דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ד'
ישיבה קע"ט
הישיבה המאה-ושבעים-ותשע של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, כ"ה בחשוון התשע"ה (18 בנובמבר 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
דברי יושב-ראש הכנסת בעקבות הפיגוע בבית-הכנסת "קהילת בני תורה" בירושלים 4
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 4
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 5
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 6
רינה פרנקל (יש עתיד): 6
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 7
איתן כבל (העבודה): 8
שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 9
דב חנין (חד"ש): 10
נחמן שי (העבודה): 11
דב ליפמן (יש עתיד): 11
שלי יחימוביץ (העבודה): 12
שמעון סולומון (יש עתיד): 13
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 13
עמרם מצנע (התנועה): 14
יפעת קריב (יש עתיד): 15
אורי מקלב (יהדות התורה): 15
עיסאווי פריג' (מרצ): 16
איילת שקד (הבית היהודי): 16
החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשע"ד–2014 17
עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 17
הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26), התשע"ה–2014 18
עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 19
הצעה לסדר-היום 20
ציון יום הפג הבין-לאומי 20
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 20
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 21
שרת הבריאות יעל גרמן: 28
הצעה לסדר-היום 33
ציון יום הסוכרת הבין-לאומי 33
היו"ר פנינה תמנו-שטה: 33
איתן כבל (העבודה): 34
שרת הבריאות יעל גרמן: 37
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014 40
שרת הבריאות יעל גרמן: 41
הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014 43
מיקי רוזנטל (בשם הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 43
הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014 45
שמעון סולומון (יש עתיד): 46
נסים זאב (ש"ס): 47
איציק שמולי (העבודה): 49
שמעון סולומון (יש עתיד): 51
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 53
הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי), התשע"ה–2014 53
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 54
נסים זאב (ש"ס): 57
<דברי יושב-ראש הכנסת בעקבות הפיגוע בבית-הכנסת "קהילת בני תורה" בירושלים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ה בחשוון תשע"ה, 18 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
חברי הכנסת, זהו יום קשה מאוד לכולנו. הבוקר התחולל בירושלים, לא הרחק מכאן, טבח ביהודים בעודם מתפללים. זהו פשע שנאה מן הסוג הברברי ביותר, שפלות ועליבות של מי שאינם עוד בני-אנוש אלא חיות טרף צמאות לדם.
יחד עם זאת, צריך לומר בקול רם וברור: מי שינסה לקחת את החוק לידיים, מי שייטול חלק בהתפרעויות אלימות, עליו לדעת שהוא מסייע ישירות לטרור, כיוון שהוא מסיט את משטרת ישראל וצה"ל מפעולתם העיקרית: החזרת הביטחון האישי לאזרחי ישראל בבירת ישראל ומחוצה לה.
זהו מסוג הימים שבהם נופלות המחיצות המפרידות בין השקפות עולם וחילוקי הדעות מבפנים, ואנחנו מפנים מקום להבעת צער עמוק וגינוי ללא סייג של המעשה הזה, שיש לקרוא לו בשמו: בבירת ישראל, במקום קדוש, התבצע לאור יום פשע כנגד העם היהודי, פשע נגד האנושות.
ברשותכם, חברי הכנסת, אני מבקש היום גם פעם אחת ולתמיד לגנות את הגינויים – את הגינויים הרפים שיוצאים כל פעם מחדש ממה שעדיין נשאר מן העולם הנאור. עלינו לדאוג שהעולם הנאור אכן יפעל ויעניש את כל המסיתים והשולחים בצעדים מעשיים, ולא בגינויים רפים. לנו בישראל נמאס מן הגינויים; אנחנו רוצים מעשים.
אב הרחמים, פקוד את בניך הישרים והתמימים, שנטבחו בירושלים על קדושת השם בעומדם לפניך בתפילה. יזכרם אלוקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם, וינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך. ככתוב: "הרנינו גויִם עַמו כי דם עבדיו יִקום ונקם ישיב לצריו וכִפֶּר אדמָתו עַמו".
בשמי ובשם כנסת ישראל אני מאחל החלמה מהירה לפצועים ושולח את תנחומינו הכנים למשפחות הנרצחים. ארץ אל תכסי דמם. יהי זכרם ברוך.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 8) (התחדשות עירונית), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית וקבוצת חברי הכנסת.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת גילה גמליאל בנושא: מצבו של מתחם גני-הילדים בכפר אלאטרש שבמועצה האזורית אל-קסום.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה ההלנית בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממלכת ספרד בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת מונטנגרו בדבר שיתוף פעולה בתחום התרבות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה, שתוכלו להירשם. בבקשה, אתם יכולים להצביע. בינתיים אזמין את חבר הכנסת חמד עמאר, סגן יושב-ראש הכנסת, לפתוח את הדיון. בבקשה, אדוני.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שאמרת, יום קשה עבר עלינו. אני רוצה להשתתף בצערן של משפחות ההרוגים ולשלוח את תנחומי ולאחל לפצועים החלמה מהירה.
השבוע אנחנו מציינים את שבוע המחויבות לבטיחות בדרכים. הרשות פעלה השבוע בהסברה בבתי-ספר ברשויות המקומיות, ועשתה מיצג, שכולכם ראיתם בכניסה לכנסת, על ההרוגים הולכי הרגל. אנחנו מדינה מובילה בעולם – 108 הרוגים הולכי רגל; 40% ממספר ההרוגים במדינת ישראל בשנה. זה מספר עצום. כל הרוג משאיר אחריו משפחה, הורים, ילדים, חברים.
בישראל נהרגו מהתחלת השנה 275 בני-אדם ונפצעו קשה 1,220 בני-אדם. מספר עצום. מהבדיקה שעשיתי, מספר ההרוגים, ילדים מגיל אפס עד ארבע – נהרגו 14 ילדים, כולם במגזר הלא-יהודי, ורובם נהרגו כשהאבא שם רוורס, קרוב משפחה שם רוורס, וחזר והרג את הילד. לכן, גם דיברתי עם הרשות והבנתי שהם יוצאים במסע הסברה על תאונות חצר. אני מקווה שכל הנושא של תאונות חצר – זה ייגמר.
ודבר אחרון שאני רוצה להגיד ביום הזה: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כשהקימו אותה התקציב שלה היה 550 מיליון שקל; התקציב שלה בשנת 2015 מתוכנן להיות 235 מיליון שקל. אני קורא לשר האוצר, לשר התחבורה: אנחנו משחקים בחיי אדם. אנחנו לא משחקים בחיי אדם, אנחנו צריכים לשמור על חיי אדם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת רינה פרנקל, בבקשה.
<רינה פרנקל (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תנחומי למשפחות הנרצחים באירוע הטרגי הזה היום בירושלים, והחלמה מהירה לכל הפצועים.
הבוקר, כשהגעתי לכנסת, ראיתי מיצג שלא ניתן היה להתעלם ממנו, של דמויות קרטון המייצגות אנשים שנהרגו בתאונות דרכים. בלטו לי במיוחד שתי דמויות שעמדו זו לצד זו, של שני ילדים, תינוקות רכים, בני שנתיים, שקיפחו את חייהם בדרכים. ילדים, צעירים, מבוגרים, נהרגו בתאונות דרכים שניתן למנוע אותן.
בשבוע שעבר הוחלט לסגור את נתיב התחבורה הציבורית בדרך ז'בוטינסקי בפתח-תקווה, שידוע בשם "ציר המוות", לאחר שורה של תאונות דרכים קטלניות שבהן נהרגו 21 בני-אדם במשך חמש שנים, מאז הקמתו בשנת 2009. אני שואלת את עצמי: מדוע רק עכשיו, רק אחר שנהרגו הרבה אנשים? בעיריית פתח-תקווה טענו כי כל פניותיהם למשרד התחבורה בעניין הכביש המסוכן לא נענו. ואני תוהה: מדוע משרד התחבורה לא רואה לנכון לשים בראש סדר העדיפויות שלו טיפול בנושא חשוב כל כך? האם אנשים צריכים לסיים את חייהם כדי שצמתים וכבישים מסוכנים יתוקנו? צריך לשים סוף למותם המיותר של בני-אדם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת פרנקל. חבר הכנסת טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כמובן, תנחומי למשפחות הנרצחים והחלמה מהירה למשפחות הפצועים.
בהמשך לדבריהם של חבר הכנסת עמאר וחברת הכנסת פרנקל – השבוע, מיום שלישי שעבר, 11 בנובמבר, ועד היום, 18 בנובמבר, נהרגו ארבעה בני-אדם בארבע תאונות דרכים קטלניות בכבישי הארץ: ביום שישי, 14 בנובמבר, נהרג ילד בן 11 מפגיעת רכב בשכונה ה' שביישוב שגב-שלום בשעה שרכב על אופניו; באותו יום נהרג קובי שמש, בן 20, לאחר שרכבו התנגש בעץ ברחוב מנחם בגין באשקלון. באותה תאונה נפצע גבר נוסף באורח קשה; ביום שבת, 15 בנובמבר, נהרג גבר בן 57 בהתהפכות טרקטור ונפילה לתהום ביישוב חורפיש שבצפון; ביום ראשון, 16 בנובמבר, נהרגה צעירה בת 25 שהייתה מעורבת בתאונת דרכים חזיתית על כביש 42, סמוך ליבנה. בשעה זו נלחם על חייו רוכב אופנוע שנפצע אנושות הבוקר, בתאונה שאירעה בכביש 4, סמוך למחלף מסובים.
נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מגלים תמונה מזעזעת, של קרוב ל-500 רוכבי אופנוע בממוצע, בשנים האחרונות, כל שנה, שנפצעים באורח קשה או אנוש בתאונות דרכים – שוב, בכל שנה; כמעט 90% מהם עם פגיעות באזור הראש. ולאותה תמונה מזעזעת מצטרפים 44 רוכבי אופנוע בממוצע שנהרגים מדי שנה.
מחר תוצג בפניכם לקריאה טרומית הצעת החוק שאני מגיש להוצאת קסדות החצי מחוץ לחוק. אישור מהיר של ההצעה הִנו הכרחי, שכן זו הצעת חוק שפשוט תציל חיים או תמנע פציעות קשות ומקרי מוות מיותרים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. כאמור, חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, לטבוח בגרזנים יהודים שעטופים בטליתות של שחרית ובתפילין בבית-כנסת זה מעשה שפל ומתועב, שנוגע בתחתית השאול של המוסר האנושי. אין על כך מחילה. אני קורא לראש הממשלה ולממשלה לעשות את כל אשר נדרש כדי להשיב לתושבי ישראל את הביטחון שאבד להם, אבד לנו. אדוני היושב-ראש, כמובן, אני שולח מכאן תנחומי למשפחות הנרצחים ומאחל החלמה לפצועים.
אבל, ברשותך, גם ברגע הזה, אני רוצה להוסיף אמירה שמתייחסת גם לפתיח של דבריך: אחד הדברים שאני מוצא את עצמי וחברי מוצאים את עצמם מתקוממים עליהם – ושוחחתי על זה עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ לפני דקה: אנחנו אזרחי מדינת ישראל, אינני מוכן לקבל בשום פנים ואופן – ואני אקום כאן ואני אתקומם דקה-דקה, שעה-שעה, על מי שינסה להעמיד אותי וכל הזמן לבקש ממני, עם זכוכית מגדלת, כדי לראות איך אני מגיב ואיך אני אומר ואיך אני מקלל ואיך אני אומר לצד השני. אינני זקוק לשום הכשר על אהבתי את הארץ הזאת, מאף אדם, לא בבית הזה ולא מחוצה לו. אני אומר זאת בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, באופן שבאמת – האמירות האלה, שכל הזמן עומדים אנשים עם סרגלים ומסתכלים מה אמרתי ואיזו מילה אמרתי – אינני זקוק לזה. אינני צריך להוכיח בפני אף אחד, לא בבית הזה ולא מחוצה לו, את אהבתי למקום הזה. זה ביתי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מקווה שלא השתמע בשום צורה מדברי – – –
<איתן כבל (העבודה):>
לא התכוונתי אליך. לא, חס וחלילה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני דיברתי בוודאי על הגינויים של הקהילייה הבין-לאומית – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני אמרתי – בהמשך ובכלל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מאה אחוז. אתה צודק במאה אחוז. זה לא הרגע לבדוק איך כל אחד מגיב, מאילו טעמים. הלב של כולנו מדמם בימים כאלה, זה ברור.
חבר הכנסת שמעון אוחיון, עכשיו תורך. לאחר מכן – חבר הכנסת דב חנין.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני מבקש להתייחס לפיגוע הרצחני שהיה היום בבוקר בירושלים. ארבעה מתפללים יהודים: אריה קופינסקי, אברהם גולדברג, הרב קלמן לוין והרב משה טברסקי, ראש כולל "תורת משה", השם ייקום דמם, יהודים שבאו להתפלל תפילת שחרית בשכונת מגוריהם הר-נוף, בעיר הבירה של ארצם היחידה, נטבחו על-ידי שני מחבלים ממזרח-ירושלים, שניהם בעלי תעודת זהות כחולה, אזרחי מדינת ישראל.
ראשית, אני שולח את תנחומי הכנים למשפחות השכולות ואף מאחל החלמה מהירה לפצועים בבתי-החולים השונים.
זוהי מלחמה של טרוריסטים אסלאמיים שאינם בוחלים בכל דרך כדי לפגוע ולרצוח בנו, להתפרץ אל בתי-הכנסת בשעת תפילה, כשיהודים עטופים בטלית ותפילין, או למוסד חינוכי בארץ ובחוץ-לארץ; מתנפלים על תלמידים, על תינוקות בעגלותיהם, יורים ודורסים אותם בדם קר. אלו הם רוצחים נתעבים, המחללים כל דבר שלכאורה נקרא בעיניהם בשם אלוהים, בשם "אללה אכבר", ומאבדים כל צלם אנוש.
ואני גם מצטרף לדברי הפתיחה של יושב-ראש הכנסת. עם כל הגינויים של חלק מראשי המדינות, עדיין העולם רואה ושותק, מתעלם כשדם יהודי נשפך. ואני תוהה: עד מתי?
הגשתי הצעת חוק שעיקרה שלילת אזרחות ממחבלים בעלי תעודת זהות כחולה. איך ייתכן שאנחנו, מדינת ישראל הריבונית, נאפשר למחבלים ולבני משפחותיהם ליהנות מזכויות של אזרח ישראלי ומכל מיני הטבות?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
המלחמה במעשים נפשעים אלו היא מלחמה טוטלית, והיא תתרחש רק כאשר יישללו חופש התנועה וכלל הזכויות של האזרח במדינת ישראל מכל מחבל, או בן משפחתו, שמעז לפגוע באזרחים אחרים על רקע לאומני. רק כך נסייע ביצירת הרתעה אמיתית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוחיון. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, בשמי ובשם חברי לסיעת חד"ש – אנחנו משתתפים באבלן הכבד של משפחות הנרצחים ברצח הנורא הבוקר. אנחנו כואבים על כל טיפה של דם של חפים מפשע שנשפכת, ואנחנו מאחלים לנו, אדוני היושב-ראש, שנדע לפרוץ את מעגל האימה הזה של שנאה ודם.
אדוני היושב-ראש, אתמול אישרנו בכנסת הצעת חוק שעוסקת – מחמירה בענישה של מיידי אבנים. יידוי אבנים, בוודאי כשאנחנו מדברים על דברים שקורים בתוך מדינת ישראל, הוא דבר חמור, פסול ומסוכן. אני רוצה לספר על אירוע שהתרחש השבוע: אוטובוס של חברת "קווים" ובו 17 נוסעים ערבים נרגם באבנים ליד צומת סגולה. צעקו על הנוסעים: ערבים מגעילים. החלונות נופצו, ארבעה מנוסעי האוטובוס נפצעו, נשים וגברים התחילו לצעוק – זה כמובן מאוד מפחיד. את הפצועים רצו להעביר לבית-החולים בילינסון, אבל מה שכואב ומפחיד במיוחד זה שהם אומרים: אנחנו לא רצינו להיות מובאים לבית-החולים בילינסון, כי פשוט פחדנו לחזור לעיר.
אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים במסלול אפל למקומות אפלים. ומול ההידרדרות הזאת, אנחנו בבית הזה חייבים להשמיע קול ברור מכל חלקי הבית: לעצור את ההידרדרות ולהתחיל ללכת בכל העוצמה בכיוון ההפוך של יציאה מן הבור. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חנין. כיוונתי בדברי בפתיחת הישיבה לדעת גדולים. בדיוק על הנושא הזה דיברתי. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב ליפמן.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני משתתף באבל הכבד, גם של המשפחות, וגם של השכונה, של הקהילה כולה, ירושלים, הארץ – הארץ באמת אבלה על מותם; הנסיבות הן כאלה שבאמת עולות על כל דמיון – ומאחל איחולי החלמה לפצועים שחלקם, אני מבין, במצב קשה.
אנחנו רצינו, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, לקיים מחר בכנסת אירוע, שמהבית הזה תצא קריאה לדו-קיום, להבנה, לחיים משותפים. אנחנו לא נאבד את התקווה, אבל ברור לנו שכרגע זה לא הזמן המתאים, לצערנו הרב. אני מניח, אני מקווה ואני יודע שכוחות הביטחון יעשו את שלהם. אנחנו צריכים לזכור שביטחון מדינת ישראל נתון בידי האנשים האלה, שמינינו אותם לכך, ואף אחד, אף אחד בשום מקום, אינו רשאי להחליט איך לסדר את החיים בארץ וליטול איזושהי יוזמה בידיו. אני מקווה שרעיונות כאלה שעולים, ולפעמים הם כאילו מובנים, ירדו באופן מיידי מעל סדר-היום.
והדבר השני, שגם הוא בידינו, וחשוב לזכור אותו ברגע הזה, זה הר-הבית. אני מבין את הרגש כלפי הר-הבית; כל אחד מבין אותו. אבל בואו נניח להר-הבית בימים האלה. לצערי, אחדים מחברינו פה עשו פעולות מסוימות והצהירו הצהרות מסוימות שהשפיעו על המצב בהר-הבית ועל ההתייחסות אליו. בואו נניח לזה; נגיע גם לימים שבהם נוכל לשבת ולדבר על שינוי הסטטוס-קוו. ברגע הזה זה ברור, לדעת הכול, שהעיסוק בהר-הבית – ההצהרות, הביקורים התכופים יצרו דחיפה מיותרת לחלוטין במצב, בהסלמה שלו. בואו נוותר על זה בעת הזאת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, גם אני משתתף בכל מה ששמענו לגבי הצער שמרגישים כלפי המשפחות השכולות – ועכשיו מתקיימות ההלוויות – וגם מאחל החלמה מהירה לפצועים מהבוקר.
אני דווקא מאמין, אני באמת מאמין, בדו-קיום ובסובלנות. אני גם מאמין שרוב ערביי ישראל הם מתונים וגם הם רוצים את זה. אני חייב להגיד, כבוד היושב-ראש, שאתמול שמעתי את הנאומים בהצעות האי-אמון. שמעתי שהמנהיגות שלנו מחזירה אותנו לתקופת הצלבנים, ושמעתי שוב ושוב על נהג האוטובוס "הנהרג", "הנהרג", "הנהרג". אני חושב שגם פה, בתוך הבית שלנו, אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש. אני גם מקווה שכל הח"כים הערבים שעמדו פה ודיברו אתמול גם יעמדו פה לגנות את מה שקרה הבוקר. אבל יותר מזה – להזכיר לכולנו שהחיים והמוות ביד הלשון, לימדו אותנו חז"ל, והגיע הזמן גם לחשבון נפש פה בתוך הכנסת, לשמור על הגבולות בנאומים שלנו מעל במת הכנסת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ליפמן. גברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אחריה – חבר הכנסת שמעון סולומון.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אני מבקשת להשתתף בצערן של משפחותיהם של משה טברסקי, אברהם גולדברג, קלמן לוין ואריה קופינסקי, שנרצחו היום בטבח מחריד בבית-הכנסת. יהי זכרם ברוך.
אני גם רוצה לשבח את שני השוטרים. רק בישראל שוטר שעובד במעבדה, במעבדת זיהוי פלילי, ושוטר תנועה מצליחים לסכל באומץ לב כזה ובנחישות כזאת פיגוע טרור. צריך לציין את זה, במיוחד כשהמשטרה מותקפת לעתים קרובות על לא עוול בכפה.
אין משטרה, טובה ככל שתהיה, אין שב"כ, טוב ככל שיהיה, אין יחידות לוחמה בטרור, טובות ככל שיהיו, וצבא, טוב ככל שיהיה, שיכולים לטפל בשורש הבעיה. שורש מרחץ הדמים הזה הוא סכסוך בין ישראל לבין הפלסטינים, והפתרון שלו הוא פתרון מדיני והתוויית גבולות של קבע למדינת ישראל. בטרור צריך לטפל בנחישות, אבל הנחישות הזאת אינה תחליף לתהליך מדיני.
אני רוצה לומר מילה על שכונת ג'בל-מוכבר שממנה יצאו הרוצחים; ממנה גם יצא מפגע פיגוע הטרקטור, ממנה גם יצא הרוצח שטבח בתלמידי ישיבת "מרכז הרב", וגם אלה שהסיעו את המחבל בפיגוע בצומת פת שבו נרצחו 19 איש. ג'בל-מוכבר לא צריכה להיות חלק ממדינת ישראל. נתנו להם תעודות זהות כחולות, התעקשנו להפוך אותם לשכונה ירושלמית. הם לא שכונה ירושלמית. אנחנו צריכים להיפרד מג'בל-מוכבר, ולדעת להיפרד מאותן שכונות שאינן חלק אינטגרלי ממדינת ישראל. זה אחד הפתרונות לסכסוך. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת שמעון סולומון, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, גם אני מביע תנחומים למשפחות שנהרגו להן יקיריהן, ומאחל החלמה מהירה לפצועים.
בתקופה האחרונה הביטחון מתערער, בעיקר בירושלים, בבירת ישראל. יש כאן לפעמים ניסיונות למתוח קו ישר בין המצב – שאין אופק מדיני ושאין שלום, ולכן, זאת הסיבה. זאת טעות וזה גם ממש לא צודק. אני חושב שזה חמור מאוד למתוח קו בין שני הדברים. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב על דרכים להרתיע; כי לטעמי ולטעמם של הרבה אנשים, אין כאן יד קשה. לא יכול להיות שמרצחים פשוט נכנסים לעיר הבירה, לבתים, לבתי-כנסת. התעוזה שלהם – והפקרות של דם של אזרחים שלא עשו כלום בחייהם ורק רוצים לחיות בשקט.
טועה ומטעה מי שאומר: אין הרתעה. יש אנשים שאומרים שאין הרתעה. אני חושב שאין מספיק הרתעה. לפעמים מתלבטים אם להרוס בבתים של רוצחים את החדר, שמא ייפגע החדר השני, הקיר של ההורים. אני חושב שאנחנו משחקים ב"נדמה לי". צריכים לחשוב על עונשים מרתיעים כדי שלא יהיה מצב שרוצחים וגם חיים, וגם זה משתלם להם. זה חמור מאוד. צריך פשוט שיח אחר, לצד המאמצים להשיג שלום, להפוך כל אבן. אני מאלה שאומרים שצריך לא להפסיק, במיוחד אחרי "צוק איתן". צריך, כמובן, להמשיך ולא להתייאש. אבל זה לא סותר את הדברים. צריך להתייחס בחומרה רבה ולהרתיע, ולא לטפל בכפפות של משי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון סולומון. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתייחס לפיגוע הבוקר, כל הסיעות הערביות בכנסת הוציאו הודעת גינוי. אבל בסוף הפתרון זה לא להתיר לתושבי ירושלים עוד נשק או להחמיר בעונש על זריקת אבנים. הפתרון צריך להיות פתרון צודק לכל הסכסוך הזה.
אני רוצה לדבר, לרגל שבוע הבטיחות בדרכים – עדיין דרכינו והסביבה שלנו לא בטוחות לאזרחים, ובחברה הערבית במיוחד, הילדים הם הקורבנות של תאונות אלה. אחוז גבוה מהתאונות, מהקורבנות, הם ערבים. עלינו לעשות הכול כדי להציל חיי אדם – מתאונות אלה. השקעה בתשתיות ופיתוח והגברת התודעה הם הדרך הנכונה לבטיחות ולהצלת חיי אדם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עמרם מצנע. אחריו – חברת הכנסת יפעת קריב.
<עמרם מצנע (התנועה):>
פיגוע חמור ביותר. ידעה ירושלים וידענו אנחנו פיגועים חמורים גם בעבר, אבל לראות מתפללים נטבחים בתוך בית-כנסת, עם הטליתות, אני חושב שזה מזעזע כל אחד. כשאתה נוסע בבוקר ושומע את סדרת הידיעות בתקשורת אתה מקבל אגרוף בבטן, ומתחיל לחשוב על סדרי עדיפות בחיים.
אז גם אני שולח, כמובן, ברכה להבראה מהירה לפצועים ותנחומים למשפחות. אבל אני מוכרח לומר שאני מציע לעצמנו לא ללכת שוב לפתרונות קלים. האחד – להאשים את העולם שהוא לא מזיל דמעה; הוא אף פעם לא הזיל דמעה. השני – להאשים את הרשות הפלסטינית; היא אויב שאתו בסוף נצטרך להתפשר. השלישי – יד קשה, להחמיר את העונשים. חברים, צריך להבין, אנחנו כבר אחרי עשרות שנים של מאבק בטרור ומאבק על שמירה על ביטחון ועל ריבונות. צריך להבין שבכוח צבאי – בכוח – לא נצליח לפתור את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. צריך לחזור ולשאול את עצמנו מה אנחנו עושים כדי להתמודד עם הבעיה, ומה אנחנו עושים – ובשבועות האחרונים היינו עדים לכך ששופכים דלק על המדורה ועל הגחלים הלוהטות.
אני רוצה שוב לחזור לדבר הראשון: טרור הוא טרור, ובטרור צריך להילחם, אבל כשאנחנו מסתכלים קדימה ושואלים את עצמנו מה אנחנו צריכים לעשות למען ביטחוננו – בואו לא נחפש תשובות קלות ופשוטות שכבר ניסינו בעבר ללא הצלחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע. חברת הכנסת יפעת קריב, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב; הוא יהיה אחרון הדוברים.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מזועזעת וכואבת את פיגוע הטרור, הרצח הנתעב והאכזר שאירע היום. לבי עם משפחות ההרוגים והפצועים, ואני שולחת מכאן ברכת החלמה מהירה לפצועים. הלב מדמם. אי-אפשר להמשיך בסדר-היום.
אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש: האם ירושלים מחולקת דה-פקטו מבחינה ביטחונית? האם שכונות מסוימות הפכו למסוכנות ליהודים? האם שלא באמצעות תהליכים מדיניים אלא באמצעות טרור, אימה ופחד, אנחנו מוותרים על חלקים בריבונותה של מדינת ישראל?
אני רוצה לחזק מכאן את כוחות הביטחון, וקוראת לשר לביטחון פנים להחזיר את השליטה והסדר לרחובות ישראל. אסור לנו לתת למחבלים חסרי צלם אנוש להכתיב סדר-יום ביטחוני שמשפיע על סדר-יום מדיני – סדר-יום שמשנה סטטוס קוו, שמשנה ריבונות. ירושלים הייתה ותהיה בירת העם היהודי. ואין לנו ברירה: גם ביום כזה וברגעים שכאלה אנחנו חייבים להוביל ביחד עם מדינות העולם והאזור סדר-יום מדיני, וזאת לצד מלחמה עיקשת וחסרת פשרות במחבלים ובטרור.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. חבר הכנסת מקלב – בבקשה, אדוני.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הטבח החייתי, הנוראי והאכזרי, והתוצאה הקשה שיהודים נרצחים תוך כדי תפילה במקום קדוש, אנשים שקטים ומאמינים, חברי "קהילת בני תורה" שבשכונת הר-נוף – זה צריך לזעזע כל יהודי באשר הוא, ודאי אנחנו כשמתינו מונחים לפנינו. הפיגוע הזה היה פיגוע מתוכנן מראש, והיעד של בית-הכנסת גם כן לא היה מקרי, הוא היה ממוקד בבית-הכנסת. זה יכול היה להיעשות רק על-ידי אנשים שהסתובבו חופשי, מכירים את המקום; ולא מדובר בקו תפר או באיזה פיגוע מקרי.
לכן, תרחיש הבלהות הזה שהתממש הבוקר, שאנשים עד היום אולי חשבו שזה רק חלום בלהות שלא יתממש, קרי, שאדם – שחיים ביחד, ותושבי ירושלים גילו איפוק בחודשים האחרונים, על אף המהומות; על אף ההתרחשויות הרבות שהיו, אפשר להעיד על כך שתושבי ירושלים ככלל התנהגו באיפוק רב. ועם כל זה, מבקשים מאתנו היום לחיות ביחד. איך אפשר לחיות בתופעה – שנהפכת לתופעה, זה לא מקרה בודד – שנהפכת לתופעה, עם האנשים שמסתובבים לך, רוצחים פוטנציאליים, בחצר ביתך?
כפי שאמרו היום גם אנשים שאחראים לביטחון, על-ידי תגבור השמירה ועל-ידי איפוק, לא נפתור את הבעיה. צריך חשיבה מחדש. אי-אפשר לדרוש היום לחיות במקום כשנותנים באופן חופשי, ושיש כאלה שכשאתה שומע על רצח כזה מתועב ושפל וקשה ואכזרי, כאן קרוב אליך יש תופעות של שמחה, תופעות של עידוד. זה אומר שאנחנו צריכים, על כל התופעה הזאת, לחשוב מחדש. מי שרוצה לחיות בשלום ומי שיכול לחיות בשלום, יוכל לחיות אתנו, אבל מי שלא, ומי שגם מראה וסביבתו מראה שהם תומכים – אנחנו צריכים לחיות בנפרד אחד מהשני. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב ולכלל הדוברים. הלוואי שנמצא פתרונות. טוב, אני מוסיף גם את חבר הכנסת עיסאווי פריג' לדוברים. בבקשה, אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני לא הקשבתי לחברים שדיברו היום, אבל – היום התעוררנו לזוועה בירושלים, אירוע בלתי אנושי, בלתי מוסרי, שאין מקום או כל חשיבה להצדיק.
אבל אני רוצה להדגיש ולומר כי תפקידנו כנבחרי ציבור – יהודים, ערבים – בזמן כזה הוא להתעלות על עצמנו ולא לתת לרגש להוביל אותנו. אני יודע שאני אומר דברים שיש חלק מהחברים שראיתי ברשתות החברתיות שרצו שני צעדים קדימה, אבל האחריות ששמעתי, גם מראש הממשלה ומאחרים, צריכה לבוא לידי ביטוי גם בימים קשים כאלה. אז כולנו ביחד. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת איילת שקד, ובזה נסיים את הנאומים בני דקה.
<איילת שקד (הבית היהודי):>
אני רוצה לדבר על התקשורת הזרה היום. כמי שעקבה אחרי האתרים, גם האנגליים, גם האמריקניים, גם הקנדיים – נתגלתה תמונה די מזעזעת ומעוותת של דיווחים, חלקם שקריים לגמרי, חלקם מאוד מוטים. וכאן אני מבקשת, לפחות מחברי הכנסת שנמצאים כאן, לצאת לתקשורת הזרה, להשקיע רבע שעה מזמנכם ביום ולהתראיין שם ולהסביר מה קורה כאן באמת. גם האנגלית שלי רחוקה מלהיות פרפקט, ובכל זאת אני משקיעה את העשר דקות ביום בשביל להתראיין בתקשורת הזרה, כי הם פשוט ברוב המקרים מדווחים תמונה מעוותת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת שקד. הם מנסים להתחרות עם Associated Press, שלאחר פיגוע הדריסה בירושלים הוציאו כותרת מאוד יפה: משטרת ירושלים הרגה פלסטיני. הכותרת לא תוקנה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. אנחנו נעבור לנושא הבא, נושא חשוב: דיון מיוחד, ציון יום הפג בכנסת. אני מתנצל, הטעות שלי היא בעקבות הדיון החשוב והאמוציונלי שהיה. קודם אנחנו נביא שני חוקים, על-פי סדר-היום המקורי שהודפס, ולאחר מכן נעבור לציון יום הפג. גם המציעה אתנו, גם השרה אתנו, אז אתם הסליחה על כך שכבר הודעתי.
<החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשע"ד–2014>
[נספחות.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נחזור בסדר-היום לסעיף 3: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשע"ד–2014. תציג את ההחלטה, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברת הכנסת עדי קול. בבקשה, גברתי. זה טעון אישור והצבעה.
<עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבדת להביא בפניכם הצעת החלטה בדבר תיקון טעות בחוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשע"ד–2014.
החוק התקבל בכנסת ביום ב' באב התשע"ד, 29 ביולי 2014, ופורסם ברשומות. בשל טעות סופר, ההפניות בתיקונים העקיפים לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג–1963, ולחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, הן לסעיף 194ב לפקודת מס הכנסה, סעיף שאינו קיים, במקום לסעיף 194א, שהוסף לפקודת מס הכנסה במסגרת החוק המתקן. מוצע לתקן את הטעות. לפי סעיף 10א(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, תחילתו של התיקון ביום תחילתו של החוק, קרי, י"א באב התשע"ד, 7 באוגוסט 2014.
אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת ההחלטה בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עדי קול.
אם כן, אנחנו נצביע על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשע"ד–2014. מי שבעד עמדת ועדת החוקה, הצעת ועדת החוקה, יצביע בעד, ומי שמתנגד יצביע נגד. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 2
בעד ההחלטה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההחלטה בדבר תיקון טעות בחוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי מליאת הכנסת אישרה את החלטת ועדת החוקה בדבר תיקון הטעות.
<הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26), התשע"ה–2014>
[מס' כ/574; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12759; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני שב ומזמין את חברת הכנסת עדי קול – הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה תוצג בשם יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט על-ידי, כפי שאמרתי, חברת הוועדה חברת הכנסת עדי קול.
<עדי קול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
שוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26), התשע"ה–2014.
כיום ניתן למנות דירקטור חיצוני בחברה לכהונה נוספת רק אם בעל מניות או דירקטוריון החברה מציע את מועמדותו לכהונה נוספת. כדי להעצים את עצמאותו של הדירקטור החיצוני, ולמנוע ממנו את הצורך לנקוט הליכי שכנוע של בעלי מניות או חברי דירקטוריון שיסכימו להציע את מועמדותו, מוצע לאפשר לדירקטור חיצוני להציע את מועמדותו לכהונה נוספת בעצמו. לשם הבטחת עצמאותו של הדירקטור החיצוני בפעולתו, וכן שמירה על האינטרסים של בעלי מניות המיעוט, מוצע כי על מינוי דירקטור חיצוני שהציע את מועמדותו לכהונה נוספת מיוזמתו יחולו הוראות פסקה (1) של סעיף 245(א1) לחוק החברות, שלפיהן על המינוי להיות מאושר על-ידי רוב מקרב בעלי מניות המיעוט.
כמו כן, מוצע להבהיר, במקומות שבהם הדבר נדרש, כי תקנות מכוח פקודת החברות יהיו טעונות את אישורה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, בדומה לתקנות מכוח חוק החברות.
להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות. אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחברת הכנסת עדי קול. יש בקשות דיבור. מאלה שביקשו לדבר רק חבר הכנסת דב חנין נמצא כאן. האם אדוני רוצה לדבר? מסיר את הבקשה שלו.
לכן אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26), התשע"ה–2014, הוצגה מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט על-ידי חברת הכנסת קול. בקריאה שנייה אין הסתייגויות. נא להצביע על החוק על-פי נוסח הוועדה. קריאה שנייה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–3 – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אישרנו את הצעת החוק בקריאה שנייה.
ונעבור לאישורה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק החברות (תיקון מס' 26), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, בקריאה שלישית, 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי המליאה אישרה כנדרש את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 26) בשלוש קריאות.
<הצעה לסדר-היום>
<ציון יום הפג הבין-לאומי>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, עכשיו אנחנו אכן עוברים לציון יום הפג הבין-לאומי, הצעה לסדר-היום מס' 4004. אנחנו מציינים את היום כאן בכנסת ביוזמתה הברוכה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
הטיפול בפגים בעולם, ובישראל בכלל זה, רשם התקדמות משמעותית במרוצת השנים; ועדיין, יש מקום לשפר ולייעל, ובין היתר הדיון הזה נועד לכך.
אצלנו בארץ כ-10% מן היילודים מוגדרים פגים, כלומר נולדו לפני השבוע ה-37 להיריון. התינוק הפג, מטבע הדברים, חשוף לסיכונים ונזקק לטיפול מיוחד. כפועל יוצא מכך, גם הוריו נדרשים להתמודדות שונה, מורכבת וארוכה יותר מזו של הורים רגילים. גם המחוקק נתן דעתו לכך, ותיקון שנכנס לתוקפו בשנה שעברה אפשר את הארכת חופשת הלידה בשישה שבועות במקרה של אשפוז היילוד.
עם זאת, עלינו לתת דעתנו על הצורך הגובר בהתמודדות עם צורכי הפגים עצמם, שמספרם בארץ בעלייה מתמדת. אנחנו שומעים לא אחת על מחסור בצוותים רפואיים בתחום היילודים, בעיקר פגים, שמספרם איננו מדביק את קצב הילודה. הפגים אינם יכולים לזעוק, אך אני מקווה שאנחנו, חברי הכנסת, בין היתר בדיון חשוב זה, נהיה להם לפה ונתריע על מצוקתם ועל צורכיהם המיוחדים.
אני עוד פעם מברך את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על העיסוק בנושא, וגם מזמין אותה להעלות את הצעתה כאן. לאחר מכן שרת הבריאות חברת הכנסת גרמן תשיב בשם הממשלה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אכן, היום התעוררנו לבוקר קשה במיוחד, חדשות שתפסו כל אחד ואחת מאתנו. התחושה של חוסר הביטחון הזה, והמראות של בית-הכנסת פה, בבירה בירושלים, תוך כדי כך שאנשים מתפללים עם טליתות ותפילין, אולי היו מתאימים יותר לתקופה אפלה בהיסטוריה של האנושות, באירופה, והיום, כאן, זה במדינתנו. יום קשה, אכן. קודם כול, אני רוצה לשלוח מפה איחולי החלמה לכל אותם פצועים ששוכבים עכשיו בבתי-החולים, וכמובן להשתתף בצער המשפחות.
אבל כמו שאנחנו נוהגים לומר, אנחנו צריכים להמשיך בחיי השגרה ולעסוק בנושאים שגם בהם, או בנושא הספציפי הזה שאנחנו מדברים בו, מדובר בהצלת חיי אדם. אין ספק בכלל.
אז, אדוני היושב-ראש, הפורום למען הפגים בישראל, ששותפים בו איגוד הנאונטולוגים ועמותת לה"ב – נמצאת אתנו פה גם יושבת-ראש העמותה רומי שחורי, שמדי תקופה קצרה לוחצת ושואלת: איך התקדמו הדברים? מה נעשה? מה עוד צריך לעשות? הם באמת עושים עבודת קודש, כי הם גם נותנים את השירות לאותם הורים, שלצערי הרב ביום בהיר אחד – הרי זה לא מתוכנן, אף אחד לא מתכנן דבר כזה, אירוע שכזה. אתה מצפה ללידה, שאמורה להיות משהו משמח, משהו מאחד, משהו של תא משפחתי, או חדש או שנוסף לתא המשפחתי הקיים, ובאבחת כנף אחת – טראומה. ללדת פג זה טראומה. מי משלם את המחיר? בעיקר אותם הורים, ועמותת לה"ב כולה הם הורים לפגים, והם יספרו לכם על הבעיות שהם נפגשים אתן ביום-יום, או היום אני אספר בשמם.
אני חושבת שזה כבר היום השישי במספר שאנחנו מציינים פה בכנסת ישראל, ואני רוצה להודות ליושב-ראש, שאישר את זה גם השנה, כי מרגע שנכנסנו לתמונה והפכנו את היום הזה ליום מיוחד בכנסת, הצלחנו להביא להישגים, הישגים משמעותיים.
אם נשים נאלצו לעזוב את מקום עבודתן כדי לטפל ברך היילוד בדיוק כשהוא חוזר הביתה, כי חופשת הלידה נגמרה עוד בימי האשפוז שלו, זו הדרת נשים. אבל זה גם אנטי-חברתי, כי לא ייתכן שאישה שילדה פג, שנלחמו עליו בבתי-החולים, שהסתובב סביבו צוות רפואי, ברגע שמגיעים הביתה, חופשת הלידה נגמרת וצריך לחזור לעבודה כאילו לא היה כלום. אי-אפשר להכניס את הילד למעונות, כמובן, והמשפחה הופכת להיות כוח העזר או הכוח הסיעודי-הבריאותי. תאמינו לי, אני יודעת את זה. אנחנו התגייסנו כולנו, לפני למעלה מ-18 שנה, במשפחה שלי, כשנולדה האחיינית שלי, חלי המדהימה, ששרדה תודה לאל, אבל הייתה לה אחות תאומה שלא החזיקה מעמד, והווירוס הרג אותה. במקביל, צוות מדהים הצליח להציל את השנייה. אז עברנו תקופה לא קצרה מאז, והצלחנו להאריך את חופשת הלידה עד כדי 20 שבועות נוספים, למשך כל ימי האשפוז של אותו יילוד. ואני גאה, זה אחד החוקים שהובלתי בכנסת הקודמת, ובאות אלי עדיין משפחות עם ילדים ואומרות לי: בזכותך. אבל זה היה מתבקש.
אז בשנים האחרונות עשינו לא מעט דברים וקידמנו מהלכים חשובים בנושא הפגים ולטובת הפגיות בבתי-החולים, והצוותים הרפואיים, שעושים עבודת קודש וממש ממש מצילים חיים. עם זאת, כפי שראינו היום בכמה דיונים שקיימנו – בוועדה לזכויות הילד, בוועדת הבריאות ובוועדה לענייני ביקורת המדינה – אנחנו יודעים היטב שעדיין יש לא מעט בעיות, ובזמן הקצר שנותר לי אני רוצה להעלות אותן על סדר-היום, גברתי השרה.
דוח מצב הפגים בישראל לשנת 2014, כפי שפורסם היום, מגלה: שיעור הזיהומים בפגיות בישראל גבוה פי-שניים מאשר במדינות המערב; שיעור התמותה בשנה הוא כ-17% פגים שנפטרים מזיהום, לעומת קבוצה של כ-12% במדינות ה-OECD; אחד מכל ארבעה פגים ילקה בזיהום בפגייה, לעומת אחד מתשעה פגים במדינות המערב. ואנחנו מדינה מתקדמת. אבל זה הדוח. מהדיונים גילינו תמונה שציפיתי שתהיה קצת אחרת, גברתי השרה.
חלק מרכזי מהגורמים: מחסור חמור בכוח-אדם; מחסור קריטי באחיות, שנאלצות לרוב לרוץ מפג לפג; צפיפות גדולה מדי של מיטות הפגים; אי-תקנון של מיטות. תקשיבו לבדיחה – זה לא בדיחה, זה עצוב: כפי שהתברר היום – וחברי מיקי רוזנטל ניהל את דיון הוועדה לענייני ביקורת המדינה – משרד האוצר, כפי שהתחייב עוד בתקופת רוני גמזו כמנכ"ל, וההסכם עם האוצר לגבי הוספה של מיטות לפגיות – הסתבר לנו שאכן באמת עד שנת 2013 תוקננו המיטות והועברו. אבל מ-2013 יש הפסקה. חבר'ה, הפסיקו הלידות בישראל. הוקמה רשות חדשה, רוצים לראות אם היא עומדת על הרגליים ואיך היא עומדת על הרגליים, ועד אז האוצר, על פניו, בתעודה מסוימת, במסמך מסוים, אומר: אני מודע לבעיה ואני נותן את המיטות. רק מה לא אמרו לנו? שאין תקנים עם המיטות הללו.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אבקש לסיים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לא. זה יום מיוחד.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אבקש לסכם. מה זה לא?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
זה יום מיוחד, יש עוד כמה דקות.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
יש זמנים לפי התקנון. ודאי שניתן לבקש מהיושבת-ראש לאפשר לך לסיים את הדברים, אבל להגיד לי לא, זה לא מקובל. אז בבקשה, רק לסכם את הדברים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, זה נושא כל כך חשוב, ואני יודעת שהוא נוגע ללבך. ברשותך, אני אנצל את הזמן.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אני מוסיפה לך עוד דקה. בבקשה – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
טוב. חבל מאוד, כי אנחנו גילינו היום בוועדה כמה דברים אבסורדיים, ואני לא יודעת איך שרת הבריאות תוכל להתייחס אליהם אם לא נאמר את זה. תקציבים שלמים ותקנים – כי מיטה ללא תקן שווה כמו מיטה שתקנה ב"איקאה". כשאנחנו מדברים על מיטות של טיפול נמרץ זה אומר מיטות שמתקננים אותן עם כוח-אדם, זה אומר רופא ואחות. וגם כאשר יש תקנים, מסתבר – גילינו היום בוועדה – מנהלי הפגיות לא יודעים עליהם. תקנים צבועים מוסטים למחלקות אחרות. שלא נדבר על כחצי מיליארד שקלים שמגיעים מהביטוח הלאומי לבתי-החולים בעבור אותם פגים – לא מגיע ליעד. זה יכול לשמש לחשמל, זה יכול לשמש ליחסי ציבור, זה יכול לשמש לאלף ואחד דברים אחרים, אבל אף אחד לא בודק ולא מבקר שאכן הפגיות נהנות מאותו כסף, שאמור היה להיות כסף צבוע. אז התקנים לא צבועים והכסף לא צבוע, אבל ההורים האלה, עם הילדים האלה, כל כך זקוקים לזה.
אני רוצה לספר לכם עוד משהו, שאותי הוא זעזע, בלחימה בדרום.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
ובזה אבקש לסכם.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
פנינו לפגייה של צנגן, שהוא יושב-ראש איגוד הנאונטולוגים במדינת ישראל, בברזילי, וראיתי תמונות מזעזעות. תארו לכם שבמצב חירום צריך להעביר פגייה שלמה כי היא לא ממוגנת. רק שמונה פגיות בכל הארץ ממוגנות, והן לא בדרום. וידעו את זה כבר קודם, עוד מהלחימה הקודמת, והבטיחו למגן. ואתם יודעים מה היה? היו צריכים להעביר אותם למקלט. פגים זעירים – כל טלטול הכי קטן יכול לגרום להם לדימומים במוח, נאמר לנו על-ידי יושב-ראש איגוד הנאונטולוגים.
אנחנו שמענו סיפורים מזעזעים של הורים שבזמן אזעקה בבתי-חולים שונים בארץ נשכבו על האינקובטורים. הורים אחרים שלפו את הילדים שלהם מהאינקובטורים כדי להגן עליהם בגופם, תוך סכנת חיים, שלהם ושל הילדים. הוצאת את הילד מהאינקובטור, ממכונת ההנשמה – יכול להיות שנעשה לו נזק. אבל חוסר האונים של ההורים האלה, שעומדים 24 שעות, 24/7, בבית-החולים כי אין מספיק אחיות – ואמרו לנו הורים שכשיש אירוע מסוים האחיות מבקשות: בבקשה, הילד שליד – שהוא לא הילד הביולוגי של אחד ההורים – תנער אותו, כי אני עכשיו מטפלת בילד אחר; תנער אותו כדי לעודד אותו לנשום.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה. תודה, חברת הכנסת לוי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ואני שואלת, גברתי השרה, באמת אני רוצה לקבל כמה תשובות. אחת – לגבי טיפול בקהילה, שלא קיים בכלל.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
חברת הכנסת אבקסיס, חברת הכנסת אבקסיס.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני מבקשת שני משפטים אחרונים ואני מסיימת. טיפול בקהילה לא קיים כמעט בכלל. נאונטולוגים מספרים שהם לא רושמים הפניה למכון להתפתחות הילד, כי הם יודעים שאין מקום שיקבל אותם. הוראה של רופא לראות תוך חודשיים ילד שיצא מפגייה – אחרי שמונה חודשים במקרה הטוב הוא ימצא רופא מומחה או רופא להתפתחות הילד.
אנחנו יכולים לעבור לסדר-היום? העברת בקדנציה הזאת את העניין של תרומת ביציות, של אם פונדקאית. אתם יודעים שבהפריה חוץ-גופית הסיכוי ללידת פג הולך וגדל?
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני לא רוצה לפרש את העובדה שאת מתעלמת – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אי-אפשר מצד אחד להעלות את מספר הפגים ומצד שני לא לתת.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני לא רוצה לפרש את הדברים כחוסר כבוד – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אוקיי, אני רוצה להגיד לכם – טוב, אני יודעת.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אני חושבת שאת מגזימה. אני הוספתי לך דקה. אני מבקשת ממך לסיים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תגידי, ואם היה מדובר בשרה לא מבית מפלגתך, גם היית עוצרת בצורה כזאת?
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
יש תקנון. התקנון לא נכתב על-ידי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תאמיני לי, הייתי יושבת-ראש, סגנית יושב-ראש.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אני חושבת שזה לא מן העניין.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ובנושאים חשובים כאלה היינו נותנים עוד.
<אילן גילאון (מרצ):>
בנושאים כאלה זה מקובל לתת עוד קצת זמן.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
הוספתי, נתתי תוספת זמן. אני חושבת שלפנים משורת הדין הייתי מאוד לארג'ית.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
טוב, גברתי השרה – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אני מבקשת ממך, חברת הכנסת לוי אבקסיס.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני יוצאת, אני קמה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תסכמי במשפט.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
הייתי שמחה לשמוע לגבי הביקורת שלכם, אם התקנים מגיעים ליעדם; לגבי הביקורת שלכם, אם משרד הבריאות בכלל עורך ביקורת, אם הכספים מגיעים לפגיות. הייתי שמחה לשמוע למה יש 6 מיליון שקלים בסך הכול לפיתוח שירותים בקהילה, כי אין נאונטולוגים בקהילה – יימצאו? הייתי שמחה לשמוע אם האחיות המיוחדות האלה יגויסו כדי לממש את התקנים. הייתי שמחה לשמוע אם משרד הבריאות ישלם להן את הקורס המיוחד כדי להציל את הילדים האלה. כי היום האבסורד הוא ששולחים אותן ללמוד על חשבונן, או על חשבון מנהלי בית-החולים – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – ואם לא יהיה לו תקן, למה שהוא יוציא כסף? המצב עגום, ואני מקווה מאוד שאת אשת בשורות היום. תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה. תעלה להשיב שרת הבריאות יעל גרמן, בבקשה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
גברתי היושבת-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני לא יכולה להתחיל ולהגיע לנושא המאוד-מאוד חשוב הזה בלי להביע קודם כול את תנחומי למשפחות ארבעת ההרוגים, משפחת הרב קלמן לוין, משפחת אריה קופינסקי, משפחת הרב משה טברסקי ומשפחת אברהם שמואל גולדברג. אני גם רוצה לאחל החלמה מלאה ומהירה לפצועים.
ואני רוצה לספר לכם שבבתי-החולים בירושלים מאושפזים כמה פצועים: ל"שערי צדק" הגיעו חמישה פצועים, אחד מהם פצוע ראש שהועבר לאחר טיפול ראשוני ל"הדסה", כך שכרגע מאושפזים שם ארבעה פצועים, שלושה במצב קל ואחד במצב בינוני. ב"הדסה" מאושפזים ארבעה פצועים קשה, שלושה מהם, לפני שעה היו עדיין בחדר הניתוח.
אני מבקשת גם, בהזדמנות זו, להתייחס לסיכום הראשוני של נתיחת המנוח יוסף חסן, שאתמול הרבו לדבר בו. אני לא אפרט את הממצאים המקצועיים שנמצאים בפני, אבל אני בהחלט מבקשת לקרוא את הסיכום, והסיכום אומר כך: "הממצאים מתיישבים עם תלייה עצמית. אנו ממשיכים בבדיקות מעבדה כדי לברר אם נמצאים חומרים שונים בנוזלי הגוף. אין בממצאים שתוארו כל אינדיקציה להתערבות גורם זר במעשה התלייה. במהלך הנתיחה נכח ד"ר אל-עלול מטעם המשפחה. הובהר לו שהוא רשאי לשאול כל דבר, לבקש כל בקשה או בדיקה או ביצוע של תצלום, אך לא הייתה כל בקשה כזאת. במהלך הנתיחה הייתה הסכמה לגבי הממצאים השונים ומשמעותם ולא עלה חשד שהמוות נגרם על-ידי אחר". חתום ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, וד"ר מאיה פורמן-רזניק.
ועתה לנושא העולה היום, שהוא מאוד מאוד חשוב. בשנת 2013 נולדו במדינת ישראל 12,516 תינוקות פגים, שהם 7.32% מכלל 171,000 הלידות שלנו במדינת ישראל. שיעור התינוקות הנולדים לפני השבוע ה-33 נמוך – 1.2%, כ-2,100 תינוקות; שיעור התינוקות שנולדו לפני השבוע ה-28 הוא 0.3%, 408 תינוקות. יש לזכור ששיעור הפריון בישראל הוא הגבוה בכל מדינות ה-OECD. אחוז התינוקות שנולדו במשקל נמוך מ-2,500 גרם בישראל הוא גבוה יחסית לממוצע ב-OECD – אצלנו 8.1%, בהשוואה לממוצע של 7% ב-OECD. בסך הכול אנחנו יכולים להיות גאים במדינת ישראל, שבה תמותת התינוקות במגמת ירידה. השיעור בישראל דומה לשיעור הממוצע, ובשנת 2013 נפטרו 535 תינוקות, לדאבוננו, שזהו שיעור של 3.1 ל-1,000 לידות חי. משרד הבריאות עושה הכול כדי להוריד את השיעור הזה, ובתוך כך עושה רבות כדי לשפר את הטיפול בפגים. ועדיין, יש משימות רבות לפנינו.
במהלך השנה החולפת פעלנו במשרד הבריאות על מנת לקדם את תחום הטיפול בפגים: בדצמבר 2013, לראשונה, פורסם חוזר מינהל הרפואה שקבע סטנדרט טיפול בפגיות, בהתייעצות עם איגוד הנאונטולוגים. החוזר קובע לראשונה המלצה לסטנדרט של כוח-אדם ותשתיות. החוזר מעמיד סטנדרט לפגיות שאליו בתי-החולים צריכים להתכוון. הקצינו 240 מיטות נוספות לפגיות מתוך תוספת של 960 מיטות. וכן, הקצאת מיטות צריכה לבוא עם כוח-אדם, ללא ספק, וכך גם יהיה. לא מדובר על מיטות ועל ברזלים; זה צריך לבוא עם כוח-אדם.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – גברתי השרה, 2014 לא תוכננה עם כוח-אדם.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני אענה לך על כך, לא עכשיו. את תפרטי לי בכלל את כל הטענות והתלונות, ואחת לאחת תקבלי תשובה.
חשוב לספר שלראשונה יצאנו, גם עם איגוד הנאונטולוגים, יחד עם משרד האוצר, וכמובן משרד הבריאות, למה שאנחנו קוראים פרויקט "כוכבים", שבעיקרו אנחנו מתמרצים פגיות. במסגרת הפרויקט אנחנו מקצים סכום שניתן באופן ייעודי לפגיות לשיפור תשתיות והצטיידות. מודל התמרוץ מודד תשומות ותוצאות על-פי הסטנדרט המומלץ בחוזר שציינתי קודם לכן, שפורסם בדצמבר 2013, כאמור. בסיכום עם האוצר ניתנה לשם כך תוספת של 20 מיליון ש"ח החל מ-2014 לבסיס, ובמהלך ארבע שנים היא תגיע ל-80 מיליון ש"ח. התוספת הזאת של 20 מיליון ש"ח עומדת להגיע בסוף החודש הזה – תחילת 2015, לפגיות שעמדו בקריטריונים. ב-2015 לא קיצצנו, ותוספת התקציב של 40 מיליון ש"ח שמיועדים לתוספת ל"כוכבים", לפגיות, נמצאת בתקציב 2015. ב-2016 יהיו כבר 60 מיליון, וב-2017 – 80 מיליון, ומאותה העת 80 מיליון ש"ח יישארו, מיועדים לפגיות. כך שלבוא ולומר שלא נעשה כלום, זה ממש לא נכון.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לא, לא אמרתי את זה – – – אבל חלק – – – לא מומשו הלכה למעשה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני חייבת לומר שבשטח, חברתי חברת הכנסת, אני חייבת לומר שבשטח אנחנו כבר רואים שיפור. בתי-החולים מתייחסים לסטנדרט ולמודל ומגיבים אליו. לדוגמה, יש גידול במספר האחיות בפגיות; גידול בכוח-אדם מקצועי פארה-רפואי; בחלק מבתי-החולים הוסיפו ושיפצו חדרי תרופות; הוסיפו בקרות על רחיצת ידיים כדי למנוע את אותם זיהומים.
ולגבי הזיהומים, השקנו תוכנית לאומית בשם "לגעת באפס", המתנהלת זה כמה חודשים, ומטרתה הורדת שכיחות זיהומים הנרכשים בפגייה. התוכנית מבוצעת, שוב, בהובלת האיגוד הישראלי לנאונטולוגיה ובשיתוף אחיות הפגייה ומשרד הבריאות. מטרת התוכנית היא הורדת שכיחות הזיהומים הנרכשים בפגייה ב-25% מדי שנה, תוך שינוי תרבותי והתנהגותי ושיפור תהליכי עבודה של הצוות המטפל בפגיות. המטרה היא, כמו שאמרתי, לגעת באפס – להגיע לאפס אחוזי זיהומים. שיטת העבודה כוללת יצירת קווים מנחים אחידים לטיפול בפגים בכלל הארץ, שימוש ברשימות תיוג, תצפיות ובקרה אחר מילוי הקווים המנחים ולמידה מאירועים של זיהומים. בכל פגייה מונה צוות מקומי ליישום התוכנית, שעובד בהכוונת ועדת ההיגוי המרכזית של הפרויקט ובשיתוף פעולה בין כל הפגיות בארץ. בהתאם לתוצאות ממערכת המידע, שכוללת נתונים מכל בתי-החולים על תינוקות במשקל נמוך מקילו וחצי, מ-1,500 גרם, נצפתה ירידה בשיעור זיהום דם מאוחר בקרב תינוקות ששרדו 72 שעות לפחות: מ-29.1% בשנת 2001 אנו עדים בשנת 2012 – ואני משערת שזה ירד גם ב-2013 – ל-22.3%, למעלה מ-20% ירידה באלח דם.
הפעילות שלנו אינה מסתיימת בבתי-החולים, והיא ממשיכה גם בקהילה. במסגרת זו יזמו שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, בשיתוף עם עמותת "אשלים", תוכנית לשיפור המעקב אחר הפגים בקהילה בתחנות טיפת-חלב. בתוכנית יש קורס הדרכה אינטנסיבי בנושא. בתוכנית מודגשים הצרכים הייחודיים והטיפול באותם צרכים ל-30 אחיות בריאות הציבור אשר ירכזו את הנושא ואשר תהיינה אחראיות למעקב הפגים בארבע נפות בארץ.
מעקב גדילה של פגים: פורסם חוזר בריאות הציבור בנושא מעקב גדילה של תינוקות וילדים, תוך אימוץ בפועל של עקומות תקן ארגון הבריאות העולמי מ-2006. החוזר כולל פרק מיוחד המוקדש למעקב גדילה של פגים והנחיה לבצע הערכת גדילה. נוסף על כך פועל משרד הבריאות להנגיש את שירותי התפתחות הילד במרכזים לגיל הרך ובמרכזים להתפתחות הילד שנפתחו ביישובים המשתתפים ב"תוכנית 360", שזוהי התוכנית הלאומית למניעה ולטיפול בילדים ונוער בסיכון.
כמו כן, הוחלט במשרד הבריאות על הקמת פיילוט לבנק חלב. חלב אם חשוב במיוחד לפגים קטנים, וכידוע מונע סיבוכים במעי ועוד.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
זה גם משהו שאמרנו – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אז אני שמחה לומר שמצאנו את התקציב, מיליון ש"ח, לשנת 2015 – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אנחנו כבר יודעים איזה בתי-חולים יהיו בפיילוט?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כרגע יש לנו שני בתי-חולים בפריפריה. אני לא יכולה לומר אילו, אבל החלטנו שאלה יהיו בתי-חולים בפריפריה. אנחנו מדברים על שני בתי-חולים שיבצעו את הפיילוט – כאלה שמוכנים כמובן. לא כל בתי-החולים, דרך אגב, היו מוכנים לכך. על כל פנים, אני שמחה לבשר שמצאנו מיליון ש"ח, ולראשונה במדינת ישראל נעשה פיילוט של בנק חלב אם, שיסייע לאותן אימהות שנולדו להן פגים ואינן יכולות להניק אותם, על כל המשמעויות הבריאותיות.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
או לצערנו ילדים שננטשו.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
יש גם כאלה. התקדמנו לא מעט בנושא הטיפול בפגים, והשקענו משאבים רבים. עם זאת, אתגרים רבים עוד לפנינו: לוודא שהמיטות שהוקצו אכן תוקננו עם כוח-אדם; לוודא שמספר האחיות והרופאים ימשיך לגדול; לוודא שיש מענה ראוי בקהילה; לוודא שעוד בתי-חולים יהיו מוכנים להצטרף בסופו של דבר לפיילוט ולפתוח עוד בנקי חלב אם.
אני רוצה לספר לכם לסיום סיפור ששמעתי לאחרונה מד"ר ספי מנדלוביץ, שעובד אצלנו במשרד הבריאות. וכך הוא סיפר: לפני שלוש שנים, במהלך לידה מוקדמת, בשבוע ה-27, נולד פג במשקל 778 גרם, בן לזוג צעיר שהיה זה בנם בכורם. התינוק נולד במצב קשה מאוד ונזקק להחייאה ממושכת, שכוללת עיסויים, הנשמות, הכנסת נקזים לבית החזה ומתן תרופות החייאה למעלה משעה. במקרים מסוג זה הסיכויים להישרדות הם קלושים ביותר, בעיקר בגלל המשקל המאוד-מאוד-נמוך, והאפשרות שהתינוק יצליח לשרוד ללא פגיעה מוחית משמעותית גם היא קלושה ביותר. הצוות הרפואי הסביר להורים על הסיכויים ועל הסיכונים הכרוכים בהמשך הפעילות להצלת הילד. ההורים החליטו לקחת את הסיכון תוך הבנה מלאה של המצב, והחליטו להמשיך ולהילחם עבור בנם. מלחמה זו נמשכה ארבעה חודשים והתאפיינה בשילוב כוחות של הצוות והמשפחה, כשכל צד מחזק את הצד השני כשהוא נופל ברוחו. משפחה זו נשארה בקשר צמוד עם הרופא המטפל, וכיום, שלוש שנים אחרי, אני כל כך שמחה לספר שלמרות שהילד אומנם נעזר בהליכון ויש לו משקפיים, הוא הולך לגן רגיל, הוא נחשב לנמרץ, הוא אינטליגנטי יותר מבני גילו, וחי חיים נורמליים. בעקבות סיפור זה החליט האב ללכת ללמוד רפואה ולהתמחות בטיפול בפגים.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
וואו. יפה מאוד.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
הטיפול בפגים מחייב אורך רוח, שיתוף פעולה בין המשפחה לצוות המטפל, נטילת סיכונים, והמשרד עושה הכול ונוקט כל כך הרבה פעולות תמרוץ כדי לתמרץ את מקצוע הפגיות בקרב המתמחים ברפואה. גם כאן אני חייבת לציין שהייתה התקדמות בלתי רגילה: עד שנת 2011 עמד מספר המתמחים בתחום על שניים, וכיום, בעקבות ולאחר התמרוץ, יש לנו 25 מתמחים, שזו התקדמות בלתי רגילה.
לסיום, אני רוצה – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
חייבים להשאיר את התמרוץ גם לשנים הבאות. אני אומר לך למה – כי 40% מהנאונטולוגים – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אנחנו משאירים. בשנת – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – במדינת ישראל עומדים לצאת לפנסיה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
בשנת 2015 אנחנו מצאנו את התקציב, ואני מאוד מקווה שנצליח למצוא את התקציב גם הלאה. אין ספק שצריך לתמרץ את כל המקצועות במצוקה, וגם נאונטולוגיה, והראיה – שאנחנו העלינו את זה בעשרות אחוזים.
כל מה שסיפרתי – הכול נעשה כדי להעלות את שיעור הפגים השורדים, ושכל המקרים יסתיימו באותו סוף טוב שעליו סיפרתי. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
המציעה, חברת הכנסת לוי אבקסיס, את מסתפקת בתשובה או שאת מציעה הצעה אחרת?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני מסתפקת, כי אנחנו קבענו גם בוועדות השונות לעשות מעקב – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
כן. גם השרה ציינה שהיא עוד תרחיב מולך דברים נוספים – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כל שאלה כמובן תיענה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
כל שאלה שתעלה – כי רואים שיש התקדמות בנושא הזה, וזה נושא ראוי וחשוב. תודה. אז אין לנו על מה להצביע.
<הצעה לסדר-היום>
<ציון יום הסוכרת הבין-לאומי>
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים לדיון הבא. חברי הכנסת, אנחנו פותחים דיון מיוחד לציון יום הסוכרת הבין-לאומי. לפני שנעבור לרשימת הדוברים אומר כמה דברים.
על-פי נתוני האגודה הישראלית לסוכרת, למעלה מחצי מיליון ישראלים סובלים ממנה, וחלק גדול אינם מודעים לה כלל. הסוכרת היא אחת המחלות הנפוצות בעולם, ועל-פי ארגון הבריאות העולמי, כבר לפני שנים אחדות היו בעולם לא פחות מ-220 מיליון חולי סוכרת. כדי לסבר את אוזננו, ההערכה היא שבארצות-הברית, למשל, לוקים בה כ-6% מהאוכלוסייה.
יש לה שורה של תסמינים, וסכנותיה מרובות – מבעיות בכלי דם ובלב ועד פגיעה ברשתית, ולא עלינו גם עיוורון. לבד מטיפול תרופתי, יש חשיבות גדולה לקיום אורח חיים בריא, לתזונה נכונה ולפעילות גופנית. אם פעם חשבנו שכל אלה הם מותרות, הרי שהיום ברור כי אלו חיוניים לשמירה על בריאות ולמניעת מחלות, והסוכרת ביניהן.
מכאן החשיבות הרבה של העיסוק במחלה והדיון הציבורי בה, ואני מברכת על ציון היום הבין-לאומי לסוכרת גם כאן בכנסת ישראל. אם נצליח לתרום, אפילו במעט, להעלאת המודעות למחלה ולהתמודדות אתה, הרי יהיה זה שכרנו כולנו.
אנחנו עוברים לדיון בהצעות לסדר-היום מס' 3875, 4049 ו-4089. הדובר הראשון – חבר הכנסת איתן כבל, ואחריך יעלה חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. עומדות לרשותך עד חמש דקות, בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, תודה, רשמת פרלמנטרית, גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, כאן, בבית הזה, אנו בדרך כלל עוסקים בנושאים עם פרופיל ציבורי גבוה, שמצטלמים היטב, שמחוללים הדים. מחלת הסוכרת, מדי שנה מתים ממנה 2,500 איש, וככזאת, היא הרוצח השקט. מתים ממנה הרבה יותר מאשר במלחמות ובתאונות דרכים גם יחד. לפעמים, כשאתה חושב על הדברים האלה, שאם אין לזה את הבולטות ואם זה לא מופיע בכותרות הראשיות, גברתי השרה, לא נורא – אני אומר את זה כמובן בצורה קצת בוטה ואכזרית.
עבור מי שלא מכיר מקרוב את המחלה מדובר בסך הכול בשם, במילה, אך עבור כחצי מיליון ישראלים מדובר במאבק יומיומי, בטיפולים, בזריקות, במשאבות, וחלילה, במקרים לא מעטים גם בכריתת איברים או מוות. אני מכיר את זה במשפחה שלי. סבא שלי, זיכרונו לברכה, אבי אמי, הלך לעולמו ממחלת הסוכרת בגיל 28. הוא נחת כאן בארץ, ולא הרבה אחרי זה מת מהמחלה. ואני מכיר את זה מקרוב כי במשפחה, באופן טבעי, אז – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
כשהוא היה בן 28?
<איתן כבל (העבודה):>
בוודאי, כשהוא היה בן 28. וכשאתה מכיר את זה מקרוב, אתה גם דואג עכשיו לעצמך. אם המשפחה נמצאת בסכנה או בסיכון גבוה, אז זה מצריך גם ממך, מהמעגלים הקרובים. אתה מגיע לגיל מסוים ואתה צריך למצוא את עצמך כל הזמן במעקב; וברוך השם, הכול בסדר, ואני מקווה שהכול ימשיך להיות בסדר, אבל אתה נחשף מקרוב לדברים האלה, אתה רואה אותם מקרוב, ועד שאתה לא רואה את זה בסביבה שלך, זה תמיד רחוק ממך.
לעתים סוכרת היא גזירת גורל, אך במקרים רבים ניתן למנוע אותה. רבבות ישראלים לוקים במחלה בשל אורח חיים לא בריא, שנובע מהיעדר מודעות. לשדה הזה, המניעתי, גברתי השרה, חובה על המדינה להיכנס ביתר שאת. המאבק בסוכרת אינו מתחיל בטיפול הרפואי שלאחר האבחון אלא באירועים כגון היום הזה שלשמו התכנסנו כאן, יום המודעות למאבק בסוכרת. העניין הזה של המודעות הוא כל כך מרכזי, הוא כל כך חשוב, כי עדיין, למרות העובדה שלצערנו מתים כל כך הרבה מדי שנה, ואין כמעט משפחה שאין בה מישהו ממעגל ראשון, שני או שלישי שלוקה במחלת הסוכרת, זה עדיין לא נמצא בעדיפות העליונה שלנו, כי אנחנו פחות רואים את זה, פחות מרגישים את זה עדיין בעוצמות החזקות שמחייבות אותנו לקום ושתהיה אמירה.
זוהי לא רק חובתה של המדינה לתמוך בגופים כגון המועצה הלאומית לסוכרת, מיזם "עוצמה", האגודה הישראלית לסוכרת וארגונים נוספים, שכולם משקיעים מאמצים בחינוך, בהגברת המודעות ובמניעה; זהו גם אינטרס מובהק שלה, שכן הטיפול בחולה סוכרת יקר פי-ארבעה מהטיפול באדם שאיננו סובל מהמחלה. מאבק בסוכרת, אם כן, מעבר לפן האנושי, הראשון במעלה, פירושו גם חיסכון אדיר בהוצאות. גם המשך ההשקעה בתחום המבטיח של מחקרי הנדסה גנטית, שעשויים למצוא תרופה למחלה, הוא בעל חשיבות עליונה.
אני רוצה להודות לפרופסור קרסיס, שחיבר בינינו לד"ר שלמה שגב, שהעביר לי חלק – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
קרוסיס.
<איתן כבל (העבודה):>
איך?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
קרוסיס.
<איתן כבל (העבודה):>
קורסיס.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
קרוסיס.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
קרוסיס.
<איתן כבל (העבודה):>
קרוסיס. זה חשוב מאוד, שימי לב שאני הקפדתי. פרופסור קרוסיס. – – – שהעביר לי חלק מהנתונים והציג בפני, בצורה מאוד מובהקת, נהירה וברורה את החשיבות בהעלאת הנושא הזה על סדר-יומנו.
אני חוזר ואומר שכמעט אין מי שלא מכיר חבר או קרוב משפחה שנאבק בסוכרת. למענם ולמען כל אלה שעדיין ניתן למנוע מהם את המחלה הקשה הזאת, עלינו לוודא שהיא לא תחמוק בחזרה אל שגרת האנונימיות והאדישות, שמאפשרת לה להפיל קורבנות כה רבים. תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה, חבר הכנסת כבל. הדובר הבא, חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. תעלה להשיב שרת הבריאות יעל גרמן, בבקשה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
גברתי היושבת-ראש, חברי – אין כבר חברות – חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנחנו רואים בכל העולם וגם בארץ עלייה מדאיגה במספר חולי סוכרת. למעשה, חבר הכנסת איתן כבל, הסוכרת נחשבת למגפה של המאה ה-21.
<איתן כבל (העבודה):>
נכון.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
יש היום כ-387 מיליון חולים בעולם, ובישראל 6.5%, שהם למעלה מחצי מיליון חולים בסוכרת – אלה שאנחנו יודעים; ישנם גם כאלה שלא יודעים שהם חולים בסוכרת. הגורמים הידועים למחלת הסוכרת הם גורמים סביבתיים, התנהגותיים וגנטיים. הגורם ההתנהגותי העיקרי קשור בתזונה לא בריאה ומיעוט פעילות גופנית, שמובילים להשמנה, ומכאן לסוכרת. גורם נוסף, שלא כל כך מודעים לו, לתחלואה בסוכרת הוא זיהום אוויר; מה שהיום, דרך אגב, גם התגלה כגורם מסרטן.
הסוכרת משמשת גם כנייר לקמוס לפערים החברתיים הקיימים במדינה, לדאבוני הרב. אנחנו יודעים כי שיעור חולי הסוכרת בקרב הקהילה הערבית עומד על 12%, שזה כמעט פי-שניים מבכלל האוכלוסייה, ובקרב יוצאי אתיופיה השיעור מגיע ל-16%.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
הוא גבוה מאוד. זו בעצם האוכלוסייה – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
שסובלת מזה הכי הרבה. והיא לא סבלה מזה באתיופיה; היא התחילה לסבול בגלל הרגלי האכילה ברגע שהגיעו הנה למדינה – הרגלי האכילה ובכלל התנהגות.
כאמור, סוכרת, כמו כל מחלה אחרת, היא לא בהכרח גזירה משמים, וניתן למנוע אותה, בעיקר על-ידי אורח חיים בריא, תזונה נכונה ופעילות גופנית. במשרד הבריאות אנחנו פועלים, יחד עם משרדי החינוך והספורט, לעודד אורח חיים פעיל ובריא, ובכלל זה הפעלה של מתנ"סים וגני-ילדים מקדמי בריאות. אנחנו מקדמים תחבורה פעילה לבתי-הספר. תחבורה פעילה לבתי-הספר – הכוונה היא שבמקום לנסוע באוטובוס הילדים הולכים ברגל, בצורה מסודרת ועם ליווי.
<איתן כבל (העבודה):>
כמו פעם.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כמו פעם, דרך תחנות האוטובוס, אבל זה ברגל ולא באוטובוס. אנחנו מטפחים גינות ירק בגני-ילדים. אנחנו מקדמים גני-ילדים מקדמי בריאות – בגני-הילדים מתחילים להרגיל את הילדים לאכול מזון בריא, והם יודעים להפריד: זה בריא וזה לא בריא, ממש מגיל שלוש-ארבע. אנחנו מעודדים מועדוני אופניים לנוער והנגשת חיים פעילים ובריאים למתמודדים עם מוגבלויות, שסובלים משיעורי סוכרת גבוהים במיוחד.
מינהל הספורט השיק את התוכנית "פרחי ספורט" לקידום הספורט בקרב ילדים ובני-נוער, והטיל על הרשויות המקומיות את האחריות להעלאת שיעור העוסקים בפעילות גופנית.
יצרני המזון, מתוך הסכמה, בשיתוף פעולה אתנו, עם האגף לבריאות הציבור בראשותו של פרופסור איתמר גרוטו, הפחיתו את תכולת המלח בכמה מוצרי בסיס – את זה אף אחד לא יודע, אבל זה נעשה – כולל לחמים וסלטים ארוזים, בעקבות שיתופי פעולה, כאמור, עם האגף לבריאות הציבור.
הכנסת, בהובלת ועדת החינוך, העבירה בקיץ שעבר חוק לפיקוח על הערך התזונתי של המזון שמוגש ונמכר במוסדות חינוך.
משרד החינוך ממשיך להיות מנהיג בקידום בריאות הילדים, והוא הקצה מתקציבו שעות העשרה בקידום בריאות לאלפי מנהלים, מורים וגננות במגזרים השונים, והנושא מקבל יותר שעות הכשרה מכל נושא אחר. בגני-הילדים בישראל התחייבו לחגוג ימי הולדת בריאים, שבהם ההורים מביאים דברים בריאים: גזר – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
קורנפלקס.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כן. – – והיום יש ממתקים מחרובים, ולא שוקולד. והפלא ופלא, ניתן לחגוג אחרת.
בחודשים האחרונים אנו פועלים לאפשרות פיקוח על מחיר הלחם, וזה אחד הפרויקטים שאנחנו משקיעים בהם את מרב המאמץ. מי שהפנה את תשומת לבי לנושא הוא ד"ר בשארה בשאראת, שהוא מנהל בית-החולים בנצרת, והוא מודע לכך שבאמת באוכלוסייה הערבית שיעור חולי הסוכרת כפול מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
על כמה הוא עומד באוכלוסייה הערבית?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
12% – פחות מאשר בקהילה האתיופית. גם אצל הבדואים זה יותר מאשר בקהילה הערבית.
והוא בא ואמר ששינוי קטן כמו שינוי הרגלי האכילה, שבמקום לאכול לחם ולחמניות מקמח לבן יאכלו לחם מקמח מלא – הדבר יעשה שינוי אדיר ברמות הסוכר בדם ובסיכויים והסיכונים לחלות בסוכרת. ולכן אנחנו עושים היום מאמצים גדולים מאוד לשכנע את משרד האוצר ולמצוא נוסחאות שונות כדי להביא בסופו של דבר לפיקוח על מחיר הלחם מקמח מלא. כי אני לא יודעת עד כמה אתם יודעים, אבל לחם מקמח לבן – וכשאומרים לחם אחיד, זה שהוא צבוע שחור, אל תטעו, זה קרמל שמכניסים לשם, זה לא גרעיני חיטה מלאה – הלחם הזה עולה בין 5 ל-6 שקלים, בעוד לחם מקמח מלא עולה בין 15 ל-23 שקלים. יוצא אפוא שדווקא אותן אוכלוסיות שזקוקות לזה לא מסוגלות להגיע לזה בגלל המחירים הגבוהים, וזה לא מונגש להן.
במסגרת "אפשריבריא" למגזר החרדי נערכו תוכניות הכשרה למורות ולגננות במטרה להכשיר צוותים חינוכיים להובלת תחום קידום הבריאות במערכת החינוך החרדית. תכנון ההשתלמות וביצועה נערכו בשיתוף פעולה בין-תרבותי ורב-מגזרי: הסמינר החרדי "בית המורה – בית יעקב", משרד החינוך ועיריית בני-ברק. המשתלמות ייצגו זרמים חרדיים שונים: חסידים, ליטאים וספרדים מכל רחבי הארץ.
תוכנית משותפת למשרד הבריאות ושירותי בריאות כללית, "רפואה שלמה", שפותחה ב-1997, פועלת עד היום, והיא נועדה לענות על הצרכים של יוצאי אתיופיה, מנקודת הראות הן של יוצאי אתיופיה והן של הצוות המטפל בהם. התוכנית משלבת מגשרים יוצאי אתיופיה כחלק קבוע מהצוות במרפאות הראשוניות בקופת-חולים שבהן ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה, וזאת כדי לשפר את התקשורת והטיפול, ובעיקר – להעלות את המודעות לנושא הבריאות בכלל ולנושא הסוכרת בפרט. באחת המרפאות שביקרתי בהן ממש ראיתי את הנושא הזה.
תוכנית נוספת, המותאמת לחברה הערבית בישראל, היא "מנהיגות רפואית". זוהי סדנה להכשרת מנהיגים בתחומי הבריאות שיובילו שינוי בהתנהגות הבריאות באוכלוסייה הערבית, שכאמור סובלת לא רק מסוכרת אלא גם מהשמנה, שגם כן מביאה לסוכרת.
מעבר למניעה של סוכרת, חשוב להשקיע גם בזיהוי, טיפול ואיזון אצל חולים שכבר חלו במחלה. בימים אלו אנו בוחנים במשרד אפשרות של גיוס רוקחים לפעולות של זיהוי מוקדם ומניעה, כגון מדידת סוכר בגלוקומטר – מאוד פשוט למדוד את זה – בבתי-מרקחת לצורך הפניה, וכן בחינת רגל של מטופל סוכרתי לזיהוי פצעים והפנייתו להמשך טיפול במידת הצורך.
חשוב לדעת כי פיתוח חדשני, חיישן תת-עורי העוקב אחר רמת הסוכר ומנטר את רמת הסוכר באופן רציף, ולמעשה מהווה מעין לבלב מלאכותי, נמצא היום בסל עבור נשים בהיריון, ילדים עד גיל 18 ואנשים הסובלים מסוכרת באופן שאינם מודעים, כאשר רמות הסוכר משתנות באופן קיצוני.
קופות-החולים עוסקות רבות ומשקיעות משאבים לא מעטים באיזון של חולי הסוכרת ובמניעת סיבוכי המחלה. במסגרת תוכנית המדדים הלאומית ששותפות לה קופות-החולים קיימים 13 מדדים המתייחסים רק לסוכרת בתחום השכיחות, האיזון, זיהוי גורמי סיכון נלווים וטיפול נלווה כגון חיסונים.
אני מלאת תקווה, כשאני רואה את מארג החיבורים, היוזמות והשותפויות של הסקטור הממשלתי, המקומי, הציבורי, העסקי והאזרחי, שביחד נצליח למגר את המחלה, שכאמור נחשבת היום למגפה של המאה ה-21. תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה לשרת הבריאות. האם אתה מסתפק בתשובתה, חבר הכנסת כבל? אכן כך.
<הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/891).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (חוק העונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה. אני רק מתקנת לפרוטוקול: לא כתוב "(חוק העונשין)"; כתוב "(עונשין)", הכוונה לחוק העונשין, לא – – – בסדר גמור. מי שתציג את החוק – שרת הבריאות יעל גרמן. לאחר מכן אנחנו נעבור לרשימת הדוברים.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להציג לפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח). במסגרת הצעת החוק אנו מציעים לתקן ולשפר את המסגרת המשפטית הנוגעת לתחום הייצור והשיווק של תרופות ורעלים רפואיים ולתחום העיסוק של רוקחים, בתי-מרקחת, בתי-המסחר לתרופות, יבואנים ויצרני תרופות.
מטרתה של הצעת החוק היא לתקן את ההוראות העונשיות הקבועות בפקודת הרוקחים ולהחמיר את הענישה שבצדן, לקבוע הוראות הנוגעות להטלת עיצום כספי בגין הפרת הוראות מסוימות, לתקן הוראות הנוגעות לסמכויות המנהל על-פי הפקודה ולהסמיך מפקחים שיפקחו על ביצוע ההוראות.
נוסף על כך מוצע לנסח מחדש או להבהיר הוראות שונות בפקודת הרוקחים. חלק מהתיקונים האמורים נדרשים לצורך קביעת ההוראות העונשיות או הוראות העיצום הכספי שיחולו בשל הפרת ההוראות. כמו כן, מוצע להחליף את סעיף העונשין, המנוסח היום בצורה כללית, ולרכז בו בצורה מפורטת ואחידה את כלל ההוראות העונשיות שבפקודה, לרבות אלה הקבועות היום בסעיפים שונים, וזאת כדי להתאימן לנוסח העדכני של הוראות עונשיות. מוצע גם לקבוע, כהוראת שעה למשך חמש שנים מיום תחילתו של החוק המוצע, הוראת עונשין על הפרת התקנות המפורטות בה. פרק הזמן האמור יאפשר הסדרה עצמאית של הוראת עונשין בתקנות, בהתאם לרף הענישה הקבוע בתיקון המוצע, תוך שימור המצב הקיים בתקופת הביניים.
כל התיקונים המוצעים הללו חשובים מאוד על מנת לעדכן את הוראות הפקודה, שחלקן כבר התיישנו, ולתת מסגרת משפטית נחוצה כדי להמשיך ולהסדיר בצורה אפקטיבית ויעילה את תחומי הפעילות הללו, שהם בעלי השלכה ישירה על בריאות הציבור.
נודה על תמיכת הכנסת ואישור הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה לך, השרה. אנחנו נעבור לדיון. רשימת הדוברים: הראשון לדבר, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
מוותר.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
מוותר על זכות הדיבור. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. וכך תמה רשימת הדוברים.
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה – בבקשה, הצבעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
עשרה חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014>
[מס' כ/569; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12730; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את החוק בשם יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה הוא חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה.
<מיקי רוזנטל (בשם הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
חוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב], קובע כי נציב תלונות הציבור רשאי ליתן צו הגנה על זכויותיו של עובד שהתלונן שהממונה עליו פגע בו בתגובה על כך שהוא הודיע על מעשי שחיתות שבוצעו בגוף שבו הוא עובד. החוק אינו מאפשר כיום לתת צו כאמור אם העובד הודיע על ביצועם של מעשים חמורים אחרים – כלומר, לא שחיתות – כמו מעשים שהם הפרה חמורה של החוק או פגיעה חמורה במינהל התקין.
ואולם, יש אינטרס ציבורי ברור בחשיפה של מעשים כאלה. לפיכך, וכדי לעודד עובדים להודיע גם על ביצוע הפרות חוק חמורות או פגיעות חמורות במינהל התקין, מוצע בהצעת חוק זו, שיזם חבר הכנסת מיקי רוזנטל, להרחיב את סמכותו של נציב תלונות הציבור ולאפשר לו לתת צו לשם הגנה על זכויותיו של עובד גם כאשר הממונה עליו פגע בהן בשל כך שהעובד הודיע בתום לב על הפרות או פגיעות כאמור או סייע לאחר להודיע על מעשים כאלה. מוצע לקבוע כי הרחבת הסמכויות כאמור תחול לעניין תלונות על פגיעה בעובד שהודיע על ביצוע מעשים כאמור מיום כניסתו לתוקף של החוק המוצע ואילך.
להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה.
אני יכול להגיד כמה תודות או אחר כך?
<משה מזרחי (העבודה):>
תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אתה יכול להגיד תודות עכשיו.
<מיקי רוזנטל (בשם הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
אז אני אודה, כדי לחסוך לכנסת עוד פעם – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
זה חשוב, ואנחנו מברכים אותך, כולנו, על הצעת חוק חשובה.
<מיקי רוזנטל (בשם הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני מודה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אמנון כהן – הוועדה לענייני ביקורת המדינה כמובן – למנהלת הוועדה חנה פריידין, ליועץ המשפטי של הוועדה עורך-דין גלעד קרן, ללשכת מבקר המדינה, שסייעה לי רבות, ולמשרד המשפטים – עו"ד הדס אגמון, לתנועה לאיכות השלטון – עו"ד מיקה קרטן, וליועצים היקרים שלי, אדם רינגל, נדב יסוד ואסף גולדפרב. תודה רבה. יותר שקיפות, פחות שחיתות.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חבר הכנסת רוזנטל.
חברי כנסת נכבדים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014; קריאה שנייה ושלישית, כאמור. קודם כול קריאה שנייה, בבקשה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–3 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
הצעת החוק עברה ללא מתנגדים; 11 חברי כנסת תמכו בה. מזל טוב, חבר הכנסת רוזנטל. מפה היא עוברת לספר החוקים כמובן.
סליחה, הצבעה בקריאה שלישית. אני מתרגשת יותר מחבר הכנסת רוזנטל. בבקשה, הצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48).
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
הצעת החוק עברה. 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים, כאמור, ושוב פעם מזל טוב.
<הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/578).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת שמעון סולומון וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. מי שיציג את הצעת החוק – היוזם, חבר הכנסת שמעון סולומון, בבקשה.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, השרה יעל גרמן, בשני העשורים האחרונים תפס עולם הפרסום האינטרנטי מקום מרכזי בחיינו. השימוש באמצעי הפרסום על שלל סוגיו הפך לכלי יומיומי בעבודה ובשעות הפנאי, למבוגרים ולצעירים כאחד.
בד בבד, עם כל היתרונות שהשימוש באמצעי הפרסום הביא לחיינו, הגיעו גם סכנות ואיומים חדשים. רשתות חברתיות, בלוגים ואתרים מהווים פלטפורמה לתקשורת בין הפרט לכלל ולהפך, וכיום אנו עדים – בין שמדובר באנשים פרטיים ובין שבגופים – לתופעה חמורה המנצלת את הפלטפורמות הפרסומיות השונות לשימוש פוגעני כלפי אנשים פרטיים וכלפי מוסדות וגופי ציבור שונים. בשנים האחרונות מתחוללת הסתה פרועה ברחבי רשת האינטרנט ומחוצה לה, בעיקר כנגד עובדים סוציאליים. פרסום נאצות, איומים, פרטים אישיים, קריקטורות מסיתות ופרוטוקולים חסויים מדיונים בבתי-המשפט – אלה הם רק חלק מהדברים שאתם נאלצים עובדים סוציאליים במדינת ישראל להתמודד.
במדינת ישראל כבר נרצחו שלוש עובדות סוציאליות במסגרת מילוי תפקידן כתוצאה מאלימות קשה שהופעלה נגדן. כיום, אחת ליומיים בממוצע מתרחש מקרה אלימות חמור בלשכות הרווחה בארץ כנגד העובדים הסוציאליים. יש קשר ישיר בין ההסתה והאלימות ברשת האינטרנט ובפלטפורמות נוספות, כגון שלטי חוצות, פלאיירים ומודעות, לבין האלימות הפיזית המופעלת נגד העובדים והעובדות הסוציאליים.
חוק זה בא להגן על העובדים הסוציאליים ונותני שירות במגזר הציבורי החשופים להתעללויות אישיות מצד גורמים שונים באמצעות הרחבת ההגדרה של המושג "אלימות מילולית". אנחנו מבקשים לכלול בחוק העונשין גם אלימות מילולית. זה כבר לא רק מילים. המילים הופכות למעשים, ואנחנו רואים את זה ביום-יום; מה עוד שמדובר באוכלוסיית העובדים הסוציאליים, שהם החזית של החברה, הם בעצם נמצאים מול האוכלוסייה הכי חלשה, ואנחנו רואים שהם גם סובלים יום-יום.
לכן אני מבקש את תמיכתכם – להצביע בעד ההצעה.
<היו"ר נחמן שי:>
תודה רבה, חבר הכנסת סולומון. יש לנו פה רשימת דוברים. מתחילים: עיסאווי פריג' – איננו; מנחם אליעזר מוזס – איננו; יואב בן צור – איננו; תמר זנדברג – איננה; אראל מרגלית – איננו; משה גפני – איננו; זהבה גלאון – איננה; מאיר פרוש – איננו; ישראל אייכלר – איננו; מיכל רוזין – איננה; ניצן הורוביץ – איננו; יעקב ליצמן – איננו; באסל גטאס – איננו. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. אחר כך – חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת שמולי, ביקשת גם. בבקשה, חבר הכנסת, שלוש דקות. צא לדרך.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, זה עתה באתי מהלוויית הנרצחים בהר-נוף. ארבעה נרצחים תוך כדי תפילה, עטופים בציצית ובתפילין, נרצחו בדם קר על-ידי, לא פחות ולא יותר, אדם שחי, התפרנס מהמקום, מג'בל-מוכבר, שהפכה להיות שכונת פורענות. בזמן האחרון אנחנו כבר רואים הרבה פורעים והרבה מחבלים יוצאים מהשכונה הזאת. למעשה, זו הייתה אמורה להיות שכונה שמגשרת בין יהודים לערבים, ואולי סמל ודוגמה לדו-קיום. לצערי הרב, אנחנו רואים שהשכונה הזאת – שם קני המחבלים.
בפועל, אדוני היושב-ראש, כל מערכת ההסתה יוצאת מהאינטרנט, ולכן אני הבאתי הצעת חוק – זה יובא בימים הקרובים – בכלל, לא דווקא נגד עובדים סוציאליים. יש פה הסתה פרועה ברשתות, אפילו דרך הפייסבוק, של חברי הכנסת פה, ערבים, שיוצאים ומסיתים את ההמונים לצאת כאילו נגד הנושא הזה שנקרא כיבוש אל-אקצא. הטריק הזה של אל-אקצא – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
ההסתה נמצאת פה – – – בתוך הבית הזה.
<נסים זאב (ש"ס):>
הם מתחרים – בתוך הבית הזה הם מתחרים אחד עם השני, אדוני היושב-ראש. מי שראה את התוכנית בערוץ 2 במוצאי שבת, מה טלב אבו עראר מסית ומדיח – לא מה שהיה בכנסת, הרבה מעבר. זה פשוט לא יאומן. אני חשבתי שאני נמצא ברמאללה, אולי בעזה. בכלל לא במדינת ישראל. איש שעומד ומסית ורוקד ומלהים ומתלהם, כמובן, עם כל האנשים שהיו אתו, ו"בואו נצא להילחם", כאילו אנחנו צריכים להגן על הנושא שנקרא מקדש אל-אקצא.
הרי אנחנו, מבחינתנו ההלכה מאוד ברורה, אדוני היושב-ראש: אנחנו לא עולים ולא נעלה. אין לנו עניין בכלל במקום הזה. גם הערבים מודים שאנחנו לא עולים. האם מישהו יכול להגיד לי שיש איזשהו שינוי בכלל בסטטוס-קוו? ראש הממשלה הולך לראש ממשלת ירדן ואומר לו: הסטטוס-קוו לא ישתנה, הוא לא השתנה, לא בעבר, לא בהווה ולא בעתיד. אבל הם לא מוכנים לשמוע. הם רוצים לצאת למלחמה נגד מדינת ישראל, רוצים לשפוך דם יהודי, כאילו. זה בדיוק כמו האינתיפאדה, עוד מזמן חאג' אמין אל-חוסייני, לא?
<היו"ר נחמן שי:>
חבר הכנסת – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
ב-1929.
<היו"ר נחמן שי:>
חבר הכנסת זאב – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
ממשיכים – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר נחמן שי:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
ממשיכים באותו קו, בקו של הסתה; רוצים להפוך את הוויכוח בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל למלחמת דת. לא ניתן להם, אדוני היושב-ראש. חייבים להצהיר ולהבהיר חד-משמעית: אנחנו לא ניתן להם לפגוע בנו, ודם יהודי לא ניתן שיישפך בארץ-ישראל.
<היו"ר נחמן שי:>
תודה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
יישר כוח.
<היו"ר נחמן שי:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. גם לרשותך יעמדו שלוש דקות. בבקשה.
<איציק שמולי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ראשית, גם אני כמובן מבקש להצטרף לדברים, לניחומים, ולהביע צער ותנחומים כלפי המשפחות, ולאחל החלמה מהירה לפצועים.
הצעת החוק נוגעת, כנראה, גם לאלה שייאלצו לטפל בנפגעים של המקרה הזה. ואתה, חברי, חבר הכנסת סולומון, נגעת בחשיבות שיש לעובדים הסוציאליים במערך החברתי של מדינת ישראל.
<היו"ר נחמן שי:>
נכון.
<איציק שמולי (העבודה):>
אני חושב שאני אתמוך בהצעת החוק, רק יש לי שאלה אחת אליך, ואני לא שואל אותה בהתרסה, אלא אני באמת מצפה שתיתנו לי תשובה: לפי מה שאני רואה כאן, בדברי ההסבר שהונחו על שולחן הכנסת, מוצע למנוע – לתת רשות למנהל או לרשויות רווחה למנוע כניסה למוסד שאמור לתת שירות וטיפול מאדם שנוקט או נקט אלימות מילולית. השאלה שלי: אם לא יטפלו בו במוסד הטיפולי, איפה בדיוק יטפלו בו? כלומר, זה שבן-אדם נוקט אלימות מילולית זה דבר פסול, צריך לגנות את זה, ומובן שאנחנו צריכים בבית הזה להתאגד בהגנה שלנו כלפי עובדי – להגן על עובדי ציבור, בוודאי ובוודאי עובדים סוציאליים, שנמצאים בחזית ופוגשים לפעמים את האוכלוסיות הקשות ביותר בחברה. השאלה היא אם הפתרון נעוץ בזה שאנחנו נמנע ממישהו את הגישה לטיפול, אם אין בזה מדיניות של הסטת המבט לצדדים ולא התמודדות עם הבעיה עצמה. אז אם תוכל רק לענות על הנקודה הזאת – –
<היו"ר נחמן שי:>
תענה.
<איציק שמולי (העבודה):>
– – שנהיה רגועים בהצבעתנו. תודה.
<היו"ר נחמן שי:>
תענה. אני לא יודע אם תעלה, אבל תענה רגע מהמקום, אם אתה יכול. אז בוא, תענה בבקשה. סליחה.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר נחמן שי:>
כן, כן. או מהצד. בבקשה. כן.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
לא, אין בעיה.
<היו"ר נחמן שי:>
זה חשוב לחבר הכנסת שמולי.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
לא משנה לי. תראה, אנחנו מדברים על עובדים סוציאליים שעומדים בפני סכנה. אתה צודק, זו סוגיה מאוד – אבל זו גם התלבטות, לאן הם ילכו אם לא יטפלו בהם שם. אבל אני מסתכל גם, באמת, על סכנה אמיתית, ממשית, כשאדם הוזהר כמה פעמים, ועובדים סוציאליים עומדים חסרי אונים. אני חושב שזאת סוגיה מאוד מאוד חשובה. כשנדון בה בוועדה נוכל להרחיב את הדיבור על זה, ואני מזמין אותך לבוא לוועדה.
<היו"ר נחמן שי:>
נכון. נכון מאוד.
<איציק שמולי (העבודה):>
אני רק מציע לכם שהחוק הזה – שהתקנות יהיו באישור של ועדת – – – שלא יקרה מצב שכל מנהל של רשות רווחה יכול לנקוט מדיניות משל עצמו.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
תראה – – –
<איציק שמולי (העבודה):>
זה קרה, אגב, בתאגידי המים. כל מנהל תאגיד מים מחליט מה המדיניות – – –
<היו"ר נחמן שי:>
טוב.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
תראה, הדיון הוא מובן. הרעיון הוא – העיקרון הוא להגן על נותני שירות. בתוך זה, משם ודרומה, נוכל לדבר בוועדה, להעלות את כל הסוגיות. בסופו של דבר, זה להגן על עובדי ציבור. לכן, אם תבוא לשם, אנחנו פשוט – –
<היו"ר נחמן שי:>
נגיע להבנה משותפת.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – ניקח את זה בחשבון.
<היו"ר נחמן שי:>
מצוין.
ברשותכם, אני רוצה לעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת שמעון סולומון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, מגיעים להצבעה. בבקשה. אוקיי, הצבעה, ברשותכם.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר נחמן שי:>
נסתיים הזמן. בעד – 12, נגד – אפס, נמנעים – אפס, נוכחים – אפס. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת שמעון סולומון וקבוצת חברי הכנסת, עברה בקריאה ראשונה. היא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר נחמן שי:>
אנחנו נעבור עכשיו להודעה של סגן מזכירת הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה מיום י"ח בחשוון התשע"ה, 11 בנובמבר 2014, בעניין היעדרות חברי הכנסת מישיבות הכנסת בכנס הקיץ של המושב השני של הכנסת התשע-עשרה, ממאי עד אוגוסט 2014. תודה.
<היו"ר נחמן שי:>
תודה רבה.
<הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/578).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר נחמן שי:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר נחמן שי:>
לרשותך עשר דקות. אני לא יודע אם את זקוקה לכל הזמן הזה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
כנראה שלא.
<היו"ר נחמן שי:>
טוב. בבקשה.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר לנדאו, אורחים נכבדים שביציע, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי).
אני מתנצלת, אדוני היושב-ראש. לפני שאני אפתח בחוק, ברצוני לשלוח תנחומים וחיזוקים למשפחות הנרצחים ולאחל החלמה מהירה לפצועים.
הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי) – אני מביאה לפניכם את הצעת החוק הזאת כי היא בעצם נותנת מענה לאוכלוסייה גדולה ומוחלשת. מעבר לזה שכל אדם במדינת ישראל תעמוד לו האפשרות לקחת מלווה לטיפול, ישנם אנשים שהצעת החוק הזאת תיתן להם מענה קונקרטי ואף מציל חיים. כי אם נסתכל על אוכלוסיית המבוגרים, האוכלוסייה הוותיקה, פגועי נפש, עולים חדשים, הדבר הבסיסי שעומד לכל אחד מאתנו, שזה יכולת ההתקשרות ויכולת העברת המסרים מול רופאים – היא אינה עומדת להם. למבוגרים זה הרבה פעמים בשל חסמים של שמיעה; עולים חדשים – בשל העובדה שאין להם שפה; פגועי נפש – בשל החששות, ולחלקם בשל חרדות, וכך הלאה. אוכלוסיות שלמות זקוקות שמלווה יהיה אתן במהלך טיפול.
שאלו אותי אנשים, גם בבית הזה: הרי זה מובן מאליו. זה לא מובן מאליו. היום זה בגדר המלצה. ואני חייבת לומר, זה לא משהו שאנחנו חלילה כופים על רופאים, ממש לא. הצעת החוק שלי תעזור לשני הצדדים, ואני תמיד אומרת: הם באותו צד של המתרס. הרי רופא שמתקשה להבין את המטופל אינו יכול לתת את הטיפול המיטבי, ומטופל שאינו מצליח להבין את הרופא אינו יכול ליישם את הוראות הטיפול; שלא לדבר על כך שהיו מצבים שכתוצאה מאי-הבנה האנשים איבדו את חייהם, מקרים פשוט הסתיימו באופן טרגי. כך שאין לי ספק שהצעת החוק הזאת הולכת לעזור גם למטפלים וגם למטופלים וגם להקטנת שיעור המקרים של – איך אנחנו קוראים לזה לפעמים? רשלנות רפואית. ואז יש ויכוחים בבתי-המשפט, אבל הרבה פעמים זה פשוט אי-הבנה.
מעבר לכך, אדם אשר מרגיש שחסרה לו הנוחות הראויה בשביל שהוא יקבל טיפול – המטופל עצמו מפריע לרופא. ואם אפשר למזער את זה על-ידי מגשר שמלווה אותו, שזה בן משפחתו, מישהו שמוסכם עליו – ודאי שהחוק מתייחס ומוציא מן הכלל אדם אשר מפריע או הפריע בעבר במהלך הטיפול; אין המטרה לתת הגנה לאנשים שבסוף פוגעים בטובתם כמטופלים. הצעת החוק שלי רואה בראש ובראשונה את טובתו של המטופל ואת זכותו לקבל את הטיפול המיטבי ואת האיכות הבריאותית שמגיעה לכל אדם ואדם.
אז כאמור, הצעת החוק שלי מיועדת לכלל האוכלוסייה ואינה כתובה במידות של אנשים כאלה ואחרים, עם בעיות כאלה ואחרות. ובכל זאת, מטרתה הראשונית – אומר כמי שיוזמת את החוק – כוונת המחוקק היא לעשות השוואת זכויות, הנגשת זכויות בסיסיות, זכויות אדם, גם בתחום הרפואה.
משכך, חברי היקרים, אני רואה לנכון ומברכת על כך שהגענו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת החוק. עם זאת, כדי להרגיע את מי שחושש שחלילה, בשל האלימות שכולנו מכירים, שקורית לא אחת במסדרונות בתי-החולים או במרפאות, אנשים ינצלו את זה, אני כבר אומרת לכם שהצעת החוק הזאת תובא לקריאה שנייה ושלישית בתיאום מלא עם משרדי הממשלה השונים, כולל שמיעה של איגוד הרופאים, מתוך הבנה שאנחנו באים ממקום של גשר, של שותפות, הידברות, ובוודאי, כאמור, הידוק של זכויות האדם. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר נחמן שי:>
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אני מסתכל על רשימת הדוברים ואני לא רואה איש מהם באולם, אז אני אחסוך מעצמנו את קריאת כל הרשימה. אם יש מישהו שהיה רוצה לדבר ומופיע – בקיצור, אין. אז אני מציע – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
מה זה אין?
<היו"ר נחמן שי:>
רגע, סליחה.
<קריאה:>
מה, לא ראית שנסים פה?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
ככה זה?
<היו"ר נחמן שי:>
חבר הכנסת זאב, הייתה פה אי-הבנה. חשבנו שאתה ויתרת הפעם.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, מה פתאום.
<איתן כבל (העבודה):>
אמרתי תמיד: אם הוא יוותר, זה אומר שהמשיח בדרך.
<היו"ר נחמן שי:>
חבר הכנסת זאב יהיה אתנו, ואחריו נוכל לגשת להצבעה. לא תהיה תשובה של שר. מייד אחרי דבריו החשובים של חבר הכנסת זאב, שעושה את דרכו לדוכן, באופן נדיר, נוכל להצביע. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני תומך בהצעת החוק.
<היו"ר נחמן שי:>
אוה, יפה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני חושב שהמקרים הרבים שאנחנו מכירים – ואני מסכים לכל מילה שאמרת. זה חוק שכולו חסד, וצריך להיות אינטרס גם של המטופל, גם של המטפל, ודאי של המלווה, שבדרך כלל הוא קרוב משפחה. וככל שיש פיקוח, אני אומר לך, על הרופאים, הם משתדלים גם לעבוד יותר טוב; שלא יהיה ספק בעניין הזה. יש הבדל אם רופא יודע שרואים אותו ומבקרים אותו ושואלים אותו, או שזה אחד שחושב שאין מי שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל כי הכול מעשה ידיו. ולכן, יש לזה גם אפקט של ביטחון אישי של החולה. כשהוא יודע שיש מישהו שמלווה אותו ופוקח עיניים על כל פעולה שהרופא עושה, הוא עושה את זה יותר בבטחה.
אבל, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להתעלם מהתוהו ובוהו ששורר במדינת ישראל. איך יכול להיות – רק אתמול אני דיברתי. יש שביתה של שלושה ימים של נהגי אוטובוסים ערבים בגלל עלילת הדם של כאילו אותו שהיד, שתלה את עצמו באוטובוס. עכשיו כל נהגי האוטובוסים הערבים שובתים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צריך פה להביא בחקיקה: מי ששובת לשם הסתה, שילך לכל הרוחות, אין לו מה לחזור לעבוד, לא ב"אגד" ולא במקומות ציבוריים. זה לא אוטובוס פרטי, שכל אחד ייקח ויעשה דין לעצמו. אנשים באלפים וברבבות משוטטים ברחובות, הולכים קילומטרים כי אין הסעות, כי אין אוטובוסים. אז תתארו לכם שמחר יהיה איזה רופא, דוקטור, והוא במקרה גם ערבי, ויחליט להתאבד, ועוד יקראו לו שהיד רפואי, שעובד במגזר הרפואי, ואז כל הרפואה של מדינת ישראל – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
תזכרי מה אני אומר לך – אז כל הרופאים הערבים ישבתו. ואת יודעת מה הולך ב"הדסה"? את יודעת מה אחוז הערבים? מה זה הדבר הזה? מה ההפקרות הזאת? לאן אנחנו רוצים להוביל את עצמנו? ביד מי אנחנו מוסרים את עצמנו?
<היו"ר נחמן שי:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שמדינת היהודים לא תהיה רק בהצהרות כזב – חוק הלאום, חוק השְבּוֹם, כל החוקים האלה. אנחנו צריכים להיות מדינה יהודית – –
<היו"ר נחמן שי:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – מדינה יהודית, ולהתנהג כעם ישראל במדינה שלנו – איך אומרים?
<היו"ר נחמן שי:>
תודה רבה. ביד חזקה ובזרוע נטויה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא ביד חזקה אמרתי ולא בזרוע נטויה, אבל לפחות צריכים להשיב – –
<היו"ר נחמן שי:>
את הביטחון האישי.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – את הביטחון האישי לאזרחי ישראל.
<היו"ר נחמן שי:>
נכון.
<נסים זאב (ש"ס):>
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש: אין ביטחון. אנשים הולכים ברחובות, לא מאמינים שיש מישהו שמסוגל אפילו, "ואשימה עיני עליו", לפקוח עין עליהם.
<היו"ר נחמן שי:>
תודה לך. אני ארשה לעצמי להשיב שביטחון לא מתערער כל כך מהר. ובמדינת ישראל שכולנו חיים בה, ובעיר הזאת שיקרה לכולנו, ושנינו חיים בה, רבים וטובים מאוד מופקדים על הביטחון ושומרים עלינו. אם ננקוט דרך של ביטחון וזהירות, אז אני מבטיח לך שהביטחון האישי יישמר – רק מסר ממני אישי אליך, חבר הכנסת נסים זאב. עד כאן בדיאלוג הזה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר נחמן שי:>
אני מאמין בזה באמונה גדולה. אני, כמובן, בוטח בקדוש-ברוך-הוא, כמו שאתה יודע.
אנחנו נעבור עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי הכנסת. אני מעמיד לרשותכם את ההצבעה. בבקשה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי), התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר נחמן שי:>
בעד – 13, נגד – אין, אין נמנעים. הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8) (הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי הכנסת, חוזרת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
רבותי וגבירותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו בחשוון התשע"ה, 19 בנובמבר 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:01.>