דברי הכנסת

דברי הכנסת ט / מושב שלישי / ישיבה קצ"א / י"ד בטבת התשע"ה / 5 בינואר 2015 / 9 חוברת ט' ישיבה קצ"א כנס מיוחד הישיבה המאה-ותשעים-ואחת של הכנסת התשע-עשרה יום שני, י"ד בטבת התשע"ה (5 בינואר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015 6 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 7 מוחמד ברכה (חד"ש): 20 חנא סוייד (חד"ש): 21 דב חנין (חד"ש): 22 תמר זנדברג (מרצ): 24 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 26 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 27 עמיר פרץ (התנועה): 29 משה גפני (יהדות התורה): 30 מירי רגב (הליכוד): 32 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 38 יחיאל חיליק בר (העבודה): 41 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 48 שר המודיעין יובל שטייניץ: 64 הצהרת אמונים של חבר הכנסת ליאור אדרי 70 ליאור אדרי (ש"ס): 70 הצעות לסדר-היום 72 פינוי משפחות מבתיהן בשכונת גבעת-עמל בתל-אביב 72 דב חנין (חד"ש): 72 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 77 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 77 הצעות לסדר-היום 79 פינוי משפחות מבתיהן בשכונת גבעת-עמל בתל-אביב 79 עמיר פרץ (התנועה): 84 הצעות לסדר-היום 89 סגירת מפעל "פרי הגליל" ופיטורי עובדיו 89 איתן כבל (העבודה): 89 אילן גילאון (מרצ): 99 קארין אלהרר (יש עתיד): 104 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 106 יצחק וקנין (ש"ס): 112 משה גפני (יהדות התורה): 115 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 121 דב חנין (חד"ש): 132 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 133 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 133 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015 134 זאב אלקין (יו"ר הוועדה המשותפת): 134 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ד בטבת תשע"ה, 5 בינואר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת בפגרה. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. הממשלה ביקשה לכנס את המליאה, אבל עדיין לא הגיע מי שיציג לנו את הצעת החוק. <דב חנין (חד"ש):> אין ממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נמתין בסבלנות, לי כבר אין פריימריז. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מזל טוב ליושב-ראש על ההישג המרשים. <דב חנין (חד"ש):> ברכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה, תודה רבה. <מיכל בירן (העבודה):> בעצם אני חברת הכנסת היחידה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לתת נאומים בני דקה לברכות ליושב-ראש? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> או שירה וכיבוד, מה שיחליטו. שלום גם לחבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> שלום – – – <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו שמחנו לראות אותך גבוה ברשימה. <דב חנין (חד"ש):> – – – זאת הרבה עבודה קשה גם. <אילן גילאון (מרצ):> מאחלים שתהיה לך הצלחה גדולה במפלגה קטנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתמול בירכתי את היושבת-ראש שלכם ליום-הולדתה. בסוף אמרתי לה בהצלחה, ואחר כך התכווצתי, אמרתי: מה אני מדבר שטויות? טוב, חברים, כפי שאמרתי, הממשלה ביקשה לכנס את הישיבה אבל טרם הגיעה, ואנחנו לא נשנה את סדר-היום, כי מייד לאחר החוק אנחנו צריכים להשביע חבר כנסת חדש מסיעת ש"ס. אז אני מכריז על הפסקה של חמש דקות בישיבה. נחדש את הישיבה ב-11:07, בתקווה שעד אז יופיע נציג הממשלה. (הישיבה נפסקה בשעה 11:03 ונתחדשה בשעה 11:07.) <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/913).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת המליאה. הופיע נציג הממשלה, הלוא הוא סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואני אבקש ממנו לעלות לדוכן על מנת להציג את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. היא קיבלה פטור מחובת הנחה בוועדת הכנסת והונחה על שולחן הכנסת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה לא השר להגנת הסביבה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני הרבה דברים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הוא שר, הוא לא סגן שר, לא? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, סגן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא השר להגנת הסביבה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא בדרגה אישית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את תיקון מס' 39 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התשע"ה–2015. אדוני היושב-ראש, ביום 31 בדצמבר 2014 הסתיימה תקופת הזיכיון של "ישראל 10" בערוץ השלישי, המוכר לכולנו בשם ערוץ 10. אנחנו מכירים בצורך בערוץ מסחרי נוסף. אנחנו מכירים, אדוני היושב-ראש, בצורך הזה, בדיוק כפי שהכרנו בו בשנים עברו; ואם לדייק יותר, הממשלה, הממשלה הזאת, והממשלה הקודמת, הכירו כמה פעמים בכך שקיומם של שני ערוצים מסחריים הוא בעל חשיבות רבה לחופש הביטוי ולקיומו של שוק דעות פלורליסטי. לכן הממשלה נחלצה לסייע לערוץ 10 כמה פעמים, לרבות בדרך של תיקוני חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990. זו איננה הפעם הראשונה, אדוני היושב-ראש. אני, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, הצגתי את החוק הזה בכנסת הקודמת, ולאחר מכן הוא הוצג שוב; ועכשיו אנחנו מציגים אותו שוב. לכן, כל טענה פופוליסטית שמציגה את הממשלה הזאת או את הממשלה הקודמת, אדוני היושב-ראש, ככזאת שבזמנה ייסגר ערוץ מסחרי זה או אחר, היא פשוט שקרית. היא פשוט שקרית. על אף התיקונים שכבר ביצענו בעבר, ערוץ 10 איננו מקיים את מלוא מחויבויותיו על-פי הוראות החוק, על-פי הוראות כללי מועצת הרשות השנייה והוראות הזיכיון. ובנוסף, בעת הזאת הוא איננו עומד בתנאים שנקבעו בכללי הרשות השנייה למעבר מזיכיון לרישיון. אני אודיע פה, מעל הבמה הזאת, שהחוק המתיר, אדוני היושב-ראש, המאפשר לכלי תקשורת בישראל לעבור משיטת הזיכיונות המיושנת, שנקבעה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, ואשר הייתה אז מאוד מאוד מתקדמת משום שאז עבד רק הערוץ הראשון, על-פי חוק רשות השידור – אגב, גם זאת הייתה ממשלת ליכוד. אנחנו רוצים שוק פתוח בתקשורת, אנחנו רוצים ריבוי דעות, ואנחנו גם עושים את זה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז למה הגשתם ערר על החוק? למה הגשתם ערר על החוק? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואנחנו גם עושים את זה. הנה נציגה של יש עתיד, שרק לפני חודש וחצי הצביעה בעד סגירת עיתון בישראל. <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן, זה לא עיתון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הצביעות בחוץ. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא עיתון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את הצביעות תשאירי בחוץ. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה תצא החוצה, בקרוב. חוצפן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> באים ומציעים בבית הזה הצעות חוק לסגירת עיתון בחקיקה. אתם ברוסיה הסובייטית? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן, כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם ברוסיה הסובייטית? <קארין אלהרר (יש עתיד):> באמת – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם ברוסיה הסובייטית – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> מצער, מצער – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – או אתם בישראל הדמוקרטית? <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה שנהיה מכם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זאת הבחירה, אדוני היושב-ראש. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא מדויק, אופיר. זה לא מדויק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זוהי הבחירה. ואני קורא "ידיעות אחרונות". <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא מדויק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני קורא "ידיעות אחרונות", ואני גם קורא "ישראל היום", ואני קורא גם "מעריב", ואני צופה בערוץ 10, ואני צופה בערוץ 2, ואני, אדוני, גם צופה בערוץ הראשון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> פלורליסט, אופיר. פלורליסט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם תטיפו? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן, כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מכם? יש עתיד, שהצביעה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ומפלגת העבודה, כמובן, איך אפשר לשכוח. מפלגת העבודה הדמוקרטית, הם רצו ולחצו על הלחצנים, שבחוק סוגרים עיתון. לא היה דבר כזה בתולדות ישראל. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא היה כזה דבר בתולדות המדינה. זוהי דמוקרטיה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אופיר, החוק לא היה על סגירה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זוהי דמוקרטיה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל, אופיר, תדייק. זה לא מתאים לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם תטיפו לנו על דמוקרטיה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> איזה עיתון נסגר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אגיד לך איזה עיתונים נסגרו. אתה רוצה לדעת איזה עיתונים נסגרו? <רונן הופמן (יש עתיד):> איזה עיתון נסגר? <קארין אלהרר (יש עתיד):> העובדות לא חשובות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, ב-20 השנים האחרונות, בשל שינויים בשוק התקשורת העולמי והארצי, נסגרו בישראל שלושה עיתונים. אגב, רובם בתקופת מפלגת העבודה, אף-על-פי שזוהו עם מפלגת העבודה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אופיר – – – לא על סגירה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – "על המשמר", עיתון "דבר" ועיתון "חדשות". <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הם נסגרו משום שלא הייתה להם, כנראה, כנראה, זכות קיום. אנחנו הבאנו חוק לסגירת עיתונים שהקו שלהם איננו מוצא חן בעינינו? אנחנו עשינו זאת? אתם מדברים על דמוקרטיה? – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הצעת החוק – – – על מכירה, על תשלום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אתם מטיפים לדמוקרטיה? <קריאות:> בטח. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הדמוקרטיה שלך לא עובדת משהו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מיקי לוי, כיוון – אני אוהב אותך באופן אישי ומעריך אותך, אבל, עובדתית, אינך חבר במפלגה דמוקרטית. אני, לעומת זאת, יחד עם כמה חברים נוספים, עמדנו למבחן הבוחר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ראינו, ראינו. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה תעמוד בשבוע הבא – נבדוק את הדמוקרטיה, נראה את הדמוקרטיה שלכם, ואצלכם בכלל אין דבר כזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ראינו, ראינו. זה כבר פעם שנייה שהפריימריז – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז אני מבקש מחברי האופוזיציה לא להטיף לנו על דמוקרטיה. אני אוסיף: כאשר עיתון פרטי בשם "חדשות" נסגר על-ידי המוציא לאור, על-ידי משפחת שוקן, בתקופת כהונתו של יצחק רבין, עליו השלום, אף אחד לא אמר דבר; משום שזאת הייתה החלטה כלכלית שקיבל המוציא לאור, מר שוקן, והנה, עיתונו "הארץ" ממשיך להופיע עד עצם היום הזה. אז תעשו לי טובה – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אל תטיפו לנו, לא לי באופן אישי ולא לחברי, על דמוקרטיה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אפרופו השיח הציבורי על ערוץ 10, אני מודיע שאף-על-פי שערוץ 10 איננו מקיים את מלוא מחויבויותיו על-פי החוק, וגם איננו עומד בתנאים שנקבעו בכללי הרשות השנייה למעבר מזיכיון לרישיון, חרף זאת, החלופה שלפיה תופסק בעת הנוכחית הפעילות של הערוץ השלישי וחברת החדשות הפועלת במסגרתו, וייוותר בישראל הדמוקרטית ערוץ מסחרי יחיד וחברת חדשות מסחרית יחידה על-פי חוק הרשות השנייה, על כלל המשמעויות הכרוכות בכך, ובמיוחד ערב בחירות – מטה את הכף לתיקון חקיקה נוסף. עוד אחד. לכן, אדוני, הממשלה מציעה להאריך את תקופת הזיכיון של "ישראל 10" בשישה חודשים נוספים, כדי לתת לבעלי המניות ב"ישראל 10" שהות להכניס משקיע נוסף עד יום 30 ביוני 2015. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – שיבואו להתחנן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הדבר הזה צריך להיות מובן לכולם. הוא מובן לבעלי ערוץ 10, הוא מובן לעובדי ערוץ 10 – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוא לא מובן להם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לכם הוא לא מובן משום שאתם לא מבינים בדמוקרטיה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אתה מבין גדול. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כאשר תתחילו להבין בדמוקרטיה אז אולי זה יובן לכם. <קארין אלהרר (יש עתיד):> שיבואו להתחנן אליך, נכון? שיבואו להתחנן אליך שוב ושוב ושוב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, לא הוצע לי תיק התקשורת, ולכן אני לא יודע אם יבואו אלי או לאחד מחברי – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל אתם הגשתם ערר על החוק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וגם לא יתחננו, כי לא צריך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – שלכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני ישבתי – אדוני, אתה היית שר בממשלה הזאת, אבל אני הייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה. ישבתי עד כמה ימים לפני מועד פקיעת הזיכיון הקודם של ערוץ 10 – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> נורא נוח. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ועשינו את זה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> שיבואו להתחנן, נכון? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, תתמודדי עם העובדות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> העובדה היא שנתניהו הגיש ערר. על חוק של – – – תתביישו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תתמודדי עם העובדות. לא עם בדיות, לא עם שקרים ולא עם פופוליזם. רק עם עובדות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> שקרים – לא, השקרים הם אצלכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> למה היה צריך לחכות להתערבותו של היועץ המשפטי לממשלה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כי ככה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> רק את זה תסבירו לי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בצד זה, אדוני, מוצע בתקופה זו להפחית את ההוצאה הכללית למימון הפקה ורכישה של תוכניות שחלה על ערוץ 10, ובהתאמה – גם על בעלי הזיכיון בערוץ 2, כך שיחול באופן שוויוני באופן הבא. לאחרונה תיקנה הרשות השנייה את התוספת השנייה לחוק וקבעה הוראה מקלה יותר לגבי ההוצאה השנתית המזערית שתחול על בעלי רישיונות, ולפיה ההוצאה השנתית המזערית – או המינימלית, אם תרצו בכך – תהיה הסך הכולל של ההוצאות לשידורי חדשות, ההוצאות לשידורי תוכניות סוגה עילית וההוצאות להפקת סרטים ישראליים שעל בעלי הרישיון להוציא לפי הוראות התוספת השנייה. כעת מוצע בהצעת החוק המובאת לבית הזה לקריאה הראשונה, בשלב הזה, לתקן את התוספת השנייה ולקבוע בה כהוראת שעה – לתקופה שמיום י' בטבת, 1 בינואר 2015, ועד יום י"ג בתמוז, 30 ביוני 2015, הוא מועד סיום תקופת הזיכיון של "ישראל 10" על-פי המוצע בהצעה זו – שההוצאה המזערית שתחול על ערוץ 10 בתקופה זו, כלומר, חברי הכנסת, במחצית הראשונה של 2015, תהא זהה להוצאה המזערית החלה על בעלי הרישיונות באותה תקופה – התוספת השנייה. משמעות התיקון המוצע היא הפחתת ההוצאה המזערית כאמור לגבי "ישראל 10" בתקופה זו. כמובן, במקביל להפחתה המוצעת כאמור לגבי "ישראל 10" – או ערוץ 10, נהיה יותר מובנים – מוצע לקבוע הפחתה בהיקף זהה גם לבעלי הזיכיונות בערוץ 2. על-פי התיקון המוצע, ההוצאה המזערית שעל בעלי הזיכיונות בערוץ 2 להוציא למימון הפקה ורכישה של תוכניות המשודרות בערוץ זה בתקופה האמורה, לפי הוראות הכללים והוראות הזיכיון – יחולו עליה ההפחתות בהיקף זהה להפחתה המוצעת לגבי ערוץ 10. חשוב לציין שההפחתה אינה גורעת מהמחויבות הקבועה בחוק, בכללים ובזיכיונות של בעלי הזיכיונות בערוץ 2 לעניין ההוצאות המזעריות, המינימליות, הנדרשות לשם הפקת תוכניות סוגה עילית, לשם הפקת סרטים ישראליים, או, אדוני, לתפעול השוטף של חברת החדשות. יש עוד הוראות מוצעות שעניינן במעבר מזיכיון לרישיון, אפשר לפרט. אפשר גם לפרט אותן בדיון שיתקיים בעוד זמן קצר בוועדת הכלכלה. האם היית רוצה שנפרט זאת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שוועדת הכלכלה תוכל לעסוק בזה ביתר שאת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. אדוני היושב-ראש, בהצעה מוצע, בהמשך להארכת הזיכיון המוצעת, לתקן את הסעיף האמור לגבי סמכותה של המועצה שתחול גם במקרה – המועצה, מועצת הרשות השנייה – תחול גם במקרה שבו בעל הזיכיון בערוץ 10 לא עמד בהתחייבויותיו במהלך תקופת הזיכיון עד למועד תחילתו של החוק המוצע. מדובר על סעיף 71ה(ד1) בפסקה השנייה, שלפיו המועצה תהיה רשאית לתת רישיון לבעל זיכיון בערוץ 10 גם אם לא עמד בתשלומי הזיכיון, דמי ההפצה או התמלוגים שהוא חב בהם לפי החוק במהלך תקופת הזיכיון ועד יום תחילתו של תיקון מס' 37, ובלבד שישלמם במלואם עד יום י"ח בשבט התשע"ג, 31 בדצמבר 2012. כאמור, מאז חקיקת תיקון מס' 37, ערוץ 10 לא עמד במלוא מחויבויותיו, ובכלל זה בתשלומי דמי זיכיון ודמי הפצה, ואנחנו מציעים לתקן את הסעיף האמור ולאפשר למועצת הרשות השנייה לתת לבעל הזיכיון רישיון, אם תיווכח כי בעל הזיכיון ישלם את מלוא החובות הכספיים שצבר עד יום תחילתו של החוק המוצע. כמובן, אנחנו מחילים את אותו עיקרון, אדוני היושב-ראש, גם על בעלי הזיכיון בערוץ 2. יש כאן עוד כמה הוראות מעבר שמתבססות, כפי שאמרתי, על חוק המעבר, על סעיפים בחוק המעבר מזיכיונות לרישיונות. את כל אלה, אדוני, אנחנו עושים, אף שאם נאמר זאת בלשון המעטה, וכבר ביקשתי בדיון הקודם בשבוע שעבר – ואני מנצל את ההזדמנות – ביקשתי מן המערכת הפוליטית להיות הגונה ולקיים שיח הגון, ענייני, במערכת שאנחנו נמצאים בפתחה כעת – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אני מבקש שתאמר שזו ועדה משותפת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ועדה משותפת לוועדת החינוך וועדת הכלכלה בראשות – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בראשותך, אדוני. ובכן, ועדה – אני מתקן – ועדה משותפת לוועדת החינוך וועדת הכלכלה בראשותו של יושב-ראש הקואליציה זאב אלקין. אבל אם אפשר, אדוני היושב-ראש, לנצל את ההזדמנות, לא רק לקריאה למערכת הפוליטית למערכת בחירות הוגנת, אלא גם לכמה מכלי התקשורת. הציבור מצפה לעיתונות מאוזנת. זה מה שהציבור מצפה לו. הוא מצפה לאיזון בכלי התקשורת, הוא מצפה לשיח שישקף את כל הזרמים בציבוריות הישראלית. הוא גם מצפה לכך שכאשר מוזמן – וזה קורה מדי פעם בפעם, אדוני היושב-ראש – כאשר מוזמנים מדי פעם נציגים מן הליכוד או ממפלגות הימין, לתת להם לסיים משפט. לא חייבים לשאול שאלה משלימה תוך כדי השאלה הראשונה, אלא יש לתת לנציגים מן הצד השני לנאום את נאומיהם באולפני הטלוויזיה מבלי שיפריעו להם; וזה ניכר בכל ריאיון. ולכן, מה שנדרש ומה שמתבקש כעת גם מכלי התקשורת הוא פשוט איזון. אנחנו לא מבקשים שיאהדו אותנו, הרי זה לא יקרה לעולם, אנחנו רגילים לכך. אל תאהדו, לא ביקשנו אהדה, ביקשנו הגינות בסיקור. ואני מאוד מקווה שהדבר הזה יקרה בוודאי בחודשיים וחצי שנותרו עד לבחירות הכלליות, והייתי מצפה לזה גם אחרי הבחירות הכלליות, כדי שבאמת השיח הציבורי הרחב שקיים במדינתנו יבוא לידי ביטוי גם בכמה מכלי התקשורת במדינת ישראל. כפי שאמר חבר הכנסת אלקין, הממשלה – אם החוק הזה כמובן יעבור בקריאה הראשונה – להעביר אותו לדיון מהיר בוועדה המשותפת, המוקמת, לוועדת הכלכלה וועדת החינוך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, מדובר בקריאה ראשונה, לכן יש רשימת דוברים, חברי כנסת שביקשו לדבר, להשתתף בדיון. הראשון שבהם הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה; בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת חנא סוייד, דב חנין, תמר זנדברג וכן הלאה. עד שלוש דקות לרשות כל דובר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אנחנו תומכים במתן חבל הצלה לערוץ 10 כדי שלא ייסגר. אבל אני חושב שיש מקום לייצר תהליך שקוף והגון ששומר על הכסף הציבורי בכל מה שקשור לניהול הערוץ, וקביעת תוכנית ברורה רבת-שנים שהמחזה הזה לא יחזור על עצמו והקופה הציבורית תידרש לבוא ולהציל כלי תקשורת או ערוץ טלוויזיה. לצד זה יש לי שלוש הערות. הראשונה נוגעת לתכנים של הערוצים המסחריים מכוח חוק הרשות השנייה. התכנים האלה מיועדים לציבור מסוים ואינם מיועדים לציבור אחר, אף שיש תוכניות בערבית לצאת ידי חובה, שמשודרות בשעות-לא-שעות. אבל אני חושב שזה לא תהליך הוגן והגון שבא לבטא את הדאגה ואת ההתייחסות לכלל הציבור במדינת ישראל. הדבר השני, אני תמה על כך שערוץ טלוויזיה ייעודי שמיועד לאוכלוסייה הערבית – "הַלָא", גם הוא קיים מכוח החוק של הרשות השנייה – אינו זוכה לתמיכה הראויה, והוא עומד בפני קשיים עצומים. אף שזה כלי תקשורת ייעודי יחיד – טלוויזיוני, הכוונה – יחיד, הוא לא זוכה כמו שצריך לתמיכה הראויה. ההערה השלישית והאחרונה נוגעת לשידור הציבורי. הממשלה הגיעה למסקנה שהיא צריכה לסגור את רשות השידור, ואנחנו נלחמנו במשך שנים לבטל את האגרה. ולדעתי, הדוגמה שאנחנו ניצבים היום בפניה, של תמיכת המדינה על מנת להציל ערוץ מסחרי, עד כמה וכמה נדרשת תמיכת המדינה על מנת לקיים שידור ציבורי שחף ממיסוי נוסף. זאת אומרת, לא לבוא באופן פופוליסטי לציבור ולומר לו: הנה, אנחנו מבטלים או סוגרים את רשות השידור ובכך אנחנו מבטלים את האגרה, אלא צריך לבטל את האגרה כפי שאני הצעתי במשך שנים בהצעת החוק שעומדת על שולחן הכנסת, שהשידור הציבורי יתקיים ויוגן, אבל מתוך תקצוב ציבורי ולא מתוך מיסוי שרירותי בלתי נסבל כמו האגרה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת חנא סוייד – בבקשה, אדוני. אחריו, כאמור, חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שאנחנו תומכים בהזדמנות הניתנת על-ידי החקיקה שמובאת כאן על-ידי הממשלה לאפשר לערוץ 10 להמשיך לשדר, במיוחד בתקופה זו שבה כלי התקשורת במערכת הבחירות הם כלים לביטוי הדמוקרטיה וכלים חשובים לניהול הקמפיינים והוויכוח הציבורי והפוליטי לקראת הבחירות. לכן, אין ספק שנתמוך. כלי תקשורת, כלי דמוקרטי – אנחנו בשום פנים ואופן לא בעד סגירתו או לא בעד שהוא ייכשל. יחד עם זה, יש לי הערה שאני רואה שחשוב מאוד לציין אותה ולהשמיע אותה בהקשר הזה, והיא ההתייחסות של כלי התקשורת, במיוחד ערוצי הטלוויזיה השונים בישראל, הממלכתיים והאחרים, ההתייחסות שלהם – ואני אומר ההדרה, כמעט השכיחה, המתוכננת והעקבית של האוכלוסייה הערבית. אני מסתכל על השידורים של ערוץ 10, על ערוץ 2 ועל ערוצים אחרים, כמובן על ערוץ 1, ואני רואה שהציבור הערבי, שהחברה הערבית כבר כאילו לא נמצאת, לא קיימת. רק כשיש איזה קוריוז, רק כשיש איזה בדל של חדשות שבעצם תורמות לכך – להרחקה, לבידול, להגברת הגזענות והשנאה ההדדית – רשתות הטלוויזיה דואגות להביא את זה, ולהביא את זה בהרחבה. אני חושב שכלי תקשורת וערוצי טלוויזיה הם משאב ציבורי. גם אם מדובר ברישיון וזיכיון וגם אם הם משלמים עבור הזיכיון והרישיון הזה למדינה, עצם הקצאת הגלים האלה, גלי השידור, זה משאב ציבורי שכל הציבור חייב ליהנות ממנו. לכן, מכאן בא העיקרון שגם לציבור הערבי יש זכות להיות מיוצג גם במגישי החדשות, גם בעיתונאים, גם במומחים שמזמינים להשמיע דעות שם, בכל הרבדים ובכל הפונקציות הרלוונטיות שהן חלק מהמפעל הזה שנקרא טלוויזיה. אני חושב שיש זכות לאוכלוסייה הערבית להשתתף בכלי התקשורת. אני מוסיף על כך שמכיוון שמדובר במשאב ציבורי, אני חושב שגם חשוב מאוד שהטלוויזיה והערוצים יהיו מעורבים בקירוב לבבות ובמלחמה נגד השנאה ונגד הגזענות, שכל המגזרים במדינת ישראל סובלים מהן. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שאני צודק אם אני אומר שבימים ההם אין ממשלה בישראל, לפחות אין ממשלה בכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בפעם האחרונה שבדקתי, השר יובל שטייניץ לא התפטר משורות הממשלה, הוא יושב – – – <דב חנין (חד"ש):> איפה הוא? מכובדי, שלום. למה אתה בורח משולחן הממשלה? יהיה לכם עוד זמן לשבת בספסלי האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צניעות, צניעות. <מירי רגב (הליכוד):> – – – אתם תמשיכו לעשות. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו נמשיך לשבת בספסלי האופוזיציה. אנחנו מאחלים לכם פשוט להצטרף אלינו. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אל תדאג, אנחנו לא נגזול את הכיסאות שלכם באופוזיציה. <דב חנין (חד"ש):> כן, אבל אתה יודע, לא מתאים לך לשבת כבר עכשיו, לפני הבחירות, בכיסאות האחוריים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דב חנין, אין לך אשליות שאני אוסיף זמן על – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת ברכה וסוייד הציגו שתי הערות חשובות, שאני רוצה כמובן להצטרף אליהן. ההערה הראשונה – חשיבותו של השידור הציבורי. כל הבעייתיות שאנחנו רואים סביב ערוץ 10 וסביב הדרישות המגבילות של זכייני ערוץ 2, מקורה בהנחה המוטעית שאתה יכול לבצע טלוויזיה שהיא איכותית, ערכית ומסחרית ביחד. יכולה להיות טלוויזיה מסחרית מצליחה ויכולה להיות טלוויזיה בעלת משמעות ציבורית וחינוכית מצליחה, אבל שני הדברים האלה כנראה לא דרים בכפיפה אחת. ולכן, בישראל אנחנו חייבים שידור ציבורי חזק, עצמאי, רציני ואמיתי. אני מצטרף כמובן גם להערה בעניין מידורה או הדרתה של האוכלוסייה הערבית החוצה ממערכות הציבור שלנו, ממערכות השידור שלנו. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הסוגיה של ערוץ 10 שהגיעה לשולחננו היא אכן שאלה של דמוקרטיה. היא אכן שאלה של דמוקרטיה. כל המשחק בגורלו של הערוץ הזה, העמדת הערוץ הזה כבני-ערובה של ראש הממשלה – הערוץ העיקרי שמבקר את ראש הממשלה ושמעז לייצר גם חדשות אמיתיות וביקורתיות – כל ההעמדה שלהם כבני-ערובה של הממשלה, זה מהלך לא רק ביזיוני אלא גם מסוכן, ולכן אנחנו בעד ערוץ 10. המטרה חשובה וראויה, וראוי גם לבצע הליך מהיר. אבל דווקא כשאנחנו עושים הליך מהיר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להתעכב גם על הפרטים. מטרה טובה איננה מצדיקה כל דרך. כשאני קורא את הצעת החוק שהונחה על שולחננו בשעה האחרונה, אני חייב לומר לכם שאני מודאג. אני מודאג מהכרסום במחויבויות האמיתיות לגבי הפקות מקור. וכשאני מדבר על הפקות מקור, אני מדבר קודם כול על מה שנקרא סוגה עילית. וסוגה עילית זה הפקות דרמה ותעודה, ולא כל מיני תוכניות מקור בידוריות שאינן סוגה עילית. צריך את הדברים האלה להבטיח. מדובר לא רק על טלוויזיה איכותית אלא גם על התרומה לתחום היצירה הקולנועית האמנותית התרבותית במדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> על הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו ננסה להיאבק במסגרת דיוני הוועדה, כדי שהחוק הזה, לכשיגיע למליאה – אני מניח שזה יקרה עוד היום – יהיה מאוזן יותר ונכון יותר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, תראו, זה כמעט הצליח לכם. ה"זאב, זאב" שכל פעם קוראים בניסיון שתגיע הפעם שיבוא הזאב וערוץ 10 ייסגר וכבר לא יהיה מי שיציל אותו – כמעט הצליח. זה היה ממש קרוב, רק ששוב הוכח שבאמצעות מאבק ציבורי עיקש ונחוש, שלא בא מהבית הזה, שבא מבחוץ, שבא מהציבור, אפשר גם בכמה ימים ספורים לארגן מספיק כוחות ומספיק אנרגיות על מנת לעצור את זה. אבל צריך להגיד את האמת, זה כמעט הצליח ויכול להיות שזה עוד יצליח. בפעם הזאת, ראש הממשלה נתניהו – וחייבים כאן לתת שם ופנים לאחראי ולאחראים – ראש הממשלה נתניהו, בשלהי הרגעים האחרונים של כהונתו, כמעט הוריד אתו, כמו תמות נפשי עם פלישתים, כמעט לקח אתו אל התהום גם את העיתונות הביקורתית, העצמאית, שעומדת בקריטריונים עיתונאיים ערכיים, שהם בהכרח גם ביקורתיים – כי זה לב-לבה, זו נשמת אפה של עיתונות, היא חייבת להיות ביקורתית. ואם ראש הממשלה לא יכול לסבול שנאמרת עליו מילת ביקורת, לא בכתבת תחקיר, לא כאן, מהבית הזה, ולא בשום מקום אחר בסביבה שלו, אז יש לנו בעיה, חברות וחברים. והבית הזה, אסור שייתן את ידו לזה, והיום אנחנו לא נותנים את ידנו לזה, במחיר מסוים שחבר הכנסת דב חנין ככה קצת פירט אותו, וייתכן שבהמשך היום אנחנו נדון בו גם בוועדה וגם נחזור כאן. אבל הבשורה המרכזית היא שאי-אפשר לסגור ערוץ טלוויזיה רק מפני שהוא לא מוצא חן בעיני בן-אדם אחד. ואי-אפשר לאיים בזה שוב ושוב ושוב, וכל פעם להביא טיעונים שלא קשורים לנושא וללכת למחוזות אחרים במקום להתמודד עם האמת. והאמת היא שאסור להחשיך מסך של ערוץ ביקורתי מפני שהוא לא בא טוב בעין לראש הממשלה, מפני שהוא לא לוקח את גלידת הפיסטוק ומסקר אותה כאילו זה פתרון למשבר הדיור. אי-אפשר לעשות את זה. ועכשיו אנחנו נצביע בגאווה ובאומץ, ובתקווה שעוד היום נצביע גם בקריאה השנייה והשלישית, אולי בתיקונים מסוימים, אבל נשלח מכאן מסר גם לעתיד לבוא: לעיתונות יש תפקיד שהוא גם ציבורי. לא רק אנחנו, נבחרי הציבור, בעלי תפקיד ציבורי. העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. זו קלישאה, אבל קלישאה נכונה. וקלישאות הופכות להיות כאלה דווקא מפני שהן נכונות. ולכן, טוב אנחנו עושים היום, וזה חייב להיות תמרור אזהרה שה"זאב, זאב" הזה לא יחזור על עצמו פעם אחר פעם, ולא נחזור לכאן עוד הפעם להוריד את השלטר על ערוץ 10 או על שום ערוץ טלוויזיה אחר לצורך העניין. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – ראיתיו עד לא מזמן כאן. הנה, חבר הכנסת מוזס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואם הוא לא יהיה כאן אז – חבר הכנסת אחמד טיבי. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אנחנו הוזעקנו כאן לישיבת פגרה מיוחדת להציל את ערוץ 10. אני לא כל כך מזדהה עם התוכניות שלו ועם כל הערוץ הזה, אבל דבר אחד אני מבין, שהזעיקו אותנו כדי להציל את פרנסתם של מאות עובדים בערוץ 10. זה נכון, פרנסה של יהודים, פרנסה של עובדים, זה הדבר שבראש ובראשונה אנחנו צריכים לתמוך בו. אבל אני לא מבין, אותה ממשלה שהבינה שצריכים להציל את ערוץ 10, מדוע לא מבינה שאי-אפשר לזרוק את מאות העובדים של מפעל "פרי הגליל" בחצור, בפריפריה, להפוך אותם למובטלים, מה עוד שרוב האנשים שם מבוגרים. אני רוצה לומר לכם, כואב הלב לקרוא את הראיונות עם האנשים האלה, העובדים, שהם כולם, רובם ככולם, מבוגרים שלא ימצאו שום עבודה חלופית. מי יקבל היום עובד בן 60? מי יקבל היום עובד מבוגר? הרי שכחו מזמן את מאמר חז"ל: בניין נערים סתירה. אומרים: העולם היום שייך לצעירים. איזה אבסורד זה שניקח כאן אנשים שנוגע ללב כל ריאיון שקוראים עם כל אחד מהם. ידידי הרב גפני, בשעתו, בשנת 2009, כשהוא שמע ש"פרי הגליל" הולך להיסגר, שינע את כל חברי ועדת הכספים למקום, לגליל, והחליטו על העברה של 9 מיליון ש"ח. הרב גפני, אתה מודע לכך שבגלל כל מיני דקדוקים ביורוקרטיים העבירו בסך הכול 4 מיליון ש"ח. בגלל 5 מיליון ש"ח עומד להיסגר עכשיו המפעל? בשביל זה עומדים כאן אנשים בקור המקפיא הזה בגליל וכאן בחוץ וצועקים: תנו לנו להמשיך לעבוד? אני לא מבין כאן את המהות, את לב האבן של מי שמחזיק את התיק הזה שלא יכול לפתור ולהעביר את 5 מיליון השקלים על מנת שיוכלו להפעיל הלאה את המקום. אבל אני גם לא יכול להתעלם מדברי שר האוצר בהקמת ממשלת הזדון, שזה עתה גומרת את תפקידה, שהמטרה של הקיצוץ בישיבות, של 50%, חצי מיליארד שקל, היא על מנת להוציא את בני הישיבות ולהעביר אותם לשוק העבודה. בשוק העבודה, בינתיים, האבטלה עומדת על 215,000 מובטלים. אין שום שינוי, לצערי הרב; אולי איזה שינוי מינורי, קטן. ומה הוא רצה? שנזרוק את בני הישיבות גם כן לשוק האבטלה? מה עוד שאנחנו רואים מה שקורה בפריפריה, שכל התוכניות שדיברו על הקמת מפעלים בפריפריה נשארו בגדר תוכניות של הכול דיבורים ולמעשה לא יצא מזה שום דבר. הגיעה העת לקחת את העניינים לידיים ולהביא לידי פתרון מעשי בשביל העובדים האלה של "פרי הגליל". תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת עמיר פרץ – בבקשה, אדוני. ראיתי אותו, איפה הוא? הנה, חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת פרץ שוחחו בחוץ. אז הסדר הוא: חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה. <עמיר פרץ (התנועה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני – תשמע, רק עכשיו דיברו על הקיפוח בערוצים המסחריים. מה, אני ערוץ מסחרי כאן? אני הולך לפי הרשימה. <עמיר פרץ (התנועה):> לערבים אובייקטיבי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, עסקינן בערוץ 10, ערוץ מסחרי, אבל הוא חלק מהרשות השנייה. יש לי ביקורת לא מועטה על התכנים של ערוץ 10, בעיקר לאחרונה. למשל, על האסלאמופוביה שערוץ 10 מקדם באמצעות כתבו צבי יחזקאלי. סדרות שמעוותות את המוסלמים והאסלאם ומקודמות באופן אגרסיבי על-ידי ערוץ 10 עם מניפולציות שקופות שקוממו את כל הציבור הערבי בארץ; תוכנית שהיא כישלון מוחלט. המסר מסוכן. יש לי ביקורת רבה מאז הקמת הערוץ, אגב, על זה, אם אתם זוכרים, שהתשדירים היו: ערוץ – 10, תל-אביב – 10, יהודים – 10, קיבוצים – 10, מתנחלים – 10. ערבים לא היו 10. אפשר היה להגיד: מיעוט – 10. גם אז לא היה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – עובדות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גם אז לא היה. למשל, נראה לכם שדודו רותם הוא 10 ואני 5? נראה לכם סביר? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן, סביר מאוד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה נראה לכם סביר? זה אוקסימורון, זה דבר והיפוכו. אבל בגלל העובדה שהוא יהודי, הוא חושב שהוא 10. אתה לא היית עובר מכיתה ד' לכיתה ו' במבחן IQ פשוט – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם אתה לא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אז תתנהג קצת בצניעות. צניעות. צניעות לאומית, אגב, אני מתכוון. יכול להיות שה-IQ שלך ברמה האישית הוא גבוה, אבל ההתנהגות הפוליטית היא של IQ נמוך. ולכן, למרות הביקורת הזאת שיש לי על ערוץ 10, אני כדמוקרט נאבק כדי שהערוץ הזה ימשיך לשדר, במיוחד בתקופת בחירות, כי יש שם עיתונאים משכמם ומעלה, יש שם תחקירים, יש שם תוכניות מעולות, ולכן אנחנו כאן כדי לתמוך בכל ניסיון לתת לערוץ הזה להמשיך לשדר. יש טעויות? צריך לתקן. יש צורך לשדר יותר תכנים לציבור הערבי? יש צורך, על-פי הנחיית הרשות השנייה. תמיד אמרתי אז, ואגיד: השיטה הזאת של למדוד תמיד את המפלגות הערביות, תמיד להגיד – ערבים, אז עד עכשיו. אם נתאחד, ואנחנו פועלים בכיוון, מה טוב. אבל עד אז יתייחסו אל ערבים כאל מקשה אחת, "ערבים". נראה לכם שהיו שמים שקופית "יהודים" – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – על כל המפלגות של היהודים? ברור שלא. אני רוצה, ברשותך, משפט שאתה תסכים לו. אני בירכתי בשבוע שעבר את חברי חנא סוייד שפורש מהכנסת. אני רואה את חבר הכנסת עמרם מצנע יושב כאן, יושב-ראש ועדת החינוך, שהודיע על פרישה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שאני מדבר בשמך ובשם רבים, מדובר ביושב-ראש ועדת החינוך הטוב ביותר שהיה עד כה בכנסת, חבר כנסת ופוליטיקאי משכמו ומעלה, אדם מוסרי. תודה רבה, עמרם מצנע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת עמיר פרץ – בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <עמיר פרץ (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לפתוח באמת בברכות לחברי חבר הכנסת עמרם מצנע, לדוד צור, לאלעזר שטרן, למאיר שטרית. אני חושב שארבעת חברי הכנסת היו מחברי הכנסת הטובים בשנתיים האחרונות, ובלי ספק מילאו את תפקידם בדרך מעוררת כבוד ונותנת דוגמה אישית להרבה מאוד חברי כנסת חדשים שהגיעו למשכן. אני בטוח שהם ימצאו את מקומם בעבודה בזירה הציבורית – אני מקווה בזירה הפוליטית – אבל אין לי ספק שהם ימשיכו לתרום את תרומתם למען מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אנחנו היום דנים בערוץ 10, ואנחנו עוד מעט נדון בגבעת-עמל ועוד מעט נדון ב"פרי הגליל". יש קו אחד מאחד בין כל המקרים שאנחנו דנים בהם. לצערי הרב, ממשלת נתניהו, וראש הממשלה בנימין נתניהו באופן מיוחד – ותאמינו לי, אני מכיר אותו מצוין, יש לי שעות נתניהו, אני מניח, יותר מכל אחד כאן. אני מדבר במובן של להעמיד עיקרון מול עיקרון, אני כיושב-ראש ההסתדרות והוא כשר האוצר בילינו שעות רבות למכביר בוויכוחים מאוד עקרוניים לגבי הדרך שבה מדינת ישראל צריכה ללכת. יש דבר אחד שמאפיין את תפקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו: הוא מחליט רק כשהוא מוכרח. אין שום סיכוי שיקדים תרופה למכה בנושא כלשהו. אם הסגירה של ערוץ 10 הייתה בעוד שישה חודשים, זה היה נדחה. בשאלות מאוד קריטיות, ראש הממשלה מחליט רק כשאין לו ברירה, כשהוא מבין שהגיע הרגע להחליט; ואם הוא יכול למשוך דבר כלשהו, זה יימשך. אנחנו רואים מה קורה היום בדיון הזה על הגז בישראל. אין לי ספק שראש הממשלה, אסור לו להיות מעורב, ולממונה על ההגבלים יש כל הסמכויות, אבל הוא כראש ממשלה צריך לראות את ההתרעות, את האזהרות מפני תסבוכת כל כך קשה. ראש הממשלה לא יעשה דבר בשאלה המדינית, רק כאשר יכפו, רק כאשר הפלסטינים מגיעים לאו"ם, רק כאשר כל הזירה הבין-לאומית רועשת וגועשת נגד מדינת ישראל. אבל היום, כשאנחנו דנים בהצלתו של ערוץ 10, אני בהחלט מברך. אני חושב שלמרות העובדה שחברי כנסת רבים כאן, מפעם לפעם לא נהנים ומרגישים את שיניהם החדות של אנשי התקשורת הישראלית – זה תפקידה של התקשורת, בוודאי בימים אלה, שבהם התקשורת מקיימת את התפקיד של כלב השמירה של הדמוקרטיה בישראל. ואנחנו צריכים להגן על תקשורת חופשית, פתוחה, משוחררת מלחצים בכל דרך אפשרית. וזה בכלל לא חשוב מה חושב כל אחד מאתנו על כלי תקשורת כזה או אחר. אני מקווה שהחקיקה הזאת אכן תושלם במהירות כדי להשלים את מלאכת הצלתו של ערוץ 10 ולאפשר לו להמשיך לתפקד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת חיליק בר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת משה גפני. איפה חבר הכנסת בר? חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. חבר הכנסת משה גפני, הנך מוזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, הכנסת תאשר את מה שהממשלה מבקשת בנושא של ערוץ 10, כך מסתמן. יש גם ועדת הסכמות. אז אני רוצה לנצל את הזמן הזה כדי להציע לערוץ 10 מה לשדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אשרי המאמין. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מציע, אני לא – – – הייתה בעיה עם "תפוחי עצמונה". "תפוחי עצמונה", חבורה של עשרה אנשים מגוש-קטיף, שהקימו מפעל לתפארת, והמפעל הזה מייצא תפוחי-אדמה וגזר לרוסיה. מתפרנסות מהמפעל הזה 150 משפחות מיישובי עוטף-עזה. הם נקלעו למשבר. מפעל רווחי מאוד, משפחות מתפרנסות מזה, באמת – החזון הציוני היפה ביותר. משפחות מעוטף-עזה, הבעלים ממפוני גוש-קטיף, אנשי הציונות הדתית. הם נקלעו למשבר בגלל שתי סיבות. סיבה אחת, רוסיה, הייצוא אליה הפך להיות בעייתי בגלל מדיניות פוטין, עם כל מה שנלווה לעניין הזה של הייצוא מאירופה וגם מישראל. והדבר השני, הם קנו זרעים מגרמניה והזרעים היו חולים, והם נקלעו למשבר של כמה מיליונים. היה להם משבר גם מול הממשלה, גם מול מרכז ההשקעות וגם מול בנק לאומי. והם פנו אלי. אני דיברתי עם בנק לאומי, שנתן להם אשראי; דיברתי עם מרכז ההשקעות. בקיצור, העלינו כמה דברים, מפני שבאמת, בתקופה של המלחמה שהייתה בעוטף-עזה, למשפחות האלה, פגיעה הייתה דבר חמור, והנושא הזה של הבעלים, שהם הציונות הדתית – אני עזרתי להם והמפעל עולה על דרך המלך. יפה. עד כאן בסדר. מה זה קשור לערוץ 10 ומה החדשות בזה? החדשות בזה הן המכתב שקיבלתי הבוקר, ואני מציע לערוץ 10 לשדר את זה. הם כותבים לי ככה:" בשם חברי 'תפוחי-אדמה עצמונה'" – אתה יודע, חקלאים כאלה, שהניסוח הוא נחמד – "אני רוצה לברך אתכם" – הוא מודה לי ולעוזר שלי – "ולהודות לכם על התגייסותכם ללא תנאי ובאהבה שאינה תלויה בדבר כדי לסייע לנו במשבר החמור שנקלענו אליו". אגב, אין לי פריימריז; אני לא מקריא את המכתב הזה בגלל זה, אני מקריא אותו בגלל המשפט הבא: "לצערנו", כותבים לי אנשי הציונות הדתית, מפוני גוש-קטיף שגרים בעוטף-עזה, "לצערנו, גורמים אחרים, שאולי היינו מצפים שיהיו יותר קרובים אלינו" – אם מישהו לא מבין במי מדובר, מדובר בשר בנט – "הפנו גב ולא היו מוכנים לשכב על הגדר למעננו, כפי שאתם, בדוגמה אישית ומופתית עשיתם. למדנו להכיר אתכם, את אהבתכם למפעל ההתיישבות בארץ-ישראל, את התורה ולומדיה, את הערבות ההדדית שעומדת ביסוד פעילותכם הציבורית. למדנו להכיר ולהוקיר אנשים שפועלים לשם שמים, למען גדל שמו באהבה. נשמח לארח אתכם ביישובנו בחלוציות". השר בנט הוא שר הכלכלה. הוא השר, בלי קשר לאנשים האלה, שהיה צריך לטפל בזה, כמו ב"פרי הגליל", ועוד נדבר על זה היום בעזרת השם. הוא השר שהיה צריך לטפל ב"תפוחי עצמונה", מפעל רווחי, ציוני, שעוסקים בו, עובדים בו, 150 משפחות מיישובי עוטף-עזה, מפוני גוש-קטיף, אנשי הציונות הדתית, מלח הארץ. הוא שר הכלכלה, בשביל מה הוא הגיע לתפקיד הזה? כדי לעזור להם. אני מסיים. אז זה שהם מודים לי ואנחנו עזרנו להם, אני מודה לקדוש-ברוך-הוא, זה לא עוזר לי בפריימריז. אין לי פריימריז, אני רק מספר את העניין הזה, כשאנחנו נגיע לדיון על "פרי הגליל", שאת הבעיה ב"פרי הגליל" היה אפשר לפתור ביום אחד. אני אומר לכם בהיכרותי את הבעיה, ואנחנו נדבר על זה. השר בנט, למה לא עזרת ל"תפוחי עצמונה"? למה אני הייתי צריך לעשות את זה בהתנדבות? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. חברת הכנסת מירי רגב – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר, אחרון הדוברים. הרשימה סגורה. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, גפני, אני רוצה להזכיר לך, כשהיית יושב-ראש ועדת הכספים, פתרנו את בעיית "פרי הגליל". פתרנו אותה. <משה גפני (יהדות התורה):> היינו שם. <מירי רגב (הליכוד):> היינו שם, גישרנו, הבאנו את אושיק המשקיע, הבאנו את ועד העובדים, ראש עיריית חצור, והגענו להבנה. אבל משהו קרה בארבע השנים האלו, והם הבינו שהסאגה הזאת של העובדים יכולה לשמש להם איזה מנוף, והדבר הזה לא יכול להימשך. הגיע הזמן להבין ש"פרי הגליל" הוא מפעל עוגן בחצור והסביבה, עובדים שם יהודים וערבים כאחד, והתפקיד שלנו הוא לעזור גם לבעלי עסקים, גם לעיר וגם לעובדים ולמצוא את הפתרון הראוי, ולא שכל ארבע שנים הם ימצאו את עצמם כלקוח שבוי בפני אותם מעסיקים. ולכן צריך לפתור את הבעיה, ואני שמחה שבית-המשפט הכריע הבוקר – זה פורסם לפני כמה דקות – שיש לפתוח את המפעל ועל העובדים לשוב לעבודה שלהם. אז ראשית, המפעל ייפתח, העובדים יחזרו לעבודתם, ואני מאמינה שעכשיו ישב שר התמ"ת יחד עם הגורמים הרלוונטיים וימצא פתרון לעובדים. זה מעניין שכל פעם לפני חגים סוגרים מפעלים ועושים כל מיני דברים כדי ליצור איזו קבוצת לחץ על הממשלה. שמעתי כאן הרבה מאוד אמירות, בעיקר על כך שראש הממשלה לא עשה מספיק בעניין ערוץ 10 מפני שהוא פוחד מביקורת. מהאופוזיציה שמעתי את זה, וזה פשוט מדהים. מדהים איך לוקחים נושא, נושא של ניהול לא תקין, נושא של מנהלים חזירים שפוגעים בעובדים שלהם – ואני נמצאת פה רק בגלל העובדים בערוץ 10, רק בגלל העובדים בערוץ 10. לכן גם כתבתי את מה שכתבתי והוצאתי הודעה לפני שבועיים. אין כאן שום עניין של ראש ממשלה, יש כאן עניין של חברה שצריכה להתעסק ולהתנהל בצורה נכונה ונבונה והיא לא עושה את זה. מה זה קשור לביקורת? מה זה קשור לראש הממשלה? אילולא ראש הממשלה, החל משנת – מתי זה היה, יובל, ששימשת כשר האוצר? <שר המודיעין יובל שטייניץ:> 2009. <מירי רגב (הליכוד):> 2009. מ-2009, כששר האוצר היה בזמנו יובל שטייניץ, פעמיים בתקופתך הצלתם את ערוץ 10, ופעם שלישית, ועכשיו בפעם הרביעית, ערוץ 10 לא היה מצליח לעמוד על רגליו. ולכן, לבוא ולהאשים את ראש הממשלה ולעשות איזה ספין, שלכאורה זה בגלל ביקורת עליו, זה מכוער, זה לא מדויק, וזה לא יעזור לכם, האופוזיציה. את האמת צריך להגיד. אני בוודאי לא אתן להחשיך מסך. בוודאי גם ראש הממשלה לא יעשה את זה, אבל אי-אפשר שכל פעם אנחנו, על חשבון משלם המסים, נציל את ערוץ 10. צריך להגיד גם את האמת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> ואנחנו נמצאים פה בשביל העובדים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – והתפקיד של ערוץ 10 עכשיו, בחצי השנה הקרובה, הוא להביא משקיעים לערוץ, ולנהל את הערוץ נכון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מי יבוא? מי יבוא בתנאים האלה? <מירי רגב (הליכוד):> חברת הכנסת קארין, את יודעת, את עבדת – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל מי יבוא בתנאים האלה? <מירי רגב (הליכוד):> – – כוועדת משנה בעניין השידור הציבורי. את יודעת טוב מאוד שצריך לדעת גם לנהל כדי שהרפורמה תהיה כראוי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה נכון, אבל מי יבוא בתנאים האלה? <מירי רגב (הליכוד):> ואי-אפשר לקחת דיבידנדים ומשכורות ענק למנהלים, והעובדים והכתבים והעורכים בקושי מקבלים כסף. <קארין אלהרר (יש עתיד):> את יודעת שזה לא נכון. <מירי רגב (הליכוד):> קארין, זה בדיוק נכון – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> את יודעת שזה לא הסיפור. <מירי רגב (הליכוד):> – – זה מה שזה. ולבוא ולהגיד שאנחנו רוצים לסגור את הערוץ בגלל הביקורת על ביבי זה שטויות – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> למה הגשתם ערר? – – <מירי רגב (הליכוד):> – – זה לא נכון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – למה? <מירי רגב (הליכוד):> אפשר לחשוב שכל התקשורת האחרת מפרגנת לראש הממשלה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> למה הגשתם ערר על החוק של ארדן? <מירי רגב (הליכוד):> – – ועל אפם וחמתם הוא יהיה ראש הממשלה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> טוב, מה שאני מציעה – והמסר פה ממני לערוץ 10 זה מסר מאוד פשוט: ערוץ 10 הוא ערוץ חשוב, ונעשה את הכול שהוא יישאר וימשיך לשדר, ונגן על עובדיו – על הכתבים, על המפיקים, על העורכים – אבל על המנהלים שלו היום מוטלת אחריות גדולה בחצי השנה הקרובה: להביא משקיעים ולנהל נכון את הערוץ כדי שיהיו פה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אף אחד לא יבוא בתנאים האלה. <מירי רגב (הליכוד):> ריבוי של ערוצים זה בסדר, דמוקרטיה זה בסדר, אבל העובדים הם לא לקוח שבוי של אף מנהל – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> נכון. <מירי רגב (הליכוד):> – – והתפקיד שלנו זה לדאוג גם לדמוקרטיה וגם לעובדים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> נכון. <מירי רגב (הליכוד):> – – בערוץ 10. ולכן – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <מירי רגב (הליכוד):> – – אני מאחלת לערוץ בהצלחה. אני שמחה שהצלחנו להגיע לפתרון, אני מודה לראש הממשלה על כך, ויש היום לערוץ 10 – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל היועץ המשפטי לממשלה – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – הרבה עבודה כדי שבחצי השנה הקרובה הם יצליחו לעמוד על הרגליים, ולא כל חצי שנה להיעזר בממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רגב. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני – אחרון הדוברים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, סליחה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. לא היית כשקראתי בשמך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני הייתי אחרון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. טוב, בסדר, אני ודאי אתן לחבר הכנסת חיליק בר, גם כן ככה. באווירת סוף הקורס לא נקפיד על הכללים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה עובד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מקווה שזה עובד. עד עכשיו זה עבד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ראיתי שהסקרים לא מתרוממים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תפסיק לגבוה, אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, יום עצוב היום בכינוס הזה של הכנסת, כי הכנסת לא התכנסה מפני שהנבחרים בעם ויושב-ראש הכנסת החליטו שהם רוצים לדון במפעל חשוב כמו ערוץ 10 שעומד בפני סגירה, או "פרי הגליל". הכנסת, על-ידי הממשלה, קיבלה פקודה מהשליט, היועץ המשפטי לממשלה, להתכנס, לחוקק ביום אחד חוק חשוב בשביל קבוצת עובדים שנמצאים בסכנת פרנסה. זה דבר שהוא מסוכן לדמוקרטיה יותר מכל דבר אחר, כי מהיום והלאה – היום זה יועץ משפטי, שלא לדבר על שופט בית-המשפט העליון – באופן רשמי וחוקי, המערכת המשפטית מנהלת את החיים של האזרחים, ולא הכנסת ולא הממשלה, ולא, עם כל הכבוד, יושב-ראש הכנסת. כולם צריכים להיכנע להוראה של היועץ המשפטי לממשלה, בחקיקה. מישהו עוד חושב שהבחירות האלה בכלל חשובות? למה צריך לבחור חברי כנסת? נבחר יועצים משפטיים, נבחר שופטים בבית-המשפט העליון, ו-500 שופטים במדינה יקבעו את כל הדברים, כל התקציבים. מותר להעלות שכר מינימום, אסור להעלות שכר מינימום; צריך לסגור את "ישראל היום", צריך לפתוח את ערוץ 10 – הוא יקבע לנו. למשל, אני מאוד בעד עובדי ערוץ 10, בדיוק כמו בשביל עובדי "ישראל היום"; בשני המקומות אין כמעט חרדים, או בכלל. אני לא מבין – איתן כבל נכנס עכשיו, הצליח להעביר חוק, אולי אפילו להפיל ממשלה בחוק "ישראל היום", ואף אחד לא חושב על העובדים של "ישראל היום". ובערוץ 10, שאגב הם צודקים בטענת הזיכיון – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא חוק לסגירת עיתון, מתי תפנימו? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> סגירת ערוץ 10 בגלל זיכיון זה דבר נורא ואיום. למה? כבר סיפרתי לכנסת – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שאני עבדתי בתחנת רדיו שהייתה מהערוצים שתחת פיקוח הרשות השנייה, של הרדיו המקומי. הם שילמו הון עתק למדינה בשביל הזכות לדבר. אני חושב שזכות הדיבור צריכה להיות דבר בסיסי כמו להדפיס עיתון, ולכן ערוץ 10 לא היה צריך בכלל להיות חייב כל כך הרבה כסף לרשות השנייה. אבל כאשר יש חוק כזה, וכאשר כל תחנות הרדיו נאנקות תחת דמי הזיכיונות האלה, אז לבוא ולהגיד לכנסת לחוקק חוק ומייד לחצי שנה – זו דיקטטורה בצורה הכי נוראה וגרועה, בפרט כשהזכרתי כבר את "ישראל היום", שכבר רצו לעשות שגם יתערבו בעיתונים, לא רק יתערבו ברגולציה לתחנות רדיו וטלוויזיה, במקום לפתוח תחנות רדיו וטלוויזיה, במקום לפתוח עיתונים לכל השוק, בפרט היום כשהסייבר וכל אלה כבר ממילא כל כך פתוחים, כך שזה כבר כל כך לא רלוונטי. זה דבר אחד, אדוני היושב-ראש, ואני רוצה למחות על כבודך וכבוד הכנסת על עצם העובדה שצריכים לחוקק חוק על-פי מצוות היועץ המשפטי לממשלה. ודבר נוסף אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, בשלוש השניות שנשארו לי. אני לא חבר של ליברמן, ואני לא אשכח לעולם מה שאמרה פאינה קירשנבאום, שלהכניס חרדים לממשלה יעלה הרבה יותר מדי כסף, אבל התחושה הזאת שאומרים "פרשת ישראל ביתנו", ומכתימים ציבור שלם שבחר בישראל ביתנו על-ידי החקירות האלה – יש טענה אמיתית בעובדה שהעיתוי אינו מתאים. אני לא אומר שלא צריך היה לחקור – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אבל אני מבין את הזעקה הזאת. אני זוכר איך חיסלו את ש"ס ואת אריה דרעי בשעתו ניסו לחסל באמצעים משפטיים. עכשיו זה נגד ליברמן. 17 שנה חקרו את האיש הזה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ובסוף התברר כי כלום. מה נעשה, אדוני היושב-ראש, אם יתברר שכל החקירות האלה לא היו נוראיות כל כך, וישראל ביתנו תפסיד חמישה מנדטים, וזה יעבור ליאיר לפיד, האם אז בית-המשפט כבר יהיה מרוצה? הנה לך דמוקרטיה ישראלית בכיעורה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חברי הכנסת, מכיוון שהדברים נרשמים בפרוטוקול, אז למען הסר ספק, הכנסת לא מתכנסת בהוראת היועץ המשפטי לממשלה. אין לכנסת כל עניין לבצע הוראות של היועץ המשפטי לממשלה. מליאת הכנסת כונסה על-פי בקשת הממשלה, כפי שרשום בחוק-יסוד: הכנסת, וכך זה קורה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה מה שאמרתי. אמרתי שהממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל שאר התיאוריות הן טובות כתיאוריות, אבל את זה צריך להפנות לממשלה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זהו, אדוני היושב-ראש, אמרתי שהממשלה ביקשה, בהוראת היועץ המשפטי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל מה שמשתמע מדבריך, שכביכול הכנסת התכנסה על-פי הוראת היועץ המשפטי לממשלה. אין דבר כזה, לא היה דבר כזה, ולא יהיה דבר כזה. חבר הכנסת חיליק בר – בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אייכלר התכוון שהדבר היחיד שנשאר לנו זה הכנסת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אתה יודע – קודם כול, אני מצטער, אני טיפה צרוד היום – אני שמעתי פה את הברברת והססמאות של חברי הליכוד, סגן השר אופיר אקוניס וחברתי מירי רגב, על הסיפור של ערוץ 10. ססמאות באמת – אופיר אקוניס אמר: הממשלה נחלצה לסייע, נחלצה לסייע – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ואת, מירי, אמרת: נעשה את הכול – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ואני שואל אתכם, אם אתם כל כך נחלצים לסייע, ותעשו הכול, איך כבר 900 שנה הערוץ הזה נמצא באיום של סגירה? באיום – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – תרתי משמע, של סגירה, כי הוא לא ערוץ "ביביתון" – – – <מירי רגב (הליכוד):> למה זה לא קורה בערוץ 2? למה זה קורה? <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – ערוץ חשוב, חלק משני ערוצים ממלכתיים דמוקרטיים שישנם בשוק החופשי, שביבי כל כך אוהב לדבר עליו, אבל חלילה שידובר על סגירה של איזה "ביביתון". ואני אגיד לך משהו, חברתי מירי – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא סגירה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – אם ככה נחלצתם לסייע, עדיף שלא תיחלצו לסייע, כי ככה נחלצתם לסייע למפעל "פרי הגליל", שהיית מאוד קרובה, מירי, להאשים אותם, את העובדים, בזה שהם עושים ספין בשביל האופוזיציה או ליצור קבוצת לחץ, העובדים המסכנים של "פרי הגליל" – – – <מירי רגב (הליכוד):> מי האשים את העובדים? מעולם לא האשמתי את העובדים – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> את אמרת את זה עכשיו, הם עושים ספין. <מירי רגב (הליכוד):> אני, בניגוד אליך, הייתי שם כבר ארבע פעמים – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גם אני הייתי. <מירי רגב (הליכוד):> – – כדי לדבר עם מוטי חזיזה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גם אני הייתי, וגם הייתי בגבעת-עמל – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – אז תיזהר בדבריך – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – וגם לגבעת-עמל – – <מירי רגב (הליכוד):> – – תיזהר בדבריך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – נחלצתם לסייע, לאנשים שנזרקים – – <מירי רגב (הליכוד):> לא, אתה נחלצת. אתה נחלצת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ונעקרים מהבית שלהם באמצע תל-אביב, בשביל אותם – – – <מירי רגב (הליכוד):> אתה יודע מי הביא את ההסכם הזה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, אני לא מבין. <מירי רגב (הליכוד):> מפלגת העבודה עשתה את ההסכם של גבעת-עמל – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנשים שמשנות ה-40 וה-50 – – <מירי רגב (הליכוד):> – – תתבייש לך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – קיבלו מקום לגור בו – – <מירי רגב (הליכוד):> תפסיק – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ואני רואה איך נחלצתם "לסייע" לתושבי גבעת-עמל כשעקרתם אותם באלימות ובכוח. ואת יודעת מה? אני בעד שלטון חוק, ואם יש בעיה עם הקרקע הזאת – – <מירי רגב (הליכוד):> חיליק – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – יש גם דרך לפנות אנשים, ויש גם דרך לעשות הסכם קולקטיבי – – <מירי רגב (הליכוד):> חיליק, ההסכם שנעשה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ואף אחד לא דיבר אתם – – <מירי רגב (הליכוד):> – – נעשה על-ידי מפלגת העבודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – והתעללו בהם וסחבו אותם מהידיים ומהרגליים – אני לא רוצה להגיד לך איזה תמונות זה הזכיר לי. <מירי רגב (הליכוד):> תתבייש לך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> את מי? אנשים עשירים? אנשים שיש להם כסף? <מירי רגב (הליכוד):> תתבייש לך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תמצאו להם פתרון. הרי האנשים האלה אמרו – מירי, את יודעת – אנחנו מוכנים לעזור – – <מירי רגב (הליכוד):> מי שצריך למצוא לזה פתרון זה ראש העיר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – תנו את הקרקע לעיריית תל-אביב ולטייקונים, רק תעשו את זה בחמלה. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מפלגת העם – – <מירי רגב (הליכוד):> אתה מדבר בלי לדעת על מה אתה מדבר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – הליכוד, אתם הפכתם למשרתי הטייקונים – – <מירי רגב (הליכוד):> אתה מנותק מעבודת הכנסת – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – אתם, מכם חמלה והלאה. <מירי רגב (הליכוד):> – – אנחנו הבאנו חוק – – – גבעת-עמל; לא אתה, אנחנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ואני רוצה להגיד לך – מירי, את יכולה לצעוק, אני לא הפרעתי לך – אבל אם ככה נחלצתם לעזור לגבעת-עמל ואם ככה נחלצתם לעזור ל"פרי הגליל" ואם ככה נחלצתם לעזור לאחד הערוצים החשובים, עדיף שלא תעזרו, כי בניסיון שלכם לעזור אתם רק מזיקים. אני אגיד דבר אחד ב-13 השניות שנותרו לי: ערוץ 10 בסכנת סגירה. על הראש של ערוץ 1 הלכתם עם הרפורמה של גלעד ארדן. הקמתם "ביביתון" מפואר, שחלילה חלילה מישהו יעז לבקר את מה שהוא עושה. אדוני היושב-ראש, אנחנו, מבחינה תקשורתית ודמוקרטית, או בדרך לצפון-קוריאה, או, במקרה הטוב, למדינה הכל-כך דמוקרטית שאדלסון רוצה. מדינה שלא חייבת להיות דמוקרטית, אבל לפחות תגידו שלשם אתם חותרים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – כי ערוץ 10, גבעת-עמל ו"פרי הגליל" – זה מראה בדיוק מה זו הממשלה האטומה ומה זו המפלגה האטומה שבה אתם עובדים. אדוני היושב-ראש, תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיליק בר. סגן השר אקוניס, שהציג את החוק, מבקש גם לסכם את הדיון. אדוני השר, אתה גם רוצה להתייחס? בבקשה. אין שום בעיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בר, באמת אני מצטער להגיד לך שמזמן לא שמעתי גיבוב כזה של שטויות ושקרים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני לומד מכם. אני לומד מכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה עומד פה מול ממשלה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ססמאות. עם ססמאות לא הולכים למכולת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שמצילה היום בפעם השלישית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הרביעית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, בממשלה הזאת. יש כבר יותר פעמים. יש מחלוקת אם בתולדות ערוץ 10 זו הפעם השביעית או השמינית. נדמה לי שמאז ממשלתו השנייה של מר שרון, עליו השלום, ערוץ 10 נמצא בהליך דומה, פחות או יותר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מעניין למה. מעניין למה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את מתיימרת הרי להיות במפלגה שמקדשת את השוק החופשי. אז את הרי אמורה לדעת – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה זה קשור? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שבשוק חופשי יש חברות – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתם לא מאפשרים שוק חופשי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ויש חברות יותר טובות ויש חברות פחות טובות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. למה הגשתם ערר? למה הגשתם ערר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אתם, בשם הפופוליזם הקומוניסטי שלכם – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> למה? אתה לא יודע לענות על זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כשאת מצטרפת פה לחבר הכנסת חיליק בר – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה לא יודע לענות על זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – תמשיכו לשקר את הציבור ולהונות אותו. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה לא יודע לענות למה הגשת ערר. אתה לא יודע לענות על זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יושב כאן שר האוצר שטייניץ, שהיה לי הכבוד בתקופה מסוימת לכהן כיושב-ראש ועדת הכלכלה כאשר הוא כיהן – הבאנו את זה פעם אחת, בפעם הראשונה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> כל פעם אתם נותנים חצי שנה. כל פעם תקופת זמן קצרה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בפעם השנייה היה יושב-ראש אחר לוועדת הכלכלה. פעמיים בקדנציה אחת. תשאלו את אנשי ערוץ 10, שבהגינותם – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ההצלה שלכם – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> האביר על הסוס הלבן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנשי ערוץ 10 בהגינותם, או לפחות חלקם בהגינותם, יספרו לכם את האמת. והנה, זאת, אדוני היושב-ראש, הפעם השלישית בממשלת הליכוד, ואני כמובן מכליל רצף, ועוד בערך ארבע פעמים בממשלות קודמות, ובהן גם ממשלות שאתם, חבר הכנסת בר, הייתם חברים בהן. אז על מה הטענה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> הם מצילים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו באים לסייע, אנחנו באים לחלץ ערוץ טלוויזיה, ועכשיו צריך לומר את האמת, והאמת היא שמי שסובל – זאת האמת – הכי הרבה משידורי ערוץ 10, זו מפלגתי והעומד בראשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז זה העונש? אז זה העונש? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז בגלל זה מצילים אותו? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי אם היינו רוצים שהערוץ לא יהיה, לא היינו פה היום. הרי אם, לשיטתכם, לא היינו רוצים בקיומו של ערוץ 10, הרי לא היינו פה היום. אבל כיוון שאנחנו – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אם לא הייתה מחאה, לא היית פה היום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה לך על הטפות המוסר הדמוקרטיות. תלמדי דמוקרטיה. תלכי לראש המפלגה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> ממי? ממך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עם כל הכבוד, גברתי, תלכי לראש המפלגה שלך – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> מהפריימריז שלך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – תלמדי אותו דמוקרטיה. תלמדי דמוקרטיה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. מהפריימריז? מהפריימריז? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, בפריימריז, גברתי. איך את נבחרת לכנסת? <קארין אלהרר (יש עתיד):> מהדבר הזה שאתם קוראים לו דמוקרטיה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בסלון של מר לפיד ברמת-אביב ג', שם את נבחרת לכנסת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מהסלון שלך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בקפה במרכז שוסטר, שם את נבחרת לכנסת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן, לפחות אצלנו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מטיפה לי על דמוקרטיה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לפחות אני לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לחברַי? הדמוקרטיה בווילה ברמת-אביב ג' – שם קובעים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לפחות אני לא גונבת קלפי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – את רשימת יש עתיד. בווילה גם מדברים על עוני. ברמת-אביב ג' – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לפחות אני לא גונבת קלפי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, גם אני מתל-אביב, וגם אני כמה שנים מחיי גדלתי בצניעות בשכונה הזאת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לו – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש לו וילה, ושם נקבע הגורל שלך על-ידי מר לפיד – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לו וילה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – על-ידי רעייתו ועל-ידי ילדיו. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה עדיף מאשר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם יודעים את זה. אתם יודעים את האמת. אז אנא, אל תטיפי לי על דמוקרטיה. <רונן הופמן (יש עתיד):> ארגז על ארגז על ארגז. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תטיפי לי על דמוקרטיה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – ספירה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, את העובדות צריך לשים על השולחן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – הספירה בליכוד? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי אם לא היינו רוצים בקיומו של ערוץ 10, החוק הזה, שהממשלה מביאה שוב, לא היה מובא לכאן היום. לגבי הצעת החוק הסובייטית שלכם בנושא העיתון "ישראל היום": אני אמרתי פעמים רבות, גם לידידים טובים בעיתון "ידיעות אחרונות" – קורה, יש לי גם ידידים טובים ב"ידיעות אחרונות". אני קורא "ידיעות אחרונות", ואני חושב שהוא צריך להיות קיים, ואני קורא גם "ישראל היום", וגם הוא צריך להיות קיים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מפתיע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני קורא גם "מעריב", וגם הוא צריך להיות קיים, ולא תאמינו – גם "ג'רוזלם פוסט", כי אני גם מבין אנגלית. הרי כל החוכמה היא אצלכם. אתם הכי יפים, אתם הכי חכמים, אתם מייצרי הדמוקרטיה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. אתה, אתה, אתה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואתם מטיפים לנו על דמוקרטיה. אני מודה: אלה הם העיתונים שאני קורא. לכולם יש זכות קיום. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה עם "הארץ"? הוא אמר? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש זכות קיום לערוץ השני ולערוץ הראשון ולרשות השידור – לשידור הציבורי, שהוא חשוב מאין כמותו. כמה פעמים דיברתי אתךְ על הרפורמה הזאת? כמה פעמים? משום שחשוב שיהיה ערוץ ציבורי, חשוב שיהיה ערוץ 2, חשוב שיהיה ערוץ 10, חשוב שיהיה ערוץ 20 – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז למה אתם נותנים לערוץ 10 להתרפס? למה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חשוב שיהיו כבלים, חשוב שיהיה לוויין. אתם עשיתם את זה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. אתה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי כל הדברים האלה נפתחו בתקופתנו. כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> כל הרעות החולות בתקופתכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הכבלים, הלוויין, הסלולר – הכול נפתח בתקופתנו. יכול להיות, בעולם הגדול נסגרים עיתונים – לא בחקיקה. הם נסגרים משום שהמוציא לאור מחליט שהוא עובר למהדורה אינטרנטית – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אף אחד לא רצה לסגור. אקוניס, תקרא את החוק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – והוא רוצה את העיתון שלו לא מודפס יותר אלא רק באינטרנט. <מיקי לוי (יש עתיד):> כבל, החוק שלך אמר לסגור את העיתון? <איתן כבל (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וזו זכותו, אדוני היושב-ראש. זוהי דמוקרטיה. ואתם מביאים לפה – אילו לא הייתם תומכים, חברת הכנסת אלהרר, בסגירת העיתון "ישראל היום" – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא לסגירה, תקרא את החוק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בעידודו של חבר הכנסת כבל, מזכ"ל מפלגת העבודה – מזכ"ל מפלגת העבודה, אתם עוד חיים בשנות ה-80. שם אתם חיים, בשנות ה-80. אבל אנחנו כבר ב-2015, כבוד המזכ"ל. המזכ"ל, אנחנו ב-2015. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> המזכ"ל קיים משנות ה-30. לנו יש מסורת, לא כמוכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איזו מסורת – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לנו יש מסורת, לא כמוכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מסורת של בולשביזם – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כן, בולשביזם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שסוגרים עיתונים בחקיקה. אתם יכולים ללמד כמה דברים את הסובייטים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו צפון-קוריאה. – – – "ישראל היום" – – – בסכנת סגירה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מציע לכם, באמת בידידות – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כסף קונה תקשורת. <אילן גילאון (מרצ):> – – – הפרזנטור, תדע לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> על הפרזנטור נדבר בנפרד, אם אתה רוצה, חבר הכנסת גילאון. נדבר על הפרזנטור בהזדמנות אחרת. אני אומר לכם: נאה דורש נאה מקיים. אני לא התכוונתי לענות לכם, אבל אני שמעתי את השקרים, ואני חושב שחשוב שהציבור ידע את האמת. מעולם תנועתי, אדוני היושב-ראש, מעולם – לא כליכוד, לא כתנועה שקדמה לליכוד, מפלגת חרות או התנועה הרוויזיוניסטית, מעולם לא הביאו או לא העלו על דעתם לסגור בחקיקה עיתון. השתגעתם? אתם מבינים שאתם בדמוקרטיה? מותר ל"ישראל היום" להופיע, וגם ל"ידיעות אחרונות". <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתם עושים את זה לא בחקיקה. אתם עושים את זה לא בחקיקה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מותר לערוץ 10 – ואנחנו באמת לא סובלים מאהדה יתרה שם. הרי אפשר לצפות, אדוני השר שטייניץ, כל ערב במהדורה, וביום שישי, במהדורה בערב לא סובלים מאהדה, בלשון המעטה. האם אנחנו נבוא ונאמר: נסגור אתכם משום שדעותיכם אינן מתאימות לעמדות שלנו? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל אתם יוצרים בהם תלות שנה אחר שנה ומתעללים בהם. עדיף כבר לסגור להם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איזו תלות, על מה אתה מדבר? הזכרת את "פרי הגליל". הרי ממשלתנו הצילה את "פרי הגליל" בתחילת כהונתה ב-2009. ועכשיו, ואני באמת מצטער, אני אומר לך, בעלים של מפעל חשוב בפריפריה עושה שימוש ציני בעובדים – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> איזו בושה, אופיר. ככה אתה מדבר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, בוודאי. זה, בדיוק, מה שקורה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואת יודעת את האמת. אל תעוותי את האמת לצרכים פוליטיים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. האמת לא אצלך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – משום שבסוף האמת הזאת צפה. משום שהיום יודעים שאחרי שהממשלה שלנו הצילה אותו בתחילת 2009, ואכן בא בעלים חדשים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הוא עושה שימוש ציני בעובדים יהודים מחצור-הגלילית ובעובדים שאינם יהודים מטובא-זנגרייה, ובעובדים אחרים ממקומות אחרים בגליל העליון, שבסך הכול רוצים להרוויח את לחמם. הוא עושה בהם שימוש ציני. שמעתי כאן, אדוני היושב-ראש, שבית-המשפט הכריח שם לחזור לעבודה, ואני מברך. אני מברך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה עם גבעת-עמל? גם אותם הצלתם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גבעת-עמל – עם כל הכבוד, אני אומר לך, ואתה יודע את האמת – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה האמת? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לממשלה אין נגיעה לעניין הזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> באמת? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה יודע את זה, ואנחנו לא – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אמרת שהצלתם ערוצים. פתאום אין לכם נגיעה? – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ידידי היקר, לא כל דבר – אני מכיר את תושבי גבעת-עמל היטב. חלקם שכנים שלי. חלקם שכנים שלי, והם אנשים מעולים. אל תעשו בהם שימוש פוליטי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עם השטויות האלה לא הולכים למכולת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תעשו בהם שימוש פוליטי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עם השטויות האלה לא הולכים למכולת. אל תעליב אותם. <מירי רגב (הליכוד):> – – – יחד עם שר השיכון, יחד עם – – – ועדת הפנים, כדי למצוא דיור חלופי, לא היה ולא נברא. זו בעיה רק של ראש העיר, והם לא רוצים אפילו לבנות יותר דירות, אלא לתת להם דיור חלופי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מודה ליושבת-ראש ועדת הפנים – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בר, אני מציע לך – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רצוי מאוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אעשה זאת. חבר הכנסת בר, כיוון שנותרו חודשיים וחצי לבחירות ואתם רוצים לשכנע ציבור שיצביע עבורכם, אם תשקרו, הציבור לא רק שלא יצביע עבורכם, הוא יברח מכם. אם אתם רוצים לשכנע ציבור מסוים, ספרו לו מה עשיתם ומה תוכניותיכם לעתיד, ואל תספרו שקרים, משום שהשקרים, בסוף, הבדיות וההסתות, יתהפכו עליכם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> השקרים וההסתה זה בצד שלכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר, חבר הכנסת אופיר אקוניס. אני מזמין את השר יובל שטייניץ – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני לא דיברתי היום – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <נסים זאב (ש"ס):> לא דיברתי היום, לא ידעתי שנותנים לי סיכוי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נציין לפרוטוקול שחבר הכנסת נסים זאב לא דיבר היום. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש – – – <עמיר פרץ (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חבל שהפריימריז בליכוד נגמרו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם בלי פריימריז בליכוד, חבר הכנסת עמיר פרץ, התקנון שיושב לי כאן על השולחן כבר הסמיק. הוא כבר בצבע אדום, התקנון, כי הוא חשב שהוא מדבר על מליאת הכנסת, ואנחנו כבר שעה באספת בחירות כאן. אבל, טוב. בבקשה. השר שטייניץ, על-פי התקנון, יכול בוודאי להתערב בכל שלב של הדיון בשם הממשלה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אתה, כן, כן. בבקשה, אדוני. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה, כמו אחד מקודמי בדיון, עמיר פרץ, לומר תחילה כמה דברים לכבוד שני חברי כנסת שנמצאים כאן במליאה ואשר הצהירו שלא ימשיכו להתמודד ולא יכהנו בכנסת הבאה, והם שני חברי כנסת איכותיים ביותר, שהכנסת התברכה בהם והלוואי שירבו כמותם. הראשון הוא חבר הכנסת עמרם מצנע, האלוף במילואים עמרם מצנע, ראש עיריית חיפה לשעבר עמרם מצנע, ידידי עמרם מצנע. עמרם מצנע – – – <עמיר פרץ (התנועה):> ראש מועצת ירוחם. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כן, כמובן, שחולל גם נסים ונפלאות בירוחם. לא נוכל לומר את כל שבחו ולתאר את כל קורותיו כי הזמן לא יספיק, אבל אני אומר רק זאת: אחד הדברים שהכי מאפיינים את עמרם מצנע הוא לא רק יכולת הביצוע, ולא רק השכל הישר ולא רק הניסיון הרב, אלא היושרה שלו. אחד האנשים ההגונים והישרים בכנסת, וזו מעלה לא פחות חשובה מכל שאר המעלות. אז, ידידי עמרם מצנע, עשית המון למען חיפה, עשית המון למען ירוחם, עשית המון למען ביטחון ישראל כאלוף בצה"ל וכלוחם מהולל, ותרמת המון כראש ועדת החינוך בכנסת. ואני רוצה לברך אותך ולהודות לך, אני בטוח בשם כל חברי הכנסת, הממשלה וכל עם ישראל. החבר השני שהודיע שלא יתמודד הוא פרופסור אבישי ברוורמן. גם את קורות חייו אני לא מתכוון לתאר. אבישי ברוורמן, כנשיא אוניברסיטת באר-שבע, חולל נסים ונפלאות באוניברסיטת באר-שבע, אסף תרומות ומשאבים בקנה מידה היסטורי, ושם את אוניברסיטת בן-גוריון בנגב על המפה, לטובת מדינת ישראל, לטובת העיר באר-שבע, לטובת הנגב כולו. אבל אבישי, מעבר לכול, הוא גם איש אקדמיה ופרופסור לכלכלה. ואני רוצה לומר לך, אבישי, צר לי שאתה עוזב. הייתי רוצה לראות בבית הזה הרבה יותר אנשי אקדמיה, הרבה יותר דוקטורים ופרופסורים למדעי הטבע, למדעי הרוח, לפילוסופיה וגם לכלכלה. אני חושב שאם בבית הזה היו מכהנים עשרה או 20 אנשי אקדמיה, מדינת ישראל והדמוקרטיה הישראלית היו יוצאות נשכרות. וזה בהחלט גם לאור הרמה שהוויכוח שנוהל כאן קודם הידרדר אליה לפרקים. אבישי ברוורמן הוא אחד האנשים הבודדים כאן – גם אם יש לי מחלוקות אתו לפעמים – שמבין מה זה כלכלה. והוא מבין, למשל, שכשאומרים בשבוע שעבר שישראל ירדה מהמקום הראשון בצמיחה לנפש בכל מדינות ה-OECD, בכל מדינות המערב, ולא רק הידרדרה מהמקום הראשון, היא כבר מתחת לממוצע של הצמיחה לנפש בכל מדינות המערב, אבישי מבין שהמשמעות היא הרת-אסון ושמה שקרה בשנה האחרונה תחת לפיד פירושו שכולנו נשלם את המחיר. כי כשאין צמיחה ואין השקעות, לוקח זמן אבל את המחיר משלמים האזרחים – באבטלה, בירידה ברמת החיים, בירידה ברמת השירותים, בכל הדברים הללו. וכאשר רוב חברי הכנסת מסתכלים רק מה הממשלה נותנת בא', ב' או ג', איך מחלקים את הפירות, אבישי הוא אחד הבודדים כאן בבית הזה שמבין שהסוגיה העיקרית היא קודם כול איך משקים ומגדלים את העץ. וזה מה שהיה חסר כל כך בשנה וחצי האחרונות, להשקות ולגדל את העץ ולהביא השקעות לישראל. אז מהבחינה הזאת צר לי שאבישי החליט לעזוב את הכנסת, גם כאחד הקולות הצלולים ביותר מבחינה כלכלית – ולפעמים גם היו לנו ויכוחים כשאני הייתי שר האוצר, אבל הוא ידע גם לפרגן אף שהיה באופוזיציה – אבל גם כיוון שאני באמת חושב שראוי שיותר ויותר אנשי אקדמיה, חוקרים במדעי הטבע, במדעי הרוח, במדעי החברה, בכלכלה, במתמטיקה, בפילוסופיה, בפיזיקה, באסטרונומיה, במדע המדינה, ביחסים בין-לאומיים – היה ראוי שיהיו פה יותר ולא פחות אנשי אקדמיה. אז עמרם מצנע ואבישי ברוורמן, שני אנשים איכותיים שתרמו המון למדינת ישראל ולכנסת ישראל, כולנו אומרים לכם תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בכמה מילים על ערוץ 10 ולחדד כמה דברים כדי שלא תהיה אי-בהירות, לאור הדיון שהתנהל פה קודם לכן. ראשית, ערוץ 10 הוקם לאחר זכייה במכרז – ודרך אגב, היה גם מכרז שני – עם תנאים מסוימים שכל מי שזוכה במכרז של המדינה מחויב להם. וערוץ 10 נקלע לקשיים. זה קורה שחברה, כולל ערוץ טלוויזיה, נקלעת לקשיים. ומדינת ישראל, פעם אחרי פעם – לא רק ממשלות ימין, גם ממשלות שמאל או ממשלות אחדות באמת סייעו בעבר לערוץ 10 לשרוד. כשאני מוניתי ונכנסתי לתפקידי כשר האוצר, במרס 2009, כמה חודשים אחר כך ערוץ 10 נקלע למשבר חמור. היו שביתות, היו הפגנות, הערוץ עמד על סף סגירה, ובתוקף תפקידי כשר האוצר ניהלתי מגעים עם הבעלים, שהתחייבו אז להזרים כסף; קיבלו – ואני לא אכנס לפרטים – הטבות מסוימות, דחיות מסוימות, הנחות מסוימות מהמדינה לגבי חובותיהם, וערוץ 10 ניצל בשנת 2009 והמשיך לפעול, לשמחתי, גם לטובת הצופים וגם לטובת העובדים המסורים שלו, בשנת 2009. אמרתי אז, כשר האוצר, אני זוכר, אל תבואו אלי עוד הפעם. אבל לקראת סיום שנת 2012 ערוץ 10 נקלע לקשיים חוזרים. ושוב, כשר האוצר, בידיעתו ובברכתו, בהסכמתו של ראש הממשלה נתניהו, שוב זימנתי אלי את נציגי ערוץ 10, כולל העובדים, את יושב-ראש ההסתדרות דאז עופר עיני, וישבנו במשך שבועות – צוותים של האוצר ביחד עם ערוץ 10, ביחד עם נציגים של משרדי ממשלה אחרים – ומצאנו פתרון שאפשר את המשך קיומו והמשך השידורים של ערוץ 10. כל זה קרה – אני מדבר רק על שש השנים האחרונות – פעם שנייה. פעם ראשונה ב-2009, פעם שנייה ב-2012. לכן, כל מי שטוען שהממשלה בראשות נתניהו, הקודמת או הנוכחית, מתנכלת או חותרת לסגירתו של ערוץ 10, אינו יודע מה הוא סח. אמירה כזו פשוט סותרת את העובדות הידועות לכול, כולל לעובדי ערוץ 10, שפעמיים לאחרונה – פעם ב-2009, ופעם שנייה ב-2012 – הערוץ הזה המשיך להתקיים, לפעול ולשדר רק בזכות התגייסות שלי כשר האוצר ושל הממשלה, של ממשלת הליכוד, כדי לאפשר לו להמשיך ולפעול. ראש הממשלה נתניהו הוא דמוקרט אמיתי. הוא איננו בעד סגירת ערוצים כפי שהוא איננו בעד סגירת עיתונים ואיננו בעד סגירת תחנות רדיו. אנחנו בעד פלורליזם תקשורתי. יש כאן אנשים אחרים בבית הזה שהעזו להעלות בדעתם את הרעיון המופרך לסגור עיתון בישראל בחקיקה, למנוע מעיתון שנראה להם מקורב מדי או מצדד מדי בצד הימני של המפה הפוליטית, או בבנימין נתניהו, למנוע מהעיתון הזה להתקיים, למנוע מ-2 מיליון אזרחים בישראל בערך שרוצים לקבל את העיתון הזה בחינם, למנוע מ-2 מיליון אזרחים – חלקם אמידים, אבל חלקם דלת הארץ – לקבל עיתון בחינם. יש כאן אנשים בבית הזה שחרשו מזימה כזו, שהיא בעיני מזימה אנטי-דמוקרטית וגם אנטי-חברתית. זו לא דרכנו. זו לא דרכנו. אנחנו לא רוצים לסגור שום עיתון, אנחנו לא רוצים להחשיך שום ערוץ, בין שהוא בעדנו ובין שהוא נגדנו. ואכן, לא תמיד ליקקנו דבש מערוץ 10, אבל, דרך אגב, גם מכלי תקשורת אחרים. שאל כאן קודם חבר כנסת את השאלה, או הציע את התזה המופרכת, שנתניהו מנסה להתנכל לערוץ 10 ולסגור אותו, או לערער את מעמדו, מכיוון שהערוץ איננו "ביביתון". אם כך, האם אותו חבר כנסת טוען שערוץ 2, למשל, איננו מותח ביקורת לעתים על הממשלה ועל ראש הממשלה? האם אפשר להבין שערוץ 2 הוא "ביביתון"? כי ערוץ 2, למשל, עומד על רגליו, לא נקלע לקשיים, מחזיק מעמד. האם מישהו טוען שהממשלה מתנכלת לערוץ 2, שגם בו יש הרבה ביקורת על הממשלה? הדברים הללו הם חסרי שחר והם מנוגדים לכל מה שקרה במציאות. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק שהגיש ראש הממשלה ושר התקשורת הנוכחי נתניהו כאן לכנסת היום, היא הצעה שנועדה לתת משך זמן, פסק זמן, של שישה חודשים שבהם ערוץ 10 ימשיך לפעול. ואני כולי תקווה, תקווה אנוכי, גם למען העובדים של ערוץ 10 – העיתונאים, השדרים, כל העובדים, העובדים הטכניים – שבששת החודשים הללו יימצא פתרון, וערוץ 10 יעמוד על רגליים איתנות, כלכליות, ולא יזדקק יותר לשום חסדים או פשרות או ויתורים או הנחות מהרגולטורים ומממשלת ישראל. אם כך יהיה, זה יהיה לטובת הערוץ ולטובת העובדים. אני מקווה שבששת החודשים הבאים יימצא פתרון, והערוץ הזה יעלה על דרך המלך ועל פסים חדשים, ולא נחזור לכאן עוד שנה ועוד שנתיים שוב עם הבעיות של ערוץ 10, שבאמת לא נכון, לא נכון המצב שבו הממשלה והכנסת צריכות פעם אחר פעם להידרש למצבו של ערוץ 10. אדוני היושב-ראש, אני משוכנע שהכנסת תאשר את בקשתו של ראש הממשלה, שהמשמעות שלה היא לאפשר לערוץ 10 להמשיך לשדר, ואולי גם למצוא פתרון למצבו הבעייתי במהלך ששת החודשים הקרובים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יובל שטייניץ, שהתייחס בשם הממשלה לדיון. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, בקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, והונחה על שולחן הכנסת. מי שמעוניין להצביע יכול לשבת. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת לצורך ההכנה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> ועדה משותפת. ועדה משותפת לכלכלה וחינוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדה משותפת. אני מציין לפרוטוקול כי גם חברת הכנסת זהבה גלאון התכוונה לתמוך בהצעת החוק, אבל לא משנה את תוצאות ההצבעה. בכל מקרה, זה עובר לוועדת הכנסת. אם יפנו אלי ויבקשו אישור לקיים ישיבת ועדה במהלך המליאה, אני אאפשר. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – ביקשו – – – בתום הדיון שיהיה מייד בתום ההצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מייד בתום ההצבעה, קרי עכשיו, מתכנסת ועדת הכנסת באישור היושב-ראש לצורך הכנת החוק עוד היום לקריאה שנייה ושלישית, ודאי, אם הוועדה תרצה לעשות זאת. חברי הכנסת, נא לשבת. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת ליאור אדרי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נשמע הצהרת אמונים של חבר הכנסת ליאור אדרי מסיעת ש"ס. בבקשה, אני מזמין את חבר הכנסת ליאור אדרי לעלות לדוכן הנואמים. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת אריה דרעי מן הכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום 1 בינואר 2015, בא במקומו חבר הכנסת ליאור אדרי. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אנחנו נשמע את חבר הכנסת אדרי מצהיר אמונים. חבר הכנסת אדרי, אני אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <ליאור אדרי (ש"ס):> מתחייב אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות. אם תרצה להגיד כמה מילים אנחנו ודאי נאפשר לך. <ליאור אדרי (ש"ס):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מרשה לעצמי, בראשונה, אדוני היושב-ראש, לברך אותך על ההישג הראוי שרשמת בסוף השבוע שעבר. מסתבר שגם בפוליטיקה "יגעת ומצאת – תאמין". אני מאחל לך שהקדוש-ברוך-הוא יאיר לך פנים ותמשיך לראות ברכה במעשי ידיך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ליאור אדרי (ש"ס):> רבותי חברי הכנסת, שליח ציבור שניגש לפני התיבה בימים נוראים אומר נוסח תפילה: "הנני נרגש ונפחד", אך אני לא אגיד את זה מכמה סיבות, והאחת – כי השליחות הציבורית לא זרה לי. כפי שאתם רואים, לא קשיש אנוכי, אבל מבחינת העשייה – זקן ורגיל. זכיתי, ואני מדגיש את המילה זכיתי, לקבל את אמונו של שר התורה, מרן רבי עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, בתחום שהיה קרוב מאוד ללבו, וזה הנושא ההלכתי. קיבלנו ממנו הדרכה מעשית, ואני יכול להעיד על המעורבות האישית שלו בכל הנושא ההלכתי עד לפרטים הקטנים. כמו כל חברי לתנועה הקדושה וכמו רבים מאוד מבית ישראל, אף אני מוצף געגועים למרן, זכר צדיק וקדוש לברכה. מכאן אני נושא תפילה, שתנועת ש"ס, שהיא אחד מהמפעלים הכבירים, אם לא המפעל, במסגרת מה שמכונה "להחזיר עטרת יהדות ספרד המעטירה", תוסיף ותשגשג ותמשיך את מפעל חייו. כל ילד שבזכות תלמודי-התורה הספרדיים שהקים מרן, אומר "שמע ישראל", וכל בן ישיבה וכל בן תורה שלומד עוד דף גמרא בזכותו, יהיה זה לעילוי נשמתו הטהורה. כנסת נכבדה, אני מעדיף בנאומי הראשון לקצר. כידוע לכם, אני נשבע כאן וכעת אמונים בעקבות התפטרותו של חבר הכנסת הרב אריה דרעי, יושב-ראש תנועת ש"ס. הוא התפטר מהכנסת, וברור לנו שהוא לא התפטר מייעודו הגדול, תפקיד שהטיל עליו מרן, זכר צדיק לברכה, בסוף ימיו, להמשיך את המהפכה בכל הכוח. חברי ואני מצפים ממנו שיאזור כוח ויוביל את מערכת הבחירות בתנופה, כמו שרק הוא יודע וכמו שרק הוא מסוגל לעשות. אנו לקראת מערכת בחירות. מכאן אני קורא לכולם לא להיגרר למערכת עכורה. חובה עלינו לשמור על כבוד האדם בכל תנאי ובכל מצב. חברה שלא מסוגלת לנצור לשונה אינה ראויה להיקרא חברה. אני חושב שבנקודה זו תנועת ש"ס מהווה מופת, ואין כאן המקום להאריך. חברי הכנסת, לכבוד הוא לי להצטרף לבית הזה. שירתי את הציבור נאמנה בהיותי סרן בצבא, המשכתי לעשות זאת בחיי האזרחיים, ותפילתי שאעשה זאת גם בזמן הקצר שנותר לי בכנסת התשע-עשרה, ואם ירצה השם, אזכה לעשות זאת גם בכנסת העשרים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ליאור אדרי, בהצלחה. <הצעות לסדר-היום> <פינוי משפחות מבתיהן בשכונת גבעת-עמל בתל-אביב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: פינוי משפחות מבתיהן בשכונת גבעת-עמל בתל-אביב, מס' 4280 ו-4281. דרך אגב, לא ציינתי את זה. ברור לגמרי שפרט לבקשת הממשלה, הוגשו כנדרש חתימות של חברי הכנסת על מנת לקיים דיון בשורה של נושאים. הנושא הראשון הוא הצעה לסדר-יום בנושא: פינוי משפחות מבתיהן בשכונת גבעת-עמל בתל-אביב. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה, חבר הכנסת חנין. עד עשר דקות לרשות אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה לפתוח בברכה לאורחים שלנו. נמצאים ביציע אתנו תושבי שכונת גבעת-עמל בתל-אביב. היום הם נמצאים בחמימות של הכנסת, אבל כמה מהם, אדוני היושב-ראש, בימים האלה, בחורף הזה, בגשמים של הימים האחרונים ובגשמים של הימים שיבואו, כמה מהם נמצאים מחוץ לבתיהם – באוהלים, במגורים ארעיים. אני מברך אתכם. אני שמח שסוף-סוף הסיפור הזה, הסיפור הקשה הזה של גבעת-עמל מגיע למליאת הכנסת, הגיע הזמן. הסיפור של גבעת-עמל הוא סיפור של עוול. סיפור של שכונה שהוקמה עם המדינה לפליטי הקרבות של המלחמה. אם תרצו, עמיתי חברי הכנסת, זה סיפור של פליטים, בעיית פליטים. בעיית פליטים ובעיות פליטים חייבים לפתור, חייבים לפתור. התושבים האלה, שנשלחו למקום הזה על-ידי המדינה, נמכרו על-ידי המדינה עם האדמות שלהם ליזמים פרטיים. אז זה סיפור של תושבים שנמכרו עם האדמות וזה סיפור על מדינה שהפקירה את התושבים. זה סיפור של יזמים שרכשו את האדמות בנזיד עדשים, במחיר זול, ומאז הם גוזרים קופון אחרי קופון אחרי קופון ומנסים לעשות רווחים דמיוניים מהאדמות היקרות ביותר במדינה הזאת. סיפור של עוול – תושבים שהופקרו, מדינה שהפקירה, טייקונים שמרוויחים – בקליפת אגוז. עמיתי חברי הכנסת, הסיפור של גבעת-עמל הוא הסיפור של כולנו. זה הסיפור של חברה ומדינה שאיבדו לגמרי את הכיוון, איבדו את המצפון ואת הצפון ונשלטות על-ידי בעלי הון בצורה מוחלטת. אמרתי סיפור של עוול? אדוני היושב-ראש, תושבי גבעת-עמל הם לא היחידים שהמדינה שלחה אותם לכל מיני מקומות. היא שלחה אנשים למושבים, לקיבוצים. אבל הם אנשים שמסתפקים במועט. הם יושבים על הקרקעות הכי יקרות בארץ והם לא אומרים: האדמות האלה שלנו. רוצים לבנות שם מגדלי יוקרה. הם לא אומרים: תבנו מגדלי יוקרה אבל מגדלי היוקרה שייכים לנו. הם בסך הכול אומרים: תנו לנו קורת גג, דירה תמורת דירה. אדוני היושב-ראש, אני מפנה את תשומת לבך, שכמו שאמרתי בפתיחת הדיון, בימים האלה אין ממשלה בישראל. גם כאן אין שר. לא מפתיע אותי שהממשלה לא נמצאת, לא מפתיע אותי שהממשלה לא נמצאת גם בדיון בגבעת-עמל, אבל אני מציע שתתחיל את ספירת הזמן מההתחלה כי פשוט אני עומד על זכותי ששר יקשיב לי. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, זאת זכות שאכן עומדת לך. תמשיך לדבר. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני. אם כן, אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לפרט קצת יותר ולספר את הסיפור הזה. 1948. לאותו מקום שהיום נמצאת בו שכונת גבעת-עמל פונו פליטים מאזורי הקרבות בדרום תל-אביב, שבזי, נווה-צדק, אזורי הקרבות שהתנהלו אז בתל-אביב–יפו. שנה לאחר פינוים למקום הזה, 1949, בן-גוריון אומר: כל אלה שהתיישבו, בהסכמת המוסדות המוסמכים, בגבעת-עמל, יוכלו להישאר במקומם עד ישוכנו במקומם הקבוע. מה יותר פשוט מזה? אגב, האנשים הגיעו לשכונה כשהמצב שם היה מאוד קשה, לא היו שם תשתיות. גם היום אין שם תשתיות. עד היום עיריית תל-אביב מתייחסת לשכונה הזאת כאל מפגע שיש לסלקו. משאירים את התושבים בכוונה לחיות בתנאים שהם תנאים לא ראויים. במשך שנים הבתים לא חוברו לתשתיות בסיסיות כמו ביוב ומים, לא נסללו דרכים, לא הוקמה תאורה ראויה. בסדר, הם סידרו לעצמם תשתית בסיסית, דאגו לניקיון הסמטאות. משפחות מרובות ילדים חיו בבתים ארעיים עם תוספות מאולתרות, לפעמים ארבעה ילדים במיטה. עם השנים המדינה העבירה את הקרקע הזאת לחברה, חברה פרטית. בתחילה, 1961, לחברת "ב.פ. דיור". אגב, הקרקע הועברה ללא מכרז במחיר של 19% מערך הקרקע. קרקע יקרה ביותר הועברה אז במחיר של 19% מערך הקרקע אז, שהיום זה 0.0% מערך הקרקע עכשיו. המטרה של המכירה הזאת הייתה הקמת שיכון שיכלול דיור חלופי ראוי לתושבי המקום. בחוזה המכר המדינה התנתה שהקונה צריך להקים שכונה במקום בתוך חמש שנים ולפצות את התושבים בדיור חלופי – דירה תמורת דירה במקום. על מנת להבטיח שהדיור יספק את הדיור החלופי, כפי שהתחייב בחוזה, הוצע גם שטר משכנתה לטובת רשות הפיתוח להבטחת הקמת בניינים שבהם ישוכנו משפחות גבעת-עמל ב'. עד כאן סיפור פשוט. אלא שהיזם, אותה חברה ציבורית "ב.פ. דיור", לא בנתה בתוך חמש שנים וגם לא בתוך עשר שנים וגם לא בתוך 20 שנה. מה שאותה חברה עשתה, היא גלגלה את הקרקע ומכרה אותה שוב במחיר הזדמנותי. הקרקע התגלגלה מיד ליד והגיעה ליזמים פרטיים. אגב, אנשים עשירים ביותר. מר תשובה, באמת, האיש אשר על הגז. ממש לא חסרה הפרוטה בכיסו. פרוטה לא חסרה בכיסו? מיליונים לא חסרים בכיסו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין ממשלה. <דב חנין (חד"ש):> אמרתי. היושב-ראש לא סופר את הזמן. אכן, אדוני? אנחנו מחכים שתקום בישראל סוף-סוף ממשלה שתתעניין בתושבים. אתה יודע, זה אלמנטרי. <היו"ר אחמד טיבי:> הם עסוקים בספירת הקולות עדיין. <דב חנין (חד"ש):> הם עסוקים בספירת הקולות בליכוד, יש שם בעיות רציניות. <היו"ר אחמד טיבי:> בעיות רציניות יש שם. <דב חנין (חד"ש):> בכל מקרה, באזור הזה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה עוד שתמיד תענוג לשמוע את חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> הוא חבר כנסת ופרלמנטר מעולה והדברים שלו הם תמיד לעניין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הוא ירוץ לראשות הרשימה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא קשור. הוא תמיד היה טוב וימשיך להיות טוב. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. בכל מקרה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על קרקע מאוד מאוד יקרה. למען הציבור הרחב שצופה בנו עכשיו בשידורי ערוץ הכנסת – אני אומר לכם: גבעת-עמל ממוקמת מול מגדלי YOO, בצפון תל-אביב, האזור היקר ביותר, היוקרתי ביותר. לפי התוכנית הנוכחית אמורים גם שם להיות ממוקמים מגדלי יוקרה שיניבו מאות מיליונים של דולרים של רווחים ליזמים. אגב, עד שנת 2005 התב"ע שהייתה תקפה במקום הזה דיברה על 440 יחידות דיור בלבד, שחלק מהן, בערך מחצית, יועדו לתושבים שחיו במקום, כדיור חלופי. בשנת 2005 נכנסה לתוקף תב"ע חדשה, 1770א, והתב"ע הזאת הגדילה את זכויות הבנייה במתחם ל-1,150 יחידות דיור, ועוד, שימו לב, 15,000 מ"ר של מסחר ומשרדים. הגדילו את זכויות הדיור בצורה פנטסטית. כאשר היזמים ביקשו להגדיל את הזכויות בצורה כל כך קיצונית הם אמרו, בין היתר, אנחנו צריכים הגדלת זכויות בנייה כי יש לנו שם תושבים וצריך לפנות את התושבים. זו הייתה אחת ההנמקות של היזמים לאותה הגדלה פנטסטית של אחוזי הבנייה במקום. אגב, עוד חידוש באותה תב"ע חדשה, זה 135 דירות יוקרה בשני מגדלים, שהן רשומות בכלל לזכות עיריית תל-אביב. לעיריית תל-אביב אני מייד אחזור. כך נוצר לנו מצב שעל אותו מתחם שבמקור לא היו בו הבדלים בין התושבים ובין המצב של התושבים, יש בו מתחם אחד ששייך למיליארדר תשובה, מתחם אחד ששייך לעירייה ומתחם אחד שנקרא "מתחם אברמוביץ", אף שהוא נמצא כרגע בתהליכי העברה למשפחת היהלומנים כוזהינוף. העירייה משחקת תפקיד מאוד בעייתי בפרשה הזאת. היא משחקת תפקיד בעייתי כמה פעמים. קודם כול, היא בעלים של חלק מהקרקע – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מוכן לשאול את חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, יושב-ראש הקואליציה, בבקשה לא שגרתית, מבקש למסור הודעה ללא הצבעה. הוא אומר שהוא רוצה לעשות את זה תוך כדי הנאום שלך. <דב חנין (חד"ש):> מהצד? <היו"ר אחמד טיבי:> מהצד. <דב חנין (חד"ש):> אין בעיה. אני מכיר את עבודת הקואליציה, ואם יושב-ראש הקואליציה מגיע – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, לא, לא. אני מכיר את העניין. מכיר את העניין. אין בעיה. אני אעצור את דברי. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מסכים? <דב חנין (חד"ש):> כן, כן. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת דב חנין מסכים. בבקשה. לפנים משורת הדין. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ותודה רבה לחבר הכנסת חנין. היות שאתה מדבר בלי הגבלת זמן מפני שהממשלה לא מיוצגת, הרשיתי לעצמי לבקש את הבקשה הזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, למה הממשלה באמת – אתה יושב-ראש הקואליציה – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא יודע. אני לא הממשלה. אני מציע למנות אותי לשר, אז אני אשב פה. <היו"ר אחמד טיבי:> סיימתם לספור את הקלפיות? את הקלפיות סיימתם לספור? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, לא, לא, לא. <היו"ר אחמד טיבי:> לא סיימתם? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> יש קלפי בטירה שיכולה לשנות את המצב, או בטייבה – באחת משתיהן. <היו"ר אחמד טיבי:> אין בטייבה ולא בטירה. זה קלפיות שלכם. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> יבוא. יבוא. יבוא. <היו"ר אחמד טיבי:> לא יהיה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, כי ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט, שהוקמה ביום ט"ז בכסלו התשע"ה, 8 בדצמבר 2014, לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – בהרכב הבא: מטעם ועדת הכלכלה – זאב אלקין היושב-ראש, אבישי ברוורמן, רוברט אילטוב, איילת שקד, ומטעם ועדת החינוך – עמרם מצנע, רונן הופמן, יעקב אשר ומסעוד גנאים – היא זאת שתדון בהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, שהמליאה אישרה לפני כמה דקות. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <פינוי משפחות מבתיהן בשכונת גבעת-עמל בתל-אביב> <היו"ר אחמד טיבי:> נא להמשיך, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> אם כן, עמיתי חברי הכנסת, דיברתי על המעבר בין התב"ע ההיסטורית של 440 יחידות דיור לבין התב"ע העכשווית – 1,150 יחידות דיור ועוד 15,000 מ"ר של מסחר ושירותים ו-135 דירות יוקרה בשני מגדלים שרשומות לזכות עיריית תל-אביב. הרבה שאלות מתעוררות במעבר הזה בין שתי התב"עות. אחת השאלות הגדולות היא, מה קרה להיטלי ההשבחה, האם הקופה הציבורית נהנתה מספיק מהעושר העצום הזה שנפל או ניתן לאותם יזמים. אבל את השאלה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע בשלב זה של הדיון להשאיר בצד, יש פה הרבה הרבה נושאים שמחייבים בדיקה מעמיקה, רצינית ואמיתית. אני חוזר לסוגיית התושבים. הגדילו בצורה פנטסטית את אחוזי הבנייה, אבל את התושבים מסרבים לפצות. מסרבים לפצות אותם בצורה האלמנטרית, הבסיסית, הצודקת שהם מבקשים. מסרבים לפצות אותם במנגנון של דירה תמורת דירה, מסרבים לפצות אותם במנגנון שיבטיח להם קורת גג. ותפקידה של העירייה בסיפור הזה, כמו שהתחלתי לומר, הוא תפקיד מאוד בעייתי – מצד אחד עירייה שהיא חלק מהבעלים, היא חלק מהבעיה, והעירייה חייבת להיות לא רק חלק מהבעיה, עירייה אמיתית חייבת להיות חלק מהפתרון, והיא יכולה להיות חלק מהפתרון. היא יכולה להיות חלק מהפתרון מכיוון שקודם כול יש לה זכויות בנייה והיא יכולה להקצות חלק מהן לטובת הפתרון, אבל עירייה גם יכולה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הוא הגיע, השר. <דב חנין (חד"ש):> הגיע השר, אז מתחיל הזמן. <היו"ר אחמד טיבי:> לא מתחיל, קח עוד שתי דקות. <דב חנין (חד"ש):> עוד חמש. יש פה המון דברים, זה סיפור מורכב. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה יודע שאתה מאוד משכנע? <דב חנין (חד"ש):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> קח חמש. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך. <דב חנין (חד"ש):> בכל מקרה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה, מה, מה זה? <היו"ר אחמד טיבי:> הוא שכנע אותי. זה שמאל אמיתי, זהבה. <דב חנין (חד"ש):> זה נושא חשוב. <היו"ר אחמד טיבי:> זה שמאל אמיתי. <דב חנין (חד"ש):> בדיוק. כן. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> עיסאווי, אתה לא מסכים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא מסכים אתך, שנינו שמאלנים. <דב חנין (חד"ש):> בסדר גמור. דלתות השמאל פתוחות לרווחה. <היו"ר אחמד טיבי:> למה כשאני אומר "דב הוא שמאל אמיתי" אתה קופץ? לא התכוונתי שאתה לא. <דב חנין (חד"ש):> חברים יקרים, בכל מקרה עיריית תל-אביב יכולה וצריכה להיות חלק מהפתרון, ובמקום להיות חלק מהפתרון, כעירייה שדואגת לתושביה, סופרת את תושביה, מתייחסת לבעיות החברתיות – במקום להיות חלק מהפתרון, מה שהעירייה הזאת עושה הוא חלק מהבעיה. היא, לא רק שהיא לא משתמשת בזכויות הבנייה כדי להקל על התושבים; לא רק שהיא לא משתמשת בזכויות שלה כרגולטור כדי להגיד ליזמים: אם לא תעמדו לימין התושבים, אם לא תפתרו את הבעיות, אנחנו נקשה עליכם בתוכניות הבנייה שלכם; במקום לעשות את הדברים האלה, העירייה עושה הסכם פינויים בינה לבין הבעלים הנוספים בקרקע, ובעצם הופכת את הבעלים האחרים, משפחות תשובה וכוזהינוף, לקבלני ביצוע של המלאכה האפורה, השחורה, המלוכלכת, של פינוי התושבים מהקרקע. ועל כך, עמיתי חברי הכנסת, אסור לנו לעבור לסדר-היום, ועל כך אסור לנו לסלוח. מאז ינואר 2014 בוצעו בשכונה שלושה גלי פינויים אלימים מאוד – מלחמת דוד וגוליית. הפינויים האלה מתבצעים בהשתתפות מאות שוטרי יס"מ, תוך כדי סגירת כל השכונה, מניעת סיקור עיתונאי, פונו עשרות אנשים, כולם ילידי השכונה הזאת, רבים מאוד מהם אנשים מבוגרים, בני 70. בפינוי האחרון, ערב ראש השנה, נקטו דרך אכזרית במיוחד: הגיעו להסכם פינוי באופן שרירותי רק עם חלק מהמשפחות המפונות; את השאר הותירו בלי הסכם, בלי קורת גג, נמצאים באוהלים ברחוב. אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, ניסינו לקדם חקיקה שתפתור את העניין, ולצערי הרב הממשלה לא התגייסה אלא בלמה את מהלך החקיקה שלנו. אני שואל כאן, עמיתי חברי הכנסת – אני מכבד מאוד את השר יובל שטייניץ, אבל לא אתה השר שצריך לענות – אני שואל: במדינת ישראל יש שר שיכון? השיכון במדינת ישראל קורה רק בשטחים מעבר לקו הירוק, או שגם בגבעת-עמל צריך לתת פתרונות של שיכון? איפה שר השיכון? למה אין למדינה תשובות? עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים כאן משפחות נמצאות ברחוב. פונו בגל האחרון גם אופיר חקק-מרציאנו, גם טליה חקק-מרציאנו, תינוק בן שנתיים וחצי, תינוקת בת שנה וחצי. איזו בושה. איזו בושה. עמיתי חברי הכנסת, מה אנחנו דורשים? אנחנו דורשים קודם כול, שעיריית תל-אביב תפסיק לשמש זרוע ארוכה, קבלנית ביצוע של פינויים. צריך לבטל לאלתר את הסכם הפינויים הזה משנת 2013. צריך שגם המדינה, הממשלה, שר השיכון, עיריית תל-אביב, יקדמו באופן מיידי מהלך של משא-ומתן בין התושבים והיזמים כדי לייצר הסכם פינוי-פיצוי קולקטיבי לגבעת-עמל. זה מה שנכון, זה מה שצודק, זה מה שצריך לעשות עכשיו – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> – – ולספק פתרון חירום לשיכון המשפחות שנזרקו מבתיהן והן ללא קורת גג. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ולומר לך, אנחנו תכף נדבר גם על מפעל "פרי הגליל". ויש מכנה משותף בין שר השיכון, שאיננו, ושר הכלכלה, שאיננו. כי כמו ש"פרי הגליל" נסגר ולא ראינו את שר הכלכלה, גם "מגבות ערד" נסגר, וגם שם לא ראינו את שר הכלכלה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה, שר הכלכלה לא מגיע לענות על סגירת "פרי הגליל"? <דב חנין (חד"ש):> אולי הוא בא לענות, אבל הוא לא רוצה להתנצל. למה הוא לא רוצה להתנצל? כשסוגרים בכל הפריפריה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא, לא מגיע. נודע לי שהאיש הכול-יכול, סגן השר אופיר אקוניס, הוא שיענה לנו. <דב חנין (חד"ש):> זה יהיה ביזיון. זה יהיה ביזיון. סוגרים מפעלים בפריפריה, בדרום ובצפון, ואין שר כלכלה. זורקים אנשים לרחוב, ואין שר שיכון. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, זה בית יהודי? ככה נראה בית יהודי? אם זה בית יהודי, אני מחפש בית אחר. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> יש מי שעושה למען ביתו. יש מי שעושה למען הבית היהודי ויש מי שעושה לישראל ביתנו. עם עמלה ובלי עמלה. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – לבית היהודי? <היו"ר אחמד טיבי:> אפשר מתוך העיקרון של הכר את יריבך. <זהבה גלאון (מרצ):> 70 מיליון שקל לטובת הרחבת בית-אל. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – <קריאה:> 70 מיליון שקל. <עמיר פרץ (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קשה מאוד לבוא ולהמשיך ולהשלים את דבריו של חברנו דב חנין, שהציג את הדברים בצורה יוצאת מהכלל, תיאר את המצב ההיסטורי. אני הייתי מתחיל, חברי, בשאלה שנוגעת למסע, איך לומר, מסע חסר אחריות של ניסיון להכפיש משפחות. איזה מסע של דה-לגיטימציה. הנה הפושעים שהשתלטו על בתים נטושים; הנה סוחרי הנדל"ן הסמויים שנכנסו לכל מיני פינות כאלה, שמישהו ייתן להם מיליונים אחר כך. הרי זו בושה וחרפה, התיאורים האלה. תאמינו לי, תמצאו לי אדם הגיוני שיש לו דירה, משפחה עם ילדים, שהיה עוזב את דירתו כי הוא ראה איזו פינה שהתפנתה, והיה משתלט עליה. אולי מדינת ישראל תשאל את עצמה איך קרה שאנשים כל כך רציניים – וראינו את חלקם כשהופיעו בתוכניות השונות בטלוויזיה. ראינו אנשים שכל מה שהם עשו, כל חטאם היה שהם האמינו לממסד. כל חטאם היה שכשאמרו להם: תשתכנו בשכונת גבעת-עמל, זו ציונות, תעזבו את המקומות שאתם גרים בהם – הם האמינו. הם האמינו שכאשר מישהו, גורם ממשלתי, אומר להם דבר מה, אז כנראה יש לו כל הגיבוי. הם לא דרשו פתקים, הם לא דרשו "צעטאלאך", הם לא דרשו חוזים. הם הלכו באמונה מוחלטת. יש פה תהליך שאין ספק שהוא לא רק בשכונת גבעת-עמל, כי עמל היא עמל כמשל; משל להרבה שכונות, שכנראה תהליך התסיסה שם עוד יתפוצץ ומדינת ישראל תחזה במחזות כאלה מחפירים. איך אנשים תמימים פתאום מוצאים את עצמם מתעמתים עם המשטרה, פתאום מוצאים את עצמם עם צווי מעצר וצווי פינוי. לא ייאמן, במקום, עם הנכס הכי גדול, שיכול היה להניב פתרונות לא רק להם, להם ולנכדיהם. אבל תראו איזה יופי. כשמפנים שכונה ביהודה ושומרון – מה מפנים עכשיו, אדוני היושב-ראש? אתה המומחה, חברי חבר הכנסת טיבי. מה פינו עכשיו תמורת 70 מיליון שקל? ככה נודע לי, מידיעה שהייתה הבוקר, ששר הביטחון וראש הממשלה סיכמו להעביר 70 מיליון שקל – – <היו"ר אחמד טיבי:> נכון. <עמיר פרץ (התנועה):> – – כדי להקים 300 דירות חדשות, כי פינו שכונה שספק אם הוקמה בצורה חוקית. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, בג"ץ אמר שזה בצורה לא חוקית. <עמיר פרץ (התנועה):> בג"ץ אמר? באמת? ומה בג"ץ? בג"ץ פתאום, אחרי שהוא קובע שמשהו לא חוקי, המדינה משקיעה 70 מיליון שקל. אז אם איזה בעל-בית בא והגיש תביעה נגד תושבי גבעת-עמל, ומישהו אמר – משהו לא חוקי, פתאום הם הפכו אזרחים בלתי חוקיים. למה לא נוהגים בהם באותה מידה? כי הם לא ביהודה ושומרון. אילו שכונת עמל הייתה נקראת, במקום גבעת-עמל היו קוראים לה גבעת-הדר או גבעת-תפוח, אז היו באים אליהם ונותנים להם את כל מה שהם צריכים. אבל, לצערי הרב, גם תושבי שכונת גבעת-עמל לא יבינו שאסור להם לקנות את כל המסר הלאומני הזה שמסיתים אליו וימצאו אותם בתור מחר מצביעים מחדש בשביל הבית היהודי ובשביל כל אותן מפלגות שמפקירות אותם בלי להניד עפעף. כואב לי שאני נאלץ להכניס עכשיו אלמנטים פוליטיים בכאב כל כך קשה של משפחות. אבל אני גם גר במקומות כאלה, שבהם, לצערי הרב, אוכלוסיות מתנהגות כמו ילדים מוכים שחוזרים הביתה בערב, כי אין להם ברירה. מפלגות הימין, לצערי, מתייחסות לאותם אזרחים שתומכים בהן ונותנים להן את הכוח לעשות משהו במדינה הזו, אף שמכים בהם, לא מרחמים עליהם, לא סופרים אותם. הם חוזרים הביתה. אז למה שמישהו יעשה להם חשבון? למה שמישהו יתרגש מהם? מה אכפת להם? למה זה אכפת להם אם הם יחזרו ויצביעו עבורם? אבל אם האזרחים היו מבינים כמה הפתק הזה שווה, כמה רב כוחו לשנות מציאות, יותר מבתי-משפט; כמה צריך לבוא ולנופף בו מול אלה שלא סופרים אותך, מול אלה שלא מתחשבים בך. הרי מה שלא יעשו תושבי גבעת-עמל, הנזקים הנפשיים שייגרמו לאותם ילדים שחוו את אותן חוויות, שחשבו כל הזמן שהמשטרה שומרת עלינו ופתאום ראו את המשטרה, את משטרת ישראל, עם הסמל של מדינת ישראל, מפנה את ההורים שלהם, את הסבים שלהם, את הסבתות שלהם. מה הם ירגישו? מישהו יכול לטפל בנזק הנפשי הזה, שנגרם לאותם ילדים? איזה פיצוי יעזור, גם אם ימצאו להם מחר שיכון, גם אם ימצאו להם מחר דיור. אני אומר לכם, אני זועק את זעקות הכאב האלה כי לצערי הייתי כבר במספיק סיטואציות כאלה. אתם יודעים שאני מספיק שנים בכנסת והייתי בהרבה מאוד אירועים טרגיים מהסוג הזה, בשכונות, בערי פיתוח, במקומות שבהם אנשים לא שמו לב שהמעמד החוקי שלהם לא מוסדר ומצאו את עצמם פתאום בוקר אחד – איך אומרים, ביתי הוא מבצרי – מצאו שהמבצר הזה מתמוטט עליהם ועל בני-משפחותיהם ועל עתידם ועל עתיד ילדיהם. אילו רק היה מישהו רוצה לפתור את העניין – ואני לא נכנס עכשיו לטענות. אמר פה חבר הכנסת דב חנין שהגדילו את אחוזי הבנייה מ-450 דירות – ל-1,500? <דב חנין (חד"ש):> 1,150 פלוס שטחי מסחר. <עמיר פרץ (התנועה):> בסדר. 1,150 – – – תאמין לי, אם היה מישהו הגיוני, אפשר לחשוב, אז היו אומרים: חסר סכום כסף, אז היו מגדילים להם ל-1,800, מה היה קורה? מה, האוויר במגדלים היה מתרוקן לו כי הוסיפו עוד שכבה? אם מישהו באמת היה חושב שהם אלה שזקוקים למבט כלשהו, לקרקע, למה שקורה שם. אבל פתרונות מאוד יצירתיים יש לממשלה, לצערי הרב, והממשלה הזו הולכת ומתכנסת בתוך עצמה. ואני שמח שהיה לי הכבוד להתפטר מהממשלה, להתפטר ולומר. בהתפטרות שלי אמרתי לראש הממשלה, שלצערי הרב, חשבתי כל הזמן שקיצונים מובילים אותו, אבל הגעתי למסקנה שהוא הקיצוני. כל הניסיון להתכסות מאחורי איזה אמירות: אין לי ברירה, אתם גרמתם לכך שהקיצונים יובילו אותי, לכן תצביעו עבורי כדי שלא אגרר אחרי הקיצונים – אל תתפתו, הוא הקיצוני. הוא הקיצוני בנושאים חברתיים, הוא הקיצוני בנושאים כלכליים. אני מכיר אותו יותר מכולם. אני עמדתי מולו שנים – הוא כשר האוצר, אני כיושב-ראש ההסתדרות. החמלה ממנו והלאה. אבל הגיע הזמן שבמדינת ישראל לא נדבר יותר במושגים של חמלה. אזרחים אינם זקוקים לרחמים. אזרחים זקוקים לצדק, וצדק צריך להיות מעוגן בחוק, וצדק צריך להינתן בזכות ולא בחסד. ואני אומר לכם, אין דבר יותר קשה מאובדן האמון של הילדים, של הנכדים. אתם יודעים, הרבה פעמים אני ארגנתי הפגנות ושביתות. הייתי בא לאירוע, והייתי רואה את הילדים שם, והייתי רואה שני סוגי ילדים. ילדים שאמרו: אנחנו מתביישים, כי למחרת רואים את האימא שלנו, את האבא שלנו בטלוויזיה, ואנחנו באים לכיתה והילדים בכיתה אומרים לנו: מה זה, ההורים שלכם מסכנים? מה, מה, אין לכם מה לאכול? מה זה, אתם כאלה זרוקים ברחוב? והם מתביישים לבוא לכיתה. מה הם יגידו לחברים שלהם בכיתה? איך הם יסבירו את זה שההורים שלהם היו בהפגנה קורעת לב כזו? ולעומת זאת, יש ילדים אחרים, ואני מאוד מקווה שאלה הילדים של גבעת-עמל, ואני פונה עכשיו לילדים לומר להם: אל תתביישו במאבק של ההורים שלכם. אל תתביישו, תלכו זקופי ראש. אל תתביישו מהחברים שלכם בכיתה, אל תתביישו. אתם מנהלים מלחמה על זכויות בסיסיות של דמוקרטיה. אבל גם האזרחים צריכים להבין. מי שלא משתמש בזכות הדמוקרטית שלו לבוא חשבון עם אלה שלא עשו דבר, ימצא את עצמו שוב במצב שבו אף אחד לא יחשוב לרגע. לאף אחד לא יהיו נדודי שינה בגללכם. ולכן, אני מקווה שהמערכה הזאת, הימים האלה יביאו שינוי, שינוי בגישה, תפיסה שהאזרח הוא מעל לכול. אני מקווה מאוד שגבעת-עמל תהפוך לסמל. לא לסמל של ניצחון על האזרחים, אלא סמל של אזרחים שמעמידים את אחד הנושאים החשובים ביותר במדינה הזו, את הזכויות הבסיסיות החשובות ביותר במדינה הזו, את כל אלה שמתפארים בחמשת המ"מים. עוד מעט יבואו כאן כל מיני פילוסופים וירצו לנו על חמשת המ"מים. אחד מהמ"מים, עד כמה שאנחנו יודעים, הוא בראש ובראשונה הזכות לקורת גג, הזכות לכך שאדם יקבל קורת גג לו ולבני משפחתו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לחבר הכנסת עמיר פרץ, השר המתפטר מהממשלה. ועכשיו, היות שאין תשובת ממשלה אנחנו עוברים להצבעה. <עמיר פרץ (התנועה):> מי בעד הפלת הממשלה? האם אפשר להפוך את ההצבעה – – –? <היו"ר אחמד טיבי:> אי-אפשר לפי התקנון. <עמיר פרץ (התנועה):> כי הממשלה כבר פוטרה. <היו"ר אחמד טיבי:> או להעביר לדיון במליאה או להעביר לוועדה. אחד המציעים, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה. אדוני היושב-ראש, נוכח העובדה שאין לנו ממשלה בישראל – – – מן הסתם היא גם לא מתנגדת לשום דבר ולא תומכת בשום דבר, כי היא פשוט איננה, האם אפשר גם להעביר את זה לוועדה וגם לבקש שהוועדה תתכנס במהלך הפגרה? כי להעביר לוועדה ולפרוטוקול לא יועיל לאף אחד. <איתן כבל (העבודה):> לדעתי, זה אפשרי. אני כמרכז האופוזיציה אתן את הסכמתי. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מחויב על-פי התקנון להעביר לוועדה – זו תהיה אחריותה של הקואליציה ושל הממשלה לבוא להשתתף – או בכלל אם לקיים דיון. ההצעה שלך לקיים דיון בפגרה ערב הבחירות בנושא חשוב כזה היא הצעה נכונה. גם הדברים שלך, גם הדברים של עמיר פרץ, חבר הכנסת עמיר פרץ, היו דברים נכוחים. ולכן, אנחנו נמליץ שיתקיים דיון בוועדה כהחלטת המליאה, אם המליאה תצביע בעד. ולכן אני מפעיל את ההצבעה. מי שבעד להעביר לוועדה יצביע בעד, מי שנגד מצביע נגד. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הנושא להמשך דיון בוועדת הכלכלה עם המלצה חמה לקיים את הדיון מהר ככל האפשר למרות פיזור הכנסת. תודה רבה לך, מכובדי. <הצעות לסדר-היום> <סגירת מפעל "פרי הגליל" ופיטורי עובדיו> <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים עכשיו לנושא הבא, שהוא: סגירת מפעל "פרי הגליל" ופיטורי עובדיו – הצעות לסדר-היום שמספרן 4822, 4823, 4824, 4825 ו-4827. הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל פותח. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רשמת נכבדת, האמת, אדוני היושב-ראש, אני מסתכל על ספסלי הממשלה – ואין ממשלה. אם יש משהו שאנחנו רוצים לראות, עד כמה הממשלה הזו כבר מזמן לא מושלת – כשאנחנו רואים את הספסלים שלה ריקים. אם למישהו היה נדמה שהיא משלה קודם, מי שמסתכל כאן רואה, חבר הכנסת גפני, שהיא מעולם לא הייתה כאן. היא מעולם לא הייתה כאן, ואני חוזר ואומר לכם, סביב הנושא של "פרי הגליל". ויש היום שני נושאים – ואני אבקש להעלות עוד נושא – שעוסקים באמת בקבוצות שלא נמצאות בכלל בראש מעייניה של הממשלה, והעומד בראשה בפרט. אנחנו מדברים – בנושא הקודם עסקנו בפינוי של שכונת ג'מאסין, של גבעת-עמל – כן כן, שכונת ג'מאסין, גבעת-עמל, קבוצות מוחלשות. אנחנו מדברים על "פרי הגליל" – קבוצות מוחלשות. אנחנו עוסקים היום, בימים אלה, בסדר-היום ככה תחת הרדאר בעובדה, חבר הכנסת גפני, שמשרד הביטחון, ראש הממשלה, מוציאים את החיילים מהקו לאורך גבול עזה, ואנחנו כאן מעמידים שלוש קבוצות בחברה הישראלית שהממשלה הזו לא שמה עליהם: צפון, דרום, מרכז. קו אחד מחבר בין כל הקבוצות האלה. והם כאן באים. עמד פה סגן השר אקוניס, כלאחר יד. הם אפילו אחרי פריימריז, הוא אפילו לא צריך להתאמץ. הוא הגיע לכאן כמי שכפאו שד, זרק כמה אמירות והלך לדרכו. ו"פרי הגליל" – פעם אחר פעם הוא עומד כאן עם דברי הבל. ולא מספרים לנו כמה דברים: א. איך זה, אחרי שלוש קדנציות של נתניהו, חצור עדיין היא לא רק פריפריה בהגדרה, עיירת פיתוח, ועדיין הסיפור הוא "פרי הגליל", במקום שאפשר היה בכל השנים האלה לנסות ולתת מענה שהוא הרבה מעבר ל"פרי הגליל", שמחזיק את היישוב ואת היישובים מסביב. ותמיד יש לממשלה ההסבר. תמיד יש לה ההסבר. ובסופו של עניין מאות משפחות שמחזיקות את היישוב נזרקות שוב, פעם אחר פעם, ומתבזות. ואין מי שבכלל יביט, יאמר – חבר הכנסת סגן השר אופיר אקוניס – ואני יודע, זה שאתם אומרים שהצלתם את המקום הזה פעם אחר פעם, זו בושה לכם שעדיין לא הצלחתם לתת את המענה. אתם הממשלה, מה הסכיזופרניה הזאת? אתם צריכים לשבת, חבר הכנסת אקוניס, על ספסל הפסיכיאטר, כי אתם פעם אחר פעם מתייחסים לאופוזיציה כאילו היא זו שמנהלת את המדינה. הלוואי שהייתה ניתנת לנו הזכות לנהל. ואני מקווה שהפעם סוף-סוף תינתן לנו, אחרי הרבה שנים, הזכות לנהל את המדינה, ולא לשמוע את דברי הרהב והמלל המיותרים שלכם. ופעם אחר פעם, כמו שאמרתי, עובר קו משותף בכל הקבוצות האלה. ואם בביטחון עסקינן – ואני רוצה לומר עכשיו, לא ממקום חס וחלילה פוליטי, אני לא עושה פוליטיקה ברגע זה, פה מעל הדוכן, אף שאני אדם פוליטי; על השאלות אני לא רוצה להסתכל מנקודת מבט פוליטית. איך זה שביהודה ושומרון יושבות חטיבות שלמות בתוך השטחים ושומרות – בצדק – אני לא נכנס, חבר הכנסת סגן השר אקוניס, לעובדה, הם שם, צריך לשמור עליהם. וצה"ל מוצא את עצמו מגן על קבוצות הכי הזויות, חבר הכנסת אקוניס – אתה יודע את זה, אדוני סגן השר – שמסתובבות על כל מיני גבעות טרשים שלהן אפילו אתה לא מסכים. ואין לו, לצה"ל הגדול, למדינת ישראל, היכולת לשבת על הגדר, פעם אחר פעם. וזה אחרי שראש הממשלה עמד לפני שתי קדנציות עם גבו לאשקלון וטפח לעצמו על השכם, "רק תיתנו לי", חבר הכנסת חיליק בר. ונתנו לו, לצערי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> איפה הממשלה עכשיו? <איתן כבל (העבודה):> איזו ממשלה? מי מושל, חבר הכנסת בר? ופעם אחר פעם הם דופקים לעצמם על החזה – רק תיתנו לנו, אנחנו נדע לטפל בהם – חבר הכנסת טיבי. ועולם כמנהגו נוהג. ואני עומד כאן ובא לפניכם ואומר: חברות וחברים, ממשלה שהראש שלה, קדנציה שלישית – 2.5 מיליון אזרחים מתחת לקו העוני; 700,000 אזרחים שמקבלים שכר מינימום; עשרות-אלפי ילדים שהולכים לישון רעבים – לא צריך לתת שום הסבר למה הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה, ומייד. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה לא עשרות אלפים, זה שליש מהילדים. <איתן כבל (העבודה):> שליש מהילדים, כפי שאתה אומר, חבר הכנסת חיליק בר. אז אני צריך לעמוד פה ולתת הסברים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת אקוניס, סגן השר אקוניס – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שליש מהילדים בישראל? <איתן כבל (העבודה):> – – אנחנו מטורפים? אנחנו מטורפים, חבר הכנסת אקוניס? אתם מסתובבים עם דלי סיידים ומנסים כל הזמן לסייד את המציאות. די, לא, לא ניתן לכם לסייד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <איתן כבל (העבודה):> לא נפחד מכם. אנחנו לא מפחדים מכם, לא בביטחון, לא בחברה, לא בכלכלה, ונעמוד מולכם ונישיר מבט ונאמר לכם: לכו הביתה, נמאסתם. נמאס לשמוע את השקרים שלכם. נמאס לשמוע את הדברים הצבועים שלכם. אין בית, מהימין ועד שמאל ועד המרכז, שלא מסתובבים בו האזרחים בתחושה של מועקה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש. שטויות. <איתן כבל (העבודה):> זאת כבר איננה שאלה של מיקומך הפוליטי. זו שאלה שאנשים אומרים "למען השם". ועוד לא עסקנו בשאלה המדינית. אתם כל הזמן מתרברבים שאתם אנשי הביטחון; אתם המבינים בביטחון. אז בעזרת השם, כשאתם שואלים את השאלה מי יקום ב-04:00 לענות לטלפון האדום, לשמחתי, בעוד לא הרבה זמן זה יהיה יצחק הרצוג. הוא זה שיתעורר בבוקר לענות לטלפון האדום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה זה, פורים עכשיו? <איתן כבל (העבודה):> ובעזרת השם, זה לא יהיה נתניהו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה יהיה, זה יהיה. <איתן כבל (העבודה):> זה לא יהיה נתניהו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה יהיה בוז'י? או ציפי? <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת אקוניס, ואם אתה רוצה, נקרא לו ביבי. ביבי. ביבי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מי הראשון ברוטציה, ציפי או בוז'י? <איתן כבל (העבודה):> ביבי, כך אנחנו נקרא לו. ביבי. נחזיר אותו לימים של "רים" – מזל שהוא עזב את "רים" לפני הזמן, כי גם אותה הוא היה מקריס. ולכן, חבר הכנסת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איזה שטויות. איזה שטויות. זה הרמה שאתה יודע – – – <איתן כבל (העבודה):> סגן השר אקוניס, הפריימריז שלך כבר הסתיימו; אתה לא זקוק יותר להיות הגננת שלו או שהוא יהיה הגנן שלך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא גנן של – – – <איתן כבל (העבודה):> די, חלאס. <היו"ר אחמד טיבי:> יש קלפי בהתנחלויות עדיין, יש קלפי אחת. <איתן כבל (העבודה):> אה, יש קלפי אחת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל היא לא – – – <איתן כבל (העבודה):> עדיין סופרים. אבל היא כבר לא משפיעה על חבר הכנסת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל היא לא תשנה באופן משמעותי. <היו"ר אחמד טיבי:> אומר סגן השר, מתוך ידיעה, שהיא לא תשנה את התוצאה. הוא אומר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מעריך שלא – – – <איתן כבל (העבודה):> לעצמו היא לא תשנה, אבל לפחות לפי מה שקראתי עכשיו יכול להיות שהיא תשנה לראש השב"כ. תראה, יש הפרש של 20 קולות. אני ראיתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוא נחכה שיספרו. <היו"ר אחמד טיבי:> מעניין. זה יהיה מעניין שראש השב"כ, שכל הזמן הגן על המתנחלים, הם יפילו אותו. <איתן כבל (העבודה):> יכול להיות. אתה יודע מה? יכול להיות. <היו"ר אחמד טיבי:> צחוק הגורל. <איתן כבל (העבודה):> נכון, נכון, נכון. אולי הוא היה צריך קלפי באחד היישובים הערביים באזור. <היו"ר אחמד טיבי:> שם היו מפילים אותו בטוח. <איתן כבל (העבודה):> מה שאני מנסה לומר לכם, חברות וחברים, זה שאנחנו באנו לכאן לומר לציבור היום, שבשלושת הנושאים האלה, חבר הכנסת סגן השר אקוניס, אנחנו ננהג אחרת. וודאי שהיינו נוהגים אחרת, עם חמלה לאין שיעור, בנושא של גבעת-עמל. היינו יודעים לתת את המענה בצורה הרבה יותר מסיבית, הרבה יותר רצינית, ל"פרי הגליל". ואני אומר לחברי מוטי חזיזה: קח את העובדים, תיאבקו. זה מטה לחמם, אין להם לאן ללכת. לאן הם ילכו? לאן הם ילכו? מה זה משנה מי צודק? לאן הם ילכו? חבר הכנסת חיליק בר, אני שואל אותך, אתה בא מהאזור, מצפת: לאן הם ילכו? יש להם לאן ללכת? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לתל-אביב אי-אפשר. <איתן כבל (העבודה):> לאן? ומספרים לנו סיפורים. מספרים סיפורים כאילו הכול בסדר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כשאומרים לו "שליש מהילדים", מה הוא אומר? שטויות. <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת, סגן השר – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אני אומר לך: אף נתון – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מי אומר את זה – – – <איתן כבל (העבודה):> לא אני הבאתי אותו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז מי הביא אותו? <איתן כבל (העבודה):> – – – אף נתון לא אני הבאתי, אף נתון, כולל הנתונים על גבול עזה. כשאתם מוציאים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ארגוני שמאל – – – <איתן כבל (העבודה):> כן, הכול זה ארגוני שמאל. הכול זה ארגוני שמאל, חבר הכנסת בר, עם שי"ן שורקת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לפחות תכירו, תודו, תגידו: נשפר. אבל להגיד "שטויות" על כך ששליש מהילדים רעבים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ידידי, תקרא את דוח הביטוח הלאומי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כן, דוח הביטוח. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> פשוט תקרא. אבל למה להרוס – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה להרוס את הקמפיין העלוב שלכם – – – למה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גם גבעת-עמל ידעו שהדוח הוא טוב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה קשור גבעת-עמל – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, התשובות שלכם לדוח הביטוח – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גבעת-עמל קשורה לממשלה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כן, כן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש לא. תפסיקו כבר. תפסיקו כבר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה חלק מהדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תפסיק. אתה יודע את האמת על גבעת-עמל – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא להפסיק, שניכם. חבר הכנסת גילאון, נא להתחיל. המערך אשם. מפא"י. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הממשלה אשמה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> די, די, איזה מערך – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, מפא"י הביאה אותם לשם. מי שהביא אותם זו מפא"י – – – <היו"ר אחמד טיבי:> "פרי הגליל" נסגר בגלל מפא"י או המערך? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אחדות העבודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת טיבי, זו עובדה. משום שהחבורה המצוינת הזאת הובאה הנה בסוף שנות ה-40, תחילת שנות ה-50 על-ידי מפא"י. זאת עובדה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> נכון. אנחנו גם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> עם המחמאות שלך הם לא ילכו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא להקשיב. בבקשה, נא להקשיב. נא להקשיב. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא לחמלה אנחנו זקוקים אלא למעט – מעט – הגינות. ביום שני שעבר, זה היה ראשון בלילה, לקראת הבוקר, הייתי בגבעת-עמל, לא מתוך אשליה שאני אצליח לשנות את רוע הגזירה אלא מתוך אינסטינקט בסיסי שבמקום שמפנים אנשים אל הרחוב – אני מציין: אל הרחוב – אתה צריך להיות שם, מתוך סולידריות, רק משום שאתה עצמך עלול להיות בדיוק בסיטואציה הזאת. ופגשתי שם אנשים טרוטי עיניים מעייפות, מייאוש, קרועי עיניים מן הפחד לגבי מה יוביל המחר, ונכנסתי אל תוך הדירה אשר פונתה, ולאחר מכן גם נהרסה, שאנשים המתינו בה ליס"מ שיגיע. זאת הייתה תחושה שקשה לתאר אותה, אני בתור זר שזה לא הבית שלי, אבל תארו לעצמכם מה היה לגבי האנשים שגרו בתוך הבית הזה, שהם ממתינים בעצם להתרחשות נוראה, איומה, שמשהו יקרה, וכתוצאה ממנו הכול יתפרק וניזרק החוצה. הגיעו לשם קרוב ל-150 אנשי יס"מ, חבר הכנסת אקוניס, כדי להתמודד עם כמה אנשים מבוגרים, אולי שלוש בחורות צעירות. נדמה לי שאני הייתי האדם הכי אימתני בחדר והכי חזק, הכי מפותח. וכמו בסרט פעולה, המתנו שהם ייכנסו דרך הדלת, ופתאום נפרץ קיר והיס"מ פשט על החדר הזה ולקח וזרק את האנשים מתוך הבית החוצה, כאילו היו ערמה של גבבה וסמרטוטים, אדוני. וזאת הייתה כרוניקה של פינוי שסופו היה ידוע מאליו. האנשים פונו, המשאיות הובאו, הם פירקו את יתרת התכולה מתוך הבתים. זה היה אצל משפחת אלפסי ואצל משפחת חקק. והדברים זרמו, ואני מסתכל על היס"מ, על אותם שוטרים, אדוני היושב-ראש, ואני אומר לך שזה אנשים שגומרים את החודש – לא גומרים את החודש, אבל הם משתכרים אולי 5,000 שקל, וגם להם עצמם כנראה אין קורת גג. זה לא משחרר אותך מן המחשבה שעושקת את תודעתך, איך אנחנו מפזזים ורוקדים אלה כנגד אלה; איך מצליחים להפריד ולמשול בנו כדי להחיל את המולך הזה, את ה"אבו-נפחות" הגדולות האלה, שהממשלות הקודמת והקודמת של הקודמת והקודמת של הקודמת האכילה. טרמפיסטים, קרא להם ראש עיריית תל-אביב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תפנה לראש עיריית תל-אביב. שיפנו. <אילן גילאון (מרצ):> אתה מוכן להירגע רגע? אתה מוכן להירגע שנייה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ראש עיריית תל-אביב הוא מהמפלגה – לא, אני לא מוכן. <אילן גילאון (מרצ):> תשב רגע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אני לא אשב. ראש עיריית תל-אביב הוא שלכם. ראש עיריית תל-אביב הוא שלהם, הוא לא שלנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו באופוזיציה. <אילן גילאון (מרצ):> תשב בשקט. תשב או שאני אוציא אותך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוא לא שלנו. ראש עיריית תל-אביב הוא לא שלנו. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש, תגן עלי מפני סגן השר המתלהב אופיר אקוניס. אנא, תרגיע את עצמך. <היו"ר אחמד טיבי:> סגן השר, נא לאפשר לדובר להמשיך. <אילן גילאון (מרצ):> המליאה הזאת היא לא הבר-מצווה הרשמית שלך ולא התמידית, ותירגע קצת, ותקשיב. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. תמשיך. <אילן גילאון (מרצ):> כי יש גם אנשים שסובלים. כשאני שומע את זחיחות הדעת שלך, ואני נזכר בעיניים של האנשים האלה, אני אומר: אנה אנחנו באים? אנה אנחנו באים? הטרמפיסטים האלה, ששלחו אותם שם להגן על המקום הזה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תבלבל את המוח. הרגיש. אתה היחיד שרגיש. <אילן גילאון (מרצ):> הרי היה מעלה מישהו על הדעת, שבגוש-קטיף, כאשר פיניתם את האנשים, הייתם שולחים אותם להתדיין – עם מי? עם הנייה? עם אבו מאזן? עם מי? מה השוני? מה ההבדל בין האנשים האלו לאחרים? איפה האחריות הכוללת שישנה שם? אומרים לי שיש שם טרמפיסטים, ספסרים. אני מעדיף שספסר אחד וטרמפיסט אחד, אדוני, ייהנו מן הספק, מאשר שכל האחרים שחיים שם בזכות ומונים אותם, יפונו מן המקום הזה. אני מעדיף כך. <באסל גטאס (בל"ד):> האמת תמיד כואבת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין לך מושג. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לך יש מושג. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה ראש עיר שלכם. <אילן גילאון (מרצ):> אני נוסע אתמול ל"פרי הגליל" ואני רואה אנשים טרוטי עיניים, עייפים ומיואשים, כי הם צריכים פעם נוספת – על מה להילחם, על מקום העבודה שלהם, ומדינתם מנערת אותם כאילו זאת הייתה מפת שולחן שמנערים ממנה את כל הפירורים. לכו, תילחמו, אתם, חקק מול כוזהינוף, אלפסי מול תשובה. כי אנחנו כבר מכרנו אתכם יחד עם האדמה שישבתם עליה, ולא מצאנו פתרון. מאז ועד היום לא מצאנו פתרון לאף אחד מהם. אז כן, הם הולידו דור שני וגם דור שלישי, אדוני, וציר אחד משותף עובר בין האנשים טרוטי העיניים שבגבעת-עמל לבין האנשים בחצור-הגלילית, שנאמר להם להתיישב שם והקימו להם מפעל מזון, שהוא כל תכלית המקום הזה מבחינה תעסוקתית. יש ציר אחד שעובר שם, בין אנשים שיודעים שבסוף נפילתם הם יישארו לבד, לבדם. ואין איש אחד בשום מקום שחושב מחשבה אחת חיובית על מה יקרה עם האנשים האלה מחר בבוקר. ובגבעת-עמל, אדוני, פשוטו כמשמעו, מובילים אנשים עם הליכונים ובכיסאות גלגלים, בגיל 70 ו-80. פגשתי אותם בעצמי, הייתי אתם בעצמי בפינוי הזה, ראיתי איך הדברים קורים – החוצה, אל ה-nowhere, אל הרחוב, אל הכלום, אל השום-דבר, אל הסחי. לכן אתה אומר לעצמך, כמה זמן זה לוקח עד שתרד התובנה, והאנשים יבינו שהם כולם באותו מעמד לא זכיין שמדינתם לא סופרת אותם. וציר אחד, ציר אחד מעמדי, עובר בין קריית-מלאכי, שבה לא משכירים דירות לאתיופים, לבין צפת, שבה לא משכירים דירות לערבים, לבין קריית-חיים, שבה לא משכירים דירות לאנשים עם פיגור, ולרמת-גן, שבה לא משכירים דירות להומואים ולסביות, וכל דבר שנחשב לשונה או חלש. וציר אחד, קו ישר אחד, עובר בין גבעת-עמל לחצור-הגלילית, ציר אחד מעמדי, של אנשים שצריכים להבין שהמצווה היא לקחת את המדינה שלהם בחזרה, ואי-אפשר להבחין ולהסתופף סביב העניין החברתי. זה עניין חלוקתי, ועוני הוא תוצאה של חלוקה לא נכונה של עושר בסופו של דבר. לא נכונה ולא הוגנת. למדינת ישראל יש מחויבות כלפי אזרחיה, את זה לימדו אותנו בבית-ספר, והסולידריות כאן נקברה עמוק באדמה, ואנשים יודעים היום שכל אחד לנפשו. אבל האנשים האלה, חברות וחברים, יכולים לשנות את גורלם. בדמוקרטיה הפוליטיקה עוסקת רק בדבר אחד, חברים, בשאלה מי מקבל כמה ולמה ומי משלם כמה ולמה. וכאשר שני ילדים צריכים לצעוד אל מחוז בגרותם, אל הפיכתם לאזרחים עצמאיים, אדונים לגורלם, מה שיקבע, אדוני, הם הדברים הפרוזאיים ביותר שאפשר להעלות על הדעת – זה כמה אבא ואימא מביאים הביתה ואם יש קורת גג ואם יש מחשב מתאים, ואם יש אולי מספיק כסף גם כדי ללמוד בחוג אורגנית במתנ"ס. זה מה שיביא אנשים להיות אנשים שווים בפני החוק בסופו של דבר. הבחירות האלה שמתקרבות אלינו הן הזדמנות גדולה אולי לשנות פעם אחת את התודעה. אולי את הססמה שאומרת "ייתנו יקבלו" – אנחנו נשנה אותה ל"יקבלו ייתנו". אולי צריך ללכת לאמנה או לברית חדשה עם האזרחים. ולכן אני אומר לכל אזרח במדינת ישראל: אל תישארו בבית, לכו אל הבחירות, לכו תצביעו; ותשאלו את עצמכם פעם אחת ביום מה אתם נותנים למדינתכם, אבל פעם אחת ביומיים, מה מדינתכם נותנת לכם בחזרה, כי זה הדיאלוג, זה המשחק בדמוקרטיה. תשימו במקום הזה את מי שאתם רוצים להטיל עליו את האחריות, ותבחנו אותו על-פי השאלה הזאת. ואני מאחל לכולנו שנצא פחות לרחובות ונלך יותר לבחירות. גבעת-עמל זו בעיה פתירה, זה עניין של רצון של אנשים. אפשר – ונאמר קודם, ואני לא רוצה לחזור – לתת לדבר הזה פתרון, גם כדי שלא יבולע, ואף אחד מן הטייקונים ומן האבו-נפחות האלה לא יפסיד אפילו 20 גרם. לתת להם זכויות באוויר, וכתוצאה מכך אזרחי גבעת-עמל יוכלו לקבל, דור ראשון, שני ושלישי – כולם שם באחריות מדינת ישראל – בית חלופי הוגן וקורת גג. הפתרון ב"פרי הגליל" צריך להיות לא לעמת את העובדים מול המערכות הגדולות ומול הבעלים; לתת להם הבטחה, ובעתיד, אם דבר כזה קורה ומפעל כזה בפריפריה עומד במצב כזה ובהתרסקות, לתת לו את רשת הביטחון שהמדינה צריכה לתת לו. כן, לתת עבודה ותעסוקה לאנשים, בוודאי בפריפריה, זו האחריות של מדינת ישראל, גברתי. ולכן ציר אחד עובר מגבעת-עמל ועד "פרי הגליל" וחצור-הגלילית. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, חברי, חברותי חברי הכנסת, יש שר באולם, דרך אגב? מיותר? טוב. אז זה אומר שאני יכולה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש שר תורן? <קארין אלהרר (יש עתיד):> אין שר תורן? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אין שר תורן, אז אני מבקשת לקרוא לשר תורן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני מבינה ש"פרי הגליל" מאוד מעניין את ממשלת ישראל המכהנת, מאוד. אני חושבת שכמו כולכם, כמו כל אזרחי המדינה, גם אני נחשפתי לתמונות הקשות מאוד של עובדים שנאבקים על מקור הפרנסה שלהם, שלא יודעים אם בחודש הבא תהיה או לא תהיה להם המשכורת. וגם השבוע, כמו במשברים קודמים, משרד הכלכלה בוחר לעשות דבר אחד, לטמון את הראש בחול, לדבר על פרוצדורה, לדבר על עקרונות, ושוב להפקיר את התעשייה בפריפריה לגורלה. שר הכלכלה, דרך אגב, אם שאלתם, עסוק מאוד בימים אלה בצילום סרטונים מגניבים ל"יוטיוב", לדבר דיבורים גבוהים על אהבת הארץ, על ציונות, אבל הוא שוכח דבר מאוד חשוב: הציונות לא נמצאת רק ברעננה או ביהודה ושומרון. הציונות האמיתית נמצאת בפריפריה. היא נמצאת בערד והיא נמצאת בחצור-הגלילית. הישראלים האמיתיים הם אלה שקמים כל בוקר לעבודה כבר 30-20 שנה, ומייצרים מגבות ומייצרים פחיות שימורים, והם יודעים שזו הדרך להפריח את השממה. הם מיישבים אותה וממשיכים את החזון האמיתי של בן-גוריון ושל מדינת ישראל. את הישראלים האלה, אדוני שר הכלכלה, אתה בוחר שוב ושוב להפקיר. אתה נותן להם להתחנן שוב ושוב על הפרנסה שלהם, על הלחם של הילדים שלהם. מאז פרץ המשבר הזה של "פרי הגליל" אני שומעת המון, וזה אפילו הגיע לתקשורת, שמנהלי המפעל מנסים לסחוט ולרכוב על גל הבחירות. ואני שואלת, מה זה לסחוט? קדנציה שלמה אף אחד לא מדבר אתם, אף אחד לא שועה לבקשות שלהם. מה זה לסחוט? מה, הממשלה הזאת לא אמורה לפתור את הבעיות של כולם, כולל המפעלים בפריפריה? אני לא מבינה מה צריך לקרות כדי שמישהו יקשיב להם. אז טוב שכך, טוב שיש בחירות, טוב שמישהו סוף-סוף יקשיב להם. אני קוראת לשר הכלכלה נפתלי בנט: אנשים לא יודעים אם תהיה להם עבודה בעוד חודש, חודש וחצי. אני ערה לכך שניתן היום צו על-ידי בית-הדין לעבודה, ואני ערה לכך שאנשים הוחזרו לעבודה, אבל בינינו, זה פתרון זמני; זה יחזור שוב אם לא נטפל בבעיה מהשורש. אנחנו לא יודעים איך האנשים האלה יביאו אוכל הביתה. לא מעניינים אותם, ובצדק, כל הסיפורים האלה על מי צודק, מי אשם, למה מתעכב הכסף. קח אחריות, תפסיק להתחבא מאחורי פקידי הממשלה, מאחורי פקידי המשרד שלך. אדוני השר, אתה אומר שאתה לא מתנצל, נכון? אז תיקח אחריות, אל תתנצל. עכשיו הגענו לאדוני ראש הממשלה. משם – כלום, לא שמענו ולו מילה. את האמת, לא מאוד מפתיע אותי, לאור העובדה שגם פעילים בליכוד וגם מי שעתידים להיות שרים בממשלתו הודיעו כבר די מזמן שהליכוד זנח את הפן החברתי. בשבוע שעבר, דרך אגב, שלחתי מכתב ליושב-ראש ועדת הכלכלה וליושב-ראש הכנסת בדרישה לקיים דיון דחוף בוועדה במטרה להגיע לפתרון. עד לרגע זה, אני לא יודעת אם זה יפתיע אתכם או לא, לא קיבלתי שום תגובה. אז כנראה אין ברירה, אולי הפתרון היחיד של עובדי המפעל הוא להתפקד לבית היהודי או לליכוד, אולי משם תבוא להם הישועה. בנט, העובדים זועקים. קודם כול תתנצל ואחרי זה תטפל בבעיה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הממשלה שאיננה, השר הנעדר, אדוני השר לעתיד חבר הכנסת איתן כבל, זה כואב לראות אנשים מפוטרים ממפעל. זה כואב שבעתיים כאשר אתה יודע שיש תקציב, שיש כספים שאפשר להזרים. כי כולנו היינו חברים בוועדת הכספים ויודעים שאפשר להזרים המון כסף למקומות שהם יותר ראויים להזרמה הזאת מאשר אלה מהשבועות האחרונים בוועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת פריג'. הייתם שם. מאות מיליונים זרמו בשבועות האחרונים להתנחלויות ולחטיבה להתיישבות שהפכה להיות מילה תואמת לגנבים, מושחתים. חטיבה להתיישבות קוראים לה? חטיבה לשחיתות, חטיבה לשחיתות מתיישבת, שמייבשת את מקורות הכסף למפעלים. תגיד, חבר הכנסת כבל, אם הקלפי האחרון בפריימריז של הליכוד היה בתוך מפעל "פרי הגליל", הם היו מעזים לסגור אותו? <איתן כבל (העבודה):> אין מצב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין מצב. אם המצב היה בנמל אשדוד, בחברת החשמל, בנמל התעופה, הממשלה הייתה מעזה לסגור, לפטר עובדים? הם היו מפטרים את הממשלה. אתה יודע את זה, גפני. ולכן הם מנצלים את החולשה של העובדים האלה ב"פרי הגליל", עובדים יהודים, עובדים ערבים. אגב, למה אנחנו לא שומעים – זאת ממשלה שוויונית, היא אוהבת ערבים, הממשלה הזאת. חבר הכנסת פריג', עיסאווי, הממשלה הזאת היא ממשלה שוויונית, בניגוד לכל מה שתקפנו אותה. אף פעם היא לא סגרה מפעל ביישוב ערבי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כי אין מפעלים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כי אין מפעלים. הממשלה הזאת לא סוגרת אף פעם. אתה זכית פעם לראות שהיא סגרה מפעל ביישוב ערבי? היא סוגרת מפעלים רק ביישובים יהודיים. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל עובדים שם ערבים. <איתן כבל (העבודה):> זה מדאגה, אבל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כי היא לא מקימה מפעלים. אין אזורי תעשייה אצל הערבים. <איתן כבל (העבודה):> זה מדאגה למגזר הערבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מתוך דאגה. <יובל צלנר (קדימה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מדאגה ל"פרי הגליל" זה עבר להיות המגזר הערבי. כי יש עובדות, אתה אומר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> קהות החושים בממשלה הזאת מתחלקת – בפריפריה, יישובים ערביים, חרדים. ולכן – חבר הכנסת וקנין, אתה מביט לעברי, ואני רואה במבטים שלך דאגה. האם הדאגה היא לגבי העתיד, אחוז חסימה, משהו? <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת טיבי, תמשיך ככה, ברוגע, הבת שלי יושבת שם ביציע, שלא תיבהל, אז לאט-לאט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היא לא תיבהל, היא רואה את אימא שלה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <איתן כבל (העבודה):> – – – ג'מאל זחאלקה מתלונן על אחוז החסימה. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה יודע, תאר לעצמך שבג"ץ ישאיר את אחוז החסימה אותו דבר, וישראל ביתנו תמשיך להידרדר. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זאת תהיה נקמה מתוקה של הגורל, לא שלנו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ההיסטוריה תחזור על עצמה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה שאמרנו שיקרה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה שאמרנו שיקרה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה מה שהיה פעם – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נכון, נכון. עוד 3–4 מיליונים מתגלים בחשבון פה ושם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כל מיליון זה מנדט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כל מיליון זה מנדט. <משה גפני (יהדות התורה):> מה שהתברר זה שיש אלוקים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת, זה לא – זה זמנו של טיבי לנאום. בואו נאפשר לו. תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תמיד אמרתי שיש אלוהים. הצדק בסופו של דבר יצא לאור, ולדרבי יש חוקים משלו; במובן זה שאנחנו נמשיך לשחק במגרש הזה. מי שלא רצה אותנו כאן יקבל אותנו יותר חזקים, מאוחדים. נכון, יש קשיים, אבל חייבים להתגבר על הקשיים האלה. כל צד חייב לוותר. תע"ל ויתרה; הייתה גמישה וממשיכה להיות גמישה. כל השאר חייבים לגלות גמישות כדי שהרעיון יקרום עור וגידים ויצא לאור. זה מה שהציבור רוצה. לכן אני רוצה שתהיו בטוחים שנמשיך לעמוד לצד עובדי המפעל הזה והעובדים הנוספים. מי שמתנכלת ומתנכרת לזכויות העובדים זו ממשלת ישראל, זו הקואליציה. תמיד היו אומרים, מה חברי הכנסת הערבים עושים למען? למה אתם לא מתעסקים בנושאים חברתיים? 80% מהזמן שלנו הם לנושאים חברתיים-כלכליים, חבר הכנסת גפני; אתה עד לזה בוועדות. וכאשר אנחנו מציגים חוקים כלכליים, חברתיים, תשתיות, מי מפיל לנו אותם? אלה ששואלים, למה אתם לא עוסקים. מין ספין, סחריר, מוטעה, כדי להטעות את דעת הקהל. חייבים לעמוד לצד עובדי "פרי הגליל". אגב, איפה שר הכלכלה? הוא לא אמור להיות פה כדי לענות על הנושא הזה? אה, הוא עסוק – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא עסוק בדתות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – הוא מזפזפ? אין שר. זה בעייתי. זה היחס אל העובדים, זה היחס אל הפריפריה. ובסוף – זה מה שמקומם – האנשים המסכנים האלה, מישהו מתמרן אותם כדי להצביע לאלה שמדכאים אותם; לאלה שמפלים נגדם. מפחידים אותם בסוף על-ידי איראן, עזה, "חמאס", "ג'יהאד אסלאמי", ואז הם שוכחים שהם סגרו להם את המפעל – תרגיל ידוע של כל מפלגות הימין בעולם: אירופה, ישראל. ככה מתמרנים את דעת הקהל ואת ציבור הבוחרים. לכן אני קורא לציבור: תענישו את מי שהתנכל לכם. תדעו מי עמד לצדכם כל הזמן, מי שהצביע מכאן על נתוני דוח העוני; מי שהביא לתוצאות הנוראיות האלה של דוח העוני. אני קורא לכם, גם בש"ס וביהדות התורה: אחרי הבחירות תהיו אמיצים, וגם אתם, אל תיתנו פרס למי שבמשך שנתיים אתם תקפתם כאן מעל הדוכן ואמרתם שהוא כישלון בתחום החברתי, הכלכלי, המדיני. תפעילו את המצפון ואת האינטרס הציבורי. ותדעו תמיד – והם צריכים לדעת – מי שסוגר מפעלים בסופו של דבר יסגור את הבסטה וילך הביתה. תודה רבה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת טיבי. הדובר אחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין. כן, חבר הכנסת מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – אין פה שר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה צודק. אנחנו עושים מאמצים כדי שיגיע לכאן שר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי, תעשי הפסקה, תראי איך הם ירוצו הנה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נכון שעל-פי התקנון אנחנו יכולים להפסיק את הישיבה, אבל אני חושבת שזה לא המצב. אנחנו עושים מאמצים כדי שיגיע לכאן שר תורן. עכשיו נאפשר לחבר הכנסת וקנין, כמובן, להמשיך ברשות הדיבור שניתנה לו. כן, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה דוברים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש עוד דובר אחד, ואז ישיב סגן השר אקוניס. אנחנו נמשיך בדיון. חבל לעצור אותו. זה סתם ימשוך את היום הזה שעות ארוכות. בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי סיים את דבריו ויצא, אבל אני רוצה לגעת רק בנקודה אחת, ואדבר על סגירת מפעל "פרי הגליל". אני זוכר, כאשר דיברתי מעל דוכן זה על חוק המשילות המפורסם שדוד רותם הוביל – ועדת חוקה – אמרתי מעל דוכן זה – אתם יכולים לבדוק את הפרוטוקולים – שמי שהביא את החוק הזה יקבל בו מכות. מי שהביא את המקל יקבל בו מכות. אמרתי שיכול להיות שזה ישפיע הפוך על הפוך במפלגה של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, שלא תהיה בכנסת הבאה בגלל אחוז החסימה. אמרתי את הדברים האלה. אמרתי גם דברים כלפי ראש הממשלה – דברים קשים מאוד אמרתי. רבותי, אני רוצה לדבר על המפעל שאני חושב שידידי חבר הכנסת משה גפני, שהיה יושב-ראש ועדת הכספים בקדנציה הקודמת, הוביל את המאבק בו יחד עם ועדת הכספים. כמה דיונים היו לגבי המפעל הזה, כולל ביקור של כל חברי ועדת הכספים במפעל. נתנו את כל הגיבוי המלא, ולא רק למפעל הזה, אני חושב; הייתה רגישות של ועדת הכספים גם למפעלים אחרים – ל"בריל", מפעל הנעליים המפורסם, שלדעתי גם היום נמצא בסכנה, אם הוא לא נסגר כבר. רבותי, צריך להבין דבר אחד. אי-אפשר שבסדרי העדיפות של הממשלה שוכחים את הפריפריה. מדברים כל הזמן על הנגב ועל הגליל; נגב, גליל, עדיפויות. צריך למצוא פתרונות, צריך לקצר תהליכים של סיוע למפעלים. אני אומר לכם באחריות – לבד מהדיבורים, הממשלה מנותקת גם בימים האלה; גם בימים שאנחנו נמצאים במערכת בחירות, וכל אחד מבין עד כמה חשוב המפעל הזה לעיר חצור ולכל היישובים בסביבה, עד כמה המפעל הזה מפרנס למשפחות. ולא מדובר פה על שכר של מנהלי בנקים או סגני מנהלי בנקים או סמנכ"לים; מדובר על שכר מינימום. רוב העובדים שם מקבלים שכר מינימום ומעלה – 6,000, 5,000; רוב העובדים שם. הממשלה צריכה לצאת מגדרה בימים האלה כדי שהמפעל הזה לא ייסגר. לצערי הרב, אתה לא שומע אף אחד; אפילו לא שר שצריך לבוא לפה היום, ואולי לתת לזה את הביטוי ולהגיד איזו אמירה פה. אין שר, שר הכלכלה. במה הם עסוקים? רבותי, כולכם יודעים שאנחנו, בתקופות הקודמות, אף פעם, חלילה וחס, כשהיה צריך להעביר כספים להתנחלויות, ליהודה ושומרון – כל יישוב שהיה צריך להעביר לו סיוע, מעולם לא עצרנו אותו. ואני אומר לכם, דווקא ביום הזה אני לא רואה אף אחד מחברי הכנסת, לא של הקואליציה, וגם לא את החבר'ה שנחשבים מהימין שמייצגים את ההתיישבות. איפה כולם? אין לאף אחד מה לומר בעניין הזה של המפעל? אם הוא ייסגר, רבותי, אני לא רוצה להגיד מה ההשלכות של הדבר הזה כלפי היישוב חצור-הגלילית ועוד יישובים. רבותי, זו רק איזו אבן דרך, המפעל הזה. כי אם המפעל הזה נסגר, רבותי, אני מודיע לכם, עוד עשרה מפעלים אחרי כן ייסגרו, כיוון שהממשלה לא מנסה לתת פתרון אמיתי אחת ולתמיד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מה זה הממשלה? בוא נקרא לילד בשמו: שר הכלכלה. <יצחק וקנין (ש"ס):> רבותי, זה לא רק שר הכלכלה. זה לא רק שר הכלכלה, ואני לא רוחץ את ידיו כדי להגיד שאני מכוון את זה לכיוון מסוים. לצערי הרב, אמרתי את זה בפעם הקודמת, ואמרתי את זה בתחילת דברי, שכאשר משה גפני היה יושב-ראש ועדת הכספים, לא דיון אחד היה בנושא הזה ולא שני דיונים, עשרות דיונים היו גם על מפעלים אחרים. ורבותי, הכרחנו את הממשלה לעשות צעדים ולבוא במגעים כדי לסיים את הבעיה הכאובה הזאת. לא יעלה על הדעת, כל שנתיים אנחנו חוזרים לאותו מקום, ואין מי שיעלה פה, אין מישהו שיגיד מילה אחת לגבי כל התהליך שעובר על הפריפריה, רבותי. אני בא משם, רבותי. אני רוצה להגיד לכם משהו: דעו לכם שהילדים שלנו, מהאזור שבו אני גר, חיים בפתח-תקווה, חיים בתל-אביב, כי אין מקור תעסוקה. אין מקור תעסוקה. ואם יש מקור תעסוקה, רבותי, זה בשכר מינימום בעבודות שהן לא עבודות. אנשים גומרים תואר ראשון, גומרים תואר שני, ואין להם איפה לעבוד באזור הפריפריה. יושבים אנשים כל היום ומדברים: נגב, גליל. אין נגב, גליל, רבותי, תפסיקו עם הססמאות האלו. אלה ססמאות נבובות אם הממשלה לא תקום ותיתן ביטוי כספי לכל הנושא של הנגב והגליל. מה חושבים, שרק התשתיות יפתרו את הבעיה? הבעיה יותר כאובה בזה שאין מפעלים עתירי ידע, אין השקעה במפעלים. משקיעים יותר במקומות במרכז הארץ. אפשר לחשוב שהמדינה הזאת נגמרת בין חדרה לגדרה. רבותי, זה לא יעלה על הדעת, המציאות הקשה הזאת. לי יש שתי בנות שגרות בפתח-תקווה כי אין תעסוקה. אין להן תעסוקה. ולכן, אני חושב שבמציאות הזאת – ואני רוצה להגיד עוד משהו חשוב מאוד דווקא לגבי הציבור החרדי. רבותי, דורשים מאתנו ללכת להשתלם בכל מיני מקצועות, במחשבים, בתכנות. אני רוצה להגיד, אחד הדברים הכואבים ביותר, הבנות שלנו, של המגזר החרדי, עובדות בתכנות ומקבלות שכר רעב. מי שמקבילה לה, עובדת בחברה, באותה חברה, רבותי, אותו מעסיק – אני יכול אפילו להגיד את שם המעסיק – מקבלת 8,000 ו-9,000 שקל, ולבנות החרדיות נותנים איזה תחום מיוחד של תעסוקה, משלמים להן 5,000 שקל, 5,500 שקל. זה השכר, רבותי. היא עושה יותר מהבת השנייה שעובדת במפעל אחר ומקבלת 8,000 ו-10,000 שקל. רבותי, יש פה דברים מעוותים, ומישהו עובד כאילו לא קרה כלום. אני אומר לכם, בסופו של יום אני מודאג מכך שהמפעל "פרי הגליל" ייסגר, כיוון שההתייחסות של הממשלה – כולנו רואים אותה, רואים את ההתייחסות – בזמן משבר, בזמן שיש מערכת בחירות היו צריכים להתייצב פה השרים – שר האוצר, שר הכלכלה – ראש הממשלה היה צריך לכנס דיון מיוחד לנושא של "פרי הגליל". במה הם עסוקים כל היום? בקמפיינים של בחירות, זה מה שמעניין אותם. לצערי הרב, רבותי, דווקא מפלגת השלטון קיבלה הכי הרבה קולות בעיירות הפיתוח. דווקא מפלגת השלטון. אם לא ייעשה מעשה, רבותי, אנחנו נראה מפעלים, האחד אחרי השני בפריפריה, שייסגרו, ואז כולנו נגיד: ידינו לא שפכו את הדם הזה. אני מקווה מאוד שמישהו ייקח את הנושא הזה ברצינות, יכנס ישיבה מהירה, יעשה מה שצריך לעשות כדי שהמפעל הזה לא ייסגר. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת וקנין. הדובר הבא, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. ולאחר מכן יעלה להשיב סגן השר אקוניס. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> איפה הוא? אה, הוא בא לתורנות להשיב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה יכול לבדוק אם הוא בא, אקוניס? חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני לא הולך לדבר על בחירות, לא על פריימריז ולא על זה שאין כאן שר מהממשלה. אני מכיר את הבעיה של מפעל "פרי הגליל", אני מכיר אותו על פרטיו הפשוטים ביותר, ואני רוצה לתאר את זה בפני מליאת הכנסת. לפני כמה שנים נקלע המפעל שוב למשבר. מפעל "פרי הגליל" הוא מפעל עוגן של היישוב חצור-הגלילית. בלי מפעל "פרי הגליל" אין קיום ליישוב הזה מבחינה תעסוקתית, והמשמעות של זה היא הידרדרות חמורה של היישוב כולו. יש למדינת ישראל אינטרס עליון שהמפעל יעבוד ושהעובדים יקבלו את משכורתם, שהיא משכורת לא גבוהה. לפני כמה שנים, בקדנציה הקודמת, היה משבר. הבעלים טענו שאינם מקבלים את מה שהממשלה הייתה מחויבת להעביר להם. הם משקיעים שם הרבה כסף, ומכיוון שהממשלה לא העבירה להם את מה שנדרש, לפי דבריהם, המפעל נסגר. נסגר, המשמעות של העניין זה שהמפעל לא נפתח יותר. אני באותה עת הייתי יושב-ראש ועדת הכספים. כינסתי את ועדת הכספים כאן, הבאתי את נציגי הממשלה, את מרכז ההשקעות, משרד התמ"ת, שכך נקרא אז – היום הוא נקרא משרד הכלכלה – משרד האוצר, בעלי המפעל, ועד העובדים, ודרשתי להעביר בסביבות 9 מיליון שקלים, ועל-פי קריטריון שאִפשר להעביר, והממשלה סירבה. ואז כינסתי את ועדת הכספים במפעל עצמו בחצור-הגלילית. הגיעו, נדמה לי, למעלה מ-20 חברי כנסת, והגשנו אולטימטום לממשלה, ואמרנו שאם לא יועבר הכסף נתחיל לעצור דברים בוועדת הכספים. ועדת הכספים, אגב, היא ועדה שיש לה הרבה כוח. אם היא רוצה דברים טובים, היא יכולה לפעול בעניין. זה מה שעשינו – מכל הסיעות. ואז שר האוצר היה יובל שטייניץ, דיברתי אתו אחרי הישיבה, אמרתי לו: חייבים להעביר את הכסף הזה. שלום שמחון היה שר התמ"ת. העבירו את הכסף והמפעל נפתח מחדש. לא רק שהוא נפתח מחדש, הוקמו במפעל אגפים נוספים ועובדים נוספים התקבלו לעבודה. ואני סברתי שנגמר העניין, אין בעיה. במהלך השנה האחרונה נוצרה בעיה בין משרד הכלכלה ומשרד האוצר לבין המפעל. בדצמבר 2013 הפסיקו להעביר את הכסף, את המשך העברת הכסף, למפעל מכיוון שאמרו שהם לא עומדים בתנאים. מי שהיה צריך לדעת מהעניין הזה – תזכרו, בדצמבר 2013 שר הכלכלה היה גם שר הכלכלה של היום, נפתלי בנט, ושר האוצר היה יאיר לפיד. הם שני השרים – אגב, אז הוא היה בשיא כוחו – הם שני השרים שהיו צריכים לטפל בזה. לטפל, לא לתת לעניין להידרדר. לא לתת לעניין – דיברתי עם אושיק אפרים, בעל המפעל, זה שאחראי למפעל והנציג של הבעלים. הוא אומר לי: שנה שלמה לא מדברים אתי. פשוט לא מדברים עם האיש. מה מספר לי, נפתלי בנט וגם – אני מתנצל שאני אומר את זה – אבל גם יאיר לפיד היה בעניין. שום דבר? כלום? שנה המפעל הולך ומידרדר. אומרים לי בעלי המפעל: חמישה עובדים יצאו לפנסיה וקיבלנו למעלה מ-100 עובדים נוספים חדשים. ואני אומר, ריבונו של עולם, למעלה ממיליון שקל – המפעל הזה מגלגל, נדמה לי, 400 מיליון – למעלה ממיליון שקל זה הנושא, וכלום, ואף אחד לא מדבר. יש פה ויכוח אידיאולוגי – זה היה גם עם יאיר לפיד וזה גם עם נפתלי בנט היום – יש ויכוח אידיאולוגי: מפעל פרטי, האם המדינה צריכה בכלל להתעסק בזה, או שהיא יכולה לעמוד מהצד. והם סבורים שהיא יכולה לעמוד מהצד. הם מדברים אתי כאילו מדברים פה על משהו במאדים, על משהו באלסקה. 320 עובדים. אני לא יודע מי מכם ראה פעם עובד מובטל שפוטר מהעבודה. אני ראיתי את זה באופקים. באתי אליו לשבת והמקרר ריק, אין לו אוכל לילדים. אני רוצה לשאול אתכם, אין פה רבים לשאול, אבל בינינו לבין עצמנו, בארבע עיניים: אם "פרי הגליל" היה מוסד ממוסדות הבית היהודי, או שהוא היה מפעל ביישובים שבהם יש אינטרס לשר הכלכלה, האם גם כן מדצמבר 2013 למעלה ממיליון שקל – שזה הנושא – האם גם אז זה היה קורה? מישהו יגיד לי את האמת, שאז שר הכלכלה היה אומר: תשמע, הם לא בדיוק דיווחו. אגב, בית-הדין לעבודה קבע הבוקר שהמפעל חייב להיפתח. אז הבעלים הולכים להגיש ערעור לבית-הדין הארצי. אני מקווה שבית-הדין הארצי לא יקבל את זה, אבל הבעלים לא צודקים בזה שהם אומרים, לא מדברים אתנו? הוא אומר לי – במוצאי-שבת, כשדיברתי אתו, הוא אומר לי: תשמע, לא מדברים אתי. אם אני לא סוגר את המפעל, הם לא ידברו. אני מנסה להיפגש עם נפתלי בנט, או אפילו עם מרכז ההשקעות – לא עונים לי בטלפון. עכשיו הם יושבים. עכשיו יש ישיבה עם הבעלים של המפעל, עם מרכז ההשקעות, במשרד הכלכלה, ונדמה לי גם עם נציגים של משרד האוצר; עכשיו יש דיון. עכשיו, אחרי שהמפעל סגור, שאנשים מתבצרים שם בלילה, בקור של חצור-הגלילית. איזו אכזריות, איזו אטימות לב. אגב, הבטחתי שאני לא אדבר על בחירות ואני לא אדבר על בחירות. אבל אני לא יכול להימנע מהעניין הזה שאת הבית היהודי זה לא מעניין. יש להם גם שר כלכלה שממונה על זה, יש להם גם יושב-ראש ועדת כספים, הם לא צריכים לדאוג למפעל מפני שמצביעים להם רק כי הם מפלגת ימין. בכלל לא רלוונטי, האיש לא עושה כלום – לא יושב-ראש ועדת הכספים ולא שר הכלכלה. ומצביעים עבורם. זאת האמת. אתם ביש עתיד, לא החלטתם אם אתם ימין או שמאל, אז לא מצביעים עבורכם, אבל הבית היהודי כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לקחת מפלגות מרכז, אני רואה. גם אני לא ידעתי אם אתה מתכוון ימין או שמאל, באיזה צד של המליאה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מדבר בכאב. אי-אפשר – למה לא לקחו את ועדת הכספים, כמו שהיה בקדנציה הקודמת, למה לא לקחו אותה לישיבה בחצור-הגלילית? למה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני בעד, אתה צודק. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אבל למה הוא לא עשה את זה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני בעד – צריך לצאת לשטח וצריך ללכת לפריפריה. אבל למה לא עשו את זה בבית היהודי, זאת שאלה שאתה תצטרך להפנות באמת, אולי גם לציבור. בתקופה הזאת אולי גם לציבור. <משה גפני (יהדות התורה):> אגב, אני מציע לכל מי שהיה בקואליציה הזאת לא לרחוץ בניקיון כפיו. בזמן שאני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים לא נסגר אף מפעל. לא נעלי "בריל", לא "פרי הגליל". לא נסגר. לא נסגר תע"ש, ורצו לסגור אותו על 3,500 עובדיו. רצו לסגור את מתפרת "העצמאות" במצפה-רמון – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הבעיה האמיתית היא שתמיד רוצים לסגור מפעלים – או שכל המפעלים שהם על סף סגירה נמצאים בפריפריה – כי זה מסמל חד-משמעית שיש הזנחה, לא רואים אותם. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני מרגיש את עצמי חלק מהעניין של אותם עובדים בפריפריה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> – – לא נסגר אצלי מפעל. מה שקרה בשנה ועשרה חודשים האלה, שאנחנו היינו כמובן מחוץ לקואליציה – אני דווקא נהניתי באופוזיציה, האמת – אבל מה שקרה זה ש"מגבות ערד" נסגר, "נגב טקסטיל" בשדרות נסגר, נעלי "בריל" נסגר, "פרי הגליל" נסגר – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ואיפה שר הכלכלה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – ואיפה שר האוצר היה במשך שנה ועשרה חודשים? איפה הם היו? איפה הם היו – ותראו את ההבדלים בקדנציות. צריך להיות עיוור בשביל לא לראות את ההבדל – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן, אבל גם צריך להיות עיוור בשביל להפיל את זה על שר האוצר ולא על שר הכלכלה. יש פה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז השר שטייניץ, כשהוא היה שר האוצר – את יודעת מה, גם עם שר הביטחון. אני זוכר עד היום ישיבה על מתפרת "העצמאות" במצפה-רמון. היה בוועדה תקציב של משרד הביטחון. אמרתי: אני עוצר את התקציב עד שאני מקבל התחייבות מאודי שני, מנכ"ל משרד הביטחון, בכתב, שהמתפרה לא נסגרת, כי ההזמנות הן של משרד הביטחון. קיבלתי תוך כדי הישיבה מכתב בפקס, שהמפעל לא נסגר. עד עכשיו הוא עובד. אגב, העובדות שם, 50 עובדות, את היית מאוד שמחה על כך שהן ממשיכות לעבוד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> למה? אה, רגע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא חשוב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> למה לא חשוב? אתה מרמז לי שמדובר ביוצאי אתיופיה. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון, נכון. אבל לא – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ואני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת גפני: לי זה לא משנה, כשמדובר באנשים, זה לא משנה מאיזו עדה הם. כשהם מפוטרים הם מפוטרים, וכשהם צריכים להביא אוכל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון, נכון, אבל אל – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל מכיוון שפתחת תן לי להשיב. – – – וכשהם צריכים להביא אוכל, לא משנה הצבע שלהם או מאיזו עדה הם. לכן, לבי עם כולם שם. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לצערנו, אנחנו יודעים איך קהילת יוצאי אתיופיה נאלצת לעבוד במפעלים, ובסוף גם לא מתייחסים אליהם. <משה גפני (יהדות התורה):> ואת יודעת שאצלי אין דבר כזה של אפליה או הבדל בצבע העור, כמה אני נלחמתי על יוצאי אתיופיה. היו לי מלחמות בעניין הזה, ומה שיכולתי לסייע סייעתי, וסייעתי. את יודעת את זה. בנוגע למתפרת "העצמאות", היו סוגרים את זה, ואז 50 יוצאי אתיופיה לא יעבדו. ואצלי לא היה דבר כזה, והן עובדות ומביאות פרנסה הביתה. ופה יושבים אטומי לב, עוסקים בכל מיני דברים אחרים. הבעיה יכולה להיפתר בשעתיים של ישיבה. לבדוק את שמות העובדים, לראות על מה מדובר. מדובר על כסף שהוא בערך מיליון, 1.5 מיליון שקל. על זה מדובר. קודם כול, שהמפעל ייפתח. אם זה היה במקום אחר בארץ, ביהודה, בשומרון או באיזה מקום, הבעיה לא הייתה קיימת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> או בתל-אביב. <משה גפני (יהדות התורה):> או בתל-אביב – הבעיה הייתה נפתרת. זה בחצור-הגלילית. ואני אומר לכם שישיבה של ועדת הכספים שם הייתה פותרת את הבעיה כפי שהיא פתרה קודם. לא היה אפשר להתעלם מזה. אני בשעתי אמרתי, עם השר שטייניץ, כשהוא היה שר האוצר, הבעיה נפתרה. אי-אפשר לתאר את המצב הזה שבו אנשים, מטה לחמם נשבר. אין להם אלטרנטיבה, הוא שוב נקלע למצוקה בלתי רגילה. אני מבקש, אדוני סגן השר, אתה באמת לא מי שמופקד על זה אבל אתה משיב בעניין. תאמין לי, הבעיה הזאת באמת יכולה להיפתר בישיבה אחת, עם כל מה שמשתמע מהעניין. הבעיה לפני שלוש שנים הייתה הרבה יותר מסובכת מאשר היום. היום זה לא מסובך, יש לה פתרון, המפעל גדל – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – יש שם 320 עובדים, בזמן שלנו זה היה פחות מ-200 או 200 ומשהו, ויש את כל האלטרנטיבות כדי לפתור את הבעיה. צריך להפסיק, שר הכלכלה צריך להפסיק לדבר על דברים אחרים, צריך להפסיק לעלות שם בסקרים, מפני שמצביעים לו, ולא משנה מה הוא יעשה ב"פרי הגליל" – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא צריך לדבר – לעשות. לטפל. לא לשכוח ששר הכלכלה צריך לדאוג שלא ייסגרו שם מפעלים, ולא רק להתמקד בהיי-טק. <משה גפני (יהדות התורה):> כל הכבוד לך, גברתי היושבת-ראש, אמרת את זה יותר טוב ממני. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה לך, חבר הכנסת גפני. אתה מוזמן להמשיך ולהחמיא. כמובן, יעלה להשיב סגן השר אופיר אקוניס עבור המציעים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, תודה, אני משיב על ההצעה הזאת בשם שר הכלכלה נפתלי בנט ומשרד הכלכלה. אבל אני רוצה להגיד לפני כן כמה משפטים, והצלם הבודד שנמצא כאן – אך מצלמות ערוץ הכנסת ודאי מתעדות בראש ובראשונה, גברתי היושבת-ראש, את סיעות האופוזיציה, למעט סיעות ש"ס ויהדות התורה, שמיוצגות כאן. סיעות האופוזיציה יזמו דיון פגרה מיוחד בנושאים חשובים כמו גבעת-עמל וכמו המשבר ב"פרי הגליל", וכך הם נראים. אני מציע שהמצלמות של ערוץ הכנסת יקדישו עשר שניות – – – <דב חנין (חד"ש):> רגע, רגע, הגוש המרכזי. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – עשר שניות לריקנות הזאת של סיעות שיזמו את דיון הפגרה המיוחד הזה, והציבור כמובן ישפוט. גברתי היושבת-ראש, ברור כשמש שהדיון הזה התקיים – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> גם סיעות הקואליציה, אני חושבת שכדאי להקדיש גם קצת זמן לכיסאות של הקואליציה. <דב חנין (חד"ש):> – – – איפה הממשלה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חנין, ראיתי שהצטרפת לברכותי על ההחלטה בנושא חוף דור–נחשולים. כסגן השר הממונה על הגנת הסביבה אני חושב שאכן התקבלה החלטה חברתית, סביבתית וטובה, שמעדיפה את האינטרס הציבורי על אינטרסים פרטיים – – <דב חנין (חד"ש):> כל הכבוד. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואני מברך על כך ואני שמח על כך. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת גילאון, וכך התחלתי, נדמה שהדיון הזה הפך לשיח של בחירות, אפילו הייתי אומר בחירות פנימיות, בחלק מן המפלגות. ואני מציע לכולנו, זו הצעתי כאן במהלך כל הקדנציה היוצאת – זו קדנציה שעומדת להסתיים – לקיים שיח ענייני, יסודי, על בסיס עובדות ונתונים ולא על בסיס בדיות או ססמאות בחירות. חיליק בר דיבר קודם, או צעק, יותר נכון, צעקות בעניין העוני. כולנו מצטערים על נתוני העוני בישראל, וצריך לפעול כדי למגר אותו ככל האפשר. איננו רוצים לראות איש או אישה עניים בישראל. אבל חבל. חבל ששמים הצדה את נתוני האמת שפרסם, חבר הכנסת גפני, הביטוח הלאומי לפני שלושה שבועות, ולא עמותה כזאת או אחרת, אלא הביטוח הלאומי, והציג בדוח רשמי של מדינת ישראל ירידה ולא עלייה בנתוני העוני בישראל. כ-200,000 ישראלים פחות בין 2012 – – – <אילן גילאון (מרצ):> זו ממש שמחת עניים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זו שמחת עניים, אני מסכים אתך. אני אומר – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – תרתי משמע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר שזה דבר מצער שיש עוד עוני, אבל כאשר דנים בעוני ומטיחים האשמה שמתבססת על דוח העוני האלטרנטיבי של עמותת "לתת", כדאי לזכור, גברתי היושבת-ראש, שהביטוח הלאומי – ובמקרה, שר הרווחה ממפלגתך, שר הרווחה הפורש, ממפלגתך, עמד בראש המשרד שהביטוח הלאומי הוא תחת פיקוחו. צריך לשים, חבר הכנסת גילאון, את העובדות על השולחן ולקיים את הדיון והוויכוח על בסיסן. והוא אמר: 200,000 ישראלים יצאו ממעגל העוני בין 2012 ל-2013, ובהם ילדים וקשישים. לכן, ססמאות פופוליסטיות זה טוב, גברתי, לבחירות – אגב, גם לא הייתי מציע – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כי נעשתה עבודה. נעשתה עבודה במשרד הרווחה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. זה בין 2012 ל-2013, לפני כניסתו של השר. אולי חלק – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ממש לא. זה היה בחלק מהתקופה הנזכרת לפי הדוח בזמן שהשר היה בתפקיד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. ממש כן. משום שהנתונים מצביעים – לא נתווכח על זה כי זה באמת נתון מעניין – קודם כול, מברכים כולם, בלי הבדלי השקפה פוליטית, על כך ש-200,000 ישראלים יצאו ממעגל העוני, ובהם קשישים וילדים. הדבר הזה, חבר הכנסת גילאון, חברי הכנסת רוזין ופריג', נובע מכך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – דנים, דנים. מה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שאנשי מרצ נמצאים פה כמעט בהרכב מלא. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תכתבי את זה, תכתבי. לא, אולי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק אנשי האופוזיציה נמצאים פה כרגע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טוב, והשר המקשר. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מפריע, זה לא מפריע. <דב חנין (חד"ש):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ככה התנהלנו שנה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חנין, עוד חזון למועד. אומנם ראיתי שקיבלתם חיזוק מאוד לא משמעותי בדמותו של יושב-ראש הכנסת – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – משום שאחרי הספר שהוא כתב, הספר האחרון שלו, זה באמת חיזוק לא משמעותי. זה שאדם שכיהן כיושב-ראש הכנסת, בנו של שר הפנים מטעם המפד"ל, חבר הכנסת בורג, מצטרף למפלגה שאיננה ציונית, זה באמת דבר מצער, ולכן אני חושב שהחיזוק שלו איננו משמעותי, ואני בטוח שהוא לא יוסיף לכם קולות. ולכן, לגבי הישיבה באופוזיציה, הייתי מציע, חבר הכנסת חנין, להמתין לפסק-דינו של הבוחר ב-17 במרס, ואז לראות אם אנחנו מקבלים מנדט מחודש, כפי שאני חושב, אפעל ומרגיש, או מפלגתך, שאינני צופה לה עתיד בקואליציה. <דב חנין (חד"ש):> – – – אבל אנחנו נשמח לראות אתכם יחד אתנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נדמה לי שזה לא יקרה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כבר נהנה מהמחשבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חנין הוא פרלמנטר מצוין, מוכשר מאוד, שאינני מסכים אתו בדבר אחד, בוודאי לא בתחום המדיני-ביטחוני וגם לא בתחום הכלכלי, אבל הייתה לנו הסכמה על ההחלטה בדבר חוף נחשולים, ואני אשמח גם לפגוש אותך בענייני המשרד, חבר הכנסת חנין, כיושב-ראש השדולה הסביבתית-חברתית. העניין הזה הוא חוצה מפלגות, הוא חשוב לכולנו כבני-אדם. בעניין "פרי הגליל": תראו, אני מצטער וגם השר שבשמו אני נותן את התשובה, שר הכלכלה נפתלי בנט, ומשרדו מצטערים על השימוש שעושים בעלי המפעל, חבר הכנסת גילאון, בעובדיו – בעובדות ובעובדים, משום שזה לא הגון. זה פשוט לא הגון. אנחנו מדברים על מפעל שהממשלה הקודמת, כפי שגם סיפר חבר הכנסת גפני, בתפקידו כיושב-ראש ועדת הכספים, יצרה עבורו מסלול מענק מיוחד לשימור עובדים, כאשר מטרתו הייתה לוודא שהמפעל ממשיך להעסיק את אותם עובדים ותיקים ואיננו מחליף אותם בעובדים צעירים. המשמעות בעצם של העובדים הצעירים היא, שמבחינת המפעל, גברתי, הם פחות יקרים, עלות ההעסקה שלהם היא פחותה, וכמובן אחרי שקיבלו את המענק – המענק, חבר הכנסת גילאון, מבטא השתתפות של המדינה בשכר של אותם עובדים באופן פרטני. אך בביקורת תקופתית שנערכה על-ידי משרד הכלכלה נמצא כי המפעל, לכאורה, לא עמד בתנאי הסף של מינימום עובדים, ואנחנו לא מדברים, אליבא דמשרד הכלכלה, על שניים או שלושה עובדים אלא על מספר משמעותי. כלומר, ושוב לכאורה – כן, משום שכרגע מתקיימים דין ודברים בעניין הזה – לכאורה, בעלי המפעל קיבלו מהמדינה כסף שנועד לשלם משכורות לעובדים, כך אומר משרד הכלכלה שאני משיב בשמו, שכלל לא הועסקו על-ידי המפעל. והנושא, כפי שאני אמרתי, נמצא כעת בבירור במרכז ההשקעות, שמקיים היום הזה ממש שימוע. שימוע לחברה. אני חושב שבדבר אחד אנחנו חייבים להסכים, וזה בוודאי מקיר אל קיר, חוצה מפלגות, או יותר נכון, בואו נלך על הסכמה רחבה בבית הזה: אסור לעשות שימוש בעובדים בכל מאבק שהוא. העובדים הללו יקרים ללבי בדיוק כפי שהם יקרים ללבך, חבר הכנסת גילאון, וללבך, גברתי היושבת-ראש, ושימוש שעושים בעלי הון כאלה ואחרים, עם הון יותר גדול או עם הון פחות גדול, ולא בדקתי את הונו של בעל המפעל הנוכחי, "פרי הגליל" – אל תעשו את זה. תבואו, תיאבקו, לא על גב העובדים. הערה אחת. ביום חמישי נדרשתי לעניין שקשור במשרדי, והוא אותו אישור לפעול, וזה קשור גם לכיבוי אש, ואני הוריתי למנכ"ל משרדי דוד לפלר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, שאם מכבי האש ייתנו את האישור המתאים להפעלה נוספת, כדי שלא לסגור מייד את המפעל, כפי שבעצם דורשות התקנות משום שהוא עלול לסכן – קיבל הארכה אף שהמפעל, גברתי, לא עשה. זאת הארכה נוספת של היתר לפעולה על-ידי כיבוי אש, ולכן ביום שישי, לאחר שאני נתתי, ביקשתי לתאם עם כיבוי האש את העניין הזה, המפעל קיבל הארכה נוספת, חבר הכנסת פריג', לפעולה, אף שלא נעשו על-ידי הבעלים הפעולות שהיו צריכות להיעשות כדי לשמור, בראש ובראשונה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעת את גפני, מה שאמר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. אני מדבר על עניין אחר. שמעתי את גפני, ואני בהחלט, כתמיד, מעריך את דבריו ונימוקיו. אכן ניתן האישור, גם על-ידי השר לביטחון פנים, שגם הוא ביקש. בסופו של דבר, בהמלצת הדרגים המקצועיים של כיבוי אש, הם אכן נתנו את הארכה הזאת כדי להשלים את קבלת ההיתר – רישיון העסק. כמובן, שוחחתי יותר מפעם אחת עם שמעון סויסה, שהוא ראש המועצה שם בחצור-הגלילית, וגם הוא צריך לתת את דבריו בעניין הזה. אני מקווה מאוד, גברתי היושבת-ראש, שהמחלוקת תיפתר היום. אין שום סיבה – צודק חבר הכנסת גפני שהדבר הזה ניתן לפתרון ביממה. הרי המשבר הקודם, של 2009, היה הרבה יותר מורכב מן המשבר הזה. אני רוצה ואני מבקש, מבחינתי, אם אתם רוצים דיון בוועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת גילאון – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הציעו פה גם כלכלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כלכלה, אוקיי. אז זה כבר ילך לוועדת הכנסת, אם יש מחלוקת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש מחלוקת? האם אתם מסתפקים בתשובתו או שאתם רוצים להעביר לוועדה? אני מבינה שאתם רוצים להעביר לוועדה. <אילן גילאון (מרצ):> סליחה, מישהו ביקש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אוקיי. אני חושב שנכון יהיה לקיים דיון בוועדה. הממשלה חושבת שנכון יהיה לקיים דיון בוועדה, באחת מוועדות הכנסת, על-פי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו נעביר את זה להכרעה בוועדת הכנסת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, לא – – – למה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סליחה, סליחה. לפני שאתה צועק לא, לא, לא, כדי שנוכל לשמוע אותך, חבר הכנסת פריג' – חבר הכנסת פריג', אני לא מבינה על מה אתה צועק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני לא שומעת אותך. על כן, אם תנסה להבהיר בלי לצעוק, אני אשמע. <אילן גילאון (מרצ):> – – – ועדת העבודה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הציעו פה גם כלכלה. <אילן גילאון (מרצ):> מי הציע? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת גפני נאלץ לעזוב כתוצאה מקריאה בהולה ואני קיבלתי על עצמי להביא גם את עמדתו, ולכן עלתה פה גם ההצעה לוועדת הכלכלה. מה עוד הציעו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא יכול להציע. אני יכול – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לכן זה יועבר להכרעה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז כלכלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ומה עוד הציעו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא יכול להציע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ולכן זה יועבר להכרעה בוועדת הכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא צריך, למה? <מיכל רוזין (מרצ):> למה הכרעה? יש הסכמה במליאה – לוועדת הכלכלה. מצביעים במליאה ומכריעים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן השר לא הסכים לכלכלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, סליחה, גברתי היושבת-ראש, אם התבקשת על-ידי חבר הכנסת גפני להעביר לוועדת הכלכלה, כנראה יש פה מחלוקת. אתם מסכימים, אז אין שום בעיה. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו מורידים את ההצעה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז יש הסכמה על ועדת הכלכלה. ולכן אין מניעה. אני מבקש – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רק שנייה, סגן השר. אנחנו נאפשר את העמדה הנוספת רק אחרי שהוא מסיים. לאחר מכן, אנחנו נעשה הצבעה אם להעביר את זה לוועדה. אם יהיו פה כמה הצעות לוועדות נוספות, זה ילך לוועדת הכנסת. <אילן גילאון (מרצ):> אין כמה הצעות. לוועדת הכלכלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם יש הסכמה לוועדת הכלכלה – מניסיון, זו ועדה מאוד חשובה, מניסיון אישי. אז אני בהחלט מסכים. הממשלה, כמובן, לא תתנגד לקיום הדיון הזה בוועדת הכלכלה. דבר אחד, אם אפשר לבקש, אולי כסעיף ראשון – אני לא רוצה להתערב לכם בעמדה, אבל העמדה, חברת הכנסת רוזין, חייבת להיות כזאת שקוראת לכל הצדדים לא להשתמש בעובדים בזמן מחלוקת, עובדים ועובדות כמובן. <אילן גילאון (מרצ):> ובכלל, לא להשתמש בעובדים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי, נכון, עובדים ועובדות כמובן. ב"פרי הגליל" וגם במקומות אחרים. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, סגן השר. נעבור לעמדה נוספת, של חבר הכנסת דב חנין. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. אני מבינה שיש הסכמה על ועדת הכלכלה, נכון? מעולה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אני שמעתי בקשב רב את דברי התשובה של סגן השר והממונה על המשרד להגנת הסביבה חבר הכנסת אופיר אקוניס. ואכן, הוא התייחס לסוגיה שבפנינו, ואני חושב שכל התייחסות, חשוב שהיא תיעשה בכנסת. אבל אני רוצה להביע לא רק את צערי אלא את התקוממותי על העובדה ששר הכלכלה, שהוא השר הממונה על התחום הזה, לא הגיע לכאן כדי לענות, כדי להתייחס – ואת יודעת מה, גברתי היושבת-ראש, כדי להתנצל. כדי להתנצל בפני העובדים של "פרי הגליל" וכדי להתנצל בפני העובדים של "מגבות ערד" – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – כל הזמן. <דב חנין (חד"ש):> – – וכדי להתנצל בפני כל כך הרבה עובדים בפריפריה שמאבדים את מקומות עבודתם. מכיוון ששר הכלכלה, לא רק שהוא לא עוסק בתעשייה, הוא לא עוסק בכלכלה, אני שואל את עצמי למה צריך שר כלכלה, אם הוא מתעסק כל היום בענייני חוץ וביטחון, בענייני מדיניות חוץ, בבנייה בשטחים – אולי הוא צריך פשוט איזה שינוי מיקוד. אני חושב כשהשר הזה אומר שאין לו בפני מי להתנצל ואין לו על מה להתנצל, זה רק מעיד שהוא לגמרי מנותק מהמצב בשטח. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה, יש הסכמה על כך. בבקשה. בתקווה שהנושא ייפתר ואכן העובדים לא יפוטרו והמפעל ימשיך לפעול. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> שמונה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הדיון יועבר לוועדת הכלכלה. חברים, אני מכריזה על הפסקה בישיבה הזאת. הודעה על חידוש ישיבת המליאה תבוא בהמשך, ורק אז ידונו בהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015. כרגע אנחנו עוברים להפסקה. תודה רבה. <(הישיבה נפסקה בשעה 14:33 ונתחדשה בשעה 15:38.)> <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015> [מס' מ/913; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 15198; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהמשך להודעתה של מזכירת הכנסת, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת זאב אלקין להציג לפנינו את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, כפי שהחזירה אותה הוועדה המשותפת. <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המשותפת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, שיזמה הממשלה. בהתאם לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תקופת הזיכיון של ערוץ 10 מסתיימת ביום 31 בדצמבר 2014 – בפועל היא כבר הסתיימה. לאחר מועד זה ערוץ 10 היה יכול לעבור לשדר ברישיון, בכפוף לקיום כל התנאים שנקבעו בחוק. ואכן, לפני כחודש נראה היה כי ערוץ 10, או בכינויו בחוק, "הערוץ השלישי", יעבור לשדר מכוח רישיון החל ב-1 בינואר 2015. כדי לאפשר זאת, אישרה הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה וועדת החינוך, התרבות והספורט, אך לפני כשלושה שבועות, את בקשת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו לתקן את התוספת השנייה לחוק ולקבוע הוראה מקלה לעניין ההוצאה השנתית המזערית שתחול על בעלי רישיונות. כאמור, תיקון זה נועד להקל על המעבר של ערוץ 10 מזיכיון לרישיון, כמו גם על כל מי שיבקש רישיון לשידורי טלוויזיה ויעמוד בתנאים שנקבעו בחוק. לדאבוננו, למרות האמור לעיל, ערוץ 10 לא הצליח עד עתה לעמוד בתנאים שנקבעו בחוק ובכללי הרשות השנייה למעבר מזיכיון לרישיון, ומכאן מצב החירום שנקלענו אליו. חשוב להזכיר כי כנסת זו, כמו הכנסות שקדמו לה, הכירה לא אחת בחשיבות קיום יותר מערוץ מסחרי אחד להגנה על חופש הביטוי ולקיום שוק דעות פלורליסטי. בהתאם לכך, הכנסת נחלצה פעמים רבות ותיקנה את החוק, כך שניתנו הקלות שונות לבעלי הזיכיונות, ובכלל זה הארכת תקופות הזיכיון של ערוץ 10, חרף העובדה שערוץ זה לא קיים את מלוא מחויבויותיו על-פי הוראות הדין. הנסיבות שנוצרו עתה הובילו לכך שאף שמדובר בתקופת בחירות, תקופה שבה הכנסת מרסנת את עצמה, בוודאי בכל הנוגע לחקיקה בתחום התקשורת, לא היה מנוס מלהביא את הסוגיה לפתחו של המחוקק. החלופה שלפיה תופסק בעת הזו פעילות ערוץ 10, יוחשך המסך וייוותר ערוץ מסחרי אחד, היא חלופה שאינה מתקבלת על הדעת. מוצע, אם כן, להאריך את תקופת הזיכיון של ערוץ 10 בשישה חודשים נוספים, כדי לתת לבעלי המניות שהות להכניס משקיע נוסף ולעמוד בתנאים לקבלת רישיון. שהות נוספת זו תאפשר גם לממשלה החדשה שתוקם, ולשר התקשורת החדש שימונה, לשבת על המדוכה ולגבש, במידת הצורך, פתרונות ארוכי-טווח. נוסף על הארכת הזיכיון, ובהתחשב בתנאים הנוכחיים, מוצע להפחית את ההוצאה הכללית למימון הפקה ורכישה של תוכניות בשיעורים החלים בתקופת הזיכיון, ולהחיל בתקופת ההארכה את המחויבויות להוצאה מזערית שהוועדה אישרה, כאמור, לאחרונה, בתיקון התוספת לחוק, החלות בתקופת רישיון. בתיקון זה נקבעה הוצאה מזערית למימון הפקה ורכישה של תוכניות מסוגה עילית, חדשות והוצאות להפקת סרטים ישראליים. לצורך כך, מוצע לתקן הן את החוק והן את התוספת השנייה לחוק, כך שבתקופה שמיום י' בטבת התשע"ה, 1 בינואר 2015, עד יום י"ג בתמוז התשע"ה, 30 ביוני 2015 – המועד המוצע בחוק זה לסיום תקופת הזיכיון של ערוץ 10 – ההוצאה המזערית שתחול על זכייני ערוץ 2 וערוץ 10 תהיה זהה להוצאה המזערית החלה על בעלי רישיונות. יתר הוראות החוק המוצעות עניינן במעבר מזיכיון לרישיון, ובהתאמה הנדרשת להארכת תקופת הזיכיון בשישה חודשים נוספים. אנו תקווה כי הצעת החוק שבפנינו תסייע להתמודד עם הקשיים שנוצרו בשוק התקשורת המסחרי ותאפשר לערוץ 10 מרחב נשימה נוסף להגשת הבקשה לרישיון. כאמור, פתרונות ארוכי-טווח יינתנו, במידת הצורך, כבר על-ידי הכנסת הבאה. במילים אחרות, אפשר לתמצת את כל מה שאמרתי כאן – למעשה, הרעיון של הצעת החוק שמגיעה לאישור בקריאה שנייה ושלישית הוא מאוד פשוט: הארכה של הזיכיון של ערוץ 10 לחצי שנה בלבד, אבל בתנאי הרישיון מבחינת כללי ההפעלה, ונתינת מעמד דומה לגבי חובת הסכום המזערי שאפשר להוציא גם לערוץ 2, כדי להגיע לשוויוניות בין הערוצים. זה הרעיון שבעקבותיו הלכה הצעת החוק. אני חייב להגיד כאן, מעל במת הכנסת, מה שאמרתי גם לחברי בדיון בוועדה, שאין ספק שלא מדובר בהצעת חוק אידיאלית. אין ספק שלא מדובר בהצעת חוק שמאזנת באופן מלא את כל הצרכים של השוק. מדובר על הצעת חוק שלמעשה מייצרת גשר במצב חירום כדי שערוץ 10 יוכל לעבור בגשר הזה, ואחת מהשתיים: או לעשות מה שמזמן התבקש, קרי לעמוד על הרגליים ולהפוך לערוץ שפועל מתוקף הרישיון במידה שהוא יצליח לגייס לעצמו משקיע, או שהממשלה החדשה שתקום אחרי הבחירות היא זאת שתצטרך לשבת על המדוכה ולהציע פתרון ארוך-טווח לכשל הזה שקיים היום בשוק הטלוויזיוני. על כן, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ונדמה לי שגם לא נרשמו בקשות דיבור. לכן, אדוני היושב-ראש, ברשותך, נוכל לגשת להצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זאב אלקין. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות או בקשות דיבור להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015. לכן, נוכל לעבור להצבעה בקריאה שנייה. מי שמעוניין להצביע – נא לשבת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–7 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא מעודד את עצמו, יושב-ראש הקואליציה. <קריאה:> יש לכם עוד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, נתקבל. <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המשותפת):> יש לי שלושה חברי קואליציה באולם. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> המצב שלו לא טוב לפי הקואליציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני רוצה להודות? <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המשותפת):> כן. <איתן כבל (העבודה):> אתה יכול להודות לנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, עברה כנדרש בשלוש קריאות והפכה להצעת חוק. חבר הכנסת זאב אלקין מבקש להודות לאלה שעסקו במלאכה. בבקשה, אדוני. <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר וחברי חברי הכנסת, אני קודם כול מודה לכל מי שהשתתף בהצבעה. אגב, איתן, בהחלט לחברי האופוזיציה – יחסי הכוחות כאן באולם משקפים בערך את יחסי הכוחות היום בין קואליציה לאופוזיציה במשכן הכנסת. לכן, זה בסדר גמור. אני רוצה להודות, ואני בטוח שבשם כל הצופים בערוץ 10, לראש הממשלה ולממשלה על ההתגייסות המהירה להצלת הערוץ במצב חירום זה. אני רוצה להודות ליועץ המשפטי לממשלה, שלא דקדק פה, כפי שלפעמים מדקדקים, ואִפשר להביא את החוק הזה במסלול מהיר לחקיקה בכנסת. זה לא דבר של מה בכך. זה אחד מהדברים התקדימיים המעניינים שקרו. אחד מהדברים המעניינים התקדימיים שקרו כאן. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יגישו – – – <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני רוצה להודות מאוד לצוות של ועדת הכלכלה, שהוא זה שהוביל את הדיון בחוק הזה, כי זה היה הבסיס שלנו כוועדה משותפת: ליועצת המשפטית של הוועדה, למנהלת של הוועדה וגם ליושב-ראש הוועדה פרופסור ברוורמן, שלמעשה הכין את כל התשתית התוכנית לדיונים שהזכרתי כאן מעל הבמה, גם לשינוי בתוספת השנייה לגבי תנאי הרישיונות וגם לאחר מכן לתהליך החקיקה הזה, והיה שותף מלא שלי בשני התהליכים האלה, שלמעשה ביחד אפשרו לממשלת ישראל ולמדינת ישראל להביא את ערוץ 10 – אם לא לחוף מבטחים, לצערי, בשלב הזה, לפחות למצב שהוא יוכל לתפקד. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, כולנו תקווה שזו הפעם האחרונה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו כאן נזקקים לגיוס החירום כדי להציל את ערוץ 10, ושהוא ימצא לעצמו משקיע ויהפוך לערוץ נורמלי שעומד על הרגליים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זאב אלקין. חברי הכנסת, תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:48.>