דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ז'
ישיבה קפ"ח
הישיבה המאה-ושמונים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, י"ז בכסלו התשע"ה (9 בדצמבר 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 5
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 6
שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 7
יעקב מרגי (ש"ס): 7
באסל גטאס (בל"ד): 8
דב חנין (חד"ש): 8
דב ליפמן (יש עתיד): 9
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 10
דוד צור (התנועה): 11
אברהם מיכאלי (ש"ס): 12
רות קלדרון (יש עתיד): 13
יואב בן צור (ש"ס): 14
הצעות לסדר-היום 14
ציון יום ההוקרה השנתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה 14
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14
יוני שטבון (הבית היהודי): 16
רות קלדרון (יש עתיד): 17
הצעה לסדר-היום 21
וטןציון יום זכויות האדם 21
היו"ר יוני שטבון: 21
מוחמד ברכה (חד"ש): 21
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 24
נסים זאב (ש"ס): 30
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 32
הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014 33
יעקב מרגי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 33
הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014 37
יעקב מרגי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 37
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 40
הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014 41
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 41
אורי מקלב (יהדות התורה): 43
הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 46
שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 47
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 47
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 48
הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014 48
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 48
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 50
הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014 51
פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 51
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 57
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 58
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 49), התשע"ה–2014 58
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 59
הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014 61
יואב בן צור (ש"ס): 61
אברהם מיכאלי (ש"ס): 63
משולם נהרי (ש"ס): 65
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 69
נסים זאב (ש"ס): 72
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 75
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 76
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161) (הגשת דין-וחשבון מקוון), התשע"ה–2014 76
עדי קול (יש עתיד): 76
נסים זאב (ש"ס): 78
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014 81
עדי קול (יש עתיד): 81
נסים זאב (ש"ס): 82
אורי מקלב (יהדות התורה): 85
הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014 89
שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 90
הצעת חוק לעידוד מקצוע ההוראה, התשע"ה–2014 92
שמעון אוחיון (ישראל ביתנו): 92
נסים זאב (ש"ס): 94
הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 9) (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ה–2014 95
יפעת קריב (יש עתיד): 96
הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9) (הסכמה לטיפול רפואי בשם קטין שהורהו מואשם בביצוע עבירת מין או אלימות כלפיו), התשע"ה–2014 98
יפעת קריב (יש עתיד): 98
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית), התשע"ה–2014 100
יצחק כהן (ש"ס): 100
אורי מקלב (יהדות התורה): 103
הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014 105
דב חנין (חד"ש): 105
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014 110
דב חנין (חד"ש): 110
הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014 115
דוד צור (התנועה): 115
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6) (סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014 118
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 118
דב חנין (חד"ש): 125
חילופי גברי בוועדות הכנסת 127
אברהם מיכאלי (בשם ועדת הכנסת): 127
הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה–2014 128
רות קלדרון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 128
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום, י"ז בכסלו תשע"ה, 9 בדצמבר 2014, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לעידוד מקצוע ההוראה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת שמעון אוחיון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת דוד צור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9) (הסכמה לטיפול רפואי בשם קטין שהורהו מואשם בביצוע עבירת מין או אלימות כלפיו), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת יפעת קריב וקבוצת חברי הכנסת.
חוות דעת של מבקר המדינה בנושא: שימוש משטרת ישראל במכשיר שליטה חשמלי מסוג "טייזר". תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, כמדי יום רביעי, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מדי יום שלישי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מדי יום שלישי. אני מקדים את המאוחר. כמדי יום שלישי, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. אנחנו נצביע על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, מי שמעוניין להשתתף יכול להצביע. חבר הכנסת אחמד טיבי יפתח את הנאומים. אדוני, בבקשה. עכשיו אני רואה אותך יותר טוב, ולא צריך להפנות את הראש. אתה מול היושב-ראש.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
נכון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה. עד דקה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, לאחר פיטורי השרים של יש עתיד ושל התנועה נוצר מצב שיש פה פגיעה בשירות הציבורי. לפני יומיים החליט ראש הממשלה, שהוא השר של כל המשרדים, שר-על בכל משרד, לפטר את היועצים המקצועיים של השרים שפוטרו, וכך נשארנו עם משרד רווחה, משרד בריאות, משרד חינוך, משרד אוצר ומשרד משפטים – אבל בעיקר שלושת המשרדים הראשונים – ללא יועצים מקצועיים, שהם הכתובת של פניות הציבור. חברי כנסת, בדרך כלל – או העוזרים שלי – פונים אל המשרדים באמצעות היועצים המקצועיים האלה כדי לפתור בעיות – ברווחה, אוכלוסיות נזקקות, ביטוח לאומי, קצבאות, משרד החינוך, סטודנטים וכדומה. לכן, ההחלטה הזאת של ראש הממשלה היא החלטה פוליטית שפוגעת באנשי מקצוע. מה היה קורה אם לכל שר היו נשארים שני יועצים שהם הכתובת לפניות הציבור במשך שלושה חודשים – עד לכינון הממשלה הבאה? יש לשקול מחדש את ההחלטה הזאת ולהשאיר את היועצים המקצועיים, שמכירים את עבודות המשרדים, כדי להיענות לפניות הציבור, במיוחד בנושאי רווחה, חינוך ופנים. אדוני, תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. רק שהציבור גם ידע שמדובר במשרות אמון, אדוני, זאת אומרת אנשים שמונו על-ידי השר ללא מכרז, כך שזה קצת בעייתי, ולא ברור עם מי הם יעבדו באותו משרד.
חבר הכנסת אוחיון – בבקשה, אדוני.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע הבא, ליתר דיוק ביום שני הקרוב, תציין המדינה את יום המורה. גם אנחנו היינו אמורים לעשות זאת במסגרת ועדת החינוך והפעילות של הכנסת, אך לצערנו, בגלל פיזורה נבצר מאתנו להוקיר ולהעריך את הציבור הזה, שבאמת משקיע רבות כדי להכין את דור העתיד, כדי לחנך במסירות את ילדינו ולהשקיע בכלל במערכת החינוך.
והנה דווקא ציבור זה, דווקא ציבור זה איננו זוכה להערכה ולתגמולים הנאותים, אפילו במסגרת המגזר הציבורי. גם השכר שלו בתחתית הטבלה של המגזר הציבורי, ובוודאי ובוודאי – מי שרוצה למשוך מורים טובים וחזקים, זו בוודאי איננה הדרך הראויה. והנה, אני שמח שהיום הכנסת הניחה לקריאה ראשונה את ההצעה שלי לקידום מקצוע ההוראה, על מנת למשוך כוחות טובים, לתת הכשרה אינטנסיבית למורים הללו ולתת להם תגמול על פעילותם ומסירותם.
מכאן אני רוצה לשלוח ברכת יישר כוח לאותן מורות ולאותם מורים המשקיעים בחינוך ילדינו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת יעקב מרגי – בבקשה, אדוני.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הכנסת תצדיע לנפגעי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. הייתי רוצה להתייחס, מתוך המכלול הזה, לקבוצה שנראית שלמה בגופה אך לא תמיד שלמה בנפשה, וזו קבוצת הלומי הקרב, שחייהם – צה"ל סיים את אותן מערכות שהם השתתפו בהן, אבל ביום-יום, 24 שעות, הם, אותם הלומי קרב, נמצאים עדיין בחזית, באותה מערכה. אני חושב, עם כל העבודה הטובה שעושה אגף השיקום במשרד הביטחון – לתת התייחסות מיוחדת להלומי הקרב, לסייע במקצת להם ולבני משפחותיהם.
תודה גם לכנסת וגם לכל הארגונים שמקיימים היום את יום ההצדעה. אני חושב שזה דבר חשוב, דבר נכון, שסוף-סוף מתייחסים לאותה קבוצה שממשיכה לסחוב על כתפיה את העול הזה של הפציעה באותן מערכות, אותן פעולות איבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יצא לי אתמול להשתתף בוועידת העסקים לישראל של העיתון "גלובס", אני וחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בפאנל על נושא שקיפות ושחיתות. מטבע הדברים דיברנו על מה שקורה בכנסת. העליתי שם את כל עניין האי-שקיפות, או הקושי בשקיפות, בכל מה שקשור לתקציב המדינה – לצורת הטיפול בתקציב המדינה, בהכנתו ובאישורו ואחר כך בביצועו. אני שוב מזכיר לכבוד היושב-ראש: נפגשתי אתך כמה חודשים אחרי תחילת הכנסת התשע-עשרה ושטחתי בפניך, מתוך הניסיון שלי, את מה שקורה, והצעתי, ואני מציע את זה כאן – ואני יודע שהכנסת התפזרה אבל אתה תשמש יושב-ראש עוד כמה חודשים – איך לבסס את מעמד הכנסת בכל מה שקשור לעניינים הכלכליים, המספריים והתקציביים מול הממשלה.
אני חושב – ואני לא יודע אם אהיה פה בכנסת הבאה; אני אשתדל – שיש כאן ואקום אדיר בכל מה שקשור בחיזוקו, או בחיזוק – א. מעמד הכנסת, וב. מעמד חבר הכנסת. לא כל חבר כנסת חייב להבין בכלכלה, להיות מומחה בכלכלה, כדי להבין את תקציב המדינה. לדעתי, צריך לקום כאן מוסד היועץ הכלכלי, כמו שיש לכנסת מוסד של היועץ המשפטי לכנסת, או מועצה כלכלית של הכנסת, יוג'ין קנדל של הכנסת, שייתן כוח והעצמה לכנסת בבואה לטפל בסוגיות תקציביות, מספריות וכלכליות. אני שוב מעלה את זה כאן, ואני חושב שכדאי מאוד להשקיע בדבר הזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אני לא מרבה לדבר במליאה על עניינים שקורים בוועדות, אבל התהליך שמתרחש עכשיו בוועדת הכספים של הכנסת צריך להדאיג את כולנו, כי ברגעים האחרונים, כשהכנסת בעצם כבר התפזרה ואנחנו נמצאים כולנו במשטר מעבר, מועברים כספים בהיקף מאוד גדול לפרויקטים פוליטיים ופרויקטים שהם שנויים בוויכוח פוליטי ואידיאולוגי וחוצים את הבית הזה לעומק ולרוחב. אני חושב שברמה העקרונית לא נכון לעשות את הדברים האלה, ובוודאי לא נכון לעשות אותם באופן החפוז והבלתי-מתקבל על הדעת שבו הם נעשים – אופן שהוא כל כך חפוז, שכאשר חבר כנסת מגיע ואומר: אני רוצה לשאול שאלה על כל סעיף, כל אחד מהסעיפים, מאיפה הגיע הכסף ולאן הגיע הכסף, אומרים לו שזה ניסיון לתקוע את הדיון ומוציאים אותו מהדיון. זו לא דרך ראויה לכנסת להתנהל.
אנחנו מדברים בכספי ציבור. אפשר להתווכח, זה בסדר, מותר שתהיינה דעות שונות, אבל אנחנו צריכים להעביר לציבור מסר שכל שקל מהתקציב הציבורי מטופל בצורה שקופה, בדיון אמיתי, ולא במחטפים בחשכת הלילה או בחשכת היום. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נסים זאב – ראיתי אותו? טעיתי? חבר הכנסת דב ליפמן – בבקשה, אדוני.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה, אני מבקש להקדיש את נאומי האחרון בכנסת הזאת לגיבורים – הצוות והילדים של "גן החלומות" של עמותת "גדולים מהחיים".
בשבוע שעבר ביקרתי בגן הסטרילי הראשון בישראל ובעולם עבור ילדים שסובלים מסרטן. מצאתי שם צוות מסור שעושה עבודת קודש, וילדים שהם בהחלט גדולים מהחיים. לצערנו, כל שנה מצטרפים למעגל הילדים חולי הסרטן כ-200 ילדים חדשים. "גן החלומות" בכפר-אז"ר מספק לילדים החולים ולמשפחותיהם מקום אוהב, מבין ומקצועי. הגן נותן להם מסגרת בטוחה לעבור את תקופת הטיפולים בלי לאבד את התחושה של להיות ילד, לצייר, לשחק וללמוד, והכול תוך הקפדה על רמת סניטציה גבוהה וקרבה לבתי-החולים.
אני ממליץ לחברי לבקר שם ולשאוב השראה מהגיבורים הגדולים מהחיים. דווקא בשבועות הציניים הללו, המקום הטהור הזה מספק פרספקטיבה לשבריריות של החיים. בכנסת הבאה, בעזרת השם, בכוונתי לפעול על מנת לסייע להם ולבריאות הציבור בכלל. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב ליפמן. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – בבקשה, אדוני.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, יש לי נאום רגיל שאני אמור לקרוא, כמו שאני קורא בכל שבוע, נאום בן דקה שבו אני מקריא את שמות ההרוגים ואת פרטי התאונות בשבוע האחרון. בשבוע האחרון נהרגו שמונה בני-אדם בשש תאונות דרכים קטלניות. לצערי, מאז שאני בכנסת עוד לא הגענו לשבוע אחד שלא היו בו הרוגים. כמה וכמה פעמים אני ביקשתי וקיוויתי, וקיווינו כולנו, שנגיע לשבוע אחד שבו אני אעלה ואגיד: השבוע לא היו לנו הרוגים, אבל לצערי לא הגענו לזה. אני לא אקרא את הנאום, גם כי זה ייקח לי הרבה יותר זמן מהדקה, וגם כי אני מרגיש לפעמים שאין טעם – אני לא מגיע לשבוע שבו אנחנו עם מעט הרוגים או בלי הרוגים בכלל.
לצערי, גם בתקציב של 2015, שיש לי אחריות מסוימת להליך אישורו, למרות שהתקציב תקוע, יש קיצוץ בתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עברה קיצוץ של 30 מיליון שקל לעומת השנה שעברה – כמעט 300 מיליון שקל, 270 מיליון שקל, לעומת התקציב שאמור היה להיות לה במקור.
עוד לא הגענו למנוחה ולנחלה; עוד לא הגענו ליום שבו אנחנו פשוט חוסכים מוות מיותר. כל מוות בדרכים הוא מוות מיותר. מי שמת בדרכים, מת סתם. השבוע גם הייתה לנו פעוטה בת שנתיים וחצי שפשוט מתה סתם, ואני מקווה שבכנסת הבאה נגיע סוף-סוף לפחות לשבוע אחד, שבוע אחד שבו לא יהיו הרוגים בדרכים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. אני חושב שעשית כאן פעילות מאוד מאוד חשובה בזה שהעלית מדי יום שלישי את הנושא, וודאי שכולנו מצטרפים לאיחולים שלך לעצמך, שתוכל לדבר בימי שלישי בנושאים אחרים.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת דוד צור – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת דוד צור, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<דוד צור (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אז קודם כול, צר לי שאנחנו לא עם אולם קצת יותר מלא. יש פה – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
לא, חבר הכנסת מרגי, זה סופר-חשוב שאתה פה, ברור לי, גם אברהם מיכאלי וכל מי שפה, אבל אתה יודע איך זה – תמיד נוזפים באלה שפה למה אחרים לא פה. אז – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תמיד הרבנים ביום הכיפורים צועקים על באי בית-הכנסת שיש הרבה יהודים שהם לא בבית-הכנסת ביום הכיפורים. זה ידוע.
<דוד צור (התנועה):>
מתנהל דיון מאוד סוער אומנם בוועדת הכספים, ולכן הם יצטרפו. אבל אני כן רציתי איזה דקה לנצל, כי מתנהל גם באולם "ירושלים" כנס הצדעה מרשים לפצועי צה"ל, ונמצאת אתנו פה אם הפצועים דליה שץ, ולצדה מנכ"ל הביטוח הלאומי פרופסור מור-יוסף, ואני וחברי פה, עמר בר-לב וגם משה מזרחי, הגענו משם. מרגש מאוד.
אני אומר את זה על רקע זה שאנחנו היום מתפזרים, ובסך הכול גם אני שמחתי מאוד לשמוע את נאומך אתמול, אדוני היושב-ראש, שהיה נאום ממלכתי, באמירה לציבור על העובדה שאנחנו הולכים לאיזו מערכת בחירות ואף אחד באמת לא מבין למה. אבל מכיוון שאנחנו כבר שם אז אני בטוח – חלקנו יחזור, חלקנו לא – אבל בסופו של דבר הפצועים האלה, בראייה הממלכתית, רק להם אנחנו חייבים באחריות, כדי שהבית הזה יחזיר לעצמו את כבודו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד צור. אני מעיד שאחד מיוזמי יום ההוקרה הזה, חבר הכנסת יוני שטבון, שישב לצדי שם באולם "ירושלים", אמר שביום כזה כל הנושא של הבחירות מקבל זווית אחרת לגמרי ופרופורציות אחרות, אז אני חושב שכולנו מסכימים אתו.
אפרופו, הפצועים ונפגעי פעולות האיבה תכף יגיעו לכאן ליציע לציון היום הזה במליאה, כך שאם יש חברי כנסת שעוד לא הגיעו למליאה ונמצאים בחדרים או בבניין – אני חושב שזו החובה המינימלית שלנו להיות כאן במליאה כשמגיעים אלינו פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
<דוד צור (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, ברשותך, גם חבר הכנסת אבי וורצמן, אז להזכיר גם אותו – הוא מהיוזמים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, כן. לא, אני אזכיר אותם כשנגיע ליום הזה, פשוט ראיתי את חבר הכנסת שטבון ונזכרתי מה הוא אמר לי שם באולם. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת רות קלדרון.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, שנאמו פה מאתמול בלילה כביכול הספדים על הכנסת, אני חושב שאנחנו צריכים לזכור דבר אחד: התקופות של הקדנציות – היו קדנציות יותר ארוכות, קדנציות יותר קצרות, אבל אנחנו צריכים להסתכל תמיד, בסיכום הפעילות שלנו, מה הדברים שעולים פה בבניין הזה, לאו דווקא בחוקים אלא בהזדמנויות כאלה ואחרות שהכנסת דנה ומתייחסת – גם בוועדות וגם במליאה – ומבליטים נושא מסוים שלפעמים הציבור סובל ממנו מאוד, אבל כאילו בסוף אף אחד לא שומע אותו, אף אחד לא מתייחס אליו. זה קורה עם מחלות כאלה או אחרות, זה קורה לצערנו עם תופעות שאולי מי שלא חוו אותן לא מרגישים אותן אלא בזמן שזה קורה אצלם, ואז כל עולמם חרב, למשל הנושא שחבר הכנסת טופורובסקי העלה, תאונות דרכים. בכנסת הנוכחית ובכנסות הקודמות העלינו את הנושא של האובדנות, העלינו מחלות כאלה או אחרות.
אדוני היושב-ראש, הכנסת משפיעה בכך שהנושא מגיע לסדר-היום. גם התקשורת לא תמיד אוהבת לעסוק בכל מיני דברים שכנראה הם לא פיקנטריה בשבילם, אבל אנחנו, תפקידנו לא ללכת לפי התקשורת אלא ללכת לפי נושאים שצריך לטפל בהם ציבורית ולהעמיד אותם בפני הממשלה ובפני הכנסת כדי שהכנסת תטפל. ואתמול בלילה פה, הנושא של – אדוני היושב-ראש, אתה כבר מכיר אותו מאוד – אתמול בלילה העברנו פה את הכרזת מצב חירום במדינה. זו אחת הסוגיות שאני, מה לעשות, מלווה כבר כמה שנים. אנחנו מדשדשים במקום, אנחנו מנסים לפתור את זה ולפעמים מגיעים למצב של לא חלילה ייאוש, אבל כמעט הרמת ידיים, כי אי-אפשר להזיז את משרדי הממשלה, להעלות את זה לסדר-היום כנושא מועדף ולסיים את הפרשה הזאת; כי אנחנו מבזבזים פה בדיון במליאה שעתיים, וכל חבר כנסת עולה ותוקף ותוקף ותוקף למה יש מצב חירום במדינה.
אני יודע שהציבור באמת מבולבל, חושבים שיש מצב חירום, ואין מצב חירום במדינה. אנחנו צריכים להוריד נושאים כאלה מעל סדר-היום בכך שנחוקק חקיקה מסודרת דרך הכנסת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חברת הכנסת רות קלדרון. אחריה – חבר הכנסת יואב בן צור.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת ואורחינו ביציע, מאז תחילת הכנסת הזאת, כבר שנתיים, בכל יום שלישי בין 15:00 ל-16:00 אני מקיימת בית-מדרש בכנסת. לשמחתי, ביציע יושבים היום חברי בית-המדרש מהישיבה החילונית בירושלים, ומצד שמאל – חברי בית-מדרש אחר שאני פחות מכירה, וזה יפה לראות אתכם שבת אחים גם יחד.
בבית-המדרש בכל שבוע לומדים ביחד טקסט, מקור יהודי, בדרך כלל תלמוד, חברי כנסת, מנהלי ועדות, עובדי כנסת, אורחים, תלמידים, כל מיני אנשים; בערך 60 אנשים היינו היום. היום מסר את השיעור חכם דוד מנחם, שיעור נפלא, ואנחנו נפרדים בדברי תורה.
בשבילי השעה הזאת בין 15:00 ל-16:00 הייתה שעה של חסד, שעה שבה אני יכולה לשבת עם חברים שהם מהצד השני של המליאה ולא להיות מנוהלים על-ידי למה אנחנו שייכים, אלא להיות שותפים בתורה ובלימוד, ואפילו ליהנות מהמחלוקת, שהיא מחלוקת לשם שמים. אני תמיד הרגשתי שאני באה למליאה ביום שלישי עם לב יותר נקי. ואפילו שזה יום מלא עבודה, פתאום עוד שעה של לימוד, משהו – הלימוד נותן לנפש לגדול.
אז אני מודה על הזכות הזאת, ובכל מקרה, מי שלא תהיה הכנסת הבאה – אני מקווה שבית-המדרש יימשך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רות קלדרון. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה.
<יואב בן צור (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה לציין באמת את היום המיוחד הזה ואת הכינוס שהיה לכבוד פצועי צה"ל. באמת יישר כוח לכל היוזמים והעושים בדבר. אנחנו מקווים שכולם יחזרו לאיתנם, לבריאות טובה, וימשיכו לפעול את הפעולות שעושים ביום-יום בדרך הרגילה.
אני רוצה לדבר בשתי דקות על אווירת הסיום שהייתה פה אתמול ושיש פה גם היום. אני בסך הכול חבר כנסת לא ותיק, כמה חודשים – אני חושב שהייתי יותר בפגרה מאשר בכנסת, לצערי – אבל בכל אופן אני רוצה לומר דבר אחד. יש הרגשה שאנשים חושבים: הנה נגמרה הכנסת. הכנסת זה לא איזשהו דבר פרטי של חבר כנסת; הכנסת היא מוסד. מי שחושב שאין לו תחליף, שילך להר-המנוחות ויראה כמה אנשים שחשבו שאין להם תחליפים נמצאים שם. הכנסת כריבון, כמחוקק, קיימת ותהיה, עם חברים כאלה או חברים אחרים. העיקר הוא היכולת של אנשים, בזמן שהם נמצאים – וגם אם לא יחזרו לפה, חלקם, וייתכן שגם אנחנו, אנחנו לא יודעים – אבל אני רוצה לומר לכם שכל מי שקבעו משמים שהוא יהיה פה, יישאר פה; מי שלא קבעו משמים שיישאר פה, כנראה קיצרו לו את ההליך בגלל זה.
אני חושב שהכנסת כמחוקק – בזמן הקצר שאני נמצא פה – עושה דברים גדולים וחוקים טובים ברובם, גם אם לפעמים בעיני קבוצות כאלה ואחרות זה לא מוצא חן. אבל כשמצליחים להעביר חוקים לרווחתם של תושבים, במיוחד החוקים שניסינו להעביר, בחוקים החברתיים, אני חושב שזה כבודה ואופייה של הכנסת, ועל כך, לכל אלה שעשו במלאכה וימשיכו לעשות – השם ישלם פועלם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יואב בן צור על דבריו החשובים. חברי כנסת, עד כאן נאומים בני דקה. אנחנו מודים לכל המשתתפים.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום ההוקרה השנתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כפי שאמרתי, נעבור לציון יום ההוקרה השנתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הצעות לסדר-היום מס' 4262, 4263 ו-4264. בעצם שם הנושא קצת מטעה – יום ההוקרה השנתי, אז אפשר לקבל רושם ששנים רבות מדינת ישראל עושה את זה; זה גם טבעי לקבל רושם כזה. אבל חברי כנסת שציינו את האירוע באולם "ירושלים" ומה שעכשיו קורה במליאה – בעצם צריכים לדעת שהיום הזה מתקיים בפעם הראשונה בתולדות המדינה, היום הזה, שהוא מלא הוקרה לנפגעי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד במסגרת יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. יום חשוב זה מצוין לראשונה, לאחר שעוגן בהחלטת ממשלה לפני חודשים ספורים. זהו חוב מוסרי וערכי שאנו חבים לאנשים רבים אלו, שגם אם נפרע באיחור, הוא מתקן עוול ומעמיד במקום מרכזי את מי שנתנו מעצמם במלוא מובן המילה למען הארץ והמדינה, אם בלחימה, אם כתוצאה מהטרור המלווה אותנו כאן כבר 100 שנים לפחות.
לא בכדי התאריך שנבחר לציין בו את הוקרתנו לפצועים הוא היום, י"ז בכסלו, שהוא התאריך העברי של מועד שהתקבל יותר בגרסתו הלועזית – 29 בנובמבר, כ"ט בנובמבר 1947, יום ההחלטה של האו"ם על תוכנית החלוקה, ולמעשה על הקמת מדינת ישראל. יש כמובן קשר הדוק בין המאורע ההיסטורי לבין יום ההוקרה לפצועים, שכן ההחלטה ההיא סימנה במידה רבה את תחילת המאבק שלנו לחיים בביטחון, שבו רבים מוסרים לא רק את נפשם אלא את גופם ממש.
התגובה על החלטת האו"ם ברחוב היהודי, רובו ככולו, הייתה שמחה וצהלה, אף שמדובר היה על מדינה בשטח קטן בהרבה מזה של ישראל כיום; למשל יפו, רמלה ובאר-שבע היו מיועדות להיות חלק מהמדינה הערבית. אולם העובדה שלראשונה אחרי אלפיים שנות גלות עומד לקום בישראל שלטון ריבוני שזוכה להכרה בין-לאומית הייתה סיבה טובה מספיק לעורר התרגשות ולסחוף רבים לרקוד ברחובות. מנגד, הערבים הגיבו על החלטת האו"ם בסירוב ובתוקפנות, והנהגתם יצאה בהכרזות לוחמניות, שכידוע הגיעו לידי מימוש בהתקפות על יהודים ובהסתערות מדינות ערב עם הכרזת המדינה. המערכה שנכפתה עלינו וטרם הסתיימה עד היום גבתה מחיר נורא: רבבות שילמו בחייהם ועוד רבבות – בגופם, על מאבקנו לקיים כאן בבטחה חיים נורמליים של יצרנות, של השכלה ושל שגשוג.
אלא ששכנינו מסרבים בעקביות להשלים עם קיומה של ישראל, ואנו נאלצים לעמוד תדיר על משמר ארצנו. רק בקיץ האחרון נפצעו במהלך "צוק איתן" כ-1,600 חיילים ומאות אזרחים. הללו הצטרפו למעגל גדול ורחב של מי שהפכו פצועים או נכים. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, וסיפור חיים שהשתנה ברגע. אנחנו חייבים להם כל כך הרבה, ולכן היום הזה הוא המעט שאנו יכולים לעשות כדי להוקיר אותם באופן פומבי וממלכתי, להודות להם ולהכיר מקרוב את סיפורם.
ההתמודדות שלכם, פצועי המערכה, היא יומיומית. מי שלא חווה דבר דומה על בשרו אינו יכול להבין לאשורו את הסבל שאתם עוברים. אם יש ולו נחמה פורתא בכל זה, זאת הידיעה שהחיילים שבכם הקריבו למען מטרה שאין נעלה ממנה: הצלת חיי אדם ושמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה. ואילו נפגעי פעולות האיבה, שלשמחתי מוכרים כבר שנים כסקטור שראוי להכרה בפני עצמו – אתם חלק ממאבק בלתי פוסק, פרק חשוב בהיסטוריה שלנו ובעיצוב זהותנו, שהמדינה יודעת לכבד ולהוקיר. אני מצדיע לכם ומאחל החלמה, הקלה והטבה לכל אלו שנושאים את הצלקות על גופם.
חברי הכנסת, נעבור להצעות לסדר-היום, ובמסגרת ההצעות האלה אנו מציינים את יום ההוקרה. ראשון הדוברים הוא חבר כנסת יוני שטבון, סגן יושב-ראש הכנסת. כפי שכבר ציינתי, הוא וחברו, סגן שר החינוך אבי וורצמן, יזמו את היום הזה והצטרפו למאמצים של חברי כנסת נוספים לציון יום ההוקרה המיוחד. וצריך גם לציין לטובה את שר הביטחון ואת משרד הביטחון, ובוודאי את הביטוח הלאומי, בנושא של נפגעי פעולות האיבה, על כך שחברו יחד כולם, עם הארגונים, לציון יום ההוקרה הזה. בבקשה, חבר הכנסת שטבון.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבר שמונה שנים אני סוחב על כתפי זיכרונות מהמלחמה ההיא – קיץ 2006, בינת-ג'בייל, לבנון. שמונה שנים אני מלווה את משפחות חברי שנפלו, מקשיב, תומך, מתגעגע, מחבק, מחזק, מתחזק; שמונה שנים שבהן גיליתי כל פעם מחדש שישראל היא חברה שיודעת לכבד ולהוקיר את זכר נופליה, בנים גיבורים שמסרו גופם ונפשם על אדמת אויב בהגנת המולדת. וכולם זוכרים, מזכירים וכואבים. אבל גם גיליתי כל פעם מחדש שאנחנו אומנם מוקירים את הנופלים בקרבות אבל לא את אלה שנפצעו בהם. שמונה שנים נוקפת בי ללא הרף תחושת העוול הזאת. יש כאן אלפי לוחמים, ובהם חברים לנשק ואחים ליחידה, שהקריבו מגופם ונפשם למען המדינה. צלקות של גבורה נצרבו בהם לכל אורך החיים. אלא מה? הצלקת צרובה בגופו ובנפשו של הפצוע, לא בתודעה הלאומית. הצלקת עודנה וההוקרה איננה.
הכרוניקה פשוטה, וישראל מורגלת כבר 66 שנה: קרב איתנים, פציעה, שבוע אחד של כותרת הוקרה, ומשם – שגרה נמשכת. עולם כמנהגו נוהג, גיבורים צרובי צלקות, אפס תודעה של הוקרה. זה סיפורו של השכול הנשכח. אני קורא לזה "השכול השקוף" – זה שאחרי שבוע הפצוע כבר נושא אותו לבדו. זאת העוולה שאנחנו מבקשים לתקן היום, ביום ההוקרה לפצועי צה"ל – ונפגעי פעולות האיבה, כמובן. אחרי היום הזה שהובלנו, חברי כנסת, שר הביטחון, שרת התרבות – אחרי היום ישראל היא מדינה מתוקנת יותר.
לפני שנה וחצי מגיעים ללשכתי אליעד אברקי, רכז מחוז דרום ב"בני עקיבא", יחד עם נציגי תנועות נוער נוספות ודמויות בולטות של פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, ודיברנו על "השכול השקוף". החלטנו לעצור את הסאגה העוולנית הזאת ולקבוע יום הוקרה ממלכתי לפצועי צה"ל. בתוך ימים ספורים כבר ניסחנו הצעת חוק. חברי חבר הכנסת עפר שלח, פצוע צה"ל בעצמו, הצטרף ליוזמה, והסתערנו על תהליך החקיקה. לשמחתנו, התפרצנו לדלת פתוחה. מצאנו אוזן קשבת מצד שרת התרבות הפורשת, חברת הכנסת לימור לבנת, ומצדו של שר הביטחון, רב-אלוף במילואים משה בוגי יעלון, שראה את הנושא כבעל חשיבות עליונה. ובאמת, היום הזה הפך להצעת חוק, בעצם להחלטה ממשלתית וליום הוקרה רשמי שנתי. ברוך השם, הצלחנו. הצלחנו לתקן את העוולה הזאת. ישראל מוקירה גם את פצועיה – פצועי צה"ל ופצועי פעולות האיבה. למעשה, ישראל הפכה היום, בעוד צעד, לחברה מתוקנת יותר.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחברי הכנסת השותפים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוני שטבון, סגן יושב-ראש הכנסת, גם על היוזמה וקידום כל התהליך. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת רות קלדרון – בבקשה, גברתי.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה רבה, חבר הכנסת שטבון וכל היוזמים של היום החשוב הזה. אני חושבת שיום הזיכרון לחללי צה"ל הפך להיות יום קדוש בישראל; בעצם, היום שבו כל המדינה הזאת מתאחדת. ויום ההוקרה לפצועים – לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה – צריך למצוא את מקומו, ואני מודה לכם על שהתחלתם בתהליך הזה היום. זה יום של הוקרה על האומץ, על הנכונות להילחם בעד המדינה, ויום של הכרה בכאב היומיומי – השקוף, כמו שאמרת – הקושי היומיומי, שבכל מקום שהאדם בא כבר לא יודעים ולא מקלים, ועם הדבר הזה צריך להתמודד לבד. ואנחנו צריכים לזכור ולהוקיר.
אני אינני לוחמת גדולה, אבל אני חושבת כאן, כחברת הכנסת, שהאחריות שלנו היא שהעבודה שלנו תעשה את המדינה ראויה לנכונות הזאת, לאומץ הזה ולמחיר הקשה הזה – בעבודה שלנו כאן.
ואני רוצה לחבר את זה ממש להיום ואתמול. אתמול הצבענו על פיזור הכנסת, ואני לא הצבעתי בעד פיזור הכנסת כי הרגשתי שהיינו יכולים להשתדל קצת יותר. אני רוצה לספר סיפור קצר וממנו לנסות להסביר את עצמי, סיפור מספר שופטים, על מנוח, שהייתה לו אישה והיא הייתה עקרה. יום אחד היא פגשה בשדה מלאך, והמלאך אמר לה שהיא תהיה בהיריון ויהיה לה ילד והילד יהיה נזיר, והוא אמר לה מה בדיוק היא צריכה לעשות. היא חוזרת הביתה שמחה ואומרת למנוח: אתה לא מאמין את מי פגשתי בשדה, והוא אמר לי שיהיה לנו ילד והוא צריך – מנוח שומע את זה ואומר: מה זאת אומרת פגשת איש בשדה והוא אומר שיהיה לך ילד? אני רוצה לראות את האיש הזה. ובאמת, כשהיא שוב פוגשת אותו בשדה היא אומרת: בעלי מבקש לראות אותך, והמלאך בא לביתם. כשהמלאך בא לביתם מנוח מציע לו בשר, והוא אומר: תודה, אני לא אוכל. הוא שואל אותו לשמו, והוא אומר: למה תשאל לשמי ואני פלאי? והוא הולך, ואחר כך עושה איזשהו נס, ופתאום אחרי שהולך המלאך מנוח מבין שהיה פה מלאך.
אני חושבת שחוכמתה של הגיבורה של הסיפור, היא אשתו של מנוח, שאפילו שאין לה שם – למדתי ממורי למקרא, פרופסור, ותכף אני אזכר בשמו, והוא קורא לו "בעלה של אשת מנוח" – שהיא ראתה בזמן שהמלאך היה בבית שהוא מלאך.
אני חושבת שבדרך כלל בחיים אנחנו מפספסים את המלאך כשהוא מולנו, ואנחנו מגלים מי היו ההורים שלנו ומה היה הבית שלנו ואיך הייתה העבודה שלנו אחרי שכבר איבדנו אותם. אני חושבת שהכנסת הזאת, הכנסת התשע-עשרה, הייתה בה הזדמנות למלאך. אני חשבתי שיש הזדמנות בין הבית היהודי ליש עתיד, חשבתי שיש הזדמנות בין החרדים – חבר הכנסת, בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני רק מספר את הסיפור, כי זה היה אחרת.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אז בוא אחר כך, תשלים אותי.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – – שהאישה בבית – – –
<קריאה:>
חבר הכנסת מקלב, לא הייתם באותה הכנסת.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אתה יכול ברמקול, כי אני לא – – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – – שהאישה הייתה בבית – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה, חבר הכנסת מקלב. בבקשה. תן בבקשה לחברת הכנסת קלדרון לסיים.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – – דברים על דיוקם.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – – בדברים.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אתה מביא לי – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה, חברת הכנסת קלדרון.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
"ויֵרא מלאך ה' אל האשה ויאמר אליה" – איך אתה יודע שזה היה בבית?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
ככה למדת.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
מה?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
הוא חזר – – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
כן, אבל כתוב עליה שהיא לא הייתה בחוץ? לא חשוב. תן לי להגיד את דברי, והמקרא שייך לשנינו.
אני חושבת שהיה פה מלאך. אני חושבת שפספסנו אותו כשהוא היה מולנו, ושאנחנו נצטער אחרי שהוא ילך. אני חושבת שהמהלכים שנעשו בין חילונים לדתיים וחרדים פוספסו כל הזמן. כל הזמן הייתה חשדנות וכל הזמן הייתה איבה, ובין הבית היהודי – גם בין דתיים-לאומיים לחילונים. הייתה כאן הזדמנות. ואני שנתיים מרגישה שיכול להיות כאן מלאך, והוא תלוי בנו. אני מצטערת שאנחנו פיזרנו את עצמנו, ואני חושבת שאולי אחרי היום הזה אנחנו נכיר שהיה פה מלאך. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה, חברת הכנסת רות קלדרון.
<הצעה לסדר-היום>
<וטןציון יום זכויות האדם>
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום זכויות האדם בכנסת, הצעה לסדר-היום מס' 3807.
חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת את הדיון בנושא שהזכרתי, ציון יום זכויות האדם. "חביב אדם שנברא בצלם", אמרו חכמינו והוסיפו: "חיבה יתרה נודעת לו" בשל כך, "שנאמר: 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אֹתו'." ערכו ומעמדו של האדם באשר הוא עשויים לקבל משנה תוקף בכל עת שניזכר ברעיון התורה המדמה את האדם לבוראו. זהו דימוי שנראה מרחיק לכת, ועם זאת נאמר בספר תהילים: "ותחסרהו מעט מאלוקים". כלומר: מבין הנבראים, האדם הוא הקרוב ביותר לדרגה השמימית; ומכאן נגזר כמובן היחס הראוי לכל אדם.
ערך החיים וכבוד הבריות תפסו מקום של כבוד במסורת ישראל, והם שיקולים חשובים בעולם ההלכה. תורת ישראל מעמידה בראש מעייניה את המוסר האנושי של רגישות לחיי אדם ולזכותו לקיום בכבוד. ומובן שגם בשיח הציבורי במדינת ישראל ובבית-המחוקקים הנושא הזה עולה לסדר-היום.
אך עם זאת, הנושא של זכויות אדם הפך להיות, לכאורה, נחלת מעטים, שקשורים רק לצד אחד של המפה. אבל כולנו מבינים שהסוגיה היא סוגיה כללית ולאומית. יחד עם זאת, אני רוצה להדגיש שלא ייתכן שזכויות האדם יתנגשו – או אלה שרוצים לקדם זכויות אדם יתנגשו בערכים בסיסיים מאוד של רעיון המדינה היהודית, הרעיון הציוני, וכולנו מבינים שהדברים האלה הולכים יחד.
אני רוצה להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, ולאחר מכן – את חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות. בבקשה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
חמש דקות.
<היו"ר יוני שטבון:>
חמש דקות?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
כן.
<היו"ר יוני שטבון:>
זה הזמן שהוקצה לך? בוא נראה. חמש דקות להצעה לסדר-היום. תודה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כנסת מפוזרת, לפני יומיים חל יום השנה ליום זכויות האדם, שאושר באספה הכללית של האומות המאוחדות ב-10 בדצמבר 1948. אני שמח שחברי חבר הכנסת טיבי הצטרף לנושא הזה, ויכול להיות שזה סמלי ביותר שרק שנינו מדברים לרגל היום הזה, יום זכויות האדם. כי מה תגיד הכנסת הזאת? מה יגיד ההרכב של הכנסת על יום זכויות האדם?
אני מחזיק בידי, אדוני היושב-ראש, את ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, שלשמה אנחנו מתכנסים היום. יש פה 30 סעיפים. אני עברתי על כולם, אחד-אחד, ואין שום סעיף שאינו מופר על-ידי מדינת ישראל; אין שום סעיף, מהראשון ועד האחרון, כולל המבוא. אם הכנסת התפזרה בין השאר בגלל חוק הלאום – כבר בסעיף השני של הכרזת זכויות האדם נאמר: "כל אדם זכאי לכל הזכויות והחירויות המפורסמות בהצהרה זו, ללא הבדל משום סוג, כמו גזע, צבע, מין, שפה, דת, דעה פוליטית או אחרת, מקור לאומי או חברתי, רכוש, מוצא או מעמד אחר. יתר על כן, שום הבדל לא ייעשה על הבסיס של המעמד הפוליטי, שיפוטי או בין-לאומי", וכו' וכו'. אז כנסת ששמה בראש מעייניה את ההגדרה הגזעית, ההגדרה הלאומית, ונותנים לה עדיפות על פני כל הגדרה אחרת, כולל הגדרת השוויון – אני הנחתי על שולחן הכנסת את הצעת חוק השוויון. למרבה הצער, הכנסת לא תוכל לדון בזה. עקרון השוויון עוד לא אומץ כעיקרון מתווה, מנחה, של הפוליטיקה, של החקיקה, של ההתנהלות, של ההתנהגות, של המשילות במדינת ישראל.
ואנחנו נלך על כל סעיף: "לכל אדם הזכות לחיים, חופש וביטחון אישי". "ביטחון אישי" זה לא רק לא למות אלא גם לחיות בכבוד. כשיש אפליה כל כך עמוקה בין העוני לבין העושר – ומדינת ישראל מצטיינת, כמי שממלאת את המקום הראשון או השני בפער בין העוני לבין העושר. "אף אדם לא יוחזק כעבד", וכו'. הרי יש לנו סחר נשים, יש לנו סחר עבדים של העובדים הזרים; חוק ההסתננות של אתמול הוא לכלוא אנשים ככה, ללא שום הצדקה, ללא שום משפט; המעצרים האדמיניסטרטיביים, המינהליים, של אנשים, שנמצאים בבתי-כלא, פלסטינים, ללא משפט, ללא אשמה, ללא שום דבר. "לכל אדם הזכות בפני החוק להכרה בו כאדם בכל מקום" – לפי חוק הלאום זה לא יתאפשר. "כולם שווים בפני החוק וזכאים ללא כל הפליה להגנה שווה", וכו'.
לא מוזר בכלל שהכנסת או חברי הכנסת מהסיעות האחרות לא מצאו לנכון להגיד מילה על העניין. מה יגידו? מה יגידו על זכויות האדם, על המגילה הזאת של 30 סעיפים שמופרים אחד לאחד, חלקם בפרקטיקה ורובם בחקיקה? אני אמרתי לא מזמן שאם אוספים את מכלול החוקים המפלים במדינת ישראל, אנחנו יכולים לחבר את ספר האפרטהייד החדש והראשון במאה ה-21. לכן, יש פה לא מעט צביעות – ואני לא מדבר על נשיאות הכנסת – בעצם העלאת הנושא הזה לסדר-היום על-ידי אנשים שיום ולילה מחוקקים חוקים מפלים נגד אזרחים עם לאום אחר, עם צבע אחר, עם נתון פוליטי אחר, עם אזרחות אחרת.
אני חושב שהגיע הזמן לא רק לחתום – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
משפטים אחרונים בבקשה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני מסיים. הרי הטון היה סיום, היית צריך להקשיב.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בחוק זכויות אדם – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא צריך, אפילו לא צריך.
לכן, הגיע הזמן לא רק לחתום על ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם אלא להיות מחויבים הלכה למעשה. ואני הייתי מציע לאמץ את ההכרזה הזאת כחלק מחוק-יסוד או כחוק-יסוד במדינת ישראל, ואז, זה כשלעצמו יבטל את כל החקיקה המפלה והגזענית שפשוט ממלאה את האוויר של האולם הזה. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אחרון הדוברים, בבקשה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
יש לך עמדה נוספת? בשמחה רבה. חיפשתי אותך. ישר אחרי שידבר. לא ראיתי שהגעת. בבקשה, חמש דקות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, הצטרפתי לחברי חבר הכנסת מוחמד ברכה בדיון הזה, ואכן, אני חוזר על דבריו שזה רק מקרי, אבל סמלי – אולי לא מקרי ששנינו, חברי כנסת ערבים בלבד, הם מי שמשתתפים בדיון הזה, מי שנושאים דברים בעניין זכויות האדם.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, המושג "זכויות אדם" הוא חדש יחסית. זה רעיון שפותח במסגרת ההגות הליברלית-הומניסטית על-ידי ג'ון לוק. הזכויות נחלקות לשלושה סוגים: זכויות טבעיות, זכויות פוליטיות וזכויות חברתיות. זכויות טבעיות, מטבע הדברים, אדוני היושב-ראש, מוכרות לכולנו, אבל כדאי להשמיע אותן, כי הדברים אומנם נשמעים פשוטים, טריוויאליים – הזכות לחיים, הזכות לביטחון, הזכות לחירות; מהזכות לחירות נגזרת הזכות לחופש המחשבה, לחופש המצפון, חופש הדת, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, הכולל את חופש העיתונות, זכות ההפגנה, זכות המחאה; גם זכות הקניין היא זכות טבעית – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
גם הזכות להכניס לי סכין בגב?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – הזכות לשוויון בפני החוק, שאתייחס אליה בהמשך – אני אתייחס אליך בהיקש, אליך ואל כל מה שאתה מייצג.
הזכות להליך הוגן, למשל, הזכות לכבוד, שממנו נגזרות זכויות – שלמשל לא ייאמר נגדך לשון הרע, כמו שאתה עכשיו מנסה לייחס לי את הרצון לתקוע לך סכין בגב; אתם תוקעים לנו סכין בפרצוף, למשל, וחלקכם מקבלים צל"ש בגלל הדברים האלה. למשל השוטרים בכפר-כנא – –
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת טיבי, בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – הוציאו להורג בדם קר את ח'יר א-דין חמדאן, ורבים מכאן יצאו להגנתם, כולל ראש הממשלה. זה נקרא סכין בגב, זה נקרא סכין בגב של כל האוכלוסייה הערבית, של כולנו.
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת טיבי, אנחנו עוסקים ביום זכויות האדם, להזכירך. כן?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני בדיוק מדבר על זה, ואם אדוני לא מבין אני אסביר.
<היו"ר יוני שטבון:>
לא הבנתי איך רצח קשור לזה. אבל אני שומע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בדיוק עניתי לעמיתך למחשבה, חבר הכנסת רותם.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אחרי הזכויות הטבעיות – הזכויות הפוליטיות-אזרחיות, שעומדות בבסיס משטר דמוקרטי. אגב, לאדם יש זכות לשמו הטוב, חבר הכנסת ברכה, ואם מישהו אומר עליך דבר השמצה או שקר אתה רשאי להתגונן. אתמול למשל, ב"גלי צה"ל", העיתונאי אברי גלעד – אגב, הוא כאילו מייצג את העמדה של השמאלני בתוכנית הזאת – כינה את סיעתי, סיעת רע"ם-תע"ל, הוא אמר: "סיעת רע"ם-תע"ל-דאעש". זה מה שאמר אברי גלעד ב"גלי צה"ל". משהו קרה לו? מישהו קרא לו לסדר? מישהו הזמין אותו לחקירה פנימית? משמעת? והוא חוזר על זה. זאת לא פעם ראשונה שהוא מסית, דברי רעל אנטי-ערביים, אנטי-אסלאמיים ב"גלי צה"ל". פניתי להנהלה שלו. התחילו להסביר שהוא התכוון לשימוש במילים, במשחק מילים. משחק מילים? כמה נמוך אפשר לרדת? יש "דאעש", שמבצע מעשים נוראיים של רצח בני-אדם, ויש "דאעש" מחשבתי, גזעני, נגד ערבים, וזאת דוגמה.
דיברנו על הזכויות הפוליטיות – הזכות לבחור, הזכות להיבחר, חופש התאגדות; זכויות חברתיות – הזכות לחינוך, בריאות, זכויות עובדים, קיום בכבוד; הזכות לאזרחות – הקשר הגורדי הזה בין אזרח למדינה באמצעות המולדת. הסברתי את זה מאה פעמים, על הקשר בין "ווטן" ל"מוואטנה" בערבית. אבל פתאום לאחרונה ערבי שמבצע לכאורה עבירה, מייד מאיימים עליו בשלילת האזרחות, כמו שראש הממשלה איים לאחרונה על האזרחים הערבים. ואנחנו אומרים: אנחנו מלח הארץ, אנחנו בעלי הארץ, המולדת הזאת היא שלנו. אנחנו לא עוזבים את הארץ הזאת, חבר הכנסת רותם, בגלל מילקי. למה אנחנו לא עוזבים בגלל מילקי? כי המולדת היא מילקי (אומר את הדברים בשפה הערבית).
<היו"ר יוני שטבון:>
אתה מוזמן לדבר בעברית.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
(אומר בערבית: אני רוצה להמשיך בערבית.)
<היו"ר יוני שטבון:>
אתה אמור לדבר עברית במליאה, זה הכללים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני לא אמור לדבר עברית במליאה. אדוני לא מכיר את התקנון.
<היו"ר יוני שטבון:>
יש שפה רשמית. אנחנו מכירים את התקנון. כנראה – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני, אומנם עברו רק 20 חודשים מאז שאתה חבר כנסת, אתה לא מכיר את התקנון.
<היו"ר יוני שטבון:>
אז אתה מוזמן לסיים, בבקשה, כי זמנך הסתיים. תודה רבה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בסדר, אבל אל תעיר הערות שהן בניגוד לתקנון.
<היו"ר יוני שטבון:>
אתה מוזמן לסיים, כי זמנך תם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מותר לי לדבר ערבית, ועכשיו (אומר בערבית: בגלל העלבון שלך אני רוצה להמשיך בערבית).
<היו"ר יוני שטבון:>
אתה מוזמן לסיים. תודה רבה לך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
את המשפט האחרון אני משלים בערבית.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה, משפט אחרון. הרי אתה לא רוצה שאני אבזה אותך ואוריד אותך. בבקשה, משפט אחרון. בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בגלל מה תוריד אותי, בגלל שדיברתי בערבית?
<היו"ר יוני שטבון:>
הסתיים הזמן, זהו.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא, אבל הפסקתם אותי, ואתה הפרעת לי ואמרת לי שאני צריך לדבר עברית.
<היו"ר יוני שטבון:>
אתה מוזמן לסיים את המשפטים האחרונים, בבקשה. אתם לא תמשיכו לבזות את הכנסת. תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
(אומר דברים בשפה הערבית. להלן תרגומם: תודה. השפה הערבית היא שפה רשמית. היא שפת ה"צ'אד". אני גאה בה על אפך וחמתך ועל אפם וחמתם של דומיך. אני אמשיך לומר את דברי בשפה הערבית, ואני אחזור על המשפט שעורר את חמתם של דומיך והדומים לרותם: אני לא אעזוב את המולדת הזאת בגלל מילקי, בגלל שהאדמה היא רכושי. מצא חן בעיניך או לא מצא חן בעיניך?)
<היו"ר יוני שטבון:>
מה שנשאר – – – תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
(אומר בערבית: מוצא חן בעיניו, מוצא חן בעיניו.)
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
(אומר בערבית: מוצא חן בעיניו או לא מוצא חן בעיניו?)
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
מה שנשאר, כנראה, זה רק הפרובוקציות. תודה רבה.
חברי חברי הכנסת, יש לנו עמדה נוספת. חבר הכנסת נסים זאב.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
לא נשאר לכם שום דבר חוץ מפרובוקציות, כנראה.
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, אני בטוח חוזר לכנסת; לגביך אני לא יודע.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, יש גבול לעז-פנים הזה, שעומד פה על הבמה הזאת ולא מפסיק להסית נגד מדינת ישראל. הלוא אתה, אתה בירכת את השהידים. אתה חלק מהם, אתה. בדיוק זאת הדעה שאתה מדבר עלינו. אני אגיד לך בדיוק – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה אומר שיש "דאעש" ששוחט, וזה החברים שלך בעיראק, בלוב, בתימן, בכל המקומות האלה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
(אומר בערבית. חבר שלך, אלו חברים שלך.)
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
(אומר בערבית: אלו חברים שלך – – –)
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת נסים זאב.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת טיבי, תאפשר לחבר הכנסת נסים זאב לדבר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שהם מפרים את זכויות הנשים. אין מדינה ערבית שנותנת זכויות ליהודים או לנוצרים או לכל כת אחרת.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
איוא. אתם פה, בכפרים במדינת ישראל, המוסלמים יוצאים נגד הנוצרים. אתם יוצאים נגד הדרוזים. אז תאר לך, אדוני היושב-ראש, שאחמד טיבי היה ראש הממשלה – מה היה קורה, רחמנא ליצלן.
לכן, אדוני היושב-ראש, כשמדברים על זכויות אדם – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני בטוח. זה דבר ראשון שהיית עושה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני בטוח שהיית עושה את זה. אני בטוח. "זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ", זו הדרך של הטרור שלכם.
<היו"ר יוני שטבון:>
משפטים אחרונים. אני מבקש מחבר הכנסת נסים זאב לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל הם רוצים להשתלט על המדינה מבפנים. הם רוצים להיות מיעוט, אבל הם הכוח שמוביל את המדינה הזאת. לא יקום ולא יהיה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יוני שטבון:>
לפני שאנחנו ממשיכים, יש לנו הכרזה של מזכירת הכנסת. בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014>
[מס' מ/673, "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ג, עמ' 10039; פ/1471, "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י', עמ' 6652; פ/1697, "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ב, עמ' 7297; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יוני שטבון:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אמרתי "בשם". בקואליציה הבאה הכול יכול לקרות. בבקשה, חבר הכנסת מרגי.
<יעקב מרגי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אתה רוצה שהתגובה תיכנס לפרוטוקול? דודו, אתה מכשיל אותי.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, שהוכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
ההצעה, שעברה רציפות כבר בכנסת הקודמת, היא אוסף של תיקונים חשובים לחוק טיפול בחולי נפש אשר המציאות יצרה צורך ברור בהתקנתם. זאת הסיבה שהממשלה ראתה לנכון למזג את הצעתה עם שתי הצעות של חברי הכנסת.
ההצעה עוסקת בטיפול בנאשמים חולי נפש במסגרת ההליך הפלילי. החידושים הרבים בהצעת החוק עניינם בעיקר באיזון בין המאטריה הרפואית של טיפול בחולי נפש לבין הצורך בשמירה על שלום הציבור מפני חולים נאשמים שבהם החוק מטפל, לרבות החזרתם למסלול של העמדה לדין לאחר שהבריאו.
החידוש המרכזי שמחדשת ההצעה הוא הקמתה של ועדה פסיכיאטרית מיוחדת לעניין נאשמים שמואשמים בביצוע רצח או ניסיון לרצח. לגבי נאשמים אלה, תמונה ועדה מיוחדת, הכוללת שופט מחוזי בדימוס, פסיכיאטר עם ניסיון וקרימינולוג בעל ניסיון בהערכת מסוכנות. מדובר בחידוש משמעותי, מאחר שוועדות פסיכיאטריות מורכבות באופן מסורתי ממשפטן ומפסיכיאטרים בלבד. הוועדה מצאה לנכון להוסיף קרימינולוג קליני וליצור הליך קבלת החלטות שייקח בחשבון את מסוכנותם של הנאשמים מן הפן הפלילי.
לקחנו לתשומת לבנו את ריבוי המקרים שנאשמים שוחררו או אף יצאו לחופשות והמשיכו לבצע פשעים גם בעת היותם בחופשה. לכן הוקשחו ופורטו גם הקריטריונים שעל הוועדה לקחת בחשבון בבואה לקבוע חופשות או שחרור של נאשמים אלה, המואשמים, כאמור, ברצח או בניסיון לרצח. הוועדה המיוחדת צוידה גם בסמכויות לקבוע לנאשם כאמור תנאים כאשר היא משחררת אותו, לרבות תנאים לעניין מקום מגוריו, שיכול שיהיו, ויחייבו אותו לשהות במסגרת המתאימה לצרכיו הרפואיים כפי שתקבע הוועדה.
חידוש נוסף בחוק הוא תקופת האשפוז המרבית שיוכל לקבוע בית-משפט בבואו לקבוע כי נאשם לא מסוגל לעמוד לדין או שלא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה. תקופה זו תהיה שקולה לעונש המאסר המרבי שניתן להשית לפי חוק, ואם מדובר במאסר עולם תהיה תקופת האשפוז או הטיפול המרבית 25 שנים. על מנת לאזן קבענו כי בתקופה המרבית ייכללו גם תקופות שבהן היה מאושפז כעצור.
נושא מרכזי נוסף בהצעה, שבא לידי ביטוי בהצעות החוק הפרטיות שמוזגו להצעה הממשלתית, מתייחס להעמדה לדין של נאשם שסיים את תקופת אשפוזו. סעיף זה מתייחס לנאשמים שלא היו כשירים לעמוד לדין, והמציאות מראה כי פעמים רבות הם משתחררים זמן קצר לאחר אשפוזם עם האבחנה שהבריאו, או כי למרות שהם לא מאושפזים אלא מצויים בטיפול מרפאתי תחת צו בית-המשפט הם כבר מסוגלים לעמוד לדין.
הוועדה קבעה כי לגבי נאשם שבטיפול מרפאתי שהיועץ המשפטי לממשלה מצא, לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית, שיש יסוד סביר להניח שהוא מסוגל לעמוד לדין וקיים עניין לציבור בהעמדתו לדין, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות אל בית-המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת היותו חולה. כמובן, עם העמדתו לדין מחדש נאשם כאמור משוחרר עקרונית מהטיפול המרפאתי, שכן בשלב זה הוא נחשב נאשם ככל הנאשמים. יחד עם זאת, למען שלומו וחשש אפשרי לשלום הציבור, אם הוגשה נגד נאשם כאמור גם בקשה לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), רשאי בית-המשפט לקבוע שאחד התנאים לשחרור בערובה הוא חובה להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, ואם הנאשם הסכים לכך – גם לקבל טיפול פסיכיאטרי כפי שיקבע הפסיכיאטר המחוזי.
הצעת החוק כוללת הבניה של שיקול דעת ועדה פסיכיאטרית בשחרור נאשמים – לאו דווקא כאלה שמואשמים ברצח או בניסיון לרצח – לחופשות או שחרורם מצו אשפוז. החוק מורה לוועדה לשקול את סיכויי שיקומו של החולה ואת התנאים לכך, הטיפול הדרוש לשיקומו והפרוגנוזה לגביו, נסיבות העבירה שבשלה ניתן צו האשפוז, וכן עברו הפלילי של החולה ומשך הזמן שחלף מאז תחילת האשפוז או הטיפול המרפאתי שהוא מצוי בו. אני מדגיש כי כיום לא קיימות בחוק הוראות לגבי שיקולים כאמור שעל ועדות פסיכיאטריות לשקול. שיקולים אלה שהכנסנו לחוק מוסרים מסר ברור לוועדות הפסיכיאטריות שעליהן להיות מאוזנות בשיקוליהן בין הרקע הרפואי גרידא לבין הרקע הפלילי של חולים מסוג זה.
לבסוף, אחד ההסדרים שקובעת ההצעה הוא מתן אפשרות לבית-משפט לחרוג מהעיקרון של שמירה על סודיות לגבי עניינם של חולים ונאשמים לפי חוק זה אם הדבר דרוש לשם הגנה על שלום הציבור או על שלומו של הנאשם עצמו. כך, יש סמכות לבית-המשפט להתיר פרסום פרטים מזהים של נאשם או עצור שברח ממסגרת אשפוז שבה הוא מצוי על-פי צו אשפוז, לרבות בריחה במהלך חופשה.
אני סבור שהצעה זו, שהתקבלה לאחר מחלוקות רבות בין בעלי העניין השונים, מהווה הסכמה טובה ומאוזנת לשינוי חוק טיפול בחולי נפש ולהתאמתו למציאות העגומה שמלווה את יישומו ומטרתו.
אני מבקש להדגיש כי הצעת חוק זו כבר עברה רציפות מהכנסת השמונה-עשרה, ולכן, אם היא לא תאושר כעת, ירדו לטמיון כל העבודה הקשה והמשאבים הרבים שהושקעו בה על-ידי כל הנוגעים בדבר.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק.
אני מבקש גם להודות ליועצים המשפטיים ואנשי המקצוע שעשו במלאכה, אבל תחילה – למנהלת הוועדה המסורה, הגברת וילמה מאור, ששוקדת על מלאכתה זה שנים רבות, ונאחל לה הצלחה ואריכות ימים בהמשך דרכה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מאשר את עבודתה גם אחרי גיל הפרישה – כדאי שהכנסת תאמץ את הגישה הזאת; להודות למשרד המשפטים, עורכי-הדין עינת גדעוני ונעמי לוינוב; מהסנגוריה הציבורית – לעו"ד חגית לרנאו ועו"ד דורית נחמני; ממשרד הבריאות – עו"ד שרונה עבר-הדני; הגברת רוני בן-צור מאיגוד הקרימינולוגים; להודות לנציגות הארגונים הציבוריים המייצגים את משפחות נפגעי העבירה ובני משפחותיהם: רותי אלדר מ"מרכז נגה" ולרה צינמן, וכן לעו"ד שרון פרימור מארגון "בזכות", המייצג את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות. ארגונים אלה הביאו את הפרספקטיבה האישית של מי שנמצא מהעבר השני, שלא תמיד מוכרת לחברי הכנסת, ולעתים – גם לנציגי הממשלה.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחברי הכנסת יוזמי הצעות החוק הפרטיות – הצעתם של חברי הכנסת דוד צור, איציק שמולי, עמרם מצנע, בנימין בן-אליעזר, משה מזרחי, איתן כבל ודב ליפמן, והצעתם של חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, עבדכם הנאמן יעקב מרגי ויצחק וקנין. שוב, אני מבקש להודות לכל מי שהזכרנו מחברי הכנסת ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה, חבר הכנסת יעקב מרגי. חברי חברי הכנסת, בהצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ומבקשי בקשות רשות הדיבור אינם נמצאים.
לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? בבקשה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
כל הכבוד. יישר כוח.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–13 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–13 נתקבלו.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית.
חבר הכנסת דוד צור, שהיה בין המציעים, אם אתה רוצה לברך, אתה מוזמן.
<דוד צור (התנועה):>
מרגי אמר את הכול.
<היו"ר יוני שטבון:>
אמרו את כל הדברים בשמחה. אני רואה שהכנסת מתכנסת בימיה האחרונים לדברים חיוביים ומאחדים.
<הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014>
[מס' כ/578; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 14104; נספחות.]
קריאה שנייה וקריאה שלישית
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו ממשיכים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014. יציג אותה, בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה.
<יעקב מרגי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, שיזמה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה ביחד עם חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, רינה פרנקל, מרדכי יוגב, אורית סטרוק, עבדכם הנאמן יעקב מרגי, חמד עמאר, נסים זאב, דב ליפמן, עליזה לביא, דב חנין, יפעת קריב ואמנון כהן.
מטרת הצעת החוק שלפניכם היא לסייע למטופלים שמקבלים טיפול רפואי, ובפרט למטופלים שמתקשים בהבנת השפה, למטופלים קשישים ולמטופלים שהם אנשים עם מוגבלות, שנוכחותו של מלווה מטעמם בטיפול עשויה להוות עבורם אמצעי להבהרה, לתמיכה ולהרגעה. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת להוסיף על רשימת זכויות החולה שבפרק ג' בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, את זכותו של מטופל שאדם שמלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת קבלת הטיפול הרפואי, בכפוף לכך שהמלווה לא יתערב במתן הטיפול הרפואי.
יחד עם זאת, מוצע כי המטפל יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, שלא לאפשר למלווה להיות נוכח בטיפול הרפואי כאמור בהתקיים נסיבות שיוצרות חשש לפגיעה בבריאות, בפרטיות או ביכולת התפקוד של הצוות המטפל. כך הדבר כאשר נוכחות המלווה עלולה לפגוע בבריאות המטופל או מטופלים אחרים, או אף בבריאות המלווה עצמו, כגון במצב של טיפול הכרוך בקרינה; כך גם כאשר נוכחות המלווה עלולה לפגוע באיכות הטיפול הרפואי שניתן למטופל או בסיכויי הצלחתו של הטיפול, או כאשר נוכחותו של המלווה עלולה לפגום באפשרות לקבל מהמטופל מידע הנדרש לשם הטיפול הרפואי, למשל בשל בושה או חשש של המטופל מתגובתו של המלווה. עילה נוספת היא כאשר נוכחות המלווה עלולה להפריע לעבודת המטפל או הצוות המטפל, אולם במקרה כזה ניתן למנוע את נוכחות המלווה רק אם החשש הוא להפרעה ממשית. בנוסף, ניתן למנוע את נוכחות המלווה אם היא פוגעת בפרטיות של מטופלים אחרים ואין אפשרות למנוע את הפגיעה בפרטיות באמצעים סבירים אחרים. כאשר מתקיימות נסיבות כאמור המצדיקות את מניעת האפשרות לנוכחות מלווה לטיפול, מחויב המטפל להסביר למטופל את הטעם להחלטתו, וכן עליו לאפשר למלווה להיות נוכח בסמוך לאחר מתן הטיפול הרפואי, ככל שנוכחות זו היא בגדר האפשר.
ההסדר המוצע לא יחול על משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר, בשל המורכבות העולה מקביעת חובה לנוכחות מלווה בשעה ששיקולים מקצועיים עשויים לחייב דווקא מניעת קשר עם הנחקר, העצור או האסיר. ההסדר יחול על צבא הגנה לישראל, בהתאמות שייקבעו בפקודות הצבא לעניין נוכחות מלווה מטעמו של מטופל בעת קבלת טיפול רפואי.
במהלך הדיון בהצעת החוק הבהירה הוועדה, לנוכח חשש שהביעה ההסתדרות הרפואית, כי מתן הזכות לנוכחות מלווה אין משמעותה סיכול האפשרות לפעול לפי חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, התשע"א–2011, במקרה של נקיטת מעשה אלימות מצד המטפל.
יצוין כי זכות זו נהוגה כבר כיום בבתי-החולים ובמרפאות, אולם כעת היא תעוגן בחקיקה ראשית.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם, חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אני רוצה להודות ליוזמים, חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, יחיאל חיליק בר, רינה פרנקל, מרדכי יוגב, אורית סטרוק, יעקב מרגי, חמד עמאר, נסים זאב, דב ליפמן, עליזה לביא, דב חנין, יפעת קריב ואמנון כהן; שוב – למנהלת הוועדה המסורה, גברת וילמה מאור, שעשתה בימים האחרונים, לאור התפזרותה של הכנסת, עבודה מאומצת לקדם חוקים כדי שבדקה התשעים כל העבודה לא תרד לטמיון. אני שוב רוצה להודות לה, בשמי ובשם כל חברי הכנסת; ליועצת המשפטית של הוועדה, לחן, לחברי הוועדה ולצוות הוועדה. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–2 – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק זכויות החולה (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית.
יוזמת החוק, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, מוזמנת להודות. בבקשה. את מוזמנת לעלות אלינו למעלה. זאת זכות לעמוד בכנסת ישראל ולדבר במקום הזה, אז בבקשה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, חברות כנסת, ראשית, אין לי ספק שהצעת החוק נלקחה מפניות ציבור וממקרים רבים שמתרחשים מדי יום ביומו, אם זה קשישים, אם זה פגועי נפש, אם זה אנשים שהם מעט יותר חלשים, חלקם מוחלשים, עם חסמים כאלה ואחרים. הם מגיעים לרופאים וזקוקים לתקשורת הבסיסית עם המטפלים. אין לי ספק שהצעת החוק תיתן מענה. היא מבהירה מצב דברים שלא היה ברור ולא מעוגן בחוק. אני חושבת שבסופו של דבר אנחנו נמנע טרגדיות שעלולות לקרות, אבל מעבר לכך, אנחנו מסייעים לשני הצדדים, גם למטופל וגם למטפל.
אני רוצה לברך את ההסתדרות הרפואית ואת משרד הבריאות, שתמכו בחוק, אבל בראש ובראשונה אני רוצה להודות לבורא עולם, שנתן לי את התבונה להסתכל על חוקים ולהסתכל דווקא במקומות – באמת לגעת באנשים שזקוקים לזה, אנשים שלא בהכרח יש להם הכלים להסתדר לבד. ברצוני להודות גם ליועצות שלי, ליועצת הפרלמנטרית שמלווה אותי מתחילת הדרך, אודליה דיין-גבאי, ולבת-שבע מולה, שעשו לילות כימים בשביל לעזור לי בשליחות הציבורית.
אני רוצה להודות גם ליושב-ראש הוועדה חיים כץ, שזה לא מובן מאליו שהוא עזר לי להעביר את זה, וגם לווילמה היקרה – ואתמול מאוד התרגשתי מדברי הברכה שנישאו לכבודך – על כך שזה לא מובן מאליו שבאמת הרצתם ותקתקתם, כדי שאני אוכל לסיים בהרגשה טובה שהצלחתי לעשות עוד מעשה קטן בתוך הבית הזה בשביל הציבור. וכמובן – לקוות שאנחנו נצליח למנוע אי-אלו אי-הבנות בכל מה שקשור בטיפול רפואי. כולנו תמיד אומרים: רק הבריאות, קודם כול הבריאות, אז לצורך הזה זה נועד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014>
[מס' כ/591; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 14899; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ושלישית. הצעה זאת קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. ההצעה מוגשת כהצעת חוק מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט לבקשת ועדת הבחירות המרכזית, והיא עוסקת בתיקונים בנושאים שונים הקשורים לבחירות, שעיקרם הסדרת מעמדם של עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, סמכות יושב-ראש של ועדת בחירות אזורית ליתן צווי מניעה בקשר לתעמולה אסורה והוראות נוספות, פרי ניסיון שהצטבר במערכות הבחירות האחרונות.
מוצע להסדיר את מעמדם של עובדי ועדת הבחירות המרכזית, שאינו מעוגן כיום בחקיקה, ולקבוע כי דינם יהיה כדין עובדי המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959; להלן: חוק המינויים. כך, על עובדי הוועדה המרכזית יחולו ההוראות החלות על עובדי המדינה, ובין היתר הוראות לעניין איוש משרות לפי תקנים, דרכי מינוי – ככלל במכרז, ייצוג הולם, דרכי סיום העסקה בשל אי-התאמה, דין משמעתי, הגבלות לאחר פרישה, קבלת מתנות, סיוג פעילות מפלגתית ופוליטית והוראות פליליות הנוגעות לעובדי הציבור.
חוק המינויים יחול, בהתאמות הנדרשות, על צוות העובדים הקבוע של מטה הוועדה המרכזית ועל עובדי מטה תקופת הבחירות, המגויסים בתקופה של שלושה חודשים סמוך לבחירות, שיוגדרו כעובדים זמניים לפי סעיף 37 לחוק המינויים, כך שחלק מהוראות החוק לא יחולו בעניינם, ובהן חובת איוש המשרה במכרז. חוק המינויים לא יחול על עובדי יום הבחירות, שהם עובדים זמניים לפי סעיף 2(7) לאותו חוק.
בהקשר זה מוצע לקבוע כי סמכויות הממשלה, ועדת השירות, שר, נציב שירות המדינה ומנהל כללי של משרד לפי חוק המינויים יהיו נתונות – לגבי עובדי הוועדה המרכזית – בידי יושב-ראש הוועדה המרכזית, שהוא שופט של בית-המשפט העליון. לגבי חלק מסמכויות יושב-ראש הוועדה המרכזית מוצע לקבוע חובת התייעצות עם נציב שירות המדינה בנושאים מרכזיים שבהם דרוש לפי חוק המינויים אישור של הממשלה או של ועדת הכספים של הכנסת. מוצע עוד כי מינוי המנהל הכללי של הוועדה המרכזית ייעשה בידי יושב-ראש הוועדה המרכזית, לפי המלצת ועדת איתור שימנה היושב-ראש, ועל מינויו לא תחול חובת המכרז.
לגבי עובדי מטה ועדת הבחירות מוצע לקבוע סייגים לפעילות מפלגתית ופוליטית בתקופה של חמש שנים לפני תחילת העסקתם בוועדה המרכזית, במהלך העסקתם ובשנה שלאחר מכן. לעניין המנהל הכללי של הוועדה, הסייגים המוצעים יחולו בתקופה של שבע שנים לפני מינויו.
עוד מוצע להסמיך את הוועדה המרכזית להתקשר בעסקאות בנכסי מדינה, למעט עסקאות במקרקעין, לפי סעיפים 4 ו-5 לחוק נכסי המדינה. ההסמכה תינתן, כנהוג, כך שנדרשות חתימות של שני גורמים יחד לצורך ההתקשרות – יושב-ראש הוועדה וחשב הוועדה.
בשים לב לאופייה הציבורי של הוועדה המרכזית ולחשיבות המידע המצוי בידה, מוצע להחיל עליה את הוראות חוק חופש המידע ולקבוע שהיא רשות ציבורית לעניין אותו חוק, למעט לעניין פרוטוקולים של ועדות הקלפי וחומר הבחירות כמפורט בסעיף 79א לחוק הבחירות. לעניין חומר זה, שאותו מחויבת הוועדה המרכזית לפי חוק הבחירות להשמיד, מוצע לקבוע בסעיף 79א לחוק הבחירות כי תינתן זכות לעיון בחומר כאמור, לפי כללים שיקבע יושב-ראש הוועדה המרכזית, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
תיקון מרכזי נוסף המוצע בהצעת חוק זו עוסק בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט–1959; להלן: חוק דרכי תעמולה. מטרתו לייעל את ההליכים להוצאת צווים הקשורים לתעמולת בחירות, הניתנים היום רק על-ידי יושב-ראש הוועדה המרכזית. כיוון שרוב העתירות בעניין תעמולת בחירות לרשויות המקומיות עוסקות בסוגיות מקומיות ובשאלות משפטיות ועובדתיות פשוטות יחסית, שאין להן השלכה ארצית, מוצע לאפשר גם ליושב-ראש ועדת בחירות אזורית, שהוא שופט מחוזי, לדון בבקשות למתן צווים כאמור.
ההסדר המוצע יפחית את העומס המוטל על יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית ויווסת את הטיפול בעתירות מקומיות באופיין, ובצד זאת יגביר את הנגישות של המתדיינים בענייני הרשויות המקומיות. יחד עם זאת, כדי למנוע ביזור יתר של הסמכות, מוצע להסמיך את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לקבוע בכל אזור שיפוט של בית-משפט מחוזי יושב-ראש אחד בלבד של ועדת בחירות אזורית, וסמכותו תהיה רק לגבי הצווים הנוגעים לבחירות לרשויות המקומיות שבאזור השיפוט של בית-המשפט המחוזי שבו הוא מכהן. עוד מוצע כי הסמכות תחול רק לגבי דיונים לפי חוק התעמולה, ולא בעניין עבירות שלפי חוק הבחירות. הסדר זה יחול כהוראת שעה, ויעמוד בתוקף עד ליום 1 בינואר 2020, כדי שניתן יהיה לבחון את אופן פעולתו ולהפיק לקחים מהבחירות הכלליות הבאות לרשויות המקומיות, שייערכו בשנת 2018.
בנוסף, מוצעות הוראות שונות שהן פרי ניסיון מצטבר ממערכות בחירות קודמות, וביניהן: מוצע לבטל את האפשרות להגיש ערר למליאת הוועדה על צווים לפי חוק התעמולה שנתן יושב-ראש הוועדה המרכזית, ותקיפת החלטותיו תהיה בבית-המשפט העליון בלבד. יושב-ראש הוועדה המרכזית יהיה מוסמך לקבוע כללים לעניין גמול לחברי הוועדה המרכזית או החזר הוצאות בעבור השתתפותם בישיבות; הכללים יהיו לפי המקובל בשירות המדינה לגבי גופים דומים, והגמול לא יינתן למי שממילא מקבל תשלום בעבור השתתפותו או שהוא חבר הכנסת, נושא משרה שיפוטית או עובד גוף מתוקצב. רשימת מועמדים, כאמור בסעיף 57(ט) לחוק הבחירות, תוגש בידי בא-כוח המפלגה או ממלא מקומו, בעצמם או בידי אדם אחר שקיבל מאחד מהם ייפוי כוח להגשתה.
מוצע להבהיר בסעיף 76 לחוק הבחירות, כי פתק ריק שעליו סומנו בכתב יד אות הרשימה או האות והכינוי בשפה העברית, בשפה הערבית או בשתי השפות יחד, הוא פתק כשר, ולקבוע כי בפתק הצבעה ריק ניתן יהיה לסמן בעט בצבע כחול בלבד.
מוצע להבהיר בסעיף 2א לחוק דרכי תעמולה כי חל איסור להשתמש בנכסים ובנכסים בלתי מוחשיים של הגופים המבוקרים המנויים בסעיף 2א לחוק דרכי תעמולה. הודעת יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית בדבר חופש הבחירות וחשאיות הבחירות לפי סעיף 16(א) לחוק דרכי תעמולה תפורסם בעיתונות המודפסת פעמיים בלבד, ביום השביעי שלפני יום הבחירות וביום הבחירות, במקום חמש פעמים כפי שקבוע כיום. הפרסומים באמצעי התקשורת האחרים יישארו בתדירות הנוכחית.
להצעת החוק אין הסתייגויות. יש בקשות רשות דיבור. אני לא רואה את המבקשים. מקלב פה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת דוד רותם. יש עוד בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. שאר מבקשי הדיבור אינם נוכחים כאן. לאחר מכן נצביע בקריאה שנייה ושלישית. בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני לא אכביד עליכם בנאומים ארוכים. בכל אופן, מכיוון שיושב-ראש ועדת החוקה ביקש ממני בחלק מהחקיקה של החוק לנהל את הישיבה, אני נכנסתי לתוך העניין, ואני מרגיש צורך פנימי להגיד כמה משפטים. ודאי המשפט הראשון, כדי שלא אשכח אותו בסוף ושהזמן לא יעבור, זה תודות לכל מי שעסק בהצעת החוק הזאת. אבל אני לא במסגרת הפורמלית של התודות, אלא במסגרת – ראיתי איך יוצרים חוק שמגיע לא כהצעת חוק פרטית ולא כהצעת חוק ממשלתית, במקרה הזה, אלא חוק של ועדת הבחירות, שמנסה לקחת את הפרקטיקה ולהשתמש בה, על-ידי חקיקה, ביום-יום, ולהשתפר ולהתייעל ולהתאים את עצמה, ולא להישאר מקובעים, עם איזה קיבעון שלפעמים אנחנו רגילים לראות שמכיוון שככה, למה אנחנו צריכים להתעסק עם זה, זה החוק, ככה זה מאפשר לי; לא. לבוא – יש צורך, יש צורך לשנות, יש דברים, ואנחנו משנים את זה ומתאימים את עצמנו למצב ולצרכים, וזה באמת יפה מאוד. אי-אפשר להתעלם מהייעוץ המשפטי של ועדת החוקה, במקרה הזה סיגל קוגוט וניצן, על העבודה המקצועית על כל פרט ופרט, בלי להניח אפילו פסיק ונקודה, ולהגיע בסוף לדבר מושלם.
אבל אין ספק שאנחנו נצא מכאן אחרי החקיקה – מתוך כל הסעיפים שיש כאן וכל הפרקים שיש פה, מה בסוף יהיה? גמול לחברי ועדת הבחירות המרכזית. שאר הדברים – לא יעניין אף אחד. מה יהיה? גמול. יש כסף, יש כבר כסף, אז זה מה שלא – רבותי, זה החלק הקטן, ויכול להיות שיש מי שיאהב אותו, מי שלא יאהב אותו. אני חושב שגם במקרה הזה זה בא מתוך הפרקטיקה. אם אנחנו רוצים שחברי ועדת הבחירות מרכזית יבואו, ישתתפו, תהיה להם מחויבות, ואחרי זה גם – אנחנו בנושא עדין כמו בחירות, וכל כך הרבה אנשים מחכים שתהיה פה שקיפות מלאה ושמערכת האיזונים תהיה מערכת איזונים מושלמת, ויש חשיבות מאוד גדולה שיבואו להשתתף. וזה – על-ידי תמריצים, ויש מי שלא מקבל גמול. וכפי שאמר היושב-ראש, חבר הכנסת דוד רותם: לא כולם יקבלו. חבר כנסת שחבר בוועדת הבחירות המרכזית לא יקבל גמול.
אבל זה החלק הקטן של העניין. יש כאן הרבה דברים שנפתחו ושדרשנו שגם בהם תהיה הוראת שעה, כמו שיושבי-ראש הוועדות האזוריות הם שיפסקו בנושא חוק דרכי תעמולה. זו רפורמה מסוימת. זו פתיחות, שאנחנו לוקחים נושא מסוים שמעסיק את יושב-ראש ועדת הבחירות ואת ועדת הבחירות המרכזית, ואנחנו מנסים לייעל על-ידי כך שנותנים סמכות ליושב-ראש ועדה. כרגע זה בצורה מוגבלת, ניסיון, רק ליושבי-ראש ועדות בחירות מרכזיות שהם שופטים מחוזיים, וכהוראת שעה עד 2020, כדי לראות איך העסק עובד.
זה דבר נכון לא רק לגבי העניין הזה. זה דבר שבא ללמד אותנו – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תלוי כל כמה זמן יהיו בחירות. אם יהיו כל שנה, אז יתרגלו לזה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני, בנושא הזה דווקא, חבר הכנסת מיכאלי, בהתחלה הייתה לי איזה ראייה קצת מרחוק. למה זה צריך לבוא ברגע האחרון? אני גם הייתי שותף ברגע האחרון. בעצם החוק הזה הוא לא ברגע האחרון. הוא התבשל בבישול רגיל ואטי וטוב, אבל אנחנו הקדמנו, אנחנו הפעלנו את התנור יותר מדי מוקדם. לא החוק הזה – אנחנו באנו יותר מוקדם.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
בסופו של דבר, רבותי, זה לא הנושא של הגמול פה ולא הנושא של העטים הכחולים, שעולים 56,000 שקל, או לא יודע, 80,000 שקל, שלושת העטים הכחולים שיהיו בכל קלפי. אנחנו מדברים על דבר – קודם כול, הסמכויות שיש לחוקק בחקיקה את מה שאולי נהוג ולא נהוג, ולאחר מכן לראות את הדברים שבהם אנחנו יכולים להתאים את עצמנו, לייעל את העבודה של המערכת, לעשות אותה יותר זמינה ויותר טובה. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
אני מוותר.
<היו"ר יוני שטבון:>
מוותר על רשות הדיבור.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה: הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, שקיבלה פטור מחובת הנחה. בבקשה, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–14 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–14 נתקבלו.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מצרף את חבר הכנסת דודו רותם למצביעים בעד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ותועבר לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הודעת הממשלה על מינוי סגן שר>
<היו"ר יוני שטבון:>
חברי חברי הכנסת, לפני שאנחנו ממשיכים בחקיקה, אנחנו עוברים להודעת ממשלה בדבר מינויו של חבר הכנסת אופיר אקוניס לתפקיד סגן שר במשרד להגנת הסביבה, נוסף על תפקידו כסגן שר במשרד ראש הממשלה. ימסור את ההודעה השר חבר הכנסת סילבן שלום, בבקשה.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה לאשר את מינויו על-ידי ראש הממשלה וממלא-מקום השר להגנת הסביבה, של חבר הכנסת אופיר אקוניס לתפקיד סגן שר במשרד להגנת הסביבה, נוסף על תפקידו כסגן שר במשרד ראש הממשלה. חבר הכנסת ייכנס לתפקיד סגן שר במשרד להגנת הסביבה מרגע מסירת הודעה זו.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מעכשיו צריך – – – לו, אני מבין.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, נכון?
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
לא, לא, לא. אין הצבעה.
<היו"ר יוני שטבון:>
אין הצבעה, סליחה, זו הודעה. אין עוד הודעה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עוברים להמשך חקיקה בנושא: הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה.
עד שחבר הכנסת רותם יעלה – הכרזת מזכירת הכנסת. בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק איסור הבעת אהדה לשלטון הנאצי או הזדהות עמו (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014; הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6) (סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה–2014, שהוחזרה מוועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה.
<הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014>
[מס' כ/575; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 13823; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת דודו רותם, בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014. ההצעה הוגשה כהצעת חוק פרטית של חברי הכנסת מרדכי יוגב, אורלי לוי אבקסיס ואורית סטרוק.
סעיף 77 לחוק העונשין מסמיך את בית-המשפט לחייב עבריין לפצות את מי שניזוק מהעבירה בשל הנזק או הסבל שנגרם לו בסכום מרבי של 258,000 שקלים חדשים. הוראות דומות קבועות בסעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) ובסעיף 11 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט–1969. פיצוי זה יש בו כדי לסייע לניזוק בעקבות הפגיעה בו. ואולם, פעמים רבות מי שהוטל עליו לשלם פיצוי לניזוק מהעבירה אינו מחויב לשלם מייד את מלוא סכום הפיצוי, או שהוא אינו עומד בתשלום חובו, והניזוק עלול להיוותר ללא פיצוי כלל. סעיף 3א לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, שהוצע בשעתו על-ידי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, קובע הסדר שנועד להתמודד עם האמור, אך הוא חל על ניזוקים קטינים בלבד. לפי הסדר זה, המרכז לגביית קנסות משלם לניזוק את סכום הפיצוי שנפסק עד לתקרה של 10,000 שקלים חדשים ובניכוי הסכום ששילם החייב אם הניזוק היה קטין ביום החלטת בית-המשפט על תשלום הפיצוי. בתיקון זה מוצע להרחיב את מעגל הזכאים לקבלת הפיצוי מהמרכז לגביית קנסות ולהחיל את ההסדר הקבוע בסעיף 3א לחוק גם על ניזוקים שהיו קטינים בעת ביצוע העבירה שממנה נפגעו.
בדיון בוועדת החוקה העריכו גורמי המקצוע כי צפוי לחול גידול של כ-40% במספר המפוצים שיהיו זכאים לתשלום המהיר כתוצאה מהתיקון המוצע. כדי לאפשר לגורמי המקצוע להיערך לתיקון המוצע, מוצע לקבוע כי הוא ייכנס לתוקפו בתום שמונה חודשים מיום פרסומו. כמו כן, מוצע להחיל את התיקון רק על פיצוי שנקבע בהחלטת בית-משפט שניתנה ביום תחילתו של התיקון המוצע ואילך.
כפי שהוצג בדיון בוועדת החוקה, לשם ביצוע התיקון נדרש יהיה לתקן גם את תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), שיובאו לשולחן הוועדה בתוך חודשיים לפני יום תחילתו של התיקון.
להצעת החוק אין הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
היו בקשות רשות דיבור?
<היו"ר יוני שטבון:>
לא, אין בקשות רשות דיבור.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014 – לקריאה שנייה. מי בעד, מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–2 – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 8, יחד עם חבר הכנסת דודו רותם – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 16), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית.
אני מזמין את חבר הכנסת מוטי יוגב, יוזם הצעת החוק, להשיב בתודות ודברי ברכה. בבקשה.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
ברשות היושב-ראש, ברשות חברי הכנסת, אורחים, חוק זה שזכיתי להעביר היום מאשר שקטינים שנפגעו יוכלו להיעזר במרכז לגביית קנסות לצורך קבלת סכום של עד 10,000 שקל, להסתייע במינימום לטיפולים הנפשיים הדרושים להם, גם אם הם כבר בגרו. החוק הזה עושה צדק וחסד עם קטינים שנפגעו בהיותם קטינים.
אני מבקש להודות בעניין לד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, שהציף בפנינו את הצורך הזה, כחלק מהיותי חבר פעיל בוועדה לזכויות הילד, וכן לשותפותי לחוק, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, וחברת הכנסת אורית סטרוק, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, לצוות הוועדה שלו ולצוות הוועדה של הוועדה לזכויות הילד, על הסיוע בקידום וחקיקת החוק.
אין לי ספק, כאמור, שהחוק הזה יסייע לאותם נפגעים להיעזר מעט שבמעט ברשויות המדינה לצורך הבסיסי הזה.
אני מודה לך, היושב-ראש, ולחברי הכנסת שהצביעו בעדו. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב.
<הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014>
[מס' כ/559; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 12075; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יוני שטבון:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצעות החוק. הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, קריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. בבקשה. באמת, לסיים את הכנסת עם חקיקה נפלאה שכזאת – אנחנו אופטימיים.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנני מתכבדת להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014.
הצעת החוק באה להבטיח את שלומם וביטחונם של ילדים במוסדות חינוך באמצעות הסדרה של הליך הרחקתו הזמנית של עובד חינוך בבית-ספר שהוגש נגדו כתב-אישום בשל חשד לביצוע עבירת מין או אלימות חמורה נגד קטין או חסר ישע.
מאחר שהמנהל הכללי של משרד החינוך מאשר את העסקתם של עובדי חינוך במוסדות חינוך שחל בהם חוק פיקוח על בתי-הספר, מוצע לקבוע כי עם הגשת כתב-אישום נגד עובד חינוך בשל עבירות כאמור, יתלה המנהל הכללי את האישור שנתן, אלא אם כן שוכנע כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא להתלות אישור זה.
בלי לגרוע מהאמור לעיל, מוצע כי המנהל הכללי יהיה רשאי להתלות את האישור גם אם הוגש כתב-אישום נגד עובד החינוך בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להית עובד חינוך. התליית האישור של עובד חינוך תימשך עד למתן פסק-הדין הסופי בהליך הפלילי נגדו או הפסקת ההליך. ואולם, המנהל הכללי – המנכ"ל של משרד החינוך – רשאי להורות על הפסקת ההתליה במועד מוקדם יותר, וזאת בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו. כמו כן, רשאי עובד חינוך לפנות למנהל הכללי בבקשה שיורה על הפסקת ההתליה כאמור.
עוד מוצע כי מדי שנה יעביר שר החינוך דיווח לוועדת החינוך, התרבות והספורט בנוגע להתליית אישורים של עובדי חינוך והפסקתן של התליות כאמור שנעשו בשנת הלימודים שקדמה למועד הדיווח.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אבל לפני שאנחנו נעבור להצבעה אני רוצה לומר גם דברים אישיים, כי אני מחליפה את יושב-ראש ועדת החינוך, שלא יכול היה להציג את החוק הזה. מכיוון שאני יוזמת החוק, חשוב לי, ראשית, לומר תודה ליושב-ראש ועדת החינוך עמרם מצנע, שעשה את כל שביכולתו כדי שהחוק הזה יגיע לכאן היום, לפני שהכנסת – הכנסת התפזרה, אבל לפני שאנחנו – איך אומרים בשפה עממית? לפני שאנחנו סוגרים את הבסטה. כמובן, חשוב לי להודות למועצה לשלום הילד, המועצה הלאומית לשלום הילד, שבראשה עומד ד"ר יצחק קדמן, על שהסב את תשומת לבי לצורך בתיקון החוק בשל המצב הקיים.
החוק הזה חל רק על העובדים של המגזר הציבורי, משמע שעובד מהמגזר הציבורי שהוגש נגדו כתב-אישום חמור בגין פגיעה מינית או עבירת מין חמורה נגד קטינים – יכולנו למצוא אותו במצב דברים שעד שתתברר חפותו הוא פשוט עובד בתוך מוסדות חינוך ויש לו גישה לילדים. הרי בוודאי אם היינו שואלים כל הורה שם אם הוא מוכן לחשוף את הילד שלו – אנחנו לא מדברים על שלב של חשדות וחקירות, אלא על שלב שאדם כבר נאשם, שיש ראיות מבחינת הפרקליטות או המשטרה – ודאי שמרבית התשובות שהיינו מקבלים מההורים, אם לא באופן מוחץ, זה שאף הורה לא היה מוכן לחשוף את ילדו לסיטואציה שכזאת. אבל דווקא במקום שהחוק נתן מענה לשאלה זו, הוא שכח אלפי עובדים שהם עובדי קבלן, ובהם לצערי גם שרתים ועובדי משנה, שבתחילה החוק שהוגש הכליל אותם, אבל לא הצלחנו להתגבר על כמה סוגיות וויכוחים עם המשרדים השונים, ולכן אישרנו את ההרחבה על עובדי הקבלן – שזה אלפים, אלפים של עובדי חינוך שפוגשים את הילדים שלנו מדי יום ביומו.
כמובן, חשוב לי לציין את חברי הכנסת אשר הצטרפו להצעת החוק, חברי הכנסת קארין אלהרר, מיכל רוזין, אלעזר שטרן, עדי קול, שולי מועלם-רפאלי ואברהם מיכאלי. אלה חברי כנסת שראו – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – – קיזוז.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
קיזוז לא נתת לי עד היום, אבל אנחנו נתחשבן בכנסת הבאה על זה.
<היו"ר יוני שטבון:>
היא הזכירה אותך לחיוב.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
בוודאי. ככל שמתעמקים בסוגיית ילדי ישראל, אנחנו מבינים שכמה שנדמה לנו שאנחנו חיים בעולם מודרני, שמספק את מרבית צורכיהם של ילדי ישראל, יותר ויותר אנחנו מגלים כמה הילדים שלנו הפכו להיות "ילדי מפתח", כמה הילדים שלנו חשופים יותר ויותר לפגיעות. ויותר מזה, בגלל שהם הפכו להיות "ילדי מפתח" – כי כולם עובדים שעות ארוכות והם נאלצים לחזור הביתה – אז לפעמים גם אין מי שיאתר מוקדם את הפגיעות שלהם ואת מה שמתרחש בעולמם. בוודאי בעולם כל כך תובעני, שהילדים שלנו רואים במהלך יומם לא מעט אנשים – חלקם עובדים אתם, חלקם לא, חלקם מאבטחים, חלקם שרתים, חלקם מורים – ברור שאנחנו צריכים לעשות הכול בשימוש במערכות הקיימות, הן בפרקליטות והן במשטרה, ולרענן בכל פעם את המרשמים הפליליים כדי לראות אם יש עברייני מין וגם נאשמים בעבירות חמורות, אם זה אלימות ואם זה עבירות מין, ולדאוג שהם לא יתקרבו לילדים שלנו. כך, לדעתי, נוהגים הורים בריאים שדואגים לילדיהם.
לכן, אין ספק בכלל שהעיוות הזה, מלכתחילה, שחל רק על עובדי ציבור, היה עיוות שדרש תיקון מיידי. ורק אומר שבעקבות התיקון הזה ובעקבות הצעת החוק ובעקבות המגעים שנעשו עם משרד החינוך, הוחלט שיש להם עד ספטמבר, עד תחילת שנת הלימודים הבאה, להקים מנגנון מיוחד, כולל גיוס עובדים שכל עבודתם תהיה לאתר נאשמים ועברייני מין שהצליחו איכשהו להתחמק במסננת הקיימת ולהיכנס למערכת החינוך. כמובן, בנהלים נכונים, בעבודה מאומצת ובדגש הנכון, תוך שימת סדר העדיפויות הנכון שלנו על השולחן, שקודם לכול ביטחונם הנפשי, הבריאותי הגופני של הילדים, הרי ודאי שנצליח לצמצם את הפגיעה בילדים.
לחשוב על זה שלפעמים ילד יכול להיפגע בסביבת מוסד חינוך – הרבה פעמים זו לא פגיעה אחת; זו פגיעה שחוזרת, היא פגיעה נשנית, וזה הדבר הכי חמור. ולכן, אני חושבת שזה אחד הדברים החשובים ביותר, כי אנשים – יש הרבה פגיעות שקורות בסביבת הבית, גם בתוך הבית וגם בסביבת הבית, אבל שם המצב, לטעמי, הוא – פחות יש לנו יכולת לפקח עליו או לתת את ההגנה.
אדוני היושב-ראש, ברצוני להעביר לך פתק.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש הפריע לי, אני ארשום לו.
<היו"ר יוני שטבון:>
את רוצה לעדכן אותי – – –
<עדי קול (יש עתיד):>
אנחנו בעד הצעת החוק, אנחנו רק רוצים להצביע עליה.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
בסדר? תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
חברי הכנסת אומרים שהם תומכים בהצעה, הם פשוט רוצים לשמוע יותר פרטים. אז אנחנו נותנים את ההזדמנות לתת פרטים אחרונים לגבי הצעת החוק. כמה דקות אחרונות, בבקשה.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
ברשותך. אז כפי שאמרתי, החוק המוצע, שיזמתי יחד עם חברי הכנסת שכבר פירטתי, בא להגן על קטין או חסר ישע שבאחריותו, נוכח העובדה שהעבירות האלה יש בהן כדי לסכן את שלומם וביטחונם של תלמידי ישראל. עד היום סוגיית השעייתם של מורים שהוגש נגדם כתב-אישום הוסדרה רק לגבי עובדי חינוך שהם עובדי מדינה, באמצעות חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג–1963, ועובדי חינוך שהם עובדי רשות מקומית, לפי חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח–1978. לגבי עובדי חינוך שאינם עובדי מדינה או עובדי רשות מקומית עד היום הנושא לא היה מוסדר, ויצר לא אחת אי-בהירות. תיקון זה מסדיר את סמכות ההשעיה של עובד חינוך שאינו עובד מדינה או עובד רשות מקומית שהוגש נגדו כתב-אישום בגין ביצוע עבירות מין או אלימות כאמור.
כידוע, הליכים פליליים עשויים להימשך חודשים ארוכים ואף שנים, ובשל מאפייני אוכלוסיית התלמידים מוטלת עלינו החובה להבטיח את שלומם ואת רווחתם. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר העבירה בוצעה כלפי תלמיד אשר עתיד להמשיך לפגוש את העובד הפוגע ולהתמודד עמו מדי יום במוסד החינוכי שבו התרחשה הפגיעה. לפיכך מוצדקת הפגיעה המידתית בחופש העיסוק של מי שחשודים בביצוע עבירות מין או אלימות חמורה כאמור. התיקון קובע כי ההשעיה תסתיים עם סיום ההליכים הפליליים, ולמנהל הכללי של משרד החינוך תישמר הסמכות לשקול את הפסקת ההשעיה ולעיין מחדש בהחלטה לפי בקשת העובד לאחר שישה חודשים. בכך יוצר התיקון הסדר מאוזן בין הפגיעה בחופש העיסוק לבין הבטחת שלומם של התלמידים.
מאז כניסתי לכנסת שמתי למול עיני, במקום בולט, בין שאר המשימות שנטלתי על עצמי, את המטלה של התגייסות להגנה על ילדים וילדות, ובמיוחד של אלה המצויים במצבי סיכון וסכנה.
אני מבקשת להודות, כאמור, למועצה לשלום הילד. אדוני היושב-ראש, ברצוני להודות גם ליועצות הנאמנות שלי, אודליה דיין-גבאי ובת-שבע מולה, שעושות לילות כימים כדי לעזור לי בשליחות הציבורית, והיו אתי בכנסת התשע-עשרה של מדינת ישראל – –
<היו"ר יוני שטבון:>
ובעזרת השם ימשיכו.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
– – ואין ספק שכוח נשי מביא אתו הרבה מאוד שינויים, והדגש – – –
<קריאות:>
– – –
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
– – – וכמובן הטיפול בפניות ציבור, שהוביל לכך שנבצע הרבה מאוד תיקונים. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך.
<היו"ר יוני שטבון:>
את צריכה להמשיך ולומר שבעזרת השם הן ימשיכו להיות העוזרות שלך גם בכנסת הבאה.
<פנינה תמנו-שטה (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
ותודה לבורא עולם, שהוא יחליט אם אהיה בכנסת הבאה. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–4 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר יוני שטבון:>
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה מבקשת לברך על הצעת החוק שהיא יזמה.
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. בואי נבדוק אם הצעת החוק תעבור. בקצב הזה נראה לי שחברי הכנסת ישקלו שלא להעביר את זה לקריאה שלישית. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש – – – אדוני היושב-ראש, ברצוני לעלות לברך. על-פי התקנון, מותר למציע לברך.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יוני שטבון:>
לדעתי, המציע בירך.
בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יוני שטבון:>
לפני שנעבור להצעת החוק הבאה – הודעת מזכירות הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק איסור הבעת אהדה לשלטון הנאצי או הזדהות עמו (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, של חברי הכנסת שמעון אוחיון ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת עמרם מצנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6) (סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת יצחק כהן וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 49), התשע"ה–2014>
[מס' מ/877; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 13595, מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11766; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו ממשיכים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 49), התשע"ה–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אני רוצה להרגיע את הנוכחים שזה לא חוק מע"מ אפס אלא חוק אחר. בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
חוק מע"מ אפס – כבר הספדנו אותו, אמרנו אשכבה ואמרנו הכול.
<יואב בן צור (ש"ס):>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הזדמנות להעביר את מע"מ אפס?
<היו"ר יוני שטבון:>
כרצונך. אתה יודע, לפי התקנון אתה לא מוגבל בזמן. יש חברת כנסת שניצלה את זה היטב.
<יואב בן צור (ש"ס):>
– – – על מוצרי יסוד.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
הצעת החוק היא הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 49), התשע"ה–2014. כפי שכבר אמרתי גם אתמול ואולי ייאמר גם בהמשך, פיצלנו את תיקון מס' 45 והעברנו אחד-אחד את כל התיקונים, ורובם הגדול הם הטבה, אם זה לאזרח ואם זה – בסופו של דבר זה מגיע גם לאזרח. התיקון הזה, תיקון מס' 49, כולל את סעיף 3 מתוך תיקון מס' 45, שעניינו קביעת מס בשיעור אפס על שירותי פיקוח, תיאום ובקרה בקשר לביצוע ניסויים רפואיים.
כשאומרים "ניסויים רפואיים בבני-אדם", זה נשמע משהו שכל אחד פה – יכול להיות שהיה מתנגד: מה אתה עושה ניסויים רפואיים? אבל פה הכוונה בדיוק הפוכה. מדובר על תרופות שהן בשלב של ניסיון מתקדם מאוד, וצריך לעשות ניסויים כדי להכניס תרופות חדשות שבסופו של דבר מצילות חיים. יש מערכת שלמה שאנחנו שותפים לה בכל העולם. לכן, הצעת חוק זו נועדה למעשה לאפשר את קיומם של ניסויים קליניים הנערכים בישראל בידי חברות תרופות רב-לאומיות, וזאת באמצעות קביעת מס בשיעור אפס.
בנוסף, במהלך דיוני הוועדה הוחלט לקבוע פטור ממס ערך מוסף וממכס על יבוא של תרופות שמנכ"ל משרד הבריאות אישר כי הן משמשות לניסויים רפואיים בבני-אדם המבוצעים בישראל – אבל שוב, במובן החיובי, כדי לרפא אותם, כשאין דברים אחרים שאולי יכולים. הפטור האמור עוגן במסגרת צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5), התשע"ה–2014, שפורסם ונכנס לתוקף ביום 7 בדצמבר 2014. זה תיקון חשוב שהוא באמת לטובת החולים, לטובת אלה שיזדקקו לזה.
כדי לא להטריח את הציבור, אני כבר עכשיו אודה לשר האוצר לשעבר ולסגן שר האוצר לשעבר, שהם היו היוזמים – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
כל כך הרבה – – – עוד יחזירו אותו לתפקיד.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני, מה שמגיע מגיע. – – של הנושא הזה – גם לגבי זה וגם לגבי הוצאת התקנות – וכמובן למשרד הבריאות, שיזם, לרשות המסים, לעוזרי היקרים ולייעוץ המשפטי שלי, לשגית אפיק ולשלומית ארליך, וכמובן – לחברי הוועדה, שכולם היו שותפים, וזה עבר פה אחד ובברכה גדולה.
אני מבקש מכל חברי לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה לך, אדוני.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת הכספים.
אנחנו עוברים להצבעה. יש בקשות דיבור? אני מבין שאף אחד לא מעוניין. אנחנו מתקדמים לכיוון הצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 12
בעד סעיף 1 – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 49), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, ותירשם בספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/587).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו מתקדמים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת אריה דרעי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואב בן צור; בבקשה. לאחר מכן – יש לנו רשימת דוברים.
<יואב בן צור (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול ציינה הכנסת את יום החקלאי, ביוזמת חברי חבר הכנסת זבולון כלפה. אני רוצה לפתוח בדבריו של יאנוש קורצ'אק: הדואג לימים – זורע חיטים; הדואג לשנים – נוטע עצים; הדואג לדורות – מחנך אנשים. ההשקעה הטובה ביותר, בעלת התשואה המיטבית, היא ההשקעה בחינוך. בכל קנה מידה לא נוכל לתאר את היתרון העצום שלנו בפיתוח המדינה והכלכלה. כיצד היינו נראים ונמדדים ללא השקעה עצומה בחינוך? חרף הביקורת הקיימת והדברים הדורשים תיקון, עלינו לעשות כל מאמץ למנוע אפליה בהקצאת משאבים בין ילדי ישראל ולעשות ככל הניתן ליצירת הזדמנות שווה לכל תלמיד ותלמידה במדינת ישראל.
הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014, המונחת לפניכם, אשר עברה בקריאה טרומית ובדיוני הוועדה לזכויות הילד בראשות חברת הכנסת – הראויה להערכה רבה על חריצותה – אורלי לוי אבקסיס, מבקשת לתת מענה לאוכלוסייה רחבה במדינת ישראל, אוכלוסייה שכולנו מחויבים לרווחתה ללא כל הבדל מגדרי או מגזרי, הלוא היא אוכלוסיית הילדים. על-פי דוח הוועדה למלחמה בעוני, בכל שכבת גיל בבתי-הספר במדינת ישראל יש כ-40,000 ילדים שחיים בעוני. בין 10% ל-15% מהילדים הללו זקוקים לאבחונים פסיכו-דידקטיים בשל קשיי לימוד כאלה ואחרים שמהם הם סובלים. אבחונים אלה עולים להוריהם אלפי שקלים, ולעתים רבות ההורים מוותרים על ביצוע האבחון עקב מצוקה כלכלית. מכאן שאלפי ילדים בכל שכבת גיל לא זוכים להזדמנות חינוכית שווה רק עקב מצב כלכלי קשה. לכן, הצעת החוק מבקשת לעגן את השתתפות המדינה במימון אבחונים בהתאם לצרכים עבור ילדים החיים בעוני, וזאת לאחר איתורם תוך התערבות בית-ספרית.
אדוני היושב-ראש, הן על פקידי האוצר והן על ממשלת ישראל למלא בצורה מספיקה את חובתם ולהבטיח לילדים הנזקקים והעניים חינוך היוצר הזדמנות שווה בין הילד של משפחת אברמוביץ מכפר-שמריהו לבין הילד של משפחת בוזגלו מירוחם; כן, וגם הילד של ריקי כהן מחדרה וגם בנו של מוחמד ג'בארין מאום-אלפחם. כולם ילדים הם, וכולם זכאים להזדמנות שווה בחינוך, ללא אפליה מגדרית ומגזרית.
על הממשלה להמשיך ולתמוך בפה מלא בחוק זה, שכן מלבד היותו פרי יוזמתה, הרי הוא צודק, ראוי והוגן. לא מדובר כאן בהצעת חוק פופוליסטית, ולא, חברי חברי הכנסת, אין זו הצעת חוק שנולדה ערב בחירות. מדובר בהצעה אשר הונחה על שולחן הכנסת זה מכבר, כחלק ממכלול הצעות חוק המבקשות ליישם את דוח הוועדה למלחמה בעוני, וכולן נדחו על-ידי ממשלת ישראל היוצאת מלבד הצעת חוק זו, שמתאפיינת בשינוי מבורך ומחויב המציאות, ללא עוררין, ומי שיסרב לחקיקה זו אינו אלא אכזר לעצמו ולחברה כולה.
אדוני היושב-ראש, תהליכי החקיקה יתואמו עם משרדי החינוך, המשפטים והאוצר על מנת למנוע מצב של אינפלציית אבחונים, שיזיק בסופו של דבר לאוכלוסייה הענייה שבה החוק מבקש לתמוך. יוגבל מספר האבחונים שיאשר משרד החינוך מדי שנה למכסה סגורה ומצומצמת עד לכדי כ-2,500 אבחונים בשנה.
סכום הסבסוד לא ייקבע בחקיקה. הגשת הבקשות לקבלת המלגה תשולב במנגנונים הקיימים לקבלת המלגות דרך משרד החינוך, וזה כדי למנוע את הגדלתו של המנגנון הביורוקרטי וכדי להקל את התהליך להורים ולילדים הזכאים לאבחון זה.
אבקש מחברי להצביע בעד הצעת חוק זו, החשובה לרווחתם של ילדי הרווחה הזקוקים לכך. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. לפני שאנחנו עוברים להצבעה – יש בקשת רשות דיבור של חבר הכנסת נסים זאב.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
בסדר גמור. יש לנו בעצם דיון – סליחה – דיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אינו מעוניין. חבר הכנסת נחמן שי – לא נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שלוש דקות, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין שאנחנו מתנהלים ללא שרים, כאילו הממשלה כבר פורקה. הכנסת פוזרה.
<היו"ר יוני שטבון:>
השר יצא לפני כמה דקות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מי?
<היו"ר יוני שטבון:>
השר סילבן שלום. יחזור עוד מעט. אני גם ביקשתי שהוא יחזור.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
בסדר, הוא הלך להצביע במרכז הליכוד, מה הוא יחזור עכשיו.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
טוב, חברי חברי הכנסת, אכן מדובר פה בחוק ראוי, חוק שמבחינה מקצועית היה צריך להיות מזמן. לפי הנתונים שידועים לנו, הרבה מאוד ילדים לא הלכו לאבחונים האלה בגלל בעיות כספיות, אדוני היושב-ראש. חוסר אבחון גורם לבעיות, והבעיות גורמות לכך שהתלמידים בסוף לא נשארים במערכת ונפלטים מהמערכת.
אני, יחד עם חברי, הכנו כמה חוקים שכנראה היו צריכים להיות מזמן מאושרים פה בכנסת, והחוקים האלה הם חוקים שנתמכו על-ידי דוח אלאלוף, והחוקים האלה, לצערנו, כמעט כולם נדחו על-ידי הממשלה, אדוני היושב-ראש.
החוק הזה אושר בממשלה, אבל עברנו הרבה תלאות כדי להביא אותו גם למליאה. אני מצד אחד מעריך את התמיכה של הממשלה, ואני מודה על כך שתמכו בחוק הטוב הזה, אבל יחד עם זאת, הממשלה, שרואה חוקים שצריכים להיות מתוקנים ולא מתקנים אותם בגלל שיקולים פוליטיים קטנים – אני חושב שעל כך אי-אפשר לעבור לסדר-היום, והכנסת היא שצריכה בסוף לאשר חוקים כאלה. אני לא רוצה כרגע שיגידו: מחטפים של בחירות. אנחנו כרגע מאשרים דברים שלצערנו בשנתיים האחרונות לא אישרנו. והחוקים האלה הונחו פה כדי שאנחנו נביא למצב שהעוולות האלה לא יימשכו – לא רק בחצי השנה של תקופת הבחירות אלא גם בקדנציה הבאה, וכשאנחנו נגיע בעזרת השם נחדש את החוקים האלה, אפילו שלא הבאנו אותם עדיין לקריאה ראשונה; נחדש אותם כדי שנוכל לשים אותם על השולחן ולאשר אותם.
יחד עם זאת אני מודה לחברת הכנסת אורלי לוי, וגם חבר הכנסת בן צור הזכיר אותה. היא לקחה את החוק הזה והובילה אותו בוועדה בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית, ובתוך יום-יומיים היא אישרה את זה לקריאה ראשונה. זה מראה שיש פה בבניין הזה אנשים טובים שעדיין מאמינים שדברים שצריכים להיות מאושרים – מאשרים אותם. אני מודה גם ליושב-ראש הקואליציה וללשכת ראש הממשלה, שעמלו ביום האחרון בשביל לאשר לנו להביא את החוק הזה למליאה. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. רק לפני שאנחנו ממשיכים, אני מודיע שסגרתי את הרשימה לדיון זה. אנחנו ממשיכים עם חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת נהרי, מעוניין לדבר?
<משולם נהרי (ש"ס):>
כן.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה, שלוש דקות.
<משולם נהרי (ש"ס):>
רק? איך אפשר?
<היו"ר יוני שטבון:>
שלוש דקות, על כלל הנושאים שחשובים לך בעת הזוּ.
<משולם נהרי (ש"ס):>
בעת הזוֹ.
<היו"ר יוני שטבון:>
הזוֹ.
<משולם נהרי (ש"ס):>
זוּ זה אשר: "עם זוּ יצרתי לי".
<היו"ר יוני שטבון:>
"תהִלתי יספֵּרו". כן, בכבוד.
<משולם נהרי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב, כאיש חינוך, לציין לשבח הגשת הצעת חוק כזאת, שלדעתי נדרשת מאוד מאוד בימים האלה, במיוחד כאשר אנחנו מקבלים את דוחות העוני. ברחבי הארץ קיימות משפחות רבות אשר סובלות מקושי כלכלי ומנטלי, וכתוצאה מכך – ממצוקות קשות ומתמשכות. ילדים שמגיעים מבתים אלה נושאים עמם מטען כבד מבחינה רגשית ולימודית, המוביל לא פעם לפליטתו של הנער מן המערכת החינוכית. ועל כן, חובה על מערכת החינוך לתת מענה רגשי וטיפולי לילדים על מנת לאפשר להם לגדול ולהפוך לאנשים בוגרים עם רגש שייכות ורלוונטיות לקהילה ולחברה. כדי באמת לטפל בילדים הללו, צריך לבצע כמה פעולות חשובות והכרחיות.
ד"ר רות קלדרון – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
כן.
<משולם נהרי (ש"ס):>
– – אני חושב שזה גם נושא – – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אנחנו מדברים על החוק.
<משה מזרחי (העבודה):>
בדיוק על זה דיברנו.
<משולם נהרי (ש"ס):>
כן?
<רות קלדרון (יש עתיד):>
בשביל מה צריך אבחונים? בשביל הקלות. שייתנו לילדים הקלות. לא צריך לשלם על זה 3,000 שקל.
<משולם נהרי (ש"ס):>
כן. אני אומר שכדי לפתור את הבעיה יש צורך בכמה פעולות הכרחיות וחשובות. אחת מהן – הדבר הראשון זה האבחונים הפסיכו-דידקטיים; קודם כול לאבחן ולראות מה הבעיה של הילד. אחרי כן יש שרשרת של פתרונות – איך תוקפים את הבעיה. לא מספיק לאבחן את הילד, אלא צריך גם לתת לו את הטיפול הרגשי, לתת לו את החונכות, את ההוראה המתקנת, את מרכזי ההעשרה והתמיכה, את הדרכת ההורים. זה סל שלם שצריך לעטוף בו את הילד. לא מספיק לאבחן אותו אלא צריך גם לתת לו מענים.
אני חושב שמערכת החינוך היא שצריכה לבצע את הדברים הללו, והיא מבצעת את הדברים הללו בחלקם. ולא צריך בשביל זה ללכת ולחפש עכשיו תקציב, כדי להוסיף, המעט שבמעט שבמעט, להוסיף לרב שברב שברב, ל-47 מיליארד. מתוך 47 מיליארד ומתוך המיליארדים שחוזרים לאוצר אפשר למצוא את התקציב הזה, מפני שלדעתי, במקום להתעסק בססמאות במערכת החינוך, צריך לעסוק במהות. זה הדבר החשוב ביותר, הבסיסי, כדי למנוע מהילד בסופו של דבר להיפלט ממערכת החינוך. אז לאבחן אותו ואז לעשות, וזה תפקידה של מערכת החינוך.
בחוק כתוב שהמטרה של החוק היא הזדמנות שווה להצלחה במערכת החינוך. לצערי הרב, נער הייתי גם זקנתי, הייתי במערכת החינוך רוב שנות חיי, עסקתי בחינוך ושהיתי במערכת החינוך, והייתי גם בין מקבלי ההחלטות. מעולם לא נתקלתי בחוסר שוויון כמו שהיה בתקופה הקצרה והשחורה הזאת. מפני שבתקופה הזאת לא הייתה בעיה של כסף, לא הייתה פעם אחת שהשר לא עמד מעל דוכן זה וסיפר בגאווה: הנה, הבאנו והבאנו, עוד מיליארדים ועוד תוספות, ואף אחד לא הביא תוספת כזאת.
<היו"ר יוני שטבון:>
נא לסיים. בבקשה. זמנך תם.
<משולם נהרי (ש"ס):>
אני מסיים. אבל את הדברים החשובים הללו, המעט שבמעט שנותן את המרב שבמרב, לא עשו. תחת זאת נהגו כפי שכתוב במקורותינו אצל לבן הארמי, שאמר ליעקב: "הבנות בנֹתי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר אתה רֹאה לי הוא". זה לבן הארמי – הכול זה שלי. אני אחליט למי לתת, אני אחליט למי לא לתת. כך נהגו במערכת החינוך, לצערי. אנחנו כמו יעקב.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
שנת שמיטה. זה לא שלנו.
<עדי קול (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, מה עם השעון?
<היו"ר יוני שטבון:>
כן, הוא מסיים. בבקשה, חבר הכנסת נהרי; תודה רבה.
<משולם נהרי (ש"ס):>
כן. אני שוב מברך את היוזמים, את חבר הכנסת ידידי יואב בן צור, איש חינוך ותיק, ואת הרב אריה דרעי, שהגיש את הצעת החוק, בין המגישים. ואני אומר בהזדמנות הזאת: לא צריך להסתפק – –
<היו"ר יוני שטבון:>
נא לסיים. תודה.
<משולם נהרי (ש"ס):>
– – באבחונים – יותר חשוב לטפל בילדים הללו.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת משולם נהרי. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה; שלוש דקות. ולאחר מכן – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. נא להקפיד על הזמן בשביל כולנו, כדי להמשיך בדיון הסדור.
<עדי קול (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אתה צריך להקפיד על הזמן.
<היו"ר יוני שטבון:>
קיבלתי את הערתך בשמחה רבה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראשית, ברצוני לברך את היוזמים של הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014. אני חושבת שבסופו של דבר, כל עוד נהיה עסוקים בלצמצם פערים, בלדאוג לכך שיהיה שוויון הזדמנויות מגיל קטן, מהגיל הרך – לא להיזכר לתת פתאום שוויון הזדמנויות כשאנשים הופכים להיות סטודנטים וצלחו את כל הקשיים בחייהם לבד. כשמתחילים לתת את המענה האמיתי בגיל הרך ובבתי-הספר, ומסתכלים על אותם ילדים שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך בעיניים ומאמינים בהם, אבל לא רק מאמינים בהם, אלא נותנים להם את הכלים שהם זקוקים להם – בוודאי שיש בתוכם מצטיינים, אבל יש כאלה שזקוקים לאבחון הפסיכו-דידקטי בשביל להסיר חסם כזה או אחר.
ואני חושבת שאין ספק בכלל שברגע שהילדים האלה יודעים שיש – גם אם הם לא יודעים, הם יגדלו ויעריכו – שיש מעטפת מדינתית, שהיא נדרשת, שהיא ניתנת, והם לא נשארים מקופחים, בוודאי הם גם הופכים להיות ישראלים פרודוקטיביים יותר.
רק לשם הדוגמה: הרי ברור שלא נשאיר ילד מחוץ לטיול שנתי רק בגלל שאין לו כסף, למרות שגם מצבים כאלה קרו. אבל יש, היום נותנים, יש קרן מיוחדת במשרד החינוך שהתקציב שלה היום מגיע ללמעלה ממיליון שקלים, ואם ילד צריך, נותנים לו את האפשרות להגיע לטיול שנתי, ולא נותנים למצב הסוציו-אקונומי לקבוע. על אחת כמה וכמה שהמטרה הראשונית כשילדים מגיעים לבית-הספר, מעבר לחינוך לערכים, זה ללמוד. וכדי ללמוד, אם יש לילד חסם פסיכו-דידקטי ולא מאבחנים את זה, הילד הולך לאיבוד. וכדי לדאוג לכך שהוא לא ילך לאיבוד רק בגלל שלהורים שלו אין כסף, צריך לתת מענה, המדינה צריכה לשלם והמדינה יכולה לשלם. והמדינה צריכה להסתכל על הילדים האלה, והמדינה צריכה לדאוג לילדים האלה, וצריכה לתת להם את האפשרות לגשת למבחנים – –
<עדי קול (יש עתיד):>
יוני.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – אם ההורים, אין להם כסף. חברת הכנסת עדי קול.
<היו"ר יוני שטבון:>
נא לסיים, משפטים אחרונים בבקשה. זמנך תם.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
רק אומר, אדוני היושב-ראש, שצריך להבין, בהתחלה, בעבודה הקשה מאוד שעשינו – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אני מסיימת.
<היו"ר יוני שטבון:>
משפט אחרון.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אני מסיימת. אדוני, אני מסיימת.
<היו"ר יוני שטבון:>
לא לא, בפעם הקודמת, בשמחה רבה – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא, בפעם הקודמת אין הגבלה על-פי התקנון.
<היו"ר יוני שטבון:>
כן, כן. הפעם נא לעמוד בתקנון, נא לסיים. משפט אחרון.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אני מסיימת, אדוני היושב-ראש הנכבד. רק אומר: עשינו עבודה מאוד מאומצת בוועדה לזכויות הילד, הוועדה החשובה ביותר לטעמי בכנסת. ואני אומרת לך שבמהלך העשייה עלו שאלות, למשל השאלה: האם יכולים עכשיו להסליל ילדים עניים?
<היו"ר יוני שטבון:>
לא לא, תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, תודה רבה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אני יורדת.
<היו"ר יוני שטבון:>
נא לסיים. תודה רבה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
ואני אומרת לך שהכול בהסכמה, בהסכמת הורים – –
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – שחס וחלילה לא יתחילו לעשות אבחונים גורפים לילדים עניים. כי אני בכלל חושבת שלמעלה מ-90% מהילדים העניים – –
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – הם הילדים הכי פיקחים וחכמים. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת נסים זאב – אחרון הדוברים. שלוש דקות. שלוש דקות, בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
ראשית, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי הכנסת הרב אריה דרעי, יואב בן צור ואברהם מיכאלי ולכל היוזמים שהביאו את הצעת החוק. תבורכו, הצעת חוק חשובה.
אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, לא רק ילדים צריכים את האבחון הפסיכו-דידקטי. הממשלה הזאת, אם היה לה אבחון נכון בזמן, במועד, לא הייתה מתפרקת בכלל. יועצים פסיכולוגיים היו מובילים אותה בצורה נכונה.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
כולנו בעד, אפשר להמשיך.
<נסים זאב (ש"ס):>
כן כן.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
פסיכולוג. פסיכולוג.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר: היו יכולים להנחות את הממשלה הזאת ולייצב אותה במקום שהיא תתפרק מעצמה. לא יודעים, אף אחד, מה קרה לממשלה, למה היא התפרקה, על מה אבדה הארץ, על מה אבדה הממשלה, למה היא איבדה את עצמה.
עכשיו לגופו של עניין. מה לעשות, החוק הזה בא קצת באיחור, ולכן יכול להיות שאם היה ייעוץ קודם לכן, היינו יכולים אולי להמשיך עם הממשלה הזאת. לא שהייתי רוצה אותה, אבל בכל זאת, אני אומר, להבא.
אני רוצה להתייחס לנושא הזה, אדוני היושב-ראש, שיש 07 ו-08, יש ליקויי למידה ויש שעות שילוב במשרד החינוך. ולצערי הרב, משרד החינוך קבע סל של שעות שילוב – אם בעבר תלמיד היה מקבל שעה אחת בשבוע, שגם זה כלום, הוא מקבל היום שעה בחודש. אז מה שקורה, שאם תלמיד או תלמידה בכיתה א' מתחילים שעה בשבוע, והילדה לא צריכה חינוך מיוחד, כי היא בסדר, היא כמעט, חלשה, צריכה שיעורי עזר – מה?
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אנחנו מסכימים, אפשר לעבור להצבעה.
<נסים זאב (ש"ס):>
למה? ולי אסור לדבר אם את מסכימה?
<היו"ר יוני שטבון:>
חברת הכנסת קריב, יש לו עוד 50 שניות. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מסכים לכל החוקים, בואו נעבור. זה לא סל שעות, זה לא סל של חוקים. בסל חוקים אפשר להצביע על הכול ביחד.
ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש כאן טעות חמורה, כאשר רבים לוחצים, הורים, לבקש 07, חינוך מיוחד, בגלל שאין להם מענה בשעות שילוב. אז מה קורה? למדינה זה עולה הרבה יותר כסף, זה עולה פי כמה וכמה, בגלל שאין מענה ב-08, שזה שעות שילוב, כי זה הכול תלוי בשר החינוך – כמה שעות הוא מקצה בשנה. אז יש שנים שהן שני שבע ויש שני רעב. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע, מה שיש היום – מתי"א זה נקרא, בבתי-ספר מסוימים, כדי למנוע אפשרות שילדים נזרקים, הייתי קורא לזה, ל-07 – לחינוך מיוחד. אפשר למנוע את זה ולשלב אותם בתוך שעות שילוב. גם למדינה זה יעלה פחות, וגם להורים – פחות עוגמת נפש, כי – –
<היו"ר יוני שטבון:>
נא לסיים. תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – הורים לא רוצים לראות שהילדים שלהם נמצאים בחינוך מיוחד ללא הצדקה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו סיימנו את הדיון לקראת קריאה ראשונה.
אנחנו עוברים להצבעה – הצעת החוק בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
רק שנייה, שאגיע למקום. אדוני – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
– – – בעד? – – – אני יכולה להירשם בעד – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אין בעיה. בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אפשר להוסיף – – –?
<היו"ר יוני שטבון:>
חברת הכנסת קלדרון ביקשה להוסיף את שמה, וחבר הכנסת אברהם מיכאלי – להוסיף את שמו. רק אומר לי מזכיר הכנסת להכריז שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, וחשוב להדגיש שחברי הכנסת שהזכרתי קודם הוסיפו את שמם בעד החוק. הצעת החוק תחזור לוועדה לזכויות הילד; הוועדה המיוחדת – בשביל הפרוטוקול – לזכויות הילד. אנחנו, כמובן – בכנסת הבאה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עוברים להכרזה של סגן מזכירת הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 9) (זכותו של נפגע עבירת מין לבחור את מין החוקר), התשע"ה–2014. זהו. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161) (הגשת דין-וחשבון מקוון), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/592).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יוני שטבון:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161) (הגשת דין-וחשבון מקוון), התשע"ה–2014, של חברי הכנסת עדי קול וחיים כץ, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת עדי קול. בבקשה.
<עדי קול (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שנה אחרי שהתחלנו לעבוד יחד העוזרת הפרלמנטרית שלי קיבלה הודעה שחשבון הבנק שלה עוקל. בביטוח הלאומי טענו שכבר שנה היא אינה משלמת להם, בעוד בשנה הזאת הכנסת שילמה עבורה כחוק. מיותר להסביר כמה זה לא נעים כשחשבון הבנק שלך מעוקל, במיוחד כשזה קורה באופן פתאומי ולא מוצדק. למה זה קרה? המעסיקים אשר משלמים מדי חודש לביטוח לאומי עבור כל עובד מחויבים להעביר את שמות העובדים שלהם רק פעם בשנה. לכן יש פער של כמעט שנה וחצי מהרגע שאדם מתחיל לעבוד עד שהביטוח הלאומי מעודכן בכך. המעסיק משלם ביטוח לאומי, הביטוח הלאומי לא יודע, והחוב של העובד תופח עד שחשבון הבנק מעוקל. הצעת החוק של חברי חיים כץ ושלי מבקשת להחיל חובת דיווח על המעסיקים לביטוח לאומי בתכיפות רבה יותר, של אחת לחצי שנה, כדי למנוע את חוסר התיאום הזה שגורם לעובדים עוגמת נפש.
אני מבקשת מכם לתמוך בהצעה. רק לפני כן – אני רוצה להודות מקרב לב לעוזרים שלי, ענבל אלבז ויאיר פז, ולאחת והיחידה שבזכותה הצעת החוק הזאת עולה היום להצבעה, רעות יהודה. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה לחברת הכנסת עדי קול על הדברים הקצרים. אנחנו עוברים לדיון בנושא. אין לנו רשימה – יש לנו רשימת דוברים. חבר הכנסת נסים זאב, כמובן. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אם אפשר, ברשותך, להתייחס גם לחוק עצמו, זה יהיה מבורך.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אל תגזים.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אי-אפשר לצפות ליותר.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<קריאה:>
אולי כתוב שם – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
כן. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, גם בחוק הקודם זה היה קשור לגופו של עניין, ואני אומר את זה בכל הרצינות. אם היה אבחון לממשלה הזאת, הממשלה הזאת לא הייתה נופלת.
עכשיו, לגבי העניין של הצעת חוק הביטוח הלאומי, הגשת דין-וחשבון. הרי מדובר במעסיקים פרטיים. לא מדובר, נגיד, במוסדות ציבור, או – – –
<עדי קול (יש עתיד):>
גם במוסדות – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, לא. מוסדות ציבור באופן אוטומטי מדווחים כל חודש.
<עדי קול (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
באופן ישיר. לא, אני אומר לך, אין דבר כזה.
<עדי קול (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא מכיר מוסד ציבורי שלא מדווח ישירות ומשלם ישירות – – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<עדי קול (יש עתיד):>
הוא משלם – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
יש טבלה של כל העובדים, וזה מוגש למס הכנסה. כל מעסיק מגיש את רשימת העובדים שלו, והוא משלם על כל עובד מדי חודש.
<עדי קול (יש עתיד):>
הוא משלם – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
משלם. אני אומר: מדוע שמס הכנסה, שמקבל את הכסף, לא ידווח ישירות לביטוח הלאומי? למה צריך להטיל את זה על המעסיק ולחייב אותו פעמיים בשנה או שלוש פעמים בשנה? מה זה, "שלוש פעמים בשנה יֵראה כל זכורך"? מה זה, הולכים לבית-המקדש? אני לא מבין. למה צריך להטיל את זה על המעסיק? באופן אוטומטי יש. היום אפשר להעביר את הרשימה של העובדים ממס הכנסה ישר לביטוח הלאומי.
אני לא חושב שצריך לקנוס את העובד הפרטי, אלא אם כן יש כאן מטרה. יש כאן מטרה, אולי – אולי אנשים עובדים פה בשוק שחור, אולי אנשים עובדים פה ולא מדווחים על העובדים. אז אני רוצה לומר: מי שלא מדווח אז הוא לא מדווח בכלל. ודאי הוא לא ידווח למס הכנסה – ודאי לא לביטוח הלאומי, כי ברגע שהוא מדווח למס הכנסה הוא גם יחויב בתשלום של הביטוח הלאומי. אז מי שמדווח הוא מדווח, ולכן אני חושב שאין פה מקום לקנס. אפשר לבקש מכל עובד לדווח פעמיים בשנה. אבל אם הוא דיווח אפילו אחת לשנה, זה שהביטוח הלאומי מכניס את הנתונים שלו באיחור, אחרי שלושה חודשים של השנה הבאה, זו הבעיה שלו. אפשר לבוא ולדרוש, נאמר בספטמבר, באוקטובר: נא לדווח לביטוח הלאומי אחת בשנה, בסוף שנה, לקראת סוף שנה, לקראת תחילת דצמבר, אבל אין צורך לדווח כבר ביוני וביולי. אני חושב שזה סתם מקשה. ודאי שאין מקום לקנס – לפחות לחשוב על ביטול הקנס. לאפשר דיווח מתי שכל אחד רואה לנכון; פעם או פעמיים בשנה זה נכון, אבל בלי קנסות. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. מי בעד? מי נגד? בבקשה. קריאה ראשונה, אני מדגיש.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161) (הגשת דין-וחשבון מקוון), התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 9, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק התקבלה ותועבר להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<קריאה:>
בעד.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
בעד.
<קריאה:>
בעד.
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת אברהם מיכאלי בעד; חבר הכנסת בן צור בעד. לפרוטוקול.
<הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/588).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק הבאה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014, של חברי הכנסת מיקי רוזנטל ועדי קול. תציג את הצעת החוק, הרלוונטית לתקופת בחירות, חברת הכנסת עדי קול. בבקשה.
<עדי קול (יש עתיד):>
חברי חברי הכנסת, אני שמחה לעמוד כאן שוב ולהציג את חוק הספאם. חוק הספאם שעבר בשנת 2008 נותן לנו, הצרכנים, כלים לפעול מול החברות המסחריות שמטרידות אותנו בטלפונים חוזרים ונשנים במטרה לגרום לנו להוציא כסף. החוק קובע כי משלוח של דבר פרסום במייל, בסלולר או בכל דרך אחרת ללא קבלת אישור מראש עלול לגרור אחריו תשלום פיצויים ללקוח המוטרד.
אז נכון, חברות הסלולר, הכבלים ודומותיהן מתקשרות אלי בתדירות נמוכה יותר מבעבר, אבל השיחות מקבר רחל, ברוך השם, ממשיכות, והן מציקות ומעצבנות לא פחות. הצעת החוק של חברי מיקי רוזנטל ושלי מבקשת להחיל את חוק הספאם גם על עמותות, כך שנוכל לפעול נגד כל המקובלים, הקדושים והצדיקים שמתקשרים אלינו לבקש תרומות.
לצערי הרב, הצעת החוק הזאת עברה ועדת שרים, ושר התקשורת גלעד ארדן ביקש להוציא ממנה את המסרים הפוליטיים, ולכן אתם ואנחנו, המפלגות, נוכל להמשיך ולשלוח מסרים פוליטיים גם כאשר לא קיבלנו אישור לכך. חבל מאוד.
אני אבקש מכם לתמוך בהצעה; גם בלעדיה הטלפונים של כולנו מצלצלים בלי הפסקה. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחברת הכנסת עדי קול. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק המוגשת לקריאה ראשונה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת נסים זאב, ועוד חבר כנסת ביקש, נכון?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אני ויתרתי – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
וחבר הכנסת אורי מקלב. ובשלב זה אני סוגר את הדיון לבקשות דיבור. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, את לא מעוניינת לדבר? אני אשמח לקבל תשובה. תודה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. הנושא הוא חוק המקביל לחוק הספאם.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מבין, הלוא סוכם שכל החוקים יהיו פה בהסכמה. אני לא חושב שיש הסכמה, לא מש"ס ולא מאגודת ישראל. מה פתאום היא מביאה פה חוק שאין בו הסכמה?
<עדי קול (יש עתיד):>
יש הסכמה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אין שום הסכמה. אני מודיע שאין הסכמה. אני מבקש להוריד את החוק הזה מסדר-היום. הוא חוק בעייתי, ואני מבקש שלא לקיים עליו דיון. אין הסכמה. אני מודיע שאין הסכמה. אנחנו נמצאים פה, יש פה את יושב-ראש הסיעה שמודיע שאין הסכמה.
<עדי קול (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לדעת אם יש הסכמה. אני לא מוכן שכל אחד, בדקה האחרונה, כמו איזה תבשיל, התנור דולק אז כל אחד מכניס את הבצק שלו כדי לאפות את הפיתה שלו. זה לא עובד ככה. אנחנו לא במכירת חיסול של החוקים, שכל מי שחושב שצריך כבר לגמור לפני תחילת – היום או מחר; מחר גם יש חוקים? אני לא יודע.
<דוד צור (התנועה):>
נסים, למה אתה מתנגד?
<נסים זאב (ש"ס):>
מחר גם יש חוקים? אם יש מחר, תשאירו את זה לדיון מחר. אני לא מוכן שיבוא חוק בעייתי מסוג הזה, שכל כולו – – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
מה הבעיה עם החוק?
<נסים זאב (ש"ס):>
את שמעת אותה? היא אמרה. היא אמרה שהיא לא מוכנה. לא אכפת לה מה קורה באינטרנט, לא אכפת לה כל התועבות שנשלחות לפלאפונים שלנו; זה לא מפריע לה. אבל אם מישהו הטריד אותך באיזושהי תרומה, אז פה יש בעיה. למה? זה מוסדות. אם הרבי מלובביץ' שולח מדי פעם איזה אס.אם.אס. מטעם בית-המדרש שלו שם, זה מפריע לה, אסור שזה יגיע. אבל כל התועבות למיניהן? אין בעיה. אפשר לשדר, אפשר לשלוח. אני רוצה להבין, כמה אפשר להביא חוקים כל כך צבועים לכנסת בדקה האחרונה וביום האחרון?
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך ואני מבקש ממזכיר הכנסת שאם אין הסכמה – ואני אומר לך שאין הסכמה בחוק הזה – אני מבקש שזה לא יעלה ולא יצביעו עליו היום.
<עדי קול (יש עתיד):>
יש הסכמה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אין הסכמה של כל הסיעות. גם של האופוזיציה. הייתה החלטה שכל הסיעות, כולל סיעות האופוזיציה, ואני מודיע שש"ס לא מסכימה. לראשונה אני רואה את החוק הזה פה, נמצא פה, על השולחן.
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו רק נגיד שחבר הכנסת זאב אלקין וחבר הכנסת איתן כבל סיכמו שהחוק הזה יונח.
<נסים זאב (ש"ס):>
הם לא סיכמו את זה עם ש"ס. לא סיכמו עם ש"ס, אדוני. איתן כבל לא מייצג אותי, עם כל הכבוד. הוא ממפלגת העבודה. מה אכפת לו מהחוק הזה?
<עדי קול (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא יודע. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה ירד מסדר-היום וידונו בו מחר, אם יש הסכמה. אם יש הסכמה, זה לא מאוחר. מחר יש חוקים.
<היו"ר יוני שטבון:>
חברת הכנסת עדי קול, האם את מעוניינת להסיר ולהעביר אותו למחר, בעקבות האפשרות שלא יהיה פה רוב?
<קריאה:>
יהיה רוב.
<עדי קול (יש עתיד):>
לא. ועדת הסכמות אישרה את החוק הזה, ולכן – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
את יכולה למשוך אותו ומחר להביא אותו.
<עדי קול (יש עתיד):>
אני לא מעוניינת.
<היו"ר יוני שטבון:>
מעוניינת להשאיר אותו. הבנתי. אנחנו עוברים להצבעה. אגב, היום היא לא חברת קואליציה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. מעוניין לדבר? בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב, אתה דיברת בשם אגודת ישראל. אני לא מוסמך לדבר בשם אגודת ישראל. אני יכול לדבר בשם יהדות התורה או בשם דגל התורה, אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני, שאנחנו לא חלוקים. אנחנו לא מסכימים לדברי ההסבר של חברת הכנסת עדי קול. אנחנו כן מסכימים, חבר הכנסת מיכאלי – אנחנו לא מסכימים לדברי ההסבר של חברת הכנסת עדי קול על הקונוטציה של ההסבר, אבל אנחנו כן תומכים בחוק.
זה שבאים ומסבירים שכל מי שמבקש תרומה כבר יש לו כיפה על הראש והוא בטח מוסד חרדי – זאת הטעות. אולי מי שתורם את התרומה, יכול להיות שרובם חרדים או רובם דתיים, אבל להגיד שכל מי שמבקש? הפוך. אני גם חושב שיש כאלה שמתחזים, ולא כל אחד שקורא לעצמו "קבר רחל" הוא באמת קבר רחל, או שהוא מוצא לעצמו איזה מקום להתגדר בו והוא מחליט שהוא מתרים. לכן, אנחנו יודעים את הכללים איך תורמים, למי תורמים.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
– – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
כל מי שתורם, כל מי שמבקש תרומה אצלנו, צריך לקבל על זה הכשר שהוא תורם – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אנשים לא יודעים, אתה יודע. רוב הציבור לא יודע.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
לכן, אנחנו גם חושבים שבחלק הזה יש הרבה שרלטנים, הרבה שמציגים את עצמם, ורוב אלה שעושים את זה דרך ההודעות הם לא המוסדות האמיתיים או העמותות האמיתיות שצריכים לקבל. יש, ברובם, בחלקם הגדול, או חלק ניכר שרלטנים כאלה ואחרים.
עכשיו, יכול להיות שיש דברים שיינזקו בדרך בגלל זה; יכול להיות שיהיה דבר כזה, שגם כאלה שהם אמיתיים ויכולים לקבל, יהיה להם נזק ישיר או עקיף. אבל כשאני בא, באיזון של הדברים, לחשוב אם אני יכול ואני אסכים שכל מי שרוצה לפרסם ולהציג את עצמו ולהטריד אנשים – ולפעמים להטריד אותם בזמנים לא-זמנים, וכל המסר שלו זה תרומה – גם זה לא מקובל עלינו. יש אפשרות – מי שרוצה יכול לאשר.
אנחנו תמכנו בהצעה הזאת גם בקריאה טרומית, אבל הקונוטציה – הקול שלך הוא לא הקול שלנו. את מציגה את זה – למה הדוגמה היחידה שיכולת להביא זה רק מתרומות כאלה ואחרות? יש הרי עוד דברים שמדובר בהם פה – –
<עדי קול (יש עתיד):>
אתה צודק.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – דברים אחרים. יש כאן עוד – אנשים שמציגים את עצמם לצורך כזה ואחר. לא צריך תרומות. תרומות נותנות קונוטציה שמה שיש מאחורי זה זה איזה מוסד – – –
<רות קלדרון (יש עתיד):>
קיבלנו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל זו הכוונה האמיתית שלה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
הכוונה האמיתית שלה – אני לא בוחן כוונות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני, היא יוזמת הצעת החוק, היא אומרת לך את כל האמת. אתה לא מאמין לאמת שלה, ואתה אומר: לא לזה היא התכוונה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
לכן אמרתי שהקול שלה, תרתי משמע, זה לא הקול שלי. גם הקול שלה בהצבעה וגם הקול בהסבר – כל אחד באמונתו יחיה. אני רואה מכיוון אחר ואני כן תומך בחוק, בגלל הבעיה הנפוצה, שהתפשטה והתרחבה היום, מכל היבט שהוא, שאני לא רוצה לתמוך בה. מי שהוא באמת מוסד מוכר והוא מוסד שעושה דברים טובים – ואנחנו יודעים שהוא צריך גם להציג את עצמו; יש לו מישהו שממליץ עליו, מישהו שמעיד על אופי הפעולה שלו ועל מטרות הפעולה שלו ועל אופן ההתנהלות שלו.
לכן, זה שמלבישים על כל דבר כזה איזו כיפה כזאת, או משהו דתי, ולכן צריך ללכת נגדו – את זה אנחנו לא מקבלים בכלל. אבל זה שצריך לעשות הסדרה בעניין הזה, גם של תרומות, גם אחד שמציג את עצמו – הכול צריך להיות בצורה מאוזנת, בצורה אמיתית. והסגנון הזה של צלצולים ללא הרף, עוד פעם ועוד פעם, הכול כדי לקדם את המטרה שלך, בלי שאני יודע מהי – אנחנו צריכים לדחות את זה ולא לאפשר את זה. כמובן, אם יכול להיות שעל הדרך הזאת יכולים להינזק אחרים – זה בסדר – –
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה. משפט אחרון, בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – אבל הצביעות הזאת שמסרים פוליטיים, זה כן אפשר – מה ההבדל? למה אני צריך לשמוע את הקול של ראש הממשלה מפעם לפעם מדבר אלי: כאן ראש הממשלה, או כאן – למה אני צריך לשמוע את זה? למה זה כן מותר ודברים אחרים אסור? אם אסור, צריך לאסור את הכול. דברים פוליטיים, יש להם עדיפות על דברים אחרים? הרי לא דיברנו על התוכן של מה שההוא מוסר. המסר: תנו לי לבחור את מה שאני רוצה.
<היו"ר יוני שטבון:>
נא לסיים.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אם זה לא קשור מה המסר שלו, ואם כן, אם יש דברים שלא צריכים להסכים להם, לא צריך להסכים, וצריך להמשיך ובנוסח הקריאה השנייה והשלישית להכניס כל מסר שהוא, גם בקשת תרומה וגם מסר פוליטי. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה.
<עדי קול (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אין צורך. יש משהו אישי? לא.
אנחנו נעבור להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) – הצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – 3
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 7, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה, ותועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה.
חברת הכנסת רינה פרנקל, לטובת הפרוטוקול, גם בעד החוק.
הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/592).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יוני שטבון:>
הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), של חבר הכנסת שמעון אוחיון וקבוצת חברי הכנסת. יציג את החוק חבר הכנסת שמעון אוחיון. חוק חשוב מאוד. בבקשה, עד עשר דקות; זה לא אומר שחייבים לדבר עשר דקות. הצעת החוק הבאה, למי ששאל – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה זו ההצעה הבאה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עכשיו בהצעת חוק – סליחה, טעות שלי. יש שתי הצעות חוק שעוסקות בעידוד מקצוע ההוראה, של חבר הכנסת שמעון אוחיון. לאחר מכן – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה. תודה. חבר הכנסת שמעון אוחיון, עד עשר דקות, בבקשה.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחרונה אנחנו עדים להתעוררות מבורכת ורצון של יהודים מן התפוצות לעלות ארצה. ההתחזקות של ממד העלייה ממערב אירופה וממזרחה מחייבת אותנו להתעסק בדרכים שבאמצעותן נוכל להקל על אותם עולים חדשים להשתלב בחברה הישראלית.
כמובן, הנושא המרכזי הוא תעסוקה. והנה, כאן, לצערי, חוק שנחקק ב-2008 ומסדיר את מקצועות הבריאות מדבר במפורש על הכשרה אקדמית באוניברסיטה. אלא מה? במערב-אירופה – בצרפת, בבלגיה ובמקומות אחרים – יש מקצועות פארה-רפואיים שההכשרה להם נעשית במכונים אקדמיים; הלימודים הם אקדמיים, אבל המכונים אינם אוניברסיטה. לכן עולים חדשים בעלי תעודות – או מה שנקרא "דיפלומות" – במקצועות פארה-רפואיים, כמו פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, דיאטנים ואחרים, הם ללא תעסוקה. משרד הבריאות איננו מכיר בתעודות הללו.
הצעת החוק היא אומנם בבחינת הוראת שעה, אבל היא באה לתקן עוול שנעשה לאותם עולים חדשים, לאותם אנשים שכן קיבלו הכשרה אקדמית ראויה. לא מזמן, כאשר ביקרנו בסנאט בצרפת, באו אלי כמה סנטורים והעלו את הסוגיה הזאת: איך אתם מתייחסים למערכת הבריאות וההכשרה המקצועית בצרפת? אנחנו פחות מכם? אנחנו ראויים או שההכשרה המקצועית שלנו איננה מספיקה בעיניכם? אלא מה, המוסדות במדינות הללו מצאו לנכון לתת את ההכשרה המקצועית ברמה אקדמית במכונים ולא באוניברסיטה. נכון שבעקבות ההסכם באיחוד האירופי, מ-2017 ייכנסו כולם תחת מוסדות אוניברסיטאיים, ומכאן ואילך יקבלו תעודות אוניברסיטאיות.
לכן, אנחנו מבקשים במסגרת החוק, שהוא הוראת שעה, להכיר – שהמנהל הכללי של משרד הבריאות יוכל לבחון את התעודות הללו, את הדיפלומות, יכיר כמובן את תוכנית הלימודים שבה הם הוכשרו, ובוודאי יראה וייווכח שהתוכניות הללו עומדות ברמה האקדמית והמקצועית הראויה, ויעניק להם רישיון לעסוק במקצוע הבריאות או המקצוע הפארה-רפואי. אני רואה בזה ברכה, הכרה וסיוע לעלייה החדשה, גם ממערב אירופה וגם ממזרחה, כדי לתת לאותם עולים אפשרות להשתלב במקומות תעסוקה מסודרים ומכובדים, כפי שהוכשרו לכך.
העולים החדשים נתבעים בכל מקרה להתמודד עם קשיי קליטה, עם המעבר, ובמיוחד כאשר נעשה מעבר חד בעקבות התופעות האנטישמיות שיש כיום באירופה בכלל ובצרפת, כפי שגם שמענו – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אירועים רודפים אירועים. והנה, אותם עולים ארצה שהצטרכו לאסוף את מיטלטליהם, לעזוב את מקומות עבודתם, את מקום מגוריהם, לעלות ארצה, להשתלב, ללמוד שפה חדשה; חלקם מכשירים את עצמם עוד בהיותם בחוץ-לארץ, אבל חלקם נדרשים להשלים, ללמוד ולהסתדר, יחד עם ילדיהם, במסגרות חינוכיות אחרות. והנה, במסגרת התעסוקה כאן יש מחסום. על כן, מטרת החוק הזה היא להסיר את המחסום הזה שבפניהם ולאפשר להם להשתלב במקצועות פארה-רפואיים.
אני מבקש מהכנסת לקבל את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. גם אני מצטרף לדברים החשובים שהוא עוסק בהם. חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
מוותר.
<היו"ר יוני שטבון:>
אינו מעוניין לדבר.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת אורי מקלב כמצביע בעד הצעת החוק הנוכחית.
<הצעת חוק לעידוד מקצוע ההוראה, התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/593).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יוני שטבון:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לעידוד מקצוע ההוראה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת שמעון אוחיון וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את החוק יוזם החוק, חבר הכנסת שמעון אוחיון. בבקשה.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלי לעידוד מקצוע ההוראה באה להתמודד עם אחת הבעיות המרכזיות במערכת החינוך. הלוא ידוע לכולם שההשקעה הטובה ביותר בחברה מבחינה חברתית וכלכלית היא השקעה בחינוך. ההשקעה בחינוך הטובה ביותר, וכולם מסכימים, היא השקעה במורים. והנה, לצערי, מדינת ישראל עדיין לא הפנימה את חשיבות ההשקעה במורים, ובמיוחד בגיוסם ובתגמולים שהיא מעמידה להם כדי שיתמידו במקצוע ההוראה.
הצעת החוק שלי מדברת על כמה וכמה שלבים. השלב הראשון הוא ששר החינוך יטפח ויקדם גיוס של מועמדים טובים וחזקים לתוכניות הכשרה מיוחדות שיהיו בהן מצטיינים; שיהיו בהן אנשים עם יכולות להתמיד במקצוע ולתרום למערכת החינוך, ולא חלילה כברירה נוספת או ברירת מחדל – אם אין תעסוקה, אז חס וחלילה הולכים להוראה. לא, לא זאת הכוונה. הכוונה היא לגייס את הטובים ביותר, את המוכשרים, את החזקים.
בשלב השני – לתת להם את ההכשרה האינטנסיבית שאפשר לתת. אם מדובר על בתי-ספר תיכוניים, אנחנו מדברים על הכשרה ברמה אקדמית של תואר שני. אני זוכר שכשהייתי יושב-ראש ועד הורים ניגש אלי אחד ההורים ואמר לי: תסלח לי, שמעון, אתה באמת חושב שהמורה הזה יכול ללמד את התלמיד שלי מתמטיקה? אנחנו לא רוצים לפגוע חלילה בציבור המורים, אנחנו רוצים לחזק את מעמדם, ולכן משרד החינוך צריך לטפח, במיוחד כאשר מדובר בחטיבות הביניים ובבתי-הספר התיכוניים, מורים שעברו הכשרה אינטנסיבית של תואר שני ותעודת הוראה. רק כך נוכל באמת להעמיד מורים טובים למערכת.
והשלב השלישי – אחרי שגייסת את הטובים ביותר ונתת להם הכשרה אינטנסיבית, תן להם את התגמול הראוי. היום, לצערי, השכר של המורים, עם "אופק חדש" ועם "עוז לתמורה" וכל התוספות החדשות – עדיין השכר של מגזר המורים במדינת ישראל נמצא בתחתית הטבלה של המגזר הציבורי, וזה על-פי פרסום של הממונה על השכר, טבלאות שהוא הניח לפנינו לפני כחצי שנה, שמונה חודשים. עם כל התוספות של "אופק חדש", עם כל התוספות של "עוז לתמורה", עדיין שכר המורים נמצא בתחתית הטבלה. אז אם אני רוצה באמת לשפר את מערכת החינוך, לתרום למערכת החינוך, אני חייב גם לתגמל את אותם אנשים שנרתמים להוראה, שמוכנים ללכת להכשרה אינטנסיבית, שבאו עם נתונים. אם לא אציע להם תגמולים מיוחדים ושכר מיוחד – לא כפי שמוצע היום – לא אגייס, לא נצליח לגייס מורים טובים למערכת; אז צריך לזכור גם את העניין של התגמולים.
הצעת החוק גם אומרת שבחקיקה – ולא רק כעניין שנתון לתקנה או להוראה – מקצועות נדרשים, מורים שהולכים למקצועות נדרשים, בוודאי במיוחד לפריפריה, תצטרך מערכת החינוך לתגמל אותם כראוי. מורים שיורדים ומגיעים לפריפריה יצטרכו גם להיות מתוגמלים בצורה ראויה, ולא להפסיק את מערכת התגמולים שנקבעה, כי המצב היום לא ברור. על-פי המצב שקיים היום, אנשים שנכנסו למערכת התגמולים נהנים ממנה, אבל אנשים חדשים – אם אנחנו רוצים לעודד אנשים שיקומו ויעזבו את המרכז וילכו אל הפריפריה וילמדו שם את המקצועות הנדרשים וילמדו בכלל, אנחנו חייבים לתגמל אותם. רק כך נוכל לראות אנשים בעלי הכשרה אינטנסיבית ברמה גבוהה מגיעים גם לפריפריה.
נכון, מגיעים מורים לפריפריה, הכיתות בוודאי מאוכלסות ומאוישות על-ידי מורים, אבל ההכשרה של אותם אנשים שנמצאים במרכז הארץ היא הרבה יותר טובה מההכשרה שמציגים אנשים אחרים שמגיעים אל הפריפריה, ולכן אני מבקש שהכנסת תצביע בעד הצעת החוק, שבאה לתת עידוד, עדיפות, למקצוע ההוראה, שזה באמת דבר טוב למערכת החינוך, וזה דבר מצוין לעתיד ילדינו ולדור המתחנך במסגרת המערכת החינוכית. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת נסים זאב, יש לך זכות דיבור. אנחנו עוברים לדיון בנושא. בבקשה, שלוש דקות. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברך את חברי חבר הכנסת שמעון אוחיון על הצעת החוק לעידוד מקצוע ההוראה. "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד" – צריכים לעודד. עידוד זה טוב, אבל איך המדינה הזאת מעודדת באמת? מה היא עושה?
בוא נאמר קודם כול איך היא מעודדת במגזר החרדי. 200 מוסדות חינוך, אדוני היושב-ראש, מדובר באלפי תלמידים ותלמידות במוכר שאינו רשמי ות"תים, שמגישים בכל שנה מחדש בקשה לרישיון. מבנה קיים 50 שנה, בכל שנה צריך להגיש בקשה מחדש למוסד שלו. למה? ככה. כי אתה חרדי, כי אתה מוכר לא רשמי, כי בכלל צריכים להתעלל.
צריך לעודד את המורים? אז איך מעודדים אותם? סוגרים את השיברים. משרד החינוך – למרות שזה לא תמיכה של 100% באותם מוסדות פר ילד, זה בין 55% לבין 75%, תלוי אם זה מוכר שאינו רשמי או שזה ת"ת – מעכב את השכר לאותם מורים, ויש היום בתי-ספר של "בית יעקב". ששלושה חודשים לא נתנו שכר, ואת הניירת נתנו, מסרו למשרד החינוך כבר בינואר, בתחילת ינואר. אז איך רוצים לעודד את המורים? הוא אומר: תשמעו, תלמדו, אבל חינם אין כסף. זה העידוד של הממשלה.
או הצעת החוק הנהדרת, הדבר הכי מבריק שהיה לשר החינוך, זה איך לשלב מורים ערבים בבתי-ספר יהודיים, להכריח אותם להכניס שם לבתי-הספר. ופנו אלי דווקא מבתי-הספר של "המזרחי" ואמרו: אנחנו לא רוצים ערבים – לא בגלל שאנחנו לא מעריכים ערבים; יש לנו מורים משלנו. זה לא עניין של גזענות. כל דבר היום קוראים לו גזענות. אני למשל לא אכניס לבית-הספר שלי, לבנות – יש לי ברוך השם תחת חסותי 1,600 בנות – לא אכניס גברים, אבל לא בגלל שאני גזען ולא רוצה להכניס בנים או מורים; כי זו דרך החינוך שלנו, הצניעות של בנות ישראל.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר לכולם: כל תוכנית המח"ר, אני הובלתי אותה. השר גדעון סער, מגיעה לו הזכות על כך, אבל הגעתי למצב שהייתי חייב ללחוץ על משרד החינוך, וקיבלתי את כל הגיבוי של השר, וברוך השם יש לנו בלימודי ה-BA – חשוב שתדע, מר שמעון אוחיון, ידידי חבר הכנסת – 450 תלמידות, ויש לנו גם MA השנה, בגלל שיש מח"ר. אבל גם יש התחשבות ברגישות, והרגישות פה – קצת יותר פיקוח ממה שקורה במכללות, ודאי באוניברסיטאות, ועובדה שיש כאלה שנכשלו ואפילו המכללות שלהם נסגרו בגלל שלא עמדו בקריטריונים רוחניים שוועד הרבנים דורש.
ולכן, הצעת החוק שלך חשובה מאוד, אדוני חברי חבר הכנסת שמעון אוחיון. אני מודה לך על כך, וזה ודאי יעודד, בפרט הנושא של רמת השכר של המורים, אם זה בפריפריה, שצריך להוסיף להם קצת יותר. תבורך על כך.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת החוק. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד מקצוע ההוראה, התשע"ה–2014, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, ותועבר להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט.
<הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 9) (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/597).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו עוברים להמשך דיון בהצעות החוק. הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 9) (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת יפעת קריב, לקריאה ראשונה – בבקשה. עד עשר דקות.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 9) (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר) היא הצעת חוק שלי ושל חברי הכנסת משה מזרחי ודוד צור. זו הצעת חוק מאוד חשובה, ואני מאוד שמחה שהכנסת החליטה בכל זאת לעשות מאמץ גדול ולהעביר אותה היום.
אני רוצה לספר לכם שהשבוע ליוויתי נערה צעירה בכל ההליך של הגשת תלונה במשטרת ישראל. זאת נערה שפנתה אלי לפני כמה שבועות, בעקבות חוק הסרטונים, על כך שסרטון של קיום יחסי מין שלה עם חבר שלה הופץ באינטרנט, והיא לא ידעה מה לעשות עם זה – איך מורידים את הסרטון ואיך מונעים את זה. פניתי אליה ואמרתי לה: בואי נגיש תלונה במשטרה. קודם כול משטרת ישראל צריכה לטפל במקרה. לקח כמה שבועות עד שהיא בכלל הסכימה להגיע למשטרה. מה שבעצם הבטחתי לה זה שאני אלווה אותה באופן אישי ואלך אתה: את לא נמצאת שם לבד במשטרה. ואכן, ביום ראשון האחרון הלכנו ביחד למשטרה. לקח הרבה זמן לשכנע אותה, ועברנו ביחד את כל ההליך של הגשת התלונה.
לא הזדהיתי, לא אמרתי מי אני. באתי כמלווה ונתתי לה להוביל את כל ההליך. רציתי לראות איך באמת המשטרה מטפלת בתיק הזה – תיק שנערה נכנסת ואומרת: נפגעתי מינית, אני צריכה עזרה. אני רוצה, כן, מעל במה זאת, לשבח את המשטרה על העבודה הנהדרת שהם עשו באותו יום, מהרגע שהיא נכנסה.
עברנו ליומנאי, ומהיומנאי – לקצין. כשהגענו לקצין הנערה אמרה: ומה עכשיו? פה התערבתי ואמרתי: אנחנו מבקשות חוקרת ולא חוקר. היה לה פחד מאוד גדול, גם מהגשת התלונה וגם ממי שיחקור אותה. עד היום, לפני הצעת חוק זו, כשנפגעת מינית או נפגע מגיעים למשטרה, החוקר שנמצא באותו רגע במשמרת, ועל-פי רוב זה גבר, הוא שחוקר. אמר לנו הקצין החוקר: אין כרגע חוקרת, תצטרכו להמתין. החלטנו להמתין. זה לקח כמה שעות. אני שוב אומרת, הם באמת היו בסדר גמור, המשטרה. הגיעה חוקרת, ואני רוצה לומר לכם כאן, וגם לחברי דוד צור ומשה מזרחי, כשוטרים לשעבר, שהגיעה חוקרת כל כך מקצועית, כל כך נהדרת, שהיה שווה להמתין לזה שהיא תחקור. במהלך החקירה, כשישבתי בצד כמלווה, הכול היה כל כך מעמיק. היא נגעה בכל פרט ופרט.
אם אתם שואלים אותי, במהלך החקירה יכולנו לראות שמדובר כנראה בעבריין סדרתי. נראה שהתיק הזה ילך ויעבור חקירה יותר מעמיקה. כשיבחנו אותו יראו שהוא פשוט לקח את הבחורה הזאת והוליך אותה שולל, מהפגישה הראשונה עד אותה פגישה שהתקיימה בחדר שכולו היה מלא מצלמות והיא לא ידעה. אין ספק שהיה פה משהו מתוכנן, סדרתי. אני בטוחה שבעקבות הגשת התלונה שלה נגלה עוד נשים שנפלו בפח של אותו עבריין, או אדם שכרגע צריכים לבדוק.
מה שחשוב, שבזכות זה שחקרה אותה אישה, היא נפתחה והיא סיפרה. זאת הייתה חקירה מאוד ארוכה, אבל החקירה הזאת בעצם אפשרה גם לה וגם לחוקרת להגיע למקומות מאוד קשים, מאוד אינטימיים; אני חושבת שהמילים הכי מתאימות: קשים, מביכים. נוצר ביניהן קשר כל כך חזק. אני חושבת שזה מה שיעזור לנו להפליל את אותו בן-אדם ולהפליל אחר כך עבריינים נוספים. והדבר הכי משמעותי – אם יש בנות או נשים נוספות שנפלו קורבן לאותו אדם, בעקבות המקרה הזה ובעקבות החקירה אנחנו נוכל בעצם להגן עליהן.
בדיוק השבוע, גברתי היושבת-ראש, ראיתי כמה משמעותי שחוקרת תחקור אישה שנפגעת. אני חושבת שנפגע עבירה מינית שמגיע למשטרה וצריך לעבור שם את כל ההליך הוא נורא מבולבל, נורא נסער, עם הרבה מאוד פחדים. אנחנו צריכים לעזור להם לקבל חוקר או חוקרת על-פי בחירתם. לכן הצעת חוק זאת, שאומרת שנפגע עבירת מין, כשהוא מגיע למשטרה, יוכל לבחור את מין החוקר, היא הצעת חוק מאוד חשובה. המשטרה והמשרד לביטחון פנים משתפים פעולה בהצעת החוק הזאת. בעקבות ההצעה הם יכשירו יותר נשים כחוקרות. זה יהיה הליך שיתחיל בתחנות הגדולות, ולאחר מכן – התחנות בפריפריה, אבל המטרה להגיע לכל תחנה ותחנה בישראל.
אני רוצה להודות שוב לשותפי להצעת החוק. אני רוצה להודות לצוות שלי, למלי, לדוד ולאהוביה, שעבדו על הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות לוועדת החוקה ולדוד רותם – שלא נמצא כאן – כי באמת עשינו מאמץ מאוד משמעותי. אני רוצה להודות גם ליואל, היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים. עשינו מאמץ מאוד משמעותי, בכל זאת, להעביר בכנסת הנוכחית את הצעת החוק הזאת. אז אמן שנצליח לעזור לעוד נפגעי ונפגעות עבירות מין. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך.
אנחנו נעבור להצבעה – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 9) בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 19
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 9) (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ה–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה מצביעה בעד. חבר הכנסת שמעון אוחיון מצטרף לבעד.
התוצאה: שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וחבר הכנסת שמעון אוחיון מצטרפים – בעד. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9) (הסכמה לטיפול רפואי בשם קטין שהורהו מואשם בביצוע עבירת מין או אלימות כלפיו), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/593).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
הצעת החוק הבאה: הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9) (הסכמה לטיפול רפואי בשם קטין שהורהו מואשם בביצוע עבירת מין או אלימות כלפיו), של חברת הכנסת יפעת קריב וקבוצת חברי הכנסת. תציג את החוק חברת הכנסת קריב.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי שנמצאים בכנסת, במליאה, אני רוצה להגיד לך שזה מאוד מרגש לסיים ככה את מליאת הכנסת – בשתי הצעות חוק שבעיני הן הצעות מסמלות את הסיבה לכך שהגעתי לכנסת. כשעמדתי פה והתחייבתי להגן על נשים, לתמוך בנשים, למנוע עבירות מין – אני חושבת שאין סיום טוב יותר מזה לכנסת הנוכחית.
הצעת החוק הזאת היא, שוב, בעקבות פניית ציבור שהגיעה אלי. זאת פנייה של אימא שהגיעה אלי לכנסת וסיפרה לי שהאב, בעלה, התעלל מינית בבת שלהם. אלימות מאוד קשה הייתה בבית, אלימות מינית. האב נאשם בגזר-דין חלוט והגיע לבית-סוהר ונמצא היום במאסר. הדבר המפתיע הוא שאותו אב ממשיך בעצם לקבל ולהוביל החלטות שקשורות לבת; ממקום מושבו בכלא הוא מחליט איזה טיפול היא תקבל, אילו תרופות היא תקבל, מי יטפל בה. בעצם גילינו שהורה נשאר אפוטרופוס של הילד וממשיך לטפל בו גם לאחר שהוא התעלל בו ופגע בו בצורה קשה ואכזרית.
לכן, הצעת חוק זאת באה ואומרת, שהורה שהואשם בפגיעה בקטין, בפגיעה בילדיו, לא יוכל להמשיך ולקבוע איזשהן קביעות שקשורות לטיפול רפואי, לתרופות, לכל טיפול שקשור לקטין. אנחנו בעצם שוללים לו את הזכויות לגבי אותו ילד שהוא פגע בו, אבל אנחנו כן משאירים את החובות. הורה שפוגע בילד שלו כן יצטרך להמשיך לשלם מזונות, כן יצטרך להמשיך למלא חובות כלפי הילד שלו, כי זה ילד שלו, אבל הזכויות יילקחו ממנו. זה לא הגיוני שהורה שפגע בילד ימשיך לטפל בו.
הנערה שאני מטפלת בה – לא מטפלת בה, הנערה שאני מסייעת לה ולמשפחתה, כרגע האב ממשיך לשלוט ולהתעלל בה ובאמה, ובעצם ממשיך לנהל את הבית ממקום מושבו בכלא. לא יכול להיות שבחברה הישראלית, שמגינה על קטינים, שמגינה על אימהות ועל משפחות שנפגעות, האבא ימשיך להתעלל במשפחה מהכלא.
אני מקווה שאנחנו נעביר את הצעת החוק הזאת בהקדם – גם בקריאה שנייה ושלישית בכנסת הבאה, אבל מבחינתי, להעביר אותה בקריאה ראשונה היום זה דבר מאוד מאוד חשוב.
אני רוצה להודות לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהצעת החוק הזאת הגיעה לוועדה שלה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שעזרה לנו להעביר את זה בימים האחרונים; שוב, לצוות שלי, לדוד, למלי לאהוביה, ולשורה של חברי כנסת שתמכו: דוד צור, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, קארין, שמעון, למשה מזרחי ושורה של חברי כנסת, כי זאת הצעת חוק חשובה לחברה ישראל. אני רוצה להודות לדב חנין, שנמצא כאן.
גברתי היושבת-ראש, אני רק רוצה לסיים ולומר שמרגש אותי לסיים את הכנסת התשע-עשרה בשתי הצעות חוק אלו, שמגינות על קטינות, שמגינות על נפגעי עבירה, שמגינות על אנשים שנפגעים מינית, ובמיוחד על קטינים ועל נשים. זה מבחינתי רגע מרגש לסיים כך. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
יישר כוחך. אין לנו בקשות דיבור, ולכן שוב נעבור להצבעה ברגע שחברת הכנסת המציעה תגיע למקומה.
אני מעבירה להצבעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 20
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9) (הסכמה לטיפול רפואי בשם קטין שהורהו מואשם בביצוע עבירת מין או אלימות כלפיו), התשע"ה–2014, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק זכויות החולה (תיקון מס' 9) עברה, והיא תחזור לדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד.
<הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/596).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
ואנחנו נעבור להצעה הבאה: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים – חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה, תציג אותה – (תיקון מס' 20) (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית), התשע"ה–2014, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת כהן.
<יצחק כהן (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם לקריאה ראשונה נולדה ממציאות חמורה ביותר שנחשפנו אליה – בהתעללות וברדיפה אחרי ניצולי שואה על לא עוול בכפם. לא די מה שהם סבלו, לא די מה שהם נרדפו בשנות המאה הקודמת, אלא יש, לצערי, כמה עורכי-דין ומאכערים שרודפים אותם בצורה אכזרית, חסרת לב. ועל מה ולמה? מתקבלות מדי פעם החלטות מינהליות שמכלילות קבוצות נוספות, בלי שום קשר לשום פעילות של שום מאכער ושום עורך-דין. וכשמתקבלת החלטה מינהלית כזאת וניצולי שואה מתחילים לקבל איזושהי גמלה, מייד עטים עליהם מצד אחד עורכי-הדין האלה, כמה עורכי-דין כאלה – לא כולם, כמובן, אני לא רוצה להכליל את כל עורכי-הדין, חלילה – ומצד שני המאכערים.
גברתי, אני מחזיק פה דבר שהוא גם עבירה על החוק, אין לי שום ספק, וודאי עבירה אתית. אני מחזיק פה תשלום של ניצול שואה – לא אגיד את השם שלו – תשלום אחד למאכער או למאכערית, ואותו תשלום לעורך-דין; דבר שהוא, אגב, אסור, אסור על-פי חוק. הנה, יושב פה עורך-דין אברהם מיכאלי והוא יאמר לנו שאין חלוקת שכר טרחה בין עורך-דין למאכער; אין דבר כזה. ואת רואה ששניהם גבו ממנו, וכאלה יש אלפים, אלפים.
אנחנו קיבלנו מספר רב של פניות של ניצולי שואה שאין להם לא יכולת קוגניטיבית ולא יכולת פיזית להתמודד עם המרדף הזה. וחברת הכנסת ד"ר עדי קול כינסה את הוועדה לפניות הציבור, ונחשפנו שם לדברים מזעזעים, דברים מזעזעים. ושאלנו את ההוצאה לפועל: למה אתם לא מציעים עזרה לנרדפים האלה? הם אמרו: אנחנו כבולים, זה החוק. אמרנו: אוקיי, אם כך, לניצולי השואה האלה אנחנו נשנה את החוק. וזה החוק שמונח פה לפניכם.
היום – ואני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה דוד רותם, ועדת החוקה, חוק ומשפט, ולחברי הכנסת שהשתתפו בדיון – הכנו אותו לאחר הקריאה הטרומית לקריאה ראשונה. אני מאוד מקווה שאחרי ההצבעה בקריאה ראשונה אנחנו נעביר את זה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, לוועדה, ואני מקווה שיעבדו עליו כל הלילה, ומחר נוכל להביא אותו להשלמה, לקריאה שנייה ושלישית. אני מאוד מקווה.
<דב חנין (חד"ש):>
יישר כוח, יישר כוח.
<יצחק כהן (ש"ס):>
על כל פנים, בדברי ההסבר – בשביל הניצולים שצופים בנו כרגע מהבית בחרדה אני אקריא את דברי ההסבר: "בשנים האחרונות הורחב מעגל הזכאים לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, בין היתר לפי החלטות מינהליות שניתנו על-ידי המדינה. כך למשל לעניין יוצאי לוב"; "ביום 7 באפריל 2010 ניתן פסק-דין על-ידי ועדת העררים בבית-משפט השלום", וכו', "שבו נקבע כי מצבם של יהודי לוב הושפע גם מהיחשפותם לרדיפות בשל יהדותם, ובין המניעים לבריחתם של יהודים לובים לכפרים נמנה גם הפחד מהצורר הנאצי", וכו'; אני אקצר לכם, כי כל הדיון הזה כבר דוסקס בוועדת החוקה, חוק ומשפט. "למרות שההכרה בזכאותם לתגמולים של אותם ניצולי שואה נעשתה מתוקף החלטה מינהלית ולא מתוקף פסק-דין, חלק מניצולי השואה נאלצו לשלם שכר טרחה גבוה בעבור טיפול בתביעה שהתמצה בהגשת טפסים בלבד" – אגב, כפי שהבאתי לכם את הדוגמה, הם שילמו, אורלי, גם לעורך-דין וגם למאכער. שניהם באו אליהם עם – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מה נשאר להם בסוף?
<יצחק כהן (ש"ס):>
שום דבר. את צודקת. זו אוכלוסייה קשישה, חולה, ולצערי הרב, אנחנו יודעים מה קורה אתם.
"מדובר בתופעה רחבה של חיוב ניצולי שואה בשכר טרחה גבוה שבמקרים רבים אף מוביל לנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד ניצולי השואה"; "לאור האמור, בהצעת חוק זו מוצע להגביל את שכר הטרחה המשולם לעורכי-דין בעד טיפול בתביעה שהסתיים בקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית, כך שלא יעלה על 150 שקלים חדשים" – אנחנו, בין שנייה לשלישית, נדון גם כן בסעיף הזה. "כמו כן, ישנם הליכים המנוהלים על-ידי עורכי-הדין עבור קבוצות גדולות של ניצולים, בין באופן של צירוף תובעים לאותו הליך ובין בדרך של איחוד הדיון. במצב כאמור, שכר הטרחה הנגבה מכל ניצול שואה אינו משקף את העובדה שבפועל לא נוהל הליך פרטני ויחידני ביחס לכל ניצול אלא נוהל הליך יחיד מאוחד. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי גם במקרה כזה שכר הטרחה המשולם לעורכי-הדין לא יעלה על 150 שקלים." "לבסוף," רבותי, "מוצע לתקן את חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, ולקבוע כי לא תתאפשר הגשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל שעניינה תשלום שכר טרחה בעד טיפול בתביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים שהסתיים בקביעת זכאות תגמול לפי החלטה מינהלית."
היום בוועדה, עם היועצים המשפטיים, נעשו כמה שינויים; ייעשו כמה שינויים בין היתר לגבי ההוצאה לפועל.
אני מבקש מחברי להצביע פה אחד על הצעת החוק הזאת, ונעביר אותה בדחיפות לוועדת החוקה, חוק ומשפט להשלמת תהליכים, וסוף-סוף אולי נוכל להביא איזושהי רווחה לניצולי השואה.
אני חייב לציין, גברתי, שאנחנו כנראה – לא כנראה, אנחנו גם נחיל תחולה רטרואקטיבית. תודה רבה, גברתי.
<היו"ר רות קלדרון:>
חזק וברוך. אנחנו נחכה לשובך למקום ואנחנו נצביע – חבר הכנסת מקלב, בבקשה, ואחריו נעבור להצבעה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
יש פערים בין הדובר הקודם לדובר עכשיו, זה לוקח קצת זמן, אני מתנצל. זה יכול להיות על חשבוני, העלאת הדוכן.
<היו"ר רות קלדרון:>
עכשיו אתה מתחיל.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני מבקש רשות מהיושבת בראש. חברי חברי הכנסת, השתתפתי היום בדיון בוועדת החוקה בהכנה לקריאה ראשונה, ואני מרגיש צורך לעלות כאן לדוכן, לחזק את ידי המציעים, אף שאני לא נמצא לא בין היוזמים ולא בין המצטרפים. לכן, אני מרגיש מבחוץ מספיק אובייקטיביות כדי להודות ולחזק את ידם של המציעים, מכיוון שההרגשה היא – ולא רק ההרגשה, המציאות – שכוחות חזקים כמו עורכי-דין, כמו מייצגים, בנושא הזה של ניצול ניצולי שואה כנראה עשו קופה לא קטנה. והיום עושים על זה דה-לגיטימציה למציעים, כאילו שאם אנחנו היום מצמצמים את האפשרות לשכר טרחה לא יהיה מי שיגן על ניצולי השואה, לא יהיה מי שייצג אותם, כך שיוצאי לוב ויוצאי מרוקו ואחרים שעדיין ממתינים להליכים כאלה ואחרים – ויכול להיות שאפשר יהיה להרחיב אותם – לא יזכו לקבל בגלל שלא יהיה מי שמייצג אותם.
אז אני אומר לכם: לא כך הדברים; הדברים הם אחרים לגמרי. רוב רובם – יכול להיות שיש מקרים בודדים – רוב רובם, מדובר כאן בתביעות מול כאלה שחתמו ופתחו תיקים אצל עורכי-דין או אצל מאכערים כאלה, קבלנים אחרים, שלא עשו שום דבר ולא עמדו, גם לא בפני בית-משפט. הם פתחו את התיקים – ראו מודעה, או קראו ידיעה, או שהיו מעורבים והייתה להם ידיעה שעומדים להיות מאושרים להם כספים כאלה ואחרים בהחלטה מינהלית. הם באו, והיו זריזים יותר, והודיעו להם: מי שרוצה להצטרף, שיבוא לחתום אצלנו. אנשים חתמו. הם המתינו עם זה, עם כל התיקים וכל המסמכים שאנשים מילאו. רק מסמך, לא יותר מזה, לא מעבר, שום דבר, לא עברו שום טיפול משפטי, ועכשיו צריכים לשלם סכומים. ואיזה סכומים אתם חושבים? 6,000 שקל, 8,000 שקל. יש אנשים – וזה לא משנה יוצא לוב או יוצא רומניה; אותו דבר היה עם כל היוצאים, הם לא הבדילו ביניהם.
וכפי שעכשיו אנחנו רואים, ממשלת גרמניה אמורה להרחיב את התשלום לחלק מניצולי שואה. בהחלטה של ממשלת גרמניה, לאחר שהייתה משלחת מהארץ, החליטו שלא צריך אפילו עורך-דין; בקשה שמי שהוא יוצא גרמניה – יודעים אותה, לא צריך. מי שהוא יוצא לוב מקבל, הוא לא צריך להוכיח לא שהוא היה במדינה, לא שהוא סבל בגלל השואה; מי שהוא יוצא לוב מקבל סכום כזה וכזה. עוד לפני שחזרה לארץ המשלחת כבר התפרסמה ידיעה שאמורים להגדיל את הקצבה, את הגמלה שאמורים לתת להם. אמורים להגדיל. מי שרוצה שיעזרו לו – שיירשם. פתחו להם תיק – אנשים בתמימות – ובזה נגמר הסיפור. עכשיו אתה כבר שבוי בידיים שלהם עם סכומים. אם אתה לא משלם את זה, אז כמובן אחרי זה יש לך גם הוצאה לפועל.
יש דבר בעתו – מה טוב; יש חקיקה שהיא חקיקה עתידית – אולי לא יקרה; ויש חקיקות, כגון החקיקה הזאת, שאני הייתי מגדיר אותה חקיקה צרכנית, כדי שלא ינצלו את הניצולים, לא ינצלו את ניצולי השואה, ומנצלים אותם, וזה בעקבות הניצול שלהם. זה לא בא בגלל דברים שאולי יקרו, והיום אנחנו רודפים את מי שהם עורכי-דין – יסלחו לי כל עורכי-הדין. אנחנו חושבים שלעורך-דין שעושה עבודה צריך לשלם, ויכול להיות שגם מחיר טוב. אנחנו לא רוצים לרפות את ידי אלה שעושים. אבל לא יעלה על הדעת – בזה אני מסיים – לא יעלה על הדעת שאלה שמקבלים סוף כל סוף, אחרי מאמצים, את הגמלה, את התוספת המסוימת, שלפעמים היא חד-פעמית, יצטרכו לשלם את רובה או חלקה או לכל אורך חייהם בעמלה או בתשלום גבוה. בגלל שמה שעשה אותו עורך-דין המתמחה בנושאים האלה – הוא תופס אותם כלקוחות: אתם תעברו דרכי. ובזה הם כבר שבויים שלו והם צריכים לשלם לו את מה שהוא קבע להם, את שכר הטרחה. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה לך.
אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית – מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 21
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית), התשע"ה–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תוצאות ההצבעה: 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה, ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/594).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
אנחנו עוברים נושא לגמרי, אבל יש בנושא הזה משהו מאוד דומה לנושא הקודם: הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014, של חבר הכנסת עמרם מצנע וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דב חנין.
אנחנו טרחנו הרבה על החוק הזה – ויגעת ומצאת. אני מזכירה לטובה את היוצרת איה כורם, שבהחלט עשתה בשביל יוצרים אחרים עבודה ציבורית מדהימה כדי להגיע לרגע הזה.
<דב חנין (חד"ש):>
בהחלט. תודה לך, גברתי היושבת-ראש.
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני כבר קצת יותר משמונה שנים חבר הכנסת. חישבתי ומצאתי שכבר יותר מ-80 פעמים עמדתי על הדוכן הזה והצגתי הצעות חוק לקריאה ראשונה. ובכל פעם, אני חייב לומר לך, אני מתרגש מחדש, כי מאחורי כל הצעת חוק יש אדם ויש בעיות אנושיות ויש ניסיון לפתור משהו, ויש ניסיון לעשות את החברה שלנו לקצת יותר צודקת ולקצת יותר הוגנת. והמאבק הזה הוא מסובך וקשה, וכל פעם אנחנו לומדים על בעיות חדשות ועל אתגרים חדשים.
החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, מדבר קודם כול על חופש; על הזכות ליצור בלי להשתעבד לעשרות שנים לחברות הפקה ולבעלי הון. החוק הזה מגן על אמנים, בהחלט, אבל לא פחות מכך – הוא מגן על האמנות. כי מצב שבו, למשל, אי-אפשר ליצור מוזיקה ולהתפרנס ממנה, אי-אפשר ליצור מוזיקה בלי להיכבל לעשרות שנים במתכונת נצלנית, הוא מצב הרסני לא רק לאמנים; הוא מצב הרסני לעתידה של היצירה התרבותית בארץ.
החוק הזה הוא חוק שעבר – למרות שהוא מגיע היום רק לקריאה הראשונה – הוא חוק שעבר מאבקים רבים, ועד הרגע האחרון נאבקנו ונלחמנו כדי להביא אותו הערב כאן, לכנסת, לקריאה הראשונה.
עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה מתמודד עם מציאות בלתי אפשרית. אמן בתחילת דרכו, אמן במוזיקה בתחילת דרכו, כדי להתחיל את הדרך הזאת נכנס למערכת של התקשרות שהיא לא רק ארוכת זמן אלא היא גם כובלת, נצלנית וחסרת פתחי יציאה.
אני אקריא לכם מכתב ששלחה לנו הזמרת ג'ולייטה. היא מספרת איך היא חתמה על חוזה ל-25 שנים עם מנהל אישי, שהוא, אגב, מנהל שמנהל את אחד הזמרים המצליחים בזמר המזרחי במדינת ישראל.
<היו"ר רות קלדרון:>
זה מאסר עולם, 25 שנים.
<דב חנין (חד"ש):>
25 שנים. ואמר לה המנהל – הוא ישב מולה והוא אמר לה: אני מאמין בך ובמוזיקה שלך ומוכן להשקיע כסף בקריירה שלך. בשביל כל אמן, היא כותבת לנו, זה חלום שמתגשם, ובאותו רגע לא חושבים שמאחורי חוזה דרקוני זה בן 30 העמודים מסתתרות מילים משפטיות שלא שמעתי עליהן מעולם. אז חתמתי והוצאתי שישה סינגלים, וגם את זה בקושי. האלבום מעולם לא הגיע ולא הופעתי במשך שנתיים וחצי. מיותר לציין שזו פרנסתי היחידה מאז גיל 14 והדבר היחיד שאני באמת טובה בו. ומהר מאוד הגיעו גם טענות מכל מיני סוגים, ואז הבנתי שכל המילים היפות שנאמרו לפני חתימת החוזה לעולם לא יתממשו. אבל כשביקשתי לצאת מהחוזה, כמובן נעניתי בסירוב, ויחד עם זה הגיעה דרישת פיצוי כספי וכן איומים שיותר לא אוכל לעבוד בתחום.
עמיתי חברי הכנסת, זו רק דוגמה אחת מכל כך הרבה דוגמאות של אנשים שחטאם היחיד הוא שהם רצו ליצור מוזיקה בישראל. אבל הדבר היפה, הדבר המרגש, הדבר המשמח הוא שקמה אישה צעירה, זמרת מוכשרת ומוצלחת שהחליטה: עד כאן. והיא לא הסתפקה במלחמה האישית שלה, כי היא מנהלת מלחמה אישית והליכים משפטיים וכדומה. אבל אנחנו לא מתעסקים במקרה האישי שלה, כי היא לא הביאה את המקרה האישי שלה לכנסת. היא הביאה לכנסת את הבעיה הציבורית ואמרה: אם יש בעיה ואולי יש ספק ואולי יש סימני שאלה, אז בואו נסדר את המצב.
ומי צריך לסדר את המצב? אנחנו, עמיתי חברי הכנסת. אנחנו אלה שצריכים לקבוע את הנורמות. אנחנו אלה שצריכים להכניס לתחום הזה סדר והגינות. וכתבה לי איה כורם: אני חייבת לנסות ולוודא שמה שקרה לי לא יקרה יותר לאף אחד אחר. אם החוק במדינת ישראל מאפשר לאדם אחד לשלוט לחלוטין בגורלו של אדם אחר למשך תקופה ארוכה כל כך, אין ברירה, החוק חייב להשתנות. היא כותבת לי: דמיינו מצב שבו אתם עובדים בעבודה עם בוס שאתם לא מסתדרים אתו ולא יכולים להתפטר. דמיינו מצב שבו אתם עושים טעות אחת ברגע של חולשה או מתוך חוסר ניסיון וחותמים על משהו, ומשלמים על הטעות הזאת כל החיים. החוק אמור להגן גם על החלש וגם על חסר הניסיון. כותבת לי איה כורם: מאות אמנים חותמים על חוזים דרקוניים כאלה בכל שנה – חוזים בלעדיים וכובלים, ללא הבטחת הכנסה מינימלית וללא כל התחייבות קונקרטית מהצד השני. לרובם המכריע אין יכולת לצאת למאבקים על החופש שלהם בבתי-משפט. ולכן המדינה חייבת להתערב.
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו הכנו, גיבשנו והנחנו את הצעת החוק הזאת. כשאני אומר "אנחנו", זה הזמן להקריא את רשימת היוזמים, כבוד לכל אחד מהם: חבר הכנסת עמרם מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת עפר שלח, חברת הכנסת איילת שקד, זהבה גלאון, מירי רגב, שלי יחימוביץ, מיכל רוזין, חנא סוייד, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, ניצן הורוביץ, איתן כבל, יפעת קריב, חנין זועבי, אלעזר שטרן, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אראל מרגלית. אלינו הצטרפו חברי כנסת כמו חברתי היושבת-ראש בישיבה הזאת, שבאה ותמכה ונאבקה יחד אתנו בדיוני ועדת החינוך כדי שהחוק הזה אכן יגיע להכרעה בכנסת.
זה מסר מאוד חשוב לציבור, ואני רוצה להסביר מהו המסר. המסר איננו רק על זכויותיהם של אמנים, ואפילו לא רק על עתידה של האמנות. המסר הוא מסר הרבה יותר אופטימי. הוא מסר שאישה אחת לבד, שהחליטה לעשות מעשה, ואמרה "עד כאן" לעוול הזה, יכולה לשנות. אזרחי ישראל, אזרחיות ישראל, הקשיבו, שמעו ותלמדו את המקרה הזה. כשנאבקים – משפיעים ומשנים. זה מסר לכל המיואשים, לכל אלה שכבר איבדו תקווה, שרואים את כוחות הרוע והחושך שוטפים לפעמים את הארץ. זה מסר אליכם: בואו נעשה מעשה, בואו לא ניכנע, בואו לא נוותר, בואו לא נשלים, בואו נתגייס.
היה כאן שיתוף פעולה מאוד יפה וחשוב של הרבה מאוד גורמים שבזכותם הגענו לרגע הזה ואנחנו מביאים את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה. הצעת החוק שלפניכם, חברי הכנסת – אני לא אכנס לכל פרטי הפרטים, אבל אני מעוניין, רק למען הסדר הטוב, כדי שנוכל להמשיך את עבודתנו בהכנה לקריאה השנייה והשלישית ושלא יעלו כאן כל מיני טענות פרוצדורליות, לומר לכם באופן מפורש כמה נושאים נוספים שאנחנו נדון בהם בוועדה בהכנה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, כדי שהדברים יהיו ברורים וגלויים לכנסת כולה.
כדי שאנחנו נייצר כאן הסדר נכון, אנחנו נדון בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית גם בסוגיות הנוספות הבאות: אנחנו נבחן את השאלה אם החוק המוצע צריך לחול גם על תחומים נוספים מלבד מוזיקה, אם בתחום התרבות ואם בתחומים אחרים. אנחנו נבחן בעת ההכנה לקריאה השנייה והשלישית את סוגי ההתקשרות שעליהם יחול החוק המוצע, ואני אפרט כמה סוגים: התקשרות בלעדית; התקשרות כוללת, מה שנקרא "חוזה היקף"; התקשרויות נוספות או סוגי משנה של התקשרויות, לרבות לפי מאפיינים בשוק הנוגע בדבר ומבנה השוק. אנחנו נבחן בעת ההכנה לקריאה השנייה והשלישית אם החובות המוטלות על המתקשר עם אמן, למשל תקופת התקשרות סבירה וחובת אמון, יחולו על כל מי שמתקשר עמו כמפורט בהצעת החוק, או שתיקבע הבחנה בין החובות שיחולו על סוגים שונים של צדדים לחוזה, לפי העניין – ואני אזכיר פה: מפיק, מוציא לאור, אמרגן או מנהל אישי – –
<היו"ר רות קלדרון:>
בבקשה להתחיל לסיים.
<דב חנין (חד"ש):>
אני מסיים. – – הן בעצם ההתערבות ביחסים החוזיים והן לעניין היקפה. אנחנו נבחן אם חובת האמון שמוצע להטיל תחול על כל הצדדים באופן כללי או רק בהיבטים מסוימים של ההתקשרויות. אנחנו נבחן גם מה ייחשב תקופת התקשרות סבירה לעניין החוק, אם יש לקבוע מגבלת שנים, ואם מגבלה זו או מגבלה אחרת נוגעת לכל סוגי ההתקשרויות.
עמיתי חברי הכנסת, אני פונה אליכם – אנחנו לא רבים פה, אבל לכל אחד ואחת מאתנו יש זכות – –
<משה מזרחי (העבודה):>
אבל ערכיים.
<דב חנין (חד"ש):>
– – להצביע בעד חוק חשוב, ערכי, אולי אפילו היסטורי. תודה רבה.
<היו"ר רות קלדרון:>
תודה רבה מאוד.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה, בקריאה ראשונה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<היו"ר רות קלדרון:>
הייתי מקווה שהתרבות הישראלית לא תישאר רק לעסקים, אלא שגם אנחנו נתמוך בה כמדינה.
אני מפעילה הצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 22
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר רות קלדרון:>
והתוצאות הן: שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט.
<הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/584).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רות קלדרון:>
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – דב חנין, אל תלך רחוק. הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. בבקשה, הצג לנו את החוק. יש לנו עוד שלושה חוקים למושב הזה.
<דב חנין (חד"ש):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, ערב טוב. זה באמת ערב טוב, אגב, זה לא רק ברכה. זה באמת ערב טוב, לפחות לדיירי הדיור הציבורי. זו רק הפתיחה של ערב טוב, גם יגיע אלינו עוד מעט חוק הסיוע בשכר דירה של חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. זה ערב טוב לדיירי הדיור הציבורי. מגיע להם ערב טוב אחרי הרבה הרבה שנים של סבל, של מצוקה, של התעללות ושל חוסר פתרונות.
עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק היסטורית, הצעת חוק שלראשונה מתייחסת לדיירי הדיור הציבורי בתור אזרחים ובני-אדם. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אמרתי ערב טוב כי זו רק התחלה של הערב הטוב שיימשך עוד מעט, או ערב טוב לדיירי הדיור הציבורי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אם היה לנו – – – אולי היינו מאריכים את זה בשבוע, הלוואי.
<דב חנין (חד"ש):>
בכל מקרה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הצעת חוק היסטורית, כי הצעת החוק הזאת מחייבת את הרשויות הרלוונטיות להתייחס לדיירי הדיור הציבורי כאזרחים, ולהתייחס אליהם כאזרחים שיש להם זכויות ויש להם מעמד וחייבים לעדכן אותם, חייבים לומר להם, חייבים לספר להם, חייבים לעדכן אותם בצורה הוגנת, כמו אזרחים, לא כמו נתינים באיזה משטר צבאי.
הרעיון אומר שהשוכרים בדיור הציבורי יקבלו באופן שוטף ושיטתי מידע מפורט על זכויותיהם וחובותיהם. החובות האלה של מתן המידע לדיירי הדיור הציבורי יהיו מעוגנות בחוק, כולל כל ההסדרים לגבי בקשה לקביעת זכאויות, ותנאים לזכאויות, ואופן חישוב – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
הבנקים יוצאים מהתמונה? כי היו ממלאים בבנקים את הטפסים.
<דב חנין (חד"ש):>
לא, לא, אנחנו מדברים על דיירי דיור ציבורי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – – דיור ציבורי – – –
<דב חנין (חד"ש):>
מאה אחוז. אני אתייחס לשאלה שלך, חבר הכנסת מיכאלי.
אנחנו דורשים בהצעת החוק הזאת את הדברים הבאים: קודם כול, כאשר מוגשת בקשה לקביעת זכאות לדיור ציבורי, משרד הבינוי צריך להודיע למבקש תוך 30 יום ממועד הגשת הבקשה על כך שהוא עמד בכללים, אם הוא עמד בכללים, כדי שיימנע מצב שאנשים מגישים בקשות ולא יודעים איפה הם עומדים.
מעבר לזה, אנחנו מטילים חובה להמציא לשוכרי הדיור הציבורי, באופן שיטתי, פעמיים בשנה, דיווח ובו פירוט העניינים האלה: פירוט של החיובים בתקופת הדיווח; הסכומים שבהם חויב השוכר בתקופה הזאת; סכומם הכולל של החיובים, וגם יתרת החובות שלא שילם עד מועד הדיווח; אופן חישוב שכר הדירה בתקופת הדיווח והשינויים שחלו בשכר הדירה בתקופת הדיווח, אם חלו; השוכר יקבל הודעה על תום תקופת הזכאות להנחה בשכר הדירה, אם יש סיום כזה, חודשיים לפני הסיום, ובה, בהודעה הזאת, יפורטו המסמכים שעליו לצרף לבקשה לחידוש הזכאות להנחה; אם הוגשה בקשה כאמור ולא צורפו אליה כל המסמכים האמורים, החברה לדיור ציבורי צריכה להודיע לשוכר בתוך עשרה ימים אילו מסמכים חסרים עליו להמציא; צריך להמציא לשוכר עותק מכל החלטה שהתקבלה בעניינו בתוך 14 ימי עסקים ממועד קבלתה, בצירוף חוות הדעת שעליה התבססה ההחלטה, אם הייתה חוות דעת כזאת. כמו כן, חברה לדיור ציבורי שלא דיווחה לשוכר על יתרת חובותיו איננה רשאית לגבות ריבית, הפרשי הצמדה או כל תוספת אחרת בשל אי-תשלום במועד של החובות בעד התקופה שהיא לא דיווחה כאמור.
כל מידע, מענה על פנייה בכתב או דיווח של חברה לדיור ציבורי שהחברה צריכה להמציא לשוכר – צריך להמציא אותו בכתב בשפה ברורה ופשוטה. אנחנו מכירים כבר את התרגילים של המכתבים האלה. גם חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס מכירה אותם. אנחנו מקבלים מכתבים שאנחנו שואלים באיזו שפה הם נכתבו, למרות שהעברית שלנו סבירה, ואני אפילו בעל השכלה משפטית, אבל אני לא יודע בדיוק איך השוכר אמור לפענח את דרכו בתוך הפתשגן הזה שהוא מקבל ומה הוא אמור לעשות. אם כן, ישנה חובה ברורה: מידע, מענה על פנייה ודיווח חייבים להינתן, ראשית – בכתב, ושנית – בשפה ברורה ופשוטה.
עמיתי חברי הכנסת, חלק מהדברים שאני אמרתי כאן יישמעו לכם כמעט טריוויאליים. הייתכן שלא מוסרים דיווחים כאלה לדיירי דיור ציבורי? אם כן, בצער רב אני אומר לכם: ייתכן גם ייתכן. זה מה שקורה. זו הנורמה. צעקה גדולה נשמעה בארץ, והיא הביאה אותי ואת חברי להניח את הצעת החוק ולקדם אותה ולהיאבק עליה.
עמיתי חברי הכנסת, אני מקווה שאנחנו, את הצעת החוק החשובה הזאת נשלים במהרה ונביא אותה לקריאה שנייה ושלישית. גם יש לנו פה הרכב מציעים שמה שלא יהיה – מישהו מהם יהיה בכנסת. אני מודיע את זה מראש, כדי שאם יש למישהו איזשהן מחשבות שהולכים להשתחרר מחובת המידע לדיירי הדיור הציבורי, זה לא הולך להיעלם.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
תהיה, יהיה. לא: יהיו. יהיה.
<דב חנין (חד"ש):>
תהיה ויהיו. היא תהיה, ויהיו.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
היוזמים?
<דב חנין (חד"ש):>
היוזמים הם, יחד אתי, גם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חברת הכנסת מירי רגב, חבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת איציק שמולי. אני מאחל לכולם להיות, אבל אני בטוח שחלק מהם בוודאי יהיו, והצעת החוק הזאת תושלם לקריאה שנייה ושלישית בכנסת הקרובה.
אני רק רוצה לומר שאנחנו השארנו כמה שאלות שאנחנו נבחן אותן בעת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית, למשל את שאלת החובה – שאנחנו שוקלים אותה – שהמידע שצריך להימסר לשוכר בדיור הציבורי יצטרך להינתן בשפה מובנת לו. יש שוכרים שלא מבינים עברית; לפעמים מבינים רוסית, לפעמים מבינים ערבית, ולפעמים מבינים טיגרינית. צריך לחשוב ולשקול את הדברים גם ברמה המעשית, איך אנחנו מייצרים מצב – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
מעניין למה אמרת טיגרינית ולא אמהרית.
<דב חנין (חד"ש):>
טיגרינית ואמהרית. סליחה, גברתי.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
טיגרינית – זה אריתריאים, אבל את יוצאי אתיופיה הוא שכח.
<דב חנין (חד"ש):>
לא בסדר מצדי. טיגרינית, אמהרית – יש עוד שפות של יוצאי אתיופיה? אני פשוט לא – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אני אתך, אני אתך.
<דב חנין (חד"ש):>
מאה אחוז.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<משה מזרחי (העבודה):>
בשעה כזאת – – –
<דב חנין (חד"ש):>
אנחנו אומרים את זה באופן ברור, ואני חושב שזו נקודה חשובה: אנחנו מעוניינים שהמידע יימסר לא כדי לרשום "וי" בפרוטוקול, אלא כדי שאותו אדם, אותה אישה, אותה קשישה לפעמים או קשיש, שלא יודעים עברית, באמת יבינו מה הם קיבלו. זה לא פשוט. זה מורכב. לא בכל השפות יש יכולות. אבל אנחנו לא רוצים להשלים עם מצב שיש קבוצת אזרחים במדינת ישראל, אם אלה אזרחים ערבים, אם אלה יוצאי אתיופיה ואם אלה יוצאי חבר המדינות, שבגלל הקושי שלהם בשפה העברית לא יוכלו ליהנות מהזכויות האזרחיות שלהם. המסר העיקרי של החוק הזה הוא: כן, דיירי הדיור הציבורי הם אזרחים. יש להם זכויות, והם יקבלו את הזכויות האלה. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור הציבורי), התשע"ה–2014, בקריאה ראשונה – כאמור, של חבר הכנסת דב חנין ואחרים. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 23
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור הציבורי), התשע"ה–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<דוד צור (התנועה):>
– – – טוב שאת פה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – הדיור הציבורי, ואני לא אהיה?
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תשעה חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה.
מזל טוב, חבר הכנסת דב חנין, ולדיירי הדיור הציבורי.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה.
<הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/593).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014, של חבר הכנסת דוד צור וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. בבקשה, דוד צור.
<דוד צור (התנועה):>
דב, פתחת ואני ממשיך, גם כן לטובת דיירי הדיור הציבורי.
קודם כול, אני מאוד גאה בשורת החותמים על החוק הזה. היא חוצה את כל הבית, ותכף, בסוף, אמנה אותם. אני בטוח שרובם גם יחזרו לכנסת הבאה ויוכלו להמשיך לקריאה השנייה והשלישית.
אני כן רוצה לספר קצת על גלגולו של חוק בבית הזה. החוק הזה הונח לקריאה טרומית, אושר בקריאה טרומית, במרס 2014, לפני תשעה חודשים. מאז הוא התגלגל בוועדת הכנסת, והכול רק לטובה, זאת אומרת, כולם רצו לעסוק בחוק הזה, ובוודאי ועדת העבודה והרווחה, וודאי וודאי ועדת הכלכלה, כי היא דנה בנושא הדיור, והוועדה למעמד האישה, כי מדובר פה על נשים מוכות, למרות שהחוק הוא לא ג'נדרי בהכרח, אבל רובן הן באמת נשים מוכות.
בעצם, החוק ברציונל שלו בא להגן על אוכלוסייה מוחלשת שכבר נפגעה פעם או פעמיים ולמעשה הופכת להיות קורבן פעם שלישית בהיעדר התייחסות מיוחדת בחוק לאפשר להן בעצם לצבור – בהנחה שהן הוצאו מביתן כתוצאה מאלימות נגדן ולכן הן במעון לנשים מוכות, או כתוצאה מאלימות בן-הזוג או בת-הזוג, ולרוב זה בן-הזוג, הם נאלצים להיעדר מהבית – שתקופת ההיעדרות הזאת תיחשב להם כתקופה לצבירה באותן חמש שנים שמקנות להם את הזכויות השונות, מרכישה ועד הכרה אחרי זה כרכוש שבני-משפחתם, עם מותם, יוכלו גם לממש חלק ממנו. בסופו של דבר, הדבר הזה לא היה קיים.
צריך לומר שבנוהלי משרד השיכון אכן הנושא הזה עוגן כתוצאה מהליך החקיקה, גם אם הם אמרו שעד אז הם לא פגעו בזכויותיה של האוכלוסייה הספציפית הזאת. להפתעתי, כשזה כבר הגיע לוועדה למעמד האישה, הייתה התנגדות של משרד השיכון להמשיך בהליך החקיקה, כיוון שכבר ממילא זה עוגן בנוהל. כמובן, הכנסת – ואני רוצה פה לשבח בסופו של דבר את יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה, חברת הכנסת עליזה לביא, שלא השתכנעה מהנימוקים האלה, ובסופו של דבר גם שר השיכון אורי אריאל נתן את הסכמתו שהדבר יעבור אל הבית כאן לצורך אישור בקריאה ראשונה.
קודם כול, אני שמח שאנחנו מתפזרים עם חקיקה מאוד סוציאלית, בסופו של דבר, וכלפי אוכלוסיות חלשות, וזה משלים את החוק היוצא מהכלל של חבר הכנסת דב חנין.
אני רוצה להודות לכלל המציעים, שהם, כפי שאמרתי, חוצי מפלגות, וכולם יהיו בכנסת הבאה, חבר הכנסת דב חנין: גם מיכל רוזין, תמר זנדברג, פנינה תמנו-שטה – גברתי היושבת-ראש, יש לך את הכבוד לעניין הזה – יפעת קריב, איתן כבל, סתיו שפיר, מאיר שטרית, משה מזרחי – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
זיכית אותי בכבוד הזה לעזור לדיירי הדיור הציבורי.
<שמעון אוחיון (ישראל ביתנו):>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
תודה. – – אלעזר שטרן, דב חנין, רינה פרנקל, ניצן הורוביץ, עפר שלח, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, עדי קול, גילה גמליאל, רונן הופמן ומירי רגב.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מי שחתם על החוק – – –
<דוד צור (התנועה):>
נכון. אני רוצה מאוד להודות לשתי מנהלות הוועדה שטרחו ועמלו כדי להספיק ממש רגע לפני שהדלת נסגרת בפנינו, דלית ואריאלה, וליועצת המשפטית אביטל סומפולינסקי, שעשתה פה עבודה מדהימה כדי לגמור את הניסוח. אגב, הוספנו לחוק, בהמשך לקריאה הטרומית, גם "תקופות מגורים מחוץ לדירה הציבורית, אם עזיבת הדירה היא בשל אלימות מצד בן-הזוג, ובלבד שניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומה של אלימות כאמור". זאת, נוסף על תקופת השהייה במקלט לנשים מוכות כפי שהגדרנו קודם. תודה רבה לכם.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה, חבר הכנסת צור.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 24
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תשעה חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק חוזרת בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת הבאה, לכשיחול דין הרציפות.
<הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6) (סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' 595).]
קריאה ראשונה
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6) (סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לקריאה ראשונה. בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, ואני רוצה לומר משהו. אני מה-זה נרגשת. נכון, אולי זו לא שפה דיפלומטית לבוא ולהתחיל פה את הנאום הזה, אבל באמת, בסוף המושב הזה, בסוף סדר-היום הזה, אנחנו מוכיחים שאנחנו לא רק מדברים – אנחנו גם עושים. ומי כמוך, גברתי היושבת-ראש, יודעת שכאשר אתה גם חדור מוטיבציה – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
סליחה?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – זה באמת זרז להביא את החוקים האלה לא רק לקריאה טרומית או לא רק להבטחות, אלא למימוש. אני חושבת ששלושת החוקים האלה הם כל כך חשובים לדיירי הדיור הציבורי, לאותה אוכלוסייה שבצר לה נמצאת אולי בקצה הרצף החברתי שלנו – אותם ילדים שנשארים היום ללא קורת גג.
בואו נודה: יש ילדים הומלסים במדינת ישראל, בגלל שהמדינה לא הייתה מספיק חכמה לשמר את מלאי הדיור הציבורי. ובמילים אחרות, או טיפה יותר בוטות – באופן קצת אכזרי, חסר חמלה, חסר צדק, הסיטה את הכספים של הדיור הציבורי להרבה מטרות טובות: כמעט 3 מיליארד לסלילת כבישים, לשיפוץ מבני ציבור. כל הכספים האלה היו ממכירה של דיור ציבורי, שהיה צבוע בחוק – ברור, גם החלטת ממשלה 746 – הכול היה אמור להיות באמת כסף למלאי נוסף לדיור הציבורי, אבל הכספים האלה הוסטו בצורה פושעת.
בשורה התחתונה, נשארו דיירים, נשארו אנשים שלא נותר להם כלום חוץ מאיזשהו דף חסר ערך על זכאותם לדיור ציבורי, ובהיעדר דיור ציבורי הם נבעטו לשוק הדורסני, האכזרי, הקפיטליסטי, של הדירות בשוק החופשי. שם, בעלי הבתים לא רוצים להתעסק עם זכאי הדיור הציבורי; והיה והם ירצו להתעסק אתם, הם יחפשו ערבונות, ביטחונות וכדומה. אותו זכאי שמסתובב עם תעודה, אבל בלי יכולת לממש את הזכאות לדירה, נאלץ לחפש מאיפה להשיג את הכסף, חוץ מאיפה להשיג את הערבויות – כי אין להם אשראי בבנקים, אין להם אולי אפילו צ'קים – ונאלץ, כמו קבצן בשטח, מתדפק על דלתות הממשלה, מתדפק על דלתות החברות המשכנות, מתדפק על דלתות משרד השיכון, וזה לא ממש עוזר לו.
גם הסיוע שניתן לאותם אנשים שיש להם זכאות לדיור לגג מעל הראש שלהם – ובואו נזכור שהעלו את הקריטריונים לרמה כזאת שאתה צריך להיות כמעט עם חצי רגל בקבר כדי לזכות באיזושהי זכאות – נאלצים להסתפק בסיוע מינימלי בשכר דירה בשוק החופשי. אז יבואו ויגידו לכם: עד 3,000 שקל, או 3,000 שקל. זה עד 3,000 שקל, ובסביבות 1% מכל הזכאים לסבסוד שכר דירה יכולים ליהנות מזה, וגם זה אחרי שעברו ועדות, וועדות חוזרות וועדות חריגים.
אני חושבת שאין דבר יותר כיפי מלעשות את מה שאנחנו עושים עכשיו, כי זה להביא את הרכבת בחזרה למסלול הנכון, בחזרה לפסי הרכבת. והצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מהפכנית, היא הצעת חוק שבאה ואומרת: המדינה תישא באחריות לכך שהיא מכרה את הדיור הציבורי – בחלקו, לפי מבקר המדינה, לכאלה שאינם זכאים בכלל לדיור ציבורי; לכל המרבה במחיר, לספקולנטים בשוק החופשי – ותישא באחריות לכך שאם בגללה – וכשאני מדברת על הממשלה אני לא מדברת על הממשלה הנוכחית; מיטב ממשלות ישראל אולי ב-15 שנה האחרונות עשו זאת באופן שיטתי, התעלמו מדיירי הדיור הציבורי.
והחוק הזה שעליו אני מדברת, סיוע ריאלי בשכר דירה לממתינים בדיור ציבורי, זה להחזיר את האחריות ואת חובת המדינה. המדינה תצטרך לשלם לאותם זכאים, שנמצאו זכאים וקיבלו תעודת זכאות לדיור ציבורי, סכום ריאלי לשכר דירה בשוק החופשי, תוך התחשבות בכך – אנחנו נפחית מאותו סכום רק את הסכום שאילו אותו דייר ציבורי היה מקבל דירה של "עמידר", "עמיגור" וכו' היה נאלץ לשלם, או צריך לשלם, כדי למצוא את האיזון.
אני חושבת שהחוק הזה הוא בשורה כל כך – ובעיקר בגלל שכל כך קשה היה להעביר אותו, גברתי היושבת-ראש. עד שהצלחנו להעביר אותו בוועדת שרים לענייני חקיקה, עם תמיכה ומלחמה של ישראל ביתנו, בניגוד לעמדת האוצר, בניגוד לעמדת פקידים באוצר, בניגוד לעמדת חלק מחברי הממשלה, ועדיין הצלחנו. והוא היה אמור לעלות להצבעה ביום הדיור הציבורי שגיבשנו פה, חברי הפורום של שדולת הדיור הציבורי, יחד עם חברי הכנסת דב חנין ואילן גילאון ואחרים. ובאותו היום הוגש ערר על-ידי משרד האוצר לממשלה, וכמו שאנחנו יודעים, זה בית-קברות לחוקים, והרגשנו שבר גדול, כי עד שהצלחנו להעביר את זה בוועדת שרים, אמרנו: וואו, איזה הישג ענק. וכשהבנו שהחוק הזה הולך להיתקע לגמרי, אני לקחתי את כל הנתונים, נכנסתי ליושב-ראש של הסיעה שלי, ליושב-ראש של המפלגה שלי, לאיווט ליברמן, שגם הוא תמך ונלחם על העברת החוק הזה, ואמרתי לו: איווט, אנחנו נמצאים באיזשהו מקום שבו צריך אחריות מנהיגותית, צריך התערבות של מנהיג שהוא חזק ושיודע להפעיל את משקלו על הגורמים הרלוונטיים, וזה הזמן לעשות זאת, כי אין חוק יותר צודק מהחוק הזה.
אני שמחה לומר לכם שהצלחתי לשכנע. יותר מכך, לולא איווט ליברמן, הערר הזה לא היה יורד מהחוק. איווט הצליח, לא יודעת אם להגיד לכפות, לשכנע – תבחרו לכם את הטרמינולוגיה איך לומר את הדברים, אבל לראיה, אחרי יום של ויכוחים גדולים, של התנגדות גדולה מפקידי האוצר ושל קבלת דעת הפקידות על-ידי השר הממונה דאז, הסכימו להסיר את הערר – כנראה שהיו עוד דברים חשובים בדרך – ואנחנו יכולנו לצאת לחקיקה – – –
<משה מזרחי (העבודה):>
טוב, לא להיסחף, אנחנו בעדך – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
בלעדיו זה לא היה קורה. החוק הזה שווה עשרות מיליונים.
<משה מזרחי (העבודה):>
עזבי את עניין המנהיגות – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
העברנו אותו. תראה, כשצריך להגיד תודה – צריך להגיד תודה, ואתם החברים פה יודעים – נכון, דב? לולא ההתערבות, הערר הזה לא היה מוסר; ואם הוא לא היה מוסר, לא היינו פה היום.
אבל אז, באמת, כמו שציין קודם חבר הכנסת דוד צור, כולם רצו לעסוק בחוק הזה, ולטובה, כי כולם מבינים כמה זה חשוב. אז ועדת הכלכלה אומרת: תשמעו, מבחינה היסטורית, אני הוועדה הרלוונטית; ועדת העבודה והרווחה, בצורה מאוד הגיונית, אומרת: חבר'ה, זו אוכלוסיית רווחה, אנחנו הוועדה הרלוונטית. והחוק הזה נתקע בוועדת הכנסת ולא הצלחנו לשחרר אותו. וכל אחד רצה לדון בו, כי חשב שיוכל להוציא את החוק הטוב ביותר מתחת ידי הוועדה שלו.
אני רוצה לומר לכם כמה דברים: מה שאנחנו עשינו בשבוע האחרון כדי לנסות לשחרר אותו מוועדת הכנסת – כשיש רק ועדות הסכמה – זה היה פשוט בלתי נתפס, אבל אני כל כך מודה לאנשים שבסוף, עם כל היוקרה של הוועדה שלהם והאמונה שהוועדה שלהם תוציא חוק טוב, הסכימו. ואני מדברת פה על חבר הכנסת חיים כץ, שנורא רצה לדון בעניינים של הדיור הציבורי אצלו בוועדה, ואין ספק שוועדת הרווחה היא ועדה שמבינה את האופי של האוכלוסייה, את הכשלים, את הבעייתיות, את הקושי שלהם במיצוי זכויות, והסכים באופן ג'נטלמני כשפניתי אליו ואמרתי לו: חיים, ניסינו הכול. אני מבקשת ממך, תוציא לי מכתב שאתה מוותר על כך שוועדת העבודה והרווחה תדון בחוק של אוכלוסיית הרווחה, של אלה שזקוקים ביותר. ואני חייבת להודות שבאותו הרגע הוא אמר לי: את חושבת שתצליחי לקיים את החוק? כי אני, אצלי, נותן לך כבר עכשיו ישיבת ועדה, ונעביר אותו לפחות קריאה ראשונה, נצליח להציל אותו, ואז יהיה דין רציפות בכנסת הבאה. ואני רוצה להודות לעוד אחת – מנהלת ועדת העבודה והרווחה, שהסכימה גם כן לעזור ולהעביר לנו נתונים. וכמובן גם לברוורמן, אבישי ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שהבטיח וקיים, וברגע שהחוק עבר אליו היינו צריכים לעבור ועדת כנסת, והיינו צריכים לעבור הצהרה במליאה, והיינו צריכים להעלות את זה לוועדת הכלכלה על חשבון זמן מליאה באישור של יושב-ראש הכנסת – ואני באמת רוצה להגיד לו תודה, נאזם. עירבתי את כל מי שיכול היה להיות מעורב. והצעת החוק הזאת הגיעה לוועדת הכלכלה, ודנו בה על סיוע ריאלי, עזרה בשכר דירה ריאלי.
לימור לא נמצאת פה סתם. חברת הכנסת, השרה לימור לבנת, אני באמת מצטערת שאת תכף עוזבת אותנו, ואני בטוחה שזה למקומות טובים, ויש לך הרבה מה לתרום.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
היא עוד תישאר, אל תדאגי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
חברת הכנסת השרה לימור לבנת עזרה מאוד בוועדת שרים לחקיקה בחוק הזה, ואני רוצה לומר לך תודה רבה. כל אחד שהתגייס – פשוט אתם לא יודעים כמה אנשים היו מגויסים לחוק הזה. אבל זה התחיל בוועדת שרים לענייני חקיקה, וכל קול שם היה חשוב, בעיקר שהיה גוש שהיינו צריכים להביא לו תשובות; וגם אורי אריאל, שר השיכון, תמך.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אורלי, למען ההיסטוריה אולי תזכירי מי בפועל עשה להגדלת שכר דירה – השר אריאל אטיאס.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
השר אריאל אטיאס התחיל – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אבל אותו לא זוכרים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לא, אני אוהבת להזכיר את מי שעושה טוב. השר אריאל אטיאס, בהיותו שר השיכון, התחיל בהעלאה הדרגתית של הסיוע בשכר דירה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
משמעותית מאוד.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
זה כמובן לא התקדם הלאה, זה נעצר על 3,000. גם זה משמעותי. פה אנחנו קובעים באופן חד-משמעי שכר דירה ריאלי. המדינה נתנה לך את הזכאות, המדינה תדאג שתהיה לך קורת גג, גם אם היא לקחה את הכספים של הדיור הציבורי והסיטה אותם למקומות אחרים. זו אחריותה וזו חובתה.
ואני באמת באמת רוצה לומר שכל החיפזון שהיה פה בשבוע האחרון – זה היה כמעט בלתי נתפס שנצליח להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה. וגם היום הייתה איזו דרמה קטנה, כשכל החברים פה התגייסו לסוג של פיליבסטר להארכת זמן – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
את תשלמי על זה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני יודעת, ובכיף אשלם על זה, חבר הכנסת מיכאלי. – – למשוך זמן כדי שנוכל להצביע עליו היום. ואני כל כך מודה לכל העוסקים במלאכה. אני מודה על כך שנוכל לא רק להציל אלא להמשיך אותו עם דין רציפות. אני מודה לחברי דב חנין, לאילן ולאחרים. ובאמת, העקשנות משתלמת, דב.
ומה שהצלחנו לעשות בסוף הכנסת הזאת מבורך, כי אם היא הייתה ממשיכה את כל ימיה אני לא יודעת כמה יכולנו בדרך, כי משרד האוצר עמד על הרגליים האחוריות בוועדת הכלכלה ואמר: תקציבי, תקציבי, צריך 50 ח"כים כדי להעביר את זה. ואנחנו טענו מהרגע שזה עלה לוועדת שרים לחקיקה – היה ברור לכולם שזה תקציבי, שזה חוק שעולה כסף, והרבה כסף, אבל אולי יגרום לכך שהממשלה תתחיל לבנות דיור ציבורי, לקנות דיור ציבורי, כי היא תבין שעל טעויות משלמים – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – ועל הטעות של חיסול המלאי משלמים.
אני רוצה להגיד לכולם פה תודה על כל ההתגייסות היום, על כל ההתגייסות כל השבוע, ובעיקר לעוזרים שלי, לבן צדוק, שנמצא במילואים אבל היה אתנו על הקו כל הזמן, וליובל גורן, שפרפר פה כמו עשרה אנשים ביחד, ולא סתם הצלחנו לעשות את מה שעשינו.
אבל אני רוצה להגיד תודה למי שבלעדיהם זה לא היה קורה: למנהלת ועדת הכלכלה לאה ורון, ליועצת המשפטית של הוועדה אתי בנדלר, שעשו באמת מאמץ עילאי וגם הכריעו באמת שוועדת שרים לחקיקה ידעה שהחוק הזה הוא תקציבי, ושבשום שלב, בשום שלב חקיקה לא טענו שהוא לא תקציבי. לכן אנחנו לא נדרשים לרוב של 50 ח"כים; גם המעטים שפה יספיקו. אתם יודעים, מעטים – אנחנו לקראת חנוכה, אבל מעטים המכבים שפה, מעטים האנשים שפה, שיביאו אור גדול, ואני מאמינה – בשורה גדולה לכל אותם זכאים.
אני מבקשת מכם להצביע פה אחד. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה, חברת הכנסת לוי אבקסיס. אנחנו עוברים להצבעה, ולאחר מכן אנחנו נאפשר – חבר הכנסת דב חנין רוצה – – –
<דוד צור (התנועה):>
הם רוצים למצות את הנעילה עד השנייה האחרונה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
נאפשר לחבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
סבלנו פה, תנו קצת ליהנות.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
מהדוכן. שלוש דקות, חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – עמיתי חברי הכנסת, עליתי לדוכן פשוט מכיוון שאת החוק הזה אי-אפשר להעביר בלי כמה מילים של דיון. באמת. זאת אומרת – לא, זה באמת, באמת דבר מרגש וחשוב ומרשים.
קודם כול צריך להגיד דברי הערכה ותודה. אורלי בירכה את כולם, אבל צריך לברך את אורלי על ההישג והמלחמה והעקשנות, וכן, גם היכולת שלא להתייאש, כי לפעמים מגיעים למצבים שבהם מסתכלים מסביב ורואים רק קירות בכל כיוון. אז בקירות, מסתבר, יש סדקים, ואמנות ניצול הסדקים היא כנראה חלק חשוב מהחיים שלנו בזירה הפוליטית. וכאן נוצלו הסדקים, גם הפוליטיים וגם בין הסיעות והמפלגות ובתוך הממשלה וכדומה, כדי לקדם שינוי חשוב.
עמיתי חברי הכנסת, מדינת ישראל חייבת המון לדיירי הדיור הציבורי. לאורך שנים המדינה מצמצמת את מלאי הדירות, ואנשים אין להם פתרונות דיור ציבורי גם כשהם זכאים, והם ממתינים שנים בתור; ומדי פעם אותה גברת שכבר הגיעה למקום השלישי נדחקת בחזרה למקום ה-12, כי נכנסו לפניה אנשים אחרים שגם הם זכאים. כאשר הדיור הציבורי דומה למיטת סדום אז כל הזמן מקצצים, או ברגליים או בראש או באיברים אחרים, ולכן כל הזמן מעלים את הקריטריונים והופכים אותם לבלתי אפשריים, וגם אם חד-הורית שהיא חולת סרטן לא יכולה לקבל דירה של דיור ציבורי אם היא לא תביא פתאום כמה ילדים חדשים. וגם אלה שעומדים בקריטריונים לא מצליחים להגיע לדירה של דיור ציבורי, כי המלאי כל כך קטן.
לכן הצעת החוק הזאת כל כך חשובה – כי מעבר לפתרון הצודק שהיא נותנת, היא אומרת למדינה בעצם: את תשלמי לאותם אנשים שנתקעים או נתקעו או ייתקעו בגלל המחדל המתמשך הזה; תצטרכי לשלם סיוע ריאלי. ואני מקווה שהתוצאה של הצעת החוק הזאת בסופו של דבר תהיה שלא יצטרכו לתת סיוע ריאלי לאף אחד, כי משרד האוצר יתחיל להגיד: אני לא רוצה לשלם סיוע ריאלי.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
הוא יקנה דירות.
<דב חנין (חד"ש):>
אקנה דירות ואשכור דירות ואאפשר לאנשים לקבל דירות של דיור ציבורי.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אגב, אני חייבת לומר שהתחילו לקנות דירות.
<דב חנין (חד"ש):>
התחילו.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
בדקתי באופן אישי אם באותם מיליארד שקלים התחילו לקנות. צריך לקנות יותר, אין פה בכלל שאלה.
<דב חנין (חד"ש):>
נכון, התחילו לקנות. אני מברך על כך, טוב שקונים. צריך לקנות הרבה יותר. והצעת החוק הזאת תגרום למשרד האוצר באופן פלאי אולי לעבור צד ולהגיד לחברות הדיור הציבורי ולכל הגורמים האחרים: תקנו הרבה דירות, כדי שלא נצטרך לשלם סיוע ריאלי בשכר דירה. יישר כוח.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חבר הכנסת דב חנין.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6) (סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, חברי הכנסת, הנכם מוזמנים להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 25
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6) (סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ה–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
עשרה חברי כנסת בעד הצעת החוק, אפס מתנגדים. הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להכרזה של יושב-ראש ועדת הכנסת – של מי שמחליף אותו; חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. ולאחר מכן – להצעת החוק האחרונה. הנכם מוזמנים להישאר ולהצביע.
<אברהם מיכאלי (בשם ועדת הכנסת):>
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הנני מבקש להודיע בזאת, בשם ועדת הכנסת, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, על חילופי אישים בוועדות: מטעם סיעת העבודה, בוועדת החוץ והביטחון, במקום חבר הכנסת בנימין פואד בן-אליעזר תכהן חברת הכנסת מרב מיכאלי. תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה.
<הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה–2014>
[מס' כ/588; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 14881; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה–2014, קריאה שנייה ושלישית. קיבלה פטור מחובת הנחה. מי שתציג את החוק – חברת הכנסת רות קלדרון, בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.
<רות קלדרון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה–2014, שיזמו חברי הכנסת יואל רזבוזוב, גילה גמליאל וחיליק בר יחד עם קבוצת חברי הכנסת.
חוק איסור אלימות בספורט נחקק בשנת 2008 במטרה להתמודד עם התופעה הפסולה של אלימות פיזית ומילולית בספורט. מטרתה של הצעת חוק זו היא להגביר את האכיפה ולהקנות כלי אכיפה נוספים בהתמודדות עם תופעת האלימות בספורט הישראלי ולהגביר את ההרתעה בתחום זה.
אירועי ספורט מתאפיינים באווירה נפיצה, שבה מעשה תקיפה יחיד עלול לעורר במהירות רבה מהומה ואלימות נוספת. כיום נתונה לשוטרים סמכות מינהלית להרחקת אדם מאירוע ספורט ל-30 ימים; סמכות זו נועדה לאפשר התמודדות מיידית עם סכנה לשלום הציבור וביטחונו. במהלך תקופה זו ניתן לפנות אל בית-המשפט, שנתונה לו בחוק סמכות הרחקה לתקופה ממושכת. מוצע כי שוטר או סדרן יקבלו סמכות הרחקה מינהלית לתקופה ארוכה יותר מ-30 ימים כאמור, וזאת במקרים של הפרה חוזרת שהיא בגדר הפרת הוראות או צו הרחקה שנתן קצין משטרה. סמכות הרחקה זו תהיה עד ל-60 ימים נוספים בהפרה חוזרת שהיא בגדר הפרת צו הרחקה או אי-ציות להוראות סדרן באירועי ספורט, ובמצב של הפרה חוזרת שהיא התנהגות אלימה או חשד לביצוע עבירה הקשורה לספורט – לתקופה של עד 90 ימים בנוסף על 30 הימים כאמור.
עוד מוצע לקבוע כי העונש על עבירת תקיפה המבוצעת במקום שבו מתקיים אירוע ספורט יהיה שלוש שנות מאסר, וזאת להבדיל מהעונש הקבוע בחוק העונשין על עבירת תקיפה רגילה, שהוא שנתיים מאסר, וכן כי ניתן יהיה לבקש מבית-המשפט צו הרחקה או הגבלה אם האדם שיכור או תחת השפעת סמים וחומרים דומים או שיש חשד שהוא שיכור או תחת השפעה כאמור.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקשת מחברי הבית לאשר את נוסח החוק שהביאה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה השלישית.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חברת הכנסת קלדרון. חברי הכנסת, להצעה זו אין הסתייגויות, ומי שביקש רשות דיבור אינו נוכח. על כן, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה, ולאחר מכן – להצבעה בקריאה שלישית.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה–2014, בקריאה שנייה. בבקשה, חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 26
בעד סעיפים 1–3 – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
שבעה חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. נא להוסיף את חברת הכנסת רות קלדרון – בעד, וגם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – בעד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. חבר הכנסת צור, אתה מתבקש להצביע. בבקשה. הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 27
בעד החוק – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
שבעה חברי הכנסת בעד הצעת החוק. נא להוסיף את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס כמי שהצביעה בעד. הצעת החוק עברה ללא מתנגדים בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב.
חברי כנסת נכבדים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ח בכסלו התשע"ה, 10 בדצמבר 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 20:14.>