דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב ראשון / ישיבות י"ט–כ"א / כ"א–כ"ג בסיוון התשע"ה / 8–10 ביוני 2015 / 8 חוברת ח' ישיבה כ"א הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ג בסיוון התשע"ה (10 ביוני 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 26. מועד הבחירות בטייבה 6 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 6 שר הפנים סילבן שלום: 7 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 7 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8 דניאל עטר (המחנה הציוני): 8 25. ביטול הטבות ליישובי קו העימות בצפון 12 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 12 שר התיירות יריב לוין: 12 דניאל עטר (המחנה הציוני): 17 חיים ילין (יש עתיד): 17 20. כרטיסי זנות 20 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 20 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 21 ינון מגל (הבית היהודי): 25 אורי מקלב (יהדות התורה): 28 27. קלפיות בבתי-דין שרעיים 30 עיסאווי פריג' (מרצ): 30 שרת המשפטים איילת שקד: 31 24. צומת טייבה – חיבור כביש 444 עם כביש 5614 32 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 32 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 33 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 34 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 34 28. שביתת נהגי "אגד תעבורה" 38 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 38 אורי מקלב (יהדות התורה): 40 מיקי לוי (יש עתיד): 41 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 44 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 44 חילופי גברי בוועדות הכנסת 44 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 44 בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת 44 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 44 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 45 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 46 שרון גל (ישראל ביתנו): 48 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 49 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 53 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 54 הצעות לסדר-היום 58 אלימות משטרתית חוצה מגזרים במדינת ישראל 58 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 58 טלי פלוסקוב (כולנו): 59 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 61 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 62 זהבה גלאון (מרצ): 66 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 67 נחמן שי (המחנה הציוני): 69 עליזה לביא (יש עתיד): 70 דב חנין (הרשימה המשותפת): 71 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 71 הצעות לסדר-היום 73 דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: שכר המורים בישראל נמוך ב-37% משכר עמיתיהם ב-OECD 73 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 73 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 74 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 76 שר החינוך נפתלי בנט: 77 זהבה גלאון (מרצ): 87 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 87 דב חנין (הרשימה המשותפת): 88 יוסי יונה (המחנה הציוני): 88 הצעות לסדר-היום 90 אכיפת חוק צער בעלי-חיים בבתי מטבחיים 90 נורית קורן (הליכוד): 90 איציק שמולי (המחנה הציוני): 91 רועי פולקמן (כולנו): 93 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 95 יעקב מרגי (ש"ס): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 104 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 104 הצעות לסדר-היום 104 המשך ירי הרקטות מעזה לעבר יישובי ישראל 104 חיים ילין (יש עתיד): 104 נחמן שי (המחנה הציוני): 108 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 109 זהבה גלאון (מרצ): 114 יעקב מרגי (ש"ס): 116 ענת ברקו (הליכוד): 117 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 119 שרון גל (ישראל ביתנו): 120 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 122 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 131 דניאל עטר (המחנה הציוני): 131 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 132 דב חנין (הרשימה המשותפת): 133 הצעות לסדר-היום 137 פירוק מערכת התכנון בישראל 137 דב חנין (הרשימה המשותפת): 139 תמר זנדברג (מרצ): 142 יוסי יונה (המחנה הציוני): 145 שר התיירות יריב לוין: 146 דניאל עטר (המחנה הציוני): 149 רועי פולקמן (כולנו): 151 אלי כהן (כולנו): 152 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 154 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 154 הצעות לסדר-היום 154 קריסתה של רשות השידור ואי-יישום חוק השידור הציבורי 154 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 154 קארין אלהרר (יש עתיד): 157 שר התיירות יריב לוין: 159 דב חנין (הרשימה המשותפת): 163 הצעה לסדר-היום 165 המשך המשיסה בהר-הזיתים בירושלים 165 יואב בן צור (ש"ס): 165 שר הבינוי יואב גלנט: 169 הצעה לסדר-היום 173 הצורך בהסדר הפנסיות לעולים שהגיעו מאז שנת 1991 173 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 173 שר התיירות יריב לוין: 175 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 176 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 177 שאילתות ותשובות 179 3. תנאי שאיריהם של חללי המילואים 179 ענת ברקו (הליכוד): 180 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 180 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"ג בסיוון תשע"ה, 10 ביוני 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים כמדי יום רביעי בשאילתות דחופות שהופנו לשרים השונים. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לעלות לדוכן – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, לגשת למיקרופון – כבר קידמתי אותך לשר בממשלה, לא יודע אם זה משמח אותך או לא – על מנת להפנות שאילתה שמספרה 26 לשר הפנים סילבן שלום – שהוא כן מצטרף אלינו כאן על הדוכן. בבקשה, שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, אדוני, השר שלום, אתה מוזמן, חבר הכנסת מחכה כבר באולם להפנות אליך את השאילתה. הנושא הוא: מועד הבחירות בטייבה. שאילתה דחופה קלאסית. אנחנו מאפשרים כעת לחבר הכנסת זחאלקה לקרוא את נוסח השאילתה. <26. מועד הבחירות בטייבה> <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, שר הפנים לשעבר גדעון סער הצהיר כי הבחירות בטייבה יתקיימו בחודש אוקטובר 2015, אך הן טרם הוכרזו. תושבי העיר, אשר חלקם התחילו בקמפיין הבחירות, נמצאים במצב של אי-ודאות. רצוני לשאול: 1. האם תמומש הבטחת שר הפנים הקודם סער? 2. אם כן – מתי תהיה ההכרזה על הבחירות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זחאלקה. כבוד שר הפנים, בבקשה. <שר הפנים סילבן שלום:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ההודעה, כפי שניתנה ב-29 במאי 2013 ופורסמה ברשומות בילקוט הפרסומים מס' 6601, קבעה כי הבחירות לעיריית טייבה יתקיימו ביום ז' בחשוון התשע"ו, 20 באוקטובר 2015. ברצוני לציין כי לפני שבועיים פנו אלי בעניין זה שני חברי הכנסת, אחמד טיבי וחאג' יחיא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם שאלה נוספת? כן. חבר הכנסת זחאלקה, שאלה נוספת. לאחר מכן – חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא ואחמד טיבי גם ביקשו להפנות שאלה לשר. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, יותר מעשר שנים יש ועדה קרואה בטייבה. מונו הרבה אנשים, שחלקם במקרה, במקרה – אני לא חושד בכשרים – חברי מרכז הליכוד, והוועדות הקרואות רק החמירו את המצב של היישוב. היישוב טייבה סובל מבעיות קשות מאוד. הייתה ועדה קרואה בגלל החוב הענק של העירייה. האם נפתרו הבעיות בזמן שמשרד הפנים ניהל את העירייה, ומה מתכוון המשרד לעשות כדי לעזור? האם יש תוכנית חירום לעזור לראש העיר שייבחר כדי שיציל את טייבה ממצבה הקשה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני, שאלה שלך לשר הפנים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, פניתי אליך בשאילתה ישירה נוסף על הפגישה שלנו, וביקשתי להכריז על הבחירות גם על סמך בג"ץ וגם על סמך ועדת הפנים. היום אני מבין שהבחירות מתקיימות ב-20 באוקטובר השנה. לכן אני מבקש גם לאכוף את החוק על ראש הוועדה הקרואה, שמדבר על ראש רשות שמסיים את תפקידו, זאת אומרת שהוא לא יתקשר בשם העירייה לעתיד – לא להעסיק אנשים, לא לעשות קשרים עסקיים עם חברות – אלא לקיים את השוטף. זה לשון החוק. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. מכיוון שכל השאלות הן מנציגי אותה סיעה, אני אאפשר כחריג גם לחבר הכנסת דניאל עטר לשאול באותו נושא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, כל קהילה, כל יישוב רוצה שהוא ינוהל בסופו של דבר על-ידי נבחרי הציבור באופן דמוקרטי. יש גם תקופת מעבר שמכריזה עליה הממשלה ביישובים שונים בניגוד לדעת נבחרי הציבור לאורך השנים האחרונות. טייבה הייתה שדה ניסויים, כמו שאמרנו, אדוני שר הפנים, במשך שנים רבות. הייתה החלטת ממשלה לגבי טיפול נקודתי בטייבה. נשאלת השאלה: אתה כשר פנים חדש, מה התוכניות שלך לאחר שייערכו הבחירות וייבחר נציג מקומי, באופן דמוקרטי, כדי להעלות את טייבה – לא על דרך המלך, אנחנו לא תמימים, אלא לשקם אותה גם מבחינת תקציבים וגם מבחינת מעבר לשלב הבא? הרי כל יום בבוקר אתה, יושב-ראש הכנסת, וחברי הכנסת שומעים ברשת ב' את השם "כביש 443 טייבה" – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 444. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> "444 טייבה". 443 זה בסיעת הליכוד. סליחה. לכן, אדוני, אני שואל: איך אתה מתכוון לעזור, יחד עם שרים אחרים? כי זה רב-מערכתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת דניאל עטר, ולאחר מכן שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום ישיב לכולם. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני רוצה לנצל את העובדה שאני מכיר אותך כבר הרבה שנים ואני יודע את היכולות שלך. אני רוצה לחדד את הסוגיה שעלתה כאן ולומר לך שפעם אחת – אולי דווקא מפני שאתה חדש בתפקיד הזה, לא בדברים אחרים – הגיע הזמן לבדוק את הנושא הזה של ועדה קרואה. אני חושב שרוב הוועדות הקרואות נמצאות במגזר הערבי, והן לא הוכיחו את עצמן במשך שנים רבות; שנית, הייתי מרחיב טיפה את ההערה של חבר הכנסת טיבי, והייתי אומר שהגיע הזמן לחשוב במונחים של לפתח מקורות הכנסה עצמיים ולא רק להתבסס על זה שהמדינה צריכה להגדיל את מענק האיזון או להגדיל תקציבים כאלה ואחרים, אלא להסתכל על זה בראייה קצת יותר רחבה. אני חושב שזו הזדמנות יוצאת מן הכלל כשאתה נכנסת לתפקידך ועשית כבר דברים יותר גדולים מזה בעבר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עטר. כבוד השר, בבקשה. <שר הפנים סילבן שלום:> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ג'מאל זחאלקה, אתה כמעט מוריד את האפשרות היחידה לקיים בחירות בטיעון שלך. כי אם הטיעון שלך שהמצב רק הולך ומידרדר – סימן שלא צריך בחירות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> רגע, רגע. אני רק רוצה ללמד אותך, תן לי. אני אומר לך עוד מניסיוני כשר אוצר: האפשרות היחידה לקיים בחירות היא אם מוכיחים שזה עלה על דרך המלך ואכן יש שיפור, והעירייה עומדת על רגליה, ואפשר ללכת לבוחר. אחרת, אם היא נמצאת עדיין בתהליך של הידרדרות – אין בחירות. זה צריך להיות ברור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה אחראי לתהליך ההידרדרות. איפה כתוב בחוק? <שר הפנים סילבן שלום:> שנייה אחת. שנייה, רגע. לכן – כתוב, וזה גם היה בפסיקות רבות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה לא כתוב בחוק – – – <שר הפנים סילבן שלום:> האפשרות היחידה לקיים בחירות היא אם הוועדה הקרואה הצליחה לעשות מעשה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – לקיים בחירות. <שר הפנים סילבן שלום:> שנייה אחת. רגע, באסל. מה קרה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה טועה ומטעה. <שר הפנים סילבן שלום:> מה קרה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי הוא לא הספיק להירשם לשאלה. <שר הפנים סילבן שלום:> לא הספיק. יש פה שני חברי כנסת מטייבה. לכן, אני חושב שדווקא כן יש שיפור. לגבי העניין של חבר הכנסת חאג' יחיא – ראש הוועדה הקרואה יפעל בדיוק על-פי הכללים. מהבחינה הזאת לא תהיה שום סטייה משום כללים. הוא עובד של משרד הפנים, הוא מחויב לכללים שמשרד הפנים מנחה, וכך יהיה. לגבי חבר הכנסת אחמד טיבי – אני חושב שאתה יודע שמתוקף היותי בתפקידַי הקודמים – לפחות בתפקידי הקודם, תפקידו היום של השר אריה דרעי – אתה פנית אלי לא פעם בקשר ליישובים ערביים. האם יש יישוב ערבי אחד שלא קיבל עזרה ותמיכה וסיוע כשהייתי שר הנגב והגליל? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני יכול לראות – – – במספר יישובים. הם תוקצבו, והפנייה נענתה בחיוב. <שר הפנים סילבן שלום:> הנה, אז אני אומר את הדברים. ולא רק אתה פנית, פנו אלי כמעט כל חברי הכנסת הערבים, ותמיד עזרתי וסייעתי. כך שמבחינתי כל עירייה וכל יישוב, יש להם מקום, וצריך לעשות את זה בצורה הכי נכונה. לגבי חבר הכנסת עטר – ועדה קרואה היא צורך, היא כורח. היא לא דבר שששים לעשות. אין רצון להפוך את כל הרשויות למה שנקרא: ת"פ משרד הפנים. יש בחירות, ואנחנו בעד דמוקרטיה. אבל לפעמים הניהול הוא לא ניהול ברמה גבוהה. עכשיו, זה לא רק ביישובים הערביים. יש יישובים יהודיים רבים שגם בהם היו ועדות קרואות. כאשר ההתנהלות היא התנהלות לא נכונה; כאשר אין אישור תקציב, כמו שאתה יודע, ולא מאשרים תקציב, אז אפילו בערים גדולות כמו חדרה, למשל, פיזרו את המועצה. אומנם, בסוף החליטו להשאיר את ראש העיר – וגם, לפי מה שמתברר, חיים אביטן, תפרו לו תיק בכלל, עכשיו, עם כל הסיפור הזה, וזה גרם להפסד שלו בבחירות, וגם זה דבר שמחייב בדיקה וחקירה. אבל מעבר לזה, פיזרו הרבה מאוד מועצות. ברגע שאין אפשרות לנהל את העיר, זה לא משנה אם אלה יהודים או לא יהודים. בסופו של דבר משרד הפנים צריך לתת שירותים לתושבים, ואם הנבחרים לא מסוגלים לתת את השירותים לתושבים, אנחנו, כמשרד הפנים, מחויבים לעשות את זה, וכך נמשיך לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה – – <שר הפנים סילבן שלום:> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לשר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום על תשובותיו המפורטות. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, שהוא גם שר התיירות. הוא ישיב בשם ראש הממשלה על שאילתה דחופה מס' 25 מאת חבר הכנסת איל בן ראובן. הנושא הוא: ביטול הטבות ליישובי קו העימות בצפון. בבקשה, חבר הכנסת בן ראובן, אתה יכול לקרוא את נוסח השאילתה. <25. ביטול הטבות ליישובי קו העימות בצפון> <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בעבר קיבלו יישובי קו העימות בצפון סדרת הטבות כדי לסייע ליישובי קו העימות בפריפריה הרחוקה של ישראל ולעידוד ההתיישבות. רבות מההטבות האלה בוטלו או צומצמו. שאלותי הן: 1. האם יש כוונה להשיב את ההטבות האלה? 2. האם יש תוכנית כוללת, ברמה של המדינה, לפתרון אתגרי ובעיות יישובי קו העימות בצפון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת בן ראובן. אדוני השר, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אני מודה לחבר הכנסת בן ראובן על העלאת הנושא החשוב הזה, אם כי אני חולק לחלוטין על הקביעה העובדתית – שככה השתלבה בתוך השאלה – כאילו בוטלו הטבות רבות וכאילו נפגע מעמדם של יישובי הפריפריה. אני רוצה לומר, חבר הכנסת בן ראובן, שגם הממשלה הנוכחית מתכוונת לעשות, אבל מה שיותר חשוב זה שהממשלה הקודמת עשתה והשקיעה המון בפריפריה, וכך עשתה גם הממשלה שלפניה – בשלושתן, כמובן, בהובלה ובהנחיה אישית ומפורשת של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ואני, ברשותך, אמנה על קצה המזלג שורה של דוגמאות שנדמה לי שמשקפות את הדבר בצורה הבהירה והחדה ביותר. קודם כול, רק ביום ראשון האחרון אישרה הממשלה תוכנית חסרת תקדים, עם תקציב חסר תקדים, של 2 מיליארד שקלים, לפיתוח המגזר הדרוזי, על כל ההיבטים שנוגעים בדבר הזה. אני חושב שזאת הזדמנות לומר שהדבר הזה הוא המשך ישיר להרבה מאוד פעולות אחרות שנעשו לקידום ולפיתוח המגזר הדרוזי גם בממשלות הקודמות, ובעיני מהווה קיום של, הייתי אומר, לא רק חובה וציווי מוסרי, אלא אני אומר לך יותר מזה: אני חושב שקיום של דבר שהוא באינטרס העליון של מדינת ישראל – לדאוג לכך שהברית החזקה שיש לנו עם העדה הדרוזית תהיה ברית שלא רק באה לידי ביטוי בשדה הקרב, אלא באה לידי ביטוי בחיים היומיומיים עצמם: בכלכלה, בתעסוקה ובכל התחומים האחרים. אני יכול לומר לך שהיום מתקיים בבאר-שבע כנס עם ראשי רשויות בדרום לטובת מיקוד המאמץ ליישום שורת החלטות שקיבלה הממשלה לפיתוח הדרום, בעלות כוללת שתגיע בסופו של התהליך לעשרות מיליארדי שקלים. הממשלה אישרה תוכניות לפיתוח הגולן, קצרין והיישובים החקלאיים במועצה האזורית גולן, וכן ארבעת היישובים הדרוזיים שנמצאים בגולן; העברנו תוכניות לפיתוח חצור-הגלילית ולפיתוח תיירותי של טבריה; הקמנו בית-ספר לרפואה בצפת; שדרגנו את תשתיות הרפואה בצפון; פתחנו את המתנ"ס בקריית-שמונה. במסגרת מפת הטבות המס ניתן – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, הבחירות הסתיימו – – – <שר התיירות יריב לוין:> תנו לי לענות. במסגרת – אתם שאלתם, אני – רגע, חבר הכנסת ילין, מה אתה מציע? שאני לא אמנה את מה שנעשה? שיבואו ויאמרו לי כאן – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – שאל שאלה. <שר התיירות יריב לוין:> הוא שאל שאלה ואני עונה עליה בדיוק. אני לא מדבר על שום דבר, רק על השאלה שהוא שאל. זה נכון שקצת קשה לשמוע. אגב, אני בכלל תמה, כי לסיעתך גם היה חלק מסוים. חלק מהדברים נעשו בתקופתה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אני גם חושב שגם לאוזניך דווקא הדבר הזה צריך, בוא נאמר, לערוב. במסגרת מפת הטבות המס ניתנו תעדופים ליישובים סמוכי-גבול; תעדוף מיוחד ליישובים בטווח של עד 2 קילומטר – יישובים כמו שלומי, קריית-שמונה ומג'דל-שמס; ניתן תעדוף ליישובים עירוניים בדרום כמו ערד, אופקים וירוחם. הגדרנו את נתיבות, אופקים, ערד, דימונה וירוחם כערי מטרה בדרום, ואנחנו משקיעים בפיתוחן. אני יכול לומר לך שרק בשבוע שעבר הייתה לי שיחה עם ראש עיריית דימונה, חברי בני ביטון, על מכללת הסייבר הלאומית שתקום בדימונה, ובוודאי תביא ליישוב הזה תנופה נוספת על התנופה שהוא נמצא בה כבר בימים אלה. פריסה של תשתיות תחבורה: תשתיות רכבת, משדרות בדרום עד כרמיאל בצפון ובית-שאן במזרח; הארכת כביש 6; הרחבת כביש הערבה; בניית שדה-תעופה בתמנע. חנכנו את מחלף המוביל ואת מחלף גולני. עיר הבה"דים בדרום – אנחנו כבר נמצאים על סף האכלוס; פארק הסייבר של באר-שבע, שהולך ומתרחב. בעוטף-עזה, חברי חבר הכנסת ילין, למרות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אבל הוא שאל על הצפון. הוא לא – – – <שר התיירות יריב לוין:> יש – אני עונה. הצפון והדרום – הכול ביחד. – – – יש צמיחה גיאוגרפית, פריחה שלא הייתה כמוה שנים. אתה יודע טוב מאוד – השקעות ממשלתיות בהיקפים מאוד גדולים. נעשות לא מעט השקעות גם במגזר הצ'רקסי, במגזר הבדואי, הן בצפון והן בדרום, וגם ביישובים שמאוכלסים בציבור מוסלמי, בציבור נוצרי. אני יכול לתת לך, למשל, דוגמאות מתחום התחבורה הציבורית. שם נעשות השקעות ופיתוח של קווים ושינוי דרמטי של התחבורה במגזר המיעוטים, שסבל עד היום מהיעדר כל תחבורה והסדרי תחבורה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – תחבורה ציבורית הולמים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה מדבר על ישראל? <שר התיירות יריב לוין:> אני מדבר על ישראל, ואתם יודעים את זה טוב מאוד – לרבות על כפר-קאסם, חבר הכנסת, חבר הכנסת פריג', והיו לנו שיחות על הנושא הזה. ואני מציע שדברים טובים שנעשים – מותר להגיד שהם נעשים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, אני אומר לך, חבר הכנסת בן ראובן: נכון, יש סוגיה אחת שגם אני עסקתי בה לא מעט, והיא סוגיית הטבות המס, ועסקתי בה גם בקדנציה הקודמת, והיא סוגיה אמיתית. היא נובעת מבעיה שלא רבצה בכלל לפתחנו, אלא היא נבעה מכך שהחלטות בג"ץ פסלו כל פעם את המפות שנקבעו ויצרו קושי גדול מאוד באופן כזה שאם נלך על-פי הקריטריונים שהכתיבו לנו, נצטרך לבחור אחד משניים: או ללכת לרשימה מאוד מאוד מצומצמת, שתקפח באופן משמעותי שורה של יישובים – כמו חצור, שזאת דוגמה טובה – או שניאלץ לעשות את הפעולה ההפוכה: להרחיב את הרשימה באופן כזה שמספר היישובים שייכללו בה יהיה כל כך גדול, שהסכום והיקף ההטבה שתינתן בסוף לתושבי כל אחד מן היישובים האלה, ההיקף הזה יהיה זעום ויהיה נמוך מדי. כתוצאה מהעניין הזה – אחד הפתרונות הוא באמת ללכת להסטה של המשאבים וההשקעות לכיוונים אחרים, שמגיעים באופן ישיר לתושבים של אותם יישובים, שמעודדים שם תעסוקה ומשפרים את איכות החיים, וגורמים בסופו של דבר לכך שכל האזורים האלה, גם בצפון וגם בדרום, פשוט משנים את פניהם ונמצאים תחת תנופה גדולה. ואנחנו בכיוון הזה נמשיך. ובהחלט, אני מוכרח לומר: אם יימצאו גם הפתרונות המשפטיים המתאימים, ודאי שגם בנושא הטבות המס אנחנו נשמח להמשיך ולסייע לאותם יישובים ומקומות שאכן ראויים וזקוקים לסיוע הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת? כן, שאלה נוספת לחבר הכנסת איל בן ראובן. לאחר מכן – חברי הכנסת דניאל עטר וחיים ילין ביקשו גם הם להפנות לשר שאלה נוספת. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תראה, א. אני מאוד מכבד את העשייה שנעשתה, ואני גם יודע שנעשתה עשייה, אבל השאלה נבעה מן הסתם מן הדברים שלא נעשו, כמו, למשל, הכוונה לפגוע בסובסידיות בענף הלול, ואתה כמוני יודע כמה מהענף הזה נמצא היום ביישובים האלה. חשוב שנדע – היישובים האלה היום, בתוצאה, הבנים בחלק גדול מהיישובים האלה לא חוזרים, וזה בגלל מקומות עבודה. היישובים האלה הם מעטפת הביטחון של מדינת ישראל, ואנחנו חייבים לעשות תוכנית – תראה, אני העברתי גם נייר שלם של נושאים. הנושאים האלה מועלים על-ידי כלל יישובי קו העימות. היישובים האלה היום – רבים מהם בתחושה שדברים נלקחו מהם בצפון. כי בצפון, לצורך העניין, קצת שקט יותר עכשיו וכו'. מי כמוך יודע שהדברים יכולים להשתנות מייד. כל נושא הביטחון, ממ"דים למשל. מ"מדים היום, 30% ממ"דים ביישובי קו העימות. אני פשוט מכיר היטב את הנושא הביטחוני שם. אנחנו מוכרחים לחזק את היישובים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת בן ראובן. חבר הכנסת דניאל עטר – בבקשה, אדוני, שאלה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מרשה לעצמי, כחבר כנסת חדש שלא כל כך מכיר עד הפרטים הקטנים את הנהלים, להודות לך ולברך אותך על ששמרת פעם נוספת, יש לומר, על כבודו של הבית הזה. אני מדבר על מה שהיה אתמול. אדוני השר, כיוון שהרחבת בתשובתך גם לדרום, לעוטף-עזה וגם לגבול הצפון – אני רוצה לחדד את השאלה גם בהקשר של מגדלי הביצים: האם יש לממשלה כוונה לפגוע בסובסידיות שלהם? כי מושמעת דאגה עמוקה מאוד מצדם של המגדלים ואני לא יודע למה – אולי כדאי בעזרתך לעצור את השמועה הזאת. דבר שני: לפני יומיים העליתי כאן סוגיה שקשורה לנתיב-העשרה אבל היא קשורה לכל יישובי עוטף-עזה ובעיקר אלה הסמוכים לגדר, על הפגיעה הקשה ביכולת ההתפרנסות שלהם, בעובדה שמטילים עליהם היטל של 10% על העסקת עובדים זרים, ביטול של 2.25 נקודות זיכוי בהעסקה של אותם עובדים וכן הלאה וכן הלאה. הייתי שמח מאוד אם תוכל להתייחס לנקודה הזאת. ודבר אחרון, אותם יישובים, שנמצאים תחת התקפה של מרגמות, לא של טילים ש"כיפת ברזל" יכולה להגן עליהם מהם, הם לא ממוקלטים. אני מדבר על אותן עשרות משפחות ראשונות של מפוני ימית שהקימו את נתיב-העשרה ואחרים ביישובים הסמוכים להם, שהם חיים שם ללא הגנה של מקלט בבתים שלהם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עטר. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. לאחר מכן – השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין ישיב לשואלים. <חיים ילין (יש עתיד):> נבהלתי, פתאום ראיתי יותר שרים מאשר חברי כנסת, כבוד היושב-ראש. כנראה זה השפיע לטובה. כבוד השר, אני אמשיך את הנושא שהועלה פה, כי זאת סוגיה קצת נפרדת אבל זה חשוב שיהיה פה מישהו שיטפל בזה: מפוני ימית, שזה לא רק נתיב-העשרה, זה גם מושב עין-הבשור, בעצם נמצאים עם מקלוט של 2x2 מחוץ לבית. החלטת הממשלה על הממ"דים דיברה שכל מי שיש לו מקלט, לא משנה מה הגודל ומה שלא יהיה, לא מגיע לו ממ"ד, ולכן הם נפלו בין הכיסאות. זאת אומרת, שאנשים שהתיישבו בחבל-ימית, עשו את כל מה שצריך – פינו אותם והם נענשים פעמיים. אבל זאת סוגיה שאני רוצה לשים אותה פה כי זו לא הפואנטה העיקרית למה קמתי. אחרי "עופרת יצוקה" ראש הממשלה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אמרו לנו: אתם כבר הגעתם לגבול שלום ושווייץ בפתח, ואנחנו מורידים לכם את ההטבות. זה דיון עקרוני שצריך להעלות אותו תמיד על סדר-היום. לא יכול להיות שבמקומות שמתיישבים בהם, ליד הגבול, המצב הביטחוני הוא זה שיכתיב את מדיניות הממשלה כלפי ההטבות. ותסכים אתי, זה פשוט עניין של ניהול. זה לא עניין פוליטי, וזה לא משנה מי יושב שם. זה פעם בצפון, פעם בדרום; יכול להיות פעם באיו"ש ויכול להיות גם פעם דרך הים. לכן, ההטבה צריכה להיות לא רק לפי המצב הביטחוני, אלא התיישבות ליד הגבול; אנשים שיושבים ליד הגבול ידעו שזה מגיע להם כדין מפני שהם מתיישבים ושומרים על מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ילין. כבוד השר, בבקשה. מכיוון שאתה משיב בשם ראש הממשלה, אם יש משהו שאתה לא בטוח, תוכל להעביר תשובות בכתב. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא, אין לי שום בעיה. על מה שאפשר לענות אני בוודאי אענה, ומה שמצריך התייחסות אחרת אני גם אומר. ראשית, אני אומר כך: לשאלות שנוגעות לענף הלול – א. אני חושב שהנושאים האלה ראויים באמת לדיון נפרד. הנושא של ענף הלול הוא נושא כבד, אני מכיר אותו היטב, אני עסקתי בו לא מעט גם בכנסות הקודמות. אני יכול לומר לכם שרבות השמועות בנושא הזה כל הזמן, כולל במהלך המשא-ומתן הקואליציוני, שרצה איזו שמועה שהולכים לעשות כל מיני מהלכים בנושא הזה; בסופו של דבר, כידוע, לא בא זכרו באף אחד מן ההסכמים הקואליציוניים, והנושא הזה, לפחות לעת ההיא, ירד מהפרק. אני לא יודע לענות אם באיזשהו מסדרון, באיזשהו משרד יושבים פקידים כאלה ואחרים שבראייתם המקצועית מתכננים כל מיני מהלכים. זה תמיד יכול לקרות, תמיד יכול להיות. אני גם אומר יותר מזה: אני חושב שעושים נכון אנשי ענף הלול שעומדים על המשמר ומתריעים ודואגים שלא יקרה שדבר כזה יעבור תחת הרדאר. אני לא מכיר כרגע הצעה כזאת שמונחת על שולחננו, אבל אני בהחלט אומר: תמיד יכול להיות שמחר יקום מישהו ויציע רעיון כזה או אחר, וצריך לעניין הזה להיערך. אני בהחלט חושב שלענף הלול יש משמעות שחורגת מההיבט הכלכלי שלו, והוא לא רק מפרנס משפחות בעיקר באזורי הפריפריה ובאזורים שנמצאים לאורך הגבול; הוא גם בסיס חיוני, בעיני, לאספקת מוצרי יסוד בשעות משבר, וכאלה יכולות להיות. זה נכון, אגב, לגבי חקלאות בהרבה מאוד היבטים. אני חושב שטועה מי שמודד חקלאות רק בערך הכלכלי הצרוף שלה. ומצד שני, אני בהחלט אומר – וגם את זה צריך לומר – צריך גם להיות פתוחים לשינויים מבניים כאלה ואחרים, כי בסוף אנחנו גם רוצים להביא למצב שאנחנו מצליחים להוזיל את המצרכים ומצליחים להביא אותם לצרכן במחירים סבירים. ואת הדבר הזה, לטעמי, יש דרכים לעשות. בטח ובטח לא בדרך שתביא לפגיעה לא בענף הלול, לא במי שמתפרנס ממנו ולא ביישובי הפריפריה או ביישובי קו העימות. בכל מקרה, אני חושב שהדרך הנכונה, כמו תמיד, גם בנושא הזה, היא דרך של הידברות ושיתוף פעולה, ובטח לא דרך של איזה החלטות שפתאום נופלות על ראש כולם בוקר אחד. השאלות שנוגעות לצד של הממ"דים ולנושא הביטחון – אני אומר כך: קודם כול, אני, בוודאי, לבי עם מפוני ימית, שלא יעזור שום דבר, גם אחרי עשרות שנים הטראומה הנוראה הזאת תישאר, וזאת הזדמנות שלי לפנות אליכם מכאן ולומר לכם: עזרו לנו לדאוג שלא יהיו יותר מקרים כאלה ולא יהיו יותר פינויים. זה המבחן האמיתי. אל תגנו על המפונים בדיעבד ממרחק עשרות שנים אלא תגנו היום על אחרים כדי שלא יפנו אותם והם לא יצטרפו למעגל הנורא הזה. שנית, אני מוכרח לומר שהנושא הזה, לטעמי – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה יודע שהיינו לצדו של ראש הממשלה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – חשוב שיעלה, אבל הוא לא נכלל במסגרת השאילתה הזאת. ראוי שהוא יוגש כשאילתה אחרת. אני מודה שאני מכיר אותו מצוין מתפקידי כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון ואפילו חושב שאני יודע לתת תשובה שתהיה גם מקובלת על שר הביטחון. אבל אני חושב שמבחינה פרוצדורלית לא יהיה נכון לעשות זאת. צריך להפנות פה שאילתה מסודרת לשר הביטחון. אין ספק שזה נושא שמחייב טיפול. הוא נושא בעייתי, הוא נושא מורכב, הוא גם נושא שיש לו עלויות לא פשוטות. להערה האחרונה החשובה של חבר הכנסת ילין – אין ספק שצריך לתמוך ולסייע כל הזמן, בוודאי ליישובי קו גבול ויישובי פריפריה, וזה גם נעשה, ואני הראיתי כאן שורה ארוכה של דוגמאות. זה נכון שלפעמים במצבים של לחימה ובמצבים שיוצרים אילוצים וצרכים נוספים זה גם לגיטימי ובסדר שמוסיפים ומסייעים יותר. אני חושב שהנחת העבודה שאומרת: "תשמע, תן לי עכשיו, אבל מעבר לזה אל תיתן לי יותר בשעת מצוקה", היא לא טובה. וגם ההנחה ההפוכה שאומרת שתגבור שאתה מוכרח לתת למקום שנמצא תחת ירי מסיבי בנקודת זמן נתונה ואתה לא יכול לתת אותו כל הזמן וכל השנה, אני לא חושב שיש היגיון להגיד: אל תיתן אותו כי אחר כך יבואו ויגידו לך: תן אותו כל השנה. אני מעדיף לנהל בעניין הזה מדיניות גמישה. אני חושב שהדבר הזה נכון. אבל כפי שהראיתי קודם, נדמה לי שהממשלה הזאת ממשיכה את הקו של שתי הממשלות הקודמות: השקעה חסרת תקדים בכל ההיבטים הכלכליים, החברתיים, התשתיתיים, התעסוקתיים, ביישובי הפריפריה, בדגש על יישובי קו העימות. ואנחנו בהחלט מתכוונים להמשיך בכיוון הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אני מזמין את השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן – בבקשה, אדוני – לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 20 מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי. הנושא הוא: כרטיסי זנות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אין עיתוי מתאים יותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רציתי לומר: הנושא נשמע מוכר, אבל – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> איך אומרים? רצה הגורל. <20. כרטיסי זנות> <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אקטואלי יותר מתמיד. כבוד השר, הפצת כרטיסי ביקור במקומותינו בערים נפוצה מאוד מאוד – כרטיסי ביקור לשירותי זנות. ברצוני לשאול: 1. מה הם האמצעים שננקטים למניעת התופעה הזו? 2. מה נעשה כדי למנוע חשיפת אוכלוסייה בכלל וקטינים בפרט לכרטיסים? 3. מדוע אין מנותקים קווי הטלפון שרשומים על הכרטיסים? 4. האם נאכף איסור פרסום הזנות על בתי-הדפוס שמדפיסים אותם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת מיכאלי. כבוד השר, בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש להודות לחברת הכנסת מרב מיכאלי; בהזדמנות זו גם לברך אותה על בחירתה ליושבת-ראש הסיעה. בהחלט, הנושא שהיא העלתה, של כרטיסי ביקור שמפרסמים באמצעותם, לצערנו, שירותי זנות, הוא נושא שחשוב מאוד לדון בו ולשים אותו על סדר-יומה של הכנסת, ואין חולק שמדובר באמת בתופעה פסולה, מגונה, עבירה על החוק קודם כול, וצריך לפעול כדי למגר אותה. ביקשתי גם דחייה כדי לענות היום על השאילתה, כי רציתי ללבן יותר לעומק את התשובה שניתנה לי על-ידי משטרת ישראל. אני מזכיר שהעיסוק בכלל בנושא הזה הגיע דרך הכנסת בשנים האחרונות, כי במרס 2011 עבר בכנסת בקריאה שלישית תיקון לסעיפים 205א, 205ב ו-205ג בחוק העונשין בעניין פרסום שירותי זנות. תיקון החוק נבע באמת מהתפיסה שהפרסום מהווה – שוב, לצערנו – כר נוח להתפתחות של עבירות סחר בנשים ועבירות נלוות נוספות שקשורות לתחום הזה. ולכן הוחלט על-ידי תיקון סעיף 205ג שביעדי האכיפה יועמדו גם הסרסורים והעיתונים, ולאו דווקא הנשים שהן קורבנות הזנות. המשמעות של התיקון הייתה שכל פרסום שנוגע למתן שירותי זנות הוא לא חוקי וצריך לבצע חקירה בנדון, גם של הגורם המפרסם וגם של העיתונים עצמם. אני חושב שבעיתונים ניתן לראות שהתופעה הזו פחתה עד כדי נעלמה, אבל עדיין עבירות של פרסום שירותי זנות מוצאות את ביטוין בהיבטים רבים, דוגמת – כפי שציינה חברת הכנסת מיכאלי – הצמדת כרטיסי ביקור לחלונות של מכוניות, תופעה שנפוצה בעיקר בתל-אביב ובאילת; הפצת פלאיירים וכרטיסי ביקור; פרסום מודעות בעיתונים, על זה דיברתי; פרסומים באינטרנט של מודעות בנושא באתרים כלליים. ובאמת, בעקבות התיקון לחוק ודיונים שהתקיימו בנושא, הופצו הנחיות ליחידות המשטרה כדי לבסס ראיות ותיקי חקירה שעוסקים בעבירות הללו. ההנחיות עסקו בהוכחת הקשר בין הפרסום לבין נותן שירותי הזנות; אכיפת החוק כלפי בתי-הדפוס; איתור הגורמים העומדים מאחורי הפרסומים; איתור דרכי הפצה, לרבות מרכזי הפצה, העסקת מפיצים; איתור מפיצי דואר אלקטרוני; מניעת חשיפת קטינים לתופעה הזו ועוד ועוד. אני חייב לומר, לפני שאני מתייחס לשאלה הספציפית, שניתן לראות שהמשטרה באמת הגדילה משמעותית את מספר תיקי החקירה שנפתחו בנושא. לצערי, אין לי הנתונים על ההעמדות לדין, וזה דבר שאנחנו צריכים לקבל גם מהפרקליטות, אבל אם את מסתכלת על תיקי חקירה שנפתחו: ב-2011, לפני החוק, נפתחו רק עשרה תיקים; ב-2012 מספר תיקי החקירה בנושא הזה כבר קפץ ל-68 תיקים, וזה סדר הגודל עד עצם היום הזה, כי ב-2015 הנתון שיש לי הוא שברבעון הראשון, עד חודש מרס, כבר נפתחו 19 תיקי חקירה בגין העבירות הללו. לגבי ניתוק קווי הטלפון – ניתוק קווי טלפון בעבר, במקרים של פרסום נושאים כלשהם שמהווים עבירה, נעשה עד היום אך ורק בתחום של מכירת סמים סינתטיים, מה שכונה "סמי הפיצוציות", ואז, כדי לבצע את אותה פעולת ניתוק, ניתן אישור של הפרקליטות, וגם התקבל אישור של בית-המשפט המחוזי לביצוע הניתוק, וגם נערך אז שימוע לבעלי מספר הטלפון שנותק. אני רוצה לומר שגם היום מזמינים בעלי קווי טלפון שמתפרסמים וחוקרים אותם במסגרת פתיחת התיק, אבל יש בעייתיות, שלא הייתי מודע לה עד לבירור הזה, לבצע את אותו ניתוק: 1. לפעמים קווי הטלפון שמתפרסמים הם בכלל ללא בעלים פורמליים רשומים, אלא אלה טלפונים שהם באמצעות כרטיסי חיוג, רכשו רק את כרטיס החיוג, וכרטיס החיוג הזה מתחלף; 2. יש לעתים בעייתיות להוכיח שהפרסום היה עבור שירותי מין, כי לא תמיד הפרסום מדבר על מה זה כולל – אני לא רוצה להתחיל לפרט איך זה מתפרסם – אבל מדברים בקודים אל מי שצורך את אותם שירותים, ולכן בחוק אין סמכות מפורשת לבצע את הניתוק. וכידוע לכולנו, בייעוץ המשפטי של משטרת ישראל יש מחלוקת בגלל הזכות הקניינית, האם ניתן לבצע את הניתוק אוטומטית רק על בסיס הפרסום או שלא ניתן. כיוון שאני באמת מייחס חשיבות רבה מאוד לאכיפה של הנושא הזה, הנחיתי את המשטרה להעלות את זה ליועץ המשפטי לממשלה ולקבל הכרעה שלו אם יש או אין סמכות. בלי קשר, אני חושב שבאזור אילת אפשר לראות שהיה טיפול מעמיק בתופעה, והתופעה הזו פחתה באופן משמעותי. שם פעלו גם המודיעין וגם החקירות של משטרת ישראל, ובנו שם איזה מודל מיוחד ביחידת השיטור העירוני, כולל סריקות ומארבים, והדבר הזה הביא לתוצאה המיוחלת. בתל-אביב עדיין לא נעשה מספיק, וכפי שאמרתי, הנחיתי עכשיו גם את המפכ"ל וגם את הייעוץ המשפטי להביא את זה לכלל הכרעה וגם לפעול בצורה מעמיקה ביתר המקומות, בדגש על תל-אביב, כדי להביא למיגור התופעה. אני חושב שניתן להביא למיגור התופעה, וניתן לעשות את זה גם בטווח קצר. נכנסתי לתפקידי לפני כשבועיים, ואני מאמין שבתוך שבועות לא רבים ניתן יהיה לראות תוצאות בנושא הזה. אני מציע להסתפק בתשובה שלי, אבל אם תרצי אהיה מוכן לתמוך גם בהעברה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, אין, זאת שאילתה דחופה, לא הצעה לסדר-היום, אז אנחנו בכל מקרה מסתפקים בתשובה. אלא אם כן יש שאלה נוספת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> האמת שאתה צודק, הייתי אמור לשים לב, רק כתבו לי את זה פה מהמשטרה, ובלי לשים לב הקראתי על אוטומט. אתה צודק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מרב מיכאלי מעוניינת לשאול שאלה נוספת, ויש לה ודאי זכות. וגם חבר הכנסת ינון מגל ביקש להפנות שאלה נוספת לשר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ברשותך – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אל תעבור לסדר-היום עם כזה דבר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כבר רציתי לסמס עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, ברשותך, יש לי מיני-שאלונת הבהרה, ואז את השאלה הנוספת, בסדר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בעצם, אדוני, אם לסכם את דבריך, אם הבנתי אותם נכון, אתה בעצם מתחיל עכשיו מבצע אכיפה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני שר, אני לא עושה מבצעי אכיפה – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, בוודאי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – והמשטרה היא עצמאית, וטוב שכך, והיא צריכה להישאר עצמאית. אבל ברמת המדיניות שלי כשר הבאתי את חשיבות הנושא הזה בפני המפכ"ל. מה שנאמר לי זה שקודם כול ילבנו מול הייעוץ המשפטי את היכולת, כי זה בוודאי דבר שיקל, פשוט לנתק בלי צורך להזמין לחקירה וכל התהליכים שכמובן גם הם מוסיפים על העומס שיש על משטרת ישראל. אם תהיה הכרעה כזאת זה יקל. בלי קשר, פעולות שנעשו במרחב אילת, וצריך לשבח אותם, נאמר לי שהן ייעשו כעת גם במרחבים נוספים, ותינתן עדיפות לאכיפה בנושא הזה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אז שאלת ההמשך שלי, אדוני – היא עלולה להישמע לך מתקילה, אבל אין בכוונתה להיות כזאת. אנחנו הגשנו – אנחנו זה קבוצה של חברות וחברי כנסת – את הצעת החוק להפללת לקוחות בזנות, שעניינה לחסל באמת את המקור. כי ההבנה היא שכל זמן שיש ביקוש שהוא לגיטימי ומותר על-פי החוק, תמיד יימצאו כל מיני דרכים חוקיות או חוקיות פחות לספק את ההיצע. הצעת החוק הזאת עברה בכנסת השמונה-עשרה אפילו קריאה טרומית, אחרי שהיה לחץ גדול מאוד על ישראל לטפל בצורה הרבה יותר אפקטיבית בבעיית הסחר בנשים. אבל משום שהיא עברה רק קריאה טרומית, לא היה אפשר להחיל עליה רציפות, ובכנסת הקודמת היא לא יכלה לעבור. זאת הצעה שבכנסת הנוכחית מגישה אותה שוב חברת הכנסת, כמובן, זהבה גלאון, ורבות ורבים מאתנו חתומים עליה. האם אתה – אני, שוב, לא רוצה להתקיל – אבל האם אתה רואה אפשרות שהממשלה, ואתה באופן אישי, תתמכו בהצעת החוק הזאת כדי באמת לטפל בבעיית הזנות הכל-כך כאובה מהשורש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת ינון מגל וחבר הכנסת אורי מקלב ביקשו גם כן שאלה נוספת, ואדוני ישיב לכולם. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד השר, אני רואה בשאלה שאלת המשך, כי טיבה להגן על אזרחים שרוצים לחיות בשלום ובביטחון, ואני מדבר עכשיו על יהודים שעולים להר-הבית ורוצים לממש את זכותם הטבעית להתפלל – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גם היושב-ראש רואה בכך שאלת המשך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא יודע אם לגבי שאלת המשך, אבל הנוהל, אדוני השר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק רגע, רק רגע, חברים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שנייה, חברי הכנסת. מקובל שבשאילתות דחופות שואלים שאלה לשר בתחום אחריותו, שלאו דווקא קשורה ישירות לנושא השאילתה המקורית. במקרים כאלה יש זכות מלאה לשר לומר: תודה רבה, אני אשיב לך בכתב על שאלתך, אני לא ערוך כרגע לתת תשובה מפורטת. זה הנוהל המקובל. בבקשה, אדוני, שאלה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני בטוח שהשר – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> או שאם אני לא ערוך, אני גם יכול לענות תשובה לא שגרתית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זכותך המלאה, אדוני השר. אני לא מצנזר לא שרים ולא חברי כנסת. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני בטוח שכבוד השר מבין – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, פשוט אני לא רוצה שהשואל יבלבל בין תפקידו הקודם לתפקידו הנוכחי כשהוא שואל אותי שאלות בציבור. <ינון מגל (הבית היהודי):> יש קווים דומים בתפקידים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני שמח. <ינון מגל (הבית היהודי):> ותמיד כדאי להשתדל לעשות דברים טובים, בכל מקום שאתה נמצא. מכל מקום, מה שאני אומר זה שיש יהודים – המצב כיום הוא שיהודים שרוצים להתפלל בהר-הבית, ואין חוק שאוסר זאת, נהפוך הוא, יש חופש פולחן במדינת ישראל, לא נותנים להם לעשות זאת. אני מבין שיש בעייתיות. אנחנו לא נמצאים פה בחלל ריק, והמציאות היא מציאות מורכבת, ואף אחד לא רוצה להבעיר את המזרח התיכון, כפי שמפחידים אותנו, הצד האלים, השכם והערב. אבל אני חושב שעדיין במסגרת תפקידך חשוב לתת את הדעת וצריך לאכוף את החוק מבחינה זאת, שמי שמותקפים על הר-הבית יפסיקו להיות מותקפים, ושייתנו להם את חופש הפולחן וחופש הדת, ומינימום להרחיק את האנשים שתוקפים שם. יש שם אנשים שנקראים ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת", שהתרגום של זה הוא שומרי הטריטוריה המוסלמית. כלומר, הם שומרים על הטריטוריה המוסלמית. מבחינתם זאת טריטוריה מוסלמית. ואני חושב שמתפקידנו, ומתפקידך כשר הממונה על העניין, להרחיק את האנשים האלה בשלב ראשון; שמי שמתחיל לצעוק ולהתגודד ולהתנפל על יהודים שעולים לשם, להר-הבית, רק מפני שיש להם סממנים דתיים, ומתחיל לצעוק "אללהו אכבר" ולהפריע להם בקולות, ויש תמונות כאלה כל הזמן בסרטונים באינטרנט, אז שירחיקו אותם, או לצמיתות או לכמה חודשים. ובשלב הראשון, שמי שמפר את השקט בהר-הבית, ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת" האלה, שיסולקו מההר באופן מיידי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> האומנם? שכחת לשאול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ינון מגל. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה המשך לזנות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אני לא יודע אם אני שואל שאלה נוספת, אבל בוודאי מידע נוסף לשר בעניין הזה. דווקא התופעה של חלוקת הכרטיסים האלה התרחבה בתקופה האחרונה. היא לא נמצאת רק בתל-אביב ובאילת, היא נמצאת גם בירושלים, והחשיפה לאוכלוסייה של קטינים ונוער צעיר היא הרבה יותר גדולה מכפי שהייתה. ואני באמת שואל איפה ההלימה בין הגשת יותר כתבי-אישום – לתופעה של הרחבת הפעילות הזאת בנוסף גם בערים אחרות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני השר, היו שלוש שאלות נוספות. מה שאתה יכול להשיב, בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> טוב. לגבי השאלה הלא-מתקילה של חברת הכנסת מיכאלי, אז אני בהחלט לא רואה בה שאלה מתקילה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני שמחה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> איך שאלת? האם יש אפשרות? אז בהחלט יש אפשרות שהממשלה תתמוך בהצעת החוק הזו, אבל כיוון שאני לא מכיר את ההצעה לפרטי פרטיה, אז אני שומר לעצמי את הזכות ללמוד אותה לעומק. על פניו, כפי שאמרתי קודם, אני בהחלט מתנגד לתופעת הזנות, אנחנו ניאבק בה, אנחנו נאכוף את החוקים שקיימים כדי למנוע אותה ולצמצם אותה כמה שאפשר, וככל שיש הצעות חוק נוספות שיסייעו בכך, אז צריך לשקול בחיוב תמיכה בהן. לגבי הר-הבית, שוב, אתמול מלאו שבועיים להצטרפותי לממשלה, אז אני לא יכול לומר שאני בקי בכל תחום לפרטי פרטיו, ואני עדיין בתקופת הלמידה המתחייבת. אבל הנושא הזה, בהחלט, הוא לא נושא חדש, וכשר בממשלה אני מכיר אותו מהעבר, את התלונות. עוד לא הספקתי לקיים דיון מקיף עליו, אבל בהחלט, יש כוונה מבחינתי לקיים בשבועות הקרובים דיון עם המשטרה, כדי להבין מה התופעות שיש שם ואיך המשטרה מתמודדת ומתכוונת להתמודד אתן. אני מסכים אתך שחופש הפולחן, באופן לא מפתיע, קיים גם כלפי יהודים, ובטח בהר-הבית, ואני אנסה לעשות כמיטב יכולתי כדי שהחופש הזה יישמר. לגבי הערתו של חבר הכנסת מקלב, אז שוב, אני נמצא בתחילת דרכי. הנתונים שכרגע נמסרו לי נמסרו על-ידי המשטרה, על העלייה המשמעותית בפתיחת חקירות כדי לאכוף את החוק בתופעה הזו – יכול להיות, אם מה שאתה אומר זה נכון, שזה לא מוטמע עדיין בכל המחוזות של משטרת ישראל. ואם אתה מעיד שבירושלים התופעה גם – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אולי הם עברו – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא חושב שאלו מאילת עברו לירושלים. אבל אם כן, אז – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קר מדי כאן, אין סיכוי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – אולי יש בכך להגשים את חזונו של הרצל. אפשר לברר מה הוא אמר בנושאים הללו. יכול להיות שהוא טעה. או שאולי אז הוא חשב שיש בזה אלמנט מסוים שמבטא את ריבונותה של המדינה היהודית-חילונית. היום פחות אני חושב שהוא היה אומר זאת. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בכל מקרה, אני אוודא שכל מחוזות משטרת ישראל מודעים לחשיבות ולפעולות שצריך לנקוט כדי להילחם בתופעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 27 מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג', שייגש בינתיים למיקרופון באולם. הנושא הוא: קלפיות בבתי-דין שרעיים. ואני כבר אומר שיהיה לנו לפחות שואל נוסף אחד, שהוא חבר הכנסת באסל גטאס, שהעלה נושא דומה. בבקשה. <27. קלפיות בבתי-דין שרעיים> <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, ב-16 ביוני 2015 ייערכו הבחירות ללשכת עורכי-הדין. הקלפיות ממוקמות לרוב בבתי-משפט השלום, ורק אחד מהם ממוקם ביישוב ערבי, נצרת. על מנת להקל על המצביעים, ביקשה ועדת הבחירות להציב קלפיות בבתי-דין שרעיים. ברצוני לשאול: מה ייעשה להצבת קלפיות בבתי-הדין השרעיים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פריג'. גברתי השרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> המקומות שבהם ניתן להציב קלפיות בבחירות ללשכת עורכי-הדין קבועים בכללי לשכת עורכי-הדין. חוות הדעת של היועץ המשפטי של ועדת הבחירות היא כי לא ניתן במסגרת החוקית הקיימת של כללי הבחירות להציב קלפיות בבתי-הדין השרעיים. אם רוצים לעשות את זה צריך קודם כול לשנות את כללי הבחירות. נוכח זאת, החלטתה האחרונה של ועדת הבחירות מ-4 ביוני 2015 היא כי לא ייפתחו קלפיות בבתי-הדין השרעיים. לבחירות הבאות, אם רוצים לעשות את זה, הלשכה צריכה באופן מסודר קודם לשנות את הכללים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. שאלה נוספת לחבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי השרה, ידוע לך שיש 30 בתי-משפט ברחבי המדינה, ורק אחד מהם נמצא ביישוב ערבי. הגיע לידי שמשרדך הוא זה שמנע ואסר הצבת קלפיות במגזר הערבי, דהיינו התערבות המשרד שלך באופן ישיר. איך את לא רואה בזה פגם, שלשכת עורכי-הדין בכל רחבי המדינה, ציבור שלם שמבקש הצבת קלפיות ביישוביו לא מקבל את זה? ומה ההבדל בין בתי-דין שרעיים לבתי-משפט שלום? הרי כל זה תחת המעטפת של משרד המשפטים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פריג'. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אתה כנראה לא הקשבת לתשובה שלי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הקשבתי, הקשבתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – כי אני הסברתי שהכללים של לשכת עורכי-הדין אינם מאפשרים את הפתיחה בבתי-הדין השרעיים. אם רוצים לעשות את זה, שישנו את הכללים. היועץ המשפטי של הלשכה אמר שזה בלתי אפשרי. ועדת הבחירות הצביעה על זה, וגם היא קבעה שזה בלתי אפשרי. אני אסביר לך רק בגדול, שתדע מה ההבדל: להבא, אם רוצים לשנות את זה, צריך לעשות את זה מסודר. בבתי-משפט השלום, מכיוון שהם יותר גדולים, אפשר לקיים בחירות מבלי להפסיק את הדיונים. בבתי-הדין השרעיים זה יותר מסובך כי הם יותר קטנים. ולכן אם לשכת עורכי-הדין רוצה להבא, היא צריכה לשנות את הכללים, ככה שיהיה אפשר אולי לדוגמה בעירייה – לא יודעת, אני סתם נותנת לך עכשיו רעיונות – שיחשבו איך אפשר לעשות את זה. אין לנו שום בעיה שזה יקרה, אבל זה צריך לקרות בצורה חוקית ומסודרת, וכרגע זה לא חוקי. כך קבע היועץ המשפטי של ועדת הבחירות, וכך קבעה ועדת הבחירות בעצמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת שקד על תשובתה ולעיסאווי פריג' על השאילתה. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ – בבקשה, אדוני. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 24 מאת חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. הנושא הוא: צומת טייבה – חיבור כביש 444 עם כביש 5614, ויהיה לנו גם שואל נוסף, חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, נא לקרוא את השאילתה. <24. צומת טייבה – חיבור כביש 444 עם כביש 5614> <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, שנים רבות קטע הכביש הנ"ל גובה קורבנות רבים הן מהאוכלוסייה המקומית והן מאלפי העוברים בצומת המסוכן הזה. ידוע לכבוד השר כי לעשרות-אלפי פועלים שעוברים ממעבר ג'בארה – שער-אפרים – צומת זה מהווה סכנה ממשית, פקקי תנועה ותאונות עם הרבה נפגעים. ברצוני לשאול: האם למשרד התחבורה יש תוכנית לפתור את הבעיה הנ"ל בהקמת צומת מרומזר או מעגל תנועה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תודה, אדוני היושב-ראש. במענה על שאילתה של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אני חייב לציין שגם חבר הכנסת אחמד טיבי פנה בעבר כמה פעמים בנושא. השאילתה הועברה להתייחסות חברת "חוצה ישראל", ולהלן תמצית התשובה שהתקבלה: קטע הכביש המחבר את צפון טייבה, 444, עם כביש 5614 לכיוון קלנסואה, לרבות צומת הפנייה לאבני-חפץ, מצוי באחריות זכיין כביש 6, חברת "דרך ארץ". כמו כל קטעי הכביש, גם קטע זה מנוטר באופן שוטף מבחינת תאונות דרכים בכל הדרגות, כולל פגיעות פח. נערכה בדיקה מהירה בשיתוף הזכיין לבדיקת היקף האירועים בצומת, ולהלן הממצאים: בשנת 2012 היו במקום שתי תאונות עם נפגעים קל; בשנת 2013 היו במקום שתי תאונות עם נפגעים קל; בשנת 2014 היו במקום ארבע תאונות עם נפגעים קל; בשנת 2015, ברוך השם, עד היום לא היו תאונות. לכן, הציטוט של חבר הכנסת בדבר קטע כביש שגובה קורבנות רבים הן מהאוכלוסייה המקומית והן מאלפי העוברים בצומת מסוכן זה, לא עולה בקנה אחד עם העובדות. אבל במסגרת תוכנית העבודה, גם כפי שנמסר לחבר הכנסת חאג' יחיא בפגישה שהוא קיים עם אנשי כביש 6 וכפי שגם נמסר לי, אני מעדכן בזאת כי בהתאם לתוכנית העבודה מתוכננת הצבת רמזור בצומת הזה, ואני מקווה שהדבר הזה יתחיל להתבצע בתוך חודשים מספר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. לאחר מכן – חברי הכנסת חמד עמאר ואחמד טיבי גם ישאלו שאלה נוספת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני מברך על המסקנה, אבל הנתונים, נראה שהם בכלל לא מדויקים. מספיק לעקוב אחרי אתרים שממוקמים בטייבה, שכל יום רואים את התמונות האלה, ושל הפקקים, אבל עוד הפעם, אני מברך על המסקנה. אבל בנוסף, הכביש הזה, כביש 444, זה הקטע היחיד בכביש הזה שעוד לא הורחב, אף שהיו החלטות במשרד התחבורה עם פרוטוקול שהופנה אלי כשהשתתפתי בישיבה עם שר התחבורה ב-2006 בהיותי ראש העיר. היה בפרוטוקול שמכרז להשלמת הכביש הזה יפורסם באוגוסט 2006. עברו כבר שנים מאותה ישיבה עם אותו שר, ועד היום זה לא הורחב. האם יש למשרד תוכניות, שאנחנו נראה את הביצוע בימים – אפילו לא החודשים, אלא הימים – הקרובים להשלמת הכביש הזה, כי הכביש הזה מהווה סיוט לכל תושבי טייבה והאזור. אני אשמח לקבל תשובה חיובית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בשנה האחרונה אנחנו עדים לעלייה דרסטית בתאונות דרכים, עלייה של קרוב ל-30%, וזאת מגמה, גם בשנה שעברה הייתה עלייה במספר תאונות הדרכים, במספר ההרוגים. השאלה היא: מה כבודך מתכוון לעשות עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? אנחנו רואים שתפקידה, כמו שהוגדר בחוק, לפקח ולתאם פעולות בין כל המשרדים, כל הגופים שצריכים לעבוד ולצמצם את תאונות הדרכים, ואנחנו רואים שחיקה בתקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. האם השר מתכוון להעלות את התקציבים, להחזיר את התקציבים למה שהיה לפני כמה שנים? זה הגיע עד 500 מיליון; אנחנו מדברים היום על סביבות 300 מיליון – ירידה עם עלייה במספר תאונות הדרכים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת טיבי – בבקשה, אדוני. לאחר מכן השר ישיב לכל השואלים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, נושא כביש 444 – טייבה הוא נושא שעולה כל יום ב"יומן הבוקר" ברשת ב'. יש פקק, בעיות של תושבי טייבה ביציאה, בכניסה, מאבדים שעות עבודה כאשר הם יוצאים מהיישוב וחוזרים ממקומות העבודה, משני הצדדים, משתי הכניסות של טייבה, תאונות דרכים, עוגמת נפש, הפסד שעות עבודה. אדוני, נפגשתי אתך – בקדנציה הקודמת שוחחתי אתך כמה פעמים. נפגשתי עם ראש הממשלה. אני רוצה לומר לכם, עם ראש הממשלה נתניהו דנו בנושא הזה, גם עם שר האוצר. התשובה היא שההשקעה, והשר כץ יודע על כך, היא עשרות מיליונים. גם אם מדובר בעשרות מיליונים, זה משאב שהמדינה והממשלה צריכות – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אגב, כנראה מאות מיליונים, לא עשרות מיליונים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בהתחלה אמרו 80, אחר כך 120, אבל אי-אפשר להשאיר את המצב כך; צוואר בקבוק, פגיעה ביישוב שלם. נפגשתי גם עם ראש הרשות בכוכב-יאיר, הם מוכנים לשתף פעולה, יש אינטרס משותף. אדוני, אתה יודע להזיז דברים, הזזת דברים בנושא התחבורה, ועל זה מגיעה לך מילה טובה. בוא נזיז את הנושא הזה, נקדם אותו ונפתור את הבעיה אחת ולתמיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. עכשיו שר התחבורה ישראל כץ ישיב לשואלים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי כביש 444 – באתי לכאן עם תשובה לגבי הרמזור, תשובה ספציפית עדכנית. הסוגיה ידועה ובאמת היו לא מעט דיונים. אגב, ב-2006 אני לא הייתי שר, ואני לא הבטחתי שזה יהיה בתוך כמה חודשים. אני בכלל לא נוהג להבטיח דברים שהם לא מסוכמים ומתוקצבים. לעולם לא אתן גם לוח-זמנים, ולא אתחייב על דבר שהוא כמעט בטוח אבל לא בטוח. ההבדלים כאן הם מאוד גדולים. כאשר – יודעים את זה ראשי רשויות בעבר, הם נמצאים כאן גם בכנסת, וגם אתה היית ראש רשות, וכל אחד אחר; שיטת הפרוטוקולים המצטברים – אצלי אני מקווה שזה לא כך. אני יורש את זה בדרך כלל במשרדים שונים, את כל ההבטחות. אני לא יודע מה היה ב-2006. בדרך כלל בודקים: אם זה לפני בחירות – ערימות גבוהות; אחרי בחירות – ערימות נמוכות. יכול להיות שהדברים גם נעשים בתום לב. יש כאן סוגיה שהנה, סיפר חבר הכנסת טיבי, זה הגיע עד ראש הממשלה ושר האוצר הקודם, והקודם של הקודם, אני חושב. מקדמים כאן תכנון בעניין. זה נושא שהוא באמת משמעותי מבחינת ההוצאה, ואני חושב שצריך לטפל בו. אני לא באתי מצויד בתשובה מה כרגע המצב התכנוני או המצב התקציבי; אנחנו נהיה בקשר בעניין הזה וננסה לקדם את זה ביחד. בהחלט, גם זה כביש חשוב. בכלל, כשעושים הרבה אז הדרישות גדלות. ולא ההפך, אגב. כי כשלא עושים, כולם מתרגלים ואין ציפיות. ועושים באמת הרבה בשנים האלה, כמדיניות מכוונת, גם בכבישים אדומים וגם בכבישים אסטרטגיים וגם מתוך אידיאולוגיה של חיבור כל חלקי המדינה, ואין כאן שום אפליה בין מגזרים ובין ערים ובין יישובים, כמו שאתם יודעים. עושים בתוך היישובים, מחוץ ליישובים. אבל אין סיכוי שאפילו בשש שנים – ואפילו קיבלתי ארכה, לשמחתי – שאנחנו נפתור את כל מה שלא עשו – אני לא יודע אם יש שרידים מימי הרומאים, אבל מה שלא עשו הטורקים, האנגלים ומקימי המדינה וממשיכיהם. זה לא ייגמר בבת-אחת, יש כאן רשת כבישים ענקית, ואנחנו מתקדמים ועושים. הכביש הזה, יחד עם כביש 71, עם עוד מוקדים, כביש 65, עפולה–גולני, ועוד מקומות הם כאלה שאנחנו נצטרך בתוכנית הקרובה לשים אותם בראש סדר העדיפויות כדי לטפל בהם, וזו אכן הכוונה. ובינתיים, איפה שאפשר, בהחלט מתקינים רמזורים ודברים אחרים. לגבי הסוגיה של נתוני הנפגעים, ההרוגים, בתאונות הדרכים – אני יכול להסתכל מ-2008, שהיו כ-450 הרוגים, ולאחר מכן, מ-2009, כאשר נכנסתי לתפקידי, היה גרף של ירידה. הייתה שנה של ירידה דרסטית לגמרי, ולאחר מכן באופן טבעי הגרף עלה מעט. כרגע זה 300 ומשהו. זה נורא, זה איום, וכל הרוג הוא – אגב, זה במונחים מוחלטים, לא במונחים יחסיים. הרי ברור שיש יותר רכבים. אז במונחים מוחלטים אפילו. והיעד שלנו זה להמשיך ולהוריד את זה. עושים הכול. אחד הדברים המשמעותיים הוא התשתיות. יש תשתיות שהסתיימו, יש תשתיות שבאמצע הביצוע. הכביש לערד – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הכביש – הוא באמצע הביצוע. חלק, אגב, כבר נפתח, אבל חלק עוד לא. וגם כביש חוצה-ישראל בדרך לשם, וגם בכביש 38, בדרך לבית-שמש, שהוא כביש אדום, התחילו עבודות. אחרי שעשינו את כביש 10 דוּוחתי ישירות מפי היושב-ראש עוד בקדנציה הקודמת על פתיחת הכביש. המון כבישים שמחייבים טיפול – ומטפלים. אבל העבודה עוד לא הושלמה והרבה מהם באמצע העבודה: כל העבודה מצומת גולני עד עמיעד, שזה הרי כביש צר ביותר, או הכביש לירושלים וכל הדברים האחרים. אז בנושא התשתיות ההשקעה היא חסרת תקדים, וזה גם תשתיות בטיחות, שזה בתוך הפרויקטים האלה. גם בנושאים של בטיחות הרכב התקינה הישראלית היא מהגבוהות בעולם, בהתאם לתקינה האירופית והאמריקנית. מקפידים וגם מעודדים תמרוץ של אביזרי בטיחות. אני לא הייתי קושר קשר ישיר בין תקציב הרשות לבטיחות בדרכים לבין מצב הנפגעים. ודאי שהרשות היא גוף חשוב, היא צריכה להוביל הרבה נושאים ולהיות גורם שמקדם נושאים גם מול משרדים אחרים, וצריך גם לשפר את הדבר הזה, אגב. אבל אני לא הייתי קושר – מעולם, אגב, לא היו מעל 500 מיליון שקלים שהוצאו על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות. הייתה איזו אמירה כללית בזמנה, ובאותה שנה הוצא הרבה פחות. לא הגיעו לסכומים. אגב, תקציב השנה הזאת, בשיטה של 1 חלקי 12, הוא זהה לתקציב השנה הקודמת. זה שהייתה כוונה לקצץ ונאבקנו – זה עוד לא הסתיים, ואני מקווה שגם הכנסת תסייע מול תקציב עתידי, וגם אנחנו נלחץ לשפר את זה. עושים באמת את המקסימום. אני חושב שאחת הנקודות החשובות ביותר היא תגבור יכולת האכיפה של משטרת ישראל, של אגף התנועה, שהוא האגף שבאמת מבצע את כל האכיפה. אני מדבר כרגע בעיקר מחוץ לערים. בעניין הזה אני חושב שהעברת התקציב המצומצם דרך הרשות זה דבר מלאכותי. אני בהחלט חושב שאנחנו מתכוונים לפעול שהמשטרה תתוקצב בהתאם לצרכים שלה, על-ידי משרד האוצר, שיוכלו להפעיל את מלוא ההיקף וגם לגייס מדי פעם כוחות נוספים, כדי להגביר את האכיפה. העניין הזה זה נקודה מאוד חשובה. יש הנושא של אכיפה בתוך הערים. אנחנו הרבה זמן ממליצים לשתף את הרשויות המקומיות; לשלב את פקחי הרשויות המקומיות באכיפה, למשל נגד נסיעה על מדרכות של אופניים חשמליים או כל הכלים החשמליים החדשים. המשטרה, אין לה מספיק כוח-אדם לעשות את זה, ואני שמח שעכשיו יש נטייה של המשרד לביטחון פנים והמשטרה כן לקדם חקיקה או החלטה שתאפשר לשלב את העיריות גם באכיפה מהסוג הזה. אכיפה היא בהחלט דבר חשוב, לצד ההסברה והחינוך וגופי ההצלה וכל שאר הדברים, ואנחנו נמשיך לעשות באמת את המקסימום. אגב, הערה אחרונה, לפני שנה, בחצי השנה הראשונה, הייתה ירידה דרסטית. השנה כולה הסתיימה אפילו עם עלייה. לכן בודקים שנה קלנדרית – מתחילת השנה האזרחית ועד סופה. בוא נקווה שתהיה ירידה עד סוף השנה הזאת, ונעשה את הסיכומים לאחר מכן. אי-אפשר לקחת קטע באמצע, לכאן ולכאן, ולהיאחז רק בדבר הזה. אני חושב שעניתי על כל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, השר בהחלט השיב על שאילתה מס' 24 ועל שאלות נוספות. הוא נשאר אתנו על הדוכן על מנת להשיב על שאילתה מס' 28 של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. הנושא הוא: שביתת נהגי "אגד תעבורה". שואל נוסף שכבר רשום, כי העלה נושא דומה, הוא חבר הכנסת אורי מקלב. <28. שביתת נהגי "אגד תעבורה"> <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הנושא: שביתת נהגי "אגד תעבורה". בימים ראשון ושני הושבתו האוטובוסים של "אגד תעבורה". תושבי הערים אשדוד, אשקלון, אלעד, נתניה ועוטף-ירושלים נותרו במצור, ללא אפשרות לצאת מבתיהם ולחזור. ברצוני לשאול: 1. מה ייעשה לסיום השביתה? 2. מה ייעשה למניעת השבתת תחבורה ציבורית בעתיד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מבקש גם שאלה נוספת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהחלט. בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> במענה על השאילתה הדחופה של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס בנושא שביתת נהגי "אגד תעבורה" – השביתה נמשכה יומיים, כחלק מסכסוך מתמשך בין ההנהלה לעובדים. משרד התחבורה, באופן פורמלי, הוא לא צד לשביתה. זו חברה פרטית, חברה-בת של "אגד" וגורמים אחרים. הייתי יכול לבקש מחבר הכנסת מיקי לוי להשיב, כי הוא היה מנכ"ל "אגד תעבורה" לפני שהוא נבחר לכנסת, והוא עשה היטב את מלאכתו. אני הנחיתי את מנכ"ל משרד התחבורה – אף שאין אחריות פורמלית – ערב השביתה כן לנסות לגשר בין הצדדים. לצערי, אף שהייתה היענות בהתחלה, לא נענו בסוף לפנייה הזאת, והייתה שביתה. אני רוצה לומר בעניין הזה שאני רואה את זה בחומרה. אני בסך הכול בעד להגן על זכויות עובדים. מובן שאני גם בעד רפורמות, אבל אני חושב שבסוגיה הזאת דווקא מדובר כאן – הארגון היציג, נדמה לי, הוא "כוח לעובדים" ולא ההסתדרות הכללית. יש לי רושם שהיה להם קו מאוד מיליטנטי. ועדי העובדים, אגב, היו מוכנים להיענות לפנייה ולא לשבות, אבל הם המריצו אותם לשבות בכל זאת. אני חושב שזאת גישה לא נכונה, והיא עלולה לגרום גם להפרת האיזון ולכך שהכנסת והממשלה יצטרכו להתקין ולחוקק תקנות שימנעו פגיעה באזרחים שכל חפצם זה לעלות לתחבורה הציבורית ולהגיע למקומם. אני מקווה שלא נזדקק לזה. אני חושב שקלות הלחיצה על ההדק כאן, ההכרזה על שביתות מהסוג הזה היא בלתי נסבלת, ואין שום סיבה. ואני אגיד גם יותר מזה, או שאדוני היושב-ראש, אתה חושב שבמענה על שאלות נוספות אני ארחיב או – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. אני חושב שאם סיימת את התשובה הרשמית – אז יש שאלה נוספת? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> חשוב לנו לשמוע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – שיתייחס לשתי השאלות הנוספות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. יש לכם עוד זכות לשאלות נוספות. אז השר השיב את התשובה הרשמית. אתה יכול לשאול, חבר הכנסת מוזס, שאלה נוספת, וגם חברי הכנסת מקלב ומיקי לוי, שכבר הוזכר כאן, ביקשו לשאול שאלה נוספת, והשר ימשיך בתשובתו. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני השר הנכבד, על השביתה היה ידוע כבר כמה ימים מראש על-ידי הנהגים. מדוע לא פרסם המשרד הודעה לנוסעים, לא בעיתונות, לא באתר המשרד, לא בתחנות? ומדוע לא תגבר את השירות באמצעות חברות אחרות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת מקלב – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אני עד היום לא יודע מה הקו המבדיל בין שביתה שהיא מתוקשרת מאוד וידועה, ואז גם הפתרונות מגיעים מהר, לבין שביתה שעל אף הסבל הרב של עשרות אלפים, אולי אפילו מאות אלפים – אשדוד, אשקלון, עוטף-ירושלים, נתניה, אלעד, שכל התושבים שלהם ללא תחבורה ציבורית – שהיא פחות מתוקשרת, וממילא הפתרונות גם לא מגיעים. היו יומיים של שביתה, עוד לא קרה שום דבר, ויגיע או יגיעו עוד שביתות. אני הייתי אצלך במשרד בפגישה וראיתי איך פעלת כששבתו ברכבת ישראל, איך אתה מעמיד תחבורה אלטרנטיבית. אתה צעקת, העמדת את כל המשרד על הרגליים כדי שתהיה תחבורה ציבורית אלטרנטיבית. למה לערים האלה לא מגיע? למה הפגיעה באמון, באנשים שהם רוצים, אנחנו מדרבנים אותם להשתמש בתחבורה הציבורית, והנה יש להם שביתות פתע פראיות כאלה? אבל, אדוני השר, אני רוצה להגיד לך עוד משהו, בזה אני אסיים. הטענות – מי שחקר ומי שעקב אחרי זה – הטענות ידועות, מה הצד הזה ומה הצד הזה אומר. אומרים הנהגים: אנחנו ב-26 שקלים לא מוכנים לעבוד. והנה, יש להם חברת "קווים" – הנהגים ששבתו וקיבלו את זה. אומרים לך מפעילי התחבורה הציבורית, במקרה הזה "אגד תעבורה": אנחנו, 30 שקלים, או 29 שקלים, לא יכולים לשלם, אין לנו היתכנות כלכלית על זה. מה הוויכוח? האם משרד התחבורה ישלים את זה או לא. מדוע – וכאן השאלה – מדוע כשאתם מוציאים מכרזים, לא תקבעו כבר מראש ששכר הנהגים חייב להיות מינימום סכום מסוים, נניח במקרה הזה 29 שקלים, והתחרות תהיה מכאן ולהבא? מה שקורה, מכיוון שהם צריכים לקיים תחרות על המחירים, חברות התחבורה הציבורית אומרות: אנחנו נשלם שכר מינימום, ולכן מציעות מחיר זול. כשמגיע באופן המעשי להעסיק את הנהגים – הם שובתים. הם לא מוכנים במחיר כזה. כאן יש פעולה של המשרד, פעולה מאוד אטרקטיבית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, ואז נשמע את השלמת התשובה של השר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני השר, אדוני יושב-ראש הכנסת, לחבר הכנסת מקלב, במכרזים החדשים של משרד התחבורה – אני עוזר לך, אדוני השר – נקבע מחיר מינימום של שכר נהג, בין יתר המרכיבים שהמשרד קבע. תדע לך שהמכרזים שמשרד התחבורה מוציא הם כל כך קשים לחברות ומגבילים, שבעניין הזה אני רק יכול לברך את השר. יש מחיר מינימום לשעת נהיגה לנהג. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ודאי שיש. אבל, אדוני, אני רוצה לנצל את זה שאתה על הדוכן ולא להתעסק עם "אגד תעבורה". <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ידעתי שאני אוכל להיעזר בך, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה לנצל את זה לנושא של תופעה שנחשפתי אליה לאחרונה. לא מבצעים את ההוראה שלך ואת התקנה שאתה התקנת לרישום היסטוריה של כלי רכב שנקבע להם אובדן להלכה. כלי רכב שניזוקים ב-60%, ואתה קבעת שיש חובה לבצע רישום שלהם, ויש כאן צורך כנראה גם עם שוק ההון – שיתוף פעולה מול חברות הביטוח. במשרד הרישוי לא רושמים את זה ברישיון הרכב; הסוחרים קונים את הרכב בגרושים מחברות הביטוח שרוצות להיפטר מכלי הרכב; בדרך כלל כלי הרכב נגררים לשטחי הרשות הפלסטינית ומתקנים אותם. איך מתקנים אותם? גונבים כלי רכב חדשים בשטחי מדינת ישראל, וכלי הרכב האלה חוזרים כמתוקנים. ואזרחים שלא יודעים מה ההיסטוריה של אותם כלי רכב, ושנוסעים עם כלי רכב ללא בטיחות מקסימלית, קונים כלי רכב מאוד מאוד בעייתיים. יש בעיה. חברות הביטוח מתות להיפטר מזה, אבל האזרח בהחלט מקבל אוטו שהוא סכנה על הכביש. אני מבקש ממך לפעול לכך שההיסטוריה של כלי הרכב – יירשם בכלי הרכב מה קרה לו, בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת לוי. כבוד השר, בבקשה. אתה יכול להשלים את תשובתך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אתחיל מהסוף, בהערה של חבר הכנסת מיקי לוי. אני ארשום את הדברים לפני ואבדוק אותם. אם יהיה צורך אני אבקש מאנשי המשרד לדבר אתך בנושא של רישום, של אובדן להלכה, של רכב. לגבי סוגיית "אגד תעבורה", סוגיית התחבורה הציבורית – חברי הכנסת הנכבדים, מוזס והאחרים, קודם כול, יש הבדל בין חברה ממשלתית, כמו הנמלים או הרכבת, שהאחריות היא יותר ישירה. נכון שיש להן הנהלות והן חברות בע"מ שהן כפופות לכללים עסקיים מחייבים. אבל לי כשר ולמשרד ודאי שהאחריות היא אחריות יותר ישירה. ואכן, בכל פעם שיש ניסיון לשבות או חשש לשביתה אני בעד לקיים את אותה הידברות שבעבר ניהלו אותה אחרי פרוץ השביתות. הייתה איזו נוסחה: בוא ניתן לשבות, יהיו כותרות, ואחרי זה נשב. אני חייב לומר לכם, חברי הכנסת מוזס ומקלב, שאצלי מי ששובת זה רק מוריד לו. זה לא מוסיף לו שום דבר, אלא רק מוריד, ואני אביא לכם את הדוגמה הנוכחית. אמר גם חבר הכנסת מיקי לוי, מאחר שהוא בא מהתחום, כשאני נכנסתי לתפקידי לפני כשש שנים – וכאן מדברים על זכויות עובדי קבלן ועל זכויות של שכירים ועל שכר מועט במשק – הנחיתי את אנשי משרד התחבורה שבבואם לפרסם מכרזים חדשים לגבי אותם אשכולות של תחבורה ציבורית, לקחת את שכר הנהג כמרכיב בתוך המכרז. כלומר, מי שמשלם את השכר הגבוה, הסיכויים שלו לזכות במכרז יותר גבוהים. ובעצם זה למעשה העלה את שכר הנהגים מ-26 שקלים לשעה ל-32 שקלים לשעה, ובמונחים של נהג שעובד בהחלט זה היה אפילו יותר מאשר שכר המינימום כיום, כשמדברים על 30 שקלים לשעה. נכון, השר דרעי? אתה, נדמה לי, אחת הדרישות שלך הייתה 30 שקלים לשעה. אני לפני שש שנים הבאתי למצב שהשכירים בתחבורה הציבורית שקיבלו פחות, קיבלו 32 שקלים מינימום כשכר לשעה כחלק מהמכרז. בשנים האלה הייתה שחיקה, אבל אנחנו גם זקוקים לנהגים ורוצים לתמרץ, מחיילים משוחררים ועד אחרים, לבוא ולעבוד בענף הזה. אני הנחיתי במכרזים שמתפרסמים – הרי כל הזמן יש מכרזים – לכוון למצב של כ-39 שקלים לשעה. ואכן, נדמה לי שחברה או שתיים שכבר זכו במכרז, החובה שלהן כחלק מהתנאים היא לשלם 39 שקלים. אבל זה עוד לא חל על מי שכבר עובד בהתאם לתנאים שהוא זכה בהם. וכאן יש סוגיה שהיא סוגיה אוצרית יותר: האם משרד האוצר יוכל, ירצה, לתקצב רטרואקטיבית את החברות שעדיין לא נמצאות במכרזים? עכשיו, מה שעשו כאן נהגי "אגד תעבורה" והארגון שמייצג אותם, "כוח לעובדים", רק גורם לי להיות בעמדה בדיוק הפוכה. אין לנו שום עניין לעזור למי שפוגע בנוסעים. אין לנו עניין לעזור למי ששובר את הכלים, והם לא יקבלו שום עדיפות בעניין הזה. ואני אומר, המדיניות היא מדיניות של להוביל לעליית שכר, אבל זה בדרך מכרזית, כאשר המדינה תגבה פחות תמלוגים, החברה תתייעל בתחומים אחרים, והרווח שלה לא יהיה על חשבון הנהגים, שזו התופעה שמצאתי כאשר נכנסתי למשרד. הלוואי שבכל תחום במשק – ויש כאן חברות וחברי כנסת, והכנסת כולה חוקקה כאן ותמכה בהעלאת שכר עובדי הקבלן ובכלל – הייתי ממליץ ללכת בשיטה הזאת בכל מקום; לפחות כל מקום שהממשלה – אני אומר את זה לשר הכלכלה, השר דרעי. השר אריה דרעי, אני מציע עצה לך, אתה הרי ממונה על התחום: לחייב את כל החברות האלה שמוציאות מכרזים למה שקרוי בינתיים עובדי קבלן, לחייב אותן בקביעת שכר, זאת אומרת, השכר שמשלמים לעובדים הוא חלק מתנאי המכרז והאפשרות שלהם לזכות במכרז. וזה מה שקורה היום בתחבורה הציבורית. באופן חריג – עלה ל-32, שזה אפילו יותר ממה שהובלתם היום, ועכשיו זה יעלה ל-39. בתהליך של כל מכרז חדש המחיר יהיה לפחות 39 שקלים כתנאי מינימום של הממשלה מהחברה שזוכה; רוצה לזכות – שלמי לעובדים, ותתייעלי בדברים אחרים. לכן מפריע לי מאוד, אדוני היושב-ראש, שאותו ארגון שנקרא "כוח לעובדים" – אף שהייתה אפשרות למנוע את השביתה, והייתה פנייה אל ראשי הוועדים, בדיוק כמו שאנחנו עושים ברכבת ובמקומות אחרים, וזה כן מועיל, והיה בסיס להידברות – כן רצו לקיים את השביתה. לדעתי, זה מחזיר אותנו לימים לא טובים, עם הרבה פחות סימפתיה ורצון טוב כלפי אותם ארגונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר ישראל כץ, שר התחבורה והבטיחות בדרכים. עד כאן שאילתות דחופות. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן למסור למליאה שלוש הודעות מטעם ועדת הכנסת. חלקן טעונות אישור בהצבעה, אז נא להקשיב. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> שתי הודעות לא טעונות הצבעה ואחת כן. ההודעה הראשונה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעות לסדר-היום, כדלקמן: ועדת הכספים תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: ביטול קריטריון מיצוי כושר ההשתכרות כתנאי לסבסוד מעונות-יום, הצעות חברי הכנסת מיקי לוי ושרון גל; ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: חרם ודה-לגיטימציה נגד ישראל בארגונים בין-לאומיים, הצעות חברי הכנסת אחמד טיבי, אורי מקלב, נחמן שי, עליזה לביא, מיכל רוזין, מיכאל אורן וענת ברקו. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה לענייני ביקורת המדינה. מטעם סיעת כולנו – במקום חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי. <בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו להודעה שטעונה הצבעה: ביום י"ד בסיוון התשע"ה, 1 ביוני 2015, נבחרו שישה סגנים ליושב-ראש הכנסת. כעת מציעה ועדת הכנסת לבחור שני סגנים נוספים: חבר הכנסת יחיאל חיליק בר וחבר הכנסת יואל חסון. יצוין כי ביום כ"ב בסיוון התשע"ה, 9 ביוני 2015, החליטה ועדת הכנסת, בהתאם לחוק הכנסת, להגדיל את מספר הסגנים המקסימלי משבעה לתשעה. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת ביטן, כשנבחר שם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההערה נרשמה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ההערה נרשמה. אני לא קיבלתי הודעה על זה, אבל מאמין – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. לפני שנעבור להצבעה, כמה חברי כנסת ביקשו לדון בנושא הזה. יש להם זכות כזאת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. שלוש דקות לרשות כל דובר. כל הודעה של ועדה שטעונה אישור בהצבעה בעצם עומדת לדיון אם יש חברי כנסת שמעוניינים לדבר. עד שלוש דקות. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא רק מבקשים לדון; אנחנו מתנגדים. אני חושב שהקואליציה והאופוזיציה עשו יד אחת על מנת להדיר את ישראל ביתנו ולא לאפשר לנו אפילו נציג בנשיאות. מתוך התשעה, אדוני היושב-ראש, לא ראיתם לנכון לקחת אפילו נציג אחד של ישראל ביתנו. לא ראיתם לנכון שיהיה לנו ייצוג בנשיאות. אני חושב שכל מה שמנסים לעשות, גם הקואליציה, גם האופוזיציה – ואני פונה אליך, אדוני היושב-ראש: אתה יכול לקבוע. אתה יכול לאפשר שיהיו גם עשרה, ויהיה גם נציג של ישראל ביתנו בנשיאות. יש מפלגות בגודל שלנו, עם שישה חברי כנסת, ויש להן נציג בנשיאות. לא יכול להיות מצב כזה שישראל ביתנו בחוץ. אין דבר כזה. ניסיתם לעשות לנו את זה בוועדות. לא שמתם אותנו לא בוועדת הפנים, לא בוועדת הכלכלה, לא בוועדת החוקה, לא בוועדת הרווחה. אנחנו נמצאים בוועדות: היום הייתי בכל הדיון בוועדת הכספים; אתמול השתתפתי בוועדת הכלכלה. אני אשתתף בכל הוועדות. אני אשב, אהיה חלק מהוועדה, וגם חברי חברי סיעת ישראל ביתנו. אנחנו נגיש רוויזיות, אנחנו נהיה מעורבים. תוכלו למנוע מאתנו להצביע בוועדות, אבל מעבר לזה אתם לא יכולים למנוע מאתנו שום דבר. אנחנו נשמיע את הדברים שלנו. מה שאתם מנסים לעשות – ואני חושב, אדוני היושב-ראש, אתה נותן יד לזה – להדיר את ישראל ביתנו. לא תצליחו. אני אומר לכם. לא תצליחו. תשמעו אותנו כל שבוע כאן. כל יום דיונים נעלה את הנושאים שלנו, נדבר. הציבור שבחר בנו, בחר שנייצג אותו, וגם נייצג אותו, וייצגנו אותו בקואליציה, ונייצג אותו באופוזיציה, ונמשיך לייצג אותו. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: זה בידיים שלך. אתה יכול להחליט להוסיף עוד סגן יושב-ראש. אנחנו צריכים להיות בנשיאות, אנחנו צריכים להחליט בכנסת, שיהיה לנו הקול שלנו בתוך הכנסת, ואני מבקש ממך לעשות את זה כמה שיותר מהר ולהעלות את מספר הסגנים לעשרה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. כידוע, כפי שגם שמעתם עכשיו בהודעה למליאה, הסמכות לקבוע את מספר הסגנים, אם זה מעבר למה שמחייב החוק, היא בידי ועדת הכנסת, ולא בידי היושב-ראש. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אתה יכול לבקש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני יכול לבקש, ואני פונה בקריאה נרגשת לכל מי שהדבר תלוי בו באמת לאפשר ייצוג לסיעת ישראל ביתנו. אילו אני הייתי יכול לקבוע את זהות הסגנים שלי יכול להיות שהיינו חוסכים מן הכנסת כמה מהמבוכות של אתמול, אבל, לצערי הרב, אין לי הסמכות הזאת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת רוברט אילטוב – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת שרון גל. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים – הפעם יש שרים במליאת הכנסת, וטוב שכך. סיעת ישראל ביתנו מתנגדת לבחירת סגנים לך, כבוד יושב-ראש הכנסת, היום, וזאת מסיבה אחת פשוטה: אנחנו מרגישים שאנחנו כסיעה – אני לא שומע את עצמי, כבוד היושב-ראש; אם אפשר לעזור לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, ז'קי לוי, נא לשבת, חברים. סגן השר והשר מזוז וכץ, נא לשבת. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, אני פניתי אליך ואני פניתי ליושב-ראש הוועדה המסדרת הקודמת, וליושב-ראש הקודם של הוועדה המסדרת הקודמת, וגם ליושב-ראש ועדת הכנסת וגם אליך וגם לחברי סיעות הבית מהקואליציה ומהאופוזיציה, והעליתי את הסוגיה הזאת, שאנחנו בעצם לא מקבלים ייצוג הולם – לא בוועדות ולא בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. הובטח לי על-ידי כולם שהנושא הזה יעלה, שהנושא הזה יידון והנושא הזה ייפתר. אני לא רואה פה את צחי הנגבי; הוא אמר לי את זה בצורה מפורשת בוועדה. ודיברתי גם עם אלקין, ונאמר לי בצורה הכי מפורשת – אני גם לא רואה את איתן כבל, שהבטיח לפתור את הסוגיה הזאת במסגרת האופוזיציה. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, שאנחנו הסיעה הלאומית הימנית היחידה בקואליציה, ויש אינטרס לאופוזיציה לא לתת לנו תפקידים ולא לתת לנו חלוקה, וזה ברור לנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מתכוון באופוזיציה, אדוני. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כן, כן. אני חושב שאנחנו המפלגה הלאומית הימנית היחידה גם בקואליציה. אבל בסדר, אנחנו כרגע באופוזיציה – ואני מתכוון לאופוזיציה – ויש עניין לאופוזיציה למנוע מאתנו לעבוד ולתפקד בוועדות הכנסת ובתפקידים שונים בכנסת, וזה דבר ברור. אבל יחד עם זה, כשהייתה סוגיה דומה במפלגות קטנות בכנסות הקודמות, נמצא הפתרון והביאו סגן יושב-ראש כנסת נוסף, בתמיכה של יושב-ראש הכנסת, ברוטציה. סיעות קטנות שמנו פחות משישה חברי כנסת בסיעה קיבלו סגן יושב-ראש הכנסת. אני זוכר את אחמד טיבי שקיבל את התפקיד, וזאת בדיוק מאותה הסיבה – שהאופוזיציה ניסתה למדר אותם ולא לתת להם לעבוד, וניתן להם ייצוג הולם. עדיין אנחנו נבחרי ציבור, והציבור בחר בנו והציבור רוצה שאנחנו נעשה את הפעילות הפרלמנטרית. ואני חושב שבפעילות הפרלמנטרית צריך להיות ייצוג לכל סיעות הבית בכל הוועדות, בוועדות החשובות. כשהיה חסר חבר כנסת מסיעה כזאת או אחרת בגלל המבנה הלא-נכון או בגלל חלוקה לא שוויונית ולא צודקת של הוועדות, נמצאו פתרונות – הרחיבו ועדות, הכניסו חברים, ונתנו לחברי הכנסת ביטוי הולם ופעילות הולמת. לכן, כבוד היושב-ראש, אני פונה אליך ואל חברי חברי הכנסת להסדיר את הסוגיה הזאת ולהפסיק לתקוף את חברי הכנסת מסיעתנו ולא לתת להם לעבוד. אנחנו באנו לעבוד ורוצים לשרת את הציבור. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילטוב. חבר הכנסת שרון גל – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לכל אחד ואחד שיושב כאן היום. אני הייתי שמח מאוד אם גם חברי הכנסת דני עטר ורויטל סויד – תפנו רגע קשב. בעיקר חברי הכנסת החדשים. חשוב לי שתשמעו. מה שמתחולל בבית הזה זה מעשה אנטי-דמוקרטי ממדרגה ראשונה. עזבו עכשיו קואליציה ואופוזיציה, עזבו את כל המשחקים, עזבו את כל התרגילים. תזכרו את השיר "איך שגלגל מסתובב לו". היום זה אנחנו, כי בחרנו לשבת באופוזיציה מפני שהממשלה לא מוכנה לבנות בירושלים, מפני שהממשלה לא מוכנה לבנות בגושי ההתיישבות, מפני שהממשלה ממשיכה להבליג על ירי מעזה ובגלל עוד הרבה מאוד סיבות, דברים שחשובים גם לאנשים שיושבים בקואליציה ורוצים שוויון בנטל. אז עשינו בחירה בעקרונות על חשבון כיסאות, והעונש על הדבר הזה הוא עונש אנטי-דמוקרטי. כל מי שיושב כאן צריך לשים לב לדבר הזה, כי היום זה אנחנו ומחר זה אתם. תסתכלו על רשימת הוועדות. בוועדת הכנסת קיבלנו ייצוג; תודה רבה. בוועדת הכספים קיבלנו ייצוג; תודה רבה. גם בוועדת החוץ והביטחון קיבלנו ייצוג; תודה רבה. ועדת חוקה, חוק ומשפט – אין לנו מה לתרום; ועדת הכלכלה – אין לנו מה לתרום; ועדת הפנים והגנת הסביבה, אדוני היושב-ראש – אין לנו מה לתרום; ועדת החינוך – קיבלנו נציג; תודה. ועדת ביקורת המדינה – קיבלנו נציג; תודה. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – בושה לכנסת הזו שחברת הכנסת אורלי לוי לא יושבת שם. זה לא עניין פוליטי. אתם צריכים כולכם, אופוזיציה וקואליציה, להתנגד להדרה הברורה הזאת, לעונש הזה, כי אנחנו בחרנו בעקרונות על-פני כיסאות. וגם נציג בנשיאות, סגן יושב-ראש. ארבעה מנדטים – מצאו לאחמד טיבי ייצוג, וזה היה מעשה דמוקרטי וחשוב. אבל פתאום כולכם עם הראש בתוך הניירות, שכחתם מה זה אומר שרבע מיליון אנשים רצו כאן שישה נציגים מישראל ביתנו. יש לנו מה להגיד בכל אחת ואחת מהוועדות האלה. אנחנו רוצים גם להצביע. אני קורא לכולכם – תפגינו אומץ ונחישות. תראו שאתם פה גם בשם השמירה על הדמוקרטיה. לא רק בססמאות, לא רק בצעקות, לא רק בנאומים, בלי צביעות, ותצביעו נגד הדבר הזה עד שיהיה נציג גם לישראל ביתנו כסגן יושב-ראש הכנסת. זו חובתכם. ותזכרו את השיר: הגלגל מסתובב – היום זה אנחנו, מחר זה אתם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שרון גל. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – בבקשה, גברתי. ואחריה – אחרונת הדוברים היא חברת הכנסת סופה לנדבר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר משהו נורא פשוט. לפני שש שנים נכנסתי לכנסת. בקדנציה הראשונה כבר הייתי סגנית יושב-ראש הכנסת תחת הנהגתו של רובי ריבלין, היום נשיא המדינה. אני מבקשת ממך, אדוני היושב-ראש, תעשה מעשה רובי. כשרובי ריבלין היה יושב-ראש הכנסת והבין שיש פה הדרה מסוימת – לא ייתכן – כך הוא אמר – שלאוכלוסייה מסוימת לא יהיה say בקביעת סדר-יומה של הכנסת, ולכן מן הראוי שיהיה לה נציג. והוספנו תקן שבו התחלפו חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת ברכה. וזה היה בסמכותו של יושב-ראש הכנסת. החליט לעשות – עשה מעשה. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא היה בסמכותו של אף יושב-ראש כנסת בתולדות המדינה. בואו נשים את העובדות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז הוא היה מאוד יצירתי והוא עשה את זה כי הוא בא אלינו ואמר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, ועדת הכנסת והקואליציה והאופוזיציה היו מאוד יצירתיות. בואו, אני אמרתי, אחרי אתמול, אל תביכו אותי בנושא הזה. הלוואי שהייתי יכול לבחור לעצמי סגנים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אצלנו יש משפט במרוקאית, שעליו אני לא אחזור בשפה המרוקאית – – <קריאות:> למה לא? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אבל יש כאלה שאומרים – – – <קריאות:> למה לא? תחזרי, תחזרי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אאפשר לך כחריג. על מנת לא להדיר את ישראל ביתנו, אני אאפשר לך כחריג לומר משפט במרוקאית. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני אתן את הביטוי, כי את המילים עצמן יכול להיות שמישהו יפרש לא נכון. יש פה סוג של – אתם יודעים מה? – "אהביל תרבח" של האופוזיציה והקואליציה במקביל. "שחק אותה מטומטם", או "שחק אותה ראש קטן ותרוויח". מהספסלים האלה משחקים אותה ראש קטן ומהספסלים האלה משחקים אותה ראש קטן, כאשר המטרה היא אחת – להדיר את מפלגת ישראל ביתנו ואת מי שבכלל מייצג. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה לא הפריע לכם כשאתם הייתם בקואליציה ואנחנו היינו באופוזיציה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> פרלמנטרים טובים – חבר הכנסת חיליק בר – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז כשאמרנו לכם "הגלגל מסתובב", זה לא הפריע לכם. פתאום זה מפריע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אני אפנה אליך. טיפשות שהאופוזיציה מגלה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מבקשת ממך, אדוני היושב-ראש, תגן על זכותי לדבר. אני מבקשת שקט. הטיפשות שהאופוזיציה מתנהגת בה מהרגע שהבחירות הסתיימו היא הזויה. כי אם רוצה הקואליציה להעניש את ישראל ביתנו על כך שלא הצטרפה אליה, אני יכולה להבין. באמת שאני יכולה. אז מענישים את איווט ליברמן, ועל הדרך מענישים את אורלי לוי, ועל הדרך מענישים את סופה לנדבר, ועל הדרך מענישים את חמד עמאר, רוברט אילטוב ושרון גל. את כולנו מענישים. למה? כי בחרנו לעמוד על העקרונות שלנו. שיתוף הפעולה של האופוזיציה בזה שאנחנו לא נקבל את המינויים הראויים, כאשר אנחנו לא נקבל ייצוג, גם לא בנשיאות הכנסת שקובעת את סדר-יומה של הכנסת, גובל בטיפשות. למה? כי לקואליציה יש אינטרס שאנחנו נרגיש ילדים חורגים באופוזיציה; שאולי לא יהיו לנו מספיק תפקידים וידחפו אותנו לקואליציה. יש לי שני דברים לומר: שיתוף הפעולה הזה הוא תולדה של טיפשות, או של רצון עז להיכנס לקואליציה. ויכול להיות שהדיל שקרה פה, גם על סגני יושבי-ראש וגם על איוש הוועדות, בעצם מעיד על הסכמים מתחת לשולחן שאנחנו לא יודעים. ובל נתפלא אם נראה מציאות אחרת. אם אתה אומר שבסמכותו של יושב-ראש ועדת הכנסת להחליט על החלוקה, אני פונה אליך, חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, האם אתה רואה לנכון שישראל ביתנו תהיה מנודה בהדרה כזו הן בקביעת סדר-יומה של הכנסת – באיזה נושאים נדון ועל מה נדבר ואיך? האם אתה רואה היגיון בריא, כי אני יודעת מה אמרת בחדרי חדרים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – בכך שאני לא אהיה חברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? מדוע לא תאמרו את זה בריש גלי? אני רוצה לצטט פה דווקא מישהו מהרשימה המשותפת. חבר הכנסת דב חנין – אני יכולה לצטט? – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – שבא אלי ואמר: מעולם, בכל שנות כהונתי פה בכנסת, עוד לא ראיתי פוטש כזה על מפלגה אחת. ואת זה אמר חבר הכנסת דב חנין מהרשימה המשותפת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – על ישראל ביתנו. אף אחד לא יחשוד בו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – שהוא רוצה לתת לנו את זכות הדיבור, אבל הוא דמוקרט, וראוי שהכנסת הזאת תהיה דמוקרטית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חברת הכנסת סופה לנדבר, ולאחר מכן, גם בהמשך לדברים של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן מבקש להשיב למתדיינים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, חברי כנסת בקואליציה, חברי כנסת באופוזיציה, תסתכלו על חלק האולם הזה. אדוני היושב-ראש, אני מבקשת, תסתכל בבקשה. הם אפילו לא יכולים להסתכל לנו בעיניים, ואני מבינה את המבוכה. עשו יד אחת כדי שמפלגת ישראל ביתנו, שזכתה ברבע מיליון קולות של בוחרים, לא תהיה כאן ולא תקבל כאן ייצוג. בושה, רבותי, תרגיל מסריח. אדוני היושב-ראש, ואני כן פונה אליך ולמזכירה של כנסת ישראל, ואני כן פונה לאופוזיציה. רבותי, התפקיד של האופוזיציה הוא להפיל את הממשלה. תסתכלו עלי, בבקשה. האם זה לא תפקידנו יחד, להפיל את הממשלה הזאת? בשביל מה אתם יושבים כאן על ספסלי האופוזיציה? כדי להדיח את הממשלה הנוכחית. ואתם מתעסקים אתנו? ומה אנחנו דורשים? אנחנו לא מבקשים, אדוני היושב-ראש – ואני חושבת שמה שעשית אתמול זה דבר מוסרי ביותר, ואני לא מתערבת בדבר; אבל לא מוסרי כאשר אנחנו, סיעה של שישה חברי כנסת, לא נמצאים בוועדות הכנסת. והציבור, הציבור ישפוט. אדוני היושב-ראש, אני בכנסת השביעית ואף פעם לא קרה דבר כזה. ואנחנו לא מבקשים, אנחנו דורשים, אדוני היושב-ראש, ואתה חייב להתערב. לא יכול להיות ולא ייתכן, לא יכול. אתם יודעים, אצל תום סויר יש דבר כזה: "תום. אין תשובה. תום. אין תשובה". אנחנו פנינו ליושב-ראש האופוזיציה, אנחנו פנינו לכל חבר כנסת שזה תלוי בו, שאנחנו נהיה בוועדות ואנחנו נהיה גם בנשיאות הכנסת. ואדוני, אני חושבת ואני מבקשת ממך: תתערב בדבר. אנחנו, בצורה דמוקרטית ביותר, מבקשים ודורשים – הנציגות שלנו, המפלגה שלנו, קיבלה את התמיכה, קיבלה את התמיכה בבחירות האלה, ורבע מיליון איש מסתכלים על הכנסת ומסתכלים על האופוזיציה. אני לא רוצה להגיד לכם, חברי באופוזיציה, שזה תרגיל מסריח, ואני לא רוצה לחזור ולהגיד שזו בושה לכנסת ישראל שמפלגה – ואתם מנסים לשחק את המשחק הזה – זה משחק מסריח, זה משחק לא נכון, ואנחנו צריכים להיות שותפים כדי להגיע למטרה, שלאופוזיציה יש את המטרה הזאת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – ואני מבקשת שוב: תתערב, בבקשה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, מבקש להשיב לאלה שהשתתפו בדיון. לאחר מכן נעבור להצבעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> קודם כול, ודאי שאנחנו לא נגד ישראל ביתנו. אנחנו מציעים לכם – – – <קריאות:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אנחנו מציעים לכם שר חוץ במקום סגן יושב-ראש הכנסת. <קריאות:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – שר הקליטה – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אני אומר, אנחנו מציעים לכם – – – <קריאות:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אנחנו מציעים לכם שר חוץ, ואתם עכשיו מתווכחים על סגן יושב-ראש הכנסת. אז אנחנו לא נגד ישראל ביתנו. <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> חבר'ה, לא הפרעתי לכם, אני לא הפרעתי לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ביחס לטענות על הוועדות, זה לא נושא הדיון היום – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה נושא הדיון – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – נושא הדיון היום זה הסגנים ולא הוועדות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה פועל יוצא – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אם נעשה עוול, יכול להיות, אבל זה לא הנושא היום. ביחס לסגנים, תראו, אנחנו בקואליציה הצלחנו לעשות רוטציות בין כל הסיעות ובתוך הסיעות, על מנת שכולם יהיו מרוצים. לצערי הרב, הסגנים האלה מיועדים לאופוזיציה, ומשום מה אתם לא מצליחים להסתדר אתם. אז הגיע הזמן שתבואו לממשלה, לקואליציה, ואני מבטיח לכם שבמצב הזה אנחנו נדאג לכם. יכול להיות שצריך למצוא פתרון על-ידי הוספת עוד סגן אחד. אני אדבר על זה עם יושב-ראש הקואליציה, אם הדבר אפשרי. אני אשמח לעשות מה שאפשר בעניין הזה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> בינתיים, אני מציע שנצביע על מה שהוועדה אישרה, כדי שנוכל להתקדם, ונראה אם אפשר לפתור את הבעיה, כי אתם לא מסוגלים להסתדר עם האופוזיציה, אז אנחנו ננסה לפתור לכם את הבעיה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – אז בוא נדחה את ההצבעה – – – <קריאות:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אין מה לדחות. אנחנו נאשר את זה ככה, ואני אשב עם יושב-ראש הקואליציה ונראה אם אפשר לפתור את הבעיה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. גברתי הייתה סגנית מאוד קשוחה, גם לא הייתה מאפשרת כל כך הרבה קריאות ביניים, כפי שהשמעת עכשיו, וגם מכירה את התקנון. ולמען הסר ספק, היו בסיעה שלכם, אם אני לא טועה, שלושה סגנים מצוינים. שלושה חברי כנסת שימשו בתפקיד הזה – גם את, גם חמד עמאר, גם חברת הכנסת לנדבר, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, שימשה סגנית יושב-ראש הכנסת, נכון? ואין ספק שיכולתם לתרום. כפי שאמרתי, אני כבר אומר לחברי דוד ביטן שזה לא ילך בהוספת סגן אחד, כי הקואליציה תמיד תבקש לשמור על האיזונים, אבל מה שנוכל לעשות בנושא הזה – אני מאוד מאוד אשמח, רק שצריך פה לדייק. ועדת הכנסת צריכה להצביע על הנושא הזה ולהוסיף סגנים. אם אחד מכם יגיע להיות יד ימיני ולהשתתף אתנו בנשיאות ובניהול ישיבות, אני רק אשמח. כפי שאמרתי, אני זוכר את פועלכם. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. כפי שאמרתי, הודיע לנו יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן על המלצתה לבחור בשני סגנים נוספים ליושב-ראש הכנסת, דרוש לזה אישור בהצבעה של המליאה. אני מעמיד את הנושא להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 54 נגד – 6 נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברי הכנסת יחיאל חיליק בר ויואל חסון לסגנים ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 54 בעד, שישה נגד, יש נמנע אחד. אני קובע כי אנחנו אישרנו את חברי הכנסת יחיאל חיליק בר ויואל חסון מן המחנה הציוני לשמש סגנים ליושב-ראש הכנסת. ברכות לחברי הכנסת שנבחרו. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מקווה שהפייסבוק שלך נבדק כראוי. הפייסבוק שלך נבדק כראוי, אני מקווה. <הצעות לסדר-היום> <אלימות משטרתית חוצה מגזרים במדינת ישראל> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום, והראשונה היא: אלימות משטרתית חוצה מגזרים במדינת ישראל, הצעות לסדר-היום מס' 348, 357, 359 ו-379. המשיב הוא השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן, שנמצא אתנו. ראשונת המציעים היא חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. לרשות כל דובר, לרבות דוברת ודאי, עד שלוש דקות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד יושב-ראש הכנסת, שרים נכבדים, חברי הכנסת, בתאריך 28 במאי, בכניסה לעיר אשקלון, שוטרים עצרו את הרכב של מרגריטה שולמן ואנדרי בסין, בני העיר בני 26. הם לא הזדהו, והם טענו שעל הזוג מייד, באופן מיידי, לפתוח את הרכב, להניח ידיים על ההגה ולאפשר לשוטרים את החיפוש ברכב. משלא נענו, מייד הם התחילו לפרוץ לרכב באלימות רבה כשהם משתמשים בפטישים ובכלים כבדים אחרים. כתוצאה מהמפגש הזה, שבמהלכו לא נמצאו סמים ברכב, לא הוגשו כתבי-אישום, לא נעשו שום מעצרים, נפגעה בראשה מרגריטה שולמן, תושבת העיר אשקלון – העיר של השר גלעד ארדן. היא קיבלה מכה קשה בראש והגיעה עם סדק בגולגולת לבית-החולים ברזילי. מרגריטה נשארה עם צלקות, נשארה עם כאב, גם פיזי וגם נפשי. המשטרה טוענת שהיה לה מידע מודיעיני על כך שברכב היו סמים. כמו שאמרתי, הסמים לא נמצאו, אין הוכחה ואין זכר לדברים האלה. נאמר בספר דברים: "שֹפטים ושֹטרים תתן לך בכל שעריך, ושפטו את העם משפט צדק". זאת התייחסות מפורשת לשלטון החוק, שכל כך חשוב למדינתנו וכל כך חשוב לעמנו, וזה גם אזכור מפורש בדבר הפרדת הרשויות: השוטר לא יכול להיות גם השופט. לצערי הרב, המקרים של אלימות משטרתית כנגד אוכלוסיות מוחלשות במיוחד וחסרות יכולת להתגונן, אם עולים מאתיופיה, אם עולים מחבר המדינות, אם קהילת הלהט"בים, אם המגזר הערבי, מתרבים, המקרים של האלימות הזאת גואים לנגד עינינו. זה גם המקרה של הכאת החייל האתיופי, וזה גם המקרה המזעזע של פציעתה של מרגריטה שולמן. שום מפגש בין שוטר לאזרח, בין שהוא תמים ובין שלא, לא יכול ולא צריך להסתיים בפציעות כגון אלה. כבוד השר ארדן, הגשתי תלונה למח"ש ביום א', והעברנו גם למשרדך העתק של התלונה הזאת. לצערי הרב, אנחנו יודעים שיותר מ-90% מהתלונות למח"ש נסגרות כיוון שאין ראיות, ובטענה המגוחכת שאין לציבור עניין בתלונות אלה. אז אנחנו טוענים כמובן שיש עניין רב מאוד בחקירה של המקרים האלה. אנחנו דורשים שינוי עמוק במבנה מח"ש. אנחנו דורשים שהמשטרה תנקה את עצמה מאלימות ותתנער מהגורמים האלימים בתוכה, כדי לא להעיב על שאר השוטרים שעושים את עבודתם נאמנה. כמו כן, אנחנו דורשים שבנושא האלימות שמופנית נגד ציבור העולים – שהטיפול בסוגיות האלה יעבור לוועדת העלייה והקליטה, שנוכל באמת להתייחס גם לטענות וגם למצבם של אותם עולים שכבר נפגעו מאלימות משטרתית, ונוכל להעניק להם הן עזרה והן מעקב אחרי הטיפול של המשרד לביטחון הפנים, משרד שאמור וצריך לתת טיפול הולם בסוגיה קשה זו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, ברכות קודם כול על ניהול ראשון של ישיבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> בזמן האחרון אנחנו שומעים יותר ויותר על אלימות מצד המשטרה. וכל פעם זה שייך לקבוצה כזו או אחרת, כך שאני ממש לא רואה עניין לשייך את זה לקבוצה סקטוריאלית מסוימת. יחד עם זאת, כולנו צריכים לדאוג לתדמיתה של משטרת ישראל. אני כראש עיר פעלתי ועבדתי אתה בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל במקרים קשים מאוד, וידענו יחד לתת יד האחד לשני. מאז שאני כאן אני שומעת – בתקופה הזאת בכל אופן – על מקרים שקשה מאוד לשתוק, קשה מאוד לקבל אותם; פעם זה כלפי יוצאי אתיופיה, פעם זה כלפי יוצאי ברית-המועצות לשעבר, פעם זה כלפי בני-נוער. אני פונה מכאן לשר לביטחון הפנים. אני רוצה באמת לבקש מכם, אנחנו כאן כדי להגן על המשטרה, אנחנו כאן כדי לדאוג לתדמיתה החיובית של משטרת ישראל. אנחנו צריכים לדאוג לכך שהשוטרים שלנו – הציבור שלנו יכבד אותם ולא יתייחס בזלזול אליהם, אבל גם מצד המשטרה יש חובה להתייחס בכבוד לאזרחים. גם כאשר מדובר – אני מקווה שרובכם ראיתם את התמונות המזעזעות של המקרה הזה. לא יכול להיות ששוטר מפעיל כוח כאשר הוא לא צריך לעשות זאת. הוא צריך לעשות זאת רק כשהוא צריך להגן על עצמו. זה לא היה המקרה. לכן אני מאוד רוצה להגיד שאני גאה במשטרה שלנו ובשוטרים שלנו, ויש המון מהם שזה מגיע להם. ובגלל הבודדים שלא יודעים להחזיק את עצמם – אז שילכו לחופשה של שבוע ימים, אני יודעת שהם עובדים קשה. אבל הכוח הוא לא הכלי שהם צריכים להפעיל כדי לפתור את הבעיות מהסוג הזה. במיוחד, שוב, שמהדברים ששמענו, לא הייתה כאן סיבה לכך. לכן שוב, אדוני השר, אני מבקשת באמת למסור את המסר מכאן, מבית-המחוקקים: אנחנו כאן מכבדים ואוהבים את השוטרים שלנו. אז אל תיתנו לנו סיבות להגיד דברים לא נעימים נגדם, כי הם הכוח שלנו, הם הגב שלנו, הם אלה שצריכים לשמור על הסדר במדינה שלנו וצריך לתת להם כוח – אבל כוח שהם צריכים להפעיל רק במקרים שבאמת צריכים לעשות את זה. אז מה שנשאר לנו באמת, אם המקרה הוא – ואני מקווה מאוד שכל מה שאומרים הוא נכון, אחרת כל מה שאנחנו אומרים הוא לא נכון, ואני מקווה באמת לשמוע את התשובה ממך. אבל אם צריך להתנצל בפני האנשים האלה, אז גם צריך לקום ולהגיד: סליחה, טעינו, ולחשוב איך מתקנים את זה בתוך המערכת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חבר הכנסת יואל – רזבוזוב, מחילה, קבל את התנצלותי. ואחריו – חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אם הוא יהיה פה עד אז. סליחה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, ברכות על ניהול הישיבה הראשונה. רזבוזוב – אני נותן לך כמה פעמים, אין בעיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סמוטריץ, גם תמיד מסתבכים, אז אנחנו בסדר. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> גם סמוטריץ. חברי חברי הכנסת, הייתי רוצה להחזיר אתכם לרגע לסוף חודש יולי בשנת 2004. אז היום בצהרי שני הגיעו אנשים מההוצאה לפועל אל ביתם של סופיה ואנטולי רודניצקי בני ה-70, שנמצא באשקלון. כשבני-הזוג, שלא דיברו עברית, ניסו למנוע את עיקול רכושם, מיהרו המעקלים להזעיק תגבורת מתחנת המשטרה. השוטרים שהגיעו למקום לא חסכו באלימות כלפי בני-הזוג. לאחר המקרה אמר מפקד מרחב המשטרה שהוא פועל רבות כדי שמקרים כאלה לא יחזרו. לצערי, גם עשור אחרי האירוע תופעת אלימות השוטרים נגד העולים לא פחתה, אלא להפך. כששימשתי יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה קיבלתי אין-ספור פניות המתארות כיצד שוטרים מתנפלים על מי שנראה זר במדינה אף שהוא אזרח בה לכל דבר ועניין. רק אתמול ערך יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה החדש, חבר הכנסת נגוסה, דיון על גל ההפגנות והכעס של קהילת יוצאי אתיופיה, שהתעורר בין היתר לאחר שפורסמו מקרים שבהם השוטרים מכים צעירים שלא לצורך. אבל מה עם אותם המקרים שלא נקלטו בעדשות המצלמה? מאות ואפילו אלפי עולים מארצות שונות מרגישים על בשרם את תחושת האפליה בכל אירוע שדורש את התערבותה של המשטרה. היום אני חושב שזה "מודה" לתקוף את המשטרה, ובאמת נמנעתי מכך. כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה בכנסת התשע-עשרה קיבלתי, כמו שציינתי, אין-ספור מקרים, ותמיד ניסינו בכל מקרה להתייחס לגופו ולדבר עם המשטרה. אנחנו באמת בעד משטרה חזקה ששומרת על הסדר. אבל עם הכוח גם באה האחריות. לא ייתכן ששוטרים מטפלים באירועים ללא שיקול דעת, ואנחנו שומעים על יותר מדי אירועים כאלה. לא ייתכן שמי שאמון על השמירה על החוק לוקח אותו לידיים ומשתמש באלימות שלא לצורך. הנתונים מדברים בעד עצמם: במקרים רבים מדי המשטרה נוהגת בעולים בצורה לא הוגנת. היד קלה על האלה ועל האגרוף. אין שום סיבה לתת לעולים יחס רע מאשר לאחרים. התנהלות פסולה זו מעלה את החשש לגבי המדיניות המשטרתית המפלה. ריבוי מקרי האלימות של השוטרים נגד עולים שנחשפו לאחרונה דורש שינוי משמעותי, כאן ועכשיו. לכן על המשטרה, על המשרד לביטחון הפנים ועל משרד המשפטים לעשות שינויים מערכתיים ומהותיים בתחומם. עליהם לעקור את הגזענות מהשורש, כדי שלא נתעורר עוד עשר שנים ונגלה כי עדיין הדבר לא השתנה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב – עכשיו זה בסדר? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> מצוין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – איננו נוכח. אנחנו נבקש מכבוד השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על ההצעות לסדר-היום. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה. אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לברכות על ניהולך את הישיבה הראשונה שלך. חברי, חברי הכנסת, קודם כול אני מבקש להודות לחברות וחברי הכנסת קסניה סבטלובה, טלי פלוסקוב, יואל רזבוזוב וחבר הכנסת מיקי זוהר על ההצעות לסדר-היום שהוגשו, אכן בנושא חשוב ומשמעותי. המקרה של מרגריטה שולמן ובן-זוגה הוא בעיני מקרה חמור ביותר שיש לבדוק אותו במלוא הרצינות, והוא אכן נמצא כרגע בבדיקה של המחלקה לחקירות שוטרים. לכן, לצערי, אני לא יכול להתייחס ספציפית לפרטים עד לסיום החקירה. אני מניח שבסוף החקירה, כשיפורסמו המסקנות של מח"ש, אני אוכל לעדכן ולקיים דיון נוסף עם חברי הכנסת. ברור שתלונות על אלימות של שוטרים צריכות להיבדק בצורה מעמיקה, וגם אני, גם המפכ"ל – כולנו חייבים להוקיע כל שימוש באלימות שלא לצורך ושלא מכורח התפקיד. אבל אני חייב לציין, יחד עם זאת, שהמשטרה פועלת כדי להטמיע נורמות וכללי התנהגות בתחום השירות והפעלת הכוח על-ידי המשרתים בארגון, וכבר בשנת 2009 היא התחילה תהליך מקיף ויסודי של תיקוף ערכי הארגון בהתאמה להתפתחויות בחברה ולנוכח אתגרים מתהווים במציאות המשתנה. בתהליך הזה לקחו חלק גורמים רבים מהמטה והשטח, וסייעו להם גורמים בכירים באקדמיה, בראשות פרופסור אסא כשר, ובסופו של התהליך נוסח קוד אתי והחל תהליך אינטנסיבי של הטמעה ויישום. אני מניח שלנוכח מה שקרה בחודשים האחרונים, או דברים שנחשפו, חלק מחברי הכנסת אומרים: על מה הוא מדבר? ואני יכול לגמרי להבין את ההרגשה, ולכן אני לא הגעתי לכאן אחרי שבועיים של למידה ראשונית כבר עם הצהרות והתחייבויות. אני חושב שזה לא יהיה רציני לומר את הדברים. אבל בהחלט, הציפייה, כמובן, מארגון חשוב כל כך – ואני תמיד זוכר שאומרים: אין לנו צבא אחר, אין לנו שב"כ אחר; אין לנו גם משטרה אחרת, חברותי וחברי, ומשטרת ישראל היא אחד הארגונים הכי חשובים למדינת ישראל ולחברה הישראלית. אני חושב שבצדק כולנו מצפים קודם כול מהמפקדות והמפקדים במשטרת ישראל להירתם לתהליך הזה של ערכים ומשמעת ולהנחיל את הערכים האלה לפקודים שלהם. התהליך הזה, ניסו לבצע אותו בשנים האחרונות. כל אחד מאתנו ישפוט אם הוא הצליח או לא הצליח, ולפני שאני אגיד את המסקנות הסופיות שלי – כי אני לא אומר אותן היום – ומה אני מתכוון לעשות, אין ספק שצריכים להתבצע שינויים בקודים הללו, בתחומים של המשמעת, בתחומים של הערכים. אבל מאמצים וניסיונות בתחומים הללו אכן נעשו, ואני רוצה קצת לפרט, כי כדי להדגיש את חשיבות האתיקה והערכים, המשטרה הטמיעה את הפעילות שקודם תיארתי, יחד עם פרופסור אסא כשר ואחרים, במסגרת מערכת מדידה שנקראת "מפנה", שבמסגרתה נמדדים המפקדים בארגון וניתן דגש על חשיבות העיסוק בהטמעה ערכית ובקשר שבין הערכים למקצועיות. אף שכמובן יש עדיין מקרים חמורים שמקבלים בולטות תקשורתית, אם אנחנו מסתכלים על המספרים, יש ירידה מגמתית ועקבית של עשרות אחוזים בכמות התלונות שמוגשות כנגד שוטרים בגין שימוש בכוח. בשנת 2014 חלה ירידה של 33% ביחס ל-2013, וירידה של כמעט 61% בהשוואה לשנת 2011. האם זה אומר שהתוצאה היא כרגע מצוינת? היא טובה? לא בהכרח. כי אם יורדים מול מצב קטסטרופלי, ועדיין יש מקרים חמורים, אז עדיין יש מקרים חמורים, זה לא אומר עדיין שהמצב טוב. הטיפול המשפטי, כפי שאמרתי, בשוטרים אשר הפעילו אלימות שלא כחוק ולא כדין ולא לצורך, מונח לפתחה של המחלקה לחקירות שוטרים. אולם בתיקים שמח"ש מעבירה לטיפול המשטרה, וכן בתיקי קצין בודק – זה בעצם הליך בדיקה שמתקיים לפני הליך משמעתי – או כתוצר של תלונות ציבור, נשקלת העמדה לדין משמעתי שתוצאותיה שקילה של נקיטת אמצעים מינהליים נגד שוטרים המעורבים בעבירות בשלבים שונים של ההליך, החל מתחילת החקירה ועד לשלב של פסק-דין חלוט. האמצעים נעים מפיטורין בקלון – וכבר קיבלתי להחלטתי כמה תיקים כאלה כדי להחליט מה יהיה גורלו של אותו שוטר או קצין שהפר את האתיקה של הארגון – דרך סוגים שונים של פיטורין: העברות מתפקיד, השעיות, חופשות כפויות, הורדות בדרגה, עיכוב קידום, התרעות ראש אמ"ש – אגף משאבי אנוש – ראיונות אזהרה ועוד. ראוי לציין – ואני אתן קצת מספרים – כי בהתאם למדיניות המפכ"ל בעניין זה, ב-2013 פוטרו 40 שוטרים בגין הרשעות בבית-דין משמעתי והרשעות פליליות, וב-2014 פוטרו 34 שוטרים בגין הרשעות כאמור. באשר לאלימות שציין כאן חבר הכנסת רזבוזוב כנגד יוצאי קהילת אתיופיה, אני רוצה לציין, לעדכן, שראש הממשלה הקים ועדת שרים בראשותו, וביום שלישי שעבר השתתפתי בדיון של כמה שעות לגבי הממשק של המשטרה עם בני הקהילה, ובו הציגה המשטרה את כל מה שנעשה ואת תוכנית העבודה שלה. דרך אגב, המשטרה אמרה בצורה הכי פתוחה וכנה – כי גם אני מאמין בתחקיר שקוף וכן – שהיו טעויות ושהיה גם שיטור יתר, וגם ההנהגה של הארגונים שמייצגים את בני הקהילה התרשמה ואמרה שכן, האסימון ירד גם במשטרת ישראל. הוצגה שם תוכנית שהושקעו בה עשרות שעות, בראשותה של גילה גזיאל, ראש אגף משאבי אנוש, שזכתה שם לשבחים, באמת, מכל הארגונים. והתוכנית הזאת כוללת, בין היתר, גם קיום של ימי עיון בנוגע לעדה האתיופית, גם תהליך הידברות עם ראשי הקהילה, הרצאות וסדנאות ומפגשים עם בני הקהילה, גם תוכנית לעידוד בני-נוער וסיוע להם לחזור למסלול חיים נורמטיבי, שהשתתפו בה כבר 600 מבני העדה. גם – אני חושב שזה לא פחות חשוב מהכול – קליטה של הרבה מאוד מבני הקהילה במקומות שבהם נדרשת ידיעת השפה – גם במוקד 100, גם בתפקידים כמו חוקרי בני-נוער; גם תִקנון של תקנים חדשים שיעבדו אל מול בני הקהילה. זה נכון שכבר היום יש כ-660 שוטרים שהם יוצאי הקהילה האתיופית, אבל זה ממש לא מספיק, כי, לצערנו, עדיין, בגלל בעיות של חינוך ובעיות בקליטה, הממשק עם בני העדה הוא הרבה יותר גדול באופן יחסי למספרם באוכלוסייה. אז כמו שאמרתי, לנוכח הטענות שעלו, גם על שיטור יתר, הוקם צוות עבודה, וזו המדיניות שלי, בהחלט. הוקם צוות עבודה לבדוק את הטענות, וכרגע נעשית עבודה לבחון את כל תיקי החקירה שנפתחו נגד חשודים יוצאי אתיופיה שלגביהם הועלו טענות על אופן הטיפול או עילת סגירת התיק. נערכת בדיקה מעמיקה וספציפית, בעיקר לגבי תיקים שבהם מעורבים חשודים קטינים יוצאי אתיופיה, במטרה לבחון היתכנות להליכים חלופיים, ואני גם הוריתי לבחון בהמשך בכלל את כל התהליך הזה – איך נחקרים קטינים שהם יוצאי אתיופיה. עוד הפעם, אני חושב שבגלל פערי שפה עלולות ליפול שם טעויות שלאחר מכן הם משלמים על זה בהרשעה פלילית שמלווה אותך לאורך כל חייך. דיברתי על הגדלת מספר השוטרים והמפקדים יוצאי אתיופיה בארגון, שיבוץ דוברי אמהרית במוקדי 100 והכשרת השוטרים לשיטור בחברה רב-תרבותית. וכבר מחר, דומני – חבר הכנסת נגוסה, אני לא יודע אם אתה מוזמן מחר, אבל מחר יש מפגש של מפקדי התחנות, כך נאמר לי, עם יוצאי הקהילה. בקיצור, אני אישית מלווה את יישום התוכנית הזאת, יחד עם חבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה ועוד רבים שמשתתפים במפגשים הללו אצל ראש הממשלה, וכולנו יחד משקיעים שם שעות רבות. יש טענה שאני רוצה לומר עליה מילה – והיא בהחלט מעוררת סימני שאלה אבל היא לא מונחת לפתחה של משטרת ישראל, חשוב להבין זאת, אמרתי את זה גם לחברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו-שטה – כשבאים בטענות ש-93% מהפניות של אזרחים למחלקה לחקירות שוטרים נסגרות מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור, או כשבאים ואומרים – מה עם ההחלטה כנגד אותם שוטרים שצולמו מכים את אותו חייל שרצה לעבור במקום שהיה סגור בגלל חפץ חשוד – צריך לזכור: יש הפרדת רשויות. משטרת ישראל היא לא הגורם שמקבל את ההחלטות המשפטיות בסופו של דבר, לא נגד השוטרים שלה – וטוב שכך – וזה מונח לפתחה של מח"ש; וגם בנוגע להעמדות לדין – זה מונח לפתחו של פרקליט המדינה. אז בנושאים האלה אני חושב – שוב, אני מלבן את זה וגם שוחחתי כבר עם פרקליט המדינה על הנושא הזה והסברתי לו את הרגישות הציבורית הגבוהה גם לקבל החלטות בלוח-זמנים קצר ולא כשאנחנו רואים שיש הפגנות ויש ציבור שמביע את התחושות שלו – ועם תחושות אני לא רוצה להתווכח – אז גם במערכת המשפטית ובפרקליטות צריכים להיות רגישים לעניין הזה. אני לא אתערב להם בתוכן ההחלטה, אבל בקצב של ההחלטות ואיפה שמים את זה בסדר העדיפויות בוודאי שצריך להביא זאת בחשבון. אני מבחינתי הייתי מציע להסתפק בתשובה שלי, אבל אם המציעים ירצו להעביר את זה לוועדה כדי להמשיך ולעקוב, הממשלה לא תתנגד לכך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני. אנחנו נשמע עכשיו עמדות נוספות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים להעביר את זה לוועדת העלייה והקליטה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, אנחנו נשמע קודם, ברשותכם, נשמע קודם עמדות נוספות של חברי כנסת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא עדיף ועדת חוקה, דרך אגב? <טלי פלוסקוב (כולנו):> יש בוועדת הקליטה דיון בנושא אלימות כלפי בני-נוער – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מציע שנשמע קודם את העמדות הנוספות של חברי הכנסת ואחר כך נראה מה עושים עם ההצעה הלאה. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת סופה לנדבר. דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, צודק השר לביטחון פנים – בהזדמנות הזו, ברכות – שההחלטות של מח"ש לגבי סגירת תיקים אינן בתחום סמכותו, אבל אני רוצה להגיד למה גורמות ההחלטות של מח"ש. הדברים שלי מתייחסים לאלימות משטרתית, אני רוצה כרגע להתמקד בשתי קבוצות, בשני קהלים – גם כלפי הקהילה האתיופית, של יוצאי אתיופיה בישראל, וגם כלפי אזרחי ישראל הערבים. אדוני השר לביטחון פנים, כששוטרים יורים בגב באזרחים או יורים באזרחים ערבים, ואחר כך מח"ש – חבר הכנסת רזבוזוב, אני רוצה שהשר יקשיב לדברי כי אין לו חלוקת קשב, אני יודעת את זה. סתם. אדוני היושב-ראש – אדוני השר, סליחה, הוצאת אותי מהריכוז – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אין לי חלוקה, אפילו לא שמעתי את רזבוזוב, רק אותך הצלחתי לשמוע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו לא נוריד את הזמן שכבר חלף מהזמן שהשר לא הקשיב. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר, כששוטרים יורים באזרחים ערבים ותיקי החקירה נסגרים, כמו במקרה של כפר-כנא, או כששוטרים יורים או פוגעים במפגינים יוצאי אתיופיה ותיקי החקירה נסגרים, מועבר מסר לשוטרים שהם יכולים להמשיך לעשות מה שהם רוצים. ויש תרבות אלימה במשטרה, אנחנו רואים את זה. המפגש של השיטור הזה עם יוצאי אתיופיה ועם אזרחי ישראל הערבים הוא מפגש אלים, אנחנו רואים את התוצאות שלו. שמחתי לשמוע את הדברים שלך כאן מעל הדוכן. אז אומנם אתה לא מופקד על מח"ש, אבל אני חושבת שהמסר שעובר ממח"ש לכלל השוטרים הוא מסר מסוכן ובעייתי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שרים, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לפנות כאן אליך – אני יודעת שלא כל כך נוח לי מפני ששבועיים זה בהחלט לא מספיק זמן, ואתה נאמת לנו כאן יפה מאוד על קוד חדש בהתנהגות של משטרת ישראל, על שימוש בכוח יתר. אתה יודע, טוב לנו לשמוע את זה. אבל כנראה הנכה הזאת, מרגריטה, שנפגעה ונפצעה על-ידי משטרת ישראל – טוב תעשה אם תשלח מחר להפגנה שמתקיימת ב-18:00 באשקלון – ואני אהיה שם, אני מאמינה שגם חברים – נציג שלך, או שתגיע לבקש סליחה מהנכה הזאת. ריטה הייתה ברכב, השימוש בכוח היה מיותר ביותר. המכה שהיא קיבלה, מכה נפשית גם, זה דבר שאי-אפשר לעקור, וכל הנאומים כאן בכנסת ישראל לא יכולים למחוק את ההרגשה וההרגשה הפיזית של ריטה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת לנדבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני מסיימת. אני מבינה שאתה נכנסת לפיקוד על המשטרה בזמן כל כך לא נוח: סקס-מניאקים במשטרה, שימוש בכוח מיותר – כן, סקס-מניאקים, אדוני, אני יכולה להגיד מה שאני רוצה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה אחרי שש שנים שהמשטרה הייתה – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני חושבת שבמשטרה צריכים לעשות סדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת לנדבר, אנחנו צריכים לעמוד בלוחות-הזמנים, אז אני אשמח אם תנסי לסיים. בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני אפרש עכשיו, אדוני. <זהבה גלאון (מרצ):> סקס-מניאקים, את צודקת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני צודקת, ועוד איך אני צודקת. אני צודקת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מי היה אחראי בשש השנים אחרונות למשטרת ישראל – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אבל גם אתה צודק. זה לא אומר שהיא לא צודקת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> המידע המודיעיני לא היה נכון. למה היה מידע? הם עסוקים במשהו אחר? הם צריכים לבדוק את המידע – כאשר מגיע למשטרה מידע לא נכון. גם אתה, אדוני השר, צריך לבדוק למה זה היה. אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, קודם כול לבקש סליחה מריטה הזאת – היא נפצעה, היא נפגעה. ולפני שהעולים יוצאים לרחובות של מדינת ישראל, כמו שיצאו יוצאי אתיופיה, אני מבקשת שתתערב, ותתערב מהר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת לנדבר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. דקה אחת לרשותך, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב שמשטרת ישראל משוועת לרפורמה גדולה, רפורמה שתעקור מתוכה גילויים של אלימות, של שחיתות, של התנהגות לא נאותה – אני לא אשתמש במילה שהשתמשה חברתי, אבל כשכמה וכמה ניצבים, שהם הבכירים שבמשטרה, פורשים, זה מדבר בגנותה של משטרת ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> קוראים לזה תרבות האונס. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תרבות האונס, אוקיי, אז אני מאמץ את דבריה של חברתי – לעקור את תרבות האונס. אני חושב שאתה, השר ארדן, נמצא באחד האתגרים הגדולים ביותר שיש היום לשרים בממשלת ישראל, והמשטרה מחכה לשינוי הזה, והציבור יותר מהמשטרה; הציבור אומר לעצמו: כך זה לא יכול להימשך. ביום שנפתח משפט, הבוקר, שבו קצין, רב-פקד, נאשם בבגידה – זה מה שהוא נאשם בו, בגידה בארגון שלו, הוא הודה בזה, אגב, בליבת הפעילות המשטרתית. אז אני אומר לך, שמעתי אותך הבוקר מדבר על עצמאות המשטרה – ואני מכבד את זה – ואתה תמצא את המינון הנכון בין שמירת עצמאות לבין כניסה לעומק כדי לטפל בבעיות היסוד, שהאלימות שעולה עכשיו היא רק אחת מהן, ומניתי אחרות. אני מאחל לך הצלחה, אבל אני מאחל לכולנו הצלחה עם משטרה חדשה, כי זה מה שאנחנו צריכים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, ישיבה ראשונה שלך – הרבה הצלחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, משימת חיים בפניך. המשטרה היא של כולנו, וצדקת ואמרת: זאת המשטרה שלנו ואנחנו רוצים לחזק אותה. ודווקא מתוך התקווה הזאת של לחזק את משטרת ישראל – דיברת פה על ימי עיון, ועל הדרכות ועל שינויים, אבל קודם כול, אדוני, בתהליך ההכשרה הראשוני של הבחירה של שוטרי מדינת ישראל מהיום – מה הפילטרים שאנחנו בוחנים? את מי אנחנו לוקחים להיות שוטר או שוטרת במדינת ישראל? בשנתיים האחרונות חל שינוי בהייררכיה – דיברנו פה קודם במילים קשות על ההתנהגות הלא-ראויה – ובאמת המפכ"ל מינה יועצת מפכ"ל לענייני נשים וגם מפקדת יחידה למניעת הטרדות מיניות. אדוני, במשטרה יש הייררכיה שלא מתאימה לאף אחד מהארגונים במדינת ישראל. הצבא עבר שינוי, גם מקומות אחרים וארגונים אחרים; במשטרה זה עדיין לא קיים. עד שלא נפרק את ההייררכיה הגברית הקשה הזאת במשטרה – צריך לאפשר ליותר נשים להגיע למוקדי כוח וזה יקרין על כל אותן מצוקות. אבל, אדוני, יש לי בקשה שפתחתי בה ואני רוצה לחזור עליה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק בקצרה בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כל התהליך של המיון, הפילטרים של איך בוחרים שוטרות ושוטרים במדינת ישראל ותהליך ההכשרה – לא יכול להיות שאנשים יוצאים לפרק הפגנות או לפזר הפגנות, והם לא עוברים הכשרה, מי המפגינים, מה הרקע, מה הסוגיות, מיהו הקהל. בדברים הללו אי-אפשר לבוא ולומר: רק נתבונן לא אחורה אלא קדימה. ומי אם לא אתה, שנמצא היום בראש המערכת, שבא עם הבנות והיכרות של החברה בישראל, כדי לבוא וליישם כבר בשבועות הקרובים, שנוכל לראות את ניצני השינוי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. ונשתדל בבקשה לעמוד בזמנים. דקה אחת לרשות אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אכן מה שמתחיל בערבים מגיע ליוצאי אתיופיה וליוצאי חבר המדינות, ואנחנו כבר בבעיה של אלימות משטרתית חוצה מגזרים במדינת ישראל. האלימות הזאת היא קצה קרחון, מחלת הדעות הקדומות, התיוג הלאומי או העדתי, הגזענות, זו מחלה שפוקדת את החברה שלנו בכללותה, והשיקוף שלה במשטרה הוא כמובן שיקוף קשה וכואב במיוחד. אדוני השר, אני פונה אליך כדי לנסות לקדם מנגנונים נגד אלימות משטרתית, כולל מנגנונים שהתחלנו כבר לנסות לקדם בכנסת. בכנסת הקודמת הגיעה כמעט לקראת קריאה שנייה ושלישית הצעת חוק משותפת שלי עם השר דהיום אורי אריאל בנושא מנגנונים של זיהוי של שוטרים; איך אנחנו אוכפים את החובה של תגי זיהוי לשוטרים, שתהפוך לחובה אופרטיבית. לצערי הגדול, פיקוד המשטרה הסתייג מההצעה והיא לא הושלמה. אדוני היושב-ראש, הערה אחרונה – פעמים רבות יש קשר בין, מצד אחד, שיטור יתר, ומצד שני, היעדר אכיפה. אלה שני צדדים של אותו מטבע. כאשר בציבור הערבי, מצד אחד, לא אוכפים איסוף של כלי-נשק בלתי חוקיים, הצד השני של זה, זה שיטור יתר נגד אזרחים שומרי חוק, נגד צעירים, נגד בני-נוער, נגד אנשים שהם מפגינים. בשני הצדדים האלה צריך לטפל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. דקה אחת לרשות אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מאחל לך הצלחה בעבודתך, בתפקידך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מצטרף לדברים של חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת נחמן שי. הרי אנחנו יודעים, האלימות של המשטרה, אלה מקרים לא חדשים, יש הישנות ודווקא כלפי קטגוריה מסוימת ומיוחדת של האזרחים. זה ברור וכולנו יודעים. מה המסר של המשטרה, שחייבת להיות תמונה תרבותית חינוכית לאזרחים? אנחנו רואים שהשוו את המקרים ואזרחים רגילים לוקחים דוגמה ממה שעושה המשטרה, ודווקא יש אזרחים שתוקפים – אותה קטגוריה של אזרחים שאכן המשטרה תקפה אותם. זה באמת לא במקרה. אז גם את זה צריך להביא בחשבון. האכיפה וחקירת שוטרים זה לא מספיק, אדוני השר. צריך מסר חינוכי, תרבותי, מקצועי למשטרה, שהמקרים האלו לא יישנו ובאמת שכך צריך להיות. המשטרה צריכה להיות לטובת האזרח. הרי אנחנו לא במערב הפרוע. תמיד האלימות הזאת, מה האזרחים, אני לא חושב – הרי כל המקרים האלו לא היו מסוכנים למשטרה. לכן, חייבים להביא בחשבון את הדברים, לעקור אותם מהשורש ולדון בהם בצורה יותר עמוקה ויותר מעמיקה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת אבו מערוף. היות שכבוד השר ארדן לא התנגד כאן להעברת הנושא לדיון בוועדה, אנחנו נצביע על זה. נדמה לי שבאופן מסורתי סוגיות כאלה עוברות לוועדת הפנים. האם יש כאן בקשות אחרות? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אין לנו בעיה שיעבור לוועדת הפנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ועדת הפנים; אז אנחנו נצביע על זה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעד העברת הנושא לדיון בוועדת הפנים – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהנושא יועבר לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: שכר המורים בישראל נמוך ב-37% משכר עמיתיהם ב-OECD> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצעה השנייה לסדר-היום: דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: שכר המורים בישראל נמוך ב-37% משכר עמיתיהם במדינות ה-OECD – הצעות מס' 303, 310, 322, 340 ו-358. שר החינוך נפתלי בנט כאן אתנו. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הלמ"ס הוא לא גוף אופוזיציוני, והוא הוציא דוח שמראה ששכר המורים בישראל נמוך ב-37% מהממוצע ב-OECD. נכון, בעשר השנים האחרונות עלה שכר המורים בישראל, אבל הפערים לעומת הממוצע העולמי נשמרו, פחות או יותר. מה שקורה כאן, שהייתה תשומת לב מסוימת למורים ולמצבם של המורים, אבל נעשתה חצי עבודה. ולפעמים חצי עבודה מביא לאותן תוצאות של לא-עבודה. במה מדובר? מדובר בהפיכת מקצוע ההוראה למקצוע מושך לאנשים מוכשרים ולא לברירת מחדל. וזה לא קורה; השינוי הזה לא קרה. צריך לשאול למה זה לא קורה, וצריך לראות מה קורה בעולם כדי להסיק מסקנות. הנושא כל כך חשוב, שהוא אחד המפתחות המשפיעים ביותר על החברה כולה. 60%–70%, השר דרעי, מההצלחה בחינוך הם המורים, איכות המורים. אני מעדיף שהבנות שלי ילמדו תחת עץ רענן או לא רענן, בלי חדר בכלל, בלי בניין, אצל מורה טוב, מאשר ילמדו בחדר הכי מודרני עם מורה גרוע. תחת העץ הרענן או הלא-רענן נביא תוצאות טובות יותר. יש הרבה מה לעשות בנושא שיפור מעמדו של המורה. אחד הנושאים שצריך לעשות ולא לחכות לשינוי הדרגתי – אני הגשתי כמה פעמים הצעות, גם הצעת חקיקה, בנושא פנסיה מוקדמת של מורים. זה מקצוע שוחק. אי-אפשר ללמד יותר מ-25 שנים. יש היום אלפי מורים שפונים למשרד החינוך. הם אומרים: אנחנו לא יכולים ללמד יותר. צריך למצוא הסדר מכובד, כמו שנעשה במקומות אחרים בעולם, כמו שיש בירדן, כמו שיש בצרפת, כמו שיש במקומות אחרים. אז הפתרון הוא לעשות מעשה שיטלטל את המערכת, שיביא כוח הוראה חדש, רענן, שאוהב ללמד, עם שיטות חדשות ועם רצון ועם אמביציה, ולהוציא מהמערכת מורים שתרמו, עבדו, אבל הם אומרים: אנחנו רוצים לצאת. אם אנחנו היום – למשל, אני מסתכל על החינוך הערבי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני ישתדל לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אם ייעשה המעשה הבא, יבוא המשרד ויגיד באומץ: יש לי 5,000 בקשות לפנסיה מוקדמת, אני מקבל את כולן, בתנאים סבירים ומקובלים שייתנו כבוד, ואני מכניס 5,000 מורים חדשים, מוכנים, נמצאים – בעיקר מורות, דרך אגב – עם רצון, עם הכשרה, עם הכול, אבל אין עבודה. אתם יודעים איזה שינוי זה יחולל, בסופו של דבר? המורה הוא המפתח, אסור שנאבד את המפתח. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, בהשוואה למדינות ה-OECD רמת השכר של המורים במדינת ישראל נמוכה. יחד עם זאת, בשנים האחרונות, כפי שגם ציין ידידי, רמת השכר הלכה והשתפרה בעקבות רפורמות שנעשו בבתי-הספר: "עוז לתמורה", "אופק חדש", בלי להיכנס כרגע לאיכותן, לתועלת שלהן ולדעתי האישית עליהן – זה מצריך אפילו דיון מעמיק בפני עצמו. אך הסיפור האמיתי כאן, כבוד היושב-ראש, הוא לא באמת שכר המורים; הוא מעמד המורה במדינת ישראל. מעמד – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> השכר לא עלה. הוא עלה בתנאי שיתווספו שעות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון. בגלל זה אמרתי שאת דעתי על הרפורמות אני לא אומר, ומה זה עשה למערכת ההוראה – זה באמת מצריך דיון בפני עצמו, אפילו לא כאן במליאה, אולי אפילו בוועדות השונות. אם אנחנו מסתכלים נומינלית, השכר הוא יותר גבוה, אבל זה באמת לא הסיפור. הסיפור הוא מעמד המורה במדינת ישראל, מעמד שהולך ונשחק ביתר שאת בשנים האחרונות. מי שמכיר היטב את השטח יוכל לשמוע את זה ממורים, ממנהלים, ממחנכים וממי שנמצא שם. לכן, לתפיסתי, צו השעה הוא לא עניין השכר, אלא חיזוק המעמד של המורים. כבודם ומעמדם מעורערים על-ידי הורים, על-ידי המערכת, על-ידי הממסד, על-ידי החברה. זה נובע מכך שזה זמן רב אין גיבוי למורים בתוך המערכת. אני לא אומרת – מורים שלא עומדים בסטנדרטים ובאמות המידה האתיות והמקצועיות, מקומם לא במערכת, אך אי-אפשר להתעלם מכך שיש רפיסות של המערכת כלפיהם, בעיקר בכל הקשור בפניות ובתלונות של הורים. ההורים כבר מזמן איבדו את האמון במערכת, ולצד זה הם הפכו ממעורבים למתערבים. כל תלונה של הורה מקפיצה את המערכת עוד טרם הדברים נבדקים, וההתערבות היא כמעט בכל נושא: בציונים, בשיבוץ של מורים, בהתנהלות, ואפילו במקרים קיצוניים בסגנון ההוראה בכיתה. האינסטינקט המערכתי הוא להרגיע את הרוחות, לרוב על-ידי ריצוי ההורה, וזה בשל לחצים חברתיים וציבוריים. התוצאה בסופו של דבר היא שמורים מפסיקים להתמודד, כי הם מרגישים שהמערכת לא תיתן להם גיבוי; התוצאה היא שמעמד המורה נפגע, ולזה יש השלכות גם על רמת ההוראה, מי מגיע להוראה ועוד. אני לא אומרת, חלילה, שלהורים אין מקום במערכת; להפך, אני מאמינה ורואה חשיבות רבה במעורבותם של הורים ובשותפותם. הם שותפים טבעיים וחשובים, אך הדבר צריך להיעשות כשכל צד יודע את מקומו ואת תפקידו בשותפות זו. איך מחזירים את האמון למערכת? צריך להעלות למודעות שההוראה היא פרופסיה ולא ברירת מחדל או עניין של נוחות – דבר שמתגלה כרחוק מאוד מהמיתוס שנבנה בציבור, ולכן גם יש נשירה גדולה של מורים חדשים שנכנסים למערכת. צריך להעלות את תנאי הקבלה למבקשים להכשיר את עצמם להוראה ולהרחיב את התוכניות שקוראות לקבוצות איכותיות להשתלב בה; התפיסה צריכה להיות "הטובים לחינוך". צריך לתת אוטונומיה למנהלי בתי-הספר ולהחזיר להם את הסמכות לניהולו הפנימי; צריך להחזיר את הסמכות המורית, ואת זה ניתן לעשות רק בצורה מערכתית ומשולבת, עקב בצד אגודל, וזה היעד האמיתי שעלינו לחתור אליו לפחות בשלב זה. משפט סיכום, ברשותך, היושב-ראש. אני בהחלט מסכימה, חבר הכנסת זחאלקה, שמורים צריכים לצאת לפנסיה מוקדמת. ההוראה היא מקצוע שוחק, זאת שליחות אינטנסיבית. אני חושבת שצריך לאפשר להם בשלב מסוים לצאת מהמערכת ולפנות את המקום לכוחות רעננים שיגיעו ויכניסו גם רוח חדשה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור, אם הוא יהיה כאן. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גם ברכות על ניהול הישיבה הראשונה. חברי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, ברשותך, אדוני שר החינוך, אני מבקש לדבר על משהו שאירע היום באוניברסיטת בר-אילן – או לפחות נודע היום – וזה החלטתה של הנהלת האוניברסיטה שלא לאפשר מצעד גאווה בתחומיה. אדוני השר, אם אפשר לקבל את תשומת לבך לסוגיה הזאת. זו סוגיה שאני יודע שגם אתה מתייחס אליה באופן יותר מורכב מהדרך הרגילה, לפחות באופן דואלי. אוניברסיטת בר-אילן היא אוניברסיטה דתית, זה נכון, אבל היא גם אוניברסיטה ציבורית. לא יכול להיות שהדובר שלה – זה המעשה הכי חמור שנעשה, ונעשו הרבה מאוד דברים, ואין לי זמן לדבר עליהם – הדובר שלה אמר: "עם כל הסייגים, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל אם פדופילים היו מבקשים לערוך כינוס, הייתם נותנים לערוך כינוס של פדופילים באוניברסיטה?" להשוות הומוסקסואלים לפדופילים זה בדיוק העיוות הנוראי של התפיסה של האוניברסיטה לגבי אנשים. אני "איש באמונתו יחיה"; אני באמת מכבד את אמונתם של אחרים. אבל לא יכול להיות שלא תכבדו את נטייתו של כל אדם ואדם. מה שנעשה היום באוניברסיטה – אני אומר לך, בתור שר החינוך קרא אותם לסדר, תאפשר לקיים את ההפגנה הזאת. כי אם אנחנו נדבק בהלכה, הרי בתורה כתוב שגם צריך לסקול את מי שמקיים משכב זכר. האם אתם בעד הדבר הזה באוניברסיטת בר-אילן? לסקול הומוסקסואלים? הגענו למאה ה-21, וצריך להתנהג בהתאם גם לגבי אנשים דתיים. ואני מכבד את האמונה, כאמור. ולנושא שאליו נדרשנו – דוח הלמ"ס. יש לי דקה, אז אני אומר רק שלושה דברים. זה לא רק העניין של השכר. בית-ספר לא יכול להיות יותר טוב מרמת מוריו, ורמת מוריו היא גם השכר, גם היחס שלנו כחברה, אבל בואו נדבר קודם כול על משרד החינוך. הוזכרו פה קודם דברים, ואני לא יכול לחזור על כולם, אבל באמת משרד החינוך לא נותן גיבוי למוריו. יש זכויות של תלמידים, יש חוק זכויות התלמיד, אבל בכל פעם שהמורים נתקלים במאבק ציבורי, משרד החינוך נותן גיבוי לתלמידים, להד התקשורתי, לפופוליזם ולא למורים. ומורים שחשים שאין להם גיבוי לא יכולים להיות מורים טובים, ודאי אם הדבר הזה גם לא מתבטא בשכר. כל מה שאמרתם ואמרו, "היו רפורמות" – הרפורמה לא הייתה תוספת לשכר. המורים נדרשו לתת עוד שעות, ובגינן הם קיבלו עוד כסף. מעמדם של המורים במדינת ישראל מבחינת השכר הוא פשוט בושה. רוממות החינוך בפינו כולנו, אבל בפועל, בתכל'ס, במעשה, ביום-יום, כשזה מגיע לכסף, כשזה מגיע לשעות, כשזה מגיע לגיבוי, כשזה מגיע לתמוך במורים, הציבוריות הישראלית איננה; היא מזלזלת במורים, היא מועכת אותם. זה חבל מאוד, כי הם עושים עבודה קשה מאוד, עבודת קודש. מדינה שכל עתידה עומד על הידע שלה צריכה לשלם למורים באופן הגון וגם לעמוד מאחוריהם כראוי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת יואב בן צור – איננו נוכח. אנחנו נבקש מכבוד שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט להשיב על ההצעות לסדר-היום. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, כשנכנסתי לתפקיד, כמו בכל דבר יש תקציב מוגבל ויש סדרי עדיפויות, ואני בתהליך למידה. עשיתי למעלה מ-150 פגישות; מפגשים בשטח עם מורים, מנהלים, עם כל שרי החינוך ב-20 השנה האחרונות, מנכ"לים, כדי לגבש את היעדים העיקריים. לתפיסתי, תפקיד של שר אינו להיות מנכ"ל, לא להחליף את המנכ"ל, אלא לזהות שתיים-שלוש נקודות עיקריות ולמקד בהן את המאמץ, ולתת למנכ"ל לנהל את השוטף במשרד. אני עדיין בתהליך למידה וגיבוש מה יהיו שלוש או ארבע הנקודות. אני יכול כבר לומר שכן החלטתי שני דברים: 1. לשים את הגיל הרך בראש. זאת החלטה קשה, יש לזה משמעויות. השמיכה היא קצרה. כשאתה אומר למשהו כן – נגיד לעצמנו את האמת – אתה גם אומר למשהו אחר לא. כולנו יודעים – ומי שלא יודע – את תפיסת היפוך הפירמידה, שהיום זה קונסנזוס בעולם: ההשקעה – על כל שקל שאתה משקיע בגיל שלוש-ארבע, ההחזר עבור הילד, עבור המשך חייו, הוא יותר משמעותי מנניח בגיל 15–16. עכשיו, הממשלה אימצה את דוח טרכטנברג במובן הפיזי, ב-hardware: בנו את הגנים, שמו גננת וסייעת, אבל בעצם לא אפשרו את החינוך האיכותי. וזה היה מצב בלתי נסבל, פשוט בלתי נסבל. כל מי שביקר בגן עם 35 ילדים לא גמולים, בני שנתיים ועשרה חודשים – סיוט לגננות, שזה ניחא, אבל אסון לילדים. הם לא מקבלים את היחס. אתמול פגשתי גננת בירושלים, והיא אומרת: אני בוכה, כי בסוף היום אני אומרת לעצמי: רגע, עשרה ילדים בגן, לא נגעתי בהם. למה? כי הם מופנמים יותר. למי אתה מתייחס? הילד הרועש, הילד הבוכה. אז עשינו השבוע, בעיני, רפורמה היסטורית. אני לא יכול לחשוב על מקום יותר טוב לשים חצי מיליארד שקלים מילדי גיל שלוש וארבע, מה גם שהיא מאוד דיפרנציאלית. ההנחיה שלי הייתה – אמרתי שילד צריך לקבל את אותו חינוך אם הוא גר ברהט או בנתיבות או בנהריה או ברעננה. וזה לא המצב, כמובן; היום ברעננה החינוך הרבה יותר טוב מבפריפריה. זה לא בסדר. אז מה עשינו? הלכנו על תקצוב דיפרנציאלי, אפילו אגרסיבי, הייתי אומר: בנתיבות אנחנו נממן 90% והרשות רק 10%, לעומת רעננה – פיפטי-פיפטי. כלומר, ההשתתפות – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אגיד – חבר הכנסת פרי – אני צריך להתרגל להגיד את זה – שואל שאלה מצוינת. הרשויות אומרות שזה לא – הכול תואם מראש עם הרשויות; הכול תואם מראש עם הסתדרות המורים; הכול תואם מראש עם כולם. ונכון, רשויות חזקות יותר תצטרכנה לשים את היד בכיס, אבל יש להן את הכסף לעשות את זה. הורים לא ישלמו שקל נוסף על הסייעת השנייה; אני קובע. יותר מזה, אני גם סבור שכמעט 100% אם לא 100% של הגנים יהיו מוכנים ב-1 בספטמבר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מציע שתסגור את זה עם הרשויות החזקות – – <חיים ילין (יש עתיד):> נכון. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – כי זה לא מה שאנחנו שומעים. <חיים ילין (יש עתיד):> עם חיים ביבס, ותסגור. באמת. <שר החינוך נפתלי בנט:> מאה אחוז. <חיים ילין (יש עתיד):> אחרת, זה לא יצא. השטח בוער. <מאיר כהן (יש עתיד):> הכיוון הוא מצוין. <שר החינוך נפתלי בנט:> לא, לא, זה – אני, אגב – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – ביבס היה שותף – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> חיים היה שותף מראש, וחיים הוא חבר, ואנחנו נסתדר. הכול יהיה בסדר. מטבע הדברים – נכון. זה, יש פה נושא של מקדמות, כי שנת התקציב לא חופפת, ואם צריך, נפתור נקודתית את הבעיה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> צריך לדעת עוד משהו: היום ביקרתי בגן, דווקא ברעננה. פגשתי את ראש העיר. הוא כבר מזמן שם סייעות, ככה שמבחינתו זה מענק איזון, בעצם, מה שקרה פה. האם זה הדבר? אין מה לעשות. אז אפשר לעמוד בזה. הרשויות יכולות ותעמודנה בזה. אני חושב שאני לא יכול לדמיין חצי מיליארד מושקעים בדבר אחד יותר חשוב בכל מדינת ישראל: לא בביטחון, לא – זה מדהים. עכשיו, פה הנושא הוא שכר המורים. תראו, יש לי שתי אפשרויות. אני יכול להקריא – זה ספרון שהכינו, אבל חבר הכנסת זחאלקה אמר דבר מאוד נכון, ואני אדלג על הספרון המשמים. בגדול הספרון אומר שהנתונים לא מדויקים, זה ניזון לא מהמקום הנכון – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתה לא רוצה לשמוע מי זה, מי זה, ממי שמעתי את זה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אבל, לא – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – שלך לשעבר, זבולון אורלב. <שר החינוך נפתלי בנט:> אבל אני בא להחמיא לך. אני לא ידעתי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – אני מצטט. <שר החינוך נפתלי בנט:> אז עכשיו, עכשיו הרסת. עכשיו הרסת. כי עכשיו אני מצטט – אני רציתי להגיד. עמדת פה ואמרת את הדבר הכי נכון, וזה חוק-היסוד בכל תחום החינוך. אני לא יודע הרבה דברים, אבל דבר אחד אני יודע: הפקטור הכי חשוב – יותר מטכנולוגיה, יותר מכמות הילדים בכיתה, יותר מאם הקיר צבוע או לא – לקביעת איכות החינוך הוא איכות המורה. זהו. כבר ב-2007 יצא מחקר פורץ דרך של "מקינזי", זה לא רק תחושות בטן. מדדו על פני הרבה מאוד שנים, בודדו וראו שמורה מעולה, באותם תנאים של מורה בינוני, גם אם התנאים מצוינים וגם אם התנאים קשים מאוד מאוד, יביא תוצאות בכל ההיבטים – הישגיות, נפשיות, חינוכיות, פדגוגיות – הרבה יותר טובות, ולכן זה הנושא שבמרכז. צריך לומר שבעשור האחרון נעשו רפורמות. אתם צודקים שאולי פר-שעה השינוי הוא לא דרמטי, אבל פר-משכורת – בסוף, כשאתה מגיע הביתה, התלוש הוא לא פר-שעה, הוא סכום. הסכום גדל. רמת ההוצאה של מדינת ישראל על החינוך עלתה בשנים האחרונות ב-50%. ועכשיו אנחנו צריכים את התוצאות. אז אני אגיד לכם: א. לפתחנו מונחים ההסכמים החדשים. כן, "אופק חדש", עוד מעט – למעשה כבר נסתיים, ויותר מאוחר "עוז לתמורה". כל הדברים האלה יידונו במשא-ומתן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – יש לך הרבה עבודה, תאמין לי – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> למה? הזדמנות מצוינת – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אבל זו הזדמנות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ואולי אני רק אסיים. לכן, שוב, אני, ברשותכם, אדלג, בסדר? אלא אם כן מישהו מתעקש שאני אקריא את החוברת. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מה? <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> לא. בסדר. קראתי. אבל רציתי שיהיה לכם יותר. נשתף רק בעוד שני נושאים שעל הפרק. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – בדמוקרטיה את משרד החינוך, זה יהיה מצוין – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> המדיניות שלי – אחרי חודש שלמדתי, למדתי דבר כזה: שקודמי עשו עבודה טובה מאוד. כל קודמי: יולי תמיר, לימור לבנת, גדעון סער ושי פירון. אז המסר שאני מנסה להעביר הוא קודם כול למורים. יש המון תנודתיות במשרד החינוך. כל אחד חייב להטביע את הרפורמה שלו. לא. אני ממשיך את מה שקודמי עשה בתחום הלמידה המשמעותית, שזה חלוקה של 30:70. אני מאמין בזה. אני חושב שהוא צדק. אני חושב שהרפורמה נכונה. אני חושב שיש בה אתגרי יישום לא מבוטלים – עד שזה מחלחל לאחרון המורים. אבל אני חושב שכל אחד מאתנו ייזכר מה הוא זוכר מבית-הספר – הוא לא זוכר את העוד-שעה שהקריאו לו משהו משמים אלא את ההצגה, את החוויה, וזה בעצם מה שהשר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הצגות ראינו, אדוני, מה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ההצגות, נדמה לי, על רוצחי – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – חיילי צה"ל לא – תקשיבי, זהבה, היה כל כך טוב עד עכשיו. למה את הורסת? <זהבה גלאון (מרצ):> ברור שהיה טוב – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אבל אז זה דבר אחד. זהבה, אני באמת מעדכן אתכם, כרשות המחוקקת, בעיקרי הדברים: א. אני ממשיך בלמידה משמעותית; ב. אני ממשיך, כמו שראיתם רק אתמול ושלשום – אני מעצים את תחום התקצוב הדיפרנציאלי. לחברי הכנסת הערבים אני אגיד: לצערי אתם נמצאים באשכולות הנמוכים, אבל תדעו שהמשמעות היא תעדוף משמעותי של הציבור הערבי, ואני גאה בזה. כי אני חושב שאמרתי שכל ילד יקבל חינוך שווה. יש לנו מחלוקות עד אין-סוף; בעניין הזה אין לי מחלוקת. אני מתכוון להמשיך את נושא התקצוב הדיפרנציאלי. דבר שלישי, שמאוד מטריד אותי, זה נושא המתמטיקה והמדעים. זה לא סוד שבעשור האחרון צנחנו מ-13,000 מסיימי חמש יחידות ל-9,000 מסיימי חמש יחידות לפני שנתיים. התחילה מגמת שינוי. אני מתכוון – לא מתכוון, אני כבר שם את מרבית זמני, משאבי, להפוך את המגמה. זה קטסטרופה לישראל, וזו גם טעות ברמה הפרטנית לילד. אין סיבה שילדה בכיתה ג', כי נפלה על מורה או מורה לא טוב ויש לה פוביה – אנחנו נוציא את הפוביה. חבל לסגור עולם שלם של הזדמנויות. אני לא אומר שכולם צריכים ללכת להיי-טק. ממש לא. אני אומר שלא הגיוני שבכיתה ט' או ד' אתה תסגור לך עולמות של פיזיקה, מתמטיקה, שזה עולמות קסומים שאחר כך גם מאפשרים השתכרות הרבה יותר טובה. אחר כך, כשהבן-אדם בן 24, שיחליט ללכת להיי-טק או לחקלאות או להיות אמן או מה שהוא רוצה – אבל לתת לו את ההזדמנות. זהו. עד כאן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני רק יתייחס לשאלה הפרוצדורלית. מה הוא מציע שנעשה עם ההצעה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אפשר – – – <קריאה:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נשמע תכף עמדות נוספות, רק מה אדוני מציע פרוצדורלית? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה לא חושב – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאפשר להסתפק בהודעה הזאת? אפשר – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> טוב. אני מציע להסתפק בהודעה הזאת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – להגיב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב. אז אנחנו – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אלמד את הנושא הזה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני חושב – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נעבור לשמוע. חברי הכנסת – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אלמד את הנושא. אני, יש לי נטייה ללמוד ולדבר – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה לא יכול – – – מעל הדוכן – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה שר החינוך של כולם. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני בעד שוויון זכויות לכל מדינת ישראל, כולל הקהילה הלהט"בית, באופן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני לא חייב להיגרר. אדוני לא חייב להיגרר לקריאות ביניים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אלמד את האירוע. יש לי נטייה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> תוכלי לתקוף אותי על זה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – אבל אני לומד. תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר הציע שאנחנו נסתפק בדברים שנאמרו כאן. אני רוצה לשאול את המציעים אם הם מסתפקים בכך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים דיון – – – ועדת החינוך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זחאלקה, האם המציעים מסתפקים בדברים שנאמרו? <שר החינוך נפתלי בנט:> דיון בוועדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר. אנחנו נשמע עכשיו עמדות נוספות. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. ואני מבקש מאוד מכל הדוברים עכשיו לעמוד במסגרת הזמנים של דקה לכל דובר. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר, אני רוצה להתייחס להיבט נוסף בפעילות שסקרת עד עכשיו במסגרת תפקידך כשר החינוך, ולדבר על ההחלטה שלך אתמול לצנזר את ההצגה "הזמן המקביל". אני מאוד מוטרדת מההחלטה שלך, אדוני, כי מה שאתה עושה בעצם, אתה מבקש לרסק עד דק את עולם התרבות. אתה מבקש להלך אימים על ועדת הסל. אתה אומר – אני בכלל לא נכנסת כרגע לתכנים של ההצגה, אם אני מסכימה או לא מסכימה. אני חושבת שההחלטה שלך היא החלטה שערורייתית. שר שאומר, ואני מצטטת: המוסריות של הוועדה טעונה בדיקה – אני אומרת שההחלטה של השר טעונה בדיקה. קודם אתה רוצה להגיד לנו מה לראות? מה אחר כך, תרצה להגיד לנו גם מה לחשוב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. דקה אחת לרשות אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, תחילה בקשר לנושא המורים – מערכת חינוך טובה, מתקדמת, בריאה, תלויה רק במורה. אם המורה חזק, אם מבטיחים לו איכותית וכמותית – "איכותית" זה פדגוגית ואינטלקטואלית, שיהיה מורה איכותי; "כמותית", מבחינת השכר. אם מבטיחים את שני הדברים האלה, אני חושב שאנחנו מבטיחים מערכת חינוך שהיא חזקה ובריאה ומתקדמת. שנית, אני מברך את השר על התקצוב הדיפרנציאלי, על העניין של הסייעת השנייה. רציתי שהברכה תהיה שלמה, אבל לא. לפי דעתי, בעניין ההחלטה שלו על ההצגה "הזמן המקביל" – זו שגיאה. אני חושב שכבוד השר צריך להיות דוגמה לחופש ביטוי, חופש אמנות, חופש דעה וקבלת הפלורליזם, ולא ההפך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דקה אחת לרשות אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, אדוני השר, המורה הוא עיקר מערכת החינוך אחרי התלמידים. אבל כדי שהמורים באמת יהיו המורים הטובים ביותר, אנחנו צריכים לעשות שינוי גדול במערכת, ובין היתר לטפל בשאלה הקשה שהועלתה כאן, של שכר המורים, שמפגר בצורה קיצונית אחרי השכר שלהם בארצות אחרות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> נעשה בישראל פעם אחת מהלך אמיתי של קפיצה בשכר המורים. זה היה בימי ממשלת רבין, זיכרונו לברכה, ואז באמת שכר המורים הועלה בצורה משמעותית והיו לזה השפעות חיוביות על מערכת החינוך. אם רוצים באמת להתייחס ברצינות לסוגיית המורים, צריך לעשות מהלך כזה. בנושא שאליו התייחסה חברת הכנסת גלאון – אני הזדעזעתי, אדוני השר, לראות את תגובתך לא רק לגבי ההצגה אלא לגבי ועדת סל התרבות. יושבת ועדה מקצועית, דנה, מקבלת החלטות, אבל אם ההחלטות לא נראות לך אז גם הוועדה לא נראית לך וגם ההמלצות המקצועיות שלה מבוטלות כאילו הן לא שוות שום דבר. אתה יכולת לעשות את הדבר הזה בהליך מאוד מאוד מהיר, ממש מהרגע להרגע, אבל כאשר אוניברסיטת בר-אילן, במהלך מקומם, מונעת אירוע של שבוע הגאווה בתחומי האוניברסיטה, זה נושא שצריך ללמוד אותו בכובד ראש. חבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני השר בנט, גם אני רוצה להתייחס לנושא שכר המורים. העובדות כבר הוצגו ואין טעם לחזור עליהן, כך שהן עומדות בפנינו. בוודאי, יש מקום לערוך רוויזיה משמעותית. לי היה הכבוד, דרך אגב, לנסח את ההמלצות בזמנו של יצחק רבין, שהביאו להעלאה דרסטית בשכרם של המורים. ובעיה נוספת שהתמודדנו אתה בהצלחה אז – שזה פתרון גם לבעיית הצפיפות בכיתות, שאמורה להיות אחריותה של המדינה ולא של רשויות מקומיות. אני מבקש ממך, השר בנט, לפחות בתחום החינוך, שלא יהיה מצב שהדוח של OECD הופך להיות naming and shaming לישראל, במובן זה שהוא איזו פרקטיקה של שיום ושל לבייש אותנו, כדי שתפעל שהמצב בשנים הבאות יהיה טוב יותר מהבחינה הזאת, שה-OECD והדוח שלו יביאו לנו כבוד ולא חרפה באשר למקומנו המשתרך במפת ההישגים, בין בלימודים ובין בשכר המורים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. שר החינוך הצטרף כאן לבקשת המציעים להעביר את הנושא לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. אנחנו נצביע על זה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מתקנים אותי כאן ששר החינוך הציע להעביר את הנושא לדיון בוועדה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה – נרשום את הודעתו של השר בנט, שהוא הצביע בטעות בעד ההצעה בכיסאו של – השר בנט, בכיסאו של מי הצבעת? <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בכיסאו של שר הביטחון משה יעלון. תוצאות ההצבעה: 15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו קובעים שההצעה תועבר לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <אכיפת חוק צער בעלי-חיים בבתי מטבחיים> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא השלישי שלנו היום: אכיפת חוק צער בעלי-חיים בבתי-מטבחיים, הצעות מס' 362, 365 ו-383. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת נורית קורן. אנחנו הופכים מעט את הסדר כדי שהיא תוכל להחליף אותי אחר כך בניהול הישיבה. בבקשה, שלוש דקות לרשות חברתי. <נורית קורן (הליכוד):> שלום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום ראשון ראינו בערוץ 2 תמונות מחרידות שצולמו בסתר בבית-המטבחיים הגדול ביותר במדינת ישראל, בית-המטבחיים "דבאח". סביר להניח שכל אחד ואחת מאתנו אכלנו מהבשר של בעלי-החיים שנשחטו שם, למעט הצמחונים שיש כאן. התמונות מזעזעות. עגלים שכבר נשחטו קמים על רגליהם ומנסים לברוח, והפועלים קושרים את רגליהם ומניפים אותם באוויר כשהם עדיין בהכרה. זה שימוש באלימות. ראינו שימוש בשוקרים חשמליים בראש, בפנים, שוב ושוב, כדי לזרז את בעלי-החיים להיכנס למסלול השחיטה גם כשאין לבהמות לאן להתקדם. ראינו איך זורקים כבשים ממשאיות, כי בית-המטבחיים לא טרח להקים רמפה מתאימה, כפי שמחייבות התקנות. חלק מהכבשים נופלות על גבן. ראינו פועל מפיל שער מתכת על גבם של העגלים, גם כשלא היה צורך בכך. לצערי, זהו נוהג מקובל במשחטה, זו ההכשרה שהעובדים קיבלו ולפיה הם פועלים. אולם התוצאה היא סבל נוראי ומיותר לבעלי-החיים, ובניגוד לערכים מוסריים ומקובלים וגם יהודיים. "קיצור שולחן ערוך" מדבר על צער בעלי-חיים וקובע: "אסור מן התורה לצער כל בעל חי, ואדרבה, חייב להציל כל בעל-חי מצער, אפילו של הפקר ואפילו של נוכרי"; "קיצור שולחן ערוך", קצ"א. לא רק מי שמתעלל בבעלי-חיים חוטא; גם מי שלא מתערב ומי שלא מציל חוטא. זה נכון לגבי הרשויות האחראיות, וזה נכון לגבינו כחברה, ולגבינו כנבחרי ציבור אם לא נתערב. בזהירות אומר כי לא רק איסור צער בעלי-חיים הופר כאן. הפגיעה בחיות עשויה גם לגרום להן לפגיעות ולשברים שעלולים להפוך את בשרן לטרף. אדוני היושב-ראש, היו עוד זוועות, אבל לא ארחיב את הדיבור עליהן. אלה תחקירים מצוינים אף שקשה לראות את התמונות. הם מספרים לנו מה נעשה בתוך המפעלים. הדבר החמור ביותר, שזה לא התחקיר הראשון. בשנים האחרונות ראינו תמונות קשות מ"אדום אדום", מ"זוגלובק" וממדגרה שהשליכה אפרוחים חיים לפח. אין ספק שלא נעשה מספיק בנושא, ואני חושבת שאנו כחברי כנסת חייבים להתייחס לתחקירים ולמנוע הישנות של התעללות בבעלי-חיים. אנחנו יודעים כיצד לפעול, ולא די בסגירה הזמנית של בית-המטבחיים. ההבטחות של המפעלים לתקן את הליקויים – וראיה שהם לא עושים את זה, כי אחרי התחקיר ב"אדום אדום" הם אמרו שיציבו מצלמות, והמצלמות לא הוצבו. משרד החקלאות החליט כך, ומשרד החקלאות עצם עיניים, עד שמישהו אחר שם מצלמה וחשף מה שנעשה. אדוני השר, לא במקרה חוזרת ועולה הדרישה להעביר את הסמכות לחוק צער בעלי-חיים ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה, ולדעתי שם מקומו הטבעי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת רועי פולקמן. שלוש דקות לרשות אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע לכמה מכם יצא לראות את התחקיר המזעזע והמחריד הזה, אבל הנתון שלא פחות חשוב הוא שהמשחטה הזאת, "דבאח", היא המשחטה הגדולה ביותר בישראל. עברו כמעט שנתיים מאז התחקיר של "אדום אדום" ו"זוגלובק" והמדגרה, וכל פעם בא משהו חדש, ונראה ששום דבר לא נלמד. הדבר הזה, צריך להיאמר, הגיע בעקבות תחקיר של ארגון אוסטרלי Animals Australia במאי השנה, 2015, בחודש שעבר, כמדומני. התחקיר חשף התעללות אכזרית ושיטתית במיוחד בבעלי-החיים. חברתי חברת הכנסת קורן נמנעה מלפרט את מסכת ההתעללות. אני לא אחסוך את זה מכם, אולי כדי לעורר סוף-סוף את הבית הזה, שתמיד עסוק בהרבה מאוד דברים חשובים ודחופים, אבל על ההגנה על בעלי-חיים – שגוררים אותם על הרצפה ובועטים בהם בכל חלקי הגוף, ומושכים אותם באיברים רגישים, ומכים אותם עם מוטות ומקלות וצינורות פלסטיק, ומחשמלים אותם עם שוקרים במקומות שבהם אין להם לאן לברוח, הם בדרך, ב"קוראלס" לתוך השחיטה. וכמה אכזריות צריכה להיות לבן-אדם שרגע לפני ששוחטים את בעל-החיים צריכים לחשמל אותו שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם ושוב פעם ושוב פעם, בראש ובגב ובאיברים הרגישים ביותר. למה? וגם כאשר שוחטים כבר את בעל-החיים – חברי חבר הכנסת מרגי, אתה בוודאי תסכים, שבעל-חיים ששחטו אותו הרגע ומצליח להתרומם על הרגליים, בשום קנה מידה זאת לא שחיטה כשרה. אני לא מבין הרבה דברים ביהדות, אבל אני חושב שאני מבין דבר אחד או שניים באנושיות. ואם אנחנו מסתכלים פעם אחרי פעם, תחקיר אחרי תחקיר, על הדברים האלה, ואנחנו יכולים לעבור לסדר-היום, אז משהו מאוד מאוד לא טוב קורה בבית הזה. זה אחד התחקירים שחשף עבירות מאוד מאוד חמורות ואכזריות כלפי בעלי-החיים. וצריך לומר שגם ממשלת אוסטרליה התערבה וביקשה פעולה יזומה ואגרסיבית מול המשחטה. אני רוצה לומר שאם יש – – – <היו"ר נורית קורן:> תשתדל לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני אוסף את הדברים שלי וגם את ההתרגשות שלי. אני רוצה לומר שאם יש נקודת אור בסיפור הזה, אדוני השר, זאת ההתנהלות שלך. אני מכיר את הוויכוח בין משרד החקלאות לבין המשרד להגנת הסביבה. אני חושב שיותר ממה שביורוקרטיות קובעות, קובעים אנשים. והעובדה שאתה פועל עכשיו, בצורה נחושה ונמרצת, ואתה מראה קרבה לנושא, בעיני זה דבר מוערך מאוד. כי אתם יודעים, תמיד בבית הזה יש נושאים שהם דחופים והם חשובים: ירושלים, ושתי מדינות לשני עמים, והגנה על בית-המשפט העליון, והצגה בתיאטרון חיפה, אבל התעללות בבעלי-חיים תמיד נדחקת לקרן זווית. אני מסיים, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> תשתדל לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל אני חושב, אדוני השר, שצריכים לבדוק באותה נשימה איך קורה שאחרי כל כך הרבה תחקירים גם לא ננקטות פעולות מול בעלי המשחטות, גם לא מוצבות המצלמות – כפי שאת הצעת. באיזה עונשים יצאו גורמי הפיקוח שהתרשלו? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת שמולי, תשתדל לסיים, כי יגידו שזה הנושא שלי ואני נותנת לך יותר זמן. אז, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז נעשה את זה רק עוד עשר שניות למען הכבשים ובעלי-החיים. איך לא נעשתה שום פעולה משמעותית מול בעלי המשחטות, מול גורמי הפיקוח? אז הנושא הזה הוא אף פעם לא דחוף, אבל בכנסת הזאת 80 חברי כנסת כבר חתמו על הצעת חוק שבאה ואומרת: להחמיר את הענישה נגד מי שמתעלל בבעלי-חיים. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, על הסובלנות. <היו"ר נורית קורן:> תודה. עכשיו יעלה ויבוא חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. <רועי פולקמן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, השרים, אדוני השר, אני שמח לראות אותך כאן, ואני יודע שאתה איש ביצוע ממדרגה ראשונה, ואני חושב שגם בנושאים האלה תוכל לטפל באופן נחוש. אני לא ארחיב יותר, כי דיברו על הנורא שקורה בנושאים האלה וכמה הסוגיה הזאת לא ראוי שהיא תתנהל ככה, אבל אני רגע רוצה להגיד מילה על נושא הפיקוח ומנגנון הפיקוח. אכן יש שאלה אחת יותר כבדה – האם נכון שהחוק הזה ישב במשרד החקלאות או במשרד להגנת הסביבה. ופה זה באמת דיון שצריך לנהל – האם הדיון כאן הוא בעצם שמירה על פס הייצור החקלאי, שגם ממנו צריכים להתפרנס חקלאים בתחומים האלה, או שבאמת הדבר הגובר הוא לתת איזו רגולציה שמפקחת על העניין הזה. זו סוגיה אחת ששווה לדון בה, אבל גם מעבר לזה, למיטב ידיעתי, היקף הפיקוח בתוך משרד החקלאות מאוד מאוד מצומצם. זאת אומרת, יש גברת אחת, להבנתי, או תקן אחד, והסתמכות על מנגנון הפיקוח של המחלקה לפיקוח על החי והצומח, והמנגנון באופן כללי הוא מאוד מאוד חסר. בעולם מקובלים מודלים שונים לפיקוח, ויכול להיות ששווה לחפש את הדרך שבה אנחנו באמת יכולים להפוך את הפיקוח על נושא ההתעללות בבעלי-חיים לאפקטיבי יותר: 1. זאת כמובן הסוגיה של השלטון המקומי והאכיפה של הפקחים הסביבתיים בשלטון המקומי, שיהיו להם סמכויות בתחום הזה. זה מודל אחד ששווה לבחון אותו. הוא עלה בעבר, למיטב ידיעתי לא קודם עד הסוף. 2. נושא משטרת ישראל. הרי בסוף כשרואים התעללות בבעל-חיים קודם כול פונים למשטרה. אבל למשטרה, בעצם הרבה פעמים אין לשוטרים את ההכשרה ולא תמיד את היכולת להתמודד עם זה. ונעשו פיילוטים בארץ, ביחידות משטרתיות במרכז הארץ, שבהם קיימו יחידות מתנדבים שטיפלו בזה. ואפשר, יחד עם משרד החקלאות, אם הנושא אכן נשאר במשרד החקלאות, לפעול להעצים את המשטרה. תתייחס לזה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הוא נשאר, ואנחנו מטפלים גם במתנדבים. <רועי פולקמן (כולנו):> מעולה. אז זה נושא המשטרה, זה דבר נוסף. וכמובן, דבר שגם קיים היום, כל נושא הנאמנים. וגם, במדינות מסוימות המשרד האחראי גם מאציל לארגונים, לארגוני מגזר שלישי סמכויות מסוימות בתחום האכיפה והפיקוח. כלומר, אני חושב שיש מה לעשות כדי שהמשרד יפתח כלים מתקדמים בתחום הפיקוח והאכיפה, הן דרך המגזר השלישי, הן דרך הרשויות המקומיות והן דרך המשטרה, ובעצם יעצים את כוחו של המשרד, וייתן גם לחברה האזרחית יכולת להיות אפקטיבית יותר במתן מענה על התופעה הנוראית. והמשפט האחרון הוא כמובן לטפל בסוגיית הענישה, אבל בזה אני מניח שהדברים כבר ידועים. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. אבקש מהשר אורי אריאל להשיב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות גברתי היושבת-ראש, זאת הזדמנות לאחל לך בהצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זו פעם ראשונה שאני מדבר כשאת פה. <היו"ר נורית קורן:> זאת הפעם הראשונה שלי היום, עכשיו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אה, בכלל? <היו"ר נורית קורן:> כן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז בוודאי, איחולי לכל סגני היושב-ראש, ולך בפרט. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהעלו את ההצעה הזאת לסדר-היום, חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת איציק שמולי, ואחרונה חביבה – היושבת-ראש, חברת הכנסת נורית קורן. אני רוצה בהחלט להודות גם לתקשורת שהאירה את הנושא – גם באל"ף וגם בעי"ן – ויצרה יותר מודעות ויותר לחץ כדי לקדם, לטפל בנושא. וגם לארגוני צער בעלי-חיים, יש רבים כאלה, אני לא אמנה אותם, אבל לכולם תודה, כי בהחלט ההערה הציבורית, ההתעוררות הציבורית, העיסוק בנושא הוא בהחלט חשוב והוא מלמד על כך שאכפת לנו, לכולנו. משרד החקלאות ופיתוח הכפר בראשותי פועל במרץ לשיפור רווחתם של בעלי-החיים בישראל. אי-אפשר לעבור לסדר-היום, ואנחנו לא עוברים לסדר-היום, על התמונות ועל המקרים המזעזעים שהובאו בפנינו וגם כפי שראינו בצילומים מבית-המטבחיים. מבחינתי, אני מתכוון לנקוט, יחד עם עובדי המשרד, אפס סובלנות כלפי פגיעה בבעלי-חיים ועבירות על חוק צער בעלי-חיים. לא מדובר רק בחוק. היהדות רואה בצער בעלי-חיים דבר חמור ופסול מעיקרו. אחזור על הציטוט שלך מ"קיצור שולחן ערוך". נכתב, ואני מצטט: "אסור מן התורה" – זה דאורייתא, כמו שאומרים – "לצער כל בעל-חי, ואדרבה, חייב להציל כל בעל-חי מצער, אפילו של הפקר". זאת אומרת, גם בעל-חיים שאין לו בעלים, זה לא פוטר אותנו מטיפול בו. אנחנו כיהודים, כבר לפני קרוב ל-3,000 שנה יש לנו בתורה הקדושה שלנו. ונכון שהחוק של המדינה מכניס את זה למסגרות נכונות ומתאימות – יש מקום לשיפורים – אבל הדבר מתחיל מהיותנו יהודים ומאמינים. שני מנהיגים של עם ישראל נבחנו באמצעות היחס שלהם לבעלי-החיים. הראשון היה משה רבנו, שהיה רועה צאן, וכאשר אחד מן הגדיים ברח מן העדר רץ אחריו וראה שהוא שותה ממאגר מים. אמר משה לגדי, כך כתוב במדרש: לא ידעתי שרצת מפני שצמא היית. לקח את הגדי העייף, הרכיב אותו על כתפיו והשיב אותו אל העדר. אמר הקדוש-ברוך-הוא: יש לך – למשה – רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך, אתה תרעה את צאני, את בני ישראל. דוד המלך אף הוא היה רועה צאן. עליו נאמר כי סידר את בעלי-החיים בקבוצות: הקטנים, הזקנים והצעירים. את קבוצת הקטנים היה מוציא ראשונה, כדי שתוכל לאכול את העשב הרך. לאחר מכן הוציא את הזקנים, שיאכלו את העשב הבינוני. לבסוף הוציא את הצעירים, שיוכלו לאכול גם את מה שנשאר, את הקשה, וכך היה דואג לכולם. כך התורה מצווה עלינו לטפח את רגש הרחמנות, לא רק בין אדם לחברו אלא לכל יצור חי. ביום ראשון האחרון העליתי לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה טיוטת תיקון של חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד, הכוללת כמה תיקונים מהותיים שיובילו לשיפור משמעותי בכל הנוגע ליישום החוק ואכיפתו. אתם דיברתם פה על אכיפה ועל ענישה. <היו"ר נורית קורן:> כן. תבורך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> החוק הזה בא לתקן את זה. התיקון כולל, בין השאר, הוראות בדבר אחריות נושא משרה בתאגיד. זאת אומרת, זה לא אחרון העובדים, הש"ג, שאומרים: זה הוא, ותענישו אותו, וסידרנו, זהו. לא. ראש התאגיד או ראש המחלקה, או מי שבאמת אחראי לדאוג שהדברים יהיו בסדר, הוא יכול לעמוד בפני כתב אישום חמור מאוד, שדינו כמה שנים מאסר – זה לא קנס וזהו – והחמרת ענישה במקרים של גרימת סבל בכוונה. אנחנו מדברים על העלאת הענישה משלוש שנים עד ארבע שנים מאסר. קיימתי באותו יום ראשון, מייד לאחר העברת החוק, ביקור בעמותת "תנו לחיות לחיות", ליד כפר-רות, שילת. שמעתי מהם על המצוקות שעמן מתמודדים הם והארגונים המקבילים אליהם, ולשמחתי כבר אמש, בעת סיורי בגולן ובגליל, סיכמתי בעקבות המפגש עם ראש מועצת גולן, מר אלי מלכה, כי יוקמו כלביות בגולן, כולל בכפרי הדרוזים בצפון הגולן. הוא לקח על עצמו כיושב-ראש של מה שנקרא האשכול המזרחי בגליל, שמאגד בתוכו 17 רשויות – בתוך חודשיים הוא יכין תוכנית לכל האזור הזה וניכנס לביצוע. זה באחריות הרשויות, ככל שהמשרד יוכל לעזור הוא יעזור. אני רואה פה איזו פריצת דרך, ואני פונה לכל ראשי הרשויות להיכנס למודל דומה, מחייב. יש רשויות שהן טובות מאוד, זה המיעוט לצערי; יש כאלה שהן בינוניות, יש הרבה שאין להן בכלל מתקנים, וגם כשאתה מוצא כלב או חתול או כל בעל-חיים ואתה רוצה לשים אותו באיזה מקום כדי לטפל בו, אין לך מקום. אנחנו מתכוונים להיכנס לתוכנית ארצית, שתחל עוד השנה, כמו שאמרתי למשל בגליל, ותמשיך ב-2016, ולכסות את כל הארץ במתקנים ראויים לבעלי-החיים. צריך להדגיש, היהדות, מתוך ראייה נכונה וחשובה, למשל אומרת שיהודי, הדבר היחיד שהוא עושה לפני תפילתו בבוקר – הוא חייב לתת אוכל ומים לבעלי-החיים. ככה אנחנו מבינים את העניין, וככה, בעזרת השם, נשתדל לעבוד. בכוונתי להצטרף מעת לעת לפעילות הפיקוח ולבצע ביקורות פתע בבתי-המטבחיים והמשחטות. בנוסף, הנחיתי את גורמי המקצוע במשרד לבחון כיצד ניתן להציב מצלמות בבתי-המטבחיים, שעובדות רצוף, וישדרו ישירות לחדר בקרה, וזאת על מנת שנוכל לפקח באופן רציף על הפעילות בבתי-המטבחיים. ברור שהעובדים יודעים שהם מפוקחים, אני מאמין שהם יעשו פחות עבירות על החוק. כל זה לא בא במקום חינוך והסברה, שהם תמיד ראויים, לפני האכיפה ולפני הענישה. ואני מקווה שנצליח להסביר את הדברים באופן ישיר לא רק לבעלי המשחטות, שהם האחראים, אלא גם לעובדים עצמם, ועל-ידי זה נוריד את המספרים למספרים בודדים, אם בכלל. ביום א' עלה לדיון בוועדה גם התיקון לפקודת בריאות הציבור בנושא מזון. אנחנו שותפים לזה, ושם מדובר על הקמת תאגיד וטרינרי. זה שינוי תפיסתי של כל האורגן של השירותים הווטרינריים, שיפקחו ביחד על הכול, ואנחנו שותפים לזה. באשר לבית-המטבחיים "דבאח", אבקש להדגיש שהשירותים הווטרינריים ויחידת הפיצו"ח של המשרד, זה הפיקוח על הצומח והחי, פעלו באופן מיידי ואפקטיבי לבירור התלונה. כחלק בלתי נפרד מהליך הבירור התקיימו בבית-המטבחיים כמה ביקורות, שכללו תשאול עובדים, בדיקת מסמכים וצפייה בחומר שצולם במצלמות המותקנות בבית-המטבחיים. לאור הממצאים החליט מנהל השירותים הווטרינריים – אני צריך להגיד פה משפט. אני לא מנחה את הצד המקצועי, בסדר? זה לא שעכשיו אני אומר: היה ככה, ראיתי איזה סרט, אז יהיה ככה, סוגרים, לא סוגרים. יש לזה נוהל מאוד ברור – נוהל טוב, דרך אגב, בדקתי – שמכסה את הדברים האלה. נותנים אפשרות לשימוע, יש אפשרות לסגור. זה לא דברים פשוטים. לסגור משחטה כזאת, שהיא הגדולה בארץ, ליום אחד, זה נזק כספי למשחטה, עצום, עצום. לא דבר שולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני לא רוצה להיות פופוליסט, אבל העובדים לא הביאו את השוקרים מהבית. אז אם בעל המשחטה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רק שנייה. תן לי, אבל אנחנו לא גמרנו את הטיפול. תן לי, אני אגיד במה אנחנו מטפלים. שנייה. אני אומר, אני כשר קובע את המדיניות, ולמדינה תהיה אפס סובלנות למקרים כאלה, בסדר? זהו. וטיפול מהיר, ואני אישית מקדיש לזה זמן. אמרתי לכם, תיארתי קודם, מיום כניסתי אני בתוך זה, בסדר? זה לא דבר שנדחה. אני רק אומר, השימוע וכו' נקבע לפי תקנות ולפי החוק בצורה מסודרת. לאור הממצאים החליט מנהל השירותים הווטרינריים כדלהלן: 1. להורות על הפסקת פעילות השחיטה בבית-המטבחיים עד הסדרת מפגעי התשתית הגורמים להמשך סבל הבהמות בפריקה ובהמתנה לשחיטה; 2. לזמן לבירור ולשימוע את האחראי – חבר הכנסת שמולי – לזמן את האחראי לבית-המטבחיים, לא את העובד, ואת הרופאים הווטרינריים המפקחים באופן ישיר במקום, באופן קבע. לאחר קיום השימוע, שיתקיים היום – היום, זה, עוד הפעם, לא נדחה, ולא נתנו להם בינתיים להפעיל; לא, הכול הולך בצורה סדורה ומהירה. לאחר קיום השימוע היום יוחלט אם יש מקום לפעול לביטול היתר הפעלה לבית-המטבחיים – שזה דבר קיצון, בסדר? – ולביטול ההסמכה של הווטרינרים המפקחים – שהמשמעות היא אותו דבר; אם אין וטרינרים, זה לא עובד שם. כמובן, יכול להיות משהו באמצע, אבל אני אומר שגם זה על סדר-היום. הם יודעים את זה, הם הוזמנו, הם יהיו היום ב-15:00 בבית-דגן ויעמדו לשימוע. אני לא מתערב – עוד הפעם, בהליך עצמו אני לא מתערב; 3. להשלים בירור באשר לאופן ביצוע תפקיד הפיקוח של הרופא הווטרינר מטעם השירותים הווטרינריים – זה אנחנו, בסדר? כי יש וטרינר שלנו, אבל יש וטרינרים של הרשות או של אחרים, שהם כפופים לחוק, לא כפופים ישירות אלינו; 4. להעביר את התיק להמשך חקירה פלילית שבסיומה תתקבלנה החלטות בנוגע להמשך הליכים משפטיים. יש שם חשש, חשד לפלילים – אני לא רוצה להיכנס לפרטים – זה בטיפול המשטרה. זה לא אצלנו, לא פנימי, לא מסתדרים, המשטרה תבדוק. אני סומך עליה בעניין הזה, ואני מקווה שתעשה עבודה מהירה וטובה. חשוב להדגיש כי השירותים הווטרינריים פועלים בכל עת לקיום ההוראות שנקבעו בחקיקה, בוודאי בתחום צער בעלי-חיים. רק לאחרונה הורה הרופא הווטרינר הראשי שהוסמך לכך על הפסקת פעולות שחיטה בבית-המטבחיים באר-שבע – לא "דבאח", אלא באר-שבע, כפועל יוצא מביקורת יזומה של השירותים הווטרינריים. יש לזכור שאנחנו לא מסתפקים בפעילות יזומה של השירותים וכי לא בכדי נקבעו בתקנות מחלות בעלי-חיים הוראות בדבר פיקוח וטרינרי באמצעות רופאים מפקחים הנמצאים במשחטות בכל עת. זאת אומרת, זה לא בנוי רק על ביקורות מעת לעת, אלא יש פיקוח צמוד. אותם רופאים וטרינריים הם עובדי הרשות המקומית ולא מטעם בית-המטבחיים, והם מוסמכים על-ידינו, יש להם סמכות. הם מהווים זרוע ארוכה של השירותים בכל הנוגע לפיקוח במפעלים. עליהם לפעול לקיום הוראות שעוגנו בחקיקה ובתקנות בתחום צער בעלי-חיים. לסיום, גברתי היושבת-ראש, אני מנצל את ההזדמנות ופונה לציבור, לציבור הרחב ולתקשורת, להעביר לידינו תלונות, ואנחנו נפעל באופן רציני, מהיר ומעשי לטפל בהן, יחד עם ארגוני צער בעלי-חיים ואחרים, ויש שיתוף פעולה טוב. אני אומר את זה כי הם ציינו את זה ביום ראשון כשהייתי ב"תנו לחיות לחיות" בכפר-רות, שילת; ואני עוד הפעם מבקש: הציבור, יש לו עיניים, והוא נמצא בכל מקום בכל רגע, וכשהוא רואה מקרה, שידבר אתנו, שיתלונן. אנחנו מתחייבים מצדנו – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש לכם קו חם כזה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, אבל זה רעיון טוב. רעיון טוב, חבר הכנסת נחמן שי, בסדר? אני אבדוק את זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אולי כדאי לעשות. קו להצלת החיות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כפי שאמרתי, אנחנו נקפיד על התקנות או ההוראות ברוח היהדות ולפי החוקים והתקנות. הנושא הזה יישאר במשרד החקלאות, בעזרת השם, ואני מסכים ואומר לחבר הכנסת שמולי ולשאר חברי הכנסת: מעבר לתקנות ולחוקים יש אנשים; ואני חושב שכבר מי שרוצה רואה את זה שאני בפנים ועמוק, ואני מתכוון להיות ביתר שאת, ולהביא את זה – עוד הפעם, בעזרת הציבור, בעזרת התקשורת ובעזרת הארגונים מהמגזר השלישי – להביא את זה למקום אחר. זה בידינו, זה אפשרי, זה לא עניין של תקציבים גדולים. אני לא מחפש תירוצים עכשיו. ואתם תעקבו, וטוב שהיה הדיון הזה, ותמשיכו לעקוב, ובעזרת השם נתקדם. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. אדוני השר, מה אתה מציע לעשות בנדון? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה שאתם תציעו. <היו"ר נורית קורן:> לוועדה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לוועדה, זאת ועדת החינוך, שהיא אחראית, בראשות חבר הכנסת ידידי יעקב מרגי, בבקשה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יעקב מרגי, אתה רוצה להביע עוד דעה? בבקשה. אדוני השר יכול לשבת במקומו. תודה רבה על התשובה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מכובדי השר, גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הסוגיה של בתי-המטבחיים והמשחטות – אני הייתי רוצה שהשר יהיה קשוב – כל הסוגיה של בתי-המטבחיים והמשחטות, הם מופעלים מכוח חוקים ישנים וארכאיים. מתוך היכרות את הנושא – אני חושב שהווטרינרים בבתי-המטבחיים לא צריכים להיות עובדי הרשות המקומית; עובדי משרד החקלאות. דבר שני, אסור שיהיה וטרינר צמוד באופן קבוע לאותו בית-מטבחיים. זה יוצר מערכת של קרבה אישית עם בעלי עניין, זה יוצר בעיה. מה גם, להסמיך את הווטרינר בבית-המטבחיים להתעסק לא רק בסוגיית איכות הבשר או הבריאות של בעל-החיים הנשחט אלא גם בסוגיות האלה של צער בעלי-חיים – הרי היו תחקירים, התפוצצו לנו פרשיות כאלה בפרצוף, זאת הרגשה לא נעימה. הרגשה לא נעימה, זה מצער אותנו כבני-אדם לשמוע, לראות את המראות, לשמוע את הקולות. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מסיים. מכובדי השר, גילית עניין, המשך כך, הזמן אליך את החוק, תלמד את זה. לא ייתכן שבתי-המטבחיים בארץ ייראו – שלא ייראו כמו שהם נראים בחוץ-לארץ. הם נראים – בדיעבד שבדיעבד שבדיעבד הגיע הזמן להרים את הרמה; מה גם שמחיר הבשר אינו זול. יש להם ממה לשפר ולחדש את בתי-המטבחיים. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב מרגי. אנחנו נעבור להצבעה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ההצבעה היא להעביר לוועדה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <מירב בן ארי (כולנו):> נורית, את יכולה לרשום אותנו? הצבענו בעד. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, אז יש לנו 13 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. <קריאה:> תוסיפי אותי בבקשה. <היו"ר נורית קורן:> גם אותך? 14. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> זה לא הצביע, מה קרה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, בסדר, אז אנחנו לפרוטוקול נוסיף – רק רגע, אני מתקנת: 11 קולות בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים. ואני אוסיף עכשיו לפרוטוקול את חבר הכנסת באסל גטאס, חבר הכנסת יואב בן צור וחברת הכנסת מירב בן ארי. עוד מישהו? <חיים ילין (יש עתיד):> וחבר הכנסת חיים ילין. <היו"ר נורית קורן:> וחבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לכולכם. הנושא יועבר לוועדת החינוך. תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> אני קוראת כרגע לנאזם להודיע כמה הודעות. תודה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה על שולחן הכנסת היום, כ"ג בסיוון התשע"ה, 10 ביוני 2015, החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ה–2014. ההחלטה האמורה תקבל תוקף בתום שבעה ימים מיום הנחתה כאמור, אם לא יודיע חבר הכנסת לפני כן על רצונו שהכנסת תבטל אותה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <המשך ירי הרקטות מעזה לעבר יישובי ישראל > <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נמשיך לנושא הבא: המשך ירי הרקטות מעזה לעבר יישובי ישראל– הצעות לסדר-היום שמספרן 313, 314, 323, 338, 361, 368, 378, 385 ו-388. הדובר הראשון, חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, ברכותי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> יש פריבילגיה, את יכולה לשתות פה, אנחנו לא. זה חשוב. תראו, אני לא בן-אדם תמים ולא נאיבי, אבל אני רוצה להיות תמים ונאיבי, ולדעת שבאתי לפה בשביל למנוע את המלחמה הבאה; או לפחות להילחם על זה שניתן למנוע את המלחמה הבאה. ואני אעשה הכול, זאת אומרת, כל דקה, כשיהיה לי פה פנאי, אני אנסה להביא את התחושה של תושבי עוטף-עזה במשך 15 שנה. מלחמת "צוק איתן" לא הסתיימה. היא לא הסתיימה. יש רק דבר קטן אחד: תשעה חודשי הפסקת אש. זה הכול. מלחמות לא מסתיימות על-ידי צבא. לעולם. הן מסתיימות על-ידי הסדר. הסדר שיכול להיות מדיני, הסדר הפסקת אש, "הודנה" – זה לא משנה באיזה שם קוראים לזה, אבל בסופו של דבר זה צריך להסתיים באופק שנותן שקט וביטחון לכלל התושבים. אבל ראו איזה פלא – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לשני הצדדים. לשני הצדדים של הגבול. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא רגיל, במעמדי, לענות לכל מיני אנשים, חברי כנסת, שמציקים באמצע. אז אני מבקש. אני יודע לעשות את זה מצוין, אבל אני לא יודע אף פעם איך עושים את זה מהצד הזה. ראש הממשלה, ואני אומר לכם את זה עכשיו, ניהל את המערכה יחד עם שר הביטחון, והודיע לי לפחות פעמיים בפגישות אישיות שהוא רוצה למנוע את המלחמה. לא קל לשלוח חיילים לקרב. אבל בסופו של דבר הוא נאלץ להוציא את החיילים. הוא אמר שכשה"חמאס" יהיה מוחלש ומצרים המתווכים, הוא ינהל את המשא-ומתן. וזה היה צריך להיות אקורד הסיום. וזה לא קרה. ואנחנו היום נמצאים בסיטואציה חדשה לחלוטין, סיטואציה שאתם כולכם צריכים להבין אותה. את מה שה"חמאס" עשה לאש"ף, עכשיו עושים ל"חמאס" – הג'יהאדיסטים, "דאעש" וכל הקיצונים עושים ל"חמאס" את הדבר הזה. ומתנהל משא-ומתן מדיני מאחורי הגב של כולנו, דרך שגרירויות אירופיות, בין ה"חמאס" למדינת ישראל. ושאף אחד לא יופתע. אבל למה עכשיו? למה עכשיו? למה לא לסיים את זה כמו שצריך, את המלחמה? ואז פלא – פלא – שזה מה שקורה. שמתחילים הטפטופים. אני מבקש מכולנו – ממך, סגן שר הביטחון – לא לקרוא לירי על מדינת ישראל – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – ולא משנה איפה, טפטוף. לא להמעיט בערך של זה. זו פגיעה בריבונות של המדינה ושל התושבים. מה זה טפטוף? אני אגיד לכם מה זה טפטוף. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> זה הסגנון הכי נמוך שיש בשביל להכיל את המצב. בשביל טפטוף לא יוצאים למלחמה. בשביל טפטוף לא מגיבים כמו שצריך. בשביל טפטוף אפשר ליישר דיונה. אבל ירי על תל-אביב לא נקרא טפטוף, הוא נקרא ירי. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> שנייה, אני מסיים. תאמיני לי. תרשי לי, 15 שנה אני עובר את הסיוט הזה, אז מותר לי עוד דקה, לא יקרה שום דבר לאף אחד. ואני אומר לכם את זה. לא יכול להיות – גם בטרמינולוגיה, אנחנו משתמשים במילים לא נכונות. והצד השני יודע, הטרור יודע. כשאנחנו קוראים לזה טפטוף הוא גם יודע שאנחנו הולכים ליישר להם דיונה שם. זה הכול, זה כל מה שעושים. מול הטרור צריך להילחם. בנחישות, בכוח. באותה נחישות שהקמנו את המדינה. אי-אפשר ככה להשאיר כבני ערובה אוכלוסייה שלמה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> ושימו לב למה שקורה: זה כבר מההתחלה עובר לאשקלון, עובר לבאר-שבע, עובר לכל הערים. אדוני שר – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא צריך לענות לי אחרי זה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, אתה תיענה אחר כך. זמנך עבר, זהו. <חיים ילין (יש עתיד):> בסדר. לתושבי עוטף-עזה – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – והדרום מגיע שקט וביטחון – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, זמנך תם. נתתי מעבר לזמן – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – ונחישות של ממשלת ישראל – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – כדי שיהיה שקט, שיוכלו לגדל את הילדים בשקט, בדיוק כמו בכל מקום במדינת ישראל. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת ילין. אני מבקשת משאר חברי הכנסת: נא לעמוד בזמנים. אני מזמינה את חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה לברך אותך בתפקידך. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מהר מאוד תלמדי את כל הסודות. הם קטנים. גברתי, חברי חברי הכנסת, השרה גילה גמליאל, תראו, היו שמונה רקטות ב-300 יום. זו תקופה מאוד מאוד שקטה בפני עצמה, וזה לכאורה מעודד. אבל שמונה רקטות זה שמונה יותר מדי. אני רוצה לקרוא לכם דברים שכתבה לי אביבה מנתיב-העשרה: עבר עלינו לילה לא פשוט. הבתים רעדו, הילדים התעוררו ב-03:30 מבוהלים ומפוחדים, וצה"ל כנראה הפגיז עוד גבעת חול, מחנות ועמדות תצפית הנבנות לעיני כול – ואנחנו שותקים. ילדינו פצועים נפשית. אז כל אחד – דיבר חיים על התחושה בקרב התושבים. למדינת ישראל אסור להסכים שיירו רקטות מכל סוג שהוא, על-ידי כל ארגון שהוא, מכל צורה שהיא ובכל אופן. מדינה, אסור לה לקבל את העובדה שאיזו ישות שכנה מערערת על הריבונות שלה. ואני חושב שזה צריך להיות קו המדיניות הברור ביותר של ממשלת ישראל. וכאשר שר הביטחון אומר, זה לא כל כך עוזר, אז אנחנו נפעיל יותר כוח כדי לרסן את זה – מכאן מתחילה הטעות. הכוח לא מצליח לעצור את ירי הרקטות או את חפירת המנהרות, שעליהן שמענו אתמול שוב. גם חפירת המנהרות נמשכת. מה שצריך לעשות בעזה זה מאמץ כפול: חלקו, לסייע לעזה לשקם את עצמה, ולתת לתושבים שם איזה פתח תקווה, ולתת לאוויר לצאת מהיכל הלחץ הזה שהם חיים בו, כי הוא יתפוצץ. ומצד שני, חייבים לחפש הסדר עם הכוח היחיד ששולט שם היום, והוא ה"חמאס". אז אני יודע שה"חמאס" הוא ארגון עוין, וה"חמאס" הוא אויב ישראל, וה"חמאס" באידיאולוגיה שלו לא יסכים לעולם לעשות אתנו שלום, וכו' וכו' וכו'. אני מכיר את כל הטענות וטענות המשנה האלה. אבל יחד עם זה, אני שומע את הצהרותיהם של ראש הממשלה ושל שר הביטחון ושל אחרים. מה הם אומרים? שה"חמאס" הוא בעל-הבית. ה"חמאס" יכול ומסוגל למנוע ירי רקטות. מה אומרים לנו? שזה היה ארגון סורר, אבל ה"חמאס" יפעל נגדו וה"חמאס" יעצור את היורים. אז אם ל"חמאס" יש הכוח ואם ה"חמאס" יודע לרסן – בואו נדבר עם ה"חמאס". אנחנו לא צריכים לדבר אתו על הסדרים מדיניים ארוכי טווח ואנחנו לא צריכים לעשות אתו שלום. אני מקבל את זה שיש אויבים – אני חושב שהפרטנר הוא הרשות הפלסטינית ולא ה"חמאס". אבל בין לבין, האינטרס העליון של מדינת ישראל ברגע הזה הוא תושבי עוטף-עזה, החברים של חיים ילין. כי אם אנחנו לא נפרוס מעליהם – לא את "כיפת ברזל" שאנחנו כל הזמן פורסים בגאווה גדולה, אלא נפרוס כיפת ברזל מדינית שמבוססת על הסדר בינינו לבין ה"חמאס", הירי הזה יימשך בצורה כזו או אחרת. ואני אומר את זה לא כי אני חושב שה"חמאס" – אמרתי את זה ואני חוזר ואומר, כדי שלא נתבלבל – הוא פרטנר שלנו לשלום העתידי. הוא לא יהיה. אבל ה"חמאס" הוא הפרטנר שלנו כדי שיהיה עכשיו שקט ברצועה, וזה האינטרס העליון של כולנו. והתושבים שגרים שם – וקראתי לכם את הדברים של אביבה ואני יכול לקרוא לכם עוד ועוד דברים – הם רשאים, זכאים, ובצדק דורשים ממדינת ישראל לעצור את הירי הזה עכשיו. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אני מזמינה את חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אני מאחל לך הצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי השרה, שרים, חברי הכנסת, בקרוב נציין שנה למלחמה הנפשעת והעקובה מדם על עזה, אשר גבתה את חייהם של יותר מ-2,200 פלסטינים, ביניהם מאות ילדים ונשים, ואשר הותירה הרס בממדים בלתי נתפסים. המלחמה הסתיימה, אבל המציאות של 1.8 מיליון פלסטינים הפכה לאין-שיעור יותר קשה משהייתה ערב המלחמה. התנאים של בית-הכלא הגדול בעולם לא השתנו. המצור האכזרי נמשך מכל הכיוונים; אלפי משפחות ללא קורת גג, פצועים שחלקם עדיין מאושפז וזקוק לטיפול מחוץ לרצועה ונמנע ממנו לצאת, הרים של הריסות שבנייתם מחדש מתעכבת ומתעכבת. ואתם מתפלאים למה יש חרם על ישראל ואתם תוהים למה ישראל שנואה בעולם? ישראל מתעניינת בנערות הליווי של בורגס ובשוטרים שסרחו יותר מאשר במצבם המחפיר של כ-2 מיליון פלסטינים בעזה. ממשלת ישראל עם ראש טמון בבוץ נושאת באחריות גם למה שקורה בעזה וגם למה שקורה בעולם. החרם והסנקציות על ישראל הם רק תחילת ההתחלה של התהליך שאין חזרה ממנו. כל עוד ישראל ממשיכה בכיבוש ובשלילת חירותו של העם הערבי הפלסטיני החרם יימשך, ובצדק. נתניהו בנאומו בפני איפא"ק בשנה שעברה תקף והשחיר את תנועת ה-BDS, וקרא לכל המחרימים של ישראל אנטישמים ושונאי יהודים. <קריאה:> כולל אותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שלשום בית-המשפט העליון האמריקני, הגדולה בידידות ישראל בעולם, סירב להכיר בישראליותו של ילד יהודי שנולד בירושלים. מה תגידו, הגם בית-המשפט האמריקני נגוע באנטישמיות? הרי זה הטיעון העלוב של נתניהו. ואני מצטט מאותו נאום: How can anyone fall for the BS in BDS? ומי שלא יודע מה זה ה-BS, אני אסביר לו אחר כך על מנת לא להשתמש במושג לא יפה מעל הבמה. Well, you shouldn’t be surprised. Throughout history, people believed the most preposterous lies about Jews – Netanyahu even fled to Voltaire, Dostoyevsky and T.S. Eliot among those who spread lies about Jews – – <היו"ר נורית קורן:> זמנך עבר, נא לסיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – Netanyahu used the classical ineffective weapon of accusing everybody with antisemitism and the hatred for Jews to fight BDS. Well, Mr. Prime Minister תני לי להשלים ­– – listen carefully, those who want a just and lasting peace, and I am one of them – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים, חבר הכנסת גטאס. אנחנו חייבים לעמוד בזמנים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – those who want to avoid more circles of war, devastation and destruction, and I am one of them – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת גטאס, המסר הובן. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – those who genuinely and sincerely seek the real interest of both people, and I am one of them – – <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לעמוד בזמנים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – support and call for international boycott and sanction on Israel as the only remaining tool – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת גטאס, אני מבקשת. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – לדבר בכנסת ישראל – – – לך לעזה. <ענת ברקו (הליכוד):> אותי מטריד שיושבת כאן יושבת-ראש אישה – בהצלחה, חברת הכנסת קורן – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> לך לעזה. חבורה של רוצחים. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – ומכיוון שאתה מעלה את הקול שלך, אתה מעלה את הקול שלך, אתה משתיק אותה. אתה משתיק אותה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נתנה שתי דקות. נותנים שתי דקות או שלוש דקות נוספות, אל – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, סליחה, חברים. סליחה, חברים. חברת הכנסת ענת ברקו, אני מבקשת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אין נשים ולא נשים – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא משתיק אותה – – – <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> הקול שלה – – – זה מה שהוא אמר – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, ברכות – – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – מאשר לייעץ לי או – – – <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מי אתה בכלל? <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – להטיס אותך מכאן. חצוף. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> דמוקרט גדול. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת שקט באולם. שקט, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, ברכות, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, השבוע צלצל אלי חבר טוב שלי מאחד הקיבוצים בדרום והוא הסביר לי שהוא לא יבוא לפגישה אתי כי הם לא ישנו כל הלילה כי עוד הפעם היו טילים, רקטות מעזה – וזו הזדמנות גם לחזק את תושבי הדרום שרואים איך בשבועות האחרונים, שנה אחרי המלחמה בעזה, הסיוט מהקיץ האחרון מתחיל לחזור על עצמו. חברי חברי הכנסת, מציאות שבה טילים מרחפים מעל ראשיהם של אזרחים זה לא משהו שאפשר לפטור אותו בכינוי טפטופים ולהמשיך הלאה. ריצות לממ"ד ולמקלט עם כל הטראומה והחרדה הכרוכות בכך הן לא משהו, ואמר את זה בצורה ציורית חבר הכנסת ילין בדבריו, זה לא משהו שתושבי הדרום יכולים לחיות אתו. ומה שאנחנו רואים עכשיו זו תוצאה של האין-מדיניות של ממשלת ישראל מול עזה, שעכשיו גם הכניסה את "דאעש" לעזה. אנחנו רואים עד עכשיו גם כמה מסוכנת הדרישה של פוליטיקאים, גם כאלה שיושבים כאן באולם ואומרים: צריך למוטט את ה"חמאס", למגר את ה"חמאס". הרי אין אף גורם ביטחוני צבאי רציני היום במדינת ישראל שלא אומר שה"חמאס" בעזה זה הרע במיעוטו. לאן אנחנו הגענו? חברי חברי הכנסת, כדי לעצור את ירי הטילים הגיע הזמן שממשלת ישראל תבין שעזה לא תיעלם פתאום מכדור-הארץ, תשכחו מזה, ושהאינטרס הברור של אזרחי ישראל הוא עזה מתפקדת ומשגשגת, כזו שלאזרחים בה יש פחות מוטיבציה לטרור ויותר דברים לחיות בשבילם, ושל"חמאס" כארגון יהיה מה להפסיד. ודיברו כאן חברי קודם, גם נחמן שי וגם חבר הכנסת ילין, על הנוסחה שתביא להפסקת הלחימה בעזה. ואני רוצה להוסיף, חייבים להבין שאחרי הקיץ האחרון, 50 ימי לחימה והרג ופצועים בשני הצדדים הובילו לכך שאנחנו לא יכולים להמשיך עם המציאות הזו. כל עשר שנים עוד סיבוב. כל כמה שנים בעשור האחרון – עוד סיבוב ועוד סיבוב. ולכן אנחנו צריכים, עם כמה שזה נשמע קשה, להבין שצריך לתת תמריצים ל"חמאס", כמו, למשל, הסרת המצור, כניסת סחורות, הקמת תחנת כוח ונמל ימי; חיזוק הרשות הפלסטינית על-ידי שליטה במעברים והפסקת אש ארוכת שנים, "הודנה" או כל שם אחר שתרצו שתביא לכך שהממשלה תוכל להגיע להסדר כולל עם הפלסטינים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> תחנה כוח רגילה או גרעינית? <זהבה גלאון (מרצ):> לצערי, חברי חברי הכנסת, הבסיס של היוזמה של הליגה הערבית – היא לא משמשת או לא עומדת לנגד עיניה של ממשלת ישראל. ולסיום, אני רוצה להגיד שהדבר שנתניהו הכי טוב בו זה לא לעשות דבר. חברי חברי הכנסת, אי-עשייה לא עוצרת ולא תעצור את הרקטות על תושבי הדרום. תודה רבה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – התנחלויות, לא יודע. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, הרשי לי לאחל לך הצלחה בניהול הישיבות כסגנית יושב-ראש הכנסת. תפקיד נאה לך ויאה לך – שתישאי ברכה והצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, המילה טפטופים – אנחנו הדרומיים מכירים את "נטפים" עם הטפטפות. אבל מכירים גם את הטפטופים מהשנים האחרונות. אולי מישהו פה חושב שנשמעה אזעקת "צבע אדום" באשקלון ועוברים לסדר-היום. לחלק מהתושבים שבקו הזה, של ה-20, של ה-7 ושל ה-3, זו שגרת חיים אחרת. זה מקלטים פתוחים, ממ"דים פתוחים, דריכות, סדר-יום שמשתבש, ביטול תוכניות, חיים סביב חרדה. ומישהו פה רוצה שאנחנו נישען על הזיכרון הקצר? זכרנו מה הטפטופים – מה, אנחנו נירתע, לא נחזיר בכוח שמא לא יהיה, יתגלגל? אנחנו יודעים שכשמתחילים טפטופים זה גורר טפטוף. עבירה גוררת עבירה. אני מכיר את מי שרוצה לומר: ללא נוסחה מדינית, ללא יוזמה מדינית, אנחנו נמשיך בסרט הזה. אני מכיר את האמירה גם כן, שאמרה זהבה גלאון, לתת תמריצים ל"חמאס". התמריץ היחיד שה"חמאס", יותר נכון איראן, מכירה, כי היא הזרוע הארוכה – לפעמים, יש משל שאומר, חיים, ידידי חיים ילין, כשהכלב, אתה משחק אתו עם מקל או עם שוט – הוא תופס את השוט, את המקל. הוא לא מבין שיש יד למעלה שמניעה אותו. כנ"ל לגבי ה"חמאס". ה"חמאס" צריך לקבל מכה, מכה כואבת. מה שהשתיק אותו בשנה האחרונה – לא תמריצים, לא נעליים. לא מעניין אותו נורמליזציה. כל מה שאנחנו שומעים שמבקשים, ורוצים שניתן להם תמריצים, זה כדי להעצים את כוחם להכות בנו. אני אומר לכם ואומר לשר הביטחון – אני האחרון בבניין המכובד הזה שנותן עצות לאנשי צבא. אף פעם לא עשיתי זאת, אבל מה לעשות, היינו שם. היינו בסרט הזה. אנחנו צריכים להבין שהטפטופים האלה מאותתים לנו, כנראה, על עוד קיץ בעייתי, ואני מקווה שמי שצריך לחשוב ומי שצריך לעשות מביא זאת בחשבון. הם לא רוצים אותנו פה בשלווה; הם רוצים אותנו מתמודדים עם בעיות ביטחוניות פעם אחר פעם. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מסיים בזה. לכן, נסראללה שקט בגלל ההרס והמכה הכואבת שהוא קיבל, וה"חמאס" לא ישתוק ולא ייקח את העסק לידיים אם הוא לא יבין שהוא הולך לסבול עוד הפעם, ולסבול יותר מהפעם שעברה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש חברת הכנסת נורית קורן, אני שמחה לראות אותך על הכיסא המכובד הזה. מתאים לך. בהצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> חבל שחברת הכנסת גלאון לא נמצאת כאן. היא אמרה שעזה לא תיעלם – גם אנחנו לא מתכוונים להיעלם, ראו זה פלא. אנחנו לא מתכוונים להיעלם, ויש כתובת בעזה, וראש הממשלה ושר הביטחון רואים ב"חמאס" את בעל המונופול על הכוח, והם שולטים בכוח, ולכן הם יכולים למנוע את הירי. ועובדה, אי-אפשר להתחבא מאחורי ארגונים סוררים. ועובדה, יש היום אמירוּת אסלאמית בעזה. נסוגונו מעזה, אין ישראלים בעזה, ועדיין יורים. עדיין הם בחרו להיות סומליה ולא להיות סינגפור. כולנו יודעים מה קרה בקיץ האחרון. הייתה יכולה להיות בחירה אחרת, עם כל האמצעים וכל הכספים שהוזרמו לעזה, ומשאיות שכרגע באוטוסטרדה נכנסות, ומשתדלים – מתאם הפעולות בשטחים עושה מאמץ אדיר כדי לעזור בשיקום. אגב, כל ההבטחות של המדינות התורמות, כולל תומכות טרור כמו קטאר – זה לא ממש מגיע לשם. הם מגיעים, עושים כנסים, מבטיחים, אבל לא נותנים שום דבר. בעזה יש מחוז של "דאעש". יש מחוז של "דאעש" בסיני. זו מחלה מידבקת, האידיאולוגיה הרדיקלית הזאת חוצה גבולות. והשד הזה יצא כבר מגבולות סיני, יצא מגבולות סוריה, יצא מגבולות עיראק, וגם בעזה היום פתאום ה"חמאס" מרגיש מאוים מארגונים שנתפסים כיותר רדיקליים ממנו. אני אגיד רק במילה אחת את ההבדל: "חמאס" ו"דאעש", מבחינת האידיאולוגיה הם אותו הדבר. הדבר השונה, ש"דאעש", לא מעניין אותו מהאוכלוסייה; הם תיירים, האנשים האלה. תיירי ג'יהאד. ואילו "חמאס", גם עם כל זה שהוא משתמש באוכלוסייה שלו כמגן חי, בכל זאת עדיין יש לו זיקה ואחריות. "חמאס" הוא הכתובת, ראש הממשלה ושר הביטחון קבעו את "חמאס" ככתובת. הוא הכתובת, וכל ירי יזכה לתגובה הולמת. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חברת הכנסת ענת ברקו. יעלה ויבוא חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ברשות היושבת-ראש – באמת הרבה הצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> סיפור הירי מעזה והתחדשות הירי מאז "צוק איתן" לעבר שטח ישראל זה בוודאי דבר חמור מאוד, שדורש חשיבה ותגובה. לב כולנו עם תושבי הדרום הרחב, שהתרחב, ושגרת חייהם נגדעת בחרדות של האזעקות של "צבע אדום". האסימטריה שכבר ביטאו פה, גם קודמתי, חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, בין עם שחפץ חיים, עם ישראל, לבין שכנינו וארגוני טרור שחפצים מוות, שמבדיל בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, וכל מי שלא יודע לעמוד על כך ימצא פה אנשים שמזדהים דווקא עם הצד של הרוצחים. זה לא סוד – וגם אני אומר לידידי חיים ילין – לפני עשור, בדיוק לפני עשור, עמדנו פה בכנסת וזעקנו, ואולי בגלל זה אני כאן, שההתנתקות תביא את הטרור. אז לא אמדתי עד היכן; אז דיברתי על 35 ק"מ, מידיעותי, והיום אנחנו יודעים עד היכן – על כל שטחה של מדינת ישראל. יישובים צומחים וחיים, חממות פורחות, הפכו לבסיסי טרור לטילים, ידידי חיים ילין. ומי שיהיה איש אמיתי ויבוא חשבון, לא יוכל הרי להכחיש את הדברים הללו. גם חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון ואחרים, אז אמרנו – וקיבלתי תשובה של שר הביטחון דאז מופז ושל ראש הממשלה דאז שרון, שמוטי יוגב חושב שהטרור יתגבר, ואני חושב שהמצב ישתפר. לעצם העניין, "טפטוף" זו באמת מילה גסה, והיא קשורה יותר למים וטפטפות, כפי שהזכירו כבר לפני, בשדות, כשבאים להחיות צמחים. אין טפטוף. כל טיל שפוגע הוא פיגוע, וצריך לחשוב שהיה הורג; אבל על-גבי כל זה, בחשבונות האסטרטגיים, מעבר לתגובה הנקודתית הקשה הכבדה לטיל, נדמה לי שבחזון אנחנו מסכימים שהיינו רוצים לראות בצד השני עזה אזרחית, נשלטת על-ידי מנהיגיה האזרחיים, פורחת וצומחת. איך להגיע לשם – אין לי ספק שזה עובר דרך הכרעת הטרור וה"חמאס", ונצטרך, נידרש בלית ברירה להיות שם, כי עזה לא מעניינת אף אחד; היא רק טורדת אותנו ביטחונית, וגם אולי מעניינת אותנו הומניטרית, כי אנחנו בני-אדם ויהודים. לכן, לדעתי, צריך להכין את הדברים הללו, אבל לא כל העתים שוות, ואנחנו יודעים שלא הכול היה מוכן, אבל "צוק איתן" – אני שמח בו, ולקחיו יביאו אותנו למקומות טובים יותר. לא הייתי רוצה לשמוע מהאגף השמאלי, וגם זה שמעתי, קולות של מלחמה, של לכבוש את עזה עכשיו, וגם לא קולות שמרפים את ידיהם של התושבים בעוטף-עזה, כי אני חושב – ואומר מילה לאורה של פרשת השבוע, שהיא פרשת המרגלים: "טובה הארץ מאד מאד" – חזקים הקיבוצים והיישובים בעוטף-עזה, וגם בצפון ידעו להתמודד, וגם בדרום ידעו להתמודד, ועד אז, עד שנגיע לחזון של עזה אזרחית, שיקום, פירוז או כל דבר אחר, נגיב בעוצמה הרבה והמדויקת ככל האפשר, ונכין גם את התוכניות כדי שיהיו בידינו לכיבוש הרצועה ולניתוק כל ארגון טרור שבתוכה, ונגן על עצמנו גם מפני המנהרות, אבל גם לא נוריד את הרוח של יושבי עוטף-עזה, וניתן למערכת הביטחון – ונמצא פה גם ידידי סגן שר הביטחון – להשיג את הביטחון המרבי מתוך מקצועיות ואחריות ביטחונית; לא מתוך אשליות כלשהן שעלולות להביא אותנו, כמו שהביאו אותנו, למקומות לא טובים, אלא מתוך דאגה אחראית לביטחון יישובי עוטף-עזה וביטחון ישראל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת יוגב. עכשיו חבר הכנסת שרון גל, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, אני מצטרף לאיחולי ההצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> חברי הכנסת, פחות משנה מאז סיום מבצע "צוק איתן", והמציאות מטרידה ובלתי נסבלת עבור ישראלים רבים. "חמאס" בונה את כוחו מחדש, משדרג את מערך הטילים, חופר מנהרות התקפיות, מרשה לעצמו ולגורמי טרור אחרים ברצועה לירות לעבר ישראל. ואנחנו ממשיכים להכיל את הטרור הזה, וחמור מכך, ממשיכים במדיניות שמאפיינת את השנים האחרונות – מפקידים בידי האויב את הקלף הכי משמעותי: קביעת העיתוי. כשהם יהיו מוכנים, הם יסלימו. ועד אז אנחנו צריכים להתרגל לחיות לפי הקפריזות של אותן כנופיות טרור בעזה. מה זה "טפטוף"? בכלל, מה זה המנהג הזה לאמץ רטוריקה רכה כדי לרכך מציאות קשה? אני שואל אתכם. לעקירה קוראים "התנתקות", לרפיסות קוראים "אחריות", למטחים קוראים "טפטוף". מה זה "טפטוף"? תושבי אשקלון, אשדוד, יבנה וגן-יבנה, שדרות, אופקים, נתיבות, כל העוטף, שבחרו – בואו נדבר על אלה שבחרו מחנה לאומי, רצו ממשלת ימין, לקחת את המדיניות צעד אחד קדימה, שתהיה נוקשה יותר; אלה אנשים שלא רוצים לחיות תחת טפטוף בכל פעם שיש איזה ויכוח פנימי ברצועה. והאבסורד הוא שבמובן מסוים, אדוני סגן שר הביטחון, אנחנו משלימים עם התירוצים שנשמעים לאחר כל ירי בזמן האחרון. פעם זה סכסוך פנימי, פעם זה עימות בין פלגים על רקע כזה או אחר. מחר יספרו לנו שהיה ויכוח בוועד הבית של איזה בניין בסג'עיה ואיזה מטורף החליט שהוא יורה. מה זה, השתגענו? חייבים לנצח במבחן. והמבחן הוא הפסקת הירי והחזרת הביטחון. האמצעים מגוונים, אבל זו צריכה להיות התפיסה. יש לנקוט פעולה מקיפה, יסודית וחזקה בהרבה מכפי שישראל מבצעת כיום על מנת להגיב על מצב ששום מדינה, בטח לא ישראל החזקה, מוכנה לספוג. יורים עלינו, והתגובה היא בפינצטות. צריך מלחמה שתכריע את הכוח במובן של גביית מחיר הרבה יותר כבד בכל הדרגים. ההרתעה מתחילה בבית. זאת העוצמה שמוקרנת מהמנהיגות. זה לא רק מה שאתה מפעיל, אלא מה שאתה משדר כמנהיג. צריך להגיד שלא מסוגלים יותר לסבול ירי על היישובים שלנו. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מייד. אך הממשלה משדרת חולשה, בלבול ודשדוש. גברתי היושבת-ראש, את המשפטים האחרונים לא אני ניסחתי. ניסח אותם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בריאיון לרזי ברקאי ב-10 בפברואר 2008. לסיום, אני מציע לראש הממשלה נתניהו להקשיב לראש האופוזיציה נתניהו, כמה שהוא צדק. אדוני, במזרח התיכון – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לעמוד בזמנים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> כן. אני רק אומר לראש הממשלה שלא נמצא כאן: במזרח התיכון לא עשית – לא שינית. והגיע הזמן לקחת את היוזמה בידיים, לקבוע את העיתוי ולשבור להם את העצמות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת שרון. אני מבקשת – חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא עשית – לא שינית. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל שש שנים לא עושים – – – <היו"ר נורית קורן:> אז סגן השר ואחר כך? רק רגע, רק רגע. חברת הכנסת סופה לנדבר, רק רגע. אני קוראת קודם כול לסגן השר חבר הכנסת אלי בן-דהן לבוא לתת תשובה, ורק אחר כך עוד הבעת דעה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, בהצלחה – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – השר לוין, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל הכתה באופן חסר תקדים ב"חמאס" ובארגוני הטרור האחרים במבצע "צוק איתן". המכה שה"חמאס" ספג במבצע הזה הייתה הקשה ביותר בתולדותיו. צה"ל פגע במאות מחבלים והשמיד בהיקף משמעותי את תשתיות הטרור. בעת הזאת "חמאס" הוא הכתובת האפקטיבית היחידה ברצועת-עזה. ה"חמאס" מורתע, ולכן לא מעוניין לתת למצב להידרדר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני סגן השר, הערה, ברשותך. זאת בדיוק אותה הודעה שהקראת לנו בדיון האחרון, מילה במילה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תן לי להשלים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> וב. אני לא בטוח – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת שרון גל, אני מבקשת – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לתת לשר להשלים את דבריו, ואחר כך תעיר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא שמעתי שאסור לומר דבר פעמיים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אבל – – – אומרים פעמיים, לא – – – את זה עוד הפעם. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת שרון גל – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא עשית – לא שינית. <היו"ר נורית קורן:> – – בבקשה, אין לך רשות דיבור כרגע. נא לא להפריע. בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> המדיניות של משרד הביטחון, של הממשלה, של צה"ל, היא להגיב על כל ירי וירי. כל ירי נענה, ונענה בפגיעה כואבת שתמנע את הירי הבא. נאמרה פה המילה טפטוף. אני מסכים אתכם, רבותי היקרים. המילה טפטוף היא מילה – הייתי אומר – אפילו גסה בעניין הזה של ירי. אבל זו לא מילה שמערכת הביטחון נוקטת. לצערי, זו מילה שהעיתונאים נוקטים. זו מילה שהעיתונאים משתמשים בה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא רק, גם שר הביטחון משתמש בה. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לא להפריע. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא מכיר אמירה כזאת. מערכת הביטחון איננה מכירה במושג טפטוף, אנחנו מכירים במושג ירי. כפי שאמרתי, ירי, וכל ירי, הוא אסון, הוא דבר שאסור להסכים לו, ואפילו ירי אחד בלבד לא מקובל עלינו. על כל ירי אנחנו מענישים, ומענישים חזק. <קריאה:> זה לא – – – <חיים ילין (יש עתיד):> סגן שר הביטחון, אני יכול להראות לך הודעה של שר הביטחון שקורא לזה "טפטוף" – בשביל להכיל את המצב, להקטין אותו. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, נא לתת לסגן השר להשלים את התשובה שלו. <חיים ילין (יש עתיד):> אלא אם אתה מסכים עם שר הביטחון. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, אין לך רשות דיבור. נא לא להפריע. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מתנער מהביטוי הזה, אני חושב שזה ביטוי לא נכון ואנחנו לא מכילים את זה. יכול להיות ששר הביטחון השתמש בזה – אולי – כהשוואה למה שנעשה ב"עופרת יצוקה". כידוע, בתשעת החודשים הללו, אם משווים את שני המצבים, כמות הירי אחרי "צוק איתן" היא נמוכה מאוד ביחס למה שהיה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – "צבע אדום" – אני לא מאחל לאף ילד – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, רגע, אבל תן לי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אל תגיד את זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא אמרתי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני חייב להגיד לך – – – המדינה – המדינה, מדינת ישראל – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אם זה – – – לא יכול להיות בכלל. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רבותי היקרים, אני מסכים אתכם. אבל אני מסכים עם – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, תנו לסגן השר להשלים את דבריו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים אתכם מאוד. אני אומר לכם שאנחנו מתנגדים לכל ירי. וכל ירי שהוא, אפילו של רקטה אחת, נענה בירי של צה"ל. אנחנו לא מכילים אפילו לא ירי של רקטה אחת. חד-משמעית. ועם כל הכבוד להצעות שניתנו כאן, לבוא ולדבר עם ה"חמאס" – שכחנו מי זה ה"חמאס"? אנחנו לא יודעים מי זה ה"חמאס"? אפשר לדבר עם ה"חמאס", להגיע אתו להסכמים? על מה? עם ארגון שרוצה להשמיד את מדינת ישראל? לצערנו, ה"חמאס" מבין רק שפה אחת: הוא מבין שאנחנו מרתיעים אותו, פוגעים בתשתיות שלו, פוגעים במחסנים שלו, פוגעים במאגרי הנשק שלו. את זה מבין ה"חמאס". את השפה הזאת ה"חמאס" מבין, ועובדה שהשפה הזאת היא שפה יעילה כלפי ה"חמאס". <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא לא יעילה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> היא יעילה. היא יעילה, בוודאי ביחס למה שהיה עד היום, ולכן אנחנו מתנגדים ופועלים נגד כל ירי וירי. אמר כאן חבר הכנסת גטאס – אני חייב להשיב. חבר הכנסת, אתה תומך בארגונים שמחרימים את מדינת ישראל. אני מצטער שחבר כנסת בכנסת ישראל תומך בהחרמת מדינת ישראל. זוהי בושה לנו, לכנסת ישראל, שיושב בתוכנו חבר כנסת שמוכן להחרים את מדינת ישראל, שתומך וקורא לארגוני החרם להחרים את מדינת ישראל. זה דבר שלא ייעשה בשום פרלמנט בעולם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זו השפה שאתם מבינים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בשום פרלמנט בעולם זה לא היה קיים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> בושה לנו שיושב כאן – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בשום פרלמנט – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, אני מבקשת. חברים, תנו לו להשלים. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כל עוד – – – <היו"ר נורית קורן:> אין רשות דיבור לאף אחד. בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בשום פרלמנט בעולם זה לא היה קיים, וחבל מאוד, אני אומר, שאנחנו, כנסת ישראל, עדיין לא חוקקנו חוקים כאלה שימנעו תמיכה בארגוני טרור, בארגונים שמחרימים את מדינת ישראל, כי זה מה שמתבקש לעשות. גברתי היושבת-ראש – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – של ארגוני טרור. זה רק אתה אומר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, כפי שאמרתי, אני מציע להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> למליאה. למליאה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא, לא. חוץ וביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני חושב שאנחנו נמשיך במדיניות הזאת של מענה חריף על כל ירי וירי, ואנחנו מאמינים שבדרך הזאת נמנע גם את הירי הבא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> למליאה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. אני שואלת את המציעים: להעביר לוועדה, או שאתם – רק שנייה. בואו נתחיל מראשון הדוברים. חיים ילין, להעביר לוועדה? <חיים ילין (יש עתיד):> כן, כן. חוץ וביטחון. זה מה שסיכמתי עם סגן השר. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. חבר הכנסת נחמן שי, ועדה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן. ועדה, חוץ וביטחון. <היו"ר נורית קורן:> ועדה. באסל גטאס? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מליאה. <היו"ר נורית קורן:> מליאה. חברת הכנסת זהבה גלאון? <זהבה גלאון (מרצ):> ועדה. <היו"ר נורית קורן:> ועדה. יעקב מרגי, בבקשה – הוא איננו. חברת הכנסת ענת ברקו – גם היא איננה. חבר הכנסת מרדכי יוגב, ועדה או מליאה? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ועדה. <היו"ר נורית קורן:> ועדה. חבר הכנסת שרון גל, בבקשה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מליאה. <היו"ר נורית קורן:> מליאה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ועדת הכנסת תחליט. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מבקשים עכשיו, מי שרוצה להביע דעה – בבקשה. חברת הכנסת סופה לנדבר. אני מבקשת רק לעמוד בזמנים. דקה אחת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, אני רוצה לברך אותך ולאחל לך הצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני רוצה לחזור. אמרו כאן שימים קשים חוזרים אל מדינת ישראל, חוזרים אל הדרום. אני תושבת הדרום, אני זוכרת את הקיץ שעבר, ואני צריכה להגיד לכם: אשדוד ספגה הרבה מאוד, כמו כולנו בדרום. ואנחנו לא נסכים עם מושגים ועם טפטופים. כך, חברי הכנסת, זה לא טפטופים. אנחנו יודעים בדיוק שטפטוף הופך למבול, אדוני סגן השר. והמבול הזה צריך בחזרה לקבל מבול. לא ייתכן שאנחנו נגיד: אנחנו נגיב, אנחנו ננסה להגיב. ראש הממשלה בכל הישיבות אחרי המבול הזה אומר: נגיב. אלה הכרזות. אנחנו דורשים מממשלת ישראל ומראש הממשלה להפסיק את המבול הזה, להפסיק תכף ומייד. לא יכול להיות ולא ייתכן שאנחנו נחזור לקיץ שעבר. <היו"ר נורית קורן:> הבא בתור, חבר הכנסת דני עטר, בבקשה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי, למי ששכח אני רוצה להקריא, ברשותכם, את הפתיח שעליו מתבססת כל הפילוסופיה של ה"חמאס", כדי שנזכור שכשאנחנו נותנים תשובות מהסוג שקיבלנו כאן, וטפטופים וכן הלאה, נזכור איפה הכול מתחיל. וככה זה אומר: "האל הוא המטרה, הנביא הוא מודל חיקוי, הקוראן הוא החוקה, הג'יהאד הוא הדרך, ומוות למען אללה הוא המטרה הנעלה". מי שאומר דברים כאלה, כשאנחנו חושבים שבאמצעות דיבורים יפים בכנסת ישראל אנחנו נפתור את הבעיה, אז הוא פשוט לא קורא את המציאות בצורה נכונה, ואני מציע שנתפכח ונבין מול מה אנחנו עומדים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לך. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> גברתי, קודם כול ברכותי על ניהול הישיבה הראשונה. הדבר השני, אני רוצה להגיד גם לסגן השר אלי בן-דהן, גם לשר יריב לוין, שממשלת ישראל עשתה בשבועות האלה שינוי דרמטי – כניעה לטרור, ואני בטוח שלא השרים ולא סגן השר קיבלו עדכון. מי המממן הגדול של הטרור? קטאר. קטאר היא הספונסר הראשי של "חמאס", זה המממן של ה"חמאס", ובשבוע האחרון ממשלת ישראל הסכימה שהשגריר הקטארי לרמאללה יעבור בישראל, ואנחנו – מערכת הביטחון הכניסה אותו לעזה על מנת שהוא יבוא ויחלק שם כסף לפרויקטים כאלה ואחרים ולחזק את האחיזה של קטאר ברצועת-עזה. אני יכול להגיד לכם שממשלת מצרים – מצרים לעולם לא הייתה מסכימה; מצרים לעולם לא הייתה נותנת לקטארים להיכנס דרך מצרים, דרך המעבר שלה – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. בבקשה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – דרך מעבר רפיח, לרצועת-עזה. זה שאנחנו פה נותנים יד לשינוי כה דרמטי זו עוד כניעה של ממשלת ישראל לטרור, וזה אות קין על ממשלת ישראל – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – שעשתה את זה בגנבה, בלי לעדכן, לא את השרים ולא את סגן השר. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר נורית קורן:> מוותרת. אוקיי. חבר הכנסת דב חנין. לא נמצא באולם? אה, כן. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אולי תגנה את דברי חבר מפלגתך – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. בשבוע שעבר השתתפתי באירוע מאוד מאוד מרגש ומיוחד, שנערך ממש על גבול רצועת-עזה, בכפר-עזה, קונצרט שלום יהודי–ערבי. היו להערכתי כ-2,000 אנשים, אמנים יהודים וערבים. האורות של עזה היו מאוד קרובים, הערב היה מאוד יפה ומרגש, אבל האווירה הייתה אווירה מאוד מודאגת. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאנחנו נמצאים כבר היום במדרון שמוביל לעוד מלחמה, כי המציאות ברצועת-עזה היא בלתי נסבלת – ראו את הדוח של הבנק העולמי על שיעורי האבטלה והמצוקה והעוני. ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, את המלחמה הבאה אפשר למנוע. אפשר למנוע אותה אם נדע להציע אופק של תקווה – להסיר את הסגר על עזה, לשקם את הרצועה מהחורבן הנורא של המלחמה, ובמיוחד להתחיל לדבר עם הפלסטינים על שלום של עצמאות וצדק לשני העמים. <היו"ר נורית קורן:> תודה. נעבור להצבעה. אנחנו נצביע קודם כול על דיון במליאה או הסרה של ההצעה מסדר-היום. <חיים ילין (יש עתיד):> עוד פעם – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מצביעים שתי הצבעות. רגע, אני אבטל. רק רגע, אני אבטל. אני אסביר. אנחנו מצביעים שתי הצבעות: ההצבעה הראשונה – רק שנייה, אני תכף אסדר את זה – ההצבעה הראשונה תהיה אם לקיים דיון במליאה או להסיר מסדר-היום, לפי הרצון של המציעים שרון גל ובאסל גטאס. זו ההצבעה הראשונה. ואחר כך אנחנו נעבור להצבעה השנייה שתהיה על העברה לוועדה מול הסרה מסדר-היום. בסדר? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – זה מול זה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> כן, בסדר. אנחנו נבטל את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> מליאה וועדה? – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, רגע, רגע. עוד הפעם. <קריאה:> בעד זה ועדת חוץ וביטחון, לא? <היו"ר נורית קורן:> אני אסביר שוב. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, אני אסביר שוב. צריך להסביר את זה שוב? <חיים ילין (יש עתיד):> כן. <היו"ר נורית קורן:> הצבעה ראשונה היא על ההצעה לקיים דיון במליאה או להסיר מסדר-היום את ההצעות – – <חיים ילין (יש עתיד):> מי שרוצה ועדת חוץ וביטחון – – – <היו"ר נורית קורן:> – – של שני חברי הכנסת, של חבר הכנסת שרון גל ושל חבר הכנסת באסל גטאס. זאת ההצבעה הראשונה, זה בשלב הזה. בשלב השני אנחנו נצביע על דיון בוועדה או להסיר את זה מסדר-היום. בסדר? <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אז בבקשה. <קריאה:> גם ועדה וגם מליאה – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מפעילה – בבקשה – את ההצבעה הראשונה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – גם בוועדה וגם במליאה? <היו"ר נורית קורן:> תצביעו בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בעד זה מליאה? <היו"ר נורית קורן:> כן. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 14 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> דיון במליאה. אז ההצבעה השנייה מתייתרת. אם זה היה הפוך אז היינו מצביעים על השנייה. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל בגלל זה היית צריכה לעשות קודם כול את – – – <קריאה:> חיים, הכול בסדר. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> יש כאן מי שמורה. זו ישיבה ראשונה שלי, נפלתי על נושא מאוד מאוד משמעותי, ויושב כאן סגן המזכירה שמורה לי מה לעשות. <הצעות לסדר-היום> <פירוק מערכת התכנון בישראל> <היו"ר נורית קורן:> נעבור להצעות לסדר-היום: פירוק מערכת התכנון בישראל, מס' 324, 325 ו-333. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. <קריאה:> לא הבנתי. <קריאה:> לא אמורה להיות עוד הצבעה? <היו"ר נורית קורן:> לא. לא. <קריאה:> למה לא – – –? <קריאה:> ברגע שאמרו: לדיון במליאה – – – <קריאה:> אז מה עכשיו? – – – <קריאה:> עכשיו יש הצעה חדשה לסדר-היום. <קריאה:> לא, אבל מה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה שיהיה זה שיהיה דיון במליאה – – – <היו"ר נורית קורן:> צריך להסביר עוד פעם? חברים, צריך להסביר עוד פעם? <חיים ילין (יש עתיד):> יש בעיה. אם זה במליאה – כבר היה דיון במליאה. עכשיו צריך ועדה מקצועית. <קריאה:> לא היה דיון. <היו"ר נורית קורן:> זאת הייתה הצעה דחופה לסדר-היום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עוד לא היה הדיון. זו הייתה רק הצעה לסדר-היום, כדי שיהיה דיון. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר לוין, אני מראש מביע את צערי על כך שאיתרע מזלך לענות בשם הממשלה על הסוגיה הזאת. <שר התיירות יריב לוין:> בסדר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני בטוח שאתה תנסה, כעורך-דין מצטיין – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, הייתי שותף לניסוח ההסכמים הקואליציוניים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני בטוח שגם היית שותף לניסוח ההסכמים כעורך-דין, וגם כעורך-דין אתה יודע לייצג עמדה. אני לא רוצה לדבר בשמך, אבל אני לא משוכנע במאה אחוז שאם הדברים היו בידיך היית אכן מציג את העמדה שתציג לנו היום בכנסת בהתלהבות. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני מהלך דרמטי ומהפכני, שישנה את פניה של מערכת התכנון במדינת ישראל. יש במערכת התכנון בעיות, יש למערכת התכנון חסרונות, אבל יש בה גם דברים טובים. אחד הדברים הטובים שיש במערכת התכנון הוא העובדה שיש שולחן שמסביבו נמצאים האינטרסים השונים, ואפשר לקיים דיון, ואפשר להתווכח, ואפשר להביע עמדות שונות, ובסוף גם מתקבלת החלטה. עכשיו רוצים את הדבר הזה לשבור. רוצים את המערכת הזאת לעקור ממקומה, להפריד את המוח מהגוף, להשתיל אותו בגוף אחר ולתת לו תפקיד חדש של בוהן בקצה הרגל. זה המהלך שאנחנו מדברים עליו. העברת מערכת התכנון למשרד האוצר היא מהלך בעייתי, מסוכן – תשאלו את כל אנשי התכנון – מהלך שייצר אנרכיה בלתי אפשרית, מהלך שייצר נזקים, מהלך שיפגע בזכויות שלנו, האזרחים, מהלך שיפגע בדמוקרטיה. תכנון זה הליך כולל. הוא צריך להביא בחשבון שיקולים כלכליים, בהחלט; אבל הוא צריך להביא בחשבון גם שיקולים חברתיים, הוא צריך להביא בחשבון שיקולים של סביבה, הוא צריך להביא בחשבון שיקולים של בריאות. כאשר כל המערכת מנותקת ממשרד הפנים – שהוא משרד שיש לו יכולת של תכלול, יש לו קשר עם השלטון המקומי – ומועברת בהסכם קואליציוני לידי משרד האוצר, שהוא משרד שיודע לראות רק היבט אחד, והוא ההיבט הכלכלי, אנחנו בבעיה. כאשר המערכת מועברת למשרד האוצר, שיודע להסתכל רק על יעילות, אבל על יעילות במובנים של לוח-זמנים, של קצב קבלת החלטות, אנחנו בבעיה. קיימנו היום בכנסת, גברתי היושבת-ראש, כנס חירום שבו השתתפו נציגים של ארגוני חברה, ארגוני מתכננים, אנשי השלטון המקומי, אנשי המועצות האזוריות, אנשי התנועה הסביבתית. הדאגה מול המהלך המהיר והכוחני הזה שהממשלה מנסה לקדם מגיעה מקיר לקיר. ואני יודע, עמיתי חברי הכנסת, שמי שמוביל את המהלך הזה, שר האוצר חבר הכנסת כחלון, עושה את הדברים מתוך טיעון חברתי. ואני רוצה לומר למר כחלון בצורה ברורה: בלי דמוקרטיה אין חשיבה חברתית. לא תיתכן חשיבה חברתית בלי דמוקרטיה. <רועי פולקמן (כולנו):> לא השתנה כלום ממה שהיה קודם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ובמערכת התכנון הדמוקרטיה משתקפת בדיוק בשקלול, בשולחן העגול, בכך שאנשי מקצוע, חבר הכנסת פולקמן, שאנשי מקצוע מביעים את הדעות המקצועיות שלהם – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – והם לא פקידים ממונים שצריכים לשדר את המסר שמתקבל אליהם בסמ"ס מהשר. וכל הדברים האלה, עמיתי – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. כל הדברים האלה נמצאים היום תחת איום. <רועי פולקמן (כולנו):> זה היה במשרד הפנים ככה, עכשיו זה באוצר. מה ההבדל? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מציע, גברתי היושבת-ראש, שאנחנו נקיים בסוגיה הזאת – אני רואה שכמה מחברי בהחלט זכאים לעמדה אחרת, ויכול להיות שיש להם גם טיעונים, אבל אני חושב שבדיוק בגלל הדברים האלה חשוב שנקיים בסוגיות הרציניות והמהותיות והקשות האלה דיון אמיתי, רציני, בכנסת – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – לפני שניתקל במהלכים בלתי הפיכים. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה – אה, סליחה. סליחה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, גברתי היושבת-ראש, ותודה לך ולמזכירות ולחברי חברי הכנסת על הסבלנות בחילופים פה. אני באמת, יחד עם חברי חבר הכנסת דב חנין – אנחנו באים עכשיו מכנס חירום שעדיין מתנהל ברגעים אלה, ועזבנו אותו כדי לבוא ולהשמיע את הדברים כאן במליאה נגד מה שאנחנו קוראים לו "הדיקטטורה במערכת התכנון". אני רוצה להגיד משהו: מייד אחרי הבחירות, כשנבחר שר האוצר כחלון וניגש למשא-ומתן הקואליציוני, פתאום הציבור בישראל למד על צירוף מילים חדש: מינהל התכנון. עד אז זה היה איזה משהו, איזו מילה בסינית כמעט, שאף אחד לא הבין מה זה, ויותר מזה – מה המשמעות של המינהל המוזר הזה, של הגוף המוזר הזה לחיינו ולפתרון משבר הדיור. אז קודם כול, כל הכבוד על העלאת הנושא למודעות ועל הטמעת ההבנה שלמינהל התכנון ולתכנון המרחבי והעירוני יש תפקיד חשוב מאוד בפתרון טוב סוף-סוף של משבר הדיור, אחרי שאנחנו מדברים עליו כבר לפחות ארבע שנים, מאז קיץ 2011, בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית, ואולי גם לפני כן. אבל רק להגיד ולומר את הדברים, לשים אותם על השולחן, ואפילו רק לדרוש סמכויות, זה לא חזות הכול. אני רוצה לומר: המון המון תקוות נתלות כרגע בשר האוצר כחלון – ואני פונה אליכם, החברים מסיעת כולנו – נתלות בכם לפתרון משבר הדיור הזה. ויש כאן פוטנציאל מאוד גדול, הזדמנות מאוד גדולה, בצד סכנה מאוד גדולה. אני מסתכלת עליך, חברי רועי פולקמן, שיש לך גם עבר וגם הווה בנושא התכנון העירוני המקיים, ואתה באמת מבין לעומק את הסוגיה הזו, ואני רוצה לומר: מה שאנחנו רואים כרגע, הפגיעה בעצמאות מערכת התכנון היא פוטנציאל להרס ולסכנה, שלא יביא לפתרון משבר הדיור, אלא פוטנציאל שרק יחריף את הבעיה. במילים אחרות, העצמאות והדמוקרטיה של מערכת התכנון הן חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. והגישה הזו כאילו הביורוקרטיה הפכה להיות שם נרדף לתכנון, זה לא חזות הכול, לפעמים אפילו להפך. במערכת התכנון – וכרגע שמענו מומחי מקצוע, שסיפרו לנו די בגילוי לב על התהליך שעבר מינהל התכנון והשיח התכנוני כולו בהיותו במשרד הפנים. הוא התחיל באמת אולי במקום אחר; הוא עבר הרבה מאוד תהליכי שיפור מקצועיים, כולל כאן בכנסת. פה בכנסת רק עכשיו השלמנו שורה של רפורמות, רפורמה בתכנון ובבנייה, ועוד את חוק הווד"ל והוותמ"ל, שלנו, לחברי הכנסת הסביבתיים, החברתיים, הייתה ביקורת חריפה עליו, אבל זה קרה, כרגע השלמנו את זה. עוד ניתוח מעקפים כזה הוא סכנה רצינית גם למקצועיות וגם לדמוקרטיה של המערכת הזו, ולנו יש חשש גדול שהמיני-מחטף שראינו השבוע בנושא הדיור הציבורי ילך ויתרחב עוד ועוד, והסכנה שלו תהיה לא רק שהתוכניות לא יצאו לפועל – התוכניות השאפתניות וחלקן, אולי, הטובות – אלא להפך, שמשבר הדיור לא ייפתר. בשמירה על עצמאות מערכת התכנון טמון מפתח מאוד מאוד רציני גם לפתרון משבר הדיור, גם בהיבט של המחירים וגם בהיבט של דיור טוב, איכותי, מקיים, ששומר על פרמטרים חברתיים אחרים, כמו חינוך, כמו תשתיות, בריאות הציבור וכו'. כלומר, יש לנו כאן הזדמנות, באמת – עיני הציבור כולו נשואות אל כולנו, וספציפית אליכם. ויש כאן גם סכנה של לעשות נזק מאוד מאוד גדול. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> ובאמת אני פונה אליכם, לשתף פנימה את הציבור, את ארגוני החברה והסביבה, את המטה לדמוקרטיה בתכנון שקם עכשיו ונמצא כרגע – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> הם בפנים, תמר, שום דבר לא השתנה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז בואי, אני אעביר לך מסר מהם. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> לסיום, משפט אחרון – אני אעביר לך מסר מהם. יש חשש מאוד מאוד גדול מכיוון הארגונים וכל אותם גורמים, שכרגע השינויים שנעשים במערכת התכנון נותנים בלעדיות עד כדי דורסנות לנציגי הממשלה לעשות מה שהם רוצים, בלי שום איזונים ובלמים, בלי לספור את הציבור. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> את אמרת מילה נכונה, שזה חשש. כל דבר חדש זה חשש. <תמר זנדברג (מרצ):> כן, אבל החשש הזה הוא חשש למעשה שיהיה בלתי הפיך. ולכן צריך לגשת לדברים בחרדת קודש, שוב אני אומרת: לא רק בשביל הסביבה והתכנון ובשביל הארגונים הירוקים – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת זנדברג, תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – בשביל הפתרון של משבר הדיור – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – כי טמון כאן מפתח מאוד גדול. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, בהצלחה בתפקידך. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מצטרף לדברים שנאמרו כאן לפני על-ידי החברים, גם חבר הכנסת דב חנין וחברת הכנסת תמר זנדברג. אני רוצה להתחיל במילים חיוביות. כולנו מכירים ומוקירים את השר כחלון. כולנו יודעים שכוונותיו טובות, כולנו יודעים שהלב שלו נמצא במקום הנכון, כולנו יודעים שהוא בא כדי לפתור את בעיית הדיור. אנחנו יודעים זאת. זו הנחת העבודה, ואני לא חושב שיש כאן מישהו מבאות ובאי הבית שמטיל ספק בכוונותיו הטובות של השר כחלון. יחד עם זאת, אנחנו כאן מביעים דאגה, כי הדברים לא ישתנו. יש הסכם קואליציוני, ואלה הם פני הדברים. נחתם ההסכם, וזה מה שיהיה. יחד עם זאת, אנחנו כן חושבים שצריך להתריע על כמה בעיות אפשריות, ואם חברות וחברי הכנסת יטמיעו את הדאגות הללו וייתנו להן ביטוי בדיונים שיתקיימו, הן במליאה והן בוועדות השונות, הרי שאולי נוכל למנוע חלק מהבעיות הללו שעומדות לפתחנו. הבעיה הראשונה, והיא הבעיה המרכזית, היא ריכוז סמכויות. מטבע הדברים, מי שחרד לערך הדמוקרטי של החברה שבה הוא חי, לאופן שבו מתקבלות ההחלטות, הוא חרד מהסיטואציה שבה מתרכזות הסמכויות בידיו של שר אחד במשרד אחד. ועל מי אנחנו מדברים? משרד האוצר. משרד האוצר, כפי שכולנו יודעים ויודעות, זה משרד שכבר ככה אוחז בידיו סמכויות מאוד גדולות. מאבקים רבים נעשו בעבר כדי לצמצם את הסמכויות שלו כמשרד שבעצם קובע את המדיניות הכלכלית של ישראל, ובהמון תחומים. והנה, אנחנו הולכים ומעצימים את כוחו. זה דבר שהוא בעייתי, מבחינתי. כן, יש סוגיות, ואני אתחיל, ברשותך, היושבת-ראש, באנקדוטה. אני לא יודע אם מישהו מכם ביקר או מבקר ברחוב הברזל בתל-אביב. בנו שם בתים מופלאים, יפים – "אסותא" ולא "אסותא" והיי-טק. מי שמגיע לשם ב-12:00, לוקח לו אולי 40 דקות מתחילתו של הרחוב ועד סופו. מדוע? כי לא היה תכנון הוליסטי אינטגרטיבי של המתחם הזה. ולכן, כאשר באים אנשים, כחברות וחברי כנסת, ובאמת מודאגים, חרדים, ממקום טוב – באים ואומרים: היי, תנו לאנשי מקצוע, תנו איזו תפיסה יותר אינטגרטיבית והוליסטית בבואנו לתכנן או בבואנו אפילו לפתור את בעיית הדיור. לטעמי, הדבר הזה אינו מקבל ביטוי באופן שבו דברים מתנהלים. ודבר נוסף, ובזה אני אסיים את דברי: לא ראיתי מספיק דגש על התחדשות עירונית. אנחנו לא צריכים שכונות חדשות. המון פעמים אנחנו לא צריכים שכונות חדשות. יש הרעיון הזה שנוסה בעולם, ואפשר גם להפעיל אותו בארץ – התחדשות עירונית. זה צריך להיות אחד מהעקרונות המנחים של פתרונות הדיור שהשר מבקש לממש. ושוב, אני מביע את חרדתי, אני מתריע, אני מבקש, ואנחנו נעקוב אחרי העבודות הללו מקרוב, כדי להבטיח שהדברים הללו לא יפגעו, לא בהליך הדמוקרטי ולא באינטרסים הסביבתיים של כולנו. תודה, היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. אני מבקשת מהשר יריב לוין להשיב. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מברך אותך, כיף לומר "גברתי היושבת-ראש", המון בהצלחה. מכובדי, חברי וחברות הכנסת, אני מתכבד להשיב בשמו של שר האוצר על ההצעות הדחופות לסדר-היום שעניינן, או לפחות כינוין, "פירוק מערכת התכנון בישראל". אחד היעדים המרכזיים של משרד האוצר הוא התמודדות עם משבר הדיור, שבא לידי ביטוי בעלייה חדה של מחירי הדיור בשנים האחרונות. ניתוח מקצועי של המשבר מעלה שהדרך המרכזית להתמודדות עם עליית מחירי הדיור היא הגדלת ההיצע. כדי להביא להגדלת היצע הדיור נדרש טיפול מתואם ומסונכרן בכלל המקטעים הנדרשים לשם יצירת היצע הדיור: מקרקעין, תכנון, פיתוח, שיווק, הון ומיסוי. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים הוסכם על דעת כל המפלגות השותפות בקואליציה כי מטרה זו תושג על-ידי הכפפת כלל הגופים הממשלתיים האמונים על מקטעים אלה תחת קורת גג אחת, במשרד האוצר. כך, רשות מקרקעי ישראל, האחראית למקרקעין, מינהל התכנון האחראי לתחום התכנון, רשות המסים, האמונה על המיסוי, וחברת "דירה להשכיר", האמונה על פיתוח מתחמים לדיור – יהיו כולם תחת אחריותו של שר אחד, ויאפשרו את מימוש העיקרון של סמכות ואחריות, שהיה חסר עד היום בתחום ניהול הדיור בממשלה. החלטת ממשלה ברוח זו התקבלה בממשלה. לפי החלטה זו, הובאה תוכנית מפורטת לאישור קבינט הדיור, אשר דן ואישר את התוכנית פה-אחד. אבקש להבהיר, תכליתו של המהלך להעברת מינהל התכנון למשרד האוצר היא אחת: סנכרון פעילות כלל הגופים האמונים על קידום היצע הדיור במדינת ישראל, כדי להביא להגדלת היצע הקרקעות המתוכננות למגורים, וכך להגדיל את היצע הדיור. ההצעה הובאה לאחר עבודת תיאום אינטנסיבית עם משרד המשפטים, נציב שירות המדינה, משרד הפנים ושאר הגורמים הרלוונטיים. בעקבות עבודת תיאום זו בוצעו שינויים בהחלטה, שהניחו את דעתם של כל הגורמים המעורבים, לרבות משרד המשפטים. כמו כן, אבקש להדגיש כי במסגרת ההחלטה נקבע במפורש כדלקמן: אין בהוראות החלטה זו כדי לגרוע מהוראות כל דין ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת העצמאי של חברי מוסדות התכנון, לרבות יושב-ראש הוועדות המחוזיות ומתכנן הוועדה המחוזית. לאור כל האמור, ברור כי אין בהחלטה שאושרה בקבינט הדיור דבר שיפגע בעקרונות חשובים כמו עצמאות מוסדות התכנון ושמירה על תכנון איכותי ומאוזן המבטיח איכות חיים גבוהה לכלל אזרחי ישראל. עד כאן התגובה שאני מביא כאן בשם שר האוצר, ובהתאם לאמירתו של חבר הכנסת חנין בפתח דבריו אני בכל זאת אוסיף, ברשותכם, כמה מילים משל עצמי, שאני חושב שראוי לומר אותן. תראו, אין ספק שזה לא צעד פשוט, ולא צעד שנעשה מדי יום ביומו, אבל אין גם ספק שהמשבר בתחום הדיור ועליית המחירים הם בעיה יסודית, עמוקה, שמטרידה כל אזרחית וכל אזרח במדינת ישראל, וכדי לנסות ולייצר לה פתרון אמיתי, אי-אפשר להמשיך בתהליך הקיים. הזמן והביורוקרטיה, וכתוצאה מזה גם ההאטה בקצב הבנייה והגדלת עלויות הבנייה, שכרוכים בהליכי התכנון הכל-כך ארוכים ומסורבלים שקיימים אצלנו – אני חושב שאין להם אח ורע באף מדינה מסוגנו בעולם – מחייבים איזה ניסיון להתמודד עם הנושא הזה בצורה רחבה יותר, הייתי אומר דרסטית יותר, ומכאן גם הצורך לבצע את המהלך הזה כפי שפירטתי אותו כאן. יחד עם זאת, אני בהחלט אומר, ואני אומר את זה כחבר בקבינט הדיור, אני חושב שמוטלת עלינו אחריות מיוחדת לפקח, לעקוב אחרי הדברים ולוודא שתחת הרצון המובן הזה – הייתי אומר, הצורך המובן הזה – בשיפור והאצה של הליכי התכנון, לא נאבד לחלוטין גם את ההתייחסות לנושאים אחרים שהם חשובים, והם נושאים של הגנת הסביבה ועניינים אחרים. אני בהחלט חושב שבעניין הזה תידרש תשומת לב, גם של חברי קבינט הדיור וגם של ועדות התכנון בעבודתן, ואני מקווה שתשומת הלב הזו תאפשר מצד אחד ליצור איזון נכון, ומצד שני – צריך לומר את האמת – לא תביא אותנו למקום של כמעט שיתוק ושל תהליכים אטיים מדי ולא יעילים, כפי שחווינו עד היום, ומכאן הניסיון שאנחנו עושים לעשות את הדברים בצורה אחרת, שאני בהחלט מאמין שתהיה טובה יותר. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לשר. הבעת דעה – חבר הכנסת דניאל עטר, בבקשה. סליחה, מה מציע השר לעשות, בבקשה? ועדה? <שר התיירות יריב לוין:> מה שיבקשו המציעים. <היו"ר נורית קורן:> מה שיבקשו המציעים. מה מבקשים המציעים? <קריאות:> ועדה. <קריאה:> ועדת הפנים. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. אז אנחנו צריכים להצביע על זה. קודם הבעת דעה? יש עוד הצעות אחרות? חבר הכנסת דניאל עטר, בבקשה. דקה אחת, בבקשה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני רוצה להזכיר לך, כי לפעמים יש לנו נטייה לשכוח, שאנחנו, ברמה התכנונית, המדינה המפותחת, הדמוקרטית – הכי ריכוזית בעולם. זאת אומרת, מועצה ארצית ששולטת על כל מערכת התכנון, ועדות מחוזיות, ועדות מקומיות – אין לזה דוגמה. ובתוך הריכוזיות הזאת – אומר לך את זה מי שב-21 השנים האחרונות היה יושב-ראש ועדה מקומית לתכנון ובנייה ועבד מול הוועדה המחוזית, מול המועצה הארצית ומול כל ועדות הביניים בדרך, ויש רבות כאלה – קרה פה איזה תהליך של למידה, במשרד הפנים, עם כל הקושי, ובשנים האחרונות חל איזה שיפור – קל אומנם, אבל שיפור – בתפקוד שלהם. לפני כארבע שנים הייתה רפורמה כלשהי שהגדירה לוחות-זמנים בתחנות הביניים של התכנון, ומי שלא עומד בלוחות-הזמנים – זה נלקח ממנו ועובר הלאה, או חוזר לנקודת ההתחלה. כלומר, נעשו כאן תהליכים. אנחנו יודעים שתהליכי הלמידה האלה הם ארוכים, לפעמים כואבים, קשים, ולא קל לארגונים כאלה גדולים להסתגל לשינויים האלה. ואתם רוצים לפתור בעיה אחת, מסוימת, שיש דרכים רבות לפתור אותה, שלא באמצעות הוצאת מינהל התכנון ממשרד הפנים והעברתו למשרד האוצר. אנחנו כולנו יודעים שב-30 האחרונות משרד האוצר – אולי אפילו יותר מזה, אני לא יודע – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – משרד האוצר רואה רק מהפריזמה הכלכלית הכספית את כל התפקוד שלו. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> להעביר לשם את מינהל התכנון ולחשוב כבר היום שאנחנו בעוד 15-10 שנה – הילדים שלנו – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – יצטרכו לחיות את המציאות הזאת, של חוסר תכנון תקין – זה בעייתי ביותר. יש דרכים אחרות לפתור את הבעיה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דני עטר, אני מבקשת לסיים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני סיימתי. יש דרכים אחרות לפתור את הבעיה; אפשר להכפיל ולשלש את מספר הוועדות כדי לצמצם את הטווחים, אפשר להגדיר יעדים – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עטר, אני מבקשת. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – ואפשר לפתור את הבעיה הזאת בלי לפגוע בעתיד התכנון של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. אני מבקשת לעמוד בזמנים, אתם מקשים עלי דווקא בישיבה הראשונה שלי? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> סליחה. קודם כול, אני מתנצל שלא בירכתי אותך, ואני מתנצל שהארכתי. <רועי פולקמן (כולנו):> חברי חברי הכנסת – במיוחד אני פונה לתמר ולדב, אין מחלוקת על הצורך בעצמאות של מוסדות התכנון. אני סיפרתי לכם גם באופן פרטי, אני הייתי כמה שנים חבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שישבה במשרד הפנים, ולא היה יותר פוליטי מהדרך שבה זה התנהל בשנים שאני ראיתי את זה מתנהל. כלומר, כשהשר רצה לכפות משהו על הוועדה, או בכלל כשהממשלה רצתה לכפות משהו על המועצה הארצית, היא ידעה להפעיל את הלחצים – הרי יש רוב במועצה הארצית לנציגי הממשלה. אני הייתי נציג הציבור, דרך אגב, הייתי נציג הציבור וראיתי איך זה מתנהל. כרגע המתווה שמדובר עליו הוא הגדלת העצמאות של המועצה הארצית. כלומר, יהיה לה מעמד חזק יותר בתוך משרד שיש בו מבנה חזק מאוד של אגפים – בתוך משרד האוצר – והעצמאות של מינהל התכנון תגדל על זאת שהייתה במשרד הפנים, שבה באופן מאוד מאוד ברור שר הפנים מנהל את המועצה הארצית לתכנון ובנייה – מנהל באופן ישיר. כך זה מתנהל שנים. אני הייתי חבר שם, ראיתי איך סדר-היום ואיך הישיבות נוהלו. אני כבר אומר לכם – סיכוי לא קטן, כמו שזה נראה כרגע, שהעצמאות של המועצה הארצית הולכת לגדול. אז, 1. אני חושב שיש פה רפורמה, צריך להמתין – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <רועי פולקמן (כולנו):> כן, אני מייד מסיים. אז – אין ויכוח על העניין הזה, אבל לא צריך להיבהל, יש כאן עניין של ביורוקרטיה שסרבלה. מוסדות התכנון צריכים להיות עצמאיים, הוועדות המקומיות, הוועדות המחוזיות, המועצה הארצית לתכנון ובנייה, וכרגע, המתווה שמדובר עליו יגדיל את העצמאות שלהן. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <רועי פולקמן (כולנו):> אני מציע לא לצעוק געוואלד. ההצעה שלי, דרך אגב, רק בהקשר הזה, היא לא להעביר את זה לוועדת הפנים, אלא להמתין שלושה חודשים, לראות איך זה מושלם, איך נבנה המנגנון, ואז להחליט, ואם יש צורך אנחנו ממהרים. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת פולקמן. תודה. חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה. אני מבקשת – תעמדו בזמנים, אני יודעת, זה נושא מאוד מסעיר. <אלי כהן (כולנו):> אז, קודם כול, נורית – לברך אותך על הישיבה הראשונה. אני מקווה שזה לא בדקה שמוקצית לי. <היו"ר נורית קורן:> הנה, עכשיו. <אלי כהן (כולנו):> חברי חברי הכנסת, אני חושב שהשיטה הנוכחית פשטה את הרגל. בשיטה הנוכחית אנחנו רואים כולנו, אזרחי ישראל, כמה הדיור התייקר בשנים האחרונות כתוצאה מהביורוקרטיה, כתוצאה מזה שיד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. אני יודע, דב, שנושא הדיור הציבורי קרוב מאוד ללבך, אני יודע שגם לתמר הנושא של השוכרים ומשכירי הדירות הוא נושא שמאוד קרוב ללבה. אם אנחנו נצליח בסופו של דבר להגיע למצב שאנחנו נגדיל את ההיצע, נגדיל את התכנון, נגדיל את השיווק – זה יהיה לטובת כל האוכלוסיות שאנחנו מדברים עליהן. אני חושב שכולנו מחויבים לפתרון משבר הדיור; אין כאן אופוזיציה ואין כאן קואליציה, יש כאן ציבור שאנחנו צריכים יחד לבוא ולדאוג לו. כולנו, או חלקכם, לפחות, רטנתם על כך שהסמכויות במשרד החוץ פוזרו או בוזרו בין משרדים שונים. כאן אנחנו באים ואומרים שיהיה לצורך העניין גוף אחד שירכז את הטיפול, הסמכויות, ההתנגדויות – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אלי כהן (כולנו):> המדיניות תישאר כפי שהייתה, אבל ברגע שיהיה גוף אחד נוכל להגיע לתוצאות משמעותיות יותר בתכנון ובשיווק. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <אלי כהן (כולנו):> ולכן אני מצטרף להצעה לחכות שלושה חודשים, לתת לזה לעבוד לטובת כולם, ואז להחליט באמת אם השיטה עובדת או לא. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת כהן. אנחנו נעבור להצבעה – ועדה או הסרה מסדר-היום. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לוועדה זה בעד? <היו"ר נורית קורן:> כן. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 10, נגד – 4, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> יש הודעה של סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הצבת מכונות משחק של מפעל הפיס), התשע"ה–2015, שמספרה פ/1021/20. אודיע גם כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם דו-צדדי לשירותי אוויר בין ישראל לקנדה – הובלה אווירית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעות לסדר-היום> <קריסתה של רשות השידור ואי-יישום חוק השידור הציבורי> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נמשיך להצעה הבאה: קריסתה של רשות השידור ואי-יישום חוק השידור הציבורי, הצעות לסדר-היום מס' 221 ו-414. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מעניין אותי – קודם כול, סליחה, ידידתי נורית, ברכות. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> את מנהלת אותנו מאוד מאוד יפה. <היו"ר נורית קורן:> משתדלת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני חושבת שכולנו באמת גאים ושמחים שאת יושבת כאן על הדוכן היום. אני תוהה לעצמי מי מכם זוכר את הרגעים שבהם הייתה הטלוויזיה הישראלית פתאום מוחשכת, אם מטעמים של עיצומים, אם מטעמים של תקלות. באה הכנסת הקודמת וחוקקה חוק, חוק השידור הציבורי, מכל מיני שיקולים. אמרו: לא מצליחים להגיע לרפורמה – אפילו שזה לא נכון; לא מצליחים לחתום על הסכם עם העובדים – אפילו שזה לא נכון; בואו נעשה רפורמה. בסדר, עשינו רפורמה. והנה, המדינה, כחלק מחוק השידור הציבורי, 2014, התחייבה באופן שאינו משתמע לשני פנים – אגב, ללא התניות, שזה יהיה ברור, בסדר? מי מכם שיקרא, אם אני לא טועה, החל בסעיף 100 לחוק, ללא התניות – המדינה נטלה על עצמה את התחייבות רשות השידור – רשות השידור הישנה, שלפני הפירוק, ורשות השידור החדשה, זאת שאמורה להיות מוקמת בימים אלה. והנה, המדינה – שאחר כך הולכת ותובעת, אחר כך הולכת ומגישה כתבי אישום – מערערת את היסודות שעליהם היא עצמה נשענת, והמדינה לא מממנת את מה שצריך לממן ברשות השידור כדי שזו תוכל להמשיך ולהתקיים, כדי שתוכל לקום רשות השידור הציבורי החדשה. ישבנו השבוע בוועדת הכלכלה, בראשות איתן כבל, וקיימנו דיון מאוד מאוד סוער עם העובדים, עם היוצרים, עם המפיקים, עם המגישים. דיון באמת קשה ונוקב על המציאות שבה נמצאת היום רשות השידור. כשאתה מדבר עם האנשים האלה, שמאחוריהם עומדות משפחות, ואתה מבין שהמשכורות שלהם מאוימות, כשאתה מבין שכל הפקות המקור מוקפאות, כשאתה יודע שהתמלוגים ליוצרים אינם משולמים, כשאתה מבין שבגין התמלוגים האלה, שאינם משולמים, הם אפילו לא יכולים להגיש תביעות חוב, ידידי השר יריב לוין – לא יכולים להגיש תביעת חוב, כי הרשות הקודמת עוד לא לגמרי התפרקה והרשות החדשה עוד לא קמה – ואז מתחילים כמובן להאשים את הכנ"ר, שהוא המפרק. אגב, גם לי יכולות להיות טענות כאלה ואחרות עליו, אבל בעיני הוא נמצא בסיטואציה מאוד מאוד לא שגרתית ומאוד מאוד מסובכת. אתם יודעים, בואו נקרא לזה בשפה לא כל כך אסתטית ואולי עממית: לא לבלוע לא להקיא. זאת המציאות שבה נמצאים העובדים, המפיקים, היוצרים. כולם. בעצם, אנחנו פותחים את המסך, רואים שם שידור של משהו שבעצם מבחינה כלכלית לא יכול להתקיים, אבל מה שאמור להחליף אותו עדיין לא קם. ואני פשוט לא מצליחה להבין איך זה יכול להיות שפעם אחר פעם אנחנו מוכיחים לציבור הישראלי שהמדינה נוטלת על עצמה – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בהחלט, אני ממושמעת. – – – שהמדינה נוטלת על עצמה התחייבויות ולא עומדת בהן. ויש משפחות שזאת הפרנסה שלהן. ויש יצירה ישראלית שכולה מוקפאת. ויש עובדים שלא יודעים מה עומד לעלות בגורלם. המדינה חייבת להפסיק להתנער מהתחייבויות שהיא עצמה לוקחת על עצמה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חברים – משפט אחרון, היושבת-ראש – השידור הציבורי הוא דבר שחשוב לכולנו, וראש הממשלה לא ייבש את השידור הציבורי – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת נחמיאס – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – ולא ימנע מהרשות החדשה שהוא עמד מאחוריה בעצמו, הוא לא ימנע ממנה להתקיים. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. נא לרדת. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, ברכות, אני מצטרפת לחברי שבירכו אותך על תפקידך ומאחלת לך כמובן בהצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> כבוד השר – אתה עדיין השכן ממול – יריב לוין, חברותי וחברי חברי הכנסת, תראו, אני חייבת להגיד לכם שזה יום סופר-עצוב בשבילי. מחר תמלא שנה ליום שבו התחלתי את הדיונים על חוק השידור הציבורי החדש. מחר ממש, יום הולדתו של בני. והחוק הזה עבר ב-29 ביולי 2014, ברוב של 45 מול 11 מתנגדים ונמנע אחד. זה חוק, אני מזכירה לך, כבוד השר, שהיוזמה הראשונית שלו הייתה של חברך שר התקשורת דאז גלעד ארדן. אנחנו דנו בוועדה בהצעת חוק ממשלתית. היא לא פרי הדמיון שלי בלילה. החוק קבע שאנחנו צריכים לפתוח שידור ציבורי חדש, מעודכן יותר, טוב יותר, מתוקצב היטב. ואנחנו לא נחשיך את המסך ולו לרגע אחד, ואנחנו ניתן תקופת זמן שבמסגרתה נפרק את השידור הציבורי הישן ונקים חדש. במרס, שר התקשורת היה אמור לחתום על צו לאגרה, אבל הוא לא חתם. אתם יודעים מה הניחוש שלי? היו בחירות, רצו להתפאר: ביטלנו את האגרה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא יכול להיות. זה לא יכול להיות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> נכון? אולי אני סתם חשבתי על זה. ולא ניתן צו לאגרה עד היום. נניח שהיה להם תירוץ, שלא היה צו לאגרה כי לא היו ועדות. הנה, ריפאנו, ברוך השם, הוקמה ועדת כלכלה. איתן כבל חברי עומד בראשה. עכשיו תראו, בתקופת הזמן הזאת, הכנ"ר מבשר לנו ביום שני האחרון בדיון, שאין כסף. לא "אין כסף" תיאורטי; אין כסף לשלם משכורות לחודש יוני. על-פי החוק, כשחשבנו על מצב כזה, מה יהיה אם לא יהיה כסף, סעיף 113 לחוק קובע שהכנ"ר יוכל לפנות למשרד האוצר ולבקש את הכסף. כבוד השר, הוא פנה. אבל אתה יודע מה לא קרה? לא ניתנה לו תשובה. עד עכשיו לא ניתנה לו תשובה. והיום אנחנו מה? 10 בחודש. מתי תינתן לו תשובה? אני חייבת גם להודות, אתם יודעים, כל הזמן אומרים: פוליטיקה זה עסק ציני, אבל לא חשבתי שעד כדי כך. איפה הציניות התחוורה לי במלוא מובנה? ביום שני, בדיון, מגיעה היועצת המשפטית של משרד התקשורת ואומרת – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני מסיימת, גברתי. היא מקריאה מייל: ראש הממשלה רוצה לבחון את הדברים. איפה היית שנה שלמה? מה עיכב אותך מלבחון את הדברים? עכשיו תראו, אין יותר מקום ללמידה, זה נגמר, הזמן עבר. יכול להיות שלמישהו זה נוח, ויכול להיות – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני מסיימת, גברתי. אני מצטערת, הנושא הזה באמת, אני קצת מרגישה שראש הממשלה עושה יותר מדי דברים ציניים, יותר מדי, ומשחק יותר מדי בחיים של אנשים. נכון שאנחנו בפוליטיקה ונכון שזה מקום ציני, אבל יש גבול. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה גם לך. בבקשה, השר ישיב על ההצעות לסדר-היום. השר יריב לוין, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה שר התקשורת לא בא? <קארין אלהרר (יש עתיד):> נכון. אני מצטערת, היושב-ראש יולי אדלשטיין, חבר הכנסת יולי אדלשטיין אמר בשבוע שעבר שהוא לא יאפשר תשובה אם השר הממונה לא מגיע. הוא אמר את זה, אני לא המצאתי את זה. <היו"ר נורית קורן:> טוב, אני כרגע נמצאת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היושבת-ראש, אבל זה נכון. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת אלהרר, א. אם אתן רוצות לוותר על תשובתי אני מוכן לרדת, אני לא מתעקש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, זה לא נגדך. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> שנית, אני לא מכיר את ההנחיה שאתן מתארות. היא נשמעת לי מאוד הגיונית, אני רק מעריך שהיא לא חלה על השר המקשר, כך זה בדרך כלל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל, אדוני השר, אתמול הוחלט להטיל את נושא השידור הציבורי על השר אופיר אקוניס. היכן השר אופיר אקוניס? <שר התיירות יריב לוין:> נכון, ואני מניח שהשר אקוניס עוד יידרש ויופיע כאן. המציאות היא כזאת, שהיום הדבר הזה נבצר ממנו. הוא ביקש שאני אחליף אותו, כפי שתוכנן מלכתחילה, עוד לפני שהוא קיבל בכלל את המינוי. לכן, אני יכול לתת, אם אתן מעוניינות בכך, את התשובה שיש לי. ואני בטוח שהשר אקוניס, כאשר ילמד את הדברים, בוודאי גם ייתן התייחסויות יותר מפורטות ואולי גם יותר מושכלות. ראשית, אני רוצה לומר, כמי שהיה שותף, בתפקידי כיושב-ראש הקואליציה, לשלבי הכנת החוק ואחר כך גם אישורו, שאין שום ספק שחשוב שהנושא הזה ייחתך, שחוסר הוודאות הזה הוא בוודאי לא טוב, ואין לי גם ספק שזו מגמת פניו של ראש הממשלה ולכך אנחנו חותרים. זה לא סוד שנקלענו, ממש בסמוך לאישור החוק, לתקופת בחירות, עם כל מה שקשור בה. בתקופה כזאת, צריך לומר את האמת, כל מה שאתה עושה בתחום התקשורת הוא בעייתי, הוא נתפס כניסיון להתערב, בין שאתה דואג לכלי התקשורת – אז אומרים שאתה מנסה לקנות אותו, ובין שאתה לא מתערב בענייניו – אז אומרים שאתה לא עוזר לו ורוצה לפגוע בו. הרי לא חשוב מה היה נעשה, תמיד היו נשמעות טענות. דבר אחד ברור, יש כאן עובדים, יש כאן הנושא של השידור הציבורי וכל הדברים האלה מצריכים באמת החלטה והחלטה מהירה. לפיכך אני רק אציין, ראשית, שראש הממשלה ושר התקשורת רואה חשיבות גדולה בשירות הציבורי. שנית, שהאחריות לרשות השידור הועברה לידיו רק לפני כשבועיים, ביום 19 במאי 2015. ראש הממשלה, שמטבע הדברים, היכולת שלו לעסוק בנושא הזה לעומקו היא מוגבלת, בגלל נושאים אחרים שהוא צריך לעסוק בהם – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוא לא צריך לעסוק, הוא רק צריך – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ביקש מהשר אופיר אקוניס, שגם בקי בתחום ומכיר אותו, לקחת על עצמו את הטיפול בסוגיה הזאת. בין היתר, הוא ביקש באופן ספציפי מהשר אקוניס לבחון את הנושאים שנוגעים לתקציב, לעובדים, לתהליך ההקמה והבעיות הלוגיסטיות שנלוות אליו, וכמובן לצורך להבטיח את ביצוע ההסדרים שנוגעים לרכישת הפקות מקור. השר אקוניס ילמד בוודאי את הדברים בתוך פרק זמן קצר מאוד. במקביל תיעשה פעולה מתוך מחויבות להבטיח את זה שהעובדים, כמובן, יקבלו משכורות ולא יעמדו בפני שוקת שבורה. לאחר שהשר אקוניס יגבש את עמדתו, הוא בוודאי יציג אותה הן בוועדת הכלכלה והן כאן במליאה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה זה "פרק זמן קצר"? <שר התיירות יריב לוין:> אני לא מכתיב את קצב העבודה של השר אקוניס. בהכירי אותו, הוא אדם יעיל ורציני ולכן אני מעריך שתהיה כאן תשובה בזמן קצר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כמה זמן אתם חושבים שיידרש? <היו"ר נורית קורן:> השר, מה אתה מציע? <שר התיירות יריב לוין:> אין שום בעיה, כפי שיבקשו המציעים. אני חושב שיש היגיון להעברת העניין לדיון בוועדת הכלכלה, כדי שיתקיים שם דיון לעומק, ואז גם השר אקוניס יוכל לבוא ולהציג את המסקנות שלו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> רק הערה אחת, גברתי, לשר: לא התרשמתי מדבריך שלך עד כמה אתם מבינים שהעניין הזה דחוף. אני חושבת שמדובר בבהילות. זה כבר לא עניין של – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אני – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – משכורות של עובדים, זה בהילות. <שר התיירות יריב לוין:> אז – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הכנ"ר – קופה ריקה – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אני מסכים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – היא בור. <שר התיירות יריב לוין:> – – שהעניין דחוף. ואם לא הצלחתי להביע את זה בצורה מספיק טובה, אז אני אשתדל להשתפר בפעם הבאה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, השר. אני מבקשת – הבעת דעה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דקה אחת לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, מעשה באדם שנכנס לחדר הניתוח, ובניתוח החליטו להוציא לו גם את הלב וגם את מערכת העיכול. אבל באמצע הניתוח הודיע המנתח: אני פשוט כרגע עסוק, יש לי הרבה משימות, וגם מערכת בחירות על הראש, ולכן נשאיר את החולה כך מוטל לפנינו. זה מצבה של רשות השידור: לא לבלוע ולא להקיא. הועבר חוק, רשות השידור הנוכחית עומדת להיסגר. ממש עומדת להיסגר. עובדים עומדים להיות מפוטרים בהמוניהם, כולל אלה שרוצים שהם ימשיכו במערכת, האנשים הכי טובים – טכנאים, עיתונאים, אנשים מסורים. עובדים של הפקות מקור שחתמו על הסכמים לא יכולים לבצע את ההסכמים האלה. הפקות מקור תלויות באוויר. גברתי היושבת-ראש, כך לא נראה ניתוח. כך לא נראה ניתוח. כך נראית מלחמה. ומה שקורה, לצערי הגדול, זו מלחמה נגד השידור הציבורי. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ומי שמוביל את המלחמה הזו זה ראש הממשלה, שלצערי הגדול נגוע בניגוד אינטרסים; הוא קשור לאינטרסים אחרים בתחום התקשורת, ועינו צרה בשידור הציבורי. אבל לנו, לציבור הישראלי, שידור ציבורי הוא מאוד חיוני, ולכן חיוני שנגן עליו. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה – להעביר לוועדת הכלכלה או להסיר מסדר-היום. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אז מי מצביע? איך? מה – – – <קריאות:> בעד – – – <היו"ר נורית קורן:> בעד. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> בעד. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> נהיה חיוביים היום. <חיים ילין (יש עתיד):> יריב, גם – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 10, אין נמנעים ואין מתנגדים. הנושא יועבר לוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום> <המשך המשיסה בהר-הזיתים בירושלים> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נעבור להצעה לסדר-היום: המשך המשיסה בהר-הזיתים בירושלים, מס' 356. חבר הכנסת יואב בן צור. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש – ברכות. גם ליושבת-ראש הקודמת – ברכות. תצליחו, בעזרת השם. חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, בראשית דברי אני מבקש לפתוח בהערכה רבה לכבוד ידידי שר הבינוי חבר הכנסת יואב גלנט, אשר עם קבלת ההצעה לסדר-היום קיים את מנהג אבותינו "נעשה ונשמע". הוא, קודם כול, עשה עוד טרם נשמעה ההצעה לסדר-היום כאן, במליאת הכנסת, מעל הדוכן. התבקשתי על-ידי אנשי לשכתו להגיע לסיור מעמיק ומקיף בכמה נקודות בהר-הזיתים, חלקה אחרי חלקה, תוך שאנו חולפים על-פני ציוני גדולי האומה, אדמו"רים, חסידים, צדיקים וקדושים, כ"אור החיים" ורבי יהודה פתיה, עליהם השלום; ועד אחרוני העם, הישרים והתמימים, שכל אמונתם ותקוותם בדברי הנביאים, ובפרט הנביא זכריה, המתנבא על היום ההוא שאליו אנו מייחלים: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר-הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, ונבקע הר-הזיתים מחציו מזרחה וימה, גיא גדולה מאוד. ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה – – – והיה לעת ערב יהיה אור – – – והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". האמונה התמימה הזו החזיקה אותנו אלפי שנות גלות; אמונה וכמיהה לשוב לציון, עיר קודשנו, לחונן את עפרה, וכן, גם להיטמן בקרבה אחר שיבה טובה. לא יכול אני שלא לשתף אתכם, חברי חברי הכנסת, ברגשותיו של אזרח מחולון בשם מאיר נעמד, אשר קרובי משפחתו טמונים בחלקת האפגנים בהר-הזיתים. זו הפעם השלישית שחולל קבר דודו, לוחם בגולני, והפעם השנייה שפורעים חיללו את מנוחתו וכבודו של אביו; אשר תוך חירוף נפש והוצאות מרובות, ללא קבלת סיוע ממס רכוש על הפגיעה, פעם אחר פעם עולה ומשקם הריסות קברי משפחתו. לראות את כאבו ודמעותיו, כאשר לנגד עיניך פרוסה תמונה אשר מזכירה ימים אפלים משנות ה-20 של המאה הקודמת על אדמת אירופה, היה זה מחזה קשה מנשוא. גברתי היושבת-ראש, כאשר נשמעת פגיעה בכבוד המת במדינות העולם, כולנו מזדעזעים, ובצדק. לא ייתכן כי כאן, בתוך הבית, בירושלים הריבונית, בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, מרחק נסיעה של עשר דקות מהמקום שבו עומד אני לפניכם כעת, יחוללו עשרות קברים מדי לילה, יטילו מורא ופחד על פוקדי בתי-העלמין, ותגובתנו תהיה רופסת. אדוני השר, בסקירת הגורמים המקצועיים שנפרסה היום בפנינו בסיור, יחד עם גורמים ממשרדך, סקירה מקיפה על שיטות האבטחה מחד גיסא ועל שיטות הפגיעה מאידך גיסא, עלה גם מצבה של נקודת המשטרה בהר-הזיתים. נמסר לנו כי יש 24 תקנים, ובפועל היא מאוישת בכארבעה שוטרים בדרך כלל, ופעמים היא נטושה לגמרי. זאת ועוד, יש לבחון אפשרות, יחד עם המשרד לביטחון פנים, להקצות לפקחי משרדך סמכויות עיכוב עד להגעת כוחות שיטור למקום, תוך הכשרה מתאימה, כפי שהונהג עם מאבטחי מוסדות ציבור ופקחי רשויות מקומיות. כמו כן, יידרש מעקב הכנסת בכל הנוגע לתפקוד מס רכוש בפיצויים של משפחות הנפטרים לצורך שיקום ושיפוץ הקברים והחלקות השלמות המחוללות פעם אחר פעם. באופן אישי, אינני מסוגל להבין את התפיסה המעוותת והחולנית של פורעים אלו, אשר חלקם קטינים. יש מקומות שהם מחוץ לשיח של ויכוחים פוליטיים. כבוד המת הוא אחד מהם. אין זה משנה מוצאו, דתו וגזעו של המנוח, ואין לעבור על כך לסדר-היום, כאשר אף קרובי משפחתי נמנעים מלהגיע לאזכרת יקירם בהר-הזיתים ביום השנה. על מה ולמה? גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הדרך הטובה ביותר לליבון כל הסוגיות הללו היא יצירת שולחן עגול אשר יזמן אליו את כל הגורמים המקצועיים ואשר יאפשר לכנסת לפקח על הפעולות הנדרשות מהרשות המבצעת. על כן, אבקש את תמיכתכם בהצעה זו לסדר-היום להעברת הדיון לוועדה מוועדות הכנסת שתמשיך לעקוב אחר הדרוש תיקון. אין לי ספק שבתקופת ביניים זו אדוני שר הבינוי כבר נתן הוראות לאנשי משרדו לתת תוכניות אופרטיביות, מיידיות, לשיפור המצב עד כמה שניתן בשלב הזה. אבל לשלב יותר מאוחר ולתמיד – צריך לקיים דיון מעמיק בנושא ולתת את הפתרונות המתאימים. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה יכול להסביר לנו רק, אדוני, מה זה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה זה משיסה? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – "המשך המשיסה"? <יואב בן צור (ש"ס):> משיסה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. <יואב בן צור (ש"ס):> משיסה זה ביזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ביזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. לא ידענו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> פשוט לא – – – <יואב בן צור (ש"ס):> "מי נתן למשִסה יעקב". <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – לפחות יש פה שניים שהעזו לשאול. <יואב בן צור (ש"ס):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – שני חברי כנסת שהעזו לשאול. <קריאה:> והשלישי לא יודע לשאול. <יואב בן צור (ש"ס):> יפה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ישיב שר הבינוי יואב גלנט. בבקשה, אדוני השר. <מירב בן ארי (כולנו):> מה הפועל של משיסה? לשסות? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למשסות. <מירב בן ארי (כולנו):> שיסוי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, ישיב לנו שר הבינוי. כבוד השר, בבקשה. <שר הבינוי יואב גלנט:> גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, גברתי, השרה גילה גמליאל, ידידי, חבר הכנסת יואב בן צור, חברי הכנסת, זאת הפעם הראשונה שאני ניצב על דוכן הכנסת ומשיב על הצעה, ודומה שאין דבר ראוי יותר וחשוב יותר מאשר לעסוק בענייני ירושלים, ובמיוחד בנושא הר-הזיתים, שבעלייה מעיר-דוד, במעלה-הזיתים, נמלט דוד מאבשלום לפני למעלה מ-3,000 שנה, וכל היתר הוא ההיסטוריה היהודית. אני רוצה גם להודות לחברי חבר הכנסת יואב בן צור אשר העלה את הנושא הזה, ואומר בכנות: אילו לא היית מעלה אותו, ספק אם הטיפול היה מגיע מהר כל כך. ולפיכך, אני חושב שעשית את עבודתך הפרלמנטרית בצורה הראויה ביותר. הבוקר ביקרתי בהר-הזיתים. ביקשתי מחבר הכנסת בן צור להצטרף אלי על מנת לראות ביחד את הנושאים והבעיות. יחד עברנו בין מצבות האבן בחלקים השונים של הר-הזיתים; השקפנו לכיוון הר-הבית והעיר העתיקה; פסענו בתוך הרחובות הצרים של הר-הזיתים, ולאחר מכן ירדנו אל החלק המזרחי דרך אזורי הקבורה של הקהילות הפולניות ולאחר מכן הקהילות האפגניות. המצב שנגלה לעינינו היה מצב לא פשוט, שמחייב טיפול. בעוד שבחלק המערבי של ההר בסך הכול המצב סביר, שונה המצב בחלק המזרחי, ובמיוחד במורדות הר-הזיתים, בשיפוליו, בואכה הכפר א-טור, בחלקת הקברים הקטנה של יוצאי אפגניסטן אבל גם בחלקות שמעליה. בחלקה האפגנית חוללו בשנה האחרונה למעלה מ-30 קברים, ובהר כולו – למעלה מ-100 קברים. דומני שמדינת ישראל ועם ישראל לא היו עוברים לסדר-היום על אירוע מהסוג הזה בשום מקום בעולם; לא בוורשה, לא בבודפשט, לא בווינה ולא בברלין, אבל כאן, בירושלים, משום מה בדבר הזה עוברים לסדר-היום, ואני חושב שחובתנו לנקוט פעולה. ליד הקברים המנותצים, ממש בשורה האחרונה שלהם, בעודנו דנים, יואב בן צור ואנוכי ביחד עם אנשי המשרד ואנשי המשטרה שהיו שם, פגשנו את מאיר נעמד, שעליו דיבר יואב לפני כן, תושב חולון, יליד אפגניסטן, שעלה בגיל צעיר. בני משפחתו קבורים בהר: אביו, אמו, דודיו; ולידו היו חברים נוספים מבני משפחתו שקרוביהם קבורים בחלקה הזו המתכנה בפיהם "החלקה האפגנית". כמו יהודים רבים אחרים, בני משפחת נעמד היו באפגניסטן וחיפשו את הדרך לעלות לארץ-ישראל, וכאשר הגיעו לבסוף לארץ-ישראל וחיו בה את חייהם והגיעה שעתם, ביקשו להיטמן בין רגביה של ירושלים על אדמת הר-הזיתים. והיום, כאשר אני עומד ביחד עם יואב, יואב בן צור, חבר הכנסת יואב בן צור, ומסתכלים שנינו על התופעה הזאת, עולה בלבי כמובן השאלה: האם אנחנו עושים את מה שאנחנו מצווים לעשות, שזה לשמור ולהוקיר את זכרם של האנשים האלה? והתשובה שלי היא לא באל"ף רבתי. בפנייתם אלינו הם אמרו את המובן מאליו: היכן הריבון? היכן המדינה? ואחסוך מכם את הפתרונות שהם הציעו כפתרונות לסדר, כי הם לא במסגרת החוק. מכאן, כמה מילים על הר-הזיתים: כידוע לכם, כבר בימי בית ראשון, ככל הנראה, נקברו בו יהודים; מערות קבורה התגלו בו, בוודאי בימי בית שני. בהר-הזיתים הייתה קבורה מסיבית ומשמעותית כתוצאה מלחץ השלטון העות'מאני, שהרחיק את היהודים מחומות הר-הבית המזרחיות ומהר-המוריה ודחק אותם, החל במאה ה-19 ועוד לפני כן, במעלה הר-הזיתים. וכמובן, גדולי ישראל קבורים במקום הזה: הרמב"ן, ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג, מנחם בגין, זכרם לברכה, ועוד רבים וגדולים אחרים, ביחד עם עם ישראל או נציגיו של עם ישראל מכל המקומות, מכל הזרמים ומכל הרמות והחתכים. עם הכניסה שלי לתפקיד, זמן קצר לאחר מכן, הובא לידיעתי המצב הביטחוני הרעוע בהר-הזיתים, ובמיוחד אירועי השחתת הקברים. הובאו לידיעתי גם הפעולות שנעשו על-ידי משרד הבינוי והשיכון, אשר כידוע לכם, האחריות לביטחון אזרחי ישראל כמו גם לביטחון שטחים לא מוטלת עליו באופן שגרתי אלא על משרדים אחרים. יחד עם זאת, ממשלת ישראל הטילה בהחלטתה מס' 1095 מ-20 בדצמבר 2009 את משימת האבטחה על המקום הזה על משרד הבינוי. יש בַמקום מצלמות, אמצעים טכנולוגיים כמו גם סיורים רכובים, ובסך הכול, ברוב הימים וברוב המקרים המענה ניתן. יחד עם זה, התופעה שפגשנו היום היא תופעה שאיננה מקובלת, ואנחנו לא נוכל להמשיך ולחיות בסיטואציה הזאת. לאחר הסיור קיימנו הערכת מצב קצרה. דיברנו עם האנשים, בחנו את הדברים, והטלתי על האנשים להציג בפני תוכנית מיידית להתמודדות עם הבעיה. פה הרשו לי להשתמש מעט בניסיוני ולומר לכם את הדברים הבאים: גם אם מאמץ ההגנה על ההר, שיכלול גדרות וסיורים כאלה או אחרים ואולי גם עמדות קבועות – גם אם המאמץ הזה יוגבר, אין בכוחו לתת מענה שלם לבעיה, והסיבה היא פשוטה; כמי שעסק הרבה בהגנה, אומר לכם שלפחות שלושה דברים מקבילים צריכים להתקיים: הראשון זה מודיעין. המודיעין הזה הוא מודיעין מבעוד מועד והוא מודיעין בזמן אמת. גם אם המצלמה מספרת לך בזמן אמת, אינך יודע בהכרח מי האנשים, מה רקעם, מאיפה הגיעו וכן הלאה. אלה פעולות שצריך להכין אותן. הדבר השני – והיה והגעת סמוך או אפילו במגע עם אותם אלה שעושים את החבלות, אתה צריך להיות מסוגל להפעיל כלפיהם סנקציה, בין שמדובר במעצר, בהשהיה או בכל דבר אחר. מובן שאפשר לעשות גם פעולות מבעוד מועד – כלומר, כאשר ידוע מיהו האיש אז ניתן להגיע אליו ולפעול בדרכים חוקיות מולו. כאשר אני מסתכל על סך כל המאמצים שנצטרך לעשות פה, רק חלק קטן מהם נמצא בתחומי משרד הבינוי, וזה האבטחה הפיזית במקום. כל מה שקשור לפעולה המודיעינית וכל מה שקשור לפעולת השיטור נמצא תחת סמכותם של גורמים אחרים. לפיכך, תידרש לנו עבודת מטה, לא ארוכה אני מקווה, שבמהלכה נאגד את הגורמים המתאימים, נאגם את המשאבים שלנו ושל אחרים ונמצא את הדרך לאבטח את המקום. אינני כופר באחריותו של משרד הבינוי לנושא. אנחנו נמשיך ונעסוק בנושא, אבל אנחנו נידרש לסיוע של גורמים אחרים, ולכן תידרש גם מעט סבלנות. מכל מקום, ברצוני לחזור על מה שאמרתי בתחילת דברי: מציאות שבה פוגעים בדרך הנלוזה והנבזית ביותר בקבריהם של יהודים בארץ-ישראל היא מציאות שלא ניתן להשלים אתה, ואנחנו לא נשלים אתה, ונמצא את הדרך על מנת לאבטח ולבודד את המקום באופן כזה שניתן יהיה לקבור את האנשים, ואפילו הייתי אומר: נמשיך להביא לכך שמשאת נפשו של יהודי תהיה להיקבר בהר-הזיתים ולא במקום אחר, כפי שהולך וקורה בשנים האחרונות. תודה רבה לכם. ושוב, תודה לחבר הכנסת יואב בן צור על שהביא את הדבר לסדר-היום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אתה צריך עכשיו להציע לנו. מה אתה מציע בנושא הזה? להעביר את הדיון לוועדת הפנים? <מיקי לוי (יש עתיד):> או שהתשובה מספקת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> או שהתשובה מספקת. חבר הכנסת – – – <שר הבינוי יואב גלנט:> אני מבקש שתינתן לנו ארכה לא ארוכה, של 30 יום, על מנת לבחון את העניין במשרדנו, ולאחר מכן נגבש ביחד עם חבר הכנסת בן צור את התהליך הנכון על מנת להביא לפתרון העניין, שזה הדבר החשוב ביותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מקובל עליך, חבר הכנסת בן צור? <יואב בן צור (ש"ס):> מקובל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. חבר הכנסת אייכלר, אני יודעת שרצית להביע דעה – – <שר הבינוי יואב גלנט:> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אבל במקרה הזה אין כבר הבעת דעה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – אני מבקש להכניס את זה לוועדת הפנים בעוד חודש – – – השר. <יואב בן צור (ש"ס):> זה לא – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה הקשר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> ההחלטה כבר התקבלה. תודה רבה לך, כבוד השר. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהסדר הפנסיות לעולים שהגיעו מאז שנת 1991> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו ממשיכים. אנחנו עוברים לנושא הבא: הצורך בהסדר הפנסיות לעולים שהגיעו מאז שנת 1991, הצעה מס' 371. חברת הכנסת סופה לנדבר. עשר דקות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני מעלה היום סוגיה שהפכה לפצצת זמן מתקתקת: יותר ממיליון איש שהגיעו לכאן, לישראל, כעולים חדשים בגיל העבודה, עבדו, תרמו, קידמו את הכלכלה של מדינת ישראל, והיום הגיעו לגיל פרישה ללא פנסיה, ללא ביטחון סוציאלי. אני מעלה כאן בעיה לא סקטוריאלית. העולים עזבו בית – תודה רבה – לימודים, הם עזבו עבודה, עזבו הכול ועלו למדינת ישראל. הם כולם, מיליון איש, שלקחו חלק בבניין מדינת ישראל, בבניין המדינה. תיקחו לדוגמה – חינוך: אלפי מורים הגיעו לכאן; בריאות – 25,000 רופאים הגיעו למדינת ישראל; תעשייה – מהנדסים – 100,000 מהנדסים, ועוד ועוד ועוד, מדענים, וסתם אנשים פשוטים. אנשים שרצו לעבוד ועבדו. אוצר כלכלי, רבותי, שמדינת ישראל קיבלה על מגש כסף. כולם יודעים שמיליון איש עשו – מה הם עשו – למען ישראל, ואיך הם קידמו את כל המערכות, מערכות הכלכלה בפרט. הם שינו את פני מדינת ישראל. חוץ מזה, זאת קבוצה גדולה של צרכנים, תזכרו תמיד שזאת קבוצה של צרכנים, מיליון איש – כל חנות מכולת הפכה להיות סופרמרקט; כל חנות לדברי חשמל, לדוגמה, הפכה להיות רשת. ואם גברתי היושבת-ראש מביאה בחשבון צריכה של בקבוק מים אחד, מיליון איש, בקבוק מים אחד ביום אלו מיליון בקבוקים – צריכה ענקית; ואם את לוקחת לדוגמה לחמנייה, לחמנייה אחת, מיליון לחמניות ביום. קבוצה ענקית של צרכנים. ואז מגיע גיל פרישה, ונופלים למצוקה, מצוקה נוראית. אתם כולכם זוכרים שיישום חוק פנסיה חובה התחיל רק בשנת 2008. עולים שמתקרבים לגיל פנסיה, בלי ותק, ואנחנו מחשיבים את הוותק שהביאו וגררו לכאן, הם יוצאים לפנסיה בלי כלום, בלי חיסכון; יוצאים רופאים לפנסיה בלי פנסיה, לגיל פרישה בלי פנסיה. אנשים שעבדו כל כך קשה במשך כל החיים, ובפרט 25 שנה כאן, והם ממשיכים לשלם משכנתה שלקחו על עצמם, תשלומי משכנתה, וארנונה, ותרופות, ומים, ואוכל, והוצאות שגדלו, והכנסות שהפכו להיות קטנות ביותר. ואפילו שהרוויחו פנסיה של 1,000 ש"ח, הם נשארים עם קצבת זיקנה – עם בסיס של קצבת זיקנה – בלי השלמות הכנסה. זה אומר, בלי הטבות של סל הטבות שבמשך קדנציות מפלגת ישראל ביתנו בנתה כאן כתעריפי חשמל, ותרופות, ועוד ועוד ועוד. אנחנו צריכים לחשוב, ואנחנו צריכים לזכור, שאנחנו מחויבים לאנשים האלה, גם במישור הכלכלי וגם במישור ההומניטרי. המדינה מחויבת לאנשים האלה. היא פשוט חייבת לאפשר לאנשים האלה לחיות בכבוד, לחיות ברמת חיים סבירה. ממשלת ישראל חייבת להיכנס לנושא הזה עמוק מאוד. אני כבר הגשתי יחד עם חברי כמה חוקים על זכויות פנסיה, ואני מקימה היום שדולה, ומבקשת אישור לשדולה הזאת, שדולה לביטחון סוציאלי במדינת ישראל ולקבוצה הזאת בפרט. החתמתי היום המון חברי כנסת על הצטרפות, ואני קוראת לחברי הכנסת להצטרף לשדולה למאבק למען רמת החיים של האנשים האלו שעבדו, חלק ממשיכים לעבוד, שתרמו, והם נכנסים למעגל עוני. אני קוראת ודורשת ממשרד האוצר ומממשלת ישראל להקים קרן, קרן ממשלתית, לתשלום ולהשלמת הכנסות מינימליות וסבירות. מי שנתן למדינה, מי שנותן למדינה, חייב גם לקבל מהמדינה. אני חושבת שהדרישה הזאת היא דרישה מינימלית; מיליון איש שהגיעו למדינה, ששינו את פני המדינה, שתרמו למדינה בכל התחומים, חייבים גם לחיות בגיל הזיקנה בכבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, חברת הכנסת סופה לנדבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> תודה רבה. ואני שוב מזכירה, מי שנותן למדינה, מי שתורם למדינה, גם צריך לקבל מהמדינה הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם לא הייתי מנהלת עכשיו את הישיבה, הייתי מבקשת הבעת דעה. ישיב לנו השר יריב לוין בשם שר האוצר. כבוד השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, גברתי, אני מבקש לברך גם אותך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <שר התיירות יריב לוין:> איחולי הצלחה. חברת הכנסת ושרת הקליטה לשעבר סופה לנדבר, אני מוכרח לומר שהעלית כאן נושא שהוא באמת בעל חשיבות עצומה, אין כאן בכלל שאלה. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אקריא כאן את התייחסות שר האוצר, ולאחר מכן, ברשותכם, אני אוסיף כמה מילים בקצרה. מודל הפנסיה הקיים היום במשק הישראלי בנוי כך שהפנסיה למעשה היא הסדר בין המעסיק לעובד, והקצבה בפועל היא תוצאה של היקף חסכון העובד שנצבר בקרן הפנסיה. נוסף על הסדר זה, המדינה מבטיחה לתושבים קצבת זיקנה שנועדה להוות הכנסה בסיסית בגיל זיקנה. קשישים חסרי הכנסה או בעלי הכנסה נמוכה מפנסיה או מעבודה זכאים נוסף על כך לקצבת השלמת הכנסה, ועל-פי נתוני הביטוח הלאומי כמחצית מהזכאים הם עולים. נוסף על הקצבה החודשית כל אותם קשישים זכאים להטבות נוספות בדיור ולהנחות אחרות. עוד אציין כי יש אמנות בין-לאומיות המסדירות, בין היתר, את הזכאות לביטוח סוציאלי ואת השיפוי בין המדינות לתושב ישראל שחי במדינה אחרת וצבר שם זכויות. עולים ממדינות החתומות עם ישראל על אמנות אלו זכאים לקבל קצבה חודשית ממדינת המוצא שלהם. כך מעמידה המדינה רשת ביטחון גם לעולים וגם לוותיקים שלא צברו זכויות פנסיוניות, שכן פנסיית חובה קיימת רק בשנים האחרונות. עם זאת, אנו ערים למצבם של הקשישים בישראל, ולקראת התקציב הקרוב משרד האוצר בוחן צעדים נוספים בהקשר זה. וכאן אני, ברשותך, אעיר בקצרה את הדברים הבאים: אין שום ספק שיש בעיה ייחודית של אנשים שמה לעשות, פשוט הגיעו בגיל מבוגר ולכן לא היו יכולים לצבור זכויות פנסיה, או שצברו זכויות, אבל מספר שנות העבודה שלהם היה מועט כתוצאה מכך שהם, מטבע הדברים, אם עלו בגיל מאוחר, לא היו יכולים לצבור את כל השנים שצובר בדרך כלל אדם שחוסך בחיסכון פנסיוני. לכן יש כאן מצוקה ויש כאן בעיה אמיתית, שהיא טעונת פתרון. היא, אגב, לא בעיה חדשה; היא הייתה קיימת כל הזמן, גם בתקופות שאת היית שרת העלייה והקליטה, והיו ניסיונות לטפל בעניין הזה; יש דברים שגם נעשו. אני חושב שבהחלט, צריך לעשות יותר, וכפי שכבר כמה פעמים אמרתי כאן, אני גם בעניין הזה אומר: זה בהחלט נושא נוסף וחשוב שבגללו טוב היה שתצטרפו לקואליציה, תשקיעו בה מבפנים, ואני בטוח שיחד עם התמיכה והגיבוי שלכם נוכל לקדם את הנושא הזה בצורה עוד יותר טובה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, רגע, אני אבקש ממך, בכל אופן – מה אתה מציע? <שר התיירות יריב לוין:> כפי שמעוניינת המציעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפי מה שהמציעה – אני לא שמעתי את ההצעה של סופה לנדבר. מה היית מבקשת? <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> במליאה, דיון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מליאה. אוקיי. יש מישהו שכבר נרשם לוועדה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, הבקשה שלך, ואחר כך חבר – הכנסת רוברט אילטוב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני חושבת שזה זמן טוב לומר שאנחנו לא מכירים רוב הזמן תודה לעלייה מברית-המועצות, לא משנות הנסיבות שבהן הם עלו, כי אני חושבת שרובנו יודעים היום שחלק ניכר מהענפים במשק פשוט לא היו מתקיימים בלי הציבור הזה. קודם כול, השר לוין, אני שמחה, גם בהקשר של קצבאות הזיקנה בכלל, אבל בוודאי בנושא הזה בפרט – אני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל על הבעיה הספציפית של העולים מ-1991, בתור סוג של השלמת סל קליטה. אין מנוס מהסתכלות מאוד מאוד מפוכחת על המצוקה שבה הם צפויים להימצא, ולכן חייב להימצא תקציב וחייב להימצא פתרון כלשהו לבעיה המיוחדת שלהם, שבאמת אין לה פתרון. בחיים הקודמים שלי, כמו שאני אומרת, במגזר העסקי, העסקתי הרבה מאוד אנשים מהעלייה הזאת, אנשים מדהימים. לשמחתי רובם הצליחו גם לקנות דירות בישראל, אבל זה לא טריוויאלי, ואנחנו חייבים לדאוג להם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה, חבר הכנסת רוברט אילטוב. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, קודם כול, ברכות לתפקידך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – עוד לא יצא לי לברך אותך על התפקיד הזה בצורה פורמלית, לפרוטוקול. כבוד השר, אני שמעתי את התגובה שלך, שהיא תגובה פורמלית, שנכתבת על-ידי פקידים, אבל היא בטח לא מתייחסת למכלול הבעיות של אותם עולים שהגיעו לפני 20 ו-25 שנה לישראל ועבדו פה – עבדו פה בשכר נאה, ובן-לילה, כשהם יוצאים לגמלאות, הם הופכים ממעמד בינוני לעניים שבעניים בקבוצות הקהילות הישראליות שקיימות היום. המצב הוא בלתי נסבל, ואנחנו מדברים לא רק על אלה שהגיעו בגיל הפנסיה, כפי שקראת לנו במסמך, אנחנו מדברים על אנשים שעבדו פה. שרת הקליטה לשעבר, חברת הכנסת סופה לנדבר, אמרה שהגיעו לפה – רק מהנדסים – 100,000 מהנדסים. לייצר היום – אני בכוונה אומר "לייצר היום" – במשק הישראלי מהנדס, בעצם מאז שנולד עד שהוא הופך להיות מהנדס, העלות של אותו מהנדס – כמיליון שקל. 100,000 מהנדסים כפול מיליון שקל זה טריליונים. לא יכול להיות שהמשק הישראלי לא יכול להפריש היום 1–1.5 מיליארד שקל כדי לתקן את העוול לאותם אנשים שהגיעו לכאן, לישראל. אנחנו חייבים לצאת מפה עם מסר. זה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה, וזה לא עניין שאנחנו בחוץ – אם תיכנסו תקבלו. זה לא עניין פרטי של סיעה כזאת או אחרת בכנסת, זה עניין לאומי. מדינת ישראל רוצה לקלוט עולים חדשים, והיא רוצה לקלוט אותם מכל רחבי העולם. אנחנו חייבים לבוא עם מסר מאוד ברור לעולים חדשים – אנחנו רוצים אתכם פה, אנחנו מוכנים להשקיע בכם פה. צריך להבין שאותם עולים, מדינת ישראל לא השקיעה בחינוך שלהם ובידע שלהם ובניסיון שלהם, והם תרמו למדינת ישראל ולמשק הישראלי כל כך הרבה; אפילו מעבר לכסף, כל כך הרבה לביטחון, לכלכלה, לתעשייה, לכול, לכול – לכל המרקם הישראלי. אי-אפשר לראות היום את מדינת ישראל בלי אותם 1.1 מיליון עולים שהגיעו מחבר המדינות, ועוד מאות-אלפי עולים שהגיעו ממדינות אחרות, והם הגיעו לפה עם מקצועות. לכן אני מאוד מבקש – אני מבין שיש לך תשובה פורמלית, וזה מה שהתבקשת לענות בשם שר האוצר, אבל העניין פה הוא סופר-לאומי, ממדרגה ראשונה. אנחנו רוצים לראות פה עולים, ואנחנו צריכים לצאת מפה עם מסר מאוד ברור: תעלו לארץ, מדינת ישראל תדע למצוא את הפתרונות המתאימים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, חבר הכנסת רוברט אילטוב. אני הבנתי שאם אין הצעות להעביר את זה לוועדה, הנושא עובר למליאה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> למליאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> למליאה. זה מה שאני אומרת: לא לוועדה – למליאה. אני מאמינה שאין צורך אפילו להעלות את זה להצבעה. הנושא עובר – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אנחנו לא מיוצגים בוועדת העבודה והרווחה ואנחנו לא יכולים להשתתף בדיון, לכן אנחנו רוצים להעביר את הנושא למליאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא שומעת. אוקיי. אז אני מבקשת, בכל אופן יש צורך בהצבעה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני רוצה להגיד לפרוטוקול: עקב זה שאנחנו לא מיוצגים בוועדות שונות בכנסת, אנחנו מבקשים להעלות את זה למליאה, כי פה לא יכולים להוציא אותנו החוצה. תודה. <קריאה:> – – – אותו דבר – – – במליאה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. אז אנחנו מעלים את זה להצבעה – להעלות את הנושא למליאה. רבותי, בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 13 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 13 בעד, אחד נגד. הנושא עובר לדיון במליאה. תודה רבה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לנושא הבא, לשאילתות. אני מזמינה את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן לענות על שאילתה. חברת הכנסת ענת ברקו, שאלה לשר הביטחון, בבקשה. <3. תנאי שאיריהם של חללי המילואים> <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, משרתי המילואים משרתים ומסכנים את חייהם יחד עם משרתי הקבע והסדיר, וגם נהרגים, לצערנו הרב, בשדה הקרב זה לצד זה. ברצוני לשאול: 1. האם שאיריהם של חללי צה"ל הנופלים בשירות מילואים זכאים לתנאים שונים משאיריהם של הנופלים בשירות סדיר או בקבע? 2. אם כן – מדוע קיימים הבדלים בתנאים? 3. מה הם ההבדלים בתנאים? תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, בהצלחה. חברי חברי הכנסת, 1. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950, אינו מפריד בין בני משפחה של חללים לפי דרגה, סוג השירות או כל הבחנה אחרת. אולם בשנת 2002 נחקק חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם. מטרתו של החוק להעניק למשרתי המילואים, במקרה של פטירה, חס ושלום, לשאיריהם, זכויות פנסיוניות ביטוחיות, מענק חד-פעמי, וכן זכאות לקצבה חודשית. החוק חל על שאיריהם של חללים שנפגעו החל בשנת 1999. 2. ההבדלים בתנאים נקבעו על-ידי החוקים שמניתי לעיל: חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, חוק תשלומי קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם וחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות). 3. ההבדלים בתנאים – הקצבה החודשית לשאיריהם של חיילים משרתי קבע נגזרת מהפנסיה שלה היה זכאי המשרת בקבע. הקצבה החודשית לשאיריהם של חיילים המשרתים במילואים מתחשבת בגובה ההכנסה שהייתה לחייל המילואים בשעת הפטירה, בזכויות הפנסיוניות שלו ובצורך של המשפחה של אותו חייל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. אם יש לך שאלות נוספות, את יכולה לשאול, חברת הכנסת. <ענת ברקו (הליכוד):> למען גילוי נאות, אני גם גמלאית צה"ל, ואני לא הייתי ערה לדברים הללו. אני קיבלתי פנייה מאח של טייס שנהרג בתאונת אימונים, אשר עשה מילואים באופן מלא וסדיר בחייו, ומעבר לזה הוא גם היה מנכ"ל של חברת סטרט-אפ מצליחה. הפונה בעצם התלונן על כך שלמרות היות אחיו בעל עסק משגשג, בסופו של דבר יש קיזוז אל מול התגמולים שהוא רשאי לקבל כאזרח, ואז זה מתקזז עם התגמולים של משרד הביטחון, והוא רואה בכך פגיעה ואפליה בין אנשי המילואים לבין אנשי הקבע. תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני חושב שהדברים לא מדויקים, ואני אסביר למה. בסופו של דבר, אותה קצבה שמשפחת החייל שנהרג מקבלת גם בנויה מהזכויות הפנסיוניות של מי שנהרג. חייל בצבא קבע או קצין בצבא קבע צבר זכויות פנסיוניות מטעם צבא ההגנה לישראל, ובהתאם לכך המשפחה מקבלת את זכויותיה. חייל במילואים איננו מקבל גמלאות מהצבא; הוא מקבל גמלאות ממקום העבודה שלו, ולכן יש צורך להתחשב בגמלה שהוא מקבל ממקום עבודתו, והצבא, משרד הביטחון, דואג לכך שתהיה התאמה בין הצרכים של המשפחה לבין גובה הקצבה הגמלאית – לבין הגמלה שמקבלת המשפחה של חייל המילואים, ואם יש צורך, כמובן עושים את ההשלמות ואת ההתאמות לצורך העניין הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת ענת ברקו, קיבלת תשובה. תודה רבה לך, סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תודה רבה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ח בסיוון תשע"ה, 15 ביוני 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:41.>