דברי הכנסת

דברי הכנסת ה / מושב ראשון / ישיבות י'–י"ב / כ"ט באייר – ב' בסיוון התשע"ה / 18–20 במאי 2015 / 5 חוברת ה' ישיבה י' הישיבה העשירית של הכנסת העשרים יום שני, כ"ט באייר התשע"ה (18 במאי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים חילופי גברי בוועדות הכנסת 4 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 4 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל אי-יישום מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני בגלל המיליארדים שחילק ראש הממשלה בהסכמים הקואליציוניים על חשבון כספי הציבור 18 מאיר כהן (יש עתיד): 19 שר התיירות יריב לוין: 22 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 35 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 36 אלי אלאלוף (כולנו): 38 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 41 יואב בן צור (ש"ס): 47 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 49 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 51 עיסאווי פריג' (מרצ): 55 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 58 שר התיירות יריב לוין: 61 נאומי בכורה של חברי הכנסת 64 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 64 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 69 אלי כהן (כולנו): 70 שר הפנים סילבן שלום: 74 אורן אסף חזן (הליכוד): 76 ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים 81 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 81 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 83 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 91 מיקי לוי (יש עתיד): 94 רחל עזריה (כולנו): 96 נאומי בכורה של חברי הכנסת 97 השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: 98 יוסי יונה (המחנה הציוני): 99 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 103 נאוה בוקר (הליכוד): 106 השר אופיר אקוניס: 109 רועי פולקמן (כולנו): 110 איציק שמולי (המחנה הציוני): 113 <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום שני, כ"ט באייר התשע"ה, 18 במאי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. חברי הכנסת, שימו לב, הודעה בדבר חילופי חברים בוועדה המסדרת. שלושה מחברי הוועדה המסדרת, ובהם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת זאב אלקין, מונו לשרים. כדי שהוועדה תוכל להמשיך בפעילותה ולבחור את ועדות הכנסת, אבקש להודיע על החברים החדשים בוועדה, כפי שמסרו הסיעות השונות. מטעם סיעת הליכוד: חברי הכנסת צחי הנגבי ויואב קיש יכהנו במקום השרים זאב אלקין ויריב לוין; מטעם סיעת הבית היהודי: חבר הכנסת ינון מגל יכהן במקום השרה איילת שקד. עד כאן לשון ההודעה. לידיעת חברי הכנסת, אני אישרתי את כינוסה של הוועדה המסדרת בשעה 16:15 לצורך אישור יושב-ראש הוועדה המסדרת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעבור להצעת אי-אמון של – סליחה, טעות שלי, הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/672/20 וכלה בהצעת חוק פ/971/20 – הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תקופת מימוש הזכאות לפיקדון), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מרדכי יוגב; הצעת חוק העונשין (תיקון – שימוש במידע בידי עובד הציבור), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת תמר זנדברג וזהבה גלאון; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – סמכות מקומית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, דב חנין, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, יעל גרמן, שי פירון, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – שקיפות הליכים משפטיים בעתירות בעניינים ציבוריים) (הוראת שעה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק שוויון הזדמנויות במקום מגורים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – גילוי נאות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – זכאות לסיוע בהליך אזרחי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת תנאי כהונה והעסקה של מנהלים בחברה ציבורית), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק חובת ניהול ופרסום פרוטוקול של ועדות מייעצות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק חובת ניהול ופרסום פרוטוקול של ועדות מייעצות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זמן המתנה למוביל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איתן כבל, אראל מרגלית, אילן גילאון וסתיו שפיר; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג לנשים בוועדות איתור), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הפחתת מחירים במתן שירותים ומכירת מוצרים על-ידי גופים ציבוריים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, מיכל בירן, נחמן שי, דניאל עטר, רויטל סויד, סתיו שפיר, דב חנין, מרב מיכאלי, עמר בר-לב וזהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, יואב קיש, ענת ברקו, נאוה בוקר ואורן אסף חזן; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק-יסוד: שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחי מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – חוק ההסדרים), מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – זכות ההיוועצות של הנחקרים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הנפט (תיקון – הגנת הסביבה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – הבטחת זכויות עובדים בהפרטה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, עאידה תומא סלימאן ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – תנאי החזקה במעצר), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – מאסר קטין), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת אגודות שיתופיות של עובדים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – שחרור בערובה לאחר לידה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, דב חנין, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, יואל רזבוזוב, יעל גרמן, שי פירון, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – שחרור עצור המוחזק בתנאים שאינם הולמים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק ידועים בציבור, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור קיום ופרסום ריאיון עם קטין שנעברה בו עבירת מין ושטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות דיינים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מאיר כהן, קארין אלהרר ומיקי לוי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – חישוב העלות התקציבית של חוקים), מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, נחמן שי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, דב חנין וקארין אלהרר; הצעת חוק החברות (תיקון – איסור חברות בדירקטוריון של בנק ושל חברה ציבורית נוספת), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגנה על זכויות הדורות הבאים, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שירותים מיוחדים לילד נכה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הגבלת חופש תנועה בזמן המשפט), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי הוזלה במחיר בעסקה מתמשכת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי הוזלה במחיר בעסקה מתמשכת), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות עבירות שהתקיימו בעניינן הליכי חקירה או משפט), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שוויון הזדמנויות במקום מגורים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – הורה ליותר מילד אחד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – עיכוב פינוי חייב), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנה על זכויות הנער במשמורת (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק לביטול הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לדמי הבראה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הכללת המורשת הערבית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת בחינות כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת רכב ידידותי לסביבה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הפחתת גובה קנס בשל תשלום מיידי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת מידע בין קופות-החולים בעת מעבר תושב), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסדר ארצי אחיד לעניין גרירת רכב), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פרסום ועדות התכנון והבנייה באינטרנט), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק פטור בתשלום דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית לעגלת ילדים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק פטור בתשלום דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית לעגלת ילדים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור לזוגות צעירים מארנונה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – פיקוח אחיד על שימוש בתמיכה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על חיסכון ליחיד מעל גיל 60), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הימנעות הנאשם מלהעיד כתוספת ראייתית), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת דב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מרכז שירות ארצי לעניין כרטיס "רב-קו"), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון אחיד להסדרי חניה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (העברת המחלקה לחקירות שוטרים למשרד מבקר המדינה וקביעת תקופת צינון) התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – החלה על קטינים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק פינוי יישובים במסגרת הסדר מדיני, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (יום הפועלים הבין-לאומי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסעת אזרח ותיק באוטובוס), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – הגדרת יהודי), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק משקיפי תנועה, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הקמת אוניברסיטאות בנצרת ובמשולש, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת טופס התחייבות לתשלום ישירות בין קופת-חולים לנותן שירותים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (העלאת אופניים לרכבת), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק דוח שנתי בענייני יישום חקיקה, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות לצאצא אזרח ישראלי המתגורר מחוץ לישראל), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – היקפו של הסכם קיבוצי כללי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת הנכות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מסגרת שיקומית מזנות), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק השירות הצבאי, הלאומי או האזרחי, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור מדיווח לנישום פטור), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הגבלת סכום ההשתתפות העצמית בתכשיר מרשם), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הסדר חניה למאושפזים בבית-חולים ולמבקריהם), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ערר על החלטת שר הפנים לעניין חוקי עזר), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – כינוס הכנסת בתקופת הפגרה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות מכוח לידה לפני הקמת המדינה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק סיוע לחולי דגנת, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת הפיקוח על שדלנות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מיקי לוי, קארין אלהרר, יעל גרמן, מאיר כהן, עליזה לביא, יעקב פרי, שי פירון, עפר שלח, יואל רזבוזוב וחיים ילין; הצעת חוק הכנסת (תיקון – מועדי כינוס הכנסת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, חמד עמאר ורוברט אילטוב; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלאות להורה יחיד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד השפה העברית), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר לתפקיד רב ראשי לישראל או לחבר מועצה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הפסקה, עיכוב או הגבלה של שירות שיחות אל מוקדי חירום), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – שמירה על קרקעות המדינה בעת הליכי הפרטה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור התניית זכות הלימוד בתשלום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – תחולת חיקוק על המדינה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איתן כבל, אראל מרגלית ואילן גילאון; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ביטול סמכויות גבייה ואכיפה מיוחדות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הגבלת פעולות אנשי דת בלתי מורשים בצבא הגנה לישראל ובמשטרת ישראל, התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תשלום על-פי צריכה בעסקה מתמשכת), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי, ציפי לבני וסתיו שפיר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מימון הריסת מבנה על חשבון המדינה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – הגבלת כהונתו ותפקידו של מתכנן מחוז), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ועדת חריגים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק החזרת תושבי בירעם ואקרית לבתיהם, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייעוד קרקע למבנים לאוכלוסייה הקשישה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, מיקי רוזנטל, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלה בעד שינוי יום פירעון להלוואה לדיור והגבלת גובה עמלה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – תנאי לגביית אגרה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – הרוב הדרוש לנטילת חסינות או זכות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף ויוסף ג'בארין; הצעת חוק לאיסור קריאת שמות מקומות ציבוריים על שם אישי ציבור שעודם בחיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הכנסת (תיקון – דיון בחוק ההסדרים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – קביעת סכום מרבי לחיוב חשבון), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס רווח הון בקופות גמל וקרנות השתלמות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (סימון מוצרים העלולים להכיל חומרים בשיעור מזערי), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצוי בעלי עסקים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – ועדה מיוחדת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שינוי חלק המקרקעין המותר להפקעה ללא פיצויים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת ההיעדרות מהעבודה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב מרגי, משה גפני, טלי פלוסקוב, דב חנין, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, מרב מיכאלי, אילן גילאון, ז'קי לוי, חיים ילין ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – גני-ילדים ומעונות-יום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התייעצות לעניין צו הריסה מינהלי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – נציג הממונה על המחוז), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השתתפות בטיפולי שיניים, פה ולסת לנפגעי שיתוק מוחין), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מחיר אחיד ברשתות השיווק), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת סימון נפח האריזה המרבי והנפח בשימוש), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצגת תמונה מטעה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – הצמדת שכר המינימום למדד המחירים לצרכן), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים סביבתיים בין רשויות מקומיות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – פרטי התקשרות למרכז רעלים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומי חשמל מופחתים לקשישים נכים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הגדלת היקף השידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – פיקוח על תעריפי החשמל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה בגין זכאות לסיוע ממשלתי בדיור), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת חיישן בטיחות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק חובת החזקת ערכת עזרה ראשונה במעונות-יום ובגני-ילדים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – קביעת זמן נסיעה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ארוחת בוקר במוסדות חינוך, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטת ועדה לעררים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – התיישנות בהעמדה לדין של נאשם לאחר שחרור מאשפוז או מטיפול מרפאתי), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – לחצן מצוקה לקשיש), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הרשאת שימוש במקרקעין למוסד ציבורי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במוסדות התכנון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז ממושך של ילד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת שירותים מיוחדים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת תקופת הבלעדיות לשלושה חודשים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – דיווח על תשלום בעד עובד של קבלן), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – פיצויים בשל התפטרות), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק סיוע בקידום תעסוקתי למשפחות של עובדים מעוטי הכנסה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה בשל האטה ממהירות הנסיעה המותרת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לתחבורה ציבורית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – הגבלת שיעור מס שכר), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל הובלת עגלת ילדים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת מימוש זכויות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – פטור למוסד חינוך), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הוועדה המקומית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – צמצום סמכויות שר הפנים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – אובדן ימי עבודה בשל מצב מיוחד בעורף), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תנאים להחלפת תרופה, טיפול, מטפל, נותן שירותים או מוסד רפואי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להתניית היתר), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – הרחבת שריון כספי פנסיה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הרחבת הפטור מהיטל השבחה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן טיפולי שיניים, פה ולסת למבוטח עם שיתוק מוחין), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס להכנסות קשיש וניכוי הוצאות שכר דירה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכות טיעון לפני שלילת גמלה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מחלה נדירה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – התקן בטיחותי על דלת מרחב מוגן דירתי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן תשלום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מימון הסעת יולדת באמבולנס), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק חובת מסירת זמן המתנה משוער במענה טלפוני, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הצגת מחיר מומלץ של ירקות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הלוואה לצורכי דיור לחיילים משוחררים ולזכאים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הוספת מגנזיום אל מי השתייה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה למתקני אנרגיה מתחדשת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה ליוצאים מן הארץ), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל הפרישה לעובדים בענף הבניין), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור התקופה להרכבת ממשלה), מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק מעונות-יום שיקומיים (תיקון – הרחבת גיל הזכאים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החלת החוק על פליט וחוסה מדיני זמני), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור לתורם מוח עצם), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מינוי מבקר העירייה ושכרו), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק להגבלת כהונתו של מנהל מוסד חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק קביעת מועדי בחינות (אי-קיום בחינות במועדים מסוימים) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חינוך לסובלנות בבתי-הספר, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (דיווח מוסד רפואי וקופת-חולים על מחלות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז סיעודי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדים ממשפחות מעוטות יכולת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – סייגים לשלילת גמלה מזכאי שהשתתף באירוע ספורט או בכנס מחוץ לישראל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק סביבה חינוכית בריאה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, עבדאללה אבו מערוף ועליזה לביא; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב ארנונה לפי שווי הנכס), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חינוך לבריאות התלמיד, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ריבית על כספי קופות הגמל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב שכר לימוד לצורך הנחה בארנונה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בשל תשלומים לביטוח אשפוז סיעודי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – חובת דיווח על תמיכות חברתיות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לסטודנטים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בשל טיפול רפואי וטיפול שיניים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודים לתואר אקדמי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הספורט (תיקון – מועדונים שומרי שבת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יואב קיש, מנחם אליעזר מוזס ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים לסטודנט במוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת קבועה לסל שירותי הבריאות לעדכון טכנולוגיות רפואיות חדשות, תרופות, מכשור ושיטות טיפול), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זכאות לבדיקת MRI לגילוי מוקדם של סרטן השד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח למי שטרם מלאו לו 21 שנים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת לידה בשל לידת תאומים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול איסור הכללת תרופות מצילות חיים בשב"ן), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול התניית מענק לידה באשפוז במוסד רפואי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) (תיקון – הפחתת אחוז הריבית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור חשמל מטעמים הומניטריים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום מזערי ללומדים מחוץ לישראל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – רשות רישוי בוועדה מרחבית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום לקשיש מעל גיל 80 שמשתלמת לו גמלת הבטחת הכנסה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין; הצעת חוק מעונות-יום שיקומיים (תיקון – מספר ילדים בשלוחה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חניה חינם לאזרח ותיק שמלאו לו 70 שנים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תמצית פרטי חוזה בעסקה מתמשכת ובעסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגברת הפיקוח על מכירת גרעיני השליטה במוסדות פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ומשה גפני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מימון חוות דעת רפואית), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הגבלת תוקפם של צווי איסור פרסום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מרב מיכאלי, איתן כבל, אראל מרגלית, אילן גילאון ושלי יחימוביץ; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הגבלת תוקפם של צווי איסור פרסום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, דב חנין, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, יעל גרמן, שי פירון, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק לביטול סמכויות בעניין תכנון ובנייה בגדה המערבית, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – תואר אקדמי רלוונטי), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (החרמה והריסה של רכוש), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודב חנין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מתן הודעה למבוטח), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיעור היטל השבחה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – בדיקה לגילוי נגיף HIV), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק חופשת הסתגלות לעובד המשרת במילואים, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מסירת מידע רפואי לאחר), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – אישור להמשך מתן שירות בעסקה מתמשכת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק איסור קיום מתקני חקירה סודיים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודב חנין; הצעת חוק אמנת ז'נבה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודב חנין; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון – הודעה מוקדמת במקרה של פטירת המעסיק או העובד), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת כהונת דירקטור לשלוש חברות), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק ייצוג ילדים ובני נוער, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לחיילים משוחררים מתשלום דמי ביטוח), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק חסינות רבנים, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הגבלת התקשרות בחוזה של נושאי משרה ועובדים בכירים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לאם חד-הורית), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פיצוי למתלונן), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מגבלות על חיוב חשבון של צרכן בתשלומים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – ריכוז מידע על שביתות והשבתות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – איסור פיטורים בעת היעדרות בשל מחלת ילד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הנגשת מוקדי פניות חירום באמצעות שיחוח ומסרון, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – ועדת ערר לתמיכה במוסד ציבור), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה על משלוח דבר דואר רשום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אלי אלאלוף, משה גפני, שלי יחימוביץ, רחל עזריה, ז'קי לוי, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, אורי מקלב, עמיר פרץ, מיכאל אורן, מירב בן ארי, מאיר פרוש, אורלי לוי אבקסיס, מרדכי יוגב, עאידה תומא סלימאן, איתן כבל, יעל גרמן, אילן גילאון, דב חנין, סופה לנדבר, דניאל עטר, איציק שמולי, יוסי יונה, אראל מרגלית, איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, מיכל בירן, יעקב פרי, זוהיר בהלול, רויטל סויד, מנואל טרכטנברג, מיקי רוזנטל, יואל חסון, חנין זועבי, חמד עמאר, רוברט אילטוב ושי פירון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל אי-יישום מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני בגלל המיליארדים שחילק ראש הממשלה בהסכמים הקואליציוניים על חשבון כספי הציבור> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני אינן מיושמות בגלל המיליארדים שחילק ראש הממשלה בהסכמים הקואליציוניים על חשבון כספי הציבור. הוגשו כנדרש קווי יסוד של הממשלה שתקום. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יאיר לפיד. הוגשה רשימת השרים במידה שתקום הממשלה מטעם יש עתיד, כך שאין שום מניעה להציג את הצעת האי-אמון. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן ינמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. עד עשר דקות לרשות חבר הכנסת כהן. לאחר מכן יתקיים דיון סיעתי שבמסגרתו דובר מטעם כל סיעה יקבל שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי הכנסת, על-פי סעיף 44 לתקנון הכנסת, הנני מתכבד להגיש הצעת אי-אמון בנושא: מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני אינן מיושמות בגלל המיליארדים שחילק ראש הממשלה בהסכמים קואליציוניים על חשבון כספי הציבור. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל הוא נמצא כאן, הוא יכול להגיד את זה יותר טוב. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני עומד מאוכזב, אדוני היושב-ראש, עד עמקי נשמתי, ומביט כיצד הדבר החשוב ביותר שנעשה בתקופת כהונתי במשרד הרווחה כשר הרווחה הולך ומתמסמס. בהשראתך ההרסנית, אדוני ראש הממשלה, הופך הדוח למלחמה בעוני למילה כתובה ולא יותר. ומה בעצם אפשר לצפות ממך? בשעה שהנגב מושבת והגליל זועק ואנשים ללא פרנסה, הדבר הדחוף ביותר לראש הממשלה הוא לפטר את מנכ"ל משרד התקשורת. וכי מה הם בעיניך האנשים העניים, אדוני ראש הממשלה? – תקשיב גפני, ידידי הטוב – מי הם בעיניך, אדוני ראש הממשלה, אנשי הנגב והגליל אם לא בוחרים פוטנציאליים שתמיד, אבל תמיד, אפשר למכור אותם? דע לך, ראש הממשלה, שההבטחות הכספיות שנתת בהסכמים הקואליציוניים – אלי, ידידי – ימנעו מהממשלה ליישם את מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. הוקצה סכום של 700 מיליון בשנה ליישום הדוח. להזכירכם, בתקציב שהוגש ב-2015 ואושר במליאת הכנסת – ואתה, אדוני ראש הממשלה, הצבעת בעדו פעמיים – תוקצב הדוח ב-1.7 מיליארד שקלים, רובם במשרד הרווחה. איך אתה מעז – ותקשיבו כולם, וגם אתה, אלי, אף שיש דברים דחופים. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא, אני פה שומע. <מאיר כהן (יש עתיד):> איך אתה, אדוני ראש הממשלה, מעז לפגוע באנשים העניים? לאן לקחת את הכסף? גפני, הגיע הקטע שאתה צריך לשמוע. לאן הלך הכסף של העניים? תקשיב – 400 מיליון שקלים לחלוקה פרטית של חברי כנסת מסיעות הבית היהודי, יהדות התורה וש"ס. אתה עכשיו תצעק "לא נכון". זה כן נכון. 26 מיליון לתוכנית חינוך יהודי בתפוצות ולמימון מערך בדיקות יהדות בתפוצות. מה זה אם לא שם קוד לג'ובים למקורבי הבית היהודי? 100 מיליון לקרן שמיטה ממלכתית – אוה; 70 מיליון להקמת מבני דת ומקוואות – אפשר לחשוב שעד עכשיו לא הקמנו; 40 מיליון למענקים ביטחוניים עלומים לכל מיני רשויות בשטחים; 20 מיליון לפחות בשנה לעוד שרים וסגני שרים. על כל הסכום שציינתי אנחנו מורידים שנה אחת בטיפול בעניים. אלי, זה הסכום שאם היינו גורעים אותו מההסכמים הקואליציוניים ומוסיפים אותו לתקציב, הוא היה מאפשר לי ולך ולכל הבית הזה לטפל בעניים בחמש שנים, ולא בעשר שנים כפי שכנראה יהיה. לפיכך נדחה יישום המלצות הוועדה לעוד עשר שנים, כפי שניתן לראות בסעיף 51 בהסכם הקואליציוני שנחתם בין סיעת הליכוד לסיעת כולנו. אני מצטט: בהמשך למסקנות שהגישה ועדת אלאלוף ועל מנת לצמצם את ממדי העוני, תמומשנה מסקנות הוועדה על-פני עשר שנים. למה? אלי, איך אומרים בשפה שלנו? כפרה עליך, למה? אז סיכמנו חמש שנים, למה עשר שנים? זאת בניגוד גמור להמלצות הוועדה שאתה עמדת בראשה: המלצות הוועדה תיושמנה – אני מצטט – באופן מלא בתוך פרק זמן של בין שלוש לחמש שנים. וצריך להתחיל כבר ב-2015 – ואת זה אתה יודע, ואתם יודעים, שעשינו. אני פונה לתושבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית; אני פונה לכל אותם עשרות-אלפי אנשים שפגשתי כשר הרווחה – אימהות חד-הוריות, מובטלים, צעירים שמחפשים את עתידם, אנשים עם מוגבלויות, ילדים עניים, וכמובן מעמד הביניים: שוב אתם מגלים את פרצופו האמיתי של ראש הממשלה. אתם לא מעניינים אותו. אתם תצטרכו להישאר בעונייכם עוד חמש שנים, כי מה אתם בעיניו של ראש הממשלה? הוא עסוק בתשלום של אתנן פוליטי. זה חשוב יותר מהביטחון הכלכלי שלכם ומהפרנסה שלכם. שוב אתם ואנחנו מגלים שראש הממשלה מכר את אותם מסכנים. אני פונה אליכם, אלפי העובדות והעובדים הסוציאליים. הבנו, אני ואלי אלאלוף, את המצוקות שלכם. ראינו אתכם כורעים תחת מעמסת המטופלים. ראינו כיצד כל אחד ואחת מכם מטפל בבין 200 ל-250 תיקים בחודש. כל כך רצינו להוסיף עוד תקנים ולהקל על עבודתכם הבלתי-אפשרית. הכסף שהיה מיועד לשפר את מצבכם, את תנאי עבודתכם, לאפשר לכם מרחבי עבודה פתוחים, הכסף הזה בוזבז על הסכמים קואליציוניים. הכסף שהיה אמור לטפל במאות-אלפי אנשים ולהוציאם ממעגל העוני; הכסף שהיה מיועד להעלות את קצבאות הקשישים ואת המשך הקמת מאות המועדונים לילדים בסיכון, לקשישים, הכסף הזה חולק בהסכמים קואליציוניים. מי חושב עליכם, אחי אנשי הפריפריה? 9 מיליארד שקלים להסכמים קואליציוניים, ואפילו לא שקל אחד לפיתוח מפעלים. לא בדימונה, לא בירוחם, לא בקריית-שמונה, לא בחצור, לא בשום מקום. הכול הסכמים קואליציוניים כדי לשמור על הכיסא. אין אפילו הסכם קואליציוני אחד – אלי, יריב, השרים, אין אפילו הסכם קואליציוני אחד – שבו יש התחייבות לחזק את החינוך בפריפריה, במגזר הערבי, במגזר היהודי, וכמובן אצל הבדואים. וכי מי אנחנו? מי אנחנו בעיניו של ראש הממשלה? מי אתם, אנשי הפריפריה, בעיניו של ראש הממשלה, אם לא אזרחים לא חשובים שאפשר להגיע אליהם יום לפני הבחירות ולהוליכם בכחש? אנחנו, סיעת יש עתיד, מעלים הצעת אי-אמון בממשלה, אדוני היושב-ראש, על כך שהיא לא מיישמת את מסקנות ועדת אלאלוף, כפי שאנחנו התחייבנו והתחלנו ליישם. אני פונה אליך, ידידי הטוב אלי, חודשים שלמים עמדת בראש הוועדה בהתרגשות ובגאווה. התייחסנו להמלצותיך, ואני ידעתי שסוף-סוף אחרי 60 שנה, רק אדם בשיעור קומתך, שנעתר לבקשותי, יושב וכותב פרק שמהווה בשורה היסטורית לכל ילד עני, לכל משפחה ענייה; שנותן טיפול הוליסטי בחינוך, בבריאות, לאותן אוכלוסיות. אני יודע איזה איש עקרונות אתה, אלי. ואתה יודע מה? אני גאה בך, ואני אומר את זה מעומק הלב שלי. אל תיתן למסמס את מפעל החיים המשותף שלי ושלך. לא משנה מה עשינו – מפעל החיים הוא מה שנעשה להבא. אתה ואני וכל היושבים כאן, אנחנו שליחי הציבור שחייבים לעצור את חגיגת ההסכמים הקואליציוניים ולדאוג, כמו שהתחייבנו, שהכספים יושקעו ברווחה, בחינוך ובפיתוח הנגב והגליל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן, שהציג את הצעת האי-אמון בממשלה מטעם סיעת יש עתיד. חברים, אנחנו פותחים בדיון סיעתי. אתה תשיב עכשיו? כן. בבקשה. השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, שר התיירות, ישיב בשם הממשלה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד כמה שרים. אז בשביל מי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשמע, אתה לא רוצה שאני אגיד לך: בשם השר לביטחון פנים, נכון? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זה פיקדון. זה פיקדון. הוא לא יכול לעשות את זה. זה פיקדון. <חיים ילין (יש עתיד):> כתוב פה שהוא מחזיק שני תיקים. כתוב פה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר יעלון, חברות וחברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת גנאים, אל תדאג, אני כבר הצהרתי שבניגוד למקובל פה, אני לא רוצה להחזיק בשני משרדים. כנראה בגלל זה זה קרה לי. יש איזה תהליך שדווקא מי שבורח מזה, זה בא אליו. אבל אני חושב שגם המשרד לביטחון הפנים וגם משרד התיירות, שניהם זקוקים לשר במשרה מלאה. יכול להיות שזה ייקח עוד כמה שבועות, אבל כך יהיה בסוף. אני חושב שזה הדבר האחראי והנכון לעשות. ידידי הטוב השר לשעבר מאיר כהן, אני מוכרח להגיד לך את האמת, אתה הרבה יותר מתאים לתפקיד שר רווחה מאשר לתפקיד שניסית לשחק עכשיו. אתה איש רציני, איש עשייה, אתה לא באמת האמנת במה שהקראת לנו כאן מהדף הזה. תראו, להגיש אי-אמון בממשלה שהושבעה ביום חמישי בטענה שהיא טרם יישמה דוח כל כך רציני כמו הדוח שהכין חברנו חבר הכנסת אלאלוף, שיש לו עלויות של מיליארדים ושנים של ביצוע כדי להגיע לתוצאה סופית – אני באמת אומר לכם, אני חושב שזה לא מכובד, זה לא רציני. זה בטח לא דבר שעומד בסטנדרטים שבהם אתה ניהלת את המשרד שלך, בצורה כל כך מקצועית וכל כך עניינית. ואני חושב שלא במקרה, אולי, סיעות אחרות באופוזיציה קיבלו החלטה שהיא לגמרי לא מובנת מאליה, ואני חושב שהיא ראויה בהחלט להערכה, לא להתפתות ולהגיש מייד איזו הצעת אי-אמון סתם בשביל להגיד שהגישו. <קארין אלהרר (יש עתיד):> ממש לא סתם. <שר התיירות יריב לוין:> ואני יכול גם – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רגע, תכף אני אתייחס; תאמין לי, אני מכיר היטב את ההסכמים הקואליציוניים. על הלילות והימים האלה אני לפחות שילמתי את המחיר – שכבתי שבוע עם שפעת. הכול בסדר. אז אני אוכל לתת לך תשובה, היה לי מספיק זמן להרהר בכל סעיף וסעיף. אני רק אתן לך דוגמה אחת. אתה מדבר על בירור יהדות. הצגת את זה פה כאיזה מין כניעה לתכתיבים דתיים וג'ובים לאיזה מפלגה דתית. אני אומר לך, זה דבר חשוב מאין כמוהו. מי שמכיר את תהליכי בירור היהדות – אני גם אסביר מה זה – מדובר בתהליך שהוא ממש תהליך חקירתי, שבו, בעיקר ביחס ליוצאי חבר המדינות, ותאשר את זה בוודאי חברתי חברת הכנסת פלוסקוב, שמכירה את זה בוודאי היטב – מקיימים בדיקה לגבי השורשים והמוצא היהודי שמאשרת את יהדותו של אדם, והדרך הזאת חוסכת ממנו את הצורך בהליכי גיור ומאפשרת לו כמובן להינשא כדת משה וישראל. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא היה קודם? <שר התיירות יריב לוין:> מדובר במספרים של אלפים רבים מאוד, שכל אחד מהם שמצליח לסיים את התהליך הזה להוכיח את יהדותו, נחסך ממנו תהליך הגיור, על כל מה שקשור בעניין הזה, והדבר הזה גם הרבה פעמים משפיע גם על משפחות שלמות. ולכן, העובדה שאנחנו החלטנו במסגרת הדיונים על ההסכמים הקואליציוניים – אגב, אני מוכרח לומר, לא מתוך איזו דרישה. דווקא הנושא הזה לא הועמד לנו כאיזה מין דרישה אולטימטיבית, אלא חשבנו שנכון – דווקא, אגב, על רקע הבעיות הקשות שיש בתחום הגיור – לחזק מאוד את הנושא הזה כדי לפתור בעיות של עוד אלפים ולחסוך מהם את הצורך להיכנס להליכי הגיור, ואדוני היושב-ראש יוכל לתקן אותי אם אמרתי כאן משהו שהוא לא מדויק, כי גם אתה בוודאי מכיר את זה הכר היטב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אני רוצה רק להוסיף על דבריך, כמי שייסד את הנושא הזה, שיש חשיבות מיוחדת – חשיבות מיוחדת – לבירור יהדות בארץ המוצא, בחוץ-לארץ. מדובר בחיסכון באלפי טרגדיות אנושיות שקורות לאחר מכן בתחום הנישואים ובכל מיני תחומים נוספים. זה לא רק גיור, אלא אלפי משפחות שנהנו מהיכולת הזאת של המדינה לברר את הדברים האלה טרם עלייתן. עד כאן ההערה שלי. אני מתנצל. <שר התיירות יריב לוין:> ואני מקבל את ההשלמה הזאת, שבוודאי מדגישה ביתר שאת את התמונה. ולכן, ידידי חבר הכנסת כהן, אני בטוח שאם היית בודק ויודע את כל מה שאמרנו עכשיו, לא היית מעלה את העניין הזה, ובטח לא בזה היית נאחז כאיזו ראיה, רחמנא ליצלן, לאיזו התחרדות נוראה של מדינת ישראל בחסות ההסכמים הקואליציוניים. <עפר שלח (יש עתיד):> 9 מיליון מה-700. לקחת את הסעיף הכי קטן. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, רבותי, יש דווקא, בהסכמים הקואליציוניים, התייחסות מפורשת לדוח של חברי חבר הכנסת אלאלוף – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> עשר שנים, חברי. <שר התיירות יריב לוין:> רגע אחד, תכף אני אתייחס גם לזה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> במקום חמש. <שר התיירות יריב לוין:> אני אתייחס, תאמינו לי, אני הרי לא יכול לברוח מאחריות, אני חתום, אז אני אפילו לא יכול להגיד "לא ידעתי". – – – יש התייחסות מפורשת והתחייבות מפורשת לבצע, ונדמה לי שיש פה מישהו אחד לפחות שלא כל כך ייתן לנו לברוח מהמחויבות הזאת, ויקפיד על זה שהדבר הזה אכן יקרה. נכון שזה פרויקט ענק. נכון שזו תוכנית שתיקח זמן. זה לא מקרי, חבר הכנסת כהן, שגם אם אתה – ואני באמת אומר את שבחך בפה מלא – עשית במשרד הרווחה עבודה אדירה, והשקעת שם מאמצים עצומים, ואין לי ספק שאם היו לך עוד שנתיים להשלים את הקדנציה הקודמת היינו כבר רואים חלק מהתהליך הזה של דוח אלאלוף גם מיושם, אין לי בכלל ספק בזה – גם אתה, בשום שלב – ואף-על-פי שיושב-ראש מפלגתך היה שר האוצר, ובוודאי רצה לסייע בידך להגשים ולקדם את העניין הזה – בשום שלב לא דרשת, לא ביקשת, לא האמנת ולא חשבת שזה דבר שעושים – אני מזכיר לכם – בשלושה ימים. זה המצב; ביום חמישי היינו כאן, ועכשיו אנחנו ביום שני. בקואליציה הזאת לא עובדים בשבת, גם בקואליציה הקודמת לא עשינו את זה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, חבר הכנסת כהן – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – עשר שנים. <שר התיירות יריב לוין:> לא, חבר הכנסת כהן, תרשה לי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> תרשה לי, חבר הכנסת כהן. תרשה לי, חבר הכנסת כהן. ולכן, אני חושב שגם אתה, כשישבת כשר הרווחה, והיו אומרים לך שנכנסים לתוכנית ומבצעים את העניין הזה במלואו בתוך עשור, היית חותם על זה והיית גם מציג את זה כהישג ענק. ובצדק. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא. <שר התיירות יריב לוין:> ובצדק. ואני חושב שצריך לחכות ולראות – צריך לחכות ולראות את תקציב המדינה, וצריך לאפשר לשר הנכנס, חברנו חבר הכנסת חיים כץ, שאף אחד לא חושד בו שאין לו מחויבות מוחלטת לנושא הרווחה והשירותים החברתיים, כדי שהוא יציג, עם גיבוי של התקציב כפי שיאושר, את המתווה שלו, ואיך הוא מתכוון ליישם את הדברים, ומה הוא מתכוון לעשות. ואז, אם יהיו לכם הערות, ותאמרו שהדברים אינם נעשים כמו שצריך, חברת הכנסת – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני לא – – – באיזה כסף? <שר התיירות יריב לוין:> – – חברת הכנסת אלהרר – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אם אז תבואו ותאמרו שהקצב הוא לא מספיק, וההקצאה לא מספיקה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל התחייבתם. <שר התיירות יריב לוין:> – – לפחות תהיה לנו יכולת אמיתית להתדיין, יהיה לנו איזה בסיס – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> רגע – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – לדיון. אבל לבוא היום – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ביום שני, עם ממשלה שהושבעה ביום חמישי, ולומר: איך אתם לא מיישמים את הדוח? <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולהציג כאן – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ולהציג כאן – – <עפר שלח (יש עתיד):> תענה על השאלה. השאלה לא הייתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כל מיני סעיפים תקציביים קטנטנים. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה עשר שנים. זה הסכמים קואליציוניים. <שר התיירות יריב לוין:> רגע, תן לגמור – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – תנו לגמור, חבר'ה, אני אחד – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אתם אופוזיציה גדולה. תנו לגמור משפט. תנו לגמור משפט. אני אומר, לבוא להציג את זה בצורה הזאת, אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שזה לא – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל זה אתה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – זה לא רציני. עכשיו אני רוצה לומר גם לחברי חבר הכנסת שלח, שאני חושב שיש בינינו איזו תחרות – אתה, יש לך תגובה על כל דבר שיש בו איזו מילה כמו, חס וחלילה, דת, או בית-כנסת, אתה מגיב בערך כמו שאני מגיב כשאומרים לי "מכבי תל-אביב", כן? אז – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אומר לך – – – <קריאות:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> משפט – – – <עפר שלח (יש עתיד):> קודם כול – אל תיעלב – אתה מערב קודש בחול – – – <שר התיירות יריב לוין:> קודם כול, אני כבר רוצה להגיד לכם שיש סכנה שאני אעודד אתכם להגיש את הצעות האי-אמון האלה, כי, אדוני היושב-ראש, זה דווקא די נחמד, אני מוכרח להודות, לא כל כך גרוע במצב הזה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו מוכנים כל שבוע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איכשהו יש לי רושם שאחרי עשרה, 15 שבועות זה ירד לך. <שר התיירות יריב לוין:> כן, עשר פעמים יהיה פחות – אבל אני אזכיר לך שבתפקידי הקודם אני עמדתי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> – – על הדוכן ומשכתי, ברצותי או שלא ברצותי, לא מעט זמן במצב הזה. אבל אני אומר בשיא הרצינות, חבר כנסת שלח, תשמע, יש ציבור עצום במדינת ישראל שזקוק, מה לעשות, גם לשירותי דת, מבתי-כנסת ועד מקוואות ועד שורה ארוכה של דברים אחרים. הציבור הזה צריך לקבל את מה שמגיע לו. הוא ציבור גדול. ואני אומר לך באחריות מלאה – ותבדוק את ההסכמים הקואליציוניים, ותבדוק גם את תקציב המדינה – הוא לא מקבל יותר ממה שמגיע לו, הוא לא מקבל על חשבון – לא דוח אלאלוף ולא דברים אחרים; הוא לא מקבל נתח מוגזם, הוא מקבל בסך הכול את מה שהגיע לו. ואני רוצה לומר יותר מזה, כשאנחנו ישבנו על ההסכמים הקואליציוניים, אנחנו, לצערי הרב, גילינו לא מעט מקרים ולא מעט מצבים שבהם – אני הייתי מגדיר את זה ככה – נעשה "דווקא" לציבורים מסוימים. תראה, אני לא, איך אומרים, נלהב לראות את חברי הרשימה המשותפת שותפים אתי בקואליציה, והם לא אתי בקואליציה, אבל אנחנו אחראים גם לציבור שהם מייצגים, וגם הציבור הזה צריך לקבל את הביטוי שלו, ולקבל את החינוך שמגיע לו ולקבל את שירותי הדת שהוא צריך לקבל. וזה בוודאי בוודאי נכון לציבורים אחרים, אם ציבור דתי או ציבור חרדי. הניסיון הזה ליצור משוואה כאילו זה שאני מספק את צרכיו של ציבור מסוים בא על חשבון העניים, והמסכנים, ודוח אלאלוף – תסלחו לי, זאת דמגוגיה שאין מאחוריה שום דבר. זה לא רציני – – <משה גפני (יהדות התורה):> בהסכם שלנו יש דרישה ליישם את דוח אלאלוף. <שר התיירות יריב לוין:> – – זה לא אמיתי. נכון, ודאי, ודאי, ודאי. <משה גפני (יהדות התורה):> בהסכם שלנו – – – <שר התיירות יריב לוין:> ודאי, ודאי. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – חוץ מלמה הפכתם חמש שנים לעשר שנים. <שר התיירות יריב לוין:> ודאי, ודאי. ולכן – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ההסכם שלנו מיישם את – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, ולכן – עכשיו אני אומר לך עוד דבר בהקשר הזה, ובזה אני אסיים. תראה, חבר הכנסת כהן, ויעיד חברי חבר הכנסת גפני, אנחנו בילינו – כמה? 18 לילות? <משה גפני (יהדות התורה):> 17 ימים. <שר התיירות יריב לוין:> 17, כן. 17 לילות יחד, של משא-ומתן. <משה גפני (יהדות התורה):> לא לילות, זה היה גם בימים. <שר התיירות יריב לוין:> זה היה בגלל – אגב, אתם יודעים, זה לא היה כי אנחנו היינו קשוחים, זה כי הוא לא ידע מה לדרוש. אבל באמת, באופן אמיתי, רבותי, אנחנו התווכחנו לא מעט בהסכמים הקואליציוניים, כי אנחנו מתכוונים לקיים את מה שסיכמנו, והתייחסנו ברצינות לכל אות שנכתבה שם. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – עשר שנים. <שר התיירות יריב לוין:> ומכיוון שזה המצב, אנחנו לא היינו מוכנים לקחת על עצמנו התחייבויות מפורשות לדברים שאחר כך נגיד: טוב, תראו, הנסיבות השתנו, ואין כסף, והתקציב היה בעייתי ולא יכולנו לעמוד בזה. אנחנו לא שם. <עפר שלח (יש עתיד):> אבל אתה – – – עשר שנים. <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, כאשר בחנו לעומק, ובצורה מקצועית ורצינית, את כל ההיבטים של הדוח הבאמת-חשוב הזה – ואני אומר לך, אדוני השר כהן, תעמוד לזכותך העובדה שאתה הקמת את הוועדה הזאת, ויזמת את המהלך הזה, ואני באמת – אני אומר לך את זה בכל ההערכה ובכל הכבוד, זה עומד לזכותך. אנחנו כולנו שותפים בעניין הזה, כולנו רוצים שהדבר הזה יצליח, כולנו רוצים שהוא יקרה וכולנו רוצים שההתחייבויות תהיינה אמיתיות ובנות-ביצוע. אם נצליח לעשות את זה יותר מהר, אם יימצאו המשאבים התקציביים, אם נזדקק פחות למה שאנחנו, לצערי, נזקקים לו – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל עם מטרות אחרות היו משאבים – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – בתחומי הביטחון, אנחנו בוודאי תמיד נהיה מאושרים לעשות עוד – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה הממשלה. <עפר שלח (יש עתיד):> עשר שנים – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – לעשות עוד – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מה זה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ולעשות יותר מהר. אבל אנחנו רוצים להיות רציניים, אנחנו רוצים לבצע את הדברים, אנחנו רוצים לעמוד מאחורי ההתחייבויות, ואנחנו רוצים שהדבר העצום הזה באמת יצא לדרך. אגב, אני חושב שהמינוי של חברי חבר הכנסת חיים כץ, אדם שבקי בנושא הזה מאין כמוהו, יחד עם העובדה שחבר הכנסת אלאלוף בוודאי יוביל וירכז את הטיפול בעניין הזה כאן, מן הכנסת, מבטיחים את העובדה שהדבר הזה יקרה. ואני אומר לכם, הממשלה הזאת, שתאריך ימים – אנחנו נשב ונדבר כאן בעוד שנתיים ובעוד שלוש שנים. אני בטוח שיהיו לכם אז סיבות אחרות להגיש הצעת אי-אמון, אבל אני חושב שאתם – איך אומרים – מכיוון שאני מכיר אתכם כאנשים בסופו של דבר כנים והגונים, תאמרו שאולי על ההצעה הזאת אפשר היה לוותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. כאמור, מדובר בהצעת אי-אמון בממשלה מטעם סיעת יש עתיד. המחנה הציוני ייוצג בדיון הזה על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ; בבקשה, גברתי. אחריה – מסעוד גנאים, אלי אלאלוף, בצלצל סמוטריץ וכן הלאה. לרשות כל דובר עד שלוש דקות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מעט לפני הבחירות קרא ראש הממשלה בנימין נתניהו בבהילות ליושב-ראש הוועד של "כימיקלים לישראל" והפציר בו שלא להשתתף בהפגנה שהייתה מתוכננת באותו שבוע בכיכר שבה התכוון לנקרי, חבר מרכז הליכוד, לשאת דברים ולהודיע שהוא עוזב את הליכוד בגלל המעילה היומיומית, החוזרת והנשנית, של הממשלה בגורלם של העובדים. <חיים ילין (יש עתיד):> שלי, זאת פעם שנייה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> וראש הממשלה הערים הבטחות על גבי הבטחות, והבטיח לסייע לעובדי "כימיקלים לישראל" ולמנוע את הפיטורים המיותרים במפעל הברום. ואכן, לנקרי לא הגיע לאותה הפגנה. אני לא חושדת בלנקרי בתמימות; מדובר במנהיג עובדים מאוד מיומן ומשופשף, אבל כנראה, ככל הנראה, נתניהו היה כל כך משכנע וכל כך נחוש בדעתו למנוע את הפיטורים בנגב עד שאותו ראש ועד מאוד מנוסה, חבר הליכוד, השתכנע בדברים. ערב הבחירות גם צייץ ראש הממשלה איזה ציוץ תמוה בחשבון הטוויטר שלו, ציוץ מאוד לוחמני ונדיר, נגד הנהלת "כימיקלים לישראל", שמשתמשת בעובדים כדי לסחוט הטבות מהמדינה. ראש הממשלה צייץ בטוויטר. עניתי לו, אגב, בציוץ, שאולי הוא מכיר במקרה מישהו שיש לו קשרים בממשלה, כדי שלפחות יאמר – כדי שלפחות יאמר להנהלת "כימיקלים לישראל" ולבעלי השליטה שאם הם ימשיכו לפטר בחוסר אחריות, אז אולי המדינה תשתמש במניית הזהב שלה, שנועדה לגלם בתוכה את האינטרסים של מדינת ישראל; שהיא תזהיר את ההנהלה, אולי שתקצץ במשהו מהטבות המס שלה, אולי שתשלול ממנה בכלל את הזיכיון, כיוון שהיא לא עומדת במניית הזהב. מאז היו בחירות, שקט דממה, הפיטורים נמשכים כאילו כלום, וראש הממשלה נעלם מהזירה. אני לא אוהבת את ההתחשבנות הפוליטית סביב "כימיקלים לישראל", וגם אתמול בדימונה אמרתי לעובדים שהפגינו שם שזכותם להצביע ליכוד; באמת זכותם. השקפת עולמו של אדם מורכבת מכמה רבדים ומכמה עולמות; היא מורכבת גם מתפיסה חברתית, גם מגורלו שלו, אבל גם מתפיסה מדינית, ימנית או שמאלנית, וזכותם להצביע ליכוד, וחובתנו להמשיך לייצג אותם גם אם הם לא מצביעים בשבילנו או למפלגות אחרות. אבל כאן מדובר בציניות כל כך כל כך גדולה. חברת כי"ל הרוויחה בחמש השנים האחרונות 4.7 מיליארד דולר, שזה 18 מיליארד שקלים. נסו לכתוב רק את המספר הזה. זה 18, אפס, אפס, אפס; אפס, אפס, אפס; אפס, אפס, אפס – זה הרווח הנקי של "כימיקלים לישראל". היא משלמת למנכ"ל שלה סטפן בורגס שכר של מיליון ו-700,000 שקלים בחודש. אבל היא מתעקשת לפטר עובדים בני מעמד הביניים, וגם מספרת שהם בכלל החזירים, כי מציעים להם פרישה מוקדמת – הם לא רוצים פרישה מוקדמת, הם רוצים לעבוד – והם לא ינוחו ולא ישקטו עד שכולם יהיו שם עובדי קבלן, כל תושבי הנגב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לסיום, אדוני היושב-ראש, ברשותך, חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל פרסם אתמול מידע בדבר ההתנהלות של "כימיקלים לישראל" בעולם. מסתבר שהיא מפֵרה בבוטות את מניית הזהב, מסיטה השקעות מישראל, עכשיו היא מגייסת 300 עובדים למרכז הטכנולוגיה והמידע באמסטרדם ומפטרת עובדים בעלי כישורים דומים בישראל. לא מגיע להם לקבל את ים-המלח שלנו ולעשות ממנו כסף כשהם מועלים בתנאי הבסיסי של אותה מניית זהב ושל המחויבות שלהם. הם לא המציאו את האשלג ואת הפוספט ואת הברום במעבדות שלהם, במעבדות של עידן עופר. זה שלנו, אז שלא יתנהגו כמו חזירים, ושהממשלה, באיזה שמץ של אחריות, לא תתנהג בכזאת ציניות ותשליך את העובדים יום אחרי הבחירות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שעכשיו דיברה בשם סיעת המחנה הציוני. הרשימה המשותפת – מטעמה ידבר מסעוד גנאים, כאמור. בבקשה, אדוני, גם לרשותך עד שלוש דקות. לאחר מכן – בשם סיעת כולנו, אלי אלאלוף, חבר הכנסת אלי אלאלוף. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, אדוני היושב-ראש, שאנחנו – יעני הממשלה, אתגרה אותנו כאשר נגיד כבוד השר, כבוד השרים; לכל שר יש כמה תיקים, אז כבודו, על איזה כבוד נדבר, השר לביטחון פנים? שר התיירות? יש כאלה שיש להם עוד הרבה. אז גם זה אתגר של הממשלה החדשה. אדוני היושב-ראש, העמדה שלנו כרשימה המשותפת היום, בעניין האי-אמון – אחד הדברים הוא חוק המשילות – היא יותר נגד הממשלה הצרה של נתניהו, צרת הכמות והמספר וצרת האופק המדיני, יותר מאשר הזדהות עם האי-אמון או קווי היסוד של יש עתיד. בעבר היינו מסתפקים באי-אמון באיזה כתובת, ככה, כללית, אי-אמון בממשלה; עכשיו אתה צריך לפרט את קווי היסוד שלך בעניין הכלכלי, החברתי, הפוליטי, אז לא כל הדברים של יש עתיד והאחרים, אנחנו מזדהים אתם או מסכימים אתם. אז האי-אמון שלנו הוא יותר נגד הממשלה, כדי – מקווים – שנקצר את ימיה, אפילו שרק לפני כמה ימים היא הושבעה. אדוני היושב-ראש, יש אמרה של ג'ון סטיוארט מיל: בסופו של דבר, ערכה של מדינה הוא הערך של הפרטים שמרכיבים אותה. מי שמרכיב את המדינה אלה האזרחים, זה האדם, בסוף. אם המדינה הזאת מתייחסת בערך גבוה לאדם, גם ערכה יעלה, וההפך הוא נכון. אני מסתכל, מה הערך, מה הממשלה הזאת מביאה. איך ירגיש הבן של היישוב אום-אלחיראן כאשר מחליטים לעקור אותו מאדמתו, ממולדתו, מהמקום שהוא יושב בו, ומעבירים אותו למקום אחר, וזאת הפעם השנייה, או השלישית גם, כאילו הערבים במדינה הם אבני שחמט; כל ממשלה, מה שהיא רוצה – מעבירה אותם לאן שהיא רוצה, לפי האינטרס שלה. אין כבוד לאדם שיש לו מחויבות, יש לו קשר, לאדמה שלו. אז מה זה אם לא גזענות? כאשר אתה אומר: אני רוצה להרוס את אום-אלחיראן כדי לבנות ולהקים את חירן היהודית, זו גזענות, וצריך להודות בזה, אדוני היושב-ראש. איזה ערך, איזה בשורה המדינה הזאת מביאה לעניין של השוויון, של הצדק, של העוני, שהזכירו החברים שלי? אין כל אופק, אין כל בשורה בקווי היסוד של הממשלה, כפי שאמרתי, צרת האופק וצרת הכמות. אדוני היושב-ראש, כולנו צפינו ביום שישי בכתבה בערוץ 2 על רחוב השוהדא בחברון, על האנשים שכלואים בכלובים, הערבים שם. שם הכיבוש בכיעורו, כמו באום-אלחיראן, הגזענות בכיעורה. אז מה הבשורה שמביאה הממשלה הזאת? אנחנו לא רואים שום בשורה, ואנחנו נעשה הכול כדי לקצר את ימיה, במיוחד שהיא הרביעית; והערבים אומרים, אדוני היושב-ראש: "א-ראבעה קאבעה", הרביעית – האחרונה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את חבר הכנסת אלי אלאלוף; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <אלי אלאלוף (כולנו):> תודה. שלום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רואה שהאופוזיציה יותר גדולה מהקואליציה בישיבה הנוכחית. אני חייב להגיד שאני די נבוך מהדיון הזה, מפני שהשם שלי, שזה לא שם הוועדה – אני מציע שתתחילו לקרוא לזה כמו שזה באמת, הוועדה למלחמה בעוני, ואני רוצה להזכיר, מאיר, כי הוועדה הזאת צריכה, אם כבר לשאת שם – – <קריאה:> – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – היא צריכה לשאת את השם שלך, כי זאת באמת יוזמתך; פנייה אלי, תמיכה של יאיר, תמיכה של שי ותמיכה של יעל. אני חייב להגיד את זה, זו ועדה שנולדה מצורך לעשות את אחת הבדיקות היסודיות של עיוות של החברה האזרחית שלנו, של חברת המדינה בכלל. ואני פונה מייד לחברי מהרשימה המשותפת. זו פעם ראשונה, חברים – ותשימו לב לזה, וזה יכולת של ביטוי אישי, אבל קיבלה גיבוי ממשלתי, של שר, שפעם ראשונה, אין סטטיסטיקה פלגנית בדוח הזה; אנחנו לא מדברים על העוני של הערבים, והעוני של חרדים, ושל הצפוניים ושל הדרום. אנחנו מדברים על – ילד עני הוא ילד עני במדינה; אנחנו מדברים פה על – קשיש עני הוא קשיש עני במדינה. אנחנו הצענו פתרונות מוטים תרבותית רק כדי שזה יהיה טוב לאותן אוכלוסיות. בפעם הראשונה יש ביטוי חד-משמעי לדיור ציבורי למגזר הערבי, שהוזנח בצורה פושעת; כתוב על-ידי יהודי, יליד מרוקו, שכביכול אנחנו בדרך כלל – – – <קריאה:> – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> חברים, יש דוח כתוב, והוא מפורסם באתר, ואם זה קשה, אני מוכן להביא – משרד הרווחה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הדוח הוא מאה אחוז – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> לא לא, אבל זה חשוב שנדע. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כתוב מאה אחוז. <אלי אלאלוף (כולנו):> ברשותכם, הדוח הזה הוא פתח לדיון חדש – סליחה על השחצנות שלי – על המבנה החברתי של מדינת ישראל. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, אם תקראו את הדוח תבינו שיש סעיפים מיותרים כמעט בהסכמים הקואליציוניים. גם יהדות התורה, גם ש"ס, גם הליכוד – כי הוא חתם, הוא גם צד בזה – כלל את העקרונות של הדוח כחלק אינטגרלי מתוכנית העבודה העתידית שלהם. מאיר, תיקון קטן, ברשותך. באמת חלמנו, כמו שאמרת, שבתוך שלוש עד חמש שנים נראה את תיקון העוני בישראל. אבל עוני לא ייגמר לעולם. אנחנו ביקשנו שבעשר שנים – וזאת מסקנה מרכזית – נשתווה ל-OECD, שאנחנו כל כך רצינו להיכנס אליו. וזה מאוד חשוב. זה דורש אינטנסיביות מטורפת, של 8 מיליארד שקל בשנה, עשר שנים. אני לא מכיר, חוץ ממערכת הביטחון – וכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה על זה – שהעזה להגיש תוכנית כזאת. עכשיו, יש שם גם תוכנית שמשקמת שכונות ויישובים, כולל כל הכפרים. אני לא אכנס עכשיו לחלק המשפטי – מסעוד, העלית כרגע, אם כן או לא לפרק דירה או בית או שכונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני רוצה שתתייחסו לדוח הזה ותיתנו לו את הזמן. יש שם רכישת דירות, דבר שלא נעשה. בזבזו את חוק רן כהן בצורה מטורפת, שרפו את הכסף שנכנס; מעל ל-3 מיליארד שקל שהיו אמורים לבוא לדיור הציבורי ולא נכללו, אז תנו זמן. אני אמרתי – יש לי יתרון על חלק מהחברים: אני באתי רק לדוח הזה. וכמו שנאמר, אני לא אוותר על שום יוֹטָה, כי זו תהיה פגיעה במי שעבד עליו, ובמיוחד פגיעה בכמעט 2 מיליון תושבים שסובלים מעוני. והעוני הפעם, פעם ראשונה – תקשיבו טוב – עד עכשיו כשדיברו על עוני, מדדו אותו – בשנתיים האחרונות בכלל, זה בדיחה יותר טובה – לפי צפי ההוצאה של האזרח. לא, לא, העוני זה גם דיור, העוני זה גם חינוך – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – העוני זה גם בריאות, העוני זה גם רווחה וזה גם תעסוקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אלי אלאלוף (כולנו):> אז, חברים, מי שלא יתמודד עם כל הדברים בפרק זמן סביר – ואני לא מאחל פירוק הממשלה, כי אני לא מאחל פגיעה באזרחים. נפרק את הממשלה היום? יהיו לנו עוד שישה חודשים של אבטלה של מערכת שאמורה לתקן את המערכות הקודמות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – בבקשה, אדוני; מטעם סיעת הבית היהודי. לאחר מכן – חבר הכנסת יואב בן צור. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש עתיד, הגשתם עכשיו הצעת אי-אמון. שנתיים הייתם בממשלה, שנתיים חבר הכנסת יאיר לפיד היה שר האוצר, מה עשיתם בדיוק כדי לצמצם את העוני? מה עשיתם כדי להגדיל את העוגה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כלום, לא עשיתם כלום. כל מה שעשיתם זה לסכסך את החברה הישראלית, חלק אחד בחלק אחר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לך מושג, אתה קשקשן, על מה אתה מדבר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סכסכתם את החילונים עם החרדים, את המתנחלים עם החילונים, יצרתם מצב שכל אחד חושב שהוא דפוק כי מישהו אחר דפק אותו. זה מה שעשיתם שנתיים, ולכן לא הצלחתם לעשות שום דבר – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מי לימד אותך לדבר – – –? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – לא הצלחתם לעשות שום דבר כדי לצמצם את העוני. וזה מה שאתם עושים גם עכשיו. הרי אתם לא חתמתם על הסכמים קואליציוניים. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. שקל לא לקחנו, שקל לא לקחנו. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה זה הביטוי הזה "לקחתם את הכסף מהשכבות החלשות לטובת הסכמים קואליציוניים"? <מיקי לוי (יש עתיד):> שקל לא לקחנו, על מה אתה מדבר בכלל? תתבייש לך – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו הם ההסכמים הקואליציוניים הכי חברתיים שיכולים להיות. ודיברו פה קודמי, אני לא רוצה להוסיף על זה, ואני לא רוצה לחזור על מה שדיברו אחרים. בירורי יהדות שדוברו פה – מה זה? – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לך מושג – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – תלמד קודם – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – להקל על אותן שכבות מצוקה של עולים חדשים לבוא ולהיות חלק מעם ישראל ולא לעבור מסלול ייסורים של גיהינום. <מיקי לוי (יש עתיד):> לך תעשה את שיירת החמורים שלך. בושה וחרפה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תוכנית לחיבור יהדות התפוצות – מה זה אם לא עבודה חברתית? השר פירון, לשעבר – 630 מיליון שקל תקציב תוספתי למשרד החינוך. אתה דרשת מיליארד בתקציב 2015; אז מכיוון שאתה לא שר החינוך אז משרד החינוך הוא כבר לא חשוב ולא צריך לתקצב אותו? זה נקרא כסף קואליציוני? לאן בדיוק ילך הכסף הזה במשרד החינוך? <מיקי לוי (יש עתיד):> 20 מיליון שקל לכל חבר כנסת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הוא ילך לסייעת שלישית בגני-ילדים, הוא ילך להקטנת כיתות הילדים בגני-הילדים, בבתי-הספר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בהסכמים שלכם – 20 מיליון שקל לכל חבר כנסת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לאן בדיוק ילך הכסף הזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שנייה, חבר הכנסת סמוטריץ. <מיקי לוי (יש עתיד):> תתבייש לך, על מה אתה מדבר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיקי לוי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> 20 מיליון שקל לכל חבר כנסת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> החטיבה להתיישבות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, חבר הכנסת סמוטריץ, אני כרגע עצרתי את השעון שלך. חבר הכנסת מיקי לוי, מאות פעמים שמעתי אותך מעל הדוכן הזה; אותו אני שומע פעם ראשונה. תן לי לשמוע. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל שלא ינסה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תן לי לשמוע, אולי הוא יגיד דברים מעניינים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל הוא לא אומר דברים נכונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל אתה יודע – מה, אנחנו עוד פעם נתחיל עם קריאות לסדר? בבקשה, השעון הוחזר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז החטיבה להתיישבות – נכון, זה תקציב קואליציוני קלאסי של הבית היהודי. אזרחי ישראל בנגב ובגליל זה לא חברתי? הם לא אזרחי מדינת ישראל? הגרעינים המשימתיים שאתה, מאיר כהן, מכיר אותם מצוין מהעבודה שלך בדימונה, זה לא חברתי? זה לא פריפריאלי? <מאיר כהן (יש עתיד):> מי אמר עליהם מילה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לשם הלך הכסף, לא לשום מקום אחר. <מאיר כהן (יש עתיד):> מי אמר עליהם מילה? על מה אתה מדבר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> החרדים הם לא חלק מעם ישראל? <מאיר כהן (יש עתיד):> בוודאי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא מגיע להם לקבל מעונות-יום? <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא הולך – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז בהיבט הזה, נכון, ההסכמים הקואליציוניים מתקנים עיוותים שאתם עשיתם בקדנציה הקודמת כדי לדפוק את החרדים. אז סוף-סוף מתייחסים גם אליהם כאזרחי המדינה, גם אליהם כשכבות חלשות וכעניים, וגם הם צריכים לקבל את השירותים שמדינת ישראל נותנת לאזרחיה. הם לא פחות אזרחים. אני מציע לכולנו – ודיברו פה קודם על זה שהממשלה בקושי הושבעה ביום חמישי, ואיכשהו ביום שני כבר יש הצעת אי-אמון. ודווקא יאיר לפיד, יושב-ראש המפלגה שלכם, פרסם, באמת, פוסט מאוד יפה, מאוד אחראי, ביום שישי, על האופטימיות, על הרצון שלו לפרגן לממשלה שקמה. קמה כאן – קארין – קמה כאן ממשלה טובה, גם אם אתם לא חלק ממנה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> באמת? – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תנו לה צ'אנס לעשות דברים טובים, ובעיקר אל תסכסכו ציבור בציבור. אל תעשו הון פוליטי על לסכסך את החברה הישראלית, מרכיב אחד במרכיב אחר. ואל תסדרו כאילו המתנחלים לוקחים את הכסף. צריך לחלק את הכסף בין כולם, בשוויון. ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו היום הם ההסכמים הכי שוויוניים שיכולים להיות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בטח. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת יואב בן צור מטעם סיעת ש"ס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב, מטעם סיעת ישראל ביתנו. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, מונחת לפניכם, חברי חברי הכנסת, הצעת אי-אמון בממשלת ישראל בטענה כי אינה פועלת ליישום מסקנות דוח הוועדה למלחמה בעוני. אבקש, רבותי, לרענן את זיכרונכם. הלוא היה זה לא מכבר, טרם יבש הדיו מפרוטוקולי הכנסת התשע-עשרה, היום שבו הגשתי אני, עבדכם הנאמן, וחברי לסיעה, ובראשם שר הכלכלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, הרב אריה דרעי, שבוע אחרי שבוע, הצעות חוק המבקשות ליישם באופן מלא – ולעגן זאת בחקיקה – את המלצות דוח ועדת אלאלוף; בחוקים רבים ומגוונים, החל במתן פטור מהשתתפות עצמית בתרופות לחולים כרוניים, עובר בחוק להקמת מרכזי מיצוי זכויות, וכן חוק מתן סיוע ריאלי לזכאים בשכר דירה, חוק שירותי הסעד, תוכנית לחילוץ ושיקום מעוני, וכלה בחוק מימון אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים. והנה, חברי חברי הכנסת, למרבה ההפתעה, אותן האצבעות המבקשות להצביע אי-אמון בממשלת ישראל ה-34, חברי מסיעת יש עתיד, הן-הן האצבעות אשר הורמו מדי שבוע בשבוע, לא מכבר, עת כיהנו כחברי הממשלה ה-33; כאשר שר הרווחה היוצא, חברי מאיר כהן, יוזם דוח אלאלוף בעצמו, הרים יד בוועדת השרים לחקיקה והצביע באופן קבוע ושיטתי נגד הצעות חוק אלו, אשר בסך הכול ביקשו ליישם את הדוח ולעגן זאת בחקיקה ראשית. חברי חברי הכנסת, במקום לפעול באופן שלא יביא בסופו של תהליך שום תועלת מלבד עוד כותרת בעיתון, ראו את מפעלו של חברכם לספסלי האופוזיציה איתן כבל. חבר הכנסת איתן כבל יזם והגיש אף הוא הצעת חוק כללית ליישום כלל מסקנות הדוח, יוזמה ברוכה ומצוינת. זאת ועוד, אבקש להפנות את תשומת לבכם לכך שהדבר אף בא לידי ביטוי בהסכמים הקואליציוניים. ידידי חבר הכנסת שרון גל, אפילו שלא הצלחת לאתר בהסכם את המילה שקופים, את המילים דוח אלאלוף תוכל למצוא בהקשרים יישומיים, ויותר מפעם אחת. <מיקי לוי (יש עתיד):> למה זה הוכפל – – – בעשר שנים? <יואב בן צור (ש"ס):> לשמחתי הרבה, מר אלי אלאלוף – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חברים, למה עשר שנים? <יואב בן צור (ש"ס):> יפה, עשיתם פעולה טובה, ועכשיו ניישם אותה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, למה הכפלתם מחמש לעשר – – –? <יואב בן צור (ש"ס):> לשמחתי הרבה, מר אלי אלאלוף הוא חבר הכנסת – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אפילו אלי אלאלוף מסמיק כשאני אומר את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת לוי, תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> לשמחתי הרבה, מר אלי אלאלוף הוא חבר הכנסת העשרים ויושב-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אני סמוך ובטוח שתרומתו הרבה כיוזם הדוח וכחבר כנסת תבוא אף היא לידי ביטוי. הפסוק אומר: "והיה טרם יקרָאו ואני אענה". זיכה הקדוש-ברוך-הוא אותנו להיות שלוחי ציבור, אשר עם כינונה של הממשלה עמלנו קשות יחד עם חברינו לסיעת יהדות התורה להגדלת קצבאות הילדים במיליארדי שקלים, תהליך אשר יציב את ילדי ישראל במקום טוב ביחד עם מדינות חברות ב-OECD ויביא להוצאתם ממעגל העוני של אלפי ילדים רעבים במדינת ישראל; דבר אשר אתה, ידידי חבר הכנסת מאיר כהן, כשר הרווחה, לא פעלת ולא יזמת במשך קדנציה שלמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> אני סמוך ובטוח – אני אסיים, אדוני – אני סמוך ובטוח כי הממשלה הנוכחית תביא בכנפיה בשורה לכל אלפי אזרחי מדינת ישראל החיים מתחת לקו העוני, וחברתנו גברת יחימוביץ היטיבה לבטא זאת, כממשלה החברתית הטובה ביותר שהייתה עד היום. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת רוברט אילטוב מטעם סיעת ישראל ביתנו; אחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן מטעם סיעת יהדות התורה. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – כבוד היושב-ראש, קודם כול, ראיתי ששמך מופיע לידי – ברוכים הבאים לישראל ביתנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אהווה כדרכי גשר בין הסיעות. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים בהצעת האי-אמון של יש עתיד בסוגיה של דוח אלי אלאלוף. אני שמעתי אותך, כבוד חבר הכנסת אלי אלאלוף, שיש לך הרבה קבלות בסוגיות רווחה, ואני גם רוצה לברך אותך על תפקידך פה בכנסת כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ואין לי ספק שאתה תעשה את העבודה. אבל אני רוצה לגעת בסוגיה אחת שהיא מאוד חשובה, ואתה כחבר בסיעת כולנו שחרתה על הדגל שינוי – שינוי מהותי בסדרי-יום כלכליים וברווחה של מדינת ישראל, אתה בטח וגם הסיעה כולה בטח לא יכלה שלא לראות את ההסכמים הקואליציוניים ואת ההבטחות שהיו לפני הבחירות וכוונות של סיעות חרדיות להחזיר תקציבים רבים שפוגעים היום בכל התוכנית שאתה בעצם הנחת גם בפני הציבור, גם בפני הכנסת וגם בפני הממשלה. וכשאתה מדבר על חלוקה תקציבית קואליציונית של בין 8 ל-9 מיליארד שקלים, אין שום סיכוי שהתוכנית הזאת תצא לפועל, פשוט אין שום סיכוי. לכן, כאשר אתם חותמים על הסכמים ומצהירים הצהרות, חשוב לבחון אם אתם יכולים לעמוד בהן. זה דבר אחד. אני גם שמעתי פה מתקפה של חברים שלנו מהבית היהודי – אז בואו, גם אתם, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם, חברי מהבית היהודי, אל ההסכמים הקואליציוניים. איפה המסר הלאומי בהסכמים הקואליציוניים? הכול ניתן לעולם החרדי, אין שום דבר שנוגע למחנה הלאומי האמיתי. לכן, כשאני שומע פה את ראש הממשלה מזמין, לידכם, את מפלגת העבודה לתוך הקואליציה, אז אני מבין שאתם פשוט גשר זמני כדי להרכיב את הקואליציה הבאה. כמו כן, אנחנו כמובן לא יכולים להתחמק מכל מה שקורה בדרום, סגירת מפעלים, פיטורי עובדים וכו' וכו' וכו', וכשבצד השני הממשלה ממנה עוד שרים ועוד שרים, וגם בהסכמים הקואליציוניים מגינה על עוד תפקידים ועוד תפקידים. לכן, כמובן, אנחנו נתמוך בהצעת האי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. חבר הכנסת יעקב ליצמן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג' מטעם סיעת מרצ. עד שלוש דקות לרשות חבר הכנסת ליצמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת סיעת יש עתיד לאי-אמון בנושא מסקנות ועדת אלאלוף שלא מיושמות. אולי מישהו יכול להגיד לי מאיפה הוא יודע שזה לא מיושם? אני אומר לכם, רבותי, אולי כן? רק יומיים אחרי הקמת הממשלה, אתם כבר יודעים שלא הולך להיות מיושם. אולי כן? הרי לא חלמתם שנחזיר את קצבאות הילדים, לא חלמתם שנחזיר את טיפולי השיניים, לא חלמתם שנעשה את ביטוח הסיעוד, לא חלמתם שנוריד את יוקר המחיה ולא חלמתם שנטפל בדיור. אתם כבר יודעים? לא נכנסנו לתפקיד, אפילו יומיים, הוא כבר יודע שלא מיושם. אז אם אתם רוצים להגיש אי-אמון, תבואו אלי ואני אתן לכם עשרים נושאים למה להגיש אי-אמון – תתפלא לשמוע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה בסדר, אתה בסדר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אבל לבוא כבר עכשיו – אפילו לא יומיים ממשלה וכבר אי-אמון? על מה? על דבר שלא מיושם, שסך הכול – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> סגן השר ליצמן, בהסכמים הקואליציוניים נקבע – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא נקבע שום דבר כזה שלא יהיה. אל תגיד לי, אני – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – עשר שנים. עשר שנים, ליצמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מיקי, הלוואי שהייתי יודע ללמוד כפי שאני מכיר בעל-פה את ההסכמים הקואליציוניים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז תסביר לי למה – – – מחמש שנים לעשר שנים, למה? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני לא יודע מה שאתה יודע. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני אומר לך, אני אומר לך כרגע, מי אמר לך שלא הולכים ליישם את הדוח הזה? אפשר לחשוב, יומיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא אמרתי את זה, אמרתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה כל הזמן מבקש שיסבירו לך ולא נותן לאף אחד להסביר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל הם לא מצליחים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני עונה לך, הוא מתכוון להסביר ואתה מפריע לו. אז תשב בשקט שתי דקות. אולי – איך הוא אומר? תן צ'אנס, אולי הוא יסביר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני שותק – שיסביר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני חשבתי, מיקי, שאתה, יהיה לך האומץ כפי שהיה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. היא תגיד לי ואתה תגיד – ממשלה חברתית שהולכת לעשות דברים שאתם לא חלמתם מעולם לעשות. מעולם לא חלמתם לעשות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כשאני הבאתי את נושא הסיעוד כאן, בממשלה, אתם הצבעתם כולכם נגד. כשאני ביקשתי להאריך את טיפולי השיניים, הצבעתם כולכם נגד. <קריאה:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אז אתם לא חברתיים, עם כל הכבוד. אז מה אתם רוצים? כשסוף-סוף יש ממשלה חברתית היא הולכת להחזיר את קצבאות הילדים לכולם – תתפלא לשמוע, לא רק למגזר החרדי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גם לערבים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גם לערבים – בהחלט, כן. אז במקום להגיד תודה רבה, במקום להגיד: סוף-סוף יש ממשלה חברתית, סוף-סוף, אתה בא ואומר לי – – – <קריאה:> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מי שבא – יש עתיד, לא משנה, מי שהגיש את זה – הוא אומר: לא מיושם, דוח אלאלוף. מי יאמין לכם שאתם רציניים? אחרי יומיים ממשלה – לא מיושם דוח אלאלוף. ותבדקו את כל הנושאים של ההסכמים הקואליציוניים, אין אזכור לכך שאין אלאלוף. <מיקי לוי (יש עתיד):> עשר שנים לא – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לכן, רבותי, אני רוצה – אני סיימתי כבר? אוקיי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמשיך לדבר – סגן שר במעמד שר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני מצפה מכם – מה שכן, אני פונה לכל חברי הכנסת, שבהחלט על הנושאים החברתיים – על הדברים האחרים אני לא מצפה שישתפו פעולה, אבל על הנושאים החברתיים – ועוד איך יש, ועוד איך יש, ונצטרך להגיע לכולכם – אני אשמח מאוד לשתף פעולה אתכם בלי לקנטר, בלי להיכנס למה שהיה בקדנציה הקודמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני יכול להזכיר לכם עד מחרתיים את 3 מיליארד השקלים על הדיור, אני יכול את כל התוכניות – מע"מ אפס. רבותי, אני לא בעד זה. אין לי זמן לזה כי היושב-ראש כבר זורק אותי. אבל מעבר לכל הדברים, אני לא בא כרגע – אני אומר, רבותי, בואו נשתף פעולה בדברים החברתיים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, ביום חמישי הושבעה הממשלה כאן, וחלק מהחברים מהקואליציה שאלו כאן, האחרון בהם סגן השר ליצמן, כולם תוהים: מיום חמישי עד יום שני, תנו לנו צ'אנס. מה קרה? תנו לנו צ'אנס. אבל מה לעשות, חבר הכנסת ליצמן? אתה בסדר בעיני. אבל יש ראש ממשלה שבשלושה ימים, בוא נעשה את זה ביחד, מה הספיק לעשות? שלושה ימים. אני לא רוצה להיכנס, לא לבחוש בכל ההסכמים הקואליציוניים. אני רוצה לראות מה ראש הממשלה עשה בשלושה ימים: א. מינה את השר סילבן שלום לשר הממונה על המשא-ומתן הקואליציוני. לפני כן – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא לא לא, לא הקואליציוני, הפלסטיני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איזה קואליציוני? <עיסאווי פריג' (מרצ):> הפלסטינים, סליחה. מינה את השר – אני שכחתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זה גם סוג של קואליציה, זה בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים. מינה את השר סילבן שלום לאחראי למשא-ומתן עם הפלסטינים. לפני כן נתן לו – כלום, המשנה לראש הממשלה, עם חצי כלום של משרד פנים מקוצץ. עכשיו הוא נתן לו כלום בריבוע. על איזה משא-ומתן אתה מדבר? על איזה משא-ומתן אתה מדבר? אתה מרכיב תארים – על מי שישמיץ ויסית נגד הפלסטינים יותר? על הליבה של ליבת הבעיות. מדברים אלאלוף, מדברים על רפורמות. כל זה יפה ונחמד, איך אמרו חכמים ממני, דיבורים – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בעלמא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בעלמא – – <זהבה גלאון (מרצ):> דיבורים כמו חול – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – יעני, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. יכולים רפורמות, גם ועדת רפורמות – נתייחס אליה, אדוני היושב-ראש. אני כחבר כנסת, כמחוקק – ועדת רפורמות לרוקן אותי ואת הבית הזה מתוכן. איך אתה, כבוד היושב-ראש, מסוגל לתת יד לוועדת רפורמות מעקפים כזאת? אז אנחנו נלך הביתה, אין לנו מקום בכל הוועדות. כל ועדה – יש ועדת רפורמות בסעיף 109 לתקנון, בנושא מסוים, אבל זה לא נושא, זה הפך להיות נושאים. הנושא המהותי ביותר – המשא-ומתן עם הפלסטינים, ניתן בתואר דרך אגב. זה דבר אחד. מה הדבר השני שהספיק לעשות ראש הממשלה? מחוסר כבוד, ביהירות יתר, פיטר את מנכ"ל משרד התקשורת בשיחת טלפון. אני לא יודע זה בשיחת טלפון או בשיחת ווטסאפ, שם לו את זה: תקרא את זה. הוא פיטר מנכ"ל מקצועי. למה? הוא לא מוצא חן בעיניו. אם היה לו שר שהוכיח את העשייה שלו, שאני רוחש לו כבוד – אתה לא מתאים לי, אתה יותר מדי מקצועי, וגם המנכ"ל שהבאת לא מתאים לי, שילך הביתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? יש לנו כותרת, יש לנו השר אקוניס במשרד התקשורת. יש בי"ת; התעקש להכניס את הבי"ת – במשרד התקשורת. אז אני שואל את השר אקוניס – משרד התקשורת המצ'וקמק, אם ראש הממשלה פיטר את המנכ"ל, מה יש לך לעשות שם? <ירון מזוז (הליכוד):> הוא יביא מנכ"ל חדש, שצריך אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון, נכון, עושה דברו. שמענו על זה. מנכ"ל. <ירן מזוז (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לסיום, אדוני היושב-ראש, שמעתי את השר יריב לוין אומר שצריך לתת ביטוי לכל המגזרים. אני קראתי את ההסכמים הקואליציוניים, אני אתקן: אכן, לתת ביטוי לכל המגזרים ולכל הקבוצות המוחלשות בחברה, מלבד המגזר הערבי. תתקן את זה, אדוני השר. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחרון הדוברים בדיון יהיה חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, מטעם סיעת הליכוד. גם לרשות אדוני עד שלוש דקות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, כמי שנשלח על-ידי תושבי הנגב, כנציג מחוז – – <קריאה:> חבר'ה, נאום בכורה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא, זה לא נאום בכורה, זה נאום שני; אני כבר מרגיש פה חי על הבמה, כמו דג במים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה אחרון חביב. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – וכמי שמייצג את מחוז הנגב בסיעת הליכוד, הלכתי אתמול לדימונה לחזק את ידי המפגינים בשעתם הקשה, וראיתי שם גם לא מעט חברי אופוזיציה שהגיעו לחבק ולתמוך, שהרי ברור שאין להם כל כך הרבה מה לסייע מלבד חיבוק חם ואולי הערכה כזאת או אחרת. ועל זה נאמר: כבוד. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> קצת, קצת צניעות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל, חברים יקרים – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ראינו באיזה אהבה התקבלת. ראינו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – אני מרגיש חובה לספר לכם את האמת – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איזה חצוף. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – אני חושב שצריך גם לעשות לכם קצת סדר בבלגן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה שבאת, באמת. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברי האופוזיציה, בראשותו של בוז'י הרצוג, הגיעו לא כדי לתמוך בתושבי דימונה; הם לא הגיעו כדי לפתור את המשבר של תושבי דימונה, כי גם אין להם יכולת לפתור את המשבר, הם הגיעו כדי לרקוד על דמם של המפגינים. הם הגיעו כדי לקבל כותרות, בזמן שראש הממשלה והקואליציה עושים כל שביכולתם לפתור את הסוגיה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נתניהו אחראי לסייבר בבאר-שבע? כי שמעתי שהוא המציא את הסייבר בבאר-שבע. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ושוב אמרתי, כמו שאמרתי גם פעם, בעיני גם זה פתטי, לא פחות מהפיליבסטר שנעשה פה לפני כמה ימים, ולא פחות מהצעת האי-אמון שמוגשת פה על-ידי חבורת יש עתיד. חברי האופוזיציה, אני מציע לכם הצעה נכונה, תתרכזו בביקורת בונה, תתרכזו בהצפת הסוגיות לתקשורת לגבי כל מה שאתם חושבים שהממשלה עושה לא נכון. עזבו אתכם מפופוליזם זול – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מיקי, אתמול לא נתנו לך לדבר בדימונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – תאמינו לי, זה לא משתלם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא נתנו לך לדבר בדימונה, מיקי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רוצה גם לציין את דבריו של יושב-ראש האופוזיציה, מר בוז'י הרצוג. הנ"ל קבע נחרצות שראש הממשלה יצר ממשלת קרקס. איזה אבסורד, בוז'י, הרי אתה עצמך חיכית לטלפון הגואל, ואולי אפילו הצעת את שירותיך כליצן בקרקס הזה, וממש לצערך הטלפון לא הגיע, אז אני חושב – ובהזדמנות זאת אני אומר ליושב-ראש האופוזיציה – קצת צניעות. זו ממשלה טובה, ממשלה ימנית לאומית, כמו שהעם רצה. אני רוצה גם להתייחס לעוד דברים של יושב-ראש האופוזיציה, ויצא ככה שאני מדבר עליו הרבה פה מעל הבמה, שהוא בכל הזדמנות מאיים על ראש הממשלה ואומר לו שהוא יעמוד בכל כוחו על נושאים כאלה ואחרים, כמו עצמאותה של מערכת המשפט וחופש הביטוי. אז הסר דאגה מלבך, ידידי בוז'י הרצוג, הליכוד והממשלה יודעים לכבד את מערכת המשפט, יודעים לשמור על חופש הביטוי; הוא עשה את זה לאורך כל שנותיו וכהונתו, וכך הוא ימשיך לעשות. לכן אין צורך באמירות הפופוליסטיות האלה. בהזדמנות זו – חברי לימין, אני מבקש שתקשיבו בהאזנה; בצלאל סמוטריץ, תקשיב בהאזנה לדברים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק נא לסיים, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אומר לך, בוז'י הרצוג, וחלילה, אני לא מאיים: בכל פעם שתנסה להניף את ידך על עיר הבירה הנצחית שלנו, ובכל פעם שתנסה לפגוע בירושלים הקדושה ולחלק אותה, אתה תמצא אותי יחד עם חברי סיעתי מתייצבים מולך במלוא כוחנו ועוצמתנו ומונעים בגופנו את חלוקתה של ירושלים, עיר הקודש של מדינת ישראל ושל עם ישראל. <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר? מה הקשר בין ירושלים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני מניח שזה ריטואל – האופוזיציה מדברת, הקואליציה עושה. תודה רבה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על שקט. אנחנו עוד מעט מצביעים. לפני כן יסכם את הדיון מטעם הממשלה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שכאשר השבתי בפתח הדברים על הצעת האי-אמון, אמרתי אז שלא היה מקום להגיש הצעת אי-אמון שלושה ימים לאחר כינון הממשלה, בטח ובטח ביחס ליישום דוח כל כך מורכב, כל כך חשוב, בטרם נכנס חברנו שר הרווחה, השר חיים כץ, לתפקידו, והוא בוודאי יטפל בנושא הזה לעומק, בוודאי יעשה כל מה שדרוש. הקשבתי כאן לדיון, הקשבתי כאן לדברים של סיעות האופוזיציה. נדמה לי, אדוני היושב-ראש – איך נאמר את זה? הם לא ממש ידעו למקד את הסיבה שבגללה הם מבקשים להביע אי-אמון בממשלה כבר עכשיו. ואני רוצה לפנות לחברי בספסלי האופוזיציה ולהציע להם אולי לשנות מן המנהגים הלא-טובים שהיו בקדנציה הקודמת – להגיש פחות הצעות אי-אמון, להגיש אי-אמון כאשר יש באמת סיבה. להפוך את המוסד הזה של אי-אמון למוסד משמעותי, אמיתי, רציני, שבו באמת אפשר לקיים כאן דיון נוקב וענייני בשאלות מרכזיות באמת שבגינן יש מקום להביע אי-אמון בממשלה או לתת גיבוי למדיניותה. השיטה שהיינו עדים לה בקדנציה הקודמת, של אין-ספור הצעות כל שבוע – לפעמים מעתיקים את הנושאים, לפעמים אפילו כותבים כל מיני ססמאות, הייתי אומר, שבינן לבין נושאים מהותיים שבגינם כנסת או פרלמנט ראוי שיביעו אי-אמון בממשלה מכהנת אין שום קשר – אני חושב שהדבר הזה לא תורם לכנסת. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, תראי, חברת הכנסת גרמן, זה לגיטימי. ברור, אתם באופוזיציה. אבל השאלה היא אם אנחנו רוצים שמוסד האי-אמון יהיה מין ריטואל כזה, מין טקס כזה שמעלים איזה נושא – לפעמים, באמת, על גבול המגוחך – והקואליציה מגייסת את הרוב שיש לה ובזה זה מסתיים, או שרוצים להפוך את זה לכלי שבו האופוזיציה – לא כל שבוע, אבל בהחלט בפרקי זמן לא ארוכים מדי – מציפה נושא אחד אמיתי, מהותי, שנמצא בליבת המחלוקת שבגללה אתם בחרתם להישאר באופוזיציה ולא להיות חלק מהממשלה. על הנושא הזה מקיימים דיון אמיתי, מחדדים את המחלוקות, מביאים בפני הציבור את העמדה של הממשלה אל מול האלטרנטיבה, כפי שצריך להיות בפרלמנט. אני אומר לך באמת את דעתי; הרי זו זכותכם, ומבחינתנו זה לא כל כך נורא, אז אנחנו נפגשים פה ביום שני ואני צריך קצת לענות, ובסדר, וזה מסתיים בסוף בהצבעה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, תראי, אני עושה הבחנה. ברור לי שכשיש חקיקה עולים לפעמים חוקים שמצריכים דיונים ארוכים ונשב בלילות, זה לא נורא, זה בסדר גמור. אבל אני אומר, אני חושב שבאיזה מקום השימוש בכלי הזה של הבעת אי-אמון – הכלי הזה נשחק עד דק והפך לחסר משמעות. זה לא מעניין אף אחד. אני חושב שהשימוש שאתם עושים בו הוא לא שימוש נכון, אני אומר לך את האמת. אני חושב שבשימוש נכון יותר, לכלי הזה תהיה הרבה יותר משמעות. לדיון הזה – שאני אומר לך, אני עכשיו בקואליציה, מחר אני יכול להיות באופוזיציה – אני חושב שחשוב מאוד שיהיה כלי כזה, כן, שיהיה בו שימוש אמיתי; שיהיה כאן דיון אמיתי בשאלות יסוד שבגללן אין בבית הזה 120 חברי כנסת בקואליציה אלא יש חלוקה. אני חושב שלבוא אחרי שלושה ימים עם אי-אמון על מספר השנים שייקח ליישם את הדוח – אני לא חושב שזה רציני. אני באמת אומר לך בכנות ובצורה הכי ישירה, אני לא חושב שזה נכון, אני לא חושב שזה נראה טוב. אני חושב שבצדק עשו שאר סיעות האופוזיציה – אגב, הן יותר מנוסות מכם באופוזיציה, כי אתם הייתם בקואליציה בקדנציה הקודמת; אני חושב שהם בחושים שלהם קלטו וצדקו שהדבר הוא לא נכון, הוא לא במקומו, הוא לא מוסיף כבוד לא לכנסת ולא לאף אחד, והוא בסוף שוחק כלי שהוא בעל חשיבות עצומה – אגב, לא רק לאופוזיציה, אני חושב שלכל ההתנהלות התקינה שלנו כאן בכנסת. לכן אני כמובן מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון ולאפשר לממשלה לצאת לדרך, לעבוד וגם לממש את המדיניות שלה כפי שהוצהרה הן בקווי היסוד והן בהסכמים הקואליציוניים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יריב לוין המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני אינן מיושמות בגלל המיליארדים שחילק ראש הממשלה בהסכמים הקואליציוניים על חשבון כספי הציבור. חברי הכנסת, הצעת אי-אמון ראשונה, לכן ברור לגמרי, כן, שמי שמתנגד לקבלת הצעת האי-אמון, קרי, אנשי הקואליציה, מצביעים נגד; מי שמסכים להצעת האי-אמון מצביע בעד הצעת האי-אמון. פשוט שלא תיפול טעות ביד המצביעים, חברי הכנסת המצביעים בפעם הראשונה בנושא הזה. בבקשה, חברי הכנסת, אפשר להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 56 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 56 בעד, 59 מתנגדים. אני קובע כי הצעת האי-אמון בממשלה מטעם סיעת יש עתיד לא התקבלה. חברי הכנסת, רק שנהיה מתואמים לגבי המשך סדר-היום: בשעה 18:00, בנוכחות אורחים נכבדים וחשובים – ראש העיר ירושלים, חברי מועצת העיר, יקירי ירושלים והציבור שמוזמן לכאן לשעה 18:00 – אנחנו נתחיל את הדיון לציון יום ירושלים. <נאומי בכורה של חברי הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כרגע אנחנו נשמע כמה נאומי בכורה של חברינו שנבחרו בפעם הראשונה לכנסת העשרים. ראשונת הנואמים תהיה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, קצת כבוד לנואמים את נאומי הבכורה. חברי הכנסת זהבה גלאון, איתן כבל, יעל גרמן, חברתנו חברת הכנסת נחמיאס ורבין רוצה לנאום את נאום הבכורה שלה. עד עשר דקות לרשות גברתי. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הממשלה, אני מאוד מתרגשת; זה מאוד מוזר כי כבר נאמנו כמה פעמים במליאה, ובכל זאת זה אחרת. הזיכרון שלי כילדה: שבת, שתיים בצהריים, ישובים סביב השולחן במטבח הקטן של הורי, ומהטרנזיסטור הכחול מתחילים לבקוע קולות שלימים אלמד כי הם אזעקה עולה ויורדת. מלחמה. אבי, אליעזר נחמיאס, מרים אותי במהירות על כתפיו למה שתהיה הפעם האחרונה למשך תקופה ארוכה, ואנו יורדים למקלט. אחרי כמה שעות אבא שלי גויס ובמשך חודשים לא ראינוהו. על-פי הסיפורים, לא זיהיתי אותו עם שובו. הייתי בת שלוש כשפרצה מלחמת יום כיפור. בבואי היום לעמוד בפניכם, אני גם ילדה בת שלוש אשר זהו הזיכרון הראשון שלה. ישראל שלי, ישראל של כולנו, ארצי האהובה, אני כל כך נרגשת מהזכות שנפלה בחלקי לשרת את הציבור הישראלי – יהודים, דרוזים וערבים, דתיים וחילונים, עולים וותיקים, נשים וגברים, ילדים וקשישים, הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים והטרוסקסואלים, אנשים עם מוגבלויות וסתם אנשים באמצע הדרך שפשוט רוצים לחיות בישראל שבה גדלנו, בזאת שלרגע אנו שבים אליה בעתות מלחמה, שבה יש ערבות הדדית ומגע אישי, שהיא ציונית אך מאחדת, מכילה דעות שונות כי היא דמוקרטית ושוויונית, כי הציונות והיהדות אינן מפלות ומפלגות אלא מחברות ומאחדות. האם זה אפשרי, אני שואלת את עצמי ואתכם, לחזור לחלום הישראלי? עומדת אני לפניכם היום בענווה גמורה, אך מסתכלת בחשש גדול על עתיד המפעל הציוני הענק, המפעל שאבותי ואמותי היו בו חלוצות וחלוצים והתמסרו לחלוטין לעבודת בניין הארץ. סבי מצד אמי, אברהם שטרן, גדל בצפת למשפחות שטרן ופיין אשר התיישבו בה כבר במאה ה-18, לפני כ-250 שנה; משפחה חסידית אשר עסקה בלימוד תורה במקביל ליזמות בלתי פוסקת, ובנתה שני מלונות על הר-כנען. צד זה של משפחתי, ובעיקר דודתה של אמי, דבורה, לימדו אותי שאין דתי וחילוני, אין אדוק וחופשי – המחשבה העצמאית של הרב סולובייצ'יק הייתה לדרך במשפחתי, והיה ברור כי הבחירה האישית אם להיות דתי או לא אינה מרחיקה את בניה האחד מהשני. במלחמת העולם השנייה התגייס סבי לבריגדה, שירת במצרים, ושם הכיר את סבתי שרה. סבתי שרה שטרן – שצופה בנו עכשיו – לבית קרסיק, תיבדל לחיים ארוכים, אשר מלאו לה 90 רק לפני כמה שבועות, בדמה זורמת החלוציות. אביה, מיכאל קרסיק, בנו של שמחה, מראשוני העיר רמת-גן, נולד בארץ, היה מראשוני באר-טוביה ומשבעת מייסדי נהלל. יחד עמו עלתה על הקרקע סבתי נחמה לבית פליישצ'יק, אשר עלתה לארץ בשנת 1912, ומשפחתה נמנתה עם ראשוני עין-גנים בפתח-תקווה. בפטירתה הפתאומית בשנת 1937 הותירה אחריה משפחה דואבת, אך מחויבותם שלה ושל מיכאל לאדמת עמק-יזרעאל היפה רשומה עודנה במשק מס' 57, בעיגול שבן-דודי אלון עודו מחזיק בו ומתמיד במורשת החקלאית. סבי וסבתי הגיעו לתל-אביב עם שובם מהצבא הבריטי, וסבי היה פעיל באצ"ל וחרותניק עד יומו האחרון. הבוקר שבו רץ לחוף כאשר שמע על "אלטלנה" היה אחד מהסיפורים שליוו את ילדותי. כיזם בנשמה הקים את אולמי "תכלת" בתל-אביב עם אחיו, ואת "קפה תמר", שאותו המשיכה לנהל סבתי מאז פטירתו, וזאת היא עושה עד עתה – ידיה עדיין ידי חולבת, ולבה עדיין נודד לבית-הקברות בשימרון, המשקיף על נהלל, שם קבורים רבים מאהוביה, ובכל זאת היא מזוהה כל כך עם תל-אביב. מצדו של אבי, אליעזר ז"ל, זכיתי לגדול על ברכי המסורת הסלוניקאית; סבי וסבתי רשל לבית ביבאס ומאיר נחמיאס הגיעו לארץ בינואר 1933. סבי היה פעיל ב"מכבי" וציוני אדוק. לאחר קטטה אנטישמית יצא יחד עם סבתי את סלוניקי, והם חזרו אליה לביקור רק בשנת 1968, כדי לגלות שדבר לא נותר כמעט מהקהילה המפוארת הזאת. את כאבם נשאו עמם עד יומם האחרון. סבי עבד בבניין וכקצב. סבתי רשל, חזקה וגאה, הייתה פעילה בארגון עולות יוון ועסקה באופן יומיומי בסיוע לעולים החדשים שהגיעו לנמל יפו. אבי סיפר כיצד כבר בגיל ארבע הייתה מושיבה אותו שימתין עד שתביא משפחה חדשה לבית בשכונת שפירא, שם התגוררו. אני מדברת אליכם היום ושורשי עמי, משפחה ישראלית עם שורשים שחלקם יידישאיים, פוגשת במשפחה ישראלית אחרת, אשר הייתה מכונה אי-שם, מפעם, "פרענקים". כאשר אמי ואבי הכירו – אבי בוגר עירוני ז' ביפו ואמי בוגרת "תיכון חדש", אבי משכונת שפירא וממשפחה שזה מכבר הגיעה ואמי מרחוב רש"י בתל-אביב, מצפת ומנהלל, זה לא היה טריוויאלי, כנראה. עבור סבתי הסלוניקאית זה היה אתגר של ממש לחבק כלה אשכנזייה. אולם דווקא התערובת הזאת, הלא-כל-כך מסובכת בסך הכול, הייתה כבר מאז ילדותי חלק מהזהות שלי. המוסקה והכבד-קצוץ, עלי הגפן הממולאים וה"לוקשן מיט יוך" הם שק מלא כל טוב שאני גאה לשאת עמי. מאז ומעולם הייתי גאה לשיר את "צור משלו אכלנו, ברכו אמוני" ולשמוע מאמי את הניגון האשכנזי שלמדה מסבי, שקולו היה כשל חזן. אוזני כרויות ועיני נעצמות למשמע כלייזמרים וכינור בוכה, ולא פחות למשמע אברהם פררה ו"בוסתן ספרדי". אבי אליעזר ז"ל היה דמות מכוננת בחיי. הוא גדל יחד עם אחיו בשכונת שפירא, כאשר אמם מחזיקה אותם ביד חזקה מחשש שיצאו לדרך רעה, כהגדרתה. אבי הנחוש, שבקושי סיים את התיכון, הצליח בעזרת כישרונו המופלא בנגינה על גיטרה לממן את לימודי ההנדסה בטכניון, והקים לפני 45 שנים מפעל תעשייתי בשם "תבליט פלסטיק". בין המכונות בבית-המלאכה, אשר יצרו סכו"ם מפלסטיק, חלקי צעצועים ודגמי מטוסים לתעשייה האווירית, התווה אבי את דרכו של המפעל לשוק ההשקיה הישראלי בעל המוניטין העולמי. כיזם וכיצואן השכיל לפתח שווקים חדשים ומוצרים חיוניים לשימוש יעיל במים בחקלאות. אהבת התעשייה הוטבעה בי כבר כאשר היו מגיעים הביתה קרטונים של מוצרים על מנת שנוכל לפרקם או להרכיבם ולסייע בעומס במה שהפך מבית-מלאכה למפעל של ממש. עם פטירתו של אבי, ללא כל הכנה מוקדמת, לפני כשמונה שנים, התחייבנו, אחי יואב ואני, לדרכו, ובעיקר לשאיפתו להמשיך לטפח ולהשקיע בתעשייה הישראלית. גדלתי בתל-אביב בשנות ה-70. אלה היו שנים שבהן כולם היו אותו דבר, כמעט. גבעת-עמל הייתה בקרבת ביתי, כבר אז פצצת זמן מתקתקת שבתוכה חיים אנשים, אבל בסך הכול רובנו גדלנו במשפחות מעמד ביניים אמיתי, שבהן לרוב נשא האב בפרנסת הבית, אך משכורת אחת הספיקה לצורכי המשפחה, לרכישת דירה ולפנסיה מכובדת – הגם שאמי תמיד עבדה, כעורכת בעיתונות ובספרות. העובדה שגדלתי לתוך משפחה של עצמאים הותירה בי את חותם התנודתיות המורכבת הנלווית לכוח להיות יזם, אך גם למחיר הכבד שנלווה לחיים אלה, בעיקר האחריות העצומה לעובדיך ולמשפחתך – בסדר הזה, אגב. העובדה שהמשפחה של היום, המורכבת לעתים קרובות מהורה יחידנית או מזוג חד-מיני, כבר אינה יכולה להסתמך על משכורת אחת, לא לצורך קיומה ולא לצורך חיסכון עתידי או רכישת דירה – חוסר הביטחון האזרחי העצום הזה עומד לנגד עיני כל העת. כשהייתי בת 12 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. סיימנו את בית-הספר היסודי ללא שום חגיגות. אבי היה אז באגם קרעון, צופה אל הרי השוף, כפי שכתב לנו בגלויה הראשונה אחרי שגויס, ואני זוכרת את אמי הבוכה – כמבינה את מה שאני אבין רק לימים – בדמעות של חרדה. אני זוכרת אותו מגיע מאובק לחתונתה של בת-דודתי, של אחייניתו חני, שהתקיימה תוך כדי המלחמה, האושר שבהפוגה. הוויכוח, השיח הפוליטי היה דומיננטי בביתנו ועבר משולחנות "קפה תמר" לשולחן הפורמייקה במטבח הורי. מעורבות אישית. תמיד. זהו החינוך שרתם אותי לחיים הציבוריים כבר בגיל 17, כשנסעתי להסביר את ישראל במשלחת הנוער של משרד החוץ, וכסטודנטית בפעילותה של מפלגת העבודה ב"תא אופק" באוניברסיטה העברית. זכיתי לעבוד עם יצחק רבין לפני שהיה ראש הממשלה, ולהיות חלק מהצוות האישי שלו כשניצח בבחירות 1992. תקופה זו במשרד ראש הממשלה, זכות גדולה לאדם צעיר, בת 21, היוותה השלמת החינוך האזרחי שלי. ומאז אני כאן, ולא הרפיתי מהאמונה שהציונות, הדמוקרטיה והיהדות שלובות להן יחד ביצירת החזון החדש של ישראל, גם אם הוא מורכב; חזון כלכלי, חברתי ומדיני. באפריל 2002, חודשיים אחרי שהתחתנו, חזרנו, בעלי עברי, אז מג"ד מילואים בשריון, ואני מירח הדבש שלנו. על הדלת חיכה צו 8, והוא נסע – לג'נין, לאימת "חומת מגן". כשאספנו אותו באישון לילה בצומת בית-עמי ביום העצמאות של אותה שנה, הילך מולי גבר מאובק שבילה שנים ארוכות מחייו בג'נין בניסיון ובאמונה שדרכנו להסדר מדיני ולשלום סלולה, גבר שנלחם עד היום למען ביטחון ישראל; שסבו, יהושע ורבין, היה המושל הראשון בשטחים לאחר 1967; שאביו, משה ורבין, היה קצין האג"ם של מוסה פלד ברמת-הגולן ביום כיפור; שבני יונה בן התשע כבר סייר עמו ברמה, שאינה שוכחת דם בנינו; שאינו רוצה לגדל גם הוא את ילדיו לחיים שבהם זיכרונותיהם ממלחמות חזקים יותר מזיכרונותיהם על שלום. בכל כוחי אני מנסה להבין באיזו כנסת זכיתי לכהן ולאיזו מדיניות מכוון ראש הממשלה. ממשלות רבות ב-20 השנים האחרונות, ובכולן הייתה החתירה להסדר מדיני אחד מעקרונות היסוד. באיזו דרך מוביל אותנו ראש הממשלה? אולי היה רצוי לכתוב סוף-סוף בעקרונות יסוד הממשלה כי כולנו ישראלים, ולכולנו זקוקה הארץ הזאת כדי לצמוח ולהתפתח, שהרי השלום בתוכנו מדאיג לפחות באותה מידה. "באין חזון ייפרע עם". מהו החזון של הממשלה החדשה? מה תציעו לציבור? הרי גם המצביעים שהצביעו עבורך זקוקים ליותר מהפחדות ואיומים; הם זקוקים לתעסוקה וליכולת להתפרנס בכבוד, לחינוך המקנה הזדמנות שווה לילדיהם ולאופק לרכישת דירה, לתחבורה ציבורית ולמערכת בריאות שאיום הקריסה אינו ממשיך לרחף מעליה. אלה, אדוני ראש הממשלה, השרים, ביום-יום, הם החיים עצמם. האמן לי כי כאשתו של סגן-אלוף במילואים שמגדלת שלושה ילדים, שני בנים ובת, האיומים האסטרטגיים לא נעלמים מעיני, אולם באיום האסטרטגי הגדול מכול עוד לא טיפלת. אני יכולה לקוות רק שהדברים שאמרת בהצגת הממשלה, בדבר ידנו המושטת לשלום ובדבר צמצום הפערים החברתיים, יהפכו סוף-סוף למעשה, ושהם לא המשך תרגילי אקרובטיקה המכסים על אין אחד גדול. לנו כבר יש חשמל, לרוב מים זורמים ודרך להגיע ממקום למקום, פיזית או וירטואלית. ובכל זאת אנחנו ממשיכים להיות חלוצות וחלוצים. את הפרק הראשון בספרה "שליווני ואינן" – שתרגלתי את היועצת שלי ללכת לספרייה הלאומית כדי למצוא אותו – ספר שכתבה בשנת 1969 רחל כצנלסון-שזר, הוא הספר שמוקדש לחלוצות שהיו אתה, היא מקדישה לסבתי הגדולה נחמה. וכך היא כותבת עליה: "שונים היינו בקבוצה הזאת. שונה היה הגיל, העבר וההשכלה. אולם כל זה לא פגע בשלמות הרגשת השיתוף. בנחמה היו הקווים האלה היוצרים הווי פועלי. זה הנועם והשקט של פועלת חקלאית אשר כל עבודה קרובה לה, וזו האווירה אשר זוג ידיים מיובלות ורוח האדם המרוכזת יוצרים אותה; האווירה המעלה כל אחד, המשווה את השונים והרחוקים ויוצרת את רמתו הגבוהה של קיבוץ אנשים עובדים". אני מקווה שגם בבית הזה ניצור יחד קיבוץ אנשים עובדים. עומדת אני כאן לפניכם ומבקשת להודות מעומק לבי לבעלי עברי, אישי ובן-זוגי; לילדינו, שחלמנו שנים רבות לפני שזכינו להחזיק בהם: יונה, אסף ואלמה; לאמי נחמה, שהדריכה אותי יותר מכפי שאני אומרת לה; לדודתי מיכל, מיכי, שהיא כאימא שנייה לי; לאחי אהובי יואב נחמיאס, אשר יחד עם בעלי הם העוצמה השקטה שלי; לאבי אליעזר האהוב, שלא זכיתי שילווה אותי ביום כניסתי לכנסת ישראל, אך את רישומו על חיי תראו בעבודתי, ולסבתי שרה המופלאה, שהיא חלק בלתי נפרד ממה שאני, באופן שבו גדלה וגידלה אותנו, בעצמאותה הייחודית בדור שבו גדלה ובאהבה והאמונה שדאגה שיחבקו אותי כל העת. אני מודה לאנשי מפלגתי, אשר לבי קשור בלבם שנים רבות, על האמון שנתנו בי, ולציבור הישראלי, אשר נקשר בינינו חוט בלתי נראה של מחויבות וערכים ישראליים ואוניברסליים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני בטוח שהדמעות הן דמעות של שמחה ולא של עצב. אני מזמין את יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לברך את חברת הכנסת איילת. רבותי, אנא, חברי הכנסת, חזרו למקומותיכם. אנחנו נאפשר ליושב-ראש האופוזיציה לברך את חברת מפלגתו חברת הכנסת איילת נחמיאס. רבותי, את השרים אתם לא מנשקים ככה. דני, תפזר את ההפגנה שם. תודה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, בבקשה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> איילת היקרה – נו, אפשר חיבוקים אחרונים? נשאלתי באמת על החיבוקים בכנסת, ואני מנסה להסביר שיש יחסים בין בני-אדם במקומות שבהם הם נפגשים. איילת היקרה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, השרה מירי רגב, נא לפזר את ההפגנה. אני אחזור על זה כמה פעמים, כנראה לא תהיה לי ברירה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, השיר אומר, יושב ב"קפה תמר", השיר לא אומר, יושב ב"קפה תמר" ומתאהב בנכדה של שרה; אבל כל מי ששמע עכשיו את הנכדה של שרה מ"קפה תמר", לא יכול היה שלא להתאהב באיילת, מכיוון שאיילת היא נשמה, ואיילת היא קורנת, ואיילת עושה, ואיילת דואגת, ואיילת חושבת, ואיילת מבצעת. איילת היקרה, אנחנו גאים מאוד בכך שהצטרפת לשורותינו בסיעתנו. כמי שמלווה את מפלגת העבודה משחר ילדותה, כמי שפעילה, ממש פעילה בכל המסלול, כמו שתיארת אותו, תא "אופק" ונוער עבודה ומשמרת צעירה, וגם כמי שבאה עם שלל מדהים של עשייה – והעשייה שלך היא מגוונת, ולא תיארת אותה מספיק; מגוונת בתחומים חברתיים, מגוונת בעולם העסקים. כיהנת כדירקטורית מקצועית בהרבה מאוד תאגידים, מכירה אותם לפני ולפנים, את עולם המשפט, את דיני החברות; כמי שהייתה מזכירה של חברה ממשלתית ועוד ועוד ועוד, ובאה עם ניסיון עצום של שילוב גם בין המגזר העסקי והמגזר ההתנדבותי והפילנתרופי. אבל אני חושב שהסיפור היפה שלך הוא סיפור של משפחה ישראלית שאהבת העם והארץ והמדינה זורמת לה בעורקים. והדבר שתמיד-תמיד מדהים אותי זה איך את מצליחה לעשות את הכול, בהתחשב בעובדה שאני יודע כמה ימי מילואים עושה אישך עברי, ועוד ביחידות הקרביות ביותר. אז אני מאחל לך בשם כולנו הצלחה עצומה, וחסר לנו פה אדם אחד, שלבטח היה קורן מאושר על בת-טיפוחיו, מנהיג מפלגתנו יצחק רבין ז"ל, שמכולנו את זו שעבדה אתו צמוד, ואני זוכר אותך כעוזרת ויועצת שלו, אחת שמסתובבת במשרד ראש הממשלה מלאת אנרגיות, כבחורה צעירה, ומתאמת פניות הציבור שלו; כמי שעבדה אחר כך עם מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי של ראש הממשלה. אני חושב שזה היה בית-ספר שלאחר מכן גם הובלת אותו כמי שהובילה את עמותת "שלום, חבר". מבחינתנו זו גם סגירת מעגל, הווי אומר, בסופו של יום אנחנו לא רק אוהבים אותך, אנחנו מעריכים אותך, מכבדים אותך, ומאחלים לך המון הצלחה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. יעלה לנאום הבכורה חבר הכנסת אלי כהן. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המשנה במסכת אבות מצווה אותנו: "דע מאין באת ולאן אתה הולך". לפני כחודש נפלה בחלקי זכות גדולה, להישבע אמונים לכנסת ישראל. לצד הזכות הגדולה יש גם אחריות עצומה, שכן כחברים בכנסת ישראל יש בידינו יכולת לקדם סדר-יום, לקבל החלטות שיחזקו אותנו ברמה הביטחונית והאזרחית, לקבוע חלוקת משאבים ראויה ולבנות תשתית לפיתוח עתידי לדורות הבאים. הכול במטרה ליצור חברה משגשגת, הנשענת על יסודות איתנים, הן בהיבט הכלכלי-חברתי והן בהיבט הביטחוני. את חיי התחלתי בעיר חולון; שורשי נטועים בה. גדלתי בשכונה שהייתה חלק מפרויקט שיקום השכונות שקידם ראש הממשלה הנערץ מנחם בגין, זיכרונו לברכה. המקום שבו גדלתי הוא זה שהשפיע עלי יותר מכול בהחלטה להצטרף לחיים הציבוריים. ראיתי את מי שהצליחו על אף המקום שממנו התחילו, אבל ראיתי רבים אחרים שלא הצליחו, פשוט כי לא הייתה להם הזדמנות אמיתית. אני באופן אישי זכיתי להצליח אף שלא הגעתי מבית שהיה משופע באמצעים או בקשרים, אולם הסיפור שלי לרוב לא מעיד על הכלל. ראיתי את הכוח שיש למדינה לסייע ולשקם, אבל גם את המקרים שבהם מעורבותה הייתה כל כך נחוצה, אך לא הייתה שם. חברים, כמי שרוצים בשגשוגה של מדינת ישראל, חובה עלינו לקדם חברה שנותנת כלים לכל ילד להצליח ולממש את עצמו ללא קשר למקום במדרג הסוציו-אקונומי שממנו הוא הגיע. הבחירה שלי לעבור מהמגזר העסקי הנוח והמתגמל לחברות בכנסת הייתה כרוכה בלא-מעט לבטים. השיחה שלי עם משה כחלון ערב ההחלטה לעשות כן, באומרו לי שזו הזדמנות, הזדמנות אמיתית לעזור למאות-אלפי משפחות, הניחה בצד כל שיקול אחר. ראיתי לנגד עיני את חובתי לכל אותם ילדים שגדלים היום ושואפים שתהיה להם הזדמנות אמיתית לחיים טובים ואיכותיים. את משה כחלון אני מכיר כבר יותר מעשור, על רקע חקיקה שהוביל לטובת זכאי הדיור הציבורי בתחילת דרכו הפוליטית. עם הזמן גיליתי אדם מוכשר, צנוע, נעים הליכות, איש המחנה הלאומי, הנחוש ליצור כאן חברה בריאה וצודקת יותר. לכן הצטרפותי אליו הייתה עבורי אך טבעית. הדרך לצמצום הפערים החברתיים שהלכו והתרחבו בשנים האחרונות עוברת בראש ובראשונה במערכת החינוך. חוק חינוך חובה הוא כבר מזמן לא חינם. הירידה בשיעור הוצאות הממשלה ניכרת בכמות הגופים הפרטיים שנכנסים לחלל אשר מותירה הממשלה, בעיריות מבוססות שמעשירות את רמת החינוך ביחס לאחרות, ובהורים שבאופן פרטי דואגים לבצע השלמות למערכת החינוך הממלכתית. הפערים באים לידי ביטוי באוניברסיטאות ובחוגים המובילים בארץ, הנהנים מסבסוד ממשלתי אך ההטרוגניות של שכבות האוכלוסייה של התלמידים המשתתפים בהם הולכת ויורדת. ילד שהוריו לא יכולים לממן לו שיעורים פרטיים או ספרי עזר, ואין לו חדר משלו בשביל לעשות שיעורי בית, בחלק גדול מהמקרים יישאר מאחור. אותו תלמיד יפתח יום אחד עיתון ויגלה שתוצאות המיצ"ב שלו נמוכות יותר משל ילדים שגרים באזורים מבוססים, והוא יחשוב שהוא באמת לא מסוגל ליותר. אין מחשבה יותר מסוכנת מזו. אתם רוצים להגיד לי שילדים להורים עם פחות אמצעים הם פחות מוצלחים? שטויות. הם רק נזנחים בידי המדינה. מערכת החינוך, ובית-הספר במיוחד, אמורים לספק כלים לניידות חברתית. הבעיה היא שהמדינה לא מספקת פתרונות מלאים ובני-קיימא למציאות זו, ובחלק ניכר מהמקרים היא משמרת את הפערים החברתיים. לצערנו, הנתונים מלמדים כי חינוך ברמה גבוהה וחיזוק במקומות שבהם המערכת חלשה נקנים לרוב בכסף. חברה בריאה היא חברה שנותנת הזדמנות שווה לכל ילד וילדה, לא כזאת שמקבעת מעמדות סוציו-אקונומיים. הפערים בחינוך הם איום אסטרטגי על ישראל, וחובה עלינו להבין שזה תפקיד מרכזי ומהותי של המדינה. הפערים החברתיים טופחים על פנינו בעוצמה מדי כמה שנים באמצעות המחאות החברתיות וההפגנות בכיכרות. הקושי הוא כבר לא נחלתן של השכבות החלשות, והוא הולך ומתרחב וכולל את מי שמוגדרים מעמד הביניים. אזרחים שתורמים כל חייהם למדינה – מתגייסים, עובדים ומשלמים מסים – נאלצים היום לשלם גם על חינוך, על שירותים רפואיים, ועל דירה משלהם הם יכולים רק לחלום. פערים חברתיים אלו, שהלכו והתרחבו בשנים האחרונות, הם לא בהכרח נחלת העבר. אני יכול להעיד שלא עבר זמן רב עד שהצלחנו, אשתי ואני, לרכוש דירה. הייתי אז קצין צעיר בצה"ל, והמשכורות שלנו היו ממוצעות. היום רכישת דירה היא בגדר פנטזיה. ללא עזרת ההורים, לא משנה אם אתה משרת את המדינה, עובד קשה ומשלם מסים – דירה נמצאת מעבר להישג יד. ואני שואל אתכם: האם כללי המשחק האלה הוגנים? מתפקידנו לדאוג למי שסיימו לשרת את המדינה ואף לסכן את חייהם למעננו. אנחנו צריכים לדאוג להם לא רק לעצם החיים, אלא גם לאיכות החיים. אסור למדינה לספסר בקרקעותיה, ואוי למדינה שבניה ובנותיה הנושאים בנטל אינם יכולים לרכוש דירה בלי להיות משועבדים לבנקים ולמשכנתאות. אנחנו כאן כדי לתת תקווה למאות-אלפי משפחות המבקשות לקנות לעצמן בית במחיר שפוי, ולאותם הורים שרוצים לראות את ילדיהם מתבססים, מקימים משפחה ובונים את בתיהם. נושאים אלה הם בנפשנו, כיוון שאין לנו ארץ אחרת. חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לנתק את הסוגיות האזרחיות-חברתיות מהמגזר הכלכלי והעסקי, שכן סוגיית התעסוקה והשכר קושרת קשר עמוק בין העולמות. כיוון שכך, אנו חייבים להסתכל על המגזר העסקי, כי שם המנוע של כלכלה צומחת. לכן, חובתנו היא ליצור את כל התנאים שיאפשרו לתעשיות השונות ולמשקיעים הפוטנציאליים לראות בישראל מקום אידיאלי לשגשוג ולצמיחה, כך שניצור מספיק מקומות תעסוקה בשכר ראוי. לצערנו הרב, בשנים האחרונות אנו עדים לאווירה אנטי-עסקית, שמדירה השקעות חדשות מצד גופים מקומיים ובין-לאומיים. מאז "אינטל" לא הגיעה אף חברה בין-לאומית דומה להשקעה מהותית בישראל. רבים מאלו ששקלו להשקיע עשו "אחורה פנה". כמו כן, חלק לא מבוטל מהמיזמים שנוצרו על-ידי מיטב המוחות היצירתיים בארץ, מעדיפים להמשיך להתפתח במדינות זרות מעבר לים במקום בארץ. במסגרת תפקידי הקודמים יצא לי להיפגש לא מעט עם משקיעים זרים שבאים לארץ, ובאופן טבעי ניסיתי לשכנע אותם להשקיע פה. מרביתם סירבו בנימוס, מהשיקולים הביטחוניים והגיאו-פוליטיים, אבל, לצערי, חלק גדול בחר שלא להשקיע בגלל היעדר המשילות, שינוי החוקים באופן תדיר והפופוליזם שתפס חלק נכבד מהשיח. משקיעים שאינם מחוברים לישראל מעצם היותם יהודים או ציונים, פשוט לא משקיעים כאן. זהו מצב בעייתי שפוגע בחוסנה הכלכלי של ישראל. צריך לזכור שאנו נמצאים כיום בתחרות עם מדינות אחרות על משיכת משקיעים. אולם אל תטעו, המשק הישראלי נהנה ממוניטין טוב, מהון אנושי מוביל וממספר גדול של חברות בין-לאומיות המרוצות מפעילותן בישראל. על רקע הוצאות הביטחון הגבוהות שלנו, שהן כורח המציאות וכפי הנראה יישארו גבוהות בטווח הנראה לעין, עלינו לעודד השקעות של גופים מקומיים ובין-לאומיים ולשווק את ישראל כיעד מועדף להשקעות. השקעות חדשות יסייעו בידינו להגביר את התחרות, ליצור מקומות עבודה חדשים בשכר גבוה ולמשוך מפעלים איכותיים לפריפריות שכל כך משוועות לכך. עלינו להיות אקטיביים ואטרקטיביים בעידוד השקעות בארץ אשר יובילו לצמיחה במשק. אדוני היושב-ראש, בעולם העסקי אתה נבחן ובא על שכרך בהתאם לתוצאות שאתה מציג בסוף התהליך או בסוף תקופה, ולא על התחזית או ההצהרות בתחילת הדרך. אומנם אנחנו בפרלמנט, שמקור שמו במילה parler, לדבר, אבל ראוי שגם כאן נפעל להציג תוצאות ולקבל החלטות אמיצות, ולא רק דיבורים וססמאות, במיוחד ערב בחירות. בסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה נראה שככלל, מידת האמון שהאזרחים מביעים ברוב המוסדות ירדה עם השנים וגם האמון בכנסת נמצא במגמת ירידה. אני קורא לכולנו להחזיר את אמון הציבור בנבחריו. אני קורא לכם, חברי, בואו נהיה אחראים למה שאנחנו אומרים, ויתרה מכך, בואו נפעל לעמוד בהבטחות שעל בסיסן נבחרנו וזכינו לאמון הציבור. בואו ניצור פוליטיקה אחרת, כזאת שנבחנת בתוצאות, שחייבת לציבור, ולו בלבד, ככתוב במסכת אבות: "עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה". בהזדמנות זו אני קורא לעוד חברים מהמגזר העסקי, בעלי הצלחות מוכחות, שלנוכחותם כאן תהיה תרומה חשובה לחברה בישראל, לבוא ולהירתם לעשייה הציבורית, שדרכה אפשר להשפיע לטובת הכלל באופן המשמעותי ביותר. לסיום אני רוצה לומר כי הקמתה של מדינת ישראל אינה דומה להקמתן של מדינות אחרות. מעטים מול רבים נלחמו בנינו ובנותינו כדי לממש את עצמאותנו, על הזכות להקים מדינה יהודית ודמוקרטית לתפארת. עשינו דרך ארוכה ומרשימה לכל הדעות במהלך 67 השנים האחרונות. אני גאה להיות ישראלי, גאה במדינה החזקה והמבוססת שנבנתה, גאה בצבא החסון שלנו, במעצמה הטכנולוגית שאנחנו, במדענים, בסופרים ובחקלאים; גאה להיות ישראלי כפי שמתאפיין בישירות, בחום, בחריצות ובאומץ הלב; גאה בחוסן החברתי ובערבות ההדדית כפי שנתגלתה רק לאחרונה במבצע "צוק איתן"; אני גאה שנפלה בחלקי הזכות להיות אחד מ-120 נציגי העם בכנסת. ואולם, בצד תחושת הסיפוק אנו מחויבים להביט במראה ולהסתכל על עצמנו, נבחרי העם, ביושר. ראוי שגם אנחנו, חברי הכנסת, נצדיק את האמון שנתנו בנו ונזכור את אלו ששלחו אותנו לכאן. אני תקווה שאנו, חברי הכנסת העשרים, ותיקים וחדשים, נשמע את קולם של אלו התולים בנו את תקוותם ונייצר מנהיגות הבאה מן העם ופועלת למענו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן. יברך את חבר הכנסת אלי כהן השר סילבן שלום. אדוני השר, רשות הדיבור שלך. <שר הפנים סילבן שלום:> אלי, אתה מוזמן לשבת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח על הזכות שנפלה בידי לברך את חבר הכנסת אלי כהן אחרי נאום הבכורה שלו. אני יכול לומר לך שבנאום הבכורה עשית את הדבר שאני ממליץ לכל אחד כאשר הוא נכנס, מבלי שדיברת אתי – להתמקד בתחום שיש לו בו יתרון יחסי. חלק גדול – ואני אומר לכל חברי הכנסת – מחברי הכנסת מתהדרים בזה שהם עוסקים בהרבה מאוד נושאים שלא בדיוק קשורים אליהם. אבל ברגע שאתה מתמחה בתחום מסוים, שהוא גם מתאים למידותיך, כמובן, האפשרות שלך מזה לצמוח ולעסוק גם בנושאים אחרים לאחר מכן היא הרבה הרבה יותר גדולה. אני מכיר אותך שנים רבות. קודם כול, אני רוצה לברך את השר כחלון, שבחר אותך להיות אחד מחברי הרשימה, אף שבזה הוא גרע אותך מאתנו, ועל זה אני פחות מודה לו. <היו"ר יצחק וקנין:> הכול נשאר במשפחה. <שר הפנים סילבן שלום:> אבל אין ספק שהוא עשה בחירה נכונה וטובה. אני בטוח שאתה תייצג את אותו הדבר שאני מאמין בו, של כלכלה שהיא כלכלה חופשית, אבל עם לב רחום; עם האפשרות להבין ולדעת שלא כל דבר צריך לפעול רק לפי הספר, by the book, אלא יש גם אנשים מאחורי המספרים. שנינו גדלנו בפריפריה – אני בפריפריה גיאוגרפית, אתה בפריפריה חברתית; ושנינו יוצאי תנועת הליכוד. אתה יוצא תנועת הליכוד, אני עדיין בתנועת הליכוד. <קריאה:> בינתיים? <שר הפנים סילבן שלום:> אני אמרתי בינתיים? אמרתי עדיין. מזה הסקת בינתיים. כותרת. בכל מקרה, אני חושב שגם כאן זה חלק מאותו מעשה גדול שנעשה לפני 40 שנה כמעט על-ידי מנחם בגין, שהדבר הראשון שהוא קיבל על עצמו היה לקחת את מודל פרויקט שיקום השכונות ולהגיד: בעצם גם שם יש אנשים שמגיע להם והם ראויים ויכולים להצליח, גם אם הם באים מבתים אולי קשי-יום, מעוטי הכנסה, וגם שם יש אנשים מספיק טובים וראויים שיכולים להגיע גם למחוזות כמו כנסת ישראל. אני לא יודע אם הוא חשב על זה, אבל גם כמו כנסת ישראל. ולראיה, גם בשכונת תל-גיבורים, שהייתה חלק מאותו פרויקט שיקום שכונות, צמחו אנשים – והרבה אנשים – טובים. ואתה היום יכול לשאת בגאווה את הדגל, לא רק של השכונה ולא רק של העיר, אלא של רבים וטובים שהיום צופים בנו ומסתכלים עליך. הם יכולים לראות בך דוגמה למה שהם היו רוצים להיות בעתיד, והם גם יכולים להאמין שהדבר הזה יכול לקרות. נכון, החומה היא חומה בצורה. קשה מאוד להבקיע אותה. אני בכל חיי ניסיתי תמיד לפתוח את השער לאלה שבאים אחרי. אבל יש גם אנשים שבאים בכוח עצמם ויכולים בסופו של יום להוות גם מודל ודוגמה לצעירים רבים שיבואו אחריהם. אתה מתמחה בתחום הכלכלי, מתמחה בתחום שוק ההון, מתמחה בתחומים טובים שאני באמת חושב שיכולים להשפיע על כל אחד מאתנו. כאשר מדברים על יוקר המחיה, הוא בא לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים. אפשר להוריד את מחירי החשמל ומחירי המים, כמו שזכיתי לעשות. אבל אפשר גם לעשות זאת על-ידי הורדת עמלות, כמו שמשה עשה, גם ברפורמה בבנקאות, גם ברפורמה בדיור ובתכנון הדיור – בדיור, וגם בדברים אחרים. אבל בסופו של יום, אני חושב שכל אחד שנמצא כאן יכול ליישם את מה שהרשימה הזאת – אני באמת מאמין בה, כי אני מכיר את האיש הזה הרבה מאוד שנים, את ראש המפלגה שלך, ואני יודע בדיוק לאיפה הוא רוצה להוביל. ואני חושב שאתה מהווה באמת את המודל של אלה שיכולים לתת יד ותרומה, אם במשרד האוצר, בוועדת הכספים או בכל מקום אחר שבו תהיה – אני לא יודע איפה אתה מתכוון להיות או איפה מתכוונים עבורך שתהיה, זאת גם אפשרות, אבל אני בטוח שבכל אחד מהמקומות האלה אתה תעשה עבודה טובה, עבודה ראויה שבסופו של יום תועיל לכל עם ישראל. כי המטרה שלנו, צריך לזכור, בסופו של יום, היא לקום בבוקר ולחשוב מה אנחנו עושים לטובת אזרחי ישראל. מובן שכל אחד רוצה לפעול כדי שידעו מה שהוא עושה, כדי שישמעו את מה שהוא עושה, כדי שהוא יוכל גם להתקדם הלאה, אבל שליחות היא קודם כול להבין שאתה נשלחת על-ידי ציבור רחב ושלם. אני אמרתי למשה: קיבלתם מעל 300,000 קולות – שזה נתון מדהים בכל קנה-מידה – אבל זה לא רק אותם 300,000 קולות, כי היום אתה מייצג את כל עם ישראל, ואני בטוח שתדע לעשות את זה בצורה הטובה והראויה. אני רוצה באמת לאחל לך הרבה הרבה הצלחה. הצלחתך – הצלחתנו; הישגיך – הישגינו. ואני בטוח שתעשה זאת גם עבור השכבות החלשות אבל עבור כל עם ישראל, כי בסופו של דבר כולנו עם אחד. שיהיה לך בהצלחה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת סילבן שלום, שר הפנים והמשנה לראש הממשלה. ברכות גם לחבר הכנסת אלי כהן. בשם ותיקי הבית בירך אותך השר סילבן שלום. חברינו חברי הכנסת, אנחנו ודאי נמתין גם לראש העיר וגם לכך שהאולם והיציעים עוד יתמלאו. אני בינתיים מזמין את הנואם הבא בנאומי הבכורה, חבר הכנסת אורן חזן. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מודה ומתוודה, המעמד הזה מרגש אותי. כמי ששליחות ציבורית הייתה ועודנה חלק בלתי נפרד מהדנ"א של משפחתו, אין זה עניין של מה בכך עבורי לעמוד על דוכן הכנסת כמשרתם של אזרחי ישראל. עבורי מדובר בעוד שלב חשוב ומאתגר במיוחד, אבל במבט היסטורי מדובר בעוד שלב במסע, במסע האישי והמשפחתי שלנו בשירות הציבורי, באהבת ארץ-ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, כאן במדינת ישראל שאני כל כך אוהב ומעריך. אי-אפשר לומר שהדרך שעברתי עד בחירתי לאחד מ-120 חברי משכן הכנסת, המייצג את הציבור בישראל, התחילה, כפי שחלקכם אולי חושבים, בפריימריז רק לפני כמה חודשים. הדרך שלי לכנסת התחילה הרבה לפני כן; היא עברה בכמה מהנקודות הרגישות והכואבות שידע מחנה הימין והעם בישראל כולו: ההתנתקות והשבר שבא בעקבותיה, פרשת חטיפת הנערים, שזעזעה מדינה שלמה, ובעיקר פגישה אחת עם אם מודאגת שהפכה למגינת לבנו לאם שכולה, ששינתה לי לגמרי את התוכניות. כתושב אריאל, וכמי שהתחנך בבית הדוגל בארץ-ישראל השלמה, הייתי חלק מההתנגדות האקטיבית לתוכנית הגירוש מגוש-קטיף וצפון השומרון. למעשה קטעתי באמצע טיול ארוך של אחרי הצבא בדרום-אמריקה כדי ללוות בשטח יחד עם חברי את ההתנגדות לגירוש. האמנתי עד הרגע האחרון שהתוכנית הנוראה שהובילה ממשלת שרון לא תצא לפועל. הפעילות האקטיבית הגיעה מאמונה שלמה בצדקת הדרך, אבל לצערי התוכנית יצאה גם יצאה לפועל. זכורים לי היטב, כאילו היה זה אמש, המראות המזעזעים של גירוש יהודים מביתם, הוצאתם בכוח על-ידי חיילים ושוטרים, הרס הבתים, פינוי בתי-הקברות – נורא. תחושת שבר אמיתית. הרגשתי אז כי חרב עלי עולמי, תרתי משמע. אומר את האמת, התקשיתי להתאושש. התקשיתי להתאושש מהטראומה, לקחתי את זה אישית, ברמה הכי הכי עמוקה. כבר אז אמרתי לעצמי, באותו רגע, כנראה שאני עם העשייה למען המדינה גמרתי. אם זה מה שעשו למתיישבים הנפלאים הללו, לחלוצים האמיתיים, למגן האנושי, טובי בניה ובנותיה של מדינת ישראל, אני לא מעוניין להיות חלק מזה. הייתי פשוט מיואש. בשנה שאחרי נפצע אחי, לוחם גולני, במלחמת לבנון השנייה. גם כאן היה לא קל. כאשר גיליתי איך משרד הביטחון מתייחס לאלה שחירפו נפשם בתעוזה למען העם והמולדת קצת אחרי, וכמי שלמרות הכול העשייה עדיין זרמה ופעמה עמוק בקרב לבו, הובלתי יחד עם חברי את מאבק הסטודנטים, מאבק הסטודנטים הגדול שהיה, ואף הצלחנו להוביל לשינוי אמיתי בהשכלה הגבוהה בישראל. בשלב הזה, כאשר הרגשתי שכולנו לא יותר מכלים בלוח שחמט פוליטי, ולא משנה אם אתה נאבק למען הכלל, וכלל לא למען עצמך, החלטתי שאני לוקח פסק זמן. נכנסתי לבועה של ייאוש, אותה בועה שקיימת אצל חלקים בציבור הישראלי. הפכתי לרגע לשופט סלון, כזה שיושב בבית ורק מבקר ומתלונן בדיעבד. עזבתי את העשייה למען המדינה והלכתי לעשות למעני. בקיץ 2014 חזרתי לביקור מולדת לרגל חתונה של בן משפחה. התכנון היה ביקור בזק וחזרה מהירה לחו"ל, אבל רק בישראל, כנראה, תוכניות לחוד ומציאות לחוד, וכאן, כמו שכולם יודעים, המציאות עולה על כל דמיון. חוליית "חמאס" חטפה את שלושת בחורי הישיבה. סדר-היום במדינה השתנה. משהו בלב אמר לי שאסור לי לחזור לחו"ל. משהו פנימי עוצמתי פשוט זרק אותי בחזרה למרכז העשייה הציבורית. מובן שלא יכולתי להישאר אדיש למשך זמן רב. באותם ימים, כל העם עקב בדריכות אחר החיפושים. אני החלטתי לארגן אוטובוס של חבר'ה צעירים מאריאל לחיזוק המשפחות בשעתן הקשה. המשכנו גם בפעילויות רבות למען החיילים בשטח במבצע "שובו אחים". מאותו ביקור, שבו קיווינו לחזק, אז, יצאנו נפעמים מתעצומות הנפש האין-סופיות, המידבקות. הגעתי למשפחתו של גיל-עד שער. המפגש עם בת-גלים שער, אמו של גיל-עד, זיכרונו לברכה, היה עוצמתי במיוחד. באותו זמן בת-גלים עוד הייתה אם מודאגת מאוד, שכעבור כמה ימים, לצער כולנו, תהפוך לאם שכולה. לעולם אני לא אשכח את המשפט הראשון שהיא אמרה לי, "למה אתה לא מחייך?", ואת החיבוק החם שהגיע מייד אחרי מאופיר, אביו של הנער. נתקלתי בזוג הורים שנושאים על כתפיהם את כל המהות של הדבר הנפלא הזה שנקרא העם היהודי, עם הנצח. זה הכה בי כרעם ביום בהיר. ישבתי בביתה של האם האצילית והמיוחדת הזאת, בסיטואציה בלתי נתפסת. אמרתי לעצמי: מה חשבתי כשנסעתי לחו"ל? פתאום הבנתי באמת שאין לי את הפריבילגיה הזאת שנקראת ייאוש. אין לי זכות להיות ברוגז עם המדינה שלי. אני, אורן חזן, צריך להיות כאן, בארץ-ישראל. זה הבית שלי, והשליחות שלי, ובעצם של כולנו, היא כאן, לא בנכר. קרה לי תהליך מאוד עמוק, אבל בכיוון ההפוך. אם אחרי ההתנתקות הייתי שקוע בצער, כמו צעירים אכפתיים רבים אחרים, באותו סוג של דכדוך, דווקא, עם כל הצער שבדבר, חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים, איל, גיל-עד ונפתלי, השם ייקום דמם, נתנו לי סטירת לחי, ואני הבנתי שהמקום שלי כאן, שהמעורבות והפעילות הציבורית הן חלק בלתי נפרד ממני – בלתי נפרד ממני ומהשורשים של משפחת חזן, אחת המשפחות השורשיות ביותר בליכוד, ויש לי עוד הרבה מה ועל מה להילחם כאן ולתרום. באותו רגע החלטתי שאני מוותר על אותה פריבילגיה שנקראת ייאוש וחוזר לעשייה ולמעשים ציבוריים, מעשים טובים. חברים, אם בת-גלים שער הייתה השוטר הטוב, שהחזיר אותי לארץ ולעשייה הציבורית, הרי השוטר הרע והמכוער שגם הוא גרם לי לסיבוב פרסה רציני הוא אותו ארגון שמאל קיצוני המכנה את עצמו בציניות לא מעטה בשם "שוברים שתיקה". נאמר במקורותינו "מהרסיך ומחרביך ממך יצאו", ואפילו המשפט הזה מתגמד לנוכח מצגת השקרים והכזבים של ארגון השמאל האולטרה-קיצוני, שנדמה שכל מטרתו להיות כלי שרת בידי אויבי ישראל ואויבי צה"ל. אני שואל את אנשי השמאל, שחלקם אף מכהנים כאן ומתייחסים לגיבובי השקרים והבדיות של אותו ארגון כאילו היו תורה מסיני: מה השנאה העצמית הזאת לכם? מהו יצר ההרס הזה, יצר ההרס העצמי, נגד בשר מבשרכם, הילדים של כולנו, צבא הגנה לישראל והילדים שמשרתים בו? החסרים בעולם ארגונים אנטישמיים שונאי יהודים, ארגונים פלסטיניים מנוולים, הרוקדים על דם יהודים, שצריך גם אתכם בקנוניה הזאת? חברים, הגיע הזמן שתפסיקו לתת יד לרדיפת חיילי צה"ל, מגיני העם היהודי בארצנו, בטח ובטח כאן בבית-המחוקקים. מה קרה? מה קרה? אני שואל אתכם. בימים האחרונים אני שומע חברי כנסת תוקפים את צה"ל, כאן, בתוך הבית, בתוך המשכן, ולרגעים אני מרגיש כאילו אנחנו נמצאים בפרלמנט של הרשות הפלסטינית, ולא בכנסת ישראל. תתעוררו, שונאי ישראל לא צריכים אתכם, יש להם מספיק שנאת יהודים ושנאה למדינת ישראל, הם לא זקוקים לעזרה. העולם מלא עד אפס מקום באנשים כאלה, שכל השנאה הזאת כלפי מה שקורה במדינת היהודים, מקור מבטחם של היהודים בכל העולם – די לעשות את זה, בטח ובטח באותו שבוע שבו אנו מציינים את הניצחון על הנאצים, יימח שמם וזכרם. אני מודיע לכם, צה"ל הוא צבא העם, הוא לא אויב העם. אני לא אתן לאיש מכם לפגוע בחיילי וחיילות צבא הגנה לישראל. כל חייל שהולך לקרב ידע שיש מאחוריו אומה שלמה, חזקה ואיתנה, וכנסת חזקה, מגבה, מבינה, אוהבת, תומכת ומעודדת. מכאן אני שואל את חברי שר הביטחון, או יותר נכון אומר לך, ידידי, שר הביטחון: אני לצדך בכל מה שקשור לנושא הזה. צריך לעצור את אותם גורמים מסוכנים – משמיעת סודות מדינה, מקבלת פרטים מבצעיים משדות הקרב. הכיצד הם מעזים לפרסם נתונים בציבור, אפילו ללא אישור הצנזור הצבאי? אני מזכיר לכולכם, חברים, אנחנו עדיין נמצאים בעימות. ביקורת היא דבר חשוב ומתבקש, במיוחד במדינות דמוקרטיות, אבל ביקורת לא נעשית על-ידי מי שלא מורשה לבצע אותה, בטח ובטח לא על-ידי אלה שממומנים בכספים עלומים. במקרה של "שוברים שתיקה", או בשמו האמיתי, "שוברים את צה"ל" – אותו ארגון עוכרי ישראל המפרסם שקרים, כזבים ועדויות מפוברקות שנועדו לפגוע בחיילי צה"ל רק כי האמת לא מעניינת אותו. לא סתם התייחסתי בהרחבה לנושא. חצי שנה בטרם נבחרתי לכנסת פעלתי יחד עם חברי מוועד מתיישבי השומרון פעילות סמויה במטרה להוציא את האמת על הארגון הזה. חברים, הכול עבד לפי התוכנית. לולא הייתי נבחר לכנסת ובעצם הופך ברגע לפנים מוכרות במדינה, הם לא היו רואים, לא היו מזהים אותי כמובן, לא היו עולים עלי, והתוכנית שלנו הייתה מצליחה. לשמחתי נבחרתי לכנסת ומכאן אני יכול להילחם בהם ובשכמותם ביתר יעילות, במטרה לקפד את ראש הנחש ולהוציא את "שוברים את צה"ל" אל מחוץ לחוק. חברי חברי הכנסת, אני יכול לעמוד כאן עוד שעה ארוכה ולספר לכם על המאבקים הגדולים שהספקתי לנהל ב-33 שנות חיי, אולם בחרתי להתייחס לאחד המאבקים שאני יותר גאה בהם, המאבק על ביטחון הנוסעים היהודים בתחבורה הציבורית ביהודה ושומרון. אני מבקש לספר לכם מעט על חיי המתיישבים בשטח שממנו אני בא; אצלנו קיימת מצוקה אמיתית, מציאות יומיומית שבה פועלים פלסטינים נוסעים יחד עם המתיישבים באוטובוסים. אני רוצה להדגיש, לכל מי שלא ער לנושא: לא מדובר בערביי ישראל שהם חלק בלתי נפרד מהעם הזה ומהמדינה הזאת; מדובר בפועלים פלסטינים, כאלה שעוברים בידוק בבוקר כשהם נכנסים, ובסוף היום היו אמורים לעבור בידוק בדרכם בחזרה. אליהם מתלווים לא מעט שוהים בלתי חוקיים. בדרך חזרה לביתם הם פשוט עולים היום בקלות על רכב – או יותר נכון, על אוטובוס ציבורי – ומסכנים את ביטחון התושבים, ובעיקר פוגעים בתחושת הביטחון שלנו, של ילדינו. בפועל נוצרה מציאות מסתובבת. המציאות היומיומית בישראל ומציאות הטרור שמתגבר מיום ליום לא יכולה לאפשר לנו – יש חשש אמיתי של אימהות לילדיהן, חשש של אבות לבני משפחותיהם, ובכלל חשש להשתמש בתחבורה, שהיא הכלי המרכזי אצלנו בהתיישבות. האוטובוסים שלנו, אזרחי מדינת ישראל, מממנים אותם בכספי המסים של כולנו, ומכאן שאנו זכאים לשירות תחבורה ציבורית הולמת וזמינה שעל המדינה לספק לנו כמו לכל אזרח בתל-אביב, בחיפה, באשקלון. פשוט אבדה תחושת הביטחון, והגיע הזמן להחזיר אותה. שוב, גם כאן, יחד עם חברי מתיישבי השומרון החלטנו לשים לזה סוף. התחלנו במאבק, יצאנו לשטח, הפגנו מול אוטובוסים כאלה עם שלטים, כרזות, צעקנו בקולי קולות. אני מניח שלמאבק שלנו היה לבסוף חלק בהחלטה שקיבל ידידי שר הביטחון, יהודי ציוני אמיתי, שהפלסטינים יהיו מחויבים לחזור בסוף אותו היום דרך אותו מעבר שעברו בבוקר. יש פה אמירה ברורה. ולכל אלה שרוממות כבוד האדם וחירותו בגרונם – אני רוצה להגיד לכם דבר פשוט: לא מדובר כאן באפרטהייד. מדינה מחויבת קודם כול לאזרחיה. אני יודע שאתם אוהבים לצקצק את זה, אבל זאת המציאות. כמו שאני, תושב ישראל, כשאני מחליט לטוס לחו"ל אני עובר בנמל-התעופה בן-גוריון בידוק, וגם כשאני חוזר אני עובר את אותו בידוק ומחתים את הדרכון, כך גם הרשות הפלסטינית ותושבי הרשות הפלסטינית, אותם אלה שנקבעו בהסכם אוסלו הארור שאת תוצאותיו אנחנו משלמים עד היום – עליהם לחזור לביתם, אחרי שהם באים לעבוד אתנו בדו-קיום, דרך בידוק ביטחוני. אין שום מדינה בעולם שהייתה מוכנה שגבולותיה יהיו פרוצים ושדרכם יוכלו מחבלים להגיע בכזאת קלות לכל חלק בארץ. דמם של תושבי ישראל אינו הפקר ודמם של מתיישבי יהודה ושומרון אינו פחות סמיך מדמם של שאר אזרחי מדינת ישראל. יכולתי להרחיב גם על היותי שייך למשפחה – או יותר נכון, למשפחה המכובדת – של דור שני בכנסת; על פעילותי הסטודנטיאלית, על שירותי כקצין בחיל האוויר ועוד, אבל אני לא רוצה להלאות אתכם. אני בטוח שאמצא את הזמן והמקום גם מעל במה זו להרחיב ולדבר על סיפור חיי, סיפור חיי האמיתי, שהוא הרבה פחות מוכר מהפרטים הצבעוניים שכולכם שמעתם, ובחר מי שבחר להדגיש, ללא פרופורציה וקשר עם המציאות. אולם נדמה לי שהציבור בישראל כבר התרגל ללשון הרע שמציפים אותו בה. העובדה היפה מוכיחה זאת – גם בבחירות האחרונות הציבור בחר לתת את אמונו דווקא במי שהכי הושמץ על-ידי התקשורת, ועלינו, אנשי הימין הלאומי, כבר נאמר: ככל שיכו בהם כן ירבו וכן יקבלו קולות. אדוני ראש הממשלה, אני, כמו כל חברינו כאן, עומד מאחוריך. אינני חושב שבתולדות ימיה של כנסת ישראל זכה חבר כנסת חדש לקבלת פנים כזו מהתקשורת הישראלית, שכל כך התרגשה, כל כך התפעמה מכך שדור שני למשפחת חזן – כאמור, משפחה ליכודית, מרוקאית, טריפוליטאית, שורשית – מצטרף לדורות השניים והמכובדים בכנסת: בגין, מרידור, שמיר, הרצוג – כן, גם לוי, יש גם אחד כזה – וחזן. הדבר הטוב מכל זה הוא שהיום אני יכול לשרת את הציבור שפונה אלי בהמוניו הרבה יותר מאשר הייתי עושה לולא הייתי פנים מוכרות. לסיום, נבחרתי על-ידי ציבור גדול בפריימריז הגדולים שהיו בבחירות האחרונות בהשתתפות של 100,000 מתפקדי הליכוד. קיבלתי יותר קולות מכל חברי הכנסת החדשים בתנועת הליכוד, שהיא המפלגה הגדולה והדמוקרטית ביותר בישראל. באתי להרבה שנים של עשייה, ובהן אני מתכוון להתמקד בקדנציה הזאת, הקרובה, כנציג הדור הצעיר, בעשייה למען הצעירים, הסטודנטים, התלמידים וילדי הגנים. גם אני, כמו כולם, מכיר את המצוקות והקשיים היומיומיים. אכנס בנחישות בעובי הקורה בכל הקשור לפתרונות של יוקר מחיה, דיור בעיקר לזוגות הצעירים, יחד עם שרי האוצר והשיכון, ואם יש צורך אזעזע את אמות הספים של הכנסת. חברים, אני לא באתי להיות נחמד. באתי לעבוד ולהביא תוצאות לבעלי-הבית שלי, אתם, הציבור בישראל, שאצלכם אני עובד; לכם אני מחויב ואתכם אני אשרת. באתי לשרת אתכם, תושבי הדרום והפריפריה; בכל שבוע אני מסייר במקום אחר. באתי לשרת אתכם, המתיישבים, כנציג האותנטי של המתיישבים בארץ-ישראל השלמה כולה. רבי עקיבא היה אומר: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"; בשבילי זו דרך חיים. לסיום נאום הבכורה שלי הייתי רוצה לצטט משפט, או כמה משפטים, מתוך תפילתו של שליח הציבור ביום הכיפורים לקדוש-ברוך-הוא, תפילה שכולה יראה וענווה – שני מוטיבים שאני מאמין שאנו, שליחי הציבור, מחויבים לאמץ יום-יום: "באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני, אף-על-פי שאיני כדאי והגון לכך. לכן אבקש ממך, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, ה' אל רחום וחנון, אלוהי ישראל – – – היה נא מצליח דרכי אשר אנוכי הולך לבקש רחמים עלי ועל שולחי. – – – וכל צרות ורעות הפוך לששון ולשמחה, לחיים" – לחיים – "ברוך שומע תפילה". אני רוצה גם להודות לאבי חבר הכנסת יחיאל חזן, ולאמי אביבה גואטה חזן; לאחי עמרם עמרי ואחותי לילה ליהי, שלולא התמיכה והעזרה שלהם לא הייתי עומד כאן; אני רוצה להודות לקדוש-ברוך-הוא ולהודות לכם, עם ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה – לא, לא, לא, אין מחיאות כפיים. אין מחיאות כפיים בכנסת. תודה לחבר הכנסת חזן. ביקשה לברך אותו השרה גילה גמליאל, אנחנו נעשה את זה אחרי הטקס לציון יום ירושלים. נא לשבת, חברי הכנסת. השרה גמליאל תדבר אחרי הטקס. אחרי הטקס. נא לשבת, חברי הכנסת. <ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד לעבור לציון יום ירושלים. אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו – חבר הכנסת אלי כהן טרם מונה לשר, חבר הכנסת אלי כהן טרם מונה לשר; אני מאחל לך, אבל עוד לא – אדוני יושב-ראש האופוזיציה המיועד חבר הכנסת יצחק הרצוג; חברי הכנסת בהווה ובעבר; ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שמבלה אתנו כאן יום ארוך בכנסת בכמה ישיבות, ורעייתו; מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ; מנכ"ל הכנסת רונן פלוט; סגני ראש העיר; חברי מועצת העיר ירושלים; יושבי-ראש ומנהלי המינהלים הקהילתיים; יקירי העיר ירושלים שנמצאים כאן אתנו; משפחות שכולות; חברי הוועד המנהל וחברי האספה הכללית של גבעת-התחמושת; חיילים, תלמידים, קהל נכבד, אנחנו מעלים היום את ירושלים על ראש שמחתנו ומציינים מלאות 48 שנים לאיחודה מחדש של העיר. העיר שחוברה לה יחדיו רעיונית, שבה וחוברה גם מעשית. ירושלים עבורנו היא הרבה יותר מעיר, הרבה מעבר למקום גיאוגרפי. זו העיר שהייתה מקור הגעגועים והכיסופים, מושא התקוות והתפילות של בני עמנו בכל מקום שהם, ששמחו בשמחתה והצטערו בצערה; בהיותם בגלות בבל, שם ישבו בזוכרם את ציון, ובהיותם בגלות ספרד, כשלבם במזרח והם בסוף מערב. השורות שכתב אביגדור המאירי, "מאה דורות חלמתי עלייך, לזכות לראות באור פנייך", אינן רק מליצה. עיני הכול היו נשואות תמיד לעיר שזכתה לכינוי "אורו של עולם". קשה להאמין, אבל כמעט יובל שנים כבר חלפו מאז אותם רגעים מרוממים שבהם שינתה ההיסטוריה את פניה, כאשר שב והדהד קול השופר בכותל המערבי לאחר הקריאה הנרגשת ברשת הקשר: "הר-הבית בידינו". מאז "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר", כלשון הזהב של נעמי שמר, ירושלים איננה עוד כשהייתה. צלפים ירדנים כבר אינם מאיימים תדיר על תושבי העיר, גדר תיל איננה פוצעת את לבה, ויהודים אינם צריכים עוד להסתפק בתמונות כדי לשוטט בעיר העתיקה או לגעת באבני הכותל. מכובדי, סוד גלוי הוא שירושלים היא עיר מורכבת. יש בה מן הקסם של ישן וחדש, של הוד קדומים עתיק יומין לצד רכבת קלה ותעשיות מודרניות. אוכלוסייתה מגוונת להפליא, פסיפס של מגזרים ודתות. אומות העולם נושאות אליה עיניים ורואות בה אף הן מקום מקודש וייחודי. ביום שחרור ירושלים עלינו לשוב ולהעמיד במוקד את ירושלים כעיר הבירה של ישראל ולפעול כדי שהיא תוסיף ותהיה כזו בכל המובנים: שהיא תוסיף ותשגשג, שתהיה אבן שואבת לתושבים, גם לצעירים, שתרחיב את היצע המגורים ומקומות העבודה. אני מבקש לשבח מכאן את ראש העיר ירושלים ניר ברקת על מאמציו הרבים להוסיף ממדים שלא תמיד ראינו בה, כגון בתחומי התרבות והספורט. ואי-אפשר שלא להתרשם מהתנופה הגדולה של פיתוח תשתיות ותחבורה, הן בעיר עצמה והן בדרכי הגישה אליה, לצד תוכניות משמעותיות שעוד יצעידו אותה קדימה. חברי הכנסת, האהבה הגדולה שלנו לעיר, אסור לנו שתסמא את עינינו מלבקר את הטעון ביקורת ושיפור. המלאכה בעיר הזו עודה מורכבת ורבה, הן בכל הקשור לעידוד ההגירה החיובית לעיר ובפיתוח מקומות תעסוקה, והן בטיפוח יחסי האמון בין הציבורים והמגזרים. מעל לכול, היה ונותר האתגר הגדול, לשמר בה את היציבות הביטחונית ואת "שלום הבית", בתוך הרגישות הקבועה, המביאה לעליות ומורדות בתחום זה. חברי הכנסת, המונח ירושלים המאוחדת, אסור לו שיישאר רק על הנייר. זו איננה יכולה להיות רק ריבונות דה יורה, חייב להיות לכך גם ביטוי ממשי, דה פקטו. לירושלים גם פוטנציאל ענק בהובלת תחומים חדשניים, ובהם ביו-טכנולוגיה, מחקר, היי-טק וההשכלה הגבוהה. את כל אלו חובה לפתח ולטפח. לעתים, מתוך המחלוקות על ירושלים ועל רקע שגרת יומה, אנחנו נוטים לשכוח את עילת חגיגת יום ירושלים; את העובדה שזכינו לראות בהתגשמות חזון הנביאים: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, וילדים וילדות משחקים ברחובותיה. אני מקווה שמתוך דאגה לעיר ולמקומה המיוחד, נשכיל להעניק לה את המשאבים הנדרשים ואת היחס שהיא ראויה לו. ברכות לירושלים ולתושביה. חג ירושלים שמח. אני מתכבד להזמין את כבוד ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. אחריו יעלה ראש האופוזיציה המיועד, חבר הכנסת יצחק הרצוג. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין; יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג; השרים וחברי הכנסת; ראש העיר הנמרץ של ירושלים ניר ברקת ורעייתו; לוחמי צה"ל בעבר ובהווה, משפחות שכולות יקירות, יקירי ירושלים, תלמידים, אזרחים נכבדים, 48 שנים ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל. כך היה וכך יהיה. לפני 48 שנים לחמנו מלחמת מגן מופלאה שבמהלכה איחדנו את ירושלים. המלחמה ואחריתה חשפו את עומק כיסופינו לירושלים ואת כוח הרצון האדיר שלנו לדבוק בה. מאז ימי התנ"ך, עד הרצל, עד ימינו אנו, תמיד ידענו שאין ציונות בלי ציון, ואין ציון בלי ירושלים. ירושלים שלפני מלחמת ששת הימים הייתה עיר חצויה, שסועה ופצועה. חברי היקר אורי אליצור, זיכרונו לברכה, מהבכירים בעיתונאי ישראל וראש לשכתי לשעבר, מתאר בספר חדש שיצא לזכרו את ילדותו כאן בשנות ה-50: ירושלים שלי – הוא כותב – הייתה עיירה קטנה, עייפה ומוזנחת, מלאת מגרשים ריקים, קוצים וגרוטאות. עיר של שטח הפקר וגדרות תיל חלודות. כמו ילדים עניים של עיר נמל, שיורדים לחוף להסתכל בספינות שלעולם לא נפליג בהן, היינו נמשכים אל הגדרות של מעבר-מנדלבאום, בוהים בפלא של אנשי או"ם וצליינים שעוברים ל"שם". הכול היה אסור, בלתי אפשרי. ארץ אויב. רוב גדול ומכריע בציבור הישראלי לא רוצה לחזור לאחור, לימים שבהם עמדו צלפי הלגיון על חומות בירתנו. ואני זוכר כנער, שהם היו צולפים אל לב העיר. וגם משום כך, ירושלים לא תחולק עוד. היא לא תשוב להיות קו חזית ועיר ספר. סילקנו מתוכה את הגדרות, החומות, הביצורים והמוקשים. איחדנו את קרעיה, חיברנו בין חלקיה. אין זה אומר שהחיבור הוא מושלם, אין זה אומר שאין קו תפר, אין זה אומר שאין בעיות, אין זה אומר שאין משימות. יש, והן רבות. יש הרבה מה להשלים, יש הרבה מה לשפר, אבל אחורה איננו חוזרים. ירושלים שוכנת בטבורה של מדינת ישראל, ובתוכה לא ישב אף אויב, אויב ששואף לחסל את המדינה. אני חושב שיש כאן הסכמה רחבה. אני שומע גם קולות אחרים, לפעמים אני שומע גם קולות אחרים בתוך הקולות האחרים. זו הזדמנות, ידידי ראש האופוזיציה, להבהיר את עמדתך. בבחירות צוטטת כמי שאומר: אני רואה את ירושלים משמשת שתי בירות פוליטיות: במזרח ירושלים – בירת המדינה הפלסטינית, ובמערב העיר – בירת המדינה היהודית. מצד שני, אמרת גם במערכת הבחירות: אשמור על ירושלים מאוחדת. אני חושב שיש כאן הזדמנות להבהיר, מהי עמדתך האמיתית? האם אתה בעד ירושלים מאוחדת, או בעד חלוקתה של ירושלים לשתי בירות? ועוד דבר חשוב, האם אתה תומך בבנייה בכל חלקיה של ירושלים? כי לפני כמה חודשים, כשבנינו בשכונות היהודיות של ירושלים, אם אינני טועה בגילה, חברים, חברות, בכירים ובכירות במפלגתך, ביקרו בחריפות את הבנייה הזאת. לי יש עמדה ברורה – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> ראש הממשלה, תשמור על כבודה של ירושלים. בנאומים שלך אפשר למצוא הרבה יותר סתירות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אנחנו בונים בירושלים. אני הוריתי לבנות את שכונת הר-חומה. היום יש בה עשרות-אלפי תושבים. עיר בתוך עיר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יצחק רבין חתם על הר-חומה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הוריתי לבנות את שכונת מעלה-הזיתים. אנחנו בונים ברמות, אנחנו בונים בגילה, אנחנו בונים בפסגת-זאב, אנחנו בונים ברמת-שלמה. אנחנו בונים בתוך העיר ואנחנו בונים בשכונות הקצה. אנחנו גם בונים בשכונות הערביות של העיר, אבל כפי שאמר הנשיא ריבלין אתמול, ובצדק, צריך לבנות שם יותר, לשפר יותר. ונבנה יותר ונשפר יותר לרווחת כל תושביה של ירושלים. איננו בונים בירושלים כדי להתעמת עם הקהילה הבין-לאומית – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז למה מפנים חמש – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> וראש הממשלה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אנחנו עושים זאת – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה מפנים חמש משפחות משיח'-ג'ראח – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אנחנו עושים זאת – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – במקום 400 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני ראש הממשלה, רק שנייה. חבר הכנסת מרגלית – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ושאר חברי הכנסת, אנחנו בדיון מיוחד לכבודה של ירושלים. <קריאה:> ראש הממשלה – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו בדיון מיוחד – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> להציג אותנו כאילו אנחנו נגד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לכבודה של ירושלים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – מנצל את הנאום להסתה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף ידבר יושב-ראש הסיעה שלכם, ממש לא מכובד להפריע לדובר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אתם רוצים שנחיל צנזורה לפני הנאומים, זו הצעה מעניינת, אבל עלי היא לא מקובלת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז נא לאפשר לדוברים לומר את דברם. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ממש לא מאמין שאני אצטרך לקרוא לסדר בדיון מיוחד. ממש לא מאמין שאני אעשה את זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה, ואני מבקש להפסיק את קריאות הביניים. בבקשה, אדוני ימשיך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> איננו בונים בירושלים כדי להתעמת עם הקהילה הבין-לאומית. אנחנו עושים זאת באחריות ובשיקול דעת, כי זו זכותנו הטבעית. אנחנו בונים בירושלים כפי שבונים בוושינגטון, בלונדון, בפריז וברומא. חברי הכנסת, לאורך ההיסטוריה הייתה ירושלים בירתו של העם היהודי בלבד. עמים אחרים שלטו בה, אבל לא הפכו אותה לבירתם. בירושלים יש אתרים קדושים לבני כל הדתות: ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ואנחנו שומרים עליהם מכל משמר. לא ניתן שבירושלים ייראו המראות של חילול אתרי פולחן שאנחנו רואים בחלקים אחרים של המזרח התיכון. צריך להדגיש: כמרכז מדיני, כבירה של עם, ירושלים הייתה בירתנו בלבד, מאז ימיו של דוד המלך לפני 3,000 שנה. זאת עובדת יסוד, אך יש מי שמנסה להכחיש אותה בשיטתיות. מנסים להכחיש את הקשר העמוק – לטשטש, להעלים – את הקשר העמוק שלנו לירושלים, וגם את העובדה שהיא עיר פתוחה וחופשית לכל הדתות. אני שואל: איך אפשר להכחיש זאת? הרי אבות האומה היו בירושלים. הזכרתי את דוד המלך, את ישעיהו הנביא, את מלכי ישראל, נביאי ישראל, המכבים, שני בתי-מקדש שעמדו על תלם בפאר ובהדר. את זה מכחישים היום בעולם. <זהבה גלאון (מרצ):> אף אחד לא מכחיש – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ויהודים הרי בכל העולם – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נו – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – התפללו במשך דורות: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. ואני כן אומר לך – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – חברת הכנסת: יש מי שמתכחש לזה, ואומרים – – <זהבה גלאון (מרצ):> אף אחד לא מתכחש – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בעולם – הרבה, אביא לך בפעם הבאה ציטוטים על ציטוטים, שאומרים שאנחנו בכלל לא היינו פה, הייתם לפנינו ויהיו כאן אחרינו; ירושלים תחולק. אז אני אומר לכל אלה שאומרים את זה: החלק הראשון לא נכון, החלק השני לא יהיה. גם את זה אני אומר. כי עינינו הרואות שהמערכה על ירושלים לא הסתיימה כשהונף דגל ישראל על הכותל המערבי. מאז ועד היום יש מי שרוצים להפקיע את זכותנו על ירושלים, להפקיע אותה מידי ישראל, והתופעה הזאת מתגברת בשנים האחרונות בשל עלייתה והתפשטותה של הקנאות האסלאמית. קנאי האסלאם הקיצוני מתחרים ביניהם מי יהיה קיצוני יותר – חסידי הח'ליפות הזאת מול חסידי הח'ליפות האחרת, כולם תובעים את ירושלים לעצמם, וכולם רוצים לנשל ממנה אחרים, לנשל ממנה את בני הדתות, לנשל ממנה את החופש, לנשל ממנה את זכות הבחירה והתפילה. ומי ששומר על ירושלים פתוחה, חופשית וסובלנית, זו ישראל הדמוקרטית, ורק היא. אני חושב שכל אחד יכול להבין מה יקרה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לו נשמע לעצות שנפנה את ירושלים, או חלקים ממנה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – נמסור את המקומות הקדושים לריבונות אחרת. הרי אנחנו מסתכלים במזרח התיכון, ואנחנו יודעים מה נכנס לשטח המתפנה: איזה קיצונים, איזו אלימות, איזו פראות, איזו ברבריות. ומה שעומד מנגד זה רק כוח אחד: לא גרנטיה בין-לאומית, לא ערבות כזו או אחרת, לא נייר כזה ולא אמירה כזו. הדבר היחידי שמבטיח את אופייה החופשי של ירושלים, את חופש הפולחן, את הליברליות, זו ריבונות ישראל. בשנה האחרונה התרבו מעשי האלימות והטרור בירושלים, בין השאר בגלל הסתה פרועה, שמטרתה לסחוף את ירושלים למערבולת הדתית שמטלטלת את המזרח התיכון. יש לנו אחריות גדולה בעניין זה. אנחנו פעלנו כאן בשיקול דעת, כולל מול חברי הכנסת ומול שרים, ואמרתי: יש ימים, יש שבועות ויש חודשים שלא עולים להר-הבית. גם זה. והלכתי לירדן, ופגשתי את המלך עבדאללה, יחד עם שר החוץ האמריקני קרי, ושוחחנו עם נשיא מצרים א-סיסי, ואמרנו: בוא נמצא את הדרך להרגיע, כי אנחנו רוצים להרגיע, אנחנו רוצים את ירושלים שקטה, שלווה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה היה מהלך – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> המסיתים והמפגעים לא ישיגו את מבוקשם, כי מולם אנחנו מפעילים יד ברזל. הנביא צפניה אומר: "ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי אל ירפו ידיך". איננו יראים, ידינו אינן רפות. מי שמסרב להכיר בקיומה של ישראל כמדינה יהודית, ודאי שממאן להשלים עם היות ירושלים בירת ישראל. הרי הא בהא תליא; התביעה על ירושלים מסווה את תביעתם האמיתית של אויבינו, לשלול את עצם קיומה של המדינה. וזה לא יקרה, רבותי. ירושלים היא בירתנו, כך היה וכך יהיה. כל מי שמבקר בירושלים, ואני שמח לומר שהמונים עושים זאת, רואה שהיא איננה שוקטת על שמריה; היא מתחדשת בלי הרף, היא תוססת, היא משנה את פניה. לימוד תורה בצד טכנולוגיה גבוהה – כי מציון תצא תורה – ומציון יוצאת גם הרבה תוכנה. ראו את הדרך העולה לירושלים: היא נפתחת ומתרחבת. אנחנו חוצבים בהר, משדרגים נתיבים, מניחים מסילות רכבת. ראו את חוצות ירושלים: הם שוקקים מבקרים. ראו את הרחובות, המוזיאונים, שוק מחנה-יהודה, הקניונים. בהנהגת ראש העיר ניר ברקת אנחנו מקימים בירושלים פנינות חן תרבותיות, כמו הספרייה הלאומית החדשה – זה ממש כאן, כמה מטרים מכאן – פנינת חן ותרבות אמיתית, והקריה לחקר הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל. אנחנו גאים בירושלים. אנחנו מודים על הזכות שנפלה בחלקנו לתרום לבניינה, ואנחנו נחושים לשמור עליה – שלמה, מאוחדת, חופשית, פורחת, בריבונותנו. נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו היום, בכל יום, תמיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה המיועד. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כבוד יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; ראש הממשלה בנימין נתניהו; שרים; חברי הכנסת בהווה ובעבר; ראשי השדולה למען ירושלים בכנסת, ידידי אראל מרגלית, חיליק בר, נחמן שי, אורי מקלב ומרדכי יוגב; מנכ"ל הכנסת; סגני ראש העיר וחברי מועצת העיר; וכמובן נכבדנו ראש העירייה ניר ברקת ורעייתו; יושבי-ראש המינהלים הקהילתיים; יקירי העיר ירושלים; משפחות שכולות; חברי הוועד המנהל וחברי האספה הכללית של גבעת-התחמושת; חיילים, תלמידים, קהל נכבד, במוצאי יום העצמאות הי"ט למדינת ישראל, לא הרחק מן המשכן הזה, ב"בנייני האומה", בקעו לראשונה צליליו של שיר שהרטיט ושבה את הלבבות והפך מייד לנחלת העם כולו, שני רק להמנון הלאומי: "ירושלים של זהב". "ירושלים של זהב" – העדי שנתן רבי עקיבא לאשתו רחל הושאל מן האגדה והוסב בהשראתה הנבואית של המשוררת נעמי שמר לכתרה של עיר הנצח. שורותיו הקסומות ונעימתו הזכה פרטו על מיתרי הנפש, וקולה הענוג של שולי נתן, חיילת צעירה וזמרת אלמונית עד לאותו רגע, העניק לשיר כנפי מעוף עד קצווי תבל. איש בישראל לא פילל ולא העלה בדעתו באותה שעה כי שלושה שבועות מאוחר יותר יהיו כיסופי השיר אל העיר השרויה "בתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה" למציאות פלאית. "קטונתי מצעיר בנייך ומאחרון המשוררים", הצטנעה נעמי שמר, אך בשרשרת ארוכה אין-סופית של שירי התפילה והערגה לירושלים בכל הדורות העפילה שירתה אל המקום הראשון במצעד. כל פעם שאני שר את השיר הנפלא הזה לבי מתמלא תחושות אהבה אין-קץ לעיר שאני באופן אישי – אם יורשה לי בביטוי שגור, ידידי ראש העיר – מת עליה. "ירושלים של זהב" – עיתויו והתגשמותו המיידית היה בעל ממד על-היסטורי, מיסטי כמעט, צפון ונעלה מכל הסבר רציונלי. כזאת הייתה תחושתם של לוחמי ירושלים הנפעמים ברחבת הר-הבית ומול אבני הכותל. אני חש חובה מוסרית להזכיר במעמד זה את מי שהיה מצביאה של אותה המערכה, הרמטכ"ל יצחק רבין, שהכין את צה"ל היטב ופיקד עליו וניצח על המערכה כולה ועל שחרור ירושלים. הוא, שהקדיש את כל חייו, מנעוריו ועד יומו האחרון, לתקומת המדינה, לביטחונה ולשלומה – מה עוד אפשר לומר על ההתנקשות הקטלנית בו, בידי איש נתעב ונקלה מבני עמו, מלבד לזעוק את זעקתו של הנביא ירמיהו: "שֹמו שמים על זאת". אדוני היושב-ראש, ירושלים היא כרך רבגוני שוקק, קוסמופוליטי, העיר הגדולה ביותר בישראל. מעולם בכל תולדותיה לא חוותה ירושלים חופש דת ומצפון ופולחן כפי שמתקיים בה זה 48 שנה. מעולם לא הייתה ירושלים כה רוויה ועשירה במוסדות תורה, מדע, תרבות ופנאי; כה שופעת קסם, אבן שואבת למיליוני תיירים ולמבקרים בשעריה ובאתריה ובמקומותיה הקדושים לבני האמונות השונות. ירושלים לעולם לא תיחצה שנית; לא בשדות מוקשים וגדרות תיל. בירת ישראל תהיה תמיד עיר עברית גדולה, רבגונית, שוקקת, משגשגת, פורחת ומתפתחת, מוקד אמונתו ולב-לבו של העם היהודי לדורותיו – עבר, הווה ועתיד. כנסת נכבדה, מלחמה היא מלחמה, ואף לניצחון במערכה המוצלחת ביותר שבה אוחדה העיר היה מחיר שאין יקר הימנו. הדרך להשגתו רצופה הייתה גבורה והקרבה, דם ושכול. על בשרנו למדנו, שש שנים מאוחר יותר, כי אסור להתבסם ולהסתחרר מתרועות הניצחון וללקות בשיכרון כוח. לפיכך על ראש ישיבה חגיגית זאת של הכנסת יעלה זכר יקירינו וגיבורינו חללי המלחמות והטרור, זכר אובדן החיים שאין להם תמורה ושכול המשפחות שאין לו ניחומים. אכן, יש ירושלים של מעלה וירושלים של מטה; יש ירושלים של זהב ויש ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור, כפי שכתב הצנחן הלוחם ההוא. ירושלים היא זו גם זו. ירושלים של מעלה היא זו של מילים רוממות: קדושה, נס, גאולה ונצח; ירושלים של מטה, ירושלים שיש בה גם עפר ואבן – מציאות חיים מורכבת של אורות וצללים, של הוויה מעשית יומיומית בעודנה שרויה בלב הסכסוך. 48 שנה אחרי 1967 איננו רשאים להוסיף ולדבר גבוהה-גבוהה ולטייח במלל נבוב את בעיותיה של בירתנו. עוד שנתיים יובל שנים לאיחוד, ואין באמת איחוד. ירושלים היא עיר שלמה אבל גם מחולקת; עיר שחוברה אבל נותרה מפורדת; עיר שאוכלוסייתה דו-לאומית ואמונותיה נבדלות; עיר שיש בה פער עמוק בין מזרח למערב. קל מאוד להכריז ולהישבע: ירושלים המאוחדת, השלמה, בירת ישראל לנצח נצחים, אבל לעשותה באמת כזאת הלכה למעשה בירושלים של מטה, אין די בהכרזות. כוונות טובות יש לרוב, ולא מעט – יש להודות – גם נעשה, אבל המציאות בשטח היא של אחדות מדומה, לא אמיתית, רחוקה מאוד מן ההכרזות הגדולות. לא חסרים גם מי שמוסיפים מוקדי חיכוך מתוך אידיאולוגיה לאומנית, אך בסתירה חריפה לחזון השלום ולחיבור בין חלקי העיר. "ירושלם הבנויה כעיר שחֻברה לה יחדו", כתב דוד המלך, ובאותה נשימה הוסיף: "שאלו שלום ירושלם". הסכנה החמורה ביותר לשלמותה ולאחדותה של ירושלים בירת ישראל היא סכנת הקנאות – הקנאות הלאומנית והקנאות הדתית. ראינו השנה מעשי טרור נפשעים מצד אלה המנסים לפגוע באחדות העיר תוך גילוי שנאה לישראל ופיגועי טרור. ומנגד ראינו גם כאלה בצד היהודי החותרים במעשיהם תחת אחדותה של ירושלים. פגיעות חמורות וגזעניות בתושבים ערבים תמימים זורעות שנאה ופירוד בעיר. אסור להניח למיעוט הקנאי לנצח את ירושלים ולהופכה, חס וחלילה, לעיר מסוכסכת ללא תקנה. ולך, אדוני ראש הממשלה, לאור הערתך, לא משביתי שמחה אנחנו ביום חגה של ירושלים. בכל פעם שאנחנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו אנחנו גם דואבים את חורבנה, אם בצום ואם בשבירת כוס זכר לחורבן הבית. לכן, ביום הזה חובתי וחובתנו להתריע באשר לאופייה ולעתידה של ירושלים, כי לקחי החורבן ההוא מלווים אותנו עד עצם היום הזה. קל במיוחד לצייר, כפי שעשית בבחירות, את מי שמעלה את אתגרי ירושלים, כולל האתגר הדמוגרפי שלה, כמי שיכניס נגמ"שים לכותל או יחלק את ירושלים. אבל מדיניות בת-היענה שלך הקיימת היא זו שמפרקת את ירושלים. במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה, אנחנו עדים לתופעות חמורות במיוחד הנובעות מן המצב הזה. במדיניות שאתה ממשיך בה כל העת אתה ממשיך ומסכן את אחדותה וטובתה של ירושלים, כיוון שאתה הוא זה ששם, גם היום, את סימני השאלה סביב אחדות ירושלים. אולי אתה נהנה מזה פוליטית, אבל ירושלים היא זו שסובלת. לכן אמרתי, זו הייתה כנראה התחלקות לא צפויה, "נתניהו מאוחדת", אבל האמת היא שאנחנו מאמינים ודוגלים כל העת, בתור התנועה שאיחדה את ירושלים, גם בירושלים המאוחדת. יש בישראל הסכמה לאומית רחבה מאוד, כמעט מלאה, שירושלים בירת ישראל שוב לא תופרד ולא תחולק. יש קווים אדומים חוצי מפלגות בנושא ירושלים. צר לי מאוד שאתה הוא זה ששם את השאלה הזאת על סדר-היום כאילו בכוונת מכוון. אבל האם פירוש הדבר שירושלים תיוותר לעד סלע מחלוקת מדיני? האם פירוש הדבר שנגזר על ירושלים להישאר עיר מפולגת ומסוכסכת? חלילה. ההחמצות עד כה אינן פוטרות אותנו מחובתנו לחתור בעקשנות ובהתמדה להשיג בסופו של דבר את השלום המיוחל בירושלים הנצחית. מכובדי היושב-ראש, הרבה נאמר ונכתב על ירושלים, שהערך שלום טבוע בשמה. עיר השלום, כפי שכונתה ירושלים, ידעה בתולדותיה הארוכות בעיקר מלחמות וסכסוכים. אבל מאותה ירושלים שלנו בקעו חזונם ובשורתם של נביאי ישראל על שלום עולמי וכלל-אנושי: "לא ישא גוי אל גוי חרב"; ועל סובלנות ואחווה בין כלל הדתות והאמונות: "כי ביתי בית תפילה יקרֵא לכל העמים". זהו החזון המוסרי שאליו צריכה ישראל לשאת את עיניה. אך אנחנו, לדאבון הלב, כל כך רחוקים ממנו היום. בפרשת השבוע, בפרשת בחוקותי שקראנו שלשום נאמר: "ונתתי שלום בארץ", ומפרש רש"י: אם אין שלום אין כלום, שהשלום שקול כנגד הכול. אני קורא לכם, חברות וחברי הממשלה החדשה, זו הכוללת בין מרכיביה שרים וחברי כנסת רבים שומרי מצוות, שאני מכבדם, להיות נאמנים לצו "בקש שלום ורדפהו". שאלו שלום ירושלים, אני אומר להם. התחילו זאת בירושלים, ביוזמה מדינית, בתנופה, באומץ, ברוח גדולה. אל תבזבזו את זמנכם הקצוב על קטנות. עשו היסטוריה. אל תסכנו במו-ידיכם את שלומה וטובתה של ירושלים, כי ירושלים היא מדינת ישראל, ומדינת ישראל היא ירושלים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה המיועד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מיקי לוי לשאת דברים. אחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת רחל עזריה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש העיר ירושלים ניר ברקת ורעייתו, אורחים נכבדים, מכובדי כולם, היום לפני הצהריים קיימנו בכנסת כנס לציון יום ירושלים ו-48 שנים לאיחודה של העיר. כמו בכל שנה, ירושלים עלתה לדיון שם עם כל מורכבותה: ירושלים של מעלה, הקדושה לכל הדתות, שתחת שלטונה של מדינת היהודים כל הדתות זוכות בה לחופש פולחן מלא, לפריחה ולעדנה, מול ירושלים של מטה, זו המורכבת מפסיפס אנושי מגוון, שחי במתח מתמיד של דת, לאום ותפיסות עולם; ירושלים של מערב, עיר מפותחת ותוססת, מול מזרח עני המחייב תקציבי פיתוח. זוהי ירושלים – מורכבת, קשה, קדושה, עתיקה, היי-טקית, ובעיקר יפה. הכי יפה. בכל פעם כשאני רואה את ההשוואה בין ירושלים, עיר הבירה של העם היהודי ב-3,000 השנים האחרונות, לעיר העברית הראשונה – ויסלחו לי התל-אביבים בינינו – אני מחייך ביני לבין עצמי על עצם ההשוואה. חשיבותה וכבודה של תל-אביב במקומם, אך ירושלים נמצאת בסטטוס אחר לחלוטין. ירושלים זה לא רק מקום, כפי שהיטיב להגדיר יושב-ראש סיעתי לפיד; ירושלים היא קודם כול רעיון. ציון הייתה במחשבותיהם ובלבם של יהודים שמעולם לא ביקרו בה או ראוה, במשך אלפיים שנה. היא הייתה התקווה והחלומות כולם לדורות רבים של יהודים. כאשר שימשתי בתפקיד מפקד המחוז והייתי נכנס להר-הבית לבצע ביקורות, הייתי יורד למה שנקרא "אורוות שלמה". בתחתית האולם הגדול הזה הייתה אבן, אדוני – ואת הסיפור הזה אני נוהג לספר מפעם לפעם – אבן שנבנתה בבנייה מחודשת. זו אבן מבית שני, שעליה רקע אמן יהודי כפות של תמרים. הייתי מתכופף, נוגע בה וחש כי אני הולך 2,000 שנה לאחור ומתרגש התרגשות גדולה. אנחנו זכינו להגשים את חלום הדורות, להתיישב בה, לבנות בה ולאחד כל חלקיה. אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו רק חוליה בשרשרת הדורות. הזכות הזו מגיעה עם משא כבד של ההיסטוריה ועם סט ארוך של מחויבויות: בראש ובראשונה מחויבות לשמור על אחדותה של ירושלים, ולא לשכוח אף אחד מחלקיה, כפי שאנו עושים, לצערי, כבר 48 שנים במזרח העיר. מזרח העיר העני והמוזנח מחייב התגייסות לאומית ממשלתית וטיפול מיוחד בתקציבים, בחינוך, בשיטור, בתשתיות, בתעסוקה, ובקיצור, טיפול בכל תחומי החיים של תושביו בצורה שוויונית. ללא התגייסות זו, אנו פשוט מסכנים את אחדותה של העיר ירושלים. מחויבות אחרת היא להבטיח את מקומה הסמלי של ירושלים כעיר הבירה של העם היהודי ושל מדינת היהודים. כל מוסדות השלטון ומשרדי הממשלה חייבים לפעול מתוך העיר ירושלים. אני רוצה לברך בהזדמנות הזאת את השרה מירי רגב על החלטתה המיידית להעתיק את משרדה לירושלים. כך ראוי, אדוני ראש הממשלה, שיהיה עם כל משרדי הממשלה. ירושלים היא עיר הבירה והשלטון הממלכתי. מעבר לסימבוליקה, אדוני היושב-ראש, חלה עלינו מחויבות לפתח את ירושלים כעיר בין-לאומית מובילה, ולא להשאיר אותה בהיסטוריה כמקום סמלי בלבד. עיר בירה חייבת להיות מקום תוסס וצעיר, עם כלכלה משגשגת, חדשנות טכנולוגית, חינוך איכותי, תחבורה ציבורית נגישה, מקומות בילוי ותרבות ותיירות פורחת. רק כך תתפתח ירושלים ותהיה במקומה הטבעי והראוי לה כעיר המובילה במדינת ישראל. מילה טובה חייבת להיאמר לראש העיר המכהן ניר ברקת, על הפיתוח והתנופה שירושלים חווה בשנים האחרונות. כולנו זכינו בכנס היום, אדוני ראש העיר, לטעום על קצה המזלג מתוכנית החומש שתכננת לעיר ירושלים – "ירושלים 2020". אני מברך אותך, אדוני ראש העיר, על החזון ועל ההגשמה. תודה לך. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר מילה אישית. גדלתי כל חיי, מאז הייתי ילד, בשכונת הפחים, שכונת עוני ששוכנת למרגלות הכנסת, לא רחוק מכאן. כל חיי חייתי בה, וזכיתי אף להגשים חלום ולהיות שומר חומותיה כמפקד מחוז באחת התקופות הקשות שידעה העיר הזו. כאשר אני מסתובב ברחובותיה ובסמטאותיה, כל אבן מדברת אלי ומספרת לי סיפור שאני זוכר. יותר מכול זועקות אלי האבנים את קריאות הפצועים לעזרה מתוך ההריסות של האוטובוסים והמסעדות המפויחות. ארבע השנים הקשות ההן בתקופת האינתיפאדה השנייה כמפקד המחוז חוזרות אלי כשאני מסתובב בעיר. באותם ימים קשים שאבתי את הכוחות לבצע את תפקידי מתושבי העיר הירושלמים, על הפסיפס האנושי המגוון והמרהיב שהם מרכיבים. הם הגיבורים האמיתיים של אותה תקופה. הם המשיכו לחיות, לבנות ולשמוח גם בחושך ההוא. אדוני היושב-ראש, לפני כל דבר אחר, הבסיס והנשמה להצלחה ולשגשוגה של ירושלים הם הירושלמים עצמם. ירושלים בירת הנצח של העם היהודי זה 3,000 שנה לא תחולק לעולם. חג ירושלים שמח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אחרונת הדוברים, כאמור, תהיה חברת הכנסת רחל עזריה. איך שגלגל מסתובב; לפני שנה ישבת מולנו ביציע עם חברי מועצת העיר, ועכשיו תנאמי בפניהם. <רחל עזריה (כולנו):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, יושב-ראש האופוזיציה מר יצחק הרצוג, שרים, חברי כנסת, ראש העיר ירושלים מר ניר ברקת ורעייתו, חברי הנהלת העיר ירושלים, יקירי ירושלים, חיילים ולוחמים, ובמיוחד חברי סיעתי בעיריית ירושלים, סגן ראש העיר תמיר ניר וחבר ההנהלה הרב אהרן ליבוביץ, חג שמח, חג ירושלים שמח. את נאומי אני רוצה להקדיש למי שנותן את הלב והנשמה לירושלים, מי שבלעדיהם אין עיר – תושבי העיר ירושלים. 800,000 ירושלמים, הגיע הזמן לפרגן לכם. לפני עשור, לאחר אינתיפאדה איומה ונוראה, הרמנו את הראש ומצאנו שעירנו ענייה, עם הגירה שלילית נוראה; לא היו אפשרויות תעסוקה, כולם עזבו את העיר, והתקיים מאבק אין-סופי בין הציבורים השונים בה. קמנו, אנו הירושלמים, תושבי ירושלים, כמו עוף החול, והחלטנו שירושלים חשובה לנו, יקרה לנו, שירושלים גדולה מכל הקשיים, שאנחנו כאן ונוכל לשנות. והחלטנו לפעול. ועוד איך פעלנו; בנינו מחדש קהילות; הסטודנטים התארגנו והחליטו לפעול לטובת העיר; יצרנו שיתופי פעולה מפתיעים בין ציבורים שונים; יצרנו התחדשות יהודית, פלורליסטית, לכולם. משפחות צעירות התארגנו בשכונות; צעירים החליטו לפעול לטובת תעסוקה והקימו סטרט-אפים; האמנים הקפיצו את העיר; הסוחרים בשוק מחנה-יהודה הפכו את השוק למה שהוא, ויצרנו שיתוף פעולה אחר, חדש, דמוקרטי, בין הציבור לפוליטיקאים, להנהגת העיר ולראש העיר מר ניר ברקת. והיום ירושלים שוקקת, פורחת. הוכחנו שאפשר. הוכחנו שאהבה לעיר, מחויבות, מנהיגות וקהילה הן הכוחות החזקים מכול, או כדברי מרגרט מיד: לעולם אל תפקפקו ביכולתה של קבוצה קטנה אך נחושה לשנות את העולם; הם היחידים שעשו זאת. 800,000 תושבי ירושלים מחויבים ונחושים – זאת כבר לא קבוצה קטנה; והם עשו זאת. חג ירושלים שמח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רחל עזריה. חברי הכנסת, עד כאן ציון היום המיוחד לכבוד יום ירושלים. אנחנו מודים לראש העיר ורעייתו, לסגנים, לחברי מועצת העיר ולכל הנכבדים שהצטרפו אלינו לדיון החשוב הזה. אם לא לפני זה, נתראה בעוד שנה, בציון יום ירושלים, לרגל 49 שנים לשחרורה. <נאומי בכורה של חברי הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בנאומי הבכורה. חברת הכנסת והשרה – מה נעשה עם ההרגל, אה? – השרה גילה גמליאל תברך את הדובר שסיים את נאום הבכורה שלו לפני פתיחת הישיבה הזאת, הלוא הוא אורן חזן, חבר הכנסת אורן חזן. בבקשה, גברתי. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת – אורן, חבר הכנסת אורן חזן, אז דבר ראשון, יש לך כבר זכות גדולה, שאתה מתחיל את נאומך הראשון בכנסת ישראל, ואז באים לברך את בירתנו הנצחית, ירושלים, ולאחר מכן גם מברכים אותך, אז זה יפה מאוד. ראשית, אני רוצה לאחל לך הצלחה ולומר לך שגם אין לי ספק שתצליח. אני מכירה אותך עוד כסטודנט, עוד מהתקופה של המכללה בקריית-אונו, שם למדת, שם כיכבת באגודת הסטודנטים, עשית פעילות מבורכת, ושם שיתפנו פעולה לאורך כל הדרך, וגם מההיכרות האישית את משפחתך, את אביך ואת אמך, את יחיאל ואביבה היקרים, ואני יודעת באיזה בית חם גדלת, ואת כל החום האנושי הזה, שקיים בך, אתה יודע גם לתרגם לחמלה – לחמלה לנזקקים, לחמלה לאוכלוסיות רבות, וגם אני – אין לי ספק שנשתף פעולה גם מהמשרד שאני כרגע לוקחת בו חלק. אתה גדלת בבית עם הרבה ערכים. אתה, טבועה בך הציונות, ואתה גם נלחם בעבור המניעים האידיאולוגיים שאתה מאמין בהם. ראיתי את כל התקשורת סביבך, ואני חייבת לציין שב"ארץ נהדרת" הדמות היא ממש אתה, מבחינת הזהות החיצונית שבה, אבל אני חושבת שהיופי שקיים בך זה באמת – אתה צעיר, רענן, עם הרבה מוטיבציה, עם הרבה יכולת שאפשר לתרגם לעשייה ממשית בכנסת ישראל. אתה יכול להגיע להרבה מאוד חתכי אוכלוסייה ברחבי הארץ. אני מאמינה, מהיכרותי אתך, שאתה תתעל את כל התקשורת שהיום סביבך למקום הנכון, שתוכל גם לשווק את כל העשייה המבורכת שתהיה לך פה, בכנסת. אני רוצה לאחל לך הצלחה; שתמשיך לשמור על החיוך שלך, על אותה שמחת חיים טובה שקיימת בך, תמשיך להסתובב בכל רחבי הארץ – אתה מסתובב ממטולה עד אילת במשך שנים, עכשיו תקבל לידיך את כל אותם אנשים ונשים שלאו דווקא קולם נשמע, ואין לי ספק שאתה האדם הנכון להשמיע את קולם פה, בבית הזה. אישית, אני מאחלת לך הצלחה; אישית, אסייע בידך, ואין לי ספק שתצליח. אז הצלחה רבה, ותודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אורן, תפרוש בשיא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה גילה גמליאל על דבריה החמים. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוסי יונה לשאת את נאום הבכורה שלו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי חברות וחברי הכנסת, ימים ספורים לאחר טקס השבעתי לכנסת, בעודנו מקיימים את סדר פסח, ביקש אבי להזכיר לי מה הם הערכים שלאורם הוא ואמי גידלו את שלוש אחיותי, את שני אחי ואותי. "דע לך, בני", אמר אבי, "יש ח"כים לשעבר, אבל אין פרופסורים לשעבר". החינוך וההשכלה שלנו עמדו תמיד בראש מעייניהם של הורי. עם זאת, בעיניהם נקוו דמעות כשצפו בי בטקס ההשבעה, ולא בכדי; כאן עמדו גדולי האומה ונשאו את דבריהם, ולכאן נשואות עיניו של הציבור בדרישה שנקדם את ענייניו בשקידה ובנאמנות. אני בן להורים יוצאי עיראק, צפורה ושלמה יונה. הורי הם נצר לקהילה יהודית שקבעה את משכנה עם חורבן בית ראשון על גדות נהר הפרת, בנהרדעא, הידועה בשמה הנוכחי עאנה. והנה, כך מתאר אותה יוסף בן מתתיהו: "בבבל יש עיר אחת, נהרדעא, המרובה מאוד באוכלוסין, ומלבד שאר כל מעלות המקום הזה, אדמתה פורייה מאוד, והיא בטוחה מפחד אויב, כי סביבה ילך נהר פרת, והעיר בצורה מסביב. לעת הקבוע, שלחו הכספים מנהרדעא לירושלים". כן, מנהרדעא, מערש התרבות היהודית, עלו הורי לישראל. אין לדעת מה צופן בחובו העתיד, אבל אני זוכר היטב מהיכן אני בא. נולדתי במעברת קריית-אתא. "היה לנו מאוד קשה, אבל ברוך השם הסתדרנו", נוהג אבי לומר. איש תם, ישר דרך, ירא שמים, שעשה את מיטב שנותיו בעבודת כפיים מפרכת ב"סולל בונה". גם אמי, ש"היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה", כילתה ימי בחרותה במפעלי מזון שונים. "מעולם לא נזקקנו לסעד כשגידלנו אתכם", היא נוהגת לחזור ולהזכיר בגאווה. גדלתי בבית מלא חום ואהבה. הורי חינכו אותי כך שלא אירתע מכל מאמץ ואדע להתגבר על כל מכשול כדי להתפתח, כדי לנסוק. "אם עולה בידינו לראות רחוק אל תוך האופק", אמר אבי המדע המודרני, "זאת רק משום שאנו עומדים על כתפיהם של ענקים"; הורי היו הענקים שנידבו לי את כתפיהם במסירות ובאהבה אין קץ. עם סיום לימודי בית-הספר היסודי, הופניתי לבית-ספר מקצועי, במסלול פחחות, נאמר, לא בדיוק – מסגרוּת מכנית. "כדאי שלילד יהיה מקצוע ביד", אמר מי שאמר. "שידע לשייף, לחרוט, לרתך". נכשלתי כישלון חרוץ ברכישת המיומנויות האלה. רק לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי שבתי להשלים את תעודת הבגרות. הדבר פתח בפני שער לעולם עשיר, מופלא וקסום. עשיתי את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה בחוגים לפילוסופיה, היסטוריה כללית ותולדות האמנות – תחומי ידע שאינם מקנים מקצוע מוגדר ושאינם מובילים לתכליות סופיות. אני לא יכול למנות את מספר הפעמים שנשאלתי: מה יצא לך מזה ומה תעשה עם זה? לא ידעתי אז להשיב שאני מקיים את צוואתו של אחד מהוגי החינוך הבולטים של ימינו: "אין תפקידה של הלמידה" – הוא קבע – "להוביל את האדם ליעד כלשהו, אלא להבטיח שהוא יעשה את מסע חייו כשהוא מצויד בהבנה עמוקה ורחבה של הקיום האנושי". מייד עם סיום לימודי התואר הראשון נדדתי רחוק. התחלתי את לימודי במסלול ישיר לדוקטורט במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה. עבודת המחקר שלי עסקה בניסיון להגדיר מהי רווחה אנושית, חומרית ורוחנית. היה קשה, מבחינות רבות. את מרבית שנותי באקדמיה עשיתי במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטה שאימצה אותי בחום לחיקה. אדוני היושב-ראש, אני בן לדור שחווה את מלחמת יום הכיפורים בדרך הקשה. מלאו לי שני עשורים בלבד כשעשיתי את דרכי כאיש צוות טנק אל עבר גדות תעלת סואץ כדי ליטול חלק בקרבות הקשים. בעוד פלוגת הטנקים שעמה נמניתי עשתה את דרכה אל עבר התעלה בין רפידים לאיסמעיליה, חלפה על פנינו לכיוון העורף משאית צבאית. לרגע היא האטה את מסעה, ולעינינו התגלה מחזה מחריד: הנה מוטלות גופותינו, כמילות הפואמה המצמררת. על רצפתה של המשאית היו מונחות גוויותיהם של חיילים בדרכם לקברם הזמני. החללים כוסו בשמיכות צבאיות ורק רגליהם שהיו נתונות בנעליים גבוהות בצבצו מתחתן. מחזה זה חקוק מאז בזיכרוני. זה היה מחירה של זחיחות וזה היה מחירה של יוהרה. בדומה לרבים אחרים, המלחמה הארורה הזו הותירה בי צלקות: שמיעתי קצת לקויה ואני קצת קלסטרופוב, פוחד ממקומות סגורים. המלחמה הזאת גם מסמנת נקודת מפנה בעיצוב זהותי הערכית והפוליטית. מה כוללת השקפה זו? מה כוללת זהות זו? יש שממהרים להכניס את זולתם לתבניות, נחפזים למתוח קו חד בין ידיד לאויב ובודים בהבל פה אויבים מבית. לעתים נעשה הדבר בתום לב, לעתים מתוך בורות, אך לפעמים נעשה הדבר גם מתוך זדון, מתוך רצון לרכוש תמיכה ציבורית מן ההפקר. מעשים נקלים מסוג זה, שהגיעו לשפל חדש במערכת הבחירות האחרונה, עדיין מהדהדים בדיון הציבורי, ויידרש זמן לאיחוי הפצעים ולהגלדתם. אז מהי השקפת עולמי? אחד ההוגים החשובים של המאה ה-20 אמר: "אין האדם אלא מכלול מעשיו בעולם". במהלך שנותי הארוכות באקדמיה ביקשתי להנחיל לאלפי תלמידי את ההכרה שהמציאות החברתית, על ברכותיה ועל קללותיה, היא פועל יוצא של פעולות אנוש. עודדתי אותם גם להאמין שביכולתם לשנותה, להפוך אותה לטובה יותר, לאנושית יותר. ביקשתי לעורר בהם את הרצון לתקן את העולם ולא רק להשתלב בתוכו. פעלתי גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה בקרן אייסף, ב"מרכז אדוה", בקשת הדמוקרטית המזרחית, ארגונים ותנועות שחרתו על דגלם קידום צדק חברתי, תיקון עוולת העבר והכרה תרבותית. במהלך כהונתו השנייה של יצחק רבין ז"ל התאפשר לי גם להיות שותף בצוות שפעל במשרדו ושניסח המלצות בתחום החינוך. יישומן של המלצות אלו הביא לשדרוג ניכר של התשתיות הפיזיות של בתי-הספר ולשיפור דרסטי בתנאי העסקתם של המורים. אתגרים דומים, חברות וחברי הבית, ניצבים בפנינו גם היום. אני מכיר ביתרונותיה של כלכלת שוק, אך מאמין שלצדה יש להבטיח את קיומה של מדינת רווחה פרוגרסיבית. התפיסה שרווחת במחוזותינו ושאומרת כי די בהגדלת העוגה, שדי בצמיחה כלכלית כדי לקדם את הרווחה החומרית של כלל הציבור, הולכת ופושטת את הרגל. העוגה אומנם גדלה, אך נתחים הולכים וגדלים ממנה מוצאים דרכם לשולחנו של מיעוט הולך וקטן. ואומנם, אנחנו מתעוררים לתוכה של מציאות קלוקלת, שבה הירושה של האדם היא שקובעת את גורלו, במקום היכולות שלו ומאמציו. במציאות שבה אנו חיים גם השתייכותו הגזעית, האתנית או התרבותית של האדם הופכת לעתים לגורם שמסכן את עתידו. אני שייך לאלה המבקשים להפוך את היוצרות, לאלה המחויבים לפעול למען חלוקה מחודשת וצודקת של העושר הלאומי. אני מאמין שתפקידה של המדינה הוא לספק את תנאי הרקע החומריים המעניקים לכלל אזרחיה את האפשרות לממש את עצמם ולהשתלב באופן מיטבי בכל תחומי החיים בחברה. אני מאמין בצורך הדחוף לכלול בחוקה המתגבשת שלנו, נוסף על זכויות יסוד אזרחיות ופוליטיות, גם זכויות יסוד חברתיות בתחום הדיור, הבריאות, החינוך, העבודה והרווחה. הנה לנו, ליושבי הבית הזה כולו, עוד משימה חשובה ומשותפת. אני אוחז בערכים הומניים, אך בהחלט לא נמנה עם אנשי שמאל שקוראים מצד אחד לפשרה מדינית ומצד שני נעדרים חמלה חברתית. אני גם לא נמנה עם אלה המותחים קו חד בין מערב למזרח ומתנכרים למזרח ולתרבותו. היה זה אליהו אלישר, איש רוח, איש ציבור, נצר למשפחת רבנים ירושלמית מפוארת, שביקש פעם להזכיר לנו כי אנו חלק בלתי נפרד מהמזרח התיכון ומתרבותו. דחייתו של מרכיב זה בזהותנו, התריע אלישר, יש בה משום הפניית עורף להיסטוריה שלנו וקעקוע השייכות שלנו למקום. אני גם לא נמנה עם אלה שעורכים הבחנות מופרכות ואוויליות בין עולם המונע על-ידי השכל לבין זה המונע על-ידי הרגש, ואין חלקי עם אלה שרואים בדת אופיום להמונים, שמתנשאים על הציבור החרדי, לועגים לציבור המסורתי ובזים למנהגיו. לעולם לא אשכח כי גם אני ומשפחתי הענפה הפרוסה לאורכה של הארץ נמנים עם ציבור נפלא זה. אך אם השאיפה לשלום עם שכנינו והנכונות לשלם מחיר כואב עבורו הופכות אותי לאיש שמאל, אז אני אומנם איש שמאל. לשם כך אני נתלה באילנות גבוהים, באיש שמאל אחר; אני מאמץ את עמדתו של מרן הרב עובדיה יוסף ז"ל, שקבע בפסיקתו ההיסטורית והאמיצה, ואני מצטט, ששלום-אמת זה פיקוח נפש שדוחה שטחים ודוחה גם יום כיפורים. בנאומו ביום ההשבעה של חברי הכנסת הביא ראש הממשלה נתניהו מדברי ההגדה של פסח ואמר: "בדמיִך חיי" – בשורה נוראה, בשורה נוראה. זה חזון נביאים שגוזר עלינו להקיז את דמנו עד קץ הימים. המורשת היהודית מאפשרת לנו לדלות מתוכה חזון אחר, שונה בתכלית, חזונו של הנביא ישעיהו המצייר בעיני רוחו עידן שבו "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". התקווה, "התקווה" אינה רק להיות עם חופשי בארצנו, אלא גם לחיות בשלום עם שכנינו. משעה שאנו מוותרים על תקווה זו, חטאנו חטא נורא לרעיון הציוני. ועל כך יש להוסיף שמימושו של רעיון זה מחייב מאמץ כן וממושך כדי לעודד את נהירתם של אזרחי ישראל הערבים לכל תחומי החיים של החברה הישראלית ולהשתלבותם המלאה בהם. אדוני היושב-ראש, כמו על רבים, גם עלי עברו שנים שחונות תקווה; המחאה החברתית של 2011, ובעיקר ימיה הראשונים, שבהם היא זכתה לאהדה חוצה גבולות, השיבה לי את התקווה. פעלתי בלהט ובאמונה עמוקה כדי לקדם את מטרותיה של המחאה: העם דורש צדק חברתי. לרגע נדמה היה שניתן ליצור מכנה ערכי משותף לכלל חלקיה של החברה הישראלית: יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, יוצאי אתיופיה וחבר המדינות, דתיים ושאינם דתיים, מרכז ופריפריה, צעירים וקשישים, אמידים וחלכאים. לרגע בצבץ הפוטנציאל, הופיעה האפשרות; הדבר אומנם לא הסתייע עד כה, אך לא נמוגה התקווה לכינונה של חברה צודקת, נאורה, חומלת וסולידרית. הדרך ארוכה. הדרך ארוכה, מפותלת ורבת מכאובים, אך היא אפשרית. אני מאמין בכך, משום שהחלופה היא הרס וחורבן של כל דבר טוב שנבנה כאן במשך שנים רבות ובדי עמל. על גליה של תקווה זו נכנסתי לזירה הפוליטית, על גליה של תקווה זו הגעתי לכנסת, ואני מתחייב שתקווה זו תעמוד תמיד למול עיני בפעילותי היומיומית במשכן הנכבד הזה. מחויבות זו ניתנת לציבור כולו, לזה שתמך בסיעה שעמה אני נמנה, המחנה הציוני, ולזה שלא נתן לה את תמיכתו. כדברי רבן גמליאל במסכת אבות ב': "וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עמהם לשם שמים". תודה. <היו"ר נחמן שי:> אולי נעביר חוק שלנאומי בכורה צריכים כולם להופיע, כי זה שווה. אנחנו מסיימים. היה באמת נאום מיוחד ויוצא דופן. נסיים את הברכות לחבר הכנסת יוסי יונה. את חבר הכנסת יוסי יונה תברך חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני די שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לברך את פרופסור יוסי יונה, נכון יותר לומר היום: חבר הכנסת יוסי יונה, רגע אחרי נאום הבכורה שלו כאן, במליאת הכנסת העשרים. את פרופסור יונה אני מכירה לא מהיום; נפגשנו בוועדות הכנסת, בשדולות חברתיות, בשנים האחרונות שוחחנו לא פעם על הנושאים המהותיים והסוגיות הכואבות של החברה הישראלית, ומהיכרותי אתו אין לי ספק שהצטרפותו לפרלמנט הישראלי תעשה טוב לציבור כולו; לא לשמאל, לא לימין, לא למרכז – לכולם. כשאני מסתכלת על פרופסור יונה, על הדרך שהוא עשה, על תפיסת עולמו ומשנתו החברתית והכלכלית, אני יודעת שהיום מצטרף חייל נוסף למערכה שאנו מנהלים כאן לצמצום הפערים ולשינוי פני החברה הישראלית. יוסי הוא אולי דוגמה מובהקת למי שהחברה הישראלית בתחילת דרכה, באמצעות תפיסות העולם המיושנות והמעוותות שלה, חשבה שעליו ללכת במסלול מסוים בהתאם למקום, למוצא ולסיטואציה שממנה הוא הגיע, אבל הוא התעקש, והוא נאחז בחזון ובתפיסת עולם שינק בבית אבא, וסלל לעצמו את הדרך, וזה לא היה קל. יוסי, יש לי סיפור מאוד דומה על חברתי הטובה ביותר, שגדלה בדיור ציבורי לשני הורים עובדי ייצור, שנתנו לה את כל מה שיכלו, וזה לא היה מעט. זה היה בעיקר אהבה וחום, אבל לא יותר מכך. לאותה ילדה היה חלום גדול, ענק מדי לבת של עיירת פיתוח בדיור ציבורי, למשפחה מרובת ילדים – היא רצתה להיות רופאה במדינת ישראל. ומאז שאני זוכרת את עצמי, אמרו לה כל הזמן: תקטיני את החלומות, אולי תלכי להיות – – <היו"ר נחמן שי:> אחות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אחות, או פרמדיקית, או חובשת בצורה כזאת או אחרת. הרבה אנשים גם עשו את זה מטוב לבם, שלא תתאכזב, חלילה וחס, מהכישלון של אותו חלום. ולאורך כל הדרך היא לא ויתרה. ויוסי, בדיוק כמוך, כדי להגשים את החלום הזה היא הייתה צריכה אחרי הצבא ללמוד מאוד קשה, להשלים דברים שהיא הייתה צריכה להשלים, כי בבית-שאן לא היו מספיק אופציות, בטח לא אז. יותר מכך, היא גילתה שהחלום שלה הוא חלום אמיתי, כי היא הייתה חובשת בצבא, והיא הבינה שזה קטן עליה. היא נאלצה לעבור לחו"ל, ללמוד במדינה אחרת, בשפה אחרת, להתרחק מהמשפחה יותר מדי זמן, וכדי לכלכל את עצמה ולשלם את הלימודים שם נאלצה לעבוד בעבודות מטורפות, בשטיפת גופות ובסיעוד אנשים סופניים. היא הגיעה לארץ לעשות את הבחינות, והחברים שלה, הילדים של אותם פרופסורים שיצאו מפה, ממדינת ישראל, גם כן ללמוד שם, נבחנו יחד אתה. וכשהם הגיעו, וכשהיא בלחץ ובמתח לדעת מה תוצאות הבחינה, היא מספרת לי על משפט שאותי זעזע; אולי הוא נאמר בהומור, אבל הומור שחור קצת: אל תצפי לעבור בפעם הראשונה, גם מרוקאית וגם מבית-שאן. חבר'ה, היא היחידה שעברה בפעם הראשונה מאותה קבוצה מאוד עשירה, עשירה ביכולות כלכליות ועשירה בבתים שיכולים לתת את הדחיפה הזאת לילדים, וזה היה ניצחון שלה; מדינת ישראל לא השקיעה שקל בהכשרה שלה, אבל מדינת ישראל הרוויחה רופאה למופת בבית-חולים בילינסון. כשאני מסתכלת עליך, פרופסור יוסי יונה, ואני אוהבת להגיד פרופסור יונה, כמו שאני אוהבת להגיד ד"ר חזן, וד"ר דלאל, ועוד רבים אחרים, אתם בעיני היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. כשאנחנו רואים את ההצלחות שלכם, כשאנחנו רואים לאן הגעתם, יש לי צביטה גדולה, ענקית, בלב, כי אתם הצלחתם בניגוד לכל מה שתכננו לכם, בניגוד להסללה המאוד-מאוד-מאוד מכוונת של אותם ילדים, של אותם נערים, שאומרים להם: אל תחלמו אפילו בגדול, אין לכם זכות – איך אומרים היום הנערים – לכוון גבוה. נולדת לקסטה מסוימת, וזה עתידך. אין לי ספק שאתה, ביחד עם רבים אחרים פה, כמו שלי, כמו חברים נוספים גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, תשתפו פעולה, ביחד. אני רק רוצה לשאול, יוסי, כמה אנשים כאלו, כמוך, כמו לילך, כמו אחרים, הלכו לאיבוד בדרך? כי המחיר של להיות רחוק מהמשפחה שנים כדי לרכוש השכלה הוא מחיר גבוה מנשוא. שנים היא לא הייתה בארץ, היא פספסה אירועים חברתיים ופספסה אירועים משפחתיים; היא לא ראתה את לידת האחיינית שלה והייתה צריכה לצמצם את הפער מתישהו, כי לבוא לארץ זה המון כסף, זה כרטיסי טיסה והוצאות שלסטודנט – בארץ קשה לו, אז בחו"ל על אחת כמה וכמה. המחיר הזה גובה קורבנות, והקורבנות האלו הם קורבנות שאנחנו מובילים אותם לשם. מישהו יכול לבוא ולומר לנו כמה פוטנציאל הלך לאיבוד? כמה מדענים, פרופסורים, כמה ספורטאים מצטיינים, כמה מוחות מבריקים אבדו לחברה הישראלית בגלל מדיניות מעוותת? מישהו יכול להגיד לנו כמה עוד כוחות כאלו ילכו לאיבוד עד שנתקן את המעוות הזה? אני שואלת ברצינות, כי המחיר הזה, שהוא טרגדיה אחת גדולה לאותו ילד, הוא טרגדיה לא פחות גדולה לחברה הישראלית. ההון האנושי הזה של אותו ילד, שבמקום לקבל את ארגז הכלים למיצוי הפוטנציאל שלו, להפוך ולהיות מוביל, דוגמה, מפיק תועלת, הופך להיות לא נספר, לא נספר, כאילו שם רמת הפוטנציאל היא נמוכה. הכול – וכל הצלחה היא פועל יוצא של הזדמנות. אני רוצה לומר לכם כמה דברים. לאחרונה אנחנו שומעים שיח מסוכן מאוד שחוזר על עצמו – וכאן יש לי תחושה שזו המלחמה הראשונה שתצטרף אליה – על החינוך המקצועי, על פס הייצור של עובדי כפיים שאמורים להרוויח משכורת מינימום, של ההכשרה המקצועית, במקום להשקיע כסף באופן דיפרנציאלי באלו שאין להם – קצת יותר מאשר לאלו שיש להם. כי אני מגיעה לאספת הורים עם הילדות שלי, שהן מתבגרות, חטיבת ביניים, והמורים ממליצים לנו לתת שיעורי עזר לילדים כי במערכת החינוך אין יכולת להגיע ל-40 תלמידים ולהעביר את החומר כמו שהם נדרשים ושהילד גם יבין. מורים ממליצים לקחת שיעורים פרטיים. מי יממן את אותם שיעורים לאוכלוסייה במצוקה? מי? זה הזוי, וזה מביא לכך שאנחנו במו-ידינו קובעים, חורצים גורלות ועושים סלקציה. ואת הסלקציה הזו צריך להפסיק. מעבר לוויכוחים האידיאולוגיים, הפוליטיים, התופעה הזו שצעירים מכל הקשת הפוליטית – כמוך, יוסי – שהצליחו בניגוד למה שהתכוונו לסלול להם, שעשו את הדרך הקשה וצלחו את המכשולים עד שהגיעו הנה, לכנסת, היא בעצם הדבר שאמור להאיר ולהזכיר את חובותינו לאוכלוסיות מסוימות שבהן הילדים עדיין, כיום, יודעים שלא מצפה להם הרבה בעתיד, רק מפני שהם נולדו לקסטה הלא-נכונה. ובמקום זאת, לא אחת, אנחנו רואים ניצול ציני של התופעה של אלו שכן הצליחו בניגוד לכל הסיכויים. למרות הקשיים ולמרות המרחק מנקודות המפתח בחברה הישראלית, אנחנו רואים אותם, אולי אפילו אותנו, מוצגים כקישוט שמפלגה מתהדרת בו, כיציר כפיה להתפאר, כאילו היא זו שאפשרה לו להגיע לאן שהגיע, כאילו לא עשה זאת בכוחותיו הוא ופרץ את הגבולות שהחברה הכתיבה לו. ועל הדרך, הרי מובן מאליו, הוא מחויב באיזו הכרת תודה בלתי נגמרת למי שהסכים להסתייע בהצלחתו. והמבין יבין. לכן, הערובה לכך שצעירים דומים אחרים לא יאבדו ויוכלו להצליח כמו במקרים הללו תלויה במידה שאלו שהגיעו לדוכן ולצומתי ההכרעה בהנהגה הישראלית יזכרו את חבריהם, אלו שנותרו מאחור, וידעו מהו כור מחצבתם. זוהי התקווה, כי ניסיונם ותחנות חייהם עומדים כנגד כל עבודה אקדמית שבאה להסביר לנו את מצבנו החברתי. לכן חובה עלינו להטות אוזן לדבריהם מעל דוכן זה. אדוני היושב-ראש, בימים אלו ששר אוצר חדש נכנס לתפקידו, רבים בציבור הישראלי תולים בו את תקוותם שיוביל לשינוי ולפתרונות שיקלו על מחייתם. ואנחנו, אנחנו, שלי, נהיה שם כדי לעמוד על המשמר, במה שצריך לעזור נעזור, ואיפה ואם צריך לבקר – אנחנו יודעים לעשות זאת היטב. אז אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת יוסי יונה, פרופסור יונה, ולאחל לך שתמשיך לפעול בהתאם לתפיסת עולמך. אל תאבד את התקווה לשנות ולהיטיב עם הזולת גם אם לפעמים זה קצת קשה, ובעיקר בפוליטיקה הישראלית, ואין זה משנה ימין או שמאל. משכן הכנסת הוא קרקע פורייה הטומנת בחובה עשייה חברתית, כל שעליך לעשות הוא למצוא את הדרך הנכונה והראויה לעשות זאת. אני בטוחה שתצליח בזה בענק, ואני מקווה שנשתף פעולה בדברים הכל-כך חשובים האלו. תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. מה אגיד לכם, הכנסת מתעלה בשעות האלה. צריכים לחשוב – באמת, לכבודו של הבית הזה השיח הזה שהיה פה בשעה האחרונה. מבלי להתעלם מדברים שנאמרו קודם. תודה. אנחנו עוברים עכשיו לחברת הכנסת נאוה בוקר. בבקשה. את חברת הכנסת נאוה בוקר יברך אחר כך השר אופיר אקוניס. בבקשה, גברתי. <נאוה בוקר (הליכוד):> יושב-ראש הישיבה נחמן שי, כבוד שר הביטחון בוגי יעלון, תודה שנשארת לשמוע אותי למרות הלו"ז העמוס שלך; השר אופיר אקוניס, השרה גילה גמליאל, כנסת נכבדה, זהו יום מרגש ומלא משמעות עבורי. אני ניצבת על דוכן זה שממנו נשאו דברים ראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה, נשיאי ארצות-הברית בעבר ביל קלינטון וג'ורג' בוש ומנהיגים רבים אחרים. מעל דוכן זה הצהירו ראשי המדינה על יציאה למלחמה, ואחרים על הסכמי שלום. מבית זה יצאו החלטות וחוקים המעצבים את סדר-יומה של מדינת ישראל ואת ערכיה היהודיים הייחודיים. המשורר שאול טשרניחובסקי כתב כי "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". תבנית מולדתי וילדותי בנויה משכונה מעורבת בפרדס-חנה שאליה הגיעו הורי, רומיה ויחיא, מהפחונים החלודים שבהם התגוררו במעברת עין-שמר, שם התיישבו אחרי העלייה מתימן הרחוקה, יחד עם יתר העולים שהגיעו בכמיהה ובכיסופים אל הארץ המובטחת, אל ארץ-ישראל. מילדותי אני זוכרת בעיקר את הסיפורים על קשיי הקליטה, על מצוקת הדיור והמחיה, ההסתגלות לשפה החדשה ולחיי התרבות. היה שם חוסר גדול, אך אהבה וחום היו בשפע; שמחת עמלים המוקפים במשפחתם הגדולה. זיכרון ילדותי זה, המלווה אותי בכל יום ובכל שעה, הוא אבן שואבת להצלחת שליחותי הציבורית בשאיפה למיגור העוני, במלחמה למען מתן זכות שווה לכל אזרח ואזרחית בישראל, לחינוך, לבריאות, להתפתחות מקצועית, למצוינות, להגנה על החלש וחסר הישע, להקמת בית וזוגיות. מדינת ישראל הוקמה על-ידי פסיפס אנושי המורכב מכל קצוות תבל. מדינה צעירה שהצליחה להגיע להישגים אדירים ביחס לזמן קיומה. יחד עם זאת, המשימות הניצבות לפתחנו כחברי כנסת וכשליחי ציבור, רבות ומורכבות. עוד ארוכה הדרך אל האושר. ב-2 בדצמבר 2010 פרצה אש גדולה ביערות הכרמל. זה החל כעוד יום רגיל בביתנו. האיש שלי, תת-ניצב ליאור בוקר, היה קצין המבצעים של המחוז הצפוני. ראשון לכל מבצע, מזנק לכל קריאה. במהלך פינוי בית-הכלא דמון נקלע אוטובוס של צוערי שב"ס למלכודת אש נוראית. 44 איש מצאו את מותם באסון הנורא הזה, ובהם קציני משטרה בכירים שעשו הכול כדי להציל חיים וכבאים גיבורים שנלחמו בלהבות הענק; מלחמה חסרת סיכוי אבל מלאת אמונה עד מותם. את הלהבה האנושית הזאת החלטתי להפוך ללפיד של חיי, ללכת לאורה. חודשים חקרתי את רגעיו האחרונים של בעלי. התמונה התבררה: ליאור כבר היה בדרכו מחוץ לזירה. יכול היה לחיות אתנו היום, אבל חזר פנימה אל התופת, אל הצוערים, הקריב את חייו וסימן לכולנו את המילה שליחות בכל מחיר. כדור האש האנושי הזה נמצא חבוק, וזה המסר שיצא מהלהבות. היו שם נשים וגברים, קצינים ופקודים, נער אמיץ בן 16 ומבוגרים, יהודים וערבים, דרומיים וצפוניים, דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, ימניים ושמאלנים. האש לא ביקשה מהם תעודת זהות, לא שאלה למינם או לדעותיהם. היא כילתה את כולם, כדור אנושי אחד. זה הכדור שממנו מורכבת מדינת ישראל, ואסור שרק האש תחבר אותו. זה המסר שקיבלתי מהיום הנורא ההוא, ואותו אני מבקשת ליישם בכל צעד ויום שאשמש בשליחות במשכן הזה. זה צריך להיות עמוד האש של כולנו. חשוב שתמיד נזכור כי בכל שעה, בכל יום ובכל לילה יש מי שמסכנים את חייהם למעננו במשימה החשובה ביותר לכל בן-אנוש – חיים. נזכור כי יש מי שמחכים להם בביתם ולעתים הם אינם חוזרים. רק לאחרונה, ביום הזיכרון, פגשתי את חברי למשפחת השכול. אני יודעת לזהות אותם על-פי המבט הכבוי בעיניים. אשמש לנו, למשפחת השכול הישראלית, לב ומשענת במשכן הזה. אהיה מעורבת בכל הקשור לאלפי המשפחות שנותרו ולכל נושאי הצלקות ששילמו בגופם למען הארץ הזאת. זאת תהיה אחת המשימות המרכזיות שלי כאן. מהיום הנורא ההוא ביערות הכרמל חיי השתנו ללא הכר. הקמתי יחד עם אנשים טובים את הקרן על-שם ליאור המסייעת לקידום הכבאות וההצלה ולקהילה המופלאה של המתנדבים. יצאתי למאבק ציבורי כדי שאסון כזה לא יחזור לעולם. הקמתי שדולה בכנסת לקידום הכבאות וההצלה, והנצחתי בצעדת הכרמל. אז, בנסיבות הנוראיות ההן, זכיתי לפגוש לראשונה, יחד עם בתי פז, את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא פינה לנו כל זמן שנדרש, ובהנחייתו האישית הוקצו לשיקום שירותי הכיבוי שהוזנחו במשך שנים ארוכות 1.3 מיליארד שקלים והוקמה טייסת כיבוי. השינוי בוצע ובגדול. למדתי שניתן להשפיע ולהניע, לשנות את סדר-היום הציבורי, שהצעקה נשמעת ויש עונה. החלטתי להצטרף לחיים הציבוריים במקום שהוא ביתי האידיאולוגי – תנועת הליכוד. קבלת הפנים החמה שלה זכיתי אופיינית למפלגת הנשמה שהצטרפתי אליה. זאת מפלגת העם, ואין זה מקרי שבנימין נתניהו והליכוד מובילים את המדינה הזאת פעם אחר פעם. במסגרת עבודתי כחברת הכנסת בכוונתי לפעול למען אוכלוסיות מוחלשות בפריפריה ולצמצום הפערים. אפעל להסדרת זכויותיהם בחוק של העסקים הקטנים במדינת ישראל, ובפרט קידום חוק דמי אבטלה וזכויות פנסיוניות לעצמאים. כאם אני מתכוונת לפעול לשינוי החופשות במערכת החינוך לטובת ההורים העובדים. הצעת החוק הראשונה שהגשתי היא לאיחוד מוקדי החירום במדינת ישראל, דבר שיסייע בהצלת חיים. הבית הזה מחולק למאות חדרים, אולם מבדילים ביניהם רק קירות, לא חלילה גדרות. מסתכלים עלינו ולעתים מפרשים רחוק מדי ובסילוף הדברים. אנחנו צריכים להיות זהירים שבעתיים. בעת האחרונה חמק לו השד הגזעני ומצא לו כמה שגרירים רעים שליבו והגדילו. בעידן שבו בלחיצת מקלדת אתה מגיע לרבבות, אתה יכול להשחיר ולהרוס בהזזת עכבר עשרות שנים של עבודה משותפת לקירוב לבבות. די, מספיק. אדם נאור לא יכול להיות גזען, זה דבר והיפוכו. שום תואר או קורות חיים לא יוכלו לחפות על מי שגזענות יוצאת מתחת ידיו או שפתיו. סוד הישרדותו הבלתי-נתפסת של העם היהודי היה בלכידותו, מיציאת מצרים, דרך אושוויץ ומלחמות ישראל. השארנו מיליוני מתים בדרך. בואו נחזור לתרבות דיון נכונה וראויה. בואו נקרא לליכוד ולאיחוי השורות כולנו יחד. כפי שאמר רבי נחמן מברסלב: נהג כמנהגו של הבורא, אל תחפש את חסרונות זולתך ואת נקודות התורפה שלו. חפש את הטוב שבו. כך תוכל לחיות בשלום עם כל אחד. אני רוצה להודות לבנותי האהובות פז ורמות, התומכות בי לאורך כל הדרך; לבני משפחתי היקרים; להוריו של ליאור, רינה ומיכאל, ולכל החברים שכיבדו אותי וצופים בנאומי הראשון. מודה לבורא עולם על שהביאני לכאן למרות הכול. כולי תקווה כי בעוד ארבע שנים, לא לפני, נעמוד כולנו, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, כשסלינו על כתפינו ולמען הציבור הבאנו טנא של הישגים. עד אז לא נשכח את מה שנכתב במסכת אבות: "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". תודה רבה. <היו"ר נחמן שי:> טוב, בעיקר המשפט שהאש לא ביקשה תעודת זהות. ברשותכם, אני מודה לחברת הכנסת בוקר על דבריה המרגשים שעוררו זיכרונות אצל כולנו. בבקשה, השר אופיר אקוניס יברך את חברת הכנסת בוקר, בבקשה. גם אותך אני רוצה לברך בהזדמנות הזאת, בנסיבות אחרות כמובן. <השר אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לספר סיפור ישראלי, שמייצג את ישראל ביופייה. לפני 25 שנה, פחות או יותר, אדוני היושב-ראש, אני מתחיל קורס לכתיבה עיתונאית ב"בית אריאלה" בתל-אביב. הייתי נער חובב תקשורת. זה לפני השירות הצבאי, לפני התפקיד הנוכחי, לפני הגעתי לכנסת. מגיעים לקומת המרתף, נדמה לי, של "בית אריאלה" בתל-אביב, הספרייה העירונית, ויושבים פחות או יותר בשולחן דומה לזה, ומולי מתיישבת נערה צעירה, נאוה ג'רפי שמה, מפרדס-חנה. אנחנו נפגשים שם מדי יום ראשון אחר-הצהריים לשעתיים מרוכזות. אני בטוח שהקורס הזה, נאוה, שפצר את יכולת הכתיבה שלך ויכולת הביטוי שלך, שבאה לידי ביטוי בנאום הזה, בנאום הבכורה. לאחר מכן שנינו התקבלנו אחרי מבחן – שני מבחנים היו אז – לכתוב ב"מעריב לנוער", שבועון הנוער הנפוץ ביותר במדינה, שגם המכחישים קראו אותו; גם אלה שאמרו שהם לא קוראים אותו – קראו אותו. ולא נפגשנו מאז שסיימנו את שירותנו ב"מעריב לנוער". 25 שנה. ובישראל, כמו בישראל, עם השמחות, אבל גם עם הטרגדיות, לאחר 25 שנה פגשתי בנסיבות מצערות את נאוה בוקר, אלמנתו של ליאור בוקר, זכרו לברכה, שבשל העובדה שהיה גיבור גדול, שהיה בשליחות ציבורית אמיתית, שילם על כך בחייו, והיא מגיעה לחדרי בכנסת, לאותו מקום שם, מה שפעם היה האגף החדש, והיום הוא כבר מאוד מיושן, ומבקשת ממני לעמוד בראשותה של השדולה לקידום וחיזוק מערך הכבאות וההצלה בישראל – זה בדיוק השם של השדולה הזאת. ומי יכול לעמוד בקסמיה של נאוה בוקר? והסכמתי, והקמנו את השדולה, ורק אז, באחד המפגשים שהכינו את הקמתה של השדולה, אדוני היושב-ראש, רק אז נזכרתי, בעצם, והזכרתי לך, נאוה, שבעצם אנחנו כבר מכירים מסוף שנות ה-80 בתל-אביב, שעשינו את אותו קורס משותף, ואז עוד נשאת את שם נעורייך, נאוה ג'רפי. ואני חושב שאין סיפור יותר ישראלי מזה, שמביא לידי ביטוי, אדוני, גם את שוויון ההזדמנויות, ואת העובדה שמדינת ישראל מדינתנו היא באמת ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. הכול אפשרי בה, שנער תל-אביבי פוגש אחרי 25 שנה את הנערה מפרדס-חנה – איפה? במליאת הכנסת. מה יכול להיות יותר ישראלי מזה? אני כל כך שמח ונרגש להיות זה שמברך את חברת הכנסת נאוה בוקר בנאומה הראשון. עכשיו, קרה כאן דבר מדהים, עוד יותר מדהים. אני הקשבתי לנאומך בקשב רב; אני משתדל לשמוע את רוב נאומי הבכורה – לא מצליח תמיד את כולם – וחברת הכנסת בוקר פותחת בנאומה באזכור המקום המכובד הזה, שאני עומד עליו עכשיו, הפודיום הזה, שנאמו בו גדולי העולם וגדולי האומה, ואת מי את מזכירה? את מנחם בגין, שגם אני הזכרתי אותו, וגם ציטטתי אותו, בנאומי הראשון, ואני אנצל את ההזדמנות לחזור, כי אני בטוח שאת תנהגי כחברת כנסת ברוח מורשתו המדהימה של מנחם בגין, שגם אני הבאתי לידי ביטוי, גם בנאומי הראשון, נדמה לי שזה היה ב-4 במרס 2009 – וציטטתי אותו, וכך אמר – ואני חושב שזו הזדמנות טובה לכל חברי הבית שנמצאים כאן, וגם למי שצופה בנו עכשיו מרחוק, לזכור את המורשת שלו, שכך אמר על נבחרי ציבור ועל נושאי משרה: "ובמדינתנו פנימה יהא הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות, יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. וצדק צדק תרדוף, צו עליון יקבע את יחסינו בין איש לחברו". דברים מדהימים של מנהיג דגול. אין לי ספק שחברת הכנסת נאוה בוקר תהיה חברת כנסת מעולה, חרוצה, נמרצת, נבונה, וגם נחמדה, בדיוק כמו נאוה ג'רפי שהכרתי אז, בסוף 1986, בתל-אביב. בהצלחה, הצלחה אדירה לך ולכל חברות וחברי הכנסת החדשים. <היו"ר נחמן שי:> תודה רבה. אני מצטרף. פגשתי את נאוה בפעילות הרבה שלה. בשעתי אמרתי לה שהיא תהיה חברת כנסת, וזה יצא, וזה יפה מאוד – לא ב"מעריב לנוער", אבל אני פגשתי אותה במקום אחר, בשנים האחרונות, אחרי האסון הכבד, וצפיתי את זה. אנחנו נעבור עכשיו לנאום הבכורה האחרון שלנו היום, של חבר הכנסת רועי פולקמן, ואני כבר רוצה לומר שחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, שהיה אמור לברך אותו, לא יוכל לעשות את זה היום, אבל לא נוותר על הברכה הזאת, והיא תובא במועד אחר. בבקשה, חבר הכנסת פולקמן. בהצלחה. <רועי פולקמן (כולנו):> תודה למתמידים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נפלה בחלקי הזכות לבוא בשערי הבית המכובד הזה ולשאת את דברי ביום שבו אנו מציינים את יום ירושלים. באופן אישי אפשר לומר שכמחצית מחיי הייתי תל-אביבי, והמחצית השנייה – ירושלמי. בתפר שבין התקופות האלה ובין הערים האלה, שלעתים נדמות כקצוות מנוגדים של החברה הישראלית, התרחשה נקודת המפנה הראשונה בחיי. אני גדלתי כבן יחיד בדירת שיכון בת 60 מ"ר ברמת-אביב, רחוק למדי מהתדמית הנהנתנית והמנוכרת של השכונה. גם למצליחנות הרווחת סביבי לא ממש התאמתי. בגיל 17 נשרתי מבית-הספר התיכון, וכאשר רבים מחברי פנו לעתודה טכנולוגית בסביבה שבה מצוינות הייתה שווה להיי-טק, התגייסתי לגרעין נח"ל ונשלחתי לקיבוץ נאות-סמדר שבערבה. בקיבוץ הקסום הזה נחשפתי לתפיסת חיים ולשיח שלא הכרתי. גיליתי לאילו הישגים אפשר להגיע כשאיכות החיים מתבססת על יחסים בין אנשים ולא על רכוש או נכסים. גיליתי מודל חדש של מצוינות – מצוינות קהילתית. באותה תקופה בקיבוץ התאהבתי במדבר, וגם בבת גרעין, ובעקבותיה הגעתי עם סיום שירותי הצבאי לירושלים. לאורך השנים התגוררתי בגילה ובגבעה-הצרפתית, בנחלאות, בקריית-היובל ובעין-כרם. ירושלים הפכה ברמה העמוקה והבסיסית ביותר שלי לחלק בלתי נפרד מהזהות. יחד עם חברי לאוניברסיטה הקמנו את תנועת "רוח חדשה", והתחלנו לפעול יחד במטרה לקרב צעירים אל העיר, לפתח מסלולים של התמחות ומעורבות חברתית, לקדם יזמות, יצירתיות וחדשנות ולהעצים את רוח הקהילתיות בירושלים. באותה תקופה נשאלנו לא אחת אם במוקד העניין שלנו נמצאת ירושלים, והתשובה הקצת-מפתיעה הייתה שלא. מוקד העניין שלנו היה ונותר החברה הישראלית, אבל בירושלים גילינו שאנחנו יכולים לקדם את המהפכה החברתית והערכית שרצינו לחולל. גילינו, כמו רבים לפנינו, שכאשר נופל דבר בירושלים, הבשורה יוצאת למרחוק. אז הבנתי שבנקודת המפגש בין התל-אביבי לירושלמי נמצאת מצוינות ישראלית אמיתית, זו שמשלבת בין האישי והקרייריסטי למשותף והחברתי. ההישגיות והפתיחות של תל-אביב, יד ביד עם הערבות ההדדית והקהילתיות ושל ירושלים – המצוינות הזאת תתממש רק אם נדע כחברה לחזק ולהדגיש את הקו המחבר בין שני הקצוות הללו; רק אם עידו, סטודנט למדעי המחשב מאוניברסיטת תל-אביב, יבקש ללמוד ולו מעט מהנתינה של יצחק, חסיד גור מאשדוד שעוסק בגמילות חסדים ומתנדב ב"הצלה", ורק אם יצחק, בתורו, יהיה פתוח מספיק כדי לשאול מהיצירתיות, הסקרנות והעניין הגלובלי של עידו. הייתי רוצה שמפלגות חילוניות בבית הזה ידעו לראות גם את צרכיו של יצחק, שהוא אזרח משלם מסים המחפש את מקומו במעגל העבודה, ובסופו של דבר פשוט רוצה, כמו כולנו, להתפרנס בכבוד ולדאוג לילדיו. אבל הייתי גם רוצה שעמיתי מש"ס ויהדות התורה יבינו איך נראים החיים בארץ גם מנקודת מבטו של עידו, שאחרי שלוש שנים לפחות בשירות קרבי בצה"ל שוכר דירה בעיר ומתחיל ללמוד באוניברסיטה, ההורים שלו עוזרים לאחותו הגדולה לקנות דירה, הוא לא רוצה להכביד עליהם, אז כדי לשלם את שכר הלימוד הוא עובד בכל לילה ומגיע תשוש לכיתה. יצירת החיבור בין חלקי העם השונים ומינוף היתרונות והאיכויות שלנו כחברה, זה בעיני המפתח להגשמת החלום הישראלי. אני מאמין שכאן, בבית הנכבד הזה, חובה עלינו למצות את המאחד ולכבד את המייחד. כי אם יש דבר אחד שהחודשים האחרונים חשפו בפנינו, הוא הקרע המתרחב בין חלקים שונים בחברה. זה לא דיון טכני על שבטים בארץ הזאת, אלא דיון עקרוני על חברה אחת שכולם צריכים להרגיש בה בבית – יהודי וערבי, תל-אביבי וירושלמי, בן אופקים ובן מעלות, כולם צריכים לדעת ולהאמין שאנחנו כאן עובדים בשבילם, מלבנים את המחלוקות, בונים גשרים, בתוך הכנסת ובינה לבין החברה בישראל כולה. כי אם נמשיך להתבצר איש-איש בעמדותיו, בלי שום הבנה, סולידריות וגם נדיבות אחד כלפי השני, נישאר במשחק סכום אפס שבו כולנו נפסיד. מכובדי, ברשותכם, אני רוצה להביא דברים בשם אומרם. כך כתב אחד מאוהבי ירושלים הגדולים, משורר מופלא שקרוב ללבי באופן מיוחד, יהודה עמיחי, זכרו לברכה: "פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת-דוד. את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצה של תיירים סביב המדריך ושימשתי להם נקודת ציון. 'אתם רואים את האיש הזה, עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית. קצת ימינה מראשו. אבל הוא זז, הוא זז!' אמרתי בלבי: הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב, אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו". במשך 18 השנים האחרונות, כשעמדתי על ההזדמנות הגדולה שניתן לממש בירושלים, על הרצון ועל היכולת שלי להשפיע על המציאות סביבי, התחייבתי בפני עצמי וזולתי להתבונן לא רק במה שהיה, אלא בעיקר במה שיכול להיות, במה שאפשר וצריך לשנות. לראות לא רק את הקודש, אלא גם את החול; לא רק את הסמל, אלא גם את האדם; את מגרש המשחקים ואת בניין הדירות הישן לצד המבנה ההיסטורי והאנדרטה. התפיסה הזו מנחה אותי כבר שנים ארוכות, בהתמחות במערכת העירונית, בעשייתי לחיזוק השירות הציבורי ובפעילות לקידום שוויון אזרחי במדינת ישראל. זו הצידה היקרה ביותר שאני נושא עמי גם בדרכי החדשה כחבר כנסת. לשמחתי זכיתי להיות חבר ויושב-ראש סיעה במפלגה שמסתכלת על כל אזרח ואזרחית בישראל בגובה העיניים; מפלגה שכל אחד מחבריה רואה עצמו משרת ציבור יותר מאשר נבחר ציבור; מפלגה שהולכת להוביל בכנסת הקרובה את המאבק לצמצום פערים, למלחמה בעוני; מפלגה שחרתה על דגלה קידום שוויון הזדמנויות בחינוך, בדיור ובתעסוקה, מאבק בריכוזיות ויצירת תחרותיות במגזר העסקי. אני רוצה לומר משהו לחברי באופוזיציה ולשותפי בקואליציה: יש הרבה מאוד יעדים שכולנו רוצים להשיג, הרבה מטרות ונושאים שכולנו מסכימים עליהם, אך בהתעורר מחלוקת אני מתחייב בפניכם: סיעת כולנו, בהנהגתו של השר משה כחלון, שאני גאה להיות שותפו לדרך, תעמוד כחומה בצורה בפני פגיעה בחופש הביטוי ובזכויות מיעוטים, לא משנה מי יהיה הנפגע ומאיזה כיוון תבוא הפגיעה. לא ניתן לערער את מעמדו של בית-המשפט ולא נאפשר פגיעה בחופש העיתונות. לא ניתן לפגוע במקומן של כל קבוצות האוכלוסייה בשיח הישראלי ובשותפות בחלום הישראלי. אם ברצוננו לקיים קואליציה חזקה לאורך ימים, כפי שאני מקווה שיהיה, אל לנו ללכת למחוזות הקיצון, ההדרה, הפגיעה בזכויות ובעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. אדוני היושב-ראש, חברי למשכן, עם הגעתי לבית הזה שאלתי את עצמי: איך אוכל להצטיין כחבר כנסת? מה עושה חבר כנסת למוצלח? איך אדע, בבוא העת, שמילאתי את תפקידי על הצד הטוב ביותר? היום אני מרגיש או חושב שאוכל לנסח זאת במילים פשוטות: אדע שהצלחתי אם עשייתי תשכנע את אזרחי ישראל כולם – דתיים, חילונים, ערבים ויהודים, האזרחים שהעניקו לנו את קולם ואלה שהצביעו לאחרים – שמפלגתי ואני ראינו אותם, שהיינו קשובים למצוקות שלהם וראויים לאמונם. אם אצליח לתרום למעמדו של הבית המכובד הזה בעיני הציבור, אם אוכיח בעבודתי שחברי לכנסת ואני עושים מדי יום את דרכנו לירושלים כדי לכונן כאן חברה שוויונית, חזקה וצודקת, אז ורק אז אדע שעמדתי בשליחותי בהצלחה. תודה רבה לכולכם. <היו"ר נחמן שי:> תודה והרבה הצלחה לחבר הכנסת רועי פולקמן. באמת, מה אני אגיד לכם, ישראל יש בה אנשים ואין לנו זמן לשמוע את זה ואין לנו זמן לראות את זה בעבודה שלנו. בחיי, לא, אני אומר לך, כל מה ששמענו בשעתיים האחרונות. אנחנו לא מתפזרים כי חבר הכנסת איציק שמולי יברך עכשיו, אחרי הברכות האלה, את ידידנו חבר הכנסת החדש רועי פולקמן. בבקשה, איציק שמולי. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפעמים נופלות עלינו התקלות בכנסת הזאת, ואני הותקלתי בהתקלה נעימה, בשל היעדרותו של חבר הכנסת מוזס – שאני מציע לך לא לוותר כל כך מהר על הברכה שלו – ולהגיד כמה מילים על חבר הכנסת פולקמן שנכנס לבית הזה. אני חושב שבנאום שלך יכולת לתת לנו טעימה קטנה וראשונית, מה עושה אותך לבן-אדם כל כך חריג בנוף הישראלי, ומה שאני מאמין שייתן לך את האפשרות להיות פה חבר כנסת כל כך מוצלח. אנשים מגיעים לבית הזה – ואתה העדת על זה בעצמך – ומחפשים את הדרך להיות הכי טובים, מחפשים את הדרך לחוקק הכי הרבה, להעלות נושאים לסדר-היום בצורה הכי מוצלחת, ושואלים את עצמם מהרגע הראשון כאן: מהי הדרך? ואני חושב שבמובנים רבים, רועי חברי, אתה כבר מצאת אותה. כי הדרך הזאת מורכבת משלושה חלקים בלבד: לא להירתע מחזון, לא להישבר מול משבר ולא לעשות שקר בנפשך. אני חושב שאת שלושת המרכיבים האלו יש לך בענק, לא רק מפני שדרכת במקומות שבהם ישראלים קשה להם – לכל בן-אדם יותר קשה להגיע לבית-הספר לממשל על-שם קנדי, ולכל בן-אדם קשה להגיע להיות ראש אגף לתכנון מדיניות בעיריית ירושלים, ובוודאי לעשות דברים באמת פורצי דרך בירושלים עם עמותת "רוח חדשה". אני חושב שמה שמאפיין אותך ומה שכל כך מיוחד – והיה לזה ביטוי באמת נפלא בנאום שלך – זה שבניגוד לישראלי הממוצע, אתה מחפש את המאחד ולא את המפריד. ואם יש דבר שחסר לנו היום בחברה הישראלית, זה לשאול את עצמנו שאלה פשוטה, בכל דבר, בכל נושא ובכל עניין; מהשוויון בנטל – מסתכל עלייך, כבוד השרה, את היטבת להדגיש את זה לפני שנתיים בדיונים כאן על השוויון בנטל, ולא תמיד הקשבנו לך מספיק. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה עקרוני לנו ומה עקרוני פחות, מה חשוב לנו באמת בבחינת ייהרג ובל יעבור, ועל מה אנחנו מוכנים לעשות ויתור קטן למען זולתנו. ואני חושב שאם אנחנו ניקח את העצה שלך, רועי, ונשאל את עצמנו כל פעם את השאלה הזאת, בכל חקיקה ובכל שאילתה ובכל נקודה ונקודה, כיצד אנחנו יכולים להתחשב ולהבין יותר את זולתנו, אז אני חושב שהחומות שגבהו בתוך החברה הישראלית – אנחנו נוכל להנמיך אותן ולהעלים אותן יותר ויותר. אז במובנים רבים אני אגיד לך – אני מאחל לך הצלחה באמת באמת גדולה. אני יודע שאתה תהיה חבר כנסת מצוין, אני יודע שאתה תמשיך להיות בן-אדם מופלא ויקר, איש טוב במובן הכי טוב של המילה. ואנחנו כאן נעמוד לרשותך, כל חברי הכנסת. אתה מחפש את ההצלחה? פשוט תהיה אתה, ואני מאמין שהדרך תיסלל בפניך. תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> פולקמן, אם היו נותנים לי הייתי גם כן עולה. אם היו נותנים לי הייתי גם כן עולה. <היו"ר נחמן שי:> היית, כן. לא, לא. אתה רוצה להגיד משהו מהמקום? אתה רוצה להגיד משהו? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר נחמן שי:> אתה רוצה לאחל לו הצלחה. לא, אנחנו סיימנו את הפרק הזה להיום, של נאומי הבכורה והברכות. תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, א' בסיוון התשע"ה, 19 במאי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה לכולכם. <הישיבה ננעלה בשעה 20:10.>