דברי הכנסת
דברי הכנסת
ה / מושב שלישי / ישיבות קפ"א–קפ"ג /
ב'–ד' בכסלו התשע"ה / 24–26 בנובמבר 2014 / 5
חוברת ה'
ישיבה קפ"א
הישיבה המאה-ושמונים-ואחת של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, ב' בכסלו התשע"ה (24 בנובמבר 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני; 7
2. כישלונה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני; 7
3. אוזלת ידה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 7
4. הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה – מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה 7
מיקי רוזנטל (העבודה): 7
ניצן הורוביץ (מרצ): 11
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 17
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 20
יצחק כהן (ש"ס): 31
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 36
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 39
הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 40
1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני; 40
2. כישלונה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני; 40
3. אוזלת ידה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 40
4. הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה 40
סתיו שפיר (העבודה): 40
רות קלדרון (יש עתיד): 42
יוני שטבון (הבית היהודי): 45
נסים זאב (ש"ס): 45
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 47
דוד צור (התנועה): 49
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 51
עיסאווי פריג' (מרצ): 52
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 53
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 56
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 56
הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 56
1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני 56
2. כישלונה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני 56
3. אוזלת ידה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי 56
4. הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה 56
מוחמד ברכה (חד"ש): 56
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 63
השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ: 72
יצחק הרצוג (העבודה): 90
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 95
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 95
זהבה גלאון (מרצ): 96
ניצן הורוביץ (מרצ): 102
עיסאווי פריג' (מרצ): 103
תמר זנדברג (מרצ): 105
באסל גטאס (בל"ד): 106
שלי יחימוביץ (העבודה): 106
אילן גילאון (מרצ): 107
מיכל רוזין (מרצ): 108
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 109
נסים זאב (ש"ס): 111
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 114
משה זלמן פייגלין (הליכוד): 117
דב חנין (חד"ש): 118
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014 119
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 120
דב חנין (חד"ש): 121
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014 124
מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 125
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 126
יפעת קריב (יש עתיד): 128
הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014 132
רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה): 132
דב חנין (חד"ש): 134
הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר ועל שינוי שמות משרדים 137
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 137
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר חמד עמאר:>
חברי הכנסת, היום יום שני, ב' בכסלו התשע"ה, 24 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 121) (השתתפות בפעילות של ארגונים מזוינים במדינות חוץ), התשע"ה–2014.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2881/19 וכלה בהצעת חוק פ/2899/19 – הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לסטודנטים ששירתו בצבא הגנה לישראל או בשירות לאומי), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת שאול מופז; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין ואלימות במשפחה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס; הצעת חוק-יסוד: מדינת ישראל, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, מאיר שטרית, עמרם מצנע, דוד צור ועמיר פרץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת שאול מופז; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת עיקול מיטלטליו של קשיש), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, מירי רגב, מיכל רוזין, נחמן שי, דב ליפמן, עפו אגבאריה, איתן כבל, ניצן הורוביץ, דב חנין ושמעון אוחיון; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור החזקת זיקוקין די-נור והפצתם), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר, אברהם מיכאלי, יעקב ליצמן, איילת שקד, ישראל אייכלר, דוד צור, זאב אלקין, יוני שטבון, יצחק וקנין, פנינה תמנו-שטה, אלעזר שטרן, דוד רותם, אלכס מילר ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הקפאת ריבית הפיגורים בימי שביתה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, יריב לוין, דב חנין, מירי רגב, מרב מיכאלי, עמר בר-לב, אברהם מיכאלי ושמעון אוחיון; הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת מינוי דירקטורים במוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, דוד רותם, דוד צור, מאיר שטרית ובועז טופורובסקי; הצעת חוק המחשבים (תיקון – הגדרת הטלפון החכם כמחשב), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, יריב לוין, דב ליפמן, מירי רגב ונסים זאב; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, מירי רגב, דב חנין, יעקב ליצמן ומיכל רוזין; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת שאול מופז; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – פיצוי בגין אי-מתן מנוחה שבועית), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל וחיים כץ; הצעת חוק איסור קבלת תרומות ממדינה תומכת טרור על-ידי עמותות או מועדוני ספורט הנתמכים על-ידי המדינה, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת אמנון כהן, יוני שטבון, מירי רגב, זבולון כלפה, עליזה לביא, יואל רזבוזוב ורוברט אילטוב; הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – יועצת לקידום מעמד האישה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, זהבה גלאון ותמר זנדברג; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – התנדבות בני-נוער), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, גילה גמליאל וחמד עמאר; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בשכר הלימוד), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת שאול מופז; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – הפרדת מימון סיעה-בת ורשימה-בת מסיעה-אם), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הפחתת קצבת ילדים המשתלמת בעד ילד שהורשע בעבירה על רקע לאומני), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, דוד רותם, יריב לוין, זבולון כלפה, אברהם מיכאלי, איילת שקד, משה זלמן פייגלין, אלעזר שטרן, מירי רגב וחיים כץ.
תשובות שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס, מיכל בירן ושמעון סולומון בנושא: מחירים מופקעים וצרכנים שבויים בבתי-החולים וברכבת ישראל; ובהצעתם של חברי הכנסת יריב לוין, אורית סטרוק ואורי מקלב בנושא: הסדרת מערך התחבורה הציבורית במטה-בנימין.
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל רוזין, ג'מאל זחאלקה ומסעוד גנאים בנושא: אוזלת ידה של המשטרה במניעת רצח נשים ברמלה-לוד ובחברה הערבית.
אמנה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדבר מניעת מסי כפל ומניעת התחמקות ממסים, בזיקה למסים על הכנסה ועל הון. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני>;
<2. כישלונה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני;>
<3. אוזלת ידה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;>
<4. הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה – מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה>
<היו"ר חמד עמאר:>
נעבור לסדר-היום. הצעות אי-אמון. הצעה ראשונה: כישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני – מפלגת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי רוזנטל. יש לך עשר דקות. בבקשה.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאחרי מאורעות השבוע האחרון אין כבר לאיש ספק שממשלת נתניהו השלישית איבדה את דרכה ואיבדה את הכיוון, איבדה את הלגיטימיות שלה ואיבדה את אמון הציבור. בכל תחום מתחומי חיינו אפשר לראות בבירור – זו ממשלת כישלון; כישלון בשמירה על ביטחון תושבי המדינה, כישלון במאבק בטרור, כישלון בזירה המדינית והבין-לאומית. מעולם לא היו יחסינו עם נשיא אמריקני בשפל כזה. לא זכור לי מתי התחרו כל כך הרבה פרלמנטים ברחבי תבל מי מהם יכיר ראשון במדינת פלסטין. יבשת אירופה, שוק היצוא הכי גדול שלנו, נמצאת על נתיב המוביל להטלת סנקציות על מדינת ישראל.
ניחא אם הממשלה הזאת, הממשלה הקלוקלת הזאת, הייתה מביאה מזור בתחומים אחרים, אבל אין ולו תחום אחד שאפשר לומר שלממשלה הזאת יש בשורה ויש הישגים מוכחים בו. הכישלון הוא בשמירה על ביטחון תושבי המדינה, והכישלון הוא בתחום הכלכלי; הכישלון הוא במחירי הדיור הנוסקים ובמחירי המזון הבלתי-נסבלים; הכישלון הוא בטיפול בעוני ובטיפול בפנסיה; הכישלון הוא בשמונה שעות ההמתנה בחדר מיון בבית-החולים, והכישלון הוא בתקציב המדינה שמדרדר את מצבם של רוב אזרחי המדינה; הכישלון הוא גם באין-אונים ובעצימת העין מול המתקפה על הדמוקרטיה הישראלית, והכישלון הוא באימפוטנטיות שבה מטופלות הכיתות הצפופות בבתי-הספר, שמספר התלמידים בהן שובר כל שיא בעולם. בקיצור, ממשלת כישלון.
רשימת הבעיות של מדינת ישראל היא ארוכה מאוד. האם בבעיות הבוערות שלנו עוסק ראש הממשלה בימים אלה? ברור שלא. אין לו זמן לזוטות. את זמנו ומרצו מקדיש ביבי לביצורו של חוק הלאום, שיגן עלינו מפני "דאעש" ומפני הגרעין האיראני.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
כן, כן.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
חוק הלאום גם ישמור על הדירוג הכלכלי של מדינת ישראל, דירוג יציב ואיתן. חוק הלאום יחזיר לישראלים את החיוך לשפתיים ואת האמונה ללב. אין לכם, עם ישראל היקר, שום סיבה לדאגה: חוק הלאום הוא הפתרון שמיישר את גבנו וממלא גאווה את לבנו. חוק הלאום יגן עלינו מפני הטרור בירושלים, וחוק הלאום הוא התשובה לאוברדרפט שלנו.
לפעמים נדמה לי ששום דבר שקורה פה, במדינה, לא באמת מעניין את ראש הממשלה הזה: הוא לא פוגש את הפקקים שאנחנו תקועים בהם בבוקר, הוא לא חי מהמשכורת שמספיקה לרובנו רק לחצי חודש, הוא לא נפגע מתספורות של טייקונים, כי גם את שערו הוא מספר על חשבון הציבור. הישראלים פשוט לא מעניינים את ראש הממשלה. מה כן מעניין אותו? חוק הלאום. זה מה שטורד את מנוחתו של ביבי. מיליוני אזרחים זועקים לשינוי בכלכלה, דורשים מהפך בסדרי העדיפויות הלאומיים, וראש הממשלה מסביר להם כמה חשוב חוק הלאום לחייהם ולעתידם.
ראש הממשלה גם נוזף בחלק מהאזרחים שלו, שהם, לדעתו, לא מספיק יהודים, כי הם חושבים שהחוק הזה בעיתוי הזה הוא עיסוק בטפל. הגיע הזמן להבהיר לביבי: אל תדאג לזהות היהודית של אף אחד מאזרחי ישראל. הישראלים גאים בזהות היהודית שלהם, בטוחים – כמובן רק היהודים, לא הערבים – אבל הם בטוחים בזהות שלהם, הם גאים בזהות היהודית שלהם, הם בטוחים בזהות היהודית שלהם, והם אוהבים את המדינה שלהם.
מה שצריך להדאיג את ראש הממשלה זה שלאזרחי ישראל אין ביטחון כשהם יוצאים מהבית, שאין להם כסף לשכר-דירה, שאין להם משכורת שמאפשרת להם לסגור את החודש כמו שצריך.
אבל הכישלון של הממשלה – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת אבישי ברוורמן, אני שותף אתך בשיחה, אני שומע כל מילה כאן.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
הכישלון של הממשלה הוא לא רק בתחומי הכלכלה, ולא רק בהתרסקות מעמדה הבין-לאומי של ישראל ובמאבק בטרור. הכישלון הוא קודם כול במבחן המנהיגות, בסדר עדיפויות לקוי; הכישלון הוא בעידוד הגזענות ובהתבהמות השיח. העם צופה ציונה ירושלים ושואל את עצמו: כיצד השתלטה חבורת טוקבקיסטים על הנהגת המדינה? חבורה לא רצינית, שכדי לקושש עוד כמה מנדטים מוכנה לפגוע במפעל הציוני כולו. תתביישו לכם, באמת.
קרקס בחירות עושים לנו, ומסכנים את מעמדה של ישראל, והכול באיזה מין חזות של חוק לאומי שחשוב לנו. מה זה חוק הלאום הזה? זה חוק אנטי-ציוני, זה חוק שמוחק חלקים חשובים ונבחרים ממגילת העצמאות, זה חוק שמעיד שיוזמיו לא בטוחים – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מה זה מוחק ממגילת העצמאות?
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
סליחה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מה זה מוחק ממגילת העצמאות?
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
את ההיבט הדמוקרטי, ואני מייד אסביר לך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
איפה הוא מופיע – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
– – – שוויון.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
זה חוק – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – במגילת העצמאות?
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
המילה שוויון. איפה המילה שוויון? – – – זה חוק שאתה יודע על מה הוא מעיד בעיקר? שיוזמיו לא בטוחים בצדקת הדרך, ונזקקים לאיזה אישוש של משהו שהוא בכלל עובדה קיימת. אף אחד לא מערער על העובדה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי; בטח לא בתוך מדינת ישראל. אבל מדינת ישראל היא גם דמוקרטיה, וזהו חוק שהופך את המדינה הזאת לפחות דמוקרטית, נקודה. אין בכלל עוררין על זה. ודאי בגרסה המטורללת של חברי הכנסת אלקין ויריב לוין ושקד.
אבל למי הוא נחוץ בכלל, החוק הזה, עכשיו? חוץ מלעשות שרירים לשותפים הקואליציוניים או לקרוץ לבוחרים לקראת ההתמודדות בפריימריז בליכוד, למי זה באמת נחוץ? אין לנו חוקה עד היום כי חוקה עושים בהסכמה או שלא עושים בכלל. ואין הסכמה על נוסח החוק של חברי הכנסת אלקין ואיילת שקד, ואפשר היה להגיע להסכמות, אבל ראש הממשלה לא רוצה הסכמות, ראש הממשלה רוצה בכיפופי ידיים.
האם – אני באמת שואל – האם החוק הזה חשוב עכשיו? האם אין לנו באמת בעיות אמיתיות להתעסק אתן? הימין הרי ביטל בבוז את הטענה שאם אנחנו לא ניפרד מהפלסטינים תקרה אחת מן השתיים: או שנהפוך למדינה דו-לאומית, על כל הסכנות שבכך, או שנהפוך למדינת אפרטהייד. אני זוכר את נתניהו הצעיר מדבר בראיונות שלו ואומר שמדינה בחיים לא ניתן להם, לפלסטינים, אבל זכות הצבעה ניתן גם ניתן, אין שום בעיה. והנה, אנחנו נמצאים עכשיו בהקדמה למבוא של המדינה הדו-לאומית, ככה היא בדיוק תיראה. תחת הנהגתו הכושלת של ראש הממשלה, ישראל לא תישאר לא יהודית ולא דמוקרטית, לא זה ולא זה. צעד אחרי צעד, כסומא, הופך אותנו ראש הממשלה למדינת אפרטהייד לאומנית, "חוטובלית", אנטי-ציונית.
עוד לא הייתה ממשלה בירושלים שקידמה שנאה וגזענות כמדיניות כמו ממשלת נתניהו השלישית. עוד לא הייתה בירושלים ממשלה תלושה כל כך, בורה כל כך בהבנת המציאות ובתפיסת התהליכים הבין-לאומיים והמשמעות שלהם לעצמאות שלנו, כמו הממשלה הרעה הזו.
אני לא מתבייש לומר: אני יהודי גאה, אני גם ציוני גאה, ואני גם דמוקרט בכל נימי נפשי. אין ולא הייתה סתירה בין הערכים הללו. רק מי שמבקש להסית ולסכסך, להדיר ולהפלות, מסוגל לקדם חוקים כאלה. מדינת ישראל קמה באומץ והתקיימה בתבונה. היא הצליחה להיות גם הומנית וגם יהודית, גם לאומית וציונית וגם בין-לאומית, גם שוויונית וגם מוסרית. חוקי הלאום למיניהם הם לא יותר מערמה של כזבים לאומניים מיותרים חסרי שחר ומסוכנים.
אם לא נסלק את הממשלה הרעה הזאת, מה שקורה לנו כעת בשכונות ירושלים יקרה חלילה עוד מעט ברחבי הארץ כולה. כי אין מנהיגות אחראית בירושלים, כי ראש הממשלה מעדיף את האינטרסים הפוליטיים הצרים על-פני התנהלות ממלכתית שקולה.
לפיכך אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה הזאת ושאט-נפש מהתנהלותה. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ לנמק את הצעת מרצ ויהדות התורה: כישלון הממשלה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני. יש לך עשר דקות, אדוני. בבקשה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, הממשלה הזאת לא ראויה לאמון. זה נאמר פה לא פעם, אבל אני חושב שאני מבטא עכשיו את דעתם ותחושתם של רבים מאוד בבית הזה ומחוצה לו בימים האלה, שראש הממשלה הזה ושרי ממשלתו מועלים באמונם של אזרחי ישראל וצריכים לפנות את מקומם. צביעות, תככים, כזבים, קומבינות – כך נראית עכשיו כהונת הממשלה הזו, ממשלתו השלישית של בנימין נתניהו.
וחמור מזה, לצרכים פוליטיים קטנים, פריימריז, כותרות באינטרנט וסקרים, מפקירים ומבזים את ערכי היסוד שלנו: הדמוקרטיה, החתירה לשוויון, זכויותיו של האדם בכלל ושל האזרח בפרט. הרי מה המשמעות של מדינה? לשם מה קיימת ממשלה אם לא כדי לדאוג בראש ובראשונה לזכויות האלה? היועץ המשפטי לממשלה לשעבר – גם השופט העליון – יצחק זמיר אמר שארגוני זכויות האדם עושים בעצם את מה שהממשלה אמורה לעשות. אבל בעולם ההפוך שאנחנו חיים, כאן בקריית-הלאום בירושלים, הממשלה הזאת רודפת את ארגוני זכויות האדם, רואה בהם אויב, רואה בנו אויב, רואה בדמוקרטיה ובזכויות האזרחים אויב. ואלה המילים, שאין ברורות מהן, זה הבסיס המכונן שלנו שגם הוכר בפסיקה לאורך השנים, ואת זה רוצים לערער עכשיו.
כך הכריז דוד בן-גוריון במוזיאון תל-אביב בשדרות-רוטשילד, הלוא הוא ביתו לשעבר של מאיר דיזנגוף, ואני אצטט כמה שורות כי כנראה כמה חברים פה פשוט לא מכירים את זה: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון" – זאת המילה שאין בחוקים שאתם מביאים – "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ותהיה נאמנה לעקרונות של מגילת האומות המאוחדות". אגב, במגילה הזאת מוזכר הצירוף "מדינה יהודית" 29 פעמים, למי שדואג שחס וחלילה לא מכיר בזה מישהו.
"מדינת ישראל" – עוד אומרת המגילה – "תהיה מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים" – וזה נאמר במהלך מלחמת השחרור, כשהיישוב מנה 600,000 איש – "גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו". זאת מגילת העצמאות, ואת זה אתם עכשיו קורעים לגזרים.
חוקי-יסוד, שניים, שעוסקים בזכויות האדם – חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק – קשרו באופן מפורש בין חוקי מדינת ישראל לבין מגילת העצמאות והעקרונות שאני קראתי. הסעיף הראשון בכל אחד משני חוקי-היסוד הללו קובע: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל", וזו הכרזת העצמאות.
ובגלל הקומבינות העלובות והקטנות של ראש הממשלה הזה אתם לוקחים את המוסד המכונן שלנו, שעליו קמה המדינה, וזורקים אותו לפח. ומי שמובילים את זה הם אנשים שמכנים את עצמם "המחנה הלאומי", אנשי הליכוד מיסודה של חרות. בגין היה זורק אתכם מכל המדרגות, ז'בוטינסקי היה בז לכם. הנה מה שאמר זאב ז'בוטינסקי: "לו היה לנו רוב יהודי בארץ" – הוא אמר את הדברים ב-1939, שנה לפני מותו, כמה חודשים לפני שפרצה המלחמה באירופה – "לו – – –
<אראל מרגלית (העבודה):>
איפה יש שר? שר, איפה שר? איזה שר?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אה, שר, שר – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – – סגן שר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא נעים לו לשמוע את הדברים.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
טוב, תצטרך להוסיף לי זמן.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אין שר פה. צריך להיות שר.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אין שר, אבל אני אמשיך.
<היו"ר חמד עמאר:>
תמשיך, תמשיך.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
"לו היה לנו רוב יהודי בארץ", אמר זאב ז'בוטינסקי – – –
<קריאות:>
הנה, יש שרה פה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
הנה השרה.
<היו"ר חמד עמאר:>
הנה, השרה נמצאת.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אז הנה, גם השרה יכולה להאזין, אני בטוח שתמצא בזה עניין, גם היא מתלמידותיו של ז'בוטינסקי בעברה.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
נכון.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
זה מה שאמר זאב ז'בוטינסקי: "לו היה לנו רוב יהודי בארץ, היינו קודם כול יוצרים פה מצב של שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי – אין הבדל בפני החוק, כל הדרכים פתוחות בפניו. לא רק לאזרחים בתור יחידים" – אדוני היושב-ראש – "היינו נותנים שוויון זכויות גמור, אלא לשפות ולאומות – שיווי זכויותיהם של כל הערבים לא זו בלבד שיובטח אלא גם יוגשם". עוד אמר ז'בוטינסקי שלכם: "היהודים מוכנים לערוב למיעוט הערבי בארץ־ישראל העברית את מקסימום הזכויות שתבעו הם לעצמם אבל לא קיבלו במדינות אחרות". הנה, אפילו נתן דוגמה: "בכל קבינט שבו ישמש יהודי במשרת ראש הממשלה, תוצע משרת סגן ראש הממשלה לערבי, וכן להפך". זאת אומרת, ז'בוטינסקי אפילו ראה מצב שבו ערבי יהיה פה ראש ממשלה וסגנו יהיה יהודי. "תובטח השתתפות פרופורציונלית – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חזון אחרית הימים.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אז, עיסאווי, יש לך עוד למה לשאוף, מה שנקרא.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חזון אחרית הימים.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אה, תשמע, את זה אמר זאב ז'בוטינסקי בשנת 1939 כשהיישוב בארץ היה קטן, כשאנחנו נלחמנו, כשיהודי אירופה עמדו בפני השמדה. הוא הרי דגל באבקואציה, העברה של היהודים באופן חירום כאן ליישוב בארץ, וכך הוא ראה את מדינת ישראל בחזונו. "תובטח השתתפות פרופורציונלית של יהודים וערבים הן בחובות והן בטובת ההנאה של המדינה. כלל זה יחול על הבחירות, על השירות האזרחי והצבאי ועל המענקים והתקציביים. על משרדי המדינה לענות לכל פונה, בעל-פה ובכתב, בלשון פנייתו, בין בעברית ובין בערבית. הקיבוצים הלאומיים, היהודי והערבי, יוכרו בתור גופי ציבור אוטונומיים בעלי מעמד שווה בפני החוק, ולאחר שיושבחו הקרקעות על חשבון המדינה הן תימסרנה בפיקוחו של בית-המשפט לענייני קרקעות למגישי בקשות יהודים וערבים ולקבוצות, בלי אפליה."
ביחס לחוק המביש, המבזה והביזיוני שאתם מביאים פה עכשיו, שיש לו מעמד חוקתי, הרי הוא חוק-יסוד, זו הצעת חוק-יסוד, חוק הלאום, אמר ז'בוטינסקי: אני לא חושב שחוקתה של איזו מדינה תכיל סעיפים מיוחדים המבטיחים במפורש את אופייה הלאומי – "סימן טוב הוא לחוקה אם נמעט למצוא בה סעיפים כאלה". וזה אמר ז'בוטינסקי – – –
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
בשביל שתצטטו כולכם את ז'בוטינסקי, היה שווה כל – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
בהחלט. אגב, יש לו גם חלקים כלכליים, חברתיים – – –
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
מעולה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – – עם שביתות אני פחות מסכים אתו, אבל בדברים האלה האיש היה דמוקרט, וממשיך דרכו, בגין, היה דמוקרט. והאנשים שמתיימרים להמשיך את בגין אינם דמוקרטיים. הוא סיים – – –
<אראל מרגלית (העבודה):>
וגם ראש הממשלה שהקים את המדינה, דוד בן-גוריון, היה דמוקרט – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אני, תכף אני גם – היות שאני בא מהצד ההוא, אז אני – – –
<אראל מרגלית (העבודה):>
– – – אגב, להם היו 250 רובים, ל"הגנה" היו 40,000. בוא נשים את הדברים בפרופורציות.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
אל תתחיל עכשיו – – – האצ"ל ו"ההגנה", אנחנו – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
עכשיו, רק שתבינו, הכוחות האלה, האנטי-דמוקרטיים, היו קיימים גם אז, וכך אמר ז'בוטינסקי, שהוא צופה פני עתיד: "עתה מוכרחים אנחנו לחשוש, כי אין להימנע גם בארץ הזאת" – כאן, בארץ-ישראל – "מ'מלחמת קולטורה' – ממלחמת תרבות – "בצורותיה היותר-מחודדות. תוצאות בלתי נעימות תיראינה בארץ, ואם תיראינה – לא החרדים, שאין להם חינוך מדיני, אשמים בזה, כי אם אלה אשר אומנם להם חינוך מדיני – – – כי שכוח שכחו שאסור לשחק באש ולתת פתחון פה למגמות שמקומן בקבר". ואלה בדיוק המגמות שהממשלה הזו מובילה עכשיו: מגמות שמקומן בקבר.
אני תקווה שהחוק הזה ימצא את מקומו הראוי בפח הזבל של ההיסטוריה, ואנחנו נשוב לדרך המלך שלנו, כפי שביטא אותה בנימין זאב הרצל, שאמר: "צוואתי לעם ישראל: כוננו את מדינתכם בצורה כזו שהגר יחוש עצמו בטוב בקרבכם"; ואנחנו נשוב לדרך המלך, אראל, כפי שביטא אותה דוד בן-גוריון, שאמר: "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר ולא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים". ודמותה המוסרית וערכיה האנושיים של מדינת ישראל סופגים עכשיו מכה קשה מידיו של ראש הממשלה המסית הזה.
ואסיים בדבריו של יהודי גדול, אלברט איינשטיין – איפה הוא ואיפה אנחנו – כך אמר איינשטיין: "היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה. מחובתנו, אנו היהודים, להציע לעולם את ניסיוננו העצוב בן אלפי השנים, ותוך נאמנות למסורת המוסרית של אבותינו, להיות חיילים במאבק על השלום שכם אחד עם הכוחות הנעלים ביותר בעולם".
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
זה אמר אלברט איינשטיין וזה מה שאני אומר לכם. אנחנו כאן בכנסת צריכים להיות חיילי השלום לטובת הצדק והשוויון. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים לנמק הצעת אי-אמון של מפלגות רע"ם-תע"ל-מד"ע, בל"ד וחד"ש: אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה. יש לך עשר דקות.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה בהצעת החוק החפוזה הזאת והבלתי-אחראית, לפי דעתי מתנהג כמו אוהד בית"רי, לאומן מתלהם, שרוצה הצדקה וגושפנקה לאמירתו "מוות לערבים".
מה אומרת הצעת החוק? הלגיטימי בארץ הזו – רק אחד, הוא היהודי. הערבי אינו לגיטימי. אין לו מקום. ראש הממשלה מתנהג כפעיל מפלגתי שלנגד עיניו לא טובת מדינה ולא אזרחים, אלא טובתו בבחירות הקרבות; והוא רוצה להתחרות בימין, במר בנט, בבית היהודי, על הנקודות בציבור הימני.
אין כל הצדקה – אני מנסה להבין למה עכשיו, למה בעת הזו, מנהיג אחראי שרואה את האווירה המתוחה בירושלים, בשטחים הכבושים – איפה לא – רואה לנכון היום, בעת הזו, להביא הצעת חוק כזאת גזענית, פאשיסטית, שמצדיקה ומנציחה את האפליה וההדרה של הציבור הערבי.
מדינת ישראל עכשיו בת 66, נדמה לי. מאז 1948 ועד היום מנהיגיה מתנהגים כאילו היא בתקופת ההתבגרות. בגיל ההתבגרות, אומרים הפסיכולוגים, הנער תמיד מדגיש את ה"אני", "אני", "אני", "אני". הוא מפחד מכל דבר. מדינת ישראל בת 66, הייתה אמורה להיות בטוחה בעצמה כדי להגיד: אנחנו מודים, מכירים, בעוול ההיסטורי שעשינו לערבים הפלסטינים, אנחנו רוצים שיהיו להם יותר דמוקרטיה, יותר חופש ביטוי; רוצים דמוקרטיה אמיתית שתכיר בייחוד ובשוני הלאומי והתרבותי שלהם, ולתת להם לבטא את זה. אנחנו לא מפחדים מהדמוקרטיה. אבל מדינת ישראל כשלה ונכשלה במבחן הבגרות הזה. היא עדיין לא התבגרה, והיא גם שהוכיחה שהאמירה שתמיד ראש הממשלה אוהב להגיד – תלוי איפה – מדינת ישראל, ואללה, היא המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, והיא המדינה היהודית היחידה בעולם. שקר. מדינת ישראל היא המדינה היהודית היחידה במזרח התיכון, וכלפי הערבים; והיא היהודית היחידה, נכון, בעולם. השקר הזה, היום בחוק הזה, הוכח.
אנחנו כציבור הערבי – האמת, מאז 1948, אין צורך לחוקק חוק שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי. אנחנו חשנו את זה על בשרנו. מאז ומתמיד, כלפי הערבים, מדינת ישראל הייתה מדינה יהודית – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – ולא דמוקרטית. הדמוקרטיה שלה לא הייתה שלמה ולא הייתה אמיתית.
אגיד לכם את השיר הבא – בטח, חבר הכנסת חמד עמאר, אני אקריא אותו בערבית ואחר כך בעברית. השיר הזה שרו, אגיד לכם, תלמידי בתי-הספר הערבים מאז 1948 עד שנות ה-70, עד שנות ה-70. מתי אנחנו שרים אותו? ביום העצמאות: בחג עצמאותה של מדינתי – אנחנו היינו שרים את זה עד שנות ה-70 – בחג עצמאותה של מדינתי/ פצח לו הזמיר בשיר/ השמחה גדשה את כל היישובים/ אפילו את השדה והוואדי// בחגה של ישראל/ בחגה של מדינתי/ העם ישיר, שמח ונהנה ממנעמים/ יבקש הוא לשיר פזמון בחגה של ישראל.
טייב. שרנו את זה, דגלי המדינה היו בכל מקום. אני ראיתי את זה, אני הייתי תלמיד. תלמיד ביסודי. את תמונותיהם של מנהיגי המדינה, אפילו הרמטכ"ל ושר הביטחון וכולם. טייב. יעני, היינו ערבים טובים, לא?
<משה מזרחי (העבודה):>
אז מה התקלקל?
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אז מה? אז מה קיבלנו? רוב ההפקעות, מאות-אלפי דונמים הופקעו – ונושלו – בתקופה הזאת. כל האפליה בתקציבים, בהשקעות, במשאבים, מה לא? הכול בתקופת הערבי הטוב. מה יצא לנו? אתם יודעים למה? כי גם כאשר שרתי "עיד איסתיקלאל בילאדי" ביום העצמאות של מדינתי, אף שהיא קמה על חשבון העם שלי, אני נשארתי בעיני המדינה ערבי לא טוב. ערבי פלסטיני אויב למדינה. לא התנהגו אלי כאזרח.
אתם יודעים מה? זה לא פגם במגילת העצמאות?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מגילת העצמאות: שהמדינה תהיה או תנהג בשוויון זכויות כלפי אזרחיה, בלי הבדל דת, מין, לאום או מוצא אתני. אני לאום. אני לאום אחר. אני מוצא אתני אחר. אני ערבי-פלסטיני. איפה השוויון? גם בתקופתי כערבי טוב לא היה שוויון. אז למי אתם מוכרים את השקרים האלה? למי? מה הבעיה? למה אתם מפחדים להגיד שהערבים הפלסטינים שנשארו פה הם ערבים-פלסטינים והם אזרחי מדינת ישראל? למה לא להכיר בישות שלהם, בשוני שלהם? פה הבעיה.
אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל תמיד הייתה כלפינו כערבים מדינת היהודים. בשנת 1976, ביום האדמה, נהרגו שישה אזרחים ערבים; אוקטובר 2000 – נהרגו 13. אני עד היום בשביל המדינה ובעיניה תיק ביטחוני ולא אזרחי, ואשאר כך, כי הדמוקרטיה בישראל תמיד הייתה בשירותה של יהדותה, ותמיד הדמוקרטיה הייתה עדיפות שנייה ועלה תאנה. זו לא הייתה דמוקרטיה אמיתית, והאמירה שמדינת ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה, כפי שהזכרתי, היום זה שקר.
מדינת ישראל היום – ראש הממשלה אומר שבהצעת החוק החדשה שלו ינסח ניסוח של שוויון זכויות. זו אותה עסקה משנת 1948, העסקה שמדינת ישראל מנסה למכור לנו או לכפות עלינו. היא אומרת ככה: זכויות אזרחיות במקום זהות לאומית או פטריוטית. וזה לא ילך, כי לא הלך. בשנת 1948 ניסיתם ליצור איזה יצור ששמו "ערבי-ישראלי" או "ערביי ישראל". זה לא צלח. הערבים יישארו עם שייכות וזהות לאומית ערבית-פלסטינית. תחפשו פתרון אחר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אין כזה דבר ערבים-פלסטינים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש, יש. יש זהות ערבית ויש זהות פלסטינית, אתה יודע שיש, ותמשיך להתעלם, תתעלם. אבל זה לא יעזור לך, כי אנחנו נישאר ככה, אפילו יותר. אפילו יותר. אז העסקה הזו שאתם מוכרים לנו: יאללה, תבואו, אתם אזרחים, בלי שייכות, ואללה, בלי שום דבר, קחו שוויון אזרחי – אף שהיינו ערבים טובים ולא קיבלנו כלום, אלא להפך – אבל במקביל תוותרו על הזהות הלאומית שלכם; אנחנו לא נוותר על הזהות הלאומית שלנו. ראש הממשלה מקים מדינת בית"ר, שאומרת "מוות לערבים", שפוסלת כל ערבי בגלל הזהות שלו והשייכות שלו, ורואה רק את היהודים כלגיטימיים.
את הדבר הזה הם מנציחים, הם נותנים לו גושפנקה בהצעת החוק הזו, ובסוף אתם לא תמכרו לנו סחורה מקולקלת שהוכח שהיא נכשלה. אין שוויון זכויות. יש פתגם בערבית שאומר: איך אאמין לך והסימן שהשאיר הגרזן שלך עדיין על הראש שלי, על המצח שלי? אנחנו עדיין מדממים מיהדותה של המדינה הזאת. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. ישיב במשולב סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אדוני, מוכרת אמרתו של מנחם בגין, עליו השלום, על מצב הקואליציה שלו. הוא אמר: יש קלקולים, ואנחנו נתגבר עליהם. לצערי, אדוני היושב-ראש, היום הזה אפשר לומר: יש קלקולים, ואני ממש לא בטוח שנתגבר עליהם.
אדוני היושב-ראש, ממשלה צריכה למשול. זה מה שהיא צריכה לעשות. הליכוד רוצה בקיומה של הממשלה הזאת ובבחירות במועדן החוקי, בנובמבר 2017.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אז המדינה תיהרס לגמרי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אבל, חבר הכנסת כהן – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אם השותפות הקואליציוניות לא תאפשרנה לנו להמשיך בשותפות, ניאלץ ללכת לבחירות כלליות.
אדוני, אם הייתי צריך לדרג היום הזה את האינטרסים הלאומיים של ישראל בעת הזאת, הייתי ממקם בחירות חדשות בתחתית תחתיתו של הסולם. יש הרבה מאוד אתגרים: המשא-ומתן בז'נבה – רציתי להגיד פירוק הגרעין האיראני, זה נראה כמו האצת תוכנית הגרעין האיראנית; האיומים של האסלאם הקיצוני הפונדמנטליסטי, המאיים להשתלט על העולם המערבי כולו; הטרור המרים את ראשו, אדוני היושב-ראש, בעידודה ובמימונה של ממשלת הטרור הפלסטינית; כמובן האתגרים הכלכליים-חברתיים. כך, במציאות הזאת, אי-אפשר, אי-אפשר לתפקד. ואנחנו רוצים, ואני מקווה, אדוני, שבימים הקרובים נגיע להבנות בתוך הקואליציה על סדרי עבודה תקינים שכל קואליציה מודעת להם ויודעת לעבוד ולפעול על-פיהם, כפי שהתרחש בקואליציה של הכנסת השמונה-עשרה.
אדוני היושב-ראש, שמעתי את נימוקיהם של חברי הכנסת – חבר הכנסת רוזנטל, חבר הכנסת הורוביץ, חבר הכנסת מסעוד גנאים. דיברו פה על ז'בוטינסקי; על הדר ז'בוטינסקאי הם לא שמעו, משום שאם היו יודעים מהו הדר ז'בוטינסקאי, היו יודעים שבתרבות הפוליטית הזאת, בתרבות הזאת, אתה לא מנמק, מטיח האשמות, קם והולך ולא נשאר אפילו להמתין לתשובה. זה אלף-בית של הדר ז'בוטינסקאי. לכן אני מציע הצעה ידידותית וטובה גם לחבר הכנסת הורוביץ וגם לחבר הכנסת רוזנטל: שלא יטיפו, לא בשמו של זאב ז'בוטינסקי ולא בשמו של מנחם בגין, עליהם השלום; קודם כול לא על התוכן, לא ויכוח על העקרונות, ויכוח על התרבות, התרבות הפוליטית שפושטת במדינתנו, שבה אדם מחפש ערב הבחירות באיזו מפלגה להיות; לא איזה רעיון להוביל, לא מה הן תפיסות העולם שלו, אלא באיזו מפלגה, אדוני היושב-ראש, הוא יהיה במקום יותר גבוה לכנסת הבאה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – – ז'בוטינסקי, מה יחסו ליהדות?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני אענה לך. ובעניין זה, אדוני היושב-ראש, קודם כול להמתין לתשובה, להיות מנומסים, ואז להטיף.
ואני לא אקבל, לא אני ולא חברי בליכוד, שום הטפת מוסר על דרכם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין מאותם אנשים שישבו בכיכרות וקראו למנחם בגין רוצח או בוגד, או מהאנשים שבשנות ה-30 של המאה הקודמת, הסבים שלהם קראו לזאב ז'בוטינסקי פאשיסט, משום שלא הסכים אתם, משום שקרא תיגר על התפיסות הסוציאליסטיות הבולשביקיות שהם הביאו מרוסיה הסובייטית ובשמן רצו להקים פה מדינה בולשביקית. מהבולשביקים האלה אנחנו ניקח דוגמה. עכשיו הם משתמשים בשמם. כל אחד יעשה, אדוני היושב-ראש, את המוטל עליו. ימשיכו, יואילו נא חברי מפלגת העבודה ומרצ, שהיא נצר של מפ"ם ההיסטורית – הם יואילו להמשיך את דרכם של ראשיה, ואנחנו נמשיך את דרכם של ראשינו, בלי הטפות מוסר.
<עמר בר-לב (העבודה):>
זה מה שאנחנו מבקשים, שתמשיכו את דרכו של ז'בוטינסקי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת, הלוואי שאתם – אני אומר לך את זה לא בפעם הראשונה. דווקא לך – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – כנצר לאדם, כבנו של אלוף בצבא, שלא היה מעלה על דעתו לקבל – – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
לא, של רב-אלוף.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
סליחה, רב-אלוף. נכון, תיקון, צודק.
<עמר בר-לב (העבודה):>
ההיסטוריה כל הזמן משתנה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
רב-אלוף, רב-אלוף בצבא הגנה לישראל שלא היה מקבל את המדיניות של מפלגת העבודה כפי שהיא נראית היום, ואתה יודע בדיוק על מה אני מדבר – בראש ובראשונה על ירושלים המאוחדת.
<עמר בר-לב (העבודה):>
איך אתה לא מתבייש? מילא ביבי מדבר בשם רבין, שמענו – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אז אל תטיפו.
<עמר בר-לב (העבודה):>
עכשיו אתה מדבר בשם של אבא שלי?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, לא דיברתי בשמו. הצעתי לך ולחבריך ללכת בדרכם, משום שמזמן איבדתם את הדרך הזאת של הציונות, אומנם מצד שמאל, אקטיביסטית, שאיננה מתנצלת על כלום; כל הזמן התנצלות, כל הזמן, אדוני היושב-ראש, מסעות של הלקאה עצמית, אנחנו אשמים בכול. מספיק, מיצינו את זה. הציבור לא קונה את זה.
עכשיו לגבי חוק הלאום. אדוני היושב-ראש, חוק הלאום נחוץ דווקא בעת הזאת, שבה ישראל נמצאת תחת הקלגסות של מסע דה-לגיטימציה מחוץ ומבית. כולנו רואים את זה. ודווקא בזמן הזה, מה ביקשנו? זה היה חוק שהיה אמור, אדוני היושב-ראש, להיות בשיא הקונסנזוס של הציבוריות הישראלית, גם של שותפות קואליציוניות כמו יש עתיד והתנועה – – –
<רונן הופמן (יש עתיד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, זה לפני הפריימריז שלכם. הפריימריז שלכם. אתה, חבר הכנסת הופמן, אני מכבד אותך; אל תדבר על פריימריז במפלגה שאיננה דמוקרטית.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אנחנו לא מחויבים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
איננה דמוקרטית. איננה דמוקרטית. יש עתיד איננה מפלגה דמוקרטית, וגם התנועה – – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אל תטיפו לנו פה, ידידי.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אז לפחות נסכים שישראל תהיה דמוקרטיה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אל תטיפו לנו על דמוקרטיה קודם שתכניסו את הדמוקרטיה לביתכם שלכם.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
לפחות נסכים שישראל תהיה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לי לא תטיפו. לא לי ולא לחברי. 23,000 מתפקדים חופשיים, עם חירות מחשבתית, עם שכל ישר, הצביעו עבורי – והגעתי רק למקום ה-18. ועוד רבים אחרים הצביעו לחברי שהיו לפני.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתם מדברים על דמוקרטיה? תהיו דמוקרטיים. לא לקבוע את הרכב הרשימה בסלון של מר לפיד. זו איננה דמוקרטיה. ולכן אני לא מוכן לקבל שום הטפת מוסר על דמוקרטיה.
ואדוני היושב-ראש, אני אומר לך בצורה המוסמכת ביותר: הליכוד פסק להיות שק החבטות של האופוזיציה או של סיעות בקואליציה. אני אשיב לכם על הכול, איננו מפחדים מכלום. כל אחד בא ועושה לי פה סיבוב: כן, בואו נכתוש את הליכוד, בואו נחבוט בליכוד, אולי הליכוד ירד עוד מנדט בסקר הבא, עוד מנדט, אולי הליכוד לא יקים את הממשלה הבאה. ברוך השם, אזרחי ישראל, 5.5 מיליון בעלי זכות בחירה, ידעו מה טוב להם, יודעים מה טוב להם. מספיק עם זה.
עכשיו לגבי חוק הלאום, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש. דווקא בזמן שבו מסע הדה-לגיטימציה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי הוא בשיאו, דבר – כמובן, אדוני – שגורם לעליית האנטישמיות בעולם; דווקא בזמן הזה אנחנו נחוקק את החוק הזה, שהוא על יסוד מגילת העצמאות.
מספרים לנו על מגילת העצמאות. נו באמת – אין פסקה, חבר הכנסת הופמן, במגילת העצמאות שלא מדברים על מדינת הלאום של העם היהודי – –
<רונן הופמן (יש עתיד):>
ברור. אז למה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – "מתוך אמונה" – אני זוכר את זה בעל-פה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אז למה אתם – – –?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תקשיב איך היא מסתיימת – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
אז למה – – –?
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אבל אני מסכים אתך.
<יצחק כהן (ש"ס):>
למה לך – – – בזה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
משום שעלו פה ספקות. "מתוך – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
נו, אז מה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תקשיב, חבר הכנסת כהן, אני – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא ענית לי על – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תקשיב, "מתוך אמונה בצור ישראל" – כלומר, גם מגילת העצמאות – הרי על החוק הזה נטען שהוא מתבסס על חוקים הלכתיים. מגילת העצמאות בכל פסקה שנייה או שלישית בה מדברת על זכות העם היהודי בשם ספר הספרים, בשם צור ישראל – –
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אז בואו נחוקק אותה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – בשם התפיסה היהודית הבסיסית ביותר. האם בנימין זאב הרצל, שהיה הנחשון – או בין הנחשונים – –
<נסים זאב (ש"ס):>
עליו השלום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – שנמצא פה, הנה, כאן, מביט בנו – האם הוא גזען? האם הוא לא דמוקרט? האם הוא פאשיסט משום שהוא דיבר על ישראל כמדינה לעם היהודי?
<יצחק כהן (ש"ס):>
אופיר, אתה לא עונה לי על – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מדינה לעם היהודי.
<יצחק כהן (ש"ס):>
מה היחס של – – –?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא מתבייש בזה ואני לא מתנצל על זה. ואנחנו מכבדים את כל המיעוטים. כרתנו ברית אחים עם האוכלוסייה הדרוזית, עוד לפני קום המדינה, ואנחנו רואים את גבורתם – אני אהיה מחר בג'וליס, אני אהיה שם מחר, בביתו של השוטר המנוח. את גבורת – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
השוטר – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ביאנוח, סליחה. לאחר מכן אני אהיה בג'וליס, שם נעשה משהו אחר: נחלק מחשבים לילדים משכבות המצוקה, ילדים שידה של משפחתם אינה משגת. אבל קודם נהיה ביאנוח ואז נרד לג'וליס. ברית אחים, ברית דמים. כי גם הדרוזים זיהו את הסכנה שבאסלאם הקיצוני. לא באסלאם. לא באסלאם, חבר הכנסת גנאים, באסלאם הקיצוני. אתה האויב של האסלאם הקיצוני; אתה חילוני מדי, אתה משכיל מדי, אתה דמוקרט מדי, לשיטתם – לא יודע לשיטתך – לשיטתם. ראינו בעכו: מה בסך הכול אמר האימאם של עכו? הוא בא להזדהות אחרי טבח, להזדהות עם נפגעים של טבח – מכוניתו הושחתה. במקרה פגשתי בו פעם. ואגב, הוא לא מתבייש, הוא אומר שהוא תומך במאבק של הפלסטינים, ואני כמובן מתנגד לו. וכמובן קיבל השחתת רכבו.
מגילת העצמאות מדגישה כמעט בכל פסקה את זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו, וזה לא נוגד – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אז מה אתה צריך חוק אם מגילת העצמאות מדגישה כל כך יפה – – –?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
זה לא נוגד. מגילת העצמאות איננה מעוגנת בחוק.
הדבר הזה, העובדה שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אדוני היושב-ראש, איננה נוגדת את העובדה שהיא הוקמה ופועלת ותמשיך להתקיים כמדינה דמוקרטית, שבה נשמר ויישמר שוויון הזכויות לאזרחיה. כן, חבר הכנסת גנאים, שוויון זכויות שאין בשום מדינה מסביב. שום מדינה מסביב.
<נסים זאב (ש"ס):>
שם שוחטים האחד את השני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
להגיד שזאת חקיקה אנטי-ציונית, כפי שטוענים, זה בעצם, אדוני היושב-ראש, להגיד שבנימין זאב הרצל או מקס נורדאו או אחד העם או זאב ז'בוטינסקי או סוקולוב או דוד בן-גוריון, שבניסוח מופלא הקריא את מגילת העצמאות – זה עברית מדהימה, זה נוסח שפשוט אי-אפשר שלא להתרגש כל פעם שקוראים אותו – – –
<סתיו שפיר (העבודה):>
רק שאתה לא היית חותם עליה היום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא היינו חתומים עליה משום שהזרם שלך החרים אותנו שנים ארוכות.
<סתיו שפיר (העבודה):>
לא, היום אתה לא היית חותם.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
היום הייתי חותם עליה בשתי הידיים. בשתי ידיים. אני סוף-סוף – – –
<סתיו שפיר (העבודה):>
לא, לא היית מקבל את החלטת העצמאות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אגב, אדוני היושב-ראש, מזל שהזרם שממנו באה הגברת שפיר, חברת הכנסת, איננו שולט במדינתנו כבר שנים ארוכות, משום שאז סתימת הפיות הייתה קיימת, אז לא נתנו לאנשים לעבוד במקומות עבודה משום שהחזיקו בכרטיס של תנועת החרות. מטיפים לנו? עדות שלמות הודרו מן השיח הציבורי הישראלי בשם הססמה המנוולת "בלי חרות ובלי מק"י". מטיפים לנו על דמוקרטיה. אל תטיפו, אל תטיפו.
<סתיו שפיר (העבודה):>
אין לך איך לדבר על היום, אתה חייב – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ואנחנו הודענו, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת שפיר – – –
<סתיו שפיר (העבודה):>
מה עשית ב-20 השנים – – –?
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אנחנו הודענו שאם לא יבוא חוק הלאום ביום רביעי הקרוב, הוא יבוא ביום רביעי שלאחר מכן, ואני מצפה מסיעות הבית, הציוניות בוודאי, גם מחברים במפלגת העבודה ובש"ס ובמפלגות אחרות, קדימה ואגודת ישראל, לתמוך בחוק החשוב הזה. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה – יציג אותה חבר הכנסת יצחק כהן בשם סיעת ש"ס: הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה. בבקשה, חבר הכנסת יצחק כהן. יש לך עשר דקות, בבקשה. השר נמצא, אתה יכול להתחיל.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, שנה וחצי של ממשלה – סיוט מתמשך. לא ייאמן איך אפשר להרוס בשנה וחצי מפעלים של עשרות שנים. בשנה וחצי לא השאירו אבן על אבן. ראוי שהממשלה הזו, למען עם ישראל, גם למענה, תלך הביתה, תציל את עם ישראל.
חוק הלאום, מאיפה זה בא? למי היה ספק, סתיו שפיר, בקהילה הבין-לאומית או בעם ישראל שמדינת ישראל זה מדינת העם היהודי? חבר הכנסת מרגי, למי היה ספק?
<יעקב מרגי (ש"ס):>
להם.
<יצחק כהן (ש"ס):>
מי היה צריך את הדבר הזה, לעורר בקהילה הבין-לאומית ערעור מחודש בכלל על זכותו של העם היהודי?
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
תוקפים אותנו, רוצחים אותנו, כי אנחנו יהודים. מי צריך?
<יצחק כהן (ש"ס):>
היה לך ספק שארץ-ישראל זה לעם ישראל על-פי תורת ישראל? היה לך ספק, הרב?
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
לא.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אז הוגים כל מיני אנשים, חושבים מחשבות, מחפשים דרכים איך לתקוע תהליכים. אמרו: הופה, יש לנו איזה רעיון. בוא נכריח את הקהילה הבין-לאומית, ואת השותפים והשכנים, שיכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. אין הצהרת בלפור, אין החלטת האו"ם, כ"ט בנובמבר, אין מגילת העצמאות, אין מציאות חיים, אין תורת ישראל. יבואו חכמי חלם ויכתיבו חוק – אף אחד לא מבין מה הם רוצים.
עכשיו, תשאל אותם, הרב נסים זאב, מה זה העם היהודי? תשאל: בוא נגדיר את העם היהודי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני הפסקתי לשאול, אגיד לך את האמת. הפסקתי לשאול, כבר לא שומעים אותי.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אני שואל אותך, בוא תאמר להם: רבותי, מה אתם מתכוונים ב"העם היהודי"? מה זה? אז אני שמעתי פעם את שרת המשפטים: לא במובן ההלכתי של המילה, אלא במובן הישראלי, התפיסתי, החברתי. לא הבנתי. שמעתי עוד אחרים. מה זה העם היהודי? למה אתם מתכוונים ב"עם יהודי"? לא, לא, לא מדינת הלכה, לא יהודים כמו שאתה מבין מה זה יהודים, אלא יהודים – יהודים שאוכלים פלאפל. ובזה הם רוצים לשכנע את הקהילה הבין-לאומית, ואת הציבור בישראל, ואת בני-הנוער בישראל, על דבר שהוא מיותר לגמרי. רונן, לגמרי מיותר. לאף אחד לא היה ספק; עכשיו הם הכניסו ספק לכולם, גם לתושבי ישראל, גם לתושבי העולם, גם למנהיגים בקהילה הבין-לאומית. זה נפל להם כפרי בשל: רגע, אולי יש ספק בכלל מה אתם עושים פה; כשלא היה ספק.
הנביא ירמיהו אומר: "כי שתים רעות עשה עמי; אתי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכִלו המים". רבותי, מאז נתון הר-הבית שוב במרכזה של סערה, ודומה כי הפך לבן-ערובה בידיהן של קבוצות הזויות אשר בשם שאיפותיהן המסוכנות מסכנות את היהדות בצורה האותנטית, וחמור מכך, את היישוב כולו, שם האלוקים שבעד שלום בין איש לאשתו נמחק בבית-המקדש על-ידי הכוהן, מחולל כעת על-ידי כת מקדשי מוות ושכול, כת מחללי החיים, מחללי הר-הבית ומחללי היהדות. האינטרס לרפורמה ביהדות, שמתבטא בעירוב גזענות לאומית בתוכה, ידוע זה מכבר. עוד בייסודה של הלאומיות הדתית נזרע זרע הפורענות. "מורים רוחניים", בעיקר כאילו-רבנים, מזייפים את המסורת, מגדפים את מורשת ישראל בקדשם את ערך האדמה על ערך של חיי יהודים. כך נמצאו שפסקו שמותר לבנות התנחלויות בשבת. מה יש? פיקוח נפש. רבנים מאותה קבוצה פסקו שמותר לבנות בשבת. למה? פיקוח נפש. ונשאלת השאלה, מה ההבדל בין מי שמורה על חילול הקודש – שמתיר עלייה להר-הבית? הלוא הסכנה מיידית ומוחשית, מול עינינו ועיניהם ירושלים בוערת.
"האנשים הללו" – אני מצטט עכשיו את מורנו ורבנו ועטרת ראשנו הגאון הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה – "האנשים המסוכנים ליהדות. איך אוכל להחריש ולראות כבלע את הקודש". מילים כואבות אלה נאמרו מפה קדוש, של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, ימים ספורים קודם פטירתו, ולנו הם כנבואה המגשימה את עצמה, כהוראה ברורה כלפי כת הרפורמה הלאומית ומעוררת אותנו למחשבה על מנהיגיה.
תורתם של הלאומנים נובעת מן המעיין הנרפש של מי ששאבו את הכרעתם המטורפת להסכים לשחרור מחבלים רוצחים – תמורת מה? תמורות מכולות ובורות ספיגה בהתנחלויות, תוך ידיעה ברורה שהללו, המחבלים הרוצחים האלה, יחזרו וירצחו יהודים. מן המעיין הנרפש הזה שאבו את החלטתם לאפשר למאות-אלפי גויים להתגייר פיקטיבית, תוך זיוף ההלכה, וכך לחלל כרם ישראל – מדינה יהודית. מן המעיין הנרפש הזה שאבו הם את הכרעתם להצטרף למלחמה בלומדי התורה. כעזים עיוורות לא מבחינים הם כי ככל שהם פוגעים בגבולות הקדושה והיהדות כך מסתכנים גבולותינו, עד כדי כך, אדוני היושב-ראש, שהמקום המסוכן ביותר ליהודי לחיות בו על פני כדור-הארץ הוא, לצערי, בנחל-עוז ובגבעה-הצרפתית. כי כיהודי מאמין ברור לי שכעומק פריצת גבולות ההלכה וקודשי ישראל, כך עומק פגיעתם בגבולות הארץ.
זלזול בחיי אדם וקידוש ערך האדמה מובילים אותנו כעת לסכנה מיידית בחללם את הר-הבית, והדברים צריכים להיות ברורים. אין, לא היה ולא יהיה פוסק אחד שיתיר איסור כרת, וכל שכן תוך סיכון חיי אדם. אין ולא היה פוסק שיתיר עלייה להר-הבית, בדיוק כפי שאין פוסק אחד שיפסוק לחלל שבת או לקבל גיור ללא קבלת תורה ומצוות. אך כאמור, שורש הזיוף מופיע בדברי הנביא: "אותי עזבו". את ה', שבשמו הם מדברים, עזבו זה מכבר. מלחמתם בעולם התורה, בחוק הגיור, מהווה את השיא שבנשיאת שם ה' לשווא. אך ממשיך לקונן הנביא: "לחצוב להם בארות נשברים" – ממשיכים הם גם לסכן אותנו בחטא הלאומיות, ופוגעים בחיי אדם.
כבוד היושב-ראש, על חוק הלאום כבר דיברנו. הציבור שאתה משתייך אליו, הדרוזים – מה, לא מגיע להם, בהגדרה הזאת – עכשיו נפל שוטר דרוזי שבגופו חסם את המחבלים שביצעו את הפיגוע בבית-הכנסת, למה לא – לפחות יפצו את המשרתים בקהילה הדרוזית בבנייה, לאו דווקא בגבעת החרולים. שיהיה במקומות היישוב של הדרוזים, למה לא?
<קריאה:>
– – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא יודע, מעבר לקו הירוק באיזה מקום שהוא.
אחרי שגברת חוטובלי כבר פיטרה את ראש השב"כ, אפשר לבקש ממנה שלא תעשה את זה, כן? למה היא פיטרה אותו? כי הוא הסביר שהעלייה של גברת חוטובלי להר-הבית גורמת לתסיסה וגורמת לכך שמוצתת אש האינתיפאדה. אז היא ברוב חוכמתה אמרה שראש השב"כ הזה לא יכול לשרת יותר, חייב ללכת הביתה. אז, כבוד השר, אנחנו כולנו חוששים, חוטובלי פיטרה את ראש השב"כ, מה יהיה?
<קריאה:>
כן?
<יצחק כהן (ש"ס):>
כן, פיטרה אותו. שלחה אותו הביתה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אל תזלזל.
<יצחק כהן (ש"ס):>
ואורי אריאל, שר השיכון, כבר מזכיר לירדנים את מלחמת ששת הימים. הוא אומר: תיזהרו, תיזהרו – הוא מאיים על ירדן.
מורי ורבותי, שנה וחצי של סיוט, שנה וחצי של חורבן מפעל שהיה דווקא מפעל מעולה, גם בכלכלה – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
צמיחה כלכלית.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – גם בכלכלה; קיבלו כלכלה בעלת אמון בשווקים הבין-לאומיים, ועכשיו אמרנו: הצעדים שאתם עושים, ההתנהלות חסרת האחריות תוביל אתכם למצב שחברות דירוג האשראי יורידו את דירוג האשראי של ישראל. מה אמרו לנו ביום שלישי – מה שר האוצר אמר לי? להרגיע את חבר הכנסת איציק כהן – חברות דירוג האשראי לא יורידו את דירוג האשראי. לא עברו 48 שעות, ושמענו את הבשורה מפי חברת "פיץ'", ואחריה אני מקווה ש-S&P לא יאמרו לנו שום דבר, ו"מודי'ס". אבל הם רואים את המספרים. הם רואים שהתקציב הוא לא תקציב, הם רואים שהתקציב זה בדיחה. הם רואים איפה התכנסתם. אני מדבר אליכם, כן? אתם מי שמייצגים את שר האוצר.
מגדילים את הגירעון ללא סיבה, כדי שהתקציב יתכנס. מגישים תקציב חסר אחריות כאילו שנת 2016 לא תופיע, לא תגיע; בוא נגמור הכול ב-2015.
<היו"ר חמד עמאר:>
צריך לסיים, חבר הכנסת יצחק כהן.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אני מסיים כפי שהממשלה הזאת מסיימת, אדוני. גם הממשלה מסיימת, ואני מסיים.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, תודה רבה.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
– – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
אני בסופו של יום מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד אי-אמון, ושהממשלה הזאת תלך הביתה, ושבעזרת השם – עם ישראל, מגיעה לו ממשלה טובה שתחזק ותבנה מחדש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. ישיב השר לביטחון הפנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת איציק כהן ידידי, אני משיב על האי-אמון שהגשת בנושא של הביטחון. דיברת למעשה על דברים חשובים אחרים, אבל אני אתמקד בנושא הביטחון, מטבע הדברים; אני לא אוהב לדבר על דברים שאינם בתחום האחריות. אני אתמקד בדברים שנתבקשתי והכנתי את התשובה.
אנו, חברי הכנסת, נמצאים בתקופה לא פשוטה, תקופה מורכבת. אני לא אחזור על ההתפתחויות של האירועים, מה הביא אותנו להסלמה, לפיגועים, שהקשה בהם היה הפיגוע בבית-הכנסת בשכונת הר-נוף בירושלים. אני אדגיש בכמה מילים את הפעילות המבצעית שאנחנו נמצאים בה, לא רק בחודש האחרון אלא בחודשים האחרונים, ואת המדיניות הננקטת; על תגבור הכוחות שנמצאים בירושלים כבר מעל חודש ימים, במבצע "שומרי החומות"; פלוגות משמר הגבול שגייסנו, פלוגות מילואים שגייסנו, ארבע פלוגות; הכנו תוכנית רחבה מאוד לגיוס מתנדבים, פריסה גדולה מאוד של כל הכוחות שנמצאים בשטח. בתוך הכפרים; מחסומים, בידוק קפדני. למעשה עוברים מקום-מקום, בית-בית, מעצר חשודים על-פי רשימות, והרבה נעצרים.
אנחנו גם עדים עדיין לכמה הפרות סדר, בעיקר בעוטף של ירושלים, שם למעשה אנחנו בעיקר מתמודדים. כמות האירועים ירדה, אבל עדיין צריך להמשיך לטפל באותם אירועים, בעיקר מול כוחות המשטרה, אבל גם לגבי אזרחים.
נושא הזיקוקים מאוד הטריד אותי בחודשים – אפשר להגיד כבר בשנה-שנתיים האחרונות. זה עלה והתעצם, בעיקר בהר-הבית, אבל לא רק. ביקשתי מייד להחרים את כל הזיקוקים שנמצאים בחנויות, במחסנים. פניתי לשר נפתלי בנט, שר הכלכלה, שיחתום על צו של איסור ייבוא. ב-19 בנובמבר הוא חתם על הצו, וזה כבר עבר את ועדת הכלכלה ונרשם ברשומות, ולמעשה אנחנו קיבלנו כלי נוסף – לא לייבא את הזיקוקים האלה, שהיו יורים כוורות לעבר הלוחמים. לפי הנתונים האחרונים בתחום הזה, גם של כוורות הזיקוקים וגם של האבנים, יש לנו עשרות אם לא מאות של פצועים, בעיקר מכוחות הביטחון. אני הייתי עד לכך שכוורת כזאת נורתה אל אחד הקצינים בהר-הבית והוא נכווה בגופו; כלי מאוד מסוכן. כמובן הוצאנו את זה מחוץ לחוק והפסקנו את הייבוא של אותם זיקוקים. כמובן, צריך להמשיך לטפל באותם פורעי חוק, להפעיל את כל האמצעים הנדרשים.
במהלך השבועות האחרונים לא נרשמו הפרות בהר-הבית, וזה טוב. אנחנו אפשרנו גם למוסלמים לעלות להר-הבית בימי שישי ללא דילול; לקחנו את הסיכון, המשטרה, אני. ביום שישי האחרון וגם שבוע לפני כן הכול עבר בשקט, ולמעשה אנחנו מנסים להרגיע את הר-הבית, שהוא המוקד המרכזי של כל ההתרחשויות שהיו בירושלים.
ברחבי הארץ, בעיקר במגזר הערבי, הצלחנו להרגיע את השטח תוך אכיפה בלתי מתפשרת, מעצר רבים מהפורעים והגשת כתבי-אישום. זאת לצד הידברות עם אנשי המנהיגות המתונה במגזר הערבי.
אנו עדים להפרות סדר, כמובן בהסתה פרועה מאוד של הרשות והעומד בראשה, אבו מאזן, על-ידי ה"חמאס", התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני. עיקר ההסתה מתבצע ברשתות החברתיות משני הצדדים. גם בתחום זה פועלת המשטרה במעקב מודיעיני ובחקירה יחד עם שירות הביטחון הכללי, על מנת לפתוח תיקי הסתה ליצירת ההרתעה הנדרשת.
רוב הפרות הסדר בירושלים בימים האחרונים מתרחש מעבר לגדר ההפרדה, בפאתי השכונות. גם מצב האבטחה ברכבת הקלה הרבה יותר טוב, אבל עדיין אנחנו תמיד צריכים לשמור ולראות שבאמת לא ייפגעו שם לא רכבים, לא הרכבת הקלה, לא אזרחים, והפעילות נמשכת. נעצרו מעל 300 חשודים, הוגשו 47 כתבי-אישום ובקשות מעצר עד תום ההליכים.
האירועים הקשים כוונו באמת נגד המשטרה, הצבא, האזרחים, וגבו את חייהם של 11 אזרחים, ביניהם תינוקת, ארבעה מתפללים, חייל, שני שוטרים, קצין – רפ"ק ג'דעאן אסעד, ורס"מ זידאן סייף, השם ייקום דמם, שנרצחו בידי מחבלים בשני אירועים. באירועים האלה פעלה המשטרה בנחרצות ובמהירות והביאה לסיומם בתוך זמן קצר.
בעקבות הפיגוע האחרון בבית-הכנסת, שהיה טבח שראיתי אותו – הייתי שם, קיימתי הערכת מצב נוספת וביקשתי להחמיר עוד צעדים, מעבר להחמרה. זורקי אבנים, אם קטינים – כמובן קנסות על ההורים. ביקשתי גם לעשות, כדי להחזיר את השקט, כל הנושא של ההריסות – אחד כבר בוצע, יתר ההריסות יבוצעו. צריך להרוס כל בית כזה. אמרתי גם לגבי המשפחה – לנקוט את כל הפעולות, כולל הפסקת התושבות לאותם אזרחי מזרח-ירושלים. אם צריך לגרש אותם, גם נגרש אותם. כל מה שהם מקבלים מהמדינה – ביטוח לאומי וכל הדברים הסוציאליים – להפסיק להם. צריך לנקוט את הפעולות האלה, כולל מעצרים מינהליים והמשך המעצרים. יש פעולה רחבה מאוד, ואת כל ההמלצות האלה אמרתי יותר מפעם אחת.
לגבי ההקלות בנושא הנשק – אף שבשנתיים האחרונות, בתבחינים, צמצמתי לגבי מי רשאי לשאת נשק, המצב השתנה, בעיקר בירושלים, והרחבתי את זה: כל קצין צה"ל במילואים, או גמלאי, יוכל לשאת נשק; קציני משטרה, שירות הביטחון הכללי, מאבטחים שלא יצטרכו להפקיד את הנשק במקום עבודתם, יוכלו לצאת אתו הביתה. אי-אפשר לשים שוטר בכל מקום ומקום, לכן אם אזרח כזה, שעבר אימונים, הכשרה, מכיר את הוראות פתיחה באש, יודע להשתמש בנשק – זה עוד עיניים ועוד תגובה מהירה כדי לעצור את האירוע ברגע שזה קורה לידו. ראינו את זה באירועים שהיו בעבר. הדברים האלה באמת חשובים מאוד.
כדי להגביר את האבטחה הרחבנו את המשמר האזרחי, איפה שאפשר שמשמר אזרחי יהיה. מאבטחים בבתי-כנסת – עיריית ירושלים הצטרפה. מוסדות חינוך, גני-ילדים, בעיקר, אני אומר, בשכונות התפר, שם למעשה אנחנו יותר נותנים את המענה.
יש פעולות שכרגע אנחנו נמצאים בתוכן, יש פעולות שעדיין נבחנות על-ידי מערכת אכיפת החוק, משרד המשפטים, אבל אני חושב שסך הכול הכיוון הוא נכון. זה לא אומר – לצערי, אני אומר – זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לקבל פיגוע נוסף בדקות, בשעות, בימים הקרובים. צריך לעשות את הכול, כי ברגע שאין לך מידע על מפגע שיוצא, אתה מקבל את הפיגוע, ומה שהכי חשוב זה מייד לחסל את המפגע, את אותו מחבל, כדי שלא ירחיב את ההרג במקום שבו הוא פועל.
צריך להפסיק את ההסתה, אמרתי, הסתה פרועה מאוד ברשתות. לדברים האלה יש צוות משולב – צבא, שב"כ, משטרה – שמטפל בכל הנושא של ההסתה ברשתות, ואנחנו באמת פועלים גם שם.
לציבור אני קורא לגלות באמת איפוק, סבלנות וסובלנות; לתת לכוחות הביטחון לפעול להשבת הסדר, וכמובן לעשות את הכול כדי שהאירועים האלה יצומצמו.
מול ניסיון ההתנקשות שנחשף בימים האחרונים, נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, על-ידי תנועת ה"חמאס" הרואה בכך מטרה לגיטימית – ככה הוא מציין את זה, לדבריהם – אנחנו מבינים מיהו האויב שניצב מולנו, וצריך לומר את זה בפה מלא, גלוי, ולא להסתיר את הדברים.
אני שב ואומר לא לקחת את החוק לידיים. כל ניסיון, קטן כגדול, להפרת סדר ייענה בפעילות נחושה ומיידית ובאפס סובלנות.
מעל הבמה הזו אני רוצה להודות כמובן לכוחות הביטחון, בראש ובראשונה למשטרת ישראל, ללוחמי משמר הגבול, למתנדבים, לצבא, לשירות הביטחון הכללי, שעושים את המרב. המלאכה עדיין רבה מאוד, אנחנו בעיצומה של מתקפת טרור, אנחנו נמשיך לעשות את הכול כדי להביא את הרגיעה גם לירושלים וגם למדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה לשר אהרונוביץ.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לפני רשימת הדוברים, יש לנו הודעה של מזכיר הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8) (דחיית מועדים), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת מירי רגב.
מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעה של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה בנושא: משרד הכלכלה מאשר 80% מהבקשות לפטר נשים בהיריון.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני;>
<2. כישלונה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני;>
<3. אוזלת ידה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;>
<4. הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ונעבור עכשיו לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.
<סתיו שפיר (העבודה):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי, חברותי, כבר שבועיים שהדיונים על הצעת החוק הכי חשובה, הכי משפיעה על החברה הישראלית, הצעת חוק התקציב, ממוסמסים ומעוכבים. לא רק שניסו להביא את התקציב לכנסת והצליחו בהצבעה בקריאה ראשונה, מבלי שנתנו לנו, חברי הכנסת, אפילו יום לעבור על התקציב וללמוד אותו, עכשיו גם לא מאפשרים לציבור לקיים דיון רציני על התקציב הזה תחת הסוואות כאלה ואחרות.
וההסוואה החדשה, תוכנית ב' להסתרת התקציב, זה הספין שנקרא "חוק הלאום". כאילו לא המשכורות העלובות הן שמטרידות את הציבור הישראלי, כאילו זו לא התחושה האיומה של אובדן הביטחון האישי; זה לא המחירים בסופרמרקט, זה לא המצב של שוק הדיור, זה לא הצפיפות בבתי-החולים, הצפיפות באוטובוסים, הצפיפות בכיתות, הצפיפות במיון. לא, הבעיה הכי קשה, על-פי הממשלה הזו, של מדינת ישראל זו הבעיה שאנחנו לא מספיק יהודים. דווקא מדינת ישראל – אנחנו לא מספיק יהודים, וצריך לקבל על זה אישור וצריך לחזק את היהדות. זו הבעיה הכי גדולה.
תתעלמו מיוקר המחיה, צדק חברתי, פערים, אי-שוויון – הבעיה היא זהות יהודית. וכמה שהנרטיב החדש הזה הוא נרטיב טוב לממשלה, הוא משרת הרי כל כך הרבה תחומים. הוא, למשל, משרת את התקצוב העודף שמקבלים כל מיני עמותות וארגונים, שלרוב חוסים תחת מפלגת הבית היהודי, מתקציב המדינה, על מנת לספק שיעורים לזהות יהודית בבתי-ספר. תראו מה זה, רק השנה, יושב-ראש ועדת החוקה של הבית היהודי, העמותה שלו נהנתה מ-600,000 שקלים דרך החטיבה להתיישבות לחיזוק זהות יהודית; העמותות של סגן שר החינוך אבי וורצמן, "אורות ישראל", "בית מוריה" – עוד 250,000 שקל מהחטיבה להתיישבות.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
זהות יהודית זה – – –
<סתיו שפיר (העבודה):>
הרב רחמים נסימי, מרשימת הבית היהודי – עוד 800,000 שקל מהחטיבה להתיישבות. עוד פעם זהות יהודית; מינהלת הזהות היהודית, גוף שתחתיו יש רק ארגונים אורתודוקסיים, דתיים, שקשורים כמעט כולם לבית היהודי – 17 מיליון שקלים. ולא סיימתי עם זה: שיעורי תורה ותרבות – 20 מיליון, זה בחינוך הלא-פורמלי; מרכזים להעמקת החינוך היהודי – 7 מיליון. אגב, זה תקציב שב-2013 תוקצב בחצי מיליון ובמהלך השנה הוא קיבל עוד 11 מיליון. בונוסים על גבי בונוסים על גבי בונוסים. בחטיבה להתיישבות, אגב, גם מתוקצבים 14 מיליון שקלים לגרעינים תורניים. כמעט כולם – מפתיע – בזיקה ברורה לבית היהודי. אז יש פה נרטיב שבעצם מספק שירות פוליטי בכסף לפלח מסוים מתוך הפוליטיקה הישראלית.
ולא פה זה נגמר, כי התירוץ הזה, שכאילו אנחנו זקוקים לאיזו הכרה, גם השתמש בו ראש הממשלה במהלך המשא-ומתן עם אבו מאזן. כל המשא-ומתן הזה פוצץ מפני שאבו מאזן לא הכיר בנו, כאילו אנחנו עדיין יושבים עכשיו – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<סתיו שפיר (העבודה):>
שנייה, אני אסיים. – – – יושבים ליד המקלטים ומחכים, והתאריך הוא כ"ט בנובמבר, ואנחנו מחכים לכך שמדינות העולם יכירו בנו. המצב הזה הסתיים. מדינת ישראל היא מדינה חזקה; היא מדינה שיש לה צבא חזק ויש לה איכות ברורה ויש לה חברה חזקה. והבעיות האמיתיות של מדינת ישראל מוסתרות פעם אחר פעם על-ידי ספינים שאין להם שום בסיס במציאות.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<סתיו שפיר (העבודה):>
במקום להתמודד עם הבעיות החמורות והחריפות בחברה הישראלית – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת.
<סתיו שפיר (העבודה):>
– – עם התקיעות במצב הביטחוני והמדיני, עם התקיעות במצב החברתי והכלכלי, הממשלה הזו אומרת לנו שאנחנו לא יהודים מספיק.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. תודה. הבנו.
<סתיו שפיר (העבודה):>
אנחנו לא יהודים מספיק. פשוט לא ייאמן. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חברת הכנסת שפיר. והדוברת הבאה – חברת הכנסת רות קלדרון, בבקשה. שלוש דקות.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הימים הללו הם ימים הרי-גורל. אנחנו לא מדברים על רפורמות מקצועיות ולא על תקנות ותיקונים; בימים הללו עומדת הזהות שלנו, הזהות של מדינת ישראל, למבחן גדול. חוק הלאום על שלושת נוסחיו, שבו אנחנו אמורים לדון בשבועות הקרובים, הוא פרשת דרכים בחיי המדינה וגם בקורות העם היהודי. מהותנו כעם מול העולם, מול יהודי התפוצות ומול מצפוננו מחייבת מחשבה עמוקה ונקיטת עמדה מוסרית.
דיו רב נשפך לתיאור הסכנות הגלומות בהצעת חוק הלאום. במקום להצטרף למזהירים, אני מבקשת להציג בפניכם את הצעת החוק שהנחתי אני על שולחן הכנסת באביב שעבר, הצעת חוק שבזכותה לקחתי חלק בדיוני הוועדה בראשות שרת המשפטים, עם עמיתי חבר הכנסת לוין וחברת הכנסת שקד; הצעת חוק שחסרה לדעתי מן השיח שאנחנו מנהלים עכשיו, ואני מבקשת להשיב אותה כאפשרות שעשויה למנוע את המשבר הגדול שבו אנו מצויים; למנוע, כי כדברי האימהות, מה שלא נשבר לא מתקנים, וכי ברור לנו היום כי כל נוסח שהוצע, לרבות נוסחאות הפשרה, יצר פילוג ואיבה ולא אחדות לאומית.
הצעת החוק שאני מבקשת להציג אינה הצעתי. אין בה מילים מקוריות או נוסחאות פלאיות, אלא היא שיבת עטרה ליושנה, שיבה אל מילותיהם של האבות המייסדים שנתנו למדינה את שמה, ובהכרזת העצמאות גילו את דעתם על הזהות הראויה להתקיים בה. אבותינו קבעו את מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל, והוסיפו ופירטו את זכותו של עם ישראל על הארץ הזאת ואת סממני הלאום שיהיו סמלי המדינה – דגל, המנון, שפה ולוח שנה. בהכרזתם על זהות המדינה הבהירו נציגי כל העדות גם את זהותה כדמוקרטיה, ובלשונם: "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין ותבטיח חופש דת ומצפון". מלבד מחויבותם של האבות המייסדים לערכים הדמוקרטיים, בתודעתם היה גם הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי כמיעוט. כמיעוט דרשנו שתי דרישות: שיעניקו לנו חופש דת ושיתייחסו אלינו כאל שווים. הם הבינו שבמדינה שבה אנחנו נהיה הרוב נעניק את אותן דרישות שאנחנו תבענו לעצמנו לכל אזרח ואזרח – שוויון וחופש דת. חברים, בבקשה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נא לסיים.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אני קוראת לכל באי הבית הזה להתאחד שוב סביב מגילת העצמאות שלנו ולתת לה מעמד של מבוא לחוקה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת עראר, טלב אבו עראר, בבקשה. נא להנמיך את הווליום. כן, גברתי, הזמן תם.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אבל הם שותים לי את הזמן, בבקשה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הם לא שותים לך, הם – – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אין לנו צורך בחוק לאום נוסף על מגילת העצמאות. לא ייתכן שההכרזה שאבותינו הסכימו עליה מכל צדדי הקשת הפוליטית – ימין ושמאל, דתיים, חרדים, ערבים ושאר מיעוטים – אנחנו, בכהונת הכנסת התשע-עשרה של מדינת ישראל, לא יכולים להגיד בפה מלא שאנחנו מסכימים לה. מגילת העצמאות היא כבר טקסט קנוני – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
משפט אחרון בבקשה.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
– – הוא תלוי בכל בית-ספר ובכל מוסד ציבורי ממלכתי, גם בבית הזה. חוק הלאום עשוי להיות חוק שמאחד את כל אזרחי ישראל. אני מבקשת לחזור ולאשר את דִברי הראשונים שבזכותם אנחנו כאן, ולהכריז כי ישראל היא הבית הלאומי לעם היהודי וכי מתקיים בה שוויון אזרחי מלא לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, ומתקיים בה חופש דת.
עוד משפט. גדלתי כיהודייה לאומית, וככזאת באתי לשרת בכנסת ישראל. הלאומיות שעל ברכיה גדלתי הייתה תנועה של הדר, של כבוד ושל נאמנות. עוצמתה מעולם לא באה על חשבון עוול.
חברי, אני קוראת לכולנו, כמו בשבועת הרופא: קודם כול לא לקלקל. לעתים הדרך קדימה היא דווקא השיבה לאחור. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת יוני שטבון מהבית היהודי. בבקשה. רשימת הדוברים אינה קצרה, אני מבקש להקפיד על הזמן. בבקשה. שלוש דקות.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, אני רוצה להקריא לכם מסמך: "מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי בו הוא מממש את שאיפתו להגדרה עצמית על-פי מורשתו התרבותית וההיסטורית. הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי. ארץ-ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי ומקום כינונה של מדינת ישראל. מדינת ישראל תהיה בעלת משטר דמוקרטי". על המסמך שהקראתי עכשיו ודאי יכולים להיות חתומים דוד בן-גוריון, ברל כצנלסון, אפילו אורד וינגייט, שהוא לא יהודי, היה מסכים עם מה שהקראתי עכשיו, וכהנה וכהנה דמויות נוספות מהתנועה הציונית על גווניה השונים. אבל על המסמך הזה במקרה חתומים חברת הכנסת איילת שקד, חבר הכנסת יריב לוין וחבר הכנסת רוברט אילטוב, ולצערי, ייתכן מאוד שזה חלק מהסיפור, ועדיין לא הצלחתי להבין את הבעייתיות ביכולת לבטא את ערכינו הציוניים והיהודיים בחקיקה.
אבל יש שאלה שהיא אמיתית – שאלת התזמון. יש כאלה שיגידו: מה, דווקא עכשיו, בתקופה הרגישה הזאת, שבה אנחנו נמצאים, גם המציאות הביטחונית וגם המציאות המדינית, להעלות עכשיו את החוק הזה על סדר-היום הציבורי בכנסת ישראל? התשובה היא פשוטה: כן, כי זו בדיוק הסוגיה. מי שרוצה להבין מה עומד במוחו של אותו דורס תינוקת בגבעת-התחמושת, או זה שרוצח בגוש-עציון, או זה שעומד כרגע בתל-אביב – והוא עסוק בדיוק בזה. הסיפור שלו עכשיו זה לא איזה פיסת קרקע, יש לו בעיה עם עצם הקיום של העם היהודי. הוא מונע ממוטיבציה של תנועה אסלאמית שיש לה ערעור על זכותו של העם היהודי להיות פה.
מי שחושב שהוא יכול להתנגד לאותה מציאות ביטחונית, או להילחם בה, או לפעול נגד או יחד מול מציאות מדינית כזו או אחרת, תוך התעלמות מהנושא הזה, לא הבין שבעצם זה מהות היכולת שלנו לעמוד כעם מול אויבינו מבית ומחוץ. היכולת הזאת צריכה לבוא דווקא עכשיו, ואני מסכים – בצורה של תיאום, בשיתוף, תוך הבנה שזו המהות, אבל לברוח מהמהות אי-אפשר. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה לחבר הכנסת שטבון. הדובר הבא, לאון ליטינסקי מישראל ביתנו – איננו. חבר הכנסת נסים זאב מש"ס. בבקשה. שלוש דקות. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכיוון שהשר לא נמצא, הבמה פתוחה עד לרגע שהוא יגיע. זה הכלל.
קודם כול, אני רוצה להזכיר שבשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, היינו בהלוויה של זידאן סייף, ואני רוצה לומר לך שהאיש הזה מסר נפש בגבורה, נלחם בגבורה, נכנס לבית-הכנסת בחירוף נפש כדי לחסל את אויבי ישראל. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, העדה הדרוזית היא עדה נאמנה למדינת ישראל ולעם ישראל, וחייבים להתחשב בדרישות שלהם, וכך גם הייתה פנייה מהעדה הדרוזית, ואני חושב שצריכים באמת לתת את התחושה, כפי שמישהו בה התבטא – אנחנו שותפים בכול, כתף אל כתף, אבל אנחנו רוצים גם להרגיש באמת בזכויות השוות שלנו.
אגב, אני חושב שמבחינת הזכויות מדינת ישראל היא מדינה באמת דמוקרטית, ועושה – כמעט, לא במאת האחוזים, אי-אפשר לציין במאת האחוזים – אבל גם כלפי ערביי ארץ-ישראל, אני חושב שהמדינה עושה מבחינה דמוקרטית, ונותנת להם את הזכויות שלהם.
מה קרה לראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, שפתאום הוא נזכר בחוק הלאום? הוא פשוט קרא את פרשת השבוע, ושם כתוב: "ולאֹם מלאֹם יאמץ", ואז הוא נזכר – – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
יש לו כל כך הרבה בעיות אמיתיות להתמודד אתן, שהוא לא יודע מה לעשות אתן.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, כי הוא קורא – אתה לא הבנת. הוא קרא, בפרשת השבוע כתוב: "ולאם מלאם יאמץ ורב יעבֹד צעיר", והוא נזכר שיש חוק לאום.
אני רוצה להזכיר עוד דבר. יעקב אבינו, אדוני היושב-ראש, כאשר יצא מבאר-שבע לכיוון חרן, ובאמצע פגע במקום, בירושלים, לקח מאבני המקום – "וישם מראשֹתיו" – פחד מהחיות הרעות שסובבו אותו. בסופו של דבר כתוב – "ויקח את האבן אשר שם מראשתיו". יעקב אבינו הצליח לחבר את האבנים, להפוך אותן לאבן אחת – למה? כי האבנים היו רבות אחת עם השנייה, וכל אחת אומרת, לי הזכות שיעקב ישכב עלי. בא יעקב אבינו, אמר, אני אעשה פשרה: כל האבנים, הפכתי אותן לאבן אחת. תראו את ההבדל בין ביבי ליעקב אבינו: יעקב אבינו לקח את כל האבנים והפך אותן לאבן אחת; אנחנו בממשלה של שרים שכולם אבנים, ומאבנים הפך אותם לרסיסים. ממשלה שמתפרקת מעצמה, לא צריך כל אופוזיציה לקואליציה הזאת.
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אף אחד לא מבין מה ראש הממשלה רוצה מחוק הלאום הזה. אנחנו רוצים מדינה יהודית, זה עכשיו מה שמטריד אותנו? החוק? אז שמעתי שאולי בית-המשפט יוכל להביא בחשבון את היהדות – את המדינה היהודית לפני הדמוקרטית. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, עוסקים בשה"י פה"י; במקום שאנחנו נתעסק במהות, איך עוצרים את הלאומנות הערבית, את הסרטונים ועמודי הפייסבוק – נערים מסיימים את הלימודים שלהם, הולכים ליידות אבנים, ריטואל קבוע – תמיכה בשהידים. ירושלים בוערת ומנסים לפוצץ את ירושלים. קבוצות הפייסבוק יוצרות קרקע פורייה במעין חממות של טרור. הזמן שאנו מחכים, מחפשים את חוק הלאום, הרי אפילו את עיתון הלאום של ביבי מחקו, עומדים למחוק אותו. עוד מעט לא יהיה "ישראל היום", עיתון הוא לא מסוגל להחזיק עם הממשלה הזאת, הוא רוצה להחזיק את החוק?
ולכן, אני רק פונה לשר לביטחון פנים, שלא נמצא פה, שדיבר ואמר, אנחנו נותנים נשק לאלה שדורשים, מבקשים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמי שמבקש נשק היום, צריך להמתין ארבעה וחמישה חודשים, ואני רוצה להבין מדוע. אם אנחנו באמת במלחמה, אם אנחנו באמת במצב שאנחנו צריכים להגן על עצמנו ועל חיינו, למה מי שהיה לו רישיון במשך 20 שנה, והחזיר את הנשק, והיום הוא רוצה חידוש רישיון – למה הוא צריך לחכות, להמתין חמישה חודשים, אם אין לו עבר פלילי? למה המתנחלים לא יכולים לבקש את נשקם לאלתר ולקבל אותו לאלתר? אז אנחנו רק "חכי בלאש", רק יודעים לדבר כולנו. בין מעשה לדיבורים המרחק הוא – תהום. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אייכלר. בבקשה. שלוש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים קשים אלה יש איזו טיפת נוחם כאשר אנחנו רואים את התקווה, כאשר פירוד לרשעים נאה להם ונאה לעולם, כאשר אנחנו רואים את המלחמה הפנימית בתוך ממשלת הזדון שכל כך הרעה במשך שנה וחצי לכל אזרחי ישראל, בפרט לעניי ישראל, וגם למעמד הביניים, ובעצם כל אזרח חש את ידה הרעה של הממשלה הרעה הזאת, אז אף אחד לא מצטער שהממשלה הזאת מתפרקת.
אבל אני רוצה לשאול – מי שלא ראה את מופע האימים של שר האוצר היום נגד ראש הממשלה, כשהוא האשים אותו בסחר סוסים פוליטי, והוא אמר שהוא הולך לנקות את האורוות ולהוריד את מפלס הגזענות והאלימות. אגב, אני שואל, מי שמדבר נגד הגזענות, האם יש חוק יותר גזעני, הפרדה גזעית, מאשר חוק מע"מ אפס, ששולל את זכותם של 1.2 מיליון ערביי ישראל ועוד כמיליון נפש יהודים חרדים מתשלום מס, שהם צריכים לשלם 18% מס יותר? זאת לא גזענות?
אבל נניח – אני שואל שאלה אחרת: למה השר עמיר פרץ היה צריך להתפטר אחרי שהוא דיבר בטלוויזיה נגד ראש הממשלה, ואם הוא לא היה מתפטר היו מפטרים אותו? והיום שר האוצר דיבר נגד ראש הממשלה בצורה הרבה יותר חריפה, ממש הסתה פרועה נגד העסקנים והעסקנוּת – שהם נגד העם, מנצלים את העם, והוא רוצה הנהגה במדינת ישראל לטובת אזרחי המדינה ולא על חשבונם. למה ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מפטר את שר האוצר היום? האם מפני שלפיד אשכנזי מתל-אביב? איך הוא יכול להחזיק אותו בממשלה?
אדוני היושב-ראש, אחד השקרים שהולכים היום ברחוב זה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית. כך כתוב במגילת העצמאות, הם אומרים. הם יוצאים מתוך הנחה שאזרחי ישראל לא יודעים לקרוא. במגילת העצמאות שיש לי פה אין אף מילה שנקראת "דמוקרטיה" ואין המילה "לאום". יש "מדינה יהודית", והמדינה היהודית – הם מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, ויש פה סעיפים ברורים שאומרים שהמדינה תיתן זכויות שוות. כדי שאני לא אטעה במילים אני אצטט בדיוק: "מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית" וכו', "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון חינוך ותרבות". אבל לא כתובה מילה על דמוקרטיה. "לשון, חינוך ותרבות" – האם חינוך חרדי גם הוא מעוגן במגילת העצמאות?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אז, אדוני היושב-ראש, היות שהזמן נגמר, אני רוצה לטעון טענה אחת. א. ראש הממשלה חייב לפטר היום את שר האוצר, או להחזיר את עמיר פרץ לממשלה. לא ייתכן שמפני שהוא אשכנזי מתל-אביב הוא יכול להמשיך להיות בממשלה בשעה שעמיר פרץ משדרות היה חייב להתפטר כשהוא אמר עליו דברים הרבה פחות קשים ממה ששר האוצר אמר על ראש הממשלה.
דבר שני, מדינת ישראל – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – היא מדינה יהודית, כך נקבע. מדינת הלאום של העם היהודי זה דבר שלא היה ולא נברא ולא יהיה. אין לאום יהודי בלי דת יהודית, ולכן כל המושג "מדינת הלאום", יש בזה כוונה לשלול את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית – אלא של הלאום היהודי, משהו אבסטרקטי שאינו מחויב לתרבות ולדת היהודית. לכן אני אומר: אם הם רוצים מדינה יהודית, רוצים חוק, שיעשו חוק המדינה היהודית או חוק העם היהודי; הלאום היהודי – אין דבר כזה בלי תורת ישראל. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת אייכלר. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד צור.
<דוד צור (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמענו כאן קודם את השר לביטחון פנים לגבי התקופה הקשה הזאת שאנחנו עוברים בה הסלמה ביטחונית, בעיקר בירושלים, והפעולות הננקטות. אני מקווה מאוד שבאמת נצליח להחזיר את הרגיעה נוכח האירועים הקשים.
השיא של הזוועה, אולי בהשראת הארגון הקיצוני האסלאמי "דאעש", הטבח שנעשה במתפללים תמימים. ואולי הפעולה המהירה של השוטרים, כולל לצערנו השוטר הדרוזי שנהרג – אני רואה שיש לנו פה אורחים, אנשי דת דרוזים, אז קודם כול אנחנו מאוד מברכים אתכם. אני חושב שגם הקצין ג'דעאן אסעד, שבאמת חירף את נפשו גם בשמירה על ירושלים, ובסופו של דבר נהרג בפיגוע רצחני – בסך הכול הקהילה הדרוזית תורמת תרומה עצומה.
לצד העניין, כמובן, של המעשים הביטחוניים, אני רוצה להגיד איזה מילה לגבי השיח המתלהם, בעיקר הגזעני, דווקא בתחום הספורט, שראינו בכמה אירועים אחרונים, כולל המשחק בשבת של "בני יהודה" נגד "בני לוד", תופעה שאנחנו רואים יותר ויותר ביציעים, שאולי נובעת מבורות, אולי מהסתה, אולי זו סתם בערות של אנשים חשוכים. שמענו את הצעקות הגזעניות כנגד שחקן "בני לוד" שהורד פצוע ולאחר מכן גם כלפי מנהל הקבוצה אבו סובחי. לזכות המשטרה ייאמר שעשו פעולה מהירה – הביאו אותם לבית-המשפט כבר היום. ביקשו הרחקה מהמגרשים לשלוש שנים, ולצערנו, השופט הסתכל על זה בזלזול רב ואמר: כאילו מה, אתם מטרידים אותי? ושלח אותם הביתה עם הרחקה בערך לחודשיים. דווקא שופט אחר – וזאת כבר החלטה שנייה שלו, החלטה מצוינת, של שמאי בקר, אני עוקב אחריו, שהרחיק את המקללים הגזענים כנגד מהראן ראדי מ"מכבי תל-אביב", גם כן קריאות גזעניות, הרחיק אותם ל-30 חודש מהמגרשים. זו החלטה שהיינו רוצים לראות שתהיה במגרשים; ובכלל, להעביר מסר שבו אחינו ערביי ישראל, רובם ככולם רוצים לחיות אתנו בשלום, לחיות בשקט, ודורשים את השוויון ואת הזכויות.
מדברים פה הרבה על חוק הלאום. בסך הכול אני בעד חוק הלאום, אני רק בעד חוק לאום שיאחד את העם ולא בעד חוק לאום שיפצל אותו. לכן אני חושב שטוב עשה אולי השר ליברמן שנכנס כאחראי המבוגר והצליח לדחות בשבוע את ההצבעה ביום רביעי, כדי לא להביא אותנו לצד המפלג.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
למה אתה בעד חוק הלאום?
<דוד צור (התנועה):>
אני חושב שחוק הלאום, כחוק-יסוד, הוא חלק ממסד של חקיקה שצריכה להיעשות, אבל בסופו של דבר חוק לאום שמעמיד את הזהות היהודית והדמוקרטית באותו מקום, וגם לא לוקח גם השראה בהכרח מההלכה לחקיקה, אלא בסופו של דבר הערך הדמוקרטי שווה לערך היהודי.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה לחבר הכנסת צור. אבל זה לא הדיון עכשיו כי הזמן תם.
<קריאה:>
זה מה שיש לך היום במגילת העצמאות. למה אתה רוצה עכשיו, בזמן שיש בעירה?
<דוד צור (התנועה):>
אז אני חושב שחקיקת יסוד – אני מסכים. אראל, אני מסכים, נכנסת השנייה, לא שמעת את כל הדברים שאמרתי לפני כן.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – – הציבור הערבי מרגיש מודר? למה עכשיו החוק הזה?
<יעקב מרגי (ש"ס):>
זאת האמנות שלהם.
<דוד צור (התנועה):>
אז אני מסכים שאפשר אולי למצוא עיתוי אחר, אבל חוקי-יסוד שמבוססים על מגילת העצמאות, זה דבר שצריך לעגן אותו. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, נמצאת אתנו כאן ביציע האורחים משלחת של שיח'ים דרוזים מהכפר ג'וליס. אני מבקש לקבל אתכם בברכה. הכנסת מקבלת אתכם בברכה רבה. תודה רבה שאתם מכבדים אותנו בנוכחותכם; תודה רבה על מי שאתם; תודה רבה על כך שאתם מוכיחים שניתן גם לשמר את הייחודיות התרבותית המיוחדת והיפה שלכם, לצד נאמנות מלאה והתייצבות כתף אל כתף בשירותה של מדינתנו, מדינת ישראל. כל הכבוד לכם וכה לחי.
הדובר הבא – חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, ראשית, אני רוצה להתייחס לדיון שנערך היום בוועדת הכספים של הכנסת. שרת הבריאות הציגה את התקציב של משרד הבריאות. מאוד הופתעתי מהצהרות של השרה בדיון, כי יש לי הרגשה שאנחנו בדרך חזרה; במקום להתקדם, אנחנו חוזרים אחורה. כאשר מדינת ישראל עוברת תקופות מאוד קשות, עם קופת-חולים אחת, עם הפרטות, עם ניסיונות להחזיר את הרופאים לישראל, בריחת מוחות – פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו ברפורמה. לדעתי, מעטים מאוד במשרד האוצר יודעים להסביר אותה. זאת רפורמה אידיאולוגית, שבאה ומחזירה אותנו לתקופת האבן. אני אנמק, אדוני היושב-ראש.
ראשית, כאשר אני שומע את השרה, שאומרת: הרופאים שלנו מרוויחים יותר מדי, והרפורמה תקטין את השכר שלהם – לאן הגענו, אדוני היושב-ראש? אנחנו נלחמים פה יום ולילה, עם ההפגנות של הרופאים, אנחנו מנסים לשפר את המצב של עובדי ציבור, ואז אנחנו שומעים שסוף-סוף יש לנו תחום אחד, שהתחיל לגדול, ואנשים לא בורחים מהארץ כי לא מרוויחים מספיק, אז לבוא ולעצור את זה על-ידי רפורמה שבסך הכול עושה איזה – אתה יודע – הטלת מס ומע"מ, כביכול לחזק משהו שיבוא בעתיד?
אני גם הצעתי, אדוני היושב-ראש, שקודם כול יביאו את הרפורמה המלאה, נשקול, נבדוק; אם יהיה צורך גם נחוקק בכל הנושאים שקשורים לתיירות מרפא, וגם לסוגיות שקשורות לבתי-חולים פרטיים, ואז גם נחשוב מאיפה מביאים מקור. אז למה לבוא עכשיו, לפני שמגיעה הרפורמה הגדולה, להטיל מס, להטיל מע"מ? ועכשיו גם מה השרה אומרת – אנחנו מעדיפים שהתיירים, במקום לבתי-חולים פרטיים, יגיעו לבתי-חולים ציבוריים. אז איפה ההיגיון? מצד אחד רוצים לצמצם את התורים בבתי-חולים ציבוריים, ומצד שני באים ודוחפים את כל תיירות המרפא לכיוון זה? ברור שכך התורים לא מצטמצמים. ברור שזה רק ירחיב.
אני חושב, אדוני היושב-ראש, לפני שעושים צעד – זה מה שאבא שלי לימד אותי – לפני שעושים צעד כלשהו, תחשוב על ההשלכות. אני חושב שלא חשבו פה על ההשלכות. אני חושב שיש פה קידום של אג'נדה אישית, של קפריזה של בן-אדם אחד. כל התקציב של מדינת ישראל נתקע בגלל הסוגיה הזאת. החוק חשוב, אגב, לפחות מבחינתי – מע"מ אפס גם תקוע בגלל הסוגיה הזאת, רק בגלל קפריזה של בן-אדם אחד, כאשר לדעתי בסופו של דבר נמצא את עצמנו עם חלק, רפורמה שתגיע לכנסת, שכן צריך לעשות אותה וכן נעשה אותה, וכאשר נגיע למצב שנצטרך לחשוב מאיפה מגיע המקור הכספי גם נביא פתרונות. אבל לא לעשות הפוך – קודם לבוא ולקצץ, ואחר כך לחשוב מה עושים עם הכסף. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת מילר. הדובר הבא – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מכובדי היושב-ראש, גברתי השרה וחברים, "אני אחמד, גר באזור המרכז / אני עובד סמוך לגן-ילדים ואחראי על בלוני הגז / מי כמוני נהנה משני העולמות / – – – זה נכון שאני סתם חלאה כפוית טובה / – – – יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב / ואז אתקע בך את הגרזן המושחז – – –", אירה לך בגב. אלו, חברים, חברי וחברותי חברי הכנסת – אני מתכבד להציג לכם את מילותיו של השיר החדש של הזמר עמיר בניון. שיר חדש מהתנור, שבחר לו את הכותרת: "אחמד אוהב ישראל".
מצעד כוכבי הגזענות, שאנחנו חווים בימים האחרונים, הולך ומתארך. זה לא איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון. עכשיו יש לנו הכוכב, זמר, גזען חדש בשם עמיר בניון. בשביל עמיר בניון כל ערבי תוקע סכין מושחז, כל ערבי יורה בגב. רצה הזמר לתקן את עצמו אחרי שראה את גל התגובות, ואז בעמוד הפייסבוק שלו מה הוא מעלה – הוא מעלה: השיר מביע תחושות בלבד, ולא מעודד אלימות. כך כתב עמיר בדף הפייסבוק שלו. בניון חש ושר שסטודנט ערבי בירושלים, חלאה כפוית טובה שתתקוף את היהודים, ואחר כך מתרץ ומיתמם שהוא נגד אלימות. כלאם פאד'י. שטויות. עמיר בניון מסית לאלימות. עמיר בניון גזען בדיוק כמו איתמר שמעוני ואחרים שהצטרפו למצעד הזה. זו הברנז'ה בימים אלה. צר לי מאוד להגיד את זה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא תוקעים לנו סכין בגב?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
שמעתי, שמעתי אותך.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מבקש לסיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אומנם המילים הן מילותיו של בניון, אבל הן נאמרות בהשראה, ומגיעות מגבוה, מחלק משרי הממשלה ומראש הממשלה; ההשראה שאנחנו רואים אותה בהכרזתו על חוק הלאום: אתה אזרח סוג ב'. 66 שנה לא מסתפק במגילת העצמאות. אומר את זה.
אז יש לי דבר אחד לבקש, אדוני: אל תגנו את עמיר בניון, אל תגנו את איתמר שמעוני. הם התלמידים שלכם, ולא יפה שמורים מנסים להתנער מתלמידיהם. הם עושים בדיוק מה שלימדתם אותם לעשות, אומרים מה שהכנסתם לפיהם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת פריג'.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אנחנו ממש לא צריכים את הגינוי הצבוע שלכם. תודה וסליחה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכל אלה שמתנגדים לחוק הלאום, ומנמקים את התנגדותם, ובצדק, בכך שזה חוק גזעני, חוק שפוגע בעקרון השוויון, חוק ששולל את זכויות המיעוט רק בגלל היותם ערבים. לכל אלה אני אומר שהאווירה שהחוק יוצר היא אווירה אשר קיימת במדינה בכל שנות קיומה. רק שעכשיו הממשלה – והעומד בראשה, הגיבור נתניהו – מעוניינת לעשות את זה במסגרת חוק-יסוד. לכן אני שואל: כולנו מתנגדים, כולל כמה שרים שמתנגדים, רק לא למהות אלא לניסוח. מתי היה שוויון שהולך להיפגע, כשמיום שקמה המדינה הזאת זה לא היה ולא נברא. הרי יישוב ערבי בדואי, עוקרים, ובמקומו מקימים יישוב יהודי. זו דוגמה ראשונה לשוויון במדינה הזאת. הורסים בתיהם של פלסטינים שמבצעים פיגועים ולא הורסים בתיהם של טרוריסטים יהודים שעושים עבירה – לא פיגוע, אלא מעבר לכך, שהם שורפים אדם בעודו חי. בתיהם לא נהרסים. וכל העולם עוקב אחרי זה ומסתכל, איך אתה, כמדינה דמוקרטית, ככה אתה אומר, הורס בית של ערבי, ומשאיר בית של יהודי, ואפילו בחלק מהמקרים מקבלים שי.
כאשר ממשלת ישראל מנעה מהמוסלמים להיכנס למסגד אל-אקצא שלהם, כאשר העבירו חוקים גזעניים דוגמת חוק הלאום, באווירת ה"עליהום" התקשורתית המסיתה נגד הערבים בארץ הזאת; כשילדים חסרי ישע, זקנים ונשים, נהרסו בתיהם, ונשארו ללא קורת גג בנגב – כל אלה, חברי, מעידים בוודאות ששוויון לא היה ולא נברא, ואין צורך בחוק לאום בשביל לומר שמדינת ישראל היא מדינה יהודית של כל אזרחיה היהודים.
לחוק זה יש יתרון אחד, אולי, שהוא חשיפת פניה המכוערות של מדינה זו בפני העולם, שהיא מדינת גזענות, טרנספר לערבים.
וגם קראתי – בעשר השניות שנותרו לי – שישנו סעיף בחוק שקובע שהמשפט העברי ישמש מקור השראה לכנסת. אתה יכול להסביר לי, היושב-ראש, מה זה אומר?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בשמחה.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
במילה קצרה, מה זאת אומרת?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בשמחה אני אסביר לך. אגב, זה נוסח על-ידי איש קדימה, חבר הכנסת דיכטר. זה בא ואומר שכפי שאתה, חבר הכנסת טלב אבו עראר, בוודאי מבקש לשאוב את השראתך לגבי טוב ורע מתוך תרבותך, גם העם היהודי, את עקרונות הטוב והרע, המוסר – אתה יודע, מה למעלה מה למטה – אמור לשאוב – – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
שכאילו אין מעמד לכנסת? אין מעמד לחוק? אין מעמד לכנסת, כאילו?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שאלת אז אני עונה לך. – – – אמור לשאוב מנכסי צאן תרבותו.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני שואל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ככה אני מבין את הסעיף הזה.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ככה אתה מבין את הסעיף הזה?
<באסל גטאס (בל"ד):>
לא על חשבון הזמן שלו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כבר עבר הזמן שלו. מזמן. אבל בוא נסיים באמת.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
חברים, השארתם מדינה יהודית ללא שום בסיס של דמוקרטיה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
עד שחבר הכנסת ברכה מגיע לדוכן, הודעה של סגן מזכירת הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44) (תיקון), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכספים של הכנסת. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני.
<הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני>
<2. כישלונה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני>
<3. אוזלת ידה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי>
<4. הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה, חבר הכנסת ברכה. שלוש דקות.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, פשוט נאמרו מילים למכביר בכל מה שקשור לחוק הלאום, ומבקריו הרחוקים ממני פוליטית גם לא חסכו את שבטם, שזה חוק גזעני, מזיק וכו'. אבל אני רוצה לעמוד רק על נקודה אחת, על האמירה שיינתנו זכויות אישיות פרטיות לאזרחים הלא-יהודים, זאת אומרת לאזרחים הערבים.
אני שמעתי את היושב-ראש לפני רגע מדבר בשבחם של אחינו הדרוזים, שהם יכולים כך וכך וגם לשמור על תרבותם ועל זה. יפה. מה, האזרחים הערבים הם מהגרים? מהגרי עבודה? הם נקלעו לכאן במקרה? הם אזרחים על-תנאי אצל חלאות גזעניות למיניהן?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא כל כך הבנתי. כיוון שאתה מתייחס אלי אני מרשה לעצמי לענות לך.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא, לא, לא אליך. לא אליך.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הייתה לך בעיה עם זה שבירכתי את השיח'ים הדרוזים?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא אליך, לא אליך, לא אליך.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
משהו הפריע לך בברכה שנתתי לדרוזים?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא. דיברת על שמירה על התרבות. אנשים הם לא רק יחידים, לא רק פרטים. לא רק אינדיבידואלים. אלה אנשים שיש להם תרבות, יש להם מנהגים, יש להם מסורת, יש להם שפה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נכון.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
יש להם השתייכות לאומית.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נכון. נכון, בוודאי.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אבל בחוק המוצע כאן מדובר על אנשים חסרי תווי פנים, שיש להם זכויות אישיות, אינדיבידואליות. הם לא שייכים לעם, הם לא שייכים לתרבות, הם לא שייכים לשפה, הם לא שייכים לסדר עדיפות אחר אולי, לצרכים אחרים אולי. הרי חוק הלאום בא להשלים מושג שקיים זה שנים, אבל במקום אחר, על אדמת הלאום. זאת אומרת, האדמות שהופקעו מהערבים, שנגזלו – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת סילבן שלום, בבקשה לשבת. תודה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – – שנגזלו מהאזרחים הערבים, הועברו לרשות המדינה או הקרן הקיימת ונקראו "אדמות הלאום". ומייד אתה, כאזרח ערבי, יוצא מן ההגדרה. אם זה לא הפרדה גזעית-גזענית, אם זה לא אפרטהייד, מהו אפרטהייד? מהו?
<אראל מרגלית (העבודה):>
לא הבנתי. אני לא הבנתי איפה אתה מאשים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני אומר שהחוק מדבר על זכויות אישיות, לא על זכויות קולקטיביות. יש יהודים ויש עב"מים. זה מה שיש בארץ. עב"מים, אנשים – לא תווי פנים, לא שפה, לא שום דבר. אנשים שחלפו כאן במקרה, ואז המדינה מרעיפה עליהם בטוב-לבה כאילו זכויות אישיות, למשל הזכות להיות עבדים, הזכות להיות עובדים בסטטוס נמוך; כל מיני דברים כאלה שאנחנו רגילים להם כבר בפרקטיקה.
הדבר השני שאף אחד לא שם לב אליו – שהצעת החוק תחסל כל אפשרות למשא-ומתן פוליטי-מדיני עם העם הפלסטיני. איך אפשר לדון עם מדינת ישראל שהיא חסרת גבולות? אין לה גבולות מוגדרים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
כל ממשלה יכולה לבוא ולהגיד: ישראל היא כזאת וכזאת, ואז להגיד "ירושלים רבתי" ולהגיד "גושי ההתנחלויות" וכל מיני דברים כאלה, וזה יהודים. אז על מה אתה תדון? על מה תדון גם בעניין של זכות השיבה, בעניין של שאלת הפליטים?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אין זכות שיבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זה חוק שהוא אנטי-שלום, אנטי-אזרחות, אנטי-שוויון, אנטי-דמוקרטיה. זה חוק אפרטהייד.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת ברכה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
תיחנק אתו, מר רותם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נו, באמת.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
כן. אין תשובה אחרת למי שאומר שאין עם פלסטיני ואין שפה ואין – שייחנק, וגם אתה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא הוסיפה לך הרבה כבוד, האמירה הזאת.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
גם אתה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אז אני מבקש ממך עכשיו לצאת מן האולם.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני יוצא.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
צריך שלוש קריאות.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
עכשיו, עכשיו לצאת. לא קריאה ראשונה ולא קריאה שנייה ולא קריאה שלישית. נא לצאת מהאולם.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני ממילא יוצא.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
לא, אבל צריך קריאה ראשונה, שנייה ושלישית.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא, אני לא צריך. אני ממילא יוצא.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מבקש ממך עכשיו לצאת. תודה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
ועדת האתיקה קבעה שאי-אפשר שלוש קריאות בזו אחר זו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אין אפילו קריאה אחת, גברתי, כשמקללים את היושב-ראש.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
זה לא בניגוד לתקנון? מה זאת אומרת?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
זה מה שיש. אני מבקש – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני קצת – אני חייב לומר לכם – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
חברים, אל תתרגשו. אני ממילא התכוונתי לצאת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת ברכה, זה בסדר. אנא תצא החוצה. הכול בנחת.
<תמר זנדברג (מרצ):>
זה לא קשור אליך. יש תקנון בכנסת. מה קרה?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני קצת מתפלא על חברי הכנסת שמגינים על כך שמקללים האחד את השני ואת היושב-ראש.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
יכול להיות – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נתנו לכולם לדבר בנחת, אבל – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
זה קיצור הליכים? במקום שלוש קריאות, אחת?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אוקיי. הדובר הבא, רבותי, הדובר הבא, רבותי, הוא חבר הכנסת – – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
רגע, רצית לברך את האורחת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מברך. הדובר הבא הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ועד שחבר הכנסת זחאלקה יעלה לדבר – אתה יכול לבוא – אני מבקש לברך את הגברת אליזבט וורן, חברת קונגרס.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
סנאט.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חברת הסנאט. סנטורית ממדינת מסצ'וסס. Welcome to Jerusalem, Mrs. Warren. בבקשה, שלוש דקות. מסצ'וסטס.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני, אתה יכול לחזור שוב על השם של האורחת?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אליזבט וורן. בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כן, בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – לפני שנולד, עוד לפני שנולד, ולפני שהוקם וקרם עור וגידים והפך למציאות, הרעיון של מדינת לאום יהודית, הוא זכה לביקורת שהיא תקפה גם היום. 1939, הקונגרס הציוני שנאסף בבית-המלון "בילטמור" בניו-יורק מחליט להקים Commonwealth יהודי בפלשתינה. שנה לאחר מכן כותבת האינטלקטואלית היהודייה חנה ארנדט, שהייתה ציונית בדרכה, דרך אגב, לא אנטי-ציונית, ברחה מהנאצים בגרמניה והשתכנה בארצות-הברית, מאמר חריף מאוד נגד הרעיון, ואמרה בו שאתם מציעים לפלסטינים תושבי הארץ אזרחות סוג ב'. ככה היא כתבה, 1941.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
והיא אמרה את המילה "פלסטינים"?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
פלשתינה, בטח. פלשתינה–ארץ-ישראל. ככה זה, Palestine, נכתב באנגלית. היא כתבה באנגלית, לא בעברית.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני אשמח לראות את המסמך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
טוב. אני מציע לך לקרוא אותה. כמובן, אתה נמצא בעולם הנגדי שלה – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רק ביקשתי שתראה לי את הכתוב. את המקור.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – כי היא, איך אומרים, יש לה תפיסות אנושיות ונגד טוטליטריות ולאומנות קיצונית. אז תקשיב קצת, תלמד קצת.
<חנא סוייד (חד"ש):>
מה, אתה יושב כאן על תקן reviewer?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
סתם, מעניין אותי – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
היא כתבה, בחייך, היא הייתה אנטי-נאצית. אנטי-פאשיסטית. אתה פאשיסט. אתה סתם פאשיסט.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אה, אוקיי. אני מבקש – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
תן להמשיך לדבר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא, אני לא אתן לך להמשיך לדבר.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה לא קללה בשבילך. פאשיסט זה מחמאה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני לא אתן לך להמשיך לדבר, למרות העובדה שדבריך דווקא היו מאוד מעניינים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
היא כתבה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא, אתה תפסיק עכשיו לדבר.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתה לא תפסיק אותי.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני בוודאי אפסיק אותך – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתה לא תפסיק אותי.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – משום שלא תכנה יושב-ראש "פאשיסט".
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתה לא תפסיק אותי. אתה לא תפסיק אותי – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מבקש מהסדרנים – אני מבקש מהסדרנים להוריד את הדובר ממקומו.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – אני מאבחן שאתה פאשיסט. פאשיסט דוגל בעליונות לאומית על אחרים, הוא אנטי-דמוקרט. אתה לא יכול להוריד אותי באמצע הדברים – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה. ודאי שאני יכול. הנה אני מוריד אותך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מה זה פה? מה זה פה? אני לא אתן לך. אני אמשיך לדבר, אתה לא תוריד אותי. מה זה, הפאשיזם משתלט פה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה, אתה יכול לשבת בנחת.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה בדיוק מה שאתה עושה. אתה פאשיסט וגזען. בושה וחרפה, מתנחל כמוך. מה זה, הוא לא יכול להוציא אותי ככה. זה בניגוד לחוק.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
בחייך, התחלקת על השכל?
(חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.)
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי חברי הכנסת, לא ביקשתי להוציא את זחאלקה, ביקשתי להוריד אותו מהדוכן.
<קריאה:>
לפחות בשביל האורחת – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מבחינתי חבר הכנסת זחאלקה יכול להישאר – לשוב לכיסאו.
<קריאות:>
– – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אתה לא יכול להיות צנזור פה, אתה לא תגיד לאנשים מה להגיד ומה לא להגיד. מה קורה לכם?
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה אמירה פוליטית, מה יש לך? זה מחמאה בשבילך. זה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי, אני גם מקבל עכשיו עדכון ממזכיר הכנסת – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה מחמאה, זה מחמאה – – – ניאו-נאצי אתה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – – אני מקבל עכשיו עדכון ממזכיר הכנסת שמה שנעשה עכשיו נעשה בהחלט בהתאם לתקנון.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
איזה תקנון? איזה תקנון?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בהחלט בהתאם לתקנון. מי שמקלל חבר כנסת אחר, ובוודאי את היושב-ראש, לא יכול להמשיך לדבר. הדברים ברורים ופשוטים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הפאשיזם לא יעבור. לא ניתן לפאשיזם לעבור.
<באסל גטאס (בל"ד):>
הפאשיזם לא יעבור.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני חושב שמי שקם להגן על התנהגות כזאת צריך לפשפש במעשיו. רבותי, יסכם – – –
<קריאות:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
על זה בדיוק דיברה חנה ארנדט, על זה בדיוק. על פאשיסטים כמוך – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
יפה. השתכנעתי לחלוטין.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – שיתייחסו לערבים – סוג ב'. ככה זה בדיוק, ואת זה לא רצית לשמוע.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חן חן לכם, חברי הכנסת הערבים. יסכם את הדיון חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה.
<קריאות:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני מבקש לסגור את הישיבה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
או שהוא יחזור וידבר או שאף אחד לא ידבר.
<חנא סוייד (חד"ש):>
בושה וחרפה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
תפסיק את הישיבה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי, רבותי. אז אם תשב אני אסביר לך.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – – נגד הפאשיסט – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
מיום שהגעת לכנסת – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – – חנה ארנדט נגד אנשים כמוך. אתם צריכים לשמוע מה אמרה חנה ארנדט.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בושה לך – – –
<קריאות:>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
יובל שטייניץ, אני מבקש ממך לרדת, ותיתן – תבקש מג'מאל זחאלקה להשלים את דברו, אם יש לך כבוד עצמי.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
גבירותי ורבותי – – –
<קריאות:>
– – –
<קריאה:>
אי-אפשר להמשיך ככה. מה קרה?
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
חברי הכנסת, גבירותי ורבותי, אפשר בהחלט להמשיך ככה. קרה כאן לפנינו דבר חמור, דבר חמור – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – – לך. אל תנהל את הישיבה הזאת. אל תנהל את הישיבה הזאת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מבקש לומר שני דברים. רגע, רגע, רגע, אדוני, חכה. אני מבקש לומר שני דברים. ראשית, רבותי – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
תתנצל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי חברי הכנסת – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הפאשיזם לא יעבור.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי חברי הכנסת – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אתה לא יכול לנהל את הישיבה הזאת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – אם אתם חושבים שאני מתכוון להיכנע לאלימות מילולית מן הסוג הזה, אתם טועים.
<קריאה:>
איזה אלימות? מה קרה? אמרו לך שאתה פאשיסט. אתה פאשיסט, מה הבעיה?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אם אתם באמת רוצים תשובה, אני אתן לכם תשובה.
<קריאות:>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
אתה תרד מהבמה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי, אם אתם מבקשים להשתלט על הדיון בצעקות, זה לא יעזור לכם. אם אתם רוצים תשובה, אני אתן לכם.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אתה תלך משם. אתה תלך מהבמה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי, חברי הכנסת, נדמה לי שכל חברי הכנסת שהיו כאן בשעה האחרונה היו יכולים רק להתרשם מן הצורה הרגועה והנינוחה שבה אני מנהל את הדיון, בין שדעותיו של הדובר נוחות לי ובין שלאו. זו נקודה ראשונה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נקודה שנייה – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שאלתם, אז אני עונה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – אתה לא בצורה רגועה. אתה רוצה שגם הסנטורית תראה, יא פאשיסט.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
תתנצל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נקודה שנייה, כאשר עולה חבר כנסת ופשוט מקלל – "שתיחנק", זה היה הביטוי שהוא השתמש – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אתה לא יכול לנהל את זה – –
<קריאות:>
– – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – תוריד את עצמך מהבמה.
<קריאה:>
איזה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – כלפי חבר כנסת אחר. טוב, לא נראה שאתם באמת מעוניינים בתשובה, אז אני אוותר על התשובה. בבקשה, חבר הכנסת שטייניץ.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
לא לא לא לא לא. אין דבר כזה – – –
<קריאות:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
תודה. אפשר להמשיך בהתפרעות, ואפשר להאזין.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
סעיף 42 – לכו וחפשו. זה מה שאומר לי – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
חברת הכנסת יחימוביץ, בכנסת שלנו יש חופש ביטוי וחופש דיבור, אבל אמירות מהסוג "פאשיסט", "ניאו-נאצי" או "בוגד", כלפי כל חבר כנסת – –
<קריאות:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – קל וחומר כלפי יושב-ראש הישיבה, הן דברים – דברים שלא יכולים – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אתה צריך להגן על – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
אני אומר את דעתי, חברת הכנסת יחימוביץ. אלה דברים – ביטויים כמו פאשיסט, או בוגד, או ניאו-נאצי – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
הוא לא אמר את זה.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
הוא כן אמר "ניאו-נאצי" ו"פאשיסט" – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
זה בוודאי מה שנאמר.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – שמעתי במו-אוזני. הוא אמר ליושב-ראש "פאשיסט" ו"ניאו-נאצי". אלה דברים שלא יכולים רק לחכות לוועדת האתיקה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
יש גבול, יש גבול. הוא לא אמר – – –
<קריאות:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
אלה דברים שצריכים לקטוע בעודם באבם, כי ביטויים מהסוג הזה, של פאשיסט ובוגד – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה בדיוק הפאשיזם. זה בדיוק הפאשיזם.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – זה הרס הדמוקרטיה והרס היכולת להידבר אחד עם השני.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
אני מתפלא; אני מתפלא על מי שכאן מוכן לתת יד לביטויים האלה. אני זוכר איך כולנו הזדעזענו אחרי שהיו כאלה שקראו לראש ממשלה בישראל "בוגד".
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
על רבין אמרתם את זה. על רבין אמרתם את זה.
<קריאות:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
ואמרנו: יותר לא יגידו כאן, בכנסת, ובכלל – לא "פאשיסט", ולא "בוגד", ולא "ניאו-נאצי".
<קריאות:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
הוא אמר, את לא שמעת, הוא אמר "ניאו-נאצי". אני שמעתי.
<קריאה:>
הוא לא אמר "ניאו-נאצי". הוא לא אמר "ניאו-נאצי". הוא אמר "פאשיסט".
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
אחרי שהוא ירד מהבמה הוא גם אמר "ניאו-נאצי".
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי חברי הכנסת, רגע אחד.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
חבל שיש כאן – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת שטייניץ, חבר הכנסת שטייניץ.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – התפרעות על דברים כל כך מובנים מאליהם. יש פה חופש ביטוי מלא, אבל בשום פרלמנט בעולם – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת שטייניץ.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – לא יאפשרו לקרוא ליושב-ראש הישיבה "פאשיסט" או "ניאו-נאצי" או "בוגד".
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – על הדוכן הזה. מי הוריד אותה בגלל זה? תאמין לי, "פאשיזם" זה מחמאה. כן.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
הוא אמר. אבל אני שמעתי, זהבה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי חברי הכנסת – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – אחרי שהוא מוריד בקריאה אחת חבר כנסת. אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? "רוחי לעזה, יא ח'אינה."
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
לא, אני לא מתבייש. אני חושב שביטויים כמו פאשיסט וניאו-נאצי הם ביטויים שמצדיקים הורדה מדוכן הנואמים ואפילו הוצאה מאולם המליאה.
<קריאות:>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
מה עשיתם למירי רגב כשהיא אמרה "בוגדת" לחברת הכנסת זועבי? מה עשיתם לה? הוציא – – – מהאולם. יש לך מוסר כפול.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
טוב, אני מבקש מהסדרנים להושיב את חברי הכנסת במקום, בבקשה. אני קורא לסדרנים להושיב את חברי הכנסת שמפריעים לדיון.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רבותי, אני אאפשר. יובל – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
למה לא לשאול אותו, הוא מספיק ישר בשביל להגיד לך שהוא אמר. תסתכלי בהקלטה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני אאפשר ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה בדיוק מה שאמרה חנה ארנדט – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מבקש מהסדרנים להושיב את הדוברים.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
חבר הכנסת זחאלקה הנכבד מאוד, יש לך פה זכות דיבור מלאה – –
<קריאה:>
לא, אין לו.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – אבל אתה, כשאתה קורא ליושב-ראש "פאשיסט", אתה שולל מעצמך את זכות הדיבור באותה ישיבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נכון מאוד.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
בפעם הבאה, תחסוך ממך ומכולנו את הביטויים פאשיסט וניאו-נאצי, ותוכל לדבר פה על חנה ארנדט כמה שתרצה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
טוב, אני רוצה רק להודיע פה הודעה, חבר הכנסת שטייניץ. לאחר שתסיים, אני אאפשר – אני אאפשר – מכיוון שיש כאן סערת רוחות, אני אאפשר ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג, בשם האופוזיציה – – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת ברוורמן, אין צורך לצעוק. אני משוכנע שיושב-ראש האופוזיציה רהוט דיו, רהוט דיו כדי לייצג אתכם ולומר את טענותיכם, והוא יעשה זאת מן הצד, לאחר דבריו של יובל שטייניץ. אני מבקש עכשיו להמשיך את הדיון. בבקשה לשבת.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
תודה רבה. האמת שרציתי לפתוח את דברי בהמשך לדבריך ולברך את חברת הסנאט, את הסנטורית אליזבט וורן – –
<קריאות:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – סנטורית דמוקרטית – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא. עכשיו אתם מפריעים לעצמכם.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – ממסצ'וסטס, שהיה לי הכבוד היום להיפגש אתה ולשוחח אתה על בעיות הביטחון – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
בכל העולם מסתכלים על הפרלמנט הישראלי – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – של מדינת ישראל, על סוגיית הגרעין האיראני – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
– – – בן-גוריון מתבייש – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – ועל בעיות האזור.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, אי-אפשר לשמוע.
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
ברוכה הבאה לישראל, הסנטורית אליזבט וורן, וגם השגריר שפירו שמתלווה אליה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
אפשר למחוא כפיים לאורחת הנכבדה. תודה.
(מחיאות כפיים)
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
רבותי, חברי הכנסת – –
<קריאה:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – לפני כמה שעות התבשרנו על כך שבווינה הוחלט – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – על הארכת שיחות הגרעין בשישה חודשים נוספים. אני רוצה בפתח דברי לברך את ארצות-הברית ואת יתר המעצמות של ה-P5+1 – –
<קריאה:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – על כך שלא נכנעו לתכתיבים האיראניים ושלא הסכימו לחתום על הסכם גרעין עם איראן שעלול לאיים על שלום ישראל, על שלום המזרח התיכון ועל ביטחון העולם כולו.
מה שקרה בווינה היום, חוסר ההצלחה לסכם הסכם גרעין סביר והגיוני עם איראן, מעיד כאלף עדים על כך שלא נוצרו התנאים המינימליים, הבסיסיים ביותר, שמאפשרים הסכם סביר ורציני בתחום הגרעין עם איראן. האיראנים, בדיוק כמו בתקופת אחמדינג'אד, גם בתקופת רוחאני עדיין מסרבים לוותר על כוונתם להפוך למדינת סף גרעינית; עדיין מסרבים לוותר על כל או רוב הצנטריפוגות להעשרת אורניום; עדיין מתעקשים להמשיך במחקר ופיתוח של צנטריפוגות מתקדמות יותר; ועדיין ממשיכים לרמות ולהסתיר את הניסויים הגרעיניים, או במנגנונים של נשק גרעיני, שנעשו בעבר בפרצ'ין ובמקומות נוספים באיראן. לאור העקשנות האיראנית, לאור הסרבנות האיראנית, לאור שיטות הדחייה והמרמה, טוב עשתה ארצות-הברית וטוב עשו נציגי המעצמות שלא חתמו על הסכם רע, מביש ומסוכן עם איראן.
הדבר הזה גם מעיד על כך שרמת הלחץ הכלכלי על איראן איננה מספקת, וכדי להגיע לתוצאות טובות, וכדי לכפות על איראן לוותר על יכולותיה הגרעיניות ועל היותה מדינת סף גרעינית, יש להמשיך לשמר את הסנקציות הכלכליות, ואף להגבירן ולהעצימן, על מנת להכריח לבסוף את איראן לוותר על היכולות הגרעיניות הדואליות שלה, שהן גם אזרחיות אבל גם צבאיות.
מדינת ישראל תמשיך לעקוב מקרוב, בדריכות ובדאגה, אחרי המשא-ומתן בין המעצמות לבין איראן ולעשות את כל המאמצים להסביר, לשכנע, לחלוק מודיעין, כדי למנוע הסכם רע ולקדם הסכם טוב, מלא ומספק שיסיר את סכנת הגרעין האיראני, את איום הגרעין האיראני מעל ראשינו ומעל ראשי העולם כולו.
בצד הברכות למעצמות, גם למדינת ישראל הייתה תרומה צנועה בנושא הזה – למאמצים שלנו, לדיאלוג שלנו, עם האמריקנים, עם הבריטים, עם הצרפתים ועם יתר המעצמות; בחשיפת התרגילים האיראניים ובחשיפת הניסיונות האיראניים להכניס להסכמים סוסים טרויאניים או פרצות כאלה שיאפשרו לאיראן לפרוץ במהירות לנשק גרעיני בעתיד ולעקוף חלק מהמגבלות שניסו להכניס להסכמים על יכולת העשרת האורניום והפריצה לחומר בקיע ולנשק גרעיני בעתיד.
מדינת ישראל תמשיך בדיאלוג אינטנסיבי עם ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה ביותר, שאתה אנחנו מקיימים ממש דיאלוג אינטנסיבי, צוותי עבודה משותפים, חולקים חומרים מודיעיניים, חולקים הערכות מומחים בנושא של הגרעין האיראני, וגם עם יתר המדינות, המעצמות, שנמצאות במשא-ומתן עם איראן.
לסיום, אני רוצה לומר מילה על חוק הלאום, ואני אומר רק כמה מילים על הסוגיה הזו.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה לא חייב – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
ראשית – אני מרגיש צורך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה לא חייב – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
ראשית – –
<קריאה:>
אל תיכנס לזה – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – קראתי בעיון רב את שלוש הוורסיות, ואני רוצה לומר לכם: אין בהן דבר וחצי דבר שפוגע בדמוקרטיה או בשוויון של אזרחי ישראל הערבים. כל מי שאומר אחרת מתלהם ללא בסיס עובדתי.
שנית, שואלים: למה צריך חוק לאום? מי מערער על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי? הרי היא הוקמה בהחלטת מועצת האומות המאוחדות ב-1947. כתוב "מדינה יהודית", לא כתוב "ישראל" כי לא ידעו מה שמה. אז אני רוצה לספר לכם על חבר כנסת מסוים, שלא מזמן, בהפגנה, אמר כך על ההיסטוריה היהודית: ההיסטוריה היהודית, הנביאים, בית-המקדש, בית ראשון, בית שני, זה רק אגדה. אלה רק אגדות. כלומר, אותו חבר כנסת המשיך – –
<קריאה:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – את הקו של אבו מאזן שאומר: אין עם יהודי, אין היסטוריה יהודית בארץ-ישראל, התנ"ך הוא פיקציה, בית-המקדש הראשון והשני הם פיקציה, וליהודים אין זכויות, ודאי לא זכויות לאום, בארץ-ישראל.
<קריאה:>
אתה – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
כאשר אלה דבריו של אבו מאזן, וכאשר חבר כנסת, בבית הזה, אומר בלעג שההיסטוריה היהודית והתנ"ך הם רק אגדה – תארו לכם אם מישהו היה מדבר בזלזול כזה על היסטוריה ערבית או מוסלמית – יש צורך בחוק לאום. אותו חבר כנסת שאמר שכל הסיפורים היהודיים על בית ראשון, בית שני, ההיסטוריה והארכיאולוגיה שלנו הם רק אגדה, הוא חבר הכנסת זחאלקה שהתלהם הערב כאן – –
<קריאה:>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – וקרא ליושב-ראש "פאשיסט", ואחרי שהוא ירד מהבמה – גם "ניאו-נאצי". מי ששולל את ההיסטוריה היהודית; חבר כנסת שבחוסר כבוד ליהודים, לעם היהודי, לדת היהודית, טוען שהכול פיקציה – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – אינו ראוי לתפקידו – – –
<נחמן שי (העבודה):>
הוא התחיל עם אברהם אבינו – – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
ולכן יש מקום ויש היגיון – –
<קריאות:>
– – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
– – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
– – בחוק לאום שיבהיר ויחדד את הדברים.
<חנא סוייד (חד"ש):>
זה הסתה – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
תודה רבה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת שטייניץ. וכפי שהבטחתי, דקה מהצד לראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – – למה מהצד?
<קריאה:>
מהצד – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
למה מהצד?
<קריאות:>
– – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
סליחה?
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מפה? בבקשה, מהדוכן.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש – – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, היה לא הייתה כזאת בכנסת. ציפור הנפש של הבניין הזה, ציפור הנפש של המליאה הזאת, זו חירות הביטוי והמחשבה שהולכת לכיוונים הכי רחוקים שיש. זו ציפור הנפש של הדמוקרטיה שלנו. מה שקרה כאן קודם הוא מעשה בלתי נסבל בעליל. קודם כול, לקחת את חבר הכנסת ברכה, מנהיג מפלגה, פרלמנטר ותיק, וכמו איזה אחרון הלא-יודע-מה, הרהיטים כאן, בבוז ובגועל נפש פשוט הוצאת אותו מהמליאה, בלי להזהיר אותו, על-פי הנחיות ועדת האתיקה, בצורה מסודרת. פשוט אמרת: אחת, שתיים, שלוש – צא. זה לא ייתכן. לא ייתכן לחצות את כללי המשחק הללו. לא ייתכן. הסתכלתי וראיתי, ואמרתי: אתה משפיל חבר כנסת שהוא בדיוק כמוך, בהתנהגות שהיא בלתי קבילה לחלוטין, כאשר מותר פה להגיד דברים גם אם הם קשים ובלתי נסבלים לאוזניים של כולנו. מה זה "רוחי לעזה, יא ח'אינה"? מישהו סילק את הדוברת? לא.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
לא. ולכן, אני חושב שבהתנהגות – –
<קריאות:>
– – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – שהתחילה עם זה, ולאחר מכן – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
לא, תגיד, זה כולל קללות?
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – עם חבר הכנסת זחאלקה, שגם אם אמר – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
זה כולל קללות?
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – דברים שלגמרי לא נראים לי, צריך לדעת גם לקבל אותם, כי הוא בסך הכול אמר, וקרא – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – לך פאשיסט.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – – בעניין הזה תהפוך – – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
זה מה שהוא קרא לך.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
ואני חושב שעל שאר הדברים הוא בוודאי היה מוכן להתנצל.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה לחבר הכנסת פייגלין. אני מבקש לשבת. תודה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
זה מה שהוא אמר לי. אני רק מצפה, באמת מצפה, בהתנהגות של הובלת ישיבה – זה לא חדש, הרוחות סוערות, ישראל מסתכלת עלינו, ואנחנו מודאגים מהמתח הפנימי, וכאשר אתה לוקח חבר כנסת ותיק וחבר כנסת אחר, ולא מוכן לספוג, אלא ישר משתמש בכלי עם אדנות, התנשאות ויוהרה, זה בלתי קביל, ואנחנו נדרוש על כך דיון אצל יושב-ראש הכנסת ובוועדת האתיקה, כדי למצות את הבירור עד תום. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
אני עובר להצבעה – מבקש מכולם לשבת.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אפשר לצאת לחופשת בחירות?
<היו"ר חמד עמאר:>
הצעת האי-אמון של סיעת העבודה: כישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי וביטחוני. המועמד להרכיב את הממשלה הנו חבר הכנסת יצחק הרצוג. אבקש מחברי הכנסת להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 36, נגד – 51, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השנייה, של סיעות מרצ – יהדות התורה: כישלון הממשלה בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. נא להצביע.
ה3צבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 35
נגד – 53
נמנעים – אין
הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 35, נגד – 53, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, של סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור. נא להצביע. בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 34
נגד – 53
נמנעים – אין
הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 34, נגד – 53, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעת ש"ס: הממשלה כשלה במחויבותה להבטיח את שלום אזרחיה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. חברי הכנסת, נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 35
נגד – 53
נמנעים – אין
הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 35, נגד – 53, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא התקבלה.
<הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014>
[נספחות.]
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. יציג יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. אני מזמין את חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה, חבר הכנסת דוד רותם.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2) נדונה בקריאה ראשונה ביום 10 בפברואר 2014 והועברה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
הצעת החוק עוסקת בשני נושאים: האחד, הסדרה כוללת של הסמכות להורות על הגבלת השימוש במקומות פיזיים המשמשים לביצוע עבירות; והשני, יצירת הסדר חדשני בחקיקה הישראלית, שמטרתו להילחם בתופעות פשיעה חמורות באינטרנט באמצעות הגבלת גישה לאתרים שמתבצעות בהם עבירות מסוימות: ארגון או עריכת הימורים בלתי חוקיים הקשורים לפעילותו של ארגון פשיעה; פרסום תועבה המציג קטינים – פדופיליה – או מכירת סמים מסוכנים, להוציא סמים קלים.
כיוון שהגבלת הגישה לאתרי האינטרנט מעוררת שאלות ייחודיות, והיא בעלת אופי שונה מהגבלת השימוש במקומות פיזיים, מוצע לחוקק חוק נפרד לטיפול בעניין זה – לפצל נושא זה ולהביאו כהצעת חוק נפרדת.
אני מבקש לאשר את החלטת ועדת החוקה. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת דודו רותם. יש לנו רשימה של דוברים. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. לכל דובר יש שלוש דקות. נא להקפיד על הזמן.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ביום רביעי שעבר חברת הכנסת מיכל רוזין עלתה לדוכן והציגה הצעת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עלתה השרה סופה לנדבר והסבירה לה, בעקבות חילופי דברים ביניהן – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אני סוגר את הרשימה. תודה.
<קריאה:>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – הסבירה לחברת הכנסת רוזין – אדוני, תגן עלי – –
<היו"ר חמד עמאר:>
בבקשה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – מדוע לא תומכים בהצעה, ואז היא אמרה לה את הדבר הבא: אתם בוגדים, אתם לא נאמנים למדינה – השרה לנדבר. מישהו הוריד אותה מהדוכן כשהיא אמרה את זה – אתם בוגדים – והסתכלה על האגף הזה? מה קרה, חבר הכנסת פייגלין? ציפור נפשך? אמרו לך "פאשיסט"? מה קרה? הוא טעה בהרבה? מה קרה?
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
את משקרת.
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
את משווה את הפאשיזם?
<זהבה גלאון (מרצ):>
חברי חברי הכנסת, לא זכור לי שמישהו הוריד את השרה לנדבר מהדוכן כשפנתה לאגף הזה ואמרה: אתם בוגדים, אתם לא נאמנים למדינה; לא אחת, שתיים, שלוש. אמר חבר הכנסת זחאלקה – –
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
את משקרת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – ביטוי – ביטוי שמקומם אותך.
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
לא מספיק שבוגדים, גם משקרים? – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
צריך להשאיר שוליים רחבים לחופש הביטוי. אם לא כאן בכנסת, איפה יוכלו חברי הכנסת להתבטא? קודם אתם מעלים להם את אחוז החסימה, ועכשיו אתם מחוקקים להם את חוק הלאום; זאת התוצאה הישירה של החוקים הגזעניים האלה – – –
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
שקרנית ובוגדת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
את אל תגידי לי – שקרנית ומנוולת אמרת לי? אדוני, זאת הרמה של שרות בממשלה. שמעתם?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
זאת הרמה שלה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
שקרנית ומנוולת.
<היו"ר חמד עמאר:>
אני לא – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
זאת הרמה – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
חברי הכנסת.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אתם מפריעים – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
זה על חשבון חברת – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
היא מקללת, שרה בישראל, ואתה לא מוציא אותה?
<תמר זנדברג (מרצ):>
מה זה?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
שרה במדינת ישראל. בושה, בושה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
בושה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
חברי חברי הכנסת, שרה בקואליציה – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – תצא.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – באחת המפלגות הגזעניות ביותר בכנסת הזאת, עמדה כאן על הדוכן, הסתובבה לכיוון הזה ועשתה ככה: אתם בוגדים, אתם לא נאמנים למדינה. האם רעדו אמות הספים של המליאה הזאת? האם מישהו הוריד אותה מהדוכן?
אדוני היושב-ראש, זה לקלונה של הכנסת שהיא לא משאירה שוליים רחבים לחופש הביטוי. עולה השר שטייניץ על הדוכן – השר שטייניץ, אתה ממשטר את השיח בכנסת הזאת. מי שם אותך להטיף לנו מוסר? מי שם אותך לקבוע לנו מה מותר ומה אסור?
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
את מטיפה לי עכשיו מוסר? אני צריך להטיף לך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני מטיפה לך מוסר כי אתה עמדת כאן – – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
אז גם אני אטיף לך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – ובמקום לגנות את היושב-ראש – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
הוא דואג להטיף מוסר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – על ההתנהלות הלא-פרלמנטרית – –
<השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:>
את יכולה להטיף מוסר עד מחר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – עוד אתה מותח ביקורת, אתה מכתיב לנו איך לדבר?
אדוני היושב-ראש, לא חייבים להסכים לכל ביטוי. יכול להיות שגם אני לא אוהבת את הביטוי הזה. יושב כאן יושב-ראש הישיבה, ובאופן קבוע, כשעולים חברי כנסת ערבים לדוכן, הוא מעיף אותם מהישיבה – אחת, שתיים, שלוש. אפילו לא נתן סיפק בידו לחזור בו, אפילו.
ולכן, אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אני מבקש לסיים. בבקשה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – זו התוצאה של חוק הלאום שלכם. ככה אתם נראים. רציתי להגיד "פני הדור כפני הכלב", אבל החלטתי לא להעליב את הכלבים. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה לך. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. שלוש דקות. אבקש להקפיד על הזמן. בבקשה, שלוש דקות.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, מהו בסיס הפאשיזם? פרופסור זאב שטרנהל אומר שבסיס הפאשיזם הוא לאומנות מופלגת של קבוצה אתנית. מה עקרונות הפאשיזם? המדינה כערך עליון, המנהיג, התנגדות לדמוקרטיה וליברליזם, אי-שוויון בין בני-אדם; ובשורה התחתונה, מלחמה. הפאשיזם לא מאמין בשלום ורואה במלחמה את הביטוי החברתי הנעלה.
אנחנו רואים בימים האחרונים, פעם אחר פעם, יוצאים מהממשלה הזאת גילויים של פאשיזם. אפשר להסתובב סביב הפיל עשר פעמים, אבל הפיל הוא פיל. וזהו פיל פאשיסטי. את הדברים האלה אנחנו כאן בכנסת – אנחנו צריכים ללחום בהם, לגנות אותם. זאת שליחותנו כאן כנבחרי ציבור במדינה היהודית והדמוקרטית: לדחות גילויים של פאשיזם, להיאבק בהם, להיאבק על יסודות הדמוקרטיה, להיאבק על זכותו של כל אזרח לחיות בשלום ובשוויון.
אני אומר את זה בכאב. יושבים כאן נציגים, כולל נציגים בכירים של הממשלה, ומקדמים אידיאולוגיה שהיא זרה לרוחה של מדינת ישראל ולרוחם של מייסדיה. לו נמצא כאן בנימין זאב הרצל, שדיוקנו תלוי כאן על הקיר, הוא היה מתחלחל מדברים שהוא היה שומע, כולל דברים שנאמרו בדיון הזה.
אנחנו כנבחרי ציבור צריכים לגלות אחריות, לא לסכסך בין קבוצות אוכלוסייה, לא לשפוך דלק על המדורה; לנסות ליישב בין הקבוצות שיש לנו כאן בעם; לנסות להוליך את המקום הזה לנקודה טובה יותר. צר לי לומר, ואני אומר את זה בכאב, שיש כאן אנשים שלצרכים פוליטיים קטנוניים, לצורכי כותרות באינטרנט ופריימריז וכל מיני קומבינות ותככים, שופכים יום אחר יום דלק על המדורה. ואלה לא דברים תיאורטיים; אנשים נהרגים כתוצאה מהמילים האלה ומההסתה שיוצאת כאן. לכן ההתקוממות שלנו כאופוזיציה על הקו הפאשיסטי שיוצא כאן מהכנסת. אני לא אומר את המילה הזאת בקלות, זו לא מילה קלה, בטח לא ליהודי, בטח לא לישראלי, בטח לא לנבחר ציבור במדינה דמוקרטית. אבל – וראש הממשלה משתמש בביטוי הזה בקשר לברווז: כשזה נראה ככה וזה נשמע ככה, אז זה זה.
אנחנו צריכים לגלות אחריות, אדוני היושב-ראש, אבל אתה יודע, מי שבשלטון, עיקר האחריות בידיו. אני חושב שבימים האלה, בעתות האלה, ראש הממשלה שלנו אינו נוהג באחריות. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – אז חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי. שלוש דקות.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה אנחנו מופתעים מכל מה שאנחנו רואים? אני לא מבין ממה אנחנו מופתעים. אני לתומי מבין שיש תקנון לכנסת. שהתקנון מחייב. מחייב את צד ימין וצד שמאל. מחייב את כולם. אבל נפל דבר: נפל דבר שעכשיו ראש הממשלה מוביל את אזרח סוג ב', וזה מקבל ביטוי, כנראה בלי שתרגישו, חבר הכנסת פייגלין. בלי שתרגישו נכנס תקנון של אזרח סוג ב', ואז הכול מתהפך, ועולה אזרח סוג ב', והראש מתחיל להסתובב והתגובות בהתאם. עלה ערבי על הדוכן, אז אני צריך להתייחס אליו בהתאם.
אתה לא צריך, לא מחויב, להתחרות עם חברת הכנסת רגב. תשאיר לה את התואר הזה. בוועדות הפנים היא רואה חבר כנסת ערבי – "חמאס" מתחיל להשתולל, הכול מתחיל להשתולל. תשאיר לה את התואר הזה, מה אתה נכנס לזה? מה אתה נכנס לזה? אתה, כיושב-ראש, יש תקנון – מחייב אותך. החלחול של אזרח סוג ב' חייב להיכנס אליך?
עכשיו אנחנו שומעים מהשר שטייניץ עוד בתורת הלאום, עוד בתורת הלאום. הוא קורא את הדברים בזווית מאוד מעניינת, מאוד מעניינת. אני קראתי את כל הסעיפים כמה פעמים – איפה השר שטייניץ? – קראתי את זה כמה פעמים. מעניין, הבנתי אחרת, וקראתי את זה בעברית. ולפי מיטב ידיעתי, יש לי הבנה די טובה ואני יכול להבין את זה. אתה קבעת שאני אזרח סוג ב', אין לי מקום כאן. שטייניץ, השר, תגיד את זה בקור-רוח שאתה רוצה – אלו העובדות.
כבוד השרה, יושבת לנו כאן שרת הקליטה, בעזות מצח היא קוראת לחברת הכנסת גלאון שקרנית. שקרנית. על דברים – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גם מנוולת אמרה, גם מנוולת אמרה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
היא קוראת מנוולת ושקרנית – –
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
זה לא נכון – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – שמעתי את הדברים, קראתי את הפרוטוקול. כבוד השרה, מי שאומר לאחרים שקרן – – –
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – לחזור בך, כי את השתמשת בדברים לא במקום. מה זה שקרנית, מנוולת?
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
זה לא נכון – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אין לכם בושה? די – – –
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
לא נכון – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – מה קרה לכם? מה קורה פה? על מה?
<קריאה:>
היא לא הכתובת – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה היא לא הכתובת? היא שרה, מייצגת אוכלוסייה – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. תודה. תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. אני מבקש מחברי הכנסת להרגיע – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
להרגיע עם מה שאנחנו שומעים? להרגיע?
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. אני מבקש מחברי הכנסת להרגיע. תודה, תודה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אנחנו נסערים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר חמד עמאר:>
יש לך שלוש דקות, בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – שמענו את ראש הממשלה מבקש להרגיע את הרוחות ואחר כך מביא את חוק הלאום שרק מתסיס את הרוחות, אז נראה שלכך מכוונת כרגע האמירה להרגיע. כי מה שקרה כאן – חוק הלאום כבר כאן. החוק שמביא לנו את התפיסה שדמוקרטיה זה ליהודים בלבד והערבים יצאו החוצה בלי קריאות, בלי קריאה ראשונה, בלי קריאה שלישית, ועם סדרנים פה, נגררים מהאולם, רק ערבים, והאחד אחרי השני. זה כבר כאן.
אני לא מבינה, אין ועדת אתיקה בכנסת? אין משטרה? קיללו אותך? תגיש תלונה. כשאתה יושב בכיסא הזה, את תקנון הכנסת אתה חייב למלא. זו לא הפעם הראשונה וזה לא המקום הראשון שבו כללי המשחק, נעשה בהם שימוש על מנת לעוות את המשחק כדי שלא יוכל לחזור המשחק ההוגן לכולם.
פייגלין, מי כמוך יודע, מחר זה יכול להיות אתה. כשאתה יושב כאן, הדבר האחרון שאתה יכול לעשות זה להשתמש בכלים שעומדים לרשותך, בתקנון ובכללי המשחק, כדי לחתור תחתם. ואתה יודע מה? מי ששם פאשיסט כמוך כסגן יושב-ראש הכנסת כדי לנהל ישיבה – אז כנראה אין לנו מה להתפלא. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון.
<באסל גטאס (בל"ד):>
הפאשיזם לא יעבור.
<היו"ר חמד עמאר:>
אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
חמד, לפי התקדים שנקבע כאן, אתה אמור לסלק עכשיו את חברת הכנסת תמר זנדברג מהאולם.
<היו"ר חמד עמאר:>
את רוצה להחליף – את מעוניינת להחליף אותי, חברת הכנסת?
<קריאה:>
היא לא יכולה. היא לא סגנית.
<היו"ר חמד עמאר:>
את רוצה להחליף אותי כאן? להחליט להוציא אותה החוצה? אם את מוכנה לבוא להוציא אותה החוצה, אז בואי תחליפי אותי.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אני מוכנה.
<היו"ר חמד עמאר:>
אז אני לא רוצה להוציא אותה החוצה. תודה.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, לא באתי כדי לחמם עוד יותר את הדיון. אני גם לא משתמש בשום אנלוגיות, כי אין צורך, המצב חמור כשלעצמו. יש לי תחושה שאתם גמרתם אומר – "אתם", המתקראים הממשלה, חבורה של פרזנטורים שמנסים לחמם האחד את השני ולהתחרות מי יותר לאומן, מי יותר חשוך, מי יכול לקרוץ יותר טוב לקהל בוחריו, בחוסר אחריות מוחלט, אדוני.
יש לי לפעמים תחושה שאתם כמו נירון ששורף את רומא כדי לתת לעצמו אווירה, ואינכם מבינים שכוח הנפץ שיש במקום הזה – אתם הגוהרים על הר-הבית, ואתם הגוהרים על חוק הלאום; 66 שנים מתקיימת מדינה בלי החוק האומלל הזה, ומי צריך אותו בכלל? ואתם מבינים, ארבעה סוגים של חוקי לאום: יש לכם חוק לאום לייט וחוק לאום חזק יותר, ולמביני הן, וכזה שמשפיל את הערבים וכזה שמשפיל אותם רק קצת.
אתם בסופו של דבר חבורה שבאה לגרום לחורבן בית שלישי. אתם אנשים אנטי-ציונים, אנטי-פטריוטים. אם אתם חושבים שפטריוטיזם זה ללכת ולהתגדר פעם אחרי פעם אחרי פעם במדיניות הגטו, אני רוצה להזכיר לכם שהחזון הציוני לא הגיע לכאן כדי לבנות בית-קברות לעם היהודי, ואתם במעשיכם מחישים את הדבר הזה, מהרסים את המדינה, מהרסים את הדמוקרטיה. ותדעו לכם, עכשיו עוד יש ויכוח על כמה דברים; ברגע שלא תהיה דמוקרטיה תהיה מלחמה רק על הדמוקרטיה. ראו הוזהרתם, כולכם, מקטנים ועד גדולים, חסרי אחריות, פרזנטורים פוחזים שכמותכם.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הפאשיזם לא יעבור.
<זהבה גלאון (מרצ):>
עושים לנו משטרת שפה – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
שלוש דקות. בבקשה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
כבוד היושב-ראש, תודה, אנחנו, גם כאופוזיציה, מכבדים תמיד את כבוד יושב-ראש הישיבה, גם כשהוא אינו בעמדתנו. אני חייבת לומר לכם, אני לא פסיכולוגית, אבל יש משהו פסיכולוגי עמוק בתפיסה שלכם את עצמכם. אתם רוב, אתם השליטים, ואתם מתנהגים כמו מיעוט, כמו הקוזק שנגזל. כל הזמן לוקחים לכם, מפלים אתכם, כולם נגדכם, כולם רוצים להרוג אותנו. יש לנו מדינה חזקה, יש פה עם, יש פה צבא, אנחנו הבריון השכונתי, וכולם רק רוצים להרוס אותנו, וכולם רק רוצים שלא תהיה מדינה יהודית, וכולם נגדנו, כל העמים סביבנו והעמים בעולם, ואירופה אנטישמית, וכל הזמן אתם מרגישים נרדפים. יש פה בעיה פסיכולוגית עצומה, זה פשוט לא ייאמן.
וברדיפה הזאת שאתם חשים, אתם פוגעים ורומסים בכל המיעוטים במדינת ישראל. אז בהתחלה זה באמת פלסטינים מעבר לגדר, כי מי רואה אותם, כי הם שם, כי הם לא משלנו, הם לא אזרחים; ואז ערביי ישראל, ואחר כך שמאלנים, ולאט-לאט – לאט-לאט זה מגיע לכל שכבות האוכלוסייה, ובסוף לא אכפת לכם מהאזרחים, לא אכפת לכם ממה שקורה פה. אתם רבים כל היום על מי יהיה יותר ימני, יותר קיצוני, יותר מתלהם, מי יקבל יותר קולות בפריימריז שלו, מי יקבל כותרת בעיתון, ואתם שוכחים שאתם מנהלים את המדינה. 40 שנה אתם מנהלים את המדינה הזאת, עם שתי הפסקות קצרות. אתם מנהלים את המדינה, ועל כל דבר אתם מאשימים את הצד השני, את המיעוטים, בכל דבר: בביטחון, בכלכלה, בחברה, בכל דבר.
קחו אחריות על המעשים שלכם. תפסיקו לקפוץ ולהיעלב מכל מיני אמירות. כל היום אומרים לנו: "בוגדים", ו"לא נאמנים", ויוצאים נגדנו כל היום בפייסבוק, אבל פתאום כשמירי רגב, אומרים לה דברים – אוי אוי אוי, דברי נאצה בפייסבוק, ואז היא מפרסמת פוסט שלם: למה אתם ככה מדברים עלי? זה לא יפה, למה אתם מעליבים אותי? אנחנו סופגים את זה יום-יום, כל הזמן. יצאתם פעם בקריאה לאנשים שלכם להירגע? להפסיק להתלהם, להפסיק להסית, לקרוא לנו בוגדים, רוצחים, מתועבים? אתה רוצה לראות את כל הדברים שאומרים עלינו? תפסיקו להרגיש קוזק נגזל ותתחילו להתנהג כמו שליט במדינה דמוקרטית, כשדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, אלא בעיקר זכויות המיעוטים.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מותר לשם שינוי לדבר בנושא אחר?
<היו"ר חמד עמאר:>
אתה מחליט.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני מרגיש מאוד קשור לכל הנושא הזה, אני רואה רק הבדל אחד בכל מה שקרה פה – בין פנייה ליושב-ראש ישיבה לבין אמירה בין חברים. זאת אומרת, יש הבדל – אני חושב שתקנון הכנסת מחייב את זה, שאם אני אומר פה ליושב-ראש חבר הכנסת עמאר משהו שאני יכול להגיד לו למטה, פה אני חייב לשמוע מה שהוא אומר לי, זה שונה לגמרי.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אחת, שתיים, שלוש.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זהו, עד כאן העניין הזה. אני לא רציתי לדבר על זה.
אני רציתי לדבר על חוק הלאום. ומה זה חוק הלאום? עם ישראל נמצא עכשיו במצב כל כך קשה, אמרתי את זה לכמה אנשים, שאזרחי ישראל חושבים שהממשלה והכנסת יושבות ודנות עכשיו איך למנוע את שפיכות הדמים, איך למנוע את הרצח. אלה יגידו צריך לעשות שלום, אלה יגידו צריך לעשות מלחמה, אלה יגידו כך ואלה יגידו כך. אף אחד לא יאמין, בהיסטוריה, שיירשם, במה עסקה הממשלה ועל מה רבו, ועל מה היה כמעט פירוק ממשלה – על חוק הצהרתי כמו חוק הלאום.
בדקות שהיו לי קודם לא היה זמן להרחיב בעניין המושג לאום. מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית, ומה שכתוב במגילת העצמאות – וציטטתי קודם – לתת שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת וגזע, אבל באים עכשיו להגיד שני דברים: א. הולכים לעשות חוק-יסוד, כדי להגן על האזרחים ועל הכנסת ועל מוסדות השלטון מפני בג"ץ; זו האמירה של אנשי הימין. מה שהם עושים בחוק-יסוד – הם נותנים לבג"ץ לפרש לא רק את החוקים הרגילים, אלא גם את מגילת העצמאות וגם את הלאום עצמו. ישבו בבית-המשפט העליון שופטים, אחד מהם אני מכיר, תלמיד חכם, ויסבירו שחוק הלאום מחייב שהדת תיראה כך, כמו שהוא מבין אותה, בדמותו ובצלמו. זאת אומרת, לא תיקנו את המצב, שבית-המשפט הוא גוף שצריך לשפוט ולא לשלוט; גוף שצריך לשפוט לפי החוק ולא לפי הערכים האישיים והחברתיים של חברת המופת של אנשי המשפט והפרקליטות. אז את הדבר הזה לא תיקנו. אבל מה שיותר חמור – ששינו את הטרמינולוגיה; ואצלי הטרמינולוגיה חשובה מאוד. מדינת הלאום של העם היהודי – מה לא פשוט ב"מדינה היהודית"? מה לא פשוט ב"מדינת העם היהודי"? מה זה "מדינת הלאום של העם היהודי"?
אז יש אנשים שביושר אומרים: אנחנו רוצים להגיד שמדינת ישראל איננה מדינה יהודית על-פי המונחים היהודיים המסורתיים הדתיים שלה, אלא איזה לאום שהוא. אז אני, ברשותכם – הרי מותר פה לכפור – כופר בקיומו של לאום יהודי נטול דת. אין דבר כזה. לקחתָ את הדת היהודית ואת האמונה בבורא עולם – אין עם יהודי. זה לא כמו העם הצרפתי או העם האמריקני, שכולם נולדו באותו מקום, כולם חיים על-פי אותה תרבות, פחות או יותר. תסתכלו במילון אבן-שושן מה זה "לאום". הלאום היהודי לא קיים. עצם העובדה שיש יהודי אמריקני שהוא יהודי והוא מעולם לא היה ולא יהיה בארץ-ישראל, או שלא ידבר בכלל עברית; עצם העובדה שיש יהודי תימני, יהודי רוסי, יהודי מרוקני, יהודי צרפתי, וכולם אומרים דבר אחד: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד – זה עושה אותם יהודים. לא זו בלבד, אלא מי שמתגייר ומקבל את האמונה היהודית, גם הוא יהודי, שייך לעם הזה. מה פתאום הוא שייך לעם הזה? הוא גר בקזחסטן, והוא ממשיך לגור שם, התגייר שם כהלכה, הוא יהודי.
לכן הלאום היהודי בלי דת לא היה – איך אומר ראש הממשלה? – מה שהיה לא היה, וזה גם לא יהיה. מה שאמרת לא היה ולא יהיה. חוק הלאום – המושג "מדינת הלאום של העם היהודי" לא היה ולא יהיה. תהיה מדינה יהודית, תהיה מדינת העם היהודי, ואף אחד לא יצליח לשנות את הזהות היהודית, הדתית והערכית של עם ישראל.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני בוש ונכלם לראות את הכנסת בשיא כיעורה. הצרחות פה, מה זה, עשיו? "ויזעק זעקה גדולה ומרה"? מה קרה פה? אתה מנסה להרגיע את הרוחות, "ואשמע אחרי קול רעש גדול", וכל אחד מתלהם יותר מהשני, וכל אחד רוצה שישמעו אותו יותר חזק, כי הוא יותר לאומני והוא יותר מבין.
וגם זהבה גלאון, עם כל הכבוד לך, את משווה חברי כנסת, שהם פחות מכלבים? אין לך בושה? את, זהבה גלאון, חברת הכנסת – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
אני לא זהבה גלאון – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – את אמרת שאת לא רוצה לזלזל ולפגוע בכלבים. את לא מתביישת לומר אמירה כזאת? חצופה שכמוך, חצופה. איך עוברים לסדר-היום עם דבר כזה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
תירגע, תירגע. קח כוס מים. כוס מים תיתנו לו.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חברי הכנסת. בואו ניתן לו לדבר, בואו נרגיע את המצב. חבר'ה, תודה רבה לכולם.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
תאמיני לי, אני כל כך רגוע. יש לך מזל.
אדוני היושב-ראש, עומדת פה סנטורית, מסתכלת פה. היא לא האמינה איפה היא נמצאת.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת נסים זאב, אתה משהו מיוחד. אף אחד לא יוכל לכעוס עליך.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, לא. אני אומר – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אתה רואה? כולם צוחקים. אפילו אתה צועק וזה – כולם צוחקים. תמשיך.
<נסים זאב (ש"ס):>
כי הם לא מאמינים לי, מה אני אעשה?
<אילן גילאון (מרצ):>
אני מציע שתוציאו אותה בכלל.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, לא. אי-אפשר לוותר עליה. זה בכל מקרה, היא חייבת להיות פה.
<קריאה:>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבין, הביזיון שהיה פה, הצרחות – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
של מי הביזיון?
<נסים זאב (ש"ס):>
– – אני באמת מנסה כמעט שלוש-ארבע דקות להבין על מה הם צועקים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה לא יכול בארבע דקות להבין.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אי-אפשר. אני יודע. אבל אני בכל זאת עושה מאמץ, מנסה להבין על מה הזעקה הזאת, על מה הצעקה הזאת.
תאמין לי, אדוני, תשאל פה אפילו את פייגלין, תשאל אותו על מה התרגז זחאלקה, הוא לא ידע; על מה ברכה כעס, הוא לא ידע. וגם ברכה לא יודע על מה אתה צועק, על מה אתה כועס, למה זרקת אותו בכלל. אף אחד לא יודע מה קורה אצל השני, כל אחד יודע רק מה קורה אצל עצמו.
מה, זה התנהלות? תאמינו לי, רבותי, אני אומר לכם מתוך אחריות ומתוך כבוד לבית הזה, אולי זה נשמע קצת מצחיק, אבל אני מאוד רציני: הגיע הזמן, לפחות כשיושבים בבמה הזו – משקיפים עלינו, רואים אותנו – לא נתנהג, תסלח לי, באמת כמו גן-החיות. והיא אמרה שפחות מכלבים. זאת היא, זהבה גלאון – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא מבין עברית אפילו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא מבין עברית, אז תדברי פעם אחרת בערבית. אני אבין אותך יותר טוב.
לכן, אדוני היושב-ראש, מכיוון ששלוש הדקות הסתיימו, לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה. ולכן, אדוני, פחות דיבורים ויותר מעשים.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אני מוותר.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שלוש דקות, בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני, האמת, לא הופתעתי ממה שקרה היום, כי אני יודע שיש בכנסת פאשיסטים שעונים על כל הגדרה של פאשיזם. ודרך אגב, בשביל חלק מהם זו מחמאה גדולה.
האב הרוחני של הימין הישראלי, ישראל אלדד, כתב עשרות מאמרים שבהם אמר: אני פאשיסט, והתגאה בכך. ומי שיודע קצת על פוליטיקה בארץ הזאת, בטח יודע מה עמדתו לגבי פאשיזם, וההתפארות שלו שהוא פאשיסט בתור חניך בית"ר וכו'. זו המורשת בעצם. לכן אני עומד מאחורי הגדרת חבר הכנסת פייגלין כפאשיסט. הוא מתנהג כפאשיסט, הוא מדבר כפאשיסט, ואיך אמרו? אם משהו הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, אז בוודאי הוא ברווז. ואם הוא – רק תסתכלו מה הוא מדבר וכיצד הוא מתבטא ומה הוא עושה. אז אין ברירה, כל דבר אחר יהיה מכבסה של מילים.
בשבועות האחרונים הוא הוריד ארבעה חברי כנסת ערבים מהדוכן, לא אחד: מסעוד גנאים, אברהים צרצור, מוחמד ברכה וג'מאל זחאלקה – מכל המפלגות הערביות. וזה לא במקרה שדווקא הוא.
<תמר זנדברג (מרצ):>
זה שוויון.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
למה יושבי-ראש אחרים לא עשו זאת? למה דווקא הוא? בגלל מה שהוא.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני קורא לפטר אותו. לא יכול להיות; לא יכול להיות שחבר כנסת שמתנהג כך יישאר בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. כי אני עכשיו, מעכשיו והלאה, אני אגיד לכם הסבר רציונלי, מבחינה דמוקרטית – אני עולה לדוכן, רוצה לדבר; בתור חבר כנסת אני צריך לדבר בחופשיות, יש לי חסינות כביכול. אז או שאני אתחיל לעשות חשבון בשביל לגמור את הנאום שלי – – –
<יואל רזבוזוב (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת רזבוזוב.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – – בשביל לגמור את הנאום שלי, אני צריך לעשות חשבון שהוא לא יוריד אותי, או להגיד מה שיש לי והוא יוריד אותי. זה בלתי אפשרי. התנהגותו פשוט לא מאפשרת לו לתפקד כסגן יושב-ראש הכנסת. הוא פשוט מחבל בעבודה הפרלמנטרית בהתנהגותו. אי-אפשר אתו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
רד מהדוכן, מה, זה – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
צריך לסיים, בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני, אדוני היושב-ראש, רוצה להגיד לכולם, בכל המאה ה-20 היו מאבקים בין פאשיסטים ואנשים נאורים ומתקדמים והומניסטים. אני שייך למחנה הנאור, ואני וחברי נמשיך להיאבק למען חיים משותפים בלי אפליה, בשוויון מלא, על אפם ועל חמתם של כל הפאשיסטים ושל כל הגזענים. אנחנו ננצח את הפאשיזם.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו – חבר הכנסת משה זלמן פייגלין.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מוותר.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, אדוני. בבקשה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, "שתיחנק", אמר כאן מעל הדוכן חבר הכנסת ברכה לחבר הכנסת דוד רותם, ואחר כך אמר: "וגם אתה, שתיחנק גם אתה", אל יושב-ראש הדיון, במקרה זה, עבדכם הנאמן. אחר כך עולה חבר כנסת נוסף ואומר: "פאשיסט", ובהמשך "ניאו-נאצי". אז אולי אנחנו רוצים להעביר את הכנסת לשפה של קללות, אולי זה מוצא חן בעיני כל הזועקים חמס על ההתנהלות שלי בזמן הדיון. אבל אני חושב שאין דיון ואין חופש דיבור ואין דמוקרטיה בלי – ללא כל גבולות. כשלא קובעים גבול מינימלי כלשהו שבתוכו מתנהל הדיון, שום דיון לא יכול להתנהל.
אני חושב שפעלתי נכון. אני חושב שכל מי שקם והזדעק להגנתו של מי שמדבר כך בכנסת ועובר לשפה של קללות, ובמיוחד כלפי יושב-ראש המליאה, יושב-ראש הדיון, יושב-ראש הכנסת למעשה, תוך כדי אותו דיון, לא פועל למען הדמוקרטיה או למען חופש הביטוי, אלא למעשה פועל למען האנרכיה וכורת את הענף שעליו הוא יושב.
ולגבי השאלה של הפאשיזם, מיהו פאשיסט, מהו פאשיזם – פאשיזם הוא אכן בעיני קללה קשה מאוד, ואני לא תלמידו של אף אחד שהוזכר כאן, חבר הכנסת זחאלקה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד):>
פאשיזם הוא קללה חמורה מאוד משום שהוא אומר שהמדינה מעל הכול. והנה לנו, דווקא הצד שבכל דיון שואף להגדיל את תפקידה של המדינה, להגדיל את מעורבותה של המדינה בחיי האזרח, להקטין את חופש האדם וחופש האזרח וחופש הביטוי ולהאדיר את עוצמתה של המדינה, הנה דווקא הצד הזה מתהדר בשם "פאשיסט" ומרשה לעצמו לקלל בתואר "פאשיסט" את המתנגדים לו. טלו קורה מבין עיניכם. הסכנה הגדולה של הידרדרות לפאשיזם נמצאת בצד שלכם של הפרלמנט ולא בצד של החירות. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת משה פייגלין. אחרון הדוברים – חבר דב חנין. אחרי דברי חבר הכנסת דב חנין אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, רבותי השרים, למי שעדיין לא הבין – הגיע הזמן להבין והגיע הזמן להתעורר. אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, מסיימים את הירידה במדרון ומתחילים לצנוח בתהום. ק"ס לואיס כתב פעם שהדרך לגיהינום היא שביל נעים להליכה, מתון, מדרון נוח, וכמה חסרים לנו בשביל הזה סימנים שיצעקו "עצור". אני לא יודע אם אנחנו בשביל מתון, אבל מי שהיו חסרים לו סימנים שצועקים עצור יכול היה לראות אותם היום בכנסת.
עמיתי חברי הכנסת, המתקפה על המרחב הדמוקרטי היום היא לא רק הצעות חוק, היא גם פרקטיקה. היא לא רק ברחוב ובפייסבוק, היא לא רק התלהמות. היא הגיעה לכאן, לבית הזה, לדוכן הנואמים בבית הזה. עמיתי חברי הכנסת, השתקה של חבר כנסת על הדוכן הזה היא חמורה במיוחד. חבר הכנסת זחאלקה נבחר כדי להביע את עמדותיו. הוא נבחר כדי להביע את עמדותיו לפי שיקול דעתו, מצפונו ואמונתו. הוא לא צריך להביא בחשבון את השאלה איך הדברים ייראו בעיני יושב-ראש כזה או אחר. הורדה של חבר כנסת באמצע הדיון, באמצע זמן הדיבור שלו, היא מהלך חמור, מסוכן, שצריך להתקומם נגדו, בלי קשר לשאלה מה הן השקפותינו או דעותינו לגבי הדברים שנאמרים מעל הדוכן הזה.
עמיתי חברי הכנסת, המהלך הזה, של ההסתערות על הדמוקרטיה, הוא מסוכן, הוא בעייתי. לא במקרה, כמו שנהגו האנטישמים באירופה, גם פה המותקפים הראשונים הם בני המיעוט הלאומי. הנה האויב בפנים, הערבים. לכן חברי כנסת ערבים מורדים מהדוכן. לכן מול ונגד הערבים מנסים לקדם חוקים גזעניים ומפלים כמו חוק הלאום.
אבל, עמיתי חברי הכנסת, צריך להבין, כל המערכה הזאת מתנהלת מכיוון שלשלטון אין שום תשובה על הבעיות האמיתיות של הציבור. אין לכם תשובות; אין לכם תשובות ליוקר המחיה, אין לכם תשובות למשבר הדיור, אין לכם תשובות לחוסר הביטחון החברתי ואין לכם תשובות לחוסר הביטחון האישי. אין לכם אופק לשלום, אלא רק התלהמות והידרדרות לעימות, למלחמה ולמשבר נורא בארץ הזאת.
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מה שצריך לעשות זה להעביר את השלטון הרע הזה מן הארץ. להציע לישראל דרך אחרת, אופק אחר, תקווה, עתיד, פתרונות. לא התלהמות, לא שנאה, אלא תשובות אמיתיות על הבעיות האמיתיות של האנשים. זה מה שאנחנו צריכים בכנסת, זה מה שאנחנו צריכים בציבור. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.
אנחנו נעבור להצבעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה – 45
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
45 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה. אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום. התקבלה החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הפיצול.
<קריאה:>
ההצבעה לא נקלטה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אוקיי. מכיוון שעדיין לא החליפו את המסכים שלי ושלך, מסתבר שאני הצבעתי כאן וההצבעה שלך נקלטה ושלי לא, אז אני מבקשת לתקן את זה בפרוטוקול ולהוסיף את ההצבעה שלי, במקרה הזה, לא שלך. שלך כבר התעדכנה פה. שנינו הצבענו בעד, וההצבעה תיקלט לפרוטוקול. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הפיצול התקבלה.
<הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014>
[מס' מ/877; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11766; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גילה גמליאל:>
אנחנו נעבור להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. להצעה זו אין הסתייגויות ויש בקשת רשות דיבור אחת.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים וחברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014 – וכדרכה של ועדת הכספים, אנחנו מאוד משתדלים לאשר הצעות חוק שמיטיבות עם הציבור בכלל, ובעיקר עם העסקים הקטנים, וגם הצעת חוק זו באה להיטיב.
בדרך כלל כשמתקיימת עסקה אתה מקבל את הסחורה ואתה מתחייב לשלם, נניח, בתוך 60 יום, 80 יום, אבל ברגע שאתה נותן את הסחורה נכתבת חשבונית, ואתה צריך לשלם למע"מ את המע"מ שלו – לרשות המסים את המע"מ. בדרך כלל עסקים גדולים יכולים להחזיק מעמד 60 יום או 90 יום. עסקים קטנים שלא מסוגלים, הם הרי לא קיבלו עדיין את הכסף, הם יקבלו את הכסף עבור העסקה או עבור הסחורה רק בעוד 60 יום, אבל היום הם כבר צריכים לשלם את המע"מ עליה. מאיפה יהיה להם כסף? לכן כבר לפני תקופה מסוימת חוקקנו חוק, והוא אושר פה, שמקל עליהם.
עכשיו אנחנו רוצים לבוא ולהגדיל את מספרם של אלה שההקלה חלה עליהם. כלומר, עד היום ההטבה הזאת חלה רק על יצרן שהיקף עסקיו הוא 1.95 מיליון ש"ח, שזה נקרא עסקים קטנים, שהוא ישלם את המע"מ רק לאחר שהוא יקבל בפועל את הכסף; לא ביום שהוא נותן את הסחורה – אין לו כסף – אלא רק כשהוא מקבל את הכסף בגין הסחורה, רק אז הוא משלם את המע"מ. היום אנחנו באים – ועדת הכספים אישרה את זה, ואישרה את זה פה-אחד, וזו הטבה גדולה מאוד, ואנחנו הולכים להגדיל: א. אנחנו הולכים להחיל את זה לא רק על יצרן, אלא גם על כל עוסק שמחזור עסקותיו אינו עולה על 2 מיליון ש"ח, ולגבי יצרן, במקום 1.95 מיליון, אנחנו מגדילים את זה ל-3.45 מיליון, וגם העוסק הזה וגם היצרן הזה לא יצטרכו לשלם מע"מ ברגע שהעסקה מתבצעת, אלא יצטרכו לשלם את המע"מ רק לאחר שהם יקבלו את הכסף תמורתה, ורק אז יהיה להם כסף והם יוכלו לשלם את המע"מ.
זו הצעת חוק מיטיבה אליבא דכולי עלמא, ואני רוצה לשבח את חברי, גם בוועדה, וגם את רשות המסים ואת האוצר, שהלכו על הנושא הזה, ואני מצפה מכולנו שנתמוך בזה פה-אחד. זו בסך הכול הטבה יפה מאוד לעסקים הקטנים. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. מכיוון שאין הסתייגויות, יש בקשות רשות דיבור – הגישו ארבעה חברים; שלושה מהם אינם נוכחים: חבר הכנסת מוחמד ברכה וחבר הכנסת חנא סוייד וחבר הכנסת עפו אגבאריה אינם נוכחים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אחרון הדוברים, ואחרי דבריו נעבור להצבעה. עומדות לרשותך חמש דקות מרגע זה. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אכן, כמו שאמר יושב-ראש ועדת הכספים, ההצעה הזאת היא הצעה שבאה להקל על בעלי העסקים, וכמי שתומכים בהקלת החיים של בעלי העסקים, וקודם כול עסקים קטנים, אנחנו נתמוך בתיקון הזה. אכן, צריך להקל היכן שאפשר, כדי לאפשר לאנשים לחיות ולהתקיים טוב יותר בארץ הזאת.
אבל זו ההזדמנות, עמיתי חברי הכנסת, לדבר כאן, מעל הדוכן הזה, על המהלך הגדול והחשוב ביותר שצריך לעשות כדי לשפר את חייהם של אזרחי ישראל, ואני מתכוון, עמיתי חברי הכנסת, להצעה שלנו להעלות את שכר המינימום. בחודש מאי הנחנו על שולחנה של הכנסת הצעת חוק חתומה על-ידי 64 חברי כנסת, כולל נשיא המדינה המכהן, ראובן רובי ריבלין, בדרישה להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה.
הסיבה העיקרית לדרישה הזאת נמצאת בנתון המזעזע שרוב העניים במדינת ישראל היום הם אנשים עובדים. זה לא מתקבל על הדעת, זה בלתי נסבל, זה לא צודק, אבל זה המצב. אנשים קמים בבוקר מוקדם, הולכים לעבודה, עובדים יום ארוך וקשה, חוזרים בלילה לילדים, ועדיין נשארים מתחת לקו העוני. למה? האם ייתכן שאדם שעובד קשה לא יתפרנס בכבוד? האם הדבר הזה הוא נסבל? האם הדבר הזה מתקבל על הדעת? אנחנו מדברים על רצון לעודד אנשים לצאת לעבודה, אבל איך מעודדים אנשים לצאת לעבודה כאשר השכר לא מכבד את העובד, כאשר השכר לא מאפשר לעובד להתפרנס?
עמיתי חברי הכנסת, סיבה נוספת להעלות את שכר המינימום בישראל היא שהעלאת שכר המינימום תהיה דרך להתמודד עם האי-שוויון. מדינת ישראל הולכת והופכת לשיאנית באי-שוויון בעולם המערבי, וזה מחייב בכלל להעלות את השכר בישראל, אבל קודם כול יש להעלות את שכרם של אלה שמשתכרים הכי מעט, אלה שנמצאים למטה, העובדים שמשתכרים שכר מינימום.
מאז הצענו את ההצעה הזו, עמיתי חברי הכנסת, היא זוכה לתמיכה עצומה בציבור: אלפי אנשים, רבבות אנשים שיתפו בפייסבוק, ברשתות החברתיות; אנשים מתגייסים לפעילות ולמאבק ולעשייה למען העלאת שכר המינימום.
אני מברך על הצטרפותה של ההסתדרות הכללית למאבק הזה. לפני שבוע הכריז יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן על סכסוך עבודה כללי במשק ועל דרישה חד-משמעית של ההסתדרות להעלות את שכר המינימום ב-1,000 שקלים לחודש לפחות, כדי לחלץ אנשים ממעגל העוני. ההסתדרות הודיעה שאם הדרישה הזאת לא תיענה היא תפתח בשביתה כללית. מעל הדוכן הזה אני אומר: עמיתי חברי הכנסת, זו תהיה השביתה המוצדקת ביותר. זו תהיה שביתה של סולידריות ותמיכה בעובדים העניים, בזכות של העובדים להתפרנס בכבוד.
התמיכה בהעלאת שכר המינימום מגיעה גם ממקומות מפתיעים. היום קיימנו מרתון של חברי כנסת בתמיכה בהעלאת שכר המינימום, וקיבלנו גם נייר עמדה של איגוד לשכות המסחר, ובו אפילו איגוד לשכות המסחר מביע תמיכה עקרונית בהעלאת שכר המינימום ל-5,000 שקלים לחודש. מהכיוון שלהם זו בהחלט התבטאות שצריך לציין לחיוב.
נגידת בנק ישראל מדברת על הצורך להעלות את שכר המינימום. גם שר האוצר מדבר על העלאת שכר המינימום.
אבל אני, עמיתי חברי הכנסת, רוצה להזהיר: במקרים כאלה, במצבים רבים, האויב הגדול ביותר של הטוב הוא הכאילו. אנחנו לא יכולים להסתפק בהעלאה נומינלית בשקל אחד לשעה, שלא באמת תעשה את העבודה, לא תחלץ עובדים ממעגל העוני.
עמיתי חברי הכנסת, צריך להגיד כמה מילים על נימוקי הנגד של המתנגדים. מזהירים אותנו מפיטורים המוניים? יש לנו ניסיון: ב-2006 הועלה שכר המינימום בישראל בשיעור ניכר, והאבטלה הצטמצמה. מ-2006 ועד היום היו כמה עליות בשכר המינימום, והאבטלה ירדה מ-7.7% ל-6.4%. מאיימים עלינו במשבר כלכלי? אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, העלאת שכר המינימום היא דווקא מה שימריץ את המשק. זה ייתן לעובדים עניים – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<דב חנין (חד"ש):>
אני מסיים בזה. זה ייתן לעובדים עניים אפשרות להגדיל את כושר הקנייה שלהם, והגדלת כושר הקנייה שלהם תאפשר לקנות יותר, לצרוך יותר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה.
<דב חנין (חד"ש):>
אנשים עניים לא חוסכים את הסכומים שהם מקבלים כתוספת בחשבונות בשווייץ או בפיקדונות בארץ – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
משפט סיום, חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, משפט הסיום שלי: אנחנו כולנו בכנסת הזאת חייבים להתגייס. אמצע החודש הבא זה המועד, אמצע החודש הבא. עיני הציבור הישראלי – יהודים, ערבים, פריפריה ומרכז – נישאות אלינו. נתמוך כולנו בהעלאה משמעותית של שכר המינימום וניתן בשורה אמיתית לציבור הישראלי. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.
אנחנו עוברים ועוברות להצבעה על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–4 – 51
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר גילה גמליאל:>
51 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה.
וכעת נעבור לקריאה שלישית. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 51
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
51 בעד. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה–2014, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים.
<הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014>
[מס' כ/576; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 14078; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני עוברת להצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כבוד היושבת-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
הצעת חוק זו, שיזמתי יחד עם חברי הכנסת דוד אזולאי, משה גפני, דוד צור, דוד רותם וזבולון כלפה, נועדה לאפשר סגן חמישי ללא שכר לרשויות מקומיות בינוניות שמספר תושביהן בין 200,000 ל-250,000, בשל המטלות הרבות הכרוכות בניהול עיר בסדר גודל כזה.
חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) קובע כי מספר הסגנים שניתן למנות לראש רשות מקומית הוא בהתאם למספר תושביה. היום ממנים סגן חמישי בשכר – מ-250,000 ועד 500,000. לכן החוק הזה, שבא לתת פתרון לרשות מקומית שמספר תושביה בין 200,000 ל-250,000, ייתן פתרון נקודתי לערים שיש בהן צורך בסגן חמישי, אך לא יהווה שום נטל תקציבי על העירייה, לא ברמת שכר ולא ברמת תקורות של משרד.
הצעת חוק זו אושרה בוועדת הפנים. להצעת חוק זו לא היו הסתייגויות. ולכן אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר הצעת חוק חשובה זו ולסייע לכמה ערים בגודל בינוני למנות סגן חמישי ללא שכר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
רגע, רגע, רגע, לא אמרתי תודה. תודה, סליחה, כבוד היושבת-ראש. אני רוצה להודות ללאה, מנהלת הוועדה, לשוש, רחלי, ליאת ואיה; לתומר, היועץ המשפטי של הוועדה, ולגלעד. תודה רבה על העבודה, על הסיוע ועל העזרה בקידום הצעת חוק חשובה זו.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. מכיוון שלא הוגשו הסתייגות, אני עוברת לבקשות רשות הדיבור. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת יפעת קריב. עומדות לרשותך חמש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כבוד היושבת-ראש, שרים וחברי הכנסת, אם מישהו רוצה המחשה כמה מנותקים יכולים להיות הוויכוחים והשיחות והניהול של הכנסת והשלטון לעומת חיי האזרחים, צריך לדעת ידיעה שקיבלתי, שבשעה שהיה פה הבלגן הגדול – כן אמר ככה, לא אמר ככה – נדקר יהודי בעיר העתיקה, בשער יפו, בירושלים, וברוך השם הוא ניצל. הוא נמצא עכשיו בבית-חולים, בטיפול.
זאת אומרת, יש לנו שתי מערכות חיים – יש מערכת חיים של האזרח ויש מערכת חיים פוליטית, ולפעמים הן לא משדרות האחת עם השנייה בצורה מאוד קיצונית, וחשוב שאנחנו נביא את זה בחשבון, כי ביום מן הימים, במוקדם או במאוחר, אנחנו נחזור לאזרח ונבוא להגיד לו: בוא, תבחר עבורנו, כי אנחנו נדאג לך, והוא יגיד לנו: אתם הייתם עסוקים, כאשר הרגו אנשים ברחובות, כאשר מצב הביטחון האישי ירד פלאים, כאשר לאנשים לא היה מה לאכול, כאשר לא היו לאנשים משכורות, לא הייתה עבודה, אתם הייתם עסוקים במלחמות פוליטיות כאלה ואחרות. תביאו את זה בחשבון, ואני לא אומר את זה כמטיף מוסר, אלא כמבוא לדיון שאני רוצה עכשיו לדבר עליו.
בעקבות החוק הזה, של מספר סגני ראשי הרשויות – אודה ולא אבוש שאין לי מושג במערכת המוניציפלית, איך זה בנוי, כמה ראשי ערים, כמה סגני ראשי ערים, איזה עיר כזאת ועיר כזאת; מה שכל אזרח יודע כידע אישי חינם, זה מה שאני יודע. אבל למה צריך חוק – למשל, סגן ראש עיר שלא בשכר ורוצים להוסיף עוד אחד, צריך חוק בשביל זה, ואין שום חוק שקובע כמה פקידים ישבו בעירייה, כמה פקידים ישבו במחלקה, כמה יועצים משפטיים ישבו במחלקות השונות בעירייה ובמשרדי הממשלה. הרי רוב תקציב השכר במדינה, נדמה לי שזה 80-70 מיליארד שקל, נקבע בכל מיני חדרים פנימיים כשהאזרח אין לו שום say, שום אמירה, כמה אנשים יהיו. וכשמגיעים למשהו ייצוגי, של משהו כמו סגן ראש עיר שלא בשכר, צריך חקיקה, וקריאה ראשונה ושנייה ושלישית.
ומה זה אכפת לי? כי יש אזרחים שלא יכולים להתקבל כעובדים או כפקידים במשרדי השלטון. הדרך היחידה שלהם לקבל את זכויות האזרח שלהם זה דרך נציג הציבור שיש להם. וברוך השם, עדיין לא שללו את זכות הבחירה לעיריות ולכנסת מכל מיני אוכלוסיות. אז הוא צריך לפנות לחבר העירייה. ואני רואה יותר ויותר בעיריות, גברתי יושבת-ראש ועדת הפנים, שימו לב, יותר ויותר תופעות בעיריות, ששוללים את סמכותם ויכולתם של חברי עירייה ומועצה להתערב; אסור להם אפילו לגשת לפקיד לשאול לגבי אזרח שנקלע למצוקה, אולי אפשר לעזור לו, אולי מגיעה לו איזו הנחה בארנונה.
יותר ויותר היועצים המשפטיים מגבילים את נבחרי הציבור, שבאופן אוטומטי הם גנבים, לעומת הפקידים, שבאופן אוטומטי הם אנשים ישרים. אני רוצה להגיד לכם שאני מכיר כמה חברי עירייה וכמה חברי כנסת, הרבה, שהם אנשים ישרים לא פחות מהפקידים היועצים המשפטיים שיושבים שם.
אני צריך לשמוע משרה – ואני לא אגיד כמובן את שמה, כי היא עכשיו לא בתפקיד – שישבה באיזו ישיבה, והיא אמרה: היועצת המשפטית שלי אישרה, היועצת המשפטית שלי אישרה. אמרתי: סליחה, גברת, את נבחרת לקבוע מדיניות, או היועצת המשפטית שלך? אז היא אומרת לי בבדיחותא: אני יודעת שאתה רוצה לראות אותי בבית-סוהר, אבל אני לא מוכנה להיכנס לבית-הסוהר.
פוחדים. יש פחד ואימה על נבחרי ציבור מצד פקידים ויועצים משפטיים ואנשי תקשורת שכמובן – אני לא יודע למה; אני יודע למה אנשי תקשורת תוקפים פוליטיקאים, זה בסדר גמור, גם אני איש תקשורת – אבל למה הם מכסים ומגינים על פקידים? שמעתם תחקירים על פקידים בתקשורת? הרי יחסית יש פי-עשרה פקידים מנבחרי ציבור. שקט, מקצועי, שיקולים מקצועיים, ועדות יושבות, אנשים עובדים ומחליטים, שלא לדבר על האנשים שלא יושבים ולא מחליטים, והם מטרטרים את האזרח בביורוקרטיה נוראה, אבל שפעם לא יעשה עיתונאי כתבה על איזה פקיד – אני לא אומר אף פעם, אולי יש, ואני לא רואה את זה – שמטרטר אנשים על לא עוול בכפם, אלא אם כן זה במשרד הדתות, ובבתי-דין רבניים, שם יש מעקב טוב מאוד, ואני בעד, אבל למה כשזה מגיע לפקידים הכול בסדר?
אז אני מנצל את הדיון הזה, שמדברים על הוספת סגן ראש עיר בלי שכר, כדי לשאול את השאלה: אולי צריך לעשות חוקים כמה פקידים צריכים להיות במחלקה x, כמה פקידים צריכים להיות במחלקה y, כמה פקידים צריכים להיות באוצר? אני רוצה לראות את כל פקידי האוצר, איפה הם עובדים עכשיו, אחרי שהם עבדו – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – ועכשיו יש להם כזה כוח.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן, שיבדקו. הרי הם קובעים את חיי האזרח. פקידים יכולים לרדת לחיי האזרחים, ואם אין לאזרח נציג ציבור שיילחם בשבילו, אין לו עם מי לדבר.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – מטעים אותנו, חברי הכנסת, בנתונים לא עובדתיים, בוועדות – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בוועדות אנחנו רואים את זה יום-יום.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה, חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ברשותך, משפט סיום. אני בעד ביקורת, בעד מעקב אחרי פוליטיקאים, בעד עין פקוחה של התקשורת, אבל לא ייתכן שזה יהיה רק על נבחרי ציבור, וכל המנגנון של מאות-אלפי פקידי שלטון ששולטים באזרח, לא יהיה עליו שום ביקורת. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חברת הכנסת יפעת קריב, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אלי ישי. עומדות לרשותך חמש דקות מרגע שתעלי לדוכן. כל מי שנרשם לרשות דיבור, עומדות לרשותו חמש דקות.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את יושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מירי רגב על פעילותה לקידום הנושאים המוניציפליים.
חוק הסגנים ללא שכר, שאנחנו מאשרים היום, הוא חוק ללא עלויות לרשות. אני חושבת שזאת הנקודה הכי משמעותית – כי קיימנו הרבה מאוד דיונים בוועדה.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
– – – ל-250,000 תושבים.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
כן, מעל 250, זה לחמש רשויות בארץ בלבד, כרגע. החוק הזה, שפשוט דרשו וביקשו – – –
<קריאה:>
– – – לשר הפנים יש אפשרות לאשר שכר.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
שנייה, דקה. החוק הספציפי הזה, שעשינו לו תיקון, לסעיף 15א בחוק, אומר שהסגן לפי החוק הזה יהיה ללא שכר וללא תוספות. אנחנו בעצם לא משיתים שום עלות על הרשות המקומית במסגרת החוק. אלה הדברים המאוד-חשובים שאמרתי בוועדה, ולכן גם היה לי חשוב לבוא למליאה ולומר אותם שוב. אנחנו בעצם מאפשרים את הסגנים האלה כי הרשויות ביקשו את האפשרות להמשיך לעבוד.
הנקודה המאוד-משמעותית היא שביקשתי מיושבת-ראש הוועדה לקיים דיון בעוד חצי שנה ולראות אם באמת הרשויות מצליחות, מה שנקרא, אותם סגני ראשי ערים יעבדו ללא השתה של עלויות נוספות.
<מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – – תגמול לחברי מועצות – – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
כמי שמגיעה מהזירה המוניציפלית, הנושא המוניציפלי קרוב ללבי וחשוב לי. אני רוצה לומר לכם שכאשר הייתי חברת מועצה עברתי תהליך לא פשוט. מצד אחד, רציתי לשרת את הציבור – רצתי, נבחרתי, אמרתי שאני רוצה לשנות בתחום החינוך, הרווחה, בני-הנוער, הצעירים, מעמד האישה ברשות המקומית, וכשנהייתי חברת מועצה, כשנבחרתי, גיליתי שאין לי כלים; אין לי כלים לעמוד בהבטחות כחברת המועצה. סדר-היום שעליו נבחרתי היה סדר-יום שלא יכולתי לממש. הגיע הזמן היום במדינת ישראל שאנחנו נתייחס אל חברי המועצה, נתייחס למעמדם החוקתי, שבעצם לא קיים. אנחנו שואלים את עצמנו היום, ברשות המקומית, מי הם אותם אנשים שמגיעים להיות חברי מועצת עיר? את מי בעצם התפקיד הזה מחבר?
אני רוצה לומר שרק לאחרונה גילינו את כל נושא "הולילנד" בירושלים, ואנחנו שואלים את עצמנו, כמה הולילנדים נוספים קיימים במדינת ישראל? האם אפשר למנוע אותם?
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – – כמה פעמים על הכלים שנותנים לחברי מועצה, וזה לגיטימי, החזרים. זה סגני ראש עיר, אל תַטעי.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אני לא מטעה, אני רק אומרת שמבחינתי החוק הזה נמצא במסגרת הרבה יותר גדולה, וגם הסגנים האלה הם ללא שכר וללא תנאים.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
ואני אומרת שהגיע הזמן להסדיר את מעמדם של חברי מועצת עיר בחקיקה. הגיע הזמן שאנחנו לא נצטרך לעשות חוק שהוא טלאי על טלאי. החוק הזה, מבחינתי, מייצג פלח מאוד קטן בתוך המכלול השלם. היום מונחות שתי הצעות חוק שחתומים עליהן הרבה מאוד חברי כנסת. שתי הצעות החוק האלה, מטרתן בעצם להסדיר את מעמדם הכולל של חברי המועצה, בתוך זה גם את של הסגנים. הצעות החוק האלה בשלות לעלות לוועדת שרים לענייני חקיקה. חיליק, מבחינתי זה השלב הבא – להעלות את הצעות החוק האלה ולהסדיר את מעמדם של חברי מועצת עיר. הלוא חברי מועצת עיר הם שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית. מבחינתי הם החוליה החלשה בדמוקרטיה הישראלית. לא יכול להיות שבית-המחוקקים יתעלם מהאוכלוסייה שמטרתה בסופו של דבר לשרת את התושבים. מטרתנו לשרת את התושבים ולתת להם את מה שהם צריכים.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
זה לא קשור להצעת החוק הזאת.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
מעל במה זו אני קוראת לנו לפעול, לא לוותר, לא לעשות טלאי על טלאי, אלא חוק אחד רציני במדינת ישראל, שמכיר בחברי המועצה כישות משפטית בעלת זכויות וחובות, אבל בשורה התחתונה והכי חשובה – גם לחזק את מעמדה של הדמוקרטיה הישראלית, אבל גם לחזק את השירות לתושב.
גברתי היושבת-ראש, עוד משפט. היום הרבה מאוד תושבים אינם מרוצים מהשירות שניתן להם ברשות המקומית. כשהם באים בטענות, הם באים בטענות הן אל חברי המועצה הן אל סגני ראשי הערים והן אל ראש הרשות. ברגע שנסדיר בצורה חוקתית את מעמדם של חברי המועצה, נסדיר את המעמד של הדמוקרטיה הישראלית ואת המעמד של אותם אנשים שמשרתים את הציבור ונבחרי הציבור. בשורה התחתונה, וזה הכי חשוב, התושב האזרח יקבל שירות טוב יותר בתחומים מוניציפליים, כלכליים, חברתיים, חינוכיים.
זאת מטרתי. מפה, מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים, אני קוראת לך – נעשה חוק גדול, משמעותי ורחב עוד בכנסת הנוכחית, וכמה שיותר מהר. תודה רבה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחברת הכנסת יפעת קריב. מכיוון שכל שאר הדוברים הסירו את בקשתם לדבר, אנחנו נעבור להצבעה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה, בבקשה. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–2 – 26
נגד – 2
נמנעים – 4
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר גילה גמליאל:>
26 בעד, שני מתנגדים, ארבעה נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 27
נגד – 2
נמנעים – 5
חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
27 בעד, שני מתנגדים, חמישה נמנעים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 31), התשע"ה–2014, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים.
<הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014>
[מס' כ/564; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ז, עמ' 12724; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גילה גמליאל:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן; אה, במקומו יציג היוזם של הצעת החוק, חבר הכנסת רוברט אילטוב. בבקשה.
<רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):>
כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים – אני מבין שבבית הזה יש רק שרים של ישראל ביתנו – התבקשתי על-ידי יושב-ראש ועדת הכלכלה להציג את החוק של עצמי.
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
הצעת החוק היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת רוברט אילטוב ואיילת שקד, ונועדה לאפשר לבתי-זיקוק למכור ולשווק גז טבעי, בכפוף לכמה הגבלות ותנאים כפי שאסביר בהמשך, ובכך לקדם את התחרות במקטע פעילות זה.
בטרם אציג את עיקרי הצעת החוק – אקדים בכמה דברי רקע. חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב–2002, אינו קובע היום חובת רישוי לעיסוק במכר ובשיווק של גז טבעי, כל עוד לא הותקנו תקנות המחייבות זאת לפי סעיף 5 לחוק, אך מטיל הגבלות על זהות הגורמים שיהיו רשאים לעסוק בפעילות זו. בהתאם לכך, חל איסור לעסוק במכר ובשיווק של גז טבעי על בעל רישיון להולכת גז טבעי, ספק חשמל, וכן בתי-זיקוק, "מזקק נפט" בלשון החוק, ועל גורמים הקשורים אליהם.
איסור זה נקבע בשעתו בשל חשש מפני השתלטות גורמים דומיננטיים במשק האנרגיה על מקטע המכר והשיווק של גז טבעי, ובפרט של חברות ממשלתיות דוגמת בתי-הזיקוק. ואולם, בשל התמורות המשמעותיות שחלו במשק האנרגיה בישראל, ובכללן הפרטת בתי-הזיקוק ופיצולם לשתי חברות ממשלתיות מתחרות, תחום זיקוק הנפט אינו נשלט היום על-ידי חברה אחת. לפיכך, וכדי לקדם את התחרות ולעודד כניסת גורמים חדשים לפעילות במקטע זה, מוצע לבטל את האיסור החל על מזקק נפט ועל גורמים הקשורים אליו למכור ולשווק גז טבעי.
לוועדת הכלכלה הובאה חוות דעת מאת הרשות להגבלים עסקיים שלפיה אין בהסדר המוצע כדי לפגוע בתחרות במשק הגז הטבעי. החשש היחיד שעליו הצביעו נציגי הרשות הוא מפני הצבת תנאים בלתי הוגנים לצרכני הגז הטבעי, בשל מעמדם הדומיננטי של בתי-הזיקוק במשק האנרגיה. כדי לתת מענה לחששות אלה, הוספו להצעת החוק הגבלות ותנאים למכירה או לשיווק גז טבעי בידי מזקק נפט או גורם הקשור אליו: ייאסר עליו להתנות שירות בשירות, בדומה לאיסור החל היום על בעלי רישיונות מכוח החוק, וכן יחולו עליו מגבלות שעניינן מספר תחנות התדלוק בגז טבעי שהוא או מי מהגורמים הקשורים אליו, יחד ולחוד, יהיו רשאים לנהל, למכור או לשווק להן גז טבעי באופן בלעדי, או להחזיק בהן אמצעי שליטה. בנוסף, ניתן יהיה לקבוע בתקנות תנאים נוספים לעניין זה.
כפי שציינתי, החוק אינו קובע היום חובת רישוי לעיסוק במכר ובשיווק של גז טבעי, אך ככל שתיקבע בעתיד חובת רישוי כזו – מוצע לבטל את האיסור החל היום על בתי-הזיקוק ועל גורמים הקשורים אליהם לקבל רישיון כאמור.
אני מבקש להודות בזאת לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה: צוות הייעוץ המשפטי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, עורכת-הדין אתי בנדלר, ועורך-דין איתי עצמון. למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, רכזות הוועדה דקלה טקו, כוכי שבתאי ויפעת לוי-ישראל, ולדובר הוועדה ליאור רותם. כמו כן אני רוצה להודות לצוות של עוזרים של יושב-ראש הוועדה: נעמה אסרף, איתמר אסף ודורון הדס.
חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק אכן תקדם את התחרות בתחום הגז הטבעי ובכך תעודד את השימוש במשאב זה לטובת המשק כולו.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
את רוצה שאני אודה לפני או אחרי?
<היו"ר גילה גמליאל:>
עכשיו.
<רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):>
כיוזם החוק, עם שותפתי איילת שקד, אני רוצה להודות באמת לכל הגורמים בוועדה, כולל יושב-ראש הוועדה, על קידום די מהיר של החוק. אני רוצה להודות גם למשרדי הממשלה שתמכו בהצעת החוק.
אני חושב שקידום התחרות בתחום הגז, המשאב הטבעי שנמצא בישראל, גם יעודד תחרות וגם יוריד את המחירים גם לתעשייה וגם לצרכן הפרטי. כל תחרות כאן היא תחרות מבורכת. אנחנו מגדילים ב-50% את כמות המתחרים במשק בפעולה של החוק הזה, ואין ספק ששימוש בגז כמשאב טבעי הוא שימוש ראוי, חשוב וטוב גם לאיכות הסביבה. זה משאב האנרגיה הכי נקי שיש לנו היום.
אני רוצה להודות שוב גם לצוות העוזרים שלי וגם לצוות העוזרים של איילת שקד. אני חושב שהם עשו עבודה נהדרת. וכמובן – לכל מי שתמך בחוק. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה ליוזם ההצעה רוברט אילטוב ולחברת הכנסת איילת שקד. מכיוון שאין הסתייגויות, נעבור לבקשות רשות הדיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. עומדות לרשותך חמש דקות.
<דב חנין (חד"ש):>
גברתי היושבת-ראש, תודה לך, רבותי השרים, גברתי השרה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לברך את שני יוזמי הצעת החוק הזו, חבר הכנסת אילטוב וחברת הכנסת שקד. אני חושב שזה מהלך נכון וזה מהלך ראוי ואני תומך בו.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות, עמיתי חברי הכנסת, כדי לדבר על היבט אחר מוזנח ומדאיג של משק האנרגיה שלנו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על היבט אחר מוזנח של משק האנרגיה שלנו, ואני שמח שנמצא אתנו כאן שר התיירות, שהוא גם שר האנרגיה לשעבר – זו הזדמנות גם להודות לו על שיתופי הפעולה שהיו בינינו בענייני אנרגיה. אבל, אדוני, מאז עזבת את משרד האנרגיה יש עוד הרבה מה לעשות בתחום האנרגיה. אני מגיע לכאן היום, אני חייב לומר לכם, מאוד מאוד מתוסכל בשני היבטים של משק האנרגיה שלנו: ההיבט של האנרגיה המתחדשת וההיבט של ההתייעלות האנרגטית.
בואו נתחיל באנרגיה מתחדשת. הגז הוא לא הדרך הזולה וגם לא הדרך הנקייה ביותר לייצר אנרגיה. יש דרכים זולות יותר ונקיות יותר. אנחנו מדינה רוויית שמש; האם אנחנו מנצלים את השמש בישראל? יש לנו אזורים שיש בהם אנרגיות רוח משמעותיות; האם אנחנו מנצלים אותן? או שאנחנו עדיין, במדינת ישראל ברוכת השמש, יכולים להסתכל מאחור ובקנאה גדולה על מה שקורה בתחום האנרגיה המתחדשת בגרמניה, שיש בה הרבה הרבה הרבה פחות שמש מאשר בישראל? העובדה שאנחנו כל כך מפגרים בתחום האנרגיה המתחדשת צריכה להטריד את כולנו. אנחנו כולנו כמובן שמחים על משאבי הגז הגדולים שנתגלו ליד חופי ישראל, אבל אסור שהגז הזה יהיה עילה לעצור את ההתפתחות ואת ההתקדמות ואת הניסיון שלנו להדביק את הפערים ביחס למדינות אחרות ביחס לאנרגיה מתחדשת – שמש, רוח. אלה הן האנרגיות הנקיות, אלה הן גם האנרגיות הזולות.
וכמובן, אני מתוסכל גם בהיבט השני, ההיבט של ההתייעלות האנרגטית. אנחנו, מתוך הנתונים שיש לנו כאן – מרכז המחקר והמידע של הכנסת מספר לנו שבהתייעלות אנרגטית אנחנו מסוגלים לחסוך עד 2020 סדר גודל של חמישית מהאנרגיה שנצרכת במשק הישראלי, 20% חיסכון באנרגיה, 20% חיסכון בכסף, 20% חיסכון בנזקים סביבתיים.
בשנת 2011 הייתה לי הזכות לקדם ולהעביר בכנסת את חוק ההתייעלות האנרגטית. הוא עבר כתיקון משמעותי וגדול, רוחבי, לחוק מקורות אנרגיה, ואני בהחלט מעריך את ההתקדמות שנעשתה בעקבות חקיקת החוק הזה. אבל אני רוצה להתריע בפניכם, עמיתי חברי הכנסת: הכלים שהצענו יחד בחוק הזה לא ממומשים על-ידי הממשלה. החוק הזה, למשל, מטיל על הממשלה חובה לגבש תוכנית לאומית להתייעלות אנרגטית. עד היום, שלוש שנים אחרי חקיקת החוק הזה, אין תוכנית לאומית כזאת, אין תוכנית לאומית להתייעלות אנרגטית. למה? הבזבוז באנרגיה, למי הוא מועיל? מי מרוויח מזה? למה אנחנו לא יכולים לבצע את מה שהחוק בישראל מטיל על הממשלה? הממשלה לא קבעה יעדים מוגדרים להתייעלות. אין לוחות זמנים למימוש השינוי. אין אפילו בסיס נתונים מספק במשרדי הממשלה וברשויות הציבוריות השונות.
הדבר המתסכל ביותר זה שכשאנחנו בוחנים את הנתונים אנחנו רואים שבמשק הפרטי יש התקדמות, אפילו במשק הפרטי המסחרי יש התקדמות. איפה המצב הכי בעייתי? איפה המערכת הכי פחות מתפקדת – וזה מתסכל מאוד? במערכות הציבוריות; המערכות הציבוריות, שאנחנו בחוק ההתייעלות מ-2011 רצינו לראות בהן מודל, אמרנו: בואו נייעל את המערכות האלה, נקדם אותן, כדי שאפשר יהיה אחר כך להעתיק למשק הפרטי, כדי שאפשר יהיה אחר כך ליישם במקומות אחרים.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להודות בפני עצמנו: עם כל הרצון והאנרגיה והעשייה הגדולה שנעשתה בכנסת, אנחנו רחוקים מהמקום שבו אנחנו צריכים להיות. זו ההזדמנות להתריע על כך, וזו ההזדמנות לקרוא לממשלה לשנס מותניים, להתגייס – התייעלות אנרגטית, אנרגיה מתחדשת – מדינת ישראל יכולה וצריכה להוביל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה. ההצבעה החלה. בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–6 – 37
נגד – 6
נמנעים – אין
סעיפים 1–6 נתקבלו.
<היו"ר גילה גמליאל:>
37 בעד, שישה מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. לפרוטוקול מתווספת הצבעתו של חבר הכנסת נחמן שי.
עכשיו אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. אנחנו עברנו להצבעה. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 39
נגד – 6
נמנעים – אין
חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
39 בעד, שישה מתנגדים. הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים.
<הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר ועל שינוי שמות משרדים>
<היו"ר גילה גמליאל:>
אנחנו עוברים להודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, בדבר הפסקת כהונתו של שר. יציג את ההודעה סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה אופיר אקוניס. בבקשה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע בשם הממשלה, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי כהונתו של השר להגנת הסביבה עמיר פרץ נפסקה ביום 11 בנובמבר 2014, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו הגיש השר פרץ לראש הממשלה את כתב התפטרותו מהממשלה, בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני אבקש ממך, כבוד סגן השר, להישאר כדי להודיע את הודעת הממשלה בדבר החלטתה לשנות את שמו של משרד הבינוי והשיכון כך שייקרא מעתה: משרד הבינוי. בבקשה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גברתי היושבת-ראש, הממשלה החליטה לשנות את שמו של משרד הבינוי והשיכון כך שייקרא מעתה: משרד הבינוי.
בהתאם לפקודת פקידי הממשלה (שינוי תארים), 1940, תפורסם ברשומות הודעה על שינוי תוארו של השר משר הבינוי והשיכון לשר הבינוי.
העיקר שתיפתר בעיית הדיור, מה זה משנה איך קוראים למשרד? אבל אנחנו מודיעים על כך, כפי שמחייב אותנו. תודה ולילה טוב.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני מודה לסגן השר המקשר חבר הכנסת אופיר אקוניס.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ה, 25 בנובמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 19:46.>