דברי הכנסת
דברי הכנסת
ד / מושב שלישי / ישיבות קע"ח–ק"פ /
כ"ד–כ"ו בחשוון התשע"ה / 17–19 בנובמבר 2014 / 4
חוברת ד'
ישיבה קע"ח
הישיבה המאה-ושבעים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, כ"ד בחשוון התשע"ה (17 בנובמבר 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ובל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. אובדן תחושת הביטחון האישי והכלכלי של אזרחי ישראל; 7
2. כישלון הממשלה בתחום הכלכלי, המדיני והביטחוני; 7
3. הממשלה מאחזת את עיניהם של מיליוני אזרחים – קשישים, נכים, עניים, חסרי דיור, חולים, תושבי הפריפריה, המעמד הבינוני והמובטלים – וכל בשורותיה מתבררות כשטרות ללא כיסוי; 7
4. המצב בירושלים וניסיון הממשלה לשנות את הסטטוס-קוו באמצעות התנחלויות ופגיעה במסגד אל-אקצא 7
איתן כבל (העבודה): 7
מאיר פרוש (יהדות התורה): 12
אריה דרעי (ש"ס): 14
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 18
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 22
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 27
עמר בר-לב (העבודה): 28
יפעת קריב (יש עתיד): 31
שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 34
יואב בן צור (ש"ס): 35
ניצן הורוביץ (מרצ): 37
מאיר שטרית (התנועה): 38
אורי מקלב (יהדות התורה): 39
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 41
עפו אגבאריה (חד"ש): 42
באסל גטאס (בל"ד): 43
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 45
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 54
שרת המשפטים ציפי לבני: 55
הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 56
מירי רגב (הליכוד): 56
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 57
חנא סוייד (חד"ש): 58
עפו אגבאריה (חד"ש): 60
מרב מיכאלי (העבודה): 63
באסל גטאס (בל"ד): 63
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 64
נסים זאב (ש"ס): 66
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 69
אורי מקלב (יהדות התורה): 70
שרת המשפטים ציפי לבני: 71
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014 73
אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 73
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014 77
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 77
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118), התשע"ה–2014 79
עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 80
הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 12), התשע"ה–2014 81
עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 82
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 47), התשע"ה–2014 84
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 84
אורי מקלב (יהדות התורה): 85
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 87
הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 6), התשע"ה–2014 92
מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 92
תמר זנדברג (מרצ): 94
דב חנין (חד"ש): 97
מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 98
הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2014 101
שר התקשורת גלעד ארדן: 101
נסים זאב (ש"ס): 104
הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 22) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2014 107
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 107
מיכל רוזין (מרצ): 109
נסים זאב (ש"ס): 111
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014 116
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 116
דב חנין (חד"ש): 117
נסים זאב (ש"ס): 119
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32) (מספר הסגנים), התשע"ה–2014 121
מירי רגב (הליכוד): 121
דב חנין (חד"ש): 127
נסים זאב (ש"ס): 130
הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18), התשע"ה–2014 132
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 132
ניצן הורוביץ (מרצ): 133
יוני שטבון (הבית היהודי): 137
הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012 139
מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 139
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ד בחשוון תשע"ה, 17 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום של שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2014.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2860/19 וכלה בהצעת חוק פ/2880/19 – הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – ועדה ציבורית לבחינת הצהרות ההון של חברי הכנסת), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעונות הסטודנטים), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, גילה גמליאל, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, דוד צור, דב חנין ותמר זנדברג; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון לנושאי משרה בכירה בשירות הציבור), התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – תובענת תושב אזור עימות), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת איילת שקד, דוד צור, זבולון כלפה, אלעזר שטרן, יריב לוין, מירי רגב, רוברט אילטוב ומרדכי יוגב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זמן המתנה למוביל), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איתן כבל, דב חנין, שמעון אוחיון, ניצן הורוביץ, משה מזרחי, מירי רגב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שירות אזרחי-ביטחוני (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת עפר שלח, שאול מופז, רונן הופמן ודוד צור; הצעת חוק להכרזה על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, רוברט אילטוב, זאב אלקין, גילה גמליאל, יריב לוין, שמעון אוחיון, אברהם מיכאלי, איילת שקד, ניסן סלומינסקי ויוני שטבון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ליווי נהג חדש צעיר), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת דוד צור, חמד עמאר, בועז טופורובסקי, דב חנין, רונן הופמן, אלכס מילר, רינה פרנקל, מירי רגב, פנינה תמנו-שטה ואיילת שקד; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (רכישה של תכשיר למטרת שיווק או ייבוא מבית-מסחר לתרופות שהוא מפיץ מורשה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת משה מזרחי, מירי רגב, איתן כבל, שולי מועלם-רפאלי, מיכל רוזין, דוד אזולאי ואלעזר שטרן; הצעת חוק הדיור הציבורי (הגדלת המלאי), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית למתנדבים לשנת שירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, עמרם מצנע, נחמן שי, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, בועז טופורובסקי, תמר זנדברג, נסים זאב, זבולון כלפה, חמד עמאר, איתן כבל, יריב לוין, פנינה תמנו-שטה, מירי רגב, אמנון כהן, משה מזרחי, דב ליפמן וניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, אריה דרעי, ישראל אייכלר ויצחק כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, גילה גמליאל, יריב לוין, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, דוד צור, יואל רזבוזוב ודב חנין; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, יריב לוין, אברהם מיכאלי, איציק שמולי, דב חנין, מירי רגב ומרב מיכאלי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – צבירת יחידות של שירותי גלישה באינטרנט באמצעות רט"ן מחוץ לישראל), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, דוד צור, יואל רזבוזוב, גילה גמליאל, ניצן הורוביץ, אברהם מיכאלי, דב חנין, תמר זנדברג ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון – התקשרות של בעל דירה מסרב), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב ובועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לעמותות הפועלות להנצחת זכר השואה או למען ניצולי השואה), התשע''ה-2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אלעזר שטרן, יפעת קריב, משה זלמן פייגלין, זבולון כלפה, יעקב מרגי, דב חנין, משה מזרחי, נסים זאב, עליזה לביא ויריב לוין; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – אלמנה המקבלת תרומת זרע אנונימית), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הגדרת עבודת היועץ הפרלמנטרי כעבודה משפטית), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, זבולון כלפה, דב חנין, אלעזר שטרן, מנחם אליעזר מוזס ועליזה לביא; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו נקרא לשירות מילואים בקריאת פתע), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יריב לוין, עליזה לביא, רוברט אילטוב, אלעזר שטרן, פנינה תמנו-שטה ויוני שטבון.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל וסוכנות החלל האירופית בדבר שיתוף פעולה בחלל למטרות שלום.
מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת משה גפני, רות קלדרון וגילה גמליאל בנושא: נתוני המועצה להשכלה גבוהה על קריסת לימודי מדעי הרוח במוסדות להשכלה גבוהה.
עוד אודיעכם, כי ביום שני, י"ז בחשוון התשע"ה, 10 בנובמבר 2014, לבקשתו של חבר הכנסת אורי מקלב, נמסרה הודעה שלפיה הוא חוזר בו מהצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התשע"ג–2013, פ/1048/19. בהודעה זו נפלה טעות, וההודעה המתוקנת היא כי הוא חוזר בו מהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פקיעת כהונה בשל תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל), פ/2696/19. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ובל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. אובדן תחושת הביטחון האישי והכלכלי של אזרחי ישראל;>
<2. כישלון הממשלה בתחום הכלכלי, המדיני והביטחוני;>
<3. הממשלה מאחזת את עיניהם של מיליוני אזרחים – קשישים, נכים, עניים, חסרי דיור, חולים, תושבי הפריפריה, המעמד הבינוני והמובטלים – וכל בשורותיה מתבררות כשטרות ללא כיסוי;>
<4. המצב בירושלים וניסיון הממשלה לשנות את הסטטוס-קוו באמצעות התנחלויות ופגיעה במסגד אל-אקצא>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון בממשלה מטעם סיעות שונות בבית. הראשונה שבהן: אובדן תחושת הביטחון האישי והכלכלי של אזרחי ישראל, מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא בוודאי חבר הכנסת יצחק הרצוג. ינמק את ההצעה חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי הרשמת הפרלמנטרית, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, האמת היא, חבר הכנסת אריה דרעי, שאני אומר שהדבר הכי ראוי היה שבנסיבות האלה ראש הממשלה ישב פה. בסוף, כשאנחנו מדברים על אי-אמון, ראש הממשלה היה צריך להיות כאן מדי יום שני ולהשיב את הכבוד הזה למוסד שקוראים לו מוסד האי-אמון – שדרך אגב, אדוני היושב-ראש, נשחק עד דק, אני מסכים לחלוטין. ודרך אגב, גם הערתי היום לחברי לאופוזיציה שראוי שגם בדיון ב-40 חתימות תהיה נוכחות מסיבית שלנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כרגע, כפי שאתה רואה, לא – – –
<אריה דרעי (ש"ס):>
סיעת העבודה שמגישים – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני, חבר הכנסת אריה דרעי, שנותן לי, איך אומרים – נהיה המצליף שלי – אני מתקדם כדי לגעת בעניין ולומר כך: כשאמרתי "ראש הממשלה" – כי בסופו של עניין זה אי-אמון בממשלה.
<אריה דרעי (ש"ס):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
זה דבר שצריך להיות מונח כאן לפתחנו. ואני אומר את זה כך – – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
חבר הכנסת טלב אבו עראר, אנחנו – אדוני היושב-ראש – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כולי אוזן.
<איתן כבל (העבודה):>
– – אם מותר לי לומר – תקועים עם ראש הממשלה נתניהו. אנחנו תקועים אתו, ואתו הכול תקוע. מדינת ישראל תקועה עם ראש הממשלה זו הקדנציה השלישית, וכשאנחנו בודקים מה נעשה בשנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בימים אלה בתקציב, ותקציב הוא אחת מגולות הכותרת של כל ממשלה, כי דרכו אתה בוחן את מעשיה ופעולותיה של הממשלה, ואנחנו רואים את עצמנו – הממשלה הזאת איננה מסוגלת להגיע להבנות ולהסכמות בתוכה.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הפגיעה הקשה בתדמיתה של הכנסת מצד אחד, ומצד שני בעבודתנו שלנו – הרי מה אומרת לנו הקואליציה? הקואליציה ויושב-ראש הקואליציה אמרו לנו רק לפני כמה ימים: בואו נביא את כל הנושאים לכדי קריאה ראשונה – וישבו אתנו – נגיע להבנות והסכמות, כי אנחנו רוצים לקיים דיון מעמיק בתוך הוועדות השונות. אדוני היושב-ראש, 31 בדצמבר הולך ומתקרב, ועד לרגע זה לא מתקיים דיון אמיתי בשאלות מרכזיות הנוגעות לחיים שלנו כאן. ראש הממשלה משתבלל לגמרי, אין לו כמעט אמירה אמיתית בנושאים החברתיים הכלכליים, ואין דבר שאנחנו לא תקועים בו. שלא לדבר על מע"מ אפס – המע"מ אפס הזה תקע לנו את הצורה, תקע את שוק הדיור. מה נהיה מהאפס הזה? נהיה אפס דיור. מה הסיפור הזה של האפס? מי האפס בסיפור הזה? האם המע"מ אפס, או מי שמטפל בו הוא האפס?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
העם, לא המע"מ.
<איתן כבל (העבודה):>
חברות וחברים, יש כאן עניין שצריך לעסוק בו ולשים אותו על השולחן. ולא דיברנו על שכר המינימום – 23 שקלים, 23 שקלים. יקום האדם שיראה לי איך אפשר לחיות מ-23 שקלים לשעה, יקום האדם הזה. איך אפשר? איך יושב אדם באוצר ועושה את החשבון של ה-1 ועוד 1 ויכול לגרום לכך שמשפחה במצב המינימלי, הבסיסי, עם ילד אחד, יכולה לחיות מ-23 שקלים לשעה? ועוד מתמקחים, ואומרים: אולי נעלה את זה ב-2 שקלים. 2 שקלים לשעה? אז, נכון, כל שקל חשוב, אבל בסופו של עניין מה, מה? איזה יחס זה? התחושה בציבור היא תחושה כבדה. ולזה מתחבר העניין של יוקר המחיה. מה זה יוקר מחיה? בסופו של עניין זה הכול מתחבר לכדי תהליך שלם שבו אנשים מרגישים שהם תקועים, אינם מסוגלים לחיות באופן שלא מדיר את שנתם.
היום לגדל משפחה, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך את זה, ואינני בוכה על עצמי אפילו לא לרגע אחד, ברוך השם, אבל כשאתה מסתכל על מה שמשפחה צריכה במינימום, וכשאתה מסתכל על מה משפחה – בתי-ספר, אלוהים, מישהו ראה פה, יש פה הרבה חבר'ה צעירים שיש להם ילדים שעדיין לומדים בבתי-ספר. ואם הילדים שלך מחולקים – בתיכון, ביסודי ובגן, זו משכורת, זו משכורת. ואנחנו מדברים על כך שאנחנו חיים במדינה שיש בה חוק חינוך חובה חינם. איזה חינם? זה בדיוק כמו המע"מ אפס. זה חיבור שלם בין מע"מ אפס לחוק חינוך חינם. זה בדיוק אותו דבר. אנחנו חיים כאן בתוך שקר אחד גדול.
וחבר הכנסת אקוניס, סגן השר, רק כשנדמה שיש איזו אמירה כלכלית משמעותית – אנחנו שומעים צפצופים מאיראן. באוזניים יש לנו צלצולים בפרסית. אנחנו מתחילים לשמוע את הפרסים באוזניים. יש קצת עניינים שגורמים לציבור, ככה, להרגיש שצריך לעשות מעשה; יש אמירות להעלות את רף הענישה, לעשות את זה. ובאמת אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מי כמוך יודע שביטחונה של מדינת ישראל וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל עבורי הם הערך העליון ביותר. חיי אדם באשר הם. ואני אומר את זה כיהודי, כישראלי. אינני מתבייש לומר זאת, ואני אומר זאת קבל עם ועולם. אבל אי-אפשר שכל עניין שזז כאן, ישר לקחת את זה – להסיט לביטחון, כיוון שזו הבטן הרכה של אזרחי מדינת ישראל והכי קל להקפיץ את הבטן בעניינים שכאלה. והחוכמה בימים האלה היא להרגיע את המצב.
שלא נדבר על כך, אדוני סגן השר אקוניס – מר ביטחון. מר ביטחון. יש מישהו שיש לו קילומטרז' של ביטחון, לפחות בדיבור, כמו של נתניהו? ובכלל, עכשיו התפרסמה תמונתו ככה בכל מקום, שזה סבבה, אין לי בעיה עם זה, אבל מה עם הביטחון, חבר הכנסת פרוש? אתה יושב בוועדת החוץ והביטחון, אתה מקשיב, מה עם הביטחון?
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אדוני – – –
<איתן כבל (העבודה):>
מי, מי יושב – – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
סליחה. אנחנו לא מגלים הכול. אבל אנחנו מדברים באמת עכשיו בצורה רצינית. מר ביטחון לא נותן ביטחון. אין ביטחון במדינת ישראל כשמר ביטחון מנהל את ביטחונה של מדינת ישראל. אין. ואינני רוצה בכלל לעסוק עכשיו בשאלות של השלום, זה לא נושא הדיון. בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, כשיותר מרבע מהישראלים באמת משתכרים 23 שקלים לשעה, בסוף בסוף, עוד לפני השאלות הגדולות, אנחנו עוסקים כאן בחיים שלנו, פה בתוכנו, לפני שמתחילים להתעסק בחוץ.
ובאמת, אני משתדל לא לדבר קלישאות על חוסן פנימי וכוח פנימי. אני לא יכול להכיל את זה. אני מכיר לא מעט משפחות כאלה, ואדוני בטח מכיר, משפחות שלא חיות ברעב במובן שאנחנו מכירים רעב, חרפת רעב. אבל המושגים השתנו. כשהגדירו, חבר כנסת משה מזרחי, מהי חרפת רעב לפני 30 שנה, זו לא חרפת רעב שעליה אנחנו מדברים בימים אלה, כי היום הכול השתנה: זה אדם שאין לו מחשב, אין מילוי אותם צרכים בסיסיים כדי לחיות במאה ה-21, לו ולבני ביתו.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך את זה כאן: ובעת ההיא אין מלך בישראל – שאף אחד לא יתבלבל, לא שחשבתי שנתניהו הוא מלך, הוא רק מלך בעיני עצמו – אבל בימים ההם אין מלך בישראל.
<משה מזרחי (העבודה):>
גם נשאר תקוע עם הדף של ה"TIME" – – –
<איתן כבל (העבודה):>
יכול להיות, יכול להיות – – –
<משה מזרחי (העבודה):>
ביבי – – –
<איתן כבל (העבודה):>
כן, שכחתי מזה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה לא רק איש הישר בעיניו יעשה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במקום שבו אנחנו מפרקים את עצמנו ולא נדע לאן נגיע. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל שהציג הצעת אי-אמון מטעם סיעת העבודה. אני עובר להצעת האי-אמון הבאה: כישלון הממשלה בתחום הכלכלי, המדיני והביטחוני; יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אורי מקלב, וינמק את ההצעה חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו הגשנו הצעת אי-אמון כאשר אנחנו מבקשים למקד את ההצעה בעובדה שלממשלה יש כישלונות בתחום הכלכלי, המדיני והביטחוני.
אני חושב שזה יהיה מיותר, אבל בכל אופן צריך לומר: את כותרת הכישלון הכלכלי אפשר לראות בעצם העובדה שלראשונה מ-2009 יש בישראל צמיחה שלילית. כל מה שבמהלך השנים האחרונות – ישראל ניסתה להתגאות בהישגים הכלכליים, וראש הממשלה בעיקר היה זה שנתן את הטון על ההישגים הכלכליים שיש למדינת ישראל. והנה, למרות כל המאמצים ולמרות כל הפעולות, בישראל יש צמיחה שלילית. אז יש צמיחה שלילית, אבל מה זה אומר לאזרח? ולא כל אחד יודע לקשר בין הצמיחה השלילית לבין מה שזה אמור לעשות לאזרחים ולמשפחות. אז אנחנו יודעים שיותר מ-800,000 ילדים רעבים היום ללחם. מדינה שבה האוכלוסייה קרובה ל-7 מיליון אבל 800,000 ילדים רעבים ללחם – דבר כזה, לא רק שהוא לא השתפר מאז הוקמה הממשלה הזו, והיא הוקמה לפני שנה ותשעה חודשים, אלא הבעיה הזו מעמיקה ומעמיקה, ויותר ויותר ילדים רעבים היום ללחם.
והבדיחה הגדולה, שהוביל אותה שר האוצר, והוא הוביל אותנו אולי לעברי פי פחת, זו העובדה שראש הממשלה מאפשר לשר האוצר להוביל תוכנית גרנדיוזית של מע"מ אפס, שכל המומחים, המומחים הכלכליים במדינת ישראל, אלה מתוך משרד האוצר וגם הכלכלנים מבחוץ, אומרים שהתוכנית הזו יכולה להיות אסון לכלכלה הישראלית, וראש הממשלה במחי יד נותן הסכמה לתוכנית גרנדיוזית כזו שבאמת מובילה את נושא הדיור לעברי פי פחת. אז האם צריך לדבר ולהוסיף עוד מילה אחת על הכישלון הכלכלי של הממשלה הזו?
ובתחום המדיני, זה לא סוד: כל אחד שמתעמק ומנסה לדעת, יודע – אם כי הדברים האלו הם לא לטעמי, אבל כל אחד יודע – שהממשלה הזו, הקואליציה הזו, שמורכבת מכל גוני הקשת מלבד החרדים, ואולי גם הערבים, הממשלה הזו הסכימה לרעיון של שתי מדינות, ישראל ופלסטין. וכאשר אני אומר "ישראל הסכימה", זה לא רק שהיא הסכימה, אלא במהלך כהונתה של הקדנציה הנוכחית, מי שהובילה את המשא-ומתן הייתה השרה לבני, היא עמדה בראש צוות המשא-ומתן, ואנחנו יודעים שהתקיים משא-ומתן מעמיק, שישראל אולי מעולם לא הייתה במצב של משא-ומתן כזה בינה לבין הפלסטינים.
אף שאנחנו לא היינו בתוך חדר השיחות בין ישראל לפלסטינים אנחנו יודעים – ואיך אנחנו יודעים? אנחנו יודעים מכיוון שהעובדה שארצות-הברית לא יצאה באצבע מאשימה כלפי ישראל שהיא לא ויתרה מספיק, לטעמה של ארצות-הברית, בחדר המשא-ומתן, אלא אדרבה – אנחנו מבינים שישראל, שראש הממשלה שלה הוא בנימין נתניהו, שהוא כביכול ממחנה הימין, נתן את האפשרות לנציגי ישראל לעשות את מקסימום הוויתורים שאי-פעם ישראל עשתה כלפי הפלסטינים – ואמרתי, שוב: לא לטעמי – עד שהמשא-ומתן התפזר ואין המשך למשא-ומתן הזה.
אבל אחרי שזה קרה – וזה קרה כמו שאמרתי, שהיו ויתורים כל כך מפליגים שמעולם ישראל לא העזה לוותר – אחרי הוויתורים האלה, איך ישראל נראית היום בעולם? אם פעם היא הייתה מבודדת, אחרי הוויתורים האלה היא עוד יותר מבודדת. ואני שואל את עצמי ואני שואל את החברים: למה ישראל כל כך מבודדת אחרי שהיא עשתה את כל הוויתורים שאין ישראלי שאי-פעם, מטעם מדינת ישראל, הסכים להם? דווקא בתקופתו של נתניהו, כאשר הבית היהודי נמצא בתוך הממשלה הזו, דווקא בתקופה הזו ישראל כל כך מבודדת. איך ראש הממשלה לא מינף את העובדה שמטעמו היו כל כך הרבה ויתורים לטובת הפלסטינים והוא נשאר עדיין מבודד?
וגם ביטחונית, אני חושב שלא הייתה – אני לא זוכר, על כל פנים – מלחמה שהייתה כל כך מוצדקת, שהעם נתן את הגיבוי לממשלה: אדרבה, תילחמו, תעשו את כל מה שאתם יכולים כדי לנצח את ה"חמאס", ואיך זה נראה, שהדבר הזה נמשך יותר מ-50 יום? בלי להיכנס לפרטים למה זה נמשך ואיך זה נמשך, אבל בסופו של דבר ישראל גם בתחום הביטחוני נכשלה.
אילו אני הייתי נתניהו, הייתי מתבודד עם עצמי והייתי חושב למה זה קורה לי. למה בתחום הכלכלי, שאני נחשב בו למומחה, אנחנו נראים במצב הזה; למה בתחום המדיני, שכשהייתי צעיר הצלחתי בו, באומות המאוחדות, הייתי מוכשר, הייתי סגן שר החוץ של שמיר והצלחתי בתחום הזה, ושוב אני נכשל; ולמה בנושא הביטחוני, שהוא כל כך התגאה במהלך המלחמה שלא הייתה מלחמה שכל כך הרבה ישב הקבינט ודן, וגם במקרה הזה בסופו של דבר גוברות הדעות שה"חמאס" יצא מרוצה.
אני חושב שממשלה כזאת, שבתחום הביטחוני, בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי – ואני אומר פה מילה; יש כאלה שיגידו: הנה, הניחו לפניכם את ספר התקציב, ואנחנו צריכים לדון עליו, צריכים להצביע עליו. האם הכנסת לא יוצאת מבוזה כאשר מניחים בפניה חמש שעות לפני דיון את ספרי התקציב, בהיקף כל כך גדול, כל כך אדיר, ומבקשים מחברי הכנסת להצביע? האם חברי הכנסת לא יוצאים מבוזים?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
האם המוסד הזה, הכנסת, לא יוצא מבוזה כאשר מביאים לפה בכלל הצעת תקציב, ואין אפשרות להעמיק ולעיין בספרי התקציב? הרי הכנסת יוצאת מבוזה כאשר מניחים בפניה ספר תקציב ומבקשים מאתנו: אנא, תבואו, תשתתפו בדיון ותצביעו. על מה אנחנו מצביעים, על מה? שמ-800,000 ילדים רעבים יהיו 900,000 ילדים רעבים? איזו בשורה חברתית התקציב הזה מביא? איזו בשורה? איך הממשלה הזו הולכת להתנהל? גם בתחום הביטחוני יש בעיות קשות שלא פתרו אותן עם ספר התקציב הזה שמונח פה. כל ההתנהלות הזו נידונה לכישלון. הכישלון הוא בכל התחומים.
ולא דיברתי על הנושאים החברתיים, ולא דיברתי על הנושאים שהם העיקר של היהדות, ועל עצם העובדה שאנחנו נמצאים כאן בארץ-ישראל מכוח זה שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את הארץ ואיך הממשלה הזו מתנהלת בתחומי הדת; איך היא מתנהלת בתחומי הדת, ואיך היא רוצה שהיהודי ייראה פה בארץ, ומה זה בעיניה יהודי, ומה זה נקרא גיור, ואיזה גיור רוצים לאפשר כאן במדינה. אפשר לחשוב שאם מישהו יקנה מקרר של "אמקור" הוא ייחשב יהודי, מכיוון שהוא קנה תוצרת ישראלית, ואם החולצות שלו יהיו תוצרת כחול-לבן הוא יהודי. אולי זה יהיה המודל של מיהו יהודי.
לכן, בשם חברי, אני מבקש להביע אי-אמון בממשלה הזאת.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בשם מרצ.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. אנחנו עוברים להצעה הבאה: הממשלה מאחזת את עיניהם של מיליוני אזרחים – קשישים, נכים, עניים, חסרי דיור, חולים, תושבי הפריפריה, מעמד הביניים והמובטלים – וכל בשורותיה מתבררות כשטרות ללא כיסוי, מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. הוא גם ינמק את הצעת האי-אמון.
<אריה דרעי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת איתן כבל, שהמוסד הזה של הגשות אי-אמון קצת – קצת בלשון המעטה – ירד ערכו. נכון, אולי גם אנחנו אשמים כי מגישים כל שבוע. אבל אני חושב שאין לנו ברירה אחרת. מה נשאר לנו חוץ מזכות הזעקה? אבל ההתייחסות של הממשלה, של השרים, של חברי הכנסת, היא באמת מבזה, כי בכל זאת מדובר כאן בדברים הכי כואבים לאזרחים שאנחנו משמיעים את הזעקה שלהם, וההתייחסות כאן היא כמעט אפאתית או אפסית לגמרי. חבל.
אנחנו הגשנו, סיעת ש"ס, אי-אמון על הנושאים החברתיים-הכלכליים, על תקציב המדינה, על המדיניות החברתית או מדיניות הרווחה שעומדת להתחסל, או שהתחסלה כבר, במדינת ישראל, לצערנו הרב. ואני רוצה לפנות באמת לראש הממשלה, לשר האוצר, לשר הכלכלה, שהם עסוקים כעת. אנחנו שומעים בתקשורת שיש משבר; משבר על תקציב המדינה, משבר בחוקים. וכשמתבוננים קצת בפרטים אנחנו שומעים על מה המשבר: סיעת הליכוד או הקואליציה עומדת על כך שבוויכוח איך לנסח את החוק של קק"ל, האם להעביר מיליארד או לרשום 65% מהכספים לתקציב המדינה, או איזו רפורמה – כל דבר הוא רפורמה היום – בחוק החברות הממשלתיות, כן נפריט אותן, כן להפריט חלק בבורסה, כשהמשמעות של זה – אנחנו יודעים מה המשמעות של מי שמתנגד ומי שבעד. וגם תיירות מרפא או שירותי רפואה פרטיים. אני לא אומר את זה בציניות, הכול דברים חשובים, ואני בטוח שיושב-ראש הכנסת צודק בעמדה שלו. אלה נושאים שהכנסת צריכה לתת את דעתה ולדון בהם בוועדות הרלוונטיות. יש ועדת הרווחה ויש ועדת הכלכלה, אני מסכים.
אבל אני שואל, אדוני היושב-ראש, אלה הנושאים שמצאה לה הממשלה לריב בהם? זה מה שמפריד בין השותפות בקואליציה? ועם כל הכבוד, גם חוק הלאום או מינוי שר נוסף למפלגת התנועה, במקום עמיר פרץ שהתפטר – על זה עכשיו כל הקואליציה במשבר גדול, מאיימים ללכת לבחירות? אני מאוד בעד שילכו לבחירות, אבל שנתיים, שנה ותשעה חודשים, הם לקחו למעלה מ-4 מיליארד שקל מהשכבות החלשות, מהעניים. הורידו עוד 100,000 ילדים מתחת לקו העוני; כבר למעלה מ-800,000 ילדים. 35% מילדי ישראל מתחת לקו העוני. דרדרו – ועוד מעט אני אפרט – כמעט בכל נושא שאנחנו מדברים עליו, המצב רק הידרדר. מי מדבר עכשיו על מחירי הדיור? מי מדבר עכשיו על יוקר המחיה? מי מדבר על מיטות בבתי-החולים? על התורים הארוכים? מי מדבר על התרופות? מי מדבר על כל הדברים האחרים? ותראו על מה הממשלה, על מה הקואליציה האטומה הזאת, בחוסר רגישותה, על מה הם עושים משבר. במקום לעשות משבר אמיתי, כששר האוצר מדבר על תקציב חברתי, לבוא ולזעוק, להשמיע את הזעקה של העניים, של המעמד החלש, של מעמד הביניים החלש, במקום זה על מה הם רבים? מאז התחלנו לדבר על מע"מ אפס ועד עכשיו, מחירי הדירות עלו בעוד איזה 20%. כל ההנחה של המע"מ, של ה-16%, שגם היא בהרבה מגבלות – –
<איתן כבל (העבודה):>
הלכו לעזאזל.
<אריה דרעי (ש"ס):>
– – כבר הלכה לעזאזל; כל ההנחה הזאת הלכה, נגמרה. מי מרוויח מזה? אני לא יודע, מה זה משנה. אבל זה קורה כשעושים את זה, תסלח לי, בחוסר מקצועיות, בפופוליזם זול, לתפוס כותרת "פתרתי את בעיית הדיור".
אני לא בא בטענה רק לשר האוצר; הכי קל זה להתנפל עליו. אני אומר לראש הממשלה ולשרי הממשלה ולראשי הקואליציה: איפה הייתם כשקול זעקת העניים זעק מן האדמה הזו "אין לנו מה לאכול"? איפה הייתם כשסגרו מפעלים, כש-40,000 עסקים קטנים או נסגרו או בסכנת סגירה? מה עם מפעל המגבות בערד? מישהו זוכר את 250 העובדים שם? מישהו בכלל מתייחס לכל הבעיה הזו? ועוד ועוד שורה שלמה של דברים.
תמשיכו לריב, תמשיכו לריב. הבטחתם לטפל ביוקר המחיה, שגבוה ב-30% מבשאר העולם המערבי, תמשיכו לריב. למה צריך להיות כל כך יקר לקנות כאן גבינה, קוטג', בשר ושאר מוצרי יסוד? אדוני ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה, איך יש לכם את האומץ לקום בבוקר ולהסתכל לאימהות המסכנות בעיניים, בידיעה שלא עשיתם כלום? ואתם תמשיכו לריב על עוד שר או על עוד איזשהו מאחז בחברה ממשלתית או מי ישלוט בקק"ל או מי יביא את הכותרת הפופוליסטית הזאת של מע"מ אפס, שזה, דרך אגב, למעלה מ-2 מיליארד שקל. כמה משפחות אפשר היה לפרנס בזה, כמה אפשר היה להוריד את יוקר המחיה; במקום זה היינו מורידים את המע"מ על מוצרי היסוד, והיינו יודעים לכל הפחות שמוצרי היסוד, הורדנו את מחיריהם ב-20%, 25%, יש לאנשים מה לאכול.
שר הכלכלה נפתלי בנט דיבר על כך שלממשלה שמניחה בטונדות בירושלים אין זכות קיום. ואני אומר, שממשלה שלא מסוגלת לדאוג לאוכל לאזרחיה, שלא מסוגלת להקל ולו במעט על ילדיה, שתהיה לכולם אפשרות לקנות אוכל, ממשלה כזו שמניחה בטונדות לתושביה בדרך למכולת ולשוק, לממשלה כזאת אין זכות קיום. אבל על זה לא עושים משבר; על זה אנחנו צריכים לעמוד כאן ולזעוק, ותהיה כאן עוד הצבעת אי-אמון וכל הדברים ילכו לפרוטוקול, וימשיכו בממשלה לריב על הדברים שחשובים להם, לצערי הרב.
האם יש איזה נושא חברתי – אני שואל את הממשלה; השר אהרונוביץ מייצג כאן את הממשלה, לא הוא אחראי על זה, אבל הוא חלק מהאחריות הקולקטיבית – האם יש איזה נושא חברתי, כלשהו, שכן טיפלתם בו, חוץ מלדבר ולעשות מסיבות עיתונאים? האם נושא התעסוקה השתפר? האם יצרתם מקומות עבודה בפריפריה? מפעל המגבות בערד, שזה תקציב של כמה מיליוני שקלים בשנה – והבעלים מוכן, עד היום הוא ספג את ההפסדים – במספר מיליונים בודדים אפשר היה להמשיך את עבודת המפעל הזה, וגם את זה לא הצלחתם להושיע. האמת, כך זה נראה מבחוץ, לא אכפת לכם. לא אכפת לכם המפעל בערד; לא אכפת לכם שקשישים לא מצליחים לחיות בכבוד; לא אכפת לכם שהקשישים לא קונים תרופות מפני שהם לא יכולים להשתתף בהשתתפות העצמית; לא אכפת לכם הפערים שהולכים וגדלים בחינוך בין המרכז לפריפריה. אולי יש פתרון: בתי-ספר מקצועיים לפחחים וחשמלאים; לא שאני מזלזל בהם, חלילה, אבל זה הפתרון, הכי קל להגיד אותו.
הממשלה הזאת אטומה לכל הקולות מהשטח שצועקים: די, אנחנו לא יכולים יותר, אנחנו רוצים להתפרנס בכבוד, אנחנו רוצים לקנות אוכל לילדים שלנו בלי לפשוט רגל, אנחנו רוצים, רחמנא ליצלן, לחלום על רכישת דירה אם נעבוד קשה, והכי אנחנו רוצים להרגיש שלממשלה אכפת מאתנו.
אדוני היושב-ראש, לא שאני נהנה מזה, אבל אני אומר: מי יבוא ויזעק ויבקש מחילה ולו במעט מהמפלגות? אדוני סגן השר, אולי אתה בדבריך כאן תתקן קצת את העוול: 30 שנה ויותר שאנחנו, המפלגות החרדיות, הדביקו לנו את הסטיגמה הזאת של סחטנות, של מי שכל הזמן משתמשים באיומים כמיעוט וכופים את רצוננו על שלטון הרוב. כמה מאמרים נכתבו על זה, כמה קיתונות של ביזיונות. היינו צריכים להתגונן כל הזמן ולהגיד: אנחנו מייצגים את הציבור שלנו, זה לגיטימי. תראו מה קרה בשנה וחצי – תאמינו לי, אני אומר את זה לא בציניות – מה שהם שכחו, אנחנו לא למדנו. תראו מה זה, כל שבוע איום אחר. תראו את הסחטנות, תראו את הסחר-מכר: בשבוע שעבר ישראל ביתנו מצביעה בעד מע"מ אפס, למה? שר החוץ ליברמן ושר האוצר לפיד סגרו את העניין של תיירות מרפא. היום ישראל ביתנו עיכבה, ואני שואל: מה קרה? כנראה הסיכום של תיירות מרפא לא היה מספיק, או איזה בית-חולים באיזה עיר אחרת. תראו מה שהולך כאן – וזה לגיטימי, אני לא אומר שלא – אבל לבוא ולהגיד לחרדים: אתם קבוצת המיעוט, 18 מנדטים או יותר, אסור לכם לדבר בשם הציבור שלכם, זה נקרא סחטנות; אבל כששר האוצר מנסה לכוף את דעתו, דעת מיעוט, נגד כל הגורמים המקצועיים בנושא מע"מ אפס, זה לא סחטנות. כל יום לאיים על הממשלה להפיל אותה זה לא סחטנות, זה לגיטימי, זה דאגה למעמד הביניים.
אני אומר, קצת הגינות. אתם מקפחים את החרדים, אתם מקפחים את השכבות החלשות, אבל לכל הפחות טול קורה מבין עיניך לפני שאתה מאשים מגזרים שלמים שמנסים לדאוג בסך הכול לאוכל ולחלב וביצים לילדים שלהם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אריה דרעי – הצעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס. על שלוש הצעות האי-אמון ישיב סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. לאחר מכן יש הצעת אי-אמון נוספת שעליה ישיב השר לביטחון פנים חבר הכנסת אהרונוביץ.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני, אתה יודע – אמרתי את זה פה פעמים רבות – שאני תלמידו של מנחם בגין, זכרו לברכה. וביושרו המפורסם, אדוני, כאשר היו בעיות קשות בקואליציה שלו הוא אמר את האמת שעליה אני אחזור עכשיו: יש קלקולים בקואליציה, ואנחנו נתגבר עליהם. וזאת האמת. לעלות לפה עכשיו – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אולי הם התכוונו עליך, קלקולים?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אמרתי שהמשפט הזה רלוונטי גם לימינו אלה. זאת האמת. גם כשאני אומר דברים שאתה אמור להסכים אתם אתה מפריע. לפחות תיהנה מהזמן הנדיר שבו אתה אמור – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
עם החלק הראשון אני מסכים, עם החלק השני – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אם החלק הראשון לא היה – אם החלק הראשון לא נכון, השני לא יהיה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
החלק הראשון – – – קלקולים, אז בחלק השני אני מטיל ספק.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אבל, חבר הכנסת זחאלקה – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
החלק הראשון בסימן קריאה, החלק השני בסימן שאלה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – למרות הקלקולים הללו, שכפי שאמרתי גם אנחנו נתגבר עליהם, כך אני מקווה, אדוני היושב-ראש, כך אני מקווה – –
<אריה דרעי (ש"ס):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – הייתי מציע לאופוזיציה לא למהר ולתפור חליפות.
<איתן כבל (העבודה):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הרי, חבר הכנסת כבל, בסופו של דבר, בסופו של דבר מה שיעמוד למבחן הציבור הוא העמדות שלכם, העמדות של המפלגות, כאשר יבואו – יגיע היום הזה, בוודאי, אדוני היושב-ראש, במוקדם – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
חשבתי המעשים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
העמדות משקפות מעשים בשלל נושאים. למשל, אדוני היושב-ראש, בנושא ירושלים, בנושא הוויתורים, פרטנרים וירטואליים, אבו מאזן מעודד הטרור ומתסיס ההסתות, העמדות בעניינים הכלכליים-חברתיים ובעניין המסתננים.
אדוני היושב-ראש, עם כל הבעיות והקשיים – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – עם כל הבעיות והקשיים בתוך הקואליציה הזאת – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
המרגיע הלאומי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – היא עדיפה לאין שיעור מן האלטרנטיבה שמציעה האופוזיציה בימים אלה.
דוגמה, אדוני היושב-ראש – בקשב רב הקשבתי לדבריו של חבר הכנסת איתן כבל, והוא לגלג – כהרגלם, אגב. יש להם מין תכונה, תמיד מלגלגים, תמיד ככה מבטלים עמדות של אחרים. כמובן, כל עוד זה העמדות שלהם זה בסדר; אם זה עמדות של אחרים – לגלוג ובוז. אגב, זאת הסיבה שעד היום, חבר הכנסת דרעי, ציבורים שלמים בעמנו אינם מוכנים להצביע למפלגת העבודה, זאת בדיוק הסיבה. והוא דיבר בלעג על ראש הממשלה ועל תפיסות הביטחון שלו ושלנו. מפלגת העבודה מעזה לדבר על ביטחון. הרי לא כדאי, חבר הכנסת כבל, לא כדאי לך שנזכיר לציבור מה קורה כאן תמיד זמן קצר אחרי שאתם מקבלים את הגה השלטון; זה אומנם נדיר בשנים האחרונות, אבל זה קרה, ואנחנו יודעים בדיוק מה קורה. אני אומר לך שהציבור ממש לא רוצה לחזור אל המראות הללו ואל המציאות הזאת, שהיא קשה מאוד. הייתה קשה, וברוך השם אנחנו לא שם.
חבר הכנסת פרוש, שיצא, ובכל זאת אני אענה לו, כי גם לו היו, אדוני היושב-ראש, טענות בנושא המדיני-ביטחוני. הממשלה עומדת על האינטרסים הביטחוניים של ישראל בכל הגזרות. יש מאבק בחודש האחרון, בעיקר בירושלים, מאורגן וממומן על-ידי הרשות הפלסטינית ומדינות אחרות, ואנחנו מטפלים בו בנחישות וביסודיות.
אני גם שמח לראות, אדוני היושב-ראש, שקיבלת שיחה מרגשת מחברנו יהודה גליק, ואני גם רואה שהוא משתפר מיום ליום, ואנחנו שמחים. אנחנו לא ניתן שמראות מסוג זה יחזרו בירושלים. מטפלים בו בנחישות וביסודיות. מעמידים אתגר, מטפלים בזה.
חבר הכנסת דרעי, אתה דיברת על כמה דברים, ובעיית הדיור הייתה אחת מהם. אני מסכים אתך, משום שאתה אולי חושב שיש בה – יכול להיות, אני לא רוצה לדבר בשם כולם בקואליציה הזאת – יכול להיות שאתה חושב שאנחנו לא שומעים את הקולות. שומעים את הקולות. אין מפגש עם צעירים בישראל שלא שומעים בו את התלונה על יוקר – בעיקר הדיור, בעיקר על מחירי הנדל"ן המאמירים. ואני אומר לך, ודאי בעניין הזה תוכל לקבל תשובה יותר יסודית משר הבינוי והשיכון אריאל, אבל ודאי שמטפלים בזה. אין פתרונות קסם, וגם צריך לומר ביושר לציבור, לצעירי ישראל: מודעים לבעיה. מודעים, היא כואבת לכולם. אבל כל עוד סביבת הריבית תישאר אפסית, סביבתה של ריבית הפריים של בנק ישראל, שאין לאיש בבית הזה, אפילו לא לך, אדוני היושב-ראש, היושב בראשו של הבית הזה, היכולת בכלל – לדבר אולי כן, לעשות ודאי שלא – אנחנו מברכים על עצמאותו של בנק ישראל – אבל צריך לומר את זה ביושר: כל עוד הריבית הזאת תהיה אפסית, קשה מאוד יהיה, חבר הכנסת דרעי, לראות ירידת מחירים, ואני לא ארחיב בעניין הזה, כי אני מכבד את עצמאות הבנק המרכזי.
אבל אתה סיימת בדבר שאני חייב להתייחס אליו, ואתה גם ביקשת שאני אתייחס אליו. בעניין הזה, אדוני, אני אדבר בשם מפלגתי, ופחות בשם הממשלה כולה. המפלגה שממנה אני בא, הליכוד, מעולם, בשום גלגול של התנועה – זוהי תנועה, זוהי לא רק מפלגה – מעולם לא השתמשה בציבור החרדי כקרדום פוליטי לחפור בו. מעולם לא, מימי תחילתה של התנועה. אנחנו ביקשנו אי-פעם קולות בשם השנאה? שנאה, לצערי, קיימת בחלק מהמפלגות, גם בחלק ממפלגות הקואליציה. הרדיפה של הציבור החרדי – אתה יודע שאין הדבר כך, לא היה, לא הווה ולא יהיה. אדוני היושב-ראש, יש לנו יחס של כבוד לציבור החרדי. זה לא אומר, חבר הכנסת דרעי, שאין כרגע וגם לא יהיו בעתיד חילוקי דעות, אבל לעולם לא נעשה את המעשה הזה שבו אומרים: הכה בחרדי כדי לקבל קולות בקלפיות. זו לא תפיסתנו, לא הייתה ולא תהיה.
אבל אני חייב לשאול אותך שאלה לסיום. חבר הכנסת דרעי, שאלת אותי שאלה, אתגרת אותי, ואני אשמח אם תענה – כאשר אני ארד, או אם תרצה שכל הציבור ישמע. הרי נודע לנו, אדוני היושב-ראש, שבימים האחרונים גם אתה וגם אגודת ישראל קיבלתם פנייה ממפלגה מסוימת להשתתף בממשלה חלופית, כן – מעניינת מאוד – מהי תשובתך ותשובת המפלגה האחות, אגודת ישראל, על הפנייה הזאת.
בכל מקרה, אני אבקש לדחות – עם כל הכבוד שיש אליך ולסיעתך ולשאר הסיעות – את הצעות האי-אמון. אני אשמח לתשובתך.
<איתן כבל (העבודה):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני אשמח לתשובתך.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה רוצה להשיב? אני אשמח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, כאן אני עדיין מחלק זכות דיבור. יכול להיות שאת החוקים לוועדות המתאימות אני לא מצליח עדיין לחלק, לפחות את זכות הדיבור תשאיר לי לחלק במליאה.
אנחנו נשמע הצעת אי-אמון נוספת, מטעם הסיעות בל"ד, חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע – המצב בירושלים וניסיון הממשלה לשנות את הסטטוס-קוו באמצעות התנחלויות ופגיעה במסגד אל-אקצא. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הוא גם ינמק את ההצעה וישכנע אותנו להצביע בשבילו לראשות הממשלה. בבקשה, אדוני. יש לך עד עשר דקות לעשות את זה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קודם צריך להפיל את הממשלה, אחר כך יהיו בחירות לראש הממשלה.
מאז 1967 נתנו ממשלות ישראל, כולן, ללא יוצאת מן הכלל, הבטחות, עשו הבנות וחתמו על הסכמים, שההבטחה העיקרית בהם הייתה לא לשנות את המצב במסגד אל-אקצא וברחבת מסגד אל-אקצא. ההבטחה הראשונה ניתנה על-ידי משה דיין לווקף המוסלמי. הוא אמר: אנחנו לא נתערב. ניתנה לווקף מין אוטונומיה לניהול המסגדים, וממשלת ישראל, על-ידי משה דיין, אז, הבטיחה לא לשנות את המצב. אחר כך, בהסכמי אוסלו, ממשלת ישראל – הסכמי אוסלו וההסכמים שבאו אחריהם – התחייבה שלא לשנות את המצב במסגד אל-אקצא. היא התחייבה יותר מכך, לא לשנות את המצב בירושלים בכלל, על-ידי חליפת המכתבים בין שמעון פרס למנוח יאסר ערפאת. ממשלת ישראל התחייבה גם בהסכם עם ירדן, 1994, הסכם הערבה, שחתמו עליו יצחק רבין והמלך חוסיין, אז, שיש הבטחה מפורשת לשמור את המצב במסגד אל-אקצא, ברחבת המסגדים, 144 דונם, ובסביבה שלהם, ללא שינוי. כלומר, ממשלת ישראל, היו לה הבטחות מפורשות שלא לשנות את המצב.
בתקופה האחרונה המצב התחיל להשתנות. כל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה יודע שבשנות ה-70 ובשנות ה-80 היו כמה משוגעים שקראו להם "נאמני הר-הבית", סלומון וכל מיני אנשים – הם לא דתיים, או רובם או חלק גדול מהם לא דתיים בכלל – שעלו למסגד אל-אקצא, טענו שרוצים לבנות את הר-הבית, את בית-המקדש. אבל אלה היו אנשים שכולם נהגו לזלזל בהם. בקושי היה מגייס בסוכות, סלומון וחבורתו, עשרה אנשים, 20 אנשים. אבל בשנים האחרונות אנחנו עדים לסחף מסוכן. האיסור הרבני על עליית יהודים למסגד אל-אקצא התחיל להתכרסם, וכל מיני רבנים התחילו להוציא פסקי הלכה שמאפשרים לאנשים לעלות למסגד אל-אקצא, להיכנס לשם, ובמקום עשרות אנחנו רואים מאות. יש ניסיון בתקופה האחרונה מצד שרים וסגני שרים ללחוץ על הרבנות הראשית לשנות את עמדתה, ואם זה יקרה אנחנו נהיה עדים לקטסטרופה גדולה – לא למאות, לא לעשרות, אלא לאלפים ולעשרות אלפים, ואני אומר לכם: מלחמת גוג ומגוג.
המצב לא פשוט. מסגד אל-אקצא קיים יותר מ-1,000 שנים, ואני אומר לכם שכל אחד וכל אדם באמונתו יחיה, אני לא בא להתווכח עם אמונות של אנשים. יאמינו אנשים במה שרוצים – היה בית-מקדש, מה היה בית-המקדש, איפה היה – במה שהם רוצים הם יכולים להאמין, אבל יש מציאות, והמציאות הזאת היא שיש מסגד אל-אקצא שמתפללים בו אנשים, וכל פגיעה בו היא פגיעה לא רק במי שבמקרה נמצא שם – עשרות אנשים, או מאות, או אלפים – ולא רק בעם הפלסטיני, ולא רק באומה הערבית; זאת פגיעה ביותר ממיליארד מוסלמים, וזאת גם פגיעה בכל אדם שמאמין בחופש פולחן ובכבוד לבני אדם. זה התגרות באומות העולם, מה שנקרא, על-פי לשונו של הרב שך בזמנו. זה מן האיסורים, להתגרות באומות העולם, אבל עושים את זה עכשיו בצורה חופשית.
סגן שר הדתות פנה לרבנות הראשית וביקש פסק הלכה לאפשר ליהודים להיכנס למסגד אל-אקצא. זה משחק באש; מי שעושה את זה יודע שתהיה תגובה.
אני אומר לכם, כדאי שהדברים ייאמרו כאן ויירשמו בצורה ברורה: לא יהיה מצב, אין אפשרות, אפס הסתברות שהפלסטינים או האנשים האחראים למסגד אל-אקצא יאפשרו את שינוי הסטטוס-קוו הנוכחי. אין אפשרות. לא יסכימו ולא נסכים לחלוקת הזמן והמרחב במסגד אל-אקצא נוסח מה שנעשה במערת המכפלה. לא יקרה, פשוט תוציאו את זה מהראש. בשביל שזה יקרה אנחנו נחזור לימי הצלבנים, כאשר האגדה או ההיסטוריה מספרת שבמסגד אל-אקצא, ברחבת המסגדים, נטבחו שם עשרות-אלפי אנשים – דרך אגב, גם יהודים וגם נוצרים מזרחיים וגם מוסלמים – והייתה שלולית דם שכיסתה את כל המקום הזה.
ויש סימן לחזרה לימי הצלבנים. מה הסימן? שמימי הצלבנים, כבוד היושב-ראש, מימי הצלבנים, מימי הטבח הנורא שעשו הצלבנים במסגד אל-אקצא, לא נסגר המסגד מעולם; רק בשבועות האחרונים. לא נמנעה תפילת מוסלמים במסגד מימי הצלבנים עד היום, לא נסגר המסגד טוטלית בפני מתפללים, לא קרה כדבר הזה שעברה תפילה ולא היה מי שיתפלל במסגדים; רק תחת הוראה של השר שנוכח כאן, מר אהרונוביץ, לא לאפשר למוסלמים להתפלל. תדע לך, עשית מעשה צלבני או מעשה הצלבנים. לך תלמד מההיסטוריה. זה דבר מסוכן ביותר.
אני אמרתי "משחקים באש"? מי שעושה כדבר הזה, מי שעושה את הפגיעה הזו, מי שמנסה לשנות את הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא, לא רק מפר הסכמים, אלא מבעיר תבערה גדולה.
אני זוכר, כבוד היושב-ראש, יהודי חכם אחד, פרופסור ישעיהו ליבוביץ. פרופסור ישעיהו ליבוביץ, שהיה יהודי דתי אורתודוקסי שאין לחשוד בו שהוא נותן הנחות כלשהן בענייני הלכה, הוא אמר את הדבר הבא; הוא אמר את הדבר הבא – תקשיבו טוב מה אמר פרופסור ישעיהו ליבוביץ בעניין הזה – הוא אמר: לפי אמונתו – והוא מכיר את זה יותר מכל מיני אנאלפביתים כאן בכנסת – לפי אמונתנו מדובר שתהיה עבודת האל על מסגד אל-אקצא, ברחבת הבית, מה שנקרא, הר-הבית. זה הביטוי שלו, עבודת האל.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רחבת המסגד.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, אני אומר משפט שלו. עבודת האל. ואנחנו צריכים להיות שבעי רצון – אנחנו, היהודים הדתיים כלשונו – כי יש אנשים שעושים עבודת האל לשיטתם. זה צריך לספק אותנו. אין עבודת אלילים שם, זה צריך לספק אותנו. בשום מקום – הוא טען, אני לא מכיר, כך אני מצטט אותו – לא כתוב שזו צריכה להיות עבודת האל של היהודים. לא כתוב מי, כתוב "עבודת האל", וזה אותי מספק, ותפסיקו לסגוד לאבנים.
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים. בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הסיפור על ליבוביץ ידוע ונמשך. אני, גברתי היושבת-ראש, אני – סליחה?
<אראל מרגלית (העבודה):>
בשל קדושתו של ההר אנחנו צריכים להגביל את עצמנו.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה מה שהוא אמר.
<אראל מרגלית (העבודה):>
ממורא. זה לא אומר שזה לא קדוש. זה קדוש, אבל אנחנו – – – מתעסקים עם המקום הקדוש.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, זה מה שאמר, זה מה שאמר – בסדר. בסדר, אני אמרתי שאני לא אמשיך מה שהוא אמר. תאמין לי, אני יודע מה הוא אמר. אני יכול להפליא בדברים, רק ציטטתי אותו.
<אראל מרגלית (העבודה):>
הוא פשוט היה המורה שלי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני רק רוצה לצטט דבר אחד של כל מיני אנשים שאומרים שרוצים להרוס את ההר, וכל מיני יהודים, נוצרים מטורפים, השגרירות הנוצרית וכל מיני יהודים מטורפים כאן: נהרוס את המסגדים ונבנה את בית-המקדש.
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גברתי, בתנ"ך כתוב: ויהיה דבר ה' לאמור, לא תבנה בית לי כי דם לרוב שפכת. מי שידיו מגואלות בדם לא יכול לבנות בית-מקדש. תלמדו קצת היסטוריה יהודית. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
בינתיים אנחנו – – – את ההסתה הפלסטינית ושל ערביי ישראל.
<קריאות:>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
את ההסתה שלכם אנחנו לומדים. אנחנו קוראים אתכם טוב. טלב אבו עראר רוקד על דם. תראה מה הוא עושה בפייסבוק שלו. תסתכל, תשמע. מסית ומדיח, מסית ומדיח אתה. בן-בליעל. יושבים בכנסת ישראל.
<קריאה:>
אתה נראה כמו – – – לא אבו עראר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
טוב, השר עלה אז ההפסקה שלכם הסתיימה.
<נסים זאב (ש"ס):>
בני-בליעל יושבים בכנסת ישראל.
<קריאה:>
מאיפה הוא מסתכל בפייסבוק?
<קריאה:>
בערבית או בעברית?
<נסים זאב (ש"ס):>
בשתיהן.
<היו"ר גילה גמליאל:>
חבר הכנסת נסים זאב. כן, בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון התקיים מפגש משולש בירדן בהשתתפות מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מזכיר המדינה של ארצות-הברית מר ג'ון קרי ועבדאללה מלך ירדן, זאת כדי להבהיר ולהדגיש ולהצהיר פעם נוספת כי הסטטוס-קוו בהר-הבית יישמר. כמו שהכרזתי גם מעל בימה זו כמה פעמים: לא יהיה שינוי בסטטוס-קוו בהר-הבית. הצורך במפגש זה היה נחסך מאתנו לו היו נוהגים כולם ביתר אחריות: התנועה האסלאמית, יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, כל מנהיגי הציבור; והיו מפסיקים להתסיס את השטח ופועלים אף הם להרגעת הרוחות.
ביום חמישי האחרון, לאחר הערכת מצב שקיים מפקד מחוז ירושלים של משטרת ישראל לקראת תפילות המוסלמים ביום שישי בהר-הבית, הוחלט על פתיחת הר-הבית לתפילת יום שישי ללא הגבלת גיל, זאת לאור השיקולים המבצעיים ומתוך רצון לשדר מסר חד וברור של החזרת שגרת מרקם החיים לירושלים, בדגש על הר-הבית. בתפילות יום השישי האחרון בהר-הבית השתתפו מעל 40,000 מתפללים מוסלמים, ובסיומן לא נרשמו אירועים חריגים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה אומר?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אנצל במה זו לומר שוב בקול רם וברור כי בכוונתנו להמשיך במדיניות החזרת השגרה, שגרת החיים בירושלים ובהר-הבית, וזאת ככל שיישמר השקט ובכפוף למודיעין על האיומים הקיימים אשר יועלו בהערכות המצב השוטפות והמיוחדות שאני מקיים.
אני מקווה כי הובן והופנם המסר שלא נסבול התפרעויות שלוחות רסן כפי שהיינו עדים להן בשבוע החולף ושכל ניסיון כזה ייענה באפס סובלנות.
ביום שישי האחרון ביקרתי בכפר-כנא במטרה להידבר עם ההנהגה בכפר ולקיים הערכת מצב עם מפקדי המשטרה במקום, והכול כדי להרגיע את הרוחות ולהבהיר כי המשטרה תנהג באיפוק מרבי כל עוד החוק יישמר. גם כל האמצעים שנקטנו בירושלים בתקופה האחרונה נתנו את אותותיהם, ואנחנו מתחילים לראות את סימני הרגיעה בשטח, למעט כמה אירועים נקודתיים, וזאת למרות ניסיונות ה"חמאס" והתנועה האסלאמית להביא להסלמה, בעידוד של אנשים שמוכרים בציבור, כולל האירוע שהיה אתמול, שעדיין נחקר ומטופל. הם מנסים להתעמת עם כוחות הביטחון בהפגנות האחרונות, במטרה להבעיר את האזור.
במדינת ישראל יש חוק וסדר, ועל כל אזרחי ישראל לכבדם. מי שלא יעשה כן ייעצר, וימוצה עמו הדין.
אני רוצה לשבח את כוחות הביטחון ולהודות לשוטרי משטרת ישראל העושים לילות כימים כדי להשיב את הסדר על כנו במטרה לאפשר לאזרחי מדינת ישראל את הביטחון ואיכות החיים שלהם הם זכאים.
אני מציע להסתפק בהודעה הזאת ולהוריד את זה מסדר-היום.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני מודה לשר לביטחון פנים אהרונוביץ. אנחנו נעבור כרגע לדוברים. הראשון בהם הוא עמר בר-לב ממפלגת העבודה. בבקשה, עומדות לרשותך שלוש דקות. ואחריו – חברת הכנסת יפעת קריב מיש עתיד, ואחריה – חבר הכנסת שמעון אוחיון מישראל ביתנו. שלוש דקות מרגע זה.
<עמר בר-לב (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, רק הסתיים "צוק איתן", וכבר אנחנו מתמודדים מול מתקפות טרור בתוך מדינת ישראל וביהודה ושומרון. הסכסוך חצה את גבולות הקו הירוק, הוא התפשט לכל אורכה של מדינת ישראל, ורכבת האירועים הזאת מובילה לדעיכה והתפוגגות של תחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל. וכשזה קורה, כשתחושת הביטחון – כשהרכבת מידרדרת צריך לבחון מה קורה אצל הקטר, לאן הוא מוביל אותנו.
ולך, ראש הממשלה, שאיננו נמצא כאן, אני אומר: תפסיק לפזר עשן ולעשות רעש. אתה לא מוביל אותנו לשום מקום. אתה עושה הרבה מאוד רעש, הרבה מאוד צלצולים, מדבר – ואני יכול להגיד לך דבר אחד בענייני טרור: בענייני טרור אין כמו הפתגם When you have to shoot, shoot, don't talk. אתה יודע מה, ביבי? כמו שפעם לימדנו אותך איך נלחמים בטרור: בתחבולה, בשקט, ביד קשה, לא ברעש וצלצולים ובנאומים חסרי משמעות.
בוא נאמר את האמת, בוא נודה על האמת: איבדת את השליטה. במקום להרגיע – אתה לא מצליח לבלום את חברי המפלגה שלך שעולים להר-הבית. במקום להרגיע – אתה לא מצליח לבלום את הצעת החוק של חברי הכנסת לוין ואורית סטרוק להחיל את החוק היהודי, החוק הישראלי, על יהודה ושומרון. במקום להרגיע בתקופה כזאת – אתה לא מצליח לבלום את חבר הכנסת אלקין מלהביא את החוק שלו, חוק הלאום. בתקופה כזאת, שאנחנו צריכים רגיעה – דיבר כאן השר לביטחון פנים, רגיעה – במקום לקחת נשימה עמוקה, ראש הממשלה, לקחת נשימה עמוקה, להתנהג כמו מנהיג ובאמת להרגיע את הרוחות, אתה מלא עשן וצלצולים, כמו אותו קטר שמידרדר בירידה.
והדברים לא יסתדרו מעצמם. אם לא תנצל את ההזדמנות הקיימת היום, את הצטלבות האינטרסים הבין-לאומיים – ואם אני מדבר על הדרום, בהקשר של רצועת-עזה, שכל האינטרסים אומרים: יש אינטרס להחליש את ה"חמאס", לתת לאבו מאזן איזו דריסת רגל, ובאמת להוביל לשקט ארוך-טווח בדרום הארץ.
ותגיד לי, ראש הממשלה, אתה צריך את שר החוץ, את מזכיר המדינה האמריקני קרי – לגרור אותך לרבת-עמון, לשבת עם המלך על-כורחך ואז לבוא עם הרעיון של להפסיק את מגבלות הגיל לכל אלה שעולים להר-הבית?
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<עמר בר-לב (העבודה):>
לא יכולת ליזום את זה בעצמך?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא, זה החלטה, זה החלטה – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<עמר בר-לב (העבודה):>
לא יכולת לחשוב על זה? אתה צריך להיגרר לרבת-עמון בלי שום יוזמה ובלי שום מחשבה – אני כבר גומר – ולעשות את זה?
אז לסיום אני רק אומר: אני מניח שכולכם מכירים את סיפור הילדים "מעשה בחמישה בלונים". שם אומרים לילד רוני רון: אל תבכה, מחר נקנה לך עוד בלון. ואני אומר לכם, חברי הכנסת, הבלון הנפוח של מר ביטחון יתפוצץ לנו בפנים.
<היו"ר גילה גמליאל:>
לא, זה "לא נורא, רוני רון, זה סופו של כל בלון".
<איתן כבל (העבודה):>
אם אתה כבר מקריא את זה, לפחות תעשה את זה בהטעמה הנכונה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
לא בהטעמה, גם במילים הנכונות. אמרתי לו.
<עמר בר-לב (העבודה):>
אבל היושבת-ראש מלחיצה אותי, עד שאני מגיע לקטע שהיא שולטת בו – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הוא מפריח את הבלונים במהירות.
<עמר בר-לב (העבודה):>
– – ואז פתאום יש את כל הזמן בעולם.
אז אני רק אשלים את מוסר ההשכל. הבלון הנפוח של מר נתניהו התפוצץ לנו בפנים, אז בואו נביע היום אמון במנהיג חדש, בחבר הכנסת יצחק הרצוג. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר כנסת עמר בר-לב ממפלגת העבודה. תעלה חברת הכנסת יפעת קריב ממפלגת יש עתיד, בבקשה. אחרייך יעלה חבר הכנסת שמעון אוחיון מישראל ביתנו, ואחריו – יואב בן צור מש"ס. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע זה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שוב אנחנו מתכנסים לדיון באי-אמון, אחד הכלים הדמוקרטיים והחשובים של האופוזיציה, וכרגיל, שוב האופוזיציה מציגה קרקס ומצטערת על כך שהיא לא חלק מהעשייה הממשלתית החברתית שאנחנו עושים למען הציבור בישראל.
חברי מפלגת העבודה, אני שמחה לראות שאתם מציעים את יושב-ראש האופוזיציה יצחק בוז'י הרצוג להרכיב את הממשלה, ומלינים על אובדן תחושת הביטחון האישי והכלכלי של אזרחי מדינת ישראל. אני רק רוצה לוודא שאנחנו מדברים על אותו יצחק הרצוג שכיהן כשר הבינוי והשיכון בתקופה שמחירי הדירות רק עלו; אותו יצחק הרצוג שהיה השר הממונה על רשות השידור ולא שינה דבר לטובת האזרח; אותו יצחק הרצוג שהיה שר הרווחה במשך ארבע שנים וסיכם את כהונתו בריאיון ל"גלובס" באמירה על המשרד: "הפכתי אותו למשרד יוקרתי".
<עמר בר-לב (העבודה):>
העתיד – – – אבל העבר כל הזמן משתנה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אנחנו, בניגוד למפלגת העבודה, לא דואגים ליוקרה ולשררה.
<עמר בר-לב (העבודה):>
העבר כל הזמן משתנה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
ארבע שנים, וזה מה שהוא אמר: "משרד יוקרתי". אנחנו לא מחפשים יוקרה ושררה – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
ממש לא.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – אנחנו מגדילים את התקציב הנוכחי של הרווחה ב-2 מיליארד שקלים, שיאפשרו נקיטת פעולות ממשיות להוצאת אוכלוסיות ממעגל העוני. וכשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים להעלות 190,000 איש, קשישים, מעל קו העוני, זה בדיוק מה שאנחנו עושים. זו המשמעות של תקציב חברתי, ואנחנו לא מתכוונים לתת לבעלי אינטרסים ולחברי מרכז להשפיע. בשביל זה הלכנו לפוליטיקה.
ולכל חברי במפלגת העבודה, שחוששים לתקציב החברתי של יש עתיד, אני רוצה לומר: אל חשש. כפי שדאגתם שחוק השוויון בנטל לא יעבור, או כפי שאתם פעלתם כדי שמעמד הביניים ימשיך לשאת לבדו בנטל, וכפי שלא האמנתם שנעביר את חוק המשילות, דבר שכמובן יפגע ביכולתו של בוז'י הרצוג לשבת בממשלות מנופחות כשלמפלגתו שרים ללא תיק וסגני שרים לשום דבר – אתם הולכים להיות עדים לתקציב חברתי ראוי, שייטיב עם הציבור בישראל, הציבור שבאנו לשרת.
ואני רוצה גם לומר מילה – – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
חוץ מכם עוד מישהו מאמין לזה?
<מיכל רוזין (מרצ):>
העיקר שאתם מאמינים בזה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
מאמינים בזה. הוכחות, קבלות – – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
חוץ מכם עוד מישהו מאמין בזה? אפילו השותפים שלכם לקואליציה לא מאמינים לכם.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אני רוצה להתייחס גם למועמד אריה דרעי, שרצה היום להיות ראש הממשלה וטען שזו ממשלה שמאחזת עיניים של מיליוני אזרחים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – לא מאמינה למילה שאת מקריאה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
האם מדובר באותו אריה דרעי ממפלגת ש"ס, שישבה כמעט בכל ממשלות ישראל ורק העמיקה את העוני ואת הפערים בחברה? אולי קשה לש"ס לשבת מהצד ולראות שאנחנו מטפלים בבעיות האמיתיות של מעמד הביניים, של השכבות החלשות, מטפלים ממוּקד בעוני, משקיעים 4 מיליארד שקלים בבריאות, בין היתר לטובת הנחה בתרופות מרשם לאוכלוסיות עניות וחיזוק ופיתוח שירותי בריאות בפריפריה. זה לא רק שאנחנו לא מעלים מסים לאחר תקופת "צוק איתן" ולאחר התקופה הקשה שעברנו; להפך, זו ממשלה שבינואר הקרוב – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
משפטים אחרונים. – – תוריד את מחירי החשמל ואת מחירי המים ביותר מ-10%. אפשר לנהל מדינה ולחזק את מעמד הביניים ואוכלוסיות מוחלשות ואוכלוסיות עניות, אפשר לשנות סדרי עדיפויות.
מובן שאני מתנגדת להצעת האי-אמון, ואני קוראת לכם להצביע נגד. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחברת הכנסת יפעת קריב מיש עתיד. יעלה חבר הכנסת שמעון אוחיון ממפלגת ישראל ביתנו, ואחריו – חבר הכנסת יואב בן צור מש"ס, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע זה.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לסוגיית המצב בירושלים. מי שחושב שהמצב בירושלים נוגע אך ורק לתושבי מדינת ישראל, יכול באמת להסתכל על מה שקורה היום בקהילות היהודיות בתפוצות, במיוחד באירופה. יצא לי להיות בשבוע שעבר בכנס של ה-GA, של הפדרציות, של הקהילות היהודיות בארצות-הברית, והופיעו שם ראשי הקהילות היהודיות באירופה כשהם מתארים מצב מבהיל, מבעית ביותר, של דאגה, של חרדה. אחד מהם, אחד מראשי הקהילות, ראש קהילה שמונה קרוב ל-40,000 איש, אמר: אם המצב הזה יימשך, אני צופה שבתוך 20 שנה כל הקהילה הזאת מתחסלת, קמה ועוזבת את המקום.
אותו מבצע טרור בירושלים שאנחנו דואגים לביטחונה, אותו מבצע דריסה, אותו ניסיון של הרג, של רצח, קורה גם בהולנד, קורה בכל מקום. בכל מקום שנמצא יהודי המחובר לעם היהודי ולמדינת ישראל, גם הוא צפוי לרדיפה ולדריסה.
לכן אני באמת רוצה, במקום להתעסק בסוגיה הזאת של אי-אמון בגלל המצב הביטחוני בירושלים, הייתי מצפה שכולנו נתאחד ונדאג גם לאחינו בקהילות היהודיות באירופה, נפגין סולידריות. מכאן אני קורא גם לשר החינוך, גם לשר לענייני התפוצות, לדאוג לתוכנית במסגרת לימודי האזרחות שתלמד אותנו מהו המצב היום של הקהילות היהודיות באירופה שסובלות באותה המידה שתושבי ירושלים סובלים. אותם מקרי פיגוע. לא חסים עליהם ולא בוחלים בשום אמצעי כדי לפגוע בהם באותה המידה שעושים כאן. הקשר שלנו, בין הנוער היהודי במדינת ישראל והנוער היהודי בתפוצות, יחזק את הסולידריות בינינו, וניתן באמת את התחושה שכולנו נלחמים למען קיומו של העם היהודי ולמען מדינת הלאום היהודי, מדינת ישראל.
זוהי הצעתי, וכמובן לדחות את הצעת האי-אמון. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת שמעון אוחיון מישראל ביתנו. יעלה חבר הכנסת יואב בן צור מש"ס. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית מהתנועה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע זה. בבקשה.
<יואב בן צור (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, טרם דברי, אני מבקש לצטט מדבריו של חתן פרס ישראל למפעל חיים, מר אלי אלאלוף, שאותו לקחה ממשלת ישראל כעלה תאנה לכסות על קלונה ובושתה באי-עשיית צדק עם מיליוני אזרחים, קשישים, נכים, חולים, עניים, חסרי דיור. לפתע האירה קרן אור באפלה, והייתה להם תקווה שמשהו בסדר-היום של מדינת ישראל הולך להשתנות, ושוב נשוב ונשוחח על המצב החברתי. וכמובן מייד מסיבת עיתונאים, וכותרות ראשיות כמובן, ושר האוצר, ושר הרווחה, ומייד לאחר מכן – כלום אחד גדול.
מר אלי אלאלוף הציב לעצמו מטרה – לצמצם את העוני במדינת ישראל בחצי, ולהגיע לרמת הממוצע במדינות ה-OECD, ולהוציא בין 15,000 ל-20,000 משפחות בשנה ממעגל העוני. אלו לא רק ססמאות, אלו המלצות מפורטות שהממשלה הבטיחה לקדם. בריאיון בחודש אפריל השנה בעיתון "דה-מרקר" נשאל מר אלאלוף אם הוא מאמין שהממשלה תשנה את הקו ותחל לפעול למען החלשים בחברה. הוא השיב על זה: "אם ארגיש שהדוח לא נלקח ברצינות, או שלא מתכוונים ליישם אותו ברצינות, אשבור את הכלים. תוך שלושה חודשים מיום הגשת המסקנות אדע אם יהיה טיפול רציני בעוני בישראל, או שכל זה לא היה שווה דבר".
אדון אלאלוף, אני פונה אליך מעל במה זו, במה נכבדה בכנסת ישראל, וקורא לך לקיים את הבטחתך לשבור את הכלים. חלפו שלושה חודשים מיום הגשת המסקנות של הדוח המפורט של הוועדה בראשותך, שבה היו חברים 60 נציגים. הוגשו על-ידי ועל-ידי חברי לסיעה כ-15 הצעות חוק אשר מטרתן אחת – יישום המלצות הוועדה, ואף ניתן לכך פומבי בדברי ההסבר לכל הצעה והצעה. מטרתנו היחידה הייתה שההמלצות שהגשת והדוח המפורט לא ייגנזו ולא ירדו מסדר-היום. השיח צריך להיות חברתי.
מצבנו ביחס למדינות ה-OECD בכי רע. ממשלת ישראל מאחזת עיניים, מראה ומשמיעה לציבור מחזות שווא. אין בינם לבין המציאות כלום. לא ייתכן שממשלת ישראל תצביע הן בוועדת שרים והן במליאה בשם מחויבות קואליציונית נגד הצעות חוק שכל מטרתן היא יישום ההמלצות שבדוח הוועדה.
גברתי היושבת-ראש, הניצול הציני והמחפיר של השם המזרחי של מר אלי אלאלוף והרקע החברתי שלו לצורך יצירת מצג שווא, למשיכת זמן ולמסמוס הטיפול בעוני בישראל, הוא עוול בל יכופר.
מדוע ממשלת ישראל לא פועלת במקומנו ומגישה את המלצות הדוח כהצעות חוק ממשלתיות, תוך מעקב אחר יישום ההמלצות במלואן?
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – –
<יואב בן צור (ש"ס):>
על כן אני קורא לחברי להצטרף להבעת האי-אמון בממשלה. תודה רבה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – – פעם ראשונה ששמים כסף אמיתי לטיפול בעוני – – –
<יואב בן צור (ש"ס):>
תיישמו את ההמלצות של הוועדה שאתם הקמתם. תהפכו אותן להצעות חוק, מה הבעיה? למה זה כל כך קשה? אתם הקמתם את הוועדה הזאת.
<קריאות:>
– – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – – תקציב חברתי – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני מודה לך, חבר הכנסת יואב בן צור מש"ס. אחריו יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ ממרצ, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. עומדות לרשותך שלוש דקות.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, העם נושא עיניו אל הבית הזה, וכל מה שהוא רואה בשבועות האחרונים זה התכתשויות ומריבות וקטטות וגידופים בתוך הקואליציה. כתב איזה מישהו בימים האחרונים: מי צריך אופוזיציה כשיש כזאת איבה בתוך הקואליציה? התקציב, מע"מ אפס, "ישראל היום", חוק הלאום, תיירות מרפא, כל דבר – קק"ל, פיצולים – כל דבר מגיע להתכתשות בתוך הקואליציה. וגם אם הקואליציה הזאת תצליח להעביר את התקציב הזה, שהוא תקציב מדכדך, הוא תקציב עגום, הוא תקציב שאין בו שום בשורה, העסק הזה גמור. הקואליציה הזאת מיצתה את עצמה; הברית הזאת, ברית האחים שהייתה כל כך – עוררה התלהבות – התבררה כקומבינה מבישה. הקואליציה הזאת הפכה בעצמה לגועליציה, והגיע הזמן ללכת הביתה.
אנחנו נלך בתוך כמה חודשים לבחירות. אנחנו, מרצ, מוכנים לבחירות, רוצים בחירות. מפלגות האלטרנטיבה לבנימין נתניהו ילכו לבחירות בראש מורם, יזכו להישגים, והן אלה שירכיבו כאן את הממשלה הבאה; והממשלה הבאה תהיה ממשלה שתלך בדרך של צדק חברתי והסדר מדיני, שני הדברים הגדולים שממשלתו של נתניהו קברה וקוברת יום-יום.
יוקר המחיה, מחירי הדיור, הפערים החברתיים הנוראים, האש שמשתוללת פה בארץ, בין בעזה, בירושלים, בשטחים; הגזענות שאוכלת כל חלקה טובה בארץ הזו – העם בישראל על כל חלקיו רוצה דרך אחרת, רוצה שינוי, רוצה צדק חברתי ורוצה להגיע לשלום. עם הממשלה הזאת לא יהיה צדק חברתי, לא יהיה שלום, גם לא יהיו דברים אחרים הרבה יותר קטנים שאתם לא מצליחים הרי להעביר – להעביר שום דבר.
אז הגיע זמנכם, גברתי היושבת-ראש – אותך אני דווקא מחבב, אבל מה לעשות שאת נמנית עם המחנה הזה. ואני אומר – זה כבר לא אני אומר, אתם אומרים את זה האחד לשני: די, זה נגמר, זה סוף הדרך. וכמה שיותר מהר תלכו, כמה שיותר מהר שנסיים את הפארסה הזאת, כך תחסכו גם כסף, גם בושות, וגם צרות מאזרחי ישראל.
יש אלטרנטיבה. יש אלטרנטיבה. אנחנו נצטרך לגלות אותה לאחר הבחירות, ואני מאמין שבהסתמך על הכישלונות והמחדלים שייצרתם בשנתיים האחרונות העם יעשה את הבחירה הנכונה ואנחנו נשוב לכאן לאחר הבחירות עם ממשלה אחרת, שתיתן תקווה, ותיתן דרך, ותיתן מטרה לכולנו. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ ממרצ. יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית מהתנועה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע שתעלה לדוכן. בבקשה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שימים אלה הם ימים מאוד קשים למדינת ישראל. הם מאוד קשים למדינה, לא למפלגה פוליטית זו או אחרת, שאנחנו רואים בהן את העיקר, אלא למדינה – יש בדרך מדינה. ואנשים שעומדים בממשלה צריכים להסתכל על מה טוב למדינה, מה טוב לעם ישראל, מה טוב לאנשים שחיים פה, ולא מה טוב למפלגה שלי או מה ישרת אותי יותר טוב בבחירות.
מדינת ישראל היא מדינה חזקה, אין שום ספק בכך. מדינת ישראל יכולה בקלות, במצב הנוכחי, להתמודד בכוח, בכוח, ככל שהדבר דרוש כדי להשתלט על כל חלקה, על כל מקום שרוצים באזור שלנו. אבל מי צריך את זה? בשביל מה להשתמש בכוח? מה שדרוש היום הוא לא כוח. דרושות היום מתינות, הבנה, גם של הצד השני, ונכונות לשקט. אף אחד – אף אחד, לא יהודי, ולא ערבי, ולא פלסטיני – לא רוצה להיות במצב שבו, חלילה, בנו נפגע או בתו נפגעת. כולם אבות ואימהות, ואף אחד לא רוצה שילדיו ייפגעו.
ולכן החובה על הממשלה, אלה שמובילים את המדינה, ליצור את הרגיעה, את ההבנה, את השקט, ולשדר שקט לאוכלוסייה, גם היהודית וגם הערבית. שני העמים נידונו לחיות כאן זה לצד זה. הפלסטינים לא יעזבו, ואנחנו לא נעזוב, היהודים. והישראלים לא יעזבו. ישראלים, אני אומר, ערבים ויהודים. אנחנו פה לחיות, שנינו. אז האם באמת אי-אפשר לחיות יחד? אני דוחה את זה בכל תוקף. אני בין אלה שחושבים שאפשר לחיות יחד ולחיות בשלום. אני אומר את זה כמי שבא ממדינה ערבית, חי שם עד גיל תשע, ממרוקו. אנחנו חיינו שם כמו אחים. בית ליד בית. אני זוכר את השכנה הערבייה שלנו שומרת עלי כילד, כשאמי הייתה הולכת לשוק, ומקפידה שלא נאכל שום דבר לא כשר. וההפך, אני זוכר את השכנים שלנו מתארחים אצלנו בחגים, ואנחנו אצלם; וחוגגים יחד וחיים זה עם זה בשלום. אלה יהודים, אלה מוסלמים; כל אחד, חיים כמו אחים.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
למה בישראל לא ככה?
<מאיר שטרית (התנועה):>
זה בדיוק העניין. כשנפרדנו ועלינו לארץ, השכנים נפרדו מאתנו בבכי. ואני אומר, למה? למה להקצין? כשאפשר לחיות אחרת. אפשר להתנהג אחרת. אני, למשל, מאמין שבמצב הנוכחי ראש הממשלה יעשה נכון – ואני קורא לו לעשות את זה – אם הוא יזמין אליו את אבו מאזן הביתה; לא לתקוף אותו שהוא מסית, להפך, להזמין אותו אליו הביתה לארוחת ערב ולדבר אתו. להרגיע את הרוחות. לדבר אתו, להגיע יחד להסכמות. להבין. הרי אפשר – זה לא מצב שאי-אפשר לפתור אותו. כבר ראינו מדינות שנלחמו האחת בשנייה 100 שנה, צרפת וגרמניה, והיום אין גבולות ביניהן. אז זה לא מצב אבוד. זה תלוי באנשים; לא תלוי באלוהים, לא תלוי ברבנים, לא תלוי באף אחד.
ואני קורא לממשלה לפקוח את העיניים ולעשות שקט.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני מודה לחבר הכנסת מאיר שטרית מהתנועה. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה, אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים מרע"ם-תע"ל-מד"ע, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה מחד"ש. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
גברתי היושבת בראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו עומדים במשך שנה ושלושת-רבעי כל שבוע ומגישים אי-אמון בממשלה הזאת. אבל אני חושב, גברתי היושבת בראש, שהנושא הופך להיות מיותר. הממשלה מביעה אי-אמון בעצמה. ממשלה שלא מאמינה בעצמה, שיש משבר – יש אי-אמון עמוק בין מרכיביה ובין חבריה. התיעוב בין המרכיבים, בין חבריה; הסלידה, היחסים הבין-אישיים – הפירוד רב על החיבור בממשלה הזאת שחלק מחבריה ברחו – שר הפנים, השר להגנת הסביבה, ולוקח זמן רב לשכנע את השר ארדן להישאר בממשלה ולא לברוח לתפקיד אחר בחוץ-לארץ. חברי כנסת שאמורים להיכנס לכנסת ומעדיפים תפקידים אחרים. איפה היה דבר כזה בעבר? דה-פקטו הממשלה הזאת יש בה אי-אמון. היא לא אמינה ולא מתפקדת.
אנחנו מדברים על חוסר משילות? לפני חצי שנה דיברתם על חוסר משילות וחוקקתם חוק על חוסר משילות. מה אמרתם בחוק הזה? שלא יוכל אחד מחבריה להרכיב ממשלה תוך כדי כהונה. ומה עושה הפוליטיקה החדשה? תוך כדי שהממשלה מתפקדת שר בכיר מנסה להרכיב ממשלה על פניו של ראש הממשלה. זה משילות? זה החוק, שאם הייתם באמת מקבלים אותו לא רק באותה קדנציה, אלא מייד, לא הייתם יכולים לעשות את זה. משילות – שאתם מדברים על אי-אמון כל שבוע שאין בזה תועלת? שאתם עצמכם לא מאמינים האחד בשני?
אני רק אקריא לכם בקצרה מבחר ציטוטים ממה שאמרו מרכיבים שבתוך הממשלה לממשלה. מה אומר בנט? "ממשלה שמסתתרת מאחורי בטונדות" – מה הוא אומר? – "אין לה זכות קיום". מי אומר את זה? חבר הממשלה. מה אומר ראש הממשלה? מה הוא עונה לו? "אם בנט אינו מרוצה, הוא מוזמן להתפטר". כן? חבר בממשלה. לבני, שרת המשפטים, תוקפת בחריפות את ראש הממשלה: "יש בממשלה שותפים החותרים נגד הדמוקרטיה", אומרת שרת המשפטים על הממשלה הזאת. אומר אלקין: "נכון, יש איום מיש עתיד שאם התקציב לא יעבור יקימו ממשלה חלופית"; לא סתם, "יקימו ממשלה חלופית". מה אומר גם השר לשעבר פרץ? "ראש הממשלה הפך להיות הבעיה במקום הפתרון". בנט מעריך שבנימין נתניהו לא ימשיך, וכן גם אהרונוביץ, אדוני השר, סבור שליברמן הוא זה שיקים את הממשלה הבאה. זה ציטוט ממך, נכון?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בעתיד, בעתיד.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
בעתיד, כן. את זה אומרים לראש ממשלה מכהן. ומה אומר אלעזר שטרן מהתנועה? "ראש הממשלה לא נאמן למילותיו ולעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית". ועוד בנט מאיים, שאם תימשך ההקפאה הוא יפרוש מהממשלה. ומה אומר יריב לוין על הקואליציה? "קיים עימות כל הזמן, גם במישור האישי וגם ברמת הצוותים". מה אומר יריב לוין? אני כבר מסיים. אדוני, אני יכול כאן – מבחר ציטוטים – מה שאומר שטייניץ על יעלון, אבל אני לא – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
אתה אומר, עם קואליציה כזאת אתם יכולים לשבת בשקט.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני לא צריך להגיד שום דבר. אתם אומרים בעצמכם את הכול. איך אפשר – איך הציבור יכול להאמין? זה נקרא משילות? איך ציבור – לא צריך להיות פרשן ולא צריך להיות עמקן; מספיק – איך אחד יכול לחשוב שממשלה כזאת, שעתיד הילדים שלה או הנכדים שלה, או שבהחלטותיה יכולה להיות השפעה, שהיא מתפקדת ואפשר לסמוך עליה? הציבור צריך להיות מודאג לא מזה שאנחנו מגישים את האי-אמון; מהאי-אמון של הממשלה עצמה.
ואני רוצה רק לומר את המשפט שמישהו אמר לפני לא הרבה זמן בארצות-הברית: אם זה נראה כמו ברווז והולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה ברווז. מי אמר את זה? ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מציע לך, תסתכל במראה ותגיד לעצמך גם כן: ממשלה צולעת ומגעגעת זה ברווז, זה לא ממשלה. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים מרע"ם-תע"ל-מד"ע, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה מחד"ש. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס מבל"ד. בבקשה, עומדות לרשותך שלוש דקות.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, באמת ראש הממשלה לא מפסיק להרגיע. מאז שהרגיע אותנו שהכול בסדר במסגד אל-אקצא, ושיירת חברי הכנסת מהימין, האחד אחרי השני נכנס לשם עם פרובוקציות; מאז שגם הרגיע אותנו, כערבים, שאנחנו רוצים להשמיד את מדינת ישראל, אנחנו מחבלים, כי אנחנו מפגינים, כי אנחנו זועמים, כי אנחנו מתנגדים למדיניות שלו – אבל זה הספורט שלו, לקשור, הלינקג' הזה. אי-אפשר; הוא המדינה. המדיניות שלו היא קיום המדינה. אם אתה מתנגד למדיניות של ראש הממשלה, אז אתה מאיים על קיומה של מדינת ישראל, לכן דינך כערבי, יא מחבל, דינך או למצוא את עצמך מחוץ לגבולות – יאללה, טרנספר לפלסטין. הוא לא יודע שפה הארץ, היסטורית, גם שמה פלסטין, או שאם הוא יגיד שהוא מכיר במדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67', אנחנו מסכימים אתו. אז דינך גם – לשלול את האזרחות שלך.
כל זה למה? בגלל שמפגינים נגד הריגת צעיר ערבי, בגלל שמפגינים על זכותנו במסגד אל-אקצא.
הרגיעה האחרונה, הרוגע האחרון שגורם לי, כערבי, להרגיש בשקט באמת ולהאמין לראש הממשלה, שהוא ראש הממשלה של כולנו, ואנחנו ניהפך לשווים, זה פשוט מאוד להכריז על חוק מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי, ושהשפה הערבית היא לא שפה רשמית, אלא היא בעלת מעמד מיוחד. אם השפה הערבית, כאשר הייתה רשמית, זה לא יושם ולא ראינו אותה ליד השפה העברית, עכשיו, מה עושים לשפה הערבית כאשר יש לה מעמד מיוחד? הצעת החוק הזו באה להוכיח לנו שראש הממשלה רוצה להתחרות עם בנט, עם ליברמן, עם יריב לוין, עם אלקין. הוא לא רוצה לעזוב את הזירה הזו. המגרש הימיני לא רוצה לעזוב אותו. ראש הממשלה מתנהג כראש ימני, מחנה ימין קיצוני. חוק מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי גורם לי שארגיש בהדרה, באפליה. זו הצדקה כאילו אני, כערבי, אין לי מקום פה, והלגיטימי פה זה היהודי.
לראש הממשלה אני אומר: בחיאתכ, דחילק, ראש הממשלה, תפסיק להרגיע; ההרגעה שלך הורגת אותנו. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ולאחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו שמענו היום מהתגובות של סגן השר וגם מהשר השקפות קצת שונות. האחת, שהוא מפנה אצבע מאשימה כלפי הרשות הפלסטינית וכלפי אבו מאזן שהוא המתסיס, והוא רק מדבר נגד מדינת ישראל, והוא מאיים על קיומה של מדינת ישראל. כאילו מי שענה פה, חבר הכנסת אקוניס, וראש הממשלה הם מרגיעים לאומיים, כאילו הם רוצים רק רגיעה, כשאנחנו שומעים אותם, ושומעים מה הם מדברים, ואנחנו רואים מה הם עושים בשטח. הם לא משכילים להבין שיש פה 6.5 מיליון יהודים ויש כ-6 מיליון ערבים. הערבים לא יתנדפו מכאן ולא ילכו לשום מקום. גם אנחנו לא אומרים שהיהודים צריכים ללכת מפה. להפך. אנחנו אומרים שיש מקום לכולם, אנחנו יכולים לחיות ביחד.
אבל יש בעיה. כשמישהו אומר שהמדינה צריכה להיות מדינה יהודית – בשביל מי הוא אומר את זה? מי צריך לדעת את הדברים האלה? האם הערבים חולקים עליו – שאתה תקרא לעצמך מה שאתה רוצה? שקודם כול יפתור את הבעיה בתוך היהדות, איזה מין יהדות הוא רוצה. אבל מדוע הוא אומר את הדברים האלה, וכורך את זה גם עם השפה, וגם עם השירותים לאזרחים הערבים, וכאילו הם לא קיימים פה. אז מי מתסיס? מי שם מקלות בגלגלים או בכל איזושהי אפשרות של הידברות מסוימת?
אני חושב שנכון עשה השר לביטחון הפנים. הוא דיבר ואמר שבשבוע האחרון הוא נתן אפשרות להיכנס ללא הגבלת גיל למתחם אל-אקצא, ועובדה שנכנסו איזה 40,000 אנשים ולא היו מהומות. אז מדוע כל כך הרבה שנים אתם הגבלתם את הגיל? האם זה לא היה נכון או שזה כן היה נכון? אם אנחנו נשווה – לא הייתה הגבלת גיל, האנשים היו מרוצים, זה הביא לרגיעה מסוימת. כאשר אתם מגבילים את הגיל, אז ראיתם שזו לא רגיעה, זה להפך, מתסיס. אז אולי נלמד מזה שיש אפשרות ויש דרך אחרת? ותמיד יש דרך אחרת, ואנחנו בעד שתהיה דרך אחרת, כי זו הדרך להידברות.
אם ניקח בחשבון ש-40% מתושבי ירושלים שעכשיו ממונה עליהם הממשלה הם ערבים, למרות שהם שטח כבוש, ועדיין יש מריבה על המקום הזה, אז יש מקום להתחשב באופן מבין ובראש פתוח, ולא לעשות דווקא, כאשר היו גם מהממשלה אנשים שאמרו שעצם העובדה שחברי – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – כנסת עלו להר-הבית, זה גם מתסיס; אז זה באמת מתסיס. אז בואו נעבור את השלב הזה. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס מבל"ד; יש לך שלוש דקות מהרגע שתעלה. חבר הכנסת באסל גטאס הוא אחרון הדוברים. אחריו – יסכם את הדיון הסיעתי סגן השר אופיר אקוניס.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – בלי כאפיה היום, מה קרה?
<באסל גטאס (בל"ד):>
כן, יש לך בעיה עם זה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
יש לך הרבה בעיות.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהשר לביטחון הפנים נמצא כאן ולהעלות את אותן סוגיות הקשורות במשטרה ובביטחון הפנים שהן חלק מההצעה לאי-אמון.
אדוני השר, היחס, היחסים ההדדיים בין משטרת ישראל ובין הציבור הערבי, ובין אזרחי המדינה הערבים, הם יחסים טעונים, צריך להודות בזה. ביקור כאן וביקור שם ומפגש עם ההנהגה, שלרוב הם באים רק בעתות משבר וכשיש מתח רב, לא עוזרים. אני מציע לך באמת לחזור ולשנן ולקרוא את דוח ועדת אור. שאלת אותנו בשבוע שעבר מכאן: אין לכם אמון במח"ש? אמרנו לך כאן כולנו, ככה, בהתפרצות: אין לנו אמון במח"ש. אין לנו אמון במשטרת ישראל בגלל 67 שנים של יחסים שכללו הרבה עוינות, הרבה יחס משפיל, הרבה מעצרי סרק, הרבה התנהגות ברוטלית, עד ההפגנות האחרונות בזמן מלחמת עזה ובזמן ההתנגדות לחוק פראוור. רואים, רואים, רואים שהיחס לערבי הוא אחר מהיחס ליהודי. אפילו – אתה יודע מה? בהודעות המשטרה. כשנעצרו, אתה זוכר, כשאמרו שנתפסו הרוצחים של שלי דדון. ישר אמרו שזה עניין ביטחוני, ועשו מזה הילה, וכו', והתברר שזה לא ככה. כשנעצר בסוף הרוצח, שהוא עדיין בחזקת חפות, עד שבית-המשפט – הפכו את זה שוב לעניין ביטחוני. והמשטרה שתקה. היום, היום, הבוקר, בעניין הנהג שנמצא תלוי באוטובוס, ישר המשטרה הוציאה הודעה שאין פן פלילי, בעוד שכל מזרח-ירושלים, מאות אלפים, חושבים ומאמינים עד הרגע הזה שהוא נתלה, שהוא נרצח. אני לא אומר שזה המצב. אני אומר שזה לא המצב – צריכים לחכות לתוצאות של הבדיקות, של ניתוח הגופה וכו'. אבל ישר אנחנו מרגישים שהמשטרה נקטה עמדה. תמיד המשטרה נוקטת עמדות שמגבירות את החשד נגדה. וזה, כמובן, בכל האירועים שקורים במזרח-ירושלים.
בכל זמן שיש מתח, תמיד המשטרה מצטיירת כאויב לנו. היא תופסת אותנו כאויב, ואז אנחנו גם תופסים אותה כאויב, שלא בא באמת להסדיר סדר וביטחון לאנשים. קח את העניין של האמל"ח. היום התקיים דיון בוועדת הפנים – ואני מסיים בשני משפטים – על העניין של הנשק הבלתי-חוקי. למה, אני שואל אותך, כבוד השר – אני רוצה לסיים, אבל רוצה שהשר ישמע אותי.
<היו"ר גילה גמליאל:>
כן. השר שטייניץ.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אני שואל – ובזה אני מסיים – כבוד השר, עד אמצע שנות ה-70, סוף שנות ה-70, לא היה בשום יישוב ערבי, באף בית ערבי אפילו חתיכת נשק אחת. החוקי – ברור. אבל בלתי חוקי – לא היה. איך פתאום, במשך שני עשורים הפכנו כל כפר לסליקים של נשק? ואתם יודעים, אתם יודעים מי הסוחרים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
המשטרה אשמה? המשטרה אשמה?
<באסל גטאס (בל"ד):>
אשמה בזה שהיא לא מונעת, אשמה בזה שהיא לא מסלקת את הנשק. אם הנשק הזה היה מופנה נגד יהודים – אני אומר לך, כל אזרח ערבי חושב ככה, לא רק אני – אם הנשק הזה היה מופנה נגד יהודים, ב-24 שעות היו מוצאים אותו ומסלקים אותו.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תשאל את האנשים, איך הם – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. אחרון הדוברים – יעלה וישיב בשם הממשלה סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, גברתי, כמדי שבוע הופכת הבמה הזאת, הופך הדיון בהצעות האי-אמון בממשלה למסע של שיסוי, הסתה, פיזור השקרים והבדיות נגד מדינת ישראל על-ידי מרביתם של חברי הכנסת מן הסיעות הערביות.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
נגד ממשלת ישראל, ממשלת ישראל.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, לא. העברית שלי היא מצוינת, ואני אחזור, אני אחזור על האמירה. גברתי היושבת-ראש, ההצעות פה, כבכל – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה כבר שחוק.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גם אתם שחוקים. אתה יודע, גם השקרים שלכם שחוקים – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תביא משהו חדש.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
השקרים שלכם שחוקים, מה לעשות, אבל אף שהם שחוקים אתם חוזרים עליהם כל הזמן, כל הזמן, ומחלחלים אותם. ולצערי – וגם את זה אני אגיד ביושר – לצערי, רבים בקהילייה הבין-לאומית וגם בציבוריות הישראלית מתחילים להאמין לשקרים שלכם, לבדיות שלכם. ואתם מחלחלים אותם 100 שנה. 100 שנה. הרי, גברתי, המהומות בירושלים, המהומות האלימות בירושלים, הסכינאות הפלסטינית, הערבית, בירושלים לא החלה ב-2014, היא החלה ב-1920. האבנים – הטרור הפלסטיני לא החל ב-2014, הוא החל באביב 1920, במתקפה ברברית ואלימה, כמובן בעידוד והסתה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה חוזר על זה 20 פעם.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – עידוד והסתה של ההנהגה הערבית המקומית נגד היישוב היהודי. לא היה כיבוש, לא היו התנחלויות, לא הייתה ישראל, הייתה התנועה הציונית, תנועה מופלאה – – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה לא שקר?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
התנועה הציונית היא שקר? אתה רואה שאתה שקרן? אתה רואה שאתה מפיץ את דברי השקר?
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה שקר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גם התנועה הציונית – אצלך הרי אין לה זכות קיום. אבל אני לא אכנס בדיוק עכשיו, חבר הכנסת אבו עראר, כי אני מכבד אותך כאזרח ישראלי, לנדידתם של שבטים בדואיים מן המדבר הערבי לארץ-ישראל המערבית. נקיים את הדיון הזה, אם אתה רוצה, בהזדמנות אחרת, לא עכשיו. אז כיוון שאני לא מבטל את הזהות שלך, את נדידת העמים, את הנדידה של ערביי ישראל – – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הם עלו לארץ או מה? תגיד לי מאיפה עלית לארץ. מאיפה עלית?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא עליתי משום מקום – – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה, הבדואים עלו?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני נולדתי בתל-אביב, שם אני חי, ותל-אביב – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אנחנו היינו לפניך ולפני העם שלך כאן. תפסיק לשקר, זה שקר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אנחנו פה לפני שהיית אתה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – ותל-אביב היא העיר, לדאבונכם – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גברתי היושבת-ראש, תל-אביב הפכה לעיר העברית הראשונה בעולם, עם התיכון הראשון העברי בעולם, עם הרבה דברים. אבל שאיפותינו לא היו לתל-אביב, חבר הכנסת אבו עראר, אלא לירושלים, שהוכרזה – מה לעשות, הרי את הבדיה הזאת אתם לא מצליחים לטשטש – שהוכרזה בירתו של העם היהודי לפני 3,000 שנה. והר-הבית, אדוני היושב-ראש – – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לפני 5,000.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
3,000, 3,000. אני מאוד דייקן, אני לא מטשטש עובדות.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא, תגיד 5,000, יותר קל.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא מטשטש עובדות. ואנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שאז, כאשר החלו ההתפרעויות הערביות, לא היה, חבר הכנסת אגבאריה, במה להיאחז, משום שלא היו התנחלויות, ולא היה כיבוש, ולא הייתה ישראל, אלא היו כאן ראשוני התנועה הציונית, ורציתם לגדוע את זה ולא הצלחתם. אתם כשלתם, אתם כשלתם כישלון מהדהד, כישלון מחפיר, בניסיון אלים, טרוריסטי וברברי, שנמשך, לצערי, אדוני היושב-ראש, עוד מעט 100 שנה, והוא מתרחש כל יום, גם בימים אלה. אנחנו, ברוך השם, מתחילים להתגבר על גל הטרור הזה, אבל גל הטרור הזה, חבר הכנסת לוי, סגן שר האוצר, איננו חדש. מטפלים בו בנחישות וביסודיות, אבל הוא איננו חדש.
אבל הדבר הגרוע ביותר, אדוני היושב-ראש, שמתקיים פה כל הזמן, הוא האמירה והחזרה על שקרים נבזיים במטרה לעורר ולהתסיס, לא רק את האזור אלא את העולם המוסלמי כולו, כמובן נגד ישראל, נגד היהודים, נגד תרבות המערב – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא צריך להתסיס, אתה עושה את העבודה טוב מאוד. אתה עושה את העבודה טוב מאוד.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – הניסיון לשקר לעולם כולו, וגם לערביי ישראל, וגם לתושבי ירושלים הלא-יהודים, כאילו ישראל מתכוונת לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית. ואם כבר, אדוני היושב-ראש, ישנם רבים בציבוריות הישראלית היהודית שטוענים שאם משתנה הסטטוס-קוו בהר-הבית, הרי הוא משתנה לרעתם של היהודים. אבל על השקר הזה חוזרים וחוזרים.
אני מציע גם לחבר הכנסת זחאלקה וגם לחבר הכנסת אגבאריה, וגם – חבר הכנסת אבו עראר לא דיבר, נדמה לי, לא נימק היום – לחבר הכנסת מסעוד גנאים, אני מציע לכם לא לזלזל בשום דת אחרת; לא לזלזל, ולא לקחת בעלות ולא לקחת פטרונות, לא על הר-הבית, ולא על ארץ-ישראל ולא על שום מקום אחר, ובעיקר לא על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
אתם ממשיכים ומתסיסים באמצעות הדוכן הזה, ואתם שואלים ומתקיפים את מדיניות הממשלה ואת שוטרי ישראל, את שוטרי משטרת ישראל. יושב כאן בכיר בממשלה, סליחה, בכיר בכנסת, באופוזיציה, חבר הכנסת מזרחי, שהוא איש משטרה, תשאלו אותו ביושר מה – – –
<משה מזרחי (העבודה):>
מעולה, אתה בכיוון הנכון.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
משטרה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בכיר במשטרה, זה היה אמור להיות "בכיר במשטרה" ויצא "בכיר בממשלה".
<משה מזרחי (העבודה):>
מעולה, אותו דבר, אותו דבר.
<קריאה:>
אתה מציע מדינת משטרה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, לא אותו דבר, לא, לא. אתם רוצים מדינת משטרה?
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
לא, הממשלה בסוף מגיעה לחקירות במשטרה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, לא נדבר על הצבעתכם בשבוע שעבר, חבר הכנסת בר. ומה אתם הייתם מצפים, חבר הכנסת גטאס, שיעמדו שוטרי ישראל וייתנו למתפרעים המותססים להכות בהם? לנסות להרוג אותם? לירות, ליידות בהם אבנים, בקת"בים, זיקוקים? מה רציתם, שהם יעמדו חסרי אונים?
<באסל גטאס (בל"ד):>
שיתנהגו אלינו כמו שמתנהגים למפגינים יהודים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ומי שעומד, מי שעומד עלינו לכלותנו, אנחנו – חבר הכנסת גטאס, אנחנו יודעים את כל העובדות – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
שיתנהגו אלינו כמו שמתנהגים למפגינים יהודים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כל מי שיהיה אזרח שקט ואזרח שומר חוק במדינת ישראל, יקבל את היחס המגיע לו כאזרח שומר חוק. אבל מי שינסה להפר את החוק – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת גילאון, אתה לא מצטרף למקהלה-מקהלה הזאת, אני מקווה. אני מקווה שאתה לא מצטרף למקהלה הזאת. מקומך איננו שם, אתה אזרח שומר חוק, תמשיך לשמור על החוק. אבל, חבר הכנסת גטאס, ואני אבהיר את זה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים: מי שמפר את החוק, יהודי, ערבי או בדואי, או מכל דת אחרת – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
יורים בו.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אף אחד לא יורה – למה אתה ממשיך ומתסיס את זה? אתה רואה? אתה ממשיך ומתסיס את זה, אתה קורא – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
יורים בו על המקום. משפט שדה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
פעם, אדוני היושב-ראש, בעבר, המנהיגות הערבית בישראל הייתה – כולל חברי כנסת מן הסיעות הערביות – הייתה הגורם הממתן, הגורם שמבקש מהציבור מנהיגות, מנהיגות לא מתסיסה בכנסת. ובמקום זאת אנחנו מגלים בכנסות האחרונות את חברי הכנסת מן הסיעות הערביות שמתסיסים בכל פעם, כולל באי-אמון, כולל פה, אדוני היושב-ראש, את הציבור הערבי.
ואני אמרתי לך, חבר הכנסת גטאס, אזרחים שומרי חוק מכל הדתות, נתייחס אליהם כאל אזרחים שווי זכויות וגם שווי חובות. לא מרימים יד על שוטרים, לא עושים את זה. ושוטרינו, תפקידם לשמור על הסדר, והם ימשיכו לשמור על הסדר, בכל מקום במדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממליאת הכנסת ומחברות וחברי הכנסת לדחות את כל הצעות האי-אמון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, השרים, נא לשבת, אנחנו מצביעים. סדרת הצעות אי-אמון לפנינו. גברתי שרת המשפטים, יושבת-ראש סיעת הבית היהודי, אם אתן מעוניינות להצביע, נא לשבת, כנ"ל גם כל שאר השרים.
אובדן תחושת הביטחון האישי והכלכלי של אזרחי ישראל – מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 41
נגד – 50
נמנעים – 1
הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 41 בעד, 50 נגד, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה.
כישלון הממשלה בתחום הכלכלי, המדיני והביטחוני – של יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אורי מקלב. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 40
נגד – 50
נמנעים – 1
הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 40, נגד – 50, יש נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם יהדות התורה ומרצ לא התקבלה, וחבר הכנסת מקלב יוכל להמשיך ולכהן כסגן יושב-ראש הכנסת, ואני מאוד שמח על כך.
הממשלה מאחזת את עיניהם של מיליוני אזרחים – קשישים, נכים, עניים, חסרי דיור, חולים, תושבי הפריפריה, המעמד הבינוני והמובטלים – וכל בשורותיה מתבררות כשטרות ללא כיסוי, מטעם סיעת ש"ס; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 41
נגד – 50
נמנעים – 1
הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, בעד – 41, נגד – 50, יש נמנע אחד. גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה.
מטעם בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל-מד"ע – המצב בירושלים וניסיון הממשלה לשנות את הסטטוס-קוו באמצעות התנחלויות ופגיעה במסגד אל-אקצא. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה – 40
נגד – 51
נמנעים – 1
הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 40 בעד, 51 נגד, יש נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל-מד"ע לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה.
<הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/897).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה – תציג את ההצעה שרת המשפטים חברת הכנסת ציפי לבני. שימו לב, לאחר מכן יש גם הצעת חוק פרטית מוצמדת לקריאה טרומית. בבקשה, גברתי השרה.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהצעת חוק העונשין (יידוי אבן או ירי של אבן או חפץ אחר), מוצע לתקן את חוק העונשין במטרה לסייע בהתמודדות עם תופעת יידוי האבנים לעבר כלי תחבורה אזרחיים ומשטרתיים בנסיעה, תופעה שהפכה לצערנו מאוד שכיחה, ובשלה מוגשים כ-1,000 כתבי-אישום בשנה. העבירות הקיימות היום בחוק לא נותנות ביטוי הולם לחומרת התופעה ולמאפייני הסיכון המיוחדים שלה; ראינו את התופעות האלה בירושלים.
עיקרי התיקון המוצע: ביטול סעיף 332(3) לחוק העונשין והחלפתו בעבירה חדשה ומדורגת שתאסור יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה; מדרג בסיס, שיאסור יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה באופן שיש בו לסכן את בטיחותו של הנוסע, העונש – עשר שנות מאסר; מדרג מחמיר, שיאסור יידוי או ירי של אבן או חפץ באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה, או את מי שבקרבתו, בכוונה לפגוע בנוסע, העונש המוצע הוא 20 שנות מאסר; הוספת עבירה של יידוי או ירי של אבן או חפץ לעבר שוטר או כלי רכב – מוצע לקבוע עבירה חדשה, שתאסור יידוי אבנים או חפצים אחרים לעבר שוטר או כלי רכב משטרתי בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא את תפקידו בחוק. העונש המוצע לצד עבירה זו – חמש שנות מאסר. כך גם מוצע תיקון עקיף לחוק בתי-המשפט, כך שהעבירה הזאת תידון בבית-המשפט המחוזי, אבל יידרש לכך רק שופט אחד, ולא שלושה שופטים.
אנחנו נמצאים בפני מכה – תופעות מאוד קשות שראינו בחודשים האחרונים. החוק במדינת ישראל צריך להתמודד עם תופעות מהסוג הזה, ולכן הגשנו במהירות את הצעת החוק הזאת, שתיתן כלים בידי המשטרה וגורמי אכיפת החוק מול התופעה הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה מאוד לשרת המשפטים חברת הכנסת ציפי לבני.
<הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014>
[הצעת חוק פ/2783/19; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כפי שאמרתי, יש הצעת חוק המוצמדת להצעה הזאת, היא תעלה לדיון מוקדם, קרי לקריאה טרומית: הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014, של חברי הכנסת מירי רגב ודוד אזולאי. תנמק את ההצעה חברת הכנסת רגב. לרשות גברתי עד שלוש דקות.
<מירי רגב (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק פרטית של חברי חבר הכנסת דוד אזולאי ושלי.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לאירועי יידוי אבנים יומיומיים, העלולים להגיע לעשרות מקרים ביום אחד. ראינו רק בחודש האחרון בירושלים ובמזרח-ירושלים את כמות יידויי האבנים ואת האסון והנזק שהם יכולים לגרום. חלק ניכר מהאירועים לא קורה בהכרח מעבר לשטחי הקו הירוק, אלא בתוכם, כמו שראינו בירושלים, בכביש מודיעין, בכביש 5, שבו נפצעה אנושות הילדה אדל ביטון, ובצפון הארץ. יידוי אבנים הפך לשיטה, והגיע הזמן להגיד לאותם מיידי אבנים: עד כאן. אבן הורגת.
אני שמחה שמשרד המשפטים הבין סוף-סוף גם את המציאות הזאת, שאבן הורגת, והביא הצעת חוק מסודרת בעניין הזה. ברגע שאנחנו מבינים שיידוי אבנים הוא פיגוע לכל דבר ועניין, צריך להתייחס לזה כלפיגוע. רק בנס ניצלים חייהם של אזרחי המדינה בכל יום כשהם נתקפים במטר אבנים או באבנים המושלכות לעבר רכבם, או כשרכב שנתקל באבן ואז עושה תאונה. כל תפקידם של מיידי האבנים הוא לגרום לכך שאזרחים ייהרגו. זו מטרת יידוי האבנים.
לכן, בהצעת החוק הזאת אנחנו מביאים הגדרה ברורה של מהו ניסיון חבלה וערך חיי אדם במדינת ישראל. אני חושבת שהצעה זו תגביר את כושר ההרתעה שלנו כמדינה, תעצור את הטירוף והסכנות הנקרות בדרכם של אזרחי ישראל בארצנו ותפחית את אותם פיגועים קרים המתבצעים בשתיקה ובנחישות על-ידי הפלסטינים, ותוציא את הנושא מהאופל החוקתי שהוא נמצא בו היום.
הצעה זו מבקשת להחמיר עם מיידי האבנים ולהעניש אותם בעשר שנות מאסר. חברי דוד אזולאי ואנוכי הבטחנו להצמיד את הצעת החוק הזאת להצעת החוק הממשלתית, ואני מקווה שחברי הכנסת יצביעו בעד החמרה על מיידי אבנים, כי הם יבינו שאבן הורגת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירי רגב. כאמור, הצעה ממשלתית. היא הועלתה לקריאה ראשונה, לכן כרגע אנחנו פותחים את הדיון, כמקובל. מנחם אליעזר מוזס, ראשון הדוברים; אחריו – נחמן שי, יואב בן צור, תמר זנדברג וכן הלאה, על-פי רשימת הדוברים שנמצאת ברשותי. בבקשה. אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי שרת המשפטים, אני מברך על החלטת הממשלה ועל החוק שמובא עכשיו בפני החברים, אבל אני רואה כאן את הבעיה יותר בנושא של אינתיפאדת הילדים, אני קורא לזה. אם נפתחו בחודשיים האחרונים 258 תיקים, נעצרו 258 ילדים. אין תשובה בחוק הזה למיידי האבנים הילדים. אין תשובה. הרי אני מציע לכם, תצאו להר-הזיתים; למעלה, במעלה ההר, יש בית-ספר א-טור. בשעות הצהריים, או כשהם יוצאים בערב, הילדים יוצאים עם אבנים מחודדות. לכתחילה. יוצאים, בודקים מי שעובר, אם זה יהודי, מייד זורקים – אבנים מחודדות, מסוכנות ביותר.
אנחנו שמענו כבר את השר לביטחון פנים בוועדה לא פעם ולא פעמיים: אנחנו הזהרנו את בית-הספר שאם הם יעשו כך אנחנו נסגור להם את הכניסה מהצד הזה וייכנסו מהצד השני, מהרחוב השני. ואני ממתין ומחכה מתי יהיה האות הזה, מתי זה יקוים, שיסגרו כבר את הכניסה הראשית של בית-הספר, שפונה לכיוון מערב, שמשם יוצאים ילדים וזורקים על כל רכב עם לוח זיהוי ישראלי.
עוד הפעם, 258 ילדים נעצרו – אינתיפאדת הילדים. על זה אין שום תשובה בחוק הזה. האם שרת המשפטים או מישהו יכול להאיר את עינינו מה קורה עם האינתיפאדה הזאת? אני מאוד אשמח לשמוע.
אדוני השר לביטחון פנים, אתה גם סיפרת לנו בוועדה על הבעיות בדרך להר-הזיתים, של הילדים מבית-הספר המפורסם, ושהעירייה צריכה לקחת את הענייניים בידיים. אבל כאן זה הרבה יותר עמוק מאשר העירייה, כי, לצערי הרב, החינוך שם הוא ממש אנטי-ישראלי ונגד המדינה בצורה בלתי רגילה. סיפר לי יהודי, לא חרדי, שהוא הלך בחג השבועות, ירד לסילואן. לא זיהו אותו, הוא היה כמו תייר. הוא הלך לראות במה משחקים הילדים. אתם יודעים במה? באקדחי דמה, בכל מיני חרבות דמה, "אטבח אל-יהוד" ו"אללהו אכבר". זה המשחקים שלהם. שלא לדבר על דפי הקשר, מה שמביאים הביתה.
רבותי, הדבר הזה הוא בלתי נסבל. אני רוצה לומר לכם, התלמידים האלה ממומנים ב-100% על-ידי מדינת ישראל, על-ידי משרד החינוך. הדבר הזה צריך לבוא לידי קץ, ואני מחכה לראות שהחוק הזה יביא פתרון לילדים, לאינתיפאדת הילדים. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. יעלה חבר הכנסת נחמן שי; איננו. חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת יואב בן צור.
<אריה דרעי (ש"ס):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
מוותר, או – אתה רשום לדבר על החוק. מוותר. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו; חבר הכנסת משה גפני – איננו; חבר הכנסת יעקב אשר – איננו; חבר הכנסת חנא סוייד. חברי כנסת שלא יהיו נוכחים באולם, אני לא אאפשר להם לדבר. שלוש דקות לרשותך.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אינני עומד כאן כדי להגן על מיידי אבנים על כלי רכב בשום פנים ואופן. אני חושב שהצגת הבעיה בצורה הזאת היא מעוותת לחלוטין. אני רוצה להתייחס לחלק התוספת בחוק הזה – העניין של זריקת אבנים על שוטרים. אני רוצה להגיד שבמקרה הזה יש שיפור אפילו לגבי המקרה שהיה בשבוע האחרון או לפני שבועיים בכפר-כנא. בכפר-כנא המקרה הוא שמי שתקף בצורה זו או אחרת שוטר, וכפי שראינו הוא לא היווה שום סכנה לשוטר – הרגו אותו על המקום. לכן לדבר על חמש שנים מאסר זה בהחלט מקל הרבה יותר מאשר לירות באותו בן-אדם על המקום ולהרוג אותו.
<דני דנון (הליכוד):>
הייתה לו סכין ביד – – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
אני חושב שהחוק – טוב, בסדר, אפשר להתווכח על זה. אני אמרתי שבעצם זה שיפור. בכל מקרה, להרוג בן-אדם זה הרבה יותר מלאסור אותו חמש שנים.
אבל אני רוצה לדבר באופן כללי, על התמונה הרחבה שהחוק הזה מנסה להתוות. מדובר כאילו במצב פסטורלי, שסתם אנשים רוצים לזרוק אבנים על כלי רכב ועל שוטרים. המצב הוא לא ככה. אם רוצים להיות אמיתיים, צריך לא לטפל אך ורק בסימפטומים, אלא בבעיות. אנחנו צריכים לזכור שבירושלים – ודיברו הרבה על העניין של ירושלים כאן – מדובר במצב של כיבוש; גם בירושלים, גם במקומות אחרים. אני לא אומר את זה בשביל להצדיק זריקת אבנים, אני אומר את זה כדי שאנחנו נטפל בבעיה העיקרית ולא בסימפטומים שלה, אם בירושלים ואם בשכונות של ירושלים, אם בניסיונות לחדור לשכונות הערביות, כמו סילואן ומקומות אחרים שבהם צפינו במקרים של יידוי אבנים. המצב שם הוא לא לתקוף אנשים, אלא להתגונן מפני אנשים שמנסים לנשל את אותה אוכלוסייה מהבתים שלה ומהשכונות שלה. לכן אני חושב שצריך לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה, ולא להתייחס אך ורק לסימפטומים.
אנחנו מאוד מקווים שאנחנו אכן נגיע למצב שבו המשטרה תתייחס באופן חיובי, באופן דמוקרטי, לציבור, במיוחד לציבור הערבי. ואני רוצה להזכיר לכם, לא רק ערבים מיידים אבנים על כלי רכב. תזכרו מה שקורה בירושלים בנושאים של חניונים ובנושאים של שבת, מי גם זורק? ואני מזכיר את זה לחבר הכנסת מוזס, שהיטיב כאן להתלהם נגד – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
– – הילדים, הצעירים הערבים, ואני מזכיר לו שלא רק צעירים ערבים זורקים אבנים, אלא עוד אנשים, אחרים, מסיבות שהן סיבות רעיוניות, סיבות של אידיאולוגיה, ולא צריך למהר ושתהיה יד קלה על ההדק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש, שמדבר בטלפון עכשיו.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
שלוש דקות לרשותך. אני סגרתי את רשימת הדוברים, רבותי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר מביאים הצעת חוק כזו, ממש שקופה, שמופנית כלפי אוכלוסייה מסוימת – –
<מירי רגב (הליכוד):>
מיידי אבנים, מה לעשות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – של מיידי אבנים – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – אבל כאשר מיידי האבנים הם במאה-שערים, אז הוא – –
<מירי רגב (הליכוד):>
גם – – – אותו עונש – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – לא יקבל כדור גומי, ולא אפילו – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – אותו עונש – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – כדור פלסטיק, וגם לא בסופו של דבר כדור חי. זה עוד לא היה.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אל תתחייב ואל – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה עוד לא היה.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אל תתחייב ואל – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני, אני מתחייב על מה שהיה, לא על מה שיהיה – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – ועל מה שיהיה זה אותו דבר.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לכן אני מתפלא איך חבר הכנסת מוזס תומך ומדבר בהתלהמות על דבר כזה, כאשר הוא רואה שזה מופנה כלפי אוכלוסייה מסוימת. ואתה יודע שגם החרדים וגם הערבים תמיד מקלקלים לממשלה הזאת את כל הנתונים, נכון? אז אתה אומר שמיידי האבנים הם רק בקרב הערבים? לא שמעתי אותך מדבר על הילדים שבאים ומציתים בתי-תפילה, מסגדים. למה את זה לא אמרת? האם הם יעמדו לאיזה משהו – לפחות להרשיע אותם במשהו? האם לפחות תפסו אותם? אתה שמעת על דבר כזה? באמת, זה כל כך צבוע. מדברים על גזענות. האם זה לא גזענות? תארו לעצמכם שזה היה קורה במדינה כלשהי באירופה, אם הגרמנים עכשיו היו אומרים שגרמניה היא מדינת הלאום של העם הגרמני, איך אתם הייתם מגיבים? באמת. אבל דברים כאלה שהולכים ומתרחשים בארץ, אף אחד אפילו לא שם לב אליהם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, לא צריך חוק שיקבע שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל. התורה קבעה את זה. התורה אומרת את זה. לא צריך חוק.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מי מערער על זה? מי מביא את זה? למה הוא צריך עכשיו להביא את כל הדבר הזה? זה לא רק להתגרות?
<מירי רגב (הליכוד):>
צריך להפסיק ליידות אבנים – – – צריך להפסיק – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אז תוכיחו לעצמכם. אני יודע שעוד מעט הפריימריז בליכוד, בינואר יש לכם. אז ביבי צריך לבוא למרכז הליכוד ולהגיד: או אני או נפתלי בנט או ליברמן, מי אתם רוצים שיהיה ראש הממשלה? זה הוויכוח. וכל המצעד ההזוי הזה למסגד אל-אקצא, זה רק בשביל הדברים האלה. אז תפסיקו להיות כאלה שוטים ולחשוב שכל העם שוטה. באמת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת? ואחריה – חבר הכנסת עמר בר-לב; מוותר. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לרשותך.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
תודה, אדוני. החוק הזה שמונח לפנינו, חברים וחברות, הוא בעצם חוק מיותר, משום שבחוק העונשין יש באמת מבחר מאוד גדול של עבירות שמאפשרות לעצור ולתבוע ולהעמיד לדין את כל מי שהחוק הזה מתיימר בעצם לתפוס, במירכאות כאלה או אחרות, כך שבאמת אין שום צורך בחוק חדש. רק מה? החוק הישן באמת מדבר על סכנת חיים, ולכן מקציב עונש מרבי של 20 שנה, בהתאמה. הממשלה הזאת רוצה לתפוס את מי שמוחה מחאה אזרחית, וגם אם באמת אנחנו רוצות לעצור את מי שזורק ומיידה אבנים, רוצות לעצור את מי שמסכן חיים, חלילה, אנחנו לא רוצות לבלבל אותו עם מי שמוחה מחאה אזרחית.
צריך להגיד עוד דבר: החוק הזה בא בגלל מה שקורה היום בירושלים. הממשלה הזאת הבעירה את ירושלים, ועכשיו היא מקשיחה ומקשיחה את המקל שבו היא משתמשת, כאילו זה מה שיביא להרגעת הרוחות בירושלים, ולא כן היא. הממשלה הזאת צריכה להבין שהיא צריכה לפעול למען הסדר מדיני. הממשלה הזאת חייבת להבין שהאזרחיות והאזרחים הערבים שלה הם אזרחיות ואזרחים ערבים שלה, שהיא צריכה להתייחס אליהם כאל שוות ושווים; שהיא צריכה להתייחס לפלסטינים ולפלסטיניות ככאלה שיש להם זכות להגדרה עצמית, וצריך להגיע אתם להסכם, ולא להמשיך ולהילחם עם כולם בכל החזיתות באלימות הולכת וגוברת שמביאה פחות ביטחון, פחות עמידות למדינת ישראל, ובסך הכול ממשיכה ומסכנת את כולנו כאן.
לכן, חברות וחברים, אני מפצירה בכם להצביע נגד החוק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת באסל גטאס. שלוש דקות יש לך.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש שר? יש שר. אני מצטרף למה שאמרה חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי: אין שום צורך בחוק הזה. החוק הקיים, יש בו כיסוי מרבי לכל סוגי העבירות ולכל מה שנדרש, גם מבחינת העונש וגם מבחינת הגדרת העבירות, כדי לענות על כל מציאות שהיא, מורכבת ככל שתהיה.
ברור שבאווירה המתלהמת ובאווירת ה"עליהום", באווירת חוסר הביטחון האישי הקיימת, במקום שהממשלה תלך ותשנה מדיניות – ולצערי, אפילו בוועדת השרים לענייני חקיקה מזדרזים לשנות חוקים, כאילו החוקים ישנו את המציאות. גברתי השרה, המדיניות צריכה להשתנות. כשהמדיניות משתנה – וראינו מה היה השבוע, כשבהודעת השר לביטחון פנים, כששינו את המדיניות, השטח נרגע. חוקים לא מרגיעים. ובחוק הקיים, אותו עונש מקסימלי קיים בתוך החוק. אין צורך להגיב על מציאות שהיא מעשה ידיה של הממשלה בחקיקה שרק תגרום לספר החוקים להיות מאוד לא דמוקרטי, מאוד לא אנושי, מאוד – זה כתם, ללכת לענישה על זריקת אבנים בצורה כזו שאפילו, יעני המסר למי שהולך למחות, שאם גם ככה על עבירה כזו אתה תקבל 20 שנה, אז תעשה עבירה יותר חמורה, ממילא אתה משלם אותו מחיר. תזרוק בקבוק תבערה או אפילו תלך למשהו יותר חמור.
אני חושב שההצעה לשינוי החוק היא הצעה לא ראויה, אסור שתהיה, ואני מקווה שהיא תוסר מסדר-היום.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת דני דנון. שלוש דקות לרשותך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס להצעת החוק משתי זוויות. האחת, דבר שקורה בכנסת בעשר השנים האחרונות באופן סיסטמטי: חברי הכנסת והממשלה באים בהצעות של הגברת הענישה, כלומר, סעיף של ענישה של שלוש שנים, באים בהצעת חוק להפוך את זה לחמש שנים, לשבע שנים. הדברים הגיעו לכדי אבסורד. הם לא הועילו בכלום בעבירות אחרות. אין בזה שום תועלת חוץ מהפופוליזם של ההחמרה. זה בא מתוך תפיסת עולם שמרנית של פתרון הבעיות על-ידי ענישה ועוד ענישה ועוד ענישה, במקום לטפל בשורש הבעיות – באופן כללי, לא רק בעניין הזה.
אני תמיד התנגדתי להגברת הענישה. דרך אגב, כל הקרימינולוגים בעולם אומרים: הגברת הענישה לא מקטינה את היקף העבירה שלשמה יש ענישה כזו או אחרת. ההיתכנות לתפוס את המבצע אכן מגבירה או מקטינה, מצמצמת, את העבירה. אבל פה – קרימינולוגיה לחוד והפופוליזם חוגג בכל מקום.
לעניין העבירה הזאת, מה כוונת המשורר או המחוקק? הוא בא ואומר: אני לא רואה פתרון פוליטי. אני לא רוצה פתרון פוליטי, אני רוצה לדכא. זה בא למטרה לא ראויה ממניע לא ראוי, ולכן צריך להתנגד לזה. אני אומר לכם: אפשר למנוע זריקת אבנים על-ידי סיום הכיבוש, על-ידי פתרון הבעיות; לא על-ידי הגברת הענישה.
<קריאה:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
על זה צריך לדון, לא על הגברת הענישה; צריך לדון בסיום הכיבוש המנוגד לחוק הבין-לאומי.
העבריין הוא ממשלת ישראל, שעוברת יום ולילה על החוק הבין-לאומי, ולא אנשים שנלחמים על חירותם. יש הבדל גדול בין אלימות של מדכא ואלימות של מדוכא; את זה צריך לתפוס. אנשים שנלחמים למען חירות, אין דינם כדין אלה שמדכאים ומונעים את החירות; ואלה משתמשים בנשק חם ואלה מקבלים עיטורי כבוד. ממשלה שהרגה יותר מ-2,000 פלסטינים בעזה, את ראשיה צריך לשים בבית-סוהר למאסר עולם, ולא את אותם אנשים שנלחמים לחירותם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת דני דנון; איננו. חבר הכנסת נסים זאב – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
ישנו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תמיד ישנו.
<קריאה:>
נסים, קצר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני בקושי יכול לדבר שלוש דקות.
<מירי רגב (הליכוד):>
אתה יכול לדבר הרבה יותר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
שלוש דקות לרשותך. ואחריך – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אם לא יהיה – חבר הכנסת דוד אזולאי. אם לא יהיה – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. שלוש דקות.
<משולם נהרי (ש"ס):>
תן לו במקומי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה קרה באבו-סנאן? כסרו אל-אסנאן – שברו את השיניים האחד לשני. אבל על מה שברו להם את השיניים, על מה? יש שם מאבק מכוער ביותר. כמובן, זה מתחיל תמיד בילדים; הלוא אנחנו מדברים על הילדים, שהם רק מיידי אבנים. שם ניסו לעשות פרעות במגזר הדרוזי. אבל הדרוזים ידעו גם להחזיר מלחמה, לא כמו היהודים – אנחנו בורחים; רואים קצת אבנים, בורחים, פוחדים מאינתיפאדה. שם, חביבי, עשו להם סדר. ניסו קצת להשחיר את הנשים – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
אתה מדבר שטויות, מספיק.
<נסים זאב (ש"ס):>
ניסו להשחיר קצת את הציבור של הדרוזים ולפגוע גם בנשים שלהם, בכבוד של הנשים שלהם. הם יודעים להגן על הנשים שלהם, הם יודעים להגן על הבנות שלהם, תאמין לי. בנות ישראל, לצערנו הרב, הפכו להיות הפקר.
מה קורה בפועל? ההתפרעויות האלימות הולכות וגוברות; מאות אבנים וזיקוקים על בתים בקו התפר; בקבוקי תבערה על הרכבת הקלה; רשתות האינטרנט הערביות מקצינות, מתעדות יהודים בהר-הבית כביכול כובשים את הר-הבית, נכנסים בשערי המוות. הרשתות החברתיות הערביות משבחות את הטרור וקוראות לכולם: קומו, הכו את הציונים במוט של ברזל, תצאו לאינתיפאדה.
אגב, עושה את זה פה אבו עראר. מי שראה את התוכנית במוצאי-שבת, אני אומר לכם, הוא יכול להיות גאה ברב-המחבלים. אבו עראר ואבו ג'יהאד – מבחינתי זה אותו הדבר. הוא אומר: תצאו לאינתיפאדה. כל פעם שרואים איזה שהיד חדש, מראים את התמונה של המחבל, את הסרטונים, מתעדים את הפיגועים ואומרים וקוראים לכולם, אדוני היושב-ראש, הדרך שלך לאל-אקצא, תלכו כולכם עכשיו למלחמת דת. כולם שמחים להכות את הציונים. אנחנו רואים – מהסעודים, ה"חמאסניקים", פלסטינים, "דאעשים", בל"דים, תע"לים, לא משנה, מכל המפלגות מנסים לפוצץ את ירושלים, ומנסים להבעיר את הרחוב במזרח-ירושלים. יותר ויותר קבוצות בפייסבוק יוצרות קרקע פורייה לחממות הטרור. אין ספק, אדוני היושב-ראש, שיש רבים – יש פה מלחמה של כל יחיד ויחיד – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
כולם באותה אידיאולוגיה שלהם. יש 300,000 שיש להם בתוכנית של הדרך לאל-אקצא, שהם כולם כאחד באותו הפייסבוק קוראים האחד לשני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<נסים זאב (ש"ס):>
לכן, אדוני היושב-ראש, אני לא בטוח שהחוק הזה יכול לעזור ולסייע וימנע – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני חושב שעשו את זה קודם כול בשביל החרדים; קודם כול בשביל החרדים – שלא יזרקו אבנים. אבל מה לעשות, עכשיו מי שנמצא על המפה במיידי אבנים זה הערבים. אבל אנחנו צריכים להביא בחשבון ש-20 שנות מאסר על יידוי אבנים על כלי רכב – לדעתי, זה הזוי. אני לא מכיר אפילו מקרה של ירי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני. תודה, נא לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – של ירי, שיורים לעבר רכב והוא לא נפגע – שנתנו לו 20 שנות מאסר – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – על אחת כמה וכמה ביידויי אבנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז לכן, זה יהיה עוד חוק שכתוב בספר החוקים אבל הוא לא ייושם הלכה למעשה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. תעלה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, ואחריה – אחרון הדוברים, אורי מקלב. שלוש דקות לרשותך.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני קודם כול מברכת על הצעת החוק, שלטעמי מגיעה אפילו מעט באיחור, גם את חברת הכנסת מירי רגב וגם את הממשלה – על כך שההצעה הזאת מוגשת.
צריך להבין, לשנן את המספר הזה: 1,000 כתבי-אישום נפתחים מדי שנה בגין יידוי אבנים. זאת תופעה קשה שהולכת ומתפשטת. ואני חייבת לומר לחבר הכנסת זחאלקה, שעמד פה וניסה להצדיק בהסתתרות מאחורי כותרות של "כיבוש", "התקוממות", "מאבק לגיטימי" – על מה הוא מדבר? כל אדם כזה שמחזיק אבן וזורק, הרי הוא רוצח. הכוונה שלו לפגוע. אבן הורגת, ומי שלא מבין את זה, הרי הוא מנסה לטשטש את העובדות ואת המציאות.
אני בטוחה שאחרי שהחוק הזה יעבור, ואחרי שהטיפול יהיה הולם מבחינה משפטית, אז אנחנו לא נראה 1,000 כתבי-אישום מדי שנה, אלא סוף-סוף אנחנו נראה את אותם אנשים שקמים בבוקר כדי לרצח בעמנו מאחורי סורג ובריח, וזו בדיוק כוונת המחוקק וזו בדיוק מטרת החוק. אני חושבת שבסופו של דבר אין מנוס מהסתכלות על המציאות בעיניים. משכך, אני חושבת שהצעת החוק הזאת היא חיונית, היא חשובה.
רק בצהריים הגיעה לכאן בחורה בשנות ה-20 שלה שלפני כשבוע ימים יידו עליה אבנים, על רכבה, באזור אריאל. היא כולה פצועה וחבולה; הגיעה לכנסת כדי שנוכל לראות במו-עינינו איך היא כמעט איבדה את חייה בגיל כל כך צעיר. והרי כולנו יודעים, כולנו מכירים את המקרים ואת האסונות ואת הרצח שכבר קרו בעקבות אבנים. אז לבוא ולהמשיך להסתתר מאחורי אמירות נבובות של מאבק, של התקוממות, כפי שאמרתי, הרי זוהי הסתה ממדרגה ראשונה – לבוא ולהמשיך לקרוא לאותם אנשים שקמים בבוקר, והם מבינים שזה הפך להיות כלי עיקרי כדי לפגוע ולרצוח ישראלים, להמשיך לעשות את זה.
לכן אני חושבת שכדאי שחברי הכנסת שמתנגדים לחוק יחשבו פעמיים לפני שהם מעודדים טרור ומתנגדים לחוק הזה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת מקלב, שלוש דקות לרשותך.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני לא נוהג להתעמת אתך מבמת המליאה בנושא זריקות אבנים ודברים כאלה, אבל אתה אמרת בדבריך משפט שאני לא יכול לעבור עליו לסדר-היום. קודם כול קבעת שבמאה-שערים זורקים אבנים ואתם לא ימצו את הדין. אז אני, קודם כול, מודיע לך שאנחנו נתמוך בחוק הזה, והראיה היא שיש אולי הבדל אחד ביני לבינך – מכיוון שאנחנו מוקיעים את כל אלה שזורקים אבנים, אם זורקים אבנים, ואנחנו יוצאים נגד זה; ואם יש החמרה בעונש, אנחנו תומכים גם בהחמרה בעונש. ואני גם מצפה ממך שאתה תגנה את זריקת האבנים. לא הייתי מתווכח אתך על מה שאתה עושה אצלך בבית, אבל אתה רוצה לחזק את דבריך, אז אתה מביא ראיה ממני בבית? אז אני אומר לך שהתופעה הזאת, אם היא קיימת, היא תופעה שהיא קיצונית, שאנחנו מוקיעים אותה ודוחים אותה, ואנחנו פועלים נגדה.
מהעכבר – שניים רבים, שניים רודפים אחרי העכבר במטבח: עקרת-הבית והחתול. ההבדל ביניהם הוא הבדל תהומי: החתול רוצה לתפוס אותו, רוצה לאכול אותו, מעוניין שיגיע, ועקרת-הבית לא רוצה בכלל את העכבר. וזה ההבדל: אנחנו לא רוצים, אנחנו באמת לא רוצים ביידוי האבנים, את התופעה הזאת.
נכון, יכול להיות שזה לא מידתי, יכול להיות שזה מחמיר מדי, העונש, אבל אי-אפשר להתעלם מזה שזה נהפך לתופעה. וכמו כל דבר, אנחנו מחוקקים חוקים אם התופעה קיימת. לא חוקקנו חוקים שמחמירים עם תוקפי קשישים, שאולי אפילו קצת עזרו בעניין הזה? מדוע? עשינו חוקים חמורים כי הייתה תופעה. אנחנו היום מחמירים בזיקוקין די-נור – מי חשב לפני שנה שנחמיר בזיקוקין די-נור?
אבל אני כן אומר, גם כששרת המשפטים נמצאת פה: עם ההחמרה, צריך – יחד עם זה צריכה לבוא הוכחה, ראיות. מה לעשות שאני הייתי עד לא פעם ולא פעמיים להאשמה של זריקת אבנים על-ידי ילדים, ולא על-ידי ילדים, כשהעדויות היו מאוד מאוד חלשות, כשהיה תיאום עדויות בין שוטרים על זריקת אבן? ככה אפשר להאשים מישהו בזריקת אבן: על-ידי עדות שקר של שוטרים. והשר לביטחון פנים, אתה נמצא פה – עדויות שקר ותיאומי עדויות של שוטרים. אם אנחנו מחמירים את הענישה בעניין הזה, בד בבד אנחנו צריכים גם להכביד – יותר להוכיח – את חובת הראיות, ולא לתת לזה ששוטר אומר, ועוד עם חבר שלו, שהוא זרק אבן או ניסה לזרוק אבן, ואז זה גם סיכון אחרים. אנחנו צריכים ללכת בעניין הזה יחד, כי התופעה הזאת קיימת, ואנחנו רואים שמאשימים ומגישים כתבי-אישום כשבחלק מהמקרים אין מספיק הוכחות, ההוכחות קלושות מאוד, שזה מילה נגד מילה, או ששוטר אומר, הוא זרק אבן.
לכן אני גם לא רואה סיבה להפלות בין מי שזורק על שוטר או זורק על אזרח. בסופו של דבר הענישה צריכה להיות אחידה. זריקת אבן מסכנת חיים, או מסכנת כלי תחבורה, וזה צריך להיות באותה מידה, שווה.
ואנחנו גם אומרים: החוק הזה, כפי שמופיע בדברי ההסבר, נובע מכך שצריך לטפל בהסלמה בירושלים; כפי שמופיע בדברי ההסבר. ואנחנו לא שיפוטיים לגבי ההתמודדויות שלכם, השר לביטחון פנים, עם מה שקורה במזרח-ירושלים ובעוד מקומות. במקום אחד אנחנו כן יכולים לראות, מקום שנתנו לכם בו את כל האמצעים, כולל אמצעים כספיים, וזה הר-הזיתים. ולא מדובר באיזו תופעה רחבה, בקילומטרים רבים. מדובר במקום מצומצם, במקום מאוד ממוקד. מדובר במקום שהשקענו בו כספים, מרחב שלם הוקם שם במקום כדי לתת מענה, ואתם לא מסוגלים לתת מענה. אז אתם באמת חושבים שאם אנחנו נגביר את הענישה זה יעזור? גם בזה אתה טועה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. גברתי שרת המשפטים תסכם את הדיון.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
אני מודה, כמובן, לכל הדוברים. כאמור, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק יוצאת דופן במובן הזה שכל מערכות אכיפת החוק התמודדו יחד עם תופעה שהיא תופעה קיימת ושקלו איך בעצם אפשר לתת לה פתרון.
כשהגיעו גורמי המשטרה ובעצם אמרו שאם יידוי אבנים נראה בתחילה כמו איזה דבר לא דרמטי, בוודאי לא מול טרור שמשתמש בחומרי נפץ או בכלי נשק – מסתבר שאותן אבנים, אותם חפצים, בעת שמיידים אותם על רכב בנסיעה, ברגע שמיידים אותם על שוטר, זה בעצם מעביר מסר שאין שלטון חוק אמיתי, אין אכיפת חוק. ונראה היה שאולי יש כאלה שחושבים שאם הם משתמשים באבנים, לעומת כלי נשק חמים, אז בפועל הם יכולים לייצר את אותה סכנה שיכולים לייצר גם עם כלי נשק אחרים.
לכן קיבלנו את ההחלטה, בעקבות התדיינות שהייתה בין גורמי המשטרה לבין גורמי אכיפת החוק וכמובן משרד המשפטים – ייעוץ וחקיקה, להחליף, לתקן את החוק, להחמיר בעבירות, לקבוע עבירות חדשות, ולומר שאנחנו לא ניתן למיידי אבנים, גם אם הם צעירים בגילם, להכתיב את הטון בירושלים.
לכן אנחנו מעבירים היום את הצעת החוק הממשלתית יחד עם הצעת החוק הפרטית, במטרה שהכנסת תשלים באמת את הליכי החקיקה, וטובה שעה אחת קודם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשרת המשפטים.
אם כן, רבותי, אנחנו נצביע בהצבעה הראשונה על הצעת הממשלה בקריאה ראשונה, ונצביע בהצבעה השנייה על החוק שהוצמד לחוק של הממשלה.
אם כן, רבותי, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 – רבותי, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57
נגד – 11
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
57 בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים, רבותי. אני אוסיף לפרוטוקול – לפרוטוקול אני אומר – חברת הכנסת עליזה לביא הצביעה בעד, אבל אני לא יכול להוסיף אותה לספירה. לפרוטוקול. וגם חבר הכנסת השר מאיר כהן. רבותי, אני עובר להצבעה – אנחנו נצביע גם על ההצעה המוצמדת. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<קריאה:>
ועדת הפנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
ועדת הפנים. אם כן, ועדת הכנסת תכריע לאן ההצעה תועבר.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, על הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 – של חברי הכנסת מירי רגב ודוד אזולאי. רבותי, קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 61
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 12
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
61 בעד, 12 מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, אם כן, הצעה זו תוצמד להצעת החוק הקודמת, וגם היא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית, רבותי.
<הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014>
[מס' מ/702; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ד', עמ' 5352, הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ד, עמ' 30153; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו עוברים להצעת חוק ההגבלים העסקים (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק ההגבלים העסקים (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014, שיזמה הממשלה.
הצעת החוק עוסקת בשני עניינים: הראשון, ביטול הפטור הגורף מהאיסור על הסדר כובל ביחס להסדרים שעניינם בלעדיות הדדית בהפצה; והשני, הרחבת הסעדים המבניים הקבועים בחוק. זאת אומרת, אנחנו נותנים לממונה על ההגבלים העסקיים יותר כוח ויותר כלים, ואני אתייחס לזה יותר מאוחר, מכיוון שאנחנו רואים יותר ויותר שאחת הבעיות שלנו היא שיצרנו מונופולים, והממונה אמר: אני לא יכול, אין לי מספיק כוח. נתנו לו כלים. אני בסוף אתייחס למשמעות של הכלים ומתי צריך להשתמש בהם.
חוק ההגבלים העסקיים אוסר על אדם להיות צד להסדר כובל, דהיינו הסדר העלול להגביל, למנוע או להפחית את התחרות. קידום התחרות הוא אינטרס בעל חשיבות רבה, אך עם זאת, קיימים אינטרסים נוספים הראויים להגנה, ועל כן מונה החוק שורה של הסדרים שלא ייחשבו הסדרים כובלים. אחד מסוגי הסדרים אלו הוא הסדר כובל של בלעדיות הדדית בהפצה, שהוא הסדר שלפיו משווק מתחייב לרכוש את הנכס או את השירות שהוא משווק מספק אחר, והספק מצדו מתחייב למכור רק למשווק. יש לציין כי הפטור אינו חל כאשר הספק והמשווק עוסקים בייצור אותם נכסים או במתן אותם שירותים.
אף שלכאורה, בשל דרישת ההדדיות, הפגיעה הנשקפת לתחרות מהסדרים כובלים מעין אלו עשויה להיות פחות משמעותית מזו של הסדרי בלעדיות בהפצה שאין בהם הדדיות, נראה כי בכל זאת יש בהם פוטנציאל לא רצוי לפגיעה בתחרות ובציבור. לדוגמה, ספק דומיננטי בשוק ומשווק דומיננטי, חברת מזון גדולה, חברת שיווק גדולה, עלולים לנצל את הפטור, להתקשר ביניהם בהסכם מסוג זה, ועל-ידי כך, על-ידי החיבור ביניהם, להגדיל עוד יותר את כוח השוק שלהם ולפגוע בצרכנים, מכיוון שזה יאפשר להם להעלות מחירים, מכיוון שהתחרות פגומה. ולכן, לפיכך, בזה אנחנו נחליט כי אין הצדקה להעניק להסדרים אלו פטור גורף מתחולת האיסור על הסדר כובל. כוח נוסף לממונה.
יש לציין כי בדומה לכל הסדר כובל אחר, גם לאחר ביטול הפטור, כפי שמוצע בהצעת החוק, ניתן יהיה להתקשר בהסדר בלעדיות הדדית בהפצה המהווה הסדר כובל, אם הצדדים לו יקבלו לכך אישור מבית-הדין להגבלים עסקיים, או פטור פרטני מאת הממונה על ההגבלים העסקיים, או שההסדר ייכלל במסגרת פטור סוג. על מנת לאפשר למשווקים או לספקים אשר נהנים כיום מפטור גורף לנקוט צעדים אלה או לבטל את ההסדר ביניהם, כדי להקטין את כוחם האוליגופולי, להגביר את התחרות, מוצע כי חלק זה של הצעת החוק ייכנס לתוקפו רק בתום תשעה חודשים מיום פרסומו. תשעה חודשים, זמן היריון מספיק כדי ליישם את החוק.
בנוסף, מוצע להרחיב את סל הסעדים המבניים הקבועים בחוק. באופן כללי ניתן לומר שסעד מבני הוא סעד המטפל במבנה השוק, וזאת לעומת סעד התנהגותי המטפל בהתנהגות האנטי-תחרותית, העלולה לנבוע כתוצאה מכך שקיים כשל שוק. מכיוון שבמקרים רבים הסעד – הפעולה המתאימה ביותר היא סעד מבני, שכן בכוחו לטפל בשורש הבעיה ולהוביל למבנה שוק תחרותי יותר, מוצע להסמיך את בית-הדין להגבלים עסקיים להורות לחבר בקבוצת ריכוז או לבעל מונופולין למכור נכסים. בארצות-הברית, אחד המקרים הגדולים והידועים ביותר – החברה הגדולה AT&T, שהכריחו אותה לפרק ולמכור נכסים. כל זאת, אם הדבר נדרש כדי למנוע פגיעה או חשש לפגיעה משמעותית בתחרות או בציבור, ובהקשר של קבוצות ריכוז, אם הדבר נדרש כדי להגביר משמעותית את התחרות.
אני רוצה להבהיר במשפט אחד: הממונה ביקש כלים יותר חזקים. הוועדה, חבר הכנסת וקנין, נתנה לו. עכשיו, ברור שאנחנו לא אוהבים יותר מדי רגולציה, ואנחנו מעדיפים שהתחרות תביא את זה, אבל אני מבקש מהממונה עוד הפעם כאן, נושא הגז עכשיו על שולחנך; "תמר" ו"לווייתן" – הצהרת שזהו מונופול. גם אמרת שאתה מבין שהמקסימום 10% של "תנין" ו"כריש" – אין לזה השפעה על התחרות, כי המונופול של 90% או 100% זה אותו הדבר. כי ה-2%, 3%, 10% לוקחים את המחיר שלו. אני לא מבקש ממך שתפרק את המונופול, אבל בכל מדינה קפיטליסטית נאורה, כאשר יש מונופול שלוקח מחיר מופרז – והמחיר בישראל לחברת חשמל הוא 5.6 דולר ליחידת חימום רלוונטית; וסגן השר לוי, ליצרנים הפרטיים – ואנחנו רוצים את חברת חשמל, שיהיה יותר ייצור פרטי – זה 6 דולר; והתעשיינים, הצרכנים, קונים את זה ב-6.5, 7.5 ו-8. עלות הייצור היא 1.5 דולר. בארצות-הברית – 2.5. תן לזה שיעור תשואה של 9%, זה מקובל בכל המקומות, חבר הכנסת לוי, כי לאקספלורציה זה סכום 100 מיליון. רוב המיליארדים זה הפיתוח, וברגע שמצאת, לפיתוח אתה מקבל הלוואות ב-5%. אין לך בעיה. אני אומר – ניתן לך 3%, יותר מאשר בארצות-הברית, והמחיר יעלה ל-3.5. אבל אם לא נכריז על הפיקוח הזה – ואני מבקש ממך, הממונה, אתה כבר אמרת לי שזה מונופול; אז מה, מפחדים שתשובה ו"נובל אנרג'י" יעשו עודף ליטיגציה? יש להם רווחים מספיקים – כי אני מאמין בקפיטליזם נאור, ואני מאמין באמונה שלמה בהשקעות זרות. אבל אמרתי גם לראש הממשלה, ואמרתי לשר האוצר: תקראו את הדבר הזה. כי אם בשבועות הקרובים "תנין" ו"כריש" יחתמו חוזים שבהם המחיר יהיה 5.5, 6.5 ו-7.5 אחרי 30 שנה, התעשייה הישראלית תתרסק במקום שתקבל גז זול. יוקר המחיה ירד פה יותר מ-10% בדקה, במקום המילקי והשמילקי. ולכן, הממונה, נתנו לך את הכוח הזה, תשתמש בו. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. שכנעת אותנו. אם כן, רבותי, לחוק הזה אין הסתייגויות, אבל יש בקשת דיבור של חברת הכנסת שלי יחימוביץ; גם היא איננה.
אנחנו, אם כן, נעבור להצבעה בקריאה שנייה, רבותי. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
תוסיף גם אותי.
הצבעה מס' 7
בעד סעיפים 1–6 – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–6 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מוסיף את דוד רותם להצבעה – אחרי שאני אכריז.
35 בעד, ואני מוסיף את קולו של דוד רותם, 36. אני לא יכול להוסיף אתכם, רבותי. רבותי, 36, כולל קולו של דוד רותם, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד, רבותי? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 42
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
43, כולל קולו של דוד רותם. החוק עבר בקריאה שלישית, רבותי, והוא ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
יושב-ראש ועדת הכלכלה יודה לכל אלה שעסקו במלאכת החקיקה.
<אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני מבקש להודות בזה לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה: צוות הייעוץ המשפטי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לכנסת עורכת-דין אתי בנדלר; עורכת-דין אביגל כספי; מנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון; רכזות הוועדה: דקלה טקו, כוכי שבתאי ויפעת לוי ישראל, ודובר הוועדה ליאור רותם. כמו כן, אני מבקש להודות לצוות עוזרי: נעמה אסרף, איתמר אסף ודורון הדס. אני מודה לכל הצוות של הממונה, של משרד האוצר, של שר הכלכלה, שעבד אתנו בשיתוף. אני מודה לכם. והשר בנט, אני העליתי – לא שמעת אולי את הנאום שלי – הנושא של הפיקוח על הגז, אני מבקש ממך גם כן, תצטרף. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014>
[מס' מ/895; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 13562; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. לחוק זה, רבותי, אין הסתייגויות, ולכן מייד עם סיום דבריו של יושב-ראש הוועדה אנחנו נעבור להצבעה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2).
לאחר תקופה של קרוב לעשור שבה הנושא היה בדיונים ולא היה מוסדר באופן מלא, חוקקה הכנסת השמונה-עשרה חוק שהסדיר באופן מפורט וברור את חלוקת העבודה בין הפרקליטות והתביעה המשטרתית. חוק זה חוקק על-ידי הכנסת כהוראת שעה לשלוש שנים, ולאחר מכן היא הוארכה בשנה נוספת, וזאת במטרה לאפשר לגורמים הרלוונטיים לקדם את נושא איחוד התביעה המשטרתית והפרקליטות, איחוד שעליו המליץ מבקר המדינה ועליו החליטה הממשלה עוד בשנת 2001.
תוקפה של הוראת השעה עומד לפוג, וכעת הצעת החוק הנוכחית מבקשת להאריך את תוקף הוראת השעה בשנתיים נוספות.
במסגרת הדיונים בוועדה הוצעו כמה תיקונים קטנים כלקחים מהפעלת ההסדר בשנים האחרונות. מוצע להעביר עבירות מסוימות, ובמיוחד עבירות שנוגעות לחופש הביטוי, לטיפולה של הפרקליטות, ומנגד מוצע להעביר עבירות מסוימות לטיפולה של המשטרה.
כמו כן, הצעת החוק מטילה על היועץ המשפטי לממשלה חובה לדווח לוועדת החוקה על שני עניינים שנדונו בוועדה: ראשית, התוכנית להגברת עצמאותה של התביעה המשטרתית והצעדים שננקטו ליישומה, זאת לאחר שנמסר לוועדה על-ידי נציגי המשטרה כי הוחלט על הקמת אגף משפטי נפרד ועצמאי במשטרה, שלא יהיה כפוף לאגף החקירות והמודיעין, ואשר ירכז את כל מערך התביעה המשטרתית. שנית, התוכנית להגברת הפיקוח והאכיפה על תובעים שהוסמכו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ואינם שוטרים או פרקליטים ולצמצום ההסמכות למי שאינו עובד ציבור, והצעדים שננקטו ליישומה; זאת לאחר שהובא לידיעת הוועדה כי הוכן בנושא זה דוח פנימי במשרד המשפטים והוקם צוות ליישום הדוח.
להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות, ולמיטב ידיעתי גם לא הוגשה בקשה לרשות דיבור.
אני מבקש מחברי המליאה לאשר את הצעת החוק בנוסח שהוגש על-ידי הוועדה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014. קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד סעיפים 1–3 – 31
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
31 בעד, אין מתנגדים, רבותי, ואין נמנעים.
<קריאה:>
אפשר להצטרף?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני יכול רק להגיד לפרוטוקול, שהשר מאיר כהן ביקש, וחבר הכנסת שמעון אוחיון, אבל לא לספירה עצמה.
רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014. קריאה שלישית – רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד החוק – 36
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
36 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118), התשע"ה–2014>
[מס' מ/845; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ט, עמ' 8803; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברת הכנסת עדי קול.
<עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118), התשע"ה–2014. הצעת חוק ממשלתית זו נועדה לאסור צריכה של פרסום תועבה שבו דמותו של קטין.
סעיף 214 לחוק העונשין עוסק באיסור פרסום והצגת תועבה. בשנת 1998 נוסף סעיף קטן (ב3) האוסר החזקה של פרסום תועבה שבו דמותו של קטין. מטרת סעיף זה היא מניעת השימוש בסרטים פורנוגרפיים שבהם קטינים, בין היתר כדי לצמצם את הביקוש לסרטים אלה הנעשים תוך ניצול והתעללות מינית בקטינים. אולם בעוד בעבר צריכה ושימוש באתרי אינטרנט שבהם פורנוגרפיית קטינים נעשו באמצעות הורדת חומרים והחזקתם, כיום ניתן לצפות בחומרים האלה באופן ישיר, ללא שמירת החומרים על-גבי מחשב לאורך זמן. לפיכך, את המעשים שביקשו למנוע באמצעות האיסור על החזקה של הפרסום, ניתן היום לבצע באמצעות צפייה בלבד.
נוכח השאלה שהתעוררה בפסיקה בדבר גיבוש רכיב ההחזקה כאשר אדם צופה באופן ישיר בסרטון או בתמונה ברשת האינטרנט, מוצע להתאים את האיסור הקיים בדבר החזקה של פרסום תועבה שבו דמותו של קטין להתפתחויות הטכנולוגיות ולתקן את הסעיף כדי שיאסור במפורש גם צריכת פרסום תועבה כאמור אף ללא החזקה בחומר, כך שתיאסר כניסה לאתרים שבהם פורנוגרפיית קטינים וצפייה בהם.
בנוסף, מוצע לקבוע, כפי שקבעו היום לעניין החזקה בחומר תועבה שבו דמותו של קטין, כי לא יראו אדם כצורך פרסום תועבה כאמור אם עשה זאת באקראי ובתום לב. עוד מוצע, כי ההגנה הקיימת על מי שמחזיק בחומר למטרה כשרה תחול גם על מי שצורך את החומר למטרה כאמור.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות.
אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת עדי קול. אם כן, רבותי, גם לחוק זה אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118), התשע"ה–2014. קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 11
בעד סעיפים 1–2 – 31
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
31 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 12
בעד החוק – 34
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק העונשין (תיקון מס' 118), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 12), התשע"ה–2014>
[מס' מ/865; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ז, עמ' 10605; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 12), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת – עדי קול? אני מבין שחברת הכנסת עדי קול תציג את הצעת החוק. אוקיי, רק צריכים להודיע לנו לפני כן.
<עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
דורית הודיעה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, על החוק הקודם הודיעו; על החוק הזה לא הודיעו לי. אבל לא משנה, זה היינו הך, תציגי את החוק.
<עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 12), התשע"ה–2014 – אני מתכבדת להציג אותה בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט. ההצעה הוגשה כהצעת חוק ממשלתית, שאליה מוזגה הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת מיקי רוזנטל ומשה מזרחי.
בהצעת החוק מוצע לקבוע כי יוענק סיוע משפטי לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972, בלי מבחן של יכולת כלכלית, לעובדים שנוקטים הליכים מסוימים נגד המעסיק אם הוא פגע בזכויותיהם מאחר שחשפו מעשי שחיתות או התלוננו על התנהלות בלתי תקינה במקום עבודתם.
מטרת התיקון לתרום לשמירה על טוהר המידות וההתנהלות התקינה במקומות עבודה ולעודד עובדים לחשוף התנהלות בלתי תקינה במקומות עבודתם, באמצעות מתן סיוע משפטי כאמור.
הסיוע המשפטי יינתן רק אם נמצא כי יש סיכוי משפטי להליך, והוא יינתן לעובדים במגזר הפרטי והציבורי כאחד. הסיוע המשפטי יינתן לעובד בהליכים הבאים: ראשית, יינתן סיוע לעובד בהליך לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז–1997. מדובר בהליך אזרחי בבית-הדין האזורי לעבודה, שבמסגרתו העובד יוכל לתבוע את מעסיקו אם הוא פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו בשל כך שהעובד התלונן נגדו, לפי התנאים שנקבעו באותו חוק. הסיוע המשפטי יינתן, לפי המוצע, גם בהליך בירור תלונה של עובד שהוגשה לנציב תלונות הציבור לפי סעיפים 45א–45ד לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב]. הליך זה עניינו פגיעה בזכויות העובד, למעט שוטר, סוהר או חייל, משום שהודיע על מעשי שחיתות שבוצעו בגוף המבוקר שבו הוא עובד, או בתגובה על פעולותיו במילוי תפקידו כמבקר פנימי בגוף מבוקר. עוד מוצע להעניק סיוע משפטי גם בהליך אחר בפני ערכאה שיפוטית, הנלווה להליך עיקרי לפי חוק הגנה על עובדים או חוק מבקר המדינה, ובלבד שהוא קשור לפגיעה בעובד שבעניינה הוגש ההליך העיקרי. זאת במטרה להעניק לעובד מטרייה רחבה של סיוע משפטי, מתוך הבנה שיכולות לקום לו עילות תביעה נוספות הקשורות לפגיעה בזכויותיו. כן מוצע לתת לעובד סיוע משפטי בהליך של שימוע בפני המעסיק, בעניין הקשור להליך העיקרי לפי חוק הגנה על עובדים או חוק מבקר המדינה, ובהליך של ערעור או עתירה על החלטות בכל ההליכים האמורים לעיל.
להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות.
אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת עדי קול.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 12), התשע"ה–2014. קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 13
בעד סעיפים 1–3 – 37
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד החוק – 37
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 12), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
37 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 47), התשע"ה–2014>
[מס' מ/877; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11766; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 47), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, נקבע שמי שבונה בתחומי פינוי-בינוי, או שנותן שירותי בנייה בתוכנית החיזוק תמ"א 38, פטור ממס ערך מוסף. פטור זה, שהוא טוב, לא מאפשר ליזם או לנותן שירותי הבנייה לנכות מס תשומות. כדי לעודד יותר קבלנים שיבנו במסגרת תמ"א 38 או פינוי-בינוי, וממילא גם להקל על האזרחים, מוצע בהצעת חוק זו להחליף – במקום פטור ממס ערך מוסף, להחליף לפטור בשיעור אפס ממס, וכך לאפשר לקבלנים והיזמים לנכות את תשומות הבנייה.
זו הצעת חוק טובה, שמקִלה. אין התנגדויות לה, ואני חושב שגם בוועדה היא עברה פה-אחד, ולכן – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
מה?
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – – אפס, לפחות שלא יהיה אותו חוק.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אז ההפך זה פטור – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אני אומר, לתת מע"מ אפס – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אני גם כן הצעתי את זה הרבה פעמים, כדי למנוע – אולי עוד לא – – – ואולי נעשה את זה במסגרת הוועדה. אני בעד זה.
בכל אופן, אני מבקש מחברי לאשר את זה, וגם להקל על הקבלנים וגם להיטיב עם האזרחים. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. יש לנו הסתייגויות לאחרי סעיף 2, של חבר הכנסת יעקב ליצמן; איננו. משה גפני? איננו. מאיר פרוש? איננו. אורי מקלב, בבקשה. חמש דקות.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי אני אציג את ההסתייגויות, אבל חשוב לציין שההסתייגויות באות להרחיב את החוק ולא למעט בחוק. הן לא נגד החוק – אנחנו תומכים בחוק, אנחנו חושבים שהחוק הוא טוב, והנה הראיה שלא תמיד מתנגדים. כשמביאים חוקים טובים, גם אם יש פטור – מה שנקרא מע"מ אפס, או להעביר את זה לתשומות – כל מה שבא להקל את הבנייה, להרחיב אותה, להקל עליה – אנחנו תומכים בזה. והנה אנחנו תומכים.
רק מה אנחנו אומרים? תלוי למה אנחנו בעצם מצמצמים ולא מרחיבים אותה. אנחנו באים עם שתי הסתייגויות, שהביא חבר הכנסת יעקב אשר בוועדת הכספים יחד עם חבר הכנסת גפני, ואני חושב שגם היו מצורפים בזמנו עוד חברי כנסת, גם מסיעת ש"ס; רק יכול להיות שבאופן מעשי לא הגישו את ההסתייגות.
באה ההסתייגות ואומרת, שגם אם מדובר על חדרים נוספים, על המרחב המוגן – למה לא תעשה את זה גם כן? אם אנחנו מדברים, ואם כנים דבריכם שאנחנו מדברים על תוכנית שבאה להגיד על תמ"א 38 שזה חיזוקים, חיזוקים שיש בדירה, למה לא ניתן את אותו תהליך, נעשה את זה גם על המרחב המוגן, או מה שנקרא מרחב מוגן דירתי, ובלי הסעיפים שבאים למעט את זה בסעיפים מסוימים? אנחנו – גם במקומות שאין. אם אני יוצא היום, אין לי בעיה, גם במידה שאין לנו בעיה עם הנושא של חיזוקי מבנים מפני רעידות אדמה. אבל אנשים רוצים להרחיב, להוסיף להם מרחב מוגן בלי שיהיה צריך לחזק את המבנה, או שזה לא עומד בקריטריונים של חיזוק המבנה. אז מרחב מוגן הוא לא דבר חשוב? הוא לא דבר הכרחי? אנחנו לא חושבים שלעת הזאת, באופן מיוחד, צריך באמת לדרבן את האנשים ולהקל עליהם? המרחבים המוגנים נבנים לא רק בשביל להגדיל את הדירה, אלא בשביל באמת לתת מענה לתקופות לא קלות שעברו מיליון איש, ואף יותר, מתושבי מדינת ישראל, שהיום יש להם קושי להתמודד. אנחנו זוכרים איך אימהות לילדים מתארות איך הם צריכים לצאת – אין להם מרחב מוגן – איך הם צריכים לצאת עם ארבעה ילדים קטנים לחדר המדרגות, לרדת עד למטה, ולפעמים גם זה אין. אז מה יש יותר טוב מזה כשאנחנו צריכים לתת יותר מענה, ולעודד ולדרבן ולהקל על הרחבות של מרחבים מוגנים כאלה? ולאחר שאנחנו ניתן את זה, אם אנחנו באמת נקל עליהם גם בנושא המיסוי בצורה כזאת או בצורה אחרת, אנחנו רק נגדיל את המרחב. באיזה מקום גם בנושא הכספי אנחנו יודעים שהדברים האלה הם השקעה מועטה. מניעת הרווח של הממשלה מהמסים האלה, לא מכך היא תתעשר ולא מכך היא תיפול. אז תרחיב אותה. למה אין לב יותר פתוח, עין יותר רחבה? למה צריך לעשות בצמצום?
ואני חוזר ואומר שאנחנו תומכים בחוק הזה. החוק הזה חשוב. אבל למה להגיש אותו בצורה מצומצמת, בצורה מוקטנת, כשאנחנו יכולים להרחיב אותו ואנחנו יכולים להקל יותר?
ויש גם הסתייגות נוספת, על הוראת המעבר. אם מחוקקים חוק כזה, אחד הדברים שקשה בכלל לסבול זה שיש אחד שמקבל ואחד שלא מקבל. הרי חלק מההתנגדות שלנו גם למע"מ אפס, מעבר לכמה דברים, אחד הדברים המרכזיים הוא שאתה עושה אפליה: יש כאלה שיקבלו 280,000 ויש כאלה שיקבלו – גם הזכאים, אני לא מדבר על מי שלא זכאי; גם הזכאים עשויים לקבל או יקבלו הרבה פחות. ואנחנו אומרים שיש אפליה בעניין הזה. ולא זו – אלא דווקא אלה שיש להם יקבלו, ואלה שאין להם, שקונים את הדירה בפריפריה, שאין להם דירות גדולות, הם לא יקבלו.
דרך אגב, לנו דווקא הייתה הצעה לפתור את זה, אבל גם את זה לא רציתם לשמוע: שגם הפטור ממע"מ יהיה פטור מדורג; על דירה של 1.6 מיליון יהיה רק 12% פטור, דירה של 1.2 מיליון או 1.3 מיליון יהיה לה פטור של 15%, ומי שקונה דירה נמוכה – הרי זה היה עושה שההנחה והפטור יהיו שווים, כולם יהיו בסביבות ה-200,000 או 180,000; בשונה מכאן, שאתה עושה פערים גדולים מאוד. ואנחנו יודעים מה ההשפעה של פערים בחברה – אחד מקבל, יכולנו לקבל.
לכן, יש אנשים שיבנו ויקבלו ויש אנשים שיבנו עוד שנתיים ולא יקבלו, מכיוון שהחוזה שלו הוא חוזה עם תאריך מאוחר. אז תרחיבו את היריעה, קצת לגלות גמישות. מי שגם היום עוד לא בנה והוא רוצה לקבל את הפטור, אז גם אם ההסכם שלו היה הסכם – מה קרה? למה אי-אפשר לגלות קצת יותר גמישות? נכון, זה קצת מאמץ של פקידוּת למצוא את זה, ואולי יהיו גם כמה רמאים, אולי, אבל כמה יהיו אלה שירוויחו?
אני הצגתי את זה כרגע, חשבתי שגם חברי יציגו את ההסתייגויות – הם בקיאים בזה יותר והם גם השקיעו יותר. לכן, מכיוון שההסתייגויות שלנו לא באות לצמצם את החוק והן לא נגד החוק, אלא רק באות להרחיב את החוק, שייתן מענה הרבה יותר רחב לציבור שצריך את זה, אני מעמיד את ההסתייגויות האלה להצבעה. תודה, אדוני.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת מקלב. אני רואה שחבר הכנסת מוזס, שהסתייג, ואייכלר, שהסתייג, לא נמצאים כאן. חבר הכנסת סלומינסקי, רצית להשיב על ההסתייגות?
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, ההערות של חברי חבר הכנסת מקלב הן הערות נכונות במובן הזה שגם אני הייתי רוצה שכל מי שבונה מקלט יהיה פטור ממע"מ. ואני הייתי רוצה הרבה יותר מזה – שהמדינה תממן בניית מקלטים, כי אני חושב שזה דבר הרבה יותר נצרך. אבל, איך אומרים? – – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
הוא לוקח ממנו כסף.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אני יודע, אני אומר, אבל הרי המדינה תמיד נמצאת במצוקה ותמיד צריכה להחליט על העדיפויות. כאן באנו ואמרנו דבר אחד, שאם ננסה להרחיב אותו ויתחיל דיון, בסך הכול נפסיד את זה. זה תמיד – הרבה פעמים יש לנו את הטוב ואנחנו רוצים את הטוב יותר, ובסוף מפסידים את הכול.
פה יש הטבה שהיא הטבה מכובדת, שגם אתם מכירים בה ומסכימים. בוא נלך צעד צעד, וכך אמרנו גם בוועדה: בוא נאשר קודם כול את זה. זה לא סותר את זה שאחר כך נעלה לדיון גם את הדבר השני, שיכול להיות שכן או לא. אבל ברגע שאני מתלה, ויתחיל דיון על זה, עם רשות המסים, מס הכנסה וכל זה, אנחנו יודעים שזה יעכב, ובסוף יכול להיות שהכול ייפול. אתה יודע, חכמים אומרים: קודם כול יש לי ציפור ביד, בוא ניקח אותה. אחר כך נטפל בציפור השנייה.
לכן, אני מציע – – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – – שתי הציפורים בידיים שלך, אדוני יושב-ראש הוועדה. שתי הציפורים בידיים שלך – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
זה סיפור נפרד. אז זה – נדון על החלק השני, כי אני חושב שזה דבר ראוי, ואני אמרתי אפילו נועז, אפילו יותר ממך. לכן אני חושב שזה שווה. יש לנו ציפור ביד – נאשר אותה. וכולנו שמחים, כי זו הטבה, ואנחנו יודעים שהנושא של תמ"א 38 לא מנוצל ממש – לא יודע, לא ניגשים לזה, זה לא מנוצל, וזה ייתן דחיפה מסוימת. כנ"ל גם יעזור לתושבים. ואותו דבר אזורי פינוי-בינוי, שזה יעזור מאוד. וכולנו מסכמים, בוא נאשר את זה, אחר כך נתקדם הלאה לכיוון השני.
לגבי ההערה השנייה שלך, ידידי אורי, לגבי ההערה השנייה בנושא הדיפרנציאלי, מה שנקרא, אז זה ויכוח ישן נושן בנושא של האם ללכת למע"מ דיפרנציאלי או לא. זה יכול לסבך – שוב, אני לא מומחה גדול, אבל ניסינו את זה בכמה נושאים אחרים, וגם בהקשר של מע"מ אפס; בחוק הידוע ניסינו ללכת, אם אתה זוכר, בנושא הזה, ובאמת רשות המסים אומרת: ברגע שאתה מכניס דיפרנציאציה למע"מ, זה מתחיל לסבך את הכול. היום יש או אפס או כמה שיש, אבל אין משהו באמצע; זה יתחיל לסבך את הכול. לכן אני, איך אומרים? אני חושב שאנחנו לא ניכנס לזה ולא נצביע על זה ולא נחליט על זה, ונחזור רק להצעת החוק הזו. נאשר אותה ואחר כך נתקדם הלאה.
לגבי ההערה של אלעזר קודם – אני חושב שכולנו יודעים שאו שמשלמים מע"מ או שלא משלמים מע"מ. אבל יש גם דרגת ביניים, שגם אם אתה לא משלם מע"מ, אתה מוציא חשבונית על מע"מ אפס. אז לכאורה כל אחד ישאל אותך: מה אתה עושה צחוק? מה ההבדל אם אתה פוטר ממע"מ או מוציא חשבונית אפס? מה ההבדל?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
התשומות – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
לא, התשומות בנושא הזה כן. הוא דיבר על הפירות והירקות, הוא שאל. ואני רוצה להגיד לכם שיש הבדל עצום לגבי הפירות והירקות. נניח אם אין בכוחנו בינתיים להחזיר אותם למע"מ רגיל והם במע"מ אפס, אבל לפחות שנבקש שיוציאו חשבונית על מע"מ אפס. למה? מה התועלת בזה? כתוצאה מזה – כי כיום, ברגע שיש פטור ממע"מ, יכולים להיעשות שם הרבה מאוד עסקאות שאנחנו, איך אומרים? מגדירים אותן באותה מסגרת של הון שחור או כל מיני monkey business שאנחנו רוצים לחסום וקשה. ברגע שחייבים להוציא חשבונית – גם אם זה אפס, אבל חייב להוציא חשבונית – אתה כבר יודע. הוא חייב לדווח, הסיפור הוא אחר לגמרי.
לכן, אני מאוד מאוד בעד זה שבפירות וירקות נעבור לחשבונית מע"מ אפס. כל זמן שזה – אבל שלפחות יוציאו חשבונית.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אני חושש שזה יהיה פתח לא טוב – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אז אני רק מסכם, אני רק מסכם. אורי ידידי, בוא ונצביע כולם על זה שיש לנו ציפור אחת ביד, אחרי כן נתקדם הלאה, ובוועדה ננסה באמת לפעול בנושא של פירות וירקות, הוצאת חשבונית מע"מ אפס. תודה לכם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת סלומינסקי.
ובכן, נעבור להצבעה על ההסתייגויות; קודם כול – ההסתייגויות. לסעיפים 1 ו-2 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה, כהצעת הוועדה. הצבעה, רבותי. מי בעד ומי נגד סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה?
הצבעה מס' 15
בעד סעיפים 1–2 – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 41, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1 ו-2 התקבלו כהצעת הוועדה.
לאחרי סעיף 2 מבקש חבר הכנסת אורי מקלב להצביע על הסתייגותו בשם הקבוצה – חברי הכנסת יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס ישראל אייכלר ויעקב אשר. ובכן, אנחנו מצביעים עכשיו. מי בעד ומי נגד הסתייגותו של אורי מקלב לאחרי סעיף 2? הצבעה, רבותי.
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 26
נמנעים – 1
ההסתייגות של קבוצת סיעת יהדות התורה לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד ההסתייגות – 12, 26 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות של אורי מקלב בשם הקבוצה לא התקבלה.
לסעיף 3 יש הסתייגות של קבוצת יהדות התורה. מי בעד? מי נגד הסתייגות קבוצת יהדות התורה לסעיף 3? הצבעה, רבותי.
הצבעה מס' 17
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 29
נמנעים – 1
ההסתייגות של קבוצת סיעת יהדות התורה לאחרי סעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד ההסתייגות – 12, 29 מתנגדים, נמנע אחד. ובכן, ההסתייגות של קבוצת יהדות התורה לאחרי סעיף 3 לא התקבלה.
עכשיו נצביע על סעיף 3 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד סעיף 3 כהצעת הוועדה?
הצבעה מס' 18
בעד סעיף 3 – 46
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 3 נתקבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 46, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 3 כהצעת הוועדה התקבל.
ונעבור לקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 47)? הצבעה.
הצבעה מס' 19
בעד החוק – 45
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 47), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 45, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 47) עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים.
<הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 6), התשע"ה–2014>
[מס' מ/856; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ו, עמ' 10450; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ונעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 6), קריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
תודה לכבוד היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 6), התשע"ה–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
בבסיס הצעת החוק עומד הצורך בשחרור חסמי פיתוח בהליכי התכנון והבנייה וכן הרצון לאפשר לאזרחים חופש החלטה גדול יותר ביחס לקניין שלהם.
סעיף 15 לפקודה קובע איסור כריתה של אילן מוגן או של עץ בוגר, כהגדרתם בפקודה, בלא קבלת רישיון לכך מפקיד היערות. כמו כן נקבעו בפקודה התנאים למתן רישיון כאמור או להטלת חיוב בנטיעה חלופית. כדי לשחרר חסמי פיתוח באזורים המיועדים למגורים ולהאיץ הליכי פיתוח, מוצע כי במגרש המיועד למגורים בתוכנית בת-תוקף יידרש רישיון לכריתת עץ רק אם קוטר גזעו של העץ עולה על 20 ס"מ, במקום 10 ס"מ כקבוע היום. בכך יצומצם הצורך בפנייה לפקיד היערות בבקשה לרישיון כריתה, והרגולציה תתמקד במקרים המשמעותיים, שבהם נדרשת מעורבות של פקיד היערות והצורך בהליך של קבלת רישיון כריתה מפקיד היערות.
יש לציין כי היום, כל אדם שרוצה לכרות עץ בוגר בגינתו הפרטית, גם אם מדובר בעץ שהוא עצמו שתל, נדרש לפנות לפקיד היערות. תיקון זה יאפשר חופש החלטה גדול יותר לאזרחים לגבי הקניין הפרטי שלהם ויצמצם את המקרים שבהם הם יידרשו לפנות בבקשה לקבלת רישיון כריתה או לשלם היטל כספי אם יכרתו את העץ שלא לפי הפקודה.
עוד מוצע להעניק סמכות לפקיד היערות לשקול שיקולים נוספים בעת מתן רישיון כריתה, ובהם תכלית הבקשה, כדי להכריע אם במכלול הנתונים העומדים לפני פקיד היערות, כריתת העץ או העתקתו למקום אחר עדיפה על הותרתו במקום. כן מוצע כי במקרה שבו פקיד היערות נוכח, לאחר ששקל את כלל השיקולים, כי אין להותיר את העץ במקומו או להעתיקו, תוענק לו הסמכות לתת רישיון לכריתת העץ, בשונה מהמצב היום, שבו הסמכות לתת רישיון לכריתה קיים רק במקרה שאין אפשרות להותיר את העץ במקומו או להעתיקו.
הצעת החוק מבקשת אף להעניק סמכות לקביעת פטור מנטיעה חלופית או מהיטל כספי או חיוב בהיטל כספי מופחת, בנסיבות המצדיקות זאת, כגון תכלית הבקשה. כדי להבטיח שהפטור יינתן רק במקרים שבהם התכלית, הנסיבות והתועלת החברתית והציבורית אכן מצדיקות זאת, עמדה הוועדה על כך שהתקנות יובאו לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה.
כמו כן, בנוסח ההצעה המקורי ביקשה הממשלה לצמצם את החובה הקיימת היום על סימון עצים בתרשים בתוכנית המיועדת למגורים. לאור החשיבות בהגנה על עצים בשלב התכנון, עמדה הוועדה על כך כי החובה לא תצומצם.
אני סבורה כי ההצעה המונחת לפניכם, לאחר השינויים שהוכנסו על-ידי הוועדה, היא הצעה טובה, אשר מאזנת את הרצון והצורך לשחרר חסמים ולזרז את הליכי הפיתוח ואת הצורך והחשיבות בשמירה על העצים גם בסביבה אורבנית.
הצעת החוק הזאת מוגשת בצירוף הסתייגויות. אבקש מהכנסת כי תדחה את ההסתייגויות ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אני מבקשת להודות למנהלת הוועדה לאה ולצוות הוועדה, ליועץ המשפטי של הוועדה, לתומר, לגלעד ולרוני, על הסיוע. תודה רבה לכם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, גברתי. להצעת החוק הוגשו כאמור כמה הסתייגויות. לסעיף 1 של הצעת החוק הוגשו הסתייגויות של חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת אילן גילאון – לא נמצא. חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אני – אני אדבר בשם הסיעה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רגע, את מדברת בשם זהבה?
<תמר זנדברג (מרצ):>
בשם כל קבוצת מרצ.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בשם כל קבוצת מרצ – מצוין. יש לך עד – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
זה יפה שקראת את השמות של כל החברות והחברים – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כולם היו יכולים לעלות. יש לך עד 20 דקות. בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, תודה, הצעת החוק הזאת, כמו כל מיני הצעות שבאות אלינו כאן, חלקן קטנות, חלקן גדולות, המטרה המוצהרת שלהן היא להתמודד עם משבר הדיור. שמענו בדברייך, גברתי יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שיש עצים שנמצאים במגרשים שמיועדים למגורים, הרבה פעמים זה בחצרות של הבתים, בחצרות של בתים פרטיים או משותפים, והעצים האלה נורא נורא מפריעים; חייבים לבנות בית באותו מגרש, ולכן חייבים לעקור את העץ.
אני לא חושבת שצריך להכביר מילים על החשיבות של העץ, מה העץ נותן לנו מעבר לעובדה שהוא מהווה מטרד. מדובר בעץ שנותן לנו נוי, אוויר, מסייע נגד זיהום האוויר, וגם הוא עומד שם מאז ומעולם, ואני חושבת שאם אנחנו רוצים לכרות עץ, צריך לשאול למה לכרות אותו. צריכה להיות סיבה מספיק טובה, וזאת לא צריכה להיות ה-default.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
לא. הזכויות שלנו. הזכויות שלנו בעץ, ואתם יודעים – חבר הכנסת איציק כהן, הוא פה? לא. הוא נתן לי במתנה פתק עם איזה פסוק שכתוב עליו, ובטח אתה יודע לצטט את הפסוק הזה טוב ממני – שבאת לעולם וראית לפניך את מה שאלוהים נתן, ואל תהרוס. אל תהרוס, קודם כול. בוא נתחיל מזה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תן דעתך שלא תשחית את עולמי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
בדיוק. תודה רבה. קודם כול, זה מה שצריך להנחות אותנו. קרה המקרה ובכל זאת בשם איזון הערכים – מצד אחד אנחנו רוצים לבנות, ואולי במקרה אותו עץ עומד במקום שבו אמור לעמוד חדר השינה או המקלט, או אינני יודעת מה, וצריך לכרות את העץ, אז בדיוק בשביל הדבר הזה מדינת ישראל הציבה משרה שנקראת "פקיד היערות", ופקיד היערות הוא האחראי לעצים וצריך לבקש ממנו היתר.
אני רק רוצה לסבר את אוזנכם שברפורמה בחוק התכנון והבנייה, רפורמה מאוד גדולה, רפורמת המרפסות או הפרגולות, כפי שהיא נודעה כאן, שדנו בה במשך חודשים ארוכים, רק לא מזמן פה בכנסת, כבר הייתה פגיעה בשיקול הדעת של פקיד היערות ובסמכות שלו, ועכשיו באה הממשלה ומבקשת מאתנו פגיעה נוספת בשיקול הדעת של פקיד היערות. ומה היא מבקשת? שני דברים עיקריים, שאני רוצה לשכנע אתכם שהם לא מצדיקים את האיזון הזה אל מול הצורך לבנות, ואולי אפילו לבנות כמה שיותר מהר.
הראשון זה קוטר העץ, קוטר הגזע. עד היום עצים שקוטר גזעם מעל 10 ס"מ היו מוגנים באופן אוטומטי, ומצריכים שיקול דעת של פקיד היערות, ומהיום רק מעל 20 ס"מ. כלומר, אנחנו חיים באזור די צחיח, באזור ים-תיכוני, זה לא אירופה פה, אין פה עצים עבותים, עם גזעים מאוד מאוד רחבים, אלא עצים צעירים יחסית, שנותנים לנו את כל אותן תועלות, ולא יצטרכו אישור של פקיד היערות על מנת לכרות אותם. ונניח שכבר פנינו לפקיד היערות, ואנחנו רוצים לבקש ממנו לכרות את העץ, אז עד עכשיו היינו צריכים, מכיוון שעץ נותן לנו איזו תועלת ציבורית, אז אם היינו פונים לבקש אישור לכרות עץ, היינו צריכים להחזיר משהו לציבור, אם באמצעות מה שנקרא נטיעה חלופית, כלומר לנטוע עץ אחר במקום אחר, ואם באמצעות היטל כספי, כופר כלשהו, כביכול אפשר למדוד את התועלת שהעץ נותן לציבור בכסף כלשהו שחוזר לקופה הציבורית ומשמש למטרות אחרות, שאנחנו רוצים לקוות שהן מטרות טובות. ובא התיקון הזה וקודם כול מקל בעצים שגזעם בקוטר מתחת ל-20 ס"מ, שלא יצטרכו אישור של פקיד היערות, ודבר שני, הוא מדלג, נותן על הדרך גם פטור מנטיעה חלופית ו/או מהיטל כספי. ונשאלת השאלה למה, מה עשינו רע, אנחנו הציבור. גם ויתרנו על העץ וגם עכשיו לא נקבל תמורתו.
אומרים לנו: יש משבר דיור. התועלת שהעץ נותן היא לא פרטית. כמו שזכויות הבנייה – אתה יודע, המגרש הוא אולי בבעלות פרטית, אבל זכויות הבנייה, יש עליהן רגולציה. אתה לא יכול לבנות מה שאתה רוצה, כי האוויר, האדמה, כל מה שזכויות הבנייה, התועלת שהיא נותנת לנו, ומצד שני, העץ, התועלת שהוא נותן לנו, הם לא פרטיים, הם מנוהלים בצורה ציבורית. נשאלת השאלה למה – מה התועלת שבגללה כל כך חשוב לנו להיפטר כל כך מהר ובקלות מהעצים. אז אומרים לנו: משבר הדיור, חייבים לבנות מהר, והעץ המסכן הזה שעומד לו אי-שם בקצה המגרש מעכב את הבנייה.
אנחנו, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, הוצגו בפנינו נתונים על-ידי פקיד היערות, והנה הסתבר שאין איזה עומס מיוחד על פקיד היערות, שכל כך מקשה עליו, והביורוקרטיה אצל פקיד היערות מעכבת את הבנייה. אם כבר, להפך, אחת הטענות שעולות מהרבה ארגוני סביבה, מפעילים עירוניים, קהילתיים, בהרבה מאוד ערים ברחבי הארץ, זה שיש יד קלה מדי על ההדק: פקיד היערות מאשר למעלה מ-90% מהבקשות שמוגשות לו. אז למה? מדוע עלינו גם את שומר הסף האחרון הזה מפני כריתת העצים להסיר, והכול בשם עוד ועוד בנייה? הרי הבנייה הזאת לא שווה הרבה בלי מה שמקיף אותה; בלי בני-האדם, בלי העצים, בלי הצמחייה. זה חלק מאותו מרקם שחובה עלינו לא רק להגן עליו, אלא גם ליהנות ממנו, גם ליהנות מהתועלת שלו.
לכן הצעת החוק הזו בעינינו היא מיותרת, היא נמהרת, ובסופו של דבר היא מזיקה, ואנחנו מבקשים להתנגד לה. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. חבר הכנסת דב חנין מבקש להסתייג גם כן. בקשת דיבור או הסתייגות? בקשת דיבור. בבקשה, חמש דקות.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, חברת הכנסת זנדברג, בצדק, הביאה שורה של הסתייגויות מהצעת החוק הזו. אני רוצה לפנות אליכם, עמיתי חברי הכנסת, ולהציע לכם להתנגד לתיקון הזה. צריך להתנגד לתיקון הזה לא רק מכיוון שהוא מיותר, כמו שאמרה חברת הכנסת זנדברג. לא העצים מפריעים לבנות בתים במדינת ישראל. לא העצים הם אויבי הציבור. לא העצים הם מה שמפריע לייצר פתרונות דיור. צריך להתנגד להצעת החוק הזו כי היא הצעת חוק מזיקה, היא הצעת חוק ששוברת את האיזונים שאנחנו הצלחנו ליצור בחקיקה הישראלית במהלך השנים האחרונות, בין הצרכים של הפיתוח לבין הצרכים של הגנת הסביבה והגנת הבריאות של אזרחי ישראל.
עמיתי חברי הכנסת, עץ הוא אחד הדברים שהופכים סביבת מגורים לסביבה טובה. איך נראה רחוב טוב? רחוב שיש בו עצים, רחוב שנעים ללכת בו, רחוב שיש בו צל. איך נראית חצר טובה בבית? חצר טובה בבית היא חצר שיש מעליה עץ שאפשר לחסות בצלו, שאפשר ליהנות מהצל גם בקיץ וליהנות מההגנה שהעץ נותן מול השמש. עצים בתוך הסביבה העירונית מפחיתים את דרגת החום, יוצרים אוויר טוב יותר. עץ איננו המפגע שממנו צריך להיזהר ובו צריך להילחם.
עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו עושה שני דברים מוטעים. דבר ראשון, היא מצמצמת את אותם עצים שראויים להגנה – במקום הגנה יחסית מאוזנת על מגוון עצים, היא בעצם מצמצמת את ההגנה רק לעצים גדולים ובוגרים במיוחד. גם כאשר העצים מוגנים, עמיתי חברי הכנסת, ההגנה שנותרת על העצים היא הגנה מוחלשת ביותר. אחד ההישגים הגדולים שהיו לנו בוועדת הפנים והגנת הסביבה לפני כמה שנים, היה הרעיון של הנטיעה החלופית; אתה רוצה לכרות עץ? בסדר, תכרות עץ, תיטע עץ אחר במקומו במקום אחר, או אם אי-אפשר לטעת עץ אחר במקומו, או לא אפשרית נטיעה חלופית, תשלם היטל כספי שיוכל לאזן את הפגיעה בציבור כתוצאה מכריתת העץ.
עמיתי חברי הכנסת, יש משהו מאוד עצוב במהלך הזה שבו כאילו ספינת הדגל של הפיתוח היום באה במקום עצים, במקום שבו האתוס בעבר היה אתוס של נטיעה. הרי זה היה האתוס: אנחנו באנו לטעת – "אל נא תעקור נטוע", בטח אמרו חבר הכנסת פייגלין וחבריו.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
לא, אבל בוודאי לגבי עצים, חברים, בוודאי לגבי עצים. יש משהו עצוב בגריסה ובשבירה של הרעיון הזה כשאנחנו רוצים כן להפוך את הארץ לירוקה יותר; כשאנחנו כן רוצים להפוך את הארץ לנעימה יותר; כשאנחנו כן רוצים לייצר בתים שבצדם יש עצים; כשאנחנו רוצים לייצר רחובות שבהם יש עצים; כשאנחנו רוצים לייצר רחובות שבהם יש צל; כשאנחנו רוצים לייצר סביבת מגורים שבאמת נעים וטוב להיות בה.
עמיתי חברי הכנסת, לכן המהלך הזה הוא מהלך מוטעה, שגוי, מסוכן, מזיק. ככה אנחנו נייצר יותר מדבריות בטון, ככה אנחנו נייצר מקומות שבהם לאנשים פחות נעים לחיות, פחות נעים לגור, פחות נעים ללכת. אני קורא לכנסת להתנגד לתיקון הזה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חברת הכנסת מירי רגב תגיב על ההסתייגויות. בבקשה.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לא שכנעתם אותי בוועדה, אתה רוצה לשכנע אותי במליאה?
דב ותמר היקרים, תראו, אני חושבת שאנחנו עושים עבודה נפלאה בוועדה בכל מה שקשור להגנת הסביבה, ואנחנו משתפים פעולה מאוד יפה. לא רק אתם רוצים ליהנות מהעצים, גם אנחנו רוצים ליהנות מהעצים. אני בוודאי חושבת שיש חשיבות לעצים בסביבה עירונית, בסביבה אורבנית. זה חשוב לילדים כשהם יורדים לרחוב, לקשישים שמסתובבים, לספורטאיות שבינינו, תמר, שרוכבות על אופניים, וצריכות מדי פעם לנוח ככה מתחת לעץ, לכולנו, זה ברור לנו. עצים זה דבר חשוב, ולכן אני חושבת שהצעת החוק הזאת מאזנת בין שמירה על עצים לבין היכולת שלנו לתת פתרון למשבר הדיור. לא יכול להיות שהשמירה על העצים תעכב את הפיתוח. ולא יכול להיות שהשמירה על העצים תגרום – – –
<שר הפנים גלעד ארדן:>
איך את אומרת דבר כזה?
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כן, השר להגנת הסביבה. עכשיו שר הפנים יהיה בבעיה, כי הוא צריך להיות אחראי למהלכי התכנון והבנייה. ולא יכול להיות שהעצים יעכבו את תהליכי התכנון והבנייה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
הם לא מעכבים.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
הנוסח הזה מאפשר, חד וחלק, לפקיד היערות לתת את חוות דעתו במקרים המשמעותיים, ולאזן בין הרצון לקדם את תהליכי התכנון והבנייה ובין הרצון לשמור על העצים.
לעניין הפטור מההיטל – אמרנו ועמדנו על כך בוועדה, וזו הייתה גם הצעה שלכם, תמר ודב, שסוגיית התקנות תגיע לוועדה. ולכן הוועדה תבטיח שהפטור יינתן רק בנסיבות מתאימות לכך. הוועדה תעמוד על כך. יש לנו רצון לשמור על הסביבה. יש לנו רצון לשמור על סביבה בריאה, על סביבה ירוקה. אבל יש לנו גם רצון שאנשים יוכלו לחיות בסביבה הזאת, ולא יכול להיות שלא נוכל לבנות בתים.
ולכן אני קוראת לכנסת להתנגד להסתייגויות ולתמוך בהצעת החוק הזאת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, גברתי, יושבת-ראש ועדת הפנים.
ובכן, אנחנו נצביע עכשיו על הסתייגות קבוצת מרצ: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; להלן: קבוצת מרצ. הסתייגותם לסעיף 1 להצעת החוק – מי בעד? מי נגד? הצבעה, רבותי.
הצבעה מס' 20
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 28
נמנעים – 2
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד ההסתייגות – 13, 28 מתנגדים ושני נמנעים. הסתייגות קבוצת מרצ לסעיף 1 לא עברה.
נעבור להצבעה על סעיף 1 לחוק כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 1 לחוק.
הצבעה מס' 21
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 35
נגד – 12
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 35, נגד – 12, אין נמנעים. סעיף 1 לחוק עבר כהצעת הוועדה.
לגבי סעיף 2, הבנתי, תמר, שאתם מושכים את ההסתייגות. ובכן, לסעיף 2 ולסעיף 3 אין הסתייגויות. נעבור להצביע עליהם כהצעת הוועדה.
מי בעד ומי נגד סעיפים 2 ו-3 כהצעת הוועדה?
הצבעה מס' 22
בעד סעיפים 2–3 – 36
נגד – 13
נמנעים – אין
סעיפים 2–3 נתקבלו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
36 בעד, 13 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 2 וסעיף 3 עברו כנוסח הוועדה.
ונעבור להצבעה על החוק כולו בקריאה שלישית. הצבעה – מי בעד? מי נגד הצעת החוק לתיקון פקודת היערות?
הצבעה מס' 23
בעד החוק – 36
נגד – 13
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 6), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 36, נגד – 13, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת היערות עברה ותיכנס לרשומות. הצעת החוק לתיקון פקודת היערות (מס' 6), התשע"ה–2014. כדת וכדין.
<הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/900).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה. קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק שר התקשורת גלעד ארדן. בבקשה, אדוני.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תודה, אדוני היושב-ראש – – –
<קריאה:>
– – –
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עדיין בכובע הנוכחי כשר התקשורת.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד שמח, אפילו נרגש, לעמוד כאן בפניכם ביום האחרון שלי בתפקידי כשר התקשורת ולהציג בפני הכנסת את הצעת החוק החשובה הזאת.
במסגרת תפקידי כשר התקשורת שמתי לי למטרה לטפל בהרחבת מערך הפצת השידורים הקרקעי בטכנולוגיה ספרתית, הידוע בכינויו "עידן פלוס", ולהגביר באמצעותו את התחרות בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, והצעת החוק אשר מונחת בפניכם נועדה בדיוק למטרה זו.
היום מופצים באמצעות המערך השידורים של בעלי הזיכיונות בערוץ 2 והשידורים המופצים בערוץ 10, ערוץ הכנסת, רשות השידור והטלוויזיה החינוכית, אבל כדי שהצרכנים ייהנו ממערך אטרקטיבי ומהיצע תוכן גדול ומגוון, יש חשיבות רבה בהרחבת מגוון השידורים באמצעות ערוצים נוספים, ערוצים נושאיים, ובהרחבת הפצת שידורים אלה לציבור. בימים אלה מתבצעת עבודה לצורך פרסום מכרז לערוצים נושאיים חדשים, שיופצו באמצעות מערך "עידן פלוס", ולכן יש בהצעת החוק שלפניכם כמה תיקונים שנקבעו במטרה לאפשר יישום יעיל של הרחבת מערך "עידן פלוס", באמצעות הסרת מגבלות הקיימות כיום בחוק לגבי המכרזים לערוצים הנושאיים.
בנוסף, וזה אולי הדבר העיקרי בעיני והחשוב יותר בהצעת החוק, בשנים האחרונות, נוכח השינויים וההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות, הורחבו דרכי ההפצה והקליטה של תוכני טלוויזיה ורדיו, בין השאר, גם באינטרנט. התיקון לחוק שאני מציג בפניכם היום מתאים את האסדרה לאופן שבו אנו, ובעיקר ילדינו, צורכים תכנים ולהתפתחות הטכנולוגית, כך שהתכנים שהיו פתוחים לציבור מהאוויר באמצעות אותו מערך של "עידן פלוס" יופצו לציבור הרחב גם על גבי רשת האינטרנט. ולכן הצעת החוק שלפניכם מחייבת את הגורם המפעיל – היום זו הרשות השנייה – שמפעיל את מערך ההפצה של "עידן פלוס", להקים אתר אינטרנט ולהפיץ בו את השידורים המופצים באמצעות המערך לציבור הרחב ללא כל תשלום. כל אדם, למעשה, יוכל לצפות בשידורים אלה באתר האינטרנט ללא תמורה.
נוסף על כך, הצעת החוק מחייבת את המפעיל של מערך "עידן פלוס" – כפי שאמרתי, היום זו הרשות השנייה – לאפשר גישה לשידורים האלה גם לגורמי תקשורת נוספים, אשר יוכלו להפיץ אותם בעצמם. באופן הזה יגדל מספר הגורמים המפיצים את השידורים האלה ויורחב היקף ההפצה שלהם, שכן, כפי שאמרתי, הם יונגשו ויופצו גם באינטרנט, ולא רק בדרך שהיום מחייבת רכישת ממיר וקליטת התכנים באמצעות טלוויזיה.
אני מאמין שהמהלך הזה יהפוך את מערך "עידן פלוס" לאטרקטיבי יותר, ויביא לתחרות בריאה בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית.
כדי לאפשר את הפצת השידורים הפתוחים ומתן גישה אליהם, הגורם המפעיל את המערך ומפיצי המשנה יהיו פטורים מאסדרת זכויות קניין רוחני בשידורים המופצים על-ידם, בדומה לפטור הניתן כיום ל"הוט" ו-yes בהפצת הערוצים הפתוחים, וזאת, שוב, כדי לקדם תחרות להשוות את המצב של כל הפלטפורמות שמפיצות את אותם ערוצים. היום "הוט" ו-yes מקבלות בעצם את הפטור הזה, ומחר, אם גם "סלקום" תמכור במחיר תחרותי חבילה שישולבו בה גם ערוצים שמופצים על גבי האינטרנט, גם היא תיהנה מאותו פטור מתשלום זכויות יוצרים. הפטור הזה יהיה כפוף לכך שיינקטו אמצעים סבירים למניעת הפצת השידורים מחוץ לשטח מדינת ישראל. ההפצה תיעשה באופן מלא, בזמן אמיתי, בלא קטיעה, עריכה או שינוי, ובלא תמורה.
המהלך הזה מצטרף למאמצים הרחבים שהשקענו בחודשים האחרונים כדי להפוך את "עידן פלוס" לפלטפורמה תחרותית וטובה יותר. במסגרת מאמצים אלה שיפרנו את מערכי הקליטה ובעתיד יתווספו תכנים וערוצים נוספים. ואני מאמין שלצד התחרות בתחום התשתיות והרפורמה בפס הרחב תיווצר סוף-סוף תחרות אמיתית בתחום השידורים, ויישבר הדואופול של "הוט" ו-yes. אזרחי ישראל משלמים היום, לצערנו, מחירים מהגבוהים בעולם עבור חבילות טלוויזיה, וזה למרות החבילה המוזלת שחייבתי את החברות למכור השנה.
לסיום, אדוני היושב-ראש, אני סבור שיש עדיין הרבה דברים שחשוב לעשות כדי להקל על אזרחי המדינה בתחום התקשורת, הן מבחינת עלות והן מבחינת שירות. ניסיתי במהלך כהונתי כמיטב יכולתי לקדם רפורמות רבות בתחומים הללו. חלקן הצלחתי להשלים, ברוך השם, וחלקן, לצערי לא, ואני מקווה שהן יושלמו בעתיד. הצעת החוק הזאת היא צעד נוסף במאבק הזה, וצריך שהיא תשמש פלטפורמה להרבה מאוד צעדים שיוכלו להביא לשיפור השירות ולהוזלת התכנים שהציבור ראוי שיקבל במדינת ישראל.
אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני השר, ובהצלחה בתפקידך הבא. רשומים לי כאן שני מתדיינים. חבר הכנסת אורי מקלב. אורי, אם לא תדבר בטלפון תוכל לבוא לדבר פה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
מוותר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתה מוותר. בבקשה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמה נחמד לשמוע שאנחנו, ברוך השם, בתקופת העידן והעידנים, עידן הפלוס, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית משפרים את הערוצים, הכול חינם אין כסף. השאלה, מה התכנים שמעבירים לציבור הזה; איזה חומר נותנים להם מבחינת חינוך, מבחינת תכנים ציוניים, נקרא לזה, או אנטי-ציוניים.
אני רוצה להתייחס לקטסטרופה, אדוני היושב-ראש, שבשעות האחרונות, בעקבות אותו ערבי שתלה את עצמו – הוא נמצא באזור אבו-דיס – אז כל הנהגים הערבים החליטו להשבית את האוטובוסים, ואנשים עומדים בתחנות, אלפים ורבבות, פה בירושלים. אי-אפשר להגיע לשום מקום.
אולי הגיע הזמן, כאשר אנחנו מעלים חוק מאוד טוב, מאוד יפה, חוק הלאום – ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר – אגב, זה פרשת השבוע, פרשת עשיו ויעקב – אז אני רוצה להבין, אנחנו כל כך דואגים לבטא את הנושא היהודי, במדינת ישראל, להביא לזה תכנים שבית-המשפט בכל נושא יביא בחשבון ונזכיר לו שאנחנו מדינה יהודית, אבל בסופו של דבר מי שולט בנו?
אדוני היושב-ראש, דע לך, אם מחר איזה רופא יתלה את עצמו, לא נהג, אתה יודע איזו שביתה תהיה בבתי-החולים, ב"הדסה", בכל המקומות? אתה יודע כמה רופאים ערבים, באחוזים, יש? כל ערבי היום שמת, אני אומר לכם, הוא בחזקת שהיד.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה יש לך?
<נסים זאב (ש"ס):>
מה יש לי? מה שאני אומר לך זה הקטסטרופה של היום.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה שייך? מה זה רלוונטי?
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה לא יודע מה זה שייך? זה שייך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
זה שייך כי אנחנו עכשיו רוצים לתת יותר כוח לחדשות, לפייסבוק, להעביר את הערוצים שלנו יותר ויותר, שכמה שיותר אנשים ישמעו, ואין לנו כבר שליטה עליהם, כי הארס שמעבירים באותם שידורים בכל הערוצים – אין שליטה על זה. ההסתה עושה את שלה.
אדוני היושב-ראש, הגופה הזאת, הייתה הסכמה שהיא עוברת, גם כן, בתיאום עם המשפחה, למכון לרפואה משפטית באבו-כביר, בליווי המשטרה. וגם המשפחה הסכימה שרופא פלסטיני יבדוק, יעקוב, ייתן את הדיווחים שלו. אתה ראית קודם, חבר הכנסת שעלה פה, אחד מבל"ד, תע"ל, ער"ם, אני לא יודע מאיזו מפלגה, על מה הוא התרעם? – למה המשטרה מעזה לבוא ולומר שזה לא היה לאומני. למה? איך יכול להיות דבר כזה?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אנחנו קודם כול צריכים להכריז עליו שהוא שהיד, וכל התחנות היום בשעות האלה מכריזות על אינתיפאדה, כי הלך עוד שהיד אחד, ופה עוזרים להם ואומרים להם: תשמעו, כן, הוא היה שהיד. די לעלילות הדם, אדוני היושב-ראש. מספיק שהתחנות הפלסטיניות מרעילות את הציבור שלהן נגד מדינת ישראל. לא יכול להיות שהרעל הזה פה גם כן יצא מהבית הזה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זאב, הבנו. תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, אבל לא מספיק להבין, צריכים גם לעשות משהו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. ובכן, אין מסתייגים נוספים.
נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2014. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 24
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34
נגד – אין
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 34, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2014, עברה ותעבור להמשיך טיפול בוועדת הכלכלה.
<קריאה:>
ועדת הפנים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ועדת הפנים? אז ועדת הכנסת.
<הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 22) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/577).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 22) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם וקבוצת חברי כנסת. חברת הכנסת שולי מועלם, בבקשה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, חברי השר, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מוכר לכולנו; חוק מוסרי, חוק מבורך, חוק שעושה צדק ואוסר על מעביד להפלות את עובדיו, או את מבקשי העבודה אצלו, מחמת עילות רבות, וביניהן גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפה, מפלגה, שירות במילואים, ועוד ועוד עילות רבות. לצערי הרב, נוכחתי לגלות בשנה האחרונה כי הרשימה הארוכה והמקיפה שישנה כבר בחוק אינה מספקת לעשיית צדק מלא בתחום זה, שכן יש אנשים שמגדילים לעשות ומוצאים סיבות נוספות לאפליה וחוסר צדק.
חברי וחברותי, אם ניישיר מבט למציאות, לא חסרים מקרים שבהם אנשים לא מתקבלים לעבודה מסיבות לא ענייניות שאינן מוגנות היום במסגרת החוק. זה יכול להיות מפני שהם גרים במקום עם תדמית מפוקפקת; כי הם באים מעיירה קטנה בדרום; לעתים זה מפני שהם גרים במקום שמדורג נמוך בסולם הסוציו-אקונומי, ולעתים זה מסיבות שקשה אפילו להסביר אותן. האפליה הזו נוגעת בכל כך הרבה קבוצות באוכלוסייה – קיבוצניקים, עירוניים, פריפריה, וכן, גם במתנחלים. שאלו אותי מי אמור ליהנות מהצעת החוק, ואני חוזרת ואומרת: כולם, תושבי הפריפריה בכל מקום שהם, בתוך הקו הירוק ומחוצה לו. מבחינתי אין כאן כל הבחנה, כולם ראויים ליחס שווה, וכל תפיסת עולם מעוותת שרואה במי שגר במקום כלשהו נחות מהאחר, רק מפני שקבע את מקום מושבו כאן ולא שם, אינה מקובלת עלי.
לפני כמה חודשים נתקלנו בתופעה שלפני שנים בודדות לא היינו יכולים אפילו לדמיין אותה: מנהל דגול וערכי, כפי שהגדירו אותו רבים בסביבתו, הודיע קבל עם ועדה כי הוא מסרב להעסיק מורים שגרים בהתנחלויות, וזאת מכיוון שאנשים כאלו, כהגדרתו, הם אנשים שמקום מגוריהם הופך אותם, בעיניו, ללא-מוסריים. הוא הדגיש כי אין מדובר בהשקפתם הפוליטית, מבחינתו הם יכולים להצביע לשמאל או לימין. כאן מדובר בעצם החלטתם לגור על פיסת אדמה שלשיטתו הופכת אותם באופן אוטומטי לכאלה שאינם ראויים לעבוד אצלו בבית-הספר. אותו מנהל הרהיב עוז ולא התבייש לספר בתקשורת על מורה שהוא העסיק אצלו בבית-הספר והתגורר בחיפה, אבל, רחמנא ליצלן, עבר יום אחד לגור בקריית-ארבע. המנהל הזה, הדגול והערכי, סיפר שהוא אמר לאותו מורה: כשגרת בחיפה היית אדם מוסרי; כשעברת לקריית-ארבע הפסקת להיות אדם מוסרי. ומשכך, מסקנתו הייתה ברורה: הוא אינו מעסיק יותר את המורה הזה.
בעיני, לא ייתכן שמי שמתנגד לאפליה על רקע כל אחת מהעילות הרבות שמופיעות בחוק, והחוק מגן עליו היום, יהיה מוכן לקבל מצב שבו אדם שגר במקום מסוים לא יתקבל למקום עבודה רק מכיוון שמקום מגוריו אינו מוצא חן בעיני מאן דהוא. אנחנו, שליחי הציבור, חייבים לתקן את העוול הנוראי, שאדם מבאר-שבע לא יכול לעבוד במרכז, תל-אביבי לא יכול לעבוד בצפון, ותושב יהודה ושומרון לא יכול לעבוד בירושלים או בתל-אביב. לא ייתכן שאנשים לא ירוויחו את לחמם בכבוד בגלל מקום המגורים שלהם.
אמרו לי בחוגי המעסיקים: אבל זה יגרום לכך שאנשים יצטרכו לשלם יותר. אז הם לא יצטרכו לשלם יותר, כי יש חוקים במדינת ישראל, אבל גם אם כן – מצוין. למנוע אפליה הרי עולה כסף תמיד, וזה בסדר גמור. לא לפטר אישה בהיריון עולה כסף; להעסיק גבר או אישה שעושים עשרות ימי מילואים בשנה עולה כסף; לתמוך בעולה עולה כסף – להעסיק עולה שלא שולט עד הסוף בכל מכמניה של השפה העברית גם כן עולה כסף, וכן גם כאן: להעסיק מישהו ממקום כזה או אחר לעתים עולה קצת יותר. לעתים זה עולה כסף ולעתים זה פחות מסתדר עם השקפת העולם שלך, אבל אתה לא יכול להפלות אותו בגלל זה.
בספר דברים, חומש דברים, שהוא החומש האחרון, מתייחסת התורה לאיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, וקובעת כי "ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו". השמחה שאופפת אדם בשעה שהוא בונה את ביתו, שגם התורה מוצאת דרך להתייחס אליה, מופרת כיום לעתים בשל אנשים המבקשים לומר לנו היכן ראוי לאדם לבנות את ביתו והיכן לא. אני מבקשת מכם, חברי חברי הכנסת, להצביע בעד הצעת החוק הזו, להניח לכל אדם לבנות את ביתו במקום שלבו חפץ, ללא צורך לשלם על כך מחיר חברתי כזה או אחר. ויתקיים בנו, בעזרת השם, מאמרו של שלמה המלך בספר משלי: "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן". בעזרת השם. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה לחברת הכנסת מועלם. יש לנו כבר רשימת דוברים. הראשון, חבר הכנסת אליעזר מוזס – אינו נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת יואב בן צור – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין; אתה מוותר?
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מוותר. חבר הכנסת מאיר פרוש – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תגיע ישר לנסים זאב.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין. אוה.
<קריאה:>
אמרת שאת מוותרת. מה?
<מיכל רוזין (מרצ):>
לא.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
פחדתי שיהיה משעמם. בבקשה, שלוש דקות.
<מיכל רוזין (מרצ):>
כבוד יושב-ראש הישיבה, כבוד חברי הכנסת, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אין עוררין על כך שראוי כמובן שלא תהיה הפליה על שום בסיס שהוא. לצערי, למיטב ידיעתי גם מבדיקה עם משפטנים רבים בנושא הזה, אין פה הפליה; הפליה לא יכולה להתקיים מכיוון שאם היא מתקיימת היא כבר אסורה היום בחוק וניתן-על פי החוק הקיים להעמיד לדין.
אבל אם אנחנו מדברים על איסור הפליה, אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות בכל זאת לדבר על הפליה שקיימת למרות החוק. אתם יודעים, הרבה פעמים אנחנו מחוקקים חוקים אבל בפועל לא מקיימים את איסור ההפליה. אני רוצה לספר לכם על כמה פניות.
למשל, פנו אלי מבוטיק לבגדי נשים בכפר אכסאל, פה, בתוך מדינת ישראל. מכונת הסליקה התקלקלה להם והם פנו לנציג השירות של החברה על מנת שיבוא טכנאי. התשובה המדהימה הייתה, שמכיוון שהם גרים בכפר ערבי כמובן, יש הוראה שלא להגיע אליהם. וכך כותב לי הפונה: הנציגה התחצפה וענתה לי שמה שאני אומר לה בכלל מוזר כי אף לקוח ערבי לא התלונן. שום דבר לא עזר, והנציגה חזרה שוב על אותה תשובה – שלא נכנסים לכפר ערבי. שאלתי: מה עם טכנאי ערבי? אמרו: לא מעסיקים כאלה. שאלתי: חברה עם פריסה ארצית ולקוחות ערבים, אז מה עושים? איך אתם מצפים לתקן? אז היא אמרה: אין בעיה, תגיע ליישוב יהודי עם המכונה ושם יחכה לך טכנאי ויתקן. מקרה נוסף שאירע במהלך מבצע "צוק איתן" עם חברת "עצמל'ה" לחדרי ילדים, גם, פתאום היה להם תירוץ של מצב ביטחוני, פה, בתוך גבולות מדינת ישראל, בכלל לא קרוב לאזור עזה כמובן. לקבל כסף מערבים זה בסדר, אבל לתת שירותים – מוגזם.
אנחנו יודעים שהמצב במקומות שונים בארץ הוא אף חריף יותר, כמובן בכפרים הלא-מוכרים הבדואיים, אבל גם בכפרים המוכרים. פעמים רבות הם לא מקבלים שירותים, אמבולנסים לא מוכנים להיכנס, דואר הם לא מקבלים; הם צריכים לנסוע לבאר-שבע לאסוף את הדואר שלהם. באוגוסט האחרון מד"א לא הסכימו להיכנס לוואדי-ג'וז בלי ליווי משטרתי – זה עיכב את הפינוי של ילד פצוע ראש, שבסופו של דבר נפטר מפצעיו. ביולי 2014 נהג "אגד" סירב להיכנס לנצרת בקו 826 והוריד את הנוסעים באמצע הכביש. ב"אגד" כמובן סירבו להתייחס למקרה הספציפי ומסרו שהנהגים פועלים על-פי הוראות גורמי הביטחון והמשטרה.
אנחנו רואים תופעות מאוד מאוד קשות, אז לפני שאנחנו נרחיב את החקיקה לדברים שאין צורך בהם, בואו נטפל באכיפה ובואו נטפל בכך שאזרחי ישראל יהיו כולם שווים בפני החוק. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת רוזין. הדובר הבא, חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר; חבר הכנסת אורי מקלב – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תדבר משהו חדש, תחדש משהו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה, שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, יש פעם שדיברתי ולא היה איזה חידוש? תגידו לי אתם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
קדימה, קדימה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה מדבר זהב, כל הכבוד.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז תתייחסו קצת בכבוד, באמת.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תמשיך כך, נסים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מודה לך על העידוד ועל החיזוק – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תמשיך כך.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני בוודאי תומך בחוק, רק השאלה, ואני שואל דווקא את המציעה, אני גם חתום על הצעת החוק: עד כמה קילומטרים – למשל, תל-אביבי שבא לירושלים לעבוד – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
למה לא התחלת בערבים?
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, לא, לא, זה לא קשור לערבים, תכף תראה, זה קשור דווקא לחרדים. תראה, פעם זה ערבים, פעם זה חרדים, אבל תן לי לווסת את זה.
אני רוצה לדעת, בא למשל ללשכת העבודה ירושלמי שרוצה לעבוד בתל-אביב או בחיפה, ואותו המעסיק חושש, אומר: תשמע, כל יום הוא ייסע 150 קילומטר או 200 קילומטר, אז יכול להיות שהוא לא יוכל לעמוד בלוח הזמנים; אולי יום-יומיים כן, אבל באופן קבוע לא.
אני רוצה לומר לך למה אני אומר את זה, אני לא סתם מעלה שאלות ותהיות. אני רוצה להזכיר לכל חברי הכנסת, כשבזמנו הביאו פה את הצעת חוק הדיינים – וגם הרבנים, אז ברבנים עוד הסכמנו, צריך שרב יגור ביישוב שלו. אבל דיין – מה הקשר שדיין שבית-הדין שלו בירושלים והוא תל-אביבי והוא מגיע בזמן, הוא מגיע לבית-הדין ב-08:30-08:00 – אני מכיר את הרב אליהו אברג'ל, כולכם מכירים אותו, היה נוסע כל יום, יוצא מירושלים, מגיע לבאר-שבע – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לכן לא מחייבים את הדיינים יותר – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אז חייבו, היה חוק שחייבו.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
בסדר, מה שהיה היה, תיקנו – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
מה שהיה היה? אז אני רוצה לשאול, אני רוצה שהחוק הזה – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תיקנו את זה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
סניורה, סניורה מועלם, אני אתך בעניין הזה – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני יודעת.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לקרוא לחוק הזה: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – גם דיינים הם עובדים, עובדים את הקדוש-ברוך-הוא אבל גם כן עובדים, שהחוק הזה גם יחול עליהם.
אני רוצה לומר, החוק הזה יכול בהחלט – ואני מבקש את זה בהזדמנות הזו – אם אני צריך לקבל עובד, זה מחייב אותי לקבל אותו, לא משנה מאיזו עיר הוא בא ולא משנה מה המרחק. אם, כפי שאת חושבת, מפני שהוא מתנחל, את צודקת, את אומרת: אולי האזור, זה מפני שהוא גר באזור של מתנחלים או בשכונה ערבית, אני יודע, באבו-דיס אולי עכשיו – אז יש בעיה.
אגב, אני רוצה להגיד לגברת רוזין – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
חברת הכנסת רוזין, את הבאת את הדוגמאות, אני רוצה לומר לך שגם חברת החשמל הרבה פעמים נמנעת מלהיכנס לשכונות כי עושים בהם לינץ', מה לעשות.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אף אחד לא עושה בהם לינץ'.
<נסים זאב (ש"ס):>
הם לא כל כך מסכנים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
בסדר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אפילו כשבא מד"א לשכונות שלהם הם סוקלים אותו באבנים, רכב "הצלה" שמגיע. מה, את לא יודעת את זה, פתאום?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
את לא שמעת על זה? אז מה לעשות, אנחנו נמצאים במציאות מטורפת – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – ולכן אי-אפשר להקיש מאחד לשני.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רק רוצה לסיים, ואני מבקש מחברת הכנסת שולי מועלם – שאני יד אחת אתה בחוק הזה – שננסה לתקן את העוול שנעשה בזמנו לגבי הדיינים – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תוקן, תוקן, תוקן. אני יושבת בוועדה למינוי דיינים, וזה כבר תוקן.
<נסים זאב (ש"ס):>
אם זה תוקן אז ברוך השם, אני שמח לשמוע.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת זאב. הדברים היו חשובים, תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, שזה יחול גם על רבנים ולא רק על דיינים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הדברים היו חשובים, ותודה על התעקשותך לומר אותם למרות כל המלעיזים.
ונעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 22) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 25
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36
נגד – 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 22) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 36, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 22) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/565).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מרדכי יוגב וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה. עשר דקות לרשותך.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
ברשות היושב-ראש, השרים, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) מדברת על החמרת הענישה דווקא לאלה שעושים את הכסף הגדול מתופעה בלתי חוקית שסיכון ביטחוני בצדה, המלינים והמעסיקים.
בישראל עובדים כיום למעלה מ-40,000 פועלים פלסטינים, והתופעה הזאת, כשהיא בהיתר, היא תופעה מבורכת; תופעה מבורכת לפרנסתם, תופעה מבורכת לצרכים השונים ולכלכלה. אבל חלקם – חלקם הבלתי-ידוע במספרו, סדר גודל של אולי 20,000 – הם שוהים בלתי חוקיים.
רק היום קמה משבעה משפחתו של אלמוג שילוני ממודיעין, החייל שנרצח לפני שבעה ימים בקרבת תחנת הרכבת בתל-אביב על-ידי שוהה בלתי חוקי. הסכנה הביטחונית הזאת, על-ידי אלה ששירותי הביטחון לא אישרו את כניסתם לתחומי הקו הירוק, גרמה גם בשנה שעברה לרציחתם של עוד שלושה אנשים: רכז הביטחון של היישוב שערי-תקווה ליאור פרחי; חטיפתו של החייל תומר חזן ממסעדה בבת-ים ורציחתו; ורצח החייל עדן אטיאס באוטובוס בתחנה המרכזית בעפולה.
עם כל האירועים האלה, ארבע רציחות במספר, יחד עם עבירות נוספות, שהמשטרה יודעת להעיד עליהן, אם בגוש-דן, אם במרחב השפלה, עושים סטטיסטיקות – ויש עוד הרבה יותר שוהים בלתי חוקיים שאין שום חשבון על עצם שהייתם.
אשר על כן, עיקר המאמץ שהתיקון לחוק הזה בא לעזור בו, להרתעה מול התופעה, להרתיע את אלה שמעסיקים או מלינים – תוך כדי תיקונים בעבודה בוועדת החוקה הורדנו את אלה שמסיעים, בוודאי את אלה שמסיעים באופן אקראי – אלה שמעסיקים ומלינים דרך קבע ועושים כסף גדול מהסיכון הביטחוני שיכול להגיע, כפי שאתם יודעים, גם לאותם רציחות.
אם כן, הצעת החוק הזאת מבקשת לתקן את חוק הכניסה לישראל ולהפוך את העבירה, שאותה עוברים מי שמעסיקים קבוע ומלינים קבוע ומעודדים בכך את אותם שוהים בלתי חוקיים, מעבירה של עוון לעבירה של פשע, ובכך גם להחמיר את הענישה משנתיים לארבע שנים, או לחייב בכל מקרה את הענישה לפי מה שיקבע השופט, ונוסף על כך, גם לחלט את הרווחים שהרוויח אותו מעסיק או מלין, ולהכניס גם התחייבות כספית של העבריין שנתפס, שמסייע לשוהה בלתי חוקי שכזה עם פוטנציאל גם של רציחות ועבירות ביטחוניות.
ההתייחסות של החוק ממוקדת מאוד, היא צומצמה רק נגד אותה קבוצה קטנה של אנשים, שאכן מעודדים בכך גם את האפשרות של הטרור, כאשר כל מי שנכנס באישור – ואני בעד שיהיו רבים או יותר כאלה – בוודאי לא ייפגע מההצעה הזאת. כל מטרתה של ההצעה היא לצמצם את פוטנציאל הפיגועים ולהציל חיים. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת יוגב. יש לנו רשימת דוברים ארוכה. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כאשר מובאת בפנינו הצעת חוק, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו קודם כול את השאלה, מה החוק הזה בא לתקן. האם היום המצב של הלנה או העסקה של שוהים בלתי חוקיים איננו מוסדר בחוק? התשובה היא פשוטה: הוא מוסדר בחוק, והוא נושא עונשים, ואפילו עונשים חמורים. ולכן השאלה היא, למה נדרשת ההחמרה הזאת? מה באה הצעת החוק הזאת לתקן, מה היא באה להוסיף על המצב המשפטי הקיים היום? התשובה שלי, עמיתי חברי הכנסת – אני חושב שהצעת החוק הזאת מייצרת החמרה שאיננה דרושה, איננה מידתית, הופכת את העבירות שבהן אנחנו עוסקים לעבירות קיצוניות.
בסופו של דבר, רובם המכריע של אותם אנשים שמכונים "שוהים בלתי חוקיים" הם אנשים שמגיעים לכאן כדי למצוא לעצמם פרנסה, כדי להביא קצת כסף למשפחה, אנשים שחיים בעוני. ראינו בסוף השבוע כתבה בחדשות ערוץ 2 על תנאי החיים הקשים, הבלתי-אפשריים, של אותם שוהים בלתי חוקיים. רובם המכריע של האנשים האלה, אין להם שום קשר לעבירות ביטחון או לסיכון ביטחוני, והרדיפה שלהם וההחמרה הקיצונית של הענישה ביחס לכל מי שמסייע להם היא מעשה שהוא לא ראוי, הוא לא נכון, הוא לא מוסרי, הוא לא מקדם שום מטרה, הוא אפילו מזיק.
לכן אני קורא לכנסת להתנגד להצעת החוק הזאת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת הבא שנרשם הוא חבר הכנסת אליעזר מוזס – אני רואה שהוא לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נמצא; חבר הכנסת יצחק כהן – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא; גם חבר הכנסת ברכה לא נמצא; חבר הכנסת באסל גטאס – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר שטרית – לא נמצא. חבר הכנסת אורי מקלב.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
מוותר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מוותר. חבר הכנסת עפו אגבאריה – מוותר. חבר הכנסת יואב בן צור – לא נמצא; חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא, וחבר הכנסת מיקי רוזנטל – לא נמצא. נעבור אם כן, רבותי – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, מה אתי?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא נרשמת.
<אילן גילאון (מרצ):>
יש הוראת קבע – נסים זאב. הוא מעביר את כרטיס האשראי שלו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שכחתי שזה כלל, גם אם זה לא רשום. בבקשה.
<אילן גילאון (מרצ):>
אבל הוא לא רשום.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אבל הוא ביקש. שכחתי שאמר לי המזכיר שבכל מקום להוסיף – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
ואם אנחנו מבקשים שלא?
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך. אז סך הכול, זו ברכה שאני נמצא פה ומדבר אתכם, מעורר אתכם, לתת לכם קצת חיות, לכנסת הזאת. אתם כבר נרדמים בעמידה ובהליכה.
<אילן גילאון (מרצ):>
הייתי עיוור, עכשיו אני רואה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כולם שואלים מדוע יש צורך להחמיר בענישה. אני רוצה להזכיר לכולם, הרצח של שילוני – זה היה תושב שכם. זה היה שב"ח שהגיע כביכול לעבודה. אנחנו עדים לכך שעשרות של דקירות סכינים, של אזרחים חפים מפשע, נדקרו על-ידי אותם שב"חים, שבאו כביכול למצוא עבודה, או אפילו עבדו, אבל בסוף יום העבודה מצאו לנכון לעשות עוד עבודה נוספת. עבודה מקצועית, ועל חרבך תחיה, כמו שכתוב בפרשת השבוע. הם לא מוותרים. כל הזדמנות שאפשר, גם לרצוח, דם יהודי. הם עושים את זה כי הם מוסתים השכם וערב על-ידי התקשורת הפלסטינית.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יכולים לדרוש רק מהם. אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו קודם כול. אנחנו צריכים להגן על עצמנו. וכאשר אדם בעל אינטרס, שזקוק לעובדים – אני לא אומר, אבל יש עובדים, אדוני היושב-ראש, גם לי היו עובדים ערבים במשך שנים, אבל כולם עם תעודות; לא שהתעודה הופכת אותו לגלאט כשר, אבל לפחות אתה יודע שכל אחד כזה עובר בדיקה ביטחונית, יש לו מסמכים המעידים שאין לו בעיה ביטחונית. זה לא אומר שלא תהיה לו בעיה ביטחונית, אבל לפחות עד לרגע זה אין לו בעיה ביטחונית ולכן אתה קצת רגוע. אבל כאשר מביאים אנשים מכל הבא, אני מדבר על אותם מסיעים, אותן מסיעות, לצערי הרב, שעושים עבודה כפולה ומכופלת ומביאים ומייבאים עובדים שב"חים בדרך-לא-דרך, הם צריכים להיענש.
ולכן אני מברך את חבר הכנסת ידידי מוטי, שהביא את הצעת החוק, ואנחנו תומכים בהצעה הזאת, מה לעשות. אנחנו בעניין הזה מסכימים עם הבית היהודי.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. הנה, ראית, ימות המשיח.
ובכן, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26). הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 26
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 33, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לטיפול בוועדת הפנים והגנת הסביבה.
סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום ביקשה לצרף את שמה לפרוטוקול כתומכת בחוק.
<הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32) (מספר הסגנים), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/576).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נעבור להצעת החוק הבאה, רבותי, ונותרו לנו עוד שתיים על סדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32) (מספר הסגנים), של חברת הכנסת מירי רגב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת רגב.
<מירי רגב (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבדת – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
סיעת הבית היהודי, אם אפשר את הדיון לערוך בישיבה או – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
בן-דהן – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – אתם מדברים עכשיו על הכותל הקטן?
<אלי בן-דהן (הבית היהודי):>
ודאי.
<מירי רגב (הליכוד):>
הבנתי.
<אלי בן-דהן (הבית היהודי):>
– – –
<מירי רגב (הליכוד):>
כן, הבנתי. אז עברנו לבירורי יהדות עכשיו.
<ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):>
הוא כבר נהפך לגדול.
<מירי רגב (הליכוד):>
כן.
<אלי בן-דהן (הבית היהודי):>
– – –
<ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):>
– – – לגדול – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32), הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת זבולון כלפה, חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר הכנסת דוד צור, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת דוד רותם ואנוכי. הצעת חוק זאת מונחת בפניכם לקריאה ראשונה.
הצעת החוק הזאת מדברת על הוספת סגן לעיר המונה מעל 200,000 תושבים, ללא שכר – ללא שכר – לאותם חברי כנסת שרצו לבכות אצל יושב-ראש הכנסת שלא הבהרתי כראוי את החוק, וענה להם היועץ המשפטי של הכנסת שהבהרתי מאוד נכון את החוק.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
למי את תופרת חליפות? למי?
<מירי רגב (הליכוד):>
הבהרתי את החוק ואמרתי – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מירי, למי את תופרת חליפות?
<מירי רגב (הליכוד):>
– – הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – שמדברת על סגן חמישי ללא שכר.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לפעילי הליכוד.
<מירי רגב (הליכוד):>
והתכוונתי למה שאני אומרת.
הצעת החוק הזאת תיתן מענה לאותן ערים בינוניות שיוכלו – שראש העיר יוכל לנהל את ענייניו, יוכל להפחית את הריכוזיות והסמכותיות הנתונות בידי מספר מצומצם של סגנים. יש הרבה מאוד נושאים שהם צריכים לתת להם פתרון. ציבור רחב של אזרחים יוכל בעצם לקבל את המענה ההולם לצרכיו.
הצעת החוק הזאת היא לא הצעת חוק תקציבית, היא לא הצעת חוק שמביאה, לא פקידים נוספים, לא משרדים, לא רכבים; שום דבר. סגן נוסף ללא שכר. הבהרתי זאת בחוק, הבהרתי זאת בוועדה.
הצעת החוק הזאת עברה בוועדה, ואני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק הזאת. אין הסתייגויות להצעת החוק הזאת, ולכן אני קוראת לחברי להצביע בעד הצעת החוק הזאת.
<קריאה:>
– – –
<קריאה:>
כל שר – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת רגב.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – – בוועדה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
יש לנו, מבין רשימת הדוברים שיש לי כאן, אני – –
<מירי רגב (הליכוד):>
בוועדה – – – שידברו – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – רואה שרבים לא נמצאים.
<אילן גילאון (מרצ):>
מירי, מירי – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת מוזס – לא נמצא.
<אילן גילאון (מרצ):>
מירי – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת נחמן שי – אני לא רואה אותו; יואב בן צור; תמר זנדברג – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אז גם – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – ואראל מרגלית.
<אילן גילאון (מרצ):>
אני בעד לשלם לכל חברי – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
נביא חוק כזה.
<אילן גילאון (מרצ):>
וזה החמור. למה בלי תשלום?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב אשר; חבר הכנסת דב חנין – ישנו עדיין? כן. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
מה זה אבל? זו שאלה רטורית.
<קריאה:>
– – – עדיין.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בלי תשלום, מה הבעיה? אתם אוהבים בלי כסף.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה, תודה, אני אזמין.
<מירי רגב (הליכוד):>
לא, אבל רק כשמדובר על – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני, אגב, חושב שצריך לשלם.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
למה? הם הצביעו נגד סגירת עיתון חינם. מה אתה רוצה?
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני וחברי חבר הכנסת עפו אגבאריה הצבענו נגד החוק הזה בקריאה הטרומית, ואנחנו מתנגדים לו גם בקריאה הראשונה. אנחנו מתנגדים להצעת החוק לא מכיוון שמדובר בסגנים בשכר. הבהירה את זה גם מציעת החוק, חברת הכנסת רגב, שכוונתה איננה לסגנים בשכר אלא לסגנים שאינם בשכר. אבל אנחנו יודעים שמינוי של סגן איננו כרוך רק בעלויות של השכר. כדי שסגן יוכל לתפקד הוא צריך לשכה, הוא צריך מנגנונים נוספים. והשאלה היא: למה צריך עוד סגן בעירייה? באים ואומרים לנו: אנחנו רוצים לבזר את העבודה או את האחריות של ראש העירייה. אני תומך בכך. אבל דרך המלך לבזר את עבודת ראש העירייה היא לבזר אותה לחברי מועצת העיר. ישנם בעירייה נבחרי ציבור נוספים, נבחרי ציבור שצריכים לחלק להם אחריויות, וצריך לתת להם גם איזה גמול שהוא על השליחות הציבורית שהם עושים. לכן, אני חושב שדרך המלך איננה מינוי של סגנים נוספים, מה שבעצם יוצר עוד מנגנונים של חלוקת הטבות קואליציוניות ופוליטיות לטובת ראש העירייה.
המהות של הצעת החוק הזאת איננה ביזור של אחריות וכוחות, אלא להפך, ריכוז של אחריות וכוחות, מכיוון שמחזקים את ראש העירייה כאשר נותנים לו את האפשרות למנות עוד סגנים, לחלק בעצם עוד משרות, ובעצם להגדיל בדרך הזו עוד יותר את עלויות התפעול של העירייה, גם אם לא מדובר בסגן ראש עיר בשכר, גם אם מדובר בסגן ראש עיר ורק עם העלויות הסובבות הנוספות ולא עלות השכר. אנחנו מדברים על ריכוז הכוח, על יותר ריכוזיות בעירייה, לא על יותר ביזור בעירייה.
מה שצריך לעשות בעיריות זה להחליט אחת ולתמיד שצריך לתת גמול כספי לחברי מועצת העיר. לא מדובר בשכר, אלא מדובר בגמול עבור ישיבות, עבור השקעת זמן. מדובר בנבחרי ציבור, שכדי שהם יוכלו לעשות את עבודתם באופן ראוי הם צריכים לקבל על זה גמול, כדי שהם יוכלו להתפנות ולהקדיש לעבודה הציבורית הזאת ולשליחות הציבורית הזאת את מה שצריך להקדיש. אחרת, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נהיה במצב שרק אנשים שיש להם הרבה כסף יוכלו להרשות לעצמם להיות בשליחות ציבורית בעיריות; או שאנשים יצטרכו, כדי להיות חברי מועצת עיר ולהתפנות לעבודה הזאת או לשליחות הזאת, לקבל סיוע כלשהו או עזרה או תמיכה מצד כל מיני גורמים מן הצד. זה בוודאי לא מה שראוי, זה בוודאי לא מה שנכון, זה בוודאי לא מה שאנחנו צריכים.
לכן, עמיתי חברי הכנסת – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – הגישה הנכונה – אני מסיים בזה – היא לא למנות סגנים נוספים. מספר הסגנים הקיימים ברשויות המקומיות הוא די והותר. את הביזור בעבודת העירייה צריך לעשות בדרך של חיזוק המועצה, חיזוק חברי המועצה, כולל גם גמול סביר לחברי המועצה על הפעילות והשעות שהם נותנים לשליחות הציבורית.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מה?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני מוכן להתקזז – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אצלי לא מופיע. שמך לא – – –
<קריאה:>
– – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אז יאללה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אוקיי, כנראה יש כאן טעות. לפני אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אתה יודע מה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שיהיה. מוותר.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה, חבר הכנסת זאב.
<קריאה:>
יש.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
לא נשבור לך את המילה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
יאללה, נסים, פעם אחת תהיה בעד משהו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, ב-1983 נבחרתי להיות סגן ראש עיריית ירושלים. אז טדי קולק היה צריך לתמרן. למפלגת העבודה אז היו 17 מנדטים, קוראים לזה – –
<קריאה:>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – כיסאות. חברי מועצה. הוא היה צריך לרַצות, קודם כול, את הבית שלו. אז הוא היה צריך למנות שלושה סגנים. ומה עם הליכוד? אז עוד אחד, נהיו ארבעה. ומה עם אגודת ישראל? עוד אחד. ומה עם ש"ס? עוד אחד. הגענו לשמונה סגנים, בקיצור. וזה היה קטסטרופה. אני זוכר שמשרד הפנים אמר: מה זה? זה, יש פה סגנים בלי סוף. ואחר כך הייתה פה איזו חקיקה והגבילו את זה. ואני אומר לכם, לדעתי, לפעמים צריכים כן לרַצות פלגים מסוימים ומפלגות שונות כדי שיהיה שקט תעשייתי.
אני רק רוצה לבקש דבר נוסף: לפעמים בשיקול הדעת רוצים לתת חצי שכר לסגן א' ומחצית השכר לסגן ב'. ואני פונה למירי רגב, כשהיא עושה סדר בעניין: לפעמים יש אינטרס, אפילו שיש הסכמה בין המפלגות, כשיש ויכוח למי לתת את הסגן בשכר, שאותו השכר – כמו שהיום יש לנו, ברוך השם, עדיין יש כאלה שיש להם שני עוזרים, כל אחד מקבל חצי משכורת, ושניהם, אגב, מרוצים, כי כל אחד עובד חצי מהשעות, וכולם מרוצים.
חבל שביטלו את ההצעה הזאת והפכו אותה על-כורחנו שלא בטובתנו. אני אומר: אולי בהזדמנות הזאת נציע את זה ונחיל את זה גם על ראש הממשלה. כמה סגנים שהוא רוצה, שיעמיד לעצמו, כל עוד זה לא מוסיף בשכר, וכולם בלאו הכי מקבלים שכר, אז יש ממלא-מקום לראש הממשלה, סגן ראש הממשלה – –
<ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):>
שיהיה חצי.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – סגן לסגן ראש הממשלה. כן. שיהיו ארבעה, חמישה, שישה – איך אומרים, כן ירבה וכן יפרוץ.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת זאב.
ובכן, נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32) (מספר הסגנים). הצבעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 27
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – 5
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32) (מספר הסגנים), התשע"ה–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 33, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32) עברה להמשך טיפול בוועדת הפנים והגנת הסביבה.
<הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18), התשע"ה–2014>
[מס' כ/570; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12626; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הגענו בשעה טובה לחוק האחרון לערב זה, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. ההצעה – עם הסתייגויות ובקשות רשות דיבור.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב בראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18), התשע"ה–2014. זוהי הצעת חוק פרטית שיזם חברי וידידי לסיעה חבר הכנסת יוני שטבון עם קבוצת חברי כנסת.
סעיף 25ב לחוק למועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958, מסמיך את המועצה להשכלה גבוהה לקבוע אמות מידה לסיוע לתלמידים וכו'. אנחנו כחברה רוצים לעודד ולשבח, נגיד ככה, את כל אותם אלה שמשרתים בצבא, ומצד שני, ודאי שאנחנו לא רוצים – ואנחנו רוצים ההפך – להעניש את כל אותם אלה שמשתמטים, ואני אומר שוב: משתמטים. אני לא מדבר על כל אותם אלה שהופטרו, מה שנקרא, מלשון פטור, כדין משירות צבאי, אלא פשוט משתמטים, כפי שעכשיו אפרט. לכן, כדי לבטא בחוק נוסף על מחויבותה של החברה בישראל לאזרחים ששירתו בצבא או משרתים במילואים כאמור, מוצע לקבוע שתלמיד במוסד להשכלה גבוהה, שחלה עליו חובת גיוס לשירות סדיר, כלומר מי שמלאו לו 18 שנה וטרם קיבל פטור משירות ביטחון בשל אחת העילות המאפשרות ליתן פטור משירות ביטחון, כלומר אנחנו לא מדברים על אלה שיש להם פטור. אותו אחד שמחויב, ולמרות הכול לא התייצב, ללא צידוק מספיק, או תלמיד, כאמור, שהוא עריק משירות סדיר, והכול כפי שנקבע בפקודת הצבא, אדם כזה, שנקרא לו משתמט או עריק, לא יהיה זכאי לקבל סיוע לפי אמות המידה שקבעה המועצה להשכלה גבוהה, וזאת כל עוד ייחשב אותו תלמיד כמי שלא התייצב ללא צידוק מספיק, או שהוא עריק לפי פקודות הצבא.
לעומת זאת, אם אותו עריק, שהוא תלמיד, עכשיו, נשפט ונענש או זוכה בדין, הוא יוכל להגיש בקשה ולקבל את הסיוע; אבל כל עוד הוא נחשב עריק מבחינת הצבא, המועצה להשכלה גבוהה לא תיתן לו את אותן מלגות שהיא זכאית לתת, וזה ייכנס כאחת מאמות המידה שיקבעו למועצה להשכלה גבוהה במתן המענקים האלה.
אני חושב שזה חוק הגון מאוד, נכון מאוד, כי כל התופעה הזאת, של משתמטים או עריקים, ואני מדגיש – משתמט, הכוונה, שאין לו פטור שהחוק מעניק לו. מי שיש לו פטור לא נכנס למסגרת הזאת, אלא מי שאין לו פטור, והוא עריק או משתמט. אני חושב שאנחנו כאן, לפחות כנסת ישראל, וגם החברה בישראל צריכה להוקיע אנשים כאלה, ובכל דרך שאנחנו יכולים להכביד או להעניש, אנחנו מצווים לעשות את זה, כי תופעה כזאת אסור שתקרה במדינתנו. תודה רבה לך, אדוני.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. אין הסתייגויות לחוק, אבל יש בקשות רשות דיבור. הראשונה, חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. חמש דקות לרשותך.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, החוק הזה הוא חוק לא ראוי, ואני קורא לכם לדחות אותו.
מעבר לזה שהוא לא ראוי, הוא גם חוק מוזר, כי הוא מתייחס למצב שבעיני הוא בלתי סביר בעליל. אם יש עריק מצה"ל, או מישהו שהוא משתמט משירות, ורשויות הצבא מחפשות אותו, הוא לא הולך ולומד באוניברסיטה. מישהו שיודע על אדם שבורח מהצבא – יש חוק במדינת ישראל, יש משטרה צבאית, והיא מטפלת בו ומעמידה אותו לדין, כפי שעושים במקרים של עריקות והשתמטות. לכן החוק הזה, שאומר שאם עריק כזה לומד באוניברסיטה או באיזו מכללה, ואז ישללו מהמכללה את התקציב עבורו, את הסיוע עבורו – זה איזה מין דבר מופרך ומטופש שאני בכלל לא יודע איך הגיע כזה חוק למקום כזה של קריאה שנייה ושלישית.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
– – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
לא. אתה סגן שר במדינת ישראל, אם אתה יודע על עריק שמסתובב חופשי, שברח מיחידתו, תפנה למשטרה צבאית, תגיד להם שהאיש הזה נרשם לאוניברסיטה, והם מן הסתם יבואו וייקחו אותו, אני מניח. אבל באיזו דרך אתה רוצה לטפל בזה? לא. אתה תעביר עכשיו לאוניברסיטאות את כל המרשם הצבאי של אנשים שערקו מהצבא, חקירות של מצ"ח, ואז הם יתחשבנו עם המדינה, אם הם יקבלו סיוע על אותו אדם במסגרת הסיוע למוסדות להשכלה גבוהה; דבר כל כך משונה כזה.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
אם אדם משתמט, שלא ילמד שם.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה באמת מכיר משתמטים – עריקים שברחו מהצבא והלכו ונרשמו לאוניברסיטה ולומדים? אז למה אתה לא מדווח עליהם למשטרה הצבאית?
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
– – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה באמת רוצה להפוך איזה מרצה באוניברסיטה או איזו מזכירה באיזו מכללה למשטרה צבאית חוקרת? מה זה, יצאתם מדעתכם?
<ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):>
– – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אבל יש גבול למה שאפשר לעשות פה. זה פשוט לעשות צחוק מרשויות המדינה, הדבר הזה. אני לא מבין את החוק הזה. אמרתי לך את זה, ניסן, בישיבת הוועדה. אני לא מבין איך זה הגיע לכאן.
<ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):>
– – – עריקים ומופיע ברשימה, לא נותנים לו.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אני בעד לקיים את החוק במדינת ישראל. אם יש חוק, ויש חוק – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
גם הזנה: מי שמשתמט – אין אוכל.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
לא, לא.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
חברת הכנסת זנדברג, זה עוד יותר מטופש מזה. רצו פה להעביר איזה חוק, שיגידו: אנחנו נלחמים במשתמטים. לקחו איזה דבר על סיוע למוסדות להשכלה גבוהה, שאם לומדים אצלם עריקים מהצבא – אני חייב לומר, הפעם זה שיא השיאים. פשוט, בשביל מה להטריח את הכנסת? קחו דף ריק, תרשמו למעלה: הבית היהודי לוחמים במשתמטים. אל תרשמו בפנים כלום, כי חבל על הבושה. תעבירו את זה ככה, נצביע, כי הרי מה שכתוב זה הבל, הבל.
עכשיו אני אומר לכם – סליחה? לא, אני פשוט, אני לא – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
זה קין, זה לא הבל.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
כן, זה קין, זה לא הבל. אות קין, החוק הזה.
ואני אומר, תניחו למוסדות להשכלה גבוהה, תניחו למכללות, הם לא אמורים לפקח – מי עשה שירות צבאי ומי ברח מהמשטרה הצבאית ומי זה יש לו תיק במצ"ח; זה באמת לא עניינם. זה באמת לא עניינם לקבל את הרשומות הצבאיות, זה עניין של פרטיות ושל חקירות, ותניחו לנו.
באמת, החוק הזה, אגב, אם – בוא, הרי זה יעבור כי אתם תצביעו אוטומטית בעד למרות שזה חוק של שטות – אם עוד שנה תבוא ותגיד לי, תראה לי איזו מכללה שהורדת לה שקל בגלל שמצאת אצלה עריק, אני אגיד לך: מאה אחוז. אבל לא תצליח. סתם להטריד אותנו, להטריח את ספר החוקים בחוק מטופש ומיותר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת הורוביץ. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא; חברת הכנסת תמר זנדברג, לא צריך לצעוק, אפשר לבוא ולדבר.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מוותרת.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה. ניצן ייצג אותי היטב.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כן. אין ספק שהוא עשה עבודה יפה.
ובכן, נעבור עכשיו להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18), כהצעת הוועדה. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 28
בעד סעיף 1 – 29
נגד – 8
נמנעים – 2
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 29, שמונה מתנגדים, שני נמנעים. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18) עברה בקריאה שנייה.
ונעבור לקריאה שלישית. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית של הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18). מי בעד, מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 29
בעד החוק – 33
נגד – 8
נמנעים – 2
חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
יש לנו עוד הודעה, אז מי שרוצה – – –
בעד – 33, שמונה מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שהצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 18), התשע"ה–2014, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לרשומות.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
תגיד תודות רק. תודות.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודות. בבקשה, חבר הכנסת שטבון.
<מירי רגב (הליכוד):>
תגיד אבל שיש עוד הודעה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אחריך יש עוד הודעה של יושבת-ראש ועדת הפנים.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעזרת השם הצלחנו להעביר היום תיקון חשוב בישראל, ושמנו סוף לפארסת הוקרת המשתמטים. מדינה מתוקנת מוקיעה את מי שמשתמט מחובותיו כלפיה. היום ישראל הפכה למתוקנת יותר.
רבים עמלו במלאכה החשובה הזאת, וכולם יבואו על הברכה. ראשונים, חברי ושותפי להצעת החוק: חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, חבר הכנסת עפר שלח, חבר הכנסת יריב לוין, חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת איתן כבל וחבר הכנסת עמר בר-לב. שימו לב: קואליציה ואופוזיציה. משום מה יש מפלגה אחת ששכחה את חובתה כלפי חיילי צה"ל. תודה רבה, ואני מלא הערכה.
תודה לשותפי במועצה להשכלה גבוהה, ובראשם לפרופסור מנואל טרכטנברג, שלמרות הוויכוחים בראשית הדרך, ידענו להתעלות ולהגיע לעמק השווה שהבטיח את התיקון. תודה למשרד הביטחון ולמערכת הצה"לית: לפרקליטות הצבאית, ל"מיטב", לראשי אגף כוח-אדם; תודה מיוחדת גם לוועדת הכספים בראשות חבר הכנסת ניסן סלומינסקי ידידי; לעורך-הדין אייל לב-ארי, לטמיר כהן ולרועי וולף על מסירות ונכונות לסייע.
תודה אישית ומיוחדת לחברי, עורך-דין גיל ברינגר, יועץ החקיקה של סיעת הבית היהודי, על עצה ותבונה, מקצוענות חסרת פשרות ומסירות שאין כדוגמתה. אחרונים יבואו על הברכה הצוות המסור שלי: שי בר חן ואוהד כהן.
חברים, אני מודה לכם על האישור. אישרתם את החוק החשוב הזה שישם סוף להפקרות. לנו, כנבחרי ציבור, יש חובה מוסרית חשובה מאין-כמותה: לעצור את הפארסה הזאת. צה"ל הוא צבא העם, ולחברה הישראלית כולה יש אחריות להירתם למיגור תופעת ההשתמטות. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת שטבון.
<הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012>
[מס' כ/494; "דברי הכנסת" ה-18, חוב' ל"ו, עמ' 30868; נספחות.]
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אחרונת הדוברים – חברת הכנסת מירי רגב. הודעה, בבקשה. הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012. בבקשה.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, בהתאם לסעיף 2 לחוק רציפות הדיון בהצעת חוק, התשנ"ג–1993, ולאחר שקוימו התנאים המוקדמים לכך, הקבועים בסעיף 3 ו-4 לחוק האמור, הנני מתכבדת להודיעכם, כי בישיבתה מיום ד' בחשוון התשע"ד, 28 באוקטובר 2014, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012.
כל סיעה מסיעות הבית או הממשלה, רשאית בתוך 14 יום ממועד הודעה זו להציע לכנסת שדין הרציפות לא יחול על הצעת החוק הנזכרת. אני מקווה שאף אחד לא יעשה כך. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, גברתי.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ה בחשוון התשע"ה, 18 בנובמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
<הישיבה ננעלה בשעה 20:45.>