דברי הכנסת

דברי הכנסת ג / מושב שלישי / ישיבות קע"ה–קע"ז / י"ז בחשוון התשע"ה / 10 בנובמבר 2014 / 3 חוברת ג' ישיבה קע"ה הישיבה המאה-ושבעים-וחמש של הכנסת התשע-עשרה יום שני, י"ז בחשוון התשע"ה (10 בנובמבר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה; 7 2. מגמות מסוכנות בתקציב המדינה; 7 3. התקציב שהוגש לכנסת המעיד על אטימות חברתית והיעדר חמלה ועל ניסיון ותבונה מפוקפקים ומוגבלים בתחום הכלכלי ובידיעת היעדים הממלכתיים; 7 4. המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה 7 יחיאל חיליק בר (העבודה): 7 אילן גילאון (מרצ): 10 יצחק כהן (ש"ס): 13 מוחמד ברכה (חד"ש): 16 סגן שר האוצר מיקי לוי: 18 מיכל בירן (העבודה): 24 עליזה לביא (יש עתיד): 26 אבי וורצמן (הבית היהודי): 28 נסים זאב (ש"ס): 30 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 34 מאיר פרוש (יהדות התורה): 35 עמרם מצנע (התנועה): 36 עיסאווי פריג' (מרצ): 38 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 40 דב חנין (חד"ש): 41 באסל גטאס (בל"ד): 43 ישראל חסון (קדימה): 44 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 55 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 55 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 55 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 56 חילופי גברי בוועדות הכנסת 56 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 56 החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014 56 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 56 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014; הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014; 58 הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014; 58 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014 58 שר האוצר יאיר לפיד: 58 יצחק הרצוג (העבודה): 88 אריה דרעי (ש"ס): 92 זהבה גלאון (מרצ): 100 משה גפני (יהדות התורה): 103 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 108 נסים זאב (ש"ס): 113 מוחמד ברכה (חד"ש): 116 באסל גטאס (בל"ד): 118 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 121 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 121 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014; 122 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014; 122 הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014; 122 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014 122 שאול מופז (קדימה): 122 מיכל רוזין (מרצ): 127 תמר זנדברג (מרצ): 129 דב חנין (חד"ש): 132 חנא סוייד (חד"ש): 134 עפו אגבאריה (חד"ש): 136 עיסאווי פריג' (מרצ): 139 ניצן הורוביץ (מרצ): 144 אראל מרגלית (העבודה): 146 נחמן שי (העבודה): 148 יחיאל חיליק בר (העבודה): 149 עמר בר-לב (העבודה): 159 מיקי רוזנטל (העבודה): 161 מרב מיכאלי (העבודה): 164 אבישי ברוורמן (העבודה): 165 משה מזרחי (העבודה): 167 מאיר פרוש (יהדות התורה): 172 סתיו שפיר (העבודה): 175 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 183 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 186 מיכל בירן (העבודה): 191 שלי יחימוביץ (העבודה): 192 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 199 אורי מקלב (יהדות התורה): 202 יעקב אשר (יהדות התורה): 206 יצחק כהן (ש"ס): 209 אמנון כהן (ש"ס): 219 משולם נהרי (ש"ס): 222 יעקב מרגי (ש"ס): 224 איציק שמולי (העבודה): 226 דוד אזולאי (ש"ס): 227 נסים זאב (ש"ס): 229 יואב בן צור (ש"ס): 234 אליהו ישי (ש"ס): 236 דוד צור (התנועה): 241 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 245 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ז בחשוון תשע"ה, 10 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום של שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014; הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 22) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2580/19 וכלה בהצעת חוק פ/2859/19 – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, שולי מועלם-רפאלי, מירי רגב, יעקב אשר, יעקב מרגי ורינה פרנקל; הצעת חוק שיפוט בתי-דין יהודיים קראיים (נישואין וגירושין), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, גילה גמליאל, יחיאל חיליק בר, רות קלדרון, יפעת קריב ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, מיכל רוזין, נחמן שי, רינה פרנקל, דב ליפמן, עפו אגבאריה, איתן כבל, דב חנין, מירי רגב ושמעון אוחיון; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – קליטת שידורי קול ישראל וגלי צה"ל בכל חלקי הארץ), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מירי רגב, איתן כבל, רות קלדרון, משה מזרחי, ניצן הורוביץ ועליזה לביא; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול ההשתתפות העצמית בעלות אשפוז סיעודי למי שמלאו לו 70 שנה), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת גמלת הבטחת הכנסה של מקבלי קצבת זיקנה ושאירים), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הודעה מראש לעובדים על מועד חופשה מרוכזת), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אלכס מילר, בועז טופורובסקי, דוד רותם, זבולון כלפה, יריב לוין, שמעון אוחיון, דוד צור ורוברט אילטוב; הצעת חוק האזורים הימיים, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב ליפמן, קארין אלהרר, מרב מיכאלי, שמעון אוחיון, יחיאל חיליק בר, אורי מקלב וניצן הורוביץ. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת מוחמד ברכה, נחמן שי וגילה גמליאל בנושא: פרסום משרד החינוך לדירוג שיעור הזכאים לבגרות לפי יישובים. תשובות השרים על המסקנות הבאות: תשובת שרת המשפטים חברת הכנסת ציפי לבני על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איתן כבל, פנינה תמנו-שטה ואורי מקלב בנושא: שיטת "מצליח" – הליכי הגבייה של חברת התוכן הדיגיטלי "איקיוטק"; על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נסים זאב, אורית סטרוק ודב חנין בנושא: אי-יישום חוק התגים. תשובת שר החינוך חבר הכנסת שי פירון על מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, אורי מקלב ויחיאל חיליק בר בנושא: שירותי טיפולי שיניים בחינם לילדים. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת אורי מקלב ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התשע"ג–2013, פ/19/1048. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה;> <2. מגמות מסוכנות בתקציב המדינה;> <3. התקציב שהוגש לכנסת המעיד על אטימות חברתית והיעדר חמלה ועל ניסיון ותבונה מפוקפקים ומוגבלים בתחום הכלכלי ובידיעת היעדים הממלכתיים; 4. המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה – מטעם סיעת העבודה: המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא בוודאי חבר הכנסת יצחק הרצוג. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת, ירדנה, אמרה במילים הכמעט-אחרונות שלה לפני שעליתי, שהונחה לפנינו עכשיו הצעת התקציב, וזאת כמובן בדיחה כשלעצמה. אני לא חבר כנסת הרבה שנים, אבל אני יודע שכמו בכל פרלמנט נורמלי, צריך לקרוא ולהתעמק בחוק לפני שמצביעים עליו. מה אני יכול להגיד לכם על התקציב שהונח הבוקר על שולחננו? תכף אני אגיד לך, אבל אני בטוח שרוב חברי הכנסת שיושבים פה או שלא יושבים פה, לא יכולים להגיד לי עליו דבר כי הם לא קראו אותו. אני רוצה לשאול את הקואליציה, איך ייתכן שאנחנו אמורים להצביע על הדבר או על החוק הכי חשוב שעולה בכנסת בלי לדעת בעצם על מה אנחנו מצביעים? כסגן לשעבר אני רק אומר לך שלא הפעלת את השעון, אבל אתה לא חייב, אתה יכול לתת לי זמן בלתי מוגבל. אין סיכוי שמישהו שיושב פה יודע על מה הוא מצביע, גם לא ידידי לאון ליטינצקי, שאני מברך אותו על כניסתו לכנסת – אבל אין לך מושג על מה אתה מצביע היום, כי לא קראת, כמוני, את התקציב; ואני, אגב, מאלה שקוראים מהר, אבל את החבילה הזאת היה קצת קשה לי לקרוא מרגע שהונחה עד עכשיו. לכן, כמתנגד, קודם כול ברמה הבסיסית, אני יכול להיות שלם עם זה שאני מתנגד לתקציב הזה כי אני לא מוכן, ועצוב לי שחברי כנסת אחרים מוכנים, להצביע על תקציב שאין להם מושג מהו. אבל כן ניסינו ללמוד ולנבור במשרד האוצר, בכל מיני ניירות שהודלפו, כאילו אנחנו צריכים להתחנן לקבל את התקציב, מה אומר התקציב הזה. מה שגילינו, אדוני יושב-ראש הכנסת, זה שהתקציב הזה הוא בעצם השתקפות – הביטוי המובהק ביותר של מדיניות הממשלה הזאת. כמו שאמרנו לא פעם אחת ולא פעמיים, מדובר בתקציב גרוע. לצערי, הוא רחוק מלהביא לציבור בשורה כלשהי. לא תוצג היום לכנסת שום רפורמה משמעותית בשום דבר משמעותי. אף אזרח שיושב בבית ויראה את התקציב לא יגיד: אוה, יכול להיות שבשנה הבאה יהיה לי טוב יותר, כמו שאמר שר האוצר. התקציב הזה גוזר עלינו להיות שוב אחת מהמדינות שממוקמות נמוך בדירוג ה-OECD. כמובן, הדובדבן שבקצפת, הדבר ששר האוצר כל כך מתגאה בו, תוכנית מע"מ אפס, כאילו היא תביא את הבשורה לאלה שלא יכולים לרכוש דירה בישראל – אז זהו שלא. כי חוץ משר האוצר, שהוא כידוע כלכלן גדול, מומחה; חוץ ממנו, שורה של מומחים, כלכלנים, נדל"ניסטים, קבלנים – ואפילו נגידת בנק ישראל, זאת ששר האוצר כל כך נלחם כדי שתהיה במקומה, אומרת: התוכנית תביא לעלייה במחירי הדירות ותגביר את הביקוש. אז איזו בשורה יש בחוק מע"מ אפס? איזו בשורה יש לציבור שחפץ, אולי, לקנות דירה בישראל? לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שלא צריך לקיים היום הצבעה על התקציב, לא היום ולא בשבוע הבא. אנחנו, כחברי הכנסת, כשליחי ציבור, אחראים לא פחות מפקידי האוצר ומשר האוצר לתקציב הזה שיופל או יונחת או יומט על אזרחי מדינת ישראל, ולכן אנחנו צריכים ללמוד אותו, להיאבק עליו, להילחם בו, לשאול שאלות. שום דבר מהדברים האלה לא ניתן לנו לעשות, ועל כן התקציב הזה עובר, אם יעבור, בצורה הכי לא שקופה, הכי לא דמוקרטית, ובטח כשמדובר בתקציב כל כך כל כך גרוע. נכבדי, יושב-ראש הכנסת, אף שאתה איש יקר, אבל מה לעשות, בעוונותיך, אולי לזכותך – אתה מאמין שזה דבר טוב – אתה חבר במפלגת הליכוד. אני חייב להגיד לך, ואני לא היחיד שאומר את זה, יש גם אנשים בליכוד שאומרים את זה: הליכוד נכשל. הממשלה של הליכוד נכשלה, והיא נכשלה כמעט בכל תחום שמשפיע על החיים שלנו במדינה הזאת. כשאני אומר "הליכוד", אני מדבר על הליכוד ושותפיו; על מפלגתו של מיקי לוי, יש עתיד, על התנועה, על כל מפלגה ומפלגה שנותנת יד לתקציב הזה שעובר היום ולכישלון של הממשלה, ממשלת הליכוד, בכל תחום ותחום, ואין הנחות לאף שותף. אם הוא שותף בממשלה הזאת, הוא שותף למחדל ולכישלון. הליכוד נכשל חברתית, הוא נכשל כלכלית. אבל אתה יודע מה? פעם נתנו לליכוד גם את הקרדיט הזה שגם אם הוא קצת נכשל חברתית וכלכלית, לפחות אפשר לסמוך עליו שיביא או ביטחון – כי הרי הימין יודע להביא ביטחון – או שלום, בטוח, כי נתניהו יביא שלום בטוח. ובטוח שהוא יביא גם שלום אחרי כל כך הרבה שנים. שמעתי גם את ראש הממשלה אומר למוחים נגדו שהוא מזמין אותם לעבור לפלסטין. עכשיו, עזבו שיש כאלה שמוחים נגדו בגלל יוקר המחיה, יורדים מהארץ בגלל זה, וזה לא משנה אם לברלין או לניו-זילנד. אני אוהב שהממשלה נתפסה לזה שהם יורדים לברלין. אגב, אלה שירדו לברלין זה אלה שנלחמו בקיץ האחרון ב"צוק איתן". אלה החיילים, אלה המילואימניקים שלא מצליחים לחיות פה, שלא מצליחים לקנות דירה. נלחמו ב"צוק איתן", סיכנו את חייהם, חלקם נהרגו, ואלה שלא, ירדו, כי קשה להם לחיות פה. אז לאלה, ולאלה שמוחים על דברים אחרים, ראש הממשלה ממליץ ומבקש מהם לעבור לפלסטין. עכשיו, אתם יודעים מה? חלק אולי היו שוקלים את זה אם שם היה יותר טוב, אבל באה הממשלה שלנו ואומרת שיש לה רעיון, סטרט-אפ ענק: את הסכסוך הזה אי-אפשר לפתור, צריך לנהל אותו. נתניהו והממשלה לא שמעו על הפטנט הזה שסכסוך פותרים, אומרים: סכסוך מנהלים. ואתם יודעים מה? זה בסדר. אם היו מנהלים אותו טוב, והיה לנו פה טוב בניהול של סכסוך, אז מילא. אבל אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, ואתכם, חברות וחברי הכנסת, מה קיבלנו בימי מדיניות הימין וקידום תיאוריית ניהול הסכסוך שלו? אז ככה, זאת רשימה קצרה, כי אין לי הרבה זמן, רק ארבע דקות. בימי ניהול הסכסוך נפגעה ההרתעה הישראלית, ארגוני הטרור כבר לא פוחדים מאתנו, מדינות שנמצאות בסטטוס אויב לידנו כבר פחות פוחדות מאתנו. הזרוע הארוכה של צה"ל כבר לא ארוכה בעיניהן וההרתעה הישראלית נפגעה. בימי ניהול הסכסוך, תחושת הביטחון של כל אזרח ואזרחית ירדה פלאים. היום קשה לעלות לרכבת, קשה אפילו להמתין לרכבת, כי יכולים לדרוס אותך, עם אוטו, עם טרקטור. זה קורה כשהסכסוך מנוהל בצורה כל כך טובה; ניהול הסכסוך הוביל אותנו לחזרה למציאות של פיגועים, מציאות שחשבנו שאולי נצליח לשכוח ממנה; ניהול הסכסוך גם הוביל אותנו למציאות של אלפי טילים שנורו על מדינת ישראל. אלפי טילים. אלפי הטילים האלה נפלו בזמן שאנחנו מנהלים את הסכסוך. בימי ניהול הסכסוך, ארגוני הטרור התחזקו פוליטית וצבאית. לא הצלחנו לחסל אותם, לא הצלחנו לרדד אותם, לא הצלחנו לכתוש אותם – וכל הדימויים שהימין משתמש בהם כדי להראות איך הוא יטפל בארגוני הטרור. הם התחזקו בימי ניהול הסכסוך. בימי ניהול הסכסוך הסבבים והמבצעים בעזה הפכו לעניין שבשגרה, ותושבי הדרום הפכו בשר תותחים קבוע כשגרת חיים; זה בימי ניהול הסכסוך. בימי ניהול הסכסוך גברה לממדים מסוכנים ההסתה הדו-צדדית, אדוני היושב-ראש, בין הערבים ליהודים תושבי ואזרחי מדינת ישראל ובין יהודים ליהודים מהימין ומהשמאל, והיטיב לתאר את זה פה נשיא המדינה הנבחר ראובן ריבלין שאמר איזה קללות וגידופים ואיומים הוא קיבל על זה שהוא רק מדבר – מדבר – על ערכים דמוקרטיים. זה קרה בניהול הסכסוך. בימי ניהול הסכסוך, הקיטוב בינינו לבין הפלסטינים גבר והפך לייאוש ולחוסר אמון מוחלט, כפי שמעולם – מעולם – לא היה. גדל והעמיק הקרע בין אזרחי ישראל הערבים והיהודים. וכמובן, מכיוון שהסכסוך מתנהל כל כך טוב, ישראל גם צועדת בבטחה לעבר בידוד בין-לאומי, שהולך ומחמיר ומחמיר ומחמיר, ופרלמנטים זרים – אף שזהבה כועסת עלי – פרלמנטים זרים הולכים, ובמקום שאנחנו נכיר במדינה פלסטינית, אנחנו המדינה הראשונה והיחידה שצריכה להכיר כדי להפוך לשתי מדינות – הולכים ועושים את זה בשבילנו, כי יודעים שאנחנו מנהלים את הסכסוך ואין לנו שום מנהיגות. ואני כבר לפני חצי שנה – זהבה, רק שתדעי – מהפודיום הזה קראתי לראש הממשלה נתניהו: ממשלת ישראל צריכה להכיר במדינה הפלסטינית, זה מה שצריך לקרות. אבל אני מסכים אתך, כשישראל לא עושה ואזלה ידנו, אז אולי בשבדיה או בבריטניה, אם אנחנו לא ננהל את הסכסוך, ינהלו את הסכסוך בשבילנו; ועצוב, כי הם מבינים שהממשלה הזאת היא ממשלת חידלון, ממשלת סירוב מדינית שלא יודעת גם לנהל סכסוך. אז אנחנו גם צועדים לעבר בידוד בין-לאומי. בימי ניהול הסכסוך, קהילות יהודיות בתפוצות הפכו מטרה לגל מתקפות אנטישמיות ואנטי-ישראליות; בימי ניהול הסכסוך העמיק עד כדי דאגה הקרע בינינו לבין בעלת-בריתנו הטובה והגדולה ביותר, ארצות-הברית; בימי ניהול הסכסוך, הסכסוך הפוליטי כבר הפך לסכסוך דתי. אנשים ממרוקו ומאינדונזיה מאיימים עלינו שיפגעו ביהודים. זה כשמנהלים את הסכסוך כל כך טוב. והכי גרוע, בימי ניהול הסכסוך, אנחנו שוב על ספהּ של אינתיפאדה שלישית; ויכול מפכ"ל המשטרה להגיד שזאת כן אינתיפאדה ולקרוא לה "אינתיפללה" או "אינתיכללה". זאת אינתיפאדה, והיא תלך ותהיה יותר אינתיפאדה; ואני בטוח שמיקי לוי, שיודע מה זאת אינתיפאדה, יגיד שאנחנו בדרך לאינתיפאדה. כי פירומנים שחלקם יושבים פה, הולכים ומלבים את זה, בין שהם מאמינים בזה ובין שזה למטרות פוליטיות. אז, אדוני – אני מסיים – מדיניות הימין נכשלה. ראש הממשלה, אדוני, סכסוך לא מנהלים, סכסוך פותרים. ואם מנהלים אותו, אז לא ככה מנהלים אותו. אם ניהלת, אז נכשלת. וכפי שאמרו אדמו"רינו המפגינים ב-2011, שגם להם לא הקשיבו: ביבי, נכשלת, לך הביתה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. ההצעה הבאה היא מטעם סיעות מרצ ויהדות התורה: מגמות מסוכנות בתקציב המדינה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון, וינמק את ההצעה חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית תרשה לי, אדוני, לאחל החלמה מהירה לחייל שנדקר בתל-אביב היום. אני קורא מכאן לכל הצדדים באשר הם, קטנים כגדולים: תורידו את להבות האש, אל תלכו בעקבות מנהיגים שבמקום להנמיך את להבות האש פשוט מציתים להבה הרבה יותר גדולה. אדוני, האמת היא שבאי-אמון הזה אני מיותר לחלוטין. כאילו, קטונתי, מי אני בסך הכול כדי להציע אי-אמון בממשלה שכל יום וכל שעה וכל דקה מציעה אי-אמון בעצמה? ביחידים ובקבוצות, אלה באלה ואלה באלה. אנחנו אומרים, אדוני היושב-ראש, noblesse oblige, האצילות מחייבת. כן, אני חושב שהשר בנט, שאמר השבוע שממשלה שמסתתרת מאחורי בטונדה אין לה זכות קיום, אני אומר לו: נו, ומה אתה עושה בשביל הדבר הזה? מה, אתה פרשן? אז אני חושב שהוא צודק. קל וחומר כאשר אותה ממשלה שזקוקה להסתתר מאחורי בטונדה, היא בעצמה בטונדה. מה היא צריכה לעשות, הממשלה הזאת? ואז אני בא, אדוני היושב-ראש, אל נאומו של ראש הממשלה באזכרה ליצחק רבין שהתקיימה כאן בשבוע שעבר. לפי מה שאמרו לי, זה היה נאום מתון יחסית לנאום שננאם אתמול בוועידת הליכוד, נדמה לי. אני רואה איך ראש הממשלה כאן, במקום שהייתי מציע לו קצת להצניע לכת באמת, ובמקום לדבר על ההסתה הפנימית שקורית כאן, ובמקום לקרוא להנמיך את הלהבות, כפי שנשיא המדינה עשה את זה ביושר רב ובחן רב, הוא ממשיך את החשבונות שלו על כל מה שבאים עלינו לכלותנו, ונואם נאום כאילו מיועד למרכז הליכוד, אדוני. אני מסתכל ממקומי על ראש הממשלה שלי ורואה את הפייגליניזציה שחלה בו ואת הדנוניזציה שחלה בו ואת כל אותם פנים שהוא מקבל, אותם פנים של הקרובים לו במרכז מפלגתו. נאום כשל זיקית, שתופסת את הצבע של הסביבה שלה. פעם לפחות הוא היה מושפע יותר מאנשים כמו מרידור וכמו בגין. ובמקום לקרוא להנמכת הלהבות, הוא עדיין ממשיך בבטונדה הקבועה והיחידה שהוא מכיר, בטונדת הגטו, שבה כולם באים עלינו לכלותנו, ושאנחנו צריכים להיות עם חזק ללא חת, כי כולם באים להשמידנו ולהכריתנו. אבל שום דבר יצירתי, שום דבר שמחוץ לקופסה או מחוץ לבטונדה אין כאן במשך שנים. אותה בטונדה של דוקטרינת האין-פרטנר, אותו ניסיון להאשים את כל החיצוניים, אותו ניסיון לפנות ימינה, אותו ניסיון להסתכל מה קורה בסביבה ובהתאם לכך לקבל את עמדותיך. זה מזכיר, אדוני, את צ'מברליין, שאמר: ודאי שאני צריך לשמוע מה האנשים האלה אומרים לי, זה משום שאני המנהיג שלהם, אז צריך לעשות מה שהם אומרים לי. והגיבוי האוטומטי הזה, אדוני היושב-ראש, של ראש הממשלה ושל שרים – כולנו ראינו – ואני לא מומחה לבליסטיקה, אדוני, וגם אם יסתבר שמהסרט שהוצג בטלוויזיה בסופו של דבר יקום הבחור הצעיר שנורה ונהרג, והוא זה שיורה בשוטר בסופו של דבר – מבחינת מה שרואים במקום הזה – מי שרוצה לכבות שרפה אומר לכל הפחות שהדבר הזה ייבדק, ואיננו נותן איזה גיבוי גורף במציאות הזאת, אם יש לו אחריות. אלא אם כן האנשים האלה, כולם באים לעשות הון פוליטי על מה שכל כך קל לעשות הון פוליטי. ואז אני יודע שכאשר ראש הממשלה אומר את הדברים האלה, הוא אומר את זה מתוך אותה בטונדה, אדוני היושב-ראש, של המשך הממשל הצבאי באמצעים אחרים כלפי ערביי ישראל; של ההתנשאות ושל האפליה. קיבלנו היום את ספרי התקציב – סלח לי שאני עובר, כי אני רוצה לומר עוד כמה סיבות לאי-אמון שאני מציג כאן – ואני, אדוני, מתנחם בדבר אחד שהוא שוויוני – בהחלט לא קיבלנו – מדובר כאן בכ-7.5 קילוגרם של תקציב. אני לפחות מתנחם בעובדה אחת: אני אומנם לא קראתי אותו, לא הספקתי, אבל אני יודע שגם שר האוצר לא קרא אותו, אז זה בסדר גמור. אנחנו פחות או יותר יודעים את המגמות הבונקריסטיות, הבטונדיות, של תקציב שבנוי על אותם עקרונות: שיותר אנשים יקבלו פחות, ופחות אנשים יקבלו יותר; של חוסר אחריות; של מדינה במכרז בלבד; של outsourcing מוחלט ושל אי-אחריות של מדינה לתושביה. לעומתיות מוחלטת, חוסר אמון, משבר אמון מוחלט – על זה יהיה בנוי גם התקציב הבא. הרי התקציב, אדוני היושב-ראש, זה המאני-טיים של הפוליטיקה. אז קובעים את השאלה היחידה שאנחנו נדרשים לענות עליה: מי מקבל כמה ולמה ומי ישלם כמה ולמה. וכאן לא קרה שום דבר, חוץ מאשר – אני רואה, אדוני, את מבצעי ההוזלה; יש מבצעי הוזלה של ראש הממשלה ומבצעי הוזלה של שר האוצר, ואני לא יודע איפה לקנות יותר. מבצעי הוזלה של "המשביר" – קנה ב-200, שלם 100 – ככה נראה הדבר הזה. אז אם אתם מנהלים מדיניות כזאת, שבעיני היא אסונית, לכו ישר לבחירות, ותקבעו תאריך כלשהו, ותפסיקו עם הבטונדות האלה, כי הבטונדה של התקציב שלכם היא אותה בטונדה של שמרנות שמקדשת פרות קדושות ולוקחת את תקציב הביטחון ולעולם איננה מערערת עליו, כי זו מילה קדושה, כאשר אתה אומר "ביטחון המדינה". איננה מערערת עליו, לא בשינויים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה הבטונדה, זה. אתה רואה את הבטונדה? לא תצטרך – – – <אילן גילאון (מרצ):> תיזהר, עיסאווי, שים את זה בזהירות, כי אם זה ייפול לך על הרגל זה עלול לפגוע. אני מכיר את הבטונדה הזאת. הבטונדה היא בטונדה של מחשבה, היא בטונדה של ממשלה שאין בה ולו מנהיג אחד, לו אדם יצירתי אחד. כולם פרזנטורים, אקזיטורים, אנשים שחיים מאוויר חם, שמייצרים אווירה ומנצלים מצבי רוח כלליים של הציבור. זאת ההנהגה של היום, שכל אחד בא להיטיב את מעמדו מול המסכים, מול הפריים של הטלוויזיה, כדי להראות כמה הוא יותר חכם מהאחר. אז לכן מה לי, הקטון, בכלל לבקש, אדוני היושב-ראש, אי-אמון בממשלה? הממשלה מבקשת אי-אמון בעצמה. השר פרץ עזב; איך אומרים? מודה ועוזב ירוחם. כל הכבוד, אני מברך אותו על כך. אני מצפה מהפרשן הממשלתי, אדוני, השר בנט, שכל הזמן אומר כמה הממשלה הזאת אין לה זכות קיום, שיממש את תפקידו כשר ויקום וילך משם. אלא אם כן יש עוד בטונדה, אדוני, והיא בטונדת המושבים, הבטון הזה שמחבר אנשים, ללא גבול, כמו יאיר לפיד וכמו ציפי לבני וכמו בנט ואחרים, מחבר אותם אל עטיני השלטון ואל אותם מקומות שהם תקועים בהם אף שכל יום הם מבינים – והם אומרים מבחינתם – שאין זכות קיום לממשלה המסתתרת מאחורי בטונדות. אז אני רוצה להגיד שיש לעשות מעשה, ויש לגאול אותנו מייסורינו, ואני מציע לראש הממשלה לפגוש את איש המפתח היום במדינה, דני דנון, ולקבוע אתו תאריך מוסכם לבחירות הכלליות, לא בתוך הליכוד, כדי שאנחנו נפסיק את מדיניות הבטונדה הזאת, שלא לומר הבנטונדה הזאת, אדוני. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק כהן לנמק הצעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס: התקציב שהוגש לכנסת המעיד על אטימות חברתית והיעדר חמלה ועל ניסיון ותבונה מפוקפקים ומוגבלים בתחום הכלכלי ובידיעת היעדים הממלכתיים. המועמד להרכיב את הממשלה הוא בוודאי חבר הכנסת אריה דרעי. בבקשה, חבר הכנסת כהן, עד עשר דקות לרשותך. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אנחנו בשנה האחרונה בסיוט, בסיוט מתמשך, מאז הורכבה הממשלה הבלתי-נסבלת והבלתי-מתקבלת-על-הדעת, ממשלה שלא הייתה כמותה מאז קום המדינה. היו ממשלות טובות, ממשלות גרועות, אבל ממשלה חסרת אחריות, ממשלה שמלבה אש גם במקומות שקטים, וגם כשאין צורך, ממשלה שמגישה לנו היום תקציב שכל-כולו פיקציה – סגן שר האוצר מיקי לוי, פיקציה. קבעתם יעדים בלתי ניתנים להשגה, בגלל הגחמות של מע"מ אפס, ושלא יעשו ככה, ושלא יטפלו ככה, וביטלתם פעולות של הממשלה הקודמת, של שר האוצר הקודם, נכנסתם ל"ברוֹך" אדיר. ל"ברוֹך" אדיר. קבעתם יעדים שלא תוכלו להשיג בדרך הנורמלית, של כלכלנים שיושבים ומנסים לכנס תקציב. זה לא מתכנס. אז מה עושים שרלטנים כשזה לא מתכנס? מתחילים להביא מן הגורן ומן היקב. אני מסתכל עליך, מיקי לוי. יש לי פה רשימה ארוכה של דברים, של מקורות, מניפולציה שעשיתם פה, שכשהיא תתגלה לציבור אתם תכבשו את פניכם בקרקע. ואוי ואבוי, שלי, אם הצעדים האלה יתקיימו, ואוי ואבוי אם הם לא יתקיימו. פשוט מדהים. מה חשבתם, שזה יעבור ככה? כל מיני הנחות שאין להן שום אחיזה במציאות, כל מיני תוכניות שחדרתם אליהן ושמתם שם יד, הכרחתם את הפקידים המקצועיים לעשות פעולות שלא ייעשו, ומה חשבתם, שזה יעבור? אז א. רבותי, התקציב הזה לא עומד. הוא לא עומד. הוא לא מתכנס. והמספרים, שאתם ודאי תגלו אותם בהמשך, ואם לא, אנחנו נעזור לכנסת לגלות אותם – מאיפה הם לקחו? מיליארד מפה, 2 מיליארד משם, 1.5 מיליארד מפה; כדי להתכנס היה חסר עוד מיליארד, אז הלכו למקום שאם הכנסת תשמע אתם תהיו במצב מאוד מאוד לא נעים, תצטרכו להסביר להם, ולהסביר לעוד המון המון אנשים בציבור הישראלי איך שמתם יד ולא נכוויתם, במקומות שאסור היה לכם להגיע, אסור היה לכם לגעת. אבל לא ניתן לכם לגעת בזה. כי זה חורבן. וטיפלתם בעוני? אחיזת עיניים. טיפלתם במעמד הביניים? אחיזת עיניים. ומה חשבתם, מיקי לוי, שהעולם גולם? שתניחו את ספרי התקציב ותגידו: התכנס לנו ליעדים, גם ליעד ההוצאה וגם ליעד הגירעון? כינסנו אותו? – לא ישאלו אתכם שאלות? הלוא יושבים פה חברי כנסת ותיקים, שהעבירו יותר מתקציב אחד, והם יודעים איך מכנסים תקציב. מה חשבתם, שיעברו על זה לסדר-היום? תבואו בהצבעה של רוב דורס בוועדת כספים ותעבירו את זה? לא, לא, לא, לא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, כן, כן. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא, לא. אם זה היה דירקטוריון פרטי היו מפטרים את כולכם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שמענו. כמו שפיטרו אותך. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – לשים יד, אני לא חושף את זה היום, אני אחשוף את זה. יש לי הרשימה מאיפה לקחתם כסף. יש לי את הרשימה, ואני אחשוף אותה כשאני אחליט מתי לחשוף אותה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה מוזמן. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה תכבוש את פניך בקרקע, ייהפכו פניך כשולי קדירה. אבל אתה, אתה גם אנוס על-פי הדיבור. יש לכם שם שר אוצר שהחליט על מע"מ אפס, שהחליט שהוא לא מטפל בתקציב, לא מעניין אותו איך סוגרים, אתם תסגרו לי אותו. אני לא נוקט פעולות כדי להיראות funny, מאוד נחמד; אפילו גידל זקן לצורך העניין. אבל זה לא עובד ככה, מיקי. יושב-ראש הכנסת העביר יותר מעשרה תקציבים; שלי יחימוביץ העבירה יותר מעשרה תקציבים. זה לא יעבור. זה לא עובר – מילא. אבל כשייחשפו השערוריות, השערורייה תיחשף, איפה שמתם יד לקחת כסף, אז אתם אולי אולי אולי תברחו מהארץ, אם תהיה לכם טיפת כבוד עצמי. זה פשוט בושה. בושה. אדוני היושב-ראש, הרשימה אצלי ביד. לך אני אוכל לחשוף אותה מתי שתרצה. אבל בוועדת הכספים אנחנו נעבור סעיף-סעיף, שקל-שקל, אותם 12.5 מיליארד שקל שלקחתם מן הגורן ומן היקב – הפעם זה לא מן הגורן ומן היקב, הפעם זה ממקומות – – – חמור מאוד, מיקי לוי. חמור מאוד מה שעשיתם. מיקי, יש גבול לשרלטנות, יש גבול לחובבנות, יש גבול לפופוליזם. אבל לא ניתן לכם, לא ניתן לכם לנגוע – אתם תצטרכו לחזור למשרדים, להזמין את כל המקצוענים שפרשו מהאוצר, לבקש מהם סליחה ולבקש מהם להכין תקציב כמו שמכינים תקציב מדינה. זה מדינה, זה לא יש עתיד. זה לא קְלוּבּ בדרום תל-אביב, זה לא משהו במועדון באיזה מקום. זה מדינה, מיקי, מתי תפנימו? נתנו לכם – איך אמר ירום אריאב? אין לכם רישיון לטוסטוס, אתם לא נענים לאף רמזור ולאף תמרור, איך אתם מצפים שלא להתרסק? זה אכן יתרסק, זה כבר התרסק. אדוני היושב-ראש, הרשימה מזעזעת. פשוט מזעזעת. אבל אולי חשבו באמת שר האוצר וסגנו שככה יביאו, יניחו את הקופסאות האלה על השולחן וזה יעבור ככה על סדר-היום. לא, מיקי, זה לא יעבור על סדר-היום. אתם תיתנו תשובות על כל שקל, ואיך הגעתם לשם אתם תסבירו לציבור. אתם תסבירו את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין אמון בממשלה הזאת, בטח לא בהנהגה הכלכלית שלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן, שהציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה להציג הצעת אי-אמון מטעם הסיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד: המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הלילה עוד נדבר על התקציב ועל מעללי הממשלה בתחום הכלכלי-חברתי. אבל ישיבת הכנסת לא יכולה להיפתח כאילו זה יום כשאר הימים לאחר האירועים האחרונים בעקבות הרצח של חיר ראוף חמדאן מכפר-כנא. מאז אוקטובר 2000, אדוני היושב-ראש, נהרגו או נרצחו בידי כוחות הביטחון 48 אזרחים ערבים, 48 אזרחים ערבים שלא התמזל מזלם שתהיה מצלמת אבטחה או מצלמה כלשהי בסביבה. אנחנו יודעים מעדויות ראשונות על מקרים שאזרחים ערבים נהרגו, נרצחו בדם קר. הבוקר "הארץ" מציין מקרה אחד מ-2009 – אדם שברח בגבו לשוטרים נורה מאחור. ואנחנו יודעים על מקרים אחרים, גם על המקרה של ראמי פאחורי מנצרת, לפני כמה חודשים, שברח משוטרים על קטנוע, אופנוע, וכשהוא לא היה יכול לברוח הם ירו בו. שם מצלמות האבטחה קיימות, אבל לא רואים בבירור את הכול. במקרה של ח'יר חמדאן רואים הכול ברור. רק מי לא רואה? ראש הממשלה לא רואה, השר לביטחון פנים לא רואה. יש להם מסננים בעיניים שלא יכולים לראות אמת. ובעצם על-פי נאומו של ראש הממשלה אתמול במרכז הליכוד, הוא בעצם מבטל את אותה אמירה מפורסמת של אריק שרון: מה שרואים מכאן לא רואים משם – כאילו הוא אמור להתנהג כראש ממשלה שלא היה יכול לראות דברים כראש אופוזיציה וכו' וכו'. הוא, בנימין נתניהו, הוא רואה רק דבר אחד ויחיד – פייגלין ודנון. לא שהוא אביר זכויות האדם בשאר ימיו, אבל מראש הממשלה נדרשים דברים אחרים: נדרשת עמדה אזרחית, נדרשת עמדה שמסתכלת על כל האזרחים. ראש הממשלה לא יכול לספר סיפורים על שלילת אזרחות. האזרחים הערבים אינם אורחיו של בנימין נתניהו ואינם אורחיהם של חברי ממשלת ישראל. לפחות לנו ברור שיש לנו אזרחות אחת, יש לנו זהות אחת. נולדנו במקום הזה, נישאר במקום הזה. ראש הממשלה אומר: הנחיתי את שר הפנים לפעול בכל האמצעים כדי לבדוק את האפשרות של שלילת האזרחות לאלה הקוראים להשמדתנו. מי קורא להשמדה? מי רודף את האזרחים הערבים? מי שולל את זכויותיהם האנושיות, הכלכליות, החברתיות? מי בז לחייהם ונותן הצדקות לרצח? אני יודע שהדברים האלה לא שווים את הדיו שהם כתובים בה, כי זה פשוט מנוגד לכל דבר ולכל עיקרון. אין אדם ללא אזרחות. מדינה אינה רשאית, אינה יכולה לשלול אזרחות מאזרח שלה ולהשאיר אותו ללא אזרחות. אבל עצם המחשבה הנואלת הזו, המרושעת הזו, אומרת בעצם הכול על יחסו של ראש הממשלה לאזרח הערבי ולחייו ולזהותו. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על נסיבות הירצחו של ח'יר חמדאן. הוא נורה בדם קר, והוא נורה אחרי שכאילו השוטרים שבאו לעשות מעשה סיימו אותו וחזרו דווקא כדי להתגרות. את זה לא רואים בסרטון, אבל רואים אותם במקומות אחרים. השר לביטחון פנים, לפני הרצח הזה, אמר דברים חמורים ביותר, כשדיבר על קצין מג"ב שדלק, כביכול, אחרי המחבל והרג אותו במהירות. אמר: פעולה נכונה ומקצועית. אבל לא רק, הוא הוסיף: וכך הייתי רוצה שיסתיימו האירועים. מחבל שפוגע באזרחים דינו ליהרג. ח'יר חמדאן אינו מחבל. ח'יר חמדאן אינו מחבל. ח'יר חמדאן הוא קורבן של הרג ושל רצח בדם קר. אבל בעצם, האמירה של השר לביטחון פנים היא הפרה בוטה של החוק; היא מעין רישיון להרוג. היא מעין רישיון להוצאה להורג בבית-דין שדה, שהשוטרים חושבים, השוטרים מחליטים, השוטרים מבצעים במקום. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לכן, כשאנחנו מאשימים את אלה שלחצו על ההדק, זה לא מסתיים שם. האשם מתחיל בראש הפירמידה, בזה שנתן את ההיתר הפומבי, החד-משמעי, האור הירוק החד-משמעי, ואלה שפעלו – פעלו מתוך ההיתר הזה. גם היום אנחנו שומעים את השר לביטחון פנים. היה יכול לבוא ולהגיד: יש חקירה של מח"ש, עם כל הפקפוק במידת האפקטיביות של מח"ש – שלי. אבל היה יכול להגיד: אנחנו נמתין לתוצאות, נראה ונחליט. הוא אומר: לא, אני נותן גיבוי מלא לשוטרים שירו בח'יר חמדאן. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> פושעים. לא שוטרים, טרוריסטים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא מעל בימת הכנסת ליועץ המשפטי לממשלה, מר וינשטיין, להקים צוות חקירה מיוחד, שיחקור את האחראים בשטח ואת האחראים הפוליטיים, השילוחיים. אני מבקש שהיועץ המשפטי יורה למשטרה לחקור את יצחק אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, באשמת מתן הוראה ואור ירוק לרצח, ואחר כך לרדת למטה. אבל הוא הראשון שאמור להיחקר. היום אמר פרופסור שמעון שמיר, חבר ועדת אור, אותה ועדה שהוציאה מתחת ידיה את אותו דוח מפורסם, שבו נכתב שהמשטרה מתייחסת לאזרחים הערבים כאל אויב – ועל אף זאת, כפי שאמרתי בתחילת דברי, מאז אוקטובר 2000 נרצחו בידי מה שקרוי כוחות הביטחון 48 אזרחים ערבים, אזרחי מדינת ישראל. מה אומר שמעון שמיר? הוא אומר: המשטרה עשתה מאז 2000 כמה פעולות הסברה, אבל במבחן התוצאה אין עדיין במשטרת ישראל מודעות מספקת לכך שערבים אזרחי ישראל הם אזרחים לכל דבר ולא צריך לפעול נגדם עם אצבע קלה על ההדק. ראיתי את התמונות מכפר-כנא. אינני חוקר מח"ש, אבל כנראה זה מה שקרה גם פה. הדברים – הכותרת על הקיר. יש פה פשע שנעשה בדם קר. לכן, שוב, אני קורא ליועץ המשפטי לממשלה, ולא לאף אחד אחר – לא למפכ"ל, ולא לשוטרים, ולא למח"ש – ליועץ המשפטי, לפתוח בחקירה פלילית נגד אהרונוביץ. אני חושב, היות שאנחנו מגישים אי-אמון בממשלה, טוב שההתחלה תהיה התפטרותו או פיטוריו של אהרונוביץ, כשר שכשל, גם באמירה, והיה שותף במתן אור ירוק לרצח, וגם כזה שכשל במיגור תופעות האלימות בכלל בארץ, אבל במיוחד בקרב הציבור הערבי. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. בבקשה, סגן השר מיקי לוי. אמרו לנו שסגן השר לא חש בטוב, ואני מודה לו על תשובתו מראש. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני באמת יושב פה במליאה, שומע את הנאומים, ופשוט לא מאמין; לא מאמין למה שיוצא לכם מהפה. זה אחר זה עולים נציגי כל המפלגות מהאופוזיציה, מפלגת העבודה, ש"ס, אותן מפלגות שהרכיבו את הממשלות האחרונות, ובלי טיפה של בושה מתארים בפנינו את הבעיות הכלכליות של המדינה, כאילו לא אתם, אתם עצמכם, יצרתם את יוקר המחיה, את משבר הדיור החריף שמלווה אותנו עשר שנים, ויצרתם במו-ידיכם את פערי האי-שוויון הבלתי-נסבלים, את התרחבות ממדי העוני לממדים מפלצתיים ואת הפגיעה הקשה ביותר במעמד הביניים הישראלי. עומדים כאן, בנאומים חוצבי להבות, ומטיפים לנו מוסר כאילו יושב-ראש האופוזיציה בכבודו ובעצמו לא היה שר הרווחה רק לפני שנים מספר; כאילו חבר הכנסת גפני לא היה יושב-ראש ועדת הכספים בכנסת הקודמת; כאילו ש"ס לא הייתה חברה כמעט בכל ממשלה שהייתה פה מאז 1984. אז, חברים, בואו נעמיד דברים על דיוקם: אנחנו מתקנים את מה שאתם קלקלתם. ויש לנו הרבה מה לתקן. וזה לוקח זמן, כי הבעיות שהשארתם פה, אחרי עשרות שנים בשלטון, הן בעיות מבניות – וצר לי שחבר הכנסת כהן עזב את האולם. הייתי רוצה לראות את הרשימה הסודית שלו, והייתי רוצה שהוא ישמע אותי – בעיות של משק ריכוזי, בעיות שמצריכות טיפול שורש. אני מודה לך שחזרת. <יצחק כהן (ש"ס):> אני רוצה לשמוע. אולי אתה תחשוף, מאיפה לקחת כסף. אם אתה לא תחשוף, אנחנו נחשוף. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, בשנה וחצי האחרונות, מאז קיבלנו את המפתחות למכונית של המשק הישראלי, היינו עסוקים בהסטת ההגה מהדהירה אל עבר הבולען התקציבי שהשאירה הממשלה הקודמת. כזכור, קיבלנו משק עם תחזית גירעון של יותר מ-5%. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ב-2012, חבר הכנסת כהן, סיימתם – ואי-אפשר לשחזר את ההיסטוריה; מילים אפשר לשנות, מספרים לא – ב-2012 סיימתם עם גירעון של 3.9%. אני מניח, חבר הכנסת כהן, שאתה קורא עיתונים והיום יכולת לראות את הפרסומים שהגירעון, נכון להיום, אחרי שלושה רבעונים, עומד על 2.5%. זה בגלל הצעדים שאנחנו ערכנו, והאחריות שגילינו, ואנחנו נמצאים בישורת האחרונה. <יצחק כהן (ש"ס):> מה הצעדים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בתקציב שאנו מביאים היום לכנסת אחוז הגירעון יהיה 3.4%, לאחר מבצע צבאי ארוך וכואב, שעלותו התקציבית איננה נמוכה, ושהיו לו השלכות כלכליות על המשק כולו, והוא שולם כבר כמעט כולו בתקציב 2014. ולמרות מבצע "צוק איתן", וההוצאות הביטחוניות הכבדות, אנו מביאים היום תקציב מאוזן, תקציב חברתי, שמרחיב באופן ניכר את השירותים החברתיים ומשפר את רמת החיים של השכבות החלשות ושל מעמד הביניים הישראלי. תקציב החינוך יגדל בכ-3.2 מיליארד שקלים, ובמסגרתו נרחיב לכיתות ג' וד' את בתי-הספר של החופש הגדול, שחסכו אלפי שקלים להורים ואפשרו את המשך הלמידה – המשמעותית – אל תוך הקיץ, למרות "צוק איתן". <באסל גטאס (בל"ד):> תגיד, איפה אתה חי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תקציב משרד הבריאות יגדל משמעותית – – – <באסל גטאס (בל"ד):> איפה אתה חי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תקציב משרד הבריאות – – <באסל גטאס (בל"ד):> מתי אתם יוצאים מהממשלה? זאת השאלה היחידה הרלוונטית. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – יגדל משמעותית, בכ-4 מיליארד שקלים, תוספת של יותר מ-50%, מעל הטייס האוטומטי, כדי להרחיב את סל הבריאות וכדי להתחיל ליישם את מסקנות ועדת גרמן לשיפור הטיפול והשירות הניתנים לחולה בישראל. כמו כן, הוספנו 1.2 מיליארד שקלים למשרד לביטחון הפנים. כן, הוא קרוב ללבי, למרות מה שנשמע פה. אלה אותם שוטרים ששומרים על ביטחוננו, אלה אותם שוטרים שחוקרים אישי ציבור, ואותם – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – אנטנה מסתובבת לכל אזרח. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת גילאון, אותם שוטרים – – – <אילן גילאון (מרצ):> היה פעם מערכון, אדוני, של "הגשש החיוור", שהבטיח אנטנה מסתובבת לכל אזרח. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שמעתי אותך, והשבתי בנחת. תקשיב מה שיש לי להגיד לך. – – – אלה אותם שוטרים שחקרו אותם אישי ציבור ששלחו ידם במעל. אלה אותם שוטרים שהם מגיני הדמוקרטיה הישראלית באשר היא. כדי להרחיב את מערך השיטור העירוני הוספנו – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כדי להרחיב את מערך השיטור הוספנו 1.2 מיליארד שקלים, כדי לגייס עוד 1,100 שוטרים, כבאים וסוהרים, כדי להבטיח שהדמוקרטיה הישראלית תעמוד על כנה וכדי להילחם בפשיעה ובהפרת הסדר ברחובות ערינו, ובכך לשפר את הביטחון האישי של אזרחי ישראל. אדוני היושב-ראש, המלחמה בעוני נכנסת להילוך גבוה בתקציב 2015. כבר השנה נתחיל ביישום מדורג של מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני ונמשיך את השינוי הגדול שחוללנו השנה לטובת רווחתם של ניצולי השואה. במסגרת תקציב הרווחה, שגדל בכ-2 מיליארד שקלים, נממן גם את החוק לקידום אנשים עם צרכים מיוחדים, נרחיב את התוכנית לביטחון תזונתי לילדים ונתקצב את תוכנית "נושמים לרווחה", שתיתן ליווי למשפחות נזקקות. <באסל גטאס (בל"ד):> מתי אתם יוצאים מהממשלה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כל זאת אנו עושים, אדוני היושב-ראש – – <באסל גטאס (בל"ד):> מתי מפילים את הממשלה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – תוך שמירה על ההתחייבויות שנתנו למעמד הביניים – הרי אתה תקרא את זה גם בממשלות הבאות, כי אתה תמשיך לשבת בספסלים האלה, וגם בממשלות עבר, כי אתה ממשיך לשבת בספסלים האלה. <באסל גטאס (בל"ד):> אני חדש כמוך, מיקי. אני חדש כמוך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז חבריך, אדוני. <מיכל בירן (העבודה):> הוא לא מבחין – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אנחנו בטוח נחזור, אתה אולי לא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבריך, אדוני. כל זאת אנו עושים תוך שמירה על ההתחייבות שנתנו למעמד הביניים; בתקציב 2015 לא תהיינה העלאות מסים. כן, בתקציב 2015, ההתחייבות שלנו לאזרח הישראלי: לא תהיינה העלאות מסים, כי הגיע הזמן להפסיק לחלוב את חשבונות הבנק של מעמד הביניים ושל האזרח הישראלי באשר הוא. ההחלטה שלא להעלות מסים תביא, כבר בינואר הקרוב, לירידה של יותר מ-10% במחירי החשמל והמים. כבר בינואר הקרוב תבוא ירידה של יותר מ-10% במחירי החשמל והמים, ותשפיע על כל משפחה, עסק ומפעל בישראל, תוך שהיא מסייעת בהגדלת הצמיחה ובהורדת המחירים. לסיום, אדוני היושב-ראש, במשך שנים רבות, מאז המשבר האינפלציוני של אמצע שנות ה-80, עשו ממשלות ישראל שימוש בחוק ההסדרים ככלי לדריסת הצעות חוק שהממשלה לא רצתה בהן, ללא דיון ראוי וללא כבוד לבית-המחוקקים הזה. כל שנה – והוותיקים שבינינו יודעים – היה מגיע חוק הסדרים בכרך עב כרס. חוק ההסדרים צמח במשך השנים כדי כרך עבה, שהכיל אלפי עמודים. בכל שנה ושנה הממשלה הבטיחה, אך למרות הביקורות – ואלה שהיו שותפים פה בממשלות הקודמות – למרות הביקורת שנשמעה נגד הנוהג הפסול, של חוק הסדרים שמגיע בכרך עב כרס, היו מביאות הממשלות הקודמות חוק הסדרים עבה ומלא כרימון ברפורמות ובתיקוני חקיקה שלא כיבדו את הבית הזה. אז אחרי שנים שאחרים הבטיחו ודיברו – אחרי שנים, כן, שאחרים הבטיחו ודיברו – אנחנו היום מקיימים ומביאים חוק הסדרים רזה וקטן, שמכבד את הבית הזה ואת הדיון הדמוקרטי הפתוח שמתקיים בו. לפיכך, אדוני היושב-ראש, אני מציע לכנסת לדחות את כל הצעות האי-אמון בממשלה ולהביע בכך אמון בדרך הכלכלית ובתקציב שמוביל שר האוצר. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לסגן השר מיקי לוי – – <יצחק כהן (ש"ס):> איפה הכסף? <היו"ר אחמד טיבי:> – – ואנחנו עוברים עכשיו לדוברים. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, הוא לא אמר לנו איפה הכסף. <היו"ר אחמד טיבי:> יש לך סיבה לבדוק. חברת הכנסת מיכל בירן, מפלגת העבודה. השאלה, האם העובדה שהשר עמיר פרץ יושב בספסל של חבר כנסת רגיל היא תוצאה של מהלך שהוא קיבל? והאם העובדה שדווקא בספסל ליד שלי יחימוביץ הוא בחר לשבת? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> למה אתה מגלה את כל הסודות? <היו"ר אחמד טיבי:> שמע, יש איזה 500 מצלמות פה. עמיר. אהלן וסהלן. Welcome back. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> ברוך הבא, אתה אומר. <היו"ר אחמד טיבי:> מקומך הטבעי. גברתי חברת הכנסת בירן, בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה להתחיל בהעברת תנחומי למשפחתו של החייל – אני מבינה שהשם עוד לא פורסם – שנדקר היום בתל-אביב. אני מאחלת לו החלמה שלמה, ונראה לי שכולנו מאחלים ומייחלים. את מה שקורה בהתנהלות מול התקציב הזה אי-אפשר להבין. אני יושבת ושוברת את הראש איך זה יכול להיות – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אמרת תנחומים, אז – – – <מיכל בירן (העבודה):> את צודקת לגמרי, אני מודה לך על התיקון. איחולי החלמה של כולנו וצערנו על המקרה שאירע. תודה רבה לך על התיקון. את צודקת לחלוטין. את מה שקורה עם התקציב הזה אי-אפשר להבין. זה כמו שאתה מנסה לפתור חידה, מנסה לפתור, שובר את הראש, ואז בסוף יש הפיסה של הפאזל שנופלת למקומה, וכל הפיסות מסתדרות. אז אני מצאתי את זאת. את מה שקורה עם התקציב אפשר להבין בצורה הגיונית אך ורק אם הממשלה הזאת חושבת שחברי הכנסת מטומטמים. אני אנסה להסביר את הטענה שלי. דבר ראשון, במקום נורמלי, בעולם נורמלי, כשאנשים חושבים: אוקיי, אני מביא תקציב, חוק הסדרים, לקריאה ראשונה. אם הייתי מבקשת עכשיו מחברת הכנסת שלי יחימוביץ רק לדפדף את כל הדפים של ספר התקציב, אני מניחה שהיה מדובר בפרק זמן משמעותי, ודאי וודאי שאי-אפשר להספיק לקרוא ולהתעמק ולהתייעץ עם גורמים ועם מומחים בפרק הזמן הזה. אבל איך זה יכול להסתדר? ישאלו: מי זה חברי הכנסת האלה, הם ממילא לא יפתחו את ספר התקציב, הם ממילא לא יטרחו לעשות שום דבר. רק אז אפשר להבין את זה. עוד דוגמה לזה שממשלת ישראל חושבת שחברי הכנסת הם מטומטמים: אני יכולה לדבר בעיקר על הצעת המחליטים, כי אותה קראתי לעומק, כי היה לי זמן. בהצעת המחליטים יש כמה סעיפים שנראים ממש בשבילנו. למשל, הפחתה בתקציב משרד הבינוי והשיכון – ומאז כבר השתנה שמו – של 16 מיליון שקלים; הפחתה במשרד לשירותי דת – 25 מיליון שקלים; הפחתה במענקים הייחודיים לרשויות ביהודה ושומרון – 3.6 מיליון שקלים. כשמדפדפים רק קצת אחר כך, רואים בשנייה הפחתה של 100 מיליון שקלים בהשתתפות המדינה בחינוך – עוד 100 מיליון שקלים שהיא מגלגלת על הרשויות המקומיות. אז תגידו לי מה? איך אפשר להסביר את זה חוץ מלחשוב שאנחנו מטומטמים? שאם יש בהצעת המחליטים עמוד שלם שכתוב בו "הפחתה במענקים לרשויות ביהודה ושומרון", אנחנו לא שמים לב שזה 3.6 מיליון שקלים, שזה ממש מעט כסף שמעבירים אותו בהעברה תקציבית כמעט בלי למצמץ? אנחנו לא מבינים את המציאות? עוד דוגמה: יושבים ומסבירים לנו שיש גירעון, אבל הגירעון הוא רק 3.4%. אבל יש קופסה. הקופסה היא לא חלק מהתקציב. באיזה עולם זה הגיוני? זה הגיוני אך ורק אם חושבים שאנחנו חבורה של מטומטמים. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <מיכל בירן (העבודה):> אוקיי. אז יש לי משהו לחדש לכם: אפשר לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. חברי הכנסת של מדינת ישראל הם ממש לא מטומטמים, הם ההפך, והם יעשו את התפקיד שלהם, שהם נבחרו בשביל לעשות אותו על-ידי הציבור ששלח אותם לכאן, כדי לפקח על הממשלה הזאת. אם היא רוצה או לא רוצה, אנחנו נבצע את התפקיד שלנו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, רפואה שלמה מפה לחייל שנפגע היום בתל-אביב, וגם לשלושת הנפגעים לא מזמן בפיגוע בגוש-עציון. שלושה נפגעים. אני רוצה מכאן גם לחזק את ידיו של תושב טייבה שסייע לישראלי שנקלע לשם וחילץ אותו ונתן לו סיוע ומענה בשניות שהוא נזקק לכך, ובכך הציל את חייו. תקציב 2015, שאני שומעת שמתקלסים ובאים ואומרים שהוא לא חברתי. רק עכשיו אני שומעת את חברתי מיכל בירן, חברת הכנסת, שאומרת: אנחנו לא מספיקים לקרוא – אז איך אפשר לצאת בהצהרות שהוא לא חברתי, וכן חברתי, ולא חברתי וכן חברתי? תקציב 2015, אדוני היושב-ראש, הוא תקציב חברתי, תקציב שמטפל בבעיות האמיתיות שנשארו פה, ככה, יותר מדי זמן – – <מיכל בירן (העבודה):> עליזה, קיבלת אותו לפנינו? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – גם של מעמד הביניים וגם של השכבות המוחלשות. התקציב הזה, מספרית, מעלה את ההשקעה בבריאות ב-4 מיליארד שקלים – – <מיכל בירן (העבודה):> את קיבלת אותו לפנינו? קראת אותו? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ויתחיל את יישום המסקנות של ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל, שכוללות, בין היתר, את הרחבת סל התרופות – וראית מה קרה לסל התרופות כש-50% מהיושבים בו היו נשים, בפעם הראשונה, את הנראות של התרופות – – – <מיכל בירן (העבודה):> עליזה, את הספקת לקרוא את התקציב? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – הנחה על תרופות מרשם לאוכלוסיות עניות. למשל, תקציב החינוך, שקרוב ללבך – תקציב שההשקעה בו גדלה ב-3.2 מיליארד שקלים, תקציב שלראשונה יאפשר את המשך הרפורמה בבגרויות ובלמידה המשמעותית ואת הרחבת בתי-הספר. תקציבים שהולכים משרד-משרד – המשרד לביטחון פנים, שיש לו יותר תקציב. יותר מזה, תקציב 2015 לא מעלה מסים. הוא לא מעלה מסים. שר האוצר הבטיח שהוא לא יעלה מסים, ובתקציב אין עזים, ולא עולים המסים. המסים, כמו שכולנו יודעים, מכבידים על האזרחים, על התושבים, עוצרים את הצמיחה במשק, מצמצמים את ההכנסה הפנויה, את יכולת הצריכה. אנחנו בתקציב 2015 לא מעלים מסים. את זה אנחנו כן יכולים לקרוא, ואת זה אנחנו כן יכולים להבין, גם בלי להיכנס לשורות הקטנות. אבל אני רוצה לספר לכם שבתקציב 2015, בפעם הראשונה, יש הבחנה מגדרית בתקציב המדינה. לשמחתי, שר האוצר יאיר לפיד קיבל את בקשתי ויישם בתקציב 2015 תכנון תקציב למדינה גם בהיבט המגדרי, ובכך מדינת ישראל מצטרפת למדינות מערביות שהתקציב בהן מוגש תוך הניתוח המגדרי. ניתוח מגדרי הוא כלי הכרחי בהתוויה של המדיניות בחלוקת המשאבים באופן שווה, כך שנוכל להוביל באמת לאותו שינוי חברתי שכולנו מייחלים לו, מימין ומשמאל. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו בתחילת הדרך, ואני קוראת מכאן לשרות וגם למנכ"ליות של המשרדים לסייע בידינו להטמיע את ההבנה של פריסה של תקציב מגדרי, ואני מקווה שכל משרדי הממשלה יציגו את תקציב המדינה בהיבטים המגדריים. אני גאה בפעם הראשונה להציג בפניכם – תקבלו את החומרים של הפילוח המגדרי של תקציב 2015, בפעם הראשונה במדינת ישראל. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת וורצמן? וורצמן. בגלל הטעות בקריאת שמך תקבל שלוש דקות שלמות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לפני זה לא היו שלמות? <היו"ר אחמד טיבי:> קודם היה עד שלוש דקות. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, מזכירת הכנסת, שלום לכולכם. הצעות האי-אמון של חברי מסיעות האופוזיציה עוסקות במגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה, אטימות חברתית, היעדר חמלה וחוסר בירור היעדים הממלכתיים. חברי חברי הכנסת מהאופוזיציה, לצערי, בימים האלה אתם פשוט לא בפוקוס. בואו נדבר על המגמות המסוכנות, בואו נדבר על היעדר החמלה שאנחנו רואים יום-יום. ברגע זה שמענו על פיגוע דקירה בגוש-עציון, שנדקרו בו שלושה ישראלים, ולא שומעים מכם כלום. שמענו היום שפוצעים ודוקרים קשה חייל צה"ל בתחנת רכבת בלב תל-אביב, ולא שומעים את חברי באופוזיציה מגנים ומשמיעים את קולם. מובן שאנחנו מאחלים רפואה שלמה לכל הפגועים והפצועים. נראה שכל הסיעות שהגישו את האי-אמון שכחו להתמקד במתרחש סביבנו בימים האחרונים במצב הביטחוני. הפיגועים היום ובימים האחרונים מוכיחים שוב ושוב עד כמה המצב הביטחוני בארץ הוא עדין ומסוכן, וזהו הנושא שכנסת ישראל צריכה להתמקד בו. הרשות הפלסטינית היא האחראית הבלעדית לפיגועי הדריסה בשבועות האחרונים ובימים האחרונים. המלחמה בארץ הזאת היא מלחמה של מחבלים נגד כל יהודי, ולא משנה איזה יהודי הוא. בואו נדבר על אטימות חברתית; אם המבקש להסתובב בתחנה המרכזית בתל-אביב לא יכול לעשות זאת בבטחה, אם המבקש לנסוע ברכבת הקלה בירושלים או להתפלל בהר-הבית לא יכול לעשות זאת, גם המבקש לשבת בבר בתל-אביב לא יוכל לעשות זאת. אם המבקש להגיע לביתו בביטחון בכבישי יהודה ושומרון ובנימין לא יוכל לעשות זאת, גם המבקש להגיע לביתו בבאר-שבע, חדרה ובת-ים לא יוכל לעשות זאת. אסור לנו להתבלבל; המלחמה נגדנו איננה מגיעה בגללנו. איננו אשמים באלימות האסלאם הקיצוני. איננו אחראים לכך שמחבלים ערבים עוסקים כל העת בטרור, לצערנו. אם ימשיך הגיס החמישי בתוכנו לחפש בנו את האשמה בכל עת, אנו עלולים להפסיד גם במלחמה הזאת. זו איננה מלחמה פרטית של מתנחלים בירושלים, בחברון, בתל-אביב או בנתניה. זהו קרב על הבית של כל אחד ואחת מאתנו, על זכות הקיום של הילדים שלנו, על מהות הציונות, על מהות היהדות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אני מסיים. אם תגובתנו תהיה רק לסגת עוד ועוד, למגן עצמנו לדעת, לחפש כיפות ברזל, נחושת ושלום, אנחנו עלולים להידחק לפינה קשה יותר ויותר. <קריאה:> – – – <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אני חושב שהפתרון זה לא הבטונדות. <היו"ר אחמד טיבי:> הפתרון זה שאתה תסיים, כי הגעת לדקה הרביעית. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אני אסיים עוד 30 שניות. תודה. העולם יהיה אתנו כאשר נאמין בזכותנו על הארץ הזאת, כאשר נדע לשאת בגאון את הדגל ואת האמירה הציונית והיהודית. אם נמשיך להגיב בחולשה ובפחד, אם נפגין חוסר קשר לאדמתנו, העולם ימשיך בשנאתו ובהתנתקותו. דין נצרים כדין תל-אביב, אמר שרון לפני יותר מ-20 שנה. ניבא ולא ידע מה ניבא. כאשר ויתרנו על נצרים, אנחנו עלולים לוותר על תל-אביב. יש לנו עדיין אפשרות לתקן. יש לנו אפשרות, היא מתחילה קודם כול בתודעה של כל אחד ואחד מאתנו. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת וורצמן, דין וורצמן כדין מסעוד גנאים. נא לסיים. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> גמרנו. גמרנו. עלינו להמשיך ולבנות בכל רחבי ארץ-ישראל, ובמיוחד בירושלים. לא כנקמה, לא כתגובה על טרור, אלא כי זו מולדתנו, זה ביתנו. ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל מאז, לתמיד ולעולם. תודה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. תפאדל (אומר דברים בשפה הערבית). את נסים אי-אפשר להגביל מראש בשום דבר. גם לא בדיעבד, אגב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק תשים לב שתמיד כשאני עולה לדבר אתה במקרה יושב-ראש. איך אתה תופר את זה אני לא יודע, אבל זה תמיד מסתדר לך ככה. <היו"ר אחמד טיבי:> יכול להיות שזו פסגת חלומותי. <נסים זאב (ש"ס):> יכול להיות. אני לא מבין, מה רוצים מהרכבת הקלה? מה מפריע לתושבי מזרח-ירושלים כל פעם שרואים את הרכבת, שהם זורקים בקבוקי תבערה או מיידים אבנים, לא יכולים לראות משהו שטוב להם. הרי בזמני אני עמדתי פה, ומי שזוכר את הנאומים שלי, התרעתי השכם והערב, אמרתי שהרכבת הקלה, בזמן כל תחילת אינתיפאדה, כל אירוע ביטחוני שיקרה, בסופו של דבר הרכבת הקלה תהיה המטרה הראשונה. אז למה לתת להם בכוח שירות? הם לא רוצים את זה, הם מעדיפים לנסוע על חמורים, על סוסים. הם רגילים לזה; עשרות שנים, מאות שנים. למה בכוח נותנים להם שירות שהם לא חפצים בו? לכן, אני מבין את הזעם שלהם, אני מבין מה כואב להם, נותנים להם בכוח שירות שהם לא רוצים אותו. אבל, אדוני היושב-ראש, צריך קודם כול להפסיק את גל ההסתה. התחנות הערביות, הפעילים מהתנועה האסלאמית, כולם מרימים דגלים פלסטיניים; איפה כבר לא? באיזה עיר כבר לא מניפים דגלים? עזות המצח, הצפצוף על מדינת ישראל, יורקים עלינו – אבל מה לעשות, זה חלק מהדמוקרטיה, והאטימות והטיפשות שלנו. אני שמעתי ששר החוץ, הייתה לו איזו הצעה מאוד מדהימה. הוא אמר שאולי הגיע הזמן להעביר את המשולש לפלסטינים. עוד מעט נעביר גם את עכו ואת רמלה. כל פעם שנמצא שם תעוזה כלשהי של ערבים, שמנסים להשתלט על האזור, ניתן להם את זה. באמת, תפאדלו, תנו לנו רק את מרכז תל-אביב, ואולי קצת ירושלים, השכונות החרדיות. אנחנו לא צריכים שום דבר. מה זה, איזה מין אמירה זאת? שר החוץ לא אחראי לאמירות שהוא אומר בכלל, הוא לא יודע על מה הוא מדבר בכלל. יש כאן רצף של אירועים, כולל סדרה ארוכה של הפגנות אלימות, יידוי אבנים, בקבוקי תבערה. לא, אין צורך, אדוני היושב-ראש, להיות קשורים בארגונים. הם כבר מאורגנים מספיק. המחבלים שפועלים על דעת עצמם הם זאבים בודדים, הם לא צריכים להיות בארגון. המחבל אברהים אל-עכארי התנפל על שוטרים בג'יפ, ואני אומר לך, מה שהיה בשבוע שעבר, ביום רביעי, ומאות צפו, ראו ממש סרט חי איך המטורף הזה – ויש הרבה מטורפים כאלה, וצריכים להביא את זה בחשבון בהמשך. הם, כשנכנסת בהם הרוח הרעה, ורוח ההסתה, הם רוצים להרוג, להשמיד, כמה שיותר, מה לעשות. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אז לכן, אדוני היושב-ראש, בוא נפסיק קודם כול את ההסתה מבית-ספרנו, מהמקום הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> בוא נפסיק את הנאום שלך. <נסים זאב (ש"ס):> כאשר טלב אבו עראר אומר: אנו קוראים לעולם הערבי ולעולם המוסלמי לפעול לאלתר כדי להגן על מסגד אל-אקצא המבורך ממעשה התוקפנות של הכובש הישראלי בניסיונותיו לשמור את הסטטוס-קוו, והוא קורא לעולם הערבי, ואחרי כמה שעות יש ניסיון של רצח של יהודה גליק, אתה רואה את ההמשכיות. למי הוא פונה בערבית? הוא פונה ל"אל-ג'זירה" – תראו אותי, תסתכלו עלי, תראו, אני נלחם; את המלחמה של מי? של "דאעש", של "חמאס", שלכם, אתם, העולם הערבי האסלאמי. ואנחנו מאפשרים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עם ההברקה הזאת, של "דאעש", אתה מסיים את הנאום. חמש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אז לכן, אדוני היושב-ראש – אני רואה שזה מצא חן בעיניך. ולכן, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, לידיעתך – ובזה אתה תסיים – "אל-ג'זירה" לא מראיינת את טלב אבו עראר, אתה סתם משמיץ אותו. <נסים זאב (ש"ס):> מה אתה אומר? <היו"ר אחמד טיבי:> כן, אז זהו. <נסים זאב (ש"ס):> אני רואה שרק אותך מראיינים שם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אם אתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> גם אותי לא. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, אתה הכוכב הגדול. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה עוקב אחרי "אל-ג'זירה"? <נסים זאב (ש"ס):> אז אתה לא יודע, אתה כנראה לא רואה את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה עוקב? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא עוקב, אבל מראים לי את זה. כל פעם שיש אחמד טיבי ב"אל-ג'זירה", שולחים לי: הנה, תסתכל, תראה, הנה, זה הנציג שלכם בכנסת. תודה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> נציג, אבל לא שלכם. חבר הכנסת אלכס מילר. שלוש דקות. בבקשה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצביעות חוגגת כאן. היום בוועדת הכנסת, כאשר אני שמעתי חברי כנסת מדברים על כך שלא קיבלו בזמן את התקציב, שלא היה להם מספיק זמן לקרוא – אני כבר שומע חברי כנסת מהאופוזיציה שההסתייגויות שלהם לחוק התקציב מוכנות להגשה. אז אם אנחנו מדברים באמת על מצב של התייחסות בצורה רצינית לחוק התקציב ולחוק ההסדרים, אז נעשה את זה בצורה מסודרת, בוועדות של הכנסת, וכל מי שיש לו הסתייגויות לחוק, כמובן יעלה אותן, ואנחנו גם נצביע במליאת בכנסת על כל אותן ההסתייגויות; אבל לא להפוך את הדבר שבעצם דורש אחריות מלאה שלנו, של חברי הכנסת, כלפי מדינת ישראל, עם התקציב שאנחנו צריכים לאשר, לקרקס שלם שחוגג כאן במליאת הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני גם רוצה להתייחס לקמפיין האגרסיבי שמתנהל, קמפיין מתוקשר כנגד השר לביטחון הפנים, עם דרישה לפטר אותו. הזוי לגמרי, מה שמתרחש כאן, כאשר מנסים בכל הכוח לפגוע במשטרת ישראל, בשר לביטחון הפנים. אנחנו רואים שהם בסך הכול מנסים בכל דרך לספק ביטחון למדינת ישראל, ביטחון פנים לכל אזרחינו, כאשר כל אלה שמנהלים קמפיין נגד המשטרה מנסים בכל דרך להחליש את משטרת ישראל ואת ביטחון הפנים שלנו. ומובן לי, מובנים לי כל אלה שמנסים לבוא ולעשות את הקמפיין על גבם של השוטרים, להחליש אותם. אנחנו רואים את התופעות של הפגנות אלימות, אנחנו יודעים גם מי מוביל אותן, ואנחנו רואים את ההסתה שמתנהלת גם כאן, מעל בימת הכנסת, וגם כל אותם המנהיגים הקיצונים של המגזר הערבי, שבכל דרך מנסים לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני מציע לכל אלה שמנסים בכל דרך להסית אזרחים נגד אזרחים להיזהר, כי בסופו של דבר, אנחנו גם יודעים לבוא ולעשות חקיקה שתעשה סדר בקרב כל אותם המתפרעים שעושים הכול כדי לפגוע בשוטרים, כדי לפגוע בחיילים, וכך או אחרת, אדוני היושב-ראש, אני מציע לכל מי שבאמת מנסה לתפוס טרמפ על כל גלי ההסתה הזאת, גם במזרח-ירושלים וגם ברחבי הארץ, להירגע, כדי שאנחנו לא נראה את כל אותן הודעות שאנחנו רואים כל שעתיים על פיגועים שקורים ברחבי הארץ. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת מילר. חבר הכנסת פרוש. שלוש דקות. בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין שגם אם בעבר הממשלה, כאשר היא רצתה להעביר דבר נוסף שחשוב להצעת תקציב, וכדומה, היא לא עמדה תמיד בכללים, כללים שנוהגים פה. אבל יושב פה סגן שר האוצר, שהוא בעצם המוציא ומביא מטעם משרד האוצר אל המליאה, ודאי שהוא מגן ויגן בשצף קצף על החשיבות בהבאת התקציב, אדוני סגן שר האוצר. אני שואל את עצמי איך מדינה, איך משרד האוצר, איך שר האוצר, איך סגן שר האוצר, איך מישהו מהקואליציה יבוא פה ויגן על הצעת תקציב של יותר מ-300 מיליארד שקל; לבקש כאן מהחברים שיצביעו היום בעד, לנסות לשכנע שצריכים להצביע בעד, לבקש בכלל מחברי הכנסת. הרי עצם העובדה שמביאים לכאן את ספרי התקציב מבלי שמאפשרים לחברים לעיין בספרים – אם החברים ייענו לבקשה של הממשלה ויצביעו היום, פשוט אנחנו עוזרים לעשות צחוק מהמדינה, לעשות צחוק מהתקציב, לעשות צחוק מעצמנו, שאנחנו בכלל מעזים לבוא ולומר דעה על תקציב שאנחנו לא מכירים. אני אומנם לא הרבה שנים בכנסת. לפני זה הייתי חבר עירייה; אני מכיר את פקודת העיריות. בפקודת העיריות נאמר – יעיד על כך גם חבר הכנסת מצנע שהיה ראש עיר בחיפה – אי-אפשר להצביע על תקציב עירייה לפני שספר התקציב מונח עשרה ימים על שולחן העירייה או על שולחן המועצה. איך באים לבקש מאתנו? גם תקנון הכנסת מבקש – לא עשרה ימים, לפחות 48 שעות. אז נתלים בסעיף בתקנון הכנסת שמאפשר לך לפנות לוועדת הכנסת, שהיא תבקש מהממשלה, תבקש להאיץ. מה כל כך חשוב? מה זה משנה? ומה יקרה אם נצביע ביום רביעי על זה? הרי הרוב של הקואליציה, שהולך בעיניים סגורות אחרי מה שהממשלה אומרת, אחרי אלה שמתעמרים בעם ופוגעים בעם, הם יגידו לכם להצביע בעד – תצביעו בעד, אבל איך אפשר לעשות צחוק מכל המוסד הזה של תקציב? מביאים לחברי הכנסת את התקציב? אני מציע, אדוני היושב-ראש: תפסיק את הדיון, תבקש מהממשלה שתקיים דיון על העניין הזה. למה שהיא תעשה צחוק מהתקציב? למה שהיא תעשה צחוק מהכנסת? לבקש מאתנו, חברים, שנצביע על תקציב שרק עכשיו קיבלנו? איפה נשמע דבר כזה? צריך להתבייש לבקש מאתנו להשתתף בהצבעה כזאת. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת פרוש. נשקול את ההצעה שלך. חבר הכנסת עמרם מצנע. <עמרם מצנע (התנועה):> מכובדי היושב בראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, על התקציב יהיו לנו כנראה כמה שעות טובות לדבר. אני רוצה לומר לכם, קודם כול אני רוצה לומר, שכולנו משתתפים בצערן של משפחות הקורבנות, מאחלים החלמה מהירה לפצועים. פיגוע רודף פיגוע, ואתה לא מספיק להתעניין בפיגוע אחד, ומגיעה ידיעה מגוש-עציון ומתל-אביב וממקומות רבים אחרים בארץ. המדינה שלנו בוערת, והסכנה אורבת בכל פינה, ומסתובבים בינינו פירומנים. חברי חברי הכנסת, האם טחו עינינו מלראות? האם טחו עינינו מלהבין שאנחנו, הפוליטיקאים, המנהיגים, ראש הממשלה, שרים בממשלה, חברי כנסת, במו-ידיהם שופכים יום-יום דלק נוסף על התבערה? מי שאוחז בסכין או באקדח או במטען החבלה הוא טרוריסט, ואתו צריך להתנהג כמו עם טרוריסטים. אבל מי שמעורר מהומה, ויוצר מציאות כפי שאנחנו נחשפים אליה, ורוממות הביטחון בפיו, פוגע בביטחון מדינת ישראל; ורוממותה של ירושלים בפיו, והוא פוגע בסיכוי שלנו לנהל את ירושלים ולקיים את ריבונותנו על ירושלים. אני ציפיתי שראש הממשלה, אחרי האירוע החמור בכפר-כנא, בהודעתו לציבור, קודם כול ובראש ובראשונה יביע תנחומים למשפחה שבה נהרג אזרח מדינת ישראל על-ידי שוטרים. והדבר השני שהוא יאמר, הוא יאמר – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <עמרם מצנע (התנועה):> ואני פונה לשרת המשפטים ולמח"ש, שיעשו בדיקה רצינית ועמוקה. תראו מה קורה לנו: מייד, עוד לא נגמר האירוע, ואנחנו כבר מתפצלים – ימין ושמאל. הימין נותנים מייד גיבוי אוטומטי לכל דבר שקורה, והשמאל כמובן מגנים בפה מלא. למה אנחנו לא עוצרים לרגע, בודקים ובוחנים ונותנים לחקירה, לבדיקה, להיעשות כפי שצריך? באיזה מקום שוטרים יורים באזרחי המדינה באופן כל כך מיידי, פשוט, חופשי, כמו אצלנו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בארצות-הברית. <עמרם מצנע (התנועה):> שטויות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בארצות-הברית. <עמרם מצנע (התנועה):> שטויות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תבדוק. <עמרם מצנע (התנועה):> שטויות. אני מציע גם לא ללמוד מארצות-הברית כל דבר. אני לא יודע ולא רוצה להביע את דעתי על האירוע ועל המקרה. מזל שהוא צולם. אם הוא לא היה מצולם, לא היה ויכוח: כולם היו אומרים אמן אחרי עדותם של השוטרים, ובזה זה היה נגמר. יש צילום. אני לא רוצה לפענח אותו. אבל לבוא ומייד לקרוא לאדם כזה, אזרח מדינת ישראל, מחבל? כמה פעמים תקפו שוטרים עם סכינים במדינת ישראל? ואני לא מצדיק את זה בשום פנים ואופן. האם אנחנו יכולים לגזור עליו דין מוות? עכשיו, רבותי, אני אומר לכם עוד הפעם. אני אומר לכם – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <עמרם מצנע (התנועה):> אני לא צריך עזרה. אני לא צריך עזרה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת מצנע, אתה עושה עוול, כי הירי היה על המרפק. חוסר מזל – – – <עמרם מצנע (התנועה):> תעשה לי טובה. תעשה לי טובה. אני לא בא מאוהלים סגורים. אני מכיר את המערכות האלה, אני מכיר את התהליכים האלה. ומי שלא יחקור ברצינות ולעומק ויוציא מסקנות, עושה עוול למוסר, לערכים ולביטחון של כולנו. אני אומר לכם, אנחנו נמצאים בסכנת נפשות. בואו נפסיק את ההידרדרות הזו, בואו ניקח אחריות – מראש הממשלה, מהשרים, מחברי הכנסת. לא כל דבר שהוא אולי חכם הוא גם צודק. לא כל זכות צריך לממש בכוח כל יום וכל שעה. מי אנחנו? אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו המדינה הכי חלשה במזרח התיכון. אנחנו הכי חזקים, יש לנו כל הכוח, יש לנו כל הזכויות, יש לנו הריבונות, ויש לנו הצורך לנהוג בשכל, ברגישות ובהתחשב באינטרסים שלנו כולנו. בכוח לא נתמודד עם הבעיה שבפניה אנחנו ניצבים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת עמרם מצנע. תודה רבה. דז'ה-וו – אני זוכר את הדברים שאמר מר מצנע בשנת 2000, כאשר הוא אמר בישיבה עם ראש הממשלה אז, ברק: אי-אפשר להתייחס אל כל צומת – בזמן ההפגנות – כאל גבעה שיש לכבוש, ויהי מה, ולא חשוב מה יהיה המחיר. הוא חוזר בדיוק על אותן מילים. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת, מכובדתי השרה, חברים, למען האמת אני רוצה להמשיך באותה רוח של הדברים שחברי מצנע סיים בהם. חברים, אתמול נסעתי יחד עם חברת הכנסת תמר זנדברג לנחם את משפחת – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא להקשיב לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – משפחת הנרצח חיר א-דין חמדאן. הלכנו לנחם, אבל מהר מאוד גילינו שעלינו גם להרגיע את הרוחות; להסתכל בפנים של האנשים שם, לראות את הכעס והתסכול – הכעס על כך שאיבדו את יקירם, והתסכול שאתה רואה אצל האנשים מכך שחייהם של אזרחי מדינת ישראל הערבים אינם שווים יותר. זה המצב. זה מה שראינו אתמול בכפר-כנא. אנחנו יודעים שראש הממשלה סרבן שלום בחוץ, והוא לא משאיר אף הזדמנות לציין שהוא סרבן שלום. אבל עכשיו הגיע גם התור של שלום הבית, מבפנים. מעשה הרצח שהיה בכפר-כנא, שכולנו ראינו במצלמות, וזה לא משתמע לשתי פנים, כך אני חושב – שמענו את הטוקבקיסטים החדשים, שרי ראש הממשלה הטוקבקיסטים שרצים האחד אחרי השני להעלות סטטוס ולהתחרות ביניהם מי נותן יותר גיבוי למעשה; החל מהשר לביטחון פנים שנתן היתר למעשה יומיים קודם לכן, והשר בנט, וראש השבט, השר אביגדור ליברמן, ובסוף בא תורו של ראש הטוקבקיסטים, ראש המקהלה, כבוד ראש הממשלה נתניהו, שאפילו מילת גינוי, מילת השתתפות בצער, קשה לו להוציא. מה הוציא? שלילת אזרחות? הריסת בתים? "לא מוצא חן בעיניכם – תלכו לפלסטין"? לא, אדוני ראש הממשלה. אני כאן יחד אתך, אני מסתכל על הכיסא שלך ואני אעשה את הכול שלא תהיה ראש ממשלה עוד. ברשותך, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> דקה רביעית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> דקה רביעית – אני רוצה לציין היום סיפור ששמעתי בדרך לכאן. רזי ברקאי ב"גלי צה"ל". התראיין השר אורי אריאל, נשאל על-ידי רזי ברקאי: איך אתה רואה את השר בנט והמחויבות שלו לאידיאולוגיית הימין? אז מה ענה השר אריאל? הוא כל הזמן מספר לנו על הילדות שלו, איך בכל החדר שלו תלויות תמונות אסירי המחתרת. שמעתם במה השר אריאל מתגאה? תמונות אסירי המחתרת בחדר של השר בנט, תמונות של טרוריסטים שרצחו ראשי ערים ותכננו לפוצץ את מסגד אל-אקצא. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה שאני בא להגיד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> השר בנט אף פעם לא יגיד שהם מחבלים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר. אתם תומכים בטרוריסטים ומתגאים בהם. בושה לכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אברהים צרצור. הלא אבו סייד, הלא. תפאדל א-שיח'. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הכול מתגמד אל מול ההוצאה להורג של בחור צעיר מאוד, של ילד כמעט, בן 21, מכפר-כנא, על-ידי מרצחים מתועבים של משטרת ישראל. אני לא מגזים כשאני מתאר את המרצחים האלה כמרצחים מתועבים. כולנו צפינו בסרט האימה שפורסם: ילד שאכן הגיע לרכב, ניסה לתקוף, נסוג אחורה; במקום שהמרצחים האלה ייסעו, ימשיכו לנסוע ברכב שלהם, היו מונעים את כל האירוע הזה מההתחלה ועד הסוף – מכיוון שהם מרצחים בדם, הם עצרו, ירדו מהרכב בכוונה תחילה, למען יהרגו, ירצחו את הבחור הזה. הוא היה במרחק מספר מטרים לא מבוטלים מהם, ובהנחה שהיה לו סכין, היו יכולים לנטרל אותו בצורה שונה לגמרי. בושה וחרפה, סגן שר האוצר, שאתה בא ומצדיק את התועבה הזאת שכולנו ראינו. המטרה הייתה המרפק, אבל חוסר המזל של הבחור, הכדור נגע, פגע, בלב שלו, בלב שלו. אני נגד. הייתה אפשרות למנוע את הטרגדיה הזאת של כולנו, לו היו המרצחים האלה מתנהגים בשכל, ב-common sense, בהיגיון. אבל היות שהם חונכו על ברכי ערכים כאלה, לראות בערבים אויבים שצריכים "להוריד", אלה המשפטים ואלה המושגים שהם משתמשים בהם – חברי חברי הכנסת, היינו בסרט הזה. ביום האדמה הראשון, 1976, נרצחו, נרצחו, בחורים ובחורות ערבים, והכול נסגר. היינו בסרט הזה בשנת 2000, 13 פרחים נקצרו על-ידי מרצחים של כוחות הביטחון. הכול הועבר למח"ש. בסוף החקירה שלהם היו נרצחים, אבל לא היו בשום פנים ואופן אנשים שביצעו את הרצח, שגרמו למוות. אני מסיים, כבוד היושב-ראש, בכך: המוות הוא דבר בלתי נמנע בחיינו, אין שום ספק, אבל המוות הזה הופך להרג, הופך לרצח, הופך לפשע נגד האנושות, לפשע מלחמה, הכול תלוי בקונטקסט. לצערי הרב, לא קרה אף פעם שמישהו יהודי הרים אקדח אל מול שוטר או אל מול ראש ממשלה, ירה יריות בלבו של ראש ממשלה – היו צריכים "להוריד" אותו באופן מיידי, אפילו לא ירו עליו כדור אחד. ריבונו של עולם, מתי המדינה הזאת תתעשת ותבין? רצח מביא רצח, דם מביא דם, שלום מביא שלום. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אתמול התקיימה שביתה כללית של האוכלוסייה הערבית בארץ, וצריך לומר לאלה שעדיין אינם מבינים למה האזרחים הערבים בהמוניהם שבתו אתמול: האזרחים הערבים בישראל שבתו אתמול מכיוון שנמאס להם להיות אזרחים שקופים, נמאס להם להיות אזרחים בסימן שאלה, אזרחים על-תנאי, נמאס להם להיות חשודים בכל אשר ילכו, נמאס להם להיות אשמים ללא משפט, נמאס להם להיות מי שהם, או ילדיהם, דמו מופקר. עמיתי חברי הכנסת, ברור לכולם היום שהמצב בארץ, בתוך מדינת ישראל, לוהט, מסוכן, מדאיג, חמור. ובימים האלה, בימים הקשים והמסוכנים האלה, אנחנו רואים את שרי הממשלה ואת ראש הממשלה מתחרים ביניהם בהתלהמויות; השר בנט, השר ליברמן, שר החוץ, וראש הממשלה נתניהו. אני חייב לומר שהכרזתו מהיום של נתניהו, הייתי צריך לקרוא אותה כמה פעמים כדי להאמין שהוא אמר את הדברים. ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, משגר את מי שמשתתף בהפגנות מחאה לפלסטין. אגב, הוא משגר אותו למדינה שלא קיימת, זה לא שהוא משגר אותו לאיזו מדינה קיימת שהוא יכול להגיע אליה. <היו"ר אחמד טיבי:> שהוא לא מסכים שהיא תתקיים. <דב חנין (חד"ש):> הוא גם לא מסכים שהיא תתקיים. אבל גם אם מדינת פלסטין הייתה קיימת, תתארו לכם, ראש ממשלה, במדינה שרוצה לראות את עצמה כמדינה דמוקרטית, שולח אזרחים שמוחים, מתנגדים, כועסים, מביעים את רצונם לראות שינוי, משגר אותם לחוץ-לארץ. האם הדבר הזה עולה על הדעת? האם מישהו בכלל יכול לחשוב שראש ממשלת בריטניה ישלח אזרחים שלו לחוץ-לארץ? אולי ראש ממשלת גרמניה ישלח את אזרחיו לחוץ-לארץ? איזו חוצפה זה לחשוב שלאזרח הערבי בישראל אין זכות שווה בדיוק כמו של מר נתניהו להביע את דעתו, להתנגד, לכעוס, להשמיע את קולו, להפגין בחוצות העיר ולהביע את מחאתו. ממתי האזרחים האלה נמצאים פה ברשותו של מר נתניהו? יש פה, עמיתי חברי הכנסת, הפקרה, ומעילה בתפקיד של ראש הממשלה. ראש ממשלה נבחר כדי לדאוג לאזרחי המדינה. הוא לא נבחר כדי לשגר אותם לחוץ-לארץ, הוא לא נבחר כדי לריב אתם. גם אם הוא כועס על הביקורת שלהם – מותר לו לכעוס, אבל זה טיבה של דמוקרטיה, שאנשים יכולים להביע דעה, יכולים להביע דעה נגדית, ויכולים להתקומם נגד הממשלה בכלים ובאמצעים שהחוק מאפשר: להשמיע את קולם, לשבות שביתות, להפגין הפגנות. אם הקול של האזרחים מושתק, גם קולה של הממשלה איננו חשוב עוד. עמיתי חברי הכנסת, בימים האלה נחוצה למדינה הזאת ממשלה אחרת, כדי שתעשה שינוי חד, דרמטי ומהיר בכיוון. 180 מעלות בכיוון ההפוך, זה מה שאנחנו צריכים היום, לפני שנעשה עוד צעד אחד וניפול כולנו יחד לתהום גדולה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת ישראל חסון, טבעה של הכנסת שרשימת חברי הכנסת היא לפי כוחה של כל סיעה. הבחירות כך קבעו, שאתה תנעל את רשימת הדוברים. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר דברים בערבית). בבקשה. שלוש דקות, חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אולי העניין של התקציב הוא הסיבה האחרונה שאנחנו צריכים להביא להפלת הממשלה בגללה. זוהי ממשלה – כמובן, גם התקציב כשלעצמו הוא סיבה, סיבה רצינית, אבל מה שמתרחש בשבועות האחרונים מגלה בפנינו מחזה מזוויע של ממשלה שאיבדה את העשתונות, איבדה כל רסן, איבדה את כל הבלמים, החל בראש הממשלה ועד אחרון השרים, במיוחד מהבית היהודי, מהליכוד ומישראל ביתנו. כבר בפתח דברי אני באמת מתפלא איך מפלגת יש עתיד עדיין נמצאת בממשלה כזו; איך מפלגת התנועה עדיין יושבת בממשלה כזאת. אתם הופכים – אמרנו עליכם בעבר – סוסים טרויאניים; מביאים קולות שהם בהחלט לא מאותו גוש של נתניהו, והיום אתם מפקידים את הקולות האלה בידיו כדי לבצע מדיניות של מלחמה, מדיניות של הרג, מדיניות של חוסר תקווה, מדיניות של חרחור – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לפזר את ההפגנה בסוף. <באסל גטאס (בל"ד):> – – ריב ומדון. אתם לא מתביישים שאתם נשארים בממשלה הזאת? מה שהיה שלשום בכפר-כנא הוא תוצאה ישירה של קריאה למשפטי שדה ולרצח שנעשתה על-ידי שר לביטחון הפנים. אני קורא מכאן לפטר את אותו שר בלתי אחראי, שר שקורא להפקר דם. הממשלה כוללת שר כמו בנט, שקורא לאזרח שכבר נהרג, נרצח, בידי שוטרים, שהוא מחבל. הוא בעצמו מחבל. אתם יושבים בממשלה שיש בה מחבלים, וראש ממשלה שמנצח על ממשלה של מחבלים. ראש ממשלה שבמקום לתפוס באותו רגע קצת אחריות – קצת אחריות – לנחם את המשפחה, ולקרוא לרגיעה, הוא מתסיס – רוצה לשלול אזרחות מאזרחים שמוחים מחאה לא אלימה; רוצה לשלוח אותם לפלסטין. אדוני ראש הממשלה, אנחנו בפלסטין. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתם לא. <באסל גטאס (בל"ד):> אני יושב במולדת שלי, והשם של המולדת שלי, מימים ימימה, הוא פלסטין, גם אם קמה בה מסגרת פוליטית אחרת. אנחנו נישאר כאן, ואתה תסתלק, וממשלתך תסתלק בקרוב. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון. <ישראל חסון (קדימה):> תגיד לי עוד הפעם למה אני בסוף? <היו"ר אחמד טיבי:> כי – – – <ישראל חסון (קדימה):> כי הטובים תמיד בסוף. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה בסוף כי גנבתם מאתנו מנדט. זו הסיבה. אתה זוכר? רק בדקה התשעים. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה שתעזור לי: תתרגם לחברי שלא דוברים את השפה מה זה (אומר דברים בשפה הערבית). <היו"ר אחמד טיבי:> כל אדם שר את השיר שלו. <ישראל חסון (קדימה):> את המצוקות שלו. <היו"ר אחמד טיבי:> כן. <ישראל חסון (קדימה):> אני אומר לך, אני יושב פה כל הערב, והתחושה שלי היא שהשתגענו. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל השאלה שלנו לא מזיקה. <היו"ר אחמד טיבי:> דקה, דקה. חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עוד לא הבנו מה הוא הולך להגיד. תירגע. בבקשה, חבר הכנסת חסון. <ישראל חסון (קדימה):> באסל, תראה, זה נכון שתמיד טוב להרביץ לי, אבל לא תמיד זה צודק. חבר הכנסת גטאס, אנחנו השתגענו, ואני אומר לך, תשים לב מה אנחנו עושים פה כל הערב הזה; אנחנו יושבים פה, אנחנו גרים באותה מדינה, אנחנו אמורים לחלוק את אותה ספינה, ואנחנו יושבים פה ודנים, בעצם, מי עשה חור יותר גדול בצד השני של הספינה הזאת. זה פשוט מטורף; אנחנו במו-ידינו עושים את מה שאפשר כדי להטביע את היכולת לקיים את עצמנו פה יחד. אני לא מאשים לא את הצד הזה ולא את הצד – אני מאשים את כולנו. אנחנו, נטרפה עלינו דעתנו. זה פשוט הופך להיות מין מושב – אתה שואל את עצמך לאן הדבר הזה הולך. שמעתי את ראש עיריית ירושלים – מר אקוניס, חבר הכנסת אקוניס – מדבר אחרי פיגוע דריסה, שהוא פיגוע זוועתי לכל דבר ועניין. ישבתי ושאלתי את עצמי: רוממות אחדות ירושלים בגרוננו; מי ראש העיר של תושביה הערבים של ירושלים? מי ראש העיר? כשהוא אומר: צריך להרוס בתים, מי מייצג 300,000 אזרחים ערבים בירושלים? <יוני שטבון (הבית היהודי):> יש מחבלים – – – <ישראל חסון (קדימה):> אה, 300,000 מחבלים? <יוני שטבון (הבית היהודי):> בתים של מחבלים – – – <ישראל חסון (קדימה):> תאמין לי, יוני – מי מייצג את האזרחים שם? אתם מוכרחים להבין; גם בתפיסת העולם שלך וגם בתפיסת העולם שלי, אנחנו מתכוונים לחיות יחד. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לא להפריע. <רות קלדרון (יש עתיד):> יוני, הרסו כבר את הבתים של האנשים – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מדי פעם צריך הוכחה גם לרדידות של הכנסת. <ישראל חסון (קדימה):> חבר הכנסת שטבון, יוני. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת שטבון, לא יוני. <ישראל חסון (קדימה):> חבר הכנסת שטבון, אני אומר לך – תקשיבו רגע לאן ההתנהלות הזאת לוקחת אותנו. בכל דבר שיש בו מוטיב שהבניין הזה צריך להקרין לאזרחים שיקול דעת ואחריות, אנחנו עושים חור במפרש הזה. בכל דבר. אתם יודעים מה? קח את הדיון היום על התקציב. תראה לי אחד במדינה הזאת שקונה סלון משומש בקצב שאנחנו נדרשים לאשר תקציב של מדינה. בזה אתה מסכים אתי. בזה אתה מסכים אתי – שראש עיר צריך להיות גם ראש עיר של התושבים הערבים. אתה מסכים אתי שכשנהרג בפעולה, שהיא צודקת או לא צודקת, אזרח – לא משנה מה מינו, מה דתו ומה גזעו – צריך לעמוד ולהגיד: רבותי, התוצאה היא טרגית? כי לא לזה הם נשלחו. אם הם היו נשלחים כשהמטרה שלהם הייתה לסכל או לחסל או לפגוע – אני מבין. אבל אם התוצאה היא לא כזאת, ההתייחסות צריכה להיות אחרת – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <ישראל חסון (קדימה):> – – זה לא צריך לרקוד על הדם, וזה לא צריך להתהדר. חבר'ה, אנחנו לא מוליכים פה לשום מקום, וכדאי שנתפכח ונבין את זה. תודה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת אקוניס, סגן השר, מסכם את הדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עדים לגל של פיגועים ברבריים ומתועבים על-ידי מחבלי הטרור הפלסטיני. אני מבקש לשלוח מכאן – ואני מקווה, אדוני היושב-ראש, ומעריך ומאמין שבשם כל חברות וחברי הבית – תנחומים למשפחת הנרצחת באלון-שבות לפני כשעה וחצי או שעתיים, ואיחולי החלמה מהירה וטובה לפצועינו. וברוך השם, יהודה גליק חוזר לאיתנו, לאחר ניסיון התנקשות ברברי ומתועב לפני כמה ימים בירושלים. אדוני היושב-ראש, אין לי כל ספק שבכל חלקי הבית – פשוט אין לי ספק בכך – כולם מחזקים ומגבים את כוחות הביטחון, את חיילינו המצוינים, אדוני שר הביטחון, אשר עושים על המשמרת 24 שעות ביממה, בכל הגזרות ובכל החזיתות; את שוטרינו המצוינים, שעומדים שנים ארוכות, ובעיקר בחמשת החודשים – אדוני השר לביטחון פנים, שיבחתי את חיילינו, ונכנס שר הביטחון; אני משבח את שוטרינו – ואני יודע שאתה בתנאים לא פשוטים, ולפעמים אפילו יש לנו מחלוקות – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שוטריך פושעים. שוטריך פושעים. שוטריך פושעים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה פושע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – שוטרינו המצוינים, שוטרי ישראל, שעושים, אדוני השר לביטחון פנים, חברי הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא להירגע, נא להירגע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – עבודה קשה ומורכבת ומאתגרת, בפני המונים מוסתים, משולהבים וממומנים, אדוני היושב-ראש. ממומנים. ואני שואל, חבר הכנסת חנין, איפה הגינוי? איפה הגינוי שלכם? במשך שעה ארוכה ישבתי כאן, אדוני היושב-ראש, ושמעתי בליסטראות על כוחות הביטחון הישראליים, על כולם. ואני רוצה באותה הזדמנות – אינני יודע אם הם צופים בי כעת, אני מניח שהם ואחרים – לשלוח ברכת יישר כוח לאנשי שירות הביטחון הכללי, אנשי הגשם, אנשי הצל, שגם הם עושים עבודה מעולה; לכוחות הימ"מ ומשמר הגבול. כולם עומדים בפני גל הטרור הברברי, המחזיר את כולנו לא לשנות ה-90 של המאה הקודמת, אדוני היושב-ראש, וגם לא לשנות ה-80 של המאה הקודמת, אלא הוא מחזיר אותנו לשנות ה-20 של המאה הקודמת, לימים שבהם ירושלים, שלא הייתה אז, חבר הכנסת חסון, לא במערבה ולא במזרחה, לא בצפונה ולא בדרומה, תחת הכיבוש הישראלי, אלא תחת כיבוש בריטי, תחת המנדט הבריטי. שם החל הסכסוך הישראלי–ערבי האלים, הטרוריסטי, הברבריסטי; ולא הציונים החלו בו. נזכרתי היום בהצעה המגוחכת, שבוטלה בינתיים, אדוני היושב-ראש, שהתקבלה ב-1975, ביום הזה, באומות המאוחדות, שהציונות היא גזענות. לפחות ידעו לחזור בהם מן האיוולת הזאת. ומן הבית הזה, הערב הזה – חיזוק גדול לכל כוחות הביטחון. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת הטרור הפלסטינית הביאה טרור. ממשלת הטרור הפלסטינית לא קידמה שלום כפי שחלק מאנשי הבית חזו כאן רק לפני ארבעה חודשים וחצי, כאשר היא הוקמה. וצריך לומר ביושר, אדוני היושב-ראש: גם חלק מחברי הממשלה. צריך לומר את הכול ביושר. ממשלת הפיוס הפלסטינית היא ממשלת טרור. חברים בה שרי "חמאס", שהוא ארגון טרור על-פי כל הגדרה של העולם הבין-לאומי הנאור, העולם החופשי; שכולו, אדוני היושב-ראש, כל העולם החופשי, נמצא עכשיו בסכנת התמנון האסלאמי הפונדמנטליסטי, שעורף ראשים בעיראק ודוקר למוות, לדאבון לבי, אזרחים חפים מפשע ברחובות סמוך לביתך. אדוני היושב-ראש, שלחתי – ואני מניח שתצטרף – את תנחומי למשפחתה של הנרצחת ואיחולי החלמה לפצועים. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי כאן, ממשלת הטרור הפלסטינית מדרדרת את אזורנו לאלימות, דם ותימרות עשן. האשם: אבו מאזן. הפרטנר. זהו הפרטנר. לא אנואר סאדאת, לא המלך חוסיין, שבאו לבית הזה – המלך חוסיין לא בא לבית הזה, אבל סאדאת עמד על הדוכן הזה – על הדוכן הזה – ואמר: "לא עוד מלחמה". <אראל מרגלית (העבודה):> זה מה שיש לך להגיד על אבו מאזן? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> המלך הירדני אמר זאת במקומות אחרים. כן, אדוני; כן, חבר הכנסת מרגלית, זה מה שיש לי לומר לכם, זה מה שיש לי לומר לציבור. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל – – – לא אמרת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אעמוד על האמת, גם אם אהיה האחרון, מול גל השקרים וההסתות שנשמע בבית הזה, אדוני היושב-ראש, חדשות לבקרים. האשם הוא אבו מאזן. זהו האיש המתסיס ומדרדר את אזורנו לאלימות שלא ראינו כמותה שנים ארוכות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> חזקים מול עבאס וחלשים מול ה"חמאס". חזקים על חלשים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האשמים, אדוני היושב-ראש: שריו המתסיסים והמסיתים של היושב-ראש – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא מתסיס, אתה בסדר גמור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – של היושב-ראש אבו מאזן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הבערתם את ירושלים, פירומנים. ממשלה של פירומנים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האשמים: אלה הקוראים לשחרר את הר-הבית מדי יום שישי מידי היהודים, ובראשם הפרטנר אבו מאזן. ואחר כך אנחנו מתפלאים, אדוני היושב-ראש, על הדיונים הנשמעים בבית הזה, שהופכים את הצעות האי-אמון בממשלה לבמה להסתה ולהפצת השקר הערבי, החוזר על עצמו מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת, חוזר כמנטרה ומחלחל ומחלחל בקהילייה הבין-לאומית ולדאבון הלב בדעת הקהל הישראלית; ואין פלא שסטודנטים הממומנים, אדוני היושב-ראש, על-ידי מדינת ישראל, קוראים אתמול בלבה של העיר העברית הראשונה, תל-אביב, שוודאי יראו בה חלק מהנוכחים פה עיר תחת כיבוש – שומעים את הקריאות השקריות, המתועבות והמתסיסות, "מדינת הטרור", היא ישראל. אבל, אדוני, כאן, באולם הכנסת, סמל הריבונות של עצמאות העם היהודי במולדתו ההיסטורית, השקר לא יעזור – זו מולדתו של העם היהודי. אנחנו שומעים את מסע ההסתה והשקרים, ואנחנו אומרים גם לחברי הכנסת הערבים, מהסיעות הערביות ומסיעות השמאל הקיצוני, ולדאבון הלב גם מחלקה של מפלגת העבודה – חלקה: לא מפחדים, לא מההסתות שלכם – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתם היחידים שמסיתים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לא מהשקרים שלכם; לא מפחדים מן האיומים שלכם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הבערתם את המדינה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולחברי הכנסת הערבים אני אומר, אדוני היושב-ראש: איננו מפחדים מן הטרור הפלסטיני המתמשך זה 100 שנים. הטרור הזה נמשך 100 שנים. אדוני, אנחנו במסע ארוך מאוד, מסע ארוך, שנמשך 4,000 שנה. מהן, אדוני היושב-ראש – וזה לא יעזור, חבר הכנסת בר, אתה ירושלמי, אתה יודע את האמת. אני יודע שאתה יודע אותה, ואני יודע שאתה מכיר בה, ואני גם יודע שאתה נאבק עליה בפורומים בין-לאומיים, ואני מעריך את זה – ירושלים היא בירת ישראל, מאז הכריז עליה המלך דוד, בירתו של העם היהודי, לפני 3,000 שנה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז למה אתם מעלים אותה על מזבח האינטרסים הפוליטיים שלכם? תענה על זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לכן, להאשים אותנו, אדוני היושב-ראש, על-ידי מפלגה – על-ידי חברים ממפלגה – על-ידי מפלגה שעשתה רבות לבנייתה ולביצורה של ירושלים – ובזה אני בהחלט נותן קרדיט למפלגת העבודה – אני מציע לכם, באמת, בידידות, בחברות, בהערכה, אך לא בהסכמה: אל תצטרפו לגל ההסתה ואמירת השקרים נגד מדינתנו, כי אנחנו פה, ואנחנו נשארים פה, וכולם יכולים להמשיך להתסיס ולהסית, אבל אנחנו כאן, אנחנו נמשיך לבנות בירושלים, ובכל רחבי ארץ-ישראל, שהיא מולדתנו. היא מולדתנו. <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מבקש, אדוני, לדחות את כל הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס, המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעות. עוד לפני ההצבעה – בשם כולנו, אני בטוח, אני שולח מכאן תנחומים למשפחת הנרצחת בפיגוע, ואיחולי החלמה מהירה לכל הפצועים. ארבע הצעות אי-אמון לפנינו. המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה – מטעם מפלגת העבודה; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 בעד, 58 נגד, אין נמנעים, אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה לא התקבלה. מטעם מרצ ויהדות התורה – אותה כותרת; המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 47 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. גם הצעת מרצ – יהדות התורה לא התקבלה. מטעם סיעת ש"ס – התקציב שהוגש לכנסת המעיד על אטימות חברתית והיעדר חמלה ועל ניסיון ותבונה מפוקפקים ומוגבלים בתחום הכלכלי ובידיעת היעדים הממלכתיים; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 47 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעת ש"ס נדחתה על-ידי המליאה. המגמות המסוכנות המסתמנות בתקציב המדינה – חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. נא להצביע. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 47 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. גם הצעת חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד נדחתה על-ידי המליאה. חברי הכנסת, לפני שאני מאפשר הודעה למזכירת הכנסת, ברצוני להודיע לחברי המליאה – אולי חלק כבר שמעתם – כמה חברי כנסת – זה הנושא הבא, לאחר ההודעה, פשוט, אז אני רוצה להודיע – כמה חברי כנסת, חברת הכנסת סתיו שפיר מסיעת העבודה בכנסת וחבר הכנסת משה גפני, פנו היום לבית-המשפט העליון, לבג"ץ, לגבי סדרי דיוני התקציב כפי שנקבעו. ברצוני להודיע שבג"ץ דחה על הסף את העתירה, בצורה מאוד ברורה. דין העתירה להידחות על הסף. "הלכה היא עמנו", כותב בית-המשפט, "לנהוג ריסון רב בהתערבות בהליכים פנים-פרלמנטריים". אני מברך על עמדה ברורה זו ומקווה שגם בשאר הפניות תהיה עמדה דומה, ומפנה את חברי הכנסת עוד הפעם לדברים החשובים שהפיץ היועץ המשפטי לכנסת לכלל חברי הכנסת – היועץ המשפטי לכנסת, לכלל חברי הכנסת – דברים של נשיא בית-המשפט העליון כבוד השופט אשר גרוניס לגבי פניות חברי הכנסת לבית-המשפט העליון. שווה לעיין בדברים האלה; כשאני אומר אותם מעדיפים לא להקשיב, אולי יקשיבו לכבוד השופט גרוניס. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעת החלטה בדבר פיצול הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת; לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 6), התשע"ה–2014. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. ההודעה טעונה הצבעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, ברשות היושב-ראש, שתי הודעות לפני כן, שאינן טעונות הצבעה. אני מתכבד למסור הודעה על השתייכותו הסיעתית של חבר הכנסת. לפי תקנון הכנסת אני מודיע בזה, לפי סעיף 10(ב), כי ועדת הכנסת אישרה, בהתאם להוראות סעיף 10(א)(5) לתקנון, כי חבר הכנסת לאון ליטינצקי משתייך לסיעת ישראל ביתנו, ואני מבקש מכאן לאחל לך, לאון, הרבה הצלחה עם שובך לכנסת. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת ישראל ביתנו: בוועדה לענייני ביקורת המדינה, במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת לאון ליטינצקי; ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, גם כן – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת לאון ליטינצקי. <החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014> [נספחות.] <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני עובר להצעת ההחלטה בעניין פיצול הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, מ/896. לפי סעיף 84(ב) לתקנון, על-פי הצעת ועדת הכנסת אנו מבקשים מאת הכנסת להחליט ולאשר את החלטת ועדת הכנסת לפצל את הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 1(2)(ב) להצעת החוק, ויתר הוראות הצעת החוק תיכללנה בחלק האחר של ההצעה. הצעת החוק נדונה ונתקבלה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י' בחשוון התשע"ה, 3 בנובמבר 2014, והועברה לוועדת הכנסת. הוועדה מציעה לפצל את ההצעה לשתי הצעות חוק נפרדות. סעיף 1(2)(ב) להצעת החוק, המתקן את סעיף 15ב לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, בעניין הצעה לציבור של ניירות ערך באופן של מימון המונים כאפיק גיוס הון חוץ-בורסאי – הנושא הזה כבר מצוי בימים אלה על שולחנה של ועדת הכלכלה לאחר שהועבר אליה בעקבות דיון מוקדם בהצעת החוק הפרטית, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים), התשע"ד–2014, פ/2222/19; עם מספר מזל כזה זה מוכרח להישאר בוועדת הכלכלה. לכן אנחנו מבקשים את הסעיף הזה לפצל ולהעביר לוועדת הכלכלה, ואילו שאר מרכיביה של הצעת החוק, הכוללים את כל יתר הוראות הצעת החוק, יועברו לדיון בוועדת הכספים, וזאת על-פי סעיף 83(ג) לתקנון. אני מבקש את אישור הכנסת הן להצעת הפיצול והן להעברת הצעת החוק המפוצלת, על שני חלקיה, כל חלק לוועדה כפי שציינתי, ואפשר להצביע על כל המכלול הזה בהצבעה אחת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שימו לב, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, כפי שנמסרה לנו, בדבר פיצול הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. מי שבעד ההודעה יצביע בעד, מי שנגדה מצביע נגד. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת ועדת הכנסת – 73 נגד – 6 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד אישור ההודעה – 73, שישה מתנגדים, אין נמנעים, אחד הצביע נוכחות. אני קובע כי הודעתה של ועדת הכנסת אושרה על-ידי המליאה. <הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014;> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/898; מ/899).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את כבוד שר האוצר, חבר הכנסת יאיר לפיד, להציג לנו את הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה. שימו לב, ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. כבוד השר גם מציג את החוקים ביחד, כן? <שר האוצר יאיר לפיד:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז רק, אדוני השר, למען הפרוטוקול: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, גם כן ודאי לקריאה ראשונה, גם כן עם פטור מחובת הנחה; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה, גם הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה; וכמו כן, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2015), התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה, גם הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. כבוד השר יציג את ההצעות ביחד. לאחר מכן יתקיים דיון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> פטור מחובת הנחה נועד לדברים חריגים ביותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כשהדברים לא צפויים. איך חברי הכנסת ימלאו את תפקידם ויגיבו על ההצעה הזו אם היא הונחה רק לפני שעה-שעתיים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, שימו לב – גם לכל אלה שקובלים, ואולי גם חלק בצדק, לגבי קיצורי לוחות הזמנים – לצד הצעת התקציב שנמצאת על שולחנכם נמצא גם נייר שהופץ בהנחייתי על-ידי היועץ המשפטי לכנסת, עורך-דין איל ינון, ובו תמצית חוק ההסדרים, עם כל הסעיפים הרלוונטיים ועם ההפניה לסעיפים המתאימים בחוק התקציב. ודאי אין שם, במסמך הזה, דרישה להפנות לוועדה זו או אחרת, אבל ההסבר על החוק קיים, תמציתי ומפורט. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יושב-ראש הכנסת צריך להפעיל את סמכותו לשמור על עבודה תקינה של הכנסת, ולדעתי צריך לפסול את ההצעה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה על עצתך, ועכשיו אנחנו נאזין לשר האוצר, שמציג לנו את הצעות החוק. בבקשה, אדוני. <שר האוצר יאיר לפיד:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני מבקש לפתוח בהתייחסות ליום הלא-פשוט שעובר עלינו: בחורה צעירה נרצחה בדם קר, שני אנשים נוספים נפצעו בפיגוע בגוש-עציון, חייל נדקר בתחנת רכבת בתל-אביב, ובעוד אנחנו כאן הוא נלחם על חייו. אני משתתף בצערה של משפחת ההרוגה, שולח החלמה מלאה לפצועים, כולנו מתפללים לשלומם. אנחנו מחזקים את כוחות הביטחון על מאמציהם בשמירה על ביטחונם של התושבים. אני קורא מכאן לאזרחי ישראל: תנו לצה"ל, למשטרה ולשב"כ לעשות את עבודתם, להחזיר את השקט ולהוריד את הלהבות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אם כבר זו המשטרה שמעלה את הלהבות. <שר האוצר יאיר לפיד:> גם על רקע האירועים הקשים הללו, המציאות מחייבת אותנו להמשיך ולעסוק גם בדאגה לעתיד ולהציג את התקציב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> איך מי שמבעיר את האש מורשה להוריד את הלהבות? <שר האוצר יאיר לפיד:> בקיץ 2011 יצאו מאות-אלפי ישראלים אל הרחובות. הבית הזה הוא בית פוליטי, ואין אדם אחד באולם הזה שאינו יודע עד כמה זה קשה להוציא אנשים מהבית. אבל בקיץ 2011 הם יצאו אל הרחובות כי הכול עלה יותר מדי – הדיור, החינוך, המזון, החשמל, המים, רק המשכורת שלהם לא עלתה. המחאה הזו היא המשימה שלנו. יקר פה מדי, קשה פה מדי, התפקיד שלנו הוא לשנות את זה. הצעת התקציב לשנת 2015, שאושרה בממשלה בערב חג הסוכות, היא התחלת התיקון. התקציב שלפניכם הוא קודם כול תקציב חברתי. זה תקציב שמטפל בבעיות האמיתיות של מעמד הביניים ושל השכבות החלשות. <איציק שמולי (העבודה):> זו הפעם השנייה שאתה גונב את המחאה. זו הפעם השנייה שאתה גונב את המחאה. <שר האוצר יאיר לפיד:> דרך הצעת התקציב המונחת לפניכם נוכל לתת לילדים שלנו חינוך טוב יותר – – <איציק שמולי (העבודה):> זה הנאום של לפני שנתיים. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – והזדמנויות שלא היו לנו; נוכל לתת להורים שלנו טיפול רפואי ואת האפשרות להזדקן בכבוד; נוכל לייצר עוד מקומות עבודה ועוד מנועי צמיחה; נוכל לספק ביטחון לישראל אל מול מנהרות ה"חמאס", מול טילי ה"חיזבאללה", מול איומים רחוקים וקרובים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> לעבוד בשביל האזרח פירושו לספק לו סל בריאות רחב יותר. זו המשמעות של תוספת של 4 מיליארד שקלים לבריאות שיש בתקציב הזה – כל המספרים הם בערכים של 2015 – שמאות-מיליוני שקלים מתוכם נועדו לתחילת יישום מסקנות ועדת השרה גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל. לעבוד בשביל האזרח פירושו לתת לילדיו חינוך טוב יותר – זה מה שמייצרת לנו הגדלת ההשקעה בחינוך בכ-3.2 מיליארד שקלים. <סתיו שפיר (העבודה):> זה אותו נאום של פעם קודמת, מה השתנה מאז 2013? זה בדיוק אותו נאום. <שר האוצר יאיר לפיד:> לעבוד בשביל האזרח – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה מתכוון – לעבוד על האזרח. <סתיו שפיר (העבודה):> לא נבחרת אתמול, זה כבר התקציב השני שאתה מעביר. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – פירושו לספק לו ביטחון אישי – לזה הקדשנו בתקציב עוד כ-1.2 מיליארד שקלים למשרד לביטחון פנים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> באמת האזרחים מרגישים את זה. <שר האוצר יאיר לפיד:> לעבוד בשביל האזרח פירושו לפעול לצמצום הפערים החברתיים, לסייע למי שחלש ולנקוט פעולות ממשיות להוצאת אוכלוסיות ממעגל העוני. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> כבר השנה נתחיל את היישום המדורג של מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני – – <תמר זנדברג (מרצ):> נו, באמת. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – וכמובן נמשיך את השינוי הגדול שחוללנו השנה בטיפול ובסיוע לניצולי השואה, שכבר מקבלים ישירות לחשבונות הבנק שלהם מענקי קיום באלפי שקלים – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – וזכאים לתרופות חינם ולצעדים רבים נוספים שמסייעים להם סוף-סוף לחיות בכבוד. זהו תיקון של עוול היסטורי שנמשך מאז הקמת המדינה. אין לנו זכות מוסרית להתעלם ממצוקתם של ניצולי השואה, ויש לנו חובה מוסרית לדאוג להם בשנותיהם האחרונות. בשביל כל אלה הגדלנו את תקציב הרשות לזכויות ניצולי השואה ואת תקציב הרווחה בכ-2 מיליארד שקלים. <זהבה גלאון (מרצ):> כמה נסחט את – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> לעבוד בשביל האזרח פירושו לעזור למי שעובד – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> יאיר, לפי האינטונציה אפילו אתה לא מאמין לעצמך. אתה לא מאמין לעצמך. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – ולמי שרוצה לעבוד וזקוק להכשרה. לשם כך הקמנו יחד עם משרד הכלכלה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה מתכוון לזה? <שר האוצר יאיר לפיד:> – – תוכניות ייעודיות לעידוד התעסוקה באוכלוסייה החרדית ובאוכלוסייה הערבית. לעבוד בשביל האזרח – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> השחצנות של שנה שעברה. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – פירושו לנהל מלחמה עיקשת ומתמדת כל יום מחדש ביוקר המחיה בישראל – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> לצאת לכיכרות, מעמד הביניים אתנו. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – במחירי המזון ומוצרי היסוד, וגם בהוצאות השוטפות. כך, למשל, בשנה הקרובה אזרחי ישראל לא ישלמו – בפעם הראשונה מאז שנות ה-60 – אגרת טלוויזיה. 345 שקלים שירדו להם מהחשבון כל שנה לא ירדו יותר בזכות הרפורמה שהובלנו עם השר גלעד ארדן. <נחמן שי (העבודה):> איזה יופי, איזו תשובה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> הם ישלמו 30% יותר, 30% יותר. <שר האוצר יאיר לפיד:> כך, למשל, יחד עם שר החקלאות יאיר שמיר אנחנו עובדים על הסרת מכסים ממוצרי מזון רבים, ועם שרת הבריאות יעל גרמן על הקלות בייבוא של מזון יבש. <איציק שמולי (העבודה):> הכול עולה; חוץ מההודעות לתקשורת הכול עולה. <שר האוצר יאיר לפיד:> מחירי מוצרי המזון החלו לרדת בשנה האחרונה, אבל עלינו לעשות עוד הרבה. <איציק שמולי (העבודה):> הפקידים שלך מתדרכים נגד התקציב, על מה אתה מדבר? הפקידים שלך מתדרכים נגד התקציב. הנה אמיר לוי, בוא נשאל אותו מה הוא אומר על התקציב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת גילאון, שמולי וכל שאר החברים באופוזיציה – – <קריאה:> שמולי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני שמח מאוד שקראתם את התקציב – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני שמח מאוד שהספקתם לקרוא את הכול, ואין לכם צורך להקשיב לשר האוצר. אני עוד לא הספקתי לקרוא את הכול. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני רוצה לשמוע אותו, אתם מפריעים לי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם מפריעים לי לשמוע אותו, חברי הכנסת. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חוזר ואומר: אם קראתם את הכול, אני שמח בשבילכם. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל אם לא, בשביל זה – – – בואו נשמע אותו, אולי הוא יחדש לנו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – שר האוצר לא מקשיב לעצמו – – – <קריאה:> – – – גם להצביע על זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא מקשיב לעצמו, אני מבטיח. אם תאפשר לו לדבר אז הוא גם ימשיך לדבר. תודה. ואם לא, אז נצטרך להגיע לקריאות לסדר וחבל. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גלאון – – <שר האוצר יאיר לפיד:> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – סליחה שלא הזכרתי אותך. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <שר האוצר יאיר לפיד:> יחד עם השר נפתלי בנט אנחנו נוציא לדרך הקמתם של מאות מעונות-יום ברחבי הארץ, שיחסכו מאות שקלים בכל חודש לזוגות צעירים. בינואר הקרוב, שר האנרגיה והמים סילבן שלום ואנוכי נוכל להוזיל את תעריפי החשמל בישראל בשיעור דו-ספרתי, בין 10% ל-15%, בעקבות ההחלטה שלא להעלות את המסים על הגז ועל הפחם. ולא נעצור שם, כי השר שלום ואני, יחד עם הרשויות המקומיות וחברת הכנסת רגב, מתכוונים להוביל גם שינוי עומק בנושא המים, מפני שהתעריפים גבוהים מדי והשיטה לא הוגנת ולא עובדת. <קריאה:> למה – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> בשנה הקרובה תעריפי המים ירדו בלמעלה מ-10%, ואנחנו נתחיל מהלך של סגירה של תאגידי המים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> המים ירדו כמו שהדירות ירדו? <שר האוצר יאיר לפיד:> לעבוד בשביל האזרח – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – תעריפי המים, מיקי? <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – פירושו – – – <מירי רגב (הליכוד):> מיקי – – – תאגידי המים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רגב. חברת הכנסת רגב. <קריאה:> הבעיה היא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רגב. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – מדברים כל הזמן? – – – מה היה פה בשנה שעברה? השר הזה, אותו שר, עלה ודיבר נגד תאגידי המים. הוא בעצמו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – והדיור ויוקר המחיה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – תעשה כמעשה חיליק בר: הוא עבר לשבת ליד חברת הכנסת רגב, מדבר אתה בשקט. למה אתה צועק דרך כל האולם? <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני סוגר, תכף אני סוגר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – זה פרלמנט – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר, בבקשה וסליחה. <שר האוצר יאיר לפיד:> תודה רבה. לעבוד בשביל האזרח פירושו – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – לבנות ולבנות ולבנות – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – להגדיל את היצע הדירות לקנייה – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לעבוד – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – ואת היצע הדירות להשכרה לטווח ארוך. <איציק שמולי (העבודה):> – – – שאתה, מאז שאתה בתפקיד מחירי הדיור עלו בעוד 10%. על מה אתה מדבר? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> רק בשבוע שעבר הנחנו את אבן הפינה לבנייתם – – <איציק שמולי (העבודה):> בעוד 10%. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – של ארבעת מגדלי המגורים הראשונים של פרויקט "דירה להשכיר". בשבוע הבא אני מקווה, בעזרתכם, להעביר פה בקריאה שנייה ושלישית את מע"מ אפס, שייתן הנחה של מאות-אלפי שקלים ויחסוך שנים של עבודה לעשרות-אלפי זוגות צעירים ששירתו בצבא ובשירות האזרחי, והחוק הזה הוא הסיכוי היחיד שלהם שתהיה להם אי-פעם דירה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אוי ואבוי – – – בישראל – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> מע"מ אפס אינו עומד לבדו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ברוורמן. <תמר זנדברג (מרצ):> עדיין ממליצה את הקריאה של חבר הכנסת – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> מע"מ אפס אינו עומד לבדו – – <נסים זאב (ש"ס):> מע"מ אפס – החיילים רוצים את זה עכשיו. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – הוא רק פרק אחד – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קריאה:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – בתוך תוכנית הדיור השלמה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – הכוללת, שנבנתה בקבינט הדיור יחד עם השר אורי אריאל במהלך השנה האחרונה. התוכנית הזו כוללת גם את תוכנית מחיר מטרה, את פינוי מחנות צה"ל, את תוכנית "נתיב לדירה" שפותחת חסמי תחבורה לשכונות חדשות – – <קריאה:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> והמחירים עולים. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – את הרפורמה ברשות מקרקעי ישראל – – <איציק שמולי (העבודה):> המחירים עוד עולים. הכול בזכותך. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – את הסכמי הגג שיגיעו בשנה הבאה ל-100,000 יחידות דיור, את חוק שכירות הוגנת שלא יאפשר הקפצות מחירים לשוכרי דירות וצעדים רבים נוספים. <אילן גילאון (מרצ):> איפה – – – האלה, אדוני? <שר האוצר יאיר לפיד:> לעבוד בשביל האזרח פירושו להרחיב ולבסס – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – את מנועי הצמיחה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – כי זהו המפתח האמיתי להצעדתו של המשק הישראלי קדימה. התקציב הזה משקיע משאבים רבים בסיוע ובקידום התפתחותם של עסקים קטנים ובינוניים ובעידוד הקמתם של נוספים; ביישום שורה של רפורמות לתעשיות החדשנות וההיי-טק; בקידום אינטנסיבי של יחסי המסחר והקשרים האקדמיים שלנו עם המזרח, בדגש על סין ועל הודו; בשיפור החדשנות והפריון בתעשייה הישראלית, דרך חוק האנג'לים והרפורמה במדען הראשי; בהקמת שתי קרנות הון סיכון בהשתתפות המדינה להשקעה בתעשייה; ביישום הרפורמה בנמלים, שאנחנו מובילים יחד עם השר ישראל כץ, ושכבר יצאה לדרך גם באשדוד וגם בחיפה, ובהשקעה מסיבית בתשתיות תחבורה בכל רחבי הארץ. כל זה יצטרף לשורת מהלכים שאנחנו עושים לשינוי ההוגנות במשחק הישראלי. התחלנו כבר במהלך ראשון מסוגו להגבלת שכר הבכירים בישראל. אני מאמין בשוק חופשי, אבל מה שמתרחש פה בשנים האחרונות אינו שוק חופשי – – <קריאה:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – אלא זללנות מנותקת וחסרת אחריות. <קריאה:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> מנהלים בכירים שמושכים לעצמם שכר של עשרות-מיליוני שקלים, עושים את זה על חשבון הלקוחות שלהם. והלקוחות שלהם זה אנחנו, אזרחי ישראל. בניגוד לכל ההערכות, ההתעקשות שלנו גרמה לחברות הפיננסיות ליישר קו עם הסטנדרטים החדשים שהצבנו, ואנחנו נמשיך להיאבק על זה גם בשנה הבאה. ולעבוד בשביל האזרח זה לתת לו ביטחון. בתקציב 2015 – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – יש תוספת – – <קריאות:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – של 6 מיליארד שקלים לביטחון. הכסף הזה לא צומח על העצים; הוא תוצר של מאמץ אדיר של החברה הישראלית, שעבדה ועובדת קשה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – כדי לזכות בביטחון המגיע לה. <זהבה גלאון (מרצ):> נבחרת פה – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> מבצע "צוק איתן" הבהיר לנו את הצורך המיידי בפתרונות טכנולוגיים למנהרות הטרור ולפצמ"רים, בפתרונות מודיעיניים חדשים – – <אילן גילאון (מרצ):> היה – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – בהצטיידות ב"כיפת ברזל" – – <קריאה:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – ב"מעילי רוח" לטנקים – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – בכל מה שהופך את חיי האזרחים וחיי הלוחמים שלנו לבטוחים יותר. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> תקציב לא נבחן רק במה שיש בו – – <קריאה:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – אלא גם במה שאין בו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> הבחירה שלנו בתקציב הזה, למרות כל הלחצים וההתנגדויות, היא לא להעלות מסים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תמשיך, תמשיך, השר. <שר האוצר יאיר לפיד:> במקום זה נרחיב את הגירעון באופן מדוד, מידתי וסביר. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תפסיקו כבר. תפסיקו כבר. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> נמשיך – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פרוש, חבר הכנסת פרוש – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לך אישית לא כדאי. לך אישית לא כדאי, חבר הכנסת פרוש. לך אישית לא כדאי. <קריאות:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אתה אישית נגדי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אומר לך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אתה אישית נגדי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אומר לך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אתה אישית נגדי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – אנחנו רוצים – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אתה אישית נגדי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא אישית נגדך – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אז למה אתה מדבר אלי ככה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – שטויות. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> איזה שטויות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> איזה שטויות? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שב במקום, בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אל תגיד לי "שב בבקשה". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם לא בא לך לשמוע, צא החוצה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אל תדבר אלי אישית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אומר לך: לך אישית לא כדאי. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אל תדבר אלי אישית, אני חבר כנסת כמוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בדיוק. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אל תדבר אלי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכן אני אומר לך אישית, כחבר הכנסת פרוש: לא כדאי לך. <קריאות:> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> יולי מאיים עליך? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> הוא מאיים, הוא מאיים – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אתה מפחד ממנו? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> בושה וחרפה. <קריאות:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> תתנצל על איך שאתה מדבר אלי. תתנצל על כך. <קריאה:> פרוש, תפסיק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כשאתה תתנצל על מה שעשית לכנסת הזאת – לא לי, לכנסת הזאת – אז אולי אני אתנצל. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> יש לך – – – פה בבית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל הכנסת התשע-עשרה – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – נפגעה מן השטויות שלך. כל הכנסת התשע-עשרה, לא רק הסיעה שלך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – אל – – – ככה, אל תעשה לי אצבע. אתה יושב-ראש, תתנהג יפה. תתנהג – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה. אדוני השר ימשיך. <שר האוצר יאיר לפיד:> תקציב לא נבחן רק במה שיש בו, אלא גם במה שאין בו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> הבחירה שלנו בתקציב הזה, למרות כל הלחצים וההתנגדויות, היא לא להעלות מסים. במקום זה נרחיב את הגירעון באופן שהוא מדוד, מידתי וסביר – – <איציק שמולי (העבודה):> מה עם הצהרונים? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – נמשיך בתהליכי הדה-רגולציה – – <קריאה:> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – ונכריח את הביורוקרטיה הממשלתית להתייעל ולחסוך – – <קריאה:> כמה זמן – – –? <שר האוצר יאיר לפיד:> – – וגם לתת שירות טוב יותר לאזרח. <זהבה גלאון (מרצ):> נעבוד – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> נביא כסף גם ממקורות אחרים, כמו קרן קיימת לישראל; נגבה יותר ממשאבי הטבע, כחלק ממסקנות ועדת ששינסקי 2 שאושרו הבוקר – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> – – נצא להנפקות מיעוט בחברות הממשלתיות; נמשיך את השיפור המתמשך בגביית המסים, שבה נחלנו לא מעט הצלחות בשנה האחרונה דרך סגירת הפרצות ותכנוני המס, ובעיקר במלחמה בהון השחור, שאותה מובילים סגן השר מיקי לוי וראש רשות המסים משה אשר. לעבוד בשביל האזרח פירושו דבר נוסף – פירושו לנהוג באחריות. חוק ההסדרים שאנחנו מביאים היום לכנסת הוא אחד הרזים והמצומצמים ביותר שראה הבית הזה אי-פעם. לא הכנסנו לתקציב מה שקרוי בסלנג של הבית הזה "עזים", כלומר חוקים מלאכותיים שנועדו רק לכך שחברי הכנסת יוכלו לבטל אותם ולזכות בתקשורת חיובית. אנחנו לא מאמינים בזה. <זהבה גלאון (מרצ):> אוי. <שר האוצר יאיר לפיד:> אנחנו מאמינים בלומר את הדברים בדיוק כפי שהם ולהציג את תוכנית העבודה שלנו לשנת 2015 בשקיפות, בכוונה מלאה, וכשאנחנו עומדים מאחורי כל סעיף וסעיף המוצגים בפניכם. על-פי בקשת ובהשראת יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, ויחד עם ראשי הקואליציה, אנחנו מנסים לכתוב פה חוקי משחק חדשים, נקיים יותר, פשוטים יותר, שקופים יותר. <איציק שמולי (העבודה):> בגלל זה התקציב מגיע היום, רק בגלל זה, בגלל הפוליטיקה החדשה. <שר האוצר יאיר לפיד:> יש פה שינוי הרגלים מהשנים הקודמות – – <איציק שמולי (העבודה):> בגלל זה הבאת אותו היום. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – וכולנו נצטרך לשתף פעולה כדי שהוא יצליח. כשאנחנו יוצאים לדרך הארוכה של אישור התקציב, הבית הזה צריך לדעת, כולו, גם האופוזיציה, גם הקואליציה, שאנחנו לא נסכים בשום אופן לכך ששינויים בתקציב יובילו לקיצוץ נוסף בתקציבים החברתיים. אנחנו לא נסיים את התקציב הזה בקיצוץ רוחבי בתקציבי החינוך, הרווחה, הבריאות וביטחון הפנים. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> משרדי יש עתיד, משרדי יש עתיד. <שר האוצר יאיר לפיד:> אני מעדיף לא להעביר את התקציב מאשר לפגוע בכל מה שחשוב לאזרחי ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> לעבוד בשביל – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> המשק הישראלי היום הוא שוב חזק: שיעור התעסוקה הוא מהגבוהים בעולם המערבי, והצמיחה ב-2015, למרות ההאטה שחווינו בחודשים האחרונים, עדיין צפויה להיות גבוהה יותר מאשר ברוב מדינות אירופה. זה מה שמאפשר לנו לבנות תקציב חברתי, תקציב שיאפשר לנו גם להתחיל דיון – דיון רציני, מעשי, בהשתתפות כל הגורמים המעורבים, לא רק זריקת ססמאות באוויר – באפשרות להגדיל באופן משמעותי את שכר המינימום לעובדים החלשים ביותר. צריך להעלות את שכר המינימום; אנחנו נעלה את שכר המינימום, אבל נעשה זאת בתיאום ובאופן מושכל כדי שלא לגרום לפיטורים במשק. במקביל, נתחיל לפעול גם לצמצום הניצול של עובדי הקבלן בישראל. אני מודה לראש הממשלה ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר על העבודה המשותפת על התקציב הזה, וכמובן לאנשי משרד האוצר, ובראשם מנכ"לית המשרד יעל אנדורן, ראש אגף התקציבים אמיר לוי והיועץ המשפטי יואל בריס, שעשו ימים ולילות להכנתו. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015 בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כמו כן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בקריאה ראשונה בהצעות החוק הנלוות לתקציב: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית) והצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), ולהעבירן לוועדת הכנסת לחלוקתן לוועדות הכנסת השונות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר האוצר חבר הכנסת יאיר לפיד, שהציג לנו גם את חוק התקציב וגם את החוקים הנלווים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון, כפי שנקבע בוועדת הכנסת וכפי שנקבע בהסכמה בין כל הסיעות. ראשון הדוברים יהיה בוודאי יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. לרשותו יעמדו 12 דקות. אחריו – אריה דרעי, יעקב ליצמן, משה גפני, זהבה גלאון, וכן הלאה. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, שר האוצר, חברי הממשלה, לצערי, ראש הממשלה לא נמצא כאן – אני מבקש קודם כול לשלוח תנחומים מעומק הלב למשפחת הנרצחת בפיגוע הדקירה באלון-שבות, ומבקש, בוודאי על דעת כולכם, להתפלל לשלומו ולהחלמתו של חייל צה"ל שנפצע בצהריים בפיגוע הטרור בתל-אביב, ולדרוש בשלומם של כל הפצועים. זה יום קשה ועצוב, מסוג הימים שאנחנו חווים לא מעט בתקופה האחרונה. לבנו עם המשפחות. אין ישראלי, באמת, אין ישראלי שלא מודאג מגל הטרור שפוקד את ארצנו, את ערינו, את יישובינו, בשעות ובימים האחרונים. מכאן שלוחה ברכה נאמנה לכוחות הביטחון, לאנשי ההצלה שפועלים בשטח, נלחמים בטרור יום-יום, שעה-שעה. ואין ספק שאת הידיים שמבצעות את הפשעים הללו יש לגדוע, לתפוס, לכלוא, להעמיד לדין ולפעול במלוא העוצמה הנדרשת. במעבר חד, ברשותכם, אנחנו עוסקים בנושא התקציב ואלה הם חיינו. אנחנו נדון ונתייחס בשעות הקרובות לסוגיית התקציב. כנסת נכבדה, אם מישהו צריך הוכחה נוספת לכך שממשלת נתניהו מתפוררת – ממשלת נתניהו השלישית, דרך אגב – שחבריה נוטשים אותה האחד אחרי השני, אז קיבלנו היום הוכחה נוספת בדמות תקציב הבושה והחרפה שמונח כעת על שולחן הכנסת. אגב, שמתי לב שהבית היהודי לא היו כאן כששר האוצר נאם. אולי יש דברים שכדאי לנו לדעת לגבי התפוררות הממשלה. וכדי להעצים את הבושה, גם שמעתי את שר האוצר מנכס לו את המחאה החברתית. אני גאה בכך שבסיעת העבודה – שניים ממנהיגי המחאה החברתית. <אבישי ברוורמן (העבודה):> בוז'י, הוא צדק לחלוטין, הוא לקח את 19 המנדטים בהונאה. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני שר האוצר, לא עשית דבר לענות לכמיהתם של אותם מפגינים ולא עשית דבר כדי להתמודד עם דרישת המחאה החברתית. להפך, זהו תקציב שכולו הרפתקה פוליטית של ראש ממשלה מפוחד ושל שר אוצר טירון פוליטי. די להביט סביבנו כדי להבין שממשלת נתניהו נכשלה בכל תחום אפשרי, ומי שאחראי ישירות לכישלון ולמחדל הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה. תסתכלו מסביב: המדינה בוערת, הטרור מכה, האלימות מרימה ראש, מרקם החיים העדין עם ערביי ישראל נפרם, היחס לערביי ישראל, שהוא נושא אסטרטגי לאומי מהמעלה הראשונה, לא מקבל התייחסות כלשהי מממשלת נתניהו, האלימות בחברה גואה, יישובי הפריפריה סובלים, גלי פיטורין, יחסי החוץ של ישראל בשפל המדרגה, וכאן מגיע גם התקציב: תקציב חסר אחריות, מזיק, תקציב שאין בו תקווה ואין בו בשורה. זהו תקציב אנטי-ישראלי מובהק, תקציב שמסרב לטפל בסוגיות היסוד, כמו יוקר המחיה וכמו בעיות הדיור. והאיש האחראי למחדל החברתי הכלכלי הזה עדיין יושב על כיסאו כראש ממשלה ומחשב את צעדיו. לשרוד פוליטית זה שם המשחק שלו, ולעזאזל כל השאר. איפה הצמיחה שהבטיחו ראש הממשלה ושר האוצר? איפה מספר העסקים שנבנים? להפך, מספר העסקים שנסגרים מדי שנה מאז הממשלה הזאת נכנסה לתפקידה גדל מ-38,000 עסקים בשנת 2011 ל-42,000 עסקים בשנת 2013. איפה הדאגה לחלשים? למעוטי היכולת? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה מצוץ מהאצבע. אתה לא מבין מה אתה אומר. <יצחק הרצוג (העבודה):> מספר הנפשות מתחת לקו העוני לפני תשלומי העברה הוא 2.4 מיליון נפש, 30% מאוכלוסיית המדינה. איפה הירידה במחירי הדיור? מאז המחאה החברתית מספטמבר 2011 עלו מחירי הדיור ב-20%. איפה ההקלות למעמד הביניים? לדוגמה, מאז ספטמבר 2011 יוקר המזון עלה בשיעור כפול משיעור האינפלציה, בזמן שהשכר בקיפאון מתמשך. בקיצור, אין בו כלום, בתקציב הזה, תקציב החרפה והבושה, חוץ מאשר העובדה שהוא משעבד את השנים הבאות ואת הדור הצעיר למטרות פוליטיות ציניות. אולי שכחת, אדוני ראש הממשלה, אזרחי ישראל לא אמורים לשרת את הכלכלה, אלא הכלכלה אמורה לשרת אותם. אין אזרחית או אזרח אחד שהולך לשפר את מצבו בעקבות התקציב. להפך, התקציב הזה יכאיב, הוא יפגוש כל אחד מאתנו בתורים הארוכים לרופא, במסדרונות בתי-החולים, בכיתות הצפופות של ילדינו, במחלקות הרווחה, כן, וגם במקררים הריקים. בשנה הבאה מחירה של דירה ממוצעת צפוי להגיע ל-144 משכורות. 144 משכורות, שהן 12 שנים של עבודה קשה. רק לשם ההשוואה, בשנת 2011 זה עמד על 131 משכורות. זה מה שאתם מבטיחים לזוגות הצעירים בארץ? זה מה שאתם מביאים כבשורה הגדולה שלכם? מע"מ אפס לא יעזור, אדוני שר האוצר, אי-אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן, ואין אפשרות להמשיך להתעלם מדעתם של המומחים. אתה יכול לנסות, אבל המציאות טופחת על פניך ועל פנינו. התקציב מבשר קיפאון בהוצאה הלאומית ליעדים חברתיים ובהיקף השירותים שהמדינה מספקת לאזרחיה, בדיוק מגמה הפוכה ממה שה-OECD ממליץ ודורש. התרגום של צמיחה של 2% לשנה הוא אפס צמיחה לנפש. אפס צמיחה לנפש, קיפאון מוחלט. כישלון נוסף, קולוסלי, של נתניהו, לפיד והממשלה. המשמעות שלו היא פחות חינוך לילדינו, פחות בריאות להורים שלנו, פחות כסף לרווחה ועלייה של יוקר המחיה. זאת האמת, וזה הכישלון המהדהד שלכם. אזכיר לכם מה אמר מבקר המדינה לא מזמן: אין לכם – לחברי הממשלה – אין לכם משימות ויעדים מוגדרים בתכנון התקציב. אין לכם תוכנית. לא אני אמרתי זאת, אמר זאת מבקר המדינה. העובדה שהממשלה הזאת מתנהלת כמו מטוס ללא טייס לא באמת מפתיעה מישהו. ממשלת המל"ט. דווקא בהגדלת ממדי העוני והאי-שוויון אתם ממש מצטיינים; ישראל מדורגת, כידוע, כאחת המדינות העניות בעולם. ואתם, ראש הממשלה ושר האוצר, חיים ב"לה-לה-לנד"; אתם חיים בשלום עם העובדה הזאת ואתם מתעלמים ממנה. בנאום זה כמעט לא זכה לאף מילה מטעם שר האוצר. אז תרשו לי לגלות לכם סוד: אתם זוכרים ששר האוצר הקים יחד עם שר הרווחה ועדה להתמודדות עם העוני, ועדת אלאלוף? אז מעיון בתקציב הזה בזמן הכמעט-אפסי שניתן לחברי הכנסת לעיין בו אפשר לקבוע בוודאות: אתם זרקתם את רוב מסקנות ועדת אלאלוף לפח האשפה של ההיסטוריה. אתם תראו שדוח העוני הקרוב יצביע על החרפה קשה במצב העוני, בממדים בלתי נסבלים. אז אם פספסתם, זו הבשורה הגדולה של נתניהו ולפיד לעניים בישראל: בשנת 2015 אתם תהיו יותר עניים, ויהיו עוד יותר עניים. למה? כי זה מה ששר האוצר וראש הממשלה רוצים. ומה עם החינוך? גם כאן הבשורות קשות. שימו לב שההוצאה התקציבית לתלמיד תרד בשיעור של 1%. אין כאן שינוי משמעותי בהוצאה הלאומית על חינוך. למגמה שנמשכת כבר שנים הוסף הקיצוץ שהגשתם לתקציב המדינה שלושה שבועות לפני אישורו בממשלה. אז אין חינוך, אין דיור, אין שוויון. גם תקציב לצמצום החוסר במיטות אשפוז אין. הבשורה שלכם לחולים היא: תשתדלו להיות בריאים ואל תטרידו אותנו. חברות וחברי הכנסת, ראש הממשלה ושר האוצר לא הניחו כאן תקציב מנותק, אלא הניחו כאן תקציב של פחד, תקציב של הישרדות פוליטית, תקשיב של שלמונים ותשלומים פוליטיים, תקציב שאין בו אומץ להוביל שינויים. אתם זוכרים ששר האוצר הבטיח לא לאיתמר ולא ליצהר? אז הוא הבטיח. באותה נשימה הוא הבטיח: ניתן עוד ועוד תקציבים. למי? אז אני אגיד לכם למי – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> נתנו עוד ועוד תקציבים: לבריאות – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – לחטיבה להתיישבות, ליישוב בחברון, להתנחלויות מבודדות, ובקרוב הוא יעביר עוד תקציבים להתנחלויות, כדי להשתיק את חברו הטוב נפתלי אבו עלי. ככה זה עובד – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – עוד הבטחת בחירות של לפיד שהתמוססה לה. רבותי, התקציב הזה מנציח פערים חברתיים, מנציח את הפגיעה בחלשים, מנציח את הפגיעה בעולים, בצעירים, בקשישים, בערבים, במי לא? התקציב הזה ממשכן את עתידנו. מה עשו המוחות הגדולים שהגו אותו? לקחו את הגירעון וגלגלו אותו לעוד שנה-שנתיים; אספו את כל הבעיות שקיימות השנה, ופשוט העבירו אותן לשנה הבאה. אחרי המבול, העיקר שאני אשרוד עוד קצת, ומישהו כבר ישקם את ההריסות שנוצרו אחרי. זה באמת מה שמתכוון ראש הממשלה, וזה באמת מה שאומר שר האוצר. אז, ראש הממשלה, אתה באמת חושב שתושבי ישראל לא מבינים מה שאתה עושה? לא מבינים חשבון פשוט? אתה חושב שהעם לא קולט את הפארסה? אז אני מודיע לך: אזרחי ישראל הם לא ז'יטונים על לוח ההימורים שלך, ואנחנו, מדינת ישראל, אנחנו לא קזינו. מתי היית בפעם האחרונה בחנות מכולת? מתי ביקרת משפחה שהמקרר שלה ריק? מתי פגשת ילד שמגיע לבית-הספר ללא כריך ופרי בתיק? ובכלל, מתי הסתובבת ביישובי הצפון והדרום ושמעת מראשי היישובים ופרנסיהם את מצוקתם וכיצד הם כורעים תחת הנטל? כנראה לא, כנראה הראש שלך והראש של הממשלה הזאת מנותק. הרבה יותר נוח לך להסתתר מאחורי שר האוצר שלך, ולשניכם מאוד נוח להתעלם מחוות הדעת של גורמי המקצוע, של נגידת בנק ישראל. אתם בטוחים שהכול יהיה בסדר, שתוכלו לשרוד עוד חודש, עוד חודשיים, עד הקיץ, אבל איפשהו, רבותי וגבירותי, איפשהו זה ייגמר. אז שלאיש לא יהיה ספק – חברינו, חברינו באופוזיציה, בכל סיעות האופוזיציה, חברי לסיעת העבודה, וכל השותפים שלנו למאבק נגד התקציב, אנחנו ננהל קרב עיקש על כל סעיף וסעיף בתקציב הזה. לא נאפשר לכם לעבוד על אזרחי ישראל בעיניים. החגיגה הזאת הסתיימה. את ממשלת ההישרדות הזאת צריך להדיח. גם אם תצליחו להעביר את התקציב, זאת תהיה אחת מנשימות אפה האחרונות של הממשלה הזאת. לישראל מגיעה ממשלה טובה יותר, אחרת; ממשלה אחראית עם מנהיגות ציונית שפויה, שתביא למדינה ביטחון, צמיחה, תעסוקה, פרנסה הוגנת וצדק חברתי אמיתי. על כך אנחנו ניאבק, ובכך אנחנו ננצח. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, גם על העמידה בזמנים. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אריה דרעי. עשר דקות לרשותך, אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש – אין שרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין שרים? אז אתה תדבר; אני עוצר את השעון. <אריה דרעי (ש"ס):> לא, אני לא, לא – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> גם כשהם ישנם הם אינם. <אריה דרעי (ש"ס):> לא לא, יש עניין – רבותי, סליחה, עם כל הכבוד, יש קצת כבוד. יש קצת כבוד – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אין כבר. <אריה דרעי (ש"ס):> – – גם אם זה רק מהשפה ולחוץ. עם כל הכבוד, דיון על התקציב, דיון על התקציב – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> זה לא דיון. אף אחד לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק. <אריה דרעי (ש"ס):> מה זה, באמת? תראה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אין תקציב ואין דיון. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני לא – מחילה, אני לא – – – <קריאה:> ממשלה לא אחראית. <אריה דרעי (ש"ס):> אני לא מוכן לדבר. <יצחק הרצוג (העבודה):> הוא צודק, זה די ביזיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני צודק לגמרי. הצעתי לך לדבר ללא הגבלת זמן, זכותך – – <אריה דרעי (ש"ס):> אני לא רוצה ללא הגבלת זמן, אני רוצה לשכנע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – זכותך לא לבחור באופציה הזאת. אם בתוך דקה – – <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני, אני ישבתי כאן, שמעתי את כל הנאום של שר האוצר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אם בתוך דקה לא יהיה כאן שר תורן, אנחנו נעשה הפסקה עד שהממשלה תתארגן ותהיה נוכחת. <אריה דרעי (ש"ס):> אני כיבדתי, ישבתי כל הנאום, שמעתי אותו, לא הפרעתי לו אפילו דקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק לגמרי. <איתן כבל (העבודה):> הגענו להבנות גם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני יודע, אני יודע. <איתן כבל (העבודה):> קשה להם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ימתין דקה, אם לא – נכריז על הפסקה, וחבר הכנסת אריה דרעי יתחיל לנאום כשתהיה כאן ממשלה מיוצגת. <אריה דרעי (ש"ס):> זה לא קשור לקואליציה–אופוזיציה, זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – נמצאת באולם המליאה, לזיכרוני, אני לא יודע – בשש הכנסות שאני נמצא כאן, בדרך כלל – – – חברי הכנסת, אני מכריז על הפסקה של עשר דקות בישיבת המליאה. תודה רבה. עוד עשר דקות הישיבה תתחדש. <(הישיבה נפסקה בשעה 17:48 ונתחדשה בשעה 18:50.)> <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> השרים לא רוצים לבוא לממשלה הזאת. <אריה דרעי (ש"ס):> זה כללי המשחק, נמשיך עם זה ביחד. ראשית, אדוני היושב-ראש, אני כמובן מביע את תנחומי למשפחה של הקדושה שהלכה ושנהרגה על קידוש השם ועל קדושת הארץ, מאחל איחולי החלמה לפצועים, לפצוע, לחייל. אני חושב שבשעה שטרור רצחני משתולל בערי ישראל הממשלה ממשיכה לגלות, לצערי הרב, אוזלת יד, חוסר מעש. אני שב וקורא לראש הממשלה לקחת אחריות. זה הכול. לקחת אחריות ולטפל בכל הכוח – לא במלל, לא בדיבורים – בכל האמצעים, למגר את הטרור ולגדוע את ידי המרצחים הללו. קודם כול לתת ביטחון לאזרחים שלנו. לא ייתכן שהאזרחים יסתובבו ברחובות בתחושה של פחד. אדוני היושב-ראש, אני דואג – אומנם זה כאילו דברים אישיים מתוך הבית, אבל הילדים שלי היום בבוקר פחדו לנסוע בתחבורה הציבורית לבית-הספר שלהם. איך הגענו לכזה דבר בירושלים? ברכבת הקלה יש להם מינוי רב-שנתי, והם מפחדים לנסוע. ואלה לא ילדים קטנים, זאת כבר נערה די בוגרת, והם חוששים. איפה תחושת הביטחון? רק לדבר גבוהה-גבוהה ולהגיד: אנחנו ואנחנו? עם זאת, אי-אפשר רק לפנות לממשלת ישראל. אני חייב לומר גם – לא נמצאים כאן חברי הכנסת הערבים – אני חושב שהמנהיגות של חברי הכנסת הערבים במדינת ישראל, שהם חלק מהפרלמנט, חלק מבית-המחוקקים, הם אזרחי ישראל, הם צועקים בצדק הרבה פעמים על קיפוח ולתיקון אפליה – הם חייבים לקחת אחריות גם כן. חייבים לקחת אחריות ולהגיד: עד לכאן, יש כללים. וכמובן, כפי שאמרתי כבר כמה פעמים – לצערי, אני אומר את הדברים בכאב – אני רואה באבו מאזן אשם גדול; אני לא רוצה לומר בלעדי, אבל חלק גדול מהאשמה מונח על כתפיו. ההסתה שלו, ההיתר כביכול, מכתבי העידודים והתנחומים שלו מדליקים ומבעירים את המדורה הזאת, ואנחנו ככה רואים בו היום לא שותף ולא פרטנר, אלא רואים בו אחד המסיתים הגדולים לכל האלימות הזאת שאנחנו רואים היום. אני עובר לתקציב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. אנחנו ראינו איך התחלנו כאן. הנה, ההתייחסות של הממשלה זה סימן להתייחסות שלהם לתקציב. ואני רוצה להרגיע את חברי הכנסת, חברי, אל תתייחסו ברצינות לחבילות האלה שקיבלנו. זה לא תקציב אמיתי. רבותי, אני רוצה להחזיר אתכם כמה שבועות לפני, כשכולם היו משוכנעים שלא יהיה תקציב. לא הייתה היתכנות – משרד הביטחון ביקש מה שביקש, ראש הממשלה לא היה מוכן להגדיל את הגירעון, שר האוצר התעקש לא להעלות מסים, ובסוף, כשכל אחד, מראש הממשלה, שר האוצר ומרכיבים אחרים מהקואליציה, הבינו שלא טוב לעת הזו ללכת לבחירות בלי תקציב, הם החליטו להתכנס, ולא דנו דיונים כלכליים, דנו פשוט מאוד – זה תקציב של הישרדות, אוקיי, על מה אפשר להתפשר? כמה נותנים לביטחון? כמה נותנים? לקחו מחשבון קטן והגיעו למסקנה שצריך להגדיל את הגירעון ל-3.4. אין בעיה, הילדים שלנו, הנכדים שלנו ישלמו את החובות הללו, ובנו תקציב. אני לא רוצה לחשוף שמות, אבל כל מי שמסתובב קצת במסדרונות משרד האוצר יודע שפקידי משרד האוצר לא שלמים עם התקציב הזה. הם יודעים שהתקציב הזה לא נכנס לתוך המספרים שכתובים בו. הם יודעים שזה לא תקציב אמיתי, זה תקציב וירטואלי, והם בונים רק על זה. עוד מעט, אחרי שיאושר התקציב הזה, הממשלה יכולה לקחת קצת נשימה, קצת הישרדות, ואז או שהולכים לבחירות ויעשו תקציב חדש, או שיביאו תקציב חדש במהלך החודשים הראשונים של השנה, עוד קיצוצים ועוד תוספות ועוד הורדות כאלה ואחרות. לכן לא נתייחס לסעיפים של התקציב ולסכום הגלובלי של התקציב, כיוון שהוא לא סופי, הוא תקציב של הישרדות, איך עוברים את החודש-חודשיים הללו, לצערי הרב. זה תקציב פוליטי הישרדותי של הממשלה הזו. אבל אני חייב לומר דבר אחד שהוא כואב, ואני אומר את זה כל שבוע, ואני חוזר ואומר אותו: אני מעריך מאוד את שר האוצר בדבר אחד, לא בתקציב הזה ולא בתפיסה הכלכלית שלו; אני מעריך אותו בכנות שלו. היה דיון בפגרה – לא כולם השתתפו, השתתפו חלק מהחברים – ושר האוצר, בצורה ישירה וכנה אמר: אני דואג למעמד הביניים. מעמד הביניים הוא היסוד של החברה בישראל, ולכן אני הולך אליהם בתקציב הזה. עם כל הכבוד לשכבות החלשות – אני מפרש את דבריו, אני לא אומר שהוא אמר את הדברים, אבל זאת המשמעות של הדברים שלו – נכון, יש מתחת למעמד הביניים עוד חמישה-שישה עשירונים, עוד למעלה מ-3-2 מיליון אזרחים במדינת ישראל שהם לא במעמד הביניים ששר האוצר מתכוון אליו; הם לא קונים את הדירות במיליון ו-600,000 שקל, הם לא אלה ששר האוצר מכוון אליהם. הם ימשיכו להיות חלשים, ימשיכו להיות עניים. הוא רוצה גם לדאוג להם, אבל מה התפיסה הכלכלית שלו אומרת? חכו עוד כמה שנים, אנחנו נבסס את מעמד הביניים, ואחר כך נוכל לדאוג למעמד החלש. בינתיים עוד 50,000 עניים כל שנה ימשיכו להיות עניים עוד יותר. אין מדיניות רווחה. עם כל הכבוד, אני מאוד מעריך את שר הרווחה, ידידי מאיר כהן, הוא באמת גדל איפה שאנחנו גדלנו, בשכונות המצוקה; אני יודע מי זאת המשפחה שלו ואני יודע כמה על לבו, ואני מאמין לו באמונה שלמה שהוא רוצה לעזור לשכבות החלשות. אבל תגידו לי, ככה נראית ממשלה, כששר הרווחה מנהל משא-ומתן עם רשתות שיווק או עם גורמים איך להוריד מחירים? עם כל הכבוד, הוא לא מנהל עמותת חסד, הוא לא מנהל ארגון "לתת", הוא מנהל ארגון אחר. הרי מה פשוט יותר לממשלה מאשר לקבל החלטות ולקחת אחריות? תורידו את המע"מ על מוצרי היסוד, תעשו מע"מ דיפרנציאלי. צעקתם כל הזמן שאי-אפשר; כשחברת הכנסת שלי יחימוביץ בתחילת הדרך ואני ואחרים צעקנו: מע"מ דיפרנציאלי, אמרו: אי-אפשר לעשות מע"מ דיפרנציאלי. עכשיו פתאום לדירות, שזה טוב לעוד כמה – אולי קצת ישקם את המצב של יש עתיד, אז כן אפשר לעשות על חלק כן ועל חלק לא. למה זה כן וזה לא? מה פשוט יותר מלהוריד 18%, 17%? הרי ברגע שיורידו את המע"מ על מוצרי יסוד, באופן אוטומטי כל המחירים ירדו, וזה ישפיע על הרבה דברים אחרים. למה לא? זה לא; אבל שר הרווחה ימשיך, ובצדק, ואני בטוח שהוא עושה את זה בכנות גמורה – מה, מישהו יכול לסמוך על רצון טוב של איזה סופרמרקט או של איזו רשת שתוריד מחירים? באמת. חוץ מפרסום למוצרים עכשיו, שהכניסו אותם לסל הרווחה, לא עשינו שום פרסום. פרסמנו את הקטשופ ודברים אחרים. לא, זה לא רציני. אז אני מבין את שר הרווחה, הוא מיואש. הוא רואה ממשלה שלצערי הרב אינה רגישה לנושא הרווחה, אז הוא פועל מיוזמתו, וכל הכבוד לו, אני מברך אותו על כך. אבל כך הממשלה? ראש הממשלה מציע אתמול – אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג – ראש הממשלה אתמול גילה שיש מכסים גדולים על כל מיני מוצרי יסוד ועל כל מיני דברים אחרים. למי אתה אומר את הדברים הללו? אתה ראש הממשלה, אתם הגשתם תקציב, תורידו את המכסים הללו, תורידו את זה. העיקר להוציא כותרת, שמה? שראש הממשלה הציע ושר האוצר לא מסכים? ככה נראית ממשלה? ככה זה נראה? לכן אני אומר, לצערי הרב, אין ספק שהתקציב הזה הוא תקציב שפוגע ומעמיק את הפערים הגדולים. אני משוכנע שהשר סילבן שלום מסכים אתי ומבין שהפערים בפריפריה ילכו ויגדלו. אז נכון, המשרד שלו מתאמץ, אבל מה? אנחנו צריכים שבנושאים המרכזיים של יוקר המחיה, של הדיור – מחירי הדירות עלו ב-20%, ועכשיו אנחנו הולכים כביכול אולי לתת את ההנחה של המע"מ. בצדק. ואנחנו יודעים שזה יעלה לתקציב המדינה מיליארדים, שאין בשביל קצבאות הילדים, אבל כלפי חוץ זה ייראה שהנה, עשינו צעד – הנה הורדתי להם את המחירים. אתה דאגת לכך שהמחירים יעלו; בגלל כל הפעולות הללו המחירים עלו ב-20%, 25%, ועכשיו אולי ניתן להם את ההנחה של המע"מ, וגם בזה אני לא משוכנע. מה, יתחיל להיות כאן סחר-מכר מי יקבל, מי לא יקבל, איך ישלמו, בלבן או בשחור, השם יודע. לא אני אומר את זה, כלכלנים ומומחים לדיור אומרים את הדברים הללו. אבל מה זה משנה? אל תבלבלו אותנו עם העובדות, העיקר עשינו את המע"מ אפס, יכולנו לפגוע בחרדים, יכולנו לפגוע במגזרים אחרים. לכן, חברי, כפי שאמר – אנחנו את התפקיד שלנו חייבים לעשות. אנחנו אומנם אופוזיציה ואנחנו מיעוט, אבל אנחנו נשתדל בכל כוחנו לכל הפחות להציג מראה לממשלה, לא לעשות לה חיים קלים. יצטרכו כל אותן שכבות חלשות, כל אותם ארגוני נכים, ארגוני גמלאים, שהולכים לפגוע להם בתקציב בהרבה זכויות שהיו מוקנות להם – ידעו את האמת, איך הממשלה, בתקציב הכביכול-חברתי הזה, הולכת לפגוע בהם. אנחנו, לכל הפחות, את זכות הזעקה ואת זכות השמעת הדעה האחרת – אנחנו נעשה יחד, כל האופוזיציה, כמיטב כוחנו, ואנחנו נשתדל שהתקציב הזה לא יאושר, ועם ישראל יקבל אולי ממשלה ראויה אחרת, ותקציב אחר, כיוון שאני התייאשתי באופן מוחלט מהממשלה הזאת, שיכולה לתקן את המצב הזה. רק להפיל את הממשלה, ללכת לבחירות, להביא ממשלה שסוף-סוף, אחרי 65 שנה, אולי לראשונה, תהיה ממשלה בישראל שהנושאים החברתיים יעמדו אצלה במרכז הבמה. עד היום, לצערי הרב, כל הזמן רק הפחדה וביטחון ומדיניות חוץ. הגיע הזמן שהנושאים החברתיים – מדיניות הרווחה של מדינת ישראל תהיה הנושא המרכזי. ושם – אני אומר בשם תנועת ש"ס – אנחנו נהיה שותפים בממשלה שתשים את זה במרכז המוקד שלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי. רק אל תגיד: אני התייאשתי. אין ייאוש בעולם, כפי שאמר אחד ה"גדוילים". <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. שימו לב, זה שינוי בסדר הדוברים, בהסכמה בין חברי הכנסת גלאון וליצמן. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון. אחר כך – משה גפני, ואחר כך – יעקב ליצמן. שש דקות לרשותך, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע מכאן תנחומים – אדוני, לנפגעים גם בפיגוע הקשה בתל-אביב וגם בפיגוע באלון-שבות – למשפחת הנערה שנרצחה. אלה ימים קשים, אבל הכנסת ממשיכה לתפקד ולדבר על התקציב שמוגש כאן. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמעתי את הבשורה החדשה של שר האוצר: לעבוד בשביל האזרח. ספרתי כמה פעמים הוא אמר את זה. אתם יודעים כמה פעמים הוא אמר? ככה, זרקו מספר. יותר מ-20 פעמים: לעבוד בשביל האזרח. ואני אומרת לכם, זו עבודה בעיניים, חברי חברי הכנסת. שר האוצר אמר שזה תקציב חברתי? אצל שר האוצר דיבורים זה כמו חול, חברי חברי הכנסת, אבל אין מה לאכול. אם היה לנו שקל על כל הבטחה ריקה של שר האוצר לפיד, מזמן כבר היינו סוגרים את הגירעון. איזה הבטחות עוד לא שמענו משר האוצר בשנים האחרונות? שר האוצר התחייב שהוא יוריד את מחירי הדיור בתוך חצי שנה. הוא גם התחייב, למשל, לנישואים אזרחיים. הוא התחייב לפטר את הרבנים הראשיים, הוא התחייב ללמד לימודי ליבה, או שילמדו לימודי ליבה, ושתהיה תחבורה ציבורית בשבת. <נסים זאב (ש"ס):> חזר בתשובה. הוא גידל זקן וחזר בתשובה. <זהבה גלאון (מרצ):> מה אנחנו רואים? שיש לנו כאן שר אוצר שהוא קבלן הביצוע של האג'נדה הכלכלית הדורסנית של ראש הממשלה נתניהו, וחוץ מהבטחות ריקות לעבוד בשביל האזרח הוא לא משנה כלום, הוא לא עושה כלום. ועכשיו, אדוני שר האוצר, אתה מדבר על תקציב חברתי, על התחלת התיקון. איך הוא קרא לזה? התחלת התיקון. איזה תקציב חברתי? באמת אני חוזרת על זה: אם היה לנו שקל על כל התחייבות של שר האוצר לתיקון, לתקציב חברתי, כבר מזמן היינו סוגרים את הגירעון. אז איך בכלל הוא מעז היום – אני שומעת אותו מדבר כאן על תוספות לבריאות, לחינוך ולרווחה. רק לפני כשבוע ועדת הכספים הצביעה על קיצוץ רוחבי בתקציבי המשרדים האלה בגובה של כ-2 מיליארד שקלים. אז על מי אתה חושב בדיוק שאתה עובד כשאתה מתפאר בהגדלת תקציבי החינוך והבריאות, תקציבים שגדלים מדי שנה באופן אוטומטי כדי לעמוד בגידול הטבעי של האוכלוסייה? הרי הוא הסביר לנו כאן עכשיו שהיה גידול בתקציבי הבריאות. היה גידול באוכלוסייה, אז יש מנגנון אוטומטי. הרי קיצצו 2 מיליארד שקלים קיצוץ רוחבי, והקיצוץ הזה הוא קיצוץ flat, והוא בבסיס התקציב, והוא יהיה גם בתקציב הבא באופן הזה. חברי חברי הכנסת, הרי כל הקיצוצים האלה בכלל, ביחס לתקציב הכללי, לא רק שלא יהיה גידול משמעותי בתקציבי המשרדים וההוצאה לאזרח תישאר נמוכה ביחס לממוצע למדינות המערביות; כל ההצהרות האלה על הגדלת התקציבים החברתיים – מדובר כאן בזריית חול מכוונת בעיני הציבור. זו זריית חול מכוונת. שר האוצר לפיד סומך על הזיכרון הקצר של הציבור. אני רוצה לצטט לכם מתוך דף הפייסבוק של שר האוצר לפיד, מה הוא כתב שם לפני כחצי שנה. הוא כתב כך: "יישום חוק יום לימודים ארוך עד השעה 16:00, הקטנת כיתות הלימוד, הגדלת התמיכה לתלמידי הפריפריה ב-26% בתקצוב דיפרנציאלי, חיוב לימודי ליבה". ואני שואלת אתכם, חברי חברי הכנסת, הרי התקציב ששר האוצר הביא לכאן היום דוחה את יישום חוק יום לימודים ארוך בחמש שנים, הוא מקצץ קיצוץ עמוק בתקציב החינוך. וגם כל התוכנית הזאת, כל ההתחייבות הזאת ללימודי ליבה נגנזה יחד עם יתר ההבטחות של שר האוצר. עוד אזכור, ככה, של דברים ששר האוצר אמר. אבא שלי היה אומר: לדבר זה בחינם. לדבר זה בחינם. בנאום בפני סטודנטים במרס 2013 אמר שר האוצר: "גם אני מאמין" – הוא אמר – "שהגיע הזמן לקצץ בתקציב הביטחון ולהעביר את הכסף לשירותים החברתיים". אז אני שואלת, חברי חברי הכנסת, איפה ההצהרה הזאת היום, כשהוא מגיע לכנסת והוא מגיש לנו את התקציב שמשועבד כולו למערכת הביטחון? תראו מה קורה כאן, איך שר האוצר ממש נופל שדוד לנוכח האיומים של מערכת הביטחון. חסר לו, חסר לו – אני ניסיתי לראות איפה השריר הזה, ניסיתי לחפש איפה השריר הזה, שריר האומץ. חסר לו שריר האומץ, שמאפשר להתייצב מול הממסדים הגדולים, בעיקר מול הממסד הביטחוני, ולהגיד להם לא. שריר האומץ – ניסיתי לחשוב, אולי זה פה, אולי זה משהו – לא מצאתי את זה אצל שר האוצר. לא היה לו אומץ להתייצב בפני מערכת הביטחון, לא בפני ממסד המתנחלים – ממשיכים להעביר כסף להתנחלויות – לא בפני בעלי ההון – ולא הורידו להם את הפטורים. אז איפה שריר האומץ? מה עושה שר הביטחון בתקציב הזה? הוא הופך את מדינת ישראל, חברי חברי הכנסת, לצבא שיש לו מדינה, ולא למדינה שיש לה צבא. מי שהיה מקצץ בתקציב הביטחון היה הופך את היוצרות. שלא לדבר על ההבטחות שלו. איך הוא אמר? הוא עמד כאן כזה בפעם הקודמת במין דיבור כזה, חצי שקט כזה: "התפקיד שלנו לדאוג לזה" – אני מצטטת – "שלא יהיה במדינת ישראל אפילו ילד רעב אחד". "אנחנו עוד לא שם", הוא המשיך להגיד, "אבל אנחנו בדרך, ואנחנו נקיים את מה שהבטחנו, ואם נצטרך עוד משאבים כדי למנוע רעב מילדים, יהיו עוד משאבים, כי זו חובתנו". <היו"ר יוני שטבון:> משפטים אחרונים בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, איפה המשאבים האלה היום, כשקוברים את המלצות ועדת אלאלוף כדי לתת עוד כסף לתקציב הביטחון? ואני מסיימת, אדוני. חברי חברי הכנסת, אין שום דבר חברתי בתקציב הזה. אין שום דבר חברתי. מרצ הגישה תוכנית חלופית, תקציב חלופי, שמראה שאפשר גם אחרת. אנחנו אומרים איפה יש כסף וממה צריך לקצץ ומה צריך לעשות, ואנחנו חושבים, למשל, שאפשר לפתוח 800 מעונות-יום, להחיל יום לימודים ארוך, להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, להרחיב את סל הבריאות – אפשר לעשות הרבה דברים, אבל ודאי שלא עם התקציב הזה שהוגש לנו כאן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. הזמן הסיעתי שמופיע כאן, חבר הכנסת משה גפני, סליחה, הוא חמש דקות. נא להקפיד על הזמן. אתם רוצים בסיעה לחבר דברים – שמונה דקות? שמונה דקות המכסה? לא, כתוב חמש דקות. בבקשה, תתחילו. <משה גפני (יהדות התורה):> שמונה דקות. <היו"ר יוני שטבון:> כרגע זה חמש דקות, עד שנפתור את זה. יש זמן. תפתרו את זה מול המזכירות. לפתור את זה מול המזכירות, בבקשה. יש לך חמש דקות. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מדובר על המכסה של ראשי המפלגות. <היו"ר יוני שטבון:> כן כן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני וליצמן מתחלקים? אנחנו לא מתחלקים. <היו"ר יוני שטבון:> פותרים את זה עכשיו מול המזכירות. בבקשה, נפתור את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא זוכר תקציב כזה, עם חוסר יצירתיות. תמיד, אני יודע, בזמן תקציב הייתה חדוות היצירה של הממשלה, של הקואליציה, של שר האוצר שהיה מגיע לכאן והיה אומר: אנחנו עושים רפורמות – באמת חלק מהנושא של חוקים שונים שנעשו בעניין הזה – ובתקציב הייתה חדוות יצירה. והאופוזיציה, מטבע הדברים, הייתה מבקרת את מה שהממשלה הייתה מביאה. אני ראיתי את שר האוצר עם עיניים כבויות. מה, איזה רפורמה הביאו לכנסת, לעם? מה הביאו בתקציב הזה? אין – לא נושא חברתי שכבר דובר, אין מנועי צמיחה, אין דבר ממשי. אין לי חשק אפילו לדבר על התקציב הזה. אין לי חשק. אבל אני צריך לדבר שמונה דקות, אז אני רוצה לנתח את ראשי הקואליציה שמביאים את התקציב. אני רוצה להתחיל בראש הממשלה. ראש הממשלה מכהן בקדנציה הזו כבר שנה ותשעה חודשים מאז הבחירות. אנחנו, הציבור החרדי, עשינו אותו ראש ממשלה פעמיים. שיבוא ראש הממשלה ויסתכל לאישה החרדית בעיניים, או לילד החרדי, אחרי מה שעשו להם במשך שנה ותשעה חודשים, פגעו בלחם ובחלב ובכול, ויגיד: אני ראש ממשלה, לא הייתה לי ברירה, שני האחים האלה, שכבר התגרשו, אילצו אותי לעשות ממשלה כזו מקרטעת; אבל אני רציתי את החרדים. שיגיד – שקל אחד שראש הממשלה העביר לציבור החרדי, לילד חרדי; תקנה אחת שהוא עשה, אחת; משפט אחד בחוק כלשהו ממה שהיה פה למכביר נגד הציבור החרדי – שיניתי. שיבוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפוי טובה, שאנחנו העלינו פעמיים לשלטון, עשינו אותו ראש הממשלה. יושב שנה ותשעה חודשים, לא נוגע מילימטר, לא מפריעה לו הפגיעה המתמשכת בילדים החרדים, ביישובים החרדיים, במשפחות החרדיות, כלום. כפוי טובה. זה ראש הממשלה. אז אני הולך לאיווט ליברמן, השותף שלו, שמכיר אותו כנראה יותר טוב מאתנו, היה אתו ביחד בלשכת ראש הממשלה, והוא פשוט מתעב אותו. הוא חובר לשמאל, הוא חובר לציפי לבני, הוא חובר ליאיר לפיד, הוא כמעט עושה אתם ממשלה. אגב, אנחנו מדברים על כאלה שצריכים לנהל מדינה מול המזרח התיכון הקשה שאנחנו מצויים בו, מול ארצות-הברית, מול אירופה, מול האיחוד האירופי, מול איראן. כל היום הם מתכמנים אחד את השני. שר החוץ של נתניהו מחפש מתחת לאדמה דרכים להכות בו. זה ליברמן. אז אני הולך ליאיר לפיד, שר האוצר. ההוא יושב ועושה לו בריתות, כל יום משהו חדש. פעם עם זקן פעם בלי זקן; פעם הוא עושה ברית עם בנט, וכשלא מוצא חן בעיניו הוא עושה ברית עם ליברמן, עושה עם ציפי לבני; כל יום הוא עושה ברית חדשה. לא הבנתי עד לרגע זה מה רוצה יאיר לפיד. הבנתי שהוא יודע לעשות כותרות. עד שראיתי בעיתון "גלובס", ראיתי שמה שהוא עשה במשך השנה הזאת, הוא נפגש 109 פעמים עם עיתונאים. לשר האוצר יש זמן? הסתכלתי כמה פעמים הוא נפגש עם נגידת בנק ישראל, שזה התפקיד שלו: 12 פעמים במשך כל השנה. בנושאים הכלכליים, עם עיתונאים הוא נפגש, שם הוא מופיע כל הזמן. יש לו חמישה או ארבעה יועצי תקשורת. הדבר היחיד שהוא עושה זה כותרות לעיתונים. נכונים, לא נכונים, רציני, לא רציני – זה שר האוצר של מדינת ישראל. על שר החוץ דיברנו, ועכשיו אני הולך לשרה שממונה על המשא-ומתן המדיני. שניים מתוך שישה – כמעט חצי מחברי הסיעה שלה – בכלל אומרים שצריך לפרוש מהקואליציה, בכלל לא צריכים להיות בממשלה הזאת. חבר הכנסת עמרם מצנע כבר אמר כמה פעמים; עמיר פרץ לא רק אמר, התפטר; והיא חושבת שהיא משלה אותנו שהמשא-ומתן המדיני מתקדם, אחרת היא לא בממשלה. איזה משא-ומתן מדיני מתקדם? שמישהו יגיד אם אנחנו לא בפורים. אם זה לא היה אצלנו, אלא במדינה אחרת, היינו צוחקים. יושבים ראשי המפלגות האלה, שאין קשר, לחלוטין, בין האחד לשני, אין שום תהליך, לא בנושא המדיני, לא בנושא הכלכלי, לא בנושא החברתי. בנט, שכחתי. <יצחק הרצוג (העבודה):> אבו עלי. <משה גפני (יהדות התורה):> בנט זה – בכלל. במשרד שלו לא עושים כלום. מדברים כל הזמן על חרדים, תעסוקה, חרדים, איזה מין יעד לאומי. ליבה, מדברת זהבה גלאון. תעסוקה. כלום לא עשו. כלום, כלום, כלום, כלום. היה חוק שאנחנו העברנו, העדפה מתקנת לחרדים, כדי שחרדים ישתלבו. החליטה הממשלה באיזשהו פורום שהם לא מקדמים את החוק הזה. אגב, זה נמצא, חבר הכנסת רותם, אצלך בוועדה, אני אבקש כמובן לדון על זה, על העדפה מתקנת לחרדים. כלום. האיש לא עושה כלום, הוא רק עולה בסקרים מפני שהוא מצית את הלהבות בהר-הבית. מקום שאסור לעלות, שזה חיוב כרת, אבל אסור לעלות גם מפני שמי שעולה אין לו שכל. בעיתוי הזה לעשות את זה? לא יכולים להרוויח מעבירה שעושים, וזאת עבירה. בנט עולה בסקרים מפני שהוא מפלגת ימין יחידה; לליברמן לא מאמינים, לנתניהו לא מאמינים, הליכוד מרוסק, אז מצביעים לבנט עד שיתפסו – אני מקווה שעד הבחירות, בעוד שלושה-ארבעה חודשים – יתפסו שזה סתם בלון נפוח. <היו"ר יוני שטבון:> כמה? שלושה-ארבעה חודשים, זה הצפי? <משה גפני (יהדות התורה):> שמונה חודשים. כל זה בלון נפוח. אי-אפשר לתת להם לנהל קיוסק. הם מנהלים את המדינה שנמצאת בקשיים הכי גדולים בכל תחום. ככה ראש הממשלה, ככה ראשי התנועות שמרכיבות את הקואליציה, ככה זה בכל המקומות. מכיוון שבכל זאת אנחנו מדברים על התקציב – – – <היו"ר יוני שטבון:> במסגרת הזמן, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. בקדנציה הקודמת היה יובל שטייניץ שר האוצר, אני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים – במדינות המערב אנחנו היינו במקום הראשון בצמיחה לנפש. בכל מדינות המערב. כשקיבלנו משק במשבר כלכלי עולמי בלתי רגיל, כשחלק גדול מהתקציב הולך לביטחון. היום הגענו למצב שהצמיחה בשפל, שמבחינת הצמיחה לנפש אנחנו נמצאים כמעט במקום האחרון במדינות המערב. אין שום בשורה, לא במפעלים, לא בתעסוקה, לא בחינוך – אצלנו לא היו קיצוצים בחינוך, היום הביאו קיצוץ רוחבי גם במוסדות להשכלה גבוהה, גם במערכת החינוך. עומד פה שר האוצר עם עיניים כבויות, ומדבר ומדבר ומדבר ומקווה שמזה תצאנה כותרות. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש לסיים, אדוני היושב-ראש. הדבר האחרון שעליו הוא מדבר כל הזמן זה מע"מ אפס. אמרו בבית היהודי שלא יעבירו את מע"מ אפס. גם ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת הכספים, אמר שלא יעבירו את מע"מ אפס. הם נגד. סלומינסקי אמר את זה במפורש, אמר את זה בוועדה, אמר את זה בכל המקומות. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אם אפשר לשלוח מכאן שאלה לשר האוצר, אם הוא יוכל לתת לי תשובה – כמה הוא שילם לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי כדי שהוא יעביר לו עכשיו את מע"מ אפס? זה שהוא שילם לו, זה ברור, אחרת הוא לא היה מעביר. השאלה רק כמה. האם מדובר בכסף גדול או בכסף קטן? תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות, ולחבר הכנסת מוחמד ברכה – ארבע דקות, לפי החלוקה הסיעתית. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שלא ייווצר רושם כאילו שיש אפליה, כי אנחנו חילקנו את הזמן בין ארבעת חברי הסיעה. אצל ביבי – – – <היו"ר יוני שטבון:> זה נראה ככה. עשר דקות, ארבע דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אנחנו סיעה דמוקרטית. <היו"ר יוני שטבון:> יפה. <קריאה:> וביבי הוא מה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא דמוקרטי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סוציאליסט. <היו"ר יוני שטבון:> סוציאליסט עם עשר דקות זה יפה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זאת האשמה חמורה. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, עשר דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, מובן שרבים מאתנו הרימו גבה כאשר שר האוצר דיבר על תקציב חברתי, לבוא לקראת האזרח ושאר הדברים האלה, כי הרושם מקריאת חלק מהתקציר – כי אם מישהו יגיד לכם שהוא קרא את כל הקופסה במהירות הבזק, אל תאמינו לו. אני מכיר את היכולות של חברי כנסת, מדובר באנשים אומניפוטנטים, אבל לא עד כדי כך. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא אימפוטנטים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, זה לא. זה נכון בתחום ההתמחות שלי, אבל לא השתמשתי בביטוי הזה. <נחמן שי (העבודה):> תסביר לנו, אנחנו לא למדנו רפואה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> יש לך איזה מסר אישי אלי? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, לא. אין ספק שזה תקציב שיש בו שימון וחיזוק של ההתנחלויות, פגיעה בפריפריה, פגיעה ביישובים הערביים, פגיעה בתשתיות, בשירותי הרווחה, ועמידה במקום ברוב תחומי החיים. זה המקום לומר שמשחק הניגודים של הקואליציה והממשלה משתק אותה בכל תחום אפשרי, גם חברתי, גם כלכלי, גם מדיני, אבל גם, ובעיקר, בתקציב. אין ספק שגם נתניהו עומד מאחורי הניסיון לשים רגל כאן, רגל שם, לשר האוצר. שניהם הרי מתחרים על תפקיד ראש הממשלה, הבחירות באופק, ריח בחירות עז נודף מההצהרות, מההתנהלות של ראשי הקואליציה וראשי מפלגות וסיעות הקואליציה, המיוצגת כאן, מלבד השר התורן, על-ידי אחד האנשים – על-ידי חבר הכנסת רותם, בעצם. מספיק. ולכן אני תוהה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כשאתה מדבר על חבר הכנסת רותם, קודם כול תנגב את הפה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן אני תוהה, כמה אפשר לעבוד על הציבור, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. כמה אפשר למכור לוקשים? הרי הדברים הם כל כך ברורים, גם אנשי כלכלה מתחו ביקורת על התקציב הזה. איפה ההבטחות לגבי שילוב ערבים בשירות הציבורי? אנחנו 20% מהאוכלוסייה, אבל רק כ-8% מהמועסקים בשירות הציבורי. רק 8%. יש משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, שהשיעור שלנו שם הוא 1%–2%. מביך. תת-ייצוג נמוך, בוטה, מבזה. וזה אומר הכול. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> ניהלת ועדה בנושא הזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חוט ישר מקשר בין היחס אל מפגין ערבי ליחס אל מועסק ערבי, אל אקדמאי ערבי. היחס הוא שונה. היחס אל האחר הוא יחס מפלה. צעיר אקדמאי ערבי, הסיכוי שימצא עבודה ההולמת את כישוריו הוא סיכוי נמוך. זה מגביר את התסכול. בשלוש הדרגות הבכירות של השירות הציבורי אין כמעט ערבים. אין כמעט ערבים, ואז יש מעגל קסמים – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הם מנהלים את המדינה הזאת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אין ערבים בשירות בדרגות הבכירות, ולכן אין מי שיטה אוזן לצרכים של החברה הערבית בישראל, והמצב ממשיך להיות תת-ייצוג. תשתיות – יש פער של שני עשורים לפחות, אם לא שלושה, בין יישוב ערבי ליישוב יהודי שכן. טירה, טייבה – כוכב-יאיר וכפר-סבא; עארה, ערערה – וחדרה – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כמה ארנונה אתם משלמים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ונצרת – נצרת-עילית, למרות העובדה שנצרת-עילית קמה על האדמות של היישובים הערביים. יש מי שמקבל את ההחלטה הזאת, יש מי שמתווה את המדיניות הזאת, ולכן האפליה היא אזרחית. אתה מצפה מראש הממשלה, מר נתניהו, שיגלה אחריות. כשעמדתי בראש הוועדה הופיע מולנו, כעד, ראש הממשלה לשעבר אולמרט, והוא אמר: עוד לפני שאתה מתחיל לשאול, אני רוצה לומר לך לפרוטוקול – האפליה נגד האזרחים הערבים במדינת ישראל היא built in, מובנית – לפרוטוקול, ראש ממשלה מכהן. עכשיו בא ראש הממשלה הזה, לא הייתה לו אמירה אמפתית אחת, חוץ ממדיניות, אמירה לגבי 20% מהאוכלוסייה. לפני יומיים – – <זהבה גלאון (מרצ):> הוא אמר שהוא ישלול להם את האזרחות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – בעקבות ההפגנות, והזעם, והכעס, והמחאה המוצדקת על הרצח של חיר א-דין חמדאן בכפר-כנא, הוא הודיע שהוא ישלול את האזרחות של המפגינים. היום הוא הציע למפגינים לעבור לפלסטין. אגב, היסטורית, אני חוזר ואומר, יש הבדל בין מולדת לבין מדינה, גם מבחינה מדינית. המולדת, וזו הארץ, קמה לפני שהמדינה קמה, קראו לה פלסטין. המדינה, אחרי 1948, קראו לה ישראל, על חלק מפלסטין. אבל האמירה שלו היא אמירה מדירה, דוחקת, של מי שחושב שהאזרחות היא מתנה. האזרחות היא לא מתנה של הממשלה לאזרחים, היא אמנה בין האזרח לבין המדינה, שבסיסה זכות יסוד. ובניגוד לעברית, אצלנו בערבית יש ביטוי וקשר בין המילה "מוואטן", יעני, אזרח, למילה "וַוטן", יעני, מולדת. אל-מוואטנה, האזרחות, קשורה לוַוטן, למולדת. <היו"ר יוני שטבון:> ישראל זה גם העם וגם המדינה, שים לב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא יודע, זה פירושים של הבית היהודי. אני מדבר על linguistics, בלשנות. גם לבלשנות, גם לפירוש של המילים בערבית, יש משמעות של קשר למולדת. אל-מוואטנה, ווטן. בעברית יש אזרחות, יש לאום, יש דת – סמטוחה שלמה. עכשיו, ראש הממשלה, שהשתתף בהפגנה שבה הונפה התמונה של יצחק רבין במדי אס.אס., הוא האחרון שיטיף לנו איך נפגין. ונדמה לי שאז אף אחד לא הציע לו לחזור לפולין, לראש הממשלה, בגלל ההפגנה ההיא. אני מבטיח לכם, אדוני השר, חבר הכנסת מרגי ורבותי חברי הכנסת, שראשות הממשלה תישלל מראש הממשלה נתניהו עוד לפני שהוא יספיק לשלול ולו אזרחות אחת של ערבי כלשהו במדינה הזאת. זו הבטחה. ואל-איאם בנא, נחכה ונראה. אנחנו לא אזרחים על-תנאי, מר נתניהו, אתה ראש ממשלה על-תנאי, והתנאי כנראה יופעל בקרוב. יש אווירת בחירות, ראש הממשלה מתנהג כמו טוקבקיסט, כאילו הוא אחרון המתלהמים של הספסל האחורי של הליכוד. דנוניזם כבר אמרנו? ראש הממשלה חולם בלילה על דני דנון, על נפתלי בנט המתלהם, שאפילו אורי אריאל העיד שבחדר שלו יש תמונות של בכירי וחברי המחתרת היהודית, טרוריסטים, מחבלים. הוא קורא להם "מחבלים", לאנשים האלה שקיצצו את הרגליים לראשי הערים? אבל הוא קורא לח'יר חמדאן, אזרח מכפר-כנא, מחבל. נפתלי בנט זה האיש שאמר לי פעם בריאיון: אנחנו כאן כשאתם עוד טיפסתם על העצים. הוא התייחס אל הערבים כאל קופים. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. נגמר לך הזמן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האיש הזה, הרסיס עלה לו לראש. אמירות נאלחות של ראש גזען. נפתלי בנט הוא יהודי גזען ואנטישמי. <היו"ר יוני שטבון:> תודה. תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יהודי גזען ואנטישמי. מי שמדבר ככה על ערבים הוא אנטישמי, ואנטישמי יהודי זה דבר נורא. נפתלי בנט – – – <היו"ר יוני שטבון:> אתה רק צריך לשקול מילים. כשאתה עומד על הדוכן הזה, תשקול את המילים שאתה אומר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סליחה – – – <היו"ר יוני שטבון:> אתה לא עומד פה מעל הדוכן – יש גם כללים כשעומדים על הדוכן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה זה, מה הכללים? <היו"ר יוני שטבון:> לכנות בגינויים חבר כנסת באופן פרטי, גם אתה יודע – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האיש אמר לי ש"אתם הייתם על העצים". <היו"ר יוני שטבון:> – – – גם אתה יודע טוב מאוד. אתה יודע טוב מאוד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני דורש – אני מזמין את השר נפתלי בנט להתעמת עם הדברים שאני אמרתי. <היו"ר יוני שטבון:> תשקול את המילים שלך שוב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ואני חוזר ואומר, ובזה אני מסיים: נפתלי בנט הוא יהודי גזען ואנטישמי. <היו"ר יוני שטבון:> תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה. ארבע דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> לפחות הוא לא טרוריסט כמוכם. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אומר לך: כל הואא. <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> (אומר דברים בשפה הערבית) <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יעני, תאכל אוויר. תאכל אוויר. <נסים זאב (ש"ס):> לפחות הוא לא טרוריסט כמוכם. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת נסים זאב, תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – אבל אני אומר לך – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יעני, תאכל אוויר, תאכל אוויר. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי, תודה. ארבע דקות. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה אנטישמי? מה זה מה? אדוני, אתה יכול לדבר כשהוא נמצא פה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> כשהוא במליאה תדבר נגדו, לא כשהוא לא נמצא פה. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת נסים זאב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> שיבוא, עוד יותר טוב. למה הם לא פה? שישבו פה. שר האוצר, שיהיה בנושא התקציב. אדוני שר האוצר, זה דיון בנושא התקציב. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. ארבע דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה מגן עליו? גם אותך הוא לא אוהב. תדע לך, גם אותך הוא מתעב. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת מוחמד ברכה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם אמרו כבר למה הם לא אוהבים את הספרדים, אם אתה לא יודע. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת נסים, חבר הכנסת עפו אגבאריה, תודה רבה, אנחנו רוצים להמשיך בדיון, או שתעשו את זה בחוץ. תודה. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אף שלא לכולם מגיע הכבוד הזה, היום היינו עדים לאחת הבדיחות המרות בפוליטיקה הישראלית, כשעמד כאן שר האוצר וכינה את התקציב תקציב חברתי. חבר הכנסת מוזס, אין גבול לחוצפה של שר האוצר. לכנות את התקציב הזה תקציב חברתי, זה כאילו להגיד את ההפך בהפוך על הפוך, כאילו להגיד על הים שהוא אדמה ועל אדמה שהיא ים. כאילו להגיד – לא יודע. אומנם שר האוצר יושב כאן בכנסת בזכות המחאה החברתית, שהוא הראשון אשר בגד בה, אבל מכאן ועד לכינוי הזה – אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק, לכנות את התקציב הזה תקציב חברתי. זה תקציב בחירות, קודם כול. זה תקציב שיביא את לפיד ואת נתניהו למערכת הבחירות הבאה, והממשלה הזאת לא תגיש תקציב אחר חוץ מהתקציב הזה כנראה. גם אם הבחירות יתקיימו בתחילת שנת 2016, הם יבואו כמה חודשים לפני מועד הגשת התקציב ויגידו שמפזרים את הכנסת. זאת אומרת, זה התקציב האחרון. זה תקציב בחירות, זה תקציב של רמאות, וזה גם תקציב של גזירות. אומנם הם מנסים להסוות את הגזירות; למשל, מי שעוקב אחרי התנאים החדשים לקבלת דמי אבטלה, יגיע למסקנה שאפשר לקבל דמי אבטלה בירח יותר מאשר לקבל דמי אבטלה כאן בארץ. אבל בעצם אותו שר אוצר שקורא למע"מ אפס, כשהוא מוציא את האזרחים הערבים מתוך ההטבה הזאת כביכול, הוא בעצם רוצה לארגן את הסטטיסטיקה של האבטלה על-ידי ניפוי הערבים מהמספרים, מהסטטיסטיקה. כשמדברים על כל מי שלא מלאו לו 30 שנה, שצריך לעבוד 24 חודשים מה-30 האחרונים, וזה במקום 12 חודשים ב-18 החודשים האחרונים, בעצם הוא אומר: תמשיכו לחלום, לא תקבלו אבטלה. כי מקומות עבודה מוסדרים יש, יכול להיות, בתל-אביב; יש, יכול להיות, בנצרת-עילית; אבל בשפרעם, בטייבה, בנצרת ובאום-אלפחם – לך תמצא מישהו שזכה לעבוד 24 חודשים מתוך 30 החודשים האחרונים ואז הוא נזרק לאבטלה. מי שעובד 24 חודשים, כנראה הוא עובד קבוע. אבל אלה שעובדים במקוטע, פה חודשיים, פה שלושה, פה חמישה ופה עשרה, לעולם לא יגיעו לדמי אבטלה. הם גם לעולם לא יגיעו לעבודה. זאת אומרת, הם מובטלים אבל לא נמצאים בסטטיסטיקה. זה בעצם שוב מהלך של הדרה של העובדים הצעירים הערבים. גם מי שגילו 30–35 צריך לעבוד 18 חודשים מתוך 24 חודשים אחרונים. <היו"ר יוני שטבון:> משפטים אחרונים בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא צריך להעיר. אני אסיים מתי שהשעון קובע. <היו"ר יוני שטבון:> הוא סיים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בסדר. אל תקטע את הרצף של הדברים. גם כאן מנסים לשים משוכה שהיא בלתי ניתנת לדילוג. בעצם שר האוצר וראש הממשלה נתניהו לא נלחמים באבטלה אלא נלחמים במובטלים; לא נלחמים באבטלה אלא מסדרים את הסטטיסטיקה כך שיתקבלו מספרים שיוכלו להתגאות בהם לקראת הבחירות הבאות, תוך ניפוי השכבות החלשות, שכבות המצוקה, הפריפריה, ובעיקר האזרחים הערבים. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס. 12 דקות. בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת שאול מופז. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ד"ר גטאס – איך אמרתי את זה, טוב? <באסל גטאס (בל"ד):> לא צריך את הדוקטור, דוקטור הוא יודע לבטא. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש – יש שרים? – – <היו"ר יוני שטבון:> שר התשתיות נמצא כאן. <באסל גטאס (בל"ד):> – – חברי חברי הכנסת – אני צריך לקבל 12 דקות. <היו"ר יוני שטבון:> כן, אני מוסיף, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> אולי הצורה שבה הממשלה מתייחסת לכנסת בעניין התקציב – חוסר המקצועיות, או אפילו הזלזול, הוא לא בזה שהביאו לנו היום את ערמת הספרים חצי שעה או שעה לפני הדיון ובאמת מצפים מחברי הכנסת להתייחס לתקציב בעומק ובכובד ראש. זה הדבר הקל, זה הזלזול הקל, כי זו כנראה צורת הממשל בישראל, שיש קואליציה שהממשלה מהר מאוד מתחילה להתייחס אליה כלחותמת גומי. ראינו מה שהיה בתקציב בשנה שעברה, והם ממילא הולכים לאשר הכול. אז על מה לעבוד ולהכין ולהיות שקוף ולכרוך הכול עם תוכניות עבודה ולהראות מה היה הביצוע בתקציב של השנה שעברה ולהתייחס אלינו, אל נבחרי הציבור, כמקבלי החלטות? הרי אנחנו לא מקבלים החלטות. אתם לא מקבלים החלטות, אתם חותמת גומי. מי שראה את ועדת הכספים בשנה שעברה, איך אנשים מתחלפים אחרי חודש וחצי של דיונים, רק בשביל להרים אצבע ולהוריד אצבע – זה מחזה שהתגלה לי אז בתור חבר כנסת חדש, שעבר את אותה חוויה קשה של חוסר רצינות, של חובבנות. האם באמת ממשלות אחרות ומדינות אחרות מתנהלות כך? אני רוצה להגיד שמה שהכנסת עומדת לעשות גם היום, ולצערי הרב, גם בשבועות הקרובים בוועדות, זה קרקס אחד שלם, קרקס. כי מה שנמצא באותם ספרים באמת לא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו. אני מדבר אתכם בשיא הרצינות. אני מדבר אתכם גם כמהנדס, אני מדבר אתכם גם ככלכלן; אני מדבר אתכם גם כמנכ"ל של ארגון שעבד בביקורת חיצונית, בביקורת פנימית, הגשת דוחות כספיים מסובכים. אני אומר לכם, מה שנמצא – הקשר בין מה שנמצא בספרים האלה לבין מה שעומד להיות התקציב האמיתי של מדינת ישראל, הוא קשר רופף ביותר; לא רוצה להגיד לא קיים, אבל זה קשר רופף ביותר. וזה למה? גיליתי את זה בשנתי הראשונה. אני עמדתי כאן והסברתי – אני אוהב שסתיו שפיר תשמע מה שאני הולך להגיד, כי היא גם תקבל מחמאות, ואולי תעיד על מה שאני עומד להגיד. התקציב הזה הוא תקציב תמונת ראי, שכפול של מה שהיה בשנים שעברו, עם אותה תוספת אינקרמנטלית שבאה משנה לשנה. הוא לא מתניע בתוכו שום שינוי שנעשה, והתריעה על השינויים האלה סתיו, בתור חברת ועדת הכספים, במשך כל השנה. שם התקציב האמיתי, שם זה התקציב האמיתי, לא מה שנמצא כאן. זו מסגרת, מסגרת שבה אנחנו כאילו שחקנים בקרקס הזה, עומדים להצביע ולהוריד יד, אבל מייד, יום אחרי אישור התקציב, מתחילים לזרום לוועדת הכספים השינויים המתבקשים מפקידי האוצר ומהמשרדים השונים, ואז – שם הביצוע האמיתי. אני, לתומי, בישיבת ועדת הכספים הראשונה שהתייחסה לבקשת האוצר, ראיתי סעיפים בנאליים, זה לא התנחלויות וכסף פוליטי, סעיפים בנאליים, שמתייחסים, לדוגמה, לפארקים לאומיים. אני אמרתי – פחות מחודש מאז אישרנו את התקציב, למה משנים אותו, מוסיפים עוד 75 מיליון שקל? ומאות סעיפים כאלה זרמו כבר בחודש הראשון אחרי אישור התקציב הדו-שנתי; עליו אני מדבר. ואז התברר שבעצם בישראל יש שלושה תקציבים – התקציב הזה, שהוא תקציב דמה, שאנחנו מאשרים; התקציב האמיתי, שזה השינויים שאין ביכולת הכנסת וועדת הכספים לעקוב אחרי אותם דילים ואותן קומבינות שנעשים במשך השנה, ומשם מזרימים כל מיני סעיפים, ומגדילים פה ומקטינים שם, ומעבירים; והתקציב השלישי, חברות וחברים, זה תקציב הרזרבות. תקציב הרזרבות הוא לא שקוף בכלל. בתקציב האחרון, לדעתי, היו יותר מ-35 מיליארד שקל בתקציב רזרבות – נכון, סתיו? זוכרת? לפחות 35 מיליארד שקל ברזרבות. למה עמד והשתבח בעצמו כאן סגן שר האוצר, ואמר: כיסינו את הוצאות "צוק איתן", או מכסים? כי יש לו קופה שאף אחד לא יודע איך בסוף משתמשים בה ולאיזה מטרות. זה שלושה תקציבים. מדינות הרבה יותר גדולות, עם כלכלות עצומות, הרבה יותר מהכלכלה של ישראל, לא מתנהלות ככה. תקציב של טריליונים של ארצות-הברית לא מתנהל ככה. ולכל סעיף יש שם, ויש מספר, ויודעים בדיוק מה רמת הביצוע, ואם רמת הביצוע משתנה, זה נכנס ומוטמע בתקציב של שנה אחרי זה. פה, אני אומר לכם, חברי, גם מהסיעות החרדיות, או כל מי שהיה ונטל חלק בקואליציה, זה היה כל הזמן כך. זה, אפשר להגיד, לא חידוש של ממשלת נתניהו-לפיד, וכולם – טומנים ידם בצלחת. מה שהיה הוא שיהיה, כי זה מאפשר לשיטה לעבוד, זה מאפשר לקואליציה לעבוד. ככה קונים נאמנות פוליטית, ככה קונים שקט תעשייתי בתוך הקואליציה. ככה, רחוק מעיני הציבור, בדילים, מעבירים את השינויים. אני חשבתי שאני אוכל להשפיע, אפילו במקצת, על בניית התקציב של השנה הזאת בלובי לחיזוק ופיתוח הכלכלה הערבית. הלכנו ויזמנו מהלך, פגישה עם כל התקציבאים, לפחות שמונה משרדים. עשיתי שני ימי עיון, נפגשנו עם האחראי, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ואמרנו, רבותי – אני אפילו הזמנתי מהממ"מ, אתם מוזמנים לקרוא, דוח שלם, השוואה, כמה האוכלוסייה הערבית מקבלת בתוך תקציב המדינה. אתם מוזמנים לראות – אני יכול לצטט, אין לי זמן מספיק: במשרד השיכון – שאנחנו מגיעים בין 0% ל-3% בסעיפים השונים. בין 0% ל-3%, במשרד השיכון, שהוא אמון ואמור להיות אחראי לפיתוח תשתיות, לבנייה. חשבנו בעצה אחת עם אותם תקציבאים שאם אנחנו – תראו, רבותי, יש מה שנקרא הרשות לפיתוח כלכלי במשרד ראש הממשלה, שאחראית, בשפת הז'רגון הפוליטי הציוני, למיעוטים – מגזרי המיעוטים. שם יש תוכניות, שרובן הסתיימו, ועכשיו לרשות אין תקציב כמעט. אותן תוכניות, אפילו אם הן ממומנות במיליארדים, זה לא נכנס לתקציב המדינה, כי זה לא בבסיס התקציב. אם לא מכניסים בבסיס התקציב את הצרכים של החברה הערבית, המצב ימשיך להידרדר; הוא לא נשאר באותו מקום, כי הצרכים גדלים. הממשלה הזאת לא רק מדירה פוליטית – וראש הממשלה רוצה לשלוח אותנו לפלסטין, שהיא כאן, כפי שאמרתי קודם – אלא אין אפילו שמץ של קשר בין הדיבורים שלהם על פיתוח הכלכלה הערבית, על תעסוקה, על זה שישראל, בשביל להשתוות לממוצע של ה-OECD, הכלכלה הערבית צריכה להתפתח, אין שמץ של קשר בין ההצהרות לבין התקציב. אין. התקציב מדיר – התקציב משאיר אותנו שנים אחורה כל פעם, ובלי שתקציב המדינה יכלול בתוכו שינויים בבסיס התקציב, לפחות עוד תוספת של 2–3 מיליארד שקל, תוספת ספציפית, כסף צבוע לצרכים של היישובים של האוכלוסייה הערבית, של החברה הערבית, המצב ילך ויחמיר. ולא רק שישראל לא תיהנה מהתפתחות או מצמיחה כלכלית שתביא אותה ל-GDP כמו הממוצע האירופי, אלא המצב ילך ויחמיר, כי היהודים הגיעו כמעט למקסימום. בלי ש-20% מהאוכלוסייה יגיעו לאותו ממוצע, המשק יתחיל לחזור אחורה. ככה זה היה במדינות אחרות, אני לא ממציא את הגלגל. אני מגיש נייר ל-OECD – סיעת בל"ד מגישה נייר שלם, שמעמיד תמונת ראי של אותן הבטחות שישראל הבטיחה ל-OECD, ב-Roadmap שנמשך שנה וחצי, כשהצטרפה, של ההבטחות שלה לסגירת פערים – סגירת פערים בכלל, לא רק בין ערבים ויהודים, בתוך החברה. מאז שישראל הצטרפה, מדד ג'יני עלה, מדד האי-שוויון עלה, הפערים הלכו והתרחבו. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> התקציב הזה ירחיב את הפערים יותר, יגדיל את הניכור, יגדיל את ההדרה. אני מאמין ורוצה להאמין שהממשלה הזאת תיפול עוד לפני העברת התקציב. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> לפני שנעבור לחבר הכנסת שאול מופז, הודעת מזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. החלטת ועדת הכנסת בדבר סדרי הדיון בקריאה הראשונה בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014, חוברת הצעות חוק מ/898, ובהצעות החוק הבאות שפורסמו בחוברת מ/899: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014. כמו כן הונח מכתבי אל חברי הכנסת בדבר אשרור מזכר הבנה בתחום הגנת הסביבה בין המשרד להגנת הסביבה של מדינת ישראל והמשרד לאנרגיה, סביבה ושינוי אקלים של הרפובליקה ההלנית. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014;> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014> (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת שאול מופז, בבקשה. שמונה דקות. לאחר מכן – חברת הכנסת מיכל רוזין. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה בראשית דברי למסור תנחומים למשפחתה של הנרצחת בצומת גוש-עציון היום, ולאחל החלמה לפצועים. זה יום קשה לאזרחי ישראל. הטרור מעצים את כוחו ואת פגיעותיו בכל מקום ונגד אזרחים תמימים וישרי דרך. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה לא נמצא פה – תרבות הדיון בכנסת הנוכחית היא מתחת לכל ביקורת. שר האוצר, שזאת צריכה להיות מלאכת המחשבת שלו בשנה הבאה, תקציב המדינה, לא נמצא כאן, ויש כאן איזו תורנות. אני רוצה לומר לחברים שיושבים כאן, שלפני שנתיים ישב כאן ראש הממשלה, אני הייתי בתפקיד יושב-ראש האופוזיציה, ומכאן, מעל הבמה הזאת, כשאני מביט לעברו, אמרתי לו: יש לכם בתקציב המדינה גירעון של 40 מיליארד שקל. זאת הבשורה שלכם? חבר הכנסת אמנון כהן זוכר את זה – זאת הבשורה שלכם לאזרחי מדינת ישראל? הוא צחק ואמר לשר האוצר, השר שטייניץ: מאיפה הוא מביא את הנתונים האלה? חודשיים לאחר מכן הסתבר שזה גודל הגירעון. לפני כשנה – יעיד על כך ידידי אמנון כהן, הגענו גם לוועדה אצלו – ישב כאן שר האוצר הנוכחי, ואמרתי לו: אדוני שר האוצר, היקף הרזרבה הוא 37 מיליארד; אתה מסתיר 14 מיליארד שקל, 13 מיליארד שקל, שהם מעל ל-3% המקובלים. גם הוא צחק. מסתבר שהנתונים האלה אכן מדויקים, והקופה הסודית הזאת, שהוא שמר לעצמו מתחת לבלטה, בתוך תקציב המדינה שקרוי רזרבות, היה שם הון שלא שייך לו; הוא שייך לאזרחי ישראל, והוא עשה בו כבשלו: ריפד את הכיסים של המשרדים של יש עתיד, וחשף כאן בעיה גדולה מאוד של יכולת לתרום באמת להתחייבות שלו למעמד הביניים. הוא לא עמד בזה. לי אין ספק שבארגזים האלה, שמונחים כאן וטרם הספקנו לעיין בהם ולקרוא אותם ברצינות וביסודיות ובמקצועיות, מסתתרים עוד כמה כישלונות ועוד כמה בעיות גדולות מאוד במדינת ישראל, ואין לי ספק גם שלא רצו שנעיין בחומרים האלה ונלמד אותם לפני שאנחנו מצביעים, ושנצביע על הכישלונות והמחדלים. אנחנו נלמד אותם, ונצביע גם על הבעיות, כפי שהן מופיעות בספר התקציב, מלבד האופן הבלתי-ראוי שבו מתנהל כאן היום הדיון על התקציב. אבל אני רוצה להשתמש באחת הציטטות המאוד-חשובות של שר האוצר. כשהוא התכונן לתפקיד הזה, וכשהוא נכנס אליו, הוא אמר שהגדלת הגירעון היא הלוואה שהדור הזה לוקח מדור העתיד בלי ערובה שיוכל להחזיר אותה. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, אין פה שר. <היו"ר יוני שטבון:> השר יצא למשהו קצר, וחוזר. <סתיו שפיר (העבודה):> איפה השר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני פה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאה:> אני אמרתי לכם לא להקטין את הממשלה. אם מקטינים את הממשלה – – – <שאול מופז (קדימה):> אני יכול להגיד לזכותו של השר סילבן שלום, שאם הוא היה שר האוצר הוא לא היה מגיש תקציב כזה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבין את ההשלכות, אבל השר נוכח פה מתחילת הדיון, והשר גם יכול לצאת לשתיים-שלוש דקות. גם הוא בן-אדם. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו חייבים לשבת בכיסא. כשאנחנו לא יושבים – – – <תמר זנדברג (מרצ):> קודם כול, יש תקנון. <היו"ר יוני שטבון:> השר נוכח בדיון. <תמר זנדברג (מרצ):> התקנון מדבר על זה ששר יהיה נוכח – – – <היו"ר יוני שטבון:> אני מציע לכם בזמן שלכם – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> היה ראוי ששר האוצר ישב פה. <שאול מופז (קדימה):> היה מאוד ראוי ששר האוצר ישב כאן, אבל כיוון שהתקציב לא ראוי, הוא לא יושב כאן. זאת הסיבה שהוא לא יושב כאן. והעובדה שהוא הגדיל את הגירעון רק מצביעה יותר ויותר על כך שהתקציב הזה נועד לצורכי בחירות, להעביר את השנה הקרובה ולהגיע למציאות של בחירות. אבל אני רוצה לומר שהאופוזיציה וכל אחד מאתנו יעשה את תפקידו. מה שלא שקוף בתקציב הזה ישוקף ומה שלא ברור יתבהר. ואנחנו נעלה פה ונלמד את זה, ונדבר על כל סעיף בתקציב, ומה שלא ראוי ייחשף, ואנחנו לא נעבור לסדר-היום, כי הגדלת הגירעון היא פגיעה בעתיד. ומעל הבמה הזאת הגדיל לעשות שר האוצר כשאמר: 2015 היא התחלת התיקון. אחרי שהוא שנתיים בתקציב, הוא יתחיל את התיקון ב-2015. <אמנון כהן (ש"ס):> הוא אמר: יהיה טוב ב-2015. <שאול מופז (קדימה):> יהיה טוב ב-2015. אני רוצה לומר שזה סוף הדרך, תרתי משמע. התקציב הזה לא יגיע לכדי מימושו, אזרחי ישראל לא יוכלו ליהנות ממנו, זה תקציב של שנת בחירות. הוא אומר: לתת לילדים שלנו חינוך? בשנה הזאת פגעו בתקציב החינוך על-ידו, וקיצצו אותו; אין בתקציב הזה לא מנועי צמיחה ולא ביטחון לישראל, והוא בא ומטיף לנו מוסר, לעבוד בשביל האזרח? היום מבינים אזרחי ישראל שהוא בעיקר עובד על האזרחים במדינת ישראל. זאת הייתה כל תכלית תפקידו מאז שהוא נכנס לתפקידו כשר האוצר. הוא הכניס עוד ועוד אוכלוסיות למעגל העוני במדינת ישראל, ועכשיו, שנתיים אחרי, הוא מדבר אתנו על מע"מ אפס? 144 משכורות, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נדרשות על מנת לרכוש דירה בישראל, והמע"מ אפס הזה, ברור שהוא רק יגדיל ביקושים, יעלה מחירים, וזה כסף שהולך כולו לקבלנים. הוא לא בא לפתור בתוכנית כוללת שמגדילה את ההיצע לפני הכול, ואחר כך מורידה את המחירים; הוא הולך להעביר את הכסף הזה בעיקר לקבלנים. לעבוד בשביל האזרח על מנת לתת לו ביטחון – איזה ביטחון? אדוני היושב-ראש, אתה לוחם, אתה לחמת, אתה יודע מה זה ביטחון. יש כאן ביטחון? הרי הטרור הולך וגואה. הקבינט הזה, שדשדש בימי "צוק איתן" והתקשה מאוד לקבל החלטות; 12 הפסקות אש – ככה מנהלים מערכה? ככה מנהלים מלחמה כנגד הטרור? עכשיו הוא מתיימר לתת ביטחון לאזרחי מדינת ישראל? הגמגום הזה חוזר על עצמו. אין ביטחון, אין צמיחה, יש גירעון, ולכאורה הוא הולך להיטיב עם העם. אנחנו נמצאים בראש רשימת המדינות ב-OECD שמובילות באחוז העוני. בשנתיים האחרונות של הממשלה הזאת – בשנה וחצי האחרונות של הממשלה הנוכחית ושר האוצר הנוכחי – העוני בישראל גדל. זאת ממשלה שהיא ממשלה בלתי אחראית; התקציב הזה שמונח לפנינו הוא תקציב של ממשלה בלתי אחראית, שלא מסוגלת גם לנהל דיון ציבורי אמיתי עמוק שמצביע באמת על הכיוונים של פתרון הבעיות הכלכליות והחברתיות העמוקות של מדינת ישראל, ורק מחביאה גם חוסר שקיפות, עם חוסר אמינות, עם חוסר יכולת לסייע לאזרחים במדינת ישראל. לכן התקציב הזה ראוי שיעבור מן העולם וישונה, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות, חברי האופוזיציה – מוטלת עלינו אחריות גדולה מאוד לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לשנות את הסעיפים המרכזיים של התקציב הזה ולהציע הצעה אחרת, טובה יותר, לאזרחי ישראל, כי זה מגיע להם. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת שאול מופז. חברת הכנסת מיכל רוזין, ארבע דקות, בבקשה. לאחר מכן – חברת הכנסת תמר זנדברג, גם כן ארבע דקות. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, תודה, כבוד הכנסת, קודם כול, תרשה לי להתחיל בכך שהלב נשבר על רקע הידיעות הקשות אודות שני הפיגועים שאירעו היום ועל ההידרדרות של המצב הביטחוני, המדיני, האישי, של כולנו, ואני רוצה למסור מכאן תנחומים למשפחת ההרוגה ואיחולי החלמה לפצועים. לצערי, לא אוכל להתייחס לסעיפי התקציב עצמו אף שאני מאוד רוצה בכך. יש לי שתי עוזרות מוכשרות מאוד, אבל לצערי הרב, בחצי יום – סליחה? <רות קלדרון (יש עתיד):> יועצות. <מיכל רוזין (מרצ):> יועצות, נכון. בחצי יום גם הן לא יכולות לקרוא אלפי עמודים ועשרות-אלפי סעיפים של התקציב. ולכן, במקום לדבר על התקציב המפוקפק, שקרא לו שר האוצר "תקציב חברתי", אנחנו נדבר על מה שאין בו, ואין בו צדק חברתי. פרופסור טרכטנברג אמר מאוד יפה: צדק חברתי מבוסס על שלושה יסודות. הראשון, הלימה עקבית בין התנהגות נורמטיבית, תרומה ומאמץ של הפרט, לבין התגמול שהפרט מקבל בכל מישור; השני, כללי משחק הוגנים על פני כל מחזור החיים, שוויון הזדמנויות בשלבי הפתיחה, מרחב פעולה וכללי תחרות הגונים והוגנים בהמשך, וביטחון בסיסי וכבוד לאחר הפרישה; והיסוד השלישי, אם הגורל מכה בפרט מכל סיבה שהיא, החברה תסייע בהבטחת קיומו הבסיסי, נגישותו וכבודו. במדיניות הממשלה הזאת אין זכר לאף אחד מהיסודות הללו, ולכן רציתי לספר היום לשר האוצר, שלצערי לא נמצא כאן ולא מכבד אותנו בנוכחותו – הוא לא מכבד את ההצעה שהוא בעצמו הביא לכאן – שאחרי מחאת הצעירים, מחאת ברלין, אמר שהם מוכנים לזרוק את הכול לפח כי הרבה יותר נוח בברלין, אני רוצה לספר לו על מדינה שכן יש בה צדק חברתי. אני במקרה יושבת-ראש אגודת הידידות של הכנסת עמה, והמדינה הזאת היא דנמרק. מחקרים וסקרים בין-לאומיים בשנים האחרונות מוצאים שדנמרק היא המדינה, האומה, המאושרת ביותר בעולם. אז מה הופך את הדנים לכל כך מאושרים? הסיבה העיקרית היא ביטחון סוציאלי ומערכת רווחה מפותחת עם שירותי בריאות לכולם, כולל רפואת שיניים ובתי-אבות לקשישי החברה, חינוך והכשרה מקצועית חינם, עולם ערכים שמבוסס על סולידריות וצניעות, וחלוקה מאוזנת של עוגת ההכנסות, שממקמת את דנמרק כאחת המדינות השוויוניות בעולם. בעצם, על-פי כל המדדים, אין בה בכלל פערים בין עשירים לעניים. <זהבה גלאון (מרצ):> כי אין להם בנט ואין להם אורי אריאל. <מיכל רוזין (מרצ):> בדיוק. ואין להם התנחלויות ועוד כמה דברים. <היו"ר יוני שטבון:> אין להם טרור ואין להם מלחמות, מה לעשות. <מיכל רוזין (מרצ):> ואצלנו תקציב ההכשרות הולך ונעלם, תקציב החינוך מקוצץ ותשלומי ההורים עולים; ואצלנו מורידים לעובדים זרים את נקודות הזיכוי ומגלגלים את העלות על המעסיקים, ומכאן – לאזרחים. בדנמרק גם 83% מכוח העבודה מאוגדים באיגודי עובדים – לזה לא קשור לא מלחמות ולא מצב ביטחוני, ולא פיגועים; הם מאוגדים באיגודי עובדים. הממשלה מעניקה להם ביטחון סוציאלי עצום, גם למי שמפוטר; מסייעים להם במציאת עבודה לצד דמי אבטלה גבוהים, כ-90% מהשכר. אצלנו גם אם מובטחים דמי אבטלה בחוק, אנשים רבים נדחים על-ידי הביטוח הלאומי בתירוצים כאלה ואחרים. בדנמרק גם דואגים לכך שתהיה עבודה לכולם, תהיה רמת שכר וזכויות פנסיה הוגנות, יהיה מספר שעות עבודה הוגן, חופשות והכשרה מקצועית. ואצלנו? שר האוצר משכנע טייקון כזה או אחר להעביר מפעל מעיירה מוכת אבטלה אחת לעיירה אחרת. אז כשאנחנו מסתכלים על דנמרק ואנחנו מסתכלים על ישראל בעוד נושאים, כמו בנושא הדיור, של דיור ציבורי – בדנמרק 5 מיליון תושבים ו-2 מיליון יחידות דיור, והרוב, הרוב, הן מושכרות בדיור בר-השגה ובמחיר נמוך – אז אנחנו רואים שההבדל העיקרי בין ישראל לדנמרק הוא שתפיסת העולם של דנמרק – – <היו"ר יוני שטבון:> משפטים אחרונים, בבקשה, כי הזמן הסתיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – היא: אתה לעולם לא לבד כאן; מול ישראל: אתה יחיד ומיוחד אבל לבד בעולם. אז כשבודקים, וזה לסיום, את שיעורי העוני בישראל ובדנמרק, אז שיעור העוני בישראל הוא השני בגובהו במדינות ה-OECD; וכשמדברים על מדד העושר הלאומי, אז מובן שדנמרק במקום הראשון ואנחנו מזדחלים הרחק מאחור אחרי מדינות אירופה, ניו-זילנד, אוסטרליה, ארצות-הברית ועוד, ועוד, ועוד ועוד. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת תמר זנדברג, ארבע דקות, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, ארבע דקות. נא להקפיד על הזמן. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה בפתח הדברים להביע זעזוע, דאגה, צער ופחד מכל מה שקורה סביבנו. כמובן, תנחומים למשפחה של דליה למקוס, ומי ייתן שהיא תהיה הקורבן האחרון, ושהפצועים, מהיום רק, יהיו האחרונים, ושמעגל האלימות הזה יהיה האחרון שנראה. התכנסנו כאן כדי לדבר על הצבעת תקציב. זו הצבעת אמון בממשלה, ואני חושבת שזה יום שבו אין לנו לא שלום, לא ביטחון, לא צדק חברתי. ממשלה שזה כבר תקציב שני שהיא מגישה לכנסת ולא הביאה לנו שום דבר, אז קצת קשה לדבר על ההישגים שלה. אבל אני רוצה בכל זאת לדבר על כמה הישגים, בראשות שר האוצר, שהביאו אותנו עד הלום. שר האוצר, בנאום הפתיחה שלו, דיבר על המחאה החברתית; משום מה היו לו העוז והחוצפה לשאת את שמה של המחאה החברתית לשווא, ובואו נדבר על הישגי האוצר בשנה האחרונה בתחום הדיור, התחום המרכזי שבגללו נבחרתן, חברות יש עתיד, היחידות שמכבדות אותנו בנוכחותן. בשנה האחרונה קוטג' טורי בשכונה של יאיר לפיד, דומה לזה שיאיר גר בו, קצת יותר קטן, נמכר ב-7.7 מיליון שקל. קוטג' נוסף, ממש שכן ללפיד, גם הוא נמכר בשנה האחרונה באותו סכום: 7.7 מיליון שקל. שני הנתונים האלה, שתי העסקאות האלה, דווחו באתר הנדל"ן "מדלן", והעיתונאים הכלכליים שאולי מסקרים אותנו – כאשר נבחרתם, חברי יש עתיד, העיתונות הכלכלית העריכה את שווי הבית של לפיד ב-6–6.5 מיליון שקלים. כלומר, בשכונה של לפיד עצמו, זינוק של למעלה ממיליון שקלים בשנה וחצי. יפה מאוד, זה הישג מרשים. עוד מיליון שקל רק על שווי הקוטג' הזה. זה הישג משמעותי בתחום הדיור. <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> היינו אולי מתכנסים להרים כוסית עראק, אבל, כידוע, זה כבר, מחירו כבר האמיר. יש כאלה שמעדיפים ויסקי ולכן אולי המחיר של הוויסקי ירד בשנה האחרונה, מי יודע. אבל אולי לעראק יש לנו כסף. זה זול. נשאר לנו הרבה יותר כסף בגלל הוזלת המחירים ההמונית, אז אפשר לשלם יותר על הקוטג'. האומנם? יוקר המחיה – כולנו אהבנו לצחוק על הצעירים בגלל המילקי, אבל דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם רק השבוע, לפני כמה ימים, מצא שבשנים האחרונות, מ-2005 ועד 2013, רמת המחירים בישראל עלתה בשיעור מצטבר של 34% יחסית לממוצע מדינות ה-OECD. עכשיו, מה תגידו לנו? זה לא אנחנו. נכון, מ-2005 זה לא אנחנו. רק מה? מ-2013, שזו השנה שבה אתם התחלתם לעבוד בשביל הציבור בישראל, רק בשנה הזו נפער פער נוסף של 8.9%, כמעט 9%, רק בשנת 2013. אבל לא נורא, למה אתם מעסיקים אותנו בזוטות? בואו נתמקד במה שחשוב. ומה שחשוב זה שכל שרי הממשלה מקנאים ביאיר לפיד על האייפון 6 החדש שלו, ושסגנו מיקי לוי התקין במכונית שלו מקרר. עכשיו, למה הוא התקין מקרר? הוא נשאל על-ידי העיתונות – הוא התקין מקרר כי כשהוא הסתובב ב"צוק איתן" בין החיילים הוא נורא נורא התעייף, ולכן הוא היה חייב קולה קרה במקרר. צודק, לא? צודק. ב"צוק איתן" לחיילים לא היה שק שינה, לא מזרן ולא אוהל, אבל כשהם השתחררו, בגלל החוקים החדשים שלכם הם לא יוכלו לחתום אבטלה – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – אבל העיקר שסגן שר האוצר ביקר אותם. נורא חשוב. יפה. <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת זנדברג, נא לסיים. משפטים אחרונים בבקשה. הזמן עבר. <תמר זנדברג (מרצ):> משפטים אחרונים. משפטים אחרונים. אנחנו מסתכלים – באדיבות התנועה לחופש המידע, העיתונות פרסמה בימים האחרונים את לוח הפגישות של השר לפיד. חברות וחברים, 108 פגישות עם עיתונאים; לעומת זאת, היו לו עוד כמה פגישות: 54 בנושא דיור, 34 בנושא מדיני-ביטחוני ו-13 פגישות עם הנגידה קרנית פלוג. יחד 101 פגישות בנושאי דיור, מדיני-ביטחוני ובנק ישראל יחד. 101 פגישות בכל הנושאים האלה, לעומת 108 פגישות עם עיתונאים. ממש – זה יפה מאוד ששר האוצר משקיע במה שחשוב, ודואג לתדמית שלו יותר ממה שהוא דואג לדיור, לביטחון ולכלכלת ישראל גם יחד. <היו"ר יוני שטבון:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> וכל זה לא כולל תוכן שיווקי במאות-אלפי שקלים שמשרדי יש עתיד קונים בעיתונים. כי אם אין הישגים להתפאר בהם, לפחות נלך ונספר לציבור, נקנה פרסומות. כי הרי פעם פרזנטור תמיד פרזנטור, אדוני היושב-ראש. לפחות הוא מתעסק במשהו שהוא מבין בו. ושאלה אחרונה, וזה משפט אחרון, גם הוא שאלה ללפיד, אם אתן, חברות הכנסת, יכולות להעביר לו. בדיווח הפגישות דווח גם על 20 פגישות עם פעילים פוליטיים. רציתי לשאול, האם ב"פעילים פוליטיים" מתכוונים לחלק ממייסדי יש עתיד, מאנשי העסקים הבכירים שנמנים עם המייסדים של המפלגה, ועכשיו, כשהפרזנטור התמנה לשר האוצר, אולי הם צריכים כמה טובות בחזרה? האם אחד מהפעילים הפוליטיים האלה הוא אולי במקרה אבינועם ספיר, מנכ"ל "טבע", שגם הוא נמנה עם חוג המייסדים המצומצם של יש עתיד, ובמקרה החברה שלו קיבלה הטבות מס עצומות מאחד יאיר לפיד, שר האוצר שנבחר בזכותו? <היו"ר יוני שטבון:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> ואולי אולי – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת זנדברג, עבר הזמן לפני הרבה זמן. נא לסיים ולכבד את האחרים. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו בשבוע האחרון – בשבוע האחרון נדרשנו כאן להצביע במחטף על ניגוד עניינים והעברת סמכויות לשרה ציפי לבני, כי לשר האוצר יש ניגוד עניינים. אז נשאלת השאלה אם יש עוד כמה ניגודי עניינים שאולי שר האוצר לא דיווח לנו עליהם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> אם תוכלו להעביר את השאלה ולהחזיר לנו תשובה. בינתיים אנחנו נקרא את הספרים, ואולי עד הקריאה השנייה והשלישית יהיה לנו משהו חכם להגיד על התקציב עצמו. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת דב חנין. אני אבקש מהדוברים גם לכבד את הכנסת וגם את הזמן. תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה. ארבע דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך – יש שר באולם? <היו"ר יוני שטבון:> כן. השר סילבן שלום נמצא. <דב חנין (חד"ש):> השר סילבן שלום. מכל דבריו של שר האוצר תפסו את תשומת לבי שתי מילים: שכר מינימום. אומר לנו שר האוצר: הגיע הזמן להעלות את שכר המינימום. ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אכן הגיע הזמן להעלות את שכר המינימום. זה, אגב, לא חדש. אנחנו בכנסת הזאת, לפני כמה חודשים, חתמנו יחד על הצעת חוק – 64 חברי כנסת, כולל נשיא מדינה אחד, חתמנו יחד על הצעת חוק שמציעה להעלות את שכר המינימום מ-23.15 שקלים ל-30 שקל לשעה. אנחנו חושבים שצריך להעלות את שכר המינימום, משורה ארוכה של סיבות. קודם כול, סיבה חברתית. ישראל מובילה היום בעולם המערבי ברמות של אי-שוויון, פערים ועוני, ותמונת העוני בחברה הישראלית היא תמונה מאוד מיוחדת. מה שבולט בתמונת העוני שלנו זה השיעור הגבוה של עובדים עניים, אנשים שיוצאים בבוקר השכם לעבודה, עובדים קשה כל היום, חוזרים בלילה מאוחר לילדים, ועדיין נמצאים מתחת לקו העוני. עמיתי חברי הכנסת, המציאות הזאת היא בלתי נסבלת. לא הגיוני שאדם שעובד קשה לא יוכל להתפרנס בכבוד מעבודתו. לא הגיוני שאנשים יכלו את ימיהם בעבודה, ועדיין יישארו מתחת לקו העוני. המציאות הזאת, של העובדים העניים, הולכת ומתרחבת. מספר העובדים העניים בישראל ב-15 השנים האחרונות גדל בצורה דרמטית. תמונת העניים העובדים היא החלק התחתון של מה שקורה אצלנו בכלל לשכירים ולשכר. השכר הריאלי בישראל יורד; מהשכר הנמוך יותר אי-אפשר לגמור את החודש. אנחנו מדברים על משבר יוקר המחיה? יוקר המחיה, עמיתי חברי הכנסת, זה לא רק מחירי המוצרים, אלא זה קודם כול רמת השכר הנמוכה. כאשר השכר הוא כל כך נמוך אי-אפשר גם לקנות מוצרי חלב, וגם אי-אפשר לשכור דירות. עם הבעיה הזאת של השכר הנמוך הגיע הזמן באמת להתמודד. אגב, שכר המינימום בישראל נמוך בצורה דרמטית גם בהשוואה למדינות אחרות בעולם. אם אנחנו משווים את ישראל למדינות מערביות אחרות, אנחנו בתחתית מבחינת גובה שכר המינימום שקיים אצלנו. בארצות-הברית הנשיא אובמה מוביל מערכה להעלאת שכר המינימום הפדרלי ל-10 דולר לשעה. עכשיו סיימנו בארצות-הברית מערכת בחירות פדרלית. ברוב המדינות ניצחו הרפובליקנים, הימין השמרני בארצות-הברית, אבל גם בארבע מדינות שבהן הרפובליקנים ניצחו, ועמדו במקביל לדיון ציבורי ולהחלטה ציבורית הכרעות בעניין שכר המינימום, בכל ארבע המדינות האלה, הרוב הגדול של הציבור הצביע בעד העלאת שכר המינימום. אנחנו מדברים על ארצות-הברית, המדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם. אז כן, אנחנו שומעים את הטיעונים: שכר מינימום יגרום למשבר במשק. ראינו דוגמה ישראלית – 2006, עלה שכר המינימום, מצב המשק רק השתפר. אגב, זה לא רק טיעון היסטורי, אלא גם טיעון אנליטי, מכיוון שכשאתה נותן יותר כסף לאנשים שנמצאים בתחתית הסולם החברתי מבחינת ההכנסות שלהם, אתה מאפשר להם להוציא יותר, אתה מאפשר להם לקנות יותר, אתה ממריץ את פעולות המשק. זו חוכמה ישנה שגילה אותה כבר קיינס בשנות ה-20 של המאה הקודמת. עמיתי חברי הכנסת, אין טענות כלכליות נגד העלאת שכר המינימום. העלאת שכר המינימום מתבקשת לא רק חברתית, אלא גם כלכלית. אני מברך על כל קול שמצטרף לדרישה להעלות את שכר המינימום. אני מברך על דבריה של נגידת בנק ישראל בהקשר הזה. היא אמרה באופן ברור וחשוב שהגיע הזמן לחשוב על זה. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים. אני כמובן מברך על התייצבותה של ההסתדרות ועל התייצבותו של יושב-ראש ההסתדרות. אבל אני רוצה להתריע ביחס לעמדתו של שר האוצר. בעניינים האלה, לפעמים האויב של הטוב הוא הכאילו. אם אכן מדובר על העלאת שכר מינימום של 200 שקלים, זה לא מספיק. זה לא באמת יעלה אנשים מתחת לקו העוני. זה יהיה לעשות במקום מה שצריך ולא את מה שצריך. לכן, עמיתי חברי הכנסת, הדרישה שלנו חייבת להמשיך להיות להעלות את שכר המינימום באופן אמיתי כדי להתמודד עם בעיית העוני בישראל, כדי להתמודד עם בעיית העניים העובדים במדינת ישראל. עוד בכנס הנוכחי אנחנו נביא להצבעה את הצעת החוק שלנו להעלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה, ואני מקווה שהיא תזכה לתמיכה רחבה מכל חלקי הבית. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חנא סוייד, ארבע דקות, בבקשה. ולאחר מכן – חבר הכנסת עפו אגבאריה. ארבע דקות. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אפשר להבין שממשלה רוצה להעביר תקציב מהר ככל האפשר, גם בלי שהוא יידון בצורה מעמיקה, אבל אני לא מבין למה הכנסת צריכה להיכנע ולהסכים לדון ולהצביע על תקציב שהיא לא למדה ולא ניתחה ולא ממש העמיקה לדון בו. אני חושב שזה כישלון, ואי-אפשר לקבל מצב כזה, שהממשלה והקואליציה כופות על הכנסת התנהלות לא ראויה כגון זו. אני לא יכול באמת לדבר הרבה על התקציב, כי – אני אומר בגלוי: אני לא למדתי אותו, ואני לא יכול להתבטא הרבה בעניין הזה. אני לוקח רק את אחד הנושאים ששר האוצר, כשהציג את התקציב, דיבר עליהם, וזה העניין של הדיור, ובאופן מיוחד העניין של חוק מע"מ אפס וכל הפתרונות שהאוצר מציע כדי להתמודד עם מצוקת הדיור במדינה. ואני לוקח עוד מעגל, יותר צר, וזה פתרונות הדיור שהאוצר מציע לגבי האוכלוסייה הערבית. וכאן אני אומר שהיינו בתקופה שבה הגידול באחוזי ההשקעה בדיור ובשיכון בחברה הערבית היה של עשרות אחוזים; בתקופה מסוימת, לפני 15 שנה, 20 שנה. לפחות בממשלה הקודמת, התקציב שניתן לאוכלוסייה הערבית בנושאי דיור ובנושאים כלליים היה נמדד באחוזים, כלומר חלקים מ-100. בתקציב הזה, ובמיוחד בפתרונות הדיור, ההקצאה לציבור הערבי, לאוכלוסייה הערבית, היא בפרומילים. היא בחלקים – חלקי 1,000, כלומר ירידה של סדר-גודל בהקצאת משאבים להתמודדות עם מצוקת הדיור ביישובים הערביים. אני חושב שזה דבר שאי-אפשר לסבול אותו, במיוחד משר אוצר שטוען שהוא ליברל, והוא פתוח, והוא איש המרכז, הוא לא איש הימין, הוא לא חושב על אפליה. אבל בעצם, כשאתה מקטין את ההוצאה על פתרונות דיור ועל דברים אחרים לגבי הציבור הערבי, מאחוזים לפרומילים, אני חושב שזה כישלון, זה דבר שלא מתקבל על הדעת. אני אסביר למה אני מתכוון. בחוק מע"מ אפס, כל הציבור הערבי, כל היישובים הערביים, מלבד נצרת, שהיא עיר גדולה, הם מחוץ למעגל הזכאים והמוטבים בחוק הזה. לא קיים ציבור ערבי, לא קיימת חברה ערבית בכלל. מצאו כל מיני פתרונות איך לרצות את החרדים. מצאו הגדרה שיש זכאים ויש מוטבים, ומצאו איזה סכום של מיליון שקל לרצות את החרדים, כי הם גרים בערים, ובערים יש בנייה קבלנית. מצאו דרך לרצות את המתנחלים, ששם אפשר לבנות צמודי קרקע, רק התנו שזה צריך להיעשות על-ידי קבלן. כלומר, תפרו את זה כך שזה יתאים להתנחלויות. רק ליישובים הערביים – גם לאוכלוסיות אחרות, לנכים ולמיעוטים כאלה ואחרים מצאו פתרונות – רק לאוכלוסייה הערבית לא מצאו פתרון מתאים. כל האוכלוסייה הערבית, מלבד חלק קטן, שנמדד בפרומילים מסך כל התקציב – אני אומר לכם שבמע"מ אפס ובהסכמי גג ובמענקים יישוביים הממשלה הולכת לשפוך 6-5 מיליארד שקל בשנה לפתרונות דיור. האחוז של האוכלוסייה הערבית באותם 6-5 מיליארד שקל מגיע אולי ל-10 מיליון, וזה פחות מפרומילים, זה פרומילים ספורים שמוציאים על האוכלוסייה הערבית. אני חושב שזו אפליה, זה מצב שלא יתקבל על הדעת. אחר כך באים בטענות על הציבור הערבי, למה הוא ברוגז ולמה הוא מרגיש מופלה כל הזמן. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ארבע דקות. בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת עיסאווי פריג', שיש לו שש דקות. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רק רוצה לתקן טעות של ראש הממשלה, שהיום התבטא שהערבים בישראל צועקים ש"בדם ובאש נפדה את פלסטין", ובגלל זה הם טרוריסטים, וצריך להעניש אותם בענישה חמורה, ואפילו להגיע לזה – לשלול את אזרחותם. אז קודם כול, הפלסטינים והערבים לא אומרים "בדם ובאש", הם אומרים "ברוח בדם ניפדקי יא פלסטין". זאת אומרת: בנפש ובדם אנחנו נפדה את פלסטין. ככה הם אומרים. מי שצעק "בדם ובאש את רבין נגרש", זה לא אנחנו. זה לא הערבים, זה לא הפלסטינים. וגם מי שרקד כשצעקו "בדם ובאש את רבין נגרש" על המרפסות, זה לא אנחנו. ועד היום האנשים האלה לא באו על עונשם, אפילו שהם רצחו ראש ממשלה – ולא רק זה שרצח אותו, שלחץ על ההדק. עד היום הוא לא נענש, ולא יבוא יום שהאנשים האלה ייענשו. אז אותנו הוא רוצה להעניש בצורה כזאת. איזה עונש עוד צריכה האוכלוסייה הערבית לסבול, חוץ מכל ההתבטאויות – את זה אנחנו רואים בהצעת התקציב. אומנם הצעת התקציב הזאת, עוד לא קראנו אותה, אבל אני בטוח שהיא לא תהיה יותר טובה מזו שהייתה והאוכלוסייה הערבית לא תיהנה מדבר. כל ראשי ממשלות ונשיאי מדינת ישראל טענו כל הזמן שהם יודעים שיש הפליה לרעה של האוכלוסייה הערבית ויש מקום לתקן. אז אני שואל, איפה המקום שאפשר לתקן בהצעת התקציב הזאת? האם הממשלה באמת רוצה להוריד את הלהבות? איך אנשים שמרגישים שהם מנודים, אפילו אם הם נוסעים לתל-אביב – נוסעים לתל-אביב, מספיק שיפגוש אותם מישהו מאנשי הביטחון, שיכול לעכב פועלים לכמה שעות, בגלל הזהות שלהם, כי הם באו מאום-אלפחם, או מנצרת. או שאם הוא עובר באיזה מחסום, אז זה לפי שיקול הדעת של החיילת שנמצאת שם. יכול להיות שהיא על משחק כלשהו בפלאפון שלה, או רוצה לגמור איזה טיפול בציפורניים שלה, ואז האנשים סובלים, ותראו איזו השפלה. אז למה אתם מתפלאים שהאנשים האלה, יש להם המטען הזה שאפילו – אפילו אם הם פורקים אותו קצת על המשטרה, אז ישר הם מקבלים עונש, גזר-דין מוות במקום. <היו"ר יוני שטבון:> פורקים אותו עם סכין? לא הבנתי. סליחה. הם פורקים את התסכול הזה עם סכין? לא, אני שואל באמת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא ראית בעיתון – – – <היו"ר יוני שטבון:> אתה רואה אותי פורק כעס עם סכין על מישהו? אני לפחות לא פורק כעס בסכין. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יפה, בסדר, טוב שהזכרת. אתה לא ראית את זה שמתנחל הצמיד סכין לגרונו של חייל? למה לא הרגו אותו? <היו"ר יוני שטבון:> לא הבנתי. אתה מצדיק את – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא מצדיק, לא את זה ולא את זה. אז למה לא הרגו אותו? למה לא הענישו אותו? האם הוא בבית-סוהר? האם הוגש נגדו כתב-אישום? האם מישהו בכלל שאל אותו: מדוע הצמדת סכין לגרונו של חייל? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> איפה זה היה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> בשטחים, בהתנחלויות. תקרא ב-ynet, לא אני כתבתי, לא אני ראיתי. תקרא. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מאמין – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אה, זה שקר, נכון? זה לא היה. ynet משקרים. אני אזכיר לך את זה, זאב, ש-ynet משקרים. אבל תעמוד על זה שהם משקרים, בסדר? <נסים זאב (ש"ס):> אמרתי שאני לא מכיר את זה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז כאלה דברים, אם הממשלה הזאת בכוונה תחילה רוצה לחמם את המגזר הערבי, הן מבחינת השירותים והן מבחינת התקציבים, הן מבחינת התרבות והן מבחינת הבריאות, אז מה נשאר לאנשים? בואו תחשבו קצת יותר בהיגיון. אנחנו 20% מהאזרחים, אנחנו נישאר פה, לא תהיה עוד נכבה, אנחנו לא נצא מפה. אם מישהו מהמתנחלים או מישהו אחר חושב שהאוכלוסייה הערבית תתנדף מפה – אנחנו לא נתנדף. אולי אפשר למצוא פתרון? ואני לא חושב שמישהו יחשוב – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לכן אני פונה לשכל הישר, לממשלה הזאת, אם עדיין יש בממשלה מישהו עם שכל ישר. בואו תיטיבו עם האוכלוסייה, ואז תראו שהאוכלוסייה היא לגמרי לא זו שאתם מסיטים אותה לאיזה כיוון. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', שש דקות. בבקשה. כן, שש דקות, לפי החלוקה הסיעתית. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – עיסאווי, אני שמח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, אני, מצ'פרים אותי. אתה רואה? כדאי להיות ערבי במרצ, תאמין לי. <קריאה:> אפליה מתקנת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, השר סילבן שלום, שנמצא אתנו, כבוד היושב-ראש, חברים, השר סילבן שלום, שיושב אתנו – אני רואה אותך בספסלים האחוריים, ואני שואל את עצמי: מה, אתה מתבייש בתקציב? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אולי צריך להתחיל להתרגל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, צריך לשבת כאן, בחזית. אתה מייצג את הממשלה, אתה מייצג את השרים. למה אתה יושב מאחור? תשאיר לחבר'ה – למה? שב כאן, תתגאה במה שהונח לנו על השולחן. <אראל מרגלית (העבודה):> לפעמים שפת גוף אומרת יותר ממילים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני צריך להעתיק את זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה מתגעגע אלי, עיסאווי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה מתגעגע? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מתגעגע, למען האמת, מתגעגע לחיוך וזה. חברים, בואו נחזור למסחרה. הקרטונים שמונחים לנו, שהונחו על השולחנות שלנו, זו ההצגה הטובה בעיר, שחוזרת על עצמה כל סוף שנה לאיזה חודשיים-שלושה. אני יושב ביני לבין עצמי, מתייעץ אפילו עם תמי, ואני אומר לה: איך אנחנו נקרא להצגה הזאת? הגעתי למילה מסחרה – אתם יודעים מה זה מסחרה? כולם יודעים מה זה מסחרה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> באמת, יודעים מה זה מסחרה? <עמר בר-לב (העבודה):> לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה אשכנזי, שלא הגעת לזה. מסחרה זה לצחוק בעיניים. <עמר בר-לב (העבודה):> מסחרה אמרת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מסחרה. אתה לא יודע מה זה מסחרה? דחילק. <משה מזרחי (העבודה):> עכשיו שים מקף באמצע המילה והכול מסתדר, נכון? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מסתדר? <משה מזרחי (העבודה):> כן, מקף באמצע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני לא אעשה, מס – אני לא אשלים, אני אשאיר את זה לך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה שני חלקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מסחרה, חברים, זה מה שאנחנו רואים כאן. אני שואל את עצמי כחבר כנסת: שנים על גבי שנים נלחמתי להיות כאן, תשכנע חברים, תסתובב בכפרים, תלך לאלף ועוד אלף מקומות בשביל להגיע ליום – לשבת ליד השולחן ולהיות חלק ממקבלי ההחלטות של המדינה. אני צריך להגיע לכאן, לראות את ההצגה ולעבור על המסחרה הזו? אני שואל אתכם. אנחנו הגענו למצב – הצחוק בעיניים שאנחנו רואים; לא מצליח לייצר את המילים לתאר את עוגמת הנפש כאן. ולכל זה קוראים משטר דמוקרטי. חברים, צריך לעבור חשבון נפש. אנחנו, את הדמוקרטיה רק רואים כתובה על הנייר, אבל במציאות היא לא קיימת. כל הקרטון הזה שאנחנו רואים זה שכפול של אותו תקציב של שנים על גבי שנים, שעובר תהליך של הצגה. לפני שלושה חודשים, חודשיים, ההצגה התחילה כאילו, כאילו, כאילו מחנה ראש הממשלה ומחנה נגידת הבנק הם מחנה מול מחנה יאיר לפיד, שר האוצר. אנחנו לא ניתן שיהיה גירעון גבוה, לא "כן לגירעון", לא בעד גירעון, וכותרות. ההצגה התחילה. וכשאתה קורא את זה – ואללה, מדובר במשבר. מדובר במשבר, הולך להיות משהו מעניין. כל זה, ההצגה הזאת שממשיכים, אם אני מסתכל לעומק אני אומר: לא טובת הציבור עומדת בפני ראש הממשלה ושר האוצר; עומדים בפניהם האינטרס הפוליטי והכדאיות הכלכלית. הציבור, שנה אחרי שנה – אתם מרדימים אותו בכדור האיום: איום ה"חמאס", איום ה"חיזבאללה", האיום האיראני; עכשיו מייצרים להם את איום הר-הבית. ראש הממשלה הגיע למסקנה שצריך להביא איום מתוך הבית. האיום הזה יפסיק לעבוד, אדוני השר סילבן שלום. תעביר את זה ותקשיב. אתם לא יכולים להמשיך לרמות ולצחוק על האנשים. לכל זה יש סוף. תאמין לי, יש סוף. יש סוף. אתה יכול לשבת לנוח בכיסא, אבל הצחוק הזה לא יימשך. לא יימשך. לענייני התקציב – אני עברתי שנה וחצי בוועדת הכספים – – – <אראל מרגלית (העבודה):> ישבת והטבעת את חותמך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ישבתי, רציתי לחוות מה קורה שם. רציתי לראות ברמת המיקרו, ההצגה האמיתית אצל ידידי, יושב-ראש הוועדה ניסן סלוּמינסקי. <אראל מרגלית (העבודה):> סלוֹמינסקי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סלוֹמינסקי? בסדר, יאללה. <אראל מרגלית (העבודה):> לקח לי שנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לקח לי זמן ללמוד את זה. ואתה רואה איך הדברים מתנהלים שם באמת. אתה רואה חברי קואליציה יושבים, שומעים את הדיונים, ישנים – נו, הגיע מועד ההצבעה? תרים את היד. הרמנו יד. על מה הרמת יד? לא יודע. הרמת יד, החבר קיבל כסף להתנחלויות – לא מעניין. מה עם ועדת אלאלוף? שתחכה. מה עם ועדת גרמן? שתחכה. מִסְפרים. ניתן את האקמול לסרטן. כמו ששר האוצר עכשיו יצא לנו עם האמירות: אני – פיקוח על נייר טואלט. וואי, וואי, וואי, וואי, פיקוח על נייר טואלט, פיקוח על חלב סויה. <משה מזרחי (העבודה):> זה קשור למס שהזכרת קודם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> המסחרה? לא משנה. אני, למה אמרתי מסחרה? כי זו באמת מסחרה. ומה הוא עושה? סוגר מפעל ונותן מענק למפעל אחר לידו, חדש. וואלכ, מסחרה. עד כדי כך אתה מסתכל על אנשים בקלילות הזו? עד כדי כך אתה לא סופר את התושבים? <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה שחשוב לך, "כיפת הברזל" שלך, שזה מעמד הביניים שלך? תן לי את המתכון להיות חלק מהמעמד הזה. חברים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – חברים, ואני אומר לספסלים האלה, אני רואה רק את חברת הכנסת קול וחברת הכנסת – – – <היו"ר יוני שטבון:> רות קלדרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ראש הממשלה – תקשיבו טוב – יעשה לכם אמבוש, והאמבוש קרוב. אתם לא תדעו איך זה יגיע. תודה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. ארבע דקות. ולאחר מכן – חבר הכנסת אראל מרגלית. נא להקפיד על הזמן. בבקשה. תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הימים האלה הם ימים קשים מבחינה ביטחונית, וגם התקציב הזה הוא קשה, ואפשר להגיד גם כן מבחינה ביטחונית. את הדקות הספורות שיש לי אני רוצה להקדיש לעניין הזה, שהוא בעצם הסיפור הגדול של תקציב הביטחון הפעם. זה לא מע"מ אפס, וזה לא חינוך, או בריאות, או דיור, או מה שזה לא יהיה. זו תוספת ענקית וחסרת תקדים לתקציב הביטחון, והיא – אף שהיא הסיפור הגדול השנה – כמעט לא נדונה, כמעט לא זוכה להתייחסות. היא בלתי מפוענחת. התקציב הגבוה ביותר בארגז הזה שלפנינו – כמו תמיד מאז קום המדינה – זה תקציב הביטחון: 52.6 מיליארד שקל, לא כולל תוספת של 6 מיליארד שקל. בנוסף, יעמדו לרשות מערכת הביטחון בשנה הבאה 7.8 מיליארד שקל, הוצאה מותנית בהכנסה, כך שסך תקציב הביטחון ל-2015, ללא התוספת, יגיע לשיא של 60.4 מיליארד שקל, ומעבר לכך הוצאות ביטחוניות מובהקות, כמו תקציב המוסד, השב"כ, משמר הגבול – זה לא במסגרת תקציב הביטחון. הרזרבה הכללית בתקציב הזה תגדל ב-5 מיליארד בהשוואה לעבר, גידול חסר תקדים, מגיע ל-12.1 מיליארד שקל. מרבית כספי הרזרבה – הרוב לא יודעים – מיועדים להוצאות ביטחוניות מסווגות. כך שאנחנו מתמודדים כאן עם תקציב שבו ההוצאה לביטחון היא חסרת תקדים בהיקפה וגם בתוספת שלה. אני לא נגד ביטחון. בטח כשרואים מה קורה בימים האלה אז אומרים: צריך לתת ביטחון. אבל מי שחושב שביטחון זה אך ורק תוספות בלתי אפשריות בתקציב המדינה, טועה ומטעה. ביטחון זה קודם כול חברה חזקה, זה חינוך, זה בריאות, זה דיור ורווחה. ואת החוזק הזה אין בתקציב הזה. ביטחון ותפיסת ביטחון נאותה זה גם ראייה כוללת שמבוססת בסופו של דבר על הסדרה מדינית, ואת זה הממשלה לא עושה. מי שחושב שהממשלה תיתן לנו ביטחון על-ידי כך שתיקח מהבריאות, ותיקח מהחינוך, ותיקח מהדיור, ותשפוך לתקציב משרד הביטחון, ויגדילו את התקציב הזה ביותר מ-11 מיליארד שקל השנה וזה ייתן לנו יותר ביטחון – רואה מה קורה לנגד עינינו. ולדברים האלה יש קשר. מי שחושב שהמספרים האלה בתקציב כאן ומה שקורה בשטח מנותקים, טועה ומטעה. כדי שיהיה ביטחון אמיתי לא מספיק רק להשקיע באמצעי לוחמה או בשכר, או בכל מיני אוגדות ובכל מיני אמצעים מיוחדים; צריך להשקיע בחברה חזקה וצריך להשקיע בהסדרה מדינית, ואלה שני הדברים שראש הממשלה הזה, בנימין נתניהו, חוטא לנו, לחברה הישראלית, בכך שהוא לא עושה. בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, נתניהו מדבר כמו אחרון הטוקבקיסטים. הוא מתבטא בצורה מופקרת וחסרת אחריות; הוא מסית ומבעיר במקום להרגיע, וביד השנייה הוא שופך מיליארדים, באופן שלנו כחברי כנסת, כרשות מחוקקת, אין שום יכולת להתמודד אתו. אני מביט בצער על התקציב הזה; אני מביט בצער על החלוקה שבו, דווקא מתוך רצון בביטחון ורצון ביציבות ורצון בחיים בטוחים לאזרחי ישראל. זה לא מה שהתקציב הזה נותן. התוספת כאן, העצומה – שאנחנו, רובנו לא תופסים אותה, וגם אזרחי ישראל לא תופסים אותה ולא מודעים לה – לתקציב הביטחון בתקציב הזה היא אחיזת עיניים. היא לא נותנת יותר ביטחון. אני אפילו אומר שמבחינות מסוימות היא נותנת פחות ביטחון. פחות ביטחון. כי הכסף הזה יוצא ממקום אחר, שלא תהיה לכם אשליה. ואני קורא לממשלה הזאת – ראש הממשלה הזה, כבר אין לי שום אשליות לגביו, אין לי שום ציפיות ממנו. אבל אני קורא לאנשים בממשלה הזאת, שנבחרו על סמך הבטחות לבוחר שהיו שונות לחלוטין ממה שהממשלה הזאת עושה: ראינו כאן בימים האחרונים – השר עמיר פרץ – – <היו"ר יוני שטבון:> משפטים אחרונים, בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – עשה מעשה אמיץ ועזב את הממשלה. והגורמים האחרים כאן, ובראשם יש עתיד והתנועה, שמחזיקים את נתניהו ובנט – לבדם אין להם רוב; יש להם רוב בזכות אנשים שלא צריכים לשבת בממשלה הזאת – שיעזבו את הממשלה. כי התקציב הזה שמגיע היום הוא לא ביטחון, בטח לא שלום; הממשלה הזאת רק מרחיקה את השלום. אבל הוא גם לא רווחה ולא בריאות ולא יציבות ולא חיים טובים. <היו"ר יוני שטבון:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ומי שמצביע בעד תקציב כזה, מועל באחריותו כלפי אזרחי ישראל. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אראל מרגלית, ארבע דקות, בבקשה. בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> חברי כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה להתחיל להסתכל על התקציב בעיניים המקצועיות, ולהסתכל על הגירעון שהצבתם לנו, עם 3.4%, ולשמוע את פקידי האוצר מדברים בשקט, ואת נגידת בנק ישראל מדברת יותר ברעש, שאומרים שהם לא מאמינים בתחזית ההכנסות ששמו בתוך התקציב הזה. ואני רוצה להגיד לכם: שימו לב, כלכלות מתמוטטות כשלא אומרים את האמת לציבור. הן התמוטטו ביוון ובספרד ובמקומות אחרים ששיחקו במספרים וסיפרו סיפורים. ועכשיו אני רוצה לומר לשר האוצר שלא נמצא פה – אני במקומו הייתי יושב ומקשיב לכל חבר כנסת ולכל חברת כנסת שיש להם מה לומר, כי התקציב הזה פוגע בבשר החי של מדינת ישראל, וחובה עליך לשמוע כל ביקורת. לפני שנה וחצי עמדת פה והבטחת לנו שבתוך 18 חודש יהיה לנו טוב. אנחנו גומרים את 2014 כאשר לאנשים אין פרנסה, לא לשכירים ולא לעצמאים. יותר מ-60,000 עסקים קטנים ובינוניים נסגרים השנה, ואנשים נפלטים לרחובות ללא פרנסה. אתם מדברים על הצעירים. מה אתם אומרים לצעירים שגומרים את האוניברסיטאות בכל רחבי הארץ? איזה מקומות עבודה איכותיים מציעה להם הכלכלה הזאת? ועכשיו אתם מגישים לנו את התקציב של 2015, ואני שואל אתכם: איזו בשורה יש בתקציב הזה? האם יהיו יותר מובטלים בשנת 2015 או פחות מובטלים? האם ייסגרו יותר מפעלים או ייפתחו יותר מפעלים? ואני לא מדבר על התרגיל שסוגרים מפעל בקריית-מלאכי, זורקים 250 איש לרחוב, ועושים טריק על הגלידה – כאילו פותחים בערד ועושים ספין עוד לפני שמנכ"ל "אסם" יצא לך מהמשרד. בושה. כמה עסקים ייסגרו ב-2015, אני שואל אתכם. מדובר בתקציב שאין בו בשורה. כבוד השר, אתה אחראי לגליל ולנגב, ואני יודע שהלב שלך במקום הנכון. אבל אני שואל אותך: בתוך התקציב הזה, איזו בשורה של צמיחה מקבלים אלפי צעירים בגליל שגומרים את האוניברסיטאות ואת המכללות ורוצים להישאר שם כי הם אוהבים את הגליל? איזו בשורה מקבלים החבר'ה בנגב? אתה יודע, בכל הפיצוי על מלחמת לבנון השנייה נתנה הממשלה בתוך זמן קצר ל-100,000 עסקים קטנים 3.6 מיליארד. אתה יודע שבדרום לא מקבלים את הפיצוי? אתה יודע ששילמו בסך הכול בין 300 ל-350 מיליון? מלחמה של 50 יום. עובדים על האנשים. עכשיו, אנשים הם לא כאלה מתוחכמים. הם מצפים שיתייחסו אליהם. לא משלמים להם. עכשיו, מה עושה בית-קפה קטן שלא משלמים לו? מה הוא יעשה? ילך לבג"ץ? משחרר עובד וחצי, סוגר איזה שני שולחנות בחוץ. זה מה שעסק אחרי עסק, גורם אחרי גורם, עושים, בעיקר בדרום ובעיקר בצפון, וזו האחריות שלנו. שני-שלישים מאזרחי מדינת ישראל לא משתתפים בצמיחה הזאת, בצמיחה הזאת שחווינו פה ב-20 השנה האחרונות. הם גם כן רוצים. על זה אתה עובד; למען זה אתה רוצה שיהיה לך תקציבים, כדי לעשות. על זה אני מוכן, כחבר אופוזיציה, קואליציה ובאמצע לעבוד יחד אתך. אבל צריך לתת תקציב. אני חוזר מהצפון, מקריית-שמונה. אני בדיוק עובד אתם שם על כנס, על נושאים גדולים בנושאים של חקלאות ומזון. אימהות בקריית-שמונה, צעירות – – <היו"ר יוני שטבון:> זמנך תם. נא לסיים. בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – יותר מחצי מהילדים במעונות, גילאי אחת–שלוש, הוצאו השנה, והן לא עובדות, כי הסובסידיה – הן היו משלמות 660 שקל למעון, והיום הן משלמות 2,200. הפסיקו לעבוד. אני אומר לכם, התקציב הזה הוא בלי בשורה של צמיחה כלשהי – המשק הישראלי נמצא בהאטה קשה – והוא גם בלי בשורה חברתית לבני-אדם, לבני-אדם שרוצים לעבוד, שרוצים להשתתף, שלא רוצים להיות קורבנות אלא רוצים להשתתף בכלכלה הישראלית ולעבוד כמו אנשים אחרים. גם להם אין בשורה בתקציב הזה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת נחמן שי, ארבע דקות, בבקשה. לטובת סדר הדיון, נא להקפיד על הזמנים. תודה. לאחר מכן – חבר הכנסת חיליק בר. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו תקציב אמיץ, תקציב של חוצפה. רק מי שמזלזל בתקציב המדינה, רק מי שלא מבין את המשמעות של תקציב המדינה, רק מי שמזלזל באופן עקבי באנשי המקצוע של משרד האוצר וזורק אותם מדי פעם, או החוצה או מוציא אותם מתוך הדיונים – רק הוא יכול להביא תקציב כזה, כשהוא יודע שהקופסאות הגדולות האלה, שקודם נערמו פה בערמה גדולה במרכז החדר, מכילות אוויר, מכילות חלל, מכילות כלום. אז נכון, יש שם המון מספרים, ויש לכאורה הכנסות וגם הוצאות, אבל כל אחד שעסק בתקציב הזה יודע שהתקציב הזה לא יצא לפועל. הוא לא יכול לצאת לפועל. כל איש מקצוע בתחום הזה אומר את זה בשבועות ובחודשים האחרונים, אומר את זה: אין לכם תקציב, למדינת ישראל. אין לתקציב יעדים, אין בו חשיבה אסטרטגית, אין לו בסיס. איך עשיתם אותו בכלל? אבל לזכותו של שר האוצר, אמרתי, שהוא הצליח לשתק את הדיון בתוך האוצר, הוא הצליח להעלים את נגידת בנק ישראל, שדעתה מאוד חשובה וחיונית, והוא הלך עם התקציב הזה קדימה. הוא הולך קדימה, אבל כשהוא מסתכל אחורה, אגב, הוא לבד. הממשלה תמכה בו מחוסר ברירה, מפני שכולם רוצים להישאר פה ואף אחד לא רוצה ללכת הביתה, והלוא אם לא יאשרו תקציב ולא יגישו אותו בזמן, אז כהונתה של הממשלה נפגעת. את הלוקסוס הזה הם לא יכולים להרשות לעצמם. אבל מאותו רגע ואילך – איפה ראש הממשלה, שנחשב למבין בענייני כלכלה? הלוא הוא היה צריך להיות האח החכם, האח הבכיר, האח הבכור, שעוזר לבחור הצעיר שהגיע זה עתה לפוליטיקה להוביל את התקציב, נכון? זה נשמע כך. אבל הוא נותן לו ליפול לאט-לאט, לאט ובטוח, שקצת יספוג בדרך. רק אתמול בערב, אמש, בדיון כלשהו, נדמה לי במרכז הליכוד שם, או באיזו התייעצות, פתאום הוא גילה שיש לו גם רעיונות – איך להגדיל את הכנסות המדינה, איך להקטין את יוקר המחיה, איך להוריד את יוקר המחיה, איך להקל על הצעירים. למה הוא אומר את זה? כי ריח של בחירות באוויר, ואין ריח שמחזיר את הצבע ללחיים של הפוליטיקאים, ושל ראש הממשלה הראשון – ריח בחירות, ממש מריחים את זה, והאדרנלין מתחיל לזרום בגוף. אנחנו מצפים מממשלת ישראל, כל ממשלה, שתציג תקציב, שתושבי מדינת ישראל יוכלו לדעת לאן הם הולכים. מגיע להם יותר חינוך, מגיעה להם יותר בריאות, מגיעים להם שירותים חברתיים, מגיע להם ביטחון אישי, עכשיו במיוחד, בעצם הימים האלה. את כל זה הם לא יקבלו בתקציב החדש. הם לא יקבלו את זה. הם ייתנו יותר ויקבלו פחות. בזה הלוא ראש הממשלה התמחה, ב"ייתנו – יקבלו". אבל אצלנו בתוך – זה בינינו לבין הפלסטינים, או מי שמנהלים אתו משא-ומתן – בינו לבין האזרח יש הסכם אחר, אומר ראש הממשלה: אתם תיתנו יותר ותקבלו פחות, ונראה איך ייראו החיים שלכם במדינת ישראל. הסיפור שהזכיר קודם ידידי אראל, של המפעל בקריית-מלאכי, שסוגרים אותו כדי לפתוח אותו מפעל במקום אחר, ובדרך להוציא כסף ממדינת ישראל, זה הסיפור הכי מקסים של מדינת ישראל: השמיכה קצרה, אין דבר, עכשיו יהיה להם קר בקריית-מלאכי, ואולי יהיה להם חם בערד. אז אני אומר לכם, יהיה להם קר בקריית-מלאכי, קר בערד, קר בפריפריה, קר מאוד להרבה אנשים, שאין להם עתיד בתקציב הזה. התקציב הזה מבטיח לתושבי מדינת ישראל שאין להם עתיד. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, ארבע דקות, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת עמר בר-לב. אני רואה שמפלגת העבודה היא המפלגה הכי שוויונית – ארבע דקות לכל חבר כנסת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תלמדו משהו. <היו"ר יוני שטבון:> נתתי לך מחמאה, למה אתה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא רק. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ראשית, גם אני מביע צער, לבי עם משפחות ההרוגים מהיום ומאתמול. ולצערי, אדוני היושב-ראש, כמעט כל נאום בשבועות האחרונים נפתח במילים: "לבי עם משפחות ההרוגים והפצועים", וזה אומר משהו על הביטחון – הרי הימין הוא טוב בביטחון, הביטחון שהימין נותן לנו. אבל עזבו, על ביטחון דיברתי בעשר דקות שהיו לי היום. אני רוצה לומר לך על התקציב, אדוני היושב-ראש, קודם כול, אתה כחבר כנסת חדש חייב להביע שאט-נפש מהעובדה הזאת שאנחנו מקבלים תקציב שעתיים, שלוש שעות, לפני שאנחנו צריכים להצביע. אדם מוכשר ככל שיהיה, אפילו מסיעת האח בנט, לא יכול לקרוא את התקציב הזה או להבין אותו או ללמוד אותו בכמה שעות. אני בטוח שאתה לא קראת את התקציב, אני בטוח שאתה לא מכיר חצי מהסעיפים בתקציב, ולא עשירית מהם, ואני רוצה לבקש לפחות מהכנסת שלהבא, אולי לפני הקריאות הבאות, אנחנו שאחראים – הרי בסוף לא פקידי האוצר, חברתי קלדרון, אחראים מול הציבור לתקציב הזה; אנחנו אחראים, ואת היום תצביעי על התקציב הזה כשאין לך מושג על מה את מצביעה. <רות קלדרון (יש עתיד):> היינו שם בוועדות – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בסדר, רות, את יודעת מה החשיבות של קריאה ראשונה, למדת את זה בכיתה א' לחברי כנסת מתחילים. <רות קלדרון (יש עתיד):> קריאה ראשונה, קריאה שנייה – – – ועדת החינוך – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> קריאה ראשונה היא הבסיס של התקציב, ואת הבסיס של התקציב אני לא מכיר. <רות קלדרון (יש עתיד):> כשאין מפלגה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין בעיה, רות, אני שמח שאת מגוננת על השיטה של לתת לאנשים ללמוד תקציב בשלוש שעות. <רות קלדרון (יש עתיד):> לא ללמוד – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל ממה שהצלחנו ללמוד, מהשנור שעשינו, אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש – ואני יודע שבסתר לבך אתה אפילו מסכים אתי – זה תקציב שהוא רע, זה תקציב שאין בו שום בשורה, לא לחלשים ולא למעמד הביניים שהעלו את יאיר לפיד על הסוס, להיות אביר מעמד הביניים. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה תקציב שמשקף את חוסר החמלה וחוסר האחריות של הממשלה הזאת לאזרחיה. זה תקציב רע, והוא משקף – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> שנייה, רק שנייה, אבל תקציב, כמו שראית, שמוסיף לרווחה, לחינוך – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מוסיף לרווחה? אתה יודע מה, שמעון, אני מקווה שאתה מאמין במה שאתה אומר, אבל אני אגיד לך, אמר פה אראל מרגלית לפני – הגדילו את יעד הגירעון ל-3.4%. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> הוא לא קרא אותו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עזוב, את הסיפורים האלה אני מכיר. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ססמאות, ססמאות, ססמאות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> 3.4%. ואני רוצה לשאול אותך מה שהבוס שלך שאל: לאן הולך הכסף? אתה באמת מאמין, שמעון סולומון – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לרווחה, לבריאות – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – שהכסף הזה ילך לזוגות צעירים? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כן – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה באמת מאמין שהכסף הזה ילך לדיור? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עם זה שהנגידה שיאיר לפיד כל כך נלחם עליה אמרה שזה לא יוזיל את הדיור, וטובי המומחים והנדל"ניסטים אמרו שזה לא – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – אז הנגידה טועה, והמומחים טועים, אבל יאיר לפיד – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – מחירי הדיור לרדת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – הכלכלן הגדול והמומחה – מה זה, אבישי ברוורמן לא פיסה ממנו – הוא יודע שזה יוריד את המחירים. אפילו נתניהו, שאם יש משהו שאני יכול להגיד עליו, גם אם הוא לא מיישם את זה, זה שהוא מבין בכלכלה, אמר בשידור חי: החוק הזה לא יוזיל דירות – והוא לא יוזיל דירות. <שמעון סולומון (יש עתיד):> כמה שנים הם בפוליטיקה? למה – – – באמת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני רוצה לשאול אותך, שמעון סולומון, שליש מילדי ישראל – דוח של האו"ם, לא שלי – שליש מילדי ישראל רעבים, חלק מהם אתה מכיר, חלק מהם יושבים בקהילה שאתה מייצג נאמנה בכנסת; אתה חושב שאחד מהילדים העניים האלה, אחד, יראה משהו מהגדלת יעד הגירעון הזה? <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה באמת מאמין בזה? התגובה המהססת שלך אומרת את האמת – הלב שלך במקום הנכון, שמעון: שלא. תגיד לי דבר אחרון – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת סולומון. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> יש לי עוד 40 שניות. <היו"ר יוני שטבון:> כשאתה פונה לחבר כנסת, חבר הכנסת סולומון. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז תוסיף לי בגלל ההפרעות. אתה מאמין שהתקציב הזה הולך לפריפריה שאני באתי ממנה? אתה יודע, נמצא פה חבר ילדות שלי, שובל אוחנה, שנינו נולדנו בצפת, שנינו היום לא גדלים בצפת. אתה יודע למה? כי בצפת אין עבודה, בצפת אין עתיד – אצלכם במפלגה יש עתיד, אבל בצפת אין עתיד. והאם אתה אומר לי בלב שלם שהתקציב הזה ילך כדי ליצור מצב שבמדינה של 500 קילומטר מלמעלה למטה, אם תיוולד פה או פה, בקריית-שמונה או בגבעתיים, אתה תיוולד לאותם תנאים בסיסיים, תנאי פתיחה לחיים? אותו מספר תלמידים בכיתה? <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> לכן משנים עכשיו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לאותה רמת חינוך? לאותה רמה של בתי-ספר? <שמעון סולומון (יש עתיד):> לכן – אתה מצפת, אני מבאר-שבע – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא. יפה – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – ואנחנו יושבים כאן כדי לעשות משהו – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל אתם עושים בדיוק ההפך, שמעון, כי התקציב שהבאתם – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – אין בו רפורמה אחת משמעותית שתעזור לאותן ערי פיתוח, לאותה פריפריה, לאותן משפחות עניות, לאותם זוגות צעירים. ואתה יודע – אני אסיים, אדוני היושב-ראש, במשפט אחד, בגלל ההפרעות. <רות קלדרון (יש עתיד):> 60 שנה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> במשפט אחד. תראי את האבסורד, רות, ההורים שלנו היו הרבה יותר עניים מאתנו, הרבה יותר עניים – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, לא אני חוצפן. חוצפן מי שמביא תקציב כזה, חוצפן מי שעובד על הציבור – – <רות קלדרון (יש עתיד):> חוצפן. שמפלגת העבודה – – – אנחנו באנו לתקן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – וזו את והמפלגה שלך. זו את והמפלגה שלך שהבאתן תקציב שמביא למצב שההורים שלנו, שהיו יותר עניים מאתנו – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ידעו לחסוך לילדים וידעו לקנות דירה, אבל היום, כשאנחנו כלכלה חזקה – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> המפלגה שלך הביאה את זה. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – הילדים שלהם, שמרוויחים פי-עשרה מהם, לא יכולים לחלום על דירה, לא יכולים לחלום על לקנות מוצרים במחיר שהוא פחות מזה שבברלין. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ואל תכעסו על אלה שעזבו לברלין, אתם יודעים למה? הקואליציה קפצה על ברלין כאילו רק לברלין עוזבים. עוזבים גם לאוסטרליה, שהיית שם, ולניו-זילנד – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מי עוזב? איך סתיו אמרה – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – עוזבים אלה ששירתו ב"צוק איתן" והגנו על המדינה, ואחרי זה קוראים להם פושעים – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – כי הם עוזבים לברלין, כי יקר לחיות פה ואי-אפשר לקנות פה דירה. אז תודו שהתקציב הזה הוא תקציב כושל. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ואני קורא גם לכם – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. נא לסיים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – לעשות מה שהלב שלכם אומר, ופשוט להצביע נגד התקציב הרע והמרושע הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת עמר בר-לב. אני רק רוצה להבין, חבר הכנסת בר, מהיכרותי אתך, שאתה לא תומך בעזיבה לברלין – לא התכוונת לזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> חס וחלילה. <היו"ר יוני שטבון:> לא התכוונת לזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל אני גם לא שופט מהר מדי ולא קורא בשמות גנאי לאנשים שלצערי עושים את זה. <עמר בר-לב (העבודה):> בוא'נה, לעלות אחריך זו בעיה, חיליק. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> סתיו, אני לוקח את המשפט שלך לכל מקום, שתדעי לך, נתת לי – – – <היו"ר יוני שטבון:> ארבע דקות, בבקשה. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני היושב-ראש, לעלות אחרי חבר הכנסת חיליק בר זו בעיה, אבל אני אעשה את המקסימום. חברי שאלו כאן לפני, ואלה שיעלו אחרי, הסבירו ויסבירו את כל הכשלים בתקציב הזה, בהצעת התקציב, ולצערי יש כאן הרבה מאוד כשלים. אבל אני רוצה, ברשותכם, לדבר על עוולה גדולה יותר, שנמצאת בבסיס התקציב הזה. ולפני זה, כחלק מהציבור, אני חושב, אתה יודע, אזרחי מדינת ישראל יושבים בבית, חושבים: יושבים הכלכלנים במשרד האוצר, רואים את סדר העדיפויות שקבעה המדינה, שקבעה הממשלה, עושים כל מיני חישובים, כאלה או אחרים, של סדר עדיפויות, ובסופו של דבר התוצאה היא באמת ספר התקציב שמונח לפנינו, שמייצג את סדר העדיפויות הנכון של מדינת ישראל. אבל, לצערי, המציאות היא ממש לא כזאת. התקציב שמונח היום לפניכם הוא ממש לא תקציב של היגיון שמחשב עלות, מחשב תועלת, מחשב את רווחת הציבור; התקציב שמונח כאן לפניכם, חברי חברי הכנסת, הוא תקציב שכל-כולו, כל-כולו, דיל פוליטי. בואו נשים את הקלפים על השולחן: היום אנחנו מצביעים על חוק תקציב שהוא דיל פוליטי. ומה הם עיקריו של הדיל? מאוד פשוט: לפיד יקבל 3 מיליארד שקל לטובת חוק מע"מ אפס, ונתניהו ובוגי יקבלו בתמורה 6 מיליארד שקל לתקציב הביטחון. ואני שואל: בעבור מה? לגבי מע"מ אפס, הבנו – גם חברי דיברו, חברי ידברו – בסופו של דבר לטובת חוק שיעלה את מחיר הדירות, יגדיל את הביקוש במקום להגדיל את ההיצע, והתוצאה נאמרה לפני. אבל בשביל מה 6 מיליארד שקל למערכת הביטחון? כל מי שהופיע בפני ועדת החוץ והביטחון – ואני לא חושב שאני מגלה כאן איזה סוד גדול – עד ראש הממשלה, לאחר מבצע "צוק איתן", הביע שביעות רצון מלאה מביצועיו של צה"ל, צבא הגנה לישראל, במבצע "צוק איתן". אם כך, אני שואל, מדוע צריך להגדיל את תקציב הביטחון? אם לאור התקציב, התקציב המקוצץ יחסית, שהיה בשנת 2014, צה"ל עמד בכל משימותיו, אני לא מבין מדוע צריך להגדיל את תקציב הביטחון בעוד 6 מיליארד שקל. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? לא רק אני לא יודע, גם שר האוצר לא יודע. הוא הודה. הוא הודה בפנינו באחת הפגישות שהוא לא יודע. אבל בסופו של דבר היה כאן דיל: קבל 3 תן 6. <אראל מרגלית (העבודה):> קבל 21 – – – <עמר בר-לב (העבודה):> כן, כן. זה רק – – – <אראל מרגלית (העבודה):> 21 מיליארד שקל לדיל הזה, והיא אומרת לך – – – <עמר בר-לב (העבודה):> וזה אותו שר אוצר שלפני שנתיים נבחר כשהוא שאל: איפה הכסף? אז הכסף הוא בדיל הזה. בחישוב פשוט – אני רואה כבר שאין לי כל כך הרבה זמן, אז אני אזדרז – חישוב פשוט שעשיתי לתקציב הביטחון מגלה שיש לפחות 2 מיליארד שקל עודפים שלא ברור למה צריך אותם. כי אם בסיס התקציב היה 51 מיליארד, ולתוספת פנסיות ואגף השיכון זה עוד מיליארד וחצי, ולתוספת עוד מיליארד וחצי שביקש משרד הביטחון עבור 2014, ותוספת עוד מיליארד שקל שביקש משרד הביטחון במאי האחרון בשביל עצירת האימונים – כל התוספות האלה זה 4 מיליארד שקל. 51 ועוד 4 זה 55. 55 מיליארד שקל. למה? להיכן נעלמו 2 מיליארד השקל הנוספים? ושוב אני מציין את זה, שזה לא שאני סומך – – <היו"ר יוני שטבון:> תסיים בבקשה. <עמר בר-לב (העבודה):> – – בנפש שקטה על התוספות האחרות, אבל גם כששמים את כל התוספות האלה, עדיין אנחנו נמצאים רק בתוספת של 4 מיליארד שקל. והשורה התחתונה: בסופו של דבר, הציבור ישראלי איבד, מאבד, 9 מיליארד שקל – ה-3 ועוד 6 – שבמקום ללכת לפריפריה, לחינוך, לבריאות, לרווחה, הולכים לדיל פוליטי שכל מטרתו להדביק את הקואליציה הכושלת הזאת. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, ארבע דקות. ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, ארבע דקות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני הקשבתי בקשב רב לשר האוצר. ניסיתי באמת – תפקידה של האופוזיציה הוא לנגח את הממשלה – אבל ניסיתי למצוא באמת נקודות אור בתוך נאומו או בתקציב הזה שלו. אז קודם כול, לגבי הפרוצדורה, אל יקל הדבר בעיניכם. העובדה שממשלת ישראל מזלזלת בכנסת ומניחה את התקציב בלי מתן אפשרות לחברי הכנסת לעיין בו, ללמוד אותו, איננה עניין פרוצדורלי גרידא, אלא היא המהות. כנסת ישראל לא נספרת על-ידי ממשלת ישראל, והדבר הזה, אל תקלו בזה ראש. כי אם הממשלה לא מתחשבת בצורך של חברי הכנסת ללמוד את הנושא, והציבור אומר: אם חברי הכנסת מצביעים על תקציב שהם לא מכירים, התוצאה היא או שחברי הכנסת והכנסת אינם חשובים או שהתקציב אינו חשוב. בכל מקרה הציבור הישראלי יוצא נפסד, וזה חמור מאוד. זה חמור מאוד. אנחנו לא מגינים על כבוד הכנסת, אנחנו לא מגינים על הדמוקרטיה הישראלית, וזה עצוב מאוד. לעצם העניין, אני הספקתי באמת לעיין רק בחלק אחד קטן של התקציב, משהו שאני קצת מבין בו וקל לי לשחות בתוכו. בדקתי את תקציב משרד החינוך. הסתכלתי, במיוחד לאור הדברים שאמרתי בפתיחה, שהנה לכאורה, לפי דבריו של שר האוצר יש בשורה גדולה: יש תוספת של כמה מיליארדים, 2.5, 2.8 מיליארד שקל לתקציב החינוך, ואמרתי: יו, זה ממש משמעותי. ובכן, אז הדברים, לא רק שהם לא מדויקים, הם גם ממש מעוותים. כי בטרם הוסיפו 2.5 מיליארד, קיצצו 600 מיליון שקלים בתקציב הרוחבי, ואז נשארו רק 1.9 מיליארד. עכשיו תוסיפו את הגידול הטבעי של האוכלוסייה, ויוצא שבפועל אולי הוסיפו 300 מיליון שקלים לתקציב החינוך. תקציב החינוך – עקבתי אחרי ההתבטאויות, גם של שר האוצר וגם של שר החינוך, והיו להם הרבה מאוד הבטחות בתחום החינוך. אחת ההבטחות המשמעותיות ביותר, כדי לצמצם את הפערים במדינת ישראל, כדי להעלות אותה על מסלול של דרך המלך בתחום החינוך, המטרה המרכזית או היעד המרכזי שסומן על-ידי שר האוצר ושר החינוך הוא תקציב דיפרנציאלי. אין דבר צודק יותר מתקצוב דיפרנציאלי של החינוך, שהרי אלה שיש להם והם נמצאים במקומות מצוינים, יכולים לספוג אפילו קיצוץ מסוים בתקציבם; אבל אלה שאין להם, הם נזקקים לעניין הזה כמו אוויר לנשימה. וזה יכול להפוך עולמות ולתת סיכוי רב ושווה להרבה מאוד אזרחים במדינה לקבל חינוך ראוי. הדבר הזה באמת דרש מהפכה. מכל ההבטחות של שר האוצר ושר החינוך בעניין הזה לא נותר דבר – אין תקצוב דיפרנציאלי של החינוך. אין – בניגוד להבטחות שלהם עצמם, לא שלי, אני לא כתבתי את זה בעמוד הפייסבוק שלי, שיהיו 26 תלמידים בכיתה, אני מבטיח לכם. את זה כתב שר האוצר. ככה הוא זכה להרבה מאוד קולות – בואו נאמר בכנות, בלי לומר את זה באופן מעליב מדי: ככה הוא גנב את המחאה החברתית. כי הוא באמת הבטיח לאנשים הבטחות מופלאות. אבל הוא לא עמד בהן והוא לא עומד בהן. אז בשנה שעברה הוא בא ואמר: אני באתי כי לא הייתה לי ברירה ואני נאלץ להסתובב, להתמודד עם הבור התקציבי שהשאירו קודמי. מה התירוץ השנה? שמעתי את שר האוצר מדבר, ובניגוד לשנה שעברה, שאז הוא היה מלא להט והתלהבות – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא. זה לא מה שאני מתכוון. תקצוב דיפרנציאלי הוא תקצוב שמתקצב לפי המצב, התוצאות של בית-הספר עצמו – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> ככל – תקשיבי טוב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רוזנטל, אם אפשר לסכם את הדברים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני צריך לסכם את הדברים. אני מוכן להסביר לך למה זה לא שייך לתקצוב הדיפרנציאלי. לא שייך הסעיף שאת קוראת. האמיני לי. אני בדקתי את זה היטב – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – ואמרתי, בכל זאת – תראי, אני צריך לסיים, אבל הדיון סביב התקציב הזה הוא לא מסתיים, הוא רק מתחיל כאן. התקציב הזה חסר מעוף, אין בו תקווה, אין בו סיכוי, בעיקר לאנשים שבחרו בשר הזה ובמפלגה הזאת וציפו באמצעות ההצבעה שלהם לשנות את חייהם. מפלגת יש עתיד והשר העומד בראשה הפנו לציבור עורף ובגדו בו, וזה מצער מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ולאחריה – חבר הכנסת אבישי ברוורמן. ארבע דקות לרשותך. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני, תודה, רק אתמול צוטט שלדון אדלסון, כזה איש שמממן עיתון שבו כתוב הרבה מאוד על ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא אמר: ישראל לא חייבת להיות דמוקרטיה. ואכן נדמה, חד-משמעית, שראש הממשלה מאזין לספונסר שלו. האפיזודה הזאת, שאנחנו עכשיו נמצאות ונמצאים בתוכה, היא לא דמוקרטיה. מדינת ישראל, דמוקרטיה כאילו, אמורה להיות מדינת חוק, יש בה חוק-יסוד: משק המדינה, והוא קובע מה התאריך שבו חייב להיות התקציב מוגש לכנסת. וראה זה פלא, אדוני היושב-ראש, התקציב מוגש לכנסת עשרה, 11 ימים אחרי זה, בלי שבכלל אף אחד לא מתרגש מזה שהממשלה מפרה ברגל גסה חוק-יסוד. לא מעשה דמוקרטי, איך להגיד? הממשלה עצמה מקדמת בחגיגיות הפרה בוטה של החוק. לא מאוד מפתיע, שר האוצר הרי עומד בראשה של מפלגה לא דמוקרטית למהדרין, והממשלה הזאת מביאה כמעט כל שבוע לוועדת השרים חקיקה לא דמוקרטית, האחת אחרי השנייה. עכשיו, תקציב, יש לו קשר ישיר לדמוקרטיה, משום שכל עניינו של התקציב הוא הצהרת הערכים של מי שעובדות ועובדים אצל הציבור; היא ההצהרה על חלוקת המשאבים, היא אמורה להיות המשא-ומתן על חלוקת משאבים הוגנת ואיכותית ככל האפשר, ככה שהמדינה תספק לכל אחת ואחד מאתנו כאזרחיות ואזרחים את הצרכים הבסיסיים שלנו, וגם תיקח מאתנו מסים, לפי היכולת שלנו לשלם, לפי ההכנסות שאנחנו מכניסות או מכניסים, או לחלופין לא מכניסות. גם זה קורה. אז התקציב הזה ממש מתעלם מכל החובות הבסיסיות של מדינה. קודם כול, הוא כמובן שוב מזניח את החלשים – אגב, יש פה סטרט-אפ, והוא גם יוצר חלשים חדשים, גם משום שהממשלה הזאת הביאה את המדינה למצב שהיא לא יוצרת מקומות עבודה חדשים, אבל לעומת זאת לאלה שלא תהיה עבודה היא לא תשלם דמי אבטלה. זאת אומרת, אנחנו ניקח נשים וגברים צעירות וצעירים, ונגרום להם להתחיל את החיים שלהם במצב מוחלש בהרבה ממה שהיו יכולים להתחיל אותם. כבר הם ייכנסו לחובות, כבר תהיה מצוקה חדשה. קבלו את החלשים החדשים והחלשות החדשות coming up. עכשיו, אני לא רוצה להזכיר – מה זה לא רוצה; אין ברירה – להזכיר לכולנו מה קורה עכשיו בחוץ: האלימות שמשתוללת אחרי שהממשלה הזאת, בעקביות ובעקשנות, מבעירה את השטח כבר כחודש וחצי. וכשאתה מצרף, אדוני היושב-ראש, את הדרך שבה התנהלה ומתנהלת הממשלה עם התקציב הזה, הדרך הלא-דמוקרטית, כשאתה מסתכל על התוכן הלא-דמוקרטי של התקציב הזה, ואתה מצרף את זה להתנהלות של הממשלה לאורך כל הדרך, אין לנו אלא להיווכח שהממשלה הזאת מובילה אותנו למדינה שהיא פחות יהודית ופחות דמוקרטית בכל יום שעובר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו – חבר הכנסת משה מזרחי. ארבע דקות לרשותך, בתוספת עשר שניות של מרב מיכאלי. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש – אין פה שר, דרך אגב, אבל זה לא חשוב. <יצחק וקנין (ש"ס):> הוא כאן. <אבישי ברוורמן (העבודה):> איפה? יש פה שר? <היו"ר יצחק וקנין:> יש שר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אה, השר שלום, "שלום שלום ואין שלום". <היו"ר יצחק וקנין:> לא, יש משפט יותר טוב: "שלום שלום לקרוב ולרחוק". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> "אמר ה' ורפאתיו". <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר מרחוק, חברי חברי הכנסת, אני חייב להשתמש בחוש הומור, כי מה שקורה פה הוא עצוב מאוד. שמעתי את נאומו של שר האוצר, שלי יש סימפתיה אישית אליו, הוא ממשפחה טובה, הוא אדם אינטליגנטי, וזה גם קצת מוזר, כי באמת לא בארצות ערב ולא בארצות המערב – אין מדינה אחת שתמנה שר אוצר שאין לו שום ניסיון, לא ניהולי, לא כלכלי, אבל במדינה שמתיימרת להיות אור לגויים הכול מותר, במיוחד כשיש פרזנטציה ויש תמיכה. כשאדם מקבל תפקיד כזה, ללא ניסיון, ללא הכשרה, ללא השכלה, הוא צריך לגשת אליו בדחילו ורחימו, וללמוד להקשיב. לפסול את כל כלכלני ישראל, מימין ומשמאל, לומר: אני מצאתי גימיק, אני אשים עכשיו 20 מיליארד שקל על פני שבע שנים, ואני אראה לכם שאני אפתור את בעיית הדיור על-ידי מס ערך מוסף אפס – זה בושה וחרפה. זה לא היה קורה בכנסת ישראל לפני שנים, כי, לצערי, כנסת ישראל – אמרה את זה מרב מיכאלי כבר – היא כנסת ריקה. אנשים לא מתחשבים במה שנעשה כאן, אין פה מריטוקרטיה, יש פה איזו הרמת ידיים אוטומטית, זורקים לחברי הכנסת את התיבות הגדולות האלה, שממילא לא מתכוונים שיקראו אותן, ומעבירים. והעיתון התורן או הרשת התורנית יגידו: הנה, הצלחתי. למה? כי אין חזון, ובאין חזון ייפרע עם. אין אסטרטגיה על פני זמן, אבל יש בחירות ב-2015, לכן יש גימיק, ואת הציבור צריך לטמטם ולבלבל ביפי עין, ביפי זקן, ביפי מראה וברעת הלשון. כן, מדינת ישראל נמצאת היום, לדעתי, במשבר החמור ביותר בתולדותיה, כי אין לה שום חזון ושום דרך. ברור שאין לה חזון מבחינה מדינית, היא הולכת במהירות למדינה דו-לאומית, ואת אירופה היא תפסול, כי יש לה את הימין הרפובליקני, שיתמוך בה תמיד, אבל במקביל היא ויתרה על החזון של בן-גוריון וז'בוטינסקי להיות פה חברת מופת; וחברת מופת זה כלכלה הוגנת, חברה צודקת, מנהיגות מוסרית ומאבק בשחיתות. כן, בן-גוריון, אשכול, שמיר ובגין היו דוגמה; ואני יכול לחלוק על כל מיני דברים. אנחנו הפכנו היום למדינה של פרזנטורים ונהנתנים. איפה המדינה שמתפארים שהיא מהטובות בעולם? וחזרנו חזור בוקר וערב, שהחציון 6,000, לשכירים 4,500, לעצמאים, בריאות וחינוך ורווחה בתחתית, התעשייה מתחסלת, את כל המיליארדים של החדשנות שהשקענו באוניברסיטאות ובצבא, בנזיד עדשים מוכרים באמצעות אקזיטים. איפה חברה של ערבות הדדית? איפה כלכלה לטווח ארוך? אין, וימליכו את האטד למלך. בושה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. יעלה חבר הכנסת משה מזרחי. התמזל מזלי לשבת פה כשאתה נואם, כמעט ברוב המקרים, ואני מאוד נהנה לשמוע אותך, חבר הכנסת מזרחי. <משה מזרחי (העבודה):> בדיוק רציתי לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, אם אתה מתזמן את זה. אז – לעונג לשנינו, ואני שמח שכך אנחנו פותחים את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> ארבע דקות, ואם תרצה אני אוסיף. <משה מזרחי (העבודה):> אני מאמין שאתה תמחל לי ותוסיף לי בונוס, כי זה מה שנשאר לנו, להפיק מילים מהפה. האמת, כשאני נכנסתי עם פתיחת המליאה וראיתי את הקופסאות האלה – באמת, זה לא הזכיר לכם, שלא נדע, כמו מצבות קטנות כאלה? ואז אני אמרתי לעצמי – הכול היה מסודר, כל אחד עם המצבה הקטנה שהניחו לו ליד הכיסא – ואני אמרתי: למה הם מבקשים פטור מחובת הנחה? למה הם לא מבקשים פטור מחובת חקיקה, אם הם מניחים לנו את זה רגע לפני? אני חושב שזה נכון. שמעתי את יאיר לפיד, ובניגוד – אראל, הלכת? הלך. ובניגוד לאראל, הדיבור שלי יהיה לא מקצועי בנוגע לתקציב. כששמעתי את יאיר לפיד מדבר פה נזכרתי בבדיחה הזאת של אלה שעומדים על ספו של התהום, כן, ואומרים: אנחנו עכשיו עושים צעד גדול קדימה. בערך, פחות או יותר ככה זה נשמע. אני הספקתי לרפרף והוצאתי שני יעדים מאוד גדולים שהוצבו בבסיסה של התוכנית הכלכלית לשנת 2015. כתוב כך: הצעדים שנועדו לשיפור ברמת החיים וברווחה של תושבי ישראל – זו הגדרת המטרה האסטרטגית של המצבות הקטנות ששמו לנו כאן ליד הכיסא. הגדלת – איך? "הגדלת ההכנסה של הפרט ושל משקי-הבית בטווח הבינוני והארוך"; "הגדלת יכולת הקנייה הקיימת של משקי-הבית, באמצעות צעדים להוזלת מחירי מוצרים וצמצום נטל הדיור". מדהים, אלה שתי מטרות-העל. ועכשיו, תחפרו עד מחר בתוך הספרים האלה שאנחנו קיבלנו ותבדקו את מידת ההתאמה של אלפי המספרים שם, בכל המשרדים – אם יש להם קשר ישיר לשתי הגדרות המטרה החשובות מאין כמותן. הרי על זה מתנהל המאבק פה, אלוהים אדירים. והקשבתי לו, והוא אמר: תקציב נמדד לא רק במה שיש בו – נכון? – אלא במה שאין בו. אז אנחנו נגיד לך מה אין בו: אין בו כלום. אין בו חזון; אין בו שום דבר שקשור להגדרות המטרה האלה; אין שום דבר שמזכיר את 1.8 מיליון העניים במדינת ישראל; אין בו אף מילה שמזכירה את קריית-שמונה ואת ערד. אין בו אף מילה – להפך, יש שם – זוכרים את המצבות הקטנות? אני מתפלא. אלה שתי ערים שהן נורא מיותרות במדינת ישראל, וסוף-סוף ראינו השנה שיש להם את העוז, כן, להוריד את הנטל הזה מאתנו ולסגור את שתי הערים האלה. וכשאתה מסתכל על התקציב, לדוגמה, של החטיבה להתיישבות, כמובן – המקום הבלתי-שקוף הזה, שבו יש מכפלות של 250% כמעט של התקציב, שאין לאף אחד מושג לאן הוא הולך, אבל אנחנו יודעים שזה לא קריית-שמונה וערד; זה הולך למקומות שכולנו יודעים לאן זה הולך, וזה על גבם של שני המקומות האלה. לא הכנסת לתקציב הזה עזים, כי התקציב כולו הוא עז אחת גדולה. מי שנמצא בדיר זה לא העזים, זה אנחנו, הציבור הישראלי. עכשיו, זה נורא נחמד עכשיו להתהדר ולהגיד: לא מעלים מסים. <היו"ר יצחק ודקנין:> עוד דקה אני מוסיף לך. <משה מזרחי (העבודה):> תודה רבה. מה זאת אומרת "לא מעלים מסים"? זה מזכיר לי את המערכת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה בשביל העזים. אם יש לך קצת כבשים, תכניס גם אותם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> איציק הוא חקלאי. ברגע שהוא שומע "עזים" הוא נותן לך עוד דקה. תגיד "תרנגולות" תקבל עוד דקה, אני אומרת לך. <משה מזרחי (העבודה):> אנחנו נישאר עם העזים. <היו"ר יצחק וקנין:> אם שלי אמרה, מי אני – – – <משה מזרחי (העבודה):> לא, אני רק נזכר בימי במערכת. הכניסו איזה מין תוכנה שאומרת: אנחנו – צריך נקודת בסיס כדי להראות את השיפור שאתה עושה בשנה הבאה. זאת אומרת, שנת התקציב הקודמת – חיינו תחת יאיר בשנה הקודמת, ועכשיו, בשנה הזאת, אנחנו צריכים לבדוק לפי מדד הבסיס הקודם איך חיינו נהיו טובים יותר. קראו לזה "תוכנת המנהל". עכשיו, מה עשו בתוכנת הבסיס? אמרו: השנה הקודמת היא נקודת הבסיס ולפיה נעשה השוואה. אז אני שאלתי, כמו – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – יש שרים? <היו"ר יצחק וקנין:> יש, יש שרים. <אריה דרעי (ש"ס):> איפה? <משה מזרחי (העבודה):> גם כשהם יושבים בממשלה הם אינם. הוא עסוק. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הם נוכחים נפקדים. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, לסכם. <משה מזרחי (העבודה):> אתה חייב להוסיף לי עוד דקה, כי מר דרעי הפריע לי. <אריה דרעי (ש"ס):> בסדר, תן לו, תן לו. זה על חשבון התקציב של השנה הבאה. <היו"ר יצחק וקנין:> תראה איזה לויאליות יש אליך, חבר הכנסת מזרחי. <משה מזרחי (העבודה):> אז אני אמרתי: חבר'ה, זה נורא יפה, זה נכון, אבל נקודת הבסיס, המוצא, של הרבה מאוד מהיחידות היא – סליחה על הביטוי – מחורבנת, זאת אומרת, רעה מאוד. זאת אומרת, אם הוא נשאר באותו מצב גרוע כמו שהיה בשנה שעברה, הוא לא נחשב נכשל. הוא לא נחשב נכשל. דהיינו, אם אתה שומר על הסטטוס-קוו, על המצב הקודם, אז הצלחת, עברת. היינו נותנים ציון חיובי ליחידה שמצבה היה איום ונורא, כי זו נקודת הבסיס שלה. ואני חוזר עכשיו ליאיר לפיד. או, טוב שנכנסת. <שר האוצר יאיר לפיד:> אמרו לי שתדבר עלי. <משה מזרחי (העבודה):> כן, חיכיתי לך, אף-על-פי שלא עליך אנחנו צריכים לדבר. אנחנו צריכים לדבר על חתול הצ'שייר, שזה ראש הממשלה שלנו, שמשאיר אותך פה ומשאיר מאחוריו רק חיוך. ולך אני אומר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <משה מזרחי (העבודה):> – – – אני באמת נורא מודה לך שאתה דואג לשכבות החלשות. אני הקראתי את הגדרות המטרה של התוכנית הכלכלית – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <משה מזרחי (העבודה):> – – ובאמת, בתקציב הקודם – אני כבר מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <משה מזרחי (העבודה):> עכשיו, כשהוא נכנס, יאיר אנטואנט לפיד – בתקציב הקודם, אדוני שר האוצר, באמת עשית מהלך ענק לטובת השכבות החלשות: הוזלת את השמנת 38%. זוכרים, חבר'ה? צעד כביר. למה אני קורא לך "יאיר אנטואנט לפיד"? כי במשך השנה הזאת, באמת, עם השמנת הזאת, העניים, שלא היה להם לחם לאכול, אכלו עוגות – זו שמנת שאופים בה עוגות, אם לא ידעתם. ועכשיו נכנסים לפיקוח, חבר'ה, חלב הסויה, לחם מלא. אני אומר לכם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <משה מזרחי (העבודה):> – – חייהם של העניים במדינת ישראל הולכים להשתפר לאין ערוך. שמנת 35%, לחם מלא, וחלב סויה כמובן, שרק זה מה שהם שותים, השכבות החלשות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משה מזרחי, עם כל ההומור. יעלה חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת פרוש, ארבע דקות לרשותך. אחריך תעלה חברת הכנסת סתיו שפיר. <אריה דרעי (ש"ס):> כמה דקות? <היו"ר יצחק וקנין:> ארבע דקות לכל חבר כנסת. <אריה דרעי (ש"ס):> רוב הסיעות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ארבע דקות מרגע זה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאיש יהדות התורה אני יודע שאין בשורה בתקציב הזה. קודם כול, לא היה לנו זמן לעיין בספרי התקציב. הם הונחו כאן לפנינו רק לפני כחמש שעות. אני לא נביא ואני לא בן נביא, ואני לא חושב לרגע שיש שינוי בתקציב הזה. אני יודע רק שכאשר נתניהו רצה להראות כלפי הציבור החרדי פנים צוחקות, פנים מחייכות, ולזרות חול בעיניים, אז הוא עשה אקט כזה ואחר כדי לרמוז לציבור החרדי שהוא בכל זאת מבקש להיטיב אתם. אם היו בתקציב הזה שינויים, אין ספק שנתניהו כבר היה משמיע לנו הודעות על שינויים שבאים לקראת הציבור החרדי ומאפשרים לציבור החרדי את החיים שמתאימים לצורכי הציבור החרדי. ברגע שהתקציבים בשנים 2013 ו-2014 היו פוגעניים לציבור החרדי – ומספיק שאזכיר את שאלת הסמינרים, בתי-הספר החרדיים, תלמודי-התורה, ישיבות קטנות, ישיבות גדולות, הכוללים, הפגיעה בחינוך העצמאי, בנושא הדיור, במעונות – – – <אריה דרעי (ש"ס):> למה אתה לא מזכיר את "מעיין החינוך התורני"? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ו"מעיין החינוך התורני". אני חושב ש"מעיין החינוך התורני" הוא גם חינוך עצמאי, לא? אתה רוצה לומר לי שהפסקתם להיות עצמאים? כך שבכל נושא שהיה אפשר לפגוע בציבור החרדי, זה נעשה בכוונת תחילה, בכוונת מכוון. ואנחנו יודעים שלכל הדברים האלה יש שותף מרכזי; בקואליציה הזאת יש שותף מרכזי, שהוא שותף מלא לכל הפעולה הזאת. בעצם, כל מפלגה יכולה לבקש ולעשות שריר ולדרוש על דברים שחשובים לה, אבל השותף המרכזי שבעצם יש לו חלק בפגיעה בציבור החרדי הוא דווקא הבית היהודי. הבית היהודי יושב בפוזיציה שבלעדיו קשה היה להעביר תקציבים, כמו שהזכרתי קודם – 2013 ו-2014, ועכשיו מבקשים להעביר את תקציב 2015. אני זוכר שליהדות התורה היו בעבר גם אישים שכיהנו בתפקידים ציבוריים שונים, ביניהם גם היו כאלה שהיו יושבי-ראש ועדת הכספים. אני לא זוכר שיושבי-ראש ועדות כספים בעבר, אם היו מיהדות התורה, הם חלילה – ודאי שהם דאגו גם לציבור שמטעמו הם יושבים באותו תפקיד, אבל הם באותו זמן גם דאגו לאוכלוסיות אחרות. אני לא חושב שאי-פעם נשמעה טענה, חוץ מכאלה שרוצים לקנטר, כאילו איש יהדות התורה יושב בתפקיד זה וזה והוא פוגע בציבור אחר. מדוע איש הבית היהודי יושב היום בתפקיד יושב-ראש ועדת כספים ונותן יד לפגיעה בציבור החרדי? <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אם מישהו חושב לרגע שאותם חברי כנסת בקואליציה שמבקשים לפגוע בציבור החרדי מסתפקים בזה – ממש לא. הם מריצים בימים אלו הצעת חוק כדי לפגוע בהסדר שקיים שנים, נעשה בלעדי הציבור החרדי, אבל יש הסדר שקוראים לו ישיבות הסדר; מתרוצצים בין חברי כנסת להחתים על הצעת חוק לבטל את ההסדר שיש עם ישיבות ההסדר. הם לרגע אולי חושבים שיקבלו עזרה ושיתוף פעולה מחברי כנסת של ש"ס, של יהדות התורה. לא ולא, ממש לא. אנחנו נגד ההסדר שיש בישיבות ההסדר, ממש נגד, כי אנחנו בעד לימוד תורה על טהרת הקודש, ורק לימוד תורה; אבל ברגע שמישהו מצהיר על עצמו שהוא מבקש ללמוד 12 חודש ואחר כך הוא יעשה שירות, עדיף לנו שאחד ילמד לפחות 12 חודש, אולי בתקופה הזו הוא גם יבקש להמשיך וללמוד לימודי קודש. אבל אותם אנשים שנותנים יד לקואליציה הזו לפגוע בציבור החרדי, שידעו שכאן בכנסת הזו מבקשים בחודשים הקרובים להעביר חוק שפוגע בראש ובראשונה דווקא באלה המאופיינים כמצביעי הבית היהודי. זו קואליציה שמבקשת לפגוע בכל דבר שיש לו סממן יהודי. ואם ישיבת הסדר נראית כדבר שהוא סממן יהודי, אותם חברי כנסת שבקואליציה הזו מבקשים לפגוע בה. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסכם. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ולכן, תקציב כזה, אסור לו, אסור שנצביע עבורו, אסור שנצביע בעדו. אסור לנו לעזור לתקציב כזה. מי שיש לו כוח ואפשרות צריך לסכל כל אפשרות לקדם תקציב כזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. תעלה חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. ארבע דקות לרשותך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> חברת הכנסת – – – <סתיו שפיר (העבודה):> חברים, תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מכובדי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שפיר, אני מבקש שאת הארגז שמונח על הדוכן, אחד הסדרנים שיעלה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אני חייבת להראות לציבור הישראלי מה זה אומר. בארגז הזה מונחות חוברות התקציב. לנו, חברי הכנסת, ניתנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> דקה, דקה אחת, מכיוון שמודיעים לי פה שהחייל שנדקר בבוקר נפטר – אני חושב שהצער גדול; אני משתתף בצער המשפחה. לצערנו, אנחנו חווים בשבועיים האחרונים, בשבועות האחרונים, אלימות קשה מאוד והרבה הרוגים, לצערנו. אני חושב שחובה עלינו גם להוריד קצת את הטונים בדברים מסוימים, על מנת שכל אחד ינהג בשיקול דעת נכון ולא בצורה שפורצת גדר. אני חושב שמה שאת עושה כרגע זה לא על-פי התקנון, ואני מאוד – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אני חושבת שמותר לי לקחת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני עדיין מדבר אתך בדחילו ורחימו. אני יכול לנהוג גם בצורה אחרת. אני מבקש מהסדרנים להוריד את הארגז. <סתיו שפיר (העבודה):> אין בעיה, בסך הכול יש לנו שלוש דקות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, זה מסמך – – – <סתיו שפיר (העבודה):> חברים, מותר לי על-פי התקנון לקחת מה שאני רוצה. זה מסמך של הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, חבר הכנסת כהן, אל – – – <סתיו שפיר (העבודה):> זה מסמך רשמי של הכנסת, סליחה. <היו"ר יצחק וקנין:> את יכולה לקחת מסמך. הארגז הזה עושה פרובוקציה. <סתיו שפיר (העבודה):> למה? אבל זה לא פרובוקציה. זה פרובוקציה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנא ממך, חברת הכנסת שפיר, עם כל הכבוד – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אני רוצה שזה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל היא רוצה, היא מדברת על התקציב. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיליק בר, אתה היית תקופה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> סליחה, לציבור לא מגיע לראות איך נראה התקציב שניתנו לנו שבע שעות לקרוא אותו? שבע שעות. מותר לנו להשתמש בו. כמו שמותר לנו להחזיק אותו במליאה מותר לנו גם להביא אותו לדוכן. <היו"ר יצחק וקנין:> אין ספק. אבל את יכולה לקחת מסמך. רבותי, כולנו מבינים – – – <סתיו שפיר (העבודה):> זה המסמך, המסמך מגיע בארגז מפני שיש שם 10,000 חוברות וסעיפים. <היו"ר יצחק וקנין:> בזה נגמר העניין. אני לא ארשה שהארגז הזה יעלה לפה בשום פנים ואופן, אוקיי? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – את התקציב. <סתיו שפיר (העבודה):> עם כל הכבוד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בואו לא נתווכח. בואו לא נתווכח, רבותי, אוקיי? <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תחזיר בבקשה את הזמן. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת סתיו שפיר, אני מוכן לתת לך עוד שלוש דקות, ויש לך עכשיו ארבע דקות ו-27 שניות. הוספתי לך עוד 27 שניות. אנא שאי את נאומך. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, אנחנו ביום מאוד קשה, והזוועות שאנחנו שומעים עליהן כאן – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת משה גפני, אני קורא לך לסדר. רבותי, אתם רוצים לאבד את השליטה פה במליאה? אפשר לעשות את זה בחמש דקות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> איך היא תדע על מה לדבר? <סתיו שפיר (העבודה):> ובלי ארגז. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני, תחזור למקומך. <סתיו שפיר (העבודה):> למה? אני מבקשת מהסדרן. אם הסדרן, בבקשה, יכול לקחת מגפני את החוברות ולהעביר לי אותן, אני רוצה להראות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סתיו, סתיו, סתיו, אנא ממך. <סתיו שפיר (העבודה):> אבל זה מותר. זה מותר. איפה כתוב בתקנון שאסור לי לקחת את זה? גם את – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> רק את זה אפשר? הנה, רק את זה, רק את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, את זה אתה יכול לתת לה. אוקיי, תן לה. אין לי בעיה. <סתיו שפיר (העבודה):> אבל זה לא משקף את מה שקורה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת גפני, תחזור למקומך. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> באמת, עושים פה צחוק מהכנסת. חברים – אני מבקשת את הזמן שלי בחזרה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אתן לך זמן בחזרה. תתחילי לנאום, אוקיי? <סתיו שפיר (העבודה):> אנחנו ביום מאוד מאוד קשה, וקשה מאוד לדון בתקציב כשאנחנו שומעים כאלה בשורות נוראיות מבחוץ. אבל היום הולך לעבור פה בקריאה ראשונה התקציב. הספר הזה, הארגז שהחזקתי בו קודם, זה ספר שנמצאים בו אלפי סעיפים תקציביים שלחברי הכנסת ניתנו שבע שעות בלבד כדי לקרוא אותם. שבע שעות כדי לקרוא ולנבור באלפי סעיפים, מאות עמודים, של תקציב מדינה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> איזה פרלמנט, איזה פרלמנט בעולם מבקש מחבריו להצביע על משהו שאין להם שמץ של מושג מה מסתתר בתוכו? איזה פרלמנט? זה פשוט בושה. רק פרלמנט שמתנהג כמו מאפיה יכול לעשות דבר כזה. מה שקורה פה זה פשוט שבירה של כל כללי ותקנוני הכנסת. כל חוק שמגיע לכנסת מחויב להיות מונח מול חברי הכנסת למשך 48 שעות. רק במקרים חריגים אפשר להשתמש בטריק הזה של פטור מחובת הנחה, בטח שלא בחוק כמו חוק התקציב, שהוא לא סתם חוק. חוק התקציב הוא החוק שמכיל את סדרי העדיפויות של הממשלה; הוא קובע איך ייראו החיים של אזרחי ישראל בשנה הקרובה: אם יהיה יותר כסף לחינוך, אם יהיה יותר כסף לדירות חדשות, ומה ילך לביטחון ומה יעשה את הכיתות שלנו פחות צפופות, ומה יספק שירותי רווחה, ומה יפתור את בעיית העוני. כל זה נכלל בתקציב, ובגלל זה מוגדר בחוק שאם הכנסת מצביעה נגד התקציב הממשלה נופלת והולכים לבחירות. לא מדובר בסתם חוק, מדובר בחוק הכי חשוב שהכנסת הזו מעבירה, ואת החוק הזה נתנו לנו פחות משבע שעות לקרוא. אנחנו פנינו לכל מי שניתן לפנות בבקשה לדחות את הדיון הזה. מה היה רע לדחות את זה ביומיים כדי שנוכל לדבר על התקציב? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – בג"ץ העיף אתכם מכל המדרגות. <סתיו שפיר (העבודה):> אבל הכנסת סירבה לעשות כל דבר על מנת למנוע, ולכן עשינו – אנחנו בסיעת העבודה, ביחד עם חבר הכנסת גפני וחברת הכנסת מיכל רוזין – מאמץ, והלכנו לבית-המשפט העליון כדי לנסות למנוע את ההחלטה הזאת, שפוגעת בכבודה של הכנסת, בכוחה של הכנסת, בזכותם של חברי הכנסת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה ענה לכם בית-המשפט העליון? <סתיו שפיר (העבודה):> הולכים לשבת פה היום חברי כנסת ולהצביע על משהו שאין להם מושג מה יש בו. זה מה שהולך לקרות פה היום. <אבישי ברוורמן (העבודה):> נכון. <סתיו שפיר (העבודה):> אם מישהו בבית הזה לא מרגיש בושה גדולה שכך מתנהלת כנסת ישראל, אז זה פשוט מביך לעמוד פה, כי זה המצב: הולכים לשבת נציגי ציבור שנבחרו באופן דמוקרטי ולהצביע בשם הציבור מבלי להבין על מה הם מצביעים, וזו לא פעם ראשונה. כל השנה האחרונה אנחנו עוקבים בוועדת הכספים אחר השינויים התקציבים והקומבינות הפוליטית – 87% מסעיפי התקציב הזה הולכים הרי להשתנות בוועדה. ולמה התקציב הזה הגיע אלינו כל כך מאוחר, אתם שואלים, זה בגלל המלחמה? לא. זה לא בגלל המלחמה. באפריל הקודם עמד פה סגן שר האוצר וענה על שאילתה שלי ואמר שכבר בספטמבר אנחנו נקבל את התקציב. זאת אומרת שישיבת הממשלה הייתה צריכה להיערך כבר הרבה לפני הקיץ. אבל זה הלך ונדחה, כי היה פה לכמה פוליטיקאים בוער לסגור עוד כמה קומבינות פוליטיות ועוד כמה דילים ולהפוך את כספי המסים של הציבור הישראלי למסחרה פוליטית, להעביר את זה לעמותות הפרטיות שלהם, להעביר את זה לחברי המפלגה שלהם, לסגור לעצמם את הפריימריז הבאים. זה מה שקורה פה – שחיתות בחסות המדינה, כשהכנסת במקום לעמוד ולהילחם על זכותה, במקום לעמוד ולהילחם על זכותם של חברי הכנסת להצביע על דברים שהם עומדים מאחוריהם – גם אם מצביעים נגד, אבל לדעת על מה הם מצביעים – במקום לעשות פה מאבק ענייני על התקציב, הכנסת פשוט מרוקנת את עצמה מתוכן, ובעיני אנחנו לא יכולים להיות חלק מהדבר הזה. אני מזכירה לכם שלפני כמה חודשים בלבד, כשהאופוזיציה הלכה ויצאה מהמליאה כדי, שוב, להביע מחאה על כך שלא ניתנה לנו הזכות לדון בחוקים באופן דמוקרטי, אז ישבו פה חברי הקואליציה ואמרו: מה אתם יוצאים? זה לא מכבד. אבל הנה, חברי הקואליציה שותפים להשחתה של המוסד הזה, לריקון שלו מכל תוכן – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – לפגיעה במעמדה של הכנסת, ועל זה בסופו של דבר כולם ישלמו – כל אזרחי המדינה. זה לא יהיה קשור בימין או בשמאל, כולם ישלמו על הטירוף הזה, על ההשתוללות הזאת שלכם, שבשביל לקחת עוד כמה פירורים ולגרוף לכיסכם עוד קצת כסף, אתם מוכנים לזרוק את המוסד הזה לפח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. רבותי, אני חושב שמעל שמונה דקות היא עומדת על הדוכן. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. ארבע דקות לרשותך, חבר הכנסת גנאים, אם תרצה, אני אוסיף לך. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, התקציב שמובא בפנינו היום ומוצג – באמת, איך אפשר להצביע על תקציב שלא קראנו אותו, שאנחנו לא יודעים עליו שום דבר? זה ארגז גבוה מאוד, מאות או אלפי דפים. מה, מי אנחנו? בשעות לקרוא אותו ואחר כך לבוא להצביע? אני חושב שזה לא מה שמייחל לו האזרח בישראל. אדוני היושב-ראש, כבר אמרתי כמה פעמים: תקציב זה לא רק כסף; תקציב זה מדיניות, זה עמדה אידיאולוגית. כאשר רואים שבתקציב לא מתגברים ולא עונים על השאלות החשובות ועל האתגרים החשובים של החברה בישראל, כמו יוקר המחיה, כמו השכבות העניות – בישראל יש עוני. למשל, בחברה הערבית, יותר מ-50% מהמשפחות הן עניות. הדוח של יוניסף מלפני כחודש אומר הרבה על הילדים בישראל – איפה ישראל עומדת ברשימה, הילדים העניים שיש בה. אדוני היושב-ראש, שר האוצר אמר פעם שהתקציב הזה הוא תקציב של האדם העובד. מה מצבו של האדם העובד? תקציב צריך להיות תקציב צודק. הכוונה היא שייתן לאלה שצריך לתמוך בהם. ואני אומר שבחברה הערבית, ביישובים הערביים, יש עניים, אין תשתיות, אין אזורי תעשייה, וצריך לתמוך בהם, אחרי שנים של אפליה. אדוני היושב-ראש, אחרי שרואים לאן הכסף הולך, יודעים למה הגענו למצב הזה. כאשר רואים שמיליונים זורמים לחטיבה להתיישבות כדי לתמוך בהתנחלויות בשטחים הכבושים, אז רואים מה בא על חשבון מה. כאשר ראש הממשלה מעדיף לתמוך בהתנחלויות ובפרויקט ההתנחלותי בשטחים הכבושים על חשבון השכבות החלשות, על חשבון הרווחה, על חשבון מיגור העוני, אז יודעים למה הידרדרנו עד כדי כך במצב הביטחוני. אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים שלא מפנים ולא מבחוץ יש שלום, וקל מאוד לברוח מאחריות. קל מאוד להאשים את אבו מאזן, את הרשות הפלסטינית, את הערבים, חייזרים מהשמים ומהכוכבים. רק מה – לא להאשים את עצמנו. הכוונה היא שראש הממשלה לא מאשים את עצמו ולא את השרים שלו, המתלהמים. ראש הממשלה צריך להנהיג מדיניות שתביא בסוף להצלת חיי אדם ולא לקיפוחם. ראש הממשלה וממשלתו עושים את ההפך. ראש הממשלה, וגם השרים, הם המציתים את האש וגם המשחקים בה, אם במסגד אל-אקצא, אם בשטחים הכבושים ואם בחברה הערבית. קרה מקרה טרגי: בחור נהרג על-ידי כוחות הביטחון, היס"מ. נכון, בהתחלה – ראינו את הסרטון – היה משהו ביד שלו, אבל אחר כך כולנו ראינו את הבחור נסוג, וירו בו. היו יכולים לנטרל אותו, לעצור אותו בכל מיני דרכים, אבל בחרו להרוג. למה? משום שיש אווירה. יש אווירה שאומרת שדם ערבי הוא הפקר; יש אווירה שאומרת שיש רישיון להרוג ערבים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גנאים – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האווירה הזאת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תן לי להשלים. האווירה הזאת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא מקבל את מה שאתה אומר. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האווירה הזאת, מי אשם בה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גנאים, עם כל הכבוד – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עם כל הכבוד. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אי-אפשר להגיד – חלילה וחס – אני נגד ההתבטאות הזאת שדם ערבי הוא הפקר. ודאי שהוא לא הפקר. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה התרגום. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אני לא שומע אותך באותה מידה – ואנחנו רואים כל יום שהורגים יהודים, רוצחים יהודים בצורה הכי זוועתית שיכולה להיות – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז תשמע, תשמע. <היו"ר יצחק וקנין:> – – ועל זה אתה לא אומר מילה אפילו. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מוכן לשמוע? תשמע עד הסוף. דם ערבי הפקר, כי בשנת 2000 נהרגו 13 צעירים ערבים ועד היום אין מי שנתן את הדין, אף שהייתה ועדת חקירה, ועדת אור. מי הועמד לדין? מי נשפט? מי נעצר? יום האדמה ב-1976 – מי נעצר על הריגת שישה אזרחים ערבים? מי נתן את הדין? אף אחד. עכשיו, אני רוצה לגנות איזה מעשה. תשמע. למשל, אתמול בלילה, מה שהיה בטייבה, עם האזרח היהודי מנתניה, שהורידו אותו מהאוטו שלו, שרפו את האוטו ונתנו לו מכות, זה דבר – כולנו מגנים אותו, ואני הראשון. לא האזרח היהודי הוא האויב. אם אני מפגין, כערבי, כערבי – – – <אריה דרעי (ש"ס):> והרצח של היום? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חבר הכנסת דרעי, אני לא בבית-משפט. אני לא מתייחס. אני אתייחס למה שאני רוצה. <אריה דרעי (ש"ס):> למה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כי ככה. <אריה דרעי (ש"ס):> בגלל – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא שמעתי אתכם מגנים את הרצח שהיה בכפר-כנא. לא שמעתי אתכם. שמעתי ראש ממשלה ושרים מתלהמים, אומרים לזרוק אותנו לפלסטין; אומרים: אלה שזורקים בקבוק תבערה, משהו כזה, אז לפסול את האזרחות שלהם. זה מה ששמעתי. לא שמעתי ראש ממשלה ולא שרים מרגיעים, אחראיים. לא שמעתי את זה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר, האווירה הזאת, כולנו צריכים להתגבר עליה, כולנו צריכים להוריד להבות. אבל השאלה היא, מי שעומד עכשיו בראש הפירמידה, הקברניט, למה הוא לא מוריד את הלהבות, לא הוא ולא שריו, שיש בפיהם רק את המילה מחבל, מחבלים? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. ארבע דקות לרשותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> זה הכול? ארבע דקות? <היו"ר יצחק וקנין:> אם תצטרך עוד דקה אני אוסיף לך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כל כך הרבה ספרי תקציב ובארבע דקות אני יכול למצות כל מה שלא ראיתי בזה? כל מה שלא קראתי בזה? זה מעניין, רק לעלעל בדפי התקציב ייקח יותר מאשר לעיין אפילו בספרון אחד, רק לעלעל בדפי התקציב ייקח יותר זמן. אבל מה אני אגיד לך, מכיוון שאנחנו לא יודעים על מה הולכים להצביע בתקציב 2015, אז אני חושב שאני אתייחס דווקא למה שהוציאו ב-2014. ניקח לדוגמה משרד אחד. אני אקח את משרד החינוך, ששם שימשתי בקדנציה הקודמת סגן השר, ואני יכול להגיד לכם שחצי שנה לפני שעזבנו החליפו שם את כל הריהוט בלשכה למעלה, רק לא את הריהוט של החדר שלי, כי אני אמרתי: אני מסתפק בריהוט שיש לי. ועכשיו באו והחליפו מחדש ב-84,000 ש"ח את כל הריהוט, כשרק לפני חצי שנה, לפני שעזבנו, החליפו את הריהוט. אתם יכולים להבין את הבזבוז? שלא לדבר על אכילה במזנון כאן ב-28,000 ש"ח. אם אנחנו ניקח ממוצע של 30 שקל לארוחת צהריים כאן, יוצא שמלשכת השר אכלו כאן בשמונה חודשים קרוב ל-1,000 מנות. אתם יכולים להבין את זה? קחו 28,000 לחלק ל-30 שקל – כמה יוצא לך? 950. אבל מילא שהוציאו 950,000 בלשכת השר כדי לאכול, אני כבר לא מדבר. מה קורה כאן? 950, 1,000 מנות במזנון כאן – 950 מנות כאן. <אריה דרעי (ש"ס):> 950? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תעשה חשבון פשוט ביותר. ו-950,000 בלשכה, בלשכת השר ברחוב שבטי ישראל. <יצחק כהן (ש"ס):> מה הם אכלו, עגל? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני לא יודע, עגל או טלה. אני גם לא מכיר כל כך את הסוגים האלה. אבל הכול מבינים מה זה אומר, איך ניצלו את זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש שם בית-תמחוי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אבל מכיוון שיכול להיות שזה לא השביע, אז גם הכניסו מקרר ב-5,500 – – <יצחק כהן (ש"ס):> לאוטו. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – לאוטו, כי צריכים לקרר, צריכים לקרר את המאכלים האלה. <אריה דרעי (ש"ס):> זה take-away, לוקחים הביתה. צריך לקרר את זה. <יצחק כהן (ש"ס):> שלא יתקלקל. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> בכל אופן – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – לא יתקלקל. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – כדי לדעת איך לנצל את משאבי המדינה ביעילות ולבזבז כמה שיותר, השקיע המשרד עוד 13.5 מיליון ש"ח בקמפיין לחינוך פיננסי. הייתי מבקש שמישהו מהיושבים כאן ידע להסביר לי מה זה 13.5 מיליון ש"ח קמפיין לחינוך פיננסי. האם מישהו יכול לפתור לי את החידה הזאת? משרד החינוך. <מיכל בירן (העבודה):> כדי לזרוק את האחריות לפנסיה, ושאנשים יעשו את זה בעצמם – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מי זכה במכרז? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אוה, זהו, הוא שר הפיננסים. <יצחק כהן (ש"ס):> מי זכה במכרז? <קריאה:> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא אני ולא אתה, ולא אנשי האופוזיציה; אני לא יודע מי כן. אני רוצה לומר לכם: פרויקטים חשובים ביותר הוקפאו על-ידי משרד החינוך, אם תקציב לגידול טבעי של ילדי החינוך המיוחד, שעות שילוב של ילדים מוגבלים – אוי, איפה שר האוצר? עכשיו אתה מגיע? דיברתי עכשיו על משרד החינוך. איי, איי, איי. <יצחק כהן (ש"ס):> תגיד מה שתגיד, זה חינוך משמעותי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מוזס, כמה זמן אתה חושב שאני אוסיף לך בשביל שתסיים? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> דקה וחצי. <היו"ר יצחק וקנין:> דקה. הנה, דקה אני נותן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> קיצצו, לעומת זאת, תקציב לגידול טבעי של ילדי החינוך המיוחד, שעות שילוב של ילדים מוגבלים; אין תקציב לבינוי כיתות לימוד תקניות, קיצצו גם בזה; תוכנית חשובה ממדרגה ראשונה, כמו תוכנית ציל"ה, מתבטלת, ועל ההורים לשלם מכיסם למימון צהרונים. להיכן נעלמה הדאגה לילדים מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות? מה עם הססמה בתקציב הקודם, "ארוחת צהריים חמה"? המשרד בזבז כמיליון ש"ח על ארוחות וכיבוד לצמרת ולפקידים במקום לממן את הילדים המסכנים. סדרי העדיפות של הממשלה הנוכחית הם ארוחות חמות לשר במשרד החינוך, ולא ארוחות חמות לילדי ישראל. אני קורא לשר האוצר לדאוג לכך שהתקציב הנוכחי יכיל פתרונות ומענה לכל תחלואי התקציב היוצא, ולעצור את ההשתוללות הזאת שמניתי קודם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. תעלה חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ארבע דקות לרשותך. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר האוצר יאיר לפיד וחבורת המעודדים והמעודדות שלו סיפרו לנו על תקציב חברתי. דבר ראשון, אני רוצה לדעת, האם חברת הכנסת עליזה לביא ראתה לפני את התקציב? האם היא הספיקה לקרוא אותו? האם ייתכן שחברי הקואליציה קיבלו הצצה לספר התקציב לפנינו? אני דווקא חושבת שלא. אני חושבת שיצאו פה אמירות בלי שאנשים ראו באמת את ספר התקציב. אם באמת יש גידול בתקציבים החברתיים – אני לא אומרת שלא, אבל מה שבטוח, יש סיבה טובה להטיל בכך ספק. אני סקפטית, עוד באירופה הייתי סקפטית, ונגלה מחר, כשנבדוק את המספרים הקטנים בתקציב, נדע אם יש בהם אמת או אין בהם אמת. אבל אני רוצה לדבר על מה שאני כבר יודעת, על מה שעבר בהחלטת המחליטים שמתלווה ומולידה אחר כך את חוק ההסדרים והתקציב. אני רוצה שתגידו לי האם הדברים האלה נשמעים לכם כמו תקציב חברתי, כי לי – ויכול להיות שיש לי בעיה בהבנת הנשמע ובהבנת הנקרא – לי הם נשמעים עוד מאותו דבר, עוד למגמת האטומיזציה, האדם נשאר לבדו מול המערכת, עוד למגמת ההפרטה. ראשון – הולכים להקים פה שדה תעופה פרטי. אנחנו עוד נרחיב על זה בנאומים רבים בהמשך, אז לא ארחיב על זה עכשיו. בואו נדבר מה קורה במשרד החינוך, שהייתה פה התפארות על התקציבים. מה אני רואה במו-עיני? דבר ראשון אני קוראת: ירידה בהשתתפות המדינה בסך 100 מיליון שקלים, שהיא מגלגלת את זה לרשויות המקומיות. מה קורה כשמגלגלים לרשויות המקומיות? יש הבדל בין מה שיכולה לתת הרצלייה לבין מה שיכולה לתת אופקים, והפער בין הילדים ומה שהם מקבלים ממדינת ישראל הולך וגדל. את יום חינוך ארוך דוחים בעוד חמש שנים; מאוד חברתי. מה עוד יש לנו? החליטו שההורים יתחילו להשתתף בעלות של ביצוע אותן מסקנות של ועדת טרכטנברג באותן מסגרות אחר-הצהריים. בסופו של דבר מאשרים לגבות כסף מההורים. זה מתחיל ב-60 ש"ח לחודש לילד, וזה כמובן עוד ילך ויגדל, ילך ויגדל. מה עוד היה לנו כאן? בואו נדבר על המגזר הציבורי. אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל יש שורה קטנה אחת שאומרת שלא ייקלטו עובדים חדשים במהלך שנת התקציב הבאה. מה זה אומר? כולנו יודעים מה זה אומר. זה לא אומר שלא יהיו יותר שירותים; מספר אזרחי מדינת ישראל גדל וגדל, יש יותר צורך ביותר פקידים שיקבלו אותם. כולנו יודעים מה זה אומר, זה לא כתוב שם, זה מה שלא כתוב שם. מה שלא כתוב שם, שעובדי כוח-אדם ומיקור חוץ ייתנו את אותם שירותים, ועוד ועוד, והתופעה הזאת שכמה וכמה משרי יש עתיד לכאורה אמרו שהם בעד העסקה ישירה, אבל שוב, הבטחות לחוד ומעשים לחוד. בסופו של דבר מה שכתוב ומה שנעשה הוא האמת, ולא ההבטחות הריקות. לא מספיק שלא יהיה אפשר לקלוט עובדים חדשים, מה הם הולכים לעשות לעובדים הוותיקים? יאיר לפיד, אני מצטערת, שר האוצר, אבל אתה גיבור על חלשים – לקצץ בכוננויות, לקצץ בשעות הנוספות; כשהיום רובנו יודעים שמי שעובד בשירות הציבורי, המשכורת ההתחלתית שלו היא כל כך נמוכה, יש לו 4,000 שקלים ובזכות הכוננויות ובזכות השעות הנוספות הוא מגיע בסוף למשכורת של 6,000, של 7,000 שקלים, ושוב זה פוגע בו. אגב, זה לא לפנסיה, יש המון בעיות עם השיטה הזאת, אבל לפחות זה בכל זאת איזו דרך כן לתגמל עובדים מסורים. גם בזה הולכים לפגוע ולקצץ 30%. בקיצור, אני לא יודעת, יכול להיות שיש לי בעיה בהבנת הנקרא, אבל אני דווקא למדתי ליבה ולמדתי כל מיני – אבל במה שקראתי, במחליטים הזאת, התקציב הזה לא רק שהוא לא תקציב חברתי, הוא ההפך המוחלט מכך; הוא עוד מכה ועוד מכה על מעמד הביניים ועל השכבות החלשות בישראל. אני וחברי לאופוזיציה נעשה כל שביכולתנו לטרפד כמה שיותר מהגזירות ומהתקציב הנוראי הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. תעלה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. ארבע דקות לרשותך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת קודם להשתתף בצערה של משפחתו של החייל אלמוג שילוני, בן ה-20, שנרצח היום בתחנת הרכבת בתל-אביב; הוא מת מפצעיו לפני שעה קלה. הוא מצטרף לדליה למקוס בת ה-26 מתקוע, שגם היא נרצחה היום בפיגוע. יהי זכרם ברוך. הונחה היום בשעה 16:00 קופסה גדולה על שולחננו. בקופסה הזאת הספר החשוב ביותר – אני לא רוצה לפגוע בכישרונותיהם הספרותיים של סופרים רבים וטובים במדינת ישראל – אבל הספר החשוב ביותר שמתפרסם מדי שנה; ספר שבו צפון גורלו של כל אדם במדינת ישראל, גורלה של מדינת ישראל, כל רכיב מחיינו: האוויר שאנחנו נושמים, המים שאנחנו שותים, החשמל בבית שלנו, הבריאות שלנו, החינוך שלנו, הביטחון בגבולות, הביטחון מפני פושעים ברחובות – כל הדברים האלה מונחים בקופסה הזאת, אלפי דפים, עשרות-אלפי סעיפים ותתי-סעיפים. את כל אלה אין אדם, מחונן ככל שיהיה, אין בן-אנוש שמסוגל לקרוא בשעתיים. דרושים לפחות שבעה ימים כדי לקרוא קריאה ראשונית את אותם אלפי עמודים, ואחר כך עוד זמן כדי לשמוע דעות אחרות, ניתוחים, להתייעץ עם מומחים. הרעיון שאנחנו אמורים להרים את ידינו בעד הנייר הגורלי הזה, בעד הקופסה הגורלית הזאת, בלי לדעת מה כתוב בה – ואין אחד שיודע מה כתוב בה, כולל אתה, אדוני שר האוצר יאיר לפיד. אתה לא קראת את ספר התקציב. אין לך יכולת לקרוא את ספר התקציב, וגם אתה תרים את ידך בעד אלפי עמודים שלא קראת מעולם. זה זלזול בציבור שלנו, זה מסוכן. וזאת ההצבעה החשובה ביותר במהלך השנה – בלי לדעת על מה אנחנו מצביעים. ידע כל אזרח במדינת ישראל היום, כשהוא יראה את הח"כים מצביעים בעד הספר הזה, שכל מי שהרים את ידו לא קרא את מה שכתוב פה. אין גבול לחוצפה ולשערורייה. כבר ידענו דברים כאלה. גם עברתם על החוק ולא הגשתם את התקציב במועד, וגם אפילו את מראית העין – פטור מחובת הנחה של התקציב, בבהילות. פטור מחובת הנחה נותנים במקרים חריגים, ועל חוק – כאן יש אלפי חוקים. כל שורה זה חוק ועולם ומלואו. ניסיתי ככה לדפדף בשעתיים האלה שחלפו – אני מקווה שזה בסדר, אדוני היושב-ראש, זה לא ארגז, זה – רק – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, כשאת מעיינת ומציגה עובדות מותר לך, אבל כשחבר הכנסת מעלה ארגז כמוצג על הדוכן, זה לא על-פי התקנון וזה אסור. <סתיו שפיר (העבודה):> מותר, מותר. <היו"ר יצחק וקנין:> את יודע מה, סתיו? אני הייתי מאוד עדין אתך, אני אומר לך את האמת. <סתיו שפיר (העבודה):> מה? <היו"ר יצחק וקנין:> נהגתי אתך מאוד בסובלנות. <סתיו שפיר (העבודה):> מותר לי להעלות. כמו שמותר שהוא יהיה מונח פה, מותר שהוא שיהיה על הדוכן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> דווקא לך לא מתאים לפעול בניגוד לתקנון. <סתיו שפיר (העבודה):> אין עם זה שום בעיה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אדוני, אתה יודע שזה לא על-פי – אתה רוצה שאני אקריא לך את הסעיף? <סתיו שפיר (העבודה):> כן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה מסמך של תקציב המדינה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה לא משהו שהיא הביאה מהבית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ברשותך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מותר לחבר כנסת להציג מוצג במליאה? <סתיו שפיר (העבודה):> זה רק שבוע – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מדובר בתקציב המדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני חבר הכנסת חיליק בר, אני מתפלא עליך. אתה היית סגן יושב-ראש תקופה ארוכה. <סתיו שפיר (העבודה):> ברור שמותר. זה מוצג שחולק פה במליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי שזה אסור. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אסור להציג את התקציב? <סתיו שפיר (העבודה):> תראה לי, תראה לי. תראה לי שזה אסור. <היו"ר יצחק וקנין:> את רוצה שאני אראה לך את הסעיף? <סתיו שפיר (העבודה):> אני אשמח לראות. <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף 41 בתקנון אומר: לא יציג חבר כנסת מוצג מעל הדוכן. את מציגה. למה שמת את הארגז? לקחת איזה נייר לעיין בו? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה כל התקציב. <משה מזרחי (העבודה):> רגע. אבל, אדוני היושב-ראש, אם כבר פלפול משפטי, אם יש הצעת חוק שמדברים עליה, אני יכול לעלות כדי להתייחס להצעת החוק? <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יכול לקחת מסמך אם אתה רוצה להקריא עובדות, אין בעיה, אבל לא לקחת את כל הארגז. <משה מזרחי (העבודה):> אתה טועה, זאת הצעת החוק. זה לא ספר. <היו"ר יצחק וקנין:> בואו נשמור על כבוד הבית ובואו לא נגזים. <משה מזרחי (העבודה):> זה לא ספר. <סתיו שפיר (העבודה):> מה לעשות – – – <משה מזרחי (העבודה):> אבל אתה טועה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, בואו נשמור על כבוד הבית הזה ובואו לא נגזים. עם כל הכבוד, אפשר להוריד את כל הדבר הזה למטה למטה, אין בעיה בכלל. <סתיו שפיר (העבודה):> מי שלא שומר על כבוד הבית הזה זה מי שמחייב את הבית הזה להצביע על תקציב שהוא לא קרא. זה לא לשמור על כבוד הבית, עם כל הכבוד. הבעיה היא לא להציג מוצגים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בפעם הבאה אני לא אאפשר לך לדבר בכלל. <סתיו שפיר (העבודה):> הבעיה היא לחייב אותנו להצביע על משהו שאין לנו מושג מה יש בתוכו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. כרגע לא להפריע. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יש לך עוד שתי דקות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> שתי דקות? <היו"ר יצחק וקנין:> אני הוספתי לך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> בוא נתפשר על שלוש. אני מתנצלת, אבל אני מתכוונת לנצל חלק מהן כדי להגיד לך שאני רוחשת לך כבוד רב וחיבה רבה, אבל אני חולקת עליך מאוד. נכון שאסור להציג מוצגים שהם גימיק, אבל אני מאוד מקווה שאיש לא מעלה על דעתו שהקופסה הזאת היא גימיק. זה ספר התקציב של מדינת ישראל, זה המסמך. אני בחרתי להעלות חוברת אחת, אבל אין הבדל פורמלי בין החוברת הזאת לבין הארגז כולו, שמכיל בתוכו את כל ספר התקציב. לפעמים דרושה המחשה, והרי אין המחשה טובה יותר מזאת, מאשר להראות את הקופסה הזאת ולהסביר לאזרחי מדינת ישראל שאין בן-אנוש עלי אדמות שמסוגל לקרוא אותה ולהצביע עליה בו בזמן. זה פשוט בלתי אפשרי, אלא אם כן יש לנו איזה סורק רובוטי על-חושי, שיש לגיבורי על, שמאפשר לנו לעבור, לצלם במהירות שיא את המסמכים האלה, לעבד אותם ולנתח אותם בתוך כמה דקות כמו בסרטי מדע בדיוני. אבל זה לא המצב. אז ברשותך, אדוני היושב-ראש, עברתי כאן על כמה סעיפים, באמת באמת ביעף. עניינו אותי כמה דברים. למשל – אתה יודע מה? אני אוותר על סעיפים שעברתי עליהם והזדון זולג מהם ממש: הפגיעה בחלשים ביותר, בחוסים, בשיקום נוער, בטיפול בנערות, בנציבות שוויון זכויות בעבודה, במדען הראשי, באכיפת חוקי עבודה. דבר אחד עניין אותי: חוקרי ילדים. אלפי ילדים שחוו התעללות מאוד קשה ואזרו אומץ והתלוננו, אזרו אומץ והתלוננו, פעם אחת הם באמת גייסו את כל כוחות הנפש שלהם, לא יכולים למסור עדות אלא באמצעות חוקר ילדים שהוכשר לכך. אין מספיק חוקרי ילדים. אין מספיק חוקרי ילדים, ואלפי ילדים שכבר התלוננו פעם אחת נשארים עם הכאב, ואף אחד לא בא לחקור אותם עד שהם שוכחים או מאבדים את האמון במערכת. אז הסעיף הזה, שאמור היה להיות מטופל במסגרת הדאגה לדל ולחלש – ממנו יורדים 130,000 שקלים. לא הרבה, באמת זה לא משמעותי, אבל איך אפשר להוריד בסעיף כזה במקום להעלות את התקציב ביחס לגידול באוכלוסייה? איך זה מתקשר לכל ההבטחות? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לסיום, אדוני, אני רוצה לקרוא משהו. אני פרסמתי היום פוסט בעמוד הפייסבוק שלי על חוסר אפשרות בקריאת תקציב כזה. אני רוצה לקרוא תגובה אחת – של בחור בשם גלעד גורדון. כך הוא כותב: "הקטע המצחיק הוא, שפעם היה איזה עיתונאי, לא זוכר איך קראו לו אבל בטח אזכר עוד מעט, שכתב טור ב'ידיעות' והתייחס לזה שהח"כים מקבלים את תקציב המדינה בעיתוי שלא נותן להם שום אפשרות לעבור עליו. לא מצליח להיזכר מי העיתונאי, אבל אני זוכר שהטור היה שנון ומושחז, וגם נדמה לי שאבא שלו היה חבר כנסת או שר או משהו כזה. אה, נזכרתי, זה היה יאיר לפיד. חבל שהפסיק לכתוב, באמת היה שנון. מישהו יודע מה הוא עושה היום?" תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. רבותי, נא להקפיד על הזמנים. ארבע דקות, חבר הכנסת ישראל אייכלר. אם תצטרך עוד דקה אני אאפשר לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, רבותי, שמחוק מע"מ אפס הגענו לתקציב לעם – אפס. אין מה לקרוא בספר התקציב, כי לעם לא נשאר שום דבר. אבל קשה לי לעמוד פה בשעות אלה. כאשר אנחנו עוסקים במספרי תקציב אפס לעם, שאיש מאתנו לא קרא אותו ולא יודע עליהם, הרופאים הודיעו כי כשלו המאמצים להצלת חייו של החייל שנדקר היום במרכז תל-אביב בסכין של מחבל אכזרי; עוד משפחה יהודית בתקוע מתאבלת על בתה שנרצחה באכזריות בסכין מחבל אחר בגוש-עציון. אלמוג עשהאל שילוני, דליה למקוס מתקוע, השם ייקום דמם. רבותי, בחודשים האחרונים, מאז חטיפת שלושת הנערים בגוש-עציון ועד היום שבו נרצחו החייל בתל-אביב והנערה בגוש-עציון, אנחנו עדים לבשורות איוב שבאות זו אחר זו, כמו שכתוב: "עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם". רבותי, כתוב שם: "ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו ויפֹל ארצה וישתחו; ויאמר – – – ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מברך". אני לא יודע, בשעות אלה שראש הממשלה וראשי מערכות הביטחון יושבים ולא יודעים – ואני יודע שהם לא יודעים מה לעשות כדי להחזיר את הביטחון – אנחנו עוסקים פה בדיוני תקציב. אנחנו ממש מתביישים, ולא בפעם ראשונה. דם הנרצחים והפצועים זועק מהאדמה, וחרדתם של יהודי הארץ מחייבת לפחות את הפסקת המלחמה הפנימית בתוך היישוב העברי שמוקף אויבים מכל ערי ארץ-ישראל. ומה אנחנו רואים? שדם נשפך כמים, ופה עולם כמנהגו נוהג ואין איש שם אל לב. הממשלה ממשיכה לעשוק דלים ולשדוד כספי מסים לצורכי בזבוזים למקורבי השלטון. מאות-אלפי ילדים עניים בארץ-ישראל לא באשמתם ולא באשמת הוריהם, אלא באשמת עושקיהם, שמריצים את מחירי הדיור, מעלים את יוקר המחיה. ומדובר בהורים שכל המשרות במגזר הציבורי חסומות בפניהם, וגם אם הם מצאו עבודה הם נמצאים מתחת לקו העוני. אדוני היושב-ראש, זו לא הפעם הראשונה שבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. תמיד היו שליטים שחשבו שעולם כמנהגו נוהג, וגם כשהשוחט שחט, עוללים שאלו לחם. כל מי שהיה קרוב לצלחת גזל פת לחמם של עניים. גם כשנח בנה את התיבה במשך 120 שנה, והזהיר את העולם שיבוא מבול כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, מה הם עשו? התרגשו? מלאה הארץ חמס, איש לא שינה את דרכו. אחד הדברים המדהימים זה האדישות והטבעיות וההרגל שמאפיינים את כל אנשי השלטון כשהארץ רועדת. גם כאשר מלאך המוות, רחמנא ליצלן, ברחובות, עדיין ממשיכים להתגושש כאילו אין מלחמה. הוגש היום תקציב שאף אחד מאתנו לא קרא, ואנחנו יודעים שהוא שוד ושבר, כאשר מאות מיליוני אויבים מבחוץ מבקשים להשמיד את מדינת ישראל. כך היה גם במלחמת "צוק איתן", אם אדוני זוכר, כשהעם ישב במקלטים הכנסת המשיכה בדיוניה המשמימים על חוק מע"מ אפס, כאילו חומות הבניין הזה חוסמות את זעקת הילדים בממ"דים ואת חרדת המלחמה שאיימה על רוב תושבי המדינה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר מה שישעיהו הנביא אומר על כך: "הוי החֹקקים חִקקי אָוֶן – – – להטות מדין דלים ולגזֹל משפט עניי עמי; להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבֹזו – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה, תשתדל לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ומה תעשו ליום פקודה ולשואה ממרחק תבוא; על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם". רבותי, היות שהיושב-ראש אומר שכבר תם זמני, אני רוצה רק לקחת כמה דוגמאות, ממש קצרות: בתקציב שירות אזרחי השקיעו 146 מיליון שקלים – אתם יודעים כמה אנשים זה שירות אזרחי? – 2,100. לזה יש 146 מיליון שקלים. השכלה גבוהה – 280,000 סטודנטים; ממש, מלאה הארץ דעה את ה', אני לא זוכר שהיו כל כך הרבה סטודנטים – 9.5 מיליארד שקל ל-280,000 סטודנטים. כמה מוקצב ל-130,000 תלמידי ישיבות? פחות ממיליארד. תגיד לי, איציק כהן – אולי חצי מיליארד, או 800 מיליון פחות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> היום 400 מיליון ומשהו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> 400 מיליון, פחות מחצי מיליארד. <היו"ר יצחק וקנין:> היה 900 ומשהו. <יצחק כהן (ש"ס):> 240 שקל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כמה? 240 שקל. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מערך הגיור – כמה עולה לנו כל גר? מאות-אלפי גויים לא רוצים להתגייר, גם היהודים לא רוצים גיורים מזויפים, אבל מערך הגיור יקבל 31 מיליון שקלים. לאן זה הולך? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מסיים בפסוק הזה: "והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להִשען על מכהו ונשען על ה' קדוש ישראל באמת". תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר וחבר הכנסת יצחק כהן. ארבע דקות לרשותך, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גפני מקוזז? <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא, גפני פה, היה פה עד לפני כמה דקות. אין דבר כזה. אין דבר כזה שהוא מקוזז בכזה יום. אף אחד לא מקוזז, אתה יודע שכולם נמצאים פה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מקלב, חבל על הזמן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן, נכון. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם יש שר או אין שר, אבל זה אותו דבר – יש שר, אבל הוא לא סר למשמע אוזנינו בכלל. חברי חברי הכנסת, אני חושב שדווקא סתיו שפיר, ואולי עוד כמה חברי כנסת, הם היו ברי-מזל – הם קיבלו את זה לפני שבע שעות, או שבע שעות לפני השעה 16:00, ב-09:00. אנחנו קיבלנו – אנחנו פחות ברי-מזל – קיבלנו את זה כאן ב-16:00. לא ברי-מזל, בני-מזל. <אבישי ברוורמן (העבודה):> בני-מזל. ברבים בני-מזל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל בכל אופן, אני גם חושב, היום התברר יותר – אני לא חושב שזה משנה שבע שעות, שלוש שעות – כשאין בשורה, כשהכול נבוב, כשאין, ריק, אפשר גם בפחות. אם אין מה לקרוא, לא צריך כל כך הרבה שעות, מספיק. מה יש לנו כן, מה ראינו? ססמאות, זה שמענו. ססמאות אחרי ססמאות, בצורה, באמת, אני חושב, מלוטשת, חדה. אני חושב, שאם היה שואל אותי שר האוצר, כמו שהוא שאל אחרים, "איך היה הנאום שלי?", והייתי במפלגה שלו, הייתי עונה לו: באמת, נאום טוב. אפשר למרוח, אפשר להגיש תקציב עם ססמאות, ובזה זה נגמר, רק מה, הססמאות מתחלפות. עד לפני לא הרבה זמן הססמה המרכזית הייתה: אנחנו לא נעלה מסים – כפי שנאמר כאן בכנסת. זו הססמה של התקציב הזה. אבל התברר שגם הססמה הזאת נבובה ואין מאחוריה שום מילה – מה זה משנה אם מעלים מסים או שלא מעלים מסים ומקצצים בתקציבים והמשמעות של זה היא העלאת מסים? אבל כשהציבור הבין את זה, וכשאנחנו אמרנו את זה, אז מחליפים. עכשיו יש בשורה חדשה: אנחנו עובדים בשבילכם. מגישים תקציב; וזו המילה: עובדים בשבילכם, עושים בשבילכם. <אבישי ברוורמן (העבודה):> שופכים את דמנו למענכם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה נקרא תקציב? זה המוטו, זה הדבר המרכזי כשמגישים תקציב כזה. מה זה, ססמאות מחליפים כמו שמחליפים אחים? אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, ולסגן השר, יש לי הרגשה, אני לא יודע, מדינה אחת לשני עמים – יש הרגשה שיש פה אזרח אחד שחי עם אזרחים שחיים בשתי מדינות. יש כאן גן-עדן עלי אדמות, לפי דברי שר האוצר: הכול משגשג, הכול פורח, הכול צומח; גם הגירעון צומח. המצאת המאה – להגדיל את הגירעון. וכי לפני זה אנשים שהיו באוצר וכו', יושבים בוועדת הכלכלה, ואנשים שהיו שרים, לא ידעו את המצאת המאה – להגדיל את הגירעון? לא עשו את זה מכיוון שאנשי המקצוע אמרו לא לעשות את זה; ידעו את המשמעויות של הגדלת הגירעון בצורה כזאת. המציאו המצאה של הגדלת הגירעון, ומצד אחד אנחנו באמת רואים את השגשוג. נצא לרחוב – מי שלא רוצה לשמוע לא שומע, ומי שלא רוצה לראות לא רואה, ומי ששבע לא מרגיש רעב. בשעות האלה, היו משפחות שהלילה נתנו לילדים שלהן חצי לבן; לבן אחד לשני ילדים, ביצה אחת לשני ילדים. לא ידעו איך הוא מכין שיעורים. הוא ידע שמחר הוא מגיע לבית-הספר, ולידו יש ילד שיש לו כל טוב ועושר, והוא יודע שהוא היה צריך אתמול, בשביל לקבל כמה שקלים – הוא לא יכול לקבל את זה מההורים שלו, ואין לו כסף אפילו לנסיעות. יש כאלה. אנחנו אומרים את זה? אומרים את זה הדוחות המקצועיים בארץ ובחוץ-לארץ, לא אנחנו ממציאים את זה. כמה אפשר להתעלם מדוחות מקצועיים, דוחות עוני כאלה ודוחות אחרים, מה-OECD ולא מה-OECD, מהאירופים – אין אחד שסותר את זה, אין מי שסותר. אז מה, כולם לא יודעים מה נעשה פה? יש רק אחד שיודע מה שנעשה? אנחנו לא יודעים מה קורה בשוק? אנחנו לא יודעים מה שקורה, הקיפאון בשירותים החברתיים, שאין צמיחה – ההאטה שיש, המיתון שיש, האבטלה הגדולה, יוקר המחיה? מה זה, דברים שאנחנו מדברים עליהם הם על איזו מדינה אחרת? סגירת מפעלים, איפה זה נעשה, בהונג-קונג? זה נעשה פה, סגירת המפעלים. הפיטורים הגדולים האלה, איפה זה נעשה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מאוד מודה לך, אני מעריך את זה. משבר הדיור, היה איזה פתרון אחד? בשנתיים האחרונות הייתה דירה אחת שנמכרה, כשאתם כבר נמצאים בשלטון, שנמכרה יותר בזול מאשר לפני שנכנסתם? דירה אחת – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> יש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אין דירה אחת אפילו. המחירים עלו. אין דבר כזה. אתם רק מדברים. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> יש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> שום דבר. תראה לי אחת. איזה? פתרתם את משבר הדיור? את המשבר של הזוגות הצעירים? מה קרה מאז יצא המע"מ אפס לדרך עד היום? בכמה זה עלה? כבר גם אם תוריד את המע"מ לאפס, את כל ה-18%, כבר אין לזה משמעות. אנשים הפסידו. לכל מי שאמרתם לא לקנות דירה, אנחנו מורידים – אנשים הפסידו באמת. לא יהיו דירות, מחירי הדירות יעלו, עלו כבר בצורה דרמטית. מי אומר שהם עלו? אני אומר? אתה אומר "לא עלו", אבל אלו המקצוענים שאומרים שהם עלו, הדוחות המקצועיים. אל תסמוך עלי, תסמוך על אנשי המקצוע, על הגופים המרכזיים, הגופים האובייקטיביים. אין אחד שאומר את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לכן, אין בשורה אחת – אדוני, אני אסיים. איפה באחד המשרדים – תגידו לי אם היום, אחרי שנתיים, אחרי שתי שנות תקציב, יש משרד אחד שיכול לבוא ולהגיד: יש לי הישגים, יש אצלי שיפור. גם לא במשרדים שמחזיקים יש עתיד. איפה יש? בחינוך יש לנו שיפורים? בבריאות יש לנו? תשאל, תראה את המצב של קופות-החולים, של בתי-החולים. בביטוח לאומי? אין שום דבר, אין שום בשורה. יחצנות, מיתוגים של משרדים, בזבוזים – זה יש. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת יצחק כהן. <משה גפני (יהדות התורה):> למה אין ישיבת ועדת הכנסת מחר על החלוקה לוועדות? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לרשותך ארבע דקות, חבר הכנסת יעקב אשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, הקשבה. אני היום לא רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על כלכלה, אני רוצה לדבר על משהו אנושי. ראיתי היום את שר האוצר בנאומו על התקציב. ביום חגיגי כזה של הצגת התקציב, הוא היה אמור להיות כאן במיטבו, עם הרטוריקה, הסרקזם והעוקצנות, עם תנועות המתאגרף הידועות. במקום זה ראינו יאיר לפיד אפור, קורא מילה במילה מהדף, מדבר בשקט, בלי תנועות גוף, בלי הביטחון העצמי שאנחנו קוראים לו בדרך כלל יהירות. מה קרה, חשבתי לעצמי? האם קפצה עליו הזיקנה? אני מוכרח להודות שלרגע אפילו אני ריחמתי עליו, ואז הבנתי שהוא פשוט מתוסכל. מאז נכנסת לפוליטיקה, אדוני שר האוצר, ניסית ואפילו הצלחת לתקופה מסוימת למכור לציבור שסובל מהמצב הכלכלי ומיוקר המחיה כי הפתרון לכל בעיותיהם נמצא לא פחות ולא יותר אלא אצל הציבור החרדי. ביום שבו הציבור החרדי יפסיק לשדוד את קופת המדינה, אמרת, תבוא הישועה למשק הישראלי והכלכלה תתייצב ותשגשג. הסתה במיטבה. לפני הבחירות אמרת: אתם לא באמת צריכים אותי בשביל לדעת איפה הכסף; כבר שנים ארוכות מדינת ישראל משועבדת לקבוצות אינטרסים סחטניות חסרות בושה, שעושות שימוש לרעה בשיטת המשטר העקומה שלנו, כמו שעושים היום בוועדת הכספים – תשאל את ניסן – כדי לשדוד את כספו של המעמד הבינוני. אמרת, אדוני שר האוצר: אנחנו נחנקים בידי ציבורים שלמים שלא עובדים, לא משרתים, לא עושים שירות לאומי וחיים על חשבוננו. כמה גאוני. כמה פשוט. תקופה קצרה לאחר שהתמנית לשר האוצר קראת לעברנו כאן, חברי הכנסת החרדים, בחיוך רחב, ואמרת: הפסקנו לקבל מכם הוראות. והרגשת שכולם מתרגשים יחד אתך. הנה, אמרת לכולם: החרדים הפסיקו לחלק הוראות, והנטל האדיר שלהם יורד סוף-סוף מקופת המדינה. וכך הסתערת בשמחה על הציבור החרדי. קיצצת באכזריות בקצבאות ילדים, בתקציבי ישיבות, לאימהות חרדיות עובדות, אבל אז התברר לך, אדוני שר האוצר, לצערך, שבסוף היום צריך להגיש דין-וחשבון, ושהציבור הישראלי, שמחכה לבשורות אמיתיות, לא באמת קונה את הבלוף האכזר הזה. התברר לך שיום אחד צריכים לעמוד מול הציבור ולנסות להראות לו מה באמת עשית בשבילו, חוץ מההתעללות המיותרת, שלא הוסיפה למשק הישראלי כלום, אלא הייתה חלק מהאג'נדה הפוליטית שלך נגד אוכלוסייה זו. והציבור, ציבור בוחריך העייף, כבר לא מאמין לך. הוא רוצה שתקיים את ההבטחות שלך, אבל אתה לא מסוגל לעשת את זה בשבילו. הם התייאשו, הבוחרים; התייאשו והלכו. ככה לפחות רואים בסקרים. לפני למעלה משנה, באישור התקציב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תודה, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> למה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> קשה לך לשמוע את זה, מיקי. <היו"ר יצחק וקנין:> לכולם הוספתי. אני מבין שהדברים הם אולי קשים לשמיעה, אבל אני לא נוהג איפה ואיפה עם שום חבר כנסת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> תקשיב. אנחנו לא הפרענו לשר האוצר. <היו"ר יצחק וקנין:> אל תפריעו לו. דברי אמת ניכרים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לפני למעלה משנה, אדוני היושב-ראש, באישור התקציב האכזרי הקודם, עמדת פה, אדוני שר האוצר, על הדוכן וניסית להרגיע. אמרת – ואני מצטט: "אישור התקציב – – – הוא נקודת פתיחה" – לפני שנה וחצי – "לדרך שלמה, שבסופה לא רק שנצא מהגירעון – – – אלא נשגשג ונהפוך את הכלכלה הישראלית בחזרה להיות מובילה ומרכזית, ואת זה נעשה בזמן קצר". אבל כמו שאתה עושה תמיד, הוספת עוד מילה אחת מיותרת; מופיע בפרוטוקול: "שנה וחצי מהיום", אמרת, "אני אעמוד פה על הדוכן". תבחנו אותי – אמרת בפתוס. אחרי שהבנת, אדוני שר האוצר, ונראה לפי מראה פניך היום שהפנמת את זה, שהשיטה הזאת של למכור לציבור שציבור אחד אשם פשטה את הרגל, התחלת לנסות להתמודד עם המציאות האמיתית, המתישה והמורכבת של עבודה מאומצת. והנה, עברה לה שנה וחצי, והציבור בוחן אותך, והתוצאה היא עגומה: לא רק שהמצב לא השתפר, אלא הוא עוד החמיר. ואולי הגיע הזמן שתבקש סליחה מהאנשים האלה שעל גבם רכבת, ואחרי שתבקש את סליחתם תעמוד באומץ ותגיד למצביעיך שהולכת אותם שולל, ולקחת לעצמך תפקיד שגדול ממידותיך בכמה מספרים. ולסיום, באמת בחברות, מילה אחת, יש לי בשבילך עצה: עזוב את תיק האוצר; הוא אינו מתאים לכישוריך. קח את תיק התקשורת שהתפנה לאחרונה; זה תפור למידותיך. זה המקצוע שלך, שם תרגיש כמו דג במים, ותגרום פחות נזק לציבור הישראלי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. יעלה חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת יצחק כהן, הזדרז. חבר הכנסת יצחק כהן, בלי פלאפון. אתה עולה לדוכן עם הפלאפון. <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר יצחק וקנין:> אמן. חבר הכנסת יצחק כהן, ארבע דקות לרשותך. אנא התחל את הנאום. <יצחק כהן (ש"ס):> מיקי היקר, שר האוצר, גם אם חוזרים על שקר אלף פעם הוא נשאר שקר. לסבר לך את האוזן, הגירעון שאתם כל הזמן אמרתם: בואו, בואו, בואו, 50 מיליארד, הוא היה 3.15. תפנים את זה פעם אחת ולתמיד: 3.15. לא 4.9 ולא 50 מיליארד ולא חרטאת אבו יסמין, ולא שום דבר. 3.15. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 39 מיליארד. <יצחק כהן (ש"ס):> 3.15. על כל פנים, חברי, בואו נעשה תרגיל קטן. נעצום עיניים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה זה? <יצחק כהן (ש"ס):> אני אסביר לך: גירעון, 50 מיליארד, השאירו לנו בור – אתה יודע מה כן השאירו להם? השאירו להם 4.9% צמיחה; השאירו להם ירידה מדהימה באבטלה; השאירו להם יחס חוב–תוצר – קיבלנו יחס חוב–תוצר ענק, ירד ל-67%. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, לא, לא, 72. <יצחק כהן (ש"ס):> אתם העליתם אותו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לא להפריע לנואם. <יצחק כהן (ש"ס):> רבותי, בואו נעשה תרגיל קטן, בואו נעצום עיניים – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע. <יצחק כהן (ש"ס):> – – נדמיין את מדינת ישראל בלי הממשלה שנה וחצי. מה היה עדיף, בלי ממשלה בכלל או עם הממשלה הזאת? בלי ממשלה. שנה וחצי של נזקים מתמשכים, ואין יום שקללתו אינה מרובה מחברו. לא היה יום שעבר עם הממשלה הזאת שהקללה שלו לא הייתה מרובה – בכל התחומים. בלמידה המשמעותית – איך אומר שר החינוך? למידה משמעותית. משמעותית. ראינו כולנו, כל תושבי ישראל צפו בהתנהגות של התלמידים במהלך שיעורים. איזו אלימות, איזה ונדליזם – תוך כדי שיעור. הוא מספר שהוא שותה פחית, שותה, זורק אותה על המורה. איפה היה שר החינוך באותו רגע כשהקרינו את זה? איפה הוא היה? למידה משמעותית. מישהו הגדיר אותה – אני לא רוצה לפגוע בו – – – <קריאה:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> כן. על כל פנים, שנה וחצי של סיוט. של סיוט. מבחינה מדינית – שלא נדע מצרות. לא נחו, חברי הכנסת מהצד הזה, לא נחו עד שהצליחו להדליק את התבערה. ברגע שנדלקה התבערה, הם נפגעו, כבר נעלמו. לא גברת שולי מועלם, ולא גברת חוטובלי, ולא אורי אריאל, ולא – מי עוד היה שם? פייגלין. לא נרגעו עד שהלהבות לא תפסו. יום אחרי יום, יום אחרי יום; ברגע שהלהבות תפסו, ואז – השם ירחם. מי יכול לעצור את זה עכשיו? <אראל מרגלית (העבודה):> אל תשכח את נפתלי אבו עלי. <יצחק כהן (ש"ס):> כן. ההוא, שתוך כדי מבצע – פרחח. תוך כדי מבצע – לכבוש את עזה. לא מספיק 32 הרוגים. להיכנס לעזה, לכבוש את עזה; הוא ושר החוץ. מדיניות החוץ המהוללת של ישראל – כל אירופה במפולת. הפרלמנט הבריטי מחליט מה שהוא מחליט, השבדים מחליטים, והוא עדיין מסתובב עם ססמאות: לכבוש את עזה. ביום חמישי הוא אמר משהו לעניין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה עם המנהרות, איציק? מי גילה אותן? <יצחק כהן (ש"ס):> מנהרות. גילה אותן בנט. מבחינה מדינית. מבחינה כלכלית – שלא נדע, השם ירחם. כלכלה זה כבר סרט אימים. עכשיו, שר האוצר, התקציב שלך, של 2015, לא מתכנס. מה שהנחתם לנו על השולחן זה – אני מדבר לשר האוצר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> הוא כל הזמן מדבר לחברים שלו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מעלש. יאיר לפיד, כבוד השר – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת כהן, אני מוסיף לך דקה, תשתדל לסיים. <יצחק כהן (ש"ס):> – – התקציב לא מתכנס. בדקנו, הוא לא מתכנס. כל המקורות שאתה גם דיברת עליהם, חלק מהם, כן – שכחת, אגב, להזכיר מקור מאוד חשוב, שאנחנו נחשוף אותו בהמשך, שזה שערורייה ציבורית, שערורייה מדהימה. אנחנו נחשוף את זה בהמשך. אבל – בבקשה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא נספר לאף אחד. תגיד לנו. <יצחק כהן (ש"ס):> אם לא תספר לאף אחד, אני אגיד לך. כל המקורות שליקטתם מן הגורן ומן היקב כדי שהתקציב יתכנס, הם עורבא פרח. אנחנו נוכיח את זה, ועל-פי החוק אתם לא יכולים – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אג"ח של רכבת, מיליארד שקל, עלק. <יצחק כהן (ש"ס):> כן, הוא מאגח את הסובסידיה שהוא נותן, אתה מבין? תרגילים חשבונאיים של כיתה א'. הנהלת חשבונות – תלכו לסמינר פה, תשאלו בנות שלומדות הנהלת חשבונות רמה ג', אם עם תרגילים כאלה אפשר לכנס תקציב מדינה, יצחקו עליכם. תרגילים חשבונאיים עלובים, עלובים. אבל נחשוף אותם, נחשוף את כולם. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת כהן, אני נותן לך שלוש דקות מזמני, כי אני צריך לנאום ואני מנהל את הישיבה. יש לך עוד שלוש דקות שלי. <יצחק כהן (ש"ס):> איזה יופי, איזה יופי. <נחמן שי (העבודה):> זו נדיבות, זו נדיבות. <אראל מרגלית (העבודה):> עכשיו החבר'ה מהצפון, יש להם משהו, יש להם משהו. תראה איזה תמיכה הצפון נותן לדרום. <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אז אנחנו – חלק מהמקורות נחשוף. לא את הכול נחשוף, לא נחשוף הכול. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה, אל תדאגו. <יצחק כהן (ש"ס):> הזכיר חברי אראל מרגלית את הסובסידיה של הרכבת – אגב, זו סובסידיה שהממשלה נותנת – לאגח את זה. זה לעבור מפה, לחזור מפה, זה כמו כיכר מנדלבאום, לחזור לאותה נקודה. משם הם רוצים לקחת מיליארד. עוד בדיחה: משיכת דיבידנדים מחברות ממשלתיות שיופרטו. זאת אומרת, היום הם כבר קובעים שהנמל יופרט. אגב, הוא כבר מופרט – – – <אראל מרגלית (העבודה):> את רפא"ל הם גם כן מפריטים. <יצחק כהן (ש"ס):> כן. הם ישלמו דיבידנד, זה כבר מכות, זה כבר חצי מיליון שקל. <אראל מרגלית (העבודה):> אם היינו עושים ככה עסקים, ישראל הייתה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> קצא"א, קצא"א בכלל נמצאת בבוררות בין-לאומית. אין שום סיכוי שייקחו משם שקל – כמעט מיליארד שקל. קרן קיימת לישראל – אגב, אני בעד, אני בעד שבכלל יעלימו את הקרן קיימת לישראל. זה דבר קטסטרופלי. השחיתות שם – זה מדהים. משם הוא חושב לקחת מיליארד שקל. זה לא יהיה, זה לא יתכנס. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תגיד לי, למה לא עשיתם כל השנים משהו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רגע. מיקי, מה שנסענו רוורס, אתם עוד לא נסעתם קדימה. <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מיקי, מה שנסענו רוורס, עוד לא נסעתם קדימה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בסדר, קיבלתי. רק למה לא עשיתם – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו, רשות שדות התעופה – מיקי, אתה יודע שרשות שדות התעופה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לפעמים לא לעשות, יותר טוב מאשר לעשות רע. <יצחק כהן (ש"ס):> זה מה שאמרתי. עצמנו עיניים והחלטנו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אוי, נו, עצמנו עיניים – מיקי, עצמנו עיניים והחלטנו שבסוף עדיף היה שלא תהיה ממשלה בשנה וחצי האחרונות מאשר הממשלה הזאת. עכשיו, רשות שדות התעופה כל שנה נותנת תמלוגים למדינה, בערך 150 מיליון. הם לוקחים מהתגמול של 2016 ו-2017, שלוש שנים – – – <אראל מרגלית (העבודה):> מהפנסיות של העובדים. <יצחק כהן (ש"ס):> רגע. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אל תהרוס לו. <יצחק כהן (ש"ס):> זאת אומרת, איך הוא אמר? מה זה גירעון? אתם לוקחים הלוואה – הם לוקחים מרשות שדות התעופה תמלוגים שהמדינה צריכה לקבל, תקציב 16' ו-17', לוקחים את זה היום. זאת אומרת, שיהיה חור ב-16' ו-17'. "אינטל" – "אינטל" קיבלה מענק; קיבלה מענק לפי חוק עידוד השקעות הון. <אראל מרגלית (העבודה):> מיליארד – 1.17. <יצחק כהן (ש"ס):> לוקחים את זה עכשיו, את 1.17 המיליארד, ופורסים את זה לארבע שנים, כן? לוקחים את המיליארד חזרה – פשוט מטורף, הזוי לגמרי. אבל מה, נותנים להם איזה צ'ופר. הריבית כמה היום? 2%? מחזירים להם את זה ב-4% ריבית. זה לא מופיע בחוק עידוד השקעות הון, אגב. זה נגד החוק. ואחרון אחרון חביב: קרנות הפנסיה. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יצחק כהן (ש"ס):> קרנות הפנסיה מתנהלות באיזון אקטוארי. אם אתה לוקח משם מיליארד שקל, אתה צריך מייד לאזן את זה. גם שם, אגב, נותנים את זה חזרה ב-4%. <אראל מרגלית (העבודה):> ותאר לך מה זה אומר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אראל, אתה מפריע לו לסיים. <יצחק כהן (ש"ס):> קשה לי להאמין, קשה לי להאמין שהציבור יעבור על זה בשתיקה, שלוקחים לו מיליארד שקל מקרנות הפנסיה, שאגב, יעברו משבר קשה מאוד. בקושי הצלחנו לאזן אותן בזמנו – ההצלה הגדולה שהייתה – היום לוקחים להן מיליארד שקל. מיליארד שקל לוקחים מקרנות הפנסיה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – מעמיתים. אדוני, זה לא ילך, וזה לא יתכנס ואין לזה שום סיכוי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. יעלה חבר הכנסת אמנון כהן. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חשבתי שתהיה יותר שנון. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אמנון כהן, לרשותך ארבע דקות. <אראל מרגלית (העבודה):> מיקי, הוא אמר דברים כדרבונות. הוא לא צריך לעשות פירוטכניקה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> הוא עבר סעיף-סעיף – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אראל, אנא, תאפשר לחבר הכנסת אמנון כהן להתחיל את דבריו. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, השר פה? אני לא רואה שר. איפה השר? <היו"ר יצחק וקנין:> פה, פה. <קריאה:> יש שלושה שרים. <אמנון כהן (ש"ס):> כבוד השרים, חברי חברי הכנסת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, אל תתחיל בלי שר. <קריאה:> יש שלושה, מה אתה רוצה? <אמנון כהן (ש"ס):> כן, אנחנו שמענו את הצגת התקציב של שר האוצר; אבל ראשית, אני רוצה באמת לשלוח תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן, גם של החייל, גם של הילדה, שהקדוש-ברוך-הוא ייקום את דמם. שמענו היום את סקירת שר האוצר, והוא גם אמר שיקר מאוד כאן במדינת ישראל וקשה מאוד לחיות, והזכיר את המחאה החברתית. אני אומר לכם, שככה ישבנו פה, דפדפתי בספר התקציב, ואני יכול לבשר לציבור הרחב ולעם ישראל, שבתקציב החדש אין שום בשורה ואין שום חמלה לציבור הרחב, לא למעמד הביניים ולא לשכבות החלשות. גם כשדיברו על יוקר המחיה ורצו להכניס כמה מוצרים לפיקוח, גם שם, למעשה, במקום להכניס את מוצרי היסוד, הדברים החשובים שזקוקים להם, הם הכניסו את המותרות לסל הפיקוח על המחירים. כשהשר מדבר על תקציב חברתי וטיפול בשכבות החלשות – ואנחנו בירכנו כאן את שר הרווחה כשהקימו את ועדת אלאלוף, ועדה מקצועית, מטרתם הייתה להגיש דוח לצמצום הפערים החברתיים. ובאמת ישבו על המדוכה והביאו את המסקנות על 7 מיליארד שקל. וכל העבודה שלהם למעשה הייתה סתם. כמו שאומרים: רוצים לטפל בנושא – מקימים ועדה בשביל להרוג את הנושא. דיברו שרוצים לתת, מתוך 7 מיליארד, 1.5 מיליארד. וכשאתה מסתכל על התקציב אתה רואה שמשרד האוצר לא נתן שקל נוסף. 1.5 המיליארד הם בתוך משרדי ממשלה, בתוכניות העבודה השנתיות שהם גם כך היו חייבים לבצע אותן. השר דיבר על תקציב נוסף, כמיליארד שקל, למשרד לביטחון פנים; אני רוצה לשאול את האזרחים, האם יש לנו ביטחון אישי לאזרחי מדינת ישראל? האם אזרחים מסתובבים פה בלא פחד? אז על איזה ביטחון אישי הוא מדבר? על איזה תקציב הוא מדבר? הוא מדבר שהוא רוצה שוויון בנטל, רוצה לגייס את כולם, אבל הוא פוגע בחיילים המשוחררים. היום, בהחלטה הזאת שראיתי בחוק התקציב, הוא פוגע בעבודה המועדפת של חיילים משוחררים, שהייתה להם טיפה מזור בתחנות דלק, באבטחה. גם את זה הוא מוריד ופוגע בתנאים לזכאים שמשתחררים מהצבא. גם לגבי דמי אבטלה, יש פגיעה אנושה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת כהן, אני מוסיף לך דקה, תשתדל לסיים. <אמנון כהן (ש"ס):> תודה. תודה, אדוני. האנשים שמתחת לגיל 35, מרעים להם את התנאים, ולמעשה הם כמעט לא יזכו לקבל דמי אבטלה. קורים לפעמים מצבים שאנשים לא מוצאים עבודה ויש להם חובות, יש להם משכנתה לשלם. בתיקון החקיקה היום מרעים את התנאים כך שכמעט לא יהיה מצב שבגיל 35 ומטה אנשים יקבלו דמי אבטלה, והם למעשה שליש מהזכאים. כבוד השר דיבר, אבל אני מחזק את אלה שדיברו לפני על כך שבדיון הקודם על התקציב הוא אמר שעוד שנה וחצי יהיה מצוין, יהיה טוב. הפרוטוקולים פה, הקריאו כאן חברי. במקום זה הוא מעלה את יעד הגירעון ל-3.4%, ולמעשה, הילדים שלנו יצטרכו לשלם את החוב הזה. דיברו על החינוך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אמנון כהן (ש"ס):> כן, אני כבר מסיים, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אמנון כהן (ש"ס):> כן. עשור של חינוך – עשרות רפורמות. חוץ מעשרות מסיבות עיתונאים לא ראינו שום רפורמה בחינוך שקורמת עור וגידים ויוצאת לדרך. אם זו הבשורה, אז אין בשורה. אין תקציב שמאזן, אין תקציב לשכבות הביניים, אין פתרון לשום דבר. מה שהיה הוא מה שיהיה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. יעלה חבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת נהרי, שלוש דקות לרשותך. <משולם נהרי (ש"ס):> למה האפליה? <היו"ר יצחק וקנין:> ככה מופיע לי. מאחר שכל סיעה קיבלה כמה דקות חילקו אותן בין חברי הכנסת. לך יש שלוש דקות. גם לחבר הכנסת מרגי אחריך יש שלוש דקות. <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לשלוח את תנחומי למשפחות החללים, גם של הצעירה וגם של החייל, ולשלוח איחולי החלמה מהירה לפצועים. חברי חברי הכנסת, הקופסה הזאת המונחת לפנינו מקפלת בתוכה את כל חיינו במשך השנה, בשנת התקציב. אני מכיר את הקופסה הזאת כבר הרבה שנים, וכל פעם אני פותח את הקופסה ומחפש את הספר של משרד החינוך. ספר משרד החינוך היה בולט בזה שהוא היה עב-כרס, הספר העבה ביותר בקופסה. והנה, הפעם התקשיתי למוצאו מפני שהוא היה אחד הספרים הדקים ביותר. נכון אמרו כל אלה שאמרו שאי-אפשר ללמוד את התקציב אם רק ב-16:00 יכולנו לגשת לספרי התקציב. אין אחד שיכול לבוא ולומר: אני מכיר את ספר התקציב. אבל כשאנחנו רואים את התקציב הזה, מתוודעים אליו, לתקציב החדש – ואני לוקח לדוגמה את ספר החינוך – אז אני בטוח עכשיו שגם במערכת החינוך לא מכירים את ספר התקציב. גם שם לא יודעים, מפני שהוא עבר שינוי לבלי היכר – שינוי של תחומים, שינוי של תוכניות ושינוי של מספור. איחדו תקנות, וקשה היום – צריך זמן כדי ללמוד ולהבין את השינויים שיחולו במערכת החינוך. הסתירו הרבה דברים, ואני אומר לכם, מי שמסתיר – לא מסתירים דברים טובים. דברים טובים – להפך, מבליטים אותם; דברים לא טובים – מסתירים אותם. ואם אני אביא רק דוגמה אחת, וזה על-פי נתונים של מערכת החינוך – משרד החינוך פרסם לא מזמן את מספרי התלמידים במערכת החינוך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך דקה, משולם. תשתדל לסיים בדקה. <משולם נהרי (ש"ס):> מה, כבר עבר? <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש עברו. <משולם נהרי (ש"ס):> כן. אני לוקח את מערכת הנתונים שמשרד החינוך פרסם. וזה מתייחס לעשור האחרון, מתשנ"ו עד תשע"ד, מספרי התלמידים. ויש שם נתון מאוד מעניין: בין השנים תשס"ה ותשע"ד מספר התלמידים בחינוך היסודי העברי גדל בשיעור של 22%. החינוך הממלכתי מהווה כ-52% מכלל התלמידים. אם אני עושה פילוח אז אני מוצא שהחינוך הממלכתי-דתי גדל בשיעור של 19% והחינוך החרדי גדל בשיעור של כ-43% ומהווה כ-29% מסך התלמידים. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <משולם נהרי (ש"ס):> הווי אומר שהגידול הטבעי במערכת החינוך הוא בעצם של החרדים. הם אלה שמשפיעים ואלה שמביאים את הגידול הטבעי למערכת החינוך. ולכן גם משרד החינוך בספר התקציב ייעד תוספת של 590 מיליון לצורך הגידול הטבעי. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <משולם נהרי (ש"ס):> אבל לאן הם הלכו? הם לא הלכו באמת לאלה שגרמו לגידול הטבעי, אלה שהביאו את הגידול הטבעי, אלא זה הלך למערכת הכללית, ואילו המגזר החרדי לא קיבל תוספת תקציב אף-על-פי שכל הגידול הטבעי בא בעטיו של החינוך החרדי. רבותי, זו דוגמה קטנה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <משולם נהרי (ש"ס):> – – עדיין יש הרבה הרבה דוגמאות, אבל זו הדוגמה שבעצם מראה את המגמה שאנחנו נתקלים בה יום-יום, שעה אחר שעה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משולם נהרי. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. אתה מתעסק עם הפלאפון, איציק שמולי. אתה עולה אחרי חבר הכנסת יעקב מרגי. <איציק שמולי (העבודה):> אני יכול לעשות שתי פעולות במקביל, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות, חבר הכנסת מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תקציב 2015 מוגש לכנסת כשבאוויר עלתה זעקת יוקר המחיה עד לברלין. אדוני היושב-ראש, אנחנו יקרים יותר כמעט בכל הסעיפים ובכל הפרמטרים, מצוקת הדיור הולכת ומחריפה. אבל, חברי חברי הכנסת, במה מתהדר שר האוצר בתקציב זה ומהו שיא תפארתו של שר האוצר בתקציב זה? הוצאת תחנות הדלק מהעבודה המועדפת של חיילים משוחררים. לא דיברנו על חוק מע"מ אפס, שבלעדיו ובלעדי חברי סיעתו אין מי שיכול ללמד סנגוריה על החוק הזה, או שתולה בו תקוות שיביא את הבשורה המתבקשת למצוקת הדיור לזוגות הצעירים. גברתי השרה, שרת הבריאות, אם אנחנו מדברים על מערכת הבריאות, מערכת הבריאות סובלת מתת-תקצוב מתמשך מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. האזרח הישראלי משלם את רוב ההוצאה על הבריאות, יותר מאשר הממשלה. אנחנו חוקקנו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ומאז האזרח משלם יותר ויותר על בריאות, על תרופות. הרפואה הפרטית הולכת ומתפתחת, הרפואה הממלכתית הולכת ונחלשת. האזרח הישראלי ממתין, יחסית להרבה מדינות מפותחות, לפרוצדורות רפואיות – תורים מתמשכים. ועוד לא נגענו בבעיית העוני, סוגיית העוני – ותלינו תקוות, אמרנו: הנה מישהו הולך להרים את הכפפה, לצמצם את הפערים במשק ובחברה הישראלית. אבל מה לעשות, לא היה אומץ, לא היה אומץ. הייתה לכם היכולת. יש לכם הכוח הפוליטי לעשות את הצעדים המתבקשים ולממן את מסקנות דוח אלאלוף. אבל העדפתם ללכת לפופוליזם, ללכת לתקציב שייתן מענה לכותרות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מכיר את התגובות האוטומטיות. ידידי סגן השר מיקי, תבוא ותאמר לנו שאנחנו היינו בממשלה הקודמת. ובכן, הגיע הזמן שאומר לך ככה, כשאתה קשוב ולא מתלהם עלינו: כשהיינו בממשלה הייתה צמיחה משמעותית. <יצחק כהן (ש"ס):> 15%. <יעקב מרגי (ש"ס):> הייתה צמיחה משמעותית במשק. כשבעולם הייתה האטה כלכלית – המשק צמח. כשהיינו בממשלה הוספנו מיליארד ש"ח לחינוך ולהשכלה הגבוהה. ואתם כאן היום מגישים תקציב במחטף. אני לא זוכר – אני קדנציה רביעית כאן – אני לא זוכר שתקציב הונח לקריאה ראשונה בפטור מחובת הנחה. הייתי יושב-ראש ועדת הכנסת תקופה מסוימת. אני יודע שזה כלי שנותנים אותו רק במידת הצורך, כי באמת, לא המציאו חובת הנחה סתם. לא המציאו את זה סתם. ועוד באו, עשו חסד עם הממשלה, זה לא כמו כשחברי הכנסת מגישים. אבל מגישים היום – אני אומר לכם, במצב עלוב. ואני מסיים, אדוני היושב-ראש, בתזכורת ובהזדהות. יום דמים קשה עבר על החברה הישראלית. אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחת החייל אלמוג שילוני ולמשפחתה של דליה למקוס, ולאחל החלמה לפצועים. ואני שואל: איפה ראש הממשלה? המדינה בוערת, המדינה נמצאת על חבית חומר נפץ, לא שומעים את ראש הממשלה; הוא תקוע עדיין באיראן ובאבו מאזן. איראן – אבו מאזן. כל תשובה. כל מה שתאמרו – עולה החום? יש שפעת? זה אבו מאזן וזה איראן. איפה ראש הממשלה כל הקדנציה הזו, חוץ מלעסוק בהישרדות? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה חבר הכנסת איציק שמולי. ארבע דקות לרשותך. ואחריך – חבר הכנסת דוד אזולאי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> איציק שמולי עבר לש"ס היום. <איציק שמולי (העבודה):> לא, לא. אל תשמח יותר מדי, אבל יש למה לקוות. אולי יום אחד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <קריאה:> הכול פתוח. <איציק שמולי (העבודה):> הכול פתוח. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, לפני שאני מדבר על מה שיש בתוך התקציב, אי-אפשר שלא לדבר על האופן שבו, במסגרת אותה פוליטיקה חדשה, התקציב הזה מגיע לכנסת. אנחנו, בזמן שיש פה דיון על תקציב המדינה, אמורים לשהות בלשכות שלנו ולנסות לעבור מהר-מהר על הסעיפים התקציביים ולהגיע לכאן, למליאה, עם תובנות. אז אם ככה נראית הפוליטיקה החדשה, מיקי לוי, יכול להיות שיש משהו עדיף בפוליטיקה הישנה. כי אם אתם מצאתם לנכון להגיע לכאן ולהגיש לנו – ארבע או חמש שעות לפני שאנחנו אמורים לדבר על התקציב ולהצביע עליו – את ספר התקציב, אני אומר שזה מעיד יותר מכול על הכוונה שעומדת בבסיס הגשת התקציב הזה, וזה הרצון שלכם ושל ראש הממשלה להעביר עוד כמה חודשים כאן, על הכיסאות. ולעצם העניין. תראו, אני חושב שבסופו של דבר, בתקציב מדינה יש שני מרכיבים שאנחנו צריכים לחפש: האחד זה צמיחה והשני זה התמודדות עם פערים חברתיים. וכשאנחנו בוחנים את התקציב הזה, שתי השאלות האלה, אדוני היושב-ראש, הן רלוונטיות במיוחד בזמן שמדינת ישראל נמצאת במקום הראשון עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר, ולפי הנתונים של בנק ישראל, או האזהרות, עומדים על ספו של מיתון; לכן שתי השאלות האלה הן רלוונטיות במיוחד. אז אני יודע, מיקי, מה יקרה פה בחודשים הקרובים. אתה תעלה לפה בימים הקרובים, תגיד לנו: הוספנו לזה, הוספנו לזה, הוספנו לזה והוספנו לזה. אבל על מה אתה לא תדבר? על תמונת המקרו, ובתמונת המקרו אתם חתכתם – חתכתם את התקציבים החברתיים במדינת ישראל. אני למדתי ממך קצת והלכתי לעשות שיעורי-בית, ואני אגיד לך – אתה יודע, ממש טרי עכשיו, מספר התקציב – פגעתם בתקציב הרווחה בשירות לנוער, במעונות של רשות חסות הנוער, בפיתוח מעונות של נוער בסיכון; בתקציבי פיתוח של התחבורה הציבורית, בתקציבי סיוע לחסרי דירה, בתקציבי הדיור הציבורי, בתקציבי התחדשות עירונית, בתקציבי השכונות הוותיקות, בתקציבי – שהאח נפתלי בנט לא ישמע – בתקציבי הפיתוח בתשתיות של יישובי ההתנתקות. ראיתי קודם את שרת הבריאות – פגיעה קשה וחמורה במרכזים הגריאטריים במדינת ישראל, בתקצוב שלהם; בתקצוב של בית-החולים בנהרייה, בבית-החולים הלל יפה, בבית-החולים זיו בצפת. פגיעה חמורה בפיתוח מקורות המים; פגיעה חמורה בתקציב הפיתוח של המשטרה; פגיעה חמורה ביותר בתקציב של חידוש מבנים במערכת החינוך; פגיעה חמורה בתקציב תמיכה בספורט, ועוד ועוד ועוד. וניצולי השואה, שאתם כל כך אוהבים לדבר עליהם – גם פגיעה בטיפול הרפואי, בתקציב הטיפול הרפואי שמוקדש לניצולי השואה. אז כנראה גם שם, מה שעשיתם – נתתם ביד אחת ולקחתם ביד אחרת, כי את זה אתם יודעים לעשות הכי טוב. אבל בסופו של דבר מה שיישאר מהתקציב הזה זה אולי עוד כמה חודשים של הישרדות פוליטית שלכם. אין כאן שום בשורה, אין כאן שום דבר. אני מאחל לכם, באמת מכל הלב, שבחודשים הקרובים תיהנו מהחודשים האחרונים שנשארו לכם בתפקיד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות לרשותך. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ראשית, תנחומי למשפחת החייל אלמוג שילוני ולמשפחתה של דליה למקוס, שהלכו לעולמם על-ידי בני-עוולה. בימים האלה, ימים קשים, אנחנו גם עסוקים בתקציב, וזה דבר חשוב. אני חושב שהדברים הללו מצטרפים לאירועים הקשים. יושבת כאן ממשלה רעה, ממשלה חסרת אחריות. עוד לא היה כדבר הזה בבית הזה שמגישים תקציב – כמה שעות, ואנחנו מתבקשים להצביע עליו, כשאף אחד לא הצליח לפתוח את ספר התקציבים. ועוד הגדילו לעשות וביקשו פטור מחובת הנחה; גם את זה אני לא זוכר. אבל אני פונה לחברי מהקואליציה, ויש פה כמה חברים בקואליציה שהם בעלי ניסיון, ותיקים בבית הזה: איך אתם מסוגלים להרים הערב את ידיכם בעד התקציב? לא ראיתם אותו, לא קראתם אותו, אפילו לא עיינתם בו. איך אתם יכולים לעשות דבר כזה? ומה הפלא שאחר כך הציבור הרחב במדינת ישראל מזלזל בחברי הכנסת. אני חייב להגיד כאן, ואני מקווה שהוא ישמע את הדברים האלה או שיעבירו לו: אני מתפלא על שני אנשים רציניים בבית הזה, יושב-ראש הכנסת ויושב-ראש ועדת הכנסת. אני מכיר אותם כפרלמנטרים מעולים. איך? ואני יודע שיושב-ראש הכנסת כל כך מגן על הבית הזה, ועושה את זה בצורה יוצאת מן הכלל. אני פשוט מתפלא, איך הוא נתן את ידו לדבר הזה, להביא היום את התקציב? בתוך ארבע שעות אנחנו נדרשים להצביע פה על דבר שלא קראנו, לא ידענו. אני זוכר שהייתה תקופה, ישבנו פה לילות, עברנו, רק להכין נאום לתקציב – כמה סעיפים עברנו, והנה, היום, כלאחר-יד אנחנו הולכים לאשר תקציב. לשמחתי הרבה אני לא שותף למחדל הזה, אבל אני אומר לכם שזה יום שייזכר בהיסטוריה של הבית הזה – כאשר מעבירים כזה תקציב. אז כולם מדברים פה על לפיד, שהוא לא מבין והוא לא יודע, וזה נכון; וחבריו נגררים אחריו, וזה נכון. אבל, רבותי, מה יהיה בעוד שנה, חצי שנה, כשהוא לא יהיה פה ואזרחי מדינת ישראל ישלמו על המחדלים הקשים שלו? <אבישי ברוורמן (העבודה):> יפה. יפה. <דוד אזולאי (ש"ס):> איך, מה אנחנו נגיד לאותם אנשים? האם נוכל להגיד: ידינו לא היו במעל הזה? נכון שאנחנו מתנגדים. יושבת פה חבורת חובבנים, שכל מה שהם יודעים זה תקשורת – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – ואחר כך הם יעלו פה לדוכן וישיבו לנו תשובות בכתב ויקריאו את הדברים גם כשהם לא מבינים מה הם קוראים. והערב, בלי להניד עפעף – אתם לא מתביישים? איך תצביע על תקציב כזה, מיקי, ותעלה לכאן ותשיב פה לחברים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תתפלא, אני אצביע. <דוד אזולאי (ש"ס):> בושה וחרפה לכם. אתם פוגעים באזרחים. צריך לתבוע אתכם לדין על מה שאתם מעוללים לאזרחים, כי הילדים שלנו ישלמו ביוקר על מה שחבריך עושים בבית הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דוד אזולאי (ש"ס):> בושה וחרפה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ולאחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. <נסים זאב (ש"ס):> מעניין, כל פעם שאני מדבר חבר הכנסת נחמן שי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עכשיו תקבל רק שלוש דקות, נסים. <נסים זאב (ש"ס):> מה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עכשיו תקבל רק שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אבל זה משהו מאוד מעניין – חבר הכנסת נחמן שי תמיד נכנס, במשמרת שלו אני צריך לדבר. <היו"ר נחמן שי:> זה משמרת הלילה. <נסים זאב (ש"ס):> איזה עונש. למה אני מקבל את העונש הזה? <היו"ר נחמן שי:> זה הדדי. זה הדדי, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אצל וקנין אני יכול לדבר קצת יותר, יש לי איזו פרוטקציה. <יצחק וקנין (ש"ס):> הוא יכול לתת לך את שלוש הדקות שלי. <היו"ר נחמן שי:> תקבל עוד דקה אחת מהזמן של – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני מאוד רציני – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא כבר העביר את זה, אדוני היושב-ראש. <אראל מרגלית (העבודה):> נסים, אני מחכה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, היוצא והנכנס, האמן לי, אדוני היושב-ראש, קשה לדבר על תקציב כאשר דם יהודי הפך להיות הפקר פה במדינת ישראל. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <נסים זאב (ש"ס):> רצח אחרי רצח, טובחים בנו, ואנחנו עומדים ומתגוננים על הריגה של מחבל שהשוטרים – יכול להיות שטעו בשיקול דעת, אולי, אולי כן, אבל הוא מחבל, בוא נאמר. אבל מה קרה? כל ערביי ארץ-ישראל קמו על מדינת ישראל ועל ארץ-ישראל ועל העם היהודי. אנחנו עיוורים? אנחנו לא קוראים את המפה? אנחנו בתקופת מלחמה, אין פה כחל ושרק. אנחנו לא יכולים למרוח את המצב הביטחוני שעם ישראל היום שרוי בו. אני, הבוקר, האמת, כשקמתי – אדוני היושב-ראש, אני רואה שאתה עסוק יותר מדי היום. אני מדבר רק אליך, הם לא מבינים שום דבר בלאו הכי, אז אם אתה לא תשמע אותי – – – <היו"ר נחמן שי:> ההנאה כולה שלי, ההנאה כולה שלי, כולה שלי, זאב. תתמקד בי. <נסים זאב (ש"ס):> תשמע, אדוני היושב-ראש, מה קרה לי הבוקר. אני בדרך כלל בבוקר לא אוהב לשמוע חדשות, אבל מה לעשות, התפללתי מוקדם, הרדיו היה פתוח, שמעתי שהיום מעבירים את התקציב. אמרתי: רגע, אני לא ראיתי בכלל את ספר התקציב, איך מעבירים אותו? אז הייתי בטוח שמדברים על תקציב של ספר התנ"ך. יש פה תקציב קבוע, ואני אקריא לכם אותו. כתוב – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, יש דבר קבוע. הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לנו: "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינֹת ותהֹמֹת יֹצאים בבקעה ובהר; ארץ חִטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זֵית שמן ודבש; ארץ אשר לא במסכנֻת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצֹב נחֹשת". <היו"ר נחמן שי:> מאיפה זה? <נסים זאב (ש"ס):> אבל הפסוק האחרון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", כמובן. אדוני היושב-ראש, לא חסר פה כלום במדינת ישראל. <היו"ר נחמן שי:> מאין הציטוט? מאין הציטוט בדיוק? <נסים זאב (ש"ס):> זה פסוק מפרשת עקב. זאת אומרת, הייתי בטוח שמדובר בתקציב סטנדרטי, של שפע, של ברכה. ברוך השם, אנחנו לא צריכים שום דבר, אז מה יש לנו ללמוד מהתקציב? לא סעיף כזה ולא סעיף אחר. אבל פתאום הופתעתי, ראיתי באמת איזה פח של ספרים, ארגז כזה גדול, ולא הבנתי מאיפה הביאו, מאיזו מכולת הביאו אותו. באמת, אפילו לא התאמצתי לפתוח אותו, כי הייתי בטוח שאני לא מבין גם ככה כלום, אז לצאת גם מפגר – לפחות את זה, אמרתי, אני לא רוצה לעשות. <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת זאב – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני לא התחלתי אפילו. <היו"ר נחמן שי:> זהו, דקה נוספת לפי המסורת של קודמי, אבל אנחנו לא נוכל להיות נדיבים. <נסים זאב (ש"ס):> טוב, אדוני היושב-ראש, אז לכן אני רוצה לומר לך רק פסוק אחד: "ויענונו", כמו שנאמר, "ויִתנו עלינו עבודה קשה" – זה כל התקציב. <היו"ר נחמן שי:> כן ירבה וכן יפרח. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אני לא יכול להיכנס לפרטים, אבל צריכים לעשות חשבון נפש, אדוני סגן שר האוצר, ואתה יודע כמה שאנחנו מחבבים אותך ומכבדים אותך. "ורחמיו על כל מעשיו", זהו. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <אראל מרגלית (העבודה):> נתניהו עינה אותנו בשוטים ולפיד בעקרבים. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. תמיד חוויה לשמוע את דבריך פה במליאה. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אלי ישי. לרשותך שלוש דקות, עם בונוס דקה אחת, תלוי בתוכן. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש וראשית אבקש להשתתף בצערן של משפחת החייל אלמוג שילוני ומשפחת הצעירה דליה למקוס, השם ייקום דמם, שנרצחו בדם קר בתל-אביב ובאלון-שבות, על לא עוול בכפם. אני רוצה לשאת תפילה להחלמת הפצועים מפיגועי הדקירה בתל-אביב ובגוש-עציון. אל נא רפא נא להם. כבוד השר, אני שמח שאתה פה. אני רוצה לדבר על הנושא שעומד על סדר-היום, אחרי שהוגשה לידי כל אחד ואחת מחברי הכנסת קופסת התקציב. טרם פתיחתה קיננה בי עדיין האופטימיות כי ממשלת ישראל ושר הרווחה שלה, אשר עמלו רבות בכינוס ועדה חשובה, שמורכבת מאנשי ציבור ואנשי אקדמיה ממגזרים שונים, וכמעט תוך ייצוג מלא של כלל האוכלוסייה במדינת ישראל, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, ולאחר ששקדה הגישה לממשלה דוח מפורט על המלצותיו הרבות לעשות שינוי לטובה לרווחת אזרחי מדינת ישראל. צר לי כי ניתנה התחושה, משום מה, ששמו המזרחי של יושב-ראש הוועדה – איש אשכולות שראוי להערכה רבה, מר אלאלוף – הוא אשר נתן לממשלה וחבריה את הכוח לקחת את הדוח אחר כבוד ולגונזו עד מסיבת העיתונאים הבאה, או עד הסחריר המודיע על העברת המפעל מערד לקריית-מלאכי בחזרה. אך לא נגוזה מלבי תקווה, ובתום לבי הלכתי אל החוברות המונחות לפניכם, חברי חברי הכנסת, והוצאתי מתוך הקופסה את חוברת 14, י"ד, שבה מופיעה בפירוט נרחב הצעת התקציב של משרד הרווחה. הצטערתי למצוא כי חרף דבריו של שר האוצר מעל במה זו הערב, אין יישום משמעותי, אמיתי ורציני של המלצות דוח אלאלוף בהצעת תקציב זו. ולא זו בלבד, אלא שאחרי שהממשלה בוועדת השרים דחתה הצעות חוק פרטיות שהן יישום של המלצות הדוח בשם המחויבות הקואליציונית, נדחו הצעות חוק אלו מעל שולחנה של הכנסת. לשם מה, ריבונו של עולם, הוקמה הוועדה הזאת? לשם מה כינס שר הרווחה, יחד עם שר האוצר, מסיבת עיתונאים המכריזה על המלצות הוועדה, אם בהצעת התקציב הזאת מצהירה הממשלה קבל עם ועדה אל אזרחי ישראל העניים: אנא תמתינו עוד שנה, כי גם ב-2015 לא נוכל לסייע לכם? אומנם הבאנו דוח עם שם חברתי ומזרחי מוכר, אבל אנחנו לא הולכים לעשות עם זה כלום. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> למה? יש – – – <יואב בן צור (ש"ס):> חברי חברי הכנסת, נושא הרווחה אינו נושא עדתי ואינו קשור בלאום וגזע. זכותו של כל אדם במדינת ישראל, איש ואישה, יהודי ושאינו יהודי, לכבוד. הזכות לכבוד היא לא רק בחופש ביטוי, היא גם בזכות להתקיים בכבוד. אני קורא לך, אדוני השר, מעל במה זו: תעצרו לעשות חושבים. לא ייתכן כי כל ההשקעה בהפקת דוח ראוי לשמו תהיה אחיזת עיניים, ללא קשר ליישומו, במציאות הקשה שבה מתמודדים אזרחי מדינת ישראל. אני יודע – – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> עוד דקה. <היו"ר נחמן שי:> משפטים אחרונים. <יואב בן צור (ש"ס):> אני יודע שתפקידנו כאופוזיציה להילחם על הנושאים החשובים לה, אבל, אדוני השר, לא מדובר פה על יחסי קואליציה ואופוזיציה. הזעקה היא פשוטה: תיישמו את המדיניות שאתם קבעתם והבטחתם. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת אלי ישי, ברשותך. בבקשה, לרשותך ארבע דקות. <אליהו ישי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר נחמן שי:> סליחה, שבע דקות לרשותך, אדוני. <אליהו ישי (ש"ס):> בראשית דברי אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות היקרות, החלמה מהירה לפצועים וזעקה לממשלה, שלא עושה די – בעדינות אני אומר – לא עושה די לעצור את הטרור המשתולל ברחבי הארץ; ויש פה באמת סכנה גדולה מאוד של התפשטות. אני מקווה שהממשלה תעשה את מה שצריך לעשות. אני כרגע לא אכנס לעומקם של דברים, אבל אני מאוד מקווה שהממשלה אכן תעשה את מה שצריך לעשות. בנושא התקציב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חלק מהחברים כאן ותיקים יותר, חלק פחות, חלק גם חדשים. אני מוכרח לומר לכם שמעולם לא היו תקציב או התנהלות של תקציב או דיוני תקציב מבישים כמו שיש בשנה הזאת. תמיד, בתוך הממשלה, היו חלק מחברי הממשלה, חברי הקואליציה, נאבקים, נלחמים למען שינויים כאלה ואחרים, אמיתיים, מתבקשים. וישבנו בלא מעט ממשלות בישראל. ישבנו פה וגם הותקפנו כחברי ממשלה, ככאלה שמרימים את היד ומצביעים עם הממשלה. אבל הייתה דרמה אמיתית עד הרגע האחרון של התקציב, גם בקריאה הראשונה. ואני זוכר אפילו קריאה ראשונה אחת בממשלה הראשונה של שרון – הצבענו נגד, כחברי קואליציה, ופוטרנו מהממשלה. היה פה משהו שחסר היום: אכפתיות של חברי הכנסת. <אבישי ברוורמן (העבודה):> עניין ואכפתיות. היום זה כלום. <אליהו ישי (ש"ס):> ותאמין לי, אני אומר לכם את זה, חברים, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יושב, מקשיב לנאומים, בוחן, בודק, מנסה לדפדף בספר התקציב – ואני לא אכנס לסעיפים; חברי מהאופוזיציה עשו את זה בצורה טובה, בכישרון רב, גילו בקיאות. אבל זו לא הנקודה. הדבר הטראומטי בעיני בבית הזה – אדישות מוחלטת. הקואליציה הולכת כשה לטבח, סליחה על הביטוי. שום דבר לא מעניין אותה: מה קורה עם יוקר המחיה, מה קורה עם הדיור, מה קורה בחברה בישראל, מה קורה בבריאות, עם החינוך, עם הרווחה; ממש שום דבר. זה לא היה אף פעם. אני אומר לכל החברים פה, דבר כזה לא היה. חרפה ובושה, כזאת אדישות וכזה חוסר אכפתיות מהעם ומהחברה בישראל. זה לא היה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אתה מדבר? מתי היית במליאה בפעם האחרונה? מתי היית במליאה בפעם האחרונה? <אליהו ישי (ש"ס):> אתה תשמע טוב – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא לא מקבל הוראות כמו אצלך. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> הוא אומר אדישות, חוסר אכפתיות. מתי הוא היה במליאה בכלל? <אליהו ישי (ש"ס):> כדאי שתקשיב לי טוב. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני מקשיב. <אליהו ישי (ש"ס):> כדאי שתקשיב לי טוב וגם תלמד. מותר לך גם ללמוד. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני יושב, מקשיב ולומד. <אליהו ישי (ש"ס):> כשלומדים, שותקים ומקשיבים, אז כדאי שתקשיב. <נסים זאב (ש"ס):> בכל מקרה, אני רואה אותו הרבה יותר מאשר אותך. <אליהו ישי (ש"ס):> אני אבקש מהסדרן, כשאני נכנס, להתקשר אליך, אוקיי? תן לי את מספר הטלפון שלך, אני אבקש מהסדרן, כשאני נכנס למליאה, כשהוא לוחץ על הכפתור שנכנסתי, שקודם כול יחייג אליך ואחר כך ילחץ שאני נכנס. <מרב מיכאלי (העבודה):> אצל טופורובסקי יש תמונה. עדיף שיצלמו אותך וישלחו לו את התמונה. <אליהו ישי (ש"ס):> שישלח לך את זה בווטסאפ. <מרב מיכאלי (העבודה):> בדיוק. <אליהו ישי (ש"ס):> אבל תקשיב טוב, החרפה והבושה של הקואליציה הזאת זה באמת האדישות. ואגב, זה מעולם לא קרה. אני מבין, יש אצלכם דמוקרטיה. מה לעשות, דיברו הרבה על פריימריז, כנראה ביש עתיד זה משהו אחר. למדתם משהו מש"ס. אבל גם בש"ס זה משתנה, גם בש"ס זה כבר לא עובד ככה, גם בש"ס יש יותר דמוקרטיה. תשתפרו מהר יותר. אבל אני אומר בכל הכנות: צר לי. אני זוכר את הלובי החברתי בכנסת, אני זוכר את הדיונים הליליים, שעד הרגע האחרון ראש הממשלה ושר האוצר היו יושבים, רצים האחד אחרי השני לראות מה קורה בממשלה, שומעים בדריכות רבה, בקשב רב, האם הקואליציה מצביעה או לא מצביעה. היו לפחות דיונים אמיתיים. אבל היום זה כבר לא קורה, היום זה כבר לא קיים. יש פה מצב בכנסת, בקואליציה שלנו – אדישות, זלזול באזרחי מדינת ישראל. יוקר השערים, יוקר המחיה, בעיות הדיור – בגלל מע"מ אפס אפשר לשתק את כל המשק, את כל הנדל"ן. הכול נבחן בצורה אחת: מה תהיה הכותרת מחר; איך אנחנו נבנה את זה עם יועצי התקשורת שלנו – איך ניצור מצב שמחר הכותרת תהיה לטובתנו. אולי זה ישפר את המצב שלנו בסקרים. אולי זה ישפר את הסקרים, אבל בסוף, אדוני היושב-ראש, הציבור הרבה יותר אינטליגנטי, והוא עוקב ורואה מה באמת קורה ומה לא קורה, והוא רואה שהממשלה הזאת מתעסקת מבוקר עד ערב רק בהישרדות. כל התקציב הזה נולד בחטא. התקציב הזה נולד בחטא. יש תקציב – אין תקציב; ראש הממשלה רוצה א', שר האוצר רוצה ב'; יעלו מסים, לא יעלו מסים; מאיפה יקצצו – מאיפה לא יקצצו. אבל בסוף-בסוף בסוף כולם מתכנסים ורואים: אם לא יהיה תקציב, יהיו בחירות. איך עושים שלא יהיו בחירות? בואו נראה מה נעשה ונגלה אחריות לכיסאות שלנו. בוא נגלה אחריות להישרדות שלנו. איך עושים את זה? מעגלים פינות. לוקחים תקציב ישראבלוף, בוחנים סעיפים ומכניסים סעיפים ומשנים סעיפי תקציב, אם בחוק ההסדרים ואם בחוק עצמו, וככה מביאים את הבשורה לכנסת ישראל. והנה פה, בתוך הקואליציה, כולם תמימי דעים: התקציב הוא טוב. בעיני הקואליציה התקציב הוא טוב. אבל אפילו למראית עין, אני אומר, אדוני היושב-ראש, גם למראית עין, מי שאכפת לו מתוך הקואליציה, אם חברי ממשלה, אם חברי כנסת מתוך הקואליציה, מי שבאמת אכפת לו, שיקום ויזעק, אפילו למראית עין; שיקום ויאמר מה כואב לו, מה הוא חושב שצריך לשנות, מה לא צודק, מה לא נכון. תאמינו לי, בסוף – אני אומר את זה לחברי הקואליציה – תקבלו עזרה מהאופוזיציה. נעזור לכם בהסתייגויות, נעזור לכם להביא הישגים גדולים מאוד, אולי גם למפלגות שלכם. אולי זה גם יעזור לכם בפריימריז, אין לי בעיה עם זה. כל דבר שאני יכול לבוא ועם זה לשרת את הציבור ולהביא איזו בשורה או איזה שינוי – שינוי אמיתי לטובת שכבות הביניים, השכבות החלשות. הייתה מחאה חברתית – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת ישי, אנחנו מתקרבים לסיום. קיבלת דקה בונוס. עוד דקה אחת. לבקשתו של חבר הכנסת אריה דרעי, אני מוסיף דקה. <אליהו ישי (ש"ס):> אני מודה לכם. <אריה דרעי (ש"ס):> שתיים. <היו"ר נחמן שי:> דקה. <אליהו ישי (ש"ס):> הייתה מחאה חברתית, וקמה על זה מפלגה ונולדה מפלגה. ואותה מפלגה שקמה על המחאה החברתית כורתת את הענף שהיא יושבת עליו. הגיע הזמן לחשבון נפש אמיתי. זה תקציב גרוע, קשה, פוגעני, אפילו מעליב את הציבור שאתם מייצגים. הגיע הזמן, אולי בין הקריאה הראשונה, בין החרפה של הקריאה הראשונה של היום לבין הבושה וחרפה של הקריאה השנייה והשלישית – אולי בינתיים, אולי באמצע, תעשו כמה שינויים לטובת אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת אלי ישי. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד צור. אחריו – חברת הכנסת גילה גמליאל. אני לא רואה אותה, אז כדאי להתריע. אם היא לא תהיה פה – אז חבר הכנסת רוברט אילטוב. אבל אולי היא תגיע. בבקשה, חבר הכנסת דוד צור. לרשותך ארבע דקות, בבקשה. <דוד צור (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבטיח לא למצות את כל ה-4:46 – – – <היו"ר נחמן שי:> אני נתתי לך דקה יותר, אתה תחזיר לי אותה. בבקשה. <דוד צור (התנועה):> תראו, אנחנו כמובן צריכים לשמוע את דברי האופוזיציה, זה חלק מהמשחק הפוליטי והדמוקרטי, ואפילו הקשבתי בקשב רב להטפות, ולחלק מהדברים גם עניינית. <יעקב אשר (יהדות התורה):> איפה עמיר פרץ? <דוד צור (התנועה):> התקציב – הנה, אני עם שפם, אתה לא רואה? <קריאות:> – – – <דוד צור (התנועה):> התקציב, כפי שהוא מבטא סדרי עדיפויות, צריך לזכור שהוא גם עבר שינויים בדרך, כי בכל זאת עברנו בקיץ משהו דרמטי, ואולי היו תוכניות אחרות. אני גם הייתי מאוד רוצה לראות שוועדת אלאלוף תשתקף בתקציב הזה במלוא, נאמר, המלצותיה. ועדיין, עם כל זאת, אני עיינתי בחוברת התקציב – נכון, בתקציר, אני מודה; לא בכל הדפים הרבים שהוא כולל – ואני חייב להגיד שאני אפילו מופתע, מופתע מהעובדה שעדיין, אומנם, עם ההעלאה – אגב, האופוזיציה הייתה זו שבשנה הקודמת אמרה להעלות את הגירעון ולא להטיל מסים, והנה – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <דוד צור (התנועה):> – – שר האוצר קיבל את המלצת האופוזיציה. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא, הוא לא – – – <דוד צור (התנועה):> אז גם על זה אפשר לומר לו איזו מילה טובה. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא, הוא לא – – – בצרכים שמעלים צמיחה, לא לביטחון. <דוד צור (התנועה):> וגירעון שעלה ל-3.4%. גם גירעון שעלה ל-3.4%. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא לבזבז כסף – – – <דוד צור (התנועה):> ומה לעשות, חברת הכנסת מיכאלי, שצריך לתת גם לתקציב הביטחון וגם לתקציב ביטחון הפנים, והמדינה היא לא בדיוק – איך אמרה מיכל רוזין? השוותה אותנו לדנמרק? עשתה איזה השוואות, השוואות סלט וסלט, אף שכדנמרק רצינו להיות, ולא באמרה של משהו רקוב בממלכה שם. אז התקציב בסך הכול משקף דווקא תוספות בתחומי הביטחון, שמה לעשות, הוא חייב, כפי שאמרתי; בביטחון הפנים, לשמחתי הרבה, ואנחנו נמצאים בעיצומם של אירועים שהם קשורים גם לביטחון הפנים, ואנחנו רואים עד כמה ביטחון הפנים חשוב לא פחות מהביטחון. וצריך לומר שהממשלה הזאת, שנה שנייה, לא רק שהיא לא פוגעת בקיצוץ flat בתקציבי המשרד לבט"פ, אלא להפך, מתגברת אותו. וכנ"ל גם במשרד הביטחון. ועם כל זאת, גם בתקציבי הרווחה והבריאות: הרווחה – 1.7; הבריאות – 1.6. סיוע לניצולי השואה – שמעתי כאן, אני כבר לא זוכר מי זה היה שאמר: לוקחים ממקום אחד, נותנים למקום שני – איציק שמולי, נדמה לי. אז יש גבול גם לציניות הזאת. נתנו פה מיליארד שקל לניצולי השואה, נוסף על חוקים ספציפיים שכן מיטיבים בעניין הזה. אז אפשר גם להגיד מילה אחת טובה על התקציב הזה. אני רוצה להגיד מילה על העניין של האירועים האחרונים, בעיקר בתחום של ערביי ישראל. אני חושב שתפקידנו כאן – כי יש גם מספיק כאלה פירומנים ששופכים לתוך המדורה הזאת – ערביי ישראל הם אזרחי מדינת ישראל. אירוע בדיד, ככל שיהיה, פלילי, לא לאומני, ואסור לקחת אותו למקומות לאומניים. התפקיד של כולנו זה להרגיע. אני גם קורא משני קצות המפה הפוליטית: א. האירוע הזה, צריך שייבחן. האירוע, כמו שהוא נראה, על פניו, אירוע פלילי למעצר; ברמה הסובייקטיבית שוטרים חשו באיום. שוטר ירה כדור אחד לחלק התחתון. לצערנו, גם השוטר אפילו מתוודה, אומר: לא התכוונתי להרוג. ירה בו כדור אחד לפלג הגוף התחתון, לצערנו פגע בעורק מרכזי והבחור נהרג. מכאן עד להתלהטות וההתלהמות והניסיון גם לתפוס על זה טרמפ בכל מיני מקומות – התפקיד שלנו זה להוריד את גובה הלהבות. גם ככה יש לנו מספיק צרות. תנחומי מפה למשפחות שני ההרוגים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ממתי לערבים יש נשק? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <דוד צור (התנועה):> תנחומי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – לא, תגיד את זה, למה זה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <דוד צור (התנועה):> תנחומי למשפחות ההרוגים. תנחומי למשפחות ההרוגים ואיחולי החלמה לפצועים. תודה רבה. <אילן גילאון (מרצ):> הוא ניסה לבעוט לו ברגל אבל זה לא הצליח לו. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת דוד צור. חבר הכנסת רוברט אילטוב – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – תורך. חבר הכנסת טופורובסקי, לרשותך ארבע דקות. ואחריו יסכם סגן השר מיקי לוי, אחרי חבר הכנסת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה לא השר? <היו"ר נחמן שי:> – – בועז טופורובסקי. לשר האוצר יש ציפיות ממך, אני רואה. הוא – אתה עומד למבחן. בבקשה, ארבע דקות לרשותך. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להתחיל בתנחומים למשפחות של אלמוג שילוני ודליה למקוס. מי ייתן והשם ייקום דמם ונגיע לשלום במהרה בימינו. בנושא שונה לחלוטין: יש היום יום-הולדת שנה לבן שלי, אז אתם תשלמו על זה שאני כאן במקום להיות בבית – – <היו"ר נחמן שי:> מזל טוב בשם מליאת הכנסת. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אף שהוא ישן עכשיו. תודה רבה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – לשר האוצר – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> בואו נתחיל בזה – – – <קריאה:> – – – האוצר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תקלקל את – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תקלקל את – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> בואו נתחיל בצביעות שלכם. <קריאה:> אל – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> בואו נתחיל בצביעות שלכם – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – כי יש כאן שתי טענות, שתי טענות שחוזרות על עצמן – אני מקווה שהזמן הזה שלוקחים לי – שתי טענות שחוזרות על עצמן – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – שלא מסתדרות לי: האחת, שאתם מתנגדים לתקציב וטוענים שהוא תקציב רע; והשנייה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא טוענים – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – שאתם אומרים שלא היה מספיק זמן לקרוא את התקציב ולראות מה יש בו. אני לא מבין איך זה מסתדר. איך בן-אדם נורמלי או בן-אדם שתופס את עצמו כבן-אדם רציני, אומר שלא היה זמן לקרוא את התקציב – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ובאותה נשימה הוא אומר שהתקציב הוא רע. יש כאן צביעות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בועז, ספר לנו – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אבל הצביעות הזאת – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – בכלל, בכלל – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ספר לנו מה יש בתקציב. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – בכלל לא מפתיעה. אז בואו, אני אתן לכם קצת נתונים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז בוא, תספר לנו. כן. אתה מקורב לשר האוצר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – כי אני עברתי קצת על התקציב, ויש לי כאן 22 עמודים שאין לי זמן לקרוא אותם. אני אנסה לקצר ולתת לכם – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – כמה נתונים על התקציב. אני רק אזכיר לכם – – <קריאה:> ספר – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – שהממשלה הנוכחית קיבלה משק רע, עם גירעון מאוד מאוד גבוה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – עם תחזית גירעון של 5%, ואנחנו ייצבנו את זה – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ועכשיו הבאנו תקציב – תקשיבו טוב – תקציב חברתי. אני יודע שקשה לכם לשמוע את זה כי אתם הייתם בשלטון – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – גם ש"ס – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – גם יהדות התורה – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – גם מפלגת העבודה, ובחיים – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – לא היה לכם תקציב חברתי. תקציב חברתי. <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ואני אתן לכם דוגמה: מעבר להצהרה היום של שר האוצר, שעליה אף אחד מכם לא דיבר, על זה שהולכים להעלות את שכר המינימום – זה לא קשור לתקציב, אבל הולכים להעלות את שכר המינימום – התקציב הזה הוא תקציב חברתי, עם תוספת של 1.8 מיליארד ש"ח לחינוך – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> בועז, מה היית אומר אם היית – – –? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – 1.8 מיליארד ש"ח לחינוך; 3.1 מיליארד ש"ח לבריאות; 1.7 מיליארד ש"ח לרווחה – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – מעל מיליארד ש"ח לביטחון הפנים. כל זה תוספות שלא היו בשנים האחרונות, לא היה כדוגמתן. אנחנו הקמנו את ועדת אלאלוף, ועדה למלחמה בעוני. <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תקצבנו את ועדת אלאלוף – בשונה ממה שחבר הכנסת בן צור אמר – תקצבנו את ועדת אלאלוף ב-1.7 מיליארד ש"ח. <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אם יהיה לי זמן אני אוכל לפרט לכם בדיוק איך תקצבנו את זה, אבל אנחנו תקצבנו – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – מלחמה בעוני, מה שאף אחד מכם לא תקצב – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אף אחד מכם לא העז לטפל בזה. <קריאות:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – של מה שאתה אומר, בועז. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כל זה אנחנו עושים עם תוספת של 6 מיליארד ש"ח לביטחון. <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – במה שאתה אומר, בועז. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כל זה, יחד עם תוספת לביטחון של 6 מיליארד ש"ח. יש לנו כאן גם תקציב חברתי – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – תגיד את זה בלי חיוך. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – וגם דואגים לביטחון המדינה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אפשר לחשוב שאתה מאמין למה שאתה אומר. <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אבל גם נאבקים במשהו, במושג שרחוק מכם שנות אור: הוא נקרא יוקר המחיה. בואו, אני אספר לכם איך אנחנו נאבקים ביוקר המחיה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא ייאמן. <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ב-1 בינואר 2015, עוד פחות מחודשיים – – <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ירדו מחירי החשמל ב-12%–15%. מחירי החשמל שאתם העליתם, שאתם העליתם – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בועז – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ירדו כבר – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – או-טו-טו – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – בכמעט 15%. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – התאחדות הסטודנטים – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> מחירי המים שאתם העליתם – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – והסטודנטים נאנקים, נאנקים תחת הנטל, ואתה מדבר על יוקר המחיה? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ירדו ב-10%. אתם העליתם. <קריאה:> מה אתה מדבר? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> יושב-ראש התאחדות הסטודנטים לשעבר. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ואנחנו נמשיך – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין לך בושה, בועז? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – נמשיך ונרחיב את קידום – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין לך בושה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – את קידום – – – <קריאה:> די – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – את קידום בתי-הספר של החופש הגדול. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין לך בושה. הסטודנטים מתביישים בך. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא רק א' וב', גם כיתות ג' וד' – – <קריאה:> גם עם זה? <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ילמדו עד אמצע – קצת מעבר לאמצע יולי. <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> מוזר לכם, הא? <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> בלי שביתות, עם הסכמה של ארגוני המורים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תלמידי כיתה א', ב' – – <היו"ר נחמן שי:> חברים – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ג' וד' ילמדו עד 21 ביולי. <היו"ר נחמן שי:> חברים, אני אאריך את – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> נבנה 600 מעונות-יום. <קריאה:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> מעונות-יום – אתם לא יודעים, באופוזיציה – מעונות-יום – – <היו"ר נחמן שי:> חברים, אני מאריך – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – יעזרו לאנשים – – <היו"ר נחמן שי:> אני מאריך את – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – לנשים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אתה מקבל לפחות עוד דקה. ככל שהקריאות תימשכנה תקבל – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אז תמשיכו, תמשיכו, כי יש לי – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> בועז, הפכת להיות גיבור האומה. חבר'ה, תדאגו – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> 600 מעונות-יום. אנחנו הורדנו ונוריד מכסים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זהו, נגמר הזמן. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אנחנו הורדנו ונוריד מכסים; אנחנו מביאים לשקיפות במחירים של רשתות המזון; ולגבי הדיור – וואי, כמה אתם הרסתם בשנים האחרונות. אני, עוד כשהייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים התרעתי על זה. כמה אתם הרסתם. אנחנו גם נעביר את מע"מ אפס בשבוע הבא, ואתם יכולים להתלונן עד מחר, אבל לכו תמצאו לי זוג צעיר אחד שמתנגד למע"מ אפס. תמצאו לי זוג צעיר אחד שמתנגד למע"מ אפס. <קריאה:> אבל אף אחד לא מאמין לכם בחוק הזה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תמצאו לי מפלגה אחת באופוזיציה שלא חתומה על חוק מע"מ אפס בצורה כזו או אחרת. אתם חתומים על זה, אבל זה מפריע לכם כי אנחנו עושים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בועז, מפריע – – – פגעתם בדור הצעיר. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> 100,000 יחידות דיור אנחנו משווקים, 100,000 יחידות דיור. מאז ימי שרון העליזים בתחילת שנות ה-90 לא היו כאלה שיווקים. <קריאות:> אוה – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תוכנית מחיר מטרה, 20% הורדה במחיר הדיור – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – "נתיב לדירה". כל חסמי התחבורה שאתם יצרתם – אנחנו פותרים. חוק שכירות הוגנת – אני יודע שזה מוזר – שכירות הוגנת אנחנו הולכים לקדם השנה. <סתיו שפיר (העבודה):> כן, מה קורה עם החוק הזה? עוד לפני שבעה חודשים – מפלגת העבודה הגישה את ההצעה לפני עשרה חודשים. אתם מעכבים אותה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> חוק שכירות הוגנת אנחנו נקדם, מה שמפלגת העבודה אף פעם לא עשתה, בטח לא ש"ס – – <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – בטח לא יהדות התורה. הרשות להתחדשות עירונית – דיברו כאן על פריפריה חברתית וגיאוגרפית. הרשות להתחדשות עירונית שאנחנו נקים תחדש את כל המקומות האלה, את כל הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, את כל הבתים הישנים. אנחנו סוף כל סוף באים והולכים לטפל בזה. חברת "דירה להשכיר" – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת טופורובסקי, גם דברים טובים מגיעים לסיום, אז אנא קצר. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני כבר מסיים. חברת "דירה להשכיר" הולכת לבנות 150,000 יחידות דיור וליצור שוק חדש לאנשים שגם אחרי שנוריד את מחירי הדיור יהיה להם קשה לקנות דירה, אבל גם להם אנחנו נעזור עם זה שניתן להם שכירות ארוכת-טווח במחיר יותר זול ממחירי השוק. אנחנו ננפיק חלק מהחברות הממשלתיות הנפקות מיעוט. זה ייצור שקיפות – – <מיכל בירן (העבודה):> בועז, ההזיות האלה צריכות טיפול תרופתי. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – זה יביא עוד כסף למדינה, זה ייתן קצת – – <היו"ר נחמן שי:> אנא, תסכם. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – דלק לבורסה. אנחנו נתמוך בעסקים הקטנים והבינוניים על-ידי הקמת שתי קרנות, שתיתן להם כסף ותיתן להם אפשרות ואוויר לנשימה לעודד את עצמם. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אנחנו נעודד חברות סטרט-אפ – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אבל יש לי עוד מלא. <היו"ר נחמן שי:> הגעת לעמוד הישגים? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – נקים רשות לאומית לחדשנות טכנולוגית – – <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> הגעת לעמוד הישגים? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – נעשה עוד המון – – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> מה שאני מציע לכם – – הנה, אני מסיים, אתה רואה? לא ממשיך לקרוא. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> בקיצור, אנחנו נמצאים – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הכול טוב. <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – תקראו את התקציב, תראו מה אתם לא עשיתם ותלמדו איך עושים מדינה טובה יותר. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> דבר אחד אי-אפשר לקחת מיאיר לפיד – – <היו"ר נחמן שי:> לשבחו ייאמר שהוא הביא רוח חיים למליאה בשעת לילה מאוחרת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – זה שהוא הצליח לאלף איש מפלגת העבודה. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תפטר, תפטר אותו, יאיר. מקום 12 מגיע לו. <היו"ר נחמן שי:> בשעת לילה מאוחרת הביא רוח חיים למליאה. אחרון הדוברים, מסכם הדיון – סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> מצלמים בווטסאפ. חבר הכנסת מיקי לוי, המליאה ממתינה בקוצר רוח לדבריך. <אבישי ברוורמן (העבודה):> מה יותר טוב, סלפיש או סלפי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה. בועז – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> רוצה מים קרים? <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, חברים. חברות וחברים, בבקשה, אני מבקש שקט. חבר הכנסת טופורובסקי, ההתרגשות מדבריך מאוד גדולה. כן, חבר הכנסת – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה עט יקר. <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת, זה למכירה. טוב, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. חברים, אני מבקש, חברות, לתת לדובר לשאת את דבריו. תודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני בראשית דברי רוצה להביע את תנחומי למשפחת החייל, משפחת שילוני, על הירצחו של בנם על-ידי רוצח מתועב – – <היו"ר נחמן שי:> ששש, חברים, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – היום בתל-אביב על לא עוול בכפו – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – וכן תנחומים על הירצחה של דליה למקוס, ומאחל החלמה מהירה לפצועים. האמת, אחרי המופע של חברי חבר הכנסת בועז טופורובסקי – ואני עם 40 מעלות חום – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> תתחשבו במצב בריאותו של סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אני עם 40 חום, אבל גם אני מצליח להרגיז אתכם. <זהבה גלאון (מרצ):> למה אתה עולה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה כדי שתידבקו אחר כך מהמיקרופונים. <אראל מרגלית (העבודה):> מיקי, זו הזיה. אתה כרגע נמצא בשיא ההזיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא שר האוצר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מיקי, אתה לא מעצבן אותנו. אתה מעצבן עם שלם, לא אותנו. – – – איזה עשרה מנדטים שהפסדתם – – – <אראל מרגלית (העבודה):> התקציב הזה כרגע – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> האמת, חבר הכנסת חיליק בר, תאמין לי, אני יודע למה אתה מתעצבן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כי יש שם כל כך הרבה דברים טובים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הלוואי. איפה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – וכל כך הרבה נושאים בתחום החברתי, שזה פשוט מרגיז אתכם, אני מבין אתכם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה באמת מאמין בזה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ואתה יודע, יש לי אליך – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה באמת מאמין בזה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – הארה – באל"ף – דיברת על סטודנטים. הרי כבר שנתיים – איפה חברי חבר הכנסת – – <היו"ר נחמן שי:> שמולי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – שמולי, יושב-ראש אגודת הסטודנטים לשעבר – – <היו"ר נחמן שי:> התאחדות הסטודנטים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – שב-2013 צעקו שהולכים להעלות להם את שכר הלימוד, ואנחנו בכלל לא התכוונו וגם לא מתכוונים. <איציק שמולי (העבודה):> התכוונתם, התכוונתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> פחדתם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תהיה ישר עם עצמך. הרי – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תהיה ישר עם עצמך, שים יד על הלב ותגיד: טעיתי. לא נורא, אתה יודע, זו גדלות רוח להגיד – טעיתי. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל באמת אני רוצה לחזור – אני יכול להקריא עוד הפעם את כל אותם מספרים מחדש – – <אילן גילאון (מרצ):> אף פעם המפלגה שלכם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – את כל אותם מספרים, אבל מה שלא העזו טובים ורבים, אז רק לאחרונה, למשל, הצלחנו לצמצם את שכרם של הבכירים במשק הישראלי עד ל-3.5 מיליון שקל מקסימום. <תמר זנדברג (מרצ):> וואו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לפני כן, חברת הכנסת גלאון צרחה כאן שהממשלה לא עושה דבר – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – לא עשתה דבר בשכרם של הבכירים. והנה – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> והנה, כאשר מהלך כזה, באמת מהותי, בניקיון כפיים – – – <עמר בר-לב (העבודה):> גם זה לא נכון. השכר שלהם יכול להיות יותר גבוה, מעבר לזה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את רואה, זהבה? אני יכול להפתיע. <אראל מרגלית (העבודה):> מיקי, תעזור לי להבין, כי אני רוצה להבין. מיקי, אז אף אחד לא מקצץ? מיקי, תסביר לי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רק לפני יומיים – איך אני מבסוט, תראו, הערנו אתכם. <היו"ר נחמן שי:> לגמרי. <אראל מרגלית (העבודה):> מיקי, תסביר לי, אז אף אחד לא מקבל יותר מ-3.5 מיליון עכשיו? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אמרתי במקסימום, לעומת מיליונים שגזרו לפני כן. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל זה לא נכון. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> וכן, זהו בהחלט מהלך רציני, אמיץ – – – <קריאות:> – – – <עמר בר-לב (העבודה):> לך על החברה, לך על הציבור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אה, זה גם לא טוב? תנו לי להבין, זה לא טוב? <אראל מרגלית (העבודה):> זו הייתה תקלה. <קריאות:> – – – <קריאה:> זה היה טוב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מודה לכם. שימו לב, חברים, חבר הכנסת אראל – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ביושרו כי רב הודה שזה טוב, אז אני באמת מודה לך על כך. ואנחנו, גם מינואר, לפחות יוזלו המים והחשמל בשתי ספרות של אחוזים, ואני מדבר על מעל ל-10%. זה טוב? <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אה, זה גם לא טוב? <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה עם הדיור? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני רוצה להבין – אני אענה לך – וכשאנחנו נוריד את מחירי המים והחשמל, והחשמל הוא מרכיב עיקרי, מרכיב עיקרי ביוקר המחיה – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה לא הורדתם עד עכשיו? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אז ודאי וודאי שזה ייתן איזו דחיפה ופוש רציני גם לטיפול ביוקר המחיה, כי אנחנו מדברים על הוזלה של מים וחשמל לפחות ב-10%, אם לא יותר. שמעתי כאן את חבר הכנסת שמולי, אחרי שחברי חבר הכנסת טופורובסקי אמר שהוספנו לביטחון הפנים 1.2 מיליארד שקלים, בא וטוען כי קוצץ – – <אילן גילאון (מרצ):> מה קורה כשראש הממשלה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – תקציבו של המדען הראשי במשטרה. נו, באמת. זה רציני? זה הסעיף מתוך המיליארדים? זה הסעיף – – – <איציק שמולי (העבודה):> תדבר על בתי-החולים הגריאטריים, על נוער בסיכון – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מבין, זה סעיף מאוד מאוד חשוב, אחרי שהוספנו – – <איציק שמולי (העבודה):> – – שירותים בריאותיים לניצולי השואה. אתה רוצה לדבר על זה? אתה לא מדבר על זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – לביטחון הפנים 1.2 מיליארד שקל. <קריאה:> כן, יש ביטחון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> וגם שמעתי אותך מדבר על ניצולי השואה אחרי – אתה יכול לבוא ולראות טלפונים ומכתבים מכל אותם ניצולי השואה, שבמשך שנים מדינת ישראל לא השכילה לטפל בהם ולהחזיר להם את החיים בכבוד – – <איציק שמולי (העבודה):> הדואר מתמוטט מהמכתבים שמגיעים אליך, הדואר מתמוטט. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ולכן – – – <איציק שמולי (העבודה):> בגלל זה הייתה שביתה בדואר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ולכן, 1.2 מיליארד שקל לניצולי השואה זה באמת דבר של מה בכך, אתה ממש צודק בעניין הזה. ותחלואי הדואר הרי לא נולדו אתמול. תחלואי הדואר נולדו במשך השנים, עם כל מיני מינויים פוליטיים של שני קצוות הבית הזה, והגיע הזמן לפתור את העניין הזה. <איציק שמולי (העבודה):> אצלכם אין מינויים פוליטיים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז זה גם לא טוב? <איציק שמולי (העבודה):> אצלכם אין מינויים פוליטיים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז זה גם לא טוב? תראה – – – <איציק שמולי (העבודה):> רק ב"דירה להשכיר"? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא נראה לי שאתה יותר טוב מיושב-ראש ההסתדרות – – <איציק שמולי (העבודה):> למה הקמתם את "דירה להשכיר"? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – שהביע הסכמתו לכל תהליכי ההבראה בדואר, אם כבר שאלת. וכן, שכחתי כמעט – וחוק ההסדרים, שהבית הזה צועק במשך שנים על כך שהחוק הוא חוק שמובא בחוברת או בספר עב-כרס והוא עוקף למעשה את הבית, את הפרלמנט הישראלי, והנה, הבאנו חוק הסדרים מצומצם, כדי לא לפגוע בבית הזה, באמת מצומצם, אבל לא שמעתי אף אחד – – – <אראל מרגלית (העבודה):> מיקי, אתם עיקרתם את הבית הזה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – לא שמעתי אף אחד אומר מילה טובה על העניין הזה, וזה בסדר, כי על הדברים הטובים אתם הרי לא מדברים; אתם מוצאים איזה מיליון ורבע שם מבין כל המיליארדים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – חבל על הגרון, אנחנו דואגים לבריאות שלך. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> וגם על זה שלא העלינו מסים יש לכם מה להגיד, גם זה לא בסדר. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – האופוזיציה. אתם לא נותנים תשובות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אולי תסבירו לאזרחים למה אתם מתנגדים לכך שלא הלכנו למהלך של העלאת מסים. אז אני לא מבין את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> מיקי לוי, מה דעתך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצביע בעד התקציב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וגם על החוקים הנלווים, אני מניח, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם החוקים הנלווים לחוק ההסדרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעות. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גפני, התעוררת? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, ממך לא ציפיתי לשמוע "לא להאמין". אנחנו כולנו מאמינים בני מאמינים, מה קרה, נו? חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. אני ודאי מזכיר לכולנו שאף שהדיון היה דיון משולב, אנחנו מצביעים על כל הצעת חוק בנפרד בקריאה ראשונה. הראשונה שבהן, הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014 – קריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. מי בעד הצעת חוק התקציב? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 58, נגד – 46, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015 אושרה בקריאה ראשונה ותועבר להמשך הדיון בה לוועדת הכספים של הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> 11 מהקואליציה לא נמצאים; שלושה מהתנועה לא פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לא להפריע. נא לא להפריע במהלך ההצבעות, ידידנו, חבר הכנסת גפני. <איתן כבל (העבודה):> גפני, בוא נהיה אופטימיים, נשתפר בהצבעה הבאה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה; גם כן קיבלה פטור מחובת הנחה. מי בעד? מי נגד? קריאה ראשונה – נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 55, נגד – 47, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015) עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד הפעם? <משה גפני (יהדות התורה):> להעביר את החוק הזה לוועדת המדע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדת הכנסת, ועדת כספים, ועדת עלייה וקליטה צעקת גם, ועדת מדע, ועדת המדע. טוב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מדע וטכנולוגיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רצית לומר למדע בדיוני, בסדר, ברור. הצעת חוק החברות הממשלתיות – ועדת הכנסת, כן. ועדת הכנסת לצורך הפיצולים, זה ברור, אבל זה בכל מקרה עובר לוועדת הכנסת מכיוון שנשמעו כאן שמות של כמה ועדות. הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה; גם כן קיבלה פטור מחובת הנחה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 נגד – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בהצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 31) (חברה ממשלתית ציבורית), בקריאה ראשונה, התוצאה היא: 57 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. גם ההצעה הזאת תועבר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדת העבודה והרווחה, סמים. בקיצור, לוועדת הכנסת זה יגיע, ומשם זה ינותב לוועדה המתאימה. ועדת הכספים ביקשת, תודה. גם נרשם. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה; גם כן קיבלה פטור מחובת הנחה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 נגד – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015) התוצאה היא: 57 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת החוק הזאת עברה לוועדת – – – <קריאה:> המדע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדת הכנסת, ועדת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מעמד האישה, מעמד האישה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. אנחנו ניקח את כל רשימת הוועדות ונצרף אותן – – – <קריאה:> ועדת אלאלוף – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדת החינוך, הבנתי. אבל ההצעה תועבר לוועדת הכנסת לצורך ניתוב לוועדה המתאימה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <קריאה:> ועדת אלאלוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אם כן, גם הצעת חוק התקציב וגם ההצעות הנלוות אושרו בקריאה ראשונה ויועברו לוועדת הכנסת לצורך, כמו שאמרנו, ניתוב לוועדות המתאימות. חברי הכנסת, להיום תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ח בחשוון תשע"ה, 11 בנובמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 23:45.>