דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה ח' הישיבה השמינית של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ה (13 במאי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 4 8. קנאביס לחולה בניוון שרירים 4 ינון מגל (הבית היהודי): 4 סגן שר הבריאות צחי הנגבי: 4 משה גפני (יהדות התורה): 6 תמר זנדברג (מרצ): 7 5. הדלפת בחינת הבגרות בעברית 10 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 18 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 18 עיסאווי פריג' (מרצ): 19 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 19 6. בדיקת חפירת מנהרות טרור 22 רויטל סויד (המחנה הציוני): 22 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 22 חיים ילין (יש עתיד): 24 איתן ברושי (המחנה הציוני): 25 9. פגיעה בזכויות חיילים עולים לתהליך גיור במסגרת צבאית 27 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 27 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 28 הצעות לסדר-היום 30 איבוד אמון הציבור במערכת המשפט בעקבות פרשת השחיתות בפרקליטות 30 רויטל סויד (המחנה הציוני): 30 יעקב מרגי (ש"ס): 31 אורי מקלב (יהדות התורה): 32 ציון שבעים שנה לניצחון על גרמניה הנאצית 35 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 35 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 37 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 41 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 44 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 48 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 49 זהבה גלאון (מרצ): 50 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתה של שרה 52 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 52 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20) 52 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 53 הצעות לסדר-היום 142 כניעת הממשלה למונופול הגז 142 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 142 דב חנין (הרשימה המשותפת): 144 תמר זנדברג (מרצ): 146 משה גפני (יהדות התורה): 147 יצחק כהן (ש"ס): 150 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 153 הצעות לסדר-היום 167 המשבר הפוקד את החקלאים בערבה 167 איתן ברושי (המחנה הציוני): 168 יצחק וקנין (ש"ס): 173 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 174 שר הכלכלה נפתלי בנט: 176 מיקי לוי (יש עתיד): 178 חיים ילין (יש עתיד): 180 דב חנין (הרשימה המשותפת): 182 הצעה לסדר-היום 183 השביתה המתמשכת של עובדי כי"ל 183 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 183 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 186 שרון גל (ישראל ביתנו): 196 דב חנין (הרשימה המשותפת): 197 מיקי לוי (יש עתיד): 198 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"ד באייר תשע"ה, 13 במאי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. כמה חברי כנסת שאלו, והמשיבים כבר נמצאים אתנו כאן. קודם כול אזמין את סגן שר הבריאות, הלוא הוא חבר הכנסת צחי הנגבי, לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 8 מאת חבר הכנסת ינון מגל. הנושא הוא: קנאביס לחולה בניוון שרירים. בבקשה, חבר הכנסת מגל ייגש לאחד המיקרופונים באולם, וסגן שר הבריאות, חבר הכנסת צחי הנגבי, ישיב לו. נא לקרוא את נוסח השאילתה. <8. קנאביס לחולה בניוון שרירים> <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, סגן השר, בניגוד להמלצת רופאיה ובלי להיפגש עמה, אושר לחולה בניוון שרירים לצרוך רק 120 גרם קנאביס רפואי, ולא 180 גרם. מאז, החולה בניוון שרירים קורסת פיזית. רצוני לשאול: מדוע לא יינתן לה המינון שעליו המליצו רופאיה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני סגן השר. אתה יכול לשבת בינתיים. אם תהיה שאלה נוספת אנחנו נאפשר לך. <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. האם זו השאילתה הראשונה, שאלת הבכורה של אדוני? <ינון מגל (הבית היהודי):> כן. <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> נהוג אחרי שאילתת בכורה לשאת נאום בכורה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא נאום, אבל אתה בהחלט יכול לברך את חבר הכנסת החרוץ ינון מגל. <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> ינון, ברכותי. אני מאחל לך שהרבה מאוד שנים תהיה כאן, תגיש שאילתות בהתחלה ולאחר מכן תשיב על שאילתות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא בטוח שזאת ברכה. <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> אני אתייחס לשאילתה של חבר הכנסת מגל: הפונה קיבלה בעבר כמויות מאוד גדולות של קנאביס, שספק אם בשימוש נכון ניתן לצרוך אותן לבד. המינון הממוצע הניתן למטופלים בארץ הוא 37 גרם בחודש. מרבית המטופלים צורכים גם פחות מזה, ולמעשה, הכמות שהם צורכים, שהיא כאמור פחותה, מכסה את כל שעות היממה. הפונה קיבלה מינון שהוא כמעט פי-חמישה מהמינון הזה – 180 גרם לחודש. בעקבות בחינת התיק הרפואי ושיחה עם הרופאים שטיפלו בה, גם בעבר וגם בהווה, הופחת המינון ל-120 גרם, שגם הוא כאמור מאוד גבוה. מובן שמתן כמויות מאוד גבוהות של קנאביס לא רק שהוא לא סביר, אלא יש בו פוטנציאל של סכנה למי שנוטל כמויות כאלה. על-פי הנוהל של משרד הבריאות, וכמתחייב, מינון גבוה של מעל 100 גרם לחודש מחייב אישור של מנהל בית-חולים, של מנהל המערך הרלוונטי בבית-החולים או של רופא מחוזי בקופת-החולים – הכול לפי העניין. במקרה הנדון לא כך הוא; לא ניתן כאמור אישור כזה. יתר על כן, בבדיקת עומק מול שני הרופאים שהמליצו על הטיפול בקנאביס, אחד בעבר ואחד בעת האחרונה, הרופאים הסבירו שהם לא הכירו את הנוהל שאני ציינתי ולא היה בידם למעשה ידע לגבי הכמות הראויה לטיפול, ולכן הם המליצו על מינון כפי שהחולה ביקשה. הרופאים חזרו בהם מהמלצתם לגבי המינון. לפני כשבוע פנתה הפונה למיון בבית-החולים "הדסה". היא נבדקה ושוחררה בתוך זמן קצר ולא נמצא ביסוס לטענה או לתחושה שלה לגבי החמרה במצבה עקב הפחתה במינון. בכל מקרה, ולפנים משורת הדין, הנושא הזה יעלה לבחינה נוספת של צוות מומחים רפואיים של היחידה לקנאביס רפואי כבר בעת הקרובה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת הנגבי. שאלה נוספת לחבר הכנסת ינון מגל. לאחר מכן, שני חברי כנסת ביקשו – חבר הכנסת משה גפני וחברת הכנסת תמר זנדברג – גם להפנות שאלה נוספת באותו נושא. בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד סגן השר, למיטב ידיעתי, לא דיברו עם הרופא שהמליץ על מינון של 180 גרם. אם אני ארחיב טיפה את השאלה, יש כאן איזו בעיה במערכת, שלא כל כך יודעת להתמודד עם כל הנושא של קנאביס רפואי והחולה. לכן נוצר מצב שמצד אחד יש מקרים שמגיעים לשולחנם של חברי הכנסת של חולים שלא מקבלים מינון שמספיק להם, ומצד שני, ברור שיש גם בעיה של חולים שמקבלים מינון יותר גבוה, ואנחנו יודעים שיש קנאביס רפואי שמוצא את דרכו לשוק, ויש כאן איזו בעיה. האם המשרד מבין שוועדה שממליצה על מינונים ללא פגישה עם החולים עצמם וללא דיבור עם הרופאים המטפלים – כל הנושא נמצא בבעיה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ינון מגל. חבר הכנסת משה גפני – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני סגן שר הבריאות, אני מזדהה עם השאלה הזאת. אני הבנתי גם מהרב ליצמן, שאמור להיות סגן שר הבריאות, שהוא הולך לטפל בזה. אבל היות שסגן שר הבריאות כאן, אני ביקשתי לדבר על דבר שגם נוגע לעניין. אתמול דיבר פה חבר הכנסת שי פירון ואמר שהוא פגש את חיילי יחידת אגוז שבאו מנפאל – הם מצאו שם את אור אסרף – והם אמרו ששר הביטחון הולך לבגוד בהם בזה שהוא הולך לחוקק חוק על תלמידי ישיבות. אני לא יודע כמה רשעות יכולה להיות בבן-אדם אחד. מי שמצא את גופתו של אור אסרף – לא הייתי אומר את זה – זה אנשים חרדים, אנשים מזק"א ומ"איחוד הצלה" שבאו במשלחת לנפאל, ואגב, הם מימנו את המשלחת הזאת יחד עם יחידות החילוץ. הם מצאו אותו ראשונים, והם הביאו אותו יחד עם חיילי יחידת אגוז. ללכת ולדבר נגד הציבור החרדי באמצעות חיילי יחידת אגוז, שמצאו את אור אסרף כשהחרדים היו שם – כמה רשעות יכולה להיות בבן-אדם אחד? אני לא רוצה להתבטא במילים לא פרלמנטריות. הוא רוצה להיות אופוזיציה – שיהיה אופוזיציה. למה על הגב שלנו הוא מאשים את שר הביטחון בבגידה? שר הביטחון היה רמטכ"ל. מה הוא היה? עם כל הכבוד, הוא מנהל פה את העולם? מי שהתנדב לעניין הזה, יחד עם רבים מהעם היהודי, היו הרבה מאוד חרדים, בזק"א, ב"איחוד הצלה", בארגונים נוספים שהיו שם, ואני כבר לא מדבר על שליח חב"ד שריכז את כל העניין. קצת צניעות שתהיה לשי פירון הזה. חצוף ורשע ששונא את הציבור החרדי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. המסר עבר. סגן שר הבריאות רשם לפניו את דבריך. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני. אדוני סגן השר, אני חוזרת רגע לנושא השאילתה המקורית. אני חושבת, אדוני סגן השר, שמעבר למילים שהקראת כרגע, ככל הנראה תשובה שנכתבה על-ידי יחידה מינהלתית במשרדך, צריך לצאת מהנייר הזה ולהסתכל על אותה חולה, מושא השאילתה. מדובר באישה שנתונה בסבל יומיומי מתמשך ובהידרדרות במצבה שהתחילה עם הורדת המינון. מתשובתך עולה שהמינון גבוה יחסית למינונים אחרים, כלומר, אמת המידה למינון – אם הוא גבוה או לא – היא לא אמת מידה רפואית של רופא מטפל כזה או אחר, כל שכן רופא מטפל שמכיר את אותה מטופלת ואת ההיסטוריה הרפואית שלה, אלא אמת מידה שנובעת ממינון של חולים אחרים, שגם הוא, כפי שידוע לנו מהמון המון מטופלי קנאביס רפואי וממסורבי טיפול בקנאביס רפואי, נמוך באופן שרירותי ולא באופן שקשור ישירות למצב הרפואי. לכן אני פונה אליך. כמו שאמר גפני, החל מהיום, אולי מחר, אולי ביום שני, סגן שר אחר ימשיך את הטיפול בזה ואני מקווה שיתווה מדיניות חדשה. אני פונה אליך באופן אישי. ב-24, 48, 72 שעות שנותרו לך בתפקיד הזה, תסתכל אם לא על האישה עצמה אז על התמונות שלה, תקרא את הסיפור שלה, תקבל החלטה – זה בסמכותך. תן לה את הטיפול הרפואי שמגיע לה – זו לא בקשה בשמים – ותסיים באקורד סיום לפחות קצת חיובי את הקדנציה הסוערת שלך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. בבקשה, אדוני סגן השר, אתה יכול להשיב לשואלים. <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> אני יכול להבין מדברי חברת הכנסת זנדברג שהקדנציה שלי, הקצרה, לא הייתה חיובית? <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אמרתי סוערת. <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> היא גם לא הייתה סוערת. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> תודה. ראשית, אכן באמת, לפני הניירות ומעל הניירות, באמת מדובר בבני-אדם, ולבי עם הפונה שאנחנו מנועים מלציין את שמה, כמקובל בשאילתות שעוסקות בעניינים פרסונליים. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת מגל וגם לך, ובכלל, כידוע, בנושא הזה היו פניות רבות מכמה וכמה גורמים, לא רק מהתחום הפוליטי. אני לא הייתי רוצה להיות במצב שחברי הכנסת הם המקבלים החלטות בענייני מינון של אספקת קנאביס רפואי, לא סגני שרים ולא שרים ולא חברי כנסת מן המניין. <תמר זנדברג (מרצ):> לא פקידים. רק רופאים – – – <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> בדיוק, רק רופאים. ולכן, אחרי שבתשובתי כבר עניתי למשאלת לבך, שההחלטה במשרד הבריאות אצל הגורמים המקצועיים היא לבדוק פעם נוספת על-ידי צוות של מומחים רפואיים מהיחידה לקנאביס רפואי, שהם בעלי המיומנות הרלוונטית לסיפור הקשה הזה; לבדוק לפנים משורת הדין את הבקשה, וב-24 השעות שנותרו לי אני אקפיד על כך שאכן המסר שבא מפה יגיע למנכ"ל משרד הבריאות, שיישאר בתפקידו בוודאי בימים שלאחר מינוי סגן השר ליצמן, ואני אקפיד על כך ואדאג לכך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. <סגן שר הבריאות צחי הנגבי:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת צחי הנגבי על תשובותיו, ולחברי הכנסת השואלים. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מתכבד להזמין את סגן השר אופיר אקוניס. אתה תשמח, אדוני, לראות שבפני ככה, בדף, כתוב השר אופיר אקוניס ישיב, אז מי יודע. אני אשאיר לך את הדף למזכרת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז סגן השר, עדיין, אופיר אקוניס ישיב בשם שר החינוך על שאילתה דחופה מס' 5 מאת חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא: הדלפת בחינת הבגרות בעברית. בבקשה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אשאיר לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תשאיר לי את זה. <5. הדלפת בחינת הבגרות בעברית> <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר או סגן או – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, אני אגיד לך. אני – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – עם תיק, בלי תיק? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני עונה כסגן השר המקשר – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> עדיין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בשמו של שר החינוך, הוא ראש הממשלה. זה בדיוק הנוסח הנכון. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בסדר גמור. ב-7 במאי 2015 ביטל משרד החינוך שני שאלונים בבחינת הבגרות בעברית למגזר הערבי, בעקבות הדלפתם לרשתות החברתיות. ברצוני לשאול: 1. האם נחקרה סיבת ההדלפה? 2. לנוכח רצף ההדלפות, האם ננקטו צעדים למניעת הדלפות? 3. אם כן – מה הם? 4. האם המשרד נכשל במניעת ההדלפות? 5. האם יפוצו התלמידים שניזוקו? תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה לחבר הכנסת גנאים. כפי שאמרתי ככה ב-off mic, בחצי מיקרופון, אני אומר: אני עונה כסגן השר המקשר, בשם שר החינוך, ואת התיק הזה מחזיק כידוע ראש הממשלה זה תקופה. ובכן, חבר הכנסת גנאים, אכן, ביום הבחינה בעברית למגזר הערבי, שהתקיימה ביום חמישי, 7 במאי 2015, החלו להתפשט ברשת החברתית, בווטסאפ, דפים מצולמים משאלוני הבחינה בעברית. השאלונים צולמו באמצעות מכשיר טלפון סלולרי והועברו לקבוצות חברתיות במעגלים רבים, סמוך לשעת הבחינה. מדובר בעבירה פלילית, עבירה פלילית חמורה, וכפי שנהג משרד החינוך במקרים דומים, האירוע דווח למשטרה עוד באותו ערב, והנסיבות נחקרות כעת על-ידי משטרת ישראל. כחלק מהפקת הלקחים שמשרד החינוך ביצע, ננקטו הצעדים הבאים: תגבור האבטחה בהעברת השאלונים מסניפי בנק הדואר לבתי-הספר; הגדלת מספר המשלוחים כך שמשך שהות מעטפות השאלונים בסניפי בנק הדואר קטן; תגבור הבקרות בסניפי בנק הדואר; תגבור הנאמנים לשניים במקום אחד; פריסת צוות הפיקוח במהלך הבחינה בבתי-הספר ושימוש בכלי מודיעין שונים לאיתור הדלפות. עד כאן מה שנעשה. לשאלותיך בנושא העתיד לבוא. בימים אלה מתארגן משרד החינוך להכנת בחינה חוזרת במועד מיוחד, ודואג שהבחינה תתבצע בתנאים הוגנים ושוויוניים. המשרד מודע לצורך בביצוע הבחינה הנוספת במועד קרוב ככל האפשר, והדבר ייעשה בתיאום מלא עם נציגי משרד החינוך למגזר הערבי. משרד החינוך מתמודד עם – כתבו לי כאן "בריונות ברשת", אשר לא בהכרח מבוצעת על-ידי בני-נוער. אדוני היושב-ראש, יש פה תופעה חדשה, בכלל, חבר הכנסת גנאים, שגם הבית הזה טרם התמודד אתה, והיא הטיפול והרגולציה – אם בכלל צריך, זה גם ויכוח כשלעצמו, אם צריך בכלל רגולציה על רשתות האינטרנט, הרשתות החברתיות, הווטסאפ וכדומה – זו שאלה כבדת משקל, ואני מעריך שהשרים הנוגעים בדבר ידונו בה גם בממשלה הבאה וגם פה בוועדות הכנסת המיועדות לכך. בכל מקרה, בדיוק כפי שאמרתי בעל-פה, לשם מיגור התופעה החמורה יש צורך בשיתוף פעולה של גורמים רבים, וננקטות כלל הפעולות האפשריות על מנת למנוע הדלפות ולהתמודד עמן במידת הצורך ביום הבחינה. כותבים כאן אנשי משרד החינוך שמדובר באתגר מסוג חדש שעומד לפתחו של המשרד, הוא עומד לפתחה של הציבוריות הישראלית – זה, אגב, בכל העולם – של הציבוריות הישראלית, של החברה הישראלית, וגם כאן. ואשרינו שגם הציבור הערבי בעניין זה הוא חלק מתוך אותן רשתות חברתיות חדשות – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וטכנולוגיה חדשה שלא פוסחת, חבר הכנסת גנאים, על אף אחד. כולנו מחזיקים, או רובנו, באייפונים, "אייפון 5" או מכשירים אחרים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הרשתות החברתיות הן האשם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, חס וחלילה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הווטסאפ הוא האשם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, חלילה. לא, לא, חס וחלילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני כבר לא צריך – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא זה נאמר, חבר הכנסת גטאס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גטאס, אתה כבר לא צריך שאלה נוספת? ביקשת שאלה נוספת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, אפשר. נדמה לי שהשבתי על הכול במרוכז. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סיים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם שאלה נוספת? כן. חבר הכנסת גנאים וגם חבר הכנסת גטאס. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> שאלה. אדוני היושב-ראש, אני יודע שחבר הכנסת אקוניס – בקשר לפיתוח והטכנולוגיה והטכניקות המשוכללות, אבל נדמה לי שראש הממשלה בישר לנו שישראל היא מעצמת הסייבר בעולם. הכוונה שאתם, יעני, בעלי משקל כבד מאוד, מדינת ישראל, בעניינים האלה. זה – 1. 2. אני רק רוצה הערה אחת. אתמול הייתה לנו פגישה עם מנכ"לית משרד החינוך – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו, אנחנו – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אנחנו כולנו. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מי אנחנו? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה לא חלק מהסייבר? <קריאה:> אתה ואתם – – – <קריאות:> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתם, הממשלה, נתניהו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אהה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> ממשלה, נתניהו אמר cyberspace, מה קרה לכם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אגב, חבר הכנסת – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא הראשון – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, חבר הכנסת גנאים, מטה הסייבר הלאומי, הלאומי – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כן. אני מקווה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הוא של כולם. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – אני מקווה שהטכנולוגיה הזאת, המפותחת מאוד, תשרת אותנו למנוע הדלפות – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – תשרת את משרד החינוך למניעת ההדלפות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מקבל את הערתך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> רק יש לי הערה אחת. מאחר שאדוני הוא לא שר החינוך ואני לא יכול – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – לשאול שאלות שיש בהן הרחבה בנושא, אני רק אומר שאנחנו, נציגי החברה הערבית כולנו, ההנהגה הפוליטית, החברתית, החינוכית, מוכנים לכל גיבוי, לכל מהלך שיביא למיגור התופעה המסוכנת והמדאיגה הזו, שמחבלת – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – בעתיד של הילדים שלנו. הייתי אומר שאנחנו לא מתמודדים עם העתקה קלאסית שהייתה בעבר. אם העתקה קלאסית הייתה אלימות, מה שקורה עכשיו הוא פשע מאורגן. תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הערתך הטובה נרשמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, רגע, רגע, אדוני סגן השר, יש עוד שאלה נוספת – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – של חבר הכנסת גטאס, ויש שאלות נוספות גם כן. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה פה יותר הערה, לא הייתה שאלה, אבל בסדר. ההערה היא טובה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה שמגיע לתקשורת בעניין הזה הוא רק קצה הקרחון, יעני שזה, אי-אפשר עוד להתעלם ממנו. כשמתפרסם שעתיים-שלוש לפני בחינת הבגרות, עולה – לא בווטסאפ – באתרים מובילים נוסח הבחינה, לאן הגענו? מול כל בחינה שמתפרסמת באתר, יש עשרות שמגיעות לתלמידים שעה או שעתיים לפני, ואף אחד לא יודע עליהן, לא מפרסמים. זה השחתה של מערכת החינוך. ואיך, ריבונו של עולם, במדינה שהיא לא מדינת עולם שלישי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ברוך השם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך, ברשות הפלסטינית ובירדן התופעה הזאת לא קיימת. ויש להם ווטסאפ, ויש להם רשתות חברתיות, יש הכול. איך שם מצליחים להתגבר וכאן לא? ומה שחשוב, למה שהתלמיד ישלם את המחיר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני; ואני גם אאפשר לחבר הכנסת עיסאווי פריג', ששאל שאילתה דומה אבל איחר בהגשתה במקור – אני אתן לך שאלה נוספת. כן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, הבת שלי היא אחת מנפגעות הפסילה של בחינת הבגרות. היא למדה, והלכה לבחינה, וחזרה אלי הביתה בבושת פנים, וישר אמרה לי: אבא, מה אתם עושים שם בכנסת אם אתם לא מצליחים להילחם בתופעה הזאת? שמעתי את תגובת המשרד, אבל אני אומר, התגובה הזאת הייתה בסדר אם אנחנו מדברים והיינו מדברים על הפעם הראשונה בהדלפות. אבל אנחנו לא מדברים על הפעם הראשונה, אולי זו הפעם הרביעית, החמישית. ושאלתי, מה עשה משרד החינוך במשך השנה הקודמת כדי למנוע הישנות המקרה הרביעי והחמישי? ואנחנו שמענו שבחינת האנגלית לפני יומיים גם היא דלפה, ואז עשו כמה שינויים בבחינה. השאלה, מה עשה משרד החינוך במשך השנה הזאת, האחרונה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', ולאחר מכן – תשובתו של סגן השר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חברים, בואו נודה באמת: שנים על שנים יש הפקרות בבחינות הבגרות בחברה הערבית. הפקרות והעתקות. אני אישית, גם לפני שהייתי חבר כנסת, התרעתי, וניסיתי, ויש לי את כל ההתכתבויות – נתקלתי באטימות מוחלטת. אני שואל, האם פסטיבל ההדלפות והכותרות בתקשורת, זאת המטרה? האם בשנים האחרונות מישהו ממערכת החינוך שילם מחיר על מחדל זה, מהראש עד למורה? אדוני סגן השר, זו לא שאלה שקשורה לכיבוש או לא, זו שאלה שקשורה לחברה הישראלית. אנחנו רוצים תשובה ישירה, בלי התחמקות. עשייה, ולא מלל. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פריג'. אם כן, תשובתו של סגן השר אקוניס לכולם. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה רבה לכולם על ההערות. אדוני היושב-ראש, אני חושב שנשמענו בדיון הזה הערות חשובות ביותר, מפי חברי הכנסת מן הסיעה המשותפת ומפיו של חבר הכנסת פריג' מסיעת מרצ, על המתרחש במגזר הערבי בעניין זה. שמעתי בקשב רב את כל ההערות, ובאמת, אם הדברים, כפי שאמר חבר הכנסת גטאס, נמשכים כבר זה מכבר – אמרת, חבר הכנסת גטאס, פעם רביעית או חמישית – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה אני אמרתי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, גם גטאס דיבר על ארבע או חמש פעמים. שמעתי את כולכם. – – אז באמת צריך פה טיפול מיוחד. כנראה יש פה בעיה מיוחדת – עם טיפול מיוחד, שמצריך היערכות מיוחדת במשרד החינוך לעניין זה. אגב, הדלפות כאלה יכולות להתרחש בכל מגזר, ויגיעו שאלוני בחינות הבגרות באנגלית, או בערבית, או בגיאוגרפיה, או בהיסטוריה, או בכל דבר, לידי התלמידים, ויעברו ברשתות החברתיות, שברוך השם, בעניין זה מתברכים כל אזרחי ישראל בכל המגזרים. אני לא זוכר מי אמר שבתו – אחד מחברי הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוסאמה סעדי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן. חבר הכנסת, אתה אמרת שגם בתך הייתה בבחינה הזאת, שלא הייתה. ובכן, כפי שהודעתי, המשרד מתארגן בימים אלה לבחינה חוזרת, במועד מיוחד, שתתקיים בתנאים הוגנים ושוויוניים. ולגבי ההערות, אני מציע, אדוני היושב-ראש, כיוון שבימים הקרובים, או ביממה הקרובה, אינני יודע, ייכנס לתפקידו שר חינוך חדש, קודם כול לבקש להיפגש אתו בהקדם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא קיבלתי תשובה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, אז אני אומר – אני אומר, קודם כול – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עשר שנים זה קורה, האם אי-פעם הוענש מישהו מהמערכת? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא אתן לך תשובה שאין לי. אני לא רוצה לתת לך תשובה שאין לי. אם הייתי יודע שבעשר השנים האחרונות הוענש מישהו או הוענשה מישהי, הייתי אומר לך. לכן אני מציע שאחת המשימות הראשונות – כיוון שהנושא הזה הוא לא רק תקשורתי; אנחנו עומדים עכשיו, אדוני היושב-ראש, בפתחן של כל בחינות הבגרות. מעתה, נדמה לי, עד מחצית יולי זהו הנוהג, עד שמתחיל גיוס המחזור הראשון לצבא; נדמה לי שהבחינה האחרונה היא ב-10 ביולי, אבל זה מזיכרוני, יכול להיות שאני טועה. צריך בהחלט להתחשב בכל ההערות שלכם, לקיים ישיבה דחופה ומהירה עם שר החינוך המיועד – כבר יודעים את זהותו, בוודאי אפשר להגיע אליו, ולטפל יחד עם המשטרה, כפי שהודעתי בתחילת התשובה, במשבר החינוכי המתרגש עלינו והמתרחש אצלנו בימים אלו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. <חיים ילין (יש עתיד):> אני חושב שהפתרון הוא להגיע לוועדת החוץ והביטחון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, זו לא הצעה לסדר-היום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, קיבלנו מלל עם מריחה, לא קיבלנו תשובות. בינתיים המלל נמשך. לא קיבלנו תשובות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', האופי של שאלה נוספת, כמו שאתה יודע – אתה כבר לא ביום הראשון שלך כאן – או שהשר או סגן השר יודע להשיב, או שיענה לך בהמשך. הוא יבדוק. ואני כאן מבקש מסגן השר אופיר אקוניס להטיל על מישהו במשרד החינוך לבדוק אם אי-פעם הופעל עונש אדמיניסטרטיבי, מינהלי כלשהו, ולענות בכתב לחבר הכנסת פריג' על הנושא. אני מתכבד להזמין את שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, חבר הכנסת סילבן שלום. השר שלום ישיב בשם שר הביטחון על שאילתה דחופה מס' 6 מאת חברת הכנסת רויטל סויד. הנושא הוא: בדיקת חפירת מנהרות הטרור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לידיעת מזכירות הכנסת, השם של המשרד שונה מזמן, לפני שנתיים. אומנם אני לא אהיה בו, כנראה, עוד מעט, אבל בכל מקרה: משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים. זה רק בשבילכם, למזכירות הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את השאילתה. <6. בדיקת חפירת מנהרות טרור> <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, השאלה שנשאלת בשאילתה: מדוע חרף תלונותיהם של תושבי עוטף-עזה בדבר הרעשים שנשמעים, רעשי החפירות שנשמעים, בצה"ל החליטו לבדוק אם נחפרות מנהרות רק בעקבות ממצאי בדיקה של חברה פרטית, שמעריכה ב-70% את האפשרות שמדובר במנהרות טרור? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. את יכולה לשבת בינתיים. אם תהיה לך שאלה נוספת, תוכלי לשאול. בבקשה, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברת הכנסת רויטל סויד. אני מאחל לך, כמובן, הצלחה רבה בתפקידך החדש, כחברת הכנסת, ויש לי הרגשה שאת תעשי אותו בצורה טובה מאוד. אז כבר אני רואה שאת פעילה, וזה טוב, אבל אני רוצה גם שתדעי שאני קורא בשם שר הביטחון, כך שאני לא בדיוק יכול לתת לך את כל המגוון הרחב של הפרטים, אלא אני קורא את התשובה, ואם תהיה לך שאלה נוספת, אתייחס אליה גם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה לא פרשן של רעשים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צה"ל פועל בכל הגבולות והמרחבים להגנה על תושבי ישראל מפני כלל האיומים. בתוך כך, משקיעים צה"ל ומערכת הביטחון כולה מאמצים משמעותיים ומתמשכים לגילוי, חשיפה וטיפול במנהרות הטרור במרחב רצועת-עזה. במהלך מבצע "צוק איתן" נחשפו וטופלו מנהרות טרור גם במרחב קיבוץ נירים. גם בימים אלה פועלת מערכת הביטחון במאמץ משולב – מודיעיני, טכנולוגי ומבצעי – לחשיפת פעילות תת-קרקעית במרחב רצועת-עזה ולסיכולה. הפעילות מקיפה תחומים רבים: מאמצי מחקר ופיתוח, פיתוח תורות לחימה, וגם שיתוף פעולה בין-לאומי. כלל ערוצי הפעילות הללו מופעלים באופן קבוע, מתמשך ויומיומי, באופן גלוי ובדרכים נוספות שהשתיקה יפה להן. פעילויות אלה מבוצעות גם במרחב נירים. צה"ל קשוב לדיווחי התושבים באזור ומתייחס אליהם באופן רציני ומקצועי. במסגרת זו הגיעו לצה"ל גם תלונות תושבי נירים, וכן ממצאי החברה האזרחית שנשכרה על-ידם. חשוב לציין כי פעילותו המתמשכת והשיטתית של צה"ל, כפי שתיארתי בדברי, ולא ממצאי הבדיקות של החברה הפרטית שנשכרה, היא שהובילה לפעילות באזור נירים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת רויטל סויד. לאחר מכן – חברי הכנסת חיים ילין ואיתן ברושי ביקשו להפנות שאלה נוספת לשר. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר סילבן שלום, קודם כול, אני מודה לך על הברכות ועל האיחולים, ובאמת, צר לי מאוד ששר הביטחון לא נמצא כאן, מכיוון שהוא באמת יכול לתת את התשובות המלאות שיניחו את דעתם של תושבי העוטף. אבל אני רוצה לומר דבר כזה: סמוך לחג הפסח שמעה תושבת נירים, וגם הקליטה הקלטה בת שעה ורבע של חפירות שמתבצעות. אף שהיא הביאה את הדברים בפני תושבי האזור ובפני צבא הגנה לישראל, לא נעשה מאומה, עד שאותה חברה פרטית שקיבלנו את ממצאיה בשבוע שעבר חשפה שיש סיכוי של 70% שמתחת לנירים קיימת מנהרת טרור. זה דבר שנעשה אך ורק כתוצאה מאותה בדיקה פרטית אזרחית ולא כתוצאה מענייני צה"ל. עכשיו, אנחנו יודעים שלחברות הפרטיות – ויש לפחות שתיים שכאלה שפועלות ויודעים עליהן – יש מכשורים שהם הרבה יותר חדישים ומתקדמים מאשר הציוד שצה"ל מחזיק. למה לא היה זה צה"ל שפנה לחברה הפרטית כדי לקבל את ממצאיה? למה תושבי נירים היו צריכים לעשות את הדבר הזה? והאם אתה, אדוני – וזו השאלה שלי שמופנית לשר הביטחון, אבל אני מבקשת את התשובה ממך – האם אתם יכולים לומר שתושבי היישובים סמוכי-הגדר מוגנים? האם אתם יכולים לומר שאין מנהרות מתחת ליישובים סמוכי-הגדר ברגע זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, שאלה נוספת. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, סילבן, אני באמת, אתה יודע שאני אוהב אותך, אבל אני לא יודע למה שר הביטחון שלח אותך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא שלח אותי, אני תורן. מה פתאום שלח אותי? <חיים ילין (יש עתיד):> אבל אני אומר לך את זה חד-משמעית: ראש הממשלה, שר הביטחון, הבטיחו לעוטף-עזה מכשול בעלות של מיליארד שקל, ובין היתר, מפני שאני לא רוצה לחשוף את הדברים פה, צריך לאתר את כל המנהרות הפעילות והלא-פעילות, בסדר? כי יכול להיות שיש שם חפירות שאף אחד לא יודע עליהן. כמה שיכולים להפעיל את ה-low-tech, מה שנקרא היום – מקדחים, מה שהשב"כ עושה, שזה מבורך, וכל האנשים הטובים – זה כלום לעומת מה שצריך לעשות שם. קטונתי מלהבין איך כל ההבטחות כלפי עוטף-עזה – אנחנו כבר כמעט שנה, ושום דבר לא קרה. עכשיו, מה שאני אומר לך, סילבן, אני אומר לך – הצבא דורש את זה. הצבא, כגורם מקצועי דורש את זה. והתשובה של ראש הממשלה ושר הביטחון: אין כסף. אני לא רוצה להיכנס לקטע הפוליטי, אני רוצה – רק לקטע הביטחוני, כי כשאין כסף ומחלקים פה, ואתה יודע בדיוק מה מחלקים פה, אז כואב הלב. מפקירים את עוטף-עזה, חד משמעית. אז אני מבקש, מבקש, שבפעם הבאה, כשיש נושא כל כך כאוב – אני מצטער, זה באמת לא האיום האיראני. ראש הממשלה לא יכול לענות על זה, בטח ייקח לו עשר שניות עד שהוא ידבר על האיום האיראני. בינתיים אנחנו צריכים להתמודד עם החפירות. אנחנו מגדלים את הילדים, אנחנו חיים שם מול הגבול. מה התשובות שיש לממשלת ישראל, לשר הביטחון, כלפי התושבים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ילין. חבר הכנסת ברושי – בבקשה, אדוני. לאחר מכן השר ישיב. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש והשר, הלקחים של "צוק איתן" מחייבים לקחת את ההתיישבות ואת המתיישבים ברצינות, ולהיענות לבקשות גם אם הן לא 100% ודאיות, כדי ליצור את תחושת הביטחון. וחשוב לומר, מעניין מה יקרה אם החברה הפרטית תמצא מנהרה. האם שר הביטחון יורה על תשלום העלויות, או שצריך להטיל על חברי נירים ועוטף-עזה גם הוצאות נוספות על אלה שנגרמות להם מעצם ישיבתם ליד הגדר? אני רוצה לומר בהזדמנות הזאת שגם מעל לאדמה יש בעיות. נוסף על מה שחברי ילין אמר, לא הושלמו לא רק מרכיבי הביטחון, גם לא הפיצויים על תקופות קודמות. אני רוצה לציין ששמעתי אתמול את שר הביטחון באשקלון, בכנס ראשי המועצות האזוריות, ואני יודע שנעשה מאמץ גדול, אבל המציאות, שנאמר על-ידי גורמים מוסמכים שאנחנו עומדים אולי בפני סיבוב נוסף – וזה פורסם השבוע בעיתון, מדברי אלוף פיקוד דרום שנאמרו בפני ההתיישבות – אני קורא לך, אדוני השר, ולממשלה שאמורה להישבע אמונים בימים הקרובים, לא לחכות לתקציב 15'-16' ולחזור ולתת – אני קורא לכם לחזור לסדר העדיפויות הנכון. ממשלה שרוצה ליישב את הכול מן הים עד הנהר, מוטב שתחזור לעדיפות, קודם כול של הנגב והגליל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. כבוד השר, מה שאתה יכול להשיב – תשיב, מה שלא – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך גם את חבר הכנסת ילין, שיצא לי לעבוד אתו, כראש המועצה האזורית אשכול, מאוד קרוב כשר לפיתוח הנגב והגליל, ואין ספק שעשינו פעילות מאוד גדולה, יפה ומבורכת. וגם חבר הכנסת ברושי, אפילו הקמנו ביחד מה שנקרא "קיבוץ עירוני" בנצרת-עילית, כך שגם אותך אני רוצה לברך. אבל אני רוצה שנפריד באמת בין הפוליטיקה לבין הביטחון. כי לבוא ולהגיד לציבור שהנה, נותנים כסף לדברים אחרים ולא נותנים לביטחון? בוא, אני לא רוצה להיכנס, יש לנו סך הכול באמת מערכת יחסים מאוד הדוקה וקרובה, בואו לא נתחיל עם פוליטיקה מהסוג הזה, כי אני יכול לקחת מיליון ואחד דברים ולהגיד למה נותנים לאלה ולא לאלה. וגם אז, אתה תעמוד ותגיד – אבל לאלה מגיע. אז יכול להיות שלאלה מגיע ולאלה מגיע – יש תקציב מדינה. בסופו של דבר המדינה, לדעתי, נותנת לביטחון סכומים אדירים, כמובן בשיעורים יוצאים מן הכלל כאחוז מן התל"ג, ולכן נושא המערכת הכספית או התקציב הוא לא הדבר המרכזי בעניין. לגבי הנושא של המנהרות, אין ספק שנחשפו הרבה מאוד מנהרות, ואני יכול להגיד לכם מתוך ידיעה, אף שאני לא שר הביטחון, שהדברים האלה נעשים על בסיס יומיומי, נבדקים, מטופלים. בוא נגיד, יש אנשים שעוסקים בזה – בלי להוסיף – יש אנשים שעוסקים בזה על בסיס קבוע והדברים האלה אכן מטופלים. ואם הדברים האלה מובאים לתשומת לבם של גורמי הביטחון, אני בטוח שהם לוקחים את זה לתשומת לבם. כמו שנאמר כאן, הם לא היו צריכים את ההתרעה הזאת כדי לדעת שאכן יש אפשרויות כאלה. הם פועלים. כולנו תקווה שהם יחשפו אותן, יאתרו אותן ויצליחו גם לפוצץ אותן. אבל טוב שהנושא הזה עולה, כי אם הוא עולה כאן, מבחינה ציבורית, אין ספק שזה מחייב גם את המערכת כולה להיות עוד יותר ערנית ולפעול ביתר שאת כדי להביא לסיום הסאגה הזו של המנהרות. אני חושב שהדברים האלה שנעשו במבצע "צוק איתן" לא נעשו כנראה במלוא העניין, או שנעשו במלוא העניין אבל מאז נפתחו גם מנהרות נוספות. הדברים האלה ידועים, ואני אומר לכם שהם ידועים ומטופלים, ובסופו של יום, כאשר יהיה צורך, הפעולה נגדם תהיה פעולה מהירה ויעילה שתביא גם להשמדתם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל, אדוני, לא ענית על השאלה – האם אתם יכולים לומר עכשיו בוודאות שאין מתחת היישובים סמוכי-הגדר מנהרות? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> מה שאמרתי לך זה דבר פשוט, שצה"ל יודע ובקי בכל הפרטים לגבי כל הפעילות העוינת שה"חמאס" עושה. יש לו המידע הזה, יש לו הידיעה הזו, והאפשרות לפעול כנגד אותן מנהרות קיימת – באופן יעיל שיביא גם לחיסולן ולהשמדתן במהירות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז למה נאלצו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יכול להישאר. יש לך עוד שאילתה – לא? – של רוברט אילטוב, על פגיעה בזכויות החיילים העולים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> רק אף אחד לא נתן לי את התשובה על כך. רגע, אני אסתכל שם על השולחן, אולי. אני לא יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אולי תבדוק אם יש לך תשובה של משרד הביטחון. לתשומת לבם של חברי הכנסת, גם לתשומת לבו של חבר הכנסת חיים ילין, שפתח בכך את שאלתו, או שאילתתו, אנחנו בשלהי הממשלה, המעבר לממשלה אחרת, לכן אני פשוט קצת סלחן כלפי תשובות הממשלה. מהשבוע הבא המציאות הזאת לא תחזור על עצמה. השרים או שישיבו על שאילתות, או שיהיו בעיות עם ההופעות שלהם בחוקים של המשרדים שלהם, או הופעות בפני הוועדות. אנחנו לא נאפשר יותר מציאות ששרים – ואני מאוד מעריך את הנכונות של השר שלום לעלות ולענות בשם מישהו אחר, גם זה לא מובן מאליו – אבל אנחנו לא נאפשר זאת ונתריע כל פעם בפני ראש הממשלה ומזכירות הממשלה על שרים שפוסחים על הכנסת ועל החובה שלהם להופיע כאן. חבר הכנסת רוברט אילטוב שאל את שר הביטחון: פגיעה בזכויות חיילים עולים לתהליך גיור במסגרת צבאית. בבקשה, אדוני. נא לקרוא את השאילתה. <9. פגיעה בזכויות חיילים עולים לתהליך גיור במסגרת צבאית> <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> פורסם שמשרד הביטחון מתכוון לקצץ ולפגוע בזכויות חיילים עולים לתהליך גיור במסגרת צבאית, קורס "נתיב". ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע? 3. האם יופסק תהליך הגיור הצבאי באופן כללי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילטוב. כבוד השר שלום, בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> תודה רבה, תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. אותך אני מברך עוד הפעם, על בחירתך מחדש, אבל כמובן לא על בחירתך בפעם הראשונה. 1–3. תהליך הגיור שעוברים חיילים בצה"ל במסגרת "נתיב" הוא פרויקט בעל חשיבות ערכית לאומית ממדרגה ראשונה. הפרויקט הוגדר פרויקט לאומי, ועל-פי הסיכום בין משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד הביטחון הוא מתוקצב מתקציב ייעודי וחיצוני לתקציב הביטחון. בשנת 2014 סיימו 2,288 חיילים את קורס הגיור במסגרות הקיימות לכך בצה"ל, עשייה רחבה, איכותית ומשמעותית. לצערי, בשנת העבודה 2015 טרם הועבר תקציב לפרויקט על-ידי אגף הגיור, האמור להיות מתוקצב בנושא על-ידי משרד האוצר, ולמרות זאת נפתחו מחזורי קורסי הגיור בצה"ל בחודש ינואר על-פי התכנון. אני מייחס לפרויקט הגיור בצה"ל חשיבות רבה. לפיכך בכוונתי לפעול באופן נחוש להעמדת התקציב המוסכם בהיקף של כ-17 מיליון שקלים, כדי שלא ייפגעו הקורסים המיועדים להיפתח בהמשך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת, חבר הכנסת אילטוב? בבקשה, אדוני. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> בתשובה לא ברור אם יש ודאות שהקורסים האלה יימשכו – ודאות של 100%. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> כן. לפי מה שכתוב כאן, האמירה מאוד מאוד ברורה. אומנם התקציב לא הועבר, כנראה משום שהתקציב ל-2015 לא אושר, אבל מאחר שזה תקציב חיצוני למערכת הביטחון, זה לא חלק מתקציב הביטחון, אפשר היה להשתמש בו – גם אם זה 1 חלקי 12, אפשר להשתמש בו. מאחר שזה תקציב חיצוני, לטענת משרד הביטחון התקציב הזה לא הועבר אליו, ולמרות זאת הוחלט בינואר לפתוח את הקורס כמתוכנן, והקורס הזה אכן פועל. המשרד העמיד לצורך העניין מתקציבו שלו 17 מיליון שקלים. לא צריך לדאוג למערכת הביטחון, הם יקבלו את זה כנראה בחזרה כאשר תקציב המדינה יאושר, אבל הקורסים האלה לא נפגעו, וגם הקורסים בעתיד יימשכו כפי שהיה עד כה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תודה רבה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> בבקשה. דרך אגב, אני רוצה להגיד מילה טובה למערכת הביטחון. אתמול היה מחזה מרהיב, מלהיב, שבו 25 חיילים בודדים, שלא היו בקשר עם הוריהם בין שנה לחמש שנים, רובם כמובן מחבר המדינות, אבל לא רק – הביאו את האימהות שלהם לאירוע יוצא מן הכלל; פשוט מרגש, חלקם לא ראו את האימהות כמעט חמש שנים. באמת, רק להצדיע לכל מי שעסק בכך. אני חושב שגם את הדברים הטובים האלה צריך, אדוני היושב-ראש, לומר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק. קודם כול, אני מודה לך, השר סילבן שלום, על כך שעזרת לנו כאן להתגבר על המחסור בשרים משיבים. תודה לך. כפי שאמרתי כבר, בעתיד אנחנו לא נאפשר דברים כאלה, אלא אם כן יש איזו סיבה מיוחדת, ובאישור מיוחד שלי. חברי הכנסת, בשעה 12:00 נפתח בציון 70 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית, ויש כמה דוברים, לרבות ראש הממשלה וראש האופוזיציה המיועד. אנחנו לא רוצים להקדים את האירוע. כפי שאתם רואים, האורחים שלנו, ותיקי מלחמת העולם השנייה, עדיין זורמים לכאן ותופסים את מקומותיהם, לכן נעשה שינוי קטן בסדר-היום. <הצעות לסדר-היום> <איבוד אמון הציבור במערכת המשפט בעקבות פרשת השחיתות בפרקליטות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לנו הצעה לסדר-היום, הצעה דחופה לסדר-היום של שלושה חברי כנסת בנושא: איבוד אמון הציבור במערכת המשפט בעקבות פרשת השחיתות בפרקליטות, מס' 71, 84 ו-98. לא מתוכננת תשובת הממשלה כאן, ולכן אנחנו נאפשר לחברי הכנסת להציג את הנושא. ההצעה הראשונה היא של חברת הכנסת רויטל סויד; שלוש דקות לרשותך. אחרייך יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשבועות האחרונים אנחנו – הציבור מתוודע לפרשייה שמעבירה טלטלה עצומה את כל מערכת המשפט. לפרשייה הזאת קוראים פרשיית רונאל פישר, אבל מה שעולה ממנה זה לכאורה יחסים – אני אפילו לא יכולה לומר את המילה קלוקלים, אני יכולה לומר יחסים איומים, של שחיתות ממש – בין מי שנמצא בפרקליטות לבין סנגור צמרת, לבין בכיר ביחידת "להב", יחידה שהיא בוודאי חוד החנית של המשטרה. הדבר הזה מעורר בכל מערכת המשפט – שופטים, פרקליטים, תובעים, סנגורים, אנשי משטרה – מעורר חלחלה עצומה, כאב גדול, ממש ברמה של אבל, מחד גיסא. מאידך גיסא, צריך להדגיש כי האירוע הזה כל כך חריג, שאין ולא יכולה להיות לו שום חזרה, ולא היה לו לפני, ואני מקווה מאוד שגם לא יהיה אחרי. עם זאת, יש פה פגיעה חמורה מאוד באמון הציבור במערכת המשפט. זה שיש לנו נשיא בבית-הסוהר, וראש ממשלה שהורשע, ואנחנו רואים שמערכת המשפט איננה בוחלת – להעמיד לדין גם את מי שעמד בצמרת המדינה, עדיין, הסיפור הזה מעורר טלטלה גדולה והציבור מאבד את האמון. למה חשוב שנדבר על הדברים האלה פה, בבית הזה? חשוב, מכיוון שבימים האלה, במקביל וללא שום קשר, מתנהלת סיטואציה אחרת. לפני כשנה הוקמה הנציבות, גוף הביקורת על הפרקליטות. זו נציבות שהוקמה לא במסגרת של חקיקה, אלא על-ידי משרד המשפטים. תפקידה הוא לבקר את הפרקליטים. אנחנו כולנו מסכימים שלא יעלה על הדעת שיהיה גוף כלשהו במדינה שלא יהיה מבוקר – מהממשלה על-ידי הכנסת, ושופטים על-ידי גוף הביקורת על השופטים, וכמובן גם הפרקליטות. עם זאת, הפרקליטים מעלים טענות שונות, שחלקן גם מוצדקות מאוד, נגד אותו גוף, באופן שבו הוא עלה. המצב הוא שהם הכריזו שביתה וסכסוך עבודה, במובן הזה שהיום הפרקליטים אינם משתפים פעולה עם גוף הנציבות, הביקורת, הם לא מגישים כתבי אישום ואינם מגישים כתבי הגנה בתיקים אזרחיים. הדבר הזה, מעבר לכך שהוא עולה מיליוני שקלים למשלם המסים, פוגע פגיעה חמורה באמון הציבור. אני חייבת לומר שהפרקליטים עושים עבודת קודש. תפקידם חשוב, הם אלה שמייצגים את האינטרס הציבורי במדינת ישראל. עם זאת, השילוב של שני הדברים האלה – הפרשייה הזאת, פרשיית פישר, מחד גיסא, ומאידך גיסא אותה שביתה מתמשכת, מוצדקת ככל שתהא, גורם לפגיעה חמורה באמון הציבור. אני מבקשת להעלות את הנושא הזה על סדר-היום כאן, בבית הזה, משני טעמים: האחד, כי אנחנו חייבים להידרש לזה, והשני, חייבים לסייע לסיום השביתה הזאת, לסיום הסכסוך הזה, באופן שגם הפרקליטים יקבלו מענה וגם הנציבות תוכל להמשיך. אני קוראת לשרת המשפטים המיועדת, חברת הכנסת איילת שקד, לפתור את הבעיה הזאת כדבר ראשון במעלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, זו ההזדמנות שלי גם לברך את – אומנם זה לא נאום הבכורה שלך, אבל יש מנהג, מנהג יפה וחשוב, וצריך לשמר אותו – לברך אותך שתצליחי בכל אשר תפני בעבודתך הפרלמנטרית. אדוני היושב-ראש, חז"ל לימדו אותנו: הווי מתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו. אני התחבטתי עם עצמי – התחבטתי עם עצמי אם אני מגיש את ההצעה הזאת לסדר-היום או לא, כי הנה, חבר כנסת מש"ס, חרדי, עם כל התוויות שיש עלינו, עולה לדבר, וקופץ ושמח לכאורה לאיד, ומתנפל. אז אני אומר לכם, זה בא ממקום יותר טוב, אם מישהו חשב לקחת את זה לשם. אני חושב שעבודת הפרקליטות היא עבודה חשובה. הגוף הזה עושה עבודה חשובה, כפי שהורונו חז"ל, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. אבל דווקא מתוך אותה חשיבות, דווקא מתוך אותה עבודת קודש שהם עושים ביום-יום, אנחנו צריכים לשמוע ולהקשיב לקולות שמבקשים שיהיה גוף מבקר, גוף שיהיה מלווה, גוף שיבחן; גוף שיקבע גם נורמות של עבודה, הסדרת המגע הזה, המשולש הזה, שהוכיח את עצמו. לצערי הרב, זה פיגוע. מה שעובר על הפרקליטות בסוגיית רונאל פישר, רות דוד, זה פיגוע; למוסד חשוב – פיגוע שעושה טלטלה, מעביר טלטלה לא קלה על המוסד הזה. זה שאנחנו נחשפים לפרשה אחת, יכול להיות שזה מזלנו. כולנו תקווה שאין דברים אחרים. אבל אין ספק שגוף מבקר יצטרך לקבוע הסדרה של מערכות יחסים, לקבוע נורמות, לקבוע גם כללים בשיתופי פעולה שמערכת המשפט לעתים, וגם זרוע האכיפה של המשטרה לפעמים, הם לא יודעים לסמן – מייד אני מסיים, אדוני היושב-ראש – את הקו האדום, את הכללים האתיים, בשיתופי פעולה בין חוקר לנחקר, בין חשוד בין פרקליט בין שופט. לכן אני חושב שהקמת גוף שיבקר, שיקבע את הנורמות האלה ואת כללי האתיקה, מתבקשת היום יותר מתמיד. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהפרשייה של השחיתות בפרקליטות היא הדבר שפוגע ויפגע הכי הרבה – ואין כמוהו, אין יותר ממנו – באמון הציבור במערכת המשפט. כל פרשייה של שחיתות בכל גוף שהוא פוגעת באמון הציבור. כל פגיעה, בוודאי במערכת המשפטית – לא משנה אם עורכי-דין, אם הפרקליטות, יכול להיות – יכולה לפגוע באמון הציבור. אבל כשזה מגיע למחוז הכי גדול בפרקליטות, והפרקליטה מואשמת תוך כדי תפקיד בשוחד, בשחיתות, הדבר הזה פוגע באופן אמיתי, באופן שמזעזע את אמון הציבור במערכות האלה, ואין מערכת שצריכה אמון כמו הפרקליטות; לעניות דעתי – יותר ממערכת המשפט. גם שופט – ואנחנו עוד לא יודעים לאן זה יגיע, לאן נמצא שעוד תגיע המערכת הזאת – אבל גם שופט עוד מחויב לכללים, יש מסביבו עוד הרבה הרבה דברים, חישוקים, שלא יכולים לתת להטות משפט כמו שפרקליט מושחת יכול להטות משפט ויכול לעשות אי-צדק הכי חמור. על זה נאמר: אם בפרקליטות נפלה שלהבת, מה יגידו אלה שנעזבים תחת קירות? כמה אנשים היום בטוחים שלא נעשה אתם משפט צדק בעקבות שחיתות כזאת או איך שהיא הייתה משולבת? אני חושב שלא מספיק נתנו את המבט הזה לפרשייה הזאת, ולכן טוב שהכנסת גם ראתה את זה כהצעה דחופה לסדר-היום. יכול להיות שאם הכנסת הייתה כנסת רגילה, אולי זה היה מגיע לביטוי יותר רחב, יותר אמיתי. אין להשוות ואין להצמיד, לא את רונאל פישר יחד עם פרקליטת צמרת יחד עם כל השחיתות מסביב. זה נעשה, מכניסים את זה ביחד, את הסיפור של הפרקליטות, גם כשהיא בתפקיד בכיר, אבל באותה רמה יחד עם עורכי-דין, יחד עם עוד ראשי ועדי עובדים וכהנה – אינו דומה. מה הבעיה העיקרית שמפריעה בעניין הזה, אדוני היושב-ראש? שלא שמענו את ההפרדה ואת הגינוי ואת האמירות הברורות של הפרקליטות, של משרד המשפטים, של כל מי שקשור למערכת המשפט. כן, הם רואים את זה בצער רב. הציבור מחכה להרבה יותר מאמירה כזו. דוחים ורואים את זה בשאט-נפש אנשים מהציבור, וזו בושה. הציבור מחכה להרבה יותר; שסיפור כזה, שמגלים שהוא קצה הקרחון, יעבור אותנו כעוד גילוי של מערכת שחיתות שנמצאת היום, לדאבוננו, בהרבה מערכות ציבוריות ופרטיות. אנחנו חושבים שהציבור צריך להבין, ויש להגיד לו שייבדק לא רק ההיבט האישי של אותו פרקליט, של אותה פרקליטה שמואשמת בשוחד תוך כדי מילוי תפקידים עד כדי רמות של לנסות להוציא פרקליטים מתיקים, תובעים מתיקים. עד איזו רמה הגענו? לשחיתות שיורדת עד סוף הדרגות השפלות ביותר, שאפשר לשנות משפט. ואנחנו יודעים שהמשפט הוא משפט צדק. אין לי ספק ששרת המשפטים לשעבר, שנכנסה לאולם, גם לה יש משהו להגיד בעניין הזה – אנחנו מדברים עכשיו על פרשת השחיתות שנמצאה בפרקליטות, ועמדתי על כך שמשהו היה חסר בתגובה החריפה של כל המערכת המשפטית: להפריד את הדבר הזה; להעצים את החשדות מצד אחד, אבל להגיד ולהגן על שאר הפרקליטות עצמה שלא קשורה. גם אם מצאנו שנפלנו באמת בארזים של הפרקליטות, במחוז הגדול ביותר, בהשפעה שיש לה, עם כל זה, שלא יחשבו – יש היום אנשים, אלפי אנשים, שבטוחים שלא נעשה אתם משפט צדק בגלל אינטרס כזה או אחר. צריך להגיד שאנחנו מפרידים. נדע לטפל בזה, אבל נדע לטפל בזה לא רק במישור האישי. צריך לטפל בנושא הזה ולשים מחסומים עוד לפני כן. יכול להיות בבדיקה, שגרה, אם נפל דבר כזה בפרקליטות, זה צריך להיות אירוע מחולל. אירוע מחולל שגם הפרקליטות צריכה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כשקרתה הפרשייה בבנקים, כשפקידת בנק אחת גרמה לשחיתות של מאות מיליונים, של מיליארדים, בבנק איגוד, כל המערכת הבנקאית עברה שינוי. אין מנהל בנק או פקיד בנק בכיר שיושב באותו תפקיד הרבה זמן; עושים לו רוטציות ויש עליו ביקורת. אם כך, המסר שצריך להגיד לציבור: גם בפרקליטות, אם נפל דבר כזה, אנחנו מאמינים בשאר המערכות, אבל המערכות האלה ייכנסו לביקורת אישית, כפי שאפשר לעשות. אין לי ספק שאפשר להתמודד עם דברים כאלה. לכן המסקנה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו רואים את הפרשייה הזאת כפרשייה חמורה כשלעצמה בבחינה אישית. אבל יחד עם זאת, גם מערכת המשפט, מערכת הפרקליטות תבדוק את עצמה. היא תבדוק את עצמה כדי שמעשים כאלה לא יוכלו לחזור, בוודאי לא בממדים כאלה, והרבה זמן. ועם כל זה, אנחנו צריכים להחזיר את האמון של הציבור, ואם יהיו פרשיות שיתברר שיכול להיות שהיו נגועות בשחיתות או בניגוד אינטרסים, הן ייבדקו. אם אנשים נאשמו ועברו למשפט – חובה עלינו באמת לבדוק את הדבר הזה מההתחלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני מודה גם לחברי הכנסת רויטל סויד ויעקב מרגי שהעלו את הנושא החשוב של איבוד אמון הציבור במערכת המשפט בעקבות פרשת השחיתות בפרקליטות. כאמור, אין תשובת ממשלה. חברי הכנסת, אנחנו תכף נתחיל – חברי הכנסת רויטל סויד, יעקב מרגי וחבר הכנסת אורי מקלב, האם – את מי אני רואה כאן? חבר הכנסת מקלב, חברת הכנסת סויד – אתם מעוניינים בהצבעה על הנושא הזה, שנעביר את זה לוועדה, אם וכאשר תקום? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אז אם כן, אנחנו נצביע. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נצביע. הצבעה בעד, פירוש הדבר דיון בוועדה, נגד – להסיר מסדר-יומה של הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. בעד – דיון בוועדה, נגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. לא פועל המכשיר אצלכם? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 18, נגד – 1, אין נמנעים. אני קובע כי הנושא של איבוד אמון הציבור במערכת המשפט בעקבות פרשת השחיתות בפרקליטות יידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת כאשר תקום. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. אנחנו ניתן עוד דקה להתארגנות שם למעלה. יצטרפו אלינו גם ראש הממשלה וגם ראש האופוזיציה המיועד, ואנחנו נפתח בדיון. חברי הכנסת, נא לשבת. <ציון שבעים שנה לניצחון על גרמניה הנאצית> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני תחילת הדיון, אני רוצה רק, אפילו בנימה של התנצלות, לציין בסיפוק שמספר רב של חברי הכנסת, גם כאלה שכבר יש דובר מטעם הסיעה שלהם, גם כאלה שאין דובר מטעם הסיעה, ביקשו להשתתף בדיון החשוב הזה. זה רק מעיד על כך שיש יחס מיוחד בכנסת לציון היום הזה, של הניצחון על גרמניה הנאצית. זה לא מפתיע. אני רק, כמו שאמרתי, בנימה של התנצלות, אומר שלא יכולתי, בוודאי, לאפשר לכולם לדבר, ומה שקשור לדוברים מטעם הסיעות, נביא את זה בחשבון בדיונים המיוחדים הבאים עלינו לטובה. מה שקשור בתוך הסיעות אנחנו הרי לא יכולים להתערב, אבל גם לטובת העובדים שלנו אני מציין שלפחות עשרה, 15 חברי כנסת פנו אלי בבקשה להשתתף בדיון הזה, וזה פשוט לא מתאפשר, אבל מעיד על היחס בכנסת לנושא. חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. אנחנו עושים את זה מדי שנה, אבל השנה זה בוודאי אירוע מיוחד, 70 שנה לניצחון. כבוד ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו; שרים, חברי הכנסת בהווה ובעבר, שופט בית-המשפט העליון, השופט צבי זילברטל; ראשי הנציגויות הזרות, בהם שגרירים; ראשי העדות הדתיות בישראל; יושב-ראש מועצת "יד ושם" הרב ישראל מאיר לאו; יושב-ראש הנהלת "יד ושם" מר אבנר שלו וחברי הנהלת "יד ושם"; מוזמנים מברית ותיקי מלחמת העולם השנייה שלחמו בנאצים; חברי עמותת ההנצחה של ההתנדבות לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה; ארגון החיילים המשוחררים של הצבא האמריקני; ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות בישראל; ארגון החיילים והפרטיזנים נכי המלחמה בנאצים; "צוות" – ארגון גמלאי צה"ל; כל הקהל הנכבד – שאר הדוברים לא חייבים לחזור על כל הרשימה הזאת – מכובדי, אנחנו מציינים היום את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, כמדי שנה מאז נכנס לתוקפו בשנת 2000 חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה. זהו חוק שקבע לא רק כיצד מדינת ישראל תסייע לוותיקי המלחמה, והיא אכן עושה זאת בדרכים אלו ואחרות, אלא קבע גם כי המדינה תפעל להנצחת זכרם וגבורתם של ותיקי מלחמת העולם השנייה שחירפו נפשם במערכות הקרב נגד הצורר הנאצי ועוזריו. יקירינו הווטרנים, לכבוד הוא לנו לארח אתכם כאן במשכן הכנסת בירושלים. בכל פעם מחדש, כאשר אתם ממלאים את מסדרונותינו ואת יציע האורחים ביום זה, לא רק אני מתפעם, אלא כל מי שרואה אתכם, עם אותו סימן היכר על דש החליפה, עם העיטורים הרבים והמיוחדים מימי המלחמה הנוראה ההיא, נדמה לי שהוא רוצה לעשות בעיקר דבר אחד – להצדיע. פשוט להצדיע לכם, על לחימתכם, על ההירתמות שלכם ועל חלקכם במאמץ האדיר לעצור את דהרת גייסות השלטון הנאצי, שנבלמו על-ידי הצבא האדום במערכה בסטלינגרד שהביאה למפנה במלחמה כולה; כמו כאן, באזורנו, בקרב הגורלי באל-עלמיין שבמצרים. אתם מסמלים עבורנו את הגבורה היהודית לדורותיה. כאשר העם היהודי היה בשפל המדרגה, כאשר מכונת ההשמדה הנאצית פעלה במלוא עוזה, אתם אזרתם עוז וגבורה, ואחזתם בנשק, ולא היססתם לעמוד כתף אל כתף לצד צבאות בעלות-הברית, בעיקר במסגרת הצבא האדום, כדי לבלום את הטירוף של הרייך השלישי. הניצחון על גרמניה הנאצית היה ניצחון בני האור על בני החושך, ניצחון הטוב על הרע, ניצחון האנושיות על התת-אנושיות, ניצחונם של מי ששואפים לראות את הצד היפה, המואר והמשגשג בעולמנו אל מול מי שהגדירו מחדש את השפלות ואת הרוע שבני-אנוש מסוגלים להם. מכובדינו, 70 שנים הם כבר למעלה מדור. זהו דור שיודע הרבה פחות, בוודאי לא מכלי ראשון, על מעללי החיה הנאצית, על סכנת הכליה הממשית שריחפה על העם היהודי, ובמידה רבה על העולם המערבי כולו. לכם יש חלק גדול בהטיית מהלכה של ספינת המאה ה-20 ב-180 מעלות, וממילא זכויותיכם גדולות ורבות גם במהלכים שאפשרו את הקמתה של מדינת ישראל. על כל אלו אנו אומרים לכם היום: תודה. אני מבקש להוסיף, כמי שבעצמו הגיע לפני 28 שנים מברית-המועצות דאז, שלהערכתי יש לכם, או לנוכחות שלכם במרחב הציבורי שלנו חלק חשוב גם במקומה המשמעותי של העלייה מחבר המדינות בחברה הישראלית. גם כאן, בישראל, לא היססתם להפגין אופי ולחימה על מעמדכם בחברה ולהזכיר לכולנו מהו חלקכם במלחמת העולם השנייה ובהישג הדרמטי של בעלות-הברית. בהקשר זה אי-אפשר שלא להזכיר גם את חלקו הנכבד של היישוב היהודי בארץ במאמץ הלחימה בגרמנים, כתף אל כתף עם הצבא הבריטי, בבריגדה היהודית ובמסגרות דומות. הניצחון על גרמניה הנאצית, ודאי לאחר 70 שנים, הוא ללא ספק יום חגיגי ומיוחד במינו בדברי ימי העולם המערבי והאומות בכלל. דווקא לאור הדיווחים על מחלוקות אלו ואחרות במדינות מסוימות, חשוב להדגיש שאירוע זה והיום הזה חייבים להיות מעל כל מחלוקת דיפלומטית או מדינית. בשם כנסת ישראל, בשם העם בישראל, ואם יורשה לי, גם בשם העם היהודי, אני מודה לכם מקרב לב, ותיקי הלוחמים. היו ברוכים, ברוכים הבאים, welcome. (אומר ברוסית: ברוכים הבאים לכנסת.) אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. אחריו יעלה חבר הכנסת יצחק הרצוג. לא צריך למחוא כפיים. (אומר ברוסית: לא נהוג למחוא כפיים). <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, המכובדים הרבים שנמצאים כאן, ובראשם ותיקי מלחמת העולם השנייה, הווטרנים, אזרחים יקרים, כל ילד בישראל מתחנך על סיפורו של יוסף טרומפלדור, שגבורתו משמשת עד היום מופת להקרבה בעד ארצנו. אבל מי שמתעמק בתפקיד שמילאו הלוחמים היהודים במערכה להכנעת גרמניה הנאצית, מגלה שעם שורות עמנו נמנים מאות-אלפי גיבורים נוספים. לוחמים עזי לב וחדורי שליחות אלה שחררו לפני שבעה עשורים את האנושות מסיוט הדמים שאליו נקלעה בשש שנות המלחמה. כמיליון וחצי חיילים יהודים השתייכו לצבאות בעלות-הברית שלחמו בנאצים. רובם הגדול שירתו בצבא האדום ובצבא האמריקני. מבין חצי מיליון לוחמי הצבא האדום היהודים, נספו בקרבות למעלה מ-200,000 איש ואישה. זה אחוז בלתי נתפס של נופלים בכל קנה-מידה; גם השיעור וגם המספר הוא עצום, וכל מי שהיה בקרב יודע עד כמה הוא עצום. רבים מהם היו נערים, גם נערות, בני 18-17, שנפרדו מהוריהם טרם צאתם לחזית ולא ראו אותם עוד לעולם. הלחימה בחזית המזרחית הארוכה והמפותלת, בשלג, בבוץ, התנהלה במשך 1,418 ימים, ממוסקבה ועד ברלין ועד פראג, וכן, אדוני היושב-ראש, דרך סטלינגרד, וקורסק, וכל אותם מקומות שמהדהדים בדפי ההיסטוריה, אבל עבורכם הם חלק מההיסטוריה האישית שלכם. כל הנתיב הזה זרוע חללים מבני עמנו, לא קבר להם ולא מצבה. זו לא הייתה רק התנגשות של טנק בטנק, צוללת בצוללת, מטוס במטוס; באין-ספור מקרים אחרים הסתערו חיילי הצבא האדום על הגרמנים עם סכינים, עם גרזנים, עם אתי חפירה, אפילו קלשונים, לא פעם גם בידיים חשופות. קרבות הבלימה והמעבר למתקפת-נגד בשנים 1942–1943 הצליחו לנפץ את המיתוס של הצבא הנאצי הבלתי-מנוצח. זה השלב הראשון של כל הכרעה, שינוי, ההבנה של האויב שהוא עומד להפסיד. וככל שהמלחמה התקדמה, צבא ברית-המועצות הנחית על הגרמנים מהלומות הולכות ומתגברות, וזה קרה יחד ובמקביל להתקפה של החילות האחרים של צבאות בעלות-הברית ממערב, כולל לוחמים יהודים שנחתו ולחמו בחופי נורמנדי ובכל הקרבות משם ואילך, והמאמץ הזה דחק את הנאצים לאחור והביא לכניעתם הסופית במאי 1945. וטרנים יקרים, אני יודע שחייכם נחצים לשניים: עד המלחמה ולאחריה. ולמרות הזמן הרב שחלף, אתם מסוגלים לשחזר בפרטי פרטים כל מהלך, כל מבצע, כל קרב. חייכם השתנו לבלי הכר באותן שנים קשות. אתם זוכרים בכאב עמוק את חבריכם שנפלו, את קרוביכם שלא זכו לראות את רגע הניצחון. ובצד זה אתם יכולים לזקוף את ראשכם בגאווה, שהרי הודות לכם העולם החופשי שרד והעם היהודי ניצל מכליה. הלקח ההיסטורי ממה שאירע הוא לעולם לא לוותר למשטר קיצוני שחורת על דגלו השמדת עם והתפשטות למדינות אחרות. מול אויבי החירות, הנאורות והקדמה, יש להתייצב בעוצמה בזמן ולמנוע מהם את האפשרות לעשות שימוש בכלי משחית כדי לממש את שאיפותיהם הרצחניות. בפני הממשלה החדשה שתושבע בקרוב יעמדו אתגרים רבים – מדיניים, צבאיים, כלכליים וחברתיים. אבל ההתמודדות המתמשכת עם האיום האיראני תתפוס מקום מרכזי. בתקשורת הערבית צוטט הבוקר בכיר איראני שאומר: לאיראן יש הרשות – הוא אומר – הרשאה אלוהית לחסל את ישראל. והוא אומר שגם אם לא יושג הסכם גרעין, לאיראן יש משימת קודש שלא תוותר עליה, להשמיד את מדינת ישראל. את הדברים הללו שומעים הנציגים שמנהלים משא-ומתן עם איראן, והם ממשיכים כרגיל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל זה ציון 70 שנה לניצחון על הנאצים. אל תבזה את המעמד הזה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מאמצי איראן – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אל תבזה את המעמד הזה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לייצר נשק גרעיני – – – <מירי רגב (הליכוד):> להזכיר לנו, להזכיר לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> האיום של איראן לא פוסח על אף אחד מאתנו – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה זה קשור? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – יהודי וערבי כאחד. האיום של איראן אינו פוסח על אף אחד מאתנו, יהודי וערבי כאחד. הטילים ששליחיהם מה"חיזבאללה" ירו עלינו לא פסחו על יהודים וערבים במדינת ישראל. אני מציע לך להקשיב למה שאני אומר. מאמצי איראן לייצר נשק גרעיני, במקביל להתארכות זרועות הטרור שלה ברחבי המזרח התיכון, מחייבים אותנו להגן בנחישות על ריבונותנו וביטחוננו. איננו עומדים לבדנו מול הקנאות האיראנית. יש מדינות רבות, גם בסביבתנו הקרובה, שרואות נכוחה את הסכנה הנשקפת מצעדיה של איראן לשלום העולם ולשלומן הן. אני מאמין שכאן גם טמונים הזרעים להרחבת מעגל הגורמים באזורנו שיושיטו לעברנו יד של שלום ביום מן הימים. נזקיה הנוראים של הקנאות האסלאמית גלויים לעיני כול. הגיע הזמן שהמדינות המתונות ישמיעו את קולן – לכונן בריתות, לייצר שיתופי פעולה, לבסס יחסי ידידות ושלום. במקביל, איננו מרפים מן המאמץ להתריע בפני המעצמות שהסכם פשרני עם איראן יתברר כטעות שתגבה מחיר יקר מאוד. ובכל מקרה, ישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה מול כל איום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תכבד את המעמד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בניגוד לעבר, כוחנו היום אתנו להגן על עצמנו בפני איומי השמדה, אותם איומים שלא יכולנו להגן על עצמנו מפניהם לפני 70 שנה. אחד הווטרנים אמר לי: בברית-המועצות ובישראל הגנת המולדת היא מקצוע. הייתי מוסיף גם: שליחות. היו שנים שבהן התבוננו בפליאה, בהשתוממות, בעיטורי הגבורה ובמדליות הרבות שלכם, שכן לא כולם הכירו את סיפורכם. אך הדברים השתנו עם הזמן, והיום, כשאתם צועדים אל מול עינינו בגאון ובהדר אנו רואים עצמנו כמי שעומדים אתכם בשורה אחת. השתתפתי בטקס מרגש ומופלא בלטרון, לפני ימים אחדים, וזו הייתה חוויה לכל מי שהיה שם – לראות את הסיפורים של הלוחמים היהודים ברחבי העולם: סיפורים דרמטיים, נוגעים ללב, קורעים את הלב. ולא פחות מרגש היה לראות את הנכדים, קציני ולוחמי צה"ל – ולוחמות – נכדים שלכם עומדים שם ומבטאים את משמעות המורשת, את המחויבות העמוקה, את מה שהם למדו מכם. כי הגבורה שלכם, גבורת הווטרנים שהצילה את העולם, זו גבורתם של לוחמי צבא הגנה לישראל, שמגינים על מדינת ישראל. הגבורה הזאת והזאת נשזרות זו בזו. העבר שלכם וההווה שלכם שלובים, כדי להבטיח עתיד טוב ובטוח למדינת ישראל. אנחנו מצדיעים לגבורתכם וחולקים כבוד לכושר עמידתכם. עם ישראל חייב לכם את אור חייו, והאנושות חייבת לכם את היציאה מן המחשך. חזקו ואמצו, שאו ברכה על מפעלכם האדיר. תודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מכובדי יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, חברות וחברי הממשלה, שופט בית-המשפט העליון צבי זילברטל, אנשי והנהגת מועצת "יד ושם" וארגון "יד ושם", ראשי הנציגויות הזרות שנוכחים עמנו, ובמיוחד הלוחמים, הלוחמות, נציגי הארגונים שלחמו בנאצים, היום אנחנו כאן כדי לדבר אליכם ואתכם. חברי וחברותי חברי הכנסת, מכובדי כולם, הרשו לי בפתח דברי לברך את כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, המייצג בשעה זו את מדינת ישראל בטקסים המציינים יובל לכינון היחסים בין ישראל לגרמניה. כמה סמלי הוא הדבר, שכן היום אנו מציינים כאן, במליאה, את אותו מועד היסטורי, 70 שנה חלפו. 70 שנה חלפו מאז דממו התותחים באירופה ברגע היסטורי שאין ולא היה שני לו. המפלצת הנאצית שכבה מובסת, חסרת רוח חיים, והאנושות כולה נושעה מסכנה של שלטון אופל גזעני ורצחני שלא היה דוגמתו מאז שחר ההיסטוריה. עשרות רבות של מיליונים שילמו בחייהם את מחיר הטירוף השטני הנאצי, ומאות מיליונים חוו סבל נורא – אובדן, עקירה, רעב, הרס וחורבן. ואולם עם אחד, מכל העמים, היה יעד מוגדר להשמדה טוטלית, למחיקה מעל פני האדמה. עד יום הניצחון הגדול באירופה המשוחררת איבד עמנו שליש ממניינו, שישה מיליונים, ובהם כמיליון וחצי ילדים, שהצורר השמידם ללא רחם. תעשיית ההשמדה פעלה ללא הפוגה בכל משך המלחמה. בעוד קוויה של גרמניה ההיטלריסטית נפרצים בכל החזיתות, וחזון הבלהות של הרייך השלישי קורס, המשיכו כוחות הרשע שלה ברצח העם היהודי, בקנאות, בשיטתיות ובדבקות במטרתם הנפשעת, עד הרגע האחרון. ניצחון בעלות-הברית היה אומנם גם ניצחונו של העם היהודי, אך בניגוד לשאר האומות השותפות, שחגגו את הניצחון בהתלהבות עצומה במצעדים ובכיכרות, עמנו לא חגג; השואה הותירה את העם היהודי פצוע אנוש ולבו שותת דם. דרושות היו לעמנו עוד שלוש שנים להעפיל מתהום השואה אל פסגת התקומה. שלוש שנות מאבק, גבורה והקרבה עילאית של היישוב העברי בארץ-ישראל ושל פליטי השואה עד ליום הכרזת המדינה, יום הניצחון האמיתי שלנו על מזימת הנאציזם להכחידנו מגוי. המשטר הנאצי הניף את חרבו על חירות האדם ותרבותו, על ערכי האמונה, הצדק והשלום שהוריש העם היהודי בספר הספרים לעולם כולו. ניצחונותיו וכיבושיו המדהימים של הצבא הגרמני במלחמת הבזק, ה"אנשלוס" בתחילת המערכה, הטילו אימה גדולה. נדמה היה כאילו שום כוח בעולם לא יוכל לעמוד מול מכונת המלחמה הדורסנית הנאצית. רק בריטניה הגדולה עמדה אז לבדה באירופה, גאה, נחרצת ובלתי נכנעת מול הטרור ההיטלריסטי. זו הייתה שעתה היפה ביותר והבלתי-נשכחת. אזרחיה עמדו באומץ ובגבורה ב"בליץ" הרצחני על עריה, תחת מנהיגותו רבת העוצמה וההשראה של וינסטון צ'רצ'יל, מגדולי המנהיגים שידעה ההיסטוריה. אולם לצורך השגת הניצחון המכריע וחיסולה של גרמניה הנאצית נדרשו כוחות עצומים ומשולבים, של הצבא הסובייטי מצד אחד ושל צבאות העולם החופשי, בראשן ארצות-הברית, מן הצד שני. כל צבאותיהן של בעלות-הברית וכל הלוחמים הפרטיזנים והמחתרות האנטי-נאציות שותפים גם יחד בגבורת הלחימה וההקרבה ובכתרי הניצחון. אך אין ספק, העם הרוסי ושאר עמי ברית-המועצות, במספר קורבנותיהם, נשא בחלק הארי של המאמץ המלחמתי נגד המתקפה הנאצית שתכליתה הייתה לשעבד את העמים הסלאביים במרחב המחיה של הרייך השלישי. העם הרוסי רשם פרקי הוד ותפארת היסטוריים בעמידתו האמיצה, העיקשת והנחושה מול הצורר. הצבא האדום בלם את הארמיות הנאציות והנחיל להן תבוסה אחר תבוסה מסטלינגרד ועד ברלין. חייליו הניפו את דגלם מעל בניין הרייכסטאג וניפצו את צלב הקרס מעל שער ברנדנבורג. בכך באו לקצן כמעט שש שנים של מלחמת בני אור בבני חושך, ושחר חדש הפציע מעל היבשת האירופית המצולקת, המדממת והעשנה. אני מציין עובדה זו כדי להצביע על שותפות הגורל בין העם הרוסי והעם היהודי במלחמה הנוראה מכל המלחמות. העובדה שבשורות הצבא האדום לחמו יהודים בהמוניהם – רבים מאוד מהם בתפקידי פיקוד, רבים מאוד מהם גם זכו בעיטורי העוז והגבורה הגבוהים ביותר – היא מקור גאווה לכולנו כישראלים וכיהודים. אנחנו שמחים ומתכבדים בעלייתם לישראל של וטרנים נושאי אותות המלחמה בתוך כלל העלייה הגדולה והברוכה מרוסיה ומהארצות הדוברות רוסית. אנחנו מכירים להם תודה והוקרה עמוקה. ולאלה שאתנו כאן היום אני אומר: לא פיללתם באותם ימים שכעבור 70 שנה תחיו במדינת היהודים בבטחה ותפקדו את היכל הדמוקרטיה שלה בירושלים בירתה ביום הזה. כמה מרגש הדבר. חובתי להדגיש, התואר "צאן לטבח" או "שה לטבח" אינו הולם את המציאות. לא צדק המשורר אורי צבי גרינברג כשקונן כי ליהודים באירופה היו מיליוני גברים ואף לא חרב אחת. אדרבה, העם היהודי היה עם לוחם במערכה הגורלית נגד הנאציזם בכל צבאות הברית, מעל הכול – בצבא האדום ובצבא האמריקני, וגם ביחידות הפרטיזנים ביערות ובמזרח אירופה שזינבו בצבא הגרמני, שלא לדבר על המורדים בגטאות – היו לוחמים יהודים בקו החזית. מספרם העצום נאמד כאמור, כפי שנאמר כאן, בלא פחות ממיליון וחצי לוחמים. הם לחמו באומץ ובגבורה עילאית, לא רק למען הצלת שארית הפליטה אלא גם למען כבודו של העם היהודי. חלקם בקרבות היה רב, וכך גם היה חלקם בין הנופלים במערכה הכבדה. עם היחידות הלוחמות נמנו גם רבבות חיילים מתנדבים מן היישוב העברי בארץ-ישראל שגדודיהם אוגדו במסגרת הבריגדה – החטיבה היהודית הלוחמת – ובצבא הבריטי. קומץ של צנחנים אמיצים מארץ-ישראל הוצנחו מעבר לקווי האויב. שבעה מהם, ובהם הלוחם ואיש המופת אנצו סרני והצנחניות הגיבורות חנה סנש וחביבה רייק, לא שבו ממשימתם, אך שליחותם הייתה מאז ללפיד אש ולסמל של גבורה יהודית, אחווה ושותפות גורל. הלוחמים מארץ-ישראל ששירתו בשורות הצבא הבריטי ובבריגדה הביאו עמם ניסיון צבאי, קרבי ומקצועי עשיר, שתרם להקמתו ולארגונו של צבא הגנה לישראל ולניצחונו במלחמת הקוממיות. היום, 70 שנה לאחר שוך הקרבות, אף שקיומנו בארץ-ישראל ברור ויציב, ביטחוננו כעם עוד לא שלם. עלינו להמשיך ולהגן על גבולותינו ועל אזרחינו באותו אומץ בלתי נדלה, תושייה ונחישות שעמדו אז לרשותם של הלוחמים. עלינו לעשות הכול כדי שאזרחיות ואזרחי ישראל יחיו בבטחה, בלא חשש לחייהם או לחיי ילדיהם, ואת זאת ניתן להשיג רק תוך הפעלת הכוח הצבאי העומד לרשותנו, תוך ביצור בריתות אזוריות ובין-לאומיות עם בעלות-בריתנו ותוך חתירה בלתי פוסקת להסדר מדיני שיבצר את עתידנו במדינה ריבונות, יהודית ודמוקרטית. הרשו לי להזכיר לסיום, במעמד נכבד זה, שניים מאותם לוחמים ארץ-ישראלים בני אותו הגיל שהשתתפו בקרבות התופת ומסמלים דור מופלא. שניים שאינם יוצאי דופן, והם מייצגים כאמור את האלפים הרבים מאוד של מתנדבים מן היישוב היהודי בארץ-ישראל שהשתתפו בקרבות בחזיתות השונות באירופה נגד הצבא הנאצי. הראשון שבהם שמו שמואל גלוסקא, שהלך לעולמו לפני כמה ימים והוא בשנתו ה-98. גלוסקא, יליד שכונת מחנה-יהודה שבפתח-תקווה, בן להורים שעלו מתימן, התנדב לצבא הבריטי ושירת בהצטיינות יתרה כלוחם חי"ר בבריגדה היהודית, בחטיבה היהודית בצפון-איטליה, באזור נהר הסניו, בקרבות שניהלו אז מול הצבא הגרמני בגבורה רבה. לימים שימש בנו של שמואל, ד"ר עמי גלוסקא, במשכן נשיאי ישראל, כשלישו ודוברו של אבי חיים הרצוג ז"ל, שלחם כקצין מודיעין קרבי באוגדת שריון בריטית שנחתה בנורמנדיה ושחררה את בלגיה, הולנד וצפון-גרמניה. לאבי ולשמואל הייתה חוויה אחת משותפת ומיוחדת במפגש הראשון שלהם עם ניצולי השואה במחנות. מראה הלוחמים היהודים במדי הצבא הבריטי ובמדי הבריגדה עם סמל המגן-דוד היה מעל לכוחם של הניצולים לשאת. הם בכו כילדים, ואחדים מהם אף התמוטטו והתעלפו מהתרגשות. כך תיאר אבא את רגע כניסתו למחנה הריכוז ברגן-בלזן, כאחד מראשוני משחרריו, ואני מצטט: המראה היה מצמרר, ואני לא אשכח אותו עד יומי האחרון. בצריפים, על הרצפה המזוהמת, היו שרועות דמויות שכולן עור ועצמות, עטופות בפיג'מות מפוספסות. רבים מהיצורים האומללים האלה לא אזרו אפילו כוח להתרומם מרבצם. אמרתי להם שאני קצין יהודי מארץ-ישראל. חלקם הסתכלו בי בבעתה וחשבו שאנחנו נאצים מתחזים. האחרים פרצו בבכי מר. חיוך נעווה היה ברכת השלום היחידה שהצליחו להפיק. כמעט כולם לקו בדיזנטריה, והצחנה הייתה מעבר לכל מה שיתואר במילים. מפקד הקורפוס שלנו, הגנרל בריאן הורוקס, נשבר והקיא במקום. הוא פקד על תושבי העיירות והכפרים הסמוכים לנקות את המחנה ולטפל באסיריו, שהמשיכו לגווע בקצב מדאיג. כשהכפריים הגיעו למקום וניצבו מול מעשי הזוועה של בני עמם שבוצעו בשמם, לא הבחנתי, וגם שום אדם ממכרי לא הבחין, בסימנים לזעזוע או לחרטה. הגרמנים שאמרו אז ואחר כך כי לא ידעו דבר וחצי דבר על מה שהתרחש מתחת לאפם, וכך טען כמעט כל גרמני, חטאו בשקר נורא. אני הייתי שם. ראיתי את פני האזרחים מהשורה. ראיתי את הקרבה הצמודה של העיירות למחנות. הרחתי את הגוויות הנרקבות של יהודים וצוענים ופולנים. אין לי ספק, העם הגרמני לא יכול היה שלא לדעת. האמת הייתה בכל מקום ולא היה אפשר להימלט ממנה. זה היה הזיכרון החזק ביותר של הלוחמים ששחררו את המחנות. מכובדי, מליאת כנסת זו, במלאות 70 שנה לניצחון ההיסטורי האדיר ההוא, היא הצדעה לאותו דור, לחיילי כל האומות החופשיות שמיגרו את האויב הנאצי לפני 70 שנה. בזכותם של אותם לוחמים ותיקים, בזכותכם, אלה שעמנו היום, זכה עמנו לשוב ולהיות בן-חורין. בזכותם ובזכותכם אנחנו כאן. מן הראוי שנתמיד כאומה לספר את דבר גבורתו ותרומתו של אותו הדור לעמנו ולאנושות כולה ולהפוך את היום הזה ליום של תודה והצדעה לדור מופלא של לוחמים מנצחים ומשחררים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חברי הכנסת, מטבע הדברים לא הגבלנו בזמן את כבוד ראש הממשלה ואת חבר הכנסת יצחק הרצוג. מעכשיו אבקש מהדוברים לשמור על מסגרת של שלוש דקות. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אחמד טיבי, יואל רזבוזוב, סופה לנדבר, זהבה גלאון; זה סדר הדוברים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אורחים יקרים ביציע, לפני שנים מספר ביקרתי בווילה ואנזה בברלין. זאת הייתה חוויה מכוננת. היה חשוב לי להגיע לשם, וכתבתי אז בספר האורחים: כאן התקבצו, ב-1942, אנשים מלאי רוע ודיווחו על התקדמות הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה המודרנית, השמדת עם. לקח להם שעה וחצי, כן, שעה וחצי כדי להחליט כיצד לבצע השמדת עם. רבים חושבים כי שם בווילה ואנזה התקבלה ההחלטה על השמדת עם. אין זה נכון. ההחלטה התקבלה קודם. בוואנזה היא הפכה להחלטה מדינתית, מפילוסופיה לביורוקרטיה. יום הניצחון על גרמניה הנאצית הוא ניצחון אוניברסלי על כוחות הרשע, אלה ששלחו מאות מיליונים של בני-אדם – יהודים, סובייטים, פולנים וצוענים – למוות הנורא. הניצחון הוא של קואליציה גדולה של כוחות האור, אך ברצוני לציין במיוחד את הצבא האדום, שהקריב מיליוני חיילים במערכות גבורה ממוסקבה, לנינגרד, סטלינגרד ועד שהונף הדגל האדום שם בברלין. תעשיית מוות היא זאת שהתבססה על האידיאולוגיה של השנאה, של הגזענות, של טוהר הגזע. אידיאולוגיה, אדוני ראש הממשלה, שצמחה במערב, לא במזרח. לא באיראן ולא במרחב – בגרמניה. ביום הזה חוט אחד מקשר בין כל בני-האדם, בני כל הדתות, אל הלב הרחב והרוטט של העולם כולו, הגאה בניצחון האור על החושך. תחילת הנאורות והליברליזם, לאחר שגשוגה של תיאוריית הגזע הנפשעת תחת חסותו של משטר פוליטי דורסני, שהאמין בעליונות הגזע ונחיתותו של האחר. על היום הזה כתב אלתרמן: "משוחרר העולם מכלאו. המפלצת עפר לוחכת". השואה, הפשע הנורא הזה, אין להכחישה, אין לגמדה, אין למסחר אותה. אין. במשטר הדמוקרטי, הכרת האחר וההכרה בו הן חלק חשוב מהמסע אל שוויון בין רוב למיעוט. הוא, האחר, יכול להיות ערבי, יכול להיות אתיופי, יכול להיות אישה נרדפת או חרדי בעל אמונה. זה היום שבו רבים בעולם חוזרים ומתחייבים ללחום בגזענות בכל צורותיה, כדי שהמפלצת לא תישנה לעולם. אצטט לכם, רבותי, את דבריה של עורכת-הדין אסתר ביסוור, עורכת-דין אתיופית שכתבה ב-ynet לפני כמה ימים: "כשזרים ברחוב פונים אלי ומציעים שאבצע עבורם עבודת ניקיון, שמרטפות, או כשבאופן קבוע מבקשים ממני עזרה בסופרמרקט או בחנויות בגדים; כשמודל היופי הלבן גורם לאנשים להתמוגג, כאילו עור שחור ועיניים חומות אינם מספיקים; כשיושבי בית-הקפה האליטיסטי פונים לאחותי המלצרית ומשתפים אותה בהתלבטות אם היא אתיופית או אריתראית; כששכנים שואלים את אימא שלי אם היא עובדת ניקיון, או שבכל פעם שארצה להיאבק נגד הגזענות כלפי העדה האתיופית אתבקש להמתין בסבלנות דור אחד או שניים, שהדבר פשוט יחלוף מעצמו". דברים כואבים, כנים, אותנטיים של צעירה הנאבקת נגד סטריאוטיפים וגזענות יומיומיים. אז כאן יש לומר: בישראל של היום יש הייררכיה של גזענות. הערבים מופלים לרעה בכל תחומי החיים, אבל תמיד יש הסבר, יש הצדקה: חוסר בתקציבים, או מצב ביטחוני, או המשפט: בכל זאת, מדינה יהודית. הערבי הוא האחר הטוטלי והאולטימטיבי. הוא אפילו האויב, גם אם הוא אזרח שרוצה להשתלב ולהיות שווה. מותר להרוס את ביתו או אף לירות בו בהפגנה, ולאחר מכן לסגור את התיק של מי שירה בו. מותר לדחות את בקשתו להשתלב בעבודה, גם אם הוא מוכשר ומצטיין. שמתם לב שבדבריה של אסתר, מבלי שהתכוונה, היא מחתה נגד השאלה שהופנתה לאחותה אם היא אתיופית או אריתריאית. עובדים זרים הם בתחתית הסולם, המדרג, ההייררכיה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – זכויותיהם נרמסות. אף אחד לא רוצה אותם ולא רוצה להידמות אליהם, אדוני היושב-ראש – גם לא אסתר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אין לקבל זאת. אדוני היושב-ראש, איך חברה שלמה, שהייתה קורבן היסטורי, יכולה לחיות בשלום עם תופעות כמו ארגון להב"ה או "לה פמיליה", תמצית הגזענות ותרבות השנאה – קורבן מקרבן. פרופסור אדוארד סעיד אמר: "לפחות באופן חלקי, בעטיו של האימפריאליזם כל התרבויות מעורבות זו בזו; אף אחת מהן אינה יחידה וטהורה, אלא כולן היברידיות, הטרוגניות, ולא מונוליטיות". אין לקבל שום אמירה של פוליטיקאי או אחר לערבי שנולד כאן, בטייבה או ברהט, באום-אלפחם או בנצרת: תראה איזה חיים יש לך כאן בהשוואה לעיראק או לוב. ביטוח לאומי יש? כבישים יש? נותנים לכם ללמוד באוניברסיטאות שלנו? כנראה כל אלה לא קראו את פרנץ פנון בספרו הנפלא "עור שחור, מסכות לבנות". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני אסיים, אדוני. כותב פנון שם: בסיומה של אחת מההופעות של ההצגה "הזונה המכובדת" בצפון-אפריקה, פנה אחד הגנרלים לסארטר ואמר לו: "טוב היה לו הציגו את המחזה שלך באפריקה השחורה. היא מראה יפה עד כמה השחור מאושר במדינה צרפתית מאשר אחיו שחיים באפריקה". יכול להיות שחלק יאהבו את החלק ההיסטורי של דברי ולא ירגישו נחת עם החלק הרלוונטי שבו. אבל חשוב להקשיב לדברים, שאותם אני משמיע בשם ציבור שלם, מיעוט שלם, שאיננו מחפש למצוא חן. כי אני הפה והקול של דור שלם, שאני, אנחנו, רוצים לחנך אותו על זכותו האנושית להיאבק כדי להיות שווה עם זקיפות קומה וגאווה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> דור שלם של ילידים בני הארץ שלא יאמרו תודה על הביטוח הלאומי או על עצם החיים בארץ הזאת. דיבור בגובה העיניים, ללא גמגום, ללא הצטדקות או התרפסות. מאידך גיסא, אנחנו מושיטים יד לכל מי שמוכן לחיים משותפים הבנויים על כבוד הדדי, צדק חלוקתי ושוויון, הכרת האחר וכיבוד מורשתו, כדי לתת ביטוי מוחשי למושג אזרחות. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מרגיש אמפתיה, כמו שאני חוזר ואומר תמיד, כלפי ניצולי השואה באשר הם, בכל מקום בעולם, לרבות אלה שאני חי אתם באותה ארץ ובאותה מדינה. תמיד נוכל לגלום גלימה אנושית, ערכית, ולהביט אל העבר כדי שהוא לא יישנה. כך ההיסטוריה מבקשת ללמד אותנו, כפי שאמר אז אלדוס הקסלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. כבר עברת את חבר הכנסת הרצוג. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הפילוסוף הצרפתי ז'אן ליוטר אמר: "הנאציזם לא נוצח, הוא נורה בראשו כמו כלב". רוצה לומר: הגזענות לא נוקתה מהלבבות – היא רק נורתה. רבותי חברי וחברות הכנסת, בואו כולנו נקשיב להיסטוריה. "משוחרר העולם מכלאו. המפלצת עפר לוחכת". ואומר בסיום – (אומר משפט בערבית, להלן תרגומו: יש שם פרח תחת הריסות החורבן ויש תקווה. זאת תקוותם של כל הקורבנות, לרבות קורבנו של הקורבן.) תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת יואל רזבוזוב – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, וכמובן מעל לכול, ותיקי מלחמת העולם השנייה, הראויים לכל הערכתנו ותודתנו על גבורתם ותרומתם להקמת המדינה. חלפו 70 שנים מאז ניצחו הצבא האדום ובעלות-הברית את גרמניה הנאצית, מדינה שבתקופתה הנהיגה משטר שמונע משנאה, שאיים על העולם כולו והפעיל מכונה להשמדת העם היהודי. היום חיים בינינו בצניעות ובענווה גיבורי מלחמת העולם השנייה. יותר ממיליון וחצי לוחמים יהודים יוצאי מדינות ברית-המועצות לשעבר, מדינות אירופה וצפון-אפריקה ועשרות אלפים מבני היישוב היהודי בארץ-ישראל יצאו למלחמה למען עתיד העולם ולמען עתידו של העם היהודי, מלחמה שבה רבים לא חזרו משדה הקרב. אתם, הווטרנים הנמצאים אתנו כאן היום, אתם גיבורי מלחמת העולם השנייה, עטורי המדליות. אתם הצלתם את שארית הפליטה ששרדה את התופת. מעשי הגבורה שלכם יצרו לנו את התקווה. גם במשפחתי היו שיצאו להילחם בחזית ולא חזרו משם. אחד מהם, יצחק בן שלמה, סבא שלי, נהרג בקרבות באזור דניפרופטרובסק, בקרב שנערך בין 4 ל-17 באוקטובר 1943. הוא קיבל מדליה על אומץ לבו בקרב. הוא היה רק אחד מאותם רבים וטובים שמסרו את נפשם למען הניצחון על הנאצים. כמי שנולד וגדל על סיפורי הגבורה שלכם, לא נותר לי אלא להודות על זה שנולדתי לתקופה שאחרי המלחמה. זו זכות גדולה עבורנו להיות פה, יחד אתכם, בארץ-ישראל, וזאת זכות גדולה עוד יותר לחגוג ולציין בכל שנה את יום הניצחון. בכנסת האחרונה הגדלנו את הקצבאות והמענקים שמקבלים נפגעי השואה והווטרנים. כעת תפקידנו הוא לעמוד על המשמר ולהבטיח שלא ייפגעו זכויותיהם של ניצולי השואה, נפגעי השואה וגיבורי מלחמת העולם השנייה, להבטיח שאתם תחיו את החיים שלכם בלי שחסר לכם דבר. חשוב להבין שאנחנו מציינים היום את אחד הניצחונות החשובים ביותר בתולדות האנושות, ניצחון שהוא כמובן לא רק ניצחון פיזי, אלא גם ניצחון מוסרי; ניצחון של החירות והדמוקרטיה על הדיכוי והרודנות, ניצחון של רוח האדם ואהבת האדם על השנאה ועל הגזענות שבאה לידי ביטוי בצורה המסוכנת והאכזרית ביותר. נזכיר מבמה זו לכל העולם, שתופעות הגזענות והאנטישמיות, כמו שלימדה אותנו גם מלחמת העולם השנייה, אולי מתחילה מפגיעה בעם היהודי, אך לעולם לא נגמרת רק שם. מדינת ישראל, שהיא בבסיסה ארץ מקלט לעם היהודי, תמשיך לעמוד כחומה בצורה מול האנטישמיות שבשנים האחרונות שוב הרימה את ראשה. עלינו להיות מוכנים בכל עת לצאת ולהגן על העם היהודי כולו בכל הכלים העומדים לרשותנו, בדיוק כפי שעשו הלוחמים היהודים לפני 70 שנה, כדי למנוע מההיסטוריה לחזור על עצמה. כשאני עומד כאן אתכם, בפני כל ידידינו היקרים, הוותיקים, הווטרנים, לוחמי מלחמת העולם השנייה, הפרטיזנים ונפגעי השואה, אני חש גאווה מאוד גדולה, תחושה של ניצחון אמיתי. היותכם כאן אתנו בכנסת ישראל מלמד שהתוכניות הזדוניות להשמיד את העם היהודי כשלו, וכיום העם היהודי הוא בעל ריבונות ועוצמה, והכול תודות לכם. (אומר בשפה הרוסית: ברכות ליום הניצחון.) תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני ראש הממשלה, שרים, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, גיבורי מלחמת העולם השנייה, מכובדי כולם, בהתרגשות רבה ובגאווה אני שמחה לעמוד כאן באירוע שהוא הצדעה לכם, גיבורי העם היהודי, לוחמי מלחמת העולם השנייה. 70 שנה לניצחון. אבי, גירש קוכין, היה אלוף-משנה. התנדב בגיל 17 לצבא האדום. סבי נפצע קשה מאוד. סבתא מצד אמי איבדה שלושה בנים בשורות הפרטיזנים. אימא של אבא נהרגה גם היא בשורות הפרטיזנים. המלחמה הזאת השאירה צל של כאב אצל כולנו. המלחמה הזאת השאירה כאב עמוק. המלחמה הזאת לא השאירה עין יבשה באף בית יהודי. אני נולדתי בתוך סיפורים שאחרי המלחמה. כנראה מאז הרגשתי קשר מיוחד אליכם, וטרנים. מיום עלייתי למדינת ישראל הייתי קרובה לעולים ולעלייה, ויותר הייתי קרובה אליכם. כבר בתפקידי כיושבת-ראש התאחדות עולי ברית-המועצות, ולאחר מכן כחברת הכנסת, עשיתי כמיטב יכולתי כדי שמדינת ישראל תעניק לכם הכול בשל החוב המוסרי שכולנו חייבים לכם. קידמתי את חוק יום הניצחון, והיום, 9 במאי, כשאתם יוצאים לרחובות מדינת ישראל מצדיעים לכם, גיבורי מלחמת העולם השנייה. זה היום שבו נפתחו שערי מחנה ההשמדה, הסתיימה המלחמה והעם היהודי שב לתחייה. אתם נתתם לנו חיים ותקווה, לניצולים, לאלו שבזכותכם חיים היום. תודה לכם שיש לנו מדינת ישראל. בזכותכם יש לנו מדינה. היום לפני שש שנים התמניתי לתפקיד שרת העלייה והקליטה. מעל במה זו אני מודה ליושב-ראש מפלגת ישראל ביתנו, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, שהאמין בי והפקיד בידי את משרד העלייה והקליטה, משאת נפשי. וסמלי מאוד שביום זה אני מסיימת את תפקידי. אבל תזכרו תמיד: תמיד הייתי ותמיד אהיה אתכם, ודלתי ולבי תמיד יהיו פתוחים עבורכם. אוהבת אתכם, אחי גיבורי התהילה. ותרשה לי כמה מילים ברוסית. (אומרת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: מהגיבורים של פעם לפעמים לא נותרו שמות, מי שמצא את מותו בקרב הפך לאדמה, לעשב. אך התעוזה האדירה שלהם נשארה בלבם של החיים. אנו משתחווים לכבודכם.) תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. תעלה אחרונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה – (אומרת ברוסית: ברכות ליום הניצחון, וטרנים יקרים.) אני גאה לעמוד כאן היום בכנסת מול הווטרנים של הצבא האדום. לולא האומץ והגבורה שלכם ושל שאר הלוחמים, מחנות הריכוז לא היו משוחררים וגרמניה הנאצית לא הייתה מוכנעת. בניצחון שלכם שיניתם לא רק את גורלו של העם היהודי אלא את האופן שבו חושב ומתנהל העולם כולו. אני חייבת לומר שזה יום שנוגע בי גם באופן אישי. אבי, אריה שניפיצקי, שירת בזמן המלחמה, בשנים 1943–1945, בחזית הבלרוסית השלישית של הצבא האדום. הוא נפצע במלחמה, ואחר כך חזר ושירת שוב כמה שנים נוספות. אצלי בבית היו מציינים שני תאריכים, תאריכים חשובים. אחד היה 8 במרס והשני היה 9 במאי. זה היה יום חג אצלנו, ואני יודעת שכך חגגו בשבוע שעבר במאות-אלפי בתים של ישראלים יוצאי ברית-המועצות לשעבר; זכרו וזוכרים גם היום איך מיליון וחצי יהודים לחמו עבור כוחות בעלות-הברית במלחמת העולם השנייה, מהם חצי מיליון בצבא האדום. הם הוכיחו לאנושות כולה שאפשר לנצח את הרשע והשנאה, ועשו את זה בשם הערכים האוניברסליים של חופש, של צדק, של שוויון בין כל בני-האדם; של זכותו של אדם, כל אדם, לזכויות בסיסיות. הניצחון שלכם הוא ניצחונה של רוח האדם, של הסולידריות והאחווה, על האלימות והטרור. אדוני ראש הממשלה, צריך לציין – וצדקת – שההכנעה של הנאצים לא הייתה יכולה להתרחש בלי איחוד הכוחות של בעלות-הברית שחברו יחד והוכיחו – ואני חושבת שזה לקח חשוב – שבשיתוף פעולה של הכוחות המאוחדים סביב רעיונות שהם אוניברסליים, ניתן לייצר אור גדול שיכול לסלק את החושך הגדול ביותר שהאנושות ידעה. ואתה צודק, במלחמת העולם השנייה כוחות הברית, בעלות-הברית, התעוררו מאוחר, מאוחר מדי. יותר מדי זמן לקח להן להפסיק לעמוד מנגד בזמן שפשעים נוראים נגד האנושות התרחשו יום-יום בכל רחבי אירופה ומיליוני בני-אדם נהרגו. שמעתי אותך עומד כאן על הדוכן ואומר דברים מרגשים, אדוני ראש הממשלה, על הכוח שבאיחוד הכוחות. אבל גם הפעם, כמו בכל פעם, לא פספסת את ההזדמנות לדבר על איראן, ואמרת על ההסכם הפשרני שמתגבש עם איראן ועל העובדה שאחד האתגרים – ואני מצטטת – שיעמדו בפני הממשלה הקרובה הוא ההתמודדות המתמשכת עם האיום האיראני, וישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה. אני אומרת לך, אדוני ראש הממשלה, מה שאתה לא מבין זה שאחד הלקחים שאנחנו צריכים ללמוד מהניצחון על הנאצים הוא שלבד, אדוני, לבד לא נוכל לפעול מול איראן. כל הגישה הבדלנית והלעומתית פוגעת בנו. אנחנו צריכים להבין שאנחנו חלק בלתי נפרד ממארג של אינטרסים בין-לאומי שבתוכו עלינו למצוא את מקומנו. אני אומרת את זה כי נאמרו כאן דברים מרגשים, נוגעים ללב, ואי-אפשר להמשיך ולחשוב שאנחנו יכולים לעשות את זה לבד. חברי חברי הכנסת, לסיום אני רוצה לומר שהאחריות שלנו עכשיו היא דווקא ללמוד מהגיבורים האלה ולפעול לכך שמשטרים כמו אלו שהם נלחמו בהם לא יקומו עוד; שדעות כמו אלה של הנאצים לא יחזרו להיות לגיטימיות אף פעם, בשום מקום בעולם. זה הלקח, חברי חברי הכנסת, שאנחנו צריכים לקחת מהמלחמה ההיא, ולא את חרדת המלחמה והפחד שעוד רגע באים לכלותנו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. רבותי, תם ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. אני רוצה להודות בשם יושב-ראש הכנסת לכל הלוחמים הווטרנים שהגיעו ליום הזה. יהי רצון שהקדוש-ברוך-הוא יאריך ימיכם בטוב, שנותיכם בנעימים, ובכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו. תודה לכולכם. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתה של שרה> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק-יסוד: הממשלה – לפני כן הייתי מבקש מסגן השר אופיר אקוניס לעלות ולהודיע על התפטרותה של שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר, ומייד אחרי כן אנחנו נמשיך בסדר-היום, בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3). אדוני סגן השר אופיר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9א(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, כי חברותה בממשלה של שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר נפסקה ביום 12 במאי 2015, וזאת בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסרה השרה סופה לנדבר לראש הממשלה את כתב התפטרותה מן הממשלה, בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, ההודעה הזאת היא הודעה בלבד, ללא צורך בהצבעה. אם כן, ההודעה נרשמה. <הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20)> [מס' מ/915; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 172 ו-270; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20), קריאה שנייה וקריאה שלישית. הצעה זו, רבותי, קיבלה פטור מחובת הנחה. אנחנו מסיימים את הדיון, רבותי. סגן השר אופיר אקוניס יסכם את הדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הממשלה ביקשה ביום שני האחרון את אישור הכנסת לדחות בהוראת שעה את תחולתם של סעיפים 5(ו) ו-25(ד) בחוק-יסוד: הממשלה, אשר משמעותם היא הגבלת מספר השרים וסגני השרים, כך שלא יחולו, אדוני היושב-ראש, על ממשלה שכוננה בתקופת כהונתה של הכנסת העשרים. כמו-כן ביקשה הממשלה לשנות את סעיף 5(ג) בחוק-יסוד: הממשלה, באופן אשר משיב את הסמכות למנות שר בלי תיק; סמכות אשר קיימת, אדוני – הייתה קיימת – בחוק החל משנת תשכ"ח–1968. כזכור לך, אדוני היושב-ראש, כל הבקשות הללו של הממשלה אושרו על-ידי מליאת הכנסת בקריאה הראשונה ביום שני בלילה, ולאחר מכן, עם הקמתה של הוועדה המיוחדת, גם על-ידי הוועדה המיוחדת; ואנחנו מגיעים, אדוני, להצבעות על הקריאה השנייה והשלישית, כדי למעשה להביא את החוק הזה לכלל מימוש, את אותה הוראת שעה לכנסת העשרים; ובעצם לאחר מכן, בעזרת השם – אינני יודע בדיוק מתי, אדוני היושב-ראש – גם להביא להשבעתה של הממשלה הבאה והשבעתם של השרות החדשות ושל השרים החדשים. אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים, גם בבית הזה – בעיקר בבית הזה – וגם בכלי התקשורת, התנהל דיון ציבורי נרחב באשר לבקשת הממשלה – בעצם למה שכבר אישרנו פה בקריאה הראשונה – על מה שכונה הגדלת הממשלה או הרחבתה של הממשלה. ובכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, שתקום בעזרת השם ביממה הקרובה או ביממות הקרובות, תהיה – בניגוד לכל מה שמסופר ולמה שנאמר, גם על-ידי חברי וחברות הכנסת בתקשורת וגם בדיונים הארוכים, אדוני, שהיו בבית הזה מאז יום שני אחר-הצהריים – דווקא, עובדתית – לא פרשנית, אדוני היושב-ראש, עובדתית, הממשלה הזאת, חבר הכנסת לוי, תהיה מן הקטנות שבממשלות ישראל. תדהמה במערכת הפוליטית, פשוט תדהמה אדירה. אבל לא ישמעו על כך מילה. האופוזיציה, שבהחלט אמורה להיות אופוזיציה לממשלה בממשל דמוקרטי – וטוב שיש אופוזיציה, אנחנו מאחלים לכם אריכות ימים באופוזיציה, לכולכם, לחדשים ולישנים. אבל גם היא צריכה להיות, אדוני היושב-ראש, עניינית, ולהביא לידי ביטוי בשיח הפרלמנטרי ובשיח הציבורי – שרובו מתקיים מחוץ לבית הזה, מחוץ למליאה ומחוץ לוועדות הכנסת – את האמת ואת העובדות, ולא לשמש, אדוני, כפרשנית, כביכול חיצונית, של המתרחש בבית הזה, של המתרחש בכנסת; משום שבסופו של דבר כל המערכת הפוליטית עלולה להינזק מן העובדות הלא-נכונות ששמענו בשיח הציבורי בימים האחרונים. חבר הכנסת חסון, אני שמעתי חלק מנאומך במליאה בימים האחרונים. אמרת שהממשלה הזאת, ממשלת 61, לא יכולה לקבל החלטות משמעותיות. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש יותר מדי רעש באולם המליאה. כל מי שרוצה לדבר, שיצא בחוץ וידבר. אנא מכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, אנחנו דווקא רוצים שייכנסו, אבל בלי לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> הם רוצים להיכנס, שייכנסו, אבל אי-אפשר ברעש כזה לנהל את הדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו דווקא רוצים שייכנסו, אבל בלי לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> שר האוצר המיועד חבר הכנסת משה כחלון, אנא ממך. שבו במקומותיכם. רבותי, זה מפריע למהלך הדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וכידוע לך, חבר הכנסת חסון, היו כבר ממשלות בישראל שנשענו על רוב של 61 חברי כנסת וכן קיבלו החלטות משמעותיות. אדוני היושב-ראש, לעתים הממשלות הללו קיבלו החלטות משמעותיות טובות, ולעתים – כמו במקרה של הסכמי אוסלו השניים, הסכמי אוסלו ב', שהתקבלו כאן, בחדר, באולם הזה, בספטמבר, בסוף ספטמבר 1995. התקבלו החלטות ברוב דחוק של קול אחד, החלטות הרות גורל, חבר הכנסת לוי, אסטרטגיות. יש אומרים שההסכמים האומללים הללו עדיין משפיעים, ובצדק – וגם אני אחד מאלה שאומרים את הטענה הזאת, את התפיסה הזאת. נזק עצום, נזק אסטרטגי עצום, ודאי טקטי – והתקבלו ב-61 חברי כנסת, לטוב ולרע, כמובן, ובמקרה הזה לרע, אדוני היושב-ראש. מדובר בהחלטה משמעותית והיסטורית רעה. והיו ממשלות אחרות, כמו ממשלתו של מנחם בגין, עליו השלום – גם יצחק רבין, שהיה ראש הממשלה בזמן הסכמי אוסלו ב', עליהם השלום – שגם כן פעלה ברוב של 61 חברי כנסת, וגם לה היו פעולות משמעותיות. ואני חושב, אדוני היושב-ראש, וזו לא רק מחשבתי אבל זו ודאי תפיסה דמוקרטית לגיטימית, כפי שאמר מנחם בגין, זכרו לברכה: גם רוב של קול אחד הוא רוב, והדבר הזה נכון גם לגבי ההחלטות כאן במליאה, גם לגבי ההחלטות בוועדות הכנסת – חודו של קול. לעתים יש פה-אחד, לעתים יש חודו של קול ולעתים יש פער גדול. ראש הממשלה כבר הודיע פעמים רבות שהוא יפעל להרחבתה של הממשלה, ואני מעריך ומאמין שמפלגות אשר יקבלו את קווי היסוד של הממשלה יוכלו – מי שתרצה בכך, כמובן, מסיעות האופוזיציה כרגע, תצטרף לממשלה. ובכן זה לגבי העניין, אדוני היושב-ראש, של רוב של 61. זו ממשלת ה-61 שהותקפה כאן, גם כאן וגם מחוץ לבית הזה, פעמים רבות. אבל יותר מזה, אדוני היושב-ראש, הדבר המהותי שניסתה האופוזיציה להוביל באיזה קמפיין מאורגן, יומיומי, בעניין הרחבתה של הממשלה – ובעצם, אדוני היושב-ראש, יש לומר הקטנתה של הממשלה לעומת גודלה של הממשלה הקודמת. אני חושב, אמרתי את זה גם ביום שני, שנאה דורש נאה מקיים. במצב הזה, חבר הכנסת לוי, ואני שמעתי אותך גם בכלי התקשורת וגם בדברים כאן, אותך ואת חבריך מכל סיעות הבית, לא יכול להיות double standard, או כמו שאומרים בעברית טובה "מוסר כפול"; או יש לזה גם מילים אחרות, כמו "צביעות זועקת". סיעת יש עתיד, שצריך לומר, חבר הכנסת שמולי, הייתה זאת שהובילה במידה רבה מאוד את הקמפיין הציבורי, צריך לומר, כולל שר האוצר היוצא, השר לפיד – לא, היוצא, חבר הכנסת כחלון; לא אתה. לא, חבר הכנסת לפיד, אתה היית שר האוצר בממשלה שהיו בה 22 שרים ומתוכם חמישה שרים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ספר לנו כמה היא הייתה לפני כן. לכמה קיצצתם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תכף נגיע לכל הממשלות. <מיקי לוי (יש עתיד):> ספר כמה היה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חכה. סבלנות. נגיע לגודלן של כל הממשלות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל זו צביעות שלך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מאז 1999 לפחות. <מיקי לוי (יש עתיד):> חמישה שרים ללא תיק. חמישה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נגיע. <היו"ר יצחק וקנין:> – – שמענו את דבריך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אני שומע, כפי שאמרתי, גם את שר האוצר לפיד – חבר הכנסת, סליחה – את חבר הכנסת לפיד, ששימש שר האוצר בממשלה הקודמת שהיו בה 22 שרים, ובהם הוא וארבעה מחבריו בסיעת יש עתיד ובהם השר פירון. והם מדברים גבוהה-גבוהה נגד הממשלה העתידה לקום, והיא קטנה בשני שרים מן הממשלה שבה כיהנו יאיר לפיד וחבריו ביש עתיד. אז אומר חבר הכנסת לוי: זו הייתה ממשלה קטנה מן הממשלה הקודמת-הקודמת, ועובדתית, ואתה יודע שאני עומד על העובדות ומקפיד לעמוד על העובדות, אתה צודק. זה נכון. אכן הממשלה הקודמת הייתה קטנה מן הקודמת-הקודמת, ולכן ההיגיון הבריא, או כמו בסדרה חשבונית – חבר הכנסת לוי, אתה היית סגן שר אוצר, אתה מבין במספרים – סדרה חשבונית. כמו בסדרה חשבונית, מספר השרים מממשלה לממשלה, אדוני היושב-ראש, הולך ויורד. אז היו בממשלה הקודמת 22 – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק רגע, חברת הכנסת אלהרר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק רגע. 22 שרים בממשלה הקודמת, 20 שרים בממשלה הזאת. ואם שמעת – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – את מה שאני אמרתי בתחילת הדיון בקריאה הראשונה, וחזרתי בכוונה והדגשתי גם כעת: אנחנו מדברים, חבר הכנסת שמולי, על הוראת שעה שבאה ואומרת בעצם – מהי הוראת שעה? הוראת שעה, חברת הכנסת אלהרר – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מתקנת לכנסת העשרים את חוק-יסוד: הממשלה, המדבר על 18 שרים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וארבעה סגני שרים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בממשלת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – חוק-יסוד בממשלת מעבר, לפני כינון הממשלה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני שמח שאתם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ספר לנו למה. ספר לנו מה הסיבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת לוי וחברת הכנסת אלהרר, שהם היום, אדוני, כבר פרלמנטרים ותיקים – זה דבר נורא מביך, אגב, תמיד. כשאמרו לי לפני כמה ימים שאני פרלמנטר ותיק, כן, אז אני אומר: מה, זה רק שש שנים בכנסת, זה לא הרבה. אתם שנתיים. היום אנחנו כבר נחשבים – דבר מדהים, מדהים כשלעצמו בתולדות הפוליטיקה הישראלית. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל תבדוק מי – – – את הממשלות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת ילין, לך בכלל מגיעה ברכה מיוחדת, כי אתה – – <חיים ילין (יש עתיד):> ברור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בין צעירי חברי הכנסת. <חיים ילין (יש עתיד):> ברור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גם באופי – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אבל אני מכבד אותך: תלך לחניה, תקבל שר – – – תראה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני – תודה על עצתך. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה על – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ילין – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אפשר להעיר את ההערות גם בישיבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, ההערה היא מעניינת, אני מוכרח להגיד. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל רק שיעשה את זה בישיבה. בישיבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מוכרח להגיד, בישיבה, בעמידה, אני מוכרח להגיד שלחבר הכנסת ילין הייתה הערה מעניינת אבל אני כלוא פה עד אשר אני אקבל סימן ממי שאני אמור לקבל סימן, לרדת ולעבור, להתחיל להצביע. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יכול להיות שקורה משהו בחניה? <חיים ילין (יש עתיד):> ברור. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו הדאגת אותי. עכשיו ממש הדאגת אותי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – להקריא לך מהטוויטר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם היושב-ראש יתיר זאת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – חיים ילין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם היושב-ראש יתיר זאת, אתה יכול להקריא מהטוויטר את הציוץ האחרון שמעדכן את אזרחי ישראל. ובכל מקרה, אמרתי לכם, גם לחברת הכנסת אלהרר וגם לחבר הכנסת לוי, שהעלו – יפה, אגב, עשו שהעלו את הסוגיה, השאלה אם ממשלת מעבר ראויה בכלל לקיים את הדיון הזה. עכשיו, אתם עשיתם חלק – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק רגע, אני משיב לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה העלית סוגיה חשובה וטובה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואני אמרתי שיש עתיד, אשר ישבה בממשלה גדולה מן הממשלה המוצעת, הובילה את הקמפיין, וחלק מן הקמפיין הזה היה דבר לגיטימי. בעבודה פרלמנטרית לא מומלץ יותר מדי לפנות ולבקש סעד מבית-המשפט העליון, מבג"ץ – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וכך אתם עשיתם. וכך עשיתם: פניתם. זה בסדר, זה לגיטימי. אני לא הייתי מציע להפוך את זה בכלל, חברת הכנסת אלהרר, לאיזה נוהג שהשתרש, משום שהכנסת הזאת – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הכנסת הזאת היא לגיטימית, היא נבחרה כחוק, היא הושבעה כחוק, והדיון הפוליטי, הפוליטי – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – צריך להיות כאן. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, אי-אפשר להמשיך את הדיון בצורה כזאת. הסדרנים, תושיבו את חברי הכנסת במקומותיהם. מי שלא רוצה, שיצא בחוץ. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולכן אתם טעיתם, חברת הכנסת אלהרר. זה קורה מדי פעם. אצלכם זה קורה לעתים קרובות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה קורה אצלכם לעתים קרובות. אגב, גם כאשר החלטתכם לפרק את הממשלה הקודמת, גם אז טעיתם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אוה, זאת האשמה מאוד חמורה. היא שקר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה יודע – – <מיקי לוי (יש עתיד):> היא שקר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אתה יודע, חבר הכנסת לוי – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אולי תשאל את ראש הממשלה. שקר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אנחנו יודעים את האמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> שקר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת יאיר לפיד והשרה לשעבר לבני, שאיננה נמצאת כאן, שהחליטו לפרק את הממשלה הקודמת – אז אמרתי, זאת טעות נוספת בשרשרת הטעויות. ועוד אחת מן הטעויות הייתה, כפי שהתוצאות מוכיחות, חבר הכנסת לוי, הפנייה לבית-המשפט הגבוה לצדק. והוא – אני אחסוך ביטויים לא פרלמנטריים, אבל הוא דחה את פנייתכם. הוא בעצם אמר שהמקום לקיים את הדיון בשאלות פוליטיות – פוליטיות – הוא המקום הזה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוא לא דחה. הוא אמר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולכן, גם לשאלתך, אם זה נעשה בממשלת מעבר, ממשלה כזאת או ממשלה אחרת – ניתנה תשובה. אם הייתה ניתנת התשובה על-ידי, או על-ידי חברי הפוליטיקאים, ניחא. אבל היא ניתנה על-ידי שופטי בית-המשפט העליון, ואני חושב שבכך הסתיים הדיון בעניין הזה, אדוני. הכנסת היא הריבון, ויש לה הזכות המלאה להחליט, והיא תחליט, כפי שהיא החליטה עד לרגע זה, ברוב קולות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מתחייב לך שאם זה יבוא אחרי כינון הממשלה אני אצביע אתכם. רק – איפה הדרך? איפה היושרה? איפה המוסר? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שאתה רוצה לעבור לקואליציה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – להצביע – – – ממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מעניינת אותך שאלת המוסר, כן, שהעלה כאן חבר הכנסת לוי. אני דווקא שמעתי שר משפטים מצוין בשם יוסי ביילין, שאמר את הדבר הבא – וזה עונה בדיוק על שאלתך ולהערתך – כך אמר כאשר ממשלתו של מר ברק שינתה את חוק-יסוד: הממשלה לאחר שבתולדות האומה הייתה ממשלה אחת בלבד שדבקה בחוק-יסוד: הממשלה, עם 18 שרים – ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו. ובכן, בא אהוד ברק, שנכנס לתפקידו בתנופה אדירה, והדבר הראשון שהוא עשה, חבר הכנסת לוי, הוא שינה את חוק-יסוד: הממשלה, והוא זה שפרץ את הסכר הזה. אני עוד חייב לך תשובה לגבי גודלן של ממשלות. אתה מדבר על שאלת המוסר – אותו ביילין אמר בדיון של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת: "השינוי" – הוא מדבר על שינוי חוק-יסוד: הממשלה, פריצת 18 השרים – "השינוי שאנחנו מציעים איננו שינוי באופי קונסטיטוציוני, במשהו פילוסופי, בשאלה מוסרית", כך הוא אומר, לא קיים דיון כזה, איננו מתקיים דיון "בשאלה של זכויות אדם וכדומה, אלא בשאלה מאוד מאוד ספציפית של מספר השרים וסגני השרים. השינוי הזה איננו קריטי בעיני". ואומר את זה שר משפטים מוערך. אבל השאלה או השאלות שאתם העליתם – קיבלתם תשובה לעניין פנייתכם המוטעית לבג"ץ. חבר הכנסת לפיד, אתה שוחחת עם שר האוצר המיועד כחלון, ואני אמרתי – ואני אומר את זה גם בכל מקום שבו אני נדרש לשאלה לגבי מה שאתה מכנה "הרחבתה של הממשלה", אבל מה שבחשבון פשוט, שכולנו למדנו בבית-הספר היסודי, הוא הקטנתה של הממשלה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אקוניס, כמה פעמים תחזור על השקר הזה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כמה פעמים אתם תחזרו על השקר שלכם? <יאיר לפיד (יש עתיד):> כמה פעמים תחזור על השקר? אין בחוק מספר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש עובדות, יש – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא דיברתי על המספר בחוק. אני דיברתי על העובדה הפשוטה, חבר הכנסת לפיד, שהממשלה המיועדת, ואני מקווה שהיא תושבע בקרוב ככל האפשר, תהיה קטנה מהממשלה שבה אתה וחברת הכנסת גרמן וחבר הכנסת פירון – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אולי תסביר לנו איך היא התפרקה אחרי שנה ושמונה חודשים? <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אולי תסביר לנו איך היא התפרקה אחרי שנה ושמונה חודשים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. חברת הכנסת יעל גרמן, נא לשבת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לך מה המצב כעת. העובדה הפשוטה, חבר הכנסת לפיד, העובדה הפשוטה היא – יש עובדות ויש פרשנויות. <יאיר לפיד (יש עתיד):> הרגע אמרת מעל הדוכן שיהיו יותר מ-20. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש עובדות ויש פרשנויות. 20 זה פחות מ-22. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, אני לא אומר – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> אקוניס, אתה ה-21, תיזהר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז על מה אנחנו מצביעים היום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת לפיד, אני אומר לכם פה: 20 זה פחות – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא יותר מ-20? אתה מתחייב? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> 20 זה פחות מ-22. אדוני היושב-ראש, זוהי עובדה בחשבון פשוט. הנה חברת הכנסת גרמן מסכימה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני כבר שאלתי אותך, איפה כתוב בהצעת החוק שיהיו 20? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מציע לך לקרוא את החוק. חוק מאוד פשוט. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני קראתי את החוק. – – – לבטל את החוק, ולא קובע כמה שרים וכמה סגני שרים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אפילו – – – אני אינני יודע. חבר הכנסת פירון היה גם שר חינוך. גם 21 – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואני לא אומר – לא, אני לא אמרתי. תיאורטית. אני עדיין אומר לך, גם 21 יהיה פחות מ-22. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אתה מתחייב? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא מקים את הממשלה, אני לא צריך להתחייב. אני לא צריך להתחייב לכלום. אבל – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בראש הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חבר הכנסת לוי, צביעותה של סיעת יש עתיד היא צביעות שזועקת – הבית הזה, חבר הכנסת לפיד, מהדהד – הצביעות שלכם מהדהדת במסדרונות הבית הזה. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא יעזור לך. אתה שֵירתָּ בממשלה שהייתה גדולה מן הממשלה המיועדת. אין מה לעשות. יש עובדות, יש בדיות, יש קמפיינים, יש יחסי ציבור, יש פניות לבית-המשפט הגבוה לצדק, וגם שם, חבר הכנסת לוי וחברת הכנסת אלהרר, קיבלתם תשובה ברורה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מאה אחוז. תסביר לנו מה הדחיפות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת לפיד ממשיך וטוען את טיעוניו ומדבר על העלות האדירה של תוספת, לכאורה, של שני השרים, שעדיין, גם אחרי התוספת, תהיה קטנה מן הממשלה שבה אתם ישבתם. שרת הבריאות לשעבר, מה לעשות, זאת עובדה. זה לא יעזור. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואני אומר לכם, שר האוצר לשעבר, שר החינוך לשעבר וגם שרת הבריאות לשעבר יודעים שעלותה הכלכלית, אדוני היושב-ראש, של ממשלה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק תאפשרי לי להשלים את סופה של התֶזה. גם יאיר לפיד וחברי יש עתיד יודעים שעלותה הכלכלית של ממשלה לא יציבה שהולכת לבחירות מדי שנתיים מסתכמת במיליארדי שקלים. ממשלה כזאת, אדוני היושב-ראש, יקרה לאין ערוך מתוספת של שני שרים – שהיא עדיין קטנה בשני שרים מן הממשלה הקודמת. לכן, אדוני היושב-ראש, גם לאחר הדיון בקריאה הראשונה, גם לאחר הפיליבסטר המיותר, חייבים להודות, של האופוזיציה – אתם עצמכם מודים בכך – וגם לאחר שנסיר, בעזרת השם, את כל ההסתייגויות מן החוק הזה, אני מבקש מחברות ומחברי הכנסת להצביע בעד החלטת הממשלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לסגן השר אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אתה מוותר? אז סגן השר הציג את הצעת החוק, היא הצעת חוק ממשלתית, לכן אנחנו יכולים לעבור להצבעה. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו כאן במצב של אפס טעויות; גם האופוזיציה וגם הקואליציה, שימו לב מה אתם מצביעים. אני אשתדל מאוד להיות ברור. יש סעיפים לחוק, יש הסתייגויות, יש לחלופין להסתייגויות. אני מבקש – איפה חבר הכנסת הרצוג? אני מבקש לדעת, אדוני, מי מהאופוזיציה הכתובת שלי לשאלות של יושב-ראש הישיבה, כל מה שקשור לאופי ההצבעה. חבר הכנסת כבל? אני אפנה אליך כשיהיו לי שאלות על עמדת האופוזיציה? אם כן, חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20). על שם החוק אין צורך להצביע – מדובר בהוראת שעה. אנחנו פותחים בהסתייגויות. לפני סעיף 1 – חברי הכנסת יאיר לפיד, שי פירון, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ומיקי לוי – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד. הסתייגות 1 – "לפני הסעיף יבוא:". הוגשה בקשה להצבעה שמית על-ידי האופוזיציה. כנדרש, הוגשו החתימות. גברתי, מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. לא להפריע בשום פנים ואופן בזמן ההצבעה. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בענד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, האם היו חברי כנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ג'מאל זחאלקה – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 120? נא לספור את הקולות ולהגיש לי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, בדיוק בשביל זה יש חדר כושר, חבר הכנסת אלקין כנראה מקפיד ורץ מהר מאוד, מומלץ לכל ה-120 לבקר בחדר הכושר. חברי הכנסת, נא לשבת כי אנחנו ממשיכים בהצבעות אלקטרוניות. אם כן, לפני סעיף 1, הסתייגות 1; תוצאות ההצבעה: בעד ההסתייגות – לא להפריע בזמן ההצבעה – 59 חברי כנסת, אבל נגדה – 61, לכן ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים. חברי הכנסת, הסתייגות לחלופין א', הצבעה אלקטרונית – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין א' של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 52 בעד, 60 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין ב' – ההצבעה החלה. מי בעד הסתייגות לחלופין ב'? מי נגדה? הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין ב' של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 52, נגד – 61. גם לחלופין ב' לפני סעיף 1 לא התקבלה. לחלופין ג' – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין ג' של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לחלופין ג' – 56 בעד, 61 נגד. גם לחלופין ג' לא התקבלה. עד כה לא התקבלו הסתייגויות. לפני הסעיף, הסתייגות מס' 2, של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אפשר לכנות אותנו מרגע זה "קבוצת המחנה הציוני". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה בדיוק מה שאמרתי, זה בדיוק מה שאמרתי, עמיר. זה אפילו לא שם חיבה, זה בפנים – קבוצת סיעת המחנה הציוני. אם כן, הסתייגות מס' 2 לפני סעיף 1, 1א – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד, גם הסתייגות 2 לפני הסעיף לא התקבלה. חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ, הסתייגות מס' 3 לפני הסעיף – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, 61 מתנגדים. הסתייגות מס' 3 לפני הסעיף לא התקבלה. חברי הכנסת אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, שרון גל, חמד עמאר ורוברט אילטוב – להלן: קבוצת סיעת ישראל ביתנו, הסתייגות מס' 4 לפני הסעיף – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 57 בעד, 60 מתנגדים. אני קובע כי גם ההסתייגות של קבוצת ישראל ביתנו שמספרה 4 לא התקבלה. חברי הכנסת, שימו לב, לא התקבלו הסתייגויות לפני הסעיף. אנחנו עוברים להסתייגויות – איך תדעו על מה תצביעו אם לא תשמעו לי? לסעיף 1, קבוצת סיעת יש עתיד מציעה הסתייגויות, אנחנו נצביע על הסתייגות שמספרה (5) וכל ההסתייגויות לחלופין כחטיבה. הסתייגות מס' 5 וכל לחלופין הצבעה אחת כחטיבה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (5) ולחלופין א'–ו' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 5 וכל ההסתייגויות לחלופין לסעיף 1 לא התקבלו. הסתייגות מס' 6 לסעיף 1 – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, מתנגדים 61. גם הסתייגות מס' 6 לסעיף 1 לא התקבלה. הסתייגות מס' 7 לסעיף 1 – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 בעד, 61 עדיין נגד. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 7 לא התקבלה. הסתייגות מס' 8 לסעיף 1 – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. הסתייגות מס' 9 לסעיף 1 – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד הסתייגות מס' 9 – 58 קולות, נגד – 61. גם הסתייגות מס' 9 לסעיף 1 לא התקבלה. שימו לב, הסתייגות מס' 10 עם כל לחלופין – מא' ועד ו'. לחלופין מא' עד ו' – אנחנו נצביע כחטיבה בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (10) ולחלופין א'–ו' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות 10, כולל לחלופין מא' עד ו', לא התקבלה. 11 – אותו סיפור. הסתייגות מס' 11, לחלופין מא' עד ד' – הצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגויות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (11) ולחלופין א'–ד' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 בעד, 61 מתנגדים. גם הסתייגות מס' 11 עם לחלופין מא' עד ד' לא התקבלה. 12 – גם ההסתייגות, גם לחלופין. גם ההסתייגות וגם לחלופין שמספרה 12 – מי בעד? מי נגד? הצבעה אחת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (12) ולחלופין א' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד ההסתייגויות, 61 עדיין מתנגדים. אז גם 12, כולל לחלופין, לא התקבלה. הסתייגות 13 – שימו לב, ההצבעה כאן בנפרד. קודם כול, הסתייגות מס' 13 – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות מס' 13 לא התקבלה. עכשיו יש קבוצות לחלופין: לחלופין א' ולחלופין ב' – אנחנו מצביעים כחטיבה בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגויות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (13) לחלופין א'–ב' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה יקרה עם השלושה שלא יקבלו שרים בשבוע הבא, גם תבואו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 58 בעד, 61 נגד. אני קובע כי גם לחלופין א' וב' לסעיף 13 לא התקבלו. לחלופין ג', ד', ה' – אנחנו מצביעים כחטיבה אחת, בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (13) לחלופין ג'–ה' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לחלופין: בעד – 59, 61 נגד. גם ההסתייגויות לחלופין ג', ד', ה', לא התקבלו. עכשיו לחלופין ו', ז', ח'. אנחנו מצביעים כחטיבה בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (13) לחלופין ו'–ח' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 בעד, 61 מתנגדים. הסתייגות מס' 13, לרבות כל הלחלופין – לא התקבלו, נדחו, מא' עד ח' לא התקבלו. נא לא להפריע בזמן ההצבעה. קבוצת המחנה הציוני, הסתייגות מס' 14 ולחלופין א' – הצבעה אחת כחטיבה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (14) ולחלופין א' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות 14, כולל לחלופין א', לא התקבלה. לחלופין ב' וג', הצבעה אחת, להסתייגות 14. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (14) לחלופין ב'–ג' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם לחלופין ב' וג' להסתייגות 14 לא התקבלו. עכשיו סדרה של הצבעות לחלופין בנפרד. לחלופין ד', מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) חלופין ד' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שקט, רק סולני הלהקות משמיעים את הקול, לא צריך לעזור להם. 59 בעד, 61 נגד. אני קובע שגם לחלופין ד' לא התקבלה. האם חברי האופוזיציה והקואליציה מסכימים שנצביע ידנית – בהרמת יד – בשלב זה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, לא, אני כבר אומר – מראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא מסכימים. ממשיכים בהצבעה אלקטרונית. לחלופין ה', מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין ה' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין ה' – 59 בעד, 61 נגד. גם לחלופין ה' לא התקבלה. לחלופין ו' – הצבעה אלקטרונית, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין ו' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם לחלופין ו' לא התקבלה. לחלופין ז' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין ז' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לחלופין ז' – 59 בעד, 61 נגד. גם לחלופין ז' להסתייגות 14 לא התקבלה. לחלופין ח' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין ח' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד, 61 נגד. גם לחלופין ח' לא התקבלה. לחלופין ט' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> באיזה עמוד אנחנו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נמצאים בצהובים בעמוד 7. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שחרית תתפלל פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש תפילת מנחה לפני זה, חבר הכנסת כבל. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין ט' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. אני קובע כי גם לחלופין ט' לא התקבלה. לחלופין י', עדיין בהסתייגות 14 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין י' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד, 61 נגד. גם לחלופין י' לא התקבלה. לחלופין י"א להסתייגות 14 – מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין י"א של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם לחלופין י"א להסתייגות 14 לא התקבלה. עכשיו שימו לב, כחטיבה אחת נצביע על י"ב, י"ג, י"ד, בהצבעה אחת, להסתייגות 14. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (14) לחלופין י"ב–י"ד של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. לחלופין י"ב, י"ג, י"ד לא התקבלו, הכול בהסתייגות 14. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, המסך נפל לי, אנחנו רוצים התייעצות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בנפרד אנחנו מצביעים: לחלופין ט"ו, עדיין בהסתייגות 14. חבר הכנסת כבל, כל עוד זה לא יטופל וזה לא מצביע, אז תרים את היד בעד או נגד. ההצבעה החלה – לחלופין ט"ו להסתייגות 14. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (14) לחלופין ט"ו של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד – אני רואה שזה עובד אצל חבר הכנסת כבל – 60 נגד. הסתייגות 14, לחלופין מא' עד ט"ו, כולל, לא התקבלה. <קריאה:> צמצמנו, צמצמנו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מזל טוב, ירד אחד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אלקין, תתפטר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הדרישה להתפטרותו של חבר הכנסת אלקין כרגע לא התקבלה. אנחנו נמשיך להצביע – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> לא, הצבעה שמית. הצבעה שמית. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו קיבלנו בקשה להצבעה שמית על הסתייגות מס' (15) לסעיף 1. גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. <קריאה:> הסתייגות של מי? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת <קריאה:> בעד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יחיאל חיליק בר – אינו נוכח יואל חסון – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות, להגיש לי את תוצאות ההצבעה. מחברי הכנסת אני מבקש לשבת. בינתיים, אנחנו מקבלים בברכה ביציע את תלמידי בית-ספר "ברנדט" שבנווה-יעקב בירושלים, משתתפי הפרויקט "בקהילה". ברוכים הבאים לכנסת. חברי הכנסת, לפני תוצאות ההצבעה, אני אבקש טיפת תשומת לב דווקא בשורות האלה. חברת הכנסת לבני, נא לשבת, גברתי. חברי הכנסת, פשוט למען הסר ספק, אני מקווה שטעינו במה ששמענו כאן ממזכירת הכנסת. כשהיא קראה בשמו של אחד מחברי הכנסת שלא נכח באולם, מישהו כנראה ניסה לענות בשם אותו חבר כנסת או אותה חברת כנסת. לתשומת לבכם, מדובר בעבירה פלילית – לא בבעיה אתית או תקנונית; מדובר בעבירה פלילית. אנחנו כבר זוכרים מקרים שזה נגמר לא טוב, אז אני מקווה שטעינו, גם אני וגם מזכירת הכנסת, אבל להבא תקפידו בבקשה לא לעזור לחברי כנסת אחרים. <קריאות:> – – – <מירי רגב (הליכוד):> באופוזיציה עושים דברים כאלה? המחנה הציוני עושים דברים כאלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 57, נגד – 61. גם הסתייגות מס' (15) לסעיף 1 לא התקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. הצבעה אלקטרונית. לחלופין א' לאותו סעיף – הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (15) לחלופין א' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין א', סעיף (15), התוצאות הן: 57 בעד, 61 מתנגדים. לחלופין א', סעיף (15), לא התקבל. לחלופין ב', ג', ד', אנחנו נצביע כחטיבה, הצבעה אחת אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגויות – 57 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (15) לחלופין ב'–ד' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 57 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. לחלופין ב', ג', ד' להסתייגות 15 לא התקבלו. לחלופין ה' – מי בעד? מי נגד? הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (15) לחלופין ה' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 58 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. גם לחלופין ה' לא התקבלה. לחלופין ו' להסתייגות 15 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (15) לחלופין ו' של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 בעד, 61 נגד. גם לחלופין ו' להסתייגות 15 לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להסתייגות 16. מי בעד? מי נגד? הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 58 בעד, 61 מתנגדים. הסתייגות 16 לסעיף 1 לא התקבלה. הסתייגות 17 לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? אלקטרונית. <עליזה לביא (יש עתיד):> יש לי תקלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תקלה אצל עליזה לביא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תקלה אצל עליזה לביא? מכאן אני רואה דווקא אור ירוק, אבל – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> יש לי תקלה פעמיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מבקש לספור הכול מההתחלה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מכריזים על תוצאות: 61 נגד, 58 בעד. גם עליזה לביא הצביעה בעד, אבל קולה לא נספר. זה לא משנה את התוצאה. גם הסתייגות מס' 17 לסעיף 1 לא התקבלה. אני מבקש שמישהו מן הסדרנים שם יבדוק מה קורה עם המסך. מצוין. הסתייגות 18 לסעיף 1, הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, אז כנראה אין תקלה, 61 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 18 לסעיף 1 לא התקבלה. הסתייגות מס' 19, הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות מס' 19 לא התקבלה. הסתייגות מס' 20 לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות מס' 20 לא התקבלה. נצביע על ההסתייגות שמספרה 21 לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד, 61 מתנגדים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 21 לא התקבלה. נעבור להסתייגות מס' 22 לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות מס' 22 לא התקבלה. קבוצת ישראל ביתנו מציעה הסתייגות 23. אנחנו מצביעים על הסתייגות 23 לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם 23 לסעיף 1 לא התקבלה. לחלופין נצביע כחטיבה. לחלופין א', ב' וג', הצבעה אחת אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (23) לחלופין א'–ג' של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, לחלופין א', ב', ג' להסתייגות 23 – 59 בעד, 61 נגד. אני קובע כי הסתייגויות לחלופין א', ב' וג' ל-23 לא התקבלו. חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, מציעים הסתייגות מס' 24 לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר'ה, מישהו מהקואליציה, 20 מיליון קיבלתם, אני מוסיף עוד 10. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 52 בעד, 61 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 24 לא התקבלה. קבוצת יש עתיד מציעה הסתייגות שמספרה 25. הנה, יש גם אחדות באופוזיציה: קבוצת יש עתיד וקבוצת הרשימה המשותפת מציעות הסתייגות מס' 25 לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 50 בעד, 61 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 25 לא התקבלה. להסתייגות שמספרה 26 האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. אנחנו בוודאי נאפשר זאת. גברתי המזכירה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו בסיבוב הראשון? כולם היו. נא לספור את הקולות, גברתי. חברי הכנסת, על הסתייגות מס' 26 קיימנו הצבעה שמית. התוצאות: בעד ההסתייגות – 59 קולות, נגד – 61 קולות. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, לסעיף 1 וגם לפני סעיף 1 לא התקבלו הסתייגויות כלל. אנחנו נצביע על סעיף 1 לחוק כנוסח הוועדה. הממשלה, במקרה זה, מבקשת הצבעה שמית. גברתי המזכירה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עמיר פרץ – בעד <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תשני לי את ההחלטה, בבקשה. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> עד תום ההצבעה אני יכול – – – <זאב אלקין (הליכוד):> לא נכון, לא נכון – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כן נכון, עשינו את זה מאה פעם. <זאב אלקין (הליכוד):> לא נכון, לא נכון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה אתה אומר? <זאב אלקין (הליכוד):> כן, זה התקנון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אז תשאיר. אתה רוצה שאני אהיה כוכב עכשיו? תהפוך אותי כוכב – – – כולם מסתכלים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודיע כי חבר הכנסת עמיר פרץ הצביע נגד. בסדר, טעות אנוש של – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עמיר פרץ – נגד עיסאווי פריג' – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, האם כולם הצביעו או יש חברי כנסת שלא ענו לך? כולם הצביעו. אז נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, כאמור, המליאה דחתה את כל ההסתייגויות לפני סעיף 1 ולסעיף 1. הצבענו על סעיף 1 כנוסח הוועדה. התוצאה היא: 61 קולות בעד, 59 קולות נגד. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו חוזרים להצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות שמספרה (27) לאחר סעיף 1, של קבוצת המחנה הציוני. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לאחר סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד, 61 נגד. גם הסתייגות (27) לאחר סעיף 1 לא התקבלה. (28) לאחר סעיף 1. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לאחר סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם (28) לאחר סעיף 1 לא התקבלה. (29) לאחר סעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לאחר סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 58 בעד, 61 נגד. גם (29) לא התקבלה, לאחר סעיף 1. קבוצת ישראל ביתנו מציעה הסתייגות מס' 30 לאחר סעיף 1. בבקשה, מי בעד ההסתייגות? מי נגד? <קריאה:> יש פה בעיה עם המסך. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 61 נמנעים – 12 ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לאחר סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, נגד – 61, 12 נמנעים. <קריאות:> לא, לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני רק מציין – גברתי המזכירה – לפרוטוקול, שיש בעיה שם עם המסך של חברת הכנסת מירב בן ארי. מטפלים בזה כרגע. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, הסתייגות 30 לאחר סעיף 1 של קבוצת ישראל ביתנו לא התקבלה. אנחנו מצביעים על 31 ועל לחלופין של 31, הכול לאחר סעיף 1, כחטיבה אחת, בהצבעה אחת. נא להצביע. <קריאה:> יש פה מסך אחד שלא עובד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו הודענו את זה לפרוטוקול ואני אספור את הקול של חברת הכנסת מירב בן ארי כל עוד היא תהיה ליד המקום שלה או במקום שלה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגויות – 41 נגד – 61 נמנעים – 15 ההסתייגויות (31) ולחלופין של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לאחר סעיף 1 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, 61 מתנגדים, לרבות חברת הכנסת מירב בן ארי, ו-15 נמנעו. אז לכן גם 31, כולל לחלופין, לא התקבלה. עד כאן הסתייגויות לאחר סעיף 1 – כולן נדחו על-ידי מליאת הכנסת. לסעיף 2, הסתייגות מס' 32, של יש עתיד, שזאת ההסתייגות 32 ולחלופין א' וב', הצבעה אחת כחטיבה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (32) ולחלופין א'–ב' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 58, נגד – 61, ואני כולל את מירב בן ארי כי הודיעו לי שיש שם תקלה שלא ניתן לטפל בה כרגע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גם אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ישבת במקומך? <איתן כבל (המחנה הציוני):> במקומי, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז זה 59, לרבות חבר הכנסת כבל, ו-61 לרבות בן ארי. אז אנחנו קובעים שגם הסתייגות (32) ולחלופין א' וב' לא התקבלו. לחלופין ג', ד' וה' – אנחנו מצביעים כקבוצה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות (32) לחלופין ג'–ה' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הופה. הופה. הופה. – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, כן. חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת – חברי הכנסת, חברי הכנסת, יעיד איימן עודה שאין דבר יותר מאכזב מאשר כשאתה מבקיע גול ומסתבר שהשופט כבר הרים את הדגל מזמן ואתה ב"אופסייד". אז מכיוון שחברת הכנסת מירב בן ארי, כמו שהודעתי כבר כמה פעמים, לא יכולה להצביע אלקטרונית – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים לראות את הצילומים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – התוצאה היא 59–60. מה קרה עם אזולאי? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אותו דבר? איש מחשבים היה אצלך? <קריאה:> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אנחנו נשלח אותו. כרגע יהיה 59–60, נבדוק מה המצב. לא חשוב, גם לחלופין ג', ד' וה' להסתייגות 32 נדחו על-ידי המליאה. לחלופין ו' וז' להסתייגות 32 – אנחנו נצביע יחד, כחטיבה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (32) לחלופין ו'–ז' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61, כולל בן ארי, נגד. גם לחלופין ו' וז' לא התקבלו. עכשיו לחלופין ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו וט"ז, הכול כמקשה אחת, כחטיבה אחת, הכול להסתייגות 32 לסעיף 2. נא להצביע. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגויות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (32) לחלופין ח'–ט"ז של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, טעיתי בהצבעה שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מה שמופיע על המסך זה – אכן טעית, כי חברת הכנסת מירב בן ארי לא הצביעה, נכון? אז זה 61 נגד ההסתייגות, 58 בעד ההסתייגות. חברת הכנסת שלי יחימוביץ מודיעה שהיא הייתה במקומה ובתום לב לחצה על הכפתור הלא-נכון, לכן זה – – – <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו בהחלט נתחשב בדברים האלה. במיוחד – חבר הכנסת אלקין, הייתי הרבה יותר זהיר אילו זה היה משנה את תוצאות ההצבעה. מכיוון שזה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אנחנו נכלול בפרוטוקול את רצונה הכן של חברת הכנסת יחימוביץ להצביע בעד ההסתייגות. כל החלופין נדחו, והסתייגות 32 לא התקבלה – לסעיף 2. אנחנו עוברים ל-33, לרבות לחלופין א' עד ו', כולל, כחטיבה אחת בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגויות – 60 נגד – 60 נמנעים – אין <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד – מה קורה פה? לא משנה, יש 60 בעד ו-60 נגד. ההסתייגות 33, כולל לחלופין א' עד ו', לא התקבלה. <קריאה:> 61. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאיפה יש 61? 60 בעד, 60 נגד, לא התקבלה. מה השאלה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר'ה, ההסתייגות לא התקבלה. במקרה של תיקו ההסתייגות לא מתקבלת, מה השאלה. חברי הכנסת, 34 כולל לחלופין, כחטיבה אחת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (34) ולחלופין של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 60 נגד – סליחה, 61 נגד, כולל קולה של חברת הכנסת מירב בן ארי. אם כן, 59 בעד, 61 נגד. 34, כולל לחלופין, לסעיף 2 לא התקבלה. 35, כולל לחלופין א', ב' וג', בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגויות – 58 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות (35) ולחלופין א'–ג' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 בעד, 60 נגד, כולל מירב בן ארי. הסתייגות 35 לסעיף 2 לא התקבלה, כולל לחלופין א' עד ג'. 36, כולל לחלופין מא' עד ט"ו, כולל. אם כן, אני חוזר, הסתייגות 36 לסעיף 2, כולל לחלופין מא' עד ט"ו, כולל, בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (36) ולחלופין א'–ט"ו של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד, 61 נגד, לרבות מירב בן ארי. אנחנו דחינו את ההסתייגות מס' 36, כולל לחלופין א' עד ט"ו. אנחנו עוברים להסתייגות 37 לסעיף 2, לרבות לחלופין א' עד ג', בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (37) ולחלופין א'–ג' של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, זה מתקדם יותר מדי מהר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אותי זה לא מצער, אני לא יודע. 59 בעד, 61, כולל חברת הכנסת בן ארי, נגד. לכן גם הסתייגות 37, כולל לחלופין א', ב', ג', לא התקבלה. קבוצת המחנה הציוני מציעה – 38 – לסעיף 2, בוודאי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, 59 בעד, 61 נגד, כולל חברת הכנסת בן ארי. גם 38 לסעיף 2 לא התקבלה. הסתייגות 39, לרבות לחלופין מא' עד י"א, בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (39) ולחלופין א'–י"א של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 61 נגד. גם 39 – חברים, זאת טעות אנוש שלי. 39 ולחלופין א' עד י"א, זה מה שהכרזתי, לכן, למען הסר ספק, אנחנו נצביע עכשיו לחלופין י"ב, י"ג, י"ד להסתייגות 39, כדי להסיר כל ספק. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות (39) לחלופין י"ב–י"ד של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין י"ב, י"ג, י"ד להסתייגות 39. 59 בעד, 61 נגד, כולל חברת הכנסת בן ארי. אנחנו דחינו גם את לחלופין י"ב, י"ג, י"ד. עד תום הישיבה חברת הכנסת בן ארי תהיה חברת הכנסת הכי מפורסמת בבניין הזה. חברי הכנסת, על הסתייגות 40 אנחנו נצביע כולל לחלופין – לסעיף 2, הצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגויות – 59 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות (40) ולחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 59, נגד – 61, כולל חברת הכנסת בן ארי. 40 לסעיף 2 כולל לחלופין נדחתה. 41 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה פה: "לא בא המשיח"? <קריאה:> המשיח יגיע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גפני, אתה הצבעת נגד המשיח. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין בך אמונה, גפני. אין בך אמונה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 58 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 58, נגד – 61, כולל חברת הכנסת בן ארי. גם הסתייגות (41) לא התקבלה. הסתייגות 42 לסעיף 2. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 57, נגד – 60, כולל חברת הכנסת בן ארי. אני קובע כי גם ההסתייגות שמספרה 42 לא התקבלה, לסעיף 2, ודאי. חבר הכנסת מוזס מודיע לפרוטוקול שהוא ניסה להצביע והצבעתו לא נקלטה. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. קבוצת ישראל ביתנו מציעה הסתייגות 43 לסעיף 2. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 61 נמנעים – 16 ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להסתייגות 43 לסעיף 2: בעד – 41, נגד – 61, כולל חברת הכנסת בן ארי, 16 נמנעו. אני קובע כי 43 לסעיף 2 לא התקבלה. 44 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 61 נמנעים – 15 ההסתייגות (44) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 41, נגד – 61, כולל חברת הכנסת בן ארי, נמנעו – 15. גם 44 לא התקבלה לסעיף 2. 45 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 61 נמנעים – 15 ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, נגד – 61, כולל בן ארי, נמנעים – 15. אני קובע כי גם 45 לא התקבלה. 46 לסעיף 2, של קבוצת ישראל ביתנו – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 61 נמנעים – 17 ההסתייגות (46) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 לסעיף 2: בעד – 41, נגד – 61, כולל בן ארי, 17 נמנעו. אני קובע כי גם 46 לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת הרשימה המשותפת שמציעה הסתייגות (47) לסעיף 2. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (47) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 51, נגד – 61, כולל בן ארי, נמנע אחד. אני קובע כי הסתייגות מס' 47 לסעיף 2 לא התקבלה. 48 לסעיף 2, בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (48) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 53, נגד – 61, כולל בן ארי, אין נמנעים. אני קובע כי 48 לסעיף 2 לא התקבלה. אבל יש כאן גם לחלופין. אז אנחנו נצביע על לחלופין להסתייגות 48. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (48) לחלופין של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, לחלופין ל-48 לסעיף 2: בעד – 53, נגד – 60, כולל בן ארי, אין נמנעים. אני קובע כי גם לחלופין ל-48 לא התקבלה. הסתייגות 49 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (49) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 49 לסעיף 2: 53 בעדה, 61 נגדה, כולל בן ארי. גם 49 לסעיף 2 לא התקבלה. 50 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 53, נגד – 61, כולל בן ארי. גם הסתייגות 50 לסעיף 2 לא התקבלה. 51 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 53, נגד – 61, כולל בן ארי. הסתייגות 51 לסעיף 2 לא התקבלה. הסתייגות 52 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 52, נגד – 61, כולל בן ארי. אני קובע כי ההסתייגות שמספרה 52 לסעיף 2 לא התקבלה. הסתייגות שמספרה 53, של קבוצת יש עתיד, קבוצת מרצ, קבוצת המחנה הציוני וקבוצת ישראל ביתנו – על-פי בקשת האופוזיציה אנחנו נצביע שמית. גברתי המזכירה, נא להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יואל חסון – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתיימה ההצבעה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. התוצאות – הסתייגות מס' 53 לסעיף 2: בעד ההסתייגות – 59, נגדה – 61. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, הכנסת דחתה את כל ההסתייגויות שלפני סעיף 2 ולסעיף 2. אין הסתייגויות, כל ההסתייגויות הוסרו. אנחנו מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה. יש בקשת הממשלה להצבעה שמית. סעיף 2, כנוסח הוועדה – הצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה. לסעיף 2 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. גברתי המזכירה, נא להתחיל את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – בעד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, האם יש חברי כנסת שלא השתתפו בהצבעה? נא לקרוא בשמות שלהם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) שי פירון – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לספור את הקולות, גברתי. ההצבעה הסתיימה. חברי הכנסת, שימו לב. סעיף 2 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות, התוצאות: בעד סעיף 2, כנוסח הוועדה – 61 קולות, נגד – 59 קולות. אני קובע כי סעיף 2, ובעצם כל החוק, התקבל בקריאה שנייה על-ידי מליאת הכנסת. אנחנו צריכים להצביע על החוק כולו, ללא הסתייגויות, בקריאה שלישית. ההצבעה גם כאן – הצבעה שמית. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. שאלה משפטית: אם אני מודיע עכשיו בשם הרשימה המשותפת שאנחנו מבקשים לראות בהצעה הזאת הצעת אי-אמון בממשלה, איזה ממשלה נופלת, ממשלת המעבר או הממשלה הבאה? <זאב אלקין (הליכוד):> אי-אפשר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אז אנחנו מודיעים. תחליט. אני רוצה ייעוץ משפטי. אני רוצה ייעוץ משפטי. <זאב אלקין (הליכוד):> אי-אפשר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בשני המקרים זה בנימין נתניהו, והוא נצחי, אבל איזו ממשלה זאת? <זאב אלקין (הליכוד):> אי-אפשר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. חבר הכנסת אחמד טיבי גם מכיר היטב את התשובה. אי-אפשר להגיש אי-אמון בממשלה, לכן – הצעתו היא הצעה מעניינת. מהשבוע הבא, כשהממשלה תביא חוקים לקריאה שנייה ושלישית, תוכל לעשות זאת, או כל אחד אחר מן האופוזיציה, ובעצם גם מהקואליציה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. הצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> עד מתי לא תאמינו בעצמכם? גם זה? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, האם יש מי מחברי הכנסת שלא השתתף בהצבעה? נא לקרוא בשמות שלהם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עמר בר-לב – נגד חנין זועבי – נגד עמיר פרץ – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד כאן. הסתיימה ההצבעה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, אבקש לשבת. אנחנו תכף נסיים עם החוק ונמשיך בישיבה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20), קריאה שלישית – תוצאות ההצבעה: 61 בעד, 59 נגד. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות ללא הסתייגויות. <הצעות לסדר-היום> <כניעת הממשלה למונופול הגז> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. הראשונה שבהן: כניעת הממשלה למונופול הגז – הצעות לסדר-היום מס' 72, 73, 79, 83 ו-104 – חברי הכנסת שלי יחימוביץ, דב חנין, תמר זנדברג, יצחק כהן ומשה גפני. חברת הכנסת שלי יחימוביץ תפתח את הדיון. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשות כל דובר. בואי וניקח עוד 30 שניות כדי שכולנו נירגע. חברי הכנסת, מי שמעוניין לשמוע את הדוברים בהצעה החשובה הזאת מוזמן לשבת. בבקשה, גברתי תתחיל. עד שלוש דקות לרשותך. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשמסתכלים על תולדות המאבק, על חלקו של הציבור באוצר הטבע המדהים ביותר שנפל בחלקנו, הגז הטבעי, אפשר לחזור אחורה ברשומות הכנסת ולמצוא דיון משנת 2001, מלפני 14 שנה; דיון שבו האוצר ניסה איכשהו לשנות שינוי טוב את תמהיל המיסוי שחברות הגז משלמות כדי שהציבור יקבל משהו מכל הטוב הזה שנפל עלינו. ואז אפשר לקרוא ברשומות את גדעון תדמור, מנכ"ל "דלק אנרגיה", זועק: התרנגולת עוד לא הטילה ביצי זהב וכבר אתם רוצים לשחוט אותה? והנה חלפו 14 שנים, וכצפוי גם התגליות החדשות לעצם איתורו של הגז במעמקי הים הביאו לזה שנמצא כאן אותו אוצר טבע מדהים, ואנחנו עדים לרטוריקה שקרית, ועכשיו אומרים: התרנגולת רק הטילה ביצי זהב וכבר אתם רוצים לשחוט אותה? תמיד תמיד יימצאו המילים, יימצאו עורכי-הדין היקרים ויימצאו היועצים מטעם והמומחים מטעם והלוביסטים ועורכי-הדין שמשלמים להם אלפי שעות, הטובים ביותר, כדי לגונן על האינטרס של ההון הגדול. האינטרס של ההון הגדול נמצא אצל "נובל אנרג'י" ותשובה, והם מצליחים להנציח שוב ושוב ושוב ושוב את האחיזה שלהם במשאב הטבע הזה. משהו נורא לא הגיוני יש בדיון סביב אוצרות הגז של מדינת ישראל. אתם יודעים, יש איזו סקאלה, חלוקה כלכלית כזאת בין עמדות אידיאולוגיות כלכליות, שבה יש סוציאליזם, יש קפיטליזם ויש ניאו-ליברליזם ועוד שאר אסכולות שנעות להן ככה בין שוק חופשי לחלוטין, פרוע לחלוטין, בלי מדינה, לבין ממש קומוניזם נגיד. כאן באים אותם בעלי הון ורוצים ליהנות ממנעמי כל השיטות בבת-אחת. הרי אותם אנשים ממש היו אמורים ללחום בכל הכוח, על-פי השקפת עולמם, לרבות השרים שממשיכים להנציח את המונופול, ולהגיד: לפי השקפת עולמנו של שוק חופשי, אנחנו נגד מונופולים, נילחם בהם בכל הכוח. אבל לא. פתאום הם רוצים מונופול, אותם חסידי שוק חופשי. אז אומרים להם: טוב, מונופול, אז בואו ונפקח על המחיר. לא, פיקוח על המחירים? זה בולשביזם. ככה זה. כשיש הרבה הרבה כסף להנציח אינטרס שיביא עוד הרבה כסף, וכשהממשלה משתפת פעולה כל הזמן עם תשובה ו"נובל אנרג'י", אנחנו מקבלים את אותם טיעונים מופרכים ואנחנו מקבלים מצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת, שבו המשאב החשוב ביותר והגורלי ביותר לעתידה של המדינה מופקד בידי קומץ טייקונים שהולכים להיות אחראים לגורלנו בכל דבר ועניין: לעצמאות האנרגטית שלנו, לביטחון שלנו, ליוקר המחיה באופן מרחיק לכת – אין דבר שמשפיע על יוקר המחיה יותר ממחירי הגז הטבעי, לתעסוקה, לתעשייה, לכל הרכיבים של חיינו. בעלי הון. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לסיום, אדוני היושב-ראש, ברשותך, למה היה חשוב לנו לקיים את הדיון הזה ובדחיפות? כיוון שבעצם ימים אלה, ממש ממש עכשיו, אחרי שהממשלה כבר גיבשה מתווה כלשהו, שגם הוא כולו כניעה ורפיסות, אבל בכל זאת יש בו ניסיון כלשהו להכניס סדר, גם מהמתווה הרופס הזה היא חזרה בה, והיא הולכת להרעיף מתנות רבות מאוד על חברות הגז. כל זה על חשבוננו. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מתחייב מאתנו, חברי הכנסת, לגלות ערנות מאוד מאוד מאוד גדולה לשמור על האינטרסים של הציבור, כי הממשלה הזאת לא תעשה את זה בשבילנו. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, ידידי. לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי ועמיתותי חברות וחברי הכנסת, אכן, כפי שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, כשאנחנו מדברים כאן על תוספת שרים ועל העלות של תוספת שרים, מתבצע בחשכה שוד הציבור הגדול. אני אומר "מתבצע בחשכה" השוד הזה, מכיוון שלאורך החודשים האחרונים, כל הפגישות שנערכו עם מונופול הגז כלל לא תועדו. זה דבר חמור ובעייתי כשלעצמו. אני שומע וקורא את ההסברים של לשכת ראש הממשלה, ואני מתקשה להאמין שמישהו יכול לשכנע אותנו שפגישות עם מונופול על שאלות כלכליות כל כך רציניות לא מתועדות ולא צריכות תיעוד – זו הטענה של משרד ראש הממשלה. שומו שמים. והפגישות הלא-מתועדות האלה מייצרות החלטות שהן כבר כן כנראה מתועדות, וההחלטה המרכזית היא על המשך המונופול במשק הגז. אני אומר את זה לטובת אלה שלא נמצאים באולם כרגע, הצד הימני של המפה, שכל הזמן הסבירו לנו שהמפתח הוא בתחרות, ותחרות תפתור את הבעיות ותחרות תוריד את המחירים. אם כן, התחרות נעלמה ואוהבי התחרות נעלמו ולא תהיה תחרות, ומחירי הגז ימשיכו להיות מופקעים וגבוהים במיוחד. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על מחיר גז ליחידת אנרגיה שהוא פי-שניים מהמחיר המקובל בשוק העולמי. זו שערורייה. מוכרים לישראל, למשק הישראלי, את הגז הישראלי במחיר שהוא פי-שניים ממחיר השוק העולמי – 6 דולר ליחידת אנרגיה; 3 דולר זה המחיר בשוק העולמי – ואנחנו משלמים את המחיר: התעשייה הישראלית משלמת את המחיר; משק החשמל הישראלי משלם את המחיר; זיהום האוויר שנוצר כתוצאה מדלקים מזהמים יותר שבהם משתמשים; הבריאות שלנו משלמת את המחיר; המחירים ויוקר המחיה – אליהם מתגלגל המחיר הגבוה של הגז. עוד שערורייה, אדוני היושב-ראש: אנחנו ניהלנו כאן, בכנסת, דיונים ארוכים, מתישים, מקיפים, בשאלת ייצוא הגז, ובעקבות הלחצים והמחאות והדרישות הציבוריות באה הממשלה ואמרה: אוקיי, אנחנו לא נאפשר למשל ייצוא גז ממאגר "תמר" עד אשר ממאגר "לווייתן" ייצרו חיבור נוסף לחוף, לגז ממאגר "לווייתן". גם על זה הממשלה מוותרת. יאפשרו ייצוא גז ממאגר "תמר" עוד לפני שמחברים את מאגר "לווייתן" לחוף. חמור במיוחד הדבר הזה. יש לזה משמעויות בעלויות הגז; יש לזה משמעויות בביטחון האנרגטי, כי אנחנו תלויים במאגר גז גדול אחד; יש לזה משמעויות כלכליות מרחיקות לכת, מרחיקות לכת, שפוגעות בציבור הישראלי בכללותו. אדוני היושב-ראש, בסוגיית הגז התנהל מאבק ציבורי. המאבק הציבורי הזה התחיל עוד כאשר נתגלו המאגרים, ואז ניהלנו מאבק ציבורי. בהתחלה היינו מעטים, הצטרפו יותר, ארגונים ציבוריים. הממשלה הקימה את ועדת ששינסקי. גם סביב ועדת ששינסקי היה מאבק. ועדת ששינסקי הגיעה למסקנות – גם על זה היה מאבק: כמה נקבל? כמה אזרחי ישראל? כמה החברה בישראל תקבל עבור הגז הזה ששייך לנו? היו הישגים במאבק הזה; לא כמו שרצינו, אבל היו הישגים. אבל ההישגים האלה, אדוני היושב-ראש, הולכים ונשחקים. ולכן הקריאה שלי מכאן לציבור בישראל: זה הרגע לחזור למאבק. המאבק הציבורי הוא הדרך היחידה שתבטיח לנו את השליטה ואת ההנאה – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – מאוצרות הטבע של ישראל. ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש: אני שומע את האיומים של חברת "נובל אנרג'י", שאם, או-טו-טו, אנחנו לא נאפשר להם לעשות בדיוק את מה שהם רוצים, הם מאיימים לעזוב אותנו. ואני רוצה להגיד מעל הבמה הזו: אנא, תעזבו אותנו. בבקשה. יעזבו אותנו "נובל אנרג'י" ומה יקרה? הם ייקחו את הגז אתם במזוודה, במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה? אם הם לא רוצים, שיתכבדו ויעזבו אותנו. נישאר עם הגז. לא אלמן ישראל. נייצר, נפיק, נשתמש – – <היו"ר נחמן שי:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – וניהנה מהגז בעצמנו. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. ועכשיו חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יצחק כהן, ואחריו – משה גפני. אני לא רואה אותם פה. בבקשה. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, "לא אני חשוב, חשובה מדינת ישראל"; ככה אמר יצחק תשובה בדיון בוועדת הכלכלה בחודש אוקטובר 2011 – סליחה, 2010 – בדיון על מסקנות ועדת ששינסקי לבחינת תמלוגי הגז, כאשר גילוי הגז היה עדיין דבר מסעיר ומרגש. מאז אנחנו, החברה הישראלית, המשק הישראלי, ככה יצאנו איכשהו די חבוטים, בשן ועין, אבל עם הישג מסוים מוועדת ששינסקי, ואז יצאנו חבוטים ואיכשהו בשן ועין מוועדת צמח לקביעת שיעורי היצוא. בשני המקרים האלה אני רוצה להצטרף לאבחנה וגם לקריאה של חבר הכנסת דב חנין, שדיבר כאן לפני, שבשני המקרים האלה זה היה מאבק ציבורי ואך ורק מאבק ציבורי, שאת ההישג המסוים שהיה, גם בהעלאת התמלוגים בדוח ששינסקי וגם בהגבלת שיעורי היצוא בדוח ועדת צמח, אך ורק הציבור תבע את ההישג הזה, המוגבל, והצליח. והנה עכשיו אנחנו בסיבוב השלישי, בשאלה האם יפורק או לא יפורק מונופול הגז. לתאוות הבצע ולחוצפה ולהיעדר הבושה של התאגידים ושל הטייקונים אין גבול. אין גבול והם לא יודעים גבול, לא לרצון להרוויח כמה שיותר ולשלשל מיליארדים, אדוני היושב-ראש – מיליארדים – לכיסם. והאמת, אולי גם לא צריכה להיות להם בושה. לא צריך לצפות מהם להרבה; אולי כמעט לשום דבר. אבל מעצמנו, מהציבור, מנבחריו, משומרי הסף שלנו, צריך גם צריך לצפות. והאמת ששומרי הסף – במקרה הזה יש מספר ספור של שומרי סף, גם בתקשורת, גם במשרדי הממשלה, במשרד היועץ המשפטי לממשלה, הממונה על ההגבלים העסקיים, שעמדו על המשמר, ואיכשהו עכשיו מאיימים להגיף אותם, כמעט באלימות, באגרסיביות, מתפקידם, בדרמה שמתחוללת ממש בימים אלה, ששוב, כפי שציין חבר הכנסת דב חנין, היא גם לא מתועדת. וגם במקרה הזה, זה הזמן שלנו למאבק ציבורי, למאבק פרלמנטרי. אני רוצה ממש להריע ולהצדיע גם לחברת הכנסת שלי יחימוביץ שמובילה את הנושא הזה עוד מימי המחזה הזה שאני השתתפתי בו בתור שחקנית. זה מחזה דוקומנטרי שמתאר את תולדות אותה ועדה מפורסמת באחד המקרים הקלאסיים שבהם המציאות עולה על כל דמיון. אף מחזאי לא היה יכול לכתוב את הפארסה הזאת – – <היו"ר נחמן שי:> אני אצטרך להוריד את המסך תכף. <תמר זנדברג (מרצ):> – – שניהלו כאן חברי כנסת מהקואליציה. ונדמה לי שהגיע הזמן להעלות בחזרה את המסך – – <היו"ר נחמן שי:> טוב. <תמר זנדברג (מרצ):> – – להעלות בחזרה על הבמה. הדברים קורים עכשיו. הם קורים בימים אלה. הם קורים בהרבה מאוד זירות. הם קורים בדיונים סגורים, ככל הנראה, ושרוצים להיות חשאיים, במשרדי הממשלה. הם צריכים לקרות כאן, בדיון ציבורי וחשוף לאור השמש ועז ונוקב. ואין לי שום ספק, אין לי שום ספק, א. שהמאבק הזה צודק; וב. שהוא ינצח ושנצליח גם במקרה הזה לשמור על האינטרס של הציבור הישראלי. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק כהן – אני לא רואה אותו. אז בבקשה, חבר הכנסת משה גפני, אתה מוזמן לשאת את דבריך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיד, אתה מהקואליציה. מה יש לך – – –? <היו"ר נחמן שי:> מותר לו גם. חבר הכנסת גפני, לרשותך יהיו שלוש דקות. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת עיסאווי פריג', זה בניין שמהר מאוד צריך – אדוני השר – זה בניין שצריך מהר מאוד להתרגל בו. קואליציה, אופוזיציה – זה קורה מהר. עוד יותר מהר ממה שחושבים. אני הייתי הרבה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה רומז – – – לבאות? משהו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה רומז משהו לבאות? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. אני, זה בניין שמהר מתחלפים בו. מי שלא רגיל לדבר הזה יש לו בעיה. אני לא זוכר ששיניתי עקרונות. הנה, חבר הכנסת איציק כהן הגיע. הוא היה במנחה. <היו"ר נחמן שי:> אוקיי, אז אם הוא היה, כן. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <היו"ר נחמן שי:> ודאי. אז הוא יוכל אחריך. בהחלט. בהחלט. זה ברור. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא משנה עקרונות מפני שאני בקואליציה או באופוזיציה. התפקידים מתחלפים, הנושא מתחלף. אני, ברגע שחברת הכנסת שלי יחימוביץ הובילה את המאבק הזה, אני כמובן הצטרפתי. אגב, זה אחד המקרים הבודדים שאני גם הצטרפתי אליה לפנייה לבג"ץ בנושא של ייצוא הגז. אני לא הולך כל כך מהר לבג"ץ, אבל הצטרפתי לבג"ץ הזה. אני גם עכשיו מצטרף למאבק. מדובר במשאב שהקדוש-ברוך-הוא נתן לכל אזרחי המדינה. יש מי שזוכה במכרז הזה, ויש מי שמוציא את הגז ומשתמש בו ומרוויח הרבה מאוד כסף. לפי המצב כרגע – הייתה החלטה שמפרקים את מונופול הגז, ואחרי זה חזרו בהם, ואומרים שלא מפרקים – אין פיקוח על מחירי הגז. אחד המשאבים המשמעותיים, העיקריים, שיש בהם הרבה מאוד כסף, אנחנו נותנים אותו בלי שיהיה פיקוח, נותנים את זה בלי שתהיה תחרות. נותנים את זה למונופול. אין לזה הסבר. לכם יהיה יותר קל, אתם באופוזיציה. אתם תוכלו לומר את האמת כולה מההתחלה ועד הסוף, ואני אצטרך לשמוע וגם – – – <תמר זנדברג (מרצ):> להנהן בשקט. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, שום דבר אצלי לא יהיה בשקט. אני מבטיח לכם שאנצל את היותי בקואליציה ונושא בתפקיד די משמעותי מבחינת המשק הישראלי. אומנם נושא הגז נדון בוועדת הכלכלה, אבל בשעתי אני הבאתי גם דברים שלא היו כל כך נוגעים – הבאתי לוועדת הכספים. אני אפעיל את כל כוחי האפשרי בעניין הזה, באותו רעיון, באותו עיקרון שאתם מובילים, ששלי מובילה, חברת הכנסת יחימוביץ, ואחרים, חברי וחברותי שעוסקים בעניין הזה. אני אמשיך את המאבק הזה, עם המגבלות שיש עלי, אבל עם הכוח שיש לי – אין מגבלות באופוזיציה, אבל אין גם כוח. יש מגבלות בקואליציה, אבל יש כוח, ואנחנו נמשיך לפעול בעניין הזה יחד, כי אני חושב שזה מאבק צודק, אמיתי. הוא חשוב מאוד לכלכלה ולמשק הישראלי. הוא חשוב מאוד לאזרחי מדינת ישראל, שמתלבטים בתקציבים מאוד קטנים בנושאים קיומיים יומיומיים, וכאן אנחנו מדברים על כסף גדול, שצריך לעשות הכול – גם התחלתי לדבר בממשלה, אז אומרים לי שלא יהיה גז אם תעשו את זה. <היו"ר נחמן שי:> זה בקווי היסוד? <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא בקווי היסוד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין דבר חשוב אחד בקווי היסוד. אין התייחסות לפלסטינים, שום דבר. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אני זוכר, חבר הכנסת רוזנטל – הבאתי לוועדת הכספים את דוח ששינסקי, עם ההעלאה הגדולה של הכסף, שאני חושב שהיא הייתה צודקת, ובאו אלי הטייקונים – אני נפגשתי אתם בגלוי; אני חושב שהיה תפקידי לשמוע אותם, גם לשמוע את הצד השני, והם אמרו לי: אנחנו נפסיק לחפש גז. הממשלה לא עשתה כלום, אמרתי: בסדר, אל תאיימו, אל תחפשו גז – יהיו אחרים שיבואו, וירוויחו הרבה כסף, והם נשארו. צריך להיכנס לעניין הזה. אמרתי, צריך לקיים את הדיון הציבורי הזה. זה אולי לא אותו דבר כמו דוח ששינסקי, עם התשלום על כל מה שהיה צריך לשלם, מיסוי, ומיסוי גבוה, ולא לתת להם את זה בלי שום התניה, אבל אני – חברת הכנסת יחימוביץ, תמשיכי לראות בי בעל-ברית, אפילו שחציתי את הקווים ועברתי לקואליציה. <היו"ר נחמן שי:> יפה. <משה גפני (יהדות התורה):> יכול להיות שגם את תעשי את זה בסוף. את הדרך לא נשנה. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. דברים חשובים. חבר הכנסת יצחק כהן חזר ממנחה, אז הוא בטח יגיד דברים עם השראה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, כמי שהיה שותף במאבקים הגדולים בחוק הריכוזיות – זוכרים את זה היטב, כמי שהיה שותף להקמתה של ועדת ששינסקי והתוצאות המוערכות שלה, גם כשעלתה ההצעה הזאת לסדר-היום אני הלכתי לבדוק את הדברים – הלכתי לבדוק אותם עם גורמי הממשלה שמטפלים בנושא הזה. ומה שנראה על פניו, שנעשית פה עבודה, ואני לא יכול לחשוד בפקידים האלה, פקידי האוצר, שהם לא עושים את עבודתם נאמנה, כי אני מכיר אותם היטב. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה לא הם. זה הממשלה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, אני מדבר על מי שעושה את העבודה מול הממשלה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מזל שיש לנו פקידים, במקרה הזה, ורגולטורים, כי הם עושים עבודה מצוינת. הבעיה היא עם שליחי הציבור, שלא מייצגים את – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא דיברתי עם אף שליח ציבור, ואני לא יודע מה יהיה אתי בעוד יום-יומיים, אבל אני מבטיח לכם שאמשיך לעקוב אחרי זה מקרוב, אבל בשביל להיות הגון – מה שעלה מהבדיקות שעשיתי מול הפקידים, לא אנשי ציבור, שמטפלים בנושא הזה, רשמתי לעצמי כמה נקודות שאני חייב להביא למליאת הכנסת. הם לא חשודים חלילה בחוסר יושר ציבורי או אינטלקטואלי. לפי דבריהם, המדינה לא נכנעת למונופול הגז. הם מנהלים יותר מחצי שנה משא-ומתן עיקש מול חברות הגז, במטרה להקטין את הריכוזיות במשק הגז, להבטיח משק גז תחרותי. <תמר זנדברג (מרצ):> בכל שלב במשא-ומתן נכנעים עוד קצת, נסוגים עוד קצת אחורה. <יצחק כהן (ש"ס):> אני לא יודע מה זה נכנעים. אל תשכחו שיש למדינה הזאת גם תעשייה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> חבר הכנסת כהן, זה לא מתאים לך, באמת. הם מנהלים חצי שנה, ולפני חודשיים הם באו עם מתווה בעצמם, ניסיון לפרק את המונופול, מוסכם על כל הפקידים האלה, וניהלו משא-ומתן עם חברות הגז, ולפני שבועיים הם חזרו עם מתווה אחר לגמרי, שכולו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> העולם לא נברא לתוהו; הוא נברא לשבת. לא הכול הוא אופטימלי. לא בכול אפשר להגיע לתוצאות מקסימליסטיות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה אתה מגן עליהם סתם? <יצחק כהן (ש"ס):> אני לא מגן עליהם, לא שוחחתי עם אף אחד. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> וזה לא הפקידים; זה יאיר לפיד, וזה השר סילבן שלום, וזה ראש הממשלה נתניהו. <יצחק כהן (ש"ס):> לא דיברתי עם סילבן. <תמר זנדברג (מרצ):> למה הממונה על ההגבלים העסקיים ואנשי היועץ המשפטי לממשלה לא משתתפים בדיונים? <יצחק כהן (ש"ס):> דיברתי רק עם פקידים שעושים את עבודתם נאמנה, ואני מכיר אותם הרבה שנים. <תמר זנדברג (מרצ):> והם מחרימים את הדיונים, כי נסוגו מהמתווה שלהם. <יצחק כהן (ש"ס):> מה שעולה, על פניו, שהם לא נכנעו; הם מנהלים משא-ומתן עיקש עם חברות הגז, להקטין את הריכוזיות במשק הגז, להבטיח משק תחרותי ומחיר הוגן לצרכנים, ולהבטיח את המשך קיומה ופיתוחה של תעשיית הגז בישראל, מי שזקוק לגז הזה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איך משק תחרותי הולך עם מונופול? <יצחק כהן (ש"ס):> את יודעת מה, חבל שלא לקחתי אותך אתי לבדיקות האלה. תנו בהם אמון. הם ראויים לאמון, תאמינו לי – הפקידים. <תמר זנדברג (מרצ):> היום היה כתוב בעיתון שהממשלה איכשהו מחייכת, כי הטייקונים לא ישר קמו והתייאשו והחרימו את זה, כאילו הממשלה בידיים של הטייקונים. <היו"ר נחמן שי:> תודה. אני רוצה להזמין את שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום כדי להשיב על ההצעות לסדר-היום בנושא: כניעת הממשלה למונופול הגז. בבקשה. כל השאלות שיש לכם, עכשיו תוכלו להפנות לשר ישירות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני לא יודע שמותר להם לשאול שאלות בתוך הדברים שלי, אז מה אתה מבקש מהם לשאול שאלות? <היו"ר נחמן שי:> יום רביעי אחרי-הצהריים, ישיבה נינוחה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> ישיבה אחרונה של הממשלה הזאת, אתה יודע. אני השר האחרון שמדבר בשם הממשלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> השר סילבן, אולי בגלל זה ימנו אותך לשר ראשון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אולי בכלל לא. זה גם יכול להיות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו מקווים שזה לא יקרה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להגיד דבר אחד: לא הוסכם על שום מתווה, כי לא הוצג לא לי ולא לממשלה, ולכן לא התקבלה שום החלטה בעניין. משכך, בחירת הניסוח של כניעה, נסיגה או התקפלות היא משוללת כל יסוד עובדתי. לכל היותר – אני לא רוצה לומר מה שכתבו לי כאן כי זה שלי, אז אדלג על המילה הזאת – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> כתוב: לכל היותר דמגוגיה זולה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא נורא, חטפנו כבר יותר. קטן עלינו "דמגוגיה זולה". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לכל היותר אמירה שניזונה מפי השמועות הנפוצות בעיתונות. הנסיגה היחידה שאירעה הייתה החלטתו של הממונה לשנות את עמדתו מלפני שלוש שנים או לפני שנתיים. הרי כל העניין כבר היה סגור. הממונה החליט ללכת לקו אחר, זאת החלטתו, ולפיכך היינו צריכים כולנו להתאים את עצמנו למה שנאמר בהחלטתו. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני השר, זה לא היה סגור, כי בית-הדין להגבלים עסקיים לא אישר את זה, ואנחנו הגשנו עתירה לבית-הדין להגבלים עסקיים, והוא בדק את זה, ומאוד יכול להיות שבית-הדין להגבלים עסקיים לא היה מאשר מונופול. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> כשהם קיבלו את הרישיון והתחילו לעבוד לא אמרו להם שום דבר. נכון שהם לא הגישו בקשה, אבל לא הפריעו להם. מה לעשות, ואם היו פותחים ולא היו מוצאים שום דבר? היו אומרים: סליחה, בגלל שלא מצאנו תחזירו את הכסף? לא, נכון? <תמר זנדברג (מרצ):> אבל בשביל זה אנחנו צריכים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> צריך להיות גם היגיון בשיגעון הזה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הם ידעו – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> שלי, יכול להיות. הם באופן אישי מעניינים אותי כשלג דאשתקד. לא מעניינים אותי בכלל. מה שמעניין אותי זה שיהיה גז, וכדי שיהיה גז במדינה הזאת – כל מה שנעשה כרגע מבטיח שלא יהיה גז. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז למה לא חייבת אותם לעמוד בהסכם ולשים את הצינור הנוסף? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> ולא יהיה גז, אבל; תבינו. גם כשהגיעה לכאן "וודסייד", שהייתה החברה היחידה שאולי הייתה יכולה לייצר איזו תחרות למונופול הזה – ו"וודסייד" היא חברת ענק – מה עשיתם? רצתם ונלחמתם בה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה לא נכון, היא לא באה כמתחרה, היא באה כשותף למונופול. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אבל זה לא משנה, חלק מהעניין היה – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני לא מאמינה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> רגע. רגע. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני השר – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אבל בתוך העניין עצמו – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – אבל הם לא באו כמתחרים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> הם היו צריכים להיכנס כחלק מעוד – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כשותפים למונופול. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – אחד שנכנס לכאן. תביני, שלי, אף אחד לא עומד בתור. אין אפילו אחד שרוצה להגיע לארץ, אני אומר לך את זה מידיעה, למה יש להם, כולם, אינטרסים – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ברור. כשיש מונופול אף אחד לא בא. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא בגלל זה, כי מה שיש כאן בגילוי הגז זה 0.00 לעומת מה שיש להם בארצות המפרץ ובסעודיה. שם יש להם נפט, ויש להם אינטרסים עצומים. עם כל הכבוד לגז שיש לנו כאן, שהוא גז בהיקפים גדולים יחסית לעולם, זה גז, זה לא נפט, ולכן הסכומים הם אפסיים לעומת מה שהם יכולים להפסיד שם – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה דוח היסטורי לעשור האחרון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – ולכן אין מי שרוצה להיכנס. אתם פשוט לא מכירים את הנושא, סליחה שאני אומר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא, לא. זה לא בסדר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא. אתם מכירים את הנושא, אתם לא מכירים את העניין שהם לא רוצים להגיע. אין חברה שלא דיברנו אתה. כולם – נראה, נשקול, זה לא הזמן, אולי עכשיו. אף אחד לא רוצה להגיע בכלל. אין חברה אחת שרוצה להגיע לארץ – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – להרוויח מיליארדים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – אין אחת. בוודאי חברות הענק, אין בכלל מה לדבר. יש להן השקעות של טריליונים שם; מה זה מעניין אותן המאגר הזה של "לווייתן". <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – הם בכלל מתנדבים, הם עושים לנו טובה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> שלי, תאמיני לי, רצתי לכל מקום. גם חברת "אדיסון" האיטלקית, שרצתה אולי לבוא ולהיכנס, מדברת רק על המאגרים היותר-קטנים, היא לא רוצה בכלל להיכנס למאגרים האלה, כי גם שם יש לה אינטרסים. יש להם אינטרסים עצומים, הם בכלל לא מסתכלים על השוק הישראלי, זה שוק אפסי בשבילם. הם בכלל לא סופרים אותנו. אנחנו חושבים שאנחנו מעצמה. עכשיו כשגילו בארצות-הברית – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה לא נכון. לא נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> בסדר. אז את חושבת. כשגילו בארצות-הברית – – – <תמר זנדברג (מרצ):> נתתם חצי למצרים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זאת אחת התגליות הגדולות ביותר בעשור האחרון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> של גז, אבל לא של נפט. כמה עולה גז לעומת נפט? חבית נפט – מעל 60 דולר. הוא יכול להגיע חזרה ל-100 ול-140. זה לא מעניין אותם בכלל. אתם חיים בסרט. גם העניין של גילוי הגז היום בארצות-הברית, שאִפשר להם אפילו לייצא היום גז – הרי תמיד לוקחים את ארצות-הברית, תמיד זה השטן הגדול, אבל פתאום ארצות-הברית, אמרו כל הזמן שהיא לא מייצאת, עובדה שהיא אוסרת לייצא. הנה גם ארצות-הברית, כשהיא מצאה, עכשיו מייצאת. מייצאת ליפן ומייצאת למקומות אחרים ועושה – – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – את השוק המקומי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> למה? כי יש לה היקפים עצומים. ברגע שגילו את ההיקפים האלה מחיר הגז ירד לאפס. מחיר הפחם יורד, גם בגלל זה יורד מחיר הנפט – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז אנחנו – כמה נשלם? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – אבל עדיין יש פערים עצומים. אף אחד לא מסתכל – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אנחנו משלמים 6 דולר ליחידת אנרגיה. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה סותר את עצמך. אז אנחנו משלמים 6 דולר כשהמחיר בעולם אפסי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אף אחד לא מסתכל בכלל על המאגר הזה, "לווייתן". <תמר זנדברג (מרצ):> אולי נייצא את זה ונייבא במחיר אפסי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אף אחד, זה לא מעניין אותו. כמה שניסינו לדבר וניסינו להביא וניסינו "לפתות" ולהביא, אף אחד לא רוצה להגיע, זה בכלל לא מעניין אותם – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – דולר ליחידת אנרגיה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – הם לא מסתכלים על ישראל. יש להם אינטרסים עצומים אחרים. אני לא מדבר על "אקסון מובייל" ו"של" וכל אלה, שזה בכלל חברות ענק, שבשבילן זה אפילו לא טיפה בים. אפילו חברות בינוניות בגודל של "נובל אנרג'י", לא מעניין אותן. לא מעניין אותן להגיע, ואנחנו חיים באיזה סרט של עצמנו שיהיו עוד מאות חברות. כבר עכשיו – – <תמר זנדברג (מרצ):> אולי נשלם להם שיגיעו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – כבר ב-2016, לכל המאוחר 2017, אנחנו נהיה במצב שיש מחסור בגז. הרי אנחנו לא יכולים לחבר היום מפעלים נוספים. כל הדבר הזה, למה הוא יוביל? שבסוף לא יהיה גז – – – <היו"ר נחמן שי:> למה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אבל באיזה מחיר, אדוני השר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> חברות לא רוצות לעבור. כל המפעלים – למה הם לא רוצים לעבור? הם אומרים: אתה לא תבטיח לנו גז – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> חברות לא מקיימות את התנאים שלהן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – בסוף נבוא וניתקע. אז מה יקרה? לא יהיה לנו מספיק גז, המחירים יעלו חזרה. אני הורדתי את החשמל ב-10%. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – תקנה כל כך הרבה גז – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אל תפריעי לי. נו כבר, תפסיקי לבלבל. אל תפריעי לי. <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת זנדברג. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני הורדתי את הגז ב-10% – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני מבקשת שיחזור בו מהאמירה "תפסיקי לבלבל", עם כל הכבוד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> טוב, אני חוזר בי, אבל תפסיקי כבר – – <היו"ר נחמן שי:> אנחנו רוצים גם לשמוע את השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – זה פשוט טוחן לי את האוזן. <תמר זנדברג (מרצ):> מה לעשות, תענה לעניין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> מספיק. תרגיעי קצת. תרגיעי. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אני לא ארגיע, ואל תדבר אלי בצורה כזאת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> תרגיעי. תרגיעי קצת. עם כל הכבוד, תרגיעי. אוקיי, מספיק. יש גבול. אני נותן לדבר אבל, היושב-ראש, אתה גם צריך להגן על הדובר. <היו"ר נחמן שי:> אני מגן עליו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> זה לא דיאלוג. <היו"ר נחמן שי:> לא. קצת דיאלוג – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא. זה לא קצת אפילו. זה לא אפס של קצת. <היו"ר נחמן שי:> סיימנו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> זה מונולוג עם הערות ביניים שאפשריות. <תמר זנדברג (מרצ):> זו עדיין לא סיבה לדבר בצורה מבזה, עם כל הכבוד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> זה לא דיאלוג, מה זה הדבר הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> עם כל הכבוד, אתה צריך להגן עלי בדו-שיח הזה. זה עדיין לא סיבה – גם קריאות ביניים הן לא סיבה לדבר בצורה מבזה. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אמרתי, אני חוזר מה"מבלבלת" – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני מקבלת את ה"חוזר". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – חוזר מה"מבלבלת", אבל אי-אפשר, זה פשוט כל הזמן בזזז-בזזז. מספיק. את גם יושבת כאן קרוב. אם היית יושבת – – <תמר זנדברג (מרצ):> הוא ממשיך – – – "בזזז-בזזז". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – במקומך, אולי זה היה קצת שונה. בכל מקרה, לסיכום העניין, אני מאוד מקווה, ולא משנה מי יהיה השר הבא – אני מקווה שהוא יעשה הכול כדי שיהיה כאן גז. והמטרה היא להגיע בסופו של דבר להסדר שיהיה פה גז, ועם כל הכבוד, יש היום רגולטורים שיש להם סמכות, אין להם אחריות. אנחנו שרים, יש לנו אחריות, אין לנו סמכות. אני הייתי מנכ"ל המשרד הזה, שהיום אני השר שלו – אתה שומע? <היו"ר נחמן שי:> אני זוכר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> הייתי מנכ"ל המשרד הזה לפני 25 שנה. העוזר שלי אז, היו לו יותר סמכויות מאשר יש לי כיום כשר. יש פתאום רשות חשמל, ורשות מים, ורשות גז וממונה. כלום. הם, אין להם שום אחריות. שום אחריות. יש להם סמכות לקבוע, האחריות שלהם אפס, והם מקבלים, כמובן, גיבוי מהאופוזיציה. זה לא משנה. היום זו האופוזיציה הזאת, מחר זאת תהיה האופוזיציה הזאת. תמיד לנגח את הממשלה, יש להם כל הגיבוי ועם התקשורת ועם זה. איזו אחריות יש להם? אם יהיה כאן גז או לא יהיה כאן גז – מישהו יבוא אל הממונה וישאל אותו למה לא היה גז? אף אחד לא ישאל אותו. אז הוא מדבר בשם עקרון התחרות, שאני כמובן בעדו, ופעלתי, אמרתי להוריד את החשמל ב-10%, והורדנו את המים ב-15%, ועכשיו צריך להוריד את המים בעוד 10%. כל הדברים האלה נעשים, כי זה משרד שנאבק ביוקר המחיה, אבל בסופו של יום, אם לא יהיה כאן גז המחירים יעלו. אני אומר, והכול מצוטט והכול מוקלט: אם לא יהיה פה גז המחירים יעלו, ואם לא יפתחו את "לווייתן" לא יהיה גז. עכשיו, לא צריך לתת להם. רוצים לעשות הכול כדי להביא יותר תחרות, כדי להביא למצב שתהיה יותר אפשרות לשווק על-ידי גופים נוספים אחרים. כל הדברים האלה נעשים בסופו של דבר, אבל אנחנו יכולים להיות במצב שבו ב-2017 לא יהיה מספיק גז. מה יגידו אז כשמחיר החשמל יעלה? כי הרי הביקוש לחשמל רק הולך ועולה. יחזרו להשתמש במה? בדיזל, בסולר? כשהמחירים יעלו נשמע את כל אלה שאמרו היום מה קורה עם הגז. אז אני אומר: לא צריך מונופול, צריך להילחם במונופולים, צריך לעשות הכול כדי להחליש את כוחם, אבל לא ניתן לשפוך את התינוק עם המים. ולכן אם נעשה את זה בשום שכל, נגיע למצב שגם יהיה לנו מספיק גז וגם המחירים יהיו הרבה יותר נמוכים. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> מה אתה מציע? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לאיפה להעביר את זה? זה מת כבר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כספים. <היו"ר נחמן שי:> מה מת? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> בעצם אפשרי. <היו"ר נחמן שי:> למה מת? החיים נמשכים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כספים. כספים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לכספים, ואני אומר לוועדת הכנסת. את יודעת מה, בסדר, אני לא אומר ועדת הכנסת, בשביל שלי ותמר וכל מי שהגיש שיהיה ועדת הכספים. <קריאה:> – – – <היו"ר נחמן שי:> אחר כך כבר תהיה ועדה אחרת, בסדר. אז אנחנו נצביע – גם המציעה מציעה את ועדת הכספים, והשר הצטרף. זה יועבר זמנית לוועדת הכספים – לוועדת הכספים הזמנית – בהנחה שהיא תמשיך לדון בכך. אז מי שבעד ועדת הכספים, יצביע בעד; מי שנגד, יצביע נגד. בבקשה. בעד זה לוועדת הכספים, נגד זה לא לוועדת הכספים. הצבעה מס' 78 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> אני מסכם את הנושא. בעד הדיון לוועדת הכספים הזמנית יש 12, אין נגד, אין נמנעים. מיצינו את הנושא הזה. <הצעות לסדר-היום> <המשבר הפוקד את החקלאים בערבה> <היו"ר נחמן שי:> הנושא הבא לפנינו הוא הצעות לסדר-היום: המשבר הפוקד את החקלאים בערבה, מס' 74, 82 ו-106. יפתח חבר הכנסת איתן ברושי, אחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המתרוקנת – – <היו"ר נחמן שי:> תמיד ככה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – אדוני השר, בואו נחזור, אחרי ההתשה של הימים האחרונים, לנושאים האמיתיים והחשובים, ונדבר על הערבה התיכונה, שיש בה 560 משקים חקלאיים, מושבים כמו עידן, חצבה, עין-יהב, צופר ופארן. אם נחבר את הערבה התיכונה עם הערבה הדרומית בואכה אילת, מדברים על 200 ק"מ גבול, שיש בהם בסך הכול 7,000 תושבים, לא כולל העיר אילת, כאשר כל האזור הזה מוחזק על-ידי חקלאות וחקלאים ויישובים כפריים וכאשר צבא יחסית קטן מאבטח ושומר על גבול שרובו פרוץ וגם ללא גידור וללא מכשול. האזור הזה, זה חודשים מספר, בסכנה גדולה. ובתקופה שהממשלה, בשלהי ימיה, עוד קבעה גזירות בלתי נסבלות בנושא המס על עובדים זרים, אבל לאחר מכן לא כל כך נענתה ותפקדה; וגם היום, בטרם קמה – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אין שר. אין שר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בואו נעצור את השעון. אין שר, בגלל שאין בישראל – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני לא חושב – – – <היו"ר נחמן שי:> השר שמיר בלאו הכי לא התכוון להשיב – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין ממשלת מעבר. הם לא ממשלת מעבר. <היו"ר נחמן שי:> – – אבל צריך להיות פה – מי זה? אקוניס? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איתן, תחכה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הממשלה – – – <היו"ר נחמן שי:> השר בנט. אז תמשיך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נחמן שי:> רק רגע, חברים, אל תעשו סדר, אנחנו יודעים מה לעשות. אתה רשאי לדבר ככל שתרצה עד שייכנס השר, ואז נפעיל את השעון מחדש. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, גם אני מבקש שלוש דקות מהצד. <היו"ר נחמן שי:> תוכל אחר כך להגיב גם, תוכל. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – תוכל להגיש הצעה נוספת. <מיקי לוי (יש עתיד):> הצעה נוספת – – – <היו"ר נחמן שי:> השר בנט, אומרים לי – חברים, הכול יסתדר. הוא גם ישיב לך וגם ישב פה. אז בבקשה, חבר הכנסת ברושי, זמנך פתוח, עצרתי את השעון. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הבעיה מספיק מורכבת, וגם אם אקבל הרבה זמן, זה לא תמיד יועיל לפתרון. אבל בכל זאת, על-פי הכללים אני מבין שנחכה מעט. אני רוצה לחזור ולומר שמדובר בשאלה אמיתית ולא באיזה נושא שאנחנו מעלים כדי לטפל בהתיישבות ובחקלאות דווקא בעת חילופי שלטון; אלא מפני שהמצוקה – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> הנה השר הגיע. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הנה השר הגיע. – – – אלא באמת – אם הוא כבר פה אז נחכה עוד שנייה. <היו"ר נחמן שי:> טוב, תמשיך. <מיקי לוי (יש עתיד):> די, אתה יכול להמשיך, יש שר. <היו"ר נחמן שי:> כן, כן, אתה יכול להמשיך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> נתחיל מההתחלה. אני רוצה לומר לחברי בכנסת שאנחנו מדברים כרגע על הערבה התיכונה והדרומית – ראשי המועצות הם אייל בלום בערבה התיכונה ואודי גת בערבה הדרומית – עד בואכה אילת, 200 ק"מ של גבול עם ירדן שאין עליו מכשול, ומי שבעצם מגן על הגבול זה היישובים החקלאיים. כמעט כולם חיים מחקלאות; חקלאות מפוארת, אבל במשבר גדול. הנושא שאנחנו מצאנו לנכון – ואני מודה לחברים שתמכו בהעלאת הנושא הזה – איננו סובל דיחוי גם אם הממשלה כרגע בעת חילופים. אנחנו מדברים על 200 ק"מ אבל על 560 משקים, ביישובים עידן, חצבה, עין-יהב, צופר ופארן, שם עיקר הגידול הוא חקלאות, ובתוכה הפלפל והיצוא שלו הם הנושא המרכזי. המשבר נובע בעיקר מהמשבר בברית-המועצות לשעבר ונפילת הרובל. אנחנו מדברים על סדר גודל של 400,000 שקל הפסד למשק בממוצע בערבה התיכונה, שכל פרנסתה וגם תפארתה הן החקלאות הכל-כך טובה שהתפתחה בארץ בכלל ובערבה בפרט. ועל החקלאים האלה, נוסף על כל הקשיים, הלבישה הממשלה הקודמת, כאילו לא הבינה על מה היא מדברת, מס על עובדים זרים, שהוא בהיקף של עשרות מיליונים; ולא רק שהחקלאים לא מתקיימים, הם אמורים אולי לקיים חלק מההסכמים הקואליציוניים שאנחנו יודעים שכבר נחתמו. לכן אנחנו מצאנו לנכון, חברי ואני, לומר שהערבה בוכייה, ויש מקום להתערבות מיידית, גם אם הממשלה רק עכשיו בשלבי הקמה והתארגנות. הדבר הראשון: צריך לבטל את המס על העובדים הזרים. זה לא לוקסוס להעסיק עובדים בערבה התיכונה – וגם בחקלאות במקומות אחרים – זה תנאי ליכולת לקיים את ההתיישבות שם. אנחנו נמצאים במציאות שחקלאים סוגרים את המשקים. יש גם משברים אישיים ומשפחתיים, יש אובדן הביטחון עד כדי הסקת מסקנות גם ברמת העזיבה וגם ברמת קבלת החלטות שלא בטוח שאפשר לחזור מהן אחר כך. אנחנו חושבים – ואני מציע, גם על דעת ראשי האזור – שתתקבלנה החלטות מיידיות. קודם כול – לבטל את המס. הדבר השני, להפוך את התוכנית שהממשלה אישרה לתוכנית יותר רחבה שמקיפה יותר חקלאים, ובעיקר עם פחות מגבלות. השיטה שהממשלה נוהגת בה – וזו לא הפעם הראשונה – לתת אגוזים למי שאין שיניים, ולתת סיוע למי שלא יכול לממש אותו ולא יכול לנצל אותו זה יותר גרוע מאשר להמתין עם התשובות. <היו"ר נחמן שי:> צריך לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו נסיים ונאמר שיש לנו חקלאות מפוארת אבל יש חקלאים שאין להם יכולת קיום. הערבה התיכונה היא בעדיפות עליונה, וכשתכהן הממשלה נבוא עם נושאים נוספים ומורכבים יותר. כרגע, מי שמתבסס על חקלאות, על ירקות ועל גידולי יצוא, לעת משבר, שהוא מוכר, צריך במציאות לא שגרתית לתת פתרון לא שגרתי. אני פונה פה לשר בנט, שמכהן בתפקיד בכיר היום וגם בממשלה הבאה: אם אפשר, לא להמתין יותר מאשר יום או יומיים אחרי השבעת הממשלה, וקודם כול לבטל את המס, ודבר שני, להיכנס לתוכנית שתציל את הערבה. זה טוב לערבה, זה טוב להתיישבות, אבל זה קודם כול חיוני למדינת ישראל. אני מבקש להעביר את הנושא הזה לוועדת הכספים. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. תשובה ישיב השר נפתלי בנט. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר בנט, רבותי, המשבר בחקלאות הוא משבר חמור מאוד. אנחנו נמצאים ממש, הייתי אומר, בדקה ה-99, לפני שהמערכת כולה קורסת. הקריסה שאנחנו חווים היום בערבה היא מכמה סיבות שחברו יחד והביאו אותנו למציאות שהיא בלתי אפשרית. חלק מהדברים ציין חברי איתן ברושי. כמי שהכיר את המגזר החקלאי, כמי שחי את המגזר החקלאי, אני אומר לכם, הבעיה היא שבשנים האחרונות כולנו חושבים שחקלאות היא דבר מובן מאליו. הכוונה שלי, שכשאנחנו הולכים לשוק מחנה-יהודה ולשוק הכרמל ורואים את כל הירקות והפירות מונחים, אנחנו חושבים שזה דבר שלא מצריך הרבה מסירות נפש והרבה השקעה. ואני אומר לכם, שום מגזר לא היה שורד עם הנזקים שנגרמים בשנים האחרונות לחקלאות. אני לא מאמין שיש אפשרות שחקלאי מפסיד פעם אחר פעם אחר פעם. ואני אומר לך, אני שמעתי אותך כמה פעמים, השר בנט – "הקרטל החקלאי". אין קרטל חקלאי; הלוואי שהיה קרטל חקלאי. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני אומר – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> סליחה, תן לי – האמן לי, אני חקלאי, ואני אומר לך את זה – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני אומר: קרטל – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אמרת קרטל. אין קרטל. אתה יודע מה הבעיה? תגיד היום לחברת "עלית" ול"שטראוס" – תגיד לרמי לוי שלא יכניס את המוצרים שלהם למדפים. הוא יכול לשחק במחיר של "עלית"? הוא יכול לשחק במחיר של "שטראוס"? מחר הם לא נותנים לו סחורה. אבל לחקלאים מה הוא עושה? הוא מבין שזה דבר שאין לו חיי מדף. אין לו חיי מדף. איזה היגיון יש שלחקלאי עולה לגדל את העגבנייה 1.80 שקל, ורמי לוי ימכור אותה – או כל קמעונאי אחר – ב-80 אגורות? ולחקלאי אין ברירה, כי אם הוא משאיר את זה בשדה שלו, הכול נרקב. לצערי הרב, מישהו חושב שאפשר להפסיד פעם אחר פעם. אתה יודע כמה חקלאים סגרו בשנים האחרונות? רק מה, חברי איתן ברושי לא ציין שהמס שמוטל על החקלאים הוא רק על החקלאים, רק על ענף החקלאות. אף ענף אחר לא משלם את המס הזה על העובדים הזרים. זה מכניס למדינה 140 מיליון, אבל, רבותי, זה גורם גם לייקור המוצרים, כי אין ברירה, צריך להשית את זה על מישהו. ורבותי, זה פעם אחר פעם. בערבה המכה היא יותר גדולה, כי בערבה הוא מגדל את הפלפל ב-3.80, עלות גידול, באים ומוכרים לו את זה ב-2 שקלים, קובעים לו מחיר. שלא נדבר על הייצוא, הרובל, מה שציין חברי איתן ברושי. יש פה בעיה קשה, אני אומר לכם. הממשלה חייבת להיכנס לנושא הזה ולתת את הפיצוי לחקלאים בערבה, זה דבר ראשון, מלבד 100 המיליון שמייעדים לכך. אבל, רבותי, המשבר גדול. אנחנו נמצא את עצמנו בלי חקלאים ובלי חקלאות. ומדינה בלי חקלאות אין לה זכות קיום. אני אומר לך את זה, ידידי היקר, אני אומר לך את זה כי אנחנו נהיה שותפים בקואליציה. החקלאות נמצאת באחד המשברים הקשים ביותר שלה, ואם לא ניקח את הדברים ברצינות, אני לא בטוח שהחקלאים יוכלו לשרוד; ואני רואה את זה בכל הענפים בחקלאות. אני אומר, חייבים לתת את הדעת, רבותי. אנחנו חייבים לשים מוסכמות ברורות איך אנחנו מטפלים במשבר בחקלאות, כדי ללכת קדימה. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אחר כך – תשובת השר, ואחר כך תהיה עמדה נוספת. כן, חבר הכנסת מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, השר בנט, המיועד להיות שר החינוך בממשלה הבאה – ואני אנצל את הזמן דווקא בנושא החינוך, כי אני חושב שבנושא החקלאות שמענו את הדברים שהעלו בצורה מצוינת גם איתן ברושי וגם הרב יצחק וקנין, שניהם אנשי חקלאות, שמענו על המשבר. אני רוצה דווקא להתייחס לנושא החינוכי. אני רוצה להתייחס לדברי ההבל וההטעיה נגד התקציבים לחברי הכנסת, גם של יהדות התורה ושל הבית היהודי, ושל ש"ס, כאילו אנחנו מקבלים בשביל כל גולגולת של חבר כנסת 20 מיליון שקל. איזה שטות והבל אלה. על מה מדובר כאן? אם אנחנו ניקח את התקציבים שלנו, שביקשנו היום מהאוצר להכניס לבסיס התקציב, כי אנחנו לא רוצים להתעסק יותר עם כל הסיפור הזה של מענקים וכספים מיוחדים וייחודיים וכל מיני לשונות שאין הדעת סובלת אותן – ובאמת מי שקורא את זה באמת חושב שכל חבר כנסת הולך הביתה היום עם צ'ק של 20 מיליון שקל בכיס ועושה מה שלבו חפץ, בו בזמן שאנחנו דורשים – הרי מה אנחנו מבקשים? על נוער נושר; נוער פנימייתי שהממשל הקודם, ממשלת הזדון, ביטל את תקציבו במשרד הרווחה. היה נוער פנימייתי מסודר, בפנימייה, וכתוצאה מזה הייתה הפנימייה מפוקחת ומסודרת. באו וביטלו. חרדי? יאללה, אימשי, געגאנגען, אין יותר כזה תקציב. או שילוב בחינוך המיוחד – נוער שילוב בחינוך המיוחד. מה יש לנו יותר מזה, לשלב ילדים שמתקשים בלימודם ולתת את התמיכה של שילוב? גם את מחקו. באנו והחזרנו את התקציבים האלה, וזה במשרד החינוך, אצלך, ואנחנו ביקשנו מהאוצר: אנחנו לא רוצים יותר, תכניסו את זה לבסיס התקציב. ואני רוצה לומר לך, אדוני שר החינוך: המערכת החרדית בגנים – – – <היו"ר נחמן שי:> הוא כבר שר החינוך? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כן, אנחנו כבר בחרנו קודם. אתה יודע מה? 60% מהעבודה כבר עשינו קודם היום, בהצבעה. טוב, שר החינוך הבא, הבא עלינו לטובה, בעזרת השם. אני רק רוצה להגיד לך נתון חינוכי: תקציב משרד החינוך הוא כמעט 50 מיליארד. <מיקי לוי (יש עתיד):> 42. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא. אז אני אומר לך שזה 49 מיליארד 305 מיליון. בדיוק. אל תתחרה אתי, הייתי סגן שר החינוך. אני יודע בדיוק, ובמספרים אני מומחה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה אחרי שביקשתם את התוספות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא תוספות. 49 מיליארד 305 – זה היה התקציב בשנה של 2014 ושל 2015, שעוד לא הפעלנו את זה. קרוב ל-50 מיליארד. החינוך החרדי, אדוני השר, מהווה כמעט 30%, גם בגני-הילדים וגם ביסודי, אז מגיע לפחות 30%. מה התקציב, אדוני היושב-ראש היקר? <היו"ר נחמן שי:> אני מסתכל על הזמן שלך, שעבר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כן, 3 מיליארד 275 סך הכול. אפילו לא 10%, כאשר אנחנו 30%. ולמה? כי כל פעם מצאו קריטריונים שונים ומשונים, כמו למשל הסיפור של הקייטנות, שזה רק לחינוך הרשמי, ואפילו החינוך העצמאי המוכר, ואפילו "המעיין" המוכר, בכל המוסדות, לא נהנו הילדים האלה – אפילו שסבלו מ"צוק איתן" בדרום – לא נהנו באגורה אחת מהדבר הזה. אני מקווה שהדברים האלה, בעזרת השם, יובנו בציבור, והשר הבא עלינו לטובה יתקן את כל הדברים האלה, וסך הכול אנחנו לא מבקשים אגורה נוספת. תחזירו את מה שלקחו מאתנו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. תשובת השר. נפתלי בנט – אתה עוד לא שר החינוך, אתה שר הכלכלה, לפי מיטב ידיעתי, למען הפרוטוקול, אתה עכשיו ממלא את מקומו של שר החקלאות ופיתוח הכפר. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, חבר הכנסת מוזס, אני עדיין שר הכלכלה, וככזה אני יכול לעדכן אתכם שמאז כניסתנו לתפקיד ועד עכשיו התווספו למשק כ-200,000 מקומות עבודה. מהיום יש לי הנתון הזה, וזה הישג – – – <היו"ר נחמן שי:> בחקלאות? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לא בחקלאות, בכלל. כל בן-אדם הוא עולם ומלואו, ואנחנו יודעים מה הם נזקי האבטלה, ומה זה אומר לביטחון העצמי של בן-אדם, ואיך הוא מסתכל לילדים שלו בעיניים כשהם יוצאים לבית-הספר והוא נשאר בבית בלי עבודה – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אם אין קמח אין תורה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – וברוך השם, זה מתקדם, ובעזרת השם הממשלה הבאה תמשיך כך. אני עונה בשם השר שמיר. עם כניסתי למשרד החקלאות ופיתוח הכפר גיבשתי חזון חדש וברור למשרד: המשרד יפעל לפיתוח חקלאות ישראל וביסוס ההתיישבות ברוח ערכי הציונות, לשמירה על אדמות המדינה ומשאביה, להבטחת אספקת מזון טרי ואיכותי לתושבי מדינת ישראל ולמינוף היתרון היחסי של חקלאות ישראל, לאמור, באחריות המשרד לדאוג הן לפיתוח וחיזוק ההתיישבות ולפיתוח ועיבוד שטחים חדשים, בעיקר בפריפריה המגינה על גבולות המדינה, והן לדאוג לאספקת מזון בריא ואיכותי ובמחיר סביר לכלל הצרכנים. משרד החקלאות ופיתוח הכפר מקיים פעילויות מתמשכות כדי להביא מטרות אלה לידי מימוש – באמצעות מענקי השקעות עידוד העסקת עובדים ישראלים, מענקי פיתוח הכפר, עידוד ועזרה לנקלטים חדשים בפריפריה, שיקום תשתיות ביישוב הוותיק ותוכנית לקליטת 750 נחלות חדשות ברמת-הגולן. אבל המשרד לא קובע לחקלאים אילו גידולים לגדל ועם מי ובאילו תנאים לבצע את עסקאות המכר, ואין למשרד שליטה או השפעה על תנאי הסחר ביצוא החקלאי. עם זאת, לנוכח המשבר ביצוא החקלאי, המשרד פעל אד-הוק ובאופן הבא: 1. בשיתוף עם האוצר פורסם נוהל תמיכה ייחודי לתמיכה במגדלי הפלפל באזור עדיפות לאומית, שחוו את המשבר העמוק ביותר בשלוש השנים האחרונות, בסך כ-100 מיליון ש"ח; 2. הוקצו כספים ייחודיים לתמיכה בחקלאים בדרום במסגרת החלטת הממשלה 2025; 3. הוקצו כספים ייחודיים לתמיכה בחקלאים ביישובי העוטף במסגרת החלטת הממשלה 2017; 4. שינוי ועצירת מתווה הורדת מספר העובדים הזרים בחקלאות וקביעתו על כ-25,000, במקום פחות מ-19,000. אגב, בנקודה האחרונה, כשר הכלכלה, אני הייתי אמור להתנגד לדבר הזה, אבל בגלל מצוקת החקלאים, באיזון בין תחום העבודה לתחום החקלאות, נטיתי לכיוון החקלאות ואישרתי את העניין הזה. נוסף על כך, מועצת הצמחים בוחנת אפשרות מתן עזרה לחקלאים המגדלים גידולים נוספים, לחיזוק שיתוף הפעולה והעזרה לחקלאים במשבר זה. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לשר. ביקשו עוד שלושה חברים להגיב בנושא הזה. ראשון, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. דברים מהצד. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לך. לפני כחודש לקחתי את עצמי וירדתי לערבה התיכונה וביקרתי בכל שבעת היישובים שסובלים מההידרדרות הזאת שחלה בחקלאות. אלה היישובים והתושבים שמחזיקים את קו הגבול המזרחי של מדינת ישראל, ללא גדר, ללא עזרה של מדינת ישראל. כשעולים לתצפית רואים יהלום בצבע ירוק בכל המדבר השומם הזה. משבר הפלפלים, או המשבר שנגרם ברוסיה, גרם למשפחות רבות הפסדים עצומים. אני נזעקתי לשם מכיוון ש-15 בתי-אב פשטו את הרגל, חלקם עברו למרכז, סגרו את בתיהם, הלכו לגור אצל ילדיהם, ויש מקום לדאגה רבה. נוסף על כך, בשלהי תפקידי כסגן שר האוצר ניסיתי לבטל – והיינו בדרך הנכונה – את מה שנקרא "מס הגולגולת" על אותם עובדים זרים. התחלנו לטפל, מאוד היינו קרובים, "צוק איתן" נכנס באמצע וליישובי עוטף-עזה נתנו תשלום של רק 50% – כאן צריך לבטל את מס הגולגולת. אין עובדים ישראלים שמוכנים לבוא לגור ביישובי הערבה התיכונה ולעבוד בחקלאות, והנטל הכספי של המס הזה הוא נטל עצום. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני יכול לספר על דברים לא נורמליים – שביום הבחירות חויבו החקלאים בערבה לשלם 200% לאותם עובדים זרים, כי הם עבדו ביום הבחירות, רחמנא ליצלן. <היו"ר נחמן שי:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מיקי, אתה זוכר שהיית סגן שר האוצר כשזה קרה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אני אומר לך – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אז תטפלו בזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא שמעת כנראה את מה שאמרתי, שהתחלתי לטפל ב-100 מיליון שקל האלה, שיצאו כרגע לעזרה, והתחלתי לטפל בכל הנושא של מס הגולגולת. וישמע השר בנט – אני לקחתי מחבר הכנסת כלפה את השדולה של שבעת היישובים בערבה התיכונה כדי לעזור להם, ואנחנו נעשה פה יום מסודר יחד עם אייל. כבר ישבתי עם אנשי האוצר שמטפלים, כדי לראות איך להוריד לשבעת היישובים האלה בלבד את מס הגולגולת, ואם לא נצליח – בצורת נקודות. 100 מיליון השקל שעכשיו ניתנו לא באו פתאום, יום אחד, אלא הם טופלו בשלהי הקדנציה הקודמת. היישובים האלה הולכים – את הגידולים החקלאיים שלהם – – <היו"ר נחמן שי:> אתה צריך לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> חצי שנייה, בבקשה, אדוני. – – משקים במים מליחים, שמקשים עליהם את העניין. השר בנט יושב פה והוא יכול להעביר את זה לשר המיועד אריאל. מדינת ישראל לא השקיעה ב-15 השנים האחרונות ולו אגורה אחת. יש צורך במיליארד שקל: 500 מיליון שקל למשיכת צינור מים מותפלים מאשקלון ו-500 לצינור מים מותפלים מאילת. ללא הצינורות האלה היישובים, שבעת היישובים בערבה התיכונה וכל יישובי הערבה, ימותו. מוטב שמדינת ישראל תתחיל לחשוב על תוכנית רב-שנתית כלשהי. אני מאוד מודה לך, אדוני. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להודות לחבר הכנסת וקנין, כי באמת כשלא היה פה חקלאי בכלל, היחיד שעזר לנו בכל התקופות, גם הקשות ביותר, היה וקנין, שתמיד היה לצדנו. אני נורא שמח שלקחתם את תיק החקלאות, בנט, אני אומר לך את זה עכשיו כי כבר הספקתי לשבת עם אורי, כי הוא חבר. ואני חושב שאם יש משהו – שאלו אותי: איך קלטת את מפוני גוש-קטיף במועצה אזורית אשכול? אז מה שאני יכול להגיד הוא שיש דברים שהם משותפים ואותם אנחנו צריכים לקדם: ציונות, חקלאות והתיישבות. שלושת הפרמטרים האלה – אם אנחנו כולנו ביחד נצליח לקדם אותם אז אנחנו נהיה במקום אחר. איפה שאין חקלאות, תסלחו לי, אין מדינה. אני אומר לכם את זה חד-משמעית – אין מדינה. <היו"ר נחמן שי:> נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> אז אתם יכולים לשבת פה עד מחר – ולא משנה כמה אנשים שומעים את זה – אבל זה כואב, כואב כאילו שזה בלב שלנו. ומה שנעשה פה לחקלאים במשך הרבה מאוד שנים – ואני לא רוצה בכלל לתקוף אף מפלגה ואף ממשלה, כי המשרד הזה עבר את כל האפשרויות ואת כל המפלגות. זה צריך להיות משהו שהוא א-פוליטי לחלוטין, זה צריך להיות משהו שבא ועומד בסדר-היום של כנסת ישראל ושל ממשלת ישראל. ואני מאוד שמח שיש הרבה דוברים, שכולם מחוברים להתיישבות, שבאים לדבר על הנושא הזה. אני חקלאי אמיתי – – – <היו"ר נחמן שי:> חבר הכנסת ילין, אתה אמור לדבר דקה באירוע הזה. עוד מעט אתה מדבר יותר מנאום מהדוכן, אז רק פשוט תסיים את דבריך. <חיים ילין (יש עתיד):> אני יכול לבקש מהשר שיצא, יהיו לי עוד שתי דקות, ואז הוא ייכנס – איך התרגיל הזה? כאילו הוא לא פה. <היו"ר נחמן שי:> תרגיל גדול, תרגיל גדול. <חיים ילין (יש עתיד):> בכל אופן, לחקלאות בערבה אני חושב שצריך לתת את תשומת הלב, בדיוק כמו שצריך לתת גם בעוטף-עזה, בדיוק כמו גם בגליל. המעטפת של מדינת ישראל זו החקלאות, וזה הלב הפועם של מדינת ישראל. אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה אם אנחנו שמים את זה מעבר לדקה הזו. כבוד היושב-ראש, תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> עוד יהיו הרבה דקות שנדבר על חקלאות, אני מבטיח לך. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. השר, אגב, לא הצעת, אתה מציע להעביר את זה לוועדה או – נראה, טוב, אני אשאל את המזכירות. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> ועדת הכלכלה – – – <היו"ר נחמן שי:> ועדת הכלכלה? טוב, תכף נתייעץ. <חיים ילין (יש עתיד):> שנייה אחת. השר, זה יכול להיות ועדת הכלכלה, ועדת הפנים, וזה גם יכול להיות ועדת הכספים. כלומר, כל ועדה. אין אבא לחקלאות. אתה, איך שלא תסתכל, אין משהו שיותר – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> נחמן, אני ביקשתי לוועדת כספים, אני מבקש שתצביע. <היו"ר נחמן שי:> כספים, אוקיי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה. אדוני היושב-ראש, אני רציתי להציע באמת להעביר את הנושא הזה לוועדת הכספים, גם מכיוון שזו ועדה בעלת כוח ועוצמה וגם מכיוון שאנחנו עוסקים בשאלה דחופה, ועד שיוקמו הוועדות הקבועות אני חושש שהמצוקה בערבה – שהיא מצוקה מאוד מאוד קשה – תביא כבר אנשים באמת למצבים בלתי אפשריים ובלתי נסבלים. אנחנו חייבים התערבות דחופה במה שקורה בערבה. אני מצטרף לכל הדברים של קודמי בנושא הזה, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיד משהו יותר רחב על החקלאות. אנחנו יכולים להסתכל על מה שקורה בארצות המפותחות בעולם ואנחנו נראה שבאירופה החקלאות עובדת ומשגשגת כי המדינה תומכת, המדינה מסבסדת. אם אנחנו רוצים חקלאות מפותחת, מתקדמת, משגשגת בישראל, במציאות שבה יש פעם אחת איתני טבע ופעם שנייה יש משבר בשוק היעד של היצוא – חקלאות לא יכולה לעבוד על בסיס של שוק חופשי, אנחנו צריכים לייצר תמיכה ממלכתית לחקלאים בישראל. זה דבר שהמדינה לא עוסקת בו שנים, זו טעות גדולה, אני חושב שזו סיבת הסיבות למשבר של החקלאות בישראל והגיע הזמן להתחיל להתמודד אתו. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. ועדת כספים הציע חבר הכנסת ברושי, גם אתה. נדמה לי שיש פה הסכמה, גם השר הסכים. אז אנחנו נצביע עכשיו על העברת הנושא לוועדת הכספים. מי שבעד ירים את ידו. אני רק מפעיל את המערכת. בבקשה, מי שבעד לוועדת כספים – בעד, מי שנגד – נגד. בבקשה. הצבעה מס' 79 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת הכספים. תודה. <הצעה לסדר-היום> <השביתה המתמשכת של עובדי כי"ל> <היו"ר נחמן שי:> הנושא האחרון להיום הוא: השביתה המתמשכת של עובדי כי"ל, הצעות מס' 105 ו-107. בבקשה, חברת הכנסת סתיו שפיר, וישיב סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, נראה שהנושא שהסעיר כמעט את כל חברי הכנסת והמפלגות ממש ימים ספורים לפני הבחירות, פתאום כבר לא כל כך מעניין את הממשלה החדשה, הנבחרת, על-פי כמות הנוכחות פה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא לא מעניין את הממשלה החדשה כפי שהוא לא עניין את הממשלה הישנה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בזמן הבחירות היה לרגע תעתוע שגרם לחלקנו להאמין שאולי זה כן מעניין מישהו, אבל ככל הנראה נשארנו בדיוק באותו מצב. לפני כמה חודשים עמדתי כאן ובהצעה נוספת לסדר-היום, קודמת, בדיוק באותו נושא: פיטוריהם של מאות עובדים במפעלי הדרום – בזמנו דיברנו על עובדי כי"ל, ומאז מצטרפים, לצערי, לשורה הזו עוד ועוד מפעלים שנסגרים, שמפטרים – והממשלה עדיין לא נקפה אצבע כדי לשנות את המצב הזה. אני אזכיר לכולכם שב-8 במרס, ממש רגע לפני הבחירות, נפגשו ראשי ועדי העובדים של מפעלי כי"ל עם ראש הממשלה. נדמה לי שזה היה לפני הפגנה של המחנה שלנו, שעוררה חרדה במחנה הימין, וראש הממשלה הבטיח להם שהוא ישקול להפעיל את מניית הזהב ולעצור את הפיטורים האלה. ומאז – שום דבר. אף מילה. מאות עובדים הלכו הביתה. עיריית דימונה הכריזה על שביתה ביום ראשון הקרוב, עיריית ערד הצטרפה לשביתה הזאת. בדימונה 13% אבטלה, 40% מעובדי כי"ל הם תושבי דימונה. מה אנחנו מצפים שיקרה לנגב, לדרום הארץ? מה התוכניות של הממשלה החדשה שנבחרה לתושבי הדרום? איך יכול להיות שתושבי הדרום הם אנשים שמסתכלים עליהם אך ורק בזמן מבצע צבאי או מלחמה, ובזמן רגיל, של שקט, ברוך השם, פתאום הם כבר לא כל כך משמעותיים? איך זה ייתכן? איך אפשר להסתכל להם בעיניים? מישהו חשב להכניס את הדאגה לדרום להסכמים הקואליציוניים? מישהו חשב, במסגרת הסחטנות הסקטוריאלית הבלתי-נתפסת שהתנהלה פה בחודשים האחרונים – מישהו דאג לדרום? מישהו חשב על מערכת הבריאות בדרום? שתוחלת החיים בדרום הארץ היא עדיין הנמוכה ביותר בישראל – מישהו חשב לעשות משהו כדי לשנות את זה? כל מה שחשוב זה הצרכים הקטנים והעסקניים של כמה מפלגות הקואליציה, או שחשובה המדינה? איפה המדינה נכנסת בכלל לעניין הזה? מה יעלה בגורלם של העובדים האלה? אני רואה שבכלל מי שאמור להגיב על ההצעה שלי לסדר-היום נמצא בטלפון; גם השר שיושב פה במשכן, אני לא בטוחה שהוא נמצא בקשב. כנראה הנושא הזה לא כל כך מעניין גם את שר הכלכלה הקודם. מאוד עצוב, המצב הזה. אני חושבת על העובדים שיושבים עכשיו ומחכים, ולא יודעים מה הולך לעלות בגורלם, ומסתמכים על תקווה שאולי משהו השתנה. רוב האנשים האלה, אגב, הצביעו לראש הממשלה שנבחר. <מיקי לוי (יש עתיד):> 40%. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> 40%, ולא רק שהצביעו – הרי זה לא שראש הממשלה אמור לשרת רק את מי שהצביע בעבורו, הוא אמור להיות ראש הממשלה של כולם. אז של כולם אנחנו כבר יודעים שהוא לא. כבר ראינו את הסרטון שהוא הוציא לפני הבחירות, שבו הוא משווה עובדים מאורגנים לטרוריסטים מה"חמאס". ראינו את זה, ואנחנו זוכרים את זה היטב, ואנחנו לא נשכח. אבל מה מתכנן עכשיו ראש הממשלה, אחרי שנבחר, אחרי שנתנו לו את הקולות שלהם – מה הוא מתכנן לעשות למענם? אני מלאה בתקווה ששר האוצר החדש משה כחלון יחליט להתערב ולהפעיל את מניית הזהב ולעצור את הפיטורים האיומים האלה. אני מלאה בתקווה שראש הממשלה יתעורר ויחליט לעשות תוכנית לאומית לפתרון הבעיה בדרום ולחיזוק דרום הארץ. שמענו את ההבטחות האלה כל כך הרבה פעמים לפני הבחירות, ופשוט עצוב לראות באיזו מהירות הן נשכחות. תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. ישיב סגן השר אופיר אקוניס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה באמת לא משיב שר הכלכלה, שנמצא אתנו? <היו"ר נחמן שי:> זה חלוקת הכוחות בתוך הממשלה, אתה יכול – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אם הוא לא היה נמצא – – – <היו"ר נחמן שי:> כך החליטה הממשלה, בעניין הזה אני – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת שפיר, השר בנט, חברי הכנסת, אני פגשתי הבוקר את ראש עיריית דימונה, ידידי בני ביטון, אני בקשר הדוק אתו – רציף אתו – אני בהחלט יכול להבין את עוצמת הרגשות, לא רק של עובדי "כימיקלים לישראל", אדוני היושב-ראש, בעיר דימונה ובמקומות נוספים באזור – חלקם הגדול מתגוררים בדימונה, אבל גם בערד, בירוחם ובבאר-שבע – ולהבין את דאגתם מכך שחברה פרטית שקיבלה זיכיון מן המדינה, בעצם המדינה מכרה לה את – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בהטבות מס אדירות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נדמה לי שהיא נמכרה – שר הכלכלה, כן, הוא גם לא קשוב אלי, זה בסדר, אנחנו "פיטים", חברת הכנסת שפיר. נדמה לי ש"כימיקלים לישראל" נמכרה בתקופת מפלגת העבודה, הופרטה, ברובה, בתקופת מפלגת העבודה, אבל זה כבר הערת אגב שעוד צריך לבדוק. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – היה השר בייגה שוחט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יפה, נו, זיכרוני טוב, ברוך השם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כמה – – – אתה זוכר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל זה באמת לא העניין כרגע, משום שהמצוקה – חברת הכנסת שפיר, אני מאמין שהמצוקה של עובדות ועובדי "כימיקלים לישראל" בים-המלח היא אמיתית, היא רצינית. אני גם לא מקבל את העיקרון שבו חברה פרטית לא יכולה שלא לקיים התייעלות. היא יכולה, אבל היא צריכה בראש ובראשונה – את זה גם אמרתי הבוקר לראש עיריית דימונה – לקיים את ההתייעלות קודם כול אצל מי שמקבל את הקצפת, בשכר העתק שמקבלים שם ראשי החברה. מה קורה אצלנו, בדיוק דבר הפוך – יש התייעלות, זה לגיטימי בחיים כלכליים, בכלכלת שוק, ובארצנו קורה הדבר הזה – יש שכר עתק לחלק מן הבכירים, היושבים על-פי רוב במגדלים יפים ומפוארים, אפילו יותר מהבניין הזה, בתל-אביב – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל הראשונים שמקצצים את שכרם או מפטרים אותם הם דווקא העובדים עצמם. זה עיקרון שהוא פסול מכל בחינה מוסרית. בואי נתחיל מזה, חברת הכנסת שפיר; בעניין הזה אני בטוח שאת גם מסכימה אתי. לגבי הערתך על מניית המדינה המיוחדת, המכונה מניית זהב – באמת יש למדינת ישראל, אכן, מניה כזאת, והיא הוקצתה בהתאם להחלטת הממשלה – היא מוחזקת בידי שניים, בעצם מטעם הממשלה, שר האוצר ושר הכלכלה. לפי ההסכמים הקואליציוניים, כמדומני, כנראה שניהם יהיו מחר שרים חדשים. בכל מקרה, המניה מקנה למדינה סמכויות מסוימות במטרה להגן על אינטרסים חיוניים למדינה, כפי שהם מוגדרים במניה המיוחדת בשל המעמד המיוחד של קבוצת חברת "כימיקלים לישראל", וכפי שאמרתי, יש לה זיכיון – וצריך לומר גם: בלעדי – לשימוש באוצרות הטבע הלאומיים העומדים לרשות החברה. אני חושב שנכון יעשו ראשי החברה, קברניטים – זאת עמדתי, זו לא עמדת הממשלה – אם יעשו מחשבה מחודשת במהירות על איך הם רוצים להתייעל, כהגדרתם. אני רוצה להגיד עוד משהו, וזה, אדוני, ממש אולי – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – יודעים איך הם רוצים להתייעל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – בו זמנית – – – אנשים באירופה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בעניין הזה אנחנו חולקים השקפה משותפת, בעניין הבא אנחנו לא חולקים, וגם יסכים אתי שר הכלכלה, וגם מרבית שרי הממשלה היוצאת והנכנסת, ובהם סגן שר האוצר לשעבר חבר הכנסת לוי. אני חושב, גברתי, שאי-אפשר, מסוכן אפילו – מסוכן לראות ביזמות הפרטית במדינת ישראל אויב האומה, לקיים נגדו – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק רגע, תני לי לסיים, אני מכבד את דברייך, לא הפרעתי לך, אני מבקש. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אבל למה – – – שלא נאמרו פה? תראה לי בן-אדם שרואה ביזמות הפרטית – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש אוכלוסייה לגיטימית גדולה מאוד במדינת ישראל – לא מספיק גדולה כדי לקבל את הרוב הפוליטי הנדרש, אבל בהחלט כדי לקיים הפגנות, לקיים דפי פייסבוק ומחאות, והן לגיטימיות בדמוקרטיה – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אף אחד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל יש איזו תופעה מסוכנת – אני אחזור על דברי, כדי שגם יהיו בפרוטוקול, כי אני מזהיר, אדוני היושב-ראש, מפני – בלי קשר לדבר הזה, כרגע, אלא כהערת אגב כללית – לראות ביזמות הפרטית, חבר הכנסת לוי, את אויב האומה, חלילה, ולהתנגח בה כל הזמן, כל הזמן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תראה לי בן-אדם שרואה ביזמות הפרטית את אויב האומה. נו, ברצינות, חבר הכנסת אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, גברתי, השקפת עולם – – – <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אבל הוא אומר כאן דברים שלא קשורים – – – <היו"ר נחמן שי:> קיבלת את הזמן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אני אומר את זה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה מכפיש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא מכפיש אף אחד. איזה הכפשה הייתה פה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה מכפיש פה – – – להגן על העובדים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מגן על העובדים יותר ממך – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – תאמיני לי, חברת הכנסת שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בוא ננסה לנהל דיון – אין פה אף אחד, בוא ננסה שנייה לנהל דיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל זה לא דיון, זה תשובה על הצעה לסדר-היום. תכף אני אציע לך לאן להעביר את הדיון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נחמן שי:> אבל יהיה לנו דיון בוועדה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אציע לקיים דיון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – מקבלת הטבות אדירות מהמדינה, אתה יודע את זה היטב, יותר מכל חבר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, דיברתי באופן כללי, דיברתי נכון. <היו"ר נחמן שי:> בבקשה, אנחנו לא נמשוך את זה לתוך הלילה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – חברה שמקבלת כאלה הטבות, חברה שחמשת המרוויחים בה קיבלו בשנה האחרונה 90 מיליון שקלים, יפטרו מאות עובדים, והמדינה תמשיך לחלק את ההטבות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> על זה אין ויכוח, אמרתי, אנחנו שותפים מלאים להשקפת עולמך שבאה לידי ביטוי בשני המשפטים האחרונים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – עמדת הממשלה, שהממשלה מתכוונת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לך, בעניין זה גם עמדת הממשלה איננה לראות ביזמות הפרטית, ביוזמה הפרטית ובמשק החופשי, דבר – אתם יכולים, את וחברייך, אני מכבד את העובדה שאתם יש לכם תפיסת עולם אחרת מאשר תפיסת העולם – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני דואגת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה בסדר גמור, אין בעיה, אין לי שום בעיה עם זה, זה בסדר – – <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת שפיר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל אני אומר לך שהדבר עלול – עלול, עלול – עלול להיות מסוכן. אגב, בעניין הזה, גם אני אומר לך, חבר הכנסת לוי, לא נמצאת כאן חברת הכנסת זנדברג, שהקשבתי קשב רב לדבריה בהצעה לסדר-היום הקודמת, בלי שהייתי צריך לענות. היא דיברה בבוז ובביטול על אותו דיון בוועדת הכלכלה ב-5 באוקטובר 2010, בראשותי, שבו הארגונים הקוראים לעצמם הארגונים החברתיים, שהם בדרך כלל מן השמאל הקיצוני של המפה הפוליטית, באו ואמרו: הטילו, שר הכלכלה, 80% מס על הרווחים מן הגז הטבעי, ואני אמרתי – באומץ, אומץ לב ציבורי, ואיך לא, קיללו אותי, חבר הכנסת חנין, אתה זוכר את הישיבה הזאת? קללות, ונאצות, וטוקבקים, וחברת הכנסת זנדברג וחבריה, רועי צ'יקי ארד, נדמה לי, המחיזו, נדמה לי ל"אנרגיות טובות", קוראים למחזה הזה, שהתבסס על פרוטוקול הישיבה ההיא של ועדת הכלכלה. ואני אמרתי שם מה שאני אומר היום: עם 80% מיסוי לא יישארו פה משקיעים – לא יבואו משקיעים זרים ולא יישארו משקיעים מישראל. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וחברת הכנסת שפיר, הראשונים שייפגעו מירידה בהשקעות במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, חלילה, יהיו העובדים. לכן אני אומר לך, אני רואה, בהשקפת עולמי ובתפיסתה, דאגה הרבה יותר טובה לעובדים מאשר בתפיסה שלך, ואני לא רוצה באמת להיכנס לוויכוח – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מה התפיסה שלי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הלאמה, הלאמה, הלאמה, והעלאת מסים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מישהו אמר הלאמה? על מה אתה מדבר, אקוניס? מישהו אמר הלאמה של החברה הזאת? מישהו התנגד ליזמות? להפך, אני אומרת תבטל את הטבות המס. מה זאת אומרת? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קודם כול, אני שמח שאת לא מתנגדת ליזמות הפרטית. זה טוב. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אוי, באמת, אקוניס, אתה מרדד את הדיון. במקום לבוא ולהגיד למנהיג המפלגה שלך ולראש הממשלה, אדוני, בוא תטפל ותדאג לעובדים האלה, בוא נעשה משהו טוב לטובת דרום הארץ, כפי שהבטחתם במשך כל השנים, כמו שהבטחתם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז בזה פתחתי – – – <היו"ר נחמן שי:> חברת הכנסת שפיר – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – במקום לטפל אתה מנסה להכפיש אותי. <היו"ר נחמן שי:> – – את דיברת כבר. אי-אפשר. אי-אפשר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בזה אני פתחתי. אני רוצה להגיד משהו כללי לחברת הכנסת שפיר – – <היו"ר נחמן שי:> בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ולחבריה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מקווה – – – רואים מה אתה עושה וכמה אתה מעוות את הדיון במקום להגיע להחלטה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני רוצה להגיד לך משהו טוב, ידידותי. אני מעריך אנשים עם תפיסות עולם. אני מעריך אותך על תפיסת העולם שלך, אבל חולק עליה. זה בסדר. תפיסת העולם שלך, אני מכבד אותה, אני פשוט לא מסכים אתה. ואם אני אומר את תפיסת עולמי, ועושה לה debate, או ויכוח, עם תפיסת עולמך, זו לא השמצה. לא צריך לראות כל דבר כהשמצה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה אומר שתפיסת עולמי היא דבר אחד, שהיא לא; כנראה אתה לא מכיר את תפיסת עולמי. עד לרגע זה שמענו – – – <היו"ר נחמן שי:> סגן השר אקוניס, אני מציע שתסיים – תגיד את דבריך, כי כל פעם שאתה עוצר מתפתח פה דיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מסכים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> עד לרגע זה שמענו שתפיסת עולמך זה שאתה מתחבר לרגשות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מקבל את עצתו של היושב-ראש, אבל הדיון הזה הוא דיון חשוב, ולכן הצעתי היא שהכנסת תמשיך ותקיים את הדיון הזה, בעניין זה, או בוועדת הכספים או בוועדת הכלכלה; ברשותה של המציעה, בוודאי, אני אתמוך בהצעה, אפילו, לקיים את הדיון בוועדת כספים. בכל מקרה, אני רק רוצה להשלים את התשובה: בעקבות סכסוך העבודה והשביתה בחברות "תרכובות ברום" ו"מפעלי ים-המלח", ובהמשך לפניית העובדים בעניין זה, הטיל ראש הממשלה ושר האוצר בנימין נתניהו על החשבת הכללית במשרד האוצר לבחון אם החברה ביצעה הפרה, לכאורה, של תנאי מניית הזהב השמורה למדינה. המדינה כבר פנתה, אדוני היושב-ראש, מכוח המניה המיוחדת, לחברת "כימיקלים לישראל" בבקשה לקבל מידע והבהרות. נוסף על כך, החשבת הכללית כבר קיימה פגישה עם נציגי ועד העובדים כדי לשמוע את עמדתם בנושא. אני כך מעריך, גברתי, כאשר שר האוצר החדש ושר הכלכלה החדש ייכנסו לתפקידיהם, אני מקווה שבמהירות האפשרית אחרי כניסתם לתפקיד – את יודעת מה, אני אעשה את זה הפוך: הם ידרשו מחברת "כימיקלים לישראל" את התשובה שהתמהמהה, אולי בעקבות העובדה שלא היו שרים קבועים במשרדים ובגלל מערכת הבחירות. זאת לא סיבה, אדוני היושב-ראש, שהם יעשו פיליבסטר למדינה, שדרשה מהם תשובות. אני מקווה שזה יקרה, את תעמדי על זה בוודאי, גברתי, בוועדת הכספים – – <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – והתשובות יינתנו באמצעות שר האוצר ושר הכלכלה לציבור כולו. אם תרצה בכך חברת הכנסת שפיר, הממשלה תסכים להעביר את הדיון הנחוץ – החשוב הזה – לוועדת הכספים של הכנסת. <היו"ר נחמן שי:> לפני כן ביקש חבר הכנסת שרון גל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא נכון, אני נרשמתי לפניו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> משוחרר, אדוני היושב-ראש? <היו"ר נחמן שי:> כן, אתה משוחרר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שלוש הערות קצרות. בואו נעשה רגע – לא לילה כלכלי, אלא צהריים כלכליים, בכנסת. מדובר על חברה שהרוויחה בשנת 2014 817 מיליון דולר. זאת החברה ששכר המנהלים בה בשנה החולפת הסתכם ב-50 מיליון. שנה קודם – 30 מיליון. גידול של 20 מיליון. עכשיו תראו, אין פה בכלל עניין של ימין ושמאל. אני מאוד מזדהה עם המשפט האחרון שאמרת. אני חושב שבנסיבות האלה, הדברים לא צריכים להימשך באופן הזה, ואי-אפשר לתת להם, להנהלה, למשוך אותם. צריך לדפוק על השולחן ולפעול, ולא לחכות שכמה עשרות אנשים, שזאת פרנסתם – ואני רוצה להגיד עוד משפט אחד, גם – ודובר על זה ובטח ידובר על זה בוועדה – גם אם אותה יחידת "תרכובות ברום" בכי"ל הענקית שמרוויחה – לא הכנסות, רווח – כמעט 900 מיליון דולר בשנה, מפסידה, הפתרון חייב לבוא משכר הבכירים, ואני לא נגד שכר גבוה לבכירים, ואני לא נגד חברות שמרוויחות טוב, בטח לא חברות ישראליות. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> תודה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. למספרים שציין חבר הכנסת גל אני רוצה להוסיף מספר אחד מהיום: ההכנסות ברבעון האחרון, שימו לב, 1.4 מיליארד דולר. באמת, רחמנות. אנחנו מדברים על עובדים שמנסים – – – <קריאה:> מחזור. מחזור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> סליחה, בסדר, הכנסות אמרתי, הכנסות 1.4 מיליארד דולר לרבעון. זוהי חברת ענק. כשחברה כזו מתעללת בעובדים, ואין מילה יותר טובה לנסח את זה, כדי להשיג מהמדינה כל מיני הטבות, וכדי ללחוץ על מישהו ולקבל זיכיון לאיזה מכרה פוספטים כזה או אחר, שגם אותו היא לא צריכה, זוהי התנהלות שערורייתית. אני שמעתי בקשב רב את דבריך, אדוני, סגן השר, ואני אומר בצער, אני חושב שזה לא רק מופנה אליך, זה מופנה כלפי הממשלה: הממשלה מפקירה את האינטרסים הלאומיים כשמדובר בחברות ענק כאלה. אנחנו רואים כאן דוגמה של בעלי הון שעושים מה שבא להם. ואם הם לא מקבלים את מה שהם רוצים, הם מוכנים לקחת גם בני-ערובה. העובדים בדרום הם ממש בני-ערובה. זה לא רק העובדים המפוטרים, זה כל המערכת שמסביב, זו עיר שלמה, דימונה, ערד, שמושבתות ביום ראשון. כל הכבוד על המחאה הזאת, כל הכבוד על המאבק הזה, צריך להמשיך אותו, ואנחנו בכנסת בוודאי נילחם על זה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, דקה. אני מאוד מבקש להקפיד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מאוד מודה לך, אדוני. זוהי חברה שאינה יודעת שובע. בקדנציה הקודמת עמדתי על הדוכן, וכשהיא איימה לעזוב את מדינת ישראל, אמרתי מעל הדוכן הזה: תעזבו, למדינת ישראל עומדים בתור כדי להחליף אתכם. כריית הפוספטים בים-המלח, או כריית הברום בים-המלח, היא הקלה ביותר בעולם, חברים. בשאר המקומות בעולם צריך להיכנס למעמקי האדמה, פה אוספים את זה מלמעלה. לכן, מדינת ישראל, כמו בעמדה, סגן השר אקוניס, תשמע – גם בקדנציה הקודמת עמדתי על הדוכן ואמרתי, אל תאיימו עלינו, תעזבו. יש מישהו שמוכן להחליף אתכם ברצון רב תמורת הרווחים האלה. מדינת ישראל יש לה מניית זהב, והיא לא תיתן לכם לפטר עובדים. אחרי שמינינו את ששינסקי 2, שהעלה את רמת התמלוגים שכי"ל משלמת למדינת ישראל, הם איימו לעזוב. אנחנו, בבית הזה, ממשלת ישראל, כמו שאמר חברי, לא צריכים לפחד מהם, ואין כאן ימין ואין כאן שמאל. תפקידנו לדאוג לעובדים, ולהרים את העיר דימונה לממדים אחרים. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. ההצעה שעומדת עכשיו להצבעה היא להעביר את זה לוועדת הכספים. אנחנו מצביעים בעד – לוועדת הכספים, ונגד – נגד ועדת כספים. אין בלאו הכי הצעה אחרת. בבקשה. הצבעה מס' 80 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נחמן שי:> סיימנו, חברות וחברים. בעד – 7, נגד – אין. אנחנו נעביר את ההצעה הזאת לוועדת הכספים. תם סדר-היום להיום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ט באייר התשע"ה, 18 במאי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:49.>