דברי הכנסת
דברי הכנסת
ח / מושב שלישי / ישיבה ק"צ /
ז' בטבת התשע"ה / 29 בדצמבר 2014 / 8
חוברת ח'
ישיבה ק"צ
כנס מיוחד
הישיבה המאה-ותשעים של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, ז' בטבת התשע"ה (29 בדצמבר 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן עניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
הודעת הממשלה על מינוי סגני שרים 6
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 6
הצהרת אמונים של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה 7
גאלב מג'אדלה (העבודה): 7
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יובל צלנר 9
יובל צלנר (קדימה): 9
הצעה לסדר-היום 12
התהפוכות בתחום הגז הטבעי 12
שלי יחימוביץ (העבודה): 12
הצעה לסדר-היום 16
התהפוכות בתחום הגז הטבעי 16
מיקי לוי (יש עתיד): 16
הצעות לסדר-היום 30
דוח העוני 30
מיכל רוזין (מרצ): 31
מאיר פרוש (יהדות התורה): 35
הצעות לסדר-היום 41
דוח העוני 41
חנא סוייד (חד"ש): 41
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 44
הצעות לסדר-היום 49
דוח העוני 49
יצחק כהן (ש"ס): 49
מאיר שטרית (התנועה): 56
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 61
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 71
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 72
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 73
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 73
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014 74
אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 74
יצחק כהן (ש"ס): 77
אלעזר שטרן (התנועה): 79
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ז' בטבת התשע"ה, 29 בדצמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ה–2014, פ/2749/19, כ/587, שנדונה בקריאה ראשונה בכנסת ביום 9 בדצמבר 2014, היא הצעת חוק תקציבית. לפיכך, משום שלא זכתה לרוב של 50 חברי הכנסת, היא לא התקבלה בקריאה הראשונה כפי שהוכרז בתום ההצבעה, אלא הוסרה מסדר-יומה של הכנסת.
עוד אודיעכם, כי הונחה היום תשובת השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל רוזין, ג'מאל זחאלקה ומסעוד גנאים בנושא: אוזלת ידה של המשטרה במניעת רצח נשים ברמלה-לוד ובחברה הערבית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
אנחנו כינסנו את המליאה לפי בקשת הממשלה, אבל, גברתי המזכירה, הממשלה חושבת להיות מיוצגת בישיבה הזאת? טוב, אני נועל את המליאה לעשר דקות עד לבירור הסוגיה הזאת. לא נפתח את המליאה בלי שרים. תודה.
<(הישיבה נפסקה בשעה 11:02 ונתחדשה בשעה 11:33.)>
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מחדש את הישיבה. יש לנו שר תורן, השר אורי אריאל. למען הסר ספק אנחנו גם נודיע לפרוטוקול, שהשר אורי אריאל לא היה אמור להיות שר תורן, אך נענה לבקשת המזכירות והגיע לייצג את הממשלה.
<עמיר פרץ (התנועה):>
השר אורי אריאל ידוע בהקרבתו. במקרה הזה אנחנו מברכים, אבל לא תמיד. לא בכל המקרים.
<שר הבינוי אורי אריאל:>
אני מודה לך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו תמיד מברכים אותו, לפעמים מכל הלב, לפעמים פחות, אבל תמיד מברכים.
חברי הכנסת, אנחנו נאפשר למזכירת הכנסת להמשיך בהודעה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
החלטת ועדת האתיקה מיום כ"ד בכסלו התשע"ה, 16 בדצמבר 2014, בעניין הגשת הצהרת הון בידי חבר הכנסת שכהונתו החלה לקראת סיום כהונת הכנסת.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת החוק קיבלה פטור מחובת הנחה בוועדת הכנסת הבוקר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הודעת הממשלה על מינוי סגני שרים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעת הממשלה על החלטתה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויו, על-ידי ראש הממשלה וממלא-מקום שר הבריאות, של חבר הכנסת צחי הנגבי לתפקיד סגן שר במשרד הבריאות, נוסף על תפקידו כסגן שר במשרד החוץ.
אני גם אבקש, מכיוון שלא נדרשת הצבעה, מסגן השר המקשר אופיר אקוניס, להציג באותה הזדמנות גם את הודעת הממשלה על החלטתה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויה, על-ידי ראש הממשלה וממלא-מקום שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, של חברת הכנסת ציפי חוטובלי לתפקיד סגנית שר במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, נוסף על תפקידה כסגנית שר במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. חבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת – בבקשה, אדוני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויו, על-ידי ראש הממשלה וממלא-מקום שר הבריאות, של חבר הכנסת צחי הנגבי לתפקיד סגן שר במשרד הבריאות, נוסף על תפקידו כסגן שר במשרד החוץ. כמו כן, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה – לאשר את מינויה, על-ידי ראש הממשלה וממלא-מקום שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, של חברת הכנסת ציפי חוטובלי לתפקיד סגנית שר במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, נוסף על תפקידה כסגנית שר במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.
בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ייכנסו חברי הכנסת האמורים לתפקידם, אדוני היושב-ראש, ממועד מסירת הודעה זו בכנסת – שזה הרגע – ואני, בוודאי בשם הממשלה, אבל גם הכנסת, מאחל להם הצלחה בתפקידם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר אופיר אקוניס. אנחנו מברכים את סגני השרים הנגבי וחוטובלי. סגן השר צחי הנגבי גם שימש בעבר כשר הבריאות, אז אני מקווה מאוד שהמשרד ירגיש שיש בעל לבירה.
חברת הכנסת מירי רגב – סליחה, חברת הכנסת תמנו-שטה. לא ראיתי. חברת הכנסת תמנו-שטה מנסה לברר מי מכם ד'ארטניין ומי אתוס, פורתוס ואראמיס. לא השבתם לה תשובה.
<הצהרת אמונים של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא, ואני אבקש, אולי, מחברי הכנסת לשבת לכבוד הצהרת האמונים של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שחוזר אלינו לכנסת. בבקשה, אדוני.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
בשביל זה באנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אין ספק. אין ספק.
חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי על-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת בנימין פואד בן-אליעזר מהכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום 14 בדצמבר 2014, בא במקומו חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את גאלב מג'אדלה, כפי שהוא כבר עשה, לעלות לדוכן.
חבר הכנסת מג'אדלה, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה רק תשיב בסוף "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
מתחייב אני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ברכות. אנחנו ודאי נאפשר לחבר הכנסת הטרי והוותיק, גאלב מג'אדלה, לומר מילים מספר.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי וחברי חברי הכנסת, כבוד השר, במשך יותר משמונה שנים כיהנתי במשכן הכנסת כאן, והיה לי הכבוד למלא תפקידים רבים, וביניהם שר המדע, התרבות והספורט ויושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אני חוזר לכאן בשמחה רבה ולפנינו סדר-יום ציבורי גדול וחשוב.
לא ניתן לקצוות בחברה הישראלית להעכיר את האווירה ולעשות מה שאנחנו לא רוצים שיעשו, ולא ניתן להם להצליח להביא את החברה הישראלית לשסע בין שני עמים. נעשה את הכול כדי שהחברה הישראלית תהיה חברה שראוי לחיות בה בכבוד לשני העמים כאן – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – סכינים מאחורי הגב?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – ואני, כפי שעשיתי זאת שנים רבות, אמשיך להאמין ולדגול בחיים המשותפים בין שני העמים, גם אם יהיו קריאות ביניים. וגם אם הקצוות יצליחו לפעמים, הם בסופו של דבר ייכשלו. אנחנו נצליח לבנות כאן חברה צודקת, חברה שראוי לחיות בה, חברה שנבטיח בה עתיד ילדינו, יהודים וערבים, על אפם ועל חמתם של הקצוות שבינינו. הם יישארו תמיד מיעוט, ואנחנו נהיה הרוב המוביל בין שני העמים למען חיים משותפים. אנחנו נבנה יחד חברה צודקת, נצמצם פערים בין החברה היהודית והחברה הערבית, כי זה האתגר האמיתי שלנו לחיים בכבוד – הכלכלה והחברה מצד אחד, והחתירה לשלום-אמת עם העם הפלסטיני. אין דרך אחרת, זאת הדרך היחידה שיכולה להבטיח את הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ויכולה להבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה שיחיו בה יהודים באופן ריבוני.
ואני מאוד מצטער שאתה לא מצליח להתאפק, אפילו בנאום ההשבעה אתה מפריע. צר לי שכך אתה עושה שנים רבות, וצר לי שלא למדת את הלקח שיש גם כבוד לבני-אדם, ויחסי הכבוד צריכים להיות בנויים מעל הדעות הפוליטיות.
תודה רבה לאדוני היושב-ראש, תודה לחברי הכנסת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. ברכות.
<איתן כבל (העבודה):>
חייבים – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, בהחלט. יש לפחות קול נוסף אחד להצעה של חבר הכנסת איתן כבל. אנחנו נאפשר דקה של חיבוקים ונישוקים ואז נעבור מעניין לעניין באותו עניין, להצהרת האמונים של חבר הכנסת, גם כן החדש והוותיק, חבר הכנסת יובל צלנר.
<הצהרת אמונים של חבר הכנסת יובל צלנר>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי על-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת ישראל חסון מן הכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום 18 בדצמבר 2014, בא במקומו חבר הכנסת יובל צלנר. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את יובל צלנר לעלות לדוכן.
חבר הכנסת צלנר, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: מתחייב אני; "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
<יובל צלנר (קדימה):>
מתחייב אני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ברכות. גם חבר הכנסת צלנר ודאי מוזמן לומר כמה מילים למליאה.
<יובל צלנר (קדימה):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מניח שכשחלקכם רואים אותי פה ניצב על הדוכן נשבע אמונים כשחקן ספסל, זה אומר "ריח בחירות". אז, איתן, אני מאמץ את הצעתך. בואו נדחה את זה. אני בטוח שגאלב ואני נשמח.
אבל, באווירה הצינית שאנחנו חיים בה נשאלתי על-ידי עיתונאי צעיר: מה המשמעות של לכהן בכנסת בתקופה קצרה יחסית? ואני חייב להגיד שגם שאלתי את עצמי. עניתי, כמי שמכיר היטב את המשכן הזה, כבר כמעט שני עשורים, ואת עבודת חברי הכנסת, שניתן להוביל מהלכים, להתניע תהליכים ולקדם נושאים משמעותיים בכל עת. ובכלל, מי כמונו יודעים שבמדינת ישראל רבע שנה זה כמו נצח.
ואכן, החלטת ראש הממשלה ויושב-ראש האופוזיציה על העלאת שכר המינימום בעת הזאת מוכיחה שניתן לעשות הרבה לטובת אזרחי ישראל גם בזמן פציעות. זה מוכיח דבר נוסף, שביחד ניתן לבצע מהלכים משמעותיים בהיבט החברתי, הציבורי, הפוליטי וגם האנושי. ואולי בכלל פה קבור הכלב, ביכולת שלנו להניח לרגע אינטרסים אישיים ומפלגתיים בצד ולפעול למען הציבור ששלח אותנו לכאן; ציבור שלא באמת מבחין בין המפלגות, ציבור שמסתכל עלינו מהצד ותוהה מדוע בכלל ועל מה הולכים לבחירות, שהרי לא ייתכן שבגלל חוק מע"מ אפס משותקת מדינה שלמה ואנחנו מתנהלים עם תקציב של 1 חלקי 12 – רק בשל חוסר הסכמה בנושא חשוב אבל לא דרמטי.
המסר העצוב שעולה מתהיות הציבור ומחוסר ההבחנה בין המפלגות ושברירי המפלגות – וכן, גם אני שותף אליהן – הוא שאנו, נבחרי הציבור, פשוט לא מחוברים. אז אני רוצה להיות מחובר ואני רוצה לחבר בין קהלים וצרכים; אני רוצה לשרת ולתרום מניסיוני ומכישורי על מנת לקדם ולהוביל תהליכים משמעותיים, שהרי המהלך המשותף לבנימין נתניהו וליצחק הרצוג מוכיח את שרובנו יודעים: יש הסכמה רחבה ומוצקה בבית הזה ובציבור על מרבית הנושאים הבוערים העומדים על סדר-היום הלאומי, ואם רק נניח לאגו ולשיקולים אישיים לרגע לנוח, נוכל לקדם את מה שנכון למדינת ישראל. ובראש ובראשונה אני מדבר על היפרדות מהפלסטינים, היפרדות שתקבע שתי מדינות לשני עמים ותבטיח את צביונה היהודי והציוני של מדינת ישראל, וכן, תסיר מעלינו את חרב הסנקציות והחרמות.
בהמשך נדרש פה שינוי מהותי בשיטת הממשל, הרבה מעבר להעלאת אחוז החסימה; שינוי שאם תרצו יבטיח שבפעם הבאה שאכנס שנתיים מהבחירות, יהיה זה במחצית ולא בזמן פציעות.
בנוסף, נדרש טיפול שורש בצרכים של הדור הצעיר, דור שאני מייצג ומהווה לו פה כנסת לכל תקופה שאדרש; ציבור שמשרת בצבא ובשירות הלאומי, ציבור שמשלם מסים, נאמן למדינה ולערכיה, ציבור שרוצה להתקיים בכבוד ולא להוות נטל על החברה או על ההורים, אך מרגיש, ובצדק, שלא מקבל תגמול או הכרה ראויים ושכל יום נעשה פה קשה יותר ויותר. חוק מע"מ אפס על קניית דירה, עם כל המורכבות שבו, ונכון להכניס בו עוד כמה תיקונים, היה ועודנו צעד בכיוון הנכון, ודאי אם יהיה חלק ממהלך משולב המתמודד עם שורשי בעיית הדיור בישראל, בעיית ההיצע, בעיה שיכולה להיפתר ולקבל פתרון פשוט יחסית בתהליכים מסיביים של התחדשות עירונית. הגיע הזמן לא רק לשחרר קרקעות, אלא גם לשחרר אוויר ולבנות לגובה במרכזי הערים. צעד נוסף הוא פרויקטים להשכרה, בדומה למודל הגרמני, כאשר אחד הפרמטרים העיקריים מבחינתי לזכאות הוא שירות צבאי או שירות לאומי. יש עוד צעדים, אני לא אפרט פה את כולם, אבל הם הכרחיים עבורנו, הדור הצעיר: קצבאות ילדים דיפרנציאליות, מס הכנסה שלילי, קיצור חופשת הקיץ – הכול, ובלבד שהפרמטרים העיקריים יהיו סטטוס עבודה, שירות צבאי ומרכיבים נוספים.
חברי חברי הכנסת, אנו, צעירי ישראל, אוהבים את המדינה, לראיה – שיעורי הגיוס הגבוהים והמשמעותיים. אנו אוהבים לחיות במדינה, ולראיה – בתי-הקפה, המסעדות, הפאבים המלאים, לא רק בתל-אביב, גם בירושלים, בחיפה ובאשקלון. אנחנו רוצים לאהוב במדינה, ולראיה – כל זוג צעיר רוצה לרכוש דירה ורוצה לרכוש השכלה. אנחנו גם רוצים להיות מעורבים, ואני חושב שזה המקום לקרוא לכל צעירי ישראל, ובכלל לכל אזרחי ישראל: קחו חלק במערכת הבחירות. תצביעו למי שתצביעו, רק אל תהיו אדישים. אנחנו – זו לא דרכנו.
אומרים לי שהחיים בברלין נוחים יותר, אולי גם בלונדון, ושם אולי הייאוש נעשה יותר נוח; אולי אפילו יש בזה מן האמת. אבל כנצר למשפחה ניצולת התופת על אדמות אירופה ורדיפת הגרמנים, אני יודע שברלין היא עיר נפלאה לבקר בה, ולא יותר. המשימה שלנו, שלי, ברבע השנה שנותרה לבחירות, גם לאחרים פה בבית הזה, לעצב את החיים של כל אזרחי ואזרחיות ישראל, בדגש על האזרחים הצעירים, לתת לנו עתיד ותקווה, להמשיך ולהגן בחירוף נפש על הבית, שנרצה להמשיך ולשמור על הבית, שנרצה להקים פה בית, שנוכל לקנות פה בית, ובעיקר שכולנו נרגיש שזה הבית. זאת האחריות שלנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת צלנר. אנחנו מברכים אותך ודאי על ההצטרפות.
חברי הכנסת, אנחנו סיימנו את פרק בקשות הממשלה, סיימנו את הצהרות האמונים של שני חברי הכנסת החדשים.
<הצעה לסדר-היום>
<התהפוכות בתחום הגז הטבעי>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לסדרה של הצעות לסדר-היום שהציעו חברי האופוזיציה. הראשונה שבהן: התהפוכות בתחום הגז הטבעי, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ וג'מאל זחאלקה מס' 4267 ו-4268. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, את ראשונת הדוברים. בבקשה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את חברי הכנסת שהצטרפו אלינו, יובל צלנר, וכמובן, בראש ובראשונה חברי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. ברוכים השבים. התגעגענו אליך. תרמת רבות למשכן, וטוב שאתה חוזר, אני בטוחה שלהרבה זמן, ותעשיר אותנו בכל הניסיון הרב שלך. קבלות כבר יש לך, ואין ספק שהחזרה שלך תסייע בראש ובראשונה באמת ליישוב המחלוקות, הפער, ההסתה וההקצנה בין יהודים וערבים במדינת ישראל. אז ברוכים השבים.
אני אקדיש את הנאום שלי, ברשותכם, חברי, לכל השקרים, המיתוסים, הכזבים וההטעיות שמפיצות חברות הגז הטבעי בישראל, ובראשן יצחק תשובה, והם משתמשים באמצעיהם הרבים כדי להפיץ את אותם שקרים. יש להם אמצעים רבים, הם שולטים בכלי תקשורת רבים. יש להם אין-ספור דַבָּרים, לוביסטים, עורכי-דין משומנים, מומחים מטעם, שכל עיסוקם עכשיו הוא להשקיע בהטעיה ובשקרים. אז בואו נעבור, כדי לחסוך זמן, שקר-שקר.
שקר: המדינה הפרה הסכם שחתמה עם חברות הגז. האמת: מעולם לא נחתם הסכם בעניין המונופול, בדיוק ההפך. האמת היא שתשובה רכש מ"רציו" את הזיכיון על שדה "לווייתן", אחרי שכבר היו בידיו רישיונות ל-60% משטחי החיפושים בארץ, בהם גם שדה "תמר". כך הוא יצר בכוונה, בזדון, באופן בלתי-חוקי, תוך מעבר על חוק ההגבלים העסקיים, מונופול בלתי-חוקי. על-פי חוק ההגבלים העסקיים הוא היה חייב לקבל אישור – הוא לא טרח לבקש. למה הדבר דומה? כדי שאנשים באמת יבינו, כי באמת הצליחו כאן לשבש קצת את התודעה ואת ההבנה. זה כאילו אני אשתלט על הגינה הציבורית שמול הבית שלי, אשים סביבה גדר, אשים כיסאות, שולחן, ואזמין את ראש העיר שהוא חבר שלי לשבת בגינה, אפעיל את כל עורכי-הדין היקרים – לו הייתי אדם עשיר, כן? – כדי להוכיח שהגינה הזאת שלי, ואף אחד לא היה מעז לגעת בי כי אני חברה של ראש העיר, אוכלת אצלו ארוחות ערב. אני מקווה שהמשל ברור. ואחר כך, בתום כמה זמן של מאבק כזה לא-צודק היה מתעורר פקיד הגון בעירייה ואומר: רגע, הגן הציבורי הזה הוא בכלל לא שלך, תחזירי אותו. זה הסיפור. פשוט פעולה בניגוד לחוק, עבריינית, ואחר כך בקשת הכשר בדיעבד.
שקר – עוד שקר: בגללנו, מי שנאבקים נגד המונופול, לא יפותח "לווייתן" ולא יהיה גז טבעי. אין זמן לשטויות של חוקים ורגולציה, צריך להוציא גז בהול. והאמת? על-פי הנתונים של חברות הגז עצמן, הגז בשדה "תמר" יספיק לנו עד 2028, ל-14 השנים הבאות. בזמן הזה אפשר להסדיר בצורה נורמלית את משק הגז כך שהוא יהיה תחרותי, ושום דבר לא בוער, שלא ילחיצו אותנו בשקרים.
עוד שקר: תשובה חיפש כאן גז כשאף אחד לא העז לעשות את זה וסיכן מיליארדים מכיסו. האמת? חיפושי הגז במים העמוקים התחילו בשנת 1999, ביוזמת ד"ר יוסי לנגוצקי, בשיתוף "בריטיש גז". הם השקיעו, אגב, מיליוני דולרים, לא מיליארדים. עד 2005 החברות האלה כבר מיפו את רוב השטחים בים שלנו, כבר ידענו איפה יש סיכוי גבוה להוציא גז, ו"דלק" ו"נובל" נכנסו רק ב-2005, קיבלו מהמוכן, זכו בכרטיס הגרלה מנצח, קיבלו את הרישיון בחינם, שזאת שערורייה בפני עצמה.
עוד שקר: השבוע בתוכנית הבוקר של "קשת" מול הדַבָּרים הרבים של חברות הגז, הטיח בי יושב-ראש "דלק קידוחים" גדעון תדמור עוד שקר, שבגללי "וודסייד", שהיו אמורים להיות עוד שותף למונופול – לא חס וחלילה מתחרה שיגיע לכאן – שבגללי הם ברחו מהארץ. האמת? עסקת "וודסייד" פוצצה מפני ש"וודסייד" לא הסכימה למתווה המס הסביר, לא מספיק טוב אבל סביר, שהציע האוצר, וסירבה לשלם מס הוגן. חוץ מזה הם גם הבינו עם מי יש להם עסק והסתכסכו עם תשובה, ונוצרה מערכת יחסים עכורה, ואז הם הלכו.
וחוץ מזה, בסוגריים אני אגיד, שבמרס האחרון באמת הייתה שערורייה: גם הוצא שטר חזקה ל-30 שנה, גם מתווה מס מקל, גם על הטיוטה הראשונה של הפטור מהסדר כובל. כל הרגולטורים אצו רצו ביום אחד, אחרי שנים של השהיה, כדי לספק את הוד מעלתו תשובה, כדי שהמונופול שלו לא ייפגע חס וחלילה. זאת התנהלות איומה ונוראה, שבעצמה משדרת למשקיעים פוטנציאליים שישראל היא מדינת הון-שלטון ושלא כדאי להיכנס אליה ולהסתבך עם המונופול הזה שכולם עובדים בשבילו. איך ייכנסו מתחרים כשיש מונופול שכולם משרתים אותו?
עוד שקר – תראו כמה שקרים: זו לא הפעם הראשונה שהמדינה מפרה הסכם; כבר הייתה ועדת ששינסקי שהפרה הסכמים ושינתה את תמהיל המיסוי. והאמת? זה שעכשיו זאת לא הפרת הסכם כבר אמרנו. וגם אז, מי גרם לזה שייקבע מיסוי שערורייתי, שבו חברות הגז משלמות 10% מס על אוצרות הטבע שלנו ומפקיעות לעצמן 90%? מי גרם לזה? תשובה בכבודו ובעצמו, כשהוא היה ב"ים תטיס", עם אותו גדעון תדמור שלו. כשבשנת 2001 בוועדת הכספים – שימו לב, 2001, לפני 13 שנה – כשפקידי אוצר הגונים רצו אז לשנות את תמהיל המס לתמהיל נורמלי, לא משהו מטורף, הוא עמד שם בוועדת הכספים – זה בפרוטוקולים, נורא מעניין לקרוא את הפרוטוקולים – ואמר: התרנגולת עוד לא הטילה ביצי זהב וכבר אתם רוצים לשחוט אותה? והצליח למנוע תמהיל מס חדש. ומקץ עשר שנים, כשנאבקנו בששינסקי, אותו גדעון תדמור עם אותו תשובה, בוועדת הכספים, בא וצעק – עשר שנים אחרי – צעק: התרנגולת רק הטילה ביצי זהב, כבר אתם רוצים לשחוט אותה? בקיצור, אין זמן מתאים לכך שאזרחי ישראל יקבלו את מה שמתאים להם, אז שלא יבכו עכשיו. זה הם שעיכבו את המהלכים הצודקים, באמצעות הכוח שלהם, באמצעות הכסף שלהם, באמצעות קשרי הון-שלטון. בפעם ההיא בששינסקי ניצחנו לטובת הציבור, ואנחנו ננצח גם הפעם.
עוד שקר: המהלך יוביל להורדת דירוג האשראי של ישראל. איזה שטויות. הפחדה חסרת שחר של תשובה במו-פיו. מונופולים פרטיים מושחתים הם שיורידו את דירוג האשראי של ישראל.
עוד שקר: מדובר בבולשביזם, בסוציאליזם, בקומוניזם, בפופוליזם, זאת ההאשמה. תהרגו אותי, אני לא מצליחה להבין את הטיעון הזה. חסידי השוק החופשי והתחרות מגוננים בכל הכוח על מונופול? משהו כאן משובש לחלוטין? תגידו, אתם שומעים מה שאתם אומרים? מי שמגונן על מונופול רב-עוצמה וחסר מעצורים זה חסידי השוק החופשי, ואני הסוציאל-דמוקרטית צריכה להילחם במונופול לטובת הציבור? האמת היא שאתם לא סוציאליסטים ולא קפיטליסטים, אתם סתם חזירים: מצד אחד, אתם רוצים מונופול בולשביקי; מצד שני, כשאומרים לכם פיקוח על המחירים, אתם אומרים: שוק חופשי, זה בולשביזם. גובים 6 דולר על יחידת אנרגיה, כשזה עולה לכם דולר אחד. היה אפשר להוריד כאן את יוקר המחיה בצורה דרמטית, שאנשים יוכלו לנשום, ולא, אתם לא נותנים; לא מאפשרים לציבור ליהנות מהורדה משמעותית ביוקר המחיה, בגלל חזירות.
עוד שקר: ארצות-הברית כועסת ולוחצת על ראש הממשלה להשאיר את המונופול. איזה קשקוש. ראש הממשלה קיבל טלפון מנשיא ארצות-הברית אובמה? משר החוץ קרי? קיבל טלפון מאיזה סנטור, שכנראה מקבל תרומות מ"נובל אנרג'י", חברה אמריקנית, קשרי הון-שלטון. שם "נובל אנרג'י" חזקה כמו שאצלנו תשובה חזק. צריך להפריד פה: זה לא לחץ אמריקני, זה לחץ של כסף.
עוד שקר: המהלך מסכן את השלום עם שכנותינו, עם ירדן ועם הרשות הפלסטינית. האמת, דווקא מעורבות ממשלתית פעילה במאגרי "תמר" ו"לווייתן" תאפשר הכוונה של הגז לטובת צרכים מדיניים אסטרטגיים של ישראל.
עוד שקר: המשקיעים יברחו, ואם תשובה יצא מ"לווייתן" אף אחד לא ירצה לבוא. מובן שמדובר בשטויות; זאת תגלית הגז במים עמוקים הגדולה ביותר שהייתה בעשור האחרון בעולם. המשקיעים מתים לבוא לכאן, אבל מה? הם באים, מציצים, רואים מונופול והולכים. איך הם יבואו כשיש מונופול? כבר עכשיו יש איתותים מחברות בין-לאומיות לבוא לכאן, ותשובה – מה, הוא ברא את הגז במעבדות שלו? יש לו איזה ידע איך קודחים גז? לא, הוא כולה משקיע פיננסי, וכאלה יש בשפע.
שקר: מחירי הגז בישראל הם הכי נמוכים בעולם. האמת, מחיר הגז ברוב המדינות שנסמכות על גז מהפקה מקומית ולא מייבאות אותו נמוך בצורה משמעותית מאשר בישראל.
טענה: לתשובה מגיע להרוויח על הגז. נכון, עם זה אני מסכימה, מגיע לו אפילו להתעשר מזה מאוד מאוד, אבל לא מאוד מאוד מאוד מאוד על-חשבון אזרחי מדינת ישראל. במידה.
ועד עכשיו ראש הממשלה נתניהו לא מתערב, לא פוצה פה. כל עוד הממונה על ההגבלים העסקיים עושה קולות שהוא מתכוון לאשר את המונופול – שתיקה מוחלטת, היעדר גיבוי מוחלט. מתי הוא מתערב? בשלהי הקדנציה שלו, כשהממונה על ההגבלים אוזר עוז והוא עושה את מה שהוא צריך לעשות, פתאום נתניהו מתערב וממנה את יוג'ין קנדל לבדוק את ההחלטה.
אני רוצה לחזק מכאן את הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה, שפעל בלי שום גיבוי בשנים האחרונות; ידע שיש לו עסק עם מונופול מסוכן, היה נתון ללחצים בלתי אפשריים ולאיומים שיגררו אותו לבתי-משפט עם אמצעים דלים. בן-אדם ענייני, איש מקצוע, מומחה בתחום ההגבלים, פרופסור, צנוע, נעים הליכות, לא רוצה לריב עם אף אחד. אפילו הוא הבין שהוא לא יכול לתת הכשר לעושק מתמשך כזה של הציבור בחסות הפוליטיקאים.
אני חייבת לומר לכם, המאבקים הכי קשים והכי צודקים והכי חשובים והכי מרכזיים נעשים תמיד תמיד בקושי רב מאוד. אין בהם זוהר, אין בהם כותרות, הם מלווים בעבודה מאוד מאוד אפרורית, אבל חציבה באבן בסוף מוכיחה את עצמה.
ולסיום, אני מבקשת להודות לשותפים הלא-רבים למאבק הזה, לצערי הרב. לא רבים. בראש ובראשונה לפרופסור אבישי ברוורמן, חברי, יושב-ראש ועדת כלכלה, איש שיש לו חברים רבים בעולם העסקי, ובכל זאת הוא לא נותן לתדרוכים שלהם לסמא את עיניו וממשיך להיאבק בעוז; לעורך-דין גלעד ברנע, שמייצג אותנו בעתירה מול בית-הדין להגבלים העסקיים; לארגונים הנפלאים שעובדים בשבילכם, הציבור: הפורום הישראלי לאנרגיה, התנועה לאיכות השלטון, הפורום המשפטי למען ארץ-ישראל, "אדם, טבע ודין", פורום הפרופסורים לחוסן כלכלי-מדיני, "מגמה ירוקה"; הרבה פעילים חברתיים; חבר הכנסת משה גפני; נשיא המדינה רובי ריבלין, שהיה אתנו לאורך כל הדרך עד שנבחר לשמחתנו לנשיא.
הרבה מאוד כסף יושקע בשבועות הבאים כדי שהם יוכלו להרוויח עשרות מיליארדים על-חשבונכם. מול הכסף הזה, רק כוחו של הציבור ינצח. ואני קוראת לציבור להתגבר על מסך הבורות, על מסך חוסר העניין, על מסע ההפחדות ושטיפות המוח, ולבוא להתגייס למאבק למען עתידנו, עתיד ילדינו, חיים נורמליים, חיים של עצמאות אנרגטית, של הורדת יוקר המחיה, של כלכלה הוגנת וחברה צודקת; חיים שבהם אנחנו חולקים יחד את משאבי הטבע שלנו ולא מעניקים אותם במתנה לאדם אחד. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. הייתי רוצה להזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אבל הוא לא נמצא אתנו, כנראה יש לו פריימריז קשים.
<הצעה לסדר-היום>
<התהפוכות בתחום הגז הטבעי>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם כן, אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי – הצעה לסדר-היום בנושא: התהפוכות בתחום הגז הטבעי, מס' 4269. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי, מטעם סיעת יש עתיד. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת שהכנתי את עצמי לסעיף השני של הדיון, וברשותך, אני אתייחס בכל זאת לנושאים הבוערים שבסעיף השני שעל סדר-היום.
בעוד כשלושה ימים, חברי חברי הכנסת, היה אמור להיכנס לתוקפו התקציב החברתי ביותר שהביאו לכנסת בשנים האחרונות. בתקציב שהביא שר האוצר לפיד היו תוספות של מיליארדי שקלים להרחבת קייטנות הקיץ לילדי ג'-ד', וזה אומר ש-400,000 תלמידים היו הולכים לקייטנות הקיץ, וכן, זה הופיע בתקציב, וכן, הרחבת הקייטנות לגילאים גבוהים יותר, לקיצור תורים בבתי-החולים הציבוריים, לביטחון – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
זה, האמן לי, תקציב 15' לא עבר – מכיוון שראש הממשלה יכול לחכות עוד חודש ימים, לא להכניס את מדינת ישראל לסחרור תקציבי של 1 חלקי 12, ואם הוא רדוף הלם ורדוף פחדים לפטר את שרי יש עתיד ואת שרי התנועה, אחרי התקציב ראש הממשלה, בחוסר האחריות שלו – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
אבל אמרתי לך, מע"מ אפס לא יעבור.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – ראש הממשלה, בחוסר האחריות שלו, יכול למשוך ולהעביר את התפקיד, ורק אחר כך לפטר את אותם שרים. 1 חלקי 12 עד ספטמבר – בושה וחרפה, חוסר אחריות.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – – תתבייש לך. זה שפיטרו אתכם זו הבעיה של מדינת ישראל?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא, נראה שאת לא מבינה את מה שהסברתי. אני אסביר לך עוד הפעם. מכיוון שמדינת ישראל הולכת לתקציב – – –
<קריאות:>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – – ועכשיו אתם באים – – – זאת הבעיה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אבל, חברים – נראה שאת לא מבינה, מה לעשות.
<תמר זנדברג (מרצ):>
רק אתה מבין.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אבל, חברים, במקום להעביר את התקציב החברתי הזה, שמוסיף מיליארדים לחינוך, לבריאות, לרווחה ולביטחון האישי של אזרחי ישראל – –
<קריאות:>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – ראש הממשלה בחר להתנהג כמו פקק ולתקוע אותו. כאשר אמרנו "מנותק", לזה בדיוק הייתה הכוונה. ראש הממשלה שלא מכבד דיון, וגם כנראה לא אתה ולא את, אין לכם כנראה חינוך, לא אתה ולא את.
<קריאות:>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כאשר אמרנו "מנותק", לזה בדיוק הייתה הכוונה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – – על מה אתה מדבר, בחייך?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ראש הממשלה שלא מכבד דיון על העוני בישראל, זו פשוט בושה לדמוקרטיה ולחברה בישראל.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – – העוני – – – אתכם – – – העוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כמו פקק, תקע את התקציב החברתי. לא רק אותו, הוא תקע את תוכנית הדיור המקיפה ששר האוצר קידם בכל הכוח בשנה ושמונת החודשים האחרונים.
אדוני, עוד הפעם אין שר, אולי נפסיק את הדיון? גם ככה צועקים.
<היו"ר אורי מקלב:>
גם סגן שר לא נמצא.
<קריאות:>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני מוחה. רק תוסיף לי – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי, ראיתם איך עולם מתהפך.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
גלגל מתהפך. עכשיו הדובר מבקש את השר. בבקשה, אדוני יכול להמשיך, שר לא חייב להיות.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רק תוסיף לי בבקשה דקות כי מפריעים לי.
<היו"ר אורי מקלב:>
על זה אני אוסיף לך. חברת הכנסת פנינה, זה מפריע לדובר. אני מבקש – – – חברת הכנסת זנדברג, בבקשה, לתת לדובר. הוא מבקש ממני גם תוספת זמן, אז זה לא יעזור, קריאות הביניים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
יש לו פריימריז אצל הקיסר.
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
תעזור לה, תעזור לה, מיקי. יש לה פריימריז, היא רוצה קצת במה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני לא מתייחס, ממש.
<היו"ר אורי מקלב:>
בבקשה, אדוני.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
רק חסר לו שר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מר פקק תקע את התקציב החברתי. הוא גם תקע את תוכניות הדיור המקיפות ששר האוצר לפיד קידם בכל הכוח בשנה ושמונת החודשים האחרונים.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כמה תעמולת בחירות אתה יכול לעשות?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
במסגרת הקבינט – אני מציע לך לקרוא את "דה-מרקר" היום. במסגרת קבינט הדיור ששר האוצר עמד בראשו – אני מציע לך, דודו רותם, לקרוא את "דה-מרקר" ולקרוא איך תקעת את 220. חוק 220.
במסגרת קבינט הדיור, ששר האוצר עמד בראשו, פעלנו להגדיל את ההיצע ולפקח על מחירי השכירות ולפתוח חסמים שמנעו בנייה. איך עושים זאת? חתמנו על הסכמי-גג עם ראשי ערים, שהביאו להתחלות בנייה של עשרות-אלפי יחידות דיור בכל רחבי הארץ ולשיווקי דירות שלא נראו כמוהם בעשור האחרון. העברנו תוכנית "נתיב לדירה" כדי לתעדף פרויקטים של תחבורה לטובת פרויקטים של בנייה. שינינו את הקריטריון השערורייתי – כן, הקריטריון השערורייתי – של ותק בנישואים, שמופיע רק, כנראה, במפלגות הדתיות. גיבשנו את חוק שכירות הוגנת והקמנו חברה של "דירה להשכיר". צר לי שהתוכנית הזאת, הסעיף התקציבי הזה, שהיה אמור לעבור בוועדת הכספים לטובת כולנו, ראש הממשלה, בהוראה ישירה, נתן הוראה לוועדת הכספים להוריד אותו. אני לא רואה שום סיבה אחרת.
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא, לא, לא.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אז למה זה הורד? אולי נמנה – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – – ועדת הכספים – – – את זה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אוקיי, אני מקווה שזה יחזור.
<יצחק כהן (ש"ס):>
תגידו תודה רבה לרב ליצמן – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
בינתיים זה ירד, חברי חבר הכנסת כהן.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חברת "דירה להשכיר", שהייתה אמורה לבנות כ-150,000 דירות – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
הוא שמע, הוא שמע, הוא שמע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
בסדר, תגיד לי אחר כך. אני אשמח.
<היו"ר אורי מקלב:>
הוא שמע. הוא רק שאל שאלה, הוא לא אמר את זה כעובדה. תודה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חברת "דירה להשכיר", באמתחתה תוכניות לבניית כ-150,000 דירות להשכרה במחיר מפוקח. הקמנו כ-5,000 יחידות דיור למעונות סטודנטים וכן גיבשנו את תוכנית מע"מ אפס, שבאה לתת הנחה של מאות-אלפי שקלים לזוגות צעירים שנושאים בנטל כדי לתת להם אור בקצה המנהרה. חברי חברי הכנסת, באמצעות העשייה הנמרצת והמקיפה הזו שר האוצר הצליח לשווק בפועל פי-שלושה דירות מהממשלות הכושלות שלפנינו. ובחודש אוקטובר, בפעם הראשונה מאז שנת 2007, נרשמה ירידה, לא גדולה, בין 1% ל-3%, במחירי הדיור. כך אישר, אגב, גם בנק ישראל. אז במקום לעזור לשר האוצר לפתור את משבר הדיור, ראש הממשלה שוב בחר להיות פקק. במקום לעזור – – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
כמה ירד הדיור?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לך תלמד. בין 1% ל-3%. ראש הממשלה שוב בחר להיות מר פקק. פגע בזוגות הצעירים שחיכו למע"מ אפס, להנחה גדולה. הוא הקפיא את תוכנית "דירה להשכיר" – אני מאוד מקווה שהיא תעלה – והכניס בחוסר אחריות את שוק הדיור שוב לסחרור מחירים.
אבל, חברי חברי הכנסת, כפי שנוכחנו כולנו לראות בשבועות האחרונים, כשמדובר בשותפות הטבעיות של ראש הממשלה, לפתע נעלם הפקק, נעלמים הבלמים התקציביים, והתקציבים זורמים להם בשצף-קצף ללא גבולות.
<סתיו שפיר (העבודה):>
אתם העברתם את התקציבים האלה כל השנה, מיקי. כל השנה אתם העברתם – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ומה הפלא, מפלגת יש עתיד, שהייתה שומר הסף – – –
<סתיו שפיר (העבודה):>
אתם אישרתם העברת כספים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מפלגת יש עתיד, שהייתה שומר הסף של הקופה הציבורית – –
<סתיו שפיר (העבודה):>
מפלגת יש עתיד העבירה את התקציבים האלה לבית היהודי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – כבר לא בממשלה. מפלגת יש עתיד, שהייתה שומר הסף של הקופה הציבורית, כבר לא בממשלה. ומרגע שעזבנו, החגיגה יכולה להימשך. פתאום אנחנו שומעים על עשרות מיליוני שקלים שעושים דרכם מכיסם של ניצולי השואה – בושה וחרפה – ומיישובי הדרום, היישר להתנחלויות מבודדות.
<סתיו שפיר (העבודה):>
אתם העברתם 1.2 מיליארד להתנחלויות.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
שוחד בחירות פר-אקסלנס.
<סתיו שפיר (העבודה):>
אתם הייתם שותפים לזה. שבועיים אחר כך אתם שוכחים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כדי שמועמדי הבית היהודי יקבלו עוד קולות בפריימריז וכדי להבטיח את הרוב בוועדת הכספים משמנים גם את האצבעות של השותפות, שאך יום לפני היו באופוזיציה.
<היו"ר אורי מקלב:>
אני מוסיף לך עוד דקה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
החדשות הן ישנות, ומעבירים מיליוני שקלים נוספים לסעיפים הזויים. אין דין ואין דיין. שולחים ידם לקופה הציבורית בלי למצמץ, עד כדי כך שהיועץ המשפטי לממשלה כבר התערב בחשד שמדובר בשוחד בחירות. מה שהיה הוא שיהיה.
אדוני היושב-ראש, מר פקק כנראה חושב שהציבור סתום. אחרת איך אפשר להסביר את כלכלת הבחירות השקופה שהוא מנהל בתקופה הזו וחושב שהציבור יקנה את הפוזה החברתית שהוא אימץ לעצמו? אותו פקק שהתעלם במשך שש שנים ממשבר הדיור ומיוקר המחיה חושב שהציבור יקנה שוב את הבטחותיו להוריד מחירים. הוא בטוח שהציבור שכח שבמשך חודש שלם – –
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
עוד לא עברה דקה, אדוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
לא עברה דקה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – הוא התעלם מהמשבר עם ההסתדרות סביב שכר המינימום – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אתה מתווכח אתי? נראה לך שאני מאיץ את השעון?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – וסירב לדבר עם שר האוצר שלו.
<היו"ר אורי מקלב:>
מה נראה לך, שאני מאיץ את השעון, שאתה אומר שלא עברה דקה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני, לא הוספת שם. אני הסתכלתי.
<היו"ר אורי מקלב:>
אתה הסתכלת ולא הוספתי? הוספתי ועברה דקה. ואל תתווכח עם היושב-ראש.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני כבר מסיים, אדוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
אם אתה רוצה להישמע אמין בכל הדברים, אז גם בעניין הזה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני מבין את הצורך של אדוני להוריד אותי בטרם הגיע הזמן.
<היו"ר אורי מקלב:>
לא, ממש לא.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ולא לעשות איזונים. אבל אנחנו – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אבל אם אתה רוצה להישמע – הוספתי לך עוד דקה וגם זה לא מספק אותך, אבל להגיד לי שלא הוספתי? אם אתה רוצה להישמע אמין בכל הדברים, אז לכל הפחות תחזור בך בעניין הזה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אם לא ראיתי, אני חוזר בי.
<היו"ר אורי מקלב:>
קיבלת דקה שלמה. לא ראית? זה בסדר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ואני מבקש לסיים את דברי, כי היו כאן הרבה הפרעות.
<היו"ר אורי מקלב:>
לא, אתה תסיים. כבר סיימת. גם לזמן יש פקק.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אותו מר פקק, שהתעלם במשך שנים ממשבר הדיור ומיוקר המחיה, חושב שהציבור יקנה את הבטחותיו להוריד מחירים. הוא בטוח שהציבור שכח איך במשך חודש שלם הוא התעלם מהמשבר עם ההסתדרות סביב שכר המינימום וסירב לדבר עם שר האוצר שלו, כאשר בפתח – שביתה גדולה. אותו נתניהו חושב שהציבור לא יודע ששר האוצר לפיד הוא שהושיב את המעסיקים ואת ההסתדרות – –
<היו"ר אורי מקלב:>
משפט, משפט אחרון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – והגיע אתם להסכמה – –
<היו"ר אורי מקלב:>
לנאום ראשון באופוזיציה לא מפריעים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – על העלאת שכר המינימום ל-5,000 שקלים.
<היו"ר אורי מקלב:>
לנאום ראשון באופוזיציה לא מפריעים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אז, אדוני, הציבור לא שוכח את ההתנהלות המבזה והוא לא קונה את השטיקים והטריקים של הפוזה החברתית החדשה שראש הממשלה אימץ לעצמו. הציבור בישראל רואה איך הוא תקע, מתוך אינטרס פוליטי צר, את כל התוכניות שיזמנו, והיינו אמורים לשפר את מצבו של הציבור.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה, תודה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הציבור בישראל ראה את כחלון וסער – אני מסיים, אדוני – איך הברחת את כחלון וסער. עם בנט הסתכסכת, את ליברמן הרחקת ואת לבני ולפיד פיטרת. בני בגין ודן מרידור מצהירים: הליכוד אינו הבית שלי. בני בגין ודן מרידור – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אני אתן לך להשיב גם כן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – מצהירים: הליכוד אינו הבית השלי. הציבור בישראל ראה ויודע היטב מי כלבי השמירה של הקופה הציבורית ומה קרה כשעזבנו. הוא ראה מי ניסה לנקות את הדירקטוריונים של החברות הציבוריות – –
<היו"ר אורי מקלב:>
בכל אופן, בכל אופן, חבר הכנסת מיקי לוי, לא בכוח, לא בכוח.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – ודחף בכל הכוח הטלת פיקוח על הקרן הקיימת.
<היו"ר אורי מקלב:>
אתה רוצה להגיד דברים? אז תתכנס למשפט האחרון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ומי היה הפקק? אני מתכנס, אדוני. ומי היה הפקק שמנע זאת כדי להמשיך את הדילים והקומבינות שהיו מנת חלקו של ראש הממשלה בעבר?
ולסיכום, אדוני, שלאף אחד לא יהיה ספק – כדי שתוכל לקום ממשלה יציבה שתחליף את הפקק הזה בעשייה, צריך גוש מרכז חזק וגדול, שיחבור למפלגות מימין ומשמאל ויוביל קדימה את הממשלה הבאה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רק כך הממשלה הבאה תוכל להיות יציבה ותוכל להמשיך לקדם את היוזמות שהפקק הזה תקע.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה.
<הצעות לסדר-היום>
<דוח העוני>
<היו"ר אורי מקלב:>
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 4270 ו-4271, של חברת הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת מאיר פרוש, בנושא: דוח העוני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
סליחה. הממשלה – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
כפי שכתוב לי, הממשלה תשיב במשולב. אם אתה חושב אחרת, אז היית צריך לתאם עם המזכירות. זה מה שמופיע לי כאן, וגם אימתי את זה עם מזכירת הכנסת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בסדר. מקבל. מאה אחוז.
<היו"ר אורי מקלב:>
מדובר כאן על תשובה משולבת על כל ההצעות לסדר-היום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מאה אחוז.
<היו"ר אורי מקלב:>
חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מאיר פרוש. אנחנו גם ויתרנו על נוכחות של שר, אדוני סגן השר – גם כן מאותו עניין.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
השר – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אז למה ויתרנו? לא הבנתי.
<היו"ר אורי מקלב:>
מכיוון שבהצעות לסדר-היום אנחנו לא מחייבים את הממשלה. זו בסך הכול בקשה של האופוזיציה לשבת.
<מיכל רוזין (מרצ):>
יש שינוי חדש של התקנון.
<היו"ר אורי מקלב:>
אז אנחנו נפסיק את זה? אז מה? אז הממשלה גם כן תשמח. לא תהיה כאן תעמולת בחירות. נראה שחבר הכנסת מיקי לוי לא היה מעוניין שנפסיק את הישיבה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אם כבר מכופפים חוקים במדינה, אז בוא ונכופף עוד כמה גם בכנסת.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – מעטה אך נכבדה – אני רוצה לבקש ממך, כבוד היושב-ראש, אולי לבקש מהסדרנים להחשיך את האורות באולם, כי אם אנחנו מדברים על דוח העוני, אז עדיף לעשות את זה בחושך. אחרי שנתיים שאני כאן במשכן כבר הבנתי שלא כל כך משנה מה ייאמר כאן מעל דוכן המליאה או בוועדות בוויכוחים הגדולים המצולמים. בסופו של דבר, הכסף האמיתי עובר במחשכים; גם ערוץ 10 הבינו את זה אתמול כשהחשיכו את המסך.
ראש הממשלה, שלצערי לא נמצא כאן – אין לו פריימריז. מן הראוי שיהיה כאן.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
יש לו פריימריז – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
יש לו פריימריז. בסדר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אוקיי. בסדר. גם לנו יש פריימריז – דמוקרטיה. הוא יכול להיות כאן ולכבד את העם שלו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מקומו במפלגה מובטח, אופיר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אזרחי המדינה שלו קורסים; 2.5 מיליון בני-אדם נחשבים עניים; כל ילד רביעי הולך לישון רעב; 50% מהנתמכים עובדים ועדיין חיים מתחת לקו העוני. אז אל תספר לי על פריימריז.
אבל למי מועברים כספי הציבור? לעניים? הצחקת אותי. בממשלה של מאכערים כספי הציבור מועברים לבעלי האינטרסים: למתנחלים, לטייקונים, למונופולים הגדולים ולמושחתים. כולם כאן ידברו נורא יפה היום ובכלל על מדיניות חברתית, תקציב חברתי, ומקבלים עוד כמה לייקים על סטטוסים מלאים הבטחות ריקות בפייסבוק, אבל כשזה מגיע למעשים יש לנו ממשלה שמשרתת את החזקים במקום לדאוג לחלשים. אתמול בלילה – סליחה, היום בבוקר – פונו תושבי גבעת-עמל באלימות מבתיהם – כולל חבר הכנסת אילן גילאון, שפונה באלימות והופל מהעגלה שלו – אותם בתים שהמדינה עצמה יישבה אותם בהם. למה? כי תשובה רוצה לבנות שם מגדלי יוקרה; אותו תשובה, דרך אגב, שראש הממשלה מנע לאחרונה את ההחלטה לפרק את מונופול הגז שלו – גז טבעי ששייך לכולנו, אבל מי שיגזור את הרווחים עליו יהיה שוב הטייקון.
בשבוע שעבר העביר ידידנו חבר הכנסת סלומינסקי, שלא נמצא כאן, בוועדת הכספים 13 מיליון שקלים לטובת פרויקט תיירות הזוי בשומרון, בניגוד להוראות היועץ המשפטי לממשלה ותוך הטעיה של חברי הכנסת בוועדה. זו סיומת מאוד הולמת לשנה או שנתיים שבהן תקציב החטיבה להתיישבות גדל ב-600% – כן, 600%. 347 מיליון שקלים קיבלו יישובים ביהודה ושומרון בזמן שבפריפריה לא מצליחים לסגור את החודש. כדי להוסיף חטא על פשע, השבוע הסתבר שרבים מהכספים שהועברו לחטיבה להתיישבות עברו לכיסיהם של גורמים פרטיים כחלק מהמנגנון המסואב והמושחת שבו חשודים בכירי מפלגת ישראל ביתנו.
ואפרופו פרשיית השחיתות לכאורה של ישראל ביתנו – אדוני ראש הממשלה, אולי פספסתי, האם הייתה לך איזו תגובה בנושא הזה? אולי היית מנצל את הבמה, מגיע לכאן ומגיב על נושא השחיתות, על אחת מפרשיות השחיתות החמורות ביותר בתולדות מדינת ישראל? אולי איזה מסר לעם? נראה שלא. אולי צריך לחכות חמישה ימים, כמו אחרי האסון בערבה, כדי לקבל ממך התייחסות כלשהי, כי גם שם היית עסוק בנושאים מגוונים ולא התפנית להתייחס לאסון האקולוגי החמור ביותר בתולדות המדינה.
ממשלת נתניהו העמיקה את השחיתות ואת הסיאוב בענייני המדינה, ואתם צריכים להתבייש על כך. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה כושל גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
תראה מה קורה בעולם. אנחנו מבודדים בזירה הבין-לאומית. אנחנו מבודדים. במקום לפתור את המשבר הבין-לאומי ואת הבידוד הזה, אנחנו לא מתמודדים אתו; יש כאן בחדר פיל שאנחנו לא מתמודדים אתו.
נמאס לנו מראש ממשלה שמפקיר את האזרחים שלו לטובת בעלי אינטרסים. נמאס לנו מראש ממשלה שלא מספק לנו אופק מדיני, חברתי וכלכלה. נמאס לנו. ב-17 במרס אנחנו נחליף את השלטון וניצור פה עתיד טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. תודה גם על העמידה בלוח הזמנים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
התחרות במרכז קשה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רדיקלים. אתם רוצים למכור את המדינה בנזיד עדשים. רדיקלים.
<היו"ר אורי מקלב:>
לאחר מכן – חבר כנסת חנא סוייד. חבר הכנסת חנא סוייד, אתה אחריו.
<תמר זנדברג (מרצ):>
המרכז הקיצוני – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא אמרתי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – – תשתחררו קצת. תפתחו אידיאולוגיה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אדוני, בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אבל הימין הקיצוני בינתיים – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם סיעתי, אני מתכבד לשאת דברים בהתפרסם דוח העוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אז מה אתה רוצה – – – עוד הפעם לימין.
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לא להפריע לדובר האופוזיציה. חברת הכנסת זנדברג, אם אפשר. אני מודה.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
דוח העוני מדבר על כך ש-2.5 מיליון איש – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
שיצביעו – – – אם זה מה שאתם רוצים לתת. הציבור שלח אתכם לאופוזיציה, ואתם – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
חברת הכנסת זנדברג, את אפילו לא פונה לדובר. את מדברת עם מישהו מהספסל ומפריעה לדובר. זה ממש לא מקובל.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
הדוח מדבר על 2.5 מיליון איש שהם עניים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
כספים להתנחלויות.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
מה זה עצרתם? לא עצרתם שום דבר.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אפשר לעזור לךְ, בבקשה? חברת הכנסת זנדברג, אפשר לעזור לך או שאת רוצה לבד לעשות את זה?
<תמר זנדברג (מרצ):>
לא. אני רוצה להקשיב לך.
<היו"ר אורי מקלב:>
הוא מדבר על 2.5 מיליון איש.
<תמר זנדברג (מרצ):>
יש כאן – – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
זה שמיקי לוי נשא פה נאום – הבנתי. מה את רוצה עכשיו בדיוק ברגע זה?
<תמר זנדברג (מרצ):>
המרכז הקיצוני. אתה מדבר – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אבל תדברי אתו. את אפילו לא מדברת לדובר. זו אפילו לא קריאת ביניים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – – יותר חשובים. אתה צודק.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
על כל פנים, 2.5 מיליון איש – זה יכול להיות מתוך מדינה של 200 מיליון איש וזה לא כל כך נורא, למרות שכל מי שהוא עני – חז"ל אומרים: עני חשוב כמת, אז מסכן כל אדם שהוא עני. אבל כאשר מדברים על 2.5 מיליון איש, שזה קרוב לשליש מאזרחי המדינה, שהם עניים לפי דוח העוני – ואני מבקש להדגיש ש-930,000 מתוכם הם ילדים עניים – אם כך, אנחנו מדברים על מדינה שהיא מדינה חולה. מדינה חולה.
מה עושים לדבר שהוא חולה? כשבן-אדם מורעל, יש תרופות. התרופות שהוא מקבל הן תרופות הרבה יותר חזקות. אלה תרופות שצריכות למנוע – איך גורמים לכך שהמחלה הזאת לא תתפשט. אם בן-אדם חולה במחצית הגוף שלו, אז בוודאי הוא צריך לקחת תרופות חזקות כדי למנוע את ההתפשטות של המחלה הזאת. אז בימים כתיקונם, כשיש לנו ממשלה, האמירה המתבקשת היא שהממשלה תתפטר, שהממשלה תעזוב את ההנהגה ותלך לבחירות, או לא תלך לבחירות ואפשר לתת למישהו אחר להנהיג את המדינה. בפועל, אנחנו מדברים על כך ששליש מהמדינה עניים, וזה מתקרב למיליון ילדים שהם עניים. הממשלה התפטרה. אז יש אחת משתי הדרכים: או שמי שהנהיג את הממשלה לא יכול להנהיג אותה עוד הפעם, מכיוון שהוא במצב שהוא ראש הממשלה, ולא רק שנתיים, בקדנציה האחרונה, אלא כבר שש שנים, והוא לא יכול להנהיג; או, אם הוא מבקש שוב את אמון הציבור, לפחות שימצא את הדרך, שאנחנו נסכים עליה שמצאנו את הדרך, איכשהו להתחייב שיותר זה לא קורה, שייתן לנו לוח זמנים שבשנה הראשונה האחוז ירד כך וכך ובשנה הראשונה פחות ילדים יהיו עניים ופחות באוכלוסייה יהיו עניים.
אני רוצה בהקשר הזה להזכיר, שכאשר לפני יותר מ-30 שנה הביאו לכנסת את חוק הבטחת הכנסה, שהמדינה תשלם אחוז מסוים מהשכר הממוצע במשק לאותם אלה שאין להם הכנסה, כיהן באותו זמן, מי שהיה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אבי, זיכרונו לברכה. והוא אמר: כנסת שרוצה לטפל באוכלוסייה ענייה, לא יכול להיות שהיא תדלג על חלק מהאוכלוסייה, והוא התייחס לאותם אלה שתורתם אומנותם, שיושבים ולומדים והכנסתם איננה הכנסה, ויש עוני גדול במשפחות האלה. ואז אכן הייתה ממשלה אולי נוחה יותר ליהדות החרדית, קואליציה שהייתה הוגנת יותר עם היהדות החרדית, וראש הממשלה היה מנחם בגין, שר האוצר היה יורם ארידור, ואז סוכם בוועדת העבודה והרווחה, וכך זה גם הוצבע וכך חוקק, שבני ישיבות, אברכי כוללים, מקבלים 20% מהשכר הממוצע במשק.
זה לא סוד שהיו עתירות כנגד ההסדר הזה שאברכי כוללים מקבלים 20% מהשכר הממוצע במשק, והדבר הזה גם נדון בבג"ץ בהרכב רחב יותר, ובג"ץ גם קבע שההזדמנות הזו, האפשרות הזו לתת לאברכי כוללים את המלגה הזו, תיפסק בסוף שנת הכספים 2014. מה הדבר הזה אמור לעשות לאוכלוסייה, אותה אוכלוסייה ספציפית? אותן כ-10,000 משפחות שהיו מקבלות את המלגה הזו, לא יקבלו את זה, מכיוון שבג"ץ קובע שאי-אפשר לתת את המלגה הזו. ומה זה עושה באופן ישיר? שעוד 70,000 ילדים יהיו בעוני. וזה לא רק פגיעה של עוני, אלא זה פגיעה בתזונה.
אז פעם אנחנו התגאינו על כך שאנחנו מדינה של רווחה, מדינה של חמלה. היום, כאשר אלו הם הנתונים, כאשר שליש מהאוכלוסייה עני, כאשר קרוב למיליון ילדים עניים, אפשר לומר שזו מדינה שבעצם מתאכזרת לאזרחיה.
והכי יפה זה כאשר באים ומבקשים להצטייר ככאלה שדואגים לנו. אני תמיד שומע את אותם חברי כנסת מלומדים, משכילים, שמנסים להסביר ולהטיף ולומר לנו עד כמה זה חשוב להשתלב בתעסוקה, להשתלב בעבודה, להשתלב בחברה, וכביכול מנסים לדאוג גם לאוכלוסייה החרדית, גם לנסות שילמדו ליבה – נשלב אתכם בתעסוקה. רק היום ראיתי מחקר חדש שפורסם, של ד"ר ראובן גל, מחקר על החרדים בחברה הישראלית, מנובמבר 2014, שיצא על-ידי מכון מפורסם כאן בירושלים, ושם הוא נותן פרק שלם על הנתונים שמצביעים על כך שכתוצאה מחקיקה או כתוצאה מכפייה, אם פעם היו כאלה שהשתלבו יותר בתעסוקה – מהחרדים – או אם יש כאלה שמכורח המציאות לא ממשיכים ללמוד ולא מקיימים את התנאי של תורתו-אומנותו ולכן מתגייסים לצה"ל, מאז חוקק החוק וניסו לומר לנו: יהיה יותר טוב, האוכלוסייה תשתלב, מאז קרה דווקא ההפך.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
זה לא נכון.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
למה שתאמר נכון כשאני אומר שזה כך?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
זה לא נכון.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
הרי אתה חייב לומר "לא נכון", אחרת בשביל מה אתה כאן בכנסת?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
יש מחקרים שמראים – – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אם יש חרדי שאומר משהו, אתה צריך לומר "לא נכון" – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
יש מחקרים שמראים – – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – לא יותר מזה. אני לא בא להתווכח אתכם, לא עם מיקי לוי, שבעבר דיבר אחרת כלפי החרדים, והיום אחרת – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני גם היום מדבר אותו דבר.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – אני יכול להבין אותו – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני גם היום מדבר אותו דבר – – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – בפרט עכשיו, כאשר הוא מתמודד, והוא רוצה למצוא חן בעיני הפריץ, בעיני יאיר לפיד, אז ודאי שהוא יהיה נגד חרדים, אבל בואו לא ניכנס לוויכוח.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
טוב.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אנחנו מבינים שנפתלי בנט רוצה קולות חילוניים. נפתלי בנט רוצה קולות חילוניים, מה עושים כדי לקבל קולות חילוניים? מכניסים חילונים לרשימה. אני יודע, כאשר מישהו רוצה להיבחר לכנסת, החוק מחייב אותו שהוא יהיה אזרח ישראלי. למה? לא יכול להיות שאזרח מפקיסטן ייבחר לכנסת, זה דבר שלא מתקבל, יש מינימום תנאי סף. אתה רוצה להיות חבר כנסת, אתה חייב להיות אזרח ישראלי. למה שנסכים שאינדיאני, אזרח אינדיאני יהיה פה חבר כנסת? אני אומר את זה מכיוון שכאשר הזכרתי קודם שבג"ץ הוא זה שפסק שאברכים לא יכולים לקבל הבטחת הכנסה, אני יודע שכאשר נוסד המוסד הזה, בג"ץ, היו גם שופטים בבית-המשפט העליון שאמרו שהמשפט בבית-המשפט העליון יהיה ברוח המשפט העברי. למה? למה ברוח המשפט העברי? מכיוון שאתה מדבר על מדינה עברית, מדינה שהשלטון שלה הוא של יהודים, וכאשר אתה רוצה להתאים את עצמך – כמו שאמרתי, בנט, כשהוא רוצה לקבל קולות חילוניים הוא לוקח חברי כנסת חילונים, וכאשר אתה רוצה להיות במדינה של יהודים שופט, אתה אומר: אני אתאים את עצמי למשפט העברי. אבל לא יכול להיות מצב של שופטים שהם מנותקים מההווי, מאורח החיים של הציבור החרדי; כמו שאני מקבל – ומקובל שלא יכול להיות חבר כנסת אם הוא פקיסטני, הוא חייב להיות אזרח ישראלי, הוא צריך להתאים את עצמו – לא יכול להיות ששופטים יקבעו לנו במדינה כאן את החיים ויתערבו, גם אם זה פוגע במדיניות של חברה, גם אם זה פוגע במדיניות של חמלה, גם אם זה פוגע במדיניות של רווחה, לא יכול להיות, שופטים כאלה לא מתאימים את עצמם. יאמר מי שיאמר: מה זאת אומרת, שופט צריך להתאים את עצמו? כן. אם הוא שופט כאן, במדינה העברית, הוא חייב להתאים את עצמו, הוא לא יכול לפסוק ולומר שלום עלי נפשי.
לכן, בתקופה הזאת, כאשר הכנסת הזאת חוותה שנתיים קשות, שפגעו בכלכלה של האזרח הקטן, פגעו בכלכלה וגרמו לעוד ועוד אזרחים להיות עניים, גרמו לעוד ועוד ילדים להיות עניים, ממשלה כזו לא יכול להיות שהיא תקום שוב, לא יכול להיות שהיא תחזור לפה באותה הנהגה. העם יעשה את הכול כדי שההנהגה לא תחזור לאותם אלה שהיו שותפים למחדלים. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. גם כן תודה על עמידה בלוח הזמנים.
<הצעות לסדר-היום>
<דוח העוני>
<היו"ר אורי מקלב:>
ואנחנו נעבור להצעה לסדר-היום הבאה, שגם היא בנושא דוח העוני, הצעות מס' 4272 ו-4273, אבל הפעם של חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית כול, אין פלא שספסלי הממשלה ריקים, או כמעט ריקים, מכיוון שהממשלה הזו מראשית דרכה הייתה ממשלה הזויה, ממשלה שלא הייתה יכולה להביא לעם, לאזרחים במדינה – מלבד עוני ומלחמות, וככה היא מסיימת את דרכה. טוב מאוד שהיא מסיימת את דרכה ככה, בקול ענות חלושה.
אני חושב שכשמתגלה נפט או גז או איזה אוצר טבע אחר במדינה מסוימת, ברור שכל אזרח במדינה נושם לרווחה וחושב שהנה, בסופו של דבר אנחנו ניהנה מאוצר טבע הזה שהתגלה, וכל האזרחים במדינה ייהנו, זה יביא לעושר, זה יביא לאושר, זה יביא לפריחה כלכלית, לצמיחה. אבל לא כך הדבר. כשהתגלה גז במדינת ישראל, נכון שכולם חשבו שהנה, הישועה הגיעה, אבל אנחנו מסתכלים ובוחנים: מאז התגלה הגז, איזה שינוי אמיתי בתחום הכלכלי והחברתי אנחנו חווים, כאזרחים במדינת ישראל?
רק בשבוע שעבר נפגשתי עם איזה נציג של חברה מוונצואלה בנושא אנרגיות מתחדשות. הוא מספר לי שבוונצואלה, מאז התגלה הנפט שם, הדלק במדינה בחינם. חינם. אני לא יודע אם אנשים יודעים כאן. אבל אמרתי לו: חינם חינם? הוא אומר לי: כן, חינם. אתה הולך – מכיוון שיש הרבה דלק, אז אתה הולך עם הרכב שלך, והדלק יהיה חינם. אז אני לא רוצה לחשוב שמישהו במדינת ישראל באמת יציע גז בחינם לאזרחים, אף שזה בסופו של דבר דבר טבעי: אם יש כל כך הרבה גז, וזה גז של כולם, אז למה שכולם לא ייהנו מהגז הזה? אבל שלפחות יהיה במחיר סביר. דבר כזה, אם הוא נכון בוונצואלה – במדינות המפרץ כמובן אין מה לדבר, יש להם הרבה נפט, אז זה לגמרי חינם שם, והעושר מתפזר על כל האוכלוסייה. אומנם יש אוכלוסייה קטנה שם, אבל בסופו של דבר כולם נהנים. זה לא המצב במדינת ישראל. לא הייתה שום הוזלה של שום מוצר שהוא עתיר אנרגיה. מדברים היום – מרשתים את כל המדינה, את כל המפעלים כמעט, כל אזורי התעשייה מתחרים ביניהם אל מי יגיע הגז ראשון. והמוצרים התעשייתיים, כל השירותים עתירי האנרגיה, רק מתייקרים, והמחירים שלהם עולים עוד ועוד.
אני רוצה כאן – בדרך כלל כשמדברים, כשמעלים את הנושא הזה לדיון, למה, ולמה יש מונופול, אז אומרים: תראה, היה מישהו ששם הרבה כסף, הרבה כסף בשביל לגלות את הגז, ועכשיו מה, אנחנו נלך ונגיד לו? מי היה מוכן להשקיע כל כך הרבה כסף? אני עושה אנלוגיה פשוטה עם פטנטים לתכשירים רפואיים, לפרוצדורות רפואיות, לתרופות בכלל.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
למה? אבל תרופות זה המצאה של מישהו, תשובה לא המציא את הגז.
<חנא סוייד (חד"ש):>
לא, למרות זה אני אומר שהיום הטרנד בעולם, אף שחברת תרופות משקיעה 2 ו-3 מיליארד, לא 150 מיליון דולר, 2 ו-3 מיליארד דולר משקיעים בשביל תרופה מסוימת, בהודו כבר מצפצפים על זה, אומרים: מה, אתם רוצים להרוג אותנו מפני שרשמתם פטנט? מה זה? זה לא יכול להיות. ויש פסיקות בבתי-משפט בהודו, של בית-המשפט העליון שם, וזה חודר יותר ויותר לתודעה בעולם, שאתה לא יכול בגלל הכסף שלך לשלוט בחיים וב-wellbeing, באורח החיים ובאיכות החיים של אחרים.
לכן אני חושב שאנשים שנהיו שתויים מגז, שיכורי גז, יש לזה השפעות רוחב גדולות מאוד. תראו, כל החשיבה על החדרת אנרגיות אלטרנטיביות, אנרגיות מתחדשות, בגלל השיכרון מהגז אף אחד כבר לא רוצה לחשוב ולתכנן איך מחדירים אנרגיית שמש, אנרגיית רוח; איך מקדמים אורח חיים מבחינה אנרגטית, אורח חיים של קיימות. זה בעצם גרם להשלכות רוחב מאוד שליליות, לא רק בעניין של המחיר, לא רק בעניין שאין תחרות, לא רק בעניין של השלכות על תעשיות אחרות, אבל גם על העניין של קיימות, של איכות סביבה, של חשיבה רצינית, של אורח חיים מקיים עתידי. כל זה בזכות הגז.
אני רוצה לשאול: כמה ערבים, כמה אזרחים ערבים עובדים בקרטל הזה של הגז? לאחרונה פורסם סקר כלשהו בעמק הסיליקון; רצו לדעת מה ההרכב האנושי של אנשים שעובדים בעמק הסיליקון. הכוונה שם הייתה לבדוק כניסה של שחורים, של היספנים, לעמק הסיליקון. ומצאו שם כתוצאה מהסקר הזה שהאחוזים הם לא מרנינים בכלל: פחות מ-15%, פחות מ-10% מהעובדים בעמק הסיליקון באים מרקע אתני אחר, שחורים או היספנים. אני שואל: בישראל, על הגז הזה שהוא מקור העושר, כמה ערבים עובדים בקרטל הגדול הזה של גז? אני אומר לכם, אני שאלתי שאלה ככה פשוטה – אפס, אפס אנשים. זה תחום שבו הרבה כסף, מיליארדים של שקלים מתגלגלים שם, אין אף אזרח ערבי שם.
זה מביא אותי כמובן לדבר על דוח העוני. ממה נובע העוני בקרב האזרחים בישראל בכלל ובקרב האוכלוסייה הערבית בפרט? ממה הוא נובע? הוא נובע מכך שמיליארדרים, אנשים עם מונופולים, שיש להם הרבה כסף, הם יודעים איך לשמור את הכסף הזה לעצמם, ומונעים כל דרך לפזר את הכסף הזה, לפזר את העושר הזה כך שזה יגיע לכלל האזרחים, ובמקרה הזה לאוכלוסייה הערבית.
2.5 מיליון עניים יש במדינת ישראל, כמעט שליש של האוכלוסייה. וכמובן, אני לא רוצה להלאות אתכם במספרים, שבטח כולם שומעים, ככה מראים איזה צחוק קטן וממשיכים הלאה, שכמחצית האוכלוסייה הערבית, כ-50% מהאוכלוסייה הערבית ואפילו יותר – תלוי איך אתה עושה את הסטטיסטיקה – מהאזרחים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני, מפני שהם לא מצליחים, לדוגמה, להיכנס לקרטלים כמו זה של הגז, או לחברת החשמל, שבהם לעובדים יש תנאים של לוקסוס. בחברת החשמל יש דריסת רגל אבל אין אף צעד אחד קדימה. עשו פעם פריצת דרך, מישהו עשה, שמו את הרגל, אבל זהו, עמוד, stop, אל תתקדם הלאה. אין שם כניסה רחבה. וזה כמובן משליך על המצב הכלכלי החברתי בקרב האוכלוסייה הערבית, ששיעור העוני בה, כפי שאמרתי, הוא לפחות 50%.
ויותר חשוב לי מלתאר כמה שזה קשה וכמה קשה למשפחות הערביות לגמור את החודש ולשלוח את הבנים והבנות ללמוד באוניברסיטה, הן בארץ והן בחוץ-לארץ, חשוב לי לציין מה הסיבות לכך. אם נדע שפחות מ-2% משטחי אזורי התעשייה במדינת ישראל נמצאים ביישובים הערביים, אפילו פחות מ-2%, אנחנו יודעים בדיוק מה הסיבה: בשביל לעבוד אתה צריך ליומם, אתה צריך לנסוע, וזה במקרה הטוב שהתמזל מזלך ומצאת ג'וב כלשהו בחיפה או בתל-אביב או באיזה אזור תעשייה. אין אזורי תעשייה ראויים לשמם. העיר הערבית הגדולה, נצרת, אין בה אזור תעשייה ראוי לשמו; יש איזה 100 דונם שם, שמלאים במפעלים שהגיל הממוצע שלהם הוא 50, 60, 70 שנה. כלומר, אין יצירה של מקומות עבודה, אין יצירה של עושר, של צמיחה, של פיתוח ביישובים הערביים. וזה משליך אחר כך על הרשויות המקומיות, ומצב הרשויות המקומיות משליך על החינוך. וכשזה משליך על החינוך זו מלכודת עוני. וזה בעצם מה שגורם לכך שבאוכלוסייה הערבית, בגלל הבעיות, ההשלכות של העוני על החינוך, החינוך הוא לא ברמה, וזה כמובן תחום רחב מאוד שאפשר לדבר עליו הרבה, זה יוצר מלכודת עוני ומונע מהחברה הערבית להתפתח ולצמוח – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
– – וזה בעצם גורם לעוני הרחב ביותר בחברה הערבית.
בוז לממשלה שהולכת ומסיימת את דרכה. טוב שהיא מסיימת את דרכה; היא לא עשתה שום דבר טוב. ואנחנו רק נקווה שתיבחר ממשלה יותר טובה שתשים בראש מעייניה את המטרות של הצמיחה, ושהצמיחה הזאת תכלול את כל האזרחים במדינה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה באותו נושא חבר הכנסת אחמד טיבי – דוח העוני. לרשותך עשר דקות, חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את הדברים שלי לעמיתי חבר הכנסת חנא סוייד. חנא סוייד הוא חבר כנסת ותיק, שמלבד העובדה שהוא חבר כנסת שמוכר לציבור בפעילותו הענפה בתחומים מסוימים, כמו תכנון ובנייה ועבודה פרלמנטרית שקטה ויעילה, אנחנו חולקים אותו מושב כמעט שתי כנסות; אנחנו יושבים האחד ליד השני, אדוני היושב-ראש. חנא סוייד הודיע לאחרונה שהוא לא מתכוון להתמודד לכנסת הבאה. אני יכול לומר לכם, שאם הוא היה מתכוון, הוא היה חוזר לכנסת הזאת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אין ספק. אני חושב – אני מקווה – חנא סוייד, היית צריך להגיד לנו שזה נאום פרידה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אולי יהיה עוד מושב.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אין ספק – חבר הכנסת אחמד טיבי, אם צריך להוסיף לך עוד דקה, אני אוסיף אותה. אני חושב שמדובר באחד מחברי הכנסת הטובים שיש בבית הזה, חנא סוייד. אני יושב אתו בישיבות בוועדת הכלכלה; מתמצא בעניינים, יודע את החומר, מדבר לעניין. חבל שאנחנו מפסידים חבר כנסת כזה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אז אני רוצה לומר שחנא סוייד הוא חבר כנסת איכותי, מקצועי, ממוקד-מטרה, והיה תענוג לשבת לידו במשך שתי כנסות, וגם לעתים לראות את הייחוד בפעילותו הפרלמנטרית בתחומים שהוא אכן מבין בהם. ד"ר חנא סוייד הוא מהנדס במקצועו, הוא בוגר הטכניון, והוא היה בר-סמכא, גם שלנו, של כולנו, בנושאי תכנון ובנייה, בנושאי אדמה וחלוקת קרקע ושיכון, והוא – אם אני אהיה בכנסת הבאה, הוא יחסר לי; אני עדיין לא יודע. אבל הוא יחסר גם לעפו, הוא יחסר גם לחברי כנסת ממפלגות אחרות, כי מדובר בחבר כנסת איכותי. תודה רבה, חנא.
<קריאה:>
בהצלחה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, שני דוחות, דוח של הביטוח הלאומי על העוני ודוח של ארגון "לתת", שהוא דוח אלטרנטיבי, היו עם תוצאות הפוכות, בעלות משמעויות והיקשים שונים. אבל הנתונים מדאיגים. הם אמורים להדאיג כל אדם בעל מצפון, כל אזרח, ובעיקר כל חבר כנסת, כל פוליטיקאי. למשל, שני-שלישים מהילדים הערבים, אדוני, הם מתחת לקו העוני; 36% מהילדים הנתמכים בארץ, יהודים וערבים, נאלצו לעבוד בשנה האחרונה ולסייע בכלכלת המשפחה. ילדים. 27% מהילדים הנתמכים נשרו מבית-הספר; 25% מהילדים הנתמכים הלכו לישון רעבים כמה פעמים בחודש.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
רבע, רבע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רבע מהילדים. 10% מהילדים נתמכי הסיוע נאלצו להתנסות בקיבוץ נדבות, אדוני היושב-ראש. נדבות. 76% מהילדים הנתמכים ניזונים בעיקר מפחמימות; מוצרי חלב, ירקות, בשר, עוף – לא יותר מרבע מתזונתם. 65% מהילדים הנתמכים אינם מקבלים ארוחה חמה, חבר הכנסת מוזס. 92% מהקשישים לא מסוגלים לעמוד בתשלומים עבור סעד או עזרה בבית שהם זקוקים להם, לשירותים האלה. 36% מהנתמכים באופן כללי חוששים לאבד את הבית. 50% מהנתמכים עובדים ועדיין הם חיים בעוני חמור; זה נתון מסוכן: 50% מהנתמכים, נתמכי הסיוע, הם עובדים, ובכל זאת הם עניים. 71% מנתמכי הסיוע שעובדים מרוויחים שכר של עד 4,000 שקל לחודש, ו-20% מרוויחים פחות מ-2,000 שקל. זה נורא.
מי אחראי לנתונים האלה, לתוצאות האלה? הממשלה. מי שר הרווחה היום? ראש הממשלה נתניהו. לכן אני קורא לו להתפטר בגלל הכישלון בענייני הרווחה, אבל – בכל תחום אפשרי. והיות שהוא לא יתפטר, אז הציבור צריך לפטר אותו.
אני עמדתי כאן ואמרתי, שכשהוא דיבר על שלילת אזרחות: אנחנו נישאר אזרחים, כי יש קשר בין "ווטן" ל"מוואטנה", בין המולדת לאזרחות. והאזרחות שלנו היא לא על-תנאי. מאיימים עלינו בשלילת אזרחות. הוא ראש ממשלה על-תנאי, חבר הכנסת אגבאריה. הוא ראש ממשלה על-תנאי. אפשר לשנות בבחירות הבאות, וצריך לשנות.
כאשר אני אומר ששני-שלישים מהילדים הערבים הם מתחת לקו העוני, מחצית מהמשפחות הן מתחת לקו העוני – זה נתון שחוזר על עצמו בכל ממשלה לגבי המשפחות הערביות. זו תולדה של מדיניות מכוונת. ואני חוזר ואומר שמשפחות עובדות הן משפחות עניות, כמחציתן. זה אומר – כישלון מחפיר של הממשלה ושל רשויות הרווחה במדינה, תולדה של מדיניות מכוונת. אמרנו את זה כמעט בכל ישיבה, בכל כינוס, בכל ועדה, בכל נאום ובכל ישיבה של ועדת הכספים, שהעבירה – חבר הכנסת איציק כהן, רכז האופוזיציה לשעבר, כי פתאום הוא שינה כיוון בשבועיים האחרונים, חבר הכנסת איציק כהן – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – הוא וליצמן. מינינו אותו רכז האופוזיציה בוועדת הכספים. בשבועיים האחרונים, מאז ההכרזה על הקדמת הבחירות, הוא הפך להיות רכז של משהו אחר, והתחיל להצביע עם הממשלה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא בכל נושא.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כמעט כל נושא. מה לא בכל נושא? הפלתם אותנו בשבועיים האחרונים בכל הצבעה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – הקטליזטור.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ואתה מייצג אוכלוסייה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אבל יש לו אינטרסים, חבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מהם האינטרסים? אני שואל ותוהה מעל דוכן זה: מהם האינטרסים שבגללם מפלגה כמו ש"ס, שמייצגת אוכלוסייה שסובלת מעוני, כמו האוכלוסייה שאני מייצג, פתאום מתחילה להצביע עם הממשלה שבועיים לפני?
<יצחק כהן (ש"ס):>
זה לא נכון. זו עלילה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הצבעת פעם אחר פעם, אתה וליצמן. מילא אתה – ליצמן עשה את זה מהתלהבות. הוא בונה על ממשלה בהתהוות.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
ליצמן אמר לו שכל ההעברות – – – בימי לפיד, אז הוא החליט שהוא צריך להפיל את זה. זה ההסבר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
עכשיו, אתה ואנחנו, עמדנו נגד ההעברות – הנה, סתיו פה – נגד ההעברות להתנחלויות. מאות מיליונים עברו מתחת ידיך, אבל כולם ראו. איך זה חוקי וההעברות של ישראל ביתנו הן לא חוקיות? איך? יש מי שעושה למען ישראל ביתנו ויש מי, ניסן, שפועל ועושה למען הבית היהודי. עם עמלה ובלי. לפעמים עם עמלה, לפעמים בלי עמלה. יש בית יהודי, יש ישראל ביתנו, יש המון – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת טיבי, אני מוסיף לך עוד דקה. אני מוסיף לך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כי אמרתי דברים נכוחים, אין ספק. אין ספק. מאות מיליונים עברו בוועדת הכספים תחת ידו של ניסן סלומינסקי, המעביר הלאומי. וזה עבר. איך זה המשטרה לא חוקרת את זה? ואתם יודעים שהסירחון מילא את חדר ועדת הכספים מהמושב הראשון עד המושב האחרון, ובחזרה, וסתם לנו את האף.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה למשל היית עד להתעלפויות, כמה התעלפויות בגלל ההעברות האלה. זה הסריח. החטיבה להתיישבות – שום רופא לא עזר – החטיבה להתיישבות; התנחלויות. רביב דרוקר חשף רק לפני כמה ימים את הכינוס הזה של הבית היהודי, איזה גוף ערטילאי. רק התקשר אליהם והם התחילו לשלם ב"ישראכרט" לבית-מלון. קודם לא שילמו. למה לא חוקרים את זה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. אחמד טיבי, נא לסיים. משפט אחרון.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש שחיתות – אין נאמנות; אין נאמנות – אין אזרחות. תגידו, שללו לישראל ביתנו את האזרחות? תודה רבה לך, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי.
<הצעות לסדר-היום>
<דוח העוני>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעות לסדר-היום היום בנושא דוח העוני, של חברי הכנסת יצחק כהן ומאיר שטרית, מס' 4274 ו-4275. חבר הכנסת יצחק כהן ראשון, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת כהן, עשר דקות לרשותך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בלי תעמולת בחירות.
<יצחק כהן (ש"ס):>
רק תעמולת בחירות; פה, חס וחלילה.
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, שישב לידי קדנציה שלמה בוועדת הכספים וראה את המאבקים ההירואיים – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני מודה. לפני דקה – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – אז למה עמדת פה והשמצת?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כי אתה שינית כיוון.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
שינית כיוון?
<יצחק כהן (ש"ס):>
אז אני מצפה מחבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי שבהזדמנות הקרובה יתנצל, ואני כבר מודיע לכם שאני לא אקבל את ההתנצלות שלו.
אדוני היושב-ראש, אכן עברנו תקופה קשה מאוד, של ממשלה רעה מאוד, שלא עניין אותה נושא העוני בישראל. אם נתייחס לקדנציה הקודמת, שאז באמת הייתה פעילות אינטנסיבית להעלות את האוכלוסייה בישראל מעל קו העוני, התחילה להיות הצלחה, הוגדלו הקצבאות, ניתן טיפול נקודתי בהמון תחומים, תחומי רווחה, וראיתי שהצלחנו לחלץ 100,000 איש ולהעביר אותם מעל קו העוני. אבל כשבאה הממשלה הזאת, חברי מיקי לוי, סגן שר האוצר, הביאו תוכניות לכאורה חברתיות, אבל הן פגעו קשות מאוד בחברה בישראל. פגעתם קשות בעניים, קיצצתם קצבאות ילדים, והכי גרוע – הדרתם אוכלוסיות שלמות.
הדרתם אוכלוסיות שלמות. אמרתם: באוכלוסייה הזאת אנחנו לא מטפלים, היא לא קיימת. דיברת על קייטנות. אז נתתם קייטנות, ויפה מאוד, אבל למה להדיר את החרדים? מה, הם לא יהודים? לא מגיע להם? למה? לילדי המסתננים נתתם, כל הכבוד, אבל למה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אבל כל בית-ספר שרשום במשרד החינוך, קיבל. מה לעשות שיש בתי-ספר מוכרים אבל לא רשמיים? חוק נהרי. חוק נהרי.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אתה מזכיר לי תעמולה שלא כדאי להזכיר אותה. באמת. מה, הם מצורעים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חס וחלילה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אז למה לא נתתם להם? הם לא בני-אדם? הם לא ילדים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רק רצינו – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
לילדי המסתננים נתתם קייטנות בקיץ; לילדי החרדים לא. למה? מה הם עשו לכם? מה חשבת, שדמעה של ילד רעב – תהיה לכם מחילה על זה? הרי בשביל זה לקח בקושי שנתיים ועפתם. ואני אמרתי לך פה, מיקי, מעל הדוכן הזה: מע"מ אפס אתם רוצים – לא יעבור, כי זה benefit רק לקבלנים ולחבורה שניהלה את זה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ממש לא.
<יצחק כהן (ש"ס):>
ממש כן. אני אגיד לך גם למה. אמרתם שאתם רוצים לפרגן למשרתים. אמרנו: מגיע להם. אבל מה עם לוחם סיירת מטכ"ל שגר בירוחם? כמה יקבל, איזו הטבה – 100,000 שקל? ומה עם ג'ובניק שגר בתל-אביב? נתתם לו 360,000 שקל. זו לא אפליה בתוך המשרתים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא, ממש לא.
<יצחק כהן (ש"ס):>
ממש כן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ממש לא. אנחנו התכוונו לתת למשרתי השירות הלאומי.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אני אמרתי לך, מיקי, אין לזה היתכנות חברתית, אין לזה היתכנות מוסרית, אין לזה היתכנות כלכלית; מע"מ אפס לא יעבור ותקציב 2015 לא יעבור. ואתה עמדת פה ואמרת read my lips, ולא עבר שום דבר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא נותר אלא להצטער.
<יצחק כהן (ש"ס):>
עכשיו תראה עוד משהו. גם בתוכנית "דירה להשכיר", שהיא תוכנית מצוינת, גם שם שמתם קריטריונים שהערבים והחרדים יהיו בחוץ. למה? למה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לך לצד החיובי.
<יצחק כהן (ש"ס):>
על כל פנים, עכשיו אנחנו מעבירים את זה עם תיקונים, שכל האוכלוסיות ייכנסו פנימה, לא נפלה בין אוכלוסייה לאוכלוסייה. עוד מעט, ב-13:30, בעזרת השם, אנחנו נעביר את זה; לא אתם – אנחנו נעביר. "דירה להשכיר" – אנחנו נעביר, אחרי תיקונים ואחרי ביטול האפליות ואחרי ביטול כל הדברים החמורים שעשיתם במשך שנה ושמונה חודשים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני מחזק את ידיך להעביר תוכנית – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
בטח שנעביר את זה, אחרי התיקונים, אחרי ביטול האפליה המזעזעת. בטח שנעביר את זה.
על כל פנים, בואו נחזור לדוח העוני. חבר הכנסת ושר האוצר לשעבר מאיר שטרית, אתה מוכן להסביר למה במדינות הסקנדינביות לא מגיעים לכאלה ממדים של עוני? אתה יודע, אתה היית שם כמה פעמים, ביקרת, ראית איך הם עובדים שם. יש שם התייחסות לפרט, התייחסות לאזרח. אין התעלמות; אין להגיד: אנחנו קבוצה א', קבוצה ב' לא מעניינת אותנו. אין דבר כזה. אם כבר עושים תוכנית כלשהי, חייבים לכלול את כל תושבי המדינה. מיקי, תפיקו לקחים לפעם הבאה. אני לא יודע אם תהיה הפעם הבאה, אבל תפיקו לקחים. לא יכול להיות שיכינו תוכניות לאוכלוסייה מצומצמת.
שר החינוך, שכרגע הוא כבר לא שר חינוך, חוץ מאשר לעמוד על הדוכן הזה ולהתפוצץ מצחוק, הגיש כל מיני רפורמות הזויות בקצב של מאג, בקצב של תותח וולקן, ואף אחת מהן לא מומשה, חוץ מאשר בזבוז של מאות מיליונים. איך קוראים לזה? "למידה משמעותית". עד היום אף אחד במשרד החינוך לא יודע להסביר מה זה, ו-300 מיליון נשפכו שם. למה? הייתם מצילים כמה ילדים עניים. הייתם מצילים עוד כמה משפחות בפריפריה. לימוד משמעותי, רפורמה. ואחרי שהוא גמר להסביר את הרפורמה, הוא עלה עוד הפעם להסביר עוד רפורמה, ושום דבר לא יצא מזה; כלאם פאד'י.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
הכול יצא – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
שום דבר. כלום, כלום.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
– – ואתם רוצים להרוס את זה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
בועז, שום דבר לא יצא. הכול התפוגג כמו עשן.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
תודה שאנחנו מצילים את האוכלוסייה שאתה מייצג. אנחנו מצילים.
<יצחק כהן (ש"ס):>
בועז, לא יעזור, עם העובדות אי-אפשר להתווכח. אני מכיר אתכם שאתם לא נותנים לעובדות – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
בדיוק. אתה משנה את כל העובדות.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך, אבל עם העובדות אי-אפשר להתווכח. אתה לא נותן להן לבלבל אותך, אז בוא אני אבלבל אותך, אוקיי? שום דבר לא יצא.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
כן יצא.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, התוכניות ההזויות, על ימין ועל שמאל – מיליארדים בוזבזו על מגזרים, על המגזר הזה ועל המגזר הזה; אני לא צריך עכשיו להגיד שמות. עד לא מזמן שמענו שהולכת לקום איזו מפלגה עם עוד מישהו, איזה שר ממשרד – לא משנה, כן? הוזרמו מיליארדים, תוך התעלמות; קיצוצים מחרידים בשכבות אוכלוסייה – סתם, בלי שום סיבה.
אני רוצה לסכם ולומר: אנחנו נחזיר עטרה ליושנה, נחזיר את המציאות שהייתה ב-2012, נמשיך לצמצם את העוני. אותן תוכניות שבוטלו על-ידי הממשלה הזאת – – –
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אתה יכול לחזור על זה?
<יצחק כהן (ש"ס):>
אותן תוכניות שבוטלו על-ידי הממשלה הזאת, כולל קצבאות – כן, כולל קצבאות, כי ילד צריך לאכול כמו שאתה אוכל.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
כולל ביטול לימודי ליבה.
<משולם נהרי (ש"ס):>
לומדים ליבה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אתה מקבל משכורת, אתה אוכל, הילדים שלך אוכלים. גם הילדים האלה צריכים לאכול.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
כולל ביטול לימודי ליבה. תחזירו עטרה ליושנה.
<משולם נהרי (ש"ס):>
אתה כנראה מנותק. כן לומדים ליבה. אתה מחזיק בטעות ואתה ממשיך להגיד את הטעות הזאת.
<יצחק כהן (ש"ס):>
בועז, מילא חבר כנסת אחר היה מדבר, אבל אתה יודע את האמת. אני יודע שאתה יודע את האמת. בכל קבוצת גיל, קח קבוצת התייחסות מהבחורים האלה שלומדים בישיבה ותלך, תחרוש את הארץ, תיקח עוד קבוצת ייחוס ותגיד לי: למי יש קב"א יותר גבוהה, למי? אתה יודע את האמת. זה שבישיבות יושבים בחורים ולומדים – יש להם מוכנות לכל דבר ועניין. על מה אתה מדבר? זה פשוט מתוך קנאה. אני לא רוצה להגיד מתוך שנאה, אני לא אגיד מתוך שנאה, אבל אני מקווה שהתבגרתם והגעתם לשלב של הפנמה: טעיתם, תבקשו סליחה מהאוכלוסייה בישראל, ואנחנו, בעזרת השם, נחזור ונחזיר עטרה ליושנה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית, אחרון הדוברים, ולאחריו יעלה סגן השר אופיר אקוניס, שישיב על כל ההצעות לסדר-היום. חבר הכנסת מאיר שטרית, עשר דקות לרשותך.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, לעניין סדר-היום: אין לי ספק – לי אין ספק שכל עוד לא יהיה שלום למדינת ישראל לא ניתן יהיה לפתור ברצינות את הבעיות החברתיות במדינת ישראל. זו הסיבה, אגב, שמביאה אותי לתמוך בשלום. זו הסיבה שתמכתי בשלום בכל התחנות שהייתי בהן, כולל בליכוד; זו הסיבה שתמכתי באוסלו. אני מאמין שאפשר להגיע לשלום עם כל מדינות ערב דרך היוזמה הערבית. ואני מתפלל ליום שתהיה פה ממשלה שתרים את הכפפה הזאת ותביא שלום. כי אתם מבינים, צריך להבין, שכל עוד אנחנו מקדישים את מיטב הזמן, תשומת הלב, הכסף, לביטחון, היכולת – זה מכסה תמיד על ערוות הממשלה, הממשלות השונות, באי-טיפולן בנושאים החברתיים. כי לטפל בנושאים החברתיים צריך משאבים הרבה יותר גדולים, הרבה יותר זמן, תשומת לב הרבה יותר גדולה, וזה, לצערי, נופל בשוליים. ולכן, אם רוצים לטפל בנושאים החברתיים, חייבים לנסות להגיע לשלום. ביום שיגיעו לשלום יתפנו משאבים וזמן ותשומת לב לטפל באמת בנושאים החברתיים.
ואדוני היושב-ראש, דוח העוני הרי חוזר שנה אחרי שנה, בשינויים קטנים. מספר העניים גדל. וגם אם הוא מצטמצם במידה מסוימת, המספרים מזעזעים. אנחנו המדינה עם רמת העוני הגבוהה ביותר במדינות ה-OECD. האם יש לזה פתרון, אדוני היושב-ראש? אני רוצה, ברשותך – אדוני היושב-ראש, אולי זה הנאום האחרון שלי בכנסת, ואני רוצה לחזור לנאום הראשון שלי בכנסת, ב-17 ביוני 1981, פה, מעל הבמה הזאת, שבו אמרתי, ואני חוזר על מה שאמרתי אז, שאפשר לפתור את הבעיות החברתיות והבעיות של העוני בדרך אחת: אם נגרום לכך שאנחנו נהיה אחראים לספק את חמשת המ"מים שז'בוטינסקי אמר: מעון, מזון, מרפא, מלבוש ומורה; במילים אחרות: דיור, חינוך, תזונה, בריאות – ופספסתי עוד משהו? דיור. ואמרתי, כדי לעשות את זה יש דרך אחת נורא פשוטה: הדרך הפשוטה ביותר היא לקבוע מהו הסל שמקיים נפש אחת בכבוד בישראל. ואם קובעים מה הסל הזה, אדם שעובד – אני דורש מכל בן-אדם בריא לעבוד – אדם שעובד אסור שיהיה עני. לצערי, בממדי העוני, אדוני היושב-ראש, 40% מהעניים – אנשים שעובדים משרה מלאה. ואם אדם לא יכול לפרנס את משפחתו מעבודתו, אז למה שיהיה לו כדאי לעבוד? זה disincentive לעבודה. ולכן הצעתי שאדם שעובד, אם הוא לא מרוויח מספיק כדי שיגיע לקיום בכבוד של כל אחד מבני משפחתו, מס הכנסה שלילי יוסיף למשכורת שלו את הכסף הדרוש כדי שיקיים את משפחתו בכבוד. ולא אכפת לי, אדוני, כמה ילדים יש לו, באיזה מקצוע הוא עובד, איזו השכלה יש לו. כל עוד הוא עובד במשרה מלאה, מס הכנסה שלילי ישלים את מה שחסר לו כדי להתקיים בכבוד.
יש ללוות את זה בשלושה מהלכים נוספים: 1. חובת דיווח אישי במשק. יש, אדוני, במשק כסף שחור שמתגלגל בסדר גודל של 25 מיליארד שקל לשנה, לפי ההערכות. אם היינו גובים אפילו חצי מהכסף הזה – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אפילו יותר.
<מאיר שטרית (התנועה):>
– – זה היה משנה את המצב. ודבר שלישי, אדוני היושב-ראש: הטבות מס. כאשר אדם יקבל הטבות מס – מי יקבל את הטבות המס? רק מי שעובד. והצעתי להכיר בריבית על המשכנתה כהטבת מס, בהוצאות על המטפלת, לאישה עובדת – 50% מההוצאות, בהוצאות לימודים, בהוצאות רפואיות. ואז, מי שיקבל את ההטבות יהיה זה שעובד. היום מקבלים הטבות רק אלה שלא עובדים.
ולכן, אי-אפשר לפתור את הבעיות של העוני בלי לעשות שינוי ורפורמה יסודית בחיינו. ולצערי, זה לא קורה, זה לא קרה בממשלה הזאת. לקחתי נייר, את קווי היסוד – אני מצטער ששכחתי את הנייר על השולחן שלי – יש שם דף אחד: קווי היסוד של הממשלה הנכנסת. הלוואי שהייתי יכול לקבל אותו ליד והייתי – כן, אם אני יכול לקבל אותו ליד אני אודה לך, חבר הכנסת צור.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אחד הסדרנים, אם אפשר, או חבר הכנסת צור יכול לעשות את זה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אני רוצה – מעניין, אגב, כשקוראים את קווי היסוד של הממשלה, מעניין שהממשלה אכן קבעה קווי יסוד נכונים וטובים. בואו נבחן – אם אני מקריא חלק מקווי היסוד של הממשלה, נראה מה קרה בהם; אז כל אחד יבין לבד את התמונה. למשל: "ישראל תחתור להסכם שלום עם הפלסטינים במטרה להגיע להסדר מדיני עמם שמסיים את הסכסוך; אם יושג הסכם כזה הוא יובא לאישור הממשלה והכנסת, ואם יהיה בכך צורך, על-פי דין – למשאל עם". האם זה קרה? תכל'ס, בסיום עבודתה של הממשלה לא הגענו לשם. "הממשלה תקדם תהליך מדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים." "הממשלה תשמור על צביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל ותכבד את הדתות והמסורות של בני כל הדתות האחרות במדינת ישראל בהתאם למגילת העצמאות." האם עשתה את זה הממשלה? ניסו לעשות דווקא ההפך. "הממשלה תפעל להורדת יוקר המחיה בכל האמצעים העומדים לרשותה, ביניהם הגברת התחרות החופשית והפחתת הריכוזיות הענפית והמשקית." "הממשלה תפעל להעניק לכל ילד וילדה בישראל השכלה רחבה שתכשיר אותם להתמודדות עם אתגרי העולם ולחיים בכבוד; הממשלה תעמיד בראש מעייניה את החינוך." "הממשלה תפעל להגברת השוויון בנטל על מנת שכל קבוצות האוכלוסייה בישראל יישאו בנטל השירות, אם בשירות צבאי או בשירות אזרחי"; פה היה הישג חלקי. "הממשלה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להוריד את מחירי הדיור"; למיטב ידיעתי, המחירים עלו. "הממשלה תפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת-קיימא, הורדת יוקר המחיה, וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק"; האומנם? "הממשלה תחתור לצדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני, בין השאר באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור"; זה נשמע כמו אגדה. "הממשלה תציב כיעד לאומי את פיתוח הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל". "הממשלה תפעל לצמצום הפערים החברתיים ותיאבק בעוני, בין היתר, באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור"; ובכן, זה נשמע כמו אגדה באמת דמיונית שלא קרתה.
ואני אומר, אדוני, בצער, אני חוזר על המשפט הראשון שלי: ללא רפורמה יסודית בארץ, שאי-אפשר, לדעתי, לעשות אותה אלא אם נשיג שלום, לא יהיה אפשר לטפל ברצינות בנושאים החברתיים.
ואדוני היושב-ראש, אני יודע, יכולתי, אני יכול לדבר על זה עוד שעה, על הנושאים החברתיים, אבל אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, מאחר, כאמור – מאחר שמבחינתי אולי זה הנאום האחרון שלי בכנסת, אני גם רוצה לנצל את הנאום הזה לומר מילים אחדות לסיום עבודתי בכנסת אחרי 41 שנות שירות ציבורי ו-31 שנים בכנסת. זה לא סוד שאני אוהב את העבודה הציבורית ואת הציבור, ולכן כל חיי, בעצם מאז שחרורי מצה"ל, אני בעבודה הציבורית. הייתי ראש המועצה וראש העיר הראשון של יבנה במשך 13 שנה. יבנה עברה תהליך של מהפך מוחלט, תודה לאל. אני היום חבר הכנסת הוותיק ביותר בכנסת, אחרי 31 שנות שירות. מאז 1981 כיהנתי כמעט בכל תפקיד אפשרי בכנסת ובממשלות ישראל, עם הפסקה של ארבע שנים, שבהן הייתי גזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, וזכיתי, לשמחתי, בקדנציה שלי לארגן את כל העלייה מברית-המועצות וגם את "מבצע שלמה" – זה היה גם תקופה מעניינת ביותר – ולהכיר את העם היהודי ואת העולם היהודי. כיהנתי כשר במשרדים הבאים: אוצר, משפטים, תחבורה, שיכון, חינוך, פנים והשר לענייני מודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית.
פעלתי כל חיי ביושר, ללא רבב, כי אכפת לי מהמדינה ומהציבור. אני אוהב את המדינה. זכיתי להיות בדור שעלה מהגולה עם הוריו, לראות בבניינה של המדינה וגם להיות שותף ואחראי לפיתוחה של המדינה והחברה בישראל, במסגרת תפקידים שבהם כיהנתי.
היום אני מבקש לומר תודה לכל חברי לדרך, בכל המפלגות שבהן הייתי, לראשי הממשלות שבהן כיהנתי, ולכל עובדי המדינה המסורים שליוו אותי בדרך ארוכה מאוד של 41 שנות פעילות ציבורית. זאת הייתה זכות גדולה לשרת את המדינה ואת העם. ואני מתפלל כי המשמרות הבאות יביאו את המדינה לחוף מבטחים ולשלום, את החברה בישראל להיות חברה שוויונית יותר, צודקת יותר, ובעיקר חברה איכותית יותר.
אני מתכוון לפרוש, כאמור, בסוף הקדנציה הזאת, אחרי תשע קדנציות בכנסת, מאז הכנסת העשירית, שהייתה הכנסת הראשונה שלי, ולפנות את מקומי לדור צעיר יותר, שאני מקווה שיהיה גם מוצלח יותר.
הייתי שותף לרגעים משמחים רבים בכנסת ובממשלה, וגם לאירועים קשים וכואבים. כל אחד מהם נחרת עמוק בלבי. ניסיתי ללמוד מאירועים אלה כדי להבטיח עתיד טוב יותר למדינה ולחברה.
הייתי חבר בשלוש מפלגות, שהעיקרית שבהן הייתה תנועת החרות, ובהמשך – הליכוד, עברתי עם אריאל שרון לקדימה, ומשם עברתי למפלגת התנועה יחד עם חברת הכנסת לבני. בכל המפלגות שבהן הייתי, לא עשיתי שקר בנפשי. תמיד תמיד הייתי נאמן לעצמי. תמיד תמכתי בשלום ובנושאים החברתיים. גם כשהייתי בודד בגישה זו בליכוד לא קניתי קולות של בוחרים עם מסכה של ארץ-ישראל השלמה. למרות זאת, נבחרתי בליכוד שבע פעמים, מה שמוכיח כי רבים בליכוד תומכים בשלום.
עמדתי זאת לא השתנתה. אני מאמין בכל לבי כי ישראל יכולה לחיות בשלום עם כל מדינות האסלאם. אפשר להגיע לשלום כזה, אדוני, באמצעות היוזמה הערבית. ואני תקווה כי ראש ממשלה ישראלי יאזור אומץ להרים את הכפפה הזאת, שמונחת לפתחנו זה למעלה מ-12 שנים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, הרי זה קצת אבסורדי, ואתה יודע שאני התומך הכי גדול ביוזמה הזאת, איך ראשי ממשלות מחמיצים את ההזדמנות הזאת, כשכל הערבים אומרים: אם אתם תקימו מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67' ותמצאו פתרון צודק ומוסכם לפליטים, אנחנו, כל מדינות ערב, נחתום על הסכם שלום עם ישראל, ונורמליזציה מלאה, וזה יהיה סוף הסכסוך. האם לא שווה לעשות את זה? אני חושב שיש לזה יתרונות עצומים. ראשית, באמת זו דרך להשיג שלום עם כל העולם הערבי באותו מחיר שממילא נשלם בסוף לפלסטינים; 2. זו ערובה אמיתית לקיומו של שלום, כי אם יש שלום עם כל הערבים, מי ישבור את זה, הפלסטינים? 3. זו הדרך היחידה לעקוף את הבעיה של הפלסטינים, שבגללה הם לא חותמים שלום, של מה שנקרא "זכות השיבה", כי רק העולם הערבי יכול לקבל החלטה כזאת שאנחנו רוצים, שלא תהיה זכות שיבה.
אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהבחירות הבאות יביאו להקמת ממשלה חלופית, אשר תקדם את תהליך השלום ואת הנושאים החברתיים הבוערים. שני הנושאים אינם מכות טבע אלא כישלון של פעולות הממשלה בעניין, ואם תהיה ממשלה אמיצה ונחושה, היא תצליח לחולל שינוי גם במצב המדיני והביטחוני וגם במצב החברתי-כלכלי.
אני, אדוני היושב-ראש, רוצה להגיד תודה לחברי לתנועה, חברי הכנסת עמרם מצנע, עמיר פרץ, אלעזר שטרן ודוד צור, וכמובן ליושבת-ראש התנועה ציפי לבני. כיושב-ראש סיעה בכנסת אני יכול להעיד על האיכות המעולה של כל אחד מחברי לתנועה, על עבודה רצינית של כל אחד מהם ועל הלכידות של כל החברים. זו הייתה הסיעה הטובה ביותר בכנסת היוצאת, ואני אומר זאת ממבט של מי שמכהן בכנסת 31 שנה.
תודה גם למשפחתי היקרה, רותי רעייתי ושני ילדי דוד ונעמה, אשר לאורך כל הדרך היו לי משענת אמיתית, אוהבת, תומכת וסובלנית לשעות העבודה המטורפות במשך שנים. אני אוהב אותם מאוד. ותודה לכולכם, כל אחד בשמו.
אני רוצה לסיים בדברי המשוררת נעמי שמר, שאמרה: "אני גיטרה / הייתי פעם עץ אולי / ובתיבת התהודה / אני זוכר את / כל מי שניגן עלי / ואני אומר / תודה".
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית, שזה נאום הפרידה שלו. אני יכול לשבח את עבודתו של חבר הכנסת מאיר שטרית במשך כל השנים. אני חושב שיש הרבה דברים שהוא לא אמר בנאום שלו. חבר הכנסת מאיר שטרית הוביל חקיקה מאוד חשובה בכנסת במשך 19 השנים, לפחות, שאני נמצא בכנסת.
אני מזמין את סגן השר אופיר אקוניס, שישיב בשם הממשלה על כל ההצעות לסדר-היום.
באותה הזדמנות הייתי רוצה להגיד לך, חבר הכנסת מאיר שטרית: אתה ציינת את התפקידים שמילאת, ואני יכול להגיד לך שהובלת חקיקה בנושאים מאוד חשובים, חוקים שאין שיעור למשמעות שלהם לחברה הישראלית. כל נושא העמלות שגובים עורכי-הדין בחוזים של בתים ומשכנתאות, זה היה בשורה גדולה מאוד. מי שזוכר את הסכומים שגבו פעם – אני חושב שזה היה ביוזמתו של חבר הכנסת מאיר שטרית; אני הייתי חבר כנסת חדש. אני זוכר גם את התקופה שהוא היה מרכז הקואליציה ויושב-ראש סיעת הליכוד, בקדנציה הראשונה, ב-1996, כשאני הייתי חבר כנסת חדש. אני חושב שעל כל הדברים האלה מגיע הרבה יישר כוח, ויהי רצון שחפץ ה' בידך יצלח. כל אשר תפנה תשכיל ותצליח. אמן.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני חושב שמה שקורה כאן יכול לקרות אולי רק בישראל. חבר הכנסת שטרית, השר לשעבר, נפרד מן הכנסת אחרי שנים ארוכות. בעצם אפשר להגיד, מאיר, שנות דור של עבודה למען הציבור. והסיפור הישראלי הזה, ובאמת ריגשת אותי, מאיר, יכול להתרחש רק במדינה מופלאה כמו מדינת ישראל, והיא מופלאה. אינני יודע כמה מכם יודעים, אבל בשנותיו, כאשר היה שר מטעם הליכוד – ונדמה לי, מאיר, אני לא רוצה בשמך, אבל גולת הכותרת או אחת מגולות הכותרת שלך הייתה תפקידך כשר המשפטים בממשלתו הראשונה של אריאל שרון. היו לי הכבוד והעונג והחינוך לשרת אותך כיועצך במשרד המשפטים. וכל הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, לא היה לי ידוע מראש: שאני אענה בשם הממשלה דקות ספורות לאחר שהשר שטרית, חבר הכנסת, נפרד אחרי כל כך הרבה שנים מן הבית הזה שהוא כל כך אהב – ויש לבוא ולומר: הבית גם אהב אותו. אבל בעיקר האהבה היא על האישיות שלך, ואני אמרתי לך את זה, לחשתי, ואני מרשה לעצמי גם לומר לך את זה אל מול פני האומה. תודה רבה לך. תודה.
אדוני היושב-ראש, אני מבין שהדיון הזה – שמעתי את רובו – הפך על-ידי רוב הדוברים לזמן תעמולה נגד הממשלה, נגד העומד בראשה. חלק מן המאשימים אפילו לא טרחו לשמוע מה אומרת הממשלה – אולי יפקחו את עיניהם, אולי. אבל הם באו, אמרו את דברם, אדוני היושב-ראש, והסתלקו לענייניהם. אני מקווה ומאמין שהתרבות הזאת תשתנה בכנסת העשרים. כאשר מציעים הצעה, מטיחים האשמה, מפיצים ססמאות ריקות מתוכן, שאינן מתבססות לא על עובדות ולא על המציאות ולא על המספרים, הנימוס האלמנטרי – אינני מדבר על הדר בית"רי; אני לא מצפה מחברי הכנסת שאינם נמנים עם אנשי מפלגתי לנהוג בהדר בית"רי. זו תרבות פוליטית שחזה זאב ז'בוטינסקי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. אין את זה כבר, או מעט מאוד. נימוס, פשוט, זה לא קיים.
ובכל זאת, אני אשיב על כל הדברים, משום שאותנו, אדוני היושב-ראש, אותי ואת חברי בליכוד, לא צריך ללמד על שבירת מונופולים, לנו לא צריך להטיף בעניין פתיחת שווקים, כלכלה חופשית, שהיא-היא המביאה להורדת מחירים. פעלנו ונמשיך לפעול נגד ריכוזיות, אנחנו עושים זאת, לא מדברים זאת ולא מפזרים ססמאות, וברוך השם, מובילים את הכלכלה הישראלית ואת החברה הישראלית – עוד מעט זה יהיה בשש השנים האחרונות – מאז קיבלנו מחדש את הגה השלטון על-ידי הבוחר. עושים זאת באחריות, עם ניסיון, עם ראייה מרחבית ומפוכחת, ודאי ביחס למה שקורה לכלכלות אחרות בעולם. עמדנו במבחנים הכי קשים, אדוני היושב-ראש, כאשר כלכלות שלמות קרסו מול עינינו ואחוזי האבטלה האמירו למספרים דו-ספרתיים בכל רחבי אירופה וגם בארצות-הברית של אמריקה.
דיברו רבות על דוח העוני. אני מצטער מאוד, ובוודאי בעניין הזה שותפים לי כל חברי הבית, על עני או ענייה אחת במדינת ישראל. המראות של אנשים המחטטים בפחי זבל, המוכרים, לצערי, שנים רבות – הם לא נולדו כאשר הליכוד עלה לשלטון. תשאלו את המייסדים, תשאלו את הוותיקים, המראות האלה היו קיימים שנים ארוכות, בממדים כאלה ואחרים. אלה אינם מראות נעימים, הם מראות קשים, ואנחנו, חובתנו, שליחותנו היא שלא ייראו עוד מראות כאלה בישראל.
והדוח של הביטוח הלאומי, אדוני היושב-ראש, שפורסם לפני כשבועיים הוא הדוח הרשמי של מדינת ישראל. זה איננו דוח אלטרנטיבי, אדוני היושב-ראש, שהוצע על-ידי עמותות וארגונים חוץ-פרלמנטריים, אלא על-ידי הביטוח הלאומי. מה הוא הראה ועל מה הוא הצביע? לא אני אומר זאת, אדוני, הביטוח הלאומי אומר שבין השנים 2012 ו-2013 יצאו 200,000 ישראלים ממעגל העוני. יצאו. לא התווספו, יצאו. ובשנת 2009, אדוני היושב-ראש, כאשר הליכוד קיבל את הגה השלטון מממשלת העבודה–קדימה, העוני הגיע לשיאו. עובדות. רק לדייק, רק לקרוא, רק להיות יסודי, רק להיות ענייני; מה ביקשנו? ממשלת העבודה–קדימה, שסיימה את פועלה בחודש מרס 2009, השאירה לנו את העוני בשיאו, ומאז ממדי העוני יורדים, אינם עולים, ובתוך זה מספר הילדים העניים, ירידה – חבר הכנסת מג'אדלה, ברוך שובך – כמעט של 3%, ובשיעור הקשישים – של למעלה מ-0.5%. האבטלה – לא תקראו על כך בכותרות העיתונים; אם היא הייתה עולה הייתם קוראים בכותרות ראשיות, ובהן היו נפתחות מהדורות החדשות. אבל העובדות – למה להרוס את העובדות כאשר מחפשים לתקוף את הממשלה? ובכן, אדוני היושב-ראש, האבטלה ירדה לשיא שלילי – ובמקרה הזה שיא שלילי הוא חיובי – של 5.6%. לא קראתם, לא ראיתם, לא נפתחו מהדורות חדשות. רק עובדות. ב-2009 ומאז 2009 נרשמה העלייה הגדולה ביותר בשכר הריאלי בענפים עם רוב של עובדים מן השכבות החלשות ביותר. ההכנסה הפנויה לנפש עולה – ולא יורדת – כמעט ב-5%.
בדקנו מהן הסיבות, או מהי אחת הסיבות לירידה בממדי העוני. טוב, הסוציאליסטים, מפלגת העבודה והשמאל הקיצוני – כל החוכמה והיופי הרי ניתנו לה. אף אחד לא יודע. היופי, החוכמה, התבונה – הכול בשמאל הקיצוני ובמפלגת העבודה. כל מי שלא חושב כמוהם הוא כמובן טועה, שלא לדבר על כינויי גנאי איומים שסופגים לאורך ההיסטוריה של התנועה הציונית ועד ימינו אלה – אפילו אותם כינויים, אדוני היושב-ראש. לפחות תרעננו. תרעננו, חבר הכנסת בר-לב.
ובכן, אנחנו קיבלנו מממשלת העבודה–קדימה, שבוז'י היה שר בה – שמעתי שמלמדים אותו איך לדבר יותר טוב, איך להעמיק את הקול, איך לשנות את הטון. זו בדיחה. לא הקול משנה אלא מה אומרים. זה מה שמשנה – מהו התוכן, לא איך אומרים. גם זה חשוב, אבל חשוב לדבוק בעובדות. ובכן, מן הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, קיבלנו שכר מינימום של 3,700 שקלים. זה היה שיעורו של שכר המינימום. ואנחנו הודענו בתחילת כהונתה של הממשלה, ב-2009, שאנחנו נעלה, באחריות ובשיקול דעת ובשום שכל, את שכר המינימום, וכך עשינו, בשתי פעימות: הראשונה – ל-4,100 שקלים; השנייה – ל-4,300 שקלים, בקיץ 2012. וככל ששכר המינימום עלה, באחריות, שיעור העוני קטן. עכשיו אנחנו באים ואומרים: בחודש אפריל, קרוב לחג הפסח הבא עלינו לטובה, תחל עלייה מחודשת בשכר המינימום, עד אשר יעלה ל-5,000 שקלים; שיא של כל הזמנים.
אומרים: הכול נורא בישראל. התיאורים של האופוזיציה, שמתארים את ישראל כמדינה חרבה, שלא טוב לחיות בה, שהכול רע, של הציבור הולך על גמלים; הכול רע במדינה. אבל המציאות, העובדות הן הפוכות לחלוטין, וגם שכר המינימום יעלה, בדיוק כפי שהבטחנו בממשלה הקודמת. בדיוק. זה מה שמביא לירידה במספר העניים.
אבל כאשר האג'נדה – לא נמצא כאן סגן השר מיקי לוי, וגם חברת הכנסת יחימוביץ איננה נמצאת כאן, וגם כל חברי הכנסת הערבים מן הסיעות הערביות שנימקו לא נמצאים כאן כדי לשמוע את העובדות ולעמוד על העובדות ולנסות להתווכח על האמת. וזה קשה. חבל. למה, כאשר אפשר להפריח ססמאות? כתב של "קול ישראל" נמצא פה, הוא יכניס את הדברים שהם אמרו: בדיון המיוחד שיזמה האופוזיציה תקפו את הממשלה. אבל לא טרחו לשמוע את התשובות, לא טרחו, אבל הם יקבלו insert ב"יומן הערב" של הרדיו. וזו גולת כותרת של פעילות? לזה באים אנשים לחיים הציבוריים? כמה אנשים, אדוני היושב-ראש, אדוני המזכיר, כמה חברי כנסת מן הבית הזה ביקשו דיון מיוחד? כמה באו וכמה נשארו לשמוע את התשובה? אני אבקש – לא עכשיו – אם תוכל להעביר לי תוך כדי, אני אשמח, כדי לחשוף גם זאת בפני העיתונות. ואם לא, אני בוודאי אחשוף זאת לאחר נאומי. כמה, אבל – – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
מהליכוד אתה היחיד. אתה היחיד מהליכוד.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מייצג את תנועתי, אני סגן השר המקשר, אני מהליכוד, ואני מביא לידי ביטוי את עמדות הליכוד, שהיא מפלגת השלטון, ברוך השם, וגם – תן לי להגיד לך משהו – תישאר מפלגת השלטון בכנסת העשרים, משום – חבר הכנסת בר-לב – שהעם איננו טיפש, העם יודע מה קורה כאן. נכון, יש תעמולה, תועמלנות.
<עמר בר-לב (העבודה):>
מסכים אתך. העם לא טיפש והעם יודע מה הוא אומר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
יש תועמלנות, לא תעמולה, אדוני היושב-ראש. יש הבדל בין הסברה, בין קמפיינים, בין לנסות לייצר דעת קהל, שאלה דברים לגיטימיים בחיים דמוקרטיים, לבין תועמלנות. ומה אומרת התועמלנות? רק לא ליכוד. זו האג'נדה של יש עתיד, זו האג'נדה של המערך, סליחה, של מפלגת העבודה, או – אני יודע איך אתם קוראים לעצמכם היום? הכנסתם את הדבר הזה אליכם, את הדבר הנוראי הזה, שבראשותו עומדת הגברת לבני. כל מקום שהיא הגיעה הרי היא החריבה. תשאל את אריאל – אי-אפשר לצערי. תשאלו אנשים הקרובים לשולחנו, שהיו קרובים לשולחנו של אריאל שרון, מה ראש הממשלה שרון חשב עליה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
מה? מה הוא חשב?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ואת אותם נזקים היא תעשה גם לתנועת העבודה. ראיתי את הופעתה המבישה, הפתטית, את לשון הביבים בתוכנית שבה היא השתתפה, "מצב האומה" בערוץ 2. ראינו, נדהמנו. ומאותה נקודה, חבר הכנסת בר-לב, החלה הירידה בתמיכה של דעת הקהל במה שאתם קוראים לו העבודה–התנועה. תבדוק אותי, אתה יודע שזה נכון. אתה גם שומע את זה ברחוב. אני שומע את זה ברחוב. אני מסתובב, אני עכשיו בתוך בחירות פנימיות המכונות בלעז פריימריז, בליכוד, ואני מגיע, כפי שאני מגיע בכל הקדנציה, לכל מקום ברחבי הארץ, ואני שומע מה חושב הציבור על הגברת לבני ועל לשון הביבים, על חוסר הכבוד לעומד בראש המדינה, לראש הממשלה. היא מזיקה לכם, ואתם יודעים זאת. שלא לדבר על התכנים שעליהם היא מדברת, על התכנים המנותקים מן המציאות במזרח התיכון.
ועדיין, אדוני היושב-ראש, ישנה אג'נדה בבחירות הללו, גם על-ידי יש עתיד וגם על-ידי מרצ וגם על-ידי תנועת העבודה וגם על-ידי תנועתה של גברת לבני: רק לא נתניהו, רק לא הליכוד. זו איננה אג'נדה, זו איננה תפיסת עולם. והציבור בז לתפיסה הזאת, בז, כי הוא יודע מה נעשה פה. רפורמת הסלולר היא צדק חברתי. היא נעשתה – אדוני היושב-ראש, אתה היית חבר בוועדת הכלכלה בראשותי בכנסת הקודמת, ויחד עם קודמך, חבר הכנסת וקנין, הייתם מן החרוצים שבחברי הכנסת, שלא החמיצו כמעט ישיבה. אני הודעתי, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, שלא אצא מן הבניין הזה עד אשר תושלם הרפורמה הסלולרית לחקיקה בכל הקריאות. וכאשר העברתי את התפקיד בסוף 2010 ליורשי, כל החקיקה הסלולרית הייתה מושלמת, והציבור נהנה מפירותיה בעצם ימים אלה. זוהי רפורמה חברתית שקודמה על-ידי הליכוד ועל-ידי שר התקשורת מן הליכוד ועל-ידי הקואליציה הקודמת, חבר הכנסת כהן, שבה אתם הייתם שותפים. צריך לומר את האמת.
שמתי לב שהאג'נדה "רק לא חרדים" הוחלפה בבחירות הללו באג'נדה "רק לא הליכוד". נו, אז אתם יכולים להרגיש את עצמכם בחברה טובה. איזה מין אג'נדות? אג'נדות של שנאה, של שנאת האחר: בואו נשנא יותר את האחר, לא נגיד מה אנחנו אומרים. מה אתם מתכננים, חבר הכנסת בר-לב? ספרו. ספרו. וגם את יש עתיד אני שואל.
<עמר בר-לב (העבודה):>
אני אומר לך – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
שמענו, שמענו אתכם. שמענו, בוודאי.
<עמר בר-לב (העבודה):>
– – צמצום הפערים החברתיים, שנתניהו בשש השנים האחרונות העלה והעלה והעלה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתם הבאתם לפערים הגדולים ביותר בתולדות המדינה. אתם בזתם לעדות שלמות. אתם שלחתם ישראלים רבים לעיירות הפיתוח ולא נתתם להם את ההזדמנות השווה להיות שווים; לא סללתם מסילת ברזל, לא נתתם להם את ההזדמנות להיות שווים. הם שווים. הם שווים.
<עמר בר-לב (העבודה):>
רק הקמנו את המדינה. חוץ מלהקים את המדינה לא עשינו שום דבר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ולרפורמת הסלולר, שהיא חברתית, מצטרפת תנופת הבנייה. כל אדם שנוסע לבניין הזה מכל נקודה בישראל רואה את תנופת הבנייה של רכבות מהירות – – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – – 18 מיליון שקל מסים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – רכבות מהירות וכבישים מהירים. אנחנו הבאנו – אנחנו הבאנו – חינוך חינם מגיל שלוש. כל הרפורמות האלה חוסכות אלפי שקלים בשנה לכל משפחה. אנחנו הצלנו את ישראל.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
תצילו אותנו עכשיו. ממה הצלתם אותנו? באמת. הבאתם רק אסונות על המדינה הזאת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אנחנו הצלנו את ישראל. אדוני היושב-ראש – – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
איך אתה לא מתבייש לעמוד ולהגיד – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חברת הכנסת יפעת קריב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, שטף של חצי מיליון מסתנני עבודה בלתי חוקיים מאפריקה איים לשטוף את רחובות ישראל; את רחובותיה של ירושלים, את רחובותיה של תל-אביב, של אילת, של ערד, של אופקים, של באר-שבע, עולה צפונה לנתניה, חדרה, הרצלייה, בואכה חיפה והצפון. אילו היו 500,000 המסתננים הללו, הבלתי-חוקיים, שכמובן, המפלגות הנושאות את דגל שלטון החוק הן הראשונות להגן עליהם, אף שהם מפרי חוק, כי נכנסים למדינה אחרת בניגוד לחוק – הצלנו את ישראל כאשר בנינו את גדר ההפרדה בגבול סיני ובלמנו את כניסתם של חצי מיליון מסתנני עבודה בלתי חוקיים. גם אלה שלא מצביעים עבורנו, אדוני היושב-ראש, יכולים להודות שזו הצלה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
אתמול הייתי במגדל-העמק, לאחר שקיבלנו בממשלה, חברת הכנסת קריב, החלטה מהירה, נבונה, שלא פוטרת את קצא"א מעקרון "המזהם משלם". אבל הבטחתי לשקם את שמורת עין-עברונה. הבטחנו – – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
17 מיליון שקל – מי ישלם אותם?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
עקרון "המזהם ישלם" יופעל על קצא"א. אנחנו בחקירה, אינני יכול עכשיו לחשוף, אבל יכולות להיות גם המלצות פליליות.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
הגיע הזמן לחשוף את קצא"א. כמה שנים נסתיר את מה שקורה בקצא"א?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אמרנו שנעשה זאת, ועשינו זאת. לאחר מכן, גברתי, נסעתי למגדל-העמק – מקום לא מוכר לך – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – משום שאתם מרכזים את תומכיכם במרכז הארץ וקובעים את רשימת יש עתיד בווילה של שר האוצר לפיד, שר האוצר לשעבר, ברמת-אביב ג'.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
נו, באמת.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
– – – רוצה להתחלף עם – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בווילה, כן, בווילה של שר האוצר ברמת-אביב ג' ייחרץ גורלכם, בווילה שלו. מה לעשות, חברים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
בניגוד – – –
<יפעת קריב (יש עתיד):>
בניגוד לגורלך, שייחרץ – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גורלי ייחרץ על-ידי 90,000 מתפקדי ומתפקדות הליכוד – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – אין לו וילה – – –?
<יפעת קריב (יש עתיד):>
ובגלל זה – – – השר לאיכות הסביבה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – 90,000 מתפקדי ומתפקדות הליכוד, ולא בסלון של מר לפיד ברמת-אביב ג' ולא בסלון של הגברת לבני בצהלה. גם למר בוז'י יש סלון משלו, בצהלה גם כן, אבל שם יש בחירות דמוקרטיות. צריך להגיד את האמת, שמפלגת העבודה והליכוד נשארו כשתי המפלגות הדמוקרטיות; אני הגון, אני אומר את כל האמת, והכול על בסיס העובדות. גם במפלגת העבודה יש בחירות דמוקרטיות, ואני מברך אותך, חבר הכנסת בר-לב, על השתתפותך בהן. לא רוצה להתערב בתוך הבחירות, אבל אני בטוח שהטובים יקבלו אמון.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
מה אמר מבקר הליכוד?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
במגדל-העמק, שבה הייתי אתמול, אדוני היושב-ראש, חילקנו עוד 31 מחשבים לילדים מן המשפחות הנזקקות ביותר. ואני אומר לכם – למעט כמובן עוד פרויקט של הכנסת טאבלטים, מחשבי לוח, שכבר נכנסו באופקים ובשדרות ובמגדל-העמק ובדימונה ובדאלית-אל-כרמל; ובדאלית-אל-כרמל. אתם הייתם צריכים לראות – עזבו אותי – – –
<עמר בר-לב (העבודה):>
31 מחשבים במגדל-העמק? זה ההישג?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כבר חולקו מאז התחיל הפרויקט שנתניהו הוביל בסוף שנות ה-90 ואני היום מוביל במשרד ראש הממשלה – כ-60,000, אבל זה עניין אחר.
אתם הייתם צריכים, אדוני היושב-ראש, לראות – חבר הכנסת לוי, אני מספר להם שבחודש פברואר יחולקו טאבלטים לילדי כיתות ד' במגדל-העמק; ומעבר לאושר, לאור שניבט מפני הילדים שקיבלו את המחשב אתמול במגדל-העמק – אני מספר להם על הטאבלטים שיקבלו בפברואר – ילדים קפצו משמחה בכיסאותיהם. ואם אני שימחתי ילד אחד בישראל – – –
<דב ליפמן (יש עתיד):>
מה יעשו בקיץ?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – אם אני שימחתי ילד אחד בישראל, אני עשיתי, בעיני, את מלאכתי הציבורית. ואני מתכוון להמשיך. אני מתכוון להמשיך. וזוהי פעולה חברתית.
חבר הכנסת שטרית הזכיר את העניין המדיני, ואי-אפשר שלא להתייחס אליו. ואכן, בקווי היסוד של הממשלה, כמו בקווי היסוד של כל הממשלות מאז הקמתה של ישראל ב-1948, אנחנו מושיטים יד לשלום לכל שכנינו. האם שכנינו מושיטים יד לשלום אלינו? היו שני מקרים כאלה, במצרים ובירדן, אבל שכנינו הקרובים ביותר, הפלסטינים, לא רק שאינם מושיטים יד לשלום, אדוני היושב-ראש, הם פונים חד-צדדית – חד-צדדית, בניגוד להסכמים – לאו"ם כדי לקבל הכרה במדינה פלסטינית.
ומכיוון שאני הודעתי מעל לדוכן הזה שאני מתנגד למדינה פלסטינית, שהיא סכנה אמיתית לקיומה של ישראל – מדינה פלסטינית לא תביא שלום, מדינה פלסטינית תביא מלחמה נוראה, משום שלמדנו בקיץ הזה שנסיגות אינן מביאות שלום, נסיגות מביאות טילים; מביאות טילים על שדרות, על נתיבות ועל אופקים ועל אשקלון ועל אשדוד, וגם על גוש-עציון, על ירושלים, על ראשון-לציון, על רחובות ועל תל-אביב, בואכה אזור השרון, שבו מתגוררת חברת הכנסת קריב, שהעדיפה כמובן שלא לשמוע את האמת, לברוח ולהסתלק מן האולם.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
היא הייתה פה כל הזמן. נו, באמת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ואני אומר לחבר הכנסת שטרית ולכל מי שאומר: תושיטו יד לשלום – אנחנו מושיטים. השאלה היא אם הצד השני מושיט. ובזמן שאני רואה שהצד השני, חבר הכנסת לוי, הולך בניגוד להסכמים לצעדים של חד-צדדיות, אני מודיע בשם הממשלה – בשם הממשלה – שישראל שומרת את האופציה להחיל צעדים חד-צדדיים גם כן. וארסנל הצעדים החד-צדדיים, אדוני היושב-ראש, שעומד לרשותה של ממשלתנו הוא גדול. מאוד. ושאף אחד לא יבוא אחר כך בטענה לישראל. יבואו, מובן שיבואו, כמובן. ההודעות המגוחכות של ועדות מוזרות באו"ם הן ההוכחה לכך. אין גינויים על סוריה, אין גינויים על עיראק, אין גינויים על לוב, אין גינויים על ערב-הסעודית – יש גינויים על ישראל, הדמוקרטיה היחידה, מגדלור של צדק וזכויות אדם, במזרח התיכון ובעולם כולו.
אדוני היושב-ראש, אני מקווה שנתתי למציעים, שלא טרחו להישאר לתשובה, תשובה מקיפה, עובדתית, יסודית, על שלל הנושאים שהם העלו כאן בשלוש השעות האחרונות.
אני מבקש, באמת בהזדמנות אולי אחרונה, עשיתי זאת בנאומי הקודם כאשר הכנסת התפזרה: אנחנו הולכים למערכת בחירות גורלית מאוד, גורלית ביותר, שתכריע את עתידה של ישראל לא לארבע השנים הקרובות אלא לעשורים ארוכים. ואני ביקשתי מכאן שתתנהל מערכת בחירות עניינית, מערכת בחירות שבה כל מפלגה חושפת את עמדותיה ותוכניותיה, אבל אני רואה שכל מה שנותר מבקשתי זו אג'נדה אחת, שאומרת: רק לא ליכוד. ולדאבון הלב, היא כמובן מתבססת על שקרים, בדיות. גם לא חצאי אמיתות, אלא בדיות מושלמות. אפילו לא חצאי אמיתות. יש מושג כזה "חצאי אמיתות". זו הזדמנות לבקש מכל הסיעות, ובעיקר מסיעות השמאל, שהשנאה מובילה אותן, כתמיד, השנאה – פעם זה לחרדים ופעם זה לליכוד; פעם זה לנתניהו, פעם זה למנחם בגין, פעם זה ליצחק שמיר ופעם זה ליולי אדלשטיין ואופיר אקוניס: תפסיקו, תחשפו את עמדתכם. ספרו את האמת, תעמדו על העובדות. תייצרו אג'נדה. כך הציבור לא רק שלא יברח מהם, הוא אולי אפילו יבוא אליהם, משום שהוא מעריך זאת. ואני מקווה מאוד שהפלגנות והשנאה יפנו את מקומן לתפיסת עולם, לאידיאולוגיה ולערכים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת אייכלר ביקש להביע עמדה נוספת. בבקשה, אדוני.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, דובר היום הרבה על דוח העוני, על בעיית העוני. כולנו יודעים שמצוות הצדקה, החמלה והרחמים היא מיסודות היהדות. וגם מדינת ישראל, כשהיא קמה, גם אם היא לא הייתה מדינה דתית, נשארו בה החמלה, הדגל של לעזור לאנשים, בדיור, עם כל המ"מים וכל הרעיונות האלה. אבל קם דור שעבר תוכנית התנתקות מן היהדות. ולא זו בלבד שהוא לא עוזר ומתנכר והופך את כל מנגנוני השלטון למשהו שלא צריך להתחשב ולא צריך לעשות שום דבר כדי שלאדם תהיה דירה או שתהיה לו רווחה, אלא קם דור שאומר: אני לא מוכן לפרנס עניים ונזקקים, בבחינת המידה: שלי שלי, שלך שלך, ובפרקי אבות כתוב שזו מידת סדום.
אבל כל זה עוד כלום מול העלילה, לבוא אל העניים ולהאשים אותם בעוניים. זה כבר חוצפה שמעבר ללא לרצות לעזור למישהו אחר שאני לא חייב לו כלום. כי ממה הם נהיו עניים? מהמסים שהשלטון שם על האזרחים, על המוצרים, על הדירות, על הקרקעות, על הבנייה. ולכן, כאשר המדינה באה ויוצרת את העוני, מתייחסת אל אזרחי המדינה כאל כבושים, כשצריכים לשלם להם מסים, למאות-אלפי עובדי מדינה שמתפרנסים מהעניים האלה, ואותם עובדי מדינה מתנכרים להם, זה הרבה יותר גרוע ממידת סדום.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לכן, הציבור, אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שיקום ויתקומם ביום הקלפי, ויבחר ממשלה יהודית שסימניה הם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, וכך נוכל להעביר את שלטון הרוע שמצהיר על עניי ישראל וילדי ישראל כמיותרים וכעול וכנטל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מוזס גם כן ביקש להביע עמדה נוספת.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מקווה שהדוח של הביטוח הלאומי על העוני, שעיקרי הדברים בו הם ששליש מאזרחי המדינה הם עניים, 50% מהעובדים עדיין מתחת לקו העוני וכל ילד רביעי הולך לישון רעב – וזאת כבר אחרי שהקימו ועדות, מי שזוכר, ועדה לביטחון תזונתי, ועדת אלאלוף, כל מיני ועדות שונות; ואותו הדבר בדיור: הקימו ועדות סופר-טנקר לפתרון מצוקת הדיור, ועוד ועדות מוועדות שונות ומשונות, ועדיין הציבור עומד בפני שוקת שבורה בכל נושא הדיור. אני מקווה שהציבור עכשיו יבין מי הביא אותנו לעברי פי פחת אלה, מי החזיק באוצר, מי החזיק במשרדים הכלכליים, שלא רק שלא תיקנו, אלא כפי שהדוח אומר, העניים נהיו יותר עניים.
אדוני היושב-ראש, שבענו ועדות, הילדים רעבים, הגיע הזמן לעשייה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מוזס. על-פי התקנון אני אשאל את חבר הכנסת מיקי לוי ואת חבר הכנסת יצחק כהן: האם אתם מסתפקים בתשובת הממשלה?
<יצחק כהן (ש"ס):>
כן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, כן. אם כן, סיימנו את הנושא הזה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2014.
דוח ביקורת שנתי של מבקר המדינה 65ב, והערות ראש הממשלה לדוח זה.
דוח מס' 21 – חלק א' על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2013.
דוח מס' 5 על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן כוח-אדם לשנת 2013, מטעם אגף שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014>
[מס' כ/596; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 14942; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הנושא האחרון בסדר-היום הוא הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. היא קיבלה פטור מחובת הנחה והונחה על שולחן הכנסת. יציג את ההצעה בשם ועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת אורי מקלב.
<אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אכן קיבלתי עלי להציג את החוק בשם ועדת החוקה; בשם יושב-ראש ועדת החוקה, שביקש ממני למלא את מקומו ולהציג את הצעת החוק הזאת. אבל לפני שאני אקרא את הדברים שנכתבו לי על-ידי היועץ המשפטי ועל-ידי מנהלת הוועדה – בכל אופן אנחנו לא נמצאים בהצעת חוק רגילה: היא מגיעה בתקופת הפגרה, על ציר הזמן של מערכת הבחירות, והיא הצעת חוק פרטית ולא ממשלתית, ומתוך עשרה סעיפים שעל סדר-היום אנחנו דנים בסך הכול בהצעת חוק אחת שחייבת להיות על דעת כולם ובדחיפה של כולם. ולא זו אף זו, אלא היא גם הגיעה – ההצעה הגיעה לקריאה ראשונה אחרי ההכרזה על בחירות, והיום, כמה ימים אחרי זה, שבועיים אחרי זה, אנחנו כבר נמצאים בקריאה שנייה ושלישית. זה נעשה לא סתם, לא בכדי, אלא מפני שתכליתו של החוק היא דבר באמת ראוי מאין כמוהו וערכי מאין כמוהו, וגם קהל היעד שעליו החוק אמור להשפיע, ובהם מדובר, שהחוק יעזור להם – אלה ניצולי השואה.
הם עמדו בפני תביעות ותשלומים לעורכי-דין שייצגו אותם בסכומים מאוד מאוד גבוהים. ולאור זאת שהממשלה, כאן בארץ וגם בחוץ-לארץ, בגרמניה, בתקופה הזו אמורים לשלם להם תשלומים שונים, ביקשו המציעים, שרבים הם, אבל בראשותו של חבר הכנסת איציק כהן – שעשו עבודה נפלאה ומסורה, באמת עבודה של התמדה גדולה מאוד – להביא את זה היום. הם ראו לנגד עיניהם את הניצול של ניצולי השואה; ראו לנגד עיניהם שיש הוצאות לפועל לקשישים בני 85 ו-90 על חוב לעורך-הדין, וזה דבר שבאמת הביא אותנו לחוקק את זה מהר.
וצריך להביא בחשבון, אדוני היושב-ראש, שכל יום, אבל כל יום, 30–35 ניצולי שואה מתים, והאנשים האלה, כל יום שעובר והם לא יכולים לקבל את התשלום שמגיע להם – ולכן, הצעת החוק הזאת באמת גם תכליתה מאוד ראויה, אבל היא גם עשתה דברים שהם דברים נועזים, נקרא להם, בתוך מערכת החקיקה, כמו חקיקה רטרואקטיבית. לכאורה, אני אומר, הכול. יש אפשרות שניצולי השואה יכולים לקבל החזר, החזר על שכר טרחה. לא כולו, אבל חלקו – 25% משכר טרחה שהם שילמו כבר לפני כמה שנים, והם יכולים לתבוע את זה, בהסדר כמובן.
לא זו אף זו – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לתבוע יכולים. אני אומר, יכולים כמובן לתבוע. אבל אני אומר, אם לא, בלי תביעה, הם יכולים להגיע להסדר שהם יכולים בכך לקבל 25%. זאת אומרת, הברירה של עורך-הדין תהיה או תביעה או להחזיר, השבה של 25%. זה לא דבר קל.
אבל אני חושב שהוועדה עשתה את מערכת האיזונים הראויה בגיבוי ובהובלה של היועצים המשפטיים של הוועדה ושל הכנסת, וזה לא היה מהדברים הקלים. כמו כן אנחנו – עורכי-דין שמחזיקים תיקים פתוחים ותבעו בעבר, נניח בעקבות החוק הזה בגרמניה, שחוקק ביולי 2014, שנותן עוד רנטות מוגבלות או קצבה מיוחדת; עורכי-דין כאלה, שכבר מחזיקים בתביעות פתוחות וכבר עשו עררים, יוכלו לקבל סכום מופחת מאוד בהשוואה למה שהיו יכולים לקבל.
ועכשיו, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק מבקשת לקבוע כללים בעניין שכר הטרחה המרבי שניתן לגבות מניצולי שואה. בעקבות פסיקה שניתנה לגבי זכאותם של יהודי לוב לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, החליט שר האוצר דאז, השר יובל שטייניץ, בשנת 2010, כי יינתן לפי החוק תגמול לכל מי שתביעתו תגלה עילה. אף שההחלטה היא שבשלה נקבעה הזכות לתגמול, חויבו רבים מהזכאים בשכר טרחה גבוה שלא נבע מעבודתם של עורכי-הדין, ובחלק מהמקרים אף ננקטו הליכי הוצאה לפועל נגדם. לפיכך, מוצע להגביל את שכר הטרחה המשולם לעורכי-דין ולמטפלים אחרים בגין הליכים למתן הכרה בזכאות לפי החוק בעד טיפול בתביעה שהסתיים בקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מינהלית. שכר הטרחה בעקבות ההחלטה המינהלית יוגבל בהתאם לשלב בהליך שבו ניתנה ההחלטה המינהלית, כדי לשקף את העבודה והמאמץ שהושקעו על-ידי עורך-הדין או המטפל.
בהגבלה נוספת מוצע לקבוע לגבי גביית שכר טרחה בעניין טיפול ב"חוק הגטאות". בעקבות תיקון חקיקה שהתקבל בגרמניה בחודש יולי 2014, כפי שאמרנו, נשלחו לבתיהם של ניצולי השואה מכתבים מהממשלה בגרמניה שנותנים לניצולים את האפשרות לבחור בין המשך תשלום רנטה גבוהה ובין תשלום רנטה נמוכה יותר וקבלת סכום חד-פעמי למפרע. עזרה בבחירת הברירה בין שתי החלופות היא מלאכה פשוטה וקצרה יחסית, ועל כן מוצע להגביל באופן משמעותי את הסכום שניתן לגבות בגין סיוע כאמור. במאמר מוסגר, יש כאלה שתבעו 5,000 שקל עבור תביעה כזאת או סידור תביעה כזה בו בזמן שהגבלנו לפחות מ-500 שקל. ואולם, אם טיפולו של עורך-הדין או המטפל לא הסתיים רק בעזרה בבחירה בין שתי החלופות, אלא הוא הגיש תביעות או ערעורים בגרמניה בעניינו של ניצול השואה קודם לתיקון החוק האמור, הרי ששכר הטרחה יוגבל ל-7.5% מהתשלום הכולל או לתקרה שתהיה 25,000 ש"ח, לפי הסכום הנמוך.
מה שאמרתי על תביעות של 5,000 שקל ו-10,000 שקל ו-28,000 שקל שכר טרחה של עורכי-דין, זה היה לא פעם כשעורך-הדין בסך הכול פתח תיק ולא עשה הרבה יותר מכך וביקש מהם סכומים כאלה ופנה להוצאה לפועל.
יובהר כי הגבלות שכר הטרחה המוצעות, וכן אלה המופיעות בחוק כיום, יחולו על כל מי שמייצג תובעים לזכאות לפיו, בין שהם עורכי-דין ובין שאינם. יודגש כי אין בהוראה זו כדי להקנות סמכות ייצוג למי שאין לו סמכות כזאת לפי כל דין.
עוד מוצע לקבוע כי האיסור הקיים כיום על העברה, שעבוד או עיקול של תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ממדינה או מארגון מחוץ לישראל יחול לא רק על תגמול, קצבה או פיצוי אחר שניתנו בשל נכות שנגרמה עקב רדיפות הנאצים, אלא על כל סוג של תגמול שאדם זכאי לו עקב רדיפות הנאצים.
נוסף על כך, הצעת החוק מתקנת את חוק הסיוע המשפטי ומעניקה לניצולי השואה את האפשרות לקבל סיוע משפטי הן במקום שבו הניצולים מתגוננים, בבית-משפט או בהוצאה לפועל, בפני תביעה של עורך-דין או מטפל לגביית שכר טרחה מניצול השואה, והן במקרים מסוימים ובעילות מוגדרות שהצעת החוק קובעת, שבהם יוענק לניצולי השואה סיוע משפטי שיאפשר להם להגיש תביעות להשבת שכר טרחה שנגבה מעבר לסכומים שהצעת החוק קובעת. אני חושב שגם לא תולים את זה בהכנסה של ניצול השואה.
בשל הייחודיות של ציבור ניצולי השואה וההבנה שאם תחולתו – אני כבר לקראת סיום – של החוק תהיה מכאן ולהבא בלבד, החוק ירוקן מתוכן, מוצע להחיל את הוראות החוק גם על הסכמי שכר טרחה שנכרתו לפני שהחוק ייכנס לתוקף וגם על שכר טרחה שכבר נגבה על-ידי עורך-דין או המטפל. ואולם, כדי לרכך את הפגיעה ולהפוך אותה למידתית יותר, מוצע לאפשר לעורך-דין או המטפל שקיבלו כבר שכר טרחה לפי הסיכומים שעליהם היו חתומים ואשר אינם עולים בקנה אחד עם ההסדר הקבוע בהצעת החוק, לבחור להשיב לניצול השואה סכום מופחת של 25% מההפרש בין הסכום שנגבה בפועל ובין הסכום שמותר לגבות לפי הצעת החוק, ובכך להימנע מהליכים משפטיים. כמו כן, גם סכומי שכר הטרחה שנקבעו בהצעת החוק נקבעו בהתחשב בעובדה שההסדר המוצע מוחל למפרע.
להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות. יש בקשות דיבור. לכן, אני מבקש, בשם ועדת החוקה, מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה.
חבר הכנסת יצחק כהן, את שלב ההודאות לוועדה, למנהלת הוועדה, ליושב-ראש הוועדה, אתה תעשה, אז אנחנו נחסוך את זה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יש כאן שתי בקשות דיבור. הראשונה – של חבר הכנסת יצחק כהן. אם תבחר במסגרת בקשת דיבור גם להודות לכל העוסקים במלאכה, נאפשר לך גם את זה. בינתיים אני יכול לומר – – –
<אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – – לעשות את זה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני יכול לומר שחבר הכנסת יצחק כהן והמציעים הנוספים הפעילו לחץ פיזי בלתי מתון על מנת שהחוק הזה יעבור, תחילה עוד לפני שנעלנו את הכנסת ואחר כך תוך כדי הבטחה שאם תתכנס המליאה החוק הזה יוצג. ואני אומר את זה בהערכה רבה, באהבה רבה, כי כל מי שרואה רק את הכותרת של החוק מבין שזאת יוזמה מאוד מאוד ברוכה. כפי שאמר חבר הכנסת מקלב, אין לאוכלוסייה הזאת אפשרות להמתין עוד כמה חודשים עד שנסדר כנסת חדשה וממשלה נוספת, כך שממש תבוא עליכם ברכה. בבקשה, בקשת דיבור של חבר הכנסת יצחק כהן.
<יצחק כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק היא לא שגרתית, וביצוע תהליכי החקיקה גם הוא לא שגרתי, כדי להגיע לתוצאה, שהיום אנחנו עומדים פה נרגשים כדי לעזור לשארית הפליטה של ניצולי השואה, שלא די שהם סבלו כל ימי חייהם, אז עד היום, ב-2014, לקראת 2015, הם עדיין סובלים, ולא מאויבים מבחוץ, אלא מרדיפה של כל סוגי המאכערים למיניהם, עורכי-דין חסרי לב, אני אומר את זה, שהגישו תביעות של הוצאה לפועל לקשישים וחולים ששוכבים על ערש דווי, בלי להתחשב במצבם הכספי, בלי להתחשב במצבם הגופני והנפשי. והתכנסנו כולם והתגייסנו כדי להעביר הצעת חוק שהיא בהחלט לא שגרתית, אבל מדובר גם באוכלוסייה לא שגרתית.
להגיע לתוצאה הזאת, אדוני היושב-ראש, לא היה אפשר בלי ההתגייסות הכוללת, ופה אני רוצה להתחיל להודות ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, שנרתם כולו כדי להעביר את זה, גם במצבים בלתי אפשריים של פיזור הכנסת ופיזור הוועדות; כל ההערכה וההוקרה – לעוזרת המסורה טינה לנצמן; לרשות לזכויות ניצולי השואה, לגברת עפרה רוס וליועצת המשפטית הגברת עורכת-דין גליה מאיר אריכא; לוועדת השרים לענייני חקיקה; לגברת פרח לרנר; ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מר דודו רותם; לחברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן וחבר הכנסת הרב אורי מקלב; למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג; ליועצים המשפטיים איל ינון, סיגל קוגוט ואלעזר שטרן; לשלומית ארליך; לעורך-דין שי סומך ממשרד המשפטים; ליועצת המשפטית של הוועדה לפניות הציבור, ליושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור הגברת עדי קול ולמנהלת הוועדה שלומית אבינח; לוועדת הכנסת – חבר הכנסת יריב לוין והמנהלת אתי; למזכירות הכנסת, שכל-כולה התגייסה – המזכירה, הגברת ירדנה מלר-הורוביץ – היא הפכה עולמות כדי לכנס את התהליך לכיוון שאין ממנו חזרה – ירדנה, תודה – לגברת אלינור ימין; לוועדת ההסכמות – לחבר הכנסת זאב אלקין ולחבר הכנסת איתן כבל; לקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת תל-אביב; לראשי הארגונים של ניצולי השואה; ליושב-ראש העולמי של ארגון יהדות לוב מר מאיר כחלון; לגברת רחל עזרא, שמתנדבת במסירות נפש לרכז את כל התביעות, אלפי תביעות. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד, אבל אתם רואים לפי הרשימה הארוכה שכל כך הרבה התגייסו, בראשותו של יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, כדי להביא את החקיקה הזאת לכלל השלמה, למכה בפטיש, ועוד מעט הוא יכה בפטיש כדי שהיא תיכנס לספר החוקים.
די לרדיפה. אולי לשארית הפליטה עוד תהיה טיפה של שלווה ונחת רוח, אני מקווה, כי מצבם הבריאותי והנפשי לא יאפשר את זה, אבל לפחות אנחנו כמחוקקים צריכים להיחלץ ולעזור להם. אני מודה לכם שוב, ותודה רבה.
נברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אמן.
<קריאות:>
אמן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
"שהחיינו" נברך אחרי שנצביע בשלוש קריאות כנדרש. תודה רבה לחבר הכנסת יצחק כהן. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן, מראשי השדולה למען ניצולי השואה בכנסת, גם כן במסגרת בקשת דיבור בהצעת החוק הזאת.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אל תשליכנו לעת זיקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו – אנחנו אומרים את זה יותר מפעם אחת בימים הנוראים ופונים לקדוש-ברוך-הוא. אנחנו לוקחים את זה, כל אחד מאתנו, כחובה אישית להתנהגות כלפי אנשים באים בימים. כחברי כנסת, אני מרגיש שיש לנו חובה כזאת לדאוג לכלל הזקנים בעם.
אדוני היושב-ראש, גם אני מצטרף למי שדחף מאוד את ההצעה הזאת, לחברי איציק כהן, ומודה לך, למזכירות הכנסת ולעובדי הכנסת, על המחלקות השונות. אני מודע למאמץ שהיה כרוך בריצה הזאת, אבל זו באמת בדיוק האמירה שכל רגע חשוב, לא רק כל יום חשוב כאן.
אני מודה שלפעמים כמחוקקים אנחנו נותנים מכה על הראש וחושבים: איך לא חשבנו על זה קודם, או איך קודמינו לא חשבו על זה קודם. אני אומר את זה גם כיושב-ראש הקרן בעבר וגם כבן לניצולי שואה. אני מכיר אמירות של ניצולי שואה על השטיחים במשרדיהם של המתווכים השונים, של עורכי-הדין השונים. אני לא רוצה לעשות הכללות, כמובן, יש גם יוצאים מן הכלל.
שמענו יחד אתמול, בשעות שישבנו בוועדת חוקה להכין את החוק הזה, עדויות מסמרות שיער ממש על פת לחם, וניצולי שואה משלמים על אותו תגמול, שלא היה צריך לעבוד עליו כמעט בכלל, למתווכים שונים על אותה עבודה, ועל הוצאה לפועל, שאולי ממלאת את תפקידה בהקשרים האלה, אבל את התוצאות אנחנו ראינו אתמול.
אני חושב שהזכות הזאת של הכנסת, שאנחנו במקרה הזה נציגיה, אין לה מחיר, במידה מסוימת. יש אנשים שאנחנו הבאנו להם אתמול בשורה גדולה. אני לא רוצה להרחיב. גם חברי אורי מקלב, שניהל אתמול חלק מהדיון יחד עם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דוד רותם, ציינו את חשיבות החוק. באמת, בשלהי כהונתה של הכנסת הזאת אני חושב שזאת זכות גדולה לכולנו שאולי זה החוק האחרון שהכנסת הזאת מביאה. אם אני אצטט מירמיהו, פרק – י"ב: "כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק". אני חושב שטוב שזכינו כולנו יחד לפחות לקיים את הסיפה של המשפט הזה, של הצלת גזול מיד עושק. אני אומר את זה, אני לא רוצה לעשות את ההכללות. יש הרבה מאוד אנשים שאף שזה מקצועם, עושים את זה גם ביושר.
אני חושב שפה אולי המקום לציין, ובזה אני מסיים, את כל הקליניקות המשפטיות של סטודנטים, שבעיקר מבוססות על סטודנטים למשפטים מהאוניברסיטאות השונות, שמתנדבות בארגונים השונים של ניצולי שואה לטיפול פרטני למיצוי זכויותיהם של הניצולים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. כאמור, מראשי השדולה למען ניצולי השואה בכנסת.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, מי שמעוניין להצביע. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014 – אין הסתייגות ואין בקשות דיבור, לכן נצביע על כל סעיפי החוק בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד סעיפים 1–8 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–8 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה בקריאה שלישית, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. תיקון מס' 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים.
הצבעה מס' 2
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה–2014, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
11 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע שהחוק אושר כנדרש בשלוש קריאות.
חבר הכנסת אלעזר שטרן, ציטטת יפה מהמקורות. אני לא יודע לגבי הכנסת התשע-עשרה, אבל בשנת 2014, לפי מנהג הגויים, זאת בטוח הצעת החוק האחרונה שהצבענו עליה, אז יש בזה סמליות.
לפני שאני נועל את הישיבה, חברי הכנסת, נכון שהיו לנו כמה פרישות וכמה עזיבות לאחרונה, אבל שמענו לפני כמה ימים את הודעתו של חבר הכנסת מאיר שטרית, ותיק חברי הכנסת בבית הזה, שלפני כמה דקות נשא כנראה גם את הנאום האחרון שלו בתפקידו כחבר כנסת. עוד נכונו לו בטח נאומים רבים במסגרות אחרות, אבל אני חושב שמגיע לוותיק חברי הכנסת, בשם כולנו, לומר כמה מילים טובות; לומר לך, מאיר, ששימשת בכל תפקיד אפשרי בממשלה ובכנסת, ובאמת מילאת את כל התפקידים. אני אומר את זה גם כעדות אישית, לפחות במשך 19 השנים האחרונות. לך זה נראה מעט מאוד מן הוותק שלך, אבל בשבילי זה נשמע הרבה. באמת עשית עבודה מצוינת כפרלמנטר. ייצגת אותנו גם בחו"ל בפורומים השונים בצורה מעולה, ועל תפקידי שרים לא נרבה לדבר. אני חושב שבשם כל חלקי הבית אני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך בכל אשר תלך. אני בטוח שגם בכנסת נרגיש את החיסרון של פרלמנטר כמוך, לצערנו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אפשר למחוא כפיים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מרשה לכם למחוא כפיים לוותיק חברי הכנסת.
(מחיאות כפיים)
חברי הכנסת, תם סדר-היום. לא מתוכננת כרגע ישיבה נוספת, ואם כן, אז תבוא הודעה. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:16.>