דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ו' ישיבה קפ"ו הישיבה המאה-ושמונים-ושש של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, י"א בכסלו התשע"ה (3 בדצמבר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 261. פגיעה בשכר חוקרי מחוז ש"י 6 משה מזרחי (העבודה): 7 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 7 265. הנחיה להוצאת ילד עם מוגבלות מוחלטת ממוסד על"ה 10 משה גפני (יהדות התורה): 10 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 10 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות להחלפת חברת ניהול), התשע"ד–2014 12 מאיר שטרית (התנועה): 13 הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ד–2014 14 זבולון כלפה (הבית היהודי): 15 שרת הבריאות יעל גרמן: 16 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 17 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 19 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 20 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דוח מעסיק מקוון), התשע"ד–2014 20 עדי קול (יש עתיד): 20 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 21 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 23 הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד), התשע"ד–2013 25 עליזה לביא (יש עתיד): 25 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 26 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 27 הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשע"ד–2014 32 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 33 נסים זאב (ש"ס): 33 הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ד–2014 36 אריה דרעי (ש"ס): 37 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 40 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון) 42 משה מזרחי (העבודה): 43 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 44 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 46 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013 46 זהבה גלאון (מרצ): 47 שר המודיעין יובל שטייניץ: 50 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013 57 יצחק הרצוג (העבודה): 58 שר המודיעין יובל שטייניץ: 62 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013 75 דב חנין (חד"ש): 76 שר המודיעין יובל שטייניץ: 80 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 89 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 89 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013 89 משה גפני (יהדות התורה): 89 שר המודיעין יובל שטייניץ: 98 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014 103 אריה דרעי (ש"ס): 103 שר המודיעין יובל שטייניץ: 110 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 113 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 113 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014 114 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 114 זהבה גלאון (מרצ): 122 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014 124 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 124 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 139 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014 139 שאול מופז (קדימה): 140 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014 142 זאב אלקין (הליכוד): 143 הצעת חוק דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מופחתים למי שיצא לפרישה מוקדמת (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 146 תמר זנדברג (מרצ): 147 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ד–2014 152 יחיאל חיליק בר (העבודה): 152 הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ד–2014 160 עליזה לביא (יש עתיד): 160 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 164 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 164 הצעת חוק חובת הקצאת תקציב לפרסום של גופים ציבוריים לכל מגזר לפי חלקו היחסי באוכלוסייה, התשע"ד–2014 165 יעקב אשר (יהדות התורה): 165 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ד–2014 168 אברהם מיכאלי (ש"ס): 169 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ג–2013 173 דוד אזולאי (ש"ס): 173 הצעות לסדר-היום 177 הצתה וריסוס כתובות נאצה בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים 177 נחמן שי (העבודה): 178 תמר זנדברג (מרצ): 180 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 182 עפו אגבאריה (חד"ש): 183 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 185 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 186 חילופי גברי בוועדות הכנסת 188 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 189 הצעה לסדר-היום 189 כוונת הממשלה לפגוע בפנסיה ובמיוחד בהסדרי פנסיה שנחתמו עם גמלאי צה"ל וגמלאי המשטרה 189 יצחק כהן (ש"ס): 190 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 195 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 195 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014 195 איתן כבל (העבודה): 195 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 199 ניצן הורוביץ (מרצ): 200 נחמן שי (העבודה): 202 אורי מקלב (יהדות התורה): 203 נסים זאב (ש"ס): 204 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"א בכסלו תשע"ה, 3 בדצמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכספים. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יצחק וקנין, זבולון כלפה ועמר בר-לב בנושא: פניות חקלאים בנושא העסקת עובדים פלסטינים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה שמספרה 261, מאת חבר הכנסת משה מזרחי, בנושא: פגיעה בשכר חוקרי מחוז ש"י. חבר הכנסת מזרחי מתבקש לגשת למיקרופון במליאה ולקרוא את נוסח השאילתה. <261. פגיעה בשכר חוקרי מחוז ש"י> <משה מזרחי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ב-1 בדצמבר 2014 – מועד שכבר חלף – צפויה הורדת שכר מרמה א' לרמה ב' לחוקרי מחוז ש"י, דבר שיפגע במוטיבציה לשרת במחוז. רצוני לשאול: 1. כיצד יתמודד המחוז עם האי-שוויון מול תפקידים אחרים במחוז? 2. כיצד תפתור את בעיית המוטיבציה לשירות כחוקר במחוז זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת משה מזרחי, ב-4 באפריל 2012 נחתם סיכום בין-משרדי – בין המשרד לביטחון הפנים למשרד האוצר – בדבר קביעת רמות הפעילות במשטרת ישראל. כל מקצוע נבחן על-פי הפרמטרים בטבלת השקילה, ובהתאם לניקוד הכולל משולמת רמת הפעילות המתאימה. החל מ-1 במאי 2012 החוקרים בכל הארץ מתוגמלים ברמת פעילות חדשה הנקראת "שיטור חדש". על-פי ההסכם, העלייה בשכרם של החוקרים בכל הארץ בוצעה מייד, ואילו הירידה בשכרם של החוקרים במחוז ש"י לרמה ב' – שעל זה אתה מדבר – עוכבה למשך שנתיים, ואף ניתנה אפשרות ל"דור מעבר", המאפשר לשוטרים שטרם צברו ותק פעילות מינימלי בגין תפקידם לצבור את המינימום הנדרש. ב-1 במאי 2014 היו אמורים חוקרי מחוז ש"י לרדת לרמת פעילות ב'. בהמשך לבקשת המשטרה, התקיימה ישיבה עם גורמי המשרד לביטחון הפנים, המשטרה והאוצר, ובה הוסכם להמשיך לתגמל את חוקרי מחוז ש"י בפעילות א' עד ל-1 בנובמבר 2014. במהלך התקופה עד למועד זה התחייבה משטרת ישראל לבדוק את הנתונים שיועברו על-ידי המחוז ברמה פרטנית, כדי לוודא שזו אכן רמת הפעילות המתאימה לחוקרי מחוז ש"י. לאחרונה התקבלו הנתונים ועובדו על-ידי אגף משאבי אנוש במשטרה בהתאם לפורמט שאופיין על-ידי משרד האוצר, שכלל פירוט שמי של כלל חוקרי המחוז, יום בחודש שבו בוצעו הפעילויות מחוץ למשרד, שעות הפעילות ומיקומן. מנתונים אלה עולה כי הניקוד שניתן בטבלת השקילה, לפי הסיכום מ-4 באפריל 2012, מתאים למאפייני הפעילות של חוקרי מחוז ש"י, שכן נתוני פעילותם מחוץ למשרד אינם עולים על מחצית מזמנם במשרד. לאור האמור לעיל, חוקרי המחוז רואיינו באופן פרטני ועודכנו בכל הפרטים הקשורים למשמעות הכלכלית של ההורדה ברמת הפעילות. לנזקקים שבהם הוצע סיוע רווחתי. אציין כי תוספת רמת פעילות הנה תוספת הנגררת לפי הוותק, כך שרוב החוקרים כבר גוררים חלק משמעותי מוותק הפעילות. בנושא זה הוגשה תביעה לבית-הדין לעבודה על-ידי 64 חוקרים. בהמלצתו של בית-הדין חזרו בהם התובעים מהבקשה לצו מניעה. לעניין המוטיבציה לשירות במחוז ש"י – עד עתה לא הוגשו על-ידי החוקרים ממחוז זה בקשות לעזוב את התפקיד או את המחוז בעקבות הפגיעה בשכר. יחד עם זאת, מכיוון שהפגיעה בשכרם בפועל החלה רק במשכורת נובמבר 2014 אשר שולמה ב-1 בדצמבר 2014, שלשום, מוקדם עדיין לקבוע איזו השפעה תהיה לפגיעה בשכר ובמוטיבציה להמשיך בתפקיד חוקר במחוז ש"י. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת משה מזרחי. בבקשה, אדוני. <משה מזרחי (העבודה):> אדוני, אתה היית מפקד מחוז ש"י, ואתה יודע שהתפקיד של חוקר במחוז ש"י הוא ייחודי ויוצא-דופן ביחס לחוקר ביישוב הישראלי הרגיל והמקובל; ואתה יודע שתנאי עבודתו של החוקר שם שונים לחלוטין. אתה גם יודע שתפקידם של החוקרים במחוז ש"י מאוד ייחודי, מאוד תובעני וחשוב מאין-כמותו, ומיטב החוקרים גם צריכים להיות שם. מאחר שהתוספת של רמה א' ניתנת למי שנמצא שם בשטח – שזה הפך להיות התבחין המרכזי למתן התוספת – אני חושב שזה היה לא-נכון להחיל את זה גם על החוקרים של מחוז ש"י, והיה צריך לייחד אותם. לטעמי, אדוני השר, אתה צריך להיאבק על זה שהחוקרים של מחוז ש"י יהיו לא אלה שנופלים מהסייר שנמצא במחוז ש"י בשל מהות התפקיד היוצא-דופן שלו. אני אודה לך אם תטיל את כובד משקלך כדי שלא לפגוע במערך החקירות, שהוא חשוב מאין-כמותו במקום הקשה הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. חבר הכנסת אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מאחר שהייתי מפקד המחוז – הוא צודק – שלוש שנים, וגם מר מזרחי היה במחוז ש"י, ושנינו מכירים את המחוז מצוין, אני מצטרף אליו בנושא הכאוב הזה. אני בהחלט חושב שנעשה פה עוול לחוקרים שהם לא פחות מסיירים או בלשים או כל דבר אחר. אני קיבלתי את הנושא הזה מאחר שזה היה סיכום על דעת המשטרה, כל מה שקשור, אבל אני אבדוק שוב. מאחר שפנית אני אעשה עוד הפעם בדיקה, ובמה שאני יכול לעזור אני אעזור לחוקרים. בהחלט יש מקום לנסות לפחות לשנות את רוע הגזירה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אהרונוביץ. אני חושב שהשר נשאר אתנו. נמצאה האבדה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בעניין הרווחה ביקשו שאני אדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אומנם שר הרווחה, חבר הכנסת מאיר כהן, עדיין שר הרווחה והשירותים החברתיים, אבל הוא כנראה בחר כבר להפעיל את מה שייכנס לתוקף רק בעוד 48 שעות. חבר הכנסת לא נמצא? לא נמצא חבר הכנסת. אז אנחנו פוטרים את השר אהרונוביץ. אנחנו מודים לך גם על הנכונות לעלות, אבל באווירת סוף הקורס כאן, כנראה, בכנסת, חבר הכנסת נמצא בישיבת הסיעה. אותו הדין, כנראה, עם שאר חברי הכנסת. אז, גברתי המזכירה, את יכולה לצלצל לחקיקה. אני מכריז על הפסקה של חמש דקות. הנה, סליחה. השר לא יתנגד לענות לחבר הכנסת גפני? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתנצל בפני השר ומזמין אותו לעלות בחזרה. נתחשב בכך שכל הסיעות יושבות בשעה זו עקב ההתכנסות שהייתה בלשכתי סביב נושא מועד הבחירות. מה אתה מחייך, השר שמיר? זה חלק מהעניין. מי אמר שאין בישראל בחירות אמצע הקדנציה? יש גם בישראל בחירות אמצע הקדנציה. חבר הכנסת משה גפני ייגש למיקרופון ויקרא את נוסח שאילתה מס' 265 בנושא: הנחיה להוצאת ילד עם מוגבלות מוחלטת ממוסד על"ה. ישיב, בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר אהרונוביץ. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים, ראשית, אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שאישרת לי את השאילתה, ואני מודה לשר לביטחון פנים שהסכים לענות עליה. אני חושב שהדבר היחיד שבגללו אני מצטער על נפילת הממשלה – בגלל השאילתה הזאת, אבל ככה אני שמח שהממשלה נופלת. <265. הנחיה להוצאת ילד עם מוגבלות מוחלטת ממוסד על"ה> <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני השר, משפחתו של הילד – שלא ציינתי את שמו אף שזה מופיע הרבה מאוד בתקשורת בשנה האחרונה, אבל זה קיבל ממד נרחב – קיבלה הודעה ממשרד הרווחה על הפסקת שהות הילד במוסד על"ה, במידה שהמשפחה לא תיקח על עצמה את המימון לסייעת צמודה. רצוני לשאול: 1. האם העובדות מדויקות? 2. מה בכוונת המשרד לעשות עם הילדים שהטיפול בהם הופסק בשל ההנחיות החדשות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת גפני, מאחר שנתבקשתי לענות בשם שר הרווחה, החומרים כתובים ואני אקריא כפי שזה הועבר אלי מהמשרד: משרד הרווחה והשירותים החברתיים מופקד על האבחון ועל הטיפול באוכלוסיית האנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית בכל הגילים ובכל רמות התפקוד, והוא דואג לרווחתם של בני המשפחה של האדם עם המוגבלות השכלית-התפתחותית. עמותת על"ה מבני-ברק מפעילה עבור משרד הרווחה והשירותים החברתיים מעון לאנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית ומגבלות פיזיות קשות. במעון יש אגף שמוכר כבית-חולים סיעודי ומיועד לאנשים סיעודיים מורכבים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית. העמותה מפעילה גם מרכז-יום, שאליו מגיעים בכל בוקר בוגרים בעלי מוגבלות שכלית-התפתחותית מביתם לקבלת טיפולים שונים ומגוונים. על-פי בדיקה שערך המשרד, שערך השר, עם האגף לטיפול במוגבלות שכלית-התפתחותית במשרד, הפונה שאליו מתייחסת השאילתה מגיע לקבלת טיפול במרכז-היום. הגדרת מצבו הרפואי השתנתה לאחרונה עקב התדרדרות במצבו הרפואי מ"סיעודי" ל"סיעודי מורכב", וכיום הוא מוגדר, כאמור, כאדם סיעודי מורכב. במצב עניינים זה, על-פי הנחיות משרד הבריאות והצוות הרפואי באגף לטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית במשרד הרווחה, אין באפשרות המשרד להשאירו באותה מערכת תמיכה שהייתה לו עד כה במסגרת היום שבה הוא שהה. מסגרת זו אינה ערוכה, אינה מתאימה לטפל באנשים במצב כזה מבלי שיתמלאו כמה תנאים, ובהם העמדה של מטפל צמוד. לפיכך, בפני המשפחה עומדות שתי אפשרויות: 1. במידה שהיא מעוניינת בהמשך שהייתו דווקא במסגרת זו, היא מחויבת, בין השאר, בהצמדת מטפל לבנה על חשבונה. יצוין כי המשפחה מקבלת קצבת שירותים מיוחדים מהביטוח הלאומי, והקצבה, על-פי הגדרתה, תפקידה לסייע למשפחה בטיפול היומי בילד. הדבר השני – במידה שהמשפחה מעוניינת בחלופה השנייה, של מסגרת ייעודית לטיפול באנשים העונים להגדרה של "סיעודיים מורכבים", יש אפשרות להשמת בנם במסגרת חוץ-ביתית ייחודית, שיש לה רישיון ממשרד הבריאות. במידה שתתבצע ההשמה כאמור לעיל, משרד הרווחה יוכל לתת מעטפת רפואית המוסכמת על משרד הבריאות והמשפחה, והמשפחה לא תידרש להוסיף כסף. יחד עם זאת, במקביל, הביטוח הלאומי יקזז את קצבת השירותים המיוחדים שניתנה למשפחה. לסיכום, אין בכוונת משרד הרווחה והשירותים החברתיים להפסיק את הטיפול בפונה. נהפוך הוא, מטרת ההנחיה היא לוודא טיפול מקצועי מיטבי העונה לסטנדרטים הרפואיים הנגזרים ממצבו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת גפני. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש ואדוני השר, אני לא מפנה את השאלה אליך, אני יודע שאתה לא שר הרווחה והשירותים החברתיים, אני מפנה את זה כלפי כל העולם: מה שאמרת בתשובה, שהיא כמובן ברורה – קצבת השירותים המיוחדים זה כסף קטן לעומת הנושא של סייעת צמודה. יש פה המסמך, שהיום, אדם שנגזר גורלו שיש לו ילד או אח או לא חשוב מה במצב של פיגור קשה והוא זקוק לטיפול הזה, הוא צריך להוציא אלפי שקלים בחודש, על-פי הנחיית המשרד; אלפי שקלים בחודש כדי לשים סייעת צמודה או סייע צמוד. המצב הזה הוא בלתי נסבל במדינת רווחה. הוא לא יכול להימשך, המצב הזה. את הילד הזה – הוא לא ילד, הוא בן 43 – סילקו מהמעון על-פי הנחיית משרד הרווחה. אני פונה מעל הבמה הזאת – היחידה שיש היום – למשרד הרווחה, קודם שיחזירו את האנשים האלה, את הילדים האלה, שיחזירו למעון, שיהיה להם טיפול, ואחרי זה, את החשבונות, מה שאמרת בצדק – עם הביטוח הלאומי, עם השירותים החברתיים – שאחרי זה יעשו את זה, אבל לא על גבו של אותו מסכן, שנגזר גורלו והוא בבית עכשיו בלי טיפול. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. השר ודאי לא חייב להתייחס. אנחנו מודים לו על כך שקרא את התשובה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים – השר אהרונוביץ. בכך סיימנו בעצם את פרק השאילתות, כי שני חברי הכנסת הנוספים שאושרו להם שאילתות, משום מה בחרו לא להגיע. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות להחלפת חברת ניהול), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2608/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה, חברי חברי הכנסת. שימו לב, יש כמה הצעות חוק של מה שנקרא הנמקה מהמקום, ולאחר מכן אנחנו עוברים לנושא המדובר, חוקים של כל סיעות האופוזיציה לפיזור הכנסת, להתפזרות הכנסת התשע-עשרה. אבל ראשון החוקים הוא הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות להחלפת חברת ניהול), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית. דקה לרשות אדוני לנמק. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחרי 30 ומשהו שנים בכנסת, אולי זה החוק האחרון שאני מגיש בכנסת הזאת, ואולי גם בעתיד, מי יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאחלים לך שנים רבות, או שאתה מרמז שתהיה שר בממשלה הבאה ולא תגיש חוקים. <מאיר שטרית (התנועה):> מי יודע? על כל פנים, היה לי חשוב להמשיך את העבודה עד ליום האחרון, עד הרגע האחרון. זו הצעת חוק שמוסכמת על הממשלה. הצעת החוק שלי דנה, עוד הפעם, בנושא של הזוגות הצעירים והמשפחות שקונים דירות. במצב הנוכחי, אדוני היושב-ראש, כשאדם קונה דירה בבניין חדש, בדרך כלל הקבלן מקים חברת ניהול ומחייב את הדיירים להיות קשורים לחברת הניהול לפחות שלוש שנים, במחיר שהם קובעים, ואין שום זכות דיבור לדיירים מול חברת הניהול. הצעת החוק שלי מציעה להפחית את המחויבות הזו לשנה אחת בלבד. בתום שנה, אם הדיירים רוצים את חברת הניהול הם יכולים להמשיך, ואם הם לא רוצים, הם יהיו רשאים להחליף את חברת הניהול. לכן, לפי חוק המכר לא יוכלו הקבלנים לקבוע שחברת הניהול, הדיירים יהיו חייבים להיות קשורים אליה שלוש שנים. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת, לא נכון ופוגע בהרבה מאוד דיירים על אפם וחמתם. הצעת החוק, אני מקווה, גם אם בכנסת הזאת היא לא תעבור את כל המסלול, אני מתאר לעצמי, אבל ראוי שהיא תיאמר. אני רוצה להגיד תודה לאלה ששותפים אתי להצעת החוק: חיים כץ, גילה גמליאל, מירי רגב, דב ליפמן ואלעזר שטרן, שחתומים אתי על הצעת החוק. אני מקווה שאם לא אני, מישהו אחר יקדם בכל מקרה את הצעת החוק הזאת גם בעתיד. אני אודה לכם אם תתמכו בהצעת החוק ומבקש להעביר אותה לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לוועדת הכלכלה. יש תשובת ממשלה? אין תשובת ממשלה. יש חבר כנסת שמתנגד להצעה? לא נמצא כזה. אז אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות להחלפת חברת ניהול), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות להחלפת חברת ניהול), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 12 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת לצורך הכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2640/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת זבולון כלפה וקבוצת חברי כנסת – הנמקה מן המקום. חבר הכנסת כלפה – בבקשה, אדוני. אתה מעדיף לדבר מן הדוכן? לא, אז בבקשה, אדוני, אין שום בעיה. אני גם הייתי ממליץ לך לקבל את ההנחיות וההוראות כלשונן. כי בעצם, חברי הכנסת, יש תמיכת ממשלה, אבל זה על המכסה של סיעת הבית היהודי, לכן חבר הכנסת כלפה יכול לנמק עד עשר דקות מן הדוכן. <זבולון כלפה (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, השרים, הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, קודם כול, בשינוי ממה שהיה נהוג, היא הצעה שמאפשרת בעצם הקמה של מתקנים לשימוש במים אפורים. מה זה מים אפורים, קודם כול? מים אפורים הם המים שאנחנו משתמשים בהם בבית, במקלחות, בכיורים, ובעצם במקום להזרים אותם לתוך מערכת הביוב בונים מערכת נוספת שבעצם תאגום את המים האלה ותאפשר לנו שימוש חוזר באותם מים לשימושים נוספים, אחרי שהמים עוברים הליך של טיפול מסוים. למהלך הזה, שאושר בממשלה בתחילת השבוע בוועדת שרים לחקיקה, יש חשיבות רבה מאוד מהרבה היבטים. הרבה מדברים פה על יוקר המחיה; הצעת החוק הזו נוגעת בדיוק בנקודה. חשבונות המים של כולנו – אנחנו מודעים לכך שבשנים האחרונות החשבונות גדלו במידה משמעותית מאוד. המהלך הזה עשוי להביא לחיסכון של כ-30% בחשבונות המים של כל משפחה שתתקין את אותו מתקן. המציאות של היום היא שאנשים משתמשים באותם מתקנים, אלא מה? יש פה שתי אלטרנטיבות: אלטרנטיבה אחת, הם לא מודעים לכך שכדי להתקין היום כזה מתקן אתה צריך בעצם אישור פרטני של משרד הבריאות על כל מקרה ומקרה ספציפי; תהליך ארוך ומייגע, ולכן אנשים לא מגיעים אליו. חלק גדול מהאנשים, ומדובר באלפים רבים, מתקינים את המתקנים הללו אחרי שהם קיבלו טופס 4, ואז לאחר מכן בעצם הם עושים פחות או יותר כמו שהם רוצים. הצעת החוק הזו באה בעצם למסד את העניין, ליצור לכך תקנים וסטנדרט כדי שזה יעמוד בתקנות הבריאות. רק כדי לסבר את האוזן, במדינות רבות מאוד בעולם כבר קיימים מתקנים כאלו. ארגון הבריאות העולמי נמצא במעקב אחרי המתקנים הללו ומדווח שאין נזק בריאותי לאנשים כתוצאה מהשימוש במתקנים הללו. הדבר הזה עשוי להביא, כמו שאמרנו, חיסכון כספי למשתמש ברמת הצרכן הפרטי, אבל לא פחות משמעותי – בנתונים הלאומיים של מדינת ישראל. אם אנחנו בוחנים את הבנייה החדשה שתיבנה פה עד שנת 2050, המתקנים הללו ייכנסו לשימוש באותם בתים – זה עשוי לגרום לכך שנחסוך לעצמנו את ההקמה של מתקן התפלה אחד, ואולי אפילו שניים, שלא נצטרך אותם בעתיד. ללא ספק, זה חיסכון גדול מאוד ומשמעותי מאוד. לפני שנבקש את תמיכתם של החברים בהצעת החוק, אני רוצה לציין קודם כול ששותפים אתי בהצעה חברי הכנסת וחברות הכנסת מירי רגב, תמר זנדברג, איילת שקד, שולי מועלם, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, יריב לוין, גילה גמליאל ודב חנין. הצעת החוק הזאת גובשה בסיוע של הקואליציה למחזור מים אפורים בישראל, עם צוות היגוי גדול מאוד של הרבה אנשי מקצוע רבים וטובים מקשת מגוונת מאוד של הרבה מאוד אוניברסיטאות, ויחד אתם עמלנו במשך חודשים ארוכים על ההצעה הזו. אני אשמח אם ההצעה הזו תקבל את תמיכתכם ותעבור להמשך טיפול בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת כלפה. השרה גרמן, את מעוניינת להשיב על הצעת החוק? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ד–2014 – שרת הבריאות יעל גרמן תשיב לחבר הכנסת זבולון כלפה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אז נכון לקדנציה הזו זאת התשובה האחרונה שאני נותנת כשרת הבריאות, לכן לא ויתרתי. מים אפורים – הסיפור של מים אפורים נדון גם בכנסת הקודמת, והוא נדון כבר זמן רב. האמת היא שלכאורה, באמת, להשתמש במים אפורים – יש בזה היגיון רב, מפני שזה מִחזור של מים, חיסכון רב, במיוחד חיסכון לאותם משקי-בית שהם אלה שמשתמשים במים אפורים. עם זאת, אנחנו חייבים להיות מודעים גם לסכנות הבריאותיות, לבריאות הציבור, בכך שבמים ממוחזרים יש חיידקים שעלולים לגרום מחלות. לכן, אנחנו בעד הצעת החוק של זבולון כלפה, אבל מבקשים שההצעה הזו תמתין – נעביר אותה בקריאה טרומית. הממשלה, כשהייתי בתוכה, המליצה להעביר אותה בטרומית, ולהמתין 90 יום עד אשר הצעת החוק הממשלתית שמתגבשת ממש בימים האלה תוגש, ובה באמת יהיו כל אותם אמצעי זהירות נחוצים מבחינת בריאות הציבור. אז בתנאים האלה בהחלט אנחנו בעד קבלת ההצעה בקריאה טרומית, להמתין ולעשות זאת בתיאום. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן. <באסל גטאס (בל"ד):> המצב הפוליטי יותר אפור מהמים האפורים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני מבקש להתנגד להצעת החוק. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, תוכל להתנגד להצעת החוק. אתה זוכר ודאי שאתה לא תתמוך בהצעת החוק גם בהצבעה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, התקנון הוא דבר חשוב, כי היו פה כל מיני אירועים לפני שבוע שחששתי שעוד מעט הכול יתפרץ וילכו מכות עם יושבי-ראש פה. אז טוב מאוד שאתם שומרים על התקנון, כי זה הדבר האחרון שמאפשר לנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ילכו מכות עם יושבי-ראש? לא שמעתי דבר כזה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ראיתי תמונות מאוקראינה, זה יכול לקרות. היו פה כאלו צעקות בפעם הקודמת. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבקש לא לרמוז לחבר כנסת שאם יושב-ראש הכנסת הוא יליד אוקראינה, אז אנחנו פה נלך מכות. זו הערה לא במקום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> צ'רנוביץ זה לא אוקראינה, צ'רנוביץ היא עיר יהודית. אוקראינה היא משהו אחר לגמרי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, עליתי פה, חבר הכנסת כלפה, עליתי פה לא מפני שאני נגד מים אפורים, אלא מפני שאני נגד מים שחורים. רוצים להציף את ערוצי התקשורת בארצנו במים שחורים ולהשחיר ציבורים שלמים ולומר: אלה הם אויביך ישראל. אל תחשבו על יוקר המחיה, אל תחשבו על יוקר הדיור, אל תחשבו על קיפוח, אל תחשבו על אפליות, אל תחשבו על ביורוקרטיה, יש חרדים, והם סגורים, והם פתוחים, והם לוקחים. הם הולכים לקחת את הכסף של מעמד הביניים. רבותי, הלקח של נפילת הממשלה הזאת, שאין לה שום היגיון בריא בשום מקום בעולם, וכל פסיכולוג מתחיל יגיד לכם שהאנשים שפעלו לפירוק הממשלה, פעלו באופן לא רציונלי. הסיבה היחידה היא כי הקדוש-ברוך-הוא שמע את – "שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע". מה שהיה פה בקדנציה הקודמת, שהחרימו מיליון נפש בישראל, שזה 540,000 קולות של יהדות התורה וש"ס, וילדיהם, שאין להם זכות הצבעה, הם יותר מהם, וזה יותר ממיליון נפש, ואמרו: מיליון נפש אלה אינם לגיטימיים בהנהגה הציבורית, אינם לגיטימיים בארץ-ישראל, בארץ אבותיהם. זה לא היה אופוזיציה וקואליציה – כבר הסברתי את זה ואני חוזר על זה, אדוני היושב-ראש, ויסולח לי על כך – כאשר בוחרי מרצ לא נמצאים בקואליציה, שערה משערות ראשם לא תיפגע, ואותן זכויות שיש לבוחרי ליכוד בשלטון יהיו לבוחרי מרצ. הוא הדבר כאשר העבודה בשלטון; שום דבר מאנשי חרות ומק"י היום לא יקופח, לא בזמנים של השר שמיר ואבותיו, כאשר מי שהיה – בלי חרות ומק"י, ואז באמת מנעו עבודה מאנשים שהיו שייכים לחרות, אבל זה כבר מזמן נגמר. היחידים שמערכות השלטון יודעות שאם הם לא בקואליציה מותר לפגוע בילדים שלהם, בנכים שלהם – אתם יודעים שעד היום לא היה תקציב לסייעות לילדים נכים בחינוך החרדי מפני שבמשרד החינוך שררה רוח רעה? זו הסכנה הגדולה. אנחנו לא נסכים בשום פנים ואופן להחרמת ציבור כלשהו, ואני כבר מודיע שאם מישהו ינסה להחרים ציבורים אחרים שאינם חרדיים אנחנו לא נרשה דבר כזה. אפשר להקים קואליציות, אפשר להקים אופוזיציות, אבל לא לפגוע בזכויות האזרח בגלל מה שהוא. זה דבר חמור מאוד, והציבור צריך לדעת – הציבור לא מטומטם, הוא לא יקנה עוד הפעם את הגל הזה, "החרדים", "החרדים". כל מערכות התקשורת מחפשות לשמוע איזו מילה אחת שיש חיבור חלילה בין נתניהו והחרדים. פסולים לבוא בקהל. היה לא תהיה. אנחנו לא חייבים לאף אחד שום דבר, לא לביבי נתניהו, לא לבוז'י הרצוג. אנחנו נלך לבוחר, מה שהבוחר יחליט, והוא יביא את המפה לפנינו אחרי הבחירות, ולפי זה נחליט, והקדוש-ברוך-הוא יהיה בעזרנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר, שנימק את כל הנימוקים המשכנעים למה לא צריך לחוקק את חוק שימוש חוזר במים אפורים התשע"ד–2014, ואנחנו נראה אם הוא אכן שכנע את המליאה או לא. הצעת החוק של זבולון כלפה וקבוצת חברי הכנסת עולה להצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דוח מעסיק מקוון), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2742/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דוח מעסיק מקוון), התשע"ד–2014 – הנמקה מן המקום. חברי הכנסת עדי קול וחיים כץ הגישו את ההצעה, ואני מניח שחברת הכנסת עדי קול תנמק את ההצעה. בבקשה, גברתי. דקה לרשותך. <עדי קול (יש עתיד):> תודה לכבוד היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, זה קורה בעיקר לחיילים משוחררים: הם מתחילים לעבוד, המעסיק משלם עבורם ביטוח לאומי, וכעבור שנה הם מקבלים פתאום הודעה שחשבון הבנק שלהם עוקל. למה זה קורה? המעסיקים אשר משלמים מדי חודש לביטוח הלאומי עבור כל עובד מחויבים להעביר לביטוח הלאומי את שמות העובדים שלהם רק אחת לשנה. לכן יש פער של כמעט שנה וחצי מהרגע שבו אדם מתחיל לעבוד עד שביטוח לאומי מעודכן בכך. המעסיק משלם ביטוח לאומי, הביטוח הלאומי לא יודע, והחוב של העובד תופח עד שחשבון הבנק מעוקל. הצעת החוק של חברי חיים כץ ושלי מבקשת להחיל חובת דיווח על המעסיקים לביטוח הלאומי בתכיפות רבה יותר, כדי למנוע את האי-נעימות הזאת, שגורמת לעובדים עוגמת נפש רבה, ולעתים גם בעיות של ממש. אבקש מכם לתמוך בהצעה ולהצביע היום בעדה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עדי קול. אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מאיר כהן להשיב. אם יש מישהו שתוהה, בין הצופים בבית או אולי ביציע – ששמעו על ההתפטרות של שרים מסוימים מן הממשלה, על מכתב ההתפטרות – למה הם עונים כשרים, אז חברי הכנסת ודאי זוכרים, אבל לטובת הצופים נגיד שההתפטרות נכנסת לתוקף רק כעבור 48 שעות ולכן השרים הם שרים לכל דבר ועניין. אולי מחר גם יחזרו בהם. אז – – – <אמנון כהן (ש"ס):> הוא יכול לחזור בו. תישאר, מאיר. <משה גפני (יהדות התורה):> מאיר, תישאר. מאיר, תישאר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הלוואי עלי רמת פופולריות כזאת בסיעת ש"ס וביהדות התורה. אדוני השר ישיב. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא יכול להישאר ולעבור לסיעת יהדות התורה. <קריאה> את הזקן הוא לא הוריד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גפני, אתה אומר, זקן יש לי. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתם רק הורסים לו. אתם רק מפריעים לו. לא התכוונו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – אני מבקש לתמוך בהצעת החוק של עדי קול. היא חשובה, זה תיקון מאוד חשוב בביטוח הלאומי. נעשו הרבה מאוד נזקים ועוולות בגלל אורך הזמן הזה ומכיוון שהאינפורמציה לא מגיעה בזמן. ההצעה ראויה. חבר הכנסת גפני, אני מתפטר מהממשלה מכיוון שהוּבלנו לבחירות מיותרות, אבל אני רוצה לדבר בנימה אישית כשר הרווחה. במכתב ההתפטרות שלי כתבתי שאני מאוד מקווה שכולם מבינים שבגלל הבחירות האלה הקשישים, 190,000 קשישים, לא יקבלו את הקצבאות שלהם החל מ-1 בינואר, את תיקון הקצבה. אתם הייתם שותפים לזה. הילדים של השירותים המיוחדים לא יקבלו את הקצבה שלהם, ואנחנו עכשיו מתרוצצים כדי שאולי נמצא פתח, למרות מה שראש הממשלה עשה, בהחלטה כזו שפוגעת באלפי ילדים עם מוגבלויות שלא יוכלו לקבל את הקצבה שלהם. על זה ועל דברים אחרים אני מתפטר. כולם קשורים לנימי הנפש שלכם, שאתם עמדתם כאן וזעקתם. אני מאוד מקווה שהאנשים האלה יבינו בדיוק מי הפעם – אחרי שהבשילו כאלה חוקים טובים – מי הפעם פגע בהם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני השר. אני מקווה שיהיה המשך לחקיקה טובה. אין ספק שיהיה. דברים טובים, שגם אנחנו שותפים להם, כמו החוק שדיברת עליו, על קצבת שר"מ. אף אחד לא יסבול, הפוך, אנשים יקבלו, ואף יותר. רבותי, אם כך, אנחנו עוברים להצבעה אחרי התמיכה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא. <היו"ר אורי מקלב:> אה, סליחה, יש גם התנגדות של חבר הכנסת אחמד טיבי. בתמיכת ממשלה יש אפשרות להתנגד, אז אתה מתנגד לממשלה או מתנגד לחוק? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, תכף תשמע מה הנימוקים להתנגדות שלי לחוק החשוב הזה. זו הצעה לתיקון של דוח מעסיק מקוון. הביטוח הלאומי הוא חלק ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים; משרד הרווחה והשירותים החברתיים הוא חלק מהממשלה, והממשלה היא ממשלה כושלת. ולכן אני רוצה להתנגד למדיניות הממשלה, לא לשר מאיר כהן, שהוא שר מצוין, שבתקופת היותו שר הטה אוזן לכל הנושאים שאני העליתי בפניו, לנושאי פריפריה – של היישובים הערביים. אבל עדיין מדיניות הממשלה, במקרו, גרמה לפגיעה קשה גם בפריפריה, גם ביישובים הערביים. הממשלה לא נופלת בגלל נושאים מהותיים, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר. היא לא נופלת בגלל נושאי מלחמה ושלום או בגלל נושאים חברתיים-כלכליים או בגלל נושאים של שיכון. היא נופלת בגלל אגו, בגלל חשש של ראש הממשלה שכיסאו מאוים; בגלל חיכוך בינו לבין שר האוצר, מנהיג רשימת ומפלגת יש עתיד. האם משחקי אגו אמורים לגרור את המדינה? ואני מדבר כחבר כנסת עכשיו, ומייד אני אומר, כחבר כנסת מן האופוזיציה: אני אוהב את העובדה שהממשלה הזאת מסיימת את עבודתה. מדובר בממשלה הנוראה ביותר מאז שאני חבר כנסת, מאז 1999; זו הממשלה הקשה ביותר, הקיצונית ביותר, המתלהמת ביותר. עד כדי כך היא הייתה מסוכנת, שראש הממשלה באופן חריג, חסר תקדים, התחיל להתנהג כמו דני דנון, כמו מירי רגב. פני המדינה הם כפני מירי, והקואליציה כפני אקוניס. תארו לעצמכם שאקוניס הוא האיש שאמור לקשר בין מפלגות הקואליציה. זה נורא. ולכן, גם לאור העלאת אחוז החסימה, אדוני היושב-ראש, אנחנו התכנסנו, הסיעות הערביות, כדי לדון באפשרות הרצינית של הקמת רשימה מאוחדת מול הניסיון, על-ידי ליברמן, להעלות את אחוז החסימה ולהדיר אותנו מהכנסת. התשובה תהיה הפוכה: אני מבטיח לך שבכנסת הבאה יהיו יותר חברי כנסת ערבים מאשר בכנסת הזאת. אני לא בטוח איך תיראה הכנסת, אם היא תהיה יותר מתלהמת, יותר קשה, יותר מסוכנת, גם בנושאי חברה, גם בנושאי כלכלה, גם בנושא מלחמה, גם בנושא התהליך המדיני שלא מתקדם, גם בנושאים של הקשר עם הקהילה הבין-לאומית, שמתחילה להבין שזו ממשלה קיצונית, ולכן היא מכירה באופן חד-צדדי – הפרלמנטים בעולם – במדינה הפלסטינית, וטוב שכך. אני מברך על כך, חבר הכנסת נסים זאב, בניגוד לעמדתך. אני מקווה ואני קורא לשאר המדינות והפרלמנטים באירופה ללכת בעקבות בריטניה, ספרד, צרפת, ולהכיר בעובדה הכמעט-קיימת, הכמעט-קיימת, של מדינת פלסטין. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. זו הייתה עמדתי החד-משמעית הברורה לגבי הצעת החוק. <היו"ר אורי מקלב:> כמעט שכנעת אותי גם כן להתנגד, בגלל הסיפה של דבריך או עיקר דבריך. אבל מכיוון שבסופו של דבר אנחנו מדברים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דוח מעסיק מקוון), התשע"ד–2014, אנחנו נעבור, חברים, להצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דוח מעסיק מקוון), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> 22 בעד, אין מתנגדים ונמנע אחד. <קריאה:> – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נוסיף את מי שביקש, אבל זה לא ישנה את תוצאות ההצבעה. אנחנו מוסיפים גם את חבר הכנסת אילטוב וגם את חברת הכנסת רות קלדרון. אנחנו אישרנו את החוק בקריאה טרומית, והיא תועבר – מתי, אני לא יודע – אבל היא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה – היום עוד? יכול להיות. בכל אופן, אנחנו נאפשר. אנחנו מאפשרים לוועדה, בכל אופן. אם ברצונה ותהיה לה היכולת והיא תעמוד בלוח הזמנים, היא יכולה להכין את זה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1951/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אחרי אישור החוק הזה, אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עליזה לביא להעלות את אחוז החסימה. הנמקה מהמקום – בתמיכת ממשלה. בבקשה. יש עוד הצעת חוק באותו נושא – של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה שנמצאת פה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, ההצעה שאנחנו מבקשים להביא – אין פה אופוזיציה, קואליציה, זו הצעה שחוצה מפלגות, מחנות – ההצעה שלי ושל השותפים שלי ליוזמה עלתה בעקבות מקרים חוזרים ונשנים שצפו ועלו על סדר-היום הציבורי ועסקו ביחסים מיניים ברמות שונות בין נערות לבין גברים המבוגרים מהן בשנים רבות. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק נועדה להתמודד עם המקרים האלה, שנפלו בין הכיסאות מבחינת ההסדרה בחוק העונשין, משום שהם לא נפלו אף לא לאחת מהקטגוריות הקבועות כיום בחוק של ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין. לאור תופעות של מקרי ניצול מיני של קטינים ושל קטינות המהווים נורמות התנהגות פסולות, עולה הצורך להגביר את מערך ההגנה עליהם ולמנוע ניצול ציני של גילם הצעיר ופגיעותם היחסית למטרות מין. התיקון שאנחנו מציעים מבקש להרחיב את ההגנה על הקטינים ולמנוע ניצול מיני במקרים של פערי כוחות וגילים אל מול הנאשם. הצעת החוק מבקשת ליצור הגנה חדשה עבור קטינות וקטינים מגיל 16–17, כאשר מתבצעת בעילה אסורה בהסכמה, או מעשה סדום, ככל שאלה מתבצעים על-ידי מי שפער הגילים בינו לבין הקטין או הקטינה גדול מ-15 שנים. בנוסף, הצעת החוק מרחיבה את טווח הגילים שעליו חל האיסור לקיים בעילה אסורה בהסכמה, או מעשה סדום, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, כך שהאיסור לא יחול רק על גילאי 14–16, אלא על גילאי 14–17. אני מבקשת להדגיש, אדוני, שהחוק מאפשר הגנה לנאשם בין גילאי 14–16; זו הגנה לנאשם שהבדל הגילים בינו לבין הקטין או הקטינה לא יעלה על שלוש שנים אך הקטין הסכים למעשה, אם המעשה נעשה במהלך יחסי רעות רגילים וללא ניצול מעמדו של הנאשם. בין גילאי 16–17 ההגנה היא דומה במהותה כשמדובר על פער גילים של עד 15 שנים. ההצעה הזאת נוסחה בשיתוף עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית וארגון "נעמת", וקודמה בהסכמה עם משרד המשפטים ועם המשרד לביטחון פנים. אני מבקשת מאוד להודות לכולם על שיתוף הפעולה ולבקש את ההסכמה בעת ההצבעה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. בשם הממשלה ישיב השר שמיר. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, אני משיב בשם שרת המשפטים. הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עליזה לביא ואחרים, מבקשת לקבוע חזקה חלוטה כי בעילה או ביצוע מעשה סדום במי שמלאו לו 16 שנים וטרם מלאו לו 18 שנים, תוך ניצול מעמדו של הנאשם וכאשר הפרש הגילים בינו ובין הקטין עולה על עשר שנים, הם בעילה או מעשה סדום תוך ניצול יחסי תלות, לפי העניין. הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה ואחרים, מבקשת לקבוע כי בעילה או ביצוע מעשה סדום במי שמלאו לו 16 שנים וטרם מלאו לו 18 שנים תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד, הם בעילה אסורה בהסכמה, או מעשה סדום, לפי העניין. שתי הצעות החוק מעוררות קושי משום שהמונחים "ניצול מעמד" ו"ניצול מעמד ציבורי מיוחד" הם סובייקטיביים ועמומים ולכן אינם מאפשרים הכוונת התנהגות ואינם עולים בקנה אחד עם עקרון החוקיות. הממשלה תומכת בהצעות החוק רק בכפוף לשינויים הבאים: לגבי קטין שמלאו לו 14 שנים אך טרם מלאו לו 17 שנים – בשונה מ-16 שנים כקבוע בחוק היום – די בעצם מעשה הבעילה או מעשה הסדום כדי שהמעשה יהווה עבירה פלילית שעונשה חמש שנות מאסר. כמו כן, לגבי מי שמלאו לו 16 שנים וטרם מלאו לו 17 שנים תחול הגנה לגבי פער גילים של 15 שנים ולא שלוש שנים כפי שקבוע בחוק כיום, וזאת בהתקיים שאר התנאים הקבועים בחוק: המעשה נעשה במסגרת יחסי רעות רגילים וללא ניצול מעמדו של הנאשם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני השר. נראה שההסכמה בתמיכת הממשלה מביאה את חבר הכנסת אחמד טיבי להתנגד גם להצעת חוק זו. חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה נמצא באולם? מכיוון שחבר הכנסת אחמד טיבי לא נמצא באולם – חבר הכנסת אחמד טיבי, סליחה, אני לא ראיתי אותך. בבקשה, הבמה לרשותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מתנגד סדרתי, לא הבנת את זה? אני תכף אסביר לך למה אני מתנגד. הצעת חוק העונשין – מי השר שעונה? <היו"ר אורי מקלב:> ענה השר שמיר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שר החקלאות ענה. שר החקלאות הוא חלק מהממשלה? הממשלה הזאת היא ממשלה רעה, ולכן אני מתנגד. איך אני יכול להסכים לדבר שממשלה רעה, כושלת, בכל תחום, יכולה לעשות? אבל ההצעה היא הצעה חשובה, מאוד חשובה. את עשית עבודה מצוינת. זאת את? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כל הזמן בוועדה למעמד האישה את עשית עבודה מצוינת, חברת הכנסת עליזה לביא, דנת בנושאים חשובים, ואני רוצה לברך אותך על העבודה שלך בוועדה לקידום מעמד האישה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. <היו"ר אורי מקלב:> אבל? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל האמת היא – – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – האמת היא, ואני אגיד משהו שאני בטוח – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה גם מנצל את המעמד שלך פה בכנסת. זו גם בעילה אסורה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חבר הכנסת נסים זאב – – – <היו"ר אורי מקלב:> זו אמירה אסורה בטוח. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני הולך להגיד משהו, שאני לא בטוח שהוא חל לגביך, אבל זה בטח יתפוס ב"כנסת ברשת". <היו"ר אורי מקלב:> אולי בהצעת חוק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ירון אברהם בטח ישמח. תקשיב טוב, אדוני היושב-ראש, אני מסתכל על פני חברי כאן בכנסת, רובם ככולם כמעט לא רצו בחירות מוקדמות. אני מביט עליכם, רבותי, ולמרות חילוקי הדעות, אתם תיאלצו כנראה, חלק מכם, לבקר במקום הזה כמבקרים בלבד. <אריה דרעי (ש"ס):> למה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> וזה חבל. לפחות שליש. <אריה דרעי (ש"ס):> למה אתה עושה את זה? למה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לפחות שליש. אריה, אתה יודע שאני צודק. לפחות שליש. <היו"ר אורי מקלב:> הוא לא התכוון לש"ס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, לא התכוונתי אליך, אפילו לא לנסים זאב. <היו"ר אורי מקלב:> הוא לא התכוון. <קריאה:> תוריד את החיוך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא אומר לי "תוריד את החיוך כשאתה מדבר", כן. <היו"ר אורי מקלב:> הוא הסתכל שמאלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בעיקר שמאלה. חבר הכנסת דרעי, אני בעיקר מסתכל שמאלה. <אריה דרעי (ש"ס):> אבל תגיד את זה מתוך כאב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כאב הוא לא תכונה נרכשת, אוקיי? זה אמור להיות ספונטני, לא רצוני, ולא הרגשתי כאב בחלק מהמשפט שאמרתי, אבל לפחות חלק מאלה שאני לא רואה פה היו חברי כנסת טובים, אדוני היושב-ראש, וחבל לי עליהם, אבל זה קורה תמיד בדינמיקה של בחירות מוקדמות. רוב הבית לא רוצה בחירות מוקדמות, ואז כולם מתחילים בתהליך של בחירות מוקדמות, ורצים, מי יבקש בחירות מוקדמות יותר מהמוקדמות – 10 במרס, 17 במרס. וכך, היום, אצל היושב-ראש, סיכמו רוב הסיעות על 17 במרס כתאריך בחירות. ואכן, צר לי שחלק מכם לא נוכל לראות כאן בכנסת. אבל אלה שלא רצו לראות כאן חברי כנסת ערבים, הנה לכם הבטחה: אתם תראו יותר חברי כנסת ערבים מאשר בכנסת הזאת. וזאת הבטחה. תודה רבה לך. <היו"ר אורי מקלב:> אתה גם לא בטוח שאלה שלא רצו לראות יישארו פה כדי לראות שהם נמצאים. זה יכול להיות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני לא בטוח שאלה שלא רצו אותנו יהיו פה כדי לראות אותנו כאן. תמיד אפשר להסתכל בערוץ הכנסת. <היו"ר אורי מקלב:> זה יכול להיות מאוד מעניין, החלק הזה. אבסורד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מאוד מעניין, אבל תמיד אפשר להסתכל בערוץ הכנסת ולראות. איך אמר פעם איינשטיין? הוא קרוב משפחה שלך? <היו"ר אורי מקלב:> – – – ביהדות התורה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איינשטיין אמר ששני דברים הם אין-סופיים: היקום והטיפשות; לגבי הראשון אני בטוח, לגבי השני – תראה את הכנסת הזאת. <היו"ר אורי מקלב:> יופי. תודה רבה, אדוני. בכל אופן הצלחת לרומם קצת את האווירה פה ואת מצב-הרוח. אנחנו מודים לך על כך. אל תשכח רק להתנגד להצעת החוק. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד), התשע"ד–2013, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 34, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כך, אני קובע שהתיקון של חוק העונשין של חברת הכנסת עליזה לביא אושר, והוא יועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2734/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק דומה, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שהיא גם כן הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשע"ד–2014. הנמקה מהמקום. בבקשה, גברתי, את יכולה לגשת. רק לפתוח את המיקרופון. יש לך דקה, אני מזכיר. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, עצם הצעת החוק הזו – תיקון לחוק העונשין שלא נתן את דעתו בכל מה שקשור במעמד רם, כגון אנשים שנמצאים בתקשורת היומיומית שלנו ונערות צעירות שמעריצות זמרים, דוגמנים ועוד ועוד. הרי ברור מאליו שהיינו צריכים לתת את דעתנו שמעמד רם כזה יכול להוביל לשימוש שאינו נכון, וכמובן, שימוש שמוביל לניצול של נערות בנות 16 ו-17. ההגנה הזאת נחוצה; כולנו נחשפנו לפרשות כאלה ואחרות. אני שמחה שבשנתיים האחרונות הצלחנו להניח על שולחן הכנסת לא מעט חוקים שבאים להגן על ילדי ישראל. לכן אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק הזאת, שהיא חשובה, כמובן מתוך דאגה לביטחונם, בטיחותם ושלומם של ילדי ישראל. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אני מבין שהשר ענה על הצעת החוק הקודמת, שהיא דומה – לשתיהן. אז אם ככה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש להתנגד לחוק הזה. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. מה שמאפשר לך התקנון אני לא יכול למנוע ממך. אבל אל תשכח, יש לך שלוש דקות, ואחרי זה אתה צריך להתנגד. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מישהו יכול להסביר לי מה ההבדל בין בעילה אסורה בהסכמה, תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד, לבין – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני אסביר לך. שיעור פרטי אני ואתה, אני אסביר לך. <נסים זאב (ש"ס):> רגע, אל תסבירי לי. – – – לבין החוק שאני הבאתי לגבי העלאת גיל הנישואים? שם אנחנו באנו ואמרנו, והבאתי הצעת חוק – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> תסלחי לי, גם שם היה נושא שבהסכמה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> את מוכנה לשמוע? את כל הזמן מפריעה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מדברת עם הבוס. <נסים זאב (ש"ס):> את במרצ אז יש לך הרבה מרץ, אבל עכשיו תני לי לדבר. אדוני היושב-ראש, בזמנה הביאו את הצעת החוק לגבי העלאת גיל הנישואים מ-17 ל-18. <מיכל רוזין (מרצ):> העלינו. <נסים זאב (ש"ס):> רגע, העליתם. ובאתי ושאלתי מה ההבדל בנישואים – כשזה על-פי ההלכה. אתם לא מסכימים שנערה בת 17 תינשא כדת משה וישראל, אבל נערה בת 16 יכולה להיות באיזה כפר שהוא, ומכיוון שזה בהסכמה שלה, נגד רצון ההורים, המשטרה לא מתערבת. היא מספיק בוגרת, יש לה מספיק חשיבה, יש לה מספיק הבנה. הכול בסדר. אדוני היושב-ראש, אם החוק הזה, שאנחנו תומכים בו – ותמכתי בהצעת החוק הקודמת – אם אנחנו תומכים בהצעת החוק הזאת, אז למה הצעת החוק שלי נפסלה? מדוע שרת המשפטים יצאה, איך אומרים, בשצף-קצף נגד הצעת החוק? עכשיו אני מבין למה ראש הממשלה פיטר אותה אתמול. עכשיו אני מבין. כי אין לפעמים שיקול דעת והיגיון בחשיבה שלה מתי צריכים לתמוך ומתי צריך להתנגד. אז אם אתם באים ואומרים שחייבים להעלות את גיל הנישואים, וזה מחייב מפני שהנערה הזאת צריכה להיות יותר בוגרת, אז אנא מכם, גם את גיל ההסכמה צריך להעלות מ-16 ל-18. ואם אתם מביאים את הצעת החוק הזו, שאני תומך בה, אז למה הצעת החוק שאני הבאתי, הפלתם אותה ואתם מפקירים את בנות ישראל? אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו מכירים מאות ואלפים של בנות ישראל בגילים האלה שההורים מתנגדים, מבקשים ומתחננים על בנותיהם, וההורים לא יכולים לעשות דבר וחצי דבר, אין לאל ידם לעשות ולפעול בעניין הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, מה לעשות, הכנסת הזאת הולכת וחולפת מן העולם, לצערי הרב. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אם נגיד עליה קדיש או אשכבה אני לא יודע, אבל אני מקווה שבעזרת השם החוק שהצעתי ייפול על אוזניים קשובות. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו נעבור, חברים, להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> 28 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. להוסיף את חבר הכנסת מרגי, את חבר הכנסת אמנון כהן, את חברת הכנסת שקד ואת חבר הכנסת הופמן גם כן לרשימה. אם כך, אנחנו קובעים שהצעת החוק הזאת אושרה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2749/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ד–2014 – הנמקה מהמקום של חבר הכנסת אריה דרעי. הנמקה מהמקום. <אריה דרעי (ש"ס):> לא, לא, אני – – – <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי. בבקשה, אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני לא רואה את שר הרווחה. <היו"ר אורי מקלב:> אולי הוא מושך את מכתב הפיטורים. אולי הוא הלך למשוך את זה. <אריה דרעי (ש"ס):> מישהו אחר עונה במקומו? <היו"ר אורי מקלב:> אדוני, חבר הכנסת אריה דרעי, אחרי שתמכת בו והצעת לו להישאר, אולי הוא הלך – – – <אריה דרעי (ש"ס):> חבל, היה לי משהו אישי לומר לשר הרווחה – – <היו"ר אורי מקלב:> הוא עוד יגיע. <אריה דרעי (ש"ס):> – – שאני מברך אותו, ובירכתי אותו, על זה שהוא הקים את הוועדה והציף סוף-סוף – פעם אחת – את הנושא של העוני, בלי בושה. עד היום אנשים התביישו לדבר על הנושא, מכיוון שלא רצו להתמודד אתו. ולכן אני בירכתי, ואני מברך אותו היום, דווקא בעת סיום תפקידו, על הוועדה שהוא הקים ועל המסקנות שהגישו. צר לי שהוא לא שמע לעצתי לפני חודשיים-שלושה. אמרתי לו שהעולם עגול; יום אחד אתה שר, ולמחרת אתה תחפש את עצמך איפה אתה נמצא, וחבל, אי-אפשר לסמוך על הפקידים שיממשו את הדוח הזה. הצעתי לו, ועשינו את העבודה, לקחנו את כל דוח ועדת אלאלוף והגשנו אותו בחוקים. והוא הסכים לכל החוקים, רק שהוא אמר: אין צורך בחוקים, אני מיישם את זה לבד. אמרתי לו: מאיר ידידי, נער הייתי וגם זקנתי, ואנחנו יודעים איך הפוליטיקה הזאת מתנהלת – חראם. לא ידעתי שהנבואה שלי תתממש כל כך מהר, חשבתי שייקח לכם עוד קצת זמן, אבל חבל שלא עשינו את זה. ולצערי הרב, אני מאוד מפחד – כל הרצון של מאיר היה ליישם את ההמלצות הללו, והן ילכו לאיבוד ואף אחד לא יישם אותן. לכן, אני שמח שסוף-סוף – – – <היו"ר אורי מקלב:> אולי אתה תזכה ליישם אותן. <אריה דרעי (ש"ס):> בסדר. אני שמח שלכל הפחות נושא אחד, שהוא אומנם קטן אבל הוא חשוב מאוד – הצעת החוק שהגשתי, שגם היא חלק מההמלצות של דוח אלאלוף, של אבחון מוקדם לילדים נזקקים. אנחנו יודעים של-10%–15% מאוכלוסיית הילדים בארץ יש הפרעות קשב. לצערי הרב, בגלל חוסר תקציב של כמה אלפי שקלים, הילדים הללו ממש נאבדים במערכת החינוך, ויוצאים, ונושרים, ואחר כך הם הופכים לנוער בסיכון, ואחר כך יש קושי גדול מאוד לטפל בהם. אני שמח שהממשלה החליטה לתמוך בזה. אני רק מבקש, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהממשלה: הכנסת מפזרת את עצמה השבוע, אני מאוד אשמח – מה זה? באמת, מה זה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> חברת הכנסת אורלי לוי, תודה רבה על ההערה. אני הייתי מאוד רוצה שאם כבר הממשלה – אולי זה גם יהיה סיום נכון – תתקן קצת את העוול ואת הנזק, ושהחוק הזה יעבור בשבוע הבא, שהוועדה שאליה הוא יורד, ועדת החינוך – הוא לא נמצא כאן, יושב-ראש הוועדה – יעשה מאמץ, כיוון שהחוק הוא פשוט, הוא ברור. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בזכויות הילד. <אריה דרעי (ש"ס):> איפה? <היו"ר אורי מקלב:> זכויות הילד. היא מציעה לזכויות הילד. <אריה דרעי (ש"ס):> אוה, אני בעד מאוד, אבל הממשלה ביקשה שזה ירד לוועדת חינוך. אני מאוד אשמח. <היו"ר אורי מקלב:> אבל אני רק מציע שזה יהיה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> כדי שבשבוע הבא נביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, ונגמור עם זה. <היו"ר אורי מקלב:> אני מציע שתהיה דעה אחת בעניין הזה, אחרת זה צריך ועדת כנסת, ואז – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אבל השאלה אם הוא מסכים. איפה יושב-ראש הקואליציה? אם הוא מסכים – איפה הוא, נמצא כאן? <היו"ר אורי מקלב:> אם תהיה רק דעה אחת, אם כולנו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אולי הממשלה תסכים? אבי, אם תסכימו שזה ירד לוועדה לזכויות הילד, כדי שבשבוע הבא נגמור עם זה באמת – – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעשה את זה בהתניה. אם כולם יסכימו אז – – – <קריאות:> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אם ככה, בעזרת השם – יופי, נגמור את הכנסת הזו לכל הפחות עם חוק טוב אחד בעניין הזה של זכויות הילד. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> זה לא רק זכויות הילד, זה גם זכויות למציע. אדוני השר, השר שמיר, אתה עונה גם על הצעת החוק הזאת? אה, אבי, סליחה. בבקשה, סגן השר, חבר הכנסת אבי וורצמן, בשם שר החינוך. אתה תסכים, אדוני, שזה יעבור לוועדה לזכויות הילד? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני מסכים. אין בעיה. <היו"ר אורי מקלב:> בסדר, אז יש כאן הסכמה. אנחנו נציע רק זכויות הילד. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, שלום, גברתי מזכירת הכנסת, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את חבר הכנסת אריה דרעי על הצעת החוק החשובה הזאת. הצעת החוק לאבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים נדונה בישיבת ועדת שרים לענייני חקיקה בתאריך 30 בנובמבר 2014, ואושרה בכפוף להסכמתם של משרדי הרווחה, הכלכלה, החינוך, האוצר והמשפטים. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי הוריו של ילד נזקק יוכלו להגיש בקשה למשרד החינוך לצורך קבלת מלגה בסכום של 2,500 שקלים להשתתפות במימון אבחון פסיכו-דידקטי. מדובר בהצעת חוק חשובה העולה בקנה אחד עם מהלך רחב שמשרד יצא אליו החינוך לאחרונה. לפני כשבועיים פרסם משרד החינוך מסמך התאמות חדש לילדים עם לקויות למידה בחינוך הרגיל, וזאת במסגרת התוכנית הלאומית ללמידה משמעותית. מדובר במסמך הנחיות לצוותי החינוך, העוסק בהפחתת הצורך באבחונים לסוגיהם, הגברת האוטונומיה של הצוותים החינוכיים ומתן כלים להעצמת התלמיד; אני לא אקרא פה את כל הפרטים. לאור האמור, ומפני שהצעת החוק עולה בקנה אחד עם המהלכים, הממשלה תצטרף להצעת החוק. אנחנו ממליצים לתמוך בהצעת החוק. זאת אכן הצעה ראויה וחשובה, כדי לדאוג לילדים ולחסוך למשפחות הללו את ההוצאות של האבחונים הפסיכו-דידקטיים. אני רוצה לומר עוד משפט לחבר הכנסת אריה דרעי – אריה, אני מדבר אתך, אז שנייה. קודם כול, אין בעיה שזה יעבור לוועדה לזכויות הילד, בשמחה, אצל אורלי; אין שום בעיה מבחינת הממשלה. אני רוצה לומר לך שזאת הצעה חברתית חשובה, ואני ראיתי שבימים האחרונים גם דיברת על 30 שקלים כשכר מינימום, כאחת מהדרישות והדברים. אז אני כבר שמח לומר לך שעוד לא אמרת, וכבר נפתלי בנט מיישם את זה. אתה יודע שהייתה פגישה עם ראשי המעסיקים במשק ויושב-ראש ההסתדרות והוחלט להעלות את שכר המינימום ל-5,000 שקלים בהדרגה. ברוך השם, ההצעות הללו, ברוך השם, מיושמות על-ידי הבית היהודי. <היו"ר אורי מקלב:> אתה יודע, אסור לעשות תעמולת בחירות מעל במת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ד–2014, של חבר הכנסת אריה דרעי, בתמיכת הממשלה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 40, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדה לזכויות הילד להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה לכולם. <הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון)> [הצעת חוק פ/2784/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון). ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה ויש תמיכת ממשלה. בכל אופן, יש למציע משה מזרחי עשר דקות על חשבון המכסה. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אני אמרתי, הוא ביקש מהמכסה שיש לכם. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת משה מזרחי. אתה מוזמן, ואם אתה מוכן, אז גם לעלות. השר שמיר יענה בשם שרת המשפטים בהצעת החוק הזו? בבקשה, אדוני. <משה מזרחי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, זה אומנם קצת וירטואלי לדבר על הצעות חוק טרומיות בשעה שהקשב פה הולך למשהו אחר לחלוטין, אבל זו הצעת חוק מאוד חשובה, ואני רוצה להקדים להצגתה כמה דברים. 1. התפרסם מדד השקיפות הבין-לאומי שמודד את מצב השחיתות במדינות העולם. אנחנו נמצאים במקום 37 – השתפרנו לרעה במקום אחד ביחס לשנה שעברה. ביחס למדינות ה-OECD, אנחנו נמצאים במקום 24 מתוך 34 מדינות. אבל יש סיבה לאופטימיות, כי בקרב מדינות המזרח התיכון וצפון-אפריקה אנחנו דווקא במקום השלישי, אחרי איחוד האמירויות ואחרי קטאר. יש במה להתנחם. ועוד מילה, בייחוד בימים האלה, שבהם באמת הציבור שלנו הולך לאיבוד ולא מבין מה קורה ועל מה ולמה אנחנו הולכים לבחירות, ותוהה על הסיבות האמיתיות שבגללן אנחנו הולכים לבחירות, ונותן לכנסת הזו במדד האמון שלה את הציון המחפיר של 78%, ותופס אותה כאחת מהסוכנויות היותר-מושחתות במדינת ישראל. חמור מזה – הציון היותר-חריף – בתחתית, מתחת לכנסת, עומדות המפלגות, נדמה לי בממוצע של 80%, ככאלה שנתפסות כמושחתות בעיני הציבור. איך, אלוהים אדירים, מחזירים את האמון במשכן הזה ובתרבות השלטונית שלנו, שנתפסת בצורה כל כך מחפירה על-ידי הציבור שלנו, וממקמת אותנו במקום כל כך נורא מנקודת המבט העולמית בכל מה שקשור למאבק בשחיתות? הצעת החוק הזאת קודם כול באה להחזיר במעט לא רק את מדד ההרתעה למי שסרחו בתפקידם הציבורי, אלא גם את האמון בכנסת, ולכן החשיבות העצומה שבה. לכל חלקי הבית אין שום סיבה שבעולם להתנגד להצעת חוק כזאת, שהופכת את מעמדו של נבחר הציבור לאחר מזה של האזרח הרגיל. היא אומרת בפשטות שנבחר ציבור שבתפקידו כשר או כחבר הכנסת ימעל בתפקידו, אם נשפט ונגזר עליו קלון ונכנס לכלא, "הדלת המסתובבת" מהכלא למקום הזה תהיה הרבה יותר קשה ממה שהייתה קודם וממה שהייתה נוהגת לגבי האזרח הרגיל. הצעת החוק הזאת מתייחסת ומתקנת גם מצב אנומלי שהיה קיים קודם, שבו המגבלות שהיו חלות על חברי הכנסת ושרים לא תפסו לגבי ראש הממשלה וסגני השרים. הצעת החוק הזאת חובקת גם חברי כנסת ומחמירה לגביהם, כך שאם כשלו בזמן מילוי תפקידם, תקופת ההרחקה שלהם מהפעילות הציבורית תהיה 14 שנה – אף שבמקור ביקשנו לצמיתות. הצעת החוק לא מדברת על כך שהיא תהיה רטרואקטיבית, אלא מי שתקופת ההתיישנות שלו נסתיימה עוד טרם ייכנס החוק לתוקפו, החוק לא יתפוס לגביו, אלא הוא צופה פני עתיד. אני מבקש מכל חלקי הבית, גם בטרומית וגם לעתיד לבוא, להצביע על הצעת החוק הראויה הזאת, באמת בלי לעשות חישובים קטנים וקטנוניים. אני לא רואה שום סיבה שבעולם שמישהו שיושב כאן, באולם הזה, יתנגד להצעת החוק הזאת, שאמורה להשיב מעט את האמון של הציבור במשכן הזה. אני קורא גם למי שנדמה לו שזה אולי יכול להתייחס אליו לעשות מעשה גדול ציבורי, ערכי, לעשות תיקון ולהרים את ידו בעד הצעת החוק הזאת גם בקריאה הטרומית עכשיו, ולהקרין לציבור שאנחנו כולנו שותפים לקריאה הזאת, שמי שמועל בתפקיד שלו – הדרך שלו חזרה תהיה קשה ומורכבת ומסובכת. אני רוצה להעיר עוד משהו: הצעת החוק הזאת עברה בשלוש קריאות כאן, ומתוך תקלה שאיש לא השגיח בה, שכחנו בדרך שהיא הייתה צריכה לעבור ברוב הנכון. אני מאוד מקווה שאנחנו נספיק עוד טרם התפזרותה של הכנסת הזאת להביא לפחות לקריאה ראשונה את הצעת החוק הזאת, כדי שיהיו לה ממשיכים – כן, אדון זאב, אולי יקרו נסים, ואולי יהיו לה ממשיכים בכנסת הבאה מקריאתה הראשונה. היא זקוקה, מכיוון שמדובר בחוק-יסוד: הממשלה, ל-61 חברי כנסת שיצביעו בעד. אני רוצה רק להגיד מילה, כי לקראת הפינאלה באמת הציבור צופה בנו היום – חוק התפזרותנו עומד לעלות כאן: תראו לציבור שמבחינה ערכית, לפני שאנחנו יוצאים לדרך אחרת ומתפזרים מפה, כל הבית הזה ירים את ידו בעד הצעת החוק הראויה הזאת, ותפגינו איזה סוג של מסר – איש לא מבין למה אנחנו הולכים אליהן, אבל הן רצויות מאין כמותן – שמשהו, איזה סימן חיובי בתחום הזה של המאבק בשחיתות עומד להתחולל בכנסת הבאה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת משה מזרחי. השר שמיר יסביר, ינמק את תמיכת הממשלה בחוק הזה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים. אני מתכבד להשיב בשם שרת המשפטים. ועדת השרים לענייני חקיקה התייחסה לתיקונים המוצעים בחוק-יסוד: הממשלה בלבד. תיקונים אלה נדונו במושב הקיץ האחרון, אך ההצעה לא התקבלה במליאת הכנסת ברוב של 61 חברי כנסת כדרוש, לפי סעיף 44 לחוק-יסוד: הממשלה. לפיכך הובאה ההצעה מחדש. הממשלה תמכה בתיקונים האלה בגלגולם הקודם ובהמשך, ולכן היא תומכת בהם גם עתה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יאיר שמיר. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון). ההצעה קיבלה פטור מחובת ההנחה. נציין לפרוטוקול – מאת חבר הכנסת משה מזרחי וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון) לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 25 בעד, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה – – – <קריאה:> ועדת הפנים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת, והוועדה תכריע. <איתן כבל (העבודה):> זהבה ביקשה להוסיף את שמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את התמיכה? נציין לפרוטוקול את הכוונה הכנה של חברת הכנסת זהבה גלאון לתמוך בהצעת החוק. היא לא מימשה אותה, לכן זה רק יירשם בפרוטוקול. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הלוואות ומימון), התשע"ה–2014, פ/2920/19, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, משה גפני, איתן כבל, אילן גילאון, רוברט אילטוב, עפו אגבאריה, אחמד טיבי, אברהם מיכאלי, ג'מאל זחאלקה, איילת שקד, שאול מופז, עפר שלח ומאיר שטרית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. אנחנו מקבלים בברכה קבוצת סטודנטים מסדנת החקיקה של אוניברסיטת בר-אילן וקליניקת החקיקה במכללת ספיר שנמצאים בסיור בכנסת – בהדרכתו של היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון. ברוכים הבאים. אני מקווה שתראו מקרוב כמה דברים מעניינים, ודאי את סדרת החוקים הבאים. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/3/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון על מנת להציג לנו את הצעת החוק שלה ושל קבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013. בבקשה, גברתי. מי שישיב על כל ההצעות להתפזרות הכנסת הוא השר יובל שטייניץ, מטעם הממשלה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת חצי ריקה, אני חייבת לומר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא רוצים להתפזר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא רוצים להתפזר, הא? פחות משנתיים אחרי שהוקמה הממשלה הגרועה הזאת, חברי חברי הכנסת, שמענו אתמול את ראש הממשלה פונה לציבור, וזה היה המסר שלו, שימו לב, למי שעקב אחריו: נכשלתי, הוא אמר, עכשיו תבחרו בי שוב. ביבי כנראה חושב שאם הוא יאשים אחרים בכישלון שלו, לא ישימו לב שהוא זה שנושא באחריות לביזיון שהיה כאן ב-20 החודשים האחרונים. ביזיון, ממשלת ביזיון, חברי חברי הכנסת. בערב האחרון של ממשלת ביבי השלישית הוא עושה בדיוק את מה שהוא עשה לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו: בריחה מאחריות, פחדנות, התקרבנות ובכיינות. ועם זה ביבי הולך לציבור ומבקש אמון? מה הוא חושב, שאזרחי ישראל פראיירים? חברי חברי הכנסת, אני שומעת את הטענה הזאת: אנחנו עומדים בפני בחירות מיותרות; מה, עברו רק 20 חודשים; ונכון, זה עולה הרבה כסף. אני מבינה את הטענה הזו, אני לא יכולה להתעלם ממנה, כי מי הולך כל שנתיים לבחירות, חברי חברי הכנסת? אבל האמת היא שהבחירות שאנחנו הולכים אליהן הן לא רק מוצדקות, הן נחוצות מתמיד. ואנחנו עומדים כאן היום, חברי חברי הכנסת, כדי לומר שנמאס לנו. נמאס לנו מהממשלה הזו, שהביאה חוקי לאום; נמאס לנו מחברי כנסת ושרים הזויים שעולים להר-הבית; נמאס לנו משר החוץ והתוכניות שלו לטרנספר מכאן את הערבים; מכל מיני חוקי נאמנות ומשילות. נמאס לנו מסתימת הפיות, מהאלימות, מההסתה שהייתה כאן, מהגזענות המשתוללת; נמאס לנו מראש ממשלה שהוביל אותנו למלחמת דת, ונמאס לנו מבנייה בירושלים שנועדה לטרפד כל סיכוי להסדר. פשוט נמאס לנו מהממשלה הזו. ולכן מרצ מציעה היום את הצעת החוק לפיזור הכנסת. כשאני מסתכלת על ההתנהלות של ממשלת נתניהו כאן בחודשים האחרונים, אין לי דרך להגדיר אותה אלא כחבורה של תינוקות מגודלים. תינוקות מגודלים שהדבר היחיד שמנחה אותם זה כל מיני קרבות אגו, מי יקבל כותרות, כל מיני משחקי האשמות. איזו ממשלה זו? הגנון של הימין, חברי חברי הכנסת, שבר את כל השיאים. אבל בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים להיפטר מהממשלה הזו. הכהונה שלה הייתה אומנם קצרה, קצרה מאוד, אבל אי-אפשר לפטור את השותפים שלה ולהסתפק באמירה שהם לא עשו כלום. זה ממש לא מדויק. שמעתי היום את – אני לא שומעת את עצמי, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. <זהבה גלאון (מרצ):> שמעתי היום את אחד מחברי הכנסת מתראיין ואומר שהממשלה הזו לא עשתה כלום, ואני רוצה לומר שהנזק שממשלת נתניהו-בנט-לפיד הספיקה לעשות כאן ב-20 החודשים האחרונים, חברי חברי הכנסת, הוא הרי בלתי נתפס. תראו מה היה כאן: בריחה מחפירה מהתהליך המדיני שהביאה אותנו למלחמה מיותרת בעזה; אירועים אלימים ברחבי הארץ; בנייה בהתנחלויות; בידוד בין-לאומי חסר תקדים; מיטוט יחסי החוץ עם ארצות-הברית; שיאים בלתי נתפסים בשיעור העוני ופערים כלכליים; שני בני-הזוג עובדים והמשפחות שלהם מתחת לקו העוני; 35% מהילדים בישראל – האם זה נתפס? – חיים בעוני. חברי חברי הכנסת, גזענות הולכת וגואה; פגיעה קשה ומסוכנת בדמוקרטיה ובזכויות האזרח ובזכויות של אזרחי ישראל הערבים. ואולי, חברי חברי הכנסת, אפשר גם ללמוד משהו מהכהונה הקצרה של אחת הממשלות הגרועות בהיסטוריה: כדי לשנות ולהעיף את ראש הממשלה נתניהו, צריך להתחיל בדבר אחד – לפזר את הכנסת ולהחליף את ראש הממשלה. אז גם אם הבחירות האלה חושפות פוליטיקה רקובה ומשחקי כוח עלובים, חברי חברי הכנסת, אנחנו רואים בהן הזדמנות עבור מפלגות המרכז-שמאל שמחויבות לסיום הכיבוש ומחויבות לפתרון שתי המדינות, מחויבות למאבק בגזענות, להגנה על הדמוקרטיה, לסגירת הפערים הכלכליים ולפתרונות ליוקר המחיה, ולראש ממשלה שהוא לא נתניהו. ואם מישהו לא הבין: רק לא ביבי, חברי חברי הכנסת. הממשלה הבאה היא רק לא ביבי. היא ממשלה של כוחות שרוצים כאן לשנות. כי הציבור הישראלי רוצה תהליך מדיני, והוא רוצה שיתוף פעולה יהודי–ערבי, והוא רוצה כלכלה הוגנת יותר, והוא מתנגד לחקיקה האנטי-דמוקרטית ולמינהלת זהות יהודית ולכפייה דתית. הציבור בישראל אומר: כן לדמוקרטיה, כן לשוויון, כן לשלום. אדוני ראש הממשלה, הציבור הישראלי יודע שנכשלת; הוא יודע שנכשלת, ביבי. הציבור הישראלי הוא ממש לא פראייר. ולציבור הישראלי מגיעה תקווה, חברי חברי הכנסת, וגם אם הדרך תהיה ארוכה וקשה, אנחנו לא פוזלים הצדה ולא מתפשרים על האמת שלנו, והשינוי קרוב והוא יבוא אם נמשיך להיאבק על הזכות שלנו לעצב את דמותה של מדינת ישראל. חברי חברי הכנסת, מנהיגות נמדדת באומץ וביכולת לייצר שינוי למען דור העתיד. ממשלה, ממשלת נתניהו, שהובילה אותנו ממבצע למבצע, היא ממשלה ללא מנהיגות, היא ממשלה שאין לה חזון, היא ממשלה שאין לה אופק. ואני מזמינה אתכם, חברי חברי הכנסת, להצביע אתנו, להעביר את נתניהו והממשלה הגרועה שלו לספרי ההיסטוריה, להקים כאן גוש חדש, קואליציה חלופית, גוש מרכז-שמאל שייתן לציבור תקווה. אנחנו לא רוצים יותר לראות את ההתכנסות של הכנסת הזו, איך קואליציה אוטומטית מצביעה בעד חוקים דרקוניים, חוקים גזעניים; איך קואליציה אוטומטית נתנה יד לחוקים שאני מקווה שלא יעברו וייקברו, חוקים שמכתימים את ספר החוקים הישראלי. חברי חברי הכנסת, מרצ הגישה את הצעת האי-אמון שלה – החוק לפיזור הכנסת. מבחינתי, היום זה יום דרמטי, חשוב, שבו אנחנו אומרים לממשלת נתניהו: די, מספיק, לכי הביתה, תתפזרי. נמאס לנו, הספיק לנו ממך. ואנחנו אומרים – חברי חברי הכנסת, שימו לב טוב, שימו לב טוב, תזכרו את המשפט הזה, אני חוזרת עליו שוב ואני אחזור עליו שוב: רק לא ביבי – הספיק לנו ממך. רק לא ביבי. ומי שלא הפנים, בפעם האחרונה: רק לא ביבי, חברי חברי הכנסת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מתכבד להזמין את השר יובל שטייניץ להשיב על הצעת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, אחד-אחד, הצעות שונות של סיעות שונות. <יצחק הרצוג (העבודה):> ואז מתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בתום כל תשובה של השר תתקיים הצבעה. <איתן כבל (העבודה):> אהבתו הגדולה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשמע, אני לא יכול לחסום שר בדישו. זה מעבר ליכולות. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> גבירותי ורבותי, חברי השרים, חברי הכנסת, שר האוצר לפיד – – <שר האוצר יאיר לפיד:> עוד יום שלם. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – אני רוצה לפתוח עם מישהי שאתה מכיר, שר האוצר לפיד. בוא נראה אם הקול הזה מוכר לך, אני מצטט: "אני רוצה שנדבר על גברת כהן, אמרתי לבכירי האוצר לפני כמה ימים. הם השתתקו, מופתעים. היינו באמצע ישיבה רבת-משתתפים שעסקה כרגיל בניסיון לסגור את הגירעון". <ניצן הורוביץ (מרצ):> נכשלת, נכשלת, לך הביתה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> "הבעל שלה עובד בחברת היי-טק, במשרה לא בכירה, והם מרוויחים ביחד קצת יותר מ-20,000 שקל בחודש. אנחנו יושבים פה, אמרתי, יום אחרי יום, ומדברים על איזון התקציב, אבל התפקיד שלנו הוא לא לאזן גיליונות "אקסל" אלא לעזור לגברת כהן." זה הפוסט על גברת ריקי כהן מחדרה, ואני רוצה לומר לך, שר האוצר לפיד, שר האוצר היוצא לפיד – – – <נחמן שי (העבודה):> כמה חיכית להגיד – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ: > יושבת היום גברת ריקי כהן מחדרה ואומרת לעצמה: אלוהים, מה עשיתי? איך הלכתי שולל אחרי הבלורית והתואר? איך? <קריאות:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ: > תכף אני – יש לי עוד מה לומר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לשבת ולהקשיב לנימוקיו של השר. <שר המודיעין יובל שטייניץ: > הגברת ריקי כהן מחדרה לפני שנתיים התאהבה. היה מישהו מאוד מוכר ונאה ממסכי הטלוויזיה, הוא קיבל את ברכת התקשורת, והגברת ריקי כהן התאהבה – התאהבה ביאיר לפיד וביש עתיד. היום הלב של הגברת ריקי כהן מחדרה אולי שבור, אבל השכל עדיין עובד. הגברת ריקי כהן מחדרה לא טיפשה; היא מבינה יפה מאוד – יפה מאוד מבינה הגברת ריקי כהן מחדרה – שאם הצלחת בפחות משנתיים להוביל את ישראל מהצמיחה הכי גבוהה במערב לצמיחה שלילית לנפש, היא, ריקי כהן מחדרה, ובעלה איש ההיי-טק – הם ישלמו את המחיר. הגברת ריקי כהן מחדרה לא טיפשה. היא מבינה שאם הצמיחה במשק היא פחות מחצי ממה שהייתה לפני שנתיים, שלוש שנים וארבע, והיא מבינה שאם הצמיחה לנפש, שהייתה הגבוהה ביותר במערב, הפכה לצמיחה שלילית, מישהו ישלם את המחיר. הגברת ריקי כהן גם מבינה שאם עברנו ממגמה של העלאת דירוג אשראי להורדת דירוג אשראי, זה לא טוב. הגברת ריקי כהן מחדרה תופסת היום את הראש, בתנועה כזאת, ואומרת: למה הלכתי שולל ולמה נתתי 19 מנדטים למפלגת אווירה, למפלגה שאין בה ניסיון לא בניהול הכלכלה הלאומית, לא בניהול הביטחון הלאומי? מה עשיתי לעצמי ולנו? <באסל גטאס (בל"ד):> מי עשה את המלחמה? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> רבותי חברי הכנסת, האשליה התנפצה. האשליה התנפצה. הדבר הכי חשוב בכלכלה, הנתון הכי בסיסי בכלכלה, זה צמיחה כלכלית – – <באסל גטאס (בל"ד):> זה השלום, למנוע מלחמה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – ורצוי ככל האפשר צמיחה שמבוססת על השקעות ועל יצוא. מה ששר אוצר נבון מסתכל עליו כל חודש, כל רבעון, כל שנה, זה קודם כול הנתון הבסיסי שקובע את מצב המשק כולו: מה מצב הצמיחה, מה מצב ההשקעות בכלכלה הריאלית. <באסל גטאס (בל"ד):> לא יהיו השקעות – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לפני שנתיים-שלוש מדינת ישראל הייתה בראש טבלת הצמיחה בכל העולם המערבי. היא גם הייתה בראש טבלת הצמיחה בצמיחה לנפש בכל העולם המערבי. היא הייתה המדינה היחידה מכל 50 מדינות העולם המערבי, מדינות אירופה וצפון אמריקה, היחידה שהעלו לה את דירוג האשראי. <אראל מרגלית (העבודה):> ואז מה קרה? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> היום כל זה נעלם. במקום העלאת דירוג אשראי קיבלנו הורדה; במקום הצמיחה הכי גבוהה לנפש במערב קיבלנו צמיחה שלילית לנפש; מהמקום הראשון בין כלכלות המערב מבחינת צמיחה וגידול בהשקעות הגענו כמעט למקום האחרון בצמיחה לנפש מכל מדינות המערב. עכשיו, מר לפיד, אתה פנית כמובן לגברת ריקי כהן מחדרה, שמרוויחה יותר מ-20,000 שקלים. אבל יש גם הגברת ריקי כהן מעפולה, שמשום מה אליה לא התייחסת, כי היא לא מהמצביעים שלך. היא לא שייכת למעמד הביניים של ההיי-טק ושל אזור המרכז. וגם הגברת ריקי כהן מעפולה מסתכלת על סדרי העדיפויות שלך – על כך שסדר העדיפויות של השקעות בפריפריה וצמצום פערים נעלם, על כך שדאגת קודם כול לחזקים – וגם בהם פגעת, כי הצמיחה משרתת את כולם. והגברת ריקי כהן מעפולה מבינה יפה מאוד למה לא דאגת לה ולמה דאגת רק לגברת ריקי כהן מחדרה, ושתיהן – ריקי כהן גם מחדרה וגם מעפולה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה עם הגברת – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – מבינות יותר מתמיד שאסור לתת לידיים בלתי אחראיות ובלתי מנוסות לנהל את כלכלת ישראל, ושאסור לתת לידיים בלתי אחראיות ובלתי רציניות לנהל את ביטחון ישראל. אני רוצה לפנות אלייך, הגברת ריקי כהן מחדרה: הלב שבור מאשליית לפיד ויש עתיד, אבל השכל בוודאי עובד עדיין. אל תתפתי עוד הפעם למפלגות אווירה ולמפלגות נישה. אל תתפתי עוד הפעם לכוכבים שבזכות החיוך או הבלורית והגימיקים התקשורתיים מנסים לתפוס את תשומת לבך. הדבר הכי נכון והכי חשוב זה משילות, זה להצביע בעד מפלגה גדולה, זה לחזק את מפלגת השלטון – אם המרכז-ימינה, את מפלגת הליכוד בראשות נתניהו – והנה אני אגיד גם משהו לאופוזיציה – ואם המרכז-שמאלה. אם את שייכת לשמאל, תצביעי בעבור מפלגת העבודה. יש מקום לכך שיהיו שתי מפלגות גדולות בישראל, ונחזיר את המשילות, וכל מפלגות האווירה והבלורית, נדחק אותן הצדה. הגברת ריקי כהן מחדרה מבינה עכשיו, כשהיא רואה את התוצאות הכלכליות, כשהיא רואה איך הידרדרנו מבחינה כלכלית מהמקום הראשון כמעט למקום האחרון, כשהיא מבינה את הנזק הנורא לכלכלת ישראל ולאזרחי ישראל, של הניהול הבלתי-אחראי של כלכלת המדינה; היא עכשיו מבינה מה קורה כשנותנים לבלורית לנהל את הכלכלה הלאומית. זה מה שקורה, רבותי, כשנותנים לבלורית לנהל את הכלכלה הלאומית. והגיע הזמן שאזרחי ישראל יבינו ששני התחומים המרכזיים של חיינו, של ניהול המדינה, תחום הביטחון הלאומי ותחום הכלכלה הלאומית, אי-אפשר להפקידם אלא בידי אלה שיש להם אחריות, רצינות וניסיון. אי-אפשר להפקידם בידי הבלורית. מילה אחרונה לשר האוצר לפיד – יש לי הצעה בשבילך, הצעה ידידותית, שתועיל גם לך וגם לנו: אתה לא בחור רע, אתה גם לא בחור טיפש. הזלזול שלך בעקרונות הכלכלה ובפקידי האוצר נבע משחצנות, לא מטיפשות. אתה היית פרזנטור מעולה בטלוויזיה. גברת ריקי כהן מחדרה וגם עבדך הנאמן נהנו לראות אותך על המסך. <נחמן שי (העבודה):> מה עם ריקי כהן מעפולה? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> גם בשם ריקי כהן מחדרה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה בתשובה הבאה. יש עוד שלוש תשובות. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> בשם ריקי כהן מעפולה, בשמי ובשם רוב אזרחי ישראל – – <נחמן שי (העבודה):> – – – תעשה קיצור – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – אני מציע לך, לפיד, תחזור לעסוק במה שאתה טוב בו. קח לך את משבצת הפרזנטור, כמו שהתבטאה שלי יחימוביץ בטלוויזיה, ותשאיר את ענייני הכלכלה הלאומית והביטחון הלאומי לאנשים רציניים ואחראיים, שיטפלו בזה עם קצת פחות בלורית, אבל עם הרבה יותר רצינות ואחריות לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אנחנו כמובן בעד המהלך לפיזור הכנסת. מדינת ישראל חייבת משילות ואחריות, והקואליציה הנוכחית לא אפשרה את הרצינות, האחריות והמשמעת הנדרשות כדי להוביל את מדינת ישראל גם בהמשך לחוף מבטחים בתחום הכלכלי, בתחום הביטחוני וביתר התחומים החשובים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר שטייניץ. לשאלתו של חבר הכנסת נחמן שי – יש ארבע תשובות: הראשונה זה חדרה, אחר כך עפולה צפונה, ולאחר מכן גדרה ודרומה, אני לא-יודע-מה. אסור לקפח אוכלוסייה בישראל. אנחנו נגד הקיפוח. <נחמן שי (העבודה):> יהיה מיפוי של כל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. לפני זה אני רק אגיד משהו טכני: יש סיעות אופוזיציה שעוד אתמול הסכמתי לכך שגם הן יצטרפו עם הצעות לפיזור הכנסת. הייתה בעיה טכנית של הפטור, כרגע יושב-ראש ועדת הכנסת הודיע שהוא תכף יטפל בנושא הזה, ואז גם סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע, בל"ד וש"ס, אם אני לא טועה, יוכלו להגיש הצעות. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וסיעת קדימה, כן. סליחה, אדוני. אנחנו עוברים, בינתיים, להצבעה על הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי כנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 84 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <אראל מרגלית (העבודה):> בעד לפזר את הממשלה הזאת לאלתר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לזרוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 84, אין – הלו, מה זה? <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, זה עוד לא קרה – – – <קריאה:> צלמי את זה, צלמי את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – מחיאות כפיים; מחיאות כפיים שלא נראה אותן בכנסת ה-20. זה היה באמת מחזה נהדר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 84, אפס מתנגדים ויש נמנע אחד. <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת החוק של זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה, בתקווה שעוד היום היא תוכן לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/5/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יצחק הרצוג) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יצחק הרצוג. אדוני, נמק. עד עשר דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, תן לי שנייה. מכיוון שאני מתייחס בכבוד לכולם, ובמיוחד לראש האופוזיציה – חברי הכנסת, נא לשבת. תפסיקו, באמת. אווירת סוף הקורס קצת עולה על גדותיה. חבר הכנסת זחאלקה, לא עם פלאפון באמצע המליאה. חברי הכנסת, נא לשבת ולהקשיב למנמקים. סגנית שר הפנים, חברת הכנסת קירשנבאום, נא לשבת, גברתי. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> הוא יושב במקום שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תתעלמו מן השעון. בבקשה, אדוני ימשיך. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני ראש הממשלה, אני עומד כאן היום, מביט בך מוקף בבדידותך, ובאמת עצוב לי לראות אותך כך במפלתך. זו מפלה שאתה הבאת על עצמך במו-ידיך. זה המחיר שאתה משלם על חטא היוהרה. זה המחיר שמשלם מי ששם את טובתו האישית לפני טובתה של המדינה. <מירי רגב (הליכוד):> זה אתה – אתה כזה. אתה כזה – אתה. <יצחק הרצוג (העבודה):> שמעתי עכשיו את חבר הכנסת שטייניץ, את השר שטייניץ, כאילו ראש הממשלה לא קיים, הליכוד לא קיים. כל התחלואים של הממשלה הזאת – לא על הליכוד ולא על ראש הממשלה. אז יש לי חדשות בשבילך, אדוני ראש הממשלה: אתה ראש ממשלה שרוצה לרַצות את שותפיו הקיצוניים ביותר יותר מאשר להעניק לאזרחיו עתיד ביטחוני וכלכלי טוב יותר. הכיסא המרופד שלך חשוב לך יותר מהמקרר הריק של האזרחים. <זאב אלקין (הליכוד):> בוז'י – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ההישג היחיד שלך הוא העובדה שהצלחת לשרוד. מדינת ישראל הולכת לקלפיות פחות משנתיים אחרי הבחירות הקודמות, כי נתניהו היה מונע מאגו ולא מטובת המדינה. אריאל שרון ידע ב-2001 לעבוד עם קואליציה יותר בעייתית מזו של נתניהו, כי אריאל שרון היה מנהיג – – – <זאב אלקין (הליכוד):> ומפלגת העבודה ידעה לעבוד – – – <מירי רגב (הליכוד):> מפלגת העבודה ידעה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – ונתניהו לא מנהיג. ונתניהו מסית. ואחרי שהוא מסית הוא גם מתבכיין. תסתכלו סביבכם: מי נשאר לכם? מי נשאר לך, אדוני ראש הממשלה שלא נמצא פה ויצא? מה נשאר לך מכל הרוח והצלצולים? 2 מיליארד שקל לבחירות שאתה יזמת, על-חשבונם של אזרחי ישראל? כאשר אני חייב לומר שזה בפירוש הישג של האופוזיציה וכישלון שלך. <זאב אלקין (הליכוד):> ממש, ממש – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> הציבור בישראל – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – שכחת לספר – – – <שר הפנים גלעד ארדן:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> הציבור בישראל מאס בראש ממשלה שרק רוצה לשרוד. הציבור בישראל רוצה ראש ממשלה שיציע חזון, ראש ממשלה שיעורר תקווה, ראש ממשלה שיטפל ביוקר המחיה. נתניהו דחה כל דבר בכל נושא. הוא דחה את הפתרונות הכי הגיוניים למשבר הדיור; הוא דחה את המאבק לצמצום הפערים החברתיים; הוא דחה את הטיפול ביוקר המחיה, את העיסוק ברווחה, את הסיוע לעולים, את קידום הוותיקים, את חיבור העדות והקבוצות בחברה הישראלית בעם ובמדינה, ודחה כל יוזמה מדינית משמעותית. הוא דחה ודחה, ואזרחי ישראל הלכו מדחי אל דחי. רק לפני שבוע – אתם זוכרים? – הוא עמד כאן ונתן מופע סטנד-אפ תחת הכותרת: "לא פינית – לא עשית". אז קבל תיקון, ראש הממשלה: דחית ולא עשית. <קריאה:> פינית. <יצחק הרצוג (העבודה):> כעת, אדוני ראש הממשלה היוצא, הגיע הזמן לשלם את החשבון על שנים של חוסר עשייה, שנים של ניצול ציני של רגשות לטובת הון פוליטי. זרעת פחד – ואנחנו נביא תקווה; גרמת לפילוג – ואנחנו נחבר; שתקת מול השנאה – ואנחנו נאחד. מערכת הבחירות הזאת תהיה בין המחנה הציוני למחנה הקיצוני – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – השמאל הקיצוני, הרצוג. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – בין המחנה שמחויב לעתיד מדינת ישראל לבין המחנה ההולך שבי אחר הקיצונים; בין מחנה המסתכל אל העתיד לבין מחנה החי בעבר. זו תהיה הבחירה של כל בוחרת ובוחר בקלפי. אני מזהיר אותך, ראש הממשלה, ואתכם, השרים: ממשלת המחטף שבניתם הלילה – לא ניתן לכם לגנוב לא תקציבים, לא כספי המדינה ולא ג'ובים, ולמנות מקורבים לתפקידי מפתח שונים במהלך תקופת הבחירות. אנחנו נפעל בכל יכולותינו, ואני באופן אישי, למען איחוד הכוחות, כי ביחד נוכל לנצח. רק אם נשים את האגו בצד נוכל לבנות עתיד טוב יותר. רק בעבודה משותפת נוכיח לציבור כי הצרכים שלו נמצאים בראש סדר העדיפויות: הדיור, העבודה, השלום, הביטחון. אנחנו נהיה הנהגה שקולה ואחראית; כזו שרואה בעיניים את האזרחים, את הצעירים, את הקשישים, את העולים, את מבקשי הדיור, את האנשים עם המוגבלויות, את המובטלים ואת כל אזרחי ישראל, ללא קשר לדתם ולמוצאם. מכובדי יושב-ראש הכנסת, המצע שלנו הוא מגילת העצמאות: מדינה יהודית, שבה כל אזרחיה שווים, ללא הבדל דת, גזע ומין. מדינה שהיא אור לגויים, בית לאומי לעם היהודי – – <זאב אלקין (הליכוד):> בוז'י, כל – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – המעניקה לאזרחיה שוויון זכויות מלא. <זאב אלקין (הליכוד):> מה קורה? – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מי שמאמין בדרך הזאת, שיצטרף אלי ואל מפלגת העבודה, ובכוחות משותפים ננצח – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – נחליף את השלטון ונביא מזור ופתרונות אמיתיים למדינת ישראל ולאזרחיה. תודה רבה, ואני מבקש מחברות וחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה. אני מזמין את השר יובל שטייניץ להשיב בשם הממשלה. <איתן כבל (העבודה):> זה יהיה כמו בפעם הקודמת? אני רוצה ללכת לאכול. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אתה יכול גם לנסוע לחו"ל ולחזור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני. עכשיו עפולה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> ידידי יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת בוז'י הרצוג, נשאת נאום יפה, ואני באמת מאחל לך הצלחה, כי אני, נדמה לי כמוך, בעד – – – <קריאות:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – אני, כמוך – – – <קריאה:> שטייניץ. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לא, אני מחכה לקשב של יושב-ראש האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. השר לפיד. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> הנה, התפנה יושב-ראש האופוזיציה. – – – מבחינה מסוימת יש לי הסכמה עם חלק מנאומך – עם הרעיון והרציונל שהבעת פעמים מספר, שראוי שאזרחי ישראל יגדילו את המשילות, יתייחסו לנושא הזה, של משילות, ברצינות, ויבחרו – או מפלגת שמאל, מרכז-שמאל, כמו העבודה בראשותך, או מפלגת מחנה לאומי, מרכז-ימין, כמו הליכוד. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתם כבר מזמן המחנה הדו-לאומי. אתם המחנה הדו-לאומי, לא הלאומי. אתם חותרים למדינה דו-לאומית – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> עכשיו, מצד שני – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו המחנה הלאומי, אתם המחנה הדו-לאומי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, השר שטייניץ פונה בקריאה נרגשת להצביע למפלגת העבודה ואתה מפריע לו? קצת היגיון. קצת היגיון. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, לא מאמינים שמישהו יצביע, אתה אומר. <איתן כבל (העבודה):> תרחיק אותו. תרחיק אותו, הוא מתנפל על הדובר. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אני, דרך אגב, מתכוון ברצינות, למרות קריאות הביניים. אם הייתי מחזיק בעמדות שמאל, לא הייתי מפלג את הקולות, הייתי מצביע בעד מפלגת העבודה, ואם אני שייך – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה יכול לעשות את זה עכשיו. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כן, אני רק לא מחזיק בעמדותייך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> הפעם אכזבת. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אני חושב שהסיפור של אבו מאזן, הרשות הפלסטינית – יש לי הרבה יותר חשדנות כלפיו. אני חושב שהסיפור הזה, בעיקרון, לפחות עד היום הוא כישלון חרוץ, ואני לא מפתח אשליות שאם רק נפנה עוד שטח, או עוד יישוב, מייד יפרצו שלום ואחווה ומצבנו יהיה הרבה יותר טוב. אני חושב שבדברים הללו אתם חיים באשליות. וזה מביא אותי לחלק שאני פחות מסכים אתו בנאומך, חבר הכנסת הרצוג. אמרת שהציבור מחפש חזון, והתחייבויות, והבטחות, ותקווה. חבר הכנסת הרצוג, הציבור שחיפש חזון, ותקווה, והבטחות חסרות בסיס, הלך למפלגת יש עתיד בבחירות הקודמות, ונֶכווה קשות. נֶכווה קשות. <מרב מיכאלי (העבודה):> נִכווה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> נִכווה. הציבור, מה שהוא באמת מחפש בראש ובראשונה, זו מנהיגות אחראית ורצינית. הציבור באמת זקוק, בישראל, למנהיגות אחראית ורצינית בתחומים המרכזיים של ניהול המדינה, זה בתחום הביטחון הלאומי, בתחום הכלכלה הלאומית. בשני הדברים הללו לא תמצא ראש ממשלה מנוסה יותר, אחראי יותר, חושב יותר, מבין יותר, גם בתחום הביטחון הלאומי, גם בתחום הכלכלה הלאומית – – <איציק שמולי (העבודה):> מעולם מצבנו לא היה טוב יותר. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – מאשר בנימין נתניהו. <איציק שמולי (העבודה):> הכול טוב. הכול טוב – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> זה עולה גם בכל הסקרים – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ככה המדינה נראית – – – הכלכלה, עדיף שלא – – – <איציק שמולי (העבודה):> מעולם לא היה טוב יותר – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – זה עולה בכל הסקרים, שמצביעים על כך שנתניהו מוערך כמתאים ביותר לראשות הממשלה, בפער אדיר – – <נחמן שי (העבודה):> זה לא סקרים, זה שקרים. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – על כל השאר – בפער אדיר על כל השאר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה כי אתם מזהירים אותנו מאיראן, ולא אכפת לכם מה שקורה לנו במקרר. אנשים לא יכולים לאכול את הגרעין האיראני – – – <קריאות:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אלה עובדות. הציבור מבין שבין כל ראשי המפלגות – – <נחמן שי (העבודה):> – – – סקרים – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – וזה כולל לצערי גם אותך, בוז'י הרצוג, בין כל ראשי המפלגות אין אחד אפילו, אחד, שיש לו ניסיון מוכח ברמת הביטחון הלאומי – – <מרב מיכאלי (העבודה):> ניסיון רע. רע מאוד. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – וניסיון מוכח ברמת הכלכלה הלאומית – – <באסל גטאס (בל"ד):> מה זה מוכח? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – ואלה שצועקים "ניסיון רע" – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> ניסיון רע מאוד. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – אלה שצועקים "ניסיון רע", רק לפני שלושה-ארבעה חודשים – – <איציק שמולי (העבודה):> תראה לאן הגעתם. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – גיבו והעריכו את ההתנהלות של בנימין נתניהו – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – זה מה שהיה – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – במהלך מבצע "צוק איתן" – – <מרב מיכאלי (העבודה):> גיבו. לא העריכו. <קריאות:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – גם מהאופוזיציה וגם מיש עתיד. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> גיבו – – – בשום אופן – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> היום בבוקר שמעתי – – <קריאות:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – את אחד מחברי הכנסת – יולי, זה קצת מוגזם כבר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מציע לפתוח קלפי בברלין. רוב האנשים עזבו בגלל הכלכלה – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> היום שמעתי את אחד מחברי הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, תן לשר להשמיע את טיעוניו. נו, תקשיב. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הוא הרי לא מאמין לעצמו. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> היום שמעתי את אחד משרי יש עתיד אומר שהוא מאוד מודאג, מה יהיה אם יהיה משבר ביטחוני, מבצע צבאי, איך הוא יכול לסמוך על בנימין נתניהו – – <אילן גילאון (מרצ):> איך? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – אבל אותו שר, רק לפני שלושה חודשים, ארבעה חודשים, במבצע "צוק איתן", אמר פעם אחרי פעם בתקשורת – וכך אמרו גם שרי יש עתיד האחרים – שהם מלאי הערכה לדרך התקיפה אבל הרצינית והשקולה שבה מוביל נתניהו את מדינת ישראל במבצע "צוק איתן". אז מה, אתמול פוטרתם, והיום מה שלפני חודשיים-שלושה היה תמיכה והערכה מצד כל שרי יש עתיד להתנהלות התקיפה, השקולה והאחראית של ראש הממשלה במבצע "צוק איתן" – פתאום אתם חוששים שהוא לא יוכל לנהל מבצע נוסף מהסוג הזה, אם נידרש חלילה וחס? אולי נסמוך על יאיר לפיד – – <קריאה:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – שכמו שהוא הוביל את הכלכלה, הוא גם יוביל את הביטחון הלאומי? <נחמן שי (העבודה):> חזרנו ליאיר לפיד. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אולי נסמוך על זהבה גלאון או על בוז'י הרצוג? הציבור לא מטומטם. הציבור רואה באיזה מזרח תיכון אנחנו חיים. הציבור רואה את האיומים. הציבור רואה את ההסתה מצד אבו מאזן, שמנסה לחולל – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> ולכן נשלח את ביבי הביתה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – מהומות דמים בירושלים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה אתם אף פעם לא מדברים על חברה וכלכלה – – – למה? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> הציבור רואה את האיום האיראני, שאנחנו מטפלים בו ברגישות, במהלך מדיני מודיעיני רחב היקף, שלא את כולו אפשר לפרט, כדי למנוע הסכם גרוע עם איראן; הציבור רואה את האיומים מעזה ומלבנון. והציבור אומר לעצמו: על מי אני יכול לסמוך? והתשובה היא: אני יכול לאהוב יותר או פחות, זה לא עניין של אהבה, אבל אני לא סומך על יאיר לפיד, ולא סומך על בוז'י הרצוג, ולא סומך על ציפי לבני, אלא על בנימין נתניהו. אדוני היושב-ראש – – <באסל גטאס (בל"ד):> זה בעיה שלך. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – כלכלה לאומית וביטחון לאומי הם דברים רציניים. אפשר להבטיח אין-ספור הבטחות, אבל כששר אוצר לא מנוסה, שגם מזלזל בכלכלנים, גורם לכך שישראל נופלת מהצמיחה הכי גבוהה במערב לצמיחה שלילית לנפש, כל ההבטחות האלה לא שוות את הנייר שהן כתובות עליו, כי מי שלא מסוגל להנהיג את הכלכלה להשקעות וצמיחה, לא יהיה מסוגל לממש אפילו אחוז בודד מההבטחות וההתחייבויות שהוא יכול להפריח כאן, במערכת הבחירות או מעל במת הכנסת. אני, דרך אגב, רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, כשיאיר לפיד נכנס לתפקידו כשר האוצר אמרתי לו: אדוני שר האוצר, אתה מבטל את עידוד השקעות ההון במדינת ישראל – את החוק – או פוגע בתמריצים ליצוא ולהשקעות ליצוא, אתה תפגע בצמיחה. בתוך שנה הצמיחה תרד, ההשקעות ירדו. התשובה הייתה: אבל זה מה שהציבור רוצה, אלה הלכי הרוח. אמרתי לו: הלכי רוח הלכי רוח, שר אוצר צריך לפעול בשכל, בהיגיון. אם תפגע בתמריצים ליצוא ולהשקעות לטובת היצוא, תקבל אולי מחיאות כפיים עכשיו, אבל בתוך שנה תקבל ירידה בהשקעות וירידה בצמיחה. זה בדיוק מה שקרה. הזהרתי אותו שאם הוא יבטל את התקציב הדו-שנתי – עצם ההחלטה, עוד לפני שזה מתבצע בפועל, על החזרת ישראל לתקציבים כל 12 חודשים, תפגע בצמיחה. הזהרתי אותו שהזלזול המופגן בכלכלנים של האוצר – מותר לשר אוצר להחליט אחרת, אבל הוא חייב להקשיב, לשמוע ולנסות להבין מה אומרים הכלכלנים – יפגע בצמיחה. הזהרתי את מר לפיד שזה לא רק צעדים מזיקים, אדוני היושב-ראש, כמו ביטול התקציב הדו-שנתי או ביטול החוק לעידוד השקעות הון – שהוא בעצם חוק לעידוד ההשקעות ליצוא, למפעלי יצוא, לחברות היי-טק – שיפגעו בצמיחה, אלא מעבר לכל זה יש גם עניין של התנהלות כלכלית. וכאן אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת: צריך לא רק לעשות צעדים נכונים בכלכלה, אלא לדעת איך להתנהל. כששר אוצר מפגין זלזול מופגן, ציני, בכלכלני האוצר, הוא משדר מסר שלילי לגבי כלכלת ישראל לעולם כולו. כששר אוצר לא מסוגל להגיע למנהיגות משותפת ולתיאום ושיתוף פעולה עם בנק ישראל, וכשנגידת בנק ישראל בנושא מסוים חולקת על דעתו, מכנים אותה "פקידה קטנה" – כך כינו שר האוצר או אנשיו את נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג – זה משדר מסר שלילי כלפי העולם כולו. ולכן, הירידה בצמיחה לא נובעת רק מטעויות כלכליות, היא נובעת גם מהפגנה של חוסר אחריות וחוסר רצינות: חוסר אחריות וחוסר רצינות בביטול של תקציב דו-שנתי בתוך יום, בלי לבחון את זה; חוסר אחריות וחוסר רצינות בביטול התמריצים להשקעות בהיי-טק וביצוא בלי לבחון את זה – תשאלו את חבר הכנסת אראל מרגלית, הוא מבין איזה משהו בעניין הזה; חוסר אחריות וחוסר רצינות בהצעת חוק מע"מ אפס, שהכלכלן הראשי, הדמות הכלכלית המרכזית, החשובה ביותר באוצר, ד"ר מיכאל שראל, מתפטר כי הוא לא יכול לשאת את החובבנות הזו; חוסר אחריות וחוסר רצינות בזלזול המופגן בכלכלני ובפקידי האוצר, וחוסר יכולת להבין שבתקופה כזו של טלטלה עולמית צריך ללכת יד ביד עם בנק ישראל ונגידת בנק ישראל. לי, כשר האוצר, היו כמה ויכוחים קשים עם סטנלי פישר; כפיתי עליו, למשל, פיקוח של האוצר על השכר בבנק ישראל. <דב חנין (חד"ש):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אבל הצלחתי להגיע עם סטנלי פישר למצב שבו כלפי העולם, וגם פנימה, בתוך מדינת ישראל, יצרנו שיתוף פעולה ואחדות, ופעלנו ביחד – סנטלי פישר כנגיד בנק ישראל ואני כשר האוצר – כדי להנהיג את הכלכלה ולשדר מסר לכל העולם שהממשלה ביחד עם בנק ישראל מובילים ביחד, באחריות, את כלכלת ישראל. לאיפה כל זה נעלם? לאיפה כל זה פרח? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יסיים, בבקשה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> דרך אגב, התיאום הזה עם בנק ישראל, וגם התמיכה הרחבה כאן בבית מחברי כנסת מכל המפלגות – הנה, מאיר שטרית, למשל, או שלי יחימוביץ, או דב חנין, וגם מהצד השני של המפה הפוליטית, מגפני ואחרים – אפשרו לי גם להעביר את המהלך העצום של מאות-מיליארדי שקלים של דוח ששינסקי. איפה יש רפורמות בגודל הזה, מהסוג הזה, כאן? לכן, אזרחי ישראל צריכים להבין שחייבים להחזיר את המשילות למדינת ישראל, ושוב, אני מתנצל שאני גם עושה אולי פרסומת למפלגת העבודה. יש שתי מפלגות שלטון בישראל, עם מסורת, עם היסטוריה: האחת היא הליכוד, בראשות נתניהו, מפלגה לאומית מרכז-ימין; השנייה היא מפלגת העבודה. מי שבשמאל – שיתלכד מסביב למפלגת העבודה. אני חושב שזה בריא לדמוקרטיה. לא אכפת לי שדעותיה, בעיני, מוטעות לחלוטין, אבל שיתלכד מסביב למפלגת העבודה. מי שבמרכז-ימינה, שיתלכד מסביב לנתניהו ולליכוד. אנחנו חייבים להחזיר את ישראל לממשלה יציבה, למשילות ראויה, ולא לתת עוד הפעם למפלגות נישה כמו יש עתיד, שבהן הדבר הכי בולט זה הבלורית אבל לא שום דבר מאחורי זה – לא לתת שוב לבלורית לנהל את כלכלת ישראל או את ביטחון ישראל, כי הדברים הללו בנפשנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לכן יש לפזר את הכנסת. אני מסכים עם הצעתו של בוז'י הרצוג – הממשלה תומכת בה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה – ללכת לבחירות מהירות ולהקים כאן ממשלה רחבה עם בסיס חזק, עם ראש ממשלה מנוסה בביטחון, מנוסה בכלכלה, שיהיה לו בסיס מפלגתי חזק. יש אחד כזה. בוז'י הרצוג, עם כל הידידות וההערכה, זה לא אתה, זה בנימין נתניהו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יובל שטייניץ. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. מה, אדוני? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מי שתהה – אני כן זוכר שהשר משיב עד עשר דקות, אבל מכיוון שאנחנו פותרים בעיה של כמה סיעות האופוזיציה, שמבחינת תקלה טכנית כלשהי לא יכלו להעלות הצעות לפיזור הכנסת, אז אנחנו המתנו בסבלנות. נתנו להם זמן להתארגן. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כל חוק לפיזור הכנסת הוא – – – <קריאה:> חצי שנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז למה הוא לא עמד בסיכום? – למחוק מן הפרוטוקול את הבדיחות של היושב-ראש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יצחק הרצוג וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אלעזר שטרן התכוון להצביע בעד, יש תקלה טכנית. 63, אם כן, בעד, אין מתנגדים ואחד נמנע. התיקון נובע מתקלה בהצבעתו של חבר הכנסת אלעזר שטרן שישב במקומו. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אני רואה שלא נגיע – מזל שלא צריך 61 בקריאה טרומית. גם הצעת החוק של חבר הכנסת יצחק הרצוג להתפזרות הכנסת התשע-עשרה אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/12/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דב חנין לנמק את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, של מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת. אחד מהם, חבר הכנסת דב חנין, גם ינמק את ההצעה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הכנסת הזאת מתפזרת, וטוב שכך. טוב שהכנסת הזאת מתפזרת, ואני מייד אומר למה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, לפני שאנחנו מתפזרים אנחנו צריכים לעשות את חובתנו ולנסות לתקן בימים שנותרו לנו כמה מהנזקים שהכנסת הזאת עשתה. זו כנסת שקידמה מדיניות כלכלית-חברתית של אי-שוויון קיצוני. מאות-אלפי ישראלים נמצאים מתחת לקו העוני. רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים. וכאן, בכנסת הזאת, רוב חברי הכנסת חתומים על הצעת חוק להעלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. אני יודע שבשעה זו שאנחנו מדברים נעשה מאמץ לקדם בהסכמה – וכל המפלגות מסכימות לכך, אני לא מתנגד להצעה הזו – איזשהו תיקון שעוסק במימון מפלגות. חשוב שהכנסת תאמר את דברה גם בסוגיה החברתית הזו. חשוב שהכנסת תאמר את דברה, כשרוב חברי הכנסת, נדמה לי, כמעט מכל סיעות הבית, דורשים להעלות את שכר המינימום. ההסתדרות הצטרפה למערכה הזאת, ואני מברך על כך, אבל אנחנו שומעים בשעות האחרונות שיש קושי להגיע להסכמה בין ארגוני המעסיקים וההסתדרות, שההסכמה הזו מבוששת לבוא, וגם אם היא תגיע, יש משמעות לחקיקה בכנסת, או לפחות לאמירה עקרונית של הכנסת שצריך להעלות את שכר המינימום; שלא נכון, לא ראוי, לא צודק, שעובדים בישראל ימשיכו לעבוד קשה, לצאת בבוקר לעבודה, לחזור בלילה, לטפל בילדים, ועדיין יישארו מתחת לקו המינימום, לקו העוני. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני פונה אליכם, לחברי הכנסת, לעשות את המעשה הזה, להתאחד מסביב להצעה לעלות את שכר המינימום ל-30 שקל שעה. זה נכון, זה מתבקש, זה דחוף, זה אפשרי, זה בידינו. אני לא יודע אם הממשלה היום מתנגדת להצעה הזו, אני לא יודע, אבל גם אם היא הייתה מתנגדת, לממשלה אין רוב בכנסת, ואפשר את הצעת החוק הזו, לפחות בשלב של הקריאה הטרומית, להעביר כמסר משמעותי לציבור – לא רק טיפול בבעיות של מימון מפלגות אלא טיפול בבעיות המימון של העובדים שנמצאים מתחת לקו העוני. עמיתי חברי הכנסת, אני מקשיב בקשב רב לדברים שאומר בנימין נתניהו על הכלכלה ולדברים שאומרים לפיד וציפי לבני על המדיניות, ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: שניהם צודקים – הכלכלה קטסטרופלית, המדיניות הכלכלית כושלת. נכון, צודק נתניהו, זה המצב, באמת התנהלות נוראה של הממשלה בתחום הכלכלי; וצודקים לפיד ולבני – מדיניות קיצונית, מחרחרת מדון, משבשת כל סיכוי להסדר, מייצרת שנאה וגזענות בתוך החברה הישראלית. אלה צודקים ואלה צודקים, ומי אחראי? שניהם ישבו ביחד בממשלה שהצליחה גם לנהל מדיניות כלכלית כושלת וגם להוביל מדיניות ופוליטיקה בלתי אפשרית, קיצונית, מופקרת, בנושאים הקריטיים של החיים שלנו בארץ הזאת. משילות – העברתם חוקי משילות ואנחנו אמרנו לכם כל הזמן: בעיית המשילות היא לא המפלגות הקטנות שאתם מנסים להכחיד אותן; בעיית המשילות היא אתם, המפלגות הגדולות. והנה, אנחנו רואים בכנסת פעם נוספת איך חוסר המשילות נובע מהשלטון. חוסר המשילות נמצא אצל נתניהו, אצל חבריו ואצל שותפיו. עמיתי חברי הכנסת, זה הזמן לעשות סיכום קצר על מה עשתה ולא עשתה ממשלת נתניהו. בואו נתחיל במה שהיא לא עשתה: היא לא טיפלה ביוקר המחיה, לא פתרה את יוקר המחיה. דיברנו על שכר המינימום? השכר בישראל נסוג, בניגוד למגמה ברוב מדינות העולם. ברוב מדינות העולם השכר עולה; אצלנו, בעשור האחרון, השכר יורד, השכר נסוג. יוקר המחיה זה לא רק המחירים הגבוהים, זה גם השכר הנמוך, וצריך לטפל בזה. הממשלה לא טיפלה בזה. להפך, במקום לסייע לעובדים, במקום לטפל בעניים, במקום לחזק את מנגנוני הרווחה, הממשלה הזו המשיכה להעשיר את הטייקונים. הוזכרה כאן ועדת ששינסקי 1; מה קרה בקדנציה האחרונה? ים-המלח – שום דבר טוב לא קרה; הפוספטים בנגב – שום דבר טוב לא קרה; משאבי הטבע היקרים של מדינת ישראל ממשיכים להיות מופקרים לטייקונים. זה המצב – לקחת מהעניים ולהמשיך להעשיר את העשירים. משבר הדיור, מע"מ אפס – דיברתם, ודיברתם, ודיברתם על תוכנית, שהנה, נתניהו מגלה לנו את מה שכולנו ידענו, לא רק שהיא לא הייתה מסייעת לפתרון בעיית הדיור, היא הייתה מעלה את המחירים ומעודדת עוד ביקושים. אבל איפה הייתם? איך התנהלתם כאשר שנתיים בזבזתם זמן, הובלתם אותנו ממשבר למשבר; במקום להוריד מחירים של דיור, במקום לייצר בנייה ציבורית של דיור בהיקפים גדולים, במקום לייצר מערכת של פתרונות של דיור חברתי – מהדיור הציבורי, לאלה שאין להם בכלל, ועד דיור בר-השגה, לאלה שמתקשים לממן את מחירי השכירות? כל הדברים האלה היו אפשריים. הצענו לכם את כל הדברים האלה; אתם התנגדתם לכל דבר, לכל שיפור, לכל שינוי. שנתיים בזבזתם. מצוקת אזרחי ישראל, מצוקת הדיור של אזרחי ישראל רק החריפה בתקופה הזו. שוויון – כן, אנחנו יודעים שהשוויון נעלם מהצעת חוק-היסוד שנתניהו מדבר עליה. אין שם שוויון. לא פלא, כי במקום לקדם שוויון בחברה הישראלית אתם יצרתם ומייצרים אי-שוויון קיצוני, אי-שוויון כלכלי-חברתי קיצוני. ישראל בשיא של מדינות ה-OECD ברמות האי-שוויון, לא רק אי-שוויון חברתי וכלכלי, גם אי-שוויון לאומי – האוכלוסייה הערבית הולכת אחורה בכל המדדים. התקדמות להסדר מדיני? אל תצחיקו אותי. הסדר מדיני אף פעם לא היה על סדר-היום של הממשלה הזאת. אתם עשיתם את הכול כדי לתקוע, כדי לשבש, כדי למנוע כל התקדמות להסדר. כל יד מושטת שהייתה באזור אתם טרחתם לדחות אותה, טרחתם לבזות אותה, טרחתם להוקיע אותה. כן, בתחום הזה עשיתם: בניתם בהתנחלויות עוד ועוד ועוד, שברתם כל שיא בבנייה בהתנחלויות, שברתם כל שיא בהעברת תקציבים להתנחלויות. מי אומר שמדינת ישראל לא יודעת לבנות בנייה ציבורית? בהתנחלויות בניתם כל הזמן. מה כן עשיתם – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> גם במזרח-ירושלים – – – <דב חנין (חד"ש):> – – עשיתם, בניתם בהתנחלויות. כן, בהחלט, גם בירושלים המזרחית, עוד ועוד שכונות, והכנסתם מתנחלים לסילואן כדי להתסיס ולהבעיר תבערה גם בירושלים. ובניתם בכל ההתנחלויות, בכל הארץ – הרשימה היא כל כך ארוכה שהייתי צריך, אדוני השר שטייניץ, לקבל את מסגרת הזמן שלך, 21 דקות, כדי לפרט אותה, אבל אני מרחם על חברי הכנסת. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אני אעזור לך. <דב חנין (חד"ש):> אוקיי, תודה רבה. בכל מקרה, הרשימה של הבנייה בהתנחלויות היא עצומה, וזה נעשה בממשלה שהיו חברים בה שרים ממפלגות שהציגו את עצמן כמפלגות מרכז. לפיד לא נבחר כדי לבנות באיתמר, אבל זה מה שהוא עשה; ציפי לבני לא נבחרה כדי לקדם התנחלויות בלתי מורשות ובלתי חוקיות, אבל זה מה שהיא עשתה, או לפחות הממשלה שהיא הייתה חברה בה עשתה לאורך השנתיים האלה. אז חוץ מבנייה עצומה בהתנחלויות וחוץ מתקיעה מאוד אקטיבית של כל התקדמות לפתרון מדיני, אתם גלגלתם אותנו למלחמה נוראה ומיותרת, כי כשאין התקדמות לשלום – אמרנו את זה כל כך הרבה פעמים – כשאין התקדמות לשלום אנחנו לא נעמוד במקום. אם לא נתקדם קדימה אנחנו ניפול אחורה, ונפלנו אחורה, לעוד מלחמה מיותרת, נוראה, אכזרית, בעזה. ומה באמת יצרתם במלחמה הזו חוץ מהרס נוראי, חוץ מ-2,000 אנשים שנהרגו בעזה, כולל 500 ילדים? מה עשיתם? מה הועלתם? יש יותר ביטחון למישהו בישראל היום, אחרי המלחמה האיומה והכושלת והמכשילה הזאת, או שיש רק יותר שנאה, יותר כעס, תהום יותר עמוקה בין שני העמים בארץ הזאת? וכשאני מדבר על תהום – לא יצרתם רק תהום מול הפלסטינים בגדה וברצועת-עזה; אתם טיפחתם מלמעלה גזענות, כשאתם מסמנים את האזרחים הערבים בישראל בתור האויב הפנימי. אתם, אדוני השר שטייניץ, אני אומר את זה בצער וכאב, זונחים את הדרך ההיסטורית של תנועת החרות. אתם מאמצים את המסר של כהנא. כהנא היה זה שאמר שהאזרחים הערבים בישראל הם הסכנה האמיתית, הם האויב הפנימי, ואתם מנהלים מדיניות כזאת. אתם מנהלים מדיניות שמחרחרת שנאה בין אזרחי ישראל. זה לא ייאמן שיש לנו היום ראש ממשלה בישראל שמקדם הצעת חוק שהמסר המרכזי שלה לאזרחי המדינה הערבים הוא: המדינה הזו איננה שייכת לכם. זה המסר המרכזי של החוק הזה, המסר הסימבולי המרכזי של החוק הזה. על כל הפצעים, והכאבים והקשיים של האזרחים הערבים בישראל, הם מקבלים עכשיו מהממשלה בראשותכם את סטירת הלחי הנוספת הזאת. זו דוגמה לממשלה שהיא לא רק לא אחראית, לא רק מסוכנת, לא רק בעייתית; זו דוגמה לממשלה שהובילה את ישראל בכל המישורים בדיוק בכיוון ההפוך למה שצריך. אז מה צריך, עמיתי חברי הכנסת? ובכך אני רוצה לסיים. הגיע הזמן לייצר בארץ הזאת תנועה גדולה; תנועה גדולה של שינוי פוליטי וחברתי; תנועה שתבטא עמידה יהודית-ערבית משותפת מול הגזענות, מול השנאה, מול ההפחדות, כולנו ביחד בלי שנאה ופחד – אותה עמידה יהודית–ערבית שאתם רציתם לחסל בהעלאת אחוז החסימה; תנועה גדולה של שינוי חברתי ופוליטי שתתקדם לשלום, כי אפשר להגיע לשלום, שלום הוגן, שייתן לשני העמים בארץ הזאת את העצמאות והצדק שהם צריכים לקבל; תנועה שתקדם שוויון, שוויון בתוך ישראל, שוויון לאזרחים הערבים – הגיע הזמן, אחרי כל כך הרבה שנים. שוויון כלכלי חברתי. הגיע הזמן שהקולות של המחאה החברתית – העם דורש צדק חברתי – יהפכו לפרוגרמה פוליטית של ממשלה בישראל. תנועה שתקדם צדק חברתי. תנועה, עמיתי חברי הכנסת, שתעשה בסופו של דבר את הארץ הזאת, את המדינה הזאת, למקום שבאמת טוב לחיות בו, מקום לכולנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מתכבד להזמין את השר יובל שטייניץ להשיב גם – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – ריקי כהן באיזה מקום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – על הצעת החוק הזאת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אולי פאטמה חאג' יחיא תהיה הפעם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עכשיו נדבר על השתלבותה של ריקי כהן בתנועה החדשה שמקים חבר הכנסת דב חנין. תכף אנחנו נראה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד עשר דקות לרשות אדוני. כן. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> ראשית, אני רוצה לעזור לחבר הכנסת דב חנין: אנחנו עשינו לא מספיק לחיזוק ההתיישבות, אבל מצד שני עשינו קצת יותר מהרשימה הדלה שלך. אנחנו מאוד גאים בבנייה בירושלים רבתי – – – <דב חנין (חד"ש):> רגע, מה הרשימה? רגע, אנחנו לא היינו בשלטון. זה ההבדל. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> מה? <דב חנין (חד"ש):> תן לנו חצי שנה בשלטון, אני מבטיח לך יותר עשייה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> יותר עשייה – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – בהתיישבות היהודית בשטחים? <דב חנין (חד"ש):> אני מבטיח לך פתרון יותר טוב. אני מבטיח לך פתרון לכל הנושאים – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כן, כן, אני – – – <דב חנין (חד"ש):> גם בחברה – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – את הפתרונות שלך – את הפתרונות שלך אני מכיר, אבל אני קודם כול – – – <דב חנין (חד"ש):> עוד לא ניסית. פעם אחת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עוד לא ניסית אותו, איך אתה מכיר? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> קודם כול, דב, לא הפרעתי לך, עכשיו תאזין בסבלנות. ראשית, אנחנו בונים בירושלים, אדוני היושב-ראש. זו בירתנו הנצחית – – – <קריאה:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – ההיסטורית של העם היהודי, ואנחנו לא נחדל מכך לעולם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זו הבעיה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> שנית, אנחנו בהחלט מעודדים התיישבות של יהודים גם בעיר העתיקה וסביבותיה, בדיוק כמו, דרך אגב, שלערבים אזרחי ישראל מותר לגור בעיר המערבית. זה צו הדורות, זה צו השעה, זה הדרך וזה המענה הנכון לכל אלה ששוללים את זכותנו בארץ-ישראל בכלל ובירושלים בירתנו ההיסטורית בפרט. לכן קצת נפגעתי מהרשימה הדלה של דב חנין; הרשימה הרבה יותר גדולה ורחבה. דרך אגב, בקדנציה הקודמת עשינו קצת יותר גם בתחום הזה. אני מודה. בקדנציה הקודמת היה לי כבוד, כשר האוצר, לתת את האישור התקציבי ואת ההקצבה התקצובית שסללה את הדרך להקמת האוניברסיטה השמינית בישראל, האוניברסיטה באריאל, ואני מאוד מאוד גאה במהלך ההיסטורי הזה. הקמת האוניברסיטה באריאל – אוניברסיטה זה לא מכללה או מרכז אוניברסיטאי, היא עוגן חזק ביותר – יותר מכל מפעל תעשייה או בית-חולים או פארק – עוגן חזק ביותר לטובת ההתיישבות בשומרון. אין כמו אוניברסיטה וכל מה שצומח סביבה; זה מעונות, זה סטודנטים, זה חילופי סטודנטים עם מדינות אחרות, זה תעשיות מתקדמות, זה תעשיות היי-טק וביו-טכנולוגיה. אין כמו אוניברסיטה כעוגן להתיישבות. ובקדנציה הקודמת – אנחנו מאוד גאים – אני, יחד עם ידידי, שר החינוך דאז גדעון סער, אני מבחינת ההחלטה התקציבית, והוא מבחינת ההחלטה במל"ג, קידמנו, שנינו, אוניברסיטה בשומרון. איך שכחת את זה, דב חנין? ממש – – <דב חנין (חד"ש):> – – – מספיק זמן – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – נפגעתי ונעלבתי. אני כל כך – אני כל כך גאה באוניברסיטת אריאל, אני כל כך גאה בחלקי בהקמת אוניברסיטת אריאל, ואתה החמצת את זה. <דב חנין (חד"ש):> – – – נותן לי לדבר עוד חמש דקות. אם אתה נותן לי אני – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אנחנו גם אפשרנו את סיום הקמת היכל התרבות באריאל – – <אילן גילאון (מרצ):> מה, איפה כל יפי הבלורית? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – והיכל התרבות במעלה-אדומים, והיכל התרבות בקריית-ארבע – – <קריאה:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – ונתנו תקציבים לסלול ולשפר כבישים ודרכים בכל רחבי יהודה ושומרון, ועשינו עוד הרבה הרבה דברים מועילים ונכונים לחיזוק ההתיישבות והמתיישבים בארץ-ישראל. דרך אגב, לא הסתפקנו ביהודה ושומרון: חיזקנו גם את ההתיישבות היהודית בנגב ובגליל; בניגוד ללפיד, שמה שעניין אותו זה צפון תל-אביב ורעננה, אותנו עניינו הנגב והגליל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> שם יש יותר – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לכן נתנו המון המון עידוד למעבר של תעשיות היי-טק – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – לנגב ולגליל. לכן – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – ישבתם אחוקים – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לכן, חבר הכנסת גילאון – לכן גם בקדנציה הקודמת, למשל, קיבלתי החלטה על הקמת בית-חולים בעירך, אשדוד, ואני שמח לראות אותו עכשיו מוקם לתלפיות – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – ודאגנו כמובן גם לרמת-הגולן ולבקעת-הירדן, והשקענו גם שם – בחקלאות, בתעשייה, בהתיישבות, בתרבות. כי בניגוד לכם, אנחנו בעד שוויוניות, ואנחנו דואגים לכל אזרחי ישראל. ואתה יודע מה, דב חנין, אני אספר לך: אחד הדברים שהכי זעזעו אותי והחרידו אותי – לא הייתי מודע לכך: לפני כמה ימים, בישיבת סיעת הליכוד, דיברו ראשי רשויות, בעיקר ראש עיריית מעלה-אדומים, על כך שהשר המתפטר עמיר פרץ, כשר בממשלת ישראל, כשר להגנת הסביבה, הודיע להם – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה דיברו – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – שהוא לא מבקר ולא פועל – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – במעלה-אדומים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אני רוצה לומר לך – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – טוב שהתפטר, כי שר שמחרים סקטור – ערבים או יהודים, מוסלמים או נוצרים, שמאלנים או ימנים, חרדים או חילונים – שר שמחרים סקטור בחברה הישראלית, או במדינת ישראל, שר שמחרים את מעלה-אדומים, וגם שר שמחרים את אום-אלפחם, שר שמחרים את אריאל, וגם שר שמחרים את טייבה, אין מקומו בממשלת ישראל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה שונה לגמרי. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אין מקומו בממשלת ישראל. ובאותו הדין, שר שפוגע, מזלזל, ומחרים – לא רק את מעלה-אדומים ואת אריאל או את טייבה, גם מי שפוגע בכוונת מכוון במודיעין-עילית, או בביתר-עילית, או בבני-ברק, כי הם לא המיליה או המצביעים שלו. גם מי שמחרים את הסקטור החרדי – גם הוא ראוי לגנאי. כשמדברים על שוויוניות, דב חנין, ובאותו זמן רוצים לפגוע במתנחלים ובמתיישבים, זה אחד בפה ואחד בלב. מי שמדבר על שוויוניות צריך לברך אותנו, שאנחנו דואגים גם למתיישבים, גם להתנחלויות, וכך אנחנו עושים בליכוד. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת דב חנין הזכיר ורמז לדברים שנעשו בממשלה הקודמת, ושם דווקא יצא לו, ככה, במקרה או שלא במקרה, כי יש בו גם איזו רמה מסוימת של יושר אינטלקטואלי – היה אפשר לשמוע איזה צליל של מחמאה על מה שעשינו בוועדת ששינסקי, למשל. הוא דיבר על טייקונים ועל דאגה לאינטרס של כלל הציבור. אז הקרב הכי גדול בתולדות המדינה בין הון לשלטון, בין השלטון לבין ההון הגדול, בין השלטון לבין הלובי הענק והחזק של חברות האנרגיה, הגז והנפט, היה הקרב על ועדת ששינסקי. זה היה קרב על 600-500 מיליארד שקלים במחירים של היום ל-30 שנים הבאות, 30-25 שנים הבאות, והקרב הזה התנהל בהצלחה, בתמיכתך המאוד-מוערכת, ובתמיכת הרבה חברי כנסת אחרים, מהשמאל ומהימין – ומהחרדים; יושב פה חבר הכנסת גפני, שנתן לי תמיכה מהרגע הראשון. לא רק אתה, גם הוא. הקרב הזה נוהל על-ידי כשר האוצר, בגיבוי ראש הממשלה נתניהו, בממשלה הקודמת. גם ב"מפעלי ים-המלח" הכפלתי את התמלוגים, וביטלתי את הפטור שלהם בחוק עידוד השקעות הון, והטלתי עליהם את קציר המלח. גם בנושא הזה. נכון, לא בממשלה הנוכחית, לא תחת שר האוצר הנוכחי, אבל בממשלה הקודמת טיפלנו במשאבי הטבע של הציבור, במשאבים הכי גדולים: קודם כול הנפט והגז, כשזה 90% – 90% מהמשאבים שלנו מבחינת השווי, וגם בים-המלח. אז צריך לזכור גם את הדברים הטובים שעשתה ממשלת נתניהו; ממשלת נתניהו הקודמת – נכון, אבל – שבה היה איזה תיאום ושיתוף פעולה בין ראש ממשלה לבין שר האוצר. ודרך אגב, גם בין שניהם לבין נגיד בנק ישראל, פישר. אז עשינו יחד דברים גדולים. וסוגיה אחרונה – הזכיר דב חנין את הסוגיה המדינית. אני רוצה לומר מילה, אדוני היושב-ראש, על משילות. אני לפני שנה וחצי מגיע לאו"ם, בין השאר כדי לרכז שם, בניו-יורק, בבניין האו"ם – למתקפת החיוכים הזדונית והשקרית של נשיא איראן רוחאני. יאיר לפיד, שר בכיר בממשלה, ראש מפלגה וחבר קבינט, מודיע שההחלטה שלנו להחרים את נאום רוחאני היא שגיאה. מודיע, הוא לא אומר את זה בחדרים סגורים – מודיע פומבית. אני מופיע בפני התקשורת העולמית – תגובת ישראל לנאום השקרי והזדוני של רוחאני – ושואלים אותי כתבים מכלי התקשורת הבין-לאומית, למה יצאתם מהאולם? שר בכיר, ראש מפלגה בישראל, ראש מפלגה בקואליציה, אומר שזה שגיאה, שהייתם צריכים להישאר בנאום רוחאני באולם. איזה מין התנהגות חסרת אחריות ואיזה מין משילות יש כאן? אותו דבר, הגברת ציפי לבני. יש החלטת קבינט לא להיפגש עם אבו מאזן אחרי שהוא שבר את המשא-ומתן, פרש מהמשא-ומתן, פתח במתקפה נגדית ובהסתה נגדנו, והקים ממשלת אחדות עם ה"חמאס". הייתה החלטת קבינט, שציפי הייתה שותפה לה – לא מדברים ולא נפגשים עם אבו מאזן. ואז היא נפגשת אתו בחשאי בניגוד להנחיית ראש הממשלה. וכמובן, יש מישהו שדואג, ככה במקרה, שזה יגיע לתקשורת. אז כשיאיר לפיד מודיע על דעת עצמו שמדינת ישראל טועה וצריך לשבת ולכבד את נאומו של רוחאני באו"ם – אותו רוחאני שמנסה לפתח נשק גרעיני נגדנו, אותה איראן שמדברת על השמדתנו – וציפי לבני, חברת קבינט, נפגשת עם אבו מאזן בניגוד להחלטת קבינט, איך אפשר כך לנהל מדינה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זאת הפעם השלישית שאתה מספר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, לסיים בבקשה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לכן, אדוני היושב-ראש, אין לנו פה רק בעיה של עמדות נכונות וחזון, יש לנו כאן בעיה של ניהול ומשילות. וכל עוד לא יהיו פה מפלגות גדולות, וכל עוד הליכוד בראשות נתניהו לא יזכה לתמיכה משמעותית, עם מספר גדול של מנדטים, חוסר היציבות וחוסר המשילות בישראל עלולים להימשך. לכן, אדוני היושב-ראש, נכון לפזר את הכנסת. ואני פונה כאן לאזרחי ישראל: אל תלכו שולל, לא אחרי פרזנטורים, ולא אחרי בלורית, ולא אחרי הלך רוח תקשורתי כזה או אחר, ולא אחרי הבטחות שהרבה פעמים אין להן בסיס ואין להן כיסוי, הבטחות בחירות. יש חשיבות לניסיון; לניסיון המדיני, לניסיון הביטחוני, לניסיון הכלכלי, ומיטב הניסיון מרוכז בליכוד, בנבחרת הליכוד, ובמועמד הליכוד לראשות הממשלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוכיח את עצמו – ניסיון מוכח ומוצלח גם בתחום המדיני, גם בתחום הביטחוני וגם בתחום הכלכלי. זו הבחירה הנכונה, זו הבחירה האחראית, זו הבחירה הרצינית היחידה לטובת מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יובל שטייניץ. אנחנו נקיים הצבעה. הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התוצאות, חברי הכנסת: בעד – 20, נגד – אין, נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת החוק של מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בינתיים – הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם, הצעת חוק מס' פ/2921/19, הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת שאול מופז. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1174/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, חבר הכנסת גפני יציג לנו את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, אני אמרתי, כאשר הממשלה הזאת קמה, שהיא לא תחזיק מעמד יותר משנה וחצי, אבל האמת היא שלא האמנתי לדברים של עצמי; לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, ובעוצמות כל כך מרשימות. באמת. אני נמצא הרבה שנים כאן. הייתי בקואליציה, הייתי באופוזיציה, רמת התיעוב בין חמשת ראשי הסיעות שהיו בקואליציה – עכשיו צריך להגיד "שהיו בקואליציה" – רמת התיעוב הגיעה לממדים שאנחנו לא מכירים. היו בעיות אישיות תמיד, היו ויכוחים ענייניים, היו מחלוקות אידיאולוגיות, הרי קואליציה זה לא שמפלגה אחת הולכת; גם במפלגה אחת יש מחלוקות. אבל ברמה כזאת? זה לא נעשה בידי אדם. זה כנראה משהו מהקדוש-ברוך-הוא – זה משהו נורא ואיום – שהממשלה הזאת תתפרק. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, אין לי הרבה זמן, ויש לי המון לדבר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לפיד אמר, בתוך שנה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא לא, אני, ברשותכם, חברי הכנסת, מבקש לעשות השוואה. אנחנו היינו בקואליציה בקדנציה הקודמת, נשאנו בתפקידים. ליצמן היה שר הבריאות, איציק כהן היה סגן שר האוצר, אני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, וכן הלאה. והיום לא היינו בקואליציה – בסדר. אני אוהב את האופוזיציה, אגב. עשינו עבודה טובה. אנחנו תרמנו, האופוזיציה, להפלת הממשלה הזאת תרומה מכרעת. עשינו את עבודתנו, הצדקנו את המשכורת שלנו. אבל אני רוצה לעשות השוואה: מה היה בקדנציה הקודמת ומה היה בקדנציה הזאת, שאנחנו עכשיו מסכמים אותה. בקדנציה הקודמת, הצמיחה – הרי אני נכנסתי להיות יושב-ראש ועדת הכספים – השר שטייניץ, אתה זוכר שאתה נכנסת להיות שר האוצר, והיה דיון בוועדת הכספים, ואמרנו, יש משבר כלכלי עולמי, ואנחנו במזרח התיכון – אנחנו הולכים להוריד את רמת החיים למה שהיה בשנות ה-20, כי בנקים יתמוטטו, המערכת פה תקרוס, חלק גדול מהתקציב הולך לביטחון. ואני אמרתי בוועדת הכספים, אם אתה זוכר, שני דברים: א. יהיה טוב; ב. יש הקדוש-ברוך-הוא, והוא יעזור לנו. התברר שבשני הדברים צדקתי. מה קרה? הצמיחה לנפש במדינת ישראל בקדנציה הקודמת הפכה להיות הגבוהה ביותר בעולם המערבי. מה קרה היום שאנחנו לא שם? הצמיחה בעולם המערבי – ירדנו כמעט למקום האחרון. למה אתה קורא לו "בלורית"? הוא תקשורתן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> עם הזקן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש להגיד – חבל שהוא לא פה – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> הקדוש-ברוך-הוא מתנה את תמיכתו בעם ישראל – – – קואליציה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא לא לא, ממש לא. אני רק שאלתי אותו – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – זה מלחיץ – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מכיוון שהוא יורד מאוד בסקרים, יכול להיות שיאיר לפיד יחליט לא לרוץ לבחירות. אני עוד לא דיברתי עם חברי, עם ליצמן, עם אורי ועם אחרים, אבל יכול להיות שאם הוא לא ירוץ לבחירות אנחנו נבקש ממנו שהוא ייחצן אותנו, את יהדות התורה, בתקשורת. כי בזה הוא טוב מאוד. נכון, ליצמן, אולי נציע לו? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, לא. <משה גפני (יהדות התורה):> לא להציע, בסדר. אבל בעיקרון בתקשורת הוא בסדר. בתקופה שלנו מפעלים לא נסגרו. לא היה דבר כזה. "פרי הגליל" עמד בקריסה מוחלטת; אנחנו התערבנו, נסענו לשם, והמפעל, לא רק שלא נסגר – גדל בפרמטרים רבים. אגפים חדשים נפתחו. וזה היה מפעל עוגן בחצור-הגלילית. מה קרה עכשיו בשדרות? המפעל נסגר. רצו לסגור את נעלי "בריל" על עובדיו – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, תכף נגיע למגבות, זה רשום לי. נעלי "בריל" – אמרנו: לא בא בחשבון, משרד הביטחון יזמין נעליים מנעלי "בריל". המפעל נשאר פתוח בזמן שלנו. נעלי "בריל" – אני לא בטוח שיש אחד שם שהצביע ליהדות התורה. מה קרה עכשיו, בקדנציה הזאת של התקשורת הזאת? נעלי "בריל" נסגר. תע"ש, על 3,300 עובדיו, עמד להיסגר, העובדים עמדו לקבל מכתבי פיטורין. בשום פנים ואופן לא נתנו. אני באתי בערב סוכות, כיושב-ראש ועדת הכספים, עוד לפני שהיו לי לולב ואתרוג, כדי לפתור את הבעיה. השר שטייניץ נתן להם את הערבות והמפעל לא נסגר, ועכשיו הגיעו כבר להסדר. מה קרה אצלו? "מגבות ערד" – – – <קריאה:> אצל מי זה "אצלו"? <משה גפני (יהדות התורה):> אצלו, אצל הממשלה, חמשת הראשים האלה: נתניהו, לפיד, לבני, בנט – מי שכחתי? ליברמן. זאת הייתה הממשלה, ומי שהיה אחראי לכלכלה זה לפיד. בא להטיף לנו מוסר. רגע. אני יכול למנות: לא רק זה שאנחנו הצטרפנו אז כחברים ל-OECD – לא שזה סוף העולם, אבל זה מעמיד אותנו במצב מצוין מבחינת כל הנושא של מעמדה הכלכלי של מדינת ישראל. דירוג האשראי של מדינת ישראל בתקופה הקשה הזאת עלה כל הזמן. לא רק זה, אמרו: היינו מעלים את זה עוד, אם לא הסכנה מאיראן. מה עכשיו? מזהירים אותנו שדירוג האשראי עומד לרדת. גם אני, אם הייתי רואה כזה שר אוצר הייתי אומר שדירוג האשראי עומד לרדת. ולא זו בלבד אלא שאנחנו ניהלנו מאבק נגד הטייקונים, עם הריכוזיות ועם הכול, והייתה לנו כזאת סייעתא דשמיא שהפכנו להיות פתאום מעצמת גז, שאנחנו כבר לא צריכים יבוא של גז. ולא רק זה: ועדת ששינסקי, השר שטייניץ, שאז עשית – ואנחנו העברנו אותו ככתבו וכלשונו, לפחות באחוזים שלו. מדינת ישראל הפכה להיות מדינה עשירה. מה עכשיו אנחנו? עניים. הפער בין עשירים לעניים הולך וגדל אצל שר האוצר לשעבר. לשעבר – הכוונה לפני יומיים. אבל אני חייב להקדיש – זה ברור, זה כבר לא חוכמה לדבר על העניין הזה. זה ברור שכאשר היינו בקואליציה המצב היה מצוין. כאשר אנחנו באופוזיציה, כאשר יש מישהו אחר שלא יודע לטפל במחירי המזון, שלא יודע לטפל בהעלאת המחירים הללו של הדיור, שלא יודע לטפל בשום דבר שנוגע לכל משפחה בישראל – הוא לא יודע לטפל בזה, מה לעשות, לקח על עצמו תפקיד לא לעניין. אבל מי ניצל את המצב הזה? <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה גמרנו, הם כבר בסדר. מי ניצל את המצב הזה, שאף אחד לא ידע מה שנעשה פה עם הכסף? הבית היהודי. כל מה שפגעו בנו, הם לקחו לעצמם. מה הם חושבים, שאנחנו נשתוק להם על הדבר הזה? שאנחנו עוסקים פה במערכת פוליטית, ומה שנוח לנו נגיד ומה שלא נוח לנו לא נגיד? נגיד. ראש הממשלה עמד בראש מערכת שפגעה בציבור אזרחי ישראל. נכון שמי שבאמת, באופן ישיר, צריך לדבר עליו זה שר האוצר. וגם שר החוץ, שהוא בכלל, מה שעניין אותו זה פוליטיקה כזאת, פוליטיקה אחרת. עניין אותו בכלל מה שאומרים תושבי הדרום על זה שהמצב שלהם רע? מה קרה עם מערכת הבריאות עכשיו? מה קרה? הייתה מערכת בריאות בקדנציה הקודמת עם טיפולי שיניים – אני יכול למנות מכאן ועד להודעה חדשה – שליצמן היה ממונה עליה. מה קרה היום? התרסקות מוחלטת. אני לא מאחל לאף אחד מאתנו שהוא יצטרך להגיע לבית-חולים, בוודאי לא עם שבר. שבר זה היה? נקע. בוודאי לא עם נקע. לאן הוא יגיע שם? זאת מערכת הבריאות שהממשלה הזאת ושרת הבריאות עמדה בראשה. ועומד הבית היהודי מהצד, כאילו הוא לא במשחק הזה. אל תשכחו, השר בנט הוא שר הכלכלה; הוא השר שהיה מופקד על שילוב אנשים בעבודה, להגדיל את מספר מקומות העבודה, לשלב מגזרים במשק, לשלב אותם בעבודה. את מי הוא שילב? גבר אחד? אישה אחת? פחות ממה שהיה בקדנציה הקודמת. וכל הזמן מתהדרים, הכול אצלם דיבורים, דיבורים, דיבורים. הכול תקשורת. <אמנון כהן (ש"ס):> מפעלים הוא הציל? <משה גפני (יהדות התורה):> מפעלים הוא סגר. הוא סגר את "מגבות ערד", מתפרת "העצמאות" במצפה-רמון עכשיו בסכנה – עדיין יש ההתחייבות של משרד הביטחון מהקדנציה הקודמת. מפעלים נסגרים. הוא עומד לי פה וגורף מנדטים מפני שהוא מדבר על הר-הבית. פשוט לא להאמין. אני קורא לאזרחי ישראל, כאשר הולכים לבחירות, לא לשמוע לדיבורים האלה. לא לשמוע לססמאות, לבדוק בשטח, היום יודעים הכול. כמה מפעלים נסגרו בקדנציה של בנט ושל לפיד? האחים האלה, שכחנו. אגב, אחים לא מתגרשים; נפרדים אבל לא מתגרשים, כי הם גם לא מתחתנים. פשוט, רמת האינטרסים הנוראה הזאת. אני קורא לאזרחי ישראל לבדוק כמה מפעלים, כאשר אנחנו היינו בממשלה ובקואליציה – לא בממשלה, בקואליציה – כמה מפעלים נסגרו וכמה נסגרו עכשיו, כמה ניצלו אצלנו ולא נסגרו. אגב, בבחירות הקודמות – אני אומר לכם את האמת, אנחנו בדקנו את זה – אנחנו קיבלנו חצי מנדט מקולות חילוניים. יהדות התורה. כמה שאנחנו נראים כאלה, אנשים העריכו את העבודה של חברי הכנסת שלנו, את העבודה של הרב ליצמן במשרד הבריאות, ואפילו שלי, במידה מסוימת, בוועדת הכספים. אנשים כתבו לנו: אני לא מסכים אתך מבחינה חרדית, אבל אני אצביע עבורך בגלל שדאגת לעובדים – שלא בדקתי למי הם מצביעים; שדאגתם במשרד הבריאות למקומות הללו; שדאגתם לכלל הציבור. אם אתם רוצים, אני יכול להוציא לכם אס.אם.אס שקיבלתי אתמול: "שמעתי אותך ברדיו", כותבת לי אישה, "אתמול ברדיו שמעתי אותך ואני מזדהה עם הדברים שלך. אני לא חרדית, אני חילונית" – אתם יכולים לראות את זה – "אני חילונית אבל אני יודעת מה שעשיתם לכלל הציבור, אני אצביע עבורכם". לא סתם יהדות התורה עולה בסקרים לשמונה מנדטים. אנחנו נקבל יותר, מפני שהציבור בישראל הוא חכם, הוא בודק. מה זה הססמה הזאת של לדבר גבוהה-גבוהה על מעמד הביניים. איזה מעמד ביניים? זה שהיה שר אוצר עד לפני יומיים? איזה מעמד ביניים? אתה זוכר, השר שטייניץ, שהייתה העלאת מסים; הייתה העלאת מסים שאגף התקציבים ורשות המסים דרשו. העלינו את המסים רק לבעלי הכנסות גבוהות עד 14,400, ואחרי זה היה 21,000, הורדנו ב-2%. הורדנו. למעמד הביניים – איך הוא אמר לי, לפיד? כשאתה מדבר על מעמד הביניים אני צוחק. אמרתי לו: אני בא עם קבלות על מעמד הביניים. אני עזרתי להם. מה אתה עשית? <אמנון כהן (ש"ס):> הרג אותם. <משה גפני (יהדות התורה):> מה עשית? נתן משהו למעמד הביניים? מצא מע"מ אפס, אחרי שכל העולם, ללא יוצא מן הכלל, כולם אומרים שאין בעניין הזה תועלת, אפילו לא מילימטר, וזה יכול להעלות את מחירי הדירות. ואז מה התוצאה של הדברים? במשך שנה וחצי המחירים עולים. ברבעון השלישי של השנה הקודמת עלו ב-4.5% – נדמה לי ש-4.5% – מחירי הדירות. ואנשים מחכים, יהיה מע"מ אפס, לא יהיה מע"מ אפס. שר האוצר רואה את השיגעון הזה, רואה שכולם מתנגדים; גם בקואליציה התנגדו. אגב, עמדתו של שר השיכון לא ידועה לי, מפני שפה, כשהוא השיב לי על שאילתה בשבוע שעבר הוא דיבר בעד מע"מ אפס, וכשהקואליציה התפרקה הוא התחיל לדבר נגד מע"מ אפס. אז דעתו של אורי אריאל, של שר השיכון, לא ידועה לי. כל היודע מה עמדתו של שר השיכון בנושא של מע"מ אפס, אני מציע לו, אם הוא יכול להגיד לי – אני מוכן לתת לו פרס אם הוא יוכל להאיר את עיני בעניין של עמדתו של אורי אריאל. דרך אגב, אני גם לא יודע את עמדתו בעוד כמה דברים, אבל את זה נניח לפעם אחרת. אני מבקש – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, למה אתה לא מעיר לו? <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. אני רוצה להגיד לכם משהו אבל בסוד, ככה בארבע עיניים: אחרי ששר האוצר הגיש את תקציב 2015 למליאת הכנסת, אז הוא אומר לי אחרי הנאום שלו: גפני, נכון היה נאום טוב? לא דיברתי נגד חרדים – תזכרו את העיתויים, אני מדבר עכשיו על זה – ככה הוא אומר לי. אחרי זה, כשהחליטו שהולכים לבחירות הוא התחיל לדבר נגד החרדים. אז אני לא רוצה לדבר, זה לא מעניין אותי, החרדים לא מעניינים אותי בכלל, אבל אני מציע – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אני מציע – לא, לא מעניין אותי, מה מעניין, החרדים הם חלק מתושבי מדינת ישראל, אם טוב לכולם יהיה טוב גם לחרדים. <אריה דרעי (ש"ס):> תאר לך ב"המודיע" – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא מעניין אותי. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – ב"המודיע". <משה גפני (יהדות התורה):> למה אז הוא לא דיבר נגד החרדים, כשהוא הגיש את התקציב? זה לא אומר משהו, הרב דרעי, זה לא אומר משהו שהוא התכוון למשהו שהוא חי אתנו בסדר? יש איזה משהו שאחרים לא יודעים? על כל פנים, אני – – – <אריה דרעי (ש"ס):> למחלקה הזאת אחראי הרב ליצמן. <משה גפני (יהדות התורה):> הרב ליצמן, בסדר. אתם שניכם מחייכים בעניין הזה. מה שאני מבקש לומר, אדוני היושב-ראש, מתברר שהסטיגמות שמנסים ליצור בתקשורת עם כל מיני ססמאות אינן נכונות. אנחנו, כל מי שהוא חבר כנסת חרוץ ומעניין אותו כלל הציבור עושה את הדברים למען כולם. הוכח בקדנציה הקודמת – חד-משמעית אני יכול למנות לכם לא רק את מה שאמרתי פה, שורה ארוכה של נושאים, שורה ארוכה של נושאים: חישוב מס מאוחד – הייתי במסיבה בתל-אביב, כולם אנשים חילונים, עבדתי בכל הכוח שחישוב המס יופרד, שחישוב המס יהיה נורמלי, כמו שצריך להיות, ולא שאנשים יתמוטטו, אנשים עובדים, אנשים שזו הפרנסה שלהם. כל מה שנעשה – אז. ומה היום? עיי חורבות, השאירו פה כלכלה רעה. אני לא יודע מי תהיה הממשלה הבאה, אבל מי שתהיה הממשלה הבאה, הדבר הראשון שהיא תצטרך לעשות זה הנושא הכלכלי, החברתי, לחזור לימים שבהם מנהלים כלכלה, שיש מדיניות, ולא איזו גחמה שמישהו אמר לו בתקשורת שזה מצטייר טוב. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> ולסיום, אדוני היושב-ראש – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> מה עם המנהרות של בנט, הוא עוד לא מצא אותן? <משה גפני (יהדות התורה):> ולסיום, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר – דיברתי על כלכלה; מכיוון שעסקתי בעניין של ועדת הכספים עשיתי השוואה. אבל זאת שערורייה וסכנת נפשות מה שהממשלה הזאת עשתה בתחום המדיני. יושבים, ב"צוק איתן", יושב קבינט ביטחוני, וכל רגע יוצא שר מהקבינט ואומר לעולם דברים אחרים ממה שאומר השר האחר. בקבינט הביטחוני. אני לא מביע עמדה לגבי העניין הזה. מה חושבים בארצות-הברית, מה חושב הנשיא בארצות-הברית, מה חושבים באירופה כאשר רואים ממשלה כזאת מסוכסכת ומפולגת, שזאת סוחבת לשמאל וההוא סוחב לימין מפני שככה הוא מקבל מנדטים וככה היא חושבת שהיא תקבל מנדטים? לא היה תהליך מדיני, לא היה ניהול נורמלי של כל העניין, ואי-אפשר גם, גם אם היה יושב שם סופר-סטאר – יושבים חמישה ראשים שכל אחד רוצה וחושב שהוא ראש ממשלה, ואף אחד מהם לא מתאים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. השר יובל שטייניץ, בבקשה, דברי תשובה. <משולם נהרי (ש"ס):> בקיצור, ממש בקיצור. <היו"ר אורי מקלב:> אה, למה אתה – למה אתה חושב שדווקא בהצעת חוק של גפני השר צריך לענות בקיצור? דווקא כאן יש לך מה להתייחס גם מהפן האישי. חלק – יש לך זמן, אף אחד לא – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר אורי מקלב:> אני רק מודיע לאנשים, שלא יהיו במתח, שהונחו על שולחן הכנסת וגם עכשיו על שולחן המליאה עוד ארבע הצעות חוק שעניינן פיזור הכנסת. הצעת החוק הבאה – וגם חוק מימון מפלגות – אבל ההצעה הבאה תהיה של אריה דרעי מש"ס, ולאחר מכן של זחאלקה. בבקשה, אדוני. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אני מציע לחברי הכנסת – אני חושב – כמה יש לנו סך הכול? שמונה הצעות לפיזור הכנסת? <היו"ר אורי מקלב:> שמונה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> נראה לי שזו כמות נכבדה. בסוף הכנסת יכולה להתפזר רק פעם אחת, היא לא יכולה להתפזר 20 או 30 פעם. מספיקה הצעה או שתיים, ודאי ששמונה זה די והותר. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו מחכימים מדברי התשובה שלך. הרווחנו שמונה תשובות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> מה שהרווחנו זה שמונה תשובות של השר. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> חבר הכנסת גפני, הזכרת את ההישגים של הממשלה הקודמת – – <אמנון כהן (ש"ס):> שר הבריאות הקודם. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – ואני רוצה לומר לך, היית יושב-ראש ועדת כספים מצוין; היית יושב-ראש ועדת כספים חכם, חושב, וידעת לראות את האינטרס של מדינת ישראל והאינטרס של כלל הציבור, ולא רק של הסקטור שאתה מייצג. אני כשר אוצר מצאתי עזר רב בך כיושב-ראש ועדת הכספים. לא שלא היו לנו ויכוחים לפעמים, אבל בסך הכול עבדנו בהרמוניה ובשיתוף פעולה. וחברי וידידי איציק כהן, שכיהן כסגן שר האוצר, והיה סגן שר אוצר יוצא מן הכלל, בלתי רגיל, עבדתי אתו וגם אתך בהרמוניה ובשיתוף פעולה. חלק מההישגים הבאמת – המשמעותיים אפילו מבחינת הזירה הבין-לאומית: הזכרת את זה שהצלחנו סוף-סוף להכניס את ישראל ל-OECD; הזכרת את זה שהגענו למקום ראשון בצמיחה ובצמיחה לנפש בכל אירופה ובכל העולם המערבי; הזכרת את העובדה שהיינו היחידים בעולם המפותח שהעלו לנו את דירוג האשראי. מעניין כמה מהר הדברים האלה נעלמו: העלאת דירוג האשראי הפכה להפחתת דירוג האשראי; מקום ראשון בצמיחה לנפש הפך לכמעט מקום אחרון בצמיחה לנפש בחצי השנה האחרונה. מדהים כמה מהר מישהו הצליח לקלקל, אבל בהחלט לך ולאיציק כהן היה חלק בהישגים הכלכליים הבלתי-רגילים של הממשלה הקודמת. ואני כשר אוצר – – – <אריה דרעי (ש"ס):> יש לכם איזה דיל אולי? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> מה? <אריה דרעי (ש"ס):> יש לכם איזה דיל אולי? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לא. <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו, יש לנו דיל חברי. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כן. עכשיו, במסגרת מה שהתחלתי בו קודם, אני רוצה – אתה יודע שאני היום חוזר ומנתח את הטקסט הספרותי המורכב על ריקי כהן מחדרה. אז קודם קראתי את תחילת הטקסט על ריקי כהן מחדרה, עכשיו אני רוצה להקריא ולנתח את המשך הטקסט המופלא הזה על ריקי כהן מחדרה – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה זה, ניתוח ספרותי? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> בדיוק, בדיוק. – – מ-1 באפריל 2013. כותב שר האוצר כך – הוא כותב כאילו מה הוא אמר לאנשי האוצר, להנהלת האוצר – שימו לב להתנשאות וליהירות: "אני רוצה שנקיים ישיבה מיוחדת על הגברת כהן, אמרתי להם, שבה כל אחד מאתנו יציע איך אנחנו כמשרד האוצר יכולים לעזור לה. אני רוצה שנבנה בשבילה תוכניות ורפורמות שיעזרו לה לסגור את החודש, שישפרו את איכות חייה. אתמול התקיימה ישיבה ראשונה על גברת כהן; המסך הגדול נותר מגולגל, לא הוקרנה שום מצגת, רק ישבנו ודיברנו. כולם הביאו מהבית רעיונות ומחשבות והצעות. רגע לפני החג התפזרנו, אבל קבענו להמשיך לדבר על הגברת כהן מייד לאחר החג. מבחינתם" – הוא אומר, "מבחינתם" זה מבחינת – – <היו"ר אורי מקלב:> משרד האוצר. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – פקידי האוצר, הנהלת האוצר – "מבחינתם, אני מניח, זוהי זווית מרעננת של הסתכלות על הדברים. מבחינת הגברת כהן מחדרה, היא הסיבה שבשבילה באתי לאוצר". <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני השר, שכנעת אותנו, אפשר ללכת לבחירות. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> עכשיו, הוא כותב פה, "צריך לארגן בשבילה רפורמות שיעזרו לה לסגור את החודש". קודם כול, אני מאוד בעד לעזור לכל אזרחי ישראל לסגור את החודש, אבל לפני שמטפלים בריקי כהן מחדרה עם שכר של מעל 20,000 שקל, כתוב פה, 25,000 אולי, יש אנשים עם שכר של 6,000 ו-10,000 שקל שצריך לעזור להם לסגור את החודש; זה עניין של סדר עדיפויות. כשאתה רוצה לצמצם פערים אתה דואג לכולם, אבל לפני שאתה דואג למעמד הביניים העליון אתה דואג לעובדים חלשים שעובדים אבל מתקשים לסגור את החודש. אבל כנראה שר האוצר יודע יפה מי היו מצביעיו, ולכן הם בראש מעייניו. שנית, נאמר פה: "נבנה בשבילה תוכניות ורפורמות". אני רוצה לשאול אותך, השר לפיד, שנה וחצי אחר כך, איזה רפורמות בנית בשביל הגברת ריקי כהן מחדרה? איפה הרפורמות הללו? האם העובדה שהצלחת להוביל אותנו לצמיחה שלילית לנפש תסייע או תפגע בגברת ריקי כהן מחדרה, והאם היא תסייע או תפגע בגברת ריקי כהן מעפולה, שגם עליה צריך לחשוב וגם לה צריך לדאוג? אומר בהמשך הטקסט שר האוצר לפיד: "צריך לקחת גם החלטות קשות, אם לא נשמור" – אני מדלג קצת – "אם לא נשמור על מעמד הביניים – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אולי תדלג קצת יותר, זה נורא משעמם. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כן. – – – אם לא נשמור על מעמד הביניים, הכלכלה תיעצר והאוברדרפט יגדל עוד יותר. גם זו האמת, וזה לא יקרה במשמרת שלי". אדוני השר לפיד, הכלכלה תיעצר? זה בדיוק מה שקרה במשמרת שלך. הכלכלה נעצרה. הצמיחה נעצרה. היא הפכה לצמיחה שלילית לנפש בחצי השנה האחרונה. זה בדיוק מה שקרה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, אני מקווה שהפעם הלקח נלמד. צריך להפסיק לסמוך על מפלגות נישה, כל מיני מפלגות מרכז כאלה ואחרות שקמות כל פעם מחדש. כל מערכת בחירות קמה מפלגת מרכז אחת או שתיים. פעם זה היה מפלגת המרכז; אחר כך קדימה, שאכזבה את כל עם ישראל; באמצע הייתה שינוי; בקדנציה האחרונה יש עתיד והתנועה. צריך להפסיק לסמוך על מפלגות אווירה, מפלגות מרכז, מפלגות שהן כולן כולן בועה תקשורתית של התלהבות לרגע, מעין התאהבות לרגע, ואחר כך מפח נפש גדול ופגיעה אמיתית ביכולת לנהל את מדינת ישראל. יש לנו כאן מדינה לנהל. יש לנו אתגרי ביטחון לאומי מכאן ועד קפריסין, מכאן ועד איראן, מכאן ועד הודעה חדשה. זה לא פשוט, זה המזרח התיכון כאן, והוא כולו סוער ורוגש ומתרסק מסביבנו, ואנחנו צריכים לנווט בים הסוער הזה את ביטחונה של מדינת ישראל. ויש לנו אתגרי כלכלה אדירים, כי מישהו – מישהו – הוביל אותנו בתוך שנתיים מצמיחה הכי גבוהה במערב לצמיחה שלילית לנפש, מהעלאת דירוג להורדת דירוג, ואנחנו צריכים עכשיו גם עם כל זה להתמודד ולתקן גם את כל זה. את אתגרי הביטחון הלאומי ואתגרי הכלכלה הלאומית – אותם צריך להפקיד בידיו המנוסות של בנימין נתניהו, שיש לו ניסיון מוכח גם בכלכלה הלאומית, גם בביטחון הלאומי. צריך לבנות בפעם הבאה קואליציה רחבה, ולא להגיד לשום מפלגה ושום סקטור: אתם לא בפנים, אבל צריך ליכוד גדול וחזק. ואני רוצה לסיים ולומר לך, אם לא נתעשת, ואם נמשיך לתמוך במפלגות אווירה, במפלגות בלורית, במפלגות שמורכבות על-ידי אנשי תקשורת וגם ממונפות על-ידי איזה תמיכה תקשורתית והתלהבות תקשורתית – אם נמשיך בדרך הזאת, אנחנו עלולים, חלילה וחס, להגיע למצב האיטלקי, להגיע למצב של חוסר משילות כרוני וחוסר יכולת לנהל את מדינת ישראל. לכן פיזור הכנסת נדרש, בחירות חדשות נדרשות, וכוח גדול למנהיגות המנוסה של הליכוד נדרש גם הוא. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני השר. ואם כך, אנחנו עכשיו עוברים להצבעה. הצבעה על הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, של קבוצת חברי הכנסת של יהדות התורה – ואנחנו יכולים לעבור ישירות להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך הצעת חוק זו התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת להכנה לקריאה ראשונה, כפי שהועברו ההצעות הקודמות. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2917/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים לעוד ארבע הצעות חוק, והראשונה שבהן של חבר הכנסת אברהם מיכאלי ואריה דרעי וקבוצת חברי הכנסת, להלן: קבוצת ש"ס, שהיא הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014. בבקשה. ישיב גם כן – הוא כבר לא משיב, אין עמדת הממשלה – קיבלו את ההצעה שלך הקודמת, שהוא יענה על כולן. <אריה דרעי (ש"ס):> מה זה אומר? <היו"ר אורי מקלב:> זה אומר שמייד תהיה הצבעה. <אריה דרעי (ש"ס):> לא תהיה תשובה? <היו"ר אורי מקלב:> לא תהיה. אתה התכוונת שהוא יציג בדברי תשובתו גם בשביל הצעת החוק שלכם. אתה ביקשת קודם לשמור על זמן, אז אני מודיע לך. <אריה דרעי (ש"ס):> מכובדי, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר שטייניץ, הודיעו לי עכשיו, בצער רב, שאתה לא תענה לי על ההצעה. אין עמדת ממשלה, מה אני אעשה. לא זכיתי, אבל שכנעת אותנו כבר בתשובות הקודמות שצריך לפזר. השתכנענו. אדוני היושב-ראש, תרשה לי, ואני מקווה שאני אתאפק ולא אצחק, אבל ראיתי בדיחה טובה לפני כמה דקות בחדשות שיש במחשבים – יש חדשות הכנסת, ראיתי שם, השרה יעל גרמן מגיבה על שאלה ששאלו אותה, האם יש עתיד מחרימה את ממשלת נתניהו בקדנציה הבאה; אז היא אומרת: אני נמנית עם מחנה שלא מחרים איש. היה קשה לי להתאפק. <דוד אזולאי (ש"ס):> מי אמר את זה? <אריה דרעי (ש"ס):> השרה גרמן. היה קשה לי להתאפק. עד כדי כך קצר הזיכרון? עד כדי כך כבר? או שיכול להיות שבעלי תשובה – במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקות גמורות לא יכולות לעמוד. <משולם נהרי (ש"ס):> כנראה יש תשובה בשר. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, בחירות בתוך שנתיים זה דבר גרוע, זה דבר לא טוב, זה לא יום שמח לכנסת. העם בישראל זקוק ליציבות – לא טוב לכלכלה, זה בזבוז כספים, ובאופן טבעי היינו צריכים כולנו כאן לעמוד ולהצביע נגד. ממשלה נבחרה, כנסת נבחרת לארבע שנים, ואין צורך, וזה לא טוב, וזה בזבוז משווע. אבל למרות כל מה שאמרתי, כשאני שם על כף המאזניים את השיקולים הללו מול השיקולים האחרים – מה יש לנו היום, מה אנחנו עומדים לפזר ולמה אנחנו מפזרים את זה, אני אומר: הממשלה הזאת, לצערי הרב, קמה בחטא, ואני מאשים פה לא רק את ברית האחים המפורסמת, שכל כך היה חגיגי באותו יום לראות אותם, איך הם מתנשקים ומתחבקים, בא יום בשורה חדשה – ממשלה שקמה על בסיס הדרת מגזרים שלמים, החרמה ושיח מיותר של שנאה. כולנו זוכרים את הכותרות "איפה הכסף?", כשכל החצים מכוונים, הנה, כל הבעיות של מדינת ישראל; גירעון של 40 מיליארד שקל, שבסוף התברר שגם הגירעון הזה לא אמיתי, לא נכון, סתם ניפחו את הגירעון, והלכו וגזרו גזירות קשות ביותר על המגזרים החלשים של מדינת ישראל. על בסיס זה, לצערי הרב, קמה הממשלה. ברית של אינטרסים נוגדים ביותר, של אידיאולוגיות שונות לגמרי, אבל מה שאיחד אותם – השנאה וההדרה של מגזרים שלמים, תיעוב כלפי השכבות החלשות וכלפי העשירונים התחתונים, לצערי הרב. אז נכון, אני מקבל את זה, ואני יודע שזה אמיתי, שכפו את זה על ראש הממשלה, אבל חבל שהוא לא שמע לעצתי. אמרתי לו באותו יום: אדוני ראש הממשלה, אני במקומך לוקח את המנדט ומחזיר לנשיא. אני לא נותן ידי לממשלה – אני לא מדבר על בסיס פוליטי, שזה בגידה בשותפים שלך, אני מדבר על בסיס ערכי ואידיאולוגי; לא יכול להיות שבמדינת היהודים מחרימים מגזרים שלמים, ובעיקר את המגזרים החלשים. ממשלה שלא מייצגת בתוכה גם את השכבות החלשות אין לה זכות קיום ואין לה גם ברכה. אמרתי אתמול במסיבת עיתונאים, הרי זה נס, איך יכול להיות שראש ממשלה מוותר על שלוש שנים ומפזר את הכנסת ומפטר את השרים? זה סיכון פוליטי לא קטן. אני, כיהודי מאמין, אני מאמין שזעקת העשוקים, זעקת העניים, זעקת השכבות החלשות, עלתה לבורא עולם, לכיסא הכבוד, ובורא עולם שמע את תפילתם, כיוון שאין דרך אחרת להסביר מה שקרה בשנה וחצי האחרונות. מאות אלפים, ובכל שנה נוספו עוד 50,000 עניים, ילדים קטנים, מתחת לקו העוני, בגלל מעשיה של הממשלה הזאת. מה קיבלנו בשנה וחצי האלה? אני זוכר – ואני לא מתכוון לפגוע באופן אישי, להבדיל אולי – אני חושב שזה גם לא מכובד, וגם לי אין שום עניין; אני לא רוקד על הדם של אף אחד, ואני לא בא עכשיו באמת להגיד "אמרנו לכם" ולשמוח לאידו של מישהו אחר. אבל אני לא אשכח, אדוני שר האוצר, לפני שנה או יותר, בתקופה של תקציב המדינה, שנה וחצי, שהוצאתי איזו ברכה, בירכתי אותך על זה שהתחשבת ולא הבאת לחיסול של החינוך החרדי. למחרת בבוקר, לא יודע משום מה, זה היה ערב חג השבועות, יצאת עלי במתקפה נוראה, שאני כאילו עשיתי סיבוב עליך. אז, אדוני שר האוצר, אני אגיד לך מי עשה עליך סיבוב בשנה וחצי האחרונות. עשית ממשלה, הקמת ממשלה, ואדוני שר האוצר, הבית היהודי עשו עליך סיבוב גדול מאוד. הם דאגו באופן יוצא מן הכלל לציבור שלהם. הם דאגו בצורה ממוקדת ביותר. לא עניין אותם כהוא-זה מה שקורה בממשלה ובציבורים אחרים. הם דאגו לציבור שלהם. יכול להיות שצריך לברך אותם על כך – או לא, אני חושב שזה לא נכון. אני חושב שכל מי שהוא שליח ציבור צריך לדאוג לכל הציבור ולא לדאוג רק לציבור שלו. אבל עשו עליך סיבוב יפה מאוד. איווט ליברמן, ישראל ביתנו – עשו עליך סיבוב יפה מאוד. דאגו למגזר העולים. כל תקציב, דאגו לקבל את מה שהם צריכים לקבל. ואתה היחידי שלא דאגת לציבור שלך, אותה ריקי כהן, אותו מעמד הביניים, שהבטחת לו כל כך הרבה, אותה הורדת מחירי דיור. למה גרמת בשנה האחרונה, שמחירי הדיור עלו ב-20%? כולם ציפו, כביכול, לאותו מע"מ אפס שהבטחת להם, ובינתיים לא קרה שום דבר. איפה ה-150,000 דירות להשכרה, שכולנו חיכינו להן? איפה כל הרפורמות – חוץ מאותה חברה ממשלתית חדשה שהקמת בתקציב של 20 מיליון שקל, עוד מנגנון ועוד מקורבים? מה יצא מכל הדברים הללו? עשו עליך סיבוב גדול מאוד, יאיר. לא אני עשיתי עליך את הסיבוב, אחרים עשו עליך את הסיבוב. אבל אני אומר היום, הגיע סוף-סוף הזמן, אדוני השר, הגיע סוף-סוף הזמן שהשיח יפסיק להיות שיח של שנאה. אני אומר, באמת באמונה שלמה, לא כבדיחה: אנחנו לא מחרימים אף אחד, אנחנו לא מדירים אף אחד. כל חברי הכנסת, כל הסיעות שנבחרו בצורה דמוקרטית הם שותפים פוטנציאליים להקמת ממשלה, אבל, כמובן, אנחנו רוצים שהפעם השיח יהיה שיח חברתי. הגיע הזמן אחרי 60 וכמה שנים שמדינת ישראל קיימת, שסוף-סוף הנושא של השכבות החלשות יהיה על השולחן, והן יהיו תנאים להקמת הממשלה. אני שמח שכל כך מהר נקלטו המסרים שהעברנו לפני שבועיים. לפני שבועיים, מעל דוכן הכנסת, אמרתי: יש לי שני תנאי ברזל, שבלעדיהם אנחנו, תנועת ש"ס, לא ניכנס לממשלה; האחד הוא שכר מינימום של 30 שקל לשעה, והשני הוא הורדת המע"מ, למע"מ אפס, על מוצרי יסוד. אני שמח שמהר מאוד, ברוך השם, זכינו ממש – אני אומר, ראש הממשלה אימץ את המסר השני של הורדת המע"מ על מוצרי היסוד למע"מ אפס. <רות קלדרון (יש עתיד):> כמה עולות הבחירות? 3 מיליארד שקל. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – בגללכם – – – <משולם נהרי (ש"ס):> אתם לא יכולים להתרגל למצב החדש. <אריה דרעי (ש"ס):> ואני שמח, חבל שזה נעשה מאוחר – כבר לפני שנתיים הייתה לי פגישה עם ראש הממשלה, פחות משנתיים, ואמרתי לו: למה לא נלך על מע"מ דיפרנציאלי? למה שלא נוריד את המע"מ על מוצרי יסוד? זאת הפעולה הראשונה שהממשלה עושה להורדת יוקר המחיה. יש עוד פעולות אחרות, אבל זאת הפעולה הראשונה. אין לזה הצדקה. למה לקחת מהשכבות החלשות, שהן עיקר הצורכים את החלב הפשוט והלחם הפשוט? למה לקחת מהם 17% על מים, על חשמל? למה? אמר לי: אתה צודק. אמרתי לו: אז מה זה עוזר לי שאני צודק? אתה ראש הממשלה. טוב, ידיו היו כבולות. היה שר אוצר שהעדיף לקחת 3 מיליארד שקל ולעשות מע"מ אפס על דירות. אני לא אומר שזה לא חשוב, אבל אני שואל אתכם, חברי הכנסת, איפה סדר הקדימויות? לתת אוכל, לתת חלב, לתת ביצים, שמן, טיטולים, עוף קפוא ועוד מוצרי יסוד לאלה שאין להם, או קודם כול לדאוג לדיור, שגם כל המקצוענים אומרים שזה לא יוריד – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> קורת גג לא חשוב? <אריה דרעי (ש"ס):> חשוב מאוד, אבל קודם כול, כל המומחים ששמענו אותם – לא שמענו אחד, אחד, שיגיד שהורדת המע"מ לאפס תביא להוזלת הדיור. להפך, אמרו: ייפתח שוק שחור, הקבלנים ייקחו את ההנחה הזאת ולא יקרה שום דבר. ללכת לסכן, שבע שנים, 3 מיליארד שקל לשנה. <ישראל חסון (קדימה):> היה מומחה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> מי? <ישראל חסון (קדימה):> שר האוצר. <אריה דרעי (ש"ס):> טוב, היה. טוב שאמרת בלשון עבר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסכם את הדברים. <אריה דרעי (ש"ס):> גברתי, אני מאוד מעריך – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה על-פי השעון. <אריה דרעי (ש"ס):> כן, אבל כל הדוברים שהיו לפני – ומזכירת הכנסת תעיד – דיברו חמש ועשר דקות אחר כך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני משתדלת ללכת על-פי התקנון, אז בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> אני מבין שקשה לך לשמוע את הביקורת על ראש המפלגה שלך ועל יש עתיד, אבל אין מה לעשות. עוד שתי דקות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה בוחן לב וכליות? <אריה דרעי (ש"ס):> לא, זה טבעי, אני מבין את זה, גם לי היה קשה לשמוע את כל הדברים האלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> אני רוצה לומר, גם בנושא שכר מינימום, 30 שקל לשעה, אני שמח. כל כך מהר שר הכלכלה בנט – אני מבין שהוא אפילו ביטל נסיעה לארצות-הברית, לפורום סבן החשוב, ורץ לחתום היום עם התאחדות התעשיינים, הסוחרים, יחד עם ההסתדרות, על העלאת שכר המינימום ל-5,000 שקלים, בשלוש פעימות. אומנם זה 27 שקל לשעה, זה שלוש פעימות – אנחנו לא ניתן, אנחנו נגדיל את זה ל-30 שקל, כפי שהבטחתי – אבל טוב מאוד, הם נזכרו אחרי שנים. טוב מאוד, שיעשו את זה. זה השיח שאנחנו רוצים שיהיה. מעכשיו והלאה, בעזרת השם, בכל מערכת הבחירות, ובממשלה הבאה שתקום, השיח יהיה שיח חברתי. אנחנו נעלה את חמשת העשירונים התחתונים, נוציא אותם ממעגל העוני. זה יהיה השיח, זאת המשימה; זה פיקוח נפש. שאר הדברים הם חשובים – שיחכו; קודם כול להוציא את העניים ממעגל העוני, אחר כך נדאג לדברים האחרים של מדינת ישראל. לכן אני אומר, עם כל הכאב על כך שהכנסת מתפזרת, שזה לא טוב למשילות, לא טוב לכלכלה, עדיף ללכת לבחירות, כדי לתקן, כיוון שפיקוח נפש וחיי השכבות החלשות וחיי קרוב למיליון ילדים מתחת לקו העוני עדיפים על הממשלה ועל הכנסת הזאת. אני מבקש לתמוך בהצעה שלנו לפזר את הכנסת, ויפה שעה אחת קודם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה לחבר הכנסת דרעי. אני רואה שהשר יעלה להשיב, השר שטייניץ. <סתיו שפיר (העבודה):> שטייניץ, אתה מקבל שעות נוספות על הדבר הזה? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, יש פה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אין פה בלורית. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אין פה בלורית, אבל אני רוצה לומר לך, ברמה האישית, יש עתיד עשתה גם כמה דברים טובים, למרות הביקורת החריפה שהושמעה כאן גם על-ידי ועל-ידי רוב הדוברים. אחד הדברים החיוביים בעיני הוא שאת הגעת לכנסת ואת חברת כנסת מעולה, ואני מאחל לך שגם תגיעי לכנסת הבאה ותמשיכי לשרת את הציבור. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מגיע לה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לשר דרעי אני אגיד – – – <קריאה:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> לשר דרעי אני אגיד רק – – – <אריה דרעי (ש"ס):> חבר הכנסת. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> סליחה, חבר הכנסת דרעי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – שר. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כן, היה שר ואולי יהיה גם בעתיד. חבר הכנסת דרעי – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש עתיד בלי דרעי. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – אני יכול לומר לך רק, השיח צריך להיות כלכלי-חברתי. <אריה דרעי (ש"ס):> מקבל. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כי בלי כלכלה חזקה, אתה גם לא יכול לדאוג לחברה. אם הצמיחה תמשיך לדשדש כך, גם האבטלה – זה תמיד לוקח שנה אחר כך, אבל גם האבטלה חלילה וחס תעלה. <אריה דרעי (ש"ס):> שיהיה חברתי-כלכלי. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> צריכים להיות כלכלה חזקה וטיפול בנושאים החברתיים. דרך אגב, בממשלה הקודמת נעשו המון דברים. מס הכנסה שלילי הוא חיזוק לעובדים החלשים שעובדים אבל מרוויחים 5,000, 6,000 שקל; קיבלו תוספת מהמדינה. מדברים על זה עשרות שנים; עשינו את זה בממשלה הקודמת. חינוך חינם מגיל שלוש; זה עוזר לריקי כהן מחדרה. גם לריקי כהן מעפולה וגם לריקי כהן מחדרה. טיפולי שיניים חינם לילדים – ליצמן כשר הבריאות ואני כשר אוצר החלטנו החלטה תקדימית, עד גיל 14 טיפולי שיניים חינם לכל הילדים במדינת ישראל. זה חברתי. אני לא ראיתי שום דבר חברתי מהסוג הזה בממשלה הנוכחית, ויש עוד הרבה הרבה דברים – נתתי רק כמה דוגמאות. וזה מה שמעיד, חבר הכנסת דרעי, שכלכלה חזקה ביחד עם מדיניות חברתית – אלה שני דברים שאינם מנוגדים, הם הולכים ביחד. הייתה לנו כלכלה חזקה בקדנציה הקודמת והתחלנו גם לטפל בבעיות חברה, עם חינוך חינם מגיל שלוש, עם טיפולי שיניים חינם לילדים, עם מס הכנסה שלילי, שמחזק את העובדים החלשים. ולכן שני הדברים הללו צריכים – חייבים, חייבים ללכת ביחד. הממשלה לא מתנגדת להצעת החוק הזו לפיזור הכנסת וגם לא לכל הבאות אחריה. הגיע הזמן שאני גם אוכל קצת לנוח או לשתות ולאכול משהו. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לשר שטייניץ. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. חברי כנסת, בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הצעת החוק עברה. 20 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה ראשונה לוועדת הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נעבור להודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 3) (הסכם קדם-נישואין), התשע"ה–2014; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 13) (מס' 3) (תנאי להשתתפות בפעילות מטעם המשרד לאזרחים ותיקים), התשע"ה–2014; הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון), התשע"ה–2014. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 160), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה למזכירה. אומנם הכנסת מתפזרת, אבל אין שר במליאה, ואנחנו מחויבים לשמור על התקנון. הנה, נכנס שר. תודה רבה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2918/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי הכנסת. הנך מוזמן להציג את החוק. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, כאשר ממשלה נופלת אחרי שנתיים, סימן שהיא נכשלה. כאשר ראש ממשלה לא יכול להחזיק ממשלה יותר משנתיים, סימן שהוא נכשל. אם מחפשים את סיבות הכישלון, לא צריך לראות רק את הוויכוחים הקנטרניים שהיו בממשלה בשבועות האחרונים, שהביאו באופן ישיר לנפילת הממשלה, אלא לראות את התמונה הכוללת, שבה, לדעתי, הסיבה העיקרית לנפילת ממשלת נתניהו היא הכישלון שלו ושל ממשלתו במלחמה על עזה. <באסל גטאס (בל"ד):> אין שר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו קראנו לשר. <דב חנין (חד"ש):> אז שידבר לא על-חשבון הזמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> במלחמה על עזה, כל המטרות שהציבו נתניהו, יעלון וגנץ והשרים והממשלה, לא הושגו; היה כישלון. כל הסקרים שנעשו בקרב הציבור בארץ הצביעו על כך שהרוב המכריע של הציבור אמר שישראל לא ניצחה במלחמה. וכאשר כוח אדיר כמו ישראל, עם הצבא החמישי בחוזקו בעולם, לא מצליח להשיג את מטרותיו באזור שנתון במצור, באזור שמצבו קשה ביותר, באזור שנתון למניעת תנועה, מבודד מהעולם החיצוני, כמו רצועת-עזה – אז זה כישלון אדיר. אני רק עושה מבחן פשוט לעניין הזה, ואני מציע לכולם לחשוב את הדבר הבא: נניח, חס וחלילה, שנתניהו היה מצליח במלחמתו על עזה; האם ממשלתו הייתה נופלת? ממשלתו לא הייתה נופלת, ודאי שלא. ויש כאן מוסר השכל: כאשר אהוד אולמרט נכשל במלחמתו נגד לבנון, ממשלתו נפלה. הוא הלך; גם שר הביטחון שלו, עמיר פרץ, הלך, וגם דן חלוץ, הרמטכ"ל, הלך. וגם כאן נתניהו הלך. ואני חושב שיש סיכוי גדול מאוד שהוא לא יחזור. כלומר, כל הדיבורים על כך שהבחירות מוכרעות ונתניהו יהיה ראש הממשלה הבא הם לא נכונים, לדעתי. הדבר שצריך להיאמר: טוב שהלכה הממשלה הזאת. טוב שנפל נתניהו. ממשלתו בנתה יותר התנחלויות, ממשלתו הרסה אלפי בתים בנגב, הוא תמך בחקיקה גזענית נגד הציבור הערבי והשתמש בשפת איומים חסרת תקדים נגד הציבור הערבי: תישלל אזרחותו של מי שלא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית; ככה הוא אמר. הוא גם תמך בחוק הלאום, ואפילו הוציא חוק לאום משלו, שיביא רשמית לשני סוגים של אזרחים: אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'. זה המצב היום, אבל הוא רוצה להפוך את זה לחוק. אנחנו, גברתי היושבת-ראש, ראינו איך הממשלה הזאת מנסה לפגוע בייצוג של הציבור הערבי בכנסת על-ידי חוק של העלאת אחוז החסימה. ולא צריך להיות מתמטיקאי גדול ולחשב ולראות שהמפלגות שנפגעות מחקיקה כזאת הן המפלגות הערביות. המחשבה של ליברמן, של נתניהו ושל אחרים הייתה שהעלאת אחוז החסימה תקטין את הייצוג הערבי בכנסת, ואז ישיגו שתי מטרות: האחת, קודם כול יהיו פחות ערבים, וזה יספק את יצר הגזענות שלהם; דבר שני, זה יביא לשלטון נצח של הימין, כי עם פחות נציגים ערבים, הימין יהיה לו רוב אבסולוטי לזמן ארוך, וזה יספק את האופורטוניזם הפוליטי שלהם. אנחנו החלטנו להפוך את זה לבומרנג. אני פועל מזה חודשים – גם מפלגתי וגם אחרים – בניסיון לאחד את השורות ולרוץ ברשימה אחת. זו דרישת הציבור הערבי; כל הציבור הערבי תומך בכך; אנשים מאוד רוצים בזה, ואנחנו, כהנהגה פוליטית, נענים לרחשי לבו של הציבור. ואני מאוד מאוד אופטימי שנוכל לרוץ ברשימה אחת. מי שלא רצה 11 חברי כנסת ערבים בכנסת יקבל 15 חברי כנסת, וזה בוודאי יגדיל את הגוש החוסם נגד שלטון הימין, נגד בנימין נתניהו. אני, ברשותך, גברתי היושבת-ראש, רוצה להגיד כמה מילים בשפה הערבית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אשמח לתרגום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה מה שאמרתי, בערך. תרגמתי. התרגום היה קודם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הקדמת מועד הבחירות היא הוכחה לכישלונה של ממשלת נתניהו. קיום הבחירות לאחר שנתיים הוא הוכחה לכך שהממשלה נכשלה ושראש הממשלה נכשל. מהי סיבת הכישלון? הסיבה אינה נעוצה בדיונים שהתנהלו לאחרונה בין הצדדים המרכיבים את הממשלה. הסיבה המרכזית היא כישלון התוקפנות על עזה. שוו בנפשכם, לו הייתה התוקפנות בעזה מצליחה, חס וחלילה, נתניהו היה נשאר – – –) <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה יכול – – –? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה בדיוק מה שאמרתי בעברית. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא אמר את זה בעברית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> (– – – שוו בנפשכם, לו הייתה התוקפנות בעזה מצליחה, חס וחלילה, נתניהו היה נשאר לבטח ראש הממשלה.) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק אבהיר שלפי התקנון מותר לו לדבר בשפה הערבית. זו השפה היחידה שחבר כנסת מורשה לדבר בה בלי לקבל את אישור הכנסת. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> הוא אמר את זה בעברית – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא פונה לציבור בוחריו, הקמפיין התחיל. אתה צריך להיות זהיר, אתה יודע, תעמולת בחירות. בבקשה, זחאלקה. הזמן. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא עושים תעמולת בחירות מעל במת הכנסת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא אמר שהוא יתרגם את דבריו וזו לא תעמולת בחירות. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> זה נשמע כמו תעמולת בחירות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מכבדת, אני נותנת ככה, אני לא מפריעה, ואתה מספיק הגון וישר בשביל לא לעשות פה תעמולת בחירות בניגוד לחוק. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל מה עושים בכנסת – – –? <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא תעמולת בחירות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברת הכנסת רוזין, יש חוקים. אם את רוצה לצאת נגד החוק – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – הרי את, בשם מדינת ישראל – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> איזה שטויות, מה את מקשקשת? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – מדינת ישראל, לא עושים תעמולת בחירות עכשיו לציבור הרחב. תודה. להמשיך. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי לא מכירה את החוק. מותר לי להגיד בדיוק כמו שדיברו אחרים. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא להפריע לו בבקשה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> זו תעמולת בחירות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לקחת דקה וחצי מזמני, אני רוצה אותן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נותרו לך דקה ועשר שניות. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, גברתי, אני דיברתי, את גזלת מזמני, כי את התערבת בדברי. אני יכול להגיב, ואני יכול לעשות תעמולת בחירות. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא, אתה לא יכול לעשות תעמולת בחירות מהדוכן של הכנסת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה. לסכם בבקשה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> הוא עושה כאן תעמולת בחירות, זה לא מקובל – זה לא מקובל; הוא מצהיר את זה מעל בימת הכנסת, ואת מאפשרת לו לעשות את זה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כישלון התוקפנות בעזה – מועד הבחירות הוקדם לאחר שהעלו את אחוז החסימה. היה רצון להנחיל מכה ניצחת לייצוג הערבי. אני מבטיח לכולם, לכלל הציבור הערבי ולכל אדם דמוקרטי במדינה הזאת שאנו נעשה כל מאמץ לאחד את שורותינו ולהשתתף בבחירות ברשימה משותפת אחת לבל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש. נעשה זאת כדי לזכות בייצוג גדול יותר בבחירות הבאות. מי שלא רצה 11 חברי כנסת בכנסת הזאת, יקבל 15 חברי כנסת בבחירות הבאות.) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. אני מבקשת לסיים. רק לסכם בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו קוראים לרשימה משותפת, לאחדות מול הקיטוב הפוליטי והעדתי, רשימה משותפת כדי שנוכל לאחד את שורותינו אל מול הגזענות; רשימה משותפת שתמיד נרוץ בה כולנו בבחירות, כדי להגדיל את הייצוג הערבי בכנסת ולהוות כוח מול הגזענות והגזענים. תודה לכם.) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. האם נמצא כאן שר שרוצה להשיב בשם הממשלה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – מה קורה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תשעה חברי הכנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. אני מבקשת להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת זהבה גלאון, מה הצבעתך? <זהבה גלאון (מרצ):> בעד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בעד הצעת החוק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני בעד, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לפרוטוקול, אני רוצה להוסיף גם את אחמד טיבי, בעד החוק, וחבר הכנסת דוד רותם בעד החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי, אני רוצה להעיר הערה. לא מקובל – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סליחה, תעירי לי ברגע שאני ארד, חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, זה רלוונטי. לא מצלצלים וישר מצביעים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני לא אחראית לצלצול, לכן אני אומרת שעדיף שתפני למזכירה – לסגן מזכירת כנסת. אני לא אחראית לצלצולים – אפשר להעניק פעמון למי שצריך. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל מצלצלים כל הזמן להגיע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל זה לא רלוונטי, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אני לא יודעת ששר לא עונה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל, חברת הכנסת גלאון, זה עניינים פרוצדורליים שלא קשורים למהלך – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת לפנות לסגן המזכירה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – זה מהותי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, אני אומרת שמי שאמור לפתור את זה – אם אתן רוצות לדבר, זה בסדר, אבל אם אתן רוצות פתרון, צריך לפנות למי שאחראי לצלצול ולהגיד לו על הבעייתיות. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> את אחראית, את היושבת-ראש. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2919/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת. גם הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. חברת הכנסת רוזין, אורך רוח, אני רואה שכל פעם שאני עולה יש לך איזה נטייה לעשות רעש, אבל בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> פנינה, את חושבת שהכול אישי כלפייך, אבל זה לא, יש דברים ענייניים – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הפוליטי הוא האישי והאישי הוא הפוליטי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, הגברת זהבה גלאון, חברת הכנסת, אני מעוניין שתקשיבי לי. <זהבה גלאון (מרצ):> בוא נגיד שאני אקשיב לך כמו שהקשבת לי כשדיברת עם שר האוצר כשדיברתי, מה לעשות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כאשר שר האוצר התפטר, הוא ניגש אלי, אני חייב – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ממש, שר האוצר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני הקשבתי לך 27 שנים, זהבה, ואת לא – 27 שנים. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, טוב שהממשלה הזאת נופלת. טוב שהממשלה הזאת קיצרה את החיים שלה עצמה. היא הייתה אנדרוגינוס המורכב מאנשים בעלי השקפות שונות, שהתכנסו למכנה משותף נמוך, מסוכן, יהיר, קיצוני, בנושאי ביטחון; בלמה כל אפשרות של התקדמות מדינית, דחפה לגל של חקיקה גזענית נגד הציבור הערבי, פגעה בשכבות החלשות, בפריפריה, ביישובים הערביים – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איפה יש עניים בפריפריה במגזר הערבי? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ונתנה פתחון פה לגזענים כמו חבר הכנסת רותם, שמעיר: איפה יש עניים בפריפריה של ערבים? 60% מהילדים הערבים הם מתחת קו העוני. ברשימת היישובים בעלי שיעור האבטלה הגבוה ביותר, 20 היישובים הראשונים הם ערביים. שיעור האבטלה בחלק מהיישובים עולה על 25%-20%. ולכן אני אומר שהממשלה הזאת הייתה ממשלה מסוכנת, שהונהגה על-ידי ראש ממשלה מסוכן, וסכנתו נגלתה לעיני כול בשבועות האחרונים; הוא התחיל להתלהם ולדבר כמו אחרון העסקנים. הוא התחיל אפילו להתחרות עם חברת הכנסת מירי רגב. אתה מסתכל על ביבי נתניהו, ורואה את הדמות של מירי רגב, עם הדגל, יוצאת מתוכו אל קדמת הבמה, כאילו ביבי ומירי, מירי וביבי – מי יותר מתלהם. היא אמרה – שבועת אמונים למדינת היהודית? הוא כבר לא היה שם: הוא יגיד – אם לא מוצא חן בעיניכם, אלה שמפגינים, תלכו מפה, תלכו לעזה. יריב לוין ביקש להסיר ולבטל את התושבות של תושבים מירושלים המזרחית – הוא לא עוצר שם. הוא מבקש לבטל את האזרחות של אזרחי ישראל הערבים שמפגינים בגלל הזעם שלנו על ההוצאה להורג של ח'יר א-דין חמדאן בכפר-כנא. אפילו יצחק שמיר לא התלהם כמו שביבי התלהם לאחרונה. אווירת הבחירות? אנחנו הקורבן של אווירת הבחירות. הדמוקרטיה היא קורבן של אווירת הבחירות. השמאל הוא קורבן של אווירת הבחירות. האם הכול מוצדק כדי לשמור על הכיסא של ראש הממשלה? הממשלה הזאת לא נפלה על דברים מהותיים. היא לא נפלה על ענייני שלום ומלחמה; היא לא נפלה על ענייני כלכלה ופריפריה וחברה ורווחה; היא לא נפלה על יחסי יהודים–ערבים. היא נפלה על אגו, על הישרדות פוליטית. זאת הייתה ממשלת הכישלון הטוטלי. כאשר ראש ממשלה מבקש, באמצעות חוק הלאום, לבטל את הערך של דמוקרטיה, והוא מחק את המילה "שוויון", זה מחזק את מה שאמרנו, מאשרר את מה שאמרנו כל השנים, שהביטוי "יהודית ודמוקרטית" זה אוקסימורון. אי-אפשר ששניהם ילכו יחד. אמרתם לנו שזה אותו דבר, אמרנו שזה דבר והיפוכו; בא בנימין נתניהו והוכיח שאני צודק. ולכן אני אומר גם לו וגם לך, רותם, ולאלכס מילר, שהיה פה ואמר לנו: אם לא מוצא חן בעיניכם, תלכו מפה. זה מה שהוא אמר – א. מאוד לא מוצא חן בעיני. לא רק שאני לא רוצה ללכת מפה; זאת המולדת שלנו. זאת האדמה שלנו. האדמה מאכילה את בניה. מה היא מאכילה אותם? זעתר, חוביזה, עילט. לא גפילטע פיש. האדמה מאכילה גפילטע פיש? מאכילה זעתר, חוביזה. <תמר זנדברג (מרצ):> לא לצחוק על אשכנזים. אל תסתבך עם העדה. תיזהר, אחמד. <קריאה:> אל תתחיל עם האשכנזים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה יודע מה זה עילט? אתה לא יודע. רותם, אתה יודע מה זה עילט, מה זה חוביזה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אכלתי חוביזה לפניך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה יודע איך ילד כמוני כשהיה בכיתה ו' וז' – – <היו"ר נחמן שי:> חוביזה הוא אכל. חוביזה אנחנו אכלנו גם כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – עולה להר כדי לצוד חוגלות ולקטוף זעתר "ברי". אתם יודעים? אתם לא יודעים מה זה. הקשר שלכם לרגבי האדמה הוא הקשר שלך – אני מדבר על רותם – אל אדמה שאתה שדדת בהתנחלויות. זה הקשר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ואלכס מילר, שמטיף לנו מוסר, למה אתם נשארים פה – הרי הוא יודע שיצאנו מתוך האדמה הזאת. (אומר בערבית: יצאנו. האדמה הזאת היא אדמתנו. יצאנו ממנה.) אנחנו לא עוזבים בגלל מילקי, כמו שאמרתי לכם. מילקי הוא לא סיבה כדי לעזוב את המולדת, כמו שאתם עושים. לא מילקי. אצלנו יש לאבנה, אנחנו מסתפקים בלאבנה (אומר בערבית: נכון?). ולמרות הדיכוי ולמרות האפליה – (אומר בערבית: אנו נאחזים בעקשנות באדמה הזאת ולא במקרה.). <נסים זאב (ש"ס):> הנה, מדינת פלסטין עכשיו פה. אתה לא ברמאללה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה אתה אומר את זה? <נסים זאב (ש"ס):> דבר בעברית. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל אתה מבין ערבית, לא? כמו כל – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז אל תבין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (אומר בערבית: נמשיך בערבית, אתה מבין ערבית. טוב, מאיפה אתה? נכון שאתה – מפני שאתה פליט מעיראק, נכון?) <נסים זאב (ש"ס):> אַיוַא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (אומר בערבית: אתה כבר לא מבין ערבית?) <נסים זאב (ש"ס):> לָא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מנין אתה – – – <נסים זאב (ש"ס):> (אומר בערבית: מהערבית שלך.) <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מה דעתך לשוב אל המולדת שלך? כל הפליטים שבים למולדת שלהם. הפלסטינים שבים למולדת שלהם מפני שהם פליטים. אלה שבחוץ, ואתה מפני שאתה פליט. המושג פליט משמעו שאתה צריך לשוב לחוץ, לעיראק. אתה תלך לעיראק והפלסטינים יחזרו לירושלים או לחיפה או ליפו.) <נסים זאב (ש"ס):> – – – רמאללה. היית עוזרו של ערפאת. לך לשם בחזרה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני נהנה כל פעם (אומר בערבית: אני נהנה. לוקחים אותי במהירות מעזה, מרמאללה. זו לא קללה.). אתה יודע שאני נהנה להיות שם. <נסים זאב (ש"ס):> אני יודע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גם שם, גם ברמאללה, גם ביפו, בכל מקום. אני אוהב להיות שם. זאת המולדת שלי. <נסים זאב (ש"ס):> בפרלמנט, בפרלמנט, בפרלמנט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זאת המולדת שלי. אני לא שדדתי אדמה מאף אחד. אני לא הגעתי לכאן, לא במטוס ולא בספינה. <זאב אלקין (הליכוד):> אתה רק יעצת ליאסר ערפאת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני גאה שיעצתי לו. אני גאה. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (אומר בערבית: אני גאה שהייתי יועצו של יאסר ערפאת.) מה, אתם לא מבינים את זה? כמה פעמים אני צריך לשנן את זה עד שאתם תבינו? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא נבין את זה אף פעם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני לפחות, אני לפחות – – – <נסים זאב (ש"ס):> את השנאה שלך למדינת ישראל אי-אפשר להבין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> השנאה שלי היא לכיבוש. התיעוב שלי הוא לכיבוש. <נסים זאב (ש"ס):> השנאה שלך, כן. אתה, שתומך בשהידים. אתה – – – את השהידים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> התיעוב שלי הוא לכיבוש. תקשיב טוב. <נסים זאב (ש"ס):> אתה חי ממדינת ישראל, ויורק עליה כל יום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תקשיב טוב. זה גשם, זאת לא יריקה. תקשיב טוב. <קריאה:> תירגע. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תשאיר משהו לכנסת הבאה. תשאיר משהו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אלברט איינשטיין – אתה מכיר אותו – – – <נסים זאב (ש"ס):> חבר שלך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אמר ששני דברים הם אין-סופיים: היקום והטיפשות. לגבי היקום, הוא היה בטוח. תגיד, יש היכרות אישית בין אלברט איינשטיין לבינך? הוא הכיר אותך באופן אישי? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לגבי הטיפשות הוא התייחס אליך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן, אני רוצה לומר לך – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לגבי הטיפשות, הוא התייחס אליך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן – אני מציע לך להיות קצת יותר צנוע כאשר אתה מדבר על – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אחמד, אני מציע לך לא לסבך את איינשטיין – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מציע לך להיות יותר צנוע. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הם מפריעים לי. <היו"ר נחמן שי:> אל תבקש את הגנתי, כי אתה מזמין את זה בדברים שלך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סליחה. אני, מותר לי להגיד מה שאני רוצה. כשהם מפריעים לי, הם מפריעים לי. <היו"ר נחמן שי:> לא, אבל אם אתה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> זה זמני בלבד. זמני בלבד. <נסים זאב (ש"ס):> – – – זה חלק מההצגה שלו. <קריאה:> הוא כותב ביד שמאל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא אומר לי, זאב אלקין: זמני. הימים בינינו – אתה מתנחל, הוא מתנחל, הוא מתנחל. ימים יגידו. <זאב אלקין (הליכוד):> לדעתך גם נחמן מתנחל, לכן זה לא משנה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ימים יגידו. ימים יגידו. אגב – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת טיבי, רק זמנך – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כמה נשאר לי? שלוש דקות? <היו"ר נחמן שי:> עוד דקה, דקה בונוס. <קריאה:> חבר הכנסת טיבי, אני מבין – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תקשיב טוב. אתם חסמתם אפשרות של הקמת שתי מדינות, ולכן כנראה אנחנו הולכים לכיוון של מדינה אחת, אבל התחנה למדינה האחת תהיה העמקת האפרטהייד. אתם מובילים לדבר הזה. אתה יודע מה? אתה אומר שאנחנו מחריבים את ישראל, שונאים את ישראל. אנחנו לא צריכים לעשות את זה; נתניהו והחבורה הזאת עושים את זה טוב מאוד. אתם החרבתם כל חלקה. תראו את היחסים שלכם עם אירופה, עם נשיא ארצות-הברית. יהדות ארצות-הברית הוציאה הודעה נגדכם בגלל חוק הלאום. תראו מה אתם עושים לפריפריה. היחס שלכם אל האוכלוסייה הערבית. אתם חושבים שבאמצעות ביטוח לאומי או תעודה כחולה אתם יכולים לבטל זהות לאומית. אתם רוצים שערבים ידוכאו, יופלו לרעה ויגידו תודה. איזה יחס אדנותי ומתנשא זה? זה יחס שראוי לבוז, לחוסר כבוד. <זאב אלקין (הליכוד):> אחמד, אני חייב להגיד שמניסיוני אתה חבר הכנסת הכי מדוכא בכנסת. לא ראיתי חבר כנסת שדוכא בכנסת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תקשיב טוב. אתה ביקרת בשני יישובים, ערבי ויהודי, האחד ליד השני? אתה ראית מה ההבדל בין טייבה לכפר-סבא? ראית את ההבדל בין ואדי-עארה לבין חדרה? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – זו הסיבה – – – כשתתחיל לעשות את העבודה שלך – – – אולי זה ישתנה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה ראית מה ההבדל בין היישובים היהודיים לבין היישובים הערביים? <זאב אלקין (הליכוד):> כשתטפל במה שיש שם – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא – – – ראש הממשלה. <זאב אלקין (הליכוד):> כשתפסיק לייעץ – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא – – – יושב-ראש הקואליציה. אתה יושב-ראש הקואליציה. <זאב אלקין (הליכוד):> כשתפסיק לדאוג לתושבי פלסטין ותדאג לתושבי טייבה, אולי זה ישתנה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אנחנו כל הזמן מציעים הצעות חברתיות, כלכליות, לגבי הציבור שלנו. אתם מפילים את זה. מי הפיל הצעה לגבי כיתות לימוד, לא אתם? מי הפיל את ההצעה לגבי תשתיות בכפרים הלא-מוכרים, לא אתם? מה זה, זה ממשלת אוסטרליה? לא אתם? אני, על כל פנים, אדוני ראש הממשלה – ובזה אני אסיים – ראש הממשלה דיבר על מדינת הלאום היהודי. (אומר בערבית: מדינת העם היהודי, אחי, אין לה גבולות?) למדינה יש גבולות, חבר הכנסת אלקין? מישהו יכול לצייר לי – הנה, עט ונייר. (אומר בערבית: ציירו לי את גבולות מדינת ישראל) תציירו לי את הגבולות של מדינת ישראל. אם יש שר פה, (אומר בערבית: שר הביטחון), השר לביטחון פנים, הוא יכול לצייר את הגבולות של מדינת ישראל? בנימין נתניהו? וינו? (איפה הוא?) איננו. (אומר בערבית: מה אתה אומר, בנימין נתניהו, אתה יכול לומר לנו איפה גבולות מדינת ישראל?) נסים זאב, תוכל להגיד לי איפה הגבולות של מדינת ישראל? <נסים זאב (ש"ס):> אם הייתי יודע לצייר – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מישהו יודע איפה הגבולות? <נסים זאב (ש"ס):> אם הייתי יודע לצייר, הייתי מצייר אותך בתוך המפה, איפה אתה צריך להיות במפה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> (אומר בערבית: איפה הגבולות?) <היו"ר נחמן שי:> תודה לך, חבר הכנסת טיבי. תודה רבה. זה היה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תכריעו איפה הגבולות, ותפסיקו להטיף לנו מוסר, במיוחד (אומר בערבית: לבעלי האדמה. זו אדמתנו, אדמת אבותינו, האדמה שניתנה לנו, אדמת הג'יהאד). <נסים זאב (ש"ס):> (אומר בערבית: איוא, זו הססמה שלכם כל הזמן.) <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אַיוַא, זו הססמה שלכם כל הזמן. <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה לך. הבמה פתוחה לתשובת הממשלה, אבל אני לא רואה את השר שטייניץ, שהתמחה היום במתן תשובות – – – <עמרם מצנע (התנועה):> חס וחלילה. <היו"ר נחמן שי:> חס וחלילה – כבר שמענו אותו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן אני קורא לבחירות מוקדמות, אגב. <היו"ר נחמן שי:> "ולכן אני קורא לבחירות מוקדמות", אומר חבר הכנסת טיבי. בהיעדר חברנו השר שטייניץ, אנחנו ניגש להצבעה. אנחנו נצביע בעד או נגד הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014. בבקשה, חברים. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> גם ההצבעה הזאת הסתיימה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה מוכיח שכל מה שאמרתי נכון. <היו"ר נחמן שי:> 18 חברים בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע. הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, כהצעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי וחברים נוספים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רע"ם-תע"ל. <היו"ר נחמן שי:> אחמד טיבי, טלב אבו עראר, אברהים צרצור ומסעוד גנאים – ארבעה חברי כנסת ביקשו, הזכרתי את ארבעתם. ואנחנו נעביר את הצעת החוק הזאת לוועדת הכנסת. תודה רבה לכולם. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נחמן שי:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות היושב-ראש, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2921/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת שאול מופז) <היו"ר נחמן שי:> הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, והיוזם הוא חבר הכנסת שאול מופז. בבקשה, חבר הכנסת מופז, לרשותך עשר דקות. לא להפריע. בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת החליטה נכון. אלה ימי פומפיי האחרונים של ממשלת נתניהו השלישית, סוף עידן קיסרות נתניהו, ואני מאמין שכשם שכנסת ישראל החליטה, כך גם הציבור בישראל. אתמול האשים ראש הממשלה את הציבור בישראל שלא העניק לו מספיק מנדטים בשביל למשול. ובכן, אני זיהיתי על פניו של ראש הממשלה, ביום שהייתה פה ההצבעה על העיתון הידוע, שהוא נדהם מהתוצאות, וגמלה בו ההחלטה לבחור לו ממשלה אחרת. זה לא הפוטש שהוא מספר עליו, זה לא הבעיות והקלקולים לכאורה בתוך ממשלתו, אלא ההחלטה האישית שלו ללכת עם ממשלה אחרת. אין לו, לראש הממשלה – ולממשלה שהוא עמד בראשה במשך שנה וחצי – ולו הישג אחד שהוא יכול להצביע עליו שאכן זה הישגה של ממשלת נתניהו השלישית. אף הישג. יתרה מזאת, הוא הצעיד את מדינת ישראל לאחור בכל תחומי החיים שלנו, אבל בכולם, והוא הקפיד להסיג לאחור את מדינת ישראל בכל תחום ותחום. העוני גדל, ואנחנו ממשיכים להוביל – מדינת ישראל ממשיכה להוביל בראש מצעד המדינות העניות שבהן שיעור העוני עולה משנה לשנה. אין על זה ויכוח. בה בשעה, הקפידה הממשלה הזאת, והקפיד נתניהו, שגם יוקר המחיה יעלה בהתאם. לא נעשה ולו צעד אחד על מנת לפתור את בעיית יוקר המחיה במדינת ישראל. ובמקביל, ובאותה העת, לא נמצא פתרון, הוא לא הצליח לקדם ולו בצעד אחד את פתרון אחת הבעיות הלאומיות שמציקות לזוגות הצעירים ולמשפחות הצעירות במדינת ישראל, והיא סוגיית הדיור. גם כאן, ערב-רב של מלל ושל דיבורים, ואין מעשה אחד, ולו אחד, בתחום של הדיור בישראל. המערכת הבין-לאומית פחות מאמינה לנתניהו ולממשלתו. יותר ויותר מדינות רומזות לנו ואומרות בריש גלי כי ישראל שרפה את כל הגשרים, ואין אמון, ועל כן מתקבלות החלטות באשר לתהליכים ולהכרה במדינה פלסטינית. והגדיל נתניהו לעשות במציאת כל תירוץ אפשרי וכל מהלך אפשרי וכל נאום אפשרי על מנת לדחות את התהליך המתבקש ואת התקווה המתבקשת ללכת לתהליך של שלום ולמדיניות של משא-ומתן בין שני העמים. כל תירוץ אפשרי. ובראש המערכת הזאת עמד עד לא מזמן, ועומד גם בימים אלה לבחירה, ראש ממשלה שהצליח לפגוע בקשרים האסטרטגיים החשובים ביותר של מדינת ישראל עם בעלת-הברית הגדולה ביותר שלה, היא ארצות-הברית של אמריקה. גם כאשר הוא נקט מדיניות לא נכונה מול ארצות-הברית, היא עמדה לימיננו ברגעים הקשים של "צוק איתן"; כאשר הוא התנהל בקבינט מפולג ומסוכסך במערכה חשובה לישראל ורוקן את מלאי התחמושת, עמדה ארצות-הברית לימיננו וסייעה לנו ברגעים הקשים הללו. אבל יותר מכול, נתניהו התגאה ביכולת שלו להיות חזק מול ה"חמאס", להיות חזק מול הטרור, ובואו נראה כיצד הוא התנהל במערכה האחרונה אל מול ה"חמאס" ברצועת-עזה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נתניהו התגלה במערכה האחרונה כחלש מול ה"חמאס", כחלש מול הטרור. הססנות, חוסר נחישות וגמגום הם שהובילו לתוצאה שיש בה הרבה מאוד סימני שאלה: מה הושג במערכה האחרונה מול ה"חמאס"? איננו יכולים לדבר כאן על הפרטים, אבל יושב כאן ידידי השר אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, והוא יודע עד כמה המערכה הזאת הייתה מבולבלת, לא מאורגנת, לא חד-משמעית. תכננו מערכה אחת לשבעה, שמונה ימים, וסיימו מערכה אחרת לאחר 51 יום, עם מחיר קשה מאוד בחיי אדם, בלוחמים; התשה לאזרחי מדינת ישראל, נזק כלכלי כבד, ולבסוף, סימן שאלה: האם ישראל החזקה, הריבונית, היהודית, המנצחת תמיד, לא ידעה כיצד להתמודד מול ארגון טרור כמו ה"חמאס"? האם זה נתניהו החזק מול הטרור? המבצע הזה הסיר כל ספק באשר ליכולתו של נתניהו להיות חזק מול הטרור, להיות חזק מול ה"חמאס". הוא התגלה חלש מול ה"חמאס" וללא יכולת לקבל הכרעה. 12 הפסקות אש – זה חוסר נחישות בלחימה נגד הטרור. ובאשר לעתיד, ימי פומפיי האחרונים יש בהם גם תקווה; יש תקווה שבתום עידן נתניהו יקום כאן המרכז השפוי, הלגיטימי, הציוני, ויאמר: רבותי, אנחנו הולכים לדרך חדשה, ולשם אנחנו צריכים ללכת, ומשם אנחנו צריכים לשדר את התקווה למדינת ישראל. יש אפשרות אחרת, יש דרך אחרת: נהיה נחושים וחזקים מול אויבינו מסביב, אבל בה בעת גם ניתן יד לשלום, ניתן יד להסדרים, כי כל הבעיות של מדינת ישראל, מרביתן קשורות האחת לשנייה. הנושאים הביטחוניים, והנושאים הכלכליים, והנושאים החברתיים, הם כולם קשורים זה לזה. אם יהיו לנו האומץ והיכולת לעשות תהליך ובה בשעה לגלות הרתעה ונחישות מול האויבים שלנו, נדע להביא בשורה, גם כלכלית וגם חברתית, לאזרחי ישראל. אומר עוד דבר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמי שנלחם בארבע מלחמות והשתתף בשתי אינתיפאדות, אני רוצה לומר לכם שהביטחון החזק ביותר, המשמעותי ביותר, שישראל יכולה להשיג, הוא דרך הסכמי שלום. גם הצבא החזק ביותר בעולם לא יכול להעניק ביטחון שהסדר שלום יכול להעניק. ולכן, בעודנו שוקדים על ביטחון ישראל ועל ביצורה של ישראל, ועל מתן ביטחון לאזרחי ישראל, נעשה נכון וטוב אם נשדר מהבית הזה שיש אפשרות אחרת – להוביל לתהליך ולהגיע להסדר שמעניק יותר ביטחון מכל עוצמה צבאית ומכל הרתעה צבאית. את זה לא ידע לעשות נתניהו; את זה הוא לא ידע לעשות בעתיד, ולכן, סוף תקופת כהונתו השלישית והאחרונה, יש בה גם מסר של תקווה, שהמרכז הישראלי השפוי, האחראי והמתון יהיה חזק, נחוש להשיג את שני הדברים יחד: גם ביטחון וגם שלום, שיובילו גם לשגשוג כלכלי ולשיפור חברתי במדינת ישראל, לכל אזרחיה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת מופז. אני רואה שוב ששולחן הממשלה, להוציא את השר אהרונוביץ – לא מתכוון להשיב, אז אנחנו נעבור להצבעה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> נגמרו ה"ריקי כהנים". <היו"ר נחמן שי:> כל ה"כהנים" קיבלו תשובות היום. הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, יוזם חבר הכנסת שאול מופז – אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד הצעתו של חבר הכנסת מופז – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק הועברה לוועדת הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014> [הצעת חוק פ/2920/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> חברים וחברות, אנחנו עוברים להצעת חוק פ/2920/19, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הלוואות ומימון), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת. הוועדה המוסמכת לדון בכך היא ועדת החוקה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. הנמקה מהצד, בבקשה. <זאב אלקין (הליכוד):> כפי שאתם רואים, מבחינתי מספיק מהצד. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מדובר על הצעת חוק שהונחה על-ידי כל ראשי הסיעות בכנסת, ובחלק מהמקרים אפילו ראשי מפלגות, והיא עוסקת במימון מפלגות – הלוואות ומימון. מטרת הצעת החוק היא לחזק את יכולתן של מפלגות לממש את ייעודן ואת שליחותן הציבורית במהלך התמודדות בבחירות. זה לא סוד שמפלגות הן אבן היסוד שעליה נשען המשטר הפרלמנטרי בישראל, וכדי לעזור למפלגות לבסס את עצמאותן המימונית, הצעת חוק זו מבקשת להפחית את תלותן במערכת הבנקאית. חשוב להדגיש כי הצעה זו איננה מטילה נטל תקציבי נוסף על הקופה הציבורית, וכל עניינה הוא בפריסה שונה של תקציב המימון הקיים. בשנים שחלפו חל גידול ריאלי עצום בהיקף ההוצאות הנדרשות לניהול קמפיין בחירות ולהתנהלות שוטפת: ייקור שירותי תעמולה הניתנים למפלגות, חוסר יכולת לגייס פעילים בהתנדבות, התווספות פלטפורמות תעמולה במדיה החדשה, עלייה משמעותית בשיעור שכר המינימום וגידול האוכלוסין. על כן, מימון המפלגות הקיים אינו יכול לשאת על כתפיו את היקף ההוצאות הנדרשות לשם ניהול קמפיין בחירות סביר, ובשל כך המפלגות מתקשות למלא את ייעודן, שכאמור הוא חיוני וקריטי לקיומו של משטר דמוקרטי. בשל הסיבות המפורטות לעיל פיתחו המפלגות תלות מסוכנת ברצונם הטוב של הבנקים. על הסכנה שבתלות המפלגות באשראי הבנקאי עמד מבקר המדינה בדין-וחשבון על תוצאות ביקורת החשבונות השוטפים של הסיעות בכנסת השמונה-עשרה; שלא לדבר על כך שלפעמים התלות הזאת של המפלגות במערכת הבנקאית מעלה גם חשש שכן אחר כך עניינים של המערכת הבנקאית נדונים כאן, בכנסת. כדי להימנע מביקורת ציבורית בהקשר שלעיל, וגם משום שדפוסי ההצבעה בישראל הפכו לתזזיתיים, נמנעים הבנקים בשנים האחרונות ממתן אשראי למפלגות, והן נאלצות לתמרן וללהטט כספית ומתקשות לקיים פעילות פוליטית בקשר סביר עם הבוחר. לאור זאת, ההסדר המוצע הוא שהלוואות למפלגות יינתנו על-ידי המדינה באמצעות הכנסת, שלה יש אינטרס ראשון במעלה בפעילותן התקינה של המפלגות. יחסי הון–שלטון יופחתו משמעותית בשל האפשרות לקבלת הלוואה מהמדינה, שתנאיה מפורטים בהצעת חוק זו. ההסדר המוצע אינו מהווה נטל על הקופה הציבורית, כאמור, שכן ממילא החזר ההלוואות, שהוא מושא הצעת חוק זו, נעשה מתוך המימון השוטף המוקצה ממילא למפלגות. כאמור, כפי שאמרתי, כל ראשי סיעות הבית התאחדו סביב הצעת החוק הזאת, וגם סוכם היום בישיבה אצל יושב-ראש הכנסת לקדם אותה עד ליציאתנו לבחירות הקרובות. אני, כאמור, מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית ולאפשר דיון עליה בוועדת הכנסת. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. אני רואה שאין לנו משתתפים, ואין מגיבים, ואין שואלים ואין שאלות, אז אנחנו נעביר את הצעת החוק הזאת להצבעה. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הלוואות ומימון), התשע"ה–2014 – ניגשים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הלוואות ומימון), התשע"ה–2014, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <נסים זאב (ש"ס):> המסך לא עובד טוב – – – <היו"ר נחמן שי:> המסך לא עבד? טוב. קודם כול אני אכריז על התוצאות: בעד – 14, נגד – אין, נמנעים – אין, נוכחים – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> ואומר חבר הכנסת נסים זאב שהוא מצטרף. נכון, חבר הכנסת זאב? <נסים זאב (ש"ס):> הצבעתי אצל מיכאלי כי המסך שלי – – – <היו"ר נחמן שי:> זאב הצביע בטעות במקום מיכאלי? <נסים זאב (ש"ס):> הצבעתי אצל מיכאלי, כי המסך שלי היה מחוק – – – <היו"ר נחמן שי:> לא לא, זה לא כל כך טוב שהצבעת במקום מיכאלי – – <נסים זאב (ש"ס):> אני יודע – – – <היו"ר נחמן שי:> – – זה ממש לא טוב. אוקיי, הבנו, הבנו, ביום האחרון קורות כל מיני תקלות. ההצבעה הזאת שלך אצל מיכאלי לא נחשבת, היא בכלל לא טובה. אני רק מצרף אותך, לצורך הפרוטוקול. תודה רבה. חברים, אני עובר להצעת חוק – – – <זאב אלקין (הליכוד):> לוועדת הכנסת. <היו"ר נחמן שי:> לוועדת הכנסת. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הלוואות ומימון), התשע"ה–2014, עוברת – לי כתוב פה ועדת החוקה. <זאב אלקין (הליכוד):> יש הסכמה – – – <היו"ר נחמן שי:> אז לוועדת הכנסת. אוקיי, אז תיקון – לא כמו שאמרתי בהתחלה, ועדת הכנסת תדון בהצעת חוק זו להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <הצעת חוק דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מופחתים למי שיצא לפרישה מוקדמת (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2023/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נחמן שי:> הצעת חוק פ/2023/19 – הצעת חוק דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מופחתים למי שיצא לפרישה מוקדמת (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת. אמור להשיב שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. אני לא יודע אם הוא יהיה פה, אבל אנא, בטובך. <תמר זנדברג (מרצ):> הוא עדיין שר? <היו"ר נחמן שי:> כן. אם לא עברו 48 שעות ממתן המכתב הוא עדיין שר, אבל אני לא יכול להבטיח לך שהוא ישיב לך. לרשותך, גברתי, עשר דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, טוב, נדמה לי שזה היום האחרון – – <היו"ר נחמן שי:> מופע הפרידה. <תמר זנדברג (מרצ):> כן. – – שבו אנחנו – – – <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אבל לנו, אנחנו, חברי הכנסת, זה היום האחרון שבו אנחנו מבקשים מכנסת שהעבירה אותנו ימים קשים וגם ימים מצחיקים קצת באולם הזה. אני רוצה לומר – תראו, הכנסת הזאת היא הכנסת שהעבירה את חוקי המשילות. ואתם, חברי ועמיתי מהקואליציה, כשהעברתם את חוקי המשילות, אתם אמרתם שהמפלגות הקטנות פוגעות ביציבות. ואמרתם את זה מתוך ברית של מפלגות, שהיו כולן מפלגות בינוניות, שבאותו זמן נראו כקואליציה איתנה וחזקה מאי-פעם. והנה הסתבר שהיום הצבענו על פיזור הכנסת שהיא השנייה הקצרה ביותר בתולדות ישראל. אלא שזה לא קרה בגלל המפלגות הקטנות, ולא קרה בגלל המפלגות שעכשיו לא יעברו את אחוז החסימה החדש שהצעתם. זה קרה דווקא בגלל המפלגות הגדולות, הבינוניות – אם יש עוד דבר כזה בכלל מפלגות גדולות. הרי אנחנו הולכים יותר ויותר לעידן של מפלגות בינוניות. והנה, החטא הקדמון של הממשלה הזו, ברית האחים בין לפיד לבנט, ברית שלא היה בה דבר וחצי דבר ענייני אלא אך ורק ברית פוליטית שהראתה שלממשלה הזו אין שום קווי יסוד ערכיים משותפים, אך ורק מה נוכל להשיג ואיזה סוג של תיקים נוכל לסדר, דווקא זאת הממשלה שמתפרקת ברעש הגדול והמביך הזה זמן קצר כל כך אחרי שהיא קמה. כאמור, הכנסת השנייה הקצרה ביותר בתולדות ישראל. אני חושבת שאני מדברת בשם הרבה מאוד אזרחים ואזרחיות שיוצאים היום לבחירות עם – נכון, יש תחושת מיאוס בציבור מהעובדה שאחרי זמן כל כך קצר אין רפורמות, כל משרדי הממשלה משותקים, ואנחנו הולכים לבחירות; ונכון, יש אולי איזה תחושה כשמסתכלים על הסקרים בימים האחרונים, מדברים על זה שגוש הימין כביכול מתחזק, אבל אני רוצה להגיד לכם שמיום ליום שעובר – ובאמת לוח הזמנים מתקצר בהקשר הזה – יש תחושה בציבור הרחב של התגייסות והתרוממות רוח, ויש תחושה בציבור הרחב שהכישלון שהבאתם אותנו אליו, ושברית האחים הזאת גררה את ישראל אליו, הוא כל כך קולוסלי, הוא כל כך מביך, שכמעט אין ברירה אחרת מאשר לפזר את הפארסה הזאת, שהעבירה אותנו מלחמה הרסנית, הביאה את הגזענות ואת האלימות לשיא, הביאה לשיא גם את מחירי הדיור שהבטחתם להוריד ולא עשיתם, הביאה לשיא את מספר העובדים העניים, ובכלל מיצבה את ישראל בתחתיתו של כל דירוג חברתי-כלכלי שקיים. ואת הכישלון המפואר הזה באמת הצלחתם להביא בזמן כל כך קצר. ולכן אני חושבת, אני בטוחה שהציבור רואה את זה, הציבור מבין את זה, והציבור יודע שטוב שהברית הזאת לא האריכה ימים וטוב שאנחנו הולכים לבחירות חדשות, ואין לי שום ספק שנחזור לכאן בעוד כמה חודשים עם תוצאה טובה בהרבה ועם שינוי כיוון מוחלט של המדיניות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אחרי שבזבזנו כמה מיליארדים טובים. <תמר זנדברג (מרצ):> את יודעת, גברתי היושבת-ראש, אני חייבת להגיד לך משהו על הטיעון הזה. רק ממפלגה לא דמוקרטית כמו זו שאת מגיעה ממנה אפשר לבוא אל הדבר הנעלה ביותר של הדמוקרטיה, וזה בחירות, ולדבר בהקשר הזה על העלות הכלכלית שלו. דמוקרטיה עולה כסף, ולממש את רצון הבוחר זה דבר שעולה כסף, ואם אתם מציעים לבטל את הדמוקרטיה בשביל לחסוך את העלות של הבחירות, אני חושבת שזה מעיד על חוסר הבנה בסיסי של מה זה נקרא ההליך הזה של בחירות. אתם גררתם אותנו – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שזה לא דו-שיח ביני לבינך, אני לא אשיב. <תמר זנדברג (מרצ):> אתם גררתם אותנו לממשלה – לממשלה משותקת, שלא יכלה, כי אתם שהובלתם לכיוון אחד, בשם הרפורמות החילוניות שרציתם להעביר ושדיברתם עליהן, נתתם את הידיים שלכם לווטו של הבית היהודי, שזו מפלגה – אולי התפארתם במפלגה בלי חרדים אבל נתתם לחרד"לים לשלוט כאן במקומכם. אחר כך דיברתם על תהליך שלום, והייתם עם ציפי לבני, אבל נתתם את ידכם בדיוק לחתור תחת זה. ועכשיו אתם באים ואומרים לנו שבחירות עולות כסף. ואללה יופי, עולות כסף. מה לעשות, זה מה שהבוחר רוצה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כל כך דמוקרטים, שהתנגדתם לעזור לזוגות צעירים. <תמר זנדברג (מרצ):> טוב, כשאין מה להגיד, הכול הולך, זה בסדר. שורה תחתונה, היום כולנו הצבענו על פיזור הכנסת, אחרי שהשרים שלכם נגררו בחוצות העיר מושפלים ונאלצו להיות מפוטרים כמו אחרוני – לא יודעת מה אפילו, אבל בסדר. אנחנו יצאנו לבחירות, אנחנו הולכים לבחירות. זה דבר טוב, הגם שזה עולה כסף, כי העם יזכה לבחור את הנציגים והנציגות שלו בצורה טובה יותר ממה שהוא עשה, ואני בטוחה שהוא יסיק מסקנות, והראשונים שירגישו את נחת המסקנות האלה אלה אתם. אני רוצה ממש בקצרה להציג פה הצעת חוק, כיוון שזו הצעת החוק האחרונה שנזכה להציג כאן בפני הכנסת הזאת, הצעת חוק שמתקנת עיוות קטן אבל משמעותי בחוק הביטוח הלאומי. אתן ואתם בטח יודעות ויודעים – גם את, גברתי היושבת-ראש – שבחוק הביטוח הלאומי יש מושג – הוא חל על כל אזרחי ואזרחיות ישראל, גברים ונשים, אבל החוק הזה טומן בחובו עיוות מגדרי מאוד רציני: לעומת גבר, שמוגדר בחוק הביטוח הלאומי כאדם מעל גיל 18, לאישה בחוק הביטוח הלאומי יש שלל הגדרות שונות ומשונות, שגם משתנות על-פי המצב המשפחתי שלה. כלומר, אישה לא מוגדרת בפני עצמה, היא מוגדרת לפי השאלה אם היא נשואה, רווקה, עובדת מחוץ לבית, עובדת במשק בית וכו'. והדבר הזה יוצר עיוות מיוחד בזמן הפרישה. כאשר אישה פורשת פרישה מוקדמת מעבודתה, בניגוד לגבר שאם הוא פורש הוא אמור להתחיל לשלם ביטוח לאומי בזכות עצמו, אישה כאשר היא פורשת, יכול לקרות לה אחד משני דברים: אם היא נשואה, אז פתאום היא משנה את הסטטוס שלה מאישה עובדת לעקרת-בית והיא פטורה מדמי הביטוח הלאומי – בוודאי זכור לכם המאבק שהיה כאן על תשלום דמי ביטוח של עקרות-הבית בתקציב הקודם – ואם היא רווקה, היא מתחילה לשלם דמי ביטוח לאומי מלאים. כך נוצרת בעצם אפליה בין נשים, שמבוססת על המצב המשפחתי שלהן, דווקא כלפי הנשים החלשות יותר, כלומר נשים לא נשואות שיוצאות לפרישה מוקדמת שבדרך כלל נכפית עליהן. זאת מפני שנשים בדרך כלל מוצאות את עצמן במקצועות השוחקים ובמקצועות שיוצאים מהם לפרישה מוקדמת באופן כפוי וכנגד רצונן. לכן, הצעת החוק הזו באה לתקן את האפליה הזו, את העיוות הזה, ולקבוע שכל מי שפורש או פורשת פרישה מוקדמת יוכל לשלם דמי ביטוח לאומי מופחתים. זה חל גם על גברים וגם על נשים – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מאוד חשוב. <תמר זנדברג (מרצ):> – – כדי לייצר שוויון, ואני מקווה – ביום האחרון שהכנסת מחוקקת חוקים – לפחות בשם הסמליות, לקבל את תמיכתכן ותמיכתכם בהצעת החוק הזו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יישר כוח. אנחנו עוברים להצבעה – אלא אם כן יש שר של הממשלה שישיב. אני מבינה שהממשלה לא תשיב על הצעת החוק. אנחנו נעבור, בבקשה, להצבעה על הצעת חוק דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מופחתים למי שיצא לפרישה מוקדמת (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? <נסים זאב (ש"ס):> אני בעד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז תצביע. יש בעיה עם יכולת התפעול של ההצבעה של חבר הכנסת נסים זאב. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מופחתים למי שיצא לפרישה מוקדמת (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> שמונה חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק עברה. אנחנו נוסיף את זה לפרוטוקול: תשעה חברי כנסת בעד הצעת החוק, ובהם חבר הכנסת נסים זאב, אפס מתנגדים להצעה. הצעת החוק תועבר לוועדה המוסמכת לדון בהצעה, שהנה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <קריאה:> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> ועדת הכנסת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שיש פה הצעה לוועדה נוספת, אז הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת כדי שתגיע ליעדה. בבקשה. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2694; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ד–2014. מי שיציג את החוק הוא חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה. מי שתשיב לך, שרת הבריאות יעל גרמן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> איפה היא? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מעט פורמליות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> איפה כבוד השרה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כבוד השרה תגיע. אין חובה שהיא תהיה, אבל כמובן, כדי להשיב היא תהיה. יש שר תורן במליאה. בבקשה, חבר הכנסת בר. יש לך עשר דקות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, האמת היא שאני עליתי להציג את הצעת החוק המצוינת שלי, עוד אחת מהצעות החוק שהקואליציה הפילה ותפיל, שמדברת בעצם על סיוע לחולי דיאליזה ואונקולוגיה בהחזר הוצאות הנסיעה, לא רק באוטובוס, אלא בתחבורה ציבורית, באמבולנס, במונית או בכלי רכב מיוחד אחר. אבל הרי למה בכלל לדבר על דברים חברתיים, או דברים שנוגעים באזרחים, כשהיום נדהמתי שכל תשובות הממשלה – חבר הכנסת אלקין, אתה איש חברתי, עלו פה הצעות אי-אמון, לא אי-אמון, פיזור הכנסת, על נושאים חברתיים מדרגה ראשונה, ומה היו תשובות הממשלה, של חבר הכנסת, השר, אני מקווה בקרוב לשעבר, יובל שטייניץ? שום תשובה לעניין על הנושא החברתי, גברתי היושבת-ראש. פעם אחת הוא לא ענה אף על אחד מהנושאים החברתיים. כל התשובות שלו היו הפחדה של הציבור בישראל מהגרעין האיראני, מ"דאעש", מ"חמאס", שכמובן, הצבא שלנו יודע ויֵדע לטפל בכל הדברים האלה. אבל הפחדה של הציבור בישראל כדי שהוא ישכח את הכשלים של הממשלה הזאת, כדי שהוא יוותר על התנאים הבסיסיים למחיה שלו – הרי מה אכפת לי מדיור בר-השגה אם הולכים להפציץ אותי עם פצצה איראנית? מה אכפת לי מיוקר המחיה אם "דאעש" עוד שנייה נכנס לי פה לגבולות, חבר הכנסת נסים זאב, לא? אז למה לא לתת תשובות מפחידות, כמו שימין לאומני תמיד עושה, ברחבי העולם, אם אפשר באמת להפחיד את הציבור? <עפו אגבאריה (חד"ש):> לנסים אין סכנה מ"דאעש". <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ואני רוצה להגיד לכם, חברים וחברות, אני מתבייש. מתבייש שתשובה אחת חברתית לא הייתה לנו פה, ותשובות הממשלה בכל הנושאים החברתיים היו – הפצצה האיראנית. ספרתי, חבר הכנסת עפו, הפצצה האיראנית, אבו מאזן אשם, "דאעש" ו"חמאס". לא הייתה תשובה אחת על נושא חברתי. ובואו אני אספר לכם. כששאלנו את שטייניץ היום – הוא השיב בשם ביבי – שאלנו את שטייניץ על משבר הדיור, הוא ענה: גרעין איראני. כששאלנו את שטייניץ על יוקר המחיה, העוני והרעב של ילדים בישראל, הוא ענה: אבו מאזן אשם. כששאלנו את שטייניץ על אבטלה ואנשים שמחפשים עבודה, הוא ענה: "דאעש" ו"חמאס". תתביישו. ואני רוצה לשאול, גם את שטייניץ ונתניהו וגם את אזרחי ישראל, חלקם יושבים פה, ביציע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לדאוג שהפלאפונים סגורים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תגידו לי אתם, הצופים: ראיתם פעם זוג צעיר שמתגורר בתוך פצצה איראנית? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת בר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני רוצה לשאול עוד משהו: ראיתם פעם ילד רעב שאוכל את אבו מאזן בפיתה? ראיתם פעם ילד רעב שאוכל את אסמאעיל הנייה בתוך חמגשית של מפעל ההזנה? ראיתם פעם מובטל שמחפש עבודה ב"דאעש" או ב"חמאס"? כי אלה התשובות של ממשלת ישראל על כל המצוקות החברתיות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> וזו הצעת החוק? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבו מאזן אשם, ה"חמאס" ו"דאעש", והפצצה האיראנית. גברתי, זה חמור, כי הצעת החוק שלי בכלל לא רלוונטית. כי היום באנו עם הצעות חוק ועם דברים חברתיים לממשלה, ואלה היו התשובות שלהם. הימין וראש הממשלה מפחידים שוב ושוב את הציבור כדי להסתיר מהציבור את הכישלון שלהם. אתם מפחידים את הציבור, אדוני ראש הממשלה, כדי שהוא יוותר על האוכל שלו, יוותר על החינוך שלו, יוותר על המקרר המלא שלו, יוותר על הדיור בר-ההשגה שלו – הכול תמורת ההפחדה הלאומנית שלכם, שאין בה כלום. תתביישו. אבל אתם הרי לא תתביישו, ואתם תמשיכו להסית ולהפחיד, ואתם לא תיתנו תשובות למשבר החברתי, כי אין לכם תשובות למשבר החברתי. אז אני אפנה ישר לאזרחי מדינת ישראל שיושבים פה: תתעוררו, הולכים לעבוד עליכם עוד הפעם בעיניים. הולכים לשקר לכם עוד הפעם ולהפחיד אתכם עם ססמאות שלא יעזרו לכם בחיי היום-יום בשום דבר, אבל בשום דבר. ואתם תיפלו במלכודת הזאת. הנה, הליכוד, המפלגה החברתית של בגין, 22 מנדטים, כשמה שאתם שמים בפיתה זה את אבו מאזן, מתגוררים בתוך פצצה איראנית ומחפשים עבודה ב"דאעש", ב"חמאס". תחשבו טוב טוב מה כל אחד ואחת מכם הרוויח מהממשלה הזאת בשנתיים האחרונות. אל תגידו לא ידענו, לא שמענו. שמעתם וידעתם, במשך שנתיים. אבל קיבלתם – כלום. אבל את יודעת מה, גברתי היושבת-ראש? אני יכול להגיד פה כמה שאתם רוצים, תפסיקו לתת לביבי להפחיד אתכם, תפסיקו לתת לו לעבוד עליכם בעיניים, אבל איכשהו, ההפחדה הזאת עובדת. איכשהו הציבור מצביע לימין, כי הוא רואה פצצה איראנית והוא מוכן לוותר על הכול כדי שינטרלו אותה. אבל לא את הפצצה האיראנית צריך לנטרל; את הממשלה הזאת צריך לנטרל. אבל מכיוון שהציבור מבין פצצה איראנית במקום נושאים חברתיים, אני רוצה לדבר אל הציבור בשפת הפצצה האיראנית, כדי שאולי הוא יבין גם על מה המפלגות החברתיות מדברות. אני רוצה להראות לכם – ביבי, This is the bomb. This is the bomb, and this is the fuse. ביבי נתניהו – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת בר, מכיוון שהיית סגן יושב-ראש כנסת מצוין הייתי מצפה ממך – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – הוא הפצצה והבחירות בישראל הן הפיוז. ואתם, אזרחי ישראל, תצטרכו להחליט אם אתם הולכים לנטרל את הפצצה הזאת – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סדרנים, אבקש לקחת את זה ממנו. לקחת את זה ממנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – שפגעה בכולנו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני רוצה לאפשר לו להמשיך לדבר, אבל בוודאי, לקחת את זה ממנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ואם לא ננטרל אותה, היא תתפוצץ על הראש של כולנו. היא תתפוצץ על הדיור, היא תתפוצץ על יוקר המחיה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת בר, אני מבקשת שביום האחרון, של פיזור הכנסת, תנהג לפי הנהלים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – היא תתפוצץ על הנושאים החברתיים, ובידיים שלכם לנטרל את הפיוז הזה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> שיורידו את זה. אני ביקשתי מהם להוריד. הסדרנים, אני מבקשת לקחת ממנו את המוצג. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הפיוז הזה, אורכו שלושה חודשים. שלושה חודשים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא רואה את זה, אני לא רואה את זה. אפשר לראות את זה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> שלושה חודשים יש לפיוז הזה להתנטרל. וכדי לכבות אותו – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל למה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת בר. חבר הכנסת בר, אני לא רוצה להוריד אותך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – כדי לכבות אותו צריך פשוט לסלק את ההפחדה הזאת, ולהצביע על הדברים החברתיים – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> טוב, אני מבקשת להוריד אותו מהדוכן, מכיוון שהוא גם מתעלם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ולא לתת להם לעבוד עליכם בעיניים כמו שביבי עושה ככה, וכולנו מאמינים לו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לכבות את המיקרופון ולהוריד אותו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לזה אזרחי ישראל מאמינים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה להוריד אותו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תנטרלו את הפצצה הזאת – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> להוריד את חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ותבחרו ממשלה חברתית ציונית אחראית ולא לאומנית ימנית קיצונית. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת חיליק בר, היו לך עוד שתיים וחצי דקות. אתה בחרת לנצל את הזמן בצורה לא ראויה, ולהוכיח את כישורי הציור שלך באופן שאינו הולם את המליאה. אנחנו עוברים לתשובת – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה תמונה מהאינטרנט. זו תמונה מוכנה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים לתשובת – מכיוון שאין תשובה של הממשלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – ראש הממשלה בתמונה הזאת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – שהציגו בצד השני. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת אגבאריה, וחבר הכנסת נסים זאב, וכמובן חברי חבר הכנסת חיליק בר, שהיה סגן יושב-ראש כנסת מצטיין, אבל בכל זאת בחר להתעלם מהתקנון – והוא מכיר אותו בעל-פה – אני רק אומר שאין חובה לממשלה להשיב. אנחנו עוברים להצבעה. <יחיאל חיליק בר:> לא התעלמתי מהתקנון, הבאתי חומרי עזר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שהוא לא דיבר על ההצעה, אני יכולה להגיד על ההצעה הזאת שהיא מאוד חברתית. אני בעדה. מי בעד? מי נגד? חברי הכנסת, בבקשה, הנכם מוזמנים להצביע, ותכף אנחנו נקריא את התוצאות. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ד–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תשעה חברי כנסת בעד הצעת החוק – חבר הכנסת נסים זאב, צריך להוסיף אותו, זה עשרה חברי כנסת בעד, אין נמנעים. חבר הכנסת נסים זאב, אתה יכול – – – <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בסדר גמור. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה) תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה? לוועדת הכנסת? ההצעה עוברת לוועדת הכנסת. רק לא הבנתי, סלח לי, סגן מזכירת הכנסת, אם זה טרומית והכנסת מתפזרת – לא, זה בוודאי. השאלה שלי היא כזאת: הרי הכנסת מתפזרת ואין דין רציפות על טרומית – תודה, בסדר גמור. <הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2659/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, חברת הכנסת לביא, הנך מוזמנת לדוכן מליאת הכנסת כדי להציג את הצעת החוק. מי שישיב, אם ישיב, יהיה סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה חוק קשה שצריך לתקן אותו. הבעיה היא שהכנסת מתפזרת, והכנסת הזאת חוקקה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ברשותך, חבר הכנסת נסים זאב, לא מדברים בתוך המליאה, גם אם יש סוג של אווירת סוף קורס לצערנו, כי זה בא על-חשבון הציבור. <נסים זאב (ש"ס):> דיברו אתי, לא אני דיברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת לא לדבר בתוך המליאה. תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי, החוק שהכנסת הזאת חוקקה היה סוג של מחטף במסגרת פתיחת אזורי הרישום, ובפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית, על אלפי שנות נישואים בתוך המסגרות היהודיות, בתוך היהדות, בפעם הראשונה מוסיפים סעיף שבני-זוג שמתחתנים בנישואים יהודיים, עם רב, ולא נרשמים ברבנות, יקבלו עונש. את יודעת, גברתי, עונש בכלא. מעולם לא היה איום ושימוש בכלא לגבי מי שמחליט לנהוג אחרת. בסעיף 7 לפקודת הנישואין והגירושין נקבע, כי כל מי שאינו דואג לרישום הנישואים או הגירושים שלו, או לרישום הנישואים או הגירושים שהוא סידר לאחר, דינו מאסר שנתיים. הסעיף הזה עלול, כמו שאמרתי, לחול על כל בני-הזוג שבוחרים כך, ובשנים האחרונות בוחרים שומרי מצוות ושאינם שומרי מצוות להתחתן על-פי הנישואין הדתיים אבל לא במסגרת הרבנות. יש ביניהם נתק, הם רואים במסגרת של הרבנות הראשית ביורוקרטיה שמביאה הרבה מאוד רע אל תוך החיים שלהם. במקום, גברתי, שהרבנות הראשית והעומדים בראשה, וגם משרד הדתות, יבינו את המצוקה ואת הדרך שבה עובדת הרבנות הראשית ויפעלו לשינוי מעמדה של הרבנות הראשית, להנגשה של היהדות, עם כל אותן מילים טובות שנאמרו רק לפני שנה וחצי במסגרת קמפיינים כאלה ואחרים, לאפשר ולהנגיש יהדות הרבה יותר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> של לשנות הכול, נכון. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – ולבוא ולשנות, הנה, אנחנו רואים בממשלה הזאת, בפעם הראשונה, את הסנקציה הזאת של כלא, של כלא למי שלא מקיים את העניין הזה. זה ממש פוגע בזכויות יסוד לחופש דת ולצנעת הפרט ועומד בסתירה לערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. גברתי, אני ביקשתי להציע נוסח חדש לסעיף, שקובע כי הוא חל על הרשות הרושמת בלבד. אנחנו צריכים להבין, כולנו, שזה חוק מתקופת האימפריה העות'מאנית ואין סיבה לחדש אותו. התשובה העלובה שקיבלתי ממשרד הדתות הייתה: אוי, עליזה, באמת, אנחנו לא נשתמש בזה ולא נקיים את זה, ועד עכשיו לא אסרו אף אחד מבני-זוג או – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אם לא השתמשו שלא יציעו, או שלא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> בדיוק, בדיוק. אני מזכירה לכולנו שההלכה היהודית מאפשרת נישואים באופן פרטי. החוק, בנוסחו הקיים, יכול פוטנציאלית להפוך הרבה זוגות לעבריינים – מי שנישא בטקס זוגיות פרטי, בנישואים רפורמיים או קונסרבטיביים. האינטרס הזה, המינהלי, של רישום הנישואים ברור גם לי, אבל זו לא סיבה לחוקק הוראת חוק שהופכת את האינטרס המינהלי הזה לחובה שבצדה עונש פלילי ומאסר. זו הוראת חוק שאינה מידתית ושאינה נדרשת. אבל יותר מזה, גברתי, זו הוראה שעניינה מוסדר בחוק מרשם האוכלוסין. שם נקבע שהעונש הוא על מי שאינו רושם, הפקיד שבסמכותו לבצע את הרישום, ולא על הזוג הנישא או מי שהסדיר את הנישואים. אני מבינה, אני מבינה את החשש מפני ממזרות, שהרבנות הראשית חוששת שמי שלא נרשם ולא יהיה מעקב – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – לא חבל? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אדוני, אני מבינה, אבל אני רוצה לספר לך איך הגיעה אלי הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת מיכאלי, ואתה יודע שאני מאוד מאוד מעריכה את דעתך. בני-זוג שבחרו שלא לבוא לרבנות אומרים לי – אני נחשפתי לזה בעקבות פניות של צעירים; הם אמרו לי: עליזה, אנחנו לא נלך לרבנות, כי אם נלך לרבנות ישאלו אותנו: מי חיתן אתכם? מי אפשר את זה? ספרו לנו מתי התחתנתם – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לפי ההלכה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אבל אפשר למצוא מנגנונים אחרים, ואפשר גם – אני לא אומרת, אני מבינה את המצוקה – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> תשבי עם הרבנים, תתאמי אתם. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל ניסיתי, אדוני, ניסיתי. ולא רק זה, אנחנו, בכנסת הזאת, הבאנו את זה על עצמנו. למה? מה, עד עכשיו לא פתרנו את הבעיה? הרי מי כמוך יודע שבכל קהילות ישראל השונות בתקופות השונות מצאו פתרונות. פתאום כלא הפך להיות השוט, הכלי לאיים על זוגות ועל רבנים? הרי אם הזוגות הללו בוחרים שלא – ויש רבנים שמבינים את המצוקה של הזוגות האלה ומכירים את חוליי המערכת הביורוקרטית הדתית מאז קמה מדינת ישראל – למה לא לבוא ולפתור? למה לא לבוא ולנהל דיאלוג? כל הניסיונות שלי לדיאלוג ולהבנה עם מי שהיה צריך – לא נענו. אני מבקשת את התמיכה שלכם, חברים, לבוא ולקחת את המקום הזה של שימוש באיסור, בכלא, בכליאה, לגבי מי שבוחר להתחתן בנישואים בדרך הזאת. אני אשמח אם תתמכו בהצעת החוק שלי ותבטלו את השימוש הלא-שייך, הלא-מידתי, האכזרי הזה, באיום בכלא למי שבוחר בדרך הזאת. אפשר למצוא פתרונות נוספים; אפשר לתת קנס, אפשר לתת פתרונות אחרים, כדי גם למצוא את הדרך שבה הרישום ייעשה ולא יהיה פה עניין של חשש ממזרות. תודה, גברתי. אני אודה לכם על התמיכה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת עליזה לביא, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי. אנחנו עוברים להצבעה מכיוון שהממשלה לא מעוניינת בתשובה. חברי הכנסת, אתם מוזמנים לתפוס מקומות. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ד–2014. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 7 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> שבעה חברי כנסת בעד הצעת החוק, חמישה מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת המדע. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> ועדת הכנסת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נא להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת נסים זאב. וכמובן, מכיוון שיש שתי הצעות לשתי ועדות, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת שתכריע לאן תוסלל ההצעה הזאת. כמובן, הכנסת מתפזרת ולא יחול עליה דין רציפות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לפני שאנחנו נעבור להצעת החוק הבאה אנחנו נעבור להודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 42), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק חובת הקצאת תקציב לפרסום של גופים ציבוריים לכל מגזר לפי חלקו היחסי באוכלוסייה, התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2563/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק חובת הקצאת תקציב לפרסום של גופים ציבוריים לכל מגזר לפי חלקו היחסי באוכלוסייה, התשע"ד–2014. מי שיעלה להסביר הוא חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. יעמדו לרשותך עשר דקות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אפתח בענייני דיומא. אף שבחירות הן דבר שעדיף שייעשה בזמנו ובעתו, מדינת ישראל היום זקוקה לבחירות רק מפני שהממשלה הזאת, שבין היתר גם דוחה חוקים טובים ונכונים בוועדת השרים, הייתה ממשלה – אפשר לדבר עליה כבר בלשון עבר, אף שהיא עדיין מכהנת, אבל לפחות החלקים הבעייתיים שבה, חלקם בחוץ – זו הייתה ממשלה שמלכתחילה נכנסו אליה אנשים רק כדי לחבל בה ורק כדי להפריע לתפקודה. ומה שאזרחי ישראל ראו ומה שראה העולם כולו – חוסר משילות שלא היה פה כמעט בשום ממשלה בשנים האחרונות. בתוך הממשלה ישבו אנשים עם אגו ועם יהירות. לפעמים יש אנשים יהירים עם אגו מפותח, אבל מאחורי זה לפחות יש כישרון, מקצועיות, הבנת הדברים. במשרד הכי חשוב, שהוא משרד האוצר, ישב אדם שלא מבין ולא הבין כלום בכלכלה, שעשה טעויות של טירון פוליטי וטירון כלכלי, ועל הטעויות האלה אנחנו משלמים – אם נדבר על הפארסות שהיו, עם טעויות במספרים, עם חוסר ידע על עלויות. אבל להיות גם לא מקצועי וגם עקשן, וללכת ראש בראש נגד כל הכלכלנים למיניהם על תוכנית הזויה של מע"מ אפס? ושאף אחד לא יטעה, מהתוכנית הזאת אולי היו נהנים כמה אלפי זוגות צעירים, כשאחרים לא יכולים להרשות לעצמם את זה, אבל בינתיים מחירי הדירות היו עולים בגלל הדבר הזה. והוא לא שומע, והוא פותר דברים באינסטנט. מפעל "מגבות ערד" נסגר; הוא מספר לכולם: פתרתי את הבעיה, "אסם" יפתח בערד. אבל "אסם" יסגור בשדרות בגלל זה, את זה הוא לא מספר. יושב בוועדת הכספים שר האוצר ונשאל על נתוני הצמיחה המדאיגים. הוא אומר: מה אתם מדברים? תראו איך חברות האשראי – רק לפני שבועיים זה היה – נותנות לנו יופי של גב. ארבעה ימים אחר כך מתפרסם המדד של "פיץ'". זו מקצועיות? אני מאוד מסתקרן לדעת, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני לא זכיתי לראות את התוכניות שלו כשהוא היה פרשן, אבל מה היה אומר יאיר לפיד הפרשן אם הוא היה מדבר על שר האוצר יאיר לפיד של היום? אני אתן לכם ציטוט ממה שהוא אמר לפני שנים. אמר יאיר לפיד: "בכל מקום בעולם, פוליטיקאים שנכשלו נחשבים לכישלונות והולכים הביתה בלי לקבל הזדמנות נוספות". הוא צודק. נאה דורש, אבל צריך להיות גם נאה מקיים. אבל הדבר הכי גרוע הוא שהוא צריך לכסות על כישלונותיו. אני לא יודע אם שמתם לב, שלושה חודשים הוא לא דיבר נגד החרדים. הפוך. שלושה חודשים הוא לא דיבר נגד החרדים – בתקופה האחרונה, הוא כנראה בנה על משהו. אבל מהיום שהתפוצץ הסיפור הוא לא מפסיק לדבר על החרדים. שואלים אותו על הכלכלה, הוא אומר: חרדים. שואלים אותו מע"מ אפס – חרדים. כל דבר – מילת הקסם, חרדים. הוא חושב שהציבור מטומטם לגמרי. אבל מה אמר על זה הפרשן יאיר לפיד פעם? ואני מצטט: "אנחנו תקועים עם פוליטיקאים" – אמר יאיר לפיד – "שמשתמשים תמיד באותו סט של חמישה משפטים משומשים". ככה הוא אמר בזלזול על הפוליטיקאים האחרים, כשהוא היה פרשן. ואתה – אפילו לא חמישה משפטים שאתה משתמש בהם כל הזמן, אלא משפט אחד. אבל סרט האימה הזה שאתה רוצה להביא על מדינת ישראל, לא יצליח לך. פעם אחת זה מצליח, לא פעמיים. ולכן, כמו שאמרת, יאיר לפיד, פוליטיקאי שנכשל נחשב לכישלון וצריך ללכת הביתה. רק תהיה גבר ותעשה את זה מהר. תחזור לערוץ 2, שם תוכל להשתלח בכולם ולא תצטרך להוכיח עשייה. גברתי היושבת-ראש, החוק שאני מציג היום הוא חוק שמונע אפליה – ולפעמים זה גם פיקוח נפש. לשכת הפרסום הממשלתית משמשת בעצם כמשרד הפרסום הממשלתי, והיא מעבירה כספים לפרסומים שונים של הממשלה, קמפיינים שונים, כגון זהירות בדרכים ודברים אחרים. הצעת החוק שלי מדברת על כך שכל גוף ציבורי יחויב להקצות תקציב לפרסומים ממשלתיים באמצעי התקשורת המיועדים לאוכלוסיות השונות, בהתאם לחלקן היחסי של האוכלוסיות בחברה הכללית. כדוגמה, הציבור החרדי הוא 10%-9%, לפי הממ"מ, אבל חלקו היחסי בפרסומים הממשלתיים עמד על 2.2%. הציבור הערבי וציבורים אחרים אינם נחשפים בסופו של דבר לפרסומים הממשלתיים, שחלקם יכול להיות גם פיקוח נפש, ושלא לדבר על מידע ועל שירות לציבור. אבל ועדת שרים – כמעט אין חוק אחד של האופוזיציה שוועדת השרים הזאת העבירה. זה מה שנקרא "פוליטיקה חדשה". איך קראתם להם? פוליטיקה חדשה, לא הישנה. הצעות טובות, שוויוניות. אם יש אזרחים יוצאי אתיופיה שיש להם כלי תקשורת בשפה שלהם, למה שהם לא יקבלו את הפרסומים הממשלתיים? אם יש ציבור חרדי שיש לו את כלי התקשורת שלו – הוא לא נחשף לזה, הוא לא מגיע לזה; וכן אם זה ציבור ערבי. אבל לא, ועדת שרים לא מסתכלת מה ההצעה אלא מי המציע, ואם זה לא מישהו מיש עתיד – לפחות עד היום זה היה ככה – אז גם הצעות טובות, ראויות, נופלות. וכמו שאתם הפלתם את ההצעות האלה, ככה היום נפלתם כאן במליאה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. נדמה לי שאין תשובה. אין קול ואין קשב. אנחנו נעבור להצעת החוק של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא. צריך להצביע. <היו"ר רות קלדרון:> אה, סליחה, נצביע על העברה, להעביר לוועדה, לוועדת הכלכלה, אם אין התנגדויות. אנחנו מצביעים על העברה לוועדה ואז נחליט לאיזה ועדה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> מי בעד ומי נגד העברה לוועדה, בשלב זה? תכף נגיד איזו ועדה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה? אז על מה אנחנו מצביעים, סליחה? אנחנו מצביעים על הצעת החוק, העברה לוועדה. אז מה הייתה הבעיה שלכם? עכשיו, אדוני, לאיזו ועדה היית רוצה? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת הקצאת תקציב לפרסום של גופים ציבוריים לכל מגזר לפי חלקו היחסי באוכלוסייה, התשע"ד–20014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו רואים ששישה בעד ואף אחד לא מתנגד. זה יועבר לוועדת הכלכלה? <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> ועדת הכנסת. ועדת הכנסת תכריע לאיזו ועדה. מזל טוב על העברת החוק בקריאה טרומית. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2758/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אברהם מיכאלי) <היו"ר רות קלדרון:> ואנחנו נמשיך להצעת החוק הבאה, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום). עשר דקות? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ביום הזה אנחנו – לפעמים אין כבר חשק לחזור על הדברים שכבר נאמרו, אבל בחוקים מן הסוג הזה, גברתי היושבת-ראש, הקואליציה שחולפת מן הכנסת הנוכחית בעצם ביטאה את דמותה. איך היא התנגדה לכל הצעת חוק? חוקים חברתיים. הרי מה שאמר חבר הכנסת אשר קודם – זאת הייתה מגמה, להכשיל חוקים חברתיים, צרכניים, בלי לנמק גם למה. אנחנו הרי לא יודעים את הנימוקים של ועדת השרים. החוק הזה שאני מעלה היום פה הוא חוק צרכני פרופר – כדי לעזור לאנשים שמתמודדים עם קשיים בתשלומים שהם מבצעים, על כל מיני עסקאות שהם עושים. הממשלה הפילה את זה – – <היו"ר רות קלדרון:> אני – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – לפני שהיא התפזרה. לפני שהיא התפזרה. לכן, המגמה הזאת ביטאה את ההתנהגות של הממשלה לאורך כל השנה וחצי האלה שהיא תפקדה כממשלה. והציבור, אין ספק, לא רק שהיום הקואליציה הזאת נענשה, הציבור גם יעניש אותם בהמשך, כדי לזכור שהחוקים שבאים פה, בכנסת, לא היו באים מיוזמתנו אם הממשלה לבדה הייתה מתקנת את אותם חוקים. הממשלה לא תיקנה אותם. התלוננו על זה – אגב, ייאמר כצדק כלפי הקואליציה הנוכחית: גם בקדנציות קודמות החוקים האלה עלו, אבל מי שבא שם והכתיב את הטון – אותם פקידים, שהם תמיד מתנגדים. ואז איפה השרים? איפה הממשלה? אבל בקדנציה הזאת זה התבטא בצורה מאוד חריגה. אנחנו העלינו פה כבר, בשבועיים-שלושה האחרונים, כמעט כל שבוע, שניים-שלושה חוקים מדוח אלאלוף. כל החוקים שוועדת אלאלוף המליצה עליהם לממשלה, לתקן אותם, הממשלה לא רק שלא התכוונה לאמץ אותם, דחו אותנו בכל מיני תירוצים. והחוקים שהגשנו לוועדת שרים, ועדת השרים הפילה אותם. עכשיו, זה לא משהו סתמי, כנראה. זה עניין של מדיניות מוכוונת, והתעסקו בדברים אחרים. והדברים האחרים, מה לעשות, הייתה התנגדות ציבורית גדולה להם, ולכן גם, מה לעשות, שר האוצר לא הצליח להעביר את אותו חוק מע"מ אפס. לא הצליח, כי הכלכלנים התנגדו והציבור התנגד, ובסוף התגלתה האמת, שראש הממשלה אומר שהוא התנגד לחוק הזה, הוא לא רצה אותו, אבל נאלץ, או יותר נכון נסחט על-ידי שר האוצר, להסכים לחוק הזה, שהגיע, וכמובן גם התקציב שנבנה מסביב לזה היה תקציב של סחיטה. לכן הכנסת היום בעצם הצביעה כבר בעד פיזור, ואנחנו עוד מעט יורדים לוועדת הכנסת לאשר את החוקים לקריאה ראשונה ולהמשך; החוק הזה מבטא את האופי ואת ההתנהגות של הקואליציה הנוכחית. גברתי, מדובר פה בחוק שבעצם הוא אחד מחוקי הגנת הצרכן: איסור התניית עסקה באופן התשלום. היום ציבור הצרכנים, גובים מהם תשלומים לבצע עסקאות כאלה או אחרות, והתשלומים מתבצעים על-ידי הוראת קבע, כפי שאנחנו קוראים לזה, ובמיוחד – – – <היו"ר רות קלדרון:> מי שאין לו? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוראת קבע. חברת התקשורת היום – לוקחים ממך היום הוראת קבע. לא מיידעים אותך אפילו כמה הם גובים ממך. מתי את יודעת מזה? אחרי שאת מקבלת הביתה כבר את החיוב עצמו. ואם גבו ממך יותר? הרי ההרשאה שאת נותנת להם – את לא יודעת כמה כסף יגבו באותו חודש, כי חברות התקשורת גובות כסף לפי מה שהן מחליטות לגבות באותו חודש. ואם את חוזרת אליהן לתקן את זה, זו באמת דילמה כזאת קשה, שאני לא יודע אם הרבה אזרחים בכלל מצליחים לקבל את הכסף שלהם בחזרה. אז אני הצעתי בחוק הזה שלא ייתנו לאנשים לשלם את אותו תשלום חודשי בהוראת קבע בלי ליידע אותו מראש – אני בחודש הזה גובה ממך 100 שקל, או 200 שקל, כדי שהאזרח יוכל להשיג, ולא יהיה מצב שהוא ירדוף אחריהם אחרי שגבו מהם את הכסף. הדבר הזה כנראה לא נוח לחברות התקשורת. אני יודע למה – או אותן חברות שגובות ממך בהוראת קבע – כי הן רוצות קודם לגבות ממך כסף, אחר כך תרדוף אחרי. הרבה, בינינו, גם לא בודקים את התשלום שגבו מהם. ואם בודקים, עוברים כמה מדורי גיהינום, קוראים לזה, כדי לקבל את 200 השקל או את 100 השקל שגבו מהם יותר. לכן, אמרנו: בואו נאפשר להם לקבל הודעה מראש. יודעים, בחודש הזה כך וכך – הוא יוכל לשלם את זה במזומן. אבל שוב, למה לא מסכימים לחוק כזה? <היו"ר רות קלדרון:> אז אתה אומר שני דברים: גם שיהיה אפשר לשלם לא באשראי – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בוודאי. <היו"ר רות קלדרון:> היום הם לא מסכימים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אותו דבר לגבי אשראי. אותו תשלום שאת אמורה לשלם באותו חודש, שישלחו לך. זה חודש שלם. חודש שלם. שישלחו לך הודעה מראש בזמן: החודש הזה אתה הולך להתחייב בכך וכך; ואני יכול לבוא, לשלם את זה במזומן. אני לא רוצה שיורידו לי את זה בהוראת קבע באותו חודש – אם אני – – – אם אני מאשר, "תורידו הוראת קבע", אז תורידו הוראת קבע. <היו"ר רות קלדרון:> גם יש אנשים שאין להם אשראי, אז הם לא יכולים להיות – – –? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> עכשיו, זה כבר בנוסף. זה כבר בנוסף. יש כאלה שלא מחזיקים כרטיסי אשראי, ואז רוצים תשלומים לשיעורין, והם לא יכולים, כי אומרים להם: אתה יכול לשלם רק בכרטיס אשראי או בהוראת קבע, שוב. ואז בן-אדם רוצה לשלם במזומן, אומרים לו: לא. אתה תשלם או עכשיו הכול במזומן, או אתה תבוא, תחפש אותנו, כמה אנחנו נגבה ממך, אם יש לך בכלל אמצעי תשלום. אז הבעיה הכי חשובה, או הבעיה הכי בולטת, בתשלומים האלה, שגובים כסף בבנק באופן אוטומטי, ובמקרה של טעויות, לברר או לקבל החזר כספי זה כמעט בלתי אפשרי. אני ביקשתי את הדבר הזה כדי לעזור לאזרחים, שבינינו, רובם אזרחים שאין להם כרטיסים, לא פלטינום ולא זהב. אלה עמך, שרוצים לקנות משהו ואין להם יכולת לשלם כסף באותו חודש. אין להם יכולת לשלם באותו תשלום מיידי. וכדי לפרוס להם את התשלומים, אנחנו צריכים לעזור להם לבצע את זה. ופה כנראה מישהו החליט, משיקולים שלו, שזה לא נוח לאותם גופים גדולים, והגופים הגדולים האלה כנראה הפעילו לחצים על הממשלה, או על מי שמקבל החלטות שם, ולא אישרו את זה. לכן, חוק כזה היה צריך לקבל אישור בלי קשר למה שקורה פה היום; היה צריך לקבל תמיכה מלאה של ועדת השרים לחקיקה. ואני אגיד משהו פיקנטי, אולי, לפרוטוקול: החוק הזה בזמנו הובא על-ידי חבר הכנסת כחלון, אותו כחלון שהיום מתעתד לחזור לכנסת, וגם אז לא אישרו את זה. כי אותם גופים גדולים הפעילו כבר אז – זה היה בכנסת השבע-עשרה. <היו"ר רות קלדרון:> היום, אתה אומר, זה כמו "ההוא יומא" ביבנה: שכל דבר שהיה תלוי ועומד בבית-המדרש – ביום הזה התברר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נכון. היום זה כבר מגיע בעצם לחשיפה, שהכוחות הגדולים האלה פועלים כנראה בממשלות שונות ואצל מחליטים בתקופות שונות. לכן אני חושב שחוק כזה, מן הראוי להתברך בו, שהכנסת דואגת לצרכנים ולציבור שזקוקים לעזרה הזאת, ואני מבקש שהחוק הזה יאושר פה היום. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> אני מצטרפת לבקשה. אין תשובה? אין תשובה. ולכן אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד? רגע, אני אחכה שחבר הכנסת שטרן יגיע למקומו. מי בעד? רק רגע, שגם אתה תגיע למקומך. מי בעד? מי נגד? בבקשה, להצביע. הצד הטוב, שאין משמעת קואליציונית. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> שמונה בעד, אין מתנגדים. ההצעה התקבלה, ותעבור לוועדה להמשך טיפול. הכנסת? הכלכלה? הכנסת. אוקיי, היא תעבור לוועדת הכנסת לקביעת המשך טיפולה. יישר כוח. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1275/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> החוק הבא הוא הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, הצעת החוק המונחת לפנינו היא הצעת חוק ראויה, ואני מודה שכשחשבתי להעלות אותה לא ידעתי שהממשלה הרעה הזאת תחלוף מן העולם. אני עדיין מקווה ומתפלל שאכן כך יהיה. רציתי להביא דוגמה, כשמדברים על מע"מ אפס בדיור – זו דוגמה קלאסית, נושא חשוב; שם אפשר לוותר על המע"מ? גם אפשר לעזור ולהציל חיים, פשוטו כמשמעו. מדובר על תרופות מצילות חיים שאינן נמצאות בסל, ואנשים פשוט במקום להתעסק עם המחלה הקשה, הם מתעסקים בלגייס כסף. חוויתי את החוויה הזאת באחת ההזדמנויות כשראיתי יהודי שוכב בבית-חולים וכל היום עסוק בטלפונים, עם בני משפחה, עם חברים, לגייס כסף לתרופה שהוא צריך. אז זאת הייתה, נדמה לי, "מבתרה", תרופה לחולי סרטן. במקרה מסוים היא לא ניתנת, ובמחלה מסוימת, במקום מסוים, נותנים אותה, וזה עולה כסף, הרבה כסף. אותו יהודי עסוק פשוט כל היום – במקום להסתכל על עצמו, לדאוג לעצמו. כשבאה המשפחה, כל הזמן הוא היה עסוק בזה, איך לגייס עוד כסף, איך – עוד חבר. פשוט כדי לסבר את האוזן, גברתי היושבת בראש, סתם, אתן לך דוגמה: התרופה הזאת עולה סדר גודל של 3,000 שקלים, בשביל לקבל אותה פעמיים בחודש. בדקתי מה יקרה אם יורידו את המע"מ. נרוויח 17%. זה עדיין מעט. אז מתברר שיש ספקים, גם לבתי-חולים, שגם הם היו מוכנים להוריד עוד 17%. ואז, בעצם, אנחנו כבר מקבלים הורדה של כמעט שליש ממחיר התרופה. גברתי היושבת בראש, שליש זה הרבה מאוד כסף. שוחחתי עם אחד ממנהלי בתי-החולים, והוא אמר לי שגם בתי-חולים גובים עמלה כלשהי, בסדר גודל של 10%–15%. והרי לך תרופה שברגע שיורד המע"מ מוזילים אותה ב-50%. אז אמרתי, כל אלה שבאים ורוצים להכניס את המדינה לאיזה בור עמוק של גירעון כספי בתקציב המדינה – בדבר שאני לא בטוח למי זה יועיל, ואם כן, למעט מאוד אזרחים – פה זה קבוצה קטנה של אנשים, שאכן אצלה זה מציל חיים. זה לא נמצא בסל התרופות. אנחנו מוזילים להם את התרופה הזאת בקרוב ל-50%. אז אמרתי שאני בטוח, לא היה לי בזה שום ספק, שאלה שדואגים לאפס מע"מ בדירות, ודאי שיתמכו בזה. לצערי הרב, ועדת שרים לענייני חקיקה התנגדה להצעת החוק, אבל למרות הכול החלטתי שאני מעלה את ההצעה הזו, ואני רוצה לראות את אותם חברים, איך הם מרימים יד נגד הצעת החוק הזאת, ואיך הם יסתכלו בעיניהם של אותם חולים שזקוקים לתרופות הללו. אבל קרה מה שקרה, ולשמחתי הרבה הממשלה הזאת מסיימת, וטוב שכך, וחבל על כל יום שהממשלה הזאת עדיין ממשיכה לתפקד. אני חושב שעם ישראל צריך להודות. אנחנו נמצאים בחודש כסלו. חודש כסלו ידוע ומפורסם בנס חנוכה. אחד הנסים הגדולים שנעשה בימינו אלה הוא שהממשלה הזאת מתפרקת בצורה הכי מבזה והכי משפילה. אני עוד לא זוכר דבר כזה. אני מודה, אני ותיק בבית הזה, אני לא זוכר שממשלה מתפרקת בכזה ביזיון. אני אומר לחברי באופוזיציה: גם אם היינו מתכננים מהלך כזה, לפרק את הקואליציה הזאת, אני מסופק אם היינו מצליחים – כל כך מוצלח לא היינו מצליחים לעשות את זה. אבל אמרתי, נס חנוכה, זה נס. הקדוש-ברוך-הוא שמע את זעקתם ואת בכייתם של אותם ילדים שסבלו מהממשלה המתנשאת, מהממשלה הזאת שהייתה חסרת רחמים לאוכלוסיות חלשות, לילדים שכל חטאם שהם חרדים, שלמדו בבית-ספר חרדי. הממשלה הזאת התנכלה להם. שנה ושמונה חודשים פגעה בהם. שר החינוך, איש חינוך, איש שאמור לייצג את מערכת החינוך במדינת ישראל, מפלה בין ילד לילד. שני ילדים גרים באותו בניין, זה יזכה לקייטנה וזה לא יזכה לקייטנה. למה? כי הוא חרדי. זאת ממשלה אכזרית, זאת ממשלה חסרת רחמים, וטוב – יודעים כולם, אחרי שילד עושה בר-מצווה, האבא ניגש, אחרי שהוא עלה לתורה, והוא מברך: "ברוך שפטרני מעונשו של זה". אני חושב, צריך לעשות שאלה אם השבת, אנחנו, שנשתחרר מהממשלה הזאת, נוכל להגיד: ברוך שפטרנו מהממשלה הרעה הזאת שפגעה וגרמה נזקים בלתי הפיכים, שייקח הרבה זמן לשקם אותם. המזל הגדול שלנו שחוק מע"מ אפס לא עבר. זו יכלה להיות בכייה לדורות. אני לא מבין גדול בכלכלה, אני באמת לא מתמצא בזה, אבל שמעתי מומחים, דיברתי עם בעלי ידע שמבינים בנושא הזה, וראינו מה קרה בחצי שנה – לא צריך להיות חכם גדול בכלכלה: שוק הבנייה מוקפא. אנשים לא קנו, זוגות צעירים שהיו צריכים לרכוש דירה לא רכשו. חיכו, עוד מעט מורידים את המע"מ. אתם יודעים מה היה קורה אם החוק היה עובר? הרי לא סוד הוא ששוק הנדל"ן פועל על-פי ביקוש והיצע. ואז היה ביקוש עצום לאותן דירות, והתוצאה הייתה שמחירי הדירות היו קופצים. כבר עכשיו מחירי הדירות קפצו, עוד לפני החוק הזה, ואז, אסון הדיור היה הרבה יותר גדול. אומנם לבי לבי על אותם זוגות צעירים שלצערי הרב לא רכשו דירה מסיבה זו, שהמתינו, אבל יחד עם זאת צריך להתנחם בכך שבכל זאת המשק של מדינת ישראל לא ייפגע קשות. אני מקווה שאנחנו הולכים לבחירות כמה שיותר מהר, ואז, באמת, תבוא לנו ממשלה חדשה עם בשורה לעם ישראל, שאולי תנסה קודם כול לתקן את הקלקולים הקשים האלה שנעשו פה במשך 18 חודשים. בתקופה כל כך קצרה גרמו כל כך הרבה נזקים, שממשלה של קדנציה שלמה לא הצליחה לעשות. אבל אני מקווה שהתקופה הזאת נגמרה, ובעזרת השם, יחד עם נס חנוכה, נברך על הנס הזה שהממשלה הזאת הולכת הביתה. "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם" – אבל גם לנו, בזמן הזה, היה נס שהממשלה הזאת מתפרקת והולכת הביתה בביזיון. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו נשקיע 3 מיליארד מכספי הילדים כדי לעשות שוב בחירות. אין תשובת ממשלה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות) – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> שישה בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה, והיא תועבר לוועדה – על-פי התקנון ועדת הכספים? <דוד אזולאי (ש"ס):> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר רות קלדרון:> אתה רוצה ועדת העבודה והרווחה? לא מקובל עליך כספים? אז ועדת הכנסת תכריע. <דוד אזולאי (ש"ס):> מי אמר ועדת כספים? <היו"ר רות קלדרון:> הוא אומר שלפי – לא חשוב. <דוד אזולאי (ש"ס):> מי אמר? <היו"ר רות קלדרון:> המזכיר. <נחמן שי (העבודה):> המשיח יגיע לפני הדיון. <דוד אזולאי (ש"ס):> עם כל הכבוד, אדוני המזכיר, אני מכבד אותך, אבל זה לא תפקידך. <היו"ר רות קלדרון:> לא, אבל השר אמר ועדת הכנסת. <דוד אזולאי (ש"ס):> השר אמר, בסדר, אבל – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני רק מתייעצת אתו. זאת הייתה שאלה שלי. <דוד אזולאי (ש"ס):> לאן אתה רוצה שזה ילך, אדוני השר? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ועדת הכנסת. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת הכנסת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ועדת הכנסת תחליט. <הצעות לסדר-היום> <הצתה וריסוס כתובות נאצה בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים> <היו"ר רות קלדרון:> טוב, חברים, נעבור להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה, או רשות הדיבור הראשונה – לחבר הכנסת נחמן שי. הצעות לסדר-היום מס' 4200, 4209, 4215, 4235, 4238, 4246 ו-4250, והנושא שלנו הוא: הצתה וריסוס כתובות נאצה בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים. בבקשה, חבר הכנסת שי. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי – חברי? זה רק אנחנו. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו שנינו חבריך. אני מקווה שחבר הכנסת טיבי אמור להחליף אותי. <נחמן שי (העבודה):> איזה אולם מלא. אני לא אביך אותך. אנחנו בכל זאת שלושה, אפשר לעשות מהפכה, להעביר מה שרוצים. חברים, הנושא הוא מאוד מאוד עצוב – – <היו"ר רות קלדרון:> מהפכה בקואליציה. <נחמן שי (העבודה):> – – הוא מאוד עצוב ורציני. <היו"ר רות קלדרון:> נכון. <נחמן שי (העבודה):> בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים פרצה שרפה בשבת האחרונה, ואז התברר שזאת לא הייתה שרפה טבעית, אלא דלקה שנעשתה על-ידי פושעים שבאו לבית-הספר בחשכת הליל, ערמו ספרים האחד על האחר והדליקו אש גדולה. והאש הזאת בערה לא רק שם, בעיני היא בערה בכל פינות הארץ. ולמה? כי בית-הספר הדו-לשוני הוא בית-ספר שמחבר הלכה למעשה יהודים וערבים. זה בית-ספר שנושא בפועל את המשימה, בעיני, אחת החשובות ביותר של מדינת ישראל: לחבר את אזרחיה בשוויון, בשלום, בדו-קיום, האחד לאחר, האחת לאחר. ככה צריך להיות. ואנחנו מכירים את הנסיבות שאנחנו חיים בהן. אנחנו יודעים שבעצם הימים האלה עומדים להעלות חוק בשם חוק הלאום, שנדחה בינתיים, שהיה עלול, עלול, והוא כבר יצר את ההדים השליליים שלו, לפלג בין יהודים לערבים במדינת ישראל ולקבוע פה אזרחים מסוג א' ואזרחים מסוג ב'. ובית-הספר הדו-לשוני שנמצא בירושלים, שקרן ירושלים תומכת בו וקרנות אחרות, הוא בית-ספר יקר, כי יש שם מורים שמדברים עברית ומורים ומורות שמדברים ערבית, והתלמידים עוברים שיעורים מורכבים, וזה באמת ניסיון ממדרגה ראשונה. והנה שם – את צריכה להפעיל את השעון – והנה שם – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה שאתה דואג לי. <נחמן שי (העבודה):> בתפקידי האחר אני אומר לך. לא, זה כיף לי, אבל בסוף תגידי לי מספיק, ואני לא יודע מתי. אז אני אומר שבית-הספר הזה, שיש כמוהו עוד כמה וכמה בתי-ספר בארץ, מעטים אומנם, בעיני זו התגלמות הרצון לחיות ביחד במדינת ישראל. לצערי הרב, אני עברתי את כל מערכת החינוך במדינת ישראל, לא למדתי מילה אחת בערבית. האזרחים הערבים במדינת ישראל מתחילים, לא בהתחלה אבל בהמשך, ולומדים גם עברית, שזה כבר מפתח ברגע שמדברים ביחד. לכן גם הדו-לשוני – יש בו משמעות כל כך עמוקה. יש כמה מסגרות אחרות של גני-ילדים וכן הלאה. זה כלום בעיני, זה כלום. ממה נבעה השרפה הזאת, ומה זה מסמן ברקע? גברתי היושבת-ראש יודעת כמוני, מדינות שמדליקים בהן ספרים במדורות, מה זה אומר על אותה מדינה. איפה ראינו את התמונות האיומות האלה בהיסטוריה? ראינו אותן בגרמניה הנאצית, ששרפו, זרקו ספרים לערמות והדליקו אותם באש גדולה. אז אני לא משווה, חס וחלילה, אבל הזיכרון – די בזיכרון ההיסטורי הזה כדי לומר משהו רע מאוד לכל אחד מאתנו, באיזה מקום נמצאת היום, חלילה, באיזה מקום נמצאת היום מדינת ישראל. נוצרה אווירה ציבורית שמתירה, שמאפשרת, היא פתוחה, אווירה של הסתה. באשקלון אומרים לעובדים ערבים: אל תיכנסו לגני-ילדים כי אתם ערבים. במקומות אחרים מכים בהם. במקומות אחרים שמים מחסומים בפתחי השכונות שלהם, מדירים אותם מהמרחב הציבורי, מטילים עליהם כתם. הלכתי לאבו-גוש, כפר שכן לי – אני גר במבשרת – הסתכלו עלי חברים שם, באבו-גוש, ואמרו: תגיד, מעכשיו אנחנו אזרחים סוג ב' במדינת ישראל? ולא היה לי מה להגיד להם. ולא היה לי מה להגיד להם. להגיד להם שלא יפחדו ולא יחששו? בהחלט. אבל אני שואל את עצמי: ומה אם אני הייתי חי היום במדינה, ואני מיעוט? איך אני ארגיש? וזה בדמי, בדם כולנו, מפני שהיהודים לאורך כל ההיסטוריה שלהם היו מיעוט, ופעם אחת הם רוב. ואם הם רוב והם אינם יודעים לכבד את המיעוט ולשמור עליו, אז מי אנחנו ומה אנחנו? אני חושב שיש רק תשובה אחת על מה שקרה בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים: לפתוח עוד בתי-ספר כאלה, להשקיע את המשאבים. ואמרתי, משאבים אפילו יותר יקרים משל בתי-ספר רגילים, so cold, אבל לומר: אנחנו לא נשברים ולא נכנעים, ואני מצטט פה גם את הדברים של שולי דיכטר, של המנכ"ל של רשת בתי-הספר האלה. לא נכנעים ולא נשברים, אלא להפך, תבוא המדינה ותשים את הסכום הדרוש ותפתח עוד בתי-ספר כאלה ותעביר את הבשורה הזאת לכל הארץ. אנחנו רוצים בתי-ספר דו-לשוניים, אנחנו רוצים שילדים ילמדו ביחד, יחיו ביחד, כי זה הגורל שלנו. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. אני מצטרפת ל"יישר כוח" לשולי דיכטר ולמורָה הַלֵל, שאני מכירה שם. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. וברוך הבא ליושב-ראש שבא להחליף אותי. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש היוצאת ואדוני היושב-ראש הנכנס, תודה, במוצאי-שבת האחרון עמדנו, אלפי אנשי שמאל ותומכי הדמוקרטיה ותומכות הדמוקרטיה, מחוץ לבית ראש הממשלה בכיכר-פריז בירושלים, באחת ההפגנות הגדולות שנראו שם, במקום הזה, בטח ובטח בזמן האחרון, והפגנו נגד הגל הרע והעכור של אלימות וגזענות לא רק ברחובות, אלא גם ממוסדת, שנשבו ואיימו לנשב כאן מהבית הזה, בדמותו של חוק הלאום וחוקים אחרים שההיסטוריה דפדפה אותם וכבר אין צורך לציין את שמם. ובאותו זמן שמענו את הידיעה על ההצתה של בית-הספר הדו-לשוני בירושלים. והנה אנחנו עומדים כאן – לא יודעת, שמישהו יעזור לי לחשב כמה שעות – שלוש יממות אחרי, ומפזרים את הכנסת. ואני חושבת שזה אקורד סיום מאוד מאוד עגום, אבל מאוד מאוד הולם, למקום שאליו הממשלה הזאת, שמתפזרת היום ומפזרת אתה את הכנסת, הביאה אותנו. כי אם היה משהו לממשלה הזאת להציע לנו, זה שום דבר מלבד מלחמה מיותרת והרסנית ומזיקה, גזענות ואלימות שגאו ברחובות והגיעו לשיא שאי-אפשר היה יותר לסבול אותו, ביחד עם מחירי דיור שרק הלכו ועלו, משכורות שהלכו וירדו ועוני בלתי נסבל ומצב שבו בלתי אפשרי כמעט לחיות כאן. אני רוצה בהקשר הזה – באנו לדבר על אירוע קשה, אבל אני רוצה בהזדמנות הזאת לשחרר אנחת רווחה, שהמדיניות השגויה והמזיקה והמוטעית הזאת היום מסתיימת ומשחררת אותנו מעולָהּ, ואזרחיות ואזרחי ישראל היום יוצאים לבחור דרך חדשה, בדיוק 104 ימים מהיום. ואין לי ספק שתיבחר דרך אחרת, כי הממשלה הזו נכשלה בכל תחום. אין לי ספק שאזרחיות ואזרחי ישראל יבחרו בשינוי כיוון מוחלט ויבחרו בדרך שתיתן תקווה ותציע שינוי ותציע מתווה לסיום הכיבוש ותציע צדק חברתי ותציע את כל הדברים שהממשלה הזו הבטיחה ולא עשתה. ואין לי ספק שתלמידות ותלמידי בית-הספר הדו-לשוני בירושלים יסתכלו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הבת שלי שם. <תמר זנדברג (מרצ):> הבת שלך שם? באמת? בת כמה היא? <היו"ר נחמן שי:> ברור. שניים, כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בכיתה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז אין לי שום ספק שהבת שלך, חבר הכנסת אחמד טיבי, ביחד עם שאר תלמידות ותלמידי בית-הספר הדו-לשוני בירושלים וביפו ובכל מקום, וכל תלמידות ותלמידי מערכת החינוך, אלה שלומדים עברית וערבית לחוד ואלה שלומדים עברית וערבית ביחד, יוכלו להסתכל על הממשלה הבאה ועל הכנסת הבאה ולהגיד שזאת כנסת וזאת ממשלה שנותנת להם תקווה, לכולנו, לעתיד טוב יותר. שיהיה לכולנו בהצלחה. אני שמחה שזה הנאום האחרון שלי בכנסת הזאת. בהצלחה לכולנו בהבאת שינוי מציאות ועתיד טוב יותר לישראל. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אין נאומים אחרונים, זה רק – בגילך ובמצבך אני מציע לך לא למהר להספיד את עצמך. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר נחמן שי:> טוב, אנחנו עושים פה איזה שינוי קל. תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה, ותודה לחברי עפו אגבאריה. האמת היא שזה גם נושא עקרוני, אבל יש פה נגיעה אישית, חברת הכנסת תמר זנדברג. בית-הספר הדו-לשוני בירושלים, הבת שלי נטלי לומדת שם, ואני חי את האיום המתמיד ואת ההתקפות המתמידות על בית-הספר בתקופה האחרונה; ססמאות נאצה על הקירות – "כהנא צדק", "מוות לערבים" – יותר מפעם אחת בשנה האחרונה. תמיד בעתות משבר בוחרים קיצוני הימין מבעירי השנאה לתקוף דווקא את האי הזה, אי של שפיות, של סובלנות, של הכרה הדדית, של שותפות, בין תלמידים יהודים ותלמידים ערבים באותו בית-ספר, בית-ספר דו-לשוני בירושלים, השייך ל"יד ביד". יש כזה גם בוואדי-עארה, גם ביפו, גם בצפון. אני רואה איך ההוויה הזאת קורמת עור וגידים, ואיך התלמידים מכירים האחד את השני – את הנרטיב של השני, היחס אל האחר, איך מלמדים שם. מלמדים יהודים על ערבים, על הבעיה הפלסטינית, מלמדים פלסטינים על ההוויה הישראלית, וכל אחד שומר על כבודו הלאומי. זה מפריע להזויי הימין, זה מפריע לקיצונים. פעם אחר פעם בית-הספר הזה היה יעד, ואני תוהה למה המשטרה לא שמה יותר דגש על הגנה על בית-הספר הזה, כי הוא הפך ליעד. הבת שלי גם שוחחה אתנו, בבית, גם אתי, גם עם אחותה, גם עם אימא שלה, איך הם הרגישו כאשר הם שמעו על השרפה, ואפילו נטלי העלתה פוסט: מה אני אגיד – מה נגיד לתלמידים, למה שרפו להם את הגן, למה שרפו להם את הספרים. מי שורף גן של ילדים? ואני תוהה מה יש לאלה, לאחרים, לענות לתלמידים על השאלה הנוקבת, הקשה הזאת, של נטלי ושל שאר התלמידים, שהרגישו גם זעם רב, אבל גם חשש. אדוני השר – חבר הכנסת אייכלר, אתה מפריע לי דווקא בזמן שאני פונה לשר. <היו"ר נחמן שי:> כן, רק תסיים בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כן, אדוני השר, אתה בטח היית עד לכתבה שהייתה בערוץ הראשון. כתב הדתות, חברת הכנסת זנדברג, של הערוץ הראשון, שבוע לפי שבית-הספר נשרף, עשה כתבה על בית-הספר, הציג אותו כבית-ספר של טרור ו"דאעש". יכול להיות שמישהו ראה את הכתבה הזאת ותרגם את ההסתה הזאת שהייתה בכתבה הבלתי-אחראית, הבלתי-מקצועית הזאת, על בית-הספר הזה. הוא גם כתב סטטוס, שבית-הספר הוא בית-ספר הזוי, ושהוא יפנה לגורמים כדי לסגור אותו. הוא לא נסגר, אבל בינתיים הוא נשרף. הכתובת הייתה על הקיר. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בינתיים התחלפו היושבים-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> אבל אתה נשאר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מאמין בחינוך. והיות שאני האמנתי וכל הזמן אני מאמין בחינוך, אני חושב שהחינוך הוא זה שיכול ליצור אנשים, גם טובים, גם מדענים, גם אנשים שמבינים, וזה לא חשוב איזה חינוך, כל בתי-הספר. אני חושב שהחינוך יכול גם לקרב אנשים האחד לשני, וכנראה גם אבא שלי האמין בזה, והוא שלח אותי לבית-ספר עברי, ואני למדתי בבית-ספר עברי. ואני האמנתי בזה, ושלחתי את הבן שלי, והבן שלי גם כן גמר י"ב בבית-ספר עברי, בבית-ספר בפרדס-חנה. וגם הנכדה שלי, בת שש, בת חמש, אריז', היא עכשיו בגן דו-לשוני בכפר-קרע, וזה מסר שאנחנו מאוד מכבדים במשפחה שלנו. אבל מאוד חרה לי – אני ביקרתי בבית-הספר הזה – שבית-הספר הזה נשרף; שרפו אותו. היום גם שמעתי שבית-ספר בנבלוס, בשכם, נסגר. כוחות הביטחון סגרו אותו לתלמידים. אני נזכר בהתקפה של כוחות המשטרה על בית-הספר התיכון באום-אלפחם בשנת 2000. עד היום יש ילדים שאני מכיר שבגלל התקפת המשטרה על בית-הספר הם נכים. נורא חרה לי לשמוע את הסיפור של מנהלת בית-הספר נאדיה, שעם המנהל הכללי שולי דיכטר – הם באמת עושים עבודת קודש – מצאו את הספרים בערמה בכיתה, כשהם שרופים. שרפו אותם. ההיסטוריה לא תסלח לאנשים כאלה, כפי שהיא לא סלחה לאנשים ששרפו ספרים במקומות אחרים בהיסטוריה הלא-רחוקה. אנחנו יודעים מה הייתה התוצאה של שרפת הספרים באותו זמן. מי שורף ספרים? מי סוגר בתי-ספר? מי שורף כיתות? מי תוקף תלמידי בית-ספר? אני חושב שזה צריך להדליק נורה אדומה – שיש כוחות ואנשים שכנראה מפריע להם שאנשים ידברו בשתי השפות. עצם העובדה שבכנסת הזאת חוקקו – אחד מהחוקים היום – את העלאת אחוז החסימה, זה כדי שלא תהיה אפשרות כלשהי לדו-קיום ולדו-שיח בין ערבים ויהודים. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, הארץ הזאת, כל ההיסטוריה שלה מעורבת; אף פעם היא לא תהיה נקייה מערבים ולא תהיה נקייה מיהודים. האדמה הזאת, תמיד יש בה את כל הדתות וכל העמים. אף עם לא יכול להיות במקום עם אחר, ומן החוכמה שכולם ילמדו את שפת כולם. לכן הגישה הזאת היא גישה מאוד הרסנית, לא רק למי שזה נגדו, אלא למי שחושב שהוא יכול לעשות את הדברים האלה נגד מישהו אחר. עצם העובדה שהיום אנחנו מדברים על שרפת ספרים ועל סגירת בתי-ספר זה כתם שחור לא רק לדמוקרטיה הישראלית, גם לממשלה הזאת, שאנחנו ברצון רב נפרדים ממנה ואנחנו רוצים להחליף אותה. ואני מאוד מקווה שהעם במדינה הזאת יבחר אנשים קצת יותר הגיוניים, שיכולים להוביל גם את העם וגם את המדינה לחוף מבטחים, לחוף אחר, ולא חוף של עוינות, חוף של הרג. איך שאתם אמרתם – בטונדות. הבטונדות והקירות המפרידים לא ישרדו. מה שישרוד זו התובנה והדו-קיום בין האנשים. ולצערי הרב, הממשלה הזאת לא השכילה לעשות את זה, ואף ראש הממשלה והפלג הימני ביותר בהנהלה של המדינה הזאת הם אלה שעושים את הפחד והשנאה וזורעים את הטרור באזור. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חבר הכנסת אגבאריה. חברת הכנסת יפעת קריב – לא נמצאת. חבר הכנסת אייכלר – בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמי שחי בארץ הזאת מימי הטורקים – אבותי הגיעו לארץ-ישראל כשהיו פה הרבה ערבים ומעט יהודים – אנחנו ידענו שכשיש משטר חזק, דבר ראשון הוא חייב להבטיח שכל אזרחי הארץ יחיו בשקט. כל המושגים האלה שמישהו יכול לשרוף את בתי-הכנסת או בתי-הספר של אחרים – זה אנרכיה וחורבן בכל מקום בעולם. אם אמרו באירופה, במקום ששורפים ספרים ישרפו אנשים, אז במקום שנהרגים אנשים גם שורפים ספרים. הבעיה המרכזית בארץ-ישראל – וכפי שאמר חבר הכנסת אגבאריה, יהיו פה תמיד ערבים ויהודים, והיו פה תמיד ערבים ויהודים. ושלטון שלא יודע למנוע מכל צד שהוא אלימות כלשהי, הוא האחראי למה שקורה בשני הצדדים. יש מדינות והיו מדינות – שואלים אותי תמיד איך היהודים חיו במדינות ערב והצליחו לשרוד כל כך הרבה שנים. אותה שאלה הייתה במדינות חזקות באירופה, שהיהודים חיו בהן במשך אלף שנים. אם היה משטר חזק, אם היה שליט חזק, אנשים יכלו לחיות בשקט. אם התחילה אנרכיה, כולם סבלו. האמת, אדוני כבוד השר, אני ביקשתי לדבר ורציתי להעלות הצעה לסדר-היום בעניין חילול בית-הכנסת בתל-אביב. אנחנו מדברים על ירושלים, מקומות שיש בהם סכסוך לאומי, אבל בתל-אביב היו השחתה ודברי נאצה בבית-כנסת מודרני. בתל-אביב. אבל ידעתי שבנשיאות הכנסת, ברגע שיגיע משהו על פגיעה ביהודים, לא תאושר הדחיפות. אז הצטרפתי לדבר הנורא שקרה בבית-הספר הערבי-יהודי בבית-צפאפא, כי הבנתי שזה יאושר מייד. וזה אכן אושר. ואני מנצל את ההזדמנות לגנות את הדברים האלה. לדעתי, זה מתחיל בהפקרות של חופש הביטוי, שהפך לחופש הביזוי. שאף אחד לא יגיד לי שתקשורת שמסיתה אנשים נגד קבוצות מסוימות לא גורמת לאלימות. בראש ובראשונה, אדוני היושב-ראש, ההסתה בתקשורת הערבית נגד היהודים, שגורמת לרוב מעשי הטרור וההתאבדויות. זה תוצאה של הסתה. ואותו דבר בצד בשני: כשיש הסתה נגד ערבים זה דבר חמור ביותר וגורם לדברים חמורים ביותר ולכל מיני "תג מחיר". אבל ההסתה המסיבית ביותר במדינת ישראל היא בתקשורת הישראלית נגד הציבור החרדי. וזה שעוד לא שורפים בתי-כנסת פה זה אחד הדברים שמוכיחים שיש בלב של כל יהודי נשמה יהודית, והוא לא מסוגל לעשות את זה. וכשיש סכסוך הכי קטן, הולכים לבית-כנסת ומוציאים את הדברים האלה. לכן, אדוני שר המשטרה, צריך לדעת ולהדגיש: חופש הביטוי איננו חופש הביזוי; חופש הדעות אינו חופש ההסתה. אסור לאפשר – עכשיו ראיתי ידיעה שברוסיה פרסמו עובדה, שפה בארץ הייתה עוברת, שרבע מהמיליארדרים ברוסיה הם יהודים. אז ביטלו ואסרו את הפרסום של הדבר הזה בגלל אנטישמיות. כן, כי אתה מסמן כאילו קבוצה מסוימת שהיא של העשירים והמיליארדרים. למה במדינת ישראל אפשר לסמן אנשים, קבוצות, אם ערבים, אם יהודים, אם אחרים – הנה, הם העשירים, הם המיליונרים, הם המיליארדרים? אדוני שר המשטרה, המשטרה שלך עובדת מאוד קשה, אבל אם הרקע של ההסתה התקשורתית והצתת הלבבות מכל הצדדים לא ייפסק, השוטרים יהיו חסרי אונים. ובמשטר חזק, שאין בו הסתה של קבוצה נגד רעותה – אני בטוח שיהיו חילוקי דעות; אני לא רוצה לחיות במדינה שבה אי-אפשר לבטא את דעותינו ודעות האחרים. תארו לעצמכם שהיה פה משטר חזק ואתה לא היית יכול לשבת פה, אדוני היושב-ראש, והוא לא היה יכול לכתוב ואני לא הייתי יכול לכתוב, ודאי שאנחנו לא רוצים זאת. אבל גם במדינה דמוקרטית שיש בה חופש ביטוי זה צריך להיות מוגבל ביותר: לא להסתה. וזה לא עניין משטרתי, זה עניין ציבורי. הציבור צריך להוקיע כל מסית וכל הסתה, נגד כל קבוצה של אוכלוסייה כלשהי, במדינה שרוצה לחיות בשלום בין אזרחיה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. אדוני השר, מכובדי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – מי שנמצא במליאה, בראשית דברי אני מבקש לגנות באופן נחרץ ביותר את ההצתה וכתובות הנאצה בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים. הנני מדגיש כאן כי לא ניתן לפורעי חוק להבעיר את מרקם היחסים העדין בירושלים, ובכלל בתוך מדינת ישראל; הם מבקשים לערער את הדו-קיום, וכמובן מוצאים את הביטויים הפחות-מוצלחים, בבית הספר הדו-לשוני, שבו לומדים יחדיו יהודים וערבים. גורמי החוק יגיעו לפושעים הלאומנים במוקדם או במאוחר ונמצה עמם את הדין. מי שמנהלת את החקירה – מפקד המחוז הטיל זאת על היחידה המרכזית שפתחה בחקירה בגין אירוע ההצתה וכתובות הנאצה בבית-הספר ב-29 בנובמבר 2014 ובגין אירוע תליית הכרזות ב-1 בדצמבר 2014. אירועים אלה מצויים בחקירה, ולפיכך קשה, או לא ניתן, לפרט. משנת 2013 ועד לאירוע הנדון נפתחו שלושה תיקי חקירה בגין אירועים בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים, כולל האירועים האחרונים: אירוע תקיפה בין קטינים תלמידי בית-הספר – נסגר מחוסר עניין לציבור; אירוע גרפיטי של ריסוס כתובת "מוות לערבים" – נדמה לי שהיושב-ראש דיבר על זה – נסגר בעילת עבריין לא נודע; תלונה נגד ארגון להב"ה בגין פרסום בפייסבוק על כך שבית-הספר מעודד התבוללות – נסגרה אף היא בעילת עבריין לא נודע. נוכח אירוע ההצתה האחרון, ב-29 בנובמבר, הוחלט כי כלל התיקים ייפתחו מחדש, כולל האירוע החמור של השרפה, ויטופלו על-ידי היחידה המרכזית של ירושלים. במדיניות שלי מוגדרת פשיעה לאומנית בכלל, וכמו זו שהייתה בבית-הספר הדו-לשוני בפרט, בעדיפות גבוהה לטיפול, ולפיכך משטרת מחוז ירושלים נוהגת באירועים אלו בחומרה רבה ונוקטת במגוון האמצעים והמשאבים העומדים לרשותה להתמודדות וטיפול, וזאת יחד עם גורמי שירות הביטחון הכללי. רק בימים האחרונים, בלי קשר לאירוע עצמו, גזר בית-המשפט עונשים של 30 חודשי מאסר בפועל על עבריינים שהציתו כלי-רכב על רקע שנאה. אני רק יכול לברך את בית-המשפט על העונשים הכבדים האלה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> מה אתה מציע, אדוני? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ועדת הכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת הפנים? ועדת הפנים – אתה מתכוון? <קריאה:> ועדת הכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת הכנסת. אוקיי, ועדת הכנסת. אני יכול לבקש מחברי עפו להסתפק בדברי השר, כי אנחנו לקראת בחירות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו מסתפקים בדברי השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> הסיפור הזה של הכתבה של ערוץ 1, זו הפעם הראשונה שאני שומע על זה. רשמתי, ואני אבדוק את זה עוד הלילה. <היו"ר אחמד טיבי:> זה חשוב לי. אני מודה לך על ההערה, אדוני. לא מצביעים, זהו, מסתפקים בדברי השר. עכשיו, השביתה המתמשכת בשירות התעסוקה. חברת הכנסת בירן – לא כאן. חבר הכנסת זאב, באופן חריג – לא כאן; חבר הכנסת צרצור – לא כאן; חבר הכנסת גפני – לא כאן. הנושא נפל מסדר-היום. דוח משרד הבריאות על זמני המתנה לניתוחים בפריפריה: חבר הכנסת יעקב מרגי – לא כאן; חבר הכנסת אילן גילאון – לא כאן; חבר הכנסת אורי מקלב – לא כאן. הנושא ירד מסדר-היום. כוונת הממשלה לפגוע בפנסיה, במיוחד בהסדרי פנסיה: חבר הכנסת יצחק כהן – לא כאן. נפל מסדר-היום. אתם רוצים משהו? <קריאה:> לא. <היו"ר אחמד טיבי:> כל מה שקראתי ולא היו – נפל מסדר-היום. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להודיע בזאת על חילופי אישים. מטעם סיעת הליכוד: בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת בועז טופורובסקי יכהן חבר הכנסת זאב אלקין; וכן, כממלא-מקום קבוע בוועדת החוץ והביטחון, על מקום של סיעת הליכוד, במקום חברת הכנסת עליזה לביא תכהן חברת הכנסת מירי רגב. אני מבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת יש עתיד: בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת עפר שלח יכהן חבר הכנסת בועז טופורובסקי; בוועדת החוץ והביטחון, במקום חברת הכנסת מירי רגב יכהן חבר הכנסת יאיר לפיד, מרגע, כמובן, שיחדל לכהן בממשלה. אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת התנועה: בוועדת הכלכלה, במקומו של חבר הכנסת דוד צור יכהן חבר הכנסת מאיר שטרית. אני מבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים לתקציב הביטחון: מטעם ועדת הכספים, במקומו של חבר הכנסת ראובן רובי ריבלין, חבר הכנסת לשעבר שנבחר לנשיא המדינה, יכהן חבר הכנסת זאב אלקין; מטעם ועדת החוץ והביטחון, במקומו של חבר הכנסת זאב אלקין יכהן חבר הכנסת רוברט אילטוב. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <כוונת הממשלה לפגוע בפנסיה ובמיוחד בהסדרי פנסיה שנחתמו עם גמלאי צה"ל וגמלאי המשטרה> <היו"ר אחמד טיבי:> לפנים משורת הדין, ובשל רוחב לבו של היושב-ראש, אני מזמין את חבר הכנסת איציק כהן להציג את הנושא: כוונת הממשלה לפגוע בפנסיה ובמיוחד בהסדרי פנסיה – הצעה לסדר-היום מס' 4228. בבקשה, חבר הכנסת יצחק כהן. יש נושא אחד שירד. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> המציעים לא היו. אתה היית, אדוני השר, כהרגלך; המציעים לא היו. <יצחק כהן (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה לא חייב עשר דקות, כי הולכים לבחירות. <יצחק כהן (ש"ס):> ממילא אין פה אף אחד. אפשר גם 20 דקות. <קריאה:> שלוש דקות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> האיש פשוט – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עד עשר דקות. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ההצעה לסדר-היום הונחה על שולחן מזכירות הכנסת עוד כשהיה חשש שהממשלה הגרועה הזאת תמשיך לכהן. אני באתי להתריע על נושא שהוא מאוד חברתי, מאוד רגיש. דוד המלך בתהילים כותב, כבוד השר יצחק, "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כֹחי אל תעזבני". במדינת ישראל יש דבר טוב, זה הפנסיה. והפנסיה היא דבר, חלופה לעובד או לחייל בקבע שפורש לגמלאות, או לשוטר שסיים את שירותו. לאחר שהוא מסר את נפשו להגנת אזרחי המדינה הוא מקבל חלופה כלשהי, ולזה קוראים פנסיה. היו קרנות פנסיה הסתדרותיות שפשטו את הרגל מפני שחברת העובדים רוקנה אותן במשך עשרות שנים, והממשלה נחלצה לעזרתן והקימו את ארגון "עמיתים". ארגון "עמיתים", אדוני היושב-ראש – כדאי שתקשיב לי, המזכיר מפריע לך. ארגון "עמיתים", אדוני היושב-ראש, הוא תאגיד שמאגד בתוכו את כל קרנות הפנסיה שפשטו את הרגל, והממשלה, בפרויקט מיוחד שהייתה לי הזכות גם להיות מהמובילים בו, נחלצה לעזרתו והתחייבה לשלם חלק מהגירעונות – הסדר כולל כלשהו, הגמלאים ויתרו על חלקם, הפעילים הוסיפו תשלום שלא היו חייבים בו קודם, המדינה הכניסה את היד עמוק לכיס, שילמה סכום גדול של למעלה מ-100 מיליארד שקל, בתזרים מתוכנן מראש. והנה, בהצעת התקציב הזאת, אדוני, שברוך השם הלכה, פגה, חלפה מן העולם – התפילות שלנו התקבלו – הייתה כוונה לשים יד על התזרים, לקחת משם מיליארד שקל, או יותר נכון להזרים פחות מיליארד שקל. אדוני היושב-ראש, למה פשטו קרנות הפנסיה ההסתדרותיות את הרגל? הלוא מאותה סיבה, שחברת העובדים – אתה ודאי זוכר את זה, אדוני היושב-ראש, מוועדת הכספים. חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה זוכר שבזמנה הייתה חברת העובדים מושכת אליה הלוואות מוזרות, כך שזה הידרדר לכדי פשיטת רגל. אלקין, לסגור את הבסטה? לא, אפשר להמשיך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, אם הסתיים סדר-היום תכריז על הפסקה עד להודעה חדשה. תבוא הודעה על המשך הישיבה, אבל היום. <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים, באתי להתריע – אדוני היושב-ראש, תשומת לב. באתי להתריע: אל לה לממשלה, וגם לא זו שתבוא אחריה, לגעת בקרנות הפנסיה, וגם לא בהסדרי הפנסיה שנעשו עם גמלאי צה"ל לאחר עמל כל כך רב; ולא – אדוני השר לביטחון פנים, השר לביטחון פנים – אני רוצה שהוא ישמע – ולא בהסדר שנעשה עם גמלאי המשטרה. אני בא להתריע, מכיוון שאם כבר נוגעים בהסדר הפנסיה של "עמיתים" במיליארד שקל, זה עלול להיות מדרון חלקלק לתוך ההסדר שנעשה עם גמלאי צה"ל וגמלאי המשטרה. אני באתי להתריע, אדוני היושב-ראש: תהיו על המשמר; לא לתת יד ולגעת בקופסה השחורה הזאת. היא סגורה, אין מה לגעת בה. די, חלפו שנה וחצי של סיוט מתמשך כמעט בכל תחום, בכל תחום, אדוני היושב-ראש, ואפשר גם לברך שהדבר הזה הגיע לקצו. אני מצטער שיוצאים למערכת בחירות, כי זה לא טוב, אף פעם זה לא טוב. אבל אם נגזר עלינו – שתהיה מערכת בחירות קצרה, מהירה, יעילה, שנוכל להקים ממשלה, בעזרת השם. עם ישראל, מגיעה לו ממשלה שתוכל באמת להוביל אותו להישגים בכל התחומים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אין תשובת שר, וגם הנושאים שעל סדר-היום כמעט תמו. אני יכול לנצל את סמכותי לרעה ולסגור את הישיבה ולתקוע את החוק של הקדמת הבחירות. אבל היות שאני אחד היוזמים, אני לא אעשה זאת, מה עוד שגם יושב-ראש הקואליציה עומד בצד, אבל מעליו אפילו יושב-ראש הכנסת מחכה בצד ומביט לעברי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – עד כמה שאני סומך על אדוני – שלא ביקשתי להחליף אותך. <היו"ר אחמד טיבי:> נכון. לכן אני מודיע על הפסקה. אין תשובה, והוא מסתפק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הפסקה עד להודעה חדשה. <זאב אלקין (הליכוד):> הפסקה. אל תצביעו, כי אם אתה מצביע – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לגבי ההצעה של חבר הכנסת איציק כהן. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אין צורך בהצבעה, אנחנו מקבלים את – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא, אני רוצה להעביר את זה לכנסת הבאה. <היו"ר אחמד טיבי:> השר לא השיב לך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני סומך על איציק כהן. – – – לא לגעת. קופסה שחורה, קרן קיימת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – – לאחר מכן. זה התקנון. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> קופסה שחורה – הוא אמר, לא אני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מעמיד להצבעה את הצעתו של חבר הכנסת יצחק כהן להעביר את הנושא לוועדה, נכון? אלא? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> להסתפק, להסתפק. אין הצבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> להסתפק. <יצחק כהן (ש"ס):> השר מציע להסתפק. <היו"ר אחמד טיבי:> השר מציע להסתפק. אין הצבעה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – איציק כהן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> רבותי, כפי שאמרתי קודם, אני מודיע על הפסקה זמנית בישיבה. הודעה לגבי חידוש הישיבה תבוא בהמשך, כנראה בעוד רבע שעה, חצי שעה, עד שיסיימו בוועדה את הכנת הצעת החוק לפיזור הכנסת, את כל ההכנות. היושב-ראש ימשיך לאחר מכן. אני מודה לכם. אנחנו יוצאים להפסקה. <(הישיבה נפסקה בשעה 16:09 ונתחדשה בשעה 17:45.)> <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אדוני השר, אני מחדש את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, מה זה המריבות באופוזיציה? מספיק בקואליציה יש מריבות. מה קרה? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014; הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014. תודה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/585).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איתן כבל להציג לנו הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לקריאה ראשונה, לאחר שוועדת הכנסת דנה והכינה, ותכף נשמע את זה מפי חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש – לא חייבים שר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למה? הנה. <איתן כבל (העבודה):> בסדר, לא משנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בכבודו ובעצמו, שר התיירות עוזי לנדאו. <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, ברשותכם, הייתה אמורה להציג את החוק לקריאה ראשונה חברת הכנסת – כך נאמר לי – זהבה גלאון, אבל נבצר ממנה להיות, וזכות גדולה נפלה בחלקי להציג את החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יהיה מה לספר לנכדים. <איתן כבל (העבודה):> כן, כן, כן, כן, לגמרי יהיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני חושב שזה חוק קצת חשוב, אז תקשיבו לדובר. <איתן כבל (העבודה):> אני חושב שזה אפילו חוק חשוב מאוד. ברשותכם – חבר הכנסת יואב בן צור, אני לא אשם בזה שהכנסת מתפזרת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <איתן כבל (העבודה):> כן, אני שם לב. אדוני היושב-ראש, אני באמת אומר את זה בצורה הכי ברורה, שקודם כול לנו, כאופוזיציה – ואנחנו חברי אופוזיציה – זה תפקידנו, לפעול במשך כל השנה ולגרום לכך שהממשלה תיפול, מתוך כוונה ואמונה שהדרך שאנחנו מובילים היא הדרך הנכונה, וכדי שאנחנו נביא את דברנו ונחליף את הממשלה. אבל חשוב לבוא ולומר את זה, כי ראש הממשלה וחלק מהדוברים מבקשים להציג מצג שווא כאילו ההליכה לבחירות היא באשמתנו. אפשר לחשוב שצריך לגשת, אדוני היושב-ראש, לספרים כדי לבדוק מה קרה פה. אנחנו כאן רואים את הדברים בצורה מאוד ברורה: ראש הממשלה והקואליציה שלו פשוט קרסו. פשוט קרסו. אין מילה אחרת לומר. ובעצם, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אפשר לומר, לפחות לשיטתי, ברוך השם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. <קריאות:> אמן. <מירי רגב (הליכוד):> אמן. גם אנחנו מברכים: אמן. <איתן כבל (העבודה):> אני יודע שאתם רוצים להיפטר מביבי. <מירי רגב (הליכוד):> ברוך שפטרנו, ברוך שפטרנו מכם. <איתן כבל (העבודה):> אני יודע שאתם רוצים להיפטר מביבי, מירי. <מירי רגב (הליכוד):> מכם, ומכל בעלי האגו המנופח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רגב, תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> אני יודע, חברת הכנסת מירי רגב – – <מירי רגב (הליכוד):> ברוך שפטרנו מכם ומבעלי האגו המנופח. <איתן כבל (העבודה):> – – אני כמוך אומר: רק לא ביבי בימין, רק לא ביבי בשמאל – – <מירי רגב (הליכוד):> ואני אומרת: רק לא בוז'י, רק לא בוז'י – – – <איתן כבל (העבודה):> – – רק לא ביבי במרכז. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נו, חברי הכנסת, באמת. חבר הכנסת כבל, נא להמשיך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיכאלי וחבר הכנסת כבל, הייתם אצלי כשכמה תמימים שאלו למה צריך לסגור את המליאה; אפשר להמשיך לעבוד. נו, באמת. אספות בחירות מן הבוקר עד הערב יהיו. <איתן כבל (העבודה):> אבל זה ברור. כאילו, יש לנו הזדמנות, יש במה, כל עוד זה מכובד – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <איתן כבל (העבודה):> – – איך אומרים, זו זכותנו. עמלנו כדי שהרגע הזה יגיע. ולכן, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו, סיעות האופוזיציה, והצטרפו סיעת הקואליציה החדשה, או מה שנשאר ממנה, כדי להגיע להסכמה שהבחירות תתקיימנה, בעזרת השם, ב-17 במרס, יום שלישי, 17, שזה טוב, כפי שכבר אמר מי שאמר, פעמיים "כי טוב", ובעזרת השם, נגיע לשם, ונשכנע את עם ישראל לבוא, להצביע ולהשפיע. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. קריאה ראשונה – הוא הציג לנו את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014. יש לנו דוברים. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות, או עד שלוש דקות לרשות כל דובר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבות דובר על העניין הלא-רציונלי ולא לוגי ולא שכלי ולא הגיוני של היציאה הזאת של הכנסת לבחירות, אבל לפני כשעה, כשהכנסת הייתה מנומנמת, היה פה דיון על שרפת, הצתת בית-ספר דו-לשוני. במקביל העליתי את הנושא של חילול בית-הכנסת בתל-אביב, ודיברנו על העובדה שמדינה דמוקרטית, ואפילו מדינה לא דמוקרטית, מדינה שיש בה משטר ויש בה שליטים שרוצים את טובת האזרחים, לא מאפשרים לכיכרות ולחופש הביטוי להפוך לחופש הביזוי; לא מאפשרים שמערכות בחירות יהפכו למערכות שבהן, כמו באותן מדינות נחשלות שיש בהן פגיעות ונפגעים על-ידי מערכת בחירות אלימה – אלא שומרים מכל משמר שאף קבוצה לא תוכל להסית נגד הקבוצה האחרת. אני ביקשתי בבחירות הקודמות מאנשי קדימה, שניהלו את מסע ההסתה נגד הציבור החרדי, ואמרתי להם: רבותי, אל תלכו בדרך הזאת, הציבור הישראלי לא יקנה את זה. והם לא האמינו. הם יצאו עם 28 מנדטים, וחזרו בקושי שניים, שני פליטים כמזכרת נצח למפלגה של 28 מנדטים, שיכולה להימחק בגלל קמפיין שמסית נגד קבוצה מסוימת. כבוד היושב-ראש, הכנסת ובית-המשפט אסרו על מפלגת כהנא לצאת לבחירות כי הם הסיתו נגד האוכלוסייה הערבית. איני רואה שום הצדקה שמפלגות שמסיתות נגד אוכלוסיות אחרות, שאינן ערביות, תהיה להן זכות לגיטימית לבוא ולהיות פה בכנסת ולהמשיך בהרס, כאשר משתלטים על משרדי הממשלה, ולפגוע באנשים, בילדים, בקשישים, אך ורק כי הם נמנים עם אוכלוסייה מסוימת. אנחנו יוצאים למערכת בחירות. אנחנו צריכים להיזהר מאוד, ואני מאמין שהציבור הישראלי הוא כבר ציבור שבגר את סיפור החרדים של יש עתיד, של אין עתיד. אין עתיד תצטרך להודיע ולהסביר לציבור למה הם לקחו את ההפגנה של יוקר המחיה ויוקר הדיור וניקזו וניתבו את כל הקולות לתעלה של הביוב של האנטי-חרדיות. הציבור לא יקנה את זה הפעם. הציבור יבחר במפלגות חברתיות, במפלגות אידיאולוגיות, במפלגות אחרות, אבל הנזק שייגרם בשיח הציבורי מההסתה הזאת, גם אם היא תבוא מאין עתיד, גם אם היא תבוא מציפי לבני, שמדברת כל הזמן נגד קיצוניות, אלימות ושנאה, והיא מבטאת את זה בשנאה הכי גדולה שיש בארץ. אז אני מזהיר את כולנו, את עצמנו קודם כול – להפסיק להדיר ולהסית נגד קבוצות מסוימות. כל אחד יצא לציבור במרכולתו, יגיד למה הוא טוב ולמה האג'נדה שלו צודקת, והציבור יבחר בו, ולפי התוצאות הוא ילך ויישם את האג'נדה שלו – לא על-ידי שלילת זכויותיהם של אזרחים אחרים אך ורק כי הם נמנים עם אוכלוסיות ועדות ודתות אחרות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – בבקשה, אדוני. הרשימה סגורה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כבוד היושב-ראש, חברות וחברים, אני לא אגיד הפעם, כמו קודמי היום, רבים מקודמי: רק לא ביבי. אני אגיד מה כן – מה כן נעשה, מה כן תעשה הממשלה שאנחנו נהיה שותפים בה אחרי הבחירות, ממשלה של מרכז-שמאל, מה כן נעשה למען הציבור והמדינה. אנחנו נטפל במצוקת הדיור על-ידי בנייה ציבורית בהיקפים רחבים, כמו שעשו במדינה הזאת כשהיו גלי העלייה; הפעם האחרונה הייתה בגל העלייה, אדוני, מברית-המועצות, כשהיה צריך לבנות הרבה דירות מהר ובזול, המדינה בנתה בתוך שנה וחצי 150,000–200,000 דירות ושיווקה אותן במחיר שהיא קבעה מראש. את זה אנחנו נעשה, וכך נוריד את מחירי הדירות, ולא באמצעות תוכניות סרק של מי שהיה שר האוצר או באמצעות שום-תוכנית של מי שהוא ראש הממשלה. אנחנו נטפל ביוקר המחיה על-ידי פיקוח על מחירים של מוצרי יסוד ועל-ידי טיפול בריכוזיות אמיתית של טייקונים שהשתלטו כאן על חלקים רחבים במשק, ואת זה נעשה באמצעות טיפול בתכנוני מס אגרסיביים של חברות ענק שלא משלמות פרוטה מס הכנסה. זה מה שתעשה ממשלת מרכז-שמאל. אנחנו נחתור להסדר מדיני אמיתי עם שכנינו הפלסטינים בגיבוי אזורי, בתמיכה בין-לאומית, כדי להעלות את המדינה הזאת על פסים של משא-ומתן. באחת – באחת – ייפסק הבידוד הבין-לאומי של ישראל, ואנחנו נלך לעתיד של שיתוף פעולה אזורי ובין-לאומי. ואת זה אפשר לעשות מהר מאוד, כשהממשלה בירושלים תחליט שהיא רוצה לעשות את זה. אנחנו נלך לחקיקה שמגינה על הדמוקרטיה, שנותנת פתחון-פה לקבוצות השונות. חינוך, תרבות, בריאות, שירותים לציבור – זה מה שהממשלה שלנו תעשה. המודל שלי, אדוני היושב-ראש, הוא הממשלה שהקים כאן יצחק רבין ב-1992; ממשלה שהגיעה להישגים עצומים, שעד היום, 20 שנה אחרי, אנחנו נהנים מהם. כן, גם הסכם אוסלו הוא הישג ענק בעיני. כן, גם ההשקעה העצומה בתשתיות ובחינוך. כן, גם היכולת ללכד קבוצות ניכרות ולהצעיד אותן קדימה. חתירה לשוויון, חתירה לצמצום פערים, חתירה להבנה עם שכנינו הפלסטינים במדינה הפלסטינית שתקום, ובתוך ישראל. אלה הקווים המנחים שלנו. לכן אני לא אומר: רק לא ביבי; אני אומר מה כן – מה כן ממשלת מרכז-שמאל בהשתתפותנו, בהשתתפות מרצ, תעשה. אני מסתכל אחורה אל התקופות שבהן המפלגה שלי והתנועה שלי, שהיא תנועה בת 100 שנה, ששורשיה ב"שומר הצעיר", הצליחה לעשות כאן, במדינה, והצליחה לעשות כאן, בממשלה, ואני אומר: תנועתנו, עתידה עוד לפניה, והמחנה שלנו, עתידו עוד לפניו, ואנחנו, כמו שאמרו רבים אחרים, חיילים של השלום, ובשם השלום אנחנו נעשה ונצליח. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הציבור שואל, ובצדק, מי צריך את זה בכלל. בצדק. בקושי עברו שנתיים. ההוצאה הצפויה היא עצומה. ניקח את הכסף הזה, נשקיע אותו בכל כך הרבה נושאים חשובים שהמדינה משוועת להם. והכספים הולכים להישפך, ככה, חופשי, ברחובות – גם בבחירות המקדימות, במקום שיש, וגם אחר כך בבחירות הכלליות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> המפלגות. <נחמן שי (העבודה):> ואני אומר שלא היה מנוס מהבחירות האלה, ואני אומר שהבחירות האלה מוצדקות, ובצער אני אומר שאני אפילו שמח על כך שאנחנו הולכים לבחירות, מפני שהן בחירות מכריעות וחשובות, אולי מן החשובות בהיסטוריה של מדינת ישראל. הממשלה הזאת נהגה להתלונן על חוסר משילות. גם אתמול, במופע הבכיינות שלו, אמר ראש הממשלה: תראו, לא יכולתי. הממשלה נכפתה עלי, לא יכולתי לעשות יותר. רציתי לעשות יותר. ככה לא בונים ממשלה, ככה לא מנהלים ממשלה. לא חוסר משילות היה פה – חוסר מנהיגות, כי היה צריך לעצור תהליכים, וצריך היה לעצור גם חברי כנסת וגם שרים שפעלו מתוך הקואליציה הזאת ומתוך הממשלה הזאת – נגדה. ואני לא מדבר על מפלגות אחרות, אני מדבר אפילו על הליכוד, המפלגה המובילה. כי לא יכול להיות שאנשים שנבחרו לתפקידים ציבוריים יפעלו כדי להפר את הסדר הציבורי, כדי לערער את הסדר הציבורי, וזה מה שקרה למשל עם הר-הבית. הר-הבית הוא שלנו, לא צריך לכבוש אותו מחדש, הוא יישאר בידינו אלפי שנים, אבל צריך לכבד גם דת אחרת שמתייחסת להר הזה, וצריך לשמור על הזכויות, גם של האחרים וגם של המיעוטים. ואפשר היה לעצור – נושא אחרי נושא. גם חוק הלאום – מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, ואפשר לחזור על זה מיליון פעם, כי ככה זה היה וככה זה יהיה. תמיד. ולא צריך להיכנס לקרביים של זה ולנתח את זה, ושוב, חלילה מלפגוע בזכויות המיעוט הערבי שחי בתוכנו. אנחנו, במדינתנו הלאומית, והם במדינה יהודית, אומנם, אבל חייבים להיות בעלי זכויות, ונשמור על זכויותיהם כמו שאנחנו שומרים על זכויותינו. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, ייגמרו הבחירות, אני מקווה מאוד – בשינוי גדול, במהפכה, או במהפך, או במשהו שנגזר מהמילים האלה. יבוא שינוי למדינת ישראל, יבוא שינוי שיפתח את התקיעות שאנחנו תקועים בה. תבוא ממשלה חדשה, ויבואו ימים אחרים, ויהיה אפשר לעשות שינויים של ממש ורפורמות בכלכלה, בחברה, במדיניות החוץ שלנו, בביטחון שלנו, ובאמת להציג לתושבי מדינת ישראל ולאזרחיה אלטרנטיבה. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, לפנינו מונחת הצעת חוק שמוזגה משמונה הצעות חוק שמטרתן פיזור הכנסת, אבל יודעי בינה ואנשים שמבינים יודעים, אנחנו, שאנחנו יודעים, יודעים שבשמונה אין הצעה זו כראי הצעה זו. כל הצעת חוק היא אחרת, מכמה היבטים. אחד ההיבטים הוא זמן ההנחה. יש ארבע הצעות חוק שהונחו רק היום או רק אתמול, שהצטרפו להצעות חוק אחרות. יש הצעות חוק – הראשונות הוגשו עוד לפני שהכנסת אמרה "אברקדברה". לפני שאמרה אלף-בית, כבר הונחו ההצעות האלה. ההצעה השלישית שהונחה בכנסת קיבלה "פ" – מה שאנחנו קוראים בשפה המקצועית שלנו "פ", הצעת חוק פרטית – מס' 3, ממש עם הכניסה. הצעת החוק של יהדות התורה הייתה בשלב ביניים, היא קיבלה פ/1174, כך שאנחנו יודעים שהיא הייתה לא בתחילת הדרך אלא בהמשך. ולעמוד ולקרוא היום את דברי ההסבר לחוק, יהיה אפשר לחשוב שניתנה כדברי נבואה, אבל לא כן, לא כי ניתנה כדברי נבואה. אנחנו, כשהגשנו את הצעת החוק, זה כבר לא היה ברגע שהממשלה או הכנסת התחילה את הפעילות, אלא לאחר זמן, לא הרבה זמן, כשצפינו פני עתיד וראינו שהממשלה הזאת לא תחזיק מעמד, איך היא הורכבה, שהורתה שלא כדין, שלא ביושר, שהורתה הייתה בשנאה, ולידתה ודאי, לאחר מכן, לכן חשבנו שזה לא יוכל לחיות הרבה זמן, וכל רגע שהיא קיימת היא רק תוכל להזיק. ואני אצטט לכם בזמן הנותר כמה משפטים מדברי ההסבר, אף שהיום אני יכול להרחיב יותר. דברי ההסבר של יהדות התורה, כשהגישה את ההצעה לפיזור הכנסת, מתחילים בכך שמדינת ישראל מצויה באחת מתקופותיה הסבוכות בנושא הביטחוני, ואנחנו מרחיבים פה; אחרי זה ממשיכים עם המצב הכלכלי, המצב החברתי, מאות-אלפי אזרחים הביעו את מחאתם – זה היה מייד אחרי הבחירות, הלכנו לבחירות, המדינה צריכה לקצץ מיליוני שקלים, יפגעו בכיסים של אזרחי ישראל, מעמד הביניים והמעמד הנמוך מחכים לבשורה מאתנו. אמרנו שכשהכנסת נבחרה הודיע ראש הממשלה שהוא רוצה לדאוג ולפעול בדברים המציקים למדינה ולתושביה, אבל הוא אומר שהכריחו אותו, ואני מצטט. הודיעו ראשי מפלגות המייצגים מיעוט מהכנסת, מתוך ה-120, שהם מחרימים, והם רוצים לעשות ממשלה צרה ולא להרחיב אותה – ואני מצטט – ובכך מאלצים למעשה את ראש הממשלה להקים קואליציה בהכרח ולא ברצון. אלה הדברים שאמר ראש הממשלה אתמול, במסיבת העיתונאים, כשזה כתוב כבר בדברי ההסבר שהונחו כבר ב-2013 – לפני שנה וחצי כבר כתבנו את זה: "ממשלה זו תפעל" – ואני מצטט מתוך דברי ההסבר של הצעת החוק – "כממשלה בתוך ממשלה, ולא תוכל לטפל בנושאים הבוערים שעל סדר-היום. הממשלה תנוהל בידי אנשים חסרי ניסיון, המונעים משנאה לאחר, כפיית דעה" – מה אמר ראש הממשלה? כפו את דעתם. כפו אותו כל הזמן – "החרמה ושלילת זכויות המיעוט. ובהיעדר משילות" – ובהיעדר משילות, אלה המילים – "תוך סיכון עתידה הכלכלי והביטחוני של מדינת ישראל". מה אמר שר הביטחון על שר האוצר לפני שבוע-שבועיים? שהוא מסכן את הביטחון של עם ישראל. ובזה אני אסיים, אדוני. אנחנו יודעים, וגם ברור לנו, אם כולנו היום נשקף את מה שהרגישו רבים, גם האופוזיציה שצריכה לשאוף לפיזור הממשלה, בסך הכול לא רצו להגיע למצב כזה בשלב הזה, בגלל התוצאה של הוצאת כספים. גם חברי האופוזיציה נמצאים בתוך תהליכים מסוימים, בתוך חוקים, בתוך פעילות שלהם, וזה חבל. אבל כשראינו מה הברירה, כשראינו מה נעשה עד עכשיו, איך עם ישראל יסבול בדווקנות הזאת, בעקשנות הזאת, בכך שמי יותר מניע מה, אנחנו פוסלים את האחר, פחות מסתכלים מה אנחנו נרוויח. העיתונאים יאהבו לכתוב – "ישראל היום"; ויכול להיות שראש הממשלה – בגלל הפוטש שרצו לעשות לו, אבל מי שבאמת יודע ונמצא בתוך הכנסת יודע שהסיבות הן אחרות: חוק כמו מע"מ אפס הביא – ואני מסיים, אדוני – את פיזור הממשלה, בגלל ההתעקשות הזאת, והזמן שזה לקח גרם שמפלגות אחרות לא הסכימו ולא הסכימו לוותר. אין לי זמן להגיד את זה, אני מסיים, אבל אתם יודעים למה מע"מ אפס מייד בהתחלה כבר לקח זמן? כי מטרתו הייתה להדיר ציבור שלם, וזה לקח זמן. ברגע שזה לקח זמן, לא היו יכולים ליישם אותו, והנה אנחנו נמצאים ביום הזה. מוסר השכל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת נסים זאב. אפשר לצלצל, גברתי. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, היום זה ערב יום כיפור קטן. בערב יום כיפור אנחנו אומרים: כל נדרי, ואסרי, וחרמי, ונידויי, די אסרנא ודי נאסר, ואנחנו אומרים: חרמנא לא חרמי, נידויינא לא נידויי, אסרנא לא אסרי, ואנחנו מבטלים את כל החרמות שהיו על הציבור החרדי היום, בפיזורה של הכנסת. אנחנו בעצם עושים התרת נדרים, התרת קללות, התרת חרמות, שהיו במשך שנה וחצי על מגזר שלם במדינת ישראל, כאילו אנחנו סוג ג' של המדינה הזאת. פשוט בושה וכלימה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> ממשלת תעתועים שסיימה את דרכה. חלומות ואשליות כל נדרי, ואסרי, וחרמי, ונידויי, די אסרנא ודי נאסר – האשליה שהתנפצה, אין צמיחה כלכלית, יש צמיחה קלקלית והרסנית, ממשלה שעסקה בחבטות אישיות, במלחמה של כיפופי ידיים, אגו אישי, כנסת הכי מוזרה שידענו בהיסטוריה של כנסת ישראל. אדוני היושב-ראש, תראו מה הפלא – החוק בעצם אומר התפזרות הכנסת. מישהו צריך חוק כדי לפזר אותה? מי שהולך להתאבד, לא צריכים להחיות אותו בכוח. זו ממשלה שהחליטה להתפרק מעצמה. היא החליטה לרסק את עצמה. אף אחד לא הכריח אותה, אף אחד לא אמר לה להתפרק. כל יום המצאה חדשה, עילה חדשה – אומרים בערבית "חאג'ה", והם מנסים כל אחד להסביר, כולל ראש הממשלה, למה אנחנו חייבים להילחם. יש חוק הלאום. פתאום, חוק הלאום יכול להביא שינוי למדינת ישראל, כאילו מחר בבוקר אחרי החוק הזה מגיעים בהמוניהם הרבה יהודים. אנחנו כבר לא נסבול מעלייה, משרד העלייה כבר יהיה פתוח. או איזה שפה, ערבית תהיה שפה רשמית או לא רשמית, וכאילו יש מישהו במדינת ישראל שלומד ערבית רק בגלל החוק, או מישהו לא לומד את השפה הערבית כי לא יהיה חוק לאום. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, חבל על דאבדין ולא משתכחין; זה אומרים על נפטר שהולך מהעולם. אני אומר לממשלה הזאת, שהחליטה לקבור את עצמה: חבל על דאבדין, מצד אחד, שהיא החליטה לרסק את עצמה, ללכת מעצמה, להעלים את עצמה, אבל את הדין-וחשבון, דע מאין באת ולפני מי אתה עתיד ליתן דין-וחשבון. הציבור לא מקבל את זה, הציבור לא יכול לסבול את זה שאתם מתעתעים בו ומוצאים איזה סיבות כאלה ואחרות מדוע אתם הולכים לבחירות. אדוני ראש הממשלה, אני אומר לך – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> – – לכל אורך הקדנציה הזאת עשית הרבה שגיאות, ועכשיו אתה משלים את זה, אז תבוא עליך ברכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נצביע. הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, של קבוצת חברי הכנסת, כפי שהחזירה לנו ועדת הכנסת לקריאה ראשונה – הציג את ההצעה חבר הכנסת איתן כבל. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, תוצאות הקריאה הראשונה: 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש להוסיף אותי, כי המסך שלי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נסים זאב התכוון גם הוא לתמוך בהצעת החוק, נמצא באולם, ולכן – אנחנו העברנו את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ונחזיר אותה לוועדת הכנסת להכינה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, ט"ז בכסלו תשע"ה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – 23, זה הסיכום, אין לי מסך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נסים זאב, רשמתי בפרוטוקול. למה אתה – – – – – 8 בדצמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:13.>