדינה צריכה לקחת אחריות, וזו המטרה של הצעת החוק שאנחנו מציגים כאן מדי שנה ביום השנה לטבח בכפר-קאסם: שהמדינה תקבל אחריות, עם כל מה שמשתמע מכך. האחריות הפוליטית, האחריות המוסרית, האחריות החברתית והאחריות החוקית. המטרה השנייה של הצעת החוק היא לקבוע את יום השנה לטבח בכפר-קאסם כיום שמציינים בכל מערכת החינוך במדינת ישראל, על מנת להתריע ולצלצל בפעמונים שזה פסול. במיוחד עכשיו הדברים הם חשובים ונחוצים, על רקע התגברות של מגמות של גזענות ושל הדרה ושל פסילה של האזרחים הערבים. אלפים צעדו הבוקר בכפר-קאסם, ואם לא היינו – אני או חברי – מביאים את הצעת החוק הזו על הטבח, שום אזכור של הטבח הזה לא היה קורה בציבוריות הישראלית. והתקשורת והכנסת והממשלה – כולם משתפים פעולה. התקשורת לא טרחה לשלוח אפילו נציג אחד כדי לכסות את האירוע רב-המשתתפים היום, כדי לכסות את הכאב, כדי לכסות את הנאומים של שתי ילדות בתי-ספר, מהנכדים של הקורבנות, שבאו כדי לזעוק את הזעקה של סביהן. אנחנו שקופים, לא נראים, ויום ולילה אנחנו נדרשים להצטלב, ולויאליות ונאמנות ומה לא. אבל לא רואים, לא שומעים. ראש הממשלה דיבר אתמול על המלחמה בעזה. לא הייתה לו מילה אחת על 2,200 קורבנות, שיותר מ-2,000 מהם חפים מפשע, אזרחים. לא הייתה לו מילה על הכאב שעברה האוכלוסייה הערבית, אזרחי מדינת ישראל, בני העם הפלסטיני, בתוך השסע הזה, קורע הלב, בתוך המלחמה, והזכות שלהם לבוא ולהפגין ולמחות. התקשורת עושה בהכנעה את דברו של הממסד. גם מערכת המשפט – ואתמול דיברתי על כך, ואני אחזור על זה – אותה מערכת משפט שהוציאה מתחת ידיה את אותה אמירה חשובה של פקודה בלתי חוקית בעליל, שמתנוסס מעליה דגל שחור, היא אותה מערכת משפט ששפטה את אחד מגיבורי הטבח ב-10 אגורות. והתמונה המזעזעת אחרי קבלת ההחלטות, של אלוף-משנה שדמי, שמנופף במטבע של 10 אגורות כהבעה של ניצחון, זו תמונה שתישאר לרועץ על מצפונה של החברה הישראלית. אותו שדמי שבערוב ימיו בא ואומר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-19 במרס 2008 – ותשמעו, חברים, זו לא המצאה של מוחמד ברכה ולא של חברי הכנסת הערבים: היה ספר סודי של הממשל הצבאי, הספר הכחול, שבו נכתב שיש לעודד את ערביי ישראל לחצות את הגבול. המג"ד שנתן את ההוראה לרצוח את בני הכפר היה נאמן לספר הכחול. אחר כך הוא אומר על מלינקי, אותו אדם שנתן את ההוראה: במהלך משפטו של מלינקי התבקשתי על-ידי הסנגוריה להעיד, לפני שיינתן גזר-הדין שלו. בתחילה סירבתי, כי לא הייתה לי אף מילה טובה אחת להגיד על מעשהו והתנהגותו בפרשה. את זה אומר המפקד שנקנס ב-10 אגורות. אבל אני אקרא עוד משהו, שאם הייתי אומר אותו בשמי, הייתי מייד עומד בפני ועדת האתיקה ומורחק אולי – לא לשישה חודשים אלא לשנה. אומר מי שאומר – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – אומר מי שאומר: היינו כמו הגרמנים. הם עצרו משאיות, הורידו את האנשים וירו בהם. כך אנחנו, אין הבדל, מילאנו פקודה כמו שחייל גרמני מילא פקודה בזמן המלחמה כשהורו לו לטבוח ביהודים. את זה אומר לא מוחמד ברכה; את זה אומר אדם בשם שלום עופר, שפקד על חייליו באותו משפט מהדהד: לקצור אותם. הוא אמר את הדברים בראיון לעיתון "העיר" ב-10 באוקטובר 1986. מישהו צריך להתעורר כאן. הכנסת יכולה לתקן, ולו קמעה, את האווירה המסוכנת והקיצונית ששוררת בבית הזה, שבאה ואישרה ברוב מוחץ – איזה ניצחון – את הרחקתה של חברת כנסת ערבייה בגלל שהביעה את דעתה; יכולה לתקן ולו קמעה את האזכרה שעושים כאן לאדם שעיקר תרומתו לשיח הפוליטי הוא ברעיון הטרנספר, ולהגיד לפחות את זה, לפחות את זה: הטבח הזה בכפר-קאסם, אנחנו לא רק מצטערים, לא רק כואבים, אלא לוקחים אחריות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> להמשיך את המשפט שפספס נשיא המדינה ולקחת אחריות. אני מסיים. אני מבקש מכל חברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. ישיב סגן השר וורצמן, בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שר השיכון, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לענות להצעת החוק של חבר הכנסת מוחמד ברכה, אבל לפני כן אני חייב לומר – קודם ישבתי פה והיה פה מחזה מיוחד: אנחנו מקיימים ישיבה מיוחדת לזכרו של שר בישראל, לוחם למען מדינת ישראל – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת כבל, אם אפשר לקיים את הדיון במקום אחר או לשבת, תודה. חבר הכנסת גפני. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – לוחם למען מדינת ישראל, אוהב ארץ-ישראל, גנדי, זיכרונו לברכה; ובאופן סמלי, מייד אחר כך אנחנו מקיימים דיון על מחבלת שיושבת בתוך כנסת ישראל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תתבייש לך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני לא מתבייש, זו דעתי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתם יודעים, חברי חברי הכנסת, אתם למזלכם לא במפלגה שלה, וטוב מי שלא במפלגה שלה, כי גם בדמוקרטיה, כאשר יש חופש ביטוי – ותאמין לי, אתם מכירים אותי גם כן, אני מכבד חופש ביטוי, מכבד אנשים אחרים, אבל חופש ביטוי זה לא אומר שכל אחד שמוכן להחריב את הבית הזה, מותר לו להגיד הכול. חנין זועבי, שבעיני היא מחבלת, לא פחות, היא כבר עברה מזמן מזמן מזמן את הגבולות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> את הדברים הללו אני לא אומר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חברי, אתה יכול לצעוק. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא יכול להרשות את – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> את הדברים הללו אני לא אומר על כל אחד מכם – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מי שמנהל את הישיבה הזאת לא יכול – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – אני לא אומר על כל אחד מכם, אבל עליה אני כן אומר את הדברים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מודה לך על העצה. תן לי רגע. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> וזו זכותי להגיד. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת ברכה, אני מודה לך על העצה. אני מנהל את הישיבה כפי שאני מבין. תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה יושב-ראש הכנסת עכשיו. אתה לא יכול לעבור לסדר-היום – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב מאוד, חבר הכנסת ברכה, שהכנסת דחתה ברוב מכריע, כולל קולות מהשמאל – דרך אגב, היו חסרים חלק מחברי הקואליציה, צריך לבדוק. הייתה מפלגה אחת שנעלמה קצת, את זה נבדוק בהזדמנות. <זהבה גלאון (מרצ):> תעשה ועדת בדיקה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אבל היו גם חברים מהאופוזיציה שתמכו בזה, וגם דיברתי עם חלקם כשהיינו בחוץ, כי אנחנו לא רוצים להיות כשמחבלת מדברת בכנסת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> קצת חינוך, סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חינוך, אין בעיה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> קצת חינוך – – – זה לא חינוכי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתה יודע שאני מכבד אותך, ואני מכבד את דעתך. אני אומר מה שאני חושב על חנין זועבי. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אדוני סגן השר, אם אפשר להתחיל ולהיכנס לתשובה פרטנית להצעת החוק. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני עונה, כי גם מוחמד ברכה התייחס לעניין הזה, ולא יכולתי להתעלם מהסוגיה הזאת. תזכרו, דמוקרטיה זה חופש ביטוי, ואנחנו תומכים בזה, אבל זה לא מתכון להתאבדות. אנחנו לא באנו לפה להתאבד. לגבי הצעת החוק – הצעת החוק שבנדון נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 26 באוקטובר 2014 ונדחתה. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי מדינת ישראל תכיר באחריות המדינה לטבח בכפר-קאסם, וכי משרד החינוך יקדיש בתוכניות הלימודים שעת מחנך ללימוד האירוע וללימוד לקחים ממנו בכל בתי-הספר במדינת ישראל. נוסף על כך קובעת הצעת החוק כי אוצר המדינה יתקצב את העמותה להנצחת זכר קורבנות כפר-קאסם, כדי שתוכל להביא את לקחי הטבח בכפר-קאסם לידיעת הציבור הרחב. אני כבר עמדתי פה פעמים רבות ביחס להצעות חוק שבמסגרתן הוצע לצרף דברים כאלה ואחרים לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. חשוב להזכיר, בלי קשר בכלל לתוכן הדברים ובלי להיכנס להקשר או לרעיון מדוע זה חשוב או למה זה חשוב להכניס, ההחלטה על הכנסת חומרים לתוכני הלימוד של מערכת החינוך לא נקבעת בבית הזה, היא נקבעת בוועדה מיוחדת במשרד החינוך. קביעת חיוב בדבר תוכניות לימוד לבתי-ספר בדרך של חקיקה ראשית של הכנסת, כפי שמוצע כאן, מהווה חריגה מהוראות סעיף 4(א) לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, שלפיו שר החינוך ומשרד החינוך הם בעלי הסמכות – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תעצור רגע. חברת הכנסת רגב, אני כבר לא יכול לשמוע את מה שנאמר כאן. חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לשמוע את תשובת סגן השר. חבר הכנסת שטרית, נא לשבת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – שלפיו שר החינוך הוא בעל הסמכות לאשר את תוכנית הלימודים במערכת החינוך, בהתאם להמלצתה של המזכירות הפדגוגית. כמו כן, תקצוב עמותה פרטית על-ידי אוצר המדינה מהווה חריגה מסעיף 3א לחוק יסודות התקציב. יש כללים בדברים הללו, מוחמד ברכה, ולא יכול להיות שכל עמותה תנסה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> איזה כללים? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> יש כללים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש גם אחריות, לממשלה יש אחריות. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אנחנו עכשיו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים על אחריות של משרד החינוך ומה שאתם דורשים ממשרד החינוך. סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, שלפיו יש לתמוך במוסדות ציבור על-פי קריטריונים שוויוניים, ידועים ופומביים. חשוב להוסיף ולציין כי הנושא של מה שקרה בכפר-קאסם נלמד במסגרת לימודי האזרחות לחטיבה העליונה בפרק העוסק בשלטון החוק ופקודה בלתי חוקית בעליל, כמו שחבר הכנסת ברכה ציין קודם. הסוגיה הזאת מתוארת שם בהרחבה. יש פירוט גדול על מה שקרה ועל הדיון בנושא של פקודה בלתי חוקית בעליל, וגם מבקשים מהתלמידים לבוא ולדון בעניין. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> יהודים וערבים כאחד לומדים על האירוע עם הפנים לעתיד ועוסקים בערכים כגון שוויון, שמירה על זכויות אדם וקדושת החיים. משרד החינוך רואה חשיבות בעיסוק באירוע, וכמובן שחשוב שבני-הנוער ילמדו על אירועים כאלה, אירועים מרכזיים, וחשוב להציג בפני הדור הצעיר דוגמאות אחרות, דוגמאות חיוביות, כיצד אנחנו פה כולם, כל מי שמעוניין לחיות ביחד וכל מי שרוצה לחיות פה בשלום ולא באלימות ולא להתסיס, אלא רוצה לחיות פה חיים טובים – מובן שאנחנו רוצים שהדור הצעיר יקבל דוגמאות חיוביות, וניתן לו רעיונות כיצד לחיות פה חיים משותפים, חיים של כבוד, חיים של ערבות הדדית וחיים של התחשבות ועזרה לזולת. לאור האמור, בהתאם להמלצה של משרד החינוך ובהתאם לחוות הדעת המשפטית שהלשכה המשפטית של משרד החינוך הציגה פה בפנינו, אני מבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק, כפי שפירטנו בדברים שהבאתי כאן לפניכם. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת ברכה, אתה יכול להשיב. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נוסחה עוד לפני שחוקק חוק העמותות, והיא מובאת שנים רבות לכנסת. אני עצמי העליתי אותה מעל הדוכן הזה ב-15 השנים האחרונות, וכנראה זאת תהיה הפעם האחרונה שאני מעלה את זה; אחר כך יעלו אותה חברי לסיעה וחברים אחרים. אבל התשובה הזאת היא תשובה לקונית. אפשר לבוא ולאמץ את מהות הצעת החוק, ואחר כך לבחון את הדרכים ליישם אותה בוועדות הכנסת הרלוונטיות, במיוחד בוועדת החינוך והתרבות. העניין של קבלת האחריות זה לא בקשה בשמים. אם אומרים שהדברים נעשו בשם המדינה, ואם בית-המשפט אמר שהפקודה היא בלתי חוקית בעליל, שמתנוסס מעליה דגל שחור, בעצם אני חושב שהגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על הטבח – וגם מערכת החינוך, גם לפי דבריו של סגן שר החינוך, תאמץ את המהות של הצעת החוק; לדעתי, זה שיעור מצוין לכלל התלמידים במדינת ישראל. אני הייתי גאה במשך השנים להעלות את הצעת החוק. אני חושב שיום אחד הכנסת תתעשת ותאשר את המהות של הצעת החוק, אבל כנראה לא אני אגיש אותה בשנה הבאה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת ברכה. נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד הצעת החוק של חבר הכנסת ברכה? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ד–2013, נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד הצעת החוק – 23, נגד – 48. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים לזכאים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2759/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק 2759 – איסור ניתוק שירותי חשמל ומים לזכאים (תיקוני חקיקה). מגיש את ההצעה חבר הכנסת אריה דרעי, וישיב השר סילבן שלום. חבר הכנסת דרעי, עומדות לרשותך עשר דקות מעכשיו, כולל זמן הדיבור. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ברשותך, לפני שאני מתחיל להגיש את הצעת החוק אני רוצה להפנות אליך בקשה שרציתי, ובצדק אמרת שהנוהל – לא. אני רוצה דרכך לפנות למזכירת הכנסת וליועץ המשפטי. ההצבעה שהתקיימה לגבי הערעור של חברת הכנסת חנין זועבי – אני מבקש לבדוק אם ההצבעה הייתה חוקית או לא חוקית; כיוון שנודע לנו ששרת המשפטים ציפי לבני וחבריה, כל חברי הכנסת של התנועה, עשו עסקה שחברי הכנסת הערבים לא יבואו להצביע על חוק הגיור, וחברי התנועה או יתמכו בחוק או יצאו החוצה ולא יצביעו. אני רוצה לדעת אם עסקה כזאת מכשירה את החוק, לא מכשירה את ההצבעה – אני רוצה לשמוע חוות דעת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אינני מבין מה הקשר – אבל אוקיי, בבקשה, אנא עבור להצעת החוק שלך. <קריאה:> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> בקיצור נמרץ: שרת המשפטים וחברי הכנסת של התנועה הסכימו למכור את הגיור בעם ישראל, במדינת ישראל, תמורת הערעור של חברת הכנסת זועבי. אז אני רוצה לדעת האם ההקשר הזה והעסקה הזאת מכשירה את ההצבעה או פוסלת את ההצבעה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> דבריך נשמעו. הייעוץ המשפטי יענה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה ראית בהצבעה שזה לא ככה. <אריה דרעי (ש"ס):> תסתכל בהצבעה ותראה בדיוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תסתכל בהצבעה. <אריה דרעי (ש"ס):> תאמין לי, תבדוק. אני בדקתי, אני לא סתם דיברתי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת דרעי, אנא עבור. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני מציג לפני הכנסת את הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים לזכאים (תיקוני חקיקה). הצעות החוק הללו נלקחו מהדוח ועל סמך המלצות של ועדת אלאלוף, הוועדה למלחמה בעוני בישראל שהממשלה מינתה. שר הרווחה והשירותים החברתיים, במכתב תודה למר אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה למלחמה בעוני בישראל, אומר: "ביראת כבוד אני מאמץ בזאת את המלצות הוועדה למלחמה בעוני בישראל. יישום המלצות הוועדה הוא מבחנה המרכזי של ממשלת ישראל במישור החברתי, ואני מתחייב" – כך אומר שר הרווחה – "לפעול לשם כך ללא לאות יחד עם חברי לממשלה". חברי הקואליציה, אתם הגיתם, אתם הבנתם את גודל האי-שוויון, אתם מיניתם את הוועדה – מן הראוי שתתמכו בהמלצות הוועדה. הוועדה קבעה כי יש לשאוף להפחתת שיעור העוני בישראל לממוצע האירופי תוך עשר שנים. עמידה ביעד זה תחייב שהמלצות הוועדה תיושמנה באופן מלא בתוך פרק זמן של שלוש–חמש שנים – זה בעמוד 6 בדוח. חבר ועדת אלאלוף כותב ב"דה-מרקר" – זה ציטוט: "דוח העוני לא מיושם, זו עבודה בעיניים". "שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר בהשוואה לארצות המערביות" – אני עוד מעט אפרסם מה שפורסם היום – "אנחנו במקום הרביעי בין המדינות המתפתחות – למעלה מ-35% מילדי ישראל מתחת לקו העוני". אומר יושב-ראש הוועדה מר אלי אלאלוף: "אומר בביטחון כי ישראל היום מזניחה את תפקידה ולא עושה די למען השכבות החלשות". ממשיך היושב-ראש ואומר: "בהובלת הוועדה ראיתי הזדמנות לתיקון עוול רב-שנים ולקידום שוויון הזדמנויות אמיתי לאזרחי ישראל". הוא ממשיך ואומר: "יצאנו היום למלחמה למען האזרחים החיים בעוני. אף אחד לא יוכל עוד לטעון שהוא לא היה מודע לחומרת המצב". כל מה שציטטתי אלה דברים של ועדת אלאלוף שהממשלה אימצה, והכריזה במסיבת עיתונאים שהיא מיישמת ומאמצת את כל הדוח הזה. לצערי הרב, כשאנחנו לוקחים את ספר התקציב ואת הצעת התקציב שתונח עוד מעט על שולחן הכנסת – מעט מאוד מהמלצות ועדת אלאלוף נכנסו לתקציב. השאר נשאר, כרגיל אצלנו, במחוזותינו, כאות יבשה בדוחות. לכן החלטנו, אני וחברי לתנועת ש"ס, לקחת את ההמלצות כפי שהן, ללא שום שינוי, ולהפוך אותן להצעות חקיקה ולהביא אותן מדי פעם בפעם לכנסת – היום נביא שני חוקים כאלה – בהנחה – לא בציניות אני אומר את זה – שאולי נקל על חברי הקואליציה שאימצו את הדוח הזה לתמוך. זה סך הכול הצעות של ועדה שהקואליציה הקימה, שהממשלה הקימה, ואין לי ספק שכל אחד – השר סילבן שלום, השר כץ, והשר בוגי יעלון וכל השרים – אני לא מעלה על דעתי שמישהו מתנגד למשל להצעת החוק שאני מגיש עכשיו על ניתוק חשמל. הדברים הם פשוטים, לא דברים שלי; אלה דברים של מחקר, אלה דברים שהוועדה ממליצה עליהם מילה במילה. אחד הקשיים המרכזיים שעמם מתמודדים אנשים החיים בעוני הוא החובות. מחקרים שעסקו בהתמודדותם של אנשים החיים בעוני עם חובות מצאו כי על מנת לעזור להם יש לפעול להנגשה של שירותי אכיפה, להעלאת מודעות החייבים לזכויותיהם ולהתאמה של המערכות השונות לצרכים וליכולות של אנשים החיים בעוני. מציאת פתרונות להסדרת החוב היא אינטרס משותף לנושים, לחייבים ולמערכות הגבייה. מוצע להסדיר את אספקת המים והחשמל לאוכלוסיות זכאיות שלא שילמו את חשבון המים או החשמל במועד. חברת החשמל, הרשויות המקומיות ותאגידי המים והביוב מספקים שירותים שהם בסיסיים, חיוניים וקיומיים, לקיום היומיומי, ופעמים רבות פועלים באמצעות איום וניתוק בפועל של השירותים על מנת לגבות את החובות הללו. מוצע לקבוע כי על אף קיומו של חוב בשל אספקת מים או חשמל, האוכלוסיות המפורטות בהצעת החוק, ובכללן מקבלי הקצבאות ועובדים המשתכרים שכר מינימום ומטה, וכן משקי בית שבהם מתגוררים קטינים, יהיו חסינות מניתוק מוחלט של מים וחשמל. בנוסף, מוצע כי חברת החשמל, הרשויות המקומיות ותאגידי המים והביוב ימשיכו לספק חשמל ומים לאוכלוסיות אלו ברמה סבירה, שאותה יקבע שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, במימון אוצר המדינה. כמו כן מוצע כי לגבי חוב של אוכלוסיות המנויות בהצעת החוק המתקשות לעמוד בעול הכלכלי ולשלם את תשלומי המים והחשמל במועד, לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית. הצעת חוק זו הוכנה בהתאם להמלצת דוח הוועדה למלחמה בעוני בישראל בראשות מר אלי אלאלוף, וכפי שאמרתי, הממשלה אימצה את ההמלצות הללו והחליטה ליישם אותן. אז אני הקטן עוזר לממשלה ולקואליציה ולכנסת ליישם את ההמלצות הללו. אדוני שר התשתיות מר סילבן שלום, אנחנו מכבדים ומוקירים אותך, ואני יודע את הרגישות שלך ואני יודע את הפעילות שלך לאורך כל השנים. אתה מבין, אתה גדלת שם, ואתה יודע מה זה משפחה במצוקה. לצערי הרב, אני שומע היום מצוקות שאני ואתה גם לא היינו עדים להן. יש היום הרבה משפחות שכבר לא מחברות את החשמל לפריג'ידר כיוון שהפריג'ידר ריק ובשביל מה לחבר אותו לחשמל; עד כדי כך הגיע מצב העוני. לא יכול להיות שביום כזה, יום כזה שבו מתפרסם דוח העוני,ושמפרסמים שם, לצערי הרב, תעודת בושה ועניות למדינת ישראל, ש-35% מהילדים שלנו מתחת לקו העוני, אנחנו מדברים על צמיחה, אנחנו מדברים על פיתוח; ראש הממשלה דיבר פה על סייבר ודיבר על דברים כל כך חשובים. ושוב, 35% פירושם – כל ילד שלישי במדינת ישראל, כל ילד שלישי במדינת ישראל, הוא מתחת לקו העוני. נכון, עוני זה דבר יחסי. אבל עוני, עם כל הכבוד, זה לא רק לחם ומים. ילד שאין לו אפשרות לקבל את מה שמגיע לו בחינוך, בתרבות, אפשרות להתמודד עם החברה, הוא ילד שיגדל עני והוא יתדרדר ולא יצליח בחיים שלו. אדוני השר, אני מכיר ואני אומר את זה גלוי – אני יודע שזו לא השקפתך. אני יודע שזו לא השקפתך, אבל, לצערי הרב, האדישות כלפי הנתונים הללו נובעת בעיקר מסיבה אחת – שיש איזושהי תפיסה בחברה שרוב הילדים העניים הללו הם או חרדים או במגזר הערבי, לכן לא צריך להתייחס אליהם. לכן יש אדישות. מהדוח הזה עולה שחלק גדול מהילדים הללו שב-35% שמתחת לקו העוני הם ילדים למשפחות חד-הוריות. אני רוצה לומר לכם, אולי זה יעודד אתכם, אולי זה ימריץ אתכם קצת לא להיות אדישים: בקרב המשפחות החד-הוריות, אחוז הערבים ואחוז החרדים הוא קטן מאוד. אז אולי גם אתם תהיו שותפים קצת למצוקה הזו ותבינו שאתם לא רק הולכים לעזור לערבים ולחרדים, אלא גם לדאוג לאנשים ממשפחות חד-הוריות. לצערי, אני אומר את הדברים האלה בצורה קשה, אבל זאת האמת. לא יכולה להיות אדישות כזו היום כשמתפרסם – איפה הערבות ההדדית? איפה האחריות שיש לנו האחד כלפי השני? כל ילד שלישי עני, ויש פה המלצות ויש פה חוקים חברתיים ממדרגה ראשונה. מצד שני, הכנסת עסוקה לצערי הרב בחוק הגיור שאולי אחוז קטן זה מעניין אותו, חוק הפונדקאות, חוק לפטר רבנים ודברים אחרים שאין להם שום קשר לחיי היום-יום ולמצוקה האמיתית. לכן, אדוני היושב-ראש, ואני מודה לך על הסבלנות, אני מבקש שחברי הכנסת – כולם, לדעתי, יכולים להצביע על החוק הזה. זה חוק שלכם, זה חוק שאתם אימצתם. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני. ישיב השר סילבן שלום. עד שהשר יעלה לדוכן אני אומר לך, חבר הכנסת דרעי, שמדינת ישראל דווקא הוכיחה שהיא מסוגלת למחול על חוב של מיליארד וחצי שקלים גם לערבים, לערביי עזה. אז אולי, קודם כול, שתגבה חברת החשמל את החוב הזה לפני שהיא גובה אותו מאנשים עניים. בבקשה, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי על ההצעה החשובה שהוא מעלה. אני רוצה להתייחס לשתי הסוגיות באשר הן. לגבי נושא המים – חבר הכנסת דרעי, אני, עם כניסתי לתפקיד, ביקשתי מרשות המים להעביר הצעת החלטה מי הן אותן קבוצות שלא ניתן לנתק להן מים. מדובר על תשע קבוצות שלא ניתן לנתק להן מים: משפחות חד-הוריות, מקבלי קצבת הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה, נכי רדיפות הנאצים, ניצולי שואה וקבוצות רחבות נוספות. זה לא אומר שלא גובים מהם את הכסף, אבל זה בדרך של הוצאה לפועל ולא בדרך של ניתוק המים. הבעיה עם הדבר הזה היא פשוטה: ברגע שיש מישהו שלא משלם, אתה משלם במקומו. הרי צריך להבין, עלות החשמל ועלות המים נגזרות מעלות הייצור, ואם בסופו של דבר יש קבוצה אחת שלא משלמת, כל הקבוצות שמשלמות ישלמו תעריף גבוה יותר, במקומה, ואת זה צריך לדעת. אני לא חושב שאלה שמשלמים צריכים להיות אלה שנושאים בנטל של אלה שלא מעוניינים לשלם, ואם תהיה קבוצה שבאמת לא צריכה לשלם בכלל אז היא לא תשלם, ואנחנו יודעים את זה הרי. גם בנוגע לחשמל ישנן תשע קבוצות שזכאיות להנחה של 50% עד 400 הקילו-ואט הראשונים, שזה בערך הצריכה. מדובר גם במקבלי הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה מגיל פרישה; גם נכי רדיפות הנאצים; גם חיילים בודדים; גם אימהות חד-הוריות עם שלושה ילדים ומעלה; גם מי שמקבל קצבת זיקנה לגמלאי נכה; גם משפחה עם ארבעה ילדים ומעלה שזכאית לקצבת הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה; נכה התלוי בעזרה מהזולת; מי שיש לו ילד נכה במשפחה התלוי בעזרת הזולת, או בשל טיפול רפואי מיוחד, וכמובן מי שזכאי לגמלת סיעוד. אלה מקבלים הנחה משמעותית בתשלום החשמל. אני רוצה לבשר לך, חבר הכנסת אריה דרעי, ולכל חברי הכנסת ולכל הציבור, שב-1 בינואר 2015 אנחנו נפחית את מחירי המים ומחירי החשמל בשיעור ממוצע של 15%. שר האוצר לפיד ואני יושבים על המדוכה זה זמן רב, ואנחנו נבוא עם בשורה גדולה לעם ישראל – הנחה משמעותית. לאחר שכבר הוזלנו את תעריפי המים ב-5% בחודש ינואר בשנה הזאת, אנחנו נבוא עם הוזלה משמעותית נוספת של כ-15% במחירי המים, כמו גם 15% במחירי החשמל. במדינת ישראל לא היו הוזלות עד היום. הכיוון היה רק צפונה, רק העלאה. והנה מוכיחים שאפשר גם לעשות אחרת. אני, עם כניסתי לתפקיד, אמרתי שהמאבק ביוקר המחיה מחייב להוזיל את החשמל ואת המים ואת הגז, כי בסופו של דבר מדובר במחירי המוצרים כולם. כל מוצר שאנחנו קונים שמיוצר כאן בארץ, כל מוצר, יש לו עלויות אנרגיה, חשמל ומים. אם אתה מוזיל את העלויות האלה בייצור, עלות המוצר שהוא מייצר הרבה יותר נמוכה, ולכן הוא יכול למכור את המוצר הרבה יותר בזול. לכן אנחנו נרגיש את זה גם בהוזלת המחירים דרך קניית המוצרים, כך שההכנסה הפנויה של כל אחד מאתנו תגדל בצורה משמעותית. גם הוזלה בחשמל, גם הוזלה במים, בגז, במחירי המוצרים כולם. אנחנו מחויבים לאספקה זמינה, זולה ואמינה. כל אחד מאתנו שקם בבוקר משתמש בשירותים שאנחנו נותנים דרך משרד התשתיות הלאומיות, והנה השר שקדם לי, עוזי לנדאו, שהוביל את המשרד הזה ברמה, יכול להעיד על כך. כל אחד שקם בבוקר ומדליק את החשמל – זה המשרד שלנו; הולך לשירותים, הביוב – זה המשרד שלנו; שוטף ידיים, פנים, מים – זה המשרד שלנו; מכין קפה על הגז – זה המשרד שלנו; נכנס לאוטו, דלק – זה המשרד שלנו. כל פעולה שאדם עושה מהרגע שהוא מתעורר שייכת למה שאנחנו מובילים. אבל אנחנו עושים זאת במחיר הגון. אנחנו נוריד אותו בצורה משמעותית עם אספקה אמינה וזולה. בבקשה, חבר הכנסת דרעי. <אריה דרעי (ש"ס):> כשמנתקים את החשמל ואת המים, לצערי הרב, זה לא – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא. הניתוק נובע מאי-תשלום. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> רגע, אז אני מסביר לך. בנוגע למים, שזה מצרך חיוני לקיומו של האדם, אני נתתי את ההנחיה וההוראה: אין יותר ניתוקי מים. ניתוקי מים זה רק – זאת אומרת, כמובן לאותן תשע קבוצות, לא למי שגר, אתה יודע, במקומות אחרים – אבל אותן תשע קבוצות, לא מנתקים להן את המים. זה לא אומר שלא גובים את תשלומי המים, אבל קודם כול שיהיו להם מים לשתייה, כי מים זה חיים. היום אנחנו למדנו מיצחק כהן שגם חיים וחכמה זה 68. למה? הצביעו 68 בעד או נגד הערעור של חברת הכנסת זועבי. 68. 68 בגימטריה זה גם חכמה וזה גם חיים. אנחנו רוצים לשמור על החיים, לכן אנחנו מגלים חוכמה, והדבר הזה מתחבר יחד. <איציק שמולי (העבודה):> לאחרונה גדל מאוד של מספר הניתוקים לאנשים – גם לאנשים מאוכלוסיות שאתה נקבת בהן. כשיש מקרים כאלה למי אנחנו פונים? כי רשות המים לא משתפת אתם פעולה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> קודם כול אפשר לפנות למשרד המים, או לשר המים, שממונה על רשות המים. עם כל הכבוד לרשות המים, יש להם גם ממונים. זה דבר ראשון. דבר שני, אם יש דבר כזה, זאת עבירה על החוק. יש חוק במדינת ישראל, הוא עבר גם באישור ועדת הכלכלה – איפה נמצא ברוורמן? לא פה. העברנו את זה גם בוועדת הכלכלה בהצבעה, והיום אי-אפשר לנתק את המים לאותן תשע קבוצות. לכן, מי שמנתק את המים עובר על החוק, ומי שעובר על החוק צריך לעמוד לדין; יגיד לכם את זה חבר הכנסת מזרחי. מי שעובר על החוק צריך לעמוד לדין. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, אדוני, נא לסיים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> קודם כול, אין מגבלה, אני חושב, לשרים בזמן שלהם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מסתבר שיש. היום למדתי שיש. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> יש, טוב. בכל מקרה, אני אבקש כמובן לדחות את ההצעה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לך, אדוני. בבקשה, שלוש דקות נוספות למגיש ההצעה, חבר הכנסת דרעי. בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני השר, קודם כול, יישר כוח על התשובה, ועל הרגישות, ועל הפעילות שאתה עושה, ותבורך. תוזיל את המים והחשמל, תקבל רק ברכות על זה, אני מבטיח לך. אבל אני רוצה להבין: הצעת החוק שאני מדבר עליה היא המלצה של ועדת אלאלוף, שבדקה את העניין לעומק, ובכל זאת היא ממליצה את מה שאני כותב כאן בחוק, לגבי המים ולגבי החשמל. אז אני שואל, אם זה קיים לגבי המים, אז למה היא ממליצה את זה עכשיו? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני לא יודע, תשאל – – – <אריה דרעי (ש"ס):> יפה. אבל חז"ל אמרו שהמתחיל במצווה – לא, אל תמשיך מה ש"הגשש" אמרו, אלא מה שחז"ל אמרו, כן – "המתחיל במצווה אומרים לו גמור", לא משהו אחר. ואומרים לו גמור. התחלת במים, אדרבה, אז בוא ונמשיך את זה בחשמל. אם העברת את זה בחקיקה על מים, למה לא נעשה את זה בחשמל? היום חשמל במדינת ישראל, בחיים המודרניים, זה לא פחות חיים ממים. דרך אגב, אמרת חכמה – זה לא 68. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אריה, על חשמל, בניגוד למים – יש הנחה של 50% על מחיר החשמל, והצריכה של ה-400 הראשונים, לכן זה נותן את המענה. <אריה דרעי (ש"ס):> קודם כול, סתם אני אומר, חכמה זה לא 68, חכמה זה 73. דקה, אני אסביר לך – חיים זה 68, וחכם זה 68, הה"א, התוספת – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה יודע מה, לא, הה"א, התוספת – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> חבר'ה, אם אתם תפתרו במיסטיקה את הבעיות של ישראל לא תגמרו לעולם. <קריאות:> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> סליחה, היושב-ראש עומד להפסיק אותי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, יש לך עוד דקה לדבר על גימטריות כאהבת נפשך. <אריה דרעי (ש"ס):> לא, אני לא רוצה על גימטריות, אני רוצה על החוק. אני מבקש, אדוני השר, אני מבקש, קודם כול, ההערות של חבר הכנסת שמולי, שאומר שלמרות החוק זה לא מתבצע בפועל, ברשות המים, אני מציע באמת לבדוק את זה, אולי באמת החוק – אולי לא מכסה לגמרי. לגבי החשמל, אני מוכן לכל שינוי שיהיה. הוא אומר לא בכל מקרה, 50%, אבל אני חושב שאם אין חקיקה – ואתה יודע את זה מכל ניסיון – אם אין חוק בדבר הזה, שום דבר לא יתבצע. אני מבקש ממך, אדוני השר, שתסכים – אדוני השר, ברשותך, אני מבקש ממך, בוא נדון על הצעת החוק הזאת, אני מוכן לדחות את ההצבעה. בוא נדון בזה, ותביא אתה, תביא משהו, אבל לא לדחות סתם בגלל התשובה, כיוון שאתה רואה, יש לך רצון טוב, ובסוף אבל – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> מה נעשה, בכנסת, ברגע שעליתי להשיב, חייבים להצביע. ברגע שהשר עלה, חייבים להצביע. אפשר להפוך את זה להצעה לסדר-היום. <אריה דרעי (ש"ס):> בסדר גמור, אז אם אתם לא רוצים, תצביעו. בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אין אפשרות אחרת. <אריה דרעי (ש"ס):> זה סתם. אתה יודע שהצעה לסדר זה למרוח את הדבר. בסדר גמור, תצביעו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אם כן, נעבור להצבעה. ניתן לחבר הכנסת דרעי לשוב למקומו. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד ההצעה של חבר הכנסת דרעי? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים לזכאים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אם כן, בעד ההצעה – 29, מתנגדים – 44. אני קובע שההצעה לא עברה. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מהשתתפות עצמית לחולים כרוניים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2753/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מהשתתפות עצמית לחולים כרוניים), של חבר הכנסת אריה דרעי. תשיב שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה, חבר הכנסת דרעי, לשוב לדוכן. אני מקווה שבינתיים שרת הבריאות מתאמנת בגימטריות. בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, שרת הבריאות, חברי הכנסת, ישראל, לצערי הרב, נמצאת במקום הרביעי בעולם המפותח בשיעור הילדים החיים בעוני, כך עולה מדוח של יוניסף, ארגון האו"ם למען הילדים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת הרצוג, חבר הכנסת שטרית, השר שטייניץ, בבקשה לשבת. כן, בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> לפי הדוח, 35.6% מילדי ישראל חיים בעוני. מדובר בנתונים הנמוכים יותר רק מאלו של ספרד, לטביה ויוון. בין הסיבות לשיעורי העוני הגבוהים בישראל מונה הארגון בעיקר את הקיצוץ בקצבאות הילדים. הדוח מציין כי הילדים שנפגעו בצורה הקשה ביותר הם הילדים ממשפחות חד-הוריות, כאשר בקרב ילדים החיים עם שני הוריהם הייתה ירידה קלה בשיעורי העוני בחמש השנים האחרונות. אני מזכיר את זה אף-על-פי שזה לא קשור ישירות להצעת החוק שלי, אבל כפי שאמרתי, הצעות החוקים שאנחנו מגישים היום, החוקים הראשונים בסדרת חוקים ארוכה שנביא במושב החורף, הם כולם המלצות של ועדת אלאלוף שהממשלה אישרה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת סולומון, חברת הכנסת רוזין, בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> לצערי, הממשלה אישרה, ולא מבצעת, ובורחת מזה, אף-על-פי שבתקשורת הם הציגו ברוב עם ובחגיגיות שהם מאמצים והולכים למגר את העוני במדינת ישראל בתוך כמה שנים. אני מגיש הצעת חוק, אני חושב שעל האוכלוסייה אולי החלשה והפגיעה ביותר שיש לנו בחברה, במדינה – הקשישים החולים הכרוניים. אחד מעשרת הדיברות – "כבד את אביך ואת אמך". אנחנו, כחברה, מחויבים, ועל-פי התורה, ועל-פי המורשת, ועל-פי חובה שלנו; ההורים שגידלו אותנו, ההורים שבנו את הארץ הזאת, ההורים שעברו את כל מה שהם עברו והביאו אותנו עד הלום – היום הם כבר בגיל שהם זקוקים לסיוע שלנו ולעזרה שלנו. אני מדבר על קטע של אותם אנשים שמתפרנסים רק מהגמלה. אני מדבר על אותם זקנים, על אותם גמלאים, שהם חולים כרוניים, רק על הקטע הספציפי הזה, לא מדבר על כל המבוגרים במדינת ישראל; על המבוגרים שחיים רק מקצבת גמלה והם גם חולים כרוניים על-פי הגדרה של קופת-חולים ועל-פי ההגדרה החוקית. אנחנו מציעים שחולה במחלה כרונית שמשתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, ורק זה ההכנסה שלו, לא שיש לו הכנסות צדדיות אחרות, יהיה פטור מתשלומי השתתפות עצמית עבור תרופות ושירותי בריאות לפי סעיף 6. חולים במחלות כרוניות, גברתי השרה, נזקקים לתרופות רבות ולשירותי בריאות בתדירות גבוהה. ההשתתפות עצמית במימון התרופות והטיפולים שבסל התרופות מהווה חסם משמעותי לחולים כאמור. את בטח יודעת יותר טוב ממני, אבל התפרסם איזשהו מחקר שעשתה איזו עמותה או הקרן לידידות, ואם אני לא טועה, 20% או קרוב ל-30% מאותם חולים לא משתתפים בתרופות כי אין להם את דמי ההשתתפות העצמית. אני לא מכיר את הנתון – כמה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> לפיכך מוצע לפטור חולים כרוניים מתשלום השתתפות עצמית עבור תרופות ושירותים רפואיים שבסל הבריאות, כגון בדיקות, טיפולים, רכישת אביזרי עזר רפואיים ומכשירי ניידות. בשל מגבלות התקציב מוצע כי פטור מהשתתפות כאמור יינתן רק לחולים כרוניים שמקבלים קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. הצעת חוק זו הוכנה בהתאם להמלצות דוח הוועדה למלחמה בעוני בישראל בראשותו של מר אלי אלאלוף, שפורסם בכ"ה בסיוון, והממשלה אישרה את ההמלצות הללו. גברתי, חברי הכנסת, שוב אני חוזר על מה שאמרתי בהצעת החוק הראשונה: אנחנו לוקחים את ההמלצות של דוח ועדת אלאלוף, שהממשלה אישרה אותן, ששר האוצר הכריז שהוא הולך לתקצב את ההמלצות הללו, אבל, לצערי הרב, אנחנו לא רואים את זה בספר התקציב. אנחנו רוצים שבחקיקה הדברים הללו, ההמלצות שאתם אימצתם אותן, שיהיו ישימים. הזקנים הללו לא יחכו עוד שנה ועוד שנתיים ועוד שלוש שנים, וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. אנחנו יודעים מה המשמעות של זקן או של זקנה חולים כרוניים, שלא יכולים לקבל את התרופות הללו, מה עובר עליהם; גם ייסורי הנפש וגם ייסורי הגוף. אני מצטט מתוך הדיונים של ועדת אלאלוף ומתוך מצגת של ועדת המשנה לענייני בריאות של ועדת אלאלוף: מה שקובע כמה שנים יחיה האדם, באיזו רמת בריאות, ואיך יתנהג בקשר לבריאותו, הם גורמים חברתיים. כל המחקרים מצביעים על כך שאנשים עניים נמצאים בסיכון גבוה יותר למות, לצערנו הרב. אנחנו יודעים שהתמותה, גיל התמותה אצל אנשים עניים הוא הרבה יותר נמוך משל אלה שיש להם יכולת לקבל בריאות ויכולת לקנות תרופות ויכולת לקבל שירותי בריאות טובים יותר. מחקרי התמותה הישראליים הראה ששיעורי התמותה עולים ככל שרמת ההשכלה נמוכה יותר, לצערנו הרב – מתוך הסיכום של דוח ועדת המשנה. למשל, רק במחלה אחת, במחלת הסוכרת, שיעורי התחלואה בסוכרת גבוהים פי-שניים בקרב בעלי השכלה נמוכה לעומת בעלי השכלה גבוהה; שיעורי הדיכאון גבוהים פי-שלושה – זה מתוך הסיכום, עוד פעם. לא אמנה את כל המחלות האחרות. הדברים הם ברורים. המשמעות של מה שעומד כאן על הפרק: במעט כסף, אותה השתתפות עצמית כביכול בתרופות – זה הצלת חיים. חובתנו, חוץ מהצלת נפשות אמיתית, גם חובתנו המוסרית – אלה אנשים שגידלו אותנו, זה ההורים שלנו, אלה שהביאו אותנו לאן שהביאו אותנו. חברה נמדדת לפי – איך היא מטפלת בחלשים. זה הפנים שלנו, איך אנחנו באמת מטפלים במבוגרים; האם אנחנו מזניחים אותם או שאנחנו ממשיכים להוקיר ולהעריך אותם. זה קשה, אני יודע שזה קשה, וכמה שתוחלת החיים גבוהה יותר, זה מעמיס יותר על התקציב. אבל אלה ההורים שלנו. אנחנו גם נגיע לשם עוד מעט – כל אחד, בעזרת השם, שיהיו לו האפשרויות, אבל כולנו מתבגרים. גם אנחנו נבכה על זה שלא מטפלים, שהחברה הצעירה לא מתייחסת אלינו. אז בואו ניתן להם דוגמה. גברתי השרה, אני משוכנע שאינך חולקת על הדברים. אני מציע ואני מבקש. אני יודע את המגבלות הקואליציונית שיש לכם, אבל אני חוזר שוב: אלה הצעות שאתם אימצתם, ואני מתוך הניסיון שלי אומר לך, כל ההבטחות שיכניסו את זה לאט-לאט בתקציב, אין אמצעי יותר טוב לכוף על הפקידים ועל משרד האוצר – רק כלי אחד, והוא כלי החקיקה. מה שלא מחוקקים – גם אם מגיעים להסכמה, אחרי שנה או שנתיים הם גם יכולים להעלים את זה. לכן אני מבקש מחברי הכנסת ומחברי הקואליציה לתמוך בהצעת החוק הזאת למען הזקנים ולמען הגיל המבוגר, ההורים, שאנחנו מחויבים כולנו בכבודם. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אריה דרעי. תשיב שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת דרעי, אין ספק שההצעה ראויה, ואין ספק שצריך ללכת לקראת החלשים שבחברה. ההצעה מבקשת לפטור חולים כרוניים, שגם מקבלים הבטחת הכנסה, מתשלום של השתתפות עצמית עבור תרופות וטיפולים שנמצאים בסל הבריאות. אבל חבר הכנסת דרעי יודע לא פחות ממני שיש גם דבר כזה שנקרא תקציב. עלות ההצעה היא 120 מיליון ש"ח, והיא באה עוד בטרם יבשה הדיו על טיוטת הצעת התקציב. אומנם עדיין לא הצגנו אותה, אבל ודאי תשמח לדעת, חבר הכנסת דרעי, שמשרד הבריאות קיבל תוספת של 3 מיליארד ו-376 מיליון ש"ח, זאת מתוך סך כל התוספת שניתנה לכלל משרדי הממשלה, בסך 8 מיליארד ו-200 מיליון – זאת אומרת קרוב ל-40% – ואחרי הביטחון זוהי התוספת המשמעותית ביותר והגדולה ביותר; תוספת שניתנה לנושאים – – – <אריה דרעי (ש"ס):> בית-חולים "הדסה". <שרת הבריאות יעל גרמן:> בין השאר לבית-חולים "הדסה", לבניית עוד בית-חולים באשדוד, לקיצור תורים, לתוספת לקופות-החולים בגין מדד – פעם ראשונה שמצמידים את הסל למדד דמוגרפיה, והעלו את הדמוגרפיה מ-1.55 ל-1.88; ועוד תוספות רבות, בין השאר לפסיכיאטריה 40 מיליון, ו-100 מיליון לצמצום פערים באותם מגזרים שסובלים באמת מפערים בלתי נסבלים בבריאות. ועוד תוספות רבות וחשובות. לא ניתן, למרות הרצון הטוב, לבוא ולבחור משלל הבעיות והאתגרים והמחסור שעדיין קיים במערכת הבריאות, דווקא את הנושא הזה, אבל חשוב לי לפרט בפניך, חבר הכנסת דרעי, מה המצב כיום. כיום חולים כרוניים, יש להם תקרה של הוצאה, והם משלמים השתתפות עצמית או כל דבר אחר – הם לא משלמים יותר מאשר 300 ש"ח. זה תלוי בקופות-החולים, אבל פחות או יותר זו תקרת ההוצאה שלהם. <אריה דרעי (ש"ס):> בחודש או בשנה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> בחודש. 300 ש"ח. <אריה דרעי (ש"ס):> מה הקצבה שלהם, את יודעת? <שרת הבריאות יעל גרמן:> יש כאלה שהקצבה שלהם 2,500, יש כאלה שיותר. אבל אני רוצה לומר לך – – – <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> הכול נכון, הכול נכון. אבל כשאני מדברת על תקרה של 300 ש"ח, אני מדברת על הוצאה ממשית וריאלית של אלפי שקלים, של למעלה מ-5,000 שקל שהם היו עלולים לשלם. אני מדברת על חולים כרוניים שמטופלים בתרופות שעולות ממון רב. אבל כיום יש מגבלה, והיא לא עולה על 300 ש"ח. בנוסף, כאשר אנחנו מדברים על חולים כרוניים שמעל גיל הפרישה, כלומר על קשישים מעל גיל 65, שמקבלים השלמת הכנסה – ממש אותה אוכלוסייה שאליה אתה מכוון, חבר הכנסת דרעי, שהיא אגב שליש מאוכלוסיית הקשישים – אנחנו מדברים על עוד 50% הנחה על ה-300, כלומר התקרה היא לא יותר מ-150 ש"ח לאותה אוכלוסיית היעד שאתה מדבר עליה. יש גם לזכור כי משנת 2014 ניתן פטור מלא מתשלום דמי השתתפות עצמית בגין רכישת כל התרופות לניצולי השואה. חלקם גם נמצאים בקטגוריה הזאת של קשישים שמקבלים הבטחת הכנסה. כמו כן, חשוב לומר שעדיין ניתנות הנחות ברכישת תרופות לאזרחים ותיקים בגובה של 50%, ואילו אזרח שמלאו לו 75 שנה ומעלה יש לו תוספת הנחה של 10% בהשתתפות העצמית. בנוסף, מקבלי הבטחת הכנסה בכלל – לאו דווקא קשישים, גם זוגות צעירים – פטורים מהשתתפות עצמית בטיפולי התפתחות הילד. מערכת הבריאות מסבסדת במאות מיליוני שקלים את האוכלוסייה שאתה מדבר עליה, אותה אוכלוסייה שכולנו דואגים לה. אתה צודק, חבר הכנסת דרעי. יש פערים מאוד מאוד מדאיגים בחברה הישראלית, ואנחנו יכולים לראות את הפערים האלה באים לידי ביטוי בבריאות. כשאנחנו מסתכלים על הפערים בבריאות אנחנו יכולים לראות שבתוחלת החיים יש הבדל של בין שש לשמונה שנים בין המרכז לבין הפריפריה. וכשאני מדברת על פריפריה אני לא מדברת על רהט, אני מדברת אפילו על חדרה; בין רעננה לחדרה יש הבדל של שש שנים בתוחלת החיים. מדאיג, מטריד, דורש פעולה. בוודאי שאני מדברת גם על פערים בסוכרת ובמחלות. אבל, כאמור, להצעת החוק שלך יש עלות תקציבית שאין לה מקור, 120 מיליון ש"ח שאין להם מקור תקציבי, ולכן עד שלא נמצא מקור תקציבי לא ניתן לתמוך בה, ומטעם זה בלבד הממשלה תתנגד להצעת החוק. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרת הבריאות יעל גרמן. עכשיו לא הצבעה. חבר הכנסת אריה דרעי רוצה להגיב על ההתנגדות של הממשלה. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, אני שאלתי שאלה משפטית ולא קיבלתי תשובה עד עכשיו. יש אולי תשובה ממזכירות הכנסת? <היו"ר גילה גמליאל:> מה הייתה השאלה? <אריה דרעי (ש"ס):> שאלתי לפני חצי שעה או שעה לגבי הצבעה, האם היא חוקית או לא, ולא קיבלתי תשובה עד עכשיו. אמרו לי שייתנו לי תשובה בהמשך, אז אני מחכה. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת טוען שהוא ממתין לתשובה של הלשכה המשפטית. ידוע – – –? <זאב אלקין (הליכוד):> לא קשור להצבעות האלה. <אריה דרעי (ש"ס):> לא, לא קשור להצבעות האלה, אבל זה קשור לעסקאות. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל גם אני מתעניין לדעת – – – <אריה דרעי (ש"ס):> גברתי השרה, קודם כול, אני באמת מודה לך על התשובה ההגונה, הישירה והכנה. הרי הבניין הזה היה צריך להזדעזע. כשאת אומרת שבין חדרה לרעננה, לא מרחק – כמה הוא המרחק האווירי? – יש שש שנים הבדל בתוחלת החיים, אני רוצה לומר שגם בתל-אביב, בבת-ים וגם בראשון-לציון – תלוי באיזה שכונות, ויש שם שכונות ענקיות שהן לא פחות מקריית-שמונה – לצערי הרב, גם שם תוחלת החיים מאוד נמוכה. ופירושו של דבר שאנחנו, החברה בישראל, מודעים ויודעים שיש כאן מאות אלפים ואולי יותר, 2–3 מיליוני איש במדינת ישראל, שנמצאים או מתחת לקו העוני או ברמת הכנסה נמוכה שמראש אנחנו יודעים שהם הולכים למות שש שנים או שמונה שנים לפני ולחיות פחות ובידינו להציל אותם. ואומרת לי השרה, ברוב כנותה: זה עניין של 120 מיליון שקל, ואין לי את הכסף הזה, ולכן הממשלה מתנגדת. מי מחלק את התקציב? אני מחלק את התקציב? הרי התקציב הוא למעלה מ-70–80 מיליארד שקל, התקציב הוא ענק. אתם מחליטים מה הם סדרי העדיפויות, עם כל הכבוד. אני מחליט? אני בסך הכול, כחבר הכנסת, יכול לזעוק ולשים את הדברים. אז אם היית חולקת עלי והיית אומרת שהצעת החוק שלי מיותרת, שאין בה צורך, שזה סתם דברים פופוליסטיים, שזה לא יאריך חיים ושאין בזה שום תועלת – אני מקבל. זו זכותך. אבל את בעצמך אומרת שאפשר להציל כאן חיים, ב-120 מיליון שקל להציל כאן קבוצה גדולה מאוד של אזרחים, לתת להם אפשרות לחיות עוד כמה שנים. אז את זה אנחנו עושים בגלל תקציב? זו תשובה? אני שואל. סליחה, איך אמר אדוני יושב-ראש האופוזיציה? נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי תשובה כזאת, שבאה ממשלה ואומרת: הצעת חוק נכונה, באמת יש בעיה ובאמת זה מציל חיים, אבל אין לי תקציב, וזה סדרי עדיפויות. מי קובע אותם? אני או אתם קובעים אותם? לכן, אני מבקש מחברי הכנסת: שמעתם את התשובה, שמעתם שבהצבעה שלכם אתם הולכים לגזור גזירת מוות על אוכלוסייה גדולה מאוד, של שש שנים ושמונה שנים פחות, ובגלל סכום לא גדול של 100–120 מיליון שקל, שאין לכם אותו ושאתם לא יודעים מאיפה להביא אותו, אתם הולכים לגזור מוות על האנשים הללו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה דרעי. <קריאה:> הצבעה. <היו"ר גילה גמליאל:> השרה גרמן רוצה רק להוסיף משפט טרם ההצבעה. <דב חנין (חד"ש):> לפי התקנון אין כזה דבר. <היו"ר גילה גמליאל:> מוותרת. אני בדקתי במזכירות את הנוהל, ומסתבר שהנוהל מאפשר. <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אבל השרה ויתרה וחסכה את הדילמה. אנחנו נעבור להצבעה. החלה ההצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מהשתתפות עצמית בתרופות לנזקקים כרוניים), התשע"ד–2014. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מהשתתפות עצמית בתרופות לנזקקים כרוניים), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 23, נגד – 41. ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/2002/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ד–2013. ינמק חבר הכנסת אברהם מיכאלי. ההצעה היא של חבר הכנסת מיכאלי ושל חבר הכנסת יעקב מרגי. עומדות לרשותך עשר דקות. בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מביא בשמי ובשם חברי חבר הכנסת מרגי הצעת חוק שבאה לעזור לזוגות צעירים לא להגיע למצב של חסרי דיור – זוגות צעירים שמתאמצים לרכוש דירה, ולצערם הדבר היחיד שחסר להם הוא הורים עשירים שיכולים להעמיד להם הון עצמי, ואם הם מצליחים כבר לגייס הון עצמי, כשמגיעים היום לבנק, כפי שכולנו יודעים, הבנק שואל קודם כול: כמה הון עצמי אתה מחזיק? ואז ברוב המקרים הזוגות הצעירים כן מחזיקים בהון עצמי חלקי, ומה שחסר להם כדי להגיע לאותו אחוז שבו הבנק מוכן להעמיד להם משכנתה הוא לא הרבה כסף – חסר להם קצת כסף, אבל אין מי שיעזור להם וייתן להם את זה. ואז הבנק אומר להם: סליחה, אחוז ההון העצמי שאתה מצליח לגייס לא מאפשר לך לקבל משכנתה. ואז אותו זוג נתקע ללא כסף וללא מקור מימון, ואין מישהו שיערוב לו. הוא לא מצליח לרכוש דירה. אנחנו מתמודדים עם חוסר גדול מאוד באפשרות של רכישת דירה לזכאים, ואנחנו פה, בכנסת, בימים האלה ובחודשים האחרונים, נאבקים להעביר חוק שכל הכלכלנים אומרים שהוא לא יביא תועלת – אותו חוק מע"מ אפס, כפי שאנחנו קוראים לו. היום, לצערנו, גם בוועדת הכנסת אישרו, או יותר נכון דחו את הטענה של נושא חדש בהמון סעיפים שאחד-אחד הקואליציה דחתה אותם. אבל בסוף, מאותו חוק שמנסים להעביר והכלכלנים אומרים שהוא לא יביא תועלת – ואני מביא משהו שלא אמור לעלות לממשלה הרבה כסף. בוודאי יעלה לפה עוד מעט נציג האוצר, סגן שר האוצר, ויטען שזה עולה הרבה כסף. אבל אני מדבר כרגע על ערבות מדינה כלפי אוכלוסייה מסוימת שתוגדר בחוק, שוועדת הכספים תאשר מי יהיו הזכאים לקבל את אותו גיבוי של ערבות מדינה לאותו חלק שיחסר בהון העצמי, ואז אותם זוגות צעירים יוכלו לרכוש דירה. ואני לא אומר: כל אחד יכול לרכוש דירה. לא כל אלה שאין להם יכולת גם להחזר; לא כל אלה שבאים וטוענים: אין לי הון עצמי, מסיבות כאלה או אחרות. אנחנו נגדיר אותם, מי הם אלה, הגבוליים, שחסר להם הון עצמי. הממשלה תערוב להם כלפי אותם בנקים. הייתה חברת ביטוח שקראו לה חברת EMI – אנשים שמכירים את הענף של המשכנתאות. חברת EMI העמידה לרשות אותם זוגות צעירים את אותה השלמה של הון עצמי שחסר להם, והבנקים, באמצעות חברת EMI, בקריטריונים מסוימים, אפשרו להם לקבל משכנתאות. אבל מה לעשות, בשנים האחרונות חברת EMI כבר לא נותנת את המשכנתאות האלה, ולא מאפשרים להם, והיום הרבה מאוד זוגות צעירים לא מצליחים להגיע לדירה שהם חולמים וחלמו להגיע אליה. אז, רבותי, אנחנו באים בחוק הזה לבקש מהממשלה – הרי היא כל הזמן מצהירה שהיא רוצה לעזור לזוגות צעירים. מבקשים מהממשלה לערוב לאותם זוגות, ובקריטריונים שיוסכמו – לא כל מי שחושק לבוא ולבקש מהממשלה לערוב יקבל את אותה ערבות, אבל בקריטריונים שיוגדרו, ולפחות החלק שיהיו זכאים לקבל את אותה משכנתה משלימה נוספת, ערבות עבור אותה משכנתה משלימה נוספת, אז הממשלה, מה שתיתן כמשכנתה – תיתן, מה שתצטרך לערוב – הממשלה תערוב. אבל מה לעשות, אני הבנתי מחברי שר השיכון שהוא תומך בחוק הזה, והוא ניסה להעביר בוועדת שרים תמיכה של שרים בחוק הזה, ואני לא יודע מה ההיגיון שעומד מאחורי אותה התנגדות. אני יודע, א. איש אופוזיציה מגיש את זה, אז למה לתמוך בו. אם הממשלה רוצה לפתור את הבעיה של מחסור בדיור לזוגות צעירים, היא צריכה לגייס כל אפשרות, מפה חלק ומפה חלק, כדי להביא פתרון לבעיה שאנחנו כולנו מתמודדים מולה. אבל מה, ועדת שרים דחתה את זה, וזה מראה שהממשלה – אותה אטימות: במילים הממשלה מנסה לפתור דברים, במעשים לא. כפי שחברי חבר הכנסת אריה דרעי קודם העלה שני חוקים שהממשלה מודה בזה, הקואליציה מודה בזה בדיבורים, אבל הכול דיבורים, במעשים לא. אנחנו מנסים לפתור בעיות, לא לדבר ולדבר ולדבר. אבל מה, כנראה אין בושה, כנראה בדיבורים אפשר למכור לנו הרבה מאוד סיפורים: אנחנו מתמודדים ואנחנו מנסים לפתור. אבל לא פותרים. הזוגות הצעירים היום ממתינים לפתרון של המחסור בדיור. אבל מה? בינתיים מחירי הדירות עולים, והם, במקום להתקרב לרכישת הדירה, מתרחקים מהחלום. ואם אנחנו מנסים לבוא – אני הסכמתי ואני מסכים שנגביל את זה בקריטריונים שאנחנו נגדיר. הפתרון הזה שאנחנו מציעים, רק חלק מסוים מאותם זוגות צעירים יקבלו את זה. אבל אני, אומרים לי: תהפוך את זה להצעה לסדר. גברתי היושבת-ראש, אנחנו מהצעות לסדר כבר שבענו. יושבים פה בהצעות לסדר ארבעה אנשים בבניין, במליאה, ואנחנו מתוסכלים מזה שאנחנו מדברים פה ומדברים פה. נכון, כל פרלמנט הוא פרלמנט, אבל פרלמנט גם צריך לחוקק דברים, שהממשלה והכנסת ביחד ייתנו פתרונות לציבור. אני לא הסכמתי להעביר את זה להצעה לסדר, כי בחוק הזה חייבים לקבל הכרעה: או שהממשלה לא רוצה את החוק, אז שהיא תפיל אותו, שהציבור יראה שהממשלה מדברת א' ועושה ב'. ואם הממשלה רוצה התניות, הגבלות, אני מוכן לקבל את ההגבלות האלה, כדי שהדברים יהיו בצורה מידתית, בצורה שפויה. אבל בסוף להגיד לא, וכאשר שר השיכון אומר לי: אני רוצה את החוק הזה, אבל הממשלה בעצמה לא מביאה את זה – אני רוצה שהממשלה תסביר לציבור איך היא רוצה לפתור את בעיות המחסור של דירות לזוגות צעירים. <היו"ר גילה גמליאל:> מה זאת אומרת הממשלה לא מביאה את זה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הממשלה לא מביאה את זה בעצמה. שהיא תביא את החוק הזה. <היו"ר גילה גמליאל:> הוא יכול להביא את זה בעצמו בתור שר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני אומר כרגע שהשרים לא מביאים, הממשלה לא מביאה. אגב, גברתי היושבת-ראש, החוק הזה עלה כבר בקדנציה הקודמת. בקדנציה הקודמת גם אמרו לנו, מסיבות כאלה, מסיבות אחרות: אנחנו נביא את זה, אנחנו נקדם את זה, אנחנו נפתור את הדברים האלה – שאנחנו כחברי כנסת ניסינו לפתור. הממשלה לא עשתה את זה. ושלא יגיד לי מישהו שגם אנחנו ישבנו בקואליציה הקודמת וכו'. אנחנו מדברים כרגע על פתרונות מעשיים, ופתרון מעשי – מסכימים אתי אנשים שמבינים ועוסקים בתחום, שאחד הפתרונות המעשיים זה אותה ערבות שאני מבקש לחוקק בחוק הזה. לצערי, שוב, כרגע העמדה של הממשלה היא לא. אם הממשלה אומרת לא, בעצם הממשלה מצהירה ואומרת לציבור: אני מדברת א', עושה ב', ואני לא מביאה לפתרונות מעשיים של בעיית המחסור בדיור של זוגות צעירים. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני פה מבקש מהכנסת כן לאשר את החוק הזה היום, בקריאה הטרומית, ונוכל לשבת ולדון בסוגיה לעומק, במובן של איך להכניס את החוק הזה למסגרת של שפיות; שנוכל גם – מצד אחד שאנשים לא ינצלו את החוק הזה ולא יגידו: כל אחד מאתנו זכאי, אבל מצד שני שאנחנו נראה לציבור שאנחנו מנסים להתמודד בצורה מעשית, בפתרון של המחסור בדיור. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. ישיב על הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי, בבקשה – על הצעת החוק של חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי. אז מדוע לא לתת ערבות למשכנתאות? מה ההסבר של הממשלה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לעת הזו אין צורך בהצעת החוק המונחת. מאז הקמת הממשלה והקמתו של קבינט הדיור בראשות שר האוצר ושר השיכון, הממשלה נוקטת מספר רב של צעדים כדי לפתור את מצוקת הדיור, שלא נולדה ביום אחד. הרי היא נולדה – זה עשר שנים. המחסור הזה, הוא לא נולד יום בהיר אחד. ונכון, יש מצוקת דיור. הייתה תוכנית להעביר אוכלוסייה מהמרכז לפריפריה. כשלעצמה זוהי תוכנית נהדרת, אלא מאי? היה צריך לדאוג גם לתרבות, וגם לתשתיות וגם למקומות עבודה. ולכן התוכנית כשלה, ולא הצליחו להעביר אוכלוסייה לפריפריה. ולכן נוצרה הבעיה הזו של מחסור ביותר מ-100,000 יחידות דיור. ואני יכול להגיד, ואפרט גם בהמשך, שהממשלה וקבינט הדיור, שמתכנס מדי חודש, עושים רבות כדי לפתור את המצוקה הזאת, וחלק מהתוכניות הן בכלל תוכניות מאוד מאוד אגרסיביות כאשר – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני רוצה לקדם בברכה את הנציגות של ערד והעומדת בראש העיר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ברוכים הבאים. בהחלט יש צורך בצעדים אגרסיביים כדי לצמצם את הפערים שנוצרו ולהגדיל את ההיצע, כי כלל הצעדים, גם של שר השיכון, שהם מבורכים, וגם של משרד האוצר או שר האוצר, כל אלה לא יספיקו – – – <היו"ר גילה גמליאל:> סגן השר, היו לגבי ההצעה הספציפית דיונים בנושא? או שזו פשוט הצעה שלא עלתה בכלל על הפרק? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לפחות כחבר בקבינט הדיור – זה עלה. ותכף אני אגיע – אין צורך בחוק, כי יש סמכות לשר האוצר. תכף אני אגיע, אני לא רוצה להקדים את המאוחר. יש הסכמים עם ראשי ערים כדי לחתום, וחלק מהסכמי הגג על בנייה, אני פירטתי אותם גם בעבר, נחתמו לא מכבר, והיעד שלנו הוא כ-100,000 יחידות דיור באזורי הביקוש, בהחלט באזורי הביקוש. ומספר רב של חסמים בחודשים שחלפו, בעשרת החודשים שחלפו, אולי טיפה יותר, נפתרו; הוסרו חסמים. למשל בראש-העין – ובדיוק שר התחבורה נכנס – חתמו על בנייה של 16,000 דירות, והיה חסם של בניית גשר, אז גם לעניין הזה ניתן תקציב – והחסמים האלה, גם של תשתיות, הוסרו כדי לקדם תוכניות לבנייה של עשרות-אלפי יחידות דיור. התוכנית "נתיב לדירה", ומחיר מטרה, ומע"מ אפס, כל אלה אמורים להביא לכך שאנחנו נצליח להתגבר על הפערים שנוצרו במלאי הדירות. אנחנו מעריכים שכשהמחסור הקריטי הזה יצומצם, המחירים ירדו. ראינו כבר לאחרונה שהשוק קפא מעט, כי כולם מחכים למהלכים האלה, ויש ירידה בין 1% ל-2.5%, 3%, תלוי במקומות עצמם. אין לנו ספק שהתוכניות האלה יובילו בשנים הקרובות לירידה משמעותית של מחירי הדירות, כי המפלצת הזאת של מחירי הדירות גדלה לפרופורציות בלתי הגיוניות המהוות חסם בפני הצעירים ובפני משפחות, ואנחנו נחושים לפתור אותן בסדרה של תוכניות שאת חלקן פירטתי כרגע. המגמה שלנו היא לאפשר רכישה של דירה במחיר שפוי. וברגע שהמחירים ירדו, והמחירים יהיו שפויים, גם לא יהיה צורך באיזושהי ערבות או הון ראשוני גדול מהנדרש עכשיו, כי מה שנדרש עכשיו הוא באמת בלתי פרופורציונלי ויצא מכל הגדרה נורמלית. וכדי לספק את הפתרונות האלה בטווח המיידי, לאותם זוגות, וגם בטווח הארוך, קידם שר האוצר תוכנית נוספת, שאין לי ספק שהיא תעבור, תוכנית מע"מ אפס. אנחנו מאוד מאוד מקווים שכל החסמים הפוליטיים, כאלה או אחרים, ירדו, ואנחנו נביא אותה למליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. זוהי תוכנית בהחלט מרכזית, והיא תביא לכך – מע"מ אפס, ואם אני לוקח דירה ממוצעת של מיליון שקלים, כדי שיהיה לנו קל לחשב, או תרצו, גם מיליון וחצי, 180,000 שקלים זה המע"מ. אם יידרש לקזז את המע"מ, ההון הראשוני הנדרש יהיה הון מופחת, ולכן לזוגות הצעירים יהיה יותר קל להעמיד את ההון הראשוני. ולכן, לעת הזאת, ממש לעת הזאת, איננו תומכים בפתרון המוצע, שהוא רק חלק ממכלול הצעדים שאנחנו יזמנו. כמו כן אני מבקש לציין כי החוק, חוק ערבויות מטעם המדינה, נחקק בשנת 1958, לאחר חיקוקו של חוק ערבות למשכנתאות ב-1952, והוא כולל את סמכותו של שר האוצר, הקבועה בחוק ערבות למשכנתאות, ואף מוסיף עליה. ולכן, מכיוון שהנושא נמצא בסמכותו של שר האוצר, אין צורך בחקיקה נוספת, ואני מבקש מהכנסת לדחות את החוק המוצע. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לסגן שר האוצר מיקי לוי, ואנחנו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת אברהם מיכאלי, רוצה להשיב על ההתנגדות? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> מיכאלי – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת אברהם מיכאלי משיב על ההתנגדות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – מה קרה? <היו"ר גילה גמליאל:> בבקשה, עומדות לרשותך שלוש דקות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הקואליציה לחוצה היום, לא יודע מה יש להם. <היו"ר גילה גמליאל:> כן. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> חוקים לא מאשרים, שום דבר לא רוצים, ממהרים. גברתי היושבת-ראש, אני מתנצל בפני אלה שממהרים היום ורוצים ללכת, אבל מה לעשות. אדוני סגן השר, אני מאוד מעריך את הנתונים שאתה מספק לנו כל הזמן, אבל מהנתונים האלה כרגע לא ראינו, לפחות בשנתיים כמעט שאתם כבר בשלטון, שהדירות לזוגות הצעירים נרכשות. אני לא באתי לבטל את מה שאתם עושים, אבל הפתרון שאני מציע בחוק הזה – אמרת שזה נבחן בקבינט – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – בקבינט הדיור. אני לא שמעתי שזה נבחן בקבינט הדיור, כי כאן כל פתרון של מע"מ אפס, אדוני סגן השר, כל פתרון של מע"מ אפס לא ייתן פתרון לאלה שחסר להם הון עצמי. שום בנק היום לא נותן – בגלל ההפרשים שיש בין ההון העצמי לבין האחוז שהם רוצים לתת משכנתה – הם לא נותנים, כי התנאים של המשכנתה הם כאלה שאם אין לך את אותו אחוז של הון עצמי, אתה לא תקבל. אני פה ביקשתי – מצדי, שהדבר הזה ימצא פתרון בעוד חודש, עוד חצי שנה, אני מוכן להצטרף לחוק הממשלתי שאתם תביאו, אבל אתם לא נותנים היום את החוק הזה לקדם, כבר אתם מונעים ממני לבוא ולהתחיל לגלגל את זה בחקיקה פה בכנסת. אני ביקשתי פה בחוק הזה להשלים את אותו חסר, שהפתרונות שאתם מציעים לא ייתנו. לכן אני יודע שכשהיום אתה אומר לי לא, זה אומר שזה לא יהיה גם בהמשך. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה על הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה). ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ד–2013, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 27 בעד, 37 מתנגדים. ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק להגדלת היצע הדירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי (הוראת שעה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2611/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק להגדלת היצע הדירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי (הוראת שעה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה. עומדות לרשותך עשר דקות מרגע זה. <יצחק הרצוג (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת – – <איתן כבל (העבודה):> חברים, היושב-ראש נואם. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – הבוקר נחתו על ישראל שתי מכות: מכה מדינית, בפגיעה חסרת תקדים בביטחון הלאומי שגרם ראש הממשלה ביחסינו עם ארצות-הברית, ממש פירומניה מדינית; ומכה חברתית בדוח העוני של יוניסף, שקובע שישראל במקום הרביעי בעולם – דיבר על זה חבר הכנסת אריה דרעי – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה שנה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – במקום הרביעי בעולם בשיעור הילדים העניים – אחד מכל שלושה ילדים בישראל הוא עני. <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה שנה הדוח – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אלו מכות קשות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה שנה הדוח – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – וברור שראש הממשלה אחראי להן – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה שנה הדוח – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – ואין להן תשובה. <מיקי לוי (יש עתיד):> רק תגיד לאיזה שנה הדוח – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אנחנו מתייחסים לדוח יוניסף, ואתה יודע מה, בוא נחכה לדוח העוני של נובמבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אני מבקש לקבוע כי באמתחתו של ראש הממשלה יש עוד מכות שעלולות לנחות על הציבור בקרוב. די אם אני אזכיר את תקציב הבושה והחרפה שיוגש בימים הקרובים לאישור הכנסת; די אם אני אזכיר את מכת יוקר המחיה שהממשלה הזאת נכשלה בטיפול בה; די אם אני אזכיר את גל הפיטורים המתגבר, את הקריסה התעסוקתית ביישובי הדרום. בערד כבר הייתם? היית, ראש הממשלה? עכשיו, בואו נדבר – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מה? <יצחק כהן (ש"ס):> ראש העיר פה ביציע – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אני מקבל בברכה את ראש עיריית ערד, ואני שואל אותך, ראש הממשלה כבר נפגש אתך? שר התמ"ת כבר נפגש אתך? מישהו מהם בכלל מתעניין בך ובתושבי ערד, במכה הקשה שניחתה עליהם? עכשיו, בואו – – – <אריה דרעי (ש"ס):> ראש הממשלה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> חבר הכנסת דרעי, סמוך עלי. <אריה דרעי (ש"ס):> סייבר, סייבר – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ועכשיו בואו נדבר על אחת המכות הכי חמורות שמכות בנו בשנים האחרונות – מכת הדיור, היעדר היכולת להשיג דיור במחיר סביר. ושוב, לראש הממשלה ולממשלה אין תשובה, כי הם הבעיה. גם כאן, ראש הממשלה ושרי השיכון והאוצר והממשלה כולה ממשיכים לעצום עיניים ולפגוע במעמד הביניים. כמה פעמים הבטחתם שהמחירים ירדו? כמה פעמים הבטחתם שתעצרו את המשבר? כמה הבטחות פיזרתם? והמחירים רק עולים, וההיצע לא עולה, והצעירים לא מצליחים ולא יצליחו לרכוש דירה שמגיעה להם. ואתם יודעים מה? ראש הממשלה, בנאום פה לפני יומיים, על הכול הוא דיבר – רק לא על זה. הוא הבליח ככה מילים, מתחת לשפה, שהוא מטפל בזה – אבל מתי? הרי הוא אמר שאין לו זמן. שש שנים כבר אין לו זמן. שש שנים. הצעתם מע"מ אפס – מה קיבלנו? אפס. טענתם שבקרוב יהיו יותר דירות – איפה הן? הבטחתם "סופר-טנקר" שיחתוך בביורוקרטיה? אנחנו עדיין מביטים לשמים ולא רואים איפה הוא. לנו יש תשובה. את משבר הדיור צריך ואפשר לפתור, אבל אתם מסרבים להבין ומתעלמים ואפילו מתנגדים. מה ההיגיון? האם הכותרת בעיתון חשובה יותר מפתרון אמיתי ומהותי למשבר החריף של הדיור? רבותי, צריך להפחית דרמטית מרכיב מהותי במחיר הדירה – מחיר הקרקע במכרזי מינהל מקרקעי ישראל, המוכר כיום כרשות מקרקעי ישראל, ותודה לך, היושבת-ראש, שאת מהנהנת בהסכמה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מסכימה לחלוטין. <יצחק הרצוג (העבודה):> מחיר הקרקע הוא מרכיב חשוב ומרכזי בקביעת המחיר הסופי של הדירה לצרכן. הצעת החוק, שאתם החלטתם להתנגד לה בחוסר היגיון מוחלט, מבקשת להוזיל בהוראת שעה לתקופה של 24 חודשים את מחירי הקרקע הממשלתית. מה יקרה אם חס ושלום מחיר הקרקע לא יעלה על 50% ממחיר השמאות, כפי שנקבע על-ידי השמאי הממשלתי? תסתכלו על שני יישובים שהם לא בגוש-דן – נס-ציונה וכפר-סבא – מחירי מינהל מקרקעי ישראל האמירו לשמים: מחיר קרקע ליחידת דיור – 800,000 שקל ליחידת דיור, לפני הלבנה הראשונה, לפני שהקבלן שם משהו על הקרקע. זה הרי לא סביר. מחיר הקרקע, אומרים לי קבלנים, היה צריך להיות כך שמחיר הדירה כולה יהיה 700,000 שקל. במקום זה, בוא ניקח מחיר קרקע של 400,000, במרכז הארץ, לזוגות צעירים ובכלל לכל מי שקונה דירה. מה יקרה? אני אגיד לכם מה יקרה: המשבר ייעצר. זה בדיוק מה שהיה צריך לעשות, כי זה שוויוני, זה צודק וזה הוגן, וזו לא הביורוקרטיה המוטרפת של מע"מ אפס. הצעת החוק שאנחנו מביאים כעת להצבעה קובעת שהזוכה בקרקע יהיה זה שיציג את המחיר הנמוך ביותר; החוק יהיה תקף לפרויקטים בהיקף של 100 יחידות דיור ויותר; היזם יתחייב להקצות 20% מהדירות לדיור בר-השגה, שמשמעותו דירות בגודל של עד 85 מטר מרובע במחיר הנמוך מ-20% לפחות ממחיר השוק; היזם יתחייב להקצות 10% מהדירות המיועדות לדיור בר-השגה לטובת דיור ציבורי שיוקצה לזכאים על-ידי חברות השיכון הממשלתיות והעירוניות. הנה פתרון. לא הייתה שום סיבה שהממשלה לא תסכים להעביר את ההצעה בקריאה טרומית ולנהל על כך דיאלוג. אבל היות שהבעיה היא בעיה שנוצרה בתקופתו של ראש הממשלה נתניהו, שלא עושה דבר, מנהל קמפיין נגד כל העולם אבל לא מטפל במשבר הדיור, כמו שהוא לא מטפל בפערים החברתיים וכמו שהוא לא מטפל ביוקר המחיה – – <אריה דרעי (ש"ס):> למה הוא לא מטפל במשבר הדיור? הוא העביר את מע"מ אפס. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – אזי סירבתם לתמוך בהצעה. אני קורא לממשלה לאמץ את החוק. ואם תפילו אותו, תסתכלו אחר כך טוב-טוב בעיניים של אזרחי ישראל שמחפשים דיור; תסתכלו טוב בעיניים של הזוגות הצעירים, של משפחות צעירות, של משפחות שרוצות לשפר דיור ולסגור את הפערים החברתיים, שרוצות להקים כאן בית ולחיות בכבוד ולא מצליחות – לא תהיה לכם תשובה עבורן. לכן אני מבקש ממליאת הכנסת להעביר את הצעת החוק בקריאה טרומית, ומכאן יצא השינוי הגדול והמיוחל לגבי יוקר הדיור בישראל. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. ישיב בשם הממשלה השר יאיר שמיר, בבקשה, במקום שר הבינוי והשיכון אורי אריאל. <יצחק הרצוג (העבודה):> למה שר השיכון לא פה? הוא היה פה. <איתן כבל (העבודה):> זה בדיוק – בלי חס וחלילה לגרוע מכבודו של ידידי שר החקלאות, העובדה שהוא זה שמבקשים ממנו להשיב, כשהנושא הוא אחד הנושאים היותר-דרמטיים שיש היום בישראל – בדיוק מראה את העניין. <היו"ר גילה גמליאל:> אכן יש מה לשפר. <תמר זנדברג (מרצ):> הוא הלך לבדוק את יוקר המחיה בסילואן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני משיב בשם שר השיכון והבינוי, שלא היה יכול – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, אבל נא לכבד את השר שכן הגיע. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> – – – שלא יכול להשיב. אנא הקשיבו לתשובה ואחר כך נמשיך. <תמר זנדברג (מרצ):> הוא היה כאן קודם, אבל זה, נושא הדיור, פחות חשוב – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת תמר זנדברג. כן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> ראשית, יובהר כי משרד הבינוי והשיכון רואה כחלק חשוב מתפקידו את הגדלת היצע פתרונות הדיור, ובאופן עקרוני תומך תמיד בכל מהלך אשר יביא להגדלה כאמור. עם זאת, לא ברור מה יהיה מעמדם המשפטי של זכאי הדיור הציבורי, האם יוכלו לרכוש את הדירות כפי שקובע החוק, ומי יהיה אחראי ליישומו בפועל. <איציק שמולי (העבודה):> בגלל דיירי הדיור הציבורי אתם לא מעבירים את החוק? אין – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> בנוגע לדירות המיועדות להשכרה לטווח ארוך, הצעת החוק חסרה הרבה פרטים, כגון משך זמן השכירות, למי הן מיועדות, מי יממן את החזקתן ומה תפקיד החברה המאכלסת. יודגש כי ישנן תוכניות אחרות דומות המקודמות על-ידי הממשלה ומשרתות את אותה התכלית, ואין צורך בתוכניות הגלומות בהצעת החוק של חבר הכנסת הרצוג. ניתן לציין את תוכנית מחיר המטרה שמקדם משרד הבינוי והשיכון, שמטרתה הורדת מחירי הדירות והקצאת חלק מהן לזכאים בלבד, וכן את החברה הממשלתית "דירה להשכיר", המשווקת מתחמים להשכרה. נוסף על כך, נציין את החוק לקידום בנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, הידוע גם כחוק הוותמ"ל. על-פי החוק תהיה הממשלה מוסמכת להכריז על מתחם המיועד ללמעלה מ-750 יחידות דיור כמתחם מועדף לדיור, צעד אשר יאפשר העברתו לוותמ"ל. עוד קובע החוק כי לפחות 30% מכל תוכנית מועדפת לדיור ייועדו לדיור להשכרה לטווח ארוך ולדיור להשכרה לטווח ארוך במחיר מופחת בשיעור של 15% לפחות עבור כל אחת מהקטגוריות. עם זאת, מסמיך החוק את הממשלה לאפשר במקרים חריגים שיעור אחר של הקצאת דירות להשכרה לטווח ארוך אם יש נסיבות המצדיקות זאת. לאור האמור לעיל, עמדת הממשלה – להתנגד להצעת החוק. מישהו רצה להעיר משהו? <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, אני מודה לשר יאיר שמיר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני רוצה לנצל רק את העמדה שלי פה לדקה. <היו"ר גילה גמליאל:> כן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני רוצה להחליף מילה, מכיוון שיושבת פה ראשת העיר ערד. בערד הבעיה היא לא דיור, הבעיה שיבואו הדיירים ושתהיה להם פרנסה, ופה אני חושב שיש כל כך הרבה מה לעשות. אני לפחות, כפי שהבטחתי לראשת העיר, אני אעשה כל מאמץ לעזור לעיר, בפרט שבאזור התעסוקה ומרחב התעסוקה של ערד אנחנו נוגעים גם במגזר הבדואי, שגם עליהם אני מופקד באופן ישיר. אני מבטיח לך לעשות את זה, ואני חושב שאין פה מישהו שיושב באולם שלא רוצה לעשות זאת. חבל שנקלענו למצב הנוכחי. דבר נוסף שאני רוצה להגיד: מדברים היום – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אתה פה לא בפיליבסטר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אתה לא חושב שערד זה דבר חשוב? <יצחק הרצוג (העבודה):> לא, אני אמור להגיב לך. <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא, אני אומר שאתה מסתכל – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא, אבל בסדר, יש לי כבר את המעמד פה. הדבר השני שאני רוצה להגיד, פשוט הוזכר קודם שהולכים להוזיל את המים. אז אני כתושב סביון מאוד אשמח, כי אמלא את הבריכה במים יותר זולים, אבל חקלאי ישראל יאכלו אותה, ועלות המוצרים תגדל. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> נכון. רק אני משתף אתכם בלבטי האישיים. טוב, אני ארד. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר יאיר שמיר. חבר הכנסת יצחק הרצוג עולה להשיב על התנגדות הממשלה, בבקשה. עומדות לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה. <יצחק הרצוג (העבודה):> השר שמיר, אני לא מקנא בך, נשלחת למשימה ודיברת מדף נייר שלא בדיוק התייחס לחוק. מה לעשות, הלב של החוק שאני מציע אומר דבר פשוט: מכרזי מינהל מקרקעי ישראל, אחת הזרועות ששודדות את אזרחי המדינה וגורמות ליוקר המחיה, יהיו 50% מערך שמאי. ואתה מתייחס לסעיף מסוים שעוסק שם בדיור ציבורי, מפיל את האחריות לבעיה בחוק על דיירי הדיור הציבורי, מספר סיפור על חברת "דירה להשכיר" שכבר משווקת מתחמים – מתחם אחד היא עוד לא שיווקה, היא בקושי קמה. יש עכשיו בכלל מכרז על המנכ"ל שלה או אני יודע מה. <אריה דרעי (ש"ס):> יש להם תקציב של 20 מיליון שקל. <יצחק הרצוג (העבודה):> אז עם כל הכבוד, קצת רצינות. אני שואל אותך ושואל את הממשלה: מדוע לא להעביר הוראת שעה לשנתיים, שקובעת תקרה למכרזי מינהל מקרקעי ישראל ב-50% מערך שמאי? זה היה מוריד במאות אלפי שקלים את מחירי הדירות לרוכשים, ובא לציון גואל, לעומת כל הסמטוחה שיצרתם בחוק מע"מ אפס. אבל אתה לא טרחת לענות לגופו של עניין. אני חושב שזה ביזיון. וזו עוד דוגמה לחוסר ההתייחסות, לכישלון הקשה והחמור ביותר של ממשלת נתניהו, שזה הכישלון בדיור, במחירי הדיור וביוקר המחיה. אשר על כן, אני חוזר ואומר, יש פתרון פשוט: תקרת מחיר המכרז של מינהל מקרקעי ישראל צריכה להיות 50% מערך השמאי, ואז בדירה בכפר-סבא או בנס-ציונה אתה תחסוך 400,000 שקל ממחיר הדירה. זה הרבה יותר מהמע"מ אפס, וזה גם יוזיל באחת את מחירי הדיור. לכן אני חוזר וקורא לחברי וחברותי חברי הכנסת: תצביעו לפי מצפונכם ותצביעו בעד החוק, כי השינוי האמיתי יבוא מכאן. ותודה לך, גברתי היושבת-ראש, על כך שהבעת תמיכה בחוק. <היו"ר גילה גמליאל:> הבעתי תמיכה בָעיקרון, אכן. אני רוצה לעבור להצבעה על הצעת חוק להגדלת היצע הדירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי (הוראת שעה), התשע"ד–2014. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק להגדלת היצע הדירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי (הוראת שעה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 21 בעד, 38 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להכרזה של נאזם, סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 2), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 10), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; ולוח תיקונים, הסתייגויות ובקשות דיבור להצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014. הסכם אשרות בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של בלרוס. אודיעכם גם כי חבר הכנסת יצחק וקנין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג–2013, שמספרה פ/1005. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לנאזם, סגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור מליאת הכנסת לשינויים בתקציב בסכום העולה על 50% מהסכום המקורי), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2075/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור מליאת הכנסת לשינויים בתקציב בסכום העולה על 50% מהסכום המקורי), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת זהבה גלאון ומיקי רוזנטל. בבקשה, תציג את ההצעה חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר גילה גמליאל:> לרשותך עשר דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. הצעת החוק לתיקון חוק יסודות התקציב, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל ושלי, בעצם מבקשת לחייב את מליאת הכנסת לאשר שינויים בתקציב בסכום העולה על 50% מהסכום המקורי שאושר. אנחנו רואים, גברתי, סיטואציה בלתי אפשרית. המליאה, הכנסת, ועדת הכספים, דנה בהצעת התקציב המוצעת, המליאה מצביעה, ואז – מי כמוך יודע, אנחנו חברות בוועדת הכספים – אנחנו מגיעים כל יום לישיבה, או מי שמגיע או כל כמה זמן, ואנחנו רואים שיש שורה של העברות תקציביות שהאוצר מעביר. לכן ההצעה הזו מבקשת להגיד: אם רוצים להעביר מעל 50% מהתקציב המקורי, הדבר הזה יצטרך להגיע שוב למליאת הכנסת. ואחד הדברים שראינו, מעבר להפקרות שבה באים ומעבירים תקציבים ושינויים שונים, זה שהאוצר עושה ככל העולה על רוחו אם לא יגבילו אותו. רק לפני כמה שבועות בעצם ראינו את התקציב חסר האחריות שהציגו נתניהו ולפיד. המספרים פשוט לא מסתדרים, חברי חברי הכנסת, היה מי שאמר. כי כל מי שקורא לעומק מבין מייד שתחזית גביית המסים היא מופרכת, בעיקר בכל מה שקשור – על רקע סימני המיתון; שהתקציב הזה נעדר מנועי צמיחה שיגדילו את התוצר ואחר כך הרי יגדילו אתו את הכנסות המדינה; ובעיקר, חברי חברי הכנסת, שתחזית ההוצאות היא ממש ממש פיקטיבית. וברור, כבר עכשיו אנחנו יודעים שתקציב הביטחון צפוי לגדול השנה הרבה מעבר לתוספת העצומה שכבר ניתנה לו. אני לא מדברת על התוספות שניתנו לו על רקע "צוק איתן", אני מדברת על רקע הטענות שמערכת הביטחון אומרת שהתוספת שניתנה לה לא מספקת את הצרכים שלה. חברי חברי הכנסת, השר לפיד ומשרדו מרשים לעצמם להציג תחזית הוצאות והכנסות כל כך מנותקת מהמציאות. אתם יודעים למה הם מרשים לעצמם לעשות את זה? כי הם יודעים שבמהלך השנה הם יוכלו לבוא לוועדת הכספים של הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים הוא שלהם, הוא מהקואליציה, והם יוכלו להגדיל או להקטין באופן משמעותי את ההוצאה הציבורית בסעיפים השונים. זה ייעשה בלי ביקורת ראויה של הכנסת, ללא התחשבות בסדרי העדיפויות שנקבעו בעבודת הכנסת ובתוצאות של דיונים קדחתניים שנלווים מדי שנה לאישור תקציב המדינה. אני יכולה לתת לכם דוגמה רק מאתמול, או מאתמול והיום: האוצר הגיש לוועדת הכספים בקשה, שימו לב, להעברות תקציביות בין המשרדים בגובה של משהו כמו 564 מיליון ש"ח – סיכמנו את הסכומים – וגם כל מיני שינויים פנימיים בתקציבי המשרדים בגובה 88 מיליון ש"ח. עכשיו, אל תתפלאו, תגידו: וואו, אנחנו לא מדברים על איזה בקשה חריגה של האוצר לוועדת הכספים. אנחנו מדברים בסכומים שעוברים בוועדת הכספים על בסיס שבועי. הבעיה היא שזה קורה וזה נובע כי סעיף 11 לחוק יסודות התקציב בעצם מאפשר לממשלה לבצע שינויים בתקציב המדינה, תקציב שנקבע על-ידי הכנסת. עכשיו, אני לא מתנגדת לאפשרות לבצע שינויים בתקציב המדינה. זה גם לא הגיוני, הממשלה צריכה בכל זאת איזו גמישות בניהול התקציב במהלך השנה, היא צריכה להוציא לפועל כל מיני החלטות, כל מיני תוכניות שיש להן משמעות תקציבית. אבל בפועל מה שקורה: הסעיף הזה מאפשר לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה. בגלל שאין מגבלות על הסעיף הזה, אנחנו רואים איך משנים את תקציב המדינה; באים, מאשרים תקציב במליאה, ואז מתברר שיש תקציב בשחור שעובר בוועדת הכספים. פעמים רבות אנחנו רואים איך בוועדת הכספים יש כל מיני העברות שהן לטובת צרכים פוליטיים, להגדלת תקציבים לקבוצות לחץ, ואין בינן לבין הגנה על תקציב המדינה ועל האינטרסים של כלל הציבור דבר וחצי דבר. חברי חברי הכנסת, היקף השינויים שנעשים בתקציב מגיע מדי שנה לעשרות מיליארדי שקלים. בשנים מסוימות הוא הגיע אפילו ל-10% מסך התקציב שאושר בתחילת השנה. אנחנו, כמו שאמרתי קודם, מעבירים במליאה תקציב, למשל את תקציב הביטחון, ואחר כך תראו איזה שימושים עושים בהעברות התקציביות כדי להעביר כספים נוספים לתקציב הביטחון. רק בשנת 2014 העבירו כ-5 מיליארד שקלים למערכת הביטחון, שזה הרבה מעבר לתקציב שאושר למערכת הביטחון, ואני חוזרת ואומרת, זה עוד הרבה מעבר לתוספות המיוחדות שהממשלה העבירה למערכת הביטחון בשל מבצע "צוק איתן"; ושלא לדבר על ההפקרות של העברת התקציב לחטיבה להתיישבות, שהיא הזרוע הביצועית של הממשלה לבנייה בשטחים. שימו לב איך בתקציב המדינה מקצים סכום x לחטיבה להתיישבות, ואיך התקציב הזה גדל במאות אחוזים באמצעות העברות תקציביות בוועדת הכספים. חברי חברי הכנסת, זו שיטה מקוממת. היא מקוממת, כי היא מאפשרת לממשלה לעשות שינויים – לא רק להגדיל תקציבים, היא מאפשרת לממשלה גם לקצץ בתקציבים. בדרך הזאת הממשלה יכולה, למשל, לקצץ בתקציבים חברתיים, ובפועל לשנות את סדרי העדיפויות וסדרי המדיניות שהכנסת קבעה, בלי ביקורת ציבורית שנדרשת ובלי שתהיה לחברי הכנסת בכלל הזדמנות להסתייג או להביע עמדה במליאה. הצעת החוק, חברי חברי הכנסת, שחבר הכנסת מיקי רוזנטל ואני מגישים לכנסת היום, מבקשת, בעצם, שסך השינויים שיהיה אפשר לבצע בתקציב המדינה יוגבל ל-50% מהתקציב המקורי שאושר בתחילת השנה, ואני מדברת על כל תוכנית תקציבית ועבור כל סעיף תקציבי באופן מצטבר – שימו לב: באופן מצטבר, לרבות כל מיני העברות קודמות שבוצעו באותה שנת התקציב. ההצעה שלנו אומרת, בעצם, שאם האוצר ירצה לבצע שינויים תקציביים בשיעור גבוה מזה, דהיינו מעל 50%, זה יצריך את אישור מליאת הכנסת. אתם, חברי חברי הכנסת, תצטרכו להצביע על זה, תצטרכו לקבל תשובות מספיק ברורות ומדויקות לאן הכסף הולך. אם ההצעה שלנו, חברי חברי הכנסת, תתקבל, זה יגביל את האפשרות של משרדי הממשלה, בעיקר משרד האוצר, לפעול באופן מנותק מהמדיניות שמתגבשת בכנסת. הרי זה לא סביר שהכנסת קובעת את תקציב המדינה, מגבשת תקציב, דנה, יורדת לנבכי הפרטים הקטנים, ואז באים נציגי האוצר לוועדת הכספים ובעצם משנים את המדיניות שהכנסת הזאת התוותה. זה גם לא יאפשר לנפח באופן חסר אחריות את תקציב הביטחון, שאין דברים כאלה; אני רוצה שתדעו, כל פעם שבאים לבקש תוספת לתקציב הביטחון, אין בינה לבין ביטחון דבר וחצי דבר. מבקשים תוספות לתקציב הביטחון, תמיד תולים את זה בכל מיני הסברים, רק המערכת כמובן לא מתייעלת. היא מהלכת אימים על שר האוצר, שכל פעם מגיע לוועדת הכספים ומספר לנו איך הוא יושב בקבינט, ואיזה צרכים יש למערכת הביטחון, כשלא נוגעים בכל האתרוגים האלה, של פנסיות, של שנות פרישה, של גיל פרישה, לא עושים התייעלות ולא עושים קיצוצים. ולכן, חברי חברי הכנסת, שיפסיקו להלך עליכם אימים עם תוספות שנדרשות לתקציב הביטחון. אם הדבר הזה יתקבל – ואני מצטערת שוועדת השרים לחקיקה והקואליציה החליטו לדחות את הצעת החוק שלנו, כי מה אכפת להם, כשהם יכולים לצפצף על הכנסת ולבוא לוועדת הכספים ולהיטיב עם כל מיני קבוצות סקטוריאליות ועם כל מיני שותפים קואליציוניים ולפגוע ביישום תוכניות חברתיות שמלכתחילה הוקצה להן תקציב בתחילת השנה, ובאים לוועדת הכספים ומשנים את כל המערכת. חברי חברי הכנסת, אם החוק שלנו יעבור – ואני קוראת לכם לתמוך בו – החוק הזה יחייב את שר האוצר ואת המשרד שלו להגיש מדי שנה הצעת תקציב אחראית, הצעה מוקפדת, שמשקפת באופן אמין את המתוכנן לשנת הכספים הצפויה וגם מסתמכת על המקורות התקציביים הצפויים. ההגבלה שאנחנו מציעים, לשיעור של 50% מהגובה של כל סעיף תקציבי, היא מידתית, היא נועדה להשאיר גמישות בידי הממשלה, והגמישות הזאת תאפשר בעצם לממשלה להתאים תקצוב לתוכניות והוצאות במהלך השנה, וגם להתמודד עם שינויים נקודתיים במציאות שלא היה אפשר לצפות בתחילת השנה. וזה נכון, לא תמיד אפשר לצפות בתחילת השנה מה הצרכים שיהיו. חברי חברי הכנסת, לסיכום, הצעת החוק שלנו היא צעד חשוב ביותר בהשבת השליטה על תקציב המדינה לכנסת, בהגברת השקיפות והביקורת הציבורית על התקצוב בישראל, ובעיקר ביצירת מנגנון שיחייב הצעת תקציב שנתית אחראית ומפוקחת יותר. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושבת-ראש מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון. סגן שר האוצר מיקי לוי ישיב בשם הממשלה על ההצעה החשובה הזאת של חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת מיקי רוזנטל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה רע בהצעה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הרע – שאני לא רוצה לבקש מזהבה רשות כל יום. <היו"ר גילה גמליאל:> סגן השר מיקי לוי, בבקשה, מעל הדוכן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לפחות תגיד דברים משכנעים, מה רע? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הרע – שאני לא רוצה לבקש מזהבה רשות, הכי משכנע. <היו"ר גילה גמליאל:> עומדות לרשותך עד עשר דקות, כבוד סגן השר. לידיעה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש את רשותך בראשית דברי לקדם בברכה את הרב לרנר, שהגיע מארצות-הברית, תומך נלהב במדינת ישראל. תודה רבה שבאת לבקר אותנו. <אילן גילאון (מרצ):> יש לך גם "מגבות ערד". <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אמרתי בנאום הקודם, אם לא שמת לב. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה, שאתם מורידים את מחיר המים שיעלו את השימוש במגבות ואז נפתח חזרה את "מגבות ערד"? <תמר זנדברג (מרצ):> רעיון יפה, יצירתי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הממשלה – אני אגיד בראשית דברי, למה לי להאריך בדברים – כמה לא מפתיע, אגיד בראשית דברי, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. את יודעת מה, חברת הכנסת גלאון? אני אוסיף עוד משהו, שאולי יעשה לך טוב. <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת גלאון, הוא מדבר אלייך, אז מן הראוי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אוסיף לך משהו: לעת הזאת. אני אוסיף משהו שירכך את העניין, ואני אגיד שהממשלה מתנגדת להצעת החוק לעת הזאת. <היו"ר גילה גמליאל:> לעת הזאת. עד שהם יהיו באופוזיציה. <אראל מרגלית (העבודה):> לא, עד שאנחנו נהיה הממשלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני רוצה להרגיע את הצד הזה, ואני רוצה להרגיע את גברתי, יש לנו טווח ארוך, העתיד לבוא, הירגעו כולכם, אלה שתפרו חליפות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה אומר, יש עתיד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בוודאי שיש עתיד. בוודאי שיש עתיד. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. יש חוק, אז מה? בהתאם לחוק-יסוד: משק המדינה, כל כך פשוט, הממשלה מגישה מדי שנה לאישור הכנסת, לבית הזה, את הצעת חוק התקציב השנתי. במתכונת הזאת, אפשר לקחת ולבדוק ולהתנגד. הרי ממילא, בלי להיות נביא בעירו, הצד הזה יתנגד. <סתיו שפיר (העבודה):> די, מיקי, אתה יודע שהתקציב הזה הוא בולשיט, והצעת החוק שמגיעה לפה לכנסת היא בולשיט, ואין לה שום קשר – – – <היו"ר גילה גמליאל:> רק מילים קצת יותר מכובסות. <סתיו שפיר (העבודה):> הצעת החוק שמגיעה לפה, על התקציב, היא שקר מוחלט, והטעיה של הציבור לגבי סדר העדיפויות של הממשלה, ואין שום קשר בינה לבין התקציב האמיתי, שמועבר דרך ועדת הכספים. אתה יודע את זה, וכבר עמדת מעל הדוכן והבטחת שזה ישתנה, וזה לא משתנה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הצעת התקציב נעשית במסגרת חוק. אני ממש לא יודע את זה. התקציב הוא תקציב רציני, מתון, עם מתווה ברור לחלוטין. <סתיו שפיר (העבודה):> 87% מהסעיפים משתנים בוועדת הכספים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם את חושבת – הרי כבר היית פעם, הגשת על זה עתירה, את מוזמנת להגיש פעם נוספת. <סתיו שפיר (העבודה):> בית-המשפט – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה לעשות שבית-המשפט לא בדיוק – – – <היו"ר גילה גמליאל:> רק הערת אגב, מונח מכתב מהיועץ המשפטי של הכנסת, לכל חברי וחברות הכנסת, אני ממליצה לקרוא אותו. עכשיו השארתי לכם קצת להסתקרן, כדי שתקראו. <תמר זנדברג (מרצ):> דרך אגב, גברתי היושבת-ראש, קראתי את המכתב בעניין. זה לא חל על המקרה הזה. <היו"ר גילה גמליאל:> לא לא, לא על המקרה הזה, זה רק הזכיר לי את העניין. <תמר זנדברג (מרצ):> חברת הכנסת סתיו שפיר עתרה בנושא שנוגע – – – <היו"ר גילה גמליאל:> לא לגבי המקרה הזה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה יותר ציבורי. <היו"ר גילה גמליאל:> אני קראתי בקפידה מה שכתוב שם, ואני ממליצה לקרוא. <תמר זנדברג (מרצ):> קראנו. <היו"ר גילה גמליאל:> אני שמחה שקראתם. אבל לא כולם קראו. עכשיו זה יסקרן אותם קצת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ובכן, אני אחזור על דברי. בהתאם לחוק-יסוד: משק המדינה, הממשלה מגישה מדי שנה לאישור הכנסת את התקציב השנתי, וזה בדיוק המגרש שבו אפשר להתמודד, כי זה במסגרת חוק-יסוד: משק המדינה. במסגרת התקציב מציגה הממשלה את כל ההוצאות הצפויות על-פי סעיפים, סעיפי משנה. נכון, זה ספר עב כרס, צריך ללמוד אותו. אין מה לעשות. את כל ההוצאות הצפויות והמתוכננות של הממשלה. עם זאת, אני חייב להדגיש כי הוצאות המדינה בפועל, במהלך כל שנה, כמו כל תקציב, כמו כל ארגון, ניתנות לשינויים. לעתים הן אינן תואמות באופן פעיל ומפורט את חוק התקציב השנתי שמאושר במליאת הכנסת, בגלל הסעיפים הנדרשים, בגלל אירועים שקורים כאן, בשכונה שלנו, חדשת לבקרים, במזרח התיכון; בגלל חוסר היציבות, בפרט בגלל שכנינו שגורמים לכך. עכשיו, ביצוע התקציב בפועל מושפע, כמו שאמרתי, ממספר רב של גורמים, שלעתים לא תלויים בנו: קצב ביצוע הפרויקטים – לצורך העניין, נקבע תקציב לצורך ביצוע פרויקט מסוים והפרויקט לא הסתיים במועדו, ויש לבצע העברות תקציביות; נתונים מקרו-כלכליים; עדכון החלטות ממשלה שהתקבלו או השתנו במהלך השנה. הרי כל תוכנית היא בסיס לשינויים. <זאב אלקין (הליכוד):> השתכנענו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> השתכנענו, אני יודע. <היו"ר גילה גמליאל:> כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מילה וחצי גם – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עם כל הכבוד, בעקבות השינויים – ואני לא זה שהולך לתת כסף מחר בבוקר למשרד הביטחון – והיו פה מהלכים שונים בקיץ האחרון שחייבו את הממשלה הזו לתוכנית משרד הביטחון, ואם היינו עומדים ברצון שלהם היינו מגיעים לקצה האופק. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בהחלט בלמנו למצב נורמלי. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר האוצר מיקי לוי. חברת הכנסת זהבה גלאון? ישיב על התנגדות הממשלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע זה. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, תראו, התקציב זה הכלי המרכזי של מימוש מדיניות בכל מדינה. במדינת ישראל הדבר הזה הפך להיות בדיחה. סלח לי, חבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר האוצר. אין שום קשר בין התקציב שמוגש לבין מה שקורה בסופו של דבר בפועל. הרזרבות שמגיעות לעתים ל-20% מהתקציב, השינויים הדרמטיים שקורים במהלך התקציב והעובדה שאפשר לעשות את מה שמכונה העברות תקציביות, מייצרים מצב שבו התקציב הוא איננו מסמך מחייב, אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות הראויה, והתוצאה היא שמעבירים מיליארדים מכאן לכאן, לכאן לכאן לכאן. לעתים יש לעשות את זה באמת, כמו שאמרת, לצורך עדכון, פרויקט שנתקע באמצע, להעביר משנה לשנה וכו' וכו'. אבל העובדה שאפשר לעשות את זה בכל סכום, בכל עת, בכל מצב, ברוב אוטומטי של הקואליציה, הופכת את הכנסת למין חותמת גומי. היום קראתי בעיתון שידידי חבר הכנסת יריב לוין הביא הצעה טובה מאוד שנועדה לשפר את הפיקוח של הכנסת בדיוק על הנושאים האלה, על הממשלה. אתם מתייחסים לתקציב הזה באופן באמת לא ראוי, באופן לא רציני. המספרים שנזרקים: יהיו הכנסות ככה, עוד 20 מיליון, פחות 10 מיליון – משום שאחר כך אפשר לשחק עם זה. אתם באים לוועדה ואומרים: טוב, לא יצא לנו. תוסיפו 7, תורידו 14, תחלקו ב-2, יצא שר אוצר אפס. זה מה שקורה בפועל. הגיע הזמן שכנסת ישראל תפקח כראוי על תקציב המדינה, כי זו, בסופו של דבר, התוצאה. התוצאה היא האנשים בערד שאין להם עבודה. חוסר הרצינות שלכם, זאת התוצאה שלו. ולכן ראוי שהכנסת תקבל את הצעת החוק הזאת, שמאפשרת גמישות לממשלה עד סכומים מסוימים, ומסכומים מסוימים הכנסת תאשר שוב את התקציבים, וככה התקציב, יתייחסו אליו ברצינות; אתם תתייחסו אליו ברצינות, אגף התקציבים יתייחס אליו ברצינות, ויהיה קשר בינו לבין המציאות. כי אחרת, הוא מסמך חסר ערך. חסר כל ערך. אפשר לכתוב בו מה שרוצים ולעשות אחר כך מה שרוצים. ראוי שכנסת שמכבדת את עצמה ורוצה לפקח על עבודת הממשלה תאמץ את החוק הזה, ולאלתר. ותפסיקו להתעסק כל הזמן עם קואליציה–אופוזיציה. זה לא שייך לכם. האוצר לא שייך לכם, הקופה לא שייכת לכם והמדינה לא שייכת לכם. תעשו פעם אחת מה שצריך. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. הצבעה על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור מליאת הכנסת לשינויים בתקציב בסכום העולה על 50% מהסכום המקורי), התשע"ד–2014. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור מליאת הכנסת לשינויים בתקציב בסכום העולה על 50% מהסכום המקורי), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 16 בעד, 35 נגד. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליית מועמדים או סטודנטים), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1683/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעה הבאה בסדר-היום: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליית מועמדים או סטודנטים), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי כנסת. תמר, עומדות לרשותך עשר דקות. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, הצעת החוק הזאת היא תיקון לחוק הסטודנט, חוק זכויות הסטודנט והסטודנטית. אני מעלה אותה לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית השבוע. אני מסתכלת עלייך, גברתי היושבת-ראש, ועליך, בתור יושבי-ראש אגודות סטודנטים לשעבר. זה חוק שהגיע אלי בעקבות סיפור. בטח כולכם מכירים את – – <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – הסיפורים האישיים. סליחה. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. סליחה. <היו"ר גילה גמליאל:> צחי, ישראל. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. נכון. סליחה. <היו"ר גילה גמליאל:> השר ישראל כץ. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. ואתה מיתולוגי. <היו"ר גילה גמליאל:> השר לשעבר – – <תמר זנדברג (מרצ):> חבר הכנסת צחי הנגבי, אתה צודק. <היו"ר גילה גמליאל:> – – צחי הנגבי. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> סליחה. נכון. סליחה מכל הוותיקים שסללו לנו את הדרך. החוק הזה הגיע אלי כתוצאה מסיפור אישי של סטודנטית. בטח גם אתם מכירים: הרבה פעמים מגיעים אלינו סיפורים ומקרים ועוולות שמעלים את הצורך באיזשהו תיקון. והפעם מדובר בסטודנטית, נקרא לה מ', שהגישה מועמדות למסלול ייחודי באחד התארים המתקדמים, באחת האוניברסיטאות ברחבי הארץ, והקבלה לאותו מסלול כללה ריאיון אישי. הגיעה הסטודנטית לריאיון האישי ועמדה בפני ראשי המסלול והתראיינה, והיה ניכר עליה שהיא בהיריון. זה היה היריון בשלב שיכלו כבר לראות אותו. לא שזה היה סוד, אבל זה עלה באופן טבעי. היא נשאלה באופן כמעט – שיכול להיות שלמראיינים נראה טבעי: איך תסתדרי? ומה את מתכוונת לעשות? ומה עומד להיות? ואיך תוכלי? וכו'. דברים שהיום בקבלה לעבודה, למשל, או בדברים אחרים כבר ברור לנו וברור גם בספר החוקים שהם לא חוקיים ואסור לשאול אותם ואסור להעלות אותם, ובטח ובטח שאסור להפלות בגינם, ואסור לא לקבל מועמדת לעבודה בגין דבר שכזה. ואכן אותה מועמדת לא התקבלה למסלול המבוקש. יש לנו היום, כשנתיים אחרי, את ההוכחה הניצחת שזה אכן היה בגלל זה ולא בגלל סיבות אחרות, מכיוון ששנה לאחר מכן אותה סטודנטית ניגשה לאותו מסלול, הפעם כבר אחרי שהתינוק או התינוקת נולד או נולדה ונשאר או נשארה בבית, והפעם היא התקבלה. והיום היא לומדת או כבר מסיימת באותו מסלול, אבל שנה אקדמית הלכה ואבדה וירדה מבחינתה לטמיון אך ורק בגלל אפליה, ולא משום סיבה אחרת. הסיפור הזה הגיע אלי וקומם אותי. ופתחתי את חוק זכויות הסטודנט וראיתי מה כתוב שם, ויש איסור אפליה בחוק זכויות הסטודנט, רק שהטעמים, העילות שקיימות בחוק הן עילות מצומצמות: הן לא כוללות מגדר, הן לא כוללות הורות, תהליכי הורות למיניהם, הן לא כוללות נטייה מינית וכו'. כפי שאנחנו יודעות ויודעים ממקרים אחרים של אפליה, אפליה כזו היא שרירה וקיימת, ואפילו אולי, אני לא יודעת אם רווחת, אבל היא בהחלט קיימת, וכדאי לסתום את הפרצה הזו בחוק ולתקן את זה. ולכן ההצעה שאני מציעה כאן היא הצעת חוק מאוד פשוטה. היא מוסיפה כמה עילות. נוסף על כך, שוב אני חוזרת ואומרת שקיים היום בחוק זכויות הסטודנט סעיף של איסור הפליה. כיום קיימים טעמים עדתיים, ארץ מוצא, רקע חברתי כלכלי, דת, לאום וכו', ואני מוסיפה כמה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> רגע, הממשלה מתנגדת? <תמר זנדברג (מרצ):> אז זהו, הממשלה מתנגדת. עכשיו, את מביאה אותי לחלק השני של הנאום שלי, ואני רוצה לומר בו שני דברים: הממשלה מתנגדת, ותכף סגן השר אבי וורצמן יעלה לכאן וינמק את התנגדות הממשלה. יכול להיות שיש – אני אגיד את זה בעדינות, כי אתה יושב מולי ואתה מחייך, ואני בטוחה שאין לך איזה כוונת זדון – אבל יכול להיות שיש מפלגות שמרכיבות את הקואליציה הזאת, שאם הן מתנגדות לאיסור הפליה, אולי זה לא מפתיע. אבל יש כאן מפלגות אחרות, שאפילו מרימות את דגל השוויון ואיסור ההפליה, וככה מתקוממות נגד כל ביטוי של הפליה, של חוסר שוויון, והייתי מצפה שהן יהיו הראשונות שיתמכו בחוק הזה ויבינו את הבעייתיות שקיימת כאן. זה תיקון שאין לו עלות כספית. כמו שציינתי בסיפור בתחילת דברי, הוא בא לסתום פרצה שקיימת ושהוכחה, וסטודנטיות כבר סבלו ממנה, ומי יודע כמה עוד רבים אחרים סבלו ממקרים דומים, במיוחד במקרים של ראיונות אישיים, ובמקרים אחרים, גם בתקופת הלימודים האקדמית. תן לי לנחש, סגן השר וורצמן, מה הולכים להיות הטיעונים שלך בשם הקואליציה. תן לי לנחש שזה ינוע בין "זה מיותר, אין צורך" ובין "קיים כבר איסור הפליה" שכביכול כולל את העילות האלה. אז נדמה לי שהסיפור שהבאתי בתחילת דברי מעיד על כך שיש צורך, וכנראה החוק – שוב, שכבר קיים, וכבר כולל איסור הפליה, וכולל טעמים מסוימים, אבל חסרים בו כמה טעמים מהותיים, שספר החוקים הישראלי והשיח הציבורי הישראלי הולכים היום לכיוון הזה, ומוסיפים איסור הפליה מכל הטעמים שציינתי. ולכן נשאר במוחי – ואני אשמח אם תפריך זאת – עוד נימוק אחד, והוא שלא מהות או תוכן הצעת החוק הוא שמנע מהקואליציה לתמוך, אלא זהות המציעה. אין לי ספק שזה לא אישי, כנראה זה משהו פוליטי, בהשתייכות המפלגתית או – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני רוצה רגע לחדד – אני פשוט מנסה להבין מדוע הממשלה מתנגדת לכזה חוק ראוי, נכון וצודק. יש כאן, לדעתי, חוסר תקשורת. <תמר זנדברג (מרצ):> אוקיי, בואו ננצל את הדקות – – – <היו"ר גילה גמליאל:> עכשיו, חוסר התקשורת מדבר על "מפלגתם, שירותם במילואים". אז על המילים "שירותם במילואים" – אני יוצאת מנקודת הנחה שאת מתכוונת שעצם זה שהם משרתים במילואים לא יפגע בהם להתקבל. הבנתי נכון? <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. <היו"ר גילה גמליאל:> אז הבינו הפוך. הבנת? זאת אומרת, זאת הייתה הבעיה? כי אם זאת הבעיה, אז – זה בדיוק הפוך. היא בדיוק חשבה כמו שאני חושבת, לגמרי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בוודאי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – המשמעות המשפטית של זה. <היו"ר גילה גמליאל:> אז המשמעות המשפטית לפי הנוסח הקיים היא, שאם הם משרתים במילואים, הם יופלו. על כן, אני מציעה פה שהיא תודיע במליאה שהכוונה היא הפוכה, לעצם העניין – – <זאב אלקין (הליכוד):> לא משנים את הכוונה, גילה. משנים את הנוסח – – – אפשר להגיש – – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – או שתשני את הנוסח, ותחכי עם זה שבוע. חכי שבוע, חבל שסתם יפילו לך חוק. עדיף לדחות את זה בשבוע. תשובה והצבעה במועד אחר, ואם אפשר, שהיא תתקן את העניין הזה עד אז. <זאב אלקין (הליכוד):> הרי – מה הבעיה? כדי שוועדת שרים תשנה את עמדתה צריך לשנות את הנוסח. כדי לשנות את הנוסח צריך להגיש מחדש. לכן, מה שאני מציע לך, בשלב הזה, זה להפוך את זה להצעה לסדר, להביא את זה לדיון בוועדת החינוך, ובמקביל להגיש נוסח אחר, שלא תהיה שם הבעיה הזאת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, אבל אפשר לאשר הצעת חוק כפוף לשינויים שוועדת השרים דורשת. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל זה זניח, מה שמופיע שם. כנסת ישראל, לפחות עד כמה שזה תלוי בי, לא תצביע על נוסח – – – <היו"ר גילה גמליאל:> הם לא רוצים שבכנסת ישראל תועבר בקריאה טרומית הצעה כזאת, שעלולה למנוע מתן הטבות ליוצאי שירות צבאי. אני הופתעתי לרגע שהם לא אישרו את זה, אבל כנראה, לפי הנוסח הקיים, ההסבר המשפטי שניתן זה רק זה. אם אתם יצירתיים בלמצוא משהו טכני כדי לאשר את זה בכל זאת, אז זה up to you כרגע. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה לשאול שאלה: אדוני, יש שתי אופציות; הרבה פעמים אתם אומרים: נעביר בטרומית ונעשה את השינויים בוועדה. <זאב אלקין (הליכוד):> לא, יש דברים שהם טכניים, קטנים. פה זה לא דבר קטן – – <היו"ר גילה גמליאל:> זה עניין מהותי. <זאב אלקין (הליכוד):> – – כנסת ישראל תצביע שהיא נגד להפלות במוסדות להשכלה גבוהה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי, אבל הכוונה הייתה אחרת. חשוב לציין שהכוונה הייתה אחרת. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אז יש לי שאלה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> יש פתרון לזה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> בסדר. זהבה, מה שהוא מציע זה שחברת הכנסת תמר – יאושר לה להגיש את ההצעה כהצעה לסדר-היום, זה יעבור לדיונים בוועדת החינוך, ובמקביל, היא כבר תגיש והיא תקבל פטור מחובת הנחה – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – יושב-ראש הקואליציה החדש והנמרץ ידאג לה לפטור מחובת הנחה, כדי שהיא תוכל להעביר את ההליך יותר מהר. <תמר זנדברג (מרצ):> יושב-ראש הקואליציה, כשאני עכשיו חושבת על זה תוך כדי, אני לא בטוחה – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – כדי לעזור, יש עוד סיבה שדחו את מה שאת אומרת, לא מתוכן הדברים, כי לפעמים פירוט יתר גורם דווקא – – – פירוט יתר גורם שאחר כך יהיו עוד דברים אחרים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אם תמר תסכים – – – <היו"ר גילה גמליאל:> בינתיים, זה הרבה פעמים – נכון שההצעה שהעלה כאן יושב-ראש הקואליציה היא ההצעה הנכונה. <תמר זנדברג (מרצ):> אני פשוט לא בטוחה שההטבות שאתם נותנים עונות על המשמעות המשפטית של איסור הפליה. <היו"ר גילה גמליאל:> אז אני מציעה לקבל את ההצעה בשתי ידיים; את גם תקבלי פטור מחובת הנחה, ההליך שלך יזורז, ההצעה המצוינת שלך כן תעבור בהליך תקין, ואני מציעה שסגן השר באותה הזדמנות גם יאמר – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בסדר. אז אני מקבלת את הצעת היושבת-ראש, אני רק חוזרת עליה לפרוטוקול: אנחנו נהפוך את זה עכשיו להצעה לסדר, אנחנו נגיש בתיאום עם יושב-ראש הקואליציה ועם הייעוץ המשפטי ועם סגן השר נוסח מתוקן, וננסה יחד להעביר אותו פטור מחובת הנחה, כדי שנוכל לקדם אותו עוד במושב הזה, כדי לפתור את המקרים שצריכים זאת. אני לא בטוחה שהטבה זה איסור הפליה, איסור הפליה זה דבר מאוד מסוים, אבל אנחנו – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה רואה לפעמים איך חוסר תקשורת עלול להפיל חוק חשוב במדינת ישראל. <תמר זנדברג (מרצ):> יפה. זה יפה שהמליאה מקיימת קשב לדברים שנאמרים, ואני באמת מודה לך, גברתי היושבת-ראש, על הסיוע שלך. אין לי ספק שהרגישות המיוחדת שלך, גם לעולם הסטודנטים והסטודנטיות, ולנשים בפרט, פה, סייעה רבות. אז ברשותכם, אני הופכת את זה להצעה לסדר-היום, ותודה לך, יושב-ראש הקואליציה, וננסה להעביר את זה ככה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה לסדר-היום. לפני כן ישיב סגן השר. אני מקווה שהתשובה תהיה מותאמת למצב החדש – לא להקריא מהדף. התשובה מותאמת להפיכת ההצעה להצעה לסדר-היום. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתם כבר ממש כמו חלק מהקואליציה. חבל על הזמן. גברתי היושבת-ראש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן. תנו רק לסגן השר להשיב בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, קודם כול, תמר, אני חושב שאת רואה שמדברים דברים ענייניים, לא מחפשים פה, וגם אם חבר כנסת מהאופוזיציה, ואפילו ממרצ, מגיש הצעה טובה, אנחנו מוכנים לשקול ולמצוא את הפתרונות. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני כן רוצה רק לחדד עוד נקודה אחת. קודם כול, אני רוצה לשבח את הדאגה לסטודנטים. השבוע התחילה שנת הלימודים האקדמית, אני יכול לומר לך שבחרתי להיות ביום הראשון בבאר-שבע, גם באוניברסיטה וגם במכללת קיי. בכלל, אני חושב שחשוב שהבית הזה יחזק עוד הרבה הרבה הרבה את המוסדות להשכלה גבוהה בפריפריות של מדינת ישראל, כולם. אני יכול לומר לך, כמי שלמד לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת "חמדת הדרום" בנגב, אני יכול לומר לך, בוודאי באוניברסיטה, למדנו כולנו יחד, מכל הכיוונים, מכל העדות ומכל העמים, למדנו יחד למבחנים, ואני חייב להגיד לך שזאת הייתה חוויה מיוחדת – ככה, באופן אישי על העניין הזה. אבל אני רוצה גם לחדד לך עוד נקודה אחת. תראי, לפעמים כשאת נותנת פירוט יתר, את בעצם נועלת את החוק רק לדברים שהבאת בפירוט שלך. ולכן, כשתנסחי מחדש, עם כל ההליך שהוצע פה, חשוב לדעת שפירוט יתר עלול לפגוע בכוונות שלך, כי גם היום החוק אומר שמוסד לא יפלה מועמדים או סטודנטים מטעמים עדתיים, מטעמי ארץ מוצא, רקע כלכלי חברתי, דת, לאום, מין, מקום מגורים. זה כבר קיים היום. לכן, תיזהרי שכשאת מנסחת – והכוונות שלך פה טובות – שלא תביאי ניסוח שבעצם יכול לפגוע באנשים בעתיד, על דברים שלא חשבת. זאת הנקודה היחידה. אני כמובן מצטרף גם להצעה של היושבת-ראש, גם לרגישות של היושבת-ראש, וגם ליושב-ראש הקואליציה, ובעצה אחת הולכים לכיוון הזה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לסגן השר אבי וורצמן. אנחנו נעבור להצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליית מועמדים או סטודנטים) הופכת להצעה לסדר-היום. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 23 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליית מועמדים או סטודנטים), התשע"ד–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 23 בעד, מתנגד אחד. ההצעה עברה, והיא תועבר לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. <הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013> [מס' פ/1162/19; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ט; עמ' 8890.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013. יציג בהנמקה מהמקום חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עומדת לרשותך דקה. אם אפשר רק להיות קצת יותר בשקט במליאה. תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה לגבי הודעה מראש על שביתה. אנחנו נתקלים לפעמים במצב שמצד אחד אנחנו בעד זכותו של עובד לשבות, בפרט כשהמעסיק אינו עומד בדיבורו או כשהוא מרע את תנאי העסקתו, אבל מצד שני קורה מצב שפתאום אנשים נקלעים – אנשים חפים מפשע שאינם בסכסוך בין העובד למעביד הופכים לקורבנות באופן פתאומי. זה משל לנהג שחוסם את התנועה בכביש בגלל שיש לו סכסוך עם נהג אחר, מבקש לחסום אותו, ואז כל הנהגים צריכים לחכות. לא ייתכן שאדם בא לבית-חולים, יש לו תור לטיפול, ומתברר שיש שביתה פתאום. אז לפחות שיודיעו 62 שעות מראש שהולכים לעשות שביתה ומה היקפה, כדי שהאזרחים יוכלו להיערך לקראת השביתה ולדעת לא להיקלע בפתאומיות למצב הזה. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק שלי. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. ישיב בשם הממשלה השר יאיר שמיר, בבקשה, בשם שר הכלכלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת – – <איתן כבל (העבודה):> נהיית דובר הממשלה, נהיית. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> – – הממשלה תומכת בעיקרון של הצעת החוק על התראה מראש לפני שביתות. עם זאת, נוסחה המקורי של הצעת החוק מטיל את חובת הפרסום על דבר השביתה ואת החבות הנזיקית בשל כך על הממשלה ולא על יוזמי השביתה. לפיכך, ועל מנת להסדיר סוגיות אלה בהמשך, הממשלה תומכת בהצעה בכפוף להתחייבות המציע לקדם את הצעתו בהסכמת משרדי המשפטים, הכלכלה והממונה על השכר. את אתי, גילה? <איתן כבל (העבודה):> אייכלר, תצטרף. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אם הוא מסכים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> מאחר שהמציע מסכים – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, המציע מסכים. זה בהנמקה מהמקום. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אז אני ממליץ או תומך בחוק. <איתן כבל (העבודה):> הפתעת אותו. <היו"ר גילה גמליאל:> אז אני מודה לשר יאיר שמיר. יש התנגדות מצד חבר הכנסת איציק שמולי. עומדות לרשותך שלוש דקות להביע את התנגדותך לחוק, בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת אייכלר, תראה, אני מבין שלפעמים כשיש שביתה זה עלול להיות דבר מאוד מעצבן לאזרחים, אבל צריכים להסתכל, דווקא בשבוע הזה, כשמפורסמים נתוני השכר החציוני במדינת ישראל, ולראות את ההצעה שלך בקונטקסט הנכון. תסתכל מה קורה בשוק העבודה הישראלי. אנחנו בבית הזה נאלצים לחוקק חוקים כדי שאנשים יוכלו לצאת לשירותים או לשבת ליד הקופה בסופר. יש היום חברות ציבוריות בישראל שבהן בן-אדם אחד מרוויח מה שבן-אדם אחר על פס הייצור לא ירוויח במשך חיים שלמים. מספר עובדי הקבלן במדינת ישראל עומד על בין 10% ל-15% מכלל העובדים במשק. הדרך היחידה למנוע את כל התופעות הפסולות האלו היא להצטרף ולהיות חלק מהעבודה המאורגנת. עכשיו, אני שמח שבשנה הקודמת היו כ-40,000 צעירים וצעירות במדינת ישראל שהבינו שהדרך היחידה, היחידה, לקבל שכר ראוי בשוק העבודה הישראלי – אתה יודע, חברי אייכלר, שהיום 70% מהמשרות הפנויות במשק לאנשים בגיל שלי שסיימו אוניברסיטה או מכללה הן מתחת לשכר חציוני של 6,000 שקל? איך אנחנו יכולים לבנות מזה חיים? הדרך היחידה לקבל שכר הגון ולשמור על הזכויות שלנו בשוק העבודה היא על-ידי היכולת להתאגד במקומות העבודה, ואחת לכמה זמן, כן, להפעיל גם את הזכות של העובדים לשבות. כאשר ההצעה שלך באה ומנסה להפיל את המעוז האחרון בשוק העבודה ולפגוע בזכות היסוד של האנשים להפגין כוח, כאשר עומד נגדם כוח שמפעיל לא פחות דורסנות – אנחנו רואים, רק אתמול השיקו נמל; לא מדברים עם העובדים, לא מדברים עם ההסתדרות, השיקו נמל. הרי בסופו של דבר מי שמתנהג פה לעתים קרובות בבריונות זה הממשלה, או הממשלות, ומעת לעת גם חלק מהמעסיקים, אז לא יקרה שום דבר אם גם בצד השני של המשוואה יהיו גם עובדים שיש להם כוח. אחרת לא יהיה לנו פה שוק עבודה ולא יהיו לנו עובדים, יהיה לנו פה שוק של עבדים. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 18 בעד, עשרה מתנגדים. ההצעה עברה, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> אני עוברת להצעה הבאה, אבל לפני כן יש הכרזה של סגן מזכירת הכנסת; נאזם, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, גברתי. למען הסר ספק, אני זוכר שהכרזתי, אבל למען הסר ספק אנחנו נכריז שוב. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על שולחן חברי הכנסת ביום שני, ג' בחשוון התשע"ה, 27 באוקטובר 2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לך, נאזם, סגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – התקן בטיחותי על דלת מרחב מוגן דירתי), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/970/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – התקן בטיחותי על דלת מרחב מוגן דירתי), התשע"ג–2013. יציג את ההצעה חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, סגן יושב-ראש הכנסת. עומדות לרשותך עשר דקות מרגע זה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני לא חושב שאני, גברתי היושבת בראש, אני לא חושב שאני מגלה סודות מקצועיים שלנו כחברי כנסת על תהליך שאנחנו עוברים פעם בחודש – בכל אופן המפלגה שלי – כשעוזרי אומר: תשמע, המכסה שלך, אתה יכול להגיש הצעת חוק לוועדת שרים לענייני חקיקה, מציג בפני עשרה, 15 חוקים, ואומר לי: תבחר חוק שאתה מבקש להעלות לוועדת שרים. נו, השיקולים שעומדים בפנינו, יש כמה שיקולים. יש לנו חוקים כלכליים, חוקים סוציאליים, חוקים חברתיים, יש לנו מגוון, אבל מה עומד בשיקול? ההיתכנות של החוק הזה לעבור, אבל בעיקר החשיבות, החשיבות של החוק והרלוונטיות שלו. נו, מתוך 15 חוקים, הגשתי בפעם הראשונה, עכשיו כשהגיע תורי, הגשתי את הצעת החוק, שעל מה היא מדברת? היא מדברת על התקן בטיחותי על דלת במרחב מוגן דירתי, מה שנקרא היום ממ"דים, שנמצאים היום בבתים רבים. אנחנו נמצאים היום בתהליך תמ"א 38 מתקדם שמרחיב יותר ויותר את הממ"דים. הצורך בממ"דים הוא הרבה יותר נרחב בתקופה האחרונה, הרלוונטיות שלהם קיימת. ומנגד, ודאי, החלק הערכי שבו, שמדבר על מניעת פגיעה בגוף, ולא סתם פגיעה בגוף, אלא פגיעה בילדים. לפי מה שקרה בעבר וקורה גם היום, לעת הזאת, ילדים רבים נפגעים מדלתות שנטרקות על ידיהם, ולא מעט ילדים, לצערנו, גם נקטעו אצבעותיהם מטריקות ומסגירה של ממ"דים, של הדלתות הכבדות. אנחנו ביקשנו להציע, והצענו, שיהיה חיוב – לא רטרואקטיבית, אלא בעתיד – על ממ"דים שנבנים, שתהיה חובה להתקין את ההתקן הזה. ומישהו לו יחשוב: מה הבעיה בהתקן הזה? איזה בעיות יש בהתקן הזה, שאנחנו לא מאשרים אותו? זו התקנה שהיא יקרה מאוד? אנחנו מטילים איזה עול כספי? משהו כלכלי? זניח שבזניח. העלות, היום, בקנייה לאזרח הרגיל, זה משהו שבין 150 ל-180 שקל, התקן כזה לדירה אחת. לא צריך יותר מהתקן אחד כזה. ההרכבה שלו פשוטה, ההתקנה שלו פשוטה, הוא לא גורם לשום בעיה ביורוקרטית או מסבך את הדברים הנדסית. התקנה. החובה להתקין התקן שמונע פגיעה באצבעות, התקן פשוט מאוד, אבל הוא גורם גם כן – התועלת שלו היא מאוד גדולה, במיוחד כשאנחנו מדברים על ציר של מניעת פגיעה בנפש, מניעת פגיעה בילדים. כמה ילדים נפגעים היום מכל מיני מתקנים שהם לא תקניים, מכל מיני דברים מחודדים – עשרות-אלפי ילדים נפגעים כל שנה ושנה. אנחנו צריכים להתמודד עם כל מיני מפגעים של משחקים. אני ממש הזדעזעתי בשבוע שעבר כשילד, נער בן 15, נהרג בגבול בני-ברק–רמת-גן שהוא נסע על גלגילית והתנגש במכונית. לאן אנחנו מגיעים? ממשחק שכל אחד משחק בו. כמה כוויות יש לילדים, פציעות קשות מאוד שיש לילדים. מה חובתנו לעת הזו? לצמצם את הדבר הזה. אז יש דברים שאנחנו לא יכולים לדעת מראש. אתה לא יכול להכין את עצמך, לא בכל דבר הילד תמיד נזהר. אבל בדברים שאנחנו יכולים לעשות לא נעשה? ולמה הרלוונטיות שלו? מכיוון שגם הממ"דים, לעת הזו, גם על הציר של "צוק איתן" וגם בכלל, כשאנחנו יודעים על שבועות וחודשים רבים שאזורים שלמים בארץ חשופים לפגיעות, לטילים, לרקטות, או שאנשים מכינים עצמם מחשש – היום גם בצפון. אני מכיר בתים – מה שהילדים שלי עושים – שהם מקבעים את הדלת הזו. מכיוון שהדלת הזו היא דלת מסוכנת, הם מקבעים אותה. אבל בעת הזו הם לא יכולים לקבע אותה, הם משאירים אותה פתוחה כדי שיוכלו לפתוח ולסגור. הסכנה מהדלתות היא הרבה יותר מאשר בתקופות אחרות. אני לא יכול להבין. דוחים אותה. לא זו אף זו, שאנחנו יודעים – מה אנחנו רואים? האם אפשר להגיד, אולי, שהמתקן הזה הוא לא אפקטיבי? תשמע, אתה מציע משהו לא אפקטיבי. מה קורה היום בגני-ילדים ובבתי-ספר? מה הדרישה לרישיון? מה הדרישה בכל מקום שיש בו כינוס ילדים, במקום ציבורי? לא נותנים רישיון, אלא אם מתקינים את ההתקן הזה. דרך אגב, ההתקן הדירתי הוא הרבה יותר יפה. שם הוא יותר זול, אולי יותר גס. יש היום התקנים מאוד מאוד ידידותיים ודקורטיביים לדלתות האלה. זה לא מכער את הבית, ההתקנה של זה. שם אנחנו מחייבים. מדוע? אנחנו רוצים לנקות את עצמנו. חס וחלילה שאם ילד ייפגע בבית-ספר או בגן-ילדים, יתבעו מישהו. יודעים לחייב את הרשתות, את האנשים, לעשות את הדבר הזה. מדוע? כי זה דבר שמביא תועלת, דבר שמגן. אבל כשיש אחריות, ששם יש אחריות זה בסדר. לנו אין אחריות? לנו אין אחריות על כלל האזרחים ועל כלל הילדים כשהם נמצאים בבית? מדוע אנחנו לא מחייבים את זה? לא זו אף זו, אלא שלא ניתָן. אמרו לי אנשים שהיו מקרים שהיה קשה, בדלתות, שהיה קשה להתקין אותן בגלל הזווית שלהן – לא נתנו, לא הפעילו מעון-ילדים, לא הפעילו גני-ילדים וסגרו אותם, והיו בעיות קשות של רישוי עד שהדבר הזה היה מסודר. מה זה מלמד אותנו? הצורך קיים. האפקטיביות שלו היא מוכחת. אנחנו דורשים זאת כשאנחנו צריכים. ואם זה היה איזה משהו מאוד מאוד קשה לביצוע, מאוד מסרבל, מאוד יקר, מאוד מורכב, הייתי מבין. אבל מה זה? אני חושב שזה מביא אותנו לדבר אחד. כשאני בא ושואל למה, אומרים – אין לנו את התשובות. נקבל מהשר תשובה, שכתבו לו, במקום שר הביטחון. אני עוד לא יודע, תהיה לי האפשרות לענות לך, אדוני השר, אבל אני רוצה לדבר על הנושא העקרוני של השקיפות של החלטת ועדת השרים. זה לא סוד, אני לא מחמיא לעצמי, אבל בכנסת הקודמת וגם בכנסת הזאת הייתי מעשרת המחוקקים הראשונים; גם בהצעות חוק שעברו קריאה טרומית וגם בקריאה ראשונה, וגם בשנייה ושלישית. ולא בגלל שהייתי בקואליציה. חברי, אלה שהיו באופוזיציה, גם הם היו בעשרה הראשונים. חוקים שהיו רלוונטיים, דברים שהיו באמת – היו בהם סבירות, היגיון, לא היו להם השלכות רחבות, כשהיה אפשר לבוא לקראתם – באו. יש לי הרגשה, ולצערי אני אומר שזה יותר מהרגשה, אני יודע מתוך מידע שאמרו לי, גם אנשים שישבו בתוך ועדת השרים, או עוזרים – זה מהאופוזיציה? מה פתאום שתאשר לו את זה? איזה עניין? ואם זה אחד שהוא גם לוחמן באופוזיציה – ודאי וודאי שלא. אז מילא אם אלה חוקים שאולי לא מביאים תועלת, אבל חוקים שמביאים תועלת בעליל, גם עד כאן מגיעה התחשבנות? החשבונות של הפוליטיקה הזולה, פוליטיקה בגרוש, על חשבון הבטיחות של הילדים? זה לא הנושא עכשיו. היה אפשר להרחיב בו הרבה הרבה. חוקים אחרים – אין שום בעיה; חוקים שפוגעים ברגשות, שעושים קיטובים בתוך העם היהודי, בתוך המדינה, פוגעים במסורת, בייחוס, חוקים מצחיקים כאלה ואחרים, שמבטלים את התאריך העברי ועוד, מחליפים שמות – זה בסדר. אבל חוק כזה – זה לא בסדר. אני לא מבין – ולא תהיה לי ההזדמנות גם להגיב בזמן רב על הסיבות האמיתיות לכך שחוק כזה, שההשלכה שלו היא בטיחותית ממדרגה ראשונה, שצריך אותו מאוד, מכיוון שלפי הסטטיסטיקות ולפי פרסומים שהיו, זה אחד מהמפגעים הגדולים והקשים בין המפגעים של ילדים; להגיע למצב של קטיעה של אצבעות של ילדים, על מה אתם מדברים? לא רק פציעות רגילות. וכשכל מה שאנחנו דורשים הוא באמת מזערי בכל הנושא של בנייה, לא מטילים את זה רטרואקטיבית, ואנחנו היום נמצאים על ציר של מצב ביטחוני שדורש את הממ"דים האלה. ואנחנו היום, מצד אחד אנחנו באמת מדרבנים ומתמרצים, ואנחנו פועלים להקל על חיזוקי בתים, ובתוך החיזוקים האלה יש את הממ"דים, ואנחנו משקיעים בזה כספים. אי-אפשר להבין שתקינה, לכל הפחות בדבר הזה, היא הדבר המינימלי? הסוף של הנאום שלי – דיברתי בחודשים האחרונים בכמה וכמה חוקים שלא אושרו בוועדת השרים, כמו חוק על מרכז הרעלים, לאחר האסון שהיה, של ההדברה. ביקשנו שמרכז הרעלים שקיים בחיפה יהיה פתוח 24 שעות, שיהיה מענה לשאלות של אנשים, מענה אנושי שהוא מאוד מאוד עוזר – גם את זה לא אישרו, מסיבות של לא להכביד ברגולציה על אנשים. איזו רגולציה, כשמדובר בפיקוח נפש, בשאלת חיים? לא אישרתם את הפטור ממע"מ על תרופות מצילות חיים. זה לא עלות, אלא זה מניעת רווח. לא התחשבתם בדברים האלה. כל התירוצים שבעולם היו. ביטול פטור ממע"מ על דירות, דבר חשוב; על תרופות מצילות חיים, שם הסכומים הם הרבה הרבה יותר קטנים, והתועלת שלהם מוכחת – – – <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מייד מסיים, גברתי. אלה לא סתם תרופות שאיזה רופא זניח ממציא. אלה תרופות שהיו בסל התרופות, בוועדת סל התרופות, אבל מחוסר תקציב לא אישרו אותן. אני יכול להביא עוד כמה חוקים כאלה, חוקים שהם פרקטיים, באופן שהוא גם מוחשי, גם נושא של פגיעה, שקשור לפגיעה בנפש – ולא אישרו. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אורי מקלב. ישיב בשם הממשלה השר הנמרץ יאיר שמיר, בבקשה. בשם כל הממשלה לגבי כל החוקים, כמעט. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי מקלב מציע כי בחוק הג"א תיקבע חובה להתקין על דלת המרחב המוגן אביזר בטיחותי שיגן על אצבעות הידיים מפני פציעה אפשרית בעת טריקת הדלת הכבדה. לדעת הממשלה, אין מקומה של חובה מוצעת זו בחקיקה ראשית. ההתקנה צריכה להיבחן על-ידי ועדת מומחים במכון התקנים או במסגרות אחרות. הדיון צריך להיות רלוונטי לדלתות המקלט. קיים תקן כזה, והוא, נכון להיום, אינו כולל את האביזר המוצע. שם מקום ההסדרה הנורמטיבי לאפשרות הזאת. ההיבטים של ההתקנה הם בטיחותיים באופיים, לפיכך הם אינם לפתחו ובסמכותו של פיקוד העורף, האמון על מיגון האוכלוסייה. אם חבר הכנסת מבקש לקדם את הנושא, הנתיב הנכון, המקצועי, הוא דרך המסלול הזה. יחד עם זה, אנחנו מציעים, או אני מציע, לחבר הכנסת המציע אורי מקלב לשקול – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> באיזה מסלול אדוני מציע? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> רגע, תן לי לגמור, ואז אנחנו – – – – – לשקול להפוך את הצעתו להצעה לסדר-היום. <היו"ר אחמד טיבי:> תקשיב, חבר הכנסת מקלב, לשר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> להפוך אותה להצעה לסדר, ואז להעלות את זה בוועדת החוץ והביטחון, או אם תרצה בוועדה אחרת, ושם נסיים את זה בצורה – לסיכום, אנחנו חושבים שאין מקום לעשות את זה בחקיקה ראשית, ואיננו פוסלים את דעתך שהדבר הזה נחוץ ונדרש. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה רוצה לענות? בבקשה. אני מודה לך, אדוני השר. בבקשה, חבר הכנסת מקלב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אם הוא לא יסכים, אנחנו נתנגד. <היו"ר אחמד טיבי:> לפנים משורת הדין. יאללה, תפאדל. אתה מסכים להעביר את זה להצעה לסדר-היום? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני אדבר ואני אגיד. <היו"ר אחמד טיבי:> טוב, תגיד, יאללה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אבל אם לא, אנחנו – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הבנתי, הבנתי. <היו"ר אחמד טיבי:> שלא תגיד שאין נדיבות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא אמרתי עוד. לא הסכמתי להצעה לסדר-היום. הוא הציע לי, השר הציע לי. <היו"ר אחמד טיבי:> בוא נשמע מה שיש לך להגיד, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> השר הציע לי הצעה לסדר-היום שתידון בוועדת חוץ וביטחון, ושם אולי נמצא את המקום המתאים לכך. קודם כול, אני מודה לך, אדוני השר, ואני שמח שחצי דרך כבר עשינו, שהממשלה רואה, או בכל אופן משרד הביטחון רואה את הדבר הזה כחשוב, ורק אומר: לא בביתי, אלא במקום אחר. אבל יכול להיות שזה גם נכון, שיהיה צריך לעשות את זה בתקנות, לא בחקיקה. דבר כזה – זה בתקנות. <איתן כבל (העבודה):> בתקנות, אני מסכים לגמרי. זה תקנות, זה לא חוק. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני ומכובדי, שאתה כבר הרבה שנים חבר כנסת, אז אני אפתיע אתכם, שהחוק הזה הוגש בכנסת השבע-עשרה – – <איתן כבל (העבודה):> נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – על-ידי חבר הכנסת הרב רביץ. וסיפרה לי העוזרת שלו, טייבי, שהוא רץ ממשרד למשרד, שעות רבות. הוא ראה את זה כדבר שהוא באמת עזרה רבה לציבור, וראה חשיבות וערך רב בהשקעה בחוק הזה; רץ ממשרד למשרד, ישיבה ועוד ישיבה, כדי שיעשו את התקנות האלה. ועד היום – אני כתבתי את זה גם – פ/3896/17, של חבר הכנסת הרב רביץ, זיכרונו לברכה, שהגיש את זה – ועד היום לא נעשה שום דבר. לא זו אף זו, בכנסת השמונה-עשרה, חוק שמספרו 1799/18, חבר הכנסת משה גפני, גם אני הצטרפתי לזה, גם הגיש את הצעת החוק הזאת, ועד היום זה לא חוקק. לכן זה לא חוק שעכשיו – נכון, הרלוונטיות שלו עכשיו היא גדולה יותר, מכיוון שהיום השימוש הוא הרבה יותר נצרך. בוודאי, החזית עברה לעורף, ויש שימוש, ואנחנו מדרבנים. אבל אתה רואה, אדוני השר, בלי חקיקה – אני לא מבקש שאני אעשה את החוק הזה, אלא אני מבקש להורות לשר הביטחון, או למישהו, שיחוקק את התקנות. זה מה שאנחנו ביקשנו. אבל אני מקבל את מה שאתה אמרת, ואנחנו נהפוך את זה להצעה לסדר-היום, שלאחר מכן תידון בוועדת החוץ והביטחון, ואני מקווה שמשם תבוא הישועה. תודה. <איתן כבל (העבודה):> זאת הסמכות היחידה שיש לו. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אז אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. <קריאה:> מה זה, הצעה לסדר-היום? <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת החוק. <קריאה:> זה הצעה לסדר-היום. <היו"ר אחמד טיבי:> הוא לא קיבל את בקשת השר. קיבלת? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. אני מבטל את ההצבעה. הצבעה מחדש, מצביעים על הצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – התקן בטיחותי על דלת מרחב מוגן דירתי), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. יכולת להגיד את זה, אגב, ממושבך, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. הצעת החוק הפכה להיות הצעה לסדר-היום. <הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (ביטול העבירה של סירוב או הימנעות למלא שאלון), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2090/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה, של חברת הכנסת אורית סטרוק. בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> סטטיסטית אני יוצא. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> טוב, חברי חברי הכנסת והשרים, הצעת החוק הזאת, שאנחנו עומדים להצביע עליה בקרוב, כבר ניסו לקדם אותה כמה פעמים בכנסות קודמות, היא פשוט נדרשת. מי מכם שמכיר את הסיטואציה המגוחכת הזאת, שאתה באמצע, נגיד, המקלחות של הילדים, ודופקים לך בדלת: הפוקדים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הגיעו, אתה צריך לעמוד דום ולשבת אתם, ואם לא ממש נוח לך, הם מסבירים לך שאתה עלול להישלח למאסר. ואז מתחילים לנבור בנבכי הפרטיות שלך, ולשאול אותך איזה סוג בדיוק של גבינה צהובה יש לך במקרר, וכל כמה זמן אתה קונה אותה, ועוד כל מיני שאלות – מי אמר שאתה חייב לענות להם? אבל הם כל פעם מזכירים לך שיש לעניין הזה עונש בצדו, ואתה עלול להישלח, חלילה, לחודשי מאסר כאלה ואחרים. בקיצור, פקודה מתקופת המנדט, שלא מתאימה לימינו בכלל, שריד אומלל בספר החוקים שלנו, והגיע הזמן לשנות אותו. אז הצעת החוק אומרת שזה יקבל עכשיו נורמות אחרות, כל העניין הזה. האיזונים בין הצרכים של המדינה לבדיקות סטטיסטיות כאלה ואחרות, שהם בהחלט צרכים מוכרים וראויים וחשובים, לבין זכויות הפרט והחופש שלו, וכדומה, יהיו אחרים ומתאימים יותר לימינו. אזרח יידרש לענות פעם בחמש שנים על שאלונים כאלה, והקנס אם הוא לא עונה יהיה בסך הכול קנס כספי שלא יעלה על 500 שקל. ישבתי עם אנשי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הגעתי אתם להבנות שלפיהן החוק יתוקן רק בהתייחס למשקי בית פרטיים, ולא לעסקים, ולא יחול על מפקד האוכלוסין. הם ביקשו גם שהכותרת של החוק תשונה. אני לא רואה סיבה למישהו באולם הזה להתנגד לתיקון הפשוט-מתבקש הזה, ואני חושבת שבזה אנחנו נתאים את עצמנו קצת לימים האלה, ומבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אין תשובת הממשלה, כי זה בתמיכת – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אתה מזכיר לי. רציתי להגיד שסגן השר אופיר אקוניס הודיע לי שהממשלה תומכת, כמובן, בהצעת החוק, וזהו, מבקשת מכם לתמוך. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי – עד שתגיעי למושבך. נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (ביטול העבירה של סירוב או הימנעות למלא שאלון), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 33, נגד – 1, אין נמנעים. ההצעה התקבלה, והיא עוברת להמשך טיפול בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2173/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), של חברת הכנסת עדי קול ויריב לוין. בבקשה, הנמקה מהמקום. <איתן כבל (העבודה):> מה זה? סטטיסטית תוסיף אותי. <עדי קול (יש עתיד):> שלום לכולם, חברי חברי הכנסת, נכון להיום, החוק הישראלי אוסר גילוי עריות, יחסי מין בתוך המשפחה, רק כאשר מדובר מתחת לגיל 21. נכון להיום החוק מתיר לאב לקיים יחסי מין עם בנו או בתו מרגע שעברו את גיל 21. כלומר, אבא שמקיים יחסי מין בהסכמה עם הבת שלו כשהיא בת 20, הוא עבריין שיישלח לכלא ל-16 שנים, אבל אם הילדה בת 21, האיש הוא אזרח למופת. הצעת החוק שלי קובעת כי אסור להורה, אבא או אימא, או לסבא, לקיים יחסי מין עם הבת או הבן, הנכד או הנכדה, בשום גיל. ההצעה באה לומר: יחסי מין בין הורה או סבא לילד או נכד לעולם לא יתקיימו מתוך הסכמה אמיתית ומלאה. גם בגיל 30 להורה יש סמכות על הילד שלו, והיחסים האלה לנצח יהיו יחסי מרות. על-פי ההצעה, העונש על העבירה יהיה עד חמש שנות מאסר. תמיכה בהצעה שלי תסגור את הפרצה שמאפשרת להורים לפגוע מינית בילדיהם, ותגן על עשרות צעירים וצעירות שנפגעים מינית על-ידי הוריהם מדי שנה. ביקשו ממני להוסיף, משרד המשפטים ביקש איזושהי הערה, ואנחנו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. בבקשה, אדוני השר שמיר, בשם הממשלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), של חברת הכנסת עדי קול, זוכה לתמיכת הממשלה, אך עם הסייגים הבאים: 1. המעשים שעליהם תחול העבירה הם בעילה ומעשה סדום. ההצעה בנוסחה היום חלה על "קיום יחסי מין". זהו נוסח רחב ועמום, ולכן יש להגדיר באופן ברור ולקבוע על אילו מעשים יחול האיסור, בהתאם לסעיף 351(ב), האוסר בעילה ועשיית מעשה סדום בבן משפחה עד גיל 21. עמדת הממשלה היא לקבוע כי האיסור החדש יחול גם הוא על אותן ההתנהגויות המוגדרות בחוק. 2. יש להגביל את הגדרת "בן משפחה" ל"הורה, בן-זוג של הורה וסב". כאמור, לפי ההצעה, העבירה החדשה תחול על "בן משפחה", כהגדרתו על-פי סעיף 351(ה) לחוק העונשין, למעט גיס או גיסה ואחים חורגים. עמדת הממשלה היא כי יש לצמצם הגדרת "בן משפחה" כך שתחול רק על הורה, בן-זוג של הורה, אף אם אינו נשוי לו, וסב. מערכות יחסים עם בני משפחה אלה הן מערכות יחסים אסורות, ובהן יכולים להתקיים באופן מובהק יחסי תלות ומרות, שיכולים להוות בסיס ליסוד הניצול הקבוע בעבירה, ועל כן ראוי כי העבירה תחול על הורה ועל סב. 3. החמרת העונש המוצע למאסר חמש שנים. העונש הקבוע בצד העבירה המוצעת הנו שלוש שנים. לטעמנו ראוי להחמיר את הענישה המוצעת לחמש שנים. כך ישווה העונש לעונש הקבוע בצד העבירה על בעילת קטינה בהסכמה, סעיף 346(א)(1). נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לשינויים שצוינו ובהסכמת משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, אדוני השר. את מסכימה? <עדי קול (יש עתיד):> אני רוצה להגיב. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> אני מקבלת את הדברים שביקשה הממשלה, רק שיש בקשה של הקהל פה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חברי הכנסת. <עדי קול (יש עתיד):> חברי הכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> שהפכו להיות קהל לרגע, כן. <עדי קול (יש עתיד):> נכון. <יעקב מרגי (ש"ס):> אין עליו. <עדי קול (יש עתיד):> לא לקבל את המשפט שאומר "למעט – – – <היו"ר אחמד טיבי:> את מקבלת או לא מקבלת? <עדי קול (יש עתיד):> אני מקבלת, אך אני מתחייבת לשנות בהמשך החקיקה. <היו"ר אחמד טיבי:> מתנגד חבר הכנסת מרגי, השר לשעבר. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, גברתי ראשת העיר ערד, זו קדנציה רביעית שלי, ואני לראשונה מנצל כלי פרלמנטרי זה, א. לברך אותך על הצעת החוק בכלי של התנגדות; אבל אי-אפשר – ואני שמח על ההבהרה שלך, כי עלולים מכלל הלאו לשמוע מה ההן, ולכן ההבהרה שלך הייתה חשובה, שלא יותר דבר – אבל מה שזועק זה שהמובן מאליו צריך חקיקה בימינו. לכן אני חושב שצריך לקדם את החוק, בתוספת ההסתייגות לגבי הסיפה, של "למעט גיס או גיסה", כי גם שם יש יחסי מרות. <היו"ר אחמד טיבי:> חורגים. <יעקב מרגי (ש"ס):> או חורגים. אני מנצל את הדקה וחצי, אני יודע שיש הצעה לסדר-היום בנושא, ברשותך, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני רק רוצה להסביר לך, לא תוכל בהצבעה לתמוך בה. <יעקב מרגי (ש"ס):> ברור לי, ברור לי. לכן אני רוצה לנצל את ההזדמנות, למרות שיש הצעה לסדר-היום. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> ביקרתי בערד פעמים רבות, ביקרתי בשבוע שעבר, ראיתי כמה עצוב לראות מפעל סגור, ואני חושב שזה זועק לשמים. אני מקווה – מעבר להצעה לסדר-היום בנושא של מפוטרי "מגבות ערד" ועוד מפעלים אחרים שהם בסכנה בערד, אני חושב שהממשלה צריכה להתערב פה, ואני מוחה על האמירה של שר הכלכלה והתפיסה שלו לגבי אותם עסקים. ערד זה לא עוד מפעל, ערד היא מפעל – העיר ערד היא מפעל ציוני חשוב, והיא עוגן לכל הפריפריה שם, וצריך לעשות הכול כדי להציל את התעשייה בערד. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 31, שני נמנעים. ההצעה עברה, והיא תועבר להמשך טיפול בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הכרזה לסגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח מבקר המדינה 65א, התשע"ה–2014, והערות ראש הממשלה לדוח זה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2562/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת בועז טופורובסקי) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן) – חבר הכנסת בועז טופורובסקי, הנמקה מהמקום. בבקשה, אדוני. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הצעת החוק המוגשת בפניכם, המכונה גם הצעת החוק "איקיוטק", באה לשים סוף לתופעה ההולכת ומתרחבת, שבה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אז אתה ישר ל"צינור לילה". <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> גם "צינור לילה", אבל התופעה ההולכת ומתרחבת היא תופעה שבה אדם קם בוקר אחד, פותח את תיבת הדואר ומגלה שיש לו מכתב מעורך-דין, פותח את המכתב, ושם הוא קורא שיש לו חוב מלפני כמה שנים, ובגלל שהוא לא שילם אותו או לא ידע עליו, החוב הזה תפח ותפח פי מאות ואלפי פעמים, והוא חייב לשלם אותו. אם הוא לא ישלם אותו תוך כמה ימים, יש איום שינקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל. בפני אותו אזרח עומדות שתי אפשרויות: או לשלם, מפחד ההתמודדות עם ההוצאה לפועל, או לקחת עורך-דין, שגם עולה כסף, כדי להתמודד עם אותו סיפור. הצעת החוק הזאת באה לטפל בדיוק בנושאים האלה ולשים להם סוף. היא אומרת, בהכללה, שלפני שעסק ידרוש כסף, ידרוש מבעל חוב – או מי שהוא טוען שיש לו חוב – לשלם את חובו על-ידי נקיטת הליכים משפטיים או כמו-משפטיים, כמו מכתב מעורך-דין, הוא ישלח בעצמו מכתב עם פירוט כלל החוב, הסיבות לחוב והוכחות לחוב לאותו חייב לכאורה. רק לאחר מכן יהיה אפשר לנקוט הליכי הוצאה לפועל או הליכים אחרים, ואפילו רק לאחר מכן יהיה אפשר לשלוח מכתב מעורך-דין. קבלת הצעת החוק הזאת תשים סוף לתופעה הזאת, תשים סוף לפרשיות כמו פרשת "איקיוטק". אני רוצה להודות למועצה הישראלית לצרכנות, שהייתה שותפה מלאה לכתיבת החוק, ואני קורא לכם לתמוך בהצעה הזו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר שמיר, בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מוצע לחייב עוסקים לשלוח התראת תשלום לצרכן אשר לא שילם חיוב במועד שנקבע בטרם נקיטת הליכים לגביית החוב, לרבות הליכים משפטיים. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת טופורובסקי, אתה מפריע לשר לענות לך. כך גם שניים מחבריך לסיעה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> המענה – הממשלה תומכת בהצעת החוק, בהתאם להתחייבות המציע, כפי שסוכמה עמו, לתקן את הצעת החוק על-פי התנאים הבאים: 1. לצמצם את הצעת החוק כך שתחול על עסקה מתמשכת בלבד, שכן הכשל שאותו באה הצעתו לתקן או לפתור קיים בעיקר בעסקאות מסוג זה. 2. לקבוע כי "שקידה סבירה", כפי שהיא מוגדרת בהצעה, היא לא בהכרח משלוח דואר רשום אלא כל ניסיון מתועד לאתר את הצרכן באמצעות פרטי הקשר שהצרכן עצמו השאיר לעוסק. 3. סעיף 13ב2(א) מפרט את המידע שהעוסק צריך לצרף למשלוח ההתראה על חוב. יש לקבוע כי מידע זה יישלח לפי דרישת הלקוח או במקרה שבו הלקוח מתכחש לקיומה של העסקה או לקיומו של החוב. כאמור, בכפוף להסכמת המציע לתנאים הנ"ל ובתיאום המשך החקיקה עם משרדי הכלכלה, התקשורת, המשפטים והאנרגיה, הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים – אתה רוצה לענות? האם אתה מקבל את ההתניות של השר? מקבל. נא לעבור להצבעה. תפאדלו. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 35, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה, והיא תעבור להמשך טיפול בוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התנהלות המדינה ביחס לאוצרות הטבע שבתחומיה> ["דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 1494.] <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצעה לסדר-היום: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התנהלות המדינה ביחס לאוצרות הטבע שבתחומיה, מס' 364, של חבר הכנסת דב חנין – תשובה והצבעה. מיקי לוי, אדוני סגן השר, בבקשה. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, בסמוך לכניסתנו לתפקיד, שר האוצר החליט להקים את ועדת ששינסקי 2, זאת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתי ששינסקי 3? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם יהיה לך רעיון, אני מוכן לקנות, לבחון דברים שמגיעים לציבור. למה לא? פתוח להצעות. נהפוך הוא. – – זאת, כדי שנוכל להחזיר לציבור את החלק שמגיע לו בדין ממשאבי הטבע ששייכים לציבור במדינת ישראל. ועדת ששינסקי 2 מצאה כי חלק הציבור ברווחים הנובעים מהמחצבים בישראל, כלומר שיעור ה-government take, עמד על כ-23% בלבד בשבע השנים האחרונות. אם להגדיר את זה בשפתנו: ממש פירורים, לא ממצה, לא מספיק. עיקרי המלצות הוועדה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הצעה לסדר-היום – ועדת חקירה פרלמנטרית. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עיקרי המלצות הוועדה שהתפרסמו בשבוע שעבר, ואותם אימצנו כמובן – היו מסקנות ביניים שפורסמו לאחר מכן. הוועדה עצמה שמעה מומחים מחו"ל ובחנה את האחוזים הנהוגים במדינות שונות בעולם לגבי החלק היחסי של הציבור במחצבי המדינה. בהמלצות הסופיות של הוועדה, ואני חייב להגיד שכמובן אימצנו אותן, יעלה השיעור שהציבור מקבל לסדרי גודל של 46%–55%, ויכניס לקופת המדינה כ-400 מיליון שקלים, הרבה הרבה יותר ממה שהיה נהוג עד עתה. אני יכול להגיד ככה, בשולי הדברים, שאם זה היה מוקם בשנים הטובות, כשהאשלג תפס מחירי שיא, חלקו של הציבור היה מוכפל ואף משולש. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן שבמדינת ישראל יתקיימו משחק, מאבק, מהלכים הוגנים. לא יכול להיות שמנהלי ובעלי מניות חברת כי"ל, ואמרתי את זה גם כן בעבר, ייהנו מרווחי עתק באופן שהוא חסר פרופורציות לעומת החלק היחסי, הרווחים שמגיעים לציבור הישראלי שהוא-הוא הבעלים החוקיים של המחצבים הללו. אני רוצה להבהיר אולי שהניסיונות להלך על הכנסת, על משרד האוצר, על השלטון הנבחר, הניסיון הזה להלך אימים שאנחנו נפטר עובדים, אנחנו לא נבצע השקעות, לכל הנושאים האלה ניתנו פתרונות, ושידעו שם – ואני מעל דוכן זה בבית הזה אומר: אל תאיימו עלינו. אנחנו נמצא פתרונות. מי שלא רוצה להשקיע ולהרוויח בצורה נאותה כל השנים האלה – וגם עכשיו, לאחר מסקנות הוועדה, הרווחים של כי"ל יהיו רווחים בהחלט יפים ומכובדים. אנחנו חושבים שהדוח שגובש לאחר עבודה ממושכת ויסודית, באמת מעל תשעה חודשים, עם מרב בעלי הניסיון, ואף אורחים ממדינת קנדה שנתנו דעתם – ושם נהוג המס הגבוה ביותר, ובמסקנות הוועדה אף עלינו על הנִגבֶּה בקנדה – באמת הדוח הוא דוח יסודי, לאחר עבודה ממושכת, מסתכל על כלל ההיבטים; הוא מאזן בין הצורך בשמירה על תשואה נאותה למשקיעים, בפיתוח משאבי הטבע הקיימים והעתידים להתגלות, תוך המשך פיתוח של התעשייה. ובמסקנות של הוועדה הזאת נתנו חברי הוועדה דעתם גם על כך שאכן יש צורך להמשיך ולפתח את אותם אלמנטים שמחויבים להמשך הכרייה, קצירת המלח, הובלה וכל הדברים האחרים, ובבוא היום, כשההסכם של המכרז יסתיים, יבוצע איזשהו תהליך של בחינת אותן השקעות שהושקעו על-ידי המפעילים, על-ידי חברת כי"ל, וכמובן יהיה צורך לשלם עליהן; או שהמדינה תרכוש אותם, כמובן לאחר הפחת בהתאם לשנים שהם עבדו, או שהמפעיל החדש, אם יבוא בבוא היום, יצטרך לשלם על ההשקעות האלה. כך שכשאומרים המפעלים עצמם, כרגע חברת כי"ל: אנחנו נפסיק לבצע השקעות, אנחנו נגרום לכך שיהיו פיטורים, למדינה – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני צריך רוב כידוע לך. <קריאה:> יש רוב – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ניצן, אתה לא נותן לי את ההוראות. מה אני אעשה, אתה לא יושב-ראש הקואליציה כרגע. <דב חנין (חד"ש):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין מסגרת זמן. לפרלמנטר ותיק כמוך שמתמצא בספרון – – – <דב חנין (חד"ש):> הנה, בבקשה. <היו"ר אחמד טיבי:> אכן, חבר הכנסת דב חנין הוא פרלמנטר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> למיטב ידיעתי, לשר ולסגן שר אין גבולות של זמן. <היו"ר אחמד טיבי:> אז אני אתקן אותך. סעיף 77 – – – <איתן כבל (העבודה):> יש רק 120 חברי כנסת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> רבותי, בואו נגמור עם זה פעם אחת ולתמיד: סעיף 77(ג) מגביל את זמן הסגן או השר עד עשר דקות. נשארו לו שתי דקות, לשר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, לא בדקנו. אני מבקש להפעיל את השעון, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, אתה רוצה שאפסיק את התקף נדיבות הלב שיש לי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, אבל אני דורש. אני – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה עברת את עשר הדקות, בקיצור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כסגן שר, אני מבקש את הזמן המגיע. אז אם לא הפעלת, אדוני, את השעון, ראוי כי תפעיל אותו כבר עתה. תודה רבה, אני מודה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> תישאר. יש לך עוד עשר דקות, אדוני. תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מאוד מודה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> דב חנין, חבר הכנסת, זכות התגובה. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת, יש סיבה ללחצו של סגן השר, ולא משום שלקואליציה אין רוב. בואו אני אספר לכם משהו: יש הצבעות בכנסת שעוד נחזור אליהן בעוד שנים, ויסתכלו בעוד שנים וישאלו מי היו חברי הכנסת שנתנו את ידם להמשך השערורייה הזאת של הפקרת משאבי הטבע של ישראל לידי טייקונים – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – מי נתן את ידו להפקרת משאבי הטבע של ישראל לידי טייקונים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> איפה היית – – – מה עשית? – – – <דב חנין (חד"ש):> אני אזכיר לך. <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> ועדת ששינסקי 2 הוקמה בעקבות העמדת הסוגיה הזאת על שולחנה של הכנסת. ואז באה הממשלה ואמרה: לא צריך ועדת חקירה פרלמנטרית, אנחנו נקים ועדה. קיבלנו את זה בברכה, אדוני סגן השר, אדוני שר האוצר, אפילו בירכנו אתכם. אמרנו: תחקרו, תבדקו, בהחלט, צריך לחקור, צריך לבדוק. והנה, אנחנו עומדים אחרי ועדת ששינסקי 2, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, במלוא האחריות: לא שמו קץ לשערורייה הזאת, משאבי הטבע של ישראל ממשיכים להיות מופקרים לידיים של טייקונים. אמר כאן סגן השר בצדק, ואני מברך על כך, שלא יאיימו על הכנסת, שלא יאיימו על ועדות מומחים, שלא יאיימו על שליחי הציבור. והם איימו. הם אמרו: אנחנו נסגור מפעלים. למה לסגור מפעלים כשהוועדה אומרת: אנחנו ממסים רק את רווחי היתר מעל 14% מהתשואה? איזה חוצפה. הם מאיימים עלינו שהם יעזבו לחוץ-לארץ? מי יעזוב לחוץ-לארץ – כי"ל יעזוב לחוץ-לארץ? הם ייקחו את ים-המלח אתם במזוודה? האנשים האלה גוזרים קופונים בלתי נסבלים על חשבון הציבור הישראלי. ועדת ששינסקי 2, לצערי הגדול, לא נתנה את התשובה. במקום להעלות את התמלוגים, עמיתי חברי הכנסת, מורידים את התמלוגים, ל-5%. תקרא את המספרים. עונה לנו פה סגן השר תשובה מלומדת, אבל אני קורא את דבריה של החשבת הכללית במשרד האוצר, ואני מתרשם שכנראה במשרד האוצר במסדרונות לא מדברים אחד עם השני, כי החשבת הכללית אומרת שהיא מתנגדת להמלצות. למה היא מתנגדת להמלצות? כי יש סכנה שמדינת ישראל תקבל מהאשלג עוד פחות; עוד פחות ממה שהיא מקבלת עכשיו. כן, ועדת ששינסקי 2 פתחה פתח עצום למניפולציות חשבונאיות עם מס רווחי היסף. חברות וחברים, אני הגעתי לכאן מהפקולטה למשפטים, אני יכול להגיד לכם שמס רווחי היסף יפרנס רואי-חשבון ועורכי-דין, ובטח יעשיר את קופתם של אותם בעלי הון שידעו לבצע את התרגילים החשבונאיים המתאימים כדי שאנחנו נקבל פחות. התוצאה, עמיתי חברי הכנסת – אנחנו מקבלים פחות – אנחנו נקבל פחות מהאשלג, אנחנו נקבל פחות ממשאבי טבע אחרים. אני כבר לא מדבר על החצץ, על המחצבות, שוועדת ששינסקי 2 משאירה בצד, אני לא מדבר על המים המינרליים – שחברות המים המינרליים, שימו לב, משלמות על המים – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים בזה. – – משלמות על המים פחות ממה שאנחנו, אזרחי ישראל, משלמים על המים שאנחנו רוכשים בברז. זה נראה לכם הגיוני? את זה אתם רוצים להמשיך? על מי בדיוק אתם מגינים? בטח לא על אינטרס של אזרחי ישראל. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 18 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום – 33 נמנעים – אין ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 18, 33 מתנגדים. ההצעה נפלה. אני רוצה לקדם בברכה את שר החוץ של מלטה, מר ג'ורג' וֶלָה. אהלן וסהלן. (מחיאות כפיים) תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <המצב הביטחוני בירושלים> <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: המצב הביטחוני בירושלים, מס' 3750, 3758, 3759, 3764, 3772, 3778, 3791 ו-3805. חבר הכנסת מרדכי יוגב, שלוש דקות. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, שר החוץ של מלטה, ברוכים הבאים. אנחנו מדברים על ירושלים, על הטרור, על אובדן ההרתעה בקרב הפורעים הערבים והירידה במימוש ריבונותנו בירושלים המאוחדת. אין מה להרחיב על הדבר, התמונה ידועה, הגיעה העת לומר מה דרוש לעשות. אני מבקש להעמיד ארבע רגליים לביטחון בירושלים: הרגל האחת היא רגל הוודאות של החזון של עם ישראל בירושלים המאוחדת, היותה בירת ישראל המאוחדת, שגרים בה יהודים וערבים בשכנות טובה, בריבונות יהודית. הוודאות הזאת היא הרגל הראשונה, וממנה הרגל השנייה, של טיפול עירוני ראוי בכל שכונות העיר ואזרחיה, טיפול שמתחיל במימוש תוכנית-אב בכל שכונות העיר. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שגם אתה תסכים אתי, מתכנון בניין העיר, שירותי חינוך ורווחה ראויים, תשתיות והכול – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, אני לא מסכים אתך. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> מימוש כל אלה צריך להתבצע לאחר, או עם, מימוש הרגל השלישית והרביעית. הרגל השלישית היא רגל הביטחון. רגל הביטחון: ירושלים היא גם מקום מקדשנו, היא האור של כל העולם, אבל מקודשת גם לכל העמים, וגם כל ארגוני הטרור מחפשים להקים בה את מפקדותיהם, ואין ספק שככזאת היא הר געש שמחייב היערכות מודיעינית ומבצעית עמוקה יותר של שירותי הביטחון, משטרת ישראל, ואם צריך אז גם להסתייע בצה"ל ובגורמים נוספים כדי להתמודד עם הטרור ולנצחו. כדי לנצח את הטרור יש לתגבר את שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל במפקדים וכוחות טובים ומתאימים ביותר, לתת להם את הכלים המבצעיים, ובעיקר לתת להם הרבה גיבוי לפעולה הנחושה, כולל – ואין לי ספק שאדוני השר גם יסכים – תמריץ תוספת שכר לשוטרי מזרח-ירושלים, אדוני השר, כמו לשוטרי יו"ש. אני חושב שההתמודדות שלהם לא פחות קשה, או מורכבת יותר אפילו מזו של מי שצריכים להתמודד עם טרור ביהודה ושומרון. כמו כן, זירוז הקמת מרחב קדם, שעליו הוחלט בממשלה ובמשרד לביטחון פנים, בשנה אחת, ולא בשלוש, תוך הקצאת כוחות מיוחדים וקבועים בשכונות מזרח-ירושלים באופן קבוע, ולא זמני, כוחות שמכירים את האוכלוסייה, כוחות שמכירים את מקום פעולותיהם, ואחריות קבועה שתואמת את האתגרים הגדולים. בראש ובראשונה צריך לעצור את מנהיגי הטרור בירושלים וסביבותיה, בפעולה ממוקדת, תוך פעולה מקבילה של מענה עירוני ראוי לכלל האוכלוסייה, היהודית והערבית הבלתי-מעורבת, שחפצה בחיים שקטים. הרגל הרביעית היא הרגל המשפטית. מערכת משפטית שתוצאותיה 16 חודש למחבל שזורק בקבוקי תבערה באופן סדרתי, ולא 16 שנה כפי שמתחייב, ואז לאחר מכן הוא גם דורס תינוקת ואישה למוות – זה לא מערכת מרתיעה, אלא מערכת מעודדת, והמערכת המשפטית צריכה להתנער ולהפוך למערכת שמסייעת למיגור הטרור, ולא חס ושלום לעידודו. אני אסיים את דברי בארבע הרגליים לביטחון בירושלים – המערכת של הוודאות בכך שהיא עיר בירתנו הנצחית, המערכת של הטיפול העירוני, מערכת הביטחון למשטרת ישראל, לחזק אותה באופן קבוע, והמערכת המשפטית, וירושלים המאוחדת תישאר לנצח בירת ישראל. מתוך הוודאות הזאת, אני סמוך ובטוח שנדע, בעזרת השם, להתגבר גם על גל הטרור ולהשיב את השליטה והביטחון לכל מרחבי ירושלים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. זה הזמן לעבור לחבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תחילה אני מברך את בואו של שר החוץ המלטי. ברוכים הבאים. מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הסלמה מסוכנת בירושלים בכלל ובמסגד אל-אקצא בפרט – ממשלת ישראל היא שתישא באחריות, כי המצב על סף פיצוץ ועלול להוביל לאינתיפאדה. הממשלה הזאת, ממשלת ישראל, מחזקת כיבוש כשהיא מחליטה על בניית יותר מ-1,000 יחידות דיור במזרח-ירושלים על חשבון התושבים הערבים שם. מה עוד שהיא מעודדת ומגבה יהודים מתנחלים קיצוניים לעלות למסגד אל-אקצא רק בכדי ליצור פרובוקציות ולדאוג לשינוי הסטטוס-קוו. חלוקת המסגד, לזה הם שואפים ולזה הם מתכוונים. לכן אני מודיע מעל במה זו: מסגד אל-אקצא הוא אך ורק של המוסלמים. זו הפעם המיליון שאני אומר, ואומר ואמשיך לומר, שאין ליהודים שם שום זכות, על מסגד אל-אקצא, והוא אך ורק של המוסלמים. אין חולק בעולם. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – ליהודים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין חולק בעולם. אתה יכול לסתום את הפה. סתום, חצוף. שקר. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לא להפריע. נא לא להפריע. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סאכר (אומר מילים בשפה הערבית), סאכר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה גם – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין חולק בעולם, למעט חלק קטנטן מהיהודים, שמסגד אל-אקצא, היושב על 144 דונמים, הוא של המוסלמים והערבים בעולם, ואין באמת, שוב אני אומר, אין לכם, כיהודים – לחפש מקום תפילה אחר, מקום קדוש אחר. זה מקום קדוש אך ורק למוסלמים. אפילו הרב של מעלה-אדומים, היום קראתי עליו שהוא אומר וקורא ליהודים להפסיק לעלות למסגד אל-אקצא, וזה כאילו מבחינה הלכתית, וגם מבחינה ביטחונית. ירושלים, כפי שכולנו יודעים וכל העולם יודע, היא שטח כבוש, כולל אל-אקצא. זה לא מקנה לכובש כל זכות או ריבונות. הרי הריבונות על מסגד אל-אקצא היא ירדנית, והיא תמשיך כך. אפילו כולנו שמענו מה אומר השגריר הירדני בישראל, שכל שינוי, כל ניסיון של שינוי בסטטוס-קוו, הוא פגיעה ישירה בהסכם השלום עם ירדן. אפילו מועצת הביטחון מתכנסת היום על-פי בקשת ירדן והרשות הפלסטינית כדי לדון בהסלמה במסגד אל-אקצא או בירושלים בכלל. שרים וחברי כנסת הצליחו לשכנע את הממשלה להפר את ההסכם ולהעצים את השליטה במסגד אל-אקצא. זה בפועל, אבל בשונה ממה שהממשלה מנסה להודיע ולהצהיר בכלי התקשורת, שהיא שומרת על הסטטוס-קוו, בפועל אנחנו רואים לא עשרות, אלא מאות יהודים נכנסים להר-הבית כדי לחלל את מסגד אל-אקצא, מלווים בכוחות משטרה מתוגברים, ושם המשטרה יורה, תוקפת, עוצרת אפילו אנשי ווקף. לא מכבדת שם אף אחד, רוצה ליצור מצב חדש במסגד אל-אקצא לקראת חלוקתו, כמו מערת המכפלה, כמו אל-חרם אל-אברהימי. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ואנחנו מזהירים כאן שהמצב הזה, הקיים היום, עלול לגרום לאינתיפאדה אסלאמית עולמית; אני לא אומר אינתיפאדה שלישית רק בפלסטין כאן, אלא אינתיפאדה עולמית אסלאמית, כי זה מעורר את רגשותיהם של 1.5 מיליארד מוסלמים, ואני כאן אומר גם בערבית (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: אנו קוראים לעולם הערבי ולעולם המוסלמי לפעול לאלתר כדי להגן על מסגד אל-אקצא המבורך ממעשי התוקפנות של הכובש הישראלי בניסיונותיו לשנות את הסטטוס-קוו). וברשותך, מכובדי היושב-ראש, רק משפט קצרצר לגבי מה שליברמן, שר החוץ בישראל, מעלה או מנסה לקדם, הצעת חוק שתמנע הצבת רמקולים במסגדים, מהסיבה שזה גורם לרעש. ואני פונה לליברמן, הוא ומי שגם תומך בו בהצעת חוק זו: מי שקול המואזין מפריע לו ומרעיש, שיחזור לרוסיה, לאוקראינה. כאן אנחנו נמשיך, אפילו אם יחוקק חוק נגד הצבת רמקול במסגדים, נמשיך, נגיד: אללהו אכבר, אללהו אכבר, אללהו אכבר. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה. <נסים זאב (ש"ס):> (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: אללה לא שלך.) <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אללהו אכבר. <נסים זאב (ש"ס):> (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: הוא לא שלך.) <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לך לעזאזל. לעזאזל תלכו. מסיתים ומדיחים נגד מדינת ישראל. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – אתה חצוף. חצוף אתה. <נסים זאב (ש"ס):> אתם ה"דאעש" של המדינה הזאת. אתה מ"דאעש". <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותך לסדר. נא לחזור בך מהדברים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב, אני מבקש ממך לחזור בך. <נסים זאב (ש"ס):> כשאני אעלה, אני אדבר, אני אחזור – – – <היו"ר אחמד טיבי:> סליחה. אני מבקש ממך לחזור בך – – <נסים זאב (ש"ס):> אחר כך, אחר כך. <היו"ר אחמד טיבי:> – – כי אתה פגעת בכבודו של חבר כנסת. <נסים זאב (ש"ס):> לא פגעתי בשום כבוד. אין להם שום כבוד. <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <נסים זאב (ש"ס):> לא פגעתי בשום כבוד – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חצוף אתה. <נסים זאב (ש"ס):> במקום שאתה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני מתבייש בך כיהודי. לך יש אלוהים, לו יש אלוהים. כמה אלוהים יש? אחד, שניים, שלושה? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: רב לי באלוהים – – – שקרן.) <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קריאה:> זה אותו אחד, אגב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה אותו אחד – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> תקלל בעברית לפחות – – – <נסים זאב (ש"ס):> לפחות שיבינו אותך היהודים, מה אתה אומר. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, זאת לא הייתה קללה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – את דברי הבלע שלך, את דברי הזוהמה. אנחנו רוצים – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> איזה דברי בלע? ואללה, נסים (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: אתה מבין ערבית, אתה לא מבין ערבית?). <נסים זאב (ש"ס):> (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: אני מבין קצת. כן.) <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: איך אתה אומר) "דברי בלע"? <נסים זאב (ש"ס):> דברי בלע. <היו"ר אחמד טיבי:> דברי בלע (אומר דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: אתה מדבר, אתה, לא הוא). <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אז אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. פעם שנייה. <נסים זאב (ש"ס):> שיפסיק לדבר, אני לא אדבר. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. תפאדל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, רק לפני יומיים הייתה ישיבת ועדה, לבדוק את האירועים שקורים בירושלים, ותוך כדי דיון אני ראיתי גם שראש העיר הגיע עם מצגת ועם כמה פתרונות שהוא מציע, אבל בין כל הפתרונות, חמישה גורמים שיכולים לפתור את הבעיה, וכל חמשת הגורמים זה איך להגביר את המשטרה, להגביר את היד הקשה, איך לפגוע יותר בפורעים – מה שהוא מכנה. אבל לא ראיתי שראש העיר – שאמור להיות ראש עיר מעורבת, שמעל 40% האוכלוסייה בה היא אוכלוסייה ערבית – מדבר על איך אפשר להידבר, ואיך אפשר לקרב קצת את הקטבים האלה שנמצאים בעיר הזו, לצערי הרב. וזה נורא שגם היו חברי כנסת שרק ליבו את היצרים שם. במקום לחשוב על איך לעשות מירושלים עיר של דוגמה לדו-קיום, עשו, גם ראש העיר, את ההפך הגמור מזה, וגם חברי כנסת, והסיתו נגד אוכלוסייה שלמה, בדברים שכאילו כולם מחבלים וכולם פורעי חוק, וזה דבר בלתי נסבל. אבל הייתה לך, אדוני השר, תשובה למחרת, כאשר אתה ביקרת בירושלים המזרחית. אתה נפגשת עם אנשים, ואתה נפגשת גם עם כמה אנשים שאמרו לך באיזה תנאים הם חיים, ואמרו לך שאם ממשיכים בכל הדיכוי הזה שהם נמצאים בו, אין להם מה להפסיד, ואתה הבנת את זה. האם זה לא נכון שלאנשים האלה אין מה להפסיד, וכל דבר קטן שקורה שם מצויר כמעשה טרוריזם? אפילו אם זה תאונת דרכים. עוד לפני שבודקים אם זה באמת היה מעשה מכוון – ואני מגנה אותו, אם זה היה מעשה מכוון – או אם זה תאונת דרכים, עוד לפני זה כולם יוצאים: אם הפוגע הוא ערבי, זה לא תאונת דרכים, זה טרור. אז בואו נבדוק. תבדקו קודם. אני פשוט מאוד חרד לגורל האנשים, לא רק בירושלים, בכלל בכל האזור, מה שקורה. במקום שמדינת ישראל תחשוב איך לעשות שהעיר הזאת, שהיא קדושה לכל האזרחים, לכל העולם, לשלוש הדתות – וחוץ משלוש הדתות, תראו כמה אוכלוסיות שונות ומשונות יש בתוך העיר הזו. ובאים ואומרים שהעיר הזאת היא רק יהודית. הרי זה לא יכול להיות. איך אפשר להגיד שזה רק ליהודים כשאנחנו רואים שהעיר הזו לא מאוחדת. תיכנסו לעיר, תראו, לא רק את גדר ההפרדה; תראו את השכונות הערביות, ותראו את השכונות היהודיות. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הרי יש איזשהו דבר שהרוב, ואתם אומרים את הדברים האלה, שרוב האוכלוסייה היא שוחרת חוק ושלום. אז מדוע מענישים אותה בעונש קולקטיבי, מענישים את כל האוכלוסייה? כדי שיהיה להם, אדוני השר, המענה, מה שאמר לך הבן-אדם הזה, ואני ראיתי את זה בטלוויזיה: לא יהיה לנו מה להפסיד, ואם הדיכוי יהיה עוד יותר גדול, התגובה תהיה עוד יותר גדולה. למה לא להשכיל לבוא להידברות עם האנשים האלה? מה עוד – הערה אחרונה, אדוני היושב-ראש, ברשותך – שהולכים עכשיו ורוצים להבעיר את השטח עוד יותר, ומבית מדרשו של שר החוץ יוצא שרוצים להוציא מחוץ לחוק את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני. אני חושב, קודם כול, שזה דבר פופוליסטי, שזה לא יעבור שום דבר, אבל זה רק לחמם את האווירה ולגרום לאנשים להיות עוד יותר נגד כל המדיניות הזאת, שבסופו של דבר היא תביא חורבן לא רק על הערבים, על כל מדינת ישראל, ועל היהודים בראש ובראשונה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת אגבאריה. חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, לצערי, אנחנו נמצאים היום לאחר פיגוע רצחני שממנו חששנו כולנו. הפיגוע התרחש, ואנחנו שולחים – אני שולחת את תנחומי להורי התינוקת חיה זיסל בראון, זיכרונה לברכה, ולמשפחתה של קארן ימימה מוסקרה ז"ל, שנרצחו בפיגוע. זה חודשים מתריעה ועדת הפנים והגנת הסביבה על הסכנות האורבות לתושבי המדינה ולשלומם של תושבי ירושלים, ערבים ויהודים כאחד. הפרות סדר והסתות במזרח העיר, בשכונות הצפוניות שלה ובהר-הבית. הוועדה קיימה הרבה מאוד דיונים, כולל סיורים במזרח-ירושלים. קראנו ואמרנו, כבוד השר: אפס סובלנות לטרור בירושלים, אפס סובלנות לטרור בירושלים. לא רק בירושלים, בכל מקום במדינת ישראל. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יהודים וערבים – – – <מירי רגב (הליכוד):> יהודים וערבים כאחד. יהודים וערבים כאחד. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל לא ראינו שתפסו אחד – – – <מירי רגב (הליכוד):> לא יהודים ולא ערבים הם מעל לחוק במדינת ישראל. כולנו שווים בפני החוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם את אלה שעשו את הטרור, בין היהודים, לא תפסו אותם ואפילו לא הביאו אותם למשטרה. <מירי רגב (הליכוד):> אפס סובלנות לפורעים, יהודים וערבים כאחד, נקודה. אין לאף אחד כאן זכות לפעול בצורה שהם פועלים במזרח-ירושלים. איפה נשמע דבר כזה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> במערב ירושלים גם. <מירי רגב (הליכוד):> אין מצב כזה שבמזרח-ירושלים, שהיא חלק מירושלים, בירתנו המאוחדת לנצח נצחים, נקודה – לא יעזור לאף אחד כלום. ירושלים תמשיך להיות בירתה של מדינת ישראל, בירתו של העם היהודי, שמכבד את כל הדתות – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא מכבד. זאת הבעיה. <מירי רגב (הליכוד):> – – יהודים וערבים כאחד. נכבד את כל הדתות, ואם הם לא מכבדים, אם אנחנו לא נכבד, נטפל בזה. הבעיה היא שלא מכבדים את הדת היהודית בירושלים, ותכף נגיע גם לזה. איך יעלה על הדעת שבמזרח-ירושלים מיידים אבנים על שוטרים, זורקים עליהם זיקוקים, שוטרי מג"ב לא יכולים לפעול, כי המפקדים לא נותנים להם אישור לפעול, כי לא נותנים להם לירות לעבר המתפרעים; איפה נשמע כזה דבר? משטרת ישראל צריכה להיות בכל מקום – במזרח-ירושלים, בשכונות הערביות – ולא לפחד לחתור למגע. זה תפקידנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> משטרה בלבד לא תפתור את הבעיה. <מירי רגב (הליכוד):> נכון, אתה צודק. משטרה, ופרקליטות, ובתי-משפט. אתה צודק. משטרה לבד זה לא מספיק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> וכדורים. <מירי רגב (הליכוד):> תכף נדבר. <היו"ר אחמד טיבי:> וכדורים, וכדורים, וכדורים. <מירי רגב (הליכוד):> תכף נדבר. ד"ר אחמד, לקחתי את הכדורים שאתה לוקח. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא כדורים לטיפול. <מירי רגב (הליכוד):> ובדרך כלל אני מקשיבה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> אל תביני את מה שאת צריכה. כי את אמרת: לירות, לא לפחד לירות. <מירי רגב (הליכוד):> לא, לעבר המתפרעים. <היו"ר אחמד טיבי:> בסדר, זה כדורים. <מירי רגב (הליכוד):> מי שיורה לעבר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> כדורי ירי, הכּוונה. <מירי רגב (הליכוד):> תקשיב טוב: אבן הורגת. סוף-סוף הבינו את זה בפרקליטות, וביום ראשון – – – <היו"ר אחמד טיבי:> גם ברחוב בר-אילן? גם ברחוב בר-אילן? <מירי רגב (הליכוד):> סוף-סוף ביום ראשון תגיע הצעה לוועדת שרים לחקיקה, שכל מי שזורק אבן, מה לעשות, ישב הרבה זמן בכלא, כי הם הבינו שאבן הורגת בדיוק כמו שבקבוק תבערה הורג ובדיוק כמו שירייה של נשק הורגת. לא משנה אם מי שזרק את האבן זה ילד בן 16 או בן 40. בסופו של דבר, אותו בן-אדם יכול להיפגע. ולכן הפתרון הוא לא בזריקת אבנים, ולא בבקבוקי תבערה, ולא בשרפות דגלים. לא יעזור לאף אחד כלום, המדינה הזאת תהיה מדינה שבה נחיה יחד, יהודים וערבים יחד. ההורים שלנו, ההורים שלי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא בכוח. <מירי רגב (הליכוד):> בכוח. יחיו כאן בכוח. מי שלא רוצה לחיות פה בכוח, שלא יחיה פה. אבל יש פה חוק. <היו"ר אחמד טיבי:> אני לא רוצה לסיים את דברייך בכוח, אבל סיימת. <מירי רגב (הליכוד):> אני רוצה להגיד עוד שני משפטים, כי אתה הפרעת לי, אחמד, יחד עם החברים שלך, והתייחסתי אליכם. אז תן לי רגע עוד משפט לסיים. כבוד השר, אתה יושב כאן, ואני יודעת שהשמועות – – <היו"ר אחמד טיבי:> הוא שומע אותך ומתפקע. <מירי רגב (הליכוד):> – – אני יודעת שהשמועות שכאילו אתה לא מנחה את המשטרה לפעול בשכונות – הייתה לכאורה, אמרו: זו החלטה של השר ושל ראש הממשלה, וההחלטה הזאת לא הייתה ולא קיימת. שמענו במקרה, הודלף לי, קלטת מהערכת מצב שעשית, ומה אמרת להם, ואיך אמרת להם, ומה הם צריכים לעשות. הבעיה שלי היא לא עם מקבלי ההחלטות ברמה של הדרג המדיני. הבעיה שלי היא גם לא עם השוטרים ועם לוחמי מג"ב, שהם אנשים אמיצים שרוצים לחתור למגע. הבעיה שלי היא עם המפכ"ל ועם הממ"ז, שלא יכול להיות שכדי לסיים את תפקידם בכבוד או בשלום הם לא רוצים להגיע ולחתור למגע. יהודים יעלו להר-הבית, כי הר-הבית הוא מקום קדוש ליהודים ומוסלמים כאחד. יהודים יוכלו להסתובב במזרח-ירושלים בלי פחד, כמו שערבים יסתובבו בכל מקום במדינה הזאת בלי פחד. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת רגב, תודה רבה. חבר הכנסת עפו, תודה רבה. <מירי רגב (הליכוד):> כל מחבל יהודי וערבי ישבו בכלא. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> יהודי וערבי ישבו בכלא. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חברת הכנסת רגב. <מירי רגב (הליכוד):> והשר, אנחנו נחזיר את השקט לירושלים – – <היו"ר אחמד טיבי:> רגב, רגב. <מירי רגב (הליכוד):> – – כי ירושלים היא בירתנו, היא לב-לבו של העם היהודי – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מירי רגב (הליכוד):> – – ושם יהיה שקט, נקודה. <היו"ר אחמד טיבי:> את רוצה להגיד משהו היסטורי, לסיים? <מירי רגב (הליכוד):> תראה, אם אתה רוצה שנדבר על היסטוריה, יש לי הרבה מה להגיד. <היו"ר אחמד טיבי:> לא לא, משפט היסטורי, כדי לסיים נאום כזה. <מירי רגב (הליכוד):> המשפט ההיסטורי אומר שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שאנחנו מוכנים ושמחים לחיות עם המיעוט הערבי בשוויון ובכבוד, כל עוד המיעוט הערבי יבין שזאת מדינת הלאום של העם היהודי. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר דברים בשפה הערבית). תודה רבה. <מירי רגב (הליכוד):> אני לא מבינה ערבית, אז תגיד את זה בעברית. <היו"ר אחמד טיבי:> אז תתחילי ללמוד. יא רבאק, תתחילו ללמוד. <מירי רגב (הליכוד):> לא, אם תגיד איזה משפט בעברית, אני אוכל לענות לך. <היו"ר אחמד טיבי:> תחתרי למגע עם השפה, לא עם אנשים. <מירי רגב (הליכוד):> אני, קשה לי, קשה לי. <היו"ר אחמד טיבי:> לחתור למגע עם השפה. <מירי רגב (הליכוד):> קשה לי, קשה לי, קשה לי. <היו"ר אחמד טיבי:> קשה לך. חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות. <מירי רגב (הליכוד):> אבל אני אשמח, דרך אגב, שהתמליל של הכנסת יגיד לי מה אמר כאן אחמד טיבי, אם זה גם חלק מההסתה, או זה רק תשובה על מה שאני אמרתי. נשמח לדעת אם זה חלק מההסתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יושב לידך חבר כנסת מהימין שמבין ערבית, הוא יתרגם לך. <מירי רגב (הליכוד):> אז אני אשמח שמישהו יגיד לי מה אמרת לי, שאני אדע איך להגיב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> "אנא בתאחקי"? <היו"ר אחמד טיבי:> אמרתי: כן, והזמן רץ, ואני מאפס ומתחיל מחדש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי, אני באמת רוצה לתמוך – שמעתי רק חלק מדבריו של חבר הכנסת עפו אגבאריה, ובחלק הזה אני יכול לתמוך, ולהסכים אתך שתפקידנו, כאנשי ציבור, זה להוריד את הלהבות, לא ללבות את הלהבות. תפקידנו להעביר מסר של רגיעה, ולא לעשות דברים מתגרים. התפקיד שלנו הוא בדיוק לעשות דברים אחרים. אי-אפשר את הכול להטיל על המשטרה. יש רקע לכל הפעולות האלה. הם צריכים לשמור על הסדר, אבל הם לא אחראים ליצירת האווירה ולמעשים שעושים. לכן אני חושב שטוב שנשמעים כאלה קולות. זה מסר חשוב מאוד, וזה התפקיד שלנו גם לעשות את זה. אני חולק על חברת הכנסת מירי רגב, כפי שוודאי ידוע, ויש לי חובה גם להגיד את זה, בבחינת מחאה, שיש איסור לעלות על הר-הבית, וממילא, אם יש איסור הלכתי לעלות על הר-הבית, אז כל עלייה על הר-הבית היא עבירה גוררת עבירה, וממילא זה התגרות, ועלייה לשם התגרות היא ודאי אסורה, והיא חלק מהדברים שבאמת מלבים את הלהבות, את הקיטוב ואת הרחבת והגדלת האירועים בירושלים. עכשיו, אני לא יכול להיות שיפוטי כלפי המשטרה, כפי שאני רואה בתקופה האחרונה שעושים את זה, מכיוון שאני לא נמצא תמיד בתוך האירועים. אבל בכל אופן, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומה שאוזניו שומעות, וההתרשמות, והדיווחים שיש, והתמונות שיש – יש מראה, בכל אופן, דימוי והרגשה, שיש איזו אוזלת יד, יש רפיסות מסוימת שמשדרת חוסר גיבוי של מפקדים, מפקדי-על ומפקדים זוטרים יותר, או קצינים, שמראה איזה חולשה, שמוחלשים. ולא בערבית, אלא בארמית, אומרים: לא עכברא גנב אלא חורא גנב. זה ביטוי בארמית ולא בערבית, שאומר שלא העכבר הוא הגנב אלא החור. זה שיש חור והוא יכול להיכנס למחסן, הוא זה שגורם, ולא העכבר אשם שהוא אוכל את הקמח. <היו"ר אחמד טיבי:> יש גם פתגם בערבית, אם כבר: "פיש כַּלב בוהרובּ מן עורוש" (אומר דברים בשפה הערבית) במענה – אין כלב שבורח מחתונה. כשאתה נותן לאנשים – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה נותן לו את האווירה, אז הוא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – אז נשארים שם ולא בורחים. "פיש כלב בוהרוב מן עורוש". תערפו הדא? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> "מומתז"? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו בית-ספר דו-לאומי כאן עם הרבה שפות. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. אתה תפוצה בחצי דקה נוספת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בסדר. תודה רבה. <דוד צור (התנועה):> תעבור ליידיש, שנבין גם. <היו"ר אחמד טיבי:> יידיש זה ביום שני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל, אדוני השר, אני מגבה את הפעולות שאתם עושים, וזו התמודדות לא קלה; היום אתם עומדים בפני ביקורת: כל פעולה שהיא עוברת קצת יכולה באמת לגרום, גם למפקד וגם לחיילים, וגם תקשורתית – וזו אחריות גדולה מאוד איך לפעול, מכיוון שאתה נמצא בתוך תהליך וכל פעולה שהיא פגיעה במישהו שהוא באמת חף מפשע או שהוא לא אשם או שהיא אלימה קצת יותר, גורמת באמת, גם לפעולה וגם לתוצאה וגם ליחסי ציבור ולדימוי לא טוב. אבל עם כל זה, וזה התפקיד, ובזה אתם מיומנים ואת זה אתם עושים ועל זה אתם לוקחים אחריות ועל זה גם נותנים לכם את כל הגיבוי שלנו, יש דבר אחד שממנו אני למד – ואני חושש שאולי זו התופעה שהיא נכונה לגבי כל מה שקורה במזרח-ירושלים ובירושלים בכלל, וזה הר-הזיתים. עם כל הכבוד, אני לא חושב שיש מישהו מחברי פה או מישהו מאחרים שיכול לגבות את מה שיש שם ומה שנעשה לאורך תקופה ארוכה: הרס של מצבות, פגיעה. זה לא דבר שאתה אומר: מה אתה מחפש שם. אני לא צריך להאריך כאן, אין לי זמן להאריך – וכפי שאתה גם יודע – מה זה קבר של יקיר ואיך יש הכרח לבוא. הוא חייב לבוא. הוא לא בא לשם לטייל. הוא צריך לבוא, וחייבים לתת לו, וזה האחריות לתת, ואני לא חושב שיש על זה ויכוח שזו חובתנו ושזו זכותו של כל אחד להגיע. אבל מה לא נתַנו כדי לשמור על הסדר? כמה סבלנות, כמה כספים. הקמנו מרחב שלם בשביל זה: עשרות שוטרים, עשרות תקנים וכספים רבים, ודברים אלמנטריים, והיו הבטחות והיו תאריכי יעד. אנחנו רואים, אנחנו חוזרים – כאילו לא היה שום דבר. אז מה עשינו? שם, אם אין תשובה למקום הזה, מה פתאום שתוכל להתמודד ושיוכלו להתמודד במקרים שהם מקרים שהם כל פעם במקום אחר, לא מתוכננים, שהם מקרים שקורים בעקבות דברים מסוימים, דברים חדשים? איך אפשר להתמודד, אם בדבר שיש לו איזה סטטוס קבוע כמעט, הימים, השעות, המפגעים – התוצאה כמעט ידועה מראש, ובכל סוף שבוע או בכל תחילת שבוע "מתבשרים" על פגיעה, על ניצוץ שרק מרחיב והולך, וזה חלק מהגורם כאן להרגשה שאין מי שבאמת שומר. וממילא כשיש הרגשה, מסר כזה, זה גם גורם לאנשים שמחפשים את החורים להיכנס בהם. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נסים זאב לא רשום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם כשלא רשום, הוא רשום. <היו"ר אחמד טיבי:> גם כשנסים זאב לא רשום, הוא רשום. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תמיד הוא – התפקיד הזה של האחרון. זה מעניין. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, אני פונה אליך שנית, אם אתה רוצה להתנצל בפניו של חבר הכנסת טלב אבו עראר ולמחוק את הדברים בפרוטוקול, כדי – – – <נסים זאב (ש"ס):> אחרי שהוא יחזור בו מדברי ההסתה ודברי הבלע, אני אהיה מוכן לחזור בי. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי, תודה. יש לך שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני מציע שטלב יפנה לוועדת האתיקה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – אפשר בתלונה. <היו"ר אחמד טיבי:> זכותך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> על "דאעש". <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, רצח של תינוקת בת שלושה חודשים, חיה זיסל, והנערה קארן ימימה, בת 22. השבוע – חשוב שתשמע את זה, אורי מקלב, אני רוצה להשמיע לך משהו מאוד מעניין – ערכתי ביקור ניחום אבלים אצל המשפחה של התינוקת. האבא הוא אברך אמריקני שבתו נרצחה בפיגוע יחד עם הגברת ימימה. שאלתי אותו: מה אני אוכל לבקש בשמך ובשם המשפחה בכנסת? איזה מסר היית רוצה שאני אעביר בכנסת בעקבות הרצח? אמר לי: אני מקבל עלי את הדין, אך דבר אחד אני רוצה שתגיד לממשלה הזאת – שיפסיקו לרדוף את הישיבות, שיאפשרו לבני התורה ללמוד תורה בשקט. כך ביקשתי בכותל המערבי, כאשר ערכתי תפילה, כשבתי התינוקת הייתה מונחת על ברכי. באותו רגע הוא שלף לי את התמונה שבה הוא הצטלם אתה רק חצי שעה קודם שנרצחה. אדוני היושב-ראש, מה לעשות, ההסתה ברשות הפלסטינית עושה את שלה. אנשים הופכים להיות מסוממים בן רגע, הופכים להיות "דאעשים" בכל מה שאנחנו רואים מסביבנו. כשאתה שומע את התוכניות, אתה שומע שברמאללה כל תוכנית, בסופה עומד אותו המראיין ואומר ככה: סתנו למאן יג'י אל-מהדי ימין נרוויקון (אומר דברים בשפה הערבית) – אנחנו עוד נראה לכם כשיבוא המהדי שלנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> איפה זה נאמר? איפה זה נאמר? <נסים זאב (ש"ס):> ברמאללה. <היו"ר אחמד טיבי:> איפה ברמאללה? <נסים זאב (ש"ס):> שם, ברשות הפלסטינית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> באיזה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בכביש מתחת לעמוד? <נסים זאב (ש"ס):> שהם מערכת ההסתה המשומנת, 24 שעות, נגד מדינת ישראל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה עם ערוץ 7? מה מדברים שם? <נסים זאב (ש"ס):> באמת הם מראים לנו איך פועלים בשם הקנאות הדתית, איך הורגים תינוקת. אדוני היושב-ראש וכבוד השר, אדוני יודע שהתשתיות המקומיות הן שמבצעות את רוב הפיגועים בשנים האחרונות, ורוב הפצועים, כמעט 78%, הם כתוצאה מפיגועי השלכת בקבוקי תבערה או אבנים, חלקם הקטן מדקירות. מאז ספטמבר 2000 נהרגו בפיגועים על-ידי הטרוריסטים למעלה מ-1,230 אנשים ו-9,000 נפצעו. העלייה בהיקף הטרור ביהודה ושומרון: רק בשנה האחרונה נרשמו 1,271 פיגועים, כשלמעלה מ-1,000 ביהודה ושומרון ו-300 בירושלים. אני רוצה לדבר על הנושא של השימוש הציני – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא תוכל לדבר, כי זמנך תם. <נסים זאב (ש"ס):> אוקיי, אדוני, אז אני אסיים רק במשפט אחד. יש כאן ניסיון ציני לעשות שימוש בכל הנושא של מסגד אל-אקצא. אלה מזימות שהיו עוד בתקופת חאג' אמין אל-חוסייני ב-1929, והיום חברי הכנסת פה מנסים להמשיך את אותו המתווה, את אותה ההסתה, כדי לעורר מהומות נגד עם ישראל והעם היהודי. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אגב, כמה חברי "דאעש" יש בכנסת, או שרק טלב אבו עראר? נסים, רק טלב? יש אחד "דאעש"? <נסים זאב (ש"ס):> אחת, כבר סילקו אותה היום. אחת, סילקו אותה מהכנסת, והשני בדרך. <היו"ר אחמד טיבי:> השר, אדוני, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי ברצוני לשלוח את תנחומי למשפחות של הנרצחות בפיגוע הדריסה בירושלים, התינוקת חיה זיסל בראון וקארן ימימה מוסקרה, השם ייקום דמן, אשר קיפחו את חייהן בפיגוע הדריסה האכזרי והמתועב, ולשלוח איחולי החלמה מהירה לפצועים. בתאריך 22 באוקטובר 2014, סמוך לשעה 17:50, אירע פיגוע דריסה בתחנת הרכבת הקלה הסמוכה לגבעת-התחמושת. באירוע זה נהרגו שתי אזרחיות, אחת מהן תינוקת בת שלושה חודשים, ונפצעו כמה אזרחים נוספים. שוטר מהיחידה המרכזית של ירושלים, שהיה במקום, לא בתפקיד, ירה לעבר המחבל, אשר ניסה להימלט מן המקום. המחבל נפצע, ולאחר מכן נפטר מפצעיו בבית-החולים. החקירה עדיין לא הסתיימה, ולכן לא אוכל להרחיב בנושא. באשר ליידויי אבנים לעבר הרכבת הקלה: בחודשים האחרונים, החל מאירוע חטיפתו ורציחתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר, חלה עלייה באירועי הפרות הסדר וההתפרעויות בירושלים, בדגש על שכונות מזרח וצפון ירושלים, המעברים ושכונות התפר, ובתוך כך פגיעות רבות ברכבת, בעיקר בבית-חנינא ובשועפאט. ממועד זה ועד היום התרחשו 91 אירועים של יידוי אבנים כלפי הרכבת הקלה, מתוכם חמישה אירועים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה ושני אירועים של ירי זיקוקים. במהלך האירועים האלה נעצרו 115 חשודים, ונגד 92 מהם הוגשו כתבי-אישום. בשבועיים האחרונים, במיוחד בימים האחרונים, ניכרת ירידה משמעותית באירועים בכל הקשור לרכבת הקלה. באשר לטיפול בהתפרעויות ובהפרות הסדר בירושלים, משטרת ירושלים נוקטת את כל האמצעים העומדים לרשותה למגר את הפרות הסדר וההתפרעויות, לעצור את פורעי החוק ולהביאם לדין. עד כה נעצרו יותר מ-850 מפרי סדר והוגשו כ-300 כתבי-אישום לבית-המשפט. עקב האירועים קיימתי עם מפקדי משטרת ירושלים סיורים רבים במוקדי ההתפרעויות והפרות הסדר. כינסתי מספר רב של הערכות מצב מיוחדות, גם ראש הממשלה מעורב בהערכות המצב האלה, והתקיימו כמה דיונים בראשותו. מחוז ירושלים תוגבר מתחילת השבוע ב-1,000 שוטרים ולוחמי משמר הגבול. הקצינו כוחות נוספים, בהם מערכות לתצפית מהאוויר, מטוס כנף קבוע, בלוני תצפית, כוחות מיוחדים – גלויים, סמויים – וחוזק מאוד המערך של כלל הכוחות עם גורמי שירות הביטחון הכללי ועיריית ירושלים. במקביל לפעילות הנחושה של אפס סובלנות כלפי מפרי הסדר, מתקיימות פגישות ושיחות – גם שלי ושל מפקדי משטרת ירושלים – עם נציגי התושבים, ערבים ויהודים, במטרה להרגיע את השטח בהקדם. לא אוכל להבטיח אפס זריקות אבנים, אך מגמת הירידה שחלה באירועים ביומיים האחרונים מראה שהעשייה בשטח נותנת תוצאות חיוביות, ואנחנו רואים באמת ירידה דרמטית, אבל שוב, אי-אפשר להבטיח שהיא תישמר, ומה יקרה היום ומה יקרה מחר. הכוחות בשטח ערוכים ומוכנים. אני שב וקורא מעל בימה זו לכל נציגי הציבור להפסיק את האמירות המלבות את היצרים ולשוב לשגרת חיים ללא אלימות וללא הסתה מכלל גוני הקשת הפוליטית. ביום שני האחרון קיימנו ישיבה ארוכה מאוד עם יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, דיון ארוך מאוד, וחלק מחברי הכנסת שדיברו היום דיברו גם שם. אני ממליץ, אדוני היושב-ראש, להסתפק בדיון הזה, באמירה הזאת, ולא להמשיך, כי אני יודע שיושבת-ראש הוועדה מקיימת דיוני מעקב אחרי הדברים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, אדוני השר. הבעת עמדה אחרת, של חבר הכנסת שמולי. לפנים משורת הדין, אתה יודע למה. <איציק שמולי (העבודה):> למה? <היו"ר אחמד טיבי:> כי כאשר השר מבקש להסתפק בדברי השר, הכול מתייתר, בתנאי שהמציעים מסכימים, רבותי. האם המציעים מסכימים לקבל את דברי השר בגלל ההסבר שאמר השר? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> מסכימים. <היו"ר אחמד טיבי:> מסכים. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מסכים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מסכימים. אז – נתתי לך. בבקשה. אמרתי: התקף של נדיבות. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש הנדיב והאדיב – – <דב חנין (חד"ש):> מקווה שההתקף יימשך. <איציק שמולי (העבודה):> – – כבוד השר – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני חוכך בדעתי. <איציק שמולי (העבודה):> – – אני אומנם לא תושב ירושלים, אבל אני כן מעוניין לחזק את ידיך. אני חושב שהיו לי כמה וכמה הזדמנויות לעקוב אחר הפעילות שלך מקרוב ולראות כמה העניין הזה חשוב לך, כמה אתה חרוץ ויסודי, וזה באמת בדמך. ולנוכח העובדה שלא תמיד מוצאים לנכון להגיד מילה טובה, לנו, נבחרי הציבור, ואני יודע – אני מתאר לעצמי רק – באיזה לחץ אתה נתון, מצאתי לנכון להגיד את הדברים האלה כאן, באופן פומבי. אני מבקש ממך גם לתת תשומת לב מיוחדת לאירוע המצער שקרה השבוע בגזרה שבה אני גר, בלוד – סליחה, ברמלה – אותו מרחב – שבה בעצם נרצחה מישהי נוספת – – – <דוד צור (התנועה):> – – – אבו-גאנם – – – <היו"ר אחמד טיבי:> משפחת אבו-גאנם. כן. <איציק שמולי (העבודה):> נכון. אני יודע שזה לא חמק מעיניה של המשטרה, אני דיברתי גם עם מפקד המרחב, אבל גם שם אני חושב שכדאי לתת טיפול מיוחד. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> זו משפחה שזו הנרצחת העשירית בה. העשירית, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> דב, לפנים משורת הדין, אבל דקה, אני מבקש ממך. <דב חנין (חד"ש):> תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אחריו תהיה הצבעה, ולאחר מכן אישרתי הודעה אישית של חבר הכנסת טלב אבו עראר, כנגד הדברים שאמר חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר לביטחון פנים, אתה ענית על הסוגיה הזאת בהיבטים של ביטחון פנים ומשטרה, אבל השאלה היא הרבה הרבה יותר רחבה. ירושלים היא עיר מחולקת. ירושלים המזרחית היא עיר כבושה, אנשים נמצאים שם תחת כיבוש, מופלים לרעה בכל מישורי החיים, לא יכולים לבנות בצורה חוקית, מערכת החינוך שם מדורדרת. אנשים לא רוצים לחיות בצורה כזאת, ולכן טבעי שאנשים ימחו, טבעי שאנשים ייאבקו, טבעי שאנשים יפגינו, וטבעי שאנשים יתנגדו – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> חבר הכנסת דב חנין – – – <דב חנין (חד"ש):> – – ויותר כוח, יותר דיכוי, יותר מעצרים לא ייתנו פתרון, כי עוד לא מצאתי בעולם עם שממשיך להסכים לחיות תחת כיבוש. וכיוון שאנשים – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – בירושלים המזרחית נמצאים תחת כיבוש, הם ימשיכו להיאבק עד שנגיע למצב שבו תהיינה שתי בירות בירושלים, בירת ישראל בירושלים המערבית, בירת פלסטין בירושלים המזרחית, ויבוא שלום עלינו ועליהם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצבעה – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – שדב חנין – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – בעד לקבל את דברי השר. בעד דברי השר – – – <קריאה:> לא עושים הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. בסדר, נבטל את זה. אומנם זה 13 לעומת אפס, אבל היות שהסתפקו בדברי השר, ההחלטה התקבלה. <הודעה אישית של חבר הכנסת טלב אבו עראר> <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא לחבר הכנסת טלב אבו עראר – הודעה אישית לפי סעיף 34(א), על דברי בלע שהושמעו נגדך, כפנייתך אלי כיושב-ראש. חבר הכנסת נסים זאב האשים אותך שאתה "דאעש". <יצחק כהן (ש"ס):> אני לא מאמין. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, תודה רבה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, מגיע לך חמש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> נאמר – – – והוא שמע "דאעש" – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <קריאות:> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> תאמינו לי, זה לא מצחיק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – חבר הכנסת נסים זאב – – <יצחק כהן (ש"ס):> אז למה אתה צוחק? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – הטיח בי דברים מעליבים, דברי בלע, "דאעש" – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני צוחק עליכם, לא בגללכם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – והאמת, אני מתפלא, בכנסת זו – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – שבבוקר היום הזה – מפריעים לי – בבוקר היום הזה כינו אחד מחברי הכנסת או מחברות הכנסת "מחבלת", אנוכי "דאעש", השלישי "חמאס", הרביעי "חיזבאללה", החמישי – לא יודע, ג'ורג' חבש. לא יודע למה אתם מובילים, מה המסקנה שאפשר באמת להסיק מהכינויים האלה. על כל פנים, מה שאני רוצה להודיע – בנאום שלי על המצב הביטחוני בירושלים, ובמיוחד במסגד אל-אקצא, רציתי להזהיר מהידרדרות המצב, מגיבוי הממשלה, שנותנת לגורמים יהודיים קיצוניים להבעיר את האזור, להתסיס את האזור, לגרום למהומות, לעימותים. זה לא עימות – חבר הכנסת זאב או אחרים – לא עימות עם הפלסטינים בפנים. זה עימות מול מיליארד ו-500 מיליון מוסלמים. כנראה אתה תסתבך אתם, מר זאב – מיליארד ו-500 מיליון מוסלמים, שאתה פוגע במסגד שלהם, שאתה פוגע במקום הכי קדוש שלהם – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – הסטטוס-קוו – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ולכן תהיה לך בעיה. תהיה לך בעיה. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מסית – – – הסטטוס-קוו מ-67', לא השתנה. שום דבר. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מפריע לו באמצע הודעה אישית? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא מפריע. זו הודעה אישית, אתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הוא לא אמר שום דבר מסית. הוא מתריע. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אז אני לא קורא אותך לסדר פעם שלישית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> וגם על החוקים או על שרשרת הצעות החוקים שמציעים ליברמן וחבריו למפלגה, שכל יום – אין להם מה לעשות, מה שמעסיק אותם – איך לגרום נזק, איך לפגוע בערבים, באזרחים הערבים במדינה. אחד מציע חוק להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק. נדמה לי שהגיע הזמן שאנחנו נוציא מישהו. מי שמציע להוציא אותנו מחוץ לחוק, אולי באמת נגיע למצב שנציע להוציא אותו, להוציא אותו לא רק מהחוק, גם מהכנסת. יש כאלה עבריינים, היו בכנסת, כאן, ויצאו – העם שלהם הוציא אותם, כי התנהגו כמו נסים זאב, בצורה לא שקולה, בצורה בלתי אחראית. כל הגורמים השליליים האלה – ביהודים, בחברה היהודית, במגזר היהודי, במדינה הזאת, הם אלו שלא חושבים על עתידה של המדינה, ולכן הם עושים מה שהם עושים, וגוררים את הממשלה – ועל זה אני מתפלא מאוד, שממשלת ישראל, ממשלה אטומה, לא מבינה עניין אפילו, נגררת אחרי קומץ – קומץ – של קיצונים, שלוקחים, משנים את המצב, את הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא, כל יום מחליטים על בניית מאות או אלפי יחידות דיור בערש, או באדמה כבושה, הורסים בתים, ממשיכים להפקיע קרקעות – חוקים גזעניים – להוציא חברת כנסת ממליאת הכנסת שישה חודשים על זה שהיא הביעה את דעתה, על חופש הביטוי. כל הדברים האלה יחד, תחברו אותם, אלה דברים שקראתי שבהיסטוריה – דברים, ומדיניות, או גזענות כזאת – גרמו להרבה מדינות לפניכם שיעופו בכלל מהמציאות. אלה – תקראו, תחזרו להיסטוריה – אם באמת נחזור להיסטוריה, ונדע מה הסיבות העיקריות לכך שהרבה מדינות, הרבה אימפריות, אפילו חזקות בעולם, אינן היום, הם הדברים שאתם עושים היום – – <יצחק כהן (ש"ס):> כמו סוריה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – שפוגעים במקומות הקדושים של מוסלמים, או של אנשים – של עמים אחרים, שהורסים להם בתים, שלא נותנים להם לחיות ולא דואגים להם כמיעוט. המדיניות הזאת, אם תימשך, תגרום אך ורק נזק, לא תועיל. <דוד צור (התנועה):> טלב, היהודים שומרים על המקומות האסלאמיים יותר מכל מקום אחר בעולם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא נכון, מכובדי. הנה, אתה הורס מסגדים בנגב – כל שבוע יש לנו מסגד הרוס בנגב. <דוד צור (התנועה):> – – – בעיראק, סוריה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – את המסגדים השיעיים. <היו"ר אחמד טיבי:> אל תפריע, אל תפריעו לו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני עונה לצור. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו שומרים עליכם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חבר הכנסת צור – שלא יפריע לי נסים זאב. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מפריע לו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אם הוא יפריע, שיצא החוצה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – מילה על זה. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לאפשר לו לסיים. הוא חותר לסיום, רבותי. הוא חותר לסיום. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני עונה לך, חבר הכנסת צור: יש לנו רק בשנה האחרונה חמישה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה מפריע, הוא מפריע. <היו"ר אחמד טיבי:> נסים, אתה נציג המלאכים כאן בכנסת. תן לו לדבר. אתה תשתוק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – חמישה מסגדים רק בשנה האחרונה נהרסו במגזר הבדואי בנגב. ויש כאלה עשרות – – <היו"ר אחמד טיבי:> זה משפט אחרון. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משפט אחרון. – – שהודבקו עליהם צווי הריסה. <דוד צור (התנועה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת צור. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ומי שפוגע בחופש הפולחן, בחופש הדת, לעמים אחרים, למוסלמים – זה אי-אפשר, דבר בלתי נסבל. <דוד צור (התנועה):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה גורם לפרובוקציות, גורם למהומות, גורם לעימותים. ולכן, מכובדי היושב-ראש, אני מבקש מחבר כנסת זאב להתנצל, או – כבר התלונה מוכנה לוועדת האתיקה, על "דאעש". <היו"ר אחמד טיבי:> סיימת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין "דאעש" בכנסת הזאת. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, המזל של הסונים שהוא שיעי. זה המזל שלהם. תאר לך מה היה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מי שיעי, טלב אבו עראר? <נסים זאב (ש"ס):> לא יודע, אני אומר. <היו"ר אחמד טיבי:> פתאום הוא שיעי. הוא גם "דאעש", גם שיעי. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מאופס היום, חבר הכנסת נסים זאב? או שאתה נסים? <דוד צור (התנועה):> אחמד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תודה רבה, תודה רבה. תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נסים, מה ההבדל בינך לבין החרדים לבין הבית היהודי, או ויז'ניץ, או אחר? גם זה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – מה ההבדל בין השיעים לסונים וה"דאעשים"? כולם רוצחים אלה את אלה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אנחנו עוברים – – – <נסים זאב (ש"ס):> המזל של הפלסטינים, שיש מתנחלים. <הצעות לסדר-היום> <סגירת מפעל "ערד תעשיות טקסטיל" ופיטורי 180 מעובדיו> <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לנושא הבא. הנושא הבא, רבותי: סגירת מפעל "ערד תעשיות טקסטיל" ופיטורי 180 מעובדיו, הצעות לסדר-היום מס' 3752, 3755, 3757, 3793, 3796 ו-3821. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אגב, יענה, נדמה לי, שר הכלכלה, נכון? נפתלי בנט, שר הכלכלה, הוא אשר יענה. הוא נמצא כאן. הוא נמצא, הוא נמצא. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, בדרך כלל מקובל בכנסת לפתוח את הדברים בברכות לנמצאים, ואני רוצה לפתוח בברכה, קודם כול, לאורחים שלנו מערד, לראש העירייה, לנציגי העובדים שנמצאים אתנו. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני פונה אליכם, עמיתי חברי הכנסת, כדי לעשות מעשה ולהתערב להגנת עובדים, שבן-לילה נשבר עולמם, נשבר מטה לחמם, ומאיימים עליהם שהם בעצם יושלכו לרחוב. אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, גם לאלה שנמצאים כאן וגם לאלה שרואים את הדיון שלנו בחדרים שלהם, לחשוב על האנשים האלה שנמצאים כאן, ביציע, על העובדות והעובדים של מפעל "מגבות ערד", אנשים שבמשך שנים עבדו, השקיעו את הנשמה במפעל – אגב, ביקרתי במפעל, מפעל גדול, מפואר, מיכון, מערכות, שכלולים, הושקעו בו הרבה כספים לאורך השנים, ייצר תוצרת מפוארת, יש על הקיר תעודת יצואן מצטיין, המגבות האלה מפארות בתי-מלון ומקומות בכל רחבי העולם. והנה, ביום בהיר אחד מתבשרים 200 נשים וגברים שהם צריכים ללכת הביתה. ואני שואל אתכם: תחשבו אתם, ותנסו אתם להיות לרגע במקומם, אנשים לפעמים בגיל 50 ומשהו, אפילו יותר מבוגרים, וקצת יותר צעירים – מה הם יעשו? לאן הם ילכו? סגירת המפעל הזה היא מסוכנת וחמורה, מכיוון שמדובר על 200 עובדים ועל 200 משפחות. אבל סגירת המפעל הזה מסוכנת וחמורה גם מכיוון שמדובר בעיר שלמה; בעיר ערד אין מספיק מקומות תעסוקה, ואם אנחנו רוצים שהעיר הזאת תמשיך לחיות, ולשגשג ולהתפתח, אנחנו צריכים לייצר מקומות תעסוקה, ומגוון מקומות תעסוקה. לכן, עמיתי חברי הכנסת, בעצם הנושא שאנחנו מעמידים היום על סדר-יומה של הכנסת הוא כפול: צד אחד שלו – הגנה על עובדים, מניעת פיטורים והמשכת קיומו של המפעל. אני אומר לכם, מתוך הנתונים שאני קראתי ולמדתי, מדובר כאן בכסף קטן. אדוני שר הכלכלה, אני מציע שלמרות העובדה שחברת הכנסת מועלם – אני בטוח – מדברת על נושאים מעניינים – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> וחשובים. <דב חנין (חד"ש):> – – וחשובים, אני בטוח בכך, אבל אני מציע שלפחות דבר אחד תשמע: אתם הרי נתתם מענק, ועיני לא צרה במענק הזה, לא באתי כרגע להתלונן על המענק שנתתם לחברת "אינטל", באמת מענק נדיב, של מיליארד שקלים, כדי שבאמת המפעל שלהם יוכל להתקיים בקריית-גת. <דוד צור (התנועה):> ולא באירלנד. <דב חנין (חד"ש):> בסדר, לא באתי בטענה, לא באתי בטענה. יש לי טענות, אבל אני לא משמיע אותן בדיון הזה. מיליארד שקלים לחברת "אינטל", כדי שהמפעל שלהם יהיה בקריית-גת. אני אומר לך, אדוני שר הכלכלה: אנחנו לא מדברים על מיליארד, אנחנו אפילו לא מדברים על 100 מיליון. המספרים שבהם מדובר כאן, כדי שהמפעל הזה ימשיך להתקיים, הרבה יותר קטנים. אני יכול להגיד לכם, עמיתי חברי הכנסת: הייתי במפעל, הלב כואב; רואים שם, למשל, מכונה חדשה שהוכנסה לשם, שנרכשה לא מזמן במיליונים. זה לא מפעל שמישהו עשה איזשהו תכנון לסגור אותו, אלא בגלל מצוקת העתים, מצוקת התחרות, קשה לו. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אני רוצה רק שלושה משפטים, אדוני היושב-ראש, ברשותך, לסיום. כסף קטן יעשה כאן הבדל גדול, ואני מבקש ממשרד הכלכלה להתערב ולתת את הכסף הקטן הזה. אני מבקש ממשרד הכלכלה לבנות יחד עם העירייה ועם התושבים תוכנית למקומות תעסוקה אלטרנטיביים בערד; זה אפשרי. אני מבקש שבכלל, אנחנו כולנו, בכנסת, ניקח את העיר ערד לראש סדר העדיפויות שלנו, עיר מקסימה, עם עתיד, עם אפשרויות, עיר של בריאות, של נופש, של פנאי. לא צריך לייצר שם מכרות מזהמים ומסכנים, אפשר שאנשים שם גם יתפרנסו וגם יחיו בבריאות טובה עד 120. יש לערד עתיד, אבל יש לערד עתיד בעזרתנו ובהתגייסותנו. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אוחיון. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני גם כן מנצל את ההזדמנות כדי לקבל בברכה ולומר "חזק ואמץ" על המאבק, על העמידה האיתנה, לראשת העיר טלי פלוסקוב ולכל הצוות שבא אתה ומייצג את המפעל. תמו ימי שנות ה-50, שבהם היו יוצרים עבודות יזומות לתושבי עיירות פיתוח, או תעסוקה יזומה שלא צלחה את מבחן היעילות. אבל היום, היום מפעל "מגבות ערד" מעסיק כ-200 עובדים, ביניהם מהנדסים, טכנאים ואנשי מקצוע מיומנים, שחלקם כבר עובדים עשרות שנים. "מגבות ערד" גם מייצר תעסוקה למפעלים ועסקים שנמצאים בסביבתו ועל-ידו, ותלויים בו, וניזונים גם מעצם קיומו. סגירתו של מפעל "מגבות ערד" אינה פוגעת רק בעובדי המפעל עצמו, אלא מעמידה מאות עובדים נוספים בסכנת פיטורין, כמו שמפעל הסיד שבצפון קיצץ עשרות עובדים כתוצאה ישירה מסגירתו של "נגב טקסטיל" בשדרות, שגם הוא שלח עשרות עובדים לאבטלה. תושבי ערד אינם מבקשים תמיכה. הם אינם פרזיטים, חלילה. הם לא מבקשים סעד. הם רוצים את זכותם הבסיסית להתפרנס בכבוד. הם רוצים תמיכה ממשלתית לתשתית כלכלית בערד הרחוקה, ערד שנמצאת שם, רחוק מאתנו, והרבה פעמים, כנראה, מה שרחוק מן הלב גם רחוק, כמובן, מן הכיס. הם רוצים להתרומם ולהביא את מקצועיותם לידי ביטוי. מדינת ישראל, אדוני השר, איננה יכולה להגיד בריש גלי כי אין מה לפתח את תעשיית הטקסטיל. לא. מי שהיה שם, ובוודאי גם אתה תהיה שם, תתרשם שמדובר בהיי-טקסטיל. הלוא אם מדינת ארצות-הברית מוצאת לנכון לפתח ולטפח מפעל, מותג, מתחרה, למעשה, ב-North Carolina, שמייצר מגבות, ונותנים לו את התנאים הבסיסיים – ארצות-הברית הגדולה, ארצות-הברית הקפיטליסטית, נותנת מקום למפעל ב-North Carolina, תנאים בסיסיים. הוא לא צריך לשלם לא על חשמל, אנרגיה, ולא על מים ולא ארנונה כפי שנדרשים מפעלים שנמצאים שם בקצוות. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אז אם נמצא פתרון ותשומת לב ב-North Carolina, אני מבקש – נדמה לי שיש פה איזשהן דעות קדומות לגבי תעשיית הטקסטיל של היום, המודרנית. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> ואני, רק משפט אחד אני בא ואומר. אני יודע, אדוני השר, כמה חשובה לך ההתיישבות בנגב הצפוני, וערד הייתה חלוצת ההתיישבות היהודית בנגב הצפוני. אנשים שנמצאים שם צריכים, באמת, לקבל את מלוא התמיכה על זה שהם נמצאים שם בגבורה ובחלוציות ומתפרנסים בכבוד. המפעל איננו מבקש – אני רק אומר – ולכן אני קורא לך יחד עם כל ממשלת ישראל לעשות הכול, כבר בשבוע הבא, בישיבה הקרובה של הממשלה, כדי למנוע את סגירת המפעל. הם אינם טייקונים שמבקשים גילוח, תספורת כזאת או גילוח כזה. הם מדברים, מבקשים, הם גם לא מבקשים תוספות שכר – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אוחיון. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אני מסיים. – – אלא מדברים על תשתית בסיסית כדי לקיים מפעל שם – שם, בנגב הצפוני, הרחוק. <היו"ר אחמד טיבי:> מה פירוש "אני מסיים"? <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> בסדר גמור. לכן אני מסיים וקורא לך לעשות הכול כדי שהמפעל הזה ימשיך להתקיים ולהתפרנס בכבוד, ונחזק אתכם. אני יודע, עברתי, וגם אחרים. אז אני מהימין, לא נורא, אפשר לתת לי עוד דקה. <היו"ר אחמד טיבי:> קיבלת שתי דקות יותר מהזמן, חבר הכנסת אוחיון. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> תודה, תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה רק כי אתה מהימין. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, זה תלוי בנדיבות הלב של היושב-ראש. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ראש העיר של ערד, הנציגים הנכבדים של העובדים, אדוני, שר הכלכלה, תראה, אנחנו חלוקים בדעותינו. היינו בסיבוב הזה כשנסגר מפעל הטקסטיל בשדרות. אמרתם, בדקתם – זה לא כלכלי, וכו' וכו'. סיימתם את הבדיקה בערד – המפעל לא כלכלי. אבל אם היינו בודקים ומשאירים רק מה שכלכלי, חצי מדינה פה לא הייתה מתקיימת. גם צה"ל הוא לא כלכלי, אבל הוא מגן על מדינת ישראל. השקעה בחקלאות, התמיכה של המדינה בחקלאות היא לא תמיד כלכלית, אבל החקלאים תופסים שטחים נרחבים, פתוחים, של מדינת ישראל, ויש לזה ערך, ואנחנו משקיעים בזה. זה לא כלכלה. האזרחים לא נועדו לשרת את הכלכלה, הכלכלה נועדה לשרת את האזרחים, בסוף. על זה אנחנו כן מסכימים. וערד היא באמת מקרה מיוחד. המפעל הוא מפעל אסטרטגי בערד. הוא מעסיק רבים מן – אתה יודע את כל הנתונים. אני גם לא רוצה להיכנס אתך לוויכוח האידיאולוגי שבינינו. אני רוצה להגיד לך את הדבר הבא: מדינת ישראל צריכה להתגייס לטובת התעסוקה בערד, נקודה. זה יעד אסטרטגי. ערד היא עיר חשובה. היא לא עומדת בתנאי התחרות. זה לא מפעל בתל-אביב שסוגר את שעריו ו-200 עובדים הולכים הביתה, ומוצאים מקום עבודה אחר, פחות טוב או יותר טוב. המדינה מחויבת לערד, ואני חושב שעל זה אין חילוקי דעות. ואנחנו צריכים לא להגיד: טוב, נראה, נעשה להם הכשרות. אני בטוח שתעלה ותגיד: נכשיר את העובדים, נדאג להם, וכו' וכו'. אני משוכנע. אני יודע שאתה, אכפת לך. זה לא מהמקום של חילוקי הדעות הרגילים, אבל אין זמן, כי ערד צריכה תקווה. האנשים שם צריכים לקום מחר בבוקר ולהגיד: יש, המדינה הזאת דואגת לנו. אנחנו יודעים ששר הכלכלה, בנט, יבוא הנה תוך שבוע-שבועיים, יביא לנו פתרונות. כי אם לא תבוא עם פתרונות – אמיתיים, לא מדומים – אנשים יאבדו תקווה ויעזבו את ערד, ואנחנו נאבד אותה, וזה אסור לנו. פשוט אסור לנו. אתה חייב לעשות כל מה שאתה יכול, אבל הרבה מעבר. לעזוב את האידיאולוגיות, ולעזוב את השוק החופשי, ולהגיד: אנחנו חייבים לסייע. בשביל זה אתה שר, בשביל זה יש כסף ציבורי. וערד חשובה לכולנו. במציאת מקומות תחליפיים, בהצלת המפעל הזה גם אם זה לא ממש כלכלי; ובלי תירוצים. העיקר – בלי תירוצים. בואו נציל את ערד, כי מגיע לה, כי היא שלנו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לחבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת יעקב אשר. שלוש דקות. בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני לא מהימין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, כבוד השרים, גברתי ראש העיר – עמיתתי לשעבר, אני יכול להעיד בפניכם: קודם כול ראש עיר מצוינת, אבל ראש שכל היום מתמודדת עם בעיות. היינו יחד גם בנושא מסתננים, גם בנושאים אחרים. אני רוצה לחזק את ידייך ואת ידי האנשים שאתך. אם היה מגיע לכאן אורח מבחוץ והיה רואה ביום הראשון של מושב הכנסת שדנים – על מה דנים, עם תחילת המושב? על מה דנו פה? יש בעיות ביטחוניות, יש כמעט-אינתיפאדה בירושלים, יש כאוס מדיני; כמובן, המצב הכלכלי, ובין היתר, עם כל הדברים שקורים, גם התבשרנו על סגירת המפעל הזה, ועוד מפעלים אחרים שנמצאים כרגע על סף סגירה. ועל מה דנו פה, אדוני השר? על מה דנו? על מה הממשלה הוציאה את כל כוחה בימים הראשונים של המושב הזה? חוק הגיור, חוק הפונדקאות לחד-מיניים, חוק כזה, חוק אחר. על מה? כאילו, היה בטוח אותו אורח, שאנחנו בשווייץ; גמרנו, אין לנו שום בעיות, עכשיו מחפשים באמת לטפל בדקי דקויות שרק צריך. שר האוצר, ואתם אחראים לזה גם כן, זה הממשלה שלכם, אתם שותפים. פעם הייתם אחים, היום רק שותפים; אני מקווה שלא להרבה זמן. הוא מגיב מהר כשיש איזה סטטוס על מילקי, או איזשהו משהו טרנדי יותר. אני לא ראיתי את ההתייחסות שלו לנושא של הפיטורים בערד. לא ראיתי התייחסות שלו. אני מאמין שלאחרים אולי כן הייתה. נושא כאוב כזה – מילה אחת לא. זה אותו שר אוצר שעמד כאן והסית את כל תושבי מדינת ישראל, שחלק מהסיבה למצבה הגרוע של מדינת ישראל זה החרדים, למשל, זה הכסף שהחרדים לוקחים. אז לקחו לחרדים את הכסף, ומה קרה? מה קרה? נהיה פה יותר טוב? רק יותר גרוע. לקחו את הכסף – לא השתנה כלום. דוח העוני של האו"ם התפרסם היום: ישראל מקום רביעי בעולם בעוני ילדים, אדוני השר, רביעי בעולם בעוני ילדים – של העולם המפותח. מסקנות ועדת אלאלוף – איזה רעש, איזה צלצולים, מסיבות עיתונאים, סיפורים, בתקציב המדינה אין לזה כמעט שום נגיעה. שום דבר. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> כל הזמן הממשלה מביאה רפורמה בגיור, ורפורמה בפונדקאות, ורפורמות בשטויות – עוד לא שמעתי פה רפורמה אחת לערד, לא שמעתי פה רפורמה אחת לאופקים, שום תוכנית לא הוצגה איך באמת מחזקים את הפריפריות, איך מעצימים אותן. ואפשר לעשות את זה, אדוני השר. אפשר לעשות את זה. אפשר להסיט תקציבים, לגרום לכך שמפעלים יעברו לשם, לגרום לכך שאנשים יבואו לגור במקומות האלה. צריך קצת להכניס את היד לכיס, אבל לשמוע את האנשים האלה, במקום לבוא ולהתעסק בשטויות. בשטויות. שוכחים את הפריפריה, שוכחים את המקומות הללו, שבהם האנשים החלשים. ואל תשכחו, גם האנשים שעבדו – ואני מסיים, אדוני – גם האנשים האלה שעבדו, לא עבדו בשכר גבוה, עבדו בשכר מינימום, לקחו להם את קצבאות הילדים, העליתם להם את המע"מ בשנה שעברה, את הצהרונים בקושי מחזירים להם. ולא הגיעו, אגב, ליישוב שלהם, אף-על-פי שהייתה החלטה של ועדת טרכטנברג להגיע גם ליישובים של אשכול מעל 3, ולא הגיעו אליהם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ועכשיו גם לוקחים להם את הפרנסה, ואף אחד לא קם. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק כהן. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, גברתי ראשת העיר טלי פלוסקוב, הגברת נעמי ביטון, מנהלת משאבי אנוש, הרצל בן-זיקרי, מנהל התפעול, הגברת פאני אדרי, מנהלת תכנון, פיתוח וייצור, ידידי משה קוואס, מזכה הרבים, אני רוצה לומר לכם, אדוני היושב-ראש, הם פה מהבוקר, מחכים לדיון הזה. מהבוקר הם יושבים בשקט, לא מרימים קול, מחכים לדיון הגורלי הזה; רק שתדעו את זה, כולכם פה. אדוני היושב-ראש, אתמול בוועדת הכספים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש מים, יש מים בצד ימין. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אל תשתה הרבה מים, כי אתה תצטרך מגבת, ומגבת אין כבר. <יעקב מרגי (ש"ס):> תוסיף לו דקה על המים. <יצחק כהן (ש"ס):> אתמול בוועדת הכספים אישרנו, ואני הצבעתי בעד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לחבר הכנסת כהן יש תוספת מתמידה. תמיד. <יצחק כהן (ש"ס):> בבקשה? <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, תמשיך. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – מה? <היו"ר אחמד טיבי:> תמשיך. <יצחק כהן (ש"ס):> אתמול בוועדת הכספים אישרנו, לאחר דיון מעמיק, יותר ממיליארד שקל למפעל "אינטל", וזה בסדר. היו עוד העברות כספיות, עשרות מיליונים, אם לא מאות מיליונים, לכל מיני אפיקים. אני מציע רק, גברתי ראש העיר, באורח זמני תקראי לערד מאחז מגרון, או שתקראי לה רחלים. עשרות מיליונים זורמים, הסכמים קואליציוניים מוזרים, לכל מיני מטרות מוזרות – וערד לא קיימת. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, ערד היא עיר מקסימה, היא נמצאת על הרכס מול הנוף של מדבר יהודה, ארץ קדומים. היא חלק מארץ-ישראל, ודאי, צריך לומר את זה לחבר'ה האלה, שידעו שגם זה ארץ-ישראל. החוסן החברתי שם מהגבוהים בארץ; החוסן החברתי בעיר ערד מהגבוהים. זו עיר צעירה ברובה – חתך אוכלוסייה צעיר, חתך סוציו-אקונומי ממוצע 5, אנשים מדהימים. הם רוצים דבר אחד: שהממשלה הזאת לא תפריע להם, שייתנו להם להתפתח. הם צריכים לסייע, כי הם לא עושים להם טובה. ערד היא מאחז אסטרטגי, בארץ הנגב, וצריכים לסייע להם. זה נחמד מאוד שמעבירים מיליונים – ואנחנו בוועדת כספים רואים את זה, רואים את המיליונים שעוברים לכל מיני מקומות, ואני אומר לכם, רבותי, שזו שערורייה. אף אחד לא בודק מה קורה שם. ועיר ואם בישראל, אחת הערים הטובות בארץ, עם אוכלוסייה מדהימה, כפי שציינתי, עם חוסן חברתי מהגבוהים בארץ – רק מפריעים לה. החלטות הזויות. לוקחים להם מפעלים, רוצים להביא להם כריית פוספטים, פשוט נלחמים בעיר הזאת. ולמה? למה? <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני, כנסת ישראל לא תיתן לזה להתרחש. אנחנו פה נעמוד על המשמר, גברתי ראש העיר, לא ניתן לזה להתרחש. אנחנו נטפל בערד אם הממשלה לא תטפל בערד. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, אחרון הדוברים. בבקשה. שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד שר הכלכלה, חברי חברי הכנסת, לכאורה מדובר במגבות פשוטות, לא תוכנה, לא חומרה, לא תעשייה מתוחכמת. לכאורה מדובר בטווי צמר, אורגים פשוטים. בפועל מדובר בחיים כולם, בציונות כולה, אדוני, בציונות המשובחת ביותר, דרך המגבת הזאת, שעליה אנחנו מדברים, כי האנשים שנמצאים שם, במשך 40 שנה הם הולכים לעבודה שלהם. הם לא "אקזיטורים", כמו שאומרת חברתי הטובה פאני אדרי. אין להם אופי, אדוני השר, להיות אקזיטורים. אקזיטורים נותנים מכה ובורחים בזמן, ואלה אנשים שמתמידים, וזה כל עולמם, המגבות האלה, שחדוות היצירה שלהם זה ללכת להאנגרים האלה. כדאי שתקשיב, אדוני השר, כדאי שתקשיב, כי זה מכוון אליך, בעיקר אתה, שאתה שר הכלכלה, כלכלה עם נשמה, כמו שאתה אומר, וזה מחייב. <יצחק כהן (ש"ס):> קלקלה. <אילן גילאון (מרצ):> כן. שזו חדוות היצירה שלהם, זה החיים, זו הפרנסה, זה הכבוד, זה האמצעי לקנות אוכל לבית, לשלם חשמל, מים, גז, לקנות מתנה לנכדים. במקום הזה. שווה בעיני ערד יותר מכל ההתנחלויות שאתם משקיעים בהן רבבות. <דב חנין (חד"ש):> מיליונים, מה זה רבבות? מיליונים. <אילן גילאון (מרצ):> רבבות של מיליונים, קרי. אז מה, כי האנשים האלה הם לא חברים של סלומינסקי, אדוני השר? הם הופכים לשקופים? כדי לפתור את הבעיה ל-200 איש בערד נחוץ סכום שהוא אולי מקביל לשלוש המשכורות של מנכ"לי "הסנה" במדינת ישראל השנה, פחות מ-1% מכל תקציב הביטחון הגדול שמעבירים עכשיו. האם שווה פחות מ-1% לביטחון המדינה כדי שהאנשים האלה יעבדו שם וערד תתקיים? אבל בסדר העדיפויות שלנו, שבו אנחנו לא מבינים שחוסר היתכנות היה מביא אותנו לסיטואציה שהיינו צריכים למכור את כל המפעל הציוני במחיר שהושקע בו, ואף אחד לא היה קונה את זה שמקום אבטלה יקר במדינת ישראל ממקום עבודה. בסופו של החשבון, יש תהליכים טכנולוגיים בעולם, ולתעשיית הטקסטיל קורים דברים. פעם פיני גרוב, שהיה עבורי מדריך ומורה, אמר: היום "אתא", מחר אתה. ואנחנו לא התכוננו ליום הזה. ואנשים שעיניהם קרועות מדאגה – והשבוע הייתי שם, וראיתי ופגשתי אותם, בני 50 ובני 60, בגיל של המוות הקליני מבחינת שוק העבודה. אין להם תקווה. חובתה של המדינה, חובתה של הממשלה, חובתך אתה, אדוני שר הכלכלה, למצוא מזרן נוח יותר לנחיתה של התעשייה הזאת, ואפשר לעשות את זה במכת שלטר אחד, כאן המכונות עובדות, באופן מיידי. מדובר בסכום שבהחלט אפשר להשיג אותו. אם אנחנו יכולים למגן אוטובוסים ב-100 מיליון שקלים, אנחנו יכולים להשקיע 12-10 מיליון שקלים כדי להציל את המקום הזה. אבל אתה צריך לעשות מעשה. אתה – יכול להיות, שר הכלכלה, שיום אחד עוד נהיה ידידים, אבל אתה צריך לשמוע את ההמלצה שלי, ואתה צריך להוציא, איך אומרים, את הרסיס מישבנך. אני אסתפק באצבע, זה מספיק טוב, ללכת לעשות מעשה ולהציל את האנשים האלה, ואת מקום העבודה שלהם, כי הם ההתנחלות החשובה ביותר בציונות. ואם לא תעשה את זה, תיקחו מגבת ותליטו את פניכם, כי לא זקוקים לכלכלה עם נשמה, זקוקים לכלכלה קודם כול עם אחריות, ואם תהיה לה אחריות גם תהיה לה נשמה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב שר הכלכלה נפתלי בנט. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש העיר ערד הגברת טלי פלוסקוב, והחברים האחרים מערד ומהמפעל, אני רוצה להתייחס גם לעובדים, גם למפעל וגם לדרך הפעולה שלנו בעניין ובכלל; כי יש הרבה מפעלים במדינת ישראל, חלקם יצליחו, חלקם לא יצליחו, אנחנו צריכים לראות את זה בעין של מדיניות. אבל קודם כול, אני מאוד מקבל את הדברים שנאמרו פה, ומבין את המשמעות האיומה – האישית – של פיטורים, של בן-אדם שמאבד את מקום עבודתו, ומה המשמעות המשפחתית, ומה המשמעות אפילו לביטחון העצמי. הצעד החברתי ביותר שמדינה יכולה לעשות זה לעודד יצירת מקומות עבודה, ולא להגיע, חלילה, כמו שנאמר פה, וגם חבר הכנסת רוזנטל דיבר על זה, לא להגיע חלילה לרווחה. זה לא המסלול הנכון. אנחנו באמת שואפים ועובדים כדי לייצר הרבה מאוד תעסוקה. לפני שאני אגע במפעל, אני רוצה להסביר את המדיניות. בשנתיים האחרונות אנחנו במדיניות מוטית-פריפריה; בכל אגפי המשרד. אנחנו אישרנו מענקים בהיקף של 2.5 מיליארד שקל בפריפריה, בקידום, וכולל הקמת לא מעט חברות חדשות, מדימונה – חברה חדשה לגמרי "על בד" – ועד הצפון, מקימים מפעלים חדשים, ולא, לא היי-טק. זה נכון שהיי-טק הוא קטר משמעותי, אבל אנחנו גם יודעים שלא כל המדינה תהיה היי-טק, וככה זה. אנחנו כן רוצים להזריק חדשנות לתוך תעשייה מסורתית, כדי להגדיל את הפריון, כדי להרים את המשכורות, אבל זה לא רק במרכז ההשקעות. גם עשינו חידוש של הטיה משמעותית במדען הראשי, שלא הייתה בעבר, לטובת הפריפריה. מי שגר באזורים פריפריאליים יקבל יותר כסף על אותו רעיון, על אותה חברה, מאשר מי שגר בתל-אביב. כלומר, האמירות שנאמרו פה, אני מאוד מקבל אותן. יש לנו, למדינת ישראל, אינטרס לאומי בחיזוק הפריפריה, שחורג רק מהחישובים הכלכליים הרגילים. אז באמת, במדען, למשל, הגדלנו את היקף התמיכות מ-20% מהתקציב ל-40% מהתקציב. ואני מדבר על תקציב של 1.25 מיליארד שקלים. אנחנו גם הגדלנו משמעותית את התמיכה בחברות קטנות ובינוניות ל-80% מהתקציב במסלול עידוד השקעות. זאת אומרת, לא רק לענקיים. ובאמת, בעשור האחרון, לא בזכותנו, האבטלה ירדה בדרום מרמה של 11% ל-6.9%. אני לא אוהב שמעמידים את "אינטל" מול, כי זה לא זה במקום זה. אם חלילה היינו מפסידים, ואללה זה היה ואחד תחרות – זה היה קטסטרופה לדרום, לכל הדרום. זה היה מחלחל, היו נסגרות מאות חברות בפריפריה ורבבות מקומות עבודה היו הולכים לאיבוד. ברוך השם, הצלחנו לשכנע את "אינטל" לבוא אלינו. אגב, בלי להתפשט, ניהלנו משא-ומתן טוב. לא הכנסנו 0% מס, 5% מס. ההטבה היא פרופורציונלית, ההשקעה היא של 22 מיליארד שקלים שהם צריכים להשקיע במדינת ישראל. לכן, אסור להגיד זה במקום זה. זה זה וגם זה. לגבי ערד – אומנם לא הסתובבתי עם תקשורת, אבל כן טרחנו השבוע, לא פעם אחת אלא פעמיים, להיפגש עם ראש העיר המצוינת של ערד אצלנו במשרד. פגשתי אותה, ותוך חצי שעה הבאתי את צמרת המשרד, יחד עם אנשי מקצוע מצדה, והצגנו לה תוכנית שהכנו כבר בערך בשבועיים הקודמים לגבי העובדים, ולגבי ערד בכלל, ולמיטב הבנתי, תקני אותי, טלי, אם אני טועה, נתת אור ירוק לכיוון הזה. נכון? בסדר. זה חשוב. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> מה התוכנית? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני אתאר את התוכנית. גם היום ישבו צמרת המשרד אתה ועם העובדים. אני אגיד לכם את העיקרון, ואיך זה מיושם לגבי המפעל, ובכלל, מה התוכנית לגבי ערד. תראו, אנחנו קוראים לזה עקרון גלגלי העזר. הרי אין-ספור חברות קמות, חלקן הגדול נכשלות, חלקן מצליחות, זה טיבו של עולם. מדינה לא אמורה להיות המבטח של חברות. זה לא תפקיד המדינה; זה היה אולי ברוסיה ובאלבניה ובצפון-קוריאה, זה לא הוכיח את עצמו. זה לא עובד. אבל יש מצבים שחברות נקלעות למצוקה נקודתית בגלל פורס מז'ור, אירוע חיצוני למשל. בדיוק הבוקר חבר הכנסת גפני העלה – הנה, הוא נכנס לאולם – סוגיה של חברה במערב הנגב שנקלעה למצוקה בגלל מחלת זרעים שפגעה – המחלה באה ותחלוף. לכן, מה שאמרנו היום, קודם כול, אנחנו עובדים הרבה מאוד חודשים על נושא "מגבות ערד", ולא ראינו שזאת סיטואציית גלגלי עזר, שאם רק ניתן דחיפה, שנה, שנתיים, שלוש, בסופו של דבר – אבל אני לא סוגר את השער. אני עכשיו אומר, מה שנאמר לכם היום: אם תבואו עם תוכנית, אנחנו – ואני אוסיף עוד חידוש, גם נהיה יותר – לא הווי ערד כהווי תל-אביב, או ראשון, או משהו כזה, אבל אנחנו כן צריכים לדעת שלא לנצח תצטרך מדינת ישראל לממן את המפעל. זה בעצם מה שאנחנו רוצים. אני אומר את זה בהגינות וביושר. אני יכול פה לבוא ולכתוב צ'קים, ואני אהיה פופולרי, אבל זה באמת לא נכון, כי בסוף המפעל הבא יגיע; מה אתם חושבים, זה ייגמר? המפעל הבא, ואז יבינו שאפשר בעצם להקים מודל עסקי חדש, שנקרא להקים חברות לא כלכליות ולבוא למדינה. זה יהיה יפה בהתחלה, וימוטט את המדינה אחר כך. לכן – אני אומר ביושר. הדלת לא נעולה, ואני אישית אכנס לתוך הערכת התוכנית העסקית, יש לי רקע בעניין, וביחד, אם אני רואה שאנחנו צריכים שנה, שנתיים, שלוש – וזה יעבור. למשל, הרי גם דיברנו על נושא הגז, ואני אבשר לכם שממשלת ישראל הקצתה 12 מיליון שקלים לפריסת צינור הגז. כשאתה פורס צינור גז, מחבר את זה למפעל, זה מוריד את עלויות הייצור ויכול להעביר לרווחיות. אבל אני אומר עוד פעם, בכנות: במקרה של "מגבות ערד" זה לא הצליח להעביר לרווחיות, הדבר הזה לבד. אבל אולי יש עוד רעיונות. גם אני יצירתי, ננסה יחד. אבל ייתכן שתוצאת הבדיקה תהיה שגם אם נזרים, וגם אם, וגם, וגם – זה לא ילך. ועכשיו, מה עושים? אז מה שאנחנו עושים זה בשתי רמות: העובדים הפרטניים, 200 העובדים – לא חיכינו, אנחנו כבר פנינו לכל הסביבה, ללא מעט חברות, ורתמנו שבע חברות, כולל "סודה סטרים", כולל "בזק און-ליין" ועוד חברות מהאזור, שמעוניינות לקלוט עובדים. אני רק אגיד פה – פתח סוגריים: נאמר פה לגבי "נגב טקסטיל", ואני רק רוצה לדווח, לדווח על העובדה שב"נגב טקסטיל" פנו אלינו 28 מפוטרים, ול-17 מהם מצאנו עבודה. אחדים נמצאים דרכנו במסלולים של לימודים. יש אחד בקצבת נכות, אחד בחו"ל, ורק שלושה מה-28 עדיין בחיפוש עבודה. צר לי גם על השלושה, מאוד, אבל התנפלנו על הדבר הזה, היה אכפת לנו. ונכון, עובדים. זה לא מושלם, אבל כן נתנו מענה מרבי בינתיים ל"נגב טקסטיל". אז פה, צמרת לשכת שירות התעסוקה כבר ירדה, אפילו שיש לנו כרגע עיצומים, אל תשאלו, אבל באנו במיוחד לערד, לדבר עם המפעל. עוד לא יכולנו לקבל את השמות, כי עד שאין פיטורים אסור לנו לקבל שמות פרטניים, אבל כן קיבלנו אפיון של סוג העובדים: עובדים בגיל כזה וכזה שהם בייצור, עובדים כאלה וכאלה שהם במענה לקוח, וכו' וכו', ועכשיו אנחנו עובדים על ההרכבה ועל החיבור בין העובדים לאותם מעסיקים. אנחנו – עכשיו בואו נדבר על העיר ערד; מה שצף פה – באמת, ערד זה מקרה מיוחד. זה באמת – הדרום הרי מתעורר, זה לא סוד, אבל ערד, בגלל המיקום הגיאוגרפי המסוים הזה, זה מצב קשה יותר; דמוגרפי וגיאוגרפי. ולכן אנחנו מקדמים כרגע הצעת מחליטים, החלטת ממשלה – יחד עם שותפים, זה לא לבד: גם יושב-ראש ישראל ביתנו, וגם משרד ראש הממשלה, וגם – אנחנו כולנו מבינים את המצב המיוחד – כדי לרכז מאמץ בעניין הזה, ואני רוצה לפרט: 1. כבר אישרנו 12 מיליון שקלים לפריסת הגז. once הגז מגיע לערד, זה מוריד עלויות; 2. אישרתי הקמת מרכז עסקים ליזמים קטנים בערד. אנחנו מעניקים קרן הלוואות לעסקים קטנים, כי אנחנו מבינים: אי-אפשר רק להסתמך על מפעל גדול. צריכים – בכלל, אני אוהב מאוד עסקים קטנים ובינוניים, כי זה מפזר; עסק קטן נסגר, זה שלושה עובדים, ואפשר להסתדר. עסק ענק כמו "אינטל", חלילה, זה –. אנחנו גם – אני מודיע פה שכל בן-אדם שירצה, או שנצטרך להתאים אותו למפעל החדש, אנחנו נשתתף במימון ההכשרה המקצועית לעבור לתחום הבא. והדבר המרכזי – אנחנו עכשיו בדיונים עם האוצר – זה לחזק את אזור התעשייה על-ידי הבאת מפעל עוגן, ועוד כמה מפעלים קטנים יותר, על-ידי סדרה של פעולות: 1. תמרוץ החלוצים, זאת אומרת, הראשון שמגיע יקבל יותר כסף מהשני, השני יותר מהשלישי; 2. חבילה – נגיד לכל מפעל שמוכן להגיע – וכדאי להגיע, כי יש אנשים מצוינים בערד, ונפגשנו בערד לפני כמה חודשים – שאנחנו נכשיר על חשבוננו, או נשתתף בסבסוד. 3. אנחנו, אם מפעל רוצה להעתיק את עצמו מהמרכז, אנחנו נשתתף בצורה מאוד משמעותית בעלות ההעתקה, או בהקמת המפעל וסבסוד עלויות הפיתוח. כלומר, אנחנו ננסה לעשות הכול לפתות אותם לבוא לערד. ויש לנו הצלחות. אמרתי, בדימונה, עוד שבוע אני עושה הנחת אבן פינה למפעל "על בד", חדש, בדימונה, וזה דוגמה אחת מני עשרות. רק לסבר את האוזן, אנחנו מקימים, ממש עכשיו, בימים אלה, בציפורית בצפון, בדימונה, בשמיר בצפון, בעפולה, בקטורה ליד אילת, בעכו, בשדרות – הכול מפעלים חדשים, לא מדבר אתכם על הרחבות. אין-ספור הרחבות. בעפולה, בחצור-הגלילית, במגדל-העמק – מקימים, מקימים, מקימים. זאת אומרת, אנחנו לא – היו כמה ביטויים שחבר הכנסת גילאון השתמש בהם – אנחנו משתדלים לפעול. אז שם אנחנו נמצאים. אני מתחייב: 1. בהנחה שיש מצב לתוכנית עסקית אמיתית – ואני נכנס אישית לעניין – ואני אראה שזה באמת בר-קיימא – כי גם אתם לא רוצים להיות פושטי יד. זה לא התכלית. ולמרות מה שאמר – נדמה לי מיקי, גם אנחנו, כמדינה, רוצים מפעלים שמחזיקים את עצמם. תאמינו לי, זה הדבר – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – רוצים. אין בכלל שאלה. אני לא רוצה שאתה – אני לא, אני אמרתי לך משהו אחר: אם המפעל לא כלכלי, חלילה – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אוקיי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – תן להם שנה, ותדאג בינתיים שתהיה שם תעסוקה אחרת, ועוד שנה נסגור. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> טוב. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל אי-אפשר לתת לאנשים האלה לאבד תקווה – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני שומע. אני שומע. אני שומע את הדברים. אני מקווה שהצלחתי להעביר את עקרונות הפעולה, את רמת המחויבות. מאוד מאוד מאוד אכפת לי מכם. אכפת לכולנו. זה לא – באמת, זה אירוע שלפחות מרבית חברי הכנסת, אני חושב שכולם, דיברו מדם לבם, מאוד מאוד חשוב לנו, והדלת שלי פתוחה. ראיתם את זה השבוע, אתם תראו את זה בשבועות הקרובים. ואני טוחן את החבר'ה שלי. אם יהיה אפשר – זה; ואם לא, אנחנו נלך על מה שקראתי תוכנית ב'. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני השר? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מה האפשרויות? <היו"ר חמד עמאר:> להסתפק – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – בוועדת – – <קריאה:> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – הכספים – – – <היו"ר חמד עמאר:> הנה, כבר רוצים ועדה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ועדת הכספים, ועדת הכספים. <קריאה:> – – – כספים. <קריאות:> – – – כספים. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> כספים זה יותר – – – <קריאה:> כספים. כספים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מה שאתם מציעים. <קריאה:> כספים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> בסדר. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> היושב-ראש מהמפלגה שלך. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> כן, אם כי לא תמיד הוא זורם אתי, אז – – – <איציק שמולי (העבודה):> אפשר עמדה נוספת? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> עמדה נוספת. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו נלך לעמדה נוספת. תודה, אדוני השר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> רק מזרים, ולא זורם. <היו"ר חמד עמאר:> עמדה נוספת – חבר הכנסת איציק שמולי ראשון. <משה גפני (יהדות התורה):> מי, מי – – – <היו"ר חמד עמאר:> קודם את העמדה הנוספת, אחרי זה נלך להצבעה. יש לך דקה. בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, ראשית, גברתי ראשת העיר, והחברים, שאת חלקם פגשתי בשבוע שעבר, אני חושב שזה שהגעתם היום לכאן, דווקא בשקט שלכם רכשתם כאן הרבה מאוד אוהדים. וטלי, לך אני כבר אמרתי: אני חושב שיש מזל גדול לעיר הזאת שלביאה עומדת בראשה. אחת לחצי שנה נופל עלייך איזה משבר, ואת – ממלחמה למלחמה. אני חושב שהמחויבות שלנו – אתם תוכלו לראות אותה גם בהמשך. אני, אדוני השר, רוצה לפנות אליך, ובקצרה לומר לך את הדבר הבא: אני לא מרגיש צורך להטיף לך מוסר על חשיבות העניין. אני מאמין לך שאתה רואה את הדברים עין בעין אתנו. אני רק אגיד לך דבר אחד – אגב, אני גם לא מרגיש צורך להגן על כלכלת ברית-המועצות, כי לא בזה אנחנו מאמינים: תסתכל גם מה קורה בעולם, בתעשייה ובשוק החופשי, שאתה כל כך מתגאה בו; איך מדינה אחרי מדינה, כמו מגדל קלפים, מדינות שמאמינות באופן עיוור בעגל הזהב שנקרא השוק החופשי, הכלכלה שלהן קורסת – אחת אחרי השנייה. מה שאנחנו ניסינו לומר לך בדיון הזה – שגם אם מדינת ישראל היא חלק מהשוק החופשי, אז גם בשוק חופשי צריכים להיות כללים. ויש משוואה לא סבירה במדינת ישראל – "אינטל", שהזכרת אותה: איך יכול להיות שבשנה הבאה ארבע חברות גדולות, בלי להניד עפעף, נכנסות למסלול האסטרטגי, האוטוסטרדה הירוקה במשרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה, איפה שזה לא יושב, ויקבלו, בלי שאף אחד כאן מדבר על זה, 7.5 מיליארד שקל – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. צריך לסיים בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> אני מסיים, אדוני. – – 7.5 מיליארד שקל, וכשמדברים על מפעלים בערד אז לא נמצאות הפרוטות כדי להגן עליהם. אז אני חושב, אדוני – אני שמחתי מאוד, אדוני השר – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת, נותנים דקה. אתה כבר מדבר קרוב לשתי דקות. אני מבקש לסיים. <איציק שמולי (העבודה):> אני מסיים, אדוני. אני חושב שמפאת חשיבות העניין אני יכול טיפ-טיפה להאריך. <היו"ר חמד עמאר:> בשביל זה הארכתי לך ליותר מדקה, וכמעט הגעת לשתי דקות, ולא הפסקתי אותך. תודה. <איציק שמולי (העבודה):> אני מתנצל, אדוני היושב-ראש, על החריגה בזמן. אני אשתדל לא לעשות את זה עוד פעם, בפעמים הבאות. אדוני השר, כפי שאמרתי, אני לא מרגיש צורך להטיף לך מוסר על חשיבות העניין, אני רק מבקש ממך לשים דגש על לוחות הזמנים. זה הדבר החשוב, זה מה שהעובדים מבקשים, וטלי, אני מבקש מכם להפעיל אותנו. יש תפקיד לכנסת, וזה לא רק לחוקק, אלא גם לפקח על עבודת הממשלה. ולכן, אם דברים לא זזים, אתם מוזמנים שוב ושוב לפנות אלינו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על האדיבות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אבקש להקפיד על הזמן. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> גברתי ראשת העיר, אדוני השר, לי חשוב שתשמע את זה. אני חושבת שבסופו של דבר אנחנו צריכים להתייחס גם לעובדה שברגע שנסגר מפעל בפריפריה – כן, אנחנו עדיין קוראים לזה פריפריה, צפון או דרום – כי בדרך כלל מפעלים נסגרים שם, מה לעשות, ולא במרכז, יש פגיעה אנושה במוטיבציה לא רק של תושבי הדרום והצפון, אלא גם של כלל האוכלוסייה בישראל. התחושה היא שכבר מלכתחילה ניתבו את כל התחומים הנחשלים, אלא אם כן תתקן אותי, לאותם מקומות. ולכן אני חושבת שההצעה של מיקי רוזנטל, לבוא ולאתר – לעשות איתור מוקדם של מפעלים שעומדים להיסגר, שנתיים מראש, לעשות עבודה, אם צריך ועדה – להקים ועדה כזאת, שמאתרת, ולדאוג שבעוד מועד מקימים אלטרנטיבה. לא לשכת תעסוקה, אלא – גם אם צריך, מבחינתי, לתת את אותו תמרוץ שאמרת למפעל מהמרכז בתחום הרבה יותר משגשג, לאורך שנים, לעבור לשם, ולדאוג שביום שנסגר מפעל, אותם עובדים עוברים לעבוד במפעל אחר. כי, בסופו של דבר, אפשר להגיד שאנחנו מוטים-פריפריה, אנחנו רוצים לעזור לפריפריה. התחושה היא שהם פשוט מוזנחים. התחושה היא מאוד מאוד קשה, לא רק בעבורם, ואני רוצה לחזק אותם, גם אנשים שגרים במרכז, כמוני, בפתח-תקווה – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – וגם אנשים בתוך הכנסת הזאת, רואים שזה עוול שבכל פעם שנסגר מפעל, אם זה "פרי הגליל", אם זה "בריל", והנה, עכשיו גם "ערד תעשיות טקסטיל", הכול בפריפריה. זה פשוט נורא ואיום. אז לקחת את זה לתשומת הלב. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר – הלך? <קריאות:> לא, הוא פה, הוא פה. <משה גפני (יהדות התורה):> איפה השר? החברים שהעלו את הנושא על סדר-היום לא ביקשו מאזן חיובי או שלילי על מפעלים שנסגרו או נפתחו, כי אם זה היה נושא הדיון היינו מביאים גם את "נגב אלקטרוניקה" בשדרות, שנסגר, ואת נעלי "בריל", שנסגר, ואת "תפוחי-אדמה עצמונה", שבסכנת סגירה. לא עושים מאזן. את ראשת העיר, ואת תושבי ערד לא מעניינים מאזנים. המפעל עומד להיסגר, או שבעצם כבר נסגר. פנינה, הזכרת את "פרי הגליל"; "פרי הגליל" לא נסגר. זה היה בקדנציה הקודמת; אני נסעתי לשם עם כל חברי ועדת הכספים – עם כל הכבוד לממשלה, זאת הייתה הקדנציה הקודמת – ו"פרי הגליל" היה סגור, כמו בערד, כמו "מגבות ערד". והוא נפתח, ואנחנו העברנו כסף. אמרתי למשרד התמ"ת – כך קראו לזה אז, לפני שבנט הגיע. אמרתי: לא תקבלו שום שקל מוועדת הכספים עד ש"פרי הגליל" ייפתח חזרה; הוא מפעל בחצור-הגלילית. אותו דבר נעלי "בריל" שהזכרת. משרד הביטחון, אמרתי להם: תחפשו את החברים שלכם עם אובמה; בוועדת הכספים לא יעבור כסף עד שנעלי "בריל" לא יקבלו הזמנות, ונעלי "בריל" לא נסגר. עכשיו הוא נסגר, בקדנציה שלכם. את "מגבות ערד" זה לא מעניין בכלל. זה מפעל עוגן; היישוב נמצא בשקיעה, אין שם סיפורי מעשיות של לקבוע קריטריונים. במקום לנסוע לשם, להזרים לשם כסף ולנסות לפתור את הבעיה שם, עושים לי פה מאזנים. זה מה שצריך לעשות. אם הם רוצים, שילמדו ממני; אם הם לא רוצים ללמוד ממני, שילמדו ממישהו אחר, אבל שיעשו, כי זה בנפשנו, המציאות הזאת, ש"מגבות ערד" נסגר. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת גילה גמליאל. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, כבוד ראשת העיר ערד, אני חושבת שכאן הזעקה כבר נשמעת, והיא כאן חוצה מפלגות, כפי שאתה רואה, כבוד השר. הדרישה היא דרישה חד-משמעית. 180 עובדים באזור – אני לא יודעת כמה יוצא לך לנסוע לערד, אבל כל פעם שאני נוסעת לערד אני רק מברכת את התושבים והתושבות שגרים שם. צריך לא רק לברך אותם ולבקר שם כדי להבין, צריך להוקיר אותם על כך, ובטח לא להשאיר אותם שם מחוסרי עבודה. וזה לפתחך. אנחנו כאן כדי לעזור בכל מה שצריך, כדי לקדם את זה גם בוועדת הכספים, אבל לא פחות חשוב, צריך למצוא לזה פתרון, והפתרון לא היה צריך להגיע – עד שדיון כזה יבוא לכנסת. אני חושבת שהדברים צריכים לדבר בעד עצמם. אזור הנגב והגליל, לצערנו, במדינה קטנה – – – <קריאה:> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> במדינה קטנה כמו מדינת ישראל אנחנו לא יכולים להשתמש במונחים פריפריאליים בכלל, בטח לא פריפריאליים גיאוגרפיים, ועל כן – אנחנו צריכים לתת את המענה לציבור הזה, שאין לו תחבורה כמו שצריך, והם לא יכולים לנסוע ולהשתנע עכשיו למקומות עבודה; ואם יש, היא בטח לא כזאת זולה. לא רק זה, אין יותר מדי אלטרנטיבות של עבודה, ודיברו כאן קודם על זה שחסר כוח-אדם שיעבוד, ולא רק יהיה באקדמיה, כפי שכל הזמן מנסים לצייר מצד אחד, ומצד שני – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת גילה. <גילה גמליאל (הליכוד):> – – אותם אנשים נשארים מחוסרי עבודה. אני מודה לך, כבוד היושב-ראש, ורק במילה אחת: תהיו חזקים, ואנחנו סומכים וסומכות על השר, שכבר ייתן לכם את המענה הנכון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא להצביע. בעד זה לוועדה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 15, אין נמנעים ואין מתנגדים. אנחנו מעבירים את הנושא לוועדת הכספים. טלי, אני רוצה לברך אותך ולאחל לך הצלחה. אני ראיתי אותך כאן מהבוקר, ואני מקווה שתצליחו במעשיכם, את והעובדים שהגיעו מערד. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. צריך הצבעה על זה? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, אף שאני לא רואה את השר, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות; מטעם סיעת הליכוד – בוועדה המיוחדת למעקב אחר הוראות פרק כ"ד לחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, וחוק שירות לאומי אזרחי, התשע"ד–2014: במקום חבר הכנסת צחי הנגבי שהתמנה לסגן שר, יכהן חבר הכנסת זאב אלקין. כמו כן, חבר הכנסת זאב אלקין יכהן כממלא-מקום קבוע בוועדת הכספים במקום הפנוי לסיעת הליכוד. הודעה שנייה: אבקש להודיע בזאת כי חבר הכנסת עמרם מצנע חדל לכהן כממלא-מקום קבוע בוועדת הכספים במקום השמור לסיעת התנועה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שלישית: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, כי – ועדת הכספים תדון בהצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 15) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2015 ואילך וסכום ההוצאה ממשלתית בשנת התקציב 2015), התשנ"ה–2014, מ/892, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הארכת התוקף המרבית למאסר כפייה), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת, פ/1793/19, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת יריב לוין. <הצעות לסדר-היום> <נתוני המועצה להשכלה גבוהה על קריסת לימודי מדעי הרוח במוסדות להשכלה גבוהה> <היו"ר חמד עמאר:> ההצעות הבאות לסדר-היום: נתוני המועצה להשכלה גבוהה על קריסת לימודי מדעי הרוח במוסדות להשכלה גבוהה, מס' 3794, 3833, 3834 ו-3835. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת רות קלדרון. <רות קלדרון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה. <רות קלדרון (יש עתיד):> תודה. – – השמועות על מותם של מדעי הרוח, אני חושבת, מוקדמות מדי. אומנם האוניברסיטאות, הפקולטות למדעי הרוח, הולכות ומתרוקנות, אבל בה בשעה מכונים ומוסדות ובתי-מדרש של אנשים שלומדים את מדעי הרוח – ולא באופן מחקרי, אלא בדרך שהיא קיומית יותר, שהיא בית-מדרשית יותר, שהיא נוגעת בחייהם יותר – פורחים ומלאים. כלומר, תלמידים יש. אני לא מאמינה שהמצב הוא מצב של אנשים שלא מעניינים אותם מדעי הרוח וכולם רוצים ללמוד רק משפטים ומינהל עסקים. יש רעב ויש צמא, אבל יש בעיה באופן הלימוד של מדעי הרוח באוניברסיטאות. הבעיה הזאת, אני חושבת, התחילה בתקופת ההשכלה, שבאיזשהו אופן – אדבר על התרבות היהודית והעברית – היינו נבוכים להמשיך וללמוד באופן כאילו לא מדעי ולא מחקרי, והדברים נעו לקיצוניות אחרת, של ללמוד את הדברים רק כמחקר. כאילו אפשר ללמוד את הרוח ואת האמונה ואת השאלות הגדולות של הקיום האנושי רק כמחקר, כמו שחוקרים חרקים, או אדמה או מים. אני חושבת שהאוניברסיטאות צריכות להיות קשובות לאנשים, לאיפה נמצאים התלמידים. אני חושבת שצריך להכניס לתוך האוניברסיטאות, לצד – ואני אזרחית טובה של האוניברסיטה העברית, שבה למדתי – לצד כלי המחקר והמשמעת האקדמית, וכל הכלים הנפלאים שהתפתחו בעולם המחקרי – צריך להכניס בתי-מדרש, צריך להכניס שיעורים שבהם אדם מרגיש שהוא צומח וגדל ונעשה מי שהוא, כשהוא לומד מדעי הרוח, ולא רק נמדד ונבחן על מה שנאמר במסורת המחקר שלפניו. כלומר, אני מציעה להגיד גם וגם, גם תרבות רצינית ומעמיקה של חקר, אבל גם – מה שאין היום בעולם האקדמי – לימוד אישי, קיומי, מה שקוראים תורה לשמה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תורה לשמה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, אדוני. נשארו לך עוד 30 שניות ושלוש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני הסכמתי שתדברי קודם, אפילו שזה – ואני – – <היו"ר רות קלדרון:> אני מעריכה את זה. רצינו לשחרר את היושב-ראש. <משה גפני (יהדות התורה):> – – דווקא היה מעניין אותי גם לשמוע אותך, ואני הסכמתי עם חלק מהדברים, אני רק הולך לפרש את זה בדרכי, את מה שאמרת. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אז אני אומר, גברתי היושבת-ראש – מי משיב לנו על זה? <היו"ר רות קלדרון:> חינוך. <משה גפני (יהדות התורה):> אה, סגן שר החינוך, כן? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כן. <היו"ר רות קלדרון:> כן. <משה גפני (יהדות התורה):> מדעי הרוח, לפי מה שראיתי בנתונים, במשך 17 שנה ירדו באופן דרמטי, נדמה לי מ-17% – לא, יותר אפילו, מ-18% – ל-7%; אני לא מדייק בנתונים. מה שגדל זה מינהל עסקים, וכמובן משפטים וכו'. איך קרה הדבר הזה? ומה כל כך מעניין אותי מדעי הרוח באוניברסיטאות? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תורה לשמה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני נמצא במפלגה שתמיד תמכה בהגדלת תקציב המוסדות להשכלה גבוהה, תקציב החינוך. אצלנו, כשאנחנו בקואליציה, אין קיצוץ במערכת החינוך. אין דבר כזה. יש לזה הרבה סיבות, אנחנו עוסקים בלימוד. כבר כמה שנים מטיפים לנוער במדינת ישראל שלא צריך ללמוד תורה. צריך ללכת לאוניברסיטאות, צריך כמובן ללכת לצבא, אבל בעיקר צריך לצאת לעבודה. הכול צריך להיות מתירני: עבודה, עסקים, כסף, וכמה שיותר, וכמה שיותר מהר. אם אתם תעקבו, ואתם עוקבים בוודאי, אחרי מה שקורה מבחינה תקשורתית, מה שקורה אפילו בכנסת, ומה שאומרים לנו כל הזמן: צריך לצאת לעבודה, איזו עבודה זרה חדשה, לא ללמוד. אם מישהו לומד בישיבה – איך קראת לזה? בית-מדרש, את אולי התכוונת לדברים אחרים, אבל אני מקבל את זה, בית-מדרש. תצאו מבתי-המדרש, תלכו למינהל עסקים. והנה התוצאה. אי-אפשר לעבוד על העולם, אין מציאות כזאת. אם אתם אומרים שמה שצריך לעשות בעם היהודי במדינת ישראל זה כסף, אז מינהל עסקים. תארים, כוח – משפטים. מדעי הרוח? מה שהיה בעם ישראל, כל הדברים של חשיבה שעם ישראל היה אור לגויים וגילה מנהיגות בחשיבה, בלימוד מעמיק, שלא בא בסוף עם תוצאה שמזה הוא עושה עסק – אם זה לא העיקר, ואם צריך להוציא אנשים כדי שיעבדו, שזה הנושא הכי חשוב בעם ישראל, אז התוצאה היא שהנוער – הסטודנטים לא הולכים. זה נכון מה שאמרת, גברתי היושבת-ראש. הולכים לבתי-מדרש. אנשים צמאים ליהדות, צמאים ליהדות. <היו"ר רות קלדרון:> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא נכון, ואת צדקת בזה, להסיק מזה מסקנה שבעם ישראל אין יותר חשיבה של "מדעי הרוח", קוראים לזה באוניברסיטאות. אני קורא לזה ישיבות, כוללים, אני קורא לזה עוד הרבה, לימודי יהדות. העם צמא ליהדות. פעם בכנסת מי שהיה נגד דיבר נגד תורה, דיבר, שחור ולבן. היום אין דבר כזה, כי הקהל לא מקבל את זה. מדברים כולם בעד תורה, אבל כל אחד מנקודת ראות אחרת. ואני אומר לכם – אני מבין שאין לי הרבה זמן, הייתי יכול לדבר על זה שש שעות, אבל אין לי – אני אומר לכם, צריך בנתון הזה, שהוא נתון עובדתי, שמדעי הרוח בקריסה במוסדות להשכלה גבוהה – אפשר לתת לזה את כל הסיבות שבעולם, אבל זאת המציאות – מינהל עסקים בעלייה, משפטים בעלייה – כבר לא צריך כל כך הרבה עורכי-דין; אם אנחנו מדברים על זה שצריך להתאים את זה למציאות שבן-אדם יוכל לעבוד ולהתפרנס – משפטים, היום יש הרבה מדי עורכי-דין. צריך לעשות חשבון נפש, האם לא הלכה המנהיגות במדינת ישראל רחוק עם ההסתה נגד לימוד תורה? נגד חשיבה ביהדות? והציבור לא מקבל את זה. זה בא לידי ביטוי בבתי-מדרש, בישיבות, זה בא לידי ביטוי, זה מלא, אנשים בקיבוצים, במושבים, בכל מיני מקומות יש שיעורי תורה. <היו"ר רות קלדרון:> מצטערת, מסכימה עם דבריך, אבל אנחנו צריכים להתחיל לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> את מסכימה עם דברי? <היו"ר רות קלדרון:> אולי נעשה משהו יחד. אני חושבת שאמרנו דברים מאוד דומים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אם את מסכימה עם דברי – – <היו"ר רות קלדרון:> יש גבול. <משה גפני (יהדות התורה):> – – היה זה שכרי. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה. ויענה לנו סגן שר החינוך אבי וורצמן. <גילה גמליאל (הליכוד):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת וסגן השר, שאתה פה מייצג את הממשלה, כן? אז כך, הנתונים הם נתונים מדאיגים. אני מדברת גם כמי שלמדה באקדמיה עשור, יש לי ארבעה תארים אקדמיים: שניים במשפטים, אבל שניים בפילוסופיה. התואר הראשון שלי היה בהיסטוריה של המזרח התיכון ופילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון, והמשכתי לתואר שני בפילוסופיה. אני זוכרת תמיד את השאלה: מה תעשי בזה? זו השאלה המאוד-בעייתית שקיימת סביב העניין של מדעי הרוח במדינת ישראל. במקומות אחרים בעולם כששומעים "תואר שני בפילוסופיה", איזה כבוד, איזו יוקרה, ובארץ זה ממש ממש מביש, גם ההתייחסות, וגם המצב שהגענו אליו. אז הנתונים מדברים בעד עצמם. אז ראשית, נאחל הצלחה לכל הסטודנטיות והסטודנטים שהתחילו את שנת הלימודים השבוע; ומספר הסטודנטים הולך וגדל. יש היום מספר גדול של סטודנטים, 310,000, מצד אחד, אך מצד שני, אחוז הלומדים במדעי הרוח מדאיג ביותר: מסתבר ש-7.5% בלבד בחרו השנה ללמוד מדעי הרוח, וזה אומר הכול בעיני. <היו"ר רות קלדרון:> וזה – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> אם בשנת 1997 היה אחוז הסטודנטים בפקולטות למדעי הרוח 18.5%, אז תראו את ההידרדרות. אלה נתונים מאוד מאוד מדאיגים, אין ספק. לעומת זאת, אם נראה מגמות אחרות, לפני 17 שנה לימודים של עסקים ומדעי הניהול נעו בסביבות ה-6.7%, לעומת היום שהם כבר נאמדים בכמעט 12%. כלומר, אנחנו רואים שינוי מגמה שנובע מהרבה סיבות, שגם את מנית אותן, גם חבר הכנסת גפני דיבר עליהן, ובעיקר סדר עדיפויות כושל של המועצה להשכלה גבוהה. כשאנחנו בוחנים – רק אנקדוטה להמחשה: לחוג לספרות עברית השנה באוניברסיטה העברית נרשמו רק עשרה תלמידים, וזה זועק לשמים. אתן עוד נתונים, כדי לסבר את האוזן: תחום הפילוסופיה – ואני בוגרת – יש לי תואר – לפני עשור היו 1,352 תלמידים, לעומת השנה שעברה – 937. רואים ממש ירידה תלולה. גם בהיסטוריה כללית, לפני עשור היו 2,000, היום יש 970. בספרות כללית, לפני עשור היו 513 תלמידים, היום יש 300 בלבד. המספר הולך ויורד. בספרות עברית, מספר הסטודנטים ירד מ-1,085 בתשס"ה ל-405 בלבד השנה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <גילה גמליאל (הליכוד):> עוד שני משפטים, ברשות היושבת-ראש. אני חושבת שהצטמצמו לנו חברים וחברות שהיו אמורים גם לדבר – – <היו"ר רות קלדרון:> זה לא קשור. <גילה גמליאל (הליכוד):> – – אז אולי נרחיב קצת את היריעה בנושא, כי זה באמת נושא כאוב. <היו"ר רות קלדרון:> אני שומרת חוק. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני רוצה להעיר משהו. <היו"ר רות קלדרון:> אפשר. <גילה גמליאל (הליכוד):> אני אומרת שכל חברה מתוקנת חייבת לתת מקום מרכזי ללימודי מדעי הרוח. השיח שדיבר עליו כאן קודם חברי חבר הכנסת גפני, של הלימוד, של שאילת השאלות – אני יודעת, לדוגמה, שבמדינות כמו דרום-קוריאה מלמדים תלמוד. למה מלמדים תלמוד? למה אצלנו לא משכילים ללמד תלמוד? אלה דברים שאנחנו צריכים להעלות את השיח עליהם בכנסת ישראל, ועל כן, כבוד השר, למרות שנהוג שמציעי ההצעה מבקשים שהדיון יהיה במליאה, אני חושבת שאנחנו כן נרצה לקיים דיון עומק בוועדת החינוך, ואני מאמינה שאתה גם תקבל ותאשר זאת. תודה רבה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני ארצה להעיר משהו. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. כמובן, אני שמעתי אותך. אני גאה להבין שהדיון מעורר הרבה עמדות. אז ניתן עמדה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, תשובת השר. <היו"ר רות קלדרון:> לא, עוד לא תשובת – קודם תשובת השר? אז תשובת סגן שר החינוך. אבל שר החקלאות ביקש רק להעיר משהו, ברשותך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני, כאיש טכנולוגיה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם אפשר לעלות למיקרופון. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו רוצים לשמוע אותך. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו באווירה משפחתית. <היו"ר רות קלדרון:> אלו השיחות הכי טובות, של יום רביעי בערב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני, כאיש טכנולוגיה, זיהיתי מזמן שאי-אפשר לקיים אומה ומדינה בלא מדעי הרוח. עכשיו, אני כולל במדעי הרוח את היהדות לא כתרבות. ללמוד יידיש, את הסיפורים שמשובצים – אתה קורא ספרות ביידיש, אתה מקבל את כל המטען האחר של ספרות ישראל. ואני עשיתי מעשה, אני הקמתי – יש אוניברסיטה שכבר פתחה את המחזור השני שלה לפני יומיים, ביום ראשון השבוע. מיטב הנוער עומדים אצלי בתור. במשך שש שנים תרגמתי את כל הספרים, בפילוסופיה וכו', וכו' וכו', זאת תוכנית לארבע שנים לתואר ראשון, מאוד קשה, כולל עבודה בסוף התוכנית. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> איפה? <היו"ר רות קלדרון:> תרגמת לאיזו שפה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> קוראים לזה "המרכז האקדמי שלם", פה בתלפיות. אנחנו בסך הכול קולטים כל שנה 50 סטודנטים, לא יותר. על 50 הסטודנטים האלה יש לי 12 פרופסורים, חלקם ישראלים שהחזרנו מארצות-הברית. הלימודים מסובסדים. המגוון של מדעי הרוח – אתה לא יכול לעשות את זה בהרצאות פרונטליות בלבד, אתה צריך הרבה – הפרופסורים מקבלים חיזוקים ותמריצים גם בשעות הערב, על כוס בירה או על כוס יין, פשוט להתווכח ולהמשיך לדון. אנחנו נותנים לא רק – את לימודי הליבה אנחנו נותנים בעברית, אנחנו נותנים יהדות – – – <היו"ר רות קלדרון:> אדוני השר, אני חושבת שכדאי – א. חבל שזה לא מוקלט, ושנית, אולי תעלה את זה על סדר-היום באיזה יום. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני לא – – – <היו"ר רות קלדרון:> זאת המכללה הראשונה ל-Liberal Education, למדעים חופשיים. חינוך ליברלי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> זה בסדר גודל של – – – כלומר, יש פה צימאון לזה, ורק צריך לקחת את זה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אולי באמת ניסע לשם ביחד. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני מזמין אתכם – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. תשובת שר החינוך, בשם שר החינוך – סגן השר חבר הכנסת וורצמן, ואחר כך – עמדה נוספת של דב חנין. חבר הכנסת גפני, אם אתה רוצה, נלך ביחד לראות את המכללה הזאת. היא באמת משהו מיוחד מאוד. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> קודם כול, גברתי הנכבדה, היושבת-ראש, מזכירת הכנסת היקרה, תמיד אני אוהב לומר לך תודה על עבודתך, תמיד מנצל את ההזדמנות. <גילה גמליאל (הליכוד):> אם אתה כבר אומר תודות, אז גם לקלדנית. <היו"ר רות קלדרון:> ולסדרנים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לקלדנית היקרה גם כן מגיע; צודקת במאה אחוז. לכל העובדים במשכן הזה. <היו"ר רות קלדרון:> בדיוק. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> יש פה מאות עובדים שעובדים ונותנים לנו לעשות את העבודה, מאפשרים לנו לעשות את העבודה, אז בטח שמגיעה תודה מקרב לב לכל אחת ואחד מהם. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול, הרב גפני, אני חייב לומר לך, עצם זה שאתה מעלה את הנושא של לימודי הרוח באוניברסיטאות, זה גם ימות המשיח. זאת אומרת שזה הנושא – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> סליחה, אני חייבת להעיר שחבר הכנסת גפני תומך נלהב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני מציע, רק אל – – – להמשיך. על זה היו לי כמה הערות. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני מעריך את זה. אני שמח שאתה דואג. הנה, פה הייתה הצעה קונקרטית להצטרף ולהשתלב, אז זה בטח דבר נפלא. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא אוהב את מי שמסית נגד לימוד. <היו"ר רות קלדרון:> גם אנחנו לא. <משה גפני (יהדות התורה):> זהו, זה מה שאמרתי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גפני, אתה ואני לא נריב, זה בסדר. במקומות אחרים. אנחנו לא נריב. בכל מקרה, קודם כול אין ספק שלפני התשובה הרשמית של המשרד, גם אני מצטרף לצער הגדול, באמת לצער הגדול, על הירידה הגדולה בלימודי הרוח באוניברסיטאות, במוסדות האקדמיים במדינת ישראל. לצערי הרב, בחברה שהופכת להיות יותר ויותר תחרותית והישגית, וכשבן-אדם חושב – קראתי פה כמה מאמרים וכמה דעות – כשאדם אומר: כל מה שחשוב לי זה באמת לראות מה מקום העבודה שלי, כמו שחברת הכנסת גילה גמליאל אמרה; כשמישהו אומר: מה יצא לי מזה? כשמישהו אומר: מה יצא לי מלימודי רוח, אז יש פה איזושהי בעיה בבסיס העניין. כי ממדעי הרוח יוצא הכי הרבה. אתה יוצא בן-אדם יותר טוב, אתה יוצא אדם יותר מתוקן, ואתה גם תמצא עבודה. בסופו של דבר אנשים רוצים גם את האנשים שיש להם שאר-רוח והם אנשים יותר איכותיים. אבל אין ספק שזאת בעיה גדולה. את הבעיה הזאת אנחנו רואים כבר מאמצע שנות ה-90. במחצית השנייה של שנות ה-90 כבר רואים את השינוי שחל בתחום מדעי הרוח, ואין ספק שכשענף ההיי-טק הצטרף פה לאפשרויות התעסוקה, וכשהתעשייה שמבקשת כוח-אדם אקדמי, בעיקר אנשי מדעי המחשב, ההנדסה והאלקטרוניקה, באופן טבעי חלה ירידה בחוגים למדעי הרוח במוסדות להשכלה גבוהה. אבל יחד עם זה אני כן רוצה לבשר שהדבר הזה מטריד את המועצה להשכלה גבוהה. לא רוצים לקבל את המציאות הזאת כדבר מובן מאליו, לא לקבל את המציאות הזאת כגזירה משמים, והמועצה להשכלה גבוהה רואה ערך גדול בשינוי המצב, כשכמובן צריך למצוא גם את הדרכים לשלב את לימודי הרוח במציאות המשתנה. זאת אומרת, יש פה היום דברים שחשוב שנדע לחבר אותם. כדי באמת לתת למדעי הרוח את מקומם האמיתי והחשוב והנכון, הוקמה ועדה בחודש מאי האחרון, ועדת היגוי עליונה, שמשותפת למל"ג ולוות"ת, ותפקידה לבחון את הנושא. בראש הוועדה מכהנת פרופסור מלכה רפפורט-חובב, היא חברה בוות"ת. הוועדה אחראית על תיאום בין היוזמות ובין כל הגורמים השונים העוסקים בקידום מדעי הרוח על היבטיהם השונים בארץ, ותסייע בקידומו ובפיתוחו של התחום אל מול העולם המשתנה וההתקדמות הטכנולוגית. הוועדה תגבש מדיניות אחידה ותמליץ על דרכי פעולה, ובתום דיוניה אף תביא המלצות וגם תעקוב אחרי יישומן. הוועדה מרכזת נתונים, קודם כול על המצב במדעי הרוח. היא תנתח אותם, היא תגבש מדיניות אחידה להתמודדות עם האתגרים הללו. היא תתאם בין המוסדות למצוא פתרונות וכו' וכו', אני לא רוצה לפרט פה את הכול. הנושא בהחלט על סדר-היום של המועצה להשכלה גבוהה ושל הוות"ת, ואני מקווה מאוד שנראה בעתיד גידול במסלולים הללו של מדעי הרוח, כי אם אנחנו רוצים פה חברה יותר חזקה, יותר ערכית, יותר מחוברת למדינה וגם יותר רחבת אופקים, אין ספק שחיזוק מדעי הרוח זה חלק מאוד חשוב בבניית חברה חזקה, חברה יציבה וחברה ערכית. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. <משה גפני (יהדות התורה):> אני חיכיתי לשמוע אם תגיד שהמדיניות של המועצה להשכלה גבוהה הצליחה או כשלה – זה הכול, זה הנושא. <היו"ר רות קלדרון:> עמדה נוספת – בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. גילוי נאות, אני הגעתי לכנסת מהאקדמיה, אבל לא ממדעי הרוח אלא מהפקולטה למשפטים. מצבם של מדעי הרוח בישראל חייב להדאיג את כולנו. האמת היא שבכנסת היו כבר דיונים בסוגיה הזאת, אבל כמו שאומר, ובצדק, חבר הכנסת גפני, הרבה דיבור ומעט תוצאות. אני מציע, גברתי היושבת-ראש, שבעקבות הדיון הזה אנחנו נעביר את הסוגיה לוועדת המדע בראשותו של חבר הכנסת גפני, ונבקש מהוועדה לחזור אלינו במליאת הכנסת תוך חצי שנה עם תוכנית עבודה, שבעצם תוגש על-ידי ועדת המדע, אבל בסמכות של מליאת הכנסת כי – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> למה לא ועדת החינוך? <היו"ר רות קלדרון:> אני חושבת שזאת החלטה של ועדת – – – <דב חנין (חד"ש):> ועדת החינוך היא ועדה מצוינת, אבל היא ועדה מאוד עמוסה, וועדת המדע – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נמצא לזה זמן. <דב חנין (חד"ש):> – – עוסקת במדעי הרוח, בין היתר, ואני מציע שאנחנו נקיים פה בכנסת, בעקבות המסקנות של הוועדה, המסקנות המפורטות, דיון בתוכנית עבודה קונקרטית עם יעדים ועם לוחות זמנים, איך אנחנו משפרים את מצבם של מדעי הרוח בישראל. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו נצביע, ונחליט אחר כך לאיזו ועדה אנחנו – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> הוא הציע ועדת המדע. <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת המדע – – – <היו"ר רות קלדרון:> הוא הציע ועדת המדע? אבל אני בוועדת החינוך ומציעה את ועדת החינוך. <משה גפני (יהדות התורה):> למה? את מוזמנת לוועדת המדע. <גילה גמליאל (הליכוד):> אתה יושב-ראש הוועדה? <היו"ר רות קלדרון:> אתה היושב-ראש? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> אז ועדת המדע. <היו"ר רות קלדרון:> אתה יודע מה, אם אתה תנהל את זה, בכבוד. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> בואו ננסה. אני גם מזמינה אתכם לבית-המדרש של הכנסת, אפשר לדבר על זה שם. אני אפעיל את ההצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – בית-מדרש? <היו"ר רות קלדרון:> כל יום שלישי ב-15:00 יש בית-מדרש. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זאת נהייתה ועדה רשמית? <היו"ר רות קלדרון:> חלילה וחס, זאת תורה לשמה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> שישה בעד, אין מתנגדים. אנחנו נעביר את הנושא לדיון בוועדת המדע. בהצלחה. <הצעה לסדר-היום> <הידרדרות היחסים עם ארצות-הברית> <היו"ר רות קלדרון:> הנושא האחרון היום בסדר-היום, של חבר הכנסת מאיר פרוש: הידרדרות היחסים עם ארצות-הברית, הצעה לסדר-היום שמספרה 3825. יענה סגן השר אופיר אקוניס בשם ראש הממשלה – לא; יענה אולי השר – לא? או שהוא יופיע – – – <דב חנין (חד"ש):> אין תשובה, אין תשובה לבעיית היחסים עם ארצות-הברית. <היו"ר רות קלדרון:> יכול להיות שכרגע אין תשובה. בבקשה, אדוני. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> סגן השר לא פה? <היו"ר רות קלדרון:> אני לא רואה אותו. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> הוא בבניין? <היו"ר רות קלדרון:> הוא קודם חלף פה, ולכן חשבתי שהוא יענה. אבל חשוב שתציג, כי יש שר במליאה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> בוודאי שאני אציג. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אומנם בנושא שאני מבקש להעלות לסדר-היום לא כלול הנושא הקודם, שלא עולה מכיוון שהח"כים לא נוכחים, אבל אני מנצל את ההזדמנות כדי להביע את רגשותי ואת רגשותיהם של מאות אלפים על העובדה של אוזלת היד של משטרת ירושלים בכל מה שקשור לפגיעה הקשה בקברים בהר-הזיתים, ובימים האחרונים גם בחלקת הקברים שבסמוך למערה שבה נמצאים וטמונים כבוד קדושת מרן האדמו"רים לבית גור. אני מתפלא מאוד על השר לביטחון פנים, שהוא מבית היוצר של מפלגת ישראל ביתנו, ורק לפני חודשיים, בעת "צוק איתן", שמענו חזור והדגש, חזור והשכם, השכם והערב, את שר החוץ על כך שהצבא לא עושה די ומספיק כדי למגר את הטרור ואת ה"חמאס" בעזה, והנה יש לנו שר לביטחון פנים מישראל ביתנו, ומשום מה לא ממגרים את הטרור בירושלים. אבל לעצם הדבר, אני מבקש להביע את הרגשות הכואבים של המונים, שכואב להם על הזלזול ועל כך שלא מוצאים את הדרך לשמור על אותם גדולים וצדיקים ועוד אלפים מבני ישראל שקבורים בהר-הזיתים. ביקשתי להעלות הצעה דחופה לסדר-היום בנושא הידרדרות היחסים עם ארצות-הברית, והנשיאות דחתה את בקשתי, ואני מופיע כעת במסגרת הצעה רגילה לסדר-היום על חשבון הסיעה שלנו. מובן שבהצעתי אבקש להתייחס לנושא, שבהחלט אמור להדאיג כל אחד מאתנו. אני אמרתי שזה אמור להדאיג כל אחד מאתנו, אבל נראה שזה לא כך. על נושא כה רגיש של הידרדרות היחסים עם ארצות-הברית הייתה צריכה אולי גם לבוא יוזמה של הנשיאות; נשיאות הכנסת, היא הייתה צריכה לבקש להעלות את הנושא הדחוף הזה לסדר-היום. אני זוכר שלא אחת האיצו בנשיאות הכנסת בחברי כנסת להעלות נושא כאן וחיברו כמה ח"כים מכמה סיעות להעלות נושא כאן בכנסת. ונאמר לי שהנשיאות לא הכירה בהצעה הזו. אז נאמר שהנשיאות לא רצתה ליזום; למה? אני לא יודע. אבל מדוע אחרי שאני הגשתי בפניה הצעה והצעתי, מדוע לא הכירו בזה? אז נכון שזו הצעה של חבר כנסת מהאופוזיציה, פרוש באופוזיציה, אבל עד כדי כך הנשיאות לוקה בחוסר אינטואיציה? נושא שתפס כותרות ראשיות, נושא שהוא בראש סדר-היום של השיח הציבורי, ובקשה לדון בנושא חשוב כזה, נשיאות הכנסת דוחה אותה? המסקנה היא לא באיש זה או אחר, לא זו הבעיה. הבעיה היא לא של איש זה או אחר – המנגנון. כל הקואליציה מאובנת, אין חשיבה יסודית, אין חשיבה אחראית, אין גם חשיבה יצירתית, יש התנהלות קטנונית. הקואליציה כאן היא בעצם בבואה של הממשלה, שגם אין לה חשיבה יסודית, אין לה חשיבה אחראית, אין לה חשיבה יצירתית. יש בממשלה התנהלות קטנונית, וזה סוד ופשר הדבר והסיבה העיקרית לבדידותה של ישראל. לגופו של עניין, הידרדרות היחסים של ישראל עם ארצות-הברית, הביטויים של ראשי הממשל בארצות-הברית כלפי ראש הממשלה, הם איומים, פוגעניים. בקרב הפוליטיקאים יש ויכוח האם היינו כבר במערכת יחסים כה חמורה עם ארצות-הברית, או שזה שפל חסר תקדים. ברור לכולם שמטבע הדברים, ארצות-הברית, כאשר היא מבקשת לשמש בתפקיד של מתווך הוגן והיא מבקשת לקבל את אמון הפלסטינים; כאשר במוצהר היא, ארצות-הברית, נותנת כל העת את הגיבוי לישראל בכל המובנים – הרי היא גם מצפה שישראל תרכך במקסימום את עמדותיה ותלך עוד ועוד לקראת הערבים. זה לא סוד שכמעט רוב-רובן של הסיעות כאן בכנסת סבורות שאסור להיכנע לדרישות המוגזמות של הערבים, וכך גם אסור להיכנע ללחץ האמריקני, אבל ההידרדרות החמורה ביחסים עם ארצות-הברית מצביעה ומפנה זרקור למשהו פנימי, מוגלתי, שמתפשט לכל עבר. ידועה העמדה שבאה לידי ביטוי מספר רב של פעמים, אשר אמר אותה הרבי מלובביץ', שבמשא-ומתן עם הערבים אסור לגלות כל גמישות, וככל שראשי הממשל בארץ יגלו נחישות ולא ייכנעו, ירפו מהם את הלחץ, וכאשר דוברי ישראל יגמגמו, יגבר עליהם הלחץ. אמר את זה מלובביץ' לאביך, ראש ממשלת ישראל, אדוני שר החקלאות; הוא אמר את זה לראש ממשלת ישראל מר יצחק שמיר. במציאות של ממשלת ישראל הנוכחית, שהיא מוכרת לצערי לכל נער בארץ, מבצבצת העובדה שחוסר האמון בראש הממשלה מצד ראשי הממשל בארצות-הברית נובע מהתנהלותו של האיש בנימין נתניהו, האיש ביבי. למה אני כל כך בטוח בדברי, מכובדי השר שמיר? לכאורה, קשה להשוות מן החול לקודש. אך בכל זאת, אנחנו, הציבור החרדי, שמרגישים נבגדים מהאיש ביבי, גם מאבחנים את התופעה הזו, את ההתנהלות הזו. אנחנו מזהים את חוסר היציבות, את העמידה הרופפת מאחורי דיבורו, מדיניותו, עקרונותיו. גם כאשר אתה מקבל הבטחה ברורה וחד-משמעית מביבי, אתה יודע מראש שההבטחה הזו לא מחייבת כלל; אתה יודע שתוך כמה ימים גורם אחר יקבל הבטחה נוגדת מאותו אדם. זה שורש הבעיה. ומכאן אנו עדים להידרדרות החמורה ביחסים עם הטובה בין המדינות הידידותיות שיש לישראל, והן מעטות, או לצערנו מתמעטות והולכות. היו ליהדות החרדית הרבה אכזבות מנתניהו, אבל איך לא נשכח? איך נשכח? ואני גם לא יכול לשכוח כאשר נתניהו הבטיח לחברי, וגם לי באופן אישי, שהוא לא יאפשר להכניס בחוק לגבי בני-ישיבות שישבו וילמדו סעיף שלפיו יופעלו לגביהם סנקציות פליליות, כי זה מצביע – הסעיף הזה מצביע – על הזלזול המשווע שבו ממשלת ישראל מתייחסת ללומדי התורה. ולא עברו יותר משבועיים מאותה הבטחה, וביבי נהפך מצד לצד, ובהכוונתו נכלל הסעיף הפלילי בחוק שנועד להסדיר כביכול את מעמד בני-הישיבות מול הצבא. והוא, נתניהו – הוא – הוא הטיל את הכתם השחור בתוך ספר החוקים של המדינה. זה האיש, אלה מעלליו. אין לנו אמון בממשלה שהוא עומד בראשה ובקואליציה כה אטומה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. לצערי, אין לנו מי שישיב לך ואין לנו גם מי שיעביר לוועדה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אין מי שרוצה להשיב, אין לנתניהו גם אדם אחד פה במליאה שיגן עליו. <היו"ר רות קלדרון:> האם אדוני רוצה להעביר את זה לוועדה, או האם רצית פשוט לומר את דבריך? או דיון במליאה? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – להעביר את זה לוועדה, אולי לוועדת חוץ וביטחון יש ועדת משנה לנושאי חוץ. לוועדת החוץ והביטחון – – – <היו"ר רות קלדרון:> אין לנו ח"כ פנוי שיבקש את זה. האם דיון במליאה מקובל עליך? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אני הצעתי דיון במליאה, אבל אם את מבקשת להעביר לוועדה אני לא אתנגד. <היו"ר רות קלדרון:> לא, לא. שאלתי. בסדר גמור, אנחנו נצביע על העברת הדיון הזה למליאה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> למליאה? <היו"ר רות קלדרון:> כן. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> דווקא למליאה? בסדר. <היו"ר רות קלדרון:> בסדר? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גם טוב. <היו"ר רות קלדרון:> אז אני מפעילה הצבעה. מי בעד להעביר את הנושא הזה לדיון במליאה? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 1 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> תוך ציון העובדה שלא היה אחד שיבוא להגן על נתניהו. <היו"ר רות קלדרון:> הוא רוצה למליאה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – את רוצה למליאה? <היו"ר רות קלדרון:> אני לא רוצה, אני יושבת-ראש. אני מבצעת מה שאתה מבקש. <קריאה:> בוועדה – – – יותר טוב. <היו"ר רות קלדרון:> רגע, הוא חושב. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אני הצעתי תוך כדי הליכה שאולי בוועדה, אבל את אומרת לי – – – <קריאה:> אז זה לוועדה. <היו"ר רות קלדרון:> אז ועדה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אז אני מציע לוועדת משנה לחוץ וביטחון. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת משנה. ועדה, וועדת הכנסת תגיד לאיזו ועדה. אתה יכול להמליץ – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אני מציע לוועדת חוץ וביטחון. <היו"ר רות קלדרון:> – – על ועדת משנה בוועדת חוץ וביטחון. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> של נושאי חוץ. <היו"ר רות קלדרון:> כן, לוועדה. אוקיי, אז אתה רוצה להעביר לוועדת חוץ וביטחון. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ועדת משנה לנושאי חוץ – – – <היו"ר רות קלדרון:> את המשנה אנחנו לא יכולים לומר עכשיו. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אוקיי, טוב, בסדר. <היו"ר רות קלדרון:> בסדר גמור, הדברים נאמרו ונכתבו. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> וגם נכתב שלא היה אדם שיבוא ויגן על נתניהו. <היו"ר רות קלדרון:> אני בצער מסכימה אתך. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י' בחשוון – – – <קריאה:> הצבעתם? רגע – – – <היו"ר רות קלדרון:> הצבענו. יש אחד בעד, אין אף אחד מתנגד. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ההצבעה היא על – – – ועדה. <היו"ר רות קלדרון:> על ועדה, כן, כפי שביקשת. והיא תעבור לוועדה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י' בחשוון תשע"ה, 3 בנובמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:54.>