דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה ט' הישיבה התשיעית של הכנסת העשרים יום חמישי, כ"ה באייר התשע"ה (14 במאי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 21:00 תוכן העניינים כינון הממשלה והרכבה 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 4 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 6 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 20 ציפי לבני (המחנה הציוני): 33 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 40 חיים ילין (יש עתיד): 43 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 45 זהבה גלאון (מרצ): 48 יריב לוין (הליכוד): 51 שר המודיעין יובל שטייניץ: 58 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 66 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 67 הצהרת אמונים של חברי הממשלה 71 בנימין נתניהו: 71 דוד אזולאי: 72 זאב אלקין: 72 אופיר אקוניס: 73 אורי אריאל: 73 זאב בנימין בגין: 74 נפתלי בנט: 74 אבי גבאי: 75 יואב גלנט: 76 גילה גמליאל: 76 דני דנון: 77 אריה מכלוף דרעי: 77 משה יעלון: 77 משה כחלון: 78 חיים כץ: 78 ישראל כץ: 79 יריב לוין: 79 מירי רגב: 79 יובל שטייניץ: 80 סילבן שלום: 80 איילת שקד: 80 <כינון הממשלה והרכבה> <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> האורחים הנכבדים, חברי הכנסת והשרים מתבקשים לתפוס את מקומם לקראת כניסת הנשיא. נבקשכם לכבד את כניסת הנשיא בקימה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) בבקשה לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ה באייר תשע"ה, 14 במאי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אדוני נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין ורעייתו נחמה; אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, והגברת שרה נתניהו; ראש האופוזיציה המיועד, חבר הכנסת יצחק הרצוג; שרי הממשלה הנכנסים ובני משפחותיהם; חברי הכנסת בעבר ובהווה; מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ; מנכ"ל הכנסת רונן פלוט; היועץ המשפטי לממשלה עורך-דין יהודה וינשטיין; היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון; אורחים יקרים ביציע, בשעה טובה ומוצלחת ממשלת ישראל ה-34 עומדת לצאת לדרך. אני מבקש, ראשית, לברך את הממשלה הנכנסת ואת העומד בראשה. מעבר לכל מחלוקת, הצלחתה של הממשלה היא הצלחתו של העם בישראל, ואני מקווה שכל היושבים כאן שותפים לתקווה שהממשלה תצליח לעשות את המיטב לרווחתו ולביטחונו של האזרח ולשגשוגה של המדינה. אני משוכנע שתהיה זו ממשלה שתפעל למען אזרחי ישראל כולם, ללא הבדלי השקפה ומגזר. היא תהיה ממשלתם של אלה שתמכו במפלגות המרכיבות את הקואליציה החדשה וגם של אלה שלא תמכו בהן. זוהי ממשלת ישראל כולה, ועל כן כולנו מאחלים לה דרך צלחה. רבותי, כל אזרח מן השורה חש היטב כי הדרך עד הלום הייתה מפרכת. בלי להיכנס לסיבות לכך, והן רבות, תחושת האזרח בבית היא שמשהו כאן לא עובד היטב; ששיטת הממשל הזאת איננה יעילה דייה ואיננה ראויה. צאתה לדרך של כל ממשלה היא לכאורה סיבה לחגיגיות, אולם בנסיבות שנוצרו אני מוכרח לומר שגם באולם הזה וגם בקרב החלק הקואליציוני שלו אני מתקשה לראות שמחה מתפרצת. יש כמובן הקלה גדולה, אבל אם יורשה לי לומר, גם תחושה מעט חמוצה שניתן וצריך להפוך את מלאכת המרכבה הזאת ליעילה יותר ומייגעת פחות. כמעט חודשיים תמימים חלפו מאז יום הבוחר, והציבור עומד ומשתאה כמה זמן באמת נדרש כדי לצרף אלו לאלו, את מי שהוגדרו שותפות טבעיות. האומנם נדרש פרק זמן כמעט אין-סופי זה, במונחי המתנה של אומה שלמה? האם נכון וראוי לאפשר מצב שבו חמישה חודשים וחצי יפרידו בין יום ההחלטה על פיזור הכנסת התשע-עשרה ועד כינון הממשלה החדשה? אני סבור שיש לתת את הדעת על משך הזמן הקבוע בחוק-יסוד: הממשלה, ולקצר את פרק הזמן הקבוע בו הניתן בידי המועמד שהנשיא הטיל עליו את הרכבת הממשלה. מעבר לכך, עמיתי חברי הכנסת, לטעמי יש עוד איזה פיל שכמו ניצב כאן באולם, ונוכחותו ניכרת עוד יותר בעקבות מה שעברנו כולנו בחודשיים האחרונים; ניתן לכנות אותו בשם הכולל "שינוי שיטת הממשל". הצורך הזה כבר איננו מותרות, הוא צורך אמיתי, הוא צורך בוער. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ראינו לאן הובילה אותנו המשילות שלכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה שם כולל לסדרה של כשלי תפקוד הממשל שלנו, ואין זה המקום להיכנס לפרטים ולהמלצות הרבות, שכבר עלו במקומותינו בשנים האחרונות. אבל השורה התחתונה היא שכל אזרח ואזרחית מבינים שמשהו חייב להשתנות בשיטה הזאת. יש הכרח להגביר את היציבות השלטונית, את יכולת המשילות האפקטיבית ואת יכולת הפיקוח הפרלמנטרי על הרשות המבצעת. לפיכך, בכל מה שנוגע לחלק שלנו, של הרשות המחוקקת, בכוונתי לפעול בכנסת זו כדי למצוא דרכים להגברת הפיקוח היעיל שלנו על הממשלה. אני שב ומאחל לממשלה הצלחה רבה, שבעזרת השם תפעל טוב למען כולנו. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בנימין נתניהו להציג את הממשלה ה-34 ואת קווי היסוד שלה. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> חצי ממשלה – לא ממשלה. חצי ממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני הנשיא, רעיית הנשיא, מכובדי הרבים, אדוני יושב-ראש הכנסת וחברי חברי הכנסת, קהל נכבד, הערב, בעזרת השם, נקים ממשלה בישראל. נשמור על הביטחון, נחתור לשלום – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> איזה שלום? איזה שלום אתה מבטיח? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – נפתח את הכלכלה – – <קריאה:> שלום עם סילבן שלום תעשה, שלום תעשה עם סילבן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ונצמצם את הפערים בחברה, ונעשה את כל זה לטובת כל אזרחי ישראל – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא מוכנים לשמוע ראש ממשלה שהסית נגד מגזר במדינה. הוא הסית נגד הערבים. לא מוכנים לשבת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אמרת את זה לפני ארבע קדנציות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. נא לשבת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא, הוא התחיל בשקר – המילה "שלום". הוא הסית נגד הערבים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. הפתיל שלי מאוד קצר היום. הפתיל שלי מאוד קצר היום, לא כדאי לנסות אותו. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא נשב לשמוע דברי הסתה נגד האזרחים הערבים, נגד 20% – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד מילה ואתה תוצא מהאולם. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זו ממשלה צרה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא מוכנים לשבת ולשמוע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. נא לצאת מן האולם. (חבר הכנסת מסעוד גנאים יוצא מאולם המליאה.) חברים ביציע, אם עוד פעם, אם עוד פעם יהיו מחיאות כפיים אני פשוט אפנה את היציעים, והישיבה פשוט לא תהיה חגיגית. אם עוד פעם יהיו מחיאות כפיים – יפונו היציעים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה צריך להיות? – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חבר'ה, הוא מתכוון לשלום בינו לבין ליברמן, למה אתם ישר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את מה שנעשה, נעשה למען כל אזרחי ישראל – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא מאמינים לך, לא מאמינים לך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו מצביעים כמו אזרחים ואתה לא מכיר בזה. בושה וחרפה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את מה שנעשה, נעשה למען – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תתבייש לך, תתבייש לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> "שלטון הימין בסכנה" – תתבייש לך – "הערבים נוהרים לקלפיות" – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> "שלטון הימין בסכנה" – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לצאת מן האולם, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, נא לצאת מן האולם. נא לצאת מן האולם, חבר הכנסת זחאלקה. אדוני ימשיך. חברים, כמו שהזהרתי, אני בדרך כלל לא כזה, אבל מספיק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> "שלטון הימין בסכנה", "שלטון הימין בסכנה", "הערבים נוהרים לקלפיות". (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא האולם המליאה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ימשיך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הבוחר – נאפשר לאנשים לעשות את בחירתם הדמוקרטית. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> "הערבים נוהרים לקלפיות", "הערבים נוהרים לקלפיות". <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> "שלטון הימין בסכנה", "שלטון הימין בסכנה", "הערבים נוהרים בכמויות לקלפיות". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת באסל גטאס, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> "שלטון הימין בסכנה", "הערבים נוהרים בכמויות לקלפיות", "צאו להצביע". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> "ארגוני השמאל מביאים אותם באוטובוסים". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גטאס, קראתי אותך לסדר בפעם השלישית, נא לצאת מן האולם. (חבר הכנסת באסל גטאס יוצא מאולם המליאה.) בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הבוחר נתן לנו את אמונו, והתוצאות של הבחירות היו חדות מאוד. הליכוד, בהנהגתי, קיבל 30 מנדטים, המחנה הלאומי קיבל 67 מנדטים. זה היה מובהק, זה היה ברור, זה היה חד-משמעי. אבל מייד עם סיום הבחירות התחיל תהליך לא פחות ברור, לא פחות חד-משמעי, של עיוות רצון הבוחר. העיוות הזה התאפשר בגלל שיטת הממשל שלנו. היא מתאפשרת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> בגלל – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – למשל, על-ידי כך שלקחו שישה קולות והעבירו אותם מצד לצד, נשארנו עם 61 – – – <מיכל רוזין (מרצ):> באמת חוצפה שיש – – – חצופים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> נשארנו עם 61 – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חצופים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הדבר הזה, עם שיטת הממשל שלנו, הדבר הזה מעודד דרישות יתר, דרישות מופרזות – – <תמר זנדברג (מרצ):> בוא נעבור למונרכיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – גם מצד מפלגות, גם מצד יחידים. אני אומר את הדברים כהווייתם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז למה נכנעת? למה אתה נכנע? תיאבק, תשנה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וכל אחד מבין שבמצב הזה, שממשלות חוזרות אליו פעם אחר פעם – זאת הממשלה ה-34 של מדינת ישראל, אנחנו חגגנו את יום העצמאות ה-67 שלנו – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה ראש הממשלה השני – – – אחרי בן-גוריון, על מה אתה מדבר? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זאת אומרת שכל שנתיים בממוצע ישראל מחליפה ממשלה – – <קריאה:> תחסוך את זה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ומתוך זה, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, מתוך זה – זה הדבר המדהים – מתוך זה כחצי שנה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – כחצי שנה אתה עסוק בבחירות ואחר כך – בהרכבת הממשלה. השיטה הזאת חייבת להיות מוחלפת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה הפלת את הממשלות האחרות, אתה הפלת את הממשלה הקודמת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ולכן אנחנו נרכיב ממשלה – – <תמר זנדברג (מרצ):> מונרכיה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והממשלה הזאת תעבוד, עם מגבלות השיטה – – <אילן גילאון (מרצ):> מה קורה עם – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל אני משאיר את הדלת פתוחה – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – להרחבת הממשלה, משני טעמים: הטעם הראשון, אני חושב שהמדינה זקוקה לזה בכל מצב; הטעם השני הוא שאני חושב שהדרך הזאת של הרחבת הממשלה היא הדרך היחידה לעשות את התיקון שכל אחד מאתנו שיעמוד, ישב בכיסא הזה שלי כראש ממשלה – ייתקל באותה בעיה, אם לא נחליף את שיטת הממשל לשיטה שמחזקת את המפלגות הגדולות ומחזקת את ראש הממשלה. אחרת, נמשיך להקים ממשלה בממוצע כל שנתיים ולהרכיב ממשלה, לבחור ולהרכיב ממשלה בממוצע חצי שנה מתוך זה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> גם הממשלה הקודמת שלך הייתה שנתיים, שתי ממשלות בארבע שנים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כך אי-אפשר לנהל מדינה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זנדברג, מספיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ויש מדינות, לא מעט, שהיו ידועות בחוסר היציבות שלהן, בשיטה דומה לשלנו, והן עשו את השינויים שאני מדבר עליהם, שהם טובים לכולנו, כך אני מאמין, כי כולנו חיים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לנו אין חוקה. יש להם חוקה, לנו אין חוקה. למה לנו אין חוקה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> קיבלת 30 מנדטים. <תמר זנדברג (מרצ):> שיטת הממשל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הם שינו את זה, וכתוצאה מזה יש להם היום ממשלות יציבות. ישראל מסוגלת לעשות בדיוק אותו הדבר. ואני יודע שראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג, בוודאי – לא יודע, אבל אני משער – הוא בוודאי יגיד: אני לא אכנס לממשלה, אטרוק את הדלת. אבל אני אומר, אני אומר לך, בוז'י, כולנו ניתקל בבעיה הזאת, ולכן אנחנו צריכים לחבור יחד ולשנות את השיטה. זו הסיבה החשובה ביותר שאנחנו צריכים בגללה, בגינה, למענה, להרכיב ממשלה חדשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה אסון – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מבקש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ימתין שנייה, אחרת יאשימו אותי בגזענות. חברי הכנסת גילאון וזנדברג, אני קורא אתכם לסדר בפעם הראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני חושב – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני חושב שרוב אזרחי ישראל מבינים בדיוק מה שאמרתי עכשיו; הם מבינים את הנחיצות בשינוי השיטה, הם מבינים שיש כאן עיוות של רצון הבוחר ושל החלטת העם, והם מבינים גם שאולי יש גורמים, פה ושם, שוליים, מפלגות כאלה או אחרות, שאינן רוצות בזה. אבל טובת המדינה, טובת המדינה מחייבת שינוי שיטת הממשל והעצמת המפלגות הגדולות. אמרתי את זה בבחירות – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה – – – אותך, אדוני ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואני אומר את זה גם עכשיו: זה משרת את המדינה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא עשית שום דבר בשביל זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה משרת את המדינה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שום דבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וזה הדבר הנדרש. כאמור, זה לא עומד לקרות הלילה. אני מקווה שהדברים שלי חודרים – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – חודרים ללב וגם לשכל של כולם או של רוב האנשים שיושבים כאן, בוודאי של רוב האזרחים. אבל זה לא יקרה הלילה. הלילה נרכיב ממשלה, ונפעל בדרך הטובה ביותר שאנחנו יכולים לפעול למען אזרחי ישראל. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ולפני שאקריא את השמות של חברי הממשלה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה המעניין. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אני מבקש להודות לחבר הכנסת צחי הנגבי, שעמס על כתפיו לשנה הקרובה את ניהול הקואליציה ואת הנהגת ועדת החוץ והביטחון. אני גם קורא לחברי גלעד ארדן לשקול מחדש – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לחזור הביתה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – את אי-הצטרפותו; להצטרף לממשלה. וכמובן, הדבר הזה יחייב שינוי ברשימה, בחלוקת התיקים שאני קורא לכם עכשיו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מעניין מי הבא בתור בליכוד. מי הבא בתור בליכוד? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אולי תספר לנו איזה חזון יש לממשלה. התיקים? רק התיקים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מי הבא בתור בליכוד? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> להלן הרכב הממשלה: בנימין נתניהו – ראש הממשלה, שר הבריאות, שר החוץ, שר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי; דוד אזולאי – השר לשירותי דת; זאב אלקין – שר העלייה והקליטה והמיועד להיות השר לנושאים אסטרטגיים; אופיר אקוניס – שר; אורי אריאל – שר החקלאות ופיתוח הכפר – – <קריאות:> שר מה? שר מה? שר ללא תיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זאב בנימין בגין – שר; נפתלי בנט – שר החינוך ושר ירושלים והתפוצות. אני מציין, אדוני, שענייני ירושלים יועברו לאחריות ראש הממשלה. אבי גבאי – השר להגנת הסביבה; יואב גלנט – שר הבינוי; גילה גמליאל – השרה לאזרחים ותיקים והמיועדת להיות השרה לשוויון מגדרי ושוויון מיעוטים, וכן לקידום הצעירים והאזרחים הוותיקים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אין מקום על הנייר. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דני דנון – שר המדע, הטכנולוגיה והחלל; אריה מכלוף דרעי – שר הכלכלה והשר לפיתוח הנגב והגליל; משה בוגי יעלון – שר הביטחון; ישראל כץ – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ושר המודיעין; משה כחלון – שר האוצר; חיים כץ – שר הרווחה והשירותים החברתיים; יריב לוין – שר התיירות, השר לביטחון פנים והשר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת; מירי רגב – שרת התרבות והספורט; יובל שטייניץ – שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, והמופקד על הוועדה לאנרגיה אטומית; סילבן שלום – המשנה לראש הממשלה ושר הפנים; איילת שקד – שרת המשפטים. תודה לך, אדוני היושב-ראש. נעשה ונצליח. תודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ואני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה המיועד, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <קריאות:> אורי, אל תלך. אורי, אורי. אורי, לא. אורי, לא. אל תעשה לנו את זה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כבוד נשיא המדינה מכובדנו ראובן רובי ריבלין, ברוך שובך משליחותך; יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו; חברות וחברי הכנסת, מכובדי כולם, יום השבעת ממשלה חדשה בישראל הוא בדרך כלל יום חג: יום חג לדמוקרטיה, יום חג לרצון העם בבחירות, יום חג לישראל. היום הזה, לצערי, איננו יום חג, והיום הזה איננו יום של שמחה. העם מביט בממשלה החדשה, אדוני ראש הממשלה, וזו לא הממשלה שהעם רצה. זו אפילו לא הממשלה שחצי העם רצה. אדוני ראש הממשלה, השותפים הטבעיים שלך כייסו אותך, ולכן לא הקמת ממשלה; הקמת קרקס, קרקס נתניהו. ממשלת חטוף-כפי-יכולתך; ממשלה שהוקמה ברגע האחרון ממש, כמעט בחצות הליל, ועל חודו של קול. ממשלה שהוקמה בכל מחיר ולמטרה אחת ויחידה: כדי שאתה תמשיך ותשרוד בכיסא ראש הממשלה. הקמת, אדוני, ממשלה ללא דרך וללא מצפן, ממשלה בלי חזון, בלי קווי יסוד אמיתיים – תראה איך חיפפת בהקראת מטרותיה – בלי תוכנית עבודה, ממשלה בלי תקווה. אדוני ראש הממשלה, הבחירות הסתיימו והן מאחורינו. נותרנו אנחנו, מנהיגי הציבור האחראיים, לאסוף את השברים ולרפא את הפצעים ולאחות את הקרעים. מופע ההיסטריה שלך ביום הבחירות לא יישכח עוד זמן רב, וסיפורי הבדים שהפצת על האוטובוסים שמגיעים לקלפיות וההסתה והמדנים שחוללת כנגד חמישית מאזרחי ישראל, 20% מאזרחי המדינה, שאתה ראש הממשלה גם שלהם, יישארו צלקת מבישה ומכוערת עוד זמן רב. השמעת ביום הבחירות דברים שאסור לו לראש ממשלת ישראל לומר על אזרחי ישראל, גם לא בעבור ניצחון בבחירות. איך ייתכן שראש ממשלת מדינת היהודים ידבר כך על אנשים, אזרחים, ויפלה בין בני-אדם רק בשל דתם? קנית שלטון בשקר, ראש הממשלה. אומנם התנצלת על הדברים, אך זה היה בשפה רפה ולא בתום לב; זה היה מן הפה ולחוץ. מההדר הבית"רי לא השארת רגב על רגב. <קריאות:> גם שרה, שרת התרבות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מההדר הבית"רי – – – <מירי רגב (הליכוד):> למה מה קרה? רק לכם מותר להעיר לראש הממשלה? – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <קריאות:> – – – <מירי רגב (הליכוד):> תתבייש לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <קריאה:> מי שלא מוותר על קניית שלטון בכסף. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מההדר הבית"רי לא השארת רגב על רגב. זאב ז'בוטינסקי היה מתבייש בך. גם ממשיך דרכו, מנחם בגין, היה מתבייש בך. <מירי רגב (הליכוד):> אוי, מה היה אומר עליך בן-גוריון? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ניצחת בבחירות בכל מחיר, אדוני ראש הממשלה, וכעת הקמת ממשלה בכל מחיר – – <יואב קיש (הליכוד):> העם אמר את דברו. העם אמר את דברו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בן-גוריון מתהפך בקברו בגלל איך שאתה מתנהל כמנהיג. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – בן-גוריון מתהפך בקברו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – הכול כדי שתמשיך ותישאר על הכיסא עוד ועוד ועוד – – <יואב קיש (הליכוד):> תקבלו את החלטת הבוחר. העם אמר את דברו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ואחריך המבול. לשם מה? לשם מה? <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, למה אתה לא קורא אותם לסדר? בנאום ראש הממשלה קראת לסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לי כבר שלושה קרואים לסדר, גברתי. אבל הם, בשונה אולי מן המתפרעים, הבינו את הרמז – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ובינתיים שומרים על השקט הראוי לראש האופוזיציה המיועד. בבקשה, אדוני ימשיך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> 9 מיליארד שקלים שילמת מכיסנו לשותפיך הקואליציוניים כדי שתצליח להישאר על הכיסא – על חודו של קול, ממש ברגע האחרון. 20 מיליון שקלים לכל חבר כנסת. 42 יום של משא-ומתן, שבהם התחייבת וזגזגת – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> שקר. שקר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – התרברבת והתקפלת – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> שקר. שקר. שקר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – איימת וזחלת. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת פרוש, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – אתה הולך לשבת עוד עשר שנים באופוזיציה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> זה שקר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת פרוש, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תתנצל, תתנצל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק. מספיק. מספיק. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – מה קרה? תירגעו קצת. תירגעו קצת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חיליק בר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואחרי משא-ומתן כזה, אתה עוד חושב שאתה הוא האיש שזכאי להשיא עצות לעולם כולו איך מנהלים משא-ומתן יותר טוב עם איראן. אז שתדע: דרכי היא לא דרכך, דרכנו היא לא דרכך. אני עומד בראש המחנה הציוני, שהוא האלטרנטיבה לליכוד בהובלת המדינה. אני עומד בראש תנועת העבודה, שיש לה מניות יסוד בהקמת המדינה ובביסוסה. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תנועתי היא התנועה שהכריזה על הקמת המדינה; מגל וחרב, דונם אחר דונם, חומה ומגדל, עלייה אדירה מכל קצוות תבל – עד שהגשימה את חזון הנביאים וכיסופי הדורות. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני עומד בראש תנועת העבודה, שאיחדה מחדש את ירושלים, בירתנו הנצחית. אני עומד – – – <יואב קיש (הליכוד):> אז תנו יד לשנות את השיטה, יחד נשנה את השיטה – – – <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת קיש, אתה קרוא לסדר בפעם הראשונה. חבר הכנסת זוהר, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני עומד בראש תנועת העבודה, שמנהיגיה, אבות האומה, אף פעם לא ראו את עניינם האישי לפני טובת המדינה, ואני עומד בראש מחנה שיש לו אחריות לגורלה ולעתידה, גם כשאיננו בשלטון. ואנחנו מחויבים להתייחס לקווי היסוד, שרפיסותם בנוגע ליחסים עם שכנינו בולטת ומהדהדת בכל רחבי תבל. רק היום ראינו שוב פיגוע נפשע בגוש-עציון, ומכאן שלוחה ברכת החלמה לפצועים. במעמד כינון הממשלה הקודמת, במרס 2013, אתה אמרת: "הממשלה החדשה בישראל מושיטה ידה לשלום עם הפלסטינים – – – ישראל תהיה מוכנה לפשרה היסטורית שתסיים את הסכסוך עם הפלסטינים אחת ולתמיד". בחלוף שנתיים, אדוני ראש הממשלה – רק שנתיים – מה נותר מכל זה? בר-אילן הוא בר-מינן. אין משא-ומתן מדיני, אין יוזמה מדינית, אין אופק מדיני, ולעומת זאת בשטח מתרבים כאמור הסימנים לעימות מתקרב. <יואב קיש (הליכוד):> – – – ה"חמאס" לשלום. נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת קיש, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> את חדרי המשא-ומתן מחליפות זירות התכתשות, ממועצת הביטחון בניו-יורק, עבור דרך בית-המשפט הפלילי הבין-לאומי בהאג, הקמפוסים בארצות-הברית, ועד הפדרציה הבין-לאומית לכדורגל בשווייץ. העוינות לישראל בעולם גוברת, ישראל מבודדת מתמיד, יותר ויותר גופים מחרימים את תוצרתנו, מוסדות אקדמיים מוחרמים. ושיהיה ברור: אין כוונת הדברים, אין כוונת הדברים שרק או בעיקר ישראל אחראית למצב. נהפוך הוא, לפלסטינים החלק העיקרי בקיפאון. אבל, מר נתניהו, זאת המשמרת שלך. אתה ראש הממשלה. ממנו מצפים אזרחי ישראל לפתרונות, ליוזמות, לתנופה מדינית. על זה נאמר "עוז לתמורה בטרם פורענות". אינך יכול להפקיר את הזירה המדינית, ולאור זאת אני מציע לך, אדוני ראש הממשלה, לא להמשיך ולהחזיק בידך את תיק החוץ כפיקדון. תן את תיק החוץ כבר הערב לשר ממפלגתך. שום מנהיג הגון לא יצטרף לקרקס נתניהו שהקמת ברגע האחרון ועל חודו של קול רק כדי להנציח את המשך שלטונך. <קריאה:> בראבו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הדבר הטוב והנכון לעתיד ישראל שתקדם האופוזיציה שבראשה אני עומד, הוא לנסות ולהקים ממשלה חדשה בישראל – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> משה דיין – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – שאתה אינך עומד בראשה, או ללכת בדלית ברירה לבחירות חדשות. הדבר הטוב והנכון למדינת ישראל הוא לא לאפשר לך להישאר בכיסא ראש הממשלה בכל מחיר ולעזאזל המדינה. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ולידידי שר האוצר המיועד משה כחלון, אתה ואני יודעים שאתה כבר מבין: הקרקס שאתה הצטרפת אליו הוא ממשלת מעבר עד הבחירות הבאות, שמחכות לנו ממש מעבר לפינה. יותר משנתיים טרחת על תוכניות מפורטות לטובת הציבור הישראלי, למלחמה שאין חיונית וצודקת ממנה ביוקר המחיה ויוקר הדיור. השגת הישג מרשים בבחירות, חבר הכנסת כחלון. שנינו יודעים שלא תוכל להוציא את התוכניות שהגית, אפילו מהמגירה. במקרה הטוב, תקים ועדה ותהיה כותרת בעיתון. אתה יודע, ידידי משה, שזאת ממשלה שתלויה על בלימה, על חבל הלוליין בקרקס, ממשלה שלא תעסוק ברפורמות או בשינוי או בתיקון, ממשלה שלא תביא מזור לזעקתם של תושבי דימונה השובתים ולא תיקון למצוקתן של משפחות צעירות הנאבקות יום-יום כדי לשרוד בג'ונגל הכלכלי שנותר פה. הממשלה הזו תדאג מבוקר עד ליל רק ל"חיים עצמם" – לחייה שלה, להישרדותה, לקיומה, לעבור עוד הצבעה בכנסת בשלום, על חודו של קול, עד ההצבעה הבאה. עצתי החברית, ידידי חבר הכנסת כחלון, שים לזה סוף כבר בהתחלה. תאמר את האמת לעם, שבחלקים גדולים שלו תומך בך ורוצה בהצלחתך. זו איננה ממשלה שתמשול באמת, וככה אי-אפשר יהיה לנהל את המדינה. ממשלה שנולדה בקלקול גדול היא אונייה שכבר לא תגיע לחוף מבטחים. גם לך וגם לכל חברי הממשלה אני אומר: במדינת ישראל לא יכול שיתקיימו בכפיפה אחת שתי דימונה. דימונה אחת שבה אחד ההישגים הטכנולוגיים המרשימים ביותר ומאבני היסוד של הביטחון הלאומי וקיומה של ישראל; ודימונה שנייה – בקשיים כלכליים, מפעלים שנסגרים, אבטלה, מחסור בהשקעות בחינוך ובפיתוח. דימונה אחת, שלא תוכל להתקיים ללא מעטפת ביטחונית שתכריע כל אויב שיקום עליה; ודימונה שנייה, שהיא רק מנגנון ביטחוני, משוכלל ורב-עוצמה ככל שיהיה, שלא תוכל להישען על עורף אזרחי חלש ומפורר ותהיה חסרת משמעות. רק דימונה אחת, זו המשגשגת, המפותחת, שמעניקה לילדיה חינוך מעולה, שההגירה אליה ולא ממנה, המצמצמת פערים חברתיים, שמגלה סולידריות וערבות הדדית – בין החזק לחלש, בין החולה לבריא, בין הצעיר לזקן, בין הוותיק לעולה החדש מאתיופיה ומחבר המדינות – ובו בזמן חזקה דייה כדי להגן על עצמה, היא התגשמות הציונות והערובה לקיומה של מדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה, גם בנושא רצועת-עזה הגיעה העת לגלות עוז בטרם פורענות. כל דברי הרהב שלך, שאתה חזק מול ה"חמאס", שתמוטט את ה"חמאס", תביא קץ לשלטון ה"חמאס", לא עמדו בצוק העתים וב"צוק איתן". לא השכלת לעבור מהשלב הצבאי לשלב המדיני ולהתחבר אל המתונים בעולם הערבי כדי להוביל מהלך מדיני מול הפלסטינים. התחקירים של מהלכי "צוק איתן" שהתפרסמו בשבועות האחרונים, מטרידים ומדאיגים מאוד. בניית מנהרות חדשות ושיקום הישנות מדירים שינה מעיני הציבור בדרום ובעוטף-עזה. הם, שעמדו בצורה כה מעוררת הערצה בארוכה שבמערכות ישראל מאז מלחמת העצמאות, זכאים לתשובות ולפתרונות בני-קיימא ולמעטפת ביטחונית, כלכלית וחברתית ראויה. תושבי הדרום מבינים שלא עלה בידי הממשלה לספק תקופת רגיעה ממושכת באמצעים אלו בלבד, ובלא הסדר מדיני כלשהו, והם דורשים, ובצדק, חשיבה אחרת ופתרונות אחרים. גם בגזרה זו אני שב ואומר לך, אדוני ראש הממשלה: עוז לתמורה בטרם פורענות. ישראל לבדה לא אחראית למצב במזרח התיכון, וראו כמובן גם את חזית הצפון, לבנון וסוריה, אבל זו המשמרת שלך ועליך מוטלת האחריות המלאה והעליונה לנסות למנוע, ביוזמה ובמעשה, את המלחמה הבאה. כבן להיסטוריון, מתי תבין שמנהיגות היא לא ישיבה אין-סופית על הכיסא אלא ניסיון אמיץ לשנות את ההווה והעתיד ולחולל היסטוריה? האם זו לא חובתך, אדוני ראש הממשלה, לעשות הכול, הכול, כדי לנסות ולמנוע את המלחמה הבאה? אזרחי ישראל, בזכות רבים ורבות מכם סיימנו את הבחירות עם הישג עצום. אומנם לא הוטלה עלינו המשימה להרכיב את הממשלה, אבל המחנה הציוני בראשותי, שהוא ברית בין מפלגת העבודה ומפלגת התנועה, השיג בקלפי את ההישג הגדול שלו ב-23 שנים, מאז נבחר יצחק רבין, זכרו לברכה, לראשות הממשלה ב-1992. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, גם לא המחנה העצום והרב שלנו. דרכנו צודקת. חובתנו למצוא את הדרך ללב העם ולהשלים ניצחון מלא בפעם הבאה. אני מביט בכם ומתחייב שנוכל למשימה זו. בעזרת השם, ארכיב את הממשלה הבאה. ועד אז נוביל אופוזיציה שקולה ואחראית. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> 20 מיליון שקל לכל חבר כנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אייכלר, נא לשבת מייד. חבר הכנסת טיבי, נא לשבת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> קצת יותר מ-4 מיליון אזרחים ישראלים הצביעו בבחירות. אנחנו ננהיג מחנה של יותר מ-2 מיליון מצביעים שרצו שינוי ותקווה. ובשם המחנה הזה, אני מזהיר אותך היום, אדוני ראש הממשלה: אם תרים יד על בג"ץ – אם תרים יד על בג"ץ של משה לנדוי וחיים כהן, שמעון אגרנט ומאיר שמגר, מנחם אלון ואהרן ברק, אדמונד לוי ומרים נאור – תמצא אותי עומד מולך ומחנה עצום מאחורי. לא ניתן לך, אדוני ראש הממשלה – – – <מירי רגב (הליכוד):> איזה איום. וואו, איזה איום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רגב, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <מירי רגב (הליכוד):> אתה כל כך ממורמר. תבין, הפסדת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא ניתן לך לפגוע בישראל היהודית והדמוקרטית. בשם המחנה הזה אני מזהיר אותך, אדוני ראש הממשלה. אם תרים יד על התקשורת החופשית, שמנחם בגין שמר על עצמאותה בכל כוחו, תמצא אותי, אדוני ראש הממשלה, עומד מולך ומאחורי מחנה עצום. לא ניתן לך לפגוע בישראל החופשית. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ב"ישראל היום". <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> והעיקר, אדוני ראש הממשלה, אם תרים יד על מיעוטים בחברה הישראלית, כפי שעשית במערכת הבחירות האחרונה, ותדבר אליהם ועליהם כפי שדיברת ביממה האחרונה לפני פתיחת הקלפיות, תמצא אותי עומד מולך ומחנה עצום מאחורי. לא ניתן לך לפגוע במורשת נביאי ישראל. לראש ממשלת מדינת היהודים אסור לדבר כך אף פעם על בני-אדם; אף פעם על אזרח מאזרחי ישראל. לראש ממשלת מדינת היהודים אסור להפלות אזרחים מטעמי גזע, דת, נטייה מינית או צבע עור. חברי וחברותי חברי הכנסת, היום, בדיוק לפני 67 שנה, ב-14 במאי 1948, בשעה 16:00, ערב שבת, הכריז דוד בן-גוריון על מדינת ישראל. היה במעשה הזה כל מה שאין היום: אומץ של מנהיג שהבין שמנהיגים חייבים לשנות את ההווה והעתיד ולחולל היסטוריה. הזהירו את בן-גוריון שצבאות ערב יפלשו מייד וישמידו את המדינה שבדרך, שזה לא הזמן למעשה מדיני גדול, שצריך לחכות, שעדיף לדחות. היה במעשה הכרזת המדינה גם סיכון פוליטי אישי גדול לבן-גוריון; רבים מחבריו הסבירו לו שזה לא הדבר הנכון לעשותו, והוא לא ישרוד על כיסאו. אבל זה לא עניין את בן-גוריון. כמנהיג, הוא לא ראה לנגד עיניו את עצמו, אלא רק את עמו. הוא לא חשש להישרדותו בכיסא, אלא בחר בתקומת עמו ושגשוגו. הוא ראה את הסכנה, אבל בחר בתקווה. הוא הבין שקשיים יהיו עצומים, אבל החליט שההזדמנות גדולה ובלתי חוזרת. מה מכל זה מזכיר את מה שעשית בתשע שנות כהונתך, מר נתניהו? מתי תבין שטובת המדינה חשובה מטובתך האישית? מתי תבין שתקומת עמך ושגשוגו חשובים יותר מהישרדותך בכיסא? מתי תבחר בתקווה ולא תתמכר לסכנה? כמה מצער המרחק בין אז להיום, כמה רחוקה תפיסת המנהיגות של אז מזו של היום; ואני אומר זאת כמי שמתכוון להיות ראש האופוזיציה של כולם. האופוזיציה שאני אוביל היא קואליציה של חובשי כיפה וחילונים, מזרחים ואשכנזים, יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים, אזרחים מהנגב ומהגליל, מהמושבים ומהקיבוצים, מהערים הקטנות והגדולות. אופוזיציה שלא תאפשר לך, אדוני ראש הממשלה, למחוק את מגילת העצמאות ממורשת עמנו. אנחנו נוביל יחד אופוזיציה שלעולם לא תהיה נגד מדינת ישראל, שמאמינה במדינת ישראל, בעתידה, בשגשוגה ובאזרחיה, אופוזיציה שמתפללת וחולמת על שלום המדינה וביטחונה, על שלום אזרחיה ורווחתם, ונושאת בלבה כל יום את התפילה לשלום המדינה. בשמם של 59 מנהיגות ומנהיגים בבית הזה – אנחנו נהיה אופוזיציה לממשלה. נוביל אופוזיציה שיהיה לה רק סדר-יום אחד: מהו הדבר הטוב והנכון לעתיד ישראל. והדבר הטוב והנכון לעתיד ישראל, אדוני ראש הממשלה, הוא שממשלת הקרקס הזאת, שהקמת ברגע האחרון ועל חודו של קול, לא תושבע כלל, ואם תושבע היום, לא תאריך ימים. תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> תאריך עד מאה-ועשרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה המיועד. חברי הכנסת, אנחנו פותחים בדיון סיעתי. רק – לפני הדיון הסיעתי נבקש להיפרד מנשיא המדינה ורעייתו, שכיבדו אותנו כאן. מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום ולכבד את יציאת הנשיא. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) בבקשה לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. כפי שאמרתי, אנחנו פותחים בדיון סיעתי; תשע דקות לכל סיעה, מינימום זמן של שלוש דקות לכל דובר או דוברת. מטעם המחנה הציוני, הדוברת הראשונה היא חברת הכנסת ציפי לבני. עד חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. בואו נקפיד כולנו על מסגרת הזמן. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבקש שקט ביציעים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, אני מתנצל, שנייה אחת, אני לא הפעלתי עדיין את השעון. חברי הכנסת, או לשבת או לצאת, אבל לא לעמוד באמצע האולם. סיעת כולנו. אורחים ביציע, נא לשבת. חברי הכנסת בגין וחוטובלי, נא לשבת. חבר הכנסת ירון מזוז, הגב שלך מאוד יפה, אבל אני מעדיף שתשב. כבוד השר כץ, נא לשבת. חברי הכנסת מאיר כהן ואלאלוף. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, זה נראה כמו בגנון, הם לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אני גם לא ראיתי את החברים שמפריעים לדובר מן הסיעה שלך. בבקשה. חבר הכנסת הרצוג, אתה מעוניין לשמוע את דבריה של חברת הכנסת ציפי לבני? בבקשה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמרת, אדוני היושב-ראש, בהגינותך, מהו המכנה המשותף היחיד שיש לאזרחי ישראל בערב הזה, וזאת תחושת החמיצות. אז זה נכון שהשבעת ממשלה בישראל אמורה להיות אירוע מרגש ומשמח, תחושה של התחלה חדשה, של תקווה, של שינוי, אבל לא זאת ההרגשה, לא כאן בכנסת וגם לא ברחוב. עם ישראל לא שמח בממשלה הזאת. אבל, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבשורה הטובה היחידה שיוצאת מהערב הזה, מהבית הזה – ויש בשורה אחת טובה בערב הזה – היא שמול הממשלה הזאת, שאין בה בשורה או שמחה או תקווה, קמה היום אופוזיציה רחבה וחזקה, שבנויה על כוח וערכים ורוח לחימה. וכל מי ששמע את יושב-ראש האופוזיציה, שותפי לדרך, מתווה את הקו ואת הדברים ואת המאבק שהאופוזיציה הזאת תנהל מול הממשלה הרעה שקמה היום בישראל, יודע שהבשורה הטובה היחידה היא שיש אופוזיציה בישראל. ולא הממשלה אלא האופוזיציה – – <ירון מזוז (הליכוד):> זאת הממשלה הכי טובה שיש. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – היא זו שתחזיר תקווה למדינת ישראל – – <ירון מזוז (הליכוד):> זאת הממשלה הכי טובה שיש. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – תקווה שנלקחה ממנה במערכת הבחירות הזאת, בימים האלה שעד הרכבת הממשלה, ובעיקר ביום האחרון הזה. והתחושה הציבורית קשה, לא רק מפני שמדובר באותו ראש ממשלה שכבר ראינו מה הוא יודע לעשות, אלא בגלל המחירים שמדינת – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – ישראל, שאזרחי ישראל, שעם ישראל שילם – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – כדי שהוא יהיה שוב ראש ממשלה. <ירון מזוז (הליכוד):> – – – מה עשיתם כשהייתם בממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ירון מזוז, א. נא לשבת; ב. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא רק המיליארדים על הבחירות והתשלומים הסקטוריאליים לשותפים הטבעיים; מחיר הרכבת הממשלה הזאת גבוה יותר מהכסף שנשפך: ערכים נזרקו לפח האשפה, בוטלו ההקלות בגיור והשוויון בנטל ובוטלו בפועל לימודי הליבה. אבל הדבר הכי קשה בעיני הוא שבבחירות האלה ראש ממשלת ישראל פילג את המדינה לשבטים ואיחד כל שבט סביב עצמו וסביב הפחד מהאחר. <ירון מזוז (הליכוד):> לא נכון. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> רוממות האחדות בלשונו – – <ירון מזוז (הליכוד):> זה לא נכון. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – ופלגנות מעשיו. <ירון מזוז (הליכוד):> זה לא נכון. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אפשר לדבר על מאבק בגזענות, לחנך לקבלת האחר ולדבר על אחדות העם מכאן ועד להודעה חדשה, אבל כשראש ממשלה בישראל טוען שחצי מהבית הזה, שמייצג חצי עם, הוא לא לגיטימי; כשראש הממשלה טוען שיריביו הפוליטיים, וזה אנחנו, משרתים את האויב, מכניסים את "דאעש" לירושלים – את זה לא יהיה אפשר למחוק. והחלק העצוב הוא שאלה שבאו בהמוניהם להצביע עבורו, אנשים טובים שבאו לפי תחושתם להציל את המולדת – אבל לא מאויביה אלא מאתנו – נזרקו שוב בשולי הדרך. ראיתי אותם במערכת הבחירות בהפגנה בדרום נשבעים שלא יצביעו שוב לביבי, אבל הם פטריוטים, והוא הרי אמר להם לשים את המדינה לפני עצמם, אז הם באו והצביעו עבורו. ועכשיו מה? <ירון מזוז (הליכוד):> למה שמרת על זכות השתיקה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> עכשיו הם נשארו לבד – – <ירון מזוז (הליכוד):> למה שמרת על זכות שתיקה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – מול הבעיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מזוז, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כשראש הממשלה מבהיר רק השבוע שהדבר המרכזי שבו תטפל ממשלתו הוא האיום האיראני, במילים אחרות הוא אומר למפוטרי הדרום: חפשו אותי בסיבוב. ויש איומים אמיתיים על מדינת ישראל, ומגיעה לישראל מנהיגות שתטפל בהם; זה לא ראש הממשלה. ראש הממשלה הזה לא מטפל באיומים, הוא רק מדבר עליהם; הוא מספר על איומים מצד אויבים אמיתיים ושל אלה שהוא מתייחס אליהם כאויבים, כולל ארצות-הברית, בעלת-הברית החשובה ביותר לביטחונה של מדינת ישראל. זה ראש ממשלה שמשתמש באיומים אמיתיים של אויבים ערבים בחוץ כדי להפחיד באזרחי ישראל ערבים ובשמאל, או במילים אחרות, מי שלא חושב כמוהו הוא מבחינתו אויב. יש שם למדינות כאלה ולמנהיגים כאלה, וזאת ממש לא דמוקרטיה. אבל יש דבר אחד טוב שקרה במערכת הבחירות הזאת – ברור היום שיש שתי דרכים: הדרך של הקואליציה שנבנתה היום מול עינינו, ודרכנו-שלנו באופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ושאף אחד לא יטעה, הממשלה הזאת שקמה זאת הממשלה שנתניהו רצה. הוא רצה אותה יותר רחבה, אבל הוא רצה אותה – – <ירון מזוז (הליכוד):> ומה עם מפלגת קדימה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – בדרך הזאת. <ירון מזוז (הליכוד):> מה עם החובות שהשארתם? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> וככל שמתקדם הערב ומחולקים עוד תפקידים – – <ירון מזוז (הליכוד):> מה עם החובות שהשארתם בקדימה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – מתברר עד כמה אנחנו נחוצים באופוזיציה. <ירון מזוז (הליכוד):> תחזירו את החובות שהשארתם בקדימה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כי הדרך של הממשלה הזאת – – <ירון מזוז (הליכוד):> תחזירו את החובות שהשארתם בקדימה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – היא דרך שמובילה למדינה מסוגרת ומבודדת, מדינה אחת בין הים לירדן, זאת שיש בה רוב ערבי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ראש הממשלה נפנף, אדוני היושב-ראש, במיעוט של 20% מאזרחי ישראל הערבים, והוא מוביל למדינה שיש בה רוב ערבי, וזה האיום האמיתי על ישראל היהודית והדמוקרטית, איום אמיתי על הציונות. לשם הוא מוביל. ותשאלו את סגנית שר החוץ, ואת שר התיירות ואת שר המדע ושר הקליטה ושרת התרבות ושר החינוך ושרת המשפטים ושר החקלאות ועוד שר ושר, שלא ברורים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> רק להשלים את דברי. הייתה תקווה במערכת הבחירות הזאת, והמחנה הציוני היה התקווה הזאת ונשאר התקווה הזאת. המחנה הציוני הוקם מתוך השקפת עולם ודרך שראויה לה, למדינת ישראל. הגיע הרגע שבו – יגיע הרגע שבו אנחנו נממש את התקווה הזאת, ועד אז אנחנו לא נמעל באמון של כל אותם אנשים שבחרו בנו, ולא רק הם; כל אלה שמגיע להם ישראל טובה יותר, ממשלה טובה יותר, ראש ממשלה טוב יותר. רבותי, הרגע שבו נולדת ממשלה הוא גם הרגע שבו נולדת אופוזיציה, ואנחנו כאן כדי לשמור על הדרך הזאת, על התקווה ועל הציונות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, משפט. אני שוקל להצביע בעד הממשלה, כי בנאומו ראש הממשלה ציין את תפקידיו של צחי הנגבי. אני מאוד אוהב את צחי, וצחי הוציא הודעה שלא היה ולא נברא. אני מבקש ממך לקרוא לצחי שיבהיר לנו, כי זאת באמת התלבטות מאוד קשה מבחינתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא הוציא הכחשה ואנחנו צריכים להצביע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> רק שנייה, רק שנייה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ על דבריו החשובים. בשם הרשימה המשותפת – חבר הכנסת איימן עודה. עד תשע דקות לרשות אדוני. אני חוזר ומבקש מן הדוברים להקפיד על הזמן. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תרשו לי קודם כול לברך את ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שיצא בריא ושלם אחרי "ליל בובולינה" הארוך והמסויט שלו. למי שלא יודע, בובולינה היא הזקנה של זורבה היווני. זקנות הכפר עטו על השלל שהשאירה בעודה שוכבת על ערש דווי. הלילה של בנימין נתניהו היה מכוער כל כך – עד כדי כך שהריאליזם בלילה הזה עלה אף על הדמיון של מחבר הספר, קאזאנצאקיס. להגנתה של הממשלה אפשר לומר שהמלחמה על השלל הייתה כאן מקורית יותר, אכזרית יותר וחסרת בושה יותר. רק נאחל שלא יעוטו עוד זקנות ממפלגות אחרות על השלל, או על מה שנשאר ממנו. אבל זאת רק ההתחלה. הערבים אומרים שהגשם מתחיל בטפטוף, ואם זה הטפטוף, התכוננו למבול, אללה יוסתור. כבוד היושב-ראש, לדאבוני, איננו יכולים לאחל הצלחה לחברי ממשלה זו, כי הצלחתם פירושה הרס של כל חלקה טובה בחברה. הממשלה הרעה שעומדת לקום מייצגת חיבור בין קפיטליזם דורסני לבין לאומנות. הצלחתכם היא אסון לשני העמים ולכל האזרחים. איך אפשר לאחל הצלחה לשרת משפטים שמשנתה המוצהרת היא להחליש את מעמדו של בית-המשפט העליון? איך אפשר לאחל לה הצלחה, כשהיא משווה את הילדים הפלסטינים לנחשים, שצריך להרוג לפני שיגדלו? איך אפשר לאחל הצלחה לשר חינוך שהערבים בשבילו הם כמו רסיס בישבן? נאחל לו שיזכה להניח את ישבנו במנוחה, אך לא בכיסא של שר. איך נאחל הצלחה לסגן שר ביטחון שרואה בפלסטינים "חיות אדם, שאינם זכאים לחיות"? אוי לבושה. ולמעלה למעלה, בראש הפירמידה, איך אפשר לאחל הצלחה לראש הממשלה במשימתו אם הוא מכנה את הערבים "כמויות שנוהרות לקלפי"? ובכן, דגל שחור של גזענות מתנוסס מעל ממשלה זו. גם אם ממשלה זו נבחרה בצורה דמוקרטית, הדגל נשאר מונף. כי אין דו-קיום בין דמוקרטיה לגזענות. איך נאחל הצלחה לממשלה שבקווי היסוד שלה מופיעים האזרחים הערבים רק פעם אחת, וגם כאן במונח "בני הדתות", "בני העדות". באמת – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כתוב "בני המיעוטים". <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> "בני הדתות". <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> "בני המיעוטים". <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> באמת, זה מה שיצא לכם אחרי רצף דיונים? הרי נתניהו הכיר בנו כערבים, בניסיונו להרתיע מפנינו ביום הבחירות. אך באמת, מי הרשה לכם להגדיר את הערבים? אנחנו יודעים היטב להגדיר את עצמנו. מי מעז לערער על השיוך הלאומי שלנו? אנחנו בני עם אכת'ם בן סייפי, בלקיס, אלקס בן סאעדה אלאיאדי, הח'ליפה עומר אבן אל-ח'טאב, אבן רושד, אלאח'טל, אבן ח'לדון, והפלסטינים אלקאדי אלפאדל, אלשאפעי, כשאג'ם, אלאעסקלאני, אברהים טוקאן וד'אהר אלעומר אלזידאני. אבל הבעיה היא לא רק בעמדה ההצהרתית. הממשלה רודפת את האזרחים הערבים, ואני מציין את הנגב כדוגמה אחת מני רבות. בנגב, המכוסה אין-ספור גרגרי זהב, שהשמש מאירה אותו כמעט כל ימות השנה, ערביי הנגב מחפשים מקום תחת השמש. את ערביי הנגב הבדואים, הבדואים גאוות המדבר – טלב אבו עראר, הבדואים גאוות המדבר – פועלת המדינה לגרש ולרכז, כאשר יישובים יהודיים, לרבות חוות הבודדים, מפוזרים בכל רחבי הנגב וזוכים לכל השירותים. הממשלה נוהגת לומר שערביי הנגב מפוזרים על שטחים גדולים, אך האמת העירומה היא שערביי הנגב גרים רק על 5% מאדמות הנגב. הנגב נדיב, נדיב מאוד, ויכול להכיל את כל אזרחיו משני העמים. אך הוא יהיה מחניק אם הססמה תהיה "לגאול את אדמת הלאום מהפולשים הערבים". לאחרונה הוחלט להרוס את הכפר הערבי אום-אלחיראן, המונה 1,000 תושבים, כדי להקים במקומו את היישוב היהודי חירן. אבל מה הפלא? מחר, 15 במאי, אנחנו מציינים את יום הנכבה, היום שמסמל, בין היתר, את הריסתם של מאות יישובים ערביים והקמת יישובים יהודיים במקומם, עם שמות חדשים ומעוברתים: עין-איילה במקום עין-ע'זאל, צרופה במקום סרפנד וגבע במקום ג'בע. זו ממשלה שמתכחשת למחויבות של הנשיא הפלסטיני לפתרון שתי המדינות ופוחדת מההכרה בזכותם הצודקת של בני העם הפלסטיני. חזית הסירוב היא כאן. חזית הסירוב היא כאן. אך מכאן אני רוצה לברך את הכס הקדוש, האפיפיור פרנציסקוס, על ההכרה במדינה הפלסטינית על בסיס קווי 67'. יישר כוח. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> זו ממשלה שבורחת מבשורה, כי אין לה בשורה: לא לשלום ולא לכלל המוחלשים. אני רוצה לפנות ברגע זה דווקא אל חברי האופוזיציה, אליכם: האם יש לאופוזיציה האומץ הדרוש להניח קווי יסוד מקבילים לקווי היסוד של הקואליציה? קווי יסוד של שלום אמיתי לפי החלטות האו"ם, שוויון אזרחי ולאומי לאוכלוסייה הערבית, דמוקרטיה וצדק לכלל האזרחים. האם האופוזיציה תניח אלטרנטיבה אמיתית, או שמדובר באותה הגברת בשינוי אדרת? ממשלה הנשענת על 61 חברי כנסת היא ממשלה עצבנית, ואת המחיר שלה נשלם במלחמות ושיסוי ותוכניות נגד כל המוחלשים. הרי לנתניהו יש תרגיל קבוע: כשהכיסא מתנדנד – יפציצו המטוסים, כשהביקורות רועמות – ירעמו התותחים. ממשלה זו, ככל שימיה יתקצרו ייטב לשני העמים ולכל האזרחים. ואנחנו נדאג לכך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. יעלה חבר הכנסת חיים ילין, ולאחריו – חבר הכנסת אביגדור ליברמן. חיים ילין, לרשותך שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מסתובב במדינת ישראל ואני רואה אוטוסטרדות, אני רואה גשרים חדשים ואני רואה דרכים שחוצות את כל המדינה, ורואה רכבות שמחברות את הפריפריה למרכז – הרבה דברים טובים; הרבה דברים טובים שמושקעים בהם הרבה מאוד כספים. אבל שימו לב, דווקא דברים שלא עולים כסף, ראש הממשלה לא מתייחס אליהם. הדרך שצריכה לחבר בין חילונים לדתיים, הדרך שצריכה לחבר בין מיעוטים למדינה, הדרך שצריכה להסתכל על העדה האתיופית בגובה העיניים ולקבל אותם לחיקנו, הדרך שיש בה חזון לאן מובילים את המדינה הזאת – ולכל מה שאמרתי לא צריך שום סעיף תקציבי. אין אפילו דרכים למפעלים בדימונה, אין אפילו דרך איך להוביל לשם תושבים, כי בעצם אנחנו רוצים להנציח פריפריה ענייה. ככה, כשנקים ממשלה, נוכל גם להציל אותם ולהגיד שאנחנו מצילים אותם. <קריאה:> – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> חיים, יש כאלה שמכירים את דימונה. אל תגזים. <חיים ילין (יש עתיד):> אין גשרים אשר מחברים בין המדינות השכנות, אין דרכים אשר יכולות לתת אופק מדיני. אז איך אנחנו יכולים לברך ממשלה שאין לה שר חוץ? קל מאוד, אדוני היושב-ראש – וראש הממשלה לא נמצא פה ושר הביטחון לא נמצא פה – החלטה קשה לבוא, להוציא ולהכריז שאנחנו מוציאים את חיילינו להגן על מדינת ישראל. יותר מזה, קשה עוד יותר לשלוח את הבן שלך להילחם למען תושבי מדינת ישראל. הקושי הזה הוא קושי, אבל אם אתה יודע שראש הממשלה בסוף המערכה מביא את מדינת ישראל להסדר מדיני שיביא שקט – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חיים, כדי שלא תהיה תקלה פה – רבותי, אני הודעתי שהדובר הבא הוא אביגדור ליברמן, חבר הכנסת אביגדור. מכיוון שהחלק מהדוברים הורידו את רשות הדיבור שלהם – כדי שלא תהיה פה תקלה אני אומר לכל הדוברים הבאים להיות נוכחים באולם כדי שלא ייווצר מצב שלא יוכלו לדבר אחר כך. אדוני יכול להמשיך. <חיים ילין (יש עתיד):> איך לאחר "צוק איתן" אף אחד לא דיבר עם אף אחד? איך מתנהלת המדיניות הזאת? אני לא מצליח להבין איך מנהלים מדינה שיש לה ניצחון צבאי, שמביאה ביטחון לתושבים, אבל כולם מחכים לסבב הבא. זה לא שייך בכלל – תבינו, אני רוצה שתבינו כולכם – זה בכלל לא שייך לשמאל וימין, זה בכלל שייך לנקודה מרכזית, איך מנהלים מדינה, וראש הממשלה לא מסוגל לנהל מדינה, כי הוא לא יכול לסגור אפילו עם חברי הליכוד את הממשלה. הוא לא מסוגל. הוא מפצל שרים; את הנגב הוא עוד מעט יפצל מהגליל, את המדע מהחלל, ותיקים חדשים צצים על שמאל ועל ימין. ואנחנו מצפים שראש הממשלה הזה ימשיך לנהל את המדינה שלנו? אני אומר, אני מחבק, אני מכבד את ממשלת ישראל – זאת ממשלה בלי צפון, בלי מצפן, בלי ערכים שיכולים להוביל את מדינת ישראל למקום אחר. אני רוצה – מילה אחת למפלגת כולנו. חברי ממפלגת כולנו, אני מחבק אתכם מעומק לבי – אמיתי; אני אוהב אתכם, אבל אני גם מרחם עליכם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. יעלה חבר הכנסת אביגדור ליברמן; הוא יקבל את הזמן של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אם כך, לך יש, אדוני חבר הכנסת ליברמן, תשע דקות. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, מכובדים כולם, עברתי בעיון רב על קווי היסוד של הממשלה המוצגת כאן, ואני יכול להגיד לכם בביטחון, מדובר בממשלת כלאם פאד'י; הכול דיבורים, הכול סיפורים. וממשלה כזאת חייבת לבחור כהמנון ממשלתי – "פרולה פרולה"; יש שיר צרפתי נחמד שנקרא "פרולה פרולה". אני ממליץ לממשלה לאמץ אותו כהמנון לממשלת ישראל הנוכחית. שמעתי אתמול את חברי זאב אלקין מדבר על ממשלה לאומית, ממשלת ימין, ואני רוצה להגיד לחברי זאב אלקין כי כמי שחובש כיפה הוא חייב לדעת שזה ממש חילול השם; להגיד על הממשלה הזאת שזאת ממשלה לאומית זה חילול השם. אין לי פשוט שום הגדרה אחרת. <קריאה:> – – – <קריאה:> אל תפריע, אל תפריע. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני אתחיל מקווי היסוד, מהפסקה הראשונה בקווי היסוד: "לעם היהודי זכות בלתי ניתנת לערעור למדינה ריבונית בארץ-ישראל הלאומית וההיסטורית". הכול דיבורים, איפה מעשים? איפה חוק הלאום שאתה, אדון אלקין, השר המיועד, חתום עליו בכנסת התשע-עשרה יחד עם שני שרים מיועדים, איילת שקד ויריב לוין? איך זה שבהסכמים הקואליציוניים מופיע באופן מפורש ביטול הסנקציות בחוק השוויון בנטל, מופיע ביטול החלטות בתחום החלטות הממשלה בתחום הגיור, מופיעים מיליארדים לחינוך ללא לימודי ליבה, אבל לא מופיע חוק הלאום? איך אנחנו נדרוש מהפלסטינים, ממדינות ערב, ממדינות העולם להכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי כשממשלת ישראל ויתרה על זה בגלל דרישה של המפלגה הלא-ציונית? איך זה שלא מופיע בכל ההסכמים וקווי היסוד מיגור שלטון ה"חמאס", ואיך זה שלא מופיעה בנייה בשכונות היהודיות בירושלים ובגושי ההתיישבות? תפסיקו להתחפש לימין, תפסיקו להתחפש לממשלה לאומית – – <קריאה:> – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – אנחנו לפני חג השבועות, לא לפני פורים. זו ממשלה של אופורטוניסטים שחיה על זמן שאול, שכל מטרתה היא הישרדות, והיא לא מסוגלת ולא תעמוד בלחץ בין-לאומי כבד שכבר התחיל ויגיע לשיאו לקראת ספטמבר, בזמן העצרת הכללית בניו-יורק. ראש ממשלה שהקפיא לפני הבחירות את העברת הכספים לפלסטינים בתגובה על פנייתם לבית-הדין הבין-לאומי הכללי בהאג ומבטל את ההקפאה מייד לאחר הבחירות, זה לא ימין. ומייד ראינו גם איך מפרשים את החולשה שלנו, כשבית-הדין בהאג דורש מישראל פרטים על מבצע "צוק איתן" והפלסטינים מבקשים עכשיו לא רק להצטרף לבית-הדין הבין-לאומי בהאג אלא גם לסלק אותנו מפיפ"א. ראש ממשלה שאומר לפני הבחירות שבמשמרת שלו לא תקום מדינה פלסטינית ונאום בר-אילן לא רלוונטי, ומייד לאחר הבחירות חוזר בו ומסביר שהובן לא נכון, זה לא ימין. לכן, צריך לאמץ במהרה מדיניות ברורה ונחושה, בלי להסתיר ובלי להסתתר, ולהבהיר את מהות המדיניות לאזרחי ישראל ולקהילה הבין-לאומית. מה שחשוב זה לחשוב מחוץ לקופסה, להיות גלויים עם עצמנו ועם אחרים, לא לגמגם ולא לזגזג. הסכם בילטרלי בין ישראל לפלסטינים נועד לכישלון מראש. לאור הניסיון, מאז חתימת הסכמי אוסלו ב-1993, ברור מעל ומעבר לכל ספק שזה המסלול הלא-נכון. אין שום סיכוי להגיע להסדר מדיני בינינו לבין הפלסטינים שמשמעותו סוף הסכסוך והיעדר תביעות לעתיד. מי שחושב שחזרה לגבולות 67', כולל חלוקת ירושלים, תביא לנו את השלום המיוחל, לקח כנראה הרבה עלים ירוקים מסוגים שונים. ראינו כבר ברצועת-עזה, שחזרה לגבולות 67' ופינוי כל היהודים לא מביאים שלום אלא רק "קסאמים", פצצות מרגמה, טרור ומלחמות. הסדר עם הפלסטינים בלבד, אין לנו בזה שום עניין ואין בזה שום תועלת. יש לנו עניין בהסדר אזורי כולל, עם כל מדינות ערב המתונות, שהסדר עם הפלסטינים הוא רק חלק ממנו, ולא החלק החשוב בו. אנו צריכים להגיד בפה מלא לקהילה הבין-לאומית: תפסיקו להרוס כל פינה אפשרית במזרח התיכון. מספיק הרסתם את לוב ואת תימן. הוכחתם שאינכם מסוגלים לעשות סדר, לא בסוריה ולא בעיראק, ועכשיו כל היוזמות וכל הפרמטרים שלכם רק יפגעו בדמוקרטיה היחידה המשגשגת והיציבה במזרח התיכון. צריך להגיד לצרפתים בפה מלא: היוזמה שאתם כרגע מגבשים לא שונה מהיוזמה שהביאה להסכם מינכן. גם בתור שר החוץ, בפגישה שקיימתי עם שני שרי חוץ, של צרפת וספרד, קושנר ומורטינוס, אמרתי להם בדיוק את המילים האלה. כמו שבזמנו המערב הקריב את צ'כוסלובקיה כדי לפייס את היטלר, כך כרגע מתכוונים להקריב את ישראל כדי לפייס את האסלאם הקיצוני. אנחנו צריכים להגיד לאותן מדינות מערב, כל אלו שמבקשות לבוא לידי ביטוי בזירה הבין-לאומית: יש לכם מספיק אתגרים בלעדינו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – ולחשוב שהיית שר החוץ. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> יש לכם מהגרים בלתי חוקיים, ויש לכם סכסוך באוקראינה, ועדיין יש ויכוח בקפריסין, ויש טרנסניסטריה, ויש בוסניה-הרצגובינה, ויש אפגניסטן, ויש לא מעט בעיות בים הסיני, ויש בעיות למכביר בכל העולם. יש כרגע התקוממות בבורונדי, ואני יכול למנות ולספור לכם על הגלובוס כולו, על פני העולם כולו – כמות הבעיות מספיקה ל-200 שנה קדימה. אם אתם רוצים לראות יציבות, שלום וביטחון במזרח התיכון, צאו משם, אל תתערבו. כל התערבות שלכם רק מרחיקה אפשרות לכל הסדר. ולכן אני מקווה שתנסו להתעסק בדברים אחרים. וכמובן, אנחנו חייבים וצריכים להגיד באופן ברור למדינות ערב המתונות – לסעודיה, למצרים, למִפרציות – הסיכוי היחידי שלכם לנצח במאבק בטרור האסלאמי הקיצוני בתימן, בסיני, בסוריה, בבחריין ובמקומות אחרים, זה בשיתוף פעולה עם ישראל. גם בהתמודדות מול אמביציות הכיבוש וההשתלטות של איראן אין תחליף לשיתוף פעולה מן הסוג הזה. כשבמקום להיות גאון, ונדיב, ואכזר אתה שבלוני, קמצן ולפלף, אין לך שום סיכוי במזרח התיכון. לכן אנחנו חושבים שלממשלה כזו אין זכות קיום והיא לא צריכה לקום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן, שתהיה אחרונת הדוברים. <זהבה גלאון (מרצ):> הקואליציה הסירה את הדוברים שלה. הקואליציה הסירה את הדוברים שלה. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לרשותך חמש דקות, חברת הכנסת גלאון, חמש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מדברת לכיסא הריק של ראש הממשלה – איזו בושה, איך גררת את כולם. אני רואה כאן את המשפחות של המועמדים לשרים במליאה, עם ילדים קטנים, עם הורים מבוגרים, נרגשים ומתרגשים. ואתה עולה על הדוכן, וגם כשאתה מנצח אתה מתבכיין. כולם אשמים שהשבעת הממשלה נדחתה ואז נדחתה, חוץ ממך. וכל פעם אתה מוצא סיבה. עכשיו בכלל יש בעיה בשיטת הממשל, כאילו הבעיה היא לא במושלים. נשנה את השיטה, אתה אומר, ניתן כוח למפלגה הגדולה, זה קורה ככה בכל המדינות בעולם. יש דבר אחד ששכחת לציין, אדוני ראש הממשלה, במדינות בעולם שזה קורה בהן יש חוקה, יש מגילות זכויות אדם שמגינה על מיעוטים. שם ראשי ממשלה לא מעזים לומר על ציבור אזרחים "הערבים נוהרים באוטובוסים, בואו להצביע". שם ראש ממשלה לא מעז להתייחס כך ל-20% מהאוכלוסייה שלו. חברי חברי הכנסת, אומרים שההיסטוריה חוזרת פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה, והאמת שקשה לי לבחור תחת איזו הגדרה לשים את הקמת הממשלה שלך. מה שקרה כאן בחודשים האחרונים היה אולי מצחיק אם זה לא היה על חשבוננו, ומה שעשית, ראש הממשלה, קנית שלטון בכסף, באמצעות שוחד פוליטי. מי שעושה כאלה הסכמים קואליציוניים אינו ראוי לכהן כראש ממשלה. מי שקיבל 30 מנדטים והיה לו ניצחון אדיר ונאלץ לרפד כך את השותפים הקואליציוניים שלו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, זו טעות, יש עוד דוברים, עוד חמישה דוברים. ואת דוברת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בסבב הבא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני? <היו"ר יצחק וקנין:> גם אתה, גם אתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> במסך יש שמונה. <היו"ר יצחק וקנין:> כיוון שמחקו פה הרבה שמות ועשו קצת בלגן ברשימות. אנחנו נלך לפי הסדר. אנחנו מעדכנים את זה גם במחשב, כך שכל אחד ידע מתי התור שלו. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, ההסכמים שנחתמו בין הליכוד לשאר מפלגות הקואליציה הם שוד לאור היום של כספי ציבור עבור פוליטיקה קטנה וסקטוריאלית, חלוקת ג'ובים וריפוד הכיסים של מקורבים. אני שמחה לעדכן את הכנסת, למי שלא שמע, שהיועץ המשפטי לממשלה קיבל את העמדה של סיעת מרצ ביחס להסכם שנחתם בין הליכוד לבית היהודי בכל מה שנוגע להעברת כספים, 50 מיליון שקלים, לחטיבה להתיישבות. היועץ המשפטי אמר שהסעיף הזה בהסכם הוא לא חוקתי ובעצם קיבל את העמדה של סיעת מרצ שהסעיף הזה צריך להתבטל, ואני מקווה שבדיון בבג"ץ ההסכם הזה יתבטל. אדוני היושב-ראש, היומיים האחרונים היו השיא. אחרי שראש הממשלה השתמש בכל מה שהיה לו כדי לרצות את יהדות התורה, את ש"ס, את הבית היהודי, הוא עשה כל מיני להטוטים באוויר כדי להרגיע את החברים מבית, וכמו שאנחנו רואים היום במליאה, הם ממש ממש לא רגועים. איפה גלעד ארדן, חברי חברי הכנסת? השר גלעד ארדן איננו. שמעתי את ראש הממשלה אומר כאן על הדוכן שהוא רוצה להודות לצחי הנגבי, ואני רואה הודעה של צחי הנגבי שבכלל לא היה סיכום כזה בינו לבין ראש הממשלה. זה ממש ממש מחפיר, אדוני היושב-ראש, הציניות והזלזול בציבור. כל המשחק הזה – תראו מה היה כאן. שמענו כאן את רשימת השרים המיועדים. אני חייבת לומר שחלק גדול מאוד מהשרים המיועדים הם ידידים אישיים שלי, חברים שלי, יש כאן מינויים ראויים, כל המינויים הם ראויים. אני רוצה לציין שניים במיוחד, את המינוי של שר הרווחה חיים כץ, ואני רוצה לברך על מינוי של שרה לשוויון מגדרי – ושלא ייעלבו לי שאר השרים, כולם מינויים ראויים ביותר, אבל אלה שני מינויים שחשבתי שראוי לציין. אבל תראו מה היה כאן, במשחק הזה של פיצול משרדי הממשלה. איזו יצירתיות; היצירתיות הזאת כבר עברה את גבול הטעם הטוב. כמה אנרגיה השקיע ראש הממשלה בפיצול משרד החארטה-ברטה לשניים – לאחד מינה את שר החארטה ולשני מינה את שר הברטה. זאת הממשלה. ואני מרשה לעצמי להשתמש במושג הזה כי ככה הממשלה הזאת מתייחסת לעצמה. במקום לדבר על השקעה של מרץ ולהיטות בדאגה לאזרחי ישראל, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה לא אמר מילה על טיפול ביוקר המחיה – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – בעוני, בשביתה המתוכננת בדימונה; הצחיק את המליאה כשהוא אמר: הממשלה שלנו תחתור לשלום. אני הסתכלתי על ההסכמים הקואליציוניים – אין בהם חזון, אין בהם תקווה, אין בהם מילה על התקדמות בתהליך המדיני – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – כאילו אם נתעלם מהפיל הזה שנמצא בחדר לא נוכל – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין המילה שלום. <זהבה גלאון (מרצ):> אין המילה שלום. הוא אמר עכשיו: נחתור לשלום; איזו בדיחה, איזה קשקוש. אדוני היושב-ראש, מדובר כאן בקרקס. אנחנו באופוזיציה נתאגד למאבק להוצאת הנשמה לממשלה הזו ונעשה הכול כדי לקצר את ימיה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן – ואני אגיד את שמות הדוברים הבאים על מנת שיהיה סדר. אחריה ידבר חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחרון הדוברים יהיה יריב לוין. תודה. אם כן, חברת הכנסת יעל גרמן – חברת הכנסת יעל גרמן הייתה נוכחת עד לפני כמה דקות. אם כן, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת עיסאווי פריג'. רבותי, מאחר שהדיון סיעתי אני אעבור הלאה: חבר הכנסת יאיר לפיד, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – כנראה מישהו פה החליט לעשות איזה תרגיל. אם כן, רבותי, חבר הכנסת יריב לוין יעלה. <מיכל רוזין (מרצ):> כמה זמן יש לו? <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה הייתה לי איזו נבואה שהולך לקרות פה משהו, תאמינו לי. אמרתי שאת דוברת אחרונה, כן? לא ידעתי שהולך להיות פה איזה – טוב, אדוני, ארבע דקות לרשותך. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה הייתה לי רוח הקודש. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני יוסיף לי את הזמן, שלא נריב על שניות, אתה אומר. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, ודאי, אני אוסיף לך את הזמן. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדי, אני הקשבתי לפחות לחלק מהנאומים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לפי בקשת היושב-ראש הזה, אני נותן לך תשע דקות – את כל הדקות של הליכוד. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה? זה לא בניגוד לתקנון? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, גברתי, זה לא בניגוד לתקנון. <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תוך כדי דיון? <היו"ר יצחק וקנין:> תוך כדיו דיון אביגדור ליברמן עלה לכאן וביקש ממני לקבל את הדקות של אורלי לוי, ונתתי לו. לפני כמה דקות הוא עשה את זה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, התקנון חד וחלק. אל תלמדו אותנו את התקנון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> היא מהאופוזיציה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אורלי לוי היא מהאופוזיציה, כבודו. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא משנה מאיפה היא; התקנון נותן את רשות הדיבור על-פי זמן. ואל תגידו לי מה שלא צריך להגיד, רבותי, מכיוון שרק כרגע עשיתי את זה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבל. רבותי, רבותי, תאמינו לי – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שלי, האמיני לי שאני מאוד הגון כדי שלא לעשות דבר שהוא בניגוד לתקנון. אני כבר עברתי מספיק בבית הזה כדי להכיר את התקנון. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, ברגע זה אני מאפס את השעון. מאפס, עושה איפוס; נותן לך תשע דקות. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני הקשבתי כאן לחלק מהנאומים, ואני מוכרח לומר שמצאתי את עצמי נדהם. היו כאן כל מיני אמירות על קרקס וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אני חושב שהדבר היחיד שדמה כאן לקרקס היה אותם נאומים של נציגי האופוזיציה שעלו כאן זה אחר זה ודיברו – באמת, אני חושב שגם מי שהקשיב טוב לא ממש הבין על מה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, לפני כמה ימים היו בחירות בבריטניה. היו שם תוצאות. היו כאלה שהיו מרוצים יותר, והם ירכיבו ממשלה, והיו כאלה שהיו מרוצים פחות, והם, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, הלכו הביתה. הם לא עמדו כאן על הדוכן הזה ובעזות מצח, כאילו לא היו בחירות, כאילו אין דמוקרטיה במדינת ישראל, כאילו העם לא אמר את דברו – לא העזו לעמוד כאן על הדוכן ולומר דברים שבשום פרלמנט בעולם איש לא היה מקבל אותם. כאילו כלום לא קרה – לממשלה אין לגיטימיות; לראש הממשלה אין לגיטימיות. הם, אפשר היה לחשוב, בכלל ניצחו; רק איזו טעות מספרית שינתה את התוצאות. דיברו כל כך הרבה על חודו של קול. רבותי, גם חודו של קול זה רוב. ואני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שהפעם הזאת הרוב לא היה על חודו של קול, והעובדה שאנחנו מקימים היום ממשלה של 61 חברי כנסת איננה שיקוף נכון של תוצאות הבחירות. כי מה לעשות, בבחירות עצמן המחנה הלאומי זכה ברוב ברור, ברוב מוחץ, למרות V15, למרות הכספים, למרות כל הניסיונות; רוב ברור, מוחץ, של 67 חברי כנסת. ולצערי הרב – וכאן אני רוצה לפנות אליכם, חברי הטובים מסיעת ישראל ביתנו – ידידי חבר הכנסת אילטוב. חבר הכנסת אילטוב, ידידי, אני רוצה לפנות אליך, אני רוצה לפנות אל חבריך לסיעה, אל יושב-ראש ישראל ביתנו, שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, אל שרת העלייה והקליטה, ששירתה אותנו בנאמנות בשנים האחרונות, השרה לשעבר, חברת הכנסת סופה לנדבר; אליך, אדוני חבר הכנסת אילטוב; אל ידידי חברי הכנסת חמד עמאר, אורלי לוי אבקסיס ושרון גל: תגידו, אתם באמת שייכים לאופוזיציה? מה יש לכם לחפש אתה? אתם לא במקרה יושבים פה, הרי זה לא איזה סידור מקרי, זה לא סתם; זה מה שהבוחר רצה: אתכם חלק מאתנו, חלק מהממשלה, שותפים מרכזיים חשובים, ואותם – ממול, באופוזיציה. ואני אומר לכם שבלבול היוצרות הזה יכול להיות זמני. אני קורא לכם מכאן, לכל אחת ואחד מכם: יש לכם אחריות, אכפת לכם ממדינת ישראל. אני מכיר כל אחת ואחד מכם היטב, היינו שותפים כאן להרבה מאוד דברים חשובים. אני פונה אליכם מעל הבמה הזאת בקריאה שמבטאת – ואין לי ספק בכך – גם את רצונו של רוב גדול בציבור וגם את רצונו של רוב גדול בציבור החשוב שתמך בכם ובחר בכם ושלח אתכם לכאן. אני פונה אליכם לעשות שיקול שני ולעשות חשיבה נוספת, ואומר לכם שידנו מושטת ודלתנו פתוחה ואנחנו רוצים לראות אתכם שבים להיות שותפים מרכזיים אתנו, בעשייה היומיומית בממשלה ובוועדות הכנסת; שם מקומכם, שם המקום שבו הציבור היקר שבחר בכם ובחר בנו רוצה לראות אותנו משתפים פעולה ביחד. אני מאוד מקווה שאחרי זמן קצר כאן, כאשר תראו לאן הם רוצים לקחת אותנו, כאשר תראו את ההצעות שהם מגישים, כאשר תראו את האלטרנטיבה שהם מציעים, תמצאו את הדרך לגשר על המחלוקות, לגשר אולי על תחושות קשות שקיימות, ולחבור חזרה אל המקום הטבעי שלכם – כאן, בצד הנכון של האולם, בצד שזכה לרוב, בצד שמנהל את מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אתה יודע – אוה, אני מברך את היושב-ראש הקבוע שלנו. אדוני, אני מוכרח לומר לך שמעמד השבעת ממשלה הוא באמת מעמד מרגש, הוא באמת מעמד מיוחד. אבל אני חושב שהמבחן הגדול באמת שלנו יהיה ביכולת שלנו לפעול בלכידות פנימית אמיתית, לשים בצד – קודם כול בתוך הקואליציה – מחלוקות קטנות, ויכוחים קטנים, חילוקי דעות שלפעמים ישנם, ולעבוד בשיתוף פעולה אמיתי. אני עמדתי בקדנציה הקודמת מעל הדוכן הזה לא פעם, הזהרתי אז את חברי לקואליציה הקודמת ואמרתי להם: מי שלא יגלה אחריות, מי שלא יגלה מנהיגות, מי שלא יבין את נטל האחריות שמוטל עליו, מי שלא ידע לפעמים לשים את הנושאים האישיים בצד, ימצא את עצמו מהר מכפי שהוא חושב במקום שבו כל ההשפעה הזאת והעוצמה הזאת מתפוגגות, נעלמות. הציבור, רבותי, רואה את הדברים ואחר כך גם מעניש בקלפי. וזה קרה; זה קרה מהר מכפי שאנשים חשבו והאמינו. ואדוני היושב-ראש, כאשר זה קרה כבר היה מאוחר מדי עבור רבים שישבו אז בספסלים האלה והיום כבר אינם בכנסת, או אחרים שישבו סביב השולחן הזה והיום יושבים שם, בספסלי האופוזיציה. ואני מציע שהיום, כאשר נשביע את הממשלה החדשה, נסתכל לשם ונלמד את הלקח הזה, ונדע לעבוד באופן מלוכד, באופן אחראי, באופן רציני, באופן שיבטיח, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזאת, חרף הקושי העצום שבו היא נולדה – וצריך לומר, היו קשיים גדולים – תמשול, תחזיק מעמד, תאריך ימים, תעשה את הדברים הענקיים שאנחנו רוצים לעשות: בדיור, בהתיישבות, בהורדת יוקר המחיה ובשורה ארוכה ארוכה של נושאים חשובים שמונחים לפתחנו. ואם נשכיל לעשות את זה, אדוני היושב-ראש, אין לי ספק, אפילו לא צל של ספק, שיהיה תור ממתינים של אלה שהיום נשבעים מעל כל במה ואומרים: לא נצטרף ואין סיכוי שנהיה חלק מהממשלה הזאת. הטונים ישתנו, ההבנה שמישיבה חסרת תכלית בספסלים האלה לא עושים ולא מקדמים שום דבר אמיתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אמרת שאנחנו מסוכנים למדינה, למה אתה רוצה אותנו בממשלה? למה? למה? <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת חסון – חבר הכנסת חסון, קודם כול, לא כולכם, חלקכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אי-אפשר להפריד; זה יחד הולך, רק יחד. <יריב לוין (הליכוד):> שנית, חבר הכנסת חסון, אתה יודע שאתה אצלי תמיד רצוי, אז זה בסדר. סך הכול לך יש עוד שורשים טובים. אני מציע, אגב, חבר הכנסת חסון, שתסביר ליושב-ראש הסיעה שלך, חבר הכנסת הרצוג, שגם לתנועה הלאומית היו זכויות בהקמת המדינה, לא רק להם. כדאי שתסבירו לו את זה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> יריב, אני מסבירה לו, בחיי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשאלי את חברת הכנסת ציפי לבני מתי הזמן שלה נגמר ומתי היא סיימה לדבר. יש לי שיקול דעת, ואני מבקש לא לתת לי עצות כשאני מנהל את הישיבה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> זה לא בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא בסדר? תכתבי לי מכתב שלא בסדר. אני מבקש לא לתת לי עצות. את מלמדת גם חברי כנסת שהם יומיים בכנסת לתת לי עצות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הוא קיבל תשע דקות והוא עבר אותן מזמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, נא לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יש גבול לרמיסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה ממש לא ראוי. <יריב לוין (הליכוד):> אני מסיים, אדוני, במשפט אחד. חברת הכנסת יחימוביץ, אני יודע שקשה לשמוע על הישגי התנועה הלאומית – אז, וגם לעתיד, בממשלה שאנחנו נשביע היום. אתם תשמעו כאן לא מעט. אתם גם תראו; אנחנו נעשה, ואני משוכנע שהממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, תגשים את הציפיות הרבות שהציבור כולו תולה בה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. יסכם את הדיון מטעם הממשלה השר יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, בני משפחות, אשתי וילדי, חברי הקואליציה, חברי האופוזיציה, אנחנו הערב מקימים ממשלה. ראש הממשלה נתניהו הביא לאישור הכנסת ממשלה שמבוססת על קואליציה צרה, של 61 חברי כנסת. זו לא הפעם הראשונה בתולדות ישראל שממשלה מבוססת על קואליציה צרה, על רוב קטן, אבל בהחלט, התופעות שראינו בדרך להרכבת הממשלה צריכות לעורר דאגה בלב כל אזרח ובלב כל חבר כנסת שחרד לשלומה של מדינת ישראל ולחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. רבותי, דמוקרטיה היא שיטת הממשל הטובה ביותר, הנאורה ביותר, המכבדת ביותר, השומרת ביותר על זכויות – לא רק הרוב, אלא גם המיעוט, או המיעוטים. אבל כדי שהדמוקרטיה תשרוד, תתפתח ותשגשג, הדמוקרטיה גם חייבת להיות לא רק שיטת משטר דמוקרטית, פתוחה, אלא גם שיטת משטר יציבה ויעילה. ומה שאנחנו רואים הערב, ומה שאנחנו רואים בשנים האחרונות, ומה שאנחנו רואים בעיקר בעשורים האחרונים, הוא ששיטת המשטר הפרלמנטרית שלנו הופכת לפחות ופחות יציבה, לפחות ופחות יעילה, וזה נכון לגבי ממשלות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ארבע ממשלות – – – ארבע ממשלות. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אני כבר מגיע לזה, חבר הכנסת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> עוד שר ועוד שר. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> חבר הכנסת חסון, אני כבר מגיע לזה. דרך אגב, נדמה לי שאתה היית חבר בחלק מהממשלות האלה, מהממשלות האחרונות, וחלק מהקואליציות האחרונות. אנחנו הגענו במדינת ישראל לרגע האמת. ואני אומר את זה, ואני לא חושב שזה נושא של קואליציה ואופוזיציה, של שמאל וימין, של דתיים וחילונים, של ערבים ויהודים. כל אדם, ואני מאמין שכל חברי הכנסת באולם הזה, גם אלה שמתנגדים היום להקמת הממשלה, כל אדם באולם הזה, חרד לדמוקרטיה הישראלית. ומי שחרד לדמוקרטיה הישראלית צריך לדעת דבר אחד – דמוקרטיה לא יכולה לשרוד לאורך זמן אם היא לא מצליחה – בצד הבמה הפתוחה לוויכוחים, ובקרה, והחלפת שלטון, לעתים – לצד כל הדברים החיוניים הללו, אם היא לא מצליחה ליצור שיטת משטר יציבה ויעילה. אדוני היושב-ראש, בשיטת המשטר שלנו, כפי שאנחנו רואים יותר ויותר לאחרונה, אין יציבות, והמשילות בעייתית ביותר. העובדה שראש הממשלה – צריך להגיד ביושר – ממנה שרים וסגני שרים גם על-פי סחטנות קואליציונית או פנימית-פוליטית; העובדה שהשיקול הענייני הופך למשני בחשיבותו לעומת השיקול הפוליטי-כוחני, צריכה להדאיג את כולנו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> העובדה שלאחר ניצחון כל כך ברור בבחירות קשה, קשה מאוד, להרכיב ממשלה, חייבת להדאיג את כולנו, וכשאני אומר כולנו אני לא מתכוון רק לאחת המפלגות בבית הזה, שקוראים לה כולנו, אלא כולנו, 120 חברי הכנסת וכ-8 מיליון אזרחי ישראל מכל הזרמים, מכל הדתות, מכל המחנות, מכל המפלגות. אדוני היושב-ראש, קשה לשנות את שיטת הבחירות או שיטת הממשל, קשה מאוד, וצריך להיזהר גם משינויים שלא נבדקו כהלכה או שלא חושבו כהלכה. אבל זהו כורח המציאות. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לסוגיה שאני אישית ידוע כתומך בה, של חוק המפלגה הגדולה ביותר, או חוק 40:80, ששתי המפלגות הגדולות – אופוזיציה וקואליציה – מחלקות ביניהן לפחות את 80 המנדטים הראשונים, אבל אנחנו חייבים – אני לא מצליח לשמוע אותך, ידידי ד"ר טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הצבעה ישירה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> ספר לי אחר כך, כי אני לא שומע, יש פה יותר מדי רעש. – – – אבל אנחנו נצטרך לשקול את הדבר הזה ולבצע אותו. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הנוכחי והמיועד לממשלה החדשה, חברי חברי הכנסת, חברי הקואליציה והאופוזיציה, אני קודם כול, מעל במה זו, רוצה לומר שבצד כל הקשיים – וכאן אני אומר דבר אישי – יש קושי אחד שצורב את לבי, ואני אומר את זה בלי שמץ של ציניות: אני מאוד מאוד מעריך, מכבד ואפילו מחבב את חברי גלעד ארדן. הוא איש בעל יכולות, הוא איש אמיץ, הוא איש ישר. אני מאוד מקווה שתימצא בהמשך הדרך, גלעד, לראות אותך שוב בתפקיד בכיר בממשלה. אני לא מרכיב את הממשלה, אבל אני חושב שהדבר הזה אפשרי, ולפחות מבחינה אישית אני לא יכול שלא להזכיר בערב הזה אותך ואת הערכתי וידידותי אליך. אני בטוח שגם לבך כבד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מכאן זה נשמע כמו הספד. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> זה לא הספד, תאמין לי, אנחנו רחוקים מלהספיד את גלעד ארדן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כמו הספד, ממש כמו הספד. הייתי בכמה לוויות, זה נשמע כמו הספד. תאמין לי. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> חבר הכנסת שמולי, אף שאתה כל כך צעיר, יכול להיות שאנחנו נספיד אותך עוד לפני גלעד ארדן. <קריאות:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> סליחה, סליחה, לא התכוונתי לפגוע, זה בהומור ובידידות. אם לא הובנתי נכון – אני גם מעריך ומחבב את חבר הכנסת שמולי. אחרון חביב, אני רוצה לפנות לידידי יושב-ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג – ואני אומר את זה תמיד. ידידי יושב-ראש האופוזיציה יודע שאני תמיד הייתי ונשארתי גם בעד ממשלות רחבות, ממשלות אחדות לאומית, אבל אני רוצה לסיים את דברי בהערה אחת, ידידי בוז'י הרצוג. באנגליה היו בחירות, השמרנים בראשותו של קמרון לא זכו ברוב של קולות המצביעים, רחוק מזה, אבל זכו ברוב מוחלט בפרלמנט הבריטי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> והקימו ממשלה בתוך שלושה ימים – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> נכון, נכון, נכון. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – לא שלושה חודשים. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כי ברגע – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> קמרון לא אמר שהסקוטים נוהרים לקלפיות. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – – כי ברגע שיש רוב מוחלט, באנגליה השיטה מבטיחה רוב מוחלט או כמעט רוב מוחלט, יש יותר יציבות – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ברגע שיש מנהיג רציני. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> אבל שימו לב, חברי המחנה הציוני הנכבד מאוד, לעוד הבדל: באנגליה היה מנצח, דייוויד קמרון, ומפסיד, אד מיליבנד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> באנגליה לא מסיתים, באנגליה לא מפחידים את הציבור. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> באנגליה המנצח הרכיב את הממשלה והמפסיד התפטר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> באנגליה לא מפחידים ציבור שלם. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> כאן המפסיד בבחירות – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> באנגליה לא משסים ציבור בציבור. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – יושב-ראש המחנה הציוני, קורא למנצח להתפטר. <קריאות:> – – – <שר המודיעין יובל שטייניץ:> יושב-ראש המחנה הציוני, שהוא בכל זאת, עם כל ההישג – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא מסיתים ציבור בציבור. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – הפסיד בבחירות, קורא למנצח בבחירות, בנימין נתניהו, להתפטר. באנגליה המפסיד התפטר, כאן בישראל עולם הפוך, קוראים למנצח להתפטר – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> נתניהו לא התפטר ב-2006. הוא הוריד את הליכוד ל-12 מנדטים ולא התפטר. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – אז טלו קורה מבין עיניכם. <קריאה:> אל תשווה את עצמך לאנגליה. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> טלו קורה מבין עיניכם, כבדו את תוצאות הבחירות. איך אמר נשיא המדינה הנכבד ראובן רובי ריבלין? גם רוב של קול אחד הוא רוב, ובדמוקרטיה אי-אפשר לזלזל ברוב של קול אחד או שני קולות. ואני אישית כולי תקווה שהממשלה הזאת לא רק תצליח לקדם את ישראל ביטחונית, כלכלית, מדינית וחברתית אלא גם תתרחב בהמשך ותהפוך לממשלה רחבה יותר ויציבה יותר. רבותי חברי הכנסת, כמו באנגליה, המנצח מרכיב את הממשלה. לא ביקשתי שהמפסיד יתפטר, אבל שלא יקרא למנצח להתפטר, ואני קורא לחברי הכנסת לתמוך בממשלה המוצעת, לתפארת הכנסת והדמוקרטיה הישראלית – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה לתפארת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בושה לדמוקרטיה הישראלית. <שר המודיעין יובל שטייניץ:> – – שעומדת על העיקרון שגם רוב של קול אחד הוא רוב שצריך לכבד, וכך, אני מניח, תהיה גם התוצאה כאן בהצבעה הערב. ברוב קטן, אבל רוב דמוקרטי מכובד, תוקם ממשלה חדשה בישראל, וכולנו נברך אותה בברכת הצלחה, כי הצלחתה של הממשלה, אדוני ראש הממשלה, הצלחתה של הממשלה היא הצלחתם של כל אזרחי ישראל, אלה שהצביעו למפלגות הקואליציה ואלה שהצביעו למפלגות האופוזיציה. בהצלחה לממשלה החדשה, בהצלחה לכולנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר שטייניץ שסיכם את הדיון. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, יש פה חברים רבים שהפסידו אירועים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> יש חברים רבים שהפסידו כאן אירועים. מבקשים, אם אתה יכול, לברך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, עד כאן הדיון הסיעתי. סיימנו. הממשלה סיכמה את הדיון, ואנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא בעצם על הודעתו של ראש הממשלה על קווי היסוד והרכב הממשלה ה-34 של מדינת ישראל. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שמצביע בעד מביע אמון בממשלה; מי שמצביע נגד, בעצם זה אי-אמון – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הייתה לנו בקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שנעבור להצבעה – אני לא שכחתי, גברתי – חברת הכנסת סתיו שפיר רוצה להפנות אלי שאלה, ואנחנו עדיין נאפשר לה לעשות זאת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, פניתי הבוקר ליושב-ראש הכנסת ולמזכירת הכנסת בנוגע לגילוי והנחה של כל ההסכמים וההסכמות הקיימים בין הבית היהודי לליכוד. סעיף 1 לחוק הממשלה, 2001, קובע: "נעשה הסכם בכתב בקשר לכינונה של ממשלה או בקשר להבעת אי-אמון בה או בקשר להצבעה על חוק התקציב, או בקשר לצירוף שרים נוספים לממשלה לאחר כינונה, או בקשר למינויו של סגן שר, ימסרו הצדדים להסכם את נוסחו המלא למזכיר הכנסת, בתוך שלושה ימים מיום החתימה ולא יאוחר מ-48 שעות לפני הבחירות או 24 שעות לפני כינון הממשלה או ההצבעה בכנסת – – – ". בשבוע האחרון פורסם בכמה כלי תקשורת כי נציגי הבית היהודי והליכוד הגיעו להבנות מסוימות אשר לא נכללות בהסכמים הקואליציוניים, בין היתר בנוגע לפיתוח ביהודה ושומרון, לכספים נוספים שעתידים לעבור, ועל כן אבקש לשאול את ראש הממשלה, ברשותך: האם כל ההסכמים שנעשו הונחו בפנינו? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אדוני ראש הממשלה, האם כל ההסכמים הונחו על שולחן הכנסת? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> התשובה היא כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התשובה היא כן. התשובה התקבלה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התשובה התקבלה במובן שאם יש לך מידע אחר, את יודעת איך לפעול. אנחנו הולכים להצבעה, כי גם מן הממשלה וגם מן האופוזיציה קיבלנו בקשה להצבעה שמית. לא מפתיע. ואני אבקש ממזכירת הכנסת להתחיל לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. אני מאוד מבקש לשמור על השקט ולא להפריע להליך ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, האם יש מי מחברי הכנסת שלא השיב לך? כל ה-120 הצביעו. נא לספור את הקולות ולהגיש לי את תוצאות ההצבעה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היושב-ראש, אנחנו מבקשים לחשוף את ההסכמים בין שטייניץ לשמולי, אם אפשר – לשים אותם על השולחן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה אחראי רק להסכמים מצד שמולי. אנחנו נהיה אחראים לשטייניץ, אם נוכל. חברי הכנסת, התוצאה: בעד – 61 קולות, נגד – 59 קולות. אני קובע כי הממשלה זכתה באמון הכנסת. ברכות. <הצהרת אמונים של חברי הממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עכשיו נעבור להצהרת אמונים של השרים. באותה הזדמנות אני בוודאי מברך את כל המשפחות שהגיעו לכאן ונמצאות כאן אתנו כמה שעות ארוכות, אבל בשביל הרגע שיבוא עוד מעט זה היה שווה. אני מבטיח לכם, מניסיון אישי. אני אזמין את השרים בסדר האל"ף-בי"ת, אבל מטבע הדברים הראשון – אני אבקש מחבר הכנסת בנימין נתניהו לעלות לדוכן ולהצהיר אמונים בפני מזכירת הכנסת. כל אחד שיעלה יקרא את נוסח ההצהרה, יחתום עליה בפני מזכירת הכנסת ויתפוס את מקומו ליד שולחן הממשלה בליווי הסדרנים. <בנימין נתניהו:> אני, בנימין נתניהו, בן צילה ובנציון, זכרם לברכה, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד אזולאי. חבר הכנסת אזולאי ימתין עד שיברכו את ראש הממשלה והוא יחזור למקומו. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. <דוד אזולאי:> אני, דוד אזולאי, בן מסעוד, זכרו לברכה, ופרלה, תיבדל לחיים טובים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זאב אלקין. חברי הכנסת, כולנו מבינים את ההתרגשות, אבל נא לשבת. השר אזולאי ישב וחבר הכנסת אלקין יצהיר אמונים. בבקשה. <זאב אלקין:> אני, זאב אלקין, בן בוריס בנימין, זכרו לברכה, וליליה, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <קריאה:> אלקין, פה כולנו שמחים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מרכז האופוזיציה הודיע שאצלם כולם שמחים על זה שאלקין הלך. חבר הכנסת אופיר אקוניס – בבקשה, אדוני. השר אלקין יתפוס את מקומו, ואני אבקש מכולם לשבת. נא לשבת, חברים. חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת ילין, אני חושב שזה רעיון טוב שאתה תשב במקום בזמן ההשבעה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – נתפס לי הגב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם זה הגב, אני לא רופא, לא יכול לעשות עם זה כלום, אבל ראוי לכבד את החברים. בבקשה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. <אופיר אקוניס:> אני, אופיר אקוניס, בן מיכאלה ומנחם, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אורי יהודה אריאל הכהן. נא לשבת, חברים. נא לשבת. <אורי אריאל:> אפשר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף. חברי הכנסת גלאון, יונה, אם תשבו זה יהיה יותר מכובד. גם אראל מרגלית, אני בטוח. בסך הכול זה ספורט לא רע, לקום כל פעם לברך. בבקשה, חבר הכנסת אורי יהודה אריאל הכהן. בבקשה. <אורי אריאל:> אני, אורי יהודה אריאל הכהן, בן נעמי ויצחק, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זאב בנימין בגין. <זאב בנימין בגין:> אפשר, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד שנייה, אדוני, תכף. בבקשה, חבר הכנסת זאב בנימין בגין יצהיר אמונים. <זאב בנימין בגין:> אני, זאב בנימין בגין, בן עליזה לבית ארנולד ומנחם, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נפתלי בנט. <נפתלי בנט:> אפשר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף. השר בגין יתפוס את מקומו. חבר הכנסת נפתלי בנט יצהיר אמונים; בבקשה, אדוני. <נפתלי בנט:> אני, נפתלי בנט, בן מירנה וג'ים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אבי גבאי. <קריאה:> הוא לא חבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, מר אבי גבאי. אולי הוא דוקטור, אז אני בכלל אסתבך. <אבי גבאי:> לא הספקתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, שנייה אחת. מר אבי גבאי ימתין עד שהמברכים יסיימו את מלאכתם. נא לשבת, חברים. בבקשה, מר אבי גבאי. <אבי גבאי:> אני, אבי גבאי, בן שרה ומשה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יואב גלנט. אדוני ימתין, תכף אנחנו נארגן, ננסה לארגן סדר. חברי הסיעה שלך הנרגשים גם ישבו, גם חבר הכנסת כחלון ישב לשמוע הצהרת אמונים של חבר רשימתו, וגם אייכלר ודאי ישב מתוך כבוד לחבר הכנסת גלנט ולכנסת. בבקשה, אדוני. <יואב גלנט:> אני, יואב גלנט, בן מיכאל גלנט, זכרו לברכה, ופרומה גלנט לבית סגל, תיבדל לחיים טובים וארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה. נא לשבת, חברים, נא לשבת. השר גלנט ישב תכף ואנחנו נשמע את הצהרת האמונים של חברת הכנסת גילה גמליאל. <גילה גמליאל:> אני, גילה גמליאל דמרי, בת עליזה ויוסף, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותמת על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה גמליאל, תשחררי לנו את הכנסת, צריכים להמשיך. חבר הכנסת דני דנון. רק רגע, רק רגע, אדוני. חברי סיעת הליכוד ישבו לכבוד חבר הסיעה. בבקשה, אדוני. <דני דנון:> אני, דני דנון, בן יוסף, זכרו לברכה, ויוכבד, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי – בבקשה, אדוני. נא לשבת, חברים. חבר הכנסת גפני רוצה לשמוע את הצהרת האמונים של חבר הכנסת דרעי ודאי. בבקשה, אדוני. <אריה מכלוף דרעי:> אני, אריה מכלוף דרעי, בן אליהו, זכרו לברכה, ואמי מורתי אסתר, תיבדל לחיים טובים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת משה יעלון. דקה, אדוני, תכף נסיים את הברכות לחבר הכנסת השר אריה דרעי, ואז תצהיר אמונים. נא לשבת, חברים. חבר הכנסת משה יעלון יצהיר אמונים. <משה יעלון:> אני, משה יעלון, בן בתיה ודוד, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת משה כחלון – בבקשה, אדוני. חברים, נא לשבת ולשמור על שקט. בבקשה, אדוני. <משה כחלון:> אני, משה כחלון, בן יהודה, זיכרונו לברכה, ומיסה, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שחררו את השר כחלון. חבר הכנסת חיים כץ, אדוני ימתין עוד דקה. חברים, נא לשבת. השר אופיר אקוניס, נא לשבת. חבר הכנסת רוזנטל, אתה רוצה שנשביע אותך? אנחנו רק נשאל את דעתו של ראש הממשלה ותכף נצטרף אותך. בבקשה, אדוני יצהיר אמונים. <חיים כץ:> אני, חיים כץ, בן חנה ואברהם, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ישראל כץ – בבקשה, אדוני. בבקשה, תלוו את השר חיים כץ לשולחן הממשלה, והשרים וחברי הכנסת יקשיבו להצהרת האמונים של חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, אדוני. <ישראל כץ:> אני, ישראל כץ, בן מאיר, זכרו לברכה, ומלכה, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת מוזס, מגל, סלומינסקי. חברי הכנסת, תפזרו קצת את ההתקהלות הזאת. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין:> אני, יריב לוין, בן גאיל ואריה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה, השר יריב לוין ישב, המברכים יסיימו את הברכות. חברים, אנחנו נשמע את הצהרת האמונים של חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב:> אני, מירי רגב, בת מרסל ופליקס סיבוני, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותמת על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה, השרה מירי רגב תשב, תשב השרה מירי רגב, ואנחנו נשמע את הצהרת האמונים – לא, עוד לא נשמע. חבר הכנסת שטייניץ, עוד חצי דקה, כי אנחנו רוצים לשמוע אותך באווירה מכובדת. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. חבר הכנסת יובל שטייניץ, נא להצהיר אמונים. <יובל שטייניץ:> אני, יובל שטייניץ, בן מינה שטייניץ לבית אשכנזי, זכרה לברכה, ודן שטייניץ, ייבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת סילבן שלום. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. השר חיים כץ ישב, אדוני. כולו שתי דקות ליד שולחן הממשלה, וכבר אין לך סבלנות לשבת. אותו הכלל לגבי השר אופיר אקוניס. שבו. בבקשה, חבר הכנסת סילבן שלום. <סילבן שלום:> אני, סילבן שלום, בן שמעון, זכרו לברכה, ומרים, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אחרונה חביבה – חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי. רק רגע, גברתי. תכף השר סילבן שלום ישב, ואנחנו נשמע את הצהרת האמונים שלך. בבקשה, גברתי. <איילת שקד:> אני, איילת שקד, בת אראלה בן שאול, זיכרונה לברכה, ומנשה בן שאול, ייבדל לחיים ארוכים, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותמת על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, ברכות לכל השרים הנכנסים ולראש הממשלה. בהצלחה לממשלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני, כ"ט באייר התשע"ה, 18 במאי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 23:56.>