דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישבה קפ"ג הישיבה המאה-ושמונים-ושלוש של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, ד' בכסלו התשע"ה (26 בנובמבר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 250. קרבות כלבים בישראל 7 משולם נהרי (ש"ס): 7 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 7 אורית סטרוק (הבית היהודי): 10 תמר זנדברג (מרצ): 11 256. פרסום הקלטה 14 יפעת קריב (יש עתיד): 14 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 14 אורי מקלב (יהדות התורה): 17 258. התפטרות מאורגנת של נהגי אוטובוס ערבים בירושלים 21 יואב בן צור (ש"ס): 21 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 21 אורי מקלב (יהדות התורה): 23 אורית סטרוק (הבית היהודי): 24 260. דחיית רכישת אוטובוסים ממונעי-גז בחברות "דן" ו"אגד" 27 ניצן הורוביץ (מרצ): 27 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 27 דב חנין (חד"ש): 30 257. ההוצאה הציבורית על קמפיין "מחיר מטרה" 31 אלעזר שטרן (התנועה): 31 שר הבינוי אורי אריאל: 32 יפעת קריב (יש עתיד): 39 משה גפני (יהדות התורה): 43 259. הסכם ויזת עבודה בין קוריאה לישראל 54 מאיר שטרית (התנועה): 54 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 55 הצעת חוק להגבלת שכר טרחת עורך-דין וגבייתו באמצעות ההוצאה לפועל (קביעת זכאות לתגמולים של ניצולי שואה לפי החלטה מינהלית) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 58 יצחק כהן (ש"ס): 58 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 60 דני דנון (הליכוד): 63 הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014 70 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 71 הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014 72 מרב מיכאלי (העבודה): 72 הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014 73 עמר בר-לב (העבודה): 73 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 74 דני דנון (הליכוד): 75 הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ד–2014 78 דב ליפמן (יש עתיד): 79 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 79 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור זיכוי מס), התשע"ה–2014 81 אלעזר שטרן (התנועה): 81 סגן שר האוצר מיקי לוי: 83 הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (העברת המחלקה לחקירות שוטרים למשרד מבקר המדינה וקביעת תקופת צינון), התשע"ג–2013 84 מוחמד ברכה (חד"ש): 84 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 86 הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ד–2013 89 ניצן הורוביץ (מרצ): 90 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 93 ניצן הורוביץ (מרצ): 98 הצעת חוק העונשין (תיקון – הוראות בעניין הפסקת הריונות), התשע"ג–2013 100 נסים זאב (ש"ס): 101 שרת המשפטים ציפי לבני: 104 נסים זאב (ש"ס): 106 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 109 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 109 הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – ביטול אגרות בעד פעולות הרשות באירוע כבאות והצלה), התשע"ד–2014 110 דוד אזולאי (ש"ס): 110 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 112 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים לילדים עד גיל 18), התשע"ד–2014 119 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 119 שרת הבריאות יעל גרמן: 124 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 129 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 129 הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – דיווח על פריצה למאגר מידע), התשע"ד–2013 129 אורי מקלב (יהדות התורה): 130 שרת המשפטים ציפי לבני: 133 אורי מקלב (יהדות התורה): 134 הצעת חוק להסדרת הטיפול באריזות (תיקון – איסור מכירת מוצר באריזת גופייה לא מתכלה או באריזת שירות חד-פעמית), התשע"ד–2014 136 מיכל רוזין (מרצ): 136 שר הפנים גלעד ארדן: 137 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ד–2014 140 עמר בר-לב (העבודה): 140 שרת הבריאות יעל גרמן: 142 אורי מקלב (יהדות התורה): 144 יוקר המחיה 147 זהבה גלאון (מרצ): 147 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 151 אופיר אקוניס (הליכוד): 159 נחמן שי (העבודה): 177 לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו): 180 אורית סטרוק (הבית היהודי): 188 יעקב מרגי (ש"ס): 194 יעקב אשר (יהדות התורה): 196 אלעזר שטרן (התנועה): 198 אילן גילאון (מרצ): 200 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 203 מוחמד ברכה (חד"ש): 205 באסל גטאס (בל"ד): 208 שאול מופז (קדימה): 212 נסים זאב (ש"ס): 214 מיכל בירן (העבודה): 216 זאב אלקין (הליכוד): 219 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 227 יצחק הרצוג (העבודה): 287 הצעות לסדר-היום 301 קריאת ראש עיריית אשקלון להפסיק העסקת עובדים ערבים 301 עיסאווי פריג' (מרצ): 302 עפו אגבאריה (חד"ש): 303 עמר בר-לב (העבודה): 304 אלעזר שטרן (התנועה): 306 יעקב מרגי (ש"ס): 307 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 308 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 309 שר הביטחון משה יעלון: 310 נסים זאב (ש"ס): 311 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 314 הצעות לסדר-היום 316 יונתן פולארד החל לרצות את שנתו ה-30 בכלא 316 נחמן שי (העבודה): 317 אליהו ישי (ש"ס): 318 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 319 שר הביטחון משה יעלון: 322 הצעה לסדר-היום 323 סכנת הפגיעה של הרפורמה ברפואה בישראל 323 יואב בן צור (ש"ס): 324 שרת הבריאות יעל גרמן: 325 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 329 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 330 הצעות לסדר-היום 330 הורדת דירוג האשראי של ישראל 330 מיקי רוזנטל (העבודה): 330 יצחק כהן (ש"ס): 332 באסל גטאס (בל"ד): 335 סגן שר האוצר מיקי לוי: 336 הצעה לסדר-היום 347 בשנת 2014 אחד מכל שלושה תלמידים חווה או היה עד לענישה משפילה בכיתה 347 משולם נהרי (ש"ס): 348 שר הביטחון משה יעלון: 351 הצעה לסדר-היום 356 הפרת זכויותיהן של עובדות ערביות פלסטיניות במגזר הפרטי בישראל 356 באסל גטאס (בל"ד): 356 שר הביטחון משה יעלון: 359 שאילתות ותשובות 361 269. סדרי עדיפויות באכיפת הדין באזור יהודה ושומרון 362 אורית סטרוק (הבית היהודי): 362 שר הביטחון משה יעלון: 363 313. הפנסיה התקציבית 366 משה זלמן פייגלין (הליכוד): 366 שר הביטחון משה יעלון: 367 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום, ד' בכסלו תשע"ה, 26 בנובמבר 2014, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. יש לנו כאן גם שר תורן, גם השרים שמשיבים. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון פנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ לעלות לכאן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 250, מאת חבר הכנסת משולם נהרי. הנושא הוא: קרבות כלבים בישראל. <250. קרבות כלבים בישראל> <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בישראל מתקיימים קרבות בין כלבים ולצדם ענף הימורים. מדובר בצער בעלי-חיים ברמה הקשה ביותר ובתרבות פגומה ולא מוסרית. רצוני לשאול: 1. האם פעילות זו ידועה למשטרה? 2. אם כן – מה נעשה למיגורה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נהרי. השר לביטחון פנים, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה. 1–2. יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, פעילות זו של קרבות כלבים, כפי שחבר הכנסת משולם נהרי העלה בשאילתה הדחופה, מוכרת למשטרת ישראל. ברצוני לגנות מכול וכול את התופעה האכזרית והמזעזעת הזאת, שהיא התעללות קשה בבעלי-חיים במטרה לגרוף כסף מהימורים על תוצאות קרבות הכלבים. מאחר שגם באירוע התפרצות לדירה שבה נגנב כלב לא ניתן להוכיח כי הגנבה הייתה למטרות קרבות כלבים, שכן גנבה זו, המהווה עבירה לפי חוק צער בעלי-חיים, סעיף 2, יכולה להיות למטרת סחר בכלבים או הרבעתם או כרכוש לצרכים כלכליים, ואי-אפשר לדעת לאן בדיוק גנבת הכלב – לאיזו מטרה. לכן, בבדיקה שנעשתה במשטרה מתברר כי לא ניתן לפלח במחשב נתונים על קרבות כלבים. הגורם האחראי מטעם המשטרה בנושא עבירות לפי חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) התשנ"ד–1994, הוא מדור הגנת הסביבה באגף המבצעים של המשטרה. הטיפול בעבירות לפי חוק צער בעלי-חיים מתחלק בין משטרת ישראל למשרד החקלאות, נוכח סמכויות החקירה והתביעה שהוענקו לגורמים שונים במשרד החקלאות. מתוך ההכרה בחשיבות נושא זה קיים מדור הגנת הסביבה במשטרה, שהנו הגורם מטעם משטרת ישראל האמון על אכיפתו של החוק, בשיתוף פעולה הדוק עם גורמי חוץ משטרתיים, לרבות ארגונים התנדבותיים, על מנת להבטיח מענה מיטבי בנושא זה. בנוהל העבודה המשותף שיש למשרד, למשטרה עם משרד החקלאות, משטרת ישראל תטפל בעבירות ההתעללות בבעלי-חיים על-פי סעיף 2 לחוק צער בעלי-חיים ומשרד החקלאות יהיה אחראי לאכיפת שאר הנושאים, ובהם תנאי החזקת בעלי-החיים וכל מה שקשור לעבירות צער בעלי-חיים בתחום חיות המשק והלול. יש מקרים שבהם משרד החקלאות מטפל גם במקרי התעללות בבעלי-חיים. עם זאת, קרבות כלבים הם עבירה לפי סעיף 2 לחוק צער בעלי-חיים, ולכן הם מטופלים על-ידי המשטרה בסיוע השירותים הווטרינריים. בהתייחס לחוק הסדרת הפיקוח על כלבים, משרד החקלאות אמון על האכיפה באמצעות הווטרינרים הרשותיים בדגש על נושאי חיסון, רישוי, סירוס או עיקור כלבים מסוכנים המשמשים על-פי החשד לקרבות כלבים, כגון הכלבים פיטבול, אמסטף וכו'. להלן פירוט האירועים שהצלחתי, באמצעות המשטרה, להביא לידיעתך, חבר הכנסת משולם נהרי, ולידיעת הציבור; מידע מהתקופה האחרונה, רק מהחודשים האחרונים. בשנה האחרונה אני אישית – אני באופן אישי, בלי שום קשר לשאילתה, כבר התחלתי לטפל בזה לפני כמה חודשים. סייעתי בשני אירועים שונים שהובאו לידיעתי על-ידי הציבור – באזור תחנת קדמה, אזור המשולש, אנחנו מדברים על טייבה, טירה, קלנסואה, כל האזור, כפר-קאסם, אשר בעקבות זאת פעלה התחנה במהלך השנה האחרונה. בפעילויות אלה אותרו קרוב ל-30 כלבים, והם הוחזרו לבעליהם. דרך אגב, ראיתי, נדמה לי בערוץ הראשון, סרט על הדברים האלה, אני לא בטוח שאתה ראית, חבר הכנסת משולם נהרי, אבל רק לפני כמה ימים היה סרט על קרבות כלבים. במהלך השנה האחרונה אותרו 30 כלבים, והם הוחזרו לבעליהם. בכפר-קאסם הוקם אורגן משטרתי שפועל שם כבר קרוב לשנה, ואף הוא פעל באותו הקשר. נתפסו עוד שישה כלבים אשר שימשו לקרבות כלבים, שלושה קטינים נעצרו ונחקרו בחשד להתעללות בבעלי-חיים, והנושא הועבר כרגע להחלטת התביעה. להגיד לכם שזה מספיק? לא. יש שם עדיין תופעה, באזור המשולש, ונמשיך לעקוב. ביקשתי להעמיק את החקירות במשטרת ישראל ואת הפיקוח, ולראות אם זה נותן את המענה, כי עדיין התופעה קיימת. ראינו את זה גם בסרט, אמרתי, בערוץ הראשון. בתאריך 4 במאי 2014 קיים סגן ראש מדור הגנת הסביבה של המשטרה פגישה עם קצין החקירות של תחנת עכו בנושא קרבות כלבים בירכא, ועדכן אותו על הפגישה שקיים בנושא עם סגן ראש המועצה בירכא. הנחייתו הייתה לשים דגש בתלונות בנושא קרבות כלבים ולדווח גם למדור. מבדיקה שנערכה בימים האחרונים עם קצין החקירות של תחנת עכו – הוא ציין כי בשנתיים האחרונות נפתחו שישה תיקים – תיקי חקירה בנושא קרבות כלבים והתעללות בבעלי-חיים; עוכבו חשודים, התנהלה חקירה, הוחרמו ארבעה כלבים בסיוע הווטרינרים המקומיים. כל התיקים שנחקרו הועברו להמשך טיפול יחידת הפיצו"ח בבית-דגן במשרד החקלאות, שהיא אמונה על ההמשך. ב-5 במאי 2014, בעקבות פנייה של אזרח, נבדק חשד לקיום קרבות כלבים בחולון. נערכה בדיקה בבית החשוד בתאריך 7 במאי 2014 על-ידי קצין המודיעין של מרחב איילון, ולא נמצאו אצלו כלבים. ב-13 ביוני 2014 התקבלה פנייה על קרבות כלבים באום-אלפחם, בהמשך הועבר עדכון, לפני כמה ימים, מקצין החקירות של תחנת אום-אלפחם, שבמהלך השנה התקבלו בתחנה כמה פניות אשר עסקו בנושא קרבות כלבים המתקיימים בגזרת התחנה. רכזי המודיעין, הסיור והבילוש הונחו לאיתור ולסיכול קרבות הכלבים. זאת, אף שלא היה מיקוד מדויק של אותו בית, אותה חצר. בהמשך נערך מבצע בשיתוף פעולה עם יחידת הפיצו"ח וגופי ההגנה על בעלי-חיים, ובו נתפסו כמה כלבים במצב קשה, והם הועברו להמשך טיפול במסגרות השונות הקולטות כלבים אלו. חשוד במעשה עוכב ונחקר על-ידי הגופים הרלוונטיים. על אף כל הניסיונות שנעשו לאיתור הזירות שבהן מתקיימים קרבות הכלבים, לא אותרו בפועל זירות. ב-2 ביולי בוצעה פעילות בכפר ירכא, פעילות נוספת, על מנת לאתר כלבים שקיים חשד כי הם משמשים לקרבות כלבים. נמצא כלב פיטבול שנתפס והוחזק על-ידי פקח תברואה עירוני משום שלא היה לו היתר כנדרש, והכלב כמובן לא היה מחוסן ולא מסורס, דבר המהווה עבירה לפי חוק הסדרת הפיקוח על כלבים. הטיפול הועבר לווטרינר העירוני, כנדרש לפי החוק. על מנת להבטיח טיפול מיטבי בתופעה, מקיימת המשטרה באמצעות הגורם המטפל קשר קבוע עם פעילים למען בעלי-חיים, בעיקר באזור הצפון, ועמותות כמו "פטרואה", "אנונימוס" ו"תנו לחיות לחיות". לצד שיתוף פעולה עם גופים חוץ-משטרתיים כגון "תנו לחיות לחיות" ואחרים, הפנה הגורם המטפל מטעם המשטרה במדור הגנת הסביבה דרישה לקציני המודיעין בכל תחנות המשטרה ליזום פעילות לקבלת מידע בדבר קיום קרבות כלבים, כאשר לצדם תופעות של הימורים. אני אומר לך, חבר הכנסת משולם נהרי, אני אעקוב אחרי הדברים האלה. הדברים האלה, פתחתי ואמרתי, התעללות, אכזריות – לא מקובל עלי, וצריך להמשיך לטפל. אלה בעלי-חיים, ובאמת צריך לשמור על הכלבים האלה, וכל המלחמות וקרבות הכלבים האלה הם עבירה חמורה, ואני אמשיך לעקוב. ביקשתי כבר גם מהמשטרה סקירה הרבה יותר רחבה, להתעמק בתחום הזה, ונמשיך לעקוב אחרי זה. כמובן, אני אדווח לכם, או לך באופן אישי, על המשך המעקב. זה נושא כאוב ונושא שצריך להמשיך לעקוב בו, גם המשרד שלי באמצעות המשטרה וגם משרד החקלאות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים. האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת נהרי? <משולם נהרי (ש"ס):> הוא נתן לי תשובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אוקיי. יש חברות כנסת, סטרוק וזנדברג, שמבקשות להפנות לשר שאלה נוספת. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, לצערנו הרב, רק בעקבות פנייה לבית-משפט הותר היום לפרסום מה שהיה ידוע מהתחלה, גם לך, גם לקצינים שלך וגם לציבור בישראל, שנתנאל עראמי, השם ייקום דמו, נרצח בפיגוע. אני פניתי אליך באופן אישי אחרי שהייתי בשבעה אצל המשפחה, ואחרי ששמעתי את העדויות איך נראו החבלים של הסנפלינג, שהיה ברור שהם נחתכו ביד זדונית על מנת לרצוח אותו. למה, אדוני השר, נמנעתם מלומר מייד שזה פיגוע? למה לא הענקתם לנתנאל, השם ייקום דמו, לוויה כפי שראוי שתהיה לקורבן של פיגוע רצחני טרוריסטי? למה לא נתתם למשפחה את היחס שמשפחה של נפגע טרור צריכה לקבל, ומקבלת, כאשר ידוע שמדובר בפיגוע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> למה אני כחברת כנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סטרוק, תודה. תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> עוד שאלה אחת שצריכה לעניין אותך, אדוני היושב-ראש, כיושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. שאלה במסגרת דקה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> למה אני כחברת כנסת – ופניתי אליך וקיבלתי תשובה שאתה לא יכול לתת לי תשובה כי הכול תחת חיסיון – למה אני צריכה לקבל את התשובה דרך התקשורת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סטרוק. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. שאלות נוספות, דקה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שאלה נוספת בנושא השאילתה המקורית. הנושא הזה נמצא באכיפה משולבת, חלקה במשטרה וחלקה, מה שמתוקף חוק צער בעלי-חיים, במשרד החקלאות. פה מדובר במקרה שזה לא ביצים, חלב, בשר, זה נטו זכויות בעלי-חיים; זה כלבים שעוברים התעללות קשה – עבירה, אגב, שהעונש עליה הוא עד שלוש שנות מאסר או קנס גבוה. ולמרות זאת, בהוראת משרד החקלאות, כלבים, אנחנו רואים, מוחזרים לבעלים המתעללים שלהם, עוברים תנאים מאוד קשים. השוק הזה פרוץ לגמרי; אפשר למצוא בכל מקום כלבים שמוצעים למכירה, להחלפה, במצב קשה, וברור שהכלבים האלה עברו התעללות. המוקד, לפי דעות של מומחים וארגונים, ששמחתי לשמוע שאתם עובדים אתם, וטוב שכך, נמצא בשני מקומות: 1. באכיפת איסור ההרבעה, שככה בעצם מגיעים הכלבים האלה, והמצב משחזר את עצמו, משעתק את עצמו; 2. באכיפה, שהיא מרתיעה, בשל העבירות שכבר נעשו. ולכן נשאלת השאלה: באיזו מידה השיתוף שלכם, כגורמי אכיפה של המשטרה, עם משרד החקלאות, קודם כול בהכבדת היד ובאכיפה ראויה ובענישה כבדה? ודבר שני, האם נעשית אכיפה יזומה בשל העבירות האלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> כי יש עוד איזה רושם שעולה מהשטח, שאתם ממתינים לקבל מידע, ולא מתבצעות בדיקה ואכיפה יזומה, ויכול להיות שזה יכול קצת לעורר את הדברים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. כבוד השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני אומר לך שהתחום הזה מתחלק בין המשרדים, בין משרד החקלאות למשרד לביטחון הפנים, משטרה. ברגע שיש תלונות – הבעיה היא הגשת התלונה. ברגע שיש תלונה, אפשר באמת לפתוח בחקירה ולנסות להגיע לאותם אנשים שמתעסקים בהתעללות או בקרבות כלבים או כל דבר אחר. הבעיה היא שאין תלונות. אני אישית התעסקתי, מפני שהבת שלי מתעסקת, אוהבת את התחום של בעלי-חיים. ובאשר לכתבה שהייתה בערוץ 1 רק לפני שבוע – אני פשוט זימנתי את הבחור אלי לפני חצי שנה, ודיברנו מה עוד ניתן לעשות. הוא באמת אחד האנשים היותר-אכפתניקים שטיפלו בנושא של איסוף הכלבים, בעיקר מאזור המשולש. ומי שראה את הכתבה – אני ראיתי את סוף הכתבה, באמת כאב הלב איך שהוא נשבר והכול הלך. אבל צריך להמשיך להתעסק עם זה. אני הבטחתי פה לחבר הכנסת משולם נהרי שאני אכנס יותר עמוק לנושא הזה. אני אקיים דיון גם עם משרד החקלאות, עם המשטרה, נראה מה עוד ניתן לעשות. יש כמה תיקים, יש כמה אנשים, זה לא מספיק. זה לא מספיק. צריך לעשות. אם ידוע לך על מישהו מאותם ארגונים שיכולים לתרום – אני גם אזמן את הארגונים האלה, נעשה מה שניתן עוד לעשות. זה נושא מאוד כאוב, קשה, שאי-אפשר לראות. אני באופן אישי לא יכול לראות את הדברים האלה, כואב לי באופן אישי. אני אומר, בעלי-חיים, צריך לשמור עליהם, והקרבות האלה למטרות הימורים הם דבר חמור מאוד. אני אכנס לדברים האלה, אני גם אעדכן אותך, כמו את משולם, מה נעשה, ונשמור על קשר. לגבי חברת הכנסת סטרוק, אפשר להגיד כל דבר. מאחר שאנחנו מכירים האחד את השני – כל דבר. אני רק אומר מבחינת הממצאים. אני לא רוצה להיכנס לתיק החקירה, כי אני לא בקי בתיק עצמו, ניהלה את זה התחנה, אולי המחוז, אבל כשאין ידע – אמרתי את זה כשדיברת אתי בפעם שעברה והעלית את השאלה – כשלא בטוחים אם זה הולך לתחום הפלילי או לתחום הפח"עי, הדברים האלה – זה לא רק המשטרה, זה גם שירות הביטחון הכללי – הדברים האלה נמצאים בבדיקה, ואי-אפשר להגיד: רבותי, זה פלילי, או ביטחוני, וזהו; זה פיגוע או לא פיגוע. יש דברים שעדיין לא ברורים. היה, רק לפני כמה ימים – נושא הדריסה בגוש-עציון. גם שם – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הם אמרו מההתחלה שזה פיגוע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, אבל אין פה כוונה. אל תחפשו כוונת זדון. זה לא שהמשטרה רעה. זה לא ששירות הביטחון לא רוצה להכריז. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הוא לא היה בעולם הפשע. הוא לא היה בעולם הפשע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני אומר – דקה, דקה; שאלת שאלה – הדברים הם – יש דברים שבהם זה לא ברור עדיין, ולך זה ברור מהרגע הראשון, כי את היית חוקרת. אני לא הייתי חוקר. כשלא ברור, בודקים את הדברים. ברגע שמגיעים למסקנה שמדובר בפיגוע, כפי ששירות הביטחון הגיע למסקנה הזאת לפני כמה ימים, מודיעים למשפחה. לא צריך פה לבוא ולהגיד – רבותי, ברגע הראשון, כשאין ודאות, צריך להמתין. זה תיק חקירה שמתנהל על-ידי המשטרה, בשיתוף פעולה עם שירות הביטחון הכללי, ובסוף, לצערי, לצערנו, זה פיגוע. אבל לא צריך כרגע לבוא, כאילו מישהו – יד זדונית לקחה את זה לכיוון הפלילי ולא לכיוון הביטחוני. לא נכון. צריך להיות זהירים. מדברים פה על משפחות שכולות, מדברים פה על אנשים שנהרגו או נרצחו, בואו נמתין. ולכן, צריך להמתין. גברתי, צריך להמתין לתוצאות או של המשטרה או של שירות הביטחון. ברגע שזה ודאִי, אפשר לצאת לציבור. מי מוציא את זה לציבור? או המשטרה או שירות הביטחון. אני בוודאי לא יכול להוציא הודעה לא מוסמכת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, השר נשאר. תודה לך בוודאי על התשובות המפורטות. השר נשאר אתנו, וחברת הכנסת יפעת קריב תפנה אליו שאילתה דחופה מס' 256 בנושא: פרסום הקלטה. בבקשה. <256. פרסום הקלטה> <יפעת קריב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ביום רביעי האחרון פורסמה בתקשורת, בניגוד לבקשת המשפחה, הקלטה של נערה שנרצחה. אני כמובן מדברת על משפחת דדון ועל ההקלטה של שלי דדון, זיכרונה לברכה, הקלטה שבה נשמעת גם בת-דודתה טל פרץ. ברצוני לשאול: 1. מדוע הודלפה ההקלטה לתקשורת בניגוד לבקשה מפורשת של המשפחה שלא להדליף אותה? 2. האם לא חודדו הנהלים וההנחיות בנושא לאחר הדלפת הקלטת של הנערים? וגם על זה דיברנו כאן במליאה. 3. מה נעשה, אם נעשה, לתמיכה בבת-הדודה, שמצבה לא טוב מאז הודלפה הקלטת ואחרי שהיא ביקשה כמה פעמים שהיא לא תודלף? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשאילתה של חברת הכנסת יפעת קריב – את רומזת, נכון? זו רמיזה – – <יפעת קריב (יש עתיד):> לא – – – מפורשת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – כי הקלטת שפורסמה הועברה לתקשורת על-ידי המשטרה, כך אני מבין, והיא בבחינת הדלפה. אז בואו נשים את העובדות – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> הקלטת הייתה בידי המשטרה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברת הכנסת יפעת קריב, אני אגיע לדברים, אני רק אומר לגבי הרמיזה פה שהמשטרה הדליפה. אני מבקש להבהיר כבר בתחילת דברי, כי דוברות המשטרה – פניתי אליהם – לא מסרה לתקשורת את הקלטת השיחה שניהלה הנרצחת עם קרובת משפחתה; היא לא מסרה את הקלטת, והיא מביעה צער עמוק על פרסומה בניגוד לרצון המשפחה. כך שככל שידוע למשטרה, לא מדובר בהדלפה מהמשטרה. לאור האמור בשאילתה, וככל שיש ראיות לכך שמדובר בהדלפה מהמשטרה, המשפחה יכולה לפנות למח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, האמונה על חקירה מסוג זה, להגיש תלונה. אם היא חושדת במשטרה, מח"ש תחקור את זה, משום שמדובר בעבירה פלילית, וחייבים לפתוח בחקירה אם יש חשד שהמשטרה הדליפה. בהיבט הכללי הקשור להדלפות חומרי חקירה – וזאת לא הפעם הראשונה שמאשימים את המשטרה – אבקש להבהיר שוב כמה נושאים. 1. חשיפת חומרי החקירה בכלי התקשורת נצרבת בתודעה הציבורית כהדלפה מתוך המשטרה, אף שהדברים לא בהכרח נכונים. ראשית יש לציין כי במקרי חקירה רבים, כולל במקרה הזה, מעורבים גורמים נוספים. הטלת האשמה באופן אוטומטי על אנשי המשטרה היא בבחינת גרימת עוול למשטרה. בשלבים די מוקדמים של החקירות נכנסים לתמונה סנגורים מטעמם של החשודים, ולא ניתן לשלול כי העברת המידע לתקשורת נעשית על-ידם או על-ידי מי מטעמם מאינטרס כזה או אחר, גלוי או נסתר. עם סיום החקירה נמסרים חומרי החקירה לגורמים חיצוניים, וביניהם הסנגורים, המקבלים לידיהם את חומר החקירה במלואו – כל החומר, לרבות חומרים מוקלטים, מצולמים – ואין למשטרה שום שליטה על מה שנעשה על-ידם עם החומר שיוצא מטעמם. שני הקווים המנחים לעניין פרסומים מחקירות: הראשון שבהם – פרסום שיש בו כדי להשפיע על מהלך המשפט הפלילי או תוצאותיו הוא פסול מעיקרו; והדבר השני – יש צורך להעמיד לרשות הציבור מידע על פעולותיהן של הרשויות המטפלות בשמירת החוק. יש להדגיש כי פעמים רבות הפרסום הוא בשלבי החקירה הראשוניים, דבר שעשוי לפגוע באופן מהותי בחקירה, ויש בו משום שיבוש הליכים – דבר המצביע לכאורה על גורם אחר, שהוא בעל אינטרס להוציא את הפרסום, ולא המשטרה. ככל שאין פגיעה בשני הקווים המנחים שציינתי, הרי שהמשטרה רשאית, בהתאם לשיקול דעתה, להחליט אם לפרסם ומה לפרסם. יחד עם זאת, המשטרה מקפידה על שמירת האיזון הנכון בין פרסום עבודתה – ויש בזה גם אינטרס חשוב של הרתעת עבריינים וחיזוק תחושת הביטחון של האזרח – לבין יישום הוראות הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שביסודן שמירה על הפרטיות ועל מהלך החקירה התקין. במהלך כלל-ארגוני במשטרה שנעשה לפני כשנתיים הוקמה חטיבת דובר המשטרה, וכפועל יוצא מכך גובשה מדיניות ארצית, הכוללת, בין היתר, הקפדה על יישום הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה מס' 4.1003, "קווים מנחים לרשויות האכיפה בעניין פרסומים מחקירות". בהתאם לכך טופלו תופעות שונות בנושא פרסומים מחקירות: תיאור עברו התעבורתי של נהג שביצע תאונה קטלנית; פעולות אכיפה של אגף התנועה אשר יש חשיבות הרתעתית בפרסומן מצולמות בטשטוש פנים ומספר הרכב של האזרח המעורב בתאונה; לא מתאפשר ליווי עיתונאים לפעולות אכיפה משטרתיות; הופסקה תופעה של צילום אזרחים בכניסה למתקן משטרתי לצורכי חקירה וביציאתם ממנו; המשטרה אינה מעבירה תמונות של עבריינים שברשותה. ולכן כל המכלול הזה – החומר הזה נגיש להרבה גורמים מרגע שהסתיימה החקירה, והחומר הזה – כנראה, אני אומר – יצא משם ולא מהמשטרה. אם המשפחה חושדת שהמשטרה הדליפה, נא להגיש תלונה מסודרת למחלקת חקירות שוטרים, והיא תפתח בחקירה ויתבררו הדברים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים. שאלה נוספת לחברת הכנסת יפעת קריב. שאלה נוספת גם לחבר הכנסת אורי מקלב. <יפעת קריב (יש עתיד):> אדוני השר לביטחון פנים, אני מאוכזבת מתשובתך. אנחנו הלוא יודעים על איזו משפחה מדובר, ואנחנו יודעים איזה סבל עצום ונורא המשפחה הזאת עוברת מהיום שהבת שלהם נרצחה בפיגוע טרור קשה. אתה בא ואומר שהמשפחה צריכה לבדוק את המשטרה? אתה מאשים פה את הפרקליטות מעל במת הכנסת? אתה מאשים את בתי-המשפט? הלוא הקלטת הזאת הייתה אך ורק בידי המשטרה והושמעה בדלתיים סגורות בבית-המשפט. את מי אתה בעצם מאשים? אני חושבת שהתשובה שהייתה מכבדת את המשפחה זאת תשובה שאנחנו נעשה בדק-בית ונבדוק. הלוא חזרו אין-ספור פעמים וביקשו לא להפיץ את הקלטת הזאת. זה לא היה אי-שם בתוך הדוברות. אני מבקשת ממך לשנות את תשובתך ולומר שתעשה בדק-בית, ועל סמך תשובתך אני אפנה כמובן גם לשרת המשפטים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קריב. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אני לא מאשים את המשטרה במקרה הזה, אלא אני רק רוצה לשאול מה המדיניות של המשטרה לגבי הפצת הסרטונים מהפיגועים האחרונים שהיו בירושלים. הופצו מייד, בתוך כמה דקות, אחרי הפיגוע שהיה ברכבת הקלה, בגבעה-הצרפתית, וכן בצומת גוש-עציון – מייד הופצו סרטונים. עכשיו, מה מדיניות המשטרה? האם ההפצה של הדבר הזה טובה או לא טובה? מצד אחד, אני מבין שיש באמת יתרון בהפצה, אולי יתרון הסברתי – שמפיצים מה שקורה בפיגועים, איך נעשים פיגועים. מצד שני, החיסרון הוא קודם כול לא פעם פגיעה במשפחה. אני חושב שמשפחתו של קצין משמר הגבול שהטנדר פגע בו, שרואה את הפגיעה ברכב בכניסה לתחנה של הרכבת הקלה – אני לא חושב שזה מועיל לה וטוב לה. אבל בעיקר, האם זה לא משמש מודל לחיקוי? עכשיו גם התברר, ממש בימים האחרונים, שהמחבל מגוש-עציון אמר שהמודל לחיקוי שלו היה הפיגוע של הרכב שהוא ראה בירושלים, בכביש 1, ברכבת הקלה. גם המשטרה טענה, למשל – ועכשיו בערעור שהגישה משפחתו של המחבל שנהרג בפיגוע הטרקטור, שכשהם טענו שזאת הייתה רק תאונת דרכים אמרה הפרקליטות: זאת לא יכולה להיות תאונת דרכים; הוא ראה שש דקות קודם סרטון של הפיגוע ב"מרכז הרב". זאת סיבה – שהכוונה הייתה פיגוע ולא תאונת דרכים. מה המשמעות של הדבר הזה? כאן זה לא אזרחים. כשאזרחים מפיצים סרטונים, אין לנו שליטה, אבל כאן אלה פקידים או סטודנטים. אני קצת חקרתי מה שקרה, איך הופץ סרטון הפיגוע ברכבת הקלה, כשקצין משמר הגבול נהרג ונכדו של חבר מועצת גדולי התורה, הרב בעדני, נהרג בהמשך. שם זה הופץ על-ידי סטודנטים שהיו במרכז הבקרה; צילמו את האירוע במצלמות שהיו שם בבקרת הרמזורים והפיצו את זה. זה יכול להיות בקרת הרמזורים, זה יכול להיות בקרת הרכבת הקלה, ולכולם יש מצלמות, וגם יכול להיות אולי מצלמות של המשטרה במקרים מסוימים – אני לא יודע מי. אבל זה ברור שפקיד עובד הוא שהפיץ את זה, לא מישהו אחר. השאלה היא אם אנחנו מתערבים בזה, אם יש לנו עניין להתערב בזה – לפי דעתי, חייבים להתערב בזה – ואם כן, איך אתם מתכוננים להתמודד עם עובד שהפיץ דבר כזה. זה דבר פלילי, לעניות דעתי. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – פלילי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברת הכנסת יפעת, אני אשמור באמת על סגנון אחר מזה שאת פונה בו אלי, של אכזבה. בואו לא נתעסק באכזבות האחד מהשני. אני אומר לך שאם יש קמצוץ של דברים לא אמיתיים, את או מישהו מטעמך יכולים לפנות למחלקה לחקירות שוטרים ולהגיש תלונה נגד המשטרה שהפיצה את הסרטון הזה. לבוא ולהאשים בצורה בוטה שההדלפה היא מהמשטרה – אני אומר לך: תיזהרי בלשונך, כי אני בדקתי ואת לא בדקת, והחומרים האלה נמצאים אצל עוד כמה אנשים. ולכן, במקום לבוא ולהאשים, בואו נבדוק היכן החומרים האלה היו, למי הם הופצו ומי הפיץ אותם, ואת זה אני אמרתי בצורה אחראית, אחרי שבדקתי עם דובר המשטרה, כשהודיעו לי שהמשטרה לא הדליפה ולא הפיצה. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כלומר, יש עוד גופים – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לבוא ולהאשים, ולבוא ולשים את המשפחה השכולה בינינו, זה מעשה לא אחראי. אני אומר את זה בעדינות רבה. ולכן, תיזהרי בלשונך. לא צריך להאשים את המשטרה. אם יש חשד, תגישו תלונה, את או מישהו מטעמך, נגד המשטרה, נבדוק את הדברים. זאת התשובה שהתקבלה מהמשטרה אצלי – שזה לא בא מהם. ולכן, לבוא ולרוץ – ואני מכיר, הרבה פעמים מאשימים את המשטרה ואחר כך אומרים: החומרים האלה היו בפרקליטות, אצל הסנגורים, בבתי-המשפט, זה יצא בכל מיני דרכים אחרות, ולא תמיד – או: כמעט תמיד לא מהמשטרה. לבוא ולהאשים את המשטרה זה הדבר הכי פשוט. בואו ניזהר בדברים. חבר הכנסת מקלב אורי, הנושא הזה של מצלמות, הן נמצאות כמעט בכל מקום ומקום. ראינו בפיגוע – שנינו היינו, בבית-הכנסת נפגשנו, ראינו את הצילומים בזווית אחת, ראינו את הצילומים מזווית אחרת, אנשים נמצאים עם הסמארטפונים ומצלמים כל דבר ודבר ומשגרים את זה מייד ב"יוטיוב" וברשתות החברתיות. אין לנו שליטה. אין לנו שליטה, הרבה פעמים – תמונות קשות שאסור לפרסם. זה מאוד פוגע גם במשפחה. אני אומר, כל מה שיש שליטה, למשל אמרת מצלמות רמזור – היינו בפיגוע, אני הייתי בפיגוע השני של הדריסה, ראינו את המצלמות שנתנו את זה, החומרים האלה משמשים בדרך כלל את תיק החקירה – אני לא בטוח שהמשטרה מפיצה את הדברים האלה. כמו שהמצלמות האלה הן מצלמות עירייה, מוציאים את זה כל מיני גורמים אחרים. אני מסכים לחלוטין שצריך לשלוט בזה, אבל היום הכול פרוץ, אורי, אני אומר לך – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – בגוש-עציון, זה לא עניין של – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – עוד פיגועים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא אומר שיש מקומות שאין ספק שזה מצלמות אבטחה למיניהן ולא צילומים של אזרחים פרטיים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל מצלמות האבטחה הן לא שלנו. אין לנו. לנו יש מצלמות למשל בהר – בעיר העתיקה יש מצלמות של המשטרה. מצלמות דרכים הן לא שלנו, הן של העירייה. אין לנו שליטה על הדברים האלה, הם מוציאים את זה הרבה לפני שמודיעים להם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – מודיעים להם – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – עובד שלקח במסגרת תפקידו, מצלם את – – – צריך לעמוד לדין – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אוקיי, אני מבין. אני אבדוק עוד הפעם מה עוד אפשר לעשות, אבל אני אומר שמצלמים הרבה דברים, וכל אזרח מחזיק ומצלם, וזה יוצא החוצה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים על התשובות המפורטות שלו. אני מתכבד להזמין את סגנית שר התחבורה חברת הכנסת ציפי חוטובלי להשיב על שאילתה מס' 258 מאת חבר הכנסת יואב בן צור: התפטרות מאורגנת של נהגי אוטובוס ערבים בירושלים. לפני שסגנית השר תשיב, אני רק מזכיר לחברי הכנסת שהבקשה לקרוא את נוסח השאילתה הדחופה כפי שהיא, זו לא קפריזה שלי וזו לא איזו מסורת בלתי מובנת של מזכירות הכנסת, זה הנוהל. יש לזה סיבות, ואני מבקש להקפיד על זה, אחרת פשוט לא אוכל לאשר שאילתות – אם מוסיפים שם כל מיני דברים שאני לא יכול לאשר. בבקשה, חבר הכנסת בן צור. <258. התפטרות מאורגנת של נהגי אוטובוס ערבים בירושלים> <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, חברי חברי הכנסת, 27 נהגי אוטובוס ממזרח-ירושלים התפטרו מחשש לחייהם. בשבוע שעבר נרשמו תקלות בתנועת האוטובוסים בבירה לאחר שנהגים ערבים נטשו את משמרתם כמחאה על כך שעמיתם נמצא מת. גם בקריית-ספר ננטשו אוטובוסים. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הן המסקנות מכך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת בן צור. גברתי סגנית השר. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת בן צור, קודם כול, אתה שואל שאלה מאוד חשובה על – בעצם איך אנחנו מתמודדים עם סיטואציה שבאה על רקע לאומני. יש כאן פשוט מסע של עלילת דם. הייתה כאן עלילת דם סביב הסיפור של ההתאבדות של אותו נהג אוטובוס. מדובר בנהג אוטובוס שעל-פי כל הממצאים הרשמיים, ונתיחת הגופה באבו-כביר, כולל נוכחות של רופא פלסטיני באותו מעמד, התאבד בתלייה. אין לזה שום קשר לא לענייני תחבורה ולא לענייני בטיחות. אותה החלטה של שביתה לאומנית, שלצערנו הרב שילמו עליה מחיר מאוד מאוד כבד הרבה מהנוסעים בתחבורה הציבורית, הבסיס שלה פשוט היה החלטה שרירותית לחלוטין של אותם נהגים שהחליטו לשבות. ההתמודדות – קודם כול, נתחיל מהתוצאה: היום כמעט כולם חזרו לעבודה, ואין לנו בעיה כזאת בממדים שהיו בשבועיים האחרונים. אבל מאחר שגם אני, בשבתי כסגנית שר התחבורה, קיבלתי הרבה מאוד תלונות על העניין הזה, אני רוצה להגיד שהמשרד פעל בשורה של פעולות, ואני רוצה גם להגיד כאן – כי באמת העניין הזה הוא חשוב: יש מחסור אדיר בנהגים במדינת ישראל. קשה להאמין, זה נראה מקצוע נורא מכובד ונורא חשוב, אבל ההובלה במדינת ישראל ממקום למקום – וכל מי שהתחבורה הציבורית יקרה לו, תדעו לכם שהתפקיד הזה נמצא במחסור. מהמקום הזה אני שמחה לבשר כאן, מעל הדוכן, שמשרד התחבורה, יחד עם משרד הכלכלה, החליט לצאת בתוכנית חדשנית מאוד, שקוראת לאוכלוסיות לא שגרתיות שבדרך כלל הן קהל היעד של ציבור נהגי האוטובוס – אני רוצה להגיד כאן איזה אוכלוסיות: אוכלוסיית החרדים וציבור הנשים בישראל. כבר יש היענות מאוד יפה להתחלת התוכנית הזאת להכשרת נהגים ונהגות שבעצם יעזרו לנו להגדיל את צי הנהגים בישראל, כי יש מחסור חמור וחריף בנהגים. עכשיו אני רוצה לדבר נקודתית על הסיטואציה שהייתה בשבועיים האחרונים, מה עשה המשרד – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> כל מי שירצה לשאול שאלות כמובן יכול לעשות את זה אחר כך. מה עשה המשרד כדי לתגבר נהגים? אז קודם כול, 400 נהגים גויסו לגיבוי סביב הסוגיה הזאת, שהייתה יותר רחבה מהסיפור בירושלים, על-ידי הפעולות הבאות: הבאת עובדים מסניפים אחרים, הארכת שעות עבודה לנהגים כפוף למותר בתקנות, הפעלת גמלאים ועובדי מינהל ומשק כנהגים בקווים, הפעלת נהגים מחברות פרטיות, כולל חברות כלכליות לפיתוח ביהודה ושומרון, בהתאם לצורך. חשוב לי לומר שמשרד התחבורה עושה ככל שביכולתו להשיב את פעילות התחבורה הציבורית בירושלים לסדרה. זה כמובן מלווה בעננה ביטחונית מאוד קשה, וכולנו חלק מהאירועים של השבועות האחרונים. חשוב להגיד שללא קשר לאירוע הספציפי הזה, באמת התוכניות האלה, שמקודמות על-ידי המשרד – אני אישית התקשרתי לשר להציע אפילו שחיילים משוחררים יקבלו את זה כעבודה מועדפת. היו ניסיונות בעבר, יחד עם משרד הביטחון ומשרד האוצר, לגבש תוכנית עבודה כזאת. כרגע התוכנית הכי ישימה היא באמת לפנות אל אותן אוכלוסיות שבדרך כלל לא היה מקובל לראות בהן מקור לנהגים פוטנציאליים וכך להגדיל את מצבת כוח הנהיגה בישראל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית שר התחבורה חברת הכנסת חוטובלי. שאלה נוספת לחבר הכנסת בן צור. כמו כן ביקשו לשאול שאלות נוספות חברי הכנסת מקלב וסטרוק. <יואב בן צור (ש"ס):> אני מבין, גברתי סגנית השר, שגם 120 נהגים שבתו מחשש לחייהם הם, שמא יוכו – נהגים ערבים – שמא יוכו. האם יש תוכניות מגירה מיידיות למקרה שהדבר הזה יישנה? הרי אנחנו נמצאים במציאות שכל רגע יכולה להשתנות באירוע כזה או באירוע אחר, וזה יכול לחזור על עצמו, הדבר הזה. האם שוב, במקרה שתהיה איזו שביתה פראית – מישהו שמודיע מעכשיו לעכשיו: אני יורד מההגה – האם משרד התחבורה או חברת "אגד" ערוכים בעצם לתת תשובות מיידיות כדי ששוב לא יהיו שיבושים כמו שהיו בשבועיים האחרונים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי סגנית השר, ראשית, איידע אותך שמאות נהגים שבתו, לא 27 נהגים. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני אמרתי את זה. אמרתי שגיבינו ב-400 נהגים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> יפה. עכשיו, מהם, רבע לא חזרו לעבודה, שזה 10% מכלל הנהגים, בכל אופן של "אגד" בירושלים. זה נתון שאמר לפני יומיים חגי יציב, שהוא אחראי לתחבורה בירושלים. זה נתון קיים כיום. דבר שני, אי-אפשר לתאר את הסבל הרב שעברו הנוסעים, אי-אפשר לתאר, במשך כמה ימים. אנחנו לא מדברים עכשיו על הנהגים, אנחנו מדברים על הנוסעים. גם נציגי משרד התחבורה, שהיו, הביעו הזדהות, מאוד, ואמפתיה, מאוד, לנוסעים, אבל לא התחייבו על פתרונות. ברכבת ישראל, כשפרצו שביתות פתע, לא מכבר, משרד התחבורה העמיד אוטובוסים בתחנות רכבת ישראל ולקחו את הנוסעים. מדוע כשיש דבר כזה לא לוקחים – משרד התחבורה – ומחייבים את החברה שזכתה כאן, בירושלים, "אגד", לקחת מחברות אחרות? שייקחו חברות אחרות, הם יפעילו את הקו. נכון, יש קצת בעיות – לא כספים, יש קצת בעיות. לא נגישים? לא נגישים לנכים? יכול להיות מצב חירום, אז לא נגישים לנכים אבל נגישים ל-95% מהציבור. לבוא ולהגיד: אנחנו, אין לנו פתרונות – הדברים האלה, לצערנו, עלולים לקרות ולחזור ולקרות. לכן, יש פתרונות, ואפשר ליישם אותם אם יצאו קצת מהקיבעון של הזדהות בלי שלוקחים פתרון רחב יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. חברת הכנסת אורית סטרוק. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי וחברתי סגנית השר, אני רוצה להגיד לך שהשביתה הזאת אינה מאחורינו. מדיווחים שאני מקבלת, בכל אופן, מיישובי הפריפריה של ירושלים, עולה שבערך 70% מהקווים עובדים, יש קווים שמצרפים שני קווים, ואז כמובן זה גורר פערים מאוד גדולים בלוחות הזמנים של האוטובוסים. הסבל שאנשים סובלים הוא בל-יתואר, והנזקים שנגרמים להם מאיחור לעבודה, מאיחור לתורים, מאיחור ללימודים, ילדים שלא יכולים לעמוד כל כך הרבה שעות ולחכות, ובטח לא במזג האוויר הזה – השאלה היא האם יש דרך גם לפצות את ציבור הנוסעים של התחבורה הציבורית על הסבל שהוא עבר בימים האלה. זאת נקודה ראשונה. נקודה שנייה – השביתה הזאת היא לא שביתה, גברתי סגנית השר, היא התקוממות עממית. והשאלה שלי: האם נעשה משהו כדי לבדוק אחד לאחד את מאות הנהגים האלה, מי מהם נתון להשפעה כזאת ואחרת של ארגונים לאומניים, ארגוני טרור, ולמנוע נזקים עתידיים שעלולים להיות הרבה יותר חמורים משביתה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סטרוק. גברתי סגנית השר, בבקשה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> באשר לשאלות של חבר הכנסת מקלב וחבר הכנסת בן צור – למעשה, קצת התפרצתם לדלת פתוחה. כלומר, קודם כול, ודאי שכל האמפתיה שלי נתונה לציבור הנוסעים, כי אני באמת שמעתי את התלונות האלה באופן אישי על בסיס יומיומי לאורך כל תקופת השביתה. פניתי אישית לשר ישראל כץ כדי להגיד: יש כאן מקרה חירום לאומי, אנחנו צריך להיערך לזה. צריך שהסדר האזרחי יישמר, שאנשים יוכלו – לא ישלמו את המחיר גם בטרור, בביטחון האזרחי, וגם בשיבוש הסדר היומיומי בתחבורה הציבורית – הכול נכון ומקובל. אבל אחרי שאמרנו את זה, דיברתי אתכם על הבעיה החמורה של מחסור בנהגים. פירטתי לכם שורה של דברים שעשה המשרד, כולל ייבוא של נהגים מחברות אחרות, כולל הארכת שעות העבודה של נהגים קיימים. התחלתי את התשובה על השאילתה הזאת בעניין העקרוני. הבעיה במדינת ישראל – אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת אורית סטרוק, את יודעת שכל נהג שני בתחבורה הציבורית בירושלים הוא נהג שאינו יהודי? אם תהיה הרגשה שבאמת אנחנו נמצאים בסוג של כאוס ביטחוני, אולי תפני את השאלה הזאת לשר לביטחון פנים. באמת פעולות כאלה – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – השר לביטחון פנים – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> חברת הכנסת אורית סטרוק, אני אומרת שבכל מה שנוגע לרקע ביטחוני וכו' אנחנו לא מפלים במדינת ישראל. כל אדם רשאי להיות נהג ולנהוג אוטובוס, כמובן כל עוד יש לו רישיון נהיגה רלוונטי. אבל יש מחסור בנהגים, ולכן המשרד, במסגרת תוכנית העבודה שלו, וכן בהסתכלות ארוכת טווח, לחלוטין עובד על זה, על הרחבת מספר הנהגים שיש לנו במדינת ישראל כדי לגבות כל מציאות של מצב חירום. אני חושבת שזאת הדרך הנכונה להתמודד עם זה בהסתכלות ארוכת-טווח, ולא רק בהסתכלות של פלסטרים סביב אירוע נקודתי. אם אנחנו נרחיב את מצבת כוח האדם של הנהגים בעוד 1,000 נהגים סביב פרויקט מסוים, מדינת ישראל לא תעמוד בפני שוקת שבורה כשיש אירוע כזה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – למה עשרות נהגים – – –? עשרות נהגים חרדים עזבו עד האחרון בהם בגלל יחס. תבדקי למה הם עזבו. – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מקלב, אני ודאי לא מתערב בדיון כזה, אבל אני במקומם של אותם נהגים, מבלי להצדיק מה שהם עשו, גם הייתי חש מאוים. כי כשהם פותחים רדיו וטלוויזיה כמה ימים, וכל מה שהם שומעים זה על הרצח המזעזע של העמית שלהם, של נהג האוטובוס, בידי המתנחלים האכזריים והמשוגעים – אז אולי גם אני הייתי חש מאוים. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אבל חשוב להגיד שזאת עלילת שווא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת כבר שאלה שהיא לא לשר התחבורה ולא לאותם נהגים. אני אישית שמעתי את הדברים האלה, אני בטוח שגם האחרים – הרצח המזעזע של נהג אוטובוס ערבי על-ידי מתנחלים. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, שלא יובן מדבריך שמדובר במציאות. זאת עלילת שווא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, ברור. ברור שזאת עלילת שווא. כל בר-דעת וכל הדוברים האלה שדיברו על זה ידעו שזאת עלילת שווא. – – – אני חושב שידעו את זה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, הם לא לא באו – – –. הם לא באו כי מישהו אמר להם אל תבואו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יכול להיות, אבל כפי שאמרתי, שורש הבעיה הוא לא בנהגים, אלא בהסתה הפרועה הזאת שבאה לאחר הפיגוע בבית-הכנסת. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים חברת הכנסת חוטובלי תשיב גם על שאילתה דחופה מס' 260 מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ: דחיית רכישת אוטובוסים ממונעי-גז בחברות "דן" ו"אגד". בבקשה, אדוני. <260. דחיית רכישת אוטובוסים ממונעי-גז בחברות "דן" ו"אגד"> <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי סגנית השר, אושרה הדחייה של יישום הצווים למעבר לאוטובוסים ממונעי-גז ובלתי מזהמים לחברות "דן" ו"אגד", שרוכשות את האוטובוסים האלה בסבסוד המדינה – אף שלאחרונה הוכח שאוטובוסים ממונעי-גז בטיחותיים במידה שווה לממונעים בדלק רגיל. לכן רציתי לשאול: 1. מה נעשֶה או נעשָה להחלפת האוטובוסים המזהמים בכלל החברות? 2. מה ייעשה לקיצור הדחייה ב"אגד" וב"דן" בעקבות הממצאים האלה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. גברתי, סגנית השר. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, כמי שדואגת לאיכות הסביבה אני שמחה להגיד שמשרד התחבורה עושה הרבה מאוד מאמצים כדי להפחית זיהום אוויר במסגרת הפעלת התחבורה הציבורית, ואני רוצה לפרט: המשרד פועל בכמה מישורים, ובהם חיוב המפעלים במכרזים החדשים להפעלת קווי השירות בתחבורה הציבורית להצערת גיל האוטובוסים: הקטנת גיל הצי לשמונה שנים בממוצע ולעשר שנים לכל היותר. שינוי זה מעודד כניסה של אוטובוסים חדשים, בטיחותיים יותר ופחות מזהמים, לשוק. מעבר לכך, המשרד קבע דרישות חובה לייבוא רכב כבד לישראל, ואותן דרישות מחייבות עמידות בתקני זיהום האוויר האירופיים העדכניים והמחמירים ביותר. בנוסף, המשרד פועל להסרת החסמים לשימוש בהנעות חלופיות, ולאחרונה ערך ניסוי מוצלח בהנעה חלופית בגז טבעי. על זה אני רוצה לפרט. תראה, זה לא סוד, זה קצת מתקשר גם לשאלה הקודמת, שמדינת ישראל היא מדינה מאוימת ביטחונית. לצערנו הרב, כולנו זוכרים את פיגועי ההתאבדות באוטובוסים, וכשאתה הופך את המציאות במדינת ישראל למציאות שעוברת מהנעה רגילה להנעת גז, הסכנה, הסיכון הביטחוני שנשקף לכלי הרכב האלה, הציבוריים, הוא גדול פי-כמה מאשר לאוטובוס רגילים. לכן, לכן – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מי אמר? <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> משטרת ישראל, משטרת ישראל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה לא נכון, זה מופרך לחלוטין. זה פשוט צ'יזבט. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, תינתן לך ההזדמנות, אני רוצה לענות לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – אתה יודע – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – באמת לא שם. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> לאחרונה התקיים ניסוי שהוכיח שבאמצעי מיגון מסוימים ניתן לתת מענה לעניין הביטחוני. משטרת ישראל טרם אישרה סופית את השימוש בגז כדרך הנעה לאוטובוסים. לכן, חשוב לי לומר שמשרד התחבורה, שמאוד רוצה וחפץ – אנחנו הולכים להיות אימפריית גז בקרוב, וכמובן אנחנו מעודדים שימוש באנרגיה חלופית – בהחלט פועל כדי שהדברים האלה יתרחשו. אלה מה? אנחנו לא פועלים כשחקן יחיד בזירה הזאת. יש עניינים בטיחותיים וביטחוניים סביב רכב שיונע באופן כזה, באמצעות גז טבעי. ולכן, אף שהתהליך נמצא כרגע בעיצומו, עדיין אין אישור רשמי להפעיל אוטובוסים בגז. אבקש לציין כי המשרד פועל בהתאם לצווים שפורסמו על-ידי המשרד להגנת הסביבה, המחייבים את מנהלי ציי הרכב הכבדים והאוטובוסים העירוניים להפחית בהדרגה את פליטת המזהמים באמצעות הצערת גיל הרכבים ושימוש באמצעים אחרים כמו הנעות חלופיות, כאשר הבחירה בטכנולוגיה של הנעות חלופיות נתונה בידי מנהל הצי. השוני בהחלת הצווים על חברות "אגד" ו"דן" משאר החברות נובע מהעובדה כי חברות "אגד" ו"דן" מסובסדות, ולכן ההתייחסות התקציבית והכלכלית שונה. בשורה התחתונה, יש כאן באמת פעילות מרחיבה בכל מה שנוגע להפחתת זיהום. ספציפית, העניין של הגז עדיין כרוך באישורים; זה נמצא בחיתוליו מבחינת תהליכי האישור של משטרת ישראל יחד עם שיתוף פעולה של משרד התחבורה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת ניצן הורוביץ – בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה, גברתי סגנית השר. תראי, זה לא נושא ביורוקרטי ככה תיאורטי. ההגבלה של רמת הפליטה לבדה עשויה למנוע כ-70 מקרי מוות מזיהום אוויר בשנה. גם פה מדובר בסך הכול שבתוך חמש שנים 3% מכלי הרכב של חברות האוטובוסים הגדולות – בתוך חמש שנים 3% יעברו להנעה חלופית בגז. גם בדבר הכל-כך קטן הזה "אגד" ו"דן" קיבלו דחייה של שנה. אני חושב, אני אומר את זה בעדינות, שההסבר הזה של המשטרה לחלוטין לא מקובל. כבר נתנו אישור. אנחנו לא המדינה היחידה בעולם שעוברת לנושא הזה של הנעה בגז, וכדאי באמת, אני חושב, לזרז את העניין, כי – אוקיי, אומרים "סכנה בטיחותית"? הסכנה עכשיו מזיהום האוויר היא בפירוש ממשית, היא ודאית, היא לא איזה משהו תיאורטי מהסוג הזה, ואני חושב שאת צריכה לדחוף את זה בצורה יותר נמרצת. מה גם, כמו שאמרת בעצמך, אנחנו עוברים לגז; אנחנו מפיקים גז, ואנחנו חייבים להכניס ולהטמיע את הגז בתחבורה. אין – זה בלתי נמנע. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. לפני שאת משיבה על שאלתו של חבר הכנסת הורוביץ, אנחנו נעבור לשאלה נוספת של דב חנין, ואז תוכלי להשיב לשניהם ביחד. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. גברתי סגנית השר, שאלתו של חברי חבר הכנסת הורוביץ מעלה סוגיה חשובה ביותר. זו סוגיה חשובה בהיבט הסביבתי, כי גז נקי יותר מאשר סוגי דלק אחרים, ולכן המשמעות לנו, אזרחי ישראל, היא פחות זיהום אוויר, יותר בריאות ויותר חיים. אנחנו נמצאים במציאות שבה 2,500 אזרחים מתים בשנה מבעיות של זיהום אוויר. זה מספר עצום, מספר ענקי. גז הוא מתכון מאוד פשוט להפחתה של פליטות ולהפחתה של זיהומים מסוכנים. ההיבט השני של העניין הזה הוא שיש לנו המון גז. נתגלו ליד חופי ישראל מאגרי גז פנטסטיים, עצומים. התחבורה בישראל חייבת לעבור לגז, גם מהבחינה הסביבתית וגם כדי לחסוך כלכלית. גברתי מתייחסת להיבט הבטיחותי. אני שומע – ואני אשמח אם גברתי תתייחס לכך – שנעשו ניסויים ושהניסויים האלה מלמדים שאין נזקים נוספים; חס וחלילה, כולנו לא רוצים שאוטובוס, לא אוטובוס שמונע בגז ולא שמונע בדלק, ייפגע, ובוודאי לא יתפוצץ. אבל אין נזקים נוספים שמתייחסים לפגיעה שנעשית באוטובוס שמונע בגז לעומת אוטובוס שמונע בדלק. ולכן, גברתי, אני חושב שחייבים לדחוף את הנושא הזה. בהיבט אחר – אני אומר את זה בקצרה – אני מסתכל על תקציב משרד התחבורה לקראת השנה הבאה, ואני מאוד מודאג. אני רואה שבהחלט יש תחומים שאתם הצלחתם לשמור עליהם, ואני מברך על כך. אבל דווקא בתחום התחבורה הציבורית יש קיצוץ של 25%, והדבר הזה יפגע קשות בדבר שנותן לכולנו את האפשרות לנוע. כולנו רוצים שאנשים יעזבו את הרכב הפרטי, אבל כדי שהם יעזבו את הרכב הפרטי צריכים לייצר להם תחבורה ציבורית נוחה, מהירה, זולה, יעילה, ובזה צריך להשקיע כסף; בשנה הקרובה נשקיע פחות. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, סגנית שר התחבורה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני אומרת גם לחבר הכנסת ניצן הורוביץ, גם לחבר הכנסת חנין, דעתי כדעתכם בשתי הסוגיות – גם בסוגיית הגז הטבעי. נמצא כאן שר האנרגיה, אני בטוחה שגם הוא יוכל לתת לכם הסבר עד כמה אנחנו יכולים לעבור מהפכה סביב העובדה שמדינת ישראל היא מדינה עשירה בגז. אבל אני רוצה, באמת, מעבר לעובדה שאני לחלוטין מסכימה – וזאת לא דעתי האישית, זאת דעת המשרד שאנחנו בעד אנרגיה חלופית, ואנחנו בוודאי בעד דברים שמזהמים פחות את הסביבה – אני באמת חושבת שגם אם יש מקום לזרז הליכים ולהניע אותם, בסופו של יום, שוב, כמו בהרבה מאוד תחומים, יש עבודה משותפת בין גורמים שונים בתוך העולם הזה שנקרא תחבורה ותחבורה ציבורית. אז קודם כול תכבדו את העובדה שבמסגרת שיתופי הפעולה, לא הכול נעשה אינסטנט, בוודאי לא מהפכה כל כך חשובה ומשמעותית כמו מעבר בין טכנולוגיות. אני אגיד את זה בצער, תראו את הכישלון המהדהד של "בטר פלייס" – הניסיון הישראלי הנמרץ הזה לשינוי פני התחבורה בישראל דרך שימוש באנרגיה חלופית. זה לא כל כך קל לשנות ולהשתנות. אני בהחלט מגבה את זה שיש כאן מגמה מבורכת של המשרד ללכת בכיוון הזה, אז אני מאמינה שזה יקרה. לגבי ההערה של חבר הכנסת חנין על תחבורה ציבורית, תראה, אין לי כרגע נתונים ספציפיים על הסוגיות שאתה מעלה. אין ספק שהמשרד לאורך השנים שבהן ישראל כץ מכהן כשר התחבורה – אני אומרת את זה כי אני זוכרת את הנתונים משאילתות קודמות – השקיע פי-שניים לעומת אלה שקדמו לו בנושא התחבורה הציבורית. כלומר, אי-אפשר להגיד שהמשרד רק מחבר פריפריה למרכז דרך מחלפים; אנחנו בהחלט משקיעים בנושא התחבורה הציבורית. מאחר שזה לא נושא השאילתה, אם יש לך סוגיות ספציפיות – כמובן, נושא התקציב הוא נושא רחב – ואני אשמח להתייחסות יותר ספציפית בשאילתה ספציפית. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי. אנחנו עוברים לשאילתה דחופה לשר הבינוי אורי אריאל. השואל הראשון, חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. <257. ההוצאה הציבורית על קמפיין "מחיר מטרה"> <אלעזר שטרן (התנועה):> השבוע פורסם כי הקמפיין סביב חוק מחיר מטרה תוקצב במיליון ו-800,000 שקלים, נוסף על 141,000 שקלים לטובת שינוי שם המשרד ומיתוגו מחדש – כי הורידו את המילה שיכון והשאירו את המילה בינוי. רצוני לשאול: 1. מדוע תוקצב קמפיין בסכום גבוה כל כך לחוק שטרם עבר בכנסת? 2. מה היא ההצדקה להוצאה ציבורית גבוהה כל כך על קמפיינים ומיתוגים? תודה. <שר הבינוי אורי אריאל:> תודה לחבר הכנסת שטרן על השאלה. 1. אני רוצה קודם כול לתקן, חבר הכנסת שטרן: אין צורך בחוק לטובת "מחיר מטרה". יש פה אולי טעות שנבעה מדיווחים מסוימים בתקשורת, או אינני יודע. "מחיר – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – זה לא עובד – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> ברשותך, אני אסביר עד הסוף. יש לך הרי הזדמנות לשאול שאלות נוספות אחרי זה. "מחיר מטרה" עבר, והוא נכנס לתוקף אחרי שמועצת מקרקעי ישראל בראשותי דנה בעניין. במועצת מקרקעי ישראל יושבים, כמובן, נציגי המשרדים, כולל האוצר ואחרים. התוכנית אושרה מזמן, והיא תקפה זה כחודשיים. היה איזשהו תיקון שהוספנו עכשיו, בעת האחרונה, בנושא הגרלות, דבר שלא משנה את עצם אישור התוכנית במועצת מקרקעי ישראל, והתוכנית היא בתוקף בהמשך להחלטות קבינט הדיור ומוסדות נוספים. התוכנית, כפי שסוכם עם שר האוצר, תחל לפעול יחד עם חוק מע"מ אפס, אבל היא עומדת בפני עצמה והיא מאושרת. כידוע, את התוכנית הזאת אישרו ומעודדים ותומכים בה גם נגידת בנק ישראל, גם יוג'ין קנדל, יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, ואחרים – תוכנית שמקובלת על הכלכלנים, על האוצר, עלינו כמובן כמציעים. אני מקווה מאוד שבשנה הקרובה נוציא בין 12,000 ל-15,000 יחידות דיור בתוכנית הזאת. התוכנית הזאת, יש לה יתרונות גדולים במובנים הבאים: 1. היא לא נלקחת מתוך תקציב המדינה, אלא זה אובדן הכנסות מהכנסות רשות מקרקעי ישראל, וזה עולם אחר במושגים הכלכליים של המדינה; 2. אין בה הגבלות – לא של יוצאי צבא, ולא של חרדים, ולא של ערבים ולא של אף אחד. אין בה פשוט הגבלות מבחינת הציבורים; 3. אולי זו גולת הכותרת – היא נכונה גם למשפרי דיור, לא רק לקוני דירה ראשונה, קרי, אדם שהיום נמצא בדירה של שני חדרים, שלושה חדרים, יכול להשתתף בתוכנית וליהנות מההנחה הזאת. אנחנו רואים בה ערך גדול. כפי שאמרנו בעבר, ב-2015, בעזרת השם, המחירים יחלו לרדת, תהיה תנועה חיובית של ירידה. כמה? נראה. העלות הכוללת של הקמפיין כללה גם את ההכנות, כמובן, גם את הפרסומים, והיא נמצאת באתר האינטרנט של המשרד, כדי לאפשר לציבור הלקוחות, תיאורטית לפחות – שזה מאות-אלפי משפחות בפועל, כנראה פחות – לדעת לפני שהם רוכשים דירה על מה מדובר לקראת – גם כשאתה לא רוכש משהו אתה בודק, מנסה להבין על מה מדברים פה. אכן, יצאנו עם זה עכשיו, אחרי שהתוכנית הזאת אושרה, אמרתי, לפני כחודשיים. מדובר בקמפיין מאוד ממוקד, מפולח לפי קהלי יעד וכו', במחיר הכי נמוך. תראו, היו משרדים אחרים שעשו קמפיינים בהיקפים של 6–7 מיליון שקל. יש קמפיין ידוע – דרך אגב, קמפיין יפה – על נושא השקיות, נגד שקיות ניילון, שם באמת החוק לא עבר, ושם שילמו לפרזנטור משהו כמו רבע מיליון שקל. אנחנו חסכנו את זה. אנחנו עשינו קמפיין במושגים לאומיים – הרי אנחנו פונים לכל הציבורים, אין פה ציבור מאוד ממוקד; קמפיין יחסית צנוע. אני לא מזלזל בהיקף התקציבי הזה, כמובן, אבל בהתחשב במטרה הכל-כך חשובה של להגיע לציבור בנושא מחירי הדיור, שזו הבעיה מספר אחת היום במדינת ישראל, אני חושב שעשינו קמפיין חסכוני. אני צריך להגיד שלפחות במדד אחד הוא ודאי מאוד הצליח – יש כ-350,000 כניסות לאתר האינטרנט, חבר הכנסת שטרן. זאת אומרת, זה הגיע לציבור לפחות מהבחינה הזאת. אפשר לחלוק, אבל בסוף אנחנו הרי רוצים שאנשים ייכנסו לאתר, יראו, ילמדו, ישאלו. יש לנו שם יכולת – יש שם שאלות ותשובות. כדאי גם לכם להיכנס, וודאי שגם בהמשך ייכנסו. זאת אומרת, אנחנו מגיעים פה להיקף – להערכתי זה יגיע ל-500,000, 600,000 ו-700,000 כניסות, וזה דבר באמת משמעותי ובהחלט שווה את הכסף כדי לתת שירות נכון לצרכנים, למעשה לחלק גדול מאזרחי המדינה. אנא, לכו ותיכנסו ל"למה מטרה?", כמו שעושה הפרזנטור שלנו, ותראו מה קורה עם התוכנית הזאת כדי שתוכלו לכלכל את צעדיכם בצורה טובה. 2. לגבי השאלה השנייה – אני מסתובב הרבה, פוגש הרבה אנשים ומדברים אתי הרבה אנשים. זה הולך ככה: אדוני שר הבינוי, אדוני שר הבינוי והשיכון, אדוני שר הבינוי והשיכון, אדוני שר השיכון, אדוני, אדוני. חברים, לילד יש שם אחד, ואף אחד לא אוהב – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למה? רגע, לילדים שלך אין שני שמות? <שר הבינוי אורי אריאל:> לא, אני אגיד לך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אני אגיד לך. אני אענה לך, חברת הכנסת אורלי לוי. אחד-אחד. חברים, אני שמח על ההתעוררות, אבל רגע. חברת הכנסת אורלי לוי, א. לי קוראים אורי יהודה – – <דב חנין (חד"ש):> דווקא שמות יפים יש לך – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> – – ורק בשנתיים האחרונות הוספתי את השם "יהודה", לזכר סבי, זיכרונו לברכה, ועוד הוספתי לפני שנה את "הכהן", כי אני עולה לברכת כוהנים. אומרים: מה, אתה כוהן? אתה קנית את הכהונה? <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <דב חנין (חד"ש):> משרד הבינוי והשיכון הציבורי – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> יש לי בן שיש לו שני שמות, אבל קוראים לו בשם אחד, בסדר? יש שם שני, יש דבר כזה. אנחנו מכבדים את הורינו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> ברשותך, תני לגמור לענות לחבר הכנסת שטרן, כי אנחנו בורחים לצדדים. כל זמן שהיושבת-ראש תאשר לי, אני פה אתכם. אני רוצה לענות רגע לחבר הכנסת שטרן על שאלתו השנייה. במציאות הזאת זה נראה לנו לא נכון. ביקשנו את עזרת הלפ"מ, לשכת הפרסום הממשלתית, הגוף המוסדי של משרדי הממשלה לצורך פרסומים, מיתוגים וכל מה שקשור לזה. ואכן, דעתם הייתה כשלנו – שזה לא מצב סביר. עשינו על זה כמה מחקרים. הסכום של כ-140,000 שקל גם הוא סכום נמוך יחסית. אני אומר לכם שזה בבדיקה מול משרדים אחרים, ואני לא מזכיר פה כרגע שום משרד. זה כולל את כל השינויים הנדרשים במחשבים, בניירות, במעטפות וכו', וכל מה שקשור בזה. זה סכום מינימלי. אנחנו מקפידים לחסוך, ואנחנו חושבים שזה נכון. הממשלה אישרה את זה, וגם הכנסת אישרה את זה אתמול. אנחנו לא מורידים את הטיפול בנושא הדיירים של הדיור הציבורי. העניין הזה יכול להיבדק על-ידי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> חברת הכנסת לוי, תני לי לגמור, בבקשה. סליחה. אני אומר לכם שכל אחד מכם יכול לבדוק. אנחנו עושים יותר בנושא הדיור הציבורי – יותר מאשר כל קודמינו עשו. אני אתן דוגמאות: אנחנו הכנסנו את חוק מכר הדירות; אנחנו מוכרים דירות בדיור הציבורי בהנחות שבין 50% ל-82%. יש כבר אלפי בקשות לרכישת דיור – מה שהופך את הדיירים האלה לבעלי-בית, שזה עולם אחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אנחנו התחלנו לרכוש. אנחנו נרכוש עכשיו 1,000 יחידות דיור מההכנסות שמגיעות ממכירת הדירות הללו; אנחנו נממש את ההחלטה על "פרזות"; אנחנו מקיימים הגדלה של שכר-הדירה, השתתפות בשכר-דירה, לאנשים שמגיע להם, והגדלנו לשכר-דירה ריאלי למי שזכאי. יש הבדל – יש כאלה שזכאים רק להשתתפות. אין דבר שאנחנו לא עושים בו יותר ממה שעשו לפנינו. יש עוד דבר חשוב שאני רוצה לציין עכשיו, וזה העניין של הפיכת "עמידר" לזרוע ביצוע של המשרד ושל הממשלה והפיכתה לחברה יזמית שתביא הרבה כסף. הכסף הזה יישאר ב"עמידר", בהסכמת האוצר ורשות החברות בראשות אורי יוגב, וילך חזרה לקניית דירות, לשיפוצים, לאחזקה ולכל מה שצריך. לכן, עם כל הכבוד למילה, שהיא מסמלת משהו, עצם הורדת "השיכון" אין בה כדי ללמד על הורדה בגרם אחד, במילימטר אחד, של הטיפול; נהפוך הוא. והדברים ניתנים לבדיקה על העובדות, ולא על סיפורים. לכן אני רוצה להודות לחבר הכנסת על השאלה שלו ועל ההזדמנות לפרט בפניכם את העובדות. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, כבוד השר. אנחנו נאפשר שתי שאלות נוספות, לחברת הכנסת יפעת קריב ולחבר הכנסת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> קודם כול, שאלה נוספת למי שיזם את השאילתה הדחופה, לחבר הכנסת שטרן. אחריך אנחנו נאפשר, זה אחר זה, לחברת הכנסת יפעת קריב ולחבר הכנסת גפני. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני השר, בשביל ליישר את הדברים, אין לי בעיה. אני חושב שמחיר מטרה זו תוכנית טובה. זו לא הייתה השאלה. <שר הבינוי אורי אריאל:> אם אתה יכול רגע – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> שנייה, שנייה. אני גם חושב שהנושא של הפרזנטור על השקיות הוא שערורייה בהקשרים האלה, ובזה אנחנו מסכימים. אני אגיד לך איפה הבעיות שלי. אתה יודע, קודם כול, שהרעש שעלה פה מחברי הכנסת זה מפני שהם מתייחסים באמון לדבריך. אתה יודע שאני לא מתייחס באמון מפני שאני קורא את החלטות ועדת האתיקה. <שר הבינוי אורי אריאל:> אני יודע. <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה יודע. אז יש לי תעודות על רמת האמינות. לכן אני אשאל אותך: העם בישראל כנראה מאמין לכותרת של "שר שיכון". הרי אתה יודע שסתרת את דבריך מיניה וביה כשאמרת שתוכנית מחיר מטרה לא צריכה אישור אבל היא תלויה במע"מ אפס. מע"מ אפס עוד לא אושר, אז ממילא גם תוכנית מחיר מטרה עוד לא עובדת. אז בשביל מה אתה מבזבז את הכספים האלה? זה דבר אחד. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> לכן, כשהתוכנית הזאת לא עובדת, אז מה בוער לנו, כאילו? ואם אתה חושב שיש כניסות – מפני שאנשים לא מבינים. והם לא מבינים, ומה הם יקבלו תשובה? שעוד לא נכנס ואולי זה ייכנס? זה דבר אחד. דבר שני, אני יכול לצטט מפרסומים שלכם: "איך לא רכשתי דירה בכרמי-גת? איזה פראייר אני". למיטב הבנתי, אתה אמרת לא לרכוש. למיטב הבנתי, אמרת: תחכו. גם עכשיו אמרת: המחירים ירדו. אני אומר עוד הפעם: אני יודע שבבניין הזה יש אנשים שמייחסים חוסר אמון לכל מיני קולגות שלנו, עד שהדבר מגיע לאישורים של ועדת האתיקה שהונחו על השולחן של כל אחד מאתנו. ואתה יודע גם שאתה בעצמך הרי לא יודע להגן על הדברים שלך. אז אני עכשיו מבקש עוד הפעם: בהנחה הזאת שהציבור רוצה להאמין לך, לפחות, אז מה אתה רוצה – שהוא יקנה או שהוא ימתין? שהוא ירגיש פראייר שהוא עוד לא קנה בקריית-גת או שהוא ירגיש פראייר שהוא מאמין לשר השיכון? תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – מה קרה? <יצחק כהן (ש"ס):> אין תשובה. <שר הבינוי אורי אריאל:> לא. אין עוד שאילתות? איך זה? אני מוכן לענות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> השואלים הנוספים? חברת הכנסת יפעת קריב? <שר הבינוי אורי אריאל:> אין בעיה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> השר צודק. אמרנו שנאפשר שתי שאילתות, שאלות, נוספות – גם חברת הכנסת יפעת קריב וגם חבר הכנסת גפני. <יפעת קריב (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חשבתי שהוא רוצה להשיב על השאלה החשובה שנשאלה כאן ועל הדברים החשובים שנאמרו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא. אנחנו מאפשרים ברצף, ולאחר מכן הוא ידבר באופן כוללני. <יפעת קריב (יש עתיד):> אוקיי. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני רק תוהה איזה שר, כי בנייר שקיבלנו רשום "שר הבינוי והשיכון", ואם אינני טועה ביום שני האחרון, בסוף המליאה, אושר שזה "שר השיכון". <שר הבינוי אורי אריאל:> איזה נייר קיבלתם? <יפעת קריב (יש עתיד):> בישיבת הכנסת שהתקיימה פה ביום שני, והיום אנחנו ביום רביעי. הנושא האחרון על סדר-היום היה: שינוי שם המשרד – הודעת הממשלה. זאת אומרת, הניירות האלה אינם טובים, ואני מבקשת להחליף אותם. בוא ונבדוק כמה זה יעלה. <שר הבינוי אורי אריאל:> אני לא יודע איזה נייר. <יפעת קריב (יש עתיד):> כתוב פה: שר הבינוי והשיכון. מיום שני אתה כבר לא. <שר הבינוי אורי אריאל:> איזה נייר את מחזיקה? סליחה, חברת הכנסת קריב. <יפעת קריב (יש עתיד):> שחולק עכשיו, היום, על השולחן. אבל זו לא הבעיה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לקחנו לתשומת לבנו, חברת הכנסת קריב. <יפעת קריב (יש עתיד):> כן, בואו ונתקדם. <שר הבינוי אורי אריאל:> את טוענת שהכנסת עדיין לא הפנימה את השינוי? <יפעת קריב (יש עתיד):> אני טוענת שהכנסת צריכה ללכת ולהחליף את הניירות – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> הבנתי. בסדר. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – כמה זה יעלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הובהר. אני מבקשת לגשת לשאלה. זה הובהר. <שר הבינוי אורי אריאל:> אני מבקש ממזכירות הכנסת לכבד את החלטת הכנסת – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אדוני השר, בואו ונתעסק – – <יפעת קריב (יש עתיד):> בואו נבזבז עוד כסף יקר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – בדברים היותר-יקרים. בבקשה. <יפעת קריב (יש עתיד):> אדוני השר, אמרת שהשם יצר בלבול. בדקתי. 55 שנים השם הזה היה. זאת אומרת, 55 שנים היינו מבולבלים ולא שמנו לב? לא שמנו לב בעצם שהשם לא נכון? באתם ושינית אותו? אני מבקשת תשובה שגם אם לא תוכל לתת אותה היום במליאה, תיתן אותה בהמשך: האם 141,000 שקלים שעליהם דיברת, למיתוג – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – זה המחיר שזה יעלה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת שטרן, חברים, בואו נאפשר לה לשאול. <יפעת קריב (יש עתיד):> הלוא כל הניירת שצריך להחליף – כל הניירת, כל השלטים בכל הארץ, בכל מקום, כל התהליך שעשיתם בשנה האחרונה – הסכום הוא הרבה יותר גבוה, ואתה מטעה את הציבור. הורדת המילה שיכון, בעיני זאת הורדה מסוכנת. אתה מוריד את האוכלוסייה, אתה מוריד את הזכאים לדיור ציבורי, אתה מוריד את בני-האדם. אתה משאיר רק את הבינוי, את הבלוקים ואת הבטון, ואנחנו עושים פה טעות אנושה כלפי העתיד של מדינת ישראל והעתיד של אלה שזכאים לדיור ציבורי – – <דב חנין (חד"ש):> אפשר אולי להוריד – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> – – או הדיירים בתוך השיכון. אני רוצה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <יפעת קריב (יש עתיד):> לא, אני חייבת לשאול אותך. השאלה שלי היא על זה. האם זה נכון שבמקביל, בתקופת כהונתך, האגף לשיקום חברתי ומינהלי, שיקום שכונות בשכונות ובשיכונים ברחבי הארץ – הורדו להם התקציבים, הן החברתיים, הן של הפרויקטים, וכן צמצמו את כוח-האדם? תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת קריב. אנחנו נאפשר עוד שאלה לחבר הכנסת גפני, בבקשה. ברוכים הבאים, האזרחים הוותיקים שנמצאים ביציע של המליאה, שלום לכם. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר הבינוי – שר הבינוי. <יפעת קריב (יש עתיד):> שר הבלוקים והבטון. <משה גפני (יהדות התורה):> אגב, אנחנו מאוד נהנינו מהשאלות שבאו מחבר הכנסת מטעם התנועה ומחברת הכנסת מטעם יש עתיד. אלה היו שאלות מאוד מעניינות. אני מבקש לשאול לגופו של עניין: התפרסם שמחיר מטרה – שבא רק לאחר שיאושר חוק מע"מ אפס – מחיר מטרה לא יהיה קיים ברוב היישובים החרדיים, ככה התפרסם, והוא יהיה קיים די בשוליים מבחינת העניין. זה גם נכון, אדוני השר, שאתה תמכת במע"מ אפס כאשר המחיר לציבור החרדי, כדי לקנות דירה, היה 600,000 שקל. אז תמכת – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> לא תמכתי. <משה גפני (יהדות התורה):> אז תענה. בסדר. אני יודע שתמכת ודרשת מניסן סלומינסקי להעביר את מע"מ אפס. אמרת שצריך להעלות את המחיר. עדיין, במע"מ אפס יוצא ככה מבחינתך, בשיקול. הציבור החרדי, שנמצא במצוקה לאומית בעניין של הבינוי והשיכון – בנושא הזה אתה לא עושה דבר בעניין של הציבור החרדי. אם אתה עושה, זה רק אפליה לרעה; אפליה לרעה במע"מ אפס, אם הוא אכן יעבור, והוא כנראה לא יעבור, אפליה במחיר מטרה, שזה, אתה אומר, השאיפה שלך – מוכרחים להעביר את מע"מ אפס אחרת שר האוצר לא נותן לך את הנושא של מחיר מטרה. גם, מחיר מטרה, הציבור החרדי, רובו לא ייהנה מזה, גם במע"מ אפס הוא מופלה לרעה, מופלה לרעה. ואתה, אדוני שר הבינוי – אני רוצה לשאול אותך שאלה. היו לי עוד הרבה שאלות. אני רוצה לשאול אותך שאלה: האם היה יכול להיות בתקופה של הקדנציה הקודמת, כשאתה היית באופוזיציה ואנחנו החרדים היינו בקואליציה – האם היינו מפלים לרעה את המתנחלים כמו שאתה מפלה לרעה את החרדים? בושה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, כבוד השר. <שר הבינוי אורי אריאל:> אפשר לענות? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן. <שר הבינוי אורי אריאל:> תודה. ראשית, למגיש השאילתה חבר הכנסת שטרן. הדברים ידועים והתפרסמו, והשאלה על כרמי-גת, שזו שכונה בקריית-גת – אכן יש פרסום לקנות דירות. כל אזרח ישקול את זה, כל אזרח יודע להיכנס, עוד הפעם, גם לאתר של מחיר מטרה, גם לאתר של קריית-גת – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – אף אחד לא רוצה להיות פראייר – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> – – וישקול כל אזרח מה לעשות. אני לא מתכוון עכשיו ופה לתת המלצות על קריית-גת, או חוסר המלצות. הציבור הישראלי הוא ציבור חכם, נבון, יודע לבחון את הפרויקטים השונים במדינת ישראל, ואני מקווה מאוד שבזמן הקרוב, אכן בשנה הבאה, יחלו המחירים לרדת ויהיה לכולם יותר קל. אנחנו מגיעים בכרמי-גת, שזו שכונה בקריית-גת, למחירים שהם פחות ממיליון שקל. בהנחה, בתקווה שאכן יהיה מע"מ אפס, זה יוריד את זה בעוד כ-15%, ואנחנו נגיע למחירי דיור שהם באמת אפשריים, במרחק נסיעה של 36 דקות בדיוק ברכבת לרכבת-מרכז בתל-אביב, כך שקל להגיע גם למרכזי הלימודים, גם לעבודה וכדומה, וכל אזרח יחליט אם לקנות או לא. שאלת חברת הכנסת קריב – תראי, אני אקריא בדיוק מה שנכתב לי על-ידי משרדי – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, בואו נשתדל לשמור על השקט. <שר הבינוי אורי אריאל:> – – ואני סומך על עובדי שהם עושים את עבודתם נאמנה ומדייקים. אני מקריא – קודם לא הקראתי מילה במילה – אני אקריא: עלות תהליך המיתוג, הכולל בין השאר עיצוב, יצירת כל תבניות המסמכים – אינטרנט, נייר מכתבים, דואר אלקטרוני, כרטיסי ביקור ועוד – של שינוי השם, כולל מחקרי דעת קהל, בחירת לוגו חדש וכיוצא בזה, עומדת על כ-142,000 שקלים. זו התשובה המוסמכת שאני יכול לתת. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – היישום של זה – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אני אבדוק. אני אבדוק במשרדי – – – <קריאות:> – – – <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בואו נאפשר לשר להשיב. אי-אפשר עם קריאות הביניים, הוא לא יכול להשלים את תשובותיו. <שר הבינוי אורי אריאל:> אין בעיה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו נאפשר לו להשיב. הוא נמצא במליאה, יש לנו יום ארוך, תוכלו גם להשלים את התשובות. <שר הבינוי אורי אריאל:> חברת הכנסת קריב, אני אבחן פעם נוספת. אם אמצא שיש שינוי במחירים האלה – כי הייתה תקלה אחרי הבדיקה – אני – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> היישום – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> תני לי שנייה. אני אעביר לך תשובה כתובה, מנומקת, מפורטת. אין לנו מה להסתיר. אנחנו מסרנו את כל המידע על תוכנית העבודה שלנו ל-2013–2014 לעיתונאים שביקשו את כל המידע. הכול שקוף אצלנו. השקיפות אצלנו היא הדבר הטוב. אנחנו במועצת מקרקעי ישראל משדרים – הולכים לשדר את הכול באינטרנט, דברים שלא היו לפני. אין שום בעיה, אני אענה לכם. לא צריך גם לחכות לדיון פה, אבל אני אענה לך. רצית עוד משהו להגיד על זה? <יפעת קריב (יש עתיד):> לא. אמרתי: תבדוק גם את היישום. <שר הבינוי אורי אריאל:> את? <יפעת קריב (יש עתיד):> את היישום, לא רק כמה שילמתם לחברה – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> לא, אמרתי, זה כולל נייר מכתבים – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> לא – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אבל, חברת הכנסת קריב, אני לא בוויכוח. אני אמרתי, אני אבדוק. אני מבטיח לך תשובה עד שבוע ימים. יכול להיות שזה יהיה היום, אבל עד שבוע ימים. אין לי עניין ואני לא אסתיר פה שום דבר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו צריכים להשתדל, ברגע שאנחנו מאפשרים שאלות נוספות, לא לעשות חילופי דברים מיותרים עם השר. הוא עונה על השאלות. בואו נשתדל להתמרכז. יש שאילתות נוספות. <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> לשאלת שיקום השכונות – לא, חברת הכנסת קריב, אני אענה. אחרי זה, אם היושבת-ראש תרשה לך, אני פה – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – אלעזר שטרן – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> – – אני לא הולך לשום מקום. לגבי שיקום שכונות, זה לא היה ממין השאלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת כהן, אבקש שלא לדבר בתוך המליאה. <יצחק כהן (ש"ס):> שיענה לשטרן, הוא מחכה לתשובה – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אני אתן לך בתוך שבוע ימים תשובה שתספק את דעתך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ברשותך, השר. חבר הכנסת כהן, אתה מדבר עם היושבת-ראש בזמן שאתה מדבר בטלפון בתוך המליאה. זה נוגד את התקנון, אז אבקש ממך, לפעמים הבאות. בבקשה, השר. <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – שיקום שכונות – – – <יצחק כהן (ש"ס):> שיענה לאלעזר שטרן – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אני מבקש לסיים בתשובה לידידי חבר הכנסת משה גפני. אלה דברים – אני אגיד בלשון הכי נקייה – דברים לא מדויקים. אני לא הסכמתי למע"מ אפס לפני שתוקנה ההצעה של השר לפיד, שהציע שמי שלא שירת בצה"ל או בשירות לאומי או אזרחי יוכל לקנות דירות רק עד 600,000 או 650,000 שקל. באותו יום שזה יצא אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, לשר ולאחרים, ואמרתי: לא אתן את ידי אם לא תעלו את זה לסביבות המיליון. אני חושב שאתה יודע את העובדות, אבל אם לא, הנה ההזדמנות לומר לך בעקבות זה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה אפליה. <שר הבינוי אורי אריאל:> רק שנייה. תן לי. תן לי, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אתה יכול להתנגח אתי, זה בסדר. אני יכול לנסות לענות לך. זה לא יהיה בכוח מבחינתי. אתה לא רוצה תשובה, אמרת את דבריך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, אפשר להמשיך, השר. <שר הבינוי אורי אריאל:> בעקבות הודעתי, שהייתה כמעט אולטימטיבית – אני לא מציב אולטימטומים, אבל היא הייתה מאוד נוקשה – העניין שונה ותוקן ל-950,000 שקל. ועדיין, שאלתך במקום. אני רק שם את העובדות. יש פער בין המשרתים בתוכניות השונות לבין אלה שלא, וההבדל הוא גדול. אני הצעתי, בעקבות שיחות אתכם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בין אלה שמשרתים ללימוד תורה. <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> כן, בסדר. אני מוכן לקבל את התיקון. אני מקבל את התיקון הזה. בעקבות זה ובעקבות שיחה אתכם, כולל אתך, פניתי לשר האוצר שיכיר ב-950. אם אדם קונה – שלא שירת אלא שירת בלימוד תורה – קונה דירה ב-1.2 מיליון, שיקבל את הזיכוי על החלק הראשון ולא על החלק השני. זו הצעה נכונה בעיני, הצעה טובה בעיני. לצערי הרב, לא הצלחתי לשכנע את שר האוצר. ואם אתה שואל אם בגלל זה לא לתת לעם ישראל את ההטבה הזאת של 15%, אני חושב שכן צריך לתת – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מי זה עם ישראל? רק כאלה – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> – – וכבודו יודע שהדברים האלה בשיטה של הכול או לא כלום – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – גם היית אומר את המשפט הזה? עם ישראל. <שר הבינוי אורי אריאל:> – – – שיטה של הכול או לא כלום – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אין צורך – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> – – – השיטה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אין צורך לצעוק. <שר הבינוי אורי אריאל:> חבר הכנסת גפני, בסדר, שמעתי. <משה גפני (יהדות התורה):> בושה. <שר הבינוי אורי אריאל:> שמעתי. <משה גפני (יהדות התורה):> עם ישראל. מגלגל עיניים לשמים. <שר הבינוי אורי אריאל:> שמעתי אותך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אין צורך לצעוק. תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע בדיוק – – – עלי נאמר: יוסיף דעת יוסיף מכאוב. <שר הבינוי אורי אריאל:> חבר הכנסת גפני, זה בסדר. אחרי שאתה מיתמם קשות בוועדת הכספים, אז עכשיו אתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> לא, אבל אני שמעתי אותך ואני עונה לך, אלא אם אתה לא רוצה יותר לשמוע. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – על איזה ג'בלאה – – – לעולם לא – – – עם ישראל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אבקש – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אני לא מפלה את הציבור החרדי. אני עוזר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אבקש לשמור על שפה נאותה, אין צורך לצעוק בתוך המליאה. בואו נאפשר לשר להמשיך בתשובותיו. תודה, השר. <שר הבינוי אורי אריאל:> אני עושה ככל יכולתי לעזור לציבור החרדי. גם אם תזעק מאה פעמים שזה לא נכון, לא תוכל למנוע ממני את המאמצים שלי לעזור לציבור החרדי. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> זה נכון בהר-יונה, זה נכון בטבריה, זה נכון בבית-שמש, זה נכון באילת, זה נכון ב-30 ערים, וגם בתוכניות להקים שכונות גדולות עם גוון חרדי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אני פועל בזה גם בעפולה ובכל מקום בארץ. לא תמנעו ממני, למרות כל מה שתרצו אולי לעשות – אני מקווה שלא – לא תמנעו ממני לעזור לציבור החרדי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <שר הבינוי אורי אריאל:> זה לא יעזור לכם. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשר הבינוי אורי אריאל. אנחנו עוברים – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא קיבלנו תשובה על השאילתה של אלעזר שטרן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> היו הרבה שאילתות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני רוצה לברך ולקדם בברכה את מזכיר המדינה לענייני הים מפורטוגל ואת שגריר פורטוגל בישראל. ברוכים הבאים. (מחיאות כפיים) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. אנחנו עוברים לשאילתות דחופות לשר הפנים. תשיב סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום. השואל – חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה. <259. הסכם ויזת עבודה בין קוריאה לישראל> <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי סגנית השר, ב-2013 נחתם בקוריאה הסכם ויזת עבודה בין קוריאה לישראל. ממשלת קוריאה אישרה את ההסכם, אך למיטב הבנתי ההסכם לא אושרר על-ידי ממשלת ישראל. רצוני לשאול: 1. מדוע לא אושרר ההסכם? 2. מה ייעשה לקידום האשרור? 3. מדוע יש חוסר תיאום בין משרדך למשרד החוץ? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי כנסת, קודם כול, נכון, יש בינינו ובין קוריאה הסכם שמדבר על כך שתיירים שגילם בין 18 ל-30 המגיעים לארץ רשאים לעבוד בארץ עד שלושה חודשים אצל מעסיק אחד, והשהות בארץ שלהם מותרת עד שנה. יש על כך הסכמה בין כל המשרדים, ויש אפילו הסכם שמסתובב במסדרונות הביורוקרטיה הישראלית, לצערי הרב. לכן – מאיר, כמעט איבדתי אותך – אז אני אומרת: להערכתי, ההסכם הזה צריך לעבור לחתימה סופית – אם לא השבוע, בשבוע הבא. ובמקרה הזה אני יכולה רק להצטער, ואתה בוודאי מכיר את זה, שכל הסכם כזה עובר לפחות שלוש פעמים את האישור של הלשכה המשפטית. ומכיוון שזה לא משרד אחד אלא כמה משרדים, אז עד שזה נחתם, תוקן, נשלח, תוקן, נבדק, נשלח, נחתם – זה התהליך, ואני מקווה שהשבוע הדבר יבוא על פתרונו. וזה לא בגלל שיש חוסר תיאום, זה כמו שאמרתי, הביורוקרטיה לפעמים מציקה, או בדרך כלל מציקה הרבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נאפשר שאלה נוספת לחבר הכנסת שטרית. בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי סגנית השר, ראשית, אני מבקש להביא לידיעתך שמי שהביא את זה לידיעתי זה ד"ר אלון לבקוביץ, מומחה לחצי-האי הקוריאני, שמלמד בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן. אני נדרשתי לנושא כמי שעומד בראש אגודת הידידות ישראל-קוריאה. ההסכם גם קובע שישראלים יוכלו לעבוד בקוריאה שנה. כל אזרח ישראלי שמגיע לקוריאה, גם הוא יכול לעבוד שם שנה. זה לא חד-צדדי, שקוריאנים יעבדו אצלנו שלושה חודשים ושם – שנה. אני חושב שההסכם טוב. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> לא, אני לא אמרתי שהם יכולים לעבוד רק שלושה חודשים. הם רשאים להגיע לכאן לשנה, ובתוך השנה הזאת הם רשאים לעבוד – – – <מאיר שטרית (התנועה):> לעבוד שלושה חודשים. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אבל שלושה חודשים אצל מעסיק אחד. <מאיר שטרית (התנועה):> בדיוק. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> זאת אומרת, הם יכולים להמשיך ולהתנייד בין מעסיקים עד שנה. <מאיר שטרית (התנועה):> נכון. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> זה מה שהחוזה אומר. <מאיר שטרית (התנועה):> והפוך לגבי ישראלים. שישראלים, גם בקוריאה – אני חושב שזה טוב. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כן, כל ההסכמים הם דו-סטריים, נכון. <מאיר שטרית (התנועה):> זה טוב לשתי המדינות, הסכם טוב. האמת, שכמו שאת מדברת על הביורוקרטיה, פשוט אני מוכרח להגיד לך: זה עובר כל גבול. זה אושר ב-2013. פניתי אז למשרד החוץ. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> זה אושר ב-13 בנובמבר 2013. <מאיר שטרית (התנועה):> נכון. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> ואני מצטערת שהתהליכים האלה – ואתה צודק. <מאיר שטרית (התנועה):> ואני פניתי למשרד החוץ; מנכ"ל משרד החוץ כתב לי, והוא אומר: ככל הידוע לנו, מבירור שנעשה מול משרד הפנים, שהנו הגורם המוסמך להגיש את ההסכם לאשרור הממשלה, עולה כי החל הליך האשרור. לדברי נציגי משרד הפנים, ההסדר מונח כעת על שולחן הכנסת וניצב בשלב תיקוני חקיקה ראשית ומשנית. כשזה נאמר לי, פניתי למזכירת הכנסת, והיא ברוב טובה העבירה לי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק אבקש למקד בשאלה, ולא בהתכתבויות. <מאיר שטרית (התנועה):> זו השאלה. – – – העבירה לי ברוב טובה את ההחלטה של הכנסת ומתי זה אושר בכנסת, כך שהדבר באמת חוזר למשרד הפנים. אני שמח לשמוע ממך שזה יבוא לאישור. האם יש לך הערכה מתי באמת זה יגיע לכלל סיכום? כיוון שמקוריאה פונים אלי ושואלים מה עם זה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני אומרת לך: ב-18 בנובמבר הייתה שוב ישיבה – אחרונה – בין המשרדים. רוב הדברים נסגרו, ולכן אני מקווה שזה יבוא לאישור סופי בשבוע הבא. <מאיר שטרית (התנועה):> תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגנית השר פאינה קירשנבאום. <הצעת חוק להגבלת שכר טרחת עורך-דין וגבייתו באמצעות ההוצאה לפועל (קביעת זכאות לתגמולים של ניצולי שואה לפי החלטה מינהלית) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2619/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים, אנחנו עוברים להמשך סדר-היום, להצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה: הצעת חוק להגבלת שכר טרחת עורך-דין וגבייתו באמצעות ההוצאה לפועל (קביעת זכאות לתגמולים של ניצולי שואה לפי החלטה מינהלית) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. מי שיציג, הנמקה מהמקום של – מהדוכן? כתוב לי "מהמקום". אתה תעלה לדוכן, חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. ההנמקה מהדוכן באישורו של יושב-ראש הכנסת. <יצחק כהן (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, תודה, תודה למזכירות, ליושב-ראש, שאפשרו גם להצעת חוק שבהסכמה, ובדרך כלל מנמקים אותה מהמקום, בגלל החשיבות של הנושא ובגלל האורחים החשובים שנמצאים ביציע, ניצולי שואה – ברוכים הבאים. גברתי, הצעת החוק באה להגן על ניצולי שואה, שאין לי מילה אחרת מאשר לומר – נרדפים על-ידי כל מיני מאכערים, עורכי-דין כאלה ואחרים, לא כל עורכי-הדין, עורכי-דין שמתעסקים בזה, בדרישה לבקש להם שכר טרחה על דבר שלא טרחו עליו. וכפי שאת רואה את הניצולים, הם לא במצב שהם יכולים להתמודד עם מבול המסמכים של ההוצאה לפועל ושל פעילות מהסוג הזה. אנשים תמימים, אנשים טובים, שסבלו די בחייהם. עתה, כשבעקבות החלטה מינהלית – כבוד השר סילבן – בעקבות החלטה מינהלית הם קיבלו מה שמגיע להם, והנה לפתחם רובצים כל אותם מאכערים וכל אותם עורכי-דין – אני לא רוצה להכליל, חלילה, את כל עורכי-הדין, אבל אלה שמטפלים בעניין – ודורשים מהם שכר טרחה על דבר שהם לא טרחו בו. וכשהם לא מסוגלים לשלם, הם מעקלים להם שנה של גמלאות מכוח חוק הטבות לניצולי שואה. בשנים האחרונות הורחב מעגל הזכאים לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז–1957, מכוח החלטות מינהליות, אני חוזר: מכוח החלטות מינהליות, מתשובות שונות שניתנו על-ידי המדינה, בכלל זה החלטה מינהלית בעניין של יוצאי לוב שהוכרו כזכאים לתגמולים החל מיום 1 באפריל 2010, מבלי צורך להוכיח נרדפותם באופן פרטני בפני בתי-משפט. למרות זאת, קיימת תופעה, גברתי היושבת-ראש, של הגשת עררים רבים בבתי-המשפט ודרישה לגביית שכר טרחה מאותם ניצולים, אף שבסופו של דבר ההכרה בזכאותם לתגמולים של אותם ניצולים נעשית מתוקף החלטה מינהלית ולא מתוקף פסק-דין מפורט שניתן בעניינו של ניצול כזה או אחר. במקרים רבים אף ננקטים נגד ניצולי השואה הליכי הוצאה לפועל על-ידי אותם עורכי-הדין, בשל העובדה שניצולי השואה מתקשים לעמוד בתשלומים הגבוהים הנדרשים מהם ועל אף העובדה שהתגמולים משולמים להם מתוקף החלטה מינהלית, ולא על-פי החלטה של בית-משפט – אלעזר שטרן. נוסף על כך, יש הליכים רבים המנוהלים על-ידי עורכי-הדין עבור קבוצות גדולות של ניצולים, בעוד שההליך המשפטי מאוחד לכל התובעים, באופן ששכר הטרחה הנגבה מכל ניצול איננו משקף את העובדה שבפועל לא נוהל הליך פרטני ויחידני לכל ניצול וניצול, אלא הליך יחיד ומאוחד. יש להדגיש כי מדובר בשכר טרחה גבוה, לעתים בשיעור שיכול להגיע לתגמולים של חודשים רבים, ולעתים אף שנה, אשר אין כל הצדקה כי ניצולי השואה יידרשו לשלמו, בפרט לנוכח גילם המבוגר ומצבם הבריאותי. בהתאם לכך מוצע להגביל את שכר הטרחה המשולם לעורכי-דין בכל המקרים המפורטים לעיל. נוסף על כך קיימת תופעה של גורמים שונים, שאינם עורכי-דין, אלא מכונים מאכערים, אשר מחתימים את הניצולים על הסכמים לתשלום שכר טרחה, בעוד אינם מורשים לטפל בתביעות, ומה גם שבמרבית המקרים התשלום נעשה על-פי החלטה מינהלית, כפי שחזרתי ואמרתי לא פעם, כמפורט לעיל. בהתאם לכך מוצע לקבוע כי גורמים אלה לא יוכלו לטפל בתביעות תגמולים ולדרוש שכר טרחה בעד הטיפול. כמו כן מוצע כי הוראות החוק יחולו גם על הסכמים קיימים, מאחר שהבעיה נוגעת באלפי ניצולים שהוחתמו על-ידי אותם עורכי-דין, או אותם גורמים, או אותם מאכערים, והם נאלצים לשלם שכר טרחה גבוה כאמור לעיל. גברתי, על הצעת החוק שלי חתומים חברי כנסת מכל סיעות הבית: יריב לוין, שמעון סולומון, משה זלמן פייגלין, יחיאל חיליק בר, יעקב מרגי, בועז טופורובסקי, יוני שטבון, יפעת קריב, יעקב אשר, אלעזר שטרן, דב חנין, אורית סטרוק, מרב מיכאלי, זהבה גלאון, שולי מועלם, עמר בר-לב, משה גפני, ישראל אייכלר ומאיר פרוש. וכן, בטוח שכל מי שהיה באותו יום, כשההצעה הוגשה, ודאי היה חותם על זה, פשוט – אלה חברי הכנסת שנכחו במליאה כשההצעה הוגשה. אני מודה לך, תודה רבה, ואני מצפה שהתמיכה תהיה פה-אחד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת כהן. מי שיעלה להשיב – אסור למחוא כפיים במליאה. מי שיעלה להשיב בשם שרת המשפטים, השר סילבן שלום, בבקשה. לאחר מכן אנחנו נאפשר התנגדות לחוק, של חבר הכנסת דני דנון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, מזכיר הכנסת, חברי הכנסת, שרי הממשלה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם ולשמור על השקט. בבקשה, השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – ניצולי השואה שמכבדים אותנו כאן היום, ברוכים הבאים. אני משיב במקום שרת המשפטים, שלא הייתה יכולה לבוא ולהשיב כאן, לכן אני קורא את מה שכתוב כאן מילה במילה. יש דברים שאני יותר מסכים, פחות מסכים, אבל אני חייב, על-פי התקנון, לקרוא בדיוק את מה שהיא כתבה. בראשית הדברים אני רוצה להודות לחבר הכנסת יצחק כהן על עבודתו המבורכת, על השקעתו לאורך כל השנים בניסיון להביא לתיקון העוול לניצולי השואה בכלל ולאלה שהגיעו מארצות צפון-אפריקה בפרט, ואני מודה לך על כך שהבאת את ההצעה הזאת היום אלינו כדי שנוכל להתייחס אליה ברצון ובחיוב רב, כדי להמשיך את הליכי החקיקה. עכשיו אני עובר למה שכתוב: הממשלה תומכת בהצעת החוק הנדונה, שמטרתה להגביל את שכר הטרחה שעורכי-הדין המייצגים ניצולי שואה יורשו לגבות בעד הליכים שמסתיימים בהחלטה מינהלית, בתנאים שאפרט בהמשך. העיקרון העומד בבסיס ההצעה להפחית את שכר הטרחה במצב שבו ניצול השואה מקבל את התגמולים עקב החלטה מינהלית מקובל על הממשלה, חבר הכנסת כהן וחבר הכנסת דרעי, הן משום שההכרה בזכאות לקבלת הגמלאות נובעת מההחלטה המינהלית ולא ממאמציו של עורך-הדין והן מאחר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אדוני השר, אדוני השר, אני רוצה לעשות ניסוי: אנחנו נשמור על השקט – אתה לא תמשיך לדבר, עד שחברי הכנסת ישמרו על השקט. מפה זה נשמע פשוט איום ונורא. מאוד רועש. וזה נושא מאוד חשוב, ויש פה, ביציע, ניצולי שואה, אז לפחות לכבד אותם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. אנחנו כולנו צריכים לכבד את אלה שנמצאים אתנו כאן, למעלה, ואני רוצה לחזור על השורה: העיקרון העומד בבסיס ההצעה להפחית את שכר הטרחה במצב שבו ניצול השואה מקבל את התגמולים עקב החלטה מינהלית מקובל על הממשלה, הן משום שההכרה בזכאות לקבלת הגמלאות נובעת מההחלטה המינהלית ולא ממאמציו של עורך-הדין – ואני אומר את זה כעורך-דין – והן מאחר שאנו מחויבים לפעול ברגישות יתרה בעניינם של ניצולי השואה ולמנוע הטלה של חיובי שכר טרחה מופרזים על כתפיהם. עם זאת – וכאן אני קורא משהו שאתה תצטרך לקבל אותו כנראה – יש כמה קשיים בנוסח הצעת החוק. כך, למשל, הגבלת שכר הטרחה ל-150 שקלים בלבד נראית בעיני משרד המשפטים קשה מדי. נוסף על כך – ההגבלות על שכר הטרחה של עורכי-הדין צריכות לחול באותה מידה גם על מטפלים שאינם עורכי-דין, שאתה כינית אותם מאכערים. כמו כן, חסימה מוחלטת של האפשרות לאכוף את חיוב שכר הטרחה באמצעות ההוצאה לפועל היא מרחיקת לכת ובמתכונתה הנוכחית אינה מסייעת לניצולי שואה הזכאים לתגמולים מכוח החלטה שאינה מינהלית. לכן, הממשלה תומכת בהצעת החוק בתנאי שהמציע יתאם את הנוסח עם משרד המשפטים ויסכים לתנאים האלה: א. שכר הטרחה המרבי שייקבע בחוק לא יפחת מ-473 שקלים, בתוספת מע"מ. מדובר בשכר הטרחה המרבי שנקבע בחוק ההטבות לניצולי השואה לגבי בקשות טכניות במהותן, הדומות לבקשות לקבל תגמול לפי החלטה מינהלית, קרי, מדובר באותו שכר טרחה שנקבע כבר בעבר, לגבי החלטות טכניות אחרות, שהן דומות לסוג ההחלטה הזה. אבל כמו שאתה יודע, בוועדה תמיד אפשר להגיע להרבה מאוד דברים אחרים, ואני סומך עליך, כמי שמומחה בכנסת, לעשות את מה שנדרש גם בעניין הזה, ואולי להפחית את זה קצת; ב. בנסיבות שבהן הסכם שכר הטרחה נכרת לפני מועד ההחלטה המינהלית, ועורך-הדין הגיש ערר לפני מועד ההחלטה המינהלית, שכר הטרחה יהיה גבוה יותר באופן משמעותי מ-473 שקלים; ג. בנסיבות שבהן עורך-הדין הגיש ערעור לבית-המשפט לפני מועד ההחלטה המינהלית, שכר הטרחה יהיה גבוה יותר באופן משמעותי משכר הטרחה – – – <משולם נהרי (ש"ס):> יותר קל להגיד מה שנשאר מזה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה יודע, אני בסך הכול קורא את זה במקום שרת המשפטים, שהיא הייתה אמור לענות. זה לא בתחום שלי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת נהרי, עדיין לא שמעתי שיש התנגדות מחבר הכנסת כהן. אנחנו מחפשים פשרות כדי לעזור לניצולי השואה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> העובדה שהממשלה תומכת – חבר הכנסת משולם נהרי, גם נער הייתי וגם זקנתי, ניתן לזה לעבור. לאחר מכן אפשר לטפל בדברים האלה. ג. בנסיבות שבהן עורך-דין הגיש ערעור לבית-המשפט לפני מועד ההחלטה המינהלית, שכר הטרחה יהיה גבוה יותר באופן משמעותי משכר הטרחה במקרה של הגשת ערר; ד. ההגבלות המוצעות על שכר הטרחה, כמו ההגבלות הקיימות היום בחוק נכי רדיפות הנאצים, יחולו גם על מטפלים שאינם עורכי-דין, ובחוק יובהר שאין בהוראות המגבילות את שכר הטרחה של המטפלים כדי להתיר להם לבצע פעולות המסיגות את תחום מקצוע עריכת-הדין; ה. נוסח הסעיף בהצעת החוק שעניינו הגבלת שכר הטרחה בתביעות שמעורבים בהן תובעים רבים יוסכם עם משרד המשפטים; ו. נוסח הסעיף בהצעת החוק שעניינו איסור הגשת תביעות על סכום קצוב הנוגעות בשכר הטרחה בהוצאה לפועל יתוקן כך שלא יהיה איסור גורף להגיש בקשות לביצוע, אלא תוטל על המגיש חובה להודיע לניצול על זכותו להגיש התנגדות ועל זכותו לייצוג מהאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים ללא מבחן כלכלי. חובת ההודעה תחול גם על הזכאים לתגמולים שלא מכוח החלטה מינהלית. אני רוצה לברך אותך, להגיד לך שקיבלנו רק לאחרונה החלטה בנוגע לניצולי השואה, שלא לנתק להם מים – אין ניתוקי מים היום לניצולי השואה, גם במה שאנחנו מביאים בקרוב, ב-1 בינואר, גם את ההנחות בחשמל, הורדת תעריפי החשמל ותעריפי המים, לניצולי השואה יהיה פרק מיוחד, ואני מודה לך על כך, מודה לכם שהגעתם היום. ממשלת ישראל תומכת בהצעת החוק, ואני מבקש מכל חברי הכנסת להצביע בעד פה-אחד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשר סילבן שלום על התשובה המפורטת. ניצולי השואה, אתם לא ממש ממושמעים, אסור למחוא כפיים בתוך המליאה. תודה, תודה. אנחנו עוברים להתנגדותו של חבר הכנסת דני דנון. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> עומדות לרשותך שלוש דקות, ולאחר מכן – חבר הכנסת כהן, אם תרצה להתייחס לתשובתו של השר, מובן שיתאפשר לך. שלוש דקות. בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מובן שאני תומך בזכויות של ניצולי השואה. חבר הכנסת כהן, אני רק בא ואומר: צריך לעשות הרבה יותר, הרבה יותר. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, הוא חייב להתנגד. זה בניגוד לתקנון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת דני דנון, על-פי התקנון – – – <דני דנון (הליכוד):> סליחה, תני לי לסיים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת דני דנון, אתה תיתן לי להשלים את דברי. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה חייב להצביע נגד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> על-פי התקנון – – – <דני דנון (הליכוד):> אני מכיר את התקנון היטב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ולכן חשוב שאנחנו נעמוד בתקנון ובהוראותיו. אם אנחנו לא נכבד את התקנון של הבית הזה, לא יהיה כאן סדר. על כן, אבקש ממך לכבד את חברי הכנסת שיושבים פה ואת ניצולי השואה, שהם בטוחים בכך שבהצבעה שלך הם ידעו אם אתה תומך. אם אתה לא מתכוון להתנגד לחוק, אבקש ממך לרדת מן הדוכן. <דני דנון (הליכוד):> אני אזכיר לך את התקנון, גברתי היושבת-ראש: התקנון אומר שלא ניתן להצביע בעד. אני כרגע – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש ממזכירת הכנסת שתחדד, בבקשה – – – <דני דנון (הליכוד):> סליחה, קודם כול תיתני לי לסיים את דברי בשלוש הדקות ואז תחליטי מה עמדתי. <מרב מיכאלי (העבודה):> ממש לא, מה פתאום? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ממש לא. שלוש הדקות נועדו לצורך – אני כרגע לא מאפשרת לך. אני אשמע מה דעתה המקצועית של המזכירה. <דני דנון (הליכוד):> אני, בזכותך, אביע את עמדתי. אני חושב שהחוק הזה, ידידי מר כהן, הוא חשוב, אבל צריך לשפר אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> התקנון לא מאפשר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת דני דנון. חבר הכנסת דני דנון, אני קוראת אותך בפעם הראשונה. זה לא לעניין. <דני דנון (הליכוד):> אני לא אתמוך בחוק הזה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה משהו אחר. <דני דנון (הליכוד):> יפה. ולכן, אודה לך אם יתאפשר לי לסיים את דברי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> התקנון לא מאפשר. תורידו אותו. תקראי לסדרנים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת פריג', אני לא צריכה עזרה. הוא אמר שהוא לא תומך בחוק, אז בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> לכן, גברתי היושבת-ראש, מובן שצריך לעשות יותר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מובן שאוסיף לך עוד דקה, אם אתה לא תומך בחוק. <דני דנון (הליכוד):> תודה. – – – צריך לעשות יותר למען זכויות ניצולי השואה, ולא להסתפק בדברים שנאמרו בחוק. אני רוצה בהזדמנות זו לפנות לשרת המשפטים ציפי לבני, שלא סתם היא לא פה היום במליאה, כי היא עסוקה בלהגיש ערר על חוק אחר, על חוק של חנין זועבי, והיא הגישה את הערר היום. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה זה שייך? אתה מתכונן לפריימריז בליכוד. <דני דנון (הליכוד):> סליחה, אל תפריע לי בבקשה. בחוק של חנין זועבי, כשהיא הגישה את הערר היום בבוקר, ציפי לבני, שרת המשפטים, הפכה להיות פרקליטת השטן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> את רואה מה את עושה? את רואה מה זאת הדמוקרטיה שאתם מדברים עליה? <דני דנון (הליכוד):> סליחה, אתם לא תלמדו אותנו מה לומר ומה לא לומר. תתרגלו לזה. גברתי היושבת-ראש, אני יכול לדבר? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה תדבר על התנגדות לחוק, כי כך כתוב בתקנון. ולכן אבקש ממך, חבר הכנסת דנון, להתמקד. תודה רבה. <דני דנון (הליכוד):> תודה. את דברי אמקד במה שאני אמצא לנכון. <מרב מיכאלי (העבודה):> איזה חוצפה. סליחה, יש תקנון. <דני דנון (הליכוד):> אני שואל את שרת המשפטים, ציפי לבני, איך היא מעזה להגיש ערר על חוק שבא לשלול – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה אתה מתחכם? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת דנון, אבקש להתמקד, ולא, אנחנו – פשוט נגמר או-טו-טו הזמן. <דב חנין (חד"ש):> יש נושא שאפשר להתייחס אליו – – – <דני דנון (הליכוד):> סליחה, גברתי היושבת-ראש, אני מפנה אותך לתקנון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני רואה בזה זלזול. <דני דנון (הליכוד):> לא – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק שנייה. אתה צריך להתנגד, חבר הכנסת דנון. ברגע שאני מכבדת את העובדה שאתה עומד כאן, אבל אתה לא מכבד את התקנון ולא את בקשתי ולא את חברי הכנסת – – <דני דנון (הליכוד):> תראי לי את התקנון, בבקשה, גברתי היושבת-ראש. בואי נקרא את התקנון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – אתה תרד מהדוכן ואז יראו לך את התקנון. בבקשה, סדרנים. אני מבקשת לסיים את הנאום, אם אתה לא מתנגד. אלא אם כן – סדרנים, בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> אני מבקש ממך לקרוא – התקנון קובע. תקראי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסגור את המיקרופון. אני חושבת שלא היינו צריכים להגיע למצב הזה, אבל זה בגלל הזלזול שהפגנת בשלוש הדקות האחרונות. <איתן כבל (העבודה):> נכון. דני, הגזמת לגמרי. תורידי אותו. <דני דנון (הליכוד):> אין לי שום בעיה, תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> המיקרופון – בבקשה לסגור אותו. <דני דנון (הליכוד):> לא צריך לסגור את המיקרופון, תקראי את התקנון, וזכותי להתנגד לכל חוק שיעלה פה במליאה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה תרד מהדוכן, ואני מבטיחה לך שאין לך לזלזל לא במה שאני אומרת, ולא במה שהמזכירה פה הצביעה על התקנון, ולא בחברי הכנסת. <דני דנון (הליכוד):> אבקש לראות את הסעיף. אין שום בעיה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה תרד ואתה תראה את הסעיף. <דני דנון (הליכוד):> תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת דנון. חבר הכנסת כהן, אין לך כל כך מה להגיב על ההתנגדות כי לא הייתה פה כל כך התנגדות. אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, אתם מתבקשים לתפוס את מקומותיכם. אנחנו רוצים להצביע בקריאה טרומית על הצעת חוק להגבלת שכר טרחת עורך-דין וגבייתו באמצעות ההוצאה לפועל (קביעת זכאות לתגמולים של ניצולי שואה לפי החלטה מינהלית) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, בתמיכת הממשלה. בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חשובה זו. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגבלת שכר טרחת עורך-דין וגבייתו באמצעות ההוצאה לפועל (קביעת זכאות לתגמולים של ניצולי שואה לפי החלטה מינהלית) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 58 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק תועבר לוועדה המוסמכת לדון בכך, ועדת החוקה, חוק ומשפט. מזל טוב ותודה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2613/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה) – חברי הכנסת, אי-אפשר לנהל את המליאה בצורה כזאת, אז אני אהיה בשקט עד שחברי הכנסת יתפסו מקומות וישמרו על השקט. חברי הכנסת, אנחנו לא נמשיך עד שיהיה פה שקט במליאה. חבר הכנסת מיכאלי, אפשר לשמור על השקט? תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בתמיכת הממשלה. בבקשה. להצעה מוצמדות שתי הצעות חוק. לרשותך עשר דקות. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, האמת היא, בגילוי נאות, שאני נחשפתי למין כשל גדול רק על רקע של אירוע כל כך טרגי – רצח שלושת ילדינו בגוש-עציון. כשבדקו את הדבר הייתה תחושה שבמוקד הביטחון אולי לא התייחסו במידת הרצינות הראויה בהתחלה – אני מניח שזה לא, אבל הנושא הזה עלה – ואז, כתוצאה מהדיון הציבורי, התברר לי ש-42% מהטלפונים שמוקדי הביטחון מקבלים – או התלונות, הן תלונות שווא. בדקתי גם במד"א ובכיבוי אש – כנ"ל, אותו אחוז של קריאות סרק. כל בר-דעת מבין שברגע שאתה יושב במוקד ואתה מקבל הודעה אחת – מתברר שזה סתם, עוד הודעה סתם, עוד הודעה סתם, כמו ה"זאב", "זאב" ו"זאב", בסוף אתה מתרגל להתייחס בחצי אמון. וכשקורה משהו אמיתי, יכולות להיות לזה תוצאות טרגיות. אני זוכר שבאותו שבוע, כל כוחות הביטחון של מחוז מרכז עמדו על הרגליים כי הם קיבלו הודעה על מישהו שהוא חטוף; הוא מצלצל, יושב במכונית כבול ומצלצל, וכל מחוז מרכז היה על הרגליים. אחרי בדיקה מצאו אותו יושב באוטובוס, מחייך כולו באושר, נוסע עם הפלאפון, וכל כוחות הביטחון על הרגליים. יש פה דבר נורא; קודם כול, חיי אדם. כתוצאה מההטרדות האלה אתה מתרגל שיש התרעות שווא בכאלה אחוזים, ממילא אתה יכול לפספס, וכתוצאה מזה גם חיי אדם, אם דרך מוקדי הביטחון, אם במד"א ואם בכיבוי אש – אתה יכול לאבד חיי אדם. מצד שני, עלויות עצומות של כל המערכות, שכולן מתגייסות וכולן מנסות למצוא, ובסוף יושב לו מישהו וצוחק, מבסוט – הוא הצליח לעבוד על המדינה. זה דבר נורא. הלכתי לבדוק, ומתברר שלא מתייחסים לזה; מבחינת החוק אין התייחסות. לכן הצעת החוק שלי באה ואומרת שצריך להפסיק עם זה אחת ולתמיד. משמעות הדבר היא, שמי שנתפס שהוא מטריד בהתרעות שווא את מוקדי הביטחון, מד"א וכיבוי אש, אם זו הטרדה – הרבה פעמים זה של ילד, שלא מבין, חומד לצון, או הטרדה, שמישהו עשה משחק, יהיה עליו עונש, קנס כספי. ואם זה ילד – כן, ההורים ישלמו, ואז הם ידעו לשמור עליו. ואם ההטרדה היא בזדון, הכוונה שרוצים לחבל במערכת הזאת, ויש לצערנו כאלה שרוצים לחבל, אז הקנס יהיה הרבה יותר גבוה, של 74,000 שקל. אני לא שולל גם, מאחר שזה ייחשב כהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, גם יכולות אולי להעביר את זה לרמה אפילו של דין פלילי, במידה שיהיה צורך. אנחנו עובדים עכשיו בתיאום עם המשטרה על הדרך לאתר בדרך הכי מהירה וזריזה את אותם מטרידנים, שמצד אחד יהיה אפשר לחסום אותם, שהטלפונים שלהם לא ייכנסו למוקדים, ומצד שני, יהיה אפשר לתפוס אותם ולהעניש אותם. לכן הצעת החוק הזו, שתאושר בקריאה טרומית עכשיו, תמשיך להתלוות על-ידי המשטרה – זה הסיכום שלנו – כדי לגבש את כל המערכת גם לביצוע ממשי, ואז היא תמשיך הלאה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. ושוב, אני חושב שאין בר-דעת שלא יסכים שחייבים להפסיק אחת ולתמיד את כל ההטרדות האלה. לכן אני מבקש מחברי לאשר את זה פה-אחד, כמו שאומרים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2614/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נעבור להצעת החוק המוצמדת – יש שתיים – הראשונה: הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. אחרייך יעלה חבר הכנסת עמר בר-לב. גם לרשותך יעמדו שלוש דקות. השר סילבן שלום ישיב לכם במשולב. את יכולה גם מהדוכן. בבקשה. שלוש דקות מהדוכן. <מרב מיכאלי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, הצעת החוק המדוברת, חברי וחברותי חברות הכנסת, אכן מבקשת לעקור מהשורש את התופעה המגונה והמסוכנת הזאת, שבה יש מי שחושבות שלשחק בחיי אדם זה משעשע, מגניב או כל דבר מהתחום הזה, ולכן מרשים לעצמם להתקשר למוקדי חירום שעניינם באמת לעתים קרובות הצלת חיי אדם ממש, לבזבז את זמנם, לתפוס את הקו, ובעיקר כאמור לעשות זילות בקריאה, ובמשתמע – ולא רק במשתמע, אלא כתוצאה מכך בפועל – לעשות זילות בחיי אדם. זה דבר שאנחנו לא יכולות ולא יכולים להרשות לעצמנו. זאת מדינה שיש בה, לצערנו, מספיק סיבות לקריאות אמת; מספיק פעמים שחיי אדם אכן זקוקים להצלה או לעזרה. אנחנו צריכות וצריכים לוודא שקווי ההצלה שלנו עומדים לרשות מי שנזקק להם, ואכן, כשצריך להציל חיי אדם, אפשר לעשות את זה בצורה הראויה. הצעת החוק מציעה באמת להבהיר קודם כול שפניית שווא כזאת היא אסורה, ושאם היא נעשית בזדון, העונש עליה הוא קנס כספי כבד. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחברת הכנסת מיכאלי. <הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2638/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יעלה חבר הכנסת עמר בר-לב כדי לנמק את הצעת החוק שלו, שגם היא מוצמדת: הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <עמר בר-לב (העבודה):> תודה רבה. תודה רבה לחברי ניסן סלומינסקי ולחברתי מרב מיכאלי. שניהם הסבירו והרחיבו את הטעם של הצעת החוק. חברתי היושבת-ראש, רק להזכירך, גם את חתומה על הצעת החוק שלי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן. האמת היא שגם אני בדיוק נזכרתי בכך שיש לי גם הצעת חוק כזאת. אני צריכה לבדוק מה קרה שהיא לא הוצמדה. <עמר בר-לב (העבודה):> אז אולי גם אני חתום אצלך, אבל את חתומה אצלי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז זה כבר טוב. אז כבר – – – <עמר בר-לב (העבודה):> אני חושב שזה מביע את החשיבות שמכל המפלגות הפוליטיות, לא משנה קואליציה, אופוזיציה, איזו חשיבות אנחנו רואים בנושא הזה. אני רוצה לומר שהמטרה של העלאת הקנס בגין התרעת שווא – המטרה היא לא לגייס כסף כי אם להרתיע, והרתעה לא קיימת ללא אכיפה. אני שמח שנמצא כאן השר לביטחון פנים. לצערי, שרת המשפטים לא נמצאת כאן, אבל החלק החשוב אפילו יותר מהגשת הצעת החוק הוא האכיפה. אני בטוח שברגע שגם כוחות המשטרה וגם משרד המשפטים יאכפו את החוק הזה, התרעות השווא תרדנה, וזה המפתח; זה הדבר העיקרי, וזאת החשיבות של החוק הזה. אז תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. יעלה להשיב במשולב השר סילבן שלום בשם שרת המשפטים. אחריך אנחנו נאפשר התנגדות להצעת החוק לחבר הכנסת דני דנון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, מזכיר הכנסת, חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ושתי הצעות זהות, של חברת הכנסת מיכאלי ושל חבר הכנסת בר-לב, מבקשות לתקן את חוק העונשין ולקבוע עבירה של פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה. עבירת הטרדה המתייחסת גם למצב של הטרדת קווי טלפון קיימת בחוק התקשורת, אולם נוכח הנתונים של הטרדות של מוקדי המשטרה, מגן-דוד-אדום ושירותי הכבאות, כפי שהסתברו לאחר פרשת החטיפה של שלושת הנערים בגוש-עציון, והעומס הנוצר על גופי החירום בשל כך, הסכימה ועדת השרים לתמוך בקידום הצעת החוק הזו בקריאה טרומית. אציין כי בימים אלה נערכת עבודת מטה המרוכזת במשטרת ישראל למציאת פתרונות נוספים להתמודדות עם מטרידים של קווי חירום. נוכח האמור לעיל הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ובלבד שקידומה יותנה בהסכמה של משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, השר. נאפשר התנגדות – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא, צריך לשאול את המציעים אם הם מסכימים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו נשאל אותם ואנחנו נעבור להצבעה. עוד לא עוברים להצבעה, כי יש לנו התנגדות של חבר הכנסת דני דנון, ואז כמובן אנחנו נבדוק עם המציעים, אם הם מסכימים להתניות של הממשלה ונעבור להצבעה. אבל לפני שנעבור להצבעה – חבר הכנסת דני דנון, אלא אם כן ויתרת על ההתנגדות. אבקש שהפעם זו תהיה אכן התנגדות להצעת החוק. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, טוב שיש תקנון ברור לכנסת, ובהמשך לתקנון אני מציע להסיר מסדר-היום את ההצעה הזאת, ואנמק את התנגדותי כדלהלן. שרת המשפטים, עורכת-הדין ציפי לבני, הייתה צריכה לבוא לפה היום. היא בחרה שלא לעשות כך ולנמק את עמדותיה, ובחרה לעסוק בדברים אחרים. והדברים שבהם עוסקת שרת המשפטים ציפי לבני הם לשים מקלות בגלגלי הממשלה. לדוגמה: חוק חנין זועבי, שהיא הגישה עליו ערר; חוקים נוספים שהיא מנסה לסכל בכנסת – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק שנייה, אני אבהיר מדוע הפעם זה בסדר, חברת הכנסת מיכאלי. הוא מתנגד להצעת החוק. קודם הוא אמר שהוא תומך ודיבר – – – <דני דנון (הליכוד):> שרת המשפטים, אני קורא לה לעשות שני דברים: או לחזור למה שהייתה בעבר, בתנועת בית"ר, בית של אנשי אצ"ל, לדבוק באמת שהיא אולי האמינה בה בעבר, או לעשות את מעשה עמיר פרץ – להחליט שהיא לא יכולה לשבת בממשלה והיא מתפטרת. אבל היא יושבת בתוך הממשלה, ובמקום לבוא היום לפה, למליאה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זו שיטה. <איתן כבל (העבודה):> אתה תתנגד רק לציפי? <דני דנון (הליכוד):> – – – לבוא ולהביע את עמדתה על החוקים שעולים פה בכנסת, שרת המשפטים בוחרת לברוח מהכנסת ולהגיש ערר על חוק חנין זועבי, להפוך להיות פרקליטתה של השטן. זה מה שהיא עושה בימים אלה. לכן אני קורא לה להחליט בדבר: או לעשות מעשה עמיר פרץ, מעשה אמיץ, או לבוא לפה לכנסת ולייצג את ממשלת ישראל. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת דנון. אנחנו עוברים להצבעה במשולב. האם המציעים מסכימים להתניות? סלומינסקי – כן; חברת הכנסת מיכאלי – כן; חבר הכנסת עמר בר-לב – כן. אנחנו עוברים להצבעה חוק-חוק. נתחיל בהצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, קריאה טרומית. בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הנכם מוזמנים להצביע בעד או נגד. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 51 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק עוברת לוועדה המוסמכת, ועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> פנינה, לא הצבעתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס כמי שהצביעה בעד הצעת החוק. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מיכאלי, המוצמדת להצעת החוק הראשונה. בבקשה. קריאה טרומית. חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 51 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק עוברת לוועדה המוסמכת, ועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצעת החוק השלישית בנושא, שגם היא הוצמדה, הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמר בר-לב, קריאה טרומית. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 53 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק עוברת לוועדה המוסמכת, ועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2556/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת דב ליפמן. הנמקה מהמקום. מי שישיב בשם שרת המשפטים הוא השר סילבן שלום. בבקשה, חבר הכנסת ליפמן. <דב ליפמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת. חברי הכנסת, בבקשה לשמור על השקט. חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה. תודה רבה לך. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – לכולנו בוודאי יש מטרה להגיע למצב שלא יהיו שום עגונות במדינת ישראל, ויש לנו הכלים לעשות את זה. אנחנו מדברים על הצעת חוק שאוסר על הנקראים "סרבני גט" – הם בכלא, בבית-הסוהר, אבל הם יושבים וחייהם די נוחים באגף התורני – אסור לתת לאנשים שלא שומעים לפסק בית-דין לתת גט, להגיד שהם דתיים ושהם יכולים לשבת באגף התורני. לכן אנחנו אוסרים עליהם להיות באגף התורני. זה יפעיל עליהם לחץ, וזה גם מסר חשוב: שהם לא יכולים לטעון שהם דתיים. הצעת החוק גם אוסרת עליהם להיות בקשר עם אנשים מבחוץ שיכולים לעודד אותם להמשיך הלאה ולהביא סבל על הנשים שלהם. רק עם עורכי-דין, רק עם קרובי משפחה, אבל עם הגבלת זמן. אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד, כדי שנעשה צעד קטן קדימה כדי להגיע למצב של אפס עגונות. אני רוצה להודות לסגן שר הדתות הרב אלי בן-דהן על תמיכתו ועל עזרתו בקידום תהליך החקיקה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת ליפמן. יעלה להשיב השר סילבן שלום בשם שרת המשפטים, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, מזכירת הכנסת, חברי הכנסת, שרי הממשלה, חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין), התשנ"ה–1995, להלן: חוק קיום פסקי-דין, מאפשר לבתי-הדין הרבניים ליתן צווי הגבלה נגד איש או אישה המסרבים לקיים פסק-דין לגירושין, להלן: הסרבן. צווי ההגבלה הם סנקציות שונות המוטלות על הסרבן במטרה לדחוק בו לציית לבית-הדין לתת או לקבל גט, לרבות בדרך של מאסר. החוק אף מאפשר לבית-הדין להגביל זכויות מסוימות המוקנות לאסיר כדי להביא לכך שהסרבן יציית לפסק-הדין. הצעת החוק שלפנינו מבקשת להרחיב את רשימת זכויות האסיר שבית-הדין יוכל לשלול: א. קיום שיחות טלפון, פרט לשיחות עם עורך-דין, טוען רבני או בן משפחה מדרגה ראשונה, ובלבד שמשך השיחות עם בן משפחה לא יעלו על עשר דקות; ב. שהייה באגף התורני; ג. קבלת אוכל בכשרות מהדרין. תופעת סרבנות הגט, עיגון חד-צדדי של איש או אישה על-ידי בן-הזוג, הנה תופעה קשה ביותר. על כן יש לפעול נגדה בכל האמצעים החוקיים האפשריים, לרבות מאסר בשל הימנעות מלציית לבית-הדין. ההצעה הולמת את החוק הקיים, שכן המאסר לפי סעיף 3 לחוק קיום פסקי-דין הוא מאסר אזרחי אשר מטרתו לכוף אדם לציית לבית-הדין, ואיננו אמצעי ענישה. על כן בידי הסרבן מצויים המפתחות להשתחרר מהמאסר, אם אך יסכים לגירושין. חשוב לציין כי ההצעה כוללת בחובה גם היבטים מורכבים ויש ליתן את הדעת על השלכותיהם, ככל שישנן. אשר על כן, עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, ולאחריה תקודם ההצעה בתיאום עם המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים. מסכים? מסכים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשר. יש הסכמה של המציע. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ד–2014, בקריאה טרומית. חברי הכנסת, הנכם מתבקשים לתפוס את מקומותיכם ולהצביע בעד או נגד. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 39 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו היא ועדת החוקה, חוק ומשפט, והצעת החוק תועבר לוועדה זו. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור זיכוי מס), התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2849/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור זיכוי מס), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. מי שישיב על הצעת החוק הוא סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <אלעזר שטרן (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, שרים, הצעת החוק שאנחנו מגישים היום, אקדים ואומר, היא הצעה שחתומים עליה יחד אתי כמעט כל חברי ועדת הכספים: משה גפני, עפר שלח, בועז טופורובסקי, שלי יחימוביץ, חמד עמאר, סתיו שפיר, גילה גמליאל, מאיר שטרית, אראל מרגלית, דוד צור, שמעון סולומון, עדי קול, יואל רזבוזוב, זבולון כלפה וזהבה גלאון. צריך לומר שהנושא של הכרה בסעיף 46 הוא סוג של תשלום מכספי המדינה או ויתור על הכנסה לטובת פעילות צדקה, חסד, נדבה, שהמדינה חושבת שהיא פעילות חשובה. הצעת החוק מסתמכת גם על המלצות של ועדת השופטת פריש – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, מעט שקט בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – שנקבעה כדי לדון בדיוק בנוהל של סעיף 46, מתוך הכרה בחשיבות פעילות הארגונים שלא למטרות רווח. בהקשר הזה יש סוג של עידוד לאזרחים, לבעלי עסקים, לתרום למוסדות ציבור על-ידי אותה הטבת מס. מוצע גם להתאים בחקיקה – שמוסדות הציבור המבקשים לקבל היתר כזה, יגבילו את שכר מנהלי המוסד הציבורי, על מנת שזה לא יהיה דרך, או לא לפגוע במטרה שלשמה הוקמה העמותה. אני אומר יותר מזה: כיוון שמהרגע שיש עמותה, אז אם הכספים ילכו לשכר מנהלים, הם לא ילכו למטרות העמותה – לכן הגבלנו כאן. מוצע עוד ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע אמות מידה וקריטריונים לאישור לפי סעיף 46. מוצע לשנות את ההליך שבו ניתן האישור לפי סעיף 46, שהאישור יינתן על-ידי מנהל רשות המסים לאחר שהתייעץ עם ועדה פנימית ברשות המסים, שתבחן ותאשר מוסדות ציבור – על מנת לקחת באופן יחסי השפעות פוליטיות באישורים האלה. בנוסף, מוצע שעד תחילת החוק, בשנת 2016, וכל עוד לא הותקנו תקנות על-ידי שר האוצר כאמור, יקבע מנהל רשות המסים בחוזר מס הכנסה את התנאים להכרה במוסדות ציבור על-פי ההמלצות הקבועות בדוח ועדת פריש. הוראות החוזר האמור יחולו, כמו שכבר ציינתי, על ההכרה במוסדות ציבור עד לשנת 2016, או עד התקנת תקנות על-ידי שר האוצר, אם הן יהיו קודם לכן. מובן שהצעת החוק מותירה פיקוח עקרוני בידיה של ועדת הכספים של הכנסת. גם בדיון שהתקיים בראשותו של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי עם השופטת פריש לפני כשבועיים, אם אני לא טועה, הוצגו ההמלצות האלה וזכו לתמיכה. אני לא רוצה לתת פה דוגמאות של עמותות, אבל אני רוצה לומר שקיימות היום עמותות שנהנות מסעיף 46 ושכר המנהלים שם מתקרב – או עלות שכר המנהלים – ל-100,000 שקל בחודש. אף אחד לא התכוון שניצול של סעיף 46 יביא לשכר בגובה הזה. אם אני צריך ללכת לספר הושע או לפרשה, להפטרה שנקראה השבוע, אז בהקשר הזה אני מודה שהפסוקים מתאימים – "אֶרְפָּא משובתם אֹהֲבֵם נדבה כי שב אפי ממנו". אנחנו רוצים לעודד ואוהבים נדבות, אבל אנחנו יודעים שיש היום משובות בתוך הקיום של נוהלי סעיף 46, ואנחנו רוצים לתקן את הדברים האלה. תודה. כמה תרמתי? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני מזמין את סגן השר מיקי לוי. <אלעזר שטרן (התנועה):> סליחה רגע, סליחה. סליחה. חבר הכנסת גפני, ששותף לחוק יחד אתי ועם האחרים שהזכרתי, שאל אותי בדרך לכאן: איך שר האוצר הסכים? אני שואל את השאלה הזאת, ואת התשובה שנתתי לחבר הכנסת גפני אני רוצה לומר כאן: אני חושב ששר האוצר ראה את טובת העניין, והוא ויתר על כוח שלכאורה היה שמור בידיים שלו כדי שהדברים יהיו מסודרים ונקיים יותר, ואני מודה על כך לשר האוצר. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בהסכמת המציע שקידום הצעת החוק ייעשה בתיאום עם משרד האוצר. אבקש מחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, להצביע בעד הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור זיכוי מס), התשע"ה–2014. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור זיכוי מס), התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 38, אין מתנגדים, שני נמנעים. הצעת החוק התקבלה ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (העברת המחלקה לחקירות שוטרים למשרד מבקר המדינה וקביעת תקופת צינון), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/390/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (העברת המחלקה לחקירות שוטרים למשרד מבקר המדינה וקביעת תקופת צינון), התשע"ג–2013. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מוחמד ברכה. עד עשר דקות, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, הצעת החוק שאני מביא בפניכם באה גם כדי לתקן עיוות וגם לייצר מראית עין ובולטות של הצדק, דווקא בימים האלה שהמשטרה עומדת תחת ביקורת קשה בכל התחומים, גם בביטחון האישי וגם בתפקוד הפנימי. נוצרים הרבה מעגלים של ביקורת, ולכן הגוף שנקרא מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, מקבל משנה חשיבות בימים האלה, על מנת שתהיה גם לפרטים וגם למוסדות ולארגוני החברה האזרחית כתובת לברר תלונות ואי-סדרים. המחלקה לחקירות שוטרים הוקמה ב-1996 על מנת להבטיח כי חשדות לביצוע עבירות על-ידי שוטרים ייחקרו בידי גוף חיצוני ונייטרלי וכי המשטרה לא תחקור את עצמה. אבל בפועל, חלק גדול מחוקרי מח"ש הם שוטרים לשעבר או שוטרים שהושאלו למחלקה, דבר אשר יוצר מצב של ניגוד או של לויאליות לארגון המקור, זאת אומרת המשטרה, וחוסר רצון לברר את התלונות של האזרחים ושל המוסדות האחרים בצורה יסודית ובצורה ביקורתית וממצה. לכן, הצעת החוק באה כדי להעביר את המחלקה לחקירות שוטרים קודם כול ממשרד המשפטים, שזה גוף ממשלתי, למשרד מבקר המדינה, עם האצלת סמכויות רחבות – או בעצם אפשר גם כן לשמור על אותן סמכויות בינתיים, אבל אחר כך הדברים יתבררו בתוך המוסד החדש, מוסד מבקר המדינה – וגם לייצר תקופות צינון לשוטרים לשעבר שעובדים במח"ש או שמושאלים למח"ש; מושאלים, אני חושב שאין מקום להשאלות. אבל – שוטרים לשעבר שעברו תקופת צינון של חמש שנים לפחות, שיהיו במצב של מרחק מההוויה ומהחוויה ומהלויאליות לתפקידם הקודם, כי הם אמורים לבוא ולבקר את תפקידם הקודם. רבותי, הדברים הם לא הנחות שווא, הם לא דברים שנאמרים בעלמא; הם מתבססים על נתונים מאוד מאוד מדאיגים. מאז 2011 ועד 2013 הוגשו למח"ש 11,282 תלונות. משמעות הדבר היא כעשר תלונות נגד אנשי משטרה בכל יום. 73%, 73% מהתלונות האלה נסגרו, מהתיקים הלאה, בלי שנחקר שום דבר; פשוט סגרו אותם. 21% מהתלונות האלה נסגרו אחרי שעשו חקירה כלשהי. זאת אומרת שב-94% מהתלונות של הציבור לא הייתה התייחסות אמיתית למצוקה שדחפה את אותו אזרח לבוא ולהתלונן נגד שוטרים. זה לא דבר פשוט, אגב. זה לא דבר פשוט, זה כמעט אפילו להסתכן לפעמים. אני זוכר בעצמי שבתחילת דרכי בכנסת הגשתי תלונה נגד שוטרים למח"ש, ואחרי שבדקו, קראו אותי לחקירה. הם סגרו את התיק. תקופה קצרה לאחר מכן המשטרה, בגין אותו אירוע, הגישה תלונה נגדי. ואני אמרתי: טוב, אני אקח את התלונה ואת חומר החקירה שהיה במח"ש כדי להציב אותם בפניהם, שאין מקום לשום דבר שם. הסתבר שבמח"ש איבדו את התיק. בעידן הדיגיטלי לומר "איבדו את התיק" זה פשוט זלזול באינטליגנציה. טוב, בסופו של דבר גם התלונה התבררה כשקרית, אחרי שהראו רק את הכתבה של "מבט" של אותו יום, איך נהגו השוטרים, באיזו ברוטליות, נגד המפגינים באותו אירוע, נגד הפגנת חקלאים בתמרה. לכן, אנחנו רואים את הקלות הבלתי-נסבלת של סגירת תיקים על-ידי מח"ש בגלל הלויאליות לגוף המקור, או כי גוף ממשלתי מחפה על גוף ממשלתי. לכן הדבר הפשוט, ההוגן, השקוף, הוא להעביר את זה לגוף חוץ-ממשלתי. אבל אמרתי קודם ש-94% מהתלונות שהוגשו למח"ש על שוטרים בין 2011 ל-2013 נסגרו, ו-3.3% מהתלונות הובילו לאמצעים משמעתיים – נזיפה או כל מיני דברים כאלה, ורק 2.7% הובילו להליכים פליליים, שבדרך כלל מסתיימים בעונשים פורמליים ביותר. אני חושב שזה דבר שמשטר תקין וחברה תקינה לא יכולים לסבול; לא יכולים לסבול מצב שתלונות ומצוקות של אזרחים מול המשטרה, שהיא הגוף האוכף היומיומי בתוך החברה, שהמצוקות האלה לא יבואו לידי בירור גם מעמיק, גם הוגן, גם שקוף וגם נטול השפעות זרות. הצעת החוק היא מאוד מאוד פשוטה: לא לפרק שום דבר, אלא להעביר את המחלקה למשרד מבקר המדינה, עם אותן סמכויות, ולייצר תקופת צינון לאנשים שמועסקים במח"ש שהיו שוטרים לשעבר – תקופת צינון של חמש שנים. אני חושב שזה ראוי, ורק אנשים בעלי היגיון בריא ויושר הליכות יכולים לתמוך בזה בלי היסוס. תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אני מזמין – בשם הממשלה ישיב השר סילבן שלום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חברי הכנסת, שרים, הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (העברת המחלקה לחקירות שוטרים למשרד מבקר המדינה וקביעת תקופת צינון), התשע"ג–2013. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אז הוגשה הצעת החוק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק זו, של חברי הכנסת מוחמד ברכה ואחרים, נוגעת למחלקה לחקירות שוטרים ומציעה שני תיקונים לחוק: האחד, העברת המחלקה ממשרד המשפטים למשרד מבקר המדינה; השני, קביעת תקופת צינון של חמש שנים לשוטרים ואנשי שירות הביטחון הכללי, כך שלא יוכלו להיות מועסקים במח"ש, במחלקה לחקירות שוטרים, אלא לאחר שעברו חמש שנים מיום פרישתם משירות. הממשלה מתנגדת להצעת החוק – אני קורא מה שמשרד המשפטים כתב – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> סילבן, הפתעת אותי. אני המום. למה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> שאל את משרד המשפטים, אני רק קורא. המחלקה לחקירות שוטרים היא זרוע אכיפה שתפקידה לחקור ולהעמיד לדין שוטרים, וכן אנשי שב"כ, שפעלו במסגרת מילוי תפקידם. המחלקה לחקירות שוטרים היא מחלקה בתוך פרקליטות המדינה, ומנהל המחלקה כפוף ארגונית ומקצועית לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. מדובר ביחידת תביעה לכל דבר, ולפיכך ברור שהיא חלק ממשרד המשפטים וצריכה להיות תחת ההנחיות המקצועיות והארגוניות של היועץ המשפטי לממשלה. משרד מבקר המדינה, תפקידו לבקר את משרדי הממשלה על אופן יישום התפקידים והביצועים שבתחום אחריותם. למשרד כזה, קרי משרד מבקר המדינה, אין מומחיות מקצועית ותפיסה ארגונית להתמודד עם גוף אכיפתי כמו מח"ש. ההצעה לקבוע תקופת צינון של חמש שנים גם היא אינה במקומה, והממשלה, חבר הכנסת מוחמד ברכה, מתנגדת גם לה. גם כאן אתה מופתע, כמובן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> המום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> המום. תכלית ההצעה היא למנוע מצב של ניגוד עניינים, כאשר חוקרים ששירתו במשטרה מבצעים פעולות חקירה של שוטרים מכהנים. להבנתנו זוהי תפיסה שגויה: עבר מקצועי של חוקר בשירות המשטרה עשוי דווקא להועיל ולייעל את עבודתו במח"ש. לאור היכרותו עם קודים של התנהלות בארגון, עם התפיסה הארגונית ועם יחידות המשטרה השונות – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה אני משוכנע שאתה לא משוכנע במה שאתה אומר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – רקע מקצועי כזה הוא יתרון, ועשוי לשפר את היכולת החקירתית. מעבר לכך, בשנתיים האחרונות מבוצע במח"ש, במחלקה לחקירות שוטרים, תהליך אזרוח של המערך החקירתי; אם בעבר חוקרי המחלקה היו ברובם שוטרים שהושאלו מהמשטרה, הרי בסופו של התהליך, בראשית שנת 2015, הרוב המוחלט של החוקרים יהיו אזרחים. חשוב לציין שהתהליך ייחודי למח"ש, למחלקה לחקירות שוטרים, שכן ברחבי העולם חקירות של המשטרה את עצמה מתבצעות באמצעות יחידות פנימיות בתוך הארגון. לכן, אין צורך בתיקונים המוצעים בהצעה, והם רק עלולים לפגוע בתהליך מאוזן ועקבי שמבוצע בפועל זה תקופה ארוכה. לדעתנו, ההתנהלות נכון לעכשיו היא נכונה, ההתנהלות היא ראויה, יש להשאיר את המצב במתכונת הקיימת. כל הצעה כזאת לשינוי תוביל לכך שתיפגע היעילות, תיפגע היכולת של המחלקה לחקירות שוטרים לנהל את עבודתה בצורה הנכונה ובצורה הטובה והראויה. לא להעביר למשרד מבקר המדינה, כי אין לו היכולת לכך, ומצד שני לא לקבל את אותה הצעה, שלא תאפשר לשוטרים או לחוקרים לעשות את הדברים בצורה הנכונה, הטובה והראויה. לסיכום, הממשלה מתנגדת להצעת חוק זו, ואני מבקש מחברי הכנסת להצביע נגד ההצעה, כדי להוביל לכך שהמתכונת הקיימת תישאר באשר היא. לא יודע אם יש מתנגדים – אה, הוא צריך לעלות עוד הפעם? <היו"ר חמד עמאר:> אם הוא רוצה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> טוב, אז, חבר הכנסת ברכה, יש לך – חבר הכנסת ברכה – – – <היו"ר חמד עמאר:> לא, אתה לא צריך להציע לו. הוא מחליט. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> חבר הכנסת ברכה, יש לך זכות, אם אתה רוצה, לעלות וכמובן לתמוך בהצעה. אני מודה לכם ומבקש להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת במקומות – אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – 2 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (העברת המחלקה לחקירות שוטרים למשרד מבקר המדינה וקביעת תקופת צינון), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 13, נגד – 51, שניים נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (העברת המחלקה לחקירות שוטרים למשרד מבקר המדינה וקביעת תקופת צינון), התשע"ג–2013, יורדת מסדר-יומה של הכנסת. לא התקבלה. <הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1847/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ד–2013. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ניצן הורוביץ, והוא גם המציע. עד עשר דקות, בבקשה. אין תשובת שר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אין תשובת שר, זאת אומרת שמה – שהממשלה תומכת בהצעה הזאת? טוב. חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני חייב לעדכן אותך שאין תשובת שר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, לא, אין בעיות. הממשלה הזאת הרי מזמן כבר לא מתפקדת, לפחות בכנס הזה. אני חושב שזה ניכר גם בדיונים כאן. כשכותבים ב"גוגל" נישואים אזרחיים בחו"ל, מופיעה רשימה ארוכה – – – <היו"ר חמד עמאר:> הנה, קיבלתי עכשיו עדכון. תהיה תשובת סגנית שר הפנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סגנית שר הפנים. אז אולי סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום תסביר לבוחרים שלה, כשמדובר במאות-אלפים כאלה שלא יכולים להתחתן בארץ וצריכים להוציא אלפי דולרים על נישואים בקפריסין ובפראג ובכל מיני מקומות כאלה, למה הממשלה מאפשרת את הסידור הזה. אני באמת אשמח לשמוע את סגנית שר הפנים מישראל ביתנו מסבירה למה משיתים על האנשים שלא יכולים להתחתן בארץ קנס, עונש, נקמה, תשלום עונשין של אלפי דולרים, כדי לקיים את הזכות הבסיסית של נישואים. היות שהאנשים האלה, שסגנית השר פניה קירשנבאום מייצגת – רובם, חלקם לא נחשבים יהודים, הם לא יכולים להתחתן פה ברבנות, אם הם רוצים להתחתן הם צריכים לנסוע לחו"ל, לנסוע למשל ללרנקה, לפראג, לשלם – יש לי פה התעריפים – בין 500 ל-1,000 יורו על טיפול בניירת וטופסי החתונה, כולל חתימות נוטריון ושאר עניינים ביורוקרטיים, תרגום לאנגלית, תרגום ליוונית. על זה הם צריכים להוסיף את התשלום על הטיסות, את התשלום על המלונות. אם הם רוצים להזמין כמה מבני משפחתם לטקס השמח שלהם בעיריית לרנקה, הם צריכים גם לשלם עליהם, ומדובר באלפי דולרים. רק שנבין את המספרים, באיזה מספרים מטורפים מדובר: אנחנו מדברים על 10,000 זוגות בשנה שצריכים לעבור את הדבר הזה כדי לקיים את הזכות הבסיסית שלהם לנישואים. 10,000 זוגות בשנה, שלפחות אחד מהם יהודי או מה שנקרא חסר דת. בסך הכול, אדוני היושב-ראש, כ-20% מהזוגות שנרשמים בישראל כנשואים התחתנו בחו"ל בנישואים אזרחיים, וזאת עלייה של מאות זוגות מדי שנה. ביררנו את העניין עם סוכנות נסיעות, ולמדנו שמדי שנה יש עלייה של 7% במספר טקסי הנישואים האזרחיים בחו"ל. מדובר, אגב, באנשים שהם לאו דווקא אנשים עשירים. זאת אומרת, הם אנשים רגילים שצריכים, על הדבר הבסיסי הזה, להוציא הון תועפות. את הצעת החוק הראשונה בעניין הגישה חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון בכנסת השבע-עשרה. אחר כך הגשנו את הצעת החוק הזאת בכנסת השמונה-עשרה, ועכשיו אנחנו מגישים אותה – ואני עושה את זה בשם סיעתי, סיעת מרצ – בכנסת התשע-עשרה. מאז הגשנו את הצעת החוק בפעם הראשונה מספר הזוגות שהתחתנו בנישואים אזרחיים בחו"ל גדל באלפים. זאת אומרת, המציאות כאן, שהבית הזה תקוע באיזה משהו אנכרוניסטי, שמדיר מאות-אלפי אזרחים מהזכות הבסיסית לנישואים בארצו, הולכת והופכת למציאות קיצונית. חלק מהמפלגות שמרכיבות את הקואליציה הזאת, למשל ישראל ביתנו, למשל יש עתיד, למשל התנועה, במצעי הבחירות שלהן, בהבטחותיהן לבוחר, התחייבו לתקן את העיוות הזה ולאפשר חופש נישואים בישראל כדי שהאנשים האלה יוכלו להתחתן בארץ, כאן, כאזרחים ישראלים. דבר מזה לא קרה. דבר מזה לא קרה, והסיפור הזה של החתונות בחו"ל הולך והולך ותופח. לא מדובר פה רק בכסף – הצעת החוק שלי מדברת על החזר כספי על נישואים בחו"ל. מדובר פה, חברי חברי הכנסת, בראש ובראשונה בהשפלה ובביזוי שזוג כזה צריך לעבור, שאומרים לו בעצם: אתה אזרח סוג ב', אתה בארץ לא יכול להתחתן; סע לחו"ל, תוציא אלפי דולרים, תתחתן שם ותחזור ותירשם פה. זאת אומרת, יש פה איזה דבר עקום מן היסוד. זה לא שלא מכירים בנישואים האזרחיים בחו"ל; מכירים בהם. הם חוזרים, רושמים אותם. אבל הם צריכים לשאת בכל ההוצאות שנובעות מהדבר. ולכן אני מכנה את זה סוג של קנס או סוג של נקמה או סוג של עונש לאנשים האלה, שבסך הכול רוצים לקיים את הזכות הבסיסית של נישואים בחו"ל. הצעד המשלים להצעת החוק הזאת הוא כמובן כינון נישואים אזרחיים בישראל, זאת אומרת, חופש בחירה בנישואים בין נישואים דתיים לבין נישואים אזרחיים בישראל. זאת דרך המלך. זה מה שצריך להיות – חופש בחירה בנישואים בישראל. כל עוד אין חופש בחירה, כל עוד אין נישואים אזרחיים בישראל, כל עוד יש כאן כפייה דתית מתועבת שאוסרת על מאות-אלפי אזרחים ישראלים להתחתן בארץ, שולחת אותם לחו"ל, משיתה עליהם תשלומים של אלפי דולרים על הזכות הבסיסית הזאת, אנחנו דורשים שהם ישופו, שהם יפוצו, ויחזירו להם את הכסף הזה. אין לי שום שמץ של אשליה שהסיעות שחברות בקואליציה, כולל אלה שהתחייבו בפני הבוחרים שלהן לתקן את העוול הזה, יתמכו בהצעת החוק. במסגרת הצביעות הרגילה שמאפיינת את הממשלה ואת הקואליציה הזאת, חברים כאן שאפילו במשפחותיהם שלהם העניין הזה קיים, שקרובי משפחה שלהם צריכים לנסוע לחו"ל ולשלם את התשלומים האלה, גם הם ירימו את היד עוד מעט, אתם תראו, נגד הצעת החוק הזאת. זה מה שנקרא צביעות וביזיון. במי הם יורקים? לא בפרצופי. אני לא צריך להתחתן, אני לא עושה את זה. בבוחרים שלהם, שנוסעים לחו"ל ונאלצים להתחתן בנישואים אזרחיים שם. והכול בשביל מה? בשביל מה? בשביל לשמר איזה הסדר מעוות שקיים בארץ, שמחייב אך ורק נישואים דתיים. זה דבר שהוא לחלוטין מנותק ממציאות חיינו. כשאני אומר לכם ש-10,000 זוגות בשנה צריכים לצאת לחו"ל, כמעט רבע מהזוגות שמתחתנים עושים את זה בחו"ל, אתם חיים פשוט בעולם של דמיונות. אתם לא מחוברים למציאות בארץ הזאת. אתם משמרים כאן איזה הסדר שהוא לא רלוונטי בכלל לחלק גדול מאזרחי ישראל. לא רלוונטי. אתם מדברים פה על מדינה יהודית, אתם עוד מעט תעבירו חוקי לאום, וחלק גדול מהאנשים פשוט לא נכנסים בכלל בקטגוריה הזאת. לא נכנסים. ואני מדבר אתכם על אנשים שעלו הנה מברית-המועצות ומאתיופיה, אני מדבר אתכם על זוגות מאותו מין, אני מדבר אתכם על פסולי חיתון – המושג המתועב הזה של הרבנות – אני מדבר אתכם על כל מיני מנועי הלכה למיניהם; מאות-אלפים שלא יכולים להתחתן בישראל. אם זאת הייתה מין קואליציה כזאת של חרדים – ואני מכיר את התשובה שלהם בנושאים האלה; בסדר, זה לפחות עקבי. אני מדבר פה על קואליציה של אנשים שזה היה דבר מרכזי במצע שלהם, לתת נישואים אזרחיים, לתת חופש בחירה בנישואים ולאפשר לאנשים את הזכות הבסיסית. אבל גם האנשים האלה יצביעו נגד הצעת החוק הזאת. אני אגיד עוד דבר: לו הייתה עומדת על הפרק עכשיו הצעת חוק, למשל ממשלתית, של חופש בחירה בנישואין, מטעם יש עתיד, התנועה או ישראל ביתנו; אם, אני יודע מה, היה איזה תכנון שבעוד כמה שבועות יביאו את הדבר הזה, אז אני אפילו הייתי אומר, הרי אני מעדיף שיהיו פה נישואים אזרחיים, אז אני הייתי אפילו מושך את הצעת החוק שלי. אבל אין שום דבר כזה באופק, שום דבר. הבטחת הבחירות המרכזית שלכם נזרקת לפח, ולכן אנחנו מביאים את הצעת החוק הזאת לכאן. אני רוצה לומר כאן עוד דבר: זוגות כאלה, של ישראלים שמנועים מלהתחתן בארצם, בארצנו, פה, בישראל, ונאלצים לנסוע לחו"ל, מרגישים תחושה קשה של השפלה. אני מכיר הרבה זוגות כאלה באופן אישי, והם אומרים שהמדינה, וכך אני מצטט אותם, המדינה פשוט יורקת בפרצופם, והם לא מצליחים להבין מדוע. הרי הרבנות לא נותנת להם לבוא בשעריה, הרי הרבנות לא מכירה בהם כיהודים, הרבנות לא רוצה להשיא אותם; זה לא שהם נדחפים בכוח לרבנות. הם, חלקם אפילו לא יהודים, אבל הם אזרחים ישראלים, אז הם אומרים: תנו לנו הסדר חלופי, מה זה קשור לענייני יהודים ולא יהודים? מה זה קשור לענייני רבנות? הרי הרבנות לא רוצה בהם בכלל. אבל לא נותנים להם הסדר חלופי, אומרים להם: אתם לרבנות לא נכנסים, כי אנחנו לא מכירים בכם כיהודים, אבל אנחנו גם לא נותנים לכם שום הסדר חלופי. שום הסדר חלופי. אנחנו שולחים אתכם להתחתן בחו"ל, לעבור את המסע הביורוקרטי הזה, להוציא אלפי דולרים, לחזור לארץ, נרשום אתכם כנשואים – כן נרשום אתכם, אחרי ששילמתם, אבל אחרי שגם ירקנו בפרצופכם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אתה צריך לסיים. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> צר לי על המציאות הזאת. אני מדבר מכאן לזוגות האלה. אנחנו מנסים לקדם את העניין הזה, אבל הבית הזה והממשלה הזאת אטומים למצוקה שלכם, אטומים לזכויות שלכם. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תשיב סגנית שר הפנים חברת הכנסת פניה קירשנבאום. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כבוד היושב-ראש, ידידי, כבוד השרים הנמצאים, חברי חברי הכנסת, והפונה אלי, גם אליך, ניצן הורוביץ, קודם כול אני אקרא לכם את כותרת החוק. בחוק כתוב: הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי דין. השאלה, למה משרד הפנים נדרש לענות על החוק הזה. הרי אם מדובר בהחזר כספי, קרוב לוודאי שמי שהיה צריך לענות על זה זה שר האוצר, ולא משרד הפנים, מכיוון שמשרד הפנים לעולם לא משלם הוצאות כאלה או אחרות, אלא ההקצבה צריכה לבוא ממשרד האוצר. אז אני מציעה לך לשאול את השאלות בתחום הזה את משרד האוצר. אבל כנראה לא באמת התכוונת שהמשפחות האלה יקבלו החזר, כי מעשר הדקות שדיברת על החוק הזה אולי שתי דקות הקדשת להחזר ההוצאות, ורוב הזמן הקדשת לנושא אחר, שהוא מהות רישום הנישואין האזרחיים. ואני רוצה להזכיר פה, מהבמה זאת, שהשלב הראשון של החוק הזה עבר ביוזמה של ישראל ביתנו, בגיוס הכוחות על-ידי ישראל ביתנו, בעבודה קשה של חברי כנסת ושרים מתוך ישראל ביתנו, מול התנגדות של אחרים, גם כמוך אולי. אבל אני מצטערת, אנחנו הצלחנו להעביר את החלק הראשון, ואני אגיד לך שאולי היינו מצליחים להעביר – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – ישראל ביתנו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – ואני אומרת שאולי היינו מעבירים את החוק בהמשך, אם אתם לא הייתם מתעקשים על נישואים חד-מיניים, כי אם לא הייתם מתעקשים, קרוב לוודאי שהיינו יכולים לגייס רוב גם – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה מה שמנע? בחייך. זה מה שמנע? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אז מה מנע? ודאי שזה מה שמנע. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ניצן, יש לך אפשרות לעלות ולענות. תודה רבה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> זה חלק מהדברים שמנעו את העברת החוק. אתם טרפדתם את החוק, ועכשיו אתה בא בדרישה ומפיל את האשמה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני יושב בקואליציה? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אם אתה כל כך דואג לציבור שאינו יכול להינשא פה, בארץ, ואומר שיש פה חברי כנסת שיש להם משפחה או אחרים, אולי אתה משריין מקום ברשימה שלכם לאחד כזה, ואולי הוא היה גם מייצג את האינטרסים של הציבור הזה, אבל את זה לא מצאתם לנכון לעשות. <מיכל רוזין (מרצ):> למה אנחנו לא – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה עשית בשביל העולים מרוסיה? <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה עשית בשביל העולים מרוסיה שאת מקפחת אותם? כלום. כלום לא עשית. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יש לך שלוש דקות. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני בהחלט יכולה להביא הרבה דוגמאות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה עשית בשביל העולים מרוסיה שאת – – – אותם? כלום. כלום לא עשית. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מסגנית השר לא לענות לו. יש לו שלוש דקות, יש לו אפשרות לעלות לכאן ולטעון את כל הטענות שלו. תודה רבה. <באסל גטאס (בל"ד):> זו לא יכולה להיות תשובה בשם הממשלה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס, תודה רבה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אם אתה יכול לדרוש תשובה ממשרד הפנים כשמדובר על כסף, אני יכולה לענות כל תשובה ולהגיד כל מה שאני רוצה מעל הבמה הזאת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז תעשי את זה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אז אני אומרת שבסופו של דבר, אם תשאל על העמדה האישית שלי, העמדה האישית שלי היא שבהחלט צריך להעביר חוק שמדבר על רישום אזרחי של נישואים. אני חושבת, ואני מציגה פה עמדה לא רק אישית שלי, של-300,000 אזרחים שגרים פה בארץ ואין להם מעמד צריך לפתור את הבעיה הזאת. זה לא 10,000 זוגות, כמו שאתה מתאר, זה הרבה יותר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – זה הנתון שיש לי מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אבל אני לא יכולה לתת לך תשובה, אלא אם תפנה למשרד הנכון, אם יש לנו לזה כסף או אין לזה כסף, כי עדיין אני לא מחלקת את התקציב של מדינת ישראל ולא קובעת מה מיועד לאיזה תחום. לכן, בנושא הזה יותר קשה לי לענות לך. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אבל אם תסכים ללכת אתנו, ולהסיר את הנושא של הנישואין לחד-מיניים, יכול להיות שיחד, בהחלט, נצליח להעביר את החוק הזה ולפחות ל-10,000 זוגות, כמו שאתה אומר, נחסוך את ההוצאות האלה. ואחר כך אפשר ללכת הלאה ולהילחם גם על האחרים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אבל זאת לא ההוצאה היחידה שאזרחי מדינת ישראל נאלצים לשלם – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – על כך שהם לא מקבלים טיפול פה בארץ, ועדיין אנחנו לא הולכים ולא מממנים לכל אזרח את ההוצאות שלו, שכרוכות בכך שמדינת ישראל לא נותנת תשובה, ואולי על כך אני גם מצטערת. אני מקווה שבעתיד, כשיהיו לנו הכנסות מהגז, ומעוד דברים אחרים, נוכל לתת את שירותי הרווחה הגדולים ביותר ואת החינוך הטוב ביותר, אולי אפילו נוכל לממן חופשה לכל אחד בחוץ-לארץ מכספי התקציב, ואז אנחנו בוודאי נפתור את רוב הבעיות. אני מקווה שכך אנחנו בהחלט נוכל לסיים את העניין הזה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יש לך שלוש דקות. עד שלוש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה. אני רשמתי לעצמי את הודעתה של סגנית שר הפנים, שהממשלה ומפלגתה נכשלו במתן נישואים אזרחיים, בניגוד להבטחתם. היא אמרה את זה כאן על הדוכן, והיות שאנחנו עוד מעט מתקרבים לבחירות, אני חושב שזה דבר שבאמת יהיה מעניין במסע הבחירות הקרוב של המפלגה הזאת, הכישלון המהדהד של ישראל ביתנו להסדיר נישואין אזרחיים בישראל למאות-אלפי אזרחים ישראלים שעלו מרוסיה, וילדיהם ונכדיהם. אז זה קודם כול דבר אחד. דבר שני, אין דבר מגוחך מלהאשים אותנו, או אותי, שבגלל הנושא של זוגות מאותו מין לא עבר הנושא שלכם של נישואים אזרחיים. בהחלט אני לא יושב אתכם בקואליציה, את מייחסת לי פה יכולות טרפוד שהן מעבר ליכולתי. גם אם לא היה הנושא הזה לא הייתם מעבירים את הדבר הזה, ואת יודעת את זה טוב מאוד. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> תבדוק אותנו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> את יודעת את זה טוב מאוד. בבקשה תגישי, תגישי ונראה. תגישי ונראה מי מהקואליציה שלכם יצביע על זה. למה את לא מגישה? בגללי? ממני את מפחדת? עכשיו למספרים, ואני מוציא את זה, חברת הכנסת קירשנבאום, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: 2012 – 9,220 טקסי נישואים אזרחיים בחו"ל, עלייה של 5% מ-2011. הנתון הבא, של 2013, עלייה של 7%, אנחנו כבר – 10,000 זוגות שמתחתנים בחו"ל, שלפחות אחד מהם יהודי או חסר דת; לפחות אחד מהם. זה המספרים. אם את, והמלצתי לך, תיכנסי ותכתבי ב"גוגל": נישואים אזרחיים בחו"ל, תראי רשימה, סוכנויות נסיעות, מתווכים, עורכי-דין – תעשייה שלמה שמנפקת חבילות בלרנקה, בקפריסין, ובכל מיני מקומות כאלה; תעשייה ענקית שמגלגלת מיליונים. אולי, סגנית השר קירשנבאום, את יכולה להיות במשרד הפנים של קפריסין. את עוזרת שם לעיריית לרנקה ולשלטון המקומי הקפריסאי שמקבל הכנסות עתק מישראלים שבאים לשם להתחתן. את כנראה מייצגת את האינטרסים של הקפריסאים ולא את שלנו, של הישראלים. זה מה שאני מסיק מהדברים שלך כאן. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – תיזהר מאוד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סליחה, תסלחי לי. אני חוזר על שאלתי פה ישירות אליכם: מה אתם עשיתם בשביל העולים מחבר המדינות? העולים מרוסיה ואוקראינה, מה אתם עשיתם בשבילם? שום דבר לא עשיתם בשבילם, תתביישו לכם. שום דבר לא עשיתם. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> שיירשם בפרוטוקול – – – אני מבקשת שיירשם בפרוטוקול שמה שהוא אומר זה הכפשת השם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ואת, שרת הקליטה, את צריכה להוביל את הדבר הזה. אלה אנשים שבאו הנה, והילדים שלהם, אפילו אלה שנולדו פה כבר, הולכים לצבא, הכול – רק להתחתן אתם לא נותנים להם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, תודה רבה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> 10,000 זוגות בשנה, רבע מהזוגות בישראל מתחתנים בחו"ל בגללכם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת ולהצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ד–2013, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 18, נגד – 54, אין נמנעים. הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ד–2013, לא התקבלה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – הוראות בעניין הפסקת הריונות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1540/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – הוראות בעניין הפסקת הריונות), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. עד עשר דקות, חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרים נכבדים, השרה ציפי לבני, שרת המשפטים, אני קודם כול רוצה להרגיע את שרת המשפטים ואת חברי הממשלה שהצעת החוק לא עוסקת בעניין הפסקת הריונה של הממשלה הזו, או חלילה וחס לאפשר איזו הפלה מלאכותית של הממשלה בעילה של חוק הלאום או מע"מ אפס. החוק לא עוסק בשה"י פה"י, החוק עוסק אך ורק בתיקון הוראות בעניין הפסקת ההריונות. לצערי הרב, עוד בתקופת השר בן-יזרי – הוא אמר לי: תשנה רק בשבוע אחד; במקום 21 שבועות, תביא בהצעת החוק 22 שבועות, והממשלה תתמוך. מאז חלפו שנים רבות, ולצערי הרב מדינת ישראל היא היחידה כמעט בעולם הנאור, כולל ארצות-הברית, אירופה, שאין בה שום מגבלה: כל אישה שדורשת ורוצה לעשות הפלה מלאכותית, זו זכותה. בוא נאמר מה הצעת החוק אומרת. אני רוצה, קודם כול, לומר לחברי חברי הכנסת החרדים שאולי חוששים מהחוק הזה: החוק הזה נעשה בתיאום מלא גם מבחינה הלכתית. החוק לא בא ואומר שמתחת לגיל 22 שבועות מותר לעשות הפלה, חד וחלק לא. אבל מעל 22 שבועות, נקודה. אסור לעשות הפלה – אך ורק במקרים מסוימים שאנחנו לא אומרים כן לעשות הפלה, אנחנו אומרים שהחוק לא בא למנוע. החוק נשאר בעינו. לכן, אם מלאו לעובר 22 שבועות, תדון הוועדה בבקשה עם רופא מומחה שהוא מומחה בגינקולוגיה וביילוד, באישור, בחוות דעת כתובה ומנומקת. זאת אומרת, אי-אפשר שהנושא הזה יהיה מופקר. ולכן – במקרים מסוימים, אם מדובר בהמשך היריון שמסכן את חיי האישה, או בעובר שאינו בר-חיים שיודעים מראש לפי האולטרה-סאונד שאין סיכוי לחיים לתינוק הזה, או אם נמצאו בעובר מומים חמורים שלא מאפשרים את החיות של הילד או שעלולים לפגוע בו באופן קיצוני, באיכות חייו של היילוד. אני רוצה להסביר מה זה מומים חמורים, ומעשים שהיו והתגלגלו על-ידי. לא מזמן היה תינוק שאובחן שיש לו כליה אחת, לא שתי כליות, מה לעשות. אני אומר לכם, הרופאים המליצו לעשות הפלה לתינוק הזה. זה לא מום חמור. התינוק נולד, וברוך השם הוא בריא ושלם. הוא חי עם כליה אחת. אז זה נקרא מום שהוא לא חמור. אין שום סיבה להמליץ אפילו לאותה אישה, שהיא בטראומה כתוצאה מאותה סקירת מערכות שנעשתה, שעשתה, שאומרים לה: תשמעי, יש איזה מום. או במקרה שההיריון נובע מיחסים אסורים, כמו גילוי עריות – החוק לא בא להגביל פה. אדוני היושב-ראש, בגיל 22 שבועות העובר הוא בר-חיים. הפסקת ההיריון היא הפסקת חיים, ולכן הטענה שמניעת הפלה היא התערבות בחופש האישה, בזכויותיה לגבי גופה, אינה נכונה. היא לא יכולה להפסיק את ההיריון בשלב הזה. האיסור על הפסקת ההיריון לאחר 22 שבועות יסייע להעניק חיים לעובר שניתן להצילו מתוך הרחם. הפסקת ההיריון כשמדובר בעובר שגילו מעל 22 שבועות מתבצעת באופן אכזרי, בדרך של המתת העובר בתוך הרחם באמצעות זריקה, והשראת לידה להוצאתו מרחם האישה, בין בשלמותו בין על-ידי ריסוק אבריו. אנחנו בזמנו ראינו באחת הוועדות, אני חושב שבוועדה למעמד האישה, איך התינוק בתוך מעי אמו סובל ייסורים ואיזה עינויים הוא עובר. זה שהוא לא יכול לזעוק מרחם אמו, זה לא הופך את העניין שהוא לא בר-חיים. אגב, אני רוצה להזכירכם, בארצות-הברית היה לא מזמן פסק-דין לגבי אישה שהייתה בהיריון בשבוע ה-22 ונהג שיכור דרס אותה. בית-המשפט התייחס אליו כרוצח, גם של האישה וגם של העובר שהיה במעי אמו, כי הוא אמר – בית-המשפט – 21 שבועות, תינוק במעי אמו נקרא בר-חיים לכל דבר. אין דבר כזה. אני חושב שלאחרונה, גם הכירו בזה לאחרונה במשפטים מסוימים, שתינוק בן 21 שבועות נקרא בר-חיים. המתת העוברים שהם בני-חיים, כאשר התקדמות המדע והטכנולוגיה והרפואה מאפשרת הצלתם מחוץ לרחם, היא מעשה בלתי מוסרי באופן משווע ובלתי צודק. הצעת החוק מיועדת לשנות את הוראות חוק העונשין בעניין הפסקת ההיריון, במטרה להביא לידי שינוי בתחום חשוב זה. על-פי החוק הקיים, ניתנת סמכות לוועדה להפסקת היריון לשים קץ לחיי עוברים כמעט ללא הגבלה. היום זה המצב. אין שום מגבלות, הן מבחינת הסיבות, ולא משנה גיל העובר. ועל-פי הסטטיסטיקה, אדוני היושב-ראש – יש סטטיסטיקה רשמית, שמבוצעות מדי שנה כ-20,000 הפלות חוקיות, ומספר כפול ומכופל אפילו של הפלות לא חוקיות. <מיכל רוזין (מרצ):> אותו מספר, אבל זה מספיק. זה אותו מספר – – – זה הרבה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אותו מספר. אז אני אומר לך, 50,000. לא אותו מספר. יש מספרים שלא ידועים, שלא באים בכלל לסטטיסטיקה, כי עושים את זה בהסתר. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מספיק גרוע גם אם – – – <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אז 50,000. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל מה שאתה עושה, עושה את זה יותר גרוע. זה יכפיל וישלש את עצמו. <נסים זאב (ש"ס):> זה שאגודת "אפרת" כל שנה מצליחה להציל מאות תינוקות, מאות עוברים, מה זה אומר? זה אומר שאם לא הייתה אגודת "אפרת" העוברים האלה היו נרצחים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – זה רק שולח יותר נשים לרפואה פרטית. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – הפלות פרטיות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מה שפה מזעזע – הרי אנחנו מדינה נאורה. אנחנו לא יותר נאורים, לא מבריטניה, לא מארצות-הברית, לא משבדיה, לא משווייץ, ותראו, הרשימה מונחת בפני. מתי, עד מתי אפשר בכלל לבצע? רוב המדינות – דרום-אפריקה, שבדיה, שווייץ, בריטניה, ארצות-הברית, פורטוגל, צרפת, צ'ילה, ברזיל, פינלנד, גרמניה, אירלנד, הולנד – עד 20 שבועות לכל היותר. אין מצב שאפשר לעשות הפלה ב-21 או 22 שבועות. העובר הוא בר-חיים. אמרתי ואני חוזר ואומר: אני לא מתערב במקרים חריגים, כפי שהיה עד היום. אני לא בא ואומר שזה מותר; אני לא בא לומר שדברים שעל-פי ההלכה – ואותם חברי כנסת שאולי חוששים, כל הניסוח הזה נעשה באופן מאוד זהיר, שבא בעצם לגרום לכך שלא יהיו הפלות מפני שעובדת סוציאלית כזאת או אחרת חושבת שיש לה אולי בעיה נפשית, יש לה אולי איזו בעיה כלכלית, ולכן, אין הצדקה להיריון הזה. ואני אומר לכם שהמעשים, בכל יום – שעדיין תפיסת העולם השגויה והמעוותת הזאת אצל אותם עובדים סוציאליים גורמת לכך שיש יותר הפלות שהיו יכולים למנוע אותן. החקיקה הקיימת בישראל בכל מה שנוגע להפסקת ההיריון, וחוק העונשין בפרט, מבוססת על תפיסת עולם שהייתה מקובלת במדינות המפותחות לפני 30 שנה. היום בארה"ב רוצים להוריד את זה ל-16 שבועות, אדוני היושב-ראש, והיה עד היום 21 או 22 שבועות. אז אנחנו יותר נאורים? לאחרונה גוברת דעת הקהל במדינות הנאורות במטרה לשנות את החקיקה המקבילה להסדר הקבוע בחוק העונשין, באופן שהפסקת ההיריון – להוציא במקרים חריגים, כפי שאמרתי, או מומים חמורים – לא תתאפשר אם העובר הוא מעל 14 שבועות. אני לא אומר 14 שבועות, אני מדבר על 22 שבועות. ולכן, אדוני היושב-ראש, כשעומד פה חבר הכנסת ניצן הורוביץ ומדבר על ממשלה אטומה, אני אומר שהממשלה הזאת לא תהיה אטומה, ואתה תהיה אתי באותה זעקה של אותם עוברים שזועקים ממעי אמם. אל נהיה אטומים. איזהו חכם? הרואה את הנולד. ותראו את התינוק הנולד שצריך להיוולד, ואסור להרוג אותו כשהוא יכול להיות בר-חיים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אני מזמין את שרת המשפטים ציפי לבני – בשם הממשלה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת נסים זאב מבקשת לתקן את חוק העונשין, ולכן אני עונה כאן, אבל אין ספק שמדובר בשאלה שהיא הרבה מעבר לשאלת דין פלילי כזה או אחר. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק העונשין ולקבוע שהפסקת היריון לאחר שמלאו לעובר 22 שבועות תהא בכפוף לתנאים מחמירים יותר מאלו הקבועים בחוק בנוסחו היום, או במילים אחרות, הרעיון הוא לצמצם את ההפלות המבוצעות, כמובן על-פי חוק. הרי לא מדובר רק בעניין משפטי טכני; מדובר כאן בשאלות שהן שאלות ערכיות ומוסריות, בשאלה שעוסקת באוטונומיה של הפרט, ובראש ובראשונה של האישה ההרה על גופה. הצעת החוק מצמצמת באופן ניכר את האוטונומיה שלה, של האישה ההרה, לקבל את ההחלטות שלה, וזה כאמור ללא הצדקה, ותכף אני אתייחס גם לשאלה אם יש או אין הצדקה לעניין הזה. ולכן, עמדת הממשלה היא שיש להתנגד להצעת החוק. יש כאן בעצם איזון ערכי מוסרי, שזה הבסיס של הסוגיה הזאת. יש לנו כבוד האדם וחירותו כערך חוקתי במדינת ישראל, והערך הזה הוא שמטה את הכף לטובת אי-הרחבת ההגבלות הקיימות כיום על האפשרות להפסקת היריון. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש להגביר את הרמקולים, אם אפשר. אני באמת לא שומע אותה – לא שיש לי קשיים בשמיעה, אבל – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> עכשיו אתה שומע טוב יותר? <היו"ר נחמן שי:> כולנו קשובים לך, חבר הכנסת זאב, כולנו. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אני אתן, ברשותך, את תקציר מה שאמרתי עד עכשיו. <נסים זאב (ש"ס):> – – – בקושי ובמאמץ רב. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אני מעריכה את המאמץ. השורה התחתונה של הדברים שאמרתי עד כה היא שההחלטה, הצעת החוק הזאת, בעצם מצמצמת את האוטונומיה ואת חירותה של האישה לקבל את ההחלטה החל מהשבוע ה-22 על-ידי החמרת התנאים. ובעינינו – בעיני לפחות – לא מדובר רק בשאלה משפטית טכנית אלא בשאלה שעוסקת באמת בתפיסת עולם, השקפה, ערכים. בעיני חירותה של האישה במקרה הזה מטה את הכף ומחייבת התנגדות להצעת החוק. מאחר שמדובר גם בענייני בריאות, ולא רק בעניינים מהסוג הזה של ערכים, חשוב לומר שחוזר משרד הבריאות מפרט הנחיות מאוד קפדניות באשר לקבלת החלטה בקשר להפסקת היריון לאחר השבוע ה-24 להיריון. החוזר הזה נשען על ידע רפואי קיים, ויש בו כדי לאפשר את הגמישות הנדרשת מקום שבו באמת, מסיבות רפואיות כאלה ואחרות, נדרש לעשות הפסקת היריון. ולכן, דווקא ההחלטה הזאת תהיה הליך והחלטה או חקיקה שמכבידה על היכולת להביא בחשבון גם תנאים והיבטים רפואיים שהיום נותנים פתרון שלם ומלא לסוגיה הזאת; והתיקון בעצם יגביל, ידיר, ישאיר בחוץ את אותו שיקול דעת שהוא גם שיקול הדעת של האישה ההרה, וגם שיקול הדעת הרפואי, מקום שבו היא מבקשת לעשות את הפסקת ההיריון. ולכן, ההסדר עצמו שמוצע בהצעת החוק הוא הסדר מאוד נוקשה, זה הסדר שלא צריך אותו, זה הסדר שמנוגד לתפיסות החוקתיות על-פי השקפת עולמי, זה הסדר שמגביל גם מבחינה בריאותית, ולאור ההתנהלות הבריאותית והחוזר, ולכן הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשרת המשפטים. חבר הכנסת נסים זאב, רוצה לחזור אל הדוכן – זכותך. יעמדו לרשותך בדיוק שלוש דקות. בבקשה, ידידי. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, לא הבנתי למה התכוונה שרת המשפטים כשהיא אמרה: זה בניגוד להשקפת עולמי. אני רוצה להבין, העולם הוא שלך, וההשקפה היא שלך, ומה שאת חושבת – צריכים ללכת כולנו בתלם? מה זה השקפת עולמי? יש פה מדינות נאורות בכל העולם – אירופה וארצות-הברית. מה הכוונה כשהיא אומרת פגיעה בזכויות האישה? להרוג תינוק, עובר בר-חיים – מה זה זכויות של האישה? אפשר להרוג תינוק מפני שהאישה חושבת שהיא לא צריכה את התינוק שלה? איזה מין דבר זה? <מיכל רוזין (מרצ):> מה, היא אינקובטור? <נסים זאב (ש"ס):> היא לא אינקובטור. היא יודעת מה זה שבוע – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – אתה לא תחליט על הגוף שלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> תסלחי לי, אני רוצה לומר לך, אין אישה בעולם שלא יודעת – בבקשה, אל תצעקי. אין אישה בעולם שלא יודעת אחרי כמה שבועות שהיא בהיריון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר נחמן שי:> כן, כן. <נסים זאב (ש"ס):> אין מצב כזה. הרי היום עושים אולטרה-סאונד כבר בשבוע השמיני, התשיעי והעשירי. היא כבר יודעת אם זה זכר או נקבה, היא כבר מתכננת אפילו ברית-מילה. אחר כך יש סקירת מערכות – לכל היותר בשבוע ה-20 או ה-21. על מה היא מדברת בכלל? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, בשבוע ה-12 כבר יודעים האם התינוק עם מום או בלי מום, ויודעים את סוג המום. על מה מדברים? היום הטכנולוגיה מאפשרת ראייה ברורה וחדה של מצב העובר שייוולד. איך אפשר לרצוח תינוק במעי אמו? מה זכויות האישה מול רצח? אדוני היושב-ראש, נוסף על כך אני רוצה לומר: עם כל הכבוד למה שקיים היום, יש דבר שחסר, גברתי שרת המשפטים. הוועדה צריכה לוודא שהמועמדת להפסקת היריון נתנה את הסכמתה, והיא מודעת לכך, לאחר שקיבלה ייעוץ הולם והבינה את כל ההשלכות הרפואיות השונות והחלופות השונות לפני קבלת החלטה על הפסקת היריון. אנחנו מכירים מקרים רבים שאחרי שנשים עשו הפלה הן נכנסו לדיכאון ולחרדות. באו לתקן את עצמן, ובסופו של דבר הנזק היה בלתי הפיך. יש כאלה שלא נכנסו, בסופו של דבר, אפילו להיריון נוסף. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אז על מה מדברת כבוד השרה המכובדת – ש"לפי השקפת עולמי"? אני רוצה לומר לך: תבטלי את דעתך מפני דעתי. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> גם אני חושב שיש מקום לשינוי וצריכים לשנות, ואני לא נתתי מקרים כל כך חריגים. ואדרבה ואדרבה, אני חושב – – <היו"ר נחמן שי:> אני מודה לך. אני מודה לך. <נסים זאב (ש"ס):> – – שזו הדרך האמצעית שאפשר לחיות אתה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – הוראות בעניין הפסקת הריונות), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> הנה, זהבה לא הספיקה, היא רוצה להצטרף, אני בטוח שהיא מתנגדת, נכון? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. חברת הכנסת זהבה גלאון מה זה מתנגדת, גם חברת הכנסת גמליאל, וגם חבר הכנסת גטאס. מי עוד? אוקיי. תודה. גם הוא מתנגד. אנחנו מסכמים: תשעה בעד, 53 נגד, נמנע אחד. הצעת חוק העונשין (תיקון – הוראות בעניין הפסקת הריונות), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת, נדחתה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נחמן שי:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 24), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הודעה בהליכי מיון וקבלה לעבודה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת חיים כץ וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, תמר זנדברג ועפו אגבאריה בנושא: גביית חובות אלימה ממורים על-ידי משרד החינוך. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – ביטול אגרות בעד פעולות הרשות באירוע כבאות והצלה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2682/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2682, הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – ביטול אגרות בעד פעולות הרשות באירוע כבאות והצלה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת. ישיב השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בבקשה, חבר הכנסת אזולאי. לרשותך יעמדו עשר דקות. בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כזכור לכולם, ב-2012 חוקק חוק שירותי הכבאות במדינת ישראל, וזה הפך, לפי החוק הזה, לשירות ממלכתי במדינה. עבדכם הנאמן היה שותף לכל הליך החקיקה, ליוזמת החקיקה. הנושא הזה, של גביית אגרות מהאזרחים עבור הזמנת שירותי כבאות, נדון בדיוני הוועדה, ונקבע ונאמר שלא תהיה גבייה. אפשר לשמור על השקט, אדוני היושב-ראש? <היו"ר נחמן שי:> כן. חברים וחברות, אומר הדובר, ובצדק, שהוא לא יכול לשמוע אפילו את עצמו כשהוא מדבר. אנא בטובכם. ההתייעצויות פה מאוד מאוד מפריעות. בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, אדוני. אתה צודק. <דוד אזולאי (ש"ס):> הצעת החוק הזאת, כשנדונה בוועדה, הנושא הזה עלה בה בפירוש, שלא לחייב אזרחים לשלם אגרות עבור שירותי הכבאות. והנה, תוך כדי בדיקת החוק, איך הוא מיושם ואיך הוא מתבצע, עליתי על הנושא הזה – דרך אגב, זה החוק השני שאני מביא מאז יישומו של החוק – אנחנו מגלים שאזרח שמזמין שירותי כבאות נדרש לשלם עבור השירות הזה. היעלה על הדעת שאזרח מזמין שוטר במדינת ישראל, ואנחנו נדרוש ממנו לשלם אגרה? אין דבר כזה. ופה האזרחים נדרשים לשלם עבור אגרת שירותי כבאות, דבר שמונע מאזרחים רבים להזמין שירותי כבאות, מפני שבשירותי כבאות אפשר – ממספר הטלפון שחייגת אליו הם מגיעים אליך ודורשים ממך לשלם את האגרה הזאת. רבותי, אומנם לא מדובר באגרה גדולה, אולי מדובר על 180–200 שקל. ולהגיד את האמת, אולי מרוב נאיביות חשבתי שבכל זאת נושא – אז מה אם אני באופוזיציה – נושא כזה, בוודאי הממשלה תיתן דעתה על כך ובוודאי ימנעו מהאזרחים לשלם את התשלום הזה. נאמר לי: תמתין עם זה עוד שבוע ימים; נקיים התייעצויות עם משרד האוצר. הסכמתי. אחרי שבוע, לצערי הרב, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את זה, אבל היא אומרת: אנחנו נביא את זה בתקנות; מקווים שבתוך חצי שנה זה יבוא בתקנות, ואז לא צריך חקיקה. אני שואל: מה מפריע? אם זה יבוא בתקנות, בואו ונעביר את זה עכשיו בקריאה טרומית, נעצור את כל הליך החקיקה, וכשיבואו התקנות, אני מושך את הצעת החוק. אבל לא, זאת האופוזיציה, אסור לתת לקדם חוקים, צריך למנוע, גם אם זה חוק טוב. חוץ מזה, זו הזדמנות להכות באזרחים. עוד כסף, עוד גבייה. לצערי הרב, אין רחמנות. פניתי וביקשתי: בואו נדחה את זה. נעביר את זה בקריאה טרומית, ואני מתחייב לא לקדם חקיקה – רק בתיאום עם השר לביטחון פנים. לצערי הרב, לא עלה בידי. בכל זאת כרגע מעלים את הצעת החוק, ואני יודע שהולכים להביא תקנות. האמת: אין לי אמון בממשלה, לצערי הרב, ואני לא בטוח – אולי על השר אהרונוביץ, באופן אישי, אני סומך, אבל היות שזה תלוי גם במשרד האוצר, אני לא בטוח שזה יבוא, מפני שמה שקובע – הקריטריונים שקובעים זה מי מוביל את החקיקה הזאת. לכן אני פונה לחברי, גם לחברי בקואליציה שהולכים להצביע נגד: אני מציע לכם שתקראו את החוק, תבינו על מה מדובר, ואל תצביעו מפני שזו עמדת הממשלה. מדובר על הצעת חוק חשובה מאוד, שבאה למנוע שאזרחים ישלמו עבור אותו שירות. בכך שאתם היום דוחים את הצעת החוק – המשמעות של זה היא: אזרחים לא מזמינים שירותי כבאות, וזה על ראשכם. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אזולאי. ישיב השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בבקשה, השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני פחות משנתיים, בפברואר 2013, הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה, לאחר שנים שבהן צוין שיש צורך ברפורמה במערך הזה. לצערי, ההחלטה לבצע את הרפורמה התקבלה בעקבות אסון נורא, אסון הכרמל. מייד עם העברת האחריות למערך לידי, החל המשרד במאמץ מתמשך להעמיד לרשות מדינת ישראל ואזרחיה מערך כיבוי והצלה ראוי ומצויד. מאז 2011 חל במערך הכבאות וההצלה שינוי משמעותי: גויסו מאות לוחמי אש, נרכשו מאות רכבי כיבוי, תחנות כיבוי חדשות קמו, הוקמו יחידות מתנדבים, טייסת, ועוד ועוד. היום יש למדינת ישראל רשות ארצית לכבאות והצלה; רשות ממלכתית לאומית, ולא עוד איגודים מקומיים כמו שהיו בעבר. התחלנו ליישם תוכנית רב-שנתית אשר תביא את רמת השירות שיקבלו תושבי המדינה לזו שמקבלים במדינות מפותחות, ובמקביל אנחנו נדרשים לפעול לשיפור השירות ומיסוד שירותי הכבאות וההצלה כשירות ממלכתי, כמו משטרת ישראל. בהצעת החוק של חבר הכנסת אזולאי מוצע, ובצדק, לבטל את האגרה המוטלת על האזרח שנזקק לפעולות כיבוי והצלה, בדומה לשירותי המשטרה. מוצע בהצעת החוק כי קריאות מצוקה לרשות הכבאות וההצלה לא יגררו תשלום, כפי שמקובל היום. חלק לא מבוטל מתקציב הרשות, כשליש ממנו, מתבסס על גביית אגרות. ביטול האגרות כמוצע בהצעת חוק זו היה מביא לפגיעה מהותית בתקציב הרשות, והיה מקטין את התקציב לתוכנית הרב-שנתית לפחות ב-10%. לפיכך מצאנו פתרון, שר האוצר ואני, למצוא את האיזון הנכון בגובה האגרות השונות, כך שסך ההכנסות מהאגרות לא יפחת. מאחר שאנחנו לא רוצים לפגוע בחיזוק הרשות, להערכתי לא רוצה בכך גם חבר הכנסת אזולאי – שהשקיע ומסייע בחקיקת החוק להקמת הרשות, ואני מודה לו על כך – הוחלט יחד, האוצר והמשרד, הוחלט גם בוועדת השרים לחקיקה, להצביע נגד הצעת החוק. השינוי יהיה שאנחנו נביא תקנות בתוך חצי שנה, כאשר הכוונה היא להבטיח שכל מי שזקוק לסיוע במצבים שמסכנים נפש ורכוש, לא יידרש לשלם עבור שירותי הכבאות. כלומר, אנחנו נפטור את האזרחים, כל מי שצריך את השירותים, בתקנות, ולא צריך חקיקה. ונביא את זה. חבר הכנסת אזולאי, אני אמרתי לו שאין צורך להעלות את החוק הזה, וניפגש, אני מקווה, בתוך חצי שנה. אנחנו נצביע היום כמובן נגד הצעת החוק, ואם לא נביא את זה בחקיקה, נחזור להצעת החוק כפי שחבר הכנסת אזולאי הציע. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה לשר. האם חבר הכנסת אזולאי רוצה להשלים? בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות. אנשים במתח, הם מבקשים לדעת מה יהיה, מה יהיה. בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני בהחלט מצטרף. אני מוקיר ומכיר בערכם של שירותי הכבאות, ואני יודע כמה ההשקעה הייתה גדולה, ואכן, ניכר שיפור, אי-אפשר להתעלם מכך. אבל צריך לזכור, ואדוני דיבר כאן על גירעון תקציבי, וזה נכון, אבל אדוני יודע – אני דיברתי עם אנשים שהם מביני דבר – כדי לגבות את הסכומים הללו, זה דורש מנגנון; מנגנון של מערך גביית הכסף הזה. גם את זה צריך להביא בחשבון, כמה אנשים עסוקים במנגנון הזה: להוציא את הודעות התשלום, לגבות את הכסף, ואם לא משלמים, והוויכוחים. והדבר החשוב ביותר, אדוני השר – ואת זה שכחנו כולנו – התדמית של שירותי כבאות. כי מה קורה כרגע? בגלל אותם 180 שקל עלובים, אתה יוצר תדמית שלילית לשירותי הכבאות, שנותנים את הנשמה שלהם. אז בא אותו אזרח, שעשה מעשה טוב, ומזמין את שירותי הכבאות – – <היו"ר נחמן שי:> אני מבקש. חברים, אני מבקש. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – אומר: לעזאזל. בשביל 180 שקל אתה מאבד את הדבר החשוב ביותר – זה קודם כול, בראש ובראשונה, התדמית. אני כבר לא מדבר על הצלת – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – אני לא מדבר על הצלת נפשות. אם היית מסכים אתי – – <היו"ר נחמן שי:> רבותי, רבותי, בבקשה מכם. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – אני חושב שהיית צריך להילחם את מלחמתי בוועדת שרים לחקיקה, בדיוק כפי שאני עושה כאן, במקום הזה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> תראה, אמרתי לך, ידידי השר, אתה יודע – מה אני אעשה, אני אומר את הדברים בצורה הכי ברורה: אין לי אמון בממשלה הזאת. אין לי אמון, מה אני יכול לעשות? ובמיוחד כשמדובר על ענייני תקציב. הממשלה הזאת – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה? למה אין לך אמון? <היו"ר נחמן שי:> למה? <דוד אזולאי (ש"ס):> מה, ממשלה שבכל הזדמנות – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> – – שיש לה להכות אזרחים, היא עושה. 180 שקל אגרת שירותי כבאות, שאפשר למנוע מהאזרח, להגיד להם: עשיתי מעשה טוב – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל למה אין לך אמון? <דוד אזולאי (ש"ס):> אני אגיד לך, מפני שהאופוזיציה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> מבטיחים – מקיימים, דואגים לרווחת הציבור. <דוד אזולאי (ש"ס):> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לצערי הרב, הממשלה הזאת יכולה להמשיך, הם עוסקים בדברים ברומו של עולם, אבל בדברים שנוגעים לאזרח הקטן, פוגעים בתדמית של שירותי הכבאות – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לא מעניין אותם. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – שהשקיעו מיליונים. בשביל מה? 180 שקל לאזרח. ולא רק זה. פיקוח הנפש סביב הנושא הזה, שאותו אזרח לא יזמין שירותי כבאות. הייתי עד למקרה של שרפה, ואזרחים לא הזמינו שירותי כבאות. אמרו: מה, אני פראייר? אני אשלם את 180 השקל? תשלם אתה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <דוד אזולאי (ש"ס):> ככה אנחנו מחנכים? אבל, אדוני – אדוני היושב-ראש, אני מסכם. <היו"ר נחמן שי:> אני יודע. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני בכל זאת פונה אליך, אדוני השר. <היו"ר נחמן שי:> אדוני השר. <דוד אזולאי (ש"ס):> עוד חצי שנה יהיו תקנות – – <היו"ר נחמן שי:> חברים. כולם מדברים פה עם כולם. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – ההצעה תיפול. יש לכם רוב, רוב קואליציוני – – <היו"ר נחמן שי:> נורא. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – ותפילו את הצעת החוק. על-פי התקנון, אני בעוד חצי שנה מביא את הצעת החוק הזאת. <היו"ר נחמן שי:> רבותי. <דוד אזולאי (ש"ס):> נקווה שבעוד חצי שנה אתה ואני נהיה בריאים – – <היו"ר נחמן שי:> בעזרת השם. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – אני מקווה שאתה לא תהיה בממשלה הזאת, ולא תהיה הממשלה הזאת – היא לא תהיה קיימת – ואז נוכל להגיד כולנו שהדבר הזה בא על תיקונו, כי אני לא מתכוון להתפשר על זה. אבל יש לי בקשה אחת אליך, אדוני השר. <היו"ר נחמן שי:> אנא. <דוד אזולאי (ש"ס):> תמצא את המנגנון, לפחות בתקופה עד להתקנת התקנות, להקפיא את התשלום הזה, לפחות מהאזרחים. זה אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, למצוא את הדרך להקפאת הגבייה הזאת – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – עד להתקנת התקנות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אזולאי. ניתן לו לחזור למקומו. אנחנו ניגש תכף להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הרשות לכבאות והצלה (תיקון – ביטול אגרות בעד פעולות הרשות באירוע כבאות והצלה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד – 29, נגד – 36 – – – <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. על-פי בקשתו, חבר הכנסת בר מבטל את הצבעתו, מסיבות פנימיות של קיזוז, ומוריד – אני לא יכול להוריד, אבל אני מודיע את זה לפרוטוקול. אפשר להוריד? <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. אז אנחנו נוריד, זה יהיה בעד – 28. הורדתי, היה 29. 28 בעד, נגד – 36. זו הייתה הצעת חוק פ/2682, הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – ביטול אגרות בעד פעולות הרשות באירוע כבאות והצלה), התשע"ד–2014. ההצעה נדחתה. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים לילדים עד גיל 18), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2656; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2656, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים לילדים עד גיל 18), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יעקב ליצמן וקבוצת חברי הכנסת. היכן חבר הכנסת יעקב ליצמן? המיקרופון מחכה לך. תשיב על ההצעה שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה, חבר הכנסת ליצמן. יפה, לרשותך עשר דקות, אדוני. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה אני אעשה עם עשר דקות? <היו"ר נחמן שי:> תחזיר לי. אני אוסף עודפים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד ההישגים בקדנציה הקודמת שלי היה הרפורמה שעשיתי בטיפולי שיניים לילדים. <היו"ר נחמן שי:> אנא, חברים, עוד הפעם, אני מבקש להקפיד לשמור על שקט כדי שהדובר יוכל לשמוע את עצמו, זה המינימום. תודה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הרפורמה שעשיתי בטיפולי שיניים לילדים. התוכנית הייתה עד גיל 18, הצלחתי לפי ההסכם עם משרד האוצר – עד גיל 14, שנתיים, כל שנה, תקציבית, אפשר להגיד אפילו עלות מינורית, נדמה לי, 40 מיליון שקל לשנה. וזו הייתה הפעם הראשונה שכל הילדים מקבלים טיפולי שיניים, גם אלו שאין להם כסף. חוק סוציאלי מובהק. לצערי, שרת הבריאות, מייד בהיכנסה לתפקיד, ביטלה את ההסכם שהיה לי עם האוצר עד גיל 14, ועד 12 נשאר, אבל מ-12 עד 14 היא ביטלה, וזה מאוד תמוה בעיני. למה? הרי זה סוציאלי, ילדים, לכולם, לכולם, לא למגזר החרדי. למה לבטל טיפולי שיניים בחינם? מה ההבדל בין זה לידיים ורגליים שנמצאות בסל הבריאות? למה זה לא? ביטלו. ואני לא מדבר על זה שהיה צריך להיות אחר כך הסכם – שהיה מדובר וסוכם עם משה בר סימן טוב, סגן הממונה על התקציבים – שאחרי גיל 14 נגמור עד גיל 18. לצערי, משרד הבריאות בראשות השרה ביטל את הנושא הזה, ואני מאוד מצטער על זה. היום זה מאוד אופייני להגיד שדוגלים בחברתי, סוציאלי. מה חברתי יותר מזה שילד שלא היה יכול לפתוח את הפה מפני שהוא התבייש במצב השיניים שלו, יוכל לבוא לבית-ספר ולקבל טיפולי שיניים בלי כאבים, במחיר מוזל? אין שום הבדל בזה. ואני לא רוצה לחשוד שיש איזה כוונה זדונית נגד מגזר מסוים. לא רוצה לחשוד. <חיים כץ (הליכוד):> הרב ליצמן, אתה חושב שאפשר להביא 150 מיליון out of the blue? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> למה 150? <חיים כץ (הליכוד):> 150 זה עולה מגיל 75, למבוגרים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, יש הבדל בינם לבין הגילאים שאני מדבר עליהם – היום עד 12. <חיים כץ (הליכוד):> להעלות ל-14. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> העלות של כל שנה זה 40 מיליון שקל. <חיים כץ (הליכוד):> 80 מיליון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> 80 לשנתיים. ובזה היינו גומרים את ההסכם. והיה לי הסכם חתום – חתום – עם בר סימן טוב – – <חיים כץ (הליכוד):> אני יודע. הגיעו לוועדה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – והבאתי את זה לוועדה. פתאום משרד הבריאות ביטל את זה. <חיים כץ (הליכוד):> מה קרה? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אז אני מניח שהשרה תעלה, היא תסביר למה. אני לא יודע. שאני אחשוד שאולי בגללי, שאני חרדי, היא רצתה לבטל את זה, או שזה נוגע גם לילדים חרדים – זה נוגע לכל הילדים, או שהיו לה דברים יותר חשובים, ואני לא יודע מה יותר חשוב. לא יודע. אבל מישהו יצטרך לתת את ההסבר למה, מה קרה. ולכן באה הצעת החוק הזאת, הבאה לתקן למה שהיה – א. להחזיר עד גיל 14, וב. לעשות את זה עד לגיל 18 – עוד ארבע שנים, שנתיים לכל תקציב. תקציב מועט מאוד, לא הרבה כסף, כפי שאמרתי, 40 מיליון שקל לשנה. זה חוסך המון כסף למשפחות, לא רק בטיפולי שיניים, גם למחלות אחרות, כי מי שלא מטפל בשיניים, חלילה וחס, יכול לגרום גם למחלות אחרות, וזה בדוק, והבאנו את זה לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בבחירות האחרונות זה היה שיא הפופולרי. כולם שיבחו את הרפורמה, כולם אמרו שזה נכון לעשות, כולם שיבחו שסוף-סוף מישהו דואג לכל הילדים של כולם. ופתאום ביטלו את זה. אני מציע, אדוני – הצעת החוק היא, כפי שאמרתי, חברתית מאוד, ואני בטוח, כל פעם אפשר לחזור בתשובה, גברתי השרה, ואפשר להפוך את השעון ולהגיד: טעיתי. גם אני אמרתי שטעיתי בנושא של תרופות מצילות חיים בשב"נים. התנגדתי וטעיתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> דווקא אני חושבת שצדקת. <היו"ר נחמן שי:> צדקת. השרה אומרת שצדקת. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני מניח שזה לא ההבדל היחיד בינינו. <היו"ר נחמן שי:> לא, אבל היא אומרת שצדקת בעניין הזה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שמה? לא, שאת חוזרת בתשובה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא, צדקת בעניין התרופות מלכתחילה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שמה? שהייתי נגד? <שרת הבריאות יעל גרמן:> שהיית נגד – צדקת. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא. אז אני אומר לך את הדברים כהווייתם, חד-משמעית לא. התנגדתי גם אז. והיות שלא היה סל שנה – אני מניח שאת יודעת – הייתה שנה אחת בלי סל תרופות, והייתה מלחמת עולם, שאני וחיים אורון ורובי ריבלין, הנשיא של היום, ניהלנו נגד משרד האוצר מפני שאין סל, והיינו אז באופוזיציה כולנו, והיה בלגן בוועדת הכספים. ובא רביב סובל, שהוא היה סגן הממונה על התקציבים, והוא הציע הצעה תלת-שנתית: בשנה אחת – 450; שנה שנייה – 415; שנה שלישית – 415. אבל הוא אמר תנאי, שבשב"נים לא יהיו תרופות מצילות חיים. עכשיו, אני הייתי נגד אז. למה? כי אם 75% מהאוכלוסייה יש להם שב"נים, אז למה לא לתת ל-75% ולחפש פתרון ל-25% שאין להם הכסף, שיקבלו את התרופות מצילות החיים? אבל היות שהייתה סכנה שלא יהיה סל בגלל זה, ויתרתי. אבל חד-משמעית אני צריך לחזור בתשובה על זה. אמרתי את זה, ואני אעשה כל מאמץ להחזיר את המצב, כי אני חושב שזה נכון לעשות. אבל מכאן לשיניים – אני בטוח שתסכימי אתי היום ותסכימי להצעת החוק והיא תעבור בקריאה טרומית. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה לחבר הכנסת ליצמן. גברתי שרת הבריאות יעל גרמן מוזמנת להשיב להצעת החוק. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת – חברי הרב ליצמן, אמתין עד שתשב כדי שאוכל לדבר אליך וגם תשמע. אני חושבת, דרך אגב, ששני הנושאים שציינת קשורים זה בזה. הם קשורים זה בזה מפני שבסופו של דבר מדובר בסל הבריאות. מדובר באותו סל בריאות שהיום יושבת ועדה וחושבת אילו מן התרופות מצילות החיים ולא מצילות החיים ואילו מן הטכנולוגיות החדשות ייכללו בו ואילו לא. ואומר לך למה אני חושבת שאתה צדקת – הרב ליצמן, אני מדברת אליך, כל השאר לא מקשיבים, זה בסדר, אבל לפחות שאני אראה שאתה מקשיב, שיש דיאלוג – אני חושבת שאתה צדקת, כי אם המדינה הייתה יוצאת ידי חובתה והייתה מכניסה את התרופות מצילות החיים לשב"ן, הרי שבמהרה היא הייתה מכניסה עוד ועוד דברים לשב"ן, ובסופו של דבר היא הייתה באה ואומרת: לא צריך את 300 המיליון. ואכן, אתה בעצמך מדבר על כך שבאותה עת לא נתנו אפילו שקל אחד לסל התרופות. אבל אנחנו צריכים לדאוג לכך שהמדינה תיתן כל שנה לסל התרופות. ואני בטוחה שאתה מסכים אתי שגם 300 מיליון שאנחנו מקבלים כל שנה לא מספיקים; לא מספיקים, והסכומים צריכים להיות הרבה יותר גדולים, כי הצרכים שלנו, של הציבור, לתרופות מצילות חיים ולטכנולוגיות חדשות ולתרופות חדישות שלאו דווקא מצילות חיים אבל נותנות איכות חיים הרבה יותר טובה – הצורך הזה הוא הרבה מעל ומעבר ל-300 המיליון שהיום נמצאים בסל. אני חוששת שככל שאנחנו נקל על הממשלה שאני חברה בה – אבל זה קל מאוד לבוא ולומר: שהביטוח ישלם. מה זה "הביטוח ישלם"? "הביטוח ישלם" זה שאנחנו באים ואומרים לעם ישראל: אתם תשלמו; אנחנו באים ואומרים לכל משפחה ומשפחה: תגדילו את ההוצאה הפרטית שלכם על הביטוח, תגדילו את ההוצאה הפרטית שלכם על בריאות, תגדילו את ההוצאה שלכם על יוקר המחיה. האם זה מה שאנחנו רוצים? אני בטוחה, הרב ליצמן, שלא אתה ולא אני, ואני בטוחה שמרבית חברי הכנסת לא רוצים להעלות את יוקר המחיה, לא רוצים להעלות את יוקר הבריאות. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> מייד. וזה קשור בהחלט לטיפולי השיניים. ועכשיו נענה. ההצעה שלפניכם אכן מבקשת להמשיך את הכללת טיפולי השיניים המשמרים בסל על-ידי הרחבתו לקבוצות גיל נוספות מעבר לגיל 12, שבאמת ישנו עד היום. מדובר בשירות חשוב, שמנגיש את הטיפולים החיוניים לכלל הציבור, כולל מי שאין ידם משגת. הטיפול הזה, והאפשרות לקבל עד גיל 12 טיפול שיניים משמר, מהווים אמירה חשובה של נטילת אחריות מצד המדינה, כפי שאמרתי קודם, על תחום שעד להכללתו לראשונה בסל בשנת 2010 הוזנח שנים רבות. למערכת הבריאות הוקצו בשנתיים האחרונות סכומים גדולים ביותר, חסרי תקדים בהיקפם, שנועדו לאפשר לה לקדם יעדי מדיניות חשובים. לצד סכומים אלה ממשיכה הממשלה להקצות 300 מיליון, כפי שאנחנו יודעים, לסל הבריאות. ואומנם, הוועדה הציבורית להרחבת הסל דנה בעצם הימים האלה בהכללת קבוצת גיל נוספת, כלומר, הוועדה דנה בהכללת טיפולי שיניים משמרים לילדים לשני שנתונים נוספים, עד גיל 14. מסיכומי הדיון של הוועדה המתפרסמים לציבור – ואתה ודאי יכול לראות זאת – ניתן ללמוד כי הטכנולוגיה הזאת והאפשרות הזאת דורגה ברמת תעדוף גבוהה, אבל לצדה מועמדות טכנולוגיות נוספות, תרופות וטיפולים, והבחירה אילו מהן תיכללנה בסופו של דבר בסל נעשית בתהליך מקצועי לעילא ולעילא של תעדוף מקובל המתבצע על-ידי ועדת הסל מדי שנה בשנה. העלות השנתית של הצעתך היא 300 מיליון שקל, ולא, כפי שאמרת, 80. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אה, נכון. זה יוצא באמת 300, אתה צודק. רק אתמול ציינו כאן, במליאה – אני חושבת שאתה היית כאן – את יום ההפטיטיס C, וסיפרתי כאן על טיפול חדשני שמרפא חולים במחלה, שעולה 200,000 שקל לבן-אדם, טיפול שאם ועדת הסל תחליט בסופו של דבר לאמץ אותו, הוא יעלה בין 200 מיליון ל-1,000 איש ל-35 מיליארד לכל ה-180,000 שכנראה חולים בהפטיטיס C ועדיין לא יודעים. אבל אם אנחנו מדברים רק על 1,000, ומדובר על כ-200 מיליון שקל. לא ניתן לטפל בכל הצרכים, ויש צורך לתעדף נכונה את תוספת המשאבים. אם לצד המהלכים של הממשלה להגדלת מקורות המערכת תקודמנה הצעות חוק פרטיות, טובות ככל שתהיינה, כמו שלך, אשר מבודדות תחומים מסוימים – אחת מדברת רק על שיניים; אחרת מדברת על שיניים, אבל מגיל 75 ומעלה; ושמענו את חבר הכנסת חיים כץ שבאמת מקדם הצעה שגם היא טובה וגם היא נכונה – אז מה נעשה? ניתן 300 מיליון לילדים מגיל 12 עד גיל 18, או שניתן את אותו סכום לגיל 75 פלוס? או אולי ניתן סכום כזה לחולי ההפטיטיס? מאוד מאוד קשה לקבוע את סדר העדיפויות. חייבים להבין דבר אחד: ועדת הסל – ואני חושבת שאתה תסכים אתי – היא אחת הוועדות המקצועיות ביותר שיש במדינת ישראל. היא יושבת, מתעדפת את כל הצרכים הקיימים בתחום הרפואה, ובצורה מקצועית, נטולת פניות ונטולת לחצים היא מקבלת החלטות. גם את ההחלטה הזאת חייבים להשאיר בידיה. נוכח האמור, הממשלה מתנגדת להצעת החוק ומבקשת מהכנסת לאמץ את עמדתה. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> אנחנו נמתין לשובה של השרה למקומה ואז ניגש להצבעה. אה, סליחה, סליחה. זכותך, חבר הכנסת ליצמן. אני מכה על חטא. סליחה, זכותך, בהחלט. בבקשה. שלוש דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני רוצה לפרק ממש את כל מה שאמרת. תראי איך משרד הבריאות נראה היום – ואני אומר את זה לא בזלזול. הכסף שהיה לי, 80 מיליון שקל, היה מחוץ לסל. עוד 80 מיליון שקל. זאת אומרת, הסל היה 300 מיליון שקל; על זה היה חוץ מזה הסכם – 80 מיליון שקל, ואת ביטלת את זה, ואת עכשיו הולכת להכניס את זה לתוך הסל? להוריד מהסל 80 מיליון שקל על חשבון תרופות אחרות. זה מה שאת עושה עכשיו, על חשבון תרופות אחרות, כאשר זה היה לי בחינם, מהאוצר? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אנחנו הוספנו לתקציב של המשרד 4 מיליארד – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> המשרד לא מעניין. אם יש סל תרופות של 300 מיליון שקל ואת הולכת להוריד מזה 80 מיליון שקל – השיניים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – סכום שלא היה כדוגמתו בתקציב – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – לא חכם. עם כל הכבוד. על השב"נים אני רוצה להגיד לך, אם ל-75% מהאוכלוסייה יש שב"נים, אז למה לא להכניס תרופות מצילות חיים? אפשר להעלות טיפה את מס הבריאות, להכניס הכול בתוכו, לכולם. למה לעשות את זה לחוד? למה לא להציל את החיים של כולם, על תרופות מצילות חיים? <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לכן אמרתי שאני חוזר בי, ולכן אני תומך – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – ולא הפרטי. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, לא. אני מדבר על כולם, אני חולק על זה. אני מוכן להתפלמס על כל מה שאמרתי, ואני עומד – איך אומרים היום, בעידן של היום? – כצוק איתן על כל מספר שאמרתי. היום, 300 מיליון השקל סל, אצלי זה היה נטו. הבאתי את זה לסל, וחוץ מזה היו לי 80 מיליון שקל לשיניים. מה שאת באה – הסל שאת נותנת לוועדת הסל לטפל בו, זאת אומרת שאת הולכת להוריד מזה 80 מיליון מתוך ה-300. זה עוול, עוול. <שרת הבריאות יעל גרמן:> הרב ליצמן – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לכן, אדוני, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק שלי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> 4 מיליארד. <היו"ר נחמן שי:> תודה. נמתין לשובו של חבר הכנסת ליצמן למקומו. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים לילדים עד גיל 18), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. אז יש לנו 23 בעד, 33 נגד, והצטרפו – גלאון, זנדברג, ומי עוד? עיסאווי פריג', וגם חבר הכנסת יעקב אשר. כולם היו בעד, וההצעה עצמה נדחתה. זו הייתה הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים לילדים עד גיל 18), התשע"ד–2014. חבר הכנסת אלעזר שטרן מצטרף לרשימת המתנגדים. אוקיי, אז נפלה טעות בהצבעתו של חבר הכנסת אלעזר שטרן, שהצביע בטעות בעד, ועמדתו – נגד. זה מקטין את הבעד באחד ומוסיף אחד למתנגדים. <מיכל רוזין (מרצ):> תוסיף – – – מרצ. <היו"ר נחמן שי:> הוספתי את ארבעת חברי מרצ, שהתייצבו באיחור קל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נחמן שי:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ה–2014. כמו כן אבקש להודיעכם כי חברת הכנסת מירי רגב ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (רכישה של תכשיר למטרת שיווק או ייבוא מבית-מסחר לתרופות שהוא מפיץ מורשה), התשע"ה–2014, פ/2869/19. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – דיווח על פריצה למאגר מידע), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1717/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/1717/19, הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – דיווח על פריצה למאגר מידע), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת. תשיב שרת המשפטים ציפי לבני. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו היא שלי ושל חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר. אני אתמקד בשלושה היבטים: ההיבט הראשון הוא מהות החוק; הדבר השני הוא חשיבות החוק, והדבר השלישי – הסיבות, ואנחש מדוע הממשלה מתנגדת. הצעת החוק אומרת דבר מאוד פשוט, שהוא הגנת הפרטיות של רישומים שיש בכל מיני מאגרי מידע. אנחנו מבקשים, בהצעת החוק הזאת, שמשנפרץ מאגר מידע, ומידע הגיע לידיים שהוא לא היה צריך להגיע אליהן, אלה שנמצאים במאגר המידע יקבלו הודעה על כך – גם אלה שרישומם נפרץ וגם הרשם ידווח על זה. מכל היבט שמסתכלים על החשיבות – הדבר צריך להיות מובן מאליו. זה צריך להיות מובן מאליו, זכות הפרט שיש לך, והחשיבות שתדע – צריך לדווח לך. כמו שבבורסה ברור שצריך לדווח על כל שינוי שיש, גם בבורסה הזאת, שאתה מחזיק לא את הכסף שלי אלא מידע עלי, מכל סוג שהוא, וקרה שפרצו, אתה צריך לדווח על כך. אני חושב שלא רק שיש זכות לאדם לדעת זאת, יש בזה גם תועלת. ברגע שהרשם מקבל את המידע, שפה נפרץ מאגר מידע ונפרץ במקום אחר, הוא גם יכול לעשות הגבלות, אם יש שפה אחת לפורצים האלה. ה-FBI, בדרישתו ממדינות ארצות-הברית לעשות את זה, אחת הסיבות שהוא חולל את החוק הזה – כדי שיהיה לו יותר מידע. כפי שהמשטרה נוהגת לפעמים לא לפרסם דברים, כל מיני מקרים כאלה ואחרים, אבל כדי לקבל עוד אינפורמציה, היא מפרסמת את זה. לפעמים זו הסיבה העיקרית לפרסם את זה. אנחנו גם מביאים בחשבון שהודעה על פריצה למאגרי מידע יכולה להזיק קצת לחברה, יכול להיות שתגרום בהלה מסוימת לאלה שנמצאים במאגר, אבל כשעושים את נקודת האיזון, מה יותר חשוב ממה, אנחנו יודעים שיש חשיבות לידיעה הפרטית של אותו אדם, שידע להתמודד עם חשיפת המידע או חשש לחשיפת המידע, בכל מקרה, הפריצה למידע שיש עליו. יחד עם זאת, אנחנו יודעים שיש רשם שיכול בסך הכול לקבל ולאסוף את האינפורמציה הזאת, ויש לזה חשיבות גדולה. הדבר הזה הוא לא המצאה שלנו. את ההצעה הזו, במתכונתה זו, הצענו גם בסוף הקדנציה הקודמת. אני לא חושב שאני צריך להגיד הרבה. כולנו יודעים, גם אם בעבר החשיבות הייתה גדולה אבל לא קריטית, בעקבות המקרים האחרונים והתגברות הפריצות לכל אתרי המידע, בפרט הסיפור האחרון, הסיפור שהיה ב"לאומי קארד", פריצה למאגרי מידע עם ניסיון סחיטה, אלה לא רק האקרים שרוצים לפרוץ רק מתוך סקרנות או להזיק ולפרוץ למאגרי מידע, אלא מתוך כוונה להשתמש במאגרי המידע האלה. <אראל מרגלית (העבודה):> ברור, זה מה שהם עושים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> וזו המטרה, זה היעד. לפעמים זה היה עוד איזה משחק. היו תקופות, כאשר ביקשנו לחוקק, זה לא היה דווקא בנושא של העברת המידע או שימוש במידע, זו מלחמת האקרים בין מדינות, לפעמים בין ישראל למדינות ערב; היה ניסיון לבצע פריצות כאלה. אמרנו, כן פריצה לא פריצה, כן בכוונה ולא בכוונה להזיק, את המידע צריך לתת. חובת השעה וצורך השעה, אני לא חושב שיש מישהו שיבוא ויגיד שאנחנו – בעת הזאת ודאי וודאי שצריך לחוקק את החוק הזה. אני חושב שבאמת אנחנו מוכנים, אני מודיע, וגם הודעתי, שיש אפשרות לסווג, שזו לא צריכה להיות הודעה מיידית. תלוי כמה מאגרי מידע אתה מחזיק, מה סדר-הגודל של המידע, של האנשים, יכול להיות אחד שמחזיק מידע שהוא לא רחב, ויחד עם זאת גם רמת הסיווג שלו לא גבוהה, גם בזה אפשר להתחשב. דהיינו, שני פרמטרים מרכזיים – רמת הסיווג של אותו מידע שצבור באותה חברה; יכול להיות שאנחנו צריכים לסווג אותו – הרשם ידע – סיווג חמור, גם אם יש מעט, מייד צריך להודיע לאנשים, ויכול להיות שמספר האנשים גם יכול להיות פרמטר בהחלטה הזאת ובחקיקת החוק, בחובת הדיווח. אבל, ברשותכם, אני רוצה להגיע להיבט השלישי שאני ביקשתי להגיד – זה לא קשור לחוק, אלא לנחש את הסיבה לכך שהממשלה מתנגדת. אני אומר מראש, אני בטוח שהשרה, שרת המשפטים, שכנראה אמורה לענות, להציג את ההתנגדות הממשלה, לא תגיד את הסיבה שאני אגיד עכשיו. כדי לא להתעלות על עצמי – זכה ומלאכתו נעשית על-ידי אחרים – אתמול עוזרי, באמת בהערכה, הוציא לי כתבה שהייתה ב"חדשות מחלקה ראשונה", ב-News1, של כתב שאני לא יודע מי הוא, מעולם לא דיברתי אתו, אבל אתמול הוא כותב: "אין חובה לדווח על מאגר מידע שנפרץ. מדוע?" זו הכותרת. שואל הכתב יהונתן קלינגר – אני מבין שהכתב, אם אני קורא נכון, הוא בעל תואר שני במשפטים, תארים ראשונים במשפט וממשל, סטודנט בתוכנית למדע, אדם מכובד ומשכיל מאוד, והוא שואל: מדוע אין חובה לדווח על מאגר מידע שנפרץ? הוא אומר – אני מצטט אותו: "האזרח הקטן לא יודע בזמן אמת מתי דולף עליו מידע". וכאן הוא מסביר מדוע כל כך חשוב לדעת שהמידע דלף לפני שעושים בו שימוש לרעה, בזמן הקריטי הזה. והוא גם מכניס בכותרת שלו, בתחילת דבריו: "בזמן שהכנסת והתקשורת מצקצקות על חוק הלאום ומתווכחות אם יורד גשם בחוץ או לא" – ברוך השם יורד – "נעלם בתקשורת השיח האחר, על דחיית הצעת חוק נוספת, הצעת חוק לחובת דיווח על פריצה למאגרי מידע, שנדחתה על-ידי ועדת שרים לענייני חקיקה, הצעת חוק פשוטה מאוד". אני אדלג על רוב הכתבה שלו, שחלקה גם מקצועי, היא מסבירה ונותנת גם מחקר מקיף על החשיבות והנחיצות של החוק הזה. אני כאן בשקיפות מלאה, ואני מקווה שניכרים דברי אמת – לא ביקשתי ולא יצאתי עם הודעה לעיתון, זה מישהו שעשה ביוזמתו שלו. הוא כותב: "לכן, חשוב מאוד לקדם הצעת חוק זו" – כך הוא מגיע למסקנה: "הסיבה לדחיית הצעת החוק הזאת לא תיוודע לעולם. ההצבעות בוועדת השרים לענייני חקיקה חסויות. אבל מה, אפשר להניח", הוא כותב – הוא לא ממפלגת יהדות התורה – "כיוון שמפלגת יהדות התורה נמצאת באופוזיציה, הרי שהצעת החוק הזאת תידחה אוטומטית. וזה לא פתרון ענייני", ועוד – "משה גפני, יושב-ראש ועדת המדע, שהוא אחד המציעים", הוא כותב, "הוא אחד מתומכי הפרטיות הטובים ביותר במושב הזה, ואם הוא חתם על הצעת החוק הזאת, ואם הוא מי שיקדם את הצעת החוק, ראוי לגייס תמיכה". אני מודה לו, אבל אני חושב, משהדבר הזה כבר דלף החוצה, ויצא החוצה – שבוע לאחר שבוע, כן, אנחנו נחשוף את זה, ואומרים את זה, ונחזור ונאמר את זה – דחיית הצעות החוק היא לא עניינית. זו לא הצעת חוק שעולה כסף, ולא מתגברת, והנחיצות היא ודאי ודאי בנקודת האיזון – הצעת חוק אחרי הצעת חוק נדחית, ואם היא לא נדחית, היא נדחית לתקופה, רק כדי שלפעמים, בשאלה של קרדיטים אתם מסוגלים גם כן להתעסק, כמו אחרוני – כמו אחד, חבר כנסת חדש שזו הקדנציה האחרונה שלו, ועד שאנחנו לא נביא ונחבר את זה בהצעת חוק עם מישהו מהקואליציה הצעת החוק הזאת תידחה בכל מיני סיבות שונות ומשונות, שהממשלה בין כך ובין כך עומדת לחוקק חוק כזה. שבוע אחר שבוע. יש לי רשימה של שבע הצעות חוק שאני הייתי היוזם שלהן, שכולן נדחו. כל הצעת חוק בפני עצמה הייתה בעבר, כולם תמכו בה, ברורה החשיבות שלה, כמו למשל: התקן – פרטי התקשורת למרכז רעלים. לאחר האסון שהיה למשפחת גרוס שאיבדה שני ילדים, את שתי הבנות שלה, דיברנו על חשיבות העניין, צורך השעה, שמספר הטלפון של מרכז הרעלים יפורסם, שיהיה פתוח 24 שעות. בגלל קצת מאמץ דחו את הצעת החוק הזאת. התקן בטיחותי על דלתות ממ"דים – הוצאה מזערית שבמזערית, ואף אחת לא ללקוח, שעולה 200 שקלים; התקן בטיחות למניעת קטיעת אצבעות ילדים, כפי שקרה בעבר. היא גם נדחתה. החזר דמי נסיעה באמבולנס לסובל ממחלת נפש – גם לא ביג דיל. חולה נפש גם מאושפז ונלקח כמו חולה רגיל. עזרה לכאלה. גם זה נדחה. חובת הצגת מחיר מומלץ לירקות – שהקליינט ידע, ונפרסם, כמו שמתפרסם בתקליט הידוע, שתהיה חובה לחנויות לכתוב מה המחיר המומלץ, או המחיר שבו הוא קנה את זה, ועכשיו הוא יכתוב בצד מה המחיר שבו הוא מוכר. שקיפות. והיא נדחית. אבל עכשיו, מי שעכשיו אומרים רפורמה – ואולי עכשיו הממשלה עצמה – השר עצמו יעשה את זה – זה כבר נהיה טוב. אין לי בעיה, אני תומך, אני אתמוך בכם גם אם זו לא הצעת החוק שלי, אבל למה אתם לא תומכים גם אם זה לא בא מצדכם? מה קרה? אנחנו לעיני כל ישראל, לעיני כל העולם, מתבזים. קצת בגרות בעניין הזה, קצת אחריות. זה דבר שלא היה אף פעם. הצעות חוק ענייניות וטובות נדחות רק כי – מי כותב את זה, אחד שלא קשור ליהדות התורה, מה הוא כותב – חבר הכנסת, אני לא יודע אם שמעת – אתמול בכתבה ב"חדשות מחלקה ראשונה": את הסיבה לא נדע, אבל יש להניח, הוא אומר, כי אם המציעים של ההצעות הם מסיעת יהדות התורה, דינן להידחות. אגב, לאו דווקא מיהדות התורה. הם לא מפלים בזה. זה יכול להיות גם ממפלגת העבודה, אותו דבר, רק אם יש איזה עניין ועוד דברים כאלה. אסכם את הדברים – גם על מהות החוק, גם על חשיבות החוק וגם ההיבטים הלא-מסובכים בהצעת החוק הזאת, והזכויות שיש, אבל אני אומר, לצורך השעה, לנוכח מה שאנחנו רואים, שלא רק שזה מתגבר, אנחנו רואים את הסחיטות, והדברים האלה נהפכו למכה, ודאי שאנחנו צריכים להזדרז. לכן אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. שרת המשפטים ציפי לבני – בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – דיווח על פריצה למאגר מידע), של חברי הכנסת מקלב וגפני, מבקשת לתקן את חוק הגנת הפרטיות ולקבוע חובה על בעל מאגר מידע או מחזיק במאגר מידע שנפרץ, להודיע על כך לנושא המידע ולרשם מאגרי המידע בהקדם האפשרי. מוצע גם שאם יש הפרה של הדבר הזה, יהא הרשם מוסמך להטיל עיצום כספי. אנחנו סבורים כי אף שהרעיון של חובת הודעה לרשם מאגרי המידע במקרים של אירוע אבטחה חמור הוא נכון, ההסדר המוצע מעורר קשיים. הצעת החוק קובעת חובה גורפת להודיע לנושא המידע בלי הבחנה בין סוגי מאגרים, ללא קביעת סייגים כמו אינטרסים ביטחוניים ואחרים, היא לא כוללת התייחסות לסוג המידע שדלף, והיא מעוררת קושי. אבל כן חשוב לומר שבימים אלה אנחנו בוחנים את הטיפול בנושא ההודעה לרשם במקרה של אירוע אבטחה חמור במסגרת תקנות, ולכן הייתי מציעה למציעים להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום. בכל מקרה אנחנו מטפלים בנושא הזה במסגרת תקנות, ואז הנושא גם יעלה לסדר-יומנו וסדר-יומה של הכנסת וגם יטופל במסגרת תקנות. נראה לי שזו ההצעה הראויה. <היו"ר נחמן שי:> מוכנים? אתה רוצה לעלות מחדש. השרה הציעה להפוך את ההצעה להצעה לסדר-היום. בבקשה, חבר הכנסת מקלב. אתה רוצה לענות מעל הדוכן? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כרגע זו הצעת חוק, וזכותי לענות על זה. אני יכול לקבל – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> נדמה לי שאם אתה עונה, נהיה חייבים להצביע. <היו"ר נחמן שי:> השרה צודקת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בכל אופן, אני מכבד את התשובה, במיוחד את תוכנה, שהצעת החוק הזאת חשובה. זה נכון מה שאת אומרת, ואני מקבל את זה. אם כן, אני שואל: למה? חסרים חוקים שגם אם לא מקבלים את כל מה שנאמר בתוך החוק, אנחנו אומרים: בתיאום עם משרד המשפטים? יש ספק בכך שאני מוכן לדבר הזה, שהמציעים מסכימים? הדברים שאת העלית הם חשובים ונכונים, וודאי וודאי אין בכלל הווה אמינא שאנחנו לא נסכים לעשות תיאום עם משרד המשפטים בעניין הזה ולהכניס את ההשגות. כולנו יודעים שכל חוק שמגיע, כולל הצעות חוק של הממשלה, משתנה ומתברר בוועדות, ומתאימים את זה לצרכים ולדרישות, וגם, במקרה הזה, לתיאומים שיש עם משרדים. אז למה אנחנו צריכים לנהוג בצורה הזאת של ביטול החוק? ובחלק השני של התשובה, גברתי השרה, אמרת: בימים אלה אנחנו מחוקקים או מתקנים תקנות. אני מחזיק פה הודעה לעיתונות של משרד המשפטים. הוא מודיע: גופים יחויבו לדווח על פריצות למאגרי מידע. הנה, כבר הוצאתם הודעה לעיתונות. והוא כותב פה: גם הלקחים מפרשת ההאקר הסעודי – ממתי הודעה הזאת? זו הודעה מ-3 ביוני 2012. זה מה שקורה: אתם רק מודיעים שאתם מתקנים תקנות, באופן מעשי אתם לא עושים את זה, ורק דוחים את הדברים. לכן העיקר הוא לא הצעת החוק. אבל בכל אופן, מכיוון שהתרשמתי שהשרה אומרת שהפעם משרד המשפטים בראשותה כן יקדם את העניין הזה, אני מסכים, ומבקש להעביר את זה כהצעה לסדר-היום. אני אציע – לוועדת המדע. <היו"ר נחמן שי:> תודה. ההצבעה נדחתה. השרה הציעה – כן, כהצעה לסדר-היום אנחנו צריכים עכשיו להחליט לאיזו ועדה להעביר את זה. <אראל מרגלית (העבודה):> ועדת המדע. <היו"ר נחמן שי:> אז קודם כול נצביע בעד או נגד העברה לוועדה. זה יהיה השלב הראשון. בעד ועדה או נגד. מי שבעד – בעד ועדה. מי שנגד – נגד. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – דיווח על פריצה למאגר מידע), התשע"ד–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד – 33, אין מתנגדים, אין נמנעים, אין נוכחים. ההצעה עוברת לוועדה. עכשיו נשאר – איזו ועדה. <אראל מרגלית (העבודה):> המדע והטכנולוגיה. <היו"ר נחמן שי:> אין התנגדות. הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – דיווח על פריצה למאגר מידע), התשע"ד–2013, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, עוברת לוועדת המדע והטכנולוגיה כהצעה לסדר-היום. תודה לך. <הצעת חוק להסדרת הטיפול באריזות (תיקון – איסור מכירת מוצר באריזת גופייה לא מתכלה או באריזת שירות חד-פעמית), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2209/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2209, הצעת חוק להסדרת הטיפול באריזות (תיקון – איסור מכירת מוצר באריזת גופייה לא מתכלה או באריזת שירות חד-פעמית), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת. לדבר מן הצד – בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, כן, אני התחלתי את עבודת החקיקה על הצעת החוק הזאת עם כניסתי לכנסת, אני חושבת שזו אחת הצעות החוק החשובות, שייצרו פה מהפכה בנושא איכות הסביבה בישראל, לא פחות ממהפכה, וזה לא קל, ומהפכות זה לא דבר קל, צריך להכניס, להשריש, להתרגל. אבל כולנו, כולל אני, כצרכנים, לפעמים צריכים שיחייבו אותנו לעשות דבר מסוים, גם אם הוא נכון, כדי שנעשה אותו. התרגלנו למחזר בקבוקים, התרגלנו לא לקטוף פרחים, התרגלנו לא לעשן במקומות ציבוריים – נתרגל גם לא לצרוך שקיות גופייה באופן באמת בלתי נשלט בצורה כזאת, ובכך נגן על הסביבה, נגן על העולם שלנו, וודאי גם לא נזהם את סביבתנו. אני שמחה שהשר להגנת הסביבה היוצא פתח גם הוא במהלך, והעביר לפני שבועיים בכנסת הצעת חוק ממשלתית בעניין הזה. הצעת החוק תעבור – אני מקווה – שלי מוצמדת, וגם היא עוברת לוועדת הפנים. משום מה כתוב כאן ועדת הכלכלה. היא אמורה להיצמד להצעת החוק הממשלתית ולעבור לוועדת הפנים, לדיון משותף. תודה, ואני מקווה שאכן נעשה מהפכה. <היו"ר נחמן שי:> מהפכה תמיד טובה. אנחנו בעד מהפכות. השר גלעד ארדן ישיב בשם השר להגנת הסביבה. בבקשה, אדוני. <אראל מרגלית (העבודה):> גם עליך התחילו לשמור? <שר הפנים גלעד ארדן:> לא, אני עוד לא עליתי להר-הבית בקדנציה הזאת. <היו"ר נחמן שי:> טוב עשית. טוב עשית. <שר הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לברך את חברת הכנסת רוזין על הצעת החוק החשובה. נושא הטיפול באריזות – אני מייצג את השר לשעבר פרץ כרגע, כן – עומד בראש מעייניו – אני מקווה שעדיין עומד בראש מעייניו – של המשרד להגנת הסביבה בשנה האחרונה, ובתקופה זו נעשה תהליך עבודה משמעותי של גורמי המקצוע מול היצרניות ומול גורמי השוק הרלוונטיים. למעשה, הצעת החוק הממשלתית כבר אושרה בקריאה ראשונה, והיא נדונה בוועדת הפנים של הכנסת. <מיכל בירן (העבודה):> הבוקר. <שר הפנים גלעד ארדן:> הבוקר נדונה לראשונה. זה אומר שאף שאין שר, הוועדה מקדמת. יש שר, ראש הממשלה הוא השר. <היו"ר נחמן שי:> הוא נענש קלות, אבל חזרו להצעה. בהתחלה אמרו שלא, אבל – – – <שר הפנים גלעד ארדן:> תאמין לי, יש על מה. יש על מה. בכל אופן, ההצעה של חברת הכנסת רוזין, לדעת אנשי המשרד להגנת הסביבה – יש לה כמה חסרונות לדעת אנשי המשרד, בין היתר בנושא השקיות המתכלות. אבל כפי שאמרתי, שוב, אנחנו מברכים על כך שהיא העלתה את הנושא לסדר-יומה של הכנסת, ולכן הממשלה תומכת בהצעת החוק הזו, ובלבד שבהמשך, הדיון – לאחר שההצעה תועבר לוועדת הפנים, תוצמד, תמוזג, מה שתחליט הוועדה, חברת הכנסת רוזין תתאם את הנוסח עם הנוסח הממשלתי. כיוון שהיא מהנהנת בראש – ואני מציין זאת לפרוטוקול – אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית ולהעבירה לוועדת הפנים לשם הכנתה להמשך הקריאות. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר גלעד ארדן שהשיב בשמו של השר להגנת הסביבה. אנחנו ניגשים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת הטיפול באריזות (תיקון – איסור מכירת מוצר באריזת גופייה לא מתכלה או באריזת שירות חד-פעמית), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> תוצאות ההצבעה: בעד – 27, נגד – אין, נמנעים – אין, נוכחים – 1. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – הכפתור לא נלחץ לי. <היו"ר נחמן שי:> לא נלחץ לחברת הכנסת קארין אלהרר. <יעל גרמן (יש עתיד):> גם לי. <היו"ר נחמן שי:> וגם לשרת הבריאות יעל גרמן. אני מוסיף את שתיהן. שתיהן מצדדות, אני מבין, אז יהיה 29. ואנחנו מעבירים את הצעת החוק להסדרת הטיפול באריזות (תיקון – איסור מכירת מוצר באריזת גופייה לא מתכלה או באריזת שירות חד-פעמית), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> כתוב פה ועדת הכלכלה. סליחה, אני מתקן – ועדת הפנים. תיקון – ועדת הפנים והגנת הסביבה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מיכל, ועדת הפנים. <מיכל רוזין (מרצ):> הפנים, זה חייב להיות פנים, כי הצעת החוק הממשלתית כבר נדונה הבוקר שם. <היו"ר נחמן שי:> אז זה מתחבר אליה בלאו הכי. <הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2692/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2692, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, ידידי. לרשותך עומדות עשר דקות. בבקשה. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני היושב-ראש, בסוף השנה שעברה אושפז מר יחזקאל סגל. יחזקאל סגל הוא הסבא של שיר, העוזרת הפרלמנטרית שלי. ואני זוכר את הימים האלה ששיר בילתה – אם אפשר לומר "בילתה" – הרבה בבתי-חולים, והיא הייתה מגיעה ללשכה כאן בכנסת ומספרת לי על תחנת הרכבת בבתי-החולים של רוכלים, של סוחרים, של משווקים, של מברכים, של מתרימים, שבאים והולכים – מילא בבית-החולים, אבל גם נכנסים לחדרים של החולים עצמם. סעיף 10 לחוק זכויות החולה קובע חובה לשמור על כבודו ועל פרטיותו של חולה המטופל במוסד רפואי. החוק הזה מסדיר את היחסים בין החולה, המטופל, לבין הצוות הרפואי. אבל החוק הזה לא מסדיר את מערכת היחסים בין המטופל ומשפחתו של המטופל לבין כל אותם רוכלים, מתרימים, סוחרים, מברכים, שנכנסים באופן חופשי לבתי-החולים. אני חושב שכל אחד כאן מחברי הכנסת – חלקנו גם שהה בבתי-חולים, רובנו ביקר קרובי משפחה, חברים – מכיר את המצב שהמטופל, החולה, שוכב בבית-חולים, לפעמים לפני ניתוח, לפעמים כמה דקות אחרי ניתוח, ואנשים נכנסים, ובלשון המעטה מבלבלים את המוח ומטרידים את המטופל ואת המשפחה שנמצאת בלחץ. וכל זה, שוב, מכיוון שאין הסדרה שמגינה על החולה מפני – איך אני אומר את זה? – הרכבת התחתית הזאת, התופעה הזאת. לפעמים האנשים שנכנסים מתעטפים בנוצות רפואיות שלפעמים הן באמת נכונות, אבל לפעמים הן גם לא נכונות. לפעמים המתרימים מתרימים למטרות ראויות, אבל לפעמים גם למטרות לא ראויות. אבל מי אנחנו שנקבע מהי מטרה ראויה ואיזה חולה יכול להעריך אם ההמלצה הרפואית שניתנת לו בתשלום כזה או אחר היא ראויה או לא ראויה? דבר אחד בטוח, שנעשות מניפולציות רגשיות על המטופלים ועל בני המשפחות שלהם, ואין שום מקום לנצל את המצוקה הפיזית שלהם, גם אם ההמלצה או אפילו הברכה – מישהו חושב שהברכה מאוד חשובה – אין מקום לנצל את המצוקה של החולים בשעות האלה, שעות קשות בדרך כלל, בשביל למכור, לברך, להמליץ, להציע ולהתרים. הרבה פעמים המשפחות פונות לצוות העובדים, אבל גם צוות העובדים עומד חסר אונים, כי מצד אחד אין לצוות העובדים, לא לרופאים, לא לאחיות, שום אמירה חוקית שיכולה להגן או לתמוך בעמידה שלהם מול אותם רוכלים ומתרימים, ומצד שני, לצוות הרופאים והאחיות יש המון המון עבודה גם ללא התעסקות בכל הנושאים האלה. לכן, הצעת החוק שמונחת לפניכם, מטרתה להסדיר את היחסים בין החולה, בין בית-החולים לבין כל אותם מתרימים, תורמים, יועצים וכן הלאה, מתוך מטרה למנוע פגיעה בכבודו של המטופל ולמנוע הצקות למטופלים ולבני משפחותיהם. בהצעת החוק הזאת יש הרחבה נוספת, והיא קובעת, מבקשת, מנחה את מנהל בית-החולים להתייחס לחמש נקודות: הנקודה הראשונה, לקבוע את הקריטריונים באותו בית-חולים, שעל-פיהם מותר לאותם אנשים להיכנס לבית-החולים; הנקודה השנייה, לקבוע את התחום בתוך בית-החולים, היכן מותר להסתובב, היכן מותר להציע את העצות הרפואיות או ההתרמות או הברכות, או מה שלא יהיה; הנקודה השלישית, הצעת החוק הזאת מחייבת שקיפות מצד בית-החולים ומנהל בית-החולים, שיפרסם את אותן הנחיות שהוא קובע – מה מותר, איך מותר ואיפה מותר. זה כמובן פותח את זה לפיקוח ציבורי, שהציבור יכול לראות, כל אחד יכול לראות מה מותר, מה אסור, ואם יש חריגה מזה הוא יכול לבוא בתלונות גם לבית-החולים וגם לממסד. הדבר החשוב ביותר הוא שחדרי המטופלים עצמם, חדרי החולים, נמצאים מחוץ לתחום באופן מוחלט לכל אותם רוכלים, מברכים, מתרימים וכן הלאה. לסיום, אני רוצה להודות לשרת הבריאות יעל גרמן. תודה רבה לך ולצוות שלך שממש – פניתי אלייך בסך הכול ביום רביעי שעבר, והצוות שלך, ב-48 שעות, עם הרבה נמרצות ונחישות, פעל. באמת תודה רבה, אני מעריך את זה; אני לגמרי לא מקבל את זה כמובן מאליו. אני רוצה גם להודות לחברי שיזמו אתי את החוק: איתן כבל, אתה הראשון, שולי מועלם-רפאלי, אבישי ברוורמן, דב חנין, ניצן הורוביץ, עליזה לביא, משה מזרחי, אלעזר שטרן, מירי רגב, נחמן שי, היושב-ראש, מיקי רוזנטל ומיכל בירן. תודה לכם. ודבר אחרון, אני רוצה להודות לשיר, העוזרת הפרלמנטרית שלי. סבה הלך מאז לעולמו, זיכרונו לברכה, אבל, שיר, אני אומר לך מכאן, אני מקווה שאת רואה אותי דרך ערוץ הכנסת: אני בטוח שסבא שלך היה גאה בך על זה שעזרת לי, או יותר נכון אני עזרתי לך להעביר את החוק הזה, ואני שמח שהממשלה והקואליציה הצטרפו. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. ונשתתף באבלה של שיר. שרת הבריאות יעל גרמן – בבקשה, גברתי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר נחמן שי:> רגע, אחרי השרה, אורי. כן, אורי ביקש. אחרי השרה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> יש מתנגד, אז זה בסדר. <היו"ר נחמן שי:> יש מתנגד, כן. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בסדר. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. בבקשה, גברתי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת עמר בר-לב, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותכם, באמת להקריא את ההסבר של ההצעה, שאני חושבת שהוא ממצה ומסביר מדוע נכון להעביר את ההצעה. נכון אמר חבר הכנסת בר-לב, סעיף 10 לחוק זכויות החולה קובע חובה לשמור על כבודו ועל פרטיותו של חולה המטופל במוסד רפואי. אולם, בעוד החוק מסדיר את יחסי המטופלים עם הצוות, חסרה בו התייחסות לגבי הגישה למטופלים מצד גורמים מסחריים שונים, דבר שעלול לפגוע בפרטיות של המטופלים. וכך אנחנו מגיעים למצב, עלולים להגיע למצב, שבחלק לא מבוטל ממחלקות האשפוז בבתי-החולים מתאפשרת גישה של בעלי אינטרסים שונים אל המטופלים. יש כאלה שמבקשים לשווק את מרכולתם כשהיא מתעטפת בנוצות רפואיות, במקרים אחרים מתבקשים המטופלים לתרום עבור עמותות וארגונים שונים, וכך נוצר מצב בעייתי שבו המצוקה הפיזית והנפשית שבה שרויים המטופלים מנוצלת על-ידי גורמי שיווק שונים להפעלת מניפולציות רגשיות ושיווקיות עליהם ועל בני משפחותיהם. יותר מכך, החוק היום אינו מגדיר בכלל קריטריונים, תבחינים, שבעטיים יורשו גופים כאלו ואחרים להיכנס לתוך תחום בית-החולים למטרות שיווק או הצעת שירותים. ולכן, הצעת החוק הזאת מבקשת להסמיך את מנהל בית-החולים לקבוע את התבחינים לכניסת עוסקים ומפרסמים שונים, כמו גם את התחום בשטח המוסד הרפואי שבו תתאפשר או לא תתאפשר פעילות מסוג זה. בהצעת החוק, למעשה, בכך שאנחנו מסמיכים את מנהל בית-החולים לקבוע תבחינים, אנחנו משאירים בידו את האפשרות לקבוע מי יבוא ומי לא יבוא בשערי בית-החולים. בצורה כזו ההצעה הקיימת מגבילה את האפשרות להטריד את החולים ולקיים פעילות מסחרית בלתי מבוקרת. אני רואה טעם רב בהגבלת הפעילות המסחרית בשטח בית-החולים, ובפרט בחדרי החולים, שכן ניצול בית-החולים לצורך פעולות שיווק מסחריות הוא פתח לבעיות רבות, והחולים בסופו של דבר הם הרי בבחינת קהל שבוי, שלא יכול לקום ולעזוב את מיטתו או את חדרו. לפיכך, אכן, מצאנו לנכון לתמוך בהצעת החוק, שהיא הצעה ראויה. בוועדת השרים לחקיקה הצבענו בעדה. עם זאת, אנו מבקשים שהחקיקה תתקדם בהסכמה של משרד הבריאות, האוצר והמשפטים, כדי לוודא כי כל שיקולי הרוחב נשקלים וכי לא ניטלת מהמדינה הסמכות להגביל את מנהל המוסד הרפואי בנושא זה. זאת, כדי שלא תושג בטעות תוצאה הפוכה מזו שלה קיוו יוזמי ההצעה, ואנחנו נבטיח בראש ובראשונה את זכויותיהם של המטופלים המבקרים בבתי-החולים. בהקשר זה אני רוצה לציין שזו לא הפעם הראשונה, אבל לאחרונה גילינו שמחירים של מוצרים שנמכרים במתקנים בבתי-החולים הם מאוד מאוד גבוהים. שאלתי את היועצים המשפטיים במשרד הבריאות אם נוכל להרחיב את הצעתך, כך שניתן יהיה אולי גם להגביל סוגים שונים של מוצרים מסחריים שהמחירים שלהם הם מאוד מאוד גבוהים. אני לא משוכנעת שנוכל להכניס את זה לכאן, יכול להיות שנזדקק לחקיקה אחרת, אבל אין ספק שכל הנושא של מטופלים וגם של בני המשפחות שלהם, שמהווים, כפי שאתה בעצמך אמרת, קהל שבוי בידי סוחרים ואנשים שמנצלים זאת לרעה – אין ספק שצריך לטפל בזה. אני מאוד מקווה שבאמת בעזרת החוק הזה קודם כול נמנע הטרדות מיותרות של חולים ובני משפחותיהם, ואולי נצליח גם לפתוח פתח ולנסות ולראות איך אנחנו מגבילים את אותם סוחרים ובעלי מכונות, מתקנים לשתייה ולמזון, שנוקבים בסכומים חסרי כל הצדקה בתחום בית-החולים. <אראל מרגלית (העבודה):> לזה יש הצעת חוק על השולחן שלכם לשינוי המכרזים במקומות סגורים: לא המרבה במחיר על הנדל"ן – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אלא – – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – אלא מי שנותן את ההצעה האטרקטיבית. <שרת הבריאות יעל גרמן:> המחיר הנמוך ביותר. נכון. אז יכול להיות בהחלט שנוכל לשלב בין השניים. כמו שאמרתי, אנחנו תומכים בהצעה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן. מבקש להתנגד להצעה, מכיוון שיש תמיכת ממשלה, חבר הכנסת מקלב. עד שלוש דקות לרשות אדוני, ואז נצביע ונעבור לנושא הבא. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי ראש הממשלה, מכובדי השרים וחברי חברי הכנסת, מכיוון שאני מתנגד לחלק מהחוק זה כבר נחשב שאני מתנגד לחוק, לכן אני מוצהר בניסוח של מתנגד לחוק. ואני אומר בפירוש שבטוח שכוונת המחוקק במקרה הזה – אתה גם אמרת את זה, מאיפה זה הגיע; זה הגיע מתוך הסתכלות, ידע אישי או ניסיון אישי שקרה, אבל אני לא חושב שזאת התמונה האמיתית והתמונה הכוללת של מה שנעשה בבתי-חולים. בסופו של דבר, זו גם הסתכלות סובייקטיבית מאוד של מישהו שרואה בעיניו. אתה בהצעת החוק הזאת – וגם שמתי לב שברוב דבריך דיברת על תרומות ודיברת על תרומות. אז אני מודיע קודם כול שגם אני מתנגד לתרומות, התנגדות נחרצת לכל לקיחת תרומות. גם הצטרפתי להצעת חוק של עדי קול שאוסרת הצעות דרך הפלאפון של כל מיני עמותות, התרמות. הדבר הזה הוא פתח לשרלטנים, ואנחנו המתנגדים הגדולים והנחרצים לעניין הזה. אבל יחד עם זאת, יש פעילות רבה בתוך בתי-החולים, פעילות טובה, מחזקת, תומכת, שנותנת באמת סעד לאנשים ולחולים ולבני משפחותיהם, ובהצעת החוק הזו במחי יד אתה לא מאפשר להם לעשות את הפעולה הזאת. כמה סנדוויצ'ים מחולקים בהמון בתי-חולים, בבוקר ובצהריים ובערב, וארוחות חמות, ארוחות של שבת, נרות שבת; זה נאסר בחוק שלך. אתה בהצעת החוק הזאת מונע את הפעילות היפה והמיוחדת והמאחדת הזו, שהיא כל כך מוכרת וכל כך מוערכת על-ידי כל כך הרבה אנשים, על-ידי חולים ועל-ידי בני משפחותיהם. והיא לא רק גורם שנותן את המענה המיידי שאינו; זה גם גורם לכך שלא עושקים אותם במחיר, שאנשים קונים או מקבלים בחינם; אני לא מדבר על פינות קפה וכדומה. והחוק הזה לא מאפשר את זה. לא ראיתי שאנחנו יוצאים נגד מנהלי בתי-החולים שהפכו את בתי-החולים לקניונים. אי-אפשר היום להיכנס לבתי-חולים בלי שאתה דוחף בסטה מימין ובסטה משמאל, והכול מפוזר על הרצפה; בזה אנחנו בסדר, את זה אנחנו משאירים לשיקול דעת של מנהל בית-החולים. מחייבים אותך ללכת לעשות סיבוב שלם כדי שתעבור דרך הקניון, שתקנה. ובאיזה מחירים? מופקעים. זה בסדר, למי אנחנו נותנים לשמור? לחתול שישמור על החלב. ומה הועילו חכמים בחוקתם בחוק הזה? מה הועלת בזה? סמכות יש גם היום למנהל בית-החולים. מנהל בית-החולים יכול לאסור על כל מי שהוא רוצה שמסתובב לכל מטרה מסחרית או אחרת. הוא יכול לאסור את זה. לא ראיתי שמישהו יכול להיכנס בכוח לבית-חולים ולפרוס את מרכולתו, או להסתובב בין החולים ולמכור ולנסות להחתים אותם על כל מיני חוזים ועל כל מיני דברים שיווקיים שהוא רוצה. לכן, בחלק של המסחר אני תומך מאוד, ובחלק של התרומות אני גם תומך, אבל על שאר הדברים, מתנות, מה שאתה אומר – גם נרות שבת זה נקרא מתנה? ואת הפעילות האחרת – אנחנו גם כן רוצים לא לאפשר זאת? לכן חובה בעניין הזה להגיד לכם כבר עכשיו: להוציא את אלה. והכול נעשה בתיאום. וכי יעלה על הדעת שמישהו מחלק סנדוויצ'ים בלי תיאום? ודאי, הארגונים שעושים את זה מתאמים את זה, פועלים רבות, משקיעים כספים רבים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – נתמכים, אבל איך אנחנו יכולים לאסור פעילות חשובה כזאת? אנחנו צריכים להעריך את הפעילות הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ד–2014, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאה: 37 בעד, מתנגד אחד ושני נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. ההצעה היא של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. <יוקר המחיה> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא, המכונה 40 חתימות. הנושא הוא: יוקר המחיה. דיון בהשתתפות ראש הממשלה. בבקשה. אנחנו פותחים את הדיון עם יוזמת הדיון, חברת הכנסת זהבה גלאון. לאחר מכן תובא רשימת דוברים. בסוף הדיון נשמע את ראש הממשלה ואת ראש האופוזיציה, ונצביע. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, הדיון היום הוא על יוקר המחיה, ועל כך שאי-אפשר להתקיים כאן בכבוד, וזה נובע – או ליתר דיוק, זו תוצאה ישירה של העובדה שכ-10% מהאוכלוסייה בישראל מחזיקים בכ-70% מההון, ומול זה אתם רואים את ממדי העוני חסרי התקדים. יותר ויותר משפחות עובדות מצטרפות כל שנה למעגל העוני. חברי חברי הכנסת, 35% מהילדים בישראל חיים בעוני. ממשלה, חברי חברי הכנסת, שאינה מתקצבת את מסקנות ועדת אלאלוף ומתעלמת מהעוני המשתולל, ממשלה כזו שותפה לפשע הומניטרי, ואדוני ראש הממשלה, זו האחריות הישירה שלך. יש כאן מצב חירום לאומי: 35% מהילדים בישראל חיים בעוני. אבל למה זה קורה? איך הגענו למצב הזה, שלא מתעסקים ביוקר המחיה? זה קורה, אדוני ראש הממשלה, כי אתה נמצא בתחרות על מי יכריז יותר נאמנות לימין הקיצוני. במקום שהממשלה שלך תתחיל לעבוד בשביל האזרחים בישראל, אתה עוסק בענישה קולקטיבית ובחוקי לאום מיותרים. למה? למה בכלל היה צריך את חוק הלאום הזה, אדוני ראש הממשלה? אני רוצה לבשר לך, לא יודעת, אולי לא ידעת, אבל מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, והלגיטימציה הבין-לאומית הוענקה לה בכ"ט בנובמבר. זה העיקרון המנחה במגילת העצמאות ובשורה של חוקים. הרי מה, ההצעה שלך עכשיו נועדה להגן על מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי? ממש ממש לא. ההצעה שלך נועדה לדחוף לקדמת הבמה את המילה "יהודית" ולדחוק אחורנית את ה"דמוקרטית". במה אתם מתעסקים? בשאלות של מהות? בשאלות של זהות? האם המדינה צריכה להכריע בשאלות שנויות במחלוקת? בחקיקה? בכוחו של רוב פוליטי? או שצריך לעשות את זה מתוך הסכמה רחבה? בטח שלא ברוב קואליציוני שמבקש לעקוף את הדיון הציבורי הדמוקרטי ולקבוע עובדות שיאלצו כל חוקה שתנוסח בעתיד. חברי חברי הכנסת, במקום שמדינת ישראל תגדיר את עצמה ותהיה מדינת הלאום של העם היהודי ושל אזרחיה, אתה, ראש הממשלה נתניהו, מעדיף אותה רק מדינת הלאום של העם היהודי, שמראש מתעלמת מכל אזרחיה. והתוצאה ברורה, חברי חברי הכנסת, על-פי יוזמות החקיקה הקיצוניות של חברי הכנסת אלקין, שקד ואני לא יודעת, וכל מיני מרעין בישין שהצטרפו אליהם, יהודים אמורים לקבל עדיפות על שאר אזרחי ישראל. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בהחלט. <זהבה גלאון (מרצ):> מה המשמעות של זה? נכון, בטח, חבר הכנסת רותם, נכון. מה המשמעות של זה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זו מדינה יהודית. <זהבה גלאון (מרצ):> שתפגעו בזכויות אדם, בדמוקרטיה, בזכויות המיעוט הערבי בישראל. אנחנו מדברים על 20% מאזרחי המדינה. וגם, חברי חברי הכנסת, אם תתקבל לכאורה הצעה יותר מרוככת של ראש הממשלה, איזו הצעה זו? איזו דמוקרטיה זו שאין בה המילה "שוויון"? שמדברת על זכויות אישיות? מה, יש דמוקרטיה בלי שוויון? אדוני ראש הממשלה, אתה הולך לעשות כאן דמוקרטיה ליהודים בלבד. אני חייבת לומר לכם, חברי חברי הכנסת, לא שממש יש לי ציפיות מראש הממשלה, בטח לא מדודו רותם ולא מזאב אלקין וגם לא מאיילת שקד, אבל אני שואלת אתכם, לצערי הם לא כאן – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם לנו אין ציפיות ממך, אל – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – השרים לבני ולפיד, מה אתם עוד מחפשים בממשלה הזאת? אתם מיום ליום הופכים להיות משתפי הפעולה של הממשלה הזאת. אתם מתיימרים להשפיע על הממשלה מבפנים? הרי אמרתם שתפרשו אם הממשלה לא תקדם שלום, ובפועל אתם עדיין נשארים בתוך ממשלה קיצונית שמשקיעה כספים בהתנחלויות, מחריבה את הקשרים עם ארצות-הברית, מנסה להשתלט על מזרח-ירושלים ומאפשרת כל מיני פרובוקציות של חברי כנסת הזויים שעולים להר-הבית, שזורקים גפרור שמבקש להדליק כאן תבערה בעיר הכי רגישה, בסיטואציה הכי רגישה. מה אתם הולכים לעשות כאן? להפוך את הסכסוך, את העימות שיש לנו, מסכסוך לאומי לסכסוך דתי? מה אתם מסבירים לנו, השרים לבני ולפיד? קודם הסברתם לנו שאתם נשארים בממשלה בשביל השלום. טוב, השלום לא ממש הלך כי הממשלה הזאת לא ממש התכוונה ללכת לשלום, ועכשיו אתם מסבירים לנו שאתם נשארים בממשלה כדי להגן על הדמוקרטיה. איזו דמוקרטיה זאת? כל יום הממשלה הקיצונית הזאת מעלה יוזמות חקיקה קיצוניות, גזעניות ואנטי-דמוקרטיות, שמבקשות לפגוע באזרחי ישראל הערבים, שפוגעות בשלטון החוק ובשומרי הסף. וכל פעם, מה אני שומעת? איזה תירוץ אחר שאתם ממציאים. אתם נותנים חותמת כשרות לממשלה הרעה הזאת. אז אולי פשוט תגידו שזה לצורכי הישרדות פוליטית במקום לספר לנו סיפורים: היום זה חוק הלאום ומחר זה חוק אחר. חברי חברי הכנסת, בכל יום שלבני ולפיד נשארים בממשלה, הם ממשיכים לתת לה צינור של חמצן ולגיטימציה בין-לאומית; ממשלה שנוקטת ענישה קולקטיבית, הריסת בתים, שלילת תושבות – מה עוד אתם רוצים לעשות? במקום מוטיבציה לטרור, במקום לעקר מוטיבציה לטרור, אתם גורמים לעוד ועוד אנשים להיכנס למעגל הטרור. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הם שומעים אותך, זה מספיק. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, הגיע הזמן שנבוא חשבון עם מנהיגות פחדנית, שאינה מציעה תקווה והורסת כל סיכוי להסדר. אדוני ראש הממשלה, נכשלת בהובלת ישראל למקום בטוח יותר לחיות בו. נכשלת בביטחון, נכשלת בשלום, נכשלת בכל פרמטר אפשרי בסולם הערכים שבו נמדדת מדינה דמוקרטית מתוקנת. אם לא היית עסוק כל כך בלרצות את הימין הקיצוני, ואם היה לך מינימום של אומץ ואחריות לאומית, היית מגלגל את כל ההצעות הקיצוניות האלה וההזויות האלה, כולל ההצעה שלך, מכל המדרגות; היית קורא לסדר את כל המתסיסים שרוצים להבעיר את ירושלים. אבל מה עושה ממשלת ניהול הסכסוך בראשותך? היא ממשיכה להתייחס למציאות הקשה בירושלים כמו אל רסיס בישבן. חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אתה לא מציע חזון מדיני, אתה מפגין חוסר אומץ, אתה מוביל אותנו ממבצע למבצע ומתַרחש תרחישים קטסטרופליים של השמדת העם היהודי: איראן, "חמאס", "דאעש", עוד הפעם איראן, עוד הפעם "חמאס", עוד הפעם "דאעש". ומה קורה בזמן הזה? הממשלה שלך מפחיתה מסים לעשירים, לא גובה מסים מחברות ענק, מקצצת בקצבאות ובשירותים החברתיים ומשתפת פעולה עם ממסדים ותאגידים מושחתים ותאבי בצע. חברי חברי הכנסת, יוקר המחיה הוא ממש לא גזירת גורל. הוא תוצאה של המדיניות המתמשכת והמכוונת של הממשלה בראשותך, ויוקר המחיה לא ישתפר כל עוד הממשלה שלך עסוקה בצעדים פופוליסטים ומזיקים. במקום לעסוק ביחסי ציבור על חשבון כספי ציבור, הממשלה צריכה לאמץ תוכניות קונקרטיות בתחום המזון, הבנקאות, הדיור, החשמל והמים, בריאות, חינוך, העלאת שכר מינימום כבר אמרנו? העלאת שכר מינימום לרמה שתאפשר מחיה בכבוד. הקצאת דירות לדיור בר-השגה; עדכון סל התרופות ופתיחת מעונות-יום; איפה כל ההבטחות על יום לימודים ארוך, עד 16:00? איפה כל ההבטחות האלה? לאן הן נמוגו? אלה רק חלק מהצעדים שממשלה אחראית שעובדת לטובת האזרחים שלה צריכה לאמץ. חברי חברי הכנסת, לסיום, ההבטחה היחידה שעולה מהתקציב שהממשלה הזו הגישה לנו לכנסת היא לא הורדת יוקר המחיה, אלא שההוצאה האזרחית תמשיך להתכווץ, האי-שוויון ימשיך לגדול, והמשפחות הצעירות ימשיכו לקרוס תחת הנטל הכלכלי. אדוני ראש הממשלה, מנהיגות נמדדת באומץ וביכולת ליצור שינוי למען דור העתיד. ואני אומרת לך, אתה לא מביא שלום, אתה לא מביא ביטחון, אתה לא מצמצם את הפערים החברתיים, אתה לא מטפל ביוקר המחיה ואתה הופך את ישראל לדמוקרטיה ליהודים בלבד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון, ראשונת הדוברים בדיון על יוקר המחיה. אני מתכבד להזמין, מטעם סיעת יש עתיד, את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, סגנית יושב-ראש הכנסת. עד חמש דקות לרשותך, גברתי. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שרים ושרות נכבדים, חברי כנסת וחברות כנסת יקרים, השבוע האחרון טמן בחובו לא מעט סערות; שבוע טעון, שהעלה שאלות מורכבות; שאלות אשר מטרידות אותנו כמפלגות, חברי כנסת, שרים, סביב הצעת חוק הלאום; שאלות אשר מנותקות משאלות העם. השאלה האמיתית שצריכה להישאל בקול רם, באופן ברור ומתחייב ובכנות מלאה, היא: האם שאלת הצעת חוק הלאום מעניינת את הציבור בעת הזו? האם זה מעניין את הציבור? האם הציבור מוטרד משאלת חוק הלאום? האם זו השאלה שהציבור רוצה שנתעסק בה בימים אלה, לאחר ששלח אותנו לבית הזה כדי להנהיג אותו נאמנה? אני רוצה לומר את דעתי בדבר ולהביא את הקול שנשמע באופן ברור בציבור, להשמיע את השאלות האמיתיות שבהן אזרחי מדינת ישראל רוצים שנתעסק, ועל שאלות אלה הם רוצים שניתן תשובה ומענה. הציבור לא שואל את עצמו האם אנו מדינה יהודית, כיוון שהוא יודע שאנחנו מדינה דמוקרטית; זה ידוע גם באופוזיציה, זה ידוע גם בקואליציה. הציבור לא שואל את עצמו מתי יעבור חוק הלאום; הציבור לא זקוק ולא מבקש שיגדירו בעת הזו את מה שמובן מאליו. הציבור שואל את עצמו מתי ירדו מחירי הדיור; הציבור שואל את עצמו מתי אנחנו, המנהיגים את הבית הזה ואת המדינה, נוריד את יוקר המחיה; הציבור שואל את עצמו מתי יעבור התקציב. אז אני שואלת אותך, אדוני ראש הממשלה: האם מנהיגותנו בימים אלה לא מוטלת בספק – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גם אנחנו שואלים. אתם בממשלה. אנחנו גם כן שואלים. <איציק שמולי (העבודה):> איפה אתם? אתם בממשלה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – שלא לדבר, מנותקת מהציבור, מנותקת מהמציאות האמיתית שמטרידה את הציבור? <איציק שמולי (העבודה):> די עם המשחק הכפול הזה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> דווקא הציבור בטוח בהיותנו – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> את בקואליציה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – מדינה יהודית ללא עוררין – – <אראל מרגלית (העבודה):> אתם קואליציה או אופוזיציה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – והדבר היחיד שכרגע מוטל בספק זה האם נצליח לממש את ההבטחות שלנו ואת התוכניות שעליהן עבדנו כל כך קשה, כמו מע"מ אפס לזוגות צעירים, אשר מחכים הרבה זמן, וכן, חבר הכנסת יחיאל בר, עם הצביעות של האופוזיציה, שאתם חתומים והתנגדתם לכך – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתם שואלים את הציבור? אתם בממשלה, אתם אחראים ליוקר המחיה, אתם אחראים למחירי הדיור. מה זה הצביעות הזאת? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – כמו גם מחכים לתוכנית מחיר מטרה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר. חבר הכנסת בר. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – שאדוני ראש הממשלה, אתה הנחת על השולחן, ועד עתה הוצאו על הקמפיין של מחיר מטרה למעלה ממיליון שקלים. הם מחכים לתקציב חברתי שבא עם בשורה על שינוי ורפורמה בתחום הבריאות, החינוך, הרווחה, הביטחון, ביטחון הפנים. כל אלה הן השאלות שאנחנו התנתקנו מהן השבוע ונכנסנו למצב של הקפאה, על חשבון מי? על חשבון הציבור. הגיע הזמן לגלות אחריות ולצאת משיח מפריד ומפורר, עד כדי פירור הממשלה, ולסיים את אשר הובטח: להוריד את יוקר המחיה, להוריד את מחירי הדיור, להעביר את מע"מ אפס לזוגות צעירים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא בדיבורים. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – מחיר מטרה, "נתיב לדירה" – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא בדיבורים. לא בנאומים. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – הפשרות, בנייה אינטנסיבית, רפורמה בבריאות, רפורמה בחינוך – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה נאום של האופוזיציה, מה שאת עושה. זה נאום של האופוזיציה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – להמשיך במאבק הממושך להורדת מכסים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בוז'י, אתה לא צריך לנאום. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – להגדיל את התחרות במשק – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתם אחראים לזה. אתם אחראים לזה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – ולדאוג לצמיחה ולהשקיע בכל התחומים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה זה הנאום הזה? את מודה פה בכל כישלון הממשלה בנאום שלך. צאו מהממשלה הזאת כבר, באמת. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> חבר הכנסת יחיאל בר, להפריע אתה יודע טוב מאוד, להקשיב כנראה פחות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> יש עתיד נכשלו, הממשלה נכשלה. די לצביעות הזאת. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> כנראה להקשיב קשה לך, אבל אני ממליצה שתקשיב. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה נאום אופוזיציוני, אז צאו מהממשלה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> כן, אדוני ראש הממשלה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> את צודקת, זה נאום נכון, אבל – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – אם נצטרך לעסוק בשאלת הלאום – כן, אנחנו נעסוק. אבל לא עכשיו. כי אז, אחרי שנעביר את כל הרפורמות שאנחנו צריכים וניתן את המענה שזקוקים לו, הציבור יהיה סובלני ולא יראה בנו אלה שהם מנותקים מהעם, אלה שיושבים במגדל השן שאינו מחובר לאתגרים ולמצוקות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל זה מה שאתם. זה מה שאתם. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> מה כל כך בהול לריב? האם זוהי מנהיגות? <נחמן שי (העבודה):> כולנו פנינה. פנינה, את שלנו. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> שאלת הלאום השיגה עד עתה רק דבר אחד: את הכפשתה של ישראל בעולם – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> שטויות. קשקוש. קשקוש. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – את הכרסום בהסברה הישראלית בעולם – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זאת הקואליציה שלך, מה אתה רוצה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – כאילו היינו רוצים אזרחים סוג ב'; הובילה לפילוג בינינו, שאינו נחוץ, כלפיך, כלפי אלה שאינם יהודים החיים אתנו ורוצים בטובתנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> סוף-סוף מישהו אומר את האמת. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ויותר מהכול, זה מציג חוסר ביטחון בשורשים שלנו, באחיזה שלנו במדינת היהודים. <נחמן שי (העבודה):> עם קואליציה כזאת לא צריך אופוזיציה. <איתן כבל (העבודה):> כל הכבוד, פנינה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> וכפי שאמר הנשיא – – <איתן כבל (העבודה):> אני מוחה על הדברים שנאמרים על הקואליציה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – זה מטיל ספק במפעל הציוני, לא פחות ממה שעושים בדרך כלל אנשי השמאל. אדוני ראש הממשלה, אני קוראת לך להקשיב לקולות השפויים של שריך, ובהם יושב-ראש מפלגתי יאיר לפיד. ואם לא להם, אדוני ראש הממשלה, תקשיב לציבור – – <משה מזרחי (העבודה):> רגע, עם הידיים. עם הידיים, פנינה, עם הידיים תעשי. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – שמאס בבחירות מוקדמות, מנושאים שנועדו רק לצורכי פריימריז ובחירות. תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> פנינה את מוזמנת לספסלי – יש פה מקום. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת כבל, אתה עם גרסא דינקותא לא יודע מה זה מחלוקת לשם שמים? אולי זאת מחלוקת לשם שמים? מה קרה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> נכון. אז אתם לא אמרתם את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שאני מעלה את חבר הכנסת אופיר אקוניס, אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת יחיאל בר, אתה יודע שאני מתייחס מאוד ברצינות להצעות שלך, לרבות הצעות חוק. הגשת הצעת חוק על משהו בסגנון של נאום לאומה – שגם עבדך הנאמן וגם ראש הממשלה, ואם אני לא טועה גם ראש האופוזיציה, צריכים למסור את הנאום לאומה. איפה נעשה את זה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מחוץ לכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מחוץ לכנסת. <יצחק הרצוג (העבודה):> מה פתאום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מזה חששתי. כי בכנסת אני לא רואה איך מוסרים נאום. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> נכון, בגלל זה אמרתי שפעם בשנה צריך להסביר לתלמידי כיתות י"ב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת אומרת, אנחנו לא מסוגלים להיות כמו בקונגרס, שמקשיבים שם חמש דקות ברצף, אלא צריכים – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, זה לא קשור, אדוני היושב-ראש. זה לא קשור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, באמת. זה משהו מאוד מוזר. מאוד מוזר הדבר הזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> להפך, רציתי לאפשר לראש הממשלה פלטפורמה שהוא יוכל לדבר בה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, נלך כולנו לכנס הרצלייה. על זה פעם חלם שר האוצר – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אפשר להתקדם, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – שנלך לכנס הרצלייה. בבקשה, חבר הכנסת אופיר אקוניס – ואני מציין: חבר הכנסת אופיר אקוניס, ולא סגן השר המקשר – כי הוא מדבר על חשבון זמן סיעת הליכוד כרגע כחבר סיעת הליכוד, ולא כנציג הממשלה מול הכנסת. בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בבכיינות לא בונים מנהיגות. <זהבה גלאון (מרצ):> אוה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אוה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בפיזור ססמאות פופוליסטיות לא מגיעים לשלטון. <איתן כבל (העבודה):> למי אתה אומר את זה, לתמנו או לנו? למי אתה אומר את זה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> במכירת אשליות לציבור לא מנצחים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <איתן כבל (העבודה):> למי זה, לצד הזה או לצד ההוא? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, אם הייתי צריך לדרג היום הזה – – – <איתן כבל (העבודה):> זה לתמנו או לנו? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אם הייתי צריך לדרג היום הזה את האינטרסים הלאומיים של ישראל בעת הזאת, הייתי ממקם בחירות חדשות בתחתית-תחתיתו של הסולם. יש הרבה מאוד אתגרים, ובראשם המשא-ומתן בווינה – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – לבלימת הגרעין האיראני – זה נראה כמו האצת תוכנית הגרעין האיראני – האיומים של האסלאם הקיצוני הפונדמנטליסטי, המאיים להשתלט על העולם המערבי כולו בדרך הברברית של עריפת ראשים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אופיר, הנושא הוא לא איראן. אנשים לא יכולים לאכול את הגרעין האיראני, הם רוצים לאכול קוטג'. מה אתה עונה על הגרעין האיראני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עכשיו התחלנו עם קריאות לסדר. חבר הכנסת בר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, אני מודיע שאני ארד כשאני אסיים את הנאום, לא לפני הזמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה תרד מתי שאני אומר לך לרדת – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> זה נכון, זה נכון. זה נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אבל בינתיים אנחנו עם קריאות לסדר. חבר הכנסת בר באזהרה ראשונה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – הטרור המרים את ראשו בעידודה ובמימונה של ממשלת הטרור הפלסטינית בראשות אבו מאזן, וכמובן האתגרים הכלכליים חברתיים. ואנחנו רוצים, ואני מקווה, אדוני, שבימים הקרובים נגיע להבנות בתוך הקואליציה על סדרי עבודה תקינים, שכל קואליציה מודעת להם ויודעת לעבוד על-פיהם – – <אראל מרגלית (העבודה):> שמעתי שבגלל ה"חמאס" יש האטה במשק. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – כפי שהתרחש כאן בקואליציה של הכנסת השמונה-עשרה. ממשלה צריכה למשול, ואם בשל התנהגות השותפות הקואליציוניות הדבר הופך לבלתי אפשרי, במצב כזה אין מנוס מלחזור לציבור, ואז, אדוני, נראה את כל אלה שמדברים בשם הדמוקרטיה אך מפחדים מהדבר הבסיסי ביותר שלה, והוא בחירות. <איציק שמולי (העבודה):> אתם נראים כמו גנון. כמו גנון אתם נראים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו כל שבוע – – – <איציק שמולי (העבודה):> דבר על הדיור, דבר על מחירי המזון. כמו גנון אתם נראים. בושה וחרפה. <קריאה:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אופנה חדשה משתלטת על ישראל: תקוף את הליכוד כפי יכולתך, מכל כיוון, משמאל ומימין – – <איציק שמולי (העבודה):> בבכיינות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בבכיינות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – בקואליציה או על-ידי יריבים פוליטיים באופוזיציה. ואני אומר לכם, לכם וגם לכם, בצורה הברורה ביותר: הליכוד הפסיק להיות שק החבטות, לא של האופוזיציה ולא של גורמים בקואליציה. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> איזה מסכנים, קוזק שנגזל. <אופיר אקוניס (הליכוד):> מה אתם מתרגשים כל כך? <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו מזילים דמעה פה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בימים האחרונים, אדוני, אני שומע ראשי מפלגות – – <תמר זנדברג (מרצ):> בקואליציה בטח. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – שעומדים בראש מפלגות שאינן דמוקרטיות, מטיפים לי ולחברי על דמוקרטיה. <קריאות:> מי זה? מי? <קריאה:> זה הקואליציה שלכם. <זהבה גלאון (מרצ):> למי אתה מתכוון? <אופיר אקוניס (הליכוד):> ראשי רשימות שהרכבן, אדוני היושב-ראש, נקבע בסלון ביתם, מדברים בשמה של הדמוקרטיה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא יכול להיות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> זו הרי הצביעות במיטבה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להתפרץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, אל תתפרץ, תשב בשקט. <קריאה:> באמת, יש גבול. מה אבו מאזן וגרעין איראני – – – קשור בכלל? <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, אני קורא גם לך לסדר. עקרון השוויון, אתה יודע. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני גאה להיות חבר במפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תן תשובות על סדר-היום. <יצחק הרצוג (העבודה):> מפלגת העבודה היא המפלגה הדמוקרטית ביותר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – מפלגה שבה, חברת הכנסת אלהרר, חברים 130,000 ישראלים, שקובעים בבחירות דמוקרטיות את זהות היושב-ראש, את הרשימה לכנסת, בחירות חופשיות. <איציק שמולי (העבודה):> – – – מה עם יוקר המחיה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> מי מטיף לנו? קודם כול תביאו את הדמוקרטיה אליכם הביתה, ואז דברו בפטרונות על הליכוד. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, דקה, זה לא דמוקרטי מה שהוא עושה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני לא אקבל – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תענה על יוקר המחיה, מה זה החוצפה הזאת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בשם הסיעה שלך ידברו – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> התשובה זה לא אבו מאזן וה"חמאס" והגרעין האיראני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני לא אקבל, לא אני ולא חברי בליכוד, שום הטפת מוסר משום צד של המפה הפוליטית על דרכם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין – מאותם אנשים שישבו בכיכרות, אתם, וקראתם להם "רוצחים" ו"בוגדים". על מה אתם מדברים? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מי היה בכיכרות? <אופיר אקוניס (הליכוד):> גם אתם, גם מפלגת העבודה, אז אל תטיפו לנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה הקשר בינכם לבין ז'בוטינסקי? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – אתה רוצה לדבר אתנו על כיכרות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <איתן כבל (העבודה):> אני לא רוצה להזכיר לך כיכרות. יש גם בירושלים כיכרות, כמו כיכר-ציון. אל תזכיר את זה, גם שם יש כיכרות. <קריאה:> יש גם בתל-אביב כיכר על שם יצחק רבין, מעניין למה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תזכיר את כיכר-ציון. <אראל מרגלית (העבודה):> תזכיר את כיכר הלחם. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, אומרים לי, אדוני היושב-ראש, שחוק הלאום הורס את המדינה. איזו צביעות ורדידות, אילו טיעונים עלובים. האיש הזה, האיש הזה – – <יצחק הרצוג (העבודה):> איפה ישנם עוד אנשים כאיש הזה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – האם הוא פאשיסט? האם הוא איננו ציוני? האם הוא איננו דמוקרט? <יצחק הרצוג (העבודה):> הוא דיבר על שוויון מלא, שוויון מלא. <אופיר אקוניס (הליכוד):> האיש הזה, בנימין זאב הרצל, כתב את "מדינת היהודים", וסחף אחריו את סוקולוב, את נורדאו, את ז'בוטינסקי, את בן-גוריון, את חיים ויצמן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אתה מפקפק במעשיו? מה אתה, יותר גדול מהרצל? לא מספיק לך הרצל? <אופיר אקוניס (הליכוד):> כולם דיברו, אדוני, פעלו, לשם מדינה ליהודים, שתהיה מדינת היהודים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ויש. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני לאור קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – והכריז על זכות העם היהודי לתנועה לאומית בארצו. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה הקשר בין יוקר המחיה להרצל? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, זהו ציטוט מדויק ממגילת העצמאות, פסקה מס' 4. לפני שאתם מעלים טיעונים עלובים, תלכו תקראו אותם, וגם חברת הכנסת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין לך תשובות על כלום. אין לך תשובות על כלום. אתה מדבר על הרצל כשמדברים אתך על יוקר המחיה, וזאת בושה שמאפשרים לך, בושה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, אני מתאפק, אבל אתה כבר על סף קריאה שלישית. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל, היושב-ראש, לא צריך לחייב אותו לענות על הנושא? אני באמת שואל, לא צריך לחייב אותו? הוא לא אמר מילה אחת – יוקר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתם יודעים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חייבתי את זהבה גלאון לדבר רק על יוקר המחיה? מה אתה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל גם. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, כל הטוענים נגד חוק הלאום יודעים שאין בחוק הזה שום פגיעה בזכויות המיעוטים – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ממש. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – ואתם יודעים שרק באזורנו יש בכלל זכויות אדם, זכויות הצבעה וחופש הצבעה וחופש העיסוק. אדוני היושב-ראש, לשמוע הטפות מוסר ממי שלפני שבועיים הביאו חוק לסתימת פיות, זאת בדיחה. <יצחק הרצוג (העבודה):> אה, איך שכחנו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אנחנו גאים בדמוקרטיה שלנו. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – אז תגיד את זה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אנחנו גאים בה. חבל, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זנדברג, שלא יגידו שאני מתעלם מסיעת מרצ, גם אותך אני קורא לסדר בפעם הראשונה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וגם אותך, חבר הכנסת אילן גילאון. התאפקתי מפאת כבודך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חברי האופוזיציה וחלק של חברי הקואליציה מתסיסים לשווא אוכלוסיות תמימות בישראל. אדוני, אני הייתי אתמול – – – <קריאה:> אנחנו מתסיסים? <אופיר אקוניס (הליכוד):> תהיו קצת בשקט, לא יזיק לכם. <קריאה:> אנחנו מתסיסים? <אופיר אקוניס (הליכוד):> הייתי אתמול – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לפחות לא מסיתים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא מסיתים – כל דבר שלא חושבים כמוך, מסיתים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אקוניס, אני מבקש ממך לסכם. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הייתי אתמול, אדוני, ביאנוח-ג'ת, אצל משפחתו אצילת הנפש של השוטר זידאן סייף – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ומה אמר הדוד שלו? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – גיבור שבגופו הציל חיים של עשרות מתפללים – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מה אמר הדוד שלו? אתה יודע, הוא חבר ליכוד. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – כשהסתער על המחבלים המתועבים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> היינו שם, והם התחננו לפנינו שלא נצביע על חוק הלאום. מה הוא אמר על חוק הלאום? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – כשביצעו לפני שבוע את הרצח בהר-נוף. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה הוא אמר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, אני מצטער אבל אין לי ברירה. פעם שלישית – ואני מבקש ממך לצאת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> שאלתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלת מספיק, שלוש פעמים שאלת. נא לצאת מן האולם, חבר הכנסת בר. ממש לא נעים לי, אבל מה לעשות. לא הגעתי לזה הרבה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הם שאלו אותי – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הוא משתמש ברבין, בהרצל, באבא של ההרוג מיאנוח-ג'ת, באמת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, בסדר, הוא השתמש במה שהוא יכול. <אופיר אקוניס (הליכוד):> נותן לך תשובות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – רק לגבי יוקר המחיה הוא לא יודע – מילה אחת. בושה. (חבר הכנסת יחיאל חיליק בר יוצא מאולם המליאה.) <אופיר אקוניס (הליכוד):> ואני גם אענה לגבי יוקר המחיה. הם שאלו אותי, אדוני, למה אנחנו הופכים אותם לאזרחים סוג ב' – – <קריאה:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – משום שהם קנו את השקרים שלכם. אני אומר מכאן, מהבמה הזאת, לאחינו הדרוזים הגיבורים, שכרתו ברית אחים וברית דמים עם התנועה הציונית ועם ישראל עוד לפני קום המדינה: אינכם אזרחים סוג ב', לעולם לא תהיו, אתם אזרחים סוג א"א. אדוני, מי שהולך אתנו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק חבר הכנסת מרגי. גם אותך אני קורא לסדר בפעם הראשונה. צודק. <אופיר אקוניס (הליכוד):> מי שהולך אתנו, אנחנו הולכים אתו. ואף אזרח, אדוני היושב-ראש, שומר חוק – יהודי, דרוזי, נוצרי, מוסלמי או בדואי, לא יהפוך לאזרח סוג ב'. חוק הלאום איננו הופך אף אחד לאזרח סוג ב'. זה איננו עולה על דעתנו, זה עולה בדעתם של המתנגדים לחוק, שמתסיסים את ההסתה האיומה הזו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – <מרב מיכאלי (העבודה):> ראש הממשלה כבר באולם, אתה לא צריך להמשיך, אופיר אקוניס. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני לא מבין, הוא ביקש ממך לסיים, לא? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – אנחנו גאים במדיניות שלנו, אנחנו גאים בדמוקרטיה שלנו, אנחנו גאים בצבא שלנו. <איתן כבל (העבודה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> רבים בבית הזה, אדוני היושב-ראש, משמאל ומימין, מספסלי הקואליציה ומספסלי האופוזיציה, רוצים לראות את הליכוד יורד. אתם רוצים לראות את הליכוד יורד? <נחמן שי (העבודה):> לא. <קריאה:> לא. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חכו, אתם עלולים לרדת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, שהוא בוודאי גם סגן שר, אבל דיבר כנציג סיעת הליכוד. מטעם מפלגת העבודה, הנה, מסתבר שחבר הכנסת נחמן שי מקבל רשות דיבור מטעם מפלגת העבודה, ארבע דקות להביע את עמדתו. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אתה יודע, שנינו כבר סבים, סבתות, ורציתי לספר לך סיפור. אתה יודע, אנחנו אוהבים בלילה לשבת עם הנכדים והנכדות שלנו ולספר להם סיפור. סיפור לילדים הוא בדרך כלל עם המון לקח למבוגרים, אז בוא נספר את הסיפור על חמישה בלונים. חמישה בלונים. שמחה וששון, לכל ילד בלון: ניתן בלון כחול לבוגי; ניתן ליאיר בלון צהוב; ניתן לציפי בלון סגול; ניתן לבנט בלון ירוק, וניתן לכל הממשלה הזו בלון אחד אדום. לא בדיוק הצבע שלה, אבל הם יסתדרו. <קריאה:> – – – <נחמן שי (העבודה):> בלון אחד שלך. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אתה מחלק בלונים ואני פספסתי? <נחמן שי (העבודה):> אני מחלק בלונים. אני אפוצץ אותם תכף, אל תדאג. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אפשר לקבל גם איזה בלון לפני שאתה מפוצץ? <נחמן שי (העבודה):> אנחנו מחלקים בלונים. כל הילדים וכל הבלונים – אדוני ראש הממשלה, בהשראתך – יוצאים עכשיו לטיול. הנה נפתלי בנט שמח, רץ, קפץ, וזרק את בלון יוקר המחיה למעלה למעלה. זרק ותפס, זרק ותפס. מה קרה לבלון יוקר המחיה? הוא נפל על שיח ורדים, נדקר, ופתאום בום, טראח; מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. איזה אשליה השליתם את מדינת ישראל שלוש שנים? מיניתם את ועדת אלאלוף, מיניתם את ועדת טרכטנברג. או-טו-טו תמנו עוד כמה ועדות. כל הוועדות האלה התפוצצו, יוקר המחיה אפילו לא ירד בסנטימטר אחד. להפך – ממשיך לעלות. יש לכם שיא עולמי ביוקר המחיה. אבל מה? יש לנו עוד בלון אחד. פגשו הילדים את יאיר שאמר להם, שמח ומלא מרץ, יש לו גם בלון. איזה בלון? יש לו בלון מע"מ אפס. הוא החליט שהוא יפטור את הזוגות הצעירים במדינת ישראל מתשלום מע"מ. לא חשוב שיש שם איזה 2 מיליארד שקל בשנה גירעון שהוא מבטיח לנו בתקציב, אבל יהיה בלון. הבלון הזה יתפוצץ, הבלון ייקרע. אל תצטער, יאיר. זה סופו של כל בלון. יש גם החתולה מיצי. היא משחקת בבלון של השרה ציפי. ציפי רצתה גם בלון, נתנו לה את בלון חוק הלאום. היא אמרה: תנו לי, אני אסדר לכם חוק לאום. אני יודעת לסדר חוק לאום. משכה, משכה, ומה יצא? יש חוק לאום לאלקין, יש לאיילת שקד, יש אולי לראש הממשלה. אוי ואבוי, בום טראח; מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. יש לנו עוד בלונים. היה לנו בלון יוקר המחיה, היה בלון מע"מ אפס, היה בלון חוק הלאום. יש גם בלון הביטחון. הבטיחו לנו ביטחון. אמר ראש הממשלה לפני שנה: עוד לא הייתה שנה כזו בביטחון ישראל. גם זה, תרתי משמע, התפוצץ לנו בפרצוף. התפוצץ לנו בפרצוף. הייתה לנו מלחמה איומה בקיץ הזה, עכשיו מתפוצצים ויש לנו טרור ברחובותינו. גם התזה שאנחנו יודעים לתת ביטחון למדינת ישראל התפוצצה לנו בפרצוף. ונשאר לנו רק בלון אחד, רק בלון אחד, הבלון של הממשלה כולה. אבל מה קרה? פתאום נשבה רוח חזקה, חטפה את הבלון, העיפה אותו למעלה למעלה עד העננים. ביבי עמד, נפנף בידיו ואמר: שלום, ממשלה. שלום לך. וכך עמדו כל חברי הקואליציה, ושמענו אותו עכשיו, כמה הם חברים טובים, האחד של השני, נפנפו בידיים וקראו בקול אל השמים: שלום לך, ממשלה. שלום, והיא נעלמה בין העננים. אדוני ראש הממשלה, הממשלה שלך צריכה ללכת. אין מה לעשות, נגמרו הבלונים, התפוצצו כולם. בום, טראח; מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. יש לי המלצה בשבילך: נוכל לספר שנינו סיפורים לילדים ולנכדים בלילה, זה בסדר. והלקח הוא: נגמרו הבלונים, פשוט צריך ללכת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. למען האמת, במקום כל החלוקה, מגיעים בלונים לחבר הכנסת שי כי יש לו יום הולדת מחר, אני חושב, אז אנחנו יכולים להעניק לו בלונים אמיתיים בלי כל רמז פוליטי. אז מזל טוב. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה, אדוני. <איתן כבל (העבודה):> שלא יפוצצו אותם אבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שלא יתפוצצו עד אז, כן. חבר הכנסת לאון ליטינצקי, בשם סיעת ישראל ביתנו, בבקשה. <יצחק הרצוג (העבודה):> פעם הוא היה אצלנו. <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, אתם בהחלט חושבים שאני, כשייך לקואליציה, אתחיל לתקוף אתכם כמו שזה נהוג בכנסת: האופוזיציה תוקפת את הקואליציה, קואליציה – אופוזיציה. ואני אגיד לכם את האמת, אני חונכתי שהאמת היא לא שם כשרק מבקרים. <קריאה:> גם על הר-הבית? <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> האמת היא לא רק בביקורת, האמת נמצאת גם בפרגון. האמת נמצאת גם כשאתם מגלים שהצד השני עשה דברים נכונים. <קריאות:> כמו מה? <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> ואני רוצה להתחיל ולשבח את חברי האופוזיציה. אני רוצה לשבח אתכם, קודם כול, על זה שאתם לקחתם חלק גדול באחריות על המצב שהידרדרנו אליו ביוקר המחיה. כי המצב – – – <קריאה:> מה? <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> כן, אתם. אני רוצה לשבח אתכם. <זהבה גלאון (מרצ):> לא לקחנו שום – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אתם לקחתם, יחד עם ממשלת מדינת ישראל, אחריות על כך שהתהליך שאליו הגענו הוא לא תהליך שהתחיל אתמול. הוא גם לא תהליך שהתחיל שלשום. <יצחק הרצוג (העבודה):> מהרגע שהוא נבחר – ראש הממשלה. <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> זה התהליך שהתחיל, לפחות ממה שאני מכיר את מדינת ישראל – כבר 25 שנה. הוא התחיל לפני יותר מ-20 שנה, ואליו הידרדרנו כולנו. ואתם, או חלק מכם, הייתם חלק בממשלות האלה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – 20 שנה אנחנו בשלטון. <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אני רוצה גם לפרגן לכם שתמכתם – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מזל שאתה חבר כנסת ולא מורה להיסטוריה. <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אני רוצה גם לפרגן לכם שתמכתם במבצע הצבאי "צוק איתן", כי הבנתם שאין דרך אחרת לטיפול בטרור – בטיפול יסודי, במאבק ללא פשרות, להתחשב באזרחים שלא קשורים לטרור. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – שלקחת? <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> ואני מעריך אתכם על זה שתמכתם בזה, שהבנתם שאין דרך אחרת. האי-איזון, כשאני שומע את הביקורת, מושך אותי, מאין ברירה, לא להאמין לזה שנואם, ולצערי, אין דיון רציני ומעמיק. ואני חושב שגם הציבור שלנו, ששומע רק ביקורת, רק התנפלות מצד אחד על השני, הפסיק להאמין לפוליטיקה ולפוליטיקאים במדינת ישראל, כולל להצעות אי-אמון. תשמעו מה קורה בחוץ, הרי להצעות האי-אמון כבר לא מאמינים; חושבים שהצעת אי-אמון של היום מבטלת הצעת אי-אמון של אתמול ושלשום כי אומרים: כבר הייתה אחת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מאמין לראש הממשלה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – אתה חדש פה, נכון? <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> פגענו, פגענו או פגעתם באמון של העם בפוליטיקה הישראלית, כי אי-אפשר להגיש הצעות אי-אמון כל שבוע. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> לא מאמינים כבר, זה כמו הסיפור עם הזאב. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאה:> בסדר, שיניתם את החוק, כבר שמענו. <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> קשה להגיד את האמת. כשמדברים באיזון, אז "איזון" מתכוון להגיד גם את האמת שהצד השני גם צודק במשהו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שלא יהיו הצבעות – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אני יודע שקשה להגיד אותו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> איך שלא נזכיר את עומר כיאם, דווקא מוסלמי, מאוד חכם, נבון. <איציק שמולי (העבודה):> מה זה "דווקא"? <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> עומר כיאם אמר פעם על האמת: "חשבת אמת לדבֵּר אין זה נטל? נסה ותאמר נא עכשיו. והנה, שפתיך נדמו לפתע בגעגועים לכזב". זאת המציאות, רבותי. זאת המציאות. <איציק שמולי (העבודה):> תגיד, דיברת עם אורלי לוי לאחרונה? דיברת עם אורלי לוי לאחרונה? <אילן גילאון (מרצ):> לא, הוא מדבר עם מתקשרת. <איציק שמולי (העבודה):> על מה אתה מדבר? <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אני רוצה להגיד לכם, אני רוצה להגיד לכם, חבל, חבל – – – <קריאות:> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת שמולי, חבל שכשמדברים אנשי קואליציה, אז בדרך כלל חוץ מהיושב-ראש רק אחד מקשיב תמיד – זה הרצל. רק אחד. חוץ מהיושב-ראש. <מיכל רוזין (מרצ):> הרצל מתהפך בקברו מה – – – למדינת ישראל ב-2014. <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אני רוצה לומר לכם, ואני משתדל להיות מאוזן, הטיפול האמיתי ביוקר המחיה גם צריך להיות מאוזן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> הטיפול ביוקר המחיה גם צריך להיות מאוזן, כי המחלה שהתחילה לפני 20 ומשהו שנה הגיעה כמעט – אם לא היינו מטפלים בה, הייתה מגיעה כמעט לכרוני. <איציק שמולי (העבודה):> כי היום הכול – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> המחלה שהתחילה לפני 20 שנה, יוקר המחיה הזה – הטיפול בו יהיה ארוך, וזאת האמת שצריך להגיד לעם. ושלא תפחדו מהאמת, תגידו את האמת לעם. <קריאה:> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> אף אחד לא יכול בן-רגע לשנות את יוקר המחיה. מי שמבין בכלכלה ומי שמבין באיזון מבין שיוקר המחיה, הטיפול בו, נמצא בין להקטין את ההוצאות של העם ובין להגדיל את ההכנסות של העם. ולהקטין את ההוצאות של האזרח זה קודם כול אותן רפורמות שהממשלה מנסה להעביר; ולהקטין את ההוצאות של העם, בעיני ובעיני חברי בסיעה של ישראל ביתנו, זה קודם כול טיפול בקשיש, זה טיפול באותם פנסיונרים שהיום הגיעו לגיל 67 ואין להם דירה, ואני רוצה שאנחנו נשאל את עצמנו באיזה מדינה מפותחת – יש לנו יותר מ-150,000 אזרחים שמקבלים קצבאות זיקנה ומשלמים או שכר דירה או משכנתה גבוהה – באיזה מדינה זה קיים? אז כשמדברים על יוקר המחיה, כולנו קודם כול צריכים לטפל בקשיש, בפנסיונר שאין לו פנסיה. <מיכל רוזין (מרצ):> אז איך מטפלים, עם המחירים המטורפים – – – <קריאות:> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> ומי לא כמוכם וכמונו יחד יכולים לעשות את זה, אם תתנהגו חכם, נכון, באיזון, ותוכלו להגיד את האמת לעם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יסיים. <אילן גילאון (מרצ):> דבר אתו. דבר אתו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> הצד השני של יוקר המחיה, הגברת רוזין, זה להגדיל את ההכנסות של הציבור. כי אותם עובדים – – – <קריאות:> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> – – – אותם עובדים שמגיעים ליותר ממיליון – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <לאון ליטינצקי (ישראל ביתנו):> – – אתם שכחתם במשך הרבה שנים לטפל בזכותם הכי בסיסית – לקבל את התנאים הסוציאליים המגיעים להם, ואנחנו נעשה את זה, ומטפלים בזה עכשיו. אני רוצה להגיד לכם את האמת, נשמח אם אתם תתמכו בזה, כי זאת הדרך להוביל מדינה מהתהום של יוקר המחיה. במקום לתקוף, ובמקום להגיד שזה כישלון, הייתם יחד אתנו מובילים את המדינה, תומכים במהלכים הנכונים – אתם לא עושים את זה, אתם רק אומרים: זה כישלון. אז אני חוזר ואומר, הפתרון של יוקר המחיה נמצא קודם כול באיזון, ובאמת, שתגידו: אתם ואנחנו. אנחנו אומרים את זה עכשיו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת לאון ליטינצקי, שדיבר בשם סיעתו, ישראל ביתנו. אני מזמין את חברת הכנסת אורית סטרוק, בשם סיעת הבית היהודי. בבקשה, גברתי. עד שש דקות לרשותך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני ראש הממשלה, אחרי-צהריים טובים. הנושא שלנו הוא יוקר המחיה. אדוני ראש הממשלה, חברי השר שטייניץ. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש לי הרושם שאת לא הולכת לדבר על יוקר המחיה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> סליחה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרת שהנושא שלנו הוא יוקר המחיה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הוא מקשיב. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> כן, בדיוק. ואני רוצה, אדוני ראש הממשלה, לעשות לך היכרות עם חוסני. חוסני הוא לא דמות דמיונית, אני מחזיקה פה ביד את הפרוטוקול שלו. חוסני הוא צעיר פלסטיני שכבר ביצע בעבר פיגועים, וכבר ישב בכלא הישראלי. אדוני השר שטייניץ, כדאי שתכיר את חוסני גם כן. הוא סיים את תקופת המאסר שלו, השתחרר, ואז, אחרי שהוא השתחרר, חזר שוב לבצע פיגועים. חוסני חושף בפנינו סוגיות מעניינות בתחום יוקר המחיה – לא אצלנו, ברשות הפלסטינית: מהי רמת חיים, מה הם המחירים, מה גובה המשכורות, מהי העבודה המועדפת ברשות. וכך עונה חוסני לחוקריו במשטרה על השאלה מדוע החליט לחזור לטרור ולכלא הישראלי; אני מקריאה מתוך דף החקירות של חוסני במשטרה: "היו לי קשיים כספיים". <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מי הדליף את זה? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> זה דף – מי הדליף? זה היה במשפט. "היו לי קשיים כספיים. אני מאורס, והייתי אמור להתחתן בחודש ספטמבר. אחרי השחרור מהכלא התחלתי לעבוד במפעל נעליים, והמשכורת שלי הייתה 1,500 שקל. היה לי חשבון בבנק עם סכום של 45,000 שקל ממשרד האסיר הפלסטיני" – אדוני ראש הממשלה, זה המשרד של הפרטנר שלנו, אבו מאזן; הוא שילם לו 45,000 שקל – "קיבלתי כספי קצבה מה'חמאס'" – יש כפל מבצעים שם, ברשות הפלסטינית; מה"חמאס" הוא קיבל 8,000 דולר על זה שהוא עשה פיגועים בעבר – וקניתי דירה שערכה 140,000 שקל." הוא ממשיך ומפרט איך הוא מנסה להשיג כספים מפה ומשם לחתונה ולדירה. בסופו של דבר, אומר חוסני: "נשאר חסר לי סכום של 30,000 שקל לחתונה" – יוקר המחיה או לא? ואז – "בגלל מצבי הכספי הקשה החלטתי להיעצר שוב, ויהיו לי יותר מחמש שנים בכלא, וזה כדי שאקבל משכורת קבועה מהרשות הפלסטינית כדי לכסות את החובות לחתונה. אחרי שיהיו לי חמש שנים בכלא, תהיה לי משכורת שתגיע בסופו של דבר ל-135,000 שקל, וכך אני אכסה את החובות שלי. זו הייתה התוכנית הכלכלית שלי." עד כאן דברי חוסני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני ראש הממשלה, אתה מכיר את המציאות הזאת לא פחות טוב מחוסני. אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, שאבו מאזן הפך את מקצוע הטרור למקצוע המועדף ברשות הפלסטינית. אתה יודע שאבו מאזן משלם משכורות לכל המחבלים הכלואים בישראל, ללא הבדל ארגוני, גם למחבלי ה"חמאס" ו"הג'יהאד", גם למחבלים מטעם עצמם, אלה שהוא בעצמו מסית אותם להרוג אותנו. אתה יודע שהוא עושה את זה, אדוני ראש הממשלה, על-פי חוק, חוק הוא בעצמו העביר, חוק האסירים המשוחררים, ועל-פי החלטות ממשלה שהוא בעצמו ניסח. אתה יודע לא פחות טוב מחוסני מה גובה משכורות המחבלים. המשכורת הממוצעת למחבל כלוא בישראל היא 3,500 שקל לחודש; זה לפני התוספות – על הביגוד, על הלימודים האקדמיים, על הילדים, ועוד ועוד. סתם להשוואה: השכר הממוצע של שוטר ברשות הפלסטינית, זה שאמור למנוע טרור, הוא 2,700 שקל. אמור מעתה, יותר משתלם כלכלית לייצר טרור מאשר למנוע טרור, זה מינימום עוד 800 שקל לחודש. אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, שקוד התשלום של אבו מאזן, אפשר לומר אותו באנגלית כך: The more you slay – the more they pay"", כלומר, ככל שהפיגוע יותר אכזרי, כך עולה סכום הכסף שהמחבל מקבל. יש טבלת תשלומים, זאת הטבלה שחוסני הסתכל עליה כשהוא החליט על איזה פיגוע כדאי לו כלכלית ללכת. אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים. תעצור את משכורות המחבלים, תעצור אותן. שים יד על הכסף הזה, או לכל הפחות תוריד לו את הסכום הזה – עשרות מיליונים בחודש – תוריד לו את זה מהתקציב שאתה מעביר לו, ואז אפשר יהיה לבחון אותו – השר שטייניץ יוכל גם להסביר את זה בחוץ-לארץ – האם הוא ימשיך לשלם משכורות למחבלים גם על חשבון הרווחה, החינוך, הבריאות של ילדי הרשות הפלסטינית? חזרה לחוסני. לא רק המשכורות של אבו מאזן מעודדות אותו לחזור לטרור. גם העובדה שחלק גדול מהמחבלים השפוטים משתחררים מהכלא הישראלי בעסקאות כאלה ואחרות, לפעמים עם ה"חמאס", לפעמים עם אבו מאזן, נכנסת לחשבון של חוסני. אדוני ראש הממשלה, שחרור המחבלים בעסקאות האלה הוא כתם מביש איום ונורא על מדינת ישראל, והוא דלק על מדורת הטרור. טוב עשית כשהחלטת להחזיר לכלא את משוחררי עסקת שליט במסגרת הצעדים נגד ה"חמאס" במבצע "שובו אחים". אבל, אדוני ראש הממשלה, אני מבקשת שתשמע את השאלה שלי: למה לא להחזיר לכלא גם את משוחררי הפעימות של אבו מאזן? הוא הרי קיבל אותם בתמורה לחתירה לשלום, כביכול. אז היום, כשהוא מסית לטרור, לאלימות, לרצח, האם לא הגיע הזמן להחזיר אותם לכלא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, גברתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מבחינה חוקית ומשפטית אין הבדל בפרוצדורה. אז לְמה אתה מחכה? הרי זו הייתה הססמה שלך: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. אבו מאזן קיבל מספיק, ולא נתן כלום. הגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים, אדוני ראש הממשלה, ולקחת לו את מה שהוא קיבל ללא שום תמורה. אדוני ראש הממשלה – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – גם בנושא ההסתה צריך לעבור מדיבורים למעשים. כמה אפשר להתלונן על ההסתה של אבו מאזן בלי לפעול נגד ההסתה שלו? במה שונה ערוץ הטלוויזיה של הרשות, והעיתון שלה "אל-חיאת אל-ג'דידה", מערוצי הטלוויזיה וכלי התקשורת של ה"חמאס", שאותם כן הורית לסגור? האם רק משום שחסרה להם הכותרת "חמאס" מותר להם להמשיך להסית לרצח יהודים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, גברתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> היו ימים, אדוני ראש הממשלה, שחוסני ידע שאם הוא יבצע פיגועים רצחניים אנחנו נגיב תגובה ציונית הולמת. נבנה, נקים עוד יישוב, נפתח את ירושלים, נפתח את יהודה ושומרון, נבהיר שהטרור לא משתלם. איך אמרת לתמר פוגל בשבעה: הם רוצחים – ואנחנו בונים; נכון? בנית? בנית משהו באיתמר? אישרת את התב"ע של איתמר? בנית משהו בירושלים, אדוני ראש הממשלה? בנית משהו ב-E1, שהכרזת עליו לפני שנתיים? כלום. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – קואליציה או אופוזיציה? <יעקב מרגי (ש"ס):> לא צריך אופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, גברתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני אגיד לך מי בונה ב-E1: אבו מאזן בונה שם. ההוא שאתה מתלונן עליו כל הזמן – הוא בונה מאות יחידות דיור ב-E1 ובכל שטחי C, ואתה לא עוצר אותו בכלל; לא מפנה את יחידות הדיור האלה, לא הורס אותן, לא מונע השתלטות על אדמות מדינה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – שבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סטרוק – – <אילן גילאון (מרצ):> עוד מעט יש כניסת שבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לא שלא נעים לי לדבר אתך – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תן לי לסיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – הבעיה שלי היא שאני חוזר על אותו משפט פעם חמישית, ואז זה כבר מביך קצת. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני יודעת שאחת לכמה שבועות אתה מכריז בתוקף שאנחנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – אף אחד לא עשה קריאות ביניים. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני מסיימת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, את לא מסיימת. את סיימת. תודה רבה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אחת לכמה שבועות אתה מכריז בתוקף שאנחנו בונים בירושלים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני יודעת שזה בלוף – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נו, מספיק. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – אבו מאזן יודע שזה בלוף. הגיע הזמן לבנות באמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תגידי לעוזרים שלך להכין נאומים לשש דקות ולא ל-16 דקות. באמת. מטעם סיעת ש"ס – חבר הכנסת המוזהר יעקב מרגי. בבקשה. <קריאה:> למה מוזהר? <קריאה:> זוהר, זוהר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד שלוש דקות לרשות אדוני. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – הזוהר. <יעקב מרגי (ש"ס):> זו האזהרה הראשונה שקיבלתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <קריאה:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> Welcome to the club. זו האזהרה הראשונה, אז היה צריך לציין אותה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני ראש הממשלה, סוגיית יוקר המחיה היא חוליה מרכזית בטיפול בבעיות הכלכליות ובתחלואי המשק הישראלי. אדוני ראש הממשלה, אולי אתה לא יודע, או אולי אתה לא מרגיש, המשק הישראלי הוא המשק הריכוזי ביותר לעומת אותן מדינות שאתה אוהב להימנות עמן. המשק הישראלי הוא משק יקר. הפערים הכלכליים והחברתיים בחברה הישראלית הם פערים גדולים מבכל אותן מדינות שאתה אוהב להשתייך למועדון שלהן. אדוני ראש הממשלה, החברה הישראלית היא חברה שיותר מ-30% ממנה חיים מתחת לקו העוני. אנחנו מדינה שיש בה כ-800,000 ילדים החיים מתחת לקו העוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לראשונה, הממשלה הזאת הצליחה לתת לציבור עם המצוקות הכלכליות, אלה שמוגדרים חיים מתחת לקו העוני – הצלחתם להחדיר בהם את התחושה שהם לא שייכים, הם מודרים מההוויה הישראלית – הכלכלית הישראלית. אדוני ראש הממשלה, אני קורא לך בפעם המי-יודע-כמה בקדנציה הזאת, ואני אומר זאת בצער: אנא, צא מנבצרותך. החזק בהגה. אל תנהל את המשק הישראלי באותה רצינות שבה אתה מנהל את המשבר עם ארצות-הברית. אדוני ראש הממשלה, אל תנהל את המשק הישראלי כפי ששר החוץ שלך מנהל את המשבר מול שבדיה. זה לא "איקאה" כאן, זו מדינה. אל תנהל את המדינה כפי שאתה מנהל את המשבר הביטחוני האישי בירושלים. אדוני ראש הממשלה, לצערי הרב, התחושה היא שניהול המשברים במדינת ישראל הוא באותה רמה שבה אתה מנהל את המשבר עם דני דנון, חבר מרכז הליכוד. אנא, אדוני ראש הממשלה, החזק בהגה, תנהיג, כי מדד האמון של כלל החברה בישראל בהנהגה הולך ומתמעט, שלא לדבר על אותם חלקים שמודרים מההוויה הכלכלית והישראלית. רבותי, אנשים שחיים מתחת לקו העוני – זו לא הגדרה סטטיסטית, זו לא הגדרה של מילון. זו הוויה של 24 שעות של חוסר, של תסכול, של צער, של תת-תזונה, של אי-טיפול בבעיות רפואיות וחוסר בחינוך ראוי. והגיע הזמן: כסף יש במשק הישראלי, סדרי עדיפויות אין. יש ריכוזיות ועושר ועושק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מרגי, גם על העמידה בזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר, בשם סיעת יהדות התורה. עד ארבע דקות לרשות אדוני. בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש שהממשלה, עברו כמעט שנתיים מהבחירות, וזה הזמן שלך, כראש הממשלה, לחשבון נפש – לבדוק איך הגעת לאן שהגעת. מהיום הראשון לאחר הבחירות נגררת: נגררת בהרכבת הממשלה, נגררת כששותפיך החדשים קיצצו וללא רחם בנושאים החברתיים, נגררת כשזנחת את שותפיך הטבעיים שהלכו עמך ועם הליכוד במשך שנים ארוכות, נגררת בטיפול הרשלני ביוקר המחיה, נגררת במע"מ אפס. רק נגררת. לא הובלת את הממשלה שלך אפילו יום אחד. נעלמת, ובינתיים שותפיך החדשים, אדוני ראש הממשלה, שלא הפסיקו מהיום הראשון של הממשלה הזאת לחשוב איך לחתור תחתיך ולהחליף אותך, קרעו חלקים מהעם, הרחיבו באופן דרסטי את מעגל העוני והגדילו את הפערים בחברה הישראלית. השבוע קרה דבר מדהים. במצוקתו, שר האוצר יאיר לפיד נזכר בבגין והתחיל לדאוג למורשתו; כשאמר בתחילת השבוע כי מנחם בגין לא היה מתקבל היום לליכוד. מגוחך לראות את יאיר לפיד, שהוא ההפך הגמור מבגין המנוח, אותו מנחם בגין שהיה סמל לרגישות חברתית, שדאג ללא הרף לשכבות החלשות, לצמצום פערים בין העשירים לפריפריה; אותו בגין, שכה חרד לאחדות בין כל חלקי העם – דתיים, חרדים, חילונים. מנחם בגין היה ההפך הגמור מהתנהלותו הדורסנית והרעה של יאיר לפיד. באותו מנחם בגין לא התבייש יאיר לפיד להשתמש השבוע בשביל לנסות להציל אולי את עתידו הפוליטי המפוקפק ולנסות לשרוד. אני בטוח שלו עמד מנחם בגין המנוח כאן עכשיו ונאם על התנהלות שר האוצר יאיר לפיד, היה זה נאום בלתי נשכח. הייתי משלם הרבה כדי לראות את מנחם בגין עומד כאן, על הבמה הזאת, ותוקף בחריפות ובציניות, כדרכו, את שר האוצר הכי אטום מבחינה חברתית שהיה אי-פעם במדינת ישראל – האיש שרמס ברגל גסה וביהירות את כל הדברים שהיו יקרים ללבו של מנחם בגין. אבל, אדוני ראש הממשלה, לו עמד מנחם בגין כאן היום על הדוכן הזה, הוא לא היה מדלג בביקורת גם עליך, והיה תוקף גם אותך על כך שיחד עם שותפיך אלו זנחת את האג'נדה של הליכוד לדורותיו. קיפלתם את הדגל של הדאגה לשכבות החלשות, לשכונות המצוקה, לצמצום הפערים ולאחדות העם. בגין היה תוקף אותך על השותפות והחיבור שלך לאנשים שכל מה שמעניין אותם זה חבריהם העשירים, שלמרבה הגיחוך הם קוראים להם מעמד הביניים. זנחתם את מעמד הביניים האמיתי במדינת ישראל, ובחוסר רגישות הפסקתם לדאוג לשכבות החלשות. יוקר המחיה ממשיך להאמיר, ומשפחות רבות קורסות במדינת ישראל, אבל זה לא הפריע לעצור את יישום מסקנות ועדת טרכטנברג, זה לא הפריע לטפל בקושי בוועדת אלאלוף. רק שלשום תקף יושב-ראש הוועדה, מר אלי אלאלוף, בחריפות את התקציב ואמר שהוא דואג לעשירים ומתאכזר לעניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני ראש הממשלה, מנחם בגין היה תוקף אותך גם על כך שזנחת את השותפים של הליכוד, שותפים שהיו נאמנים לליכוד לדורותיו בכל התחומים, גם במערכות מדיניות מול אויבינו, שותפים אמיתיים, לא כמו לפיד ולבני, שגם כשאתה יוצא למערכות בין-לאומיות אתה צריך להסתכל כל הזמן אחורה ולחשוש שאולי יתקפו אותך ברשתות כאלה ואחרות. במקום השותפים האלה, כרַתָּ ברית עם אנשים שהכניסו לבית הזה סגנון חדש ומסוכן של הסתה חמורה נגד הציבורי החרדי, שכביכול הוא האשם העיקרי ביוקר המחיה ובצרות המשק הישראלי, בניסיון להופכו לאויב העם בסגנון שלא היה מבייש התבטאויות שאנחנו שומעים בעולם. אדוני ראש הממשלה – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – זו ממשלה שנגררת אליה על-כורחך, ואתה מתנהל בה על-כורחך. הממשלה האומללה הזאת מזכירה זוג שתקוע בנישואים גרועים ורועד מפחד ולכן לא מפרק אותם בשביל לא לאבד את הנכסים. אדוני ראש הממשלה, זמנה של ממשלה זו עבר מן העולם, ויש צורך דחוף לפרק אותה, כי הכול קורס. יש לעשות כל מאמץ למחוק את השנתיים האחרונות מדברי ימיה של מדינת ישראל, ואף מהביוגרפיה האישית שלך. יש לעשות הכול כדי שייצרב בתודעה הישראלית כי אין זכות קיום לממשלה שאינה דואגת לרווחת אזרחיה ומפלגת את עמה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אשר. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן, בשם סיעת התנועה. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <אלעזר שטרן (התנועה):> תודה. איזה גובה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השר, עמיתי חברי הכנסת, אני לא אמשיך פה את הדרך של קודמי לדברים, איך לשכנע אותך להכניס אותו לממשלה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> לא. וגם לא איך להוציא את מי שצריך – באמת, אני לא חושב שזה הדיון, כי הדיון – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> דווקא שכנעתי אותו להוציא אותך. <אלעזר שטרן (התנועה):> אז להוציא אותי, יכול להיות. נו, מה קרה, אתה חושב שנולדנו להיות בקואליציה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה מבין את זה לבד. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, ואפילו לא נולדנו להיות בבניין הזה. אל תאיים עלי בדברים האלה, באמת, נו. אני מקווה שכולנו באנו לשרת פה את המדינה, בקואליציה או באופוזיציה, וכל אחד יעשה – או בכלל אם להיות פה בבניין. לא מאיימים עלי בזה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני ראש הממשלה, אני חושב שהדברים שבאמת אנחנו יכולים – וחסרה לי, אני אומר לך את האמת, אמירה אמיתית ומתמשכת בעניין הזה. זה הסיפור של ההון השחור במדינה, שהתרומה שלו ליוקר המחיה יכולה להיות משמעותית מאוד. ונשברו קולמוסים, ונכתבו על זה דוחות, כולל של מבקר המדינה בזמנו. ב-OECD אנחנו במקום ה-20 מבחינת ההון השחור. אני לא חושב שעל זה יכולה להיות גאוותנו כמדינה. אני חושב שבעניין הזה יש תרומה גדולה לאי-שוויון, כיוון שהאדם הפשוט, העובד, השכיר, הוא משלם את המסים. עליו אנחנו תמיד חכמים, ויודעים בדיוק איך לגבות ממנו את המסים. אני חושב שבשימת העניין של המאבק בהון השחור כנושא לאומי – אני חושב שהוא גם עניין חינוכי. אני חושב שבמדינה שמחנכת את הנוער שלה לתת הכול, כולל החיים שלהם, לא יכול להיות שיש כאן תרבות של השלמה עם התחמקות, שבסוף אנחנו צריכים לומר, יש לה משמעויות לא רק של רמת חיים, אלא גם משמעויות של חיים ומוות, כי בסוף זה כסף שאולי חסר ליותר ביטחון, אולי למערכת הבריאות, אולי למערכת החינוך, שגם שם יש הדברים האלה. ואתה יודע, אתה מבין בדברים האלה, אני חושב, יותר מהרבה אחרים בבניין הזה, גם ממני כמובן, על איזה סכומים אנחנו מדברים פה. אנחנו מדברים פה על סכומים שבין 10 ל-190 או 180 מיליארד שקל. אני חושב שיש דברים קטנים שלצערי הרב – אני אומר עוד הפעם, אני חושב – המס על פירות וירקות, אני לא מבין למה אין המס הזה. אני חושב שזה גורם עוול. גם הוא, יש לו תרומה של 2.4, 4 מיליארד בשנה, לא לאנשים הנכונים. זאת אומרת, אם היינו מסיטים – אני רק נותן את הדוגמה הזאת – גובים את המס הזה על פירות וירקות, מקטינים את ההון השחור, ולוקחים את הכסף הזה לקצבאות למי שצריך אותן; כי אני לא צריך ליהנות מפטור ממס על פירות וירקות, לדוגמה. אני חושב שככלל, עבודת מטה מסודרת על איך אנחנו נלחמים בהון הזה, תוריד בצורה מאוד משמעותית את יוקר החיים במדינת ישראל. אני חושב שלצד הדברים האחרים, שאנחנו מטפלים, איך להחזיר את האנשים – להחזיק אותם פה, בארץ הטובה הזאת, אבל שיכולה להיות טובה הרבה יותר, אני חושב שאם נסתכל על זה, אם תסתכל על זה אתה, אם תסמן את זה, אדוני ראש הממשלה, כיעד, ההשפעה של זה היא הרבה יותר מהשפעה כלכלית. אני חושב שהיא השפעה ערכית, והיא גוררת גם, אני חושב, תוספת של גאווה לאומית, באמת מי אנחנו, איך אנחנו חיים פה ומה אנחנו מוכנים לתת כדי שיהיו פה חיים טובים יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון, בשם סיעת מרצ. גם בדוח האחרון של מבקר המדינה, חבר הכנסת שטרן, יש התייחסות רחבה לנושא של ההון השחור – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אני יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ואני מקווה שהוועדה לביקורת המדינה גם דנה בעניין. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, ראש הממשלה, השר, עמיתי, אדוני ראש הממשלה, עוני זה חלוקה בלתי צודקת של העושר. זאת התוצאה שלה. אני יודע שממשלתך הקימה ועדה בראשותו של איש מכובד מאוד, אלאלוף, כדי לגלות את מה, אדוני? – שלאנשים יש פחות כסף מאשר הם צריכים כדי לקיים את עצמם בכבוד, כדי להגיע למחוז חפצם בצורה מכובדת ועצמאית, כפי שאמור היה להיות. ואדוני, הלוואי שהייתם קפיטליזם, שיטתי, אבל אתם גם לא זה. אתם קפיטליזם בולשביקי, קפיטליזם שמאפשר לעצמו הפרטה מטורפת, עיקרון של רווח והפסד במה שנוח לכם; על-פי השיטה הזאת לא הייתם אמורים להשקיע שקל אחד בהתנחלויות, אדוני. ואז אתה עוסק בהסחה. אתה רוצה ללכת לבחירות, ככה אומרים. אני חושב שזה רעיון טוב, אנחנו נתמוך מאוד ברעיון הזה. אין צורך בחוק, כי שומו שמים, רחמנא ליצלן, אדוני, 66 שנים התקיימנו בלי חוק הלאום. ולא סתם חוק הלאום, יש לנו שלושה סוגי חוק לאום. יש לנו חוק לאום כבד כזה, שמשפיל חזק את ערביי ישראל, נקרא לו ארבע-על-ארבע כזה, של חבר הכנסת אלקין; ויש הפרייבט של איילת שקד, ויש גם את ה"קבריולט" של ראש הממשלה, שעוד לא ראינו אותו. ואני רוצה, אדוני ראש הממשלה, להציע לך חוק לאום אחר לגמרי; הנה יש לך חוק רביעי. אני רוצה להציע לך, אדוני, חוק לאום שבו אנשים יוכלו לגמור את החודש בצורה מכובדת, שלא נרד עליהם כי הם עוזבים את הארץ אלא נחשוב איך אנחנו מונעים את הירידה שלהם מכאן לברלין או לכל מקום אחר, והאנשים האלה יוכלו לגדל ילדים בכבוד, ופה יפסיקו כל הזמן לצטט אנשים שנהרגו, משום שהאנשים האלה, לצערנו הרב, כבר אינם בתוך הוויכוח הזה, וזה הדבר היחיד שאין לו תקנה פה, אדוני. אכן, אני אומר לך, אתה רוצה ללכת לכלכלת שוק, אני מבין את זה, אבל המדינה הזאת לא יכולה – השר ארדן, אתה מפריע לראש הממשלה לשמוע את דברי החשובים. תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – לכלכלת שוק, אם אתה רוצה. <אילן גילאון (מרצ):> כלכלת שוק – סבבה, אבל חברת שוק, אדוני, את זה אני לא מוכן לקבל. בטח לא במדינה שחרתה על דגלה את הערכים של הדאגה לכל אחד, או של אחריות, של ביטוח. ומה שאצלנו קורה, אדוני, בצורה שיטתית, אתה כבר 13 שנים, נדמה לי – נכון? אני טועה? – ראש ממשלה. יותר מבן-גוריון, לא? לא? אולי אני טועה קצת, לא עשיתי חשבון נכון. עוד מעט יותר מבן-גוריון. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא. הוא עוד מעט עובר את – – – <אילן גילאון (מרצ):> בן-גוריון. <תמר זנדברג (מרצ):> לא. מתקרב. <אילן גילאון (מרצ):> את מי? <תמר זנדברג (מרצ):> את שמיר. לא? <אילן גילאון (מרצ):> שמיר. הבעיה המרכזית, אדוני, היא לא בוולונטריזם ולא בפילנתרופיה. אי-אפשר לקיים כך מדינה. מדובר בחלוקה ובאוניברסליות, והחלוקה הזאת חייבת להיות קצת יותר הוגנת, אדוני. והבעיה המרכזית היא שיש כאלה שלא יכולים להשיג ולגמור את יומם, כי במקום שאדם אחד מרוויח בחודש מה שאחר מרוויח במשך 50 שנה, ובמקום שבו יותר ממחצית העניים הם אנשים עובדים, אני חושב שיש כאן בעיה בהחלט חלוקתית, גם בתוך אותו קפיטליזם שאתה מנהל. אבל הקפיטליזם שלכם, שהוא קפיטליזם בולשביקי, יש לו את הביורוקרטיה שיש בכל מערכת בולשביקית. הוא מממן את מה שהוא מעדיף לממן, כמו התנחלויות, כמו ערכים אחרים, והחלוקה היא חלוקה שאיננה נכונה, איננה צודקת ואיננה אוניברסלית. וכאן הבעיה של יוקר המחיה. אני מציע, אדוני, תטפלו פחות במילקי ותטפלו יותר במנוע החלוקה, הוא יותר חשוב. ובוודאי ובוודאי תפסיקו – אדוני, גם אני אגנוב דקה. כולם גונבים, גם אני אגנוב דקה פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה לא גונב. אני מוסיף לך. <אילן גילאון (מרצ):> אתה מוסיף לי, אני מודה לך. אתה רואה, רציתי כבר להיות עבריין וגנב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רצית להיות כמו כולם, אבל לא הצלחת. <אילן גילאון (מרצ):> ואני מציע שתפסיקו להביא כל הזמן – להמציא את עצמכם מחדש ולהביא כל הזמן חוקים שהם פרזנטציה של אותו נושא. הרי אתה יודע, בדיוק כמו כל אחד כאן, שאין שום משמעות לחוק הזה, לחוק הלאום, שזה קש וגבבה, שהוא לא יועיל לאדם אחד. כל מה שהוא יעשה זה רק נזק. ראינו את חוק-יסוד: ירושלים, מה הוא עשה, וזה יקרה גם פה. אז אולי תפנה לבעיות היותר-קטנות, היותר-מצומצמות, שקשורות לחיים של האנשים. ואם אתה רוצה ללכת לבחירות אנחנו אתך, כולנו אתך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אילן גילאון (מרצ):> טוב שלא הסכמנו לבוא לממשלה שלך, כי אחרת היינו מוצאים את עצמנו לכודים בתוך חוק הלאום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. מטעם סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע, חבר הכנסת טלב אבו עראר. גם כן, עד שלוש דקות לרשות אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> למה אתה ממשיך להגיד "עד שלוש דקות", לא התייאשת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התקווה מתה אחרונה, יש ספר כזה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, הבטחת לבוחריך להשיג שלום, ביטחון, צדק חברתי, מיגור האבטלה והעוני. לצערי, ראשית כול בחרת במלחמה ולא בשלום ובביטחון. התחלת במלחמה על עזה שבה נהרגו ילדים, נשים והרבה אחרים שהם חפים מפשע, ולא הצלחת להשיג ולו הישג צבאי אחד. קברת את תהליך השלום עם הפלסטינים תוך כדי טיוח כישלונך, כשאמרת: אבו מאזן סרבן שלום, מסית לאלימות, מעודד טרור. בחרת להתחרות עם ליברמן ובנט, וטוב עשה ראש השב"כ כשגילה את האמת וסתר אותך באומרו: אבו מאזן לא מעודד טרור, לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור; הוא גם לא עשה את זה מתחת לשולחן, כך ציין ראש השב"כ. עוד אמר מה שאנחנו, חברי הכנסת הערבים, מעל בימה זו הזהרנו לגבי עליית היהודים למסגד אל-אקצא, ובפרט עלייתם של שרים וחברי כנסת קיצונים, דוגמת פייגלין, שזה מתסיס את האזור, מבעיר את השטח, גורם לעימותים ולמהומות. ואז, מה שמענו מצד הממשלה? שחברי הכנסת הערבים מסיתים. הנה, הנה, הגענו למצב שממנו הוזהרנו. ראש השב"כ ציין עוד שהסיבה לפיגועים של הפלסטינים נגד ישראלים היא בין היתר עליית חברי הכנסת למסגד. מפכ"ל המשטרה מציין עוד, היום, שהייתה טעות חמורה שאפשרנו לפייגלין ולכמוהו, מי שתומך בו – למסגד אל-אקצא. ובאמת, אני מודה לאל, קודם כול, שיש אנשים שמגלים את האמת, אפילו אם מאוחר. והוא גם אמר שהירצחו של הנער מוחמד אבו ח'דיר, עליה רחמת אללה, הוא אחת הסיבות העיקריות. ואני יודע, מכובדי ראש הממשלה, שאתה הרסת את בתיהם של מבצעי הפיגוע, או הפיגועים בכלל, ועד עכשיו לא זכינו לראות שבתיהם של הורגי או רוצחי מוחמד אבו ח'דיר נהרסו. בצל של ההסתה חסרת התקדים נגד הציבור הערבי ומנהיגיו, רק בזמנך, מכובדי ראש הממשלה, אנחנו נהרגים. חיר דין חמדאן בכפר-כנא נהרג בזמנך, בזמן שאתה ראש הממשלה; מוחמד אבו ח'דיר, בזמן שאתה ראש הממשלה. אנחנו נהרגים, איבדנו את הביטחון האישי. אתה בא ומתכוון להעלות את חוק הלאום, שבו אתה רומס את הדמוקרטיה ומדיר את האוכלוסייה הערבית. אתה קובר את השוויון ופוגע במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית במדינה הזו. הרי כולנו יודעים – אל-ארד תתכלם ערבי – הארץ הזו מדברת ערבית. איך, באמת, להשפיל את השפה באמצעות חקיקה? אני מתפלא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שני משפטים אחרונים רק, ברשותך. מכובדי ראש הממשלה, בזמנך אנחנו רואים הריסת בתים בנגב, אצל הבדואים בנגב. רק בזמנך זה קיבל תאוצה, שכל יום, נהיה תחביב של הדחפורים שם להרוס כל יום בתים, ובמיוחד בימים האלה, יענו, קור עז, משפחות נשארות ללא קורת גג, והמדינה לא מציעה פתרונות, אפילו. הורסים בתים ללא גבול. תפסיקו להרוס את הבתים. אני חושב, מכובדי ראש הממשלה, ובזה אני מסיים, שאם, בהנחה שאתה מעביר את החוק הזה – אני מציע לך באופן אישי לרדת, לחזור בך מהחוק הזה. זה חוק שפוגע בך, במדינה שלך, לפני שהוא פוגע בי. זה פוגע – אני חושב שאם יעבור החוק הזה, אתה אולי תתבייש להגיע, לחזור לקונגרס ולהגיד: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אני חושב שאתה נשאר עם החצי, מדינה יהודית, ללא שום דמוקרטיה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, בשם סיעת חד"ש. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, נכבדי חברי הכנסת, אומנם הכותרת שניתנה לדיון הזה, אדוני ראש הממשלה, היא "יוקר המחיה", אבל כנראה זה מתרחב במהלך הדיון ומקבל כותרת של "זילות החיים". אני חושב שאתה מוביל את ישראל ואת כלל האזרחים למציאות של דרום-אפריקה שתמה בתחילת שנות ה-90. חוק הלאום הוא חוק שמשתלב בתפיסת משטר האפרטהייד; חוקי המכלאות, שבג"ץ מבטל אותם מדי פעם בפעם; חוק איסור איחוד משפחות; חוק ועדות הקבלה; חוק דיכוי הנרטיב של חלק מאזרחי המדינה, מה שקרוי "חוק הנכבה"; שלילת אזרחות; הפקעת קרקעות של ערבים כדי להקים יישובים או חוות ליהודים – כל אלה הם מאפיינים קשים ביותר שמובילים את המדינה בידיך למציאות של אפרטהייד. עכשיו דנים ומתפלספים בנושא של חוק פיטורי נבחר ציבור, חבר פרלמנט, על-ידי רוב מקרי או קואליציוני. משטרת מחשבות שלא נוגעת לאנשים בסמטאות חשוכות, אלא תחת הזרקורים של הפרלמנט רוצים לשלול חברות בכנסת מנבחר ציבור מפני שהוא חולק על הקונסנזוס או על דעת הממשלה. אתה, אדוני ראש הממשלה, מוביל לעימות אזורי, כי אתה רוצה לנהל את הסכסוך, ולא לעשות מאומה כדי לפתור אותו, ואתה סותם כל אופק מדיני ונותן – פגיעה מתמשכת במקומות הקדושים בעיקר למוסלמים, אבל גם לנוצרים. השגריר באו"ם, נאמנך, הטיח לפני כמה ימים בעולם שהוא צבוע. ישראל, מול כל העולם, בהצהרה מתגרה, מתנשאת, שפשוט לא שייכת לשיח האנושי שקיים בעולם. ואתה מוביל את מדינת ישראל, המדינה שאתה עומד בראשה, למעמד של מדינה מצורעת. אתה ממשכן את המשק ואת האזרחים לטובת חבריך לווייתני ההון, שגם עשו לך, אגב, עיתון, בזמן ש-35% מהמשתכרים אינם מגיעים לסף המס; בזמן ש-22% – יותר מאחד מכל חמישה אזרחים חי מתחת לקו העוני, ויותר מאחד מכל שלושה ילדים חי מתחת לקו העוני; וכשמדברים על האזרחים הערבים, 54% מהאזרחים הערבים חיים מתחת לקו העוני ו-65% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים אדוני. זה בעצם שתי מדינות: מדינת המיעוט השולט העשיר ומדינת העניים ומעמד הביניים. אתה עומד, אדוני ראש הממשלה, בראש רשימה אשר מייצרת פערים בלתי נתפסים במערכת החינוך, כשבראש הרשימה עומד החינוך הדתי ובתחתית הרשימה מדשדש החינוך הערבי. רעיון הטרנספר קיים מאז ומתמיד בישראל, אבל אתה ראש הממשלה הראשון שקרא לאזרחים לעזוב את ביתם ומולדתם מפני שחלקו על מדיניותך המלחמתית, ואיימת לשלול את אזרחותם. אתה, אדוני ראש ממשלה, לא רק מתמודד מול דני דנון ופייגלין, אתה ראש הממשלה של כל האזרחים. <דני דנון (הליכוד):> – – – אם שכחת. הטרנספר היחידי היה ליהודים. בגוש-קטיף היה טרנספר ליהודים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דני דנון, נא לא להפריע. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אם יאפשר לי היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, אתה ממש כבר בזמן של אחרים. <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דנון, תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני מסיים. קולך, ראש הממשלה, לא נשמע, אבל בעיקר, לא עשית מה שהיה צריך לעשות כדי למגר את התופעה הנקראת "תג מחיר", גם בישראל וגם בשטחים הכבושים. המשך כהונתך הוא סכנה לכלל האזרחים וסכנה לשלום הישראלי-פלסטיני, לשלום האזורי ולדמוקרטיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. עד שלוש דקות גם לרשותך. <דני דנון (הליכוד):> אפשר לעלות עם כאפיה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. למה לא? <דני דנון (הליכוד):> זה נהיה פה מנהג בכנסת. אולי גם את הדגל – – – נחליף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תמונה בעיתון זה רק פעם אחת, ואז זה כבר מאבד את המשמעות. <דני דנון (הליכוד):> אולי גם את הדגל נחליף פה תכף. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, אני רוצה להשמיע לכם את ה"אני מאמין" שלי, כבן גאה לעם הערבי הפלסטיני, דור שני לנכבה, שנולד וצמח בהרי הגליל ושריאותיו התרגלו להתמלא באוויר הצח והנקי, אוויר הפסגות של הרי המולדת, אוויר החירות; דור שמתייחס למרחב הכללי כאל חבלי מולדת שלו, שממנה הוא יונק את ההיסטוריה המפוארת והוא מחובר אליה בשורשים החזקים ביותר עלי אדמות. השתלטות זרועותיה המפלצתיות של המדינה היהודית על חיינו, על אדמותינו, על הגיאוגרפיה ועל ההיסטוריה והמולדת, לא הצליחו לפרום את אותו קשר ברזל למולדת. כבוד ראש הממשלה, המדינה היהודית שאתה כה מזיע כדי לעגנה בחוק-יסוד, היא כאן מיומה הראשון, מאז כבשתם את פלסטין וגירשתם את הפלסטינים. זו המדינה היהודית שאנחנו חיים ומרגישים את עוולותיה על בשרנו כאן, בגליל, בנגב, במשולש ובערים הפלסטיניות ההיסטוריות במישור החוף. המדינה היהודית היא זו שבזרוע אחת מדכאת, מפלה ומדירה אותנו, מפקיעה את הקרקעות שלנו ומקימה עליהן יישובים וערים ליהודים בלבד; ובזרוע השנייה מונעת מהעקורים הפלסטינים – – <דני דנון (הליכוד):> בגלל זה אתה עומד עם כאפיה פה? בגלל זה אתה עומד עם כאפיה בכנסת ואתה מדבר על הדרה. איך אתה לא מתבייש לעמוד עם כאפיה ולדבר על הדרה? <באסל גטאס (בל"ד):> – – אזרחי המדינה כביכול, לחזור לכפריהם. המדינה היהודית היא המתייחסת אלינו כאל נתינים – – <דני דנון (הליכוד):> בושה וחרפה. בושה וחרפה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – אזרחים סוג ב' או ג' במקרה הטוב, וכאל אויבים ואיום אסטרטגי ופצצה מתקתקת במקרה הרע. החוק, אדוני, לא ירע את התנאים שלנו, כי אין גרוע מהמצב שבו אנחנו נמצאים; אין גרוע משליטת המדינה היהודית על כל אורחות חיינו. אבל החוק יקרע קבל עם ועדה את המסכה האחרונה מפני הדמוקרטיה הישראלית הנטענת, ויעגן את אופייה הגזעני של מדינת ישראל ואת משטר ההפרדה הגזעי שלה, שאתה מיישם, אדוני. כבוד ראש הממשלה, מה שקושר – – – <דני דנון (הליכוד):> איך אתה מעז לומר "אופייה הגזעני" כשאתה עומד עם כאפיה בכנסת ישראל? איך אתה מעז לומר את זה? אתה לא מתבייש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דני דנון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <באסל גטאס (בל"ד):> זה המניפסט שלנו. <דני דנון (הליכוד):> אתה לא יכול להגיד "אופייה הגזעני של מדינת ישראל" כשאתה עומד עם כאפיה ומדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דנון, קראתי אותך לסדר. <דני דנון (הליכוד):> איפה אתה יכול לעמוד עם כאפיה ולדבר ולהגיד "אופייה הגזעני"? <באסל גטאס (בל"ד):> בכל מקום. <דני דנון (הליכוד):> אם היה אופייה גזעני, לא היית בכנסת בכלל. לא היית נבחר לפה, לא היית עומד פה. לא היית שם כאפיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דנון, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <דני דנון (הליכוד):> בושה וחרפה שאתה עומד עם הכאפיה פה, ואתה קורא לנו גזענים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, וחבר הכנסת גטאס יסיים את דבריו. בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל הפריעו לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, בסדר, קח כמה משפטים לסיים. זה בדיוק מה שאני אומר. <דני דנון (הליכוד):> זה לא "אופייה הגזעני" כשאתה עומד פה עם כאפיה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד ראש הממשלה, מה שקושר אותנו למולדת הוא היותנו בעלי המולדת, הוא היותנו בעלי האדמה והעם הילידי בה, שהפך לקורבן של הפרויקט הקולוניאלי הנמשך ועוולות הכיבוש. זה מה שקושר אותנו למולדת, ולא אזרחות הדמה שנכפתה עלינו במדינה היהודית ושקבלתה על-ידינו באופן לגיטימי תהיה רק כאשר יהיה פתרון של שלום צודק אשר יסיים את הכיבוש ואת משטר האפרטהייד ואשר יתקן את העוול ההיסטורי שנגרם לעם הערבי הפלסטיני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> משפט אחרון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> אנחנו, בני העם הפלסטיני החי במולדתו באותו חלק שקמה עליו מדינת ישראל, נסכים לקבל את האזרחות כחלק מההשלמה ההיסטורית בין שני העמים וניתן לה הכשר. ואז, ורק אז, נסכים להשלים עם אזרחות אמיתית, במדינה דמוקרטית לכל אזרחיה, ולא ליהודים בלבד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גטאס. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שאול מופז – סיעת קדימה. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <דני דנון (הליכוד):> אולי ברמאללה תוכל להמשיך ללכת ככה עם הכאפיה. בושה וחרפה שאתה אומר "גזענות", ואתה עומד פה עם כאפיה. איך אתה יכול לומר את זה? אתה קורא לנו "גזענים" ואתה עומד עם כאפיה ומדבר פה? <באסל גטאס (בל"ד):> אתה בושה וחרפה. אתה מבייש את הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דנון, הנקודה הזאת הובהרה, תודה. <דני דנון (הליכוד):> בושה וחרפה. ברמאללה אתה יכול להיות עם כאפיה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא יושב ושומע אותך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כרגע חבר הכנסת שאול מופז, ללא כאפיה, קיבל שלוש דקות זמן ולא יכול להתחיל. בבקשה, אדוני. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, בימים אלו אנו נחשפים למצבם הכלכלי הקשה של אזרחי המדינה ולכל סוגיית יוקר המחיה, ואני ביקשתי לדבר בשמם ועבורם של חיילי צה"ל. יוקר המחיה פוגע בהם קשה מאוד. הרבה מאוד חיילים מעידים שהעלייה הצפויה בדמי הקיום, גם אם אכן תתממש, איננה מספקת את צורכיהם, את צורכיהם הבסיסיים, קל וחומר שאינה עונה על הצורך הקיומי בקרב החיילים שמגיעים ממשפחות מצוקה, במציאות של יוקר מחיה הולך וגדל. אדוני ראש הממשלה – אני שמח שגם שר הביטחון כאן – זה לא עניין פוליטי. לחיילים הללו אין ועד עובדים והם לעולם לא ישבתו, ואנחנו חייבים לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לסייע בידם, ועשינו את זה בעבר. אסור לנו לגלות אדישות, בפרט לא אל מול חיילים עניים שעומדים על משמר הארץ הזאת. קשה להם מאוד למלא את תפקידם כאשר הם במצוקה של דמי קיום חודשיים. אדוני היושב-ראש ואדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך, לתת לזה פתרון מערכתי, זה לא עניין אישי של אף אחד. ואני לא אומר את כביקורת, אלא כקריאת השכמה לכולנו, למי שהיום, במשמרת שלו, התופעה הזאת הולכת וגוברת, לתת לזה פתרון מערכתי. אדוני היושב-ראש, ב-1 בינואר 2015 עתיד שכרנו, כנבחרי ציבור, לעלות ב-3%. מדובר בתוספת משוערת של כמה מאות שקלים, אולי עד 1,000 שקל בחודש. אנחנו לא יכולים להשלים עם המציאות ששכרנו עולה בעוד חיילים שמשרתים בארץ, ועומדים על משמר הארץ, נאנקים תחת העול של יוקר המחיה ואינם מצליחים לעבור את החודש. לכן, צריך להפוך את המגמה הזאת, לגלות ערבות הדדית, גם כלפי העם וגם כלפי החיילים, ולדאוג לכך שהתוספת הזאת תועבר אליהם, עד אשר זה יוסדר. אני קורא ומבקש מחברי הכנסת, וגם מהשופטים במדינת ישראל, ומראשי הרשויות, להעביר את התוספת הזאת לחיילי צה"ל. אני את ההוראה הזאת נתתי היום, להעביר את התוספת הצפויה למשכורתי חודש בחודשו ב-2015 עבור רווחתם של חיילי צה"ל, ועד שממשלת ישראל תמצא פתרון ראוי למצוקה הקשה של חיילי צה"ל, אני מבקש מכל המעורבים בדבר, מכל חברי הכנסת ומכל מי שצפויה עלייה במשכורתו, להיענות לבקשה הזאת ולהצטרף. זאת קריאת השכמה לכולנו, כנבחרי ציבור, ככאלה שחייבים לתת דוגמה אישית לאזרחים במדינת ישראל. כרמטכ"ל בעבר וכנבחר ציבור בהווה אני חש חובה מוסרית לבצע את הפעולה הזאת, ואני קורא לכם להצטרף, ואני מודה לכל אלו, חברי כנסת ושרים, שהצטרפו היום. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שאול מופז. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב – מטעם סיעת ש"ס. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש מחבר הכנסת מוטי יוגב, אני מבקש שראש הממשלה יקשיב. אדוני ראש הממשלה, לפני פחות מחודשיים עשיתי לך "מי שבירך" בפתיחת ההיכל; לא רק לך, גם לממשלת ישראל. בברכה שבירכתי, שהקדוש-ברוך-הוא ייתן – ביום הכיפורים אנחנו נוהגים – שייתן להם עצה ותבונה להנהיג את עם ישראל, ושראש הממשלה יאריך ימים בממלכתו, אבל הבעיה היא לא ב"מי שבירך" שלי; הבעיה שלנו, אדוני ראש הממשלה, כמה יכולים להתעלל בך, הממשלה שלך? היא מכה אותך. אפילו את העיתון "ישראל היום" לקחו ממך. אין להם בושה על הפרצוף. הממשלה הזאת והקואליציה שלך מתעללות בך. חבל שלא לקחת אותי שומר-ראש אצלך. תאמין לי, לא הייתי נותן להם. מה קורה – יש פה התחשבנות, נקמנות, עוסקים בשה"י פה"י. מדינת ישראל בוערת, ירושלים מדממת, ופה עוסקים בחוק הלאום, בחוק המע"מ. לא יודע, פשוט – הממשלה השתגעה. האחד מתחרה עם השני, האחד רוצה להוביל יותר מהשני. מה קרה לכם? תירגעו קצת. אני מציע, אדוני ראש הממשלה, אם ככה זה הסדר, שאף קדנציה לא מחזיקה יותר משנתיים-שלוש, בואו נשנה את חוק-יסוד: הכנסת. הכנסת צריכה להיות קדנציה רק לשנה אחת, וכל שנה נאריך אותה בהוראת שעה, כפי שאנחנו עושים בחוקים רבים. כל שנה. עכשיו, מה נרוויח מזה? אני אומר לכם, כל הוראת שעה מחזיקה מעמד, לא היה חוק אחד של הוראת שעה שלא החזיק 50 שנה. יש לך, אדוני ראש הממשלה, סיכוי להחזיק עוד הרבה הרבה שנים כראש הממשלה, כי כל שנה בהוראת שעה אתה תמשיך להיות ראש ממשלה. מה אתם רוצים מהממשלה הזאת? פשוט מטורפים. <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע. צריך לחפש מי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר ולהתייחס – כולם מדברים על הנושא הכלכלי. הוא חשוב; אני לא אומר שהוא לא חשוב. אבל עם ישראל, עוברים עליו ימים קשים – ביטחונית, כלכלית. הטבח שהיה בהר-נוף, קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה. מה, אתם לא מבינים מה אנחנו עוברים בימים האלה? הרחוב הפלסטיני רוקד על הדם, מחלק סוכריות ברחובות בית-לחם. האינתיפאדה הירושלמית כבר יצאה לדרך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אין די בשוטרים כחולים בירושלים; צריך להחזיר את הצבא, כמו באינתיפאדה השנייה, בכל האזורי התפר. אסור לנו להשלות את עצמנו שהשקט ישרוד באמצעות גדרות, בטונדות, מיגונים. אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, אתה צריך לתת הוראה ברורה, כמו שהיה אחרי מבצע "שובו אחים" – הלכו מבית לבית, לקחו את הנשק מהבתים, החרימו נשק. תעשו את זה במזרח-ירושלים. תעשו את זה בשכונות של הטרור שלנו מסביב. הם קמים עלינו ורוצחים אותנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אנא ממך, אדוני ראש הממשלה, עוד דבר – אני ממש מסיים, רק עוד נקודה. דיברו – לתת נשק לכל מי שהיו לו רישיונות בעבר. אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה – לוקח עכשיו חמישה חודשים. תעשו מבחן. היה לי פעם רישיון נשק, אני רוצה לחדש אותו, לוקח חמישה חודשים. למה זה צריך לקחת יותר משבועיים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא היה לך רישיון נשק. <נסים זאב (ש"ס):> היה לי, תאמיני לי. פצעתי את עיני בחברון; לכן המשקפיים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מיכל בירן – מטעם סיעת העבודה. עד ארבע דקות. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הייתי המון שנים מדריכה בתנועת נוער, "הנוער העובד והלומד", ועוד לא יצא לי אף פעם לעשות משחק פתיחה בכנסת; אז אולי ננסה. אם יוקר המחיה היה חיה, איזו חיה הוא היה? האמת, אני לא יודעת. אבל אם יוקר המחיה היה תחושה – – <אראל מרגלית (העבודה):> חזיר. <מיכל בירן (העבודה):> חזיר, אוקיי. יש לנו תשובה מצוינת של חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (העבודה):> יוקר המחיה נראה כמו חזיר. ברווחיות הבלתי-סבירה של המונופולים – – – <מיכל בירן (העבודה):> תשובה מצוינת של חבר הכנסת אראל מרגלית. אם יוקר המחיה היה חיה, הוא היה חזיר. אם יוקר המחיה היה תחושה, הוא היה תחושת מחנק. התחושה הזאת שהאוויר לא מצליח לעבור, והדופק עולה מרוב חרדה. אדוני ראש הממשלה, אני לא יודעת מתי יצא לך לאחרונה לנסוע בתחבורה ציבורית או לקנות בעצמך קרטון חלב. גם ברור שיש פה בעיות ביטחוניות, אבל זה לא משנה את המציאות, שכשלא חווים את זה אי-אפשר לדמיין את זה. אני עוד זוכרת את התחושה הזאת, שאי-אפשר לפתור את החידה. אתה מחשב כמה אתה מכניס, אתה יושב על האינטרנט, על הדוחות מהבנק, אתה רואה כמה אתה מוציא, אתה מנסה לשחק עם זה: רגע, אבל מה אפשר להוריד? את זה אי-אפשר להוריד כי זה בסיסי, ואת זה אי-אפשר להוריד כי זה בסיסי, ואתה משחק ומשחק ומנסה לפתור את החידה, ואין פתרון, ואז אתה אומר: טוב, אז נעמיק עוד קצת את המינוס, אולי יהיה יותר טוב אחר כך, וזה פשוט לא נהיה יותר טוב אחר כך. <מאיר שטרית (התנועה):> אפשר להוריד את – – – <מיכל בירן (העבודה):> זה גם עוזר, אבל בסופו של דבר, אפשר להגיד כל מיני דברים, אבל את התחושה הזאת של המחנק אזרחי מדינת ישראל מכירים. אם 83% מהישראלים צריכים באופן קבוע שההורים שלהם יעזרו להם כדי לגמור את החודש, אנשים שכבר עזבו את הבית ויש להם ילדים משל עצמם – הם מכירים את התחושה הזאת, שפשוט אי-אפשר לגמור את החודש. כשבאים לדבר על יוקר המחיה, צריך להבין שזה לא דבר סטטי. זה בסופו של דבר היחס בין כמה שאנחנו מרוויחים לכמה שאנחנו מוציאים. כשאנחנו מרוויחים יותר ומוציאים פחות, אנחנו יכולים לחיות, אבל כשאנחנו מרוויחים – המשכורות שלנו תקועות ואנחנו מוציאים ויותר ויותר ויותר, אז הצינור הזה של האוויר פשוט מצטמצם ואנחנו נחנקים. המשכורות תקועות – את זה אתם יודעים, הסטטיסטיקות לא משקרות. חצי מהעובדים במשק מרוויחים פחות מ-5,493 שקלים, כ-750,000 איש מרוויחים שכר מינימום. גם כשיש שני מפרנסים במשפחה, זה לא מספיק לכלום. אנחנו כולנו נאבקים על שכר מינימום ויודעים שאף אחד מאתנו לא היה מאחל שכר מינימום, גם של 30 שקלים לשעה, לא לילדים שלו, לא לאחים שלו ולא לאף אחד. זה הרע במיעוטו, אבל הוא כל כך כל כך רחוק מסביר או בסדר. וההוצאות שלנו – ההוצאות שלנו רק גדלות וגדלות. כולם יודעים שמילקי בברלין יותר זול מבישראל. אבל זה לא הדבר היחיד, גם כשאתה שואל איך זה יכול להיות שלפעמים מוצר שמייצרים אותו בישראל יותר זול בארצות-הברית; אחרי שייצרו אותו פה, שלחו אותו, הטיסו אותו, שלחו אותו במשאיות בכל רחבי ארצות-הברית, בכל זאת הוא יותר זול באיזה סופר שם. התשובה העיקרית היא שאנחנו פשוט מוכנים לשלם את המחירים האלה. אבל זה לא הגורם היחיד שמשפיע על ההוצאה. העובדה היא שהמדינה מתנערת, בעיקר לאור תפיסתך, ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאורך, לאור תפיסת העולם הכלכלית שלך מאז 2003, המדינה, שקראת לה "איש שמן", נסוגה ונסוגה מהאחריות שלה, ובסופו של דבר מה שאנחנו רואים זה שאנשים צריכים להוציא יותר מהכיס שלהם על בריאות, ויותר מהכיס שלהם על חינוך, ואז, כשהמשכורות שלהם תקועות אבל ההוצאות שלהם על הקניות בסופר, על הבריאות, על החינוך של הילדים שלהם, עולות ועולות ועולות, התוצאה החד-משמעית היא שאי-אפשר לחיות פה. כולם נשארים לא משיקולים כלכליים נטו, אלא מציונות. אהבתי את מה שאמרה חברת הכנסת תמר זנדברג באחד הדיונים, שזה מעניין שכשאנשים פרטיים שוקלים לעזוב את המדינה בגלל שיקולים כלכליים אז קוראים להם "יורדים", וכשבעלי עסקים פתאום לא נוח להם והם הולכים אז זה כבר דיון אחר לגמרי. <מרב מיכאלי (העבודה):> זה לגיטימי, זה מובן, זה הגיוני. <מיכל בירן (העבודה):> זה לגיטימי, זה מובן. אז שוב, אנחנו בוחרים לחיות פה – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> וזו אשמת האופוזיציה. <מיכל בירן (העבודה):> אנחנו בוחרים לחיות פה מתוך ציונות, אבל גם על כולנו, אופוזיציה וקואליציה כאחת, מוטלת האחריות להפוך את המדינה הזאת למדינה שאפשר לחיות בה בשקט יחסי, גם ביטחוני ומדיני, שאפשר להסתובב ברחוב בלי לחשוש מה יקרה לחייך, אבל גם שאפשר יהיה לגמור את החודש, בלי להיות מיליונר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <מיכל בירן (העבודה):> – – אבל לגמור את החודש בכבוד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. אני מזמין את אחרון הדוברים, ודאי לפני ראש הממשלה וראש האופוזיציה, חבר הכנסת זאב אלקין מסיעת הליכוד. בבקשה, אדוני. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברי כנסת, אנחנו נמצאים כאן בדיון מרתק, שמכל מקום מפלגות כאלה או אחרות צולפות בראש הממשלה ומאשימות אותו בכל הרעות החולות של הכלכלה הישראלית, ביוקר המחיה, על הדרך – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא בכל, ברוב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בהרבה. <זהבה גלאון (מרצ):> והוא הרוויח את זה ביושר. <מרב מיכאלי (העבודה):> ביושר. <זאב אלקין (הליכוד):> על הדרך גם בהרבה דברים אחרים. <מרב מיכאלי (העבודה):> אומרות אמת, אלקין. <זאב אלקין (הליכוד):> ואני מסתכל על המאשימים ועל הזהות הפוליטית שלהם, והתמונה, אני חייב להגיד, אדוני יושב-ראש הכנסת, וחברי השרים – תמונה מרתקת. שמענו את ההאשמות בהקשר הזה – לצערי, אגב, לא רק מהחלק הזה של האולם, אלא גם בנאום הפותח של אחד מנציגי הקואליציה – – <זהבה גלאון (מרצ):> תעשו סדר בקואליציה. <זאב אלקין (הליכוד):> – – שזה מנהג מרתק. אני, כיושב-ראש הקואליציה, חייב להגיד לחברי ביש עתיד: זה מנהג מרתק, כן, שחברי כנסת באירוע כזה, של 40 חתימות, של ראש ממשלה, בוחרים להשתמש בבמה כדי להצליף בראש הממשלה. אבל כנראה זה חלק מהפוליטיקה החדשה. אבל אני שואל את עצמי, הרי יוקר המחיה לא נולד מעצמו. יש אנשים שמרוויחים מזה, אותם בעלי העסקים ובעלי החברות שבמבנה הכלכלה הישראלי זה נוח להם. אני מציע לכם, בואו נעשה ניסוי, נזמין את כל אותם האנשים לחדר אחד, הם לא רבים בכלכלה הישראלית, כי הכול אצלנו – וזאת אחת מהבעיות המרכזיות שבגללן יש יוקר מחיה – נאסוף אותם לחדר אחד, נשים שם קלפי, ובואו נראה מה יצא בקלפי הזה. אני מוכן להמר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> תהיה שם תחרות אדירה בין שתי מפלגות, אולי שלוש, שהנציגים שלהן כאן מעל הדוכן הזה צלפו בראש הממשלה. חלקם הגדול ישימו את הפתק יש עתיד, וחלקם האחר ישימו את הפתק עבודה – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה מתכוון לתשובה ולדנקנר – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – זה מה שיקרה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – או ל-70,000 בעלי עסקים? <זאב אלקין (הליכוד):> זה מה שיקרה בחדר הזה. כולכם יודעים את זה מצוין. <שלי יחימוביץ (העבודה):> 70,000 בעלי עסקים – אליהם אתה מתכוון? <זאב אלקין (הליכוד):> תסתכלו על המעגלים החברתיים. תסתכלו – ביש עתיד אין פריימריז. אם היו שם פריימריז היינו רואים את זה בספר מבקר המדינה. בעבודה יש פריימריז; אפשר לראות את זה בספר מבקר המדינה, במי האנשים האלה תומכים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> לכן, אל תהיו צבועים – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> נו, אז למה אתם בוגדים בהם? <זאב אלקין (הליכוד):> – – אתם מייצגים בדיוק את האנשים האלה. אצלם אתם עובדים – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אצל מי? <זאב אלקין (הליכוד):> – – גם מפלגת העבודה וגם יש עתיד – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אצל מי אנחנו עובדים? <זאב אלקין (הליכוד):> – – זה המיליה החברתי שלכם, האנשים שנהנים מיוקר המחיה, ואת המונופולים שלהם אתם לא רוצים לשבור. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מי? תשובה? דנקנר? <זאב אלקין (הליכוד):> היה פה דבר אחד שהיה חינם, גם אותו אתם רוצים לסגור – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> תשובה – – – ראש הממשלה שלך – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – כי הוא נגדכם ואתו אתם לא מסתדרים, כי לאחד מהאנשים בחוג החברתי הזה זה לא מתאים. <תמר זנדברג (מרצ):> מה שאתה עושה עכשיו נקרא "שובו של – – – <זאב אלקין (הליכוד):> ולכן הוא משכנע גם אתכם לסגור את – – – <איתן כבל (העבודה):> אלקין, אלקין ידידי – – – <זאב אלקין (הליכוד):> איתן, הרי זאת האמת. אתה יודע בדיוק מי שלח ולמה שלח. <איתן כבל (העבודה):> אתם שלוש קדנציות, ראש הממשלה שלוש קדנציות – – <זאב אלקין (הליכוד):> אז זה המאבק האמיתי שלכם ביוקר המחיה. <איתן כבל (העבודה):> – – איזה פסיכיאטר ישכיב אתכם על הספה? <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <איתן כבל (העבודה):> הוא ראש הממשלה שלוש קדנציות. <זאב אלקין (הליכוד):> באמת, איתן – – <איתן כבל (העבודה):> על מי אתה מדבר, אלקין? <זאב אלקין (הליכוד):> – – בואו לא ניתמם. אתם יודעים בדיוק – – <איתן כבל (העבודה):> על מי אתה מדבר? <זאב אלקין (הליכוד):> – – מי תומך בכם ואת מי אתם משרתים. <איתן כבל (העבודה):> הוא ראש ממשלה שלוש קדנציות. <זאב אלקין (הליכוד):> בואו לא ניתמם, זו האמת, ולכן זה כל כך מעצבן אותך. <איתן כבל (העבודה):> אתם שולטים מ-1977. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל, אדוני ראש הממשלה – – – <איתן כבל (העבודה):> על מה אתה מדבר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – אדוני ראש הממשלה, יש עוד דבר אחד מאוד מאוד מעניין. הרי לכאורה יושבים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> תגיד, אתה יודע שאתם בשלטון? נו, באמת. אתה מבין שאתם בשלטון? <זאב אלקין (הליכוד):> תודה רבה שאת מזכירה לי, ואנחנו נישאר בשלטון עוד הרבה זמן – – <איתן כבל (העבודה):> צריך להזכיר לך, אלקין. <זאב אלקין (הליכוד):> – – כי העם הזה דווקא לא תומך באנשים האלה שעומדים מאחוריכם. <איתן כבל (העבודה):> אתה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אבל יש עוד דבר אחד, אדוני ראש הממשלה. מדברים הרבה מאוד בזמן האחרון על בחירות, ויש הערכות כאלה ואחרות, ולכאורה, הייתי מצפה – הרי יש פה כוח אופוזיציוני שהדבר המרכזי שהוא רוצה, על פניו, לכאורה, זה ללכת לבחירות מייד ולהפיל אותך. ואני חייב לחלוק עם חברי הבית הזה דבר מדהים שהגיע לידי. זה חומר תעמולה של מפלגת העבודה שמוכן לבחירות הבאות. חומר מרתק. אבל אתם יודעים מה הדבר הכי מרתק שם, בחומר הזה שאני מחזיק ביד וכדי לא לעבור על התקנון אני לא מציג אותו מעל דוכן הכנסת? מופיעה עליו שנת הבחירות. אתם יודעים איזו שנה מופיעה שם בחומר הזה, שכבר הודפס מזמן? לא 2015 – 2016. זה מה שמפלגת העבודה יודעת על עצמה, זה חומר תעמולת בחירות שהיא הכינה, הדפיסה, השקיעה בזה כסף – שמה על זה 2016. זה מלמד, בוז'י, לאן אתם הולכים – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מאה אחוז. <זאב אלקין (הליכוד):> – – זה מלמד מי כאן בחדר הזה באמת מפחד מבחירות, זה מלמד באמת מה הכוח הפוליטי שלכם ומה אתם מעריכים על העם ומה הוא חושב עליכם. אתם הראשונים שמפחדים מבחירות, ולכן אתם השקעתם בחומר תעמולה שכתוב עליו, לא 2014, לא 2015 – 2016. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלקין. <יצחק הרצוג (העבודה):> דרמה. איזה דרמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, להתייחס לדיון בנושא יוקר המחיה, שהתקיים כאן, מטבע הדברים ומכוח התקנון, ומייד אחריו יעלה ראש האופוזיציה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – מהאופוזיציה. אנחנו אשמים בכול, עכשיו תתחיל מההתחלה. ככה, איזה נימוק מקורי, משהו. <אילן גילאון (מרצ):> דבר על יוקר המחיה בלי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני רק מזכיר שיש הרבה חברי כנסת עם כרטיסים צהובים. שלא נגיע לאדומים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני הקשבתי בקשב רב לדברים שלכם, ואני מתכוון להתייחס אליהם; קודם כול לנושא המרכזי שתפס את רוב הזמן בדבריכם, וזה נושא חוק הלאום – – <אילן גילאון (מרצ):> יוקר המחיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל גם לנושאים האחרים. אבל תחילה אני מבקש לעדכן אתכם, שאני מתכוון להביא לממשלה, יחד עם שר הפנים גלעד ארדן, הצעת חוק לשלילת זכות התושב של מעורבים בטרור – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בהסתה ובאלימות. <זהבה גלאון (מרצ):> איזה עליבות – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו נחושים להילחם בטרור בעוצמה – – <זהבה גלאון (מרצ):> זו ענישה קולקטיבית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כדי להשיב את הביטחון לאזרחי ישראל – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – יוקר המחיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ולתושבי ירושלים בפרט. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – להוריד את יוקר המחיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו לא נסתפק רק בתגבור כוחות שימנעו ויילחמו בהפרות סדר – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה עם הדיור? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ובהריסת בתים של מחבלים. <מרב מיכאלי (העבודה):> הריסת בתים הוכיחה את עצמה מאוד. הביאה ביטחון ושלום. <באסל גטאס (בל"ד):> מה היית עושה בפרגוסון? מה היית עושה במקום אובמה היום? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> במדינת ישראל לא ייהנו מסיתים, מתסיסים, משלחי המחבלים. וכמובן המחבלים ובני משפחותיהם שתומכים בהם, הם לא ייהנו מזכויות הנובעות מהיותם תושבים ישראלים. מי שמפאר רוצחים, מי שקורא להם שהידים, מי שקורא להמשיך בדרכם, לא ייהנה מביטוח לאומי; מי שקורא להריסת מדינת ישראל, מי שפועל להריסת מדינת ישראל, לא ייהנה מביטוח לאומי, לא ייהנה מכל הזכויות הסוציאליות הללו. אין אבסורד גדול מזה, ואת האבסורד הזה אנחנו עומדים לתקן. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה גורם להריסת בתים ישראליים. אתה, אתה הראשון. <איציק שמולי (העבודה):> במקום להתמקד בבתים שלהם, מה עם הבתים שלנו? מה עם הדיור שלנו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, אתה כבר על סף הצטרפות לחבר הכנסת בר. <איציק שמולי (העבודה):> אני ממקד את ראש הממשלה בדיון. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אל תמקד, אתה שב בשקט כבר. צעקת מספיק. <איציק שמולי (העבודה):> אתה, אל – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לאפשר לראש הממשלה להמשיך. <איציק שמולי (העבודה):> מה קרה? כי תקפו אותו, אתה קופץ? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. חבר הכנסת שמולי, קראתי אותך שלוש פעמים לסדר, נא לצאת. <איציק שמולי (העבודה):> את אקוניס אתה לא מזהיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, נא לצאת מן האולם. אל תמקד גם אותי בדיון הזה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה עם קריאה ראשונה וקריאה שנייה וקריאה שלישית? <איציק שמולי (העבודה):> צריך להזהיר גם את הצד הזה של המליאה. (חבר הכנסת איציק שמולי יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא בקריאה שלישית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, זה בניגוד לתקנון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יחימוביץ, ממך לא ציפיתי להערה כזאת. יש לי דף שרשומות בו כל הקריאות. הוא היה עם שתי קריאות לסדר, זאת השלישית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אז אני מתנצלת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אני מקבל את ההתנצלות שלך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני מתנצלת, לא שמעתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תודה. אני מבקש לדבר עכשיו על הנושא של חוק הלאום; חוק הלאום כפי שאני אביא אותו ולפי העקרונות שאני תכף אפרט. מדינת ישראל – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה לא חוקקת אותו עד היום? חמש שנים אתה ראש ממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם לזה אני אתייחס. גם לזה אני אתייחס. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – אישרת את החוק הגזעני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל אנחנו יודעים את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שני העקרונות הללו שזורים זה בזה – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> בשביל מה החוק? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והאחד אינו גובר על השני. ישראל מבטיחה שוויון זכויות אישי לכל אזרחיה – – <קריאה> – – – מה זה אישי? <תמר זנדברג (מרצ):> למה מחקת – – – במגילת העצמאות? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ללא הבדל דת, גזע ומין. <תמר זנדברג (מרצ):> למה מחקת "שוויון מלא" – – – מגילת העצמאות? <זהבה גלאון (מרצ):> מה עם שוויון זכויות? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ובאותה עת, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ושל העם היהודי בלבד. <נסים זאב (ש"ס):> זהבה, לא שומעים אותך מספיק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> השילוב הזה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה קרוא לסדר בפעם הראשונה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> השאר יצאו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, גם אתה קרוא לסדר בפעם הראשונה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אפשר ישר להוציא, מה הבעיה? הורידו כבר מהדוכן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה קרוא לסדר בפעם השנייה, אדוני. <זהבה גלאון (מרצ):> הפרנויה שלך, אדוני – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> השילוב הזה בין זכויות הלאום של העם היהודי ובין זכויות הפרט, זכויות של האזרחים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> גרים בארץ, הערבים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – השילוב הזה עובר כחוט השני בכל מסמכי היסוד שליוו את הקמתה של מדינת ישראל. <תמר זנדברג (מרצ):> אז למה שינית – – – במגילת העצמאות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זנדברג, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – יוקר מחיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תקשיבו, אולי תלמדו משהו. <אילן גילאון (מרצ):> אההה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הצהרת בלפור דיברה על הצורך להקים בית לאומי לעם היהודי – – <מרב מיכאלי (העבודה):> ומה קרה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בצד שמירה על הזכויות האזרחיות – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שימו לב למילים: הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי הארץ. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איתן כבל (העבודה):> זו מדינתנו. אדוני ראש הממשלה, אתה לא בטוח שזאת מדינתנו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון – סליחה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> המנדט הבריטי השתמש בדיוק באותם מונחים. <איתן כבל (העבודה):> זו המדינה שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הפסקתי לעסוק בהוראה לפני 20 שנה, אני כבר לא מסתדר ככה. <איתן כבל (העבודה):> האם אינך בטוח שזו המדינה שלנו? זו המדינה שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת כבל, קריאה ראשונה לסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, גם כן קריאה ראשונה לסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> המנדט הבריטי חזר בדיוק על אותו שילוב. תוכנית החלוקה של האו"ם, שעברה בכ"ט בנובמבר, עוד מעט נציין את התאריך הזה – – <תמר זנדברג (מרצ):> מתי אתה מגיע למגילת העצמאות? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – דיברה על מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל מה עם יוקר המחיה, דרך אגב, אבל מה עם יוקר המחיה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ומגילת העצמאות דיברה על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה מוכן לחזור לגבולות 47'? אתה מוכן לחזור לגבולות החלוקה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> ועד עכשיו זה לא היה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מדינה שתאפשר את העלייה של יהודים לארץ – – <תמר זנדברג (מרצ):> ללא הבדל דת, גזע ומין. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואת קיבוץ הגלויות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> עד עכשיו – – – לא הייתה לנו מדינה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ותבטיח שוויון זכויות לכל אזרחיה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא יהודית, לא דמוקרטית? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, השאלה שלכם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> עד החוק הזה לא הייתה לנו מדינה? לא היה לנו דגל? לא היה לנו המנון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יחימוביץ. חברת הכנסת יחימוביץ, אני חושב שפעם ראשונה מאז אני יושב-ראש, אני קורא אותך לסדר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זו פעם ראשונה בחיי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אז את קרואה לסדר בפעם הראשונה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> את כל זה יש היום. מה חדש? <זהבה גלאון (מרצ):> מה היה רע עד היום? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, אם הדברים הללו היו ברורים כל כך מלכתחילה – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, את – – – במדינה שלי צריך לקרוא לסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זאת אומרת, מדינת לאום של היהודים ושוויון זכויות לאזרחים – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אתה היית אסיר ציון. בשביל מדינת ישראל – – – לפני החוק? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מדוע היה צריך לחוקק את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? הרי הדברים היו ברורים במסמכי היסוד הללו. <זהבה גלאון (מרצ):> באמת, מה עניין שמיטה להר-סיני? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והסיבה שחוקקו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו 44 שנים לאחר מגילת העצמאות, זה משום שהדברים האלה הפסיקו להיות ברורים, משום שהיו שערערו על זכויות האזרח – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני ראש הממשלה, למי לא ברורים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – היו אלה שקראו תיגר על העיקרון הזה, ועל כן חוקקו חוק-יסוד, על מנת לעגן אותם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מי שלא ברור לו, שיקום. <איתן כבל (העבודה):> מי לא ברור לו? <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה מדבר כמו במרכז הליכוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, ואת חבר הכנסת רוזנטל – בפעם הראשונה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> כמו במרכז הליכוד אתה מדבר פה. זה כנסת ישראל. תתבייש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, אני חושב שחברי הכנסת מהאופוזיציה, שאני שמעתי אותם בקשב רב, מתקשים מאוד לשמוע את הטיעונים ביחס לשאלות ואת התשובות על השאלות שהם שאלו. ואני נותן את התשובות האלה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> הטיעונים לא נכונים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בצורה מסודרת, ולכל אחד מהם הייתה וישנה הזכות לומר את דברו בזמנו. אבל אי-אפשר לנסות להשתיק תשובה אמיתית וכנה ומסודרת. <זהבה גלאון (מרצ):> כל הזמן אתם עושים לנו את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ובכן, השאלה שאני שואל: מדוע? ואדוני, אני מצפה ממך לאפשר לי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> היא שקרית, היא לא אמיתית. <יצחק הרצוג (העבודה):> הצגת בחירות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מדוע היה צורך לחוקק את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה עניין שמיטה להר-סיני? על מה אתה מדבר בכלל? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אם הזכויות הללו של האזרחים מוגנות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, קריאה שנייה לסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא שמעתי את הראשונה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כנראה מאוד – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אי-אפשר לשמוע. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כדי להגן על המיעוט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אני מבקש ממך. <איתן כבל (העבודה):> אופיר, בינתיים אתה ראשון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> משום שהיו שקראו תיגר על הזכויות של האזרחים, והיה צורך לעגן את הזכויות הללו, את הנדבך האחד, הנדבך של הדמוקרטיה – – <תמר זנדברג (מרצ):> זה ממש לא נכון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – היה צורך לעגן אותו בחוק-יסוד. <מיכל רוזין (מרצ):> ממש לא נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל מן הרגע שעיגנו זאת בחוק-יסוד נוצר חוסר איזון – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אולי תסביר הזכויות של מי. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה – קריאה שלישית, נא לצאת. נא לצאת, חבר הכנסת אגבאריה. (חבר הכנסת עפו אגבאריה יוצא מאולם המליאה.) <יצחק הרצוג (העבודה):> זה לא נכון. זה נגד בית-המשפט העליון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בין זכויות האזרח, זכויות הפרט וזכויות הלאום שלנו. <תמר זנדברג (מרצ):> אז מה, זה עונש קולקטיבי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> וחוסר האיזון הזה בא לידי ביטוי במצבים שונים. אני רוצה לתת שתי דוגמאות, אנשים יבינו אותן מייד. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה משכתב את ההיסטוריה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> המסתננים שחודרים למדינת ישראל הם בני-אדם, הם נהנים מהזכויות של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הם בני-אדם, יש להם זכויות, על כך אין עוררין. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל מי הם? – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל כשבאים לדון אם הזכויות שלהם גוברות על הזכות שלנו לשמור על מדינת הלאום של העם היהודי, נוצר חוסר איזון. כנ"ל באיחוד משפחות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל השאר, אתה לא מכיר בזהות שלהם? <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לפלסטינים שרוצים איחוד משפחות יחד עם בני-המשפחות שלהם במדינת ישראל, גם להם יש זכויות, אי-אפשר לערער על זה. אבל הזכויות הללו מתנגשות עם הרצון שלנו לשמור על מדינת ישראל כמדינת הלאום. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ובכן, נוצר במהלך השנים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת תמר זנדברג – קריאה שלישית לסדר, נא לצאת. נא לצאת, חברת הכנסת זנדברג. (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – נוצר במהלך השנים חוסר איזון – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא מכיר בזהות שלהם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – חוסר איזון מובהק. <באסל גטאס (בל"ד):> המדינה הגזענית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש שני יסודות: יהודית ודמוקרטית. ונוצר חוסר איזון ביחס למשקל של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יהודית וגזענית, תגיד ככה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ועל כן יש צורך בשני חוקי-היסוד, גם בחוק כבוד האדם וחירותו וגם בחוק הלאום. היה צריך, לדעתי, לחוקק את שניהם באותה עת, אבל לא עשו זאת. אבל מה שחסר פה היום זה לא רק איזון, וזה ברור לכל אחד. <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה אפילו רובי ריבלין ומשה ארנס מתנגדים לך? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה שיש פה זה דבר אחר – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והדבר האחר שיש – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> הם פחות פטריוטים ממך? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וזה קרה בדיוק כפי שזה קרה לגבי שאלת זכויות האזרחים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה הפריימריז לליכוד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש מי שקורא תיגר על זכויות הלאום של העם היהודי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך זה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ומי שלא רואה את זה טומן ראשו בחול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך? מה – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> קוראים תיגר מן החוץ – – <יצחק הרצוג (העבודה):> פרנויה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וגם מבפנים – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> איך כל כך – – – <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> איך כל כך – – – איך זה קרה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – על היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> איך זה קרה שנעשינו כל כך – – – איך? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו שומעים את זה, כמובן, למשל בארגון "עדאלה". ארגון "עדאלה" אומר – הוא מציע חוקה, הוא דורש חקיקה, הוא דורש את ביטול ההמנון, הדגל, בכלל מדינה א-לאומית, בכלל פדרציה – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ויש עוד ארגונים רבים נוספים. <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – אז ארגון "עדאלה" דרש, אז מה? <באסל גטאס (בל"ד):> – – – מסרב שתהיה לכם עדיפות. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מספיק היה לשמוע את חבר הכנסת – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – "עדאלה". <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – חבר הכנסת באסל גטאס. שמעתי אותך; הרי אתה מדבר באופן ברור, אינך מכיר אפילו בשביב, במילימטר אחד, של זכות לאומית שלנו על הנגב, על הגליל, על חלק כלשהו של מדינת ישראל. <מירי רגב (הליכוד):> זו לא הבעיה. הבעיה היא עקרונית, הבעיה היא היהודים מול הערבים. <באסל גטאס (בל"ד):> זה עבר בבג"ץ – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הרי ברור לגמרי – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> היה כן עם זה, אתה גם אומר זאת. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כלומר, יש עוררין – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – העצמית שלכם, היהודים הישראלים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מבית ומחוץ על עצם היותה – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – של מדינת ישראל מדינת לאום. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והדבר הזה נתמך – עם ארגונים, עם עמותות – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – NGOs, וגם ממשלות – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה עם יוקר המחיה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שוללים את זכותם של היהודים למדינת לאום של עצמם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה עם יוקר המחיה? – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתה מכוון שתהיה לכם עדיפות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ועכשיו, כשלא נעים לכם, אתם לא רוצים לשמוע, אני יודע. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל זה דיון על יוקר המחיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל תשמעו בכל זאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יחימוביץ. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ויש גם ערעור מן החוץ. <באסל גטאס (בל"ד):> זו תוכנית מעוגנת בחוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת באסל גטאס, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <קריאות:> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שיגיד את האמת, זה הפריימריז בליכוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, בפעם השנייה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תחרות, זו תחרות בין הגזענים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, שיגיד את האמת, זה הפריימריז בליכוד, נקודה. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש מי שמתנגד – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין פה חוק כזה. <באסל גטאס (בל"ד):> אין צורך, רק על זה לא מתחרים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש לו כל הדברים שהצהיר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, ראיתי, ראיתי, חבר הכנסת מסעוד גנאים. זהו? אוקיי. מצוין. <נסים זאב (ש"ס):> – – – במשק, לול של תרנגולים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נסים זאב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תמשיך לשמוע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גנאים, פעם שלישית, נא לצאת. ממש אני לא יודע מה לעשות, פשוט לא מבין מה לעשות כאן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בסדר, יוצא. (חבר הכנסת מסעוד גנאים יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ניסיתי בדרך טובה, ניסיתי בשכנוע כל פעם, לא מבין מה לעשות עם זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש מי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למה מזמנים אותו אם לא נותנים לו לדבר? לא מבין. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש ערעור יסודי וקריאת תיגר על היותה של מדינת ישראל מדינת לאום. מי שלא רואה את זה – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מי שלא רואה את הדבר הזה – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא שומע כאן את חברי הכנסת ולא שומע גם את הערעור שבא מצד הרשות הפלסטינית, שמסרבת בכל תוקף, בכל תוקף – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> שהרשות תהיה מחויבת לחוק שאנחנו נחוקק? מה הקשר? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – – <מירי רגב (הליכוד):> את לא מחוקקת – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וכמובן "חמאס", שהביע את התנגדותו לחוק הלאום. טוב, אני מבין למה ה"חמאס" מתנגד לחוק הלאום – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> עכשיו אתה נותן להם סיבה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל אני לא יכול להבין למה כמה מטובי ידידי, טובי ידידי, מתנגדים לחוק הלאום הזה. <יצחק הרצוג (העבודה):> הוא באמת חושב שיש לו ידידים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואגיד לכם גם למה. אני מתנגד למדינה דו-לאומית. <זהבה גלאון (מרצ):> גם אנחנו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה מדינה חד-לאומית. <אראל מרגלית (העבודה):> אז מה אתה הולך לעשות בנדון? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כלומר, יש מדינת ישראל – – <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> מה אתה הולך לעשות בנדון? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מדינת הלאום של העם היהודי, ויש בה כמובן לא-יהודים, שהם אזרחים שווי זכויות. על זה אין ויכוח. על זה אין ויכוח. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איזה שוויון זכויות? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל מי שמדבר בה בעת על שתי מדינות לשני עמים – – <אראל מרגלית (העבודה):> כן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ומתנגד למדינת הלאום של העם היהודי פה, באחת מהן – – <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו לא מתנגדים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אומר דבר והיפוכו. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> לא מתנגדים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מצד אחד אומרים: לפלסטינים כמובן מגיעה מדינת לאום משלהם – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מה זה קשור? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מדינת לאום פלסטינית, על זה אין ויכוח. אגב, במדינה הזאת אין שוויון זכויות ליהודים, כי אין יהודים, הם מגורשים – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זה נקי. <אראל מרגלית (העבודה):> מי אמר? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל במדינת הלאום שלנו, זה לא – – – <אראל מרגלית (העבודה):> מי אמר? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – כאן לא תהיה מדינת לאום, כאן תהיה מדינה – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מעורבת, יהודית-ערבית, מדינה א-לאומית. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> תעשה משא-ומתן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, אדוני. חבר הכנסת מרגלית – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מתנגד למדינה דו-לאומית, ולכן אני מצדד בחוק הלאום. הוא תחת תיגר. האמונה שלי שצריך להעביר את החוק הזה לא נולדה אתמול, הצהרתי על כך ביום העצמאות הקודם. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עמדתי ב"היכל העצמאות" ואמרתי: הגיע הזמן לעשות את האיזון, האיזון הנדרש – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מפר את האיזון. אתה מפר את האיזון שאתה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בין חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והחוק שלנו, חוק הלאום. <נסים זאב (ש"ס):> קודם כול איזון בממשלה, אדוני ראש הממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זאב – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ישראל – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – הממשלה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, חבר הכנסת זאב. <באסל גטאס (בל"ד):> למה ביטלת את ועידת ראש הממשלה לענייני ערבים? למה ביטלת? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית – – <באסל גטאס (בל"ד):> למה ביטלת את ועידת ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ולאור זאת, לאור הצורך הכפול – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – 1. יצירת האיזון; 2. הדיפת כל אלה שקוראים תיגר על הבית הלאומי שלנו – לאור זאת, אני נחוש לקדם את חוק הלאום בנוסח שאני אביא, כי לנגד עיני עומדת מטרה אחת: להבטיח את קיומו ועתידו של העם היהודי בארצו. החוק הזה יסכל יוזמות לפגוע בצביונה היהודי של המדינה, הוא ימנע ניסיונות לשנות את ההמנון, ההמנון הלאומי, והדגל שלנו. <מירי רגב (הליכוד):> דגל של העם היהודי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מי ישנה? מי ישנה? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הוא יסכל כל ניסיון להציף את ישראל בפליטים פלסטינים בכל דרך, ובמיוחד באמצעות איחוד משפחות; הוא יעמוד כטריז בפני מי ששואף לכונן אוטונומיה ערבית בגליל ובנגב – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> יש מישהו שרוצה לשנות – – –? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הוא יאפשר להתמודד טוב יותר עם תופעת – – <מרב מיכאלי (העבודה):> מי רוצה לשנות? מדינה ערבית – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ההסתננות הבלתי-חוקית למדינת ישראל. <אראל מרגלית (העבודה):> על מה אתה מדבר? <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני חי בסרט. בסרט. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ולכן, החוק הזה נחוץ היום יותר מתמיד. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כפי שהחוק ההוא היה נחוץ אז, החוק הזה נחוץ עכשיו. אני חושב שהוא היה נחוץ כבר אז. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה עם יוקר המחיה? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אלה עקרונות היסוד של חוק הלאום שאני מביא: א. – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> וזו התשובה שלך ליוקר המחיה, אני מבין. <מרב מיכאלי (העבודה):> כן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ארץ-ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, ליוקר המחיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ומקום כינונה של מדינת ישראל. <שלי יחימוביץ (העבודה):> החוק הזה יוריד את יוקר המחיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ב. מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, ובה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית על-פי מורשתו התרבותית וההיסטורית. <אראל מרגלית (העבודה):> זו מגילת העצמאות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ג. הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי. <באסל גטאס (בל"ד):> מי זה העם היהודי? <קריאות:> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> מה זה העם היהודי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ד. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת באסל גטאס, פעם שנייה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל ומקיימת את זכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה על-פי כל דין. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה זכויות אישיות? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו תסבירו לי לָמה אתם לא מסכימים; לְמה אתם לא מסכימים כאן? תסבירו לי. <מירי רגב (הליכוד):> מילא מרצ וגם – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה לדעת. <באסל גטאס (בל"ד):> שהחוק יגדיר מה זה העם היהודי, מי זה יהודי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה עם השוויון? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בחוק הזה אין – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מע"מ אפס – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא, זאת הייתה שאלה רטורית. אני מפרש את ראש הממשלה, זו הייתה שאלה רטורית. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מוכנה להשיב לו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וחברת הכנסת גלאון, אני מזכיר לך שיש לך כבר שתי קריאות לסדר, אז לא – כל כך לא נעים לי להוציא אותך. <משה גפני (יהדות התורה):> מה עם מע"מ אפס? <קריאות:> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> שהחוק יגדיר מי זה העם היהודי. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא מצדיק את מע"מ אפס. מה עם יוקר המחיה? <באסל גטאס (בל"ד):> מי זה יהודי? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זהו, תם שלב השאלות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה עם העלייה של 57% במחירי הדיור? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עכשיו תשובות של ראש הממשלה. חברת הכנסת יחימוביץ, נו, באמת, באיזה מצב אתם מעמידים אותי? את וזהבה גלאון. <מרב מיכאלי (העבודה):> זה לא אנחנו, זה ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> באמת, את הספסל הראשון אני אתחיל לקרוא לסדר. <מרב מיכאלי (העבודה):> זה ראש הממשלה מעמיד אותך במצב הזה, אדוני היושב-ראש. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני לא זוכר שאמרנו – – – לראש הממשלה, באמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. אני באמת מנסה בטוב, אבל זה לא הולך. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> קוראים לזה פרנויה, אדוני ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. <זהבה גלאון (מרצ):> זה מראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרתי שאני אתייחס גם לנושאים האחרים – – <זהבה גלאון (מרצ):> פרנויה. <מרב מיכאלי (העבודה):> פרנויה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואני מתייחס לנושאים האחרים, דובר אחר דובר. <מירי רגב (הליכוד):> אל תתייחס, הם ממילא לא שומעים כלום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, חברת הכנסת מירי רגב. האיזון הקדוש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דובר אחר דובר של האופוזיציה, וזה לא רק עכשיו, זה גם בימים שקדמו לדיון הזה, בכל יום, בכל שעה, כל דובר מסביר ואומר: אדוני ראש הממשלה, אתה ראש הממשלה – חברת הכנסת רצתה לדעת, אז בדקתי, תשע שנים – ואז אני שומע את הטיעון השחוק – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא זכרת כמה שנים אתה ראש ממשלה? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מה עשית? מה עשית בכל שנותיך כראש ממשלה? <אראל מרגלית (העבודה):> נכון, מה עשית? <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, מה עשית? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל מבחינתכם – – <מרב מיכאלי (העבודה):> למה? עשית, עשית: הסתת, פירקת, הפרטת, עשית המון. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – יש לכם נוסחה פשוטה: אם לא פינית לא עשית. <יצחק הרצוג (העבודה):> אוי, נו, באמת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אם לא פינית שטח, לא עשית. זה נכון, לא פיניתי, ולא התפתיתי כמוכם – – <מרב מיכאלי (העבודה):> פינית – – – <אראל מרגלית (העבודה):> זה אתה אומר לנו – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – למסור שטח כדי שיהפוך לשלוחה איראנית בגבולותינו – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה עם השכר שנשחק? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל בכל השנים אני פועל – – <מרב מיכאלי (העבודה):> פינית הרבה אנשים – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לביצור ביטחונה של מדינת ישראל מול האסלאם הקיצוני ששוטף את המרחב. זה לא מספק אתכם. זה נכון, אני חייב להגיד, אי-אפשר לסגור – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הרמטית את המדינה – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני ראש הממשלה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בפני השפעת הג'יהאד העולמי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, קריאה ראשונה נוספת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל עשינו הכול כדי לפגוע בעוצמה באויבינו – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ופעלנו באחריות כדי שלא לדרדר את האזור למאבק אלים יותר. <אראל מרגלית (העבודה):> מתי פגענו בעוצמה – – –? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל אתם, אתם לא מספיק לכם. כי אתם אומרים: במצב הזה, של המזרח התיכון המעורער – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – המתבקע, אדוני ראש הממשלה, תפוס יוזמה – – <אראל מרגלית (העבודה):> כן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – פנה שטח, קפוץ מהצוק למטה למטה, בתחתית – – <אראל מרגלית (העבודה):> לא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – תמצא פוך ושושנים. <אראל מרגלית (העבודה):> לא, זה לא מה שאנחנו אומרים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואני אומר: היום, היום אני אמצא שם את "דאעש", היום אני אמצא שם את "חמאס". ואני עומד על כך שמולנו יהיה שותף שיכיר במדינת הלאום של העם היהודי – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שיהיו סידורי ביטחון עם נוכחות ארוכת טווח של צה"ל וכוחות הביטחון שלנו. אלה הדברים שאני עומד עליהם. אבל מבחינתכם: לא פינית – לא עשית. ושאלתם: מה עשית? ובכן, תשע שנים אני ראש ממשלה. אני יכול להגיד לכם שכשאני התמניתי לראש ממשלה בפעם הראשונה, אם היית לוקח חופן דולרים, חופן דולרים, ומוציא אותם מהמדינה, או חלילה חזרת ולא הפקדת אותם או לא קיבלת אישור מפקיד של בנק ישראל – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – בקדנציה הראשונה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא היית יכול לפעול. יכולת כמובן לעשות דבר אחר: יכולת – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ללכת לחלפני הכספים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אילן גילאון, קריאה שנייה לסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ברחוב לילינבלום בתל-אביב. אז יום אחד – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> כולם מצבם טוב יותר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – יום אחד ביטלתי את כל הפיקוח על מטבע חוץ והפכתי את ישראל למדינה מודרנית. אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <קריאה:> כל הכבוד – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בכלכלה, לקחנו שלל של רפורמות, שלל של רפורמות שלקחו את מדינת ישראל, שהייתה עם תל"ג לנפש נמוך מזה של יוון, נמוך מזה של קפריסין, ועברנו את קפריסין ועברנו את יוון ועברנו את איטליה – – <אראל מרגלית (העבודה):> היום אתה בהאטה הגדולה במשק מאז 2008 – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ועברנו את ספרד ובקרוב גם נעבור את צרפת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, קריאה שנייה לסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לקחנו את כלכלת ישראל והזנקנו אותה – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, קריאה שנייה לסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <מרב מיכאלי (העבודה):> שכחת – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> פגעת בעניים. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – עיכבנו את איראן. פעלנו כדי להטיל סנקציות על איראן, כדי לעכב את תוכנית הגרעין שלה, ועכשיו, כדי למנוע הסכם רע שיסכן את ישראל והעולם כולו. אבל אצלכם, אצלכם: לא פינית – לא עשית. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ציידנו את צה"ל באלפים, אלפים של מיירטים של "כיפת ברזל" – – <קריאה:> – – – מאז התמנית – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אלפים, אלפים, מה שנתן הגנה לאזרחי ישראל. אבל אצלכם – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא פינית – לא עשית. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא פינית – לא עשית – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> במבצע "צוק איתן" הנחתנו מכת מחץ על ה"חמאס", אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מיכאלי, קריאה שנייה לסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו מחברים את הנגב והגליל באמצעות כבישים, רכבות, מחלפים, מנהרות, גשרים – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו סתמנו, בלמנו לחלוטין את הכניסה של מחבלים – של מסתננים למדינת ישראל – – <קריאות:> – – – <איתן כבל (העבודה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – המדינה היחידה שהצליחה להשתלט על גבולותיה – – <איתן כבל (העבודה):> – – – מה עשינו – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל, חבר הכנסת כבל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו עושים סיבים אופטיים מקריית-שמונה עד אילת – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <איתן כבל (העבודה):> לא פינית – לא עשית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ריכוזיות: הקמתי את ועדת הריכוזיות, שברנו את משטר הפירמידות, אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו הופכים את באר-שבע לבירת הסייבר של ישראל, אחת מערי הסייבר החשובות בעולם, אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו הקמנו בית-ספר לרפואה בגליל, דבר חדש שנותן תחזית עצומה לגידול בצפת וסביבתה – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הבאנו חינוך חינם לילדים מגיל שלוש, אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. אנחנו הנהגנו שמים פתוחים, ביטול האגרה, אבל אצלכם: לא פינית – לא עשית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא פינית – לא עשית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז יש לנו עוד הרבה מה לעשות, זה אני אגיד לכם. עשינו הרבה מאוד. אני חוסך בזמן, אדוני היושב-ראש, ולא מפרט את כל הדברים שעשינו – – <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – היה צריך להיות – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ויש לנו עוד הרבה מה לעשות, כולל בהפחתת יוקר המחיה – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני ראש הממשלה, אל תפנה – תעשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – על-ידי, בין השאר, הורדת מכסים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני ושר האוצר מאמינים שהדבר הזה יכול לתת הורדה משמעותית ומהירה במחירי המזון. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל ביחס לטענתכם החוזרת ונשנית – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא פינית – לא עשית, אני משיב לכם – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא פיניתי, ועשיתי ונעשה עוד הרבה מאוד למען מדינת ישראל ואזרחיה, מדינת הלאום של העם היהודי. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה. מה זה? מה זה? <מירי רגב (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא ייאמן. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. <קריאה:> ראש הממשלה נבחר על-ידי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבקש – איך אומרים בגן: מי התחיל? אז נחמן שי התחיל היום. נחמן שי התחיל היום. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, אתה בלחץ. וואו, כמה שאתה לחוץ. יש לי חדשות בשבילך: גם פינית את חברון, גם הצבעת בעד ההתנתקות, פינית תושבים מבתיהם ודירותיהם בדיור הציבורי, פינית את המקררים של אזרחי ישראל, פינית להם את הכיסים ואת הארנקים, פינית להם את העתיד של ילדיהם. אז פינית ולא עשית כלום. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ואני רוצה להודות בפתח הדיון הזה לחברתנו זהבה גלאון, שיזמה אותו, ולחברי וחברותי מן האופוזיציה ולחברי וחברותי מן הכנסת שנשאו כאן דברים על נושא יוקר המחיה. רק חבל שראש הממשלה לא הזכיר את זה בכלל. לא טרח להזכיר את זה. ברור, כי זאת הטקטיקה החדשה: רק להסוות את הבעיות האמיתיות של האזרחים ולהתמקד בשיח של שנאה, שמלבה יצרים. ודי להקשיב לדבריו של נשיא המדינה אתמול כדי להבין לאן אתה מוביל אותנו, וכדאי שאני אתייחס לזה, אדוני ראש הממשלה. <יעקב מרגי (ש"ס):> למה אתה לא – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אני כאן כדי להתריע מפני הנזק הבין-לאומי חסר התקדים שאתה גורם בימים אלה למדינה שלנו בעיסוק בחוק הלאום. אני אפנה אותך למאמר בעיתונו של רופרט מרדוק, עמוד ראשון, ידידך רופרט מרדוק, Times of London, שקובע: ישראל קובעת אזרחים סוג ב'. זה מה שאתה מייצר – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> שקר וכזב. אתה חוזר על הדברים האלה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> זה מה שאתה מייצר במהלך חסר אחריות – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר אקוניס, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – כשהעולם המערבי, העולם המערבי – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – אתה מתסיס את כל הערבים. תתבייש – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – עוקב בדאגה אחר הדיבוק שאחז בך, אדוני ראש הממשלה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> שקרן. שקרן גדול. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני לא שקרן – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אקוניס, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – מכיוון שזה מופיע – – – <קריאות:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – שונאי ישראל – – – הערבים שונאי ישראל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אקוניס, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת. חבר הכנסת אקוניס, נא לצאת מן האולם. <יצחק הרצוג (העבודה):> ורק כדי להראות כמה אני לא שקרן – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לצאת מן האולם, חבר הכנסת אקוניס. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – הכותרת של ה-Times of London אומרת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. (חבר הכנסת אופיר אקוניס יוצא מאולם המליאה.) <יצחק הרצוג (העבודה):> – – Israel set to make Arabs 'second-class citizens'"" – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה מה שאתה אומר. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – ואני מביא זאת כדוגמה מפני שאנחנו דורשים מן העולם – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – אנחנו דורשים מן העולם, במיוחד העולם הנאור, לראות בנו דמוקרטיה מערבית מפותחת ומתקדמת, ומסתבר שוב שמה שאתה דורש מכל העולם, אתה לא דורש מאתנו. נאה דורש, נאה מקיים – כנראה לא בגנון שלך. <מירי רגב (הליכוד):> מישהו פגע בדמוקרטיה? <יצחק הרצוג (העבודה):> מחר, אדוני היושב-ראש, תיערך האזכרה השנתית לדוד בן-גוריון, ראש ממשלתנו הראשון. אני אקריא בפניכם קטע קצר מתוך מגילת העצמאות, שאותה הוא הקריא בה' באייר תש"ח: "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". ואני שואל אותך, אדוני ראש הממשלה, מה קרה לך שבהתנהלותך ובהתנהגותך אתה מפנה עורף לעקרונות האלה? מה כל כך בער לך להעלות דווקא כעת את העיסוק בחוק הלאום ולערער את העקרונות הללו, המפורטים במגילת העצמאות? והתשובה היא שרק ראש ממשלה חסר ביטחון עצמי, ללא חזון וללא תוכנית, נזקק לפלפולים מילוליים – – <מירי רגב (הליכוד):> חצוף, חצוף. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – כדוגמת חוק הלאום כדי להצדיק את המובן מאליו. מגילת העצמאות, מסמך היסוד שלנו, הייתה מספיק טובה לנו כשעוד היינו מיעוט של 600,000 איש. והיום, 66 שנה אחרי הקמת המדינה, כשאנחנו כבר 8 מיליון ישראלים, שהם הלאום הישראלי המיוחד והמרהיב, אנחנו צריכים את החוק הזה? התוצאה הישירה שלו היא לא חיזוק המדינה אלא סכנה לאובדנה כמדינה ולו רק כשוויונית. ואני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה, בניגוד לחלק מחברי באופוזיציה, אני חושב שבהסכם עם הפלסטינים צריכה להיות הכרה הדדית במדינת לאום, כל אחד של מדינתו. זה מופיע גם בהכרזות קודמות, גם של ראשי הרשות הפלסטינית. אבל מה שאתה עושה כשאתה מביא חוק כאן, בכנסת, כדי לשנות את האיזון בתוך החברה הישראלית, אתה מחלל את הדמוקרטיה הישראלית. וחברות וחברים, זה לא רק חוק הלאום. כל מי שעיניו בראשו שואל את עצמו מדי בוקר איזו סנוקרת חדשה נתניהו וחבריו ישגרו היום כנגד האינטרס הציבורי. הציבור כבר מבין שהפתרון שלכם, שרי הממשלה, למצוקותיו הוא להתעסק בסמלים ולהתכתש סביבם ולהתמקד סביבם. שם אין ירושלים בוערת, שם אין מחירי דיור, שם אין שכר חציוני של 5,493 שקלים ואין מילקי. יש לכם אינטרס פוליטי, במיוחד לך, ראש הממשלה, לדבר עוד ועוד על הלאום, כדי שהישראלים לא יעסקו ולא יתמקדו בבעיות האמיתיות – במחסור בחשבון הבנק שלהם, בחוסר יכולתם לקנות דירה או לקנות בסופר. ביבי, ישראל תקועה אתך, ואתה תקוע בלי תשובות אמת לאף אחד. רבותי חברי הכנסת, חלפו שנתיים פחות רבע מאז כינון הממשלה הזאת, וכולם מבינים, אופוזיציה וקואליציה, אחרי ששמענו את כל התירוצים, שלישראל דרוש רק דבר אחת כעת: התפטרות ראש הממשלה והחלפת הממשלה. אתה יודע – אתה יודע זאת, מר נתניהו, ולעתים ממש צר לי עליך. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – על זה אתה מדבר. <יצחק הרצוג (העבודה):> בניגוד למה שאמרת, מה אתה משאיר אחריך? איזה הישגים מתקופת כהונתך ייכנסו להיסטוריה? הקמפיין נגד הגרעין האיראני? הטיפול המביך ביוקר המחיה והדיור ובפערים החברתיים? <מירי רגב (הליכוד):> איזה אפס עשית משר הרווחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <מירי רגב (הליכוד):> היית שר הרווחה הכי גרוע; שר הרווחה הכי גרוע שיכול להיות היית אתה. <יצחק הרצוג (העבודה):> נו, בסדר גמור, את מחלקת ציונים. דוברת צה"ל לשעבר. הזיגזוגים החוזרים ונשנים בפעולתך המדינית, הכלכלית, החברתית והפנים-ישראלית? <אראל מרגלית (העבודה):> אולי תעלי להר-הבית? מה דעתך? יש איזה שקט כרגע. <יצחק הרצוג (העבודה):> נכון לרגע זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, בזה עוד לא נתקלתי – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אנחנו, נכון לרגע זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – בזה עוד לא נתקלתי. שנייה, אדוני ראש האופוזיציה. בזה עוד לא נתקלתי, אבל במהלך נאום של ראש האופוזיציה אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית ומבקש ממך לצאת. בזה עוד לא נתקלתי. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא, אדוני ישאיר את חברינו לאופוזיציה ויכניס אותם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אני לא. וגם חברת הכנסת מירי רגב קרואה לסדר בפעם השלישית, ומתבקשת לצאת. בזה באמת עוד לא נתקלתי. עוד לא ראיתי דבר כזה. בבקשה, אתם מקוזזים עד להצבעות. אדוני ימשיך. (חבר הכנסת אראל מרגלית יוצא מאולם המליאה.) (חברת הכנסת מירי רגב יוצאת מאולם המליאה.) <יצחק הרצוג (העבודה):> נכון לרגע זה אנחנו תקועים אתך, אבל מועד נוסף לא יהיה. אתה מסיים את מועד ג', שגם אותו קיבלת בחסד מהציבור, בכישלון מהדהד, כישלון כואב לכל אחד ואחת מאזרחי המדינה. אבל אם להיות מדויק, בכל זאת הטבעת חותם מסוים בכמה תחומים, שתרשו לי ואני אמנה אותם, כדי שהציבור ישפוט. איראן כמדינת סף גרעינית; תראה כמה רוח עשית, כמה שקדת על נאומים חוצבי להבות, ואחרי כל ה-show הזה, מה בדיוק השגת? התשובה היא שאיראן, מאז תחילת כהונתך, הגיעה כעת למצב של היותה מדינת סף גרעינית. בדיוק מה שביקשת למנוע. אבל ביצועיך כרגיל השיגו את התוצאה ההפוכה. לחימה בטרור. אתה ואתם זוכרים את הסלוגן בבחירות 2009: "נתניהו חזק מול ה'חמאס'". חמש שנים עברו, והציבור שואל: חזק מול ה"חמאס"? אולי חזק בדיבורים? אז כדאי לומר את גרסת 2014: נתניהו מחזק את ה"חמאס". כן, למרות היריבות הפוליטית בינינו, אדוני ראש הממשלה, אין לך מושג כמה אני מצטער על כך. אני קודם כול אזרח, ואין דבר שהייתי רוצה יותר מראש ממשלה מוצלח ומצליח. אבל למגינת לבנו אתה ראש ממשלה שנכשל, ובגדול. לכידות חברתית. תראה מה קורה בחברה הישראלית. תראה כמה הכול מפולג ומסוכסך. תסתכל סביב. אתה יודע מה הזכרת לי בדבריך? את אותה נימה של פלגנות שנהגת בה בקדנציה הראשונה שלך: הם מפחדים, הם בוגדים, הם עושים הכול נגד המדינה. ככה נשמעת כאן. אתה לא רואה מה קורה כאן? אתה רואה איך אתה במחדליך שם קץ לדמוקרטיה? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אתה מבין שהאמירות החמורות שלך ושל חבריך מובילות את הדורות הבאים לדבר שממנו נמנענו ונמנעו מייסדי המדינה לכל אורך השנים? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> חברי וחברותי חברי הכנסת, אל תטעו. ביבי נתניהו זה פייגלין, ופייגלין זה ביבי נתניהו. הפנאטיות העיוורת והמסוכנת גם היא צבועה בצבעים פלסטיים כאלה ואחרים, אבל היא אותה פנאטיות, עיוורת ומסוכנת. וגם בטיפול במרקם החברתי התוצאה היא אפוא אפס. טיפול בדיור וביוקר המחיה. מה אני אגיד לך, מחירי הדירות האמירו בתקופת כהונתך לשיא בלתי נתפס. אמרה שלי יחימוביץ, 57%. זוגות צעירים כבר לא נלחמים על דירה משלהם ומסתפקים בשכירות, כי הבינו שאת הטבו הם כבר לא יפגשו פנים אל פנים כל עוד אתה בשלטון. מחירי המזון משתוללים כלפי מעלה. אנשים לא סוגרים את החודש. המשכורות מספיקות להם בקושי שבועיים. דוח ה-OECD מאתמול קובע שישראל נמצאת במקום מביש בכל הקשור להשקעה בתקציבים חברתיים, יחד עם מדינות כמו צ'ילה ומקסיקו, וחבית חומר הנפץ הזאת מאיימת להידלק בכל רגע. ומה אתה עושה? דבר אתה לא עושה מלבד להפיל את האשמה על שר האוצר שלך, שלא חסרה לו ולעמיתיו מנה גדושה של אחריות לכישלון הזה, אבל זה אומר מנהיגות לעילא ולעילא. ממש מנהיגות לעילא ולעילא. ואני חוזר ואומר בפעם האלף: במקום ללכת עם הראש בקיר, היה נכון להסיר את המע"מ ממצרכי המזון והתרופות, כפי שמקובל בהרבה ממדינות המערב, ובמקביל להפחית דרמטית את מחירי המכרזים של מינהל מקרקעי ישראל. אם היו הולכים לפי הצעתי, כבר מזמן יוקר הדיור היה יורד באופן שוויוני בצורה דרמטית. מקרו-כלכלה. תפסת פעם את עצמך ותפסו אותך כמר כלכלה. יש כמובן מחלוקת על כך, אבל גם את התואר הזה הפסדת, ובגדול. הצמיחה שלילית, המשק בהאטה חריפה. חטפנו מכה ואזהרה חמורה מאוד בדירוג האשראי. כל הפקידות הכלכלית הבכירה והמקצועית מתנגדת למהלכים שאתה מוביל. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה לא מבין מה אתה מדבר. איזה "חטפנו". אין לך שום יכולת להבין. <יצחק הרצוג (העבודה):> גם כאן הציון שלך הוא נכשל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לך שום הבנה. אם אתה אומר את זה אין לך הבנה. <יצחק הרצוג (העבודה):> גם כאן הציון שלך הוא נכשל. בוא נבחן. בוא נבחן את מדיניות החוץ. אולי כאן נגלה איזו הברקה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה הבעיה? אתה ברשימה, אין פריימריז אצלך, מה אתה מפחד? <יצחק הרצוג (העבודה):> בוא נבחן את מדיניות החוץ שלך. גל ההכרה במדינה הפלסטינית נמשך ומתרחב בכל רחבי תבל, במיוחד באירופה, וכל זה מעל לראשך. הממשל האמריקני מאמין לך בערך כמו שאתה מאמין לשרים שלך. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על העוינות כלפינו באו"ם ובמועצת הביטחון. אם למישהו היה ספק, גם בתחום יחסי החוץ התוצאה היא כישלון מהדהד. רבותי, חברי וחברותי חברי הכנסת, מכל אלה עולה מסקנה אחת: מדינת ישראל חייבת הנהגה אחרת, הנהגה מובילה ויוזמת, כזו שפועלת מדי יום, שעה ודקה לקידום ענייניהם של האזרחים, ולא כזו שנמנעת מקבלת החלטות מכריעות. אגב, בהזדמנות זו אולי יסביר לי מישהו מה הסיפור עכשיו עם עיכוב המינוי של הרמטכ"ל. לא נמאס לך, אדוני, לעשות תמיד, אבל תמיד, את הדברים כל כך עקום? תאשר כבר את המינוי של הרמטכ"ל ותפסיק את הסאגה המיותרת הזאת. אני מזכיר לך שזו לא המדינה הפרטית שלך, ואתה לא יכול לשחק בצבא כראות נפשך. כבוד היושב-ראש, הגענו לשעת הכרעה. אני אומר כאן, מעל הדוכן הזה: עוד קדנציה כזאת ואבדנו. כל רגע שהממשלה הזאת מכהנת הוא סכנה ממשית לעתיד המדינה; שלא יהיה לאף אחד ספק. כיושב-ראש מפלגת העבודה אני יודע שמצפה לנו עבודה רבה מאוד אחרי הבחירות. נשקם את הכלכלה, נבנה מערכת יחסים ואמון עם מדינות העולם ועם בעלות בריתנו – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – אין לך מפלגה בכלל. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – נחדש מחדש את האמון עם האמריקנים, נטפל ביוקר המחיה, בדיור, במעמד הביניים, נילחם בעוני ונפרוץ דרך למשא-ומתן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> קשקוש. <יצחק הרצוג (העבודה):> הממשלה בראשותי תאחה את הקרעים בעם, תאחד את השורות, תוריד את הלהבות, ובעיקר תביא ביטחון אישי לכל אזרח ואזרחית ותקווה לעם חפץ חיים שמעוניין בעתיד טוב יותר עבורו ועבור הדורות הבאים. אנחנו נהיה הנהגה שקולה ואחראית, כזו שרואה בעיניים את הצעירים, והקשישים, והעולים, ומבקשי הדיור, והנכים, והמובטלים, ואת כל אזרחי ישראל – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – ללא קשר לדתם או למוצאם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה לא תהיה ראש ממשלה. <יצחק הרצוג (העבודה):> מפלגת העבודה בראשותי תוביל הנהגה שלא תעלה על דעתה לעודד בשתיקה או במעשה תופעות של גזענות ואלימות, ותפעל נגד כל ניסיון לשבור את המבנה החוקתי השומר על הכנסת, סיעותיה וחבריה ועל בית-המשפט העליון מכל משמר. אנחנו נחבר במקום להפריד. אנחנו נגשר במקום לסכסך. אנחנו משקפים את מגילת העצמאות – אתם את חוק הלאום. הממשלה בראשותי תיזום מלחמה נחושה בטרור בצד מסלול מדיני אמיתי, רציני ותכליתי. אנחנו נקדם תשתית אזורית לפתרון מדיני, ובעיקר נוביל את ישראל בקור רוח ולא בהצהרות מתלהמות. אנחנו ניתן מענה לעניים, למובטלים, למוחלשים, בניגוד לראש הממשלה ולשר האוצר. הממשלה שלנו תשנה את סדרי העדיפויות, נבנה תקציב אחר, תקציב ציוני, לא תקציב שמונחת מלמעלה ומוכתב על-ידי בעלי אינטרס פוליטי. אנחנו נוריד את המע"מ על מוצרי מזון ותרופות, ונוריד סוף-סוף את מחירי הדיור בפועל, ולא בכותרות – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כמה אפשר לקשקש? <יצחק הרצוג (העבודה):> – – ונפעל יחד עם כל תושבי המדינה היקרה שלנו, מדינת ישראל, ביתו ומקלטו של העם היהודי, מתוך הכרה עמוקה בהיותה של כולם, בני כל הדתות והעדות, בני כל העליות והקבוצות בחברה הישראלית. כולם אזרחי המדינה בכל המובנים, ולכולם ניתן לממש את חלומם – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – כי זה תפקידה של ממשלה אחראית ורצינית, כזו שפועלת למען האזרח, ההפך ממה שממשלתכם עושה. אתה, ראש הממשלה, אתה צריך ללכת. יש אופציה אחרת. אנחנו נחליף את הממשלה שלך וניתן תקווה חדשה למדינת ישראל. תודה רבה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה רוצה בחירות? תגיש הצעת חוק לפיזור הכנסת, יש על מה לדבר. ממה אתה פוחד? תגיש הצעת חוק לפיזור הכנסת. <איתן כבל (העבודה):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> תגישו, ממה אתם פוחדים? <איתן כבל (העבודה):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – יש על מה לדבר. <איתן כבל (העבודה):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – סילבן שלום, אם אתה כבר מדבר על חוק לפיזור הכנסת, תסכים כבר על התאריך, כי אנחנו כבר ראינו כנסות שהתפזרו תשעה חודשים. <שר הפנים גלעד ארדן:> אפשר לאשר לו להגיש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לאחר שחזרו חוליות המורחקים לאולם המליאה ואנחנו יכולים להצביע, אנחנו נעבור להצבעה. אני מזכיר לכולנו שמי שמצביע בעד מצביע בעד אישור הודעתו של ראש הממשלה על-ידי המליאה. מי שמצביע נגד מתנגד להודעתו של ראש הממשלה. <משה גפני (יהדות התורה):> אפשר להפוך את ההחלטה להחלטה על פיזור הכנסת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אתם תסכימו על התאריך בתוך חצי דקה, אני מוכן לשקול את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <קריאה:> מחר בבוקר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, גם אני יודע על מה אני מדבר, כבר ראיתי תאריכים. חברי הכנסת, ההצבעה החלה. <קריאה:> בשבוע הבא – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> 90 יום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההצבעה החלה. מי שבעד – בעד הודעת ראש הממשלה, מי שנגד – מתנגד. הצבעה מס' 15 בעד הודעת ראש הממשלה – 46 נגד – 35 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 בעד, 35 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת קיבלה את הודעתו של ראש הממשלה. <הצעות לסדר-היום> <קריאת ראש עיריית אשקלון להפסיק העסקת עובדים ערבים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, ממשיכים בסדר-היום. קריאת ראש עיריית אשקלון להפסיק העסקת עובדים ערבים – הצעות לסדר-היום של כמה מחברי הכנסת, מס' 4107, 4112, 4115, 4117, 4142, 4149, 4155, 4156, 4167, 4170 ו-4181. שר הפנים נמצא אתנו כדי להשיב. ראשון יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'; בבקשה, אדוני. אחריו – עפו אגבאריה, עמר בר-לב, אלעזר שטרן, וכן הלאה. שלוש דקות לרשות כל דובר, וסגן היושב-ראש נחמן שי יחליף אותי כאן על הדוכן. בבקשה, עד שלוש דקות לרשות אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, להתחיל בהצעה לסדר-היום אחרי שאתה שומע את ראש הממשלה עם כל המשפטים שחוזרים על עצמם כל הזמן – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – יוקר המחיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – כל הזמן חוזר במתכונת אחרת ומשתמש וחושב רבות ועכשיו יש לו – איך אמרנו? אנחנו אומרים: לא התפנית, לא עשית. בואו נחזור קצת למציאות שבגינה אנחנו מדברים היום. ההצעה לסדר-היום לגבי אווירת ה"עליהום" הקיימת במדינה בשבועות האחרונים, מצעד כוכבי הגזענות למיניהם, שכל יום צץ לנו וצצה לנו דמות אחרת עם יציאה ועם יצירתיות, איך לבלוט ולהיות חלק מהמנגינה ששמענו לפני שתי דקות מראש הממשלה. זה התחיל בראש העירייה איתמר שמעוני, המשיך בראשי רשויות אחרים, ומנגינת הגזענות הייתה צריכה לחן, וקיבלנו את הלחן הזה בדמות זמר בשם עמיר בניון, שהחליט להיות זמר למנגינה באווירת ה"עליהום" והגזענות שאנחנו חווים בשבועות האחרונים. כולם מתחת למטרייה אחת והנהגה אחת של ראש ממשלה שנותן רוח גבית ונותן השראה לכולם. ראש הממשלה עם נאום דמגוגי, עם חוק הלאום כהגדרתו, שרוצה ליצור את האיזון בין חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לבין חוק הלאום, מצא לו נוסחה, רוצה אחרי 66 שנה ליצור את האיזון, וכך הוא נותן את המטרייה לכל מה שאנחנו רואים. חברים, הרוח הרעה והעננה השחורה שמרחפות מעלינו בשבועות האחרונים צריכות להיפסק, ויפה שעה אחת קודם. וכל ההתנהלות הפוליטית, ההתנהלות הפריימריזטית, שאנחנו רואים במופע שהיה כאן – אנחנו נשלם את המחיר בריבית דריבית. אני אומר, כאזרח ערבי, שהייתי סוג ב', שעכשיו אני על-פי החוק אמור להפוך לסוג ג' או ד'; אני לא יודע, את המדרג נבנה יותר מאוחר. כל יום נזכרים בנו בחוק – איך לצמצם את המרחב הדמוקרטי שאני זוכה בו כאזרח המדינה. עכשיו באים לנו עם חוק הלאום; מחר, השר ארדן וראש הממשלה אמרו – חוק התושבות; היה לנו חוק האזרחות; גם חוק חנין זועבי, כל אחד אמור לקבל חוק בשמו. כל החוקים האלה, לאן אתם רוצים להגיע, אני שואל אתכם. לאן אתם רוצים להגיע? ובכל זאת ממשיכים להגיד: מדינה דמוקרטית. על איזה דמוקרטיה אתם מדברים? אנחנו מסיימים. חברים, בואו – בכל הדיון הזה – שהשפיות תנצח. המדינה בוערת, ואנחנו ממשיכים להבעיר ולהוסיף שמן למדורה. בואו נגלה בגרות מול גל השנאה שאנחנו חווים. בואו, חברים, אין שמאל ואין ימין בקטע הזה. בואו נגיד את המילה הטובה, ושהשפיות תנצח. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני רוצה קודם כול להוסיף להצבעה הקודמת – ביקשה חברת הכנסת אורית סטרוק לציין כי היא הצביעה בעד, אבל משום מה זה נרשם כנוכח או נוכחת, אז לצורך הפרוטוקול, היא הצביעה בעד בסיכום של דיון 40 החתימות שהיה קודם. אני מזמין עכשיו את חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. לרשותך יהיו שלוש דקות כשתגיע לכאן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תדייק בשמות. <היו"ר נחמן שי:> אני יודע, התבלבלתי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נכון, הפתגם אומר שהדג מסריח מהראש, ואנחנו ראינו עכשיו את הופעתו של ראש הממשלה ושמענו איזה דברים הוא רוצה. אבל הוא כנראה לא מסתפק רק בזה, הוא נותן לחברו חבר הכנסת יריב לוין להכין עוד מסמך, מסמך של שלילת אזרחות וגירוש לעזה. ובמסמך הזה יש שמונה נקודות: שלילת אזרחות או תושבות וגירוש לעזה; מעצר עד תום ההליכים למיידי אבנים; הפסקת תשלומי ביטוח לאומי; הריסת בתי משפחות; גופות מחבלים לא יועברו למשפחותיהם; שלילת אזרחות, תושבות וגירוש לעזה, עוד הפעם; סגירת בתי-עסק; מעסיק רשאי לפטר בעלי רקע של עבירות ביטחון. וזה בדיוק מה שקרה, וזה בדיוק מה שרוצה ראש הממשלה – להבעיר את השטח. האם באמת רוצה ראש הממשלה לגרש את האנשים לעזה? מה זה עזה? זה גטו. זה לא מדליק אצלכם נורה אדומה – האנשים האלה שאתם חושבים לגרש לעזה? ומה זה עזה? זה גטו, עוד הפעם, שלא יכולים, לא להיכנס ולא לצאת משם, לא ביבשה, לא באוויר ולא בים. אז מה אתם חושבים שהאנשים האלה יעשו? מה אתם תעשו בגטו? אתם תזכרו מה היה אחרי הגטו – כאשר ריכזו את האנשים מהגטו במחנות ריכוז. זה דבר שמאוד צורם, וזה מזכיר מאוד דברים מההיסטוריה הלא-רחוקה, שהייתה צריכה להדליק נורה אדומה אצלכם. אבל אני מבטיח לכם שהפלסטינים לא ילכו כעדר כבשים למשחטות, לא ילכו. לכן, צריך לזכור, מה שעכשיו אתם עושים הורס רק את התדמית שלכם, והורס את החזון, ואם יש עתיד למדינה הזאת, אתם הורסים אותו. ואנחנו אומרים: יש עתיד, אפשר לחיות יחד. אבל עצם הדברים האלה – הם שגורמים לאנשים גם להיות נגד, וגם להתנגד לכל הכיבוש ולכל המטרות שאתם עושים. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להסתכל על הדברים ביתר חומרה. איך בן-אדם שיהרסו את ביתו, ישללו ממנו את האזרחות, לא ייתנו את הגופות, איך הוא ישב בבית חבוק ידיים? לא ככה עושים שלום. הוא בטח יעשה את כל מה שהוא יכול כדי להתנגד לכיבוש הזה, כדי לצאת מההשפלות האלה שאתם עושים להם ומנשלים את הבן-אדם מהשפיות שלו. אז אתם תהיו אחראים, ולא הוא, מי שעתיד לעשות איזה מעשה נואש, אתם האחראים. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אגבאריה. נעבור עכשיו לדובר הבא, חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, ידידי. רגע, עצרתי. זמנך ממתין, לא מתקתק. תקלות קורות. אפילו לי. איזה שקט יש פה. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, כן, שקט אחרי הסערה. לצערי, אנחנו לא אחרי הסערה, אנחנו בעיצומה של סערה. השבוע שעבר היה שבוע קשה, קשה מאוד, שבוע גועש, בין היתר זה היה כאילו סיומו של אותו שבוע, ההכרזה של ראש עיריית חולון כי ערבים ישראלים אינם יכולים לעבוד עוד בבנייה במוסדות חינוך. <קריאות:> אשקלון, אשקלון. <עמר בר-לב (העבודה):> מה אמרתי? <קריאות:> חולון, זה בעניין אחר. <עמר בר-לב (העבודה):> סליחה, אשקלון. מתנצל, אשקלון. אבל זה חרוז. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל זה יכול להית גם שם. <עמר בר-לב (העבודה):> אבל הנושא הוא נושא קשה. במה מדובר? מדובר באזרחי מדינת ישראל, מדובר באזרחים שמועסקים על-ידי משרד הביטחון, מדובר באזרחים שמשרד הביטחון עשה בדיקה אצל המשטרה שאין להם שום עבר פלילי ויש להם אישור לעבוד בבנייה ממשרד הביטחון. ואזרחים אלו, שהם במקרה, במקרה, לא יהודים, ראש עיריית אשקלון אסר את המשך ההעסקה שלהם ליד המוסדות החינוכיים. אני חושב שזה ניצול נורא של פחדים אמיתיים בציבור. הציבור, הציבור מפחד, אבל זה ניצול נורא של הפחדים של הציבור שמוביל להחלטות חשוכות, מתקופות היסטוריות קרובות ורחוקות, כשבתקופות חשוכות כאלה היו החלטות קשות כאלה נגדנו, נגד העם היהודי. ולא רק זאת, גם שר בממשלה, השר אורי אריאל, נותן לזה יד ותומך בהכרזה הזאת. זה בושה, בושה לממשלה, בושה לאורי אריאל, שהוא שר בממשלה. בושה לממשלה, בושה למדינת ישראל. אני מגנה את התופעות האלה וקורא לראש הממשלה – זו קריאה כמעט פתטית – להשתלט על השרים שלו. תכף נגיע למה שהיה כאן היום, לכן זה פתטי. הדבר היחיד שאני יכול לומר, שלשמחתי, בעקבות הלחץ הציבורי, וגם בעקבות ההערה של ראש הממשלה, שהוא לא קיבל את – וזה לזכותו של ראש הממשלה – לא קיבל את הקריאה הזאת, של ראש עיריית אשקלון, לשמחתי, בעקבות הלחץ הציבורי הזה ראש עיריית אשקלון חזר בו מהאמירות האלה. אבל אני רוצה לומר מילה אחת על מנהיגות. השאלה, האם מנהיג הוא גורר או נגרר? וכאן, לצערי, זה לא המקרה הראשון. אנחנו מכירים מנהיגים שפועלים על-פי הסקרים של מה אומר הציבור ולפי זה הם מיישרים קו עם דעות הציבור. לדעתי, במקרה הזה אכן הציבור מפחד וחושש, אבל המנהיגות הנלוזה, אפשר לומר, שהפגין ראש עיריית אשקלון, היא ליישר קו עם הציבור המפחד, במקום להוביל את הציבור, לתמוך בציבור, לעזור לציבור להתמודד בצורה ראויה, בצורה אזרחית ראויה, עם הפחדים האלה, ואת זה הוא לא עשה. וכמו שאמרתי, לצערי, הוא לא המנהיג היחיד שלא עושה ככה. ראינו עכשיו – שמענו את הנאום של ראש הממשלה. המנהיגות של ראש הממשלה כולה כרוכה בפחד, בהפחדה, ולצערי, ראש עיריית אשקלון מחקה את ראש הממשלה, וזה עצוב, עצוב מאוד. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-לב. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הדברים הם יותר פשוטים מאשר ללכת עד ראש הממשלה, אני אומר את זה לחברי עמר. אני חושב שטובת העניין היא המוליכה כאן. אין ספק שזאת לא מנהיגות, לצערי הרב, ואני אומר את זה דווקא לראש עיר שבאופן יחסי, לאורך "צוק איתן", גילה בעיני מנהיגות ראויה. אני חושב שמנהיגות היא היכולת שלך להוביל אנשים לאו דווקא למקומות שהם היו רוצים ללכת, אלא המבחן הוא למקומות הנכונים, ולא תמיד לאלה שהם היו רוצים ללכת. אנחנו אמרנו את זה על עסקאות שחרור שבויים בעבר, ואנחנו אומרים את זה גם כאן. סטיב ג'ובס, כמו שקראנו בביוגרפיה שלו, אמר שהנרי פורד אמר שאם הוא היה שואל את האנשים בדור שלו: מה אתם רוצים שאני אייצר לכם? הם היו אומרים לו, סוס מהיר יותר. אז הוא לא שאל. ומי ששואל את האנשים שלו – והוא ייצר לנו מכוניות. אנחנו יודעים מה זה מנהיגות מעצבת, בהקשר הזה. לצערי הרב, גם מה שרצה ראש העיר להשיג – השיג ההפך. אנחנו חיים פה עם ערבים. אני חי בגליל. אין שבוע שאני לא פוגש ערבים, בדואים, בוודאי דרוזים – אנשים בעלי חזות, אם אתם רוצים. אז מה אנחנו אומרים? שהתושבים שלנו, שאנחנו רוצים ליצור אצלם תחושת ביטחון ושישימו יהבם על שירותי הביטחון שלנו, על הצבא, על המשטרה, על מי שאמון, יסתכלו על כל ערבי ויחשבו: הוא בטח רוצה להרוג אותי. ואחרי זה גם ילך למי שאולי קצת דומה. זאת אומרת, גם מי שרצה לתרום לתחושת הביטחון – פגע. ואני אומר את הדברים האלה כמובן רק נוסף על ההכללה, אני אומר – כמעט גזענות, בהקשר הזה, שאני מרגיש, דווקא כמי שמשתייך לרוב פה, מאוד מאוד מאוד לא בנוח. אני כמובן מברך את כל מי שהגיב יחסית במהירות, ואני מקווה שגם ראש העיר לא רק מצא את הדרך להחליק את הדברים, אלא מבין את הטעות; לא רק מבין איך לצאת מהטעות שהוא עשה, אלא גם מבין את עומקה של הטעות, ובמקרה הזה לא רק הוא ילמד מזה, אלא כולנו נלמד, אם חפצי חיים אנחנו, מה העניין של כל אדם נברא בצלם. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר הביטחון, תכננתי להתחיל את הנאום שלי במשהו אחר, אבל לפני איזה חצי שעה, אדוני היושב-ראש, קיבלתי בדיחה לתוך מכשיר הפלאפון. תשמעו אותה – אבל היא מדברת, היא זועקת. מה הבדיחה אומרת? בחורה ישראלית יהודייה עלתה לאוטובוס, ראתה בן מיעוטים, חשדה בו, נכנסה ללחץ. התקשרה למוקד 100, אמרה לו: נמצאת בקו זה וזה, יש פה ערבי חשוד. אמר לה: תפני לנהג. היא אומרת לו: אבל גם הוא ערבי. אז הוא אומר לה: מה אני אעשה לך, גם אני, המוקדן, ערבי. אתה מבין מה מוסר ההשכל? אתם מבינים מה מוסר ההשכל? אומנם זו בדיחה, אבל זו המציאות, זה מוסר השכל. אדוני, אני לא בא לדבר על ראש העיר. אין אדם נתפס בשעת קלקלתו, בשעת צערו, לא יודע. אני לא רוצה להאמין שזה מובנה בו בדנ"א, בחשיבה. יצא לו, בסדר. לא רוצה לחקור את זה מבחינה פסיכולוגית. אבל, אדוני שר הביטחון, אני רוצה להסתכל קצת על ההוויה בחודשים האחרונים; על חוסר האחריות, חוסר תבונה שפשה פה בכל חלקי החברה – הישראלית והערבית, בסדר? חוסר תבונה. אבל אתה יודע מה, אני לא יכול לדרוש או לבוא בטענות לציבור הרחב באותה מידה שאני בא וצריך לבוא בטענות להנהגה שלנו. אתה שומע את השיח פעם אחר פעם. גם מראש הממשלה עכשיו, רק עכשיו, ציפיתי בדיון, שיש לו הזדמנות, דיון, שדיבר אומנם על יוקר המחיה, ציפיתי שידבר 80% מהנאום על יוקר המחיה, על הפערים החברתיים, ו-20% גם כן לפחות על המצב במדינת ישראל. לא מדבר אליו. ובמקום, יש פה תחרות, יש תחושה שיש פה תחרות מי שופך יותר דלק למדורה. ככל שאתה שופך יותר דלק למדורה, אתה מקבל מחיאות כפיים ואתה עולה בסקרים. זה מצב מסוכן, מצב לא נכון, מצב לא ראוי. היה לנו פעם שר אוצר שאמר: משוגעים, רדו מהגגות. ואני אומר, רבותי, אנו נבחרי הציבור, לראש הממשלה, לחברי הממשלה: משוגעים, רדו מהגגות, אתם משחקים באש. סקרים זה לא חזות הכול, כפיים וטוקבקים הם לא חזות הכול. יש פה מדינה, יש פה דו-קיום שצריך לחזק, לא לפרום. זו התחושה, התחושה – אני לא בא בטענות לא לראש העיר זה ולא לאחר, לא תופס אף אחד בשעת צערו. ההנהגה – ממנה. מה העיוורון הזה, ועד מתי? אני שואל. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, למה לי להלין על ראש עיריית אשקלון שהחליט החלטה המוגדרת בכל מובן שהוא כהחלטה גזענית? הרי בסופו של דבר הוא החליט לבטל את ההחלטה הזאת, אבל לא לפני שהוא ביקש מההורים בגנונים שלו שלא לשלוח את הילדים שלהם לשם כל עוד ערבים עובדים במקום. לצערי הרב, במקום לבטל – זהו, נקודה – הוא המשיך. זו שיטה שלצערי הרב נמצאת בקרבנו, בקרב הממשלה, החל בראש הממשלה וכלה באחרון השרים, וחבל. עכשיו, לצערי הרב – חבר הכנסת עפו אגבאריה דיבר על קובץ חוקים של יריב לוין, שמבקשים פשוט מאוד למוטט את שארית זכויות האדם שערבים בישראל נהנים מהן. הרי כולנו מודעים לעובדות שערבים אזרחי מדינת ישראל מאז 1948 ועד היום נתקלו במספר רב מאוד של בעיות. הם סובלים מאפליה בכל הרמות או בכל התחומים, ובכל זאת יריב לוין מצא לנכון היום להביא כמה חוקים שמטרתם למוטט את שארית זכויות האדם שהערבים בישראל נהנים מהן. עכשיו, יתרה מכך, הדבר המסוכן ביותר הוא שהמשרד לביטחון פנים, לצערי הרב, גם הוא וזרועות הביטחון מכינים הצעת חוק שבאה להכריז על מה שהם קוראים "משמרות מסגד אל-אקצא" כאיגודים בלתי חוקיים; טוענים שהמשמרות האלה באו להפר את השקט בתחום מסגד אל-אקצא, ובאו גם – כלשון ההודעה של המשרד לביטחון פנים – כדי להגן על מסגד אל-אקצא בפני הכופרים. ריבונו של עולם, תשמעו עד היכן הגענו. הודעה של המשרד לביטחון פנים מאשימה נשים ואנשים שבאים להתפלל במסגד אל-אקצא ומתריעים על סכנות שבאות מכיווניהם של ארגונים פונדמנטליסטיים, פנאטיים ומאוד מאוד רדיקליים יהודיים. עצם היותם שם, במסגד אל-אקצא, ועצם הרמתם את הקול, ואזהרתם מפני ארגונים שמצהירים בצורה חד-משמעית שהם באים לא כדי ליהנות מהארכיטקטורה הענקית של המסגדים שם, במקום, אלא כדי לכפות מציאות חדשה שהיא בניגוד לסטטוס קוו במקום מאז 1967 ועד היום – המשרד לביטחון פנים בא להכריז על הקבוצות האלה כארגונים בלתי חוקיים. ואני אומר, ובזה אני מסיים, כבוד היושב-ראש, שהמושג "מֻראבטין", או "מֻראבטאת", זה לא אקט פוליטי במסגד אל-אקצא. המושג "רבאט'" הוא חלק מהפולחן הדתי המוסלמי, ואני מביא את הפסוק בפרק השני בקוראן, פסוק מס' 200, האומר כך: המאמינים, החזיקו מעמד בסבלנות ועמדו על המשמר של יראת אללה, למען תאושרו. במקום שישראל תחזק את האנשים האלה, שבאים להתפלל, ולו מהזווית של חיזוק הזכות, זכות הפולחן של המוסלמים – במקום שממשלת ישראל תמנע מהגורמים המתסיסים מהצד היהודי לבוא ולהבעיר את המקום, הם באים להכריז על אנשים שבאים למסגדם כעל איגודים בלתי חוקיים, וזה דבר שהדעת לא סובלת. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חברת הכנסת מירי רגב – איננה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, מזל טוב ליום ההולדת שלך, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, אני שמעתי את כל השידורים החיים והדרמה הגדולה סביב ראש עיריית אשקלון שמעוני. אני שאלתי את עצמי כמה צבועים אנשים יכולים להיות. אני הראשון שהוא נגד כל אפליה של אדם כלשהו, כל אזרח במדינה הזאת, לגבי התעסוקה והעבודה. אבל מדינה שבה נציב שירות המדינה, וכל המערכת המשפטית שקובעת את הכללים לקבלת אנשים, מדירה מראש ומונעת עבודה ממאות-אלפי אנשים שאין להם תארים אקדמיים, וגם בתפקידים שאין להם שום צורך ספציפי בתואר כלשהו מוגדר, וגם אם הם התקבלו לעבודה, השכר גבוה יותר בכל הוועדים ובכל המקומות לפי התארים האקדמיים – איך מדינה כזאת יכולה לבוא בטענות לאיתמר שמעוני ולהגיד למה הוא מפלה ערבים לרעה בשעה שהם מפלים אנשים, לא רק ערבים ויהודים, שאין להם תואר אקדמי? הרי הם עושים את זה בצורה כל כך מתוחכמת ומרושעת שהיום, כששומעים על אוכלוסיות שונות שכבר הולכות לקבל תואר ראשון, כבר דורשים על כל תפקיד תואר שני. אדוני היושב-ראש, פה בכנסת, תפקידים, חוץ מניקיון – אתה צריך תואר אקדמי כדי לקבל איזה תפקיד פה, פקידותי, וגם השכר נקבע לפי זה. אני הגשתי הצעת חוק בעבר, וגם היום, שעל-פי החוק לא תיקבע במכרז דרישה לתואר אקדמי של מועמד אם התואר איננו בתחום הרלוונטי לתפקיד או למשרד, כי כל אדם צריך שיהיה לו תואר במשרה שהוא עוסק בה. אני מבין שרופא צריך תואר ברפואה; זה שיש לו תואר אקדמי בזמרה או בשירה סינית לא מאפשר לו להיות רופא בבית-חולים. אני מבין שצריך להיות עם תעודות ועם תואר ברפואה, פרופסורה, דוקטור וכל מה שצריך להיות בשביל להיות ברפואה. כך גם בתפקידים אחרים. אבל לא ייתכן שמצד אחד שוללים את זכותם של מאות-אלפי אנשים – ולא רק חרדים שלומדים תורה ומשקיעים את כל חייהם בחוכמה ובהשכלה שאיננה מוכרת על-ידי המדינה, סתם אנשים, אזרחים שאינם חרדים, שאינם דתיים ואינם יהודים, שלא הולכים ללמוד באוניברסיטאות, אם משום שלהוריהם לא היה כסף לשלם ואם משום שהם עצמם לא עשירים מספיק. מה זה לשלול? שאלתי את נציב שירות המדינה לפני כמה שנים: באיזה חוק בספר החוקים כתוב שעובד במשרה מסוימת צריך תואר אקדמי? לפי מה קבעת את זה? הוא אמר: אנחנו רוצים שהשירות האזרחי, זאת אומרת שהפקידים יהיו משכילים. אמרתי: אתה רוצה לחנך אותם על-ידי זה שאתה מונע מהם שכר או מפלה אותם לרעה בשכר? זה עוול נורא, שמי שמסכים אתו – שלא ידבר נגד איתמר שמעוני. הצעתי סעיף שני, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש, באותו חוק, שאם כן רוצים להמשיך ולהגיד שבעל תואר יקבל שכר גבוה יותר, אז גם השכלה אחרת, שאיננה השכלה אקדמית, כמו ישיבה גבוהה, או מקבילים במקומות אחרים – אם אתה רוצה אנשים משכילים, בבקשה, אז כל השכלה של אדם שלומד עם אישור מאותו מוסד שיהיה מוכר. כל זמן שלא עושים את זה, שאף אחד לא יבוא בטענה לאיתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ישראל אייכלר. ישיב שר הביטחון בוגי יעלון. אדוני השר, המיקרופון לרשותך. תשובתו היא כמובן בשם שר הפנים, אבל הלוא הדברים קשורים האחד בשני, וזה בסדר גמור. בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אשיב בשמו של שר הפנים. בהמשך להנחייתו של שר הפנים פנה הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים לעיריית אשקלון, לאור מידע שפורסם בכלי התקשורת כי ניתנה הוראה שלפיה תופסק העסקתם של עובדים ערבים בבניית מוסדות חינוך בתחום עיריית אשקלון. הממונה על המחוז הבהיר לראש עיריית אשקלון כי פעולה זו עומדת בסתירה לעקרונות השוויון ומניעת האפליה, שהם עקרונות יסוד שאין צורך להרחיב על משמעותם וחשיבותם במדינת ישראל. זאת ועוד, הוראה זו עומדת לכאורה גם בסתירה להוראות החוק המונעות אפליה ופגיעה בשוויון בהעסקתם של עובדים. דברים אלו הם נכונים ומתחייבים על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפעולתה של רשות מקומית, בהיותה גוף ציבורי. בנסיבות אלו התבקש ראש עיריית אשקלון לפעול באופן מיידי לביטול ההנחיה ולהעביר עדכון על כך. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר הביטחון. יש עוד שני דוברים שביקשו. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. מהצד בבקשה. דקה לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אפשר רמקול? <היו"ר נחמן שי:> רמקול לחבר הכנסת זאב יש? כן. אתה בתוך הרמקול. <נסים זאב (ש"ס):> "ואשמע אחרי קול רעש גדול". <היו"ר נחמן שי:> כן. אין ספק. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, פשוט לא ייאמן כמה פטפטת וכמה קשקשת יש סביב אמירה של ראש עיריית אשקלון שאין מאחוריה דבר וחצי דבר. מה הוא התכוון? מה הוא אמר? איך נאמר? הרי הוא הבהיר את עצמו כמה פעמים. הוא לא אמר שערבים לא יעבדו. הוא בסך הכול אמר שבאותן שעות, שאולי ההורים קצת חרדים, יעבדו אחר-הצהריים, ורק סמוך לגני ילדים, והוא חזר בו. אז מה רוצים? גם לקחת סכין ולערוף את הראש שלו? <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מבין. מה אתם רוצים מהחיים שלו? <עפו אגבאריה (חד"ש):> על מי אתה מסנגר? <נסים זאב (ש"ס):> מה? לא מסנגר עליו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז מה? <נסים זאב (ש"ס):> אל תעשו פלפול ותעשו עניין מדברי הבל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אל תעשה עניין. <נסים זאב (ש"ס):> אל תעשו מזה עניין, ממה שהוא לא התכוון, לא אמר ולא נאמר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בטח – – – <נסים זאב (ש"ס):> ואתם חוזרים ואומרים ומנפחים את העניין. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, הבעיה שלנו, שבאמת יש היום חרדה גדולה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> נסים – – – מש"ס? <נסים זאב (ש"ס):> – – שיש חרדה אמיתית היום – – <היו"ר נחמן שי:> כן, תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – שפועלים שולפים סכינים. ואני אומר לך, יש תלונות במשטרה לגבי פועלי בניין נגד אזרחים תמימים, וכבר נמאס להם אפילו להתלונן, והם לא מתלוננים. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <נסים זאב (ש"ס):> אני יודע לפחות על שני מקרים שקרו לאחרונה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה; מהצד. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, באמת אני תוהה ואני מתפלא: מה לכם ולראש עיריית אשקלון? הפתגם הערבי אומר: התלם העקום – מהשור הגדול. ככה הוא הבין את המסרים של ראש הממשלה, את האווירה הטרנספרית הגזענית. כך הוא הבין את חוק הלאום, וכך הוא יישם אותו. למה אתם יוצאים נגד ראש עיריית אשקלון? זאת האווירה במדינה. מה, אין בישראל חוקים של שוויון הזדמנויות בעבודה, ומזמן? יש. אבל איפה העובדים הערבים? למה אין שוויון? משום שבמדינה הזאת מפלים הערבים ומדירים אותם. זהו התרגום הנכון לחוק הלאום: חוק מדינת ישראל, מדינת הלאום היהודי. נקודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> השר, מה אתה מציע מבחינה פרוצדורלית? <שר הביטחון משה יעלון:> לא משנה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא משנה. אדוני המזכיר, מכיוון שרק עכשיו התמקמתי, אשמח אם בבקשה תגיד לי איפה אנחנו נמצאים. מישהו מציע לוועדה, או שאנחנו מצביעים על כך – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדת המדע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – ועדה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 13 חברי כנסת בעד להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדה, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת – – – <נסים זאב (ש"ס):> מדע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מדע. יש מישהו שמציע ועדה אחרת? <עפו אגבאריה (חד"ש):> זכויות הילד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא לא. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שיש פה שתי הצעות ויש מחלוקת באופוזיציה – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה תקבור את זה. סליחה, עפו, אתה קובר את זה בוועדת הכנסת. תבטל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – יש מחלוקת באופוזיציה, זה יועבר לוועדת הכנסת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז תגיד שאתה מבטל. <הצעות לסדר-היום> <יונתן פולארד החל לרצות את שנתו ה-30 בכלא> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נעבור להצעות לסדר-היום מס' 4120, 4145, 4157, 4160 ו-4163, בנושא: יונתן פולארד החל לרצות את שנתו ה-30 בכלא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש הסכמה. גברת היושבת-ראש, יש הסכמה: לוועדת המדע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו כבר עברנו. בפעם הבאה לא להציע כמה ועדות, ואז זה באמת עובר לוועדה שהוסכמה. מכיוון שכבר עברנו להצעה לסדר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה ייתקע בוועדת הכנסת עד הבחירות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת אייכלר, בפעם הבאה. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום על יונתן פולארד שהחל לרצות את שנתו ה-30 בכלא. הדובר הראשון הוא חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אליהו ישי. מי שישיב הוא שר הביטחון משה יעלון. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים יותר מ-100 חברי כנסת חתמו על פנייה לנשיא ארצות-הברית אובמה לשחרר את ג'ונתן פולארד. אפילו רוב חברי הממשלה היו חתומים על הפנייה הזאת, וגם חברי כנסת ערבים, שבדרך כלל לא מצטרפים בנושאים האלה, הסכימו לשלוח הודעה מיוחדת כדי לומר שמטעמים הומניטריים, בלי להיכנס לגופו של עניין או לתוך הפרשה הקשה הזאת, הם מצטרפים. זו הייתה הסכמה רחבה ביותר, שאני לא זוכר כמותה בכנסת ישראל. היא התנפצה אל חומת האדישות, האטימות, של הממשל האמריקני. עשינו כל מאמץ כדי להביא אותו; פנינו לנשיא פרס, פנינו לשגריר ארצות-הברית בישראל, פנינו לחברי קונגרס וסנטורים שהיו פה או שנסענו אליהם לשם, כל מאמץ שניתן כדי לשחרר את פולארד. תבינו. הוא מתחיל עכשיו שנה 30 בכלא. אין אף אדם אחר ששירת או שישב בכלא האמריקני את התקופה הזאת על עבירה דומה. אין שום הסבר ולא ניתן שום הסבר מדוע האמריקנים מסרבים לחון אותו או לאפשר לו לצאת אחרי 30 שנה. הוא הודה, הוא התחרט, ממשלת ישראל אמרה את דברה. אני לא מוצא שום סיבה ידועה או גלויה לעין. המערכה בארצות-הברית נמשכת. בכירים בארצות-הברית, בכירים ששייכים לקהילת המודיעין, בכירים במערכת הממשל, בכירים בקהילה היהודית, בכל מעגלי החיים בארצות-הברית, אומרים דבר אחד: תנו לו ללכת. הוא אסיר ללא דופי. הוא לא חורג בהתנהגותו אפילו כמלוא הנימה. אי-אפשר למצוא פגם שיכול להצדיק את העובדה שהוא עדיין בכלא. בסוף שנה זו, בנובמבר, ימלאו 30 שנה. על-פי האתר של שירות בתי-הסוהר האמריקניים, הוא אמור היה להשתחרר בתאריך הזה. יש אפילו כמה צעדי הכנה שנהוג לעשותם לקראת השחרור, אבל עכשיו באה ההחלטה שדחתה שוב את התהליך הזה. אני חושב שכולנו במקום הזה, בלי יוצא מן הכלל, ומחוצה לו, בארץ ומחוצה לה, צריכים להתאחד בתביעה נחרצת שאין לה סייג ואין לה "אולי" ואין לה "אבל" ואין לה "אם", אלא היא אומרת: תנו לג'ונתן פולארד לצאת מהכלא, להחליט מה הוא יעשה בשארית חייו. אין לו עוד הרבה. הוא נכנס בגיל 30, הוא עכשיו בן 60. יאריך ככל שיאריך, את רוב חייו הוא כבר עשה בכלא, והמעשה האנושי ביותר, הנכון ביותר והמוצדק ביותר שניתן לעשות כרגע זה פשוט לשלוח אותו הביתה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יישר כוח. הדובר הבא – חבר הכנסת אלי ישי, ואחריך – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. <אליהו ישי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זה אחד הסיפורים באמת העגומים ביותר שאני מכיר במסגרת עבודתי, העבודה הציבורית. אני זוכר עוד את הסערה הגדולה, עוד בצעירותי, ולימים הצטרפתי לממשלה בראשות נתניהו, ב-1996, מכובדי שר הביטחון, שרת הבריאות, ובשנת 1996, עם הקמת הממשלה של נתניהו, הממשלה הראשונה שלו, הוא באמת התחיל לפעול לטובת פולארד, וגם כן הכיר באופן רשמי – עד אז אפילו לא רצו להכיר בפולארד, בעובדה שהוא נמצא בכלא והוא עבד בשירות ישראל, וכדומה, ואני לא רוצה להיכנס לפרטים. במהלך השנים, האמת היא שעוד בשנה הראשונה של הממשלה, הייתי בביקור אצלו בכלא. נסעתי אליו לפני כ-17 שנים, קצת פחות, זה היה קצת לפני פסח, כמדומני בחודש אדר, עם הקדשה של הרב עובדיה יוסף לפולארד בספר הגדה של פסח. זה היה לפני פסח, חודש, חודש וחצי לפני פסח. זה היה מאוד מרגש. נסעתי במיוחד, נסיעה של שלושה ימים הלוך-חזור, רוב הזמן הייתי באוויר, רק בשביל לבקר אותו, וחזרה לישראל. כבר אז באמת הוא היה – כמובן עם העוצמות האישיות שלו, אבל כלי שבור. ואנחנו היום כמעט 30 שנה. אני, דרך אגב, זוכר את הממשלה, ממשלות נוספות, הבאות שכיהנתי בהן. באחת הממשלות שכיהנתי בהן, בביקור של בוש בישראל – זה היה בממשלת אולמרט; אתם זוכרים כולכם את האזהרה של ראש הממשלה דאז אולמרט שלא מדברים עם הנשיא בעניין יונתן פולארד. שברתי את האזהרה הזאת ודיברתי אתו. הגשתי לו מכתב, גם רשמי אישית ממני וגם מעליו השלום, מרן הרב עובדיה יוסף, אף שזה נשמע לא בסדר, נאמר בתקשורת שאסור לדבר עליו. אמרתי, למה אסור לדבר, זה פדיון שבויים, חובה ומצווה לדבר עליו. כל פעם ממשלות ישראל משנות, פעם אחר פעם, את ההתייחסות ואת הדאגה אליו, ולכן, הגמגומים האלה גם כן מן הסתם משפיעים הרבה מאוד בממשל בארצות-הברית. אין, אני חושב, אין סיפור דומה וכואב. בארצות-הברית הרבה אנשים שפעלו בריגול, במקרים קשים וחמורים, למדינות אחרות בעולם, שוחררו; יונתן פולארד לא. אני חושב שלא עושים די, לא עושים מספיק, כי אם היו עושים די ומספיק, הוא היה פה. וזה לא משנה מה הם יגידו, עושים מספיק או לא עושים מספיק. שורה תחתונה, יונתן פולארד לא נמצא פה, מסיים כרגע 30 שנה. האיש נמק בכלא 30 שנה, והוא לא פה. ואין שום סיבה בעולם שהוא לא יגיע, וישראל עשתה צעדים עם מחוות לא מעטות, על-פי דרישות אמריקניות. להבדיל אלף אלפי הבדלות, מה לא שחררנו פה – רוצחים עם דם על הידיים. מה כבר ביקשנו, כמדינה ידידותית? ישראל היא מדינה שמיודדת עם האמריקנים, עם ארצות-הברית; מה אנחנו מבקשים, ואפילו מתחננים – שיחזירו את יונתן פולארד הביתה אחרי 30 שנה. הוא לא ריצה כבר את העונש מעל ומעבר? לא עונש חמור וכבד? על מה? בהשוואה לאחרים, אני לא יכול לבוא ולומר מה בית-המשפט בארצות-הברית החליט ומחליט, אבל בהשוואה לאחרים, אנשים שעשו דברים חמורים לשיטתם, עבירות הרבה יותר חמורות, הם כבר בבית, כבר שוחררו. שמעתי על כמה מקרים, גם בסעודיה ועוד – לא מכיר את הפרטים, לא יכול להביא את הדוגמאות. אז הממשלה צריכה לעשות יותר; היא לא עושה די בוודאי, לצערי הרב. אני אומר לך את זה, אדוני שר הביטחון, וזה לא סוד שאני מוקיר ומכבד ומעריך אותך. ישבתי בממשלות ישראל כשאתה עוד היית אלוף פיקוד, ראש אמ"ן, לימים גם רמטכ"ל, ועכשיו אתה שר הביטחון, ואני מאחל לך הצלחה רבה בהמשך הדרך. אני מכיר את זה היטב מהרבה ממשלות, ואני יכול לומר: הממשלה לא עושה די, לא עושה מספיק. צריך להחזיר את יונתן פולארד הביתה, ואחרי 30 שנה אין שום סיבה בעולם, שום תירוץ בעולם, שום תירוץ, לאף אחד מאתנו – לא לממשלה בישראל, ובעיני גם לא לממשל בארצות-הברית. העם היהודי כולו רוצה אותו, רוצים אותו פה. העם היהודי בארץ ובתפוצות, וגם היהודים בארצות-הברית, כולם רוצים אותו. אני מאוד מקווה שהממשלה תצליח לעשות את מה שמתבקש לעשות. וזה היה סיפור קשה אולי לפני 17 שנים, היום אני משוכנע שקל לעשות. אני גם מקווה ומאמין שכך הדבר. מכל מקום, גם אם זה קשה, יש לעשות את הכול על מנת להביא אותו הביתה, וזה בהישג יד, וכולי תקווה שאכן נראה אותו בקרוב, את יונתן פולארד, בארץ. מצוות פדיון שבויים היא מהגדולות שיש, ויש פה הזדמנות גדולה מאוד לממשלה, לעומד בראשה, לעשות זאת. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי ישי. ועכשיו חברת הכנסת שולי מועלם. תודה רבה לך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברתי השרה, חברי וחברותי, יונתן פולארד יושב בכלא כבר 29 שנה ומתחיל את שנתו ה-30. כדי לנסות להמחיש עד כמה ארוכה תקופה של 29 שנים, אני מבקשת שכל אחת ואחד מאתנו ינסה להיזכר היכן הוא היה בחייו לפני 29 שנה – מה עשינו, מה עשיתם בשנת 1985, במה עסקתם, באיזה שלב של החיים הייתם. אני למשל הייתי בשנתי הראשונה ללימודי סיעוד. עולם ומלואו עברו עלי בתקופה שחלפה מאז, כמו על כל אחת ואחד מכם שעושה את התרגיל הזה עכשיו בראש. עכשיו תזכרו שבכל התקופה הזו, כל 29 השנים האחרונות, יונתן פולארד מעביר את חייו בין כותלי הכלא מכיוון שניסה לסייע למדינת ישראל. זאת תקופה בלתי נתפסת, והעוול שנעשה לאיש גדול ומקומם. בשנה האחרונה התברר עוד יותר כמה חוסר הצדק והציניות בענייניו גדולים ומקוממים. הרי כבר שנים ארוכות הממסד האמריקני, אדוני, טוען שאי-אפשר לשחררו בגלל שלל תירוצים, שהם כולם כביכול מצדיקים את המשך ההתעללות באיש: שכביכול יש מידע חסוי המונע את שחרורו; שהוא כביכול עדיין מהווה סכנה לביטחון ארצות-הברית; שהעבירה שהוא ביצע היא כביכול כל כך גדולה שהוא חייב, פשוט חייב, למות בכלא, כמו הגרוע שברוצחים הסדרתיים. אך לפני כמה חודשים התברר עד כמה כל התירוצים האלה הם מופרכים ושקריים. באפריל השנה, כאשר הממשל האמריקני רצה ללחוץ עלינו לשחרר עוד סבב של מחבלים פלסטינים המוחזקים אצלנו אחרי שהפעילו טרור רצחני כנגד אזרחי מדינת ישראל, הם ניסו להמתיק עבורנו את הגלולה המרה בכך שהציעו שבמסגרת הסכם השחרור הם ישחררו את יונתן פולארד. אתם מבינים את הציניות? באיזו רשעות מדובר? מסתבר שיונתן פולארד לא יושב בכלא שנים רבות כל כך בגלל אף אחד מהתירוצים ההזויים שהזכרתי קודם. התברר פעם אחת ולתמיד שאין שום מידע חסוי, שפולארד לא מהווה כבר 30 שנה שום סכנה לביטחון ארצות-הברית, ושמזמן מזמן סיים לרצות את העונש על העבירה שביצע. אחרת הם לא היו מסכימים לשחרר אותו במסגרת אותו הסכם שחרור מחבלים. האמת העצובה שנחשפה באפריל השנה היא שארצות-הברית מחזיקה את יונתן פולארד כבן-ערובה וכקלף מיקוח, שבאמצעותו אפשר מבחינתם ללחוץ על מדינת ישראל לוותר ויתורים במשא-ומתן מול הפלסטינים. זו תובנה כל כך מקוממת שכמעט אי-אפשר להגיד אותה. האם ייתכן שארצות-הברית, הידידה הגדולה ביותר שלנו בעולם, נוהגת בציניות כל כך גדולה ומשחקת בחייו של אדם, שכמו שאמרתי, כבר מזמן סיים לרצות את עונשו? אבל אין דרך אחרת להסביר את העובדה שהם ממשיכים להחזיק בו בכלא הרבה מעבר לכל מי שביצע פשע דומה בארצות-הברית, ושפתאום ברגע שמתאים להם הם מציעים לשחררו במסגרת המשא-ומתן המדיני בינינו לפלסטינים. האמת, אנחנו לא צריכים להיות כל כך מופתעים. דניס רוס כותב את זה בספרו שהתפרסם לפני עשור; דניס רוס, שהיה יועצו של הנשיא ביל קלינטון לענייני המזרח התיכון. בספר הוא מתאר כיצד בדיוני הסכם וואי, ב-1998, האמריקנים הציעו לראש הממשלה נתניהו לשחרר את פולארד, ושהוא אפילו יחזור אתו במטוס לישראל, כדי לסייע לו להתגבר על הביקורת הצפויה עליו בארץ בעקבות הסכמתו לוויתורים שהאמריקנים ביקשו ממנו. אך כאשר הנשיא קלינטון התחרט ושאל את רוס יועצו אם שחרור פולארד לא מהווה צ'ופר גדול מדי תמורת הוויתורים של ישראל בהסכם וואי, ענה לו רוס, כי It would be a huge payoff for Israel; you don't have many like it in your pocket. You will need it later, don't use it now. ובתרגום לעברית: שחרור פולארד יהיה הישג ענקי עבור ישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס. אתה תזדקק לזה מאוחר יותר, אל תשתמש בזה עכשיו. כאמור, הדברים נכתבו לפני עשור. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ואם היה קשה לנו להאמין – אני במילות הסיום שלי – שהאמריקנים הם עד כדי כך ציניים, הגיעה הצעתם השנה לשחררו תמורת שחרור מחבלים פלסטינים והוכיחה שבדיוק כך הם פני הדברים. הרי מי מאתנו לא שאל את עצמו, אדוני, איך יכול להיות שפולארד עדיין יושב בכלא? <היו"ר נחמן שי:> תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בסיום דברי אני רוצה להודות לך, אדוני יושב-ראש הישיבה, ולכל העוסקים במלאכה, שאתם לא מפסיקים להוביל את המסע לשחרורו של פולארד. אני רוצה להודות לראשי המטה לשחרור פולארד ולהתפלל ביחד אתם שלא נזכה בשנה הבאה להצטרך לציין ולקיים את הדיון הזה שוב. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם. אני רוצה באמת להתייחס לחברי אפי להב שיושב למעלה ביציע ומוביל הרבה הרבה שנים את הקרב הבלתי-נגמר, את המאבק הציבורי הזה לשחרורו של פולארד. אני מזמין עכשיו את שר הביטחון משה בוגי יעלון. בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יונתן פולארד הוא יהודי ציוני אשר סובל בכלא כבר שנים רבות באופן חסר כל פרופורציה למעשיו. למעלה מ-29 שנים יושב בכלא על מה שעשה מבחינתו לטובת מדינת ישראל. נושא שחרורו של פולארד היה ונשאר נושא מהותי, הומניטרי ומוסרי ממדרגה ראשונה. לאורך השנים פעלו ממשלות ישראל, פעל ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן רצוף ועקבי למען שחרורו של יונתן פולארד. בפגישתו של ראש הממשלה עם רעייתו של יונתן פולארד, אסתר, במרס 2013, אמר ראש הממשלה: "כבר מזמן הגיע הזמן שיונתן יצא לחופשי. הנושא הזה יעלה בביקור עם הנשיא אובמה, וכבר עלה פעמים אין-ספור על ידִי וגם על-ידֵי אחרים, והגיע הזמן שיצא לחופשי". ביום שני שעבר, לפני יומיים, 24 בנובמבר, נפגש ראש הממשלה שוב עם הגברת פולארד על מנת לדון בנושא שחרורו של יונתן. ממשלת ישראל הכירה בפולארד כסוכן ישראלי, העניקה לו אזרחות ישראלית ופועלת ללא לאות לשחרורו. אף-על-פי שמדובר בנושא טעון, הוא נמצא כל העת על סדר-היום של הדיונים עם הממשל האמריקני. אין שום צידוק מהותי או מוסרי להמשך ישיבתו של יונתן פולארד בכלא, ואנו מקווים שישוחרר בהקדם, ללא תנאים וללא תשלום מחיר מדיני או אחר. <היו"ר נחמן שי:> מה אתה מציע, אדוני השר? <שר הביטחון משה יעלון:> דיון במליאה. <היו"ר נחמן שי:> דיון במליאה. טוב, תודה. <אליהו ישי (ש"ס):> גם מליאה. <היו"ר נחמן שי:> מליאה גם? אוקיי. אז אנחנו נעשה הצבעה בעד או נגד דיון במליאה. אני מצטרף מכל לב לדבריך, שר הביטחון. אני חושב שאלה דברים חשובים מאוד שיהדהדו גם פה בתוך הכנסת וגם מחוצה לה, ונוקטים עמדה נחרצת בסוגיה הזאת. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. בעד זה בעד דיון במליאה, נגד – נגד דיון במליאה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. שבעה חברים בעד דיון במליאה, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכחים. אני מקווה שהמליאה תדון בעניין הזה בהקדם. בכך סיימנו את הנושא הזה. <הצעה לסדר-היום> <סכנת הפגיעה של הרפורמה ברפואה בישראל> <היו"ר נחמן שי:> אני עובר לנושא הבא על סדר-היום: סכנת הפגיעה של הרפורמה ברפואה בישראל, הצעות מס' 4154, 4166, 4179 ו-4180. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. לרשותך יהיו שלוש דקות, יואב. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת הצעה לסדר-היום בנושא הנוגע לחיי אדם ולזכות של כל אחד ואחת מאתנו לחיות חיים בריאים. גברתי שרת הבריאות, הוועדה בראשותך התכנסה לטובת מטרה חשובה מאין כמוה, כשמה: הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל. חיזוק מערכת הבריאות הציבורית הוא אינטרס ראשון במעלה, חשוב מאוד לכל אזרח, בריא וחולה כאחד, במדינת ישראל. המלצות הוועדה, המבקשות להציב את האזרח במרכז ולחזק את מערכת הרפואה הציבורית בישראל, חשובות ונחוצות. אבל נכון וצודק היה אילו היו מונחות המלצות אלו לפתחה של הכנסת כהצעת חוק ממשלתית, ואפילו בפטור מחובת ההנחה נוכח נחיצותן, והיו עוברות הליך חקיקה מסודר בדיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת; בין הקריאה הראשונה לשנייה היו דיונים אשר היו מאפשרים להשמיע את קולות הצדדים הנוגעים בדבר באופן אמיתי ונכון, ובכך הכנסת תוכל לעשות את המוטל עליה – לפקח על עבודת הממשלה. אלא שמשום מה בחרת, גברתי השרה, בדרך משונה. אני חייב לציין שאת נוגעת בכל נושא באופן יסודי, את עונה יסודי, את מצויה בחומר, וגם במקרה הזה. לצערי, נראה שכחלק מתהליך לא דמוקרטי בחרת לספח את המלצות הוועדה, כגון היטל – מיסוי – תיירות מרפא, וכן ההגבלות על רפואה פרטית, כחלק מהליך החקיקה בחוק ההסדרים, שמגיע כמובן מקשה אחת. לחברי הכנסת לא יהיה כמעט שמץ של מושג על מה הם מצביעים, הן התומכים והן המתנגדים, ובכך תשיגו את מטרתכם בהעברת המלצות הוועדה בשיטת "זבנג וגמרנו". זה לא דמוקרטי וזה לא צודק. גם אם חלק מהמלצות הוועדה בראשותך הן בהחלט החלטות ראויות ונכונות, אין זה ראוי כלל להעביר את ההמלצות בשיטת חקיקה שכזו, ללא שמיעת הצדדים באופן פומבי וללא דיון מקדים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ביום שני התפרסמה ידיעה בתקשורת כי למעלה מ-100 רופאים התכנסו בשבוע שעבר במטרה לפעול נגד הרפורמה. כמות לא מבוטלת של רופאים, הן מהרפואה הציבורית והן מהרפואה הפרטית, התכנסו תחת הכותרת "רופאים למען הצלת מערכת הבריאות", כאשר לטענתם המלצות ועדת גרמן במתכונתן הנוכחית עלולות לפגוע באורח קשה במערכת הבריאות, להוביל לתורי ענק של המטופלים ולהחזיר את הרפואה השחורה לישראל. בל נשכח שנמצאים אנו בעידן גלובלי, שבו רפואה פרטית לעשירים תמיד תהיה, אם נחפוץ בכך ואם לאו; אם לא בישראל, אז זה יהיה מעבר לים, במדינות סמוכות. וכי מי ימנע מאותו אדם החפץ בכך לרכוש רפואה פרטית במרחק חצי שעה מכאן, בקפריסין, לקחת לעצמו את הרופא ואת הצוות? תהליכים אלה נכון שיוסדרו, ואף ייתכן שיש בהמלצות הוועדה בראשותך, כבוד השרה, כדי להגיע לידי פתרון. אבל הדרך להגיע לפתרון זה לא פחות חשובה. הדרך, צריך שתהיה שקופה, פומבית ודמוקרטית. האם נכון הדבר כי הוועדה בראשותך, בתוכניתה המקורית, ביקשה להחיל את הרפורמה בביטוחי הבריאות גם על הביטוחים המשלימים של קופות-החולים, ולכלול אף אותם בחוק ההסדרים, יחד עם כל ההמלצות, אלא שהוראה של היועץ המשפטי לממשלה היא שמנעה, ובצדק, להעביר שינוי דרסטי כזה בהליך חקיקה – כמעט הייתי אומר: לא דמוקרטי – דוגמת חוק ההסדרים? <היו"ר נחמן שי:> אנא סיים. תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> אני מייד מסיים. ההיגיון העומד מאחורי החלטת היועץ המשפטי לממשלה נכון גם לגבי יתר הסעיפים שהוועדה מבקשת להעביר, והם צריכים להיות מקודמים באופן דמוקרטי, דרך הליך חקיקה ראשי, שכן אין מדובר בשינויים אזוטריים אלא במהפכה של ממש, הדורשת דיון ציבורי ראוי. גברתי השרה, אני קורא לך מעל במה זו, למען הרפואה הציבורית בישראל, לשקול שנית את ניתוקן של המלצות הוועדה מחוק ההסדרים ויישומן בהליך חקיקה נפרד, דמוקרטי ופומבי, תוך מתן פֶּה והגעה להבנות והסכמות הן לעשרות רבות של רופאים והן לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת ליצמן – איננו. אנחנו עוברים לתשובתה של שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת בן צור, שאנחנו לא מעבירים את הרפורמה דרך חוק ההסדרים. אכן הייתה לנו מחשבה להעביר את הרפורמה, הרפורמה הגדולה של הביטוחים, בחוק ההסדרים, ולהערכתי זה צריך היה להיות בחוק ההסדרים, כי חוק ההסדרים, בין השאר, מטרתו להעביר רפורמות משמעותיות שיש להן השפעות תקציביות, אבל אכן היועץ המשפטי לממשלה אמר שזו רפורמה מאוד משמעותית והוא מעדיף שזה יעבור בחקיקה נפרדת. נשמענו לכך, ולכן, כל מה שאתה אומר, כך יהיה: הרפורמה הגדולה, אותה רפורמה שמדברת על רפורמה בביטוחים, בביטוחי הבריאות, שהיא זו שתעשה את השינוי הגדול – אני מאוד מאוד מקווה – ותביא לכך שתושבי מדינת ישראל יראו בצורה שקופה את הביטוחים הכפולים והמשולשים שהם משלמים, שיבטלו את כפל הביטוחים ועל-ידי כך יורידו את הר הכסף שנמצא כרגע בביטוחים, וגם יורידו את התמריץ שקיים היום להרבה מאוד גורמים במשק, לרבות, דרך אגב, קופות-החולים, להסיט רופאים מן הציבורי אל הפרטי. כל זאת ייעשה בחוק שיוגש, אני מקווה, בקרוב, בתוך כמה שבועות, ויידון בצורה מאוד מאוד יסודית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כך ייעשה. גם לגבי תיירות המרפא אנחנו מכינים חוק, שנמצא ממש בשלבים האחרונים לניסוחו, וגם פה אני מקווה שבשבועות הקרובים ביותר החוק הזה יוצא, תזכיר החוק יוצא להערות, ואחר כך להליך הרגיל של חוק, וגם הוא יגיע, כפי שהוא צריך להגיע, לדיון יסודי, מעמיק, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חוק ההסדרים של שנת 2015 הוא חוק מאוד מאוד מצומצם. אם לפני שנה היו בחוק ההסדרים 52 סעיפים, אם אני לא טועה, הרי שהשנה יש בו בסך הכול 18 סעיפים. החוק הזה רזה, וגם הסעיפים מאוד ממוקדים, כאשר כולם, מקומם בוועדת הכספים, שכן המשמעות שלהם היא משמעות תקציבית. שני סעיפים בו קשורים לבריאות, למערכת הבריאות. אתה יכול לומר שהם קשורים גם ברפורמה, אבל לא מדובר ברפורמה, מדובר בהיטלים. את כל החוק הגדול שמתכוון להסדיר ולאסדר את כל הנושא של תיירות המרפא נעביר בבוא העת, כפי שצריך, כדת ודין בוועדה, ועדת ערו"ב. אבל היטל על התיירות, מקומו בוועדת הכספים, כי זה היטל ויש לו משמעות כספית. ולא רק שיש לו משמעות כספית, אלא שכאשר ישבו וכתבו והכינו את תקציב המדינה הסתמכו על ההיטל הזה. בלי ההיטל הזה ייווצר גירעון בתקציב שאנחנו עומדים לאשר. וזו הסיבה שזה צריך להיות בוועדת הכספים, במסגרת חוק ההסדרים. כך גם ההיטל על הגידול – שים לב, אני מקפידה מאוד מאוד לומר – ההיטל על הגידול ברפואה הפרטית. גם הוא, מקומו בחוק ההסדרים ובוועדת הכספים, שכן גם עליו נשענים באג"ת, באגף התקציבים של משרד האוצר, לצורך איזון התקציב. לכן, זה חייב לעבור בוועדת הכספים. ואין מדובר ברפורמה גדולה, מדובר בסך הכול בהיטלים, ששם מקומם. אכן, גם ההיטל על התיירות – ובעיקר ההיטל על הגידול העתידי במערכת הבריאות הפרטית – יש לו משמעות כבדה מאוד ולא יהיה אפשר לעשות את הרפורמה בלי ההיטל הזה, אבל אם מישהו חושב שזו הרפורמה, ממש לא. נכון, 100 רופאים, והיום כבר שמעתי ש-1,000, ויכול להיות שיגיעו ליותר, מתנגדים לרפורמה. ואני סבורה שאחד מן השניים, או שניהם ביחד: או שהם אינם מבינים את הרפורמה, וזו אחריותי, או שאינם רוצים להבין את הרפורמה, ויכול להיות שיש להם מניעים משלהם, שהם מאוד מאוד לגיטימיים. אבל אנחנו, אתה ואני וחברי הבית, אנחנו אמונים לא על אינטרס של 100 או 1,000 רופאים. אנחנו אמונים על האינטרס של 9 מיליון מבוטחים, של 9 מיליון תושבי מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, שנסמכים על הרפואה הציבורית; של 9 מיליון, שאם הרפואה הציבורית לא תהיה איתנה, לא תהיה על יסודות איתנים, לא יהיה להם לאן ללכת, כי אלה 9 המיליון שמשתמשים בקופות-החולים. מתוכם: 3 מיליון מגיעים מדי שנה לחדרי המיון, מה שאנחנו קוראים מלר"דים – מרכזים לרפואה דחופה; 170,000 לידות, מתוכן 17,000 לידות של פגים; 43,000 צנתורים; מאות-אלפי ניתוחים מכל הסוגים, כולם ברפואה הציבורית. כאשר יש נפגעים בתאונות הדרכים ויש טראומות, הם מגיעים אך ורק לרפואה הציבורית. כאשר יש לנו מלחמה, שלא נדע – במבצע "צוק איתן", כל 1,916 הפצועים של "צוק איתן", כולם הגיעו לרפואה הציבורית, שעשתה מעל ומעבר כדי להציל כל אחד ואחד מהם. הכשרת הרופאים היא ברפואה הציבורית. המחקר הבלתי-רגיל – ואנחנו מתמחים במחקר בתחום הרפואה, ומובילים, ופורצים דרך – נעשה אך ורק ברפואה הציבורית. אנחנו חייבים לשמור על הרפואה הציבורית, והיום הרפואה הציבורית, שנושאת בכל העול שכרגע אמרתי לך, נפגעת מכך שבשעה 13:00 או 14:00 רופאים עוזבים ועוברים לרפואה הפרטית, ושם הם מרוויחים הרבה הרבה יותר מאשר ברפואה הציבורית. יש היום גם תמריצים, כמו שאמרתי קודם, לקופות-החולים להעביר חולים מהרפואה הציבורית לרפואה הפרטית, מפני שברפואה הציבורית קופות-החולים צריכות לשלם טופס 17, וברפואה הפרטית זה לא עולה להם שקל – או שאתה משלם מכיסך, או שאתה משלם השתתפות עצמית, וזה שוב מכיסך, או דרך הביטוח או דרך הביטוח פלוס השתתפות עצמית. את כל המעגל הזה, שהוא מעגל שפוגע גם בנו, באזרחים, אבל בסך הכול פוגע ברפואה הציבורית, את המעגל הזה צריך להפסיק; ואנחנו מתכוונים להפסיק אותו, ראשית, על-ידי הזרמת אותם מיליארד שקל שאנחנו מזרימים ב-2015 ו-2016; ושנית, אם לא נרסן את הגידול, ונרסן את הגידול על-ידי היטל שנטיל על הרפואה הפרטית במידה שהיא תגדל מעבר לגידול הטבעי, אם לא נעשה את זה ונעביר דרך אגב את ההיטל לרפואה הציבורית, הרי שנמצא את עצמנו בתוך כמה שנים בפני שוקת שבורה. ואני בטוחה שלא אתה ולא אני רוצים בזאת. אי לכך, הרפורמה חיונית אם חפצים אנו ברפואה ציבורית איתנה שתמשיך לתת את אותם שירותים שאמרתי. הרפורמה הגדולה תגיע לוועדה, וההיטלים מקומם בוועדת הכספים. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה לשרה יעל גרמן, שעושה שעות רבות בכנסת. ציון לשבח מגיע לה רק על זה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> היא השרה הכי משקיעה. <היו"ר נחמן שי:> כן, אני מצטרף למחמאות של ידידי. נשאלת השאלה, השרה, מה את מציעה לעשות עם הנושא הזה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> מכיוון שאני חושבת שהנושא ממילא מתוכנן לעלות לוועדת ערו"ב, אני חושבת שאפשר להעביר לוועדה. <היו"ר נחמן שי:> מה המציעים מציעים? <יואב בן צור (ש"ס):> לוועדה. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי. אז אנחנו נצביע בעד ועדה או נגד. <שרת הבריאות יעל גרמן:> ועדת ערו"ב – עבודה, רווחה ובריאות. ועדת ערו"ב. <שמעון סולומון (יש עתיד):> ועדת הכספים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כספים? בבקשה, כספים. אין לי בעיה. <היו"ר נחמן שי:> את בעד עבודה, רווחה ובריאות. מה אתך? <שמעון סולומון (יש עתיד):> כספים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מוכנה לכספים. <היו"ר נחמן שי:> טוב, אז אנחנו נצביע בעד או נגד העברה לוועדה. מי בעד העברה לוועדה? ומי שיצביע נגד – נגד העברה לוועדה. בבקשה. לוועדת הכספים. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת הכספים, על דעת הכול. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נחמן שי:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 16), התשע"ד–2014. מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון בהצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס בנושא: כוונת הממשלה להרחיב את החינוך המקצועי. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <הורדת דירוג האשראי של ישראל> <היו"ר נחמן שי:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הורדת דירוג האשראי של ישראל, מס' 4130, 4136, 4147, 4159 ו-4161. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. ישיב בסוף הדיון סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, ומזל טוב ליום-הולדתך. מכיוון שאני עדיין תחת הרושם הקשה של דברי ראש הממשלה, אני מוכרח לומר שאנחנו מדינה, באמת – הצלחנו להיות גם יהודית וגם הומנית, גם ציונית וגם לאומית, גם מוסרית וגם שוויונית, והכול תפור בתפרים מאוד מאוד עדינים. וראש הממשלה, שאני באמת מוקיר את יכולותיו בתחומים מסוימים, ודאי של ניתוח המציאות, מבין את המורכבות שבה כל הערכים האלה תפורים יחד, וברגל גסה הוא מבקש לפרום אותם. אני באמת מציע לו לחשוב היטב – אלא אם כן זה באמת נועד לצורכי הפריימריז בליכוד, אז צא לדרכך זו – אבל אם באמת אתה מתכוון להביא את חוק הלאום, כמאמר הפרסומת, חוק לאום עושים בהסכמה או לא עושים בכלל. כי אי-אפשר לעשות חוק כזה בלי הסכמה. כי אין משמעות לחוק כזה בלי הסכמה, והסכמה רחבה. אין לך אפילו הסכמה בין חברי הקואליציה, אז ודאי שאין לך הסכמה לאומית על הנושא הזה. אז או שתשיג הסכמה, וזה בר-השגה, או שתרד מהעניין בכבוד. מיקי, ראיתי שמאוד מעצבנים אותך הדיבורים שלי על דירוג האשראי, אז אני אתחיל דווקא מהמחמאות שיש. אני חושב שאני מהבודדים מבין חברי הכנסת שקראו את המקור, את הנייר. אני לא חושב שהרבה אנשים קראו את הנייר – ויש בו הרבה מאוד מחמאות לכלכלה של מדינת ישראל, מי שראה; גם למבנה החוב – לכל מיני דברים. בהחלט יש דברים טובים. יחד עם זה, אני באמת מציע שלא להתייחס לעניין הזה בשאננות. כי מה שעשתה סוכנות הדירוג "פיץ'", היא פשוט הוציאה לנו כרטיס צהוב, להתנהלות הכלכלית של מדינת ישראל, אף שהיא ציינה שיש לא מעט דברים טובים ושיכול להיות שהתקלה היא זמנית, אבל לא רק. אומנם זה מה שהודגש בתקשורת, אבל זה לא רק מה שכתוב בנייר. במילים לא כלכליות, אמרו בסוכנות "פיץ'": תראו, או שתשפרו את ניהול הכלכלה, או שאנחנו נוריד את הדירוג עוד יותר. זה איום מפורש שרשום על נייר. זאת אומרת, שוב הפעם, בעברית פשוטה, הוצאנו לכם כרטיס צהוב, אבל אם לא תתנהלו באופן יותר אחראי, אנחנו נוציא לכם גם כרטיס אדום. והמשמעות של כרטיס אדום – אני לא חושב שתושבי מדינת ישראל מבינים את זה. ההוצאה הגדולה ביותר של מדינת ישראל היא לא על הביטחון. יושב פה שר הביטחון; לא על הביטחון. מדינת ישראל מוציאה 110 מיליארד שקלים כל שנה להחזרת החובות שלה. 40 מיליארד שקל ריבית. השינוי הקטן הזה עכשיו, בגלל ההורדה, בגלל ההורדה בדירוג והאפשרות – שנייה, מיקי, אני יודע שאתה מבין גדול, יש עוד כמה אנשים שמבינים. תקשיב, אני אומר לך, הרי ציינתי את זה שיש גם דברים טובים בדוח. אני אומר לך, הרי כל שינוי של מילימטר, אתה יודע מה המשמעות שלו בגיוס של החובות הבאים, של ההלוואות הבאות, הריביות שאנחנו עלולים לשלם בהמשך. אתה יודע בדיוק, אז אל תגיד שהסכנה אינה לפתחנו. צריך לומר ולדייק, שנכון שלהורדת הדירוג הנוכחית אין משמעות מיידית במספרים, אבל יש לה משמעות מאוד מאוד דרמטית – הרי "פיץ'" היא אחת משלוש הסוכנויות הכי גדולות בעולם – אם שתי הסוכנויות האחרות יגידו מילה. ה-OECD פרסם אתמול דוח לא סימפתי, ונוסיף את כל זה – הרי מי שקורא את הדוח, כתובים בו כל מיני דברים: 1. ממשלה שלא מגישה תקציב בזמן, על זה חטפתם כרטיס צהוב; 2. על ההתנהלות הגלובלית של מדינת ישראל בסוגיות השלום. <היו"ר נחמן שי:> נא לסיים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> סליחה, אני מתנצל, אני כבר מסיים. אם התהליך ייפסק, יהיה לזה מחיר כלכלי. זה כתוב, לא אני המצאתי את זה, לא האופוזיציה אומרת – יהיה לזה מחיר כלכלי. וזה לא משהו שנראה שהולך להיפתר בקרוב. אוקיי? על זה כרטיס צהוב. נכון שחלק מהבעיות הן בעיות רגעיות של "צוק איתן", וההוצאות החד-פעמיות בביטחון הן גם חלק מהבעיה. אבל זה לא אומר שלא יהיו לה עוד תקלות חד-פעמיות, כשאנחנו קושרים את זה למדיניות ולאפשרויות לנהל את הסכסוך הזה באופן, נאמר, "על אש קטנה". וגם בנוגע לזה, אנחנו מזמן לא שם. המשמעות של הדבר הזה היא שאנחנו נמצאים במסלול התנגשות עם אירופה, ואירופה היא היבשת שאליה אנחנו מייצאים הכי הרבה. ואם באירופה עוד שני פרלמנטים יכירו בפלסטין, המשמעות היא שבטווח הקרוב יש סנקציות. המשמעות של סנקציות היא הורדה דרמטית בדירוג האשראי של ישראל, מיקי. זאת המשמעות, הביאו את זה בחשבון. הרמזור מהבהב על הקיר, ואם לא ניקח את העניין הזה ונטפל בו באחריות, תושבי ישראל ישלמו מחיר נוראי. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אחריו – חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, ידידי. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, כבוד סגן השר מיקי, חברי חברי הכנסת, לא, מיקי, אני לא מסכים אתך. אתה צריך להבין את סגנון הדיווח של חברות דירוג האשראי, של ה-IMF. הם מאוד מנומסים, מאוד מנומסים. אני מכיר אותם היטב. אני במקום ידידי מיקי לוי לא הייתי ישן בלילה. מכיוון שאחרי למעלה מארבע שנים של ניהול כלכלה בסביבת משבר גלובלי שהקרין חזק מאוד על ישראל – והיה ניהול אחראי, כבוד השר, של הכלכלה הישראלית, שהביא רק כבוד, רק כבוד. באמת. הירושה שהשארנו ללפיד ולידידי מיקי הייתה ירושה מדהימה, במספרים במקרו. עם מספרים אי-אפשר להתווכח. זה לא פילוסופיה. מספרים זה מספרים, דברים מוחלטים. אז אם בארבע שנים היו 14.8% צמיחה, חיליק, זה מאוד מרשים ביחס למשבר עולמי גלובלי שמקרין חזק, ונפלו מדינות כמו ספרד, יוון, איטליה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כל יום מתרשם מחדש. <יצחק כהן (ש"ס):> כן. יחס חוב–תוצר ירד לממדים היסטוריים, כאשר הממוצע של ה-OECD הרבה יותר גבוה מזה. ההשקעות היו מדהימות, כבוד שר הביטחון. כמה אפשר להאשים את תקציב הביטחון ואת "צוק איתן"? כמה אפשר להאשים? אולי תאשימו את עצמכם, שעשיתם תקציב ל-2015, שהוא רק ל-2015? אין 2016. ב-2015 נסגרת מדינת ישראל. וכשזה לא מתכנס, מיקי יקירי, מה עושים? לוקחים מהפנסיה מיליארד – אתה היית צריך להזדעזע – כמו שעשתה חברת העובדים בימי מפא"י העליזים. כך קרסו קרנות הפנסיה ההסתדרותיות. ועוד אומרים, כאילו פה יושבים 120 טמבלים: יחזירו את זה ב-4% ריבית. אתה יודע מה סביבת הריבית היום, יקירי? 2%. אז מה, המדינה תחזיר את זה ב-4% ריבית? מי עושה כאלה עסקאות? אם הייתם תאגיד פרטי היו שולחים אתכם הביתה עם תביעה לפיצויים. אוקיי, לא מתכנס. בואו ניקח את הסובסידיה של הרכבת – איפה רוזנטל? ניקח את הסובסידיה של הרכבת, ונאגח אותה. יענו, כיכר מנדלבאום – יוצאים מאותה נקודה, חוזרים לאותה נקודה. לא מתכנס. יש לנו עוד רעיון, רעיון אדיר: נתנו מענק, חיליק, ל"אינטל", לפי חוק עידוד השקעות הון, קיבלו מענק – בואו ניקח להם את המענק בחזרה, ונגיד להם: "אינטל", נחזיר לכם את זה בפריסה של ארבע שנים, אבל תקבלו עוד סוכרייה: בריבית של 4%. שוב הפעם, להזכיר, שסביבת הריבית היא 2.5%. איזה מין עסקה זו? אתם חושבים שב"פיץ'" וב-S&P וב"מודי'ס" יושבים טמבלים? אין שם קואליציה–אופוזיציה, אין שום חוק לאום. יש שם אנליסטים שעוקבים אחריכם 24 שעות ביממה. יש להם אחריות גלובלית. וישראל נהנתה מדירוג אשראי גבוה מאוד, כשכל מדינות אירופה הורידו להן, אפילו להולנד; לכולם הורידו, ורק לישראל העלו. מיקי? אין תשובה. אני לא רוצה להגיד את כל הרשימה. אין תשובות. והתקציב הוא לא תקציב. ואתם גם יודעים, ואני אמרתי את זה מעל הדוכן הזה, שלא מע"מ אפס ולא התקציב ייכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל. לא, זה לא יקרה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תתפלא. <יצחק כהן (ש"ס):> אני אקנה לך כובע עם שוליים משוקולד, שיהיה לך טעים לאכול אותו. ומה קורה? במקום להבין שיש על הכתפיים שלכם אחריות כבדה מאוד – הזכיר פה מיקי רוזנטל את החוב ואת תשלומי הריבית. הלוא השווקים הבין-לאומיים נתנו אמון מלא במשק הישראלי, והיום הם כבר, גם כתוצאה מהמצב המדיני וגם כתוצאה מהניהול הכלכלי – פתאום השווקים הבין-לאומים כבר, לצערי, אין להם את אותו אמון. יש לזה משמעויות אדירות. ואותו גירעון, שצעקתם "גירעון" – 3.14. 3.14. לא בור ולא ג'ורה ולא כלום. 3.14. אתם עכשיו מבקשים יותר מזה. למה? מה קרה? קיבלתם אחלה ירושה. למה הידרדרתם לאן שהידרדרתם? מכיוון שלא עסקתם בעיקר. עסקתם בטפל. אני מצטער שאני פונה אליך, כי אתה חבר שלי. הייתי רוצה לפנות ליאיר, שר האוצר, אבל הוא לא פה. הוא שולח אותך. ואני מכבד אותך. התעסקתם בטפל. התעסקתם – סלח לי על הביטוי – וחברות הדירוג לא אוהבות את זה, במיוחד כשהן רואות את התקציב, שהוא לא מתכנס. גם אם הגדלתם את הגירעון, וגם אם הגדלתם את תקרת ההוצאה, וגם אם קימבנתם בתרגילים חשבוניים של סטודנט שנה א' בהנהלת חשבונות, זה לא עובד. עכשיו, הם רואים. ד"ר שראל, הכלכלן הראשי, מתפטר, ומסביר לאומה ולעולם למה הוא מתפטר. אחריו – כל השדרה המקצועית, האחד אחרי השני, כולם מתפטרים, ומסבירים לאומה ולעולם למה הם מתפטרים. סיימתי? שגם אני אתפטר? <היו"ר נחמן שי:> קח עוד 20 שניות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שש דקות יותר מדי. <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים, אני באמת מציע לכם להדיר שינה מעיניכם, כי אתם מדירים שינה מעינינו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. אני לא רואה את חבר הכנסת יעקב אשר. אם לאו – חבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר האוצר, ישיב מייד אחר כך. בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני לא מאלה שמקדשים את חברות האשראי ואת הדירוג שלהן, במיוחד כשהן התגלו ברוב חולשתן ואי-מקצועיותן ערב המשבר הגלובלי ב-2009, כשנתנו דירוג "טריפל איי" למכשירים פיננסיים שהתברר שהם לא יותר מניירות ערך מסוכנים ביותר שגרמו למשבר. אני לא אוהד גדול שלהן, וחושב שהמילה האחרונה לגביהן, במיוחד בארצות-הברית, עוד לא נאמרה. אבל צריך גם להתייחס ברצינות כשחברת דירוג אשראי עולמית באה, ורבים לא מבינים מה זה אופק אשראי יציב – אופק, ולא מייד; אין הפחתה מיידית בדירוג האשראי. ועל זה ייאמר שהן קראו את כל מפת הסיכונים של הכלכלה הישראלית לאור ההתנהלות בשנה האחרונה. זה מה שאמרתי כאן במשך המלחמה בעזה, כשדיברו על המצב הכלכלי בעניין הדרום והנגב, ואמרתי שזה מהווה אשליה שביבי נתניהו ניסה במשך שנים לנטוע בעם שאפשר לנהל את הסכסוך, שאפשר לא להגיע לפתרון של שלום, ובו בזמן לקיים כלכלה צומחת. זו אשליה שהתנפצה ועוד תתנפץ, ולא רק בנתונים או בתחזיות של חברות האשראי אלא בנתונים האמיתיים של הכלכלה. אי-אפשר לעבור לסדר-היום על צמיחה שלילית של 0.4%, והרבעון לפני, שיש בו צמיחה שלילית דה-פקטו, שהייתה. זה אומר ומצביע, אדוני השר, אדוני היושב-ראש: כשלא מתקדמים לפתרון צודק באזור כמו האזור שלנו, כשלא חותרים לסיים את הכיבוש ולהשיג פתרון צודק בר-קיימא עם יחסי שכנות, אי-אפשר לקיים כלכלה. האשליה הזו, שאפשר למכור לפלסטינים כלכלה ויחסים כלכליים ולשמור על הכיבוש ולבנות יחסים עם מדינת רמאללה – תשכחו מזה. רק פתרון של שלום צודק, ששני עמים יחיו בעצמאות ויקיימו יחסים כלכליים מסודרים, יביא לכלכלה צומחת. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. אנחנו עוברים עכשיו – חבר הכנסת יעקב אשר איננו. עכשיו תורך, סגן שר האוצר מיקי לוי. הכנסת ערוכה ומוכנה לתשובתך. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – אלה שנשארו – חבר הכנסת רוזנטל, תודה על כך שהיה לך האומץ וגם על זה שעיינת בצורה ממש עמוקה בדוח, גם להצליף וגם לתת מחמאות. זה בהחלט ראוי להערכה, ותודה רבה על כך. במהלך סוף השבוע האחרון חברת דירוג האשראי "פיץ'" החליטה לאשרר ולהשאיר על כנו את דירוג האשראי של מדינת ישראל, והוא עומד על A. מה לעשות, הוא היה A לפני והוא היה A אחרי. במקביל, בחרה החברה לעדכן את התחזית מחיובית ליציבה. זה השינוי היחיד. <היו"ר נחמן שי:> מה ההבדל? תסביר, מה ההבדל בדירוג? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הדירוג נשאר אותו דירוג – A, הוא לא השתנה. יש תחזית לטווח הקצר ולטווח הארוך – מחיובית ליציבה. זה כל השינוי. זה כל השינוי. אפשר לסמן את זה באיזה level נמוך יותר מאשר מחיובית ליציבה. <באסל גטאס (בל"ד):> אזהרה, כרטיס צהוב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כל כך תמים, אה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כל כך תמים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ממש. אם היא הייתה משנה את זה לשלילי, ניחא. אבל לבוא לעמוד כאן ולהגיד ששינו את דירוג האשראי של מדינת ישראל, זה חוסר ידע. ראוי להבהיר כי עדכון התחזית – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ראוי להבהיר כי עדכון התחזית אינו הורדת דירוג, ולפיכך אין משמעותו כי חברות הדירוג מעריכות באופן שונה את החוזקות המבניות של המשק הישראלי ואת יכולת המדינה לעמוד בתשלומי החוב שלה. בשנתיים האחרונות, וגם בשנים שלפני, מדינת ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שמחזירות את החוב שלהן בזמן, ביום ובשעה. העדכון נבע מעלויות של מבצע "צוק איתן", שהביא לעלייה בגירעון לשנת 2014 ובמתווה הגירעון לשנים הקרובות. וברוב יושרך, מיקי, ציינת את "צוק איתן". התחזית היציבה משקפת את עמדת חברת הדירוג כי לא צפויה להתרחש פגיעה בדירוג האשראי בעתיד הנראה לעין. כמו כן, בחברת הדירוג "פיץ'" ניתנת תחזית חיובית – ניתנת תחזית חיובית או שלילית לתקופה של שנתיים לכל היותר, כאשר בתקופה זו מתקיימות ארבע ועדות דירוג, אחת למחצית שנה, שבהן נקבע דירוג האשראי של המדינה. במידה שחברת הדירוג אינה צופה העלאת דירוג בשנה הקרובה, היא אינה נוהגת להשאיר את תחזית הדירוג החיובית; במידה שתחזית הדירוג הייתה נותרת חיובית כעת, אולם דירוג המדינה לא היה מועלה בשנה הקרובה, בלאו הכי תחזית הדירוג הייתה שבה לרמה יציבה. חברי חברי הכנסת, חשוב לציין נקודות חיוביות רבות אשר הופיעו בדוח, וחבר הכנסת רוזנטל ציין אותן: מבנה טוב של החוב הממשלתי וגמישות במימון הממשלה; חשבונות חיצוניים חזקים ועודף בחשבון השוטף – עודף בחשבון השוטף, וזה צוין שם; השקעות גבוהות במשק הישראלי וצמיחה יציבה. בנוסף, מוסדות המדינה ומערכת החינוך מתוארים בדוח כחזקים ומפותחים, ולטענת האנליסטים הביאו להתפתחות כלכלית מגוונת ומתקדמת המתאפיינת בתוצר לנפש, מדדי פיתוח אנושי גבוהים וסביבה עסקית המעודדת יוזמות; אני העתקתי את זה מהדוח. מצוינים לטובה גם מגזר ההיי-טק המשגשג והצעדים האקטיביים שנקטה הממשלה להתמודדות עם שיעורי האבטלה. אנחנו ירדנו ל-5.7% היום, כאשר הממוצע נע בין 5.7%, 5.4% ל-6%, פלוס מינוס, והלוואי שנישאר שם, בייחוד בקרב גברים מהמגזר החרדי ונשים מהמגזר הערבי, אשר המאמצים שנקטנו נשאו פְרי והביאו לעלייה בהשתתפות בכוח העבודה בקרב אוכלוסיות אלו. <משולם נהרי (ש"ס):> נשאו פֶרי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נשאו פֶרי. מקובל. תודה על התיקון. לסיכום, אדוני היושב-ראש, עדכון תחזית הדירוג ליציבה – לא לשלילית, ליציבה – לא השפיע על עלויות המימון של מדינת ישראל, לא שינה את מעמדה של המדינה בקרב המשקיעים המקומיים והבין-לאומיים ואינו מצביע על תפיסה שונה של חברת הדירוג לגבי החוזקות המבניות של המשק הישראלי ויכולתו להתמודד עם זעזועים. הדירוג של מדינת ישראל בחברות הדירוג המובילות – חבר הכנסת רוזנטל, פה אני מבקש את תשומת לבך, כי הבאתי חברות נוספות, את שלוש החברות החזקות – S&P ו"מודי'ס", הוא A+ ו-A בהתאמה. מכיוון שחברות האשראי אינן אחידות בתפיסה שלהן, והאנליסטים שלהן, כל אחד עם תפיסת עולמו, A+ ו-A. שום פגיעה בדירוג האשראי של מדינת ישראל, עם תחזית יציבה בשתיהן, בדיוק כמו "פיץ'". תחזית יציבה בשתיהן. לא נתקבל כל סימן כי בכוונתן של מי מחברות הדירוג לערוך שינוי בדירוג האשראי של ישראל. חבר הכנסת כהן, כן – – – <יצחק כהן (ש"ס):> כשאני שאלתי את שר האוצר בהצגת התקציב – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – הגירעון – – – <יצחק כהן (ש"ס):> רק רגע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בבקשה. אני מכבד אותך, אתה חבר שלי. <יצחק כהן (ש"ס):> שאלתי אותו לגבי חברת דירוג האשראי, הוא אמר לי: אני רוצה להרגיע את חבר הכנסת איציק כהן, לא יהיה שום שינוי בדירוג האשראי. לא עברו יומיים, נפלו השמים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, אבל תסכים אתי ששינוי ליציבה הוא לא מהותי. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> וואלכ, מה אמרו? אל תפגעו – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> גם אתה היית מעדיף שזה לא יקרה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מעדיף מאוד. אבל מה אמרו? <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ציינו מה הנושאים שגרמו לכך, ואמרו: אל תפגעו במה שהשקעתם בחינוך ובהשקעות. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לך, חבר הכנסת כהן, הרי – – – <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רגע, רגע. זה תחילתו של המדרון החלקלק. ככה הם מגדירים, אנחנו מכירים אותם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בסדר, אבל לא ברור בדיוק. כל פעם אני אסביר? <יצחק כהן (ש"ס):> שלא יפגעו. שלא יפגעו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אחד נתן A+ ושניים A, ושלושה מדרגים אותנו כיציבה. <יצחק כהן (ש"ס):> עוד לא, חכה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אה, הבנתי. <יצחק כהן (ש"ס):> בדרך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בסדר. אם – תאמין לי, יהיה לי אומץ לעמוד כאן, חס וחלילה, חס וחלילה – – <יצחק כהן (ש"ס):> גם אני לא רוצה, חלילה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אם יקרה משהו, ולהודות באומץ. <מיקי רוזנטל (העבודה):> חלילה שיקרה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל אתם יודעים שאנחנו חיים בשכונה ובסביבה גיאו-פוליטית מטורפת. הרי לא אנחנו רצינו את המלחמה בעזה, לא אנחנו גרמנו לכך. <יצחק כהן (ש"ס):> אנחנו לא רוצים חלילה שתקרה נפילה בדירוג האשראי, אנחנו תושבי המדינה הזאת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כולם. עכשיו, פטור בלא כלום אי-אפשר, והראיתי לך עכשיו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא, זה לא נכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אה, הבנתי. בשנת 2012 – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עם מספרים אי-אפשר להתווכח. מה שאתה רוצה להגיד זה לא נכון. קיבלתם ירושה של 67% – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> טוב, אז אני רק אגיד את זה. בסדר, אני לא אתווכח אתך מעל הדוכן, כי ציינת מספרים לא נכונים, צר לי על כך. יחס החוב–תוצר של מדינת ישראל ב-2012 היה 73.4, אם אני לא טועה, מעל 73, או 73.5, 73.4 אם אני לא טועה, והיום יחס החוב–תוצר עומד על 67.3, כאשר מדינות ה-OECD ממליצות להגיע ל-60. <יצחק כהן (ש"ס):> מיקי, אם נוכיח ההפך, תעלה להתנצל? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הראיתי לך עכשיו. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, עזוב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תעשה גוגל. <יצחק כהן (ש"ס):> אם נוכיח לך, תעלה להתנצל? <מיקי רוזנטל (העבודה):> תציין באיזה מקום אנחנו ביחס חוב–תוצר ב-OECD? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> במקום טוב. <מיקי רוזנטל (העבודה):> במקום 30. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> במקום טוב. <מיקי רוזנטל (העבודה):> 30. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תקשיב, יש מדינות כמו ארצות-הברית, כמו גרמניה, שיש להן בעיות עם הפנסיה, שנמצאות בבעיה, כמו יפן ב-235% חוב–תוצר, כמו ספרד ויוון ב-125%, ב-135% חוב–תוצר. תאמין לי, תאמין לי – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אז איפה אנחנו? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו במצב טוב מאוד – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> במקום 30 ב-OECD – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו במצב מצוין, מצוין, כאשר ההמלצה היא להגיע ל-60% חוב–תוצר. כאשר אני מסתכל עלינו מול המדינות האירופיות – הלוואי, שאלוהים ישמור עלינו ונישאר כך. עכשיו, באמת פטור בלא כלום אי-אפשר. אני נוהג שלא להעליב אנשים, ואני מדבר אל האנשים לגופו של עניין, של מה שהם אומרים, ואני באמת לא רוצה לפגוע בכבודו של ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג, אבל מה שהוא אמר לגבי הפגיעה בדירוג האשראי אינו נכון. הוא היה יכול להגיד, אני אומר, "זה הפך ליציבה" – אוקיי; אבל לבוא ולהגיד שיש פגיעה זה חוסר הבנה מוחלט. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מציע לכם להסתפק בתשובתי המפורטת, באמת מפורטת, אלא אם כן אתם מעוניינים בהצעה אחרת, שכדרכי בקודש אני מסכים לה בפה מלא. <יצחק כהן (ש"ס):> בכספים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה שאיציק רוצה. <יצחק כהן (ש"ס):> בכספים נדון בשקט ובניחותא. <היו"ר נחמן שי:> מה אתה מציע, אדוני סגן השר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני נוטה תמיד להסכים – – <היו"ר נחמן שי:> למבקשים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ומתוך הבנה של חברי חברי הכנסת היקרים, למרות תשובתי המפורטת – – <היו"ר נחמן שי:> המפורטת מאוד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – המלומדת, עם מספרים מוחלטים – – <יצחק כהן (ש"ס):> שם נוכיח מספרים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אני נענה לבקשתו של חבר הכנסת איציק כהן, ידידי משכבר הימים, ומעביר את זה לוועדת הכספים. <היו"ר נחמן שי:> ועדת הכספים. האם המציעים שותפים? <יצחק כהן (ש"ס):> מסכימים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מסכימים, מסכימים. <היו"ר נחמן שי:> שלושתם? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אל תראה בזה ערעור על מומחיותך. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מסכימים. <היו"ר נחמן שי:> מומחיותו, כן, נכון. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו פשוט רוצים להרחיב את הדיון. <היו"ר נחמן שי:> תודה. נעבור להצבעה. מי בעד להעביר לוועדת הכספים? מי שיצביע בעד – בעד, מי שיצביע נגד – מתנגד. בבקשה, מוזמנים להצביע. תכף אנחנו מתקדמים לנושא הבא. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> תוצאות ההצבעה: עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכחים. אני מודיע שהנושא עובר לוועדת הכספים על דעת חברי הכנסת והמשיב. <הצעה לסדר-היום> <בשנת 2014 אחד מכל שלושה תלמידים חווה או היה עד לענישה משפילה בכיתה> <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעה לסדר-היום מס' 4146: בשנת 2014 אחד מכל שלושה תלמידים חווה או היה עד לענישה משפילה בכיתה. חבר הכנסת משולם נהרי, בבקשה. ישיב שר הביטחון משה בוגי יעלון. <מיקי רוזנטל (העבודה):> שר הביטחון בונה אימפריה – הוא בשם שר הפנים ושר החינוך. <היו"ר נחמן שי:> שר הביטחון הוא היום השר לכול. <מיקי רוזנטל (העבודה):> היום הוא multi-task. <היו"ר נחמן שי:> הוא ממלא את תפקיד השר התורן; חילץ את חבריו השרים מישיבה ארוכה במליאת הכנסת. טוב. אולי זה גם קשור לביטחון, הכול. בבקשה, ידידי, לרשותך שלוש דקות. <משולם נהרי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר – – <היו"ר נחמן שי:> לא, סליחה, עשר דקות, כי זו הצעה רגילה. <משולם נהרי (ש"ס):> עשר דקות, זו הצעה רגילה. כן. <היו"ר נחמן שי:> כן, סליחה, אני מתנצל. <משולם נהרי (ש"ס):> – – עוד לא זכיתי, בכל ההצעות שהגשתי, הצעות לסדר-היום בנושאי חינוך, שכבוד שר החינוך ישיב. <היו"ר נחמן שי:> נהדר. <משולם נהרי (ש"ס):> תמיד יש לו שליחים. הרבה שליחים למקום יש, והפעם – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> יש לו הרבה רפורמות, הוא לא מספיק אותן. יש לו רפורמות בחינוך. <משולם נהרי (ש"ס):> – – – והפעם זכינו ששר הביטחון ישיב לראשונה, ואני חושב באמת שחינוך זה הביטחון שלנו. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <משולם נהרי (ש"ס):> אין דבר יותר חשוב מחינוך. החינוך הוא בסיס לכול. שלמה המלך אומר: "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך". שלמה המלך אומר, אם אתה אומר לאדם "לץ", "אתה לץ" – פוגע בו, הוא שונא אותך. אדם לא אוהב שאומרים עליו דברים שליליים. הוכח לחכם, תאמר לו "אתה חכם", "לא מתאים לך", תראה לו כמה שהוא חשוב, כמו שהיה עושה אהרן הכוהן, הוא יאהב אותך. זה מה שאדם אוהב לשמוע. תלמיד אוהב לשמוע דברים חיוביים, הוא לא יכול לשמוע דברים שליליים, הוא לא יאהב אותך, הוא לא יקבל ממך אם אתה תבזה אותו, אם אתה תפגע בו. ב-17 בנובמבר התפרסמה כתבה ב"ידיעות אחרונות" שלפיה ב-2014 אחד מכל שלושה תלמידים חווה או שהיה עד לענישה משפילה בכיתה. אחד מכל שלושה תלמידים. היה בסקר של ארגון האו"ם למען ילדים, שגם ב-2014 התלמידים הישראלים מושפלים על-ידי מוריהם, מופלים לרעה אם הוריהם לא עומדים בתשלומים, ובעיקר אינם מודעים לזכויותיהם. ואנחנו יודעים מה זה. אנחנו גדלנו במדינה הזו מקום המדינה, מכירים את מערכת החינוך, אין אחד שלא חווה את מערכת החינוך במדינת ישראל. אנחנו זוכרים את הענישה, אנחנו זוכרים את הענישה ברגע שהורים לא עמדו בתשלומים. אנחנו זוכרים השפלות. אני זוכר שבילדות, פעם משרד החינוך דרש להביא מהעירייה, כל אחד היה צריך להביא מהעירייה כרטיס תלמיד – שההורים שלו הסדירו את התשלומים. מה יעשה תלמיד בכיתה א', בכיתה ב'? מה הוא מבין בדברים הללו? שולחים אותו להביא כרטיס תלמיד מההורים. ולפעמים להורים – התקופה ההיא הייתה תקופה מאוד קשה, שנות ה-50, ולא היה להם כסף לשלם. בקושי היה להם כסף לחיות, בקושי הייתה עבודה. אנשים עבדו שבוע, עשרה ימים, חצי חודש, ועם זה היה צריך לפרנס משפחה ברוכת ילדים. והמורה אומר לילד: מה עם כרטיס תלמיד? הוא אומר: אין לי. לא הביאו לי. אבא שלי לא הביא לי. ואני זוכר מקרים שאמרו לילד: קום, עמוד. לקחו לו את הכיסא ואמרו לו: אתה תלמד בעמידה. והתלמידים של אז לא היו התלמידים של היום. והוא עמד. והוא היה כל היום בכל השיעורים בעמידה. ילד צעיר לימים. אין השפלה יותר גדולה מזו. וחשבנו שבעבור השנים כבר אין דברים כאלה, אנחנו כבר מתקדמים, אנחנו מבינים, אנחנו משקיעים בחינוך, התקציב של משרד החינוך הולך וגדל וגדל, עד כי גדל מאוד והגיע ל-47 מיליארד, ואנחנו עדים לתוכניות ולרפורמות וכל מיני דברים, בשורות, מה שנקרא, בשורה רודפת בשורה; כל חודש אנחנו שומעים על איזו בשורה חדשה. ואיך קורה דבר כזה? איך קורה שמורים מעליבים ומשפילים תלמידים? מכון "מאגר מוחות" ערך סקר בקרב 526 תלמידים ותלמידות גילאי 13–17, והתוצאה: 38% מתלמידי ישראל היו עדים להטחת עלבונות וכינויי גנאי ולהצקות מצד מורים; 22% דיווחו כי בבית-הספר נהוגים עונשים משפילים, ובהם העלבות, צעקות, העמדה בפינה וכו'; 20% מהנשאלים סיפרו כי במוסדם הורחק תלמיד מבלי שיאפשרו לו לטעון להגנתו ואף מבלי לזמן את הוריו; 43% טענו כי בבית-ספרם הורידו ציון לתלמידים בגלל אי-תשלום, הופעה חיצונית או התנהגות; ו-18% דיווחו כי בית-ספרם מעכב מתן תעודות לתלמידים שהוריהם פיגרו בתשלומים. רבותי, הסקר הזה הוא מייצג, מפני שאנחנו כל כמה זמן מתבשרים על ילדים שנפגעו ולא פחות ולא יותר אלא ממוריהם; לא מהחברים, שזה עדיין נחשב לסביר, אלא מהמורים, אלה שמורים דרכם, אלה שאמורים להקנות להם כלים לחיים, אלה שצריכים לעצב את דמותם לעתיד, והם אלה שהולכים ופוגעים בהם. אז מה הפלא שאנחנו שומעים על תלמידים שפוגעים במוריהם? יחסי גומלין: זה פוגע בזה וזה מחזיר לזה, זה משפיל את זה וזה מחזיר לו במטבע דומה. אנחנו יודעים, במקורותינו – והמקורות היהודיים והמורשת היהודית, אם רק נלמד אותם, נראה כמה חום ואהבה וסבלנות צריך להעניק כדי לקדם את הילדים. אנחנו מדברים על אקלים בית-ספרי. מה זה אקלים בית-ספרי? אקלים בית-ספרי – זה המבצר של הילד. זה המקום שהילד צריך לקום בבוקר – להגיד: מתי יעלה השחר כדי שאני אוכל ללכת לבית-הספר; להתגעגע לבית-הספר. זה הקשר בין המורה לתלמיד, בין המורה להורים. זו החממה של הילד, שבה הוא גדל ומתפתח; שמורת הטבע של הילד, שהיא זו שמגינה עליו, היא זו שמעצבת את דמותו לעתיד. ואם יש אקלים בית-ספרי נוח הוא כבר לומד יותר טוב, יש לו מוטיבציה, יש לו ביטחון, הוא אדם אחר לגמרי. אבל אם דווקא במקום הזה שבו הוא מבלה את רוב שעות היום הוא נפגע, אם שם מבזים אותו, אז אנחנו צריכים לעשות חשבון הנפש. משה רבנו, כשיצאו ישראל ממצרים והתלוננו שאין מים, אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: "והכית בצור ויצאו ממנו מים". לאחר מכן, לפני שנכנסו לארץ, הוא אומר: "ודברתם אל הסלע – – – ונתן מימיו". יש הבדל: כשאתה מכה בצור, אתה מוציא ממנו מים. להוציא זה בכוח. אבל "ודברתם אל הסלע", אם אתה לא מכה אלא אתה מדבר, "ונתן מימיו". הוא נותן מעצמו. "נתן" – אפשר לקרוא אותו ישר והפוך, מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה. יש נתינה, הוא מרגיש שאתה נותן לו, גם הוא נותן לך כשאתה מדבר. כשאתה מכה, אתה תוציא אולי, לא מכולם, אבל זו לא המטרה. רבותי חברי הכנסת, יותר ממה שאמרתי, לא אמרתי. ואני אומר לכם, מערכת החינוך – הדבר החמור ביותר הוא שמערכת החינוך מודעת למצב, מודעת לתופעה הקשה, ולא עושה דבר. אין רפורמה שתעסוק עכשיו – מדברים על ערכים, מדברים על מורשת, מדברים על רמת לימודים, מדברים על בגרות, על תוצאות בגרות, אבל לא מדברים על האקלים הבית-ספרי, שאתו הילד אמור לצמוח ולגדול לגָדול בישראל. לסיכום, התלמידים, לצערי, סובלים היום יותר מאי-פעם, גם מאלימות פיזית וגם מאלימות מילולית, במיוחד מצד המורים. ולכן, חובה עלינו – מפני שהילד הוא הדבר היקר ביותר שיש לנו, ואנחנו מפקידים בידי המורים את הדבר היקר ביותר – מערכת החינוך צריכה לתת את הדעת ולהשקיע בדבר החשוב ביותר, ואם היא תשקיע באקלים הבית-ספרי, התוצאות יהיו הרבה הרבה יותר טובות, וכן ההישגים, מאלה שאנחנו עדים להם היום. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת משולם נהרי. נעבור לתשובתו של שר הביטחון משה בוגי יעלון. בבקשה. זו תשובה בשמו של שר החינוך שי פירון, שכפי שציין חבר הכנסת נהרי, הוא משתדל כבר הרבה זמן להגיע אליו ולא מצליח. קורה. תודה. בבקשה, השר. <שר הביטחון משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאשיב בשם שר החינוך, הערה קצרה לדברים שנאמרו פה לגבי התקציב. מפי חבר הכנסת רוזנטל נאמר, באופן שמשתמע שהתקציב הגדול ביותר בין תקציבי הממשלה הוא תקציב הביטחון. זו טעות נפוצה – התקציב הגדול ביותר הוא תקציב החינוך. קל להוכיח את זה בצורה מאוד פשוטה: אם בשנת 2014 ניתנו לביטחון 51 מיליארד שקלים ולחינוך 43 מיליארד שקלים, בתקציב הביטחון מופיע תקציב גמלאות ושיקום, כאשר בחינוך הגמלאות הן באוצר והשיקום כמובן בביטוח הלאומי. תקציב השיקום בתקציב הביטחון כולל את השיקום לא רק של פצועי צה"ל אלא גם של נכים מהמשטרה ומשירותי ביטחון אחרים. בסך הכול, הסכום של גמלאות ושיקום בתקציב הביטחון הוא כ-13 מיליארד שקלים. הורידו, חסרו, 13 מ-51 – זה מביא אותנו ל-38. כבר יש לנו פחות מתקציב החינוך. כשמתייחסים גם לכמה שקלים מאוצר המדינה ניתנים למשרדי הממשלה, אז בתוך 38 מיליארד השקלים בביטחון יש נתח שהוא מט"ח, סיוע אמריקני, ואז אנחנו מגיעים לסדר גודל של 28 מיליארד שקלים הניתנים בשקלים מתקציב המדינה לביטחון, ו-43 לחינוך. אני שמח שהחינוך מקבל הרבה, אני בהחלט רואה חשיבות בחינוך – – – <משולם נהרי (ש"ס):> 47 ב-2015. <שר הביטחון משה יעלון:> אוקיי, אבל אני מדבר על 2014. ב-2015 זה עוד גדל. אינני מצר, רק הדבר הידוע, מה שנקרא ה-common knowledge, מה שמסתובב בציבור, בעיקר במדורים הכלכליים, זו ההוצאה הביטחונית האדירה. ומכאן, בשם שר החינוך, אשיב על שאלת חבר הכנסת נהרי – – – <משולם נהרי (ש"ס):> הייתי מעדיף לשמוע את דעתך – – – <שר הביטחון משה יעלון:> סליחה? <משולם נהרי (ש"ס):> הייתי מעדיף לשמוע את דעתך במקום את התשובה של שר החינוך. <שר הביטחון משה יעלון:> לשאלתך, חבר הכנסת נהרי – בהצעה לסדר-היום שהוגשה על-ידך מוצג סקר של חברת הסקרים הפרטית "מאגר מוחות". הסקר לא הגיע לידי משרד החינוך ולא ידוע לנו מה היו שיטת הדגימה ומגזרי האוכלוסייה שבהם נערך הסקר. במערכת החינוך נערכים בעקביות סקרים רחבי-היקף למדידת אקלים בית-ספרי והיקף תופעת האלימות במוסדות החינוך, המבוצעים על-ידי הרשות הלאומית למדידה ולהערכה, ראמ"ה. בהתאם לסקרים אלה פועל המשרד באופן רוחבי וממוקד. במהלך החודשים ינואר–מרס 2014, במסגרת מבחני המיצ"ב, הועבר סקר ניטור האלימות ל-226,477 תלמידי כיתות ה'–ט' – 91% השבה לסקר, ול-82,983 תלמידי כיתות י'–י"א – 87% השבה. מנתוני הסקר עלה כי חלה מגמת ירידה קלה אך עקבית בתופעת ההשפלה המילולית של מורים את תלמידיהם במהלך השנים בכיתות היסודי והחטיבה, מ-17% בתשס"ח ל-14% בתשע"ד בלב החינוך היסודי, ומ-24% בתשס"ח ל-22% בתשע"ד בחטיבות הביניים. בחטיבה העליונה יש מגמה תנודתית. בכל הנוגע לאלימות פיזית של מורים כלפי תלמידים, הנתונים מצביעים על יציבות עם נטייה לירידות קלות במהלך השנים, כאשר האחוזים נעים בין 6% ביסודי ועד ל-8% בחטיבה העליונה. בתחום זה יש פערים בין הנתונים בקרב דוברי ערבית – ששם התופעה רווחת יותר: 11% ביסודי ובחטיבה העליונה ו-14% בחטיבות הביניים – לעומת הנתונים בקרב דוברי עברית: 3% ביסודי ו-5% בחטיבה העליונה. למשרד החינוך מדיניות ברורה בנושא זה, הבאה לידי ביטוי בחוזר מנכ"ל "יצירת אקלים בטוח וצמצום האלימות במוסדות החינוך – המשך לחוזר הוראת הקבע ס"א/4(ג)", הכולל פרק הדן בדרכי התמודדות עם פגיעות עובדי הוראה בתלמידים. ההנחיה העיקרית היא לדווח למשטרה ולממונה על המשמעת במשרד על כל פגיעה פיזית, חבלה של ממש, ולנקוט צעדים מדורגים במקרה של פגיעה מילולית: יידוע הפיקוח והממונה על המשמעת במשרד ונקיטת צעדי הפרדה בין המורה לתלמיד, ואף העמדת עובד ההוראה לדין משמעתי במקרים של פגיעה מילולית חוזרת בתלמידים. באותו חוזר מנכ"ל הדן בקידום אקלים בטוח ובהתמודדות עם אירועי אלימות, תש"ע, קיימת התייחסות רחבה לחוק זכויות התלמיד ולדרכי תגובה שאסור לנקוט, כמו איסור הענשה גופנית ואיסור הענשה משפילה כמו הלבנת פנים ברבים ופגיעה מילולית שיש בה לעג, עלבון והשפלה. כמו כן, מתקיימות תוכניות התערבות. זה ארבע שנים מפעיל המשרד תוכנית מערכתית למיגור האלימות באשר היא בכל המגזרים. התוכנית מופעלת על-ידי הצוות החינוכי בבתי-הספר היסודיים ובגנים ומלווה בהדרכה של השפ"י במשרד, אשר צוותו ומדריכיו מתמחים בתחום. התוכנית מופעלת ב-800–1,000 בתי-ספר וב-900 גני-ילדים מדי שנה. במסגרת התוכנית עוסקים מוסדות החינוך בכמה נושאים: הצבת גבולות ובניית תקנון; הגברת הסמכות והנוכחות של המורים; פיתוח יחסי קרבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים; הגברת תחושת השייכות לבית-הספר; פיתוח מיומנויות לשיח רלוונטי של מורים עם תלמידים בנושאים הקשורים להתפתחות התלמידים, כולל תרבות הפנאי והתמודדות עם מצבי סיכון. כמו כן עוסקים בתי-הספר בקידום השותפות עם ההורים. אנו מאמינים כי מרבית המורים נתפסים כמבוגרים משמעותיים עבור התלמידים בבתי-הספר. מטרת תוכניות ההתערבות היא, בין היתר, להכשיר את המורים להתמודד עם מצבי לחץ בכיתה ועם בעיות התנהגות באופן השומר על סמכותם, כבודם וכבוד תלמידיהם והופך את המורה לדמות זמינה ונגישה לפנייה ולעזרה עבור התלמיד. <משולם נהרי (ש"ס):> השאלה, מה אתה אומר. <שר הביטחון משה יעלון:> מה אתה מציע? <היו"ר נחמן שי:> מה אתה מציע? <משולם נהרי (ש"ס):> לא. אני רוצה לשמוע את דעת השר. <מיקי לוי (יש עתיד):> ועדת חינוך. <משולם נהרי (ש"ס):> לא, לא ועדה. אני רוצה לשמוע את דעתו על כל הנושא הזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז תיקח את שר הביטחון לכוס קפה. <משולם נהרי (ש"ס):> אני מכיר את חוזרי המנכ"ל. חוזרי המנכ"ל קיימים 60 שנה, אבל הם לא עשו שום מהפכה. מהפכה עושים בעשייה, לא בכתובים ולא בהנחיות ולא בתקנות. זה אנחנו יודעים. יש גם חקיקה, יש הכול. יש הכול ואין כול. זו הבעיה, מפני שאין עשייה. <שר הביטחון משה יעלון:> אז אתה מציע שלא נעשה שום דבר בכנסת ושמשרד החינוך לא יעשה? <משולם נהרי (ש"ס):> לא. וילנאי, בזמנו, מתן וילנאי – מינו אותו במשרד החינוך, כבר לפני איזה 20 שנה, איך ממגרים את האלימות. איך? רק לא חשבו על חינוך. אם היו חושבים על חינוך אז היו פותרים את כל הבעיות. חשבו על המשטרה, חשבו על תיקים פליליים, חשבו על השירות הפסיכולוגי, חשבו על הכול, אבל לא חשבו על החינוך, על הערכים. <באסל גטאס (בל"ד):> טוב, נו, ועדה. <משולם נהרי (ש"ס):> ועדת החינוך. <היו"ר נחמן שי:> אז נמשיך את הדיון בוועדה. השר עשה את שלו. <שר הביטחון משה יעלון:> ועדת חינוך. <היו"ר נחמן שי:> עשה את שלו. אנחנו נשארים עם שאלות, ואם אין התנגדות נצביע בעד העברה לוועדה או נגד העברה לוועדה. בבקשה, חברים וחברות. אין חברות, רק חברים פה עכשיו. <קריאה:> לא צריך להצביע. <היו"ר נחמן שי:> לא, בכל מקרה, פורמלית חייבת להיות הצבעה. תודה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד – 7, נגד – אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת החינוך של הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <הפרת זכויותיהן של עובדות ערביות פלסטיניות במגזר הפרטי בישראל> <היו"ר נחמן שי:> ההצעה הבאה על סדר-היום: הפרת זכויותיהן של עובדות ערביות פלסטיניות במגזר הפרטי בישראל, מס' 4162. חבר הכנסת באסל גטאס. זאת הצעה רגילה? אז לרשותך יעמדו עשר דקות. בבקשה. ישיב גם כן שר הביטחון. זו היום משימה ביטחונית. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חבר הכנסת, אני מתכבד לעמוד כאן ולהציג בפניכם עניין מאוד מהותי ומרכזי בשמה של חברתי חברת הכנסת חנין זועבי, שנמנע ממנה בהחלטת ועדת האתיקה להשתתף בישיבות המליאה ובעשייה פרלמנטרית שהיא הייתה אמורה לעשות. עניין התעסוקה של נשים ערביות עומד כאחד מהאתגרים הכלכליים המרכזיים בישראל. זה לא עניין רק של הנשים הערביות או של הכלכלה הערבית. בדוחות של ה-OECD, בדוחות של בנק ישראל, בעבודות מחקר למיניהן הוצבע על כך שמבלי להביא לגידול משמעותי בהשתתפות הנשים הערביות במעגל התעסוקה לא יהיה אפשר להביא לצמיחה כלכלית בכלל המשק. ואם היו שואלים אותי מהו המנוף העיקרי לקידום החברה הערבית, הייתי עונה בלי היסוס: תעסוקת נשים ערביות. זה הדבר שמעביר את החברה כולה ממצב של קיפאון ושל הידרדרות כלכלית למצב של קדמה, גם כלכלית וגם חברתית. תעסוקת נשים ערביות משפיעה על העוני ואפילו על האלימות, ואתם יודעים מה? היא הסוגיה שהכי קשורה לפיתוח ולהתפתחות של היישובים הערביים. למרות כל זה, העוני והשוליוּת והניצול הם היגיון שמשכלל את עצמו ומייצר את עצמו מחדש והכניסה לשוק העבודה לא פותרת את בעיית העוני ומציבה אתגרים חדשים בפני אנשים. אני חושבת שבשוק הפרטי קיים פער גדול בשכר החודשי הממוצע לנשים פלסטיניות ויהודיות. בשנת 2011 היה השכר החודשי הממוצע 4,610 שקלים חדשים לחודש בקרב נשים פלסטיניות, לעומת 6,605 שקלים בקרב נשים יהודיות. פער של יותר מ-50%, לטובת היהודיות כמובן. קיים פער בשכר הממוצע ברוטו לשעה, כך שבקרב נשים פלסטיניות הוא עומד על 34 שקל חדש, לעומת 44 שקלים בקרב היהודיות. רק 37.6% מהערביות העובדות במשרה מלאה – לא רק, כלומר 37.6% מהערביות העובדות במשרה מלאה קיבלו פחות משכר המינימום, לעומת 14.9% מהנשים היהודיות. צריך להוסיף ש-23.4% מהגברים הפלסטינים גם הם מקבלים משכורת שהיא פחותה משכר המינימום. רוב הפלסטיניות בשוק הפרטי עובדות אצל מעסיקים ערבים. חברה ש-54% מבניה חיים מתחת לקו העוני אינה יכולה, מוסרית, להרשות לעצמה להעצים את העוני שלה וקשה לה להכיר בעוול שהיא עושה לבניה. בכל זאת, חברה שרוצה להשתחרר מהעוני ומהדיכוי צריכה לאזור אומץ מוסרי בשביל להכיר באחריות שלה לדיכוי שהיא מייצרת לעצמה. סוגיות כמו שחיתויות, שחיתות ברשויות המקומיות, ניהול לא תקין במוסדות שאנחנו מנהלים, ניצול העובדים והפרה של זכויותיהם, השלטת קריטריונים של חמולות ועדתיות ואינטרסים אישיים על חשבון טובת הכלל – אלה דברים שאנחנו נושאים חלק גדול מהאחריות להם. אלה דברים שמעצימים את העוני ואת הפרימיטיביות החברתית ומכשילים קדמה ופיתוח. נכון שהמדינה מנציחה ומעמיקה דפוסים אלה, או לפחות שותקת ומחפה עליהם, אך זה לא מצדיק את השתיקה שלנו, של החברה, השתיקה על השחיתות והניצול של המגזר הפרטי, השתיקה על האי-אכפתיות, הרשלנות ועצימת העין של רשויות אכיפת החוק. את המחקר שאני מביאה כאן, והוא הסיבה להגשת הצעה רגילה זו לסדר-היום, ערך "כייאן", שהוא ארגון פמיניסטי ערבי, והוא מדבר על ניצול אלים של הנשים הפלסטיניות העובדות במגזר הפרטי-העסקי הפלסטיני בתוך ישראל. הניצול הזה הוא לא רק כלכלי, הוא גם אנושי. הוא מסמל השפלה לאנושיותן של העובדות. שש עד שמונה שעות רצופות של עבודה, בלי הפסקת מנוחה – יותר מ-25% מהעובדות הן קורבנות של עבירה זו. זו גם השפלה לקבל 5 שקלים לשעה במקום ה-23 של שכר המינימום. יש עובדות פלסטיניות שנאלצות לעבוד בשכר הזה של 1,000–1,500 שקל לחודש, כמובן בלי שרשויות אכיפת החוק ובמיוחד הפקחים – – – <היו"ר נחמן שי:> איפה הן עובדות בשכר כזה? <באסל גטאס (בל"ד):> עובדות בתוך המגזר הערבי – בחנויות, בעסקים קטנים, אצל נותני שירותים למיניהם, פקידות. <היו"ר נחמן שי:> ב-5 שקלים לשעה? <באסל גטאס (בל"ד):> כן, ואני אומר לך מניסיון אישי – זה לא כתוב בהצעה של חברתי חנין זועבי – שיש שתי עבירות על החוק: גם שהם נותנים שכר זעום כזה וגם שהם מזייפים את תלושי המשכורת. אתה לא יכול להוכיח את זה, כי הם נותנים להן שכר כאילו הן עובדות במשרה מלאה ואז מגיעות לרף, ובפועל – או להפך, כאילו הן עובדות בחלקיות משרה, ובפועל הן עובדות הרבה יותר שעות, כדי להסתיר את השכר פר-שעה האומלל הזה. זה לא רק סימן של הפרת חוק, אלא זה סימן של שעבוד, שעבוד שבו העובדות עצמן שותקות או פוחדות לדווח או להתלונן, וכאשר הן אוזרות אומץ הן נענות בזלזול מצד המעסיק ובחוסר רצינות מצד רשויות אכיפת החוק. חובתו של משרד הכלכלה להעלות את המודעות לזכויות בעבודה ולתת כלים של תמיכה וייעוץ משפטי. חייבים להעצים את הנשים, שלא יפחדו להתלונן ולהיאבק על זכויותיהן. אני מבקשת מהאגף הממונה על הנושא של שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה לקדם תוכנית מיוחדת וכוללת בנדון, אשר תכלול בהכרח ביקורי פתע ומסלולי בקרה למקומות העבודה המזוהים עם אלה החשודים בעבירה על חוקי העבודה, ואפשר לייצר רשימה כזאת. אני מציעה להעביר נושא חשוב ובהול זה לדיון בוועדת העבודה והרווחה כדי להפסיק לאלתר את הפרת זכויותיהן של העובדות, השפלתן ושעבודן. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. תשובה יביא שר הביטחון משה בוגי יעלון. הנושא על סדר-היום – הפרת זכויותיהן של עובדות ערביות פלסטיניות במגזר הפרטי בישראל. בבקשה, השר. מזכירים לי שהתשובה היא בשמו של שר הכלכלה, שאת מקומו ממלא היום שר הביטחון. בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אשיב בשם שר הכלכלה על ההצעה לסדר-היום. בקרב העובדים במגזר הערבי, וביניהם נשות המגזר, יש בעייתיות מובנית לפנות ולהתלונן על הפרת חוקי עבודה בקרב מעסיקיהם. מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה מכיר בקושי המובנה שבאכיפה בקרב האוכלוסייה הערבית. בהתחשב במצב הרגיש המתואר והמוכר, פועל המינהל בתוך המגזר הערבי ברחבי הארץ בפעולות אכיפה יזומה. ניתן לראות גידול בהיקפי האכיפה במגזר הערבי: בשנת 2013 נפתחו 164 תיקי חקירה, לעומת 277 תיקים בשנת 2014. מדובר בגידול של 59%. בנוסף, יש לציין כי המינהל עבד על פיתוח קשרים עם בעלי עניין בתחום במטרה למסד דרכי העברת מידע, לדוגמה: בניית קשרי עבודה עם עמותות עובדים ונשים במגזר. כחלק משלים לפעולות האכיפה, מתמקד מינהל ההסדרה והאכיפה גם בפעילות הסברה. חומרי הסברה יוצאים בשפות העברית והערבית כאחת. במינהל יש מסלול אכיפה מינהלית, והעיצום הכספי על כל הפרה לכל עובד נע בין 5,110 שקלים ל-35,740 שקלים, וכן יש מסלול של אכיפה פלילית – סנקציה לפי חוק העונשין וסעד למתלונן. עתה יוצאת חוברת על זכויות עובדים בנוגע לטיפולי פוריות, היריון ולידה, הן בשפה העברית והן בשפה הערבית, ונקודות הפצתה בגרסה הערבית כוללות מרכזי תעסוקה, מרכזי נשים של קופת-חולים ועוד. האפליקציה החדשנית והחינמית שהמשרד הוציא, "בני-נוער עובדים", הכוללת מידע מקיף על זכויות בני-נוער עובדים, דוגמת תעריפי שכר מינימום ושעות עבודה, יצאה הן בגרסה העברית והן בגרסה הערבית וזכתה להצלחה הודות להורדות הרבות שנרשמו. אוסיף כי בתוכנית העבודה של המינהל לשנת 2015 יש קמפיין נרחב המתמקד במגזר הערבי וכולל פרסום והנגשת מידע באתרי האינטרנט של המגזר, בתחנות הרדיו, ברשתות החברתיות וכן בעיתונות הארצית והמקומית. אם יש חשד להפרת חוקי עבודה ניתן לפנות אל מינהל ההסדרה והאכיפה גם בצורה אנונימית באמצעי תקשורת שונים. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה היא הגוף האמון על הטמעת שוויון ההזדמנויות ומיגור האפליה במישור האזרחי, על-פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. נציבות השוויון פועלת רבות על מנת למגר את האפליה בשוק העבודה כלפי נשים ערביות ולסייע ככל הניתן לאוכלוסייה הזו לממש את זכותה להשתלב בשוק העבודה בישראל. בין היתר, עורכת הנציבות הרצאות בערבית לעובדות בכל רחבי הארץ ומספקת ייעוץ משפטי מעמיק לנשים ערביות בכל הנוגע לאפליה, ובמקרים המתאימים היא אף תייצג אותן מול המעסיק. הנציבות אף פועלת מול המעסיקים, אם במישור האכיפה האזרחי שכולל פנייה ובירור במקרים שבהם מתעורר חשד לאפליה על רקע לאום, דת או מגדר, ואם במישור ההסברתי דרך עריכת הכשרות לשוויון הזדמנויות וגיוונן, שמתמקדות בין היתר באפליה על רקע לאום, דת ומגדר. לאחרונה, נציבות השוויון אף פועלת להקמת פורום הכולל ארגונים שעוסקים בקידום תעסוקה ומיגור אפליה לאוכלוסייה הערבית, ומטרתו לפעול להגברת הנגישות והמודעות של אוכלוסייה זו לנושא האפליה, בייחוד בסוגיית התעסוקה הפוגענית של נשים ערביות, וזאת, בין היתר, במטרה להגביר את האכיפה האזרחית כלפי כל מעסיק שמפלה על רקע כלשהו. למשרד הכלכלה יש מרכזי הכוון תעסוקתיים המופעלים יחד עם ה"ג'וינט". כיום מופעלים 18 מרכזים המהווים "One-Stop Center" לבלתי-מועסקים הנמצאים מחוץ לעולם העבודה, להשתלבות והכוונה לתעסוקה הולמת. מרכזי ההכוון לא מפנים להעסקה פוגענית, ופועלים במגוון אמצעים נוספים כדי לשלול העסקה פוגענית של משתתפי מרכזי ההכוון ולצמצם את התופעה בחברה הערבית כולה. כיום כלל מקדמי התעסוקה במרכזים מוכשרים לנושא זכויות עובדים ומונחים להדריך את כל המשתתפים לגבי זכויותיהם, בכללן גובה שכר מינימום, ימי חופש ומחלה והפסקות בעבודה, ומהי תעסוקה פוגענית באופן כללי. בנוסף, במרכזים אלה מחולקים חומרי הסברה בשפה הערבית הנוגעים להעסקה פוגענית ולזכויות עובדים ועובדות. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר הביטחון. מה אתה מציע? <שר הביטחון משה יעלון:> ועדת העבודה. <היו"ר נחמן שי:> עבודה? אז זה גם על דעת המציע. אנחנו נקיים הצבעה. תחום התעסוקה בוועדת הכלכלה דווקא, אומר לי – – – <באסל גטאס (בל"ד):> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר נחמן שי:> ועדת העבודה והרווחה בכל זאת. אם השר מסכים, נצביע בעד ההעברה לוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> יש לנו סיכום: ארבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר, על דעת השר ועל דעת המציע, לוועדת העבודה והרווחה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר נחמן שי:> חברים, הסעיף האחרון על סדר-היום הוא שאילתות ותשובות לשר הביטחון. השר, בבקשה, אני מזמין אותך לדוכן. שאילתה ראשונה של חברת הכנסת עדי קול – היא נעדרת, ולכן לא נוכל לתת לה לקרוא את השאלה שלה. שאילתה שנייה – של חברת הכנסת אורית סטרוק. בבקשה, גברתי. <269. סדרי עדיפויות באכיפת הדין באזור יהודה ושומרון> <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, נושא השאילתה הוא סדרי העדיפויות באכיפת הדין ביהודה ושומרון – הבהרות למכתב השר ליועץ המשפטי מיום 5 בדצמבר 2013, והמכתב צורף לשאילתה. בהתייחס למכתב שבכותרת, רצוני לשאול: 1. האם מדיניות אפס סובלנות תינקט גם לגבי פלישות של ערבים לקרקעות בבעלות ישראלים? 2. כמה מבנים בלתי חוקיים פלסטיניים נהרסו בשנת 2013? 3. האם אכיפה פלילית של בנייה בלתי חוקית תתבצע באופן שוויוני גם כלפי הפלסטינים? תודה. <היו"ר נחמן שי:> יש פה כמה דיוקים ששינית בשאילתה. את אמורה לקרוא את השאילתה כמות שהיא. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני מתנצלת. זה הנוסח שיש אצלי. אולי שינו, אז זה בטעות. <היו"ר נחמן שי:> כן? הנוסח שמונח לפני הוא אחר, כי כאן כתוב "כלפי ערבים", ואת ציינת "כלפי פלסטינים". שונה לצורכי התקנון כדי לגזור את זה על מסגרת של 50 מילים. טוב, אין – – – אוקיי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני, אגב, תמיד מעדיפה להגיד "ערבים", אבל בסדר. <היו"ר נחמן שי:> כן, מופיע "ערבים" פה אצלי. אבל אוקיי, אנחנו נבדוק את העניין. בכל מקרה השר ממתין. בבקשה, אדוני. <שר הביטחון משה יעלון:> בתשובה על השאילתה של חברת הכנסת סטרוק, 1. מובן שמחובתה של מערכת הביטחון – מדובר באזור פיקוד המרכז – מערכת הביטחון פועלת לפיקוח ואכיפה כנגד פלישות לאדמות מדינה גם במגזר הערבי, גם במגזר הישראלי. 2. על-פי נתוני יחידת הפיקוח, בשנת 2013 אותרו 71 פלישות במגזר הערבי, וסולקו, פונו, 37 פלישות. בשנת 2014 אותרו 25 פלישות במגזר הערבי. סולקו, פונו, 33 פלישות, כולל פלישות משנים קודמות. האי-פינוי של חלק מהפלישות שמאותרות נובע מצווי ביניים של בג"ץ. 3. האכיפה הפלילית שלגביה אני נשאלתי, לגבי עבירות תכנון ובנייה, תתבצע כלפי ישראלים וערבים בהתאם לסדרי העדיפויות שייקבעו על-ידי בהתאם למהות העבירות, המצב הביטחוני ושיקולים אחרים של פעילות כוחות צה"ל באזור. אבל מבחינת האכיפה הפלילית, לא יהיה הבדל בין אכיפה פלילית כלפי ישראלים וכלפי ערבים. <היו"ר נחמן שי:> תודה. יש לך? את רוצה להוסיף על השאילתה? כן, בבקשה; זכותך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תראה, אדוני השר, קודם כול ביחס לאכיפה הפלילית, אני רוצה להגיד לך שלפי נתונים שיש בידי, 2% בלבד מכלל תיקי עבירות הבנייה במדינה, 2% בלבד, מגיעים לאכיפה פלילית. כבר היום האכיפה הפלילית ביהודה ושומרון היא באחוזים גבוהים בהרבה, אוקיי? ודבר שני, גם אם מאוד תרצה לא תוכל לאכוף אכיפה פלילית על התושבים הערבים ביהודה ושומרון, משום שהמינהל האזרחי בראשותך לא דורש מהם בכלל, לא תוכניות מתאר ולא היתרי בנייה, וממילא לא תוכל לאכוף עליהם. לכן, התוכנית הזאת שלך לאכיפה פלילית מוגברת תלך רק על היהודים, על-כורחך. אני מציעה לך לשקול את זה שוב. אבל אני רוצה לומר לך יותר מזה. תראה, לפי הנתונים שאנשים שלך הציגו בכנסת, הריסות בתים במגזר היהודי מתבצעות באחוזים הרבה יותר גבוהים מאשר במגזר הערבי. זאת אומרת, במגזר היהודי הורסים למעלה משליש ובמגזר הערבי למטה מרבע. אלה נתונים שאתם הצגתם בכנסת. לפי תשובות על שאילתות שאתה שלחת לי, המינהל האזרחי מקדם היום 31 תב"ע פלסטיניות בשטחי C, ואפילו לא תוכנית ישראלית אחת. לפי רשימות פרויקטים שאנשים שלך העבירו לי, המינהל האזרחי משקיע היום כסף וכוח-אדם בחיבור מאחזים פלסטיניים בלתי חוקיים לחשמל, כשעל החשמל הם לא ישלמו; זו פרשה נפרדת. ולפי דוח של תנועת "רגבים", שאני עוד מעט אעביר לידיך, בשנת 2014 בלבד נבנו בגוש-אדומים בלבד קרוב ל-1,000 מבנים בלתי חוקיים על-ידי הרשות הפלסטינית על אדמות מדינה. ומה שאמר על זה ראש המינהל האזרחי בכנסת זה שלפעמים הוא מרגיש לא נוח כשהוא מחלק צווי הריסה שאת רובם הוא לא יכול לממש, אז הוא שוקל להפסיק לחלק את צווי ההריסה. אני בעצם רוצה לשאול אותך שאלה מאוד פשוטה, כי אני באמת זכיתי לארח אותך פעמים רבות ביהודה ושומרון עוד לפני שמונית לתפקיד החשוב הזה של האחראי לאזור החשוב הזה, והייתה לך אז ביקורת מאוד רצינית על ההתנהלות של שר הביטחון הקודם. אני שואלת אותך: איך אתה חי עם זה בשלום, ואיפה פה השוויון? <היו"ר נחמן שי:> בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> שאלת הרבה שאלות, חברת הכנסת סטרוק, הרבה מעבר לשאילתה, ואני אנסה לענות על כולן. קודם כול, לגבי אכיפה פלילית, השאלה של אכיפה פלילית כלפי ערבים אינה תלויה בשאלה אם יש תוכנית מתאר או אין תוכנית מתאר, משום שכאשר הבנייה הבלתי-חוקית היא בשטח C ולא באדמה פרטית, מייד כמובן זו עבירה פלילית. אכן אחוזי האכיפה הפלילית במדינת ישראל הם נמוכים. גם ביהודה ושומרון שאלת האכיפה הפלילית היא סוגיה חדשה יחסית, שנדונה רק לפני כשנה, והחלה אכיפה פלילית בהיבט הזה. ולכן, אכיפה פלילית תיעשה גם לגבי הערבים ובוודאי לא בחוסר שוויון. לנתונים שהצגת לגבי אחוזי ההריסות או הפינויים ביחס למגזר היהודי או המגזר הישראלי או המגזר הערבי, אז במספרים המוחלטים – את דיברת פה על אחוזים – במספרים המוחלטים אני חושב שמה שהציגו בוועדה עולה בקנה אחד עם מה שאני יודע וזוכר, וזה שהריסת הבנייה הבלתי-חוקית הערבית במספרים המוחלטים היא הרבה יותר גדולה מאשר ההריסה לישראלים. כמובן, באחוזים זה מתבטא באופן אחר, מטבע הדברים, כי מספר האירועים של בנייה בלתי חוקית ערבית הוא רב יותר מאשר מספר האירועים בצד הישראלי. לגבי תוכניות מתאר – אכן, כן. מקדמים תוכניות מתאר במקומות שבהם ברור שצריך לעשות סדר לגבי יישובים ערביים בשטח C, ואם רוצים לעשות סדר אז צריך לאפשר גם תוכניות מתאר. ולכן, עושים, מבצעים תוכנית מתאר כדי להסדיר את העניין, כדי שגם האכיפה תהיה אכיפה יותר רצינית ביחס למה שהתרחש והצטבר במהלך השנים שעברו. לגבי גוש-אדומים – בהחלט בעיה כאובה – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני השר – – – <שר הביטחון משה יעלון:> הבעיה בגוש-אדומים היא שבגוש-אדומים יש, לצערי, לוחמה שקשורה גם ללוחמה משפטית, ואף שניתנים צווי הריסה יש לא מעט החלטות של בג"ץ שהוציא צווי ביניים שמונעים את ההריסה. אני מכיר את האתגר הזה. אנחנו מנסים לפתור אותו בלא-מעט דרכים, כולל הפעלת פינויים בשבת, משום שראינו שמנצלים את השבת כדי לבנות בנייה בלתי חוקית מהירה ולהעמיד אותנו בפני עובדות על-ידי למעשה גיוס לא-יהודים כדי לפעול ולעבוד בתחום האכיפה בשבת. אבל בהחלט, בגוש-אדומים יש בעיה כאובה שמעורבת בה לוחמה משפטית כנגדנו, שאני מתמודד אתה, ואני מקווה שנמצא גם לה פתרונות. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר נחמן שי:> תודה לך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר נחמן שי:> לא, אי-אפשר עוד שאלות. כבר מיצית את – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – קודם כול, אמרתי שאני אמסור לו את הדוח, אז אני מוסרת לו את הדוח. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, אז תעבירי לו בבקשה את הדוח. ואני עובר – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני רק מציינת שהוא לא ענה לי לגבי תוכניות המתאר של היהודים. <היו"ר נחמן שי:> הוא ענה ככל שהוא רצה לענות. השואל האחרון הערב הוא חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. שאילתה לשר הביטחון – מהצד, בבקשה. <313. הפנסיה התקציבית> <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, לפני כחצי שנה הגשתי שתי שאילתות ישירות בנושא הפנסיה התקציבית. שאילתות אלו לא נענו בזמן, ואני שמח שסוף-סוף השר עומד להשיב. ברשותך, אקצר ואשאל את שתי השאילתות יחדיו. הבור השחור בתקציב המדינה בסך מאות-מיליארדי שקלים שיוצרת הפנסיה התקציבית מאיים על הביטחון הכלכלי של המדינה ככלל ועל אזרחיה בפרט. בתוך כ-25 שנה גרף התשלומים יגיע לשיאו ויעמוד על כ-30 מיליארד שקלים חדשים לשנה. 30 מיליארד. משרד הביטחון מנהל את נושא הפנסיה התקציבית באופן עצמאי, והתנהלות משרדך בנושא זה מעוררת שאלות כבדות משקל. ברצוני לשאול: 1. כמה מגמלאי מערכת הביטחון המקבלים פנסיה תקציבית הם צעירים מגיל הפרישה המוגדר בחוק לכלל האזרחים, כלומר גיל 67 לגברים ו-62 לנשים, וכמה לאחר גיל זה? כמה מהגמלאים הנ"ל ממשיכים לעבוד בשירות המדינה? 2. מה היא תחזית תשלומי קצבת הפנסיה התקציבית עד שנת תת"ן, כלומר 2090, לפי חתך של מדרגות הקצבה? ומה הוא הסכום הכולל שאמור לשלם משרד הביטחון עבור פנסיה תקציבית כל שנה עד שנת 2090, ולכמה גמלאים? תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. בבקשה, השר. <שר הביטחון משה יעלון:> קודם כול, אני מתנצל על זה שהתשובה התעכבה. מי שהיה אמור לענות על זה בזמנו הוא מי שהיה סגן שר הביטחון, שבינתיים פוטר. אבל שלחתי לך תשובה בכתב במקום לענות כאן, והנה אני עומד ומשיב כאן. קודם כול, מתוך השאלה, נדמה לי שיש פה כמה, הייתי אומר, דעות קדומות לגבי כל מה שקשור לגמלאות בצה"ל ולגבי כל שאלת הפנסיה התקציבית, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהבהיר אותן. קודם כול, יש קושי עצום לחזות מה יהיה ב-2090, וברצוני להבהיר למה יש קושי. קודם כול, לא ניתן לדעת מי מהזכאים לקצבה כיום יהיה זכאי לקצבה בעתיד. לא ניתן לדעת גם מי יהיו הזכאים הנוספים שיתווספו בעתיד. הדבר השני, ההסבר השני, הוא שלא ניתן לדעת מה יהיה גובהן של הקצבאות בעתיד לבוא, זאת מאחר שיש גורמים רבים המשפיעים על גובה הקצבאות, ואלו אינם צפויים. אבל קודם כול יש להבין מה בדיוק הקצבה שניתנת היום, לנוכח התפיסה שהפנסיה התקציבית היא משהו שמן, גדול וכו'. אז קודם כול, 17% מגמלאי צה"ל מקבלים היום עד 5,000 ש"ח כגמלה; 19.5% – בין 5,000 ל-7,500 ש"ח; 22% – בין 7,500 ל-10,000 ש"ח; 16.5% – בין 10,000 ל-12,500 ש"ח; קרוב ל-10% – בין 12,500 ל-15,000 ש"ח; 5.4% – בין 15,000 ל-17,500 ש"ח; 3.3% – בין 17,5000 ל-20,000 ש"ח, ומעל 20,000 – 5.9%. הקצבה – מובן שזה ברוטו – הקצבה החודשית היא תשלומים שוטפים ברוטו שעוברים בפועל, לרבות תוספות בגין הסכמים חדשים, שינויי שיטה, הצמדות, גמלאות וכו'. למען שלמות התמונה, מתוך כלל הזכאים לקצבה, 12.5% מזוכים בקצבה הנמוכה משכר המינימום במשק, שזה 4,300 ש"ח, וכ-54.8% מזוכים בקצבה הנמוכה מהשכר הממוצע במשק, שזה 9,504 ש"ח בהתאם לנתוני הלמ"ס. האמירה כי הפנסיה התקציבית היא איום קיומי – אני שולל אותה מכול וכול. הגידול בפנסיה התקציבית ברור וידוע וניתן לחיזוי ותכנון מראש לשנים הקרובות, אך יש לציין קודם כול שבכל צבאות העולם נהוגה פנסיה תקציבית. במבנה צה"ל הקיים, שבו רק אחד מתוך עשרה משרתי קבע שמתחילים בשירות מגיע בסוף לגיל פרישה, המודל הזה אף כלכלי יותר בהשוואה למודל הפנסיה הצוברת במבנה הקיים. היום, למעשה, עברנו מ-1 בינואר 2004 לפנסיה צוברת. כל מי שהתגייס מ-1 בינואר 2004, חלה עליו שיטת הפנסיה הצוברת, ואלה שהתגייסו קודם לכן – עדיין בפנסיה התקציבית. כל נושא הגמלאות בצה"ל נמצא בעיצומן של תמורות משמעותיות שישפיעו על היקף ההוצאות בשנים הבאות בגין שינוי גם בגיל הפרישה, שינוי בתמהיל משרתי הקבע, המעבר לפנסיה צוברת שהזכרתי וגם שינוי שיטת הצמדת הקצבאות על-פי הסכם, מה שנקרא הסכם ניתוק שכר הגמלאים משכר המשרתים. הדור של הפנסיה התקציבית, כמובן, הוא דור הולך ונעלם, מפני שכל אלה שהתגייסו לפני 1 בינואר 2004 הולכים ומשתחררים. כבר בשנת 2013, שני-שלישים ממשרתי הקבע משתייכים להסדר הפנסיה הצוברת. במסגרת החוק הקיים, ובמסגרת כל ההסדרים שנעשו עם האוצר – שיש לי ביקורת לגביהם, ואני אבהיר תכף – גיל הפרישה אמור לעלות בצורה הדרגתית עד גיל 50 בממוצע. בשנת 2012 שונה חוק שירות הקבע בכל הקשור לגיל הפרישה מצה"ל, וגיל הפרישה הממוצע של משרתי הקבע הולך ועולה בשנים האחרונות. ראוי לציין שיחד עם הסכם העלאת גיל הפרישה ושינוי החוק, הוסכם גם כי יש להחיל מודל שכר אשר יתאים לגיל הפרישה. בעוד העלאת גיל הפרישה מומשה, מודל השכר לא עודכן בפועל – נושא פתוח, עוד אחד מהנושאים הפתוחים של אי-מימוש הסכמים על-ידי האוצר. מודל השירות הזה מביא לביגור אוכלוסיית הקבע, לגידול בהוצאה בגין כוח-אדם ולירידה של יכולת הפורשים להשתלב בשוק העבודה לאחר פרישתם מצה"ל ולפתח קריירה שנייה. לכן אנחנו בעיצומה של עבודת מטה, שגם ועדת יוחנן לוקר, שיושבת על המדוכה בנושא תקציב הביטחון ותוכנית רב-שנתית, רואה אותו כנושא חשוב. לגבי השאלה אם המודל שסוכם עם האוצר הוא המודל הנכון – מה קורה עם המודל הנוכחי? האוצר ראה חשיבות גדולה לבגר את הצבא ולהביא לזה שהפרישה תהיה מאוחרת. הסתבר – אף שבמבט-על זה נראה תהליך נכון, כי אז בעצם הפורשים פורשים בגיל מבוגר יותר, ואז שנות הגמלאות שלהם, תקופת הגמלאות שלהם היא קצרה יותר מטבע הדברים, בהתאם לתוחלת החיים כמובן; הסתבר שעלות ההוצאה על כוח-האדם המשרת עולה כתוצאה מזה שאנשים יותר מבוגרים וגם יותר ותיקים, והשכר שלהם יותר גבוה; מסתבר שכתוצאה מזה כמובן גם הפנסיה היא יותר גבוהה, כי הם צוברים יותר נקודות במהלך שנות השירות ומגיעים למקסימום בגיל הפרישה; והדבר הכי חמור הוא שככל שפרישתם נעשית בגיל מבוגר יותר, סיכוייהם למצוא מקום עבודה ולהשתלב בשוק התעסוקה נמוכים יותר. בעצם יש פה lose lose lose מבחינה תקציבית. גם האוצר מבין את זה היום, ולכן הבחינה המחודשת של גיל הפרישה, עם מנגנון ודרך שבה – מאחר שיש פנסיה צוברת ניתן יהיה להוציא את האנשים ביתר קלות תוך כדי השירות. אחד הדברים שהביאו אותי כרמטכ"ל ב-2003, 2004, להסכים לפנסיה צוברת היה תופעה שבה אנשים שלא הגיעו לגיל 40 יכלו להשתחרר בגיל 38 ללא שום זכויות פנסיוניות. ראיתי את זה כבעיה, ולכן הסכמתי לעבור לפנסיה הצוברת. עכשיו, יש טענה שבעצם, למה לתת לגמלאים את הגמלה כשהם פורשים; שימתינו לגיל 67. אין דבר כזה בשום צבא מערבי, אין דבר כזה לדעתי בעולם, ואנחנו בדקנו צבאות מערביים. חייל, קצין, שמשרת בצבא ארצות-הברית 20 שנה – ביום שהוא משתחרר יש לו גמלה. למה זה? כי בצבאות משרתים ולא עובדים. יש אמירה מאוד חשובה של בן-גוריון משנת 1949 בדיון – גם לגבי שכר המשרתים, גם לגבי גמלאות המשרתים – קביעה מאוד ברורה: אלה משרתים ולא עובדים, ולכן היחס אליהם הוא כזה. ולא נבנה על זה שמי שמשתחרר משירות צבאי בהכרח ימצא עבודה, אף שיש מערכת שלמה שמנסה לעזור למשתחררים כדי שישתלבו בשוק התעסוקה. לעניין שיעור הגמלאים היום בגיל נמוך מגיל פרישה – בערך 40% מאלה שמקבלים גמלאות; בתהליך ארוך זה עוד ירד. יש תחזית שבתוך שנים ספורות זה יתקרב יותר ל-30% – פחות או יותר היחס של אלה שמקבלים גמלאות בגיל שלפני גיל הפרישה הנהוג במשק. בתיקון החוק שבוצע בשנת 2012, יחד עם עדכונים נוספים, בוטל הניכוי מקצבתם של גמלאים אשר עברו לעבוד בגופים מתוקצבים מהקופה הציבורית, וזה כדי לעודד אותם להשתלב במגזר הציבורי. אחת הבעיות שזיהינו היא של משתחררים בגיל שהם עוד יכולים לתרום, וגם בעלי ניסיון רב מהשירות הצבאי, ואשר לא כדאי להם לשרת במגזר הציבורי משום שלא מקבלים על זה שכר. למעשה, זה היה תמריץ שלילי שלא להתגייס לשירות במגזר הציבורי. לאור תיקון זה בחוק, הגמלאי אינו מחויב לדווח לצה"ל על אודות מקום עבודתו. לפיכך, אינני יכול לספק את הנתון באשר להיקף הגמלאים הממשיכים לעבוד בשירות המדינה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. עוד שאלה, חבר הכנסת פייגלין? בבקשה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> תודה, אדוני השר. כמו שאמרת, אכן השאלות כבר הוגשו בכתב קודם לכן, וגם השאלה הנוספת – על בסיסן כבר הכנתי. אבל אתה גם אמרת דברים נוספים, ואולי אתייחס קודם כול אליהם גם אני. ראשית, האם גיל הפרישה קבוע לכולם? אני מבין שיש הבדל בין לוחם לבין איש מינהלה וכדומה. להעמיד את כולם ברף דומה – נראה לי טעות קשה. להגיד שאיש מינהלה משרת ולכן תנאיו שווים ללוחם – זו בעיה. נקודה שנייה שעולה מתוך דבריך – הסברת מדוע צריך לקבל את הגמלה מייד, הדברים מתיישבים על הדעת, אבל בכל זאת, מי שעובד, מדוע שיקבל במקביל את הגמלה ולא יקבל את הגמלה רק אם הוא לא עובד? למה הדברים נעשים במקביל? עכשיו, לעצם הדברים שכתבתי, וחשוב לי להדגיש קודם לכן שאין כאן, חלילה וחס, איזה מרדף אחר משרתים בצה"ל והפנסיות שלהם, אלא ניסיון לאבחן סכומים שבעיני נראים דמיוניים של איזו שכבה דקה מאוד – כפי שציינת; ליתר דיוק, שכבה שמקבלת סכומים גבוהים מאוד, מעל 15,000 שקל בחודש קצבה; לא פנסיה, קצבה, כי הם אף פעם לא חסכו את הכסף הזה; זו קצבה לכל דבר – ובוודאי לא את הסכומים הנמוכים יותר. אני שמח לשמוע שגיל הפרישה הממוצע עולה לגיל 50, אך יחד עם זאת, עדיין שליש ממקבלי הפנסיה מקבלים פנסיה תקציבית ולא צוברת. לפי הנתונים שמסרת, 25% ממקבלי הגמלה מקבלים מעל 15,000 שקל לחודש, וחלקם אפילו הרבה יותר מזה. מדובר בעובדים שחלקם בני 45 ומעלה וחלקם מקבלים משכורת נוספת מהמדינה. האם אתה חושב שיש לזה הצדקה? משום מה לא הזכרת בתשובתך סכומי כסף – מה המחיר לקופת המדינה, כמה המדינה משלמת עבור אותם אלו שמקבלים 15,000 שקל ומעלה. דומני שהסיבה לכך היא שמדובר במיליארדים רבים של שקלים שלא מיועדים לביטחון המדינה ואף לא לביטחון הכלכלי של רוב גמלאי המערכת, שהם כמובן יקרים וחשובים לנו. מדובר בשכבת שומן עבה מאוד שמיועדת לקבוצה דקה מאוד. הגיע הזמן להבין שאי-אפשר, בשם ביטחון המדינה, לסחוט אותה עד לשד עצמותיה. כולנו מחויבים למי ששירתו את המדינה, ואנו רוצים, כמובן, שהם יזדקנו בכבוד. אך אין דבר בין זה לבין אותה שכבת שמנת שמדינה שלמה מפרנסת אותה, וכורעת תחתיה בשל הנטל הבלתי-הנתפס הזה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון משה יעלון:> אני, כמובן, חייב להסתייג מאמירת הביטויים "לסחוט", "שמנת" וכו' – ואחר כך גם להגיד שאין לי כוונה לרדוף את משרתי הקבע; תרתי דסתרי. בכל אופן, לעצם העניין, סך ההוצאה על גמלאות בתקציב הביטחון ב-2015 צפוי להיות 8.1 מיליארד שקל – זה המספר – על בסיס זכויות מוקנות לאנשים ששירתו על-פי קריטריונים שונים וכו'. וכפי שאמרתי, לא בכדי בן-גוריון בהקמת המדינה קבע קודם כול שמן הראוי, כדי להשאיר אנשים טובים בשירות בצה"ל, נכון להתייחס אליהם כאל משרתים ולא כאל עובדים, ואני חושב שזה הדבר הנכון. אני יכול להעיד על עצמי שכשהתגייסתי לקבע לא הסתכלתי על התלוש, וכשהצמידו את משרת הרמטכ"ל לנשיא המדינה ולנשיא בית-המשפט העליון לא עסקתי בזה, ותמיד אמרתי, ואני אומר את זה גם היום כשר: לא אכפת לי שיורידו לאותו אחוז שמקבל יותר. אבל כשעושים את זה במערכת הביטחון, ואני אומר את זה גם בשמו של הרמטכ"ל, שהתבטא כך בעניין, אנחנו נהיה ראשונים – לא נהיה לבד. אם עושים את זה, צריך לעשות את זה בכל המגזר הציבורי, כי כשמסתכלים על המשכורות, כולם מתמקדים בפנסיה התקציבית במשרד הביטחון – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> – – – <שר הביטחון משה יעלון:> – – ומתעלמים ממשרדי הממשלה האחרים שבהם יש עדיין פנסיה תקציבית ולא צוברת, וגם שם יש מנכ"לים וכו' וכו'. לכן אני מציע בעניין הזה – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד):> מסכים לחלוטין – – – <שר הביטחון משה יעלון:> – – לא להתנפל באופן, לצערי, פופוליסטי במידה רבה, עם הרבה מאוד נתונים שגויים בהתייחסות למערכת הביטחון בעניין הזה. לשאלת המשרה הנוספת במגזר הציבורי – אני חושב שעניתי. מרגע שהסתבר שבעצם אי-תשלום שכר למי שמקבל גמלה או משתחרר מהצבא הופך לתמריץ שלילי להתגייסות למגזר הציבורי, קיבלה המדינה החלטה כן לשלם, והרוויחה בזה בעיקר, לדעתי, במערכת החינוך, משום שלא מעט ממשתחררי שירות הקבע מתגייסים למערכת החינוך כמורים או כמנהלים ויש בהחלט רווח נקי למדינה מהבחינה הזאת. וזו שאלה של היצע וביקוש. מי שהחליט לתת משכורת זה לא צבא הגנה לישראל ולא משרד הביטחון, אלא מי שרצה את גמלאי מערכת הביטחון בהמשך שירות במגזר הציבורי. לגבי ההבדל בין גילי הפרישה, קודם כול, באופן טבעי, יש הבדל בין גילי הפרישה, ובתוך המערכת אצלנו יש גם דיפרנציאציה בין כאלה שהם בתפקידי לחימה, ואז גיל הפרישה שלהם מוקדם יותר, לבין כאלה שהם בתפקידים מינהלתיים. יש קושי בחלק מהמקרים, משום שמישהו יכול להיות רוב שנותיו לוחם ובסופו של דבר הוא עובר, במעלה הדרך, למטה, וצריך להבחין את ההבחנה הנכונה. אבל, שוב אני חוזר: גם בגוף השאלה יש התייחסות לביגור הצבא, להעלאת גיל הפרישה, כאל דבר חיובי. בעבודת המטה שעשינו, והיא כבר לקראת השלמתה, אני רואה יתרונות בשחרור חלק מהאנשים בגיל 35 אם אני רואה שהם לא הגיע לדרגת סגן-אלוף והם נשארים רבי-סרנים תקופה ארוכה. ישתחררו בגיל 35. יש פנסיה צוברת, והם יצאו עם כל נקודות הפנסיה. הם יצאו מייד לשוק ויוכלו להשתלב. הם לא יקבלו בגיל 35 גמלה; הם לא יקבלו גמלה, ואז הם ישתלבו עם הזכויות שיש להם במקום עבודה אחר. ומגיל מסוים, שזה בעיקר סגני-אלופים ומעלה, כן יוכלו להשתחרר עם גמלה, כי הם יהיו ודאי מעבר ל-20 שנות שירות, מעבר לגיל 40 פלוס, וכן הלאה. אלה תחנות נכונות ממה שהאוצר ניסה להוביל אליו. להשאיר את האנשים רבי-סרנים עד גיל 50 זה ממש לא לעניין. לכן, אני חושב שצריך להמתין פה להשלמת עבודת המטה שוועדת לוקר, כפי שאמרתי, מאמצת אותה בעקרונות שלה, ונצא עם תוכנית חדשה גם לגילי פרישה וגם לגמלאות, מעודכנת לצרכים גם של הצבא וגם של המשק. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר הביטחון. תודה רבה לחבר הכנסת פייגלין ולחבר הכנסת מיכאלי, שכבר יצא. אני מודה לכולכם. אנחנו חותמים בזה את סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ט' בכסלו התשע"ה, 1 בדצמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:49.>