דברי הכנסת

דברי הכנסת ב / מושב שלישי / ישיבות קע"א–קע"ד / י' בחשוון התשע"ה / 3 בנובמבר 2014 / 2 חוברת ב' ישיבה קע"א הישיבה המאה-ושבעים-ואחת של הכנסת התשע-עשרה יום שני, י' בחשוון התשע"ה (3 בנובמבר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. השפל העמוק ביחסי ישראל–ארצות-הברית; 7 2. היותה ממשלה בלי ערכים ובלי דרך בענייני מדינה, ביטחון, חברה, דת וכלכלה; 7 3. דוח יוניסף מטיח כתב-אישום חברתי חמור בממשלה: 35% מילדי ישראל חיים בעוני – היחס לילדים העניים כמו בגרועות שבמדינות; 7 4. המצב בירושלים – הניסיון לשנות את הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא ותוקפנות המשטרה והעירייה כלפי הפלסטינים בירושלים המזרחית 7 נחמן שי (העבודה): 8 משה גפני (יהדות התורה): 12 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 22 אריה דרעי (ש"ס): 27 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 31 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 38 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 38 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 47 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 49 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 50 1. השפל העמוק ביחסי ישראל–ארצות-הברית; 50 2. היותה ממשלה בלי ערכים ובלי דרך בענייני מדינה, ביטחון, חברה, דת וכלכלה; 50 3. דוח יוניסף מטיח כתב-אישום חברתי חמור בממשלה: 35% מילדי ישראל חיים בעוני – היחס לילדים העניים כמו בגרועות שבמדינות; 50 4. המצב בירושלים – הניסיון לשנות את הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא ותוקפנות המשטרה והעירייה כלפי הפלסטינים בירושלים המזרחית 50 מרב מיכאלי (העבודה): 50 רונן הופמן (יש עתיד): 51 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 53 אמנון כהן (ש"ס): 54 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 56 מאיר שטרית (התנועה): 58 עיסאווי פריג' (מרצ): 59 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 60 חנא סוייד (חד"ש): 62 באסל גטאס (בל"ד): 63 שאול מופז (קדימה): 65 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 66 דברי פרידה משר הפנים וחבר הכנסת גדעון סער עם פרישתו מהכנסת 82 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 82 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 84 יצחק הרצוג (העבודה): 87 שר הכלכלה נפתלי בנט: 91 שר הפנים גדעון סער: 93 הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ה–2014 98 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 98 מיקי לוי (יש עתיד): 106 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 66), התשע"ה–2014 106 זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 107 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014 108 זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 109 הצעת חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014 111 זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 111 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014 114 שר החינוך שי פירון: 114 מרב מיכאלי (העבודה): 116 תמר זנדברג (מרצ): 116 דב חנין (חד"ש): 119 מאיר שטרית (התנועה): 120 נסים זאב (ש"ס): 122 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014 124 שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 125 עיסאווי פריג' (מרצ): 127 ניצן הורוביץ (מרצ): 129 זהבה גלאון (מרצ): 131 דב חנין (חד"ש): 133 איילת שקד (הבית היהודי): 138 דוד צור (התנועה): 145 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014 152 שר החינוך שי פירון: 153 מאיר שטרית (התנועה): 154 נסים זאב (ש"ס): 155 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012, ועל הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח), התשע"א–2010 159 איציק שמולי (העבודה): 161 זהבה גלאון (מרצ): 163 דב חנין (חד"ש): 173 נסים זאב (ש"ס): 176 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 179 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 184 שר החינוך שי פירון: 185 עמר בר-לב (העבודה): 186 מאיר שטרית (התנועה): 187 איתן כבל (העבודה): 188 הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014 190 שר הכלכלה נפתלי בנט: 190 נסים זאב (ש"ס): 192 הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014 193 סגן שר האוצר מיקי לוי: 194 מאיר שטרית (התנועה): 196 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 199 חילופי גברי בוועדות הכנסת 201 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 201 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 201 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 202 חילופי גברי בוועדות הכנסת 202 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 202 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014 202 אלעזר שטרן (בשם ועדת הכספים): 203 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 205 סגן שר האוצר מיקי לוי: 206 מיכל בירן (העבודה): 207 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014 208 יפעת קריב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 208 אורי מקלב (יהדות התורה): 210 נסים זאב (ש"ס): 223 אברהם מיכאלי (ש"ס): 231 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 233 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י' בחשוון תשע"ה, 3 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2837/19 וכלה בהצעת חוק פ/2849/19 – הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – דחיית חובת התאגוד ברשויות המקומיות שאין להן תאגיד), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת זבולון כלפה, איציק שמולי, עמר בר-לב, יעקב מרגי, משה גפני, עדי קול, איילת שקד, יפעת קריב ועליזה לביא; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון), מאת חברי הכנסת משה מזרחי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הודעה למועמד לעבודה (קבלה או אי-קבלה לעבודה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, גילה גמליאל, יריב לוין, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, דוד צור, יואל רזבוזוב, דב חנין, תמר זנדברג, אברהם מיכאלי ויוני שטבון; הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – שידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות לביטוח חיים), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, מיכל רוזין, נחמן שי, רינה פרנקל, דב ליפמן, עפו אגבאריה, איתן כבל, ניצן הורוביץ, דב חנין, מירי רגב ושמעון אוחיון; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגנה על סמכויות בית-המשפט העליון), מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (מועצות דתיות – בחירות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, רות קלדרון, איתן כבל, דב ליפמן ודוד צור; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – קיצור תקופת ההכרעה בערר), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – חשד להפרת טוהר הבחינות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב וחמד עמאר; הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, גילה גמליאל, חיים כץ, אילן גילאון, שולי מועלם-רפאלי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, אורי מקלב, מיקי רוזנטל, איתן כבל, משה מזרחי, זהבה גלאון, מיכל רוזין, דב חנין ואיציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור זיכוי מס), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, משה גפני, עפר שלח, בועז טופורובסקי, שלי יחימוביץ, חמד עמאר, סתיו שפיר, גילה גמליאל, מאיר שטרית, אראל מרגלית, דוד צור, שמעון סולומון, עדי קול, יואל רזבוזוב, זבולון כלפה, זהבה גלאון ומנחם אליעזר מוזס. מזכר בדבר שיתוף פעולה בין משרד הכלכלה של מדינת ישראל לבין משרד הכלכלה, המסחר והתעשייה של יפן. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת יחיאל חיליק בר ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פקיעת כהונה בשל תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל), פ/2696/19. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. השפל העמוק ביחסי ישראל–ארצות-הברית;> <2. היותה ממשלה בלי ערכים ובלי דרך בענייני מדינה, ביטחון, חברה, דת וכלכלה;> <3. דוח יוניסף מטיח כתב-אישום חברתי חמור בממשלה: 35% מילדי ישראל חיים בעוני – היחס לילדים העניים כמו בגרועות שבמדינות;> <4. המצב בירושלים – הניסיון לשנות את הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא ותוקפנות המשטרה והעירייה כלפי הפלסטינים בירושלים המזרחית> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן: השפל העמוק ביחסי ישראל–ארצות-הברית, מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי שיציג את ההצעה הוא חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איפה השר שלי, השר לענייני גמלאים? אני שמח שהממשלה שיגרה שר שמתאים לדובר. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לא, נידבתי את עצמי, אני בהתנדבות. <נחמן שי (העבודה):> אה, בהתנדבות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה ראית את כל הקמפיינים שלו, שהגמלאים צריכים להתנדב? <נחמן שי (העבודה):> לגמרי, אז הוא התנדב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז הוא נאה דורש נאה מקיים. <נחמן שי (העבודה):> אז זה שני בשלייקעס. שני בשלייקעס. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאוד אשמח לדעת מה קרה, אם אתה יכול לומר לי, למדינת ישראל. מה קרה למנהיגים שלה so called, שנושכים את היד שמאכילה אותם? מה קרה להם שהם בועטים בדלי הזה של החלב, כמובן לאחר שהתמלא? איזה מין רוח רעה נכנסה בשרי ישראל ובראש הממשלה עצמו? אני רוצה לתת לכם מבחר קטן, מקרי, מהדברים שנאמרו רק בעת האחרונה, שמדברים בעד עצמם, או לרעתנו. אומר שר השיכון אורי אריאל: האמריקנים הוכיחו בשנים האחרונות בורות וחוסר הבנה מוחלט בכל הנוגע למזרח התיכון, כפי שראינו בשורה של טעויות בהתנהלותם בסוריה, מצרים ולוב. שר הביטחון, האיש שמופקד על מערכת הביטחון, אולי האיש שיודע הכי טוב כמה ארצות-הברית חשובה וחיונית למדינת ישראל, אומר על מזכיר המדינה: הוא משיחי ואובססיבי, שייקח נובל, פרס נובל, וילך מפה; הוא פועל – אומר השר יעלון, שר הביטחון – הוא פועל מתוך אובססיה לא מובנת ותחושה משיחית. הוא לא יכול ללמד אותי מהו העימות עם הפלסטינים. מקום אחר, אותו יעלון, שכנראה יש לו הרבה מה להגיד על האמריקנים, וזה קורה תוך כדי הדיונים על קבלת סכום נוסף לבניית סוללות של "כיפת ברזל"; זה קורה תוך כדי הדיונים – כשארצות-הברית מוכנה להקציב לישראל עוד מיליארדים של דולרים כדי לרכוש עוד טייסת אחת של מטוס 35-F, שהוא כנראה פלטפורמת הלחימה המתקדמת ביותר בעולם; תוך כדי הוא אומר: המערב מפגין בורות ביחסו לערבים. מה זה המערב, כשאתה אומר את זה בוושינגטון לעיתון "וושינגטון פוסט", אם לא ארצות-הברית? וחוזר עוד הפעם על אותו "משיחי ואובססיבי". יוצא שר הביטחון לארצות-הברית, בא לבירת המדינה הזאת שתומכת בנו כפי שאף מדינה לא תמכה – ואני חושש לומר גם לא תתמוך – בהיסטוריה שלנו, ושם הוא מסביר לאמריקנים איפה הם טועים. שר הכלכלה בנט הוא גם כן מומחה ידוע ליחסי ארצות-הברית, אז הוא תוקף את השר קרי על ההצהרה המסוימת שהוא השמיע. הוא מלמד אותו: הקביעה – הוא מאשים אותו שהוא קבע שהסכסוך הישראלי–פלסטיני מחזק את "דאעש" – היא למעשה עידוד הטרור האסלאמי. אז הוא אומר בעצם שקרי מעודד את הטרור האסלאמי, וגם כשמתקנת אותו דוברת מחלקת המדינה ואומרת: השר ההוא לא הבין, לא הבין מה שקרי אמר, בנט עדיין מתעקש. הוא כנראה מבין יותר טוב מקרי מה הוא אמר. ועוד הפעם, אריאל, חברנו הקודם, אומר בעניין ארצות-הברית לפני שנתיים: לא צריך לחכות שימותו עוד עשרות-אלפי ילדים כדי להתערב בנעשה בסוריה. כשאתה זורק גז על אוכלוסייה, פירושו שאתה יודע שאתה הולך לרצוח אלפי נשים, ילדים וכו'. הוא תובע מאובמה והוא תובע מארצות-הברית להתערב – ואותה ארצות-הברית ואותו אובמה, בדרך של הידברות, יחד עם רוסיה ועם מדינות אחרות, מצליחה לפרק את סוריה מנשקה הכימי, דבר שמדינת ישראל לא חלמה עליו אפילו; לא חלמה שמאות, אולי אלפי, טונות של נשק לחימה כימי, אולי ביולוגי, שסוריה צברה – ארצות-הברית מחסלת את זה. אבל לשר אורי אריאל יש טענות. אז באמת, אל מי אנחנו באים בטענות כשהאמריקנים מעליבים את ראש הממשלה שלנו? ושיהיה ברור לבית הזה: אף אחד לא תומך במילות הגנאי המכוערות שהשמיעו אותם גורמים בבית הלבן. אני לפחות לא, אני מניח שגם לא יושב-ראש המפלגה שלי, ואני מניח שגם הבית הזה, ברובו הגדול, לא חושב שראש הממשלה הוא פחדן, או שראש הממשלה הוא סרבן – נו, סרבן, אולי – ריאקציונר, אטום, רברבן, רעשני, נאד נפוח, והגרוע מכול – חולה בתסמונת אספרגר, שזה להעליב בכלל אנשים שחולים בתסמונת הזאת; זה ממש לא שם גנאי שהייתי משתמש בו. אבל מה אנחנו צריכים ללמוד פה, אדוני היושב-ראש? מה אנחנו צריכים ללמוד פה? – שרוח רעה מנשבת ביחסי ישראל–ארצות-הברית. רוח רעה. כי כשנשמעים דברים כאלה מוושינגטון, יש להם איזשהו בסיס. הם אומרים משהו; הם אומרים שארצות-הברית מאוכזבת מיחסה של מדינת ישראל אליה. לא שארצות-הברית לא תתקיים מחר בבוקר, לא שהיא תיפול, לא שהיא תאבד את מעמדה, לא שהיא לא תהיה הכלכלה הגדולה בעולם והחזקה עדיין, עם הסינים, לא שהיא תאבד את הטכנולוגיה שלה; היא עדיין תהיה רחוק וגבוה מעל כל מדינות העולם, עם מגבלות, כמו שיש תמיד ל-superpowers, אבל אנחנו מרשים לעצמנו ביחסים בינינו לבינם להשתלח בהם, להעליב אותם, ללמד אותם, לצלוף בהם. התבלבלנו, אדוני היושב-ראש, התבלבלנו מי הפיל ומי יושב על חדק הפיל. אני לא מזלזל בכוחה של מדינת ישראל, אני יודע אותו, אני מכיר אותו, אני מכבד אותו, אני חושב שאנחנו גם נכס. אבל גם נכס, אסטרטגי או אחר, שיש לארצות-הברית או לעולם המערבי אצלנו, גם הנכס הזה צריך לדעת את מקומו בעולם. גם הוא צריך להבין שהוא לא כול-יכול, בכל מצב ובכל מקום, כולל במלחמה הזאת שהייתה לנו עכשיו בעזה; וגם היא לימדה אותנו משהו על מגבלות הכוח, שלא נשתכר יותר מדי מהכוח שלנו. עכשיו עומדות לבוא, מסבירים לי, בחירות בארצות-הברית, מחר, ואולי הדמוקרטים יאבדו את הרוב שיש להם בסנאט, וזאת התפתחות מאוד חשובה מבחינת ענייני הפנים של ארצות-הברית. אבל מדינת ישראל לא צריכה להזיז אפילו את הקצה של האף שלה בנושאים הפנימיים של ארצות-הברית, כי אצלנו הכול היה בנוי תמיד על הסכמה רחבה עם שתי המפלגות בארצות-הברית. לא הבטנו לא ימינה, תרתי משמע, ולא שמאלה, ואמרנו: יש ידידות בינינו לבין ארצות-הברית, יש ערכים משותפים, יש אינטרסים, בוא נעמיק את שני היסודות האלה ובאמת נבנה מערכת יחסים שלמה, בריאה, יציבה, מתמשכת בינינו לבין ארצות-הברית. כשמישהו מריח, מכל מיני סיבות, חלקן רכילותיות וחלקן כנראה אמיתיות, שלראש הממשלה יש עניין בניצחונם של הרפובליקאים, אנחנו מהמרים, תרתי משמע. ויש למילה הימור בהקשר הזה גם כן איזשהו קשר למישהו שעוסק בהימורים או בתעשיית ההימורים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה כבר היה בבחירות האחרונות לנשיאות. <נחמן שי (העבודה):> זה כבר היה בבחירות לנשיאות; תומכו של ראש הממשלה היה מעורב עד למעלה מראשו בבחירות בארצות-הברית. זכותו, הוא אזרח אמריקני; הוא רשאי לתרום, הוא רשאי לנקוט עמדה. הוא – רשאי; ראש הממשלה – לא רשאי, כי הוא מסכן בזה בסיס מוצק, ממש יסוד מוצק ביחסי ישראל–ארצות-הברית. ואני אגיד לכם משהו: ינצחו הרפובליקאים, ינצחו הדמוקרטים, זה ממש לא מעניין אותי. אנחנו צריכים לפקוח עין גדולה על כל מה שקורה בזירה הפוליטית ולצבור לנו ידידים, אין לנו את הלוקסוס הזה שאנחנו יכולים לבחור לנו איזה מפלגה אנחנו רוצים ואיזה מנהיגים בתוך אותה מפלגה. אנחנו צריכים את אמריקה כולה מאחורינו – גם המנהיגות הפוליטית, גם המנהיגות החברתית, גם המנהיגות התרבותית, גם המנהיגות הכלכלית; את כולם אנחנו צריכים לידנו. אנחנו צריכים הסכמה בארצות-הברית – של תמיכה. ברגע שאנחנו רומזים שיש לנו עניין בהצלחתו של צד אחד ובכישלונו של צד אחר, אנחנו חוטאים חטא כבד. וכל מי שמכיר את ההיסטוריה של יחסי ישראל–ארצות-הברית יודע שתמיד אמירות כאלה, מחוות כאלה, זכו בסופו של דבר לגינוי, ויותר מאשר מדינת ישראל הרוויחה, היא הפסידה בהן. גם המחשבה שקונגרס רפובליקני ילך עם ישראל, במחילה, זה קשקוש. כי אם באמת יקרה מה שיקרה והחל מיום רביעי בבוקר שני בתי-הנבחרים יהיו נתונים לשליטה רפובליקנית – יכול להיות, זו זכותם, ככה הם בוחרים, האמריקנים – הנשיא אובמה יהיה האדם המשוחרר ביותר עלי אדמות, כבר לא יהיה לו מה להפסיד. אותי תמיד מפחידים האנשים שאין להם מה להפסיד, בייחוד כשקוראים להם ברק אובמה ויש להם הסמכויות הרבות ביותר שיש למנהיג בעולם המערבי. הוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה. ובענייני חוץ, אני אומר לראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא יודע – נתניהו יודע היטב – שנשיא, כשזה בא למדיניות חוץ, הקונגרס לא מתערב לו; כמעט לא מתערב לו, נותן לו חופש פעולה מוחלט. הוא יתעסק בהרבה ענייני פנים, שם יגבילו אותו, יסיטו אותו, יובילו אותו – זה לא מעניין כרגע ואנחנו לא מתערבים בזה. אבל כשזה בא לענייני חוץ, אני מציע להאזין היטב לקולות שיוצאים מהבית הלבן ומקרבתו של הנשיא, כי אם יקרה מה שעשוי לקרות, עלול לקרות, אנחנו עלולים, עשויים, לקבל נשיא אחר לגמרי בבית הלבן; מה שמסביר את השטות המוחלטת, את הטעות החמורה, שעשו ועושים שרים בממשלת ישראל כשהם משתלחים בנשיא ארצות-הברית, כשהם משתלחים במזכיר המדינה שלה, כשהם מלמדים את אמריקה מה היא צריכה לעשות בעולם, לאיזה דרך היא צריכה ללכת, והם גם מלמדים אותה מהו המזרח התיכון ואיך לא להיות נאיביים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <נחמן שי (העבודה):> על סדר-היום עומדים – אני רק רוצה להזכיר – גם הדיון הקרוב במועצת הביטחון על ההצעה הפלסטינית, גם איראן; אנחנו צריכים את ארצות-הברית. וממשלת נתניהו, אדוני היושב-ראש, כורתת את הענף שהיא יושבת עליו. על זה אני לא כל כך מצטער, אבל בדרך הזאת היא גם מפילה את העץ כולו, ואנחנו יושבים על העץ הזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני לנמק את הצעת האי-אמון: ממשלה בלי ערכים ובלי דרך בענייני מדינה, ביטחון, חברה, דת וכלכלה, מטעם יהדות התורה – מרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מאיר פרוש. עד עשר דקות לרשות אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, שמעתי היום שאמר הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, שבאו אליו ואמרו לו שאם הרב סתיו יקבל היתר לגיור, ועוד איזה רב, הרב של אפרת – מוותרים על החלטת הממשלה. זאת אומרת, כמו שצפינו כל הזמן, הכול מסחרה. אף אחד, דרך אגב, לא הכחיש את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד הפעם. לא הבנתי. <אריה דרעי (ש"ס):> ר' משה, זה לא שהם מוותרים על החלטת הממשלה – הם מוותרים על החוק. <משה גפני (יהדות התורה):> על החוק, על החוק אני מתכוון, הכול אותו דבר; אם הרב סתיו יקבל היתר לעשות את הגיורים, הם מוותרים על החוק. נורא פשוט: מסחרה, ג'וב, זה הנושא. יושבים פה חברי כנסת כאלה, שבלהט מדברים על הגיור, שצריך לקרב ולעשות – מה לקרב ולעשות? פשוט הצביעות פה עולה לשמים. הרי מי עוסק היום בגיור במדינת ישראל? הציונות הדתית. מי זה רשות הגיור? מי? החרדים של מאה-שערים? מי אחראי לזה? הציונות הדתית. מאור פנים הם מבקשים. מבקשים לקעקע את כל הנושא של יהדות, זה הנושא, אבל לא הראשון – הראשון זה הג'ובים. לתת לרב סתיו ג'וב. זה מה – הוא לא הצליח, מסכן, להיבחר לרב ראשי. אז זה הנושא. הגיור נמצא אצל הציונות הדתית, אדוני יושב-ראש הכנסת. אל מי הם באים בטענות שלא מגיירים? נניח לעניין הזה, אנחנו עוד נעשה מחאות גדולות על הנושא של הגיור, מפני שזו בבת-עינו של העם היהודי. יש אנשים שלפי דעתי, כאלה שהיו בעד, לא ישנים בלילה עם הנושא הזה. אני מעריך ככה; לא שאני חושב שהמצפון שלהם עובד. המשמעות של העניין זה נזק בל-יתואר לילדים של המתגיירים האלה, מפני שהם יהפכו להיות משהו סוג ג', ד', ה'. הרי כל אחד שירצה קשר עם יהודי, אז הוא יבדוק: אם הוא התגייר שם אצל הרב של עין-כמונים, שבנט יחד עם ציפי לבני סידר שהוא יגייר, אז לא יתייחסו אליו כמו אל יהודי, ואותו ילד יבוא בטענות. ואני שמעתי גרים, שמעתי ב"קול ישראל" שמדברים כאלה שמתגיירים, שאומרים: אנחנו יודעים שצריך לעבור את כל התהליך הזה, אנחנו לא חושבים שאפשר להיות יהודי ככה חאפ-לאפ באיזה גיור אינסטנט. והכי יפה – שאנחנו אשמים. הגיור אצלם. אנחנו נדבר עוד על העניין הזה. עכשיו אני מגיש את האי-אמון יחד עם סיעת מרצ, על הנושא הזה של ערכים ומדינה – שורה ארוכה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> עד עכשיו זה לא היה בשם מרצ? <משה גפני (יהדות התורה):> גם בשם מרצ. גם מרצ נגד צביעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דווקא היית צריך להעריך את היושר הפנימי של חבר הכנסת גפני; הוא שם קו ברור: מעכשיו זה יהיה יחד עם סיעת מרצ. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לחזור לעניין של – כמה דברים. קמה מפלגה. ערב הבחירות היא דיברה דברים מאוד ערבים לאוזן: עבודה. צריך עבודה, צריך לעבוד; צריך מפעלים. והססמה הכי טובה הייתה "איפה הכסף?" נכון, אני הזדהיתי עם העניין הזה, איפה הכסף? ועבודה? אני, כשהייתי בקדנציה הקודמת, בקואליציה הקודמת, כש"פרי הגליל" עמד להיסגר נסעתי לשם עם ועדת הכספים. הממשלה לא רצתה לתת כסף, היא טענה שזה לא עומד בקריטריונים. אז עצרתי את הכול, ו"פרי הגליל" ממשיך לעבוד וגדל. ישבתי על נעלי "בריל", 110 עובדים. לא נתתי בשום פנים ואופן שהמפעל ייסגר; המפעל לא נסגר. עכשיו הוא נסגר. העבודה של יש עתיד: "נגב טקסטיל" בשדרות – המפעל נסגר; "מגבות ערד" – נסגר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה זה שייך – – –? <משה גפני (יהדות התורה):> לא שייך, לא שייך, אני מדבר עכשיו על "איפה הכסף?" הולך שר האוצר, תקשורתן בין-לאומי, חבל על הזמן – אם מישהו רוצה, מכיוון שבבחירות הבאות לא תהיה לו עבודה, אני מציע לקחת אותו בתור יחצן, הוא יודע לדבר יפה בתקשורת – הוא בא ואומר, אחרי שאנחנו מדברים על ערד, שערד שוקעת, הוא מעביר את מפעל "אסם", מפעל חדש, לערד. מה אני אגיד לכם? אני התחלתי – – – <אמנון כהן (ש"ס):> לאיזו עיר? לאיזו עיר? <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, רגע, לערד. אני התחלתי לחזור בתשובה לגביו. שמעתי את זה ברדיו. כל הכבוד, מביא מפעל לערד ונותן להם קרוב ל-50, 48 מיליון שקל מענק. "אסם", מפעל גדול. לילה לבן, אמרו ברדיו, עבר עליו. "לילה לבן" לא כל כך הבנתי – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – שהוא חייב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – עד שהתברר שהאיש שיחק "מונופול" עם עצמו. לקח מפעל מעיר פיתוח, מהפריפריה, מקריית-מלאכי, שעובדים שם אנשים קשי-יום – – – <אריה דרעי (ש"ס):> מוכת אבטלה. <אראל מרגלית (העבודה):> 250 איש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <אריה דרעי (ש"ס):> מוכת אבטלה. <משה גפני (יהדות התורה):> מוכת אבטלה, קריית-מלאכי; לקח משם את מפעל "אסם", מעביר אותו לערד, נותן לו קרוב ל-50 מיליון שקל, ודן פרופר עושה עליו סיבוב. <אראל מרגלית (העבודה):> "מונופול". <משה גפני (יהדות התורה):> "מונופול" עם עצמו. <אראל מרגלית (העבודה):> לא לשחקן של – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אראל, לא ייאמן שאדם מעל גיל 18 עושה כזה דבר, לא ייאמן. מילא ילד. <אראל מרגלית (העבודה):> סנטה קלאוס. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, נותנים לו בגן, נותנים לו, אני יודע, לשחק ב"מונופול" – בסדר. אדם מעל גיל 18, נדמה לי שאפילו זקן יש לו היום. לא ייאמן, הוא לוקח את המפעל מקריית-מלאכי ומעביר אותו לערד. <אראל מרגלית (העבודה):> עם הכסף שלנו. <משה גפני (יהדות התורה):> עם הכסף שלנו. זה הנושא של עבודה שהוא דיבר על זה כל הזמן. מפעלים נסגרים, הכול מתמוטט; מה שהוא חושב שהוא מציל עושה נזק במקום אחר. זה נראה כאילו הקדוש-ברוך-הוא נלחם נגדו. אז התחלתי להסתכל מה הוא עשה באותו זמן. מה, לבן-אדם אין שכל? מה, הוא בכל אופן אדם, שר אוצר. הוא עסק בכסף כל הזמן – כל הזמן אני מתכוון בשנה וחצי האלה. ואז ראיתי מה הוא עשה עם הכסף: אני מסתכל בעיתון – – – <אריה דרעי (ש"ס):> נא לציין שזה עיתון "המודיע". <משה גפני (יהדות התורה):> "המודיע", נכון. אבל זה גם היה ב"יתד נאמן" וגם היה בכל העיתונים. <אריה דרעי (ש"ס):> נא לציין שזה עיתון "המודיע". <משה גפני (יהדות התורה):> כל הכבוד. העובדות הן עובדות ברורות: 443,000 שקל מסיבת פורים במשרד האוצר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כמה? כמה? <משה גפני (יהדות התורה):> אתם יודעים כמה דמי אבטלה אפשר לשלם עם 443,000 השקל? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כמה עלתה המסיבה? <משה גפני (יהדות התורה):> 443,000 שקלים, מסיבת פורים במשרד האוצר. אצלם הכול פורים. לקחת מפעל מקריית-מלאכי ולהעביר אותו לערד זה לא פורים? <נחמן שי (העבודה):> שם כל יום זה פורים. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. 950,000 שקל עבור אירוח, כיבודים, במשרד החינוך. 950,000 שקל כיבודים במשרד החינוך. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה אומר לעובד ב"נגב טקסטיל" בשדרות שנמצא בבית מובטל? מה זה אומר לו? <יעקב אשר (יהדות התורה):> החרדים גנבים. <משה גפני (יהדות התורה):> עזוב אותם. 150,000 עבור חוט לבן במשרד האוצר – לא יודע מה זה. <אראל מרגלית (העבודה):> זה התחפושות, זה המסיבה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא יודע. אני לא יודע מה זה, אני לא יודע מה זה. אחרי זה 500,000 שקל עבור טיסות, 202,000 שקל – – – <באסל גטאס (בל"ד):> רגע, מי יענה בשם הממשלה? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> 228,000 שקל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין לי יכולת, אין לי יכולת, אין לי יכולת לקרוא את הכול, אלא אם כן – זה מאוד מעניין – אדוני יושב-ראש הכנסת יאפשר לי עוד עשר דקות לקרוא את הרשימה. אבל אם לא, אז אני עוזב את הרשימה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה עם החוט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התייעצתי עם עורך "המודיע". הוא רוצה שכולם יקנו את העיתון, הוא לא מרשה לך לקרוא את כל הרשימה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא חשוב, בסדר. אבל זה נמצא בכל העיתונים. ובאמת אני מודה לאכסניה שזה "המודיע", וטוב שהרב דרעי הזכיר לי את זה. אבל זה בכל העיתונים, בכל העיתונות החרדית, בעיתונות הכללית. זה בסדר גמור. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – גם של – – –? <משה גפני (יהדות התורה):> צחוק צחוק. צחוק צחוק. הגיעה פוליטיקה חדשה. חבר הכנסת אראל מרגלית, אני הייתי בפוליטיקה הישנה. בחיים שלי – בחיים, והייתי יושב-ראש ועדת הכספים, עבר אצלי הרבה מאוד כסף, בסדרי גודל בלתי רגילים, נסעתי עם רכב רגיל של הכנסת. מעולם לא – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – מקרר באוטו? <משה גפני (יהדות התורה):> למה אתה לוקח לי? ידעת, אתה כבר מכיר אותי. מעולם לא העליתי בדעתי, גם אם אני נוסע ל"צוק איתן" ואני הלך להיפגש עם חיילים ואני נוסע – המדינה קטנה. אני אשים מקרר, פריג'ידר בלעז, באוטו? לא עלה בדעתי דבר כזה. איך אני אבוא לבני-ברק, לאברכים שם אני אבוא עם רכב עם פריג'ידר, איך? וזה אותם אברכים, דרך אגב, שהוא קיצץ לילדים שלהם בלחם ובחלב. אני יכול לבוא עם רכב עם פריג'ידר? <מיקי רוזנטל (העבודה):> תשמע, זה לא מצחיק. זה ממש לא מצחיק. זה עצוב, זה עצוב. <משה גפני (יהדות התורה):> לא מצחיק. אני עושה את זה – אתה יודע, במקום לבכות אז אני עושה את זה כך. מאיפה הכסף הגדול הזה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – לך מים קרים, כך תוכל לשתות מים קרים. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. מאיפה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יסיים, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, אני מסיים. אתה לא נותן לי עוד עשר דקות לקרוא את הרשימה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אמרתי שעורך "המודיע" התקשר אלי וביקש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, לא חשוב. אבל אפשר לקחת את זה מכל עיתון אחר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור, שיקנו גם עיתונים אחרים. <משה גפני (יהדות התורה):> רבותי, אני מסיים ברצינות. למעלה משנה וחצי עושים נזק לאזרחי המדינה. הדיור עולה, מחירי המזון עולים, לא יורדים; האבטלה גואה – מבחינת זו שמפעלים בערי פיתוח ובפריפריה נסגרים, ולא עוסקים בזה בכלל – – – <אראל מרגלית (העבודה):> 60,000 עסקים קטנים ובינוניים נסגרים ב-2014 במדינת ישראל. 60,000. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון, נכון. אני לא רוצה להגיד את כל הנתונים, אני מדבר על העיקרון מפני שאני חייב לסיים. ומגיע פתאום שוס כזה שהאזרחים אומרים: אתם יודעים מה? יאיר לפיד לא מבין בכלכלה אז סובלים, מה לעשות, יבואו ימים יותר טובים. אבל כשהוא חוטף דבר כזה, כשהוא יושב ועושה מסיבת פורים בחצי מיליון שקל במשרד האוצר כשלי אין עבודה, כשאני לא יכול ללכת לקנות חלב במכולת מכיוון שהמחיר עולה, כשאני לא יכול לקנות דירה מפני שאף אחד לא טיפל בזה ומה שמטפלים מטפלים בצורה שלומיאלית עם מע"מ אפס שלא יועיל כלום? וזה הפוליטיקה החדשה? אני מסיים. אני במקום יאיר לפיד, אחרי זה, הייתי היום מגיש מכתב התפטרות, לא רק מהממשלה – מהכנסת, כדי לשמור על כבודה של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת משה גפני. אני מתכבד להזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת אופיר אקוניס להשיב על שתי ההצעות. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש דרג ויש דרג. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שעל מפלגתו דיבר הרב גפני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני יעלה על הדוכן וישיב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, ביקרתי היום בצהריים את יהודה גליק בבית-החולים "שערי צדק", הג'ינג'י האנרגטי עם הנשמה היהודית הגדולה שנאבק על חייו. וכולנו, אני בטוח, אדוני היושב-ראש, מימין ומשמאל ומן המרכז, חילונים, דתיים, חרדים, כולנו תקווה שבימים הקרובים הוא יתאושש, יחזור להכרתו, ויחזור, אדוני היושב-ראש, לטייל ולסייר ולבנות אתנו את ארץ-ישראל. יהודה גליק ליווה אותי ביום שלישי, 36 שעות לפני ניסיון ההתנקשות החולני, הטרוריסטי, הרצחני, האסלאמיסטי, בחייו, ביישוב שהוא כה גאה על הקמתו ועל ביצורו, עתניאל, שבו הוא גם מתגורר; וביחד, אדוני היושב-ראש, יצקנו מלט לבניית שני גני-ילדים. גני-ילדים, אדוני היושב-ראש, הם הסמל המובהק ביותר להמשכיות, לשמחה, לדור צעיר אשר ימשיך ויתגורר בארץ יהודה, הארץ שממנה בא העם היהודי. לשמחתי פגשתי גם את משפחתו של יהודה, אדוני היושב-ראש: לוחמים, קצינים בצבא, מיישבי הארץ בגוש-עציון, בעתניאל, ברחובות. בעצם, אדוני, פגשתי היום את ארץ-ישראל היפה והטובה. אדוני היושב-ראש, "אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל, הייתי עונה: הבה נוותר על השלום" – משפט מדהים, משפט חזק מאוד, והוא לא נאמר, אדוני, על-ידי שום איש ימין קיצוני, אפילו לא על-ידי איש ימין. המשפט הזה, חבר הכנסת שי – אני עונה על הצעת האי-אמון שלך מטעם סיעת העבודה – נאמר על-ידי – שמעת את הציטוט? – ראש הממשלה יצחק רבין, עליו השלום, יושב-ראש מפלגת העבודה, שהשבוע נציין את השנה ה-19 להירצחו. מעשה מתועב, ממעשי הפשע המתועבים שהתרחשו בתולדות המדינה. אני שומע כאן את ממשיכי דרכו, חברי סיעתו, סיעת העבודה, ונדהם. פשוט נדהם. הביקורת הבלתי-פרופורציונלית על הממשלה בעקבות, אדוני היושב-ראש, החלטה על בנייה בירושלים. יצחק רבין אומר שהוא מוותר על השלום בשביל ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל. האיש אשר עמד בראש המטה הכללי כאשר שבנו להר-הבית, לכותל המערבי. אמר עוד מנהיג שלכם: "חזרנו אל הקדושים שבמקומותינו כדי לא להיפרד מהם לעולם". את זה גם שכחתם? הכול שכחתם. הכול בשם השיח הרדוד, הפופוליסטי והנבוב; הריצה, האמוק לוויתורים על בירת ישראל זה 3,000 שנה. עכשיו, אדוני, יש לי הודעה למליאת הכנסת ולחברי העבודה: אנחנו בנינו בירושלים, אנחנו בונים בירושלים ואנחנו נמשיך לבנות בירושלים המאוחדת, בירת העם היהודי 3,000 שנה. אין לאיש, אין לאיש, חבר הכנסת שי, זכות לוותר על ירושלים – – <נחמן שי (העבודה):> רק לא אמרתי מילה על הבנייה בירושלים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שהוכרזה בירת העם היהודי. <נחמן שי (העבודה):> רק לא אמרתי מילה על הבנייה בירושלים. אתה משיב לי בחטים ואני מדבר בשעורים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך. <יצחק כהן (ש"ס):> חוץ מהצהרות – – – <נחמן שי (העבודה):> אף אחד לא הזכיר את הבנייה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, העמדה האמריקנית – שמעתי אותך, חבר הכנסת שי, בנושא הוויכוח עם ארצות-הברית. אתה, נדמה לי, שירתָּ בשגרירות ישראל בארצות-הברית. שירות חשוב, ציוני, לאומי, פטריוטי, שאני בטוח שאתה גאה בו, בצדק. <נחמן שי (העבודה):> בימיו של השר משה ארנס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בימיו של השר משה ארנס? טוב, היה לך ללמוד מאחד הגדולים שבשרי הביטחון והחוץ שלנו. <נחמן שי (העבודה):> אני מסכים אתך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואתה יודע היטב – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כמה בניתם, כמה? – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה, חבר הכנסת שי, אדוני היושב-ראש, יודע היטב, שבנושא הבנייה בירושלים, העמדה האמריקנית ידועה ועקבית – אגב, לזכותם ייאמר – מאז הכריעה ממשלתה של גולדה מאיר, עליה השלום, שעמדה בראש תנועתכם, לא בראש תנועתי – כמובן לה אתם בזים, היא אשמה בכול; זה דיון אחר. כאשר היא החליטה להקים את רמת-אשכול, השכונה הראשונה בירושלים, אחרי ניצחוננו במלחמת ששת הימים, קיבלנו – אדוני היושב-ראש, לא תאמין – גינוי אמריקני. לכל אורך השנים האמריקנים – ועל כך אנחנו חלוקים – מגנים כל בנייה בירושלים המאוחדת. וכמו שהם עקביים, חבר הכנסת שי – ארצות-הברית של אמריקה – גם ממשלות ישראל עקביות, ממשלות הליכוד וממשלות העבודה. בונים בירושלים. כמובן, אדוני היושב-ראש, ובזה אני אסיים, על כך חבר הכנסת שי לא אמר מילה. מילה. יש מי שמבעירים את ירושלים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אמרתי כאן – חבר הכנסת גפני, אני הרי יודע שאתה תומך בעמדתי בעניין הבנייה בירושלים. <משה גפני (יהדות התורה):> ואני הגשתי אי-אמון גם על הכסף של יש עתיד ולא השיבו על זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בעניין הבנייה בירושלים, האנשים שמציתים את ירושלים – ועל זה לא אמרת מילה, חבר הכנסת שי. כאשר אני עליתי לכאן בתחילת יוני שנה זו, ונדמה לי שאתה נימקת, אבל אני לא בטוח, את הצעות האי-אמון, אמרתי שממשלת הטרור הפלסטינית תדרדר את האזור לאלימות. אתם לגלגתם, כהרגלכם. צחקתם, בזתם, חשבתם שזה יקדם את השלום. ובכן, אדוני היושב-ראש, בדיוק ההפך קרה: מאז הקמתה של ממשלת הטרור הפלסטינית בראשות אבו מאזן בתחילת יוני שנה זו, אזורנו התדרדר לאלימות. וכמובן ירושלים, בעידודו של יושב-ראש הרשות הפלסטינית, התדרדרה לאלימות. ואנחנו, אדוני היושב-ראש – אני מבטיח לך ולירושלמים, ליהודים ולשאינם-יהודים בירושלים, שאנחנו נדאג להחזיר את הסדר לירושלים בכל האמצעים העומדים לרשותנו. אני מבקש לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. <באסל גטאס (בל"ד):> לא ענית על מה שגפני אמר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גפני, סליחה, כיוון שרוב נאומו – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת גטאס, אני אענה. כיוון שרוב מוחץ של נאומו עסק בציטוט מעיתון "המודיע" בדבר התנהלותה של מפלגת יש עתיד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב. תקשיב עד הסוף. אני לא נגדך, ידידי. – – – נגד מפלגת יש עתיד, השר מטעם יש עתיד מאיר כהן, שעונה בעניין אחר, אני בטוח שידע לענות לך, כיוון שאין לי מושג במתרחש ביש עתיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת: דוח יוניסף מטיח כתב-אישום חברתי חמור בממשלה: 35% מילדי ישראל חיים בעוני – היחס לילדים העניים כמו בגרועות שבמדינות, מטעם סיעת ש"ס. חבר הכנסת אריה דרעי הוא זה שינמק את הצעת האי-אמון, הוא גם יהיה המועמד מטעמה לראשות הממשלה במידה שהכנסת תשתכנע מדבריו המלומדים. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, לא הבנתי למה כבודו היסס כמה שניות עד שקרא את שמי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי יש לפני שני דפים עם אותו טקסט ורק באחד מהם רשום השם שלך. יכול להיות שבסיעה גם מישהו אחר טען לכתר. <אריה דרעי (ש"ס):> הבנתי, בסדר גמור. חשבתי שיש כוונה אחרת, זה בסדר גמור. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כפי שנאמר במקורות שלא שלנו: אתה אמרת. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי כנסת, ברשות היושב-ראש, אני רוצה להביע מחאה לפני – אף שזה לא קשור לאי-אמון, אבל רק היום בצהריים ראיתי את זה. קראתי היום שיושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן שלח מכתב ניחומים למשפחת הרוצח השפל שניסה לרצוח ופצע אנושות את יהודה גליק. בלי להיכנס עכשיו לוויכוח: רצח שפל, שאני חושב שכל מי שמתיימר לדבר, כביכול, בשם השלום ורוצה להגיע לתוכנית שלום, גם אם הוא ממורמר וגם אם לדעתו הוא צודק בטענות שלו כלפי הממשלה – אבל לרצוח? קראתי את תוכן המכתב – לעודד כשהיד, לעודד את הצעירים ששומרים את המקומות הקדושים, כשכולם יודעים שלא השתנה כהוא-זה הסטטוס-קוו בהר-הבית, כשממשלת ישראל עושה הכול, ויהודה גליק עצמו הורחק למשך חודשים משם. לבוא ולשלוח מכתב כזה – זה מכתב של הסתה, מכתב מסוכן מאוד, ואני רוצה להביע את מחאתי, ואני לא נחשב מאלה שקופצים כל הזמן לגנות את אבו מאזן. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר התפרסם דוח של יוניסף מטעם האו"ם, ובאמת, כיהודי, כישראלי, כאזרח המדינה, התביישתי מאוד. לדעתי – שיבואו, איך שהיינו קוראים לזה פעם, לא אנשים משלנו, אלא יבואו אנשים מבחוץ ויחקרו ויעידו ויפרסמו שאנחנו המדינה הרביעית בעולם בסדר-הגודל של העוני, ש-35.6% מהילדים בישראל גדלים בעוני. אני, האמת, חייב לומר: אני לא יודע. אדוני שר הרווחה, אין לי נתונים לדעת אם זה נכון או לא. לא עשיתי מחקר. הלוואי שזה לא נכון. הלוואי שזה לא נכון. אנחנו שמחים על עניים? אבל זו מציאות שוועדה, גוף בין-לאומי שמתיימר להיות גוף מקצועי, אין לו בטח שיקולים פוליטיים – הוא לא מוטה ש"ס ולא מוטה יש עתיד – גוף בין-לאומי מפרסם, וזה מתפרסם בכל העולם, שמדינת ישראל, מדינה שבה כל ישראל ערבים זה לזה – כל המציל נפש אחת מישראל מציל עולם מלא; כל הערבות ההדדית שעליה גדלנו, "וחי אחיך עמך" – פתאום מתפרסם כזה נתון, ש-35.6% מילדי ישראל, מדינת ישראל, הם עניים. מה המשמעות? יותר מכל ילד שלישי. מה זה עוני? אנחנו יודעים שעוני זה דבר יחסי. נכון שאולי כשאנחנו גדלנו, ואני יודע – השר מאיר כהן ואני גדלנו פחות או יותר באותה סביבה, באותו בית – אז יכול להיות שהיום היינו נחשבים גם אנחנו ילדים עניים. לא הרגשנו ילדים עניים, הרגשנו ילדים גאים. אבל לא משנה, היום זו המציאות של הדור שלנו. בגלל המתירנות, בגלל השפע הגדול, אז זה דור אחר. כשילד יש לו מה לאכול, יש לו לחם לאכול, הוא לא הולך – אבל אין לו מה שיש לחברים שלו, אין לו הדברים המינימליים. הוא לא יכול ללכת לחוגים, הוא לא יכול לקנות ביגוד, נעליים, אמצעי לימוד, כמו כל הילדים האחרים, זה נקרא היום מתחת לקו העוני; ובפרט כשיש נתון אחר, וזה כבר נתונים שלנו, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כבר אי-אפשר להאשים את הגויים או את האו"ם: אחד מתוך שבעה ישראלים הרגיש עני בשנה האחרונה. מה זה נקרא עני? שוויתרו על אוכל בשל קשיים כלכליים. אם בירושלים 27% מהאוכלוסייה ויתרו על אוכל בשל קשיים כלכליים, אם ברחובות 26%; הממוצע הארצי – 16%. נכון שבתל-אביב 6% – ככל שאנחנו מתקרבים יותר למדינת תל-אביב ומחוזותיה, כפר-שמריהו ואחרים, אז האחוז יורד, אבל ברוב חלקי הארץ זה 16% ומעלה. אם אדם שמעיד בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהוא ויתר על אוכל בגלל קשיים כלכליים, זה נקרא הרגשה של עוני, זה נקרא שהוא הרגיש עוני. חייבים לציין, יש לנו כאן ויכוח, שהוא לגיטימי, אבל שנבין את ההשלכות שלו. הממשלה הזאת בעת הקמתה החליטה – קודם כול, לצערי הרב, אני מקווה שזה היה בתום לב, זרקו לנו נתון של 40 מיליארד שקל גירעון, ועל סמך זה הכניסו את כולם להיסטריה שחייבים לעשות קיצוץ גדול מאוד, ואין ברירה אחרת, זה עניין של פיקוח נפש. אם לא, אנחנו, חלילה וחס – הכלכלה תתמוטט. תחת הדרמה הזאת קיצצו כ-18 מיליארד שקל, מתוכם לשנה – אני מדבר על תקציב דו-שנתי – כ-4 מיליארד שקל מתקציב קצבאות הילדים. כשזעקנו ואמרנו – אף אחד מאתנו לא חסיד של קצבאות, הלוואי שלא היינו נזקקים לתת קצבאות, הלוואי שכל אחד היה מתפרנס בכבוד ולא היה זקוק לקצבה הזאת; אבל כשכולנו יודעים שלחלק גדול מהאוכלוסייה הקצבה הזאת זה לא כסף בשביל לקנות גרעינים, אלא זה כסף בשביל לקנות לחם וחלב – כשזעקנו ואמרנו: אם חסר כסף בתקציב, בואו נעשה שהקצבאות יהיו לפי מבחני הכנסה. אני לא צריך לקבל קצבת ילדים על שני הילדים שלי שמתחת לגיל 18, ואף אחד מאתנו כאן לא צריך לקבל קצבת ילדים או קצבת זיקנה או קצבה אחרת, נכות, מפני שהוא מקבל משכורת טובה מהכנסת; ובואו נעשה לפי מבחני הכנסה, ואז מי שזקוק יקבל ומי שלא זקוק לא יקבל. אמרו: לא. לא, אי-אפשר, זו בעיה ביורוקרטית. בהתחלה יש אידיאולוגיה, שקצבאות ביטוח לאומי זה דבר אוניברסלי ואסור. זה ביטוח ואסור. אחר כך אמרו שאי-אפשר להתמודד עם זה. וכשזעקנו: בואו נעשה מע"מ על מצרכי יסוד, מע"מ דיפרנציאלי, בואו נחלק – על מים, על לחם, על חלב, יהיה מע"מ של 18% כמו שיש על דברים אחרים 18%? אמרו: אי-אפשר לפצל את המע"מ. אז הנה, רבותי, לצערי, לא תהיה ברירה, אני אומר לך, אדוני שר הרווחה, לא תהיה ברירה ונגיע למצב שיצטרכו לעשות גם את הקצבאות לפי מבחני הכנסה. לצערי, אני כבר כ-30 שנה במערכת, מדברים על זה בכל שנה. אני יודע שהפקידים לא אוהבים את זה. לא אוהבים את זה. פקידי הביטוח הלאומי לא אוהבים את זה, פקידי האוצר לא אוהבים את זה, אבל אנחנו יודעים שזה הפתרון האמיתי, שמי שיש לו לא צריך לקבל ומי שאין לו צריך לקבל. אותו דבר במע"מ. לא יעלה על הדעת שמע"מ על מכוניות ועל דירות יוקרה ועל כל מיני מוצרי מותרות או על נסיעות או על כל מיני דברים אחרים יהיה כמו המע"מ על ביצה, על לחם, על שמן, על דברים בסיסיים. זה לא יכול להיות, זה לא צודק. הרי מי שמכיר קצת את ההכנסות של מדינת ישראל, יש למעלה, אם אני לא טועה – יתקנו אותי, יש כאן חברי כנסת יותר בקיאים ממני – למעלה מ-70 מיליארד שקל בשנה נכנסים רק מהמע"מ. אני לא אומר כמה אחוזים, אבל כולנו יודעים שהשכבות החלשות, המשפחות ברוכות הילדים, אותם אלה שקיצצנו להם בקצבאות הילדים, אותם אלה שאנחנו כאילו טוענים כלפיהם שהם, כביכול, לא משלמים, לא מכניסים מספיק הכנסות, הם לא במעמד הביניים – שמישהו יבדוק מה התרומה שלהם למע"מ. הרי הם צורכים את כל מצרכי היסוד, הם צורכים אותם בכמויות גדולות, הם לא מסתפקים באיזה באגט קטן; הם קונים לחמים, וקונים שקיות חלב, וקונים טיטולים, וקונים ביצים, וקונים שמן, כי זה האוכל שלהם; הם לא הולכים לאכול סושי או דברים אחרים, זה מה שהם עושים במוצרים הללו. אני לא מדבר על התעסוקה שהם נותנים למפעלים, לעשרות-אלפי עובדים. זה מזין האחד את השני. ודווקא אותן אוכלוסיות, אנחנו מכים אותן. לא אני אומר את זה. כשאנחנו טענו את זה, אמרו: נו, בטח, ש"ס והמפלגות הערביות דואגות מכיוון שבקצבאות הילדים בעיקר פוגעים בהן; זה יצמצם את הילודה, לכן זה היה לגיטימי כביכול לפגוע בהם. אבל כשהדוח הזה של האו"ם אומר שהעלייה בשיעורי העוני נרשמה בעיקר במדינות שבהן הוחל קיצוץ בקצבאות ילדים – אנחנו לא היינו צריכים את הדוח של האו"ם. שלמה מור-יוסף, מנכ"ל הביטוח הלאומי, אמר באומץ וביושר שקיצוץ קצבאות הילדים מוסיף בכל שנה כ-50,000 ילדים מתחת לקו העוני, נוסף על 800,000 הילדים שיש. אבל היום האו"ם מאשר את הדבר הזה. אמרתי בשבוע שעבר בציניות, אני אומר את זה עכשיו ברצינות, עוד נתון אחד שאולי יעניין את הממשלה הזאת, שלא מתחשבת לא בערבים ולא בחרדים: חלק גדול מהגידול בעוני זה במשפחות החד-הוריות, ושם, תסכימו אתי, חברי מהמפלגות הערביות וחברי החרדים, במשפחות החד-הוריות האחוז של הערבים ושל החרדים נמוך. אז אולי תדאגו באמת למשפחות החד-הוריות האלה? הנה, הם לא ערבים ולא יהודים והם לא חרדים. אולי להם באמת תתחילו להתעורר ולדאוג, ששם יש יותר ילדים עניים, לצערי הרב? אני אומר את זה בכאב לב, כיוון שאין הבדל לגבי ילדים עניים. יש שם הבדל של מוצא? יש הבדל בין אותן אימהות מסכנות שלא מצליחות לתת אוכל לילדים שלהן? שם אנחנו מתמודדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> כבר? לא שמתי לב. סליחה. אני לא אחזור כאן על מה שחבר הכנסת גפני עשה ברוב כישרון, א. מפני שאם אני אעשה את זה, ייראה בולט שאני עושה את זה פחות טוב ממנו. אני לא רוצה לגמור כאילו אני הולך עכשיו להתנגח או לקנטר מישהו, אבל באמת, אדוני השר, הרשימות שמופצות בעיתונים על הבזבוזים המיותרים הללו, הן קשות בכל יום, אבל בימים הללו, כשאנחנו מתמודדים עם העוני בצורה כזאת? אני לא אעשה חשבון שבמיליון שקל של כיבוד במשרד ממשלתי כזה או אחר כמה ארוחות אפשר היה לאכול – – <יצחק כהן (ש"ס):> משרד החינוך. <אריה דרעי (ש"ס):> – – כמה ילדים עניים אפשר היה להאכיל, כי זה זול, לא יפה מצדי להגיד דבר כזה; אבל, לצערי הרב, עם זה אנחנו מתמודדים, אתה מבין? עם ממשלה שכל מה שאנחנו זועקים וזועקים בנושאים הללו, לצערי – ממש על אוזן אטומה, לכן לא נשאר לנו אלא לכעוס ולהבליט גם את הכותרות השליליות ולעשות להן את ההקשר. אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר עוד משפט אחד. אני יודע, ואני לא אומר את זה עכשיו בשביל – אני יודע על המאמצים הגדולים שעושה שר הרווחה, מאיר, כיוון שכמו שאמרתי, הוא גדל איפה שאנחנו גדלנו, וכל מי שגדל איפה שאנחנו גדלנו יודע שלעולם לא נוכל להתנתק מהדבר הזה, גם אם היום אנחנו חיים, ברוך השם, בצורה מכובדת. אבל המשפחות שלנו – יש לנו משפחה רחוקה או קרובה, ואנחנו יודעים מה זה המצוקה הזאת. אני משוכנע שאין לו שום חלק בעניין, אבל, לצערי הרב, הממשלה הזו, כל עוד היא לא מחזירה את קצבאות הילדים, שזה קרוב ל-4 מיליארד שקל שהם לקחו מהמשפחות החלשות, אני לא יכול להסכים שהממשלה הזאת עושה למען העוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי. ישיב על הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס שר הרווחה והשירותים החברתיים, הלוא הוא חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, גפני, אני לא שמעתי מה אמרת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבר הכנסת גפני, סליחה. אנחנו מחויבים בכבודו של חבר הכנסת גפני, אף שמעל הדוכן הזה הוא לא תמיד מחויב בכבודם של אחרים. איני יודע מה אמרת, שני דברים אני אגיד לך: א. בגלל החיוך המקסים שלך – אני לעולם לא שופט אדם בצערו, אני מבין שאתה זועק, בסדר גמור, מותר לך, זה לגיטימי; ב. אני צריך רק לתקן משהו, וחשוב שנגיד את זה: לא צריך מהכותרות האלה – הרי אתם יודעים שרובן הגדול לא נכון, וזה דוח כזה – למשל, היה כתוב שם ששר האוצר הוציא על הרכב 2.6 מיליון שקלים. <אריה דרעי (ש"ס):> זה לא הגיוני בכלל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> נכון. אבל לא משנה, כבר מישהו עשה מזה משהו. שר האוצר נוסע עם רכבו הפרטי, חוסך, ואתה יודע את זה. יש דברים שצריך להגיד – – – <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> שנייה, שנייה, שנייה, שנייה. <משה גפני (יהדות התורה):> את זה לא הזכרתי. הזכרתי את המסיבה בפורים. <קריאות:> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> כיבוד – מיליון שקל. למה זה הולך? <יצחק כהן (ש"ס):> השר פירון, מיליון שקל כיבוד – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> איציק. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> איציק, איציק, זה כל כך לא נכון. צריך לראות – – – <קריאות:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> איציק כהן, אתה היית סגן שר האוצר. אני שמעתי מוזיקה טובה מהדברים שאמר חבר הכנסת דרעי. באמת, אני חייב להגיד, וחבל שזה מין אי-אמון, כי זה באמת האדם הנכון שאני יכול לשבת אתו ולהתלבט אתו בדברים שאנחנו עושים. אני מסכים. אני אפילו – אתה יודע, יש פעמים שהביקורת ניתנת מתוך הלב ולא בשביל להקניט. אנחנו באמת עושים כמיטב יכולתנו, ואני תכף אפרט, כדי לפתור את הבעיה. אני חייב רק להדגיש שהדוח שהזכיר חבר הכנסת דרעי אכן מדבר על נתונים חמורים וקשים בכל הנוגע לעוני ילדים. אלה נתונים שאנחנו לא יכולים להשלים אתם, ולא משנה מי אומר את זה, אני כשר הרווחה או חבר הכנסת דרעי שהיה שר הפנים הרבה מאוד שנים. אני כאן כדי להשיב בשם הממשלה, מתוך אחריות לפעול ולתקן את המצב, כפי שאנחנו עושים עד היום. כשאני מסתכל אחורה, חברי, ואני בודק כל דבר ואני הולך עשר שנים אחורה, אני יכול להגיד בענווה רבה, שבחלק מהתחומים – כפי שלא נעשה, עשר שנים אחורה. בטרם אפרט את פעולות הממשלה, אני רק אדגיש שהדוח הזה שדיבר עליו חבר הכנסת דרעי מדבר על השנים 2008–2013, זאת אומרת שהוא לא נוצר אצלנו, אבל אנחנו מחויבים לדוח הזה בלי שום כחל ושרק. לא נגיד: זה דוח של מישהו אחר. באנו לשנות את זה, ואני מקווה שאנחנו נצליח. להיות חברתי, חברים, זה לעשות ולשנות, להתמודד עם המציאות. ואכן, חבר הכנסת דרעי, המציאות היא מאוד קשה. אנחנו, חברי מפלגת יש עתיד, השותפה הבכירה בממשלה הנוכחית, נטלנו על עצמנו ביודעין ומתוך רצון אמיתי לשנות את התיקים החברתיים. עשינו כמה צעדים חשובים וחלקם אפילו היסטוריים בהיבט החברתי. כל זאת באמת – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חלקם אכזריים מאוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כל זאת באמת כדי לשנות ולדאוג לילדים האלה, שילדי נמנים אתם. מה עשינו? אני רק אגיד כמה דברים שכולם קשורים לטיפול בעוני: בחודש הבא, בעזרת השם, בינואר שיבוא עלינו לטובה, תהיה הוזלה משמעותית – סוף-סוף אחרי הרבה מאוד שנים, שר האוצר, סילבן: הוזלה של החשמל, 10%; הוזלה של תעריפי המים; פירוק תאגידים שקשרו את האזרחים, ואתם מכירים, אלה אזרחים שלכם, שלנו; דיברת על חד-הוריות – יש עכשיו הגדלה של מענק העבודה שלהן ב-90 מיליון שקלים; אנחנו מדברים על דיור, כולל דיור לאוכלוסיות העניות ולרבות הילדים האלה של האוכלוסיות. "דירה להשכיר", שהיום רק נסגר – 150 יחידות דיור להשכרה לטווח ארוך, 5,000 יחידות דיור למעונות לסטודנטים בפריסה בכל הארץ, לאותם ילדים עניים שגדלים ואין להם איפה לגור ואין להם הורים שיממנו אותם; 1.8 מיליארד שקלים לתקציב החינוך ב-2015. בשקט בשקט, הורדה משמעותית של עלות החבילה של ספרי הלימוד, שחסכה מאות שקלים להורים; בשקט בשקט, כל שאלת הארכת שנת הלימודים, ובשנה הבאה שתבוא עלינו לטובה, כל היישובים בדירוג סוציו-אקונומי 1–4, א', ב', ג' – חודש נוסף, ללא תשלום של שקל אחד. זה בדיוק – – – <משולם נהרי (ש"ס):> עם תוספת גדולה כזאת, כמה תשלומי הורים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> היא לא תוספת גדולה, היא לא תוספת גדולה. אני מאלה שמאמינים, גם אתה וגם השר דרעי, שבשום מקום אנחנו לא נותנים שום דבר חינם בשביל כבודם של האנשים האלה. כשמוסיפים 9 שקלים למשפחה, האמן לי שאני יודע שזה מאוד חשוב. אני מעולם לא הבאתי משפחות, גם כשהייתי הממונה על הרווחה, ואמרתי להן: קחו חינם. תמיד שמרתי על כבודן וביקשתי שהן ישלמו משהו. יש לזה משמעות. חבל להיסחף אחר פופוליזם. <משולם נהרי (ש"ס):> תשלומי ההורים כבר עלו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אנחנו מתקצבים. יש השנה הכפלה – תקשיב טוב, אדוני – יש הכפלה של קרן המלגות לתלמידים נזקקים ב-100 מיליון שקלים בתוך בתי-הספר. לא עושים מזה כותרת, אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. אלה בדיוק הילדים העניים שאנחנו חייבים לטפל בהם ומטפלים בהם. מתקצבים ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגילים שלוש-ארבע הלומדים בגני-ילדים בחינוך חובה של העיריות. לראשונה מתקצבים אותם בלי שום מצ'ינג. זה אותם ילדים – – – <משולם נהרי (ש"ס):> גם המוכר שאינו רשמי? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תשמע, אני מאוד מקווה, בעזרת השם, שהאגף החרדי שקם, הממלכתי, ילך ויתחזק. אני גם מאמין שהרשת שלכם תעבור למשרד החינוך וכל הבעיות התקציביות יבואו על פתרונן. <משולם נהרי (ש"ס):> אין לזה שום קשר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> יש לזה קשר. <משולם נהרי (ש"ס):> אסור להפלות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תאמין לי שיש קשר. <משולם נהרי (ש"ס):> ילדים בני שלוש-ארבע, לא מפלים ביניהם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה יודע מה, אני לא אעמוד פה ואתה תגיד לי שאנחנו מפלים. באמת, לא כשאני נמצא כאן. חבריך יודעים, הם נמצאים אצלי. אפליה היא לא שם המשחק של אף אחד מאתנו, בטח גם לא של שי פירון ובטח לא של שר האוצר. חבל, יש ויכוח עקרוני, אנחנו מכבדים את הוויכוח, אבל אין שפה של אפליה. <משולם נהרי (ש"ס):> אבל לא על חשבון הילדים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תקציב הרווחה גדל בשנתיים במעל 2 מיליארד שקלים. התוכנית לביטחון תזונתי – 230 מיליון ב-2014 ו-230 מיליון ב-2015. סיפקנו ואנחנו מספקים 100,000 ארוחות חמות לכל האוכלוסיות. למעגל התזונה של בתי-הספר יתווספו עוד 82,000 ילדים. הגענו היום ל-200,000. כולם חינם אין כסף, באותן שכונות, באותה פריפריה, באותה פריפריה חברתית. אנחנו עושים את זה בשקט, בטוח. אני אניח תוך כמה שבועות הצעת חוק שמגדילה את הקצבאות של הקשישים העניים האלה. יש לנו 190,000 קשישים שלמרות שהם מקבלים קצבת הבטחת הכנסה הם מתחת לקו העוני. אף אחד מהם לא יישאר מתחת לקו העוני. בשבוע הבא נביא את הצעת החוק הזאת. אני משוכנע שלא אופוזיציה ולא קואליציה – כולם יסכימו לזה, כי אנחנו הולכים להוסיף דיפרנציאלי, חבר הכנסת דרעי, ואני מסכים אתך. יהיו קשישים שיקבלו 400 שקלים ויהיו קשישים שיקבלו 200 שקלים. מי שרחוק ולמטה יקבל קצת יותר, ואולי צריך לעשות את זה מדי פעם. לאחר התיקון הזה לא יהיה קשיש אחד מתחת לקו העוני. פתחנו את התוכנית "נושמים לרווחה", 5,000 משפחות. התחלנו לעבוד, מנטורים צמודים לכל משפחה לשנתיים, 100 מיליון שקלים לכל שנה. גייסנו 100 עובדות סוציאליות חדשות לתוך המערכת, 300 מנטורים צמודים, לקחת אותם ממצב של עוני, להוציא אותם מהמעגלים האלה. אנחנו עושים את זה בשקט ובטוח. רובם משפחות ברוכות ילדים. רובם הגדול. אני, בניגוד לכל הסקפטיים שאמרו שלא נצליח לממן את ועדת אלאלוף – גם 1.7 מיליארד שקלים הם באמת ברכה. כל הכסף הזה מיועד לדוח ועדת אלאלוף. זה לא הכול, הלוואי שיכולתי לעמוד כאן ולהגיד שהשגנו 3 מיליארד, אבל בטירוף המערכות ובקושי שעברנו, אני חושב ש-1.7 מיליארד זה מאוד משמעותי. אתם תראו, זה יעשה את שלו. הרחבת מעגל הזכאים לקצבת שירותים, שר"מ ילדים, עכשיו, תקציבים לסיוע תמיכתי, אפילו ליוצאים בשאלה. גם לזה נדרשתי. הלכתי לפגוש אותם, לא מפני שבירכתי אותם על זה שהם יצאו בשאלה, אלא מפני שזאת אוכלוסייה של מאות אנשים, הורים עם ילדים, שהייתי צריך לטפל בהם ולמצוא להם דירות קלט בכל מיני מקומות, בשיתוף פעולה עם חלק מכם. הסדרת מערך האומנה לילדים עניים – לראשונה אנחנו מעגנים במדינה את כל מערך האומנה בחוק שמסדיר מנגנונים של רישוי, של קצבאות למשפחות כמו שצריך. המצ'ינג שכל כך דיברנו עליו – מי שכאן היה ראש רשות – משרד הרווחה. כשבדרום או בפריפריה מישהו, ראש עיר, רצה להוציא ילד, הוא היה צריך לשלם 25%. ילדים עניים שהיו צריכים לצאת לפנימיות, או ילדים פגועים, לא יצאו, כי ראש העיר, לא היה לו כסף. אז לפחות התחלתי באזורי הדרום, ב-1–4 פטורים ממצ'ינג. אני, כשר הרווחה, משלם 74 מיליון שקל כדי לפטור אותם מהמצ'ינג. כשבאתי ליאיר, שר האוצר, שעמד כאן והשמיץ אותו מר גפני, בכל הבקשות האלה, לא הייתה פעם אחת שהתשובה שלו הייתה שלילית. חבל מאוד שעומדים כאן ומגדפים. ראו, חברים, אדוני, חבר הכנסת דרעי, באמת חרתנו על דגלנו לעשות שינוי חברתי ולהגדיל את התקציבים למאבק בעוני. לראשונה, בחלק מהמקרים אנחנו מתייחסים באופן ישיר לאותם עניים, ועושים הכול כדי להתמודד עם הבעיה. אני שמח שיש דוח ועדת אלאלוף. כל כך הרבה אנשים אמרו לי: למה אתה צריך את זה, כי כל הזמן, חבר הכנסת דרעי, כל הזמן שיראו את דוח אלאלוף, יגידו מה לא עשית מהדוח, ולא יגידו מה עשית. לא משנה. להבדיל אלף הבדלות, שזה יהיה התנ"ך החברתי; שתמיד נדע שתפוח האדמה הלוהט הזה יושב על שולחן הממשלה, ואנחנו נטפל. לא מספיק, אבל עושים כמיטב יכולתנו. על זה שתמיד נדע שתפוח האדמה הלוהט הזה יושב על שולחן הממשלה ואנחנו נטפל; על זה – זאת לא הסיבה שצריך אי-אמון בממשלה. בנושאים החברתיים אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. אני משער שבשבוע הבא נמצא נושאים אחרים. תודה רבה לכולם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני השר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – בכל החוקים שלכם אתם מסננים את הילדים החרדים. <היו"ר רות קלדרון:> שמהם תצא תורה. אני מזמינה את חבר כנסת אחמד טיבי, ברוח זו של הקשבה, להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי חברי הכנסת, ראש הממשלה נתניהו הוציא שלשום הודעה, הודעת הרגעה – הטיף, ביקש, המליץ להרגיע את המצב בירושלים. הוא אפילו קרא לחברי כנסת ולשרים. ומייד לאחר מכן התבשרנו על פרסום מכרז של מאות יחידות דיור בשכונה ובשטח בירושלים המזרחית המכונה רמת-שלמה, אבל ראש הממשלה הוציא הודעת הרגעה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – שוטרים, זה הסיבה, אני מבין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נגיע גם לזה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אתה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נגיע גם לזה. ראש הממשלה – חבר הכנסת מילר – ראש הממשלה קיבל ביום חמישי באופן אישי החלטה תקדימית, לסגור הרמטית את מסגד אל-אקצא בפני מוסלמים. הרי מסגד אל-אקצא הוא מקום תפילה למוסלמים, אז הוא סגר אותו. למה הוא סגר אותו, מה קרה? התרחש ניסיון רצח מחוץ למסגד אל-אקצא, למה צריך לסגור את המסגד? אם מתרחש מעשה רצח ליד הוותיקן, סוגרים את הוותיקן? הכותל נסגר? חיט אל-בוראק נסגר? זה עונש קולקטיבי על מוסלמים, כי אין חופש פולחן. יהודים המשיכו להגיע אל הכותל, ומוסלמים, ואני אחד מהם, רבותי, חבר כנסת עם חסינות, יחד עם המופתי, יחד עם ראש הווקף, יחד עם ראש התנועה האסלאמית, נמנע מאתנו להיכנס, כי ראש הממשלה החליט לסגור את מסגד אל-אקצא. אבל ראש הממשלה הוציא הודעת הרגעה, ובכל זאת, הוא נותן הוראה למשרד לביטחון הפנים ולכל זרועות השלטון בירושלים המזרחית להכביד את היד. יד קשה, ברזל, להיכנס בהם. אתם יודעים כמה עצורים פלסטינים יש מירושלים המזרחית? מאות. כל מי שחושב להביע או להגיד "לא", נעצר. יש כאלה שנעצרים עוד לפני שאמרו "לא", כדי שלא יגידו "לא", כדי שלא יצאו להפגנה. כי צריך לפחות למלא אחרי הציפיות של השקר הישראלי היהודי הטיפוסי, שירושלים היא עיר הבירה המאוחדת. איזה מאוחדת ואיזה בטיח. מאוחדת? ירושלים המזרחית היא עיר תחת כיבוש, שטח שנכבש ב-1967. הפלסטינים שם הם פלסטינים, "מקדסיין", פלסטינים. וכאשר מעל כל זה, מילר, יש כל שני וחמישי פריצות למסגד אל-אקצא, של הזויים מהימין, בניגוד לפסיקת חכמי הדת היהודים, זה גורם לתסיסה ולכעס ולזעם עממי. זה גורם לתסיסה בכל העולם האסלאמי, לא רק בירושלים, לא רק אצל הפלסטינים. אגב, רוב העם הפלסטיני – בניגוד לטענות על חופש פולחן, רוב הפלסטינים, 80%–85%, לא יכולים להגיע למסגד אל-אקצא. רוב המוסלמים מפלסטין לא יכולים להגיע; פלסטינים מעזה לא יכולים, פלסטינים מהגדה לא יכולים, וגם הפלסטינים מישראל מתחת לגיל 50 לא מורשים להיכנס. עכשיו יש איזה קבוצות שרוצות להרוס את מסגד אל-אקצא ולבנות בית-מקדש. מי רוצה לבנות את בית-המקדש? אלה שעוברים על עשרת הדיברות כדרך חיים; המתנחלים שרוקדים סביב עגל זהב של שנאה, של גזענות, של גנבה, של שוד קרקעות, של נישול, של חמדנות, של רצח, ומכל הבא ליד – הם רוצים לבנות את בית-המקדש במקום מסגד אל-אקצא. פתאום, ישראל, שהיא אב-טיפוס של מדינה שתמיד בונה גדר, מנתקת, חוצצת, גדר הפרדה, מעשה התנתקות – פתאום הם רוצים שותפות. איפה שותפות? במסגד אל-אקצא, באל-מסג'ד. במסגד אל-אקצא. ואז אני שומע טענות: אבל, חבר הכנסת טיבי, המסגד, השטח, זה 30 דונם, יש מקום לכולם. גם בבית שלך יש מקום לכולם, מה, תיתן לשכנים להיכנס לגור אצלך בחדר השינה? ומסגד אל-אקצא, תלמדו, זה לא רק שני המסגדים, זה "באחאת אל-מסג'ד אל-אקצא". כל החצרות, לרבות כל מטר ב-144 הדונמים. כל מטר, כל סנטימטר הוא קדוש בשביל המוסלמים. עכשיו, יש מוסלמים שיש להם טענות; הטענה של המוסלמים, "חיט אל-בוראק" שייך למסגד אל-אקצא, אבל הם לא נכנסים דרך כיסוי משטרתי כדי להתפלל שם עם שיירות. שותפות? הפלסטינים שגירשתם מהבתים שלהם, אתם מרשים להם לחזור? למה לחזור לבתים? לבקר – "ממנוע". ואז, מלבד המשטרה, שנכנסת בכל השכונות באופן ברוטלי, יש חוק עכשיו, הצעת החלטה, הצעת חוק בממשלה – עשר עד 20 שנה על זריקת אבן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מגיע לכם, תפסיקו להשתולל אז לא יהיה לכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אם כבר להשתולל, אז נדמה שמי שמשתולל זה מי שיש לו נשק, פוגע באנשים, מונע מאנשים להיכנס. וכאשר יש לך קשר למולדת, אתה נאבק למענה, אתה לא משתולל. הפלסטינים נאבקים על האדמה שלהם ועל המסגד שלהם. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אם כל כך רע לך, אם לא מוצא חן בעיניך, אז למה אתה נשאר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אוה, איזה שאלה, איזה שאלה. א. אני זועק כי רע לי, ואני נשאר – אני אסביר לך, חבר הכנסת מילר, למה אני נשאר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אם אתה כל כך זועק – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אגיד לך למה אני נשאר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> עם האבנים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני נשאר במולדת הזאת כי אני מלח הארץ. כי זאת הארץ שלנו. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני נשאר כאן כי לא הגעתי לכאן לא בספינה ולא במטוס, חבר הכנסת מילר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זאת האדמה שלנו. ותקשיב – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מילר, תודה רבה. חבר הכנסת מילר, בבקשה, אני אצטרך להוסיף הרבה זמן לחבר הכנסת טיבי. בבקשה, תן לו להמשיך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ותקשיב טוב. טוב ששאלת את השאלה הזאת, למה אני נשאר כאן. הקשר שלנו אל האדמה הזאת הוא כל כך חזק, שאנחנו לא נוטשים את הארץ והמולדת בגלל מילקי. אנחנו נשארים כאן גם כשמדכאים אותנו עם הלַבָּנֶה. מילקי שמחירו גבוה לא גורם לנטישת הפלסטינים את אדמתם. אנחנו נשארים כאן אף שאתה כאן, למרות הדיכוי, ובגלל הזעתר ובגלל הלבנה – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מילר, בבקשה, תכבד את הדובר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – זה הקשר שלנו לזעתר והלבנה, חבר הכנסת מילר. הבנת למה אני נשאר כאן? ואנחנו נמשיך להישאר כאן. נמשיך להיכנס אל מסגד אל-אקצא. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו לא נוותר עליך, אחמד טיבי. אנחנו לא נוותר עליך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נמשיך להיכנס – – <נסים זאב (ש"ס):> "ראס בין ענכ" נישאר פה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אני אתרגם לך, אתה הבנת את זה: הסוס הגבוה ביותר שלכם, תוכלו לעלות עליו. תעשו מה שאתם רוצים. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אפשר לחוקק חוק של עשר שנים על אבן, אפשר לירות בפלסטינים, אפשר לשרוף פלסטינים, אפשר להרוס להם את הבתים, אפשר לסגור להם את מסגד אל-אקצא. מסגד אל-אקצא בזמן הצלבנים היה סגור 90 שנה. הצלבנים הלכו, ומסגד אל-אקצא נשאר. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת טיבי, סליחה שנייה. אני עוצרת. בגלל הערות הביניים אני מוסיפה עכשיו עוד שתי דקות לחבר הכנסת טיבי. אני מבקשת לתת לו לסיים בשקט, כי יש לו יכולת הדיבור. אנחנו יכולים להישאר כאן כל הערב. בבקשה, אדוני. בבקשה, שתי דקות נוספות. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו נהנים מכל רגע. אתה עושה לנו נחת רוח. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, תקבל את זמנך. בבקשה, לא עכשיו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רבותי חברי הכנסת, היהירות הישראלית של כובש היא יהירות טיפוסית של כובשים. כובשים לא יכולים להיות אנשים נורמליים. ולכן מגיע אליך ראש עיר, ראש העירייה של מערב ירושלים, יהיר, חצוף. מעניש את הפלסטינים בגלל ההפגנות באמצעות הפקחים. יותר קנסות. איזה חוצפה, אה? אתם לא מתביישים באדם כזה, תגידו? מה אתם חושבים, שהפלסטינים יפסיקו להיות פלסטינים, יהיו ישראלים בגלל ביטוח לאומי? אתם חושבים שהביטוח הלאומי משנה זהות לאומית? <נסים זאב (ש"ס):> לא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא משנה זהות לאומית. מה שקובע זה הקשר לאדמה, חבר הכנסת מילר. לכן אנחנו נשארים פה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן אנחנו נשארים פה. ולכן – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אגב, נדמה לי שאתה שייך למפלגה שמנסה זה כמה שנים למנוע מהמואזין להשמיע את קולו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן, זה נכון. ואנחנו גם נמנע. <שר התקשורת גלעד ארדן:> ברמקול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ברמקול. להשמיע את קולו באמצעות הרמקול. <קריאה:> – – – חוקי הגנת הסביבה. בדיוק כמו באירופה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מציע לך, אדוני, היות שאתה מיועד לתפקיד שקשור בדברים האלה – תשמור על שקט. תירגע. תן להם – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> כל עוד אני לא צועק ברמקול באמצע הלילה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני רוצה שאתה תבקש, ואני מציע לכם בישראל ביתנו, מתי תלמדו שהצעות לגבי דת האסלאם לא מציעים עם כוס וודקה? מתי תלמדו את זה? <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתם שיכורים. שקרנים, שיכורים. אתם השתכרתם, וכל פעם שאתם במצוקה, אתם מציעים לאסור על המואזין, למנוע מפלסטינים להיכנס למסגד אל-אקצא. יש דבר בסיסי, לא רק כאן, לא רק של פלסטינים, גם של כל כוח קולוניאלי: לעולם אי-אפשר לנצח אספירציה של עם לקום ולהשתחרר. ודינו של עם להשתחרר; דינם של הקולוניאליסטים הצרפתים בצרפת, ואתה באריאל ובהתנחלויות, להיעלם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – לא ייעלם. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת טיבי, בבקשה לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה ייעלם, כי זה הצדק ההיסטורי. ואתה צריך לחזור להיות אזרח ישראלי. אגב, זאת המדינה היחידה בעולם ששר החוץ שלה לא מתגורר בה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זאת המדינה היחידה בעולם ששר החוץ מתגורר מחוץ לגבולות המדינה, וזה מצב שהוא לא חוקי. <שר התקשורת גלעד ארדן:> ושחברי הכנסת שלה מייעצים לאויבים שלה. זה גם. מדינה מיוחדת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא לא אויב שלי. אמרתי לך באמצע הנאום, לך ולסייד נסים זאב. תפנימו את הפתגם הזה פעם אחר פעם. זה פתגם מנצח. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> יעתיק אלעאפיה. אני מבקשת מהשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ לבוא ולענות בשם הממשלה. <קריאה:> אולי אם תענו בערבית הוא יבין משהו. <נסים זאב (ש"ס):> (אומר מילים בשפה הערבית). <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת כהן, בבקשה, לא בטלפון במליאה. בכל זאת, אפשר לצאת. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת. בראשית דברי אני רוצה לשלוח מעל במה זו איחולי החלמה מהירה ליהודה גליק אשר נפצע קשה מאוד בניסיון הנפשע להתנקש בחייו. בהזדמנות זו אני רוצה להביע את הערכתי לשירות הביטחון הכללי ולמשטרת ישראל שפענחו בתוך שעות ספורות את האירוע, ואת היחידה ללוחמה בטרור של משמר הגבול אשר פעלה בשטח והשלימה את המלאכה. אני שב ואומר: לא נאפשר לאיש לקחת את החוק לידיים, וכל ניסיון, קטן כגדול, להפרת סדר ייענה בפעילות נחושה ומיידית. ידע כל טרוריסט שזרועות החוק של משטרת ישראל ומערכת הביטחון יגיעו אל כל מפגע באשר הוא. בחודשים האחרונים, החל מחטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בחודש יוני וחטיפתו ורציחתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר בחודש יולי, חלה עלייה באירועי הפרות הסדר בירושלים, בדגש על שכונות מזרח וצפון ירושלים, המעברים מיהודה ושומרון ושכונות התפר, ובתוך כך פגיעות רבות ברכבת הקלה, בבתי היהודים ובצירי התנועה. בעקבות כך פעלה משטרת מחוז ירושלים באופן מקצועי ונחרץ להרגעת השטח בכל השכונות ובכל הכפרים, תוך ביצוע מעצרים ממוקדים של מפרי הסדר והבאתם לדין. לאחר שבימים האחרונים חלה הסלמה נוספת באירועים, קוימו הערכות מצב בראשותי, וגם ראש הממשלה שותף להן. בהמשך לכך פעלנו במהירות ובמגוון ערוצים במקביל – ביטחונית, משפטית וכלכלית. בסוגיה הביטחונית, כבר לפני כשנתיים הוקמה נקודת משטרה בהר-הזיתים, אשר פועלת באופן ממוקד באזור רגיש זה כדי שלא לאפשר פגיעה במצבות ובבית-העלמין; הוקם מרחב קדם לפני קרוב לשנה, הפועל בכל מזרח העיר, אשר נותן שירותי אכיפה מתקדמים המחזקים את האמון והריבונות; תגבור מחוז ירושלים – יותר מ-1,000 שוטרים הוכנסו למחוז ירושלים, ולוחמי משמר הגבול; הוקם מערך אווירי – מצלמות, אמצעים טכנולוגיים, בלוני תצפית וכיוצא בזה; כוחות מיוחדים גלויים וסמויים; נוספו עוד 100 תקנים ליחידות הסיור של מחוז ירושלים, אושרה על-ידי ראש הממשלה; תוכנית "מבט קדם", המתוקצבת בהיקף של 94 מיליון, להצבת כ-160 מצלמות לפיקוח ושליטה במרחב – פריסה כבר בחודשים הקרובים. בחלק המשפטי – אתמול אישרה הממשלה את טיוטת החוק של שרת המשפטים, ובה החמרת הענישה כלפי מיידי אבנים למאסר של עד 20 שנה בפועל. כלכלית – הטלת קנס כספי גבוה על הורי הקטינים, וזאת בעיה לא פשוטה, שזורקים אבנים אך נמצאים מתחת לגיל האחריות הפלילית. האכיפה והשלטת החוק בירושלים ייעשו בנחישות, במסירות; לא יוטל ספק בדבר הריבונות, ואחיזת השטח תהיה ברורה וחד-משמעית. בהתייחסות להר-הבית – משטרת ישראל משקיעה מאמצים רבים כדי לאפשר את זכות הגישה וחופש הפולחן בהר-הבית לבני כל הדתות והזרמים, הכול תוך שמירה על הסטטוס-קוו. אתמול הועלה הנושא בישיבת הממשלה, וראש הממשלה חזר והדגיש את עמדתי, שלא יהיה כל שינוי בסטטוס-קוו. יש להביא בחשבון כי עיני העולם כולו נשואות למוקד הנפיץ הזה בהר-הבית ולמתרחש בו, ויש לכך השלכות רחבות-היקף בכל המישורים. לשם שמירה על ביטחון הציבור ובהתאם להערכות מבצעיות המתקיימות בשטח, פועלת המשטרה בימי שישי מדי פעם, תוך הגבלת גיל המתפללים העולים לתפילות בהר-הבית, כפי שעשתה ביום שישי האחרון שבו הורשו לעלות להר גברים מגיל 50 ומעלה בלבד ונשים ללא הגבלה של גיל. במקרים שבהם יש סבירות לפגיעה בשלום הציבור סוגרת המשטרה את ההר לכניסת מבקרים יהודים ותיירים. דרך אגב, היום עלו להר קרוב ל-43 יהודים ומעל ל-1,000 תיירים, רק היום, וזה נכון לשעה זו. אך ראוי לציין כי בפועל חלה עלייה גדולה במספר המבקרים העולים להר-הבית בשנה האחרונה, ביניהם תיירים, חיילים, אזרחים, כל מי שרוצה לעלות להר. לאחר ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק החליט מפקד מחוז ירושלים, באישור המפקח הכללי, לסגור את הר-הבית באופן מוחלט עקב האירוע, צעד חריג שלא ננקט שנים רבות, אך משטרת ישראל לא תהסס לנקוט אותו שוב אם הנסיבות יחייבו זאת. לא נהסס לעשות שימוש בכל כלי העומד לרשותנו למניעת פרובוקציות והפרות סדר בהר-הבית. לאורך כל התקופה אנו מזהים מעורבות של גורמים קיצוניים המנסים ללא הרף להבעיר את השטח ולהצית אש בתוך הר-הבית. הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, יושב-ראש הרשות אבו מאזן, יחד עם התנועה האסלאמית וארגון הטרור של ה"חמאס", מאיימים על היציבות הביטחונית באמצעות שימוש במקום הרגיש ביותר בהר-הבית, וההסתה נמשכת יום-יום. בעודנו מתפללים כולם יחד לשלומו של יהודה גליק, יושב-ראש הרשות הפלסטינית, במקום לגנות את פעילות הטרור וניסיון הרצח, שולח איגרת תנחומים למשפחת המחבל השפל, ובכך מעביר מסר חד וברור לתושביה הערבים של מזרח-ירושלים ויהודה ושומרון: להמשיך בפעילות הטרור והצתת האש גם בירושלים. זאת פעולה אחת מני רבות להתססת האווירה. ואני אומר לכם לסיום: הסטטוס-קוו לא ישונה, ירושלים בירתנו הייתה ותישאר בראש סדר העדיפות הלאומי. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני השר. לפני שנעבור להודעות הסיעות, אני מבקשת לברך בשם כולנו את השר לפיתוח בר-קיימא, סביבה ושינוי אקלים של מלטה – ברוך הבא – וחברי פמלייתו, שהם אורחיו של השר עמיר פרץ, השר שלנו להגנת הסביבה. ברוכים הבאים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעת המזכיר, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, שהחזירה הוועדה לענייני ביקורת המדינה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. השפל העמוק ביחסי ישראל–ארצות-הברית;> <2. היותה ממשלה בלי ערכים ובלי דרך בענייני מדינה, ביטחון, חברה, דת וכלכלה;> <3. דוח יוניסף מטיח כתב-אישום חברתי חמור בממשלה: 35% מילדי ישראל חיים בעוני – היחס לילדים העניים כמו בגרועות שבמדינות;> <4. המצב בירושלים – הניסיון לשנות את הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא ותוקפנות המשטרה והעירייה כלפי הפלסטינים בירושלים המזרחית> <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, בשם סיעת העבודה, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת רונן הופמן בשם יש עתיד. <מרב מיכאלי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני רציתי לבוא ולחזק, כמובן, את דבריו של חבר סיעתי נחמן שי, שהפליא לתאר את האופן שבו ראש ממשלת ישראל וגם השרים שלו כורתים את הענף שעליו הם יושבים, ויחד אתו עלולים להפיל את כל העץ על ראשה של מדינת ישראל ולעשות לה נזק חמור מאוד. כן, אני מדברת על השפל העמוק ביחסי ישראל–ארצות-הברית. עכשיו, הוא לא שפל כמו גאות ושפל, שזה פשוט עניין של כוח טבע, הירח בא והולך והמים עולים ויורדים. לא, לא, לא. זה מעשה ידי אדם. אדם אחד מאוד מסוים, ראש הממשלה, שדווקא אוהב להתהדר בקשרים הטובים שלו עם ארצות-הברית; מדבר אנגלית רפובליקנית משובחת לכל דבר ועניין. אז זהו, כנראה, רק רפובליקנית ולא אמריקנית. תראו, ב-2014 הסיוע שארצות-הברית נתנה לנו הוא של 3.6 מיליארד דולר, חמישית מתקציב הביטחון שלנו סך-הכול – עניין שלכל הדעות אי-אפשר להחשיב אותו כזניח או פעוט. אני לא מאלה שחושבות שאם מישהו הוא גדול וחזק אז מייד צריך לקבל את התכתיבים שלו או שלה, ובאמת, יחסי כוחות הם דבר – אני חושבת, גברתי היושבת-ראש, מן הידועות עלי שאני בעד לבחון ולערער יחסי כוחות. מצד שני, אני בעד לדאוג לאינטרסים שלנו. אני בעד שמדינת ישראל תעשה מה שטוב לה. כשכל המוסדות הביטחוניים במדינת ישראל מודיעים באופן חד-משמעי בכל פורום שאני נמצאת בו, בוודאי בוועדת החוץ והביטחון, שהיחסים המיוחדים עם ארצות-הברית הם נכס ביטחוני מן המעלה הראשונה, נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה למדינת ישראל, אני סבורה שהאדם שמתיימר לדאוג לביטחון ישראל, אולי כדאי שישמור על הנכסים הביטחוניים והאסטרטגיים שלנו, ומשום מה הוא לא טורח לעשות את זה. זהו נכס ביטחוני, אסטרטגי וכלכלי מהמעלה הראשונה שהוא בוחר לבעוט בו. אני יודעת שהימין במדינת ישראל אוהב לחשוב שאנחנו לא צריכים אף אחד ואנחנו יכולים להסתדר לבד, ותמיד רק לשמור על עצמנו ולהגן על עצמנו, וזה דבר טוב מאוד. מאוד מאוד חשוב שלא נהיה תלויות באחרות ואחרים ולא נסתמך יתר על המידה על אחרות ואחרים, אדרבה ואדרבה. אבל אף אחד ואף אחת לא באמת יכולות להסתדר לבד בעולם, גם ארצות-הברית הגדולה לא טוענת שהיא תסתדר לבד בעולם, ולכן היא טורחת לארגן לעצמה בעלות-ברית. אחת מהן היא אנחנו. אנחנו, למעשה, אפילו אפשר לומר בעלת-הברית המועדפת: רשמו לפניכם שמתוך כלל הסיוע שארצות-הברית נותנת למדינות שונות, 55% מופנים לסיוע למדינת ישראל. אכן, יחסים מאוד מיוחדים. אבל אני חוששת שאם לאורך זמן ראש ממשלת ישראל והשרים שלו ימשיכו לירוק בפרצוף של נשיא ארצות-הברית והשרים שלו, יש מצב שבאיזשהו שלב הם יפסיקו להגיד שמדובר בגשם, ינגבו את הפנים וילכו לחפש להם בעלות-ברית אחרות שאולי יהיו פחות חינניות מאתנו ואולי גם יהיו פחות מועילות לנו. לסיום, גברתי היושבת-ראש וחברי וחברותי חברות הכנסת, אני אולי מדברת בסרקזם – זה נובע מתסכול. הסרקזם נובע מתסכול שכן מדובר בדבר שהוא באמת כל כך נחוץ, כל כך יסודי, לאופן שבו מדינת ישראל בנתה את עצמה, את כוחה ואת המקום שלה בעולם; וראש הממשלה והשרים שלו, באמת, דורכים, יורקים ובועטים בנכסים האלה וביסודות האלה, גם בגלל עיוורון, קוצר רואי וחוסר חוכמה, אבל גם בגלל אגו. ולחשוב שראש ממשלת ישראל מסוגל לעשות כזה נזק למדינה ולאזרחיות ולאזרחים שלה בגלל אגו – מאוד מתסכל. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת רונן הופמן, אחריו – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואחריה – חבר הכנסת אמנון כהן. <רונן הופמן (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, יחסים בין מדינות מושתתים על שלושה רבדים: על הרובד הערכי, זאת אומרת עולם הערכים המשותף, על אינטרסים משותפים בין מדינות, וגם, כן, גם על יחסים אישיים או בין-אישיים. ובעוד בשני הרבדים הבסיסיים והמרכזיים, בסיס הערכים ובסיס האינטרסים המשותפים, הברית בין ישראל לארצות-הברית היא קרובה אולי מתמיד, אבל בוודאי כפי שהיא הייתה, לא ניתן להתכחש לכך שברובד השלישי, שהוא רובד חשוב, ביחסים הבין-אישיים, אכן הצדדים נתונים במשבר. וזהו משבר – גם אם משבר בתוך המשפחה, גם אם משבר בין חברים – שאסור לנו להתעלם ממנו, ועדיף שנשב ונדבר על זה ונשים את זה מאחורינו בהקדם האפשרי. אנחנו צריכים להנמיך את גובה הלהבות, ויפה שעה אחת קודם, לטפל במשבר הזה ולשים אותו מאחורינו. כשם שחשתי אי-נוחות מכך שבכירים ישראלים השתמשו במילים חריפות נגד בכירים אמריקנים, כך חשתי אי-נוחות לשמוע בכירים אמריקנים תוקפים את ראש הממשלה. כחבר הקואליציה חשתי כך, כחבר הכנסת וכמובן כישראלי, זה בהחלט לא נעים. אבל אני חוזר לשני הרבדים הבסיסיים והמרכזיים – הבסיס הערכי ובסיס האינטרסים המשותפים. כאן היחסים קרובים ואינטימיים, וכך יהיה גם בעתיד. חברי חברי הכנסת, המעורבות האמריקנית במהלך מבצע "צוק איתן" באה לידי ביטוי בדרכים רבות, ובין היתר, כמובן, בסיוע ובתמיכה בייצור מערכות "כיפת ברזל" ומערכות אחרות. לכולנו ברור עד כמה חשובים וחיוניים היחסים הטובים עם ארצות-הברית למדינת ישראל, ואני חושב שכיום חשוב, כמו תמיד, להכיר תודה ולנהוג בהם באחריות ובכבוד. אני מבקש להזכיר שלפני שבועות לא רבים, בזמן המבצע, חברי סנאט וחברי בית-הנבחרים האמריקני יזמו חקיקה הצהרתית המביעה תמיכה גורפת בישראל ובזכותה להגן על עצמה. הזכרתי את זה כבר אז במליאה, והיום אני מזכיר את זה שוב ומודה להם על כך בשנית. היחסים המיוחדים עם ארצות-הברית הם חיוניים וחשובים למדינת ישראל מאין כמוהם, ואנחנו חייבים באמת לשמור עליהם מכל משמר. אבל עם זאת, בואו לא נהפוך כל מחלוקת למשבר, בואו לא נהפוך כל הבדלים בין השקפות עולם, גם השקפות עולם בענייני ביטחון, למשבר. וחילוקי דעות הם עניין לגיטימי, ולעתים גם בלתי נמנעים, גם אם הם מתגלעים בין ידידות קרובות. תודה רבה. <אראל מרגלית (העבודה):> חבר הכנסת הופמן, המילים המאוד-קשות שנאמרו מורות על משבר. בוא נודה בזה. אתה יודע, לא נצליח לתקן את זה אם לא נודה בזה קודם. <היו"ר רות קלדרון:> נדמה לי שאתם מסכימים זה עם זה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה, בשם הבית היהודי, ואחריה – חבר הכנסת אמנון כהן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גברתי, חברתי היושבת בראש, חברי וחברותי, חברי השר, הבוקר, כמנהגי בממוצע של פעם בחודש וחצי, עליתי להר-הבית. אני עולה להר-הבית, חברים יקרים שלי, משתי סיבות: סיבה אחת, שאני חושבת שהיא דתית במהותה. אני – וזה לא סוד – שואפת שיתאפשר גם ליהודים להתפלל בהר-הבית. אני חושבת שיש לנו חובה שהר-הבית לא יהיה יותר המקום היחיד בעולם שבו ליהודים אסור להתפלל, אלא שהר-הבית יאפשר את מה שהוא אמור להיות – מקום תפילה לכל איש דתי; כמקום של קודש, שמתחבר בו האדם לבוראו, האדם ליוצרו, האדם לתוך האני הפנימי שלו. והסיבה השנייה לכך שאני עולה להר-הבית היא באמת כי הר-הבית הוא מקום קדוש לעם היהודי. הוא קדוש לעם היהודי מימי אברהם אבינו. בשבת האחרונה קראנו – התחלנו בפרשות שנוגעות באברהם אבינו, מפרשת לך לך, שבעצם מתחילה עם היווצרותו של התהליך של אמונה באל אחד. אז חוץ מהחוויות הרגילות שאני חווה על הר-הבית, גברתי, שבאמת קבוצות של נשים צועקות צעקות איומות ונוראות וקוראות בשם השם – לצערי, במקום לקרוא בשם השם בצורה מכובדת, הן פשוט צורחות את זה כדי לנסות, כנראה, לגרום לאיזו בהלה בקרב הציבור היהודי שעולה. בדרך כלל בתשעה באב זכיתי שגם זרקו עלי אבנים, אבל זה באמת נדיר. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולה. אללהו אכבר, זה בדיוק המקום. חבר הכנסת, אני מסכימה אתך. זה המקום שבו כולם אמורים לקרוא בשם השם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גם אני וגם הנשים המוסלמיות. גם אני וגם הנשים המוסלמיות בעלות אותה זכות לקרוא שם בשם השם. אבל היום זכיתי במשהו מיוחד, שאחת הנשים לא עמדה בזה שבכל זאת יש לי איזו זכות לעלות להר-הבית – לצערי, עדיין אין לי זכות להתפלל שם – והיא כל כך לא עמדה בזה, שהיא גם צרחה לי "רוח מן הון", תסתלקי מכאן, וכשגם זה לא עזר לה, היא פשוט דחפה אותי. לצערי – לצערי, במקום לשאוף לאותה שאיפה כמוני, שתהיה שם אפשרות לבני כל הדתות להתפלל. יש איזה חוסר מסוגלות לאנשים – לחלק מהאנשים, שנמצאים על ההר כמוזמנים, תמורת תשלום, של תנועות רדיקליות, שבעצם באמת רוצות ליצור מלחמת דת, למנוע את האפשרות מיהודים לעלות להר-הבית. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אז לשמחתי, אני המשכתי את העלייה שלי בהר, ובהמלצתו של מפקד המשטרה שליוותה אותי כמו שהיא מלווה אותנו תמיד, הגשתי אחר כך תלונה. התחושה הקשה ביותר שלי היא שמול האירוע הקשה שהיה ביום רביעי שעבר, שבמרכז עיר הבירה של מדינת ישראל ניסו להתנקש ביהודי בגלל הקריאה שלו בהר-הבית לקרוא בשם השם לבני כל הדתות – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – אני חשבתי שמדינת ישראל וממשלת ישראל תעלה מדרגה ותקבל את הבקשה שלנו לתפילת יהודים בהר-הבית. כנראה אנחנו צריכים לחכות עוד קצת, ולהביא יותר ויותר יהודים לעלות אל ההר מהסיבה הריבונית, ומי שבוחר בזה – גם מהסיבה הדתית. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב – בטח יגיע – מישראל ביתנו. <אמנון כהן (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על דוח יוניסף, קרן החירום הבין-לאומית של האו"ם לילדים, שפרסם דוח חמור שלפיו 35% מהילדים במדינת ישראל נמצאים מתחת לקו העוני. אנחנו במדינה למעשה לא היינו צריכים את הדוח הזה כדי לדעת שאכן כמעט מיליון ילדים – 850,000 ילדים בערך – נמצאים מתחת לקו העוני, כפי שפורסם בדוח העוני של המוסד לביטוח לאומי. כמעט 2 מיליון אזרחים נמצאים מתחת לקו העוני, ו-5% מבני-זוג שהם עובדים – בעל ואישה עובדים, עדיין נמצאים מתחת לקו העוני. ואני אומר מה נעשה, ואני רוצה לברך כאן – שמעתי גם את שר הרווחה, ידידי מאיר כהן, שבאמת – בדיונים קודמים שהיו כאן בכנסת – הקים את ועדת אלאלוף, שלמעשה הייתה אמונה לטפל בעוני בישראל, בצמצום פערים חברתיים במדינת ישראל. ובאמת, זו ועדה מקצועית, חברתית, מורכבת מאנשים חשובים, והיא הביאה המלצות, הביאה המלצות חשובות. אנחנו שמחנו שהשר הזה, שיקבל את הדוח, לא יהיה כמו – תמיד אומרים אצלנו בכנסת, אני ותיק כאן, שאם רוצים להרוג נושא, מקימים ועדה. אז אנחנו ידענו שבנושא הזה השר מאיר כהן, שהוא עצמו באמת בא מאזור פריפריאלי, גם רגיש מאוד לנושא החברתי. באמת אני אומר לכם, הוא עושה רבות בתחום הזה. אבל בנושא של ועדת אלאלוף אנחנו ראינו שהמלצותיה, רוב המלצותיה כמעט לא כובדו. השר פירט כאן ואמר שההמלצות של ועדת אלאלוף – כביכול מיליארד ו-700 מיליון שקל כן תוקצבו. ואנחנו מבינים בכספים, ואני שנים הייתי בוועדת הכספים, מתעסק גם בוועדת ביקורת – זה עושה רעש, מפריע לי. <היו"ר רות קלדרון:> רציתי לומר לחברות ההנהלה של הסיעות, חברות ההנהלה של הסיעות – סיעות העבודה ויש עתיד – אנחנו שמחים שאתם אתנו, אבל אתם לא נותנים לנו לשמוע זה את זה. <אמנון כהן (ש"ס):> אני לא שומע את עצמי. <אראל מרגלית (העבודה):> סליחה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה. <אמנון כהן (ש"ס):> אז כשמנתחים את 1.7 המיליארד – עשו מסיבת עיתונאים, שב-2015 זה יקבל את הביטוי – וכשאנחנו מפרקים את זה אנחנו מגלים ש-200 מיליון שקל מהסכום שדובר, מתוך 1.7, מיליארד ו-700 מיליון – מיליארד הוא למעשה שחזור של תוכניות קיימות; כי הייתה תוכנית של בניית מעונות-יום, של 600 מיליון שקל בתלת-שנתי, ו-200 מיליון מיועדים ל-2015; זה לא תקציב חדש, זה תקציב שכבר דיברו עליו בדוח הקודם, כן, שכבר היה, וזה 200 מיליון שהכניסו את זה כביכול בהישג החדש. <היו"ר רות קלדרון:> אני מצטערת, אבל אתה צריך לסיים. <אמנון כהן (ש"ס):> עוד נתון אחד שאני אתן, שנדע: מדובר פה על עוד 230 מיליון שקל שמיועדים לתוספת שעות הוראה בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים ברשויות החלשות, וגם זה כבר היה בתוכניות העבודה. ועוד נתון אחרון: דיברו על 110 מיליון שקלים בתחום הדיור. בתחום הדיור ועדת אלאלוף המליצה על הקמת 1,000 דירות חדשות בדיור הציבורי – בפועל השתתפו ב-110 מיליון, שכביכול הוקצו למשרד השיכון לטובת העלאת ההשתתפות בשכר-הדירה לזכאים. אז אני אומר – לא צריך להגיד פעמיים ושלוש פעמים, למכור לציבור את מה שהיה. אז יש פה הישג, אבל הוא קטן ביותר. דוח העוני הוא דוח עוני, ילדים רעבים הם ילדים רעבים, לכן צריך להסתכל עליהם במבט הזה שאנחנו צריכים לטפל, אכן, לתת אוכל לילדים שלנו. תודה רבה. לכן אנחנו הגשנו אי-אמון בממשלה – שבתקציב 2015 יהיה ביטוי הולם לצמצום הפערים החברתיים ולמיגור העוני. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת רוברט אילטוב – לא נמצא אתנו. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה, בשם יהדות התורה. אחריו – חבר הכנסת שטרית. ראיתי אותו כאן ואף שמעתי את הטלפון שלו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, יהדות התורה הגישה כמובן הצעת אי-אמון בממשלה, אבל בכל זאת, בהצעת אי-אמון לפעמים יש גם משהו חריג שהוא מאוד רציני. אני, ברשותכם, רוצה לצטט לכם דברים ששרת הבריאות אמרה בוועדת גרמן, שהיא הקימה. בעמוד 48 של דוח ועדת גרמן – ואני מצטט מה ששרת הבריאות אמרה: אנחנו באים ואומרים שכל אחד יוכל לבחור בכל מקום – הדיון היה על לבחור בית-חולים, איפה שרוצים – אבל היום, במצב שלנו, אני לא אבחר בבית-חולים הלל יפה וגם לא בבית-חולים וולפסון, וקרוב לוודאי גם לא בבית-חולים קפלן, ואני לא יודעת אם אפילו בבית-חולים ברזילי, בוודאי לא בנצרתיים – ואני לא רוצה לציין עוד כמה בתי-חולים שהיא לא תבחר – אני אבחר ברמב"ם, אולי אבחר בגדולים, ואז מה עשיתי? דברים חמורים אלה מצוטטים בדוח ועדת גרמן, דוח רשמי של משרד הבריאות, ששרת הבריאות פוסלת בית-חולים אחרי בית-חולים, אומרת שאסור לנו ללכת לשם. אז מה אנחנו, האזרחים, חייבים לעשות בדברים כאלו אם שרת הבריאות אומרת ככה? יש לנו עוד אמון בשרת הבריאות? בממשלה? לכן, קודם כול, אנחנו רואים באיזה שפל, לפי דבריה של שרת הבריאות, מערכת הבריאות נמצאת. אני לא זוכר שבתקופתי היה מצב כזה. אני חושב שמערכת הבריאות הייתה בין הכי טובות בעולם. כולם התגעגעו אלינו, כולם רצו לעשות אתנו הסכמים. אני רוצה לנגוע גם בכמה דברים בעניין הגיור. אמרו לכם, רבותי, לא משנה מה שתעשו בגיור, אנחנו הרי נפתח ספר יוחסין; אנחנו נתחתן רק עם מי שמיוחס כיהודי. לצערי, אי-אפשר לסמוך על הרבנים שעושים את זה, אין להם שום כושר. איזה פנים, הייתם אומרים, אם אנחנו היינו אומרים שנושאים של בג"ץ, צריך לפסול – הייתם אומרים – לא, אנחנו נעביר את זה לרבנים. הייתם צועקים שאנחנו עושים צחוק, לדבריכם; אנחנו כמובן חושבים אחרת. וכאן אתם באים, מתיימרים לעשות הלכות, לפי ההלכה, להסמיך רבנים שלא מבינים כלום בגיור, לא מבינים שום דבר, יעשו רק התבוללות בעם ישראל. אז מובן שאנחנו נצטרך, לפי החלטת מועצת התורה של אגודת ישראל, לעשות ספר יוחסין, ומובן שזה יבדיל אותנו עוד יותר ממה שאנחנו נבדלים מהציבור. לכן, מכל הסיבות האלה, חוץ מזה שיש לנו עוד דיון בתקציב בקרוב, אנחנו מצביעים אי-אמון בממשלה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת שטרית, בבקשה תסיים את שיחת הטלפון ותבוא לדבר אל כולנו. כן, עכשיו תורך. חבר הכנסת שטרית, בשם התנועה. אני מקפידה על הטלפון מפאת כבוד הכנסת, לא בשביל לנדנד באופן אישי. מצלצלים? אפשר לצאת החוצה. בבקשה. לפחות להשקיט את צלצול הטלפון. זה באמת לא לכבודה של הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> זה רק שעון מעורר. <היו"ר רות קלדרון:> לא יפה. לכבוד שנת השמיטה אפשר להיכנס גם בלי טלפון. <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו עומדים כל שבוע בריטואל הזה של האי-אמון, ואני באמת שמח על שינויו של החוק, כך שבכנסת הבאה לפחות האי-אמון יהיה אחת לחודש, ולא יותר מאשר אחת לחודש, כי זה באמת בזבוז זמן של הכנסת שלא מוביל לשום מקום. האמת היא, גברתי היושבת-ראש, את יודעת שהחוק קובע שאי-אמון תופס רק אם יש 61 בעד האי-אמון. אין שום סיכוי שיהיו 61 בעד האי-אמון, לכן זה באמת ממש בזבוז זמן או ריטואל מיותר לגמרי, כי חברי הכנסת יכולים להגיד כל מה שהם אומרים באי-אמון גם בדיונים הרגילים שמתקיימים. בכל חוק, בכל נושא, כל חבר כנסת יכול להגיד מה שהוא רוצה. בכלל, אנחנו נמצאים בתוך הריטואל הזה. ואין ספק, אני אומר, מה שאמר פה חבר הכנסת ליצמן – צודק. אני חושב שמערכת הבריאות נתונה בבעיה והיא מחייבת טיפול. ובטיפול, לא תמיד הטיפול מוביל או חייב להוביל למקום הנכון. הטיפול חייב להיות מאוד זהיר, וחלק מההחלטות שהתקבלו בעניין הזה בחוק התקציב שיוגש לנו בשבוע הבא, מחייבות את הכנסת באמת לדון בכובד ראש בהצעות שמונחות לפנינו, בעיקר בתחום הבריאות, שלדעתי הן בעייתיות ויכולות ליצור בעיה גדולה בתחום הבריאות. אני יודע – כחבר קואליציה אני כמובן מתנגד לאי-אמון. אבל אני מוכרח להגיד, קראתי, גברתי היושבת-ראש, ביומיים האחרונים פרסומים גדולים בעיתונים על ההוצאות הגדולות של משרדי הממשלה בתחומים שונים. לפעמים באמת אני שואל את עצמי, מה ההיגיון? נכון שאנחנו כולנו תמהנו על החוט הלבן הארוך, אבל התברר שזה דווקא דבר חיובי, זה חוט שבאמצעותו – זה עלה למשרד האוצר איזה 156,000 שקל – אבל זה חוט שבאמצעותו תופרים את הדרכונים במדפיס הממשלתי, שזו יחידה שנמצאת באחריות שר האוצר. אז דווקא – דבר חיובי. אבל דבר אחד אי-אפשר להעלים: יש קמפיינים של משרדים שונים שכל אחד מהם עולה לעתים מיליונים. האומנם זה באמת משיג משהו? זה נחוץ? זה באמת עליון בסדר העדיפויות של הממשלה? האם משרדי ממשלה צריכים להמשיך להעסיק משרדי יחסי ציבור ומשרדי פרסום? עוד דוברים חיצוניים? לכל שר יש – לפי התקן, לכל שר בממשלה יש שבעה עוזרים. הוא יכול לקבוע את חלוקת השכר ביניהם – מהם בכירים מאוד, מהם פחות בכירים. לכל שר, תמיד אחד הבכירים בכל משרד הוא יועץ תקשורת, שמקבל, לדעתי, שכר בין הגבוהים בקרב היועצים לשרים. אז למה צריך דובר חיצוני? למה צריך לקחת משרד חיצוני שיעשה יחסי ציבור למשרדים? על-פי התרשמותי, זה עולה, באמת, אם אני מסכם את כל מה שראיתי במשרדים, מיליונים רבים. אני חושב שזה באמת מיותר. אין לזה שום הצדקה, שום היגיון, במצב הכלכלי שאנחנו נמצאים בו. אני חושב שיש דברים רבים שבאמת ניתן לוותר עליהם. אני חושב, אגב, שיש מקום לחקיקת חוק שיאסור על משרדי ממשלה להעסיק יועצי תקשורת חיצוניים. זה פשוט בזבוז כסף כשיש דובר בשכר מלא, מאוד נכבד, עם רכב צמוד, שאמור לעשות את העבודה. אם הוא לא טוב, תחליפו אותו. אין היגיון לקחת יועצים חיצוניים, ועוד כהנה וכהנה וכהנה. במצב תקציבי כזה חובה על כל משרד לעשות בדק בית אצלו ולהחליט מה בעדיפות ומה לא, ולוותר על אותם סעיפים מיותרים. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת כבל, בבקשה לא לשוחח בטלפון במליאה. חבר הכנסת כבל. לא, לא מותר לו. זה לא לכבוד המליאה. בשם מפלגת מרצ – חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, למען האמת, כל יום שני בבוקר כשאני עולה לירושלים לקראת מושב השבוע של הכנסת, יש בי התחושה שאני עולה לשדה קרב. ממש תחושה שהולכת אתי לאורך כל הדרך. אני עולה לשדה קרב. שבוע שעבר חיכה לנו חוק עוקף-בג"ץ. השבוע נתקלנו באבנים, חוק האבנים. וכל שבוע אתה צריך להכין את עצמך למערכה חדשה. אני פונה אל החברים מהימין ואומר להם: אני מודה שהצלחתם לקבוע את סדר-היום; הצלחתם להנציח – ואתם עושים את זה בדרכים שלכם – להנציח את הסכסוך, מסכסוך פוליטי, כדי לחזק אותו, שיהיה נצחי, להעביר אותו מסכסוך פוליטי לסכסוך דתי. אני מודה. השיח הציבורי מתחיל לאט-לאט לקחת אותנו מהסכסוך הפוליטי-לאומי לסכסוך הדתי. סכסוך פוליטי-לאומי, פלסטינים וישראלים, החליטו, הבית היהודי ושות', לעשות מזה מלחמת יהודים ומוסלמים. זה מה שהחליטו, ומושכים אותנו לשם – שהבעיה היא לא בין הפלסטינים לישראלים וסכסוך ערבי-ישראלי, אלא בעיה של יהודים ומוסלמים. בעיה דתית. אתם רוצים להצדיק את התיאוריה שלשמה אתם נמצאים כאן. אבל לשחק באש – לא רק אתם תישרפו, גם אנחנו נישרף, ולזה לא ניתן יד. לזה לא ניתן יד. התחלנו עם השקר הראשוני – ירושלים המאוחדת. אני, כמי שגר בירושלים – גרתי 20 שנה כסטודנט – מכיר את ירושלים על בורייה, בצורה טובה, את מערבה ואת מזרחה. למה אנחנו לא אומרים את האמת לציבור? כשאתם מדברים על השקר הגדול: ירושלים מאוחדת, האם אתם מזכירים להם את מחנה הפליטים של שועפאט? האם אתם מזכירים להם את החומות של כפר-עקב, שכדי להגיע לכפר-עקב אתה צריך תהליך? – וחברת הכנסת רוזין הייתה אתי שם והיא יודעת מזה. סיפרתם להם על הרחובות של סילואן? על מה שקורה שם? <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, אתם לוקחים אותנו למקום מאוד מסוכן, וכל אחד ממניעיו – אם ממניעי פריימריז, עוד קולות של מדינה יהודית ומנהיגות יהודית, או סיבות אחרות. אני אומר, לכל דת יש מאמיניה ויש הספר הקדוש שלה, אבל מאמין לא מתווכח על אמונתו. המאמין לא מתווכח על האמונה שלו. אז בואו נגלה אחריות, חברים; היום זה נראה באופק, מחר זה נפלט לנו מהידיים. בואו נהיה אחראיים, ונגלה אחריות. כמו שראש הממשלה אומר: צריך לנהוג באיפוק ואחריות, אבל מה שאנחנו רואים, שכל יום עולים להר, לאל-חרם א-שריף, ואתה לא מבין את ראש הממשלה – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – להאמין ליד שמאל או להאמין ליד ימין. תודה, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> יעתיכ אל-עפי, תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. אומנם נעים מאוד יחד, אבל בואו נישאר בזמנים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, במקום שהממשלה תתנהג בצורה אחראית ותמצא פתרונות, היא באה ואומרת: מה שלא בא בכוח – בא ביותר כוח, ומחמירה את העונשים. האם מישהו מהממשלה, משריה או מחבריה, שאל מה הביא להסלמה ולהידרדרות המצב בארץ בכלל ובמזרח-ירושלים בפרט ומי אחראי לכך? הרי אנחנו בעידן הממשלה הזאת רואים שבמקום להעניק סלחנות מעודדים גזענות; במקום לקדם בנייה בחברה הערבית – מעודדים ומחליטים על הריסה; במקום לשמור על מקומות קדושים לערבים ומוסלמים – מחללים אותם ואפילו הורסים אותם: בנגב הרסו מסגדים נוסף על בתים; במקום להכיר ביישובים בנגב – עוקרים את היישובים. כמו שהיה ביום הזה – ועדה מחוזית בבאר-שבע התכנסה והחליטה על היישוב ואדי-אל-נעם, ואדי אל-נעם, שמונה לא פחות מ-14,000 נפשות, מחליטים היום ומנסים לקדם תוכנית שם להכיר ביישוב שמאכלס אך ורק 3,000, וזו נקראת שכונה ליד היישוב המוכר שגב-שלום. זו המדיניות כלפי הערבים, כלפי הבדואים. מסגד אל-אקצא נהפך למגרש מתחרים קיצונים, גזענים יהודים, שרים וחברי כנסת, ואז, מי שרוצה להיות בעיני היהודים גיבור, ומי שמתכוון לחזק את כוחו הפוליטי מבקר במסגד אל-אקצא. כמה פעמים ביקשתי, וכולנו ביקשנו, לא לקרוא למסגד אל-אקצא "הר-הבית"? מאיפה המצאתם את השם הזה? זה מסגד אל-אקצא. שולי מועלם, פעם פייגלין, אורי אריאל. אני לא מבין, ראש הממשלה מכריז, ומצהיר ומודיע בכלי התקשורת שהסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא לא ישתנה, ומחברי ממשלתו, שרים וחברי כנסת, אומרים ומודיעים בתקשורת שהוא ישתנה; כמו השר אורי אריאל: הסטטוס-קוו ישתנה, והיהודים יעלו ויתפללו שם. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אנחנו אומרים במסגד אל-אקצא: (אומר דברים בשפה הערבית). תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> זה קצת הרבה בשבילנו, לאט-לאט עם הערבית. וגם תרגום בבקשה. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס, וחבר הכנסת שאול מופז, אם הוא יופיע. יסכם סגן השר אקוניס. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, זה תקופה ארוכה שיש מישהו בפוליטיקה בישראל שמנסה להסיט את המאבק, את הקונפליקט, לממדים דתיים – יהודים נגד מוסלמים. זה התחיל בשרפת מסגדים, זה אחר כך עבר להרג של אנשים – אני מזכיר את המקרה של אבו ח'דיר מירושלים – ועכשיו יש לנו מתקפה על אל-חרם א-שריף, על מסגד אל-אקצא. אפשר לתאר בקצרה את כל ההתרחשות הזאת, שדאעש-ישראל בפעולה, בתנופה. דאעש-ישראל החליטו שזהו, עכשיו צריך לפעול במסגד אל-אקצא, ובכל מקום אפשרי, ולתת לקונפליקט את הצביון הדתי שלו. זה משחק באש. זה משחק מאוד מסוכן. מדובר כאן בכמה אנשים שמסתובבים בינינו, שמסתובבים בהרגשה משיחית אובססיבית. הם אנשי מפלגת התה של ישראל – Tea Party של ישראל. אנשים שרוצים להתגרות בראש הממשלה, במפלגת הליכוד, אז יש להם משהו לשחק בו – זה מסגד אל-אקצא. זה להבעיר את השטח. זה מצב שלא יכול להיות. ובאים כאן ומראים שזה בעצם עניין של חופש דת. זה לא עניין של חופש דת, זה ניסיון של ריבונות. זה לא נגישות של מקומות קדושים, זה בעצם ניסיון לכבוש את הר-הבית, את מה שקוראים – מסגד אל-אקצא. תתארו לעצמכם מצב שמוסלמי היה הולך לכותל ומתפלל שם – הרי כל עם ישראל יעמוד ויגיד: זו פרובוקציה. זה שינוי של הסטטוס-קוו. זה לא הזמן המתאים והנכון לשנות את הסטטוס-קוו במקום המסוכן הזה, במקום הטעון הזה. ועוד מוסיפים לזה גם את עניין תוספת יחידות הדיור. מישהו נייטרלי שומע, אומר: אה, רוצים לפתור את מצוקת הדיור. כשצריך לנקוט צעדים נכונים לפתור את מצוקת הדיור, לא נוקטים. מחירי הדיור הולכים ועולים. כל הכרזה על בניית יחידות דיור בירושלים היא בעצם ניסיון של השתלטות על ירושלים, של ריבונות טוטלית על ירושלים, של דחיקת הצד הפלסטיני מירושלים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין בירושלים פלסטינים. <חנא סוייד (חד"ש):> ועוד מדברים על שתי מדינות. אני אגיד לכם, ראש הממשלה מדבר על שתי מדינות, הוא שימש כמזגן ביומיים האחרונים, הוא רוצה כאילו לקרר את השטח, אבל יחד עם זה הוא מכריז על הקמת יחידות דיור חדשות. הוא מדבר על פתרון של שתי מדינות; אני אגיד לכם מה הסיפור האמיתי של ראש הממשלה ושתי מדינות. הוא אומר: אני מאמין בשתי מדינות. זה כמו שכל אחד מאתנו מאמין במוות. הרי יש מישהו כאן שלא מאמין במוות? אין אף אחד. אבל יחד עם זה, כל אחד מאתנו עושה כל מה שצריך על מנת לברוח מהמוות הזה. זו בעצם האמונה של ראש הממשלה והדיבור הריק מתוכן שלו על פתרון שתי המדינות. זה לא מה שצריכה ירושלים. זה לא מה שצריך הקונפליקט הזה. צריך אנשים רציניים שמאמינים שרק בהידברות אפשר לפתור גם את הבעיות של ירושלים, גם את בעיות הכיבוש וגם את בעיות המזרח התיכון. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת שאול מופז. <באסל גטאס (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להציע תיקון, אני מקווה שיקבל אותו חברי חנא סוייד. מסיבת התה זה לא אלה שמנסים לכבוש את הר-הבית ולעורר מדון ומלחמת דת. מסיבת התה בישראל זה אקוניס, זה דנון, זה יריב לוין, זה מתוך הבית. אבל ההם, הם יותר דומים ל"קו קלוקס קלאן". <זאב אלקין (הליכוד):> רגע, מה אתי? <באסל גטאס (בל"ד):> אה, גם אתה. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אלקין נעלב שלא הזכרת אותו. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל אלה שברחובות מביאים הרס ועלולים להביא מוות, הדומים להם בארצות-הברית זה ה"קו קלוקס קלאן". זו ממשלה של פרובוקציות, של מלחמה, שצריכה לעבור מהעולם. מי שעושה את הפרובוקציות בירושלים זה הימין הקיצוני, המשיחי, בגיבוי ובעידוד הממשלה ובהגנה של המשטרה. גנבת הבתים בסילואן כחלק מתהליך של ייהוד ירושלים, הריסת הבתים בשכונות הערביות, הפקעת הקרקעות, מניעת בנייה, אני אומר: כל זה מביא למצב שירושלים תמשיך לבעור, תמשיך להתנגד, תמשיך לקלקל את מצב "העסקים כרגיל", שרוצה ביבי נתניהו. אין מצב של "עסקים כרגיל" ולא יהיה מצב של "עסקים כרגיל" במציאות של כיבוש, במציאות של המשך דיכוי עם שלם ומניעת עצמאותו. אני רוצה להגיד עוד שתי מילים בנוגע למה שקרה בשבוע שעבר. באותו לילה נרצח בחור ערבי פלסטיני בשם מועתז חיג'אזי. נטען על-ידי המשטרה שהוא זה שירה ביהודה גליק. מכרו את הסיפור וכולם כאן מדקלמים את זה. הסיפור של המשפחה ושל השכנים – שהוא נהרג בדם קר. אפילו על-פי הסיפורים שהתפרסמו בעיתונות הישראלית, יש כאלה ב"ידיעות אחרונות", ב-ynet, אמרו שמצאו את הנשק בתוך הבית, בעוד הסיפור של המשטרה שהוא ירה עליהם מהגג. אני מבקש מעל במה זו למנות ועדת חקירה; לפחות שמח"ש יחקור למה מונעים מהציבור לדעת מה קרה באמת עם מועתז חיג'אזי. ואחר כך באים לאבו מאזן בטענות שהוא שולח מכתב תנחומים. לבסוף אני רוצה להזכיר בשתי מילים את סיפורו של בחור ישראלי, יהודי, אמיץ, בשם אודי סגל, בן 19, מקיבוץ תובל בגליל, שחתם על מכתב הסרבנים והוא יושב בכלא, בכלא 6, מתחילת יולי 2014. ביום חמישי האחרון, 30 באוקטובר, הוא נידון לתקופת מאסר נוספת, ואז הוא הכריז על שביתת רעב בתוך הכלא. מאז הוא עבר התעללות קשה באגף הבידוד של פלוגה ג' בתוך כלא 6. אודי סגל הוא אסיר מצפון הראוי לכל הערכה, שבעצם סירובו ונאמנותו לצו מצפונו מחפה על המוות של המצפון של הרבה מאלה שיושבים ליד ההגה במדינה הזאת. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת שאול מופז – לא נמצא כאן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוא כן נמצא. אומנם סיעה קטנה, אבל הוא כאן. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה שלא ראיתי אותך, בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, המכובדים, ראשי הרשויות ונציגיהם ביציע המכובדים, ברשותך, אני רוצה לדבר על תוכנית מע"מ אפס של שר האוצר, ועל העובדה שממשלת ישראל הולכת לאמץ את התוכנית הזאת, שהיא תוכנית רעה לזוגות הצעירים ולאזרחים במדינת ישראל. כל הכלכלנים תמימי דעים שאם לא נפעל על-פי חוקי הכלכלה לא יהיה פתרון למצוקת הדיור במדינת ישראל. אם ההיצע לא יגדל והביקוש יישאר קבוע ויעלה כל שנה וכל שנה וכל שנה, המחירים ימשיכו לעלות. מה מציע מע"מ אפס, שזה אפס תרומה לזוגות הצעירים במדינת ישראל? הוא בא לתת 3, 4 מיליארד שקל לקבלנים, והם כבר העלו את המחירים. הם כבר העלו את המחירים. אני לא יכולתי להישאר אדיש לעובדה הזאת שאין תוכנית אמיתית, רצינית, שבאה לפתור את בעיית הזוגות הצעירים במדינת ישראל. הקמתי צוות – אין לנו הזמן לדבר על זה – והכנתי תוכנית, היא גם פורסמה היום בתקשורת, והיא אומרת דבר פשוט: כשרוצים שזוגות צעירים יביאו הון עצמי לדירה של 1.6 מיליון שקל, גברתי היושבת-ראש, הם צריכים להביא הון עצמי של 500,000, 600,000 שקל. מהיכן הם יביאו את זה? מי יכול להרשות לעצמו, זוג צעיר, להביא 600,000, 700,000 שקל, על מנת לזכות במע"מ אפס? ואני אומר דבר אחר: קחו את הכסף הזה, 3 המיליארד – ואופיר אקוניס תכף יעלה להשיב לי, ושומעים אותי השר ארדן והשר נפתלי בנט – קחו את הכסף הזה של 3 מיליארד, וקחו את התקציב של המשכנתאות, שהוא לא מנוצל מכיוון שהריבית שלו יותר גבוהה מהריבית שנותנים הבנקים, ותיתנו לזוגות הצעירים, ולהם בלבד, משכנתה של 90% מערך הדירה. שיבואו רק עם 10% מערך הדירה, והם יחזירו את הכסף הזה בגובה שכר הדירה שהם משלמים היום באזורי הביקוש. רק אם נפעל כך נגדיל את ההיצע בתוכנית רב-שנתית ארוכת טווח, וכל שנה ההיצע יעלה, וניתן לזוגות הצעירים מקורות מימון לרכוש דירות. זה יוביל להקלה על הזוגות הצעירים, יאפס את הפער בין הביקוש וההיצע ויגרום בבוא הזמן ועל ציר הזמן לירידה במחירי הדיור במדינת ישראל. בדרך האחרת, גברתי היושבת-ראש, ראש המפלגה שלך ושר האוצר הופך את הזוגות הצעירים לכלי, להשתמש בהם על מנת להעביר את הכסף הזה לקבלנים, וברכה לא תצמח מזה, לא להם ולא למדינת ישראל. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. ישיב בשם הממשלה סגן השר אקוניס, בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשי הערים מכל רחבי הארץ, גם חברים טובים אני רואה פה ביציע – בטח לא באתם לנאום שלי, כן; באתם להיפרד משר הפנים, ואנחנו ניפרד ממנו אחרי שנדחה את הצעות האי-אמון של האופוזיציה. גברתי היושבת-ראש, הצעות האי-אמון הפכו להצעות הסתה, לא נגד הממשלה; הצעות האי-אמון בכנסת הזאת הפכו למסע הסתה מאורגן נגד מדינת ישראל. ההסתה של אבו מאזן, שיוצאת מלשכתו ברמאללה, חלחלה, חודרת לבית הזה. אני בטוח שאין אדם אחד ביציע או בבית או באולם הזה ששמע את השקרים, הכזבים והבדיות של חברי הכנסת הערבים – תכף נתייחס גם לדברים הנוקבים של חברי מפלגת העבודה, חברת הכנסת מיכאלי. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – השקר בהתגלמותו – ההסתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולכן כאשר אני, אני אומר לך בהגינות וביושר – – <באסל גטאס (בל"ד):> השטחיות בהתגלמותה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – התלבטתי אם לתמוך בהצעה לרענון הצעות האי-אמון החל מן הכנסת העשרים, כאשר אני שומע מהבמה, שומע ורואה שהבמה הזאת, חברת הכנסת מיכאלי, הפכה למסע הסתה, כמיטב המסורת הערבית ב-100 השנים האחרונות: קודם נגד היישוב, אחר כך נגד המדינה הצעירה, ועכשיו נגד המדינה המתבגרת – אי-אפשר, אי-אפשר שלא להתקומם מול הדבר הזה. <אילן גילאון (מרצ):> יש לומר – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – הסתה פרועה, לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, חבר הכנסת גילאון. הפעם אני מקבל את הארתך, באל"ף. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אכן הסתה. לא היית פה. הרי לא שמעת. אז תקשיב. <אילן גילאון (מרצ):> – – – הסתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה רוצה להתייחס לדיון? <אילן גילאון (מרצ):> אבל את הנאום שלך אני שומע כל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב. גם את הנאום של חבריך מהסיעות הערביות. תגנה אותם. תגנה את אבו מאזן, המסית הראשי. גברתי, אני שמעתי את – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה, אבו מאזן היה פה היום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמעתי – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא יודע. הוא היה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמעתי את חבר – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – נכנס לפה? איך – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבו מאזן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמעתי את חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי אומר: אנחנו לא נעזוב בגלל המילקי. ואני מציע לחבר הכנסת טיבי ולחבריו לא לבנות על זה שמישהו רציני, ציוני, פטריוט, אוהב ישראל, יעזוב את ישראל, לא בגלל המילקי ולא בגלל הקוטג', ואפילו לא בגלל מחיר הגבינה הלבנה 5%. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מחיר הדירה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – לא יעזבו את הארץ – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אפילו לא על מחירי – חבר הכנסת בר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> האנשים האלה, כמו שאתה אומר תמיד, זה האנשים ששירתו ב"צוק איתן" – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ואנשים שעשו בשביל המדינה, ואל תשפטו אותם כי הם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בר, אני אשפוט – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הם לא יכולים לקנות פה לא מילקי ולא דירה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כל מי – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אל תשפוט אף אחד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אשפוט. אתה גם, הרי – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כל מי שלא מרוויח משכורת של 40,000 שקל – – – אל תשפוט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי החוקים, החוקים, החקיקה הדמוקרטית שלכם, אנחנו נראה אותה פה בעוד כמה ימים במלוא הדרה. אז אתה גם לא, בבקשה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה אתה שופט אנשים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אל תסתום פיות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה אתה שופט אנשים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תסתום פיות. ואתה יודע בדיוק על מה אני מדבר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנשים לא יכולים לחיות במדינה הזאת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר. חבר הכנסת טיבי הרי יודע, והוא אמר: אני לא באתי, גברתי היושבת-ראש – הוא אמר – לא באתי באוניות, לא באתי במטוסים. אנחנו נמצאים כאן 4,000 שנה. זה נכון שגורשנו או חלקנו גורש לזמן קצר, אבל היינו כאן ברציפות, נשארנו כאן, בנינו כאן. זוהי מולדתו של העם היהודי. וישראל שבה אזרחים, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הערבים אזרחי ישראל, היא מדינתו של העם היהודי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בוא נחיה ביחד. אתה רוצה? אתה לא רוצה. <קריאה:> – – – למדינה אחת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא רוצה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נדמה לי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> בוא נהיה ביחד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אגבאריה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא רוצה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מעולם לא שמעת ממני, או ממישהו מחברי בליכוד, או ממישהו שאי-פעם היה שייך לתנועה הרוויזיוניסטית, שלא רוצים לחיות ביחד. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא רוויזיוניסט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו – לא, אתה רוויזיוניסט. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה קומוניסט ואני רוויזיוניסט. כל אחד – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כל אחד – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – על-פי דרכו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה אפילו לא מקשיב. אנחנו מעולם לא אמרנו: לא רוצים לחיות ביחד. אבל אנחנו לעולם לא נגיד שאתם תחיו על חשבוננו או במקומנו. וזאת המטרה של חלק ניכר – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מן החברים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> במקומנו. חלק ניכר מן הסיעות של חברי הכנסת הערבים. גברתי היושבת-ראש, ההסתה – שמעתי פה את כל הטיעונים על הר-הבית. הנה נכנס חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי, אני אמרתי: אל תבנה, אל תבנה שנעבור מכאן בגלל מחיר המילקי. אל תבנה על זה. ההסתה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ההסתה הבלתי-פוסקת, היומיומית, של יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, היא שמביאה לתבערה בירושלים. לא חבר או חברת כנסת כזאת או אחרת, שעולים מתוקף זכותם על הר-הבית. ואבו מאזן, מכחיש השואה, מסית ומתסיס ומנסה להבעיר את ירושלים. וזה לא יעזור לו, וזה לא יעזור לכם, וזה לא יעזור לאף אחד. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה הזוי. אתה הזוי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם מתפרעים, אתם מתפרעים ואנחנו בונים. אתם מתפרעים – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואנחנו נמשיך – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם מתפרעים ואנחנו נמשיך לבנות. גברתי היושבת-ראש, לפני שאני – סליחה, אדוני היושב-ראש. סליחה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> היושב-ראש מגלה את הצד הנשי שלו. <באסל גטאס (בל"ד):> על הרצח של – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא ראיתי שהתחלפתם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלא תגלה את הצד ההפוך. <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, אני מקווה שהשבוע, בהמשך השבוע – חברת הכנסת מיכאלי, שמעתי את נאומך היטב, ואת לא היית כאן בתחילת הדיון הזה. השבוע נציין את יום השנה – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אבל האזנתי לו מאיפה שהייתי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואין לי ספק, האזנת בקשב רב. <מרב מיכאלי (העבודה):> האזנתי בקשב רב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בטוח. אין לי כל ספק. אדוני היושב-ראש, השבוע, כאשר נציין את יום השנה ה-19 לרצח הנתעב של ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה, אני מקווה, אני מקווה שחברי סיעתו יזכרו שזמן קצר לפני שהוא חתם על ההסכמים האומללים – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – של אוסלו – אולי תקשיב? מה אתה קופץ כל הזמן? <עפו אגבאריה (חד"ש):> מישהו עמד על המרפסת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה אתה קופץ פה? <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה גם אתה קופץ? שבו בשקט. תקשיבו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לי. אל תקשיבו לי. תקשיבו לציטוט – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חנין, מה אתה קופץ פה? <דב חנין (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיבו לדבריו של יצחק רבין, עליו השלום. שני ציטוטים קצרים, אדוני היושב-ראש. <נחמן שי (העבודה):> אני מבין שקראת ספר על רבין. עכשיו כל הזמן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אתה קראת ספר. <נחמן שי (העבודה):> אני קראתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה איש הספר. כל התרבות היא אצלך – – <נחמן שי (העבודה):> אני קראתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כל החוכמה היא אצלך וכל היופי הוא אצלך. מה לעשות – – <נחמן שי (העבודה):> בעיקר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אלוהים מחלק את זה – – <נחמן שי (העבודה):> בעיקר היופי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בצורה לא שוויונית. לא שוויונית. אני אסתפק בציטוט אחד של יצחק רבין כדי לקצר, וכך אומר זמן קצר לפני שחותם על ההסכמים האומללים של ב', של אוסלו ב' – תלמדו, תלמדו משהו: "אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל", חבר הכנסת הרצוג; יצחק רבין אומר, כך הוא אמר: "הייתי עונה" – "אילו אמרו לי שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל, הייתי עונה: הבה נוותר על השלום". אני מציע לכולנו, אדוני היושב-ראש, לוותר על הצעות האי-אמון של סיעות האופוזיציה, לדחות אותן ולהצביע נגדן. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. לא שמעתי שסיעות האופוזיציה ויתרו על הצעות האי-אמון כהצעת סגן השר, לכן נצביע. השפל העמוק ביחסי ישראל–ארצות-הברית, סיעת העבודה, המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 41 בעד, 56 נגד, אין מתנגדים. הצעת סיעת העבודה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעה מטעם יהדות התורה – מרצ: ממשלה בלי ערכים ובלי דרך בענייני מדינה, ביטחון, חברה, דת וכלכלה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מאיר פרוש. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 43, 57 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת יהדות התורה – מרצ לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעתה של סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 43, 57 מתנגדים, נוכח אחד. אני קובע כי גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. מטעם רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד, המועמד להרכיב את הממשלה – מי הוא הפעם? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא צריך לשאול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, כמתבקש, כן, אתה אומר את זה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 35, 58 מתנגדים, אין נמנעים. שלושה נוכחים הצביעו נוכח. אני קובע כי גם הצעת רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד לא התקבלה. מליאת הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון. חברי הכנסת, אבקש לשבת. חברי הכנסת, אני אבקש גם שקט וגם לשבת. <דברי פרידה משר הפנים וחבר הכנסת גדעון סער עם פרישתו מהכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי וחברות הכנסת, אורחינו ביציע, ובראשם בני משפחת סער לדורותיהם, וודאי ראשי רשויות הנכבדים ושאר האורחים שלנו שנמצאים אתנו כאן, הבוקר הגיש לי שר הפנים, חבר הכנסת גדעון סער, את מכתב ההתפטרות מן הכנסת, וכמקובל, אנחנו מבקשים להיפרד ממנו כאן במליאת הכנסת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוא יכול להתחרט, לא? הוא יכול עדיין להתחרט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוא יכול להתחרט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא יוכל להתחרט עד יום רביעי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נשכנע אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי את זה, וכרגע לבו של חברנו לאון ליטינצקי בבית החסיר פעימה. חברי הכנסת, כידוע, חברנו גדעון סער, אחד מן העמיתים היותר-פעילים שלנו, בחר לפרוש מן הכנסת. הוא הודיע, לאחר כמעט 12 שנה, על פרישה מן החיים הפרלמנטריים. ידידי ועמיתי לסיעת הליכוד, שר הפנים גדעון סער, כפי שכבר ציינתי, מסר את מכתב ההתפטרות הבוקר בלשכתי, מכתב ההתפטרות מן הכנסת, והבנתי ממנו שאתמול גם עשה זאת בממשלה. הכרתי אותך, גדעון, כמזכיר הממשלה שפעל רבות ביעילות ובמסירות יוצאת דופן. הבאת אתך לעשייה הציבורית מטען ערכי ואידיאולוגיה מגובשת עוד מימיך ב"נוער התחיה", לצד ניסיון והבנה עשירים מעבודותיך במערכות התקשורת ומתפקידיך המשפטיים לצד בכירי מערכת המשפט בישראל. לאורך שנות העשייה הפרלמנטרית הפגנת התמדה, נחישות והבנה מעמיקה של המבוך הפוליטי המורכב, וזכית להערכה בקרב כל יושבי הבית, הן כיושב-ראש הקואליציה והן בקדנציה שלאחר מכן כיושב-ראש האופוזיציה, בעצם מְרַכֵּז האופוזיציה, יושב-ראש סיעת הליכוד באופוזיציה. רצוי גם לציין, ותיקי הבית זוכרים את זה שגדעון היה גם הראשון מקרב חברי הכנסת, לא חברות הכנסת, שהעז לעמוד בראש הוועדה למעמד האישה – היום הוועדה לשוויון מגדרי – ועשה, על-פי כל הדעות, עבודה מצוינת בתפקיד זה. אולי, מי יודע, אולי גם ראית את הנולד, כי בין יתר הדברים שבהם טיפלת היה עניין של קידום התיקון לחוק עבודת נשים, וגם הצלחת להאריך את חופשת הלידה בתשלום, אז כנראה ראית את הנולד לפני הרבה שנים. הציבור ידע להעריך את יכולתך כפרלמנטר ובחר בך פעם אחר פעם – חברינו בתנועת הליכוד – למקום הראשון בפריימריז של התנועה, וזה ודאי גם תוצאה של העשייה הציבורית שציינתי. משם קצרה הייתה הדרך לתפקידים בממשלה שבהם הטבעת את חותמך: כשר החינוך התבלטת בקידום הישגי התלמידים ובהנחלת תוכניות מורשת במערכת החינוך, וגם כשר הפנים לא נרתעת מלקדם נושאים שהאמנת בהם, אף אם לעתים דרש הדבר לפעול כנגד כוחות לא מבוטלים וכנגד הזרם, למשל באכיפת סגירת המרכולים בשבת בתל-אביב, ובהכרה – אפשר לומר התקדימית – בלאום הארמי. מעבר לכל אלו, היית לכולנו עמית דומיננטי ופרלמנטר מצטיין ומעורר השראה; רהוט, בעל משנה סדורה שגם יריביך ידעו לכבד. אין זה מובן מאליו לקחת צעד אחורה ממש בעיצומה של קריירה כה מצליחה. עם זאת, ארשה לעצמי לומר שאני יכול גם להבין אותך. העיסוק הציבורי, בניגוד למה שבדרך כלל מתפרסם בעיתון, הוא מאוד תובעני, תובעני מאין-כמוהו, ובוודאי כשר בכיר בממשלה. המשפחה הצעירה שהקמתם ראויה לתשומת הלב ולמקום משלה, ודאי, כמו שאמרת לא פעם, לזה תקדיש חלק גדול מזמנך עכשיו. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", אמר שלמה המלך, החכם באדם, במגילת קהלת. הכול שאלה של עיתוי, ואתה מצאת לנכון להקדיש בקרוב זמן דווקא לעיסוקים אחרים. זה כמובן לא אומר שלא תמצא בעתיד את הזמן הראוי לשוב לזירה הציבורית. בהמשך קהלת כתוב: "עת לפרוץ ועת לבנות" – ובכן, את הפריצה הגדולה שלך כבר עשית, ובחרת כעת לבנות; לבנות את ביתך ואת החיים הפרטיים שלך. אבל אם מותר לי להעריך, עוד נתברך מכישוריך ועוד תמצא ודאי את הדרך לתרום ממרצך לכלל הציבור בישראל. אני מבקש להודות לך על שנות העשייה ולאחל לך בשם כל חברי וחברות הכנסת – אני בטוח שאני אומר את הדברים בשם כולם – הצלחה רבה בהמשך ובכל אשר תבחר לעשות. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. אחריו ידברו ראש האופוזיציה, כמקובל גם בכנסת, חבר הכנסת יצחק הרצוג, והשר נפתלי בנט. לאחר מכן אנחנו נשמע ודאי את חבר הכנסת הפורש, שר הפנים גדעון סער. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, כשנתן שרנסקי עזב את הכנסת ושמע את הדברים שאמרו עליו, הוא אמר לי אחר כך: הלוואי שהייתי יכול להתפטר כל יומיים. כי בנסיבות האלה כמובן אומרים את הדברים שאומרים על אדם, שהם אמיתיים. לא השבחים שקיבל נתן שרנסקי ולא הדברים שיאמרו על גדעון היום הם מעושים. הם אמיתיים, ויש סיבה לזה. כל אחד מאתנו הכיר את גדעון, את אישיותו ופועלו במהלך השנים, ויכול היה להתרשם לבדו או במסגרת צוות עבודה מיכולתו, מכישוריו, מהתוצאות שהוא מביא. אני חייב להגיד שאני הכרתי אותו תחילה כמה שנים לא בדרך הזאת. אני הכרתי אותו ככתב, כמראיין של, אם אינני טועה, "העולם הזה", אחר כך עיתון שהלך לעולמו, "חדשות". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא בגלל גדעון אבל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עשו חוק נגד "חדשות". <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואחר כך ככתב של ערוץ 2. ואני התרשמתי עמוקות מהשיחות האלה, כי בעוד הוא מראיין אותי אני גם מראיין אותו, ובמהלך השנים הללו התרשמתי שהוא יכול לעבוד, לתת תרומה עצומה, גדולה, למאמץ הפוליטי, לחיים הפוליטיים ולתנועה שלי. ולכן, כשנבחרתי לראשות הממשלה, ומזכיר הממשלה גם הוא התפטר – גם הוא עמד כאן וקיבל כל מיני תשבחות, ראויות – פניתי לגדעון וביקשתי ממנו לבוא לכהן כמזכיר הממשלה. הוא עבד באותה עת בפרקליטות בתל-אביב. הוא היה לא רק עיתונאי, גם היה משפטן. שילוב, אגב, קטלני בפוליטיקה, והצעתי לו לבוא, והוא הזכיר לי היום שהוא לא חשב שיש אופק גדול, בסוף שנת 1998, תחילת שנת 1999, לממשלה, ובכל זאת החליט להיענות לבקשתי ובא מייד והוכיח את עצמו כמזכיר ממשלה יוצא מן הכלל, דבר שהוכח אחר כך גם בהמשך, אבל פשוט כאדם שמביא את היכולות הללו לידי ביטוי מעשי יומיומי, עם יכולת ביצוע מרשימה מאוד. המפגש הבא שלנו, למעשה, בעבודה, היה כשנחלנו כישלון בבחירות והצטמקנו לסיעה של 12 חברי כנסת. סיעה קטנטנה, ובכל זאת אנחנו הובלנו את האופוזיציה. עכשיו, אני לא רוצה לאתגר, חלילה, את האופוזיציה, אבל אני רוצה להגיד לכם שבהובלה של גדעון ניצחנו בהרבה הצבעות. בהרבה מאוד הצבעות. התפקוד שם גם כן היה, לדעתי, יוצא מן הכלל. גדעון הוא פרלמנטר מאוד מאוד מוכשר. כל אחד כאן יודע, יכול להעיד על כך מהתנסות אישית שלו. אני יכול להעיד על כך כיושב-ראש האופוזיציה אז, שנסמכתי על הכישרון של גדעון, על הניסיון שלו, שנרכש במהירות רבה מאוד, ועל היכולת שלו להביא לתוצאות. אחר כך, כשהרכבנו את הממשלה הקודמת, אני דיברתי עם גדעון על תוצאות. אנחנו דיברנו עוד כשהייתי ראש האופוזיציה; דיברנו על השינוי שהיינו רוצים להביא למערכת החינוך בישראל, שהתוצאות שלה הלכו וצנחו, חרף המשאבים הרבים שהשקענו בה. דיברנו על רפורמה גדולה שאנחנו רוצים לעשות בחינוך כדי שהילדים שלנו יקבלו את הכלים שייתנו להם יכולת להתחרות בעולם המודרני. וצמצמנו את זה לשתי מילים עם הרבה מאוד פרטים: ציונות ומצוינות. ציונות – שהילדים שלנו לפחות ידעו מדוע אנחנו נמצאים כאן, מדוע אנחנו נשארים כאן. נדמה לי שאתה הנהגת תוכנית של טיולים וביקורים באתרי מורשת שאנחנו מחויבים להם, גם מפתחים אותם. ונוסף על כך, היה כאן רעיון חדש, עוד במערכת שלנו, ליצור קשר בין התשומות לתפוקות. כלומר, אנחנו רוצים לראות שאנחנו משקיעים – ומוכנים להשקיע הרבה – כך אתה אמרת: הרבה – בטיפוח המורים, בעידוד המורים, בהכשרת המורים, בתגמול המורים, אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים לראות את התוצאה אצל התלמידים – התלמידים והתלמידות של מדינת ישראל. ויזמת הרבה מאוד מהלכים בעניין הזה. זה היה מאבק לא פשוט, שינוי תרבותי גדול וארגוני גדול. אתה עמלת בזה, ואני חושב שהבאת רפורמות מאוד מאוד חשובות; חשובות בעיני, אני חושב שחשובות לכל מי שאכפת לו מעתיד החינוך בישראל, ואני כולל בזה גם את הרפורמה בהשכלה הגבוהה. אני מזכיר לכם שלפני הכהונה של הממשלה הקודמת וכניסתך לתפקיד היה מה שנקרא "העשור האבוד של ההשכלה הגבוהה בישראל", וגם לזה נרתמת. אני חושב שנעשתה כאן עבודה חשובה מאוד להעלות את החינוך הגבוה בישראל, את ההשכלה הגבוהה בישראל. כל הדברים הללו דרשו מאמץ גדול מאוד, אבל אני חושב שהייתה הערכה גדולה מאוד לשינויים שנעשו בהשכלה הגבוהה ובמערכת החינוך בכלל בזמן כהונתך כשר החינוך. אחר כך נכנסת לתפקיד הבא, שר הפנים. כאן אומנם היה פחות זמן, אבל גם כאן – פעילות מאוד אינטנסיבית. אני אציין שני תחומים מרכזיים, ואני חושב שהם חשובים מאוד: אחד זה המאבק, המאמץ שלנו – וישראל ברגע זה היא המדינה היחידה שהצליחה במאמץ הזה – קודם כול לבלום כניסת מסתננים. זה נעשה באמצעות המכשול הפיזי, אבל גם מכשול חקיקתי מורכב, שאנחנו דנים בו גם היום; וגם שהמדינה התחילה להוציא מסתננים בלתי חוקיים. ואתה הובלת את המאמץ השני, אני מוכרח להגיד, עם הצלחות ראשונות, גם הן מרשימות, בתנאים לא פשוטים – תנאים בין-לאומיים לא פשוטים. ואילו המאמץ השני, שאני חושב שחשוב שיימשך, זה עשיית צדק בחלוקת הארנונות בין מועצות אזוריות ורשויות מקומיות. יש הרבה אי-צדק שיש לתקן, ואתה התחלת לתקן. אני חושב שאלה שני דברים מאוד מאוד חשובים. גם כן רפורמה חשובה שצריך להמשיך. יש כאן שדה של פעילות, שדה רצוף של פעילות, אני חושב שפעילות חשובה, של שינוי, של שיפור ושל מאמץ רצוף במטרה להביא לתוצאות. אז אני יודע שהדבר הזה תמיד מציף הרבה מאמץ על בן-אדם, הפעילות שלך היא מאוד אינטנסיבית, אבל יצא לי עכשיו לשבת אצלך, בלשכת היושב-ראש, עם משפחתו של גדעון, וקודם כול למדתי הרבה דברים על ילדותו. פתאום גיליתי כל מיני דברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גדעון ביקש לא את הכול לספר, אדוני. אל תכניס לפרוטוקול. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אתן לו לספר. <קריאה:> יש חיסיון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש חיסיון, אבל השיחה הייתה מאוד מעניינת: אתה רואה את השורשים של האדם, אתה רואה את הרקע שממנו הוא בא, ואתה רואה את החשיבות של המשפחה. ואני חייב להגיד לך, גדעון, שאני מבין שאתה בא מבית מאוד מיוחד, מאוד מיוחד, ואני רוצה לברך את ההורים שלך, ואת בני המשפחה שלך, ואת רעייתך. יש לך, ברוך השם, הרבה במה להתברך, וגם להם. אני רוצה לאחל לך שתיהנה בחברת משפחתך, ותמשיך להצליח. תודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (העבודה):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, גדעון ידידנו, גאולה, הבנות, המשפחה, ההורים, אני חושב שיש משהו מאוד יפה, שאנחנו לוקחים לעצמנו כמה דקות של פסק זמן מההמולה באולם הזה ובאים לומר שלום לחבר, כאשר כולנו יודעים שבסתר לבנו אנחנו מבינים כשגדעון מדבר על הרצון להיות עם המשפחה. אנחנו אומרים בשבת: "וכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם". אבל הוא לא באמת משלם את שכרם, ולעתים הלחץ והקושי של החיים הללו, של איש ציבור, או אשת ציבור, הם לא פשוטים בכלל. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אני מאוד מבין, גדעון, ומאוד מעריך את העובדה שעשית גם בחירה משפחתית. אם אפשר, אדוני היושב-ראש, קצת שקט בספסלי אגודת ישראל, זה לא יזיק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בספסלי האופוזיציה, כן? <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אבל למה עכשיו צריך להפריע? <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אמרתי: "וכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם". אני מוכן להתעמת אם זה באמת קורה תמיד, אבל אנחנו מקווים שזה יקרה. <אריה דרעי (ש"ס):> בוז'י, בעולם הבא. <יצחק הרצוג (העבודה):> בעולם הבא, הבנתי. בעולם הבא. בוא נסכם, בזה אפשר להגיע לקונסנזוס. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> גם אני זכיתי להכיר את גדעון בבחירות 1992. הייתי אז אחראי, לא פחות, להובלת הפריימריז בעבודה, משהו חדש, והגיע אלי כתב צעיר עם רעמת שיער גדולה, גדעון סרצ'נסקי, והאמת שהחיבור היה מיידי, אפילו זכיתי באחד ממאמריו לקבל צל"ש, הוא אמר: שימו לב לצעיר הזה. אבל האמת שאני שמתי לב בעצמי לצעיר הזה, והגעתי למצב שכאשר מוניתי למזכיר הממשלה בממשלת ברק, מי שחפף אותי וקיבל אותי בחיוך גדול היה גדעון סער, שכפי שציין ראש הממשלה, כיהן למעלה משנה כמזכיר הממשלה באותה ממשלה. והגורל היפה היה, שכשסיימתי בממשלת ברק, מי שאני חפפתי היה גדעון סער, שאריאל שרון בחר בו להיות מזכיר הממשלה. זה היה צירוף מקרים שחיבר בינינו מאוד, והקשר מאז הפך לקשר חברי, וההחלטה של שנינו להתמודד על מקום בכנסת, כל אחד במפלגתו, נסגרה בארוחת צהריים כמה שבועות לפני הבחירות עצמן, והחפיפה הייתה נאותה, ואפשר לומר ששנינו נכנסנו לכנסת יחדיו, איש איש במסלולו. גדעון הוביל את האופוזיציה, או ריכז את האופוזיציה, בתקופת הקואליציה של ממשלת אולמרט – אפשר להודות, ראש הממשלה, שהוא "פירפר" את הקואליציה. הוא פשוט פירק אותה, הפעיל מחילות מלמטה ומלמעלה, ואפשר לומר שהגם שהייתם סיעה קטנה, הוא נתן לכם תקווה, ועבודה נאמנה, ואין ספק שאנחנו למדנו – למדנו כמה וכמה תרגילים יפים – מגדעון עצמו. ולאחר שנכנס כחבר ממשלה, ב-2009, ישבנו יחד גם בקבינט המדיני-ביטחוני, וגם בפורומים אחרים, וראיתי את גדעון עובד גם כשר החינוך, והיום כשר הפנים, והגם שיש בינינו מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות, וגם עם הרבה מחברינו באופוזיציה, אנחנו יכולים לומר דבר אחד – קודם כול, גדעון משאיר חותם; גדעון, השארת חותם בכל תפקידיך. שנית, אתה עשית את זה בנאמנות, במסירות, במקצועיות ומתוך תחושת שליחות; אין על כך עוררין. אני חושב שאתה ראוי לכך שנציין זאת, מכיוון שאתה משלים מסלול מאוד מאוד מכובד ומאוד מאוד יפה, שבטוחני שעוד נשמע ונראה וניווכח במעשי ידיך ובפועלך בהרבה מאוד מעגלים אחרים. אני רוצה לומר משהו על הרמה הפוליטית של העזיבה שלך. ראש הממשלה, דיברת באמת יפה על גדעון, אבל אם הכול כל כך טוב, אז איך אתה מרשה לו לעזוב? איך אתה נותן לו לעזוב? הרי בסופו של דבר, לדעתי, זה איתות ברור על התפוררות המפלגה שממנה גדעון בא, ועל מצבה, וכל מה שאני יכול לומר לגדעון, בלי לקלקל את החגיגה, זה שכשדוד – אתה רוצה להיות שם כשדוד יתחיל ללכת, אתה גם לא תהיה שם כשהממשלה תתחיל ליפול. ואני באמת מקווה – – – <מירי רגב (הליכוד):> אתה תזכה לשבת באופוזיציה עוד הרבה זמן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> חיליק, גם אתה תשב באופוזיציה. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני שמח שאני יכול, כראש האופוזיציה, לומר לכם כמה דברים נכוחים, אבל אני רוצה לומר, לסיום, לגדעון, ולרעייתו גאולה, ולמשפחה, ואני לא אשכח את אביו צועד ללשכת מזכיר הממשלה, מראה תמונה של בן-גוריון ואומר: אני הייתי הרופא של דוד בן-גוריון. אז אני שמח מאוד, גדעון, שאנחנו נפרדים ממך כחברים. אנחנו מקווים לראות אותך חוזר למועדון, בצורה זו או אחרת, ואם לא, תורם את תרומתך למדינה. ורק דבר אחד מצער אותי, או בוא נגיד ככה: משמח אותי שאוהד אחד פחות של "ריאל מדריד" – עוזב את הכנסת. אוהדי "ברצלונה", אחמד טיבי ואני, כראשי אגודת אוהדי "ברצלונה", מאוד מרוצים מזה. <נחמן שי (העבודה):> – – – לעולם לא תצעד לבד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אבל אני יכול לומר שדבר אחד מצער אותי, כי כנראה יהיו לך יותר הזדמנויות לנסוע לראות את הסופר-קלאסיקו – אני יודע שלא בשבת, הבנו – ורק בבקשה תן עדכון, ואני מקווה שתזכה לראות מנת שערים נדיבה של "ברצלונה" בכל משחק ומשחק. כל טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את השר נפתלי בנט לשאת דברים. וחברים, באמת ברוח טובה וידידותית אני אומר, הייתי בהרבה מאוד פרידות מהרבה מאוד חברי כנסת ושרים, פעם ראשונה שאני רואה תופעה של קריאות ביניים וויכוחים כאלה. באמת לא מתאים. בואו לא נשבור שיאים בתחום הזה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גדעון, אותך פגשתי פעם ראשונה כשהליכוד היה עמוק עמוק במדבר, סיעה של 12 חברי כנסת, אני ראש המטה של ראש הממשלה היום, ואתה יושב-ראש הסיעה המאוד-מאוד מצומקת. נפגשנו, נדמה לי, בקומה 11 ב"מצודת זאב", וכבר אז הפתעת אותי, כי שאלתי אותך מה האג'נדה שלך, ואמרת לי שני דברים: ארץ-ישראל וקידום זכויות נשים. וזה לא טריוויאלי. זה לא טריוויאלי שככה הדברים חדים – והרב-ממדיות הזאת. והייתה תקופה מאוד קשה, כי לא היה אופק, והיה צריך לעבור את התקופה הזאת, ואני משתדל ללמוד ולראות מה אפשר ללמוד מכל בן-אדם. אני חושב שממך – שלושה דברים מרכזיים: מיקוד. אתה בוחר במה להתמקד, לא מתפזר על פני אלף דברים. ירידה לפרטים, הבנה שבסוף הפרטים הקטנים הם הקובעים, ואידיאולוגיה. וכל הדבר הזה הוא לא בשביל הפוליטיקה, גם אם אני חייב להודות שאתה נהנה מזה, אבל זה בסוף בשביל לקדם את האידיאולוגיה שאתה מאמין בה. ככה היינו נפגשים כמה דקות לפני הפגישה השבועית, ישיבת הסיעה, וכל פעם היית בא ומספר איך אתה הולך לתרגל את הקואליציה, וכל פעם הצלחת. כל פעם. אבל בסוף הכול היה באמת למען קידום הערכים. רשימת ההישגים היא עצומה. נכנסת למשרד החינוך, למשל, ושם החלטת להתמקד רק בדבר אחד – שני דברים: קידום המצוינות והערכים. כמו לייזר, לא התפזרת על פני הרבה דברים, התמקדת בזה והבאת את התוצאות, התוצאות הן שם: הקמת אוניברסיטת אריאל, שממש בשלהי הכהונה הקודמת הבאת הבקעה, וזה הישג אדיר גם לאקדמיה וגם לארץ-ישראל. עצירת הסאגה ההזויה הזאת של שעון הקיץ, שכל הזמן אמרו לנו, איזה אסון יהיה, ביום כיפור יהיה לנו קשה לצום, והאמת, כל מי שצם יודע שהוא הרוויח עכשיו שעת שינה בין מוסף למנחה; אז תודה על שעת השינה, אני חושב שהרבה אנשים מעריכים את זה. המאבק נגד המסתננים, זה פשוט בלתי נתפס, כל פעם מערימים עוד מכשול, ואתה מגיע עם עוד פתרון. פה אנחנו עוד, לצערי, באמצע הדרך, ואנחנו חייבים להמשיך את הסיפור הזה, עד שאנחנו נגיע לפתרון. אז אומנם אנחנו במפלגות יריבות, אבל אני חושב שאתה תחסר לכולנו. <משה גפני (יהדות התורה):> בקואליציה. <קריאה:> יריבות. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> יריבות בקואליציה, יש כזה דבר. <משה גפני (יהדות התורה):> בקואליציה הזאת הכול – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> הכול. מדברים הרבה על אומץ הלב של אנשים לעזוב משרה במגזר הפרטי ולהיכנס לפוליטיקה. אני חושב שיש הרבה מאוד אומץ לב במה שאתה עושה עכשיו. אתה בצנטרום של הפוליטיקה הישראלית, ובוחר ללכת עם הלב. אני מאחל לכולנו שזה רק פסק זמן; זה רק פסק זמן לקראת חזרה בעיתוי עם הרבה אנרגיה, עם דוד שכבר רוכב על אופניים, ואני חושב שאחרי שתאחר כמה פעמים בלהוריד אותו בזמן לגן אתה תרצה לחזור לפוליטיקה. אומרים שאתה מאוד קשוח, אבל אני רוצה להגיד לך, בשם כולנו: אני אוהב אותך. וכמו שאמרו על גדעון התנ"כי, "ממני תראו וכן תעשו", נאמר עליך. באמת, ללמוד מהדרך שלך. אני מאחל לך המון המון אושר בדרך החדשה שבחרת, בשם כולנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר נפתלי בנט. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גדעון סער, שר הפנים. גדעון, אם ברצונך להתחרט בעקבות הנאומים, תודיע לי על כך לפני שאתה עולה, כי לפי התקנון לא תוכל לדבר. אבל אם אתה לא מתחרט, אז אנחנו נצטער אבל נאפשר לך לשאת דברים. <אמנון כהן (ש"ס):> "מתחרט אני". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> "מתחרט אני", נכון, חבר הכנסת כהן. יפה. <שר הפנים גדעון סער:> נזכרתי – בטח כל אחד מכם מכיר את "ספר הג'ונגל". יש שלב מסוים שבאלו הדוב מעמיד פני מת וכולם מתחילים להספיד אותו בקרחת היער. הוא שוכב ככה, שומע את המחמאות, מאוד נהנה, אבל לכל דבר טוב יש סוף, ובשלב מסוים זה נגמר והחיות מתחילות להתפזר בתוך הג'ונגל. הוא קם על הרגליים ואומר: רגע, יכולתם להגיד עוד כמה מילים טובות. אז אני באמת מודה על המילים הטובות. <אריה דרעי (ש"ס):> אבל הוא לא התכוון ברצינות שאנחנו – – – <שר הפנים גדעון סער:> זה היה לשאלת היושב-ראש; תשובה עקיפה לשאלת היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע מה מספר הפעמים שנשאתי דברים מעל דוכן זה במהלך תריסר השנים האחרונות, בארבע כנסות שונות; מן הסתם מאות פעמים, אולי יותר. בדרך כלל הייתי כותב לעצמי ראשי פרקים, ומטעמים מובנים הערב אני אסטה ממנהגי זה. אלה היו לי שנים מופלאות באמת, שנים של מאבק, שנים של עשייה. בתור נער חלמתי להגיע לאולם הזה – זה גם אחד הפרטים שנחשפו בישיבה אצל יושב-ראש הכנסת; חייתי כבר אז את המאורעות הציבוריים הגדולים, את מערכות הבחירות, את הדרמות הפוליטיות, והתמזל מזלי שכאדם צעיר הגשמתי חלום זה. אני מסיים השבוע 20 שנים של שירות ציבורי, מהן קרוב ל-12 בבית הזה, ולפני כן בשורה של תפקידים שהם צמתים של קבלת החלטות: פעמיים כמזכיר הממשלה – מזכיר ממשלה בשתי ממשלות, לפני זה כעוזר ליועץ המשפטי לממשלה, כעוזר לפרקליטת המדינה. והיום אני גם קצת נרגש, כמי שמסיים שירות ארוך, מסע ארוך, של 20 שנה, ומשתחרר. תמיד הרגשתי את מלוא כובדה של האחריות בתפקידים שמילאתי. ועכשיו מתחיל פרק חדש בחיי, ופני לעתיד. אתמול חשבתי איך לסכם תקופה ארוכה כל כך, שקרה בה הרבה כל כך. ראשית, מה הנחה אותי? האמנתי בכל מה שאמרתי ובכל מה שעשיתי. זכרתי מה ואת מי נשלחתי לייצג כאן: את חיזוקה ושגשוגה של המדינה היהודית; את הרעיון הלאומי, ששבה את לבי מנעורי; את המוני בית ישראל הפשוטים, המאמינים ברעיון הלאומי ובצדק חברתי, במורשת עמנו ובתפקידה להבטחת עתידנו. האידיאולוגיה שהגשמתי בתפקידי השונים, עד הרגע האחרון, היא האידיאולוגיה שבשמה נבחרתי. לרגע לא התפתיתי ללכת בדרך אחרת, תמיד הייתי נאמן לערכים שנשלחתי לייצג על-ידי בוחרי. במשך שש שנים עמדתי בראש סיעת הליכוד בכנסת, גם בשלטון וגם באופוזיציה, כפי שהוזכר כאן. מי שהיה כאן בוודאי זוכר שבכל הצבעה נלחמתי כאילו זו מלחמת עולם. את תקנון הכנסת הכרתי על בוריו, ונדמה לי שכמעט לא היה מהלך פרלמנטרי שלא ביצעתי. המסכם הוא שהתייחסתי לכל רגע בשליחות הציבורית בחרדת קודש ממש. שלוש פעמים ניהלתי משא-ומתן בשם תנועתי להקמת ממשלות הליכוד. כבר בשלהי הקדנציה הראשונה שלי בכנסת יכולתי להיות שר בממשלה בראשות אריאל שרון – מנהיג שמאוד הערכתי, גם אם חלקתי עליו – אבל בחרתי לעמוד על אמונתי, מאחר שהתנגדתי לתוכנית ההתנתקות. היה לי תפקיד מרכזי בשמירה על הליכוד בימיו הקשים – בשנים שלאחר הפילוג בשנת 2005 ובמאבק האופוזיציוני נגד הממשלה בראשות קדימה. אני מאמין שבלי אופוזיציה אין דמוקרטיה, ואדם פוליטי נבחן גם, ואולי קודם כול, באופוזיציה. כך למדנו ממנחם בגין ז"ל: "אופוזיציה בבית-נבחרים של מדינה חופשית ודמוקרטית מבטאת את השוני, את ההבדל בהשקפות, בהערכות ובמסקנות". אני גאה שהייתי הגבר הראשון – אגב, בינתיים גם האחרון – שכיהן בתפקיד יושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. בתקופה הזאת, תקופה של שנתיים ימים, היא הפכה לוועדה חזקה, פעילה ומחוקקת בבית הזה. תמיד ראיתי בחקיקה את פסגת העשייה הפרלמנטרית. החקיקה היא בעצם הכלי שבידי הפרלמנטר לשינוי המציאות, והוא נדרש ליצירתיות כדי להוביל מעשה חקיקה משמעותי, בעיקר לנוכח התנגדות השלטון. פרלמנטר טוב צריך לשאת את קולו, אבל לא רק זה: עליו לדעת להשתמש בכלים הפרלמנטריים כדי לשנות לטובה את המציאות. הובלתי את הפעם היחידה בעצם ב-60 שנה שבה הוארכה חופשת הלידה מ-12 ל-14 שבועות, ואת זה עשיתי מהספסלים האלה, מספסלי האופוזיציה, ועד היום נהנית כל אם יולדת וכל משפחה מהצלחת המאבק הזה; שיניתי את דרך בחירת השופטים לבית-המשפט העליון; הכנסתי לספר החוקים את ההגנה מן הצדק – את כל אלה עשיתי מספסלי האופוזיציה. כשר החינוך ואחר כך כשר הפנים הובלתי רפורמות רבות ומהלכים משמעותיים. חלק ניכר מהם עשיתי לאחר שטובי ידידי המליצו לי בחום לוותר מראש על המאמץ. לא ויתרתי, נאבקתי ועשיתי. ואמנה רק מקצת הדברים: רבים אמרו שלא ניתן להגיע להסכם ורפורמה עם ארגון המורים העל-יסודיים; הגעתי להסכם. על הארכת שעון הקיץ והשוואתו למקובל באירופה דיברו והתווכחו במשך שנים; אני הארכתי אותו. גם על הרפורמה בתכנון ובנייה דיברו בלי סוף, שנים על גבי שנים; אני ביצעתי אותה. היא כבר מקִלה על אזרחים רבים, ותתרום רבות למערכת התכנון והכלכלה הישראלית. במשך 40 שנה לא הוקמה אוניברסיטה חדשה בישראל. בתקופה הזאת אוכלוסיית מדינת ישראל כמעט שילשה את עצמה. כנגד כל הסיכויים, ובהתנגדות של כמעט כל הגורמים שהיו רלוונטיים, הקמתי את האוניברסיטה השמינית, באריאל. חינוך חינם לגילאי שלוש–ארבע הוקפא במשך שנות דור. אני הובלתי את המערכה ליישומו. בכל דיון תקציבי, כשהעליתי את הנושא, הייתי נדחה באופן טבעי על-ידי אגף התקציבים – לקחתָ מאתנו כסף לרפורמות, ל"עוז לתמורה", להחזרת שעות לימוד, לתקשוב בתי-ספר יסודיים. אני מודה שניצלתי את תקופת המחאה החברתית לקידומו. באתי לוועדת טרכטנברג עם כיווני הפעולה בתחום החינוך, שאומצו במלואם. בעצם כמעט כל המסקנות המעשיות של ועדת טרכטנברג היו בתחום החינוך, ואחר כך ביצעתי אותן. והמהלך הזה מקל משמעותית על ההוצאות של המשפחות הצעירות בישראל. במשך שנים הישגי תלמידי ישראל צנחו בכל המדדים. הצבתי יעד, הצבתי יעדים. אמרו לי: אתה לא יכול להיות אחראי למה שיקרה בחדר הבחינה. בתקופתי כשר חינוך הם טיפסו – כל המדדים. עשרות שנים דובר על העוול של חלוקה בלתי צודקת של הכנסות בין ערי פיתוח ומועצות אזוריות בנגב. תיקנתי את העוול הזה בקיץ האחרון. בכך נפתח פתח רחב לעתיד טוב יותר לרבים מתושבי הנגב. ואני מודה לשר האוצר יאיר לפיד, שהיום חתם אתי על הצו החדש לחלוקת ההכנסות, וכך הושלם גם המהלך הזה. אני מקווה, כמובן, שיהיה לו המשך, על-ידי שר הפנים העתידי, גם במקומות נוספים בארץ. <קריאה:> – – – הסתכל – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <שר הפנים גדעון סער:> אני הסתכלתי על מי שימונה. עמדתי בראש המערכות האזרחיות הגדולות במדינה. למערכות שעמדתי בראשן תמיד הצבתי יעדים, והם הושגו. ביקורות והתקפות פרועות לא השפיעו עלי. בדרך כלל הן היו מבחינתי אינדיקציה שאני מתקדם בדרך שהתוויתי ושבה אני מאמין. כשר, בחרתי להחליט; זה נשמע משפט מוזר, אבל לא תמיד זה שגור. בחרתי להחליט גם החלטות קשות ושנויות במחלוקת, כמו ההחלטה שהוזכרה כאן. בנושא פעילות הסופרמרקטים בתל-אביב בשבת בחרתי להחליט. ואהבתי לבצע, לשנות את המציאות לפי הדרך שבה האמנתי. אין בעיני שום ערך לנשיאה בתפקיד אם אינך מממש את המנדט שקיבלת מהציבור להחליט, לשנות, לעצב את המציאות. בהובלת מערכות גדולות חשוב תמיד לבחון את עצמך; לא רק איך התמודדת במבחן הניהול השוטף, כולל ניהול משברים – וזה דבר חשוב – אלא גם מה שינית, איזה שינויים מהותיים חוללת, שיותירו אחריך מציאות טובה יותר מזו שאתה קיבלת – לטובת המדינה ואזרחיה. חברי וחברות הכנסת, העם מצפה מהכנסת ומהממשלה לתוצאות. בכל נושא שעומד על סדר-היום חשובים היום המעשים ולא הדיבורים. זה נכון לגבי יוקר המחיה, כשם שזה נכון לגבי הבנייה בירושלים. צריך לדבר פחות ולעשות יותר, לעשות יותר ולדבר פחות, ואסור לדרוך במקום. נדמה לי שבמשך כל השנים האלה הייתי כל הזמן בתנועה. לא עמדתי במקום רגע אחד. ראיתי זכות לשרת את מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי. אני זוכר היטב איך כחייל בגולני תמיד התרגשתי לראות מאחורי את אורות היישובים, כאשר שמרנו על גבולות המדינה, לעתים מאחורי הגבול, ובמידה רבה זאת הייתה ההרגשה שלי גם בשליחותי הציבורית. בבית אבי, רופא ילדים שעלה לבדו לארץ מארגנטינה, ואמי, מורה לתנ"ך ולספרות לשעבר, גדלתי על ציונות ואהבת המדינה. ואיזו זכות גדולה נפלה בחלקי, לשרת שנים רבות את עם ישראל, עמנו, שאותו הגדיר באופן כה מרשים ומדויק מפקד הלח"י אברהם יאיר שטרן ב"עיקרי התחיה": "עם ישראל הוא עם סגולה, יוצר דת הייחוד, מחוקק מוסר הנביאים, נושא תרבות עולם. גדול במסורת ומסירות הנפש, ברצון החיים וכוח הסבל, באור רוחו, בביטחונו בגאולה". חברות וחברי הכנסת, הכנסת היא המקום לקבלת ההחלטות החשובות לעתיד ישראל. לכם, כאן, בהיכל הדמוקרטיה הישראלית, יש הזכות ויש גם הכוח לעצב את מציאות חיינו ועתידנו כאן. אל תוותרו עליה, לא למשפטנים, לא לפקידים, לא לעיתונאים ולא למבקרים. אני מכבד את כולם, אבל אנחנו נבחרנו. ועכשיו אני אומר: אתם נבחרתם, להחליט, למשול. אל תתפתו להתפרק מהאחריות הזאת, אל תנסו לגלגל אחריות. אתם נבחרתם. ישראל היא מדינה שאוכלוסייתה מאוד הטרוגנית. תמיד סלדתי מדיאלוג בדלני. אני מאמין שמנהיגות אמיתית צריכה לדבר עם כל חלקי האוכלוסייה. צריך לעשות זאת מתוך הבנה שהשוני אינו דבר הטעון תיקון או ניתן לשינוי. יש לקיים דיאלוג שמביא בחשבון את השוני וחותר להשתלבות מיטבית בחברה ובכלכלה הישראלית, לחיזוקן, לא דחיקתן, של קבוצות אוכלוסייה שלמות לשוליים. הקפדתי, או לפחות השתדלתי להקפיד, להיות שר של כל מגזרי האוכלוסייה בישראל, אלה שמיוצגים בקואליציה ואלה שאינם מיוצגים בקואליציה. חברות וחברי הכנסת, איש מאתנו לא נולד חבר כנסת או שר. מעטים מאתנו, אם בכלל, ייפרדו מהעולם כשהם נושאים בתארים אלה. כל תפקיד הוא זמני, מטבעו. אפשר להיפרד מכהונה של נבחר ציבור בשיא, או בשפל. זה בהחלט בידינו. לעולם יש שתי חלופות: להיפרד כאשר אתה מחליט לעשות זאת, או כאשר הציבור מחליט שהגיעה העת להיפרד ממך. שתי האפשרויות לגיטימיות. ביני לבין עצמי תהיתי לא פעם מדוע רבים כל כך מעדיפים את האפשרות השנייה. אני החלטתי לעשות שינוי, והיום הזה אני עושה אותו בפועל ובלב שלם; בלב טוב על השנים שהיו, באהבה גדולה לעמי, בהכרת הטוב לבוחרי, שראו בי ראוי לשליחות הזאת, שאין כמותה, אבל מתוך הכרה שזה הדבר הנכון לעשות בעת הזאת. כשאנחנו מייצגים דרך וערכים, אנחנו מייצגים דברים הגדולים מאתנו, כי אנחנו לא נהיה בתפקידנו לנצח, קשה ככל שיהיה להכיר באמת פשוטה זאת. אני מבקש להודות לסגנית השר פאינה קירשנבאום על השותפות הטובה. אני רוצה להודות מעל הבמה הזאת לכל מי שעבד אתי במשך השנים הללו, ובראש ובראשנה לעוזרי, ולכל העובדים שסייעו לי להוציא אל הפועל את מדיניותי. אני מודה למשפחתי, אני מודה לבוחרי; ללא תמיכתכם לא הייתי יכול לבצע דבר. אני מודה לדוברים כאן; לחברי, יושב-ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג, שמעבר לחילוקי הדעות שקיימים בדרך הטבע בין סיעות פוליטיות, לא ניתן לחלוק על גישתו האחראית, המקצועית, הממלכתית. וזכיתי גם לשבת – דבר שלא הזכרת – לידו ליד שולחן הממשלה בתקופת הממשלה הקודמת. לראש הממשלה בנימין נתניהו אני מודה על האמון שנתן בי לכהן בשני תפקידים שהם תפקידי מפתח בממשלה; לפני כן בתפקיד מזכיר הממשלה. לשר הכלכלה, ידידי נפתלי בנט, שדיברת על מה שלמדת, אבל תרשה לי להגיד לך, גם אנחנו לומדים ממך דברים חדשים, והצלחת בתקופה קצרה מאוד לחולל פלאים, במונחים של המערכת הפוליטית. וגם לידידי, ליושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין, שאנחנו משרתים במשך כל השנים האלה באותה סיעה, ועם אותה אמונה, למעט הפוגה קצרה שלו בתחילת הכנסת השבע-עשרה. אני מודה לך מאוד גם על גישתך הטובה. הייתי כל כך הרבה בחדרך במהלך הימים האחרונים; אתה לא צריך לחשוש שאני אמשיך לפקוד אותו באותה אינטנסיביות גם בעתיד לבוא. אני מודה לך. אני מודה לכם, חברי וחברות הכנסת, שבאתם להיפרד ממני. תודה. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לשר הפנים, חבר הכנסת גדעון סער. אני בכלל לא חרד. ניתן זמן לחיבוקים ונעבור לחקיקה. יש לנו סדרה ארוכה עד מאוד של חוקים לערב זה. חברי הכנסת. אנחנו עוברים לחקיקה. אי-אפשר למשוך יותר, גם זה לא ראוי מבחינת ההפסקה של הדיון במליאה, וגם, אם סדר-היום יתממש במלואו, אז יש לנו 40-30 שעות חקיקה רצופות, אז אני מציע שנתחיל. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ה–2014> [מס' מ/771; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ד', עמ' 5346; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. איפה ידידנו אבישי ברוורמן? אדוני יעלה, תכף ננסה להשליט סדר. אני בהחלט מתחשב בזה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> נו, רוברט, תתחבק, ואני אוכל לדבר כבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שכבר בירך את גדעון סער מתבקש לשבת; מי שלא בירך, שיעשה זאת, בהחלט מגיע לו. אבל אנחנו צריכים להתחיל בחקיקה. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, מציג את הצעת החוק לתיקון פקודת מסילות הברזל. שר הפנים הנכנס, בעזרת השם, החפיפה לא במליאת הכנסת. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> גלעד, אתה שר הפנים הנכנס? <שר התקשורת גלעד ארדן:> אני מכחיש. אחרי שראיתי מה שאומרים פה על מישהו שעוזב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני, זהו. הפרוטוקול מופעל, הנאום שלך נרשם. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> מיכאלי, תיתן נשיקה בוכרית, גרוזינית, ונגמור את העניין. כבוד השר היוצא גדעון סער, כבוד השר הנכנס גלעד ארדן – נו, אז תשב, גלעד – חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איפה השר כץ? אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ה–2014, לקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק נועדה להסיר חסמים המקשים את קידום מערכות הסעת המונים, ובתוך כך רכבות. אני לא צריך לומר לכם – נכון, חבר הכנסת פייגלין? – כמה ישראל, שיש לה כל כך הרבה כלי רכב, איך היא תקועה מבחינת הרכבות. הצורך בהצעת החוק נולד בשל הרצון – אחרי שנים כה רבות, אנחנו חוזרים על עצמנו – לקדם ולזרז את בניית קווי הרכבת הקלה באזור גוש-דן. אך מובן שאין זו הצעת חוק ספציפית אלא היא עתידה לחול על כל פרויקט תשתית של מסילות ברזל בכל מקום בארץ. דן תחילה, אינשאללה במקומות אחרים. כידוע, רכבות הן נדבך מרכזי ברשת תחבורה ציבורית כוללת, לצורך מתן מענה מספק לצורכי האוכלוסייה. רכבות ארציות ומקומיות מהוות חלק הכרחי – בישראל לא מספיק – מתוך רשת תחבורה ציבורית יעילה ונגישה המורכבת מקווי רכבת ואוטובוסים בין-עירוניים, רשת קווי אוטובוסים מזינים ומשלימים ורשת תחבורה עירונית. בכל שנה נגרם למשק נזק בהיקף – דב חנין, אתה יודע את זה בעל-פה – של כ-40 מיליארד שקל כתוצאה מהתלות הבלתי-סבירה של אזרחי מדינת ישראל בשימוש ברכב הפרטי. תלות זו נובעת מהעובדה שהתחבורה הציבורית בישראל לא מצליחה לענות על צורכי האוכלוסייה ולספק חלופה ראויה לרכב הפרטי. נזק זה בא לידי ביטוי בראש ובראשונה באובדן אדיר של שעות בפקקים בכבישים. הפקקים ואובדן הזמן הכרוך בהם מובילים לפגיעה באיכות החיים, ירידה בתוצר, עלייה בזיהום האוויר ובתאונות הדרכים ועוד תוצאות בלתי רצויות. ברור לכולנו זה שנים רבות – אבל ישראל היא שנים רבות מדינה של דיבורים ולא מדינה של ביצועים – כי הפתרון לבעיות אלו הוא שכלול התחבורה הציבורית, כך שתהלום בצורה טובה יותר את צורכי משתמשי הדרך ותייתר את הצורך, לפחות תוריד את הצורך, בשימוש ברכבים פרטיים. הניסיון הנצבר בעולם וניתוח צורכי הקיבולת הנדרשים מלמדים כי רכבות הן אמצעי התחבורה העיקרי אשר יכול להוות חלופה לרכב הפרטי ולהתמודדות עם הבעיות שהזכרתי לעיל. כדי להקל את הקמתן של מסילות הברזל, ארציות ומקומיות, ולהאיץ את קצב פיתוחן של המערכות האמורות, נדרשת התמודדות עם מגוון חסמים בתחומי התכנון, הביצוע והמימון. דבר זה ידוע עשרות שנים, אך ההתקדמות הייתה מועטה. כל יום העולם נברא מחדש. הגיע הזמן. כאמור, מטרת הצעת החוק היא להסיר חסמים אלו. הקמת מערכת תחבורה ציבורית יעילה בתוך ריכוזי אוכלוסייה צפופים היא פרויקט בקנה-מידה יוצא דופן. מי כמוך, חבר הכנסת אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים לשעבר, זוכר כמה הדברים – מדברים, מדברים, והרכבת לא זזה. החקיקה כיום אינה מותאמת להקמה של פרויקטים כל כך גדולים בלב אוכלוסייה אורבנית צפופה. לכו למקומות אחרים בעולם, בערים הגדולות – מזיזים, מתכללים, עובדים יחד, מורידים חסמים. כאן – לא. לכן, אינשאללה, הגיע הזמן. הצעת החוק מתחלקת לשניים; חלק אחד עוסק בהסדרת הכניסה למקרקעין, והחלק השני ברכישת זכויות במקרקעין, כלומר הפקעת מקרקעין מרשויות מקומיות לצורך בניית מסילות ברזל שעליהן תנוע הרכבת. הציבור זקוק לתהליכים האלה, ולכן צריך תהליכים מהירים כדי לפעול מול הפרטים. ביחס להוראות הצעת החוק הנוגעות לכניסה למקרקעין: לצורך הקמת מסילות ברזל נדרשים מקימי התשתית ומפעיליה להיכנס למקרקעין, לאורך תוואי המסילה ומסביבה, כדי לבצע פעולות שונות, כגון בדיקות בקרה על מצב המסילה או המקרקעין, גילוי או מניעה של נזק למסילה, התקנת מכשירי ניטור כדי לבדוק את השפעותיהן של עבודות ההקמה ושל המסילה על מקרקעין, או ביצוע עבודות הדרושות לחיזוק מבנים. כמו כן, כניסה למקרקעין נדרשת במקרים נוספים, כאשר מתבצעות פעולות שונות במקרקעין שמטרתן לבחון את השפעתן של עבודות ההקמה וההפעלה של הרכבת על המים או הקרקע. מכיוון שתוואי הרכבת צפוי לעבור במרכזי ערים צפופות, צפוי שפעולות אלו יבוצעו גם במקרקעין פרטיים, לרבות בבתי-מגורים. לדוגמה: חלק מהתוואי המתוכנן של הרכבת הקלה בגוש-דן הוא תת-קרקעי. לצורך חציבת התוואי נדרש ציוד הנדסי כבד מאוד, שהפעלתו עלולה לגרום הרס מבנים בסביבתו, ולפיכך, לפני הפעלה של כלים כאלה נדרשים בדיקה וניטור של מצב הבניינים בסביבה, כדי לבדוק אם בניינים אלו עלולים להיפגע, ואם התשובה חיובית, ברור שיש לבצע חיזוקים לאותם מבנים. בהצעת החוק פעולות אלה מחולקות על-פי המקום שבו מתוכנן ביצוע העבודות, בית-מגורים או מקום אחר, וכן על-פי רמת הפולשניות שלהן, לדוגמה, אם מדובר רק בביצוע בדיקות במקרקעין או שנדרשות עבודות בנייה ממש. כלומר, קיימות פעולות פחות פולשניות המוגדרות פעולות קלות, ופעולות יותר פולשניות, שהן משמעותיות. אציין כי כל עבודה, מכל סוג, גם מהסוג הפולשני פחות, תסווג כפעולה משמעותית אם היא מיועדת להתבצע בבתי-מגורים. בהתאם לחלוקה זו נקבעה הפרוצדורה המאפשרת את הכניסה למקרקעין. כן, צריך לשמור על זכויות הפרט, אבל זכויות הכלל בסופו של דבר יעזרו להרבה פרטים. כמו במדינות אחרות בעולם, צריך לקדם אותן במהירות. הפרוצדורה שמאפשרת את הכניסה למקרקעין היא כדלקמן: ביחס לפעולות קלות מוצע כי המקים או המפעיל יהיו רשאים להיכנס למקרקעין לבצע את הפעולות האמורות, ובלבד שבעל המקרקעין, שקיבל על כך הודעה מראש, לא התנגד לכניסה למקרקעין, ואילו בפעולות משמעותיות, וכן בפעולות מורכבות יותר, הדורשות בין השאר פינוי אדם מהמקרקעין, נדרשת הסכמת בעל המקרקעין מראש – זכויות הפרט – ובכתב לכניסה ולביצוע הפעולות. ביחס לפעולות המורכבות מוצע לקבוע מנגנון המאפשר לפצות את בעל המקרקעין שפינויו נדרש לשם ביצוע הפעולות, וכן מוצע כי הסמכות להכריע במקרה של התנגדות, סגן שר לוי, בעל המקרקעין לביצוע פעולות חיזוק מורכבות תהיה נתונה לוועדה מיוחדת שתוקם לצורך העניין. יש לציין כי, ככלל, סמכות ההכרעה במקרים של היעדר הסכמה או התנגדות לביצוע פעולות קלות או משמעותיות נתונה למנהל לעניין מסילות הברזל, שהוא עובד משרד התחבורה, ונתנו לו פה סמכויות רבות, לפי פקודת מסילות הברזל או ביחס למסילות הברזל. יש לציין כי בכל מקרה של התנגדות או היעדר הסכמה מצד בעל המקרקעין לכניסה ולביצוע הפעולות האמורות נערך דיון שבו ניתנת לשני הצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם. סוג נוסף של פעולות שמוצע להסדיר בהצעת החוק – הרבה אזרחים בתל-אביב ובאזור עכשיו מקשיבים, כי הם מבינים שהפעולה נעשית, ואנחנו מסבירים גם את זכויותיהם – סוג נוסף של פעולות שמוצע להסדיר בהצעת החוק הן פעולות דחופות, אשר מפאת דחיפותן, לדוגמה, בשל סכנה הנשקפת לחיי אדם אם לא יבוצעו באופן מיידי, אי-אפשר לקבל הסכמה מראש ובכתב של בעל המקרקעין לפני ביצוען. ביחס לפעולות מסוג זה, מיידיות, הכרחיות, מוצע כי מקים או מפעיל מסילת ברזל יהיו רשאים להיכנס למקרקעין לצורך ביצוען אף אם לא התקיימו התנאים שפירטתי לעיל, ובלבד שהתקיימו שני תנאים: האחד, לדעת המקים או המפעיל יש צורך דחוף לביצוע פעולה החיונית לשם מניעת סכנה מיידית למסילת ברזל, לשלום הציבור או לבריאותו, והשני, המקים או המפעיל דיווחו לבעל המקרקעין ולמנהל על הכניסה למקרקעין, בהקדם האפשרי בנסיבות העניין, והמנהל נתן לבעל המקרקעין הזדמנות לטעון את טענותיו, בכתב או בעל-פה, בהקדם האפשרי לאחר הכניסה למקרקעין, ולא יאוחר מ-72 שעות מתחילת ביצוע הפעולה הדחופה. יש לציין כי פעולה דחופה מוגבלת לפרק זמן של 96 שעות בלבד, אלא אם כן ניתן אישור של המנהל. כמו כן, המנהל רשאי, ביוזמתו או לפי פניית בעל מקרקעין, להורות בכל עת על הפסקה של פעולה דחופה או על הגבלת פרק הזמן לביצועה. הצעת החוק, אדוני הניצב לשעבר – אדוני הניצב לשעבר במשטרה – מתייחסת גם למקרה שבו יידרש שימוש בכוח לשם כניסה למקרקעין. על-פי המוצע, רק עובד משרד התחבורה שהוסמך לכך על-ידי שר התחבורה ועומד בתנאים נוספים, יהיה רשאי להשתמש בכוח סביר על מנת להיכנס למקרקעין. יש לציין כי כניסה למקרקעין תוך שימוש בכוח סביר תהיה מותנית בכך שהעובד המוסמך לכך ימצא כי נדרש שימוש בכוח סביר לשם ביצוע הפעולות, ויזהיר את המחזיק – ניצב מזרחי, ניצב לוי – כי בכוונתו לעשות כן, ובכל מקרה לא ייכנס העובד לבית-מגורים – – <משה מזרחי (העבודה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> האמת היא שהוא לא חייב לקרוא את כל הנאום. <משה מזרחי (העבודה):> אתה בכוונה מדגיש את זה, כדי לעורר אותנו. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. אתה יודע שאם אני הייתי מקים את ממשלת הצללים – תסלח לי, מיקי – אותך הייתי ממנה לשר המשטרה. <היו"ר יצחק וקנין:> אבישי, אפשר לדלג קצת. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> רגע. אני כבר בסוף. – – אלא על-פי צו של בית-משפט. בעת דיוני הוועדה – כשמפלגת העבודה תקים סוף-כל-סוף ממשלת צללים, אתה תהיה שר המשטרה. איציק, קל לעשות את זה, וטוב שתעשה את זה מהר – בכל מקרה, לא ייכנס העובד לבית-מגורים, אלא על-פי צו של בית-משפט. בעת דיוני הוועדה הגבלנו את סמכות העובד, כאמור, להשתמש בכוח סביר, כך שלא יהיה בשימוש בכוח סביר כדי לגרום לחבלה באדם. אני מתכנס, חבר הכנסת וקנין, כי – תראה איזה דברים חשובים. בהצעת החוק יש התייחסות גם למקרים של נזקים כתוצאה מביצוע הפעולות. על-פי המוצע, מקים או מפעיל יימנע עד כמה שאפשר מגרימת נזק, ויחזיר את המקרקעין, בהקדם האפשרי לאחר ביצוע הפעולה, למצב שבו היו אילולא בוצעה בהם הפעולה כאמור. במקרה שנגרם נזק כתוצאה מביצוע פעולה, על המקים או המפעיל לתקן את הנזק על חשבונו או לשלם פיצויים בעד הנזק, בהקדם האפשרי. ביחס לעררים על החלטות המינהל – נקבע מנגנון זמני לחמש שנים, שאפשר להאריכו לחמש שנים נוספות לכל היותר, ולפיו הרואה עצמו נפגע מהחלטת המינהל רשאי לערור עליה בפני ועדת ערר בתוך 30 יום מיום שנמסרה לו הודעה עליה. ועדת הערר תהיה מורכבת ממשפטן ושני מהנדסים. החלטה סופית של ועדת הערר ניתנת לערעור בפני בית-משפט לעניינים מינהליים. לאחר פקיעת הוראת השעה, השגה על החלטת המנהל תהיה בדרך של עתירה מינהלית לבית-המשפט לעניינים מינהליים. בסעיף האחרון, ביחס להוראות הצעת החוק בעניין רכישת זכויות במקרקעין – בפרק זה של הצעת החוק הוסמך שר התחבורה לבצע הליך של הפקעת קרקע שמיועדת לדרך, או התארגנות להקמת דרך או מסילת ברזל, בהליך שהוא מהיר יחסית להליך הקיים כיום בחקיקה, ובתנאי שמדובר בקרקע שהיא בבעלות של רשות מקומית, כלומר שהיא ציבורית במהותה. מכיוון שההפקעה לפי הצעת החוק אינה כרוכה בפגיעה בזכויות קניין של אנשים פרטיים, אלא מדובר בקרקע שמשמשת גם טרם ההפקעה לשימוש ציבורי בלבד, סברה הוועדה כי יש לקצר את התהליך – הליך הפקעה מהיר יחסית, בייחוד לאור החשיבות של עמידה בלוחות זמנים בפרויקטי תשתית גדולים, שכבר ציינתי שהיום תקועים, תקועים ותקועים, והציבור סובל. יש לציין כי זוהי פרוצדורה חדשה ומהירה, אך היא מבוססת על המנגנון הקיים בפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), רבותי, מ-1943. לסיכום, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> סוף-סוף. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני, הדבר הזה יותר חשוב מחלק מהדברים שעשינו קודם. זה דבר חשוב. – – מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, אשר עשויה לתרום לשינוי פניה של התחבורה במדינת ישראל, שתקועה, שתקועה, שתקועה. המבחן יהיה בביצוע, וכפועל יוצא היא יכולה להשפיע על איכות החיים של תושבי המדינה. אני תקווה שהצעת החוק תוביל באופן עקיף גם לירידה בקטל בכבישים ובתמותה מזיהום אוויר. אני מבקש להודות בזאת לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה, צוות הייעוץ המשפטי, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לכנסת עורכת-הדין אתי בנדלר, ועורכת-הדין אביגל כספי; למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון; רכזות הוועדה – עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי; הדובר המסור ליאור רותם; צוות עוזרי – נעמה אסרף, איתמר אסף ודורון הדס, וכל הצוות שפועל במשרד התחבורה, בנת"ע ובכל הנושאים האלה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. כן, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה לברך. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה תברך אחרי שנצביע, לא לפני שמצביעים. אני אאפשר לך לברך, בוודאי. רבותי, אם כן, להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות ולא בקשות לדיבור. אם כן, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ה–2014, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–6 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 34 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. חבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה אבישי ברוורמן, להצביע בקריאה שלישית? אני מבין שאתה מאשר לי, אף-על-פי שזה לא לפי התקנון. הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ה–2014, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 34 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי ביקש לברך. אם אפשר, רבותי, כמה שאפשר לקצר, כי אנחנו במסכת חוקים ארוכה. רבותי, 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני סגן השר, ראשון המברכים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חשוב לי לברך את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואת צוות הוועדה על הקידום המהיר, היעיל והטוב של הצעת החוק. ההצעה הזאת גובשה בשיתוף פעולה של משרדי האוצר, התחבורה והמשפטים, כדי להאיץ את תהליך ההקמה של המערכות להסעת ההמונים במטרופולינים הגדולות, ביניהן "הקו האדום" בגוש-דן. אדוני היושב-ראש, כולנו מכירים את ההשפעות השליליות שהולכות ומתרחבות עקב אי-קידום התוכניות האלה – באובדן זמן בפקקים, בזיהום אוויר, רעש ותאונות דרכים, נזק הנאמד ב-40 מיליארד שקלים. מעבר לנזקים הללו יש לזכור שהפרויקטים להסעת המונים הם מנוע צמיחה לכלכלה וצפוי שישפרו את הפריון במשק ויתרמו לפיתוח כלכלי משמעותי אשר ישפיע על המטרופולינים ועל המשק הישראלי כולו. כמו כן הם יסייעו בציפוף הערים ויתרמו להגדלת היצע הדירות. לסיום, חשוב לזכור שזה אינו סוף הדרך ויש עוד כמה מהלכי חקיקה המקודמים היום על-ידי הממשלה ואשר נדרשים כדי להסיר כמה חסמים נוספים העומדים בפני העוסקים בתכנון ובהקמת הפרויקטים להסעת המונים. אני רוצה להודות לך מעומק הלב. תודה רבה על המאמץ, באמת ראוי להערכה. תודה רבה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר, סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 66), התשע"ה–2014> [מס' מ/695; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4684; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ב, עמ' 29831; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף 4 בסדר-היום: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 66), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת זאב אלקין. <זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 66), התשע"ה–2014. מטרת הצעת החוק היא להסדיר שני היבטים בסוגיית הפיצוי לנאשם שזוכה בבית-דין צבאי. כיום חוק השיפוט הצבאי קובע כי נאשם רשאי להגיש בקשה לפיצוי בגין זיכוי בתוך 60 ימים מזיכויו, בניגוד להסדר האזרחי הקיים, שבו לא קיימת מגבלת זמן להגשת בקשת הפיצוי. הצעת החוק מבקשת להסמיך את נשיא הערכאה השיפוטית המזכה להורות על קיום דיון בבקשת הנאשם לפיצוי, אף אם הוגשה לאחר 60 הימים הנקובים בחוק. לפי הצעת החוק שאושרה בקריאה הראשונה היה על הנשיא להצדיק את החלטתו בטעמים מיוחדים, אך הוועדה החליטה שאין צורך בהצדקה מיוחדת לעניין, ודי בכך שהחלטתו תהיה מנומקת ותלווה בטעמים, שיירשמו. עניין אחר שמוצע בהצעת החוק הוא הרחבת קשת האפשרויות לקיום הדיון בבקשת הנאשם לפיצוי, נוכח האפשרות שבחלוף הזמן שבין הדיון לבין הגשת הבקשה יהיה קושי בשחזור המותב שדן בעניינו, שכן המותב כולל גם אנשי צבא שאינם משפטנים ואינם יושבים בבית-הדין דרך קבע. כך, נוסף על אפשרות הדיון בפני מותב אחר, כאמור בסעיף בנוסחו כיום, לפי המוצע יהיה אפשר לקיים את הדיון גם בפני אב-בית-הדין של המותב שפסק בעניינו של הנאשם, ובמקרה שבו הנאשם נידון בפני שופט צבאי משפטאי אחד – בפני דן יחיד אחר שהוא שופט צבאי משפטאי. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת זאב אלקין. ובכן, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 66), התשע"ה–2014, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 66), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014> [מס' מ/622; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1188; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ב', עמ' 23173; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לסעיף מס' 6, רבותי: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון זאב אלקין. <זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת הנכבדים, אני מתכבד להציג לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014. הצעת החוק מבקשת לערוך שני שינויים בחוק שירות ביטחון: האחד נוגע לחובת בדיקת כושרו של חייל במסגרת השירות הסדיר, והשני נוגע לזמן השירות למי שנעדר בנסיבות שונות מן השירות הסדיר, כגון עריקות או מאסר. סעיף 12 לחוק שירות ביטחון, התשמ"ו–1986, קובע כי פוקד רשאי לקרוא למיועד לשירות ביטחון להתייצב לשירות ביטחון גם אם עדיין לא נקבע כושרו לשירות ביטחון. אם אותו מיועד לשירות ביטחון נקרא להתייצב לבדיקת כושרו לשירות ביטחון ולא התייצב, או שהתייצב וסירב להיבדק או להשלים את הבדיקות, אם נעשה שימוש בסמכות זו, יש לבדוק את אותו מיועד לשירות ביטחון, שהוא כעת כבר חייל, בתוך חודש ימים מיום התייצבותו לשירות. זאת, אלא אם כן אישר פוקד בדרגת אלוף-משנה לפחות כי קיימים טעמים מיוחדים, שיירשמו, המצדיקים את הארכת התקופה. הצעת החוק המונחת לאישור הכנסת מבקשת לענות על הקושי המעשי של רשויות הצבא להשלים את בדיקתו הרפואית של החייל בתוך חודש ימים, כפי שמורה החוק במקרים שבהם חייל נעדר מן השירות. לפיכך מוצע לקבוע כי במניין החודש לא יובאו בחשבון התקופות שבהן ריצה החייל מעצר או מאסר, נעדר מן השירות שלא ברשות, ותקופות שבהן החייל היה מנוע מלהמשיך בשירות תקין ביחידתו בשל פסק-דין או החלטה שיפוטית, ובכלל זה החלטה בדבר שחרור ממעצר בתנאים שאינם מאפשרים לחייל לשרת ביחידה בצורה תקינה. הוועדה החליטה כי במקרים שבהם החייל עצור או מרצה עונש מאסר במתקן צבאי, ועל כן מצוי במשמורת הצבא, תבוא התקופה במניין החודש, ורק אם לא ניתן לקיים את הבדיקה או להשלים אותה בגלל סירובו של החייל לא תבוא התקופה במניין החודש. החלק השני של הצעת החוק נוגע לסוגיה של "תקופה בלתי נמנית", אותו פרק זמן בתקופת שירותו של החייל שלא נספר בחישוב תקופת השירות הסדיר שלו, כגון עריקות או מאסר. כיום, סעיף 18 לחוק קובע כי במקרה שחייל נכלא או נעדר ללא רשות והוכרז כעריק בהתאם לפקודות הצבא, אזי התקופה שבה נכלא או נעדר לא תיחשב כתקופה שבה מילא חובת שירות סדיר, אלא אם כן הורה בית-הדין הצבאי, בית-המשפט או קצין השיפוט הבכיר אחרת. עם זאת, הסעיף איננו נותן מענה למצב שבו במסגרת הליכים משפטיים נגד חייל ניתנה החלטה שיפוטית המונעת את המשך שירותו התקין ביחידה ועל כן הוא בפועל איננו משרת שירות אפקטיבי. על כן, מוצע בהצעת החוק לקבוע כי גם תקופה זו תיחשב "תקופה בלתי נמנית", במקרה שאורכה יעלה על שבועיים רצופים. ואולם, אם החייל זוכה בסופו של דבר בהליך המשפטי, תיחשב התקופה בכל זאת כחלק משירותו. נוסף על כך, הצעת החוק מבקשת להתמודד עם מקרה שבו חייל שנעדר אומנם מוכרז עריק בהתאם לפקודות הצבא, אך מכיוון שההליכים המשפטיים נגדו טרם הסתיימו, יש לשחררו כאילו לא נעדר כלל. את אותו חייל ניתן אומנם לגייס בשנית במקרה של הרשעה, אך מצב זה יוצר סרבול, ויתר על כן – מעניק את הטבות השחרור המלאות, כגון מענק שחרור, גם למי שנעדר ללא רשות בחלק משירותו הסדיר. לפיכך, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי תקופת ההיעדרות לא תיחשב כתקופה שבה מילא החייל את חובת השירות הסדיר, אפילו אם טרם הורשע בדין. כמו כן, מובן כי אם בסופו של ההליך החייל יזוכה, תקופת ההיעדרות כן תיחשב במסגרת החישוב. בכל מקרה נקבע בהצעת החוק כי הצירוף של תקופת ההיעדרות ותקופת השירות ששירת החייל בפועל לא יעלה על זמן השירות הכולל שהחייל חייב בו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 32, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפרוטוקול אני יכול להוסיף, אבל לא להצבעה. לפרוטוקול אני מוסיף את חבר הכנסת עמר בר-לב. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014> [מס' מ/669; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1188; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' כ"א, עמ' 27671; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון זאב אלקין. <זאב אלקין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014. מטרת הצעת החוק היא לעגן בחקיקה את זכאותם של אנשי כוחות הביטחון – שירות הביטחון הכללי, המוסד, משטרת ישראל ועוד – להיקבר בבית-קברות צבאי, וכן לקבוע נסיבות שבהן תישלל מחייל או מאיש כוחות הביטחון זכאות זו, כאשר נעדר משירות או כאשר נפטר בנסיבות המטילות דופי בהתנהגותו. כיום, סעיף 4 לחוק בתי-קברות צבאיים, התש"י–1950, קובע את זכאותו של חייל שנפטר להיקבר בבית-קברות צבאי, אלא אם כן בחר קרובו להביאו לקבורה בבית-קברות אזרחי. הוראה זו באה בהמשך לסעיף 1, שמגדיר חייל כ"אדם בשירות צבאי". "שירות צבאי" מוגדר לפי אותו הסעיף כשירות בצבא הגנה לישראל, או שירות בתקופת קום המדינה ששר הביטחון הכריז עליו כשירות צבאי. יובהר כי ההשלכה המעשית של זכאותו של אדם מכוח חוק זה היא לסוגיית הקבורה בלבד, ולפיכך אין לה קשר לעניינים שנושקים לה, כגון השאלה מיהו חלל צה"ל ותגמולים למשפחות החללים. עם זאת, לשאלה מי נקבר בבית-קברות צבאי משמעות סמלית רבה, בהיותה הכבוד האחרון שחולקת המדינה לאזרחים שנהרגו למענה. ואולם, למרות נוסחו הברור של החוק, עם השנים נוצר פער בין הזכאות לקבורה שמוענקת מכוח החוק ובין המציאות הקיימת הלכה למעשה בבתי-הקברות הצבאיים בישראל. במשך שנים ארוכות אומצה גישה פרשנית שלפיה קיימת בחוק לקונה שמכוחה ניתן להרחיב את הזכאות לקבורה גם למי שבעת פטירתו לא היה חייל. כך, בשנות ה-60, הותקנה פקודת מטכ"ל שקבעה את הזכאים לקבורה בבתי-קברות צבאיים ונקבעו הוראות מינהליות נוספות שאפשרו את קבורתם של חללים אחרים שלא היו חיילים בעת פטירתם. יצוין כי ברבות השנים נעשו כמה ניסיונות לתיקון החוק, אך הפתרונות השונים שהוצעו נתקלו בהתנגדות, וכתוצאה מכך נמשך המצב הקיים – הרחבת מעגל הזכאים ללא ההסמכה הנדרשת לכך בחוק וללא הדיון הציבורי הנדרש. רק בשנים האחרונות הושגה הסכמה בנושא בין כלל הגורמים המעורבים, וכעת מובאת הצעת החוק המסדירה סוגיה רגישה זו. לפיכך, הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לעגן את המצב העובדתי הקיים, וקובעת כי האוכלוסיות הזכאיות לקבורה בבית-קברות צבאי יהיו: שוטר; עובד שירות הביטחון הכללי או המוסד; צוער שנהרג בעת שירותו ועקב שירותו; שוחר שנהרג במהלך הכשרתו עקב פעילות צבאית שנערכה במסגרתה; מיועד לשירות ביטחון שנפטר במהלך פעילות הכנה לשירות; חניך שנהרג במהלך קד"צ; חייל מילואים שנהרג בדרכו לשירות מילואים או בחזרתו ממנו; בעלי עיטור הגבורה; קצין בדימוס בדרגת רב-אלוף או אלוף; קצין משטרה בדימוס בדרגת רב-ניצב או ניצב; חיילי צה"ל ששוחררו משירות במהלך אשפוזם ונפטרו במהלכו. כמו כן החליטה הוועדה להוסיף לרשימת הזכאים לקבורה בבתי-הקברות הצבאיים גם את מי שכיהן כראש שירות הביטחון הכללי, כראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים וכנציב שירות בתי-הסוהר. בכך יש בהצעת חוק זו שינוי בהשוואה למצב העובדתי הקיים כיום בבתי-הקברות הצבאיים בישראל. בנוסף, הצעת החוק קובעת כי אנשי כוחות הביטחון שאינם צה"ל, ושהזכרתי בדברי, ייקברו בחלקה נפרדת, ככל שהדבר מתאפשר. בצד זאת, הצעת החוק קובעת כי תישלל זכאותו לקבורה צבאית של מי שנפטר בעת שנעדר תקופה רצופה של 21 יום לפחות ללא היתר או הצדק סביר, וכן של מי שראש היחידה להנצחת החייל קבע כי נפטר בנסיבות המטילות דופי בהתנהגותו והמצדיקות שלילת זכאותו לקבורה צבאית. נוסף על סוגיה זו, מוצע להסמיך את שר הביטחון לקבוע בתקנות את שיעור ההשתתפות המרבי של המדינה במימון הוצאות קבורה בבית-קברות שאינו צבאי במקרה שקרובי משפחתו של הנפטר החליטו לקבור אותו שם. עוד מוצע לקבוע כי הרכב המועצה הציבורית להנצחת החייל ישקף את הקבוצות השונות של משפחות החללים שזכאים לקבורה מכוח החוק ולהבהיר את תפקידיה כמייעצת לשר בענייני בתי-קברות צבאיים ובענייני הנצחת חיילים ואנשי כוחות הביטחון, ותפקידים נוספים שייקבעו בתקנות. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ וביטחון חבר הכנסת זאב אלקין. אם כן, רבותי, כפי שנאמר, אין הסתייגויות להצעת החוק. בקשות הדיבור – גם לא הוגשו בקשות לדיבור. כן? יש? מי חברי הכנסת? יש חברי כנסת שהגישו? לי לא רשום, רבותי. אם יש חברי כנסת שביקשו, שיגידו לי; אני אאפשר להם. מרב מיכאלי ואלעזר שטרן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה הגשת בקשת דיבור. אתה רוצה להגיד משהו? אם לא – מוותרת. חבר הכנסת שטרן מוותר? מוותרים. אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה בקריאה שנייה. רבותי, הצעת חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014. הצבעה בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–10 – 37 נגד – אין נמנעים – 2 סעיפים 1–10 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – 2 חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. הצעת חוק בתי-קברות (תיקון מס' 4) התקבלה בקריאה שלישית, והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/895).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 8 בסדר-היום, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר החינוך שי פירון, בשם שרת המשפטים. <שר החינוך שי פירון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק סדר הדין הפלילי קובע חלוקה של התיקים הפליליים בין פרקליטות המדינה לבין התביעה המשטרתית. ככלל, תיקים בעבירות חמורות או רגישות מטופלים בפרקליטות, ואילו תיקים בעבירות פחות חמורות, אשר דורשים בירור מהיר ואשר התביעה המשטרתית התמקצעה בטיפול בהם, מטופלים בידי התביעה המשטרתית. בעבר היו כמה ניסיונות לאחד את גופי התביעה, אך איחוד זה לא בוצע עד כה, הן מטעמים מעשיים והן בשל התנגדויות עקרוניות המבוססות על הטיעון שלפיו על הפרקליטות להתמקד בתיקים החמורים ביותר ולהקדיש להם את משאביה. בשנה שעברה הוארכה הוראת השעה בשנה אחת בלבד, ובמהלכה כונסו דיונים אינטנסיביים במטרה לבחון את הנושא. ליבון הנושא טרם הסתיים, ולאור הסיום הקרב של הוראת השעה בנובמבר, מובאת הצעת החוק כדי להאריך את הוראת השעה הקיימת עד שנת 2015. בעקבות עדכון שקיבלה שרת המשפטים על החלטת המפכ"ל על איחוד המערך המשפטי במשטרת ישראל, הכולל את התביעות לסוגיהן ואת גופי הייעוץ והחקיקה השונים תחת פיקודו של גורם משפטי עצמאי, היא פנתה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט כדי שתוארך הוראת השעה עד לסוף שנת 2016. כמו כן, מוצע לערוך כמה שינויים בהסדר הקיים. בין היתר, מוצע להעביר לסמכות הפרקליטות את הטיפול בעבירות הרגישות הקשורות להפגנות, כגון התנהלות אסורה, התפרעות, מניעת הוראת התפזרות וכדומה. את העבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים מוצע להותיר בסמכותה הבלעדית של הפרקליטות, כך שלא יהיה אפשר לאצול סמכות זו למשטרה. לעומת זאת, מוצע להעביר לסמכות המשטרה את העבירה של אי-נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקת אדם, ואת העבירה של מעשה מגונה בפומבי, בהיותן עבירות הדומות מבחינת חומרתן לעבירות אחרות המטופלות במשטרה. לנוכח האמור, מוצע לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנה לקריאה ראשונה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר שי פירון. רבותי, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק, רבותי. ראשונת הדוברים – רבותי, נא לשים לב, אני סוגר את הרשימה בעוד דקה. מי שנרשם – נרשם; מי שלא נרשם – לא נרשם. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. לרשותך שלוש דקות. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה, אדוני. ההצעה שעומדת לפנינו, הבקשה להאריך את תוקף הוראת השעה, היא באמת בקשה לא ראויה. מדובר בסוגיה שמבקר המדינה הצביע עליה לפני 13 שנים, בשנת 2001. מבקר המדינה בא והראה את הבעיות הקשות שנובעות מהעובדה שהתביעה המשטרתית כפופה לגוף החוקר, והציע לאחד אותה עם התביעה, עם הפרקליטות. ב-2004 היה דוח – אחרי, אגב, שהממשלה קיבלה כבר את ההמלצה הזאת, קיבלה החלטה לאחד את התביעות – ב-2004 היה דוח והייתה בקשה של פרקליט המדינה דאז לא לאחד, לקבוע קריטריונים חדשים. בסדר גמור. חלפו כאמור 13 שנה מאז הושם הנושא על הפרק. 13 שנים, והממשלה איננה מחליטה ואיננה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי חברי הכנסת. סגן השר. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה, אדוני. 13 שנים חלפו, והממשלה אינה מביאה הצעת חוק שמסדירה התנהלות תקינה של התביעה המשטרתית. זה דבר שלא ראוי שיתקיים במדינה דמוקרטית. כל מיני סימנים מראים שיש הרבה בעיות שנובעות, כפי שציינתי, מזה שהתביעה המשטרתית כפופה לגוף החוקר. ההליך הראוי – על פניו נראה שהוא סובל מפגמים, ואינו מתקיים. זכויות של חשודים ונאשמים אינן נשמרות כפי שהיה ראוי שיישמרו במדינה דמוקרטית. אני קוראת לממשלת ישראל להפסיק להתמהמה, למרוח זמן ולהשתמש בכנסת בשביל באמת לאפשר לה למרוח זמן ולא לעשות סדר בעבודתה. מן הראוי שהממשלה תביא בהקדם פתרון לבעיית התביעה המשטרתית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו. חבר הכנסת משה גפני. תמר זנדברג, שלוש דקות. אני אומר את זה מראש. <תמר זנדברג (מרצ):> אני ממתינה בסבלנות, בשקט. <היו"ר יצחק וקנין:> לא התכוונתי אלייך. התכוונתי למי שאינו נמצא פה. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, ההצעה הזאת, שמונחת לפנינו, היא חלק מאוד קטן ומאוד ראשוני, ואולי אפילו לא מספק, אבל בדרך למהלך שהוא מאוד טוב. אני רוצה לספר לכם איך התוודעתי לנושא התביעה המשטרתית. זה היה בפרשת דפני ליף. <היו"ר יצחק וקנין:> רק אעצור אותך רגע אחד, חברת הכנסת זנדברג. אחרייך ידבר חבר הכנסת אראל מרגלית. נמחק. אם כן, מנחם אליעזר מוזס, ואם הוא לא יהיה – דב חנין. <תמר זנדברג (מרצ):> דפני ליף נעצרה, כזכור לכולנו, באחת מהפגנות המחאה החברתית בצורה שצולמה והוכחה באופן ברור כברוטלית, כלא צודקת, כבלתי מתקבלת על הדעת, ונוהל נגדה הליך משפטי ארוך מאוד, שלימים הסתבר שהיה במסגרת התביעה המשטרתית, וכאשר את אותו תיק שזפה עינו של היועץ המשפטי לממשלה, התביעה הזאת בוטלה, נמחקה, ויחד אתה עוד עשרה פעילות ופעילים מהמחאה החברתית, שהתיקים נגדם פשוט נשמטו כלא היו, אחרי שאותם אזרחים אקטיביסטים, מפגינים, אנשים שיצאו לרחובות לדרוש צדק, ולא עשו שום דבר רע מימיהם, להפך; מילאו אפילו, הייתי אומרת, לא רק את זכותם, אלא את חובתם האזרחית, עמדו בפני הליך משפטי מתיש ומטרטר. ואנחנו כולנו, חברות וחברי הכנסת, באים מאקטיביזם, מפעילות פוליטית, מכל קצוות הקשת הפוליטית, מכל שורות החברה הישראלית, ואותנו תופעות שכאלה צריכות להדאיג במיוחד. אני נדהמתי לגלות במסגרת העיסוק שלי באותו תיק, ש-50% מהתיקים שמדינת ישראל תובעת אזרחיות ואזרחים, לפעמים בצדק ולפעמים פחות בצדק, אבל 50% מהם מנוהלים במסגרת התביעה המשטרתית, שזה גוף בתוך המשטרה, שבעצם הופכת להיות הגוף שעוצר, חוקר, וגם לאחר מכן מגיש את התביעה, ורק חסר שהוא גם יהיה השופט, ונסגור מעגל במסגרת הפרדת הרשויות הכל-כך חשובה ודמוקרטית שהיינו רוצים לראות. אז הדבר הזה לא יכול להתבצע, ואני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה ודרשתי ממנו – במיוחד בתיקים כאלה, של חופש ביטוי, הפגנות, דברים רגישים שנוגעים לאושיות הדמוקרטיה וחופש הביטוי הישראלי – שלא התביעה המשטרתית תטפל בתיקים האלה, אלא הפרקליטות; שבכל זאת, עין משפטית ולא עין חוקרת או עוצרת תראה את התיקים האלה, ושהצדק ייעשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל עין משפטית יש בענף התביעות של משטרת ישראל, כולם עורכי-דין. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון, אבל כנראה זה לא מספיק. כנראה זו לא הפרדה מספקת כשזה נמצא באותו גוף, ויש איזו בעיה אינהרנטית בדבר הזה. <משה מזרחי (העבודה):> צודקת, צודקת. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש בזה משהו. לא צודקת, יש בזה משהו. <תמר זנדברג (מרצ):> בכל זאת, הפרקליטות והיועץ המשפטי זה גוף משפטי חיצוני. אז במה שמובא לפנינו כרגע עדיין לא מושלם כל המהלך, ואני יודעת שבעיות של היעדר כוח-אדם והיעדר משאבים מונעות עדיין מהצדק להיעשות, וחבל שכך. אבל כן יש כאן מהלך חשוב שתיקים בעבירות מסוימות, של התקהלות, הפרות סדר, אישומים שנוגעים לחופש הביטוי ולחופש ההפגנה, כן מועברים לפרקליטות, וזה צעד חשוב ואני מברכת עליו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך, ולאחריך – חברת הכנסת זהבה גלאון. אם היא לא תהיה נוכחת – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> השעון אבל מופעל לפני הזמן. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע שאם אתה צריך עוד דקה, אני אאפשר. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו עוסקת באחת הסוגיות החשובות, המורכבות והבעייתיות במערכת המשפט שלנו. העובדה שמערכת של תביעה משטרתית, נמסרו לידיה כוחות ואפשרויות לבצע תפקיד של גוף של פרקליטות, של גוף של תביעה משפטית, היא בעיה, היא כשל. דיברה לפני חברת הכנסת מיכאלי והסבירה, תיארה את ההיסטוריה הארוכה של הניסיונות הלא-מוצלחים לטפל בכשל הזה. עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן לייצר מצב שבו תביעה בישראל נעשית על-ידי רשויות התביעה ולא על-ידי רשויות המשטרה. מי שצריך לתבוע, מי שצריך להעמיד לדין, זה רשויות תביעה ולא רשויות משטרה. לכן בהצעת החוק הזו יש בעייתיות, בעצם המשך חייה של אותה הוראת שעה שמאפשרת את המנגנון הלקוי והבעייתי הזה. מהצד השני, בהחלט נכון שיש כאן התקדמות מסוימת, כי לא ראוי, לא נכון, לא אפשרי ולא עובד שהמשטרה תנהל תביעות בענייני התקהלויות אסורות, בענייני הפגנות, בענייני מניעת הוראת התפזרות של מפגינים. דיברה לפני חברת הכנסת זנדברג והראתה איך משטרת ישראל פעם אחר פעם כושלת ונכשלת בהתייחסות שלה להפגנות בהיבט המשפטי של הנושא הזה. כל משפטי המחאה החברתית היו מיותרים; משפטה של דפני ליף ומשפטי פעילים חברתיים אחרים לא היו צריכים בכלל לבוא לעולם, והם באו לעולם, בין היתר, בגלל הכשלים החמורים וההינעלות הבלתי-ראויה של התביעה המשטרתית. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני עולה כאן כדי להזכיר את הכשל הקיצוני והדרמטי של כל מערכות המשפט בישראל בהתייחסות להפגנות בקיץ האחרון, וקודם כול בהתייחסות להפגנות שהתנהלו בציבור הערבי. מפגינים צעירים שהשתתפו בהפגנות נאשמו בעבירות של התקהלות אסורה ובעבירות של התפרעות אפילו, או לפעמים אפילו בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נגררו על-ידי התביעה המשטרתית להליכים שהם גם מיותרים, גם לא נכונים, וגם הובילו במצבים מסוימים להחלטות על מעצר עד תום הליכים לאנשים שלא הייתה שום הצדקה למעצר עד תום ההליכים שלהם. מעצר עד תום הליכים נעשה במצב שבו העבירות הן קיצוניות וחמורות. ממתי התקהלות אסורה היא עבירה כזאת? ממתי עבירה של הימנעות מהתפזרות לאחר ששוטר מורה, הופכת להיות עבירה של מעצר עד תום הליכים? ממתי עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו מצדיקה מצב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים, נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, אתה כבר דקה וחצי אחרי הזמן. נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> ממתי עבירה של הימנעות מלהתפזר כשהמשטרה מורה, יכולה לגרור אנשים לחודשים בכלא כשזו עבירה ראשונה שלהם? זו דוגמה לכשל מערכתי, ואת הכשל המערכתי הזה צריך לפתור, בין היתר, באמצעות הוצאת כל הטיפול בסוג התיקים הזה מידי התביעה המשטרתית לידי הפרקליטות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת באסל גטאס – איננו. חבר הכנסת מאיר שטרית, שלוש דקות לרשותך, ואחריך – חבר הכנסת אורי מקלב, ואחרון הדוברים – נסים זאב. שלוש דקות. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני כמובן תומך בהצעת החוק, אבל לא רק מהפה ולחוץ, אלא באמת, כי אני מכיר את הסוגיה כשר משפטים לשעבר. לדעתי, לא רק שהחוק הזה מקדם, אומנם בצעד אחד – אבל גם זה עדיין לא מספיק. לדעתי, צריך להפריד לחלוטין בין התביעה לבין המשטרה. אני חושב שרצוי שכל ההחלטה על הגשת תביעה צריכה להיעשות טוטלית על-ידי הפרקליטות, והמשטרה צריכה לטפל בביצוע בעצם ולא בתביעות. ערבוב התחומים שבו המשטרה גם תובעת וגם חוקרת הוא מצב לא טוב, ולכן החוק הזה בעצם משפר את המצב וקובע סייגים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אילן גילאון, קולך נשמע עד אלי. אם אפשר לדבר יותר בשקט, ואפשר לעשות את זה על כוס קפה מאחור. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה חריג בחומרתו. <מאיר שטרית (התנועה):> החוק קובע סייגים מסוימים, איזה תביעות יצאו מהמשטרה ויעברו לפרקליטות וכן הלאה. אני באמת חושב שצריך לקדם את זה הלאה, ממש להפרדה מוחלטת בין תביעה לבין חקירה. תפקודה של המשטרה יהיה הרבה יותר יעיל, הרבה יותר ממוקד ממה שהיא עושה, ותפקוד הפרקליטות יהיה יותר יעיל ויותר ממוקד ממה שהם עושים. אני יודע שזו דרך ארוכה להגיע לשם. אני זוכר את הוויכוחים שהיו בין המשטרה לפרקליטות בזמני, עוד כשהייתי שר המשפטים – אני מדבר על לפני יותר מעשר שנים – וזה עוד לא נגמר עד היום. אני חושב שבסופו של דבר, אם באמת תהיה הפרדה מוחלטת, זה יהיה רק לטובת האזרח, כי שיקול הדעת של הפרקליטות בהגשת תביעה יהיה אובייקטיבי לחלוטין ומנותק מהחקירה של המשטרה. והפוך: החקירה המשטרתית תתמקד באמת בחקירה ולא בסיכויים שלה – אם יש מקום להגיש תביעה או אין מקום להגיש תביעה. עדיף להפריד בין השתיים. ברור שזו רפורמה רצינית, אנחנו עוד לא שם. החוק הזה, אדוני, מקדם אותנו בעוד צעד אחד קדימה. לצערי הרב, אני אומר בצער, מצב אכיפת החוק בישראל הוא מאוד לא משביע רצון; בהמעטה אני אומר את זה. קל מאוד לצפצף על החוק. אכיפת החוק מאוד קשה, לצערי, לא מיושמת בהרבה מאוד מקרים, והתוצאה היא שמי שחלש נפגע, כי בדרך כלל, לצערי, קל מאוד לכתוב חוקים, הנייר סובל הכול. הבעיה היא לא לכתוב חוק אלא לאכוף אותו. ולצערי, מידת האכיפה במדינת ישראל ירדה מאוד. בעבר, אדוני היושב-ראש – אני לא יודע למה הממשלה שכחה מזה – שינו את התואר של שר המשפטים לשר המשפטים ואכיפת החוק. החלק הזה בתואר משום מה נעלם בהגדרות של הממשלה הנוכחית, וזה נכון, כי באחריות שר המשפטים לגרום לכך שתהיה אכיפת חוק. יכולתי להביא – אין פה זמן – דוגמאות למכביר איך עושים צחוק מהחוק. מספיק שאציין שמי שמסתובב בנגב ורואה את עשרות-אלפי הבתים שבנויים על אדמות לא כחוק, לא ברישיון, לא של אף אחד, והם קיבלו חשמל ומים וגרים שם, ואחר כך באים בטענה: זה כפר קיים וכן הלאה – זה מדבר בעד עצמו. אילו היה חוק בארץ, כל בניין שהיה נבנה לא כחוק היה נהרס מייד, ואז לא היו עבירות בנייה. אבל, לצערי, זה לא מה שקורה. אפילו לא בתי-המשפט האזרחיים הרגילים – אני שאלתי פעם בכנס של שופטים, של נשיאי בתי-המשפט, כשר המשפטים, אמרתי: תסבירו לי איזה דיון צריך לקיים, כמה זמן צריך לקחת משפט על נושא של עבירת בנייה? לדעתי, אמרתי, זה צריך להיות בדיוק חמש דקות. אדוני, יש לך רישיון? תודה רבה. מי שהביא אותך לפה ישלם לך פיצוי על יום העבודה והכול. אין לך רישיון? תהרוס. אם זה היה המצב, לא היו עבירות בנייה בארץ. לצערי, זה לא המצב. תמיד בודקים – תדחה, תשנה, תחכה. הדבר הזה מעודד המשך מעבר על החוק. אני חושב שככל שנתמקד, נפריד בין התחומים, זה יכול רק להביא ליעילות יותר טובה ולהפסקה של הפרת חוקים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת אורי מקלב, שלוש דקות – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. אדוני השר שי פירון, אני מבין שאתה מתכוון לסכם את הדיון הזה? כן, אוקיי. מייד אחרי חבר הכנסת נסים זאב אני אאפשר לך לסכם ונקיים הצבעה. שלוש דקות, חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ודאי שזה בלתי נסבל שהחוקר הופך להיות גם כן שופט. בעצם, כשאתה מדבר על פרקליטות, כשהמשטרה ממליצה להעמיד לדין, האיש הנחקר עוד לא יצא מהמשטרה, אתה כבר שומע בחדשות שפלוני-אלמוני, המשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין. מי חקר אותו? לא עורך-דין, לא מישהו מומחה. אתה מבין שהמערכת הזאת מופקרת. לכן צריכה להיות חלוקה ברורה, שהפרקליטות היא שממליצה להעמיד לדין. היא יכולה לקבל את החומר מהמשטרה, והמשטרה חוקרת. אבל מה? למשטרה יש עוד הרבה תפקידים, אדוני היושב-ראש. יש היום בחוק כמה עילות לסגירת תיקים, והעיקריות שבהן הן חוסר אשמה או חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שרק חוסר אשמה לא מותיר שום עקבות של רישום פלילי. אני רוצה לנתח את הסיפור כפי שאנחנו רואים אותו נעשה בכל יום. נגיד ששני נהגים רבו באמצע הרחוב, לא יודע מה. באו למשטרה, קודם כול נפתח תיק חקירה, רישום פלילי. טביעת אצבעות, זיהוי וכו' וכו'. אתה חושב, אדוני היושב-ראש, שהרישום הפלילי הזה פעם ייסגר? הם כבר השלימו ביניהם, הם כבר החליטו ביניהם שאין ביניהם שום ריב ומדון. מחלו האחד לשני, אבל הרישום הפלילי נשאר לעולמי-עד. איזה מין דבר זה? יש כאן עוד דבר, שיש כאן בזבוז של משאבים, סנגורים. מערכת המשפט, עד שמגיעים בכלל למצב שהתיק מגיע לבית-המשפט עוברות כמה שנים. ואז בעצם התביעה אומרת: העניין היה לפני חמש-שש שנים. כן? – אז השופט שואל: אז מה אתה רוצה? אפשר להתחשב או אפשר בעצם אחרי כל כך הרבה חקירות ומשאבים והשקעה, בסופו של דבר הנאשם יוצא בלא-כלום. יש היום, כפי שידוע לך, אדוני היושב-ראש, יש יום מוקד. ומביאים בין 100 ל-150 תיקים שהם פליליים אבל לא כבדים. ובית-המשפט נותן פחות או יותר פסקי-דין, ממש בין תיק לתיק לוקח בין חמש לעשר דקות גג. וכך בעצם מחסלים הרבה מהתיקים הפליליים. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסכם. <נסים זאב (ש"ס):> כן. אני רק רוצה לומר: לא כל דבר צריך להגיע לבית-המשפט. צריך לתת יותר סמכויות לקציני המשטרה, לאפשר להם לסגור תיקים כשהם מבינים שהעניין הזה בסמכותם וביכולתם, לפי הבנתם ולשיקול דעתם. לא כל דבר צריך להגיע לפרקליטות. אז אם יש חלוקה בין הפרקליטות למשטרה – לתת סמכות לקציני המשטרה, לאפשר להם לסגור תיקים מסוימים כאשר העניין הוא זוטר ביותר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014. רבותי, מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 בעד, אחד נגד ואין נמנעים. זו קריאה ראשונה, חבר הכנסת זאב אלקין, זו לא קריאה שנייה ושלישית. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. אני מצרף, לפרוטוקול, את הקול של חברת הכנסת גילה גמליאל. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, רבותי. <הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014> [מס' כ/566; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12621; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את החוק בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שולי מועלם-רפאל; רפאלי, יותר נכון. <שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה, אדוני היושב-ראש, על ההקפדה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014. ההצעה הוגשה כהצעת חוק פרטית של חברי הכנסת איילת שקד, יושבת-ראש סיעת הבית היהודי, דוד צור, יריב לוין, רוברט אילטוב, ישראל חסון, אורית סטרוק, מרדכי יוגב ואנוכי. מטרת הצעת החוק לקבוע התייחסות מיוחדת בחקיקה לגבי אסירי עולם שביצעו רצח בנסיבות חריגות בחומרתן. מוצע לקבוע הסדר מחמיר יותר באשר לקציבת עונשם של אסירים כאמור ולהגביל את סמכות הממשלה לשחררם במסגרת עסקאות לשחרור שבויים או חטופים, מחוות מדיניות או הסכמים מדיניים. הסמכות לקבוע כי נאשם ביצע רצח בנסיבות חריגות בחומרתן, לעניין זה, תוקנה לבית-המשפט שבפניו מתנהל ההליך הפלילי. העונש, חברי וחברותי, על עבירת הרצח בישראל הוא מאסר עולם כעונש חובה. לבית-המשפט אין סמכות לקצוב עונש זה בשנים. הסמכות לקצוב את העונש מסורה לנשיא המדינה, במסגרת סמכות החנינה וההקלה בעונשם של עבריינים הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה. לפי סעיף 29(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–2001, ועדת שחרורים מיוחדת שהוקמה על-פי החוק רשאית להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים. סעיף 29(ב) לחוק קובע הסדר מחמיר יותר לגבי אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, ולפיו ועדת השחרורים המיוחדת רשאית להמליץ על קציבת עונשו רק בחלוף 15 שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו. בהצעת החוק מוצע לקבוע הסדר מחמיר מהקבוע היום בחוק לגבי אסירי עולם שבית-משפט החליט לגביהם שביצעו רצח בנסיבות חריגות בחומרתן. ההצעה לא מתייחסת לכל רצח שהוא, אלא למעשי רצח חריגים, אכזריים או מרובי קורבנות. לצורך כך, מוצע להסמיך את בית-המשפט לקבוע שמי שהורשע ברצח ביצע את המעשה בנסיבות חריגות בחומרתן, לעניין המלצה לנשיא המדינה בדבר קציבת עונשו. לגבי מי שהורשע ברצח ובית-המשפט קבע לגביו כאמור, ועדת שחרורים מיוחדת לא תדון בעניינו לפני שחלפו 15 שנים לפחות מהיום שבו החל לשאת את מאסרו ולא תמליץ על קציבת עונשו לתקופה שתפחת מ-40 שנים. ועדת החוקה, חוק ומשפט שמעה את גורמי המקצוע העוסקים בתחום, שמסרו כי גם כיום, במקרי הרצח החמורים, ועדת השחרורים המיוחדת מתייחסת לתקופות הקבועות בחוק שחרור על-תנאי ממאסר לתחילת שקילת הקציבה ולמשך הקציבה כרף תחתון, ועל-פי רוב הוועדה ממליצה לקצוב את העונש לתקופה ארוכה מהקבוע בחוק, ולעתים אף ממליצה לא לקצוב את העונש כלל. בדיוני הוועדה הובהר עוד כי הצעת החוק אינה באה לשנות את עונש החובה הקבוע לעבירת הרצח בחוק העונשין, והיא אף אינה גורעת מסמכות החנינה של נשיא המדינה, שנותר בעל הסמכות לקבל את ההחלטה, אלא מתייחסת להליך המינהלי המתקיים בפני ועדת שחרורים מיוחדת, שמסייע לנשיא המדינה להפעיל את סמכותו. נוסף על הליך ההמלצה לפני נשיא המדינה, מוצע לקבוע שהסמכות הנתונה לממשלה בסעיף 8ב לחוק הממשלה, התשס"א–2001, לשחרר אסירים על רקע של ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה, סמכות שהוספה לממשלה לאחרונה במסגרת תיקון מס' 9 לחוק הממשלה, לא תחול על מי שהורשע ברצח שלגביו קבע בית-המשפט, כאמור, כי הוא ביצע את המעשה בנסיבות חריגות בחומרתן. שחרור על-תנאי במסלול הרגיל העובר דרך ההסדר הקבוע בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, אינו דומה לשחרור מוקדם על רקע שיקולים של יחסי החוץ של המדינה או ביטחונה. בעוד שחרור מוקדם במסלול הרגיל ניתן מטעמים הקשורים ישירות למישור הפלילי ולשיקולי ענישה, כגון שיקום ומחילה, המעמידים את האסיר כפרט במרכז ההחלטה, שחרור מוקדם על רקע עסקה מדינית מציב את המוקד בממשלה ובצרכים המדיניים שהיא מנסה להשיג. לפיכך ייתכנו מצבים שבהם רוצחים מתועבים, שלא היו זוכים להקלה בעונשם במסלול הקציבה הרגיל, עלולים להשתחרר במסגרת עסקאות מדיניות לפי ההסדר הקבוע בחוק הממשלה. מטרת תיקון זה לוודא כי אסירים שביצעו רצח מתועב במיוחד, כפי שיקבע בית-המשפט, לא יוכלו להשתחרר שחרור מוקדם על-ידי הממשלה כקבוע בחוק הממשלה. שחרור מוקדם של אסירים שביצעו רצח בנסיבות חריגות בחומרתן לא ייעשה על דרך הכלל, אלא במסגרת הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר וכפוף להסדר המחמיר לעניין קציבת עונשם, כפי שמוצע לקבוע כעת. עוד מוצע לקבוע הוראת מעבר שלפיה הוראות התיקון המוצע יחולו גם על מי שטרם נגזר דינו, ובלבד שבית-המשפט יאפשר לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם לעניין קביעתו כי הנאשם ביצע את הרצח בנסיבות חריגות בחומרתן. להצעת החוק, אדוני, אין הסתייגויות. אני מבקשת, בשם יושב-ראש הוועדה, מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. רבותי, הייתי רוצה להעיר איזו הערה למנהלי הוועדות, מכאן אני אומר את זה. על-פי התקנון – אתם כותבים נאומים לקריאה שנייה ושלישית של יותר מעשר דקות, ואני מציע שתקפידו שהנאומים יהיו עד עשר דקות ולא יותר. אני חושב שזה לא על-פי התקנון, מה שנעשה. יש כאן נאומים של 20 דקות. אז נא להקפיד על כך. אני חושב שהמזכירות צריכה להביא את זה לתשומת לב הוועדות – להקפיד לכתוב נאומים של לא יותר מעשר דקות. תודה. רבותי, יש בקשות. בהצעת החוק הזאת אכן אין הסתייגויות, אבל יש בקשות לרשות דיבור. הראשון יהיה חבר הכנסת עיסאווי פריג'; ידבר חמש דקות. אני קיצרתי כיוון שחברת הכנסת זהבה גלאון חזרה לרשות הדיבור, ולמרצ ניתנו 15 דקות. אז אתה תדבר חמש דקות, ניצן הורוביץ חמש דקות וזהבה חמש דקות. אם כן, חמש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברים, תקראו לזה איך שאתם רוצים; לעטוף את החוק בכל צורה שתרצו; תעשו את המספרים ותכתבו את המספרים שנראים לכם. כל הפופוליסטיות הזאת, יש לה מטרה אחת: לשים מקלות בגלגלי כל תהליך או כל אופק מדיני או פתרון מדיני עתידי. תמשיכו להתנחל בסילואן, תמשיכו לגרום למיאוס בקרב התושבים. <יריב לוין (הליכוד):> בהחלט נמשיך להתיישב בכפר-השילוח, אני מבטיח לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמשיכו בסילואן. תמשיכו לגרום למיאוס לתושבים. תביאו הצעות חוק עם כל המלל היפה. קטן מ-15, גדול מ-15, קטן מ-40. תעשו מה שאתם רוצים. תמשיכו לחשוב את כל החשיבה הזאת. הרי אנחנו יודעים למה אתם מתכוונים. חבל על הנייר. זה דיו, ואתם מבזבזים את זמנה של המליאה. ועדת שרים, יועצים משפטיים, תקשורת, והכול – לשווא. הכול לשווא. יהיה פתרון מדיני. לא יעזור. על אפכם ועל חמתכם. יהיה. וכל זה ייזרק לפח. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הוא צודק, הוא צודק. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> וכל זה ייזרק לפח. ועוד דבר: בכל פתרון – – – <דוד צור (התנועה):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תקשיב. ידידי חבר הכנסת לוין, תרשום לך, ולכל החברים, הרוח הגבית שקיבלנו בכנסת התשע-עשרה מהבית היהודי – יהיה פתרון מדיני, ואין פתרון מדיני ללא שחרור אסירים. זה – תכניס לראש. זה המצב. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז כל הצעות החוק, וכל המאמץ שאתם עושים, לא חבל על הזמן? לא כדאי לכם להתעסק ולהיכנס ליצירה, למצב ולחיים יותר טובים? לא כדאי לכם? לא כדאי לכם? אני שואל, לא כדאי לכם? ואני, כשאני קורא את המלל היפה – תראה באיזה מלל יפה אתם משתמשים, באמת, חבל על הכישרונות האלה. באמת, אתם כישרוניים. מוציאים מלל יפה, אני קורא: "ביצעו רצח בנסיבות חריגות בחומרתן". איזה מלל יפה, מבית היוצר של חברת הכנסת שקד ושות'. איזה מלל יפה. ומה אני קורא עוד? "לא תחול סמכות הממשלה לשחרור האסירים". גם הגבלתם את סמכות הממשלה. אני אומר לכם, חברים, אני חוזר ואומר: בואו נחשוב בצורה מעשית, לא בצורה – איך להעביר את הזמן, איך לתת מקל בגלגלים, לעוד התנחלות ולעוד בעיה חדשה. אז אני אומר לכם: כל הניסיונות שאתם מנסים לעשות רק גורמים למצב של – איך אני אגדיר את זה – כשאתה שואל בן-אדם איפה האוזן, במקום שישים אותה כאן, הוא עושה אותה ככה. ואתם, זה מה שאתם עושים. אתם הולכים בדרך עקומה, שרק תוביל למבוי סתום, ולעוד צרה ועוד צרה. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, גם לך חמש דקות, ואחריך – חברת הכנסת זהבה גלאון. ויחתום את רשות הדיבור חבר הכנסת דב חנין. חמש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מציע לא לטעות בחוק הזה, זה חוק לסיכול משא-ומתן והסדר מדיני עתידי. אנחנו יודעים – אפשר אפילו להגיד את זה, שאף אחד לא שמח משחרור אסירים – אבל אנחנו יודעים שכל הסדר מחייב שחרור אסירים, שהם חלק מהקונפליקט. ולא רק הסדר מדיני, גם עסקאות לשחרור שבויים; אם החוק הזה היה בתוקף, גלעד שליט לא היה משוחרר, וגם שבויים ישראלים אחרים. וצריך להגיד את זה לחיילים שאנחנו שולחים למצבים מסוכנים: דעו לכם שאנחנו סנדלנו את עצמנו ומנענו מעצמנו את האפשרות לשחרר אתכם. צריך להגיד את זה לחיילים בפנים, שידעו שאם הם נופלים בשבי יהיה הרבה יותר קשה לשחרר אותם. וכל זה למה? למה הממשלה מסנדלת את עצמה, יורה לעצמה ברגל ופוגעת בסמכות של עצמה לקיים משאים-ומתנים כאלה והסדרים כאלה ולשחרר אסירים? למה? כי יש קבוצה קיצונית פה, בכנסת, של כמה חברי כנסת, שהגישו את החוק הזה, לקחו אתם גם כמה חברי כנסת שקצת התבלבלו ולא הבינו בדיוק במה ואיך מושכים אותם פה באף, והביאו כאן הצעת חוק קיצונית שפוגעת קודם כול בסמכות הממשלה, ואחר כך גם פוגעת בעתיד של כולנו. אדוני היושב-ראש, יש יותר – אני חושב – מ-10,000 אסירים ביטחוניים פלסטינים בבתי-כלא ישראליים, אם אני לא טועה; זה פחות או יותר המספר. מישהו כאן מעלה על הדעת שכשיהיה הסדר המספרים העצומים האלה, האסירים האלה, יישארו בכלא? רובם ישוחררו, וצריך להגיד את האמת. ואני גם אמרתי בדיונים על הצעת החוק הזאת, עכשיו – צור, אתה מסתכל עלי. אתה אולי חושב מההיבט הפלילי, רוצחים של – מעשים, שרצחו ילדים. לא, זה אסירים ביטחוניים. זה חוק לסיכול הסדר מדיני, שמגיע מהבית היהודי. זה הכול. <דוד צור (התנועה):> – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תיתמם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בעניין הזה אפילו נאמר בחוק במפורש שהחוק הזה בא לאיין את סמכות הממשלה במסגרת ניהול יחסי החוץ והביטחון, ובזה למנוע ממנה לקבל את ההחלטה המדינית על שחרור האסירים. בזה מדובר פה. צריך להגיד את האמת. וזה מצטרף לדברים אחרים שהממשלה הזאת עושה, שמוכיחים שהממשלה לא רוצה שלום, לא רוצה הסדר; רוצה להבעיר כאן את המציאות. אני רואה מה קורה בירושלים ומה קורה בשטחים, אני רואה מה קרה בארץ הזאת מאז הופסק המשא-ומתן המדיני: עוד מקלות בגלגלים, עוד מכשולים, עוד קשיים על דרך ההסדר, שהיא בסופו של דבר הדרך היחידה. כמו שאמרו כאן לפני, ידידי עיסאווי, יוזמי החוק הזה, אתם יודעים, כמו שזה מגיע ככה בצורה לא ראויה – הרי החוק הזה הוא חוק שקרי – כך הוא גם יבוטל. הרי, איילת שקד, אם יהיה צורך לשחרר את האסירים ויבוא ראש ממשלה, הוא ישנה גם את החוק הזה. הוא ישנה אותו. הוא ישנה אותו, ואז אותן ידיים שעכשיו יורמו בעד החוק, יורמו אז בדיוק לדבר ההפוך, ואתם יודעים שזה מה שיקרה. אז למה לבלבל את המוח ולהביא כאן חוק מיותר? <היו"ר יצחק וקנין:> בזה אני מסכים אתך לחלוטין. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מיותר. כן, נו, הרי מה? יבוא הסדר, אז לא ישחררו? יגידו: זה מה שצריך לעשות, ישחררו וימצאו את הפתרון, ואת החוק שלכם יזרקו. אז חבל על מהלך הסרק הזה שאתם מביאים כאן היום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון. חמש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל מה שלא עולה על הדעת, לא יעלה על הדעת – עולה על הדעת, בטח כשזה קשור בחברת הכנסת שקד והחברים שלה. צר לי על אלה שחתמו על ההצעה, ובעיקר על הקואליציה המביכה שהולכת לתמוך בהצעת חוק שיש בה שתי בעיות, או שני פגמים מרכזיים. אני רוצה להצביע על שניהם: אחד למהות והשני לקונטקסט הפוליטי, פוליטי-מדיני, צריך להגיד את זה ככה. אנחנו עדים ליוזמת חקיקה שבעצם מבקשת להתערב – או זה יותר מ"יוזמת החקיקה מבקשת", זה גורמים פוליטיים שמבקשים להתערב בתהליך החנינה, בתהליך הסמכות שניתן לנשיא ולשרת המשפטים – – <דוד צור (התנועה):> זו טעות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – לגבי כלל הפושעים והרוצחים, חברת הכנסת שקד – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> את לא קראת את החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> אני קראתי את החוק, וקראתי שוב, ושמעתי עכשיו את ההסברים של שולי מועלם, ואני אומרת לך שמה שאת עושה – את עושה מדרג בין פשעים ושוב את מייצרת אפליה בין דם לדם. כי יושבים כל מיני רוצחים בכלא, כל מיני רוצחים, לצערי, שעשו דברים איומים, איומים. מה שאת עושה עכשיו – את מתערבת בסמכות שניתנת לנשיא ולשרת המשפטים. זו הערה אחת למהות. ההערה השנייה שלי היא לקונטקסט הפוליטי, ובהקשר הזה היא אפילו יותר חשובה. מה שאתם עושים, חברת הכנסת שקד – את בעצם שייכת למפלגה שמרעילה את השיח הציבורי, מרעילה את השיח הציבורי ביוזמות חקיקה שכל המטרה שלהן זה לטרפד ולסנדל כל סיכוי להגיע מתישהו להסדר. לא רציתם את זה בשום שלב. הרי מה אתם עושים ביוזמת החקיקה הזאת? אתם לא מאפשרים לממשלה מרחב תמרון מדיני כלשהו. מה אתם אומרים לה? 15 שנה הוא קודם ישב, בכלל לפני שוועדה כזאת או אחרת תדון. למה שלא תקראו לילד בשמו, תבואו מראש ותגידו שאפילו במשא-ומתן אין בכלל שיקול דעת לממשלה, לא כמחווה, כחלק מתהליך של פיוס, לשחרר אסירים? זה הרי הדבר הכי בסיסי שעושים כשמגיעים למצבים כאלה. מה שאתם אומרים – אנחנו לא נשאיר לממשלה את מרחב התמרון המדיני, אנחנו לא נאפשר לה שחרור אסירים, כל תכלית הקיום שלנו זה לעשות דה-לגיטימציה לאפשרות להגיע להסדר שלום. כל תכלית הקיום שלכם היא להרעיל את הדמוקרטיה, להרעיל את השיח, למנוע סיכוי להסדר. זה מה שאתם עושים. ומה שאתם מבקשים זה לא רק בקונטקסט הפוליטי. מה שאתם מבקשים, חברי חברי הכנסת שיצביעו על הצעת החוק הזו, זה לפגוע בסמכויות שיש לרשויות. היום זה בסמכות החנינה של הנשיא ושרת המשפטים, מחר את מציעה הצעת חוק שמבקשת להגביל את כוחו של בית-המשפט העליון באמצעות זה שאת מבקשת לאפשר לכנסת לחוקק חוק לעקוף את פסיקת בג"ץ לארבע שנים, לא משנה. יש כאן חבורה, חברי חברי הכנסת, שאני מודה שלא נתקלתי בחבורה כזאת כבר הרבה זמן בכנסת. אני כבר חברת כנסת למעלה מעשור והיו חברי כנסת קיצוניים יותר, ימניים יותר, אידיאליסטים, אידיאולוגים – לא ראיתי חבורה מופקרת כזאת, תמות נפשי עם פלישתים, במובן הזה; לא אכפת לנו מחקיקה, לא אכפת לנו מסדרי שלטון, לא אכפת לנו מסדרי מינהל, לא אכפת לנו מסמכויות חנינה. כל מה שמעניין אותנו זה לכבול את ידי הממשלה הזו, שאם היה שם מישהו שחלם – לא נראה לי, גם מי שחלם כבר לא חולם יותר – שאם היה שם מישהו שחלם שאפשר ללכת להסדר והיום הוא יושב ותומך בהצעת החוק שלכם, הוא שותף בדיוק כמוכם. אז זה מה שאני חושבת עליכם. אז ממך אין לי ציפיות, חברת הכנסת שקד, יש לי ציפיות מאלה שרוממות ההסדר המדיני בגרונם. מי שמצביע על הצעת החוק הזאת היום בעצם אומר שהוא קובר כל סיכוי להגיע להסדר, לפשרה ולשחרור אסירים במסגרת פשרה. אתם באמת מגיעים האחד לשני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אחרון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. יש לנו שר באולם? <היו"ר יצחק וקנין:> יש. <דב חנין (חד"ש):> אין שר. <היו"ר יצחק וקנין:> יש שר. <דב חנין (חד"ש):> יש ממשלה בישראל? <היו"ר יצחק וקנין:> השר מאיר כהן. <דב חנין (חד"ש):> אה, השר כהן. פשוט עכשיו כל יש עתיד מגדלים זקנים, חוץ מחבר הכנסת עפר שלח, אז קצת קשה לזהות. אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שאני מאוד מאוד מודאג מהצעת החוק הזאת, ולהבדיל מחברי, אני לא כל כך בטוח שאפשר יהיה כל כך בקלות להתגבר על המכשולים והמשוכות שאתם שמים בפני העם בארץ הזאת, בדרך היחידה שיכולה להוביל אותנו לעתיד כלשהו, הדרך להסדר מדיני עם השכנים שלנו. <שר החינוך שי פירון:> יש עתיד, אל תדאג, יש עתיד. <דב חנין (חד"ש):> אני בכלל לא בטוח, אני מטיל ספק גדול בשאלה אם יש עתיד בדרך הזאת. אל תטעו, עמיתי חברי הכנסת, עניינו של החוק הזה איננו אסירים פליליים, ואפילו לא אסירים בכלל. החוק הזה, כמו שאמרו לפני, הוא עוד אחד בסדרה של חוקי הסנדול, חוקי סנדול שבדרכים שונים ומגוונות מנסים לבלום אפשרות של התקדמות להסדר מדיני. חוקי הסנדול האלה כוללים את החוקים שאוסרים ויתור על שטחים; חוקי הסנדול האלה כוללים חוקים שמשריינים את המעמד של כיבוש ירושלים המזרחית; חוקי הסנדול האלה הם חוקים שמחייבים משאל עם כאשר מוותרים על שטח – – – <זבולון כלפה (הבית היהודי):> מה עם מעמדו של בית-המשפט – מזה לא אכפת? <דב חנין (חד"ש):> אתה צודק, גם ממעמדו של בית-המשפט אכפת לנו, בהחלט. אני אגיע גם לבית-המשפט, חבר הכנסת כלפה, לא אדלג עליו. המהלך הזה בעצם נועד לסנדל את ההליכים המדיניים גם בדבר האחרון שעדיין לא סונדל. הרי מה קרה לנו כאן? בקיץ, בשנתיים האחרונות, כאשר עלתה על סדר-היום האפשרות של משא-ומתן עם הפלסטינים, הפלסטינים אמרו: אנחנו מוכנים למשא-ומתן, אנחנו מוכנים למשא-ומתן ובלבד שבזמן המשא-ומתן לא תקבעו לנו עובדות. מה זה "לא תקבעו עובדות"? לא תבנו בהתנחלויות, כי אתם בונים בהתנחלויות ואחר כך אתם אומרים: מה אתם רוצים, יש התנחלויות, אי-אפשר לפנות שטחים. זו הייתה הדרישה הפלסטינית. בנימין נתניהו, ראש הממשלה – אני מניח שבין היתר בלחצכם, חבריו הטובים מהבית היהודי, אבל בשתיקה של חברי התנועה ויש עתיד – הרים ידיים ואמר: אני אקפיא התנחלויות? מה פתאום, נמשיך לבנות. ובאמת, הממשלה הנוכחית היא ממשלת-שיא בבנייה בהתנחלויות. הממשלה לא הייתה מוכנה, כדי לאפשר את המשא-ומתן עם הפלסטינים, להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ולא לבנות בנייה נוספת שקובעת עובדות מוגמרות בזמן המשא-ומתן. אז כחלופה לדבר הזה, ממשלת ביבי הסכימה לשחרר אסירים. אגב, לשחרר הרבה פחות אסירים מאשר היא שחררה במסגרת של הסכמים, למשל לשחרורו של גלעד שליט. סך כל האסירים שהממשלה הייתה מוכנה לשחרר במסגרת המהלך המדיני היה מספר מצומצם, סדר גודל של 100 אסירים, וגם בזה ממשלת ישראל לא עמדה. אז, עמיתי חברי הכנסת מהימין הקיצוני, אני ממש לא מבין ממה אתם חרדים. הרי ממשלת נתניהו, גם כשהתחייבה לשחרר 100 אסירים, היא לא שחררה 100 אסירים אלא שחררה רק שלוש פעימות ראשונות ולפני הרביעית החליטה לעשות "פוס" ולשלם את כל המחירים הנוראיים של ההתדרדרות בעקבות שבירת הסיכום הזה. <שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – אז פשוט אחד מהם רצח יהודי – – – <דב חנין (חד"ש):> כי בעקבות שבירת הסיכום הזה, עמיתי חברי הכנסת, התחילה הספירה לאחור להתדרדרות, את זה אנחנו צריכים לזכור. אותו קיץ נוראי, שאנחנו כולנו היינו אחוזי בעתה מהמתרחש פה בארץ הזאת; אותו קיץ התחיל באותה החלטה של ממשלת נתניהו לעצור את התהליך המדיני; לעצור את התהליך המדיני ולהפסיק לשחרר אסירים. העוקץ של הצעת החוק הזו נמצא בסעיף 2 של ההצעה; זה התיקון לחוק הממשלה. ומה נאמר שם? נאמר שם שמוציאים מידי הממשלה את הסמכות לקבל החלטה לשחרר, במסגרת של הסכם מדיני – זה סעיף 8ב לחוק הממשלה – את האסירים האלה, אסירים שביצעו את המעשים שמוגדרים בהצעת החוק הזאת, של אותו רצח בנסיבות חריגות. עמיתי חברי הכנסת, זה דבר יוצא דופן. הממשלה תומכת במהלך שקושר את ידיה. הקואליציה מביעה אי-אמון בממשלה, שיכולה אולי לקבל החלטות לפי דעתה ולפי שיקול דעתה, לפי מה שטוב לדעת הממשלה, לטובת הציבור ולטובת המדינה. אבל הקואליציה בכנסת הזאת כל כך ימנית, שהיא אפילו לא סומכת על ממשלת הימין הקיצוני של בנימין נתניהו. עמיתי חברי הכנסת, תסתכלו על הניסיון ההיסטורי. אין דוגמה בהיסטוריה של הסדר מדיני שלא כולל שחרור של אסירים. אין דוגמה בהיסטוריה של הסדר מדיני שלא כולל שחרור של אסירים. אני רוצה לתת לך, אדוני היושב-ראש, כיוון שחברי הכנסת מהבית היהודי לא מקשיבים, אז אני רוצה לפחות לתת לך, אדוני היושב-ראש, את הדוגמה של ה"מאו-מאו" בקניה. אני לא יודע אם זו דוגמה – – – <זבולון כלפה (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (חד"ש):> ה"מאו-מאו" בקניה ביצעו מעשים באמת באמת זוועתיים. 25, 26 נדמה לי, במרס 1953, מעלים באש את הכפר לארי, שבו היו אנשים שנחשדו בשיתוף פעולה עם השלטון הבריטי. שורפים כפר שלם. זה לא מעשה חריג בחומרתו? זה מעשה חריג בחומרתו, מגונה, פסול ומתועב. והאנשים שביצעו את הדבר הזה לא שוחררו אחר כך? ג'ומו קניאטה, מנהיג, נשיא קניה, לא היה מנהיג ה"מאו-מאו"? איפה אתם חיים? אתם רוצים להגיע להסדר עם מישהו או שאתם רוצים רק לריב עם כל העולם כל הזמן? מלחמת אלג'יריה – אתם יודעים איזה זוועות היו באלג'יריה, איזה זוועות נעשו במסגרת מלחמת השחרור של אלג'יריה? לא שוחררו כל האסירים שעשו את זה? לא מילאו אחר כך תפקידים של שרים ונשיאים וראשי מדינה ומפקדי צבא? אז אתם אומרים: בסדר, זה קולוניאליזם באפריקה. אבל בוא נדבר על אירופה – הסכם "יום שישי הטוב", הסכם השלום בצפון-אירלנד, לא כלל שחרור אסירים? כולל אנשים שביצעו מעשים מטורפים. אני הרי לא מתווכח על העובדה שבמסגרת של מלחמות כאלה נעשים מעשים שאני מתנגד להם, אני מוקיע אותם, אני חושב שהם רעים, אני חושב שהם לא מועילים, אבל זה מה שקורה במלחמות, מה לעשות. ככה נראות מלחמות במציאות. רוצים לסיים מלחמות, אז בין היתר, כדי לסיים את המלחמות, עושים הסכמים. ובמסגרת ההסכמים האלה משחררים אסירים, כי אם לא משחררים אסירים, אי-אפשר לסיים את המלחמות. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם במלוא האחריות שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מסוכנת. היא הצעת חוק שמשדרת גם לציבור בישראל – אבל לא רק לציבור בישראל, כי הצעות החוק האלה הן לא סוד ואי-אפשר לשמור אותן בחשאיות ולהטיל עליהן צנזורה ואיפול – הצעת החוק הזאת משדרת לעולם הערבי, היא משדרת לציבור הפלסטיני, היא משדרת להנהגה הפלסטינית, מסר מאוד פשוט וברור מצד הכנסת; המסר הוא שאין פרטנר. אין פרטנר בישראל שמוכן לעשות את מה שצריך כדי להגיע להסכם שלום היסטורי עם הפלסטינים. הסכם שלום לא אומר שכל הצלקות והכאבים והסבל נמחקים מההיסטוריה, אבל הסכם שלום כן אומר ששני הצדדים עושים את המהלכים ההיסטוריים כדי להתגבר על הצלקות האלה, כדי להתגבר על הכאבים האלה. ושחרור של אסירים, ללא ספק, יהיה הצעד הראשון והמיידי וההכרחי בתהליך של הסדר מדיני. אז מה אנחנו למדים, אדוני היושב-ראש, לגבי ממשלת נתניהו? אנחנו למדים שהממשלה הזאת בחרה להגיד "לא" לכל הסדר מדיני. אני לא פונה לבית היהודי ואני גם לא פונה לליכוד, אלה מפלגות שמראש אמרו לנו שהן מתנגדות להסדר מדיני ושהן לא רוצות להתקדם לכיוון הזה, חוץ מראש הממשלה, שלפעמים אומר כך ולפעמים אחרת, אבל הוא מתכוון לאותו דבר, וזה לא להתקדם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אני שואל אתכם, עמיתי ביש עתיד, עמיתי במפלגת התנועה: שמעתי היום – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, נא לסכם. משפט אחרון. <דב חנין (חד"ש):> משפט אחרון. אני שמעתי את שר האוצר אומר שיש עתיד לוקחת אחריות לתהליך המדיני. אז בואו תתחילו את האחריות עד לתהליך המדיני באותה הצלה של התהליך המדיני, בהתנגדות להצעת החוק המופקרת הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו מצביעים, אני מבין, חבר הכנסת אלקין? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014. קריאה שנייה, רבותי, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–3 – 32 נגד – 15 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, 15 מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד החוק – 35 נגד – 15 נמנעים – אין חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, 15 מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ראשונת המברכים – חברת הכנסת איילת שקד. לאחריה – חבר הכנסת דוד צור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מברוכ, מברוכ חברת הכנסת שקד. <איילת שקד (הבית היהודי):> ערב טוב, תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אילן גילאון, דבר אחד אני יכול להגיד מפה, מהמקום שאני יושב בו: החוק הזה לא מעלה ולא מוריד. אני אומר לך שאם יצטרכו לשחרר אסירים, ישחררו אותם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון. לא חבל על הנייר? <קריאה:> אז למה מעבירים אותו? למה מעבירים אותו? <היו"ר יצחק וקנין:> מחוקקים חוקים, מה לעשות. <איילת שקד (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה, ראשית, להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דודו רותם, שעזר לנו להעביר את החוק, ולשותפי לחוק הזה, חבר הכנסת דוד צור, שתרם לנו רבות מניסיונו הקודם כמפקד מחוז במשטרה; ליריב לוין, לרוברט אילטוב, לישראל חסון, למוטי יוגב, לאורית סטרוק ולשולי מועלם, שחתמו ביחד אתי על החוק. צר לי שחברי האופוזיציה לא מכירים בעקרון הפרדת הרשויות, ולא מכירים בעובדה שלרשות השופטת צריכה להיות יכולת לשפוט. ושאדם שעשה רצח מתועב – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – המינימום שהחברה יכולה לדרוש זה שישב בכלא לפחות 40 שנה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – מה את מכניסה – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> ומכאן אני קוראת לפרקליטות מחוז צפון, שכן אתמול נפתח המשפט של הרוצח של שלי דדון, זיכרונה לברכה, לדרוש במשפט רצח בנסיבות חריגות בחומרתן, ושהרוצח המתועב הזה לא יצא לחופשי כל ימי חייו. החלק השני של הצעת החוק מדבר על – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – רצח בנסיבות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע לה, רבותי. <איילת שקד (הבית היהודי):> חברת הכנסת זהבה גלאון – – <היו"ר יצחק וקנין:> תנו לה לסיים. יש לה עוד דקה. <איילת שקד (הבית היהודי):> – – אני הקשבתי לך קשב רב. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, את גם עומדת וגם צועקת, ואני לא אאפשר לך את זה. <איילת שקד (הבית היהודי):> צר לי שאינך מכירה בעקרון הפרדת הרשויות. צר לי שאת לא סומכת על השופטים במדינת ישראל – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שבי במקומך. זהבה גלאון, אני מאוד מכבד אותך – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – שידעו להפעיל שיקול דעת. <היו"ר יצחק וקנין:> – – שבי במקומך ותגידי את מה שאת רוצה כאשר את יושבת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, יש – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> את מתערבת בעצמך עכשיו – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> צר לי שאת לא סומכת – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת ממרצ – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – על השופטים במדינת ישראל – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אל תאלצו אותי להוציא אתכם. <איילת שקד (הבית היהודי):> – – שידעו להפעיל את שיקול דעתם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> הם אלו שיושבים על כס המשפט, והם אלו שצריכים לקבוע את העונש, את גזר-הדין ואת פסק-הדין. <עמר בר-לב (העבודה):> אז למה את מנסה להשפיע עליהם? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – משפט שמתנהל עכשיו. <איילת שקד (הבית היהודי):> החלק השני של החוק מדבר על שחרור בעסקאות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – בושה – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> לצערי יש מספיק רוצחים בכלא, רוצחים ביטחוניים, ומספיק אסירים בכלא שאפשר לשחרר. החוק הזה מדבר על רוצחים שטרם רצחו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> אני מקווה שלא יהיו עוד כאלה, אבל מה לעשות שבהיסטוריה שלנו, ב-60, ב-66 שנות – ב-66 – כמה אנחנו? 66? 67? <היו"ר יצחק וקנין:> 66. <נחמן שי (העבודה):> מי סופר? מי סופר? <איילת שקד (הבית היהודי):> לצערי, ראינו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לצערנו, את צודקת, חברת הכנסת איילת שקד, אבל לצערנו – – <איילת שקד (הבית היהודי):> ראינו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – ראינו כבר שחרורים, וראינו שחרורים ועוד שחרורים ויהיו שחרורים. אני אומר לך את זה. <איילת שקד (הבית היהודי):> החוק הזה לא יכול למנוע שחרורים. החוק הזה – – <קריאה:> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – יכול למנוע שהרוצחים המתועבים, כמו הרוצחים של משפחת פוגל לדוגמה – לדאוג שרוצחים כאלה בעתיד לא ישוחררו. ואני כן סומכת על מערכת המשפט שתפעיל שיקול דעת. זה תפקידה בזמן מהלך משפטי ובזמן פסק-דין וגזר-דין. אני מאוד מאוד מקווה שלא יהיה צורך בחוק הזה, אבל לצערי ההיסטוריה מלמדת שכן יהיה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת שקד. חבר הכנסת דוד צור, גם לך אני מאפשר שלוש דקות לברך. <זהבה גלאון (מרצ):> את מנסה להשפיע על משפט שמתנהל עכשיו? את קוראת לשופטים לאמץ את ההצעות שלך? <איילת שקד (הבית היהודי):> – – – הפרקליטות. <זהבה גלאון (מרצ):> משפט שמתנהל עכשיו? <איילת שקד (הבית היהודי):> הפרקליטות. <זהבה גלאון (מרצ):> איפה נשמע דבר כזה? <דוד צור (התנועה):> תודה, אדוני היושב-ראש – – – <קריאה:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי חברי הכנסת, נסתיים הדיון. תנו לנו לסיים אותו ולהמשיך בסדר-היום. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, שבי במקומך. <דוד צור (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה מפריע להמשך הדיון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> – – חברת הכנסת זהבה גלאון, החוק, החוק יש לו גם משמעות, גם העברה של – גם תפיסת עולם, מסר, וגם בא לעשות צדק. החוק – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה צדק – – –? <דוד צור (התנועה):> כן. הצדק, למשל, גם למשפחות הקורבנות. כשמשפחת אושרנקו נשחטת, כן? והעבריין הזה, המורשע – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא – – – <דוד צור (התנועה):> – – הרוצח, או משפחת פוגל – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא – – – <דוד צור (התנועה):> – – נרצחת, זה לא קשור לתהליך מדיני. קודם כול, החוק צופה קדימה, הוא לא רטרואקטיבי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> זהבה, את לא מקשיבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מקשיבה – – – <דוד צור (התנועה):> אני מאוד מעריך, אני מאוד מעריך אותך, אבל את יכולה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה גלאון, באמת, אי-אפשר להמשיך להפריע. <דוד צור (התנועה):> את יכולה לנסות להקשיב אולי למשהו אחר, גם אם לא להסכים. החוק מסתכל קדימה. לכן הוא לא כובל את הממשלה באותם 10,000 שאמר פה ניצן קודם, 10,000 אסירים ביטחוניים שנמצאים בבתי-הכלא. תרצה הממשלה – בסוף הסכסוך ולא בתחילתו – ובסוף הסכסוך, אם ירצו לשחרר את כל האסירים האלה – שישחררו. יקבלו החלטה, כל ממשלה שתבוא. זה לא קשור לאותם חמישה, עשרה, שירצחו מעתה ואילך. עליהם את רוצה להגן? על אותם רוצחים מתועבים שירצחו – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא – – – <דוד צור (התנועה):> רגע. – – שירצחו בעתיד? מה מטריד אותי בהקשר של התהליך המדיני? אמר פה, נדמה לי חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג', שאנחנו בולמים ועוצרים כל תהליך מדיני באשר הוא. עלי את יכולה לחשוד שזה מה שיקרה? אותי מטריד המכתב ששולח עבאס לחיג'אזי, זה שירה בגליק, ביהודה גליק, שאנחנו מאחלים לו מפה החלמה מהירה. זה מטריד אותי. זה עידוד לטרור, זה עידוד לרוצחים, וזה מכשול לתהליך מדיני – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> – – לא חקיקה שתהיה מעתה ואילך. <זהבה גלאון (מרצ):> החוק הזה – – – <דוד צור (התנועה):> לכן החוק הזה הוא חוק צודק – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> – – הוא חוק שאינו מדבר רטרואקטיבית על אותם אסירים שיכולים להיות משוחררים בסוף של תהליך. עכשיו, בואו נדבר רגע על משפחות הקורבנות: כל ההליך הפלילי, כל סדר הדין הפלילי במדינה שלנו הוא בכלל לא באוריינטציה של הקורבן. הוא באוריינטציה של המדינה כנגד העבריין – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא – – – <דוד צור (התנועה):> – – כנגד הפושע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> החוק הזה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> – – בא לעשות צדק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דוד צור (התנועה):> – – – בא לעשות צדק עם הקורבנות, עם משפחות הקורבנות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> ולכן אני חושב שצריך להסתכל על זה ככה, ולא כל הדמגוגיה שלכאורה מכשילה איזה תהליך מדיני. לעניין הכבילה שאמר פה – של הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד צור, נא לסכם. <דוד צור (התנועה):> אני רק אסיים, כי הם הפריעו לי לדבר. כל חוק – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> כל חוק הרי הוא כובל. כל חוק שאנחנו מחוקקים פה כובל מישהו אחר. העמידה הזאת שלכאורה הוא כובל את הממשלה בהחלטות עתידיות, אין פה שום – כמעט שום – כבילה, למעט אותם חריגים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> – – שבית-המשפט יכריע לגביהם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שכחת שהחוק – – – <דוד צור (התנועה):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד צור. <הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/890).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הכשרות המשפטית – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – שהחוק עבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014 – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – השר שי פירון בשם שרת המשפטים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – עזוב אותי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <שר החינוך שי פירון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014, מבקשת להביא לידי ביטוי מגמות הקיימות כיום בעולם בנוגע לאנשים עם מוגבלויות בכלל וחסויים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בפרט – קשישים, חולי נפש ואנשים עם פיגור שכלי – כמו גם תפיסות של כבוד האדם ברוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו והמשפט העברי. הצעת החוק מבקשת להביא לידי ביטוי גישה ששמה דגש על שונותו ונבדלותו של כל אדם ועל קיומן של מגוון מוגבלויות אשר אין להתייחס אליהן כאל מקשה אחת. היא שמה דגש על זכויותיהם ועל שמירת העצמאות והאוטונומיה שלהם ככל האפשר; על כיבוד רצונם ושיתופם בהחלטות הנוגעות להם. זאת מבלי לגרוע ממחויבותה של החברה להגן עליהם ולשמור על טובתם. במרכז הצעת החוק נמצא מוסד משפטי חדש המאפשר לאדם לתכנן את עתידו ולמנות באמצעות ייפוי כוח מתמשך אדם שיהיה מוסמך לפעול ולהחליט בענייניו ולייצגו בקשר אליהם, אם הממנה יגיע למצב שבו הוא לא יהיה מסוגל לקבל החלטות בשל מצבו הנפשי או השכלי. באמצעות ייפוי הכוח המתמשך יוכל הממנה לתת הוראות מקדימות שבהן הוא ינחה את מיופה הכוח או האפוטרופוס כיצד לפעול בנוגע לענייניו האישיים או הרכושיים, אם יגיע בהמשך חייו למצב של חוסר כשירות. ההצעה קובעת מערכת דינים מיוחדת שתחול על ייפוי כוח כזה, המשלבת בין דיני השליחות ודיני ההגנה על אנשים שלא מסוגלים לדאוג לענייניהם. נוסף על כך, נכללים בהצעה תיקונים שמטרתם לשמור על כבוד החסוי והאוטונומיה שלו, ובהם החלת עקרון האמצעי הפחות מגביל במינוי אפוטרופוס בידי בית-משפט, לפיו על בית-המשפט להימנע ממינוי אפוטרופוס אם ניתן להגיע לאותה תוצאה בדרך שמגבילה פחות את חירותו, עצמאותו וזכויותיו. ההצעה כוללת עיגון מפורט של החיובים החלים על אפוטרופוס ועל מיופה כוחו, וכן דרכי פעולה שלפיהן על האפוטרופוס שמונה בידי בית-המשפט לפעול במסגרת מילוי תפקידו. כמו כן, ההצעה כוללת מתן סמכויות פיקוח למפקחים, הנדרשות לצורך מילוי תפקיד האפוטרופוס הכללי על-פי החוק הקיים באופן אפקטיבי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר שי פירון. אנחנו עוברים לדיון, רבותי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת דב חנין – איננו; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו; חבר הכנסת מאיר שטרית – נמצא. ולאחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. אם הוא לא יהיה אנחנו נעבור להצבעה. <שר החינוך שי פירון:> אולי אתה רוצה שנסכם את הדיון? <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא תלוי בי. זה תלוי במצב של הקואליציה מבחינת ההצבעה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני תומך כמובן בהצעת החוק. הצעת החוק באה באמת לתקן עניין שנוגע לאנשים עם מוגבלויות מסוימות, במטרה להקל עליהם את ההליכים כדי שיוכלו להיות יותר בקהילה. אני חושב שתשומת הלב לאלה שהם בעלי מוגבלויות היא חיונית וקריטית ליכולת שלהם אכן להשתלב בקהילה. לעתים, לצערי, מדביקים לאדם שיש לו מוגבלות כלשהי סטיקר שהוא מוגבל, ויכולים בלי הרבה בעיות לשים אותו במקום שהוא לא יכול לצאת ממנו, לא להיכנס, והוא מוצא את עצמו מנותק לחלוטין מהחברה. וזה לא לגמרי נכון. אני חושב שנכון כן להקל וכן למצוא דרך אם אפשר לשלב אותם בקהילה, ואם אפשר להגיע לכך שיהיו עליהם פחות מגבלות, זה רק יקל עליהם להשתלב בקהילה שלהם, במשפחה שלהם. לכן אני חושב שהצעת החוק היא במקומה. טוב שמקדמים את זה, כי, לצערי, אדוני היושב-ראש, כבר ראיתי מקרים רבים של אנשים עם מוגבלות שמוגבלים מכל מיני סיבות ללא שום הצדקה. ולכן פה ברגע שאומרים "אפשר להקל", גם לפעמים באמצעות בית-משפט או על-ידי מינוי אפוטרופוס, זה יוצר אפשרות לאנשים הללו אכן לחיות את החיים שלהם. כי אחרת קל מאוד להוציא את החריג החוצה, לשים אותו באיזו פינה, שלא להסתכל עליו, שלא יראה אותנו, שלא נראה אותו, זו הדרך הקלה. הדרך היותר-קשה היא למצוא דרך להגיע אליו ושהוא יוכל להגיע אלינו ולמצות את היכולות שלו. מסתבר שלעתים – למשל, אביא דוגמה, פעם חשבו שאוטיסטים זה עניין אבוד, אין מה לעשות. אנשים סבלו, היו כאלה שהתאבדו, לצערי. אני זוכר את הסבא שהתאבד ברמת-גן עם הנכד שלו. היום רואים אוטיסטים שחלקם חוזרים לתפקוד מלא, גומרים לימודים באוניברסיטה, עושים בגרות בתיכון, מצליחים להשתלב. יש כאלה עם כישרונות יוצאים מהכלל, אלה שיש להם נטייה לציור, אמנות, מוזיקה, מדי פעם מפרסמים בעיתונים – אנחנו זוכים לצוהר קטן, לראות באמת את היכולות של חלק מהאנשים הללו. ברור שיש גם מקרים אבודים, אבל בכל מקרה שניתנת הזדמנות למישהו, הסיכוי שלו לצאת מאותו מצב גדול פי-אלף. אם שמים אותו בפינה, הוא לעולם לא יצא מהמקום הזה. אני שמח על הצעת החוק כי אני חושב שהיא חיונית וחשובה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. מייד אחרי כן הצבעה, רבותי. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הטקסט של הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נראה משהו שמאוד בא להגן, בא לשמור על הזכויות של המוגבלים. זה חוק שכל מטרתו להגביל זכויות אדם של אנשים בעלי מוגבלויות נפשיות ושכליות. אני אספר לכם, לפני כמה חודשים פנה אלי אדם ואמר לי: אני שנים מטפל באימא שלי, ויום אחד החליטו שיש לה אפוטרופוס. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת ממרצ, יש לכם הרבה מרץ, אבל אתם מפריעים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אנחנו מקיימים התייעצות. <מיכל רוזין (מרצ):> זה יש עתיד, למה אנחנו? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', נא לפזר את ההפגנה. <נסים זאב (ש"ס):> אתם לא יודעים כמה אתם מפריעים לי, בכל פעם שאני עולה לדבר, אתם, רק אנשי המרצ. <תמר זנדברג (מרצ):> רק בשבילך עכשיו נהיה בשקט. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה? משהו מתוכנן פה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב, על חשבון הזמן שלך אתה עכשיו מפריע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הדברים של חבר הכנסת זאב כל כך כבדים, שהם מחייבים התייעצות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, תודה. נא להמשיך בנאום. <נסים זאב (ש"ס):> אז תמשיך להתייעץ אבל גם תשמע אותי. אדוני היושב-ראש, לפני כמה חודשים פנה אלי אדם שהיה אחראי לאמו, ובאה עובדת סוציאלית, כל פעם מבקרת, שואלת; יום אחד פתאום הוא מצא את עצמו שיש אפוטרופוס לאימא שלו, לאבא שלו, כי הם מוגבלים. הוא אומר: אבל אני לא מוגבל, אני הבן שלהם, אני מטפל בהם, אני מלווה אותם שנתיים-שלוש לאחרונה, מה פתאום הלשכה הסוציאלית באה לטרוף את הנכסים של ההורים שלי? אני אומר לכם, אתם לא יודעים מה מסתתר מאחורי החוק הזה. אני אתנגד לו בכל תוקף שבעולם. אף אחד לא מעניין אותו ולא מתעניין בזכויותיהם של אותם אנשים עריריים שלפעמים נתפסים במתנ"סים או ברחובות, אפילו בסופרמרקטים או בשווקים, על-ידי עובדי הסעד שהם מדריכים ומנהלי המקומות. אין לאנשים כוח, אין להם אפילו ההבנה, אומרים להם: תבואו ותחתמו. אדוני היושב-ראש, אני מספר לך, עוד כשהייתי בעיריית ירושלים – מה שעכשיו אמרתי זה דבר שהיה לאחרונה, אבל אני זוכר שעוד בהיותי בעיריית ירושלים בעלי משפחות באו ואמרו: מה פתאום לקחו את הדירה של ההורים שלי? וההורים חתמו חתימה כשלא הבינו, חשבו שרוצים באמת לעזור להם, באמת לסייע להם, ובסופו של דבר משפחה רואה את עצמה שבעצם כל הנכסים של ההורים הולכים ומשועבדים לעובדים הסוציאליים בלשכת הרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל הזמן שלך הסתיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני יודע. ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יכולים לאפשר שהעובדת הסוציאלית תיקח לעצמה את הזכויות ותחליט, אלא אם כן זה בא באמת בהחלטת בית-המשפט, וצריך לבדוק ולקבל – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אני מסיים כבר. היא חייבת לקבל עורכי-דין, אותה מוגבלת, אותה משפחה – – <זהבה גלאון (מרצ):> די כבר להשתלח – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – אני אומר לך, ואי-אפשר לבוא ובמחטף לגזול את הנכסים של אותם אנשים עם מוגבלויות. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מצפה שאתם תגנו עליהם. אתם תגנו עליהם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> נסים – – – לא להכליל. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012, ועל הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח), התשע"א–2010> [מס' מ/655; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל', עמ' 11043; נספחות; מס' מ/545; "דברי הכנסת", מושב שני, חוברת ל"א, עמ' 11265; נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012, מ/655; ההודעה נמסרה ב-9 ביוני 2014. רבותי, אני רוצה לעשות דיון משולב בהודעות, כולל הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח), התשע"א–2010, מ/545, ההודעה נמסרה ב-16 ביוני 2014. רבותי, דיון משולב על שתי ההודעות, נקיים דיון, נצביע על כל הודעה בנפרד. אם כן, רבותי, מאחר שנרשם להצעה הראשונה, להודעת הממשלה הראשונה, רק חבר הכנסת דב חנין, ידבר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה גלאון גם מעוניינת לדבר. אז אאפשר לזהבה גלאון חמש דקות, ואחריה – דב חנין, גם חמש דקות. <קריאה:> וגם לאיציק שמולי. <היו"ר יצחק וקנין:> מפלגת העבודה, מישהו ביקש ממפלגת העבודה? <דב חנין (חד"ש):> רגע, עשר דקות. למה חמש? <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, על כל הודעה זה חמש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה מה ששאלתי, רק לא ראיתי שהוא עומד פה. חבר הכנסת שמולי גם מטעם מפלגת העבודה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, על כל הודעה זה חמש דקות. <דב חנין (חד"ש):> כל הודעה זה חמש. <היו"ר יצחק וקנין:> מה אמרתי? אדוני לא מקשיב, מדבר, אתם מדברים ביניכם. אני מדבר ברור: כל הודעה חמש דקות, לכל סיעה חמש דקות, זה מה שאמרתי. <דב חנין (חד"ש):> בסדר, אז בסך הכול עשר דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שמולי, אתה ראשון הדוברים. כיוון שאתם על-פי הסדר, מפלגת העבודה, אף-על-פי שאין לי שמות לפני, חבל שאתם משאירים את זה לרגע האחרון ממש, כשאני צריך כבר לקבל את ההחלטות מי מדבר. חמש דקות לרשותך. אחריך – חברת הכנסת זהבה גלאון, חמש דקות, ואחרי כן – חבר הכנסת דב חנין. אני מפעיל את השעון, חמש דקות. מישהו צריך להחליף אותי פה. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא מוותרים עליך. <איציק שמולי (העבודה):> – – אנסה להתייחס בקצרה לשני הנושאים שנוגעים בהנמקת הערעורים שלנו. ראשית, ההודעה הראשונה בעצם מתייחסת לעניין המיסוי בענייני המקרקעין. אני רוצה לתקוף, ברשותכם, את הנקודה ממקום אחר. היום, פעם נוספת, יצא שר הבינוי והשיכון והודיע לנו שמחירי הדיור הולכים לרדת, בפעם המי-יודע-כמה, והתחייב לכך שבתוך זמן קצר אנחנו נראה ירידות מחירים של 30%. לא חלפו להן אלא שעתיים, ואנחנו רואים שהממשלה אישרה תוספת של בנייה מעבר לקו הירוק, מעבר למה שהיה בימים האחרונים. ויכולתם לראות בשעתיים את הסיפור הגדול של בעיית הנדל"ן במדינת ישראל: מצד אחד, בבוקר, המדיניות היא להוציא הודעות לתקשורת. מחירה הממוצע של דירה היום במדינת ישראל כבר הגיע ל-1.7 מיליון שקל; יכולתם היום לראות את הטבלאות לפי ערים, וכחוט השני עוברים עיר-עיר ויישוב-יישוב לראות איך עליות המחירים מכות בכל מקום ובכל אזור במדינת ישראל. ואחר-הצהריים אנחנו רואים שבמדינה הנפרדת, מעבר לקו הירוק, דווקא ענייני הבנייה מטופלים ובעיית הדיור הולכת ונפתרת במהירות שיא. אז אני רוצה מכאן לבקש גם משר הבינוי והשיכון: באמת, תפסיק. תפסיק לחלק לנו טיפים, לנו ולילדים, שיחכו עם קניית הדירה. מאז שאתה ושר האוצר ביקשתם מכל עם ישראל לחכות כי או-טו-טו המחירים הולכים לרדת, המחירים המשיכו לעלות בעוד 10%. אז אני באמת מכאן מציע לכם לדבר פחות ולעשות יותר. ובעניין השני – העניין השני נוגע אומנם לביטוח הלאומי, אבל אני רוצה לדבר אתכם על ביטוח ממקום אחר, ביטוח סיעודי, שמשום מה, בכנסת הזאת, לא נעים לאנשים לשמוע, אז בכל פעם מנסים להשתיק את הדיון הזה. בכל פעם שאני מנסה להעלות את זה בכלי פרלמנטרי מסוים, מישהו דואג לנסות ולסתום לי את הפה בעניין הזה. אני אומר לכם, זאת אחת הבעיות הכי גדולות שעוברות מתחת לרדאר של הבית הזה ואף אחד לא מדבר על זה. יש מיליון ישראלים שנפלו בהונאה הזאת של הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. ואני אומר לכם, אני יודע שזו מילה קשה, הונאה, אבל כאשר מוכרים לאנשים מוצר שקוראים לו ביטוח סיעודי, אבל באמת של החיים – – <קריאה:> קולקטיבי. <איציק שמולי (העבודה):> קולקטיבי. – – אפשר לשנות אותו כל חמש שנים, אז, חבר'ה, זו הונאה. וזו הונאה בחסות המדינה. לא רק הממשלה הזאת, גם הממשלות הקודמות, וצריך להגיד את האמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו רוצים לעשות משהו – – – <איציק שמולי (העבודה):> זו בדיוק הבעיה: אתם הפסקתם את זה, אדוני סגן השר, והמתווה שהניחה הממונה על שוק הביטוח השבוע הוא מתווה מחורר ולא אפוי. מה אומר המתווה של הממונה על הביטוח? הוא אומר: אנחנו נפתור את הבעיה של מיליון ישראלים, בתוכם 220,000 גמלאים, שנפלטו מהעולם של הביטוחים הסיעודיים; היא אומרת: אנחנו נכניס אותם למודל החדש של קופות-החולים, רק לא נגיד להם כמה זה עולה, אנחנו לא מבטיחים להם שהזכויות שהיו להם קודם יישמרו, והכי גרוע – את מי מענישים? אותם. באה הממונה ואומרת להם: אתם תיענשו בתקופת אכשרה של תשעה חודשים. כשכל עם ישראל יכול להיכנס לביטוח הזה ביוני 2015, אתם, שנדפקתם בצורה הכי חזקה, תוכלו להיכנס רק אי-שם ב-2016. אז אני חושב שאומנם ההצבעות פה היום, אדוני היושב-ראש, הן כמובן – אין להן משמעות לגבי שני הנושאים האלה, אבל אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נוכל לגייס את התמיכה של הבית הזה כדי לקדם ולפתור את הבעיה הכאובה הזאת של הביטוח הסיעודי הקולקטיבי כבר בימים ובשבועות הקרובים. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת גלאון. לרשותך סך הכול עשר דקות לשתי ההודעות של הממשלה. תחליטי בכמה את רוצה להשתמש כי אספנו את זה, אספנו את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> אז יש לי עשר דקות? <היו"ר נחמן שי:> עשר, כן. עשר דקות. תוכלי גם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש לי הרבה מה להגיד. <היו"ר נחמן שי:> אני בטוח. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי כנסת, אדוני שר הרווחה, אני עומדת כאן על הדוכן עכשיו בעקבות הדברים של חבר הכנסת נסים זאב, לתבוע את עלבונן של העובדות הסוציאליות, ולא אני הייתי צריכה לעשות את זה. אי-אפשר יותר. אי-אפשר יותר, חברי חברי הכנסת, שהעובדות הסוציאליות הופכות להיות שק החבטות של כל זב ומצורע. ומילא כל זב ומצורע, כל חבר כנסת שיש לו איזה סיפור עם משהו, הופך את העובדות הסוציאליות, שעומדות בקו החזית, במאבקים הכי משמעותיים; העובדות הכי מופלות, במקצוע הכי ממוגדר, עובדות לא בהעסקה ישירה, רובן הגדול, עם שכר זעום; וכל היום הן חוטפות על הראש מנסים זאב ודומיך. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ובמקום שיעמדו – וגם ממך. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אני מסכים אתך. <זהבה גלאון (מרצ):> ובמקום שיעמדו כאן – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <אבי וורצמן (הבית היהודי):> כי אני ראיתי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר נחמן שי:> במקום שיביעו הכרה ותודה לעובדות הסוציאליות. <זהבה גלאון (מרצ):> ואת זה אומר – – <היו"ר נחמן שי:> אב לשתי עובדות סוציאליות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אב לשתי עובדות סוציאליות. ואני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, זה פשוט בלתי נסבל יותר. הרי מי הם העובדים הסוציאליים? הם בדרך כלל עובדות סוציאליות, שבאמת הסיטואציה שלהן היא בלתי אפשרית: כל כך הרבה תיקים על הראש שלהן, לא מתגברים אותן, לא מתגמלים אותן. אז אחר כך אתה עולה פה ברוב חוצפתך ונוזף בהן ומסביר כמה צריך לפגוע בהן? מה קורה לך? <נסים זאב (ש"ס):> אני נהנה מכל רגע. <זהבה גלאון (מרצ):> מה קורה לך, חבר הכנסת זאב? לא הייתי נזקקת לכך – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – אז אני אבקש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תענה לי. אל תענה לי. <נסים זאב (ש"ס):> – – – זב ומצורע – – – היא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא הייתי נזקקת לכך, לולא הייתי רוצה להשתמש בדוגמה שלך – – <נסים זאב (ש"ס):> מי את בכלל? חצופה שכמוך. עזת פנים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – בקלות שהכנסת הזאת עוברת לסדר-היום. עומד פה שר הרווחה, ובמקום לעלות כאן לדוכן ולנזוף בך ואני לא יודעת מה לעשות, אז הכנסת עוברת לסדר-היום כי זה רק עובדות סוציאליות, כי זה רק נשים שכל היום צריכות להתמודד עם הבעיות הכי קשות של החיים. פשוט תתבייש לך – – <נסים זאב (ש"ס):> תתביישי לך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ושתתבייש הכנסת שעוברת על זה לסדר-היום. <נסים זאב (ש"ס):> תתביישי לך את. פה של ג'ורה יש לך את. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי – אדוני – – <נסים זאב (ש"ס):> פה של ג'ורה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אני מציעה לך להעיף אותו מהמליאה. אחת, שתיים ושלוש. <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת זאב, אני מציע שתמתן את ההתבטאויות שלך, ואולי מהאחרונה תחזור בך. <נסים זאב (ש"ס):> שלא תקרא לי זב ומצורע. מי הנבלה הזאת בכלל? <היו"ר נחמן שי:> אבל יש איזושהי – – – <נסים זאב (ש"ס):> חצופה שכמוך – – <היו"ר נחמן שי:> יכול להיות. אבל א. תשב בבקשה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – עזת פנים. <היו"ר נחמן שי:> – – תשב בבקשה. תשב בבקשה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לך מה לעשות, תגיד? <היו"ר נחמן שי:> – – ותחזור בך מהביטוי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לו מה לעשות? <היו"ר נחמן שי:> אני נותן לך – – – <נסים זאב (ש"ס):> כשאני אעלה, כשאני אעלה אני אחזור בי יחד אתה. <היו"ר נחמן שי:> אני נותן לך כמה דקות לשקול, עד שהיא תסיים את דבריה, כדי לחזור מהביטוי המכוער שנקטת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מילא חבר הכנסת זאב נכנס בעובדות הסוציאליות, גם יש לו בעיה בהבנת הנשמע: אני דיברתי על כל זב ומצורע וחבר כנסת. <היו"ר נחמן שי:> היא הפרידה. <זהבה גלאון (מרצ):> ואתה יודע מה? אתה שייך לקטגוריה הזאת. חברי חברי הכנסת – – <אילן גילאון (מרצ):> אולי פתאום הוא יצא מהארון וגילה שהוא באמת זב ומצורע. <נסים זאב (ש"ס):> אני, מכיוון שאני קצת מנומס אני לא אומר מה האותיות "זהבה"; זה בדיוק האותיות שלה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – כשאת מדברת על זה, זה האותיות שלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אז תהיה בשקט, אם אתה מנומס. <היו"ר נחמן שי:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה"ב – זה אותיות השורש. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> תוכל לחזור מהדברים שאמרת, חבר הכנסת זאב. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת – – – <נסים זאב (ש"ס):> זהבה – זה הזבה – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת זאב, בבקשה ממך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הסוגיה השנייה שאני רוצה להעלות כאן היום בפני המליאה, לנצל את ההזדמנות, זה לגבי קבוצת נשים נוספת שמשרד החינוך, משרד הבריאות, כל שאר המשרדים, מתייחסים אליהן בזלזול, בבוטות – משרד האוצר – אני רוצה לדבר על הסייעות. על אותן אלה שפשוט עושות עבודה מדהימה. רק לפני כמה שבועות הצלחנו להסדיר את המעמד של הסייעות המשלבות. איך גנבו אותן, אדוני היושב-ראש? המדינה הקצתה שכר ל-12 חודשים והעסיקו אותן עשרה חודשים, וכבר הצלחנו להסדיר את זה. אז היום גילינו שהסייעות הרפואיות ממשיכות לעבוד עשרה חודשים, ומפטרים אותן. הן אפילו לא מגיעות לסף של היכולת לקבל דמי אבטלה בחודשיים שמפטרים אותן. זה אחרי שכבר הסדירו את המעמד של הסייעות המשלבות, פתאום הן מוצאות את עצמן – כי תמיד האוצר או משרד החינוך או אני לא יודעת מי רוצה להרוויח על גבן של הנשים הכי מוחלשות במשק. זה נראה לכם סביר, שתמיד מי שמשלם את המחיר זה או העובדות הסוציאליות או הסייעות או המזכירות הרפואיות או המזכירות בבתי-הספר? תמיד מדובר במקצועות נשיים, שהן רוב בהם; נשים שלא מועסקות בהעסקה ישירה, מועסקות בהעסקה פוגענית. ובמקום שהכנסת הזו תיתן את דעתה איך משפרים את מעמדן של אותן נשים, אותן עובדות, אותן אלה שדואגות לילדים הנכים והאוטיסטים שקודם דיברנו עליהם ואותם אלה שצריכים הזרקות וסוכרת והיפו ומה שלא קורה – איזה סכומים הן מרוויחות? היום אנחנו קיבלנו את הנתונים בוועדה, גם בתשובה על שאילתה שאני הגשתי; איזה סכומים משלמים לאותן נשים במקצועות האלה? ורוצים שהן תהיינה עם הילדים שישה ימים בשבוע, בכל שעות היום. חברי חברי הכנסת, אני חושבת שזו ההזדמנות להכיר תודה לעובדות הסוציאליות, לסייעות המשלבות, לסייעות הרפואיות. אבל עם תודה לא הולכים למכולת, חברי חברי הכנסת. אז קודם כול אנחנו צריכים להתחיל בלהגן על כבודן, מקומן, מעמדן, אבל זה בוודאי לא מספיק. כדי שיהיה להן כבוד, כדי שיהיה להן מעמד, כדי שלא ישתלחו בהן ככה על הדוכן, צריך גם לתגמל אותן ולשלם להן בהתאם. אני חייבת להודות שזה ממש מביש שזה מה שמדינת ישראל משלמת לאותן נשים. זה היחס לנשים במדינה? אחר כך עומדים כאן על הדוכן ראש הממשלה ושרים ושרי חינוך ורווחה ואוצר ומסבירים כמה אנחנו דואגים לרווחת הנשים – עד שזה בא לנשים הכי מוחלשות בחברה הישראלית. גם זורקים אותן לכל הרוחות, גם לא מגינים על כבודן, וגם זה מה שמשלמים להן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לך, חברת הכנסת זהבה גלאון. אלה הנשים שעומדות בחזית, וכשהן מסתכלות אחורה הן רואות שהן לבד, זה מה שהייתי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, הן רואות את נסים זאב. <היו"ר נחמן שי:> יכול להיות שהן רואות את נסים זאב. <קריאה:> הכי טוב לראות את נסים זאב. <היו"ר נחמן שי:> לא חזרת בך מדבריך, אבל אנחנו נניח לך. זה לא היה ביטוי פרלמנטרי במיוחד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> הדובר הבא יהיה חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. תתייחס לשתי הודעות הממשלה על החלת דין רציפות. לרשותך עשר דקות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר נחמן שי:> כן, מי קרא לי? בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בהודעה השנייה יש – – – <היו"ר נחמן שי:> סליחה? <נסים זאב (ש"ס):> בנושא של הביטוח הלאומי אני מבקש לדבר. <היו"ר נחמן שי:> הם מדברים על מה שהם רוצים, אנחנו מכירים את זה, זה בסדר. בבקשה, חבר הכנסת. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בהצטרפות למחאתה של חברת הכנסת גלאון חברתי ולחובה שלנו כאן בכנסת להתייצב לימינן של העובדות הסוציאליות, אותן נשים שאנחנו שולחים לזירת ההתמודדות, לזירות ההתמודדות הקשות ביותר של החברה הישראלית, במיוחד כאשר מתנהלת מדיניות כלכלית וחברתית חסרת חמלה, ואז בוודאי עבודתן קשה וכפוית תודה. וכמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, שולחים אותן לחזית, וכשהן מסתכלות אחורה הן רואות שאין אף אחד מאחוריהן. לכן טוב שנאמרו כאן הדברים, ואני מקווה שהכנסת תפעל גם להגן על העובדות הסוציאליות, גם להקל על עבודתן וגם להקל על המצוקות החברתיות שהעובדות הסוציאליות צריכות להתמודד אתן במציאות שאנחנו חיים בה. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הדברים שלי כאן כדי לדבר אתכם על שני צדדים של המשוואה: על הצד שממנו צריך לקחת ועל הצד שלא צריך לתת. ההזדמנות לדבר על הצד שממנו צריך לקחת הייתה היום בוועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו עסקנו שם במסקנות ועדת ששינסקי 2, ועדה שמונתה בעקבות הדרישה שאנחנו העלינו כאן בכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפקרת משאבי הטבע של הציבור הישראלי. ועדת ששינסקי 2, כך מסתבר, עמדה בפני מסע לחצים מסיבי של חברת כי"ל, שהיא הגורם הכלכלי העיקרי שמפיק משאבי טבע, לפחות בדרום, האשלג בים-המלח, המגנזיום, הפוספטים באזור הנגב; ועמיתי חברי הכנסת, למרבה הצער, אנחנו צריכים לומר ביושר שמדינת ישראל איננה מפיקה ממשאבי הטבע האלה את מה שראוי שנפיק מהם. ממשאבי ים-המלח אנחנו מקבלים תמלוגים בשיעור ממוצע של 8%; מהפוספטים, 30 קילומטר דרומית-מערבית משם, אנחנו מקבלים 2%, וצריך להעלות את השיעורים האלה בצורה דרמטית. אני חייב לומר שאני התאכזבתי לראות את מסקנותיה של ועדת ששינסקי, שהחליטה להפחית את שיעורי התמלוגים על ים-המלח. שיעור התמלוגים שהיא מציעה הוא 5%, זה אמור להיות שיעור התמלוגים האחיד על משאבי הטבע העיקריים, וגם כאן ועדת ששינסקי מצאה לנכון להחריג למשל את המגנזיום, ולא לעסוק במחצבות ולא להטיל ולעשות שינוי כלשהו, למשל במים מינרליים. כל הדברים האלה מצערים, וכל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, ראויים לתיקון בפעולה שלנו כאן בכנסת. חברת כי"ל, כמו שאמרתי, ניהלה מסע לחצים מסיבי נגד ועדת ששינסקי וניסתה לכרסם במסקנותיה. לצערי הגדול, היא השיגה יותר ממה שהייתה צריכה להשיג. אני אמרתי בוועדה, ואני לוקח אחריות על דברי, שכי"ל בוועדת ששינסקי 2 השיגה בעצם את כל מה שהיא רצתה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הדבר החמור הוא שגם כאשר הם משיגים את כל מה שהם רוצים, הם לא מסתפקים בכך. הם הגיעו לכנסת, ובלי בושה איימו בפועל על המדינה, מאיימים על העובדים, מאיימים בסגירת מפעל, אדוני סגן השר, בטענה הצינית שכאילו סגירת המפעל תהיה כתוצאה ממסקנות ועדת ששינסקי 2. <מיקי לוי (יש עתיד):> הם אמורים לסגור – – – <דב חנין (חד"ש):> אבל הדבר הזה הוא באמת מודל של ציניות חסרת מעצורים, כי הרי מה החליטה ועדת ששינסקי 2? היא החליטה על שיעור תמלוגים של 5%, שלפעמים הוא אפילו הפחתה מהקיים, והיא החליטה על מס של רווחי יתר, שאינו מוטל על הרווחים הרגילים. עד 14% רווח על התשואה יכולים להרוויח ולקחת ולהמשיך לחלק דיבידנדים נדיבים של מאות מיליונים ומיליארדים. כל המיסוי החדש הוא בעצם על שכבת רווחי היתר שמעל 14%. זאת אומרת, אין שום סיכון לרווחים של כי"ל, וכאשר כי"ל באה ואומרת: אנחנו הולכים לסגור מפעל, היא באה בצורה צינית ומקוממת ורוקדת על ראשיהם של העובדים האלה, שאותם היא מנסה לנצל כפיונים במלחמה שלה נגד מדינת ישראל. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, ושמעתי את קריאתו של סגן השר, ואני מקבל אותה; אני חושב שאסור להיכנע בשום פנים ואופן לאיומים האלה. שיטת האיומים חייבת להיפסק, ובטח היא חייבת להיפסק מצדה של חברה שחייבת כל כך הרבה למדינת ישראל, שעשתה מיליארדים וחילקה מיליארדים בדיבידנדים בשנים האחרונות, בלי שאנחנו נתחלק אתה כמו שצריך בקופה הציבורית. וכדי להוסיף חטא על פשע, אדוני סגן השר, אני רוצה גם להזכיר שלמדינת ישראל יש מניית זהב בכי"ל, ושמניית הזהב הזאת הזו נותנת לנו כמדינה כלים לפעול בתוך החברה, לא רק מול החברה מבחוץ. החברה הזאת מתפרעת, באמת מתפרעת, אני לא יודע לקרוא לזה בשום כינוי אחר ובשום שם אחר. עמיתי חברי הכנסת, לכן יש מהיכן לקחת וצריך לקחת. אני רוצה לדבר עכשיו על הצד השני של המשוואה. רובנו כאן בכנסת, למעלה מ-64 חברי הכנסת, חתמנו על הצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. ואני רוצה לבשר לכם, עמיתי חברי הכנסת, ולבשר דרך אמצעי התקשורת גם לציבור הישראלי, שבנושא הזה מתחילה לחול תזוזה, ואני מברך עליה. בשבוע שעבר הייתה הודעה של שר האוצר, שהודיע בריאיון ל"ידיעות אחרונות" שהוא שוקל את העלאת שכר המינימום. אני מברך על כך. היום קראתי שיושב-ראש ההסתדרות, מר ניסנקורן, קורא לאוצר לפתוח מייד במשא-ומתן על העלאת שכר המינימום. אני מברך על כך. היום אחרי-הצהריים שמעתי את נגידת בנק ישראל קרנית פלוג – גם היא אומרת שהגיע הזמן לשקול ברצינות את העלאת שכר המינימום. <מיקי לוי (יש עתיד):> כולם אמרו אחרי שר האוצר. אני מאוד מעריך את זה. <דב חנין (חד"ש):> אני מעריך מי שאומר אחרי וגם מי שאומר לפני. אני מעריך את כולם. אני חושב שאנחנו צריכים להבין שהעלאת שכר המינימום היא מהלך חיוני, והיא הצד השני של הטיפול במצוקת המחירים בישראל. אנחנו בדרך כלל מדברים על מצוקת יוקר המחיה מהצד של עלויות המוצרים, אבל הצד השני של אותה הבעיה הוא העובדה שאנשים בישראל מרוויחים שכר נמוך. וכשאנחנו מדברים על שכר נמוך אנחנו צריכים להתחיל בשכר המינימום, שהוא השכר הנמוך ביותר, ושכר המינימום בישראל נמוך מדי. יש לנו בישראל יותר מדי אנשים שעובדים קשה, יוצאים בבוקר לעבודה, חוזרים בלילה לילדים, ועדיין נשארים מתחת לקו העוני. זו בעיית הבעיות שלנו. רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים. ולכן, כשאנחנו מדברים על עוני – ונמצא אתנו כאן גם שר הרווחה, שהקים ועדה שבחנה את הנושא הזה מכל הצדדים – כשאנחנו מדברים על עוני, צריך להתחיל קודם כול מטיפול בבעיית השכר הנמוך ומהעלאת שכר המינימום. אני עוד לא רוצה כרגע להקדים את ההידברויות שבוודאי יהיו בין כל הגורמים, ואני מברך על כל התייצבות של כל גורם למען העלאת שכר המינימום. את שכר המינימום צריך להעלות, ואני מקווה ומעריך ששכר המינימום יעלה. בין ההצעות השונות, אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שלפי החישובים שאנחנו עשינו, ההצעה שלנו – ההצעה שנמצאת על שולחנה של הכנסת במסגרת הצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה – היא ההצעה שעושה את העבודה בצורה הנכונה ביותר. אם אנחנו מסתכלים על משפחה שיש בה שני מפרנסים עם שני ילדים, כאשר שני המפרנסים האלה עובדים במשרה וחצי של שכר מינימום, ואנחנו מחשיבים בתוך ההכנסות שלהם גם את קצבאות הילדים – רק ההצעה של 30 שקל לשעה מעלה את המשפחה הזאת מעל לסף העוני בישראל. אני חושב שזאת צריכה להיות המטרה. אנחנו צריכים, ויכולים, באמצעות העלאת שכר המינימום להוציא מסף העוני בישראל עשרות רבות של אלפי אזרחים ולייצר שינוי מאוד גדול בתמונה החברתית של החברה הישראלית. אני דיברתי על ההשלכות החברתיות של העלאת שכר המינימום, אבל אני רוצה את משפטי הסיום – – <היו"ר נחמן שי:> תתכונן לסיים בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> – – להקדיש דווקא להשלכות הכלכליות. הכלכלנים הרבים שתומכים בהעלאת שכר המינימום אומרים לנו דבר מאוד פשוט; הם אומרים לנו: תעלו את שכר המינימום; אתם מגדילים ומחזקים את כושר הקנייה של אותם אנשים שקונים היום פחות מדי, כי הם לא יכולים לקנות, ובכך אנחנו מחזקים בעצם את המשק הישראלי ומייצרים מצב כלכלי ואווירה כלכלית יותר נכונה. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך עומדות חמש דקות. אתה תתייחס לשתי ההודעות של הממשלה בנושא דין רציפות. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הייתי ממונה על תיק הרווחה בעיריית ירושלים, ואני מוקיר ומעריך את עבודתן של העובדות הסוציאליות. זה לא עומד בכלל בסתירה לביקורת שאני משמיע פה. מה הקשר בין הערכה לעבודתן לבין שגיאות שלפעמים נעשות דווקא בדרך החקיקה שלנו? כאשר אתה נותן כוח לאותה עובדת סוציאלית ואתה אומר לה: בעצם את גם השופטת – מה אני ביקשתי? היא אפילו לא שמעה, היא אפילו לא הבינה. היא רק שמעה שדיברתי על עובדים סוציאליים ונעשה לה שחור בעיניים. אני אמרתי שהדבר הזה צריך להתנהל בדרך של בית-משפט, כאשר נציג המשפחה, שמלווה את ההורים, תהיה לו הזכות לערער לפני שתתקבל החלטה אם האיש נמצא במצב נפשי או שכלי, או במוגבלות כזו או אחרת, שהוא לא מסוגל להיות אפוטרופוס על עצמו וצריך להעמיד לו אפוטרופוס. לא יכול להיות – ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מכיר את המקרים האלה עשרות בשנים, אני מכיר תלונות, עשרות מקרים, עוד כשהייתי בעיריית ירושלים, שהיו באים אנשים שפתאום הם הופתעו לגלות שהבית של ההורים כבר לא נמצא בחזקתם, ואין להם יכולת אפילו לערער; הם צריכים ללכת לבית-המשפט כדי להוכיח שהם יכולים להיות האפוטרופוסים. אז איך אתה יכול לקחת רכוש מאדם כזה, שלפי הנחתך, לפי הבנתך, יש לו איזו מגבלה שכלית, להיות אפוטרופוס שלו בעל-כורחו או שלא בידיעתו גם כן? וזה מעשים בכל יום. אני באתי וביזיתי את העובדים הסוציאליים? היא לא מתביישת להגיד "כל זב ומצורע"? אין לה בושה לפנים, האישה הזאת. ולכן אני ציפיתי ממך, אדוני היושב-ראש, למחות על דברי הזלזול והבלע שלה נגדי. אני לא אמרתי שום דבר רע נגד העובדים הסוציאליים, אז למה לפרשן אותי בצורה עקומה רק מפני שהמוח שלה מבין עקום? לא הבנתי למה. אבל אני רוצה לומר, רק בנקודה הזאת, שכאשר אותם אנשים אין להם כוח לערער או לתקוף החלטה כאשר ממנים להם אפוטרופוס – והם לא יודעים אפילו שמינו להם, אדוני היושב-ראש, הם לא יודעים; אני אומר לך עוּבדות כאלה, הם לא יודעים – ובעצם מגבילים את העצמאות שלהם, את שיקול דעתם לגבי רכושם, וזה גם לגבי חשבון הבנק שלהם. ואותם אנשים שהם מוגבלים אולי שכלית, או שהם סובלים מדיכאון או ממחלה נפשית, הם זקוקים להגנה. אבל לא יכול להיות שההגנה של אותם מסכנים, שבמקרים רבים אינם גם חולי נפש – ואני מכיר מקרים שהם לא חולים במחלת הנפש – תהיה עם נישולם מרכושם, כשפתאום הם מוצאים את עצמם כשכבר בית-המשפט או העובדת הסוציאלית החליטה מה שהחליטה, המליצה מה שהמליצה, בלי ידיעתם. מה אני אמרתי? שיש זכות לבן המשפחה – מראש ליידע אותו. יש לה בן, יש לה אח, יש לה קרוב משפחה; תבואו ותאמרו: אנחנו, העובדים הסוציאליים, מוכנים לקחת אפוטרופסות על האישה הזאת. למה לא? מה, יש בזה משהו לא הגיוני, אדוני היושב-ראש? תגיד לי מה לא הגיוני בזה. איך יכול להיות שבני המשפחה לא מודעים לכך שהרכוש של הוריהם נמצא כרגע תחת אפוטרופוס ששייך למדינת ישראל? ואני הייתי מצפה – במקום להשתדל להבין אותי או לנסות להבין אותי, היא עומדת פה ואומרת עלי דברים שלא אמרתי ולא היו מעולם. היא לא שמעה אותי אפילו. היא רק שמעה "עובדים סוציאליים" ונהיה לה חושך בעיניים. לכן, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר נחמן שי:> אתה זקוק להגנה, אני מבין. <נסים זאב (ש"ס):> בוודאי. אני ציפיתי ממך להגן עלי. <היו"ר נחמן שי:> בעניין של העובדות הסוציאליות אני נגוע. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר. אז לכן, אדוני היושב-ראש – תאמין לי שבמשך שנים רבות, כשאני הייתי ממונה על התיק, אני הגנתי על כל עובד סוציאלי – – <היו"ר נחמן שי:> זה נכון. <נסים זאב (ש"ס):> – – אני עשיתי את עבודתי, והיו מרוצות ממני, העובדות הסוציאליות. 15 שנה, אדוני, לא שנה ולא שנתיים. אבל כשיש ביקורת, והביקורת היא עניינית, היא לגופו של חוק – אז לא כל דבר צריך פתאום להתנפח מעבר לממדים. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לך, תודה רבה. ביקש שר הרווחה מאיר כהן להתייחס להודעת הממשלה בעניין דין הרציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123), ואחר כך ניגש להצבעות. יהיו שתי הצבעות נפרדות, על שתי ההצעות. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> לא, זאב, השר ביקש. השר ביקש, זאב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לגבי החלת דין הרציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123), זה הניצן הראשון שמבשר שאנחנו נקפיד שזכויות הערעור יושמעו לא לפני אותם אנשים שהיו בדיון הראשון; ואני מאוד מקווה שנעשה כך גם – אנחנו בדרך לעשות כך גם לגבי הוועדות הרפואיות. חבר הכנסת זאב, מה שיש לי להגיד על העובדות הסוציאליות אמרתי כבר באחד הדיונים הסוערים כאן אליך. <היו"ר נחמן שי:> נכון, נכון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> וזוכר היושב-ראש, ואז הוא סיפר שאשתו ובנותיו החכמות שבחרו במקצוע הנהדר הזה משמשות כעובדות סוציאליות. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני רק רוצה להגיד משהו, חבר הכנסת זאב. בכל הזדמנות כשאתה מעלה את שאלת העובדים הסוציאליים, היה זהיר בכבודם. פעם קראו להם "חוטפי ילדים" ועכשיו הם אחראים לכך שמעבירים רכוש של אנשים גלמודים ללא ידיעתם. העובדות הסוציאליות עושות את כל מה שצריך. אני, להבדיל מחברת הכנסת המכובדת זהבה גלאון, אני משתדל בשקט לטפל בזכויות שלהן. חברת הכנסת זהבה גלאון עומדת כאן ושולחת את ידיה. היא הרבה שנים כאן בכנסת. אני לא זוכר שהיא עשתה משהו לטובת העובדים הסוציאליים חוץ מלהיות כאן. <תמר זנדברג (מרצ):> אוהו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני לא הפרעתי גם כשאמרת דברים. <תמר זנדברג (מרצ):> יש עתיד הגיעו – התעורר העולם. שום דבר לא היה לפני זה, אף אחד לא היה שום דבר. מדינת ישראל חיכתה לכם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כן, שוליית הקוסם, יקירתי. יש תמיד לאיזה מישהו איזה שתי שוליות לידו שקופצות, אני מבין. אז אל תפריעי לי כי אני לא מפריע כשמדברים. <תמר זנדברג (מרצ):> מה אתה אומר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה שאת שומעת. <תמר זנדברג (מרצ):> כשאתה מדבר אז אתה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> סליחה, אל תפריעי לי. <היו"ר נחמן שי:> – – – לשבת במקומך. <נסים זאב (ש"ס):> אם אני הצלחתי להעביר על מידותי גם את יכולה קצת להיות בשקט. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה, אתה תשב בשקט. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני חוזר על מה שאני אומר. העובדות הסוציאליות לא זקוקות לססמאות של חברת הכנסת זהבה גלאון. <תמר זנדברג (מרצ):> בלי זהבה גלאון אתה לא היית מתייחס לזה עכשיו, היית – – – <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת זנדברג, אני מזמין אותך למגרש. אצלך במשפחה יודעים מה זה המגרש. אז אנא, שבי במקומך ותוכלי להגיב על דברי השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני כל יום עסוק בזכויות של האוכלוסייה הטובה הזאת, ומעכשיו אני לא עושה אתך תחרות. אתם תמשיכו עם הססמאות שלכם, אנחנו נעשה את העבודה. שוב אני חוזר אליך, חבר הכנסת זאב: היה זהיר בכבודם של העובדים הסוציאליים. אז טוב שהיית 15 שנים אחראי לרווחה, אבל מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך. זה באמת ציבור שעובד מאוד קשה; אני לא אחזור על מה שאתה יודע שהם עושים. תכבד אותם, הגיע הזמן, כי לאורך השנה אתה מדי פעם עולה לכאן ומתיר את חרצובות לשונך. אז בלי להתלהם ובלי להתנגח ובלי לחפש כותרות. מה שצריך לעובדים הסוציאליים – אני רק רוצה לספר לך שבשנה הזאת התווספו עוד 350 עובדים סוציאליים כדי להוריד את הנטל מעל הכתפיים הצרות שלהם. תהיה אתה שותף לשיפור שכרם, לשיפור התנאים שלהם. היה זהיר בכבודם, ותפסיק לבקר אותם בכל הזדמנות על לא עוול בכפם. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר הרווחה. <תמר זנדברג (מרצ):> כל הכבוד על ההצהרה, אבל לא היית אומר את זה אם זהבה גלאון לא הייתה מעלה את הנושא. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר העבודה – לשר הרווחה, פעם זה היה העבודה באמת – מאיר כהן. אנחנו ניגשים להצבעה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני השר, לי יש עודף כבוד – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> יש דבר שנקרא קריאות ביניים, תתרגל. קריאות ביניים זה חלק – – – <היו"ר נחמן שי:> חברי וחברות הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה. יש לנו שתי הודעות של הממשלה. <תמר זנדברג (מרצ):> יש דבר שנקרא קריאות ביניים, תתרגל. קריאות ביניים זה חלק – – – <היו"ר נחמן שי:> סיעת חד"ש הורידה את ההסתייגות שלה, אני רוצה לציין את זה לפרוטוקול. אנחנו רוצים – אני רוצה להצביע עכשיו. אנחנו הולכים להצבעה. שר הרווחה, ברשותך. ההצעה הראשונה – האם אני יכול להפסיק את הדיאלוג המרהיב הזה? כן, מפסיק. שתי הודעות של הממשלה על החלת רציפות בשתי הצבעות שונות: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012, מ/655, על-פי הודעה שנמסרה ב-9 ביוני 2014. היו כבר הסתייגויות, עכשיו אני מצביע שתי הצבעות, אחת בעד החלת הרציפות ונגדה. בעד החלת הרציפות או נגדה, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד הודעת הממשלה – 33 נגד – 4 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד – 33, נגד – 4, נמנע אחד. הכנסת החליטה להחליט דין רציפות על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012. ההודעה השנייה של הממשלה – רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח), התשע"א–2010, מ/545; ההודעה נמסרה ב-16 ביוני 2014. מי בעד? ומי נגד? בבקשה. בבקשה, בעד או נגד. הצבעה מס' 18 בעד הודעת הממשלה – 37 נגד – 1 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח), התשע"א–2010, נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד – 37, נגד – 1, נמנע אחד. בכך התקבלה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח), התשע"א–2010, מ/545; ההודעה נמסרה ב-16 ביוני 2014. סיימנו. <הצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/878).] (קריאה ראשונה) <היו"ר נחמן שי:> אני עובר עכשיו להצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), תשע"ד–2014, קריאה ראשונה. מציג ההצעה – השר שי פירון בשם שר הביטחון. בבקשה, אדוני השר. <שר החינוך שי פירון:> – – – להחליף – – – <היו"ר נחמן שי:> אני אחליף אותך עם מה? <קריאה:> עם הבא אחריו. הוא יהיה אחרי. <היו"ר נחמן שי:> הם רוצים להחליף. יש פה קושי, אז מה, מה? את מי אתם רוצים? מי אתם מציעים? <קריאות:> בסדר. יש, יש. <היו"ר נחמן שי:> הכול בסדר? אוקיי, טוב. שיבוש קל. <שר החינוך שי פירון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. עניינה של ההצעה בתיקונים בנושאים שונים בתחום ניהול מערך המילואים בצה"ל ליישום לקחים מאז נחקק החוק בשנת 2008. בין התיקונים העיקריים: הוספת מטרת שירות מילואים נוספת בחוק, פעילות מבצעית נוסף על מטרות התעסוקה המבצעית, האימונים וניהול כוח-האדם. מטרה זו מותאמת יותר לאופי פעילות חיל האוויר, חיל הים והיחידות המיוחדות במערך המילואים. עוד מוצע כי מספר הפעמים המקסימלי שייקרא חייל מילואים לשירות מילואים בכל שנה יעמוד על שש פעמים בשנה, בשונה מהמצב היום של שלוש פעמים, זאת מאחר שלאחר חקיקת החוק התברר כי המגבלה האמורה בדבר מספר הקריאות לשירות מילואים בשנה אינה הולמת את צורכי הצבא, ובכלל זה אינה מאפשרת לצה"ל לממש את מחזוריות האימונים ויתר הכשירויות הנדרשות. יודגש כי המגבלה האמורה דרה בכפיפה אחת עם הוראות החוק בדבר המגבלה הנוגעת למספר הימים המרבי שבהם ישרת חייל מילואים בשירות מילואים במהלך תקופה של שלוש שנים רצופות. עוד מוצע בהצעת החוק כי תורחבנה המסגרות שבהן ניתן לבצע שירות מילואים במסגרות ביטחוניות שאינן צבאיות, גם למשטרת ישראל, שב"ס, לגבי חיילי שבשירות החובה שלהם שירתו בגופים אלה ובמשרד הביטחון. החוק כיום מאפשר שירות כזה רק ביחידות סמך של משרד ראש הממשלה ובמשמר הגבול. הצעת החוק כוללת תיקונים טכניים נוספים בתחום אצילת הסמכות וכינויי תפקידים מעודכנים. אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ותעביר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון, שם יידונו ההצעות באופן מפורט. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר. אנחנו נתחיל עכשיו עם חברי הכנסת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני – לא נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת יעקב ליצמן – איננו; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. חבר הכנסת בר-לב, לרשותך שלוש דקות. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני, כפי שאתה יודע, יושב-ראש ועדת משנה למשאבי אנוש בוועדת החוץ והביטחון. אני לא יודע על מה מדבר החוק הזה. מדובר כאן בכל מיני תתי-סעיפים שקשורים באנשי המילואים. אני חושב שאחד מהתפקידים שלי זה באמת לעסוק במשאבי אנוש, ואין ספק שמשאב האנוש העיקרי של צה"ל הוא אנשי המילואים. מכיוון שלא ברור לי במה מדובר כאן, וכמה שאני מבין – הנה, הגיע ידידי חבר הכנסת איתן כבל, שהסביר לי, אמר לי שגם הוא הופתע מהצעת החוק הזאת ולא יודע במה מדובר. ולכן סוכם – איתן, אתה תעלה אחרי? <היו"ר נחמן שי:> הוא יעלה בהמשך. <עמר בר-לב (העבודה):> סוכם בין איתן לבין שר הביטחון, ואני יודע שזה בידיעת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שיותר מאוחר – לא היום, בהמשך – ישבו גורמי הביטחון הרלוונטיים שהציעו את הצעת החוק הזאת עם חבר הכנסת איתן כבל ואתי, יעברו אתנו על הצעת החוק. יש סיכוי סביר שיהיו לנו דרישות, אם מטעמם של אנשי המילואים, או מטעמים אחרים, להוסיף ולשנות בהצעת החוק הזאת, ואת זה נעשה. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <עמר בר-לב (העבודה):> סליחה? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <עמר בר-לב (העבודה):> אוקיי. אז הנה, באמת, מאשר את זה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. לכן בשלב הזה אני אצביע נגד הצעת החוק הזאת, כי ברגע זה אני לא יודע במה מדובר, ובאמת נשמור לעצמנו את הזכות של מה שדובר כאן, לשבת עם גורמי הביטחון הרלוונטיים, להבין במה מדובר ולראות אם יש לנו מה להוסיף או לשנות בהצעת החוק הזו. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור – איננו; חבר הכנסת יצחק כהן, אתה עולה? מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו; חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק נדון בהרחבה בוועדת חוץ וביטחון. אני חושב שהחוק נכון, אני תומך בו. אני חושב שנכון שמערכת המילואים אכן תגיע להסדרים מוגדרים לגבי המילואים: את מי רשאים לגייס, כמה זמן רשאים לגייס, לאיזה מקומות מותר לגייס. החוק הזה מסדיר את העניין הזה לא רק לצבא אלא גם ליחידות שהן שלוחות של משרד הביטחון, למבצעים ולדברים אחרים שאינם ממש לחימה. הדבר הזה מסדיר ויוצר מסגרת, שחיילי מילואים ידעו מה מותר ומה אסור. אני יודע שהרבה שנים העניין הזה היה מעורבב ולא ברור לגמרי מבחינה חוקית, מה מותר ומה אסור, לכן היו המון ביצועים או מעשים של גיוס, באמת לאו דווקא לפי מה שהדברים נכתבים, אף שגם החוק הזה נותן "שפיל" מסוים למשרד הביטחון להחליט שהוא עובר את המכסה ביחידות מסוימות. אני חושב שבכל זאת החוק יוצר יותר סדר לעומת מה שהיינו בו עד היום. בכלל, חיילי מילואים – אני מוכרח לומר, הרי בצה"ל, אומרים, יש צבא קבע וצבא סדיר, אבל חיילי מילואים הם חלק מאוד מאוד מרכזי בעוצמתה של מדינת ישראל וביכולת שלנו להגן על המדינה הזו. לכן אנחנו חייבים להתייחס אליהם בכל הרצינות הדרושה, האחריות הדרושה, וגם לצ'פר את חיילי המילואים כדי שהם ירגישו שאכן הם לא רק תורמים אלא גם במידה מסוימת מקבלים לפחות את ההערכה. אני, יחד עם זאת, רוצה לומר פה, שבדרך כלל אנחנו מתרגמים את זה לכסף, ואני חולק על זה. אני זוכר את השירות בצבא לא כמישהו שחי על כסף, אלא יותר חי על הדימוי, על הערכת הציבור, על השם של החיילים. היוקרה של צה"ל הייתה הדבר המרכזי שעודד הרבה מאוד אנשים ללכת לשרת בצה"ל הרבה מאוד שנים ביחידות לוחמות, גם בקבע וגם במילואים. לאחרונה, כשאנחנו מתרגמים את זה לכסף, זה מוריד מהערך הזה. אני חושב שהתרגום לכסף הוא לא התשובה. חשוב יותר לתת את היוקרה, את הכבוד, את המעמד. זה הרבה יותר חשוב מאשר כסף. החוק הזה לא מטפל בצד הזה. אני חושב שצריך לטפל גם בצדדים הללו, כדי שחיילי מילואים ירגישו שבאמת העם מעריך את התרומה האישית של כל אחד מהם, בעיקר שהם באמת מסכנים את נפשם לא פעם, לא פעמיים, ככל שזה נדרש, ובהתלהבות גדולה, ללא סייג, גם בעלי משפחות וגם צעירים, כולם. זה ראוי להוקרה ולהערכה. תודה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת שטרית. אנחנו ממשיכים הלאה. חבר הכנסת נסים זאב – ויתר; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – ויתר; חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. הוא אחרון הדוברים, ואחר כך ניגש להצבעה. בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי הרשמת הפרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, עליתי לכאן כדי להתייחס לכמה דברים, בעיקר אחרי שמעתי את מאיר שטרית בעניין, חבר הכנסת שטרית. זה נכון, כשראינו את החוק – האמת, הוא בא בהפתעה, אף אחד בכלל לא שמע, לא ידע – מונח לפנינו. <היו"ר נחמן שי:> זה היה איגוף אנכי. <איתן כבל (העבודה):> או החפה. לגופו של עניין, הסיכום הוא קודם כול כך – והוא על דעת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. התקשר אלי ראש המטה של שר הביטחון והגענו להסכמה והבנה שאנחנו לא נמנע – אני אתנגד לחוק, אבל אנחנו לא נפיל את החוק, כי יש רוב לקואליציה. אבל הנושא או הצעת החוק לא תובא לוועדה לפני שנקיים דיון מוקדם בשאלות, לראות לאן זה הולך. אני אגיד לכם גם כן למה, חבר הכנסת פייגלין וחברים אחרים. אני אומר את זה גם לך, עמר. בלי משים, נכון, זה נראה לכאורה – כאילו – חוק מילואים, וזה בטח טוב. בשורה התחתונה, מבלי לדעת, בשנים האחרונות, במקום שהממשלה תעמוד במחויבויות על-פי חוק לקדם את העניינים הנוגעים לחיילי המילואים, אז מילים – הרבה יש. ועדת השרים לענייני מילואים שאמורה להתכנס כבר כמה שנים, אם אינני טועה לא התכנסה ולו פעם אחת. אפילו לא למראית עין, לאכול כמה בורקסים. <עמר בר-לב (העבודה):> פעם בשנה החוק מחייב אותך. <איתן כבל (העבודה):> ודאי שהם צריכים על-פי חוק. על-פי חוק. לא שאני בא, הנודניק, או אתה, עמר בר-לב הנודניק, או מישהו אחר מחברי הכנסת מהקואליציה או מהאופוזיציה בא ותובע את זה. לא. ישבו, יגידו שלא הצליחו להגיע להסכמות תוך כדי כרסום איזה גזר. אבל גם זה לא. לא קורה כלום. עכשיו הם באים להכניס פה כל מיני הצעות חדשות, שמשרתות את המערכת יותר מאשר את חיילי המילואים. לכן, מבלי להיכנס לתוכן ולדברים, כי זה באמת לא רלוונטי להיכנס, ובגיבוי של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, סוכם שאנחנו לא נמנע את העברת החוק, אבל יתקיים דיון מעמיק. כבר למדנו, חבר הכנסת יריב לוין, שלא על כל מה שמביא צה"ל או מביאה מערכת הביטחון, אנחנו צריכים לעמוד דום. עמדנו יותר מדי פעמים דום. <יריב לוין (הליכוד):> אפילו לא נוח. <איתן כבל (העבודה):> נכון. אני מודה לכם. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת כבל. אנחנו ניגשים להצבעה. הצבעה על הצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 – בעד או נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד – 27, נגד – 8, אין נמנעים. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, תעבור לוועדת חוץ וביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/893).] (קריאה ראשונה) <היו"ר נחמן שי:> אני עובר, ברשותכם, להצעת החוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הכלכלה נפתלי בנט. בבקשה, אדוני השר. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת יקרה, פקודת הבטיחות בעבודה מסדירה את הנהלים לבטיחותם ולבריאותם של עובדים בעת ביצוע עבודה ולמזעור חשיפתם לסיכונים תעסוקתיים. מטרת הפקודה – לצמצם את המקרים שבהם עובדים מעורבים בתאונות או מחלות הנגרמות מתנאי עבודתם, חומרים או תהליכי עבודה שאליהם הם חשופים, הגורמים לפגיעות אישיות קשות, לסבל רב ולאובדן חיים, כמו גם לנטל כלכלי כבד על המדינה. בפקודה מעוגנת סמכות כללית ורחבה של השר לקבוע בתקנות דרישות, הגבלות ותנאים לצורך שמירה על בטיחות העובדים ועל בריאותם. המדובר בדרישות בעניין ביצוע עבודה או לצורך קבלת הסמכה בתפקידים הקשורים לבטיחות העובדים, בהתאם לאופיים של מקומות העבודה והתהליכים, התפקידים וגורמי הסיכון הקיימים בהם. במהלך השנים נקבעו בתקנות ובנהלים, מכוחה של סמכות זו, דרישות רבות המגבילות את העיסוק של העוסקים בתחום. מטרתה של הצעת חוק זו היא לאפשר התקנת תקנות חדשות מכוח הסמכויות המפורטות בתיקון המוצע, בהתאם לנורמות המקובלות בחקיקה עדכנית. להבהיר, כיום יש בפקודה סמכות כללית; בתיקון הנוכחי אנחנו פורטים את הסמכות ומפרטים מה משמעותה בעקבות צורך להעביר תקנות לגבי תהליכים כימיים מסוכנים שנעצרו מפני שחוק-יסוד: חופש העיסוק קובע שצריכה להיות סמכות מפורשת בחקיקה. סמכויות אלה עוסקות בשלושה תחומים עיקריים: 1. הגבלות הנדרשות לצורך ביצוע עבודה באופן בטיחותי, כמו חובת מיגון ואמצעי מניעה אחרים, ותנאי הכשירות וההכשרה הנדרשים לעובדים במקומות עבודה בעלי פוטנציאל סיכון; 2. הסדרת הרשאות מטעם המפקחת הראשית לצורך ביצוע תפקידי בקרה ופיקוח מטעמה על קיום חוקי הבטיחות, או מתן הרשאות מטעמה לביצוע תפקידים עם פוטנציאל סיכון גבוה; 3. הסדרת הרשאות לצורך מתן הכשרות לבעלי תפקידים שונים, לביצוע העבודות ולפיקוח עליהן, זאת באמצעות מוסדות להכשרה שיוכרו על-ידי המפקחת הראשית. עוד נקבעה במסגרת התיקון הסמכות לקבוע תנאים, קריטריונים ודרישות כך שהעיסוק – הפעולות והתפקידים הללו – ייוחד רק למי שעמד בקריטריונים שייקבעו על-ידי השר בהסדר ראשוני, וכן עוגנו גם הסמכויות לאכיפת ההגבלות, לרבות לעניין ביטול או התליית ההרשאות, ופרסום בעלי ההרשאה. יש חשיבות לקידום מהיר של תיקון חקיקה זה, שבעזרתו יתאפשר לקדם תקנות נוספות שנועדו לשפר את תנאי הבטיחות של עובדים בעיסוקים כמו תהליכים כימיים מסוכנים, הקמה ותחזוקה של עגורני צריח, מעבדות ועוד. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה הראשונה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר הכלכלה נפתלי בנט. נעבור עכשיו לחברי הכנסת. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו; חבר הכנסת משה גפני – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת מאיר שטרית. <מאיר שטרית (התנועה):> מוותר. <היו"ר נחמן שי:> ויתר. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשות חבר הכנסת זאב עומדות שלוש דקות. אחריו יהיה חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת נסים זאב, בלי קרבות אל היעד. אתה יכול להילחם מתוך היעד. <נסים זאב (ש"ס):> אומרים: חשומה עליכי, בערבית. <היו"ר נחמן שי:> לרשותך שלוש דקות, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, היום קיבלנו מכתב מטבריה, תלונה מאזרח שגר בטבריה, אדוני השר, על המצב העגום שבמרבית הבניינים התעשייתיים עדיין התקרות, הגגות, הקירות מורכבים מאזבסט, ובחלקם הגדול האזבסט מתפורר. עובדים שנחשפים במשך שנים רבות לחומרים מסוכנים, ללא אמצעי הגנה מתאימים, עשויים לחלות במחלה הידועה, רחמנא ליצלן, ובמחלות קשות מאוד. לא הייתי מדבר על החוק אם לא היה מגיע המכתב היום, ונתבקשתי להעלות את הסוגיה הזו. מחלות הסרטן אצל עובדים שנחשפו בזמן עבודתם לאזבסט הוכרו על-ידי בית-המשפט בארץ וגם בעולם כולו. אני יודע שזה נקרא "מחלה בעקבות המקצוע", שהוכח שנגרמה כתוצאה מעבודה. ואדם שהוכר כחולה במחלה בגלל עבודתו ותעסוקתו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור לחוק, אבל? <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אבל אני רוצה להעלות את זה. אני רואה חובה לעצמי להעלות את הנושא הזה, כי נתבקשתי להעלות. זה בדיוק קשור לעניין של הבטיחות בעבודה, חומרים מסוכנים, וזה חלק מהחומר המסוכן. אזבסט, כשהוא מפורק ושבור, הוא חומר מסוכן. אתה מסכים אתי או לא? אז על זה אנחנו מדברים – חומרים מסוכנים. אכן יש כאן הזכויות של אותם אנשים והטבות שאני חושב שמגיעות להם על-פי דין, וביניהן גם כן הנושא של קצבת הנכות, והנושא הזה צריך להיבדק בידי אנשי מקצוע. אני בטוח שכבוד השר מכיר את הסוגיה היטב. אני חושב שצריך לשלב את זה גם במסגרת החוק. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אורי מקלב – מוותר. הוא היה אחרון הדוברים, אי-לכך אנחנו ניגשים להצבעה. זה היה קצת מפתיע, אז אני אחכה עוד שתיים-שלוש שניות, ועכשיו אנחנו נצביע. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8). בעד או נגד. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> הצעת החוק התקבלה ב-30 בעד, אין מתנגדים, ואנחנו מעבירים אותה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה השנייה והשלישית. אני מבין שיש התרגשות גדולה. <הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/896).] (קריאה ראשונה) <היו"ר נחמן שי:> אני עובר עכשיו להצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. אני כבר רוצה לומר לכם שכמה דוברים נמחקו. <תמר זנדברג (מרצ):> אפשר להקדים את נסים זאב לראש הרשימה? <היו"ר נחמן שי:> יש דברים שאי-אפשר לשנות. יש דברים שאי-אפשר לשנות. תודה על הצעת הייעול, חברת הכנסת זנדברג. אנחנו מייעלים את פעילות המשק וגם את פעילות הכנסת. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו גובשה ברשות לניירות ערך, בשיתוף עם משרד האוצר ומשרד המשפטים, ועניינה קידום השקעות בחברות טכנולוגיה עילית. חוק זה בא לקרוא תיגר על תרבות האקזיטים של חברות ההיי-טק הישראליות. אנחנו רוצים להגדיל את הסיכוי שחברות אלה יתפתחו בארץ ולהקטין את התלות שלהן בשווקים כלכליים חיצוניים. למרות חשיבותה הרבה של תעשיית ההיי-טק לכלכלה הישראלית והיותה מנוע צמיחה של המשק כולו, הנתונים מראים שבממוצע רב-שנתי יותר מ-95% מחברות ההזנק נמכרות לחברות זרות. אסור לקבל זאת כגזירת גורל, ואכן היום אנחנו יוצרים את המסלולים שיאפשרו לחברות אלה לקבל מימון, הן דרך הבורסה הישראלית והן מחוצה לה, ואנחנו מתבססים על המלצות הוועדה הציבורית שהקים ראש הרשות לניירות ערך. ראשית, בתיקון לחוק אנחנו מציעים לאפשר לחברות ההזנק לגייס הון בדרך של מימון המונים באמצעות פטור שנעניק להן מהכנת תשקיף, על כל העלויות הכבדות הכרוכות בכך, ואשר אנו חוסכים מהן. פתרון מימוני זה יכול לענות על צרכים של חברות היי-טק חדשות, שכן מבחינתן הבורסה לא מהווה חלופה ריאלית לגיוס הון. החלופה של מימון המונים מאוד מפותחת בעולם, אך למרבה הצער בארץ היא עדיין בחיתוליה. כמו כן, אדוני היושב-ראש, חשוב להבין שהיא מהווה גם מדד טוב לבחינת ההצלחה הפוטנציאלית של מוצר מסוים, שכן אם הוא מצליח בגיוס מימון ממספר רב של אנשים, סביר להניח שיש למוצר שוק. שנית, אנחנו מבקשים לערוך התאמות ולתת הקלות לחברות טכנולוגיה בדרישות הגילוי, הדיווח השוטף והממשל התאגידי החלות עליהן מכוח חוק ניירות ערך וחוק החברות, זאת לנוכח מאפייניהן הייחודיים של חברות אלה, כגון חוסר בשלות עסקית, מספר עובדים והיקף משאבים מצומצם, חלון הזדמנויות קצר לגיוס ההון והיקפי גיוס קטנים. בכך אנו מגדילים את היכולת והמסוגלות שלהן להיכנס לבורסה הישראלית. לבסוף, אדוני היושב-ראש, כדי לגוון את מקורות המימון של חברות ההזנק אנחנו מאפשרים הקמה של קרנות הון סיכון נסחרות, אשר ישפיעו בתעשיית ההיי-טק ויאפשרו בכך את התפתחותן של החברות הללו, תחת מכירתן המוקדמת, ובכך יתרמו ליעילות ההנפקות הראשונות לציבור. חברי כנסת נכבדים, לא יכול להיות שאף שישראל מובילה בתחום ההיי-טק בחדשנות ובפיתוח רעיונות, ישראל נמצאת מאחור וההיי-טק נאלץ לשרוד בתנאים של כלכלה ישנה. כיום קיימת מדרגה גבוהה מדי לגיוס הון להשקעות, אשר חברות ההזנק לא מסוגלות לטפס בה צעד אחר צעד. מימון החברות הללו בשלבי הפיתוח והצמיחה נעשה היום בעיקרו בידי קרנות הון סיכון ישראליות וזרות, אשר יוצרות תלות של חברות ההיי-טק בהון זר. תקופת החיים של קרנות אלה קצובה בזמן בדרך כלל, וההיקף הכספי המנוהל על-ידן מגביל את אפשרותן לממן את ההשקעות הנדרשות בשלבי ההתרחבות המאוחרים יותר של החברות ויוצר תמריץ משמעותי למכירת החברות, ומכאן הבעיה – מכירה מוקדמת טרם הבשלתן. הצעדים שמופיעים בהצעת החוק יוסיפו מדרגות שתאפשרנה לחברות ההזנק לגייס הון ולהתפתח כחברות היי-טק במדינת ישראל ולקדם בכך את הפריון והתעסוקה ברמות שכר גבוהות. נקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא יכול להיות שהחוסך הישראלי לא נהנה ממנוע צמיחה כל כך חשוב של המשק. כניסה של אותן חברות לבורסה הישראלית תאפשר כמובן גם לחוסכים ולמשקיעים בישראל ליהנות מפירות החדשנות והמוחות המבריקים שמצעידים את התעשייה הישראלית קדימה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להעביר את זה לוועדת הכנסת, מכיוון שיש לנו עניין בחוק הזה הן בוועדת הכלכלה והן בוועדת הכספים. על-פי הסיכום שלי, אנשים משתי הוועדות יסכמו ביניהם בוועדת הכנסת איזה סעיפים יעברו לכל ועדה וועדה. <היו"ר נחמן שי:> טוב. תודה רבה, חבר הכנסת סגן שר האוצר מיקי לוי. אנחנו עוברים עכשיו לדוברים. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו; חבר הכנסת משה גפני – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; באסל גטאס – איננו; חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מברך על הכיוון של החוק. החוק הוא נכון כדי לקדם באמת סטרט-אפים במדינת ישראל של אנשים שקשה להם מאוד לגייס כסף. היום הסטרט-אפיסטים מתרוצצים בין משקיעים פרטיים בעיקר, שתמורת הכסף הראשוני שהם נותנים להם הם לוקחים אחוזים גבוהים מתוך סך כל הערך של החברה. אם החברה באמת מצליחה – ברוב הסטרט-אפים הצלחה בחברה היא לא הקמת תעשייה אלא אקזיט – אז הכסף הגדול הולך לאלה שהשקיעו אצלם את הדבר. האפשרות לגייס גיוס המונים, דהיינו סכומים קטנים דרך הבורסה או בדרך אחרת, היא דרך טובה כדי לעודד סטרט-אפים, ואני מברך על זה. עם זאת, אדוני סגן השר, לצערי, על סעיף קטן (ב) בחוק, "אחרי פסקה (4)", בעמוד 113, אחת הבעיות שעולה, לצערי – אני חושב שיש יותר מדי ביורוקרטיה. אם כתוב: "הצעת ניירות ערך של תאגיד שהתאגד בישראל ושאינו תאגיד מדווח, ובלבד שמתקיימים כל אלה: (1) התמורה שהתקבלה בהצעה כאמור בצירוף התמורה שהתקבלה בהצעות אחרות של התאגיד המציע לפי פסקה זו, במהלך שנים-עשר החודשים שקדמו לאותה הצעה, אינה עולה על התמורה שקבע שר האוצר לפי הצעת הרשות או בהתייעצות עמה; (2) התמורה שהתקבלה בהצעה כאמור ממשקיע בודד אינה עולה על התמורה שקבע שר האוצר לפי הצעת הרשות או בהתייעצות עמה; (3) התמורה שהתקבלה בהצעה כאמור ממשקיע בודד בצירוף התמורה שהתקבלה מאותו משקיע בהצעות אחרות לפי פסקה זו, במהלך שנים-עשר החודשים שקדמו לאותה הצעה, אינה עולה על התמורה שקבע שר האוצר לפי הצעת הרשות או בהתייעצות עמה". יש פה יותר מדי התייעצויות עם הרשות, עם שר האוצר. ככה לא עושים ביורוקרטיה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מכיוון שזה הולך לשתי הוועדות – – – <מאיר שטרית (התנועה):> בוודאי, אני רק מעיר. אני תומך בחוק, אני רק מעיר שעדיף לסלק את כל הביורוקרטיה. לא צריך מעורבות שר האוצר ולא הרשות לניירות ערך. במצב הנוכחי, כאשר אנשים חושבים ששווה להם להשקיע באיזה רעיון, הם שמים את הכסף. אני לא יודע אם אתה יודע, יש היום באינטרנט, גם בישראל יכולים להיכנס – יש אתר של גיוס המונים. יש אתר מיוחד שסטרט-אפיסטים מציעים מוצר מסוים ואנשים יכולים לתרום כמה שהם רוצים למוצר הזה והם מבטיחים להם משהו בתמורה. נגיד – אני לא יודע אם שמעת על הצידנית המשוכללת הזאת, שיש בה כל מה שאתה צריך בצידנית: חשמל, מטענים – הם יצאו בגיוס המונים בתקווה לגייס מיליון דולר. אתה יודע כמה הם גייסו? למעלה מ-50 מיליון דולר בגיוס ראשון. עוד לפני שראו את הצידנית הראשונה. מה הבטיחו להם? שכשהצידנית תצא, כל אחד שהשקיע כסף יקבל צידנית. זאת אומרת, יש היום אתרים כאלה, בלי בורסה, בלי רשות ניירות ערך, בלי התייעצויות, ואם הרעיון תופס, זה הולך טוב. לכן, ההצעות שכתובות פה, מה היה ב-12 החודשים הקודמים, מה זה שייך? אם סטרט-אפ מתחיל משהו ותופס את הרעיון של אנשים – שיגייסו. כשאנשים קונים בבורסה מניות ומחליטים להשקיע במשהו, אם שר האוצר מעורב, יראו מחר בשר האוצר אחראי לתוצאות. אם, נגיד, העסק נפל ואנשים יפסידו את כספם, הם יגידו שהממשלה דפקה אותם. אם לא מעורבים – אתה השקעת את כספך, אדוני. אתה מחליט איפה להשקיע; אתה השקעת לא טוב – זה סיכון שלך ולא סיכון של האוצר ולא סיכון של המדינה. אני חושב, אדוני, שהרעיון הוא טוב. אני מציע לשפר את הכללים בפנים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש לי בקשה אליך, כיוון שזה הולך – – – <מאיר שטרית (התנועה):> בשמחה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת שטרית. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <עמר בר-לב (העבודה):> ידידי סגן שר האוצר, ראשית, אני מברך על הצעת החוק הזאת. אגב, אני לא בטוח שחלק מהסיבות שציינת אני מסכים עמן. בעניין האקזיט יש לי דעה טיפה הפוכה או אחרת, אבל שלוש הדקות לא יאפשרו לי להיכנס לעומק של הדברים, ולכן אתמקד בדברים האחרים. בתור יזם היי-טק ואחד שגם ניהל חברה או שתיים בתחום הזה – יש שלוש או ארבע דרכים לגיוס הון בחברות האלה: מאנג'לים, מה שאנחנו קוראים להם, קרנות הון, קרנות הון סיכון, בבורסה כמובן, וגיוסים אסטרטגיים. הגיוס הטוב ביותר זה גיוס של שותפים אסטרטגיים; הגיוס הרע ביותר זה גיוס של קרנות הון סיכון. אני רואה את שר הכלכלה ככה מתרחק, אבל אני מניח שהוא מכיר לפחות כמוני את התנאים של קרנות הון סיכון, דאבל-D וטריפל-D וכל מיני תרגילים כאלה, שבסוף היזמים מוצאים עצמם בתחתית בעלי המניות. לכן, ההצעה שלכם להקלה על חברות סטרט-אפ ישראליות לגייס כסף בבורסה היא הצעה טובה. אני אומר, בתור אחד שהלך לגיוס כסף בבורסה לפני ארבע שנים, רק ההכנה לקראת הגיוס, לתשקיף, זה היה לפני ארבע שנים סיפור של בערך 500,000 שקל. העלויות השנתיות, פעם אחת גייסת; העלויות השנתיות – אני מדבר על חברות הזנק, חברות פיתוח שעדיין לא רווחיות – זה סדר גודל של מיליון שקל בשנה. לכן, הצעת החוק הזאת – אני לא מכיר את הפרטים, אבל הצעת החוק הזאת כפי שהיא מדברת כאן על צמצום הצורך בתשקיף, צמצום העלויות השנתיות, זה בהחלט צעדים נכונים בכיוון הנכון, שיאפשרו לחברות ישראליות שלא מסוגלות מסיבה כזאת או אחרת, או לא רוצות מסיבה כזאת או אחרת, לגייס השקעות בדרכים אחרות, לפנות לבורסה ולעשות את הגיוס הזה דרך הבורסה. מילה אחת לגבי אותן קרנות שאמרת שגם יש מטרה להקים, קרנות ציבוריות. אני מאוד מקווה שהקרנות האלה לא תהיינה חזיריות – כן, אני אומר את המילה חזיריות – כמו קרנות הון סיכון אחרות שאני מכיר, או רוב קרנות הון סיכון, שכפי שהזכרתי בתחילת דברי, שבסופו של דבר היזמים מוצאים את עצמם בתחתית מחזיקי האחזקות בחברה, והן תהיינה קרנות הגיוניות, סבירות, שמטרתן בעצם לקדם את תעשיית ההיי-טק הישראלית ולא לפגוע ביזמים. תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם זה יקרה, נעשה רגולציה. <היו"ר נחמן שי:> תודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת אורי מקלב? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מוותר. <היו"ר נחמן שי:> מוותר. חבר הכנסת רוברט אילטוב. אתה בטח, בתור ראש השדולה, תרצה לומר דברים. נסים זאב יהיה האחרון, אנחנו לא יכולים לקלקל את המסורת. אפילו אם ירצה קודם הוא ינעל. <נסים זאב (ש"ס):> בגלל זה אני לא מדבר. <היו"ר נחמן שי:> אה, ויתרת? <נסים זאב (ש"ס):> כן. זה היי-טק, אני – אין לי מושג. <קריאה:> אלא אם כן תבקש – – – <היו"ר נחמן שי:> ויתורך התקבל בברכה. חבר הכנסת רוברט אילטוב על הדוכן. לרשותך שלוש דקות. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אתה לא נותן לי את הזמן של נסים זאב? <היו"ר נחמן שי:> אתה לא צריך את הזמן של נסים זאב, יש לך שלוש דקות. אם תרצה אני אתן לך עוד חצי דקה, בשמחה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, כמובן, כיושב-ראש שדולת ההיי-טק אני יכול רק לברך על הצעת החוק. אין ספק שהצעת החוק היא טובה. אנחנו גם דיברנו, גם בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הזאת, עם הגורמים המקצועיים שאכן צריך לקדם את גיוס הכספים לחברות הסטרט-אפ וחברות ההיי-טק הישראליות. יש ויכוח מתמיד אם השיטה הישראלית של אקזיט היא טובה, ואם קרנות הון סיכון הן בסדר ואם התעשייה פועלת כראוי. סביר להניח שתמיד חסר כסף, והבורסה היא המקום הנכון לגייס את הכספים כדי שהחברות הקטנות, חברות ההזנק, יהפכו לחברות גדולות, חברות בינוניות, ויעסיקו הרבה מאוד אנשים. כמובן, אני מעריך – לא ניכנס פה לתוכן החוק, אנחנו נתווכח על כל דבר בוועדות, אבל אין ספק שמטרת החוק ורעיון החוק הם ראויים. אני כמובן מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. נסתיימה רשימת הדוברים. נעבור להצבעה על הצעת חוק לקידום השקעות וחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. בבקשה, הצבעה – בעד, נגד, נמנעים. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לקידום השקעות וחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> ההצבעה הסתיימה. בעד – 35, נגד – אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לקידום השקעות וחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, עוברת לוועדת הכנסת, לבקשת סגן שר האוצר. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אתה יכול בבקשה להוסיף אותי לפרוטוקול בעד? <היו"ר נחמן שי:> בהחלט, חברת הכנסת מרב מיכאלי מצטרפת לתומכים, אם אני מבין נכון. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר נחמן שי:> עכשיו הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין – בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, להלן כמה הודעות מטעם ועדת הכנסת. אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין תקנות והוראות מכוח חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ב–2012: מטעם ועדת החוץ והביטחון, במקומו של חבר הכנסת צחי הנגבי שהתמנה לסגן שר, יכהן חבר הכנסת זאב אלקין. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעות החוק הבאות: הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014, מ/894, לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייצוג הולם לנשים במועצות דתיות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת, פ/2406/19, לשם הכנתה לקריאה הראשונה. הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי תדון בהצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – תקופת שהות במקלט לנשים מוכות), התשע"ד–2013, הצעת חבר הכנסת דוד צור וקבוצת חברי כנסת, פ/2020/19, לשם הכנתה לקריאה הראשונה. הודעה שלישית: ביום רביעי, ה' בחשוון התשע"ב, 29 באוקטובר 2014, נמסרה הודעה שלפיה חבר הכנסת זאב אלקין יכהן בוועדת הכספים כממלא-מקום קבוע במקום הפנוי לסיעת הליכוד. אנחנו מבקשים לתקן את ההודעה הזאת ולבטל אותה מן הפרוטוקול. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה נוספת: הריני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת ישראל ביתנו: בוועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת דוד רותם יכהן חבר הכנסת אלכס מילר; בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת אלכס מילר. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014> [מס' מ/877; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11766; נספחות.] <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: פיצול חלק מהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, מ/877. יציג חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. הוא מגיש בשם יושב-ראש הוועדה. <אלעזר שטרן (בשם ועדת הכספים):> בדיוק, בשם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. פיצול חלק מהצעות חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, מ/877. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, להלן: הצעת החוק, נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום ט' בתמוז התשע"ד, 7 ביולי 2014, והועברה לוועדת הכספים. הצעת החוק כוללת כמה תיקוני חקיקה בנושאים שונים שלא מתקיימת ביניהם זיקה, ולפיכך החליטה ועדת הכספים להציע לכנסת לפצל את הצעת החוק לשבע הצעות חוק נפרדות, לפי הנושאים המפורטים בהצעת ההחלטה, ולדון בכל אחת מהן בנפרד. לגבי הנושא הראשון שעניינו קביעת מס בשיעור אפס על מתן שירותי בנייה במסגרת תמ"א 38 – בימים אלה דנה ועדת הכספים בהצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת מגורים מוטבת), התשע"ד–2014, להלן: הצעת חוק מע"מ אפס, שעניינה קביעת הטבה של מס בשיעור אפס בעסקה למכירת דירת מגורים בתנאים הקבועים בהצעה. כיוון שמדובר בהטבות מאותו התחום, פיצול הנושא הראשון כמוצע יאפשר לוועדת הכספים להכינו בהקדם לקריאה שנייה ולקריאה השלישית, יחד עם הכנת הצעת חוק מע"מ אפס. לגבי יתר הנושאים המפורטים בסעיפים 2–7, הכוללים תיקונים שונים בנושאים שונים לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, מוצאת הוועדה כי נדרשת לה שהות נוספת להתעמקות בהסדרים המוצעים לצורך גיבושם של ההסדרים הראויים ביותר באותם נושאים. להלן שבעת הנושאים: 1. מס בשיעור אפס על מתן שירותי בנייה במסגרת תמ"א 38 – סעיפים 4, 5 ו-12; 2. מועד החיוב במס לעוסקים וליצרנים קטנים – סעיפים 1, 2, 11(א) ו-13(א); 3. מס בשיעור אפס על שירותי פיקוח, תיאום ובקרה בקשר לביצוע ניסויים רפואיים – סעיף 3; 4. הוראות לעניין מס ששולם ביתר – סעיפים 6 ו-9; 5. קביעת הפרשי הצמדה על פיגור בתשלום שהמועד לתשלומו חל ביום פרסום המדד – סעיף 7; 6. זקיפת תשלומים, סעיפים 8, 11(ב) ו-13(ב); 7. הגשת דוח מפורט כדוח תקופתי – סעיפים 10 ו-11(ג). אבקש מהכנסת לאשר את החלטת הוועדה. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – זה לא מטעמים – זה לא לעניין – – – זה לא לכבודכם. <היו"ר נחמן שי:> תודה, סגן שר האוצר מיקי לוי. אנחנו עוברים להצבעה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתם פוגעים במאבק בהון השחור. צר לי שאתה חוטף את זה ממני. זה מטעמים מפלגתיים זרים. יש רגעים – – – <היו"ר נחמן שי:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעתו של חבר הכנסת שטרן בשם יושב-ראש ועדת הכספים: פיצול הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, מ/877. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, נתקבלה. <תמר זנדברג (מרצ):> משהו נשרף פה. <קריאה:> משהו נשרף. <היו"ר נחמן שי:> אני שמח שיש התרגשות. זה יפה. 22:30, חמים ונעים בכנסת. <איתן כבל (העבודה):> הקואליציה נשרפת. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> 38 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החלטת ועדת הכספים התקבלה. תודה רבה. <הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר נחמן שי:> הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשרת המשפטים את סמכויותיו של השר יאיר לפיד, בתוקף תפקידו כשר האוצר, לפי סעיפים 23, 32, 33, 55, 57 ו-60 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005, ככל שהן נוגעות למתן הוראות בענייני קופות גמל בניהול אישי, וזאת עד ליום 28 בפברואר 2015. מוסר את ההודעה סגן שר האוצר מיקי לוי, הנה הוא כבר הגיע. אחריו – יצחק כהן. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, יש אנשים שהם לא תתרנים, אבל יש פה ריח של שרפה. <היו"ר נחמן שי:> אין אש בלי עשן. <איתן כבל (העבודה):> אמיתי. <היו"ר נחמן שי:> אנחנו טוענים מזמן שיש שרפה גדולה פה. <איתן כבל (העבודה):> מישהו שורף פה עיתון. <היו"ר נחמן שי:> הפירומנים הגיעו לכנסת. <קריאה:> איתן, על אש קטנה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת כבל, אתה האשמת אותי שאני פירומן, לא? אולי זה העניין. <איתן כבל (העבודה):> לך תדע. תסתכל בכיסים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשרת המשפטים את סמכויותיו של שר האוצר יאיר לפיד, בתוקף תפקידו כשר האוצר, לפי סעיפים 23, 32, 33, 55, 57 ו-60 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005, ככל שהן נוגעות למתן הוראות בענייני קופות גמל בניהול אישי, וזאת עד ליום 28 בפברואר 2015. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-היסוד, אני מבקש בשם הממשלה את אישורה של הכנסת. תודה רבה. <מיכל בירן (העבודה):> אבל תסביר למה, אבל. למה הדבר הזה קורה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מכיוון שהשר לפיד נמצא בניגוד עניינים, ואינו יכול לטפל בנושא קופות הגמל עד פברואר 2015. הנושא הזה תקוע זה שנה, וחשבנו שלא יהיה נכון בגלל פרט טכני כזה או אחר להמשיך ולתקוע את הנושא הזה, שהוא כל כך חשוב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני סגן השר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק כהן – נמצא? לא נמצא. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. שלוש דקות. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על פניו, ההסבר של סגן שר האוצר מיקי לוי נשמע הגיוני. אם יש פה ניגוד עניינים שתוקע – יכול להיות – יוזמות חיוביות שרוצים לקדם, נשמע מאוד הגיוני לפתור אותו. אבל כן יש לי פה שאלה שאני רוצה לשאול בקול רם: אם יש ניגוד עניינים, מהו? מה טיבו? למה לא דווח על זה קודם? זה תקוע כבר שנה? למה עד פברואר? אני חושבת שהדבר הזה, שוב, מכיוון שבאמת אמרת מעט מאוד פרטים, לא נותר לי אלא רק לשאול שאלה: העברת הסמכויות הזאת מהשר לפיד לשרה לבני היא מאוד מאוד תמוהה, ואני מקווה שלפחות בתקשורת ובציבור יבינו לעומקו את העניין הזה, כי על פניו הוא ממש ממש תמוה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת בירן. ובכן, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד הודעת הממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – 2 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר האוצר לשרת המשפטים נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ובכן, בעד – 32, אין מתנגדים, שני נמנעים. הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-היסוד התקבלה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014> [מס' כ/548; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ט, עמ' 11003; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20). נתקבלו בקשות רבות להסתייגויות רבות. על-פי הסיכום, סדר הדיון יהיה כדלהלן: יפעת קריב תציג את החוק. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אורי מקלב, ויעמדו לרשותו 30 דקות. אחריו ידבר נסים זאב שבע דקות, דוד אזולאי – שבע דקות, וחבר הכנסת מיכאלי – שש דקות. חברת הכנסת יפעת קריב, בבקשה. <יפעת קריב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, לקריאה השנייה והשלישית. הצעת חוק פרטית זו היא של חברת הכנסת שולי מועלם. זו הצעה חשובה, ערכית, והיא מקדמת בצעד נוסף את הקשר בין הציבור הישראלי והדת היהודית. הצעת החוק המונחת בפניכם באה לקבוע סייגים לקבלת תמורה בעד עריכת נישואים על-ידי רבנים עובדי ציבור אשר מקבלים משכורת מהמדינה. לכאורה, הנושא של קבלת תמורה על-ידי עובדי ציבור הוא ברור מאליו: אדם שהוא עובד ציבור אינו יכול לקבל תמורה עבור הפעולות שהוא עושה במסגרת תפקידו. עם זאת, לצערי, הנהלים שקבועים בנושא זה אינם נאכפים, וזוגות שנישאים נדרשים לתת ולשלם לעתים קרובות תשלום נוסף עבור עריכת הנישואים. על כן נדרשנו להסדיר את הנושא בחקיקה ראשית. מוצע כי רבנים עובדי רשות מקומית ומועצות דתיות, שאינם רבני עיר, לא יוכלו לקבל תמורה עבור עריכת טקסי נישואים אלא אם הדבר הותר בתקנות ולפי התנאים הקבועים בתקנות. רב עיר לא יוכל לקבל תמורה בעד עריכת נישואים כלל. על מנת להסדיר את הנושא בצורה מלאה, ומכיוון שהיום לא קיימת הגדרת תפקיד לרבנים עובדי ציבור, ולכן רבנים רבים אינם רואים עצמם מחויבים לערוך טקסי נישואים אם הם אינם מקבלים תמורה, מוצע להסמיך את השר לשירותי דת לקבוע הוראות שבמסגרתן ייקבעו מספר טקסי הנישואים שרב שהוא עובד ציבור יהיה מחויב לערוך. כמו כן, השר יהיה מוסמך לקבוע את התחום שבו הרב יהיה מחויב לערוך חופות אלה. מוצע כי הרב לא יוכל לקבל תמורה עבור עריכת טקסי נישואים שנקבעו במסגרת מכסה כאמור. תקנות אלה ייקבעו באישור הוועדה. כל עוד לא ייקבעו תקנות אלה, לא יחול החוק. עם זאת, על מנת להבטיח את השינוי במצב הקיים, שבו זוגות נדרשים לשלם עבור עריכת חופות, מוצע כי תיקבע חובה על השר להביא את התקנות לאישור הוועדה בתוך ארבעה חודשים מיום פרסום החוק. מוצע עוד כי רב אשר משלים את המכסה שנקבעה לו לפי התקנות, יוכל לקבל תמורה עבור עריכת הנישואין שיערוך מעבר למכסה, אבל זאת רק אם קיבל היתר לעבודה פרטית; זאת בדומה לכל עובד ציבור. בנוסף, גובה התמורה עבור עריכת הנישואין מעבר למכסה לא יעלה על גובה התשלום המרבי שהשר לשירותי דת יקבע בתקנות. עבירה על הוראות החוק תהווה עבירת משמעת. כמו כן, על מנת להבטיח כי בני-הזוג הנישאים יהיו מודעים לזכותם לקבלת שירות עריכת טקס הנישואים ללא תמורה, מוצע כי המידע על זכותם של בני-הזוג יפורסם במקום בולט במקום שבו נפתח תיק הנישואין. לסיום, חשוב להדגיש כי כמו בכל חוק, הסוד הוא בפרטים הקטנים וביישום, במיוחד בחוק זה אשר החלתו תלויה בהתקנת תקנות ואשר ההסדרים שייקבעו בתקנות אלו יהוו חלק משלים ובלתי נפרד מההסדר המונח בפניכם. על כן, כולי תקווה שתקנות אלו יונחו במהרה על שולחן ועדת הפנים, וכך נוכל לשנות את המצב הקיים, לתת מענה לזוגות הנישאים אשר גם כך נאנקים תחת ההוצאות הכבדות, ולהביא לקירוב לבבות. הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגויות. חברי, אבקש מכם לצמצם את ההסתייגויות, ואבקש כי הכנסת תדחה את ההסתייגויות ותתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, גברתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. לרשותך 30 דקות, אבל אני בטוח שתסתדר גם עם פחות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אנחנו מוותרים. זה באמת קצת מתסכל. אנחנו באנו עם ויתור מאוד גדול – לרשותנו עמדו שעות רבות של הסתייגויות. רק אני עצמי ויתרתי פה על זכות לדיבור בהרבה הרבה חוקים שעלו לקריאה ראשונה, ואמרתי: אני לא אעלה ולא אכביד על הציבור, אני ארכז את הכול בדיבור אחד. בסופו של דבר, גם הצטמצמנו בהסכמה לכבוד יושב-ראש הקואליציה, להקל עליו בדחיית עבודתו לחצי שעה, עד חצי שעה, וכל זה גם נעשה – במידה שיקדימו את החוק. אבל בסוף החוק גם מגיע כמעט בסוף הדיון – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – וגם בצמצום על צמצום, צמצום בתוך הצמצום, ובסוף גם נציגת החוק עוד מבקשת מאתנו לא לקבל את ההסתייגויות – בסדר, אבל לצמצם בהסתייגויות? לכן אנחנו ודאי נשתדל לעשות את הדברים, אבל אי-אפשר בלי להסביר מעט מדוע אנחנו הסתייגנו מהחוק, מה היה – לשקף את מה שהיה בוועדת הפנים במשך ישיבות רבות, איך אנחנו חיפשנו רבנים לוקחי כספים, רבנים עובדי ציבור שגובים כספים על עריכת חופות, ומצאנו כאלה – תכף נגיע אליהם – שכלפיהם החוק לא חל, והם דווקא אלה שתמכו בחוק. אבל לא נקדים את המאוחר, ונבוא ונגיד שהחוק בסופו הוא לא חוק כמו שהגיע בתחילתו. תחילתו של חוק – וסופו הוא חוק אחר, מהסיבה העיקרית שדיברנו עליה ושעכשיו הציגה אותה חברת הכנסת קריב, שאמרה שהחוק הזה לא יחול עד שלא יתוקנו תקנות על-ידי השר; לפני זה לא – ואנחנו גם הגבלנו בזמן. אבל מה היה קורה לולא ההגבלה הזאת? אולי כפי שרק בן סורר ומורה נידון על שם סופו, אדם מבוגר, לא ילד ולא בן, נידון גם על שם סופו וגם על שם תחילתו? ומה היה בתחילתו של חוק? מעבר לנושא המרכזי – ואני אומר את זה כאן בפה מלא ובאמונה שלמה, ואמרנו את זה גם בוועדות: אנחנו לא בעד גביית כספים עבור עריכת חופות. לא עליהם אנחנו באים להגן. זה לא נהוג בקהילה שלנו; בקהילה גדולה לא לוקחים כספים על עריכת חופות וסידור קידושין. אנחנו גם לא באים להגן על לקיחת כספים על חופות וקידושין. אבל אנחנו כן אומרים שהחוק הזה הוא לא תמים כפי שהוא נראה על פניו, בהצגת החוק הזה. וכי הייתה בעיה לתקן תקנות בלי החוק? באמת אותם מחוקקי החוק, שבאים מאותה מפלגה, שהיום מחזיקים במשרד – גם השר וגם סגן השר מהבית היהודי – יכולים לחוקק תקנות ויכולים להביא תקנות ויכולים להסדיר את הנושא. מי שמשלם אגרת נישואין, זוג שבא להירשם לנישואין, משלם אגרת נישואין, מגיע לו כל מה שכרוך ברישום הנישואין, ואם באגרה כלולה גם עריכת נישואין, אז מגיע לו גם עריכת נישואין. אבל מה לעשות שבוועדה גם צפו הרבה בעיות, בעיות לא קטנות. האם הרב של אילת צריך לנסוע עד תל-אביב מפני שכל מי שנרשמו אצלו לנישואין אולי מוצאים לנכון, אולי בצדק, להינשא בתל-אביב? הוא צריך לנסוע לתל-אביב, לערוך את החופות של כל מי שגר באילת? או הרב של באר-שבע צריך לנסוע לתל-אביב כדי לערוך את כל החופות? וכי מישהו הגדיר את זה בתפקיד של הרב? וכי כל הרבנים מקבלים משכורת שהם יכולים לחיות ממנה? כמה רבנים חיים על חצי משרה ועל שליש משרה? אמר יושב-ראש המועצה הדתית הכי גדולה בארץ, שנמצא שם כבר שנים רבות, ורבים נרשמים אצלו לנישואין: אני לא אוכל לעמוד, עם הרבנים שיש לי, בכוח-האדם שיש לי, ביכולות, בזמן שיש להם, לערוך חופות לכל מי שנרשם אצלי; או שייווצר תור ארוך, של חודשים רבים, עד שאני אוכל להשיא את כולם. כל הדברים האלה ידועים, גם לא חולקים לגביהם. בסופו של דבר התברר שאף אחד לא חלק על כך, גם מקרב אלה שמציעים את החוק, וגם לא במשרד לשירותי דת. אז מה צריך לעשות? הסדרה. רב שרוצה כמה – מטילים על רב, הוא הרי צריך לנסוע בלילות. רבנים עובדים ביום או שהם עובדים גם בלילה? אין הגבלה למקומות מסוימים? אין הגבלה של הנסיעה? משלמים את הוצאות הנסיעה? לא משלמים את הוצאות הנסיעה? הכול כלול במשכורת? מקובל דבר כזה? יש דבר כזה בכלל? צריכים להגיע להסדר, לעשות הסדרה. אז צריכים להביא את ההסדרה. אבל מה התברר? – שיש כאלה שבאמת לא חייבים לפי חוק, שאין עליהם איסור לקחת כסף. אנחנו גם יודעים שלא כל הזוגות באים לרבנות ומבקשים מישהו, רב, שיערוך להם נישואין, קידושין. יש היום הרבה – אני מבין שהיום יכול להיות שזו המודה, שזו היום ההתנהלות, שיש רבנים ידועים – אף אחד מהם לא נראה לי, כמעט, ככה נראה לי, אני גם מקווה שלא, ממצביעי יהדות התורה, שהוא גם רב עורך נישואין, מה שנקרא היום "סלב", שהוא אחד שלוקחים אותו. מי שמבקש סלב, שישלם כמו שמשלמים למישהו שהוא כזה. הוא רוצה את הרב הזה, הוא רוצה את מסדר הקידושין – שישלם לו. מה זה קשור לרבנים, למישהו שבאמת צריך ומחויב ורוצה לעמוד במחויבות ובחיוב שיש לו לערוך חופות? מה קורה במצב שיש מועצה דתית גדולה, או קטנה, שלא תוכל לתת את השירות הזה? יש אפשרות אחת: הזוגות שנמצאים שם ילכו ויירשמו לנישואין בארגונים אחרים. יש היום ארגונים שלא מחויבים לשום דבר. ארגון "צהר", למשל, שמפרסם את עצמו כארגון שעורך חופות וקידושין כאילו בלי כסף – איזה בלי כסף? מתברר שהם לוקחים יותר כסף ממה שכל מועצה דתית או מכל מה שרבנות מקומית לוקחת. לוקחים יותר. אני לא מדבר על החוקיות, והיועץ המשפטי של ועדת הפנים אמר שהוא לא רואה איפה החוקיות של הדבר, איך אפשר לגבות כסף – ארגון שהוא בכלל לא ארגון עירוני, הוא לא ארגון ממשלתי, הוא לא יחידת סמך ממשלתית, והוא גובה כספים – מעביר את זה או לא מעביר את זה לעיר אחרת, לא ניכנס לכל ההרחבה של העניין. מה התברר לקראת סוף הדיונים, או לקראת הקריאה הראשונה או הקריאה השנייה והשלישית? מה התברר? קם נציג הארגון – הארגון אומר, אנחנו תומכים בחוק. מי תומך בחוק? מי שלא מחויב לחוק, הוא תומך בחוק. מה יעשו כל אלה שלא יכולים להירשם לנישואין בכל המועצות הדתיות שלא יוכלו לערוך חופות אם הם לא מקבלים הוצאות? אותו רב שמסדר נישואין בארגון "צהר" גם מקבל הוצאות נסיעה. שום דבר, ילך למקומות אחרים. אז יש מישהו שמעוניין בעניין הזה, מעוניין שיאסרו בחוק, עם העמדה לדין משמעתי וכל הנלווה לכך, ולעשות דימוי כזה שיש רבנים שרק בכסף אפשר לקנות אותם, רק בכסף מסדרים קידושין; לוקחים דברים שאולי היו פעם בפולקלור, אולי דברים שהיו בבדיחות שיש על סידור קידושין, וכמו בבדיחות היהודיות גם הכניסו העניין הזה, שהרב שואל: כמה צריך לשלם? האבא שואל: כמה צריך? כל מיני סיפורים כאלה. זה ידוע, אחת הבדיחות, כדי להקל את האווירה, שאומרים ששאלו את הרב – הרב סידר קידושין וכולם היו מרוצים, ובסוף האבא של הכלה שואל את הרב: כמה מגיע לך? אז הוא אומר – מה הוא עונה לו על השאלה כמה מגיע לך? הוא לא היה רב של המועצה הדתית, הוא אמר: כמה שהבת שלך שווה. אז האבא של הכלה הוציא 10 שקלים ונתן אותם לרב. ואז הרב החזיר לו 9 שקלים עודף מ-10 השקלים שהוא נתן לו; אם הוא טוען שזה מה שהבת שלו שווה. אז זה סוג הפולקלור. למה אני מביא את הבדיחה הזאת? לא בשביל להקל את האווירה אלא כדי להגיד שמסביב לדברים האלה יצרו כל מיני בדיחות והומור כזה ואחר. אני לא רוצה להגיד – גם כאלה שתמכו. אנחנו ראינו מי ישב בוועדה ומי תמך. ואני לא הייתי מוכן היום להגיב לאיזה רשת של חדשות שבאה לבקש ממני תגובה – מה אתה אומר על כך שמצאנו שאחת מחברי הכנסת שקשורים לחוק הזה וקשורים לחוקים מסביב עובדת בארגון "צהר"? לא הגבתי. אמרתי: אני לא יודע. וגם אם אני יודע, לא על כל דבר צריך להגיב; שאחרים יגיבו. מתבררים לאט-לאט כל מיני דברים, אינטרסים. ואיך שהאינטרסים בלטו פה, שיש מי שמעוניין בסופו של דבר להקשות ולא לאפשר באופן אמיתי – לא גביית כסף בשביל הרב, בשביל התפקיד שלו. אלא יש דברים שאי-אפשר, שאין מחויבות – אי-אפשר לעמוד בכך. לנסוע לכל רחבי הארץ? אתה הרי צריך – אתה מסדר קידושין, אתה לא מחייב אותו שבמקום שבו הוא נרשם לנישואין הוא גם צריך להתחתן. הוא יכול להירשם לנישואין בירושלים ולהתחתן בבאר-שבע. ואתה מחויב לחתן אותו שם, לערוך את החופה שם. אין לזה הסכמים ואין לזה שום הסדרים. מה היה בסוף ומה עשו בסוף? לאחר שהתברר לנו על מי זה חל, יושבת-ראש הוועדה הפסיקה את הדיונים והמשיכה אותם רק אחרי ההסדרה, כדי שאנחנו לא ניצור מצב שאנחנו נחוקק חוק, יחול עליהם האיסור – מי יחייב עכשיו את השר או את סגן השר לתקן תקנות? אף אחד לא יתקן תקנות. למה? מה בוער? יש חוק שאוסר, יש אלטרנטיבות. לא חייבים. את המצב הזה אנחנו מנענו לאחר דיונים רבים, לאחר שהצפנו את הדברים, לאחר שגם כאלה שהיו אובייקטיביים בנושא הזה, לא דתיים דווקא, הבינו את האבסורדים שבאו והתבררו בתוך הוועדה על-ידי אלה שאמונים על כך ואלה שזה תפקידם. לאחר הפשרה ולאחר ההבנה הזאת באו ואמרו: החוק הזה, בלי תקנות, אסור לו להיות מחוקק. קודם כול תתקנו תקנות. אחרי שתתקנו תקנות אתם יכולים לחוקק את החוק. ואני אומר מראש: אין אחד מאתנו שרוצה, שזה העניין שלו שרבנים יגבו כסף. תיתן את התשובה, תיתן את האפשרות; תעשה את זה בהסדרה ולא בהסדרה. לא רק זה, אנחנו מברכים על דבר כזה. מי כמונו רוצים שהדבר הזה לא יעלה כסף, שהשירותים האלה יינתנו בחינם. תיתן את האפשרויות האלה, תעמיד את הכלים לכך. לבוא לחוקק חוק שאסור, בלי לתת את הכלים? בלי לתקן תקנות? בלי לתת את האפשרות? ואחרי זה אומרים: העיקר שתיקנו חוק. כל המהלך של החוק הזה וכל מה שאנחנו ראינו בוועדה, שמתברר שזה נכון גם לגבי עוד דברים, זה פגיעה בדימוים, במעמדם, בכבודם של רבנים, של כל מי שנושא בקודש. למה? מה הדחף? אני שואל, מה הדחף לעשות את זה? ועל-ידי מי? על-ידי אנשים שהיום – במשרד לא נמצאים אנשים שלכאורה צריך להיות להם עניין בדבר הזה. הם צריכים לכבד את הרבנים. הם גם מכריזים שהם מכבדים את הרבנים ושומרים על מעמדם. וכי מישהו יחשוב, אדם אחד יחשוב שכל הדימוי הזה וכל החוקים האלה לא יפגעו? כי אם באמת היו רוצים רק להסדיר את העניין, בשביל מה צריך את זה בחוק? יבוא השר, יבוא סגן השר, יתקן, יתקנן את התקנות האלה ויביא את זה ויסדר את זה בהסדרה. אי-אפשר לטעון: אנחנו מחוקקים ומחוקקים ומחוקקים, מפני שמי שמחזיק היום את המשרד לשירותי דת זה אחד לא ממפלגה – אין לי השפעה. הכול נמצא בידיים: גם מחוקקי החוקים, החוק, גם סגן השר, גם השר. כל מי שמסביב יכול לתת לכם את כל הגיבוי, ובאמת תביאו דבר מושלם ושלם. אנחנו מלינים על כך שבדבר אחר דבר יש דחף לא מובן; יש תוצאה, שהיא חד-משמעית, שיותר ויותר פוגעים במעמד של בתי-הדין, של הרבנים. זה לא רק בדבר אחד. בגופים הבוחרים לרבנים – לא אנחנו שינינו את כל הדברים האלה; בהקמת ועדת הדחה לרבנים – דבר שאין באף מקום של בעלי תפקידים כאלה. במדינה – יש, מקום אחד ששם יש. ומי מקים את זה? במשמרת שלכם עושים את זה. וכאן אני פונה לבית היהודי: למה במשמרת שלכם הכול מרוכז? אתם לא מסתכלים? אתם לא רואים? גם אם אתם חושבים שכנים דבריכם, אתם לא רואים איך הציבור מקבל את זה? איך כאן בכנסת מקבלים את זה? היית יושב בוועדה והיית רואה איך חברי כנסת אחרים ואיך הציבור רואה את זה. כן, יש רבנים שגובים כסף. שרלטנים. יש תופעה כזאת, ואנחנו נמגר אותה. <מיקי לוי (יש עתיד):> כבר 66 שנה לא מיגרו ולא עשו כלום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מאה אחוז. לא היה בסדר. תעשו את זה עכשיו, אבל בתקנות, למה בחוקים כאלה? למה בחוקים? הרי בסופו של דבר בלי תקנות אי-אפשר לחוקק את החוק הזה. אי-אפשר לאסור קבלת תמורה על עריכת חופה וקידושין מבלי שאתה מגיע להסדר. על מי תטיל את זה? תגדיר את זה בהגדרת התפקיד, מישהו שזה התפקיד שלו. תגדיר כמה שעות הוא צריך לעשות, כמה הוא צריך לעשות, מי צריך לעשות, בין כמה זה מתחלק. הכול לבד? הרב הוא הרושם? עיר שגודלה כזה, גודלה אחר. לא אני אמרתי. בא כאן יושב-ראש המועצה הדתית ואמר: אני לא אוכל לספק את השירותים האלה. זאת עובדה. אני לא יכול לחייב את עובדי, גם אם הם רבנים; לא יכול לחייב אותם. הם גם לא יעשו את זה. אף אחד לא ייסע למרחקים ולא ייסע כל יום. כן, אתם גורמים לדבר אחד, שאנשים ילכו, לא ילכו למועצה הדתית. ילכו ויחפשו אלטרנטיבות, ובצדק הם יחפשו את זה. אבל את זה אני אומר לא רק בחוק הזה. הדבר שאנחנו מלינים עליו, המחאה שלנו היא על הפגיעה המתמשכת גם ברבנים, גם בבתי-הדין, גם במעמדם, גם ביכולתם. לא צריך יותר מזה, רק להסתכל אחורנית מה קרה עכשיו, מה קרה בחוק הגיור. גם בזה אתם הייתם יכולים – יש מישהו בתוך הקואליציה שהיה יכול לעצור את זה. ואי-אפשר להגיד שלא אמרנו. אמרנו שדבר כזה – אסור להתחיל עם מהלך כזה. <אלעזר שטרן (התנועה):> למה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מפני שהמחוקק שנמצא פה בא ואמר – מה הייתה הסיבה לחוקק את החוק? רק לתת שירות יותר טוב? זאת הייתה הסיבה? רק להרחיב כדי שיהיה אפשר לקבל גרות ויהיה אפשר להתחיל תהליך של גרות? ופחות תורים שיש? פחות לחץ יש? אנחנו נרחיב את זה לכל המקומות בארץ. לא זאת הבעיה. אתה אמרת, אתם אמרתם: אני רוצה לתת פתרון לכאלה שהיום רשות הגיור ובתי-הדין לגיור לא נותנים להם. <אלעזר שטרן (התנועה):> נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> להם אני רוצה לתת פתרון. <אלעזר שטרן (התנועה):> נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> נכון. אני יודע שאתה אומר את זה. <אלעזר שטרן (התנועה):> למה לא? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל לא אומרים את זה אחרים. למה לא נותנים להם את הפתרון? <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה שואל אותי? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מפני שההלכה לא מאפשרת את זה. מי היום נמצא בתוך ההרכבים של בתי-הדין? <אלעזר שטרן (התנועה):> מפני שהרבנים הראשיים לא בצבא. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא רבנים "שחורים" – – <אלעזר שטרן (התנועה):> מפני שהרבנים הראשיים לא בצבא. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – רבנים בציונות הדתית. <אלעזר שטרן (התנועה):> אז הם לא יודעים את הבעיות. הם לא בעבודה, הם לא בצבא. <אורי מקלב (יהדות התורה):> וזה מה שהתברר. <קריאה:> על מה אתה מדבר? אני לא מבין – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> כן, גם אני לא מבין. <אורי מקלב (יהדות התורה):> על מה אני מגן? אני לא מגן. אני מגן – אני רק מטיח בשל כך שאתם מאפשרים ואפשרתם ואתם רוצים לאפשר. לא משנה אם זה משהו שמגיע בסוף על-ידי החלטת ממשלה או שזה מגיע בחוק. המטרה אותה מטרה והיד אותה יד. מי עמד מאחורי זה? על מי אתה מגן? היית צריך לבוא לוועדה, היית צריך לראות מי עומד מאחורי זה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אתם אפשרתם – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הארגונים הרפורמיים. למי אמרתם תודה? למי אמרת תודה? לארגוני הרפורמים. <אלעזר שטרן (התנועה):> גם, ברור. שלא הפריעו. שלא הפריעו. למה אתה לא אומר את הכול? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מי זה הארגונים הרפורמיים? הם מתאימים להשקפת העולם שלך. <אלעזר שטרן (התנועה):> הם לא הפריעו כמוכם. אתם הפרעתם. אתם הפרעתם, אורי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הם מתאימים להשקפת העולם שלך, זה בסדר. אבל אני שואל, זה גם מתאים להשקפה של הבית היהודי, הרבנים הרפורמים? מעבר למה שהם עושים שהם מקטבים את העם. <אלעזר שטרן (התנועה):> למה אתה לא שואל אם הרב יוסף מתאים להשקפה של הבית היהודי? תשאל אם הרב יוסף מתאים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הם מקטבים את העם מבפנים. הם קורעים את העם מבפנים. הם נלחמים עם העם מבפנים. זה מה שהם עושים. תראה מה שהם עושים למדינת ישראל בכל העולם, בארצות-הברית ועוד מקומות. מה שהם עושים בתוך הארץ. זה אותם הארגונים שאתה אומר להם תודה רבה על החוק הזה. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, אל תעשה הכללות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה אותם ארגונים, אותם ארגונים רפורמיים. הם הארגונים שתומכים בארץ-ישראל, אדוני השר? הם הארגונים? אני אקריא לך, אני אצטט לך מה שאמר מר טוביה טננבאום. מר טוביה טננבאום, יהודי שהתחזה לעיתונאי גרמני, והוא כותב, אני חושב, בעיתון "די-צייט" בגרמניה; עיתון גדול. והוא התיידד והתחבר עם – פעם אחת הוא עשה את זה בגרמניה; הוא נפגש עם נאצים והוא שמע את האמת מהם. הם חשבו שהוא אחד מהם, והתברר שלא נגמרו בגרמניה כאלה שרוצים לחסל את העם היהודי. אבל אני לא אומר את זה בהשוואה. ועוד דבר הוא עשה, הוא גם התחבר עם הרשות הפלסטינית, עם המנהיגים שנמצאים ברשות הפלסטינית וגם גופים אחרים; עם כל המנהיגים שלהם, ישב אתם ימים וחודשים. מעבר לזה, הוא גם נפגש עם ארגוני שמאל. אבל מי שעומד ומי שמממן אותם, מי שעומד מאחוריהם, זה ארגונים רפורמיים. מה הוא אומר על הרביי, רב אריק אשרמן? הוא לא האמין איך לפעמים יהודי יכול להפוך לשונא הכי גדול של מדינת ישראל. מה הוא אומר לו? הוא אומר לו – אחרי שהוא התפלל אצלו בבית-הכנסת הוא הזמין אותו, זה היה בסוכות, הוא הזמין אותו אליו הביתה לאכול סעודה, כמו שרב – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> נו, אורי, באמת, אני מכיר את ההוא שהלך לשאה באיראן, הוא גם היה רפורמי? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה זה משנה? הוא מוציא את האמת, מה זה משנה לאן הוא הלך? מה, אני בא להכשיר אותו? <אלעזר שטרן (התנועה):> אלה שהלכו לאחמדינג'אד, הם היו רפורמים? אז למה אתה עושה הכללות? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני לא בא להכשיר אותו, מה זה משנה מי הוא? <אלעזר שטרן (התנועה):> למה אתה אומר על הרפורמים? במקום שאני אגיד לך – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הוא אומר מה אמר לו אריק אשרמן. <אלעזר שטרן (התנועה):> זה כמו שאני אגיד לך שהחרדים הלכו להזדהות עם אחמדינג'אד. <אורי מקלב (יהדות התורה):> רביי אריק אשרמן, מה הוא אמר? ואני אגיד לך מה שהוא אמר; הוא אומר שהוא מזמין מתפללים חדשים לביתו. כך מצאתי את עצמי, אומר מר טוביה טננבאום, מתארח בסוכתו בחג הסוכות. לכל אורך הסעודה הוא לא הפסיק להשמיץ את העם היהודי ואת מדינת ישראל שעושה עוול לפלסטינים, ושהיא כובשת ופאשיסטית. כל דבר רע שהיה לו לומר על מדינת ישראל ועל היושבים בה, הוא אמר. אלה הארגונים שגם תומכים בחוק הזה מפני שהם רוצים לקרוע את העם היהודי. הם רוצים לפגוע בשלמות העם היהודי. ואנחנו יודעים שזו תהיה התוצאה. אנחנו לא מפחדים מהתוצאה. <אלעזר שטרן (התנועה):> הם נסעו לטהרן? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו יודעים בדיוק מה תהיה התוצאה של חוקים כאלה, שאנחנו רוצים באמצעותם לפתוח את שערי העם היהודי. מה זה לפתוח את שערי העם היהודי? אלה שערים שפותחים אותם, שהם סגורים, ואנחנו נפתח אותם? את שערי אמריקה הגדולה הרבה יותר קשה לפתוח מאשר את שערי העם היהודי כמו שהיום אתם רוצים לפתוח; רק בשביל לקבל, להיות אזרח אמריקני, הרבה הרבה הרבה יותר קשה לפתוח את השערים. אמריקה כבר פתחה את השערים, כולו רק כדי לגור שמה, ואנחנו את שערי העם היהודי נפתח לרווחה? זאת מטרה? זה יעד של העם היהודי? ומה, אתם באמת תצליחו בעניין הזה? מישהו יצליח בנושא כזה? מישהו יכול להביא לדבר כזה? הרי זה ברור, לא מפני שיש רבים רבים רבים שלא מוכנים – שומרים דת בצורה כזו, בצורה אחרת, בעלי מסורת – לא מוכנים לוותר על הייחוס היהודי. הוא לא מתערב לילדים שלו עם מי ומה ואיך יתחתנו, אבל הוא כן יעמוד, ובצדק, על כך שהוא יתחתן עם מישהו יהודי. הוא לא ייתן לבת שלו להתחתן עם מי שאינו יהודי; כפי שאנחנו רואים את זה. זה לא מיליון החרדים שיצאו לרחובה של עיר לפני שלושת-רבעי השנה, זה רבים רבים, הרבה יותר, שחיים במדינת ישראל, שהם בעלי מסורת, שדבר אחד הם רוצים לשמור – מינימום, שהוא ידע מיהו יהודי. מה אתם רוצים לגרום בכך? זה הקלה למישהו? זה החמרה למישהו. שום הקלה לא תצא מזה. הרי ברור שיהיה – אני לא רוצה להשתמש במונח שנפתח פנקסי נישואין כאלה ואחרים. בלי לפתוח. אבל פשוט מאוד, כשאנחנו נעשה – יהיו שני סוגים של יהודים: מי שעבר גיור כהלכה, או במקום שהוא עד עכשיו היה ידוע כמי שמוסמך, כמי ששומר על ההלכה הצרופה – ביותר החמרה, פחות החמרה, ביותר הקלות – אבל שמר בסופו של דבר, עם כל מה שיש לנו, על מינימום, על רף; וכאלה שמצהירים בפירוש: אנחנו ניתן פתרון לכאלה שההלכה לא יכולה לקבל אותם. הרי זה אבסורד. מה יהיה בסוף? ישאלו איפה הוא עשה את הגיור, אם הוא עשה בבית-דין רבני או במקום אחר. והתשובה תהיה ברורה. אני עמדתי נדהם בשבוע שעבר כשקראתי, באמת, בדמעות, בעיתוני סוף-השבוע, קראתי על הגיורת קארן ימימה, גיורת בת 22 מאקוודור, מדרום-אמריקה, שהגיעה לארץ ועברה תהליך גיור מאוד מעניין, מתוך הכרה עצמית; שום דבר לא היה מסביבה. היא ואמה התעניינו – שנים רבות, עשרות שנים ומאות שנים. הן נוצריות בהשקפתן, ככה היא נולדה, ככה היא ידעה וככה הסבא וככה הסבתא. היום, הם אומרים, אחרי שהן חקרו, כנראה הן גם מאנוסי ספרד. אבל בכל אופן, בדחף פנימי, בהתעניינות, באמונה, ולאחר שבדקו את כל הדברים, רצו להתקבל לעם היהודי, עשו מאמצים, מאמצים באמת עילאיים, והראו נכונות, וקיימו וקיבלו במשך תקופה ארוכה מאוד. היא הייתה בדרכה לשיעור, ונרצחה לאחר שהיא עברה גם את התהליך הסופי של הגיור, שבעה חודשים לאחר שהיא התקבלה לעם היהודי. גיורת אמיתית, במסירות נפש; הראתה נכונות, מתנהגת כמו יהודייה. התהליך לא היה לצרכים אישיים, בכלל לא. היו צריכות לשלם, נשים שחיו בעוני. לא רק זה – הלכה, שטפה חדרי מדרגות ובתים, ניקתה בתים וסעדה אנשים חולים מאוד כדי לקבל משהו, שיהיה לחם לפיה. המעניין הוא, אבל, שהיא הייתה רדופה על-ידי השלטונות פה מפני שהיא הייתה אזרחית בלי שום אזרחות. לא קיבלו אותה. החמירו עליה. היא לא הייתה יכולה להיות יהודייה. היא, לא היה לה מעמד. שום מעמד אין לה. לה לא היה שום מעמד. היא הייתה בחורה בלי מעמד כאן במדינת ישראל. רשות ההגירה לא קיבלה אותה מפני שהיא לא עברה את זה בתוך בתי-הדין, ולא קיבלו, והיא עברה בבית-דין רבני. ללא ספק. מעניין. קארן ימימה, אין לה אזרחות ישראלית. היא לא נרשמה כאן כיהודייה. וכאלה, אתם רוצים לקבל אותם בקלות, הם, אחרים, שבאים לצרכים אישיים, ועוד כאלה שלא נתנו להם ולא קיבלו אותם, ולא יזכו ולא יכולים להיות – הם כן יהיו. לא תהפכו לא יהודים ליהודים. הוא יכול להיות יהודי רשמי. יהודי רשמי הוא יכול להיות, אבל יהודי אמיתי הוא לא יכול להיות רק מפני שאתה רושם אותו כיהודי, גם אם הוא יעבור תהליך כזה או תהליך אחר. <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> שם זה היה מקרה מיוחד במינו. היא יחידה במינה. מה אתה עושה עם כל האלפים, כל מאות האלפים שהם מחוברים לעם היהודי? הם, לפי חוק השבות גם כן – מגיע להם. מה תגיד לתופעה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אז אני נמצא כאן על תקן שאני פותר בעיות שיש כאן אלפים – ויש מיליונים בעולם, גם כן, ויש מאות מיליונים שרוצים להיכנס לארצות-הברית ולא יכולים, ולכן מה אני עושה אתם? מה אני עושה אתם? אז מה אתה רוצה? <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אבל – – – במשטר הסובייטי 70 שנה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בסופו של דבר לא תוכל להתחמק מהעניין הזה. אני מאמין שחלק מהנציגות של הבית היהודי יעזבו, אולי הדברים האלה קשים. אבל מדינה אחת לשני העמים אתה לא מוכן. אתה לא מוכנים מדינה אחת לשני עמים. אתה כן מוכן. אתה מוכן, לכן אתה גם יכול להיות, אין לך בעיה. <אלעזר שטרן (התנועה):> כל הנאום זה על הבית היהודי? הכול זה על הבית היהודי. תדבר קצת עלינו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל אני שואל – כאלה שלא מוכנים למדינה אחת לשני עמים: ומדינה אחת לשלושה עמים זה בסדר? מדינה אחת לשני עמים – לא טוב. זה לא טוב, חס וחלילה. מה אתם יוצרים? מדינה אחת לשלושה עמים. מדינה אחת לעם אחד שמפולג, ואתם משסים אותו. <אלעזר שטרן (התנועה):> דבר רק עליכם – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתם מרחיבים את הקרעים. זה בסדר. זה מתאים להשקפת העולם. למה היה צריך להגיע לדבר הזה? <שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):> אבל מי רוצה שלושה עמים? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אין שום השקפה. זאת השקפה שהיא רפוסה, שאם אנחנו לא מצליחים – תשמע, אנחנו התחלנו תהליך, אבל מה לעשות שרוצים, אנחנו נסכים לחלק, ואחרי זה נוכל להסתדר, או שיש דברים שהם יותר חשובים. הייתם, על דבר כזה, מדינה אחת לשני עמים, הייתם יוצאים מהקואליציה. לא הייתם נותנים. החוק נמצא, והתקנה הייתה בידיכם, ואתם מביאים את זה, וצריך להכיר בעניין הזה. לכן אנחנו מוחים על כל הדברים. <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> העיקר שהקואליציה נמצאת פה. אני צריך אופוזיציה? אה, באופוזיציה אני נמצא. לא, אני צריך לייצג אותם. <מיקי לוי (יש עתיד):> הנה, מיכאלי פה ונסים פה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני באמת חושב, שהחוק הזה שמגיע לפה, יתברר סופו על תחילתו – אני צריך גם לסיים, הבטחתי לא יותר מ-30 דקות – הוכיח סופו את תחילתו, שהחוקים האלה שבאים כאילו לשפר, כאילו לשפר את השירות, את המעמד, ולוקחים דברים שהם קיצוניים, והם לא באמת ההתנהלות השוטפת האמיתית, הרגילה, ואותם רוצים לפתור; ובאיזה דחף שלא מביא אותם לשום מקום, רק גורמים ליותר ויותר שסעים בתוך הציבור. לעת הזו, ודאי אנחנו צריכים לעשות מאמצים, וזה לא משנה אם בחוק הזה או בחוקים אחרים. לתקן את העולם אפשר, אבל לא על חשבון – לקרוע את העולם. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך שבע דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התחשבנו בנתונים ובלוח הזמנים, ואנחנו בכלל מתקרבים לזמן קריאת שמע של חצות. אז אני לא רוצה, אני ראיתי פה – – – <קריאה:> תיקון, תיקון. <נסים זאב (ש"ס):> לא תיקון חצות, קריאת שמע של חצות. אני רואה פה שהחבר'ה מאוד עייפים – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בדיוק, היום זה יום פטירת רחל אמנו. <נסים זאב (ש"ס):> פטירת רחל אמנו. ולכן אני חושב שצריך לצמצם כמה שיותר בדיבורים ולעבור ולדבר עניינית, נקודתית, לגבי החוק עצמו. אני רוצה לומר לכם, הרי אתם לא הולכים לתקן עולם במלכות שדי. אנחנו יודעים בדיוק מה המגמה שעומדת מאחורי החוק; לומר: תראו, הרבנים לוקחים כסף, הם גובים כספים. יש כאן מערכת של הכפשה. מבחינת הנתונים, אנחנו יודעים, רבנים לא גובים ולא דורשים כסף, אבל יש מקרים בודדים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, נסים. תשמע, אני חילוני, אבל אני יכול להעיד מניסיוני: כל כך הרבה רבנים דורשים כסף, הן בברית, הן בחתונה, הן בהכנה לבר-מצווה – – – <נסים זאב (ש"ס):> ברית זה משהו אחר. לא, זה משהו אחר. אדוני, הכנה לבר-מצווה וברית מילה – זה לא בתחום הרבנות. אנחנו מדברים על עריכת נישואין. <אלעזר שטרן (התנועה):> אם אתה רוצה אני אתן לך – – – <נסים זאב (ש"ס):> תראה, אני עושה נישואין כל החיים שלי, עשיתי אולי מאות, ואף פעם – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני רק אחד מהם. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, אנחנו לא. לנו יש את ראש הישיבה, את הרב של היישוב, את הרב של המכינה. החוכמה היא לא אנחנו. איפה שמבקשים מאחרים שלא מכירים רבנים ככה, במעטפות. במעטפות. <נסים זאב (ש"ס):> אז שלא ייתנו במעטפות, שייתנו את זה במזומן, למה צריך מעטפה? לא הבנתי. אני יודע שיש רק אחד שהיה מקבל מעטפות. אני רוצה לומר לכם – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> למי אתה מתכוון? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שטרן, למה אתה – – –? שטרן. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע, לא התכוונתי לאף אחד, את הכוונות אני משאיר לכם. תראה, אדוני היושב-ראש, השאלה, מה החוק בא לומר? שהרב לא ידרוש – גברת שולי מועלם, אני פונה רק אלייך בעניין הזה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לך על זה. <נסים זאב (ש"ס):> אם החוק בא ואומר שאסור לרב לגבות מכיוון שהוא מקבל שכר, אני מסכים עם זה. אבל כאשר הוא לא מבקש, הוא גם לא רוצה, שמים לו בכוח בכיס, מה לעשות – – <דב ליפמן (יש עתיד):> שיגיד לא, שיגיד לא. <נסים זאב (ש"ס):> – – ולפעמים הוא אפילו לא מרגיש ששמו לו את זה בכיס. אני אומר לך, יש מקרים שנותנים כסף וזה הכבוד של הנותן, הרב לא רוצה, הוא אומר לו: אדוני, אני לא רוצה; הוא אומר לו: אדוני, אתה פוגע בי. אתה יודע מה זה מרוקאי שאתה – אתם לא יודעים מה זה, שהוא נותן לך מתנה ואתה לא לוקח? אתה פשוט הרגת אותו. <מיקי לוי (יש עתיד):> מתנה אינה פטורה ממס הכנסה; האם הם משלמים מסים לרשות המסים? <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, עכשיו אנחנו לא מדברים על מס הכנסה, אני סומך עליך שאתה תשלח את האנשים שלך ותיקח את החלק שמגיע לאוצר. אני סומך עליך, אתה עושה עבודה טובה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו עכשיו לא מדברים על החלק שמגיע וההפרשות, אנחנו עכשיו מדברים על כך שהרב לא רוצה כסף, והאיש מכובד, עשיר, מיליונר, רואה כבוד – הגיע אותו רב מכובד, והוא רוצה לתת לו את המתנה. למה לפגוע באיש הזה שרוצה לתת? למה אתם רוצים לפגוע בו? ואני אומר לך, המקרה הזה – אסור שיחול עליו. אני כבר לא מדבר על רבני "צהר". אני חושב שכל החוק הזה נעשה כדי שרבני "צהר" יוכלו לקבל כמה שהם רוצים בלי שום מגבלה. למה פה לא מגבילים גם כן בסכום את רבני "צהר", שהם אינם עובדים של הרבנות הראשית או אינם משרתי ציבור, רבני שכונות או רבני ערים? <מיקי לוי (יש עתיד):> חופש העיסוק. <נסים זאב (ש"ס):> חופש העיסוק. <מיקי לוי (יש עתיד):> בוודאי. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני רוצה לומר לך, אני רוצה לומר לך, המשכורות של רבני השכונות היום הן משכורות רעב. אני אומר לך. בעלי משפחות יש – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> לא רק רבני שכונות – – – <נסים זאב (ש"ס):> ולכן אני אומר לך, זה לא פייר להחיל עליהם את החוקים האלה. אם היית מדבר אולי על רבני ערים, שהמשכורת שלהם גבוהה הרבה יותר ומכובדת יותר, ואתה בא ואומר: טוב, רב שמקבל 20,000 שקלים, 18,000 שקלים בחודש, לא יגבה – אני מבין אותך. אבל רבני שכונות שמקבלים – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> איפה חבר הכנסת מקלב שטען שאנחנו מעלילים עלילות על רבני ערים שהמשכורת שלהם היא משכורת רעב? חבר הכנסת מקלב, הוא ממש סותר אותך. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני מדבר על רבני שכונות, ואת תסכימי אתי. ואנחנו יודעים מה זה רבני יישובים, אני מדבר על רבני יישובים, רבני מושבים, רבני שכונות. באמת, יש כאלה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, אתה אמרת "רבני ערים". <נסים זאב (ש"ס):> תשמעי, יש גם כאלה שנמצאים בחצאי משרה, וגם עליהם חל החוק. זאת אומרת, יכול להיות תיאורטית שרב יקבל רק 3,000 שקל בחודש, והוא יהיה מנוע מלקבל טובת הנאה כלשהי, שהוא לא רוצה אותה, אבל אם בא אבי הכלה או אבי החתן, ויש לו יכולות, והחתונה נמצאת באיזה אולם ענק ומפואר וכבר מבזבזים הרבה מאות-אלפים, אז מה הבעיה לתת עוד כמה גרושים, לכבד את הרב, להגיד לו: אדוני, תפאדל? מה, מה כואב לכם? <אלעזר שטרן (התנועה):> רק בזכות השעה אנחנו לא מגיבים. <נסים זאב (ש"ס):> מה? בגלל השעה? לא הבנתי, מה השעה עכשיו? אין לך אדם שאין לו שעה, כתוב במשנה. אז אני אומר לכם, רבותי, בואו אנחנו נמתן טיפה את החוק ונאמר בהאי לישנא – אבל עכשיו זה כבר מאוחר, אנחנו כבר בקריאה שנייה ושלישית. את מוכנה לשנות את החוק שיהיה הבדל – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ממש לא. <נסים זאב (ש"ס):> לא? אומרים שנשים רכות. תראה איזה קשיחות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל שולי היא חזקה. <נסים זאב (ש"ס):> הקדוש-ברוך-הוא, כשרצה לתת את התורה, פנה קודם כול לנשים שהן ישפיעו על הגברים. אני חושב שהמצב היום – בדור שלנו זה נהיה ממש הפוך: כדי לדבר עם האישה צריך קודם שהבעל ידבר על לבה של האישה, ולא ההפך. אז אני אומר שהחוק לא צריך לאסור על רב שלא רוצה, והוא מתחנן ואומר: אני לא רוצה כסף, ובכל זאת הנותן אומר: זה הכבוד שלי, אתה מבייש אותי אם אתה לא לוקח את המענק הזה, לפחות שהחוק הזה לא יחול עליו. ואם אתם תלכו אתי בעניין הזה אתם תהיו פיירים, אתם תהיו הגיוניים. <איתן כבל (העבודה):> זה יפה שכולכם נשארתם להתנגד לחוק. <נסים זאב (ש"ס):> גם אתה – ונוסף גם הוא על שונאינו? גם אתה באת להפריע לי, איתן כבל? אני לא מאמין. אני מבקש כן לקבל את ההסתייגויות שלנו. יש שתיים-שלוש הסתייגויות שהן ענייניות. ואני מבקש, אנחנו נתמוך בחוק, אבל תתמכו גם בהסתייגויות שלנו, ואני אודה לכם על כך. תודה, אדוני היושב-ראש. רק דקה אחת, יש לי עוד דקה לדבר. אני רוצה לומר דבר נוסף: יש מצב של כרסום ברבנות ובמעמדה של הרבנות הראשית, ואני רוצה לומר בנושא הזה שלמשל עד לפני כמה שנים הייתה אפשרות לבתי-הדין להיות בוררים בענייני דיני ממונות כשזה בהסכמה. החוק הזה – אני פונה דווקא לרב בן-דהן, שזה צריך כן לעניין אותו, להחזיר את האפשרות שמי שרוצה בהסכמה, אם בני-זוג, ולא משנה אם בעקבות – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – חבר הכנסת כלפה בעניין הזה. <נסים זאב (ש"ס):> אז בבקשה, אנחנו באמת מחכים לעניין הזה, להחזיר את כבודם של בתי-הדין. אני אגיד לך משהו, ואני אגיד לך גם למה אני חושב שזה חשוב – אני עשיתי בוררות כאדם פרטי על-פי בקשת שני צדדים, ובאו וערערו בדיעבד על הבקשה הזו, על ההסכמה שאני חתמתי. הלכו לבית-הדין, בית-דין אישר את זה. הלכו לבית-משפט לערער, בית-המשפט אישר את מה שאני חתמתי בין הצדדים. אז איך יכול להיות שאני, כאדם פרטי, חותם בהסכמה של שני הצדדים, בוררות, וזה כן מקובל אפילו על בית-המשפט, וכשבית-הדין עושה הסכם הוא לא יהיה מקובל על בית-המשפט? לכן זה כל כך אבסורדי, ואני חושב – היום זה במגרש שלך, הרב בן-דהן, תעשה הכול כדי שהחוק הזה כן יעבור. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. לרשותך גם כן עשר דקות. <קריאה:> הוא כבר דיבר עשר דקות. <היו"ר אורי מקלב:> לא, נתתי להם בסך הכול 20 דקות; במקום לחלק את זה לשלושה, אז לחלק לשניים. <אלעזר שטרן (התנועה):> היושב-ראש, זה כבר שניים רצופים שלא מדברים לעניין. <איתן כבל (העבודה):> מיכאלי, שתדע לך, אתה עושה מעשה שלא ייעשה. אתה מקרב את ביאת המשיח כי אתה לא – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> איתן, אני מסכים שנדבר אחרי עשר דקות. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני, בחוק הזה, שיהיה ברור ומובן: אני תומך בכך שלא ייעשה שום דבר שיהיה בניגוד לנוהל התקין, בניגוד למה שהרבנות הראשית קבעה וקובעת בנושא של התנהגות רבנים בעריכות חופה וקידושין. הרי החוק הזה מתייחס לכך. אבל עם זאת, חברתי שולי מועלם וחברי שתומכים בחוק הזה, בואו נדבר על המגמה של כמה חוקים שבאו לבית הזה בחודשים האחרונים, ופה אני פונה אליכם ואל מצפונכם: לאן אנחנו מובילים בחקיקה שכזאת? האם כל אחד מאתנו הופך בסוף מעין רב ראשי על הרבנים הראשיים, שאנחנו מביאים חוקים כאלה בלי תיאום אתם ובלי התייעצות אתם? הרי אנחנו יודעים שבכל החוקים האלה, אמרנו את זה בוועדות – שהרבנים הראשיים לא תמכו בכך. אז מישהו יכול להגיד: מי זה הרבנים הראשיים? הם יקבעו לנו איזה חוקים אנחנו נחוקק בכנסת? בסדר, זה מתאים לאלה שכל הזמן חלקו על סמכותם של הרבנים בכלל לטפל בסוגיות ההלכתיות האלה. ואם אנחנו רוצים לחזק את הפן הזה ואת המעמד הזה בכנסת או בציבוריות הכללית בכלל, אז בואו נסתכל על עצמנו: האם בשביל זה הגענו לכנסת, שאנחנו כיהודים דתיים ושומרי מצוות רוצים לפגוע במעמד הרבנים ובמעמד הרבנות הראשית? אם מישהו יהיה כן עם עצמו, ויגיד: מכיוון שהרבנים הראשיים הנוכחיים שנבחרו אינם תואמים את הציפיות שלנו לפני הבחירות לרבנות הראשית, אנחנו נתנכל להם בכך שאנחנו נביא חוקים כאלה – שאותם רבנים שרצינו לבחור ולא נבחרו – אנחנו בחקיקה בכנסת נשנה את הסמכויות של הרבנים האלה. רבותי, אנחנו גודעים את הענף שעליו אנחנו יושבים. אם אנחנו חושבים שבכך מסתיימים התיקונים בחוק בסוגיה כזאת או אחרת, בל נופתע שבעוד שבוע, בעוד חודש, בעוד חודשיים, יגיעו למליאה הזאת הרבה מאוד חוקים אחרים שלא אנחנו נשלוט בהם, לא כסיעות דתיות ולא כמפלגות דתיות. ראינו את חוק הגיור – מה קרה, איך, לאן הגענו. חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן התחיל עם חקיקה שבזמני אמרתי לחברים מהבית היהודי לא לתמוך בה גם בקריאה הראשונה ולהפעיל את הווטו שהיה להם. ועובדה היא שהגענו לשלב שהגענו, לקריאה שנייה ושלישית, ואתם בעצמכם כבר התנגדתם לחוק ואז כבר לא הייתה לכם שליטה. נבין, אנחנו, כמי שמאמינים בסמכות ההלכתית של רבנים שהם לפחות מוסמכים על-ידי מדינת ישראל לקבוע את העניינים ההלכתיים, אם להם לא ניתן להוביל חוקים ואם אתם לא נתייעץ, אז עם מי אנחנו נתייעץ? ואנחנו יודעים הרי, הרבה מאוד רבנים חלוקים תמיד בדעות כאלה, בדעות אחרות. אבל כשיש סמכות, שהיא בעצם הסמכות הפורמלית של מדינת ישראל, הם אלה שבסוף צריכים להיות שותפים בכל – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתם לא, אתם לא אוכלים את ההכשר של הסמכות הזאת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי, חברת הכנסת שולי מועלם, הטיעון הזה שלך, הטיעון הזה שלך מתאים לאדם שלא מבין בכלל בהלכה ולא מבין בסמכות ההלכתית, וכל הכבוד לך. הרי את נלחמת בעד הרבנות הראשית, ואת רוצה שיהיה מעמד של רבנות ראשית בישראל, ואם את תגידי את זה, אז אין לי מה להשיב לחברים שבכלל לא רוצים לשמוע מכשרות. הרי את יודעת שחבר הכנסת שטרן מוביל עכשיו חוק אחר בענייני כשרויות, ואנחנו – בסוף, איזה מצפון יהיה לנו להגיד לו שהוא לא יכול להוביל חוק כזה? הוא רוצה, לפי אמונתו – אני לא מאמין שזו אמונתו, כן? אני מכיר את אלעזר, כמה שהוא מאמין, הרבה יותר ממני וממך. אבל הוא, היום, הלחצים עליו, על-ידי גופים כאלה או אחרים – שאנחנו נתחיל לדלל את החוקים הדתיים האלה שמפריעים. אני אומר לך עכשיו, הרי אני מכיר גם את אותם רבנים שאני ואת מתייעצים אתם לפעמים, ואני אומר לך שהרבנים האלה מאוכזבים מהאווירה הזאת פה. אנחנו מתחילים כבר להקל ולהקל ולהקל, ובסוף אנחנו נגיע למצב שלא תהיה לנו שום שליטה בשום חוק אנטי-דתי ואנטי מערכת רבנית ממסדית שיביאו פה, לכנסת. לכן גם בוועדה אמרתי לך: אם החקיקה הזאת מתואמת עם הרבנים הראשיים, אנחנו אתך. אנחנו לא מגינים על רבנים שעוברים חלילה על החוק, רבנים שגובים כספים שלא מגיעים להם. אבל בואו נעשה תיאומים עם הרבנים הראשיים. בסוף, אחרי הרבה מאבקים, בסוף יצאו בוועדה הרבה דברים שלא נעים לי לשמוע על רבנים שהם לא בדיוק חברים במועצות הדתיות באופן פורמלי, שהם בעצם אלה שמותר להם פתאום לגבות כספים בצורה אחרת. ההסתייגות, אחת ההסתייגויות היא פה. בואי תודי שאת תומכת בזה שגם להם אסור לגבות כספים שאסור לגבות. אז לכן, חברים, אני פה לא רוצה להתריס, להגיד שהחוק הזה הוא לא טוב. אבל לא אני הגוף שקובע את זה. אני שואל את הרבנים הראשיים האם לתמוך בחוק הזה, והם אומרים לי: לא. אז בואו נחליט שאנחנו הולכים פה כרגע כנגד דעת הרבנים הראשיים, ואנחנו יותר חכמים מהם, יותר קובעים מהם, יותר מכריעים מהם. ואם אנחנו לא מודים בזה, ובפועל אנחנו עושים את זה, אנחנו כופרים בעצם בסמכות שלהם. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חברת הכנסת שולי מועלם, רצית להתייחס? בבקשה, במסגרת ההסתייגויות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברות וחברי הכנסת, אני חייבת להודות שמופע האימים שצפיתם בו, מי שהיה כאן, התנהל בשנה האחרונה בוועדת הפנים. אני אגיד חמישה משפטים, כי אני מרגישה שכולנו שבענו מניסיונות הנפל להסביר לנו כמה אנחנו מרחיקים, וכמה אנחנו מזלזלים וכמה אנחנו לא מקשיבים. החוק הזה הוא לא בשבילנו, האנשים שקרובים לרבנים. הם בשביל ציבור חילוני שרוצה לקיים חופה וקידושין במדינת ישראל. זאת המטרה, שמדינת ישראל תשמור על חופה וקידושין לפי דת משה וישראל. וככל שאתם תתמכו יותר ברבנים – כמו שאמר חבר הכנסת נסים זאב: הם לא באמת רוצים את הכסף, דוחפים להם אותו לכיס – אנחנו נמצא את עצמנו עם פחות ופחות נישואים הלכתיים. דבר שני: כל זוג במדינת ישראל משלם 700 שקל אגרה. אין שום סיבה שבעולם, חבר הכנסת נסים זאב, שמישהו ירצה להכניס למישהו כסף לכיס. ודבר שלישי: הרבנים שמדובר עליהם כאן הם רבנים שהם עובדי מדינת ישראל. אנחנו לא מדברים על הרב – כמו שכולכם נוטים להגיד: מי שרוצה רב סלב. מי שרוצה רב סלב, תאמינו לי, יודע איפה למצוא אותו ואיך לשלם לו. אז בבקשה, לפני שמטיפים לנו מוסר, ולפני שמלמדים אותנו על המעמד של הרבנות הראשית, ולפני עוד הרבה הרבה דברים שניסיתם, ניסיתם – בחלק מהפעמים, אני מודה, גם הצלחתם בתוך הוועדה ליצור מצגי שווא איומים ונוראים שכללו ביזוי תלמידי חכמים בפועל ממש. אני מציעה לכם לשמור על כבוד הרבנים, על כבוד הרבנות הראשית. טיפה, טיפה צניעות וענווה מול תלמידי חכמים נוספים שיש במרחב הציבורי במדינת ישראל. באמת, הם לא מרן, לצערי הרב הוא נפטר, ולכן הוא כבר איננו, אבל עדיין יש שיח הלכתי ער ופורה במדינת ישראל. אני מודה לחברי חברי הכנסת על כל התמיכה שניתנה לחוק הזה במהלך הדיונים בוועדת הפנים. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו, אם כך, אחרי שהסתיימו הדוברים, נעבור להסתייגויות, נצביע על – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע, אני שק חבטות היום – – – <היו"ר אורי מקלב:> אדוני – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – זהבה גלאון – – – <היו"ר אורי מקלב:> אדוני, אנחנו מתחילים בהצבעה. חבר הכנסת נסים זאב, אתה יכול לדבר אתה בלחש, היא יושבת על-ידך. אנחנו, לפני שנעבור להצבעה בקריאה שנייה, אנחנו צריכים להצביע על ההסתייגויות. התקבלו הסתייגויות מחברי הכנסת יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר, להלן: קבוצת סיעת יהדות התורה. כמו כן, התקבלו מקבוצת סיעת ש"ס: אליהו ישי, אריה דרעי, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, אברהם מיכאלי ויואב בן צור. אמר לי סגן מזכירת הכנסת שאני צריך להקריא את שמות כולם, גם כאלה שלא נמצאים פה, אבל הם נקראים קבוצת סיעת ש"ס. אנחנו, מכאן ואילך, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס, מבקשים להצביע על סעיף 1 בהסתייגות לסעיף 1. סעיף 1 בהסתייגות לסעיף 1. ואני – הסתייגות 1 לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 28 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> נגד – 28, בעד – 2, נמנע אחד. <קריאה:> לא היה לי מסך. <היו"ר אורי מקלב:> לא היה לך מסך, אז אנחנו נוסיף גם את ההצבעה שלך, אבל זה לא ישנה את ההצבעה, ואני מכריז שההסתייגות לא התקבלה. בתיאום עם קבוצת ש"ס – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כבוד היושב-ראש, אני מדלג על הסתייגויות 2, 3, 4 ו-5, ונצביע על הסתייגות 6. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, אז גם ככה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אם הוא מדלג אנחנו מסירים. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו מסירים את ההסתייגות כדי לקצר בתהליך; ההתחשבות שלנו היום במסגרת ההבנות והרצון הטוב, אז אנחנו מורידים את ההסתייגויות לסעיף 2, סעיף 3, סעיף 4 וסעיף 5, ואנחנו עוברים להסתייגות – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אמרתי, אמרתי, הסתייגות מס' 2, הסתייגות מס' 3, הסתייגות מס' 4 והסתייגות מס' 5. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לסעיף 1. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו מורידים מסעיף 1 הכול. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 6. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> סעיף 1, 6. <היו"ר אורי מקלב:> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 28 נמנעים – 1 ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> אה, סליחה, בכלל יש כאן בעיה אחרת לגמרי. אז גם אני – לא רק אני – קודם כול, אתה כן הצבעת, ונצטרך לתקן את זה מכיוון שלא הוחלף השם שלך בשם שלי, ולכן הצבעתי בשמך, וזה נקרא שלא הצבעתי. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אז למעשה, בכל אופן אנחנו נתקזז במקרה הזה. בעד – 2, נגד – 28, ואחד נמנע. לפיכך, הסתייגות מס' 6 לסעיף 1 לא התקבלה. כפי שמתואם גם כן עם קבוצת ש"ס, מסירים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> 7 ו-8 כרגע מסירים. <היו"ר אורי מקלב:> 7, 8. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> על 9 נצביע. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו, אם כך, עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 9 לסעיף 1. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 3, 29 נגד, אין נמנעים. לפיכך גם הסתייגות זו לא התקבלה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, את סעיף 10 אתם מורידים, זו רק הסתייגות שלכם, הסתייגות מס' 10 לסעיף 1. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אנחנו מסירים. <היו"ר אורי מקלב:> מסירים. אם כך, כל ההסתייגויות לסעיף 1 או שהורדו או שלא התקבלו. ואנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1 כפי נוסח הוועדה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 3 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 29, נגד – 3, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 1 כפי נוסח הוועדה התקבל. אנחנו, אם כך – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אתם מורידים את ההסתייגות לאחרי סעיף 1, גם יהדות התורה מורידה. אנחנו גם מורידים את ההסתייגות לסעיף 2. אתם מורידים, חבר הכנסת מיכאלי? מורידים. אם ככה, אנחנו מצביעים על סעיף – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אין לחלופין? <היו"ר אורי מקלב:> אם לא התקבלה, אני חושב, אז אין גם לחלופין. זהו, הורדנו את כל ההסתייגויות כולל הלחלופין. ולכן אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2 כפי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 28 בעד סעיף 2 – 29 נגד – 3 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 29, נגד – 3, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 2 כנוסח הוועדה התקבל. אם כך, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על החוק בקריאה שלישית. אני מקריא את שם החוק: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, קריאה שלישית, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 29 בעד החוק – 29 נגד – 3 נמנעים – אין חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 29, נגד – 3, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 20) נתקבלה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. אם כך, זה ברור שהיא נכנסת לספר החוקים. אם כך – אין עוד סעיף, אז אני מודיע שתם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי, י"א בחשוון התשע"ה, 4 בנובמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 23:35.>