דברי הכנסת

דברי הכנסת ז / מושב שלישי / ישיבות קפ"ז–קפ"ט / ט"ז–י"ח בכסלו התשע"ה / 8–10 בדצמבר 2014 / 6 חוברת ז' ישיבה קפ"ז הישיבה המאה-ושמונים-ושבע של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ט"ז בכסלו התשע"ה (8 בדצמבר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. כישלונה בכל התחומים; 7 2. היותה ממשלה נגד האזרחים 7 דב חנין (חד"ש): 7 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנטים ממדינות אמריקה הלטינית 18 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18 הצעות סיעות חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 19 1. כישלונה בכל התחומים; 19 2. היותה ממשלה נגד האזרחים 19 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 20 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 24 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 33 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 34 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 38 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (הלוואות ומועדי תשלום המימון), התשע"ה–2014 38 איתן כבל (העבודה): 38 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 41 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 44 נסים זאב (ש"ס): 46 אריה דרעי (ש"ס): 47 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 48 חילופי גברי בוועדות הכנסת 52 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 52 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 52 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 52 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום 53 אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת): 53 דב חנין (חד"ש): 55 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 56 תמר זנדברג (מרצ): 58 זהבה גלאון (מרצ): 59 ניצן הורוביץ (מרצ): 60 עיסאווי פריג' (מרצ): 62 אורי מקלב (יהדות התורה): 63 סתיו שפיר (העבודה): 64 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 66 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 71 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 71 הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014 72 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 72 ניצן הורוביץ (מרצ): 80 תמר זנדברג (מרצ): 84 דב חנין (חד"ש): 88 מיכל רוזין (מרצ): 92 עיסאווי פריג' (מרצ): 101 ניצן הורוביץ (מרצ): 107 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 110 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 110 הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014 110 אראל מרגלית (העבודה): 111 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 113 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 114 הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014 114 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 114 נסים זאב (ש"ס): 119 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 123 אליהו ישי (ש"ס): 126 איילת שקד (הבית היהודי): 128 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 129 דב חנין (חד"ש): 131 מיכל רוזין (מרצ): 132 דב חנין (חד"ש): 133 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 140 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 142 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 142 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 143 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 143 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014 143 איתן כבל (בשם ועדת הכנסת): 144 הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014 146 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 147 נסים זאב (ש"ס): 147 יאיר לפיד (יש עתיד): 149 אילן גילאון (מרצ): 149 זהבה גלאון (מרצ): 150 תמר זנדברג (מרצ): 151 עיסאווי פריג' (מרצ): 152 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 156 ניצן הורוביץ (מרצ): 157 מוחמד ברכה (חד"ש): 159 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 160 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 163 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שרים ושל סגני שרים ועל מינוי סגן שר 165 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 165 הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון) (הגברת האכיפה), התשע"ה–2014 167 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 167 הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5), התשע"ה–2014 169 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 170 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69), התשע"ה–2014 173 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 173 הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014 175 משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת): 176 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 184 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 184 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014 184 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 184 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 50), התשע"ה–2014 187 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 187 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 42), התשע"ה–2014 189 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 190 הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014 192 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 193 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 196 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 196 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 160), התשע"ה–2014 196 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 196 הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014 198 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 199 הצעת חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה–2014 203 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 204 איילת שקד (הבית היהודי): 207 הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014 207 אברהם מיכאלי (ש"ס): 208 קארין אלהרר (יש עתיד): 209 הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014 212 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 212 הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה–2014 216 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 216 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 219 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 46), התשע"ה–2014 220 יריב לוין (בשם ועדת החוץ והביטחון): 221 הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ה–2014 224 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 225 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו פותחים את הישיבה. היום ט"ז בכסלו תשע"ה, 8 בדצמבר 2014, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי המזכירה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 46), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2014; הצעת חוק האזורים הימיים, התשע"ה–2014; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ה–2014; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 78), התשע"ה–2014; הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ה–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (הלוואות ומועדי תשלום המימון), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת אריה דרעי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ועדי קול; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון) (הגברת האכיפה), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, התשע"ה–2014, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 5) (הוראות לעניין מיזם חקלאי-תיירותי משולב), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת זבולון כלפה וקבוצת חברי הכנסת. תשובות שר החינוך שי פירון על מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא: ריבוי מקרי הטרדות מיניות בחינוך המיוחד; ועל מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא: נתוני המיצ"ב מגלים עלייה ניכרת באלימות בבתי-ספר ערביים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בכל התחומים;> <2. היותה ממשלה נגד האזרחים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום. סדרת הצעות אי-אמון. חלק מהסיעות הסירו את הצעות האי-אמון, וחלק לא. אנחנו עוברים להצעה הראשונה: כישלונה של הממשלה בכל התחומים – חד"ש. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי שינמק הוא חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת – אין לנו שר באולם או שאני טועה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אדוני לא טועה, אדוני לא טועה. <דב חנין (חד"ש):> ובימים ההם אין ממשלה בישראל ואפילו אין שר בכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו, עד לחוק פיזור הכנסת, לא מקבלים, לא מקבלים – – – <דב חנין (חד"ש):> הנה, יש לנו אבל שני שרים לשעבר, אני לא יודע אם הם יכולים להיכנס – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם זה שווה אחד בהווה – שניים לשעבר? <שי פירון (יש עתיד):> רק באנו לבדוק את הכיסא, זה הכול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שניים לשעבר – שווה שר בהווה או לא? שניים שלעבר – שווה שר בהווה? <שי פירון (יש עתיד):> אנחנו רק באנו לבדוק את הכיסא, לראות איך זה. <דב חנין (חד"ש):> בתור מי שישב בצד הזה אני יכול להגיד לכם: הנוף יותר טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נמתין בסבלנות. אם אדוני רוצה להתחיל לדבר אני לא מפעיל שעון. אם אדוני רוצה לפנות לחברי הכנסת או לשרים לשעבר, אין לי שום התנגדות. <דב חנין (חד"ש):> רבותי השרים לשעבר, אני מקווה שאתם משתכנעים שהמראה יותר יפה מספסלי האופוזיציה. <רות קלדרון (יש עתיד):> היינו פה כבר פעם. <שי פירון (יש עתיד):> לא. <דב חנין (חד"ש):> לא? <שי פירון (יש עתיד):> לא. <דב חנין (חד"ש):> לא השתכנעתם. <שי פירון (יש עתיד):> אנחנו מתכוננים תוך ארבעה חודשים לחזור למקום הזה. <דב חנין (חד"ש):> הבנתי, הבנתי, טוב. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני חייב לציין שמהכיוון של היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם שלושה – שלושה שרים לשעבר מתאימים לך? <דב חנין (חד"ש):> כמה שרים לשעבר? איפה שרים בהווה? <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, רואים אותך ככה מפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, נכון. אומנם לא זזת הרבה, אדוני, אתה אישית, אבל – – – <שי פירון (יש עתיד):> מה שחשוב, אדוני היושב-ראש, שתיהנה מהכיסא, כי זה גם יכול להיות באיזושהי סיטואציה יושב-ראש לשעבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מאיר כהן, בלי אלימות, אבל איזה מרפק אתה יכול לתת לחבר הכנסת שי פירון, אין בעיה. <מאיר כהן (יש עתיד):> קטן. <יעקב פרי (יש עתיד):> זה יותר נוח מאשר הממשלה, יולי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שכנעת, יופי, מצוין. אדוני יתחיל, בבקשה, אנחנו נפעיל את השעון כשיופיע סוף-סוף נציג הממשלה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. לא מקרה מה שקורה כאן, לא מקרית העובדה שאין היום שר שיושב בספסלי הממשלה, מקשיב לדברי חברי הכנסת, נערך לתת תשובה – כך נראה פרלמנט, כך צריך להיראות פרלמנט, ואני מקווה שבמהלך השעות הקרובות יימצא איזשהו שר שאכן יגיע לכאן, כי הממשלה מתקיימת רק מכוחו של הפרלמנט, רק מכוחה של הכנסת. וחובתו של שר להגיע לכאן כדי לשמוע את מה שיש לכנסת לומר היא לא רק חובה פורמלית, אלא היא מבטאת את המערכת הפרלמנטרית שנמצאת במדינת ישראל ושקיימת אצלנו כל השנים. עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת האי-אמון האחרונה בכנסת הזאת, ואני יכול לומר כמעט, חברת הכנסת קלדרון, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה – כי כמה פעמים ניסינו להפיל את הממשלה הזאת, ועשינו, ושכנענו, והסברנו ולא הצלחנו? אז אני שמח שלפחות ביום האחרון יש לנו סיכוי, ולו ברמה המוסרית, להביא לנפילתה של ממשלה רעה ומסוכנת, שעמיתי השרים לשעבר, אני רק רוצה לומר לכם שמאז שאתם עזבתם היא נעשתה עוד יותר רעה ועוד יותר מסוכנת, למרות שגם על הממשלה שהייתה בזמן שאתם כיהנתם יש לי ביקורת קשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל אני מעיד שאדוני פעם ראשונה מברך "שהחיינו", אז כנראה חל פה איזשהו שינוי. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא, זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בפעם הבאה זה יהיה בשם ובמלכות, אז – – – <דב חנין (חד"ש):> בכל מקרה – – – <שי פירון (יש עתיד):> אתה רואה איזה דבר טוב זה שהחרדים באופוזיציה? – הוא למד לברך. <דב חנין (חד"ש):> בכל מקרה, עמיתי חברי הכנסת, זו הדרך הנכונה להביא לסיום כהונתה של הממשלה. זו דרך נכונה, קודם כול, ברמה הפוליטית, כי לממשלה הזו אין רוב בכנסת, כלומר אין לה רוב בבית נציגי העם, כלומר אין לה רוב בעם; זו דרך נכונה ברמה הפרלמנטרית, כי כאשר מתגבש רוב נגד ממשלה, מה שצריך לעשות, מה שראוי לעשות, מה שנכון לעשות, הוא להביע באותה ממשלה אי-אמון. והממשלה הזו, עמיתי חברי הכנסת, ראויה מאוד לאי-אמון הזה. היא זכתה בו בהרבה הרבה עשייה בעייתית ומחדלים בעייתיים לא פחות. בואו נסכם את דרכה של ממשלת נתניהו האחרונה. צריך להתחיל, עמיתי חברי הכנסת, עם "אין שלום ואין ביטחון". זה מה שאפיין את הממשלה הזו מתחילת הדרך: כאילו דיבורים עם הפלסטינים, אחר כך כאילו דיבורים עם העולם הערבי, ובפועל חוסר התקדמות מוחלט. לא רק חוסר התקדמות מוחלט, אלא נעיצת עקבים בקרקע, בסרבנות, בעמידה עיקשת, בהימנעות נחרצת מכל התקדמות לפתרון פוליטי ולפתרון מדיני של הסכסוך הישראלי–פלסטיני והישראלי–ערבי. כל יוזמה שהייתה על השולחן, הממשלה הזאת ידעה לבלום וידעה לעצור. יוזמת השלום הערבית נמצאת על השולחן שנים, מציעה לישראל הסדר היסטורי של שלום וביטחון על-בסיס נסיגה מהשטחים, הקמת מדינה פלסטינית, פתרון בעיית הפליטים. היד המושטת הזו של יוזמת השלום הערבית נשארה מושטת באוויר. ההנהגה הפלסטינית עשתה כל מאמץ כדי להתקדם להידברות ולהסכם. אמרו להם בשלב מסוים שדורשים מהם לנהל משא-ומתן בלי תנאים מוקדמים. הם אמרו: הדבר היחידי שאנחנו מבקשים זה שהממשלה תתחייב על כך שבזמן שמתנהל משא-ומתן היא לא קובעת עובדות בשטח. זו, אגב, הייתה התחייבותה המפורשת של ממשלת ישראל, בהשתתפות נתניהו; נתניהו היה אחד השרים בזמן קבלת מפת הדרכים. בשלב הראשון של מפת הדרכים הממשלה הייתה צריכה להפסיק לבנות בהתנחלויות. הממשלה – שבה הוביל כל הזמן הימין הקיצוני בראשות נתניהו – הממשלה סירבה למהלך כזה, של הימנעות מקביעת עובדות במהלך המשא-ומתן. הפלסטינים בכל זאת היו מוכנים, למרות הכול, לוותר על התנאי הזה ולהתחיל משא-ומתן. מה שהממשלה התחייבה לעשות מול זה היה לשחרר 100 אסירים פלסטינים בארבע פעימות, וגם זה, עמיתי חברי הכנסת, לא התבצע. התחילו לשחרר, באמצע הדרך נמלכו בדעתם, החליטו שלא ממשיכים, ובעצם בזה שמו קץ למהלך ההידברות, שמו קץ לכל ניסיון להתקדם. בזה, עמיתי חברי הכנסת, ממשלת ישראל הודיעה שהיא איננה פרטנר לשלום, שהיא איננה פרטנר להידברות. אנחנו אמרנו כאן, עמיתי חברי הכנסת, וחזרנו ואמרנו, שכאשר לא מתקדמים לשלום, כאשר לא מתקדמים לשלום, לא עומדים במקום. האלטרנטיבה להתקדמות להסדר מדיני איננה הסטטוס-קוו, כי אם לא מתקדמים קדימה, נופלים אחורה. ואמרנו גם שאם לא תהיה התקדמות להסדר, אם לא ייפתח אופק של הידברות, אם לא ייפתח אופק של תקווה, אנחנו נתדרדר לעימות צבאי נוסף. אמרנו את זה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם בכנסת. ושרי הממשלה לא אהבו לשמוע ולא אהבו להקשיב והמשיכו בקו של אטימות וקיצוניות וסרבנות. הוקמה ממשלת הסכמה פלסטינית. אנחנו אמרנו כאן: הקמת הממשלה הפלסטינית המוסכמת היא הזדמנות. הנה, יש לנו כתובת מוסכמת על הפלסטינים בגדה וברצועה, ועם הכתובת הזאת צריך לדבר, עם הכתובת הזאת צריך להידבר. גם את זה הממשלה לא רצתה לשמוע ולא רצתה לעשות, ובמקום להידבר עם ממשלת ההסכמה הפלסטינית, מה שעשתה הממשלה, היא הודיעה שעם הקמת הממשלה הפלסטינית הזו היא מנתקת כל קשר, היא מנתקת כל ערוץ, היא חוסמת כל אפיק של הידברות. עמיתי חברי הכנסת, מכאן הדרך להתגלגלות, לאסקלציה, מכאן הדרך להתגלגלות למשבר הנורא שאנחנו ראינו בקיץ הייתה מאוד קצרה. ומה ראינו בקיץ הזה? ראינו בקיץ הזה עוד מלחמה איומה בעזה, עם הרס עצום והמוני הרוגים, הרבה ילדים הרוגים. ומה התוצאה? האם אזרחי ישראל קיבלו יותר ביטחון כתוצאה מהמלחמה הזו? האם איזושהי בעיה באמת נפתרה, או שהמצב רק הוחמר? אם בעבר טילים מעזה הגיעו לשדרות ואחר כך הגיעו לבאר-שבע, הפעם הם הגיעו לא רק לתל-אביב, אלא אפילו צפונה מתל-אביב. המלחמה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, רק הראתה כמה הכיוון הזה של ניהול הסכסוך הוא שטות מוחלטת. את הסכסוך אי-אפשר לנהל; עם הסכסוך רק אפשר להמשיך ולהסתבך. וזה מה שעשיתם: הסתבכתם וסיבכתם. ואנחנו, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו ושכנינו שילמנו מחיר יקר מאוד, מחיר יקר מאוד, בגלל מדיניות הסרבנות הזאת. אז מה הממשלה עשתה בתחום המדיני? דבר אחד היא עשתה ודבר אחד היא ממשיכה לעשות, ואפילו היום היא המשיכה לעשות אותו: להעביר כסף לבנייה בהתנחלויות, לשבור כל שיא של בנייה והקמה של התנחלויות, גם בהתנחלויות מבודדות, גם התנחלויות בגושים, גם התנחלויות בשכונות מזרח-ירושלים, גם התנחלויות בתוך השכונות הערביות במזרח-ירושלים. את זה הממשלה הזאת ידעה לעשות, את זה הממשלה הזאת המשיכה לעשות, את זה הממשלה הזאת ממשיכה לעשות אפילו היום. היום, בוועדת הכספים של הכנסת, כולנו הגענו לדיון שזומן בשעה 07:00 כדי להעביר עוד 200 מיליון שקלים להתנחלויות, במחטף של הרגע האחרון. כאשר ביקשנו לשאול שאלות, כאשר ביקשנו לקבל הסברים, התשובה של יושב-ראש הוועדה למי שביקש הסברים ולמי שדרש תשובות הייתה פשוט להוציא אותו מהדיון החוצה. כי כשאין תשובות ואין הסברים הכי קל זה פשוט להשתיק את הביקורת; להשתיק את הביקורת, לסלק את המבקרים ולקבל החלטות ברוב של אותם חברי ועדה שהיו בדיון, להעביר כספים מקופה לקופה. דיברתי על 200 מיליון שקלים להתנחלויות, אבל העברות הכספים שהיו היום בוועדת הכספים מדברות על מיליארדים של שקלים שהועברו מסעיפים שונים. 1.6 מיליארד שקלים ירדו בסעיפים שונים מתקציבי התחבורה הציבורית. זוהי פגיעה מובהקת באוכלוסיות מוחלשות, באנשים שאין להם כסף לרכב פרטי. אבל זו הממשלה שיש בארץ הזאת. אמרתי: אין שלום, אין ביטחון. ההמשך הוא: אין רווחה ואין שוויון. תחת שלטונו של נתניהו, מדינת ישראל שוברת שיא אחר שיא באי-שוויון. האי-שוויון בישראל תופס מקומות גבוהים מאוד בעולם המערבי היום. האי-שוויון הזה מתבטא בבעלי הון שממשיכים להתעשר, בבנקים שממשיכים להרוויח נפלא, ומצד שני במעגלים הולכים וגדלים של אנשים עניים; אנשים עניים שרובם היום הם אנשים עובדים. אנשים שיוצאים בבוקר לעבודה, עובדים קשה כל היום, ועדיין, כשהם חוזרים בלילה לילדים ומשכיבים אותם, הם עדיין נשארים מתחת לקו העוני. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו ניסינו לקדם בכנסת הזאת הצעת חוק להעלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. אני מברך על ההתעוררות הציבורית, ההתגייסות הציבורית, הלחץ הציבורי, ההתייצבות של ההסתדרות. אני מצטער על כך שההסתדרות לא הצליחה ולא עמדה על העלאת שכר המינימום לשיעור שבאמת יעלה ויוציא אנשים עובדים ממעגל העוני. הגיע הזמן שנגיד בישראל מסר ברור: אדם עובד צריך להתפרנס בכבוד. מי שעובד צריך להיות מסוגל לפרנס את משפחתו מהכסף שהוא משתכר למחייתו. אז אמרנו: אין שלום, אין ביטחון, אין רווחה, אין שוויון, ובואו נשלים את החוליה הנוספת: אין דיור ואין פתרונות. כל הנוסחאות והדיבורים והמע"מ אפס – חברות וחברים, תחת שלטונו של נתניהו, מחירי הדיור בישראל רק ממשיכים לעלות. מחירי הדיור בישראל רק ממשיכים לעלות. ובמקום לייצר פתרונות אמיתיים, במקום לייצר פתרונות של דיור ציבורי לאנשים שאין להם יכולת להשיג לעצמם קורת גג, במקום לייצר פתרונות של דיור חברתי למגוון הקבוצות שמתקשות אפילו לשכור דירה במחיר סביר; במקום לעשות את הדברים האלה, הממשלה הציעה חוסר פתרון אחד ואחריו חוסר פתרון נוסף. וכשלממשלה אין פתרונות, וכשלממשלה אין תשובות, הממשלה הזו הלכה פעם נוספת לכיוון הבעייתי, האפל והמסוכן ביותר, וזה הכיוון של ההסתה, של ההשתלחות ושל האמירות הגזעניות כלפי המיעוט הלאומי. בדיוק כמו האנטישמים במזרח-אירופה, גם כאן המסר היה לחפש ולמצוא שעיר לעזאזל – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איזה – – – <דב חנין (חד"ש):> – – והשעיר לעזאזל – כן, אזרחי המדינה הערבים, פעם נוספת סומנו – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – להתבייש – – – <דב חנין (חד"ש):> – – בחוקי לאום כאלה ואחרים. מה המטרה של חוק הלאום, חבר הכנסת אקוניס? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתבייש. <דב חנין (חד"ש):> אני מניח שאתה הולך לענות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתבייש שאתה עושה השוואות כאלה. פשוט תתבייש. אני מבין שזה בחירות – – <דב חנין (חד"ש):> אני, אז בוא, בוא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וזה פיזור כנסת. <דב חנין (חד"ש):> מי שצריך, מי שצריך להתבייש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תעשה השוואות מטורפות כמו שאתה. <דב חנין (חד"ש):> מי שצריך להתבייש זה אתם, שאתם – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. ממש לא. <דב חנין (חד"ש):> – – מביאים הצעות חוק כאלה לכנסת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אסביר לך. <דב חנין (חד"ש):> אתם צריכים להתבייש בכך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך. <דב חנין (חד"ש):> ואני אומר לך, חבר הכנסת אקוניס, התשובה היא מאוד ברורה: למה צריך את חוק הלאום הזה? למה צריך את חוק הלאום הזה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך. <דב חנין (חד"ש):> האם למישהו מכם יש ספק, בשנת 60 ומשהו למדינת ישראל – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לך. <דב חנין (חד"ש):> – – שישראל היא מדינה יהודית? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לך ולחבריך. <דב חנין (חד"ש):> האם לאזרחי המדינה הערבים בישראל יש תחושה שהמדינה הזאת באמת נותנת להם שוויון, באמת נותנת להם תשובות, באמת נותנת להם התייחסות? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <דב חנין (חד"ש):> גם בלי החוק הזה, חבר הכנסת אקוניס – תפתח את הכרך הראשון של דיוני ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט אור ותראה את האפליה שיש כלפי אזרחים ערבים בישראל בכל תחומי החיים. אבל אתם לא הסתפקתם בזה. אתם רציתם לעגן את זה גם בחוק-יסוד, חוק תשתיתי, שיעשה שינוי רוחבי בכל הרקמה הקונסטיטוציונית והמשפטית של מדינת ישראל; חוק שגם יגיד ברמה הסמלית לאזרחים הערבים בישראל את המסר: מדינת ישראל היא לא המדינה שלכם. זו הייתה המטרה. וכן, חוק שגם ברמה הפוליטית מבטא – לא פזילה, אלא נטייה ימינה מובהקת של ראש הממשלה לעמדות קיצוניות, לעמדות חמורות, לעמדות מסוכנות. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לסכם ולומר: מול התהליכים האלה, צריך לזכור, יכול להיות כאן אחרת. יכולה להיות התקדמות לשלום. אפשר לאמץ את יוזמת השלום הערבית ולהתקדם על בסיסה. אפשר להתמודד עם יוקר המחיה. אפשר להעלות את שכר המינימום. אפשר לייצר פתרונות רווחה, בריאות, דיור, לאזרחי ישראל. אפשר, עמיתי חברי הכנסת, לייצר כאן תחושה של שוויון ומציאות של שוויון לכל קבוצות האוכלוסייה – יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, חרדים. אפשר לייצר במדינה הזו מקום לכולנו. אבל זה מחייב, עמיתי חברי הכנסת, הליכה בכיוון פוליטי הפוך: לא התלהמות, לא שנאה, לא גזענות, לא הסתה, לא המשך בנייה בהתנחלויות, אלא להפך – הושטת יד לשלום, הושטת יד להידברות, הושטת יד לשינוי. כדי שהדבר הזה יקרה, עמיתי חברי הכנסת, צריכים האזרחים במדינה הזו, יהודים וערבים, להתאחד, לפעול יחד, ליצור ביחד מחנה גדול של שינוי חברתי, פוליטי, למען שלום ושוויון. זה אפשרי, זה בידינו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לשנות את מצבנו, כדי באמת להפוך את ישראל למקום ראוי וצודק יותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנטים ממדינות אמריקה הלטינית> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לפני שאני אעלה את נציג סיעת בל"ד לנמק את הצעת האי-אמון שלה, אני, בשמכם, רוצה לברך, לקבל בברכה, משלחת נכבדה של פרלמנטרים מכל רחבי אמריקה הלטינית. אפשר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) זאת משלחת של ידידות, ידידות, ומשתתפיה באים לחזק את היכרותם עם ישראל ועם האתגרים, האילוצים, שעמם היא מתמודדת. הידידות ההיסטורית בין מדינות אמריקה הלטינית לעם היהודי ולמדינת ישראל היא חזקה ויציבה לאורך עשרות שנים. לא נשכח את תפקידן של מדינות אמל"ט כשותפות מרכזיות באישור החלטה 181 בכ"ט בנובמבר שהביאה להקמת מדינת ישראל. עוד קודם לכן, בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה של האנושות, במהלך שואת יהודי אירופה, הוכיחו כמה ממדינות אמריקה הלטינית, ובהן פרגוואי, הרפובליקה הדומיניקנית ובוליביה, עמדה מוסרית ואומץ לב אנושי כשנתנו אישורי כניסה לפליטים היהודים, ובכך הצילו את חייהם של מאות יהודים מאירופה. אנחנו מחויבים כעם וכמדינה לזכור ולהזכיר את הקשר המיוחד הזה בינינו. במהלך השנים התפתחו יחסי הידידות בין ישראל למדינות אמריקה הלטינית והתחזקו. קהילות יהודיות שלמות ממדינות אלה עלו לישראל ומהוות כיום לא רק גשר בין התרבויות אלא גם חלק חשוב ותורם לחברה הישראלית, לתרבות, לאקדמיה ולתחומי חיים רבים בישראל. ישראל פועלת שנים רבות בתחומי שיתוף פעולה עם מדינות אמריקה הלטינית באמצעות האגף לשיתוף פעולה בין-לאומי במשרד החוץ – המש"ב. עשרות אלפי משתלמים, אמל"טים, הגיעו לארץ או השתתפו בקורסים, בהדרכות, במדינותיהם בתחומים כגון חקלאות, טכנולוגיה, ניהול מים, חדשנות וחברה וקהילה. נשיא הונדורס הנוכחי, חואן אורלנדו הרננדז, הוא בוגר מש"ב הראשון שנבחר לנשיאות. מדינת ישראל מבקשת לחזק את קשריה עם מדינות אמריקה הלטינית. בשמי ובשם חברי הכנסת, אני מאחל לכם כנס מוצלח ושהות נעימה ומעניינת בארצנו. ברוכים הבאים לכנסת. <הצעות סיעות חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בכל התחומים;> <2. היותה ממשלה נגד האזרחים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון נוספת, מטעם סיעת בל"ד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת זחאלקה על מנת לנמק הצעת אי-אמון: ממשלה נגד האזרחים. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה עצמו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תודה, כבוד היושב-ראש. מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו הגשנו הצעת אי-אמון ואני מועמד לראשות הממשלה, ואני מקווה שחברי הכנסת יעשו שני דברים בהצבעה אחת: גם להפיל את הממשלה וגם לבחור ראש ממשלה טוב יותר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ראוי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – מראש הממשלה הנוכחי. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ראש – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני חושב, אני רוצה להתייחס לחלק הראשון. את החלק השני אני משאיר לשיפוטכם. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא רוצה – אני לא יודע לדבר בשבחי עצמי, עד כמה אני יותר טוב מבנימין נתניהו, אבל בעניין הפלת הממשלה – בזה אני רוצה להתמקד. הממשלה הזו צריכה ליפול, לא לסיים את דרכה. לכן אנחנו לא הסכמנו להסיר את הצעת האי-אמון שלנו, כפי שרצו סיעות אחרות באופוזיציה. אני חושב שחשוב להצביע ושהממשלה והקואליציה הזו יהיו במיעוט. מבחינתי, ראיתי הרבה ממשלות גרועות בישראל, זו אחת הגרועות שבהן. והמלחמה והמאבק נגד הממשלה הזו הם כמו המלחמה ברשע. הממשלה והעומד בראשה נתנו הוראות שהביאו למותם של אלפי אנשים, להרס של עשרות-אלפי בתים, למחיקה של משפחות מההיסטוריה. משפחות שלמות נמחקו על-ידי ההפצצות על עזה. ולכן זה לא עניין טכני להפיל את הממשלה ולהוריד אותה, אלא זו זעקה גדולה, מחאה רבתי, כתב אישום חריף נגד ממשלה פושעת, נגד ראש ממשלה שעשה דברים נוראיים, ואני מקווה שהוא ישלם על כך גם בקלפי וגם בבתי-דין ראויים. הממשלה הזאת עשתה הכול כדי לנשל את האזרחים הערבים בנגב מאדמותיהם, לעקור אותם מבתיהם. היא הרסה כפרים ערביים ומתכננת להקים במקומם יישובים יהודיים. זו לא ממשלה, זה מעשה קולוניאלי. לא מתייחסים אלינו כלאזרחים, ואנחנו לא עומדים מול ממשלה, אלא אנחנו עומדים מול אלה שהעמידו את עצמם כמנהיגי הציבור היהודי, ובאים, אומרים לנו: אתם הערבים, ניקח מכם את האדמות שלכם ואת הבתים שלכם, ונבנה במקומם ליהודים. כאילו אין מדינה, אין ממשלה, הכול מותר, והממשלה עושה מה שהיא רוצה כדי להשתלט ולנשל את האזרחים הערבים מאדמותיהם ומבתיהם. מי אמר שהנכבה הסתיימה? מי אמר שמלחמת 48' הסתיימה? אז לקחו את האדמות והשתלטו על היישובים בכוח של טנקים, של מטוסים ושל קלצ'ניקובים וכלי ירי, היום – באמצעות חוקים. הכנסת מחוקקת חוקים להפקעת קרקעות, חוקים של תכנון, אבל תמיד, תמיד החוקים האלה מיושמים בכיוון אחד בלבד – לוקחים קרקעות ואדמות מערבים, נותנים אותן לציבור היהודי, ואומרים שזו דמוקרטיה, ומוחים על כך שאנחנו בכלל מתקוממים נגד העוול, נגד האפליה ונגד הרוע והרשעות שבמעשים האלה. הממשלה הזאת העמיקה את האפליה. הממשלה הזאת העמיקה את מצב העוני. הממשלה הזאת לא עשתה שום דבר טוב, רק רוע יצא ממנה. הבשורה לאזרחים הערבים, במיוחד, באה מראש הממשלה, שאפילו השתמש בביטוי: אנחנו נשלול אזרחות ממי שלא מכיר בישראל כמדינה יהודית. לכן ממשלה זו לא צריכה לסיים את דרכה; ממשלה זו, כפי שאמרתי, צריכה ליפול בהצבעת אי-אמון. גם, חברי הכנסת, יש לכם אפשרות לבחור בראש ממשלה טוב, שיוכל להביא לשלום, לשוויון ולצדק לכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין – ובאמת, לא רק כהצהרה. הממשלה הזאת תמכה – והסיעות המרכיבות את הקואליציה תמכו – בהעלאת אחוז החסימה, בניסיון לפגוע בייצוג של הציבור הערבי. וכאן יש תערובת של טיפשות ושל רשעות. הרשעות היא שרוצים לפגוע בציבור הערבי; הטיפשות – בשביל מה זה טוב? אנחנו, הרי צריך להגיד לנו תודה, לציבור הערבי, שאנחנו, כמיעוט לאומי, כקבוצה לאומית, החלטנו החלטה אסטרטגית של מאבק עממי, מאבק ציבורי, מאבק פוליטי, מאבק פרלמנטרי, למען הזכויות שלנו. אם רוצים לפגוע בייצוג הפרלמנטרי שלנו, לאן רוצים לדחוף אותנו? במקום לעודד את העניין הזה, דוחפים אותנו לפינה. שלא לדבר על כך שקולנו לא נשמע בכנסת ולא מתחשבים בדרישות שלנו כשמביאים תקציב ומביאים חקיקה שפוגעת בנו. דרך אגב, אחד הסעיפים החשובים ביותר באמנות הבין-לאומיות הוא שאסור, אסור, לקבוע, לקבל החלטות ולחוקק חוקים שנוגעים במיעוט בלי להתייעץ אתו, בלי להביא אותו בחשבון, בלי לשתף אותו בהחלטות. וכאן ההשתתפות היחידה שלנו היא שאנחנו מתנגדים למדיניות הזאת, והממשלה מצפצפת על ההתנגדות שלנו. העלאת אחוז החסימה נועדה לפגוע בנו. ליברמן אמר שהסיעות הערביות לא יכולות להתאחד; זה מה שאמר ליברמן. אני לא יודע רוסית, אני לא יודע להגיד את זה ברוסית, אבל הבנתי שליברמן מבין ערבית, אז אגיד לו במילה אחת בערבית, שמישהו ידאג לתרגם לו: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הסברתי. אנחנו נאחד את כוחותינו הפוליטיים לרשימה אחת. התקדמנו באופן משמעותי, וברמה האישית אני אופטימי שכתגובה על ליברמן וחבריו נגדיל את הייצוג מ-11 ל-15 חברי הכנסת. משקלנו הפוליטי יגדל. אחדות היא כוח, והציבור שלנו רוצה בכך. ההשפעה שלנו ודאי תגדל. כמו כן, דבר זה חשוב מאוד לציבור הערבי-פלסטיני שלנו בגליל, במשולש ובנגב ולכל אדם דמוקרטי בארץ הזאת. הקשבתי לרבים שאמרו שאם נציג שלוש רשימות הציבור יצביע בקלות, אבל אם נציג רשימה אחת הציבור יפעל יומם ולילה. שמעתי קולות שאנחנו בהנהגה הפוליטית צריכים לשמוע את דעתם של האנשים ולמצוא אתם שפה משותפת, ובפרט שדעת האנשים קולעת. ואני אומר לכולם: עליכם לשקול שיקולים חדשים. הייצוג הערבי יגדל בפרלמנט, והגידול הזה יביא בהכרח, בעזרת האל, להפלתה של ממשלת נתניהו, והתגובה לימין הפאשיסטי שלא רצה 11 חברי כנסת, תהיה שיראה 15 חברי כנסת.) <רות קלדרון (יש עתיד):> זה הרבה מילים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני אתרגם את המשפט האחרון – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> רק אחרון – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – מי שלא רצה 11 חברי כנסת ערבים, בבחירות הבאות יקבל 15. תודה רבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> העיקר שתתאחדו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, מבחינת ההיגיון, השאלה, מי שרצה 11 חברי כנסת ערבים, האם גם הוא יקבל 15, או לא? זאת השאלה, טרם פתרנו אותה. תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מתכבד להזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו מוותרים על התשובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – חבר הכנסת אופיר אקוניס להשיב על שתי הצעות האי-אמון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא מוותר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו מוותרים על התשובה, אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אני לא מוותר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא חובה לענות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אדוני ירצה לדבר בערבית, זאת שפה רשמית מוכרת, אתה יכול לעשות זאת. <איתן כבל (העבודה):> אקוניס מבקש לענות ולתקוף אותו, יש פריימריז, זה יעזור לו במיקומים, אופיר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על מה הבחירות האלה? מה עומד ויעמוד על כף המאזניים? על מה יכריעו, אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל באביב הקרוב? הבחירה תהיה מאוד ברורה. הבחירה, אדוני היושב-ראש, תהיה בין מדיניות הליכוד והימין ובין מדיניות השמאל והשמאל הקיצוני והסיעות הערביות, כפי שבאו לידי ביטוי גם בדיון הזה. אדוני, בישראל יש מגוון רחב מאוד של זרמים – בציבוריות הישראלית – שאין כמותו בעולם. אבל יש, הייתי אומר, שני מחנות עיקריים: יש המחנה הלאומי, בראשות הליכוד, ויש דת אוסלו, זאת שמקדשת ויתורים ונסיגות והתקפלויות, בשם הדהירה לשלום – עוד לא מובן עם מי, לפרטנר שאיננו קיים. זאת תהיה הבחירה. ומי שרוצה עכשיו לדעת מה הוא עומד לעשות במחצית מרס 2015, מוזמן להסתכל רק על הדיון הזה, רק על הדיון הזה, ולשמוע, אדוני היושב-ראש, שאם חלילה הליכוד והמחנה הלאומי לא יקבלו מנדט, הם עלולים למצוא את עצמם פה בכנסת ובממשלה שיקדשו – והם גם יודעים לעשות את זה – את הדת הזאת, הלא-מובנת, של אוסלו, שאומרת: תיסוגו לקווי 67', חבר הכנסת חנין, תיסוגו לקווי 67', ותקבלו שלום. ובכן, עשינו זאת. נסוגונו לקווי 4 ביוני 67' ברצועת-עזה וקיבלנו מלחמה. זאת תהיה מערכת הבחירות, על כך תהיה ההכרעה: בין מדיניות מפוכחת, נבונה, שיודעת לקרוא את המציאות במזרח התיכון ולהתמודד, אדוני היושב-ראש, מול הטירוף, הטירוף שאוחז בכמה מיריבינו בארצות שכנות. כל מי ששומע, גם בבית – ואני יודע שרבים צופים הערב בעניין, אדוני, בישיבת הסיכום של הכנסת הזאת – יודע שזאת תהיה הבחירה. אבל אני שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש: לאן תידרדר מערכת הבחירות על-ידי השמאל והשמאל הקיצוני? לאן היא תדרדר עוד את השיח בישראל? לאן? אדוני היושב-ראש, אינני יודע, פשוט לא יודע – הנה, אני אומר – אינני יודע מה התרחש אתמול בסוריה. אינני יודע. יושבת חברת כנסת בישראל, בסיעת יש עתיד, ומוציאה הודעה לעיתונות המצוטטת בכל רחבי העולם הערבי, ומאשימה את ראש הממשלה. אני לא יודע מה היה שם, אבל היא יודעת. חברת כנסת שמכהנת בבית הזה פחות מ-24 חודשים ומוציאה הודעה לעיתונות, שמצוטטת בטלוויזיה הסורית ובכל העולם הערבי, כאשר היא מפנה אצבע מאשימה ואומרת: נתניהו יבעיר את המזרח התיכון לצורכי בחירות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עובדה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זו, אדוני היושב-ראש, תהיה הבחירה. ואני מודה, במידה רבה – ושוב, אינני יודע מה קרה, לא מצוי בפרטי האירוע למעט המתפרסם בכלי התקשורת – אני מודה לחברת הכנסת קריב שחידדה את ההבדלים שעליהם צריכים לעמוד אזרחי ישראל בעוד שלושה וחצי חודשים. זה ההבדל. מנחם בגין אמר פעם: זהו ההבדל המוסרי והאידיאולוגי וההיסטורי בינינו לבין המערך הסוציאליסטי. ואם נשליך את זה על מערכת הבחירות של 2015: זהו ההבדל ההיסטורי, האידיאולוגי והמוסרי – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – בגין – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בין ממשלה אחראית, בין הנהגה אחראית, שמנהלת בשיקול דעת, אדוני היושב-ראש, גם תוך כדי ביקורת אדירה, מבצע צבאי מורכב מאוד, קשה ביותר, ברצועת-עזה, לעתים גם מתוך הבית עצמו, מתוך הממשלה עצמה, לבין מי שמציג לכאורה אלטרנטיבה בשם המאבק. בשם המאבק על מחיר המילקי, יגידו לישראלים: תחליפו את הממשלה כי כל כך רע לחיות בישראל. אדוני, אני מגיע, כידוע לך, ממסע הסברה בארצות-הברית בשבוע שעבר. גם כן לא פשוט, צריך להתמודד שם עם מציאות לא פשוטה, גם בקרב צעירים וגם בקרב פחות צעירים. ברוך השם, אני מתמודד. כשאומרים את האמת, הכי קל להתמודד. זה הכלל הראשון בהסברה: תאמין במה שאתה אומר ותגיד את האמת ותדבק בעובדות. וחושבים כמה רע לחיות בישראל, איזו טרגדיה איומה היא לחיות בישראל, וזה הכול בשם שיח פוליטי עלוב ונבוב וריקני שמבטיח לציבור הבטחות שווא, רק אם יעלו לשלטון מפלגות האופוזיציה: יש עתיד, מפלגת העבודה – מפלגת העבודה, אני רוצה להגיד משהו בעניין הזה. אני אומר לך, חבר הכנסת כבל, ידידי, אתה מייצג כאן את סיעת העבודה, אתם עומדים לקבל את אחת הפוליטיקאיות – אני מנסה למצוא מילה פרלמנטרית – – – <דוד צור (התנועה):> אתה לא חייב. אתה לא חייב, אופיר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני חייב. אני חייב את זה לציבור, משום שהציבור צריך לדעת מהו ההבדל בין פוליטיקה אמיתית, אידיאולוגית, גם אם אתה לא מסכים אתה – – <דוד צור (התנועה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כפי שאני וחברי חונכנו עליה, לבין אופורטוניזם – וקראו לזה בשנות ה-70 כלנתריזם, של מעבר בין ארבע מפלגות בתשע שנים. אדוני היושב-ראש, לא היה כדבר הזה בתולדות המדינה. לא היה. חבר הכנסת כבל, שנינו לא היינו פה, וגם אתה, אדוני היושב-ראש, כאשר התקיים במרס 1990 "התרגיל המסריח", שבו הופלה ממשלת האחדות הלאומית שבראשה עמד יצחק שמיר, וניסו להקים ממשלה חלופית בתוך אותה כנסת. הניסיון הזה כשל, בסופו של דבר, ומר שמיר קיבל עוד שנתיים כראש הממשלה. אז היה מעבר, נדמה לי, של חבר כנסת או חברת כנסת – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, גם לא חברת כנסת, של חברי כנסת – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – "תרגיל מסריח" – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ממפלגת העבודה לליכוד או ההפך. חבר הכנסת אגבאריה, ארבע מפלגות בתשע שנים? לא היה, אדוני, שיא שלילי שכזה בתולדות מדינת ישראל ובתולדות הפוליטיקה העולמית. לא היה. ב-2005 הגברת לבני, העושה את דרכה למפלגת העבודה, הייתה בליכוד, ולא הייתה מן הזרם המתון, אדוני היושב-ראש. היא נבחרה לבית הזה ב-1999, אני שימשתי אז כדובר הליכוד, באגף הנצי, כראש המטה של מר אולמרט לראשות הליכוד. העובדות יהיו עד הסוף. מספיק כבר לשמוע שבוע שלם שקרים וחוסר אמיתות וחוסר איזון משווע בדעת הקהל. אחר כך עברה לקדימה, הפסידה בפריימריז בצורה דמוקרטית, חבר הכנסת חסון, הפסידה למר מופז בדמוקרטיה, הדבר שהיא כל כך מטיפה לו כאשר היא מדברת על חוק הלאום. והנה, חבר הכנסת כבל, מפלגת העבודה, שהניחה את היסודות למדינת ישראל והובילה שנים ארוכות את התנועה הציונית, תתכבד – אני אומר את זה בציניות, כמובן – לקבל לשורותיה את הגברת לבני. מפלגה רביעית בתשע שנים – שיא ישראלי חדש ומביך שמוציא שם רע לכולנו. למי הוא מוציא שם רע? למי? אדוני היושב-ראש, המעבר הזה לא על בסיס אידיאולוגי אלא על בסיס כיסאולוגי. למי הוא מוציא שם רע? כולנו הולכים ברחוב, ברוך השם, מסתובבים ברחוב, נכנסים לסופר, עושים קניות – אף אחד לא מנותק, מר לפיד – – <רונן הופמן (יש עתיד):> אותו סופר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – במרכז-שוסטר ברמת-אביב ג', שבו הוא מתאמן, שם – טוב, ניגע בזה בהזדמנות אחרת. אף אחד לא מנותק, כולם יודעים מה קורה פה – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – כמה עולה חלב? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ומואשמים בשל צעדים כאלה, חברת הכנסת קלדרון – – <רות קלדרון (יש עתיד):> כמה עולה חלב? כמעט – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כפי שהגברת לבני – אני אגיד לך – כפי שהגברת לבני עושה, מוציאה שם רע לפוליטיקה הישראלית כולה. ואני מבקש גם, אדוני, כיוון שאנחנו נידרש גם לעניין הכלכלי-חברתי, שהוא לא פחות חשוב מן המדיני-ביטחוני, איננו פחות חשוב, אני מציע לכולם, לכל המטיפים למיניהם, לא ללמד אותנו כיצד עושים צדק חברתי; פשוט לא ללמד. יש מפלגה שעושה כעת דרכה לכנסת הזאת על בסיס ההצלחה של הרפורמה הסלולרית. אנחנו חיים בדמוקרטיה, כל אדם אשר ייבחר בידי הבוחר, כפי שחינך אותנו מנחם בגין, יהיה בבית הזה בצורה דמוקרטית. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> רפורמה של מי? של אטיאס או שלו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרפורמה הזאת בשוק הסלולרי היא רפורמה של הליכוד. היא הובלה בידי ממשלת הליכוד, היא באה לידי חקיקה בבית הזה על-ידי הליכוד, והיום אזרחי ישראל שמחים בה ונהנים בה בזכות הליכוד, ואכן, בזכות שר שהיה איש הליכוד כאשר הוביל את הרפורמה הזאת. <קריאה:> מה זה? גם סיני הוחזרה על-ידי הליכוד, וגם אז – כל מה שאמרת קודם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, כשאנחנו נוסעים בארץ, אין אחד – גם אם הוא מצביע לחד"ש של דב חנין, גם אם הוא מצביע לחד"ש, איננו רואה – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – איננו יכול שלא לראות את מסילות הברזל והכבישים המהירים שמגיעים לפריפריה, השר לשעבר פרי, חבר הכנסת פרי. מהו צדק חברתי? מהו צדק חברתי? כן, אני שואל אותך ואת חבריך ליש עתיד. מהו צדק חברתי? האם לבוא ולומר למסעודה משדרות: אני נותן לך קצבה? אם צריכה – תקבל, בהחלט. אבל אני נותן לך את ההזדמנות להגיע במהירות למרכז תל-אביב או לאשקלון, ולעבוד שם. והכבישים המהירים, חינוך חינם – זה הליכוד. היום, אדוני היושב-ראש, בעוד – אינני יודע – שעתיים, או פחות, או יותר, אנחנו נחוקק את חוק המסתננים המעודכן. הממשלה אשר אתה שירַתָּ בה, אדוני היושב-ראש, זיהתה את הבעיה של המסתננים; ולא רק שהיא זיהתה את הבעיה, היא גם נתנה לה פתרון. זוהי מנהיגות אמיתית, מול הגלים של הקרן החדשה ומפלגות השמאל הקיצוני שהדריכו את מסתנני דרום תל-אביב להשתמש במונחים ממלחמת העולם השנייה נגד מדינת ישראל. מול כל הגל הזה, העכור והעלוב הזה, החלטתם, החלטנו – משום שאני הייתי בכנסת הזאת יושב-ראש ועדת הכלכלה, מאותה סיעה שאני גאה להיות חבר בה, מהתנועה שאני גאה להיות בה, מהזרם המרכזי של התנועה הציונית – בנינו את הגדר במהירות. היא הושלמה במהירות, והצלנו את מדינת ישראל מצונאמי של חצי מיליון מסתננים, בלתי חוקיים. כולם פה אנשי שלטון החוק, כולם שומרים על שלטון החוק, אדוני היושב-ראש, אבל כאשר אדם נכנס בצורה בלתי חוקית לישראל כדי לבוא ולומר לתושבי תל-אביב שהמדינה הזאת נועדה להיות תחת כיבוש אסלאמי – ואני שמעתי את זה בביקורי הרבים בדרום העיר, בנווה-שאנן, בשכונת-התקווה, בשכונת-שפירא. כמובן, במסעדות של רוטשילד הם שוטפים את הכלים, אבל את הלינה הם עושים בשכונת-התקווה. ואנחנו בלמנו את זה והצלנו את ישראל. זאת הצלה. מי שלא מבין מה זה אומר, הגדר הזאת, צריך להבין שלא היו 80,000 מסתננים, חבר הכנסת בר, בתל-אביב או באילת או באופקים או בערד או בירושלים, חבר הכנסת אייכלר. הרי צריך רק לנסוע לרחוב אגריפס, פשוט לנסוע פה במעלה הרחוב, לרדת קצת ואז לעלות לאגריפס ולראות את שוק מחנה-יהודה. אגב, אני לא מתרשם בשוק, סביב המסעדות המלאות, סביב האווירה של החבר'ה הצעירים שממלאים את השוק, שכל כך נורא לחיות בישראל, שכולם חיים בעוני מרוד, חבר הכנסת בר. לא מתרשם ככה. אבל שם גם המסתננים. והצדק החברתי, אדוני, המהדהד ביותר, שאין מוסרי ממנו ואין צודק ממנו, ואין שום צדק חברתי גבוה ממנו, מהו? אחוז האבטלה בישראל שהולך ויורד, הולך ויורד. שוק העבודה מתפתח, מאז קיבלנו את הגה השלטון במרס 2009. והיום, בזמן שבאירופה, שמטיפים לירידה אליה, בזמן שבאירופה אחוז האבטלה, חבר הכנסת ברוורמן, של צעירים בברלין – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> שלום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שלום, שלום. אני מדבר אליך כאדם שמכיר היטב את הכלכלה העולמית, שעמד בראש הבנק העולמי ואוניברסיטת – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא הייתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, סגן. – – – ששם אחוז האבטלה של צעירים, בספרד, באיטליה וביוון ובמקומות אחרים, הוא 25%, של צעירים עד סוף העשור השלישי לחייהם. ומהו אחוז האבטלה? מהו אחוז האבטלה בישראל? 5.7%, מהשיאים השליליים בתולדות המדינה, וזה הולך ויורד, ושוק העבודה גדל. וזהו צדק חברתי, חבר הכנסת אייכלר, כך אמר הרמב"ם. אדם צריך לעבוד, לפרנס את משפחתו, לחיות בכבוד. נכון, צריך להרוויח יותר. נכון, זה בהחלט דבר נכון, אני מסכים. כולם רוצים. אבל קודם כול עובדים. זה הדבר הבסיסי ביותר. ואז אני שומע, אדוני היושב-ראש, בשם מאבק פוליטי לגיטימי לבחירות חדשות בישראל, אני שומע את העידוד לצעירים, באמצעות הרשת החברתית, באמצעות הפייסבוק, לרדת לברלין, משום שבברלין המילקי זול יותר. אגב, הוא גם פחות טעים. הוא גם פחות טעים. אבל איזה רעיון זה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם ביטוח הבריאות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מי מעלה על דעתו, מי מעלה על דעתו 67 שנים אחרי קום המדינה ו-70 שנה אחרי סוף מלחמת העולם השנייה, לעודד צעירים לרדת לברלין בשם מחיר המילקי? איזה טירוף אוחז בנו? זאת ההזדמנות, אדוני, לקרוא למערכת בחירות נקייה. שכל אדם יציג את מרכולתו – קודם כול במפלגות הדמוקרטיות, חבר הכנסת כבל, לא נותרו הרבה כאלה בבית הזה. אתם, מפלגת העבודה, ואנחנו בליכוד יוצאים למערכה פנימית, מערכת בחירות דמוקרטית. כל אלה המטיפים לדמוקרטיה – יש עתיד, ציפי לבני ומפלגות אחרות – תטיפו לדמוקרטיה? תכניסו אליכם הביתה דמוקרטיה, נראה באיזה מקומות תיבחרו, חבר הכנסת שלח, במתפקדים שאין לכם, בדמוקרטיה שאין לכם. ולכן, אדוני היושב-ראש, זוהי הזדמנות טובה, ואולי כמעט אחרונה, לקרוא לבחירות הוגנות. "רק לא ביבי" זה לא אג'נדה; "רק לא ליכוד" זו איננה תפיסת עולם. "להוריד את הליכוד" זה הקמפיין. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה, אתם בלחץ, מה קרה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואני אומר לך, חבר הכנסת בר, ואני אומר לך, חבר הכנסת בר – – <איתן כבל (העבודה):> תריב אתו, משהו, משעמם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כל מי שמתכנן להוריד את הליכוד, שימתין בסבלנות, ואנחנו נראה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, אנחנו ממתינים, שלושה חודשים לא עושים כלום. שלושה חודשים לא עושים כלום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ואנחנו נראה בסופו של דבר מי עוד עלול לרדת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אל תדאג, אנחנו ממתינים בסבלנות שלושה חודשים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אקוניס. הדובר הבא, חבר הכנסת אילטוב – לא נמצא. חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בחודש כסלו זכינו לנס חנוכה, בימים ההם, שבו קרסו שלטון היוונים וההגמוניה של המתייוונים בארץ-ישראל וקמה מלכות החשמונאים. זה לא היה ניצחון פיזי, כי היוונים שלטו פה 180 שנה ובני ישראל, החשמונאים, לא מרדו בהם. זה היה ניצחון הרוח על הכוח; ניצחון אור המנורה הטהורה בבית-המקדש על התרבות הרעה של פיתוח וגירוי היצרים הגופניים על-ידי דיכוי של נשמת ישראל. היוונים לא רצו להרוג את היהודים, אלא לקחת מהם את הנשמה. הם ביקשו לעקור את האמונה היהודית ולהציב במקומה את פסלי התרבות ההלניסטית חסרת הנשמה. היום, רבותי, אנחנו זוכים שוב למעין נס חנוכה קטן בזמן הזה, כי בשנתיים האחרונות שרר החושך על פני הארץ, כאשר שלטון הזדון דיכא את המוני עניי ישראל והכריז מלחמה על תורת ישראל. איש לא יכול היה להפיל את הממשלה הזאת, רק תפילות ישראל של עניי ישראל, של קשישים, של ילדים, של אימהות, "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ", הן שהביאו את פירוק הממשלה. הבה נתפלל לקדוש-ברוך-הוא, אשר גאלנו תמיד מיד צר, שישמור ויגן עלינו מפני השונאים מבית, ולא פחות מכך שיגן עלינו מפני האויבים מבחוץ. כי "חיזבאללה" ו"חמאס", וגם הידידים באמריקה ורוסיה, אירופה וסין, אינם מבדילים בין חרדים לחילונים, בין עשירים לעניים. בעיניהם כולנו יהודים שאין להם זכות לחיות בארץ הזאת. לכן מי שמחורר את ספינת ישראל ומכניס שנאה ואיבה ומנהל תעמולה אנטי-יהודית להרעיל את הלבבות נגד חלקים גדולים בעם ישראל, משרת את האויב החיצוני ומסכן את היישוב היהודי בארץ-ישראל. בשעה זו שאנחנו יוצאים למערכת בחירות, אדוני היושב-ראש, יכול וצריך כל אחד להגיש לפני האדון-בוחר שלו את מרכולתו ולספר לו מה הוא עשה בשביל הבוחרים שלו. ואני שואל את הבוחרים של יש עתיד: מה תרם לכם לפיד חוץ מרגשות זעם ונקם? הוא הבטיח לכם שהוא לא יהיה – כך הוא כותב בציטוט: "מהות הפוליטיקה החדשה היא לא הפייסבוק ולא האינסטגרם. מהות הפוליטיקה היא הוויתור על הציניות". הבה נראה מה הועיל החכם הזה למעמד הביניים ומה עשה בשביל המדינה. כשהצעתי לפני שנה וחצי את חוק מע"מ אפס מעל במה זו, לזוגות צעירים שאין להם דירה, עלה כאן סגנו, חבר מיקי לוי, וקרא את עמדת שר האוצר, ואני מצטט: קביעת פטור ממע"מ לרוכשי דירה ראשונה שנקנית מן הקבלן תביא לכך שאוכלוסייה זו תרצה לרכוש דירות חדשות – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. – – והדבר יביא לעלייה בביקוש לדירות אלה ולפיכך אף לעליית מחירים, והכסף לא יגיע לכיסו של הצרכן אלא יגיע לכיסו של הקבלן. יישום הצעת החוק יביא לכך שהנהנה מהטבת המס יהיה הקבלן ולא הרוכשים. ואני שואל: כמה ציניות דרושה לאותו שר אוצר לבוא אחרי שנה ולטעון "ביבי עצר אותי מהורדת יוקר המחיה ומחירי הדיור וחוק מע"מ אפס"? הרי הסברת שהכסף הזה יגיע לקבלנים. האם הקבלנים שתמכו במפלגת יש עתיד שינו את דעתך על טובת המדינה? אדוני, אני רק אסיים בעוד משפט. שר האוצר עשה כמה דברים טובים לטובת הכלכלה; הוא הטיל פיקוח על מוצר יסוד חשוב: גלידת שמנת מתוקה וגבינה לבנה. במקום להכניס לפיקוח מחירים 200 מוצרי יסוד כדי לאפשר לבני עניים ולמעמד הביניים לגמור את החודש, הוא פיקח על גלידת השמנת, כדי שילדי השמנת המלקקים מילקי בברלין יוכלו לקפוץ לתל-אביב לביקור הורים; זה מה שהוא עשה. אבל מה יעשו מיליוני הילדים שמתחת לקו העוני, שהוריהם עובדים בשכר מינימום? זאת לא ציניות, אדוני היושב-ראש? ולכן אני מקווה שתיבחר כנסת טובה יותר, ממשלה טובה יותר, ועם ישראל יוכל לשרוד פה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. והדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת מוחמד ברכה – לא נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, אחת הבעיות של הבחירות בישראל היא היעלמות הדרגתית של הוויכוח הפוליטי; ובגלל זה אנחנו שמענו את בנימין נתניהו אומר שהבחירות יהיו על מי יהיה ראש ממשלה. לא על מה עושה ראש הממשלה, כי הוא מניח שראשי הממשלה ירצו לעשות אותו דבר: מדיניות של אין-שלום, מדיניות של המשך הכיבוש, המשך ההתנחלויות, המשך הייהוד של מזרח-ירושלים, המשך המדיניות החברתית-כלכלית של הליברליזם החדש, של שימור הפערים, שירות בעלי ההון וקצת דמגוגיה ופופוליזם להמונים. אם אנחנו רוצים לראות את ההבדל בין, נגיד, בנימין נתניהו ויאיר לפיד, אנחנו צריכים זכוכית מגדלת. אנחנו צריכים מיקרוסקופ – יכול להיות אפילו מיקרוסקופ אלקטרוני – כדי לראות את ההבדלים בין שניהם. יש הבדל. ההבדלים בתוך סיעת יש עתיד לא יותר קטנים מההבדלים בין לפיד לנתניהו, כלומר, לפיד יכול להשתלב יפה בסיעתו של נתניהו ונתניהו יכול להשתלב יפה בסיעתו של לפיד, בלי רעש, בלי כלנתריזם ובלי דברים כאלה. הדבר הזה מוביל למצב של קיפאון ושל מקסם שווא, שהדברים יכולים להימשך. העולם מאבד סבלנות כלפי מדיניותו של נתניהו, ואני חושב שהדבר הטוב ביותר שייעשה זה קודם כול שילך נתניהו. הוא עשה דברים כל כך מרושעים, שיש ערך בהליכתו, גם אם ראש הממשלה שיבוא במקומו לא יהיה שונה ממנו בהרבה. אני והרבה אנשים כבר התייאשנו מכך שהכנסת יכולה לשנות מדיניות. אני חושב שרק לחץ על ממשלת ישראל יכול להביא לשינוי מדיניותה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת דוד צור ביקש את רשות הדיבור, אבל הוא לא נמצא במליאה וזה חבל. <נסים זאב (ש"ס):> לא חבל, בואי נתקדם, חבל על כל רגע. <היו"ר רות קלדרון:> אם כך, נעבור להצבעות. אנחנו מצביעים. חבר הכנסת זאב, אולי נצטרך אותך להפוגה של דברי תורה, אתה תמיד מוכן. <נסים זאב (ש"ס):> תפילת יום הכיפורים. <היו"ר רות קלדרון:> אולי ביחד נעשה. נעבור להצבעה? חברים, אני עוברת להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת חד"ש, כפי שנימק חבר הכנסת דב חנין. מי שמצביע בעד הוא בעד אי-אמון בממשלה, ומי שמצביע נגד – הוא נגד. בבקשה, מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. <קריאה:> תצביע בעד, ועוד תהיה ראש ממשלה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 5 נגד – 1 נמנעים – 2 <היו"ר רות קלדרון:> חמישה בעד, אחד נגד, שניים נמנעים. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> זו הייתה הצעה של חד"ש, ותכף נגיע להצעה שבה אולי נקבל ראש ממשלה שיש לו דוקטורט על חשיש. ההצעה לא התקבלה, משום שאין לה 61 חברי כנסת, אבל היה רגע של חסד, היו חמישה בעד. נעבור להצעת האי-אמון השנייה, של סיעת בל"ד, שהציעה כמועמד לראשות הממשלה את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בעל הדוקטורט על חשיש. הצבעה, היו במקומותיכם. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> כן, אמרתי. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> לא, זה לא צחוק. אני מפעילה הצבעה. מי בעד? מי נגד? BA גם מתקבל. מי בעד? מי נגד הצעת האי-אמון של סיעת בל"ד? <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> כשאין שר במליאה אז יש בדיחותא. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 11 נגד – 1 נמנעים – 1 <היו"ר רות קלדרון:> 11 בעד, אחד נגד, אחד נמנע ושלושה נוכחים. אבל לצערי, חבר הכנסת זחאלקה, ההצעה לא נתקבלה, כי אין לה רוב מספיק של חברי כנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> יש למזכירת הכנסת הודעה – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (הלוואות ומועדי תשלום המימון), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/590).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נעבור להצעת חוק מימון מפלגות. חבר הכנסת איתן כבל ינמק. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה) – בבקשה, חבר הכנסת כבל – (הלוואות ומועדי תשלום המימון), של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. ברוכים הבאים, כל אורחינו. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני הרשם, ברשותכם, אני רוצה להציג את הצעת החוק, שעליה חתומים כל יושבי-ראש סיעות הבית: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת, שמובאת כאן לקריאה ראשונה; אני מציג את ההצעה בשם כל סיעות הבית. מוצעים כאן תיקונים רבים בחוק מימון מפלגות; העיקריים שבהם: יצירת הסדר של הלוואה שתינתן לסיעות הכנסת מאוצר המדינה, ובמקביל קביעת איסור על סיעות המיוצגות בכנסת לקבל הלוואה מכל גורם אחר, לרבות בנקים; הקדמת מועדי תשלום מימון הבחירות, הן ביחס למקדמת המימון והן ביחס להשלמת המימון אחרי הבחירות; הגדלת תקרת ההוצאות ותקרת התרומות למפלגות שאינן מיוצגות בכנסת ולסיעות חדשות לעומת סיעות ותיקות. חברים יקרים, אני רוצה להזכיר במה דברים אמורים. אני, ברשותכם, ראיתי שבכמה מקומות הייתה התייחסות, יש מי שאומר לא חיובית, למהלך הזה. ואני רוצה לבוא ולומר כאן: כן, יש מחיר לדמוקרטיה. זה נשמע כמו איזה סוג של קלישאה, אבל זה כך. חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, שהיא יושבת-ראש מפלגה מכובדת בבית הזה, אמרה לי קודם, והיא צודקת: מצד אחד אנחנו מנהלים פה, בבית הזה, קרבות קשים לשינוי והסדרת הכלכלה במדינת ישראל – חוק הריכוזיות וחוקים אחרים, שמטרתם באמת לפרק את כל אותם גורמים שיכולים לבצע את ההשפעות הלא-ראויות על מקבלי ההחלטות בישראל. ומצד שני, אנחנו כובלים את הכנסת, את חברי הכנסת, את ראשי הסיעות וראשי המפלגות. אם אנחנו באמת רוצים למצוא את עצמנו שאיננו באים בקונפליקט, למשל אל מול הבנקים, חברת הכנסת גלאון; שלא יהיה מאן דהוא שיעמיד אותנו במצב שעומד גזבר מפלגה, חבר הכנסת משה גפני, עומד גזבר מול מנהל בנק, והוא עומד במצב לא נעים; כי יש מצב שבו הבנק כבר דאג לדבר עם אותו מנהל סניף ולומר לו איך לנהוג, איך להתנהג, איזה כללים לקבוע. אז למה לנו לעמוד במצב הזה? הרי נאמר כבר, בפני עיוור לא תיתן מכשול – וזו הייתה העמדת מכשול בפנינו. ואומר לכם יותר מכך: אני מודע לעובדה שכשאתה נמצא מחוץ לבניין הזה, שנראה כמו אקווריום לרבים, הכול אפשר לעשות. אומרים תמיד – אני מכיר אנשי תקשורת, אזרחים, שאומרים: מה, רק תנו לנו; אם אני הייתי מנהל – אתם מכירים את התנועה הזו? – אם אני הייתי מנהל, הכול היה נראה אחרת. ואנחנו, הכנסת, שהיא בסך הכול בבואה של החברה, אף אחד מאתנו הוא לא יבוא אישי ולא גודל במבחנה – בתוך פחות משנתיים המפלגות עוברות שלוש מערכות בחירות: בחירות לכנסת, בחירות מוניציפליות, ועתה אנחנו עומדים עכשיו בפני בחירות נוספות לכנסת. זו הדמוקרטיה בישראל. כל עוד הציבור לא יאמר את דברו בצורה ברורה לגבי איך הוא רוצה לראות את הבית הזה, זה מה שקורה. אבל, כמובן, הציבור איננו אשם בעניין הזה. מה שחשוב לי לומר לכם זה שבנסיבות הקיימות אין לאף מפלגה שום – – – <היו"ר רות קלדרון:> חברים, בבקשה תורידו את הווליום של הרחש, לא שומעים את חבר הכנסת הדובר. <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת זחאלקה, חברים יקרים, אני יודע שמה שאני אומר משעמם להחריד, אבל – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה? אני נפעם ממך. אני מגלה את איתן מחדש – – – <איתן כבל (העבודה):> – – אני אומר, השעמום הזה נוגע לכל אחד ואחד מאתנו. כן, חבר הכנסת ישראל חסון. <ישראל חסון (קדימה):> – – – <איתן כבל (העבודה):> מה שאני מנסה לומר זה שנוסף על כך, כשהצעת החוק הוכנה, שלא מתוך כוונת מכוון אלא מתוך כוונה למצוא תיקון לבעיה – בהצעת החוק, בהכנה הראשונה, נפלה שגגה ונוצר מצב שמפלגות חדשות יכלו למצוא את עצמן בנקודת חסר אל מול מפלגות שכבר פועלות. ואני יכול לומר שכל סיעות הבית, כל הנציגים של כל המפלגות כאן, שיתפו פעולה על מנת להביא ביחד את הדברים לכדי תיקון. והתיקון נעשה כך שמפלגה חדשה, או קבוצה, שמבקשת להקים מפלגה ולהתמודד – חבר הכנסת ליצמן – לכנסת העשרים, לא תמצא את עצמה במצב חלש יותר אל מול מפלגות שכבר מכהנות. ולכן, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מבקש מכם, מזכירי ומנהלי ומנהלות הסיעות, להודיע לי – עליזה בראשי, את כמעט חברת כנסת; נא להודיע לי, אני מבקש להתחיל לעבוד, אין לי שום כוונה לבזבז את חיי מעל הדוכן. אני מבקש שכולם יתחילו להתכנס ולהצביע, כי החוק הזה דורש רוב של 61 – – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (העבודה):> ברור, אייכלר. אבל כמה אייכלר ידבר? עד השבוע הבא? מה, הוא מקריא את התנ"ך פה? גם הוא יצטרך, איך אומרים, לומר את דבריו בקצרה. אני מבקש מכל מי שאמון על העניין להתחיל לגייס את החברים כדי שנוכל לגשת להצבעה. עוד ערב ארוך לפנינו. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה לך. חברי חברי הכנסת, בבקשה, קצת יותר קשב, חברים. חבר הכנסת אייכלר, אתה מוזמן. אני רוצה לברך את אנשי העסקים הצעירים מארצות-הברית, שהגיעו לביקור הזדהות כאורחי רשת "שובו": Welcome to the "Shuvu" delegation. Thank you for coming to support us, and welcome everyone else. Thank you. תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, כמובן. זאת כל הרשימה שיש לי כרגע. <קריאה:> יש רשימה? <היו"ר רות קלדרון:> יש. יש רק שלושה בינתיים. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, כבוד האורחים, גם אני רוצה לקבל בברכה את אנשי "שובו", שהגיעו לבקר אותנו פה ביום כל כך דרמטי. "שובו" עוסק הרבה בחינוך, בקירוב ילדים מכל העדות והחוגים. זה הזמן גם, כשאנחנו יוצאים לבחירות, לדאוג לכך – לקרב את כל חלקי עם ישראל לתורת ישראל. שיהיה לכם בהצלחה. <היו"ר רות קלדרון:> שלוש דקות רק מעכשיו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, אני רוצה לומר ששר האוצר קיבל משק בצמיחה של 4.5%. בתוך 18 חודש הוא הביא אותו לצמיחה שלילית. ואנחנו צריכים להיות הגונים אתו; אומנם הייתה פה מלחמה, "צוק איתן", שפגעה בצמיחה. אבל כל הכלכלנים אומרים שאם הירידה לא הייתה מתחילה לפני המלחמה, גם על-ידי המלחמה הוא לא היה מגיע לצמיחה שלילית. כך קרה גם ב"עופרת יצוקה" ובמבצע "עמוד ענן". מלחמה עולה הרבה כסף, אבל כאשר כבר התחילה הירידה לפניה, מגיעים למינוס לאחר המלחמה. ואתם חושבים שזה משום ששר האוצר לא יודע כלכלה? הוא אמר את זה בהגינות, שהוא לא יודע כלכלה. זה אך ורק כי פגעו בילדים עניים ובמעמד הביניים, בילדים קטנים, בהורים, בזקנים ובקשישים. יש דין ויש דיין. אתה לא יכול להצליח בביזנס אם אתה לא יודע לנהל אותו בשום שכל וגם בחמלה. זעקנו הרבה בקדנציה הזאת, ונמשיך לזעוק. אני מקווה שהממשלה הבאה תתקן את זה. זה לא קשור כל כך ללפיד כמו למדיניות הקפיטליסטית של יוקר הדיור. יוקר הדיור נגרם ישירות על-ידי הממשלה. אם לא יפסיקו במכרזים של כל המרבה במחיר בקרקעות המדינה, לא יהיה פתרון ליוקר המחיה, ולא יעזור שום דבר. לבוא ולרמות את האזרחים ולהגיד: ביבי עצר אותי באמצע הורדת מחירי הדיור – זה לא נכון. כל זמן שהוא לא הסכים להפסיק את קביעת מחירי הקרקעות לפי המרבה במחיר, ומחירי הפיתוח, והמסים על הבנייה – לא היה יוקר הדיור. ואני שואל אתכם שאלה: היום היה פה דיון על חוק נגד המסתננים. יש אנשי שמאל שטוענים שאסור לעשות את זה; יש אנשי ימין שאומרים שחייבים לעשות את זה. אבל איך תסבירו לי – מפלגה שעד שראש הממשלה פיטר את השר שלה היא הייתה בעד חוק המסתננים, היום היא הייתה נגד חוק המסתננים. האם זה משום שכל המסתננים נמצאים בדרום תל-אביב ולא באים לגור בצפון תל-אביב? זו הרי צביעות, ציניות שאין כדוגמתה. שבעה שבועות הייתה שביתה בלשכות התעסוקה. רבותי, תזכרו היטב מי היה שר האוצר ומי היה שר הכלכלה. האם הם לא היו באותה קואליציה? איך יכלו לאפשר שבעה שבועות – אני יכול לבקש שקט? <היו"ר רות קלדרון:> כן, גם אני מבקשת שקט כדי שחבר הכנסת יוכל לגמור את דבריו. משפט אחרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רבותי חברי הכנסת, אתם יוצאים עכשיו לפגרה כפויה; אחרי שחזרתם מפגרת הקיץ כופים עליכם פגרת חורף. לפחות בשעות שיש לכם פה תשתתפו בדיון ואל תפריעו לפחות. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> שבעה שבועות הייתה שביתה בלשכות התעסוקה, והייתה מלחמה בין משרד הכלכלה והאוצר. עשרות-אלפי אנשים מהשכבות החלשות ביותר לא היו יכולים לקבל את הקצבאות המגיעות להם. שר האוצר ושר התעסוקה לא היו יכולים – – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – ואני שואל עוד יותר, זה הרי קשור למשרד הרווחה; משרד הרווחה לא היה יכול להגיע יחד אתו? הססמה הנוראה הייתה "איפה הכסף?"; "באנו לשנות". באנו לשנות – כבר ראיתי, זה באנו לשנה. בסדר, היו פה שנתיים. אבל מה זה באנו לשנות? האם לא הגדלתם את הפער בין העשירון העליון למעמד הביניים? איפה הכסף? אצל קבלני חוק מע"מ אפס? רבותי, אי-אפשר לדבר רק על שר האוצר. ראש הממשלה גם הוא יצטרך לתת את הדין על כך שהוא הודה בשבוע שעבר, שהוא לא תמך בחוק מע"מ אפס; הוא הצביע בעדו בממשלה ובקריאה ראשונה רק כדי להמשיך לקיים את הקואליציה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> האם מותר לתת שוחד של 2 מיליארד שקל בדבר שראש הממשלה חושב שהוא לא טוב בשביל להחזיק ממשלה? אותו דבר, גברתי היושבת-ראש, בעניין ההעברות שהיו היום בוועדת הכספים. סיעת יש עתיד זעקה נגד הכספים האלה להתנחלויות. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מוזס, זה כבר הזמן שלך. אני מתנצלת. אני לא מצליחה בחמלה להפסיק – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עוד רגע, בבקשה. אני מבקש. אני כבר מסיים. אני אומר דבר כזה: איך יכול להיות שכל ההעברות האלה היו בימי שר האוצר במשרד האוצר והיום הם טוענים נגד הדבר הזה? והכי חשוב, אני קורא לראש הממשלה להפסיק מייד את הרוח הרעה והרפורמות שהכניס שר החינוך במשרד החינוך, לעצור את כל הרפורמות האנטי-חינוכיות של שי פירון, כדי לא לגרום נזק לדור העתיד. וכאשר הם יבואו לומר: ביבי עצר אותי, העם צריך להשיב להם: ממשלה זה לא תוכנית ריאליטי, ושלטון זה לא טלוויזיה, וצריך – כל אחד צריך לשבת במקומו; מי שצריך לשבת בתקשורת שישב בתקשורת, ומי שיודע כלכלה שישב במשרד האוצר. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. בלתי אפשרי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. בבקשה תשמור על כבוד הכנסת ועל הזמנים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום מגיעה לסיומה כהונתה של אחת הממשלות הגרועות ביותר שהיו כאן; ממשלה שהחרימה ופסלה כמיליון מאזרחי ישראל רק כי הם חובשים כיפה וחזותם חרדית, שהפלתה לרעה ילדים רק בגלל היותם חרדים, ששמה לה כמטרה לנגח ולעקור את קודשי ישראל. ממשלה שלא היה שום דבק אמיתי שיחבר את מרכיביה, זולת השנאה לחרדים. ממשלה זו, ברוך השם, אין לה כבר שום זכות קיום, והיא הולכת ונגמרת. יש עתיד באו בססמה: באנו לשנות. הטיחו בחרדים את כל קלקולי החברה והבטיחו שלו רק תיכונן ממשלה בלי חרדים, הכול ישתנה: ישפרו את הכלכלה, הרווחה, הבריאות, הדיור, יוקר המחיה, מעמד הביניים, מערכת החינוך. שנה ושמונה חודשים לאחר מכן, והשינוי שנרשם הוא רק לרעה: הצמיחה במשק שלילית, מספר העניים רק גדל, ואתם מספר הילדים והקשישים הרעבים – אי-אפשר לדבר כך – מערכת הבריאות ובתי-החולים קורסים, מחירי הדיור שוברים שיאים חדשים, והתוכנית הכושלת של מע"מ אפס רק תרמה עוד לעליית המחירים, יוקר המחיה מאמיר, מעמד הביניים לא מצליח לשרוד והישגי מערכת החינוך ירדו בכל המבחנים והפרמטרים הבין-לאומיים. ההישג היחיד של ממשלה זו, שנשלטה על-ידי יש עתיד, הוא הפגיעה בילדי ישראל החרדים. לצערי, ראש הממשלה נכנע פעם אחר פעם לגחמותיו של שר האוצר ונתן יד להתעללות מתמשכת בילדי ישראל החרדים בשורת גזירות רעות וקשות. אין כמעט סעיף תקציבי אחד הנוגע בחרדים או מוסד חינוכי חרדי או שכבת גיל אחת שלא הצליחו לפיד-פירון ושות' לפגוע בו קשות; קיצצו בקצבאות הילדים, פגעו במוסדות הפטור, ביטלו את חוק נהרי, זאת אומרת שצריך לממן לבד חשמל, מים וניקיון במוסדות המוכר שאינו רשמי, חתכו כמעט לגמרי את התקציב לתלמידים בסיכון ומצוקה הנמצאים בפנימייה, מ-540 שקל לחוסה בפנימייה במוסד חרדי ל-160 שקל בלבד. מה כבר אפשר לתת לחוסה במוסד פנימייתי ב-160שקל? קיצצו 600 מיליון שקל מבסיס התקציב של הישיבות במשך שנתיים, והעבירו את זה לישיבות הציוניות ולחטיבה ההתיישבותית. ביטלו את קצבת הבטחת הכנסה לכ-11,000 מהרובד העני ביותר בציבור שלנו. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> זולת הפגיעה בחרדים, יש עתיד והממשלה הנוכחית לא רשמו הישגים בשום תחום. בפעם הבאה שינסו למכור לציבור שהחרדים אשמים בכל תחלואי החברה וגירעונות המדינה, נזכיר להם שממש לא לפני הרבה זמן הייתה ממשלה שהדירה והחרימה חרדים, ולא רק שהמצב בתקופה זו לא השתפר, אלא מצבנו מעולם לא היה גרוע יותר. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> רק אסיים בדברי דוד מלך ישראל, נעים זמירות ישראל: "שבשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו". ברוך השם, עוברת ממשלת זדון מן הארץ. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אתה מוותר? אוקיי. אנחנו לא מוותרים עליך, חבר הכנסת זאב. אחריו, האם יהיו דברי סיכום? <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני סופר, יש פה יותר מ-61, כן ירבו – – <היו"ר רות קלדרון:> רוצים לשמוע דברי תורה. <נסים זאב (ש"ס):> – – אני לא מבין למה מכריחים אותי לבוא, לעלות בכוח? סתם, אני לא רוצה. <היו"ר רות קלדרון:> אי-אפשר לסיים את היום הזה בלי – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מעוניין בהונאת דברים. אני כבר שנה וחצי פה מטרטר לכם בראש, ולא יצא מזה שום דבר. אתם רק שומעים, אבל שום דבר בעשייה. לכן, אני רק רוצה להזכיר לכולם, מי שעורר את כל הנושא של מימון מפלגות והגבלה בבנקים, של המפלגות – זה היה בזכות קדימה, כאשר נקלעה לחובות של עשרות מיליונים, ופתאום הם היו מול שוקת שבורה ולא היה מי שישלם, לא היה מי שיחזיר את ההלוואות. הייתה נחלה בלי מצרים. היה אפשר לקחת – כל מפלגה יכלה לקחת כמה שהיא רק יכולה, בקשרים שהיו לה עם הבנקים. סוף-סוף הבנקים החליטו לסגור את השיברים ולא נותנים הלוואות למפלגות, אלא אם כן יש ערבויות מתאימות או יש שעבוד נכסים. לכן נאלצנו להביא חוק שסוף-סוף ייתן מענה. אגב, יש פה מפלגות שחייבות, כבר נכון להיום, בין 17 ל-20 מיליון שקלים; אז איך הן יצאו למערכת בחירות? ואם חלילה אותה מפלגה, או לא חלילה, תרד במנדטים שלה, איך יכולים להחזיר את ההלוואות? אני רוצה להבין. מי ערב לכך, כשהיום המימון הוא ישיר, לא דרך הבנקים, מקבלים את זה ישירות מפה, ולא תהיה יכולת – תיאורטית יכול להיות מצב שמבזבזים פה מיליונים של שקלים. ואני רוצה להתריע על כך – יהיה מצב שלא יהיה אפשר להוציא מהמפלגה את הכסף בחזרה, מכיוון שכבר יש לה חובות של 17–20 מיליון שקלים; הם ירדו כבר במספר המנדטים, והם נמצאים מול שוקת שבורה. אז מי ערב? מי האחראי לכך שהכספים האלה יחזרו? אבל מה לעשות, החוק הוא טוב לכולם, ויש פה קונסנזוס בין כל המפלגות, לכן אנחנו חייבים לתמוך בזה. אני מקווה שהגיעו כבר 61 חברים. לכן, גברתי היושבת בראש – עוד קצת? אני חושב שאפשר כבר להצביע. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר כנסת דרעי מבקש להוסיף. חבר הכנסת כבל, האם נמצא? אני לא רואה אותו. האם הוא מעוניין לסכם? בבקשה, חבר הכנסת דרעי, המליאה מחכה לך. <אריה דרעי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רואה שיש פה יום חגיגי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות של הדקה, או שתיים, לברך את ראש הממשלה. אומנם הממשלה – היום הכנסת מתפזרת, אבל אני רוצה לברך את ראש הממשלה. שמעתי שראש הממשלה בשבוע האחרון אימץ את הורדת המע"מ על מוצרי יסוד, ואני מברך אותו על כך. אני מקווה שבשבוע הבא הוא גם יתחיל לאמץ את העלאת שכר המינימום ל-30 שקלים לשעה. לו יהיה שכרנו בכך שגרמנו לכך שסוף-סוף הממשלה – וראש הממשלה – שרק לפני חודשיים התנגדה להורדת המע"מ על מוצרי יסוד, כיום הממשלה – ראש הממשלה מאמץ את זה. אני מאוד מקווה – ואומר לראש הממשלה – שזה לא יישאר כססמת בחירות. אדוני ראש הממשלה, ברוך הבא, welcome, לנושאים החברתיים. אני מאוד שמח, בירכתי אותך, אדוני ראש הממשלה, על הדחיפה שאתה נותן לנו בנושא מע"מ אפס על מוצרי יסוד. אני מקווה שבשבוע הבא תתחיל גם לדבר על שכר מינימום של 30 שקלים לשעה. אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, לא צריך לחכות לממשלה הבאה בשביל לעשות את זה. אפילו היועץ המשפטי לממשלה יסכים שבתקופה זו, של ממשלת מעבר, בתקופת בחירות, תורידו את המע"מ על מוצרי היסוד ותעלו את שכר המינימום. למה לדחות דבר שאפשר לעשות היום, אם הכוונות שלכם אמיתיות? אי-אפשר? <שר הפנים גלעד ארדן:> – – – לאנשים. <אריה דרעי (ש"ס):> אה, כן, טוב. <שר הפנים גלעד ארדן:> נראה לי, לא? <אריה דרעי (ש"ס):> אני לא יודע, אני חושב שלא. אין צורך. אפשר להעביר את זה כהחלטת הממשלה, אפשר להתחיל לגלגל את הדבר הזה ולא להשאיר אותו רק ככותרת לבחירות. אני מאוד מקווה ששני הנושאים הללו, שיעלו הרבה מאוד אנשים מעל לקו העוני, אכן לא יישארו כססמת בחירות, ויהפכו לדגל אצל ראש הממשלה ואצל כל ראשי הסיעות שיאמצו את הדבר הזה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בדרך כלל אנשי אופוזיציה הם אלה שקוראים להפיל ממשלה, לקצר חיי ממשלה, במיוחד ממשלה כושלת בכל התחומים. אבל תראו איזה פלא, האדרנלין ממלא את הבית הזה, על הצד הזה והצד הזה. יש איזה חדוות נטישה, אף-על-פי שלפחות שליש מחברי הבית יבקרו כאן רק עם תעודת חכ"ל או תעודת מבקר. בכנסת הבאה הם לא יהיו חברי כנסת, כי יש דינמיקה של בחירות מוקדמות, של פיזור הכנסת. הכנסת הזאת לא נפלה בגלל עניינים אידיאולוגיים גדולים, נושאי מלחמה ושלום או נושאי כלכלה, אם כי אנחנו רואים שבימים האחרונים – פתאום היום יש החלטה של ראש הממשלה על מע"מ אפס על ירקות ופירות ומוצרי יסוד. אני לא אתפלא אם ראש הממשלה מחר יציע הצעת חוק לנסיעות חינם בתחבורה הציבורית ומלגה לכל סטודנט. <שר הפנים גלעד ארדן:> עשינו את זה כבר לסטודנטים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ממש מלגה לכל סטודנט? תמשיכו ככה. איך לא עשיתם את זה במשך כל הקדנציה, אדוני שר הפנים? בסוף אולי תחליטו לסלול את כל הכבישים, אפילו ביישובים הערביים. <שר הפנים גלעד ארדן:> גם את זה כבר – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתם מסוגלים לכול. הרי שם הכול מזופת, חוץ מהכבישים. אתם מסוגלים לזפת גם את זה, אחרי שזיפַּתֶּם לנו את החיים. <שר הפנים גלעד ארדן:> רק ההנהגה שם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כן, כן, ההנהגה לא מעבירה. אתם מעבירים לנו תקציבים, וההנהגה לוקחת את זה לכיס. נדמה לי שמי שלוקח לכיס ונכנס לכלא – זה לא היה שייך לנו. <שר הבינוי אורי אריאל:> – – – מיליארד שקל – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מיליארד שקל? זה כל הזמן עובר אליכם. ועדת הכספים זה בית-חרושת להעברות אליכם, להעברות תקציביות. גם בנושא המדיני, ראש הממשלה נתקע, לא התקדם, ולא קיים הסכמים אפילו. לא הסכים לדון בנושא הגבולות. אדוני ראש הממשלה, אני מאתגר אותך, שתוכל להגיד לבית הזה מה הגבולות של מדינת ישראל, כפי שאתה רואה אותם. האם אתה מסוגל – – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האם אתה מסוגל – וורצמן, אתה מפריע לי. פעם אחת אולי נוכל לשמוע מראש הממשלה תשובה על השאלה – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – איך הוא רואה את הגבולות של מדינת ישראל. אם הוא יוכל לסרטט – הנה, אדוני ראש הממשלה, אם תוכל לסרטט – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. אנחנו רוצים להצביע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – מה הגבולות של מדינת ישראל? לא תרצה, כי אין לך תוכנית מדינית, אין לך תוכנית כלכלית, אתם הרסתם כל חלקה טובה במשך הקדנציה הקצרה הזאת – – – <היו"ר רות קלדרון:> נא לסיים. אנחנו רוצים להצביע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – במשך הקדנציה הקצרה הזאת, ולכן אני לא אתפלא אם הבחירות הבאות יביאו לחילופי שלטון. אנחנו מבחינתנו עושים הכול כדי לרוץ ברשימה אחת שתעלה את שיעור ההצבעה של האוכלוסייה הערבית ותביא יותר מנדטים שיהוו בלוק חוסם לימין ויגרמו לשינוי שלטון. אני רוצה להזכיר – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – גם לאלה וגם לאלה, שבלעדינו אין שינוי שלטון. אין חילופי שלטון גם מספרית וגם מבחינת מושבים כאן, ולכן הבחירות האלה הן גורליות, והשינוי בפתח, הוא מתדפק והוא יבוא. תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, קודם הצבעה. חברים, כולם בבקשה, אנחנו מפעילים את ההצבעה. מצביעים על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה). מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 88 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה) (הלוואות ומועדי תשלום המימון), התשע"ה–2014, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 88 בעד, שניים נגד ואחד נמנע. ההצעה עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> עכשיו ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת התנועה: ממלא-מקום קבוע בוועדת החוץ והביטחון – במקומו של חבר הכנסת אלעזר שטרן יכהן חבר הכנסת עמיר פרץ. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ד–2014, פ/2117/19, לשם הכנתה לקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום> <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו עוברים להמלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. יציג את ההמלצה יושב-ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום, חבר הכנסת דרעי. <קריאה:> חבר הכנסת מיכאלי. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. בבקשה, אדוני. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> גברתי היושבת בראש, רבותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, בראשותו של חבר הכנסת אריה דרעי, לעניין הכרזה על מצב חירום, בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. חברי חברי הכנסת, הפעם הקודמת שבה דנה המליאה בנושא זה הייתה בחודש מאי השנה. הוועדה המשותפת המליצה אז על הארכה לתקופה של כשבעה חודשים, ולא לתקופה של שנה, כפי שביקשה הממשלה, וזאת כדי להגביר את הלחץ על הממשלה לקדם את הליכי החקיקה הדרושים לניתוק זיקתם של החוקים והצווים השונים ממצב החירום. כידוע לכם, מצב החירום מוארך במדינה מדי חצי שנה ומדי שנה, בגלל אותם חוקים ואותם צווים שעדיין בתוקף, ועד שהם יוחלפו בחוקים ותקנות חדשים, לצערנו המצב הזה נמשך, ולא בגלל מצב חירום אמיתי. במהלך שבעת החודשים שחלפו מאז ההכרזה הקודמת, המשיכה ועדת המשנה בראשותי לדחוק ולדחוק ולדחוק במשרדי הממשלה ובוועדות הכנסת כדי להאיץ את הליכי החקיקה שנותרו עדיין. על שולחנכם, חברי הכנסת, מונחות טבלאות עם פירוט מלא של כל החוקים והצווים והסטטוס של הטיפול בהם, וכן ההתקדמות שהייתה בשנים האחרונות. לצערי, אני לא יכול להיות איש בשורות ולומר שהתהליך הסתיים. יש צווים שעדיין לא הוחלפו ועדיין לא טופלו על-ידי משרדי הממשלה, וחלק לא קטן מהם כבר נמצאים בוועדות הכנסת; החלו הדיונים בהם, אבל עדיין לא הסתיימו. בהשוואה למצב שבו היינו לפני חמש שנים חל שיפור מאוד מאוד משמעותי, והליכי חקיקה רבים מצויים בעיצומם. נכון להיום נותרו שמונה חוקים ו-51 צווים שתוקפם מותנה בקיומה של הכרזה על מצב חירום ויש להסדירם בחקיקה חלופית. מתוכם, הסדרתם של שני חוקים ו-23 צווים, שהם קרוב למחצית, מצויים בהליכי חקיקה בוועדות הכנסת. לצערי, פיזור הכנסת, שאנחנו נכריז עליו היום, יביא לכך שרוב הליכי החקיקה ייעצרו, וניתן יהיה לחדש אותם רק בכנסת הבאה. מאז החלה לפעול ועדת המשנה, בשנת 2009, בראשותי, בוטלו או הוסדרו חוק אחד ו-108 צווים, כלומר, היו כ-170 צווים לפני כן, ומאז ההכרזה האחרונה, בחודש מאי השנה, הוסדרו שני צווים, האחד בנושא מחממי מים והשני עניינו מבחני נהיגה. נושאים אחרים שחלה בהם התקדמות במהלך שבעת החודשים האחרונים כוללים את אישור תיקון מס' 22 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, שביטל את אחד הפרקים בחוק זה, אישורן בקריאה ראשונה של הצעות חוק בתחום הדבש, הצעצועים המסוכנים והדברת מזיקים, העברתן של תקנות בתחום השיט לוועדת הכלכלה, וכן הפצתם של שני תזכירי חוק, האחד בתחום המעליות והשני בתחום בתכשירים נגד מזיקים. כאמור, חברי הכנסת, בוועדות הכנסת השונות מצויים הצעות חוק, תקנות וצווים שנועדו להחליף שני חוקים ו-23 צווים. בכמה מהם קיימו הוועדות דיונים רבים, אך לא הספיקו להגיע לקו הגמר. אזכיר בהקשר זה את הצעת חוק המאבק בטרור, שכבר נדונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט חודשים מספר ואשר נועדה להחליף את הפקודה למניעת טרור ואת חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים); את הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, שוועדת הכלכלה קיימה בה עשרות דיונים, ואישורה יכול לאפשר את ביטולם של חמישה צווים בתחום הרכב; את הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), שאף היא נדונה בוועדת הכלכלה, ואישורה יכול לאפשר את ביטולם את עוד חמישה צווים נוספים בתחום הגז. פניתי לראשי הוועדות וביקשתי מהם לקיים סדר עדיפויות בטיפול בדברים שהזכרתי כרגע, ואני מאמין ומקווה שראשי הוועדות, לפחות בקדנציה הבאה, ייתנו תשומת לב יתרה ויסדירו את הדברים האלה. רבותי חברי הכנסת, במהלך כהונתה של הכנסת התשע-עשרה הוועדה המשותפת לא המליצה לקבל במלואן את בקשות הממשלה אף לא פעם אחת, אלא תמיד המליצה על הכרזה לתקופות קצרות, במטרה להגביר את הלחץ על הממשלה. עם זאת, הפעם, נוכח התפזרותה הצפויה של הכנסת הערב, ברור כי במהלך חצי השנה הקרובה לא תתקיים עבודת חקיקה בכנסת ולא תתכנס ועדת השרים לחקיקה. על כן לא יהיה טעם בהכרזה לתקופה קצרה יותר, כשברור שהמלאכה לא תסתיים בתקופה זו. על כן ממליצה הוועדה המשותפת לכנסת להכריז על מצב חירום לתקופה של שנה, עד ליום כ"ה בכסלו תשע"ו, 7 בדצמבר 2015. אני מקווה, חברי, שבמהלך כהונתה של הכנסת העשרים תחודש העבודה ביתר שאת, ונוכל סוף-סוף להגיע לסיומו של מצב החירום. אני מבקש מהכנסת לאשר את המלצת הוועדה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו עוברים – רשימת הדוברים: מוחמד ברכה. חבר הכנסת ברכה, האם אתה בחדר? כולם עברו מקומות. <קריאה:> באולם. <היו"ר רות קלדרון:> באולם. חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין? הנה אתה. הנה, מי היא העולה מן המדבר. בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת ישראל אייכלר. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, זה כמעט, הייתי אומר, טקס קבוע בכנסת; אחת לשנה אנחנו מגיעים לכאן, לדוכן הזה, כדי לדבר על הארכת שעת-חירום, אדוני היושב-ראש, בעוד שנה אחת נוספת. בדרך כלל מה שאנחנו אומרים, כשאנחנו מדברים מעל הדוכן הזה, זה שאין טעם, אין צורך, אין סיבה, להאריך את מצב החירום, הגיע הזמן לבטל את מצב החירום ולהפוך את ישראל למדינה רגילה, נורמלית, שלא מתנהלת מכורח של חקיקה לשעת-חירום. היום אני רוצה לומר לכם כאן, עמיתי חברי הכנסת, שהמצב הוא הפוך; אני השתכנעתי, במהלך התקופה האחרונה, שאנחנו באמת במצב חירום. לא מהסיבות שהוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה חושבת עליהן, אלא בגלל התנהלות בעייתית, בלתי אפשרית ומופקרת של ממשלה בישראל, שאכן מובילה אותנו למצב חירום. קודם כול, מצב חירום מדיני – כאשר לא מתקדמים לשלום, מתגלגלים למלחמה. אחר כך, מצב חירום כלכלי-חברתי – האי-שוויון בישראל שובר שיאים, השכר ברצפה, המחירים בתקרה. וכמובן, מצב חירום ביחסים שבין אזרחי ישראל. כאשר לממשלה אין פתרונות, כאשר לממשלה אין תשובות, היא הולכת לנתיב החבוט והבעייתי של הפחת מדנים, של הסתה, של חיפוש שעיר לעזאזל, וזה מה שעושה הממשלה שלנו ביחס לציבור הערבי בארץ. רק כך אפשר להבין את חוק הלאום, הבעייתי, המסוכן; כך אפשר להבין את ההשתלחויות הגזעניות באזרחים ערבים; כך אפשר להבין את מסע הדה-לגיטימציה לנציגי הציבור הערבי בכנסת הזאת. עמיתי חברי הכנסת, מול מצב החירום הזה הציבור בישראל צריך לעשות מעשה וצריך להשמיע את קולו. מה שנדרש לנו היום, עמיתי חברי הכנסת, זה שיתוף פעולה יהודי-ערבי רחב בחברה הישראלית, שייצר כאן מחנה לשינוי פוליטי וחברתי, מחנה של שלום ושוויון, שיוביל את המדינה הזאת לכיוון אחר. רק כך, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נוכל לצאת ממצב החירום הפרמננטי שבו ממשלות ישראל מחזיקות את החברה הישראלית, להתחיל לקדם את הארץ הזאת למקום יותר סביר, יותר הגיוני, ולהפוך אותה למקום שטוב לחיות בו, לכולנו, מקום לכולנו. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי; אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, ידידי, לרשותך יעמדו, לאחר שתגיע לדוכן, בדיוק שלוש דקות. אני עכשיו צריך להתרגל לסידור החדש. אבל אתם נשארתם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דיברנו עד עכשיו בעניין מפלגת אין עתיד, שלא נותנת שום תקווה לעתיד המדינה ולעתיד הבוחרים שלה. עכשיו אני רוצה לפנות למפלגת העבודה ואנשי השמאל של מרצ. היה הייתה מחאה חברתית בתל-אביב; הציבור זעק, הציבור הישראלי כבר נמצא תחת שלשלאות של מסים וארנונות, ויוקר המחיה, ויוקר הדיור, וקולו לא נשמע. תמיד היה איזה תירוץ להגיד: אלה, העניים, הם לא רוצים לעבוד. מה זה נקרא "הם לא רוצים לעבוד"? הם לא יכולים לקבל שום משרה, כי כל המשרות תפוסות על-ידי האליטה, והם צריכים להיות חוטבי עצים ושואבי מים. אבל כאשר הגיע רפש עד נפש, וגם האנשים בתל-אביב הרגישו את יוקר המחיה, שאנשים, אפילו שמרוויחים 10,000 שקל לחודש, לא יכולים לפרנס, אז הם יצאו להפגנות. אל מי היו צריכים להיות מופנים הקולות של המחאה החברתית? למפלגת העבודה ולמרצ, כי אלה מפלגות סוציאליסטיות שבאות אל הציבור התל-אביבי ואומרות לו: אנחנו נדאג לכך שהמסים ירדו, יוקר המחיה ירד. איך קרה שיש עתיד שתתה את כל הקולות, כמעט חצי מיליון קולות של המאגר הטבעי של מפלגת העבודה ושל מרצ? מישהו יכול להסביר את זה? הרי יש עתיד לא באה להגיד שהיא מפלגה סוציאליסטית – הרי ידוע מי הם הטייקונים שעומדים מאחוריהם. ידעו את המשנה הקפיטליסטית שלהם. איך קרה שהם ניקזו וניתבו את כל זרם הקולות אליהם? זה היה הסטרט-אפ – ההונאה הגדולה ביותר של הבחירות הקודמות. הם עשו את זה כי אנשי מפלגת העבודה ומרצ לא אמרו מספיק, או לא הצליחו לומר לציבור הישראלי התל-אביבי, תדעו שיש פה הונאה גדולה. גם עכשיו אתם חוזרים על אותה טעות? אתם תוקפים את ביבי; מאגר הקולות שלכם זה לא ביבי, ביבי לא לוקח מכם אפילו קול אחד. מי ששותה את הקולות שלכם זה לפיד, ואתם צריכים לדעת את זה. אבל אותנו מעניין, כאזרחים, מה קרה למדינת ישראל, שהעמידה בראשה אנשים שזעקו "איפה הכסף?" ועלו על גלי השנאה הזאת? דירוג האשראי של מדינת ישראל בירידה, מחירי הדלק שבכל העולם יורדים, כאן הורידו אותו ב-20 אגורות, ממש לעג לרש. כל העסקים שנפגעו במלחמת "צוק איתן" עדיין ממתינים לביצועים, על ברלין עם המילקי כבר דיברנו, משרד הכלכלה ביטל את הצהרונים והואילו בטובם להחזיר רק תמורת מחיר. אגב, זה לא משרד הכלכלה; זה משרד החינוך. דבר אחד הצליחו לעשות – ממשלה בלי חרדים. ניצחנו, זעק הזועק. עוד ניצחון כזה, ומדינת ישראל אבדה. צריך להוציא את הלקסיקון הזה, של פסילת – – – <היו"ר נחמן שי:> אנחנו נבקש שתסיים, חברי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בבקשה, אדוני, אני לא שמתי לב לשעון. אם אתה רוצה שאני אסיים – אתה, אדוני היושב-ראש, לא יושב פה כנציג מפלגת העבודה. <היו"ר נחמן שי:> לא, ממש לא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל אתה בכל זאת חבר במפלגה הזאת. <היו"ר נחמן שי:> כנציג השען, אני שען. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אל תחזרו על הטעות לדבר נגד ביבי, ויש עתיד תשתה לכם את הקולות החברתיים של יוקר המחיה ויוקר הדיור. תתמקדו בעניין החברתי, תיקחו את הקולות שלכם, וכל אחד ייקח את הקולות שלו. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת הבא הוא מנחם אליעזר מוזס. האם הוא באולם? לא, הוא איננו. אראל מרגלית – איננו. חברת הכנסת תמר זנדברג, מקומך ליד הדוכן. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, הרבה שיאים נשברו היום בכנסת ונשברים בזמן האחרון. עוד שעות ספורות, לא יודעת כמה בדיוק, נצביע על פיזור הכנסת הזאת, הכנסת השנייה הכי קצרה בתולדות מדינת ישראל, ודווקא הכנסת שנבחרה אחרי המחאה החברתית, שהבטיחה שינוי והתהדרה בהצהרות כמו "באנו לשנות" ו"באנו לעבוד", התרסקה ופיזרה את עצמה בכזה פיאסקו גדול ומרעיש ומתרסק. היום בבוקר ראינו בוועדת הכספים, ובוועדות אחרות בכנסת, את מכירת החיסול הגדולה. זה ממש הבזאר הגדול, רק במקום ברחובות איסטנבול בטורקיה הוא מתרחש פה, בכנסת. כספים עוברים מפה לשם, חוקים מאושרים ויורדים ונחסמים בלי שום קשר לאינטרס ציבורי, בלי שום קשר למה שהציבור רוצה. אחר כך ראינו דווקא מחוץ לכנסת, בוועידה כלכלית, את ראש הממשלה מפזר הבטחות משל הוא גדל על ברכיהם של חזן ויערי במפ"ם, או שהוא סוציאליסט כמו מנהיגיה של תנועת העבודה, פתאום מתהדר בהישגים לעניים, זאת אומרת, הרבה דברים כאן זזים מכיוון לכיוון. אבל מה הדבר הקבוע היחיד שבא כאן לכנסת, כמו שבא לכל הכנסות שלפניה מדי חצי שנה כמו שעון, אדוני היושב-ראש? ההכרזה על מצב חירום. מקום המדינה – – – <היו"ר נחמן שי:> זה כולל את המכוורות של הדבש? <תמר זנדברג (מרצ):> כל פעם – כולל המכוורות של הדבש, וזה כולל את הובלת הקרח בעגלות, וזה כולל את השעות שבהן ניתן להלאים את המכוניות מהאזרחים. הכנסת יכולה להתהפך שלוש פעמים, חברי הקואליציה עוברים לספסלי האופוזיציה, המפלגה הגדולה בכנסת הופכת למפלגה הקטנה בכנסת, המדיניות מתהפכת וקפיטליזם הופך לסוציאליזם ולהפך, אבל מצב החירום בעינו עומד. <היו"ר נחמן שי:> אבל יש התקדמות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לכן אני חושבת שההיצמדות למצב החירום ההיסטרי והפחדני הזה היא אולי אקורד הסיום המובהק ביותר של הממשלה הזו, שזה מה שהיא הציעה לנו לאורך כל הקדנציה שלה – רק מלחמות, אלימות, גזענות ועוני, שום תקווה ושום בשורה, וזאת הסיבה האמיתית שבגללה הממשלה הזאת תתחלף ושלטון הימין ילך הביתה, ואנחנו בקרוב נחזור לכאן עם כנסת חדשה, מדיניות חדשה ותקווה חדשה לישראל. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. האם חבר הכנסת אראל מרגלית הגיע בינתיים? לא. חבר הכנסת מאיר פרוש? לא. חברת הכנסת זהבה גלאון; גברתי, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הכנסת מתפזרת. זהו, מספיק לנו ממנה. מספיק לנו מכם. מספיק לנו מממשלה רעה, מקואליציה דורסנית. היא הייתה צריכה להתפזר מזמן, ואולי לא הייתה צריכה לקום כמו שהיא קמה. חברי חברי הכנסת, ביום האחרון, או כמעט היום האחרון לכינונה של הכנסת, ממשלת ישראל, כנסת ישראל באמצעות ידידנו חבר הכנסת מיכאלי מציעה להאריך את מצב החירום בשנה. בשנה? מה קרה? כבר הלכנו לקראת חצי שנה. מה קרה? משנת 1948, חברי חברי הכנסת, כשהכריזו על מצב חירום, כשחששו שירושלים, כנסת ישראל, הבירה תהיה מנותקת מתל-אביב, הכריזו על מצב חירום. נראה לכם סביר שמעל 60 שנה, או קרוב ל-70 שנה אחרי, עדיין אנחנו מתנהלים על-פי צווי חירום, חקיקת חירום? אז כל פעם עושים מאמצים, ואני יודעת שהוועדה בראשותו של חבר הכנסת מיכאלי עושה. זה נראה לכם סביר? אני שואלת אתכם, זה נראה לכם נורמלי? מה, אנחנו במצור? ירושלים במצור? הרי זה לא מתקבל על הדעת. כל בר-דעת שיגיע לכאן וישמע את זה, לא יאמין. אבל מתברר שכל מה שלא יעלה על הדעת, עולה על הדעת. איך אני יודעת? קודם כול, אני רואה את החוק הזה; אני רואה את החוק הבא, שהוא חוק המסתננים, אחת החרפות הגדולות. הגדולות; לא משנה לאילו הבנות יגיעו – אחת החרפות הגדולות שחוקקו בכנסת הזאת. ואני אומרת: איזה מזל שהממשלה הזאת מתפזרת. נחנקנו כבר ממנה. אילו שנתיים גרועות היו כאן. ממשלה שלא הצליחה למנוע מחברי כנסת ומשרים הזויים לעלות להר-הבית, שרדפה את אזרחי ישראל הערבים, שחוקקה חוקים גזעניים; ממשלה שיצרה כאן כלכלה דורסנית, קניבליסטית. איפה סולידריות חברתית? איפה כל הססמאות שהיו כאן? טוב שאנחנו נפטרים ממנה. ברוך שפטרנו, חברי חברי הכנסת. שלום ולא להתראות. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. נעבור לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה שקורה כאן היום הוא ריטואל, אפשר לומר, מביש, שמגיע הנה למליאה אחת לחצי שנה, שנה, שבו אנחנו מתבקשים להאריך את תוקפו של מצב החירום. מה בעצם אנחנו עושים כאן? אנחנו ממשיכים דבר של שלטון זר, שהיה כאן בארץ, וכונן כבר בשנות ה-40. הנציב העליון הבריטי הוא שקיבל את הסמכויות האלה מתוקף שלטונו, שלטון המנדט כאן בארץ-ישראל, ואנחנו כאן, במדינת ישראל הריבונית, במקום להתנער מחוקים כאלה אנטי-דמוקרטיים, ממצב חירום שהוא בהגדרה דבר שהוא בלתי תקין במדינה דמוקרטית, אנחנו פעם אחר פעם אחר פעם מאריכים את העניין הזה. מצד אחד, יש כאן הרשימה המגוחכת והאווילית של מיני צווים וחיקוקים שתלויים בקיומו של מצב חירום: תמרוקים, תחליף דבש, טיפול בדגים, הוצאת בשר ודגים מבית-קירור – – – <היו"ר נחמן שי:> כל פעם אתה בא עם הרשימה הזאת, אני זוכר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כי מספיק כבר עם השטות הזאת, באמת. אדוני היושב-ראש, אתה צודק לגמרי. אני חושב שזו פעם חמישית כבר שאני בא פה עם ייצור גלידה, בשר טחון חי ומתובל, נקניק ונקניקיות – כל מיני שטויות – ייצור צעצועים, כלי שיט קטנים המסיעים נוסעים בשכר, רכישת מונים למוניות, מספוא וסחר. כמה שנים – חבר הכנסת מיכאלי, אני רואה שאתה צוחק, באמת זה מצחיק – תביאו לנו את הדבר הזה? <היו"ר נחמן שי:> יש מספוא? גם מספוא? <ניצן הורוביץ (מרצ):> יש רשימה. זו הרשימה שעוד קיימת. אני לא קורא את כל הפודינג והתבלינים, זה כבר סודר. זה דבר אחד, וצריך כבר להפסיק עם הדבר המגוחך הזה. זה בדיחה, אין לזה מקום. החלק היותר-רציני, שגם הוא אין לו מקום, והוא הרבה יותר משמעותי, זה החוקים היסודיים שנוגעים לחירותו של אדם, תקנות שמצב החירום מאפשר לקיים אותן: הגבלות חמורות על חופש התנועה וחופש האספה וחופש ההתאגדות. אלה דברים שצריכים לעבור מן העולם במדינה דמוקרטית. לכן אני וחברי לסיעה וכל מי שהדמוקרטיה יקרה ללבו נצביע נגד הארכת מצב החירום. אנחנו לא במצב חירום. בשנת 1948, כשקמה המדינה והייתה פה מלחמה, היה מצב חירום שירשנו מהבריטים, והארכנו אותו. מאז אין שום סיבה – ובג"ץ כבר אמר את זה, ודנו בזה בכל דרך אפשרית – להאריך באופן כזה את מצב החירום. ואני מצפה מהכנסת שיהיה לה אומץ פעם אחת ולתמיד להגיד: אנחנו מדינה נורמלית, מסודרת, אנחנו לא חיים במצב חירום; אין פה מלחמה, אין סיבה לא לתקנות הגלידה האלה והתמרוקים שתלויים במצב חירום, ובטח לא להגבלות הדרקוניות על חירויות היסוד של האזרח. <היו"ר נחמן שי:> נתתי לך צ'ופר, אבל גם הוא מסתיים. קח לך גלידה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני חושב שמעבר לזה, יש פה גם עניין יותר עמוק. התחושה הזאת הקבועה, שמלבים כאן, שאנחנו בסוג של מצב חירום בלתי פוסק – לא, אנחנו לא במצב חירום, ומספיק לנצל את האווירה הזאת. וכשאני, למשל, שומע פה את ראש הממשלה או את הנציגים שלו פה פעם אחר פעם רק מלבים את ההיסטריה הזאת ואת הבהלה במקום להרגיע – זה משהו שאנחנו צריכים להשתחרר ממנו. אנחנו כאן בארצנו, בבית העם, שהוא הכנסת, בבירתנו ירושלים, במדינת ישראל; אנחנו לא במצב חירום, ואנחנו לא צריכים להיות מבוהלים ולא להתנהג כאילו אנחנו באיזו פניקה מוחלטת. מספיק עם זה. לכן, אדוני, אני וחברי סיעתי נצביע נגד. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. עיסאווי פריג' הוא הדובר הבא. גם לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אומנם אנחנו לא רגילים, אדוני, לדבר כשאין שרים במליאה, אבל מה לעשות, אני רוצה לעמוד על זכותי. <היו"ר נחמן שי:> הם התפרפרו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה שר במליאה. שיתרגלו – עד הדקה התשעים צריכים לשבת. אז ביקשתם? לענייננו. למען האמת, מאוד רציתי שבדברים שאני אגיד היום, אני אֶראה את החבר'ה מיש עתיד, מהצד הזה, יושבים, אבל, לצערי הרב, קשה להם כנראה לשבת שם, ואני לא רואה אף אחד מחברי הכנסת של יש עתיד. התרגלו לשבת במקום אחר ולפנטז על דברים אחרים. אז רציתי לשתף אתכם היום במה שהיה – אני לא אדבר על כל הצווים האלו שאנחנו מזכירים, שצריכים לעמוד כל שנה כאן ולתת הרחבה של מצבי חירום. היום, חברים, הייתה ישיבת ועדת הכספים; ועדת כספים מיוחדת במינה. יש פתגם בערבית – ואני מתאר לעצמי שיש כמה מכם שדוברים ערבית, והוא גם מקביל – בערבית אומרים: עלי בבא ואל-ארבעין חראמיה. בעברית אומרים את זה, מה נגיד? עלי בבא ו-40 הגנבים? יש דבר כזה? בסדר. אז היום, מה שהיה בוועדת הכספים – איך אני אגיד את זה? ביבי בבא ו-40 גנבים? היו מין מחטפים של ועדת הכספים. אומנם לא היו 40, היו רק שמונה; והשמונה, כל הזמן בוועדת הכספים – מציץ יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי מהחדר, אם יש לו רוב או אין לו רוב, יש לו שמונה או תשעה. אז כל זמן שהיו לו שמונה, לא קיים את ועדת הכספים. והדברים המשיכו, הביזיון נמשך שלוש שעות. נכון, חבר הכנסת שטרן? אתה מאשר את זה. <אלעזר שטרן (התנועה):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז המחטפים והגנבות שהיו בוועדת הכספים והביזיון שהיה בוועדת הכספים – דבר שקשה מאוד לתאר אותו במילים, ובסוף אנחנו שואלים את עצמנו למה הכנסת וועדותיה מאוסות על הציבור. ברגע שאתה רואה חוסר כבוד כזה מיושב-ראש ועדת הכספים, מהחברים, כלפי הוועדה ואופן ניהולה, אתה צריך לשאול את עצמך: ריבונו של עולם, מה קורה פה? המסחרה שהייתה בוועדת הכספים – כמו שאמרתי לכם, אני מנסה למצוא לה שם, ובסוף בחרתי: ביבי בבא ו-40 הגנבים – היו שמונה גנבים בוועדת הכספים, אבל לשמחתנו, לא הצליחו לגנוב הרבה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; חברת הכנסת מיכל רוזין – ויתרה; חבר הכנסת אילן גילאון – איננו. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אני לא מקבל יותר דוברים. אחרון הדוברים יהיה זאב אלקין; הוא יבוא אחרי סתיו שפיר. בבקשה, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני אתנצל מראש, לא על הקול הצרוד, אלא אתנצל מראש על כך שאני לא אנצל היום את הבמה הזו ואת הזמן הזה כדי להחמיא או לא להחמיא לראש הממשלה על הורדת הפיקוח על המחירים; אני גם לא אתן עצות, לא לליכוד, ולא אתן עצות גם למפלגת העבודה, את מי להריץ ואת מי להכניס למפלגה, וכן הלאה – על הדרך. אני באמת מתנצל מראש. אני רוצה לדבר על החוק. ולא מההיבט של החצי הריק של החוק, אלא דווקא על החצי המלא של הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת חוקה. כאחד שהשתתף בכמה ישיבות, אולי יותר מכמה ישיבות – בתקופה האחרונה אני גם משתדל לא לפספס שום דיון – אני בא להודות לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, לברך אותך ולחזק את ידיך על המלאכה המתמדת והרצופה, ויכול להיות גם כן, אולי, שהיא כפוית טובה, לעמוד ועדה-ועדה, עם מנהל הוועדה, לזרז ולהוות זרז לכל המשרדים, כשחוקים מעוכבים מכמה וכמה משרדים. אנחנו רואים שיש רצף של הסדרה, גם של הצווים וגם החוקים, גם בממשלה, גם בכנסת. זה לא דבר של מה בכך. זה לא דבר של מה בכך בכלל במשרדי הממשלה, להזיז נייר מפה לשם, ודאי לא לעשות הסדרה, וודאי לא לעשות ולקדם דברים שהם מורכבים ומסובכים, שהם כשלעצמם האחרונים שנשארו. כמה שנשארו אחרונים, ככה הם יותר קשים. יכולת להגיע, חבר הכנסת מיכאלי, ב-2009, להישגים גדולים, ואחרי זה יש ירידה, ויהיה מי שלא מכיר את העניין ולא מבין בעניין, ויגיד: אולי הוועדה התעצלה, או משרדים התעצלו? ואני רוצה להגיד לכם: אדרבה, ככל שנשארו חוקים, ככל שהזמן מתרחק, כך כל צו שנשאר וכל חוק שנשאר הוא הרבה יותר מורכב והרבה יותר מסובך, יותר משרדים צריכים לטפל בו, יותר בעייתיות נמצאת בו ושזורה בו. ולכן, חבר הכנסת מיכאלי, אני באמת ראיתי עכשיו שיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון עולה גם כן לדבר, ואני מניח שהוא יעשה את זה, אבל בהתחלה כשלא ראיתי – ואני יודע שהוא גם משמש כיושב-ראש הקואליציה הזו ויש לו לא מעט עבודה; כאחד שמשתתף, אני כן בא להגיד, לא על כך ששוב אנחנו באים עם הסדרות ועם דחייה של ההכרזה על מצב חירום. אני אגיד לכם מה שאומר חבר הכנסת מיכאלי בכל ועדה על המשרדים: אני לא יכול לבוא לפני חברי – "חברי" הכוונה היא לנו, לחברי הכנסת – כל פעם לבוא לבקש דחייה ועוד דחייה, לכן אני דורש מכם תאריך של עד שבועיים ותאריך של עד חודש, אני רוצה לראות מה התקדם פה. על העבודה הזאת, אדוני, אנחנו גם מחזקים את ידיך וגם מברכים אותך. ולא דיברתי על פוליטיקה, רק באמת על החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אלקין. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה, מדינת ישראל באמת נמצאת במצב חירום, אבל היא לא נמצאת במצב חירום בגלל איומים מבחוץ; היא נמצאת במצב חירום, אנחנו נמצאים במצב חירום, דווקא בגלל איומים מבפנים, בגלל התפוררות פנימית ארוכת שנים, בגלל חוסר תפקוד של הממשלה הזו שאמונה על ביטחון אזרחיה, גם ביטחונם החברתי וגם ביטחונם הפיזי. תראו את מה שקרה הבוקר בוועדת הכספים: העברות תקציביות לכאורה שאמורות לעבור למשרד הביטחון, אבל למעשה פתאום, ברגע האמת, מתגלות בתוכן עוד העברות שעוברות לצרכים פוליטיים, כסף פוליטי. מפלגות הימין הקיצוני משתוללות וגונבות את כספי הקופה הציבורית, את הכסף שלנו. מהתחבורה הציבורית – 350 מיליון קוצצו היום מהתחבורה הציבורית; 900 מיליון שקלים קוצצו מהתחבורה הציבורית בשבוע שעבר; 125 מיליון שקלים קוצצו מהתחבורה הציבורית בזמן "צוק איתן", כי התחבורה הציבורית, איכשהו, בתפיסת הממשלה הזו היא לא חלק מהביטחון שלנו; כי ילדים שנוסעים בטרמפים מפני שאין להם אוטובוסים זמינים או כי זה יקר מדי, ועלולים להיפגע, להיחטף, להירצח, זה לא חלק מהביטחון, על-פי ממשלת ישראל, אלא אם הם חיים בשטחים, ואז זה בסדר, אבל לא בתחומי הקו הירוק. הממשלה הזאת כושלת פעם אחר פעם, והבעיה שלנו, מצב החירום האמיתי של ישראל הוא שמדינת ישראל לא מתנהגת כמדינת ישראל. ממשלת נתניהו גנבה את הישראליות מהמדינה הזו. כי מה זו ישראליות? שאל פעם מישהו שהיה כתב טורים בכיר ב"ידיעות אחרונות": מה ישראלי בעיניך? מה שישראלי באמת זה להיות חלק מקהילה אחת; זה להיות סולידריים אחד כלפי השני; זה להיות אכפתיים אחד כלפי השני. בגלל זה אנחנו משלמים מסים כל כך גבוהים, כי אנחנו רוצים שיהיו פה שירותי בריאות ציבוריים, ושבכניסה לבית-החולים לא ישאלו את סבתא שלנו אם יש לה כסף בארנק וכמה, כדי להחליט איזה ניתוח היא תקבל; כי אנחנו רוצים שכל ילד בבתי-הספר שלנו, אם הוא יהודי, ערבי, חילוני, דתי, יקבל את אותו שירות, יקבל חינוך מצוין ויוכל להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלו. להיות ישראלי זה להיות אכפתי. להיות ישראלי זה להגן האחד על השני. כמו שאנחנו מוכנים להגן האחד על השני בצבא, כך אנחנו גם מגינים האחד על השני בחיי היום-יום; כך אנחנו בונים דירות לדיור הציבורי כי אכפת לנו מהחלשים; כך אנחנו בונים דיור בר-השגה ומעבירים חקיקה לשכירות הוגנת, כי אכפת לנו מהצעירים. בגלל זה אנחנו רוצים להעלות את השכר, כי אכפת לנו מהמשכורת של אזרחי ישראל. בגלל זה אנחנו רוצים לחלק תקציבים בצורה פרופורציונלית בכל רחבי הארץ, כי אכפת לנו מכל מי שחי פה, לא משנה למי הוא מחובר פוליטית ואיזה לוביסטים מפעילים את חברי הכנסת שלו. כי אכפת לנו. זו ישראליות. וממשלת נתניהו חטפה את הישראליות הזאת, והתחילה למחוק אותה. מדינת ישראל – היום אנחנו דנים פה בחקיקה שהולכת לרמוס את תושבי דרום תל-אביב, ולצדם לרמוס אוכלוסייה של מבקשי מקלט, שאף אחד מעולם לא ערך להם סינון ובירר אם בכלל מגיע להם ואם אפשר לעזור להם ולסייע להם פה – אני מייד אסיים. מדינת ישראל, ממש היום ממשלת ישראל קיצצה מיליארדים בשירותים חברתיים. זה ישראלי? זו ישראליות? תגידו, צריך פה בכלל חוק לאום? צריך להגדיר מחדש על מה אנחנו נלחמים. אנחנו – אני – אנחנו נלחמים על הישראליות האמיתית, על הישראליות שסבא וסבתא רצו להביא לפה ורצו לבנות פה – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – על כלכלה נורמלית שמציבה את האדם במרכז; על משא-ומתן מדיני שיביא להגדרה של הגבולות שלנו אחת ולתמיד ולשלום עם השכנים שלנו; על מלחמה בגזענות המכוערת שהתחילה להתפשט פה ברחבי המדינה, באלימות הנוראית שאנחנו רואים ברחובות, בתחושת חוסר הביטחון של כל מי שלא עונה על הדוגמטיות ועובד בדיוק לפי כללי הספר שקבעה הממשלה הזאת. זה לא ישראלי. ואת הדבר הזה חייבים לתקן. אם יש פה מצב חירום אמיתי, זה מה שקורה פה בפנים, בתוך הבית הזה ובתוך המדינה שלנו. <היו"ר נחמן שי:> תודה. תודה רבה, חברת הכנסת סתיו שפיר. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון זאב אלקין, חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. בחוץ. הוא ויתר? טוב, אז אנחנו עוברים אליך, אדוני השר יאיר שמיר, שר החקלאות. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושב-ראש, כבוד שר הביטחון, חברי הכנסת, הימים הם ימים של מעבר, תהייה, בלבול, כעס, התמרמרות וכדומה. לפחות היה פה אירוע אחד היום שהיה קצת שונה. היום, באולם "ירושלים", היה יום הח"כלאות, שנקבע מזמן, ונפל בדיוק בימי המעבר האלה. לפחות אלה שהשתתפו במקום צפו בתערוכת פרחים יפה, פירות צבעוניים יוצאים מן הכלל, פרי פיתוחים של מדענים ואחרים. הצבעוניות הייתה מרשימה, ולפי דעתי, מי שטעם את זה בהמשך, גם היה טעים לו. <היו"ר נחמן שי:> הכול ביו-ביו? הכול משובט כזה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא, משובט אסור. במדינת ישראל לא עושים שיבוטים. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, אוקיי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> היו שם נציגים של התנועות המיישבות, היו חברי כנסת מכל חלקי הבית, היו שם מנכ"לים של משרדים, היו שם חברות, חקלאים, ארגונים וכדומה. הייתה גאווה, גאווה כבושה, הייתי אומר. גאווה – כשאתה רואה את מה שאתה מפיק. אבל היה איזה חוסר הלימות בין מעמד החקלאות לבין מעמד החקלאי. מצד אחד היו דברים רמים על המחקר, על השיווק, על האיכות של התוצרת; ומצד שני היו דברים על מעמדו של החקלאי, שנשחק לאורך השנים האחרונות, גם בציבוריות הישראלית וגם הם בעיני עצמם, והכול כמובן מתחיל ונגמר בכמה אתה מרוויח וכמה אתה זוכה לקבל תמורה על עמלך. וברגע מסוים עלה מישהו וטען שכל החקלאות היא בעצם ערמה של בית-זקנים; כולם זקנים. ואז פתאום קפצה חבורה של כמה עשרות צעירים, רפתנים צעירים, 70 רפתנים צעירים שהגיעו מהגולן, מהערבה, מעמק-יזרעאל, מחבל-אשכול, ואמרו: מה פתאום? אנחנו פה. זה היה מחזה מהמם, גם אותי, הייתי אומר. זה היה מחזה מדהים, כי אני, אף אני, חשבתי, ואני עדיין חושב, שיש פחות ופחות צעירים – ממה שהייתי רוצה – שרואים את עתידם בחקלאות, ולא בהיי-טק דווקא. ולכן אנחנו, גם במשרד, משקיעים לא מעט גם בחינוך לחקלאות, ובוודאי גם בעזרה לאותם צעירים שמחליטים או להיכנס לנעלי הוריהם במשק, או לחלופין ללמוד ולהתפתח בתחום החקלאות. רפתן צעיר סיפר בגאווה שהוא גמר צבא, למד חקלאות ועלה לרמת-הגולן. הוא מנהל משק עצמאי, אומנם עדיין לא מרוויח משהו, אבל עדיין כולו תקווה. ואני – כמובן, זה היה תענוג בלתי רגיל. בלתי רגיל. באותה הזדמנות – ניצלתי את ההזדמנות ושיתפתי את משתתפי יום העיון הזה בכך שבכוונתי – בתהליך, ואני מקווה שגם בכנסת הבאה אוכל להמשיך בזאת – לקדם חוק שנקרא: חוק-יסוד: החקלאות. עשינו חוקי-יסוד על אוצרות טבע, על שמורות טבע, על מעמדים ומקצועות כאלה ואחרים, אבל את החקלאות זנחנו. היא נשארה יתומה, היא נשארה מבודדת, לא מוגנת, וכל מי שיכול לנגוס בה נוגס בה, אם בשטחים חקלאיים, אם בתקנות שמוטלות עליהם, אם בקנסות בלתי מוצדקים שמוטלים עליהם וכו'. ולכן, אנחנו, אחרי עבודת מטה מאוד יסודית, כולל לימוד של החוק האמריקני, החוק הקנדי ואחרים, אנחנו בתהליך של אימוץ חוק-יסוד, שאני מקווה שהכנסת הבאה תשכיל לאמץ, וזו תהיה ממש אבן דרך משמעותית לחקלאות בישראל, כולל איך קובעים מדיניות חקלאית בישראל, איך מבטיחים את הרציפות שלה, איך מבטיחים את היציבות שלה, איך קובעים מחירים, איך קובעים מכסות – האם רק לפי גחמות פוליטיות והסכמים פוליטיים, או על-פי מדיניות ברורה ומעוגנת בחוק? אני כמובן בעד שזה יהיה מעוגן בחוק וייעשה כנדרש. לכן אני חושב שהיום הזה, יום הח"כלאות, שאגב, ארגן אותו הלובי החקלאי בראשות חברי הכנסת זבולון כלפה ועמר בר-לב, אני חושב שהשיג הישגים, שלא לדבר על כך שהיו בו דיונים מקדימים על חינוך לחקלאות, הנושא של שילוב בין חקלאות לצער בעלי-חיים, ועוד כהנה וכהנה. <היו"ר נחמן שי:> לבד מהיושב-ראש, אני מבקש מכל האגף השמאלי להירגע. אפילו השר לא שומע את דבריו, לפי דעתי. רבותי וגבירותי, אנא מכם. בבקשה, השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לכן, אני חושב שהיום היה, יחסית לכל המתחים והכעסים, ואולי גם הצעקות מן האגף ההוא – כלולים באותן תופעות של ימים אלה – בדברים שנשאו באותו כנס של החקלאות חברי הכנסת ואחרים, ראשי תנועות ההתיישבות וכל היתר, הייתה אחדות דעים שצריך לחזק את ההתיישבות ואת החקלאות. ולכן אני מקווה שגם האמור ביום הזה, שהיה מוצלח, לא ייפול על אוזניים ערלות, ואותם פקידים, עובדים, שרים, בעלי תפקידים, יאמצו את המסקנות שהועלו בדיונים השונים שהיו שם. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא לא לא, אני רוצה לדבר גם לנושא. <היו"ר נחמן שי:> מאה אחוז. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אנחנו היום באים לפה לדון – – – <היו"ר נחמן שי:> הם כולם מחפשים חברי כנסת. אנא – אתה יכול עכשיו לדבר בפירוט על כל פרי ופרי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> טוב. <היו"ר נחמן שי:> לא, נתחיל בענף ההדר, ענף גידולי החורף. אני לא מתמצא עד כדי כך, למרות שעבדתי בעצמי בחקלאות. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אני רוצה לדבר על המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה. זה לא סוד שמאז קום המדינה חלק גדול מהתנהלות המדינה, החוקתית, מבוססת על צווי חירום, ואנחנו בתהליך שהתחיל עוד בכנסות קודמות וממשלות קודמות, בתהליך של להפוך יותר ויותר צווים, צווי חירום, לחוקים סדורים, כדי לעשות את הדברים כראוי למדינה מתוקנת. עם זה, התהליך לא הושלם, ולכן היום מובאת הנה להצבעה אותה המלצה שאך באופן טריוויאלי הייתה עוברת בכל ימי השנה, אך בימים טרופים אלה, כאשר מחפשים לנגח איש את רעהו, פתאום זה על לשון המאזניים. חברי הכנסת, אני חושב שצריך פה לגלות אחריות ולהצביע בעד ההצעה הזאת, שאם לא כן נגרום כאוס לא קטן בנושאים שונים ומשונים. ולכן, אני חושב – אני באתי הנה לומר לכם: עליכם למלא את חובתכם הציבורית ולהצביע בעד, ולא להכניס פה שום שיקול זר ושום שיקול פוליטי, מכיוון שכולנו יודעים שאנחנו בתהליך של הסדרה והפיכת הצווים לחוקים. אני שמח באמת שנתבקשתי לדבר על הנושא הזה, מכיוון שהוא נושא עקרוני, חשוב ולאומי, ואל לנו לזלזל בו. אני מקווה שגם חברי הקואליציה וגם האופוזיציה יתאחדו לפחות ביום זה על הדבר הזה, לפחות על זה, כי על הכסף למימון מפלגות התאחדנו, אז גם על דברים שהם לא כסף, גם עליהם נתאחד. אני הייתי רוצה לומר עוד כמה דברים על הנושאים העומדים על הפרק. נכון שאנחנו הולכים לבחירות, נכון שהכנסת כנראה תתפזר היום, אבל אנא, אני מציע לכולנו לשמור על רמה ואיכות. כולם אומרים שהבחירות האלה מיותרות, וזה נכון, אבל מצד שני אסור לנו להתבזות, כנציגי ציבור וככאלה שרוצים לשבת בכנסת הבאה באותם מושבים ולקדם את אותם נושאים שעליהם התחייבנו. אני ממליץ לכולנו להיות ענייניים, לדבר לעניין, ולא לבלבל את הציבור שלנו, שממילא לא יודע למה נפלו עליו בחירות. ואנחנו, שיודעים את הדברים, או את חלקם, חייבים להוביל את זה למקומות ראויים, ולא למקומות שלא יאפשרו לעשות דברים נכוחה. ואותם אלה שילכו לקלפי, שידעו לפחות על מה הם מצביעים, ורק ללכת ולהיתלות בססמאות מיותרות, להערכתי הדברים הם לא לכבודם של האנשים שאני למדתי להכיר במהלך השנתיים האחרונות פה. הימנעו מנאומים עקרים, מפלפולציה לא לעניין, והישארו ברמה הלאומית והחשובה שלנו. אני מציע, שוב, לקבל את ההמלצה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, להצביע בעד ההמלצה הזאת. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאלי, ששימש יושב-ראש הוועדה לעניין מצב חירום, מוזמן לסכם אחרי השר, ואחר כך נעבור להצבעה. אברהם, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אין צורך, יש פה רוב. <אריה דרעי (ש"ס):> אין צורך. <היו"ר נחמן שי:> אין צורך, אומר חבר הכנסת דרעי. הוא כנראה מנהל פה את העניין. הוא כנראה מנהל את העניין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הנושא הוא המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. ההצבעה היא בעד ונגד ההמלצה. הצבעה מס' 4 בעד ההמלצה – 43 נגד – 12 נמנעים – 1 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> בעד – 43, נגד – 12, נמנע אחד, נוכח אחד. התקבלה המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נחמן שי:> עכשיו הודעה של מזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה. לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור על הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ה–2014. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014> [מס' מ/904; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 14597; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נחמן שי:> אנחנו עוברים עכשיו להסתייגויות ובקשות דיבור להצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> הצעת החוק קודם, נכון, קודם כול, ואחר ניגש לסאגה הארוכה הזאת, שדב חנין מחכה אתה. יושבת-ראש הוועדה, את מוזמנת קודם כול להציג את החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014. תציג יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. כידוע, לפני כחודשיים פסל בג"ץ בפעם השנייה את התיקון לחוק למניעת הסתננות. התיקון האחרון אפשר את החזקתם של מסתננים חדשים במאסר לתקופה של שנה אחת וקבע הוראות להקמתו והפעלתו של מתקן "חולות", שהוא מתקן שהייה פתוח, שיכול להכיל כיום קרוב לכ-3,000 מסתננים, ובכך להקל במידת מה את מצוקתם של תושבי דרום תל-אביב. פסילת החוק עצרה את המגמה שנוצרה לאחר חקיקת החוק, של יציאת אלפי מסתננים חזרה לארצות מוצאם או למדינה שלישית. כך, במחצית הראשונה של שנת 2014, מייד לאחר חקיקת החוק הקודם, יצאו מישראל קרוב ל-5,000 מסתננים. יחד עם זאת, בג"ץ נתן למדינה 90 ימים, שיסתיימו ב22 בדצמבר, להתארגנות ולהבאת חוק חדש. אם לא נביא לאישור הצעת חוק זו, "חולות" יפורק ב-22 בדצמבר ו-3,000 מסתננים יחזרו לדרום תל-אביב. את הצעת החוק שמונחת כאן לפניכם יזמה הממשלה, והיא נועדה ליצור הסדר חדש לטיפול בבעיית ההסתננות לישראל, במקום ההסדרים הקודמים שבוטלו על-ידי בית-המשפט העליון. הצעת החוק שלפנינו עוסקת בשלושה עניינים עיקריים: האחד, קיצור תקופת המשמורת למסתננים חדשים שייכנסו לארץ לאחר שיעבור החוק משנה אחת לשלושה חודשים, והעברתם לאחר מכן למתקן השהייה הפתוח; השני, תיקון ההסדרים הקשורים למתקן השהייה הפתוח "חולות", בניסיון להתאימו לסטנדרטים החוקתיים שקבע בית-המשפט העליון. בהקשר זה, ההסדר המוצע מתקן כמה מאפיינים חשובים ועיקריים לעניין הפעלת המתקן הפתוח, אשר יש בהם כדי להפוך את ההסדר למידתי ומאוזן יותר מן ההסדר הקודם: תקופת הזמן לשהייה במרכז הוגבלה ל-20 חודשים; נקבעה חובת התייצבות פעם אחת ביום, סמוך לשעת סגירת המרכז בלילה, במקום שלוש בהסדר הקודם; נקבעו מגבלות על הוצאת הוראות שהייה במתקן הפתוח לקבוצת אוכלוסייה ייחודית, כגון נשים, ילדים, מי שגילו עולה על 60 שנים וקורבנות סחר בבני-אדם; ניתנה סמכות לממונה ביקורת הגבולות לבטל הוראות שהייה, בשים לב לעילות מפורשות שנקבעו בחוק; הופחתו משמעותית תקופות ההחזקה במשמורת שניתן להשית על מסתנן במתקן השהייה הפתוח בגין הפרת הוראות שונות; תקופת המשמורת המקסימלית הופחתה משנה ל-120 יום, ונקבע מנגנון של ביקורת שיפוטית יזומה על הפעלת סמכות זו. החלק השלישי של החוק – תיקוני חקיקה עקיפים בחוק עובדים זרים. בחלק זה של ההצעה מוצע, בין היתר, להטיל על מעסיקי מסתננים להפקיד מדי חודש פיקדון חודשי עבור העובד, אשר יימסר לו בעת יציאתו מישראל. מטרתו של הפיקדון היא מצד אחד ליצור תמריץ משמעותי למסתנן לצאת מישראל במועד, כאשר הדבר יתאפשר, ומצד שני להבטיח את זכויות ההעסקה השמורות לו. מוצע לחייב מעסיקי מסתננים להפריש בעדם סכומים לפיקדון בשיעור של 16% משכרם. סכום זה, שיופרש מכספי המעסיק, ייווסף על עלות שכרו של המסתנן. בנוסף, מוצע כי 20% מהשכר החודשי של המסתנן ינוכו בידי המעסיק ויועברו לפיקדון עבור אותו מסתנן. מוצע כי הפיקדון המופקד בעד המסתנן יחולק לשני סכומים: 67% מהסכום יועברו לפיקדון שיישמר למסתנן אף אם לא יצא מישראל במועד, ו-33% הנותרים יפחתו באופן הדרגתי אם המסתנן לא יצא מישראל במועד, כאשר יציאתו תתאפשר. הפיקדון ישולם לקרן או לחשבון בנק מדי חודש בעד העסקת המסתנן בחודש שקדם למועד התשלום. על-פי החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה, כספים שלא הוצאו מהקרן או מחשבון הבנק לאחר שנתיים מתום התקופה לשהייה בישראל שחלה על המסתנן, ישמשו למטרת רווחה ובריאות של מסתננים השוהים במתקן "חולות". לעניין הפיקדון, חשוב לציין כי הצעת החוק הממשלתית, כפי שעברה בקריאה ראשונה, כללה הסדר מקיף הרבה יותר, אשר עסק בעובדים זרים בכלל ולאו דווקא במסתננים. בשל המורכבות של סעיפים אלו, ועל מנת שלא לעכב את החלקים בהצעה העוסקים במסתננים עצמם, החליטה הוועדה שלא להביא חלקים אלה יחד עם שאר סעיפי החוק. בנוסף, מוצעות בהצעת החוק החמרת הענישה המינהלית על מי שיעסיק מסתנן אשר חל עליו איסור לעבוד והגדלה משמעותית של הקנסות בעניין זה. ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשותי קיימה כמה דיונים ארוכים ומעמיקים בהצעת החוק, על מנת להבטיח איזון ראוי בין שמירה על האפקטיביות של ההסדרים המוצעים בצמצום משמעותי של תופעת ההסתננות לבין שמירה על העקרונות שקבע בית-המשפט העליון בפסיקתו. אני רוצה להבהיר כי החוק שעליו אנו מצביעים היום הוא חוק עקר, הוא חוק שלא הייתה לי ברירה אלא להסכים להביאו להצבעה בגלל המצב של הכנסת ופיזור הכנסת. רציתי להביא בשורה לתושבי דרום תל-אביב ולהסתכל להם בעיניים ולהגיד להם: לא על מצפוני נסגור את "חולות". זה שהיועץ המשפטי לממשלה פוזל כל הזמן לז'נבה ומנותק ממה שקורה פה, בציבור הישראלי, לא יעצור אותי מלהביא חוק שימנע את פיזורו ופירוקו של "חולות". לא הגענו להבנות עם יש עתיד בקשר לכמה דברים: 1. מסתנן חדש שיגיע למדינת ישראל ישהה שישה חודשים במתקן, עם תהליך הרחקה אפקטיבי – אפרופו, בעניין זה היועץ המשפטי של הכנסת אמר שההצעה הזאת טובה מהצעת החוק הממשלתית, אבל בגלל ענייני אגו, במקום להתייחס – היה פה איזה מישהו שדיבר על אגו, בוז'י הרצוג. על אגו הוא דיבר, אבל הוא התנגד לחוק הזה. שיתבייש לו. מפלגת העבודה התנגדה לחוק שמביא תקווה לאזרחי המדינה הזאת. הוא מדבר על אגו. האגו קיים אצלו בראש ובראשונה. רצינו להאריך את תקופת השהייה במתקן "חולות" מ-20 חודשים ל-24 חודשים; גם לזה הם התנגדו. ורצינו, כמובן, להקים משרד שידוכים, איך לא? הרי השופט פוגלמן אמר: איך מסתנן לא ימצא בן או בת זוג? כדי שדעתו של פוגלמן תנוח, נקים משרד שידוכים ב"חולות". נכון, פרי? העיקר שדרום תל-אביב יהיו בודדים; אבל העיקר שהמסתנן והמסתננת ימצאו בן-זוג או בת-זוג. זה תפקידו של בית-המשפט העליון: לדאוג לתחביבים, לדאוג לבן-זוג או בת-זוג. זאת התשובה של בית-המשפט העליון לאזרחי המדינה הזאת. מכיוון שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שבעוד שבועיים מתקן "חולות" ייסגר ואלפי מסתננים יחזרו לדרום תל-אביב, החלטתי בלב כבד להתפשר בוועדת הפנים ולהביא לקריאה שנייה ושלישית את ההסדרים שהוצעו כאן במהלך נאומי, ואני אעשה את כל מה שניתן כדי שבכנסת הבאה, בממשלה הבאה, בעזרת השם, שתובל על-ידי בנימין נתניהו, נביא לפה פסקת התגברות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> את לא עם גדעון סער? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, אני עם נתניהו. אתה שמעת שגדעון סער מתמודד? אני לא. אני עם נתניהו. אני עם נתניהו ואני נגדך, מה אתה אומר על זה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> מצוין. מצוין – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יפה. אז אני מבטיחה לך, מר ברכה, אני מבטיחה לך שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, ואנחנו נביא פסקת התגברות – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אבל אם סער יתמודד? אם סער יתמודד? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – שתעשה סדר בעניין מדיניות ההגירה. מה שהיה טוב לרבין, זיכרונו לברכה, בעניין חוק הבשר הכשר כדי להשאיר את החרדים בממשלה, בוודאי טוב לממשלה שלנו כדי לדאוג למדיניות הגירה למדינת ישראל, לשמור על המדינה הזאת כמדינת הלאום של הבית – של העם היהודי – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> של הבית היהודי. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – ולא להביא למצב שאלפי מסתננים, מהגרי עבודה – לא פליטים – מסתננים, מהגרי עבודה באים למצוא פה עבודה. זאת בושה וחרפה למפלגות ציוניות, שקוראות לעצמן ציוניות, כמו מפלגת העבודה שהתנגדה לחוק הזה. אני רוצה לבקש מהכנסת שתאשר את הצעת החוק כפי שהובאה בנוסחה על-ידי הממשלה. אני רוצה להודות לשר גלעד ארדן – על המאמצים שעשית בתקופה הקצרה שאתה שר הפנים, כדי להביא הצעת חוק חשובה זו לידי אישור לפני פיזור הכנסת. לך ולצוות שלך; לאמנון בן-עמי ולכל הצוות שלכם, שהגיעו בשעות הקטנות של הלילה כדי שנגיע להסדרים הנכונים היום, ולכך שאתה מצאת את הזמן להגיע לכל ישיבות הוועדה כדי לתת את כל הכוח שהחוק הזה יאושר. אני רוצה להודות לעפר שלח מסיעת יש עתיד על כך שהוא אפשר להביא חוק – גם אם הוא עקר, הבאנו חוק – חוק שיביא לכך ש"חולות" לא יפורק; לחברי ועדת הפנים, חברי באופוזיציה, לדוד אזולאי וליעקב אשר, שראיתי אתכם שותפים מלאים בהצעת החוק הזאת; לחברתי חברת הכנסת איילת שקד, על כל הסיוע וההובלה כדי שהחוק הזה יצליח להגיע היום למליאה, תודה רבה לך. <מיכל רוזין (מרצ):> את לא מודה לנו? מה עם האופוזיציה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ולסיום אני רוצה להודות לצוות הוועדה: ללאה, מנהלת הוועדה – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה עם האופוזיציה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – לרכזות שוש, ליאת, רחלי, איה ויוליה – – <היו"ר נחמן שי:> למיכל רוזין. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – לתומר רוזנר, היועץ המשפטי של הוועדה. תומר, אני מאוד מודה לך על כל הסיוע – – <היו"ר נחמן שי:> מה עם מיכל רוזין? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – ועל התקווה שאפשרנו לתושבי דרום תל-אביב בהצעת החוק הזאת. לך, לגלעד, לרוני, ללירון ולנמרוד. ומה לעשות, מיכל ידידתי, כפי שאמרתי לך, לדגים בשבת אני אזמין אותך, אבל אני לא יכולה להודות לך על החוק הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> את תודי לי על עבודת האופוזיציה המועילה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לצערי, לא הצלחנו להגיע להסכמות, אבל הבאנו חוק שיחזיר את המסתננים הביתה ולא בחזרה לדרום תל-אביב. תודה רבה לכם. <היו"ר נחמן שי:> תודה. תודה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. רבותי, אנחנו ניגשים להסתייגויות. יש לנו, ברוך השם, שורה ארוכה של הסתייגויות ושורה ארוכה של דוברים, כך שאני מציע לכם להתקשר הביתה – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושב-ראש, אני מתנצלת, שמעתי אותם מספיק, עד השעות הקטנות של הלילה. אני יוצאת מהמליאה ואני אבוא לענות אחר כך. פשוט אני מכירה את רוב ההסתייגויות. <היו"ר נחמן שי:> אה, אוקיי. זו החלטה אישית שלך. זה יצער אותנו, אבל אני מניח שהשאר יישארו לשמוע. אוקיי. חברים, חברות, אנחנו ניגשים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור, ואני מתחיל בהסתייגויות לשם החוק. חברי הכנסת, אני אקרא פעם אחת את הרשימה ואני לא אשוב אליה בהמשך. חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ; חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה – להלן: קבוצת סיעת חד"ש; חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג, איתן כבל – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – דיון, דיון עכשיו. זה לא הצבעה. זה רק, זה דיון – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר נחמן שי:> לא. אין לנו. לא נרשמו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – יש – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – פעם אחת – – – <היו"ר נחמן שי:> לא, אני קורא עכשיו, ועכשיו – עכשיו ניגשים, כל אחד יוכל לדבר. כל אחד. ואתה מפריע לי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז. <היו"ר נחמן שי:> כן, כן. אנחנו – לא הושגה שום הסכמה ולכן אנחנו מקיימים את התקנון – – <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> – – כרוחו וכלשונו. הפרעת לי. – – – איתן כבל, מרב מיכאלי, בנימין בן-אליעזר, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי ומשה מזרחי – להלן: קבוצת סיעת העבודה; וחברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס – להלן: קבוצת סיעת בל"ד. זו ההסתייגות הראשונה לשם החוק. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון. <מיכל רוזין (מרצ):> במקומה ניצן. <היו"ר נחמן שי:> אז יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. דילגנו. – – – לקרוא את הקודמים. אבל אילן גילאון איננו פה ולכן המשכתי ישירות לניצן, לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, ידידי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ואני פשוט חשבתי שזה – – – <היו"ר נחמן שי:> לא. לא. אין. אין לנו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צר לי שזאת הפעם השישית, לפי חשבוני, שאני עולה כאן בשם סיעתי, סיעת מרצ, להתנגד לחוק הזה בגלגוליו השונים. עשיתי את זה בפעם הראשונה, אמרתי שהחוק ייפסל – הוא נפסל; עשיתי את זה בפעם השנייה על החוק השני שהממשלה הביאה – החוק נפסל. ועכשיו אני עולה פה, כבר בפעם החמישית, כי כל פעם זה היה קריאה ראשונה וקריאה שנייה ושלישית. עכשיו, אנחנו שוב באיזו ישורת על הגרסה השלישית של חוק המסתננים, וגם הפעם אני אומר לכם את זה כאן בצורה ברורה וחד-משמעית: גם החוק הזה ייפסל בבג"ץ. ייפסל בבג"ץ. יש פה עניין מאוד יסודי וברור, וכדאי שמי שהגיש את החוק הזה, במיוחד חברת הכנסת מירי רגב שדיברה לפני, והשר, שר הפנים – חבל שהם לא קראו את פסיקת בג"ץ לגבי החוק הראשון ולגבי החוק השני, כי אז הם היו מבינים שיש פה דבר יסודי: במדינה דמוקרטית אי-אפשר להכניס אנשים לכלא בלי משפט. מה לעשות, אם היינו חיים בצפון-קוריאה, ברוסיה הסובייטית, אני לא יודע, במדינה דיקטטורית כלשהי בדרום-אמריקה של פעם, היה אפשר לקחת אנשים ולהכניס אותם לאיזה סוג של מתקן כליאה באיזה חור ואז להגיד: הם ישהו שם שנתיים, ארבע שנים, חמש, בלי משפט. במדינת ישראל אי-אפשר להכניס אנשים לכלא בלי משפט, וזה לא משנה אם הם שחורים מאפריקה או בלונדינים משבדיה או אנשים מתל-אביב או אנשים מירוחם. אי-אפשר להכניס אנשים לכלא בלי משפט. ולכן החוק הזה שמכניס אנשים לכלא בלי משפט נפסל כבר פעמיים וייפסל גם בפעם השלישית. וגם אם הממשלה הזאת או כל ממשלה אחרת שתהיה – ואני מקווה, אנחנו כאן ביום האחרון של הכנסת, שהממשלה הבאה תהיה ממשלה שלנו – אנחנו לא נביא חוקים כאלה. אבל כל מי שיביא חוק לכנסת שירשה או יאפשר להכניס אנשים לכלא בלי משפט – החוק ייפסל. ייפסל. ואין לזה שום קשר למסתננים או למהגרים או לפליטים או לכל מה שפה נזרק לחלל האוויר. זה דבר בסיסי. וכל התרגילים שפה ניסו לעשות, אגב, בצורה מחפירה, אני חייב להגיד, בשביל לעקוף את הקביעה הבסיסית הזאת של בית-המשפט הגבוה לצדק, לא יצלחו. כי בית-המשפט הגבוה לצדק יפסול גם את החוק הזה. והדברים שלי כאן מוקלטים ונרשמים, ואנחנו ניפגש עוד כמה חודשים אחרי פסק-הדין השלישי של בית-המשפט בעניין הזה. עכשיו, מה כאן הבעיה המרכזית? <אראל מרגלית (העבודה):> מה הבעיה המרכזית? <ניצן הורוביץ (מרצ):> חבר הכנסת אראל מרגלית, בית-המשפט הגבוה לצדק מאוד נזהר בפסילת חוקים של הכנסת ועושה את זה מאוד במשורה, בוודאי כשמדובר בסוגיה פוליטית, כבדה ומרכזית כמו הסוגיה הזאת. ולמרות זאת, בג"ץ, למרות הגישה המסתייגת, אפילו תחת הנשיא גרוניס, פסל פעמיים את החוק הזה בגלל קשיים מאוד מהותיים. ואם קראתם את פסק-הדין ראיתם – – – <שר הפנים גלעד ארדן:> אבל גרוניס, גרוניס – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> גרוניס היה – הרוב שם. אני אומר: תחת נשיאותו של גרוניס. <שר הפנים גלעד ארדן:> מורד, מורד – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, לא, לא מורד, אבל היה שם – השופטים גם כתבו את זה. צריך לקרוא מה שכתבו. בחרה מירי רגב להביא את הציטוט מפוגלמן על בני-זוג או אני יודע מה, אבל האמירה המרכזית בפסקי-הדין, וזה לא פסק-דין אחד, אגב, אלה הם פסקי-דין מאוד גדולים, מאוד מפורטים; אפשר לקרוא ולהבין שחוק כזה לא עומד במדינה דמוקרטית. עכשיו, חבל שדוחפים את בג"ץ אל הקיר. הרי בג"ץ – אנחנו גם יודעים את זה, גם בג"ץ אמר את זה – לא שש לעשות את הדברים האלה. ופה יש דבר נוסף של איזושהי כוונה נוספת – שמעתי את זה בדברים של איילת שקד ואחרים – להביא את בג"ץ למקום כזה שיפסול, ייאלץ לפסול, חוקים של הכנסת, ואז הכנסת תקבל כל מיני – – – <היו"ר נחמן שי:> אני, אני – עוד דקה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן. <היו"ר נחמן שי:> אנחנו הארכנו לך את – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> רגע, יש לנו איזו הגבלת זמן פה? <היו"ר נחמן שי:> היו חמש דקות. כן. אני – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, בסוף זה מוגבל בזמן? כי אני הבנתי – – – <היו"ר נחמן שי:> בחמש. לא. לא, לא. יש לנו 14 שעות בערך, אבל חמש דקות מהן מוקצות ברגע הזה לך. <תמר זנדברג (מרצ):> חמש דקות לכל הסתייגות. <היו"ר נחמן שי:> אחר כך תוכל לשוב ולעלות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הבנתי. <קריאה:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה לפי העניין. <היו"ר נחמן שי:> כן. זה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אני את חמש הדקות הראשונות – – <היו"ר נחמן שי:> מקדיש. אתה רוצה להקדיש. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – ייחדתי, אדוני היושב-ראש, לסוגיה של חוקים שמאפשרים להכניס אנשים לכלא בלי משפט. חוקים כאלה, טוב שלא עוברים, טוב שנפסלים בבג"ץ. חבל שהממשלה, בפעם השלישית, מביאה את העניין. איך לטפל באותם אנשים שהגיעו הנה דרך הגבול מסיני – אני לא מתעלם מהעניין, אני ארחיב על כך את הדיבור בהסתייגויות הבאות. כי יש דרך לטפל, ויש דרך להתמודד, ובטח יש דרך לטפל במצב הנוראי בדרום תל-אביב שאני מכיר מקרוב מאוד. על כך אנחנו נדבר בהסתייגויות הבאות. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת הורוביץ. עכשיו חברת הכנסת תמר זנדברג. לרשותך יעמדו חמש דקות, ואחר כך יעלו חברי הכנסת של סיעת חד"ש, אני מציע להם להתכונן. בבקשה, גברתי. חמש דקות. לא, זה לא פייר. אני אתן לך שוב חמש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> בבקשה. כל שנייה חשובה. <תמר זנדברג (מרצ):> חברות וחברים, אנחנו מתכנסות ומתכנסים כאן בפעם השלישית כדי לדון בעצם באותו חוק. ואם לא הספיקו הפעמיים הקודמות שבהן בית-המשפט העליון פסל את החוק הזה, בשתיהן מטעמים מהותיים, אז הנה מגיעה הפעם השלישית, ותרשו לי לנבא שגם בפעם הזאת הוא ייפסל על-ידי בית-המשפט העליון, מפני שהבסיס, המהות של החוק הזה, הוא דבר אחד פשוט: הוא מנסה לכלוא אנשים חפים מפשע ללא משפט, וזה דבר שמקומו לא יכירנו בדמוקרטיה. זה מאוד מאוד פשוט. עכשיו, בבית-המשפט וגם בוועדת הפנים של הכנסת היה דיון נרחב מסביב לפרטים: האם יהיה רישום פעם אחת ביום או שלוש; האם, גברתי, יושבת-ראש ועדת הפנים, מבקש המקלט יוכל להכיר בן-זוג או בת-זוג או לא – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – למה הוא מסתנן? למה הוא מבקש מקלט? – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – האם – עד שבקשת המקלט לא נבדקה הוא מבקש מקלט. תבדקו את בקשות המקלט – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עד שהוא – – – הוא מסתנן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – ואז ידעו מה הוא. – – והאם תקופת המאסר הראשונית ללא משפט תהיה שלושה חודשים, שישה חודשים, שנה או שלוש שנים. וגם אנחנו הצבענו על הרבה מההבדלים האלה, על הרבה מהפרטים האלה, על מנת להראות את האבסורד שבחוק. אבל טעתה הממשלה וטעתה ועדת הפנים של הכנסת, שאני חברה בה, שאת כל הדיון בחוק החדש היא ייחדה לפרטים האלה ושינתה שנה לתשעה חודשים או לשמונה חודשים או לשישה חודשים; ושינתה שלוש פעמים רישום ביום לפעם אחת, כאילו זה ישנה את המהות של כליאת אנשים חפים מפשע ללא משפט. אני רוצה להצביע בעצם על שתי מטרות עיקריות אחרות לחוק הזה, שלדעתי הן גם הסיבה לתזזית שאנחנו עכשיו רואים כאן שאוחזת במליאה בניסיון לאשר את החוק הזה ביום האחרון לפני שהכנסת מתפזרת, וחבל. זה לא מקרה שזאת גולת הכותרת של הממשלה הזאת, הממשלה שהביאה את הגזענות ואת הרדיפה ואת הלאומנות לשיא, באקורד הסיום שלה, אחרי שלא הצליחה לפתור את משבר הדיור ולא הצליחה להביא שום בשורה בשום תחום – המדיני, החברתי, הכלכלי, או אחר – הבשורה היחידה שיש לה לבשר לציבור בישראל היא כליאת אנשים חפים מפשע ללא משפט. זה באמת, אני חושבת, איזה אקורד סיום הולם למה שהתרחש כאן בשנתיים האחרונות. ואני רוצה לפנות לחברים מיש עתיד, פנייה אישית מיוחדת. חברי רונן הופמן, אתה היחיד שנמצא כאן, בשם מפלגתך, ולכן אתה תישא בנטל ותייצג אותה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אני כאן. <תמר זנדברג (מרצ):> אה, פנינה. <רונן הופמן (יש עתיד):> שוויון בנטל, שנינו. <תמר זנדברג (מרצ):> כן, בהחלט, תישאו בנטל בשוויון ביניכם, פנינה ורונן. אני באמת רוצה לשאול אתכם, מה חשבתם לעצמכם? הרי אתם שמעתם גם את יושבת-ראש ועדת הפנים מירי רגב וגם את שותפתה לכתיבת החוק הזה – שהיא הודתה לה כאן ברוב רגש וברוב התרגשות – איילת שקד, ואתם יודעים שכרגע, לחוק הזה, כפי שהוא מובא כאן בפנינו, יש שתי מטרות עיקריות: האחת, להביא – מה שנקרא למתוח את החבל עוד ועוד אל מול בג"ץ. הרי מירי רגב ואיילת שקד והחברות והחברים שלהם מהליכוד ומהבית היהודי רוצים שהחוק הזה ייפסל עוד הפעם. הם מתים ומתחננים שהחוק הזה ייפסל עוד הפעם, כי זה יאפשר להם את המשך הקרקוע של בג"ץ. זה יאפשר להם להמשיך ולהמשיך במסע ההסתה והחתירה תחת בג"ץ, כפי שעשו עד עכשיו נגד ארגוני זכויות אדם, ארגונים חברתיים וארגוני השמאל. אז זה הדבר הראשון שלו אתם נותנים יד. ואתם יודעים את זה. והמסע שלכם להגנת הדמוקרטיה, וההצטרפות שלכם, יחד עם ציפי לבני – חבל שלא עשיתם את זה ביוזמתכם, אבל הבעיטה שלכם אל מחוץ לקואליציה הייתה, בין היתר, גם בשם הדברים האלה. אז עכשיו אתם אלה שנותנים את ידכם לתחילתו של מסע שיסוי מאורגן נגד בג"ץ. זה הדבר הראשון. והדבר השני, עמדה כאן חברת הכנסת מירי רגב ואמרה בקולה, ואפילו בקול גדול, מתגאה, ואפילו לא מנסה להסתיר את זה, שהמטרה של הבאת החוק הזה, כפי שהוא כרגע, היא ש"חולות" לא ייסגר. היא אמרה: לא חשוב לי מה יהיה בחוק, לא משנה לי. היא אמרה: מבחינתי זה חוק מקוצץ, זה חוק מרודד, זה חוק לא מספיק אפקטיבי, זה חוק – אוי ואבוי – שאולי מנסה להתאים את עצמו לנורמות דמוקרטיות, חוקתיות, כלשהן, אוזניים תצילנה. אבל היא אמרה את זה. ולכם יש הזדמנות, בידכם, לקחת את פרויקט הדגל של הממשלה הזאת – אחרי ששום דבר אחר לממשלה הזאת לא הצליח, שום דבר מהדברים הטובים שלה לא הצליחו, וכל הדברים ההרסניים שלה, בדרכם, וטוב שהיא מתפרקת לפני שהיא הצליחה להשלים אותם – ואת פרויקט הדגל היחיד של ממשלת נתניהו יש לכם היום, הערב, הזדמנות להפיל. אל תיתנו שימכרו לכם את כל השטויות על מינהלת שיקום דרום תל-אביב, וכל הדברים האלה. אתם יודעים שזה כלום, זה לא קיים בחוק, זה לא אמיתי, אין לזה תקציב, אין בזה כלום. יש לכם הזדמנות להצטרף אלינו ולהציל את מה שנותר מהבית הזה, ולגרום לכך שלא אנחנו הערב, ביום האחרון לפני שהכנסת הזו מתפזרת, נהיה חתומים על כליאת אנשים ללא משפט. קחו את ההזדמנות הזאת, קחו אותה בשתי ידיים, זה לא כל כך מסובך, זה די פשוט – הצטרפתם לספסלי האופוזיציה, תצביעו נגד. זה מאוד פשוט. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה ושלום לך, תמר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, יש – מרצ לא סיימו. <היו"ר רות קלדרון:> זה מה שכתוב לנו כאן. <מיכל רוזין (מרצ):> לא. <תמר זנדברג (מרצ):> מרצ, המסתייגים הראשונים, ולא סיימנו, יש עיסאווי, מיכל. <קריאה:> לא נורא. <היו"ר רות קלדרון:> כנראה היושב-ראש הקריא שם – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא לא, הוא לא הקריא. <מיכל רוזין (מרצ):> לא. <תמר זנדברג (מרצ):> של מי? מה פתאום, אני דיברתי אחרי ניצן. הוא לא הקריא את שמו של אף אחד, הייתי פה כל הזמן. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, סליחה. <קריאה:> בואי לכאן. <דב חנין (חד"ש):> אני מוכן לתת לחברתי מיכל רוזין, ברצון. <היו"ר רות קלדרון:> ניתן לדובר לדבר, ואנחנו נברר את זה בשקט. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת – – – <נסים זאב (ש"ס):> יש לך שעה לדבר. שעה. <דב חנין (חד"ש):> לא, האמת, מבחינת הכללים של תקנון הכנסת יש לי בערך חמש שעות לדבר, אבל לא אדבר את כל חמש השעות האלה. <היו"ר רות קלדרון:> אבל היא יכולה אפילו – – – <דב חנין (חד"ש):> אתמצת את דברי מאוד, מכיוון שהגענו להסכמה דיונית עם הקואליציה ועם הממשלה, שבמסגרתה תתקבל הסתייגות שלנו, שהיא חשובה לנו, ותמורת קבלת ההסתייגות הזאת אנחנו נמקד, נצמצם ונהדק את הדיבור, את ההסתייגויות שלנו, ננסה לרכז אותן ולהציג אותן בצורה מגובשת וקצרה. אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק שאנחנו דנים בה היא בעצם הסיבוב הרביעי של חקיקה שהממשלות בישראל מביאות בענייני מבקשי חיים מאפריקה. הפעם הראשונה, אגב, נעשתה לא על-ידי ממשלת ליכוד, אלא על-ידי ממשלת עבודה-קדימה. אז אותה ממשלה הביאה לכנסת, בשנת 2008 כמדומני, הצעת חוק – – <היו"ר רות קלדרון:> חברות, בבקשה יותר בשקט. <דב חנין (חד"ש):> – – מרחיקה לכת, שהטילה עונש מאסר שיכול היה להגיע בנסיבות מסוימות עד 20 שנים, על מי שנכנס לישראל שלא כחוק, במסגרת החוק ההוא, והטילה גם עונש מאסר של 20 שנים על כל אזרח ישראלי שעושה מעשה כלשהו שיש בו כדי לסייע לאותו מבקש חיים מאפריקה בזמן שהותו בישראל. כשהחוק ההוא הגיע לכנסת, הייתי חבר הכנסת היחיד שהצביע נגדו בקריאה הראשונה. לאחר מכן הממשלה התפזרה, הלכנו לבחירות, הוקמה ממשלת נתניהו הקודמת. הממשלה ההיא הביאה את החוק ההוא פעם נוספת לכנסת, ושוב, בדיון בהחלת דין הרציפות על אותה הצעת חוק הייתי חבר הכנסת שהצביע נגד החוק, וחברי הכנסת האחרים שהיו באולם באותו שלב הצביעו בעדו. אני מזכיר את החוק ההיסטורי הזה כי זו הייתה תחילתה של דרך מוטעית שהממשלה הלכה והולכת בה עד היום. נכון שבעקבות הביקורת הציבורית הקשה שהתעוררה על הטלת העונש החמור הזה, של 20 שנות מאסר על מבקש מקלט ו-20 שנות מאסר על מי שבא לסייע לו, הממשלה מיוזמתה הודיעה, אחרי שהעבירה את הצעת החוק בקריאה ראשונה, שהיא מוותרת על הצעת החוק הזאת, אבל במקומה היא הביאה, האחת אחרי השנייה, שתי הצעות חוק אחרות. הצעת החוק השנייה, שגם עברה בכנסת והפכה לחוק, הטילה מעצר מינהלי של עד שלוש שנים על מבקשי חיים מאפריקה. לאחר מכן, כשהחוק ההוא נפסל על-ידי בג"ץ, הביאה הממשלה הצעת חוק נוספת, שגם בה היה מעצר מינהלי, של שנה, למבקשי חיים מאפריקה, ונוסף על כך, סוג של מעצר במתקן כליאה פתוח, אבל בלתי מוגבל בזמן, שהממשלה ניסתה להציג כמשהו שאיננו מעצר, אבל כפי שהחוק לימד ומלמד, הוא בפועל היה מאוד דומה למעצר. אחרי שהחוק השני בעצם נפסל על-ידי בג"ץ, הממשלה הביאה את החוק השלישי, או את הצעת החוק השלישית, שהפכה לחוק. הסברתי בכנסת למה הוא חוק לא אנושי, לא מוסרי, לא אפקטיבי, מנוגד לנורמות של המשפט הבין-לאומי, מנוגד לעקרונות היסוד של המשפט הישראלי, והזהרתי את חברי חברי הכנסת מפני אישור החוק הזה, חוק שבהחלט יש בו סיכון ויש לו סיכוי להיפסל על-ידי בג"ץ. וזה מה שקרה, גם החוק השלישי נפסל על-ידי בג"ץ. והיום אנחנו עוסקים בהצעת החוק הרביעית שהממשלה מביאה בפנינו. הייתם מצפים, עמיתי חברי הכנסת, שאחרי סאגה כזו תהיה כאן חשיבה על שינוי מסלול, על הסתכלות אחרת, על ראייה חדשנית ושונה של התמודדות עם הבעיה הזו. אבל, עמיתי חברי הכנסת, מה שיש לנו כאן, אני אומר את זה בצער גדול, זה פשוט עוד מאותו דבר. יש בעיה. צריך לטפל בבעיה הזו. בדרום תל-אביב, עמיתי חברי הכנסת, יש משבר, זה אזור אסון. על שכונות שהן ממילא מוחלשות, עם הרבה בעיות חברתיות, כלכליות, הוטלו על-ידי מדינת ישראל עשרות-אלפי מבקשי חיים מאפריקה, אנשים שבעצם הטיפול של מדינת ישראל בהם הסתכם בזה שהסיעו אותם לתחנה המרכזית באוטובוס, שם פתחו את הדלת, אמרו להם: בבקשה, תרדו. וברגע שהם ירדו – הסתיים טיפולה של המדינה בהם. התוצאה, עמיתי חברי הכנסת, היא מצב של חורבן חברתי מוחלט. סובלים מהמצב הזה תושבי דרום תל-אביב, ואפשר להבין אותם; סובלים מהמצב הזה מבקשי החיים מאפריקה, וגם אותם אפשר להבין. אנחנו מדברים, עמיתי חברי הכנסת, על סדר גודל של 40,000 בני-אדם, שכמעט את כולם אי-אפשר להוציא מהארץ. הם מגיעים מאריתריאה, ממשטר אימים דיקטטורי, או מחבל-דארפור בסודאן, שבו מתנהל רצח עם, ואי-אפשר לגרש אותם למרות כל הססמאות וכל ההתלהמויות. אז מה הממשלה עושה? במקום לפתור את בעיית דרום תל-אביב, להחיל על דרום תל-אביב תוכנית אמיתית של שיקום שכונות, לשקם את התשתיות, לתת פתרונות לתברואה, לניקיון, לתאורה ברחובות, לתחושת הסדר והביטחון של התושבים, להשקיע בתשתיות חינוך, רווחה, בריאות בשכונות האלה, ובמקביל להתחיל מהלך מושכל של פיזור מבקשי החיים שמרוכזים היום באותן שכונות מוחלשות, הממשלה ממשיכה באותה דרך: עוד הפעם מתקן "חולות", עוד הפעם 3,000 איש יישלחו לשם. מה יעזרו 3,000 כלואים ב"חולות" ל-50,000 או 40,000 מבקשי חיים שנמצאים בדרום תל-אביב? למה זה רלוונטי? אפילו אם זה לא יהיה 20 חודש, אפילו אם זה יהיה 20 שנים, מה זה יתרום לתושבי דרום תל-אביב ולמשבר בדרום תל-אביב? אפשר לפזר את מבקשי החיים בארץ, אפשר להציע להם עבודה. במדינת ישראל יש צורך בעובדים זרים – אומרים לנו כל הזמן – בחקלאות, בבניין, במלונאות. אלפים רבים של משרות. על דלתות ועדת הפנים של הכנסת מתחרים קבלנים שכל הזמן מבקשים מאתנו עוד היתרים לעוד עובדים זרים. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן לעצור את הדלת המסתובבת הזאת; להגיד שמדינת ישראל מפסיקה לייבא עובדים זרים; וכן, את כל מקומות העבודה האלה, בחקלאות, בבניין, בסיעוד, במלונאות, לתת לאנשים שממילא נמצאים כאן. ואת זה צריך ללוות בפתרונות נוספים: צריך לייצר אפשרויות של פתרונות לבריאות ולרווחה במקומות נוספים מחוץ למרכז תל-אביב ודרום תל-אביב. ואז, אם נתחיל להסתכל על מבקשי החיים כבני-אדם, לא כאיזה מפגע דמוגרפי, אנחנו לא רק נועיל להם, אנחנו לא רק נהיה אנושיים כלפיהם, אנחנו נהיה אנושיים גם כלפי תושבי דרום תל-אביב. עמיתי חברי הכנסת, אני בצער גדול אומר לכם שהתחושה אצלי ואצלנו היא שהממשלה לא רוצה לייצר פתרונות; שהממשלה לא רוצה לייצר את החלופה הזו שכן תפתור את בעיות דרום תל-אביב וכן תפתור את בעיות מבקשי החיים והמקלט מאפריקה. יש מי שנהנה מהאווירה הזו של התלהמות. יש מי שנבנה מהאווירה הזו של מציאת אויבים פנימיים וחיפוש בעיות ויצירת מדנים בין האוכלוסיות בדרום תל-אביב. זה אפיק מסוכן מאוד; זה אפיק שבאמת עלול להתפוצץ לנו ולייצר נזקים איומים לא רק לתושבי דרום תל-אביב, לא רק למבקשי החיים והמקלט, אלא לכלל החברה בישראל. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו פונים לכנסת, הצעתי הצעה מפורטת – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה אתה מציע? לדרום תל-אביב מה אתה מציע? <דב חנין (חד"ש):> אמרתי, תוכנית שיקום לדרום תל-אביב. בואו נתחיל ממחר בבוקר, נשקיע כסף. את מאות המיליונים שקבורים בחול ב"חולות", בואו נשקיע בדרום תל-אביב ממחר בבוקר וניתן פתרונות אמיתיים. המצוקה שם היא בלתי אפשרית; אני רואה שם את האנשים שמגיעים לכנסת, לבי נחמץ לראות אותם. המצוקה שלהם היא אמיתית. אז בואו ניתן, באמת ניתן, פתרונות אמיתיים, במקום להתחרות בינינו בהתלהמות. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת, ההסתייגויות שלנו מפרטות את הגישה האחרת הזאת. אני פונה אל הכנסת, מציע לקבל את ההסתייגויות שלנו. האמת, אני מציע לכנסת פשוט להצביע נגד החוק הבעייתי הזה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואז נעבור לחד"ש. חבר הכנסת חנין, תודה על המושג "מבקשי חיים". אני לא יודעת אם חידשת אותו, אבל הוא מאוד יפה. <דב חנין (חד"ש):> – – – זה מושג נכון. חבל להתווכח, פליטים – מבקשי חיים האנשים האלה. <היו"ר רות קלדרון:> – – – מבקשי מקלט – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, אני חייבת לומר, אתה אומר "מבקשי חיים", ובאמת כל הזמן מתווכחים פה: מסתננים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה. אז גם אברהם אבינו, כשהוא ירד מצרימה, כשהוא ירד מהארץ, אז הוא הלך לחפש, אתם יודעים, עבודה. הוא היה מבקש עבודה, מהגר עבודה, ובכל זאת אנחנו מדברים על כך – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> היה מסתנן או לא? <מיכל רוזין (מרצ):> הוא היה מסתנן, וואחד מסתנן. לא רק זה, הוא גם מסר את אשתו, דרך אגב, לעוזרי המלך, כדי שהיא תהיה אשת פרעה, מכיוון שהוא לא רצה להודות בכך שהיא אשתו, דרך אגב. הוא גם סחר בנשים, אבל זה – תכף נסים זאב יקפוץ עלי. אני רוצה, אבל, לפני שאני אומרת באמת על חוק ההסתננות השלישי – – – <נסים זאב (ש"ס):> היא, אין לה בושה, אין לה בושה. מה את מדברת על אברהם אבינו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> במקום שתעריך את זה שאני יודעת את המקרא, מבינה על מה אני מדברת – הרי כתוב בפירוש שאלוהים נתן צרעת לפרעה בגלל שרה. אז בוא נפתח את המקרא. אולי כדאי שתלמד, כדאי שתלמד ותדע על מה אני מדברת. <נסים זאב (ש"ס):> – – – כל המלמד את האישה תורה כאילו מלמדה תפלות – – – את דוגמה קלאסית. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו לא נחשב את זה בזמן – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני רוצה לומר, שלפני שאני מדברת באמת על חוק ההסתננות, שבפעם השלישית מגיע לכאן, לבושתנו, לכנסת, אני רוצה להגיד משהו על ראש הממשלה שלנו, שבלילה הוא מפציץ, בבוקר הוא מוריד את המע"מ על מוצרי מזון, כאילו הוא לא היה פה ראש ממשלה בחמש השנים האחרונות; כאילו הוא לא יכול לעשות את זה עד עכשיו; כאילו בינואר 2014 הוא לא היה יכול, למשל, להצביע על הצעת חוק של יהדות התורה – לפטור ממס תרופות מצילות חיים; ובמאי 2013 על הצעה של אילן גילאון וניצן הורוביץ, חברי ממרצ, למע"מ אפס על מוצרי מזון בסיסיים. לפני שלושה שבועות הוא הפיל שוב הצעת חוק לפטור ממס לתרופות; ביולי 2013 נפלה הצעה של ש"ס לשיעורים שונים של מס על מוצרי יסוד. בכלל, הראשון שחשב על מע"מ אפס בדיור היה אייכלר מיהדות התורה; הממשלה הפילה הצעת חוק שלו לפטור ממס בקניית דירה לזוגות צעירים. וביולי 2014 שוב יהדות התורה הציעו פטור ממס על שירותי בנייה לצורך הוספת מרחב מוגן. גם את ההצעה הזאת – חס וחלילה מרחבים מוגנים, הרי אין פה מלחמות – גם את ההצעה הזאת הממשלה הפילה. אז, ביבי, תעשה לנו טובה, הפופוליזם הזול הזה כבר לא עובד על הציבור. אתה ראש ממשלה פה כבר למעלה משמונה שנים במצטבר, ומאז שאתה בשלטון המצב פה רק הולך ונהיה יותר רע. הצעת החוק הזאת, שמגיעה בפעם השלישית לכנסת, אחרי שפעמיים בית-המשפט העליון ביטל אותה, אחרי שבית-המשפט העליון קבע שהיא לא דמוקרטית, היא אנטי-דמוקרטית, היא לא חוקתית; בית-המשפט העליון דיבר על מהויות – צריך לקרוא את פסק-הדין שלהם על מנת להבין עד כמה הם באמת התעמקו בנושא ודיברו על מהויות. ואז באה הממשלה ומתחילה להתווכח: שלושה חודשים, חצי שנה, ארבעה חודשים, חמישה חודשים, שנה ושניים, שנה ושמונה, שנה ועשרה – עוד הפעם אנחנו מתעסקים בטפל ולא בעיקר. אנחנו לא מתמודדים עם העניין עצמו. אנחנו הולכים לכלוא אנשים שכל חטאם באמת שהם ביקשו חיים, כמו שאמר חברי חבר הכנסת דב חנין. וכל מה שהם עושים זה לכלוא אנשים, ובינתיים עשרות אלפים ימשיכו לחיות פה ללא סידור, ללא זכויות חברתיות, בעצם ללא אפשרות שלהם להקל גם עלינו. כי הרי אם הם יעבדו בצורה מסודרת וישלמו מסים – אומר משרד האוצר: 180 מיליון שקלים ייכנסו לקופת המדינה. אם הם ישלמו סוג מסוים של מס בריאות, הרי במקום חובות אבודים של עשרות מיליונים לבתי-חולים, הם יוכלו ללכת לרופא במקום להגיע מייד למיון, ותשלום בית-החולים ישולם על-ידי אותו מס. ואם אנחנו מדברים על מס רווחה, אז אולי הביטוח הלאומי יוכל למצוא סידור שבו הם ישלמו מס רווחה, זכויות סוציאליות, כדי שבאמת מה שממילא אנחנו נעשה – כי אנחנו לא רוצים שאנשים שאינם מסוגלים יחיו ברחובות, אנחנו לא רוצים שאנשים שיש להם מחלת נפש יסתובבו ברחובות ולא יקבלו מענה ולא יקבלו טיפול. כל הדברים האלה הם לטובתנו. כשיש מגפת פוליו, או כל דבר אחר, פה, במדינה, ואנשים חולים, אנחנו רוצים שכולם יתחסנו. ברור לנו שכולם צריכים להתחסן, חינם; צריך שיהיה פה חיסון, ואז אנחנו מגינים עלינו, על כל האוכלוסייה. אז מדוע אנחנו לא מבינים שאם הם לא יכולים ללכת לרופא כשיש להם חום או שפעת, והם מגיעים בסופו של דבר עם דלקת ריאות, או דברים יותר חמורים, לבית-חולים, אנחנו מסכנים את כלל האוכלוסייה? שלא לדבר, כמו שאמרתי, על החובות האבודים של בתי-החולים. יש פתרונות אחרים. אנחנו כבר הצגנו פה, במליאה, הצגנו בוועדת הפנים, הצגנו בוועדה לעובדים זרים, שבראשותי, פתרונות רבים. נפגשנו עם כל מי שאפשר להיפגש; נפגשנו עם תושבי דרום תל-אביב, נפגשנו עם עמותות הסיוע, שיום-יום עובדות. אני הסתובבתי הרבה מאוד במקומות האלה, הסתובבתי בגני-ילדים, ששם נמצאים 30 ו-40 ו-50 ילדים עם גננת אחת או שתיים, ילדים שבסופו של דבר בגיל שלוש, במסגרת חוק חינוך חינם במדינת ישראל, ייכנסו לגני-ילדים. אבל אז הם לא ידעו את השפה, יצטרכו להשקיע בהם יותר. אז הם יהיו בעיכוב התפתחות, כי הם היו 50-40 ילדים עם מטפלת אחת או שתיים, ואף אחד לא דיבר אליהם, ועל הקירות במקומות האלה, הקירות הלבנים, לא תלויה תמונה אחת. והילדים האלה, שנמצאים שם מ-07:00-06:30 עד הערב, לא רואים אור יום, כי לא תמיד יש חלון, וגם אם יש חלון, הם לא יוצאים החוצה, כי אין גינה לשחק בה או להסתובב בה. הילדים האלה מגיעים לחינוך שלנו, למערכות החינוך שלנו, בעיכוב התפתחות, מה שאומר שאחד מכל שבעה ילדים שם, אחד מכל שבעה ילדים, יגיע לחינוך המיוחד, מה שאומר שהמדינה תשלם עליו פי כמה וכמה, על החינוך שלו, מגיל שלוש, מכיוון שמי שהולך לחינוך מיוחד, משלמים עליו לדעתי בין פי-שבעה לפי-שמונה מאשר על ילד בחינוך רגיל. אנחנו משלמים על הטעויות שלנו, אנחנו פוגעים באינטרסים של עצמנו. עכשיו, אומרים פה אנשי הימין כל הזמן: אתם רוצים לפתוח את השערים, אתם רוצים להזמין את כולם, אתם רוצים לקרוא לכל המיליונים, מאות מיליונים, שיבואו לגור פה. לא. אנחנו היינו בעד הגדר, אנחנו שמחים שהוקמה גדר. אנחנו בכלל בעד גבולות ברורים למדינת ישראל. הלוואי שהייתה בגבול המזרחי שלנו סוף-סוף גדר ברורה, היו פה שתי מדינות על חלקת הארץ הזאת. אבל ברגע שהגדר הוקמה – לא החוק, ושלא יספרו לכם סיפורים – ברגע שהגדר הוקמה, כבר לא נכנסים לפה אנשים חדשים, לא מגיעים. למה הם לא מגיעים? א. כי יש גדר; ב. כי נפסק הסחר. השלטון במצרים התחלף, הפסיק הסחר בבני-אדם – אנשים שחטפו אותם מסודאן, ממצרים, שהציעו להם – לא רק חטפו – הציעו להם: בואו, בואו תעבדו בישראל, כי שווה לעבוד בישראל, אבל בדרך עינו אותם ודרשו עבורם כופר. כן, זה נפסק. אנחנו לא התערבנו בזה, דרך אגב, אנחנו אפילו לא פנינו לאו"ם שיתערב בכך. אנחנו לא פנינו לשלטונות מצרים – הרי יש לנו הסכם שלום. אנחנו לא עשינו את זה, אבל זה נפסק. מרגע שהוקמה הגדר, הכדאיות הכלכלית נפסקה, כפי שראינו בסחר בנשים, כפי שראינו בדברים נוספים. כאשר יש סחר בבני-אדם יש כדאיות כלכלית, זה מסחר, זאת תעשייה. מרגע שהופסק המסחר, הסחר בבני-אדם – לא מגיעים לכאן אנשים. עכשיו יש פה 45,000 אנשים שבהם צריך לטפל, אתם צריך להתמודד; את הסוגיה הזאת צריך לפתור. 9 מיליון אזרחים יש במדינת ישראל – בעיה של 45,000 איש אנחנו לא יכולים לפתור? אנחנו לא יכולים לתת להם זכויות חברתיות עד אשר הם יוכלו לחזור למדינותיהם? הרי ברור לכם שהם היו רוצים לחיות במדינות שלהם, עם המשפחות שלהם, להקים משפחה, ליצור חיים במקומות האלה. ברור לכם. זה מה שהם רוצים, בסופו של דבר – לחזור למדינה שלהם, למשפחה שלהם, ולחיות בשפתם ובארצם. אבל כל עוד אנחנו מדינה דמוקרטית, כל עוד אנחנו חתומים על אמנות בין-לאומיות, כל עוד יש פה מדינת חוק, אנחנו איננו מגרשים אותם. אנחנו איננו עושים זאת, וטוב שכך. אז כל עוד הם כאן, כל עוד הם יכולים להישאר כאן, אין טעם לכלוא אותם ולהעניש אותם רק לשם הענישה עצמה. אין שום טעם, זה לא מוביל להרתעה. כמו שאמרתי, יש גדר, היא מרתיעה. זה לא מוביל לשום דבר, זה רק מוביל לפגיעה בזכויות האדם, ואנחנו מדינה שלא יכולה לפגוע בזכויות האדם. נפגשתי עם ראש עיריית תל-אביב, נפגשתי עם גורמים שונים שיכולים להועיל, כמובן עם המעסיקים – שבוע-שבוע הם אצלי בוועדה – המלונאים, החקלאים, בעלי מסעדות. כל האנשים האלה אומרים: אין לנו ידיים עובדות, אין לנו. הפסקתם לנו את הבאת העובדים הזרים. יש כל כך הרבה ידיים עובדות פה; מדוע שוב בדלת מסתובבת להביא שוב עובדים זרים, עם כל הקושי שבדבר, עם הבעייתיות – ויש בעיות עם הבאת עובדים זרים. אבל שלא יספרו לי – אמר פה השר, חבל שהוא לא נמצא פה – דרך אגב, אין שר, זה אומר שאני יכולה לדבר בלי גבול? <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה להתחיל לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, סליחה, אין פה שר. <היו"ר רות קלדרון:> אם את רוצה – חבר הכנסת עיסאווי פריג' מחכה, אבל את יכולה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אין פה שר, אז זה קצת בעייתי. <היו"ר רות קלדרון:> רוב הערב הזה לא היה לנו שר. <מיכל רוזין (מרצ):> שתי דקות הוא פה, אבל אין פה שר, אז כל עוד אין שר מד-הזמן שלי אמור לעצור, וכבר אין פה שר לפחות חמש דקות. <היו"ר רות קלדרון:> הזמן שלך נגמר, אז תמשיכי עד – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אין פה שר. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני שומע אותך, לא מספיק לך? <היו"ר רות קלדרון:> אני אומרת, תמשיכי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מאוד חשוב לי שאתה שומע אותי, נסים זאב, ולשם שינוי אני שמה לב שאתה גם מקשיב. אומר השר: אני, אני עבדתי – שלא לדבר על זה שזה היה לפני 20 שנה – – <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לענות לה על זה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – אבל אני עבדתי במלונות באילת. אמרתי לו: אתה עבדת בחדרנות? אתה עבדת בניקיון? לא. ישראלים לא עובדים לא בחדרנות ולא בניקיון, אל תספרו סיפורים, גם לא בעבודה המועדפת לחיילים. אז תפסיקו לפגוע במעסיקים שאין להם ידיים עובדות. כשכולנו מגיעים לבית-מלון – עוד מעט, בחנוכה, אם יתמזל מזלנו ונוכל, יהיה לנו כסף בכלל ללכת לחופש, לנופש, באילת, נחכה שעות על שעות לחדר, מכיוון שאין חדרניות שינקו את החדרים. המצב הוא בלתי נסבל. אני, תאמינו לי, ניסיתי לפעול גם להעסקת ישראלים, גם להעסקת מיעוטים שונים במדינת ישראל, שנמצאים פה, ניסיתי לפעול להעסקת פלסטינים, שיגדילו – יגדילו – לצערי הרב מגדילים, אבל לא בתחום המלונאות, רק לתחום הבניין. ועכשיו יש הצעת החלטה שיביאו 1,500 ירדנים לעבוד במלונאות, גם – רק באילת. ים-המלח – אין עובדים. אין עובדים. לא נותנים לפלסטינים לעבור, מטעמי ביטחון. אין באזור מספיק עובדים, מיצו את יכולת העבודה, אין אנשים שיעבדו. לצערי הרב – גם פרופסור יוסי זעירא, מוועדת אלאלוף, הוציא מסמך מפורט שבו הוא אמר: אפשר להכשיר את אותם אנשים לעבוד במדינת ישראל; אפשר להכשיר אותם במקום העובדים הזרים. שוב אני חוזרת ואומרת, כל עוד הם נמצאים פה, כל עוד איננו יכולים לגרש אותם, מן הראוי שהם יעבדו פה. זה נכון לנו, זה הגיוני יותר, זה טוב לנו. עכשיו, מה אומרים? אומרים: מה, את רוצה שיבואו? אם ניתן להם לעבוד, יבואו עוד יותר. חבר'ה, הרוב עובדים. יותר מ-75% מועסקים, הם רק לא משלמים מסים, העבודה שלהם לא בטוחה, הם מנוצלים, וכל היום משרד הפנים יוצא בקמפיינים שמאיימים על מעסיקי מסתננים. ואז אתם יודעים מה קורה? בחדרה, בנתניה, בטבריה, לא מעסיקים אותם, כי המעסיקים חוששים. איפה מעסיקים אותם? בתל-אביב. במקומות אחרים בארץ, מכיוון שאין להם ערבות בנקאית, או אין להם צ'קים, הם לא יכולים לשכור דירות – אז איפה הם יכולים לשכור דירות? צדקתם, שוב – בדרום תל-אביב. זאת הבעיה. במקום להסדיר את הדברים, במקום שהם יוכלו לעבוד, לחיות בכבוד – שוב, כל עוד איננו יכולים להוציא אותם מכאן – במקום זה אנחנו יורים לעצמנו ברגל, ובכלל, מרמים את עצמנו, מביאים בפעם השלישית מין חוק כזה שמדבר על לכלוא אותם, לכלוא אותם, לכלוא אותם, מסיתים את כל האוכלוסייה: בואו נשים אותם בכלא, בכלא, בכלא. בעצם אנחנו מדברים, אולי, אולי, אולי, על כמה אלפים שייכנסו לכלא, ומה עם עשרות האלפים שלא? מה קורה עם זה? מה הפתרונות? אם בפעם השלישית היו מביאים הצעת חוק שהייתה כוללת גם סוג של שיקום של האזור, סוג של מענה לאותם אלה שכבר נמצאים בתוך האוכלוסייה, לא רק כליאה, אלא מענה אחר כלשהו, פתרון כלשהו, בנושא בריאות, בנושא רווחה, בנושא חינוך. לא מדברים על שום דבר, רק איך אנחנו כולאים ואיך יוצרים דלת מסתובבת שבסופו של דבר הם יעזבו. הדלת המסתובבת הזאת, דרך אגב, גם אם היא תעבוד – אני לא מאמינה שהיא עובדת – גם אם היא תעבוד, היא תיקח 15–20 שנה. תעשו חישוב: 15–20 שנה עד ש-45,000 – ייכנסו כל פעם כמה אלפים ל"חולות", ישתכנעו, נגיד, לעזוב, ויצאו. ככה ייקח 20 שנה. מה קורה ב-20 השנה האלה? מה אתם חושבים שיקרה בדרום תל-אביב בזמן הזה? מה אתם חושבים שיקרה? אתם חושבים שזה ייפתר מעצמו? את המצוקה אתם לא משנים, את המצוקה אתם לא פותרים. על זה אתם לא נותנים מענה. הגיע הזמן שתתעוררו. החוק הזה, שהיום סביב שולחן ועדת הפנים, גם הקואליציה גם האופוזיציה – אני כבר לא יודעת מי קואליציה ומי אופוזיציה בכנסת הזאת, גם ימין, גם שמאל, כולם אמרו: החוק עקר, החוק תפל, אין בו שום יתרון, אין בו שום דבר, אין בו לא תוחלת ולא תועלת – יש בו עלות גבוהה מאוד. אתם יודעים כמה עולה להחזיק את מתקן "חולות"? מאות מיליונים. מאות מיליונים. זה מתקרב למיליארד שקלים. אתם יודעים מה אפשר לעשות עם מיליארד שקלים? לא רק לאשר בהליך פופוליסטי מע"מ אפס על מוצרי מזון – גם על תרופות, גם על הרבה דברים נוספים, גם להכניס לסל הבריאות תרופות מצילות חיים שהיום לא נמצאות שם. כל כך הרבה דברים אפשר לעשות עם הכסף הזה, ובעיקר – לשקם את האזורים שצריכים לשקם. אז לצערי, לא נמצא פה השר, כדי להקשיב, ולצערי הרב, אנחנו רואים שוב ושוב – התחלף השר, אבל השר הזה, גם הוא לא היה לו זמן, לא ללמוד את הנושא, לא להתעמק בנושא. אני שמחה שלפחות החליטו לשמור על הנוסח של היועץ המשפטי לממשלה, אבל אני מזכירה לכם שפעמיים אישר היועץ המשפטי לממשלה את החוקים הקודמים, שבוטלו על-ידי בית-המשפט העליון, כך שזה לא בדיוק – בוא, וינשטיין, בוא נדבר על זה. פישלת פעמיים – פישלת פעמיים, לא בטוח שבפעם השלישית יצליח לך. אני מאוד חוששת. אני חוששת מה יקרה אחרי הבחירות האלה. אני שומעת את האיומים מספסלי הקואליציה, אני שומעת את האיומים מצד הימין, אני שומעת את חברת הכנסת רגב וחברת הכנסת שקד. אני שומעת את זה – מה יקרה אם בנט יהיה שר הביטחון ומירי רגב תהיה שרת המשפטים. אנחנו הולכים ומידרדרים. אומרים לנו כל הזמן: אסור להשוות, אסור להסתכל על ההיסטוריה, אל תגידו "זה אותו דבר". אבל אנחנו רואים תהליכים היסטוריים; אנחנו רואים מדינות שהיו דמוקרטיות, ואיך הן הפכו בדרכים דמוקרטיות להיות לא-דמוקרטיות. אז לא, לא הכול מסתמך רק על חוק ההסתננות, אבל חוק ההסתננות הוא דוגמה. הוא דוגמה כל כך מובהקת לכך שאנחנו הולכים ומידרדרים. המצב של המדינה הזאת הולך ומידרדר. הרי אנחנו יודעים שיש פה, ועכשיו אני אגלה סוד, יותר מ-200,000 זרים – זרים שהם בני-הרחקה, לא אותם 45,000 מאריתריאה, סודאן ומדינות אפריקה שאינם בני-הרחקה. 200,000 שהם בני-הרחקה, כאלה שהגיעו לכאן כעובדים זרים, ונשארו ללא היתר; כאלה שהגיעו כתיירים ונשארו ללא היתר. 200,000. מישהו פועל נגדם? מישהו מחוקק? מישהו פותח מתקני שהייה? לא. למה? כי אנחנו לא רואים אותם, כי הם שקופים, כי הצבע שלהם נעלם. אבל את המסתננים, את מבקשי המקלט, מבקשי החיים, אנחנו רואים. אנחנו יכולים לצוד אותם ברחובות, אנחנו יכולים לאסוף אותם באוטובוסים ולקחת אותם למתקנים סגורים, להרחיק אותם לאמצע המדבר. אתם יודעים מה? זה גם לא כל כך יזיז למישהו. כן, אז יש כמה ארגוני זכויות אדם שפועלים, ואנשים שזה מפריע להם, ואכפת להם, אבל רוב הציבור – – – <היו"ר רות קלדרון:> ברוך הבא, השר. אני רואה, חברת הכנסת רוזין, שאם יצטרכו, כשתהיי בקואליציה, למשוך זמן ל-61, את עושה את זה בלי שום בעיה. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון. אני גם אדע לענות היטב על שאלות האופוזיציה, אם זה יהיה מהימין. תאמין לי, אני איהנה מכל רגע לענות תשובות. אורי אריאל ישב, אני כבר רואה אותו, אני מדמיינת לי – – – <היו"ר רות קלדרון:> השר אורי אריאל. <מיכל רוזין (מרצ):> השר אורי אריאל ישב לו על הכיסא שלי באופוזיציה וישאל אותי שאלות קשות על חוק ההסתננות, על המדינה הפלסטינית, על זכויות אדם, זכויות אזרח, ואני מבטיחה לך שאני אגן על זכויות אדם ואזרח, גם של מתנחלים, גם של אנשים שעמדותיהם מנוגדות לעמדותי. אני תמיד אעשה זאת. עשיתי זאת בעבר, <תמר זנדברג (מרצ):> לא יהיו מתנחלים. <מיכל רוזין (מרצ):> לא יהיו מתנחלים, נכון, אבל בפינוי נדאג לזכויות שלהם, חברתי תמר זנדברג, נדאג לזכויות שלהם. תודה רבה. אני קוראת לכם לא לאשר את החוק הנורא הזה. בעיקר אני קוראת לאלה שהיו לפני יום בקואליציה והיום הם באופוזיציה, שקוראים לעצמם שוחרי חירות ודמוקרטיה: קחו אחריות ואל תצביעו בעד החוק האפל והשפל הזה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ וחבר הכנסת אראל מרגלית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כמה זמן יש לנו? <היו"ר רות קלדרון:> עשר דקות. רגילות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים, תראו, יום כזה, יש לו צביון מיוחד. החניון בכנסת מלא עד אפס מקום. קשה למצוא מקום, איזה שולחן פנוי במזנון. אתה צריך לדחוף כיסאות, למצוא מקום לשבת. <היו"ר רות קלדרון:> ופה ריק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה יום החגיגות של – אני מסתכל על הצד השמאלי, אין אף חבר כנסת מהליכוד. רותם הוא מישראל ביתנו. אין להם פריימריז, יש ועדה מסדרת, לא צריך. אז אני לא רואה אף חבר כנסת מהליכוד. כולם עסוקים במזנון, עסוקים בחדרים, בפגישות, וזה יום החגיגה של כל העסקנים למיניהם. עכשיו השר נכנס ומסתכל על הכיסאות החדשים, עם השמות הזוהרים האלה, של יש עתיד, ואני מסתכל, במבט תענוגי כזה הוא מסתכל. מה לעשות, זאת המציאות, יש עתיד מאחורי הגב שלך, באופוזיציה. לפני שבוע ראש הממשלה אמר שהוא רוצה ליצור איזון בין הדמוקרטיה לבין היהדות. הוא רוצה ליצור איזון. זה מושג חדש בפוליטיקה של ראש הממשלה. אז מה מפריע לו באיזון הזה? מפריע לו שבג"ץ דן פעמיים בחוק המסתננים, ודחה – זה לא מתאים לי, זה לא מתאים לי; בג"ץ מתערב בעניינים שלי, בג"ץ מפר את האיזון. הרשות השופטת פועלת מעבר לסמכות שלה. אני צריך לשים לזה קץ, להגביל אותה. איך אני מגביל אותה? אני מביא את החוק שנית, ומנסה לתמרן וליצור את ה"עליהום", ולייצר מה שנקרא חוק הלאום, בטענה – להביא איזון מחדש. הרי אנחנו ידענו, בכל מערכת בחירות יש מה שנקרא כלכלת בחירות. מה שראינו היום בוועדת הכספים זה דוגמה לכך – כלכלת בחירות; מצעד המחטפים שהיה בוועדת הכספים, שבמידה מסוימת נעצר. אז נוסף על כלכלת הבחירות, מה שאנחנו חווים כאן הוא חקיקת בחירות. זה מה שאנחנו רואים, חקיקה מיוחדת, איך אני מגיע לבוחר. ניסיתי עם חוק הלאום, המחנה הלאומי, ראש הממשלה דואג ליהודים, ואנחנו העם הנבחר, האדמה והלאום והלאום – לא הסתדר לו. אז אמר: אני אתמצת את זה לחוק המסתננים, ואני רוצה להעביר אותו בכוח. אז חברים, בזמן שיש לי אני אגיד לכם איך אני רואה את הדברים. יש מה שנקרא נראוּת. מה שראש הממשלה והממשלה מנסים לעשות לכם זה נראות, מה שאתם רואים בעין; ובשביל הנראות הזאת הם ירמסו את הדמוקרטיה, יצחקו לכם בעיניים ולא יעשו כלום. למה אני מתכוון בנראות? לוקחים את חוק המסתננים לשחורים, מכניסים אותם לכלא, מרחיקים אותם מעיני האנשים, ו"אנחנו מטפלים במסתננים". מרחיקים אותם מהעין בתמורה למיליונים. הרי לא הם פותרים את הבעיה, זה כמו לזרוק חול בעיניים. נראות – אנחנו נוציא קצת מדרום תל-אביב, נכניס אותם לכלא, ניצור קיר, נבזבז כמה מיליונים. לדרום-תל-אביבים, שהם הראי למה שאני רוצה שיתמכו בי בבחירות, יגידו: הנה, עשיתי. אבל בפועל צוחקים לכם בעיניים. למה אני מתכוון? הרי יש עשרות-אלפי מסתננים, יותר מ-40,000. הכלא, שמנסים – שיצרו – כמה הוא מכניס? 1,000? 1,500? אז הבעיה לא תיפתר. מה אני מרוויח? אני מרוויח נראות. מה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי את הכיבוש בשטחים. מה עשו? איך הסימטריה לשם? בנו קיר, מה שנקרא חומה, בשטחים, ועשו תיאום ביטחוני עם הרשות, ולציבור – כדי לשכוח מהכיבוש, כאילו אני לא כובש עם אחר, אני לא שולט בעם אחר – בזכות החומה ובזכות התיאום הביטחוני יש לי שקט, אז האזרח הפשוט – ואללה, כל הדברים הולכים, אין לי בעיה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לרצוח אותנו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר, שחרר אותם, ואז החשיבה שלך תשתנה. אסור לך לשלוט בהם. <היו"ר רות קלדרון:> ועושים ציורים על החומות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ועושים ציורים, חומת ברלין. ואז, איך אמרה הגברת היושבת-ראש? עושים ציורים על החומה ויוצרים – – – <היו"ר רות קלדרון:> יש ציורים של נוף; מחריבים את הנוף, ואז מציירים נוף. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אגב, החומה המפרידה שנבנתה בשטחים זו באמת חומה מושקעת, חומה שבאה להסתיר את הכיבוש. היא נעשתה בצורה מאוד יפה, עם קוביות יפות. כשאתה נוסע דרך מודיעין, אתה רואה מצד ימין, איזה חומה, איזה קיר יפה, כדי שהעין לא תראה מה שמעבר לחומה, וזה בדיוק מה שאתם עושים – – <שר הבינוי אורי אריאל:> אתה בעד לפרק? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – וזה בדיוק מה שאתם עושים – אני בעד גבולות, אדוני. <שר הבינוי אורי אריאל:> לא, אבל אתה בעד לפרק – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני בעד גבולות, ואני בעד זה שאסור לשלוט בעם אחר. אני רוצה להיות בן-אנוש, זה מה שאני רוצה להיות. מה שקורה ב"חולות" זה שאני מרחיק אותם מהעין, מדרום תל-אביב, מחדרה, מכל מיני מקומות, שם אותם בכלא, מרחיק אותם מהעיניים של התייר שמסתובב בתל-אביב, ואז תל-אביב תיראה טוב, אבל הבעיה תמשיך להחמיר. למה תחמיר? כי האנושיות, שהיא הבסיס החזק והקיומי של חברה מתוקנת, אני מאבד אותה. בזה שאני אומר שההומניזם, שאני חייב לחזק אותו כדי להרוויח חברה מתוקנת, פחות חשוב לי, כאן טמונה הסכנה. ואני אומר שכל השילוב הזה יחד מביא למצב שאנחנו לאט-לאט הולכים להיות חברה שלא מסתכלת בראי. היא רואה את עצמה כמו שמחפשים בחוק הלאום הגדרה עצמית לעצמי. זה בדיוק כמו שאנחנו בונים חברה ולא מסתכלים מעבר לגבולות שהעין רוצה לראות, איך זה נתפס מבחוץ. ועוד נקודה שרציתי לציין בזמן שנותר לי. למה אני מתנגד לחוק? לא רק בגלל ההומניזם והאנושיות וכל הדברים שקודמי הסבירו, והסבירו בהרחבה. אני שואל – כל ספסלי הליכוד עסוקים בפריימריז, באיסוף קולות, שם, אבל מי שנמצא, אני שואל אותך, אדוני השר: אם היה מדובר בלבנים, היית שותף לחקיקת חוק כזה? <שר הבינוי אורי אריאל:> אל תדבר ככה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל אותך. אני שואל. <שר הבינוי אורי אריאל:> אני אענה לך במשפט, ברשות היושבת-ראש. תיזהר בדבריך, כי המדינה הזאת, יהודית ודמוקרטית, קלטה קרוב ל-200,000 אתיופים, סיכנה חיילים ומשקיעה כספים כשאין אף עם בעולם שעושה משהו שמתקרב לזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. <שר הבינוי אורי אריאל:> ואני כבר לא מתייחס להערות גזעניות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני האחרון שאתייחס לזה. אני שאלתי את השאלה, כי החוק הזה הוא חוק גזעני, הוא חוק בלתי אנושי. במקום לפתור את הבעיה בצורה אנושית ותקינה, אתה פותר אותה – ויש תחושה שהיא גזענית. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה להתחיל לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה המצב, ככה זה נראה. <שר הבינוי אורי אריאל:> אתה רוצה לפרק את הגדר? כי אם כן, אני אהיה יחד אתך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה; אתה רוצה מדינה דו-לאומית? <שר הבינוי אורי אריאל:> אתה רוצה לפרק את הגדר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רוצה מדינה דו-לאומית? <שר הבינוי אורי אריאל:> יא סלאמתכ, בוא נפרק את הגדר. <היו"ר רות קלדרון:> בשיא המתח – נגמר הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה מאוד, תעלה כאן ותגיד: אני רוצה מדינה דו-לאומית, אהלן וסהלן, אני אאזרח 5 מיליון פלסטינים, ונחיה יחד. תעמוד כאן ותגיד את זה. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת פריג', תם הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה לכם. לאור זאת, אני רוצה שנחזור לשפיות. החוק הזה לא מתאים לחברה אנושית תקינה, צריך לזרוק אותו לפח. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, ותודה רבה לשר, שמקשיב, וגם ענה מאוד לעניין. <נסים זאב (ש"ס):> כל אחד חושב שהשפיות רק אצלו. כל אחד חושב שהוא השפוי הבלעדי. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, לך יהיה זמן. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חברת הכנסת שקד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גברתי, תודה, חברי חברי הכנסת, בהסתייגות הקודמת עסקתי בנושא של פסילת חוק שמכניס אנשים לכלא בלי משפט. זאת הסיבה המרכזית שבעטיה בית-המשפט הגבוה לצדק כבר פעמיים פסל חוק, חוק מרכזי של הכנסת, אף-על-פי שמאוד היה לו קשה לעשות את זה, אבל כפי שהשופטים הדגישו, וכפי שאני הדגשתי כאן, לא יכול להיות במדינה דמוקרטית חוק שמכניס אנשים לכלא בלי משפט. אין, ולא יהיה, וגם החוק הזה ייפסל. עכשיו לנושא מבקשי המקלט, המסתננים, הפליטים, תקראו לזה איך שרוצים. הבעיה הזאת, צריך לומר, היא לא בעיה שאופיינית רק לישראל. יש זרם ענקי של אנשים שיוצאים מאזורים מסוימים באפריקה. רובם הגדול מאוד לא מגיע הנה, לא רוצה להגיע הנה, מגיע בעיקר לצפון-אפריקה, ומשם, או שחוצה את הים התיכון ומגיע למדינות כמו איטליה ויוון וספרד, או ששוהה בכל מיני מדינות אפריקניות אחרות. אני עצמי ראיתי, הייתי באיים הקנריים בספרד, של ספרד, מול חופי מרוקו, ואנשים פשוט עולים שם, בחופי סנגל ומאוריטניה, לאבובים וחסקות, וכל מיני, ממש כל מיני סירות, לאוקיינוס הפתוח, ולפעמים שבועיים בים הפתוח, פשוט שטים בים. הזרם הזה הוא זרם ענק, שנגרם מבעיות יסוד קשות מאוד באפריקה, שאין ספק שאנחנו כאן, בישראל, לא אחראים להן, לא גרמנו להן, ואנחנו כאן חלק מתופעה עולמית של הגירה. והיות שיש לנו גבול יבשתי עם אפריקה, עם מדבר סיני, במהלך כמה שנים הייתה כאן תופעה של אנשים שהגיעו דרך סודאן, אריתריאה, עברו דרך מצרים, הגיעו לסיני, ובאמצעות כל מיני מבריחים, בדואים ואחרים, חצו את הגבול לישראל. באותה תקופה, שבה נכנסו אלפי אנשים מדי שנה דרך גבול מצרים, הצבא היה עוצר אותם; למעשה, הם גם לא ניסו לברוח או משהו, הם חיפשו מגע עם הצבא. הם היו תשושים אחרי ימים ארוכים במדבר. הצבא היה מכניס אותם לכמה ימים לאיזה מתקן ואז פשוט מעלה אותם לאוטובוס, כמעט מדי יום, ומוריד אותם ליד התחנה המרכזית בתל-אביב, איפה שנמצאת גינת-לוינסקי. פשוט, חורף, קיץ, יום אחר יום היה מגיע האוטובוס מהדרום ופשוט פורק את האנשים האלה שם אל הגינה, בלי שום סידור, בלי שום רישום, בלי שום פיקוח, שום דבר. כשירים, לא כשירים, פצועים, לא פצועים – פשוט פורק אותם. אני ראיתי את זה במו-עיני, איך זה מתבצע, באזור גינת-לוינסקי. <היו"ר רות קלדרון:> מי החליט על האוטובוס הזה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> נדמה לי שזה היה אוטובוס של שירות בתי-הסוהר, כי הצבא היה מעביר אותם ל"סהרונים". הם היו שם משהו כמו שבועיים, בדיקות ראשוניות, ופשוט היו מעלים אותם על אוטובוס לגינת-לוינסקי, מפני שהיא קרובה לתחנה המרכזית בתל-אביב. למה גינת-לוינסקי ולא גן-הוורדים בירושלים או גן-האם בחיפה או גן-הילד בכרמיאל? אני לא יודע, צריך לשאול את הפקידים הממונים. אבל כך היה במשך שנים. הביאו אותם לדרום תל-אביב, ואז האנשים האלה היו יוצאים מהאוטובוס ופשוט שוכבים על המדרכה, שוכבים בגנים, מנסים להסתדר בכל מיני צורות. והתחילו לעבוד פה, לעבוד שם, קצת שיפוצים, קצת ניקיון, קצת מסעדות; והתפתח בדרום תל-אביב במהלך השנים מין שוק עבודה מחתרתי כזה של עשרות-אלפי אנשים שהגיעו הנה דרך סיני. כשנבנתה הגדר בגבול מצרים – וטוב שנבנתה, זה גם היה טוב נגד מבריחי נשים ונגד מבריחי סמים ונגד מחבלים ונגד כל מיני גורמים לא רצויים שרצו לעבור את הגבול – מאז נבנתה אותה גדר בגבול מצרים פסק לחלוטין זרם הנכנסים דרך מדבר סיני. פשוט העניין הזה, מזה כמה שנים, נפסק. בכנסת הקודמת שימשתי יושב-ראש הוועדה לעובדים זרים, ראיתי את הגדר, ראיתי את הדברים האלה בשטח – לא נכנסים יותר אנשים. עכשיו אנחנו מדברים – המצב היום – וחשוב שיבינו את זה – אנחנו מדברים היום על מצב שבו יש משהו כמו 40,000, 42,000, רובם מאריתריאה, חלק מסודאן, שחלקם – לא כולם, אבל חלק גדול מהם – נמצאים בדרום תל-אביב, והם אותם אנשים שהגיעו במהלך השנים, שהובאו לתל-אביב על-ידי המדינה באוטובוסים מהדרום. ועכשיו השאלה היא מה עושים עם האנשים האלה כל עוד הם כאן וכל עוד לפי כל כלל וחוק ומחשבה מסודרת, אם מדינתית ואם בין-לאומית, לאריתריאה ולסודאן אי-אפשר להחזיר אותם. אי-אפשר להחזיר. לא רק ישראל נוהגת כך כי היא מאוד רחומה; לא מחזירים בשום – כפי שאמרתי, בישראל, מספר האריתריאים פה, האפריקאים שנמצאים, הוא מאוד קטן יחסית למספר שאת מוצאת במדינות אחרות. לא מחזירים לאריתריאה בגלל הסכנה, בגלל הקשיים, בגלל חוסר היכולת ובגלל חוסר האפשרות. ולכן, אנחנו נמצאים כאן עם אנשים שיש להם מעמד של הגנה זמנית. וכפי שראינו למשל במקרה של דרום-סודאן, כשלמשל משתנים תנאים בשטח וכן נוצרת אפשרות החזרה, או כפי שראינו במדינות אחרות באפריקה, כמו חוף-השנהב, או מדינות כמו גאנה או סיירה-לאון, שאפילו משם הגיעו אנשים לישראל בתקופות מסוימות – אז מחזירים. אבל לאריתריאה ולסודאן אי-אפשר. ולכן אני אומר דבר מאוד פשוט: כל עוד האנשים האלה נמצאים כאן ואי-אפשר להחזיר אותם, עדיף לנו כמדינה מסודרת שהם יהיו במסגרת שהיא לא עבריינית והיא לא מתחברת לפשע והיא לא מעודדת גורמי פשע וסרסורי עבודה וכל מיני סוחרי אדם למיניהם להיכנס בנושא הזה. עכשיו, תראו, אנחנו יכולים לטמון את הראש בחול ולדבר פה מבוקר עד ערב על הסכנות וכו', אבל אין מסעדה, גברתי, בתל-אביב – אין מסעדה שאת נכנסת למטבח שם ואת לא מוצאת עובדים אפריקנים. אין. את הרחוב שלי בתל-אביב מנקה אריתריאי שהוא עובד קבלן של עיריית תל-אביב, והוא מסתובב עם סרבל שכתוב עליו "עיריית תל-אביב". וככה זה בהרבה מאוד מקומות בארץ. האנשים האלה הם כבר חלק ממציאות העבודה בארץ. עכשיו השאלה: כל עוד הם כאן, האם אנחנו רוצים שזה יהיה מחתרתי, עברייני, מוכוון על-ידי גורמי פשע, עבודה בסיכון, עבודה מנצלת, עבודה מסוכנת, או שאנחנו אומרים שכל עוד הם כאן עדיף לנו שזה יהיה בצורה מסודרת, מאורגנת, תחת פיקוח? עכשיו, למה אני אומר את זה? כי בצד הקבוצה הזאת של האפריקנים יש בארץ קבוצה הרבה יותר גדולה של עובדים זרים, מה שנקרא חוקיים, שהגיעו דרך נמל-התעופה בן-גוריון עם ויזה; תאילנדים ופיליפינים וסרי-לנקים ונפאלים ורומנים ומולדבים ומכל מיני מדינות, שבאים הנה לעבוד בחקלאות ובבניין ובסיעוד ובכל מיני דברים כאלה. ולכן אני אומר: כמה איוולת יכולה להיות פה? צריך לצמצם את זרם העובדים הזרים, שאנחנו כל הזמן ממשיכים להביא מרחבי העולם, ובמקום חלק מהם, לקחת את האנשים האלה, שתקועים עכשיו בתל-אביב, בדרום תל-אביב – וזה לא טוב לא לתושבים של דרום תל-אביב, לא להם, לא למשטרה – ופשוט לשים אותם בהשמה מסודרת, במקום חלק מהעובדים הזרים שאנחנו כל הזמן ממשיכים להביא. למשל, עובדים בחקלאות. אנחנו מביאים עובדים בחקלאות בעיקר מתאילנד, כדי שיקטפו גזר ופטרוזיליה ויעבדו בתמרים ובכל מיני דברים כאלה. האנשים האלה מאריתריאה – אגב, רובם היו חקלאים בארצות מוצאם. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה להתחיל לסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אני אומר – הצגתי תוכנית שלמה בעניין, המעסיקים הסכימו, יש בזה היגיון, להפסיק את הייבוא הבלתי-פוסק של עובדים זרים מרחבי תבל, ולשים במקום חלקם – אי-אפשר במקום כולם, אי-אפשר להחליף את כל הפיליפינים, אני אדם מציאותי, אבל לפחות את חלקם – לקחת את אותם עובדים אפריקנים מדרום תל-אביב, לשים אותם בצורה מאורגנת במקום חלק מהעובדים בחקלאות, ובא גואל לישראל; גם להם, גם לנו ולכולם. רק דבר אחד, יש רק גורם אחד שמתנגד לעניין: אותם קבלני כוח-אדם שמרוויחים עמלות ענק על כל עובד זר חדש שהם מביאים מתאילנד, מסין, מכל מיני מקומות כאלה. הם מעוניינים שימשיכו אותם עובדים זרים להגיע, ושאותם אלה שנקראים מסתננים יישארו במעמד לא חוקי. אבל אנחנו כמדינת ישראל, כחברה, כמדינה מסודרת, סובלים מזה סבל גדול. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ולכן הפתרון הוא לא בחוק הזה, שייפסל, אלא בשינוי הגישה מבחינת העבודה כלפי האנשים האלה. כך תיפתר הבעיה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת אראל מרגלית, וחברת הכנסת איילת שקד צריכה להיות אחריך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, סליחה, אם אתה מוכן להמתין רגע, יש הודעה למזכירות הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014> <(קריאה שנייה וקריאה שלישית)> <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, אדוני. עשר דקות. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רציתי להתייחס לעובדה שזהו יום שבו הכנסת מתפזרת והממשלה נופלת. אני רציתי לומר שזה רגע שמצד אחד הוא רגע קשה לאזרחי מדינת ישראל, כי בעצם זאת הממשלה שכיהנה בפרק הזמן הקצר ביותר ב-53 השנים האחרונות; ומצד שני זה רגע שבעינינו יש בו תקווה למשהו אחר. אתם, עם הממשלה הזאת ונתניהו בראשה, איבדתם שליטה על המדינה. כירושלמי, אני אומר לכם שמבחינת הביטחון האישי של אנשים, איבדתם שליטה על תחושת הביטחון בירושלים ועל היחסים העדינים של הדו-קיום שיש פה, ואם לא נוציא קריאה ונעשה מעשה במהירות, הדברים חס וחלילה יכולים להתדרדר למקום קשה. ואנחנו בירושלים ידענו מקומות קשים. אני הייתי שולח את הבנות שלי למרכז העיר לבית-הספר, ואנחנו זוכרים כמה היה קשה לפעמים לחשוב איך הן עולות על אוטובוסים ואיך הולכים ברחובות וכמה קשה היה לצאת למסעדות בערב באינתיפאדה השנייה. ויחד עם זה, אנחנו קמנו מן התקופה הקשה ההיא ונתנו לעיר הזאת מחדש מאור פנים של יצירה ושל עשייה ושל שיתוף פעולה, שיתוף פעולה כל כך גדול, שלפעמים אנשים שנמצאים מחוץ לעיר לא מבינים עד כמה. שיתוף הפעולה הזה הוא גם בין האוכלוסייה היהודית לערבית, אבל הוא גם בין כלל האוכלוסיות בירושלים. ואולי פריצת הדרך הגדולה ביותר היא שיתוף הפעולה עם האוכלוסייה החרדית, גם בנושאים של תרבות, גם בנושאים של תעסוקה. אתם איבדתם שליטה, נתניהו איבד שליטה, על הכלכלה הישראלית. אני אומר לכם שמ-2008, מהמשבר הכלכלי והפיננסי הגדול, לא הייתה האטה כלכלית כזאת בישראל – כבר שנים. ומשק במיתון זה כמו אדם בדיכאון: לא רוצים לקום בבוקר, לא רוצים לפגוש אנשים, לא רוצים ליזום. וכשמשק נמצא בדיכאון, שכירים אין להם פרנסה גם אם הם עובדים ועסקים נסגרים אחד-אחד. הממשלה הזאת, בימים שבהם היא נופלת ומתרסקת, נמצאת בשנה שבה נסגרים 60,000 עסקים קטנים ובינוניים ברחבי מדינת ישראל. זאת אולי השנה הכלכלית השחורה ביותר זה תקופה ארוכה מאוד. ואני אומר לכם שהיום, יותר מבכל זמן אחר אי-פעם בתקופת מדינת ישראל, המדינה מלאה באנשים שרוצים הזדמנות להשתתף – להשתתף, וליצור, ולעשות, וליזום, והם נמצאים בכל רחבי הארץ. כראש שדולת הדרום, אני הגעתי לבאר-שבע, והבאנו הרבה מאוד מהרעיונות שהבאנו לירושלים, בזמנו, ואני אומר לכם שבשנתיים האחרונות בקריית-הסייבר ליד האוניברסיטה נוצרו 1,020 מקומות עבודה חדשים מאפס, של צעירים מהדרום שלא צריכים לנסוע לתל-אביב, אלא יכולים להישאר בדרום, כדי לעשות את הדבר הגדול הבא; ובהנהגה אחרת אפשר להגיע ל-30,000 איש. וסביב כל אחד בתחום הטכנולוגי יכולים להיות שלושה אנשים בעסקים קטנים, באקדמיה, בשירותים חברתיים ובתרבות. אנחנו מדברים על חזון של 70,000 עובדים חדשים בדרום, שיקבעו את הדרום כמרכז מצוינות חדש במדינת ישראל בעשור הקרוב, בהנהגה אחרת, שיודעת להקשיב ולתת הזדמנות למגזר העסקי להגיע לשם, ולאנשים החברתיים לעשות. ואני אומר לכם שהממשלה הזאת איבדה שליטה על האופן שבו היא מנהלת את הדברים ברמה הבין-לאומית. מעולם מעמדה של ישראל לא היה שברירי יותר מבחינת אותה מטבע שקשה מאוד לכמת, שנקראת רצון טוב. היום הרבה מאוד מהמשקיעים הגדולים, מהשותפים העסקיים הגדולים ברחבי העולם, מסתכלים על ממשלת ישראל ואומרים לעצמם: כן, במדינת ישראל יש טכנולוגיה חדשנית, יש אנשים עם תעוזה, ויש אנשים שיודעים ליזום, ואנחנו רוצים אולי להיות קשורים אליהם, אבל מבחינת הנהגת המדינה, הסגנון, הטון, הבוטות, ההסתגרות, זה שדר של מדינה במצור. כך מדברת במידה רבה מדינה במצור. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת דרעי, בבקשה לא במליאה. <אראל מרגלית (העבודה):> ואני רוצה לומר לכם, מדינת ישראל היא לא – הכוח הגדול שלנו הוא לא כוחנו הצבאי, ולא כוחנו הטכנולוגי, אלא כוחנו הרוחני. וכוחנו הרוחני, לא נוכל להביא אותו לידי ביטוי עם ממשלה שכופה עלינו מצור. כי אנחנו, בסופו של דבר, לא המעוז הטכנולוגי של העולם, אלא המעוז היצירתי שלו, ולשם כך מדינת ישראל חייבת להיפתח מחדש, בממשלה חדשה, שנותנת תקווה אחרת למדינת ישראל. מפלגת העבודה, תנועת העבודה, הקימה במידה רבה את המדינה, נתנה לה את הכיוון יוצא הדופן שבו היא הלכה, ואת הפלא הגדול, אולי, במאה ה-20, אחרי תקופה של חורבן גדול. והנה, עכשיו, יש סימנים חדשים; הסימנים הם שמפלגת העבודה, בשיתוף התנועה, ואולי בשיתוף עוד כמה גורמים, כמו קדימה ואחרים, אולי אפילו שיתוף פעולה עם גורמים ביש עתיד, יכולה להביא אלטרנטיבה, סוף-סוף, של המרכז-שמאל, לממשלה הרעה והקשה שנתניהו מוביל והוביל פה שלוש קדנציות. ואני אומר לכם שיש – יש רחש, יש תחושה של שינוי, ברחבי הארץ, מכל קצוות הקשת הפוליטית. ואני אומר לכם, שאם אנחנו נתגייס – אנשים שרוצים לשנות, ואנשים שרוצים להביא איזו מנהיגות שקשורה לתקווה, ולא רק להסגר, ולא רק למבצר – יש לנו סיכוי להביא איזה סוג של בשורה בבחירות הקרובות. ואני רוצה לומר משהו לציבור במרכז-שמאל במדינת ישראל, אם הוא מקשיב לנו בשעה הזאת של הלילה, ביום שבו הכנסת מתפזרת. הימין, והימין הקיצוני בפרט, הוא גוף שמאוגד ומגויס פוליטית. השמאל והמרכז – לא. ואם אנחנו רוצים לקחת מחדש את ההגמוניה במדינה, ושהשר אורי אריאל, שיושב פה, ישב בספסלים האחוריים של האופוזיציה מחדש, אנחנו צריכים להתגייס גם פוליטית, ולא רק להתנדב בבית-הספר של הילדים, ולא רק ללכת למתנ"ס, ולא רק ללכת לפעולות ולחברות ולדברים הטובים שכולכם עושים, אלא להתגייס פוליטית, כדי להחליף ממשלה רעה בישראל. וזה האתגר שעומד בפנינו בחודשים הקרובים, וזה האתגר שבו אנחנו נצטרך לעמוד. מפלגת העבודה אולי מגיעה לשעתה החשובה. יצחק הרצוג, כמנהיג המפלגה, אנחנו, כאנשים שחברים בה, וחברים פה, בכנסת, זאת השעה שלנו לגבש סביבנו קבוצה במרכז-שמאל ולהציב אלטרנטיבה אמיתית, שנותנת לא רק צדק, אלא נותנת גם עוצמה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. אתה כל כך טוב, לא צריך יותר. <אראל מרגלית (העבודה):> זהו, זהו. זאת האמירה, זאת התקווה, זאת ההזמנה, ואני שמח שהיום הממשלה הזאת בישראל נופלת, ולאט-לאט היא וראשה ייעלמו מהנוף של ההנהגה הציבורית במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעה למזכירות הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה. <הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מוזס נמצא כאן. סליחה, אדוני המזכיר. בבקשה, חבר הכנסת מוזס, ואחריו – ש"ס. אם לא יגיע חבר הכנסת ישי, אז חבר הכנסת זאב. <קריאה:> חבר הכנסת זאב בכל מקרה. <היו"ר רות קלדרון:> בכל מקרה? אני בעד. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כמה זמן יש לי? <היו"ר רות קלדרון:> עשר דקות שלמות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> עשר דקות? או-אה. <היו"ר רות קלדרון:> ים של זמן. אתה לא חייב להשתמש, אבל אתה יכול. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> בעצם הייתה לי מחשבה לנאום על דבר אחר לגמרי, אבל מכיוון ששר השיכון כאן אני אנצל את זה לצורך דיור ושיכון, ונשים את הפתקים בצד ואת הנאום בצד. קודם כול אני רוצה לומר לשר השיכון מר אורי אריאל, הייתי צריך אותו לאיזה פרויקט בעפולה, ייאמר לשבחו שלא עברו 48 שעות והוא היה אתי יחד, נסע לעירייה, לראש העיר, הזיז, דחף את העניין, כמו ביצועיסט – לא כמו, ביצועיסט אמיתי. באמת, על כך כל הברכות. כדאי לשמוע פעם, אורי, גם דברי שבח. <היו"ר רות קלדרון:> הוא מייד מסמיק. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אורי, אתה שומע? יאיר? <היו"ר רות קלדרון:> מחמיאים לו ואתה מפריע. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הרבה דברי שבח. יאיר, כבר היה לך דבר כזה? פניתי אליו, הייתי צריך משהו בעפולה, לעזור לזוגות צעירים, בתוך 48 שעות הוא בא אתי לעפולה, לעירייה ולמקום, ונטענו עץ. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> זה צדיק. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אבל אני רוצה לדבר עכשיו על דבר שעדיין אתה לא מודע לו, אדוני שר השיכון, וחברים, אני רוצה שתדעו לכם. אני קורא לכם כאן מעיתון, שהתפרסם צו ביניים נגד הקמת שכונות חדשות לציבור החרדי בבית-שמש: בית-המשפט המחוזי בירושלים הוציא צו ביניים שאינו מאפשר הקמת אתרי בנייה לשכונות החדשות בבית-שמש, זאת בעקבות עתירת עמותת "אדם טבע ודין", שטענה כי לא ייתכן שאוכלוסיית העיר תוכפל מבלי שייעשה בעיר תכנון כולל שיביא בחשבון את שינוי הרכב אוכלוסיית בית-שמש לחרדית. מה היא טוענת? תשמע השר טוב מאוד: תכנון למגזר החרדי בלבד, כפי שמתכנן משרד השיכון כעת, ישנה את הסטטוס-קוו בבית-שמש ולא יספק מענה למצוקת הדיור הכללית בישראל. הרי אנחנו יודעים שעומדים בתור, בציבור הכללי כולם רוצים לעבור לבית-שמש ולהתגורר בסמיכות לחרדים. ממילא זה לא נותן מענה. זה לא ייאמן מה שאני קורא. ומה עוד הם אומרים? <היו"ר רות קלדרון:> סליחה – שנייה, אדוני. חברי הכנסת, בבקשה לא לדבר בטלפון במליאה מפאת כבוד הכנסת. גשו הצדה ותחזרו. <שר הבינוי אורי אריאל:> תדגיש שמשרד השיכון נוהג בציבור החרדי – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מדבר על זה, זו התלונה שלהם. התביעה שלהם שהלכו אתה למחוזי, שמשרד השיכון מתכנן למגזר החרדי בלבד. מה שמתוכנן כעת ישנה את הסטטוס-קוו בבית-שמש ולא יספק מענה למצוקת הדיור הכללית בישראל. בעתירה נכתב עוד: במסגרת התכנון הכולל יש לבחון חלופות של תכנון השכונות לצרכים של אוכלוסיות שונות ולבנייה צפופה יותר, שתאפשר שמירה על השטחים הפתוחים הערכיים באזור. אתם יודעים שכשרוצים שחרדים לא יבואו, מה עושים? קחו למשל בבני-ברק, אדוני השר, רחוב חזון-אי"ש, בסוף הרחוב יש בית-עלמין. אני חושב שבית-העלמין הוא נוף ממש נפלא. מה עשתה עיריית רמת-גן על מנת שחלילה החרדים לא יזלגו לרמת-גן? החליטה להקים שורה של בניינים של 25–30 קומות, רבי-קומות, ייהנו מנוף וטבע מדהים של בית-העלמין, שאין בו אפילו פרח אחד. אתה יודע, אצלנו הרי לא נוהגים לשים פרחים על הקברים, בוודאי לא עצי ברוש. אבל הקימו מערכת שלמה של בניינים ענקיים על מנת שהחרדי לא יוכל לבוא להתגורר, כי יש בעיה של שבת. 25, 30 קומות, נוף מדהים, בית-עלמין. <שר הבינוי אורי אריאל:> תסביר מה הבעיה עם המעלית. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יודעים שיש בעיה של מעליות בשבת, שחרדי לא יכול להשתמש ולעלות 25, 30 קומות בשבת. <שר הבינוי אורי אריאל:> למה? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> בגלל שבת. בגלל חילול שבת הוא לא יוכל לעלות. חוץ מזה, בלי עין הרע, משפחות ברוכות ילדים, זה לא פשוט לעלות לקומות כאלה. עכשיו, מה קורה כאן? אז באים ואומרים לבית-המשפט: תכננו בבית-שמש – לא תכננו בתים גבוהים, גורדי שחקים, כי אילו היו בונים גורדי שחקים, אז היו שטחים אורבניים פתוחים, אוויר, נוף, אז בנו רק בניינים – התכנון של משרד השיכון הוא עד חמש-שש קומות – ובגלל זה במסגרת התכנון הכולל יש לבחון להקים גם בתים רבי-קומות עבור הציבור הכללי. מה שכואב לי בכל הסיפור הזה – הרב אייכלר, אתה רוצה להתחלק בעשר דקות או שאתה נותן לי לגמור את עשר הדקות שלי? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש לך משהו חשוב? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כן, בטח. תשמע אותי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בסדר, אז אני אשמע אותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מעלה דבר שאף אחד עוד לא העלה. <היו"ר רות קלדרון:> כל הכבוד, כזה דבר עוד לא ראיתי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הנה, את רואה, זה חברות. נתן לי ארבע דקות ושש שניות. כל הכבוד. <היו"ר רות קלדרון:> עוד דקה על הנדיבות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה מאה אחוז – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לטענתם יש לבחון כאן גם שטחים אחרים, גם לתת לציבור הכללי. מה שכואב, אדוני השר – המחוזי כאמור נעתר לבקשה והוציא צו ביניים לעיכוב הוצאת היתרי בנייה לשכונות בקרקע המינהל בדרום בית-שמש. אני יודע שהשר עוד לא מודע לזה כי זה חומר טרי, וחייבים במהירות הבזק להעמיד את בית-המשפט על מקומו, כמו שאיילת שקד רוצה להעביר את החוק שלה בנושא בתי-המשפט. זה לא יכול להיות שמשרד השיכון השקיע כבר מיליונים בתכנון, וכבר יש חברות שזכו, ועכשיו בא בית-המשפט ואומר: סטופ, אתם לא תבנו כי "אדם טבע ודין" באו ואמרו שאין כאן תכנון לחילונים. כאילו אין לחילונים מרחב מחיה בכל רחבי הארץ. הרי זו כבשת הרש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש הגדרה זואולוגית של "אדם טבע ודין" של חרדים וחילונים? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> נראה שאתה צודק. אומרים "אדם טבע ודין" שכנראה אנחנו זואולוגיה – אתה יודע מה דעתם על החרדים האלה, אני לא רוצה לומר כאן. אדוני השר, זה בו-בזמן שאתה יודע – ושמעתי את זה מפיך לא פעם – מתוך 40,000 דירות שצריכים בגלל הגידול הטבעי, 7,000 נועדו לציבור החרדי, שצריכים את זה כל שנה. אני מוכן שתבוא אתי לסיור – השר כבר היה אתי – לראות שמתגוררים, 300 מטר מכאן, בקומה מינוס 4, מתחת לפני האדמה; בחניונים, מינוס 1, מינוס 2, מינוס 3, מינוס 4. נורא ואיום. אני אומר לך, כסגן שר החינוך לשעבר, שכבר יש גם גן-ילדים בקומה שנייה מתחת לפני האדמה, ללא אוויר, ללא אור, רק האוויר של ה"אקזוסטר" של זה שהשכיר את הדירה. שומו שמים מה שקורה כאן. <היו"ר רות קלדרון:> אלה תינוקות של בית רבן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני קורא לזה "ירושלים של מטה". זה מזעזע כל אימא וכל מי ששומע את הדבר הזה. במקום לבוא ולהגיד: די, תכננו, מכניסים – אפילו את חלקת כבשת הרש הקטנה הזו של דרום בית-שמש הם גם צריכים לעצור, וגם את זה חלילה. אני מקווה שהשר ימצא את הדרך להנחות את היועץ המשפטי של המשרד, ואני לא יודע איך לטפל בנושא הזה. זה לא ייתכן שאתם משקיעים מיליונים ובאים ועוצרים את זה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת אלי ישי – לא נמצא כאן. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת איילת שקד וחברת הכנסת מירי רגב. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, שמענו היום הגדרה חדשה: מבקשי חיים. מבקשי חיים, רוצים רק לחיות, לא רוצים יותר מזה. ראו זה פלא, מה קרה לכל ה-600,000 שהמתינו לפני שלוש שנים בגבול מצרים להיכנס לתוך תחומי מדינת ישראל. מה, הם התאדו? הם מתו? הם לא קיימים? אני רוצה לומר לכם, אני בוועדת החוץ והביטחון כבר שנים, דנו בסוגיה הזאת עד לבניית הגדר בין מצרים לישראל. ושאלתי שאלה – אלי, אתה יכול לקבל חמש דקות, אם תרצה, במקומי – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר'ה, בואו לא נעשה – אתם רוצים לחלוק? <נסים זאב (ש"ס):> כן. כי גם הוא היה צריך לדבר. <היו"ר רות קלדרון:> היום זה יום החברות הטובה. <אליהו ישי (ש"ס):> אתה מדבר מצוין. זה בסדר. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כאשר כל חודש – אני הייתי שם, בגבול אילת–מצרים, יצאנו לסיור, פעם עם ועדת החוץ והביטחון, פעם עם ועדת הפנים, פעם כשהייתי יושב-ראש הוועדה לנושא המלחמה בסמים, וראינו איך וכיצד נכנסים כמעט כל יום – אז היו 50–100, היו ימים בין 100 ל-200, תלוי איך הם מצליחים בכל פעם להיכנס ולחדור פנימה. אם לא הייתה גדר, המשמעות הייתה שהיום היינו מוצאים את עצמנו בין מאות אלפים של פליטים. אז נכון, יש מתקן "חולות", ולא רק כי אנחנו רוצים להגן על המתקן, שאנחנו היום מביאים את החקיקה הזאת; אנחנו צריכים להגן על חפצי חיים תושבי מדינת ישראל שגרים פה וחיים פה. הקטסטרופה שיש היום בדרום תל-אביב – זה דבר בלתי נסבל. אנחנו רואים את זה היום אפילו בירושלים, איך אומרים – במתי מעט, בזעיר אנפין, בית פה, בית שם, אתה רואה את השכרות, את ההפקרות, את מה שקורה שם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באלפים שמרוכזים במקום אחד – אנשים לא יכולים לצאת מבתיהם. אז יש פתרונות. בואו נאמר לכם איפה הפתרונות: למשל באוסטרליה, מגיעים אפילו בסירות, אוסטרליה, אין לה חשבונות, כל מי שבא, קודם כול נכנס למתקן, לא "חולות", למתקן של מחלות. אני אומר לכם, הקשיחות שם היא חד-משמעית, הם לא מאפשרים לאנשים שבאים, מבקשי עבודה, לחדור למדינה. אני זוכר שהיה פעם ויכוח פה, בכנסת – עשרות פעמים. אמרו: מה דינם של פליטים? תגידי, גברתי היושבת בראש, איזה פליט יודע לשלם בין 4,000 ל-10,000 דולר כדי להגיע לתל-אביב? <היו"ר רות קלדרון:> גם יהודים שילמו, הרבה יותר, בשביל להינצל ממקום של סכנה. תזכור – – <נסים זאב (ש"ס):> אני שואל אותך, איזה פליט? <היו"ר רות קלדרון:> – – שאתה היית במצרים. <נסים זאב (ש"ס):> פליט בא עם כל כך הרבה דולרים כדי להגיע לתחומי מדינת ישראל? הרי ברור שזה בלוף אחד גדול. בזמנו, כשהיה חבר הכנסת אליהו ישי, הוא היה שר, כמה תקפו אותו. הוא יצא לשם, הוא בירר. מאלפים בקושי מצאו אולי פליט אחד באמת, אולי. אז מה, אנחנו פותחים את הגבולות שלנו פה? כל דכפין ייתי ויכול? מה, אנחנו רוצים מדינה לכל אזרחיה? הרי זו המטרה בדיוק, של השמאל, שזו לא תהיה מדינה יהודית דמוקרטית. היא תישאר אולי בחקיקה – יהיה לנו נייר יפה, יום אחד נעביר את החוקה בישראל, ותהיה מדינה יהודית צולעת, אולי דמוקרטית, אולי לא, אי-אפשר לדעת, כי האלימות פה, אנחנו לא משתלטים על האלימות פה במדינת ישראל. ולכן אני רוצה לומר, כשאנחנו מסתכלים על מדינות כמו ארצות-הברית למשל, היא סוגרת את הגבול שם, משקיעים מיליארדי דולרים בסגירת הגבול, וכולם נחשבים מהגרי עבודה, אין דבר כזה פליטים. מה זה פליט? בארצות-הברית הגדרה של פליט – אם אתה נרשם באותה מדינה, ואתה מגיע אחר כך לארצות-הברית, יש לך זכות להירשם כפליט, ולא, אתה לא נקרא פליט. רק אצלנו, באופן אוטומטי, אם יש מלחמה באזור, כולם פליטים. אז תגיד, איך יכול להיות ש-600,000 היו ממתינים במצרים להיכנס למדינת ישראל, וחיכו בתור, עם השבטים הבדואיים, כאשר השבטים עבדו מבפנים ומבחוץ, ועל כל ראש שילמו בין 4,000 ל-10,000 דולר, תלוי לאן שולחים אותו, לאיזה מקום, מה היעד שלו. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לחתור לסיום, טוב? בבקשה לחתור לסיום. <נסים זאב (ש"ס):> אני אחתור לסיום כי אני רוצה לתת גם לחבר הכנסת אלי ישי. <היו"ר רות קלדרון:> הוא יקבל. הוא יקבל, לכן אני רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> לכן, גברתי היושבת בראש, אני חושב שהחוק במקומו, חייבים לאמץ אותו, ואני מקווה שלפחות בחוק הבא תיתנו לי קצת יותר זמן. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא במליאה. חבר הכנסת אלי ישי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוא נמצא. הנה הוא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נמצא, למה לא נמצא? <היו"ר רות קלדרון:> אוי, שלום. לא היית במקומך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כזה גדול, איך לא רואים? <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הרי החליפו את המקומות. <היו"ר רות קלדרון:> יש היום איזה נס, שהזמן מתרחב והולך, אז בואו נשתמש בו בדיוק. ואחריו – חבר הכנסת אלי ישי. חמש דקות. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, תודה רבה על דקות הדיבור שקיבלתי, שאני אוכל לבטא את הנושא. מדברים פה על המסתננים, וההנחה היא שאנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית, ויש בעיה של מסתננים, איך מדינה דמוקרטית מתמודדת עם אנשים מסתננים. אבל אני רוצה לשאול שאלה אחרת. מדינה יהודית מהי, אני יודע. ספק אם אני אגיע להסכמה עם החברים מה זו מדינה יהודית. אבל מדינה דמוקרטית, כולנו הרי יודעים מה זה, יש כללים לדמוקרטיה. כלל ראשון בדמוקרטיה, שאין דבר כזה שמפלים אזרחים – תכף נדבר על מסתננים – על פני אזרחים אחרים, לרעה, לא בחקיקה, ולא במעשה, ולא במשפט, ולא בשום דבר. מדינת ישראל, עוד לפני המסתננים, מפלה לרעה, ביודעין ובחקיקה, קבוצות אוכלוסייה כמו מיליון נפש של היהודים הנקראים חרדים, שהצביעו בשביל יהדות התורה וש"ס, ויש עוד הרבה יהודים חרדים שהצביעו למפלגות אחרות. רצו לעשות פה חוק מע"מ אפס. כשאני הייתי פה, על הבמה הזאת, והצעתי את אותו חוק לכלל אזרחי הארץ, הממשלה, שר האוצר וסגנו, התנגדו, רק לפני שנה וחצי, אבל לא עלה על הדעת, מאז קום המדינה, שיעשו חוק מס, שאדם מסוים – קבוצה מסוימת משלמת ב-18% יותר מס. לא היה כדבר הזה. זה החוק הראשון שהיה אמור להיות כאן. ולכן, כבוד היושבת-ראש, זה כשל לדעתי, כי הרעיון של מע"מ אפס לדיור, אפשר להתווכח עליו כלכלית, אבל חברתית הוא צודק. אבל כשאתה עושה אפליה בין אזרחים לאזרחים, דינו להיקבר, אז הקדוש-ברוך-הוא סובב את זה בדרך אחרת. ואני שואל, מה זה מדינה דמוקרטית. מדינה דמוקרטית היא שבמשרד החינוך יושב שר, נותן הוראות לכל הפקידים להפלות לרעה; ואני אומר את זה באחריות ומעובדות. ניתן את הדוגמה של סייעות לילדים נכים שבשילוב בבתי-ספר חרדיים. יש דבר יותר מוסכם שילד נכה צריך לקבל כמו ילד נכה אחר? עד היום לא עבר התקציב, מתחילת ספטמבר, לסייעות האלה. עוד הרבה דברים. באים מנהלי מוסדות ומספרים לנו איזה דרך הם עוברים אצל פקידי משרד החינוך, דברים שלא נדרשים בשום בית-ספר אחר. אם מר נהרי יעלה פה, שעה הוא יספר לכם על אפליות במשרד החינוך. אז תמיד זה היה, כי מדינת ישראל איננה דמוקרטית, אבל לעגן את זה כמדיניות ממלכתית, רפורמות שהוא עוד לא הצליח לעשות. איזה הרס וחורבן הביאו – – – <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> לא – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> איזה הרס וחורבן הביאו – גברתי היושבת-ראש, אני יודע שלא נעים, כי את חברה במפלגה – – – <היו"ר רות קלדרון:> את המילה הזאת לא האמנתי שאתה תגיד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה? <היו"ר רות קלדרון:> אני לא אחזור עליה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני לא זוכר. חורבן? <היו"ר רות קלדרון:> חורבן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חורבן? אני לא מדבר דברים שלא כתובים בתורה. <היו"ר רות קלדרון:> נדהמתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אמרתי: איזה חורבן הם הביאו על כל המערכות. אני אתן לכם דוגמה, העניין של יוקר הדיור, כבוד שר השיכון. שמונה חודשים הוא אמר לזוגות צעירים: חכו בקניית דירה. למה אמרת לאנשים חכו? כי אני הולך להעביר חוק. יצרת לחץ כזה – אזרחים עכשיו, לדעתי, יכולים להגיש אפילו תביעה ייצוגית בבית-המשפט, שבגלל אמירות של שר האוצר הם לא קנו דירה, ועכשיו הם יצטרכו לשלם הרבה יותר. אפשר היה להביא את חוק מחיר מטרה של שר השיכון. למה קשרת את זה האחד בשני, מה זה, בן-ערובה? עכשיו הולכת הממשלה לעשות מחיר מטרה. אם אנחנו מדברים על מדינה דמוקרטית – וכאן אני מגיע לבעיית המסתננים – הכלל היסודי שזו מדינת כל אזרחיה. אני מצטער מאוד, יש איזו בעיה מהותית בין היותה מדינה ששייכת רק ליהודים או ללאום היהודי לבין מדינה דמוקרטית. כי "דמוקרטי" זה לכל אזרחיה ומהגריה – אני לא אומר "מסתנניה", כי אני עוד לא יודע בדיוק מיהו מסתנן ומיהו מהגר. אז נניח שהעולם הכיר אחרי השואה שצריך מדינה יהודית, אז זאת תהיה מדינה יהודית. גם להילחם נגד היותה של המדינה יהודית, לעקור כל זיק של יהדות, הם משאירים רק את חיי הפרט – הם מאפשרים – תודה רבה, וזה מאוד חשוב – הם מאפשרים שיהודי באופן פרטי יכול להיות יהודי דתי, אבל הדת היהודית איננה לגיטימית במערכת המשפט, ואת זה קבע בג"ץ לפני 20 שנה, המעשה השלטוני. ואם מדברים על מחנות הסגר, אני אגיד לכם למה אני מתקשה להצביע בשביל החוק הזה. כי היה כבר יועץ משפטי לממשלה, לפני 50 שנה, שהציע להקים מחנות מעצר לחרדים, בימי בן-גוריון, ובן-גוריון התחלחל מהרעיון הזה; והיועץ המשפטי הזה היה אחר כך שופט בבית-המשפט העליון ונשיא בית-המשפט העליון, כך שאני מאוד נזהר מלשלוח אנשים למחנות מעצר, כי מישהו עוד עלול להגיד שאם אפשר לעשות את זה למסתננים, אפשר לעשות את זה לסוגי אזרחים אחרים. אני לא רוצה לגזול עוד זמן, אלא לומר: אם רוצים מדינה יהודית, היא חייבת להיות יהודית. אם רוצים מדינה דמוקרטית, היא חייבת להיות – לפחות לתת זכויות שוות לכל אזרחיה. לנצל את השוויון בשביל לעשות אפליות כמו שעושה היום בית-המשפט, זה עוול כפול ומכופל. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת אלי ישי. חמש דקות. <אליהו ישי (ש"ס):> לפחות אני אשתדל להסביר לחלק מחברי הכנסת שנמצאים פה – חלק, אני מניח, יודעים, אולי חלק לא מספיק – אבל באווירה ובבלבול הגדול שנהיה בעניין המסתננים, לפחות לאלה שצופים בנו, שידעו מה אמת, מה לא אמת, מה נכון, מה לא נכון, הכצעקתה אם לאו. ראשית, חוק המסתננים שמגיע היום הוא חוק כמעט ריק מתוכן, עקר לחלוטין. תשאלו אותי, למה הוא מגיע? בכל אופן, למה אנחנו ממתינים פה ומצביעים ונצביע עבורו? משום שהחוק הריק הזה, בשורה התחתונה שלו, אומר לא לסגור את מתקן "חולות", כי אם החוק לא יעבור, על-פי פסיקת בית-המשפט צריך לסגור אותו, ואז, אם יסגרו את זה, אתה נמצא בתהליך קשה מאוד לקראת הכנסת הבאה שתקום ותחוקק, ותנסה להתמודד מול הפסיקה, אם בכלל, מול הכנסת או מול הקואליציה הבאה. לצערי הרב, פעם אחר פעם, חקיקה אחרי חקיקה, פסיקה אחרי פסיקה, פוגעים ביכולות של ממשלת ישראל להתמודד עם בעיית המסתננים. על מנת לפתור את הבעיה של המסתננים צריך כמה דברים, ולא משנה הסדר: הראשון – חוק. חוק שהם לא יוכלו לעבוד, ומי שנמצא פה בלי אשרה ומסתנן, יהיה בכלא; 2. גדר; 3. מתקני שהייה, "חולות"; 4. למנוע מהם את אישורי העבודה. רק בשילוב הזה – וכמובן, אני לא יכול לזלזל, אני חושב שהפעולות שהמצרים עושים במרדף חם אחרי כל המסתננים זה הדבר החמישי, אבל הוא לא שייך לנו, לא שייך לממשלה. את זה בכל אופן המצרים עושים. גדר לבד לא תעזור. גדר לבד – 20% מפתירת הבעיה, להווי ידוע, ומי שלא יודע, למעלה מ-45 אנשים הסתננו לארץ בשנה שעברה עם הגדר, ונכון לשנה זו 21 כבר הסתננו עם הגדר, ואם לא יהיה חוק טוב, יסתננו בחודשים הבאים מאות בכל שנה, עם הגדר. תראו מה קורה בארצות-הברית עם הגדר בין מקסיקו וארצות-הברית: גדר עם מרדף חם, ומצלמות, וצבא, ומה לא – חודרים מעליה ומתחתיה. לכל גדר בגובה 12 מטר, יש סולם של 13 מטר, ויש גם כן מנהרה מלמטה. גדר לבד לא תעזור. אם הוא יודע שהוא חודר לארץ, ועובר את הגדר, ויהיו לו פה מקומות עבודה אחרי שלושה חודשים ב"חולות" – למה לא? "חולות" בהשוואה למה שקורה באפריקה זה חמישה כוכבים. אז הוא יבוא לפה, הוא ייקח את הסיכון, הוא יעבור את הגדר, כי הוא יודע שמייד בתום שלושה חודשים הוא חוזר לעבודה, וכל המטרה שלהם היא לעבוד. אנחנו מתווכחים כל הזמן עם עצמנו, והאחד עושה שקר עם השני, ומשקר לשני – אין פה בעיה של פליטים. כל מי שפליט, ממשלת ישראל, מדינת ישראל מכירה בו כפליט. אנחנו הופכים את כולם לפליטים. זה לא נכון, זה שקר. רובם ככולם מסתננים, ומול מסתננים צריך גם גדר, גם חוק וגם ענישה של כלא. אין משהו אחר. אני מאוד מקווה שהממשלה הבאה אכן תעשה את מה שנכון לעשות. מנענו כניסה של מאות אלפים. גברתי היושבת-ראש, בלי בניית הגדר וחקיקה שעברה בתקופתי כשר הפנים היו פה היום מאות אלפים של מסתננים, ואני אומר את זה בלי גוזמה. נלחמתי, נאבקתי, היו גדר, מתקני שהייה וחקיקה. מתקני שהייה נועדו – היום יש מקומות לכמה אלפים, אבל אם יש שם מקום ל-14,000, 15,000, הם יעזבו מרצון. 6,000 מסתננים עזבו מרצון – למה? כי פשוט לא היו להם מקומות עבודה. שמו אותם בתוך המתקן, לא היו להם מקומות עבודה – עזבו מרצון. צריך להגדיל את מתקני השהייה – ל-20,000, והם יעזבו מרצון; למנוע מהם מקומות עבודה, והם יעזבו מרצון; ולהעביר חקיקה שתעצור את המוטיבציה לבוא להסתנן לארץ. כי לבוא לארץ, אם לא תהיה חקיקה שתעצור אותם, כך שאם הם נכנסים לארץ הם ייכנסו לכלא – אם זה לא יהיה, זה לא יעזור, כי את הגדר הם יעברו. כמו שעברו עשרות, יעברו מחר ומחרתיים גם מאות, ולכן החוק הזה חשוב. החוק הזה כמות שהוא זה רק זמני ביותר, אבל בעתיד, חוק שיאפשר כליאה – כן, כליאה לשלוש שנים – בג"ץ פסק – לפחות לשנתיים, לפחות לשנה. אם לא יהיה לשנה, כל מה שנעשה פה פשוט לא יחזיק מים. לצערי הרב, המסתננים הבינו היטב, הם מתוקשרים טוב מאוד עם מה שקורה בארץ. הם מקבלים דיווחים – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <אליהו ישי (ש"ס):> אני כבר מסיים. – – – הם מקבלים דיווחים מה קורה פה ומה קורה גם בכנסת, איך אנחנו פה – סליחה על הביטוי, או שאני אעדיף לא לומר את זה – מדברים ומנסים להטעות את עצמנו בחלק גדול מאוד מהמקרים בעניין של המסתננים, ועושים מזה אולי איזה קמפיין, כל אחד מהצד שלו. אנחנו חייבים להציל את המדינה הזאת; חייבים להסתכל בעיניים של תושבי תל-אביב, דרום תל-אביב, ולא רק דרום תל-אביב – אילת, ערד, וזה יכול להיות בכל הארץ. אם לא נעצור את זה – כבר התחלנו לעצור את זה בצורה יוצאת מן הכלל. אם הממשלה הזאת, שלא עשתה מספיק, לא עשתה מספיק למסתננים; אם הממשלה הבאה לא תעשה יותר, חלילה וחס, תזכרו טוב מה שאני אומר פה היום, יחדרו לפה עם הגדר עוד אלפים רבים. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חברת הכנסת איילת שקד, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מירי רגב תסיים את רשויות הדיבור ונעבור להצבעה. <איילת שקד (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, החוק הזה שאנחנו מעבירים היום הוא ברירת מחדל, ברירת מחדל גדולה מאוד גם בעקבות פסיקת בג"ץ, גם בעקבות התערבות היועץ המשפטי לממשלה וגם בעקבות לחץ הזמן בפיזור הכנסת. אני חושבת שתקופת השהייה במתקן הפתוח לא מספיקה ותקופת השהייה במתקן הסגור לא מספיקה כדי להרתיע מסתננים חדשים מלהגיע הנה. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להעביר את החוק עכשיו, מכיוון שכרגע לא מגיעים מסתננים חדשים. אבל לא מגיעים מסתננים חדשים כי הם יודעים שיעברו למשמורת, ולכן זה מין ביצה ותרנגולת כזאת שאני מקווה מאוד שבכנסת הבאה כל ממשלה שלא תהיה תבין את זה ותעשה תיקון לחוק הזה. אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת מירי רגב שבאמת עשתה מאמץ גדול להביא את החוק בזמן, ולשר הפנים גלעד ארדן שגם הוא עשה מאמץ גדול להביא את החוק בזמן, ולחברי הוועדה שבאמת היו מסורים על מנת שההצעה תעבור. אני מאוד מאוד מקווה שהממשלה הבאה תדע לקחת את החוק הזה ולשפר אותו. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, שמענו פה הסתייגויות רבות של חברי האופוזיציה, ואתה צודק, כבוד ידידי אלי ישי, הצעת החוק הזאת היא ברירת מחדל. היא ברירת מחדל, משום שלכל מדינה יש זכות וחובה לקבוע לה מדיניות הגירה. במדינת ישראל מי שקובע את מדיניות ההגירה זה לא הממשלה הנבחרת, אלא בית-המשפט. בית-המשפט העליון הוא זה שקובע את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל. לכן, על הממשלה הבאה, שאני מאמינה שתורכב מגוש הימין בהובלתו של נתניהו – נצטרך להביא את פסקת ההתגברות בעניין מדיניות ההגירה. מה שהיה טוב לרבין, זיכרונו לברכה, כדי להשאיר את החרדים בכנסת ובממשלה, עם חוק הבשר, חוק הכשרות, ודאי טוב לממשלה כדי להגן על מדיניות ההגירה. ועם כל הכבוד לבית-המשפט העליון, הוא לא יקבע כללים, הוא לא יקבע מדיניות. הוא יקבע מה צודק ומה לא צודק, ואין דבר יותר צודק מלשמור על הגבול של המדינה שלנו, ולשמור על המדינה שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולאפשר לאזרחי המדינה הזאת לחיות בביטחון אישי. רק מי שמסתובב בדרום תל-אביב מבין את המצוקה הקשה של התושבים שם, שאישה לא יכולה להסתובב בשקט, שאישה מבוגרת לא יכולה לרדת לקנות תרופות, כי היא פוחדת להסתובב; בנות לא יכולות ללכת לחוגים אלא בליווי ההורים. אנחנו נמצאים במרכז הארץ, בתל-אביב. המציאות הזאת היא בלתי אפשרית. המציאות הזאת מחייבת פתרון, אחת ולתמיד. ואם בית-המשפט לא מבין שיש חלוקת סמכויות בין הרשות המחוקקת למבצעת ולשופטת, הרשות המחוקקת תצטרך להביא את פסקת ההתגברות, ובית-המשפט לא יתערב בסוגיה הזאת. אנחנו צריכים להסתכל לתושבי דרום תל-אביב בעיניים ולהגיד להם מה לא הצלחנו להביא בחוק הזה. ולצערי, מפלגות שמגדירות עצמן מפלגות ציוניות, כמו מפלגת העבודה, הצביעו נגד אזרחי המדינה הזאת, הצביעו נגד תושבי דרום תל-אביב, הצביעו בעד פיזור "חולות" והחזרת 3,000 איש לדרום תל-אביב. שאת זה הציבור ידע. שלא יספרו לכם סיפורים אחר כך, וססמאות בחירות. בדרום תל-אביב, בשווקים, בקניונים. מי שהלכו עם החוק הזה אלה המפלגות החרדיות. מי שהיה אתנו בחוק הזה בוועדה – לא יש עתיד, לצערי, למרות הסיכום שלי עם עפר, אלא המפלגות החרדיות וגוש הימין שיש לו מחויבות למדינה הזאת, יש לו מחויבות לשמור על המדינה הזאת כמדינה יהודית, כמדינת לאום של העם היהודי. ושוב, אני מדברת רק על מסתננים מהגרי עבודה. לא דיברתי על פליטים. הפליטים, נקלוט אותם בכל מקום בשטח מדינת ישראל, אבל אנחנו מדברים פה על מהגרי עבודה, שבאים להרוויח כסף, שולחים את הכסף למשפחות שלהם. החוק הזה בעצם קורא לכל אלפי המסתננים שמקבלים סיוע מארגוני זכויות האדם, ארגוני זכויות האדם של השמאל – כי אין ארגוני זכויות לאזרחי המדינה הזאת שמשלמים מסים, הולכים לצבא ועושים מילואים. זכויות אדם יש רק למסתננים. אותם הם מעודדים להגיש בג"צים, אותם הם מעודדים לצאת מ"חולות", והם מעודדים אחרים שיבואו לארץ-ישראל, כי פה הם יתקבלו בברכה. הם אפילו יקבלו טיפול רפואי באיכילוב ובתל-השומר. ההורים שלי, שגרים בדרום, צריכים לעבור מסכת ייסורים כדי לקבל טיפול בתל-השומר, אבל פה הכול מותר, וכל מסתנן כנראה יכול לעשות מה שהוא רוצה, כי יש לו ארגוני זכויות האדם, ויש השופט פוגלמן, שדואג לבן-זוג או בת-זוג למסתנן – מה יקרה אם לא יהיה לו בן-זוג או בת-זוג. אז sorry, לא הצלחנו להקים משרד שידוכים בחוק הזה. מאוד רציתי שדעתו של השופט תהיה נוחה, ושבבג"ץ הבא הוא יגיד: אני שמח שהממשלה והכנסת הביאו חוק שיש שם משרד שידוכים, אבל לא הצלחנו. היינו צריכים להעביר חוק עקר, ולהסתכל לאנשים בעיניים, אבל עשינו את זה. מתקן "חולות" לא יפורק. לכן, אני חושבת שתושבי דרום תל-אביב יכולים להיות מרוצים. לפני שהכנסת מתפזרת אמרנו לא לחזרת 3,000 מסתננים לדרום תל-אביב. אני קוראת לחברי חברי הכנסת להצביע על החוק. וכפי שאמר יאיר לפיד, וסוכם עם עפר שלח, שאני רוצה להודות לו שוב פה, חברי יש עתיד יצביעו על החוק, כי החוק לא שונה, והוא על-פי החלטת הממשלה, כפי שנכפתה על הממשלה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. הרי בסופו של דבר מי שקובע, כנראה, את המדיניות זה היועץ המשפטי לממשלה ולא ממשלת ישראל. כי אנחנו יודעים שהיועץ המשפטי לממשלה פוזל לכיוון ז'נבה, ואת הממשלה מעניינים תושבי המדינה הזאת, ובמציאות הבלתי-אפשרית של פיזור הכנסת הבאנו את הצעת החוק הטובה ביותר לתושבי המדינה הזאת. מתקן "חולות" לא יפורק ו-3,000 מסתננים לא יחזרו לדרום תל-אביב. אני מבקשת מחברי להצביע בעד החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ולהביא בשורה לתושבי המדינה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת לרבות השרים, נא לשבת. נכון, השר סילבן שלום, אדוני ודאי רוצה להצביע על חוק למניעת הסתננות. אדוני חבר הכנסת איתן כבל, יש מישהו מהאופוזיציה שמרכז מולי את ההסתייגויות – מה להצביע, מה לא להצביע? אין דבר כזה. מי? חבר הכנסת דב חנין. אז אשאל את אדוני מה מצביעים, מה לא מצביעים. אין מיקרופון, אני חושב, לחבר הכנסת דב חנין. זה חשוב. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, כפי שכולם יודעים, על החוק הזה יש ויכוח גדול וקשה, אבל אנחנו גם ביום של סיום עבודה, לכן אנחנו מנסים לקצר. אני מבקש, בשם כל המסתייגים, להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות מס' 35, של קבוצת מרצ והעבודה, ולאחר מכן תהיה הסתייגות שעליה כולנו הגענו להסכמה, שהיא תתקבל בהסכמת כל סיעות הבית. חברתי חברת הכנסת רוזין תציג אותה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, חברי הכנסת, אנחנו לקראת קריאה שנייה, הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014. כפי שהודיע לי חבר הכנסת דב חנין – הודיע לא לי, אלא הודיע למליאה – האופוזיציה מסירה את ההסתייגויות עד להסתייגות מס' 35, כולל. <קריאה:> לא כולל, לא כולל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, נכון, סליחה, לא כולל, טעות שלי. אם כן, אנחנו מצביעים על שם החוק וסעיפים עד – אין סעיפים, אין סעיפים, הכול בסעיף 1. אנחנו מצביעים כרגע בסעיף 1 רק על הסתייגות מס' 35. אדוני יושב-ראש הקואליציה, תחליטו, אתם רוצים להצביע על 35 או לא? <זאב אלקין (הליכוד):> על הסתייגות לחלופין אחרי 35, נכון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו מצביעים קודם כול על שם החוק. לאחר מכן, אם יהיו סדר ושקט, נוכל גם להסתדר. כן, אדוני, הכול ברור. שם החוק, וכפי שהודעתי, לאחר מכן הוסרו ההסתייגויות, לרבות הסתייגות 35. יש לחלופין לאחר 35. טוב, אנחנו אפילו הסכמנו על הניסוח. בקריאה שנייה על שם החוק, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד שם החוק? נא להצביע. שם החוק כנוסח הוועדה, נא להצביע בקריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד שם החוק – 56 נגד – 28 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאה: בעד – 56, נגד – 28, אין נמנעים. אני קובע כי שם החוק התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו כרגע מצביעים על לחלופין לאחר הסתייגות 35, כפי שאני מבקש מחברת הכנסת מיכל רוזין להציג לנו. שמענו מפי חבר הכנסת דב חנין שיש הסכמה רחבה סביב הסעיף הזה. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה לכם. מכיוון שהחוק, שאנחנו עכשיו גם אישרנו בסעיף 1, קובע שממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר מסתנן בשל גילו או מצב בריאותו, לרבות בריאותו הנפשית וכדומה, חשבנו שנכון שגם רופא במרכז, שממונה על-ידי משרד הבריאות, יהיה רשאי להורות למנהל המרכז על טיפול בשוהה בתנאים מיוחדים, ובכלל זה על שחרור שוהה מהמרכז מסיבות רפואיות. מקרים רבים שבהם טיפלתי בשנתיים האחרונות הם של אנשים שקיבלו שבץ או התקף לב; לא ידעו בעצם מה לעשות אתם וכיצד ניתן לשחרר אותם מ"חולות", ונוצרה בעיה אמיתית גם למתקן עצמו, גם למערכת הבריאות, ולכן אני חושבת שההסתייגות הזאת היא נכונה, מוצדקת, ואני מבקשת להצביע בעדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחברת הכנסת מיכל רוזין. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני בעד ההסתייגות הזו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, זה כבר לא מעניינו של הפרוטוקול. אם כן, אנחנו מצביעים על לחלופין לאחר הסתייגות 35, כפי שהציגה לנו חברת הכנסת מיכל רוזין. הכול עדיין בסעיף 1. מי שמתעניין, ההסתייגות נמצאת בלוח התיקונים לחוק. קריאה שנייה, מי בעד ההסתייגות לחלופין לאחר 35? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 83 נגד – 2 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת העבודה לסעיף 1(3) (סעיף 32ה המוצע) נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 83, שניים מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לחלופין בסעיף 1 לאחר הסתייגות 35 התקבלה ברוב של 83 כנגד שניים. חבר הכנסת דב חנין, האם יש הסתייגויות נוספות לסעיף 1 או לסעיפים נוספים? <דב חנין (חד"ש):> אדוני, בשם המסתייגים, אנחנו מבקשים להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות מס' 46, לפני לחלופין. על ההסתייגות לחלופין אנחנו נבקש להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק רגע, שאנחנו נהיה כולנו, תרתי משמע, על אותו עמוד, כפי שאומרים בלועזית. 46 – אנחנו עדיין בסעיף 1 אם אני לא טועה, נכון? <דב חנין (חד"ש):> נכון. אכן עדיין סעיף 1. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אנחנו על 40–46 – המסתייגים הסירו את כל ההסתייגויות, ויש לנו לחלופין לאחר הסתייגות 46 לסעיף 1. <דב חנין (חד"ש):> ההסתייגות שנשארת היא ההסתייגות שעוסקת בבית-דין למשמורת של מסתננים שיכול לבצע בקרה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, ברור, ברור. חברת הכנסת מירי רגב, את מנהלת את הוועדה ביד רמה, אין לי ספק. אבל כאן זה מליאה עדיין, לא הוועדה. חברי הכנסת, הסתייגות לחלופין לאחר 46 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1(3) (סעיף 32יט המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, התוצאה היא: בעד – 36, נגד – 49, אין נמנעים. ההסתייגות לחלופין לאחר הסתייגות 46 בסעיף 1 לא התקבלה. אדוני חבר הכנסת דב חנין, אנא דעתך לגבי הסתייגויות נוספות. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו מבקשים להסיר את כל ההסתייגויות הנוספות עד סעיף 50, ולהצביע על הסתייגות 51, שעוסקת בכניסת מתנדבים למרכז השהייה כדי לסייע בטיפול בשוהים שם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז למען הסר ספק, אנחנו עדיין בסעיף 1, הסתייגות שמספרה 51 – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת בל"ד לסעיף 1(3) (סעיף 32כג המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 32, מתנגדים – 51, הסתייגות 51 לסעיף 1 לא התקבלה. האם מצביעים לחלופין, אדוני? <דב חנין (חד"ש):> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא מצביעים. אז אנא הנחה אותנו מה המסתייגים מבקשים מבחינת ההצבעות. רגע, אנחנו סיימנו עם סעיף 1? רגע, רגע, תלוי מה אדוני מסיר. <דב חנין (חד"ש):> אדוני יכול מבחינתנו להצביע גם על סעיף 1, גם על סעיף 2 וגם על סעיף 3. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו מצביעים עכשיו בקריאה שנייה על סעיף 1 כולל ההסתייגות לחלופין שהתקבלה מלוח התיקונים וסעיפים 2 ו-3 כנוסח הוועדה. 1 כולל ההסתייגות שהתקבלה על-ידי המליאה; 2 ו-3 כנוסח הוועדה. ההצבעה החלה, קריאה שנייה, בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 55 נגד – 28 נמנעים – אין סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיפים 1, עם ההסתייגות שהתקבלה, 2 ו-3 התקבלו בקריאה שנייה. 55 הצביעו בעד, לעומת זה 28 התנגדו, ולא היו נמנעים. לסעיף 4, אדוני, מה אתם מבקשים? <דב חנין (חד"ש):> אדוני, אנחנו מבקשים להצביע על הסתייגות 55, שעוסקת בכך שמעסיק של עובד זר שהוא מסתנן יפקיד פיקדון בשיעור שווה להפרשות הסוציאליות שחלות על המעסיק מכוח הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה ענפיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. אם כן, הסתייגות 54 הוסרה. על הסתייגות 55 לסעיף 4 אנחנו נצביע בקריאה שנייה. מי בעד ? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 47 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת בל"ד לסעיף 4 (סעיף 1יא1(א) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 37 בעד, 47 נגד, אחד נמנע. אני קובע כי הסתייגות מס' 55 לסעיף 4 לא התקבלה. אדוני, האם יש לסעיף 4 הסתייגויות נוספות שאתם רוצים להציע? אין, מסירים את הכול. לסעיף 5, אדוני? אין; 6? אין; 7? רק שנייה, אדוני, חבר הכנסת דב חנין. אז אם כן, 4, 5 ו-6, הסתייגות שהצבענו, 55, לא התקבלה; שאר ההסתייגויות הוסרו על-ידי המסתייגים, כפי שהודיע לי חבר הכנסת דב חנין בשמם. אני מבקש להצביע על 4, 5, 6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 4–6, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 30 נמנעים – אין סעיפים 4–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאות: סעיפים 4, 5, 6, קריאה שנייה – 54 בעד, 30 נגד, אין נמנעים. התקבלו כנוסח הוועדה. ממשיכים לסעיף 7, אדוני. לאחר סעיף 6, צודקת מזכירת הכנסת – לאחר סעיף 6, האם להצביע, אדוני? לא להצביע, הסרנו. אם כן, לסעיף 7, אדוני, חבר הכנסת דב חנין? אין, הסרנו. אחרי סעיף 7? <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, ההסתייגות האחרונה שאנחנו נבקש להצביע עליה היא ההסתייגות לחלופין מס' 66 – קיצור תקופת השהייה, כמו שכתוב שם בסעיף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, חבר הכנסת דב חנין הודיע שגם ההסתייגות לאחרי סעיף 7 הוסרה. אנחנו נצביע על סעיף 7 כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. סעיף 7 כנוסח הוועדה, הוסרו כל ההסתייגויות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 7 – 54 נגד – 30 נמנעים – אין סעיף 7 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 7 ללא הסתייגויות – 54 בעד, 30 נגד, אין נמנעים – התקבל כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 8 ביקש חבר הכנסת דב חנין לערוך הצבעה על הסתייגות מס' 66, נכון? לחלופין. סליחה, נכון. לחלופין, לאחר הסתייגות 66: במקום "שלוש שנים" יבוא "שנה אחת". מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת בל"ד לסעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, ההסתייגות לחלופין של הסתייגות 66 בסעיף 8 – 33 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 9 אין הסתייגויות. לכן – סעיפים 8 ו-9, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד ומי נגד 8 ו-9 כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 29 נמנעים – אין סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 55 בעד, 29 נגד, אין נמנעים. גם 8 ו-9 התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו הצבענו בקריאה שנייה אבל התקבלה הסתייגות, ולכן אני רוצה לשאול את יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב, האם אנחנו נצביע בקריאה שלישית? התקבלה הסתייגות. מצביעים. יש אישור מיושבת-ראש הוועדה. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, בשל ההשלכות המוסריות הקשות של החוק הזה ובשל ההצבעה התמוהה של חברי יש עתיד עם הממשלה ועם החוק, אני מבקש לראות בהצבעה הצבעת אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, ביקש חבר הכנסת אחמד טיבי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בשם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. <חיים כץ (הליכוד):> מי יהיה ראש הממשלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי המועמד להיות ראש הממשלה, אדוני? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שאלה מיותרת, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, חבר הכנסת אחמד טיבי מסר לי גם הסכמה בכתב להיות ראש הממשלה ולמשול בנו בהגינות. אדוני ראש הממשלה, האם אנחנו נצביע כעת? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כן, ברור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע כעת, אומר לי ראש הממשלה. אם כן, אנחנו עוברים – – – <איתן כבל (העבודה):> הוא עוד יכול ליפול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני, אני מעביר את השלטון לבוז'י הרצוג. הוא – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אוה, באמת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, נא להגיש הסכמים בכתב למליאת הכנסת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מירי, מה הלחץ? מה הלחץ? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לצורך הפרוטוקול אני אגיד שהדברים נאמרו, ודאי, כמילתא דבדיחותא, בהומור. חברי הכנסת, למען הסר ספק ואף שכבר כולם מנוסים אחרי שנתיים, אבל למען הסר ספק – מי שמצביע בעד, מצביע בעד החוק ונגד הצעת האי-אמון; מי שמצביע נגד, תומך באי-אמון שהציע חבר הכנסת אחמד טיבי. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית – הצעת חוק למניעת הסתננות להבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), כולל הסתייגות שהתקבלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי שמצביע בעד הוא בעד החוק ונגד האי-אמון. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 47 נגד – 23 נמנעים – 3 חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 47, 23 מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014, התקבלה כנדרש בשלוש קריאות והפכה לחוק. האי-אמון ודאי נדחה, ואנחנו נמתין בסבלנות עד שאחמד טיבי, חבר הכנסת אחמד טיבי, יהיה ראש הממשלה. הפעם זה לא יקרה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך, התרבות והספורט לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת הכלכלה – חברי הכנסת זאב אלקין, שישמש כיושב-ראש הוועדה המשותפת, אבישי ברוורמן, רוברט אילטוב ואיילת שקד. מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט – חברי הכנסת עמרם מצנע, רונן הופמן, יעקב אשר ומסעוד גנאים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אין צורך בהצבעה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014, מאת חבר הכנסת שמעון אוחיון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161) (הגשת דין-וחשבון מקוון), התשע"ה–2014, מאת חברי הכנסת עדי קול וחיים כץ. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. <הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014> [מס' כ/590; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 14833; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, בכפוף להנחה על שולחן הכנסת, שכרגע קיבלנו; קיבלה פטור מחובת הנחה. מטעם ועדת הכנסת יציג את ההצעה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (בשם ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי השרים והשרות, רשמת פרלמנטרית, חברות וחברים, אני קודם כול רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, לפרוטוקול, לפני כן, שבהצבעה הקודמת נפלה אי-הבנה מבחינת סיעת העבודה, שהצביעה בעד חוק המסתננים, חלקנו, כשהכוונה הייתה להצביע נגד. זה מתוך אי-הבנה, ואני אומר את זה לפרוטוקול בלבד. לא שזה היה משנה את התוצאה. חברותי וחברי, אני מבקש להעלות לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014. הצעת החוק שלפניכם הוגשה בידי יושבי-ראש כל סיעות הכנסת לאחר שהכירו בכך שבחוק מימון מפלגות בנוסחו הנוכחי יש הסדרים המקשים על המפלגות לממש את שליחותן הציבורית, או כאלה המאפשרים למפלגות לפעול רק ברצונם הטוב של הבנקים. ההצעה לא נועדה לחסום את דרכן של מפלגות חדשות, כפי שפורסם בכמה מקומות, וגם אין בה הגדלה של סכומי מימון המפלגות, אלא פריסה שונה והקדמת התשלום של תקציב המימון הקיים. יודגש כי בקביעת הפריסה החדשה שבמסגרתה נקבע שמלוא מימון המפלגות ישולם לאחר הבחירות, ולא לאחר קבלת דוח מבקר המדינה, הקפידה הוועדה להבטיח כי יישמרו סמכויות מבקר המדינה לקנוס מפלגות שקיבלו דוח שלילי. ההצעה כוללת הסדר חדש המאפשר למפלגות המיוצגות בכנסת ללוות כסף מהמדינה במקום מהבנקים, וזאת במטרה לצמצם את תלותן בגורמים עסקיים. ההצעה כוללת שורה של הוראות שתכליתן להבטיח את פירעון ההלוואה. בין היתר, מוצע לקבוע כי ההחזר ייעשה בניכוי ישיר מתשלומי מימון המפלגות; כי סכום ההלוואה ייקבע על-פי יכולת הפירעון הצפויה; כי ההלוואה תוחזר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; כי לא תינתן הלוואה בסמוך לסיום כהונת הכנסת, וכי חוב שלא ניתן לנכותו יעמוד לחובתה של המפלגה ביחס לכל תשלום שיגיע לה מאוצר המדינה. כן התווספו הוראות שלפיהן במקרה של התפלגות סיעה, החלק שיתפלג לא ייהנה ממימון מבלי להשתתף בחובות ותשלומי מימון ההוצאות השוטפות, וגם מקדמות מימון הבחירות יובטחו לצורך פירעון ההלוואה כמו גם לפירעון חובות אחרים לאוצר המדינה. נוכח החשש שעלה בדבר פער בין המפלגות המיוצגות בכנסת לבין סיעות חדשות, פער שאגב קיים גם היום ומתבטא בעיקר בחובתן של מפלגות חדשות להציג ערבות כנגד מקדמת מימון הבחירות, מוצעות הטבות שונות לסיעות חדשות, כמו הגדלת תקרת ההוצאות וגובה התרומות המותרות. כך, למשל, מפלגה חדשה תוכל לגייס פי-חמישה תרומות ממפלגה שכבר מיוצגת בכנסת. לאור העובדה שעל סדר-היום של הכנסת חוק להתפזרותה, מוצע כי תחילתו של החוק תהיה כבר היום. ועדת הכנסת אישרה את הצעת החוק פה-אחד, ללא הסתייגויות, ואבקש מהכנסת לאשרה בקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל שהציג לנו את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014. חברי הכנסת, כפי שצועק כרגע יושב-ראש הקואליציה, שימו לב, גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית נדרשים 61 קולות בפועל. קרי, שגם אם התוצאה תהיה 59–0, החוק לא עבר. אז מי שמעוניין בהעברת החוק ישב במקומו או תשב במקומה, ואנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014, כפי שהציג חבר הכנסת איתן כבל מטעם ועדת הכנסת, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. אין הסתייגויות לחוק. לחוק לא הוגשו הסתייגויות. מייד נעבור לקריאה שלישית – בהנחה שהחוק יתקבל בקריאה שנייה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–21 – 83 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–21 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 83, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. גם בקריאה שלישית נדרשים 61 קולות לפחות. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 79 נגד – אין נמנעים – אין חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בקריאה שלישית, 79 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשע"ה–2014, התקבלה כנדרש בשלוש קריאות. <הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014> [מס' מ/585; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 14732; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית; קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שהגיע הזמן לומר קדיש, ואני אעשה את זה כאן במסגרת שבה הדברים נעשים כשמדובר בפיזורה של כנסת. אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, לקריאה השנייה והשלישית, כפי שהוכנה על-ידי ועדת הכנסת. על-פי סעיף 34 לחוק-יסוד: הכנסת, מוצע להקדים את מועד הבחירות לכנסת העשרים ליום שלישי, כ"ו באדר התשע"ה, 17 במרס 2015. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור, ואני אבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. לפני בקשות דיבור, אני מזכיר לחברי הכנסת שגם כאן נדרשים 61 קולות בפועל. אין הסתייגויות, יש בקשות דיבור. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לכל מבקש. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עומדים כאן לפני שעת הנעילה של הכנסת התשע-עשרה. ואנחנו, לקראת סיום יום הכיפורים, אנחנו נושאים עינינו ואומרים: "אל נורא עלילה, המציא לנו מחילה בשעת הנעילה". מה המחילה שהממשלה הזאת צריכה לבקש מהציבור שהיא פגעה בו כל כך קשה, בשכבות החלשות, במשפחות ברוכות ילדים? על חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה – היא חטאה כלפי הציבור; על חטא שחטאה ביצר הרע; על חטא שחטאה בעיניים רמות; על חטא שחטאה בשנאת חינם; על חטא שחטאה בפריקת עול; על חטא שחטאה בעזות מצח; על חטא שחטאה ברגליים ממהרות לרוץ לרעה; על חטא שחטאה בהוצאת דיבה על החרדים; על חטא שחטאה בגאווה ובוז. היינו כאסקופה נדרסת במשך שנה וחצי. על איזה מהם היא תתבע, על איזה מהם תבקש מחילה וסליחה וכפרה? על הראשונות או על האחרונות? על הנזכרות או הנשכחות? ממשלה שלא חדלה לרגע לפגוע בערכי קודשינו – חוקים אנטי-דתיים. הדבר הכי חשוב היה הסנקציות הפליליות, גזירות כלכליות, ביטול קצבאות הילדים, ביטול פטור מארנונה, ביטול כל ההטבות למעונות-יום לנשים עובדות. כושר השתכרות 125%, דבר שלא קיים; אין חיה כזאת בשום מדינה בעולם. פגעו בסמכויות בתי-הדין, שינויי הסטטוס-קוו, הקיפוח הנוראי – מעבר להסתה. כולנו זוכרים את השר לפיד, איך שהוא התחיל את ההסתה בתחילת הכנסת הזאת: "לכו לעבוד", "חיים על חשבון הציבור"; אמרו לנו "פרזיטים", "טפילים", "עלוקות". אלה רק מקצת ממשפטי ההסתה החמורים שהוטחו נגד הציבור החרדי. החרדים משלמים מסים כמו כולם, אדוני היושב-ראש. יותר מ-55% מכלל הציבור החרדי הולכים לעבוד. אצל החילונים זה 67%, אז באמת, מה הפער הגדול? כמה מובטלים יש, אלה שלא עובדים ולא לומדים? בציבור החילוני יש 26%, בציבור החרדי, שלומדים, יש כ-12%. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, אמרו לי עשר דקות. אני ממש מתפלא איך זה יכול להיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> ולכן, אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שהכספים הולכים אך ורק לתרבות לא שלנו. כאשר 900 מיליון מועברים לתרבות וספורט, מה מקבלת מורשת ישראל של הציבור החרדי? בקושי 8.5 מיליון. ולכן, אדוני היושב-ראש, לצערי הרב, הממשלה הזאת קברה את עצמה, אין צורך אפילו בחברה קדישא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יאיר לפיד – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא אצטרך את כל שלוש הדקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש ממשלת ישראל עשה שתי טעויות: הטעות הראשונה – – <חיים כץ (הליכוד):> זהו? <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – היא שהוא לקח את מדינת ישראל לבחירות מיותרות לגמרי, שלא משרתות את הציבור ולא משרתות את הכנסת הזאת, ולא משרתות את עם ישראל; הטעות השנייה היא שהוא יפסיד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חבר הכנסת באסל גטאס – איננו. חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, זה קצת מוזר שכנסת שמחה על פיזור עצמה; זה קצת פיזור עצמי לדעת, ובכל זאת, יכול להיות שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, וייתכן שאנחנו מתחילים בכל אופן ספירה חדשה ואחרת, כי זו המשמעות האמיתית. יכול להיות שהסיום הזה, שלא בא בעתו, כפי שהממשלה הזאת, שלא הייתה בעתה ומשום סיבה, יניב תקופה חדשה ואחרת. ולכן יש לומר היום לאזרחי מדינת ישראל: בידכם הדבר. על כל אזרח במדינת ישראל לשאול יום-יום מה הוא עשה לטובת מדינתו, וכל יומיים מה היא עושה לטובתו בחזרה. יש אפשרות להשפיע ולעצב את המקום הזה שעוסק בחלוקה המרכזית, האוניברסלית, באחריות, בשאלה מי מקבל ומי משלם. אפשר להפוך את הקערה על פיה. הציווי לתקופת התיקון של 100 השנים הבאות בציונות הוא בדיוק הפוך מזה שבן-גוריון אמר על 100 השנים הקודמות; הוא אמר: ממעמד לעם – הציווי ל-100 השנים הבאות הוא מעם למעמד. חברות וחברים, אזרחי מדינת ישראל, תצאו פחות לרחובות ולכו יותר לבחירות. בידכם הדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זאת תחושה מוזרה לעמוד כאן בכנסת, להתפזר אחרי שנה ושמונה חודשים, ועם זאת לחוש: איזה כיף שאנחנו לא צריכים להיות כאן יותר, בהרכב הזה, אני מתכוונת. זו התחושה, וזה קורה בגלל מלחמה מיותרת ועקובה מהרס ודם; זה קורה על כליאת אנשים חפים מפשע – רק עכשיו הצבענו על חוק ההסתננות, אנחנו התנגדנו אבל היה מי שהצביע; זה קורה בגלל העלאת המע"מ, הקיצוץ בקצבאות והעמקת הפערים; בגלל האיום על הדמוקרטיה וחופש הביטוי; על מיליארדים שמעבירים להתנחלויות והסדרים שעושים עם ש"ס ו"מעיין החינוך התורני"; זה קורה בגלל הון, שלטון וגז; בגלל עליית מחירי הדיור; בגלל הקיפאון בשכר; כי מפקירים כאן עניים ודוחקים את הערבים ומגרשים את הזרים; וזה קורה בגלל ההקצנה הדתית, והלאומנות, והגזענות, וחיזוק ה"חמאס", והתססת ירושלים, והבידוד הבין-לאומי, וקריסת התהליך המדיני, והעיקר, בגלל הניסיון להרוס את התקווה וליבוי הגזענות והשנאה. איזה כיף יהיה להצביע עכשיו על הפלת הממשלה הזאת. כמה רע היא עשתה, הממשלה הזאת, וכמה טוב לראות אותה הולכת הביתה. חברי חברי הכנסת, אנחנו יוצאים היום לקרב חשוב על דמותה של הממשלה הבאה, ואנחנו נעשה הכול כדי שהיא תיראה אחרת. ברוך שפטרנו – בדרך כלל אני לא נוהגת לומר את זה – אבל ברוך שפטרנו, חברי חברי הכנסת, שלום ולא להתראות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. אדוני היושב-ראש, לפני כמה דקות שמענו כאן את – כבר לא שר האוצר, איזה אחד, חבר אופוזיציה, מדבר על זה שהבחירות הוקדמו ולא היה צריך, וגם עכשיו, כמה דקות לפני שאנחנו מצביעים על פיזור הכנסת בכהונה השנייה הכי קצרה בתולדות ישראל, עדיין עוד מקווה ומייחל ומתפלל שאולי כל הדבר הזה לא היה צריך לקרות, כי הוא יודע שכמה מכם, חברי חברי יש עתיד, לא תחזרו לכאן, כי ההישג הזה של 19 מנדטים לא הולך לחזור על עצמו. ואני רוצה להגיד שאצלנו, בנו, אין שום צער ואין שום חרטה על כך שהבחירות האלה הוקדמו. אלה בחירות גורליות בתולדות מדינת ישראל. במרס 2015 אזרחיות ואזרחי ישראל יכריעו האם אנחנו נלך להמשך הדרך שהממשלה הזאת, היוצאת, הביאה אותנו אליה – שהביאה לשיא את הקיצוניות, את הלאומנות, את הגזענות, את השנאה הפנימית בינינו, את העוני, את המשבר ואת הייאוש – או שאנחנו נבחר בדרך אחרת, בדרך טובה יותר של צדק, של שלום ושל תקווה. אתם יודעים מה? זו לא בחירה כל כך קשה, זו בחירה די מובנת מאליה, ולכן זה ברור שהכיסאות כאן של כמה שרים, ובראשם של ראש הממשלה, רועדים, כי הם יודעים – אתם יודעים שאתם לא הולכים לחזור לכאן, בטח לא באותה מתכונת. אם כבר, אתם הולכים לחזור לכאן לשבת בצד הזה. הגוש הזה שמדברים עליו עכשיו – הקואליציה, הקבוצה שמתגבשת כאלטרנטיבה שיודעת שאפשר לעשות כאן טוב יותר. זה לא כל כך קשה, פשוט צריך לעשות ההפך מכל מה שעשיתם כאן שנתיים, וחמש שנים ותשע שנים. זאת הזדמנות יוצאת דופן. יש בנו התרגשות היום ויש בנו התלהבות ומוטיבציה ורעב לצאת לרחוב ולשכנע את הציבור, וכאמור, זה לא כל כך קשה, כי הציבור, רע לו, והוא רואה שאתם הבאתם למצב הזה. ולכן אנחנו נציע אלטרנטיבה טובה יותר, נחזור בממשלה אחרת שתציע עתיד טוב יותר, ונראה שכל הממשלה היוצאת הייתה רק חלום אחד רע שהתחלף בתקווה אחרת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעצם זה נאום אחרון, זו עמידה אחרונה כאן בכנסת התשע-עשרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא חייב להיות, יש עוד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ככה זה יוצא. <שלי יחימוביץ (העבודה):> יש עוד יומיים עבודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש עוד יומיים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו אנחנו אמורים להגיד דברי הספד. כשאתה מוזמן ועולה להגיד דברי הספד, אתה תמיד נזכר ברגעים היפים והטובים של המנוח. אני יושב לעצמי ואני אומר: אני רוצה לזכור את הרגעים הטובים של המנוח – הכנסת התשע-עשרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המנוחה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> המנוחה, הכנסת התשע-עשרה. באמת, אני יושב, חושב, איזה רגעים טובים. האם אני אחשוב על "נאום הפיתה" הראשון שהיה לי כאן? מה אני אחשוב? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תן לנו אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, באמת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – מכל מיני זוויות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אני אחשוב, אני אחשוב על ביבי בבא ו-40 השודדים? מה אני אחשוב? אני אחשוב על הביזיון של ועדת הכספים? על מה אני אחשוב? אני אחשוב על אווירת השנאה, שאין לה אח ורע ולא היה ולא נברא כמותה במדינה מאז קומה? על מה אני אחשוב? אני אחשוב על הפוליטיקה החדשה – אני מדבר בעד ומצביע נגד, ולהפך? על מה אני אחשוב? מרוב שאני מנסה למצוא דבר טוב להגיד – חוק הלאום? מה אני אחשוב? חוק המסתננים? <זהבה גלאון (מרצ):> מע"מ אפס. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מע"מ אפס? הפאדיחה, הבדיחה? <אילן גילאון (מרצ):> שוויון בנטל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שוויון בנטל? לא, אני לא אכעיס את חברי שאמורים להיות שותפים – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה עם הדיור? <עיסאווי פריג' (מרצ):> על מה אני אחשוב? אני רוצה דבר טוב אחד, אחד, להגיד על הממשלה הזו. על ההפחדה? על האיומים? אתה מדבר על יוקר המחיה – מזכירים לך את האיום האיראני; מדברים על פערים חברתיים – מזכירים לך את "דאעש". אתה מדבר על חוסר שוויון – מזכירים לך "ג'בהת א-נוסרה". <אילן גילאון (מרצ):> יש משהו טוב, היא הייתה קצרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היא הייתה קצרה. אני חושב, איום, איום, "דאעש", "ג'בהת", ובסוף? נתגלה האוצר: האיום, האיום – מהו? חוק הלאום. האיום הפנימי. גילינו את האיום. תנו לי, אני מבקש את עזרתכם, תנו לי דבר אחד שאני אזכור מהממשלה הזאת. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא פינית – לא עשית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני אגיד לו: התפנית – עשית. ואנחנו נדאג ב-17 במרס באמת שה"התפנית" יבוא הלכה למעשה. איך אמרה יושבת ראש-המפלגה שלי? שלום ולהתראות. <זהבה גלאון (מרצ):> לא להתראות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא להתראות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> משפט ממש אחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> משפט אחרון. חברים, זה נשמע לכם מוזר, אבל ב-17 במרס יהיה מהפך. תזכרו את זה. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אני מוכן לעזור לדוברים הבאים – בעצם זה לא אני, זה מלפני מאה שנה – – – אתה בסדר? הכול בסדר, אדוני? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה הסוף של הממשלה. אתה רואה? <יעל גרמן (יש עתיד):> זה בגלל השיפוע – – – <אראל מרגלית (העבודה):> הוא רצה להגיד break a leg – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמר: הנאום האחרון. ניבא ולא ידע מה ניבא, חבר הכנסת פריג', מה זה? break a leg, בדיוק. אוי אוי אוי. מאחלים לחבר הכנסת עיסאווי פריג' לחזור מן הכנסת התשע-עשרה בריא ושלם. חבר הכנסת מסעוד גנאים עכשיו. דילגתי בטעות על חבר הכנסת מסעוד גנאים, אז הוא ידבר עכשיו, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי מי שמדבר על הממשלה קורה לו ככה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, הכול מפני שהוא לא אמר אף מילה טובה על יושב-ראש הכנסת – זה קרה לו. הוא כל הזמן חשב: מה אזכור טוב? מה אזכור טוב? לא אמר אף מילה – בא מייד העונש. זה לא – – –. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו משוכנעים שהבחירות האלה מיותרות. בשטח לא מבינים אותנו, לא מבינים למה הולכים לבחירות. אבל אתם יודעים מה? טוב שהבחירות האלה – חוק פיזור הכנסת הזה מקצר את ימיה של ממשלה רעה וגרועה. היא הייתה ממשלה מצורעת מכל הכיוונים, בפנים ובחוץ; ממשלה שעשתה אווירת "עליהום" על הערבים: חוק הלאום, חוקי הייהוד, תוכנית פראוור, מה לא. כל חוק גזעני רע – הממשלה הזאת רצה ללכת עד הסוף פה. בקשר לחוק העלאת אחוז החסימה: באמצעות החוק הזה הם לא רצו לראות ערבים בכנסת – הם יראו יותר ערבים; הם רצו להעלים אותנו או להדיר אותנו – אני מקווה שיראו אותנו באופן מסיבי יותר ובערבית חזקה יותר. לכן, אני קורא לאחי בציבור הערבי וקורא לכולנו להתאחד כדי שהייצוג הערבי יהיה יותר חזק, וככה הוא יהיה אם אנחנו מתאחדים בסוף. מי שלא רצה אותנו בכנסת, יראה אותנו משפיעים יותר, יראה יותר חברי כנסת ערבים. זה יכול להיות, זה אפשרי אם כולנו נתאחד, ואני מקווה שזה מה שנעשה. בסוף אני אומר לאחי, בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: באחדות כוח ובפילוג חולשה, וידו של אללה עם החבורה). תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> עם ח'ליפות אסלאמית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – בבקשה, אדוני. ואחריו – אחרון המבקשים רשות דיבור, חבר הכנסת אורי מקלב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אדוני, בשם סיעת מרצ, בשמי, אנחנו רוצים להגיד לך מילה טובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, פשוט חיפשתם משהו טוב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז מילה טובה: ברכות, תודה לך. אומנם כנסת קצרה, אחת הקצרות מאז קום המדינה, אבל אנחנו יודעים שעשית מאמץ גדול. גם התקופה הזאת באופן אישי לא הייתה קלה לך. אז תודה מכל הלב, אני חושב, אולי, בשם כל חברי הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על זה אני מוסיף לך דקה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הכנסת הראשונה שקמה אחרי מלחמת העצמאות כיהנה שנתיים וחצי; הכנסת הזאת תכהן הרבה פחות. אני חושב שראש הממשלה, שהוביל את הכנסת הזאת לבחירות אחרי כל כך מעט זמן, ראוי לגנאי ולו בשל כך. אני חושב שאחריות לאומית, ובטח של מי שנושא בתפקיד של ראש ממשלה – מצופה ממנו שיחזיק חבילה וידע להוביל מדינה ולהוביל ממשלה ורוב פרלמנטרי בצורה יותר טובה. אני חושב שגם אנשים שהם לא בצד הפוליטי שלי, דעתם לא נוחה ממה שהתנהל כאן בחודשים ובשבועות האחרונים. אנחנו לא מצטערים על הבחירות האלה, להפך, אנחנו רואים בהן הזדמנות לתנועה שלנו, לדרך שלנו, דרך שאנחנו מובילים בשם התנועה שלנו כבר יותר מ-100 שנה. התנועה הזאת, ששורשיה ב"שומר הצעיר", בתנועה לזכויות האזרח, שהתמזגו לפני 25 שנה בכנסת הזאת לתנועת מרצ, וכשאנחנו מסתכלים קדימה אנחנו רואים שעתידנו עוד לפנינו. אני חושב שזמנו של ראש הממשלה הזה עבר. אני חושב שמה שראינו כאן בשנתיים האחרונות, גם בשנים שלפניהן, הצורה הזאת של חוסר אחריות לאומית, של הסתה, של ליבוי יצרים, של הקצנה, של העמקת פערים, זאת לא דרך להנהיג את מדינת ישראל וזאת לא דרך להיות ראש ממשלת ישראל. ויש אלטרנטיבות לראש הממשלה הזה, ויהיה רוב פרלמנטרי שייתן לאלטרנטיבות האלה את הזכות להקים את הממשלה ה-34 במדינת ישראל. והממשלה הזאת תיהנה מרוב פרלמנטרי מוצק ומכנסת שתגבה אותה לאורך זמן. ואז נוכל לטפל באתגרים הרציניים שלפנינו: הדיור, יוקר המחיה, החינוך, השלום, הצדק החברתי. וזאת תהיה ממשלה שתביא תקווה לישראל. לכן, בצד הצער כאזרח, כחבר כנסת, על הביזיון שהיה כאן, אני מסתכל בתקווה קדימה, ואני סמוך ובטוח, אדוני יושב-ראש הכנסת, שהכנסת הבאה – אולי אתה תהיה יושב-ראש הכנסת הבאה, אני לא יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא מסתדר עם האיחולים שלך לראש הממשלה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אי-אפשר לדעת. מה שקרה כאן בשבועיים האחרונים – אי-אפשר לדעת. אולי גם אתה תגיע למסקנה שמקומך בצד השני. אני לא יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אני אגיע למסקנה הזאת אני אפרוש מן הכנסת. זה אני יכול להבטיח לך בפה מלא. לעבור ממפלגה למפלגה זה לא בשבילי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בכל מקרה, אני מאחל לאזרחים הצבעה רחבה, ואני מאחל לכולנו ממשלה טובה יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אורי מקלב ויתר על רשות הדיבור שלו. יסכם יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, כולם מלינים על קוצר חייה של הכנסת הזאת, אבל בכל זאת, הכנסת הזאת והממשלה שיצאה מתחת ידיה יצרו תקדימים והישגים שאני חושב, ואני מקווה, שהם בלתי חוזרים – שבמשך שנה ותשעה חודשים הממשלה הצליחה לנהל ארבע-חמש מלחמות רצופות, שכל אחת מהן צריכה קדנציה שלמה. המלחמה הראשונה היא המלחמה האמיתית. המלחמה האחרונה בעזה, שגבתה את הקורבנות החפים מפשע, יותר מ-2,000 בני-אדם, כשאנחנו בסוף המלחמה נמצאים כמו בתחילתה מבחינה פוליטית, מבחינת אי-קיומו של אופק פוליטי; הממשלה הזאת ניהלה מלחמה נגד השלום והאפשרות של השלום, ובמשך תשעה חודשים בעצם ניהלה את המשא-ומתן אבל לא ניהלה שום צעד לכיוון השלום; הממשלה הזאת ניהלה את המלחמה נגד השכבות החלשות והעמיקה את הפערים בחברה, העמיקה את המצוקה של השכבות החלשות, של האוכלוסייה הערבית בעיקר; הוציאה מתחת ידיה מבול של חקיקה גזענית ומדירה ואכזרית, והאחרון שבה היה חוק המסתננים שעבר לפני שעה קלה; ניהלה מלחמה של הסתה גזענית, של חבורות רחוב שאורבות, של ציידי ערבים, כמו שקורה כאן, בירושלים, וכפי שקורה במה שקרוי "תג מחיר". לכן, אדוני היושב-ראש, היום, בימים האחרונים או ברגעים האחרונים של הכנסת יש מקום לקריאה לכלל הציבור במדינת ישראל, ערבים ויהודים, יהודים וערבים: יש מקום לתקן זאת ב-17 במרס ולייצר אופק אחר של חיים, של הליכה לכיוון של צדק חברתי, של תמיכה בשכבות החלשות, אופק של שלום, שהאנשים סוף-סוף יחיו במקום נורמלי, ולא יחשבו שהאומללות והמלחמה והפחד והדאגה הם מנת חלקו של כל אזרח. הגיע הזמן, אולי בעצם קיצור ימיה של הכנסת, לייצר בשורה לכל האזרחים. אנחנו, כולם, נמצאים במועד הזה של 17 במרס על מנת לנסות ולקיים, והכנסת העשרים תהיה כנסת של פריצת דרך לשלום ושוויון וצדק חברתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. כאמור, יסיים, יסכם, סליחה, חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. מייד לאחר מכן נעבור להצבעות. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הוטלה עלי המלאכה לסכם את הדיון בחוק הזה ואולי לסכם את הכנסת התשע-עשרה כולה, ואני מוכרח לומר שבסיכום הזה יש בהחלט יותר דברים שהייתי מקווה שלא נחזור ונראה מאשר כאלה שנתגעגע אליהם. אני יכול לומר בצורה ברורה שהאתגרים האדירים שעמדו בפנינו והמורכבות של הדברים שאנחנו צריכים להתמודד אתם כאן, ובוודאי האחריות שבעיני נלווית לכך שאתה מקבל מנדטים ומקבל את הזכות לשבת באולם הזה, ואחר כך מי שמגיע גם ליד שולחן הממשלה – כל הדברים האלה לאו דווקא מצאו תמיד את ביטוים היומיומי בהתנהלות שהייתה כאן. אני יכול לומר שהחשבון הזה נכון משני צדי המתרס: הייתה קואליציה מאוד מאוד קשה לניהול, מאוד מאוד מורכבת. הרבה מאוד, הייתי אומר, ניסיונות למשוך את הדברים לקצוות, במקום לעשות את הדבר הבסיסי שעליו מושתתת כל קואליציה, והוא העבודה המשותפת, הנכונות לוותר האחד לשני, הנכונות להבין את הצרכים של האחר כדי לנסות ביחד להגיע לתוצאה. ואני גם מוכרח לומר שגם האופוזיציה לא תוכל להביט לאחור על הכנסת התשע-עשרה בתחושת גאווה יותר מדי גדולה. אחרי הכול, למרות כל הקשיים שהקואליציה התמודדה אתם, היא לא הפסידה באף אחת מקרוב ל-2,000 הצבעות שנערכו באולם הזה, תוצאה שאפילו מבחינה סטטיסטית נתפסת כמעט כבלתי הגיונית, ונדמה לי שגם היא מעידה על כך שגם הלכידות באופוזיציה וגם הנחישות באמת לאתגר את הממשלה באופן אמיתי לא היו מספיקות. אני חושב שהדבר הזה בא לידי ביטוי, אגב, גם בהצעות האי-אמון שהוגשו כאן. כן, לפעמים יש נושאים אמיתיים במחלוקת. גם הממשלה הטובה ביותר עושה שגיאות או עושה דברים שבעיני חלק מן הציבור ובוודאי בעיני מייצגיו כאן יכולים להיחשב לא טובים ולא ראויים. אבל ההצעות שהוגשו, והנושאים הלעתים-מגוחכים והמאולצים שהובאו כאן – לפעמים אפילו בזמנים שבהם היה ברור שהממשלה נדרשת לגיבוי כדי להתמודד עם בעיות אמיתיות ומיידיות – אני חושב שגם הם לא הוסיפו כבוד. דבר נוסף שלדעתי לא נתגעגע אליו הוא האופן שבו התחילה הקדנציה הזאת – ואני מדבר, אדוני היושב-ראש, על מהלך שבסוף הקרין על כל מה שהתרחש כאן – הוא הפסילה של המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, מלהיות שותפות בממשלה. בעיני, פסילה של ציבור באופן הזה לא הייתה במקומה, ואני יכול אולי גם לומר מכאן שאם יש לקח שכדאי להפנים אותו לקראת הפעם הבאה, הוא שהאופציה הראשונה צריכה להיות ממשלה רחבה, ורק בהיעדר הצלחה בעניין הזה הולכים לפתרונות אחרים, ולא להפך. היו בכל זאת כמה נקודות חיוביות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבראש ובראשונה אפשר לציין, בעיני לפחות, את חקיקת חוק-יסוד: משאל עם – חוק שמעבר לחשיבות שלו בהגנה על ארץ-ישראל, בהגנה על היכולת שלנו לנהל משא-ומתן מעמדה של עוצמה, יש בו ביטוי מאוד חשוב לצורך בלכידות; חוק כזה שמונע כל מיני תרגילים ומונע כל מיני עסקאות כאלה לצורך מהלכים שהם באמת בעלי משמעות עמוקה ביותר, ועלולים גם להביא לקרע בעם. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק מלכד מאין כמוהו, שנחקק ועוגן כנורמה ברמה העליונה ביותר כחוק-יסוד. הוא בהחלט תרומה, ותרומה חשובה מאוד. אני חושב שהיו גם הישגים לא מעטים בתחומי החקיקה – עבודת חקיקה שנעשתה בנושאים חברתיים, בנושאים כלכליים. אני חושב שגם לממשלה היו לא מעט הישגים חשובים: המשך המאבק בהסתננות – והיום הוספנו עוד לבנה לבניין החומה החשובה הזו שמגינה על מדינת ישראל מפני אובדן הרוב היהודי, מפני אובדן זהותה – היה בוודאי נושא חשוב שקידמנו כאן. עשייה באמת רבה וברוכה בהרבה מאוד תחומים – מביטולה של אגרת הטלוויזיה לאחר כל כך הרבה שנים ועד לבנייתם של כבישים, מחלפים, תשתיות, ושורה ארוכה מאוד של פעולות חשובות שנעשו כמובן בתחום הזה. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, ולבקש לנצל את הבמה הזאת גם כדי להודות מכאן לחברתנו השרה לימור לבנת, ואם אפשר להפנות את תשומת לבה, אני חושב שהיא ראויה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה לימור לבנת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – שנאמר כאן כמה דברים. השרה לבנת, אני מבקש פשוט לנצל את ההזדמנות הזו בנאום התשובה והסיכום בעניין הצעת החוק לפיזור הכנסת, ביום שבו הודעת על החלטתך לסיים את הקריירה הציבורית הבאמת-מפוארת שהייתה לך לאורך, נדמה לי, כמעט 23 שנה בכנסת; כ-14 שנה כשרה בממשלה. אני עוד זוכר שפגשתי אותך בפעם הראשונה באיזשהו משרד ברחוב דיזנגוף, כאשר היית פעילה והקמת את חוג "מסר", עם חוברות, עם משנה אידיאולוגית מסודרת. אני חושב שהיית באמת דוגמה גם למסירות, גם לחריצות, גם לעמידה על דרך ועל אידיאולוגיה, גם באמת לעשייה מקצועית אמיתית במשרדים שעליהם היית מופקדת. ומי שהאזין ושמע את הריאיון שהיה אתך, נדמה לי לפני שעות אחדות, בערוץ 2, אני חושב שגם למד דבר או שניים – כיצד אדם שקיבל החלטה שהוא מיצה את הדרך הזאת והולך למקום אחר, עושה את זה בצורה הכי מכובדת, הכי רצינית שאפשר. ואני באמת רוצה לומר לך מכאן – אני מרשה לעצמי לומר בשם כל הכנסת כמייצגת של הציבור כולו ובוודאי גם בשמה של התנועה שלנו, תנועת הליכוד – תודה רבה גדולה על שנים ארוכות של עשייה מופתית בשירות הציבור כולו. אדוני היושב-ראש, האולם הולך ומתמלא, ועוד מעט אוכל לסיים את המטלה האחרונה אולי שהוטלה עלי במסגרת נושא הגיוסים, והיא להבטיח שאנחנו לא נעבור להצבעה לפני שיהיו כאן 61 הקולות הדרושים. אני באמת מאחל גם למי מאתנו שישוב לכאן לאחר הבחירות הקרובות, גם לאותם חברי כנסת חדשים שיגיעו לכאן, שנשכיל להמשיך ולעשות את אותם דברים שעשינו טוב ונכון, שנדע להפיק באמת לקחים מאותן טעויות שנעשו בקדנציה הזאת. ואני מאוד מאוד מקווה שהמחזה הלא-טוב הזה, הלא-רצוי הזה, של התפזרות הכנסת לאחר תקופה כל כך קצרה, של הפיכתה של ממשלה לממשלת מעבר לאחר פרק זמן אפילו קצר עוד יותר – כי לקח גם לא מעט זמן עד שהממשלה הורכבה – אני באמת באמת מקווה שאנחנו בכנסת הבאה נשוב לדפוס דומה יותר למה שראינו בכנסת הקודמת, של ממשלה יציבה, של כנסת שמכהנת לאורך זמן ושל עשייה באמת לכל רוחב הגזרה מהממשלה ועד לוועדות. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אלקין – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אתה אומר את זה – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני חושב שזה אולי משפט הסיכום האמיתי שלי לקדנציה הזאת, אבל אני – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אותנו שכנעת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – אבל אני מבין שהציבור גם התאסף וגם השתכנע. ואני כמובן מבקש לאשר את החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו ודאי מצטרפים למילים החמות שאמר חבר הכנסת לוין בשם כולנו לשרה לימור לבנת – אמרתי שאנחנו מצטרפים כולנו למילים החמות שאמר לך יושב-ראש ועדת הכנסת, ויש עוד הרבה דברים שלא נאמרו לזכותך בשנים הרבות שפעלת כאן בבניין הזה ובממשלה. חברות וחברי הכנסת, בטרם ניגש להצבעות, אינני יכול שלא להתייחס למצב שנוצר במערכת הפוליטית ולמציאות החדשה שבפניה עומדים כולנו, אזרחי ישראל. יציבות שלטונית ויכולת משילות הן האלף-בית של משטר דמוקרטי. בצדק עוסקים בכך בהרחבה בשנים האחרונות גם בבית הזה. לשלטון אין זכות קיום ללא היכולת האפקטיבית לממש החלטות ממשלה מבלי לקום בכל בוקר עם סימן שאלה לגבי עצם קיומה של הממשלה. רבותי, הליכה תכופה לבחירות בטרם עת איננה רצויה. יתרה מזאת, היא פסולה ומיותרת. בצדק הציבור קיבל זאת בתמיהה ואף בסלידה. אך אף שהבחירות המוקדמות מלכתחילה אינן רצויות, בנסיבות שנוצרו הן הרע במיעוטו. במציאות שבה חילוקי דעות לגיטימיים הופכים למחלוקות תהומיות, כאשר הבדלי השקפה הופכים לאיבה אישית ומובילים להתחשבנויות המסנדלות כל יוזמה וכל אפשרות לשיתוף פעולה בתוך הקואליציה, הממשלה הופכת לכלי ריק ולגוף חסר אפקטיביות שבו כל צד עסוק בחולשותיו של האחר. חברי חברי הכנסת, בטרם נתפזר איש לדרכו, אני מבקש לשוב ולקרוא לכם, כפי שעשיתי בפתח המושב הזה שהיה כידוע קצר מהצפוי, למרות היריבויות הפוליטיות, למרות האמוציות הלא-קלות, למרות הוויכוחים הנוקבים, אנא שמרו על כבודכם, על כבודנו, על כבודה של כנסת ישראל ועל כבודה של הדמוקרטיה הישראלית. בסופו של יום, אחרי המחלוקות והאידיאולוגיות המקוטבות, יש לנו רק מדינה אחת, כנסת אחת ודמוקרטיה אחת שהיא יקרה לכולנו. דווקא משום שהיא כל כך שברירית, שלמותה חייבת להיות ערך עליון, מעבר לחשבונות האישיים והמפלגתיים. אנחנו עומדים בפתחה של מערכת בחירות, שמטבע הדברים מחדדת את היריבויות, וכבר עתה מזמנת מתקפות חריפות ואישיות. אני מפציר בכם: אנא, נהגו ככל האפשר בריסון ובאיפוק. אל תיגררו לדברי בלע, השמצה והסתה, אל תיבנו מהלבנת פניו של הזולת או מהשחרת היריב האידיאולוגי. אני רואה זאת מתפקידי ומחובתי לעשות הכול כדי להגן על כבודה של הכנסת, אך לא אוכל לעשות זאת לבדי. אתם, היושבים כאן, אתם פניה של הכנסת. רק אתם תקבעו במוצא פיכם, גם באמצעות הקמפיינים שלכם, את מידת האמון או הריחוק שהציבור יחוש כלפינו. ואין זה סוד שכבר עתה יש מקום רב לחיזוק האמון הזה. חברי וחברותי, הציבור שבע מהטלת הרפש ההדדית ויתקשה לספוג תקופה נוספת של קמפיינים שליליים. די והותר לנו בשיח האלים והבוטה שרווח ברחוב וברשתות החברתיות. הבה נשאף להוות דוגמה ולהיות מעל לכל זה. זכרו, כשאנחנו מתבטאים בזהירות ובאחריות, גם אליכם וגם אל הכנסת יש יותר כבוד. אני משוכנע שהציבור ידע להעריך ולכבד יותר את מי שמכבדים את יריביהם ובכך גם את עצמם, את הדמוקרטיה שלנו ואת המוסד החשוב הזה. ולכם, אזרחי ישראל, אני קורא: גם באווירה שנוצרה, אל תירתעו ואל תוותרו על הזכות שנפלה בחלקכם לקחת חלק בהליך הדמוקרטי, להצביע ולהשפיע. אאחל לכולכם, חברי, הצלחה רבה, איש-איש בדרכו ובדרכה, אם כאן ואם במסגרת אחרת. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, ללא הסתייגויות, כפי שהציגה לנו ועדת הכנסת באמצעות יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יריב לוין. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה החלה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–2 – 93 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, התוצאה בקריאה השנייה היא: בעד – 93, אין מתנגדים, אין נמנעים, אחד הצביע נוכח. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. שימו לב, בקריאה השלישית נדרשים 61 קולות בפועל. הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, בקריאה שלישית – ההצבעה החלה. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 93 נגד – אין נמנעים – אין חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בקריאה השלישית: בעד – 93, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הבחירות יתקיימו ב-17 במרס 2015. שימו לב: מעכשיו בהמשך סדר-היום וגם מחר ומחרתיים, כל הנושאים שיועלו לסדר-היום יעלו רק במסגרת ההסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה. קרי, אם עולה הצעת חוק כלשהי, יש עליה הסכמה רחבה, מקיר לקיר, בבניין הזה. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שרים ושל סגני שרים ועל מינוי סגן שר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לנושא הבא. אני מזמין לכאן את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שרים ושל סגני שרים ועל מינוי סגן שר – בבקשה, סגן השר אקוניס. אייכה? סגן השר אקוניס, אייכה? הנה, סגן השר אקוניס אתנו, בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע, כי בהתאם לסעיף 22(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, החליט ראש הממשלה ב-2 בדצמבר 2014 להעביר מכהונתם בממשלה את השרים האלה: א. השר יאיר לפיד; המכתב בדבר הפסקת כהונתו נמסר לשר לפיד ב-2 בדצמבר בשעה 08:05. ב. השרה ציפי לבני; המכתב בדבר הפסקת כהונתה נמסר לשרה לבני ביום 2 בדצמבר ב-08:27. <ציפי לבני (התנועה):> לא הסתכלתי על השעון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האמת שגם אני לא. אבל אנחנו מסכימים על זה שנמסר לך – – – <ציפי לבני (התנועה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אוקיי, בטלפון. כהונתם בממשלה של השרים הנ"ל נפסקה ביום 4 בדצמבר, וזאת בחלוף 48 שעות מהמועד שבו נמסר לידיהם כתב ההעברה מכהונתם. כמתחייב מסעיף 22(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הודיע ראש הממשלה לחברי הממשלה על כוונתו להעביר את השרים מכהונתם בממשלה. השרים ששמותיהם מפורטים להלן הגישו לראש הממשלה, בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה, כתב התפטרות מהממשלה, כל אחד במועד המצוין לצד שמו: השרה גרמן, השר פרי, השר פירון, השר מאיר כהן. התפטרותם של השרים נכנסה לתוקף 48 שעות מהמועד שבו מסרו את כתב התפטרותם לידי ראש הממשלה. הודעה בדבר התפטרות השרים מן הממשלה הובאה לידיעת חברי הממשלה. בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה, נפסקה כהונתם של סגני השרים ששמותיהם מפורטים להלן, במועד שבו נפסקה כהונתם של השרים שמינו אותם: ג. חבר הכנסת אבי וורצמן, סגן שר במשרד החינוך, שכהונתו נפסקה ב-4 בדצמבר, וחבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר במשרד האוצר, שכהונתו נפסקה ב-4 בדצמבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> כבוד גדול, אני מודה לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כבוד גדול. בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת על הפסקת כהונתם של השרים הנזכרים בסעיפים א' וב'. בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת על הפסקת כהונתם של סגני השרים הנזכרים בסעיף ג' לעיל. גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה לאשר את מינויו, על-ידי ראש הממשלה וממלא-מקום שר החינוך, של חבר הכנסת אבי וורצמן לתפקיד סגן השר במשרד החינוך. חבר הכנסת וורצמן ייכנס לתפקידו כסגן השר במשרד החינוך מרגע מסירת הודעה זו. לילה טוב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. אין צורך להצביע על הודעה זו. <הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון) (הגברת האכיפה), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/588).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון) (הגברת האכיפה), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת רזבוזוב. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאני מציג בפניכם את הצעת החוק, אני רוצה להודות לשרה לימור לבנת על הרבה שנים של עשייה, כמובן במישור הספורטיבי. דרכינו הצטלבו בפעם הראשונה כשהייתי חבר במשלחת האולימפית לאולימפיאדת אתונה 2004, את היית שרת הספורט. בהמשך, כשהייתי מחזיק תיק הספורט בעיריית נתניה, היית שרת הספורט. ועכשיו, כמובן, כחבר הכנסת – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי הכנסת, אני יודעת שזה ערב מרגש לכולם, אבל בואו נשתדל לשמור על השקט כדי לאפשר לחבר הכנסת להמשיך בדבריו. תודה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אז אני באמת רוצה להודות לך על כל הרפורמות ועל כל העשייה בתחום הזה ולאחל לך הצלחה בהמשך הדרך. תודה. עכשיו אני רוצה להציג בפניכם את הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון) (הגברת האכיפה), התשע"ה–2014. חברים, אלימות בספורט היא עובדה קיימת, ולמרות חוק איסור אלימות בספורט, היקף האכיפה של החוק לא מונע מאותם החוליגנים לנהוג כבזירת קרב. אני חושב שאסור להקל ראש בהשלכות השליליות שגורם כל עבריין שתוקף ספורטאי או אוהד אחר לעיני המצלמות, בשידור חי בטלוויזיה, בפני אלפי עדים נוספים. לכן, רק אם ניצור את ההרתעה הרצויה נמגר סופית את האלימות בספורט, וזו המטרה של הצעת החוק הזו. הערך החברתי הנפגע מביצוע עבירת אלימות באירוע הספורט, בדרך אליו או בדרך ממנו, דורש מאתנו לקבוע ענישה מחמירה על עבירות המוגדרות כעבירה הקשורה לספורט. יש להגדיר עבירות אלו כעבירות בנסיבות מחמירות. הצעת חוק זו קובעת שהענישה בנסיבות מחמירות תתבטא בהכפלת העונש המרבי הקבוע לכל אחת מהעבירות הללו בחוק, אך לא יותר מעשר שנות מאסר. צריך לייחס חשיבות יתרה לכל עבירה הקשורה לספורט משום שזו נעשית במקרים רבים ממניע של שנאה, עוינות כלפי בודדים, ציבורים או קהלים מסוימים, וזאת רק בשל זיקתם הספורטיבית, ולא פעם הדברים שלובים גם בזיקתם הדתית או הלאומית. בנוסף, עבירה כזו שמתבצעת באירוע ספורט מגלמת בתוכה פגיעה משמעותית יותר בערכים החברתיים שאליהם אנחנו שואפים כמדינה וכחברה. היא פוגעת במספר רב של אנשים ללא אבחנה, היא פוגעת בסדר הציבורי ובהשתלבותם של צעירים במסגרות ספורטיביות, ופוגעת, כמובן, בערכי הספורט וגורמת נזקים כלכליים מיידיים. כספורטאי אולימפי לשעבר אני יודע שעבור אלפים הספורט הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ודרכו ניתן לקדם ערכים חברתיים מן המעלה הראשונה, כחינוך לשוויון ולסובלנות. לכן אני מבקש מכם לתמוך בחוק זה ולהצביע בעדו. כמובן, אני רוצה להודות שוב לכל אלה שעבדו ועמלו על החוק הזה: לחברי ועדת החינוך, ליושב-ראש ועדת החינוך. ואני חושב, אני רוצה להגיד כאן שכל החברים, חברי הכנסת, הוכיחו שוב שהספורט הוא מחוץ לפוליטיקה, וקיבלנו כאן תמיכה גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה, ובאמת הרבה חברי כנסת שהתגייסו לטובת החוק הזה מבינים שהחוק הזה חשוב. אני באמת רוצה להודות לכולם. החוק הזה יובא לוועדת החינוך, התרבות והספורט, ובהמשך – לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אין נואמים, אין תשובת ממשלה, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון) (הגברת האכיפה), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, אתם מתבקשים לתפוס את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון) (הגברת האכיפה), התשע"ה–2014, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 17 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לאחר שהתקבלה. <הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5), התשע"ה–2014> [מס' מ/547; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4453; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"א, עמ' 29639; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם. בבקשה, חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5), התשע"ה–2014. הצעת החוק כוללת מגוון תיקונים לחוק החוזים האחידים, בין היתר בסוגיות הבאות: חזקות הקיפוח – מוצע להוסיף שתי חזקות קיפוח חדשות; האחת, לגבי תניה שמקנה לספק באופן בלתי סביר תרופה שאיננה עומדת לו על-פי הדין, והשנייה, לגבי תניות שבמסגרתן הלקוח מצהיר על עניינים שונים. נוסף על כך מוצע לקבוע כי תניה שקובעת את מסירת הסכסוך לבוררות, כשלעצמה מקימה חזקת קיפוח, וגם אם תיסתר חזקה זו, תקום חזקת הקיפוח אם לספק השפעה גדולה יותר על תנאי הבוררות. תניות בטלות – מוצע לקבוע כי תנאי שפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות לנזק גוף או למעשה זדון, יהיה בטל. הוראות הנוגעות בהתנהלות בית-הדין לחוזים אחידים – הצעת החוק כוללת כמה תיקונים הנוגעים בהתנהלות השוטפת של בתי-הדין: ההשכלה הנדרשת ממי שמתמנה לחבר בבית-הדין; המקרים שבהם בית-הדין ידון במותב של שלושה או במותב של דן יחיד; אופן הפרסום של החלטות בית-הדין וקביעת המשיבים בבקשה לביטול תניות מקפחות. ביטול הליך האישור – הצעת החוק מבטלת את האפשרות של ספק לפנות בצורה יזומה לבית-הדין בבקשה לקבלת אישור בדבר החוזה האחיד שבו הוא משתמש, ומותירה בידי היועץ המשפטי לממשלה, וארגוני צרכנים שהוא הסמיך לכך, את האפשרות להגיש בקשות לביטול תניות מקפחות לבית-הדין. הסיבה לשינוי נובעת מכך שהפעלת החוק ב-30 השנים האחרונות לימדה שהליך האישור אינו ממלא את ייעודו ומוביל לבזבוז משאבים ללא הצדקה. חיזוק כוחו של בית-הדין – מוצע לחייב ספקים להגיש לבית-הדין נוסח מתוקן של החוזה האחיד בהתאם להחלטות בית-הדין, ולהסמיך את בית-הדין ליתן כל צו הנדרש לצורך הבטחת קיום החלטותיו. על-פי המוצע, החלטת בית-הדין על ביטול או שינוי תנאי מקפח תחול גם על חוזים אחידים שבית-הדין קבע לגביהם כי הם דומים במהותם לחוזה האחיד שלגביו ניתנה ההחלטה, וגם על כל החוזים האחידים שנכרתו לפני מועד החלטת בית-הדין, אלא אם כן החליט בית-הדין, בגלל פגיעה חמורה בספק, כי ההחלטה תחול רק על חוזים שייכרתו לאחר מכן. להצעת החוק אין הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת רותם. כפי שאמרת, אין לחוק הסתייגויות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, תחילה – חבר הכנסת רותם, כדי שתוכל להצביע, אתה מוזמן לרדת ולתפוס את מקומך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, הוא יכול להישאר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> שיישאר? אז אנחנו נוסיף אותו לפרוטוקול. כן, יש לו עוד חוק. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> את יכולה לצרף אותי גם מכאן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בסדר גמור, אנחנו נצרף אותך מכאן לפרוטוקול. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5), התשע"ה–2014. בקריאה שנייה. בבקשה, חברי הכנסת, אתם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני בעד. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–15 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–15 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 11 חברי כנסת – 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אבקש לציין לפרוטוקול שחבר הכנסת דוד רותם היה חבר הכנסת ה-12 שהצביע בעד הצעת החוק. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה. מי בעד? מי נגד? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני בעד. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק – 13 חברי כנסת בעד הצעת החוק: נא להוסיף את חבר הכנסת דוד רותם. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <נחמן שי (העבודה):> תוסיפי אותי בבקשה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש להוסיף גם את חבר הכנסת נחמן שי כמי שתמך בחוק. תודה רבה לך, חבר הכנסת דוד רותם. אתה מוזמן להישאר. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69), התשע"ה–2014> [מס' מ/822; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ג, עמ' 7490; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את הצעת החוק – יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם, בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69), התשע"ה–2014. הצעת חוק ממשלתית זו נועדה לאפשר לבית-משפט המבטל הרשעה לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה. חוק העונשין, התשל"ז–1977, וכמה הוראות חוק נוספות, מסמיכים את בית-המשפט לקבוע כי נאשם ביצע עבירה אך לא להרשיעו. בעבר, כאשר קבע בית-משפט שהנאשם ביצע עבירה אולם לא הרשיעו, רשאי היה לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור. בתיקון משנת 2010 תוקן חוק העונשין באופן שמסמיך את בית-המשפט שהחליט שלא להרשיע לצוות על הנאשם לתת התחייבות להימנע מעבירה. סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] מסמיך בית-משפט שהרשיע נאשם לבטל את הרשעתו. בהתאם לסעיף, בית-המשפט שביטל הרשעה רשאי לתת לגבי הנאשם צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור. מוצע כעת להתאים את העונש שאפשר להטיל בעת ביטול הרשעה לזה הקיים לעניין אי-הרשעה, ולתקן את חוק סדר הדין הפלילי בדומה לתיקון שנעשה בחוק העונשין. לשם כך מוצע להוסיף לסעיף 192א האמור סמכות לבית-המשפט לצוות על נאשם שבית-משפט ביטל את הרשעתו לתת התחייבות להימנע מעבירה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת רותם. יש בקשות רשות דיבור. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. כאמור, אין הסתייגויות להצעת החוק. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, ולאחר מכן להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 1 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. אני מוסיפה את חבר הכנסת דוד רותם – 13 חברי כנסת – ואת אלעזר שטרן. חברי הכנסת, תשתדלו בבקשה להצביע. כולכם יושבים במקומותיכם. אני לא מוסיפה אתכם, אני נורא מתנצלת. את חבר הכנסת אלעזר שטרן אני מוסיפה, כי כבר אמרתי את שמו. את השאר אני לא מוסיפה. תודה. כאמור, 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> פנינה, פנינה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> עברתי, אני מצטערת. הרבה אהבה אליכם, הרבה כבוד. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – הצבעתי בטעות במקום זבולון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לכתוב בפרוטוקול שחבר הכנסת אלי בן-דהן – סגן השר אלי בן-דהן – הצביע בשגגה במקומו של זבולון כלפה. אנחנו, כאמור, אישרנו את החוק. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, חברים. בבקשה, כולכם, כל מי שרוצה להצביע – מי בעד? מי נגד? לאחר מכן לא אוסיף לפרוטוקול. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 14 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב. <הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014> [מס' מ/835; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ח, עמ' 8482; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי משה גפני. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, הנך מוזמן לדוכן. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים – השר לביטחון פנים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אתך כל הזמן. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> כן, אני עכשיו עובד בשירותך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יש לך חצי שעה. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, שהוכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. נמצא פה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דודו רותם. זה למעלה מחמש שנים נעשה בישראל שימוש באזיקים אלקטרוניים במסגרת שחרור בערובה של עצורים ושחרור על-תנאי של אסירים. ההסדר הזה פועל באופן שאינו מוסדר חוקית. היו כמה הארכות, בניגוד למה שנקבע בחוק המקורי, בחוק שהיה הוראת שעה. ההמצאה הטכנולוגית הזאת, שבעולם משתמשים בה בעיקר לפיקוח על אסירים משוחררים על-תנאי, משמשת בארץ גם כפתרון למצוקת המקום בבתי-המעצר ואפשרות לעצורים שלא לשהות בבית-מעצר. לאחר חמש שנים, שבהן הכנסת דחקה בממשלה להסדיר את הנושא הזה בחוק, הצעת החוק מובאת לפניכם לאחר שהממשלה הגישה אותה, ואנחנו, בוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, שינינו דברים שמצאנו לנכון שצריך לשנות, ובסופו של דבר הצעת החוק מובאת כאן בהסכמה. הפעלת הפיקוח תבוצע על-ידי מרכז שליטה של שב"ס, שייעזר בחברות פרטיות. בשונה מתוכנית הפיילוט, שבה נעשה שימוש באיזוק אלקטרוני כחלופת מעצר, היינו כדרך לשחרור בערובה, הרי השימוש באיזוק האלקטרוני לפי החוק החדש יהיה מעצר עד תום ההליכים שמתבצע בתנאים שונים משהייה בבית-מעצר. השינוי בגישה הוא בעיקר כדי לאפשר אכיפה על-ידי גורם מינהלי, אם מתבצעת הפרה של תנאי המעצר בפיקוח על-ידי עצור, ולבצע מעצר של אותו אדם בטרם הובא בפני בית-משפט. הממונה יהיה סוהר בכיר מטעם שב"ס, שמוסמך להורות על הפסקת הפיקוח האלקטרוני. בהמשך, המפוקח אמור להיות מובא בפני בית-משפט לא יאוחר מתום שלושה ימים מהפסקת המעצר; קטין – 36 שעות. אולם לבית-משפט יש שיקול דעת להאריך מועד זה, באופן חריג ומנומק, ב-24 שעות נוספות. במקרה שמפוקח נמצא שוהה מחוץ למקום הפיקוח, אפשר להחזיקו במעצר עד 24 שעות לפני הבאתו בפני הממונה או סוהר בכיר כאמור, כדי לבחון את הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני. רבותי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, בכמה עניינים עקרוניים בהצעת החוק לא ראתה הוועדה להמשיך את החקיקה בצורה שהממשלה הגישה, ואנחנו שינינו דברים. מאחר שההצעה לא כללה שום הסדרה של בעלי התפקידים מטעם החברה הפרטית שתתפעל את האיזוק האלקטרוני, קבעה הוועדה כי בעלי התפקידים, אותם טכנאים שיתקינו את המערכת במקומות הפיקוח, והסיירים שאמונים על בדיקה שוטפת של התרעות מערכות הפיקוח, יעברו הכשרות מיוחדות תחת שב"ס, בין היתר כיצד לנהוג באופן שמכבד את פרטיות המפוקחים ובני המשפחה המתגוררים עמם. האנשים האלה, שימונו על-ידי נציב שב"ס, יהיו מחויבים לשמירה על סודיות, וכן ייבדק עברם הפלילי, והם חשופים מתוקף מינוים לאחריות פלילית בביצוע תפקידם, כמו עובדי ציבור. סוגיה נוספת היא הגבלת מועדי תחילה וסיום של משפטם. בחוק הממשלתי לא היה מועד של סיום ההליך הזה, ואנחנו דרשנו שיהיה סיום. פעמים יש שמישהו נמצא בפיקוח אלקטרוני, והוא יכול לשבת שם זמן לא מוגבל עד שמגישים משפט ועד שמתחילים את הדיון. אנחנו קבענו, היות שהוא לא נמצא בבית-סוהר, הוא לא נמצא בחדר מעצר, אלא באיזוק אלקטרוני, שפרק הזמן יהיה כפול מההגבלה של סעיפים 60 ו-61 בחוק, שיש בהם הגבלה של מועדים. ההגבלה במקרה הזה, מכיוון שהוא לא בבית-מעצר, תהיה כפולה מאשר במקרה הרגיל. הוועדה קיצרה את המועדים שהופיעו בהצעת החוק להבאת העצור בפני שופט, להכנת דיווח לבית-המשפט על תוכנית פיקוח על-ידי המנהל, והכול כדי למנוע עינוי דין מיותר לעצורים, ובמיוחד לקטינים. הוועדה גם החליטה כי קצין שב"ס הממונה, שיוכל לעצור באופן מינהלי, יהיה אדם שכשיר להיות שופט שלום. לממונה זה יהיו סמכויות מעין שיפוטיות. חלוקת המכסות של האזיקים האלקטרוניים בין עצורים לאסירים היא סוגיה נוספת שנחלקות עליה הדעות; לנוכח מחלוקות אלה קבעה הוועדה כי הצו שמוציא השר בעניין חלוקה כזו יובא לאישור הכנסת. אני מבקש לספר לכנסת – ואני אעשה את זה בקצרה, כי אני רוצה לסיים – שהגיע אלינו החוק הממשלתי שצריך קצין מבחן, עובד סוציאלי, ונקבע שזאת תהיה הוראת שעה לשלוש שנים. אני וחברי הוועדה אמרנו: אנחנו לא מבינים מה זה, צריך תסקיר, אז מה יהיה בעוד שלוש שנים? התברר שיש ויכוח בין משרד האוצר לבין משרד הרווחה שמביא את העובדים הסוציאליים, ובוויכוח הזה הפשרה הייתה שנלך על הוראת שעה לשלוש שנים ולאחר מכן יתקיים דיון. אמרתי: לא בא בחשבון, זה לבזות את הכנסת, כאילו משא-ומתן קואליציוני בין משרד האוצר למשרד הרווחה בחקיקה ראשית, ולא הסכמנו לעניין הזה בשום פנים ואופן. אמרנו: או שמבטלים את הוראת השעה, או שאין חוק. לא יכולה להיות חקיקה כזאת, שבה יש הוראת שעה משום שהם לא מסתדרים. בסופו של דבר התברר שלאחר שמונה חודשים – כך אמרו לי – שלא הגיעו בהם להסדר, ביומיים וחצי, כשאיימנו שלא יהיה חוק, הגיעו להסדר, ואין הוראת שעה. הוראת השעה בוטלה, והם הגיעו להסכמה ביניהם. אחד הדברים המרכזיים בדיון היה שבחוק המקורי התברר שיש מקומות – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> שכנעת, שכנעת. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא, אבל יש דברים שאני מוכרח להגיד. אני כבר מסיים. – – – התברר שיש מקומות שבהם לא יהיה פיקוח אלקטרוני, לא יהיה איזוק אלקטרוני, למשל ביהודה ושומרון, או למשל בעיר לוד, כי לשלוח לשם את האיזוק ולשלוח לשם אנשים, ואם יפרו את תנאי האיזוק, תהיה בעיה. אמרנו: לא יקום ולא יהיה, לא תהיה הגבלת מקום, וזה יצא, ואנחנו מדברים רק על מקום שיש בו סכנה לנפש באופן מובהק, וכן הגבלות במקומות שבהם אי-אפשר ליישם את הטכנולוגיה האלקטרונית, במקרה שיש מקומות שבהם אין קליטה מהסוג הזה – הכול בעיות טכניות. בשום פנים ואופן אין בחוק הזה – בחוק הממשלתי הייתה – הגבלת מקום. הדבר האחרון, יש פה עוד דברים, אבל אני לא רוצה להעלות כי הבנתי שהשתכנעתם. <נסים זאב (ש"ס):> אל תשים עלינו את האזיקים. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> חבר הכנסת נסים זאב, כדאי שתשמע, הכנסנו סעיף שבו הממונה על כך מטעם השב"ס יפקח על האיזוק האלקטרוני, כי לצערנו יש אסירים שהם שומרי שבת או שומרי מסורת, והוא ייתן אישור לאיזוק האלקטרוני שמותר להסתובב אתו בשבת. עד היום היה אישור, וקבענו את זה בחקיקה. הדבר האחרון, שלא קשור לחוק, אבל חשוב שתדעו, אני מסתובב הרבה שנים – מאז אושר בוועדת החוקה החוק של הגבלת הזמן שנותנים לאדם לשבת במעצר. התברר שכאשר יש יומיים ראש השנה ושבת לאחריו, יש חילול שבת המוני, או חילול חג המוני – כי בתוך יום וחצי או יומיים צריך להביא את כל האסירים לבית-המשפט ולשחרר בערובה – של אסירים וסוהרים ומשפחות וניידות וכל מה שנלווה לעניין. אומנם נשיא בית-המשפט העליון, השופט גרוניס, עשה בעניין זה דברים שהם באמת חיוביים, אבל חילול החג לא נעצר. אני, במהלך החקיקה הזאת, דיברתי על איזוק אלקטרוני, וירדתי מהעניין. הסכים השופט גרוניס, נשיא בית-המשפט העליון – ואני אומר את זה לשבחו; הסכים לזה השופט שפיצר, מנהל בתי-המשפט, והסכים לזה רב-גונדר פרנקו, נציב השב"ס, שלא ייקחו את האסירים בשלושה ימים כאלה לבית-המשפט. יבוא שופט – יוכשר מקום שם, בששת המחוזות של השב"ס, שאליו יביאו את האסירים. זה במקום, ויבוא לשם שופט. אם יהיה אפשר להביא שופט שאיננו יהודי, זה בוודאי פותר את הבעיה. אבל הנסיעות האלה של מאות, מאות, מאות אנשים, זה יורד, וזה בהסכמה, ואני משבח גם את נשיא בית-המשפט העליון, גם את מנהל בתי-המשפט וגם את נציב השב"ס והאנשים שעוסקים בזה. זה תיקון גדול. <אלעזר שטרן (התנועה):> העיקר שרוצחים וגנבים ואונסים לא ייסעו בשבת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת שטרן, הוא כמעט סיים את דבריו. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> אולי תירגע בבקשה. אז מה אתה רוצה – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> סליחה, אני לא ידעתי – – – <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> אבל מה אשם הסוהר הזה שצריך לנסוע? הוא איש מסורתי ומכריחים אותו לנסוע. יש מאות כאלה שנוסעים. אלעזר, אתה איש לא טיפש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גפני. תודה. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני מבקש – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מי שעושה את זה הוא גוי של שבת? <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא, לא, לא. אמרתי שאם אפשר – בסדר, לא משנה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברים, את כל השאלות אתם תוכלו לשאול אחרי שהוא ירד מהדוכן. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> זה בסדר, הולכים לכיוון הזה, וזה פתרון שאני מברך עליו. היה רצון טוב מכל הצדדים בעניין הזה. זה פתרון שנועד למאות אנשים. אני רוצה לנצל, גברתי היושבת-ראש, את ההזדמנות הזאת להודות לחברי הוועדה, לכל המומחים אשר השתתפו בוועדה: ליועצת המשפטית, עורכת-הדין נירה לאמעי רכלבסקי, שליוותה את הוועדה בעבודת החקיקה; אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של הוועדה אייל לב-ארי; אני רוצה להודות לעורכת-דין גלי בן אור, שגם עסקה עכשיו באחד החוקים הגדולים שעסקנו בהם; אני רוצה להודות למנהלת הוועדה ענת לוי, שבלעדיה אני לא שווה שום דבר; לרכזת הבכירה איילת חאקימיאן, לרכזת נעמי ברוך, לעוזר המחקר רועי גולדשמידט, לדובר הוועדה שמעון מלכה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני רוצה להודות לנסים זאב, שהזכיר לי את זה. אני רוצה להודות לעוזרי הנאמנים: לריקי, לשמוליק ליטוב, לשלמה פולק, למשה שיפמן, לירח טוקר, אשר עומדים לימיני ימים כלילות. ואם היה זמן, אבל אין – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לילות כימים. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> לילות כימים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם ימים כלילות, אתה ישן כל הזמן. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני בלילה ער. אם היה לי זמן הייתי מספר לכם על עבודת ועדת המדע והטכנולוגיה – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> גפני – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – על החוק שהעברנו על רווחי הגז, על החוקים הנוספים שהעברנו, אבל אין זמן – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני, אנחנו מודים לך. <משה גפני (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – ואני בהזדמנות אומר את זה. אני מודה לך, אדוני השר לביטחון פנים, על הגיבוי שנתת לנו בעניין הזה, על כל השינויים שהיו, והם חשובים מאוד. אני מבקש את תמיכת חברי מליאת הכנסת בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חברי כנסת נכבדים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. קריאה שנייה, בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–7 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 14 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית. בבקשה, חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 13 בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב, חבר הכנסת גפני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להודעה של מזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014> [מס' מ/704; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ג, עמ' 7494; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ד, עמ' 30162; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את הצעת החוק הוא יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, הצעת חוק מטעם הממשלה, שהוחל עליה דין רציפות. בפתח דברי אני מבקש להודות לידידי וחברי חבר הכנסת יצחק כהן שעמד בראשות ועדת המשנה לביטוח שהכינה את הצעת החוק לדיון בוועדת הכספים לאחר דיונים ארוכים ומעמיקים וממצים. כמו כן, אני מבקש להודות גם לחברתי חברת הכנסת מיכל בירן, שתרמה גם כן רבות למתכונתה הנוכחית של הצעת החוק המונחת בפניכם. מאחר שאלה היו באמת דיונים ארוכים מאוד, חמישה דיונים ארוכים וכו', אני אעשה את זה טיפה – חצי דקה, מה שנקרא, במקום לקצר. מגיע להם. בהצעת החוק מוצע לתקן את שני החוקים העיקריים בתחום השירותים הפיננסיים: את חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981, ואת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"א–2005. בחוק הפיקוח על הביטוח עיקר התיקון הוא החלפת סעיף 40, שעניינו הוא הנהגת תוכנית ביטוח או שינוי בה. כיום רוב תוכניות הביטוח מצריכות את המבטחים לקבל היתר מראש מאת המפקח על הביטוח, או שאין הודעה של המפקח על התנגדותו לתוכנית הביטוח או לשינוי בה. בהצעת החוק מוצע לשנות את הכלל ולהעביר את נטל האחריות על המבטח, שיודיע 30 ימי עבודה לפני המועד שבכוונתו להעניק תוכנית ביטוח או שינוי בה, בכפוף להודעה על התנגדות מצד המפקח, וכן להותיר את אישור המפקח מראש במקרים מסוימים. כלומר, כמה שפחות רגולציה, ולתת למבטח גם סמכות וגם אחריות. בנוסף, לאחר דיונים ארוכים וקשים בוועדת המשנה, מוצע להסמיך את המפקח לקבוע הוראות שונות לגבי ענפי ביטוח מסוימים, תוכניות ביטוח מסוימות או שינויים מסוימים. כן מוצע שהמפקח יהיה רשאי להורות למבטח להפסיק להנהיג תוכנית ביטוח או שינוי בתוכנית, לאחר ששקל את הפגיעה האפשרית במבטח או במבוטח, ואף להורות כאמור גם לגבי פוליסות שהוצאו לפני תוכנית ביטוח, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לאחר שמצא שתוכנית ביטוח או תנאי בה מקפח או גורם לפגיעה משמעותית או ממשית בעניינם של המבוטחים. במקרה מעין זה יחויב המפקח לעשות שימוע למבטח בטרם ייתן את החלטתו המנומקת ולאחר שהתייעץ עם הוועדה המייעצת שתקבל את חומרי השימוע בטרם תייעץ למפקח. הוראת המפקח במקרה זה תהיה רק ביחס לפעולות שיבוצעו לאחר מתן הוראתו, כלומר לא רטרואקטיבית. על החלטת המפקח ניתן יהיה לערער בפני בית-משפט מחוזי. גם בעניין זה התקיימו דיונים ארוכים. בנוסף, מוצע לתקן את סעיפי העונשים והעיצומים הכספיים שישלימו את התיקונים בסעיף 40. עוד מוצע לקבוע שהוראות בתוכנית ביטוח שנקבעו לפי סעיף 40 המוצע, לא יסתרו הוראה שאין להתנות עליה לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981, ואם נקבעה הוראה סותרת, לא ינהגו לפיה. אם נקבע הסדר אחר לפי הוראת המפקח, ינהגו לפי ההסדר האחר, אלא אם כן ההוראה הסותרת מיטיבה עם המבוטח. הכול כאן הולך באמת לטובת המבוטח. נושא נוסף שוועדת המשנה הכניסה הוא החלת ההוראות גם על כתבי שירות שמוצעים בתוכנית ביטוח. כתב שירות הוא מסמך נלווה לפוליסת ביטוח, הכולל תנאים למתן שירות למבוטח על-ידי ספק שירות, למשל שירותי גרירה שניתנים במסגרת ביטוח רכב. בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) החליטה ועדת המשנה שלא לכלול את התיקונים המוצעים והמקבילים ביחס לתיקון תקנון קופת הגמל, בדומה לתיקון סעיף 40 לחוק הפיקוח על הביטוח, וכן לגבי תוכנית מיזוג או העברת ניהול, עקב החשש שההשלכות על ציבור החוסכים לפנסיה אינן ברורות דיין. לפיכך מוצעים תיקונים שונים, ובהם הוראות לעניין הוראות בתקנון הסותרות הוראה לפי החוק האמור או הוראות כל דין אחר, כך שההוראה שלפי חוק הפיקוח על קופות גמל או הוראת כל דין אחר יגברו על התקנון. כן מוצע לקבוע שבתקנון קופות הגמל ייקבעו גם ביטוחים חיצוניים לקופות הגמל. השינויים האלה הם שינויים חשובים מאוד; לא עברו בקלות. הייתה התייעצות רבתי של כל הגורמים הנוגעים בדבר, והם נקבעו באמת אחר עיון מעמיק, ולכן אני מבקש מחברי שיתמכו בזה. ושוב, אני חוזר על התודות, גם ליושב-ראש ועדת המשנה איציק כהן, חבר הכנסת; וגם לחברת הכנסת מיכל בירן; ובתוספת, לעוזרי אלדד, רועי, הילה ורונאל, ולעורך-הדין אייל לב-ארי, שליווה את כל המהלך הזה בהתמדה ובמסירות. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה. הנכם מוזמנים להצביע. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–4 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 11 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, חברי הכנסת. הנכם מוזמנים להצביע. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 50), התשע"ה–2014> [מס' מ/877; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11766; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 50), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את הצעת החוק – יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, סגן השר לשעבר – באמת מגיעות לכם תודות – יש לנו עוד שתי הצעות חוק שמיטיבות; אני רק לא יודע, אולי בגלל אי-הבנה הן לא עולות היום; יעלו מחר, כך סוכם. אבל באמת כאן הייתה סדרה של החלטות של ועדת הכספים להיטיב, ואני רוצה להודות לכם – לרשות המסים, לשר לשעבר, לסגן השר לשעבר. מה שמגיע מגיע. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 50), התשע"ה–2014. הצעת חוק זו היא חלק משבעה חלקים שפוצלו מהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 45), התשע"ד–2014, אשר כללה תיקונים בנושאים שונים בחוק מס ערך מוסף. הבטחנו לך שנעשה – אחרי הפיצולים נעביר את הכול, והעברנו אותם. תיקון מס' 50 כולל את סעיפים 8, 11(ב) ו-13(ב) מתיקון מס' 45, שעניינם שינוי מנגנון זקיפת התשלומים בחוק מס ערך מוסף, וגם פה, לטובת האזרח. כיום בחוק מס ערך מוסף נקבע כי כל עוד חייב במס לא ביקש אחרת, ייזקף התשלום לסוגי החובות השונים העומדים לחובתו לפי סדר זה: מס, קנס או כל כפל מס והפרשי הצמדה וריבית. בהצעת החוק מוצע לשנות את סדר הזקיפה של סוגי החוב כך שיהיו לפי סדר זה: מס, כפל מס, קנס, חיובי ריבית והצמדה שייפרעו בהתאם לחלקם היחסי בחוב כולו. זאת בדומה למנגנון הקיים כיום בפקודת מס הכנסה. היום במס הכנסה זה קיים, במע"מ זה לא קיים, ועכשיו אנחנו משווים ומיטיבים. עוד מוצע לקבוע כי השינוי המוצע ייעשה רק ביחס לחובות בחוק מס ערך מוסף, ולגבי חובות מס קנייה כרגע יישאר המנגנון כפי שהוא כיום. ואני שוב מנצל את ההזדמנות להודות, גם פה, בהטבה הזאת, לשר לשעבר, לסגן השר, ולידידי זאב פורת מרשות המסים, שליווה אותנו בנושא הזה, וכמובן לעוזרי, ולשלומית ארליך ולשגית אפיק. תודה לך, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 50), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה. בבקשה, חברי הכנסת הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? מגיעות ברכות גם לסגן שר האוצר היוצא, מיקי לוי. הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 1–4 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על החוק. בבקשה, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 50), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 12 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 42), התשע"ה–2014> [מס' כ/561; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 12313; נספחות.] קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 42), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג – אבישי, איננו? <קריאות:> הנה הוא, הנה הוא. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הנה אבישי. רק חיפשנו אותך והגעת. מי שיציג את הצעת החוק – יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אנחנו מדברים על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 42). בבקשה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, ידידי מהדרום, עדיין שר בממשלה, בממשלה הזמנית, חבר הכנסת איציק אהרונוביץ, מכובדי כולם, סגן שר האוצר לשעבר, אני רגיל תמיד שאתה מצד שמאל, אתה חסר לי שם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה רואה? אני בצד שלך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – באמצע הלילה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> רבותי, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן, תיקון זה וזה וזה, שיזמו חברי הכנסת כבל, חנין, רגב, פרוש, יריב לוין, מאיר שטרית ואחמד טיבי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תיקון מס' 42, כן? <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> בדיוק כך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בדיוק כך. אנחנו בודקים ערנות. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> פנינהל'ה – כל דבר. שימי לב, כי אני חושב שחבר הכנסת מצנע לא ערני מספיק. חוק הגנת הצרכן והתקנות מכוחו קובעים כי עוסק המספק אחד מן השירותים שאפרט מייד, בעסקה מתמשכת, יספק שירות טלפוני חינם למענה על פניות צרכנים שעניינן ליקויים או פגמים בשירותים שהוא מספק. מדובר בשירותי טלפון נייח או נייד, שידורי כבלים או לוויין, גז, חשמל, מים, שירותי גישה לאינטרנט או שירותי רפואה, כהגדרתם בחוק. השירות הטלפוני שהעוסק מחויב לתת כולל מענה אנושי, וכאשר משך ההמתנה הצפוי למענה האנושי עולה על שלוש דקות, העוסק מחויב להציע לצרכן בהודעה מוקלטת את האפשרות להשאיר את פרטיו כדי שהעוסק יוכל ליצור עמו קשר במועד מאוחר יותר. כדי לשפר את איכות השירות שניתן לצרכן, מוצע לקבוע כי החובה לתת שירות טלפוני חינם כאמור תחול לא רק על פניות שעניינן ליקויים ופגמים, אלא על כל פנייה של צרכן לעוסקים אלו. להצעת החוק הוגשה הסתייגות מטעם חבר הכנסת יעקב ליצמן, שלפיה החובה לתת שירות טלפוני חינם הכולל מענה אנושי תחול גם על הממשלה, בפעילותה כעוסק, ולא רק על העוסקים הנותנים את השירותים שמניתי. הוועדה, לעומת זאת, סברה כי גם אם יש מקום להטיל על הממשלה חובה לתת שירות כאמור, חוק הגנת הצרכן אינו האכסניה המתאימה לכך, והטלת חובה זו על הממשלה צריכה להיעשות בהתחשבות ובהתאמה לאופי המיוחד של פעילות הממשלה, גם כאשר מדובר בפעילותה כעוסק. בנסיבות אלה נראה לי, גברתי היושבת-ראש, שראוי לדחות את ההסתייגות, ולקבל את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני מודה לכל חברי הכנסת שהגישו על ההצעה שתתרום לרווחת הצרכנים, ומבקש להודות בזה לצוות הנפלא של הוועדה – כמובן לצוות הייעוץ המשפטי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לכנסת עורכת-הדין אתי בנדלר ועורכת-הדין אביגל כספי; למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון; רכזות הוועדה דקלה טקו, כוכי שבתאי ויפעת לוי ישראל, ולדובר הוועדה ליאור רותם. כמו כן אני מבקש להודות לצוות עוזרי המסור – נעמה אסרף, איתמר אסף ודורון הדס. אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ואני מודה לך, חבר הכנסת ברוורמן. כפי שציינת, הוגשה הסתייגות, אבל מכיוון שאני רואה שהמסתייג, חבר הכנסת יעקב ליצמן, איננו נוכח, אנחנו לא נצביע על ההסתייגות, ואנחנו נצביע על החוק כמקשה אחת בקריאה שנייה, ולאחר מכן בקריאה שלישית. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 42), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. בבקשה, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 14 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. אני מבקשת להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שהצביעה בעד הצעת החוק. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 42), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 15 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. אני מבקשת להוסיף את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפרוטוקול כמי שהצביעה בעד. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב. <הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014> [מס' כ/580; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 14651; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מי שתציג את הצעת החוק היא יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושבת-ראש, תודה רבה לך, השר לביטחון פנים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. מטרתה של הצעת חוק זו היא לדחות מועדים שנקבעו בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, לעניין חובתן של רשויות מקומיות להעביר את הפעלת משק המים והביוב שלהן לידי תאגיד מים וביוב, ובהמשך לידי תאגיד אזורי. על-פי החוק, החל ביולי 2007 רשות מקומית אינה רשאית להפעיל בעצמה את שירותי המים והביוב שבתחומה, אלא באמצעות חברה למתן שירותי מים וביוב. בשנים שחלפו מאז נכנס האיסור לתוקפו הוקמו 55 חברות לפי החוק, אך קרוב ל־40 רשויות מקומיות טרם עשו כן. בחוק ההסדרים נקבעו, בתיקון מס' 6 לחוק תאגידי מים וביוב, לוחות זמנים לעניין חובתן של רשויות מקומיות להעביר את הפעלת שירותי המים והביוב שבתחומן לחברה, וכן לעניין החובה להפעיל את השירותים באמצעות חברה אזורית שתספק את אותם שירותים לכמה רשויות מקומיות. בחוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, נדחו המועדים האמורים בשנה, וכן היו אמורות להידחות הסנקציות הקבועות בחוק לעניין רשות מקומית שלא הקימה תאגיד במועד. לפני כמה חודשים הקימו שר האוצר ושר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים צוות בין-משרדי לבחינת מבנה משק המים, בשיתוף נציגִי חיים ביבס, יושב-ראש השלטון המקומי. לצערי הצוות לא הספיק לסיים את עבודתו – קבענו להביא את ביטול תאגידי המים, ומשום שהצוות לא סיים את עבודתו, לא נוכל לפזר את הכנסת ולא להביא חוק שיאריך בשנה את אי-הארכת התאגוד, ובכך נכפה על אלפי אזרחי המדינה תאגיד מים ומחיר מים גבוה יותר ממה שהם משלמים היום. לכן, הצעת חוק זו מאפשרת המשך אי-התאגדות של ערים שלא התאגדו בתאגיד מים, בשנה. כמו כן הושג הישג נוסף, שאותם ראשי ערים שלא התאגדו לא יהיו עליהם סנקציות, יבוטלו הסנקציות מייד. כללים אלה אישרה רשות המים לפני כמה ימים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז הסנקציות מבוטלות בתיקון? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כמו כן התחייב משרד האוצר כי כספים שהופרשו לקרן השיקום יוכלו לשמש גם רשויות שלא התאגדו לשיקום תשתיות המים והביוב שבתחומן. מבחינתי זהו הישג, אך זאת לא המטרה הסופית. המטרה הסופית היא לבטל את תאגידי המים. בעזרת השם, בממשלה הבאה נתקדם צעד נוסף ונביא בשורה לאזרחי המדינה, שכן תאגידי המים הפכו לפרה חולבת של האוצר. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקשת להודות לשר סילבן שלום, שהיה שותף למהלך הזה כולו; לשר יאיר לפיד, שהיה שותף למהלך הזה כולו; לראש אגף התקציבים אמיר לוי, שללא התערבותו והנחייתו את הצוות המקצועי לא היינו מגיעים לאישור החוק הזה היום; לחברי הכנסת באופוזיציה ולחברי יעקב אשר שליווה את החוק הזה יחד עמי, יחד עם חברי חבר הכנסת דוד אזולאי. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין ולמנכ"ל על כל הסיוע במהלך השבועיים האחרונים, באישור שתי חקיקות מאוד מאוד משמעותיות לחברה הישראלית, תאגיד המים וחוק המסתננים. לסיום, אני מבקשת להודות למנהלת הוועדה לאה, לשוש, לרחלי, לאיה, לליאת, ליוליה ולרונית הדוברת, על כל הסיוע. אומנם אנחנו לא מסיימים את עבודת הוועדה, אבל אני ממחר – יש לי פריימריז, ואני צריכה להתכונן לזה. אני רוצה להודות מאוד לתומר יקירי על כל הסיוע, על כל העזרה; לך, לגלעד, לרוני וללירון. אני רוצה להודות לכל חברי חברי הכנסת, לאחל לכולנו בהצלחה בבחירות, וגם להודות ולאחל הצלחה לשרה הפורשת לימור לבנת. בהצלחה לכולנו ובשורות טובות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחברת הכנסת מירי רגב. אין הסתייגויות להצעת החוק, יש בקשות לרשות דיבור. אני רואה שרבים מאלה שנרשמו אינם נוכחים. אני מקריאה: חבר הכנסת אליהו ישי – אינו נוכח; חבר הכנסת אריה דרעי – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק כהן? <יצחק כהן (ש"ס):> מוריד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה מוריד. אז אין אף אחד שנרשם לרשות דיבור. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014 בקריאה שנייה. חברי כנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 1–4 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 13 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 13 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. אני מבקשת להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת דוד צור כמי שתמך בהצעת החוק וחבר גם בוועדת הפנים. מזל טוב. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נעבור להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת, כי ועדת הכנסת החליטה למנות לסיעת הליכוד ממלא-מקום קבוע בוועדת הכספים. כיום אין לסיעת הליכוד ממלא-מקום קבוע בוועדה זו. חברת הכנסת איילת שקד תכהן כממלאת-מקום קבועה בוועדת הכספים מטעם סיעת הליכוד ותחדל לכהן כממלאת-מקום קבועה מטעם סיעת הבית היהודי. ואין מעבר של חברת הכנסת שקד לליכוד, שלא יובנו הדברים לא נכון. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 160), התשע"ה–2014> [מס' כ/581; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 14640; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 160), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את הצעת החוק הוא יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 160), התשע"ה–2014, שיזם חבר הכנסת אלעזר שטרן. הצעת החוק מבקשת לתת פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי וכן מדמי ביטוח בריאות למי שסיים את שירותו, במשך חודשיים לאחר סיום השירות, ובלבד שאינו עובד ואינו עובד עצמאי והכנסתו אינה עולה על ההכנסה הקבועה לעניין זה בחוק הביטוח הלאומי. במה עסקינן? מן המקובלות הוא שאצלנו החיילים שמשתחררים מהצבא נוסעים לחו"ל. נוסעים לחו"ל, לא יודעים שצריכים לשלם ביטוח לאומי, חוזרים – משיתים עליהם קנסות ומסבירים שהם לא שילמו. בא חבר הכנסת אלעזר שטרן, שרצה לתת להם פטור של שנה, אבל מה לעשות שכל שנה כזאת, כל חודש כזה – – – <קריאה:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – 5 מיליון. הוא אמר: אני אעשה סדק בקיר ואתן פטור לחיילים ששירתו ויצאו – במידה שהם לא עובדים – פטור מביטוח לאומי לחודשיים. הסדק הזה, אני מקווה שנרחיב אותו בקדנציה הבאה. אני מברך אותך על הצעת החוק. אני מברך אותך גם על זה שהיית מוכן להתפשר. אני רוצה להודות למציע, חבר הכנסת אלעזר שטרן; למנהלת הוועדה, וילמה מאור – את החשבון אתה אני אגמור בהצעת החוק הבאה; לצוות המסור של הוועדה – אתי, מעיין, ענת ואורי; תודה ליועצת המשפטית של הוועדה נועה בן-שבת, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות. אני מקווה שהיא תעבור בקלילות. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת כץ. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות; אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, כפי שאמרתי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 160), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה. הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 1–3 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 14 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. חברי הכנסת, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 160), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 16 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב. <הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014> [מס' כ/582; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 14645; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את הצעת החוק – יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת מתפזרת, ואני רוצה להגיד לכם שהצעת החוק הזאת היא ההצעה ה-177 שוועדת העבודה והרווחה מעבירה בקדנציה וחצי. 177 חוקים בקריאה השנייה והשלישית. <אבישי ברוורמן (העבודה):> תעשה מה שאני אומר לך. אמר קיקרו, מגדולי הנואמים והסנטורים: ככל שיש יותר חוקים, החברה יותר מושחתת. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> 177 חוקים שנגעו באוכלוסיות הכי חלשות, בילדים במצוקה, באנשים, בזקנים. 177 חוקים. יש לנו עוד שניים שיעברו בלי נדר בימים הקרובים. חסר לנו אחד לעשר פעמים ח"י. 180 זה מספר יפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם היית מעביר היום את הנוכחי, היה לך ח"י. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> נו, מה לעשות. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, חוק שיזמתי עם קבוצה של חברי כנסת שנמצאים פה: יריב לוין, איתן כבל, מירי רגב שהלכה, היא לא ידעה. הצעת חוק זו, ששולבה בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב–2002, נועדה להפחית את האי-ודאות הכרוכה בהליכי מיון וקבלה לעבודה ולאפשר למועמדים שטורחים להגיע לריאיון או לבחינה לקבל מידע בכתב על התקדמות הליכי המיון, לרבות מקרים של ביטול המשרה. כמו כן, במקרה שהמשרה כבר נתפסה – לקבל הודעה על כך שלא התקבלו לעבודה. מוצע לחייב מעסיק למסור למועמד לעבודה הודעה על התקדמות הליכי המיון לפחות אחת לחודשיים מהמועד שבו המועמד השתתף לראשונה בריאיון או בבחינה. את ההודעה על אי-קבלה לעבודה יש למסור למועמד לעבודה בתוך 14 ימים מהמועד שבו אדם אחר התקבל לעבודה שלגביה התקיימו הליכי המיון. מוצע להחריג מתחולת החוק עבודות שתקופת העבודה בהן אינה עולה על 30 ימים, וכן עבודות בענף ההסעדה ועבודות אצל מי שמעסיק לא יותר מ-25 עובדים. לשר הכלכלה תהיה סמכות לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, סוגי עבודות ומקומות עבודה שלגביהם לא תחול חובה זו. לבית-הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בתביעות של הפרת החובה לתת הודעות כאמור למועמד לעבודה, ובית-הדין יהיה מוסמך לפסוק פיצויים למועמד לעבודה על הזק שנגרם לו, גם אם אינו נזק של ממון, וכן יהיה מוסמך לתת צו לתיקון ההפרה, למשל לעדכן את המועמד לעבודה במצב התקדמות הליכי המיון. תחילתו של חוק זה 45 ימים מיום פרסומו, והודעה ראשונה על התקדמות הליכי מיון שהוחל בהם לפני יום התחילה וטרם התקבל אדם לעבודה בהם תימסר בתוך חודשיים מיום התחילה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק. הפעם אני רוצה לחרוג ממנהגי ולהודות קודם כול לצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אתי, מעיין, ענת ואורי; תודה מיוחדת ליועצת המשפטית נועה בן-שבת, שקרעה את עצמה, קרעה את עצמה בתקופה האחרונה וקידמה חקיקה; כמו כן – לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. עכשיו אני רוצה להודות, בפעם האחרונה מבחינתי, מעל במה זו, למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור, שמסיימת את תפקידה לאחר למעלה מעשור כמנהלת ועדת העבודה והרווחה וכ-42 שנות עבודה בכנסת. 42 שנות – לא מוחאים כפיים בכנסת. <היו"ר אורי מקלב:> לא מוחאים כפיים, אנחנו מוחאים לה בלב. מכל הלב, ברכות מכל הלב. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה משהו מיוחד. <היו"ר אורי מקלב:> נכון. נכון, זה משהו ספונטני. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> וילמה, שהמקצועיות, המסירות והאדיבות הן שמה השני, היא חלומו של כל יושב-ראש ועדה, ולא בכדי שמה הולך לפניה. וילמה יקרה, היה לי עונג וכבוד לעבוד במחיצתך, ואני מודה לך על השעות הארוכות, הסבלנות הבלתי-נגמרת, החיוך, האכפתיות האין-סופית, המסירות והמקצועיות הבלתי-רגילות, והמעלה הגדולה ביותר שלך היא היותך בת-אדם, מעלה שלא הרבה אנשים זוכים להיות בה. את זכית. בת-אדם – ביידיש קוראים לזה "מענטש". את, חבל לך על הזמן. עשינו ביחד דברים גדולים והובלנו תהליכים משמעותיים שבאים לידי ביטוי בין היתר בכך שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בניהולך נבחרה לשיאנית החקיקה של הכנסת בשנה או בקדנציה השנייה ברציפות. והחוק הזה, החוק שהעברנו, הוא מס' 177. נגענו בכל החוליות החלשות במדינת ישראל. <היו"ר אורי מקלב:> 177 בקדנציה הזאת? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> 50 בקדנציה הזאת. נגענו בכל האוכלוסיות החלשות: ילדים בסיכון, אלמנות, אלמנים, זקנים, עובדים, חולים. במה לא נגענו? בכל מה שהיינו מוכנים לוותר והיינו אומרים שלא יהיה במדינת ישראל. היינו רוצים חברה יותר בריאה, יותר חזקה, אבל מה לעשות, אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, ואת – אין ספק – אני לא נכנס לתקנות. אני לא רוצה שחברי אבישי יתרגז על התקנות; דרך אגב, עשינו יותר מ-1,000 דיונים. לא רוצה שתתרגז על התקנות. <אבישי ברוורמן (העבודה):> חברה בריאה יש לה פחות חקיקה, נורמות עבודה – – – כנסת ישראל. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> נכון, היא לא לוקחת תרופות. אין ספק שהיה לך חלק חשוב מאוד, ובלתי מבוטל, בהישגים הרבים שלהם אחראית הוועדה הזאת, לרווחת כללי אזרחי ישראל, ואנחנו חבים לך את תודתם. מי שיגיע אחרייך יידרש להיכנס לנעליים גדולות מאוד. אני מאחל לך, בשמי ובשם הצוות שלי, הצלחה רבה ופרישה מהנה. אני רוצה להגיד לך שאשרי המקום שיש לו עובדים כמוך, אשרי המקום. תודה רבה על מה שנתת, בטוח עכשיו תיסעי עם משפחתך, תעשי הרבה קעקועים – על כל נסיעה מיוחדת קעקוע, תעשי הרבה קעקועים, תבלי, תיהני, מגיע לך, עבדת קשה. מגיע לך. תודה רבה על כל שנות העבודה שלך. תודה רבה על מה שעשית בוועדה. תודה רבה ממני, תודה רבה מחברי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש הוועדה, במיוחד על – גם אנחנו מצטרפים לדברי הברכה והאיחולים למנהלת הוועדה. כולנו מלאי הערכה והוקרה על עבודתך המסורה, המקצועית והמיוחדת, שבאה לידי ביטוי גם בחוק הזה וגם בחוקים אחרים, ואין פרידה מכובדת מזו, כפי שעשה את זה יושב-ראש הוועדה. אנחנו גם מודים לך על הצורה המכובדת, וההערכה וההוקרה, על הדברים שאמרת לכבודה של מנהלת הוועדה וילמה מאור. אם כך, לא נשאר לנו אלא לחתום את הדברים האלה בהצבעה על הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. קריאה שנייה, כהצעת הוועדה – אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 1–9 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> 14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. זו הייתה קריאה שנייה? אני מתנצל. עכשיו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 38 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 6), התשע"ה–2014, אושרה – ואני אומר את זה באופן ברור – גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית, ועכשיו היא תוכל להיכנס לספר החוקים. אני מתנצל על ההצבעה שלא נעשתה קודם. <הצעת חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה–2014> [מס' כ/572; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12725; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת חוק הבאה, הצעת חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה, חבר הכנסת ברוורמן, הדוכן לרשותך. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, וגם אין בקשות לדיבור. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש – קודם כול, וילמה, אני באמת רוצה לברך אותך גם פה. לא ידעתי לפני זה, כשראיתי אותך, שאת עוזבת. אני אומר שאני מנצל – לברך גם את וילמה, באמת, על הרבה מאוד שנים. אני עוד בפגרה הזאת, כנראה – הפגרה, בחירות, כל הקרקס הזה, ואנחנו חלק מהדמוקרטיה העלובה, היום, של מדינת ישראל, אני עוד אמשיך להעביר חוקים בשבועות הקרובים, אבל זה כנראה בפיזור, הפעם האחרונה שאני יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת. אני אפרד מהצוות הכי טוב שאני ראיתי בכנסת, של ועדת הכלכלה, יותר מאוחר, כי זכיתי לעבוד באמת עם צוות מקצועי בעולם שהמקצועיות בו והמריטוקרטיה יורדות לשיאים הנמוכים ביותר. ואני אעשה את זה ברגע – אבל אני כבר אומר, באמת, שזכיתי לעבוד עם אנשים באמת טובים ומקצועיים ששומרים על קרנה של הכנסת גם כשחברי הכנסת מורידים אותה לפעמים לרמות הנמוכות ביותר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראת סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה–2014, שיזמו חברי הכנסת – אני רואה פה את איילת שקד – מאיר שטרית, מירי רגב, איתן כבל ויריב לוין. הצעת החוק עוסקת בהוראות סימון של מזון ארוז מראש הניתנות על-ידי מאסדרים שונים, ובכללם משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד הכלכלה, מכון התקנים ועוד. על-פי המצב הקיים כיום, לכל מאסדר ניתנה הסמכות לקבוע הוראות סימון שונות על אריזות המזון, ובכלל זה לקבוע מתי הוראות אלה תיכנסנה לתוקף. ריבוי המאסדרים וחוסר התיאום ביניהם, כמו בין כל משרדי הממשלה כאן, וכנראה גם בוועדות הכנסת, שמובלות באדנות ובחוכמה, אבל בלי תרבות, על-ידי האנשים שמובילים פה את התהליכים, גורמים לשינויים תכופים של הסימון על אריזות המזון, דבר הכרוך בעלויות גבוהות, שמטבע הדברים מגולגלות בסוף על הצרכן. בהתאם להצעת החוק יהיה מועד אחיד לכניסתן לתוקף של הוראות הסימון שניתנו במהלך שנה מסוימת, וכך תתאפשר היערכות מרוכזת לכלל השינויים שנדרשו לסימון על אריזות המזון. כך, הוראת סימון שפורסמה בין 1 בינואר ל-31 בדצמבר בשנה כלשהי תיכנס לתוקף שנתיים מתום אותה שנה. לכלל זה נקבעו שני חריגים: האחד, מאסדר מוסמך לקבוע מועד מוקדם יותר לכניסת הוראות הסימון לתוקף אם קיים חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור, בריאותו או ביטחונו, להטעיית הצרכן, או שמדובר בהוראות סימון בענייני כשרות; השני, בהוראת סימון שחלה על התחייבות המדינה בהתאם לאמנה בין-לאומית, המאסדר יקבע את מועד הסימון בהתאם להתחייבויות. במסגרת דיוני הוועדה הוספנו שתי הוראות מהותיות נוספות: אפשרות סימון מוצרי מזון לפי הוראת סימון חדשה שפורסמה, גם אם זו טרם נכנסה לתוקף, אם המאסדר לא קבע אחרת; החרגה של הוראת סימון חדשה לגבי מזון ארוז שסומן קודם לכניסת ההוראה לתוקף, כך שעוסקים יוכלו להיפטר ממלאי מזון שסומן בהתאם להוראה הישנה ללא צורך באיסוף המוצרים מהמדפים בשל הוראת הסימון החדשה. גם הוראה זו תחול רק אם המאסדר לא קבע אחרת. חשוב לציין שהסמכות שניתנה למאסדר לסטות מהכלל בדבר כניסה לתוקף של הוראת סימון במועד אחיד מותנית בפנייה לוועדה המייעצת, שהיא ועדה בין-משרדית שבה שישה חברים, ובהם נציג משרד ראש הממשלה – היושב-ראש, ונציגי משרד הכלכלה ומשרד הבריאות, הרשות להגנת הצרכן ומכון התקנים. מדובר בוועדה מקצועית אשר תבחן את פניות המאסדרים בהיבט רוחבי, תשקול את כלל האינטרסים הנוגעים בעניין ותמליץ בפניהם אם יש מקום לסטות מהכלל שנקבע בחוק. אסכם ואומר כי הצעת החוק המונחת בפניכם היא נדבך נוסף בפעילותה של ועדת הכלכלה להורדת יוקר המחיה בישראל. החוק המוצע יוביל במובן מסוים לייעול ולהוזלת הליכי הייצור, ומהוזלה זו ייהנו בנקודת הסיום, כך יש לקוות, הצרכנים. אני רוצה להודות לחברת הכנסת איילת שקד, אשר הובילה את יוזמי הצעת החוק ולקחה חלק פעיל בדיוני הוועדה. פעמים רבות בוועדת הכלכלה אין יותר מדי נוכחים – זה לא רק בוועדה הזאת; זה גם חלק מהתרבות הקלוקלת בכנסת ישראל. אני רוצה, אבל, כאן באמת להודות לצוות. אני, בכנסת הזאת, באמת – הייתי יושב-ראש ועדת הכספים. אני מוכרח להגיד שההנאה שהייתה לי בוועדת הכלכלה היא ההנאה הרבה ביותר, מאיכות הצוות הטוב ביותר שעבדתי אתו, וגם הצוות שכרגע משרת אותי – איתמר אסף, נעמה אסרף ודורון הדס – זה הצוות הטוב ביותר שהיה לי בשמונה השנים וחצי שאני בכנסת. אתי, אני רוצה להודות לך, את אחת ויחידה, אתי בנדלר. אני רוצה להודות כמובן לעורכת-הדין אביטל סומפולינסקי, שבמקרה הזה הייתה יד ימינה של אתי בנדלר; לאה ורון, אין עלייך במקום הזה. את שומרת על civil service כשחברי כנסת מתפקרים ומתנהגים בצורה לא תרבותית ולא אחראית ואת עומדת כצוק. לעתים גם את לפעמים לא יכולה למנוע, כולל החרפה שראינו היום לגבי החוק של רשות השידור, חרפה; דקלה טקו, כוכי שבתאי, יפעת לוי ישראל; אני רוצה להודות לליאור רותם, שהוא פשוט אדם מדהים, דובר מדהים, איש צנוע; לא חטא ביהירות המוגזמת שיש פה בכנסת ובעודף הברברת הזאת שהתפתחה פה אצל משרתי ציבור, שמדברים הרבה וחלקם עושים מעט. ליאור, אתה דוגמה לאנשים שכשהם מדברים, עושים את זה בצניעות ובהבנה. אני מבקש להודות לכולם. להצעה זאת לא הוגשו הסתייגויות. חבר הכנסת מקלב, אתה אדם הגון ואציל, אתה מוסיף לכנסת הזאת, לך להצבעה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אתה היום באווירה של להודות. אנחנו מקווים שגם בכנסת הבאה תוכל להודות ולהוביל חוקים ולעשות דברים חשובים וטובים. עכשיו אנחנו עסוקים בהצעת החוק שאתה העלית ואתה הבאת בשם ועדת הכלכלה, שהיא הצעת חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה–2014. אנחנו מעמידים את זה לקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 39 בעד סעיפים 1–18 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–18 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ואנחנו נעבור לקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה–2014, אושרה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. אנחנו נבקש מחברת הכנסת איילת שקד לעלות ולהודות למי שצריך להודות בהצעת החוק החשובה הזאת. הדוכן לרשותך. <איילת שקד (הבית היהודי):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה – איפה הוא? יצא – פרופסור ברוורמן, שתמיד עשה עבודה מאוד מאוד עניינית; לצוות הנהדר, לאתי וללאה, שהיו תמיד סופר-מקצועיות ואני למדתי מהן הרבה; לחברי הכנסת שהיו שותפים שלי לחוק הזה. האמת היא שזה יום די עצוב. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> למה? <איילת שקד (הבית היהודי):> עצוב. <היו"ר אורי מקלב:> תלוי למי. אנחנו מודים לך. זאת הצעת חוק מורכבת וחשובה, ואנחנו מודים על דברי הברכה וגם מצטרפים לדברי הברכה. <הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/586).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים להצעת חוק, לקריאה ראשונה הפעם, הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014, של חברת הכנסת קארין אלהרר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה לא עולה. <היו"ר אורי מקלב:> מה זה לא עולה? זה נמצא אצלי בסדר-היום. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה עולה, נו. <היו"ר אורי מקלב:> אין דבר כזה "לא עולה". זה יעלה ויבוא, והגיע גם הזמן. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני לא זוכר שהסכמנו על זה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> אל תוכיח שאנחנו מדלגים לך בהסכמות. אנחנו מזמינים אותך להציג את זה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני? <קריאה:> זאת הצעה שלך, קארין, זו קריאה הראשונה. <איתן כבל (העבודה):> אם את לא מתחילה, אני מבטל. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו מפתיעים אותך, זאת הייתה הפתעה. זו רק הייתה הפתעה – להפתיע אותך בזה שזה עולה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה. אדוני השר, חברי חברי הכנסת השורדים – – – <היו"ר אורי מקלב:> את המיקרופון קודם, אם אפשר לפתוח לה. אפשר להגביר את הווליום? <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת השורדים – 23:30, בלילה, אנחנו נהיה אלה שנכבה את האורות בכנסת התשע-עשרה. נתחיל בכמה מילים, בקצרה – אני אקצר את דרכנו הביתה – על חוק האומנה. היום חיים בישראל כ-10,000 ילדים שהוצאו מבתי הוריהם על-ידי שירותי הרווחה מכל מיני סיבות. לצערנו, כמעט 80% מהם נשלחים למוסדות ולפנימיות; זה בניגוד גמור לכל המלצה של אנשי מקצוע ולכל היגיון כלכלי בטווח הקצר והארוך. מערך האומנה, שנותן היום מענה לכ-2,000 ילדים בלבד, מתופעל על-ידי עמותות בפיקוח רופף של משרד הרווחה. מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות נמנעות מלהעביר יותר ילדים למשפחות, שכן אין שום קריטריון או הסדרה למעמדם של הילדים ושל המשפחות. חלוקת הסמכויות בין ההורים הביולוגיים להורי האומנה אינה מוסדרת בחוק, וכך גם התשלום החודשי שהמשפחות מקבלות. כל שר חדש שמגיע יכול הלכה למעשה לבטל את הנוהל שמסדיר את התחום. חוק האומנה, שנצביע עליו בעוד כמה רגעים, שנוסח בשיתוף המועצה לשלום הילד, יסדיר לראשונה במדינת ישראל את כל התחום בחקיקה: הזכויות, החובות, הסמכויות והתהליכים. החוק יעגן את אחריותה של המדינה למשפחות ויגדיר מנגנונים של רישוי, של ליווי, של פיקוח. כמו כן, אחרי שנים רבות שבהן הם קיבלו גמלה העונה לשם המאוד-שנוי במחלוקת, "גמלת ילד נטוש", תכיר הצעת החוק לראשונה גם בקרובי משפחה – סבים, דודים, סבתות ודודות – שמגדלים ילד כמשפחת אומנה. בכך תגדל הקצבה החודשית שהם מקבלים בעשרות אחוזים, וכן יוענקו להם לראשונה שירותי ליווי ותמיכה מהמדינה. מטרת השינוי הזה הייתה לעודד ככל שניתן הישארות של ילד בסביבת בני המשפחה שלו, בסביבה החברתית, התרבותית והדתית שממנה הוא מגיע, דבר שיקל עליו הן במעבר הראשוני למשפחת האומנה והן בשלב שבו, בשאיפה, הוא ישוב להתגורר עם הוריו הביולוגיים. הצעת החוק הזאת זכתה לתמיכה רחבה של משרד האוצר ומשרד הרווחה, וכמובן של משפחות האומנה והעמותות, שדי מחכות ליום שבו הוא ייכנס לתוקף. מדובר בהזדמנות פז לעשות שינוי היסטורי שיאפשר להפנות יותר ילדים למשפחות שיעניקו להם בית זמני וחם בשעתם הקשה. בתוך הימים הטרופים האלה שעוברים כאן, אני רוצה להבהיר לכולנו מה המשמעות של הבחירות בתקופה הזאת. המשמעות היא שהשינוי ההיסטורי שעליו מדברת הצעת החוק ואותו אני מנסה לקדם כבר כמעט שנתיים, לא יקרה הערב, הוא יקרה רק בקדנציה הבאה. אנחנו לא נצביע היום בקריאה שנייה ושלישית, אנחנו נצביע רק בקריאה ראשונה. גם זה היה אחרי מאמצים רבים ואחרי איומים – לא איומים אבל באמת – – – <היו"ר אורי מקלב:> אחרי הסכמות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – הסכמות שהתקבלו תחת לחץ פיזי מתון. <קריאה:> – – – בכפייה. <היו"ר אורי מקלב:> ממש לא. מי כפה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, זה על גורמים מסוימים. <היו"ר אורי מקלב:> יכול להיות, אבל לא על כולם. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני מנצלת את המעמד הזה להגיד שזה נורא חבל שבסוף חברי הבית הזה עסוקים חלק ניכר מהזמן הזה בפוליטיקות קטנות ולא באזרחים שאותם באנו לשרת, לפחות חלקנו הגדול. אז אני שמחה שאותם גורמים שרצו לנגח מהפן הפוליטי על גבם של הילדים ומשפחות האומנה, לא הצליחו הפעם, והם הסירו את ההתנגדות שלהם. אני רוצה להודות באמת מקרב לב לכל מי שלקח חלק בתהליך הכל-כך חשוב והמורכב הזה: לגברת שלוה ליבוביץ ולעורכת-דין רינת וייגלר ממשרד הרווחה, על הליווי המסור; לעורך-דין פרץ סגל ולעורכת-דין מוריה בקשי ממשרד המשפטים; לעורכת-דין נועה בן-שבת, היועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה; לגברת וילמה מאור, מנהלת הוועדה, ולכל צוות הוועדה; וכמובן, בראש ובראשונה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, שאני אומרת לכם שאם לא הרצון העז שלו להעביר את החוק הזה לא הייתי נמצאת כאן היום ומעבירה אותו בקריאה ראשונה. אני רוצה גם להודות לחבר הכנסת עפר שלח, יושב-ראש סיעת יש עתיד, שבאמת סייע רבות, ולחבר הכנסת איתן כבל; בלעדיכם זה לא היה קורה. ואני רוצה כמובן להודות ליועצות המסורות שלי, שפי יצחק ומור גונשורוביץ. גם ללילך יעיש, שבלעדיה הצעת החוק לא היה מספיקה להיות מנוסחת ולהיות מובאת כאן בפניכם. ואני רוצה להודות לכם שנשארתם, ותצביעו, ותחזירו לאזרחים אולי מעט מהאמון שקצת הולך להם לאיבוד במוסד הזה שנקרא כנסת ישראל. אז בסימן תם ולא נשלם אני מבטיחה ומתחייבת להמשיך להילחם ולהשלים את מלחמתם של ילדי ומשפחות האומנה גם בקדנציה הבאה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר על הצגת החוק. יש לנו רשימה של דוברים. מכיוון שאני לא רואה אף אחד מהדוברים שנמצא פה, אם מישהו נרשם ואני לא רואה אותו – ייגש או יציג את עצמו, אבל הרשימה ארוכה, אין שום עניין להציגה, ואנחנו נעבור ישירות להצבעה. אני רק רוצה לאפשר לחברת הכנסת קארין אלהרר להגיע למקום, כדי שתוכל גם כן להיות שותפה בהצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 41 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק אומנה לילדים אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון של הכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/591).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. יש רשימת דוברים, אני סוגר אותה עכשיו, אם אין מישהו שרוצה להצטרף. בבקשה, חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. ההצעה מוגשת כהצעת חוק מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, לבקשת ועדת הבחירות המרכזית, והיא עוסקת בתיקונים בנושאים שונים הקשורים לבחירות, שעיקרם הסדרת מעמדם של עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת – להלן: הוועדה המרכזית – סמכות יושב-ראש ועדת בחירות אזורית ליתן צווי מניעה בקשר לתעמולה אסורה והוראות נוספות פרי ניסיון שהצטבר במערכות הבחירות האחרונות. מוצע להסדיר את מעמדם של עובדי ועדת הבחירות המרכזית, שאינו מעוגן כיום בחקיקה, ולקבוע כי דינם יהיה כדין עובדי המדינה, לפי חוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט–1959 – להלן: חוק המינויים. על עובדי הוועדה המרכזית יחולו ההוראות החלות על עובדי המדינה, ובין היתר הוראות לעניין איוש משרות לפי תקנים, דרכי מינוי ככלל במכרז, ייצוג הולם, דרכי סיום העסקה בשל אי-התאמה, דין משמעתי, הגבלות לאחר פרישה, קבלת מתנות, סיווג פעילות מפלגתית ופוליטית והוראות פליליות הנוגעות בעובדי ציבור. חוק המינויים יחול בהתאמות הנדרשות על צוות העובדים הקבוע של מטה הוועדה המרכזית ועל עובדי מטה תקופת הבחירות המגויסים בתקופה של שלושה חודשים בסמוך לבחירות, שיוגדרו עובדים זמניים לפי סעיף 37 לחוק המינויים, כך שחלק מהוראות החוק לא יחולו בעניינם, ובהן חובת איוש המשרה במכרז. חוק המינויים לא יחול על עובדי יום הבחירות, שהם עובדים זמניים לפי סעיף 2(7) לאותו חוק. בהקשר זה מוצע לקבוע כי סמכויות הממשלה, ועדת השירות, שר, נציב שירות המדינה ומנהל כללי של משרד, לפי חוק המינויים, יהיו נתונות – לגבי עובדי הוועדה המרכזית – בידי יושב-ראש הוועדה המרכזית או בידי עובד בכיר של הוועדה שהוא מינה לכך. לגבי חלק מסמכויות יושב-ראש הוועדה המרכזית מוצע לקבוע חובת התייעצות עם נציב שירות המדינה בנושאים מרכזיים שבהם דרוש לפי חוק המינויים אישור של הממשלה או של ועדת הכספים של הכנסת. מוצע עוד כי מינוי המנהל הכללי של הוועדה המרכזית ייעשה בידי יושב-ראש הוועדה המרכזית, לפי המלצת ועדת איתור שימנה היושב-ראש, ועל מינויו לא תחול חובת מכרז. לגבי עובדי מטה ועדת הבחירות, מוצע לקבוע סייגים לפעילות מפלגתית ופוליטית בתקופה של חמש שנים לפני תחילת ההעסקה בוועדה המרכזית, במהלך העסקתם, ובשנה שלאחר מכן לעניין המנהל הכללי של הוועדה. הסייגים המוצעים יחולו בתקופה של שבע שנים לפני מינויו. עוד מוצע להסמיך את הוועדה המרכזית להתקשר בעסקאות בנכסי המדינה למעט עסקאות במקרקעין, לפי סעיפים 4 ו-5 לחוק נכסי המדינה. ההסמכה תינתן כך שנדרשות חתימות של שני גורמים יחד, יושב-ראש הוועדה וחשב הוועדה, לצורך ההתקשרות. בשים לב לאופייה הציבורי של הוועדה המרכזית, וחשיבות המידע המצוי בידה, מוצע להחיל עליה את הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, ולקבוע שהיא רשות ציבורית לעניין אותו חוק, למעט לעניין פרוטוקולים של ועדות הקלפי וחומר הבחירות, כמפורט בסעיף 79א לחוק הבחירות. לעניין חומר זה, שאותו הוועדה המרכזית מחויבת לפי חוק הבחירות להשמיד, מוצע לקבוע בסעיף 79א לחוק הבחירות כי יושב-ראש הוועדה המרכזית יקבע כללים לעיון בחומר כאמור, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. תיקון מרכזי נוסף המוצע בהצעת חוק זו עוסק בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט–1959 (להלן – חוק דרכי תעמולה), ומטרתו לייעל את ההליכים להוצאת צווים הקשורים לתעמולת בחירות, הניתנים כיום רק על-ידי יושב-ראש הוועדה המרכזית. כיוון שרוב העתירות בעניין תעמולת בחירות לרשויות המקומיות עוסקות בסוגיות מקומיות ובשאלות משפטיות ועובדתיות פשוטות יחסית, שאין להן השלכה ארצית, מוצע לאפשר גם ליושב-ראש של ועדת בחירות אזורית, שהוא שופט מחוזי, לדון בבקשות למתן צווים כאמור. ההסדר המוצע יפחית את העומס המוטל על יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית ויווסת את הטיפול בעתירות מקומיות באופיין, ובצד זה יגביר את הנגישות של המתדיינים בענייני הרשויות המקומיות. עם זאת, כדי למנוע ביזור יתר של הסמכות, מוצע להסמיך את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לקבוע בכל אזור שיפוט של בית-משפט מחוזי יושב-ראש אחד בלבד של ועדת בחירות אזורית, וסמכותו תהיה רק לגבי צווים הקשורים לבחירות לרשויות המקומיות שבאזור השיפוט של בית-המשפט המחוזי שבו הוא מכהן. עוד מוצע כי הסמכות תחול רק על דיונים לפי חוק התעמולה, ולא בעניין עבירות שלפי חוק הבחירות. נוסף על כך מוצעות הוראות שונות שהן פרי ניסיון מצטבר ממערכות בחירות קודמות, ובהן מוצע לבטל את האפשרות להגיש ערר למליאת הוועדה על צווים לפי חוק התעמולה שנתן יושב-ראש הוועדה המרכזית, ותקיפת החלטותיו תהיה בבית-המשפט העליון; יושב-ראש הוועדה המרכזית יהיה מוסמך לקבוע כללים לעניין גמול לחברי הוועדה המרכזית או החזר הוצאות בעבור השתתפותם בישיבות; הכללים יהיו לפי המקובל בשירות המדינה לגבי גופים דומים, והגמול לא יינתן למי שממילא מקבל תשלום בעבור השתתפותו, או שהוא חבר הכנסת, נושא משרה שיפוטית או עובד גוף מתוקצב; רשימת מועמדים, כאמור בסעיף 57(ט) לחוק הבחירות, תוגש בידי בא-כוח המפלגה או ממלא-מקומו, בעצמם, או בידי אדם אחר שקיבל מאחד מהם ייפוי כוח להגשתה. מוצע להבהיר בסעיף 76 לחוק הבחירות כי פתק ריק שעליו סומנו בכתב יד אות הרשימה או האות והכינוי בשפה העברית, בשפה הערבית או בשתי השפות יחד הוא פתק כשר, ולקבוע כי בפתק הצבעה ריק יהיה מותר לסמן בעט בצבע כחול בלבד. מוצע להבהיר בסעיף 2א לחוק דרכי תעמולה כי חל איסור להשתמש בנכסים ובנכסים בלתי מוחשיים של הגופים המבוקרים המנויים בסעיף 2א לחוק דרכי תעמולה. הודעת יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית בדבר חופש הבחירות וחשאיות הבחירות לפי סעיף 16(א) לחוק דרכי תעמולה תפורסם בעיתונות המודפסת פעמיים בלבד, ביום השביעי שלפני הבחירות וביום הבחירות, במקום חמש פעמים כפי שקבוע כיום. הפרסומים באמצעי התקשורת האחרים יישארו בתדירות הנוכחית. מוצע לקבוע הוראות תחילה ומעבר שונות לגבי חלקים שונים בתיקון. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית תדון הוועדה בהוראות התחילה השונות. <היו"ר אורי מקלב:> קודם כול, תודה רבה לך, אדוני. אני רק רוצה להציע שמכיוון שעליך להציג עוד הצעת חוק, אולי הסדרן יביא לך את זה, ואנחנו נקיים הצבעה, ולאחר מכן נעביר את הצעת החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אם אפשר – זה על השולחן שלי. <היו"ר אורי מקלב:> אז אם הסדרן יוכל להביא לו. ובינתיים, ברשותך, אנחנו גם נצרף את ההצבעה שלך לתוצאות ההצבעה. אתה נשאר על המקום. ברשותך. זה בסדר, ההצעה הזאת? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. אז אם כך – יש כאן רשימה של דוברים, אבל אני לא רואה אף אחד מהדוברים באולם – אנחנו נעבור ישירות להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. הצבעה מס' 42 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 8, בתוספת חבר הכנסת רותם – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה–2014> [מס' מ/885; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12617, חוב' ל"ו, עמ' 12322, חוב' ל"ד, עמ' 11816, עמ' 11817; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> ואנחנו עוברים, חברים, להצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה–2014 – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו דילגנו, תכף נחזור – – קריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, וכמובן, חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש הוועדה, אתה מציג את החוק. בבקשה. להצעת החוק אין הסתייגויות. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק ממשלתית זו, שאליה מוזגו הצעות חוק פרטיות של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, חברת הכנסת מרב מיכאלי וחבר הכנסת יריב לוין, נועדה לסייע לבני-זוג, ולהורים ולילדים ליישב סכסוכים משפחתיים בהסכמה ובדרכי שלום ולצמצם את הצורך בקיום התדיינויות משפטיות. מוצע כי אדם המעוניין להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי יידרש תחילה להגיש לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב הסכסוך, שתופנה ליחידת הסיוע, ורק אם הניסיון ליישב את הסכסוך בהסכמה לא יצלח, הוא יהיה רשאי להגיש תובענה בעניין. לאחר הגשת בקשה כאמור, יוזמנו הצדדים ליחידת הסיוע לפגישת מהו"ת – מידע, היכרות ותיאום. בפגישה זו יקבלו הצדדים מידע על ההליכים המשפטיים הקשורים בסכסוך המשפחתי, על השפעתם ועל השפעת הגירושין על הצדדים ועל ילדיהם. נוסף על כך, יחידת הסיוע תבחן עם הצדדים את צורכיהם ורצונותיהם ואת טובת ילדיהם, וכן ואת האפשרות ליישב את הסכסוך בהסכמה באמצעות הליכים ליישוב סכסוך בהסכמה, לרבות בדרך של גישור. במהלך 45 ימים מיום הגשת הבקשה, ובעשרת הימים העומדים לרשות הצדדים למתן הודעה על רצונם להמשיך בהליך ליישוב הסכסוך בהסכמה, ובתקופה של 15 ימים שלאחר תום תקופה זו, לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה לכל ערכאה שיפוטית, ושום ערכאה לא תדון בעניין הסכסוך המשפחתי, למעט בבקשה לסעד דחוף בעניין שייקבע בתקנות, לסעד זמני לשמירת המצב הקיים או לעיכוב יציאה מהארץ. אם עד תום 45 הימים לא הגיעו הצדדים להסדרים זמניים בהסכמה בעניין מזונות או החזקת ילדיהם, הם יהיו רשאים להגיש תובענה בעניין זה בתום אותם 45 ימים, ללא צורך להמתין תקופה נוספת. עוד מוצע כי במקרים שבהם הצדדים לא הגיעו להסדר מוסכם בחלוף התקופה שבמהלכה אין אפשרות להגיש תובענה, הצד שהגיש את הבקשה רשאי בתוך 15 ימים להגיש תובענה לערכאה המוסמכת לדון בעניין. אם אותו צד לא הגיש תובענה, רשאי הצד השני להגיש תובענה לערכאה המוסמכת לדון בעניין לפי בחירתו. אין בהצעת החוק כדי להוסיף או לגרוע מסמכויותיהם של בתי-המשפט לענייני משפחה ושל בתי-הדין הדתיים, והיא אינה באה לשנות את המבחנים שנקבעו בפסיקה בעניין זה. מוצע לקבוע שהחוק יעמוד בתוקפו במשך שלוש שנים מיום התחילה כדי לבדוק את השפעתו, וכי מדי שנה תקבל ועדת החוקה, חוק ומשפט דיווחים משר המשפטים ומשר הרווחה על יישום הוראות החוק. להצעת החוק הוגשה הסתייגות על-ידי חברת הכנסת עליזה לביא, שאני מבין שהיא חזרה בה מהצעת החוק. <היו"ר אורי מקלב:> לא יודע אם היא חזרה או לא חזרה, היא לא נמצאת, אז מבחינתנו ההסתייגות לא עולה להצבעה בכלל. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז אין הסתייגות. <היו"ר אורי מקלב:> קודם כול, אנחנו מודים לך, אדוני. מבחינתנו אתה יכול לחזור למקום. איך שאתה רוצה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> או שאנחנו גם נצרף את – אתה מבקש, כמובן, להעביר את זה לקריאה שנייה וגם קריאה שלישית, אדוני היושב-ראש, נכון? <קריאה:> קריאה שנייה ושלישית. <היו"ר אורי מקלב:> מכיוון – כפי שאמר היושב-ראש, הייתה הסתייגות לחברת הכנסת עליזה לביא, או שהיא משכה את ההסתייגות, אבל בכל אופן היא ודאי לא נמצאת פה, לכן אנחנו מצביעים על הצעת החוק, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. אני אוסיף את השם שלך, ברשותך. הצבעה מס' 43 בעד סעיפים 1–9 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 9, בתוספת קולו של חבר הכנסת דוד רותם – עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 44 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> תשעה בעד, בתוספת חבר הכנסת דוד רותם – עשרה בעד; אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. אנחנו מודים לכולם. אנחנו נזמין את חברת הכנסת שולי מועלם לשאת את דבריה, ואחר כך נחזור להצעת חוק יסודות התקציב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברתי וחברי, זה מרגש לעשות היסטוריה, גם כשנמצאים מעט אנשים, וגם בשעה מאוחרת יחסית, אבל אני חושבת שעשינו היסטוריה, בהבנה שיש לנו אפשרות לסייע למשפחות רבות שנמצאות בשלב של סכסוך משפחתי; גם להרגיע את הרוחות וגם לקבל החלטה מושכלת מתוך ניסיון לגשר ולהגיע להסכמה, או על פירוד או על הליכה המשכית יחד, כמשפחה, בלי לפספס, לא את רצונותיהם ואת צורכיהם של ההורים ולא את רצונותיהם וצורכיהם של הילדים. המטרה האמיתית היא לשמור על קיומן של משפחות בישראל, ולשמור בתוכן על כבודם של בני-הזוג והילדים. מבחינתנו – לנסות להגיע גם לשלב של הפירוד בדרכי שלום, מתוך הסכמה, למנוע את הצורך בהתדיינויות משפטיות שהלכו וגאו במהלך השנים ויצרו איזה מין מרדף אחרי הסוף, עם פגיעות אדירות גם בהורים וגם בילדים. על הצעת החוק הזאת ישבנו במשך חודשים רבים עם שרת המשפטים הפורשת חברת הכנסת ציפי לבני, ובתקופה האחרונה באופן אינטנסיבי מאוד בתוך הוועדה. אני רוצה להודות, בתוך הבית שלי, הבית היהודי, לסגן השר אלי בן-דהן ולשר אורי אורבך, להודות מאוד ליושב-ראש הוועדה וליועצת המשפטית של הוועדה נועה, על עבודה אינטנסיבית, ממש במשך שעות רבות, כדי שנוכל לסיים הערב עם השינוי המשמעותי הזה, להודות מאוד מאוד לחברי הכנסת מרב מיכאלי, יריב לוין ועליזה לביא, שיחד הובלנו את הצעות החוק הפרטיות, ואני חושבת, חברים, שהצעות החוק הפרטיות בעצם הביאו את הצעת החוק הממשלתית במקרה הזה. זה דבר ברור. ובסוף, להודות מאוד לצוות המסור שלי, לאורי ולענהאל; לגיל, יועץ החקיקה של הבית היהודי, ולהודות מאוד מאוד לכל מי שהיה מעורב. חברי כנסת מעורבים רבים היו בהצעת החוק הזאת, כדי שחלילה לא תצא תקלה מתחת ידינו, בשמירה הן על ההורים, על הילדים, והן על מעמדם של בתי-הדין הרבניים ושל בתי-המשפט לענייני משפחה. תודה רבה לכולכם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 46), התשע"ה–2014> [מס' כ/583; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 14655; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 46), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, או במקומו, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 46), התשע"ה–2014, הצעת חוק שהיא פרי יוזמתם של חברי הכנסת יריב לוין, זאב אלקין, עפר שלח ומרב מיכאלי. פרק ג' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, מתמקד בתקציב הביטחון וקובע הסדר מיוחד לעניין תקציב זה. תקציב הביטחון, כיתר סעיפי התקציב בחוקי תקציב שנתיים, מחולק לתחומי פעולה, ואלה מחולקים לתוכניות. סעיף 19 לחוק מסדיר את הבקרה על שינויים בתקציב הביטחון, וקובע, בין היתר, כי שר האוצר רשאי, על-פי הצעת שר הביטחון, להעביר כל סכום של הוצאה, הוצאה מותנית בהכנסה או הרשאה להתחייב מתוכנית בתחום פעולה אחד לתוכנית בתחום פעולה אחר, ולהגדיל כל סכום של הוצאה, הוצאה מותנית בהכנסה או הרשאה להתחייב בתוכנית קיימת או חדשה. העברה או הגדלה כאמור, המשנה את תחום הפעולה בסכום השווה כיום, לאחר הצמדה למדד המחירים לצרכן, לכ-120 מיליון ש"ח, והעברה או הגדלה המהווה לדעת שר הביטחון שינוי מהותי, טעונות, ככלל, את אישורה המוקדם של הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הידועה, כמובן, בשמה, הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. לעומת זאת, העברה או הגדלה של סכומים מתוכנית אחת לתוכנית אחרת בסעיפי התקציב של יתר משרדי הממשלה טעונה את אישור ועדת הכספים של הכנסת, כאמור בסעיף 11 לחוק, לגבי סכומים נמוכים במידה ניכרת. כך, לעניין העברה בין תחומי פעולה או תוכניות בהוצאה או בהוצאה מותנית בהכנסה, אם הסכום המדובר עולה על מיליון ש"ח ו-940,000 ועל 15% מהתוכנית המקורית, ולעניין העברה, כאמור, של הרשאה להתחייב, אם הסכום המדובר עולה על 3 מיליון ש"ח ו-475,000 ועל 20% מהתוכנית המקורית. נוכח ייחודיותו של תקציב הביטחון יש אומנם הצדקה לקיומו של הסדר אחר לגביו, אך עדיין יש פער גדול מדי בין הסכומים שהעברתם טעונה את אישור הכנסת בתקציב הביטחון לבין סכומים כאלה בסעיפי התקציב של יתר משרדי הממשלה. מעבר לכך, הסכום שטעון את אישור הוועדה המשותפת גדול, ופוגע ביכולתה לקיים פיקוח פרלמנטרי ממשי על ההעברות התקציביות, ואני רוצה להדגיש שהדבר הזה הוא בעייתי במיוחד, מכיוון שהדיונים הרבה פעמים נעשים בדלתיים סגורות, ולכן אין גם השקיפות והדיון הציבורי שנלווים לדיונים בוועדת הכספים, ומכאן שהחשיבות של יכולת פיקוח אמיתית של הוועדה היא אפילו מוגברת במקרה הזה. על כן, הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לקבוע כי העברת סכומים בין תוכניות בתקציב הביטחון תהיה טעונה את אישור הוועדה המשותפת אם הסכום עולה על 50 מיליון שקלים חדשים או על 50% מסכום התוכנית המקורית, הנמוך בהם. כלומר, אם התוכנית המקורית הייתה בהיקף של 70 מיליון ש"ח, וההעברה היא של 40 מיליון ש"ח, עדיין יידרש אישור הוועדה, מאחר שמדובר בסכום העולה על 50% מסכום התוכנית המקורית. למען הסר ספק יובהר כי אישור הוועדה נדרש גם אם מתבצעות העברות בהיקף קטן יותר, אך במהלך השנה היקף ההעברות הכולל מגיע במצטבר לסכומים האמורים – 50 מיליון ש"ח או 50% מהתוכנית המקורית, לפי העניין. לגבי כל העברה של סכום קטן יותר, סעיף 19(ח) לחוק קובע כי יש למסור לוועדה הודעה בהקדם האפשרי. כמו כן, לגבי תוכניות בתקציב הביטחון שסכומיהן מוצעים במטבע חוץ, סעיף 19(ה) לחוק קובע כיום כי שר האוצר, על-פי הצעת שר הביטחון, רשאי להעביר או להגדיל סכומים או משרות, ולצורך זה יש צורך בהודעה בלבד לוועדה המשותפת. לשם התכלית האמורה, של הגברת הפיקוח הפרלמנטרי, מוצע להסמיך את הממשלה לקבוע כי החל בסכום מסוים, שתקבע הממשלה בהחלטתה, תהיה ההעברה טעונה את אישור הוועדה המשותפת. יוער כי עד להצעת החוק המונחת לפניכם נהגה הממשלה לאור כללים שנקבעו בהחלטת הממשלה מס' 485, מיום י"ט באלול התשס"ו, 12 בספטמבר 2006, שלפיהם יש צורך לפנות לאישור הוועדה המשותפת לגבי תוכניות שסכומיהן מוצעים בסכום קובע, במט"ח, שגדול מ-35 מיליון דולר של ארצות-הברית. לבסוף, מוצע להבהיר כי ההוראות לעניין העברת תקציבים בין תוכניות בתקציב הביטחון חלות הן על העברות תקציביות בין תוכניות באותו תחום פעולה והן על העברות תקציביות בין תוכניות בתחומי פעולה שונים. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, לא הוגשו גם בקשות רשות דיבור, לכן אני אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מבקש, כמובן, להודות למי שעשו במלאכה, בפרט לראש את"ק, תת-אלוף ששון חדד, באמת, על שיתוף הפעולה; לצוות הפעולה בראשות מנהל הוועדה שמואל לטקו; ליוני בן-הרוש, שמלווה את עבודת הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, לצוות המשפטי בראשות עורכת-הדין מירי פרנקל-שור, וכמובן, אני מבקש לומר ולנצל את ההזדמנות הזאת, אדוני היושב-ראש, לומר מילות תודה, מאחר שאני מעריך שזהו החוק האחרון שאני מציג כאן בכנסת הנוכחית – לומר מילות תודה גם לצוות המצוין של ועדת הכנסת, שמלווה אותי בעבודה בוועדה הזאת, וליווה אותי גם בקדנציה הקודמת – לאתי בן-יוסף, שעומדת בראשו, לנועה בירן-דדון, לעאליה עודה, וכמובן ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין ארבל אסטרחן. תודה אחרונה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לצוות העוזרות הפרלמנטריות שמלוות אותי גם הן כבר שנים אחדות. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, אם יאושר, יהיה החוק ה-37 שאני מעביר בקדנציה הזאת, והוא מצטרף ל-40 חוקים בקדנציה הקודמת. לא הייתי מצליח לעשות את העבודה הזאת ללא עבודה נהדרת גם של לילך שלי וגם של מיכל גרסטלר, ואני מודה להן מעומק הלב מעל הבמה הזאת. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך. באמת, 37 חוקים, באמת הישג מרשים, ואנחנו בטוחים שאנחנו עוד נמשיך ונזכה. <יריב לוין (בשם ועדת החוץ והביטחון):> עוד אחד מחר. <היו"ר אורי מקלב:> עוד אחד מחר. בסדר. יהיו ל"ח. לא הוגשו לא הסתייגויות ולא בקשות רשות דיבור. אם כך, אנחנו יכולים לעבור ישירות להצבעה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 45 בעד סעיף 1 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ואנחנו נעבור, ברשותכם – רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 46 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 46), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 46), התשע"ה–2014, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה ליוזמים. <הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ה–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/587).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור לסעיף האחרון, אחרון אחרון חביב, על סדר-היום. ההצעה האחרונה היא הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ה, של חברת הכנסת אורלי לוי – אני בקושי שומע את עצמי – קריאה ראשונה. אחר כך יש רשימת דוברים, אז אני סוגר אותה. אם יהיה מישהו שיימצא, הוא ידבר, ואם לא, אנחנו מייד נעבור להצבעה. בבקשה, חברת הכנסת. לאיזה ועדה זה עובר? לזכויות הילד? זה ברור הרי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה לומר כמה מילים. הצעת החוק הזאת – אני יודעת, כולם עייפים, רוצים שאני אסיים את זה מהר – אבל הצעת החוק הזאת בעצם מלווה אותנו יותר מדי שנים. מצד אחד, בכנסת הקודמת הגשתי אותה, ובאמת כיוונתי וניסיתי ורציתי להעביר אותה; לא התאפשר. העברנו חוקים אחרים, גם כן יפים, ולא התאפשר. בכנסת הזו, מה שמוכיח שההתעקשות, האמונה בצדקת הדברים ובחשיבות שלהם וההתמדה – הביאו לכך שסוף-סוף אנחנו מחוקקים את החוק הזה, לפחות בקריאה ראשונה. הלוואי שהיינו מספיקים את השנייה והשלישית עד תום המושב, אבל גם בקריאה ראשונה יש בשורה. אנחנו צריכים לזכור שקריאה ראשונה בעצם מצילה את הצעת החוק. היא מגיעה לכנסת הבאה עם אפשרות לדין רציפות, ולכן לא צריך להתחיל את כל התהליך מחדש. אני אספר לכם קצת על גלגוליו של החוק. בשנת 1990 נכנסה לתוקף אמנת האו"ם בדבר זכויות הילדים; האמנה הבין-לאומית המעגנת את זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות, הכלכליות והתרבותיות של ילדים ומתבגרים. מדינת ישראל חתמה על האמנה בשנת 1990 ואשררה אותה כשנה לאחר מכן, ובכך הפכה למדינה אשר מתחייבת לפעול למען זכויות הילד ויישומן. בהצטרפותה של ישראל לאמנה יש משום התחייבות לקיים את הוראותיה, להתאימה במידת הצורך וככל שניתן לחוק הישראלי. בסוף שנות ה-90, אדוני היושב-ראש, הוקמה ועדה לבחינת עקרונות היסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשות השופטת בדימוס סביונה רוטלוי. תקשיבו, סוף שנות ה-90, אנחנו כאן, היום, 2014, סוף 2014. תפקיד הוועדה היה להדגיש את אחריותה של המדינה כלפי ילדים. האחריות אמורה לבוא לידי ביטוי הן באופן חקיקתה והן הלכה למעשה. בין יתר הדברים קבעה הוועדה כי הילדים בישראל זכאים לחיות בתנאי חיים אשר יכבדו אותם, יתחשבו בצורכיהם הייחודיים ובכישוריהם המתפתחים ויבטיחו את התפתחותם המלאה עד מרב המידה האפשרית. עוד נקבע כי על המדינה מוטלת האחריות לוודא כי רשויותיה יפעלו מתוך הכרה בזכויות אלו למטרת קידומן, וכן שפעולתן תעלה בקנה אחד עם העקרונות הקבועים באמנה הבין-לאומית. הוועדה הגישה את הדוחות האחרונים שלה בשנת 2004. הדוחות הציגו תמונה מקיפה וכללו המלצות חקיקה במגוון תחומים רחב הנוגע לילדים, תוך התבססות על עקרונות מנחים מתוך האמנה הבין-לאומית. הדגש בהמלצות הדוח הושם על כך שיש להקים מנגנון מרכזי אחד שיהיה מופקד על זכויות הילדים בישראל, מעין גוף-על שיעסוק בתיאום, בקרה, הסברה, גיבוש מדיניות ועוד, כשבמוקד עשייתו יהיה כמובן האוצר הגדול והחשוב לנו מכול, הילדים שלנו. ואולם, למרות האמור לעיל וחרף חתימתה של מדינת ישראל על האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, לא ניתן להצביע על מחויבות ברורה של מדינת ישראל כלפי ילדים כקבוצת אוכלוסייה בעלת צרכים מובנים, הזכאית שיכירו בה כקבוצה. החסר העיקרי בפעילות השלטונית הנוגעת לילדים הוא בהיעדר פעולה כוללת ומתואמת למענם, הממוקדת בהם ובצורכיהם הייחודיים. יש חוסר תיאום בין זרועות השלטון השונות הפועלות בעניינם של ילדים, ופעולות הנדרשות לצורך יישום זכויות הילדים נופלות בין הכיסאות, לצערי הרב. כמו כן, אין הכוונה, אין מעקב, אין מידע לגבי חלוקת המשאבים המוקצים לילדים. ברוח האמנה וברוח המלצותיה של ועדת רוטלוי, מוצע בזאת להקים את נציבות זכויות הילד. הנציבות, אני מציינת, תפעל כיחידה בתוך משרד המשפטים. לשם השגת מטרותיה תפעל הנציבות, בין היתר, בתחומים הבאים: ייעוץ למשרדי הממשלה בעניין קידום זכויות ילדים והגנה עליהן; ייזום תיקוני חקיקה בתחום פעולתה; קיום פעילות להעמקת המודעות הציבורית בתחום; הגשת חוות דעת; איסוף ידע בתחומי פעולתה והפצתו בקרב משרדי הממשלה, וכן גם הגשת דין-וחשבון שנתי שיכלול פירוט כל פעולותיה ויספק תמונת מצב בעניין יישום האמנה לזכויות הילד ומצב הילדים בישראל, כאשר הדין-וחשבון יוגש לוועדה המיוחדת לזכויות הילד בכנסת, והממשלה תקיים דיון עליו. הצעת החוק מעניקה לנציבות מעמד עצמאי, כך שהיא תהיה רשאית לדרוש מכל גוף מבוקר מידע הנדרש לה לצורך ביצוע תפקידיה. הגוף המבוקר יחויב במסירת המידע בכפוף לסייגים הקבועים בהצעה. בנוסף, הצעת החוק מכילה הוראות בעניין מינוי נציב זכויות הילד וכשירותו, תקציב הנציבות, מעמד עובדיה והקמת ועדה מייעצת. אני רק אציין לפניכם, חברי, שגוף דומה קיים גם בנושא של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; מתוך החוק הזה הוקמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו יכולים לומר שגם הנציבות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה היא גוף דומה. אבל תארו לעצמכם שאם הגוף הזה היה קיים תקציב אחד אחורנית, יכול להיות שהגוף הזה היה בא ומייעץ לנו לא לפגוע בכסף של ילדים; יכול להיות שהגוף הזה היה בא ואומר לנו: חברים, אוכלוסיית הילדים פגיעה; יכול להיות שהגוף הזה היה בא ומונע את הקיצוץ של משרד החינוך, 50 מיליון שקלים לאוכלוסייה במצוקה, שהיו אמורים לממן ולסבסד את היציאות לטיולים, היו אמורים לממן ולסבסד את חומרי הלימוד הנדרשים, ספרי לימוד; יכול להיות שהנציבות הזו הייתה מונעת הרבה קטסטרופות שאנחנו, בין היתר, נתנו להן לקרות, לצערי הרב. אני רק מקווה שבפעם הבאה הגוף הזה ימנע מכל מי שרוצה לפגוע בילדים, גם אם הוא סימן סקטור מסוים ואת כל הילדים על הדרך – החוק הזה ימנע. אני מאוד מקווה שאנחנו נעשה דברים טובים. אני רוצה להגיד כמה תודות. אנחנו מעבירים את החוק הזה בקריאה ראשונה, ועוד דרך ארוכה לפנינו. אבל קודם כול אני רוצה להגיד תודה רבה לאדוני היושב-ראש, מי שיושב היום בראש, שללא ההסכמה שלך בוועדת ההסכמות – וכמובן איתן כבל ואחרים – אבל נשארה לנו באמת ההסכמה של המפלגה של היושב-ראש, וזה כמעט לא מנע מאתנו – – – <היו"ר אורי מקלב:> קיבלת את זה בחפץ לב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לגמרי. ברגע שהרמתי טלפון לאורי מקלב, אחד החברים הפעילים שהיו גם בכנסת הקודמת בוועדה לזכויות הילד, ואמרתי לו: אורי, תקשיב, זה נציבות לזכויות הילד, זה זכויות ילדים, הוא אמר לי: אורלי, אני סומך עלייך. אז אני אומרת לך: אני מבטיחה לך שאנחנו נעשה משהו טוב. ועכשיו אני רוצה להגיד כמה תודות שבלעדיהן לא היינו מגיעים עכשיו – ועשינו מרתון. איתן, עשינו מרתון השבוע, ואתה יודע כמה, וכמה שיגעתי אותך כדי שזה יעלה היום. אני רוצה להגיד לך תודה. אבל בואו נתחיל עם היועצת המשפטית לוועדה ורד קירו-זילברמן, שהיום חוגגת בר-מצווה לבן שלה. אז גם מזל טוב. הנה, מתנה שלה לבר-מצווה של הבן, דוד, בהחלט יכולה להיות הצעת חוק נציבות זכויות הילד. אני רוצה להגיד תודה למנהלת הוועדה רחל סעדה, למזכירה עאליה עודה; אני רוצה להגיד תודה לעוזרים שלי – ליובל גורן וכמובן לבן צדוק, שנמצא עכשיו במילואים. כי למה? השבוע עבדנו כמו מטורפים ואפילו קצת יותר. אבל מכיוון שהבנו שהחול בשעון החול נגמר, עשינו פשוט שמיניות באוויר. לא ישנו לא יום ולא לילה והצלחנו לעשות את הדברים האלה. אבל אם נשאר עוד מישהו להודות לו, זה כמובן לשרת המשפטים היוצאת, ציפי לבני. מגיעה לה תודה ענקית. היא עזרה להעביר את זה בוועדת שרים לענייני חקיקה, גם כאשר יש עתיד התנגדו. היא עזרה לנו להעביר את זה עכשיו לקריאה ראשונה, כאשר הנציגים שלה בוועדה נתנו את הסכמתם. משפט סיני עתיק אומר שכשאתה שותה את המים, אל תשכח להגיד תודה לזה ששאב אותם. אז יש פה הרבה שואבי מים והילדים ישתו וירוו מהם. אז אני אומרת בשם כל הילדים – תודה גם לך, פנינה תמנו-שטה, חברה חשובה בוועדה לזכויות הילד. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> היה לי לעונג. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אני ממש שמחה, ואני מבקשת את התמיכה שלכם. ובעזרת השם נהיה פה בכנסת הבאה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי. חוק חשוב, אנחנו שמחים להעביר את זה כחוק האחרון – ביום זה, בכל אופן – לאחר מאמצים רבים שעשית להביא את זה היום למליאה. אין רשימת דוברים, בכל אופן אין דוברים שביקשו מהרשימה שלפני. אם כך, אנחנו נאפשר לך להגיע למקום ונעבור להצבעה על הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ה–2014, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 47 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ה–2014, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ואנחנו נעביר את זה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה לזכויות הילד. בזה הגענו לתום סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, י"ז בכסלו התשע"ה, 9 בדצמבר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 00:09.>