דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה ק"פ הישיבה המאה-ושמונים של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, כ"ו בחשוון התשע"ה (19 בנובמבר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 שאילתות דחופות 7 255. הפעלת מדיניות מרחקי ההפרדה ממפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים 7 ניצן הורוביץ (מרצ): 8 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 8 דב חנין (חד"ש): 9 254. מונופול קופות-החולים על טיפול שיניים לילדים במסגרת המימון הממשלתי 10 יעקב מרגי (ש"ס): 10 שרת הבריאות יעל גרמן: 11 אורית סטרוק (הבית היהודי): 13 ניצן הורוביץ (מרצ): 14 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 14 251. סגירת קמפוס אילת 18 איציק שמולי (העבודה): 18 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 18 דב חנין (חד"ש): 22 סתיו שפיר (העבודה): 22 252. אי-הקמת קרן סיוע לחיילי מילואים ב"צוק איתן" 26 סתיו שפיר (העבודה): 26 שר הביטחון משה יעלון: 27 איציק שמולי (העבודה): 28 מאיר פרוש (יהדות התורה): 28 253. פתיחת כבישים לפלסטינים בעיצומו של גל הטרור 29 אורית סטרוק (הבית היהודי): 30 שר הביטחון משה יעלון: 30 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 32 איילת שקד (הבית היהודי): 33 אלעזר שטרן (התנועה): 33 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2014 36 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2013 36 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 37 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 37 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 40 שלי יחימוביץ (העבודה): 41 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ה–2014 42 אורית סטרוק (הבית היהודי): 43 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 44 מיכל רוזין (מרצ): 45 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), התשע"ד–2014 53 עליזה לביא (יש עתיד): 53 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 57 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"ד–2014 58 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 59 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 59 הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התשע"ד–2014 61 איילת שקד (הבית היהודי): 62 שר הכלכלה נפתלי בנט: 63 תמר זנדברג (מרצ): 69 איילת שקד (הבית היהודי): 72 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 74 הודעה אישית של חבר הכנסת איציק שמולי 81 איציק שמולי (העבודה): 82 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 85 הודעה אישית של חבר הכנסת עמיר פרץ 97 עמיר פרץ (התנועה): 98 הצעת חוק נאום מצב האומה, התשע''ד–2014 102 יחיאל חיליק בר (העבודה): 102 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 107 יחיאל חיליק בר (העבודה): 113 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ד–2014 116 עמר בר-לב (העבודה): 116 שר הביטחון משה יעלון: 120 הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה למוסד ללא כוונות רווח), התשע"ד–2014 122 נחמן שי (העבודה): 122 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 126 נחמן שי (העבודה): 128 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 129 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 129 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ד–2014 129 יואב בן צור (ש"ס): 129 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 132 יואב בן צור (ש"ס): 133 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), התשע"ד–2014 136 יעקב אשר (יהדות התורה): 137 סגן שר האוצר מיקי לוי: 142 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני), התשע"ד–2014 144 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 145 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 148 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות), התשע"ג–2013 151 עפו אגבאריה (חד"ש): 152 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 156 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הבאת עצור בפני שופט בימים של שבת וחג), התשע"ד–2014 157 יצחק כהן (ש"ס): 157 הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2014 158 זבולון כלפה (הבית היהודי): 158 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 163 הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2014 164 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 164 באסל גטאס (בל"ד): 173 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 179 הודעה אישית של חבר הכנסת בועז טופורובסקי 186 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 186 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הבטחת זכויות בנייה לקונה), התשע"ד–2014 198 מאיר שטרית (התנועה): 198 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 203 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 206 הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – שידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2014 213 עיסאווי פריג' (מרצ): 214 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 215 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה ברכישה אלקטרונית), התשע"ד–2013 217 מיקי רוזנטל (העבודה): 217 הצעות לסדר-היום 219 הטבח בבית-כנסת בירושלים 219 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 219 יואב בן צור (ש"ס): 222 משה גפני (יהדות התורה): 223 איתן כבל (העבודה): 225 דב חנין (חד"ש): 226 דב ליפמן (יש עתיד): 227 באסל גטאס (בל"ד): 228 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 230 יעקב מרגי (ש"ס): 233 הצעות לסדר-היום 234 קשישים וחולים נמנעים מלרכוש תרופות בסיסיות 234 אורי מקלב (יהדות התורה): 234 יואב בן צור (ש"ס): 236 שרת הבריאות יעל גרמן: 238 הצעות לסדר-היום 243 כוונת כי״ל לפטר 600 עובדים 243 תמר זנדברג (מרצ): 243 משולם נהרי (ש"ס): 246 דב חנין (חד"ש): 247 סתיו שפיר (העבודה): 248 יעקב מרגי (ש"ס): 251 הצעות לסדר-היום 253 כוונת ההסתדרות להכריז על סכסוך עבודה 253 יעקב מרגי (ש"ס): 254 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 256 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 258 סגן שר האוצר מיקי לוי: 259 הצעות לסדר-היום 261 צמיחה שלילית במשק 261 באסל גטאס (בל"ד): 262 נחמן שי (העבודה): 265 סגן שר האוצר מיקי לוי: 266 הצעה לסדר-היום 272 בקבוק תבערה נזרק אל בית-כנסת בשפרעם; מסגד נשרף בכפר אל-מוע'ייר 272 יעקב מרגי (ש"ס): 272 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 274 הצעה לסדר-היום 275 אין-סוף עבירות מבוצעות ברשת המקוונת וידי המשטרה קצרות 275 יעקב מרגי (ש"ס): 275 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 277 הצעה לסדר-היום 279 חג הסיגד של יהודי אתיופיה 279 שמעון סולומון (יש עתיד): 279 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 281 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 283 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 283 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 283 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ו בחשוון תשע"ה, 19 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שאילתות דחופות שאושרו; כמה שואלים, כמה משיבים. אני מתכבד להזמין את סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום לעלות לכאן לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 255 של חבר הכנסת ניצן הורוביץ בנושא: הפעלת מדיניות מרחקי ההפרדה ממפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים. בבקשה, חבר הכנסת הורוביץ, אתה מוזמן לגשת למיקרופון ולקרוא את השאילתה. אני רואה כבר שאלה נוספת של חבר הכנסת דב חנין. <255. הפעלת מדיניות מרחקי ההפרדה ממפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים> <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה, גברתי סגנית השר, על רקע שני מקרים של דליפת חומרים מסוכנים ממפעלים בעמק-חפר ובנתניה, אני רוצה לשאול: פורסם ב"ידיעות אחרונות" בימים האחרונים שמינהל התכנון במשרד הפנים דוחה את הפעלת המדיניות בעניין מרחקי הפרדה של מפעלים שמחזיקים בחומרים מסוכנים, ונוצרים מפגעים בטיחותיים שגורמים לאסונות עקב הסמיכות בין המפעלים למקומות בילוי, תעסוקה וכו'. רציתי לשאול: 1. מדוע לא מאמצים את כללי המדיניות שהמשרד להגנת הסביבה המליץ עליהם? 2. מה ייעשה להבטחת בטיחות הציבור במקרים כאלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הורוביץ. סגנית השר, בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, בימים אלה מינהל התכנון של משרד הפנים עובד יחד עם המשרד להגנת הסביבה כדי לגבש נוהל אחיד. אם נלך על-פי הנוהל, שבהחלט, הציע אותו המשרד להגנת הסביבה, אנחנו בעצם נישאר כמעט בלי קרקע לבנייה במרכז הארץ, כי הוא מגדיר מה זה הרצפטור הציבורי, כשאי-אפשר לבנות בקרבה למאפיות, ואי-אפשר לבנות בקרבה לבתי-עלמין, ואי-אפשר לבנות בקרבה לפארקים. צריך להבין שהמציאות, חלקה כבר נכתבה וקיימת. עכשיו, אנחנו לא מזלזלים בסכנה, וכולנו היינו מודעים ודאגנו בשל מה שקרה בעמק-חפר. לכן אני חושבת שנכון בהחלט לגבש נוהל אחיד ולהתחשב בכל הצרכים ובכל האמצעים שכבר קיימים נכון להיום. אני מאוד מקווה – ראיתי את השאילתה הזאת בעצם רק אתמול בלילה, אז מה שאני עונה לך זה מתוך ידיעה של מה שקורה, בלי יכולת ללמוד את הנושא הזה לעומק, ואני מתנצלת אם התשובה שלי לא ממש מספקת את העומק של התשובה. אני מבטיחה לך שאני אחזור למשרד ואלמד. אני לא יודעת למה זה הגיע אלי רק אתמול ב-23:00, אבל אני לוקחת את האשמה עלי. אני רק יודעת שבהחלט, יש צוות משותף, נכון להיום, של משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה, שעובד. אני לא יודעת להגיד לך אם יש לו"ז לישיבות; אני לא יודעת להגיד לך אם יש "דד-ליין" לסיכומים, ואני לא יכולה להגיד לך יותר מזה, אבל אני מבטיחה לך להגיש גם לכנסת וגם לך אישית תשובה יותר מסודרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום. שאלה נוספת לחבר הכנסת הורוביץ, ואחריו – שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה לך, סגנית השר. אני מעריך את הנכונות. אני רק רוצה להדגיש שאני התייחסתי לחומרים מסוכנים, זאת אומרת, כל ההנחיות על קרבה למאפייה או לבית-עלמין או כל מיני דברים כאלה – יש; הבעיה היא מפעלים מסוכנים, כמו למשל אותו כבאי שנהרג מדליפת אמוניה במפעל "הוד חפר", הדליפה במפעל "טמפו", ליד נתניה. זאת אומרת, דליפה של גזים או של חומצות או של דברים כאלה שמסכנים. על העניין הזה יש הנחיות מפורשות, ואני חושב שאתם צריכים לקיים את מדיניות התכנון בהתאם לעניין הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הורוביץ. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. לאחר מכן – סגנית השר תשיב. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי סגנית השר, אני מברך על דברייך ועל הגישה העקרונית שהובעה בדברייך, אבל אני חייב להביע דאגה גדולה נוכח מדיניות מינהל התכנון בסוגיות של חומרים מסוכנים. התחושה שלי – ואני אומר את זה בהרבה מאוד צער ודאגה – היא שמינהל התכנון היום נמצא באיזו מגמה של הגמשה: הגמשה של קריטריונים, הגמשה של סטנדרטים, יותר נכונות לאפשר כדי שהמערכת תפעל, כדי שמפעלים יפעלו, כדי שמִכרות ייכרו. לכן המלצות וסטנדרטים שהמשרד להגנת הסביבה ממליץ עליהם, שהמחקרים המדעיים בעולם ממליצים עליהם, שמשרד הבריאות אפילו לפעמים עומד עליהם – מינהל התכנון משדר את התחושה כאילו כל הדברים האלה הם מקלות בגלגלי הפיתוח. אז הדברים האלה הם לא מקלות בגלגלי הפיתוח; הם האמצעים להגן על חיים ועל בריאות של בני-אדם. לכן מינהל התכנון פה חייב לחשוב מחדש על המדיניות הכוללת, במיוחד נוכח האירועים שאנחנו ראינו בחודש האחרון והתקריות שראינו בחודש האחרון. אסור להיות במצב שרק בדיעבד, אחרי אסון, אנחנו נבוא ונאמר: חבל שבאמת המפעל והחומר המסוכן הזה היה כל כך סמוך למקומות מגורים או למקומות בילוי של בני-אדם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. סגנית השר קירשנבאום, בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> קודם כול, מינהל התכנון מתייחס לזה במלוא הרצינות; וכמו שמדינת ישראל ידעה לפנות את אתר פי-גלילות, כך גם היא מתייחסת לאתרים אחרים. צריך להבין שאנחנו נמצאים בסיטואציה שיש דברים שאינם יכולים להיעשות ביום אחד, אחרת היינו צריכים לפנות היום חצי מחיפה, או שהיינו צריכים לפנות את כל אזור התעשייה של חיפה לאיזה מקום. אני רוצה להזכיר לכם את הוויכוחים העזים שהיו גם בוועדות וגם במליאת הכנסת כשדיברנו על המתקן לקליטת הגז באזור מגידו; הרי אף אחד לא רוצה סביבו שום דבר. יכול להיות שאנחנו צריכים לבנות איזה אי באטמוספירה ששם נמקם את רוב הדברים שלנו כדי לשמור. אנחנו נמצאים היום בסיטואציה שחלק מהדברים כבר נמצאים בתוכנו, כבר נמצאים בתוך אזורי מגורים. אנחנו בהחלט מודעים, ותאמינו שאנחנו לא דואגים פחות ממה שאתם דואגים. הדאגה הזאת בהחלט נמצאת אצל כולנו, ואנחנו מנסים במצב שאנחנו כבר נמצאים בו למצוא את הפתרון הטוב ביותר. הוועדה שהוקמה, זאת המטרה שלה, להציג את האפשרויות. אני מבטיחה להגיד לכם מתי נציג את זה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית שר הפנים חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמין את שרת הבריאות להניח את התיק ולעלות לדוכן. שרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן תשיב על שאילתה דחופה שמספרה 254 מאת חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא הוא: מונופול קופות-החולים על טיפול שיניים לילדים במסגרת המימון הממשלתי. הנה, השרה כבר אתנו כאן, וחבר הכנסת מרגי יוכל לקרוא את השאילתה. <254. מונופול קופות-החולים על טיפול שיניים לילדים במסגרת המימון הממשלתי> <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, המדינה מממנת טיפולי שיניים לילדים באמצעות קופות-החולים, ורופא שיניים שלא עובד דרכן מודר מהפרויקט. ילדים רבים נאלצים לעבור לרופאי הקופות, נפגעת פרנסת מאות רופאים, ואולי גם רמת השירות. רצוני לשאול: מה ייעשה כדי לאפשר לכל רופא שיניים לטפל בילדים במימון המדינה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מרגי. גברתי השרה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, ייחודו של תחום רפואת השיניים נעוץ בכך שעד לרפורמה של הכללת טיפולי השיניים המשמרים בסל עד גיל 12, שירותי רפואת השיניים ניתנו כמעט בשלמותם בשוק הפרטי ובמימון פרטי. אנחנו מניחים כי לפני הרפורמה הורים רבים ויתרו על טיפולי השיניים לילדיהם, שכן הם היו מאוד מאוד יקרים. היום, כאשר השירות כלול בסל ונגיש לכלל ילדי ישראל עד גיל 12, כל ילד הזקוק לשירות מקבל אותו. היחידים המסוגלים לספק שירותי רפואת שיניים הם רופאי השיניים. גם במודל הפעולה הקיים, שלפיו מימוש הזכות נעשה באמצעות נותני שירות של הקופה, הביקוש הנוסף, הנובע מהרפורמה, מנותב לרופאי השיניים, לא רק לשכירים, אלא גם לרופאים העצמאים שקשורים עם הקופות. כ-900 מרפאות שיניים מספקות את השירות עבור הקופות למבוטחיהן; חלקן מרפאות של הקופות, ורובן, כשני-שלישים, הן מרפאות שיניים פרטיות שיש להן הסכם עם הקופות. מאות רופאי שיניים שרוצים לטפל בילדים בגילים של החוק, עד גיל 12, ממשיכים לעשות זאת. לקופת-חולים לאומית, למשל, אין כלל מרפאות שיניים משלה והיא נותנת את השירות על-ידי מרפאות פרטיות. עם זאת ולמרות זאת, חבר הכנסת מרגי, אני נוטה להסכים אתך. אי לכך, משרד הבריאות קיים עם הסתדרות רופאי השיניים סדרת דיונים בנושא של הרחבת מעגל נותני השירות, זאת אומרת, הרחבת מעגל רופאי השיניים שנותנים שירות לקופות-החולים, תוך בחינה של חלופות שונות. הדיונים טרם מוצו. השאיפה היא, כמו בכל תחום אחר הקשור למתן שירות על-ידי קופות, למצוא את נקודת האיזון שבה יש מחד גיסא הרחבת אפשרות הבחירה, ומצד שני יש ניהול מושכל כלכלית, מקצועית, של השירות; וכמובן כמובן, לשמור על ערכי חוק ביטוח בריאות ממלכתי שאומר שיש לשמור על שוויון, על צדק ועל ערבות הדדית. במסגרת הדיונים האלה נבחנה אופציה שבמסגרתה יתאפשר מתן השירות על-ידי רופאי השיניים שאינם בהסדר. קופות-החולים תצאנה – הרעיון הוא שקופות-החולים, כלל קופות-החולים –תצאנה למכרז; הן יקבעו את הסטנדרט הרפואי והמקצועי הנדרש, הן גם יקבעו את המחיר – פחות או יותר המחיר שקיים היום. הן יצאו למכרז ויבואו ויאמרו: כל רופא שיניים שעומד בתנאי המכרז, הן מבחינה מקצועית והן מבחינת הכסף, יכול להצטרף לנותני השירות בקופות-החולים. אני אישית סבורה שהרעיון הזה יביא לאיזון שעליו דיברתי. הוא יביא גם לשוויון הזדמנויות בקרב הרופאים. הוא יביא לכך שיישמר הסטנדרט הרפואי מצד קופות-החולים, והוא גם יביא לכך שהמחירים בקופות-החולים לא יעלו, מפני שקופות-החולים הן אלה שתקבענה הן את המחיר והן את הסטנדרט. אין לי ספק שאם בסופו של דבר נגיע לכך, אנחנו נזדקק להליך חקיקה בכנסת, נצטרך להעביר חוק בכנסת, ואני מניחה שאנחנו נזכה בתמיכת חברי הכנסת ובעיקר בתמיכתו של המציע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות יעל גרמן. שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב מרגי. אחריו – שאלות נוספות גם לחברת הכנסת אורית סטרוק וחבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לשרה, קודם כול, על ההסכמה ועל התמיכה ברעיון שאכן צריך לפתוח את זה. כפי שידוע, השאלה נולדה מכמה סיבות. הסיבה הראשונה – רצף טיפולי. ילד שהתחיל, ילד קטן שהתחיל לטפל אצל רופא שיניים, מוצא את עצמו צריך להחליף עכשיו מסגרת, לעבור לקופת-חולים, ואם הוא מסרב ההורים ממשיכים לשלם לרופא השיניים הפרטי, ולא הולכים לקופת-החולים, כי זה מה שהילד רוצה; עם כל עניין הרצף הטיפולי. יש, כפי שאמרת וציינת, רופאי שיניים פרטיים רבים שמודרים מהפרויקט הזה. ואם זכור ליושב-ראש הכנסת, היינו באותה ממשלה שקיבלה את ההחלטה, היה אפילו דיון מעקב מדוע התאגיד שהוחלט עליו – על-פי החלטת ממשלה להקים תאגיד שבו ישותפו איגוד רופאי השיניים וכל מרפאות השיניים. חבל שזה לא קם, היום לא היינו עומדים מול השאלה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חברת הכנסת אורית סטרוק – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> גברתי השרה, אנחנו מציינים היום פה בכנסת את יום הסוכרת – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו ציינו את זה אתמול. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני אבל רואה פה היום – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אתמול היה דיון במליאה, הצעות לסדר-היום ותשובת השרה. היום, אכן, בכנסת נמצאים גופים, מומחים. עבודה הסברתית חשובה נעשית גם היום. כן, גברתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני רוצה לשאול בעיקר על מניעה, כי, כמו שאת יודעת בוודאי, האי-מניעה של התפתחות הסוכרת גורמת למחלות הרבה יותר חמורות וסופניות. אני רוצה לשאול: מה המשרד עושה כדי – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> בהחלט. אני אומנם השבתי אתמול, אבל אני אשמח לחזור ולהשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. ומכיוון שהשאלה של אורית סטרוק לא קשורה לתחום, אז חבר הכנסת אלכס מילר גם כן ביקש לשאול את השרה בנושא של השאילתה. כן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, קודם כול ברכות, גם על הגישה והמדיניות. יפה מאוד, כל הכבוד. אני רוצה פשוט לשאול, או אולי להבין: האם הסידור שנעשה דרך קופות-החולים בעצם לא גורם לכך שחלק מהכסף נשאר גם בקופות-החולים? זאת אומרת, האם קופות-החולים לא לוקחות איזו עמלה או דמי טיפול על הדרך, במקום שהדברים יגיעו ישירות לרפואת השיניים? זאת אומרת, הייתי מעדיף שככלל, רפואת השיניים, כמו כל ענפי הרפואה, תהיה חלק מהשירות של ביטוח הבריאות הרגיל. אבל המצב הוא, כמו שאמרת נכון, שהבסיס הוא פרטי, ועכשיו מנסים – למשל, בנושא של ילדים עד גיל 12. אז השאלה היא אם אי-אפשר לעשות את הסידור ישירות ביניכם לבין רופאי השיניים בלי לעבור דרך קופות-החולים, כמו שפעם זה נעשה, למשל, עם גני-ילדים פרטיים שקיבלו סבסוד ישיר ממשרד החינוך, בלי איזו רשת שהם חברים בה. זאת השאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. ברשות השרה, שאלה כן בתחום השאילתה, של חבר הכנסת מילר, ואז השרה תוכל להשיב לכול. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, לפני כמה שנים חוקק חוק – אני חושב שחבר הכנסת שטרית הוא זה שחוקק את החוק – כך שכל תאגיד שאין לו שום קשר לרפואת שיניים יכול לפתוח מרפאת שיניים. יש בעצם תיאטרון אבסורד בכל התחום הזה, כאשר כל בעל קיוסק יכול היום לפתוח מרפאת שיניים, לקחת מישהו שסיים בעצם את המסלול של רפואת שיניים שיעבוד אצלו. האם משרד הבריאות מתכוון לעשות רפורמה בסוגיה הזאת, כך שרק מי שבעצם באמת עוסק בתחום רפואת שיניים ולוקח על עצמו אחריות לעבודה הזאת, יוכל לבוא ולפתוח מרפאת שיניים, ולא שכל תאגיד שבא לו – היום פותח ומחר סוגר, ומובן שיש בעיה בתחום הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מילר. גברתי השרה, בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן. אני אתחיל דווקא מהשאילתה של חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת הורוביץ, אני חייבת לומר לך שקופות-החולים מתלוננות על כך שהן מפסידות, מפני שהכספים שמועברים בגין טפול שיניים לילדים עד גיל 12, לטענתן, אינם מספיקים, התקציב אינו מספיק. אני גם חייבת לומר לך שאני לא מאמינה – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – הסתדרות רופאי השיניים – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אפשר ישר לרופא השיניים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אוקיי, אני לא מאמינה – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – יגבו אותם – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני רוצה לומר לכם שאני מאוד מאוד שמחה שקופות-החולים הסכימו לקחת את זה עליהן. אני לא יודעת מדוע מרבים להתלונן על קופות-החולים, אבל קופות-החולים נושאות בכל העול של הרפואה הקהילתית שלנו, ונושאות אותו בגאון עם הרבה הרבה גירעונות תקציביים. על כל פנים, אין לנו אפשרות במשרד הבריאות, וזה גם לא בריא ולא נכון שאנחנו, אלו במשרד הבריאות, ניתן את השירות ישירות. זה נכון שקופת-חולים תעשה זאת, זה נכון שזה יבוא דרך סל הבריאות, וזה בא דרך סל הבריאות כמשהו שמגיע. ברגע שאנחנו שמים את התקציב בסל הבריאות, אנחנו באים ואומרים שזה מגיע עד גיל 12, ואני מקווה שיום אחד יהיה לנו הכסף גם להגדיל את זה מעבר לגיל 12, וגם להחיל את זה על מבוגרים מעבר לגיל 65. אבל אז אנחנו באים ואומרים שכולם זכאים לשירות הזה, מתוך אותם עקרונות שאני דיברתי עליהם, שהם שוויון וצדק וערבות הדדית. ולכן זה נכון שזה יעבור דרך קופות-החולים ולא יבוא דרך משרד הבריאות ישירות. עם זאת, אני שוב חוזרת ואומרת, כדי לשמור על עקרון השוויון ובאמת לאפשר לכל רופאי השיניים שמעוניינים לקחת חלק בפרויקט לעשות זאת, אני סבורה שאותו חוק שעליו דיברתי ושנראה לי שהוא מתקדם די מהר – אני סבורה שהחוק הזה באמת ייתן מענה נכון ויאפשר לכל רופאי השיניים לתת את הטיפול, במגבלות של תנאים מקצועיים וכמובן גם כספיים. לגבי ההערה של חבר הכנסת מרגי – אני משערת לעצמי שזאת הייתה הערה, לא היה בסופה סימן שאלה, אז – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, החלטת ממשלה הייתה הקמת תאגיד. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אתה מדבר על התאגיד. התאגיד לא התממש. מי שצריכים להקים את התאגיד אלה רופאי השיניים. הוויכוח בין רופאי השיניים לבין משרד האוצר ומשרד הבריאות היה לגבי הערבות שרופאי השיניים צריכים להציב כדי להקים את התאגיד. כי הרי אף אחד מאתנו לא רוצה לעמוד בפני מצב שיוקם תאגיד שאין לו בסיס כלכלי איתן, ולאחר מכן המדינה היא זו שתצטרך לבוא ולהציל אותו; ראו מקרה "הדסה" ועוד מקרים שבהם כאשר מוסדות רפואיים שנותנים רפואה ציבורית מתמוטטים מבחינה כלכלית, המדינה היא זו שצריכה לבוא ולהושיט עזרה כספית. אז לכן עמדנו, גם משרד האוצר וגם משרד הבריאות, על כך שתושם ערבות שתאפשר באמת איזו יציבות כלכלית. היה מאוד מאוד קשה להר"ש, להסתדרות רופאי השיניים, להעמיד את הערבות הזו, ואני גם מבינה את זה. ולכן, אנחנו בחרנו בדרך הזו, שלהערכתי היא הדרך הנכונה, וכמו שאמרתי גם השוויונית. לחברתי חברת הכנסת אורית סטרוק, אכן סוכרת היא מחלה נוראית. אתמול אנחנו דיברנו עליה, וציינתי שסוכרת מוכרת היום כמגפה של המאה ה-21. בעולם ישנם קרוב ל-400 מיליון חולי סוכרת; אצלנו 7.8% מהאוכלוסייה לוקים בסוכרת, אלה שיודעים; ולדאבוני הרב בקרב האוכלוסייה הערבית מספרם כמעט כפול, 12%, ובקרב האתיופים הוא מגיע אפילו ל-16%. זו הסיבה שמשרד הבריאות משקיע משאבים רבים במניעת הסוכרת. בין השאר, אנחנו משקיעים בהסברה, אבל אחד הכיוונים העיקריים שבו אנחנו הולכים כרגע, ושלהערכתנו זה שינוי קטן שיביא לשינוי אדיר, זה להכניס את הלחם מקמח מלא לפיקוח. זאת אומרת, שיהיה פיקוח על מחיר הקמח המלא. ורק כדי לסבר את האוזן, היום לחם מקמח לבן עולה 6-5 שקלים, תלוי אם הוא פרוס או לא פרוס, הוא נקרא "הלחם האחיד", ויש על מחירו פיקוח, אבל אם מישהו רוצה לקנות את הלחם הבריא, שגם מונע סוכרת, שזה לחם מקמח מלא, הוא עולה בין 15 ל-24 שקלים, ואפילו יותר. אם נכניס אותו לפיקוח ואם נאפשר לאוכלוסיות הקשות, אותן אוכלוסיות שבאמת סובלות מסוכרת, לקנות את הלחם מקמח מלא, אני חושבת שאנחנו נפעל למיגור או להורדה דרסטית של מחלת הסוכרת. לגבי חבר הכנסת אלכס מילר, האם התכוונת לתאגידים, או האם התכוונת לקלות בלתי נסבלת של מתן היתרים לרופאי שיניים? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אני דיברתי על – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, הוא התכוון לתאגידים. אני זוכר את החקיקה שלו בתחום. הוא התכוון למצב של בעלות – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> שכל תאגיד הוא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – של בעלות, שלמשל עורכי-דין – אדם שהוא אינו עורך-דין לא יכול לפתוח משרד עורכי-דין ולהעסיק עורכי-דין מקצועיים – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – וליהנות מהרווחים. בתחום של רפואת שיניים המצב שונה, וחבר הכנסת מילר עוד בכנסת הקודמת נלחם נגד התופעה הזאת, אז לכן הוא שואל אותך מה המצב כרגע. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אוקיי. אז מבחינה תחיקתית אני לא יודעת, אבל אני בהחלט אתעניין. אבל אני יכולה לומר לך שלא ניתן לפתוח מרפאת שיניים ללא אישור והיתר של משרד הבריאות. ולא סתם, אלא משרד הבריאות יש לו תנאי סף שהוא מחייב לקיים, הוא מחייב את הרופאים לעמוד בהם. לא מספיק רק רופא, צריך גם שטח מסוים; ולא מספיק שטח, צריך גם באמת שתהיה סייעת או שיננית וכו'. אז אני לא מתמצאת בתחום של התאגידים, אני אבקש ממך גם להרחיב באופן פרטי, ואני בהחלט אבקש לקבל תשובות, ואתה תקבל את התשובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן על התשובות המפורטות. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת אבי וורצמן; בבקשה, אדוני. סגן השר וורצמן ישיב על שאילתה דחופה שמספרה 251 מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הנושא הוא: סגירת קמפוס אילת. בבקשה, חבר הכנסת שמולי, סגן השר אתנו, אתה יכול לקרוא את השאילתה. <251. סגירת קמפוס אילת> <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני סגן שר החינוך, השאילתה הזאת הגיעה אלי מחברת המועצה סימה נמיר בעיר. נושא מדאיג. מפרסומים בכלי התקשורת עולה כי בכוונת אוניברסיטת בן-גוריון לסגור בקרוב את הקמפוס באילת מסיבות שונות. על רקע זה התפטרה לאחרונה דיקנית המכללה מתפקידה. רצוני לשאול: 1. עד כמה האיום ממשי ומיידי? 2. מה ייעשה כדי למונעו? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. סגן השר, בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת, אדוני השר, בוקר טוב. לפני שאתייחס לדברים של חברי איציק שמולי, אי-אפשר שלא להתייחס לרצח הנורא, ואני חייב לומר שגם באופן אישי, לראות אתמול את התמונות של יהודים עטופים בתפילין ובטליתות בתוך שלוליות דם, זה גרם לי לזעזוע נורא. הלב בוכה ממש ושותת דם. מובן שמהמקום הזה, מהכנסת, אני מוסר את תנחומי למשפחות הנרצחים, וכמובן מאחל רפואה שלמה לפצועים. אני חושב שהטבח שהיה אתמול ממחיש לנו שוב מול מי אנחנו עומדים: מול מרצחים שפלים, שבשם אללה – ממש מזעזע – באים לטבוח ביהודים, שכל חטאם היה שהם באו להתפלל לאלוקים. אנחנו מקדשים את החיים, והם מקדשים את המוות. שיהיה ברור, אנחנו לפעמים מדברים הרבה פה בכנסת ובמקומות אחרים על הוויכוח, על טריטוריה, דיון כזה, דיון אחר. אבל זו כבר לא מלחמה שאפשר לתת לה שום – היא לא מלחמה שאפשר לדבר על שום דבר מוצדק בה. זאת מלחמה של חיות אדם, אלה שבאים לרצוח בשם הדת כשאנחנו באים לחיות בשם הדת. אני רוצה רק להזכיר לחלק מחברי, רק לפני שבוע עמדתי פה בעצמי, והיו פה חברים שדיברו על פרובוקציות שעושים יהודים שעולים להר-הבית, במקום הכי מקודש לעם היהודי, שבגלל זה חס וחלילה נגרמים מעשים כאלה ואחרים, שערבים רוצחים יהודים בגלל העלייה הזאת. אני רוצה לשאול: האם כשיהודים נמצאים בבית-כנסת בהר-נוף או במקום אחר זו גם כן פרובוקציה? גם זו כבר בעיה? אבל אני מקווה שבאמת נצליח לגדוע את הדברים הללו, ואני רוצה לקרוא פסוק אחד: "ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור; ונקיתי דמם לא נקיתי, וה' שוכן בציון". עכשיו לעצם השאלה של חבר הכנסת שמולי: השאלה שלך לגבי אוניברסיטת בן-גוריון, שאתן עליה עוד שנייה אחת תשובה ברורה, מאפשרת לי בעצם לנצל את ההזדמנות לומר כמה מילים על ההשכלה הגבוהה בנגב, שהיא חשובה לך והיא חשובה לי והיא חשובה לכולנו מאוד מאוד. כמו שאתה יודע, הנגב הוא הבית שלי, באר-שבע היא הבית שלי. למדתי לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, לתואר ראשון במכללת "חמדת הדרום", ואני חייב קודם כול לומר שיש מוסדות להשכלה גבוהה מצוינים בנגב, וחשוב לומר את זה, ושכולם יכירו. דוד בן-גוריון הכריז: יכולותיה המדעיות והמחקריות של ישראל ייבחנו בנגב. ברוך השם, אנחנו רואים את זה היום ממש מתגשם מול עינינו. אוניברסיטת בן-גוריון נוסדה מתוך רוח חלוציות מיוחדת, במטרה לממש את הפוטנציאל של הפריפריה הדרומית. האוניברסיטה מושכת אליה את הסטודנטים המבריקים ביותר מהארץ ומהעולם. הסטודנטים מעורבים בקהילה, בשכונות, בפעילויות רבות ובעשייה חברתית רחבה. וזה נמשך עם הבוגרים של האוניברסיטה גם לאחר סיום הלימודים, כשחלק מהבוגרים נשאר בעיר ומשתלב גם בתעשייה, גם בחברה וגם בכל הפעילות שקורית בעיר. האוניברסיטה מעודדת אינטראקציה בין חברי הסגל והסטודנטים. באוניברסיטה גם יש פסיפס אנושי מגוון ורחב מאוד: סטודנטים צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, גברים ונשים, יהודים וערבים, סטודנטים מהארץ ומחו"ל. אני חייב לומר גם כסטודנט שלמד שם, שלמדנו ביחד למבחנים, כולם. היה מדהים. גם בשיעורים, גם במבחנים. חוויה מיוחדת. כל אלה יוצרים באוניברסיטת בן-גוריון אווירה מיוחדת ופתוחה, המעודדת חילופי רעיונות וחשיבה מקורית למציאת פתרונות חדשניים לסוגיות המאתגרות ביותר בעולם. חברים, אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע היא מנוע הצמיחה של האזור. המיקום הגיאוגרפי שלה מקנה לה תפקיד מרכזי בפיתוח הנגב כולו, ומה שקורה היום בבאר-שבע ובכל האזור, עד אילת, סביב האוניברסיטה, גורם לשינוי היסטורי שהופך את באר-שבע והנגב למרכז ידע עולמי. אני מזמין את כל חברי פשוט לבוא ולהסתובב בקמפוסים, להסתובב בעיר – גם בבאר-שבע וגם באילת, כי דיברת פה גם על אילת – ופשוט לראות ולא להאמין. אני אומר זאת בגאווה גדולה: יש לנו מעצמה אקדמית עולמית בנגב, וכדאי שנדע זאת. שאלת, חברי חבר הכנסת שמולי, לגבי ההחלטה כביכול של האוניברסיטה לסגור את הקמפוס באילת. קודם כול, הדבר לא נכון. לא היה ולא נברא. איך אומרים? משל היה. דרך אגב, נשיאת האוניברסיטה, חברתי פרופסור כרמי, גם שיגרה מכתב ברור לראש העיר אילת ואמרה לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאין כוונה של האוניברסיטה לסגור את השלוחה, אלא אדרבה – אני מקווה שרק ימשיכו להרחיב אותה ולפתח אותה. האוניברסיטה משקיעה בשלוחה באילת, למעלה מעשור, משאבים אקדמיים ותקציבים רבים, לקידום הקמפוס והתשתית האקדמית בעיר אילת, וכך תמשיך האוניברסיטה לעשות. כך שהתשובה היא חד-משמעית, ברורה: הדברים פשוט לא יקרו. ולסיום, אני רוצה לנצל את ההזדמנות בימים הלא-קלים הללו ולהצטרף לקריאת רבים – אתמול שמעתי את ראש הממשלה וגם רבים אחרים, שמעתי במשך הבוקר, במשך היום. השעה הזאת היא לא שעת מחלוקת, היא לא שעה לפילוגים, היא לא שעה לוויכוחים פוליטיים, שלצערי הרב גם רבים מהם חסרי תכלית. זו שעה לאחדות, זו שעה לאיחוד כוחות. לכל חברי בקואליציה, גם לחברי ואחי בסיעות החרדיות, וגם שאר חברי במפלגות הציוניות באופוזיציה – זו שעה שכולנו נפעל יחד, כי בפנינו משימה מאוד גדולה ואתגר מאוד גדול להמשכה של מדינת ישראל, מדינת העם היהודי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. רק רגע, רק רגע, סגן השר. אולי הם לא השתכנעו. אז קודם כול, שאלה נוספת לחבר הכנסת שמולי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> השאלה, ממה לא השתכנעו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא יודע, תכף נראה. ולאחר מכן – חברי הכנסת דב חנין וסתיו שפיר גם רצו להפנות אליך שאלה. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, אדוני סגן השר. לפני שאני אתייחס לתוכן השאילתה אני רוצה להגיד שזו גם לא שעה להשתמש בפיגוע כדי לנסות להשתמש בסיעות האופוזיציה כשכפ"ץ מול הבעיות הפוליטיות של ראש הממשלה. זו גם לא השעה לנהוג בציניות הזאת. לעצם השאילתה, אני שמח שענית תשובה ברורה וחד-משמעית, כי כבר הגעת לבן-גוריון וימי "אנו באנו". אני רוצה לשאול אותך באופן חד-משמעי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה נקרא build up, חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> כן, הוא בנה מתח. בהחלט לימדת אותי משהו, אדוני סגן השר, היום. אבל בנימה רצינית, בכל זאת קורה משהו. הרי התפטרה דיקנית המכללה, יש משבר. אז העמדה שלך קצת לא ברורה לי וקצת מדאיגה אותי. כי או שלקחתם תגובה באופן חד-צדדי מאוניברסיטת בן-גוריון, והתרשמתי שיש לך מקום חם בלב, וגם לי, למקום הזה, או שאתם לא רואים את כל התמונה. כי בכל זאת יש כרגע משבר. אז השאלה שלי היא: האם דיברתם גם עם הגורמים באילת? האם דיברתם גם עם דיקנית המכללה לפני שעלית לפה לתת את התשובה? ואם וכאשר יהיה איום כזה, או שיש איום כזה ואתם לא יודעים עליו, מה אתם מתכוונים לעשות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה להצטרף קודם כול לדברי ההערכה שלך לאוניברסיטת בן-גוריון. אומנם אני הגעתי לכאן מאוניברסיטת תל-אביב, אבל אכן, באוניברסיטת בן-גוריון נעשית עבודה אקדמית רצינית במגוון מאוד גדול של תחומים, מגוון מאוד גדול של חוגים, ובאמת ראוי שגם מהכנסת אנחנו נברך על העבודה הגדולה של החוקרים והעושים באוניברסיטת בן-גוריון. אבל אני בכל זאת רוצה לחזור לשאלתו של חבר הכנסת שמולי. הקמפוס באילת הוא מרכיב מאוד חיוני בחשיבה על העיר, חשיבה כוללת על העיר, ואני מברך גם על העמדה שלך וגם על העמדה של נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בעניין. אבל אנחנו שומעים קולות מדאיגים; ולא קל לקיים קמפוס באילת: זה מאוד רחוק, צריך להסיע את המרצים, יש עלויות. זה משהו שמחייב לא רק את האוניברסיטה ולא רק את התגייסותה של האוניברסיטה, אלא את מדינת ישראל ואת ממשלת ישראל. אם אנחנו חושבים, ואנחנו אכן חושבים, שחיוני שיימשך קיומו של קמפוס באילת, אני חושב שהמדינה צריכה לומר באופן ברור וחד-משמעי שבמידת הצורך יינתן מימון ממלכתי נוסף כדי שהקמפוס באילת יוכל להמשיך להתקיים ויוכל להמשיך להתפתח. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת שפיר, ולאחר מכן סגן השר ישיב לכולם. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני כבר יודע מה היא שואלת. <סתיו שפיר (העבודה):> נכון. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני כבר מכיר את סתיו שפיר, קורא את המחשבות שלה. <סתיו שפיר (העבודה):> סגן השר יודע מה אני שואלת מכיוון שבחודשים האחרונים אני שואלת זאת שוב ושוב ועדיין ממתינה לתשובה, ולכן אני אחזור על השאלה שלי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני אחזור על השאלה. <סתיו שפיר (העבודה):> בשנת 2011 ולאחר מכן שוב ב-2012 התקבלה החלטת ממשלה לחשוף את תקציב החינוך בחלוקה מגזרית, בחלוקה על-פי בתי-ספר, בשילוב עם התקציב שמגיע מהרשויות המקומיות. למיטב ידיעתי, ומפרסומים שראינו, כמו למשל ב"כלכליסט", אצל שאול אמסטרדמסקי, נראה שהמערכת הזאת כבר בנויה, שקיימת מערכת של שקיפות, אבל שאולי מישהו לא אהב את הנתונים שהשתקפו ממנה. אני רוצה, כבוד סגן השר, להצטרף לאמירה היפה שלך על הציונות. אחד הדברים היפים והחשובים בציונות הוא דאגה לכולם, לכל אזרחי המדינה, לא משנה מאיזה מוצא הם וכמה כסף יש להורים שלהם בבנק. והמערכת הזו לבנייה של תקציב שקוף, שתראה לנו באמת כמה מקבל תלמיד בכל בית-ספר, היא צעד כל כך חשוב ליצירה של חברה כזו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. נא לא לקרוא לחברת הכנסת סתיו שפיר "קאטו הזקן", משני טעמים. "קרתגו צריכה להיחרב", היה אומר סנטור מסוים. <דב חנין (חד"ש):> אבל לפחות אצל קאטו זה הצליח בסוף. אנחנו מאחלים לה שגם היא תצליח בסוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם לא אמרתי, גם במקרה הזה משני הטעמים אנחנו – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתה יודע, מה שקורה לי ולסתיו שפיר פה זה כמו הבדיחה של "הגשש החיוור" על העולה המיליון מברית-המועצות; תמיד שואלים אותן שאלות ותמיד עונים אותן תשובות, אז אנחנו כבר מכירים את זה מראש. <סתיו שפיר (העבודה):> אני מלאה באופטימיות שהיום אקבל תשובה שונה ממה שקיבלתי עד עכשיו. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אבל אני באמת אתן הפעם תשובה יותר ברורה. לא כמו ב"גשש", יותר ברורה. קודם כול, לגבי השאלות – תראו, חבר הכנסת שמולי, אני בדקתי, עשיתי שיעורי-בית. יש לי את כל התכתובת, גם מראש העיר לנשיאת האוניברסיטה, גם את התשובה של נשיאת האוניברסיטה; בדקנו מול האוניברסיטה בדיוק מה כוונתם, ואני מקריא ממכתבה: ברצוני לציין כי אין כל החלטה של הנהלת האוניברסיטה בדבר הסרת אחריות אקדמית מקמפוס אילת. דברים ברורים: אין החלטה כזאת ואין כוונה כזאת. דברים ברורים. לגבי הדיקנית שעזבה את תפקידה – היא עזבה את תפקידה מסיבות אישיות, כמו שהרבה אנשים עוזבים בהרבה מקומות. יבוא מישהו במקומה וישמש כדיקן או כדיקנית, והכול יבוא על מקומו בשלום. אתם אוהבים "בשלום", אז בשלום. הכול יהיה בסדר. זה דבר אחד. לגבי – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה לא אוהב שלום? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אוהב שלום ורודף שלום. אוהב את – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> עם ישראל אוהב שלום. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> נכון. <מיקי רוזנטל (העבודה):> נו? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא, כי המילה "שלום" נהייתה פתאום מילת גנאי – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> המילה "שלום" היא מילה מקודשת, היא לא מילת גנאי. לגבי השאלה הנוספת של חבר הכנסת דב חנין, לגבי תקציבים נוספים, אתה יודע, זו לא החלטה – אנחנו פה – אתה מעלה שאילתה ואני מוציא את הצ'ק ונותן תקציבים נוספים. על החשיבות של הקמפוס באילת אנחנו לא מתווכחים; אנחנו מסכימים עליה לגמרי. הקמפוס באילת הוא עוגן מאוד משמעותי בעיר אילת; גם בתחום המחקר, גם בתחום הלימוד האקדמי, גם מושך כוחות. אין ספק שאוניברסיטת בן-גוריון עושה פה, יחד עם עיריית אילת, מעשה ציוני ראשון במעלה, כי זו באמת משימה מאוד לא קלה להחזיק קמפוס במקום מרוחק. כמו שאתה אומר, צריך לשלוח את המרצים, צריך לעודד סטודנטים לבוא ללמוד שם. אבל אנחנו – כמובן, אותי תמצא שותף מלא לדבר הזה, והמשרד, אני מתאר לעצמי, יעשה הכול כדי לחזק את הקמפוס הזה, כי הוא מאוד חשוב. לגבי שאלתה של חברת הכנסת סתיו שפיר, ממש בימים הקרובים יפורסם הדוח. ממש בימים הקרובים. כל מה שביקשת – יפורסם; לא מה שביקשת – מה שהמשרד נדרש לעשות. <סתיו שפיר (העבודה):> כל המערכת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כן, החלוקה – אמור להתפרסם. הדבר הזה יתפרסם, והכול יבוא על מקומו בשלום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא רק אצל קאטו זה הצליח, גם אצלנו. תודה לסגן השר. אני קטונתי מלתת עצות בתחום הניהול האקדמי, אבל הקמפוס באילת ישרוד רק אם יצליחו לפתח שם תחומים ייחודיים. אם הבסיס יהיה משפטים וכלכלה וכאלה, אז שום דוטציות מהמדינה לא תעזורנה בסוף. אבל יש באילת מספיק יתרונות יחסיים לתחומים שונים, אז על זה צריך לשים דגש. אני מתכבד להזמין את שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון. בבקשה, השר יעלה לכאן וישיב קודם כול על שאילתה דחופה מס' 252 מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הנושא הוא אי-הקמת קרן סיוע לחיילי מילואים ב"צוק איתן". בבקשה. גברתי קודם כול תשאל את השאילתה. <252. אי-הקמת קרן סיוע לחיילי מילואים ב"צוק איתן"> <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה, ותודה לך, כבוד השר, במהלך "צוק איתן" החליטה הממשלה על הקמת קרן הוקרה, סיוע ותגמול לחיילי מילואים ששירתו במבצע והקצאת 30 מיליון שקלים לטובת העניין. למרות החשיבות של סיוע מיידי זה, על בסיס פניות שאנחנו קיבלנו ממילואימניקים, טרם נעשה דבר בעניין וטרם גובשו קריטריונים, וגם טרם הועבר התקציב. שאלתי: מתי מתכננת הממשלה ליישם את ההחלטה הזאת ומה יהיו הקריטריונים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. כבוד השר, בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאשיב על השאילתה, אי-אפשר שלא נביע תנחומים מעל במה זו למשפחות הנרצחים ונאחל החלמה מהירה לפצועי הטבח, הפיגוע הקשה אתמול ביהודים בעת תפילתם. בתשובה על השאילתה של חברת הכנסת שפיר, אכן הממשלה החליטה להקים קרן – החלטה שהתקבלה ביוזמתי ב-10 באוגוסט האחרון, בטרם הסתיים מבצע "צוק איתן" – קרן שתכליתה אכן לתת מענה, פיצויים לחיילי מילואים שנפגעו בעקבות שירותם במהלך המבצע. מטבע הדברים היה צורך לבצע פעולות שונות הקשורות בסיומו של המבצע: תחקירים רלוונטיים, הפקת לקחים – גם אלו הנוגעים לאנשי המילואים ובהשתתפותם – ובהמשך היה צורך לגבש קריטריונים להפעלת הקרן כדי שאותם 30 מיליון שקלים ינוצלו באופן הטוב ביותר והמתאים ביותר לצורכי אנשי המילואים. עבודת המטה הסתיימה וקרן הפיצויים מתחילה את עבודתה ביום א' הקרוב, 23 בנובמבר. הודעה מסודרת לתקשורת תימסר בשבוע הזה, עד סוף השבוע, על מנת ליידע את אנשי המילואים בפעילות הקרן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי. <סתיו שפיר (העבודה):> ראשית, אני רוצה לברך אותך על ההחלטה. זו החלטה מאוד מאוד חשובה. רק שאלה: אחרי מלחמת לבנון הוקמה קרן פיצויים דומה, עם סכום כסף יותר גדול – אם אני זוכרת נכון, באזור 45 מיליון שקלים, ומהם נוצלו 29 מיליון שקלים. לאחר שהקרן ההיא הוקמה התקבלו תלונות של חיילים שהם לא הצליחו לקבל את הפיצויים ושהם נגררו בביורוקרטיה במשך הרבה מאוד זמן. האם בעקבות המסקנות שהוסקו לאחר המלחמה, מלחמת לבנון השנייה, טיפלתם בנושאים האלה, ועשיתם גם אולי איזה שימוש בכסף שנותר באותה קרן על מנת להגדיל את הפיצוי, כך שהפעם חיילים לא יצטרכו להיתקל בחסמים כאלה ואחרים לפני שיקבלו את הכסף שמגיע להם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. שאלות נוספות גם לחברי הכנסת שמולי ופרוש, ולאחר מכן השר ישיב לכולם. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לשאול אותך בנושא שחוזר שוב ושוב לבית הזה, נושא שכר החיילים בחובה; נושא שגם עולה כל הזמן ב"אולפן שישי". בפעם האחרונה, לפני כמה חודשים, כשהנושא עלה כאן במליאה והייתי בדיון, אמרת שההחלטה כבר, או-טו-טו, מיושמת; עבודת המטה הסתיימה, והחיילים כבר הולכים, או-טו-טו, ליהנות מההעלאה. מאז מצאנו את עצמנו – אנחנו מוצאים את עצמנו היום במצב שהסוגיה עדיין עומדת בעינה. האמת, אני לא מרגיש צורך לעמוד פה ולהטיף לך מוסר בעניין; אני לא חושב שאני צריך. אני פשוט באמת רוצה לשאול אותך איפה הדבר הזה עומד. גם בתשובת המדינה לבג"ץ המדינה התחייבה שהדבר הזה הולך להיפתר כאן ועכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איציק שמולי (העבודה):> אז מתי באמת נוכל – יוכלו החיילים – לראות את הכסף בחשבון הבנק? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת פרוש – בבקשה, אדוני. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה שאתה מאפשר לי במסגרת שאלה נוספת אליך, מכובדי השר, מאחר שהעברתי את זה אתמול גם בכתב ללשכתך, אליך. לפני כשבועיים, בבסיס תל-נוף, הורה סגן-אלוף ארז הראל לחייל לגלח את זקנו, אף שהיה לו האישור המיוחד הנדרש לכך. אתמול שוב שני חיילים נוספים בבסיס תל-נוף נדרשו על-ידי סגן-אלוף ארז הראל לגלח את הזקן, אף שהיה להם אישור מיוחד לכך. אני מתאר לעצמי שאלה לא הוראות חדשות בצבא, אבל מדוע זה קורה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. כבוד השר בוודאי יודע שדברים שקשורים ישירות לשאילתה המקורית – השר ישיב. אם יש חומר שאתה רוצה לבדוק, אתה תוכל להשיב בכתב לחברי הכנסת ששאלו, שבמקרה דנן הם גם חבר הכנסת שמולי וגם חבר הכנסת פרוש. <שר הביטחון משה יעלון:> בתשובה על השאילתה של חברת הכנסת סתיו שפיר, כל מה שקשור לקרן לחיילי המילואים במסגרת מבצע "צוק איתן" נשען על לקחים מפעולה דומה שנעשתה בעבר. הסכום שהוגדר, כ-30 מיליון ש"ח, הוגדר בהתאם ללקחים שנלמדו מאירועים קודמים, ונכון לפחות לעבודת המטה שמבוצעת עד עכשיו, הסכום הזה ייתן מענה לצרכים, במסגרת הכללים שקבענו, למתן פיצויים לחיילי מילואים שנפגעו כתוצאה משירות מילואים פעיל במבצע "צוק איתן". לשאלת חבר הכנסת שמולי, קודם כול, חיילים, חיילי חובה, לא מקבלים שכר אלא דמי קיום. אני מזכיר שדמי הקיום הללו – אני קיבלתי החלטה להעלות אותם החל מ-1 בינואר 2014, לאחר עשר שנים שסכום דמי הקיום הוקפא. גם קבעתי שבמהלך שנת 2014 נעדכן את דמי הקיום לקראת 1 בינואר 2015. ואכן, בוצעה עבודת מטה, גם בצה"ל וגם במשרד הביטחון, ועל בסיסה למעשה קיבלתי החלטה להעלות את דמי הקיום החל מ-1 בינואר 2015. הסכומים: לוחם יקבל 1,075 ש"ח, תומך לחימה יקבל 782 ש"ח, ויתר החיילים – החיילים העורפיים – יקבלו 539 ש"ח. נכון, הנושא הזה גם עולה בבג"ץ ונדון במקומות אחרים. אחרי עבודת המטה שנעשתה, אני חושב שדמי הקיום הללו הם דמי הקיום הנכונים, הראויים. אני מצר על כך שבמשך עשר שנים דמי הקיום הללו הוקפאו ולא עודכנו, לא על-פי המדד ולא על-פי שום קריטריון אחר. לגבי שאלתו של חבר הכנסת פרוש – אינני מכיר את המקרה שפירט פה חבר הכנסת פרוש. אני כמובן אלמד אותו ואדע להשיב בהמשך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. הוא נשאר אתנו על הדוכן על מנת להשיב על השאילתה הבאה, של חברת הכנסת אורית סטרוק, שמספרה 253: פתיחת כבישים לפלסטינים בעיצומו של גל טרור. בבקשה, גברתי, לקרוא את נוסח השאילתה. <253. פתיחת כבישים לפלסטינים בעיצומו של גל הטרור> <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני השר, צה"ל מתכוון לפתוח כבישים לאוכלוסייה הערבית בשומרון בתוך ובסמוך ליישובים יהודיים כחלק מחבילת הקלות. רצוני לשאול: 1. מה כוללת חבילת ההקלות ומה ההצדקה לקיומה בעיצומו של גל הטרור? 2. מה ייעשה להפחתת חיכוך ומגע בין האוכלוסיות במקום להרחיבם? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סטרוק. כבוד השר. <שר הביטחון משה יעלון:> חלק ממדיניות הפעולה, הפעלת הכוח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני השר. חבר הכנסת דרעי, אני לא יכול לפנות אליך ולומר: אי-שם בספסלים האחוריים. אתה לא שייך לספסלים האחוריים, אבל הרעש מפריע. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, השר ימשיך. <שר הביטחון משה יעלון:> חלק מהמדיניות הכוללת בפיקוד המרכז, גם של הפעלת הכוח וגם של הצורך לתת מענה לאוכלוסייה האזרחית שחיה באזור פיקוד המרכז, מחייב לעתים נקיטת צעדים מטעמי ביטחון, ולעתים הקלת צעדים כאשר המצב הביטחוני מאפשר זאת. אני מזכיר שבמהלך השנים האחרונות, לאחר גל הטרור של העשור שעבר שבו הגענו למצב של ריבוי מחסומים, חסימות וכבישים סגורים ביהודה ושומרון מטעמי ביטחון, לנוכח שיפור במצב לאחר מבצע "חומת מגן" ועד לתקופה האחרונה נעשו צעדים של הקלה, הסרת מחסומים, הסרת חסימות ופתיחת צירים. עבודת המטה הזאת כללה גם כוונות לפתוח צירים נוספים בהמשך, אך לנוכח ההסלמה במצב הביטחוני שכולנו עדים לה, המהלכים הללו הוקפאו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת אורית סטרוק. בבקשה, גברתי. לאחר מכן – נרשמו חברי הכנסת מוזס ושקד, אבל מכיוון שחברת הכנסת שקד היא מסיעת השואלת, אני אאפשר גם לחבר הכנסת שטרן. ככה, נעשה משפט שלמה – גם לך אני אתן לשאול שאלה נוספת. בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני השר, אני שמחה לשמוע שהצעדים האלה הוקפאו. צריך להיות הרי עיוור וחירש כדי לא לדעת שהפלסטינים הכריזו על אינתיפאדת הכבישים. אתמול אפילו נחשפנו לג'ינגל שלהם, של אינתיפאדת הכבישים. כן, יש להם שיר: ציוני תברח, תברחי ציונית, וכן הלאה. וברור שכשר הביטחון אתה חייב לשים לב לאינתיפאדת הכבישים הזאת ולא לאפשר לה לפגוע בנו. לכן מן הראוי לא רק לא לפתוח צירים, אלא גם לסגור צירים שכבר נפתחו, כי האוכלוסייה האזרחית שדיברת עליה זה גם אנחנו. למשל, יש לי פה ביד מכתב מראש המועצה של קריית-ארבע, מלאכי לוינגר, שאתה בוודאי מכיר אותו, הוא כותב על צומת בית-אנון – אתם פתחתם אותו לפני כמה חודשים – בשבוע שעבר רכב מגיע מכיוון בית-אנון לתוך הצומת; מתוך הרכב זורקים אבן אל רכב ישראלי, שזה כמו שאתה כבר יודע, וכולנו למדנו את פרשת פלמר, זה סכנת נפשות של ממש. למה לא לסגור את הכביש הזה? הרי הוא נפתח על מנת שיהיה שקט, לא על מנת שיהיה טרור. יש לי פה פניות מראשי מועצות נוספים בעניין הזה אליך. אבל אני רוצה לומר לך, בתוך כל אינתיפאדת הכבישים הזאת, המינימום הנדרש זה לאפשר לאוכלוסייה האזרחית את ההגנה המתאימה. אתמול באמת העברנו בוועדת הכספים את הסכום האחרון למיגון כלי רכב ביהודה ושומרון. הסכום הזה שעבר אתמול, אדוני השר, בתוך פחות מ-24 שעות הוא ייגמר, והתור עוד ארוך מאוד. הסכום שהוקדש למיגון כלי רכב ביהודה ושומרון עמד במשך שנים על 5 מיליון שקל, ובשלוש השנים האחרונות הוא הופחת בחצי – 2.5 מיליון שקל. כתוצאה מכך מאות כלי רכב ביהודה ושומרון נוסעים ללא מיגון בהיעדר תקציב. ואני רוצה לשאול אותך: האם אתה מוכן לחרוג מגדר הרגיל ולהקציב באופן מיידי את יתרת הסכום, עוד 1.9 מיליון שקל, כדי שלא יהיו לנו חס ושלום אשר פלמר נוסף, ואדל ביטון נוספת, ונפגעים נוספים, ומאות כלי רכב שעומדים בתור למיגון יוכלו באופן מיידי למגן את הרכבים שלהם ונמנע אסונות נוספים? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורית סטרוק. חברי הכנסת מוזס, שקד ושטרן, בזה הסדר, בבקשה, שאלות נוספות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני יודע שבימים טרופים אלה זה לא פשוט להזעיק אותך למשכן הכנסת לענות על שאילתות, אבל זו המציאות. ברצוני לשאול את השר: אמש הזכיר ראש הממשלה בנאומו את כל נפגעי הדריסה, החל מהפעוטה חיה זיסל ועד הנער שלום בעדני, השם ייקום דמו. מדוע הוא לא הזכיר את שלושת החיילים שנדרסו על-ידי מחבל? אני יודע שמדובר בדריסה ולא בפגע-וברח; האם החקירה העלתה אחרת? ואם אנחנו עוסקים בנושא של הדריסה – לאחר חטיפתם של שלושת הנערים ורציחתם בצומת גוש-עציון, הבטיחו לנו שתהיה היערכות משמעותית בכל הנוגע לתחנות והסעות בכל רחבי יו"ש. והנה, רק לפני עשרה ימים נרצחה הבחורה דליה למקוס, השם ייקום דמה, על-ידי פיגוע דריסה בתחנות האוטובוס. שאלתי: מתי יראו את השינויים האלה שהובטחו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מוזס. רק נדייק: היה ניסיון דריסה. לצערי, דליה למקוס נדקרה, לא נהרגה על-ידי הדריסה. בבקשה, חברת הכנסת שקד. <איילת שקד (הבית היהודי):> תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד שר הביטחון, בעניין הכבישים העוקפים באל-ערוב וחווארה, האם הנחית את הגורמים המשפטיים והמקצועיים להתחיל בתכנון הכבישים? ואם כן – מה הם לוחות הזמנים לתכנון ולסיום העבודה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שקד. חבר הכנסת אלעזר שטרן. לאחר מכן השר ישיב לכולם. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני השר, קודם כול אני רוצה לברך על השיפור בשכר החיילים, כפי שעלה פה. השר אמר שזה מספיק, אני מקווה, ואני רוצה לשאול על זה – האם זה מספיק בתנאי התקציב הנוכחיים, או זה מספיק בכלל? כיוון שכמו שאמרתי קודם, אני חושב שהשיפור הזה הוא שיפור יחסית מזערי, ואולי צריך להיות יותר יצירתיים, כמו לדוגמה, שאלה שעושים את השנה השלישית, אולי רק שם לתת שיפור הרבה יותר משמעותי, כיוון שלהוציא אותם לאזרחות אחרי שלוש שנים, כשאנחנו יודעים איזה אחוז ממלא את השירות הזה, אני חושב שכחברה הדברים האלה פחות הוגנים. הדבר הנוסף על זה, שהוא לא שאלה או אמירה – בדיוני ועדות שהיו פה בכנסת אני קצת הופתעתי מכך שהחזרת שטחי החקלאות בדרום לתיקונם לאחר התמרונים של הטנקים ושטחי הכינוס לא הייתה משימה של משרד הביטחון. אני חושב – – – <שר הביטחון משה יעלון:> שזו לא הייתה, או שזו כן הייתה? <אלעזר שטרן (התנועה):> שזו לא הייתה. אני חשבתי שדווקא בגלל יכולת הביצוע של משרד הביטחון, וסוג של אחריות – אף שבמלחמה צריכים משרדי הממשלה כולם להתחלק – לקח הרבה זמן, כיוון שלא משרד הביטחון היה אחראי לזה, אלא משרד החקלאות ומס רכוש. אני חושב, ואני גם שואל: האם לא נכון ששטחי – לא נזקים עקיפים, אלא נזקים ישירים שהצבא גרם כנראה מחוסר ברירה, הצבא, או משרד הביטחון, ייקחו אחריות גם לתיקון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שטרן. מגוון שאלות לשר. בבקשה, אדוני. נביא אותך כל שבוע, כי אתה צובר פה שאלות. <שר הביטחון משה יעלון:> לשאלה הראשונה של חברת הכנסת סטרוק בעניין פתיחת–סגירת כבישים – זה כמובן פועל יוצא של הערכת מצב. על בסיס הערכת מצב מקבלים החלטה אם לסגור כביש או לפתוח כביש, והמגמה היא לא חד-כיוונית רק לפתוח, אלא גם נדרשים לנוכח המצב הביטחוני צעדים בשביל לסגור. זה תוצאה של הערכת מצב. לגבי מיגון כלי רכב באיו"ש, התקציב למיגון כלי הרכב הוא תקציב שהאוצר מקצה. משרד הביטחון עוזר בהוצאה אל הפועל, אבל זה תקציב אוצרי, והוא לא מתקציב הביטחון. לכן – פנייה שאני תומך בה. התלוננתי לא מעט על העיכוב בהעברת התקציב הזה, הקצאת התקציב הזה על-ידי האוצר – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שר הביטחון משה יעלון:> – – בשנה וחצי האחרונות. זה חייב להיות מוקצה מהאוצר. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני השר, אם נחכה לזה, אנשים יעמדו על הכביש – – – <שר הביטחון משה יעלון:> תפני בבקשה בעניין הזה לשר האוצר, משום שעל-פי הכללים – וכך זה צריך להיות – אפשר להגיד שמשרד החינוך יקצה את זה, משרד התחבורה יקצה את זה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שר הביטחון משה יעלון:> משרד האוצר הוא שצריך להקצות את הסכום. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סטרוק, קיבלת זמן לשאול. תני לשר להשיב. <שר הביטחון משה יעלון:> לגבי שאלתו של חבר הכנסת מוזס, הנושא של האירוע באל-ערוב עדיין נמצא בחקירה – ולא סתם, יש שם סוגיות מורכבות – כדי לפסוק סופית או להבין סופית אם זו תאונת דרכים או אם זה פיגוע טרור. אני מעריך שבתוך ימים ספורים החקירה תמוצה. היא מבוצעת, כמובן, על-ידי שירות ביטחון כללי ומשטרת ישראל, ונדע את השורה התחתונה: האם מדובר בפיגוע או בתאונת דרכים. לגבי האבטחה בצמתים, האבטחה בצמתים מתקיימת; גם בצומת אלון-שבות, כפי שזה גם נראה בצילומים שיצאו לאחר מכן. הצומת הזה מכוסה במצלמה עם מאבטחים שעומדים בשער ותפקידם, אם יש משהו חריג, בעצם לטפל בעניין. במקומות אחרים זו אבטחה של חיילים; במקומות אחרים – אבטחה מרחבית. אחת הפעולות שננקטו ביהודה ושומרון היא הצבת עמודי בטון בתחנות ההסעה באשר הן, דבר שבמקרה הזה לפחות מנע דריסה. אף שהמחבל בצומת אלון-שבות ניסה לדרוס הוא לא הצליח, כי עמודי בטון בלמו את הרכב, ואז, לצערנו, הוא ירד וביצע את זממו בדקירות סכין. לשאלתה של חברת הכנסת שקד, יש עיסוק היום במשרד הביטחון בכמה כבישים עוקפים – לא רק באל-ערוב וחווארה ביהודה ושומרון – עיסוק שנובע גם מטעמי ביטחון וגם מטעמי בטיחות – כבישים שאמורים לשרת את כל האוכלוסיות, גם ערבים, גם ישראלים – מטעמי ביטחון ובטיחות. אנחנו עוסקים בזה כעת, בלי להיכנס כאן לפרטים או לוחות זמנים, אבל זה בהחלט נמצא בעבודת מטה במשרד הביטחון, המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, כדי לקדם את סלילת הכבישים הללו לטובת כל מי שמשתמש בתחבורה ביהודה בשומרון. לשאלתו של חבר הכנסת שטרן לגבי דמי הקיום, דמי הקיום לא נועדו לתת מענה לחיילים שיש להם צרכים כלכליים מיוחדים; הם נועדו לתת מענה כדמי כיס לחייל שבא מבית שיודע לספק את צורכי הבית, קודם כול. מעבר לזה, כמובן, יש בתוך הצבא מערכת שלמה שמטפלת בחיילים עם צרכים מיוחדים; תשמ"ש קוראים לזה – תשלומי משפחה, או תשלומים בגין מצב סוציו-אקונומי מסוים; תלושים שחייל שמשרת יכול לקבל ולהביא לביתו, אפילו בסמכות מפקד היחידה. כל זה נועד לאפשר גם לחיילים שבאים, לצערנו, משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, להיות מסוגלים לשרת ביחידה בלי להזדקק לסייע למשפחה בעבודה; ודאי יחידות קדמיות, מה שאנחנו קוראים דרג א', לוחמים, תומכי לחימה. המערכת הצבאית יודעת לתת מענה גם לחיילים שאין דמי הקיום מספקים אותם בשל המצב הסוציו-אקונומי הלא-טוב בביתם. לגבי השאלה האחרונה, מי שהוביל את עבודת המטה בעניין החזרת השטחים החקלאיים לתיקונם, כולל סלילת דרכים שנפגעו, זה משרד הביטחון. בסוף חלק מהביצוע הוא של משרד החקלאות, יש עבודה של מס רכוש, אבל מי שהוביל את זה הוא ממלא-מקום ראש רח"ל, טרייבר – גם סלילת הכבישים שנפגעו, כבישים חקלאיים, וגם החזרת השטחים לתיקונם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר הביטחון, חבר הכנסת משה יעלון, על התשובות המפורטות. תודה גם לכל השואלים. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2570/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חמד עמאר) <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1858/19; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 12111.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. כמה הצעות חוק היום. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת חמד עמאר – הנמקה מהמקום. דקה לרשות אדוני. בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מביא לפניכם הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה). כידוע לכולם, מדינת ישראל מובילה היום במדינות המערב בתאונות דרכים של הולכי רגל. נהרגים במדינת ישראל – רק השנה קרוב ל-40% מההרוגים הם הולכי רגל. אחת הסיבות לתאונות האלה היא הסחת הדעת של אותו חוצה כביש. היום הטלפון יכול לשמש – גם לדבר, גם לשלוח אימייל, גם לשלוח מסרונים, גם לראות סרט. לכן החוק בא לאסור: ברגע חציית הכביש, אסור לנו להשתמש בטלפון. אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. שימו לב, חברי הכנסת, יש הצעת חוק דומה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), של חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי. הנמקה מהמקום. היא הוצמדה – סליחה, כבר נומקה בעבר, ההצעה. כאן זה רק תשובה והצבעה, בעצם. לכן אני מזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ לעלות לדוכן ולהשיב על שתי הצעות החוק. אה, סגנית השר משיבה? בבקשה. כתוב לי ששר התחבורה משיב. נתכבד להזמין את סגנית השר ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים, להשיב. בבקשה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חמד עמאר, הצעת החוק שמבקשת לקבוע איסור שימוש בטלפון נייד על-ידי הולכי רגל בעת חציית מעבר חציה מציעה לאסור על הולך רגל לחצות מעבר חציה כשלאוזניו צמודות אוזניות המחוברות לטלפון נייד או למכשיר להשמעת צלילים או קולות, ובלבד שלא מדובר באוזניות המחוברות למכשיר שמיעה רפואי. חדשות לבקרים מדווח על תאונות דרכים שבהן מעורבים הולכי רגל כתוצאה מחוסר ריכוז והסחת הדעת מהמתרחש בכביש, תוך התגברות הסיכון לחיי אדם כתוצאה מהשימוש בטלפון נייד בעת חציית הכביש. הצעת החוק קובעת איסור שמגמתו להבטיח את בטיחותם של הולכי הרגל בכל הקשור להסדרי התנועה, ולכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעה, לקדם את הטיפול בה ולהעבירה לוועדת הכלכלה של הכנסת. אני רוצה להעיר הערה חשובה: 40% מההרוגים בתאונות הדרכים בשנה החולפת היו הולכי רגל. חלק מהם הם אותם אנשים שדעתם לא הייתה מסורה לכביש ולמתרחש – במציאות שבה אנחנו חיים, שבה אנחנו חיים יותר בסלולר מאשר במציאות. מכאן, אף-על-פי שבימים אחרים, אולי בעידן טכנולוגי אחר, זה היה נשמע הזוי להתחיל להגיד לאנשים איך ללכת – ואנחנו במדינה דמוקרטית שוחרת חופש, אנחנו לא רוצים להגביל את התנועה של האנשים – בהחלט בנסיבות האלה, שבהן יש התגברות ועלייה במספר ההרוגים בקרב הולכי הרגל, לצד השימוש המוגבר בסלולר, הממשלה תומכת בהצעת החוק. אני מברכת את חבר הכנסת חמד עמאר, שהגיש לנו את החוק הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק למען הסר ספק, גברתי סגנית השר, הממשלה תומכת בשתי הצעות החוק. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לא. הובהר מהייעוץ המשפטי אצלנו במשרד, שהממשלה תומכת אך ורק בחוק משנת 2014, של חמד עמאר, כלומר, הצעות החוק הדומות יתכנסו לתוכן של הצעת החוק של חבר הכנסת חמד עמאר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה משהו חדש. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> זה מה שנאמר לי על-ידי היועצת המשפטית של המשרד מלי סיטון. <מיקי רוזנטל (העבודה):> איזה מין תשובה זו? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> זאת התשובה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה אותו דבר. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני אומרת שוב, אם מדובר בהצעות חוק בעלות תוכן זהה, כללי הכנסת, כמובן, מאפשרים חיבור של שתי הצעות החוק. לי נאמר על-ידי הייעוץ המשפטי שהאישור הוא רק של הצעת החוק הזאת. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא נתקלתי בסיטואציה כזאת, אז בואי אחדד את השאלה, כי יש כאן גם עניין פרוצדורלי, שתכף תבינו אותו. הממשלה מתנגדת להצעת החוק של מיכאלי ומרגי? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לא נאמר לי שהממשלה מתנגדת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא נאמר שהממשלה מתנגדת. תודה רבה לסגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים. שני חברי כנסת ביקשו להתנגד. מכיוון שיש שתי הצעות חוק והממשלה לא מתנגדת להעברתן, אז חבר הכנסת אייכלר יתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת חמד עמאר וחברת הכנסת שלי יחימוביץ תתנגד להצעת החוק של חברי הכנסת מיכאלי ומרגי. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה, אתה מוזמן. שלוש דקות לרשותך. אני מזכיר ודאי לחברי הכנסת הוותיקים והמנוסים, אייכלר ויחימוביץ, שאני מקווה שההתנגדות היא מהותית, והם לא יוכלו גם לתמוך בהצעת החוק במהלך ההצבעה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני לא יכול ביום כזה, לפני שאני מביע את התנגדותי להצעת החוק ומסביר מדוע, לא לפתוח במה שקרה פה אתמול. אפשר לבקש קצת שקט באולם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. חברי סיעת העבודה, בר, שי, חבר אופוזיציה מדבר כאן ומביע התנגדות להצעת החוק. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבר דיברו הרבה על מה שקרה אתמול, אבל אני לא יכול לא לצטט את מה שנאמר בתפילת נחם:" ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון במר תבכה וירושלים תיתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעַי מעַי על חלליהם. כי אתה ה' באש הִצַּתָּהּ ובאש אתה עתיד לבנותה"; "למה יאמרו הגוייִם איה אלהיהם. יִוָּדַע בגויִם לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך". אין נחמה למשפחות השכולות, ואין תמורה לקורבנות, השם ייקום דמם. אני רוצה גם לציין, חבר הכנסת עמאר, את ההלוויה שמתקיימת היום, של השוטר שנהרג במקום הזה. מסירות הנפש שלו, שהוא נכנס וניסה להציל, והציל, תעמוד לו לעולם הבא והקדוש-ברוך-הוא יחון את נשמתו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. לעצם החוק, אדוני היושב-ראש, הרבה כוח יש למשטרה ולשלטון נגד האזרח הקטן. האזרח הקטן ביותר בתחום התעבורה זה הולך הרגל. קל מאוד לתפוס אותו עם אוזנייה, או ללכת לעבור במעבר חציה ולקנוס אותו. אני הייתי מוכן להסכים לפגיעה בזכויות של האזרח הזה, כדי לשמור על בריאותו, בתנאי שגם הנהגים שעומדים ברמזורים ומסמסים ומעכבים את כל התנועה וגורמים לכך שהם לא יהיו מרוכזים כך שהולכי רגל יוכלו לעבור בבטחה – שגם הם ייקנסו. אני יודע שבזמן שהנהג עומד, אין חוק שאוסר עליו לסמס או להחזיק את הטלפון. אני רוצה שאותו חוק, שבו אתם קונסים את האזרח כשהוא עובר במעבר החציה מפני שהוא לא הוציא את האוזנייה או מפני שהוא סימס, יחול גם על הנהג שמסמס באותו זמן. זה גם יעזור המון לתנועה הזורמת, כי בזמן האחרון אני עד לכך שכשמגיעים לרמזור, אנשים שצריכים להגיע לעבודתם נתקלים בנהגים שלפניהם שלא ממהרים לשום מקום וכותבים את כל ההודעות לכל החברים, ואחר כך מישהו צריך לצפצף מאחורה, כי הוא כבר סיים לסמס: אנא ממך, זוז בכביש. אז צריך לעשות את אותו חוק; אפשר אולי בוועדה להכליל אותו באותו החוק, שאותו החוק יחול גם על נהג שעומד ברמזור לפני מעבר החציה, שלא יסמס, שלא יחזיק בטלפון ולא ידבר בסלולרי. ואז נוכל להסכים גם להצעת החוק הזאת. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר ולחברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. מתנגדת לחוק חברת הכנסת שלי יחימוביץ. שלוש דקות לרשותך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, לגופו של העניין הפרוצדורלי, לא הבנתי את פשר העניין הזה שהממשלה תומכת רק בחוק אחד ולא בחוק שהוצמד לו. נפלאות דרכי הקואליציה הזאת. זה כדי שחס וחלילה אתם לא תקבלו קרדיט. באמת, אין דברים כאלה. לגופו של עניין, ואני מתנצלת בפני חברי המחוקקים, חבר הכנסת עמאר וחברי הכנסת מיכאלי ומרגי; אני בטוחה שכוונותיכם טובות מאוד, אבל זה באמת מסוג החוקים שהציבור אינו יכול לעמוד בהם. למנוע מהולכי רגל לדבר במכשיר הטלפון בעודם עוברים במעבר חציה זה מסוג החוקים המגבילים והטורדניים שבסופו של דבר גם יוצרים אנטגוניזם בציבור למעשה החקיקה שלנו. זה גם לא יעיל, זה גם לא ישים; גם למשטרה אין כלים לאכוף את החוק. אתם רואים לנגד עיניכם שוטרים רושמים דוחות להולכי רגל שחוצים את הכביש ומדברים בטלפון? הרי אם ניקח את העניין הזה של ההגנה, שאתם באמת מבקשים לגונן, על הולכי רגל, אז בואו וגם נחייב הולכי רגל שחוצים במעבר חציה לשים קסדה על הראש, ואולי גם שריון קשקשים. לכן, עם כל הכבוד הראוי וההערכה לפועלכם, אני אתנגד לחוק הזה. אני מציעה גם לכם להתנגד לו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על החוקים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת חמד עמאר – הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 48 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 48, שמונה מתנגדים ואחד נוכח. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצעת החוק שהוצמדה לחוק: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2013. רבותי, קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 45 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 45, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה. היא עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2850/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת אורית סטרוק. הנמקה מהמקום. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה, במסגרת הדקה שהוקצבה לי, אני אשתדל להגיד את עיקרי החוק החשוב הזה. החוק נועד להקל את המצוקה של קשישים, של נכים קשים, של אנשים חסרי ישע, שנזקקים למטפל סיעודי. הם מוצאים את עצמם פעם אחר פעם במצב בלתי אפשרי של נטישה של המטפלים הסיעודיים לטובת עבודה נוחה יותר כזו או אחרת. החוק בא לכרוך את הרשות לעובדים זרים סיעודיים להישאר במדינת ישראל מעבר לזמן הקצוב להם בנאמנות למטופל הסיעודי, תוך התחשבות מיוחדת באותם מטופלים שהם נכים קשים במיוחד, שיש להם אחוזי נכות גבוהים במיוחד, שלגביהם מוארך משך השהות בישראל עוד יותר, והכול כמובן תלוי וכרוך בנאמנות של המטפל למטופל בו. אני רוצה להודות מקרב לב לכל הגורמים שבמשך תקופה ארוכה עזרו לנסח את הצעת החוק הזאת: משרד המשפטים, משרד הפנים, רשות ההגירה וסגנית השר פאינה קירשנבאום, ובמיוחד ליועץ החקיקתי שלנו, עורך-הדין גיל ברינגר. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת סטרוק. עמדת הממשלה – בבקשה. אני לא רואה פה את שר הפנים. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – <היו"ר נחמן שי:> את משיבה. סליחה. סגנית שר הפנים מנופפת לי, אז סימן שהיא פה. חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, סגנית שר הפנים, תשיב על הצעת החוק של חברת הכנסת סטרוק. גברתי, בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים וחברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק היא לתקן את חוק הכניסה לישראל כך שסמכות שר הפנים להתיר הארכת שהות של עובד זר לסיעוד אצל מטופל סיעודי חדש לאחר שהעובד הזר סיים את תקופת העבודה המרבית המותרת בישראל, במקרים הומניטריים מיוחדים, ובהם בלבד, תחול רק לגבי העובדים הזרים העומדים בתנאים שנועדו לעודד נאמנות למטופל סיעודי ולמנוע השתקעות בישראל. כך, לפי ההצעה, אפשר יהיה להאריך שהות באופן חריג רק לעובדים זרים אשר לא שהו בישראל מעל שבע שנים, ובמקרה של מטופל סיעודי אתם מבקשים מעל 12 שנה. אורית, כל עובד זר שנמצא במדינה עשר שנים זכאי לפנות ולקבל אזרחות. לכן, לסעיף הזה, מעל 12 שנה, יש לנו הסתייגות. אנחנו מסכימים לכל החוק בכללותו, אבל אנחנו מבקשים שהדיון בוועדה ייעשה בתיאום עם הלשכה המשפטית של משרד הפנים. בסדר? אבל בסך הכול, אנחנו מסכימים לחוק הזה. <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת סטרוק, את מסכימה עם – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> כן. <היו"ר נחמן שי:> כן, מסכימה. לפני ההצבעה ביקשה חברת הכנסת מיכל רוזין להתנגד. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני יכולה ללכת? <היו"ר נחמן שי:> סיימת? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כן. <היו"ר נחמן שי:> אז תודה רבה לך. תודה רבה לסגנית שר הפנים. חברת הכנסת רוזין, התנגדותך בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> – – – חוק חשוב אני חושב – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז בוא אני אסביר לך, חבר הכנסת כבל. קודם כול, מדהים איך הצעות חוק מיותרות, שאין בהן צורך – לא עומדת פה סגנית השר ואומרת שיש תקנות ויש ועדות בתוך משרד הפנים שדנות בעניין. הבעיה היא שזו הדלת האחורית של מדינת ישראל. אף אחד לא באמת מתעסק עם הנושא לעומק, וחבל שחברת הכנסת סטרוק לא מגיעה לוועדה שלי לדיונים בנושא, כמו הדיון אתמול, שהתקיים עם הנכים הסיעודיים במדינת ישראל, לשמוע מהם מה הקשיים, מה הבעיות. החלטתם לתקן תקנות, תקנות מגבילות, של שלושה אזורים בארץ; החלטתם – תקנות כבילה כאלה ואחרות. אנחנו שומעים עכשיו מהנכים שזה עובד נגדם, שאתם בעצם לא עוזרים להם למצוא את העובדים הזרים. כל החוקים האלה הם חוקים מיותרים. צריך ללמוד את הנושא לעומק, חברת הכנסת סטרוק. אין בעיה במדינת ישראל, יש ועדה הומניטרית, שאולי צריך לטפל בה, בנהלים שלה, לראות כיצד אפשר לתקן. דרך אגב, הם לומדים תוך כדי. אתמול הם למדו שהכבילה לאזורים גיאוגרפיים פגעה בנכים במרכז הארץ, פגעה קשות. חבר הכנסת אוחיון, שניהל את הישיבה, אמר: חבר'ה, צריך לבדוק מחדש, אני הייתי בעד התקנות, אבל רגע, צריך ללמוד מהשטח. במקום לעזור לאותם קשישים, לאותם סיעודיים – אני אתן לך עוד דוגמה: יש החלטה כוללת שאומרת שאם עובד אי-פעם נטש – כמו שאת קוראת לזה – נטש סיעודי אחר, הוא לא יוכל לקבל הארכה. אבל מה אם עכשיו הוא עובד עם נכה 100%, שצריך שני עובדים ביום, וגם ככה קשה לו למצוא, והוא סוף-סוף מצא מישהו או מישהי שמסוגלים לטפל בו 24 שעות ביממה? אז הוא, אותו נכה שמתחנן לקבל עובד זר ולא מצליח להחזיק, לא יקבל אישור, כי הנהלים קובעים שאם הייתה נטישה בעבר, אי-אפשר לאשר את הבן-אדם. כל החוקים האלה מסתכלים על חוקים, על נהלים, לא מסתכלים על האינטרסים של אותם מטופלים, לא רואים אותם בעיניים, לא שומעים את הזעקות שלהם, לא שומעים את הדברים שלהם. תבואי אלי לוועדה, תשמעי באמת את השטח. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, את רוצה להשיב? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אחרייך. תוכלי להשיב גם את, סגנית השר. בבקשה, חברת הכנסת סטרוק. מהדוכן? <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מיכל, היי. חברת הכנסת רוזין היקרה, תנוח דעתך. בהליך החקיקה של החוק הזה אנחנו נשמע את כולם, גם את – – – <מיכל רוזין (מרצ):> למה לא לפני? למה לא ללמוד לפני? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני שמעתי הרבה גם לפני. את לא באת אלי ללשכה לשמוע את מי שמעתי ואת מי לא שמעתי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מי מרוויח על חשבון – – – <קריאות:> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אנחנו עברנו תהליך ארוך של חשיבה לקראת החקיקה של החוק הזה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> תבואי לוועדה שלי – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – אבל נשמע את כולם, וגם אותך, וגם את כל מי שמגיע אלייך לוועדה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – כדי לדון בחוק הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תביאי אותם לוועדה שלי, אין בעיה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הנמקה מהמקום – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אנחנו מנסים בסך הכול לכרוך יחד את הצורך החיוני בנאמנות למטופל, ואני שמעתי הרבה מטופלים – מיכל, אבל אני הקשבתי כשדיברת אלי. <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, השר פנה אלי. אני מכבדת שרים בישראל. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני מבחינתי ניסחתי את החוק הזה כדי לפתור את הבעיה של נטישת מטופלים. אני אשמח לשמוע כל אחד בהליך החקיקה, שלא יהיה קצר, כפי שאת יודעת, ונתקן את כל מה שצריך לתקן, כמובן בתיאום עם המשרדים, אבל יש לנו בהחלט עניין למזער עד כמה שאפשר את התופעה האיומה הזאת שבמסגרתה מטופל סיעודי, אדם חסר ישע, מביא עובד זר – – <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו מסכימות, אבל לא על הדרך – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – שיטפל בו, ומוצא את עצמו פתאום נטוש ועזוב, ללא שום יכולת – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – זו לא הדרך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – להתמודד עם המצב הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> זאת לא הדרך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מבקשת להעביר את זה לוועדה לעובדים זרים. <היו"ר נחמן שי:> את זה נראה תכף. סגנית שר הפנים ביקשה להשיב גם היא, בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> חברת הכנסת מיכל רוזין, לי את לא יכולה להגיד שאני לא השקעתי בזה המון מחשבה, ואף אחד לא אומר שאם עובד זר – אם עובד זר עזב משפחה אחת, לא מתייחסים לזה. אנחנו מתייחסים לבעייתיות, אם בתוך שנתיים עובד החליף שלוש משפחות. וההגדרה של קריטריונים גיאוגרפיים נעשתה מהסיבה שבפריפריה לא הצלחנו להחזיק אף עובד זר. היו אצלי בלשכה משפחות עם ילדים נכים, שכל העובדים ברחו מהם. אז זה כן נעשה בחשיבה, ובחשיבה רבה. ואני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> תוצאה הפוכה – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> תקשיבי. בוועדה ההומניטרית יש התניה, שנכים קשים מקבלים את האישור, והעובדים נשארים אצלם מעבר לתקופה. הם באים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חבל שלא היית אתמול – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני לא צריכה לבוא אלייך כי הם עומדים כולם בפתח של הדלת שלי, ואני אומרת לך שמה שהם אומרים – יש בזה כמובן חלק מהדברים, אבל לא הכול הוא אמת שקופה – ותבואי ותראי מה נעשה, והוועדה ההומניטרית מאפשרת. אבל החוק הזה – תקשיבי – אם אנחנו בהחלט רוצים לפתוח את המדינה שלנו גם לעובדים זרים, ולהפוך אותם לחלק מאזרחי מדינת ישראל, אז בואו נפסיק את כל החקיקה ונפתח אותה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <איתן כבל (העבודה):> זאת בעיה, זה יבוא לוועדה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מספיק הנהלים – – – תגידי את האמת. אם הייתי – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> מיכל, לדעתי מאוד שיתפנו פעולה, גם בקריטריונים וגם בתקנות, אז אל תגידי: אם אני הייתי, הייתם מפילים את זה. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אני אומרת שלא הייתם מעבירים – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> ההערה שלך אינה במקום. ואני אומרת לך שנבחן גם את החוק הזה בוועדות, ונקיים על זה דיון מהותי. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לסגנית השר קירשנבאום. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. בבקשה, כל החברים במקומותיהם. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מבקשת שזה יעבור לוועדה לעובדים זרים; שנוכל להתעמק בהצעת החוק כמו שצריך. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 54 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ה­–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> רק שנייה, שנייה. שנייה, חברת הכנסת רוזין. קודם כול, תוצאות ההצבעה: 54 בעד, שמונה נגד. לגבי ועדה, כרגע ההצעה היא לוועדת – – – <קריאה:> פנים. <קריאה:> עבודה ורווחה. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אז יש לנו כמה ועדות. אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת והיא תחליט בסופו של דבר. אז איזה ועדות יש לנו פה? <מיכל רוזין (מרצ):> עובדים זרים, עבודה ורווחה. <היו"ר נחמן שי:> עובדים זרים, עבודה ורווחה, כן, חבר הכנסת מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת הפנים. <דוד אזולאי (ש"ס):> פנים. <היו"ר נחמן שי:> ועדת הפנים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – להצביע – – – <היו"ר נחמן שי:> רגע, אני גם רוצה לצרף את חברת הכנסת לוי אבקסיס לתומכים. אנחנו נעביר את הצעת החוק הזאת לוועדת הכנסת כדי שהיא תחליט לאיזו ועדה נעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת). עד כאן. נסתיים החוק הזה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2665/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2665, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מהמקום. בבקשה. דקה אחת לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי, חברותי, חברי הכנסת, נושא ההצעה שלי הוא מאוד כאוב, נושא שלרוב לא מדברים עליו, נושא הלידות השקטות, לידות שבהן נשים יולדות ולד מת. כיום חוק הביטוח הלאומי מגדיר את המונח "לידה", המקנה זכאות לזכויות ביטוח לאומי – – <היו"ר נחמן שי:> ששש, חברים וחברות. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – הקשורות לאימהות, החל בשבוע ה-26 להיריון. הגדרה זו אינה תואמת את ההגדרה הרפואית, שלפיה לידה היא יציאת העובר מרחמו החל בשבוע ה-22 להיריון, בין שהוולד חי ובין שהוא מת. הלידה נרשמת בספר הלידות של בית-החולים, והקריטריון המבחין בין הפסקת היריון לבין לידה הוא קו יכולת החיות של העובר. מתחת לשבוע ה-22 אין אפשרות להישרדות העובר. הצעת החוק הזאת באה לתקן את הפער בין הגדרת חוק הביטוח הלאומי – – <היו"ר נחמן שי:> חברים, אנא בטובכם, וחברות. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – להגדרה הרפואית של לידה, ולהשוות את הזכויות – – <היו"ר נחמן שי:> אני מבקש שימת לב. זה לא הוגן. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – שלהן זכאיות נשים היולדות בשבוע ה-26 להיריון לזכויות נשים היולדות בשבוע ה-22 להיריון. אנחנו מדברים על 10%–20% מהלידות השקטות. כדי להבהיר את הקושי העצום הכרוך בחוויית לידה מסוג זה במישור הפיזי ובמישור הנפשי, שנוספת עליו החובה להתמודד אתו ללא זכאות לימי חופשה או תחליף ימי שכר, אם הן בוחרות לקחת פרק זמן להתאוששות – – <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא כמה מהתגובות שקיבלתי באמצעות – – <היו"ר נחמן שי:> אבל בקצרה, כי זמנך עבר. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אבל, אדוני, אתה יודע, גם ככה – תודה, אדוני השר. – – דף הפייסבוק שלי לאחר שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה: עליזה, שלום, לפני כשמונה חודשים ילדתי תאומות בלידה שקטה. מאחר שנותרו לי עוד יומיים עד השבוע ה-26 לא הייתי זכאית לחופשת לידה. בעיצומו של משבר נפשי גדול, כאב פיזי והתמודדות עם אובדן כבד, נאלצתי לשוב לעבודה לאחר שלושה שבועות ללא שכר או ימי מחלה. <היו"ר נחמן שי:> מספיק עדות אחת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני – לידה שקטה היא לידה רגילה, על כל מה שמשתמע – – <היו"ר נחמן שי:> נכון. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ובאמת, אני חושבת שהתיקון שאנחנו מבקשים, ואני מבקשת מהחברים לתמוך בו – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – יסייע ליישר את מונחי הגדרת הלידה באופן שבאמת יאפשר לנשים נוספות לקבל תמיכה – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – מהביטוח הלאומי בחוויה הזאת. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> הצעת החוק היא פרי יוזמה של שדולת הנשים בישראל, בעקבות פניות ציבור רבות שמגיעות אלינו בנושא – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ונכתבה בשיתוף איגוד המיילדות והגינקולוגיות – – <היו"ר נחמן שי:> מה נעשה? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – של ההסתדרות הרפואית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. החוק חשוב, אז קיבלת עוד שתי דקות. אנחנו עוברים לתשובת הממשלה – השר ישראל כץ במקום השר מאיר כהן. בבקשה, אדוני השר. אנחנו במתח. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תשובה על הצעת חוק הביטוח הלאומי – – <היו"ר נחמן שי:> חברים, חברות, אני מבקש. אני מבקש. אני מבקש, אנא, קצת להפסיק את שיחות הביניים האלה. זה לא מכובד, כידוע. בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – (תיקון – הרחבת זכאות לביטוח אימהות). כיום הוראות החוק מגדירות לידה – לידת ולד חי או לידה אחרי 26 שבועות של היריון. בהתאם להגדרה זו, כל מבוטחת שילדה לאחר 26 שבועות זכאית לכל הגמלאות על-פי החוק, ובכללן דמי לידה ומענק לידה, ובלבד שהיא עומדת בתנאים האחרים הקבועים בחוק. דמי הלידה נועדו להחליף את שכר המבוטחת בשבועות שבהן נעדרה מעבודתה לצורך הטיפול ברך הנולד, ומענק הלידה נועד לסייע במימון ההוצאות הראשוניות הכרוכות בטיפול ברך הנולד. הצעת החוק שבנדון מבקשת לתקן את ההגדרה ולקבוע כי גם לידה שהתרחשה לאחר השבוע ה-22 תיחשב לידה לצורך החוק ותזכה בכל הגמלאות שמכוח החוק. הצעת החוק היא הצעה טובה וחשובה, שמתקנת עוול שנגרם מההתקדמות הטכנולוגית והקדמה הרפואית. לכן, לאור האמור לעיל, ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק, כפוף לתיאום עם משרד האוצר, משרד הבריאות והביטוח הלאומי. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, השר ישראל כץ. לא נרשמו התנגדויות. אנחנו נעבור להצבעה. השר ייגש למקומו, ואנחנו מצביעים. בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת זכאות לביטוח אימהות), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. תוצאות ההצבעה: בעד – 41, אין מתנגדים, אין נמנעים, אין נוכחים. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו על-פי התקנון היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה, עבר, אין הסתייגויות. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2240/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> ממשיכים הלאה. הצעת החוק פ/2240, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"ד–2014. מוצע לחייב את הרוכבים על אופנוע או קטנוע ואת הנוסעים עמם לחבוש קסדת מגן המכסה את מרבית שטח ראשם ועומדת בדרישות שקבע השר. ינמק מהמקום חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כ-500 איש נפצעים קשה או אנוש מדי שנה, רוכבי אופנוע. 90% מהם – כמעט 90% מהם – הם פגועי ראש. הוצאה מחוץ לחוק של קסדות החצי פשוט תציל חיים, משהו שהיה צריך לעשות מזמן, והגיע הזמן שייעשה בהקדם. אני רוצה להודות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ל"אור ירוק", ל"פורום פעולה", למועדון האופנועים הישראלי, לאיגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי ולאיגוד לשכות המסחר, וכמובן לשר התחבורה ולמשרדו על התמיכה בהצעת החוק. אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. כמה שיותר מהר נחוקק את החוק הזה, ככה נוציא את קסדות החצי מחוץ לחוק, ככה נציל חיים שפשוט איבוד שלהם הוא מיותר. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. את עמדת הממשלה תביא סגנית השר חוטובלי. המיקרופון והדוכן מחכים לך. בטוח שהדיון עם חברת הכנסת לוי אבקסיס הוא מרתק, אבל תדחי את הדיאלוג. תשובתך על הצעת החוק של חבר הכנסת טופורובסקי. לא נרשמו התנגדויות עד עכשיו, לידיעתכם. בבקשה, גברתי. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> – – הצעת החוק של חבר הכנסת טופורובסקי מציעה לקבוע חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע, קסדה אשר תעמוד בדרישות אשר יקבע שר התחבורה והבטיחות בדרכים באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. עוד קובעת ההצעה כי קסדת המגן, אשר נקבעה חובה לחבוש אותה, תהא קשורה ברצועה אשר תמנע את נפילתה ובאופן שיגן על מרב שטח ראשו של אדם. נוסף על כך נקבע בהצעה כי תקנות לעניין הסדרה זו יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך שלושה חודשים מיום פרסומו של חוק זה. מטרתה של הצעת החוק למעשה היא לאסור שימוש בקסדת חצי ולמגר את תופעת חבישת קסדות מסוגים אשר אינם מגינים באופן מספק על רוכבי הרכבים הדו-גלגליים, כגון אופנוע וקטנוע, ואינם מגשימים את ייעודם. כדי להציל חיים קסדה חייבת להגן על כל שטח ראשו של הרוכב, מכל צדדיו. לכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק – כפוף לכך שתחוקק הוראת מעבר למחזיקים בקסדות חצי, והליכי החקיקה ייעשו בתיאום עם גורמי המקצוע במשרד התחבורה ובמשרד לביטחון הפנים – ומוצע להעבירה לוועדת הכלכלה של הכנסת להמשך קידומה. תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. אני לא רואה התנגדויות, חבר כנסת טופורובסקי ודאי מסכים אתך, ואנחנו נעבור להצבעה, ברשותך. נאפשר לך להגיע קרוב יותר למקום מושבך. אוקיי. בבקשה, מי בעד? מי נגד? ההצבעה רצה, האצנים הגיעו, והאצניות. תודה. עליזה לביא לא הגיעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> 42 חברים בעד, נגד – אפס, נמנעים – אפס. עליזה לביא מצרפת את קולה בעד, אני מניח; אורית סטרוק – בעד; חבר הכנסת אלי בן-דהן – בעד. עוד שלושה הצטרפו. זה יירשם בפרוטוקול. אני לא רואה מצטרפים נוספים. ההצעה תעבור – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> נחמן. <היו"ר נחמן שי:> סליחה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן גם הוא בעד. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"ד–2014, עוברת לוועדת הכלכלה, להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2213/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2213, הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי). מוצע לקבוע כי לעניין חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957, לא יראו כסכסוך עבודה סכסוך בנושא תוכנית לשינוי מבני במשק המדינה, שהתקבלה בהחלטת ממשלה ואינה קשורה באופן ישיר לכריתתו, חידושו, שינויו או ביטולו של הסכם קיבוצי לקביעת תנאי עבודה לקבלת אדם לעבודה, או אי-קבלתו, או סיום עבודתו, או לקביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עבודה. המציעה היא חברת הכנסת איילת שקד. עכשיו, יש לנו פה שלושה מתנגדים – ארבעה – איך הקריטריונים להחלטה עכשיו? <איילת שקד (הבית היהודי):> רגע, אני לא עולה עכשיו? <היו"ר נחמן שי:> את עולה, אבל יש לי ארבעה. טוב, מה עושים? טוב, אלך עם זנדברג. <דב חנין (חד"ש):> הגרלה. <היו"ר נחמן שי:> טוב, מי היה ראשון? אתם זוכרים? <תמר זנדברג (מרצ):> כן, אני. <היו"ר נחמן שי:> זנדברג. טוב, אוקיי, תהיה חברת הכנסת זנדברג. אני מקפח את חברי לסיעה. <איילת שקד (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הצעת החוק הזו מבקשת לעגן בחקיקה ראשית פסיקה של בית-המשפט העליון שנקראת "הלכת בזק", שלפיה יש להבחין בין סכסוכי עבודה ושביתות שתכליתם להגן על העובד, על זכויותיו, על ארגוני מעבידים, לבין סכסוכי עבודה ושביתות שתכליתם למנוע שינוי מבני במשק, ושאין בהם כדי להשפיע באופן ישיר על זכויות העובדים. לעניין זה סבור היה בית-המשפט – והצעת החוק צועדת באותו מתווה – כי סכסוך עבודה יוכר ככזה, וממילא אף השביתה על-פיו תהיה מוכרת, ככל שזו מתנהלת על-פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, אך ורק כאשר תכליתם למנוע את הפגיעה הישירה בעובדים. שביתות וסכסוכי עבודה שמטרתם למנוע מהממשלה להוציא לפועל תוכנית שאושרה בה, אינם יכולים לחסות תחת ההגנות שהחוק מעניק. אני מקווה שהחוק הזה יעזור לשר התחבורה שיושב כאן לעשות את כל הרפורמות שצריך, ולשרי הממשלה לפתוח שווקים לתחרות ולהיטיב בעצם עם כל הציבור הרחב מבלי שקבוצה מסוימת של מחוברים תמנע את התחרות הזאת. שוב, אני חוזרת, אם יש פגיעה בזכויות עובדים, אז כמובן נשארת זכות השביתה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת עפר שלח ולחבר הכנסת מאיר שטרית שהכינו ביחד אתי את החוק החשוב הזה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת שקד. ישיב שר הכלכלה נפתלי בנט. בבקשה, אדוני. <מיכל רוזין (מרצ):> היא לא הכניסה חיילים. מה עם חיילים כדי להפסיק שביתות? <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת תמר זנדברג תסביר את ההתנגדות. יש פה עוד שלושה חברים שביקשו והם קופחו על-ידי באופן – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תמר. <היו"ר נחמן שי:> מה אני יכול? לא בטוח. אני בודק. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סיפור. יש לי מכולת בשכונה, והיא מכולת יקרנית. למה? כי היא המכולת היחידה בשכונה, אז היא יודעת שאין לי ברירה, היא דופקת מחירים. מיכל, חברת הכנסת מיכל רוזין, חשוב. עכשיו, יום בהיר אחד, יום בהיר אחד מישהו מחליט שבשכונה הזאת, ראוי שיהיו שתי מכולות, והוא מקים עוד מכולת, מה שייצר לחץ מחירים מבורך. אבל פתאום, המכולת הראשונה, העובדים במכולת הראשונה אומרים: לא יקום ולא יהיה, אנחנו שובתים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> על זה מדובר פה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אתם חיים בכלכלה של אלבניה. של אלבניה. הרי על מה אנחנו מדברים פה? בואו אני אגיד לכם על מי אתם מגינים. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה רוצה שיעבדו שם עובדי קבלן. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מדינת ישראל, בהובלת שר התחבורה המצוין שלנו, מחליטה להקים נמל מתחרה באשדוד – – <מיכל בירן (העבודה):> אתם – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – ואתם, לא מתאים לכם – נשבית את הנמל הקיים באשדוד. מה קרה? ממה אתם מפחדים? מתחרות? אתם עוד לא הבנתם, עוד לא הבנתם שתחרות היא מה – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – שמוריד את המחיר? <מיכל בירן (העבודה):> אתה עוד לא הבנת שבישראל זה לא עובד? <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת זנדברג, את הזוכה בלוטו, את קיבלת את הזכות לדבר. את מפריעה לשר – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> רוצים לפתוח, אדוני היושב-ראש – – <קריאות:> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – רוצים לפתוח תחנות כוח פרטיות, כי לכולנו החשמל יקר. אבל יש מי שיושב על השמנת. <איציק שמולי (העבודה):> אתה בעד עובדי קבלן. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> יש מי שיושב על השמנת, אז אנחנו ניתן להם לשבות, ישביתו לנו את כל המשק, כדי שחלילה לא תהיה תחרות. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> תגיד את זה – אתה בעד עובדי קבלן. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מי שהלך בדרך שלכם – אני מציע לכם, לכו לגרמניה של 1990, תראו איך נראית מזרח-גרמניה ואיך נראית מערב-גרמניה. זאת הגישה הקומוניסטית, בחיי, אין לי מילה אחרת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לעובדים. <איציק שמולי (העבודה):> אתה רוצה שבנמל יעבדו עובדי קבלן. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> עכשיו, אתה אל תטיף לי על עובדי קבלן. חבר הכנסת שמולי, אל תטיף לי על עובדי קבלן; לא היה מי שעשה למען 160,000 עובדי הקבלן באבטחה ובניקיון יותר ממני. אל תטיף לי. <מיכל בירן (העבודה):> באמת? מה עשית? אפילו – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני אגיד לך בדיוק מה עשיתי. <מיכל בירן (העבודה):> – – – את השביתה בשירות התעסוקה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> הם מקבלים היום עוד 1,000 שקלים בחודש. נראה אותך, חברת הכנסת בירן, על 4,300, איך את מרגישה עם עוד 1,000 שקלים. אז אל תלמדי אותי. <מיכל בירן (העבודה):> למה אתה לא טורח לטפל בזה? <קריאות:> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לא יושבים פה – לכם אין מונופול על החברתי. החברתי האמיתי זה תחרות אמת במשק, שמורידה מחירים, שמורידה את מחירי החשמל, שמורידה את מחירי המים. ואני לא מבין אתכם, אני פשוט לא מבין. מה בוער לכם להגן על הנמלים? כדי שחלילה לא תהיה תחרות? להגן על מחירי החשמל? <מיכל בירן (העבודה):> להגן על זכות השביתה, להגן על זכות השביתה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> זה חברתי? זה הכי אנטי חברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> להוריד – – – 75% ילדים עניים בישראל. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> עכשיו, אני בעד זכות השביתה. אני בעד זכות השביתה כשזה רלוונטי, כשמדובר על הזכויות. אבל אומרים לכם, בחוק: לא מדובר על הזכויות. תקשיבו איזו חוצפה. אותם עובדים, שהרפורמה לא תיגע בזכויותיהם, ובכל זאת – – – <קריאה:> סולידריות. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> מה סולידריות? סולידריות עם מה, עם 60,000 שקלים בחודש? על מה את מדברת? כשרוצים לעשות רפורמה אתם תוקעים את הרפורמות במשך שנות דור, ועכשיו אנחנו נעביר. ואנחנו נעביר על אפכם ועל חמתכם. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> תעבירו את הרפורמה. רק נמלים עם עובדי קבלן אתה רוצה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> היום, בימים אלה – – – <קריאות:> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> בשורה התחתונה, אני מברך על החוק הטוב הזה. אני אגיד לכם גם עוד משהו: התברכנו ביושב-ראש הסתדרות חדש שהוא טוב מאוד. יש לי אתו ויכוחים לא מעטים, אבל יש הידברות. אבל אני אומר לכם פה: אם מישהו חושב שממשלת ישראל תיתן את השלטר לוועדים הגדולים, להחזיק אותנו בני-ערובה נגד שינויים מבניים שיעשו טוב לכל עם ישראל, אתם לא מבינים עם מי יש עסק. תודה רבה. <איציק שמולי (העבודה):> רק – – – <היו"ר נחמן שי:> אני מזמין את חברת הכנסת זנדברג, ומצטער שחברי הכנסת האחרים, שהתנגדותם ידועה – דב חנין, מיכל בירן ואיציק שמולי – לא יוכלו להתבטא בסוגיה זו. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני בטוחה שאני מדברת בשם מיכל בירן, איציק שמולי ודב חנין, וכל חברי האופוזיציה. מזמן, מזמן הבית הזה לא ראה הצעת חוק חצופה וצינית מזו. והאופן הזחוח שבו – – – <עמיר פרץ (התנועה):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> ועמיר פרץ, כמובן. <עמיר פרץ (התנועה):> דברי גם בשמי. <תמר זנדברג (מרצ):> בוודאי, בוודאי. לך הכבוד הראשון בנושא הזה. כן, ובשם כולנו. מזמן הבית הזה לא ראה הצעת חוק חצופה וצינית כזאת; והזחיחות שבה שר הכלכלה עמד פה והגן על הדברים שמפוררים את המשק, ומפוררים את הסולידריות שבבסיס העבודה המאורגנת – מזמן לא נראתה ציניות כמו זו כשעלית כאן. אתה מדבר על הנמל? הרי אתם הלכתם להפרטת הנמל רק בשביל לעקוף את העבודה המאורגנת שטוב שקיימת במדינת ישראל. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> תשאירי את הנמלים. תשאירי את הנמלים כמו שהם. למה לא? <תמר זנדברג (מרצ):> ועכשיו אתה בא כאן, אתה בא כאן, ובשם רפורמות והתייעלות, נושא את שם זכויות העובדים לשווא, ואומר לנו שוועד עובדים זה לא יותר מוועד כיתה משודרג, שיכול לדאוג לזכויות באופן הכי מצומצם שלהם, אבל שלעובדים אין שום say במה שבאמת קובע את המשק, במה שאתם קוראים "רפורמות" ו"התייעלות"; ואנחנו יודעים שזה פיטורין וזה הפחתות שכר, וזה עבודה קבלנית, וזה שחיקה בשכר בזמן שהמחירים עולים, וכל המשק יורד לטמיון בשם הרפורמות שלכם. אז עכשיו, לעבודה המאורגנת, שזה הבסיס של הסולידריות – באמת, כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם – שכחתם את זה? עכשיו אתם אומרים לנו שאנחנו צריכים, סליחה, למכור את עצמנו לטייקונים, לתאגידים, שבשמם הצעת החוק הזאת נוסחה? ולעובדים אין say על זה? הם לא יכולים להגיד שום דבר, במה שזה החוליות הבסיסיות ביותר, לא של הכלכלה אלא גם של מה שמשפיע עליהם. הרי מה משפיע על עובד יותר מאשר הפרטה של מקום העבודה שלו? אז אתם תקראו לזה רפורמות, זה לא ישנה את העובדה שמדובר בהפרטה, וזה לא ישנה את העובדה שוועד עובדים חזק זה המעוז האחרון, זה שומר הסף מפני הדברים האלה. <היו"ר נחמן שי:> כן, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> רק משפט אחרון. <היו"ר נחמן שי:> כן, כן, יש לך דקה עוד, יש לך דקה. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא פלא – זה לא פלא שסיעות יש עתיד, הבית היהודי והתנועה חברו יחד בשביל למוטט ולפורר את העבודה המאורגנת. הרי בימים כתיקונם אתם בעד לבנות בהתנחלויות והם בעד תהליך שלום, אבל אם צריך לפורר את העבודה המאורגנת, על זה כולם מסכימים. תמימות דעים בממשלה. המהות של ועד עובדים זה לא רק מה שאתם בציניות קוראים "הזכויות", זה לא רק כמה ימים לחופשה או כמה שקלים לתוספת הביגוד. זה קודם כול להיעמד כצוק איתן נגד הרפורמות האלה ונגד השינויים המבניים האלה, מה שאתם קוראים, שזה הדבר הראשון שפוגע לא רק במקום העבודה, לא רק באדם. זה מפחית את השכר – – – <איציק שמולי (העבודה):> תמר, צריך להגיד עוד משהו; אני מבקש ממך להישאר כדי שאני אשא נאום מהמקום. גם שר התחבורה וגם שר הכלכלה מסרבים לדרישה של הנמל הישן להשוואת תנאים. אז זה בסדר גמור לעמוד כאן ולהגיד: תחרות, תחרות, תחרות. אתה מתנגד לתחרות. מה שאתה רוצה זה עובדי קבלן בנמל החדש. זו המטרה. זה מה שאתם רוצים לעשות עכשיו. <תמר זנדברג (מרצ):> זה שהתחרות שדיברת עליה פירושה רק לנסות לעקוף איכשהו את ההפרטה – אתה צודק מאה אחוז וזה ברור. משפט אחרון – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – אתמול ההסתדרות התכנסה להכריז על סכסוך עבודה בגלל שכר המינימום ובגלל עובדי הקבלן במשק. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> אין שביתה מוצדקת מזאת. עכשיו אתם באים להגיד לנו שהשביתה הזאת פוליטית ואולי היא תיאסר, כי עובדי הקבלן ומרוויחי שכר המינימום הם חלשים מדי בשביל לשבות על עצמם? <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> אתם לא מתביישים? תודה. ואני רק אזכיר עוד את הצעת החוק של דב חנין לשכר מינימום של 30 שקל, שכולנו חתומים עליה, 64 ח"כים, ומי שלא יצביע בעדה בוגד בעובדים האלה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. תודה רבה. חברת הכנסת שקד, זכותך להגיב לעניין – בבקשה – מהדוכן. שלוש דקות. <איילת שקד (הבית היהודי):> חברי מהאופוזיציה – – – <היו"ר נחמן שי:> רבותי, רבותי, בבקשה. <איילת שקד (הבית היהודי):> חברי מהאופוזיציה, כשהוקמה הממשלה הזאת אני אמרתי שהקואליציה היא קואליציה ליברלית קפיטליסטית והאופוזיציה היא סוציאל-דמוקרטית. זה נכון, ועכשיו אנחנו מיישמים את זה. אבל בכך שאתם תוקפים את הצעת החוק הזאת אתם צבועים. אתם יודעים למה אתם צבועים? כי כשאני לוקחת פסיקה של בית-המשפט העליון והופכת אותה לחקיקה ראשית, שזה דרך נורמלית במשטר דמוקרטי – – <תמר זנדברג (מרצ):> שמענו על הפסיקה הזאת. <איילת שקד (הבית היהודי):> – – גם אז יש לכם טענות. פתאום הפסיקה של בית-המשפט העליון לא מספיק טובה לכם. לולא הפסיקה הזאת כולנו היום היינו מתקשרים לחו"ל רק דרך "בזק" – רק דרך "בזק". אבל כשפותחים את השוק לתחרות זה לא טוב לכם – – <איציק שמולי (העבודה):> תעזבי את בית-המשפט – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> – – שמקימים עוד נמל זה לא טוב לכם, וכשלוקחים פסיקה של בית-המשפט העליון ומתרגמים אותה לחקיקה ראשית, פתאום בית-המשפט העליון לא מספיק טוב לכם. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת שקד. שר התחבורה ישראל כץ ביקש להשיב, או להשתתף בדיון. בבקשה, אדוני. לרשותך חמש דקות. בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – <היו"ר נחמן שי:> רבותי, אם לא תאזינו, אם לא יהיה שקט, לא תוכלו לשמוע את תשובת השר, או את תגובת השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – יש כאן הצעת חוק ברורה, עם קו ברור, ובאופן לגיטימי עלו חברות כנסת, חברי כנסת, מהאופוזיציה, שיש להם השקפת עולם אחרת – שאגב, לא הוכיחה את עצמה – והשיגו והשמיעו את דבריהם. אבל איפה הטעות שעשיתם? <מרב מיכאלי (העבודה):> לא, שלכם הוכיחה את עצמה: המשק פורח, הכלכלה בשמים, המחירים ברצפה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חברת הכנסת מיכאלי, אני אפילו לא מדבר עלייך. <מיכל רוזין (מרצ):> אבטלה, השיטה שלכם הצליחה חבל על הזמן – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בא חבר הכנסת יצחק שמולי – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> והציבור קונה, קונה, קונה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל למה את צועקת, מרב? <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת מיכאלי, קריאות ביניים מהמקום. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בא חבר הכנסת יצחק שמולי, שהביא את אלון חסן יד ביד לוועדת הכלכלה – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – וחבר אתו מתוך אינטרסים פוליטיים סקטוריאליים, וניסה לפגוע באמצעות דיון בהליך הקמת הנמלים החדשים, ועוד מעז – במקום להסתתר, אחרי כל מה שהתברר וכל מה שנחשף ומי היה השותף – עוד מעז לקום ולהטיח דברים ולהגיד: לא נותנים לנמלים הקיימים אפשרות להשתדרג ולהתמודד ולא נותנים להם אפשרות להתחרות. אלה דברי הבל, דברים שהם פשוט לא נכונים. אז קודם כול, חברת הכנסת זנדברג, אני יכול להרגיע אותך, עם החוק הקיים הובלתי את הקמת שני הנמלים, וזהו, זה נגמר. יש כבר שתי חברות שזכו – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז כל הכבוד לך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – עם החוק הקיים, עם התמודדות בבתי-הדין לעבודה. אני לא עמדתי ואמרתי: בית-הדין לא נותן, בואו לא ניתן. אנחנו שכנענו שאנחנו מקימים נמלים. ואני חייב לומר לך, לא מקימים נמל רק כדי לחנך את אלון חסן, יש מספיק מוסדות במדינה שכנראה תפקידם לעשות את זה, ולעשות את זה היטב. מקימים שני נמלים כדי לייצר תעסוקה, כדי לייצר אפשרות לעמוד בכמות שתידרש בעוד כמה שנים לטיפול במכולות ובמוצרים בנמלי ישראל, שם המקום שדרכו עוברים 99% מהתוצרת הישראלית, היבוא והיצוא. אז קודם כול, צריכים נמלים; ב. הנמלים מוקמים. חברה אחת זכתה באשדוד, חברה אחת זכתה בחיפה. יש כבר מכרז על ההפעלה, שארבע חברות ענק בין-לאומיות מתמודדות בו – חברות ענק בין-לאומיות, לא טייקונים מקומיים, לא שום דבר אחר – מתמודדות על ההפעלה. תהיה גם תחרות, תהיה הרחבת הפעילות הימית, התובלה הימית של מדינת ישראל. מאיפה החוצפה הזאת לבוא ולהטיח האשמות? 10 מיליארד שקלים הולכים להיות מושקעים בשנים הקרובות באשדוד ובחיפה, לא מתקציב המדינה, לא בערבות מדינה ובלי העלאת תעריפים – הולכים להיות מושקעים, להוסיף אלפי עובדים, הולכים להפוך את ישראל למרכז עולמי של תובלה ימית, ולהוזיל כאן את כל המוצרים לטובת כל משפחה ומשפחה שרוכשת ומשתמשת בשירותי הנמל באופן ישיר ועקיף. מי נתן לכם את החוצפה לצאת נגד הדבר הזה? אני מבין שהיו גורמים שרצו להמשיך להחזיק את היד על השלטר, ולא אכפת להם מהתפתחות הנמלים, ולא אכפת להם מאזרחי המדינה, אכפת להם מטובת ההנאה האישית שלהם, מתברר, אפילו לא של העובדים. ואנחנו הובלנו כאן – ואני, בגיבוי הממשלה, הובלתי כאן תהליך שתורם למשק, תחרות, אלפי מקומות עבודה. מה מפחיד אתכם בכל התהליך הזה – שתהיה תחרות? שאלון חסן לא יוכל להשבית את הנמל כי הוא חוגג בר-מצווה לבן שלו בצהריים? על זה אתם מגינים? צריך לדעת, חברת הכנסת זנדברג, להפריד בין ויכוח אידיאולוגי, שהוא לגיטימי לחלוטין – יש לך השקפת עולם שתעמוד ועומדת לפסק-דינו של הבוחר, וזה בסדר גמור – – <תמר זנדברג (מרצ):> בגלל הבר-מצווה של אלון חסן אתה רוצה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – לבין עיוות העובדות שעושה חבר הכנסת שמולי, שטוען שלא משדרגים – וכן משדרגים, וישדרגו – את הרציפים הקיימים, כדי לאפשר לאוניות גדולות להיכנס גם אליהם, לבין לומר שכל המטרה היא להפריט. אני עצרתי את הפרטת הנמלים הקיימים כי אני מאמין שתחרות יותר חשובה מהפרטה. הייתה התחייבות, שעמיר פרץ חתום עליה כיושב-ראש ההסתדרות לשעבר, להפריט את הנמלים הקיימים; אתם יכולים לשאול אותו. אני עצרתי את הדבר הזה, אמרתי: קודם כול נבנה תחרות. מונופול פרטי הוא יותר גרוע ממונופול ממשלתי. אין לי שום הישג בזה שאני אראה נמל מופרט שאין לו תחרות והוא גובה מחירים מופקעים. לכן, קודם כול, תברכו על מה שנעשה. אף אחד לא הולך להעסיק עובדים בשכר לא לגיטימי – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – יש כאן חוקים, במדינת ישראל – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – יש כאן דרך לעשות דברים. אנחנו תורמים למדינה 10 מיליארד שקלים, ואלפי מקומות עבודה והוזלת מחירים – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – באחד הפרויקטים הגדולים, מחוללי הצמיחה, בחיפה בצפון, באשדוד בדרום – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואת הוויכוח על החוקים הספציפיים, שלמדתי גם להתגבר עליהם – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואנחנו עשינו את זה עם החוקים האלה – תנהלו ביושר ובדרך אחרת. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר התחבורה ישראל כץ. <עמיר פרץ (התנועה):> – – – <היו"ר נחמן שי:> אם אתה רוצה, אתה צריך להסביר לי מה הוא אמר, ותכתוב את זה בבקשה, כי תגובה אחת כבר ביקש חבר הכנסת שמולי, אבל זה יהיה במסגרת הודעה אישית אחרי ההצבעה. קודם כול, חברות וחברים, אנחנו צריכים להצביע על הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), הצעתה של איילת – – – <עמיר פרץ (התנועה):> נחמן, דקה – – – <היו"ר נחמן שי:> אחרי ההצבעה. <עמיר פרץ (התנועה):> אתה צודק מבחינת התקנון – – <היו"ר נחמן שי:> רק התקנון. <עמיר פרץ (התנועה):> – – אבל אני נמצא הרבה זמן בכנסת – – <היו"ר נחמן שי:> אני יודע. <עמיר פרץ (התנועה):> – – וכל היושבים-ראש נהגו לתת לדבר לפני – – – <היו"ר נחמן שי:> אני פועל על-פי התקנון. אני יכול לקרוא לך את הסעיף, חבר הכנסת שלח. אחרי. <עמיר פרץ (התנועה):> זו החלטה שלך. <היו"ר נחמן שי:> בכל מקרה, חבר הכנסת שמולי יוכל להגיב אחר כך, אחרי ההצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אני פחות שנים מחבר הכנסת פרץ, אז אני פועל לפי התקנון, אני לא יכול להגמיש אותו. אני רוצה לגשת, ברשותכם וברשותכן, להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 44 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 31 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> תוצאות ההצבעה: בעד – 44, נגד – 31, נמנע אחד. הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התשע"ד–2014, עוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. עכשיו, בבקשה, הודעתו האישית – – – <קריאה:> לוועדת הכספים. <היו"ר נחמן שי:> מה אתה מציע? לכספים. מי עוד? אז זה יעבור לוועדת הכנסת כדי שהיא תוכל – אז אני מסכם. עכשיו שמולי. הוא ירד. הוא ויתר, משך. זאת אומרת, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הדיונים – הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התשע"ד–2014. אתם רוצים להציע ועדה? <איילת שקד (הבית היהודי):> לוועדת הכספים. <קריאות:> ועדת המדע. <היו"ר נחמן שי:> ועדת המדע? <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> איזו? כספים. אז אני רואה שיש פה הצעה לכספים, למדע. זה בכל זאת יעבור לוועדת הכנסת, והיא תקבל את ההחלטה לאן תעבור הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התשע"ד–2014. <הודעה אישית של חבר הכנסת איציק שמולי> <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> כמה זמן יש לי? <היו"ר נחמן שי:> דקה. תתחיל. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה שאפשרת לי להגיב. אני רציתי להגיב גם על ההצעה, ורציתי, באמת, להגיב באופן ענייני – – – <היו"ר נחמן שי:> יש לך חמש דקות, אני מתקן. סליחה. <איציק שמולי (העבודה):> תודה. אז אולי נגיע גם לחלק הענייני. אבל חבל לי, אדוני שר התחבורה, שלא מספיק שלדיון בוועדת הכלכלה אתה הגעת, שאלנו אותך שאלות מאוד מאוד נוקבות גם לגבי העלות התקציבית – נכון שאין עלות תקציבית ישירה, אבל יכול להיות שיש עלויות עקיפות – לא ענית על זה ולא חזרת אלינו. שאלנו אותך על הנתונים שהיום, בנמלים הקיימים, התפוקה היא לא מלאה – לא ענית על זה ולא חזרת אלינו. שאלנו אותך: איך תמנע שבנמלים החדשים יהיו עובדי קבלן? לא ענית על זה ולא חזרת אלינו. עכשיו, אני רציתי לנהל אתך פה היום דיון ענייני, אבל לשמוע ממך – דווקא ממך, מכל הבית הזה – עולה לכאן ומטיף לי מוסר? ממך? שאתה תעלה לכאן – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – אתה מנצל את המחאה? <איציק שמולי (העבודה):> כן? אולי נזכיר גם את מכרז האוטובוסים המפורסם, שבאורח פלא יצא מהייצור הישראלי ועבר לפעיל ליכוד, לייצור סיני? אתה רוצה לדבר על עוד דברים? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> בסופו של דבר, אתה לא תעלה לכאן ותטיף לי מוסר, הבנת את זה? אתה לא תטיף לי מוסר. לא רק שהרפורמות שלך לא מועילות לעם ישראל, אתה עוד תעלה לכאן ותטיף לחברי הכנסת מוסר? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – חסכנו 300,000 שקל – – – <איציק שמולי (העבודה):> כן? אחרי שאתה לוקח ייצור ישראלי ומעביר אותו לפעיל ליכוד? כן? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> עכשיו, שום הגנה לתוצרת הארץ לא נתת. בסופו של דבר, בנימה עניינית, המטרה של ההצעה הזו היא פשוט לפרק את הסולידריות שקיימת בין העובדים. זו המטרה של ההצעה. עכשיו, בואו תסתכלו – השר כץ גם דיבר, וגם שר הכלכלה, על ההצלחות הגדולות, איילת, של השיטה הקפיטליסטית; תראו איזו הצלחה: לא מספיק שהגענו למקום הראשון עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר, רק השבוע פורסמו הנתונים שגם בצמיחה אנחנו הולכים ומתדרדרים והצמיחה היא צמיחה שלילית. אז אתם עומדים פה ומדברים על השיטה הכלכלית המצליחה שלכם? אתם מחוברים למציאות? תראו מה קורה. בסופו של דבר, אם יש משהו בשוק העבודה הישראלי המכוער והנצלני, שבו בין 10% ל-15% מהעובדים הם עובדי קבלן – והיום מציינים פה את יום העוני לבושתנו. בשוק העבודה הישראלי, חברי כנסת כמו חברת הכנסת יחימוביץ נאלצים לחוקק חוקים כדי שאנשים יוכלו לצאת לשירותים או לשבת ליד הקופה בסופר. בשוק התעסוקה הישראלי יש פערי שכר מטורפים, ככה שבן-אדם אחד יכול להרוויח מה שחבר שלו בחברה לא מרוויח חיים שלמים. אז העבודה המאורגנת זה המעוז האחרון שיכול לשמור על העובדים. וברגע שאתם פוגעים בדבר הזה, אתם מונעים מהדור הבא של העובדים לשמור על הזכויות שלהם בשכר ראוי; לשמור על הזכויות הבסיסיות שלהם בפנסיה. מה אתם רוצים ליצור כאן? הרי בסופו של דבר, בסופו של דבר, מה קורה? לאן ילכו כל ההטבות האלו שאתם רוצים לעשות, כל הרפורמות האלה? מה יקרה בסוף, לפי השיטה של שר התחבורה, או בנמל אשדוד או בנמל חיפה? יבוא איזה טייקון, יקבל תנאים טובים יותר מבחינת התשתית של הנמל בהשוואה לנמל הישן, יעסיק גם עובדי קבלן, ואז יגידו: תראו, הנמל החדש הוא הרבה הרבה הרבה יותר יעיל והרבה הרבה הרבה יותר רווחי מהנמל הוותיק. אז אומנם ההצעה הזאת היום עברה, אבל אני רוצה להבטיח לכם שאנחנו נעשה כל מה שעומד לרשותנו, כל מאבק, גם בתוך הפרלמנט וגם מחוץ לפרלמנט, כדי לעצור ולסכל הצעות מהסוג הזה, שקודם כול – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <איציק שמולי (העבודה):> יש לי עוד דקה. – – שקודם כול פוגעות באנשים, איילת, בגיל שלי ושלך וגם למטה מזה, שמצטרפים לשוק העבודה, ובגלל הצעות מהסוג הזה מצטרפים לשוק של עבדים ולא לשוק של עבודה. תודה רבה. <סתיו שפיר (העבודה):> בראבו. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. השר, בבקשה, הוא ביקש להשיב. השר ישראל כץ ביקש להשיב על הדברים שאמר חבר הכנסת שמולי, ואחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. קודם השר. <קריאות:> – – – <היו"ר נחמן שי:> נאמרו פה דברים מסוימים שמחייבים תגובה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, אי-אפשר שלא להשיב ולהתייחס להאשמותיו ודבריו של חבר הכנסת שמולי. אני מדבר דווקא עליך, כי אתה רכבת לכנסת על גל המחאה. אתה עמדת כאחד מראשי ההפגנות שבאו להוזיל את יוקר המחיה, לשנות דברים. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה חברת למאפיונר כדי להשיג תמיכה פוליטית. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אין לך חלק ונחלה בוויכוח שלי עם חברת הכנסת זנדברג, עם חברת הכנסת יחימוביץ. הן יודעות לנהל את הוויכוחים יותר טוב ממך; יותר חריף, יותר נוקב, ועם השקפת עולם אמיתית והיצמדות לעובדות. אתה חברת למאפיונר. אתה ישבת אתו בוועדת הכלכלה כשהוא הטיח בי איומים לחסל אותי פוליטית. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני השר, יש לי חדשות בשבילך: אתה שקרן, אתה אומר דברי שקר. אתה שקרן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה ישבת לידו – שעוד שנייה היית מנשק את ידו כאילו היה איזה אדמו"ר גדול. <איציק שמולי (העבודה):> אתה אומר דברי שקר, ואתה שקרן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה באת לדיון פוליטי, אתה לא נצמדת לעובדות. אני יכול לומר לך שחבר הכנסת עמר בר-לב מתח ביקורת על הקמת שני נמלים – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – אבל הוא הלך ובדק. ונגידת בנק ישראל הוציאה דוח שבו היא קבעה שצריך להקים שני נמלים מבחינה כלכלית. היא שינתה את עמדתה, היא בדקה את העובדות, ובנק ישראל הוציא דוח שיש מקום להקמת שני נמלים חדשים, מבחינה כלכלית, עקב הגידול הצפוי בתנועת מכולות באזור אגן הים התיכון. ואחרי העובדה הזאת והחלטת ממשלה מ-2006 ו-2007 להקים נמלים, אני – נכון, אני לא משאיר החלטות על הנייר, אני מבצע אותן אחרי שאני בודק אותן. ואף אחד לא הולך להעסיק עובדי קבלן, קשקוש. יש כאן מקום לארבעה נמלים. אני התחייבתי לשדרג את הנמלים הקיימים, להעמיק רציף בכל נמל על מנת שאוניות גדולות תוכלנה לפקוד גם את הנמלים הקיימים. אם לא הרפורמה, כבר בעוד שנה, שנתיים, שלוש, אוניות היו מדלגות עלינו ומייקרות ב-600 דולר כל מכולה בהשטה לנמלים הקיימים. היה צריך לבקש טובות מהשכנות הלא-ידידותיות שלנו כדי לעשות העברה של מכולות שיעגנו במקומות אחרים. אתה בכלל לא מבין בעובדות. <איציק שמולי (העבודה):> אני לא מבין בעובדות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא אכפת לך מה חושב הציבור. <יצחק הרצוג (העבודה):> מה אתה משמיץ אותו? <איציק שמולי (העבודה):> אתה לא מבין בבני-אדם – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מה אתה משמיץ אותו? <איציק שמולי (העבודה):> – – ואני לא מבין בעובדות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זה שלא אכפת לך מה חושב הציבור, זה מילא. <איציק שמולי (העבודה):> אתה הולך לזרוק אלפי עובדים הביתה – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זה מילא. <איציק שמולי (העבודה):> – – ואני לא מבין בעובדות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זה מילא, אבל חברת למאפיונר. <איציק שמולי (העבודה):> אתה מאפיונר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מעלת במנדט שקיבלת יותר מכולנו. <איציק שמולי (העבודה):> אתה מאפיונר ואתה שקרן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה הצגת כאן את המחאה. <איציק שמולי (העבודה):> נכון, ואתה התנגדת למחאה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> עכשיו, בוא, אגיד לך משהו. <איציק שמולי (העבודה):> ואתה הרגת את המחאה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בוא, אגיד לך משהו על הדיבה שאמרת לגבי האוטובוסים. <איציק שמולי (העבודה):> אתה הִשְׁבַּתָּ את הרכבת במחאה, תגיד את זה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בוא, אגיד לך משהו. <איציק שמולי (העבודה):> תגיד את זה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> על הדיבה שאמרת לגבי האוטובוסים – אני הבטחתי וקיימתי. ויתרתי על עמדת כוח של 300 מיליון שקלים קרן הצטיידות שאפשרה לממשלה לקבוע ממי רוכשים אוטובוסים. כל השנים זה היה בלי מכרזים, בחו"ל ובארץ. <איציק שמולי (העבודה):> אתה חברת למאפיונר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולקחו כאן – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה חברת למאפיונר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – 1.3 מיליון שקלים על אוטובוס – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה חברת לפעיל ליכוד מאפיונר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שקנו את השלדה שלו בנפרד בחו"ל ונתנו אותו להרכבה בשני מפעלים – ואני בעד להעסיק עובדים – אבל בלי אומדן, בלי מכרז, מעבר למחיר הנדרש. <יצחק הרצוג (העבודה):> כמה עובדים יפוטרו? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ועובדה שאני – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מאות יפוטרו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ביטלתי את קרן ההצטיידות. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אין, הממשלה ופקידי הממשלה לא מעורבים יותר ברכש אוטובוסים עבור חברות. הממשלה מפקחת שהאוטובוס עומד בתקן, היא מפקחת שהאוטובוס יכול למלא את תפקידו, והחברות – – <יצחק הרצוג (העבודה):> הוא מיוצר בסין. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – רוכשות. <יצחק הרצוג (העבודה):> הוא מיוצר בסין או לא מיוצר בסין? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר הכנסת הרצוג, עשיתי יותר מזה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מיוצר בסין על חשבון העובד הישראלי? רק תגיד את זה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא. ממש לא. <יצחק הרצוג (העבודה):> כמה מאות עובדים יפוטרו? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אגיד לך, ממש לא. אני נתתי והובלתי להגנה של 15% על אותה תוצרת הארץ שמורכבת כאן מול יבוא מתחרה; זה לא קיים כמעט באף תחום. ואין, אגב, תלונות היום לגבי החברות "אגד" ו"דן" שמחויבות בתחרות לתת 15%. עכשיו הם פנו בבקשה שלגבי החברות הפרטיות, שהתחרו גם קודם, הם רוצים את אותה הגנה שנתתי כאן. כרגע הם פנו לגבי – הרי הענף הזה נפתח לתחרות. <יצחק הרצוג (העבודה):> עדיין האוטובוסים מיוצרים בסין. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לכן, מה שקרה, בוטלה קרן ההצטיידות; היה מכרז של חברת "אגד תעבורה" – קו 100 מאזור החניון של הנתיב המהיר לירושלים; קנו אוטובוסים ב-250,000 שקל פחות. כשקונים אוטובוס חדיש ומשוכלל ופחות מזהם – – <יצחק הרצוג (העבודה):> איפה הוא מיוצר? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – וקונים יותר אוטובוסים, מי נהנה? <יצחק הרצוג (העבודה):> איפה הוא מיוצר? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יש כאן חברי כנסת רבים שעוסקים בתחבורה ציבורית שבאמת מייצגים את הציבור שלהם. <יצחק הרצוג (העבודה):> ואיפה הוא מיוצר? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> למי אני צריך לדאוג? – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ספר איפה הוא מיוצר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – לאיזה אלוף במילואים שהתעשר בדרך-לא-דרך וכבר לא יודע מה לעשות עם הכסף שהוא צובר, וטוען שהוא לא מוכן לשלם אפילו שכר מינימום לעובדים שלו, ויש אסמכתאות, או לאזרח הישראלי שזקוק לתחבורה ציבורית זולה יותר, אמינה יותר וזמינה יותר? אני – אני רק אסיים – אני ייסדתי תחרות על ביצוע תשתיות ברכבת, והיום כולם מרוצים; פתחתי את השמים לתחרות מול לחצים ואיומים, ומחירי הכרטיסים יורדים ומגוון הטיסות עולה; אני מקים שני נמלים חדשים שגם יספקו אלפי מקומות עבודה. כמה מקומות עבודה ייצרת בחיים שלך? אלפי מקומות עבודה בצפון ובדרום שיהפכו את ישראל למרכז של תובלה ימית וצמיחה. עמדתי בפני לחצים ואיומים של אלה שהבאת אותם לוועדה – – <איציק שמולי (העבודה):> סגרת את המחאה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – כי אני יודע – – <איציק שמולי (העבודה):> סגרת את הרכבת במחאה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שמול האיומים שלהם ידי נקיות – – <איציק שמולי (העבודה):> אני יודע, אני יודע. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואני מסוגל לעמוד ולהגן על הדברים. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> החברים שלך מאשדוד בדקו אותי ואיימו לבדוק אותי עם – – <היו"ר נחמן שי:> השר כץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – 20 חברות חקירה, אני לא חושש. <איציק שמולי (העבודה):> תסתכל על ה-OECD. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה יודע למה? <איציק שמולי (העבודה):> תסתכל על הדוח של ה-OECD. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כי בניגוד אליך, לא מעלתי בשליחותי הציבורית, למרות שהיא ארוכה יותר. <היו"ר נחמן שי:> השר כץ, תודה רבה. <איציק שמולי (העבודה):> – – – זה מה שאתה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז אני מציע לך – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – עדיין לא מאוחר – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת שמולי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – יש לך השקפת עולם, אתה רוצה להילחם עבור האזרחים? תעשה את זה. אתה חברת לאלון חסן בשביל המתפקדים, בשביל מפלגת העבודה. <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת שמולי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לכן אני אומר: תתבייש. <איציק שמולי (העבודה):> אני מגן על העובדים – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ואני אמשיך לעודד – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, השר כץ. <איציק שמולי (העבודה):> תפסיק לעשות את זה – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – את הרפורמות לטובת אזרחי מדינת ישראל. <איציק שמולי (העבודה):> – – ואל תטיף לי מוסר, הבנת? <היו"ר נחמן שי:> תודה. יש לנו עוד להמשיך – – – <איציק שמולי (העבודה):> אל תטיף לי מוסר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולא יעזור לך שום אינטרס, ולא תמנע את זה. <היו"ר נחמן שי:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת כץ, תודה. <הודעה אישית של חבר הכנסת עמיר פרץ> <היו"ר נחמן שי:> אנחנו בהודעה אישית נוספת שביקש חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. ולא יהיו תשובות יותר בעניין הזה, אפילו אם הוא יאמר שהשחור הוא לבן והלבן הוא שחור. לא יהיו תגובות, ואפשר להמשיך את הדיון במקום אחר. לרשותך חמש דקות, בבקשה. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> בשם הקואליציה או האופוזיציה? <קריאה:> לא משנה. <עמיר פרץ (התנועה):> אדוני היושב-ראש – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> בשם האמת. <עמיר פרץ (התנועה):> – – חברי השרים, אני מאוד מודה לכם, חברי הכנסת, אני מודה לך על שאתה מאפשר לי להעמיד דברים על דיוקם. אין ספק שהצעת החוק הזו מעלה אולי את אחד הנושאים המהותיים ביותר באשר לעתידה של החברה הישראלית. אני מאוד מכבד כל מי שמגיע כאן עם תפיסת עולם. והשר ישראל כץ יש לו תפיסת עולם מובנית, אני חושב שגם לחבר הכנסת שמולי יש תפיסת עולם, והיא לגיטימית לחלוטין, במה שמתרחש כאן בבית הזה. אני מציע להפסיק לחלק את העולם למי שבעד האזרחים ולמי שנגד האזרחים, עם כל הכבוד; הלגיטימציה הזאת, לא של השר כץ ולא של השר בנט, להיות אלה שאומרים: אנחנו דואגים לאזרחים ואתם דואגים לאינטרסים אחרים. אני מציע, אדוני היושב-ראש, שמישהו יגיש פה איזו הצעת חוק שאולי כל קדנציה תמדוד מי נהנה מאינטרסים אחרים ומי ממשיך להיות זה שדואג רק לאזרחים. לא חושב שזה העניין. צריך לדבר על הנושאים במהותם. והניסיון לחזור שוב לשיטה שבה יש הצעות חוק שמתערבות ביחסי עבודה הוא ניסיון פוליטי, ציני, פופוליסטי, אין לו שום קשר. חברי השר כץ, לא דייקת בדבריך; מעולם לא הסכמתי לחתום על הפרטה. הסכמתי לחתום על הפרדה, הסכמתי להיות זה שמפריד בין לנסות לתאר את אותם איגודי עובדים ככאלה שמתנגדים לתחרות – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא חתמת על הנפקה? <עמיר פרץ (התנועה):> לא, לא, בשום פנים ואופן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הנפקה זה לא אתה? <עמיר פרץ (התנועה):> לא. בשום פנים ואופן. חתמנו על הפרדה בין נמל חיפה לנמל אשדוד כדי לייצר תחרות ביניהם, אבל יישארו חברות ממשלתיות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מי חתם על ההנפקה? <עמיר פרץ (התנועה):> בשום פנים ואופן. <קריאה:> מי חתם על ההנפקה? <עמיר פרץ (התנועה):> תן לי, תן לי בבקשה להשלים; לא הפרעתי לך בדבריך. לכן, אל תתאר פה – אתה יודע, גם הנפקה זה מושג לא פשוט, גם בהנפקה תלוי על איזה אחוז מדובר, והאם ההנפקה הולכת לציבור או לטייקונים. בואו לא נבלבל את הציבור. הדבר המרכזי הוא, אדוני השר, בסוף אל תתעלם מהנזקים הנגרמים. אני מציע גם כאן: אם יש שחיתות באיזה מקום, בחברה ממשלתית, של מנהל או של יושב-ראש ועד, צריך להילחם כנגד השחיתות, אבל לא להעמיד את זה כאיזה תו מוסרי ששולל ממישהו לומר את דעתו. אני הייתי זה שהדיח ראשי ועדי עובדים בנמלים האלה המדוברים כאשר ראיתי שהם פועלים שלא בדרך הראויה. אבל עם כל הכבוד, זה לא שולל את הלגיטימציה להמשיך ולהיאבק על אותן זכויות עובדים. דיברת על אוטובוסים. אתה בעד ההגנה על, איך לומר – אתה מגן הציבור. תגיד לי, כאשר נהג נדרש לעבוד פי-שניים שעות מפני שהחברות האלה שאתה הכנסת בדרך מסוימת – ואני מסכים אתך שהם הביאו אוטובוסים חדשים, אבל הם גם הפחיתו בעלויות מטורפות את היכולת של אותם נהגים להתפרנס בכבוד. האם אתה יכול להבטיח לי שאותו נהג יביא בשלום את האזרחים לביתם? האם אתה יכול להבטיח לי שכאשר משאיות, לפי הדוחות שלך, של המכונים שלך, נעות היום בכבישים אין סכנה לאותם אזרחים שעומדים לידן? כי נהג משאית, שלא יכול לעבוד יותר משש שעות רצוף, כדי להצליח להתפרנס מגיע למקומות מאוד מאוד קשים. לכן, אני חושב שההצעה הזו היא הצעה קשה. אני מברך את ההסתדרות שסוף-סוף יצאו מהחדרים החשוכים, כי חלק מהדיון הציבורי, לצערי הרב, נבלם בשנים האחרונות. כי עצם העובדה שמתקיים כאן דיון – כן שביתה, לא שביתה – מאפשר לאזרחים גם לקיים דיון יותר עמוק באשר להשלכות האלה. הדיון הציבורי בפני עצמו הוא חלק מתהליכים חברתיים, ולכן, מה שאתם מכוונים לו כאן – וכדאי שהאזרחים ידעו – המושג הזה, לאסור שביתה פוליטית, הוא מושג קשה כנגד האזרחים. מה זאת שביתה פוליטית? בהגדרה בחוק, אדוני השר, שביתה פוליטית זה אומר שאי-אפשר שעובד מאורגן ישבות עבור עובד אחר. כלומר, השביתה כדי להעלות את שכר המינימום תהיה בלתי חוקית. זה המושג האמיתי. צריך לומר זאת לכל עובדי הקבלן, לכל מי שמקבל שכר מינימום, למיליון איש שמקבלים שכר מינימום. כשאני השבתי את המשק כדי שישלמו משכורת לעובדי הרשויות והמועצות הדתיות, שלא קיבלו משכורת עשרה חודשים, ושנה, הגדירו את זה שביתה פוליטית. כמה אפשר להיות ציניים? <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תודה. <עמיר פרץ (התנועה):> סוף-סוף ההסתדרות, הוועדים החזקים מוכנים להתייצב לצדם של מיליון איש שלא מצליחים לסיים את החודש, שחיים בחרפת רעב – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <עמיר פרץ (התנועה):> – – ופה באים ומתייצבים, בשם איזה אידיאולוגיה – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת פרץ, תודה. <עמיר פרץ (התנועה):> – – שעם כל הכבוד, היא אידיאולוגיה שעבר זמנה, כי מדינת ישראל עם האידיאולוגיה שלכם הגיעה לפערים החברתיים הגדולים ביותר ולחרפת העוני הגדולה ביותר שהייתה אי-פעם. <תמר זנדברג (מרצ):> יפה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תודה רבה. אנחנו בזה חותמים את הדיון המסעיר. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אני מבין שיכולנו להמשיך אותו הלאה, אני רוצה רק להזכיר בינתיים שהצעת החוק כמובן התקבלה ועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק נאום מצב האומה, התשע''ד–2014> [הצעת חוק פ/2576/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2576, הצעת חוק נאום מצב האומה, התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת. לרשותך, ידידי, עשר דקות. <יצחק כהן (ש"ס):> התייחסות קצרה לעניין – – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, ידידי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> איציק, אני שמח שאתה פה. אני רוצה להגיד לך, ואני שמח ששר האוצר, ידידי יאיר לפיד, נמצא פה, ועפר שלח, שאני יודע שהלב שלהם היה במקום הנכון. אני רוצה להגיד לך ולאלה שיושבים פה, אני מתבייש, מתבייש כחבר כנסת להיות פה היום באולם הזה עם נוכחים מהציבור, כשהממשלה והקואליציה הולכות לא פחות מלירוק בפרצופו של הציבור על הדבר הכי בסיסי שיכול להיות, וזה דיווח ושיתוף הציבור במעשי הממשלה ובמעשי האופוזיציה. פעם אחת בשנה, חבר הכנסת אבי וורצמן, סגן השר, באה הצעת חוק שחתומים עליה חברים כמעט מכל סיעות הבית – אגב, אדוני שר האוצר, ייאמר לזכותכם, חברי סיעת יש עתיד הם הכי רבים בהצעה הזאת. רוב חברי הכנסת ששותפים ליוזמה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה ואחרים, ועדי קול, שנמצאת פה, שותפים ליוזמה, שאומרת דבר אחד מאוד פשוט – תקשיב, סגן השר מיקי לוי. <קריאה:> אתה מעיף אותם מהרשימה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אחת לשנה יתייצבו אלה שאחראים לחיים שלנו במדינה הזאת וידווחו באופן מסודר, בנאום מצב האומה, על כל היעדים שהממשלה התחייבה עליהם: מה עשו, מה מימשו, מה לא מימשו, וגם יגידו מה הולך להיות בשנה הבאה. יעמוד ראש הממשלה, יעמוד יושב-ראש הכנסת, יעמוד ראש האופוזיציה, ראש המטה הכללי ומפכ"ל המשטרה, ויגידו – אגב, בעיקר בימים אלו שבהם הרחובות בוערים, בוערים, ונרצחים יהודים ונרצחים ערבים – מה קורה פה. בארצות-הברית – אגב, אופיר אקוניס, אחת ההופעות עם הכי הרבה רייטינג בארצות-הברית חוץ מה"סופרבול", זה ה-State of the Union Speech של נשיא ארצות-הברית. אני יודע – – – <שר האוצר יאיר לפיד:> בארצות-הברית זה בחוק? <עדי קול (יש עתיד):> לא. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני לא יודע, אני רק יודע דבר אחד, שכשהצענו את החוק הזה, אני ועדי שמנפנפת לי, זה היה באותו זמן שדיברו על כך ששנתיים ראש הממשלה לא הופיע באף ריאיון בתקשורת. אמרנו: בוא ניתן לראש הממשלה פלטפורמה. ואגב, באו אלי חברים מהליכוד ומישראל ביתנו שחתומים פה, ואמרו לי: אתה עושה טובה לראש הממשלה. כי מה ביקשתי? שיבוא ראש הממשלה, לא בכנסת, אגב, באולם ציבורי – אני לא יודע מה, "בנייני האומה" – מול מאות כיתות י"ב שייבחרו על-ידי שר החינוך שי פירון, וינאם בפניהם, ואחריו הרמטכ"ל, יושב-ראש הכנסת ומפכ"ל המשטרה. יבוא אופיר אקוניס ויגיד לי: אבל יש 40 חתימות, אבל יש הנאום הזה שכל שנה ראש הממשלה מקיים בפתיחת מושב; נכון, אופיר, זה מה שאתה מתכנן להגיד לי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין דמיון בין שני הדברים. אין דמיון, ואני אגיד לך למה; כי בפתיחת מושב הוא מדבר על מה שהוא רוצה, בעיקר על הנושא המדיני, אומר או בעיקר לא אומר, והדיון ב-40 חתימות זה תמיד על נושא ספציפי. פה אני בא ואומר, אדוני סגן השר, נותנים לראש הממשלה, ליושב-ראש האופוזיציה – הרצוג או מי שלא יהיה – ולאלה שאחראים לחיים שלנו, כמו מפכ"ל המשטרה וכמו הרמטכ"ל וכמו יו"ר הכנסת – שידווח מה קרה בחקיקה בישראל בשנים האחרונות, ואומרים להם: בואו תדווחו לאומה. בואו תסתכלו לציבור בפעם הראשונה, או פעם אחת בשנה, בלבן של העיניים ותגידו לו מה עשיתם, איזה יעדים השגתם, מה לא הצלחתם למרות שרציתם, ומה אתם מתכננים לשנה הבאה. אופיר, איזה הצעת חוק דמוקרטית יותר מזה? אני מוסיף לזה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, הם מתנגדים? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בוודאי, אני לא יודע למה. אני לא יודע למה. אגב, אני יודע ששר האוצר היה בעד ואני יודע שהשרה לבני הייתה בעד, אני לא יודע מי היה נגד. <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני לא יודע מי היה נגד. תוסיף לזה, סגן השר אקוניס, את העובדה, שלא אני יצרתי, שיש משבר אמון ענק בין הציבור לבין הממשלה, שיש חוסר דיווחיות, שהעם לא מרגיש מספיק מחובר אלינו. קיבלנו כל כך הרבה פרגונים מהציבור, בכל דרך אפשרית: בתקשורת, באינטרנט, בפייסבוק, על איזה הצעה טובה ודמוקרטית, וכמה שמחים שחברים מכל סיעות הבית תומכים בה. ולא סתם הצטרפו לזה הרבה אנשים שמאמינים בדמוקרטיה, מהקואליציה ומהאופוזיציה. ועדת שרים התכנסה ביום ראשון – ואנחנו לא יודעים מה קרה שם; אני יודע מי תמך, אני לא יודע מי לא תמך – והתנגדה. למה לעזאזל אתם מתנגדים? הצעת חוק לא תקציבית, חבר הכנסת שטרית, ואני מקווה שכמו אחרים אתה תצביע בעד ההצעה הזאת. למה אתם מתנגדים? אין פה כסף מבוזבז; יש פה חיזוק הקשר עם הציבור, יש פה דיווחיות, יש פה שיתוף, יש פה לעשות דבר אחד קטן וברור, והוא לומר לציבור פעם בשנה – אתה יודע מה, הלוואי שהייתי יכול בהצעת החוק הזאת להגיד חמש פעמים בשנה, כל מושב – מה הממשלה עשתה, מה היא רוצה לעשות. אגב, פלטפורמה מדהימה לראש הממשלה לדבר עם הציבור שלו. למה לעזאזל התנגדה ועדת השרים, להסתכל בלבן של העיניים לציבור ולומר לו מה עשינו, מה לא עשינו ומה אנחנו רוצים לעשות, בין שאתה באופוזיציה ובין שאתה בקואליציה? אני מתבייש, סגן השר אופיר אקוניס, שלהצעת חוק כזאת הממשלה מתנגדת. אני באמת לא מבין למה, ואל תספר לי על 40 חתימות ואל תספר לי על פתיחת המושב ואל תספר לי על דברים אחרים, שאין להם שום קשר. אגב, פתיחת המושב ו-40 חתימות לא יביאו פעם בשנה את מפכ"ל המשטרה, את הרמטכ"ל ואת יושב-ראש הכנסת ואת יושב-ראש האופוזיציה לתת דיווח. האם אתם מתנגדים לדיווח לציבור? לשיתוף הציבור? לומר לו מה עשיתם ומה לא עשיתם? ואני אגיד לך, אדוני סגן השר, אתם כנראה מתנגדים פשוט כי אין לכם מה לדווח. אם צריך לדווח, צריך לדווח על משהו, אבל על מה תדווחו? הרחובות בוערים, ירושלים בוערת, אינתיפאדה שלישית בדרך, וסוף-סוף השר נפתלי בנט מגלה לנו מי אשם בכול ועל מי האחריות; אבו מאזן, עבאס, הוא שומר ישראל, In Abu Mazen we trust – תכף תבקשו מהאמריקנים שישנו את הלוגו על הדולר. עכשיו, תגיד לי, חבר הכנסת אקוניס, נניח שלאבו מאזן יש אחריות, נניח שיש לו אחריות, הוא כן מסית, הוא לא מסית, עזוב שראש השב"כ, שהוא לא מחברי בשמאל, איש ימין, אמר שהוא לא – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> למה אתה אומר שהוא ראש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – את עמדתו? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עזבי, עזבי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – ציבור, אל תגיד את זה עליו, אני חושבת שזה לא ראוי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עזבי, נניח. אני אומר, אפילו יורם כהן טועה, אפילו יורם כהן טועה, ונניח שיש לו חלק – תגידי, מה, הוא עובד אצל נפתלי בנט? הוא האויב שלנו. זה שנפתלי בנט – ואני אומר לך את זה, איילת, מכל הלב – כל תשובה שלו למה שקורה פה זה אפס אחריות על הממשלה, אפס אחריות עליו, שהוא יושב בקבינט הביטחוני, אפס אחריות על ביבי – בכול אבו מאזן אשם? זה חוסר האחריות והבושה הכי גדולה שיכולה להיות. הרי אמרתם שהוא חלש – והוא באמת חלש. אבל זה כאילו, אתם יודעים, באמצע איזה משא-ומתן אתו, נתתם לו כלים. את כל האחריות על מה שקורה – אפס אחריות על הממשלה, כל האחריות על אבו מאזן. זה נראה לך רציני, שאזרחי ישראל יקבלו כזאת תשובה? והדבר הראשון, שנפתלי בנט יגיד בכל נאום אפשרי שלו – למרות מה שאמר יורם כהן – זה שאבו מאזן אחראי? את יודעת למה? כי הוא יודע שאת האחריות שיש לו על הגב, חברת הכנסת שקד, לבנט, הוא לא מצליח לממש. הוא לא מצליח להרגיע את הרחוב, הוא לא מצליח להפסיק את האינתיפאדה שפורצת, הוא לא מצליח לקדם הידברות בינינו לבין ערביי ישראל, הוא לא מצליח להפסיק טבח בתוך אזרחי ישראל בין יהודים לערבים ולהפך, אין שום אופק מדיני – שום אופק מדיני, רק הסתה דו-צדדית מהם אלינו, ממנו אליהם; רק פירומנים שעולים להר-הבית – נכון שמותר להם לעשות את זה בשקט, וזה בסדר שיעלו, אבל עושים את זה למען יראו וייראו, גם אם יודעים שבאמצעות הדבר הזה אפשר למוטט את הממלכה הירדנית שהיא שותפה אסטרטגית שלנו, אפשר להבעיר. אז אנשים נרצחים – אז מה. האחריות היא לא עלי, האחריות היא על אבו מאזן. זאת בושה של תשובה. גם אם אבו מאזן הוא ראש הרשות הפלסטינית, איילת, לצערי – אני פועל למען שלום – כרגע הוא לא בר-שלום שלנו, כרגע הוא בסטטוס אויב. מה נפתלי בנט מצפה, שהוא יעבוד אצלו? באמת, זאת ציפייה לגיטימית שלנו מהם? שהם ישמרו על השקט? וגם אם זאת ציפייה, זה לא צריך להיות הדקלום החוזר ונשנה של נפתלי בנט. זה פשוט מעורר בי חלחלה לחשוב שמעבירים את האחריות ליושב-ראש הרשות הפלסטינית, החלש, שגם לו יש מה לעשות – את העם שלו ואת האינטרסים שלו להשיג. ואתם בטח לא עוזרים לנו להשיג את האינטרסים האלה, אלא מצעידים אותנו בבטחה – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – לעבר מדינה דו-לאומית. לכן אני רוצה לבקש מחברי הקואליציה, מכל אלה שחתומים ומאלה שלא: תצביעו בעד להסתכל לציבור בלבן של העיניים פעם בשנה, בלי עלות כספית, ולומר להם מה עשיתם בשבילם. הם בחרו בכם – בהצעת החוק הזאת אתם צריכים לבחור בהם חזרה. אל תבגדו באמון שלהם – תצביעו בעד הצעת החוק הזאת. תודה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. ישיב בשם הממשלה סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש בתחילת הדברים להביע תנחומים למשפחות הנרצחים בפיגוע הברברי שהיה אתמול בבוקר סמוך לכאן, בשכונת הר-נוף בירושלים. אדוני היושב-ראש, ארבעה רבנים יהודים, שוטר דרוזי אחד, חמישה ישראלים שכרתו ביניהם ברית אחים, שהיא גם, לדאבון לבנו, ברית דמים. חבר הכנסת בר, אני מבקש להשיב לך דווקא מהסיפה של דבריך, מהסוף של הדברים שלך, ובאמת לקיים את הדיון הזה בצורה יסודית ונוקבת, משום שאתה ואני מרבים, בעיקר בימי שני אחר הצהריים, לקיים פה את הוויכוח המדיני-ביטחוני, אבל אתה העלית את זה – אני כמובן אתייחס לחוק שלך, תהיה בטוח. אני עליתי לכאן, אדוני היושב-ראש, בתחילת חודש יוני שנה זו להשיב בשם הממשלה על הצעת אי-אמון של סיעת העבודה וסיעות השמאל שעסקה במשא-ומתן המדיני. אני טבעתי אז את הביטוי: ממשלת הטרור של אבו מאזן. כאשר הוא הכניס שרים של "חמאס" לממשלתו הוא הקים – הוא ייסד בעצם, חבר הכנסת בר – ממשלת טרור. אני אינני נביא, אבל אני חזיתי, אדוני היושב-ראש, שפועל יוצא, אדוני שר הביטחון, מהקמת הממשלה הזאת, ממשלת הטרור, תהיה הידרדרות של אזורנו לדם, אש, אלימות, וכמובן הגברת הטרור. עכשיו, האם יכול לומר מישהו – כמובן, חבר הכנסת בר, חברת הכנסת מיכאלי, אני זוכר היטב את קולות הלעג, והבוז, והביטול, חבר הכנסת אזולאי, וההתנשאות, שנשמעו מן הספסלים הללו, מן האופוזיציה, ובעיקר ממפלגת העבודה, מרצ והסיעות הערביות, שאמרו, למה אתה לא נותן צ'אנס לממשלת הפיוס? הרי אבו מאזן ישתלט על עזה. ידידי, הכול בתחילת יוני, הכול בפרוטוקול, הכול גם בפרוטוקול המסונכרן, המצולם, של דיוני הכנסת. ברוך השם, הדברים מתועדים. ולדאבון הלב – ואינני רוצה בכך, חבר הכנסת בר, ואני יודע שאתה אינך רוצה בכך, וגם חבר הכנסת בר-לב; ואתה יודע מה, באמת הייתי מעדיף שהתחזית שלי או שהתפיסה שלי לא תבוא לידי ביטוי. כי – מה קרה מאז? אתה הטלת פה האשמות בשר בממשלה על אופן התנהלותו? הוא חייב לך הסבר לגבי העניין הזה, ואני לא אכנס לזה. אבל אני לא רוצה לדבר על שר, אני רוצה לדבר על מדיניות, על תפיסות עולם, על הבנת המציאות. הרי ברור כשמש שכשאדם מצרף לממשלתו שרים שאומרים, אדוני היושב-ראש, באמנה שלהם, בצ'רטר שלהם, שצריך לחסל את הישות הציונית ולהשמיד אותה בג'יהאד – זה אומר משהו, המסר נמסר. והוא נמסר, וקודם נחטפו שלושת הנערים, אדוני היושב-ראש, ונרצחו בארץ יהודה, שעל שמה קרויים כולנו, היהודים, משם באנו. נרצחו בחברון. ואחר כך נמשכו – בעידודה ובמימונה של הרשות הפלסטינית – שום דבר לא יכחיש זאת, גם לא הגינוי האומלל שהוציא אתמול היושב-ראש אבו מאזן – גרף העלייה של מעשי הטרור והאלימות מאז הקים אבו מאזן את ממשלת הטרור שלו הוא בעלייה מתמדת. אומרים לי, אדוני, אבו מאזן עשה אתמול את הדבר המרשים – אין ישראלי שלא התרשם – כולנו עצרנו את נשימתנו אתמול בשעות הצהריים המאוחרות משום שיצאה הודעה מהמוקטעה, יצא גינוי לרצח הברברי שהתבצע אתמול בבוקר בבית-כנסת בהר-נוף. באמת, כמה צביעות, חבר הכנסת בר, כמה אפשר לשאת? האדם הזה במשך חודשים, בצורה מאורגנת, ובאתר האינטרנט של הרשות הפלסטינית – הרשמי, לא של ה"חמאס", מדפיס סלוגנים וקריקטורות שרואים בהן מכונית דוהרת לעבר קבוצת יהודים – ובמקרה הזה, אדוני היושב-ראש, ישראלים – עלולים להיפגע בפיגועים האלה גם שאינם יהודים, וכך אכן קורה – אחינו הדרוזים, שעושים עבודה מרשימה ביותר בכוחות הביטחון, ומגיע להם על כך יישר כוח גדול. אז רואים את הדריסות, ואחר כך באים הסכינים. ולעשות הקבלה, ולהאשים גם את ממשלת ישראל, חבר הכנסת בר, בהידרדרות המצב, משום שלכאורה אין תהליך מדיני, זו באמת, הייתי אומר – קודם כול העובדות אינן נכונות – וזו פגיעה חמורה לא בממשלת ישראל אלא במדינת ישראל כולה. אתם מדברים – גם אתה דיברת כאן בהזדמנויות אחרות, אדוני היושב-ראש – על אופק מדיני. בסדר, אופק זה דבר חשוב בחיים – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ראש הממשלה דיבר על זה, לא אנחנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך. – – – אופק מדיני הוא בהחלט דבר חשוב, כאשר בקצה האופק נראה המפרש הלבן של הצד השני. אבל מה לעשות, קצה האופק איננו נראה, ואתם יודעים זאת, חברי סיעת העבודה – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואתם יודעים שלטנגו הזה נדרשים שני צדדים כדי לרקוד אותו. ומה לעשות, מה לעשות שמי שברח, ולא בפעם הראשונה, משולחן המשא-ומתן זה הפלסטינים, הרשות הפלסטינית בראשות הפרטנר שלכם, אבו מאזן, ראש ממשלת הטרור. ולאחר מכן, כפעולת תגמול, הם גם הקימו ממשלה עם "חמאס". אני חושב שמה שנדרש ממך – אתה, נדמה לי, גם יושב-ראש השדולה לפתרון, נדמה לי, לפתרון שתי המדינות, כך היא נקראת – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הסכסוך הישראלי–ערבי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הסכסוך הישראלי–פלסטיני. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הערבי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הסכסוך הישראלי–ערבי. טוב. לדאבון הלב, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שהשדולה הזאת תפעל עוד שנים רבות, לצערי. לצערי, בזכותנו. הנה, הנה אתה אומר בדיוק את מה שביקשתי ממך – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – לסיים את זה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בידידות – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתם רוצים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ובחברות ובכבוד – – <היו"ר נחמן שי:> אתה תוכל להשיב. תוכל להשיב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ובאמת בכבוד הדדי. לא להטיל, לא תמיד חייבים להטיל את האשמה על הממשלה. גם אנחנו היינו לעתים באופוזיציה, אדוני, וכאשר נדרשה עמידה ברורה לצד מדינת ישראל, שמנו הצדה כל אינטרס והתייצבנו לצד האינטרס הלאומי, כאשר האינטרס הפוליטי הצר הוזז ולא היה קיים עוד. אני אתן לך גם טיפ קטן, אדוני היושב-ראש: בסוף היו לזה גם, חבר הכנסת בר, השלכות פוליטיות: הציבור ראה והחזיר את אמונו בנו. ולגוף ההצעה, לסיום, אני מודה, אדוני היושב-ראש – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה זה – – – <היו"ר נחמן שי:> שהיא הצעה טובה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מבקש לא לשים מילים בפי. העברית שלי היא די טובה, אני מתנסח בצורה די ברורה, גם אם אתה לא מסכים אתי. אני מודה שאתם, חבר הכנסת כבל, מצליחים לבלבל אותי. מפלגת העבודה מצליחה לבלבל. הנה, רק ביום רביעי שעבר, בדקות אלה, הצבענו על הצעת חוק, הצעת חוק – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אתה סוחב זמן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> כנראה אתה מפחד, מה-זה מפחד. אין לכם רוב, אה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הצבענו על הצעת חוק המחייבת סתימת פיות. והנה באה מפלגת העבודה, ובהצעת חוק, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר נחמן שי:> תקשיב, אתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מחייבת פתיחת פיות. זה בהחלט מבלבל, אני מודה. אני מציע הצעה ידידותית, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר נחמן שי:> יפה, יפה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לכולנו, לכולנו אין צורך בחקיקה – במדינה דמוקרטית אמיתית, כפי שמדינת ישראל היא – לא לסתימת פיות ולא בפתיחת פיות. זו דמוקרטיה אמיתית – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שבה ראש הממשלה, השרים, סגני השרים וחברי הכנסת ויושב-ראש האופוזיציה, יאמרו את דברם לציבור באין מפריע כאשר ימצאו לנכון – וברוך השם, כולנו בבית הזה מוצאים לנכון לומר. תודה, אדוני. אני מבקש – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לדחות את הצעת החוק. <היו"ר נחמן שי:> אני מבין. תודה רבה. חבר הכנסת בר, אתה רשאי להשיב על הדברים. שלוש דקות עומדות לרשותך. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני אעשה את זה קצר. אני שמח שהתמזל מזלנו ויושב פה גם ראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, אני רק רוצה שתדע: הצעת החוק הזאת באה לאפשר לך להסתכל פעם בשנה בלבן של העיניים של הציבור ולדווח לו מה עשית, מה אתה רוצה לעשות; יחד עם הרמטכ"ל, עם המפכ"ל, עם יושב-ראש הכנסת, עם יושב-ראש האופוזיציה. והממשלה שלך מתנגדת לזה שה-State of the Union speech שקיים בארצות-הברית יקרה גם בארץ. וכן, בחקיקה. אגב, אנשים ממפלגתך אמרו לי, שהצטרפו להצעה שלי: אתה עושה את הטובה הכי גדולה לראש הממשלה, כי אתה נותן לו פלטפורמה ענקית עם רייטינג להסתכל לציבור בלבן של העיניים. אדוני ראש הממשלה, אני באמת לא הבנתי, גם לא מידידי אופיר אקוניס, למה לעזאזל אתם מתנגדים להצעה הזאת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ההצעה שלך – – – מתייחס לנאום הזה כמו שהקונגרס מתייחס לנאום הזה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני הצעתי לא לעשות את זה בכנסת, אדוני ראש הממשלה. הצעתי לקחת – תשמע, תשמע אם כבר שאלת – לקחת אולם, "בנייני האומה"; לא לעשות את זה בכנסת. לומר בחוק שבאים אלפי תלמידי כיתות י"ב ומקשיבים לכל ראשי המדינה שאחראים לחיים שלהם – מה הם עשו בשנה שעברה ומה הולך להיות בשנה הבאה. ולדבר הזה, לעזאזל, אתם מתנגדים. אני רוצה לפנות גם אליך, אדוני ראש הממשלה, ושוב לחברי הקואליציה, בעיקר מיש עתיד, ורוב חברי הכנסת היוזמים של ההצעה הזאת הם מיש עתיד: דיברתם על דמוקרטיה חדשה, מיקי לוי, על פוליטיקה חדשה. פוליטיקה חדשה זה ליצור נוהג; נוהג – מסורת חשובה – שאליו יתרגלו ילדינו ונכדינו, שבו פעם אחת בשנה עומדים פרנסי המדינה ומדווחים בצורה שיתופית ודיווחית לציבור שבחר בהם. ואני אומר לכם, הציבור בחר בכם, אתם צריכים לבחור בו בחזרה ולומר לו היום מהכנסת: אנחנו תומכים בדיווח השנתי הזה כמסורת. אופיר, בחוק, לא בנוהג, בחוק. אין לכם מה לפחד מזה. אני מאוד מאוד מבקש שתשקלו שוב את הצבעתכם. ולעניין מה שדיברת על עבאס – נשארו לי 40 שניות – אני רוצה לומר גם את זה לכבוד ראש הממשלה: לא ייתכן שירושלים בוערת והרחובות בוערים ואנחנו על סִפָּהּ של אינתיפאדה שלישית, וכל מה שיש לממשלה ולאח נפתלי בנט, שאני שמח שכבר אין לו כל כך אח בצד השני, זה אבו מאזן אשם. ועזבו שראש השב"כ, שהוא לא מהשמאלנים הגדולים, אמר שאבו מאזן לא אשם; אתם יודעים מה? אני הולך אתם: אבו מאזן אשם, נניח. מה שיש לממשלה לתת כתשובה לטרור ולאינתיפאדה שלישית זה שאבו מאזן אחראי? אבו מאזן עובד בממשלת ישראל? <היו"ר נחמן שי:> תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבו מאזן אחראי מול הציבור שיהיה לו ביטחון ברחובות, שאין לו? <היו"ר נחמן שי:> תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לכן אני ממליץ לאדוני ראש הממשלה לשנות את ססמת הבחירות שלו, שהייתה "נתניהו חזק מול ה'חמאס'", ומעתה לומר: "נתניהו ובנט חזקים מול עבאס אבל חלשים מול הטרור וה'חמאס'". <היו"ר נחמן שי:> תודה. תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תודה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה. ססמה יפה. תודה רבה לחבר הכנסת בר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק נאום מצב האומה, התשע''ד–2014, של חבר הכנסת חיליק בר וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, בבקשה. טוב, אני רואה שראש הממשלה הגיע, זה חשוב. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק נאום מצב האומה, התשע''ד–2014, נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> אנחנו מסכמים את מצב ההצבעה: 15 חברי כנסת בעד, 38 נגד, נמנעים – אין, נוכחים – אין. אנחנו נעביר את הצעת – ההצעה נדחתה. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2618/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים עכשיו להצעת החוק הבאה: הצעה מס' פ/2618, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, לרשותך יעמדו, לכשתגיע לכאן, עשר דקות. כן, בבקשה. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בערך לפני שנה, בדיונים על חוק השוויון בנטל, הציגו שר הביטחון, שאני שמח שהוא כאן, והרמטכ"ל עמדה ברורה ודרישה כי צורכי הביטחון של מדינת ישראל מחייבים להאריך את השירות הצבאי הפעיל של חיילי ישיבות ההסדר ל-24 חודש. הם הוסיפו והדגישו שזהו פרק הזמן הנדרש כדי שהצבא יוכל להפיק את התועלת המבצעית – לא רק האימונים – התועלת המבצעית הראויה מהבחורים, לאחר תקופת האימונים שלהם, שכידוע היא בחודשים הראשונים של השירות. אבל לכם, חברי חברי הכנסת, אני לא צריך להסביר ולספר – אתם יכולים לספר לי – שצרכים צבאיים וביטחוניים לחוד וצרכים פוליטיים לחוד. כי כמו שאתם יודעים, חברים, במקום לתקן את העוול ההיסטורי שלפיו גברים חילונים משרתים פי-שניים מאשר בחורים שהולכים לישיבות ההסדר, העדיפו חברי הבית היהודי וחברי יש עתיד את האינטרס הפוליטי. אבל לפני שאמשיך הרשו לי, חברי חברי הכנסת, להזכיר לכם קצת את הפער הקיים היום לפי החוק של שוויון בנטל, או החוק של חוסר שוויון בנטל. בחור ישיבת הסדר, לאחר דחיית שירות של שנה, מתגייס ומתחיל מסלול משולב של כארבע שנים, ומתוכו הוא משרת בפועל שירות של 17 חודשים בלבד. לאחר החיול לצה"ל הוא מתחיל בלימודים בישיבה, זאת קרוב לשנה, אחרי זה השירות הפעיל, ואחרי זה 20 חודש נוספים, כמעט שנתיים, שבהם הוא חוזר לישיבה ולומד לימודי תורה כחייל. אני אומר "כחייל" כי אני לא חושב שמי שלומד בישיבה, עם כל הכבוד וההערכה ללימוד בישיבה, הוא באמת חייל באותו זמן. ואני שואל: למה? למה שישרתו רק 17 חודש? וזה עוד נקרא של"ת. השירות שלהם לאחר הישיבה נקרא של"ת, שירות ללא תשלום. אבל בניגוד למשמעות הזאת של שירות ללא תשלום – או במילים אחרות, הלימוד בישיבה, יש בו הרבה מאוד הטבות. ראשית, בחור הישיבה נחשב באותה תקופה לחייל לכל דבר. משמעות הדבר, שהוא זכאי להקלה בנסיעות, להקלה בנסיעות ברכבת. אף שהוא שירת בפועל 17 חודשים בלבד, מענק השחרור שלו מחושב כאילו הוא שירת שירות מלא של בחור חילוני. כי מענק השחרור מחושב לפי מספר החודשים ששירתָ בפועל. בנוסף, אם חס וחלילה בזמן הלימודים נפצע בחור הישיבה, לא עלינו, אבל זה עלול לקרות, למשל נפלה עליו מנורה במהלך הלימודים ופגעה ביכולת העבודה שלו, באמת פגעה ביכולת הלימוד שלו, הוא עלול להיות מוכר כנכה צה"ל. אבל ההטבה המשמעותית ביותר היא כנראה מה שמכונה תשמ"ש, כלומר תשלומי משפחה. מה זה תשלומי משפחה? מדובר על סכומים שלפעמים מגיעים גם לאלפי שקלים בחודש שמקבלים בחורי הישיבה באותם 20 חודש לאחר השירות הצבאי שלהם. ויש אכן מדרג: אם הוא בודד, אם הוא נשוי, אם הוא נשוי עם ילד, אם אשתו לומדת באוניברסיטה או לא לומדת באוניברסיטה, כל מיני התחכמויות שלא מן העניין. זה יכול להגיע עד כדי כמעט 4,500 שקלים בחודש לבחור ישיבה נשוי עם ילד. וכאמור, כל זאת בתקופה שהוא לא משרת שירות פעיל. אני שואל אתכם – שר הביטחון, אני שואל אותך, זה נשמע לך הגיוני? לי זה לא נשמע הגיוני. אני מניח שנשמע את דעתך אחרי. אז לפני שאתם מתחילים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא לפרק את ישיבות ההסדר ולפזר אותם ביחידות הצה"ליות? לא הגיע הזמן לעשות את זה? <עמר בר-לב (העבודה):> הם משרתים ביחידות הצה"ליות, וזה בסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא – – – <עמר בר-לב (העבודה):> אבל בואי נתחיל במשימה קלה יחסית ונעבור למשימות אחרות. שוב, בעניין הזה אני רוצה להדגיש שאין לי ויכוח עם אף אחד. הבחורים של ישיבות ההסדר הם בחורים מצוינים. השירות הצבאי שלהם מצוין, אלה שממשיכים בצבא והולכים לקצונה הם ממש מלח הארץ. אני מוקיר אותם ומכבד אותם. אבל גם החיילים החילונים שמשרתים שלוש שנים, או בעתיד ישרתו 32 חודש, גם הם מלח הארץ, ולכן אני לא רואה סיבה שלא יהיה שוויון ביניהם. אני רוצה להדגיש דווקא מעל הבמה הזאת, שאני מכיר בחשיבותו של לימוד התורה, ושכן, יש צורך לאומי בקביעת מסלול המשלב שירות צבאי עם לימוד התורה. כן, אני מכיר בזה, אני מכבד את זה. <היו"ר רות קלדרון:> גם לבנות. <עמר בר-לב (העבודה):> לכן בהצעת החוק שלי אינני מציע לבטל את פרק הלימודים בישיבה התורנית, והצעת החוק המונחת לפניכם בעיקרון אומרת, ששירותו של החייל במסלול ההסדר יחל ב-12 חודשים של לימוד בישיבה; לאחר מכן, 24 חודשים של שירות פעיל, כפי שדרש שר הביטחון ודרש הרמטכ"ל; לאחר השירות הפעיל יחזור בחור הישיבה לישיבה וילמד תורה עוד שמונה חודשים. זה מביא את זה ל-32 חודש, ובכך יסתיים שירותו הצבאי. בצורה כזאת אני סבור ששוכנים זה לצד זה העיקרון של השוויון בנטל וההכרה הלאומית בחשיבותו של לימוד התורה. כיום, מתוך בערך 1,500 בחורים שמתגייסים כל שנה במסלול הזה, בערך 500 ממשיכים בשירות הצבאי הרגיל. כפי שציינתי, חלקם הולכים לקצונה וממשיכים בקבע, אבל בערך 1,000 חוזרים למסלול של הישיבה, ללימוד התורה. ומה שאני יכול לומר, שלפחות על-פי הנתונים שנתן לי ידידי חבר הכנסת אלעזר שטרן, ראש אכ"א לשעבר, קרוב למחצית, בערך 400 מתוך ה-1,000 האלה, לא באמת לומדים בישיבה. ואני לא חושב שמדינת ישראל צריכה לשלם תשלומי תשמ"ש ולהכיר בהם כחיילים, לאותם קרוב ל-400 מדי שנה, שפשוט משתמשים במסלול הזה ומנצלים אותו כדי להשתמט מצה"ל. זה ממש לא מתקבל על הדעת. ונשאלת השאלה, כמובן, אתם שואלים: אוקיי, אז למה ראשי הישיבות לא פועלים כנגד זה? אז אני רוצה לציין שיש ראשי ישיבות שפועלים כנגד זה, אבל יש, לצערי, גם ראשי ישיבות שלא פועלים כנגד זה, וזה מתוך החישוב הכלכלי שהישיבה מקבלת תמיכה לפי מספר הלומדים בישיבה. ואני שואל: איפה מפלגת הבית היהודי בכל הסיפור הזה? חלק נכבד מבחורי ישיבות ההסדר הם הבסיס הפוליטי-מפלגתי של בנט והבית היהודי, ולכן בואו נאמר את האמת לציבור הישראלי: אתה, בנט, שלצערי אינך פה ואינך מקשיב, זורק הצדה את הערך של השוויון בנטל לטובת צרכים פוליטיים מפלגתיים. זאת האמת. יש כאן שימוש פוליטי, שימוש שיטתי שעושה מפלגת הבית היהודי בחיילי ישיבות ההסדר, וזאת תוך הישענות על כספי הציבור הישראלי ובניגוד מוחלט לפקודות הצבא. יש תחקיר ידוע של מרכז "מולד" שמציין את כל המקרים, או חלק מהמקרים, שבהם ההתנהלות בתוך ישיבות ההסדר היא בניגוד לפקודות הצבא, התנהלות פוליטית. אני לא אכנס כאן לפירוט, אבל זה התחיל בזמנה בהתנגדות להתנתקות, שממשלת ישראל והכנסת אישרו אותה; זה המשיך לאחר מכן בהתנגדות להחלטת הממשלה על הקפאת הבנייה מחוץ לגושי ההתיישבות, וזה נמשך בפעילות פוליטית כזאת או אחרת. ויש לזכור, בתקופה הזאת שהם בישיבה הם לובשי מדים, וזה בניגוד לפקודות הצבא. לגבי הבית היהודי, אני לא מתפלא שהוא סגר דיל פוליטי כזה, שבעצם יוצר לו בתוך הצבא איזה גוף פוליטי שתומך ופועל למען מטרותיו הפוליטיות. אבל יש עתיד, השר פרי, יש עתיד, איך אתם נתתם יד לזה בהסכם הקואליציוני הראשון? זה שוויון בנטל? איפה הדגל שהנפתם – וזה היה דגל הבחירות שלכם? אני לא מבין למה הורדתם אותו לחצי התורן. בשביל מה, בשביל פוליטיקה ישנה? אני לא מבין – – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <עמר בר-לב (העבודה):> אני אשתדל לסיים, בקצרה. אני לא מבין איך מר לפיד, שהצטלם בכל נקודה בארץ מניף את דגל השוויון, איך הוא זנח אותו – אתם יודעים מה, ביום הראשון של הכניסה לממשלה הזאת. ולכן, לסיום, אני מבקש מכולכם, אבל במיוחד מחברי ביש עתיד, שאני רואה שחלקם הגדול איננו כאן, חלקם הגדול חתם על הצעת החוק הזאת – אני מבקש, שאם באמת אתם רוצים לשנות את המציאות ולא רק להציג מצג שווא בפני הציבור הישראלי, עליכם להצביע היום בעד הצעת החוק שלי. יאיר לפיד, זה המבחן שלך, או זה עוד מבחן שלך. אני מקווה שתוכיח היום שאת דגל השוויון בנטל אתה באמת מניף, ותצביע בעד הצעת החוק. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת בר-לב. אני רק רוצה לומר לכולנו, את הזמנים צריך לשמור כאחד מחוקי הכנסת, וגם אני רוצה לומר שאם מדברים אל מישהו והוא מפנה גב – אני רואה את זה פה בטלוויזיה – זה לא יאה. שר הביטחון משה בוגי יעלון, בבקשה לענות. <שר הביטחון משה יעלון:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת בר-לב. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי מסלול השירות של בני ישיבות ההסדר ישתנה כך שלימודיו בישיבת ההסדר ושירותו הצבאי של התלמיד, או המשרת, יתנהלו באופן הבא: לימוד של 12 חודשים בישיבה, לאחר מכן שירות צבאי של 24 חודשים, ואחריהם שמונה חודשים שבהם יבחר החייל בין המשך שירות צבאי לבין לימוד בישיבת ההסדר. נוסף על כך, בגין חודשי הלימוד בישיבת ההסדר לא יתקבלו הטבות שונות, כגון תשמ"ש וצבירת מענק שחרור. גם בדברי ההסבר להצעת החוק הוכרה חשיבות פרק הלימוד בישיבות ההסדר ומסלול השירות המשולב. כבר כיום משרתים בני ישיבות ההסדר שירות צבאי פעיל של 17 חודשים, רבים מהם בשירות קרבי משמעותי, ורבים מהם גם בשירות ארוך יותר. בעבר הבעתי לא אחת את דעתי כי ראוי מבחינה ערכית שהשירות הצבאי יחול על כולם באופן שוויוני, וכי אפעל למען מטרה ראויה זו. זה נכון לגבי כל המסלולים הייחודיים בצה"ל. בהתאם לתפיסתי זו, ישיבות הסדר חדשות המובאות לאישורי מקבלות היום אישור רק אם מסלול השירות הצבאי המוגדר להן עומד על 24 חודשים. מספר המשרתים 17 חודשים הולך וקטן, חלקם יוצאים לפיקוד ומשרתים שירות מלא כמפקדים וכקצינים, ויש כבר לא מעט ישיבות הסדר, היום, ישיבות הסדר שתלמידיהן משרתים פרק צבאי של 24 חודש, ישיבות שהמתכונת שלהן הייתה כזאת מלכתחילה, ואותן ישיבות חדשות שמצטרפות – והתנאי היום להצטרף למסלול ההסדר, מבחינתי, הוא שירות של 24 חודשים. גם במהלך מבצע "צוק איתן" אותם תלמידי ישיבות שהיו בפרק השל"ת נקראו לשירות, גויסו לשירות פעיל, ויותר מ-1,000 מהם השתתפו במבצע, אף-על-פי שהם היו בפרק השירות ללא תשלום. אז מדוע הממשלה מתנגדת? פשוט מאוד; כי רק לפני חודשים מספר עשתה הממשלה צעד משמעותי לכיוון השוויון בשירות, עם חקיקת תיקון 19 לחוק שירות ביטחון, המסדיר את גיוסן של אוכלוסיות שלא היוו עד היום חלק משמעותי מהנוטלים חלק בשירות הצבאי. ההצעה לתקן שוב, בהצעת חוק פרטית, את חוק שירות ביטחון, טרם יבשה הדיו על החקיקה החדשה, טרם הסתיימו חקיקות המשנה שלה וטרם צברנו ניסיון מספק ביישומו של החוק הלכה למעשה, היא בלתי סבירה בנסיבות העניין. בעתיד, אם נידרש לכך, ראוי כי תיקונים בחוק שירות ביטחון ייעשו בהצעת חוק ממשלתית. הדיונים על הנושא היו דיונים עמוקים מאוד, במה שנקרא ועדת פרי, דיונים שבהם אכן, גם לנוכח קיצור השירות של הגברים, וכדי להשלים את השורות, אחת האפשרויות הייתה להאריך את שירות הגברים שמשרתים במסגרת מסלול ישיבות ההסדר. גם מסלול הנח"ל עלה לדיון באותה מסגרת, וכמובן גם שירות נשים בצה"ל – אותם רעיונות שעלו כדי לתת מענה לפער בכוח-האדם שייווצר מקיצור השירות, למעשה ממתגייסי יולי 2015. ואף-על-פי-כן קיבלנו החלטה מאוזנת, לדעתי, בוועדה, גם לצורך ההתחשבות בצורך, וגם הצורך להתחשב במסלול ישיבות ההסדר, שהוא מסלול, דרך אגב, שהתחיל מתוך הצורך לעודד חובשי כיפות סרוגות לשרת. זה נשמע היום אנכרוניסטי, לנוכח הגיוס המבורך של הציונות הדתית-לאומית, של הנוער של הציונות הדתית-לאומית, ואף-על-פי-כן המסלול הזה, בהיותו שכזה, הוא עדיין חשוב, לא רק לגבי השירות הסדיר ותרומת החיילים המשרתים לשירות הסדיר, אלא בעיקר לשירות המילואים. אותה הכשרה שחיילי מסלולי שירות ההסדר, ישיבות ההסדר, עוברים בשירות הסדיר שלהם, מביאה אותם להיות חיילים בשירות מילואים, וההתייצבות שלהם, ככלל, לשירות מילואים היא התייצבות יפה, התייצבות שבהחלט ממלאת את השורות, גם ביחידות חיל הרגלים וגם ביחידות השריון, שהן המסלולים העיקריים שבהם הם נמצאים, וגם ביחידות אחרות, אם במסלול קרבי ואם במסלול לא קרבי. לכן, לאור כל זאת, הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק, ועל כן אני מבקש כי גם הכנסת תדחה את קידומה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. הצעת חוק זו, על-פי תקנון הכנסת, תידון בוועדת החוץ והביטחון. אני מפעילה את ההצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> עשרה בעד, 35 נגד ונוכח אחד. ההצעה לא התקבלה. <קריאה:> היושב-ראש – – – <היו"ר רות קלדרון:> היושבת-ראש נגד. נרשם? <הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה למוסד ללא כוונות רווח), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2285/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת נחמן שי) <היו"ר רות קלדרון:> נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה למוסד ללא כוונות רווח), של חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מי ישיב לי? על מי נגזר? <היו"ר רות קלדרון:> שרת המשפטים ציפי לבני. <נחמן שי (העבודה):> איננה. <היו"ר רות קלדרון:> היא בטח תבוא. <נחמן שי (העבודה):> היא גם אולי לא מתייחסת כל כך ברצינות להצעה הזאת, כי זו הצעת חוק קטנה, היא לא משנה סדרי בראשית, היא לא כופה על מדינת ישראל לנהל מלחמות גדולות או לעשות רפורמות – תכף אני אדבר גם על היכולת של הממשלה לעשות את זה – אלא היא אומרת משהו קטן ופשוט. הלוא המגזר השלישי במדינת ישראל הוא מגזר מאוד מאוד חשוב, וחשיבותו עולה ככל שהממשלה מתנערת מן המחויבויות שלה כלפי הציבור, נושאת ממשלה קטנה, צנומה ובעיקר לא מעורבת, ואז היא משליכה את האחריויות שלה, ברבים, על הציבור הרחב – תעשו בעצמכם. וכך צמח בישראל מגזר שלישי שהוא מהגדולים בעולם. לא כי אנשים התחילו לתרום, חס וחלילה; לא כי הם מרגישים – אלא פשוט הדברים נזרקו לידיהם, וכמו תפוח אדמה לוהט – הם לקחו את זה, וככה קמו בישראל עשרות-אלפי עמותות, והעמותות האלה מכסות על תחומי חיים חיוניים שהממשלה לא משחקת בהם יותר. ובמקום שהממשלה תעריך, תכבד, את הגורמים הללו, החדשים, תעמיד לרשותם כלים כדי שיוכלו לעשות את העבודה שלהם, תסייע להם – כי הרי בסופו של דבר, מה עושות אותן עמותות? מה עושים אותם מלכ"רים, אותן חברות לתועלת הציבור, מה הן עושות? הן בעצם מסייעות לממשלה למלא את המחויבויות שלה. ובמקום שהממשלה לא עומדת, עומדות העמותות האלה, עומדים המלכ"רים, והם מנסים – מנסים כמיטב יכולתם. עכשיו, האמצעים שלרשותם הם כמובן דלים, כי הממשלה, דרכם, מקצצת את התמיכה שלה בציבור, דרכם היא קובעת סכומים מרביים, שהם בדרך כלל פחותים מאלה שהיו כשהיא ניהלה אותם, ואומרת: עכשיו אתם תעשו את העבודה, בפחות כסף, וממילא גם באיכות יותר נמוכה – מה לעשות שהדברים כרוכים זה בזה – וכך אתם תסייעו לנו. ואני מדבר אתכם על נושאים חיוניים לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. על חינוך, על רווחה – באמת דברים שהם רלוונטיים לכל אחד ואחת מאתנו. פה חשבתי לעצמי, בוא נעשה חוק שהוא כמעט סמלי. אין בו משמעות כספית מרגשת, אבל יש בו איזו אמירה קלה. בוא נראה, נבחן, נשים חוק שהוא בגדר מבחן: מה מוכנה הממשלה לעשות לאותן עמותות, לאותם מלכ"רים; מה היא מוכנה לעשות? אמרתי, בואו נבחר בחוק חופש המידע ונאמר שלא תיקבע אגרה בעד בקשה של מוסד ללא כוונת רווח כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, אגרה לקבלת אינפורמציה. עכשיו תשאלו אותי כמה האגרה? 10,000, 5,000, 1,000? האגרה היא 100 שקל. זו כל האגרה. אמרתי, הלוא אנחנו לא יכולים לבקש הצעות חוק כלכליות, חס וחלילה, כי הן יעלו הון לקופת המדינה שנאנקת תחת המצוקה הכספית. אז אמרתי, בואו נראה אם מוכנים לתת להם בול, בול בערך של 100 שקלים. הגשתי את הצעת החוק, והלוא לא הייתי צריך להתאמץ מדי כדי לדעת שדין פרוטה כדין מאה בעיני הממשלה הזאת, כל עוד מדובר בהצעת חוק של חבר כנסת מהאופוזיציה וכל עוד מדובר באיזו מחווה קטנה, קלה, לאותן עמותות שלקחו על עצמן, כפי שאמרתי, את תפקיד הממשלה. כבר דיווחו לי מראש – אני מבין שהשר פרי, איש ביטחון ותיק, מי שהקדיש את רוב חייו לביטחון ולעשייה ציבורית חשובה, התנדב להשיב לי בבוא הרגע. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> נידבו אותי, חייבו אותי. <נחמן שי (העבודה):> לא היה לי ספק בזה שיחייבו אותך, כי המדינה לא מתייחסת. זו הנקודה. ממה הכול נובע? המדינה לא מתייחסת, הלוא זה לא באמת חשוב, מה זה חשוב? קיבלתי תשובה. אספר לכם שקיבלתי תשובה ממשרד המשפטים, המשרד האטום והאדיש הזה שלא אכפת לו. קיבלתי תשובה. אמרו לי, תשמע, לא צריך חוק בשביל זה, אפשר לתקן את זה בתקנות. אמרתי, מצוין. אם תודיעו לי – נגיד השרה לבני שכמובן איננה, אולי השר פרי שגורלו לענות על החוק הוכרע בזה הרגע – אם תגידו לי שאתם מעבירים תקנה אני אוותר על החוק, כי החוק לא מעניין כחוק. אני אוותר על עשר הדקות האלה שאני מעסיק את כנסת ישראל בדבר הזה ונעביר את זה. תעבירו את זה, תתחייבו להעביר את זה בתקנה, והכול יבוא על מקומו בשלום, ונדע שתרמנו לאותן עמותות או מלכ"רים שמבקשים לקבל אינפורמציה על-פי חוק חופש המידע. זה כל מה שהם רוצים: לקבל אינפורמציה לעבודתם הציבורית השוטפת. הם יקבלו את הפטור, וזה יהיה במסגרת תקנה. גם תקנה טובה בעיני. לא, לא, לא. נכון שלא צריך חוק בשביל להעביר תקנה, אבל מה פתאום שנעביר תקנה כזו? למה? למה שנעזור לעמותות האלה? מה אנחנו חייבים להן? אתם חייבים להן הרבה מאוד. כי אילולא העמותות האלה ואילולא המלכ"רים האלה, מדינת ישראל הייתה צריכה לספק את השירותים האלה. מדינת ישראל הייתה צריכה לתת את החינוך ואת הרווחה ולטפל בזקנים ולטפל בילדים עם צרכים מיוחדים ולטפל בכל אותם ציבורים מיוחדים שהמדינה התנערה, נפנפה אותם מעל הגב שלה ואמרה, לא, לא, אתם תעסקו בזה בעצמכם; אנחנו לא רוצים, ניתן לכם 2,500 שקל לחודש לאיש או לילד, ובזה נמצה את עצמנו. אמרתי, תנו להם תרומה ובזה נבוא על סיפוקנו, אבל ודאי שהדבר הזה לא ייעשה, ותכף תשמעו גם למה. אני רוצה, מאחר שאני פה, לומר עוד כמה מילים על הנושא השוטף שעומד על סדר-היום, כי המליאה כבר התרוקנה, מה זה חשוב, שום דבר לא חשוב יותר. אני רוצה לומר לכם שאנחנו עוסקים כרגע וכל הזמן בנושאים מדיניים וביטחוניים, לא בהצלחה יתרה, צריך להגיד. כמו שאנחנו רואים, הממשלה התעלמה מהסימנים המוקדמים של אותה התקוממות פלסטינית, שכרגיל מתחמקים מלהגדיר אותה כמו שהיא. כי מה יותר נוח מלקחת פיל ולהגדיר אותו כזבוב? כמו ש"צוק איתן" הוגדר כמבצע צבאי כשהייתה מלחמה בת 50 יום. מי כמו שר הביטחון יודע שהמלחמה הזאת, בהיקפה, בעלויות שלה, במחיר שהיא גבתה, גם מאתנו וגם מהאויב שלנו, היא בממדים של מלחמה לכל דבר. אמרו: לא מלחמה, זה מבצע צבאי, מבצע צבאי "צוק איתן". כך גם אנחנו מתחמקים מלהודות שנכנסנו לאינתיפאדה השלישית. זה לא משמח אף אחד באולם הזה, בוודאי ובוודאי לא משמח אותי, אבל מי כמו שר הביטחון, שהיה הרמטכ"ל בתקופת האינתיפאדה השנייה, מסתכל על הקיר ורואה שזאת אינתיפאדה לכל דבר. למה אני אומר את זה? כי אם לא מכירים במציאות, אז גם לא מוכנים לעסוק בה. אז מתעלמים ממנה. אומרים, תשמע, זו רק סדרה מעציבה של מעשי אלימות. אבל זה לא כך. אנחנו רואים ויודעים שהאדמה בוערת, אנחנו רואים ויודעים שלפנינו התקוממות של ממש. נכון שכל פעם האינתיפאדה, יש לה פנים אחרות. זו דרך העולם. היא לא חוזרת על עצמה. היא מזכירה בקווים כלליים את האינתיפאדות הקודמות. אבל היא תהיה שונה. היא תהיה שונה כי כך דרך העולם. הדברים מקבלים זווית חדשה, במקום ובזמן, במשתתפים, באופי שלה, במאפיינים שלה. אבל בעיקרון, מה לעשות, חצי שנה לאחור אפשר לראות שהתהליך הזה מידרדר והולך, והיום אנחנו נמצאים באינתיפאדה שלישית. כשיש אינתיפאדה שלישית צריך לשאול לא רק איך מנהלים אותה, לא רק איך מנצחים אותה – במידה שאפשר להגיע לאיזה הישג במאבק הזה, ושניים מהמומחים הגדולים לעניין יושבים פה ואני מכבד מאוד את דעתם המקצועית ואת הבנתם – אלא גם מה נעשה לטווח ארוך כדי שלא תהיה האינתיפאדה הרביעית. כי בשלישית אנחנו כבר נמצאים. אז זה גם לסיים אותה, ואני עוד לא רואה מה הממשלה עושה. ואני רק מזכיר שהאינתיפאדות האלה מסתיימות כשמתחיל תהליך מדיני. ככה נסתיימה האינתיפאדה הראשונה בשנת 1993, ככה הסתיימה האינתיפאדה השנייה ב-2006. ברגע שמתחיל תהליך של הידברות בינינו לבין הפלסטינים, האינתיפאדה נעצרת. לא, אתה לא מסכים אתי. טוב. אתה לא יכול לכבוש עוד הפעם את הרי יהודה ושומרון, כמו שעשית כרמטכ"ל, שר הביטחון, מה לעשות. את זה כבר עשינו, אנחנו כבר שם, אנחנו כבר עושים את זה. כשיתחיל תהליך מדיני, כשתתחיל הידברות בינינו לבין הפלסטינים – – <היו"ר רות קלדרון:> דקה לסיום. <נחמן שי (העבודה):> – – יהיה שם אבו מאזן, לא יהיה שם אבו מאזן, ונהיה מוכרחים לדבר אתם, יש סיכוי שהאינתיפאדה תירגע. עד אז, בהיעדר מוצא, בהיעדר פתרון שאפשר לדבר עליו, האנשים האלה ימשיכו לפעול באלימות. אנחנו נעשה כל מה שצריך, גם אני מסכים, כדי לעצור את זה, אבל לאורך זמן, אין דרך אחרת מאשר להציע להם פתרון מדיני. תודה רבה, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה על העמידה בזמנים. ישיב השר יעקב פרי. בינתיים אני אומרת לפרוטוקול שבהצעת החוק הקודמת, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), ביקש חבר הכנסת יוני שטבון להירשם נגד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברי נחמן שי, הצעת החוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה למוסד ללא כוונות רווח), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת שי. ההצעה מבקשת לתקן את חוק חופש המידע ולקבוע שלא תיקבע אגרה בעד בקשה לפי החוק של מוסד ללא כוונות רווח, כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975. כבר היום חוק חופש המידע מקנה לשרת המשפטים סמכות רחבה לקבוע פטור מאגרות, לרבות סמכות לפטור כל מלכ"ר מתשלום אגרת בקשה, כפי שמוצע בהצעת החוק, ולפיכך לא נדרש כל תיקון חקיקה. שנית, המסגרת המתאימה לקביעת פטורים מתשלום אגרות היא תקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט–1999, ולא החוק הראשי. כבר היום התקנות הללו קובעות פטורים נרחבים, לרבות פטור לעמותות ולחברות לתועלת הציבור שפועלות לקידום מטרות ציבוריות ופטור למבקש מידע שהמידע דרוש לו לצורך מחקר אקדמי. במסגרת זו פטורים מתשלום אגרות ארגונים חברתיים רבים ומגוונים שפועלים כמובן בתחומים שונים. הרחבת הפטורים לכל מלכ"ר באשר הוא עלולה להכניס לקבוצת הזכאים גם ארגונים שונים נוספים אשר על פני הדברים אין כל הצדקה לפטור אותם מתשלום אגרה. לצד זאת, התחייבה שרת המשפטים, שבשמה אני משיב, בוועדת השרים לענייני חקיקה, לבחון הרחבה נוספת של הפטורים הקיימים. כמו כן, שרת המשפטים הציעה לחבר הכנסת שי להביא בפניה הצעות להכללת גופים נוספים שלדעתו ראוי כי יזכו לפטור ואשר אינם נהנים ממנו היום. הדברים ייבחנו לגופו של עניין, ובמידת הצורך, כאמור, תישקל הרחבה נוספת של הפטורים הקיימים. נוכח האמור מתנגדת הממשלה להצעת החוק. ברשותך, חברי נחמן שי, שמעתי את הערותיך, שאינן נוגעות כמובן ישירות להצעת החוק שלך, ואני מוכרח לומר לך, כמי שיש לו לא מעט ביקורת על צעדים כאלו או אחרים שננקטים או לא ננקטים, שהממשלה לא התעלמה מהסימנים המעידים. ויש לי עוד שתי הערות, ברשותך. אני שמחתי לשמוע שיש לך היכולת לקבוע מתי מתחילה אינתיפאדה, מתי אינתיפאדה היא בעיצומה ומתי היא מסתיימת. עם כל הכבוד ועם כל הערכה שיש לי אליך הרבה שנים, אני לא מסוגל לעשות את זה. למיטב ידיעתי, גם מערכת הביטחון לא מסוגלת היום לקבוע. נכון, השטח בוער, ונכון שיש לנו הסלמה. יש לנו הסלמה שהסיכון העיקרי בה, לפחות לטעמי, הוא העובדה שהיא מתרכזת סביב נושא דתי, סביב נושא הר-הבית, שיש לי גם – ואמרתי את הדברים, ואני אומר אותם מעל במת הכנסת: נדרשים התאפקות ואיזון ושיקול דעת משני הצדדים. יחד עם זאת, ההערה השנייה שהייתי רוצה לומר לך, נחמן, אני לא זוכר מתי תחילתו של מהלך מדיני כזה או אחר – ובי אי-אפשר לחשוד שאני נגד מהלך מדיני, ולא חשוב כרגע מה תהיה צורתו – אזורית, בילטרלית מול הפלסטינים – הייתה הגורם להפסקת אינתיפאדה, מה שכינינו, מה שקראנו האינתיפאדה הראשונה והאינתיפאדה השנייה. ולכן, הקריאות שלך, עם כל הכבוד, לפי דעתי אין להן על מה להתבסס. אין כל ויכוח על כך שירושלים נמצאת בהסלמה חמורה מאוד, שהיא זלגה גם לערביי ישראל, ומצווה על כולנו לעשות שני דברים: להילחם בנחישות ובתקיפות על מנת להחזיר את ההרתעה, ובמקביל גם לקרוא לכל הצדדים לנהוג באיפוק, באיזון, בשיקול דעת, על מנת שההרתעה הזאת תשוב אל השטח. תודה רבה, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני השר. שלוש דקות לתגובת חבר הכנסת שי. <נחמן שי (העבודה):> אשיב בדקה. תודה, גברתי, תודה לך, אדוני השר, א. לא הובאו לידיעתי הרצון הטוב של המשרד ושל השרה להרחיב את הדברים האלה; אני אבדוק אותם. אני מקווה שעומדת מאחוריהם גם איזו נכונות ללכת לקראת הגורמים, המלכ"רים האלה, ולסייע להם, כי לדעתי זה נדרש. לגבי תהליך מדיני, אני חוזר ואומר, גם בהסכמי אוסלו ב-1993, שהם חתמו את האינתיפאדה הראשונה, וגם ב-2006 כשהיה על מה לדבר, לא ירו. לא יורים, או פחות יורים, או כמעט לא יורים כשמדברים. אז אני יודע שזה לא נוח לממשלה, היא לא רוצה לדבר היום עם הפלסטינים, היא רוצה להיאבק בהם. זה בסדר, כל עוד יש גם יד אחרת וזרוע אחרת וכיוון אחר ללכת בו. אם רק נפעיל כוח ועוד יותר כוח, והכי הרבה כוח, עדיין לא יעזור שום דבר, תישאר אלימות. לגבי יכולת הנבואה, אם אפשר לנבא היום שהיא התחילה או לא התחילה – אז גם כאשר היא פרצה ב-1993, ב-1987, אף אחד לא ידע שאותה תאונת דרכים קוראים לה אינתיפאדה, וגם כששרון עלה ב-2000 להר-הבית לא קראו לזה אינתיפאדה, ואחר כך, כשהדברים הלכו והידרדרו והגיעו למקום מסוים, אמרו: הופ, הנה, זה היה הרגע המכונן. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה למוסד ללא כוונות רווח). הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה למוסד ללא כוונות רווח), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 16 בעד, 35 נגד, חבר הכנסת בר-לב מתווסף לפרוטוקול – בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נעבור הלאה. הודעת סגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2752/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> אני מזמינה את חבר הכנסת יואב בן צור להציע את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), של חבר הכנסת אריה דרעי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש וראשית דברי, אבקש לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים בטבח האיום והנורא, המזכיר ימים אפלים, אשר ביצעו בני-עוולה בבית-הכנסת "קהילת בני תורה" בשכונת הר-נוף בבירת ישראל, עיר הקודש ירושלים; למשפחות הקדושים, שכני האהובים, הרב קלמן לוין, זיכרונו לברכה, הרב אריה קופינסקי, זיכרונו לברכה, הרב משה טברסקי, זיכרונו לברכה, והרב אברהם גולדברג, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמם; וכן למשפחת חסיד אומות העולם, שנפטר מפצעיו בבית-החולים, השוטר רב-סמל זידאן סייף, השם ייקום דמו. רבותי, אני רוצה להעיר על עוד נקודה אחת אישית, וזה הנושא של הרשתות החברתיות וההודעות הבלתי-אחראיות שנחשפתי אליהן אתמול ברמה האישית. אמי, אישה כבת 80, שלא ידעה דבר וחצי דבר, קיבלה טלפונים כתוצאה מההודעה ברשתות החברתיות שכביכול נפגעתי באירוע הזה, כיוון שאני בן השכונה ובן אותו רחוב. הודעה בלתי אחראית זו והטלפונים שהיא קיבלה גרמו לה בהלה גדולה. אני חוזר ומבקש לראות מה אפשר לעשות בנושא הזה, להיות קצת יותר אחראיים בהודעות הללו. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת שמונחת לפניכם אף היא תוצאה של המלצות דוח הוועדה למלחמה בעוני. הצעת החוק הזאת מבקשת להקים בסמיכות לכל מחלקה לשירותים חברתיים, בהתאם לגודלה וכחלק משירותי המחלקה, מרכז למיצוי זכויות, כי פעמים רבות האדם הנזקק כלל אינו מודע לזכויות העומדות בפניו. תוכניות דומות הוקמו באופן וולונטרי, כדוגמת עריכת-הדין הקהילתית שפותחה על-ידי עמותת "ידיד", למשל, אשר הנגישה את הזכויות המשפטיות וההגנות לאנשים קשי-יום שאין ידם משגת אפילו להגיע למידע אשר ייתן להם כוח והעצמה ואף יכול להביא להוצאתם ממעגל העוני. חוסר הידע וההבנה של הנזקק בהתנהלות מול הרשויות הוא גורם מרכזי – גורם פעמים רבות לאדם מצוקה על מצוקותיו. מרכזי מיצוי הזכויות יטפלו בכל התחומים הקשורים לביורוקרטיה מול הרשויות, דוגמת המוסד לביטוח לאומי, בלי לגבות עמלת תיווך ממי שגם ככה אין הפרוטה בכיסו, משרד הבינוי, ההוצאה לפועל, ארנונה, מערכת הבריאות, ליווי והדרכת חייבים, דוגמת פעילותה החשובה של עמותת "פעמונים". הגיע הזמן שממשלת ישראל תפסיק להישען אך ורק על פעילותן של עמותות מהמגזר השלישי ותתחיל להתוות מדיניות ממשלתית אחראית ביחס לאזרחיה, מדיניות שתיתן מענה לעוני שנובע פעמים רבות מבורות ומחוסר אפשרויות גישה למידע ולזכויות העומדות בפני הנזקק. מחקרים רבים, אשר נערכו במדינות רווחה שונות, מלמדים כי במקרים רבים הנגישות של זכויות חברתיות מגוונות איננה מלאה, וכי רבים המבקשים לממשה נתקלים בחסמי נגישות משפטיים, ביורוקרטיים, תרבותיים, כלכליים וחברתיים המונעים את מיצוי זכויותיהם. תופעת אי-מיצוי זכויות – – – <היו"ר רות קלדרון:> חברינו מן הירכתיים, שומעים בעיקר אתכם, והכוונה היא שישמעו את חבר הכנסת. <יואב בן צור (ש"ס):> חבר הכנסת אלקין, עשינו את זה הצעה לסדר-היום לא כדי שתדבר. תופעת אי-מיצוי זכויות מתייחסת למצב שבו מי שזכאים לקצבאות ולשירותים מסוימים אינם מממשים בפועל את זכותם לקבלת הקצבה או השירות. למרות חשיבותה של מערכת ביטחון סוציאלי, אי-מיצוי הזכויות המגיעות לאזרח מחטיא את המטרה שלשמה הוקמה המערכת וגורם כשל של ממש ביעילותה, וכמובן, פגיעה בזכויות חברתיות של אוכלוסיות יעד שונות בחברה הישראלית. אם אנו סבורים שלמערכת הביטחון הסוציאלי תפקיד מרכזי בהתמודדות עם מצוקות, ואנחנו סבורים כך ללא יוצא מן הכלל, לטעמי, צריך להיות נחוץ לקדם את הגעת התמיכה והסיוע לאוכלוסייה שלשמה הם נועדו. התופעה של אי-מיצוי זכויות חברתיות, חוסר מימושן או פגיעה בהן היא תופעה חמורה הדורשת התערבות של המחוקק. תופעות אלה הן על גבול הפגיעה בזכויות האדם, בצדק החברתי ובנגישות שווה לכל אדם ולכל אזרח, להיות חלק ממקבלי השירותים החברתיים והמשאבים. אי-טיפול בתופעת היעדר מיצוי הזכויות משפיע על יצירתן והחמרתן של בעיות חברתיות כגון עוני, ניכור והדרה. במדינת ישראל משגשגת היום תעשיית החברות הפרטיות העוסקות במימוש זכויות רפואיות, כל אחת בשמה הטוב. החברות הפרטיות מנצלות את הידע המקצועי של מומחים ואנשי מקצוע שהן מעסיקות ואת היכרותן המעמיקה עם מערכות ביורוקרטיות, כדי שהפונה יקבל את הזכות המגיעה לו בדין בשל מצבו הרפואי. הרווח של חברות אלו הוא אחוזים, פעמים רבות אף גבוהים מדי, מהסכום המתקבל בקצבה העתידית, דבר אשר מתמרץ את ספקי השירות להביא למימוש הזכות באופן היעיל ביותר. אם יאמץ משרד הרווחה את הצעת החוק, יוקמו על-ידיו מנגנונים ציבוריים שיופעלו בלשכות הרווחה, אך אלה לא יתבססו על תשלום שייגבה מן הפונים, והמשרד יוכל לתמרץ בשכר עובדים יעילים במערכת בהתאם לתפוקה ולעמידה במדדים מתאימים שיפותחו לשם כך. התוצאה תהיה הקלה משמעותית ועשיית צדק עם אזרחים רבים, ואף, בהשקעה יחסית מינימלית, הוצאת אוכלוסיות רבות במדינת ישראל ממעגל העוני. כאמור בפתח דברי, גם חוק זה הוא פרי ועדת אלאלוף, ולשמחתי הרבה, נוכח ציון יום המאבק בעוני היום, יגיע מר אלאלוף עצמו לכנסת לדיון בנושא ביוזמת חברי הכנסת חברי אילן גילאון, חיים כץ ואורלי לוי. מכובדי מר אלאלוף, גם חוק זה הוא פרי אחד מני רבים שלא אומצו על-ידי הממשלה, כי, לצערנו הרב, חברי הממשלה לא באמת התכוונו, כנראה, לקחת את הדברים שכתבת אתה ו-60 חבריך לוועדה בעמל ויזע רב, ברצינות. רק הבוקר מפרסם העיתון "דה-מרקר", כי גם בגרסתן המצומצמת, המלצות הוועדה למלחמה בעוני נקברו בתקציב 2015, תוך פירוט נרחב כיצד בלהטוטנות, ובעיקר בחוסר התוויית מדיניות חברתית – שכן הממשלה עדיין לא אישרה תוכנית רב-שנתית ליישום הדוח – הולך הוא ונקבר, כנראה עד שהציבור ישכח. אבקש, חברי חברי הכנסת, להדגים בפניכם כיצד עובדים עלינו בעיניים: הפורום למאבק בעוני בדק ומצא כי אחת ההמלצות הבודדות שמשרד הרווחה התחייב שהממשלה תתקצב בשנת 2015 הייתה הגדלת קצבת הבטחת הכנסה לקשישים – דבר טוב ומבורך לכל הדעות. אף-על-פי שהוועדה המליצה להעלות את הקצבאות לקשישים בתקציב של 600 מיליון שקל לשנה, שר הרווחה בכל זאת קיבל על עצמו ליישם חלקית, ולתקצב כמחצית הסכום, ולהקצות לטובת העניין סך כ-320 מיליון שקל. אלא שעיון בתקציב 2015 מלמד כי אומנם קיימת תוספת תקציבית בסכום 320 מיליון שקל, אלא שהתקציב ימומן, בין היתר, משינוי הזכאות לדמי אבטלה של צעירים, דבר שיחסוך 115 מיליון שקל, וכן מביטול המענק לעבודה מועדפת בתחנות תדלוק לחיילים משוחררים. אם זה לא לוליינות, אז מה זה? חברי חברי הכנסת, העוני במדינת ישראל אינו נחלתם של מצביעי סיעות האופוזיציה; הוא נחלת הכלל. גם הכלל העובד למחייתו הוא עדיין עני, לצערנו. עלינו, כשליחי הציבור, לעשות הכול למען הציבור ששלח אותנו לכאן, ולהתעלות מעל שיקולים מפלגתיים כאלו ואחרים, ולזכור כי בהצעת חוק זו ניתן מענה חלקי הן לסיוע לאותן אוכלוסיות והן ליישום המלצות דוח אלאלוף. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. יענה בשם הממשלה השר יעקב פרי. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת בראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, המציע, חבר הכנסת אריה דרעי וקבוצת חברי הכנסת, והמנמק, חבר הכנסת יואב בן צור, חוק שירותי הסעד קובע כי על הרשויות המקומיות לתת שירותי סעד וסיוע לנזקקים להם. הצעת החוק מציעה לעגן בחקיקה הקמת מרכזי סיוע למיצוי זכויות. מרכזים אלה יטפלו בכל התחומים הקשורים לביורוקרטיה ולהתנהלות מול הרשויות. עוד מוצע, כי שר הרווחה והשירותים החברתיים יקבע הוראות לעניין מספר המרכזים שיוקמו ומקומם, ובלבד שמספרם לא יפחת מ-110. מיצוי זכויות הוא פער שהוועדה למלחמה בעוני, שחבר הכנסת בן צור התייחס אליה, הצביעה עליו ואמרה שחשוב מאוד שנתמקד בו כדי למצות את הכספים שכבר קיימים במערכת. שר הרווחה מעודד כבר כיום את מיצוי הזכויות בביטוח לאומי, ברווחה ובכלל שירותי הממשלה במגוון רב של צעדים. לאחרונה הוקם מרכז מיצוי זכויות בצפון הארץ לטובת מיצוי זכויות ביטוח לאומי כפיילוט וכתחליף לחברות מהמגזר הפרטי כגון "לבנת פורן". כמו כן, שר הרווחה הורה על הקמת שני מרכזים נוספים, בדרום ובמרכז, כבר בשנת הכספים הזאת. במשרד הרווחה קיימים מרכזי שי"ל – שירות ייעוץ לאזרח – ומרכזי "עוצמה", שמטרתם להגביר את מיצוי הזכויות ברווחה והם משרתים כ-40,000 פונים מדי חודש. נוסף על אלה, משרד הרווחה מקים כבר בחודש הבא ארבעה מרכזי מיצוי זכויות בין-משרדיים בארבע רשויות, כפיילוט למודל ארצי ובהתאם להמלצות הוועדה למלחמה בעוני. מגוון הפעולות האלה, יחד עם מחשבון מיצוי הזכויות, שאנו מקדמים לצורך יידוע האזרחים על זכויותיהם, יוביל לשיפור משמעותי ביותר במיצוי הזכויות בכלל הרשויות ולשימוש בכספים הקיימים במערכת. תוכן הצעת החוק הוא ראוי, והוא נובע ברובו מהמלצות ועדת אלאלוף. השנה ובשנים הקרובות אנו נעבוד בהתאם ולפי ההמלצות הללו, כדי להוביל ליעד ששמנו לעצמנו במלחמתנו בעוני, אך עם זאת, יש סימן שאלה אם יש מקום לחקיקה בנושא. על כן, הממשלה איננה מתנגדת להצעת החוק. היא הופכת להצעה לסדר-היום, והיא תידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה לך, גברתי. <היו"ר רות קלדרון:> אתה יכול להגיב מהמקום. <יואב בן צור (ש"ס):> תודה. אני שמח שהממשלה עושה את זה. אני רק רוצה לציין נקודה כלשהי. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, אבל התשובה שאתה יכול לענות כרגע היא כן או לא לגבי העברה לוועדה. אני מצטערת. זה לפי התקנון. <יואב בן צור (ש"ס):> התשובה היא כן. <היו"ר רות קלדרון:> תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בסדר? <היו"ר רות קלדרון:> כן, תודה רבה. <יואב בן צור (ש"ס):> יש לי זכות לומר כמה מילים? <היו"ר רות קלדרון:> האמת שלא עכשיו. אני מצטערת. <יואב בן צור (ש"ס):> לא? <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. להצעת החוק הבאה אני מזמינה את חבר הכנסת יעקב אשר. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <איתן כבל (העבודה):> הצבעה, הצבעה. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, סליחה. הצבעה. <איתן כבל (העבודה):> לא נורא, לא נורא. <היו"ר רות קלדרון:> כולם יושבים. אני מפעילה הצבעה. <איתן כבל (העבודה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה? <איתן כבל (העבודה):> סתם צחקתי. <היו"ר רות קלדרון:> מי בעד ומי נגד העברת ההצעה כהצעה לסדר-היום לוועדת הבריאות, עבודה ורווחה? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ד–2014, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <איתן כבל (העבודה):> איפה החבר'ה שלך? יכולנו להפיל את הממשלה. <היו"ר רות קלדרון:> איפה האופוזיציה? בעד – 18, אין מתנגדים. ההצעה התקבלה, ותעבור כהצעה לסדר-היום לוועדה. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2636/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> אני מזמינה עכשיו את חבר הכנסת יעקב אשר להציע את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), שלו ושל קבוצת חברי הכנסת. ישיב סגן שר האוצר מיקי לוי. <קריאה:> – – – הצעה לסדר-היום. <קריאה:> זו לא הצעה לסדר-היום. <היו"ר רות קלדרון:> אני חושבת שזה יעבור להיות. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> הקודם? <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> זאת תהיה ההצעה שלנו. כן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא, זה הופך להצעה לסדר-היום. <היו"ר רות קלדרון:> כן, אם אתה מסכים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תזכירי לי בסוף שאני אגיד את זה, בסדר? <היו"ר רות קלדרון:> בסדר גמור. אדוני, בבקשה. יש לך עשר דקות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תרשו לי להביע את השתתפותנו בצער על האסון הנורא שקרה ובצער משפחות הנרצחים הקדושים ובצער על מותו של השוטר רס"מ זידאן סייף שחירף נפשו והציל רבים, ואף יותר מזה – הראה ושיפר מאוד את ההסתכלות על איך באמת פועל שוטר גם כשזה לא תפקידו הספציפי. הימים האלה הם ימים קשים. האנשים שנרצחו אתמול, נרצחו בתוך בית-כנסת, כשהם עטורים בטליתות ותפילין, אנשים שקשרו את עצמם כל חייהם, "אדם כי ימות באהל", והמיתו עצמם באוהלה של תורה ומתו על קידוש השם בתוך אוהלה של תורה, בתוך בית-המדרש. לצערנו הרב, בתקופה האחרונה אנו שוב חווים פיגועים ברחובות, אך אתמול נחצה קו אדום בפגיעה בתוך מבנה דתי, בתוך בית-כנסת. החשש הגדול הוא שההסלמה הנוכחית תקבל את הצבע הדתי, וזה קורה גם בגלל טעויות שאנשים עושים וגם בגלל מערכת הסברה משומנת של אויבינו, שמנסים לצייר כאילו פוגעים בדברים דתיים שלהם ולכן צריכים לפגוע בדברים דתיים אחרים. אותם אנשים – ואנחנו הרי יודעים שלא מדובר על שום שינוי בנושא הר-הבית, ולא הולכים לשנות שום דבר, וההלכה, שהיא בעצם היסוד של הדת, גם אוסרת על יהודים לעלות להר-הבית מטעמי קדושה – אלא שאותם אנשים, אולי בחוסר אחריות, הופכים את הר-הבית לנושא שמצית את המצב, שגם ככה הוא נפיץ מאוד, לחינם. צביעת הסכסוך הזה על רקע כזה היא מסוכנת, מיותרת וחסרת אחריות. אינני מתכוון לעניין הריבונות במקום; על כך אין חולק בין כולנו. אבל הפעולות הללו, שנעשות כביכול בשם הדת, רק פוגעות בריבונות ולא מחזקות אותה. אני פונה לשר לביטחון פנים ולרשויות המתאימות: אני מקווה שהרגיעה תשוב בקרוב, אבל עד שהיא תשוב יש לאבטח ולשים עין ואבטחה במוסדות ציבור בכלל ובמוסדות דת בפרט בימים אלה. ראינו שמקומות כאלה, שהם הומי אנשים, עלולים להיות חשופים, כפי שראינו אתמול, ורק בסייעתא דשמיא ובנס גדול ובפעולתם המסורה והאמיצה של השוטרים נמנע אסון גדול יותר. אני תקווה, ואני יודע שנתגבר על הדברים האלה, אבל נתגבר על הדברים האלה בזכות האמונה שלנו בצדקת דרכנו, שבאה מתוך תורתנו הקדושה. אנחנו רואים מה קורה בעולם. מיטב המסבירנים של מדינת ישראל לא מצליחים להסביר לתקשורת העולמית. ראינו איך מסלפים את הדברים. ראינו איך הופכים את התוקף לנתקף והפוך. לכן רק כשנתחזק באמונה שלנו, רק כשנבוא ונגיד שאנחנו כאן בארץ הזאת מפני שאנחנו אנשים ששומרים על המסורת שלנו, שומרים על ספר הספרים שלנו, על ההלכות שבו, נבוא עם טיעון חזק, שזה הטיעון האמיתי למה שאנחנו עושים כאן, למורת רוחם של מיליוני שכנינו. לסיום החלק הזה, ותכף אתייחס להצעת החוק, אני מקווה שאולי אנחנו באמת, כמו שאומרים גדולי הדור – וכך כתב היום מרן הרב שטיינמן, שאנחנו בחבלי משיח. חז"ל בסנהדרין: מה יעשה אדם ויינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. כל אחד באמונתו, אבל הבית הזה צריך להיות גם בית שיחזק את לימוד התורה ולא יחליש אותו, יחזק את הערבות ההדדית ואת גמילות החסדים ולא יזניח אנשים רעבים. כך, בכוח זה, נינצל מחבלי משיח, ונקווה שמשיח צדקנו יבוא בקרוב ויגאל אותנו גם מתקופה קשה זו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אמן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני העליתי הצעה לוועדת שרים. יעלה תכף בוודאי סגן השר ויסביר את ההתנגדות – ואני לא מבין אותה. אנחנו חווים כאן, בכנסת הזאת, המון חוקים, לפעמים בדקויות קטנות, כדי להביא לשוויון כזה או אחר ולמנוע אפליה או למנוע דברים שלא צריכים להיות בין דם לדם, בין דין לדין, בין אדם לאדם. יש במדינת ישראל מס שנקרא שווי שימוש ברכב. המס הזה חושב על-פי כל מיני פרמטרים. בבסיסו, בעצם, הוא אומר, שרכב שאדם שמקבל במקום עבודתו, לא רכב לעבודה בלבד – יש הגדרה של רכב עבודה, שעליו אין חיוב במס כי הוא רכב לצורכי עבודה בלבד – אבל רכב שהוא לצורכי עבודה והאדם גם נוסע בו לביתו ומשתמש בו, כחלק מההטבה, הוא משלם שווי מס על-פי פרמטרים כאלה ואחרים. <מאיר שטרית (התנועה):> כמו חברי הכנסת. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גם. אבל עובדים ברשויות מקומיות, עובדים – אין לי כרגע המספר, נדמה לי שזה כ-300,000 אנשים שזכאים או שמשלמים את המס הזה – זכאים לרכב אבל משלמים את המס הזה, פקידי ממשלה וכו' וכו'. חלק מהחישוב זה כמובן שהאדם משתמש בזה גם לעצמו. בעם ישראל יש ציבור רחב מאוד שאינו משתמש ברכב בשבתות ובחגים – ציבור חרדי וציבור דתי-לאומי וציבור מסורתי. ובעצם, אם עושים את החשבון, יש לנו 58 ימי שבת וחג בשנה. ב-58 הימים האלה הרכב של האדם הדתי מושבת, לא נמצא, לא קיים, לא נוסע, תורם בזה גם לקדושת השבת אבל גם אולי לאיכות הסביבה ודברים נוספים. אני מקווה שיגיע יום – – <היו"ר רות קלדרון:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – שבכלל השבת תהיה שבת לגמרי, אולי גם בזה נזכה לביאת המשיח. את יודעת שאם ישראל ישמרו שתי שבתות, אומר המדרש, אז יבוא משיח צדקנו – – <היו"ר רות קלדרון:> זה מפלגות של – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – ואנחנו צריכים אותו היום יותר מתמיד. כך שאם אנחנו לוקחים גם את הימים שבהם לא עובדים, הרי לא ניקח את 58 הימים מול 364 ימים אלא מול הימים שאנשים לא עובדים – יש חמישה ימי עבודה, וכו' – בכ-50% מהימים האלה שהם הימים שבהם האדם יכול להשתמש ברכב, האדם הדתי ששומר על אמונתו ולא נוסע בשבת, לא משתמש ברכב, אז למה הוא צריך לשלם את אותו מס כמו האדם הרגיל? אז תגידו: איך נפקח על זה, וכו'. הביטוח לא יחול בשבת. יש הרבה דברים שאפשר לעשות בצורה כזאת שלא יקרה חלילה שמישהו ינצל את זה כי הוא לא יכול, ואין בזה שום בעיה. אני שואל אתכם, חברי הממשלה או חברי ועדת השרים: איפה השוויוניות פה? זה לא איזה מענק לסקטור מסוים, זה פשוט שוויוניות אמיתית והטלת מס נכון, על-פי השימוש ולא על-פי סתם איזה דבר כללי שאיננו נכון לגבי אותם אנשים שכך הם נוהגים וכך הם ינהגו לעד. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה להתחיל לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מתפלא על אנשי הבית היהודי שיושבים בוועדת השרים, ומדובר גם בציבור בוחריהם – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – ודבר כזה בהחלט היה נכון לעשות אותו, צריך היה לעשות אותו; הוא נכון, הוא שוויוני, הוא שוויוני הרבה יותר מכמה חוקים כאלה שעוררו כאן מחלוקות גדולות על דברים מאוד רחוקים של שוויוניות, חוקים שאני לא רוצה לתת אותם כדוגמאות, שמחפשים לראות איפה אדם – שלא כל כך בדיוק בצורה רגילה כזו או אחרת – לא ייפגע מזה שהוא אחר. אז למה אדם ששומר שבת, ועושה את זה מטעמים אידיאולוגיים, צריך עוד להיפגע מזה במס לא נכון? <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ולכן אני מבקש לשקול זאת שוב, אדוני סגן השר, לפני שאתה – – <היו"ר רות קלדרון:> עונה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – מסביר לי למה אי-אפשר לאשר את זה, לשקול את הדבר הזה שוב. הוא דבר צודק, הגיוני, נכון, לא סקטוריאלי, כי יש הרבה שומרי שבת שאינם ממצביעי דגל התורה ואפילו לא הבית היהודי. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. סגן שר האוצר מיקי לוי, אתה מוזמן להשיב. בבקשה, אדוני, יש לרשותך – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא ציינתי שזה הצעה לסדר-היום. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה ששכחתי. המציע מציע להעביר את זה כהצעה לסדר-היום לוועדה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> סגן השר יציע ואתה תסכים, בסדר? לוועדת הכספים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הגענו להסכמה בינינו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יתרונן של תקנות מס הכנסה הוא בפשטותן ואחידותן ובאחידות יישומן. הפחתת שווי השימוש ברכב לאוכלוסייה מסוימת עלולה להוביל למדרון חלקלק ולבקשת הפחתה מצד קבוצות נוספות, כגון מי שרוב נסיעותיו במסגרת עבודתו וכו'. בנוסף, יש לציין כי ההצעה אינה ניתנת לבדיקה ולאכיפה, וגם אם לצורך העניין הוא יביא אישור מחברת ביטוח אחת, אפשר לעשות ביטוח לשבתות וחגים בחברת ביטוח אחרת, וזה לא בדיוק מקור הבדיקה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – בליסינג הוא לא עושה את הביטוח – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כל הבקשה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> בליסינג הוא לא עושה את הביטוח. הוא לא יכול להביא ביטוח ממקום אחר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, אבל כל חברת ביטוח תשמח לעשות לך ביטוח נוסף על שישי-שבת. אבל לא בזה עסקינן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אוי, נו, באמת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בנוסף, יש לציין כי ההצעה איננה ניתנת לבדיקה ואכיפה, ומבוססת על הצהרת העובד בלבד. אין אפשרות, לא למפקח מס הכנסה ולא למעביד, לבדוק אם אכן לא נעשה שימוש ברכב בשבת. לסיום, גברתי היושבת-ראש, האוצר מעריך את עלותה התקציבית של ההצעה בכ-250 מיליון שקלים בשנה, וזאת ללא שמצוין בהצעה מקור תקציבי למימון ההצעה. אני מקבל את בקשתו של חבר הכנסת אשר להעביר את ההצעה כהצעה לסדר-היום. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. יש הסכמה להעביר את ההצעה כהצעה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> יש הסכמה להעביר – – – אבל יש – – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נעשה קודם כול הצבעה ואז – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – ממש מוכתב. <היו"ר רות קלדרון:> אוקיי. אני מפעילה הצבעה על העברת ההצעה הזאת לוועדת הכספים. בבקשה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), התשע"ד–2014, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 13 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה כהצעה לסדר-היום לוועדת הכספים. תודה רבה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2518/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נמשיך הלאה. אני מזמינה את חבר הכנסת אייכלר להציע את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני). ישיב, נדמה לי, השר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> השר יעקב פרי. בבקשה, אדוני, יש לך עשר דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, לפני כ-11 שנים, בשנת 2003, הגשתי לכנסת הצעה לחלוקת תלושי מזון לילדים עניים. השר באוצר, נדמה לי, באותם ימים היה השר שטרית. והרעיון הוא פשוט – כאשר אנחנו מציינים היום את היום הבין-לאומי לזכויות הילד, וכאשר ישראל זכתה לאחר הרבה שנים של מאבק על שוויון, שוויון, שוויון, שוויון, הגיעה למצב שהיא המדינה הרביעית בעולם המערבי בעוני הילדים, בחוסר השוויון בין עשירים לעניים, בצורה הכי ברוטלית, בצורה הכי בלתי מתחשבת מכל מדינות מערב-אירופה. יש רעיון בארצות-הברית שנקרא Food Stamps, זאת אומרת תלושי מזון שבאמצעותם המדינה רוצה להיות בטוחה שאין ילדים רעבים. כי הייתה טענה בארצות-הברית שאותן משפחות אינן יכולות לכלכל את עצמן, או אפילו הורים שכן עובדים ומתפרנסים אבל מעדיפים להמר עם הכספים או לבלות עם הכספים או לעשות כל מיני מעשים בלתי אחראיים של שתייה וכדומה ולהשאיר את הילדים רעבים. לכן ארצות-הברית הגדולה הוציאה מה שנקרא Food Stamps, Food Coupons, זאת אומרת קופונים שאפשר לקנות בהם רק מזון ודברים לבריאות הילד ובריאות המשפחה, והאבא לא יכול להכניס את זה לחשבון הבנק בשביל לכסות חובות או לקנות אלכוהול או דברים כאלה. זה רעיון מאוד פשוט ומאוד אנושי, ועובד והוכח; וגם אנשי הרפואה בארצות-הברית אמרו שילד שאוכל הוא יותר בריא מאשר ילד שאוכל פחות. ביקשתי בסך הכול אז מהממשלה, שהייתה אז בטרנס נוראי ואכזרי של קיצוץ קצבאות הילדים, בראשות שר האוצר דאז בנימין נתניהו – אם מישהו מכיר או יודע, נא לפנות למוקד – הוא היום ראש הממשלה; וביקשתי: אתם מקצצים, אתם פוגעים. המצב היה קשה מאוד, העשירים לא היו מספיק עשירים, העניים לא היו מספיק עניים, היו צריכים לעשות את הפער האדיר, שאנחנו עכשיו, אחרי 11 שנה, יכולים לראות איזה אסון חברתי זה גרם, כל קיצוצי קצבאות הילדים דאז. ואז אמרו לי: לא, אתה רוצה להוציא לעולם – נדמה לי שציטטו אפילו את אריק שרון, ראש הממשלה דאז – יוציאו לעולם עלילה שילדי ישראל אין להם מה לאכול וצריך לתת להם קופונים שיוכלו ללכת למכולת לקנות אוכל? בושה למדינה. בושה הרבה יותר גדולה למדינה שעד היום הזה העוני רק העמיק, הקיצוצים רק העמיקו, והבזבוזים האדירים בתקציב המדינה, של מאות מיליארדים שמתחלקים בין המקורבים לצלחת, הרבה הרבה יותר גדולים. לא רק עובדי מדינה שאינם עובדים אלא באים לעבודה ומקבלים משכורת על חשבון משלם המסים במגזר הפרטי, אלא גם ובעיקר אלה שזוכים במכרזים על-ידי הפקידים האלה באוצר ובמשרד התעשייה והמסחר, שהתעשרו במיליארדים בכל העסקאות. המשק צמח, האזרח – צנח. ולכן אני מציע עכשיו הצעה מאוד מאוד מעשית; שיחזירו את הרעיון לאמץ משהו טוב מארצות-הברית. את כל תועבות ארצות-הברית כבר הביאו לפה, רק את הדבר הטוב, שהיא מדינת חסד, מלכות של חסד, שנותנת אוכל לכל ילד, את זה אי-אפשר להביא לפה. למה אי-אפשר, ריבונו של עולם? הרי אנחנו לא מפרנסים את ילדי העניים, אנחנו צריכים לזכור את זה; חז"ל אומרים את זה, שיותר משהעשיר מפרנס את העני, העני מעשיר את העשיר. אפילו בקפיטליזם האכזרי של ארצות-הברית הבינו החברות הגדולות שהן חייבות להפריש לפחות 20% מהכנסותיהן לצורכי צדקה. המיליארדרים הגדולים ביותר יודעים לתת לצורכי צדקה, והחברות הישראליות הן המפרישות הכי פחות כסף לצורכי צדקה. הן עושות הרבה יחצנות בקצת צדקה שהן עושות, אבל באחוזים הן נותנות מעט מאוד. אז מה אנחנו מבקשים בסך הכול? אנחנו מבקשים שכל ילד, כל אזרח, יקבל תלוש מזון, שנדע שיש לו מה לאכול. ושוב, זה לא קשור לעבודה. גם אנשים עובדים, רוב העניים בישראל הם כשההורים עובדים. ואת זה כל הסקרים הוכיחו. הרי הייתה פה עלילה כאילו אנשים לא רוצים לעבוד. היחידים שאני מכיר שלא רוצים לעבוד אלה האנשים במגזר הציבורי – לא כולם, כמובן – שמתי שאתה בא הם לא נמצאים במשרד; מעבירים בבוקר את הכרטיס ואחר כך אחר-הצהריים – גם בזמן קבלת קהל. אבל רוב האנשים רוצים לעבוד, ובעיקר במגזר הפרטי, אבל אין מקומות עבודה. מצד אחד יש עובדים זרים שלוקחים את כל מקומות העבודה בשכר נמוך, ואנשים לא רוצים להעסיק בשכר הוגן אזרחי ישראל, וגם למגזר הציבורי, כמובן, מי שאין לו פרוטקציה ואין לו קשרים לא יכול להיכנס. ולכן, כאשר המדינה הזאת מיטלטלת בין שתי שיטות כלכליות – מצד אחד נשארו פה שאריות של סוציאליזם, של ועדי עובדים חזקים ששומרים על אלה שלא רוצים לעבוד, ומצד שני קפיטליזם אכזרי שמתעלם מהאנשים שרוצים לעבוד, וכל מיני חברות עובדי קבלן וכל מיני דברים כאלה, של אנשים שעובדים קשה ומנצלים אותם. לפחות במקום שיהיו רק בתי-תמחוי, שאנשים יצטרכו להתבייש ולהיכנס לשם, לתת להם את מה שמקובל בארצות-הברית – אני שוב מראה את זה, שזה לא בושה שם, שיש תלושי מזון. למה לא לעשות את זה? התוכנית הזאת מספקת מזון גם לאדם שאין לו הכנסה וגם לאדם שיש לו הכנסה אבל עדיין לא הגיע אל מעל לקו העוני. את הערך של תלושי המזון אפשר לקבוע, אפשר לשבת, כדי שזה גם יפרנס את המפעלים שמייצרים מזון, גם את העובדים של מפעלי המזון זה מפרנס, וזה טוב לכולם – זה טוב למדינה, זה טוב גם לבריאות. ואל תגידו לי שלממשלה אין כסף; את זה אני לא רוצה לשמוע. ממשלה שמוציאה מכיסי האזרחים קרוב ל-400 מיליארד שקל בשנה, כולל התשלום של ארצות-הברית של כמה מיליארדים בשנה, שמתחלקים לכל מיני צרכים, שאני יכול לאהוב או לא לאהוב – למשל, תקציבי התרבות. אומרים לנו שהתרבות התורנית והחרדית צריכה לממן את עצמה, ואני בעד, אבל מי אומר – במדינה כזאת, שיש בה כל כך הרבה תרבויות – שהאזרח לא צריך לממן את התרבות שלה והמדינה צריכה לסבסד במיליארד שקלים תרבות לעשירים? מדובר על תרבות לעניים – גם את זה אני מבין. אמנים שאין להם מה לאכול – גם את זה אני מבין. אבל תרבות לעשירים ולכל מיני קונצרטים של אנשים שיש להם לשלם? למה? האם זה יותר חשוב מרעב של תינוקות, של ילדים, של זקנים ושל קשישים? האם זה פחות חשוב מהוצאות אחרות? אבל אני לא צריך להגיע לזה. אפשר לתת גם את מיליארד השקל לתרבות. יש מאות מיליארדים שהמדינה הזאת מחלקת ומבזבזת, ואני לא רוצה לדבר על עשרות מיליארדים שנשרפו, גם בהתנתקות, וגם בגדר ההפרדה שלא הצליחה, בכל מיני דברים כאלה. יש המון כסף, יש כסף. השאלה אם יש כסף לאדון זה או יש כסף לאדון אחר. אני רוצה שיהיה כסף לכולם. וזה הדבר השוויוני ביותר – מי שמדבר על שוויון. מדברים על שוויון מגדרי, שוויון בין זקנים לצעירים, שוויון בין ג'ינג'ים ללבנים – הכול שוויון. רק בין עשירים לעניים אסור שיהיה יותר שוויון, פחות פערים? גברתי היושבת-ראש, אני לא רוצה לעבור את הזמן שהוקצב לי, אבל בתוך הזמן – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש לך שתי דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> שתי דקות. אז אני רוצה בשתי דקות אלה לומר שכבר אז, גם השר שטרית, שהיה אז שר האוצר, נדמה לי, אמר שצריך לשקול את הדבר הזה והוא לא שולל את זה, והוא דיבר על זה, והוא אמר שהוא מציע שנעביר את זה לוועדה. הוא אמר – מפרוטוקול הכנסת: יש בזה היגיון מסוים שאני לא שולל אותו. האמריקנים חושבים ישר; ההיגיון בתלושי מזון – כשאתה קונה תלושי מזון, אתה עושה עסקאות עם סוחרי מזון גדולים. על אותו שקל אתה מקבל הרבה יותר סחורה ממה שהיית יכול לקנות בסופרמרקט עם אותו כסף שהוא מקבל. והוא מסביר בטוב טעם ודעת למה זה דבר טוב ויפה. אבל אז הוא אמר שנדון על זה, רק על הכסף שנשאר, זאת אומרת שמקציבים כבר למשפחה, וחלק לתת לתלושים, והוא מוכן לדון על זה. עד היום, השר שטרית – השר לשעבר, אולי לעתיד, שטרית – עד היום הוועדה עוד לא התכנסה לדון בהצעתי. <מאיר שטרית (התנועה):> לצערי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז היום ביקשתי, כדי להגיש את הצעת החוק – אמר לי יושב-ראש הקואליציה: אולי תהפוך את זה להצעה לסדר-היום? אמרתי: יש לי הצעה לסדר-היום מלפני 11 שנה, תואיל בטובך לדאוג שידונו בזה בוועדת הכספים? אז הוא אומר: מבטיח לך שאם היום זה יעבור, אדאג שזה יידון בוועדת הכספים, עם האנשים המקצועיים, בצורה הכי רצינית. לכן הסכמתי, ואגיד את זה רק אחרי שהשר יענה לי, למה הסכמתי בהצעת החוק שלי. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. יעלה להשיב השר יעקב פרי; כמובן, בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אייכלר, תשובת שר הרווחה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני), התשע"ד–2014. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי המוסד לביטוח לאומי ייתן תלושי מזון להורה מבוטח בעד כל אחד מילדיו בכל משפחה הנמצאת מתחת לקו העוני. הצעת החוק מתייחסת ללא ספק לסוגיה סבוכה, הן ברמת קביעת המדיניות והן ברמת התפעול, אך היא איננה מפורטת דייה ונמנעת מלהתייחס להיבטים שיהיו חיוניים לביצועה ולקבלת הכרעה. למשל, לא מפורטים בה הסכומים שיוענקו, המתווה לקביעת קו העוני, שלצערנו אינו מוגדר היום בחקיקה, והיחס שבין גמלה חדשה זו לבין גמלאות הקיום הקיימות, שלאו דווקא נגזרות מקו העוני. עוד יצוין, כי שיטת התגמול המוצעת באמצעות תלושים אינה קיימת במוסד לביטוח לאומי, וכמעט שאינה קיימת במדינות העולם המערבי. זוהי שיטה לא מקובלת, המקטלגת את העניים ולא מאפשרת להם חופש בחירה, וללא ספק תחייב הקמת מערך לוגיסטי חדש, על כל המשתמע מכך. לעניין הביטחון התזונתי מציין שר הרווחה כי אחד הצעדים המשמעותיים שננקטו על-ידיו, כחלק מהמאבק בעוני, בנושא הביטחון התזונתי הוא הפרויקט להגברת הביטחון התזונתי, שעבורו הקצתה הממשלה 230 מיליון שקלים מתקציבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – ועדת אלאלוף היו הרבה יותר מיליארדים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> נכון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז איך אתה מדבר על ביטחון תזונתי? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> הפרויקט נועד, בין היתר, לסייע במפעל הזנה לאספקת ארוחות לאוכלוסיות נזקקות, 70,000 ילדים נוספו למפעל ההזנה, אלפי עובדים עניים בעלי צרכים מיוחדים מקבלים כל יום ארוחה חמה, וב-114 מוקדים של מועדוני קשישים ברחבי הארץ מוגשת ארוחה חמה. נוסף על כך, החל ב-2013 ניתנים כרטיסים מגנטיים לקשישים נזקקים, ומי שאין באפשרותו לבצע את רכישת המזון מקבל משלוח מזון לביתו. נוסף על כך הועברו 10 מיליוני שקלים לביטחון תזונתי של עולים חדשים קשישים הנמצאים במרכזים לעולים. עוד יצוין כי המוסד לביטוח לאומי משלם כיום גמלאות קיום לפי מבחני הכנסה כאלה ואחרים, וכי גמלאות אלה אמורות לענות בעיקר על הצורך במזון; לצורכי הדיור והבריאות אחראיות רשויות מדינה אחרות. הגמלאות האמורות, לפי חוק הבטחת הכנסה, משולמות בשיעורים המביאים בחשבון גם את הרכבו של התא המשפחתי. אני מבין, חבר הכנסת אייכלר, שאתה מוכן להפוך את זה להצעה לסדר-היום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז הצעת החוק – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לפי ההצעה – – – תידון בוועדה. <קריאה:> עבודה ורווחה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> האם זה מה שהסכים לו השר? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> הממשלה, כן. הממשלה מוכנה להפוך את ההצעה להצעה לסדר-היום, והיא תידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> או בוועדת הכספים – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, נכון? כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז אנחנו קודם כול מצביעים על העברת הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי שבעד – בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני), התשע"ד–2014, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 12 חברי כנסת בעד העברה לוועדה, אפס מתנגדים. מכיוון שעלו פה הצעות לוועדות שונות, ההצעה תעבור לוועדת הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש הסכמה? <קריאה:> עבודה ורווחה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז ההצעה תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כפי שאמרתי מלכתחילה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/312/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות), התשע"ג–2013. מי שיציג את החוק – חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. לאחר מכן הממשלה תשיב. בבקשה, חברי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, האמת שאת החוק הזה אני מביא כבר בפעם השנייה ואני בטוח שהממשלה תתנגד, אבל למה היא מתנגדת, אני באמת לא יודע. החוק בא להיטיב עם אנשים קטועי ידיים, שאפשר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> ועדת השרים לא התנגדה, היא ביקשה לדחות בחודשיים. אבל אני אענה, זה בסדר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן? טוב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אבל אתה הופך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, אני מניח. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אם תהפוך את זה להצעה לסדר-היום, יכול להיות שתגיעו להסכמות. אז בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> קודם כול, ההצעה הזו היא לא כל כך הצעה תקציבית, היא הרבה פחות. בסך הכול, כנראה יש שניים או שלושה אנשים במדינת ישראל שהם קטועי ידיים שזקוקים לאישור החוק הזה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אם איני טועה, בוועדת השרים שאלו על המספר, וניתן המספר עשרה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עשרה סך הכול, אבל מתוכם שניים או שלושה שיש להם רישיון. אל תשכח, זה הרי כל מה שהיה צריך, שלאנשים האלה תהיה אפשרות להגיע לרכב במימון הביטוח הלאומי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> וזה פתרון, שאתה אומר, לשני אנשים? <עפו אגבאריה (חד"ש):> שניים או שלושה אנשים, אני לא יודע בדיוק – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בשביל זה צריך חוק? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בשביל זה צריך חוק? <עפו אגבאריה (חד"ש):> בשביל זה צריך חוק. וזו הבעיה, שבסופו של דבר, אפילו כשאני מביא חוק – הרי מה קורה תמיד, השר פרי? אומרים: חברי הכנסת הערבים תמיד מדברים על העניין הפלסטיני ותמיד מביאים את החוקים שהם – ואז הממשלה מתנגדת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, עליך אני יכולה להעיד אחרת. אתה הבאת לפה הצעות – ביום החולה היית בין המובילים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נכון, גם ביום החולה, וגם בסוכרת וגם בנזקקים, וגם בעוני. על זה אנחנו מדברים. אבל אוקיי, יש סטיגמה. אבל ברגע שאנחנו אפילו מביאים חוק כזה, אז משום מה גם כן מתנגדים. יש דבר שאני חייב לספר. כאשר הצעתי את החוק על 25 ק"ג של מלט, שק מלט, כשאני הצעתי אותו החוק הזה נפל; כאשר מישהו אחר הציע אותו, זה עבר – אבל מהקואליציה. וזה בסדר, אני שמח על זה, אבל ההצעה הייתה שלי. אני שמח שבסופו של דבר אפשר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל הרי אתה יודע שלא מדובר רק בחברי הכנסת הערבים, באמת. זה קשור לאופוזיציה–קואליציה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רק אתמול דיברנו על הגזענות. זה אני יודע. יש פה אופוזיציה ויש קואליציה. זה גם מטעמים קואליציוניים וגם מטעמים – גם, אולי, מה שאנחנו ציינו אתמול, יום המאבק בגזענות, שאנחנו סובלים מזה, גם אני וגם את, אבל אנחנו נמצאים היום במקום כזה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> במקום כזה שלא נעשה תחרות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא נעשה תחרות. אני הייתי מקווה שהדבר הזה – באמת, שלא תהיה תחרות בינינו למי מתייחסים ביתר גזענות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בהחלט. <יעקב מרגי (ש"ס):> שאני אתערב בדיון, או מספיק שניכם? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה יכול להתערב, גם אתה הרי באותו – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> לכן לא אתערב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נכון. אתה ראית את התגובות על העניין של הילד האתיופי שאתמול דיברנו עליו. היו תגובות ממש מחרידות. כשהאנשים דיברו, כתבו את התגובות שלהם בפייסבוק, ואפילו בכתבה, ב-ynet, אז כתבו: מה אתם רוצים, השוטרים שטיפלו באתיופי הם מזרחים; אז הם מזרחים, אין להם – הם לא מבינים כלום, הם דבילים והם ברברים – ככה כתבו – כי הם מזרחים, והאופי שלהם הוא של רצחנות וברבריות כמו הערבים. אז בוא לא נתחרה, בסדר? <יעקב מרגי (ש"ס):> עבירה גוררת עבירה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן, כן. עבירה גוררת עבירה, אבל זו עבירה שמתחילה מהראש. הלוואי שאת זה היינו – – – אז אני בסוף, כבוד השר, הסכמתי להעביר את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, אבל אני רציתי לעשות את זה עוד לפני דצמבר, עוד לפני סוף המושב, שנדון בזה בוועדת העבודה והרווחה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה להשיב מטעם הממשלה השר יעקב פרי, שהוא גם חבר כנסת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עפו אגבאריה, תשובת שר הרווחה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות). חוק הביטוח הלאומי מסמיך את המוסד לביטוח לאומי לערוך הסכמים למתן הטבות סוציאליות שאינן ניתנות מכוח חוק הביטוח הלאומי. בשנת 1997 נחתם בין המוסד לביטוח לאומי ובין משרד האוצר הסכם בדבר מתן גמלת ניידות. מטרת הגמלה היא לסייע לנכים שלהם מוגבלות בניידות לממן את ההוצאות הנדרשות להתמודדות יומיומית עם קשיי הניידות. הצעת החוק שלך, חבר הכנסת אגבאריה, מבקשת לתקן את הסכם האמור כך שההטבות שלפי ההסכם תוענקנה גם לקטועי ידיים מהמרפק ומעלה המחזיקים ברישיון נהיגה. שר הרווחה ער לקושי האמיתי העומד בפני נכים קטועי גפיים עליונות ובפני סוגים נוספים של בעלי לקויות המגבילות את יכולת הניידות אף שאינן בגפיים התחתונות. בחודשים האחרונים נעשים מאמצים לתיקון ושינוי של תנאי ההסכם ביוזמת שר הרווחה, כך שהקריטריונים יבחנו את תפקוד המבוטח ולא את המוגבלות, באופן שייטיב עם המבוטח, ובכך יינתן מענה גם לקטועי הגפיים כחלק מההסכם הכולל, ולא באמצעות החרגה מיותרת. תיקון אחד – ועדת השרים לא התנגדה לחוק. היא ביקשה לדחות אותו, את הטיפול בו, בחודשיים, על מנת לאפשר למשרד הרווחה לטפל בתיקון ולהחיל את ההסכם הזה על קטועי גפיים, לאו דווקא עליונות או תחתונות. אבל היות שאדוני הסכים להפוך את ההצעה להצעה לסדר-היום, הממשלה כמובן בעד, ואנחנו נעביר את זה, ברשותך, כמובן, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> האם יש הסכמה להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? <מיקי רוזנטל (העבודה):> כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מצוין. אז אנחנו בעצם מצביעים על הסבה של החוק להצעה לסדר-היום והעברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חברי הכנסת, הנכם מתבקשים להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק, כהצעה לסדר-היום, תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הבאת עצור בפני שופט בימים של שבת וחג), התשע"ד–2014> [פ/2058/19; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"א, עמ' 11314.] (הצעת חבר הכנסת יצחק כהן) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הבאת עצור בפני שופט בימים של שבת וחג), התשע"ד–2014. מי שיציג את הצעת החוק – חבר הכנסת יצחק כהן, שכבר נמצא על הדוכן. בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> תודה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, החוק הוא אומנם חוק סוציאלי, ואנחנו תומכים בחוק – שלא יעברו 24 שעות ממעצר אדם ולא יעבור ביקורת שיפוטית. הבעיה נוצרת, כבוד השר, כשראש השנה הוא יומיים, ולפעמים הוא צמוד לשבת. יוצא מצב שצריך להביא ביקורת שיפוטית לגבי אותו מעצר – יש פה צרמוניה שלמה של חילול שבת, של מאבטחים, של יחידת נחשון, של מקלידות, של שופטים שצריכים לבוא ולפתוח את בתי-המשפט. ההצעה מציעה שבמקרים ששבת צמודה לראש השנה, שלושה ימי שבתון, לדחות את זה למוצאי-שבת, אבל יוצא מצב שעוברות יותר מ-24 שעות ואין בקרה שיפוטית. דיברתי עם גורמים בכירים מאוד במשרד המשפטים ועם מנכ"ל משרד המשפטים והגענו להבנה – אנחנו את החוק הזה נציג היום על שולחן הכנסת, אבל נגיע אתם להבנה שבמקום לפתוח את כל בתי-המשפט יהיה סידור אחר שלא יגרום לחילול שבת המוני. אז, גברתי, כשנסיים את הדיונים אתם ואת ההסכמות, ננסח את זה, נביא את זה להצבעה. אני מודה לך. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה לחבר הכנסת כהן. אז התשובה וההצבעה, כפי שציינת, יתקיימו במועד אחר. <הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2838/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת זבולון כלפה. ההצעה בתמיכת הממשלה. בבקשה. הצעה שקיבלה פטור מחובת הנחה. רק אציין ששר החקלאות תכף ייכנס למליאה. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אולי השר פרי ירצה לענות? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> לא, זו תשובה – – – <זבולון כלפה (הבית היהודי):> תמכת בזה בממשלה ביום ראשון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> תמכתי; אני יודע במה תמכתי. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> בזה לא. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הצעת החוק לפיקוח על רווחי השיווק בתוצרת החקלאית נועדה לקבוע מרווח מרבי בעצם לקבוצה שבאמצע. בשוק של היום, בנושא של פירות וירקות, כולנו נפגשים בתוצאה שמחד גיסא המחיר – ברגע שקונים את התוצרת מהחקלאי, המחיר מאוד נמוך; ומאידך גיסא, כשהמוצר מגיע בסופו של דבר למדפים בסופר ונמכר לנו כצרכנים, המחיר מוכפל, במקרה הטוב בעשרות אחוזים, במקרה הפחות טוב – ותשבו טוב על הכיסאות – במאות אחוזים. נכון, חבר הכנסת כבל? מכיר את התופעה? אז הצעת החוק הזו בעצם באה לעשות סדר בעניין הזה. אני סתם אתן לכם כדוגמה מחירים שהיו נכונים לפני יומיים, מה "התקליט" אומר ובכמה נמכרו הדברים. לדוגמה, נניח, אבוקדו – "התקליט", הכוונה שבעצם גם ממנו צריך לגזור פחות מהדבר הזה, זאת אומרת, זה מחיר – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> הסיטונאי. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> הסיטונאי. בעצם מועצת הצמחים מפרסמת את הדבר הזה. "התקליט" שהיה למשל ב-17 בחודש, של אבוקדו, חבר הכנסת רוזנטל, היה 5.8. בכמה נמכר האבוקדו? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בין 14 ל-19. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אז אנחנו מצאנו את הזול, 8.9, ב"שופרסל", בסדר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היום תיקנו אותי שבבית-הכרם עלה 19 שקל. אמרתי: 14 אצלנו, אמרו: אצלנו 19. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אני אגיד לכם, כל הצעת החוק הזו נולדה מבחינתי לפני כמה חודשים, כשנתקלתי בתופעה מדהימה – בשנה שעברה, בתחילת החורף, היה ברד, פגע בבננות בחוף הכרמל. אז התקשרו אלי החבר'ה של הבננות, אמרו לי: תשמע, סוחרים עושים יד אחת, כל הבננות ב-1.7 שקל. רק פגימות שחורות על הבננה, כלום לא היה, הפרי עצמו הוא איכותי וטוב. אמרנו: טוב, 1.7 שקל, בואו נראה מה זה עושה. רצנו לסופר עם אותן בבנות, נמכרו, חבר הכנסת מזרחי, בין 12 ל-14 שקלים. למה, מה רע אם אפשר לעשות קופה? הצעת החוק הזאת בעצם באה להסדיר סוף-סוף את העניין הזה ולמסד את הנושא הזה של פערי התיווך, ולקבוע שהדברים האלה לא יהיו פרוצים כמו שהם היום. דרך אגב, רק כדי להמחיש לכם עד כמה האבסורד הוא גדול, גם בתחומים, נניח, של מוצרים שמגיעים מיבוא: הידעתם למשל שקפה או תה – כמה עולה שקית קפה של 200 גרם לצרכן בסוף? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 15 שקלים? <זבולון כלפה (הבית היהודי):> 15 שקלים. כמה היא עולה ליבואן שמביא אותה לארץ? 60 אגורות. למה? <איתן כבל (העבודה):> איזה, קפה "עלית"? 10 שקלים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה בגלל הטורקים אולי. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> בגלל הטורקים. יפה, אבל ליבואן זה עולה 60 אגורות בערך, 58 אגורות, 52. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כל אחד עושה את הרווח שלו עד שאנחנו – – – <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אז אני אומר, עד שידאגו ליוקר המחיה הגיע הזמן כנראה גם לקצר את שרשרת המזון הארוכה הזאת – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> מה עם האגודות באמצע? אגודת הצמחים ואגודות – – – <זבולון כלפה (הבית היהודי):> מועצות, מועצות. אז, דרך אגב, רק לעדכן אותך, חבר הכנסת – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> בברית-המועצות גורבצ'וב הביא את – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זבולון, תמשיך. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אז, קודם כול, גברתי היושבת-ראש אומרת לי להמשיך, אני ממשיך, אבל התייחסות קצרה אחת לגבי מועצות הייצור. מועצות הייצור עברו שינוי משמעותי ועדיין עוברות עוד שינוי משמעותי – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> צריך לחסל אותן, תן לכוחות השוק לעבוד. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אז אני אומר, הנה הבאתי לך את הנושא של היבוא: הקפה והתה כדוגמה, 200 גרם – שזה כוחות השוק – הוא קונה את זה ב-60 אגורות – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> זה מבורך, תכנון המחירים, מבורך, אבל גם זה באמצע מפריע. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> לאט-לאט, לאט-לאט. איך אומרים? "טורקי-טורקי" אמרו לנו פעם, כשהיינו צעירים. <איתן כבל (העבודה):> יש לך עיניים גדולות. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> פרה-פרה. <יעקב מרגי (ש"ס):> בפעם האחרונה שדיברו על הטורקים – הסתבכנו אתם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת מרגי. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> לכן, אני חושב שהצעת החוק הזאת בסופו של דבר תעשה פה סדר בעניין ותיצור פה מציאות – בעצם תחדש פה מציאות שהיינו מורגלים אליה פעם, בעבר, שאנשים צרכו יותר תוצרת חקלאית, פירות וירקות, כי התוצרת, א. היא זמינה, היא טרייה, היא איכותית וטובה. לא נגיע ונראה תמונות כאלה של השמדה סיטונאית של תוצרת חקלאית כי באמת יהיה לזה ביקוש גדול מאוד. בריאות האזרחים תשתפר כתוצאה מזה. אין לי ספק שכולם יצאו נשכרים, גם החקלאים מצד אחד וגם כולנו כצרכנים מהצד השני. אני אשמח על תמיכה של כל החברים בהצעת החוק הזו. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת זבולון כלפה. יעלה להשיב שר החקלאות יאיר שמיר, בבקשה. הצעת חוק ראויה וטובה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אחר צהריים טובים, ללא ספק, ההצעה של חבר הכנסת זבולון כלפה היא הצעה ראויה; היא נתמכת על-ידי הממשלה, על-ידי בפרט. אנחנו נעבוד יחד עם חברי הכנסת, גם עם חבר הכנסת כלפה, וגם, בהצעה הבאה, עם חברת הכנסת אורלי לוי. אני חושב שהכלים שישנם היום – חלקם עובדים אבל חלק מהם לא עובדים. אנחנו חייבים לחפש כל רעיון, כל הצעה, ולא כל החוכמה נמצאת בממשלה. ולכן, גם פה הטענה שזו הצעה פרטית ולא הצעה פרטית – אם זה רעיון טוב צריך לאמץ אותו, צריך לקחת אותו. עם זאת, אנחנו סיכמנו בוועדת השרים לענייני חקיקה שאנחנו נעביר את ההצעה בקריאה הטרומית. המציע הסכים כמובן, ימתין לנו 60 יום, אנחנו נעשה הצעה יחד עם האוצר, הצעה ממשלתית, שבה נמפה את כל האמצעים העומדים לרשות הממשלה כדי לשלוט ברמת המחירים ולעשות קצת סדר בשוק הזה, אבל גם לאפשר את התחרות כפי שהיא. אנחנו תומכים בדבר הזה, ואני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשר החקלאות. האם חבר הכנסת זבולון כלפה מסכים לדברים שנאמרו כאן? אז אנחנו נעבור להצבעה – להעביר את הצעת החוק בקריאה טרומית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 19 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו על-פי תקנון הכנסת היא ועדת הכלכלה, וזה יעבור לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2853/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2014. מי שתציג את החוק – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר החקלאות, חברי זבולון כלפה, וחסר פה עוד חבר אחד ששותף לכל הרעיון הזה, והוא כמובן חבר הכנסת איציק וקנין, שגם מייצג את החקלאים. היום ציינו בכנסת, חבר הכנסת חיים כץ, חבר הכנסת אילן גילאון ואנוכי, את יום העוני. ולא בכדי הצעות החוק האלה, יצא להן להיקרא או לעבור להצבעה טרומית ביום הזה. היום הזה, מבחינתי, מסמל שני ימים: יום זכויות הילד הבין-לאומי, שגם אותו ציינו בוועדה, ויום העוני. ואי-אפשר במדינת ישראל שלא לחבר את השניים ביחד. אם אנחנו מגלים לפי הדוחות של ה-OECD, לפי מחקר של יוניסף, לפי מחקר של הביטוח הלאומי, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; אם אנחנו מגלים לפי "מרכז אדוה", אם אנחנו מגלים לפי מרכז טאוב – אני יכולה להמשיך ככה עוד המון המון המון, אבל התוצאה של כולם היא שמדינת ישראל היא מדינה לא טובה לילדים לחיות בה, כי ילדים יכולים להיות רעבים במדינת ישראל. כמעט כל ילד שלישי הוא עני. ואני שואלת: מה עושה הממשלה כדי לשפר את המצב? תכף אני אסביר לכם מה היא עושה. אני יכולה לומר מה אני עשיתי, ביחד עם החברים, בהצעת החוק הספציפית הזאת. הצעת החוק הספציפית הזאת אומרת כי יש לקבוע סל ירקות בסיסי ביחד עם תזונאים שיגידו מה חשוב וראוי לילדים כדי להתפתח כראוי. נדמה לך, גברתי היושבת-ראש, שיש מישהו שיתנגד להצעה שכזו, כאשר אנחנו יודעים שיש ילדים רעבים במדינת ישראל? זה הזוי. משרד החקלאות תומך, כל המשרדים והשרים האחרים כן, אבל מי התנגד להצעה הזו, שבכל מקרה עברה בוועדת שרים? מי התנגד, חברים? <קריאה:> יאיר לפיד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ברור. יאיר לפיד ושות', ושותפיו. יאיר לפיד שאמר שהתוכנית הכלכלית המוצעת היא חברתית ממעלה ראשונה ולא יפריעו לו להיטיב עם העם. איך? במניעת סל ירקות בסיסי לילדים רעבים במדינת ישראל. כן, הגיע הזמן לעשות הרמת מסך. יאיר לפיד, שתסלחו לי, אני בדרך כלל לא עושה את זה, שחושב שהוא מעמד הביניים, הוא קורא לעצמו מעמד הביניים; מי שמחזיק 22 מיליון שקל ויש לו דירה של 8 מיליון שקל, מי שהשותפים שלו שווים מיליוני שקלים – ומצביע נגד סל ירקות בסיסי לילדים רעבים במדינת ישראל, סל ירקות בסיסי. בסיסי. <יצחק כהן (ש"ס):> מי זה? מי זה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני אגיד את זה שוב – זה לפי העיתונים ולפי – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – גם את חברת כנסת – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מי זה? מי זה? <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בואו אני אספר לכם משהו, אותם חברים הצביעו גם נגד האופציה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אורלי לוי, אולי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש לי זמן, גברתי היושבת-ראש, אסור לך להפריע חוץ מלהשתיק אותם. גם אני הייתי יושבת-ראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן, הצעתי היא שתתמקדי בהצעת החוק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, את לא יכולה להגיד לי מה לדבר ואיך לדבר, זה הזמן שלי. יש עתיד ניסו לעשות ספין על הצעות חברתיות, והיה והן עוברות בוועדת שרים מעל ראשם, אנחנו מקבלים השכם והערב, חברים חברתיים בקואליציה, חברים חברתיים אצלנו בסיעה, עררים. והפעם האחרונה שזה קרה, זה קרה עכשיו – – <יצחק כהן (ש"ס):> מי זה, אורלי? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – על ערבות מדינה ל-20% מההון העצמי הנדרש לקניית דירה ראשונה. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> שה שה, די לאלימות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חבר מסוים ששייך למפלגה מסוימת. כן, אני מבקשת לתת לי את הזמן אם לא להוסיף לי זמן או להוציא את החברים, את עדת המעריצות. איך קרא להם אראל מרגלית? חבורת מעריצות? זה בסדר, הוא ראה אתכם בטלוויזיה, הוא מאמין שאתם מגינים עליו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, אני מבקשת. אני רוצה לעזור לך כדי שיאפשרו לך לדבר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אולי תישארו במקום, אבל לא בטוח כמה מנדטים יהיו לכם. בקצב הזה, אני מקווה מאוד שלא הרבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אורלי לוי – את רוצה מים, חברת הכנסת אורלי לוי? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן, אני אשמח. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, אנחנו נאפשר לכל חבר כנסת שעולה לנצל את זמנו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אותו חבר כנסת מגיע אלי אתמול – אני מסיימת את יום הפג, היום המיוחד שאני עושה כבר חמש שנים לפחות בכנסת, אני יוצאת החוצה, שתבינו כמה אנשים מבינים ובאמת מבינים מהו מעמד הביניים; הוא מגיע אלי ואומר לי: אני מבין שאת כועסת שהגישו ערר על – קוראים לזה 90% משכנתה, הפחידו מישהו, ואני חושב שהערר הזה מאוד מאוד מוצלח וחשוב, כי את תביאי לקריסת הבנקים, את תביאי להשתוללות הנדל"ן, את תהרסי את פני החברה בישראל. ואני מנסה להסביר לו שזה לא ייתכן, כי השוק פה שונה מהשוק בארצות-הברית. אבל מה אנחנו מגלים? ותכף תקשיבו לבדיחה – אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה כל כך מצחיק. ובמילים אלו ממש באתי אליו ואמרתי לו: אוקיי, אז אתה חושב שההצעה שלי לעזור לזוגות צעירים שמרוויחים יפה, אבל החטא היחידי שלהם הוא שלהורים שלהם אין כסף לתת להם 30%, אתה חושב שזה לא בסדר? לא, תמצאי דרכים אחרות. אמרתי: אוקיי. ואתה חושב שאולי אם אני אחזור בי מההצעה הזו ואביא הצעה חלופית, היא תהיה בסדר? אתם תתמכו? הוא אומר לי: בואי נשמע את ההצעה. אמרתי: מה דעתך שאולי המדינה תיתן ערבות על 20% מההון העצמי שאותו זוג צעיר נדרש להביא? הוא אומר לי: זה חכם. זה מצוין. אנחנו נתמוך, חבר הכנסת טופורובסקי. אמרתי לו: והאם אתה חושב שהשר שלך יגיש ערר? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אורלי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מצטערת, גם שיחות כאלה צריך להוציא החוצה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הוא: לא, מה, אין מצב שיערערו. חבר'ה, אתם יודעים – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת איציק כהן, אתה עוזר לי באופן סיסטמטי. אתה עוזר לי באופן סיסטמטי, אתה מנהל מהמקום שלך את המליאה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת כהן, חבל לי על הזמן. חבל לי על הזמן, ואף אחד אחר, אני מבקשת. <יצחק כהן (ש"ס):> את אל תדברי אלי. אל תדברי אלי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת ממך לא לנהל אותי ולא את המליאה. יש לי כבוד אליך, וזה לא לעניין. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה שתי דקות. ואז, אני שואלת: מה עם ההצעה החלופית, שהמדינה תערוב ל-20% מההון העצמי, זה נראה לך בסדר? זה מצוין, זה באמת בא לעזור לאותם זוגות צעירים. חבר'ה, אתם יודעים מה באמת הצעת החוק שלי, שעליה הוגש ערר? ערבות מדינה על 20% מההון העצמי שצריך הזוג הצעיר להביא. הזוי, נכון? זאת הצעת החוק שעליה הגישו יש עתיד ערר. הצעת חוק שהצלחנו לשכנע לגביה את כל ועדת שרים לענייני חקיקה, פרט ליש עתיד. מכל סיעות הקואליציה, מובן שישראל ביתנו הם אלה שהריצו את זה, וסופה נלחמה שם כמו לביאה. אנשים מספרים לי שלא ראו אותה עוד נלחמת כך, אולי חוץ מעל הדיור הציבורי. ובשורה התחתונה, אתה מגלה שמי שמצהיר שהוא מעמד ביניים – אז מה אני? אם הוא מעמד ביניים, מה אני? עשירון 2-1? מה אנחנו? סל ירקות בסיסי לילדים עניים, למשפחות במצוקה, להבטיח שהילדים יאכלו בריא. אבל ההצעות מבית היוצר של האוצר הן הזויות שבעתיים. מה רוצים במקום? סתם, הצעה שהייתה לפני לא הרבה זמן, זה לא במקום אבל הצעה שהייתה – להוריד את כל המכסים. זאת אומרת, להתחיל לייבא מתוך מחשבה שתהיה פה איזו תחרות, והתחרות תוריד מחירים. עכשיו תקשיבו, כשמורידים את כל המכסים, זאת אומרת שהמדינה מפסידה או מוותרת על הכנסות. אדוני, סגן שר האוצר לשעבר, כמה הכנסות זה בערך? מיליארדים, נכון? <יצחק כהן (ש"ס):> כן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> במחיר של המיליארדים בשנה שהמדינה תורמת בלי לדעת ובלי להבטיח שזה יגיע לחוליה האחרונה, לצרכן הסופי, היא גם תרסק את החקלאים שהפכו להיות בעצמם אוכלוסייה במצוקה. זה נשמע לכם הגיוני? זה הזוי. אנחנו מבינים את הצורך ואת הקושי של משפחות – היום אנחנו מדברים על כמעט 2 מיליון אנשים מתחת לקו העוני במדינת ישראל, כמעט 900,000 ילדים רעבים. היו אצלי בוועדה מנהלות בתי-ספר שמדברות על כך שילדים מגיעים רעבים, שהן הלכו לבתים ומצאו לא מקררים ריקים, מצאו בתים בלי מקררים; שבאים אליהן הורים ומבקשים לארגן סנדוויצ'ים כדי שיהיה מה לתת בבית לאחים שלהם. אנחנו יכולים להישאר אדישים? הגיע הזמן להפסיק את אחיזת העיניים, לומר את האמת: אתם לא יודעים מיהו מעמד הביניים, ובטח שאינכם יודעים מיהו המעמד הנמוך במדינת ישראל; אתם לא מכירים את הילדים האלה, לא תיפגשו אתם לא בקיסריה ולא ברמת-אביב; אתם לא תראו אותם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> את לוקחת את סיעת יש עתיד כמקשה אחת. חבל שאת מתעלמת מהיושבת-ראש. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מצטערת, פנינה, אבל – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני לא חושבת שאת יכולה להגיד שאנחנו לא מכירים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מצטערת, פנינה, אבל את לא בוועדת שרים לחקיקה, ולכן גם דעתך לא נשמעת שם, ואם היא נשמעת בסיעה, אז היא לא נשמעת החוצה, כי היושב-ראש שלך יחשוב שאת בוגדת בו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני נמנעת – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אמר לי היום מישהו מיש עתיד – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני נמנעת מלהגיב, כי אני עומדת בראש הישיבה הזאת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אמר לי היום מישהו מיש עתיד – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – בטח שיאיר לפיד הוא מעמד הביניים – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – זה ידוע לישראל ביתנו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – הוא בין פרי העשיר לבין גרמן, הוא בדיוק באמצע, הוא מעמד ביניים אצלנו. אז זה מעמד הביניים של יש עתיד. <יצחק כהן (ש"ס):> חבריה, אני מבקש לא להפריע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ואם זה מעמד הביניים שלכם – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> עוד מעט תתלונני שגם אצלנו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אין לכם מושג במי מדובר, מי הם האנשים – לא עלייך, אני לא מדברת לא עלייך ולא על סולומון ולא על קארין אלהרר, אבל גם עדי קול, סותמים לה את הפה אם היא תגיד משהו לא בסדר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אורלי לוי, רק אנא שימי לב לשעון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נכון, הזמן נגמר. אני כל כך שמחה שמשרד החקלאות לא נבהל למרות הטריקים שניסו לעשות להם בתוך ועדת שרים לחקיקה. זבולון, הלכו לזבולון, אמרו לו שאני מוכנה לבטל, לוותר על החוק. באו אלי, אמרו לי: זבולון מושך את החוק. ואני מקבלת טלפון מהעוזר של יאיר שמיר, שר החקלאות ופיתוח הכפר: למה את מוכנה לוותר על החוק? יש לנו רוב. אני אומרת: על מה אתם מדברים? ובאים לזבולון, ואומרים לו: למה אתה מוכן לוותר על החוק? יש רוב. אמת או לא-אמת, זבולון? <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אמת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> התרגילים האלה מציגים אותנו כקיקיוניים, מראים איזו עבודה רצינית נעשית שם – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסכם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – והשקרים והתכמנויות האלה – – <באסל גטאס (בל"ד):> הם לא מציגים, זו האמת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – הגיע הזמן שהם ייגמרו, כי הם באים ומכתיבים לאוכלוסיות שלמות להיקבר תחת העול של – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – של המחירים הכבדים, של חוסר ההתייחסות – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אורלי אבקסיס, אני מבקשת לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רק רוצה לומר עוד כמה דברים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני לא יודעת – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הצעת החוק הזאת היא רק הצעה אחת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – איך להסביר את דברי אחרת: אני מבקשת לסיים. זה קרה גם אתמול. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אוקיי, אני מסיימת. הצעת החוק הזאת היא אחת מני רבות שננסה להעביר במה שנשאר לקואליציה הזאת, מה שימשיך את הצעות החוק החברתיות הקודמות. ורק תדעו לכם משהו – אם אתם חושבים שאין מחיר על ההתבטאויות שלי בתקשורת, או פה בכנסת, או בוועדה שלי, יש מחיר. והמחיר הוא – ועדת שרים לענייני חקיקה; המחיר הוא שהם פוסלים לי באופן רציף כל חוק חברתי וחוקים שלא נוגעים למשרדים שלהם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני נענשת. מזל שיש לי מפלגה חזקה, עם יושב-ראש חזק שלא מתקפל, ולכן אנחנו מצליחים להעביר חקיקה חברתית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה את עושה בממשלה הזאת? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בדיוק באנו להזמין אותך לפה, למפלגה שלנו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אבקסיס – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מבקשת את תמיכתכם. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – אני מבקשת ממך לסיים. תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בדיוק כשבאנו להזמין אותך למפלגה שלנו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחברת הכנסת אבקסיס. מי שישיב על הצעת החוק – השר יאיר שמיר. בבקשה, שר החקלאות. לאחר מכן – הוגשה לי בקשה. לאחר ההצבעה נאפשר לבועז טופורובסקי לעלות ולהשיב על דבריה של חברת הכנסת אבקסיס, כי דבריו הוצאו מהקשרם ושמו הוזכר. <קריאות:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה היא אמרה? אבל מה היא אמרה? – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה היא אמרה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> היא לא הזכירה את שמו אפילו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, אני מבקשת שיהיה פה שקט. תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> לפחות תסבירי, אנחנו רוצים להבין. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מבחינה לוגיסטית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, השר. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מוכנה. מה? סעיף בתקנון? <קריאה:> בפעם הבאה תגידי – – – איציק שמולי, שגם יוכל – – – מההצעה הזאת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אדוני סגן המזכירה, אבקש ממך להקריא מהתקנון את הסעיף אשר משאיר לי את שיקול הדעת: במידה שדבריו של חבר כנסת הוצאו מהקשרם על-ידי מי מהמציעים – – <איציק שמולי (העבודה):> אותי תיזזתם הלוך ושוב, הלוך ושוב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – ניתן שיקול דעת ליושב-ראש המליאה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד השר, אתה מוכן להעליב אותי כדי שאני אוכל לדבר? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – ליושב-ראש המליאה לאפשר להשיב על דברים אלה – – – <איתן כבל (העבודה):> תעליב אותי, יאיר, תעליב אותי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת רוזין, לפחות תקשיבי לתשובה מהתקנון. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – לאפשר עד חמש דקות לעלות ולהשיב על הדברים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כך שאני מבקשת לא להטיל דופי – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא הטלתי דופי, פשוט תהיתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – בי בעניין זה. תודה רבה. הסעיף הוא סעיף 34. בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו נאפשר לשר עכשיו להמשיך ולהשיב ולתת את תשובת הממשלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת – – <יעקב מרגי (ש"ס):> תראו איך חברי קואליציה מתנהגים. ככה חברי קואליציה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> – – אני – אחרי כזה מופע, אני מופע עלוב פה, אז אני רק אגיד את הדברים בפשטות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני מסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית, עניינית. הכלים שיש לנו היום הם לא מספיק טובים, צריכים לחפש כלים חדשים. אחד הכלים שמוצע פה בחוק, ואני חושב שהוא כלי טוב, שאפשר יהיה לגוון אותו, זה הנושא של מעקב ופיקוח אחרי סל מוצרים. ועם סל המוצרים הזה נתחיל לסייע למשפחה עם ילדים, שצומחת, אבל אפשר גם לעבור לסלים אחרים, גם לסל של זוג פנסיונרים, שזה סל טיפה שונה. ואנחנו – אני עשיתי לפחות כמה סטטיסטיקות אחורה, ואתה רואה דברים מאוד מעניינים לגבי סלי המוצרים. אם אתה לוקח סל מוצרים בסיסיים, מגלגל אותו, אתה רואה – אתה מסוגל לנטר מתוך התופעה מה הן התופעות שחוזרות על עצמן – נניח, יש עגבניות או אין עגבניות, יש ביצים כאלה או ביצים אחרות – ועל חלקן אפשר להתגבר מראש אם אתה יודע שזה קורה ומתכנן את זה. ולכן, אפשר לעשות פה דברים. אפשר לעשות פה דברים יפים. אני חושב שההצעה היא במקומה, היא הצעה חכמה. אבל אנחנו – גם הבטחתי את זה בוועדת השרים לענייני חקיקה – נעשה את זה עם האוצר; אנחנו נשכנע את האוצר. אני לא מאמין שכל אחד מושך את זה למקום אחר, אנחנו צריכים לעשות את זה יחד. לכן, גם ההצעה הזאת, כפי שסוכם, תמתין אחרי קבלתה בטרומית להצעת החוק הממשלתית, שנכין אותה, וההצעה הזאת תיקח גם את הכלים המוצעים על-ידי חבר הכנסת זבולון כלפה, וכמובן גם על-ידי חברת הכנסת אורלי לוי, יחד עם הכלים האחרים, נעשה הצעה אחת – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חייבים להעביר הצעה בתוך 60 יום. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> נכון, התחייבנו בתוך 60 יום לעשות את זה. נכון, התחייבנו לעשות את זה בתוך 60 יום. <יעקב מרגי (ש"ס):> אתה יכול לסמוך עליהם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> הצוותים עובדים על זה. נכון שהייתה התנגדות של נציגי האוצר בוועדת השרים, אך אני רואה בה ויכוח מקצועי, אני לא משכתי אותה לצדדים האחרים. אני מקווה שבסופו של דבר, לטובת הילדים, והזקנים, ואחרים, יהיו בידינו כלים יותר טובים לעשייה. לכן אני – – – <איציק שמולי (העבודה):> אדוני השר, רק דבר אחד – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לכן אני ממליץ לחברי הכנסת – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מה המלצתך? להשהות, או להצביע על החוק – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> להצביע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – בהסכמה? אתה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא, אין פה עניין של הסכמה. מה זאת אומרת? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בתמיכה. לא, אבל היו פה תנאים. אמר לי כאן סגן המזכירה דבר חשוב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> שמה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מקשיבה לאיש המקצועי פה במליאה. האם את מקבלת את התנאים – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כן, כן, זה סוכם אתה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – שהתנה השר והכול סוכם? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> התנאי היחידי, שהחוק הממשלתי יגיע בתוך 60 יום. זה התנאי היחיד, ועליו אני מסכימה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> 60 יום, אין תנאי אחר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> זה סוכם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה סוכם. תודה רבה לסגן. כן, בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> רק נקודה אחת. קודם כול, ההצעה מעולה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני לא שומע. <איציק שמולי (העבודה):> אני אומר, ההצעה מבורכת. אני רק רוצה להסב את תשומת לבך ותשומת לבה של כל ועדת השרים – כמעט מדי שבוע עולות הצעות חוק שכוללות מרכיב של פיקוח על המחירים גם מהצד הזה של המליאה. ומה שהייתי מצפה ממך, כאחד השרים היותר-הגונים, זה שכאשר הצעות כאלה עולות גם מכיוון האופוזיציה, הצעות חוק של פיקוח על המחירים, להמשיך לעמוד מול משרד האוצר על כך שהן נכונות וצודקות – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת שמולי. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אם אתה מציע, זה קומוניסטי, אם שם מציעים זה בסדר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> יש לא מעט – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> זה ליברלי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> יש לא מעט חברי כנסת מהצד הזה של השולחן שתמכתי בהצעות שלהם – – <יעקב מרגי (ש"ס):> הוא נעזר בך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> – – ושהם יגידו לך מי הם ומה הם. <איציק שמולי (העבודה):> נכון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> וזה פשוט – אל תגיד דבר שהוא לא נכון, לפחות לא לגבי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, השר. <תמר זנדברג (מרצ):> נו, בחייך, כשאנחנו מציעים הצעות ועולה מיקי לוי ומסביר לנו – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשר. אנחנו עוברים להצבעה, ולאחר מכן נאפשר לבועז טופורובסקי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2014. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מוצע להסמיך את שר החקלאות ופיתוח הכפר לקבוע סל בסיסי של ירקות שמחירם יהא בפיקוח, וכן לקבוע מה הרווח המרבי שאפשר יהיה להפיק ממכירת ירקות אלו. בבקשה, ההצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצעת החוק עברה בקריאה טרומית – 29 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק תועבר לוועדה המוסמכת לדון על-פי התקנון, שהיא ועדת הכלכלה. ועכשיו אנחנו נאפשר כמובן לחבר הכנסת בועז טופורובסקי, על-פי סעיף 34, לעלות ולהשיב ולהבהיר את הדברים שנאמרו לגביו. <דב חנין (חד"ש):> – – – שתי הצבעות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא הצבענו, נכון. הצבענו על הצעתו של כלפה. <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תראו, האופוזיציה, הצבענו על כלפה, עכשיו הצבענו על הצעת החוק של אורלי לוי אבקסיס, ועכשיו אנחנו עוברים לבועז טופורובסקי. <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצבענו. תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הצעת החוק – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כן, אני הצבעתי בעדה גם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <הודעה אישית של חבר הכנסת בועז טופורובסקי> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. עד חמש דקות. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תודה רבה. אני רק רוצה לתקן, כי נרמז שמדובר עלי, ונאמר שעשו לי איזה תרגיל אתמול מאחורי המליאה, ואמרו, ולא ידעתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> האמת היא, חברת הכנסת אבקסיס – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – שבאת, ואני אמרתי לך על הצעת החוק שלדעתי היא לא נכונה, ואז אמרת לי על ה-20% שאמרתי שאני לא יודע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ואז אמרת לי: זה חכם. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא עשית את כל הסיפור והתרגיל – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> על זה אמרת: חכם מאוד, אני אתמוך בזה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אבל כנראה כמו ששיקרת עכשיו מעל לפודיום אין לך בעיות לשקר בדרך כלל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חכם מאוד, תלמדו לפני – – – תבין מה עושים הבוסים שלך, לפני שאתם באים להגן עליהם בעצימת עיניים. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> עכשיו, ממה ששמעתי, אני שמחתי מאוד לשמוע שיש לך דעה אישית ואת יכולה לעשות במפלגתך מה שאת רוצה – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל תקשיב, תלמדו. תלמדו. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ואני שמחתי מאוד לשמוע שאת מצביעה רק בהתאם לצו מצפונך, ואנחנו נראה את זה. אנחנו נראה את זה בהצבעות שיהיו על התקציב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא לא – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אורלי אבקסיס – שנייה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אנחנו נמצאים במליאה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – את לא נותנת לו לדבר. הוא ישב והקשיב לך, וגם כשהוא הפריע אנחנו ביקשנו שלא יפריע. <קריאה:> הוא עוד לא התחיל לדבר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, לא ייתכן שאנשים בבית רואים אותנו, וגם אם לא היו רואים אותנו, שלא נאפשר להשמיע את עמדתנו. יכול להיות שיש חילוקי דעות, אנחנו נאפשר לשמוע דברים, וזה לכל הצדדים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <קריאה:> – – – הוא עוד לא התחיל לדבר. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> וזה לכל הצדדים, לכל הצדדים, חבר הכנסת רוזנטל. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הזמן? אני אתן לו – ואגב, לא בכל דבר צריכים להיות חשדנים. תאמינו לי שסגני היושב-ראש יושבים פה ומאוד משתדלים לשמור על נייטרליות, אז תפסיקו כל הזמן לבדוק בציציות איפה נוטים לכאן ולכאן. בזה אני מסיימת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני משאירה לך שלוש דקות. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני אסיים בפחות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני אתן לך שלוש דקות, כי לא ראיתי שזה לא זז. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני אסיים בפחות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אם זה לא הוצבע, אנחנו נצביע. אני ראיתי שהצבענו, 29 בעד, אני ראיתי. <קריאה:> הוצבע, הוצבע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הנה, בבקשה, כשאני מדברת על להטיל דופי – יושבת פה סגנית יושב-ראש צעירה, ואז מטילים דופי, וכשאני אומרת שהצבענו, אז חוזרים כמה פעמים לומר שלא הצבענו. אז תעשו בדק-בית לפני שאתם כל הזמן זורקים רפש על אחרים. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איזה רפש? – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כמו שאמרתי, הסיפור שהיא סיפרה לגבי לא נכון. גם הרמיזה שהיא רמזה על יש עתיד – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בועז, אתה מכחיש שאתה אמרת – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אם היית מקשיבה מה הסברתי – הסברתי בדיוק מה היה אתמול, וכמו שאת מסלפת את העובדות כאן, מעל הפודיום, את מסלפת את זה בהרבה מאוד מקומות אחרים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – תרגיל, כי הבנתי שאתם לא מקיימים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אבקסיס. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> מדברת זו שדואגת לחלשים ואנחנו ביש עתיד העשירים – אני מזמין אותך לבדוק את מצבי הכלכלי ובאיזה מקום גדלתי בראשון-לציון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן, אני ועוד אנשים, אני ועוד חברים – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> את היחידה שיצאה ממפלגתך, מפלגה דמוקרטית מאוד – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בועז, לא מקשיבים לך. בועז, לא מקשיבים לך במפלגה שלך. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני רוצה לראות איך תצביעי בתקציב. אני רוצה לראות מה דעתך על המחאה הציבורית. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תקשיב לי טוב – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני רוצה לראות שאת תצביעי בעד הרפורמה ברפואה הציבורית, ששרת הבריאות גרמן מובילה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – שאמורה לקצר תורים. אני רוצה לראות אותך – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני זוכר טוב מאוד איך בכל ההצבעות, בכולן – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. אני מבקשת להוציא אותה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – כשאיימת שאת תצביעי נגד הקואליציה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תקשיב לי טוב – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – או שהצבעת עם הקואליציה או שנעלמת מההצבעה, כולל בוותמ"ל, שאני זוכר טוב מאוד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אה, את מוציאה אותי מהמליאה? – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> שתקת, אני לא מצביעה, אני אהיה נגד, ואז נעלמת לכולם בהצבעה. את צבועה, את שקרנית, וכל מה שאת אמרת פשוט לא נכון, ואני רוצה לראות אותך מצביעה ככה. תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – (חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס יוצאת מאולם המליאה.) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. ההצבעה על ההצעה של זבולון כלפה – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מגיעה לה הודעה אישית. לא, מגיעה לך הודעה אישית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – לחברי הכנסת ששאלו – – <קריאה:> אורלי, מגיעה לך הודעה אישית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אורלי כרגע מורחקת. <קריאה:> אבל מגיעה לה הודעה אישית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – לחברי הכנסת ששאלו אם הצבענו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן השר מיקי לוי וחברת זנדברג. אם לא יהיה שקט אנחנו נצא להפסקה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר סיעתך – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת זנדברג, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. סגן השר – סגן השר מיקי לוי וחברת הכנסת זנדברג. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת זנדברג וסגן השר מיקי לוי, אני מבקשת מכם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – את מעירה לי מה לעשות? – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן השר מיקי לוי ותמר זנדברג, אני קוראת אתכם לסדר פעם ראשונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – צועקת עלי? תסתכלי על הפרצוף שלך, מרצ, מה את אומרת לי מה לעשות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני קוראת אתכם לסדר פעם שנייה. חבר'ה, אני מבקשת, חברי הכנסת – – <תמר זנדברג (מרצ):> בושה וחרפה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – לאלה שעלו לדבר, החוק של זבולון כלפה – נשאל לגבי זבולון כלפה, אני קיבלתי – בכל זאת עשינו בדיקה נוספת, אם הצבענו על החוק, שחלילה לא יתמסמס – אני קיבלתי מסגן המזכירה את ההצבעה, ואכן הצבענו – לכל מי שדאג. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הבטחת זכויות בנייה לקונה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2651/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הבטחת זכויות בנייה לקונה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת שלי היא הצעה נוספת במסגרת תיקונים לחוק המכר, שמקפחים את הקונים של דירות חדשות. עד עכשיו כבר העברתי, לדעתי, שורה של שבעה או שמונה חוקים בתחום הזה, של שינויים בחוק המכר, כדי למנוע – – – <דב חנין (חד"ש):> התיקונים מתקנים את הקיפוח, לא – – – <מאיר שטרית (התנועה):> הם מתקנים את הקיפוח, זה מה שאני אומר. אמרתי שחוקי המכר מקפחים את הקונים, וזאת הצעה נוספת. מה בעצם הצעת החוק שלי אומרת? אני לא יודע אם היום אנשים שקונים דירה מודעים לזה, בדרך כלל בחוזה הסטנדרטי, שהקבלן מכתיב לקונה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מתנצלת שנייה שאני קוטעת אותך. בהתאם למה שסגן המזכירה אומר לי כאן, אי-אפשר, על-פי התקנון, ולכן אני ממליצה לגשת, אם אתם רוצים, גם ללשכת יושב-ראש הכנסת, כדי לבדוק את התקנון, אבל מכיוון שהוא לא נכתב על-ידי, אני לא מאפשרת להשיב. בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> תוסיפי לי דקה. בקיצור, אני לא יודע אם אנשים מודעים לסעיפי החוזים שמוכתבים בדרך כלל לקונים, בלי שיש להם שום ברירה, כי קונה לא באמת יכול להתווכח עם הקבלן אם לשנות את הסעיפים שבחוזה. הוא יכול לקחת עורך-דין שיתווכח, אך לא תמיד זה עוזר לו, בסוף הקבלן אומר לו: או שאתה חותם, או אל תקנה, ואין לו ברירה, הוא רוצה לקנות דירה, אז הוא קונה וחותם בלית ברירה על חוזה כובל. אחד הסעיפים המעצבנים ביותר בחוזה מכר – בחוזים הללו לעתים רבות מופיע סעיף שאומר שכל זכויות הבנייה בבניין יישארו בידי הקבלן; גם הזכויות העתידיות. לעתים הקבלן גם קובע שהמרתף של הבניין יישאר אצלו, שהחניות של הבניין הן שלו והוא ימכור אותן לאנשים חיצוניים שבכלל לא גרים בבניין, כמו סוחרים, אנשי מסחר בסביבה, וכן הלאה וכן הלאה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מה היה הרציונל שבבסיס ההתניות האלה? <מאיר שטרית (התנועה):> אין שום רציונל, זה פשוט רווח עתידי של הקבלן. אם קבלן בונה היום בניין בן ארבע קומות, נגיד 20 דירות, 16 דירות, הוא קובע לעצמו סעיף שלפיו אם יהיו זכויות עתידיות הן שלו, ולדיירים אין מה לומר. זאת אומרת, אם בעתיד, בעוד עשר שנים, כשאנשים כבר גרים שם, הוא ילך לעירייה וישכנע מישהו בעירייה או בוועדה המחוזית לאשר לו תוספת בנייה של עוד ארבע קומות, לדיירים אין מה לומר. זה שלו, הוא יכול לבנות ארבע קומות ולדיירים אין חלק. והאמת היא שזאת קצת הונאה, מכיוון שאם הוא מכר את כל הדירות לדיירים, בעצם הקרקע שייכת לדיירים, וכל זכויות הבנייה הן שלהם, לא של הקבלן, והמטרה של הצעת החוק הזאת היא למנוע את המצב הזה. ולכן, לפי הצעת החוק, אם הקבלן אכן מחזיק דירה בבניין, מגיע לו לקבל את החלק היחסי, של הדירה שלו. אם יש שם 20 דיירים, מגיע לו 1 חלקי 20 מהזכויות העתידיות, ואסור לקבלן לשמור זכויות עתידיות. כמובן, על זה מתעוררים ויכוחים: מה זה זכויות עתידיות? אם תוך כדי בנייה, למשל, אם הקבלן בונה בניין של שמונה קומות, בונה ארבע, ותוך כדי בנייה מגדיל את הזכויות – במקרה כזה, אני אומר, כל עוד לא הושלם הבניין, אם יש לו זכויות בנייה והוא יכול לבנות עם עוד זכויות, מותר לו. זה לא שייך לדיירים. אבל ברגע שתם הבניין ונשלם ונמכרו הדירות, אין לקבלן יותר say. עד כאן הצעת החוק. היא קצרה, אני לא רוצה להאריך. אני רוצה לדבר על שני עניינים נוספים בתחום הדיור. רבותי, צריך לומר את האמת ואסור להסתיר אותה מתחת לשולחן: אני חושב, ואני אומר את זה על סמך ניסיון ארוך שנים, גם כראש עיר, גם כשר בממשלה וחבר הכנסת הרבה מאוד שנים, המדינה חייבת לחזור לבנות בנייה תקציבית ולתת פתרונות לאנשים שאין להם שום סיכוי להגיע לדירה. אני שומע את הצרות שמשפחות עם ילדים עוברות, משפחות חד-הוריות עם חמישה, שישה, שבעה ילדים שצריכות לעבור דירה ממקום למקום. על דירות שכורות הם מקבלים השתתפות מסוימת של משרד השיכון, ודאי שזה לא מכסה את שכר הדירה. ואז, כשהם לא יכולים לשלם שכר דירה, מוציאים אותם. הם עוזבים את הבית, ואז מביאים אותם לבית-משפט לבקש לקחת להם את הילדים כי הם לא יכולים להחזיק את הילדים בדירה, ולכן לוקחים את הילדים, אולי למשפחה אומנת או לפנימיות או למקומות אחרים. אז היו תקופות, בסדר, המדינה בנתה בעבר מאות-אלפי דירות לאנשים. כשאני חושב על ההורים שלי, זיכרונם לברכה, ועלי – גרתי כל חיי, מהימים הראשונים, עד שהייתי ראש עיר ואחרי כן, בתוך צריף. גרנו בהתחלה בפחון, וקיבלנו שדרוג ל"קליפורניה", שזה מין בתים של קרטון, שלכל אחד מהם קרטון בפנים, טיח בחוץ, כל הבית הוא 30 מטר, שירותים בחוץ. שם גדלתי. גם כשהייתי ראש מועצה גרתי בבית הזה, בצריף הזה, עוד ארבע שנים נוספות. ואני פיניתי את כל הצריפים ההם ביבנה. אני אומר לכם, רבותי, אני מכיר את נושא הדיור היטב. טיפלתי בכך שמאות, אלפי, משפחות ביבנה קיבלו פתרונות דיור. ואני אומר, רבותי, במצב הנוכחי, כשהמחירים משתוללים, כשאין שליטה במנגנון שמייצב את מחירי הדירות, אין ברירה, יש דרך אחת למנוע את המשך העוני. אני חושב שמדינת ישראל צריכה לבנות כל שנה, בכספה-שלה, בתוכניותיה-שלה, על אדמה שלה, בתים למשפחות שאין להן יכולת. יש 27,000 משפחות כאלה שזכאיות לדיור סוציאלי ואין שום סיכוי בחיים שיגיעו לדירה כזאת. אני אומר שצריך לבנות כל שנה כמה אלפי דירות. זה יפתור את הבעיות הללו. כשלמשפחה – תחשבו רגע על הילדים – כשלמשפחה אין אפשרות להציע לילד מיטה, שיהיה לו מקום בבית להכין שיעורים, לישון במיטה שלו, איזה עתיד צפוי לילד הזה? איזה סיכוי יש לו להשתלב בחברה? ללמוד? לגמור את הלימודים שלו בהצלחה? אני יודע, זו הוצאה כספית גדולה, אבל לא כל כך גדולה כמו שאתם חושבים. והנה, תקשיבו לזה, רבותי, אני אומר לכם שאפשר לבנות, שאם המדינה בונה את הדירות בדרך שאני אומר, דירה ממוצעת של שלושה חדרים לא תעלה למדינה יותר מ-70,000, 80,000 דולר; לא יותר, כי אני יודע מה מחיר מטר בנייה. רבותי, שלא יספרו סיפורים, תבדקו אותי מול קבלנים: העלות של בניית מ"ר לקבלן היא גג 1,000 דולר – ואני מדבר על סטנדרט טוב; אומנם לא שיש איטלקי ולא אמבטיה שעולה 50,000 שקל, אלא נורמלית, של "חמת" – לא עולה יותר מ-1,000 דולר למ"ר. 80 מ"ר, סדר גודל של 60,000, 70,000 דולר, לא יותר. איך אפשר לעשות את זה? למדינה יש קרקעות שלה. אילו הייתי היום במשרד השיכון, זה מה שהייתי עושה: לוקח קרקע שלי, מתכנן עליה שכונה של בתים, מוציא אותה למכרז, שיזכה בזה הקבלן שייתן לי את המחיר הזול ביותר. קיבלתי אותן? אני נותן אותן בשכירות סוציאלית למשפחות, כמו שעשו בשנות ה-50, 60, 70, 80. אם היו עושים את זה בשנים ההן, מכריחים את האנשים לקנות דירות, לרוב האנשים לא היו דירות, לא היה להם איפה לגור, העוני היה נוצר הרבה יותר מוקדם. ואני אומר בצער: זה עולה כסף – שווה זהב. כי האלטרנטיבות הן מאוד רעות. היום המדינה מוציאה, ומשרד השיכון מוציא – אני אומר לכם – מיליארדים בתמיכה בשכר-דירה למשפחות שלא יכולות לקבל דירה; במקום שלא יכולים לספק להם דירה, נותנים להם השתתפות בשכר-דירה. אפשר להשתמש בכסף הזה. אני בטוח שכל פתרון אחד כזה מוציא משפחה אחת לחלוטין ממעגל המצוקה והעוני, כי אם אין למשפחה מקום לישון בו, אם אין להם מקום לגור, מי יכול? מי יש לו ראש שקט ללכת לעבודה? למי יש יכולת ללכת ללימודים? למי יש יכולת לישון? כשחתמו את המשנה אמר רבי יהודה הנשיא – הרי אסור לחתום את המשנה, אסור לכתוב אותה, אמר רבי יהודה הנשיא, ביבנה, אמר: "עת לעשות – הפרו תורתך". ואני אומר היום לממשלה: עת לעשות – הפרו תורתך. כל הניסיונות שאני רואה שהממשלה הולכת בהם לא מצליחים להביא להורדת מחירים, לייצוב המחירים, או להצעת דירות במחירים הגיוניים, מחירים שאנשים יכולים לעמוד בהם. גם במחיר הדירה הפטור ממס, אם הוא יעבור, הפטור ממע"מ, אם הוא יעבור, מחיר של 1–1.2 מיליון שקל – המחיר הזה, תגידו לי אתם, למשפחות נורמליות, למי יש 1.2 מיליון שקל לקנות דירה לבן שלו? אין להם. למי יש מיליון כדי לקנות דירה? אם הם לוקחים משכנתה שהם לא יעמדו בה, הרי יזרקו אותם באמצע הדרך. ואני רואה את המקרים האלה, שוב, לאלפים. לכן, כנראה אין מנוס, חייבים לתת תשובה של דירות בשכר-דירה סוציאלי. אני מודה, גברתי היושבת-ראש, כשר השיכון אני העברתי חוק בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, והוא קיים, חוק לבניית דירות להשכרה. אני אומר בצער שהמדינה לא יישמה את החוק הזה אפילו פעם אחת; חוק שנותן אפשרות לגרום לכך שהקופות המוסדיות ישקיעו בזה כסף כנכס מניב ארוך-טווח ויקבלו תשואה בסדר גודל של 6%–7% לשנה. איפה יש להם היום תשואה כזו על הכסף? וגם אם הדבר הזה היה מפסיד קצת, לפחות זו השקעה בילדים שלנו, בנכדים שלנו, לא השקעה באג"חים קונצרניים שעושים להם תספורות למחרת, 50% ו-40% ו-60%. זו לפחות השקעה נורמלית. זה מה שעושים בעולם. בעולם כולו הקופות המוסדיות משקיעות מיליארדים בבניית פרויקטים לדירות להשכרה ארוכת-טווח, ל-25 שנה, כך שאדם יכול לגור בשקט בדירה שכורה, להחליף אותה לדירת שלושה חדרים, ארבעה חדרים, לפי היכולת שלו, וכשהוא מתבסס הוא יוצא מהדירות בשכירות וקונה דירה. בארץ אין אופציה כזו. שכר-הדירה בישראל הוא לא באמת שוק של שכר-דירה. יש דירות של אנשים שיש להם דירה שנייה ושלישית כהשקעה והם משכירים אותן, ואנשים כל הזמן על מזוודות כי הם לא יודעים מתי יוציאו אותם מהבית, ומעלים להם את המחירים כל שני וחמישי. זה לא שוק שכר-דירה. החוק שלי נועד להתמודד עם זה. לצערי, הוא לא מיושם. הוא לא מיושם, וחבל. אז אם הוא לא מיושם, צריך לעבור לבנות דירות ולתת אותן בשכר-דירה סוציאלי. ואני אומר לממשלה: חברים, צריך לעשות את זה, אין מנוס, אין ברירה. זה יהיה בסוף המחיר הכי זול והתוצאה הכי מהירה. ואני מקווה שהממשלה באמת תעשה מעשה. אני מודה לך, גברתי. אני מקווה שחברי הכנסת יתמכו בחוק שהצעתי. אני חושב שהוא חוק נכון, בינתיים, בנסיבות הנוכחיות. לפחות הוא חוסך לזוגות הצעירים כאבי לב ומונע יכולת לקחת מהם את הזכויות שלהם בקרקע. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מודה לך, חבר הכנסת שטרית, גם על העמידה בלוח הזמנים. מה שוותיקים יודעים, כנראה גם יש כאלה שעדיין צריכים ללמוד. מי שישיב לך – השר יעקב פרי בשם שר הבינוי והשיכון. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר שטרית, מדובר בהצעת חוק שמבקשת לקבוע כי חוזה מכר לא יכלול הוראה שלפיה המוכר יישאר בעל זכויות בנייה בדירה או בבית משותף. כך הקבלן לא יוכל להשאיר בבעלותו זכויות בנייה להרחבות או זכויות לביצוע כל שינוי אחר בדירה או בבית המשותף, וכל זכויות הבנייה יהיו בבעלות הרוכשים ודיירי הפרויקט – בנות, אתן מפריעות. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> הסייג לכך הוא שבמידה שקבלן השאיר ברשותו דירה אחת או יותר מבין הדירות בבניין שבנה – גם לי את רוצה להפריע, אורלי – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – או שאני יכול לקרוא את תשובת שר הבינוי? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני השר, אני ביקשתי לממש את זכותי להגיד שאני רוצה לעלות לדבר אחריך ביחס לחוק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אין שום בעיה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מצוין. גם אם הייתה בעיה, הפרוטוקול מאשר לי. אני לא צריכה אתכם – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – – או יותר מבין הדירות – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא. לפי התקנון, זה אם השר מאפשר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא. אני מתנגדת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז מה? אם הממשלה לא מתנגדת – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא להמציא חוקים, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חיליק בר, שאתה מחדד דברים, אבל אני מסתדרת בינתיים. אז אם הממשלה מסכימה, אז אפשר לתת לך – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אם חברת הכנסת אורלי לוי תאפשר לי לגמור את תשובת שר הבינוי, אני לא אתנגד שהיא תתייחס לחוק. בסדר? תודה רבה לך. הסייג לכך הוא שבמידה שקבלן השאיר ברשותו דירה או יותר מבין הדירות בבניין שבנה, הוא יהיה זכאי לחלקו היחסי בזכויות הבנייה בבניין, בדומה ליתר הדיירים. כאמור, מטרת חוק המכר היא להסדיר את נושא מכירת דירות ממוכר לרוכש, תוך הגנה על זכויותיו של הרוכש. הצעת החוק עולה בקנה אחד עם מטרה זו ומגינה על זכויות בנייה שלא מומשו או זכויות בנייה עתידיות שתישארנה בבעלות הרוכשים בלבד ולא בבעלות הקבלן. עם זאת, יצוין כי ההסדר המוצע מהווה התערבות של ממש בעסקאות המבוצעות בשוק החופשי, תוך פגיעה בחופש החוזים ובמידת מה אף בחופש הקניין. לאור זאת יש מקום לצמצם את היקף הפגיעה בזכויות האמורות, לרבות על-ידי תיחום ההסדר לדירות מגורים בלבד. כמו כן, יש צורך להסדיר היבטים שונים בהקשרים אלו, כגון הגדלת זכויות בנייה במהלך חיי הפרויקט וכדומה. לאור האמור, הממשלה תומכת בהצעה שתחול על מגורים בלבד, והליכי החקיקה ייעשו בהסכמה עם משרדי הבינוי, האוצר והמשפטים. מקובל עליך, מאיר? <מאיר שטרית (התנועה):> מקובל, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מקובל? <מאיר שטרית (התנועה):> כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק – הצעה אחרת. אנחנו עוברים להתנגדותה של חברת הכנסת אורלי אבקסיס. כך זה נקרא על-פי התקנון, התנגדות? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה. שלוש דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חמש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> שלוש. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אורלי, אורלי, בואי לפה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סליחה, חבר הכנסת חיליק בר, אני חושבת שיש גבולות גם בתוך הבית הזה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למה הפעלת את השעון כל עוד את מדברת? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה לא מגרש כדורגל. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> את לוקחת לה מהזמן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה לא מגרש כדורגל. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> באמת, גברתי היושבת-ראש, אל תחנכי אותנו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מבקשת להתחיל את השעון מחדש, ברשותך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בשמחה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אל תחנכי אותנו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה לומר כמה דברים. ראשית, הצעת החוק הזאת לבדה לא יכולה לפתור את הבעיות שאתן אנחנו מתמודדים, ולא בכדי אני הצעתי את הצעת החוק שלי לגבי ביטוח או ערבות המדינה ל-20% מההון העצמי שנדרש זוג צעיר להביא כדי להיכנס למסלול של החלום של הבית. זה הרבה יותר מתחדד כאשר חוק מע"מ אפס יחול רק על מי שהביא את ה-30% מהבית. ה-30% האלה, צריך לזכור, הופכים להיות סוג של נטל מאוד גדול על כל אותם זוגות צעירים שאתם מתעלמים מהם. כי אם הייתם רוצים לעזור לאותם זוגות צעירים, אדוני סגן שר האוצר, אתם יודעים מה הייתם פשוט צריכים לעשות? להגיד להם: אתם יכולים להשתמש בזה בתור הון עצמי. 18% תורידו מההון העצמי, ובבקשה, הצעת החוק שלי בכלל מיותרת. תורידו את הדרישה שרק מי שמביא 30% מהבית ייהנה ממתנה של 18% נוספים. ואני רוצה לומר משהו – זה פשע, זו עוולה. למה זו עוולה? כי אתם רוצים שהעניים יסבסדו את העשירים שיש להם 30% מהבית. כי את העלות של זה, של 3 מיליארדי שקלים בשנה, כולנו ניאלץ לשלם; גם אלו שאין להם ה-30%. אתם משעבדים את העניים כדי לתת מתנות לעשירים, וזה הפרצוף האמיתי של יש עתיד. אני רוצה לומר, קראו לי פה שקרנית, רמאית. חסר שיקראו לי בוגדת ויעלו אותי עכשיו על המוקד; אבל חוץ מבוגדת אמרו לי הכול. ולא נתנו לי את האופציה להגן על עצמי. <איתן כבל (העבודה):> אורלי, את יכולה להתרגל, לנו קוראים את זה כל הזמן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הסיפור שהיה כך היה. אני הבנתי שחברי הכנסת ביש עתיד – לפחות חבר הכנסת הספציפי הזה לא מבין על מה הוא מדבר, אבל חשוב לו להראות לבוס שלו שהוא תומך במה שהוא אומר. שומה עליכם ללמוד את החוקים שלהם אתם מתנגדים. שומה עליכם להבין על מה אתם מצביעים. מילא אם יש לכם משמעת קואליציונית, אבל לבוא אלי ולהגיד – אז כן, לא עשיתי לך תרגיל, עשיתי לך חשיפה, והתרגיל היה פשוט מאוד. שמתי בצד את מה שאתם חושבים או מה הספין שהאוצר ניסה לעשות, והבאתי לך את הצעת החוק האמיתית שעליה שמתם ערר. ועל זה אמרת לי: זה חכם, זה יעזור למעמד הביניים. והשקרן פה הוא לא אני. אטימות הלב פה היא פשוט בלתי נסבלת, בממשלה הזאת; אותם אנשים שמתיימרים לייצג את אותו מעמד ביניים. ועצם העובדה שעומדת פה יושבת-ראש בפועל ומונעת ממני להגן על עצמי – – <משה מזרחי (העבודה):> תגידי לבוס שלך שיפרק אותה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – זה הזוי. <משה מזרחי (העבודה):> תגידי לבעל-הבית שיפרק אותה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מקהלת המעריצות האלה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה את יושבת בממשלה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מקהלת המעריצות. יש עתיד זה לא כל הממשלה. זה החלק המקולקל של הממשלה הזאת, אבל זה לא כל הממשלה, וצריך להשמיע קולות אחרים בממשלה. <משה מזרחי (העבודה):> לפרק אותה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ואנחנו, גם בדיור הציבורי, שבו צריך לטפל, נלחמנו ביש עתיד. הצלחנו להעביר בוועדת שרים לענייני חקיקה שכר-דירה ריאלי לדיור ציבורי. מה עשה שר האוצר? הגיש לי ערר ביום הדיור הציבורי. ללא איווט ליברמן לא היינו מצליחים להעביר את זה אפילו בטרומית. ואנחנו נחוקק את זה ונעביר את זה לפחות לקריאה ראשונה לפני תום הכנסת הנוכחית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם את הנושא של הדיור הציבורי, על אפכם ועל חמתכם – זה ציבור שצריך לדאוג לו. ואם אתם לא מבינים שאתם צריכים לדאוג לו – משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד האוצר, תחת קורת גג אחת, של אנשים שלא מבינים מה זה אנשים רעבים, שלא מבינים מה זה מצוקה. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו מזדהים עם הדברים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ואנחנו פה כדי לתקן את העיוות הזה. בתוך הממשלה. אתם לא תהיו הקול היחיד. אתם לא תכתימו את הממשלה כולה. אם אתם אטומים לצורכי הציבור, אנחנו לא. ותאמין לי שיש לי גיבוי. ללא הגיבוי שלי, לא יכולתי להעביר ולו חוק חברתי אחד, וברוך השם אני מצליחה להעביר, למרות ועל אף התנגדות האוצר, כי אני מביכה אותו בוועדות. אתם חושבים שאני חברת הכנסת היחידה שחוטפת את העונשים האלה? תראו מה עושים לחיים כץ כי הוא מתנגד ומעלה עניינים חברתיים. מה עושים לו עכשיו? רוצים לעשות לו עוקף ועדה, ומציגים אותנו כהזויים שמבקשים שרפורמות לא יעברו בחוק הסדרים דרך ועדת הכספים. <קריאה:> היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> היא מספרת דברים שעושים. קשה לי לעצור בשטף הדיבור. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מצטערת, עוד דקה ואני מסיימת. <היו"ר אורי מקלב:> לא, פחות מדקה. משפט סיום. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> זה יהיה ארבע דקות. <היו"ר אורי מקלב:> משפט סיום. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> את כבר לא מנהלת את הישיבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אם שר האוצר רוצה לעשות עוקף-ועדה ולהעביר רפורמה גדולה דרך חוק ההסדרים, כמו שהיה ב"ויסקונסין" או במקרים אחרים, אני אומרת: עצרו רגע, זה סימן שיש פה משהו מוזר. אני לא אומרת אני בעד, אני לא אומרת אני נגד; אני אומרת, ראוי שהוועדה הרלוונטית תדון בכך. ראוי שהוועדה שמבינה בבריאות, שיש לה יועצים משפטיים שמבינים בבריאות, ישאלו את השאלות. אולי הכניסו לנו שם איזו עז? אולי עדר שלם של עזים? איך נדע? – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו חייבים לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – וכמה יעלה לנו להעביר את זה דרך ועדת הכספים? זו הטענה שלנו. יש הליך חקיקה מסוים. אם רוצה שר האוצר להבאיש את ריח הממשלה כולה, ולהציג את כולנו כשונאי אנשים חלשים, אז אנחנו נעמוד פה ונגיד: לא, אנחנו לא, ואנחנו גם לא ניתן לך. כי בממשלה הזאת יש גם אנשים טובים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> תן לה את הזמן שלי. <היו"ר אורי מקלב:> אבל ממשלה נמדדת בקולקטיביות שלה, ואנחנו מודים שיש באמת בממשלה גם אנשים טובים, אבל יש כאלה שאומרים שלא כולם. לכן אני גם מתנצל שנתתי לה עוד קצת לדבר. אל תצפו ממני, אף שאני אובייקטיבי בניהול, אבל לשמוע דברים כאלה ולקטוע אותם באמצע – קשה להיות מלאך. דברי טעם ודברים נשמעים, ומזדהים גם אתם, איך אפשר? אז אני מתנצל בפני חברי הקואליציה שנתתי לה עוד דקה. אבל אם כך, חבר הכנסת שטרית, אתה רוצה – – – <מאיר שטרית (התנועה):> הצבעה. <היו"ר אורי מקלב:> מייד הצבעה – כי כך יש לך זכות גם לענות. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הבטחת זכויות בנייה לקונה), התשע"ד–2014, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הבטחת זכויות בנייה לקונה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> 21 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הבטחת זכויות בנייה לקונה), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו מודים לחבר הכנסת מאיר שטרית, ואנחנו מודים לשר יעקב פרי על דברי התשובה של הממשלה. לפני שאנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, אני קיבלתי כאן – בעצם לא אני, אבל היושבת-ראש שלפני קיבלה מכתב. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, אני קיבלתי מכתב שמונח פה. אני מאפשר לך. אני לא קורא אותו, אבל אם אתה רוצה להגיד את הדברים באיזה תיקון לפרוטוקול, אני מאפשר לך. אני לא רואה במכתב הרבה שינוי ממה שכתבתם. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> זה רק טרמינולוגיה. <היו"ר אורי מקלב:> טרמינולוגיה. אבל אם אתה רוצה, אני מוכן לבקש להכניס את זה לתוך הפרוטוקול. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> תכניס את המכתב. <היו"ר אורי מקלב:> אתה תוסיף את זה לפרוטוקול, את המכתב, ואני מבין שזה שינוי בדברים. <הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – שידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2841/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עיסאווי פריג') <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – שידורים בשפה הערבית), של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. החוק הוא בתמיכת הממשלה, אבל אתה בכל אופן מנצל את הזכות שיש לך במסגרת המכסה הסיעתית. אני חושב שיש לו עשר דקות, נכון, אדוני? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, כן. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, אני מאוד מצטער שאנחנו צריכים להגיע לקטעים של השמצות אישיות, דבר שהוא חדש לנו ולא ראוי שימשיך ויהיה. להצעת החוק. אני מציע את הצעת החוק שלי, שהיא בעצם התיקון הראשון של חוק השידור הציבורי החדש שהונח בכנסת בסוף המושב הקודם. הצעת החוק הזו, אני מניח אותה בהסכמה, או הבנה, עם השר גלעד ארדן, שר התקשורת, שאני מאוד מעריך את הבנתו ואת הסכמתו לסוגיה. חברים, תראו, בימים כאלה, כשיש מתיחות וחשדנות וחוסר אמון בין חלקי האוכלוסייה, במיוחד בין הערבים והיהודים, חובתנו לנסות ולקרב כמה שנוכל. האווירה שאנחנו חיים בה בתקופה האחרונה, עיקרה, אני אומר, חוסר הרצון והיעדר האפשרות להכיר את האחר; כל חלק וכל חברה, להכיר את האחר, במיוחד את התרבות והשפה. וכשאני אומר תרבות ושפה, זה בכל המשמעויות של המילה תרבות. וכאן בעצם הצעת החוק שלי באה ואומרת: על-פי חוק השידור הציבורי החדש – יש ערוץ 33 – שאומר שצריך ערוץ שידבר לאוכלוסייה הערבית בישראל, ידבר בשפה הערבית. וכאן השוני. ההיסטוריה של הערוץ, 33 אנחנו קוראים לו, אם אני אתמצת אותה בכמה משפטים, זה ערוץ שנתפס והוקם כשופר תעמולתי; ערוץ שהוקם לתעמולה ואפילו ללוחמה פסיכולוגית כנגד הציבור הערבי במדינה ומסביב. עם הזמן זה הלך ופחת, אבל סוגיית החשדנות של אזרחי ישראל הערבים כלפי הערוץ עדיין קיימת. מכאן אני בא ואומר בהצעת החוק – אני רוצה, בהצעת החוק, שהרדיו בערבית אכן ישקף את התרבות הערבית, את הבעיות של האוכלוסייה הערבית, הבעיות היומיומיות; לא ערוץ תעמולתי אלא ערוץ שידבר לאזרחיו. האזרחים הערבים לא צריכים שידורים שיפנו אליהם, הם רוצים שידורים שידברו אתם, שהם יוכלו לקבל ביטוי. ומכאן שהגדרת המטרות ברשות השידור היא חשובה. מאחר שאנחנו מדברים על שידור ציבורי, כשמדברים על ציבורי, 20% מאוכלוסיית המדינה הם חלק מהציבור הזה, והם רוצים שידור ציבורי שלא יטיף לאוכלוסייה הערבית אלא ייתן לה לבטא את עצמה ולהעביר את השיח הערבי, להגיד את זה בצורה ברורה ולשקף את הבעיות היומיומיות, עם כל הכאב שבדבר. לכן אני חושב שהצעת החוק היא חשובה, ואני לא רוצה להאריך, אני רק אתייחס לסוגיה של השר גלעד ארדן. כשהתחלנו להכין את הצעת חוק השידור הציבורי, את הדיון האינטנסיבי שהיה בהצעת החוק, והכנסנו שינויים בשיתוף הפעולה שהיה – עצם העובדה שהשר ראה לנכון לשנות את הגדרת המטרות של החוק, זה אומר הרבה, חברים. מבחינת הציבור הערבי זה אומר רבות. צריך להסתכל על הצד החיובי בדבר. מכאן – יש לי עוד משפט אחרון להגיד, כי אין לי מה להרחיב, מאחר שזה בהסכמת הממשלה. אני התחייבתי בפני השר, ואני אומר את זה כאן, לקדם את החוק בשיתוף פעולה מלא עם השר. לא צריך לפחד להציג את הבעיות של אזרחי המדינה הערבים בתקשורת, לדבר אתם ולשים את האצבע על הכאב הנכון. תודה, ואני מאוד מקווה שאכן זה יעבור. תודה לך. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו, אם כך, נשמע את תשובתו של השר יעקב פרי, ולאחר מכן ניגש להצבעה. בבקשה, אדוני השר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פריג', בחודש יולי האחרון אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק השידור הציבורי התשע"ד–2014. כידוע, החוק עוסק בהקמתו של תאגיד שידור ציבורי חדש שיחליף את גוף השידור הציבורי הקיים, רשות השידור. החוק מתווה את הקמתו של התאגיד החדש, תפקידיו, מוסדותיו והחובות החלות עליו לשם שמירה על עצמאות ושקיפות ולהבטחת השקעה מתאימה בהפקות מקור ובתכנים. בנוסף, החוק מסדיר את הליך סגירתה של רשות השידור. מטרתו העיקרית של החוק היא להקים תאגיד שידור ציבורי שיפעל לפי ערכים של עצמאות, מצוינות, רלוונטיות ויעילות; שישנה את פני המסך ויספק תוכן איכותי ורלוונטי לחברה הישראלית על רבדיה ומורכבותה. סעיף תפקידי תאגיד השידור הציבורי קובע שורה של תפקידים הנוגעים לקיום שידורים בידי תאגיד השידור הציבורי ולתכנים שיספק. אחד מתפקידי התאגיד הוא לספק תוכן הפונה למגוון האוכלוסיות והזרמים בחברה הישראלית, ובכלל זה שידורים בשפה העברית, שידורים בשפה הערבית לאוכלוסייה הערבית בישראל ושידורים בשפות נוספות הרווחות בחברה הישראלית. הצעת החוק מבקשת להרחיב את חובת התאגיד כך שחובת השידורים בשפה הערבית תכלול גם שידורים המותאמים לאוכלוסייה ולתרבות הערבית, וכן שידורים בנושאים שאינם תלויי תרבות, כגון חדשות. משמעות הצעת החוק היא כי לא יהיה מדובר רק בשידור תכנים בערבית, אלא שהתכנים ישקפו גם את התרבות הערבית ואת הנושאים העומדים על סדר-יומה של החברה הערבית בישראל. בהתאם להצעת החוק, השידורים בשפה הערבית יעסקו בנושאים המעסיקים את החברה הערבית בישראל, במחלוקות בתוך החברה הערבית בישראל ובינה לבין החברה היהודית, וגם בתרבות הערבית, וזאת לצד קיום שידורים נוספים שאינם תלויי תרבות. תיקון זה יגביר ללא ספק את רלוונטיות השידורים בערבית עבור אזרחי המדינה הערבים ויביא לחיזוק הלגיטימציה של השידור הציבורי בקרב אזרחי ישראל הערבים. יצוין כי הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף לכך – עיסאווי – שהליכי החקיקה ייעשו בהסכמת השר הממונה על ביצוע חוק השידור הציבורי, כפי שהתחייב המציע, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה, אדוני השר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> מובן שאנחנו מציעים שזה יידון בוועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לאדוני השר. אנחנו נוכל לעבור להצבעה כשתגיע למקומך. אנחנו מבקשים, רבותי, חברים, לעבור להצבעה על הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – שידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2014. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, חברים. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – שידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – שידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2014, אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה למציע, תודה רבה לאדוני השר. נעבור להצעת החוק האחרונה בסדר-היום. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה ברכישה אלקטרונית), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1760/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת החוק האחרונה בסדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה ברכישה אלקטרונית), התשע"ד–2013. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה. כפי שסוכם, תשובה והצבעה במועד אחר. <מיקי רוזנטל (העבודה):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תשובה והצבעה במועד אחר, זה הסיכום. חבל שחברת הכנסת אורלי לוי איננה פה. קודם כול, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתנצל, אני צרוד מאוד, לכן גם אקצר בדברים. אבל אם היא דיברה על איפה ואיפה, אז האיפה ואיפה עוברת בקו הזה. זאת אומרת, מכאן כולם חברתיים, מכאן כולם קומוניסטים. בוועדת השרים שאישרה את החוק שנוגע במחיר הסיטונאי של הירקות והמרווח – מכיוון שחברי הכנסת, שניהם מהקואליציה, החוק עבר. חוק דומה, שעוסק בפיקוח על המחירים, לא עבר, כי הוא כמובן מטעם האופוזיציה. חלילה לנו. אנחנו לא מתערבים בשוק, אנחנו בעד שוק חופשי, אלא אם כן זה נוגע לחברי הקואליציה. זאת הצביעות האמיתית. לעצם העניין, תראו, קנייה באינטרנט באופן עקרוני זולה יותר בכל תחום. כשאתה קונה רהיטים באינטרנט, מזון באינטרנט, מוצרי חשמל באינטרנט, אתה משלם פחות, משום שפחות אנשים עוסקים בכך, לא צריך לארוז את הדברים, לא צריך קופאים וכו' וכו', והמחיר שמשלמים הוא יותר נמוך; חוץ מדבר אחד – מחירי הכרטיסים. במדינת ישראל, מחירי הכרטיסים – רכישתם באינטרנט יקרה יותר מאשר בקופה. זה הרי עיוות שאין לו אח ורע, הוא לא ייאמן, וממשלת ישראל נותנת לזה יד. שלא יהיה לכם ספק, מדובר במונופולים. אם ניקח, למשל, את הכדורגל – ואני אוהד את "הפועל באר-שבע", אז אני רוצה ללכת למשחקים של "הפועל באר-שבע", אני לא רוצה ללכת למשחקים של "הפועל רעננה". אז אני לקוח שבוי של "הפועל באר-שבע". "הפועל באר-שבע" יודעת את זה, וכל פעם שאני רוצה לקנות כרטיס באינטרנט היא שמה עלי עוד 15 שקלים. אוהדי הכדורגל זועמים על כך, וממשלת ישראל לא חושבת שראוי להתערב בזה. יותר מכך, במדינת ישראל יש שתיים-שלוש רשתות בתי-קולנוע, והן מונופול – הם מחוברים יחד בחוק, בהתאחדות בעלי בתי-הקולנוע. כשהרשות לסחר הוגן ביקשה להסדיר את נושא העמלה, בתי-הקולנוע העלו, כולם יחד, את המחיר. פשוט פיאודליזם מודרני בכסות של כלכלה חופשית. בכל אופן, אין ספק בכלל, הקהל הישראלי מאוד אוהב להבטיח את הכרטיסים מראש. בארץ, שיעור רכישת הכרטיסים בקופות מגיע ל-50%, בניגוד לממוצע בעולם, של 20%–30%. בעולם נהוג לומר, אם אתה רוצה שנשמור לך שורה מסוימת במקום מסוים, זה שירות, ועל שירות תשלם; זה בסדר. אבל בארץ זה לא שייך לשירות; אתה יכול לקנות בשורה הראשונה או האחרונה כיסאות לא שמורים, האולם ריק, גובים ממך עמלה בלתי סבירה. הפער בקולנוע בין הרכישה באינטרנט ובין הרכישה בקופה הוא כ-4 שקלים. השערורייה רק הולכת ומתעצמת, משום שלא גובים רק עמלה בגין הרכישה, גובים עמלה פר-כרטיס. זאת אומרת, הלכת לבד – שילמת עמלה פעם אחת; הלכת עם המשפחה, חמש נפשות למופע – שילמת עוד 70 שקלים. מישהו שדד אותנו. אני הסכמתי וביקשתי מהשר לפחות לשקול את הנקודה הזאת; להגיד לו, אתה יודע מה, בוא נתחיל מהעניין הזה, לפחות – הרי אנחנו מדפיסים את הכרטיסים, אז הפעולה היא אותה פעולה. מדובר בפעולה אחת, לא חשוב מספר הכרטיסים – שלפחות ישקול את הנושא של חיוב בעמלה רק פעם אחת בגין אותה פעולה, ולא לפי מספר הכרטיסים. השר הבטיח לשקול את זה ולחזור אלי, ולכן ביקשתי שתהיה תשובה של הממשלה וגם הצבעה בשלב מאוחר יותר. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. כפי שאתה אמרת, תשובה והצבעה במועד אחר. אם כך אנחנו מסיימים את הצעות החוק, או הצעות חוק שהתשובה וההצבעה בהם הן במועד אחר, ועוברים להצעות דחופות לסדר-היום. <הצעות לסדר-היום> <הטבח בבית-כנסת בירושלים> <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה לסדר-היום היא בנושא: הטבח בבית-כנסת בירושלים – מס' 4085, 4086, 4087, 4088, 4090, 4093, 4094 ו-4096. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מרדכי יוגב, ולאחר מכן – חבר הכנסת יואב בן צור. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר המדע, חברי כנסת, אורחים, למען ירושלים לא אחשה. זה חודשים ואף שנים שהטרור גובר בירושלים. הרתעתנו בקרב הפורעים הערבים נפגעה וסיכון חיי היהודים גבר במזרח-ירושלים; כך גם השליטה ומימוש הריבונות של ישראל בבירת ישראל נחלשו. בראשית דברי אני מבקש לציין לשבח את השוטרים הגיבורים שחתרו למגע בכל אירועי הירי, הדריסות והדקירות ופגעו בטרוריסטים, בתוכם אלה שמסרו נפשם על ביטחון ישראל, רב-פקד ג'דעאן אסעד וסמ"ר זידאן סייף, שנפטר מפצעיו אמש, השם ייקום דמם. אני שולח תנחומים למשפחות כל הנרצחים ואיחולי רפואה שלמה לפצועים ולנפגעים. יש פה גל, אדוני היושב-ראש, ומאחוריו מגמה שלא אובחנה כראוי, ואני אומר את דברי בנימה של ביקורת; ועקב סכנת החיים הגוברת לתושבי ירושלים אבקש לקבוע שעל אנשי שירות הביטחון הכללי להעמיק את האחיזה שלהם, המודיעינית, בירושלים. כמי ששמע אתמול, ולאו דווקא בהתייחסות למשפט זה או אחר – צריך לדעת יותר ולתת המלצות מספקות לשאלות של מה ירתיע את המחבלים לסוגיהם, גם את המחבל הבודד, כארגז כלים, מה יכריע וינצח את הטרור ומה הם הצעדים שצריך לנקוט ברמות השונות כדי להרגיע את השטח. מה ירתיע את המחבל הבודד – לשמוע שרק הריסת בתים ולקבל אותה כעבור חודש, זו איננה הרתעה. באותה תקנה 119 יש גם החרמת הקרקע; היא זו שמונעת את ההקמה מחדש של הווילה בתוך שבועיים על-ידי בני הכפר והמשפחה. יש שלילת אזרחות או תושבות, יש הרחקה ויש דרכים נוספות כדי להרתיע. גם לא לאפשר את מסירת הגופה, ולקבור אותה בבית-קברות של מחבלים, ובוודאי לא לאפשר הקמה של סוכת אבלים על אדמה ציבורית תוך כדי הפגנה וארגון מהומות. את כל זה צריך למנוע. אני מבקש לומר שהמשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, שאני אוהב ומכבד, לא התאימו את פעילות המשטרה עד לרגע זה כדי למגר את הטרור שהתפתח ולהגן על אזרחי ירושלים מפניו. לצערי, במדרג השונה של המשטרה, הם אינם בשטח. הם אולי ב"סוואנות", תגבור של 1,000 שוטרים, אבל המפקדים מדווחים על ירידה באירועים, ולא היא. יום-יום יהודים מותקפים במקומות קבועים, והמשטרה איננה יודעת, משום ששוטריה וכל התגבור אינם בשטח, לא אוחזים את השטח ולא מחזיקים אותו, באפשרות ומדיניות הפעלה שתמגר את הטרור. לא בכביש להר-הזיתים, שבו יהודים מותקפים יום-יום באותן נקודות, בסלעים, אבנים ולומים על מכוניותיהם; לא יהודי שנדקר במברג בשער שכם והולך עד הכותל, את כל רחוב הגיא, ולא פוגש שוטר אחד – במקומות מועדים, בציר מרכזי להליכת יהודים לכותל; כך לא בשער החדש, כך לא בדרכים קבועות לשכונות, כך לא אתמול בג'בל-מוכבר, המקום שממנו באו שני המחבלים. חגיגה בכפר, זיקוקים לכל עבר, לעבר בתי היהודים בארמון-הנציב ובנוף-ציון, והמשטרה כן הגיעה כדי לרדוף אחרי יורי הזיקוקים, אבל כמובן לכפר לא נכנסה. מי מרתיע כאן ומי מורתע? במקום שנרתיע את הטרור, שוטרי ירושלים מורתעים מלפעול. אני רוצה לומר בקצרה: שבע רגליים, בעיני, לביטחון ירושלים: הרגל הראשונה היא רגל הוודאות של ריבונות עם ישראל בירושלים המאוחדת; הרגל השנייה היא הרגל העירונית, שאליה צריכים להצטרף משרדי הממשלה, וגם לתת שירותים ותשתיות הולמים כדי להפוך את השכונות המזרחיות שיהיו בתקן השכונות המערביות, וגם לאכוף את כל מה שצריך לאכוף; תמונת המצב המודיעינית, דיברתי עליה, זו הרגל השלישית; והמענה המבצעי שבו אני מייד ארחיב; והמענה המשפטי; וגם ההתמודדות השורשית עם תוכני החינוך. אדוני השר, בירושלים המזרחית לומדים לפי תוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית, ושם לומדים להשמיד יהודים, ושם לומדים שאין מדינת ישראל. הדבר הזה מחייב שינוי, כי זה מצע הגידול, והלקונה הזאת איננה מטופלת, לא על-ידי שירות הביטחון הכללי, שלא הצביע עליה, ולא על-ידי אף אחד, והדבר הזה הוא בר-שינוי. אולי הוא גידל דור או שני דורות – חייבים לעצור אותו. וכך גם הסברה בין-לאומית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> מקצת מהפעולות – לתגבר את מחוז ירושלים באופן קבוע ולהיערך באחריות שטח קבועה ושונה; לזרז את הקמת מרחב קדם בתוך חצי שנה, ולא בתוך שלוש שנים; בעיקר לתת בידי השוטרים את הכלים ולאמן אותם להתמודדות מנצחת, ולא מכילה, ובעיקר לתת להם הרבה גיבוי, הרבה מאוד גיבוי ושכר לפועלים במרחבי קדם ודוד ולמג"ב במציאות הקשה והמורכבת במזרח-ירושלים. העליתי, ולא בפעם הראשונה, כן – לסייע לשוטרי ירושלים בשכונות הקשות גם בצבא; מחנה הפליטים שועפאט, מקומות מעבר לחומה, ולא ארחיב כרגע ולא אאריך. הרשתות החברתיות – מלחמה, הר-הבית, ואומר משפט אחד: "ביתי בית תפִלה יקרא לכל העמים" – זה החזון, בית-תפילה ולא מקום של התפרעויות. אני לא נכנס למחלוקת אם לעלות או לא לעלות. אישית אינני עולה, אבל באחריותנו שלא תהיה פגיעה, מצד אחד, בסדרי התפילה של המוסלמים, אבל – "ביתי בית תפִלה יקרא לכל העמים", ועל כך יש לעמוד ולשלוט בהר-הבית, לא לאפשר שם הכנסת אמצעי לחימה, ולא לאפשר שם לינה והתבצרות של פורעים – – – <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים ממש. חרגנו ממש. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> עוד שתי מילים אחרונות. והמערכת המשפטית, בראשותה של שרת המשפטים, כולה צריכה להתגייס הרבה יותר מהר לתת כלים להתמודדות הזאת. אין לי ספק שבטיפול מערכתי אנחנו ננצח את הטרור, ואין לי ספק שנדע להתמודד אתו ולהשיב את הביטחון לירושלים ובכלל. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. עוד לא קיבלנו אישור, אני לא יודע – אני מתנצל. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, ראש וראשית דברי – אבקש לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים ההרוגים על קידוש השם בטבח האיום והנורא, טבח שמזכיר לנו ימים אפלים, אשר ביצעו בני-עוולה בבית-הכנסת "קהילת בני תורה" בשכונת הר-נוף בירושלים המאוחדת בירת ישראל. וכן תנחומים לשוטר, חסיד אומות העולם, שנהרג בפיגוע, השוטר רב-סמל זידאן סייף. השם ייקום דמם. בטרם אבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת הצעה לסדר-היום זו כאזרח וכתושב שכונת הר-נוף בירושלים – בני וחתני, ייבדלו לחיים טובים, הם מחובשי ספסלי בית-המדרש בכולל האברכים אשר ב"קהילת בני תורה". אבקש לשתף אתכם ברגע אחד מההלוויה רבת המשתתפים וההספדים על אנשים דגולים, אך לא היה אפשר לעמוד אל מול קול זך וטהור של ילד קטן, תינוק של בית רבן, שהמילים הראשונות בעברית שהוא לומד לקרוא הן "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". אין עין שיכולה להיות יבשה ואין לב שלא יימס לשמע קולו של יתום שאביו הלך לבית-הכנסת ולא ישוב עוד להכין לו כריך ולשלוח אותו בנשיקה לבית-הספר. המילה זעזוע אין ביכולתה להכיל את הרגשות שעברו בקרבי עם הישמע הבשורה האיומה על טביחתם האכזרית של שכנים יקרים, תלמידי חכמים, רודפי צדקה וגמילות חסדים, אשר מסרו את נשמתם תוך כדי תפילה, עם טלית ותפילין, מתבוססים בדמם. יש המבקשים לעשות הבחנה בין מרצח הפוגע ברכבו ביהודים ובין מרצח אכזרי הנכנס לבית-אלוקים ביריות וגרזִנים. חכמינו זיכרונם לברכה תיארו את רבי עקיבא שכאשר מסר את נפשו על קידוש השם, והרומאים ברשעותם ובאכזריותם סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, אולי סכין קצבים, שאלו אותו תלמידיו: רבנו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי מקרא זה ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? וכך יצאה נשמתו של רבי עקיבא בקדושה ובטהרה בייחוד השם. כשבאו מלאכי רום לפני כיסא הכבוד ושאלו לקדוש-ברוך-הוא: זו תורה וזה שכרה? השיב להם הקדוש-ברוך-הוא: ככה עלה במחשבה לפני. בכנס זיכרון לקדושי השואה אשר התקיים בעיר חיפה בשנות ה-60, נעמד רבה הראשי דאז, הגאון רבי יוסף משאש, זכר צדיק לברכה, ואחר שהביא את דברי המדרש, הוסיף וביאר את הפסוק "אשרי העם שככה לו": אשרי העם שמאמין באמונה שלמה כי אל אמונה ואין עוול צדיק וישר ה'. וכאשר תשובת ה' למלאכים הייתה, ככה עלה במחשבה – "ככה" של השם יתברך זו כן תשובה. ואשרי אותו עם האוחז אומנות אבותיו בידו, אשרי העם ש"ככה" לו. כמי שעסק שנים רבות בחינוך, יודע אני עד כמה יש בכוחו של כלי עצום זה להשפיע לטוב או חלילה למוטב. כאשר ילדים בכפר ג'בל-מוכבר מתחנכים על קידוש השהיד ועל שנאת האחר, היהודי והציוני, לא נוכל לעשות סוף לטרגדיות האלה. על מפקחי משרד החינוך הן במדינת ישראל והן ברשות הפלסטינית להפעיל את מלוא סמכותם על בתי-הספר ועל תוכני הלימוד, הן הפורמליים והן הבלתי-פורמליים, ולעשות סוף לחינוך לרצח ולשפיכות דמים. אשא תפילה היוצאת מלב כואב ודואב: "כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו". אמן. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, הרבה מאוד פעמים עמדתי על הדוכן הזה ונאמתי נאומים רבים, רבים מאוד; הרבה שנים אני נואם כאן. הנאום של היום הוא מאוד מאוד קשה, מאוד מאוד קשה. אנחנו כולנו קיווינו שלא נראה את המחזות הללו; שלא נראה רב, תלמיד חכם, שוכב על הרצפה בבית-הכנסת מגואל בדם, עם טלית ותפילין. אלה סוגי המחזות שאנחנו מכירים מההיסטוריה האפלה של הפוגרומים שהיו באירופה, של התופעות שאנחנו כולנו העדפנו וקיווינו והתפללנו שלא יקרו יותר. אני רוצה קודם כול לשלוח את תנחומי למשפחות הנרצחים, ארבעה רבנים תלמידי חכמים רודפי צדקה וחסד, משפחותיהם של הרב אברהם גולדברג, הרב משה טברסקי, הרב קלמן לוין והרב אריה קופינסקי, והשוטר שחירף את נפשו, רב-סמל זידאן סייף, השם ייקום דמם – שוטר שחירף את נפשו כדי למנוע את הזוועות, את הרצח שלא פסק. קשה לי לדמיין איך יושבת משפחה מהסוג הזה, של אותם רוצחים שנכנסו לבית-הכנסת עם גרזן ואקדח, ורצחו בדם קר יהודים שלא חטאו ולא פשעו, שהיו במקום תפילה, היו באמצע תפילת שמונה-עשרה; איך חושבת המשפחה שלהם, של הרוצחים הללו, המחבלים הללו, מה חושבת האימא של אותו רוצח, מה חושבת המשפחה שלהם. אותה אמירה שנאמרה על עשיו, "על חרבך תחיה", כנראה עד היום לא פגה. אנחנו, היהודים, אנחנו מאמינים בחיים. התורה היא תורת חיים. אנחנו מחללים את יום הכיפורים על ספק פיקוח נפש. אנחנו עושים כל מאמץ כדי להציל כל אחד כאשר הוא נמצא בסכנת נפשות. ופה, במחי רגע קוטעים חיים של אנשים, תלמידי חכמים, יראי שמים, מתפללים. אי-אפשר להבין את זה. אני רוצה – אדוני היושב-ראש, מכיוון שגם אין הרבה זמן – אני רוצה גם לדבר אל עצמנו. האם בגלל העובדה הזאת, שאנחנו רואים שמולנו עומדים כאלה רוצחים, האם מותר לנו לעשות כל מה שעולה בדעתנו שצריך לעשות? האם בתקופה כזאת, ולא רק בתקופה כזאת, האם יש צורך בעלייה להר-הבית? נכון, יש כאלה שטוענים שזה סמל הריבונות. זה לא סמל הריבונות. מדינת ישראל שולטת בהר-הבית. מדינת ישראל שולטת, הצבא שלה שולט, המשטרה שולטת. האם זה נכון לעלות להר-הבית? האם זה לא להתעמר באנשים כאן בארץ, כי יש מרצחים? ושלא יגידו לי שאני מאשים את האנשים שהם הקורבנות. אני לא מאשים את הקורבנות, אני מאשים את הרוצחים. האם מותר לנו לעשות את הדבר הזה? אני אומר לכם באופן חד וחלק: אסור לעלות להר-הבית. אסור. קודם כול מבחינת ההלכה, אבל אנחנו לא מדינת הלכה. אסור מבחינת השכל הישר. על מה? פתאום צריכה חברת כנסת להתפלל בהר-הבית? פתאום צריך מישהו – באמת מאוד היה חשוב לו עכשיו להתפלל בהר-הבית? אני למדתי הרבה שנים בישיבה. אני מכיר את ההלכות. יותר חשוב להתפלל ולהגיד תהילים בבית-הכנסת השכונתי מלעלות להר-הבית ולהתפלל שם ולגרום לרצח, לשפיכות דמים. למה? דרך זה לגלות ריבונות? הרי אנחנו עם חכם ונבון. זה מה שמעיד על הריבונות שלנו? הולכת חברת כנסת, סגנית שר במשרד ממשלתי, והיא אומרת שיורם כהן, ראש השב"כ, צריך להתפטר כי הוא אמר אתמול בוועדת החוץ והביטחון שהוא מבקש שלא יעלו להר-הבית. הוא מבקש, הוא איש מקצוע. יושב מוסלמי באינדונזיה, שהוא לא צד בעניין. מוסלמי, אבל הוא לא צד בעניין. לא מעניין אותו בדיוק מה שקורה פה. ואני אומר לכם, ברור לי שכשהוא שומע – אומנם דברי הסתה, אבל כשהוא שומע שיש בעיות בנושא של הר-הבית, והולכים לשנות דברים, אפילו אם זה לא נכון – וזה לא נכון – הוא עובר צד. הוא עובר צד, והוא עלול להגיע בסוף גם להר-נוף, והוא מסוגל להגיע למזרח-ירושלים ולתל-אביב. למה? כי פתאום תפסה אותם הכמיהה להתפלל? אני מזמין אותם להתפלל בבית-הכנסת שאני מתפלל. <דב ליפמן (יש עתיד):> או בכותל. <משה גפני (יהדות התורה):> או בכותל. אדוני היושב-ראש, היום, מבחינתי, מבחינת כולנו, הוא יום נורא. הוא יום נורא. זה – לא ניתן לתאר. כל אחד מאתנו הרי יודע ומכיר את ההיסטוריה ורואה את התמונות האלה. לא ניתן לתאר את זה. זה הגיע לנושא אסטרטגי. זה כבר לא עוד פיגוע. המשמעות של העניין, שירושלים הופכת להיות משהו אחר, על כל המשתמע מכך – מבחינת ההיערכות, מבחינת הכול. אני לא נותן המלצות, לא למשטרה ולא לצבא, אבל ברור שקרה משהו חוץ מהטרגדיה הנוראה. קרה כאן משהו. אני פונה לעצמנו. ננהג יותר בתבונה. מותר גם בנושא של הר-הבית לשמור על ההלכה. מותר. אם זה גם מסתדר מבחינה מדינית, ודאי שצריך לעשות את זה. מבחינתי, גם אם זה לא מסתדר מבחינה מדינית צריך לעשות את זה, אבל ודאי שכל הדרך הזאת היא דרך פסולה. אסור לעשות אותה. אני חוזר על תנחומי למשפחות, על איחולי ההחלמה לפצועים. אני שמעתי עכשיו שהפצוע הקשה מתאושש, חזר להכרה. אנחנו מאחלים לכולם איחולי החלמה מלאה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. רק צריך כאן לזכור שהפצוע קשה – אלה פצועים – גדעו לו יד עם הגרזן או הסכין הזאת. זה לא רק פצועי ירי. זה פצועים שקטעו מהם איבר כמו יד, עם הגרזן, באכזריות שהתמשכה; גם אם הוא חי היום. בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל. אני גם מודה לך, חבר הכנסת גפני, שהחלפת אותי בדברים. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני שוב מנצל את ההזדמנות כדי לשלוח תנחומים למשפחות והחלמה מהירה לפצועים. נשוב ונאמר שאת הפעולה הנפשעת הזאת, באמת, אין לי מילים לתאר. בית-כנסת. הרי כל רצח הוא רצח, אבל יש מסגרות שכשהפעולה נעשית בהן, זה כבר עובר ממלחמה של לאומיות ולאומנות, עלול חס וחלילה לעבור למלחמת דת, וזה הדבר שבאמת – באמת – אף אחד מאתנו לא רוצה, כי במלחמות דת נכנסים למעגל שאין ממנו מוצא. אבל אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר, למרות הכול ואף-על-פי-כן, שבכל זאת, עם כל הקושי, יש לנו ציפיות מראש הממשלה נתניהו, שקורא לעצמו במשך שנים מר ביטחון, ואני שואל אותו, חברי חברי הכנסת חיליק בר, עמר בר-לב, איפה הביטחון? חברים יקרים, נתניהו מאבד את ירושלים. <מיקי לוי (יש עתיד):> עם ישראל. <איתן כבל (העבודה):> נתניהו מאבד את ירושלים. נכון. עם ישראל לא. אבל נתניהו מאבד את ירושלים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה הראשון שיודע את זה. <איתן כבל (העבודה):> ומי שחושב שקיפאון מדיני ושקט ביטחוני, אדוני מפקד מחוז ירושלים, הפטנט הזה שהגה נתניהו, יכול להמשיך ולחיות, טועה. וזה בא לידי ביטוי. אדוני, אתה יודע, אתה חיית כאן יותר מכל אחד אחר ומכיר את דופק החיים של ירושלים, ובכל פעם, פעם אחר פעם, אנחנו משתמשים במילים מכובסות. ואני אומר זאת, יום אחד אחרי הרצח האיום והנורא, אבל אי-אפשר להתחמק, אי-אפשר להתחבא, ואני יודע כבר את שלל הטוקבקים הנבזיים, הנפשעים, המנוולים שאנחנו נקבל, ואני כאן כדי לומר: אינני ירא. איננו יראים. אנחנו נלחמים על הבית, ובשביל המלחמה על הבית נאמר את האמת: נתניהו מאבד את ירושלים. בלי בושה, אתמול במסיבת עיתונאים הוא קורא בנונשלנטיות, לכאורה, לבוא להציל אותו, להצטרף לממשלת אחדות לאומית. נו, באמת, ברצינות. זה מביך, זה מביש. אנחנו אוהבים את הארץ הזאת. אנחנו נעשה הכול כדי לשמור עליה, אבל גם נילחם כדי לעשות הכול כדי שתהיה זכות גם לפלסטינים למדינה שקטה לצד מדינת ישראל. ולמרות הקיצונים שם ולמרות הקיצונים משלנו, נילחם כדי שהיום הזה יגיע. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אלה הם ימים איומים בירושלים, והלב של כולנו כואב על עוד דם שנשפך, על מעשה הרצח הנורא, המזעזע, על עוד נרצחים חפים מפשע. אנחנו משתתפים באבלן הכבד של המשפחות, אבלם של היתומים, של האלמנות, של האחיות, של האחים, של כל קרובי המשפחה. אנחנו מאחלים החלמה לפצועים. הרצח הזה הוא מעשה שיש לגנות ולהוקיע בצורה חריפה שאיננה משתמעת לשני פנים. השאלה הגדולה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, עמיתי חברי הכנסת, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה הזאת במלוא הרצינות: עד מתי יימשך מעגל הדם והאימה הזה? עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם שהוא יימשך עד שבאמת נחליט לעצור אותו, עד שבאמת נעשה את מה שצריך כדי לעצור אותו, כדי להיחלץ ממעגל הדם והאימה הזה, כדי להפוך גם את ירושלים וגם את הארץ הזאת למקום של חיים; של חיים בכבוד, של חיים בצדק, של חיים בעצמאות – לשני העמים. שמעתי היום שמדברים על ירושלים השלמה. אני לא יודע אם זה לעג לכאב או עיוורון למציאות, או אולי שני הדברים ביחד. ירושלים היא לא שלמה; ירושלים היא עיר פצועה ומחולקת. היא לא מאוחדת, היא משוסעת. העיר המזרחית היא עיר שתושביה מרגישים תחת כיבוש. האתגר הגדול שלנו הוא לעשות את ירושלים לעיר של שלום. אבל עיר של שלום תהיה עיר שיש בה שתי בירות: שיש בה את ירושלים המערבית כבירת ישראל וירושלים המזרחית כבירת פלסטין, וכל עם חי עם דגלו ועם עצמאותו. רק בדרך הזאת, אדוני היושב-ראש, אנחנו נוכל להגיע למצב שנצא ממעגל של דם, של שנאה, של אימה, וניחלץ לעתיד שיבטיח לשני העמים בארץ הזאת חיים ועתיד. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. תודה גם על העמידה בלוח-הזמנים. חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס, אחרון הדוברים. <דב ליפמן (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני השר, אתמול העברתי תנחומים, בנאום בן דקה, למשפחות המתפללים, אלו שנרצחו אתמול – אנשים שהשאירו 26 יתומים; ממש נשמות טהורות. הבוקר הייתה לי הזכות להתפלל באותו מניין באותה שעה. היה חשוב לי להיות שם עם הטלית והתפילין וגם להסתכל על האנשים במניין. אנשים עמדו שם בגאווה להראות שעם ישראל חי ושהמחבלים לא הצליחו לעשות שום דבר. הם בירכו ברכת "הגומל" בבכי. מעמד מאוד מרגש. היום אני רוצה להעביר תנחומים למשפחתו של השוטר הגיבור זידאן סייף. במותו, אני חושב, ציווה לנו זידאן את הדו-קיום. רואים ביחסים שלנו עם הקהילה הדרוזית את האפשרות של אנשים יהודים ולא-יהודים להסתדר ביחד במדינה שלנו. ראינו את זה גם אצל ג'דעאן אסעד מבית-ג'ן. הייתי בבית-ג'ן יום מלא אתם, למדתי על התרבות שלהם, אני דיברתי על התרבות שלנו. יהודים ולא-יהודים יכולים להסתדר ביחד במדינת ישראל. אני קורא למנהיגים בצד הפלסטיני להבין שהעם היהודי כאן להישאר, להפסיק את ההסתה ולהתחיל לפעול לדו-קיום אמיתי. תעמולה אנטישמית והפצת שקרים מרחיקות אותנו מהתקדמות ומעודדות עוד רצח של חפים מפשע, וזה חייב להיפסק. לפני שבוע הייתי באולפן, ודובר של ה"פתח" היה מולי, והוא דיבר על איך אנחנו מטמאים – מטמאים – את הר-הבית. אני באופן אישי לא עולה להר-הבית, אבל אני שאלתי: מטמאים? והוא אמר: כן, עולים, שותים שם אלכוהול. אני אמרתי: מה אתה אומר? בסוף הוא לקח את זה בחזרה. אבל ההסתה גורמת לטרור. אני מחזק, כמובן, את כוחות הביטחון. הם חייבים להמשיך להיות חזקים מול הטרור, ובעזרת השם נגיע למצב של שקט בבירה שלנו, בירושלים עיר הקודש. למרות כל הקושי, הכעס והכאב, דבר אחד בטוח: אסור לתת למצב הזה להימשך. אי-אפשר כל כמה שנים לעסוק בכיבוי שרפות. חייבים להבין שאנחנו נדרשים לצעדים משמעותיים וארוכי-טווח. זה דורש מנהיגות, זה דורש המון אומץ, זה לא יהיה קל, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה בעזרתם של כל מנהיגי האזור. אנחנו חייבים כל הזמן לא לשכוח שעם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. לאחר מכן ישיב השר יעקב פרי. לא אמרתי את זה בתחילת דברי, השר, כי זה לא היה רשום לי, אבל ביררתי במזכירות. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> יש כאן "ישיב" בלי אף אחד. חס וחלילה, לא לפגוע במשיב החשוב. בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, גברתי השרה, אין ספק שמה שאנחנו עדים לו בשבועות האחרונים במיוחד, המצב הביטחוני והמדיני העגום שאליו נקלע כל האזור, הוא תוצאה ישירה של מדיניות כוחנית, דורסנית והרת סיכונים של ממשלת נתניהו. נתניהו "הרוויח" זמן בתואנה של הסכמה של הליכוד לעיקרון של שתי המדינות מימי נאום בר-אילן בשנת 2009, והוא, לשיטתו, הצליח לסחוב ולבזבז זמן עד אפריל 2014. ההצלחה, לשיטתו, התבטאה בזה שמצד אחד הוא ניהל את הסכסוך תוך שליטה ברמת הלהבות והמשך קביעת עובדות בשטח על-ידי הרחבת ההתנחלויות והבנייה בהן והמשך ייהוד ירושלים וניתוקה משאר חלקי הגדה, ומצד שני התפאר בהמשך הצמיחה הכלכלית כאילו אין סכסוך. ההצלחה של נתניהו, רבותי, היא ההפסד של כל עמי האזור. נתניהו עצמו שם קץ לאשליה הזו כאשר ביטל את המשא-ומתן הסתמי שהיה וסתם את הגולל עליו כשביטל את שחרור הפעימה הרביעית של האסירים הביטחוניים. מאז היו אלה חודשי מלחמה. הרבה דם ויזע, שכול, כאב, דמעות ופשעים, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה, בירושלים ובמקומות אחרים; חודשים שבהם נחצה כל גבול על-ידי כניסה למשחק באש ופתיחה במלחמת דת יזומה של הימין המשיחי בראשות נתניהו. כל טיפת דם, כל יללת כאב, כל דמעת אם שכולה וכל אלמנה מתייסרת מכל צד, שהוקרבו על מזבח המשך פרויקט הכיבוש וההתנחלויות ושלילת חירותו ועצמאותו של עם שלם, הן בראשה של הממשלה הזאת ובראש העומד בראשה ביבי נתניהו. המשך הכיבוש ושלילת חירותו ועצמאותו של העם הפלסטיני במולדתו הוא המקור לכל ההרג והדם הניגר מכל עבר. אנחנו מתנגדים לכל מעשי ההרג של אזרחים חפים מפשע, ובמיוחד הרג מתפללים בעת תפילתם, ומאמינים שגם כאשר מטרת ההתנגדות היא מוצדקת לא כל אמצעי לגיטימי. אנחנו מזהירים מפני הקריאה הבריונית של נתניהו ושל שריו להתחמשות האזרחים; מי שקורא להתחמשות אזרחית, קורא למלחמה ברחובות. אנחנו מזהירים מפני הטלת עונשים קולקטיביים נקמניים נגד עשרות אלפים מתושבי ירושלים הפלסטינים. הטלת סגר וסגירת שכונות בבטונדות לא יביאו לדיכוי שאיפות העם הפלסטיני לשחרור מעול הכיבוש ורצונו העז להתנגד לכיבוש ולעוולותיו, ובטח ובטח לא ימחקו את זכות העם שלנו למאבק נחוש ובלתי מתפשר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה להשיב השר יעקב פרי, בבקשה, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצעה לסדר-היום הבאה. <קריאה:> – – – עמדה נוספת ליעקב מרגי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לפני כן אני אאפשר עמדה נוספת של חבר הכנסת יעקב מרגי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עונה היום על הצעה זו, הצעה חשובה זו לסדר-היום, בשמו של השר לביטחון פנים, שנסע להלווייתו של השוטר הדרוזי שנרצח אתמול בטבח בבית-הכנסת. אני עונה על הצעות דחופות לסדר-היום של חברי הכנסת יוגב, דרעי, מקלב, הורוביץ, כבל, חנין, ליפמן ובאסל גטאס. בשמי ובשם השר אהרונוביץ, אני מבקש בראשית דברי להביע את תנחומינו הכנים למשפחות של הנרצחים – הרב משה טברסקי, יליד ארצות-הברית, בן 59, שהיה רב בישיבת "תורת משה" בירושלים; אריה קופינסקי, בן 43; אברהם שמואל גולדברג, בן 68; הרב קלמן לוין, כבן 50, ורס"מ זידאן סייף, בן 30, שוטר תנועה במשטרת ירושלים, מהכפר יאנוח-ג'ת בגליל, אשר חירף את נפשו ונכנס לבית-הכנסת להציל את המתפללים ונרצח, ולשלוח מכאן רפואה שלמה לפצועים. רבותי חברי הכנסת, הפיגוע הברברי והמזעזע שהתרחש אתמול על-ידי חיות אדם שנכנסו אל מקום קדוש, בית-כנסת, וטבחו ללא רחם במתפללים באמצע תפילת שמונה-עשרה, כשהם עטופים בטלית ותפילין לראשם, מראות מזעזעים כאלה מוכרים לנו מהתקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה. זה אירוע מהקשים ומהאכזריים שהיינו עדים לו בשנים האחרונות. התגובה המהירה של שלושת השוטרים מנעה פיגוע קשה עוד יותר. המחבלים היו בדרכם החוצה מבית-הכנסת, במטרה להמשיך ולפגוע באזרחים נוספים. הטרור הוא פרי הסתה המגיעה בראש ובראשונה מהרשות הפלסטינית ותנועת ה"פתח". החל משלשום, הרשתות הפלסטיניות גועשות ומאשימות את ישראל במותו של נהג "אגד" ממזרח-ירושלים, אף-על-פי שבדוח הפתולוגי נקבע באופן חד-משמעי שמדובר בהתאבדות. יש לציין שבנתיחת הגופה באבו-כביר נכח גם, לצד הפתולוג הישראלי, פתולוג פלסטיני שאישר – הפלסטיני – את תוצאות הנתיחה. בעקבות הפיגוע קיים השר לביטחון פנים הערכת מצב דחופה עם מפכ"ל המשטרה, מפקד מחוז ירושלים ונציגי השב"כ, ושם סוכם: תמשיך ממשלת ישראל, וכוחות הביטחון ימשיכו לפעול ביתר שאת בתוך השכונות; נפעל בבולטות גבוהה יותר ברחובות הבירה ונפעיל את כל היכולות המודיעיניות והטכנולוגיות למניעת פיגועים; ייעשה כל מאמץ להשבת השקט והחזרת תחושת הביטחון לתושבים. במקביל, חבר הכנסת באסל גטאס, נאפשר ליותר אנשים שיש להם היכולות וההכשרה, לשאת נשק, בדגש על קצינים במילואים; מאבטחים יישאו את נשקם לביתם גם אחרי המשמרת, בהתאם להנחיות המקצועיות; הועברה הנחיה להגברה משמעותית של האבטחה סביב מוסדות חינוך, גני-ילדים ובתי-כנסת; ניתנה הנחיה לגיוס פלוגות מילואי משמר הגבול; הוצבו מחסומי בידוק ביציאה מהשכונות הערביות; הלילה הרסו כוחות הביטחון את ביתו של המחבל שביצע את פיגוע הדריסה שהתרחש בתחנת הרכבת הקלה ליד גבעת-התחמושת. על הקהילה הבין-לאומית להתעורר ולדרוש מאבו מאזן שיחדל מההסתה ויפעל מייד להרגעת השטח, כפי שהוא, דרך אגב, מצליח יחסית יותר ביהודה ושומרון. זו שעת מבחן עבור כולנו. אני קורא לציבור לגלות איפוק, סבלנות וסובלנות ולתת לכוחות הביטחון לפעול להשבת השקט והסדר. אני מבקש להודות בשם כולנו, מעל בימת הכנסת, לכל כוחות הביטחון, שוטרי משטרת ישראל, הפועלים ללא לאות ובאומץ לב ומחרפים את נפשם כדי להגן על תושבי ירושלים. תודה רבה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשר יעקב פרי. מה אתה מציע, והאם – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> מה אני מציע? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – אתה מציע שיסתפקו בתשובתך, או להעביר את הנושא לדיון בוועדה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> מה מציעים חברי הכנסת? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> חוץ וביטחון. <קריאות:> חוץ וביטחון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> חוץ וביטחון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה מסכים? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> מקובל, כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצבעה להעברת – – – הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – 1 <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אפשר אחרי ההצבעה? <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לפני ההצבעה. בסדר גמור, אז אני אבטל את זה. איך אני מבטלת? <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא להצביע? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא להצביע. נעשה ביטול ונעבור לעמדה נוספת של חבר הכנסת יעקב מרגי. תודה למזכירה שהסבה את תשומת לבי. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, רציתי להביע את תנחומי למשפחות השכולות, לאחל איחולי החלמה מהירה לפצועים, ולהתייחס ספציפית לשוטר שמסר נפשו, שוטר מהעדה הדרוזית שמסר נפשו כדי להציל אחרים. ואני חושב, מכובדי השר, אני חושב – יש החלטות ממשלה. התחושה שלנו, כנבחרים וכאזרחים, שהממשלה לא יודעת לגמול לאוכלוסייה הדרוזית כפי שהאוכלוסייה הדרוזית גומלת לנו. ויפה שעה אחת קודם. אני מצפה מהממשלה שתעביר החלטה – החלטה, להתכנס במיוחד ולקבל החלטה – באיזה צעדים אפשר לבוא לקראת הקלה בדיור, תעסוקה והשכלה למגזר הדרוזי, ויפה שעה אחת קודם. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יישר כוח. אנחנו עוברים להצבעה להעברת ההצעה לסדר-היום, הטבח בבית-כנסת בירושלים, לוועדת חוץ וביטחון. חברי הכנסת, אתם מוזמנים להצביע. <באסל גטאס (בל"ד):> הצבעתם – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ביטלתי את ההצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> להלן התוצאות: 14 חברי כנסת בעד העברה לוועדת חוץ וביטחון. <הצעות לסדר-היום> <קשישים וחולים נמנעים מלרכוש תרופות בסיסיות> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: קשישים וחולים נמנעים מלרכוש תרופות בסיסיות, מס' 4038 ו-4060. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריך יעלה חבר הכנסת יואב בן צור. מי שתשיב על ההצעה הזאת היא שרת הבריאות יעל גרמן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, ותודה רבה מיוחדת על הנכונות שלך להחליף אותי בניהול הישיבה במליאה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בחפץ לב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לציין שאומנם בהצעה לסדר-היום כתוב "קשישים וחולים נמנעים מלרכוש תרופות בסיסיות", אבל אני רוצה להוסיף שזה לא רק קשישים וחולים, אלא המציאות היא שגם הורים לילדים נמנעים מלקנות תרופות נצרכות מאוד לילדיהם. הדוחות שבעקבותיהם ביקשנו את ההצעה הדחופה לסדר-היום הם גם דוחות של הסתדרות הרופאים וגם דוחות של עמותת הרופאים לזכויות אדם, שמדברים על כך שחמישית, 20% – כל בן-אדם חמישי – שמוגדרים כשכבות החלשות או המעמד הנמוך, מוותרים על לקיחת תרופות, ו-50% מהם, מאותה חמישית, מתברר, כפי שכתוב גם בסקרים וגם בדוח, יש החמרה והסלמה במצב הרפואי שלהם בעקבות כך שהם לא לוקחים את התרופות הנצרכות, שהם מוותרים על כך, אף שהרופא רשם להם אותן והנחה אותם לקחת אותן. את זה אומרים גם הרופאים עצמם וגם החולים עצמם; יש כאן עדויות של חולים שמוותרים על תרופות שהן נצרכות להם מאוד. והאמת היא, שמבחינתי זה לא פלא. בתקופה האחרונה נפגשתי עם קבלות כשאשתי חזרה מקופת-חולים – היא לקחה את הנכדים לרופא או לרופאה, ואני רואה את הקבלה: 150 שקל, 180 שקל. ומה קרה? בסך הכול על איזה אנטיביוטיקה שהרופאה נתנה לשני ילדים, זה מגיע – אנטיביוטיקה פשוטה, מינימלית, על סטרפטוקוקוס או משהו מעין זה – סכומים שמגיעים ל-70, 80 שקל לילד, ואשתי אומרת לי שזה אפילו יותר. אני לא מדבר עכשיו על שאר הדברים, על העלויות שיש למשפחות ולחולים בביקור השוטף בקופת-חולים. כל רופא מקצועי – 21 שקל; כל צילום – 31 שקל; ביקור במרפאת לילה, שלפעמים זו כמעט הדרך היחידה, במרכזים הרפואיים של קופות-החולים – גם 30 שקל. זה סכומים שמשלמים בשוטף כל הזמן. על כל בדיקה, על כל ביקור משלמים אגרה. ואני מבין שזה באישור של משרד הבריאות. אבל אני מדבר עכשיו על התרופות עצמן. ואני שואל: איך זה מגיע? אז הפטנט הוא מאוד פשוט: מקבלים ארבעה בקבוקים של "מוקסיפן", חמישה בקבוקים של "מוקסיפן"? התוצאה היא – כל בקבוק, כל מנה היא 15 או 14 שקלים, המכפלה ברורה – עוד לפני המשחה, עוד לפני הכול – שני ילדים, זו המכפלה הטבעית מאוד, שבסך הכול קיבלו את האנטיביוטיקה הפשוטה. לא פעם זה גם כדורים, שכפי שמתברר משלמים אולי אפילו יותר מאשר כשקונים את זה בלי מרשם של רופא, ובחוסר המודעות או חוסר הידע של אנשים, שיכול להיות שאם היו משלמים את זה בעצמם זה היה יותר זול. מה שקורה, שהמנות מסודרות גם לא לפי הצריכה. ניקח תרופות – צריכים לקחת, למשל, 20 כדורים. במקום שזה יהיה שתי מנות, מה שקורה – שמים בכל חפיסה רק שמונה כדורים, ובסטנדרט, בפרוטוקול, צריך 20 כדורים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. אבקש לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בזה אני מסיים. לא, משלמים על כל מנה נוספת. התרופות יקרות. כל ההשתתפות העצמית הגיעה מתוך הנחה שלא יפריזו בצריכה, שאנשים ידעו שמשלמים על זה. מכאן ואילך היא נהייתה מחולל הכנסה גבוהה מאוד של קופות-החולים, שהתעשרו – לא יודע אם התעשרות, אבל הכנסה שהיא הרבה מעבר לעלויות, מעבר לתפיסה שאדם שמבוטח משלם וצריך לשלם על ביקור קצר. איזה סכומים? פלא שאנשים מוותרים אם הם צריכים לשלם 150 שקל על שני הילדים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. הדובר הבא – חבר הכנסת יואב בן צור. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת הצעה לסדר-יום זו שמטרתה להביא לדיון נושא כאוב ובעיה קשה ביותר: המצב שבו קשישים וחולים רבים, וכמו שאמר חברי, חבר הכנסת אורי מקלב, גם אנשים שהם קשי יום, נמנעים מלרכוש תרופות בסיסיות. בשבוע שעבר הציג שר האוצר יאיר לפיד את התקציב ואת חוק ההסדרים ל-2015, תקציב אשר הוגש בפטור מחובת הנחה. בתוך כארבע שעות נדרשנו להצביע בעדו או נגדו, כאשר בטוח אני כי רכישת מקרר, תנור או מכונת כביסה לביתכם הייתה לוקחת מעט יותר זמן – לצורך בדיקת המפרט והנתונים ובחירת המוצר המתאים והמחיר הנכון. אבל מה שנכון לניהול מדיניות משק-הבית, במדיניות הקיימת כנראה לא נכון למדיניות הניהול של תקציב המדינה. אבקש להודות כי בהחלט ראויה להערכה, ובאמת אני מתכוון לכך, תוכניתו של שר הרווחה מאיר כהן, שאושרה כבר ביוני שעבר, הנקראת "התוכנית הלאומית לסיוע לניצולי השואה", שבה המדינה תשקיע, אני מקווה מבלי שתקצץ בחוק ההסדרים בסעיף כזה או אחר, כמיליארד שקלים לצורך סיוע לאותם ניצולי וניצולות השואה, ויש במהלך זה תיקון של עוול היסטורי. אך לידיעת אדוני שר הרווחה וגברתי השרה, לא רק ניצולי שואה זקנים חיים כאן במדינת ישראל. אי-שם בערי הפריפריה חיה גם הגברת מסעודה מדימונה, אשר לא הייתה במחנות בימי השואה האיומה, אבל גם היא זקוקה, לצערנו, לתרופות. מצבה הרפואי לא פסח עליה בגלל מוצאה, אבל לה אין מי שידאג כאשר הכנסתה היא קצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי. הברירה היחידה שנותרה לה היא פשוט לא לקחת תרופות כרוניות שלהן היא זקוקה, או לדלג – יום כן ויום לא. אדוני היושב-ראש, התקציב שהונח בפנינו בשבוע שעבר כולל גזירות שימשיכו להרע את מצבם של קשישים וחולים. הגזירה המשמעותית מכולן בתחום הבריאות היא ככל הנראה הותרת ההשתתפות העצמית של הציבור בקופות-החולים, אשר הוגדלה בתקציב אשתקד, ואי-נכונות הממשלה ליישם את דוח הוועדה למלחמה בעוני, אשר המליצה במפורש להעניק פטור מההשתתפות עצמית ברכישת תרופות לחולים כרוניים. פרופסור גבי בן נון, מומחה לכלכלת בריאות מאוניברסיטת בן-גוריון ומי שלקח חלק פעיל בעיצוב חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אמר בריאיון לעיתון "גלובס", שהמהלכים של משרד האוצר הם בדיוק הפוכים ממה שצריך לעשות במערכת הבריאות. "המהלכים עומדים בניגוד לרוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שמבוסס על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית. אין כאן לא צדק, לא שוויון ולא עזרה הדדית" – אומר בן נון. לדבריו, האוצר נוקט את הכלים הכי רגרסיביים שיש כדי להגדיל את ההכנסות של מערכת הבריאות. במקום להרחיב את סל הבריאות הציבורי ולכלול בו שירותים וקבוצות אוכלוסייה רחבות, כפי שהבטיחו לעשות, הממשלה והאוצר מצמצמים את ההתחייבויות הללו. אין להתפלא כי כאשר הוגשה הצעת חוק המבקשת להסדיר בעיה קשה וכאובה זו, היא נדחתה בשם מחויבות קואליציונית, מבלי לנהל דיון מעמיק בחשיבותה ובנכונותה. שכן, כאמור, מלבד היות הצעת חוק פטור מהשתתפות עצמית בתרופות לחולים כרוניים חלק מהמלצות ועדת אלאלוף והצעה חברתית ביותר, יש בהצעה זו בנוסף חיסכון משמעותי למשק ולקופת המדינה. החכם מקדים תרופה למכה, והיות שכאשר נמנעת מאדם הזכות הבסיסית והפשוטה ביותר לרכוש תרופות נוכח מצבו הכלכלי הרעוע והצמיחה במשק ההולכת וקטנה, הרי כאשר אותו חולה מגיע למצב המצריך אשפוז וטיפול רפואי בבתי-חולים, הדבר עולה עשרות מונים על סכום הסיוע לאלה שבאמת נזקקים לכך ברכישת התרופות. אני קורא מעל במה זו ליושב-ראש הוועדה למלחמה בעוני בישראל, מר אלי אלאלוף, להשמיע את קולו כנגד שולחיו לוועדה: אנא מכם, התייחסו ברצינות מינימלית למה שנכתב בדוח הוועדה למלחמה בעוני בישראל. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. גברתי השרה, בבקשה, דברי תשובה על ההצעות לסדר-היום. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, חברי חברי הכנסת, אנו ערים ומודעים למצוקות של אותן אוכלוסיות – – <היו"ר אורי מקלב:> חברותי. חברותי חברות הכנסת. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – שקשה להן לרכוש תרופות. ולא רק זאת, אלא שאנחנו גם עוקבים אחרי זה בסקרים אחת לשנתיים וגם כל שנה. והאמת היא שלאחרונה אנחנו מגלים שמספר האנשים שקשה להם לרכוש תרופות הולך וקטן. לאחרונה עמד שיעורם על 9%, לעומת 16% בשנת 2005. אבל אין ספק שלא צריך להיות גם לא 0.1%, מפני שאדם שלא רוכש תרופות הוא אדם חולה, אדם שגם עלול למות בגלל זה, ואנחנו צריכים באמת להשתדל ולעשות הכול כדי שכל אחד ירכוש ויוכל לרכוש את התרופות. אבל חשוב לי לציין כי אנחנו כבר היום, בתוך מערכת הבריאות, יש לנו הרבה מאוד מנגנונים שמאפשרים לאוכלוסיות קשות, קשות-יום, לרכוש את התרופות. הרי רכישת תרופות היא, דרך אגב, ללא תמורה, היא בחינם. יש רק השתתפות עצמית. אז מהרגע הזה אני מפרטת את ההנחות ואת הפטורים בהשתתפות העצמית: ניצולי שואה, כפי שחברי הזכיר, נהנים היום מפטור מלא מתשלום עבור השתתפות עצמית לכל המחלות ולכל התרופות; פטורים היום חולים שחולים בכמה מחלות קשות, כמו איידס, המופיליה, שחפת, סיסטיק פיברוזיס, חולי דיאליזה, גם חולי אונקולוגיה; גם החולים האלו פטורים לחלוטין מתשלום עבור תרופות. נוסף על כך, אזרחים ותיקים, בכלל, זכאים ל-50% הנחה ברכישת תרופות, ואזרחים שמלאו להם 75 זכאים ל-10% נוספים, זאת אומרת הם זכאים ל-60% הנחה. כמו כן, עבור חולים כרוניים, שבאמת רוכשים תרופות בצורה מסיבית, יש תקרת תשלום של 300 שקל, שמעבר לה הם לא משלמים דבר, ואם הם – אותם חולים כרוניים – קשישים, הרי שתקרת התשלום יורדת ל-150 שקל, ומעבר ל-150 שקל בחודש גם הם לא משלמים דבר. אבל אני רוצה לומר שדווקא תקציב 2015, שאנחנו חוזרים ומדגישים שהוא תקציב חברתי, מביא אתו בשורה; הוא מביא אתו בשורה גם בתקציב הבריאות וגם בתקציב הרווחה. לתקציב הבריאות יתווספו 3.176 מיליארד, שמהם רק 1.7 מיליארד הם מה שאנחנו קוראים "טייס אוטומטי" והצמדות, וכל השאר הוא תוספות אמיתיות. כל השאר מדבר גם על רפורמות, רפורמות שבסופו של דבר יביאו להקלה, כמו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> תעשה לי חשבון, 3.176 מיליארד פחות 1.7 מיליארד. <היו"ר אורי מקלב:> 2 מיליון ו-176 – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא. <היו"ר אורי מקלב:> מיליארד וחצי בערך. <שרת הבריאות יעל גרמן:> זה יוצא מיליארד וחצי, 1.476 מיליארד, ואלה הן תוספות אמיתיות מעבר למה שהיה בתקציבים הקודמים. אלה תוספות שיאפשרו לנו להקל על אותן אוכלוסיות קשות. מתוך 3.176 המיליארד יש 100 מיליון בלבד לצמצום פערים באותם מגזרים שיש בהם באמת פערים בריאותיים ויש בהם באמת אוכלוסיות קשות שלא יכולות להרשות לעצמן לרכוש תרופות. אבל גם הרפורמה בביטוחי בריאות שאנחנו מקדמים תביא בסופו של דבר לכך שאותו אדם שהיום הוציא 70 שקל לחודש עבור ביטוח שאולי הוא לא צריך יוכל מחר לבטל את הביטוח וב-70 שקל לרכוש תרופות. ונוסף על כך, לתקציב הרווחה נוספו 320 מיליון שקל שמיועדים להעלאת הגמלאות לאותם קשישים שמקבלים הבטחת הכנסה. 320 מיליון השקל האלה שנוספו – לראשונה יש תוספת כל כך משמעותית שממוקדת בקשישים שמקבלים הבטחת הכנסה, זאת אומרת, בקשישים קשי-יום. 320 מיליון השקל האלה, אליבא דמשרד הרווחה, ובמיוחד הביטוח הלאומי, יוציאו את הקשישים ממעגל העוני, יעלו אותם מעבר למה שאנחנו מגדירים קו העוני, ואני מקווה שבכך הם יוכלו להרשות לעצמם גם לקנות תרופות. הנה כי כן, הממשלה הזאת דווקא עושה רבות כדי לצמצם פערים. הממשלה הזאת מגישה תקציב חברתי, שיש בו בשורות, גם ברווחה וגם בבריאות, שיאפשרו לצמצם את התופעה שעליה הצבעתם, ובצדק, תופעה פסולה ומדאיגה שבמסגרתה יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות תרופות. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. מה את מציעה? ועדה? אפשרי? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני חושבת שהתשובה הזאת מספקת, אבל אם היא לא מספקת נעביר את זה לוועדה. יש לנו ועדה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אין בכלל בעיה. <היו"ר אורי מקלב:> בכל מקרה, יש קבוצות שלא נמצאות – קבוצות של הורים לילדים בשכבות חלשות שלא מקבלים שום הנחה, וכפי שאני אמרתי, כל ביקור אצל רופא, עם שני ילדים או עם ילד אחד, זה 70, 80, 100 שקלים. על דבר מינימלי, על אנטיביוטיקה הכי פשוטה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> זה נכון. זוהי ההשתתפות העצמית. אבל אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שהרפואה הציבורית היום לא עולה כסף, שיש לנו היום חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שמאפשר לך להגיע לכל רופא. אומנם אתה משלם 20 שקל, אבל אם היית הולך לרפואה הפרטית היית משלם 1,500, 2,000 ו-3,000 שקל. כשאתה מגיע לרפואה הציבורית, לבתי-החולים הציבוריים, אתה לא משלם מאומה. טופס 17 משולם על-ידי קופות-החולים, ולמעשה על-ידי הממשלה. זאת אומרת, יש לנו רפואה ציבורית באמת מפוארת, שמממנת. <היו"ר אורי מקלב:> אבל אותו רופא מקצועי נותן מרשם, וחלק גדול מהתרופות שהוא נותן, שהן תרופות חדשות, רק 50% הם השתתפות של הקופה, ויוצא שאותו חולה, כשהוא הולך לרופא מקצועי, יוצא בסופו של דבר עם תשלום של 80-70 שקל לבית-מרקחת, בלי רופא המשפחה, רק על שתי המשחות האלה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> זו ההשתתפות העצמית. כדי לבטל השתתפות עצמית אנחנו צריכים להוסיף למערכת הבריאות 2.5 מיליארד שקל, וזה באמת מעל ומעבר ליכולתה של הממשלה. <משולם נהרי (ש"ס):> השאלה היא כמה עולה התרופה לקופת-החולים. אולי זה חלק – – – של קופות-החולים, דרך הפער של התרופות. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אומנם זה מה שנקרא "צווישנרוף", קריאתך, אבל אני בהחלט, חבר הכנסת נסים – – – <היו"ר אורי מקלב:> משולם נהרי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אה, משולם נהרי, כן. <היו"ר אורי מקלב:> בסדר, זה באותו כיוון. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן, זה באותו כיוון ובאותה סיעה. אני בכל זאת אענה לך: התרופות עולות הרבה יותר, ואתה יכול לעשות את הבדיקה המיידית, להיכנס לכל אחד מבתי-המרקחת בארץ, לקחת את התרופה ולבקש לקנות אותה באופן פרטי. <משולם נהרי (ש"ס):> "אקמול" עולה לקופת-חולים שקל וחצי וגובים 12 שקלים. נו, פער כזה גדול? אני הייתי בממשלה כשהציגו את הפערים הגדולים האלה – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> חבר הכנסת נהרי, אומנם הקופות קונות את התרופות הרבה יותר בזול, אבל אנחנו, הציבור, מקבלים אותן חינם ורק משלמים השתתפות עצמית – – <היו"ר אורי מקלב:> וההשתתפות העצמית זה 12 שקל. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – שזה מחיר סמלי. אם את אותה אנטיביוטיקה, "מוקסיפן", רעייתו של היושב-ראש, של חבר הכנסת מקלב, הייתה נכנסת לבית-מרקחת כדי לקנות, היא הייתה משלמת מאות שקלים. מאות שקלים. תודה, חברים. <היו"ר אורי מקלב:> קצת יותר, לא הרבה יותר. תודה לך, גברתי. במקום 12 שקלים – 15, במקום 14 שקלים הייתה משלמת 22 לבקבוק; והוא מדבר על התרופות הרגילות, כמו "אקמול" ועוד דברים כאלה. אין ספק שצריך לעשות רפורמה גם בעניין הזה. תודה רבה, גברתי השרה. ואנחנו, אם כך, נוכל לעבור להצבעה, מכיוון שגם השרה הסכימה לדיון בוועדה. מי שמצביע בעד הוא בעד דיון בוועדה, מי שמצביע נגד מתנגד לדיון בוועדה. רבותי, הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך ההצעה לסדר-היום בנושא קשישים וחולים נמנעים מלרכוש תרופות בסיסיות, תועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <כוונת כי״ל לפטר 600 עובדים> <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: כוונת כי״ל לפטר 600 עובדים, מס' 4043, 4045, 4052, 4051 ו-4078. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת משולם נהרי. ישיב, כפי שכתוב לי פה – השר נפתלי בנט? מי עונה? <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש – יש פה שר שעונה לי? <היו"ר אורי מקלב:> יש שרה. <תמר זנדברג (מרצ):> יש שרה? איפה? <היו"ר אורי מקלב:> אני לא יודע אם היא סרה למשמע אוזניים או – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אבל איפה היא? היא יצאה כרגע. <היו"ר אורי מקלב:> היא נמצאת, היא נמצאת. השרה נמצאת. <תמר זנדברג (מרצ):> לא ראיתי אותה כרגע לוקחת את תיקה ויוצאת? <היו"ר אורי מקלב:> אני רואה אותה. אני רואה אותה. <תמר זנדברג (מרצ):> אוקיי, בסדר. טוב. תראו, חברות וחברים, באמת, הכנסת כאן דנה הרבה בכל מיני דברים שקשורים לנושא הזה, ועדת ששינסקי 1, עוד בכנסת הקודמת, ששינסקי 2, שאנחנו דנים בה עכשיו. אני חושבת שבשבועות האחרונים הגיעה לשיא בחוצפה ובחזירות, ובציניות, ההתנהגות של תאגיד אחד, של חברה אחת שנקראת כי"ל, "כימיקלים לישראל". קודם, באנו לכאן עם ששינסקי 2, שבעקבות לחצים של אותה חברה המסקנות הסופיות שלה צומצמו, כווצו ונסחטו בהתאם ללחצים של "כימיקלים לישראל", ואחרי שזה קרה עוד חלה חוצפה נוספת, והייתה גם סחיטה נוספת, וכי"ל הצליחה להכניס לתחשיב המס שלה את הוצאות המחקר והפיתוח כדי לצמצם עוד יותר את שיעור המס והתמלוגים שהיא משלמת למדינה. ולמה? באנו, בוועדת הכלכלה, אני וחברים נוספים כאן, יזמנו דיון בנושא המסקנות הסופיות מול מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי 2, והגיעו לשם עובדים ממפעל המגנזיום שאמרו לנו: המפעל עומד בסכנת סגירה, אף-על-פי שהמגנזיום הוחרג ממסקנות ששינסקי 2, והמסקנות חלות רק על האשלג, אבל למרות זאת כי"ל באה וטוענת שהיא יכולה לעשות איזה סבסוד צולב בין שני המשאבים האלה. ולכן כי"ל לחצה עוד, והשיגה, ככה ברגע האחרון, בשנייה האחרונה, לפני שהדלתות נסגרות, הקלה נוספת במסקנות של הוועדה, שכאמור, כזכור לכולנו, אמורה להחזיר לנו את המסים ואת התמלוגים של משאבי הטבע הציבוריים, ששייכים לנו, לכולנו; כי"ל בסך הכול באה ואוספת אותם מהאדמה וכורה אותם, אפילו בלי איזו תגלית או חיפוש יותר מדי מורכב כמו שיש בגז. אחר כך הסתבר לנו באותו שבוע שערד והנגב שוב על הכוונת: לא מספיק שסגרו את מפעל "מגבות ערד", גם מכרה הפוספטים המזהם והמזיק לבריאות, שנמצא מחוץ לערד ומשפיע על עוד כמה יישובים, יהודיים ובדואיים – כי"ל מתכוונת להחזיר את בקשתה ואת דרישתה, והפעם משרד האוצר – סגן השר, אני מבינה שאתה עומד לענות לנו? סגן שר האוצר, אתה עומד לענות על ההצעה הזאת לסדר-היום? <היו"ר אורי מקלב:> לא, עוד לא ידוע. מה שרשום כרגע אצלנו זה שזה השר בנט. <תמר זנדברג (מרצ):> טוב, מעניין. אז ננצל את העובדה שאתה יושב כאן. האם תוכל להסביר איך ייתכן שמשרדך תומך בכריית פוספטים מחוץ לערד למרות העובדה – יושבת כאן שרת הבריאות, שהמליצה חד-משמעית – משרדה המליץ באופן חד-משמעי נגד הדבר הזה. ואחרי כל זה, נוסיף את המסמר האחרון לארון, וזה – למרות הסחיטה ולמרות הקריאה הנוספת, "כימיקלים לישראל" מתכוונת לפטר עוד 600 עובדים בישראל, וזה למרות – ובזה אני אסיים, אני רק אסבר את אוזנכם – הדוחות הרבעוניים של חברת כי"ל, שהתפרסמו במקרה באותו שבוע, שמדברים על עלייה של 130% ברווח הנקי, כלומר, 180 מיליון דולר, הצלחה שבעקבותיה החברה חילקה דיבידנד של 125 מיליון דולר לבעלי המניות שלה. ולמרות זאת – באמת, החוצפה והחזירות, גם לפטר עובדים, אף שהטענה בעד קיצוצים והטבות נוספות במסקנות ששינסקי 2 זה אוי אוי אוי, רק אל תיגעו בנו, כי אחרת נפטר עובדים. אז זו הדוגמה לביטוי הידוע: גם לאכול את הדגים הסרוחים וגם להיות מגורשים מהעיר, רק שהפעם הבדיחה היא על חשבוננו, אזרחיות ואזרחי ישראל, ומי שצוחק כל הדרך אל הבנק זה משפחת עופר ובעלי המניות של "כימיקלים לישראל". תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת משולם נהרי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת דב חנין. גם לרשותך עומדות שלוש דקות. <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לשלוח את תנחומי למשפחות החללים, גם אלה משכונתי, וגם למשפחת השוטר, ולשלוח ברכת החלמה מהירה לכל הפצועים. אתמול היה יום קשה ביותר. ממש בשכנות – שמענו את כל מה שקרה שם, היינו שם. הטרור עלה מדרגה. להיכנס לבית-הכנסת כשאנשים מתפללים ולטבוח בהם בצורה האכזרית ביותר – דבר שלא היה ואסור שיקרה. הדבר מחייב אותנו לשנס מותניים, לשים את כל המחלוקות בצד ולהתאחד מול כוחות הרשע, המרצחים הארורים. הנושא בהצעה לסדר-היום הוא הפיטורים שמתכוונת לעשות "כימיקלים לישראל". חברת "כימיקלים לישראל" היא בבעלות "החברה לישראל" ובשליטת משפחת עופר, והם מאיימים לפטר בשלוש השנים הקרובות בין 500 ל-600 עובדים ולהגדיל את ההשקעות שלהם בחוץ-לארץ. כל המטרה היא ללחוץ על הממשלה לרכך את המסקנות שקוראות להגדיל את חלקה של הממשלה בהכנסות ממשאבי הטבע. אף-על-פי שוועדת ששינסקי השנייה כבר ריככה את המסקנות שלה, הם רוצים ללחוץ עוד קצת. רבותי, זה קורה ימים ספורים אחרי שחברת כי"ל חילקה דיבידנדים של 125 מיליון דולר. הם לא מסכנים; הם נהנו ממשאבי הטבע של מדינת ישראל, של אזרחי ישראל, הם צברו הון עתק ממשאבי הטבע. זה מה שנקרא צרות של עשירים. אבל לבנו עם העובדים; העובדים הללו, שחס וחלילה עומדים להיזרק לרחובות. כולנו יודעים כמה קשה להתקיים היום כשעובדים, אנחנו שומעים מה שקורה היום, על העוני, על מעגל העוני שהולך וגדל, הולך ומתרחב. כמה קשה היום לאדם שעובד להתקיים, לפרנס את משפחתו. עוד יותר קשה, פי כמה וכמה, כאשר הוא ייזרק לרחוב. כמה קשה לאדם ללא משען ומשענה. כבודו מושפל וחייו אינם חיים. אסור לנו לתת יד לכך. אני קורא ל"כימיקלים לישראל" וגם לממשלת ישראל: אל נא אחי תרעו. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת סתיו שפיר. אני מקווה שעד אז יגיע השר לענות. אני מקווה שלא נישאר ללא מענה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, מסתבר שלא על כל עניין יש לממשלה תשובה, וכנראה על העניין הזה אין לה תשובה, ואנחנו נסיים את הדיון ללא תשובת הממשלה, ונעביר את הנושא להמשך טיפול בוועדה, אני מניח, כדי להמשיך ולעסוק בסוגיה הזאת. עמיתי חברי הכנסת, אין גבול לחוצפה. אין גבול לחוצפה. אנחנו שומעים שביום ראשון השבוע נשלחו מכתבי שימוע לקראת פיטורים ל-144 מעובדי חברת "תרכובות ברום" שבנאות-חובב, עוד אחד מהמהלכים הכוחניים של חברת כי"ל, עוד אחד מהצעדים שחברת כי"ל נוהגת בהם כדי להפחיד את המדינה, כדי להרתיע את המדינה, כדי לאיים על המדינה וכדי למנוע מאתנו, הציבור הישראלי, לקבל את מה שמגיע לנו ממשאבי הטבע שלנו. עמיתי חברי הכנסת, ועדת ששינסקי, שמותקפת היום על-ידי חברת כי"ל, הלכה לקראת חברת כי"ל את כל הדרך, ועוד קצת. הרי לפני ועדת ששינסקי השנייה הם היו צריכים לשלם בממוצע 8% תמלוגים על מה שהם אוספים בים-המלח. לפי מסקנות ועדת ששינסקי 2 הם יצטרכו לשלם 5%. נכון שוועדת ששינסקי 2 מציעה להטיל עליהם מס על רווחי היתר, שהם הרווחים המוגזמים, מעל 14% רווח על התשואה – על זה להטיל מס נוסף, והדבר הזה מוביל למסע של איומים ולחצים על המדינה. זה פשוט לא נתפס שחברה שהרוויחה 6 מיליארד דולר, ומחלקת בשנים האחרונות דיבידנדים בסך 10 מיליארד שקלים, היא שמציעה ומנסה להקריב בלי למצמץ את העובדים הנאמנים והמסורים שלה כדי להימנע מתשלום של מס הוגן. ומי שמקבל את ההחלטות האלה זה אנשים שמרוויחים ומשתכרים פי-עשרות מהעובדים שלהם במפעלים האלה. מאיימים עלינו שייקחו את המפעלים לחוץ-לארץ? זה איום שמנותק לחלוטין מהמציאות ומהנתונים. עלויות הייצור בספרד הן פי-שניים מעלויות הייצור אצלנו, אז שלא יאיימו עלינו להעביר את הייצור לספרד. אפילו באתיופיה, אדוני היושב-ראש, בדקתי ומצאתי שעלויות הייצור של האשלג גבוהות יותר מאשר בישראל – באתיופיה – גם אם תחולנה כל מסקנות ועדת ששינסקי. ואני לא רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כמה עדיף לייצר אשלג בארץ, עם התנאים שיש בארץ, הרמה המקצועית, היכולות, הוודאות שקיימת לגבי הייצור בארץ. ולכן אנחנו צריכים לומר לכי"ל בבירור: אל תאיימו. משאבי הטבע של הציבור הישראלי יחזרו לציבור הישראלי. לעובדים בחברת כי"ל ובחברות-הבת שלה צריך לומר: אתם לא תופקרו; אם חברת כי"ל תבחר להקריב אתכם, אנחנו נדע לשחרר את עצמנו מחברת כי"ל ומעולה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. לא תהיה תשובה, אבל אפשר להעביר את זה לוועדה גם אם אין תשובה. רק אם הממשלה תתנגד, אבל אתם לא תתנגדו – – <סתיו שפיר (העבודה):> מי נותן לנו את התשובה? <היו"ר אורי מקלב:> השר נפתלי בנט היה אמור לתת את התשובה, אבל הוא נמצא בקבינט. זה לא שהוא חסר ללא שום סיבה. אבל הוא גם לא השאיר כאן שום תשובה. <סתיו שפיר (העבודה):> אז לא תינתן תשובה? <דב חנין (חד"ש):> אין לו מענה. אין מענה. <היו"ר אורי מקלב:> אבל יש תשובה של שר אחר? אבל אם יש תשובה פה מישהו יכול לקרוא אותה. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> ואין מי שיקריא את זה. ביקשו את זה, מישהו – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אז אנחנו מדברים אל החלל הריק, ללא תשובה. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. טוב, בסדר. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, על-פי דוח הכנסות המדינה האחרון שפורסם, בין 2003 ל-2010 חל זינוק של 140% בהטבות המס שהמדינה מחלקת במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. מ-2.3 מיליארד שקלים זה קפץ ל-5.6 מיליארד שקלים. כי"ל היא אחת מארבע החברות שמקבלות יותר מ-70% מסך הטבות המס שמחולקות במסגרת החוק הזה. למעשה, אותן ארבע חברות – יחד עם "טבע", "אינטל" ו"צ'ק פוינט" – משלמות מס של בערך מיליארד שקלים, ומקבלות הטבות בסך 4 מיליארד שקלים. חסר פרופורציה לחלוטין, אלא אם כן היינו רואים את התוצר של זה במה שהוגדר כמטרות החוק. בחוק לעידוד השקעות הון כתובות שלוש מטרות: פיתוח כושר הייצור של המדינה; שיפור יכולתו של המגזר העסקי להתמודד בתנאי תחרות בשווקים בין-לאומיים; וכמובן, יצירת תשתית למקומות עבודה חדשים בני-קיימא. אני אזכיר לכם שבסוף השנה שעברה אמר מבקר המדינה שאין שום מעקב ובדיקה על מה שקורה עם הטבות המס האלה – האם המדינה מקבלת מהן יותר? האם באמת יש תעסוקה רבה יותר של עובדים? במה בעצם – כמה ההשקעה הכלכלית הזאת היא השקעה שטובה לנו? ובתור דוגמה, אני רוצה לקחת את שיטת העבודה של כי"ל. בשנים האחרונות אנחנו בדיון שעכשיו מגיע כבר כמעט לקצו, סביב שדה-בריר – האם לכי"ל תינתן האפשרות להשתמש בפוספטים שבשדה-בריר שסמוך לערד? משרד הבריאות – ישבה פה קודם השרה גרמן, שבהודעה, בהחלטה אמיצה מאוד, קבעה שמשרד הבריאות מתנגד למהלך הזה מאחר שכריית פוספטים סמוך למקומות מגורים עלולה להביא לעלייה דרמטית במקרי הסרטן באותו מקום. התושבים מתנגדים, משרד הבריאות מתנגד, אבל כי"ל מתחילה לאיים. יצאתי להפגנה יחד עם עוד כמה חברי כנסת – ובהם תמר זנדברג, שהיא שותפה להצעה הזאת לסדר-היום – מול המשרדים של מנכ"ל חברת כי"ל נגד שדה-בריר הזה. יש לציין שיש לשדה-בריר חלופות; אפשר לכרות את הפוספטים האלה גם באזורים אחרים, פשוט מרוחקים יותר, ועל כן יקרים יותר לחברה. במקום להשיב לנו בצורה הגיונית ומסודרת בחר המנכ"ל דווקא לשלוח את העובדים, וככה מצאנו את עצמנו עומדים יחד עם תושבי ערד מול עשרות מעובדי כי"ל שבאים ואומרים לנו: למה אתם לוקחים לנו את מקומות העבודה? אבל זה לא המצב. כי"ל משתמשת באיומים האלה פעם אחר פעם. עכשיו אנחנו מקבלים את ההודעה שכי"ל החליטה לפטר 600 עובדים. במפעל הברום היא החליטה לפטר 150 עובדים, ואף-על-פי שנקבע לה משא-ומתן לשבוע זה, היא כבר שלחה להם היום, ממש היום, את המכתבים לקראת שימוע שלפני פיטורים. 90 אנשים מעל גיל 50 יפוטרו במסגרת ההחלטה הזאת; בן-אדם אחד שעוד רגע כבר היה אמור לצאת לפנסיה. זו שיטת העבודה. מה אנחנו מקבלים בעצם מהטבות המס האלה? האם הדבר הזה הגיוני? האם לא צריך להשתמש במצב הזה דווקא עכשיו, אחרי המלחמה הקשה בדרום, כדי לשנות את המצב הזה ולהעניק את הטבות המס, או לחלופין, מענקים כספיים של ממש למפעלים ישראליים שיכולים לספק מקומות תעסוקה אמיתיים ובאמת בני-קיימא? כאלה שעובדים בהם בשכר הוגן עם תנאי העסקה הוגנים, עם זכויות סוציאליות, עם פנסיות הוגנות? כאלה שבאמת יספקו מקומות עבודה לתושבי הדרום? עוד גילוי שיצא אז באותו מחקר אחרי פרסום דוח הכנסות המדינה היה שרק 28% מאותן הטבות מס באמת מגיעות לתושבי הפריפריה; ב"תושבי הפריפריה" מתכוונים לתושבי הצפון והדרום. האם הדבר הזה הגיוני? יש פה הזדמנות לקחת את המצב הזה ולבנות מערך חדש, גם מערך של פיקוח ומעקב אחרי הטבות המס האלה, כפי שביקש מבקר המדינה, אבל גם החלטה לפזר את הטבות המס בצורה יותר הגיונית, לוודא שאותם מקומות שמקבלים את ההטבות גם באמת מעסיקים עובדים מהפריפריה בתנאים הוגנים, ולא הופכים אותם לעובדי קבלן ומשתמשים בהם אחר כך כדי לאיים על הממשלה כשהיא מנסה לקבל החלטות אמיצות. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת יעקב מרגי, עמדה נוספת. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, כאיש הנגב אני לא רוצה לחשוב איך היה נראה הנגב בלי כי"ל, בלי המפעלים, בלי קריות המחקר שם, ואני חושב שדיברו פה חברי על מה שכי"ל מחויבת גם בחוק וגם כלפי החברה, כלפי הקהילה. אני מדבר לאחרונה עם עובדי כי"ל, מצב הרוח שם ממש גרוע מאוד, ההתייחסות מאוד דורסנית, פעולות חד-צדדיות של ההנהלה. אני חושב שיש לכנסת מה לומר, ואם צריך, צריך לקדם דיון דחוף בנושא הזה בוועדות הכנסת. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו באמת נקבל את עצתך לדיון בוועדה. סתיו, ועדה? <סתיו שפיר (העבודה):> אני מציעה את ועדת הכספים. <היו"ר אורי מקלב:> הכספים. בסדר, ועדת הכספים. <משולם נהרי (ש"ס):> ועדת העבודה. טעות, סתיו. <היו"ר אורי מקלב:> לא, אבל, בואו תגיעו להסכמה, שלא נצטרך להעביר את זה לוועדת הכנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> ועדת העבודה. <משולם נהרי (ש"ס):> ועדת העבודה, סתיו; חיים כץ. <מיקי לוי (יש עתיד):> צודק, סתיו. <משולם נהרי (ש"ס):> שם זה ילך לסתם – לא כדאי לך. <סתיו שפיר (העבודה):> מה זה? <משולם נהרי (ש"ס):> ועדת העבודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא צודק. <סתיו שפיר (העבודה):> אני רוצה לדבר על מערך הפיקוח על הטבות המס. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> העבודה. <היו"ר אורי מקלב:> אז יש כאן הסכמה בסופו של דבר. <סתיו שפיר (העבודה):> העבודה, בסדר. <היו"ר אורי מקלב:> לוועדת העבודה והרווחה. נעבור להצבעה. מי שמצביע הוא בעד דיון בוועדת העבודה והרווחה, ומי שנגד מתנגד להצעה הזאת. אנחנו גם נבקש מהשר להגיע לוועדה הזאת, בכל אופן זה נושא חשוב, הרבה עובדים. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך ההצעה לסדר-היום, כוונת כי"ל לפטר 600 עובדים, תועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <כוונת ההסתדרות להכריז על סכסוך עבודה> <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום הבאות: כוונת ההסתדרות להכריז על סכסוך עבודה, מס' 4055, 4072, 4077 ו-4083. על הצעה זו ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת יעקב מרגי, ולאחר מכן – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. לאחר מכן – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. שלושה דוברים בהצעה הזאת לסדר-היום. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, ההסתדרות מתכוננת להכריז על סכסוך עבודה ולהשבית את המשק. היא מתכוננת להשבית את המשק על סוגיית שכר המינימום ועל סוגיית עובדי הקבלן. כולי תקווה שההסתדרות אכן תשבית את המשק, ולא תכריז – לא רק תכריז, כי הגיע הזמן – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת מוזס. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – כי הגיע הזמן לעשות למען צמצום העוני והפערים. את צמצום העוני והפערים אפשר לעשות על-ידי הגדלת שכר המינימום וביטול העבדות המודרנית שמונהגת זה כמה עשורים במדינה. עובדי הקבלן, מכובדי השר – בממשלה הקודמת, ידידי סגן השר, שר האוצר, בממשלה הקודמת התקבלה החלטה לגבי עובדי כתף אל כתף, אותם עובדים שעושים את אותה עבודה; קח משרד ממשלתי, יש כמה עובדים, חלקם עובדי המשרד, חלקם עובדי קבלן – עושים את אותה עבודה, מקבלים שכר נמוך יותר, לא מקבלים את השי של ההנהלה, לא זכאים, לא יוצאים להשתלמויות כמו עובדי המשרד, לא זכאים – ממש עבדות מודרנית. נכון, הם עובדים במשרד ממשלתי, אבל הם עובדי קבלן, ויש החלטה לצמצם את מספר עובדי כתף אל כתף. לצערי הרב, הממשלה מתמהמהת ביישום וגוררת רגליים. סוגיה שנייה שההסתדרות רוצה להכריז בשלה על סכסוך עבודה – סוגיית שכר המינימום. קראנו ואנחנו מבינים שכוונת הממשלה להעלות את שכר המינימום לסכום מסוים עדיין שנויה במחלוקת; זאת לא השאיפה של ההסתדרות. אני קורא ליושב-ראש ההסתדרות לא להתפתות ולא לקבל את הפשרה שהאוצר כנראה השלים אתה. כנראה האוצר השלים עם סכום מסוים, והוא הולך לעשות זאת. שזאת לא תהיה מלכודת. צריך להיאבק הן בסוגיית שכר המינימום – אני חושב ששכר המינימום היום הוא שכר עוני. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אנחנו בעד, נכון. <יעקב מרגי (ש"ס):> היום צוין בכנסת יום העוני הבין-לאומי. אני השתתפתי באחד הדיונים, בוועדה לזכויות הילד. הוצגו שם מצבים קשים מאוד, מצבים קשים שבהם ההורה יוצא לעבודה בבוקר, חוזר בערב, לא פרזיט, האימא יוצאת לעבודה בבוקר, חוזרת בערב, והנה השכר שמביאים שניהם גם יחד לא מוציא אותם מעבר לקו העוני. מכובדי השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שיושב-ראש ההסתדרות מדליק לפניכם נורת אזהרה, קורא לעברכם: אל תגזימו. הפערים הם די גדולים בחברה הישראלית. זאת פצצת זמן חברתית שצריך לטפל בה. צריך לטפל בה. אני אומר לכם, אם לא היו משתיקים את העניים בשנות ה-70 וה-80 ועושים להם דה-לגיטימציה, תרבות ה"תן לי", זוכרים את זה? תרבות הקצבאות, תפסיקו, צאו לעבודה – אז קיצצו קצבאות ילדים, השלימו עם זה. מישהו הסיט את אותם 4 מיליארד? הולכים ומצמצמים את תשלומי ההעברה לטובת חברות הדירוג, לטובת זה שנופיע במדינות ה-OECD. אנחנו נכנסים למדינות ה-OECD בפרמטר אחד ונדפקים ב-20 פרמטרים. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני קורא מכאן ליושב-ראש ההסתדרות למצות את המהלך עם האוצר. במידה שלא יהיו הישגים, לא בשכר המינימום ולא במצבם של עובדי הקבלן במדינת ישראל – להשבית את המשק. זו אחת השביתות בהקשר של הדיור והוויכוח הסוער שהיה פה היום במליאה. שביתה כזאת היא אחת השביתות הראויות, וראוי שחופש השביתה בסוגיות האלה יהיה קיים. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. אני שוב מזכיר שאחרונת הדוברים היא חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. ישיב סגן השר חבר הכנסת מיקי לוי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, סגן השר, בטרם אני אעלה את הנושא של השביתה, אני לא יכול להתעלם מהמצב היום וממה שקורה, מכל הנושא הזה, מהטבח הנוראי של אתמול. אני רוצה לומר לכם, אמרו לנו כל פעם שפעם, כשהיו מדברים על תרפ"ט ועל השואה, אמרו: אז היינו מיעוט נרדף וחלש, היום יש לנו צבא, משטרה, יס"מ, ימ"מ, ואפילו "קסאם". ראש הממשלה אומר שאבו מאזן מסית; בא ראש השב"כ ואומר שאינו מסית ושאינו מעוניין בטרור. אנחנו יודעים לא מהיום, בתרפ"ט יצאה ההסתה של אמין אל-חוסייני, שם רשעים ירקב, שטען שהיהודים רוצים להגיע להר-הבית ולכבוש את אל-אקצא. את אינתיפאדת אל-אקצא יצר ערפאת ב-2000, כשאריק שרון עלה להר-הבית, ואז קיבלתי נתונים ממי שהיה אז מפקד משטרת ירושלים, שיושב כאן היום, סגן השר לוי, שבאותו יום – שבעה הרוגים פלסטינים, 200 פצועים פלסטינים ו-50 שוטרים פצועים. ואז התחילו המהומות של אוקטובר 2000, שעד היום זה תאריך מכונן לשני הצדדים. אני רוצה לומר לכם, אני לא יודע מה קורה כאן, אבל ראש הממשלה עסוק בחוק הלאום היהודי. אני לא יודע מה ההתעסקות הזאת כאשר כולנו יודעים היום – ואנחנו רואים איך שטובחים ורוצחים בנו – יודעים באמת שאנחנו הלאום היהודי. צריכים לקחת את העניינים לידיים, ואם יעשו משהו, ה' יצליח דרכנו. ולא – מכל ההרוגים שהיו עד היום, החל מהרב וולס, וכל הרוצחים, היום נזכרו להרוס בית אחד, ולא בית, אלא את החדר שבו המחבל היה גר, לא חלילה כל הבית. אני לא יודע איפה התבונה, לאן נעלמה התבונה. עכשיו אני רוצה להתייחס לנושא כוונת ההסתדרות להכריז על סכסוך עבודה. האיומים החוזרים ונשנים להשתמש בנשק השביתה, ובפרט תופעת שביתות הפתע החוזרות ונשנות, גובלים בהפקרות של ממש. חייבים לשים לזה סוף. יהיו הסיבות לשביתה אשר יהיו, הציבור איננו יכול להיות בן-ערובה. לפני שבוע, ללא שום התראה מראש, השביתו טייסי "אל על" את הטיסות. אלפי נוסעים שתכננו לטוס הגיעו לשדה התעופה ונשארו תקועים – ללא יכולת להגיע למחוז חפצם. הסיבה להשבתה הייתה דרישתם של הטייסים לאפשר להם להמשיך לטוס עד גיל 68 במקום 65. המאבק אומנם צודק, אבל למה על גבם של הנוסעים? יש דרכים מכובדות יותר להשגת מטרות. עכשיו הצטרפו לשובתים גם הנהגים הערבים בירושלים. משביתים את התחבורה הציבורית מסיבה לא עניינית ולא הגיונית. 250 נהגים לא הגיעו לעבודה והתחבורה הציבורית כמעט משותקת. לו היו סנקציות חמורות על משביתי שירותים חיוניים, לא היה להם העוז להכריז חד-צדדית ובפתאומיות על השבתה. כך גם לגבי שירות התעסוקה. סניפי שירות התעסוקה סגורים כבר תקופה ארוכה ואלפי מובטלים אינם מקבלים את המגיע להם על-פי חוק. ההסתדרות מנהלת מאבק על נושא חשוב ביותר, העלאת שכר המינימום, נושא צודק, אבל האם אפשר להודיע לפני שהולכים על שביתה? מה הן ההפתעות האלה? <היו"ר יוני שטבון:> ברשותך, משפטים אחרונים, כי הזמן נגמר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הגנה על זכויות עובדים היא ערך נעלה. מאידך גיסא, הזכות לקבל שירות ראוי מהשירות הציבורי נעלה עוד יותר. <היו"ר יוני שטבון:> פתחת בנושא בית-הכנסת. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> צריך למצוא את האיזונים המתאימים איך להגן על זכויות העובדים בלי לפגוע בזכויות האזרחים. היד הקלה על איום השביתה חייבת להיפסק. תודה רבה. ושוב אני בא ואומר שהנושא של הר-הבית, כבר פסקו חכמינו וגדולי ישראל ומועצת גדולי התורה, שבזמננו, לפי הרמב"ם ולפי שאר הפוסקים, אסור לעלות להר-הבית. זה עניין חשוב ממדרגה ראשונה – לא פחות מאכילת חמץ בחג הפסח. יחד עם זאת, כולם יודעים שזה שייך לנו. להביא את כל המזרח התיכון ואת כל העולם המוסלמי לידי מלחמת דת – השם ירחם. אוי לנו מתקופה זאת. ה' יהיה בעזרנו שנגיע כבר להבנה ונדע להבדיל בין אור לחושך. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. שלוש דקות. לאחר מכן ישיב סגן השר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, השר יעקב פרי, חברי כנסת נכבדים, האמת היא שההצעה לסדר-היום שמדברת על צמיחה שלילית היא כנראה לא רלוונטית, במיוחד אחרי ששמעתי את חברי חבר הכנסת יעקב מרגי – ברצוני להתייחס לדברים שאמרת, להתייחסות הנוקבת שלך גם לגבי שכר המינימום וגם לגבי עובדי כתף אל כתף. ראוי שהדברים יהיו פה ברורים. גם אם עכשיו ובימים האחרונים רץ קמפיין של להעלות את שכר המינימום, קמפיין שמשתמע ממנו כאילו מפלגת יש עתיד ושר האוצר מתנגדים להעלאת שכר המינימום, צריך שיהיה ברור ובהיר שיש עתיד תומכת בהעלאת שכר המינימום. שר האוצר תומך בהעלאה של שכר המינימום, אם לא יותר מכך, ואנחנו מובילים – אנחנו מובילים להעלאה של שכר המינימום. אבל בתוך זה צריך להבין שיש גורמים שכל אחד מושך לכיוון שלו, ואני מאוד מתפלאת על יושב-ראש ההסתדרות, אבי ניסנקורן, שהוא איש משכמו ומעלה, שמנסה לעשות עלינו סיבוב, על שר האוצר, ומצייר איזו תמונה שגויה, מצג שווא, שאנחנו מתנגדים לשכר המינימום, להעלאה של שכר המינימום. הוא יוצא עם קמפיין שעולה הון תועפות. הוא לקח את כל הקמפיין הזה וחילק את הכסף – תאמינו לי, כבר היו מקבלים את התוספת; ובל נשכח שזה גם כסף של הציבור. ואני אומרת לניסנקורן: תפסיק להתעקש על העלאת שכר המינימום לאנשים שמרוויחים יותר מ-10,000 שקל. אנשים שמרוויחים 12,000 שקל, עליהם הוא מתעקש עכשיו, ועל זה תקוע המשא-ומתן, כי אנחנו רוצים להעלות את שכר המינימום לאנשים שמרוויחים 4,300-4,200 שקל, אנשים שמרוויחים מתחת ל-6,000 שקל, להם צריך להעלות. לא צריך לפוצץ משאים-ומתנים או חלילה להציג מצג שווא לציבור, כשכל ההתעקשות היא להעלות את שכרם של מי שמרוויחים למעלה – כמו שאמרתי – גם מ-12,000 שקלים, כשהבסיס שלהם הוא שכר מינימום, אבל התוספת היא תוספת לשכר הסופי שמגולם בתלוש המשכורת. מי שמעניינים את שר האוצר ואת מפלגת יש עתיד אלה אותם אנשים שמשתכרים פחות מ-6,000 שקל, אותם אנשים שלא מצליחים לגמור את החודש. ועלו פה טענות כאילו היינו מפלגה רק של מעמד הביניים. זו קונספציה שגויה. אנחנו דואגים לחלשים ולאוכלוסיות המוחלשות. אנחנו דואגים לאותם אנשים שלא מצליחים לגמור את החודש, ואנחנו בעד העלאת שכר מינימום, וזה יקרה בלי פופוליזם. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. ישיב על הדברים סגן השר מיקי לוי. בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> יש עוד מעט הצעה לסדר-היום על הסיגד, נשארו האתיופים – – – <היו"ר יוני שטבון:> ההצעה היא בסוף. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי למפלגת יש עתיד, פנינה, שמעון, השר פרי וחברנו מרגי, זו הכנסת, כנסת ישראל, כרגע. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> מחזיקים את המדינה על הכתפיים שלהם עכשיו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו כנסת ישראל כרגע. בסדר. אנחנו רוב. אנחנו רוב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך את ההסתדרות על הצטרפותה ליוזמת האוצר לפעול לשיפור שוק התעסוקה בישראל: ברוכים הבאים, הסתדרות. אני ממש מברך אתכם. בחודשים האחרונים קיימנו כמה ישיבות ודיונים באוצר, בראשותו של שר האוצר, כדי לבחון את הנושא על כלל מרכיביו, תוך גיוס המעסיקים, התעשיינים, הלשכות המקצועיות, דהיינו "להב" לעסקים קטנים, לשכת רואי-החשבון, לשכת יועצי המס ולשכת עורכי-הדין וההסתדרות, מתוך הבנה כי יש לתאם מהלך זה בהסכמה של כלל הגורמים הרלוונטיים במשק. אי-אפשר ללכת חד-צדדית, כי זה לא יעבוד. עד היום התקיימו דיונים בין ההסתדרות לבין התעשיינים, ולצערנו הרב הם לא עלו יפה והוכרז סכסוך עבודה. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חשוב וצריך לנהל את הסכסוכים בישיבה משותפת והסכמות של כלל הגורמים יחד, ולא באיומים והשבתות. מזה לא נגיע לשום דבר. אי-אפשר לעשות את זה במהלך חד-צדדי, בלי אותם גורמים מרכזיים במשק, איגוד התעשיינים, העסקים הקטנים, הלשכות השונות. אי-אפשר. במיוחד כאשר אנחנו אלה שיזמו את העלאת הסוגיות לדיון. מכאן שיש נכונות אמיתית מצד האוצר להביא לשינוי משמעותי במצב הקיים. חבר הכנסת מרגי, חברי, אין לנו מספר מוסכם לתוספת. כל מה שכתוב בעיתון, שנע בין אפס ל-1,000, זה פרי דמיונם של אנשים. אנחנו בהחלט מחפשים את אותה תוספת שגם התעשיינים, האיגודים, המעסיקים, יוכלו לחיות אתה, כולל, כן, המגזר הציבורי, שגם שם התוספת היא תוספת נכבדה. אנחנו בעד, שר האוצר יזם, אלא שדברים – מדרך הטבע, כשיש שחקנים רבים על המגרש, הנושא הזה לוקח זמן. ראוי היה לפתור בפחות זמן, אני מסכים אתך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לפעול באופן משותף ולהתייחס למכלול הסוגיות, בהן העלאת הפריון והשכר הריאלי במגזר הפרטי והציבורי. הרי אם נעלה את הפריון, מדרך הטבע יהיה לנו קל מאוד להעלות את השכר. לצערי, מדינת ישראל לא נמצאת במקום טוב בפריון העבודה, וכאן אנחנו צריכים לשפר – את פריון העבודה, את מוסר העבודה, את התוצרים, בכלל המגזרים. ברגע שהפריון יעלה – ומה לעשות, יש מדינות שהפריון של העובד בהן גבוה פי כמה וכמה משל הישראלי. ברגע שנעלה את הפריון, ההשלכות של המהלך על המגזר הציבורי, בדגש על הגברת הגמישות הניהולית ופתרון בעיית התשלומים העודפים, חבר הכנסת מרגי – אלה בדיוק אותם תשלומים עודפים שחברת הכנסת שטה דיברה עליהם, כשהבסיס הוא נמוך אבל השכר הוא גבוה, ואז אותם בעלי שכר בסיס נמוך מגישים בקשה להשלמת הכנסה. הרי זה לא יעלה על הדעת, וצריך לתקן את זה. וכמובן אסור לשכוח גם את העובדים החלשים במשק. כן, העובדים החלשים שהם ענייננו בתוספת, הם נמצאים בראש מעיינינו. יש לפעול לשיפור מצבם תוך ביטול עיוותים בשוק התעסוקה. כל אלו נועדו לסייע לנו לצמצם את פערי האי-שוויון שקיימים. תודה רבה, אדוני. אני מציע למציעים להסתפק בתשובתי, להמתין לתוצאות, או להעביר לאן שאתם רוצים – ועדה, דיון בכנסת. אני חושב שהכול נמצא כרגע במסלול טיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. אדוני, חבר הכנסת מרגי? <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> טוב, מה שתרצו. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אני מסתפקת – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> ממילא לא יהיה – – – <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו נצביע על ההצעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. להעביר לוועדה, כן. האם הנושא יועבר לוועדה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה והרווחה. <הצעות לסדר-היום> <צמיחה שלילית במשק> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: צמיחה שלילית במשק, מס' 4069, 4073, 4076 ו-4084. ראשון הדוברים, חבר הכנסת באסל גטאס – ולאחר מכן – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, שלוש דקות לכל דובר. שלוש דקות. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הנתונים שהתפרסמו בשבוע שעבר על מצב המשק ועל הצמיחה מעוררים כמה שאלות; במיוחד יש חשיבות למידע הזה בימים אלה שהכנסת דנה ותדון בתקציב המדינה, כמובן, ואני חושב שהתקציב שנבנה לפני פרסום הנתונים החשובים האלה מצייר תחזית אופטימית מדי לגבי ההכנסות, בצד ההכנסות הצפויות. התחזית שנבנתה הייתה ל-2.8%, בעוד שבמצב המשק כפי שהוא כיום – צמיחה שלילית ברבעון האחרון, שלילית אבסולוטית, מינוס 0.4%. ברבעון הקודם הייתה צמיחה שלילית אפקטיבית, כלומר המשק צמח, אבל פחות מהצמיחה הדמוגרפית, וגם זו נחשבת צמיחה שלילית. כמובן, יש לזה הפן הכלכלי החשוב, כי בסופו של דבר מצב המשק הוא זה שקובע את המצב התפקודי של הממשלה ושל משרדי הממשלה השונים, והיחס חוב–תוצר והגירעון הצפוי בתקציב המדינה לשנת 2015, אבל – אני לא חושב שהשעון נכון. <היו"ר יוני שטבון:> הוא הופעל בזמן. <באסל גטאס (בל"ד):> לא דיברתי חמש דקות. <היו"ר יוני שטבון:> לא, זה שלוש דקות. אמרתי שלוש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> אמרת לי חמש דקות. <היו"ר יוני שטבון:> לא. יש פה תקנון של הכנסת, שלוש דקות לכל דובר. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> אני מדבר בניחותא, חשבתי שיש לי חמש דקות. <היו"ר יוני שטבון:> נכון. כיוון שלא הבנת כך, נאריך לך בעוד דקה. בבקשה. הנה, עוד דקה הוספנו. <באסל גטאס (בל"ד):> העניין המרכזי שחשוב כאן לציין הוא מידת השבריריות או הרגישות של המשק במצב המדיני. לא סוד הוא שהמשק צמח שלילית בגלל המלחמה בעזה, וזה לא רק בגלל ההוצאות שהתווספו, אלא כי המשק עצמו דשדש במקום ודשדש גם בשלושת החודשים שלפני המלחמה בעזה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא נכון. לא נכון. <באסל גטאס (בל"ד):> כן, הצמיחה הייתה שלילית דה-פקטו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ממש לא. <באסל גטאס (בל"ד):> הייתה צמיחה של 1 נקודה – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> זה יום אחד ב"צוק איתן". <שמעון סולומון (יש עתיד):> ברבעון השלישי היה. <באסל גטאס (בל"ד):> ברבעון האחרון הייתה צמיחה שלילית אבסולוטית. אמרתי, אתה לא הקשבת לי. אני ראיתי שאתה מדבר עם – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אני חייבת לשאול אותך שאלה: יש מלחמה, אתה רוצה שתהיה צמיחה? <באסל גטאס (בל"ד):> אבל בשלושת החודשים, ברבעון לפני – תשמעי אותי – ברבעון לפני כן המשק צמח, חיובי, אבל הוא צמח פחות מהצמיחה הדמוגרפית. הוא צריך לצמוח בסדר גודל של 1.8% רק כדי לאזן את הצמיחה באוכלוסייה. וזה אומר לנו שהמשק – מה שביבי נתניהו ניסה למכור כל הזמן, שאפשר להגיע לצמיחה ומשק משגשג גם כשמנהלים סכסוך ומנהלים מצב של מלחמה, זה לא נכון – המשק מאוד רגיש למצב המדיני, למצב האזורי, ואם ממשלת ישראל מתכוונת להשיג יעדים של צמיחה, גם צריך להגיע לפתרון של שלום צודק, מקובל, ולהגיע לעצמאות של שני העמים, שתי מדינות החיות זו בצד זו – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <באסל גטאס (בל"ד):> – – וזה לא המצב. ולכן אני צופה שתחת הממשלה הנוכחית, שאין בה אופק מדיני – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת באסל, הוספתי לך עוד דקה. <באסל גטאס (בל"ד):> אני מסיים. אני מסיים. <היו"ר יוני שטבון:> הוספתי לך עוד דקה אפילו. <באסל גטאס (בל"ד):> אני מסיים. – – – כשאין אופק מדיני ואין התקדמות בשלום, המצב ימשיך להידרדר. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. נא להקפיד על שלוש דקות. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש – או, אני רואה ששר המדע עובד היום שעות נוספות. בסדר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> משלמים לי כפול. <נחמן שי (העבודה):> משלמים לך, בסדר גמור. מגיע לך כל שקל. <היו"ר יוני שטבון:> שכר מינימום, או שכר – – – <נחמן שי (העבודה):> כל שקל מגיע לשר פרי. חברי חברי הכנסת, הקטסטרופה הכלכלית שדיברנו עליה לא משמחת אף אחד כמובן, אבל היא מתממשת לנגד עינינו. הירידה בפעילות הכלכלית הולכת ונמשכת ומביאה אותנו לצמיחה שלילית ברבעון הזה, מה שאומר שהגלגלים של המשק הולכים ונעשים אטיים יותר ויותר. מובן שמשרד האוצר, שמייד מגן על עצמו בכל מיני דרכים, אמר: לא, לא אסון כל כך גדול, יהיה בסדר, כי יש לנו רזרבות. אבל אלה, עם כל הכבוד, שטויות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> צמיחה לא שייכת לרזרבות. <נחמן שי (העבודה):> אוקיי. הצמיחה צריכה להוציא אותנו מהמקום – מהבור שאנחנו נופלים אליו באטיות. הקטרים שאמורים לסייע לפעילות המשק, כמו למשל בנייה למגורים, או ייצוא, או מרכיבים אחרים של פעילות כלכלית, לא עובדים. עכשיו, אנחנו לא צריכים להיות גאונים כלכליים, אמרתי, ולקבל פרס נובל לכלכלה, כדי להבין שהמלחמה עלתה הרבה כסף, באופן ישיר ועקיף. וכשפנינו ואמרנו: תפצו ותסייעו, גם לבעלי עסקים, גם לחברות שניזוקו במלחמה, ותיתנו להם משאבים כדי שיצאו לדרך מחדש, כדי שהגלגלים יותנעו שוב, הדברים האלה כמובן התקבלו בבוז. שלחו אותנו, הגענו לבג"ץ, ניסינו להרחיב גם את השפעת המלחמה – הלוא משרד האוצר התווכח אתנו שקו 40 הקילומטר הוא הקו הסופי, אין נזקים מעבר לכך. אז היום באים הנתונים האלה וטופחים על פניהם של אנשי האוצר, של כל אחד מאתנו. אני אומר עוד הפעם, משבר כלכלי לא משמח איש במדינה הזאת, אבל האמת היא גלויה. המשק כולו נפגע מהמלחמה הזאת, והמשק כולו היה צריך לקבל זריקת מרץ כדי לחזור לתפקד כמו שצריך. והגרוע מכול, שגם התקציב החדש, שאושר או יאושר בזמן הקרוב, אין בו בשורה. כולם כבר יודעים את זה. אומנם אנשי האוצר ואנשי יש עתיד והשר וסגן השר, כולם הגדירו אותו כתקציב חברתי, אבל אלה שמות שאין מאחוריהם שום דבר. הוא גם לא תקציב חברתי והוא גם לא תקציב כלכלי, והכי גרוע, שאם אנחנו מסתכלים, אז התחזית היא עגומה גם לגבי השנה הבאה, והסיכוי לפגוש את הצמיחה המיועדת ל-2.8 הוא קטן מאוד. לכן אנחנו נכנסים למיתון, ומיתון זה רע. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב על הדברים סגן השר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה להרגיע אתכם ולהגיד ולהבהיר, ותכף אני גם אפרט, כי זה לא חוכמה, חבר הכנסת שי, לעמוד פה ולהגיד: זה לא חברתי, לא הוספתם. אתה מתמצא במספרים? אתה יודע כמה הוספנו לחינוך? <נחמן שי (העבודה):> מכיר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני שואל, אתה יודע כמה הוספנו לבריאות? <נחמן שי (העבודה):> כן, אני מכיר את הססמה: הוספנו והוספנו. ויש קיצוץ. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני שואל. אני שואל אם פתחת את ספר התקציב. ואני רוצה להרגיע ולהבהיר כי הכלכלה הישראלית יציבה. לא נכנסנו, חלילה, למיתון; אומנם המילה הזאת שגורה בפיכם, אבל אין לה שום בסיס כרגע. לא נכנסנו למיתון, ובניגוד לקולות ולהפחדות הצמיחה אינה שלילית. ואני אסביר. <נחמן שי (העבודה):> תסביר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הנתון שמפרסמת הלמ"ס הוא נתון נקודתי, ראשוני, אשר מתייחס לרבעון אחד ואיננו מאפיין את נתוני הצמיחה הרב-שנתיים, והוא אף יעודכן בהמשך, כפי שקורה תמיד, על-ידי הלמ"ס. במהלך הרבעון השלישי, שאליו התייחס הפרסום, מצאה עצמה מדינת ישראל במבצע "צוק איתן", שארך 50 ימים. 50 יום הושבת חלק מן המשק; אורח החיים היומיומי, היצוא, רמת הדולר – הכול היה בעייתי. אלה היו 50 ימים ארוכים וקשים, אשר הייתה להם השפעה ברורה על הפעילות העסקית ועל הכלכלה כולה. ענפים שלמים, כמו ענף התיירות, ספגו, לצערנו, פגיעה ממשית והשפיעו על הנתון השלילי. אי-אפשר להתעלם מכך. במהלך המבצע וב-15 בספטמבר פורסם עדכון של תחזית הצמיחה של משרד האוצר לשנת 2014, ובמסגרתו עודכנה התחזית. מכיוון שהתחזית הייתה בתחילת השנה ומבצע "צוק איתן" בהמשך השנה, מצאנו לנכון לעדכן את התחזית מצמיחה של 2.9% ל-2.4%, בעקבות הפגיעה של המבצע; כן, עצירת התיירים, המכה שספג ענף התיירות, תשתיות שנעצרו וכו' וכו'. כפי שפורסם, עדכון התחזית התבסס על הנחה כי ברבעון השלישי הצמיחה תפחת. הייתה תחזית כזו, כי "צוק איתן" נפל לתוך הרבעון השלישי, חלקו הגדול. לפיכך, אדוני היושב-ראש, למרות הנתון השלילי שהתפרסם, התחזיות שלנו לצמיחה נותרו בעינן, והן עומדות על כ-2.4%. זו התחזית של הכלכלן הראשי של הממונה על הכנסות המדינה – 2.4% בשנת 2014 וכ-2.8% ל-2015. כשאנחנו רואים שמסביב ייהום הסער, נתונים אלה הם נתונים בהחלט טובים. ראוי לציין כי התחזית לשנה הבאה אף צנועה וזהירה יותר מהתחזית שהשמיע בנק ישראל, שעומדת על כ-3%. אנחנו היינו יותר זהירים ממנו ודיברנו על 2.8%, אף שיש לנו עדיין space ויכולנו להצטרף אליו בתחזית. זה תואם בדיוק, התחזית של בנק ישראל, את התחזית שפרסמה קרן המטבע, שעומדת על 3%. לא הצטרפנו לתחזיות האלה, שמדברות על 3% – הן של בנק ישראל והן של קרן המטבע – ואנחנו מדברים על תחזית מאוד מאוד זהירה של 2.8, ואם יהיה יותר, אנחנו רק נהיה מרוצים יותר. עשינו מאמצים רבים – רבים מאוד, למרות השנה הקשה שעברה עלינו – בנושא מנועי הצמיחה: בתשתיות, ואפשר לראות אותן בחוץ – בהרחבת הכבישים, בתכנון הרכבת לעמק; בחינוך, אפשר לראות שם את התוספת מעל הטייס האוטומטי של 2.3 מיליארד שקל; בבריאות, רק לפני כשעה וחצי הייתה פה שרת האוצר ודיברה על סדר גודל של כמעט – כמעט – 1.7 מיליארד שקל תוספת לבריאות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> שרת הבריאות. אמרת שרת האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מתנצל, שרת הבריאות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> יש משהו שאנחנו צריכים לדעת? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> היא דיברה על כמעט 1.7 מיליארד שקל מעל הטייס האוטומטי; ורווחה, בהמשך לוועדת אלאלוף, שמונתה על-ידי שר הרווחה באומץ רב, התוספת שם תהיה כמעט 1.7 מיליארד שקל. נכון, הגישו מסקנות על 4 מיליארד, ועשינו מאמצים לתת 1.7 מיליארד. וכן, הבאנו גם השקעות חוץ – חברת "אינטל", אחרי מאמצים גדולים, בניגוד לפעם הקודמת. חלק מחברי הכנסת שוותיקים ממני בבית הזה יודעים שבקדנציה הקודמת, כש"אינטל" רצתה לפתוח מפעל במדינת ישראל, מפעל נוסף, אז התווכחו על חבילת ההטבות שהיא תקבל. וכן, נתנו חבילת הטבות. אבל חברת "אינטל" תוסיף כ-1,700 מקמות עבודה במפעל החדש שהיא תקים, בהיקף של 10 מיליארד דולר. כן, נתנו הטבות מס, עבור אותם אנשים שיעבדו שם במשכורות גבוהות ויוציאו את זה בחוץ, ויניעו את הכלכלה עבור אותם עוד כ-3,000 מבקשי עבודה – אין לי המילה, חבר הכנסת נחמן שי, אז אני אומר "תומכי לחימה"; אם יש לך משהו אחר, "תומכי עבודה", "חיצוניים", אני לא יודע – אותם מובילים שיביאו את העובדים, עבור אותם ספקי מזון, אותן מכבסות, אותם מכונאי חוץ שיתקנו את המכוניות של המפעל – כן, עוד 3,000 איש שאנחנו מוסיפים למעגל העבודה ודואגים בהחלט להשקעות חיצוניות. אין ספק כי הצעדים שנקטנו במהלך 2013 ו-2014 יאפשרו לכלכלה הישראלית ולמשק להתמודד עם תוצאות מבצע "צוק איתן". מהרזרבות, מהמאבק בהון השחור שילמנו את החלק הגבוה היחסי של הוצאות "צוק איתן". נכון שיש עוד קופסה שחורה, שאני לא אוהב אותה, אבל היא כרגע נתונה ל-2015. אבל לא העלינו מסים. לא העלינו מסים כדי לממן את הוצאות מבצע "צוק איתן" וכדי לתמוך בענף התיירות, שספג מכה קשה, אלא הוצאנו כסף מרזרבות שלנו, מעוד תוספת שהבאנו, של כמעט 4 מיליארד שקל, 3.95, גבייה עודפת, חלקה מהמאבק בהון השחור. מתוך אלה שולמו. תפתחו בבקשה את ספר התקציב – שום דבר הוא לא חור שחור. <באסל גטאס (בל"ד):> כל התקציב הוא חור שחור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מחזיק ממך – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתה יודע שמה שאני אומר נכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מחזיק – מה שאתה אומר – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתם משנים למחרת את כל התקציב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה שאתה אומר הוא totallyלא נכון. <באסל גטאס (בל"ד):> totally. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתם יושבים בצד הזה ולא יודעים לפרגן ולא יודעים להגיד, ואתם נתפסים בססמאות. ואני מבין – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כמה אתם משנים? כמה מיליארדים במשך השנה אתם מעבירים בשינויים בתקציב? מיליארדים, מיליארדים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תקשיב, אני חושב שגם בתקציב שלך בבית אתה משנה סדר עדיפויות. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל לא למחרת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זוהי מדינה חיה, נושמת, בועטת, תודה לאל דמוקרטית, שמאיימים עליה כל שני וחמישי – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ולכן יש לה הוצאות שאינן מתוכננות בתקציב הרגיל, מה לעשות. אוי ואבוי אם לא הייתה לנו הגמישות הזאת. ולעצם העניין, אדוני היושב-ראש, למרות מבצע "צוק איתן" והשפעתו על המשק, הן מבחינת הפיצויים ששילמנו והן מבחינת הצרכים המבצעיים ועלותו התקציבית הגבוהה של המבצע, אני חושב שניתן להסתפק בתשובה זו. אבל אם חברי חברי הכנסת מעוניינים להעביר את הנושא לדיון לוועדה או לדון בו במליאה, לא אתנגד לשום בקשה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אני מבין שמציעים, אדוני, להעביר את הנושא לוועדה. <באסל גטאס (בל"ד):> ועדת הכלכלה. <היו"ר יוני שטבון:> כן? זה מוסכם? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כספים. <היו"ר יוני שטבון:> ועדת הכלכלה. <נחמן שי (העבודה):> כן, כן, ועדת הכלכלה. <היו"ר יוני שטבון:> הנושא יועבר לוועדת הכנסת. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הכנסת, כי יש פה חוסר הסכמה, אני מבין. <הצעה לסדר-היום> <בקבוק תבערה נזרק אל בית-כנסת בשפרעם; מסגד נשרף בכפר אל-מוע'ייר> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות רגילות לסדר-היום, והמשמעות של הדברים היא שלכל דובר יש כעשר דקות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא: בקבוק תבערה נזרק אל בית-כנסת בשפרעם; מסגד נשרף בכפר אל-מוע'ייר; מס' 4057. בבקשה, עשר דקות. אפשר גם פחות, כמובן. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני אתרום את חלקי לסיבולת של חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, סגן השר, אנחנו בתקופה, בלשון המעטה, לא רגועה במדינה, בחברה הישראלית. רק אתמול הבאנו לקבורה את הרוגי הפיגוע. היום הבאנו לקבורה את השוטר מכפר יאנוח-ג'ת. אני רוצה שנדבר עליו. עליתי לומר כמה מילים למשפחה של השוטר – שיש לה במה להתגאות, על החינוך שבא מהבית. שוטר מיחידת התנועה שומע שיש פיגוע, קופץ, מסתער, חותר למגע כמו שחינכו אותו, שילם בחייו. הוא מקור גאווה למשפחה. צער. משתתפים בצערם, בצער האלמנה. הראו לי היום פסק הלכה שלא ידעתי אותו, של הרב עובדיה יוסף, עליו השלום; פסק הלכה שאומר, ממש מפורט, שחייל, או שוטר, איש ביטחון, שהוא לא בן הדת היהודית, שמסר נפשו למען העם היהודי, יהיה אפשר לעלות לבית-הכנסת, לעלות לתורה ולעשות לו אשכבה. זה צמרר אותי. כשראיתי את זה הצטמררתי, ואני כרגע מצטמרר ואומר את זה, מה הערך. אנחנו, לפני כמה שנים, גינינו בפס רחב, גינינו בפס רחב את הטבח במערת המכפלה. הוקענו, החברה עד היום מוקיעה את ברוך גולדשטיין. הזדעזענו. ואתמול, עם המראות הקשים של טבח, של דם, של הרוגים עטורי תפילין וטלית, גרזן אכזרי בצורה הכי נפשעת – מה ההבדל? העם היהודי, העם הקדוש מגנה, מזדעזע, ואני רואה קולות צהלה ושמחה. אוי לאותם הורים, אוי לאותה בושה, אוי לאותה משפחה שיכולה לרקוד ולשמוח ולחלק ממתקים אחרי מעשה נפשע וברברי של הבן שלה. עכשיו לנושא שלשמו התכנסנו: הצתת בית-הכנסת בשפרעם, ובאותה נשימה הצתת המסגד בכפר מצפון לרמאללה. אני קורא למדינת ישראל, כמי שהיה שר לשירותי דת, אני אומר לכם: בתי-הכנסת, בתי-העלמין העתיקים, שנמצאים בכפרים הלא-יהודיים, אין להם מענה. בחוק זה לא כפוף למשרד לשירותי דת, אין שום משרד שאחראי להם. הייתי לפעמים בוש ונכלם כשפנה אלי ראש מועצה דרוזי, או ראש מועצה ערבי, מוסלמי, וזעק על מצבו של בית-עלמין יהודי עתיק שנמצא בתחומו, ואין מענה. בזמנה הממשלה אמרה שתעשה, הייתה כוונה כזו לעשות סקר; לא יודע מה נעשה עם זה. לא ייתכן שבתי-עלמין ובתי-כנסת יהודיים עתיקים שנמצאים ביישובים לא יהודיים יהיו מופקרים לפעולות טרור ופעולות ונדליזם. באותה נשימה אני מגנה גם את פעולות "תג מחיר" – למרות התחושה הקשה מהגינוי הרפה על מה שנעשה אתמול. פעולות "תג מחיר", הגיע הזמן שייעלמו מהנוף, ייעלמו מהתודעה שלנו. זה לא מוסיף כלום, זה מחזק את אויבינו, זה מבאיש את ריחנו. אין שום סיבה, אין שום תועלת מהנושא הזה. תודה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. ישיב על הדברים השר יעקב פרי, בבקשה. בשם השר לביטחון פנים, נכון? רק נציין שהשר לביטחון פנים נמצא ברגעים אלה בצפון, בהלוויה של השוטר סייף, זיכרונו לברכה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מרגי, השר אהרונוביץ ואנוכי קודם כול מבקשים לגנות מכול וכול את התופעה של הפגיעה בקודשי הדת שמבצעים קומץ פורעי חוק. במוקדם או במאוחר הם ייתפסו ואנחנו נמצה עמם את הדין. התייחסות לאירוע בבית-הכנסת העתיק בשפרעם – ביום שלישי, 11 בנובמבר 2014, בסמוך לשעה 22:20, הושלך בקבוק תבערה לעבר בית-הכנסת העתיק בשפרעם על-ידי שני רעולי פנים. לא היו נפגעים, לא נגרם כל נזק לרכוש או לבניין; נשרף מוקד של עשבים בלבד מחוץ לבית-הכנסת. אל המקום הגיעו מפקדי תחנת המשטרה בשפרעם וגורמי חקירה מקצועיים. נפתחה חקירה אינטנסיבית, נאספים עדיין ממצאים בשטח. החקירה מתנהלת תוך תעדוף ומעקב אחר התקדמותה ועד למיצויה עד תום. באשר לאירוע במסגד אל-מוע'ייר, בתאריך 12 בנובמבר 2014, בשעה 06:00, התקבל דיווח באמצעות המת"ק – תיאום וקישור של המינהל האזרחי – על שרפת מסגד בכפר אל-מוע'ייר שבגזרת בנימין. מדיווח ראשוני עלה מייד חשד כי מדובר ככל הנראה בהצתה ובחשד לכאורה לפעולת "תג מחיר". בסריקות של פלסטינים במסגד ובמבנים סמוכים לא נמצאו כתובות הקושרות לפעילות "תג מחיר". כל הכוחות הוזנקו לנקודת כינוס והיערכות, ולאחר כשלוש שעות, לפני הכניסה לכפר, לא ניתן אישור מגורמי צה"ל, הריבון בשטח, להיכנס לכפר, עקב התרעות על חמושים והפרות סדר מרובות בכפר. לאור הערכת מצב זו, הובאו לנקודת הכינוס נציגי הרשות הפלסטינית, כיבוי אש ומשטרה, אשר עודכנו בדבר הממצאים במסגד. הם נתבקשו על-ידי חוקר השרפות וקצין החקירות של המשטרה לשוב ולאסוף נתונים וממצאים נוספים. כמו כן הוחלט כי בסיום איסוף הממצאים תיקבע פגישה בין כל הגורמים על מנת לקבל את הממצאים שנאספו באופן מסודר. ב-17 בנובמבר התקיימה הפגישה עם נציגי המשטרה והכיבוי הפלסטינים, אשר העבירו למשטרת ישראל כמה מוצגים שנתפסו בשטח. הם הועברו למעבדות המטה הארצי ונמצאים עדיין בבדיקה. מבדיקה באגף החקירות של המשטרה, אגף החקירות והמודיעין, עולה כי מדובר ב-11 אירועים שלכאורה חשודים כאירועים של "תג מחיר" בשנת 2014. שניים מתוך ה-11 נמצאים בפרקליטות, כלומר להגשת כתבי אישום, אחד מ-9 בנובמבר והשני מ-17 בנובמבר. כל שאר האירועים, שאני יכול רק לקרוא אותם: קיבוץ צרעה, אום-אלפחם, יפו, יפו, יפו, יפו, עוד הפעם יפו, כפר עקרבא, כפר דיר-איסתיא, שפרעם וכפר אל-מוע'ייר שהתייחסתי אליו, נמצאים בחקירה, ואני מאוד מקווה שאנחנו נביא לדין; נתפוס את האשמים ונביא אותם לדין. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר פרי. חברי חברי הכנסת, יש הצבעה על הנושא. המציע מעוניין להעביר את הנושא לוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 5, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים. <הצעה לסדר-היום> <אין-סוף עבירות מבוצעות ברשת המקוונת וידי המשטרה קצרות> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: אין-סוף עבירות מבוצעות ברשת המקוונת וידי המשטרה קצרות, הצעה לסדר-היום מס' 4059. יציג את הדברים חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. הצעה רגילה לסדר-היום. ישיב על הדברים השר פרי, בשם שר הביטחון. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני אתן קרדיט – בעיתון "הארץ", כתבתו של יניב קובוביץ: כל דקה נעשים בישראל 63 פשעים ברשת. אני זוכר שבקדנציה הראשונה שלי בכנסת התחילה להיות קצת מודעות לעבירות ברשת. בתחום העבירות. הייתה במשטרת ישראל, ידידי הניצב בדימוס מיקי לוי, מחלקה של פשעי מחשב; עוד לא קראו לזה סייבר. התחלנו עם אחד והתפעלנו שסיימנו עם 11. היום אני יודע שזה מגיע אפילו קרוב ל-100, אבל הקצב שאנחנו מדברים עליו – בכתבה מובא ש-30 מיליון עבירות בתחום הפשיעה המקוונת בוצעו בישראל מתחילת 2014. רבותי, לכאורה האתגרים הם רבים והמשטרה היא אותה משטרה. ודאי שאי-אפשר לשים מאחורי כל משתמש מחשב שוטר, או מעקב, כמו שאי-אפשר להצמיד לכל אזרח שוטר כדי לתת לו את הביטחון האישי, אבל אנחנו יודעים לתת תחושה של ביטחון אישי לאזרחים בעבודה קולקטיבית של המשטרה. ואני חושב, יש המושג של למען יראו וייראו. אבל לפני שאני אגע בזה, אני חייב לגעת בנקודה אחרת שעסקתי בה שקשורה לפשעי מחשב: הפדופיליה במחשב. היה אזרח, אני מקווה שהוא לא ירד בסוף מהארץ – הוא אמר לי שהוא ירד. קראו לו, והוא קיבל את התואר "לוכד הפדופילים". הוא עשה את זה מיוזמתו בצורה וולונטרית. הוא היה נכנס לאתרי צ'טים, מתחזה לנערים ונערות צעירים, והיה ממש לוכד. תתפלאו, הוא אמר לנו באחד המפגשים שהיה בלשכת עורכי-הדין, שאי-אפשר להצביע על חתך מסוים של פדופיל – נחלת כל המגזרים, נחלת כל השכבות, בכל המקצועות. והוא הפתיע כל פעם מחדש, וכל פעם ראינו כתבה, אבל תמיד אותו כתב-אישום, אותו מעצר בא בעקבות אותה עבודה שלו. הוא אמר לנו באותו מעמד שהוא אמור לעזוב את הארץ, וכל כך הצטערנו. אני חושב שהמשטרה, וזה נוגע גם לנושא שאני מדבר עליו – אני חושב שליחידת הסייבר צריך לגייס עשרה שזה יהיה תפקידם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> יש 100. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני יודע, אמרתי, ביחידת הסייבר יש 100, ויש להם תפקיד חשוב. צריך להוסיף חבורה של – בצבא, בתקופה שלי היה מושג "לוכדי עריקים" – לוכדי עברייני רשת, להתחזות או לעקוב. יש טכנולוגיות, אנחנו אלופים בטכנולוגיות. אם יהיו שניים-שלושה כתבי-אישום ראוותניים, מרתיעים, אז כמו שהיום אדם חושב פעמיים לפני שהוא מרים יד – פעם תקיפה הייתה – היום יודע אדם שהוא נורמטיבי – אם הוא עבריין מועד אין לו מה להפסיד; האדם הנורמטיבי יודע שגם אם עולה לו, סליחה על הביטוי, הדם למוח, הוא יודע שעבירת תקיפה זה רישום פלילי, זה חמור, זה יפריע לו במהלך חייו. אני חושב שאם יהיו כמה כתבי-אישום והרשעות מרתיעות נוכל לצמצם את העבירות שנעשות ברשת. תודה, אדוני השר. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. השר פרי ישיב על הדברים. תודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בסוף שנת 2012 הוחלט במשטרת ישראל להקים יחידה בתוך יחידת "להב 433", מערך סייבר שיכלול יחידה מרכזית וחוקרי סייבר במחוזות המשטרה. המערך הוקם והוא כולל כיום 100 שוטרים, 50 ביחידת מטה ארצי ו-50 במערך הפרוס במחוזות. ה-100 נותנים מענה וטיפול בעבירות ייחודיות בסייבר, כגון עבירות של חדירה למחשב, השתלת וירוסים במחשב וכיוצא בזה, כמו גם סיוע מקצועי לכלל יחידות המשטרה בהפקת ראיות ממחשבים, כסיוע בתיקי חקירה – עבירות מין, התחזות לאחר ברשת ועוד – שיש בהם התנהלות ברשתות. היחידה אמונה על פענוח תיקי סייבר מורכבים, ויש בידה יכולות ייחודיות המאפשרות לה לתת מענה בעבירות המתוחכמות, המהוות ללא ספק איום על אזרחי המדינה. היחידה הארצית נבנתה באופן שיאפשר לה לחשוף ולטפל בעבירות הסייבר המשפיעות על מפת פשיעת הסייבר בישראל, תוך יצירת שיתוף פעולה עם גופים עמיתים בארץ ובעולם, ובכך מהווה היחידה חלק ממענה כולל לתופעות פשיעת הסייבר. יותר ויותר פשעים נמצאים בתחום המרחב הקיברנטי, והמשטרה ערוכה לטיפול בעבירות האלה גם באמצעות חוקרי השטח, שמסתייעים במערך הסייבר, ומאפשרים למעשה תגובה נאותה על מגוון רחב של עבירות, לרבות עבירות במרחב זה. עולם הסייבר הוא עולם ללא גבולות. עולם שמאפשר לעבריינים ממדינה אחת לתקוף אזרחים ממדינה אחרת ללא הבחנה. מנגד, פעילות האכיפה עדיין מוגבלת לתחומי המדינה, ולפיכך מקשה מאוד על תנועה ומעקב אחר אותם עבריינים. מתוך הבנת המציאות החדשה, מקיימת יחידת הסייבר המשטרתית שיתוף פעולה מאוד ענף עם שאר מטות הסייבר בארץ וקשרים ענפים עם גורמי אכיפה מקבילים בחו"ל, דבר שמאפשר ועוד יאפשר בעתיד ליחידה יכולת פעולה נרחבת גם כאשר הגבולות הטריטוריאליים נחצים. תיקי חקירה מורכבים מאוד פוענחו על-ידי מערך הסייבר ויחידת הסייבר ב"להב 433", והביאו להגשת כתבי-אישום במגוון רחב של תיקים, לרבות תיקי פדופיליה באינטרנט, סחיטת דמי חסות במרחב הסייבר, חדירות למחשבים, הונאות במטבע וירטואלי, ויש גם שותפות בכמה חקירות בין-לאומיות שהשפעתן רוחבית. חשוב לציין כי בעולם הסייבר עבריין אחד יכול לחולל עשרות ואף מאות עבירות במרחב הקיברנטי, ומכאן שקיימת חשיבות לפעילות איכותית ממוקדת ולאו דווקא לתוצאות כמותיות. הטיפול בעבירת סייבר נפתח או בתלונה המגיעה מהציבור או בעקבות מעקב משטרתי המבוצע בסייבר אחרי עבירות המבוצעות ברשת. המערך מטפל במגוון עבירות בסייבר, החל מתיקי הסתה ברשת, המשך בעבירות מין והטרדות מיניות ברשת וכלה בתחומים ייחודיים לעבירות על-פי חוק המחשבים. עד לאחרונה נמדדו העבירות המבוצעות ברשת על-פי מספר התיקים שטופלו ביחידת הסייבר, אולם בעקבות ניתוח הפשיעה ברשת שנערך לאחרונה הוחלט לשנות את המערכת המשטרתית כך שתוכל למדוד את כלל עבירות הסייבר המדווחות על-ידי הציבור אשר מטופלות גם בתחנות המשטרה. נתוני מדידה מהימנים ייאספו החל מהשנה הבאה. ממעקב אחר מספר התיקים המטופלים ברשת עולה כי מאז הקמת יחידת הסייבר עלה מספר התיקים המטופלים על-ידי חוקרי הסייבר. כך, למשל, בתיקי עבירות מחשב לבדם טופלו מתחילת השנה ועד היום 771 תיקים – עלייה של 5% במספר התיקים ביחס לתקופה המקבילה בשנה שעברה. 145 תיקי פדופיליה נפתחו בשנת 2014, וזאת לעומת 138 בשנת 2013. ברצוני לסיים ולציין כי הסקר שנערך על-ידי המשרד לביטחון פנים, שעליו הסתמך חבר הכנסת נסים זאב, וחבר הכנסת יעקב מרגי ייצג אותו פה נאמנה, היה כללי והתייחס גם להתבטאויות או השפלות ברשת, אשר מרביתן אינן מגיעות לכדי עבירות פליליות. אני מציע, אדוני היושב-ראש, להסתפק בכך. <יעקב מרגי (ש"ס):> יהיה דיון על הסייבר בוועדת המדע. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אני לא מתנגד. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה. <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים אם הנושא יועבר לוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 6, אין נגד, אין נמנעים. הנושא אושר ויועבר לוועדת המדע והטכנולוגיה. <הצעה לסדר-היום> <חג הסיגד של יהודי אתיופיה> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון בסדר-יום זה: חג הסיגד של יהודי אתיופיה, הצעה לסדר-היום מס' 4079 שיזם חבר הכנסת שמעון סולומון. זו הצעה רגילה לסדר-היום. בבקשה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, וכל מי שנמצא פה, כל חברי הכנסת מהאופוזיציה, מהקואליציה, וכל השרים, ובעיקר הציבור שצופה בנו – זה גם בשם חברתי פנינה, זה נוגע לשנינו. הנה, כבוד סגן השר נכנס עכשיו. אני אתחיל ממה שציינת – סַגְד, הנכון הוא סיגְד. סיגד זה השתחוויה, בארמית להשתחוות. זה חג שחגגנו באתיופיה כל שנה, 50 יום אחרי יום כיפור, כמו שעשו בימי עזרא ונחמיה. חידוש הברית, חידוש הקשר, הכמיהה לירושלים, תפילות. בעצם ביום הזה, תאר לך תמונה של כולם, כל הקהילה, כל הכפר, לבושים בלבן, מתכוננים נפשית וגם פיזית – פשוט הולכים לנהר, מיטהרים, וביום הזה עולים להר הכי גבוה עם הכוהן הגדול. ולמה להר הגבוה? כי זה המקום הכי טהור. וכל היום מתפללים לעלות לירושלים, להיות עם כל האחים בירושלים. לא אמרנו "ישראל" ולא אמרנו שם אחר אלא "ירושלים". ירושלים מבחינתנו ביטאה את ארץ-ישראל. אני כילד בטח זוכר גם כן, כל המשפחות מכל האזור היו מגיעות אלינו, באמת עולות להר, מקום טהור, רחוק, פחות טמא, אין בו מרעה, מקום שיכול לסמל את המקום הכי קדוש, ושם היינו עורכים את התפילה; וגם קצת רחוק מהנוצרים, מהאחרים, כי זה יום מיוחד שרק אנחנו היינו מתאחדים בו. בארץ אנחנו חוגגים בהר-הזיתים ובכותל המערבי. יש כאלה שחוגגים בהר-הזיתים, כי זה מקום גבוה, כמו שהיה באתיופיה, ויש כאלה שאומרים: התפללנו במקום הכי גבוה, כי זה היה המקום הכי טהור, הכי קדוש, והיום בישראל המקום הכי קדוש זה הכותל המערבי. לכן אנחנו מתחלקים לשני המקומות – לא במחלוקת שלילית, אלא כל אחד מבחירה, מכבדים; גם הרבנים, גם הקייסים מתחלקים לשני המקומות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – ארמון-הנציב, לא הר-הזיתים. <שמעון סולומון (יש עתיד):> סליחה, ארמון-הנציב. לזה התכוונתי. וזה כל שנה. דרך אגב, היום הזה הוא גם יום בחירה. יש כאלה שבוחרים בו כיום הבחירה, כי זה חג שהוכר בחוקי מדינת ישראל גם כן. אנחנו בדרך זו בעצם שימרנו את היהדות, שימרנו את הייחודיות שלנו, וזה בעצם מה שהבדיל בינינו לבין האחרים, שלמרות הקושי בגלות חיפשנו כל דרך לשמור את היהדות על מנת שיום יבוא ונעלה לירושלים. והיום הזה הגיע, ואנחנו פה, ואני מאלה שאומרים: ההורים שלנו באמת לא רק חלמו אלא גם הגשימו את החלום – אנחנו כאן. וכאן בארץ יש לנו הרבה אתגרים, כמו שיש לנו הרבה הצלחות. כמו שיש לנו הרבה הצלחות בכל התחומים – בעבודה, באוניברסיטאות, בצבא – יש לנו גם הרבה אתגרים. אי-אפשר להגיד "אנחנו כאן" וזהו. אני חושב שהיום הצעירים, כמוני, לוקחים את החלום של העלייה גם כאן; אנחנו אומרים: לא צריכים לנוח, ולכן אנחנו ממשיכים להיאבק. יש גם, לצערי, כמו שיש הרבה הצלחות, יש גם הרבה מאבקים כנגד הגזענות, שזה באמת משהו שמוציא אותנו משיווי המשקל, כי לא לזה התפללנו ולא חשבנו לרגע אחד שיהיו לנו מאבקים כאלה. חשבנו שיהיו מאבקים רגילים של עבודה, של להשתלב, להשתדרג ולהגיע להישגים כמו כל אחד אחר, אבל לא חשבנו לרגע אחד שיהיו לנו בעיות על רקע של צבע, על רקע של גזענות. אבל זה גם קורה בחברה שהיא הטרוגנית. יש אנשים כאלה ויש כאלה, ותפקידנו לא להוריד את הראש ולא לשקוע בתסכולים אלא באמת להוכיח שאפשר אחרת, ולא להיות מדוכדכים, אלא בגאווה ובתחושת ביטחון, בראייה לעתיד, להגיד שהחברה הישראלית לא כולה גזענית ולא כולה מתנכלת לקהילה, אלא חלק קטן מאוד שצריך להתייחס אליו באופן רציני. אני מאמין שבטווח הארוך, בעוד כמה שנים, המצב יהיה הרבה יותר טוב. אז חג שמח. מחר אנחנו חוגגים בירושלים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת שמעון סולומון. ישיב על הדברים סגן שר הדתות, בבקשה, חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. לאחר מכן – הודעה מהמקום של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, השר פרי, חברי, בראשית דברי אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת שמעון סולומון, שהעלית נושא חשוב שלא כולם מכירים אותו. תרשה לי לתת לך עוד הסבר לחג הסיגד. אני קושר אותו לחג המימונה של יהודי מרוקו. כידוע, חג המימונה של יהודי מרוקו, נאמרו עליו טעמים רבים. נדמה לי שזה הטעם היפה והנכון לחג הזה: מכיוון שבניסן, כידוע, חל חג הגאולה, ואחרי שעשינו הכנות לחג הגאולה – בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל – ונגמר חג הפסח ולא נגאלנו, לכן היה חשש גדול שאולי עם ישראל ייפול במתח הציפייה שלו לגאולה, ולכן תיקנו את החג הזה, חג המימונה, של לבוא ולחזק את האמונה, ולומר: נכון, עבר חג הפסח, ואולי אתם רוצים להתייאש מן הגאולה; אנחנו בכל זאת חוגגים את חג המימונה, לומר: אנחנו לא מתייאשים מן הגאולה. אנחנו מכריזים כי אנחנו באמת ממשיכים להאמין בגאולת ישראל. ונדמה לי שזהו גם הטעם של חג הסיגד. החג הזה נחגג 50 יום לאחר יום הכיפורים. יום הכיפורים זה יום שבו בני ישראל נדמים למלאכים; כמו שאמרת: לובשים לבן, לא אוכלים, לא שותים. אנחנו כל היום כולו יושבים ומתפללים, ובסוף היום כולנו שרים: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. כי כולנו מרגישים: הנה, נטהרנו, התקדשנו, עלינו, התעלינו. אז אנחנו אומרים: אוקיי, אם כך, בוודאי הגאולה תבוא בימים הקרובים. ועוברים ימים, ומגיעים ליום ה-50, ואין גאולה. ואז אולי יבואו בני העדה ויאמרו: רגע, אז בשביל מה התפללנו? בשביל מה התקדשנו? אולי הכול היה לשווא? אולי חס ושלום נתייאש מן הגאולה? לכן בא החג הזה, לומר: אנחנו איננו מתייאשים מן הגאולה; אנחנו בטוחים שהגאולה בסופו של דבר בוא תבוא. ונדמה לי שזה הטעם היפה והנכון של החג הזה. אני חושב שאתם, בני העדה האתיופית, העדה הנפלאה הזאת שברוך השם נקלטת פה בארץ מיום ליום בכל התפקידים ובכל המקומות; בני העדה מוצאים את מקומם הראוי והמתאים, ודווקא הקליטה שלכם מהווה סמל ודוגמה לביטחון, לאמונה, לצדקת הדרך ולחיזוק עמידתנו פה בארץ-ישראל. דווקא בימים האלה, ימים של מתיחות ביטחונית, אני חושב שהחג הזה, חג הסיגד, מציין את הזכות הנצחית של העם היהודי בארץ-ישראל, את הבירה הנצחית ירושלים, שאליה כולנו, וגם אתם כמובן – כל אחד מכל גלות שהגיע, כמהּ וציפה לראות את ירושלים – אז דווקא בימים האלה חשוב מאוד מאוד לחזק את החג הזה. אנחנו בחג הזה נאמר כולנו לעם ישראל ולעולם כולו: שבנו לארצנו, לא נזוז מהארץ הזאת, כי הארץ הזאת היא שלנו. אנחנו כאן בזכות ולא בכוח. אנחנו כאן כי הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את הארץ הזאת. היא שלנו, והיא לא של אף עם אחר בעולם כולו. אני מאחל לכם חג שמח; מאחל לכם שבזכותכם נחזק כולנו את עמידתנו ואת ביטחוננו בארץ, ולא נתייאש מהגאולה. נזכור שהגאולה, בעזרת השם, בוא תבוא. חג שמח. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן השר ולמציע. נסיים פה את הדיון או נעביר את זה לוועדה? אני מניח שפה יסתיים הדיון. חבר הכנסת סולומון? מבחינתך זה מסתיים פה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – הודעה נוספת מהמקום. רק דקה בבקשה, להקפיד על הכללים. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ראשית, חג שמח. תודה למי שכן נוכח מחברינו חברי הכנסת, והשר יעקב פרי. אני חושבת שכפי שציינת, סגן השר, דווקא בימים אלה, בימים של מתיחות, אף אחד לא חשב לרגע לבטל את המעמד הכל-כך חשוב הזה של ציון חג הסיגד בארמון-הנציב, ואלפים, בעזרת השם, יגיעו מחר להיות שם, עם הקייסים, המנהיגים הרוחניים של בני הקהילה, ולדעת, לזכור, להוקיר ולהמשיך את אותה מסורת, שכל פעם מרגשת אותי מחדש. אלפי שנים הם היו עולים על הר גבוה, לבושים בלבן, ויש לי תיעוד מבית-התפוצות, משנות ה-70, איך הם עולים על הר גבוה, מתפללים, עם אמונה ונחישות, בלי להתבלבל אחרי כל אלפי השנים שאנחנו היינו באתיופיה, מתוך אמונה ברורה איפה היעד, וזה שאנחנו רק זמניים באתיופיה. הרי כזה חג – הסמליות שלו כל כך גבוהה גם בארץ, כדי להנחיל לדורות הבאים, לדור הצעיר, את שיבת ציון ואת הזכות הכל-כך ברורה שלנו. דרך יהדות אתיופיה אפשר גם ללמוד הרבה על השורשים שלנו, על כל אלה שמדברים על קונספירציה ועל זה שאנחנו – הבל הבלים, ואני אפילו לא רוצה להזכיר. כך שאני חושבת שהחג הזה הוא באמת חג מיוחד, ואני מקווה שחברי הכנסת והשרים יגיעו מחר לארמון-הנציב לחוג אתנו את חג הסיגד. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, וחג שמח מכל הלב. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, לפני שנעבור לסיום הדיון, יש לנו הודעה של מזכירות הכנסת. אין הצבעה בנושא. בבקשה, סגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, ב' בכסלו התשע"ה, 24 בנובמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:12.>