דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט' ישיבה כ"ד הישיבה העשרים-וארבע של הכנסת העשרים יום רביעי, ל' בסיוון התשע"ה (17 ביוני 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 6 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 6 שאילתות דחופות 7 30. דוח ועדת לוקר 7 עפר שלח (יש עתיד): 7 שר התיירות יריב לוין: 8 33. שטחי מסחר במקום כיתות 9 איציק שמולי (המחנה הציוני): 9 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 10 מאיר כהן (יש עתיד): 11 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 12 31. פגיעה בזכויות נכי צה"ל 19 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 19 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 19 חיים ילין (יש עתיד): 21 עפר שלח (יש עתיד): 22 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015 24 אורי מקלב (יהדות התורה): 24 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015 25 יואל חסון (המחנה הציוני): 26 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015 27 מיקי לוי (יש עתיד): 28 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת שגרירי האיחוד האירופי 31 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 31 הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015 33 עפר שלח (יש עתיד): 33 הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015 38 זהבה גלאון (מרצ): 38 הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015 39 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 40 שאילתות דחופות 41 29. נגישות לנכים בעלייה לאוטובוסים 41 יצחק וקנין (ש"ס): 41 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 42 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 43 איציק שמולי (המחנה הציוני): 44 32. טיסות לגליל 46 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 46 חיים ילין (יש עתיד): 48 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 48 דב חנין (הרשימה המשותפת): 49 הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ה–2015 53 אילן גילאון (מרצ): 53 שר הבינוי יואב גלנט: 56 אילן גילאון (מרצ): 62 הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – הקמת תשתית חיבור לרשת אינטרנט אלחוטית במקלטים שביישובי קו העימות), התשע"ה–2015 68 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 68 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 72 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 73 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 73 הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון 74 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 76 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 79 דניאל עטר (המחנה הציוני): 93 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 99 מאיר כהן (יש עתיד): 101 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 103 יעקב מרגי (ש"ס): 110 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 112 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 113 זהבה גלאון (מרצ): 115 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 122 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 125 חיים ילין (יש עתיד): 126 רועי פולקמן (כולנו): 132 אבי דיכטר (הליכוד): 134 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 152 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 183 דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן 202 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 203 הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון 203 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 208 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 208 הצעות לסדר-היום 209 היערכות בנק ישראל לעליית שיעור הריבית בשוק המשכנתאות 209 אלי כהן (כולנו): 210 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 211 סגן שר האוצר יצחק כהן: 213 איציק שמולי (המחנה הציוני): 215 מיקי לוי (יש עתיד): 215 הצעות לסדר-היום 217 הדוח הבין-לאומי על מבצע "צוק איתן" 217 שרון גל (ישראל ביתנו): 218 מיכל רוזין (מרצ): 222 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 226 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 230 מירב בן ארי (כולנו): 246 חיים ילין (יש עתיד): 247 נחמן שי (המחנה הציוני): 252 הצעות לסדר-היום 254 הדוח השנתי של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ואפליה נגד אימהות צעירות במהלך חיפוש העבודה ובמקום העבודה 254 איציק שמולי (המחנה הציוני): 255 יואב בן צור (ש"ס): 256 רחל עזריה (כולנו): 258 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 260 עליזה לביא (יש עתיד): 261 אורי מקלב (יהדות התורה): 263 תמר זנדברג (מרצ): 265 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 267 הצעות לסדר-היום 274 אי-יישום תוכנית להקמת מעונות סטודנטים 274 רועי פולקמן (כולנו): 275 יוסי יונה (המחנה הציוני): 277 השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: 278 <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, ל' בסיוון תשע"ה, 17 ביוני 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל מהודעה מטעם ועדת הכנסת שימסור חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הוועדה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעות החוק כדלקמן לשם הכנתן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: ועדת הכספים תדון בהצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 81 והוראת שעה), התשע"ה–2015, מ/919; ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 7) (הארכת תוקף של הוראת שעה לעניין חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשע"ה–2015, מ/918. עכשיו הודעה שצריכה הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום ט"ז בסיוון התשע"ה, 3 ביוני 2015, להעביר לדיון בוועדת הכספים את ההצעה לסדר-היום בנושא: התפטרות הממונה על ההגבלים העסקיים. יושב-ראש ועדת הכלכלה ביקש להעביר את ההצעה לדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת, בהתאם לסעיף 57 לתקנון, לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה לסדר-היום האמורה מוועדת הכספים לדיון בוועדת הכלכלה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זאת. דרך אגב, ההמלצה מוסכמת על שני יושבי-ראש הוועדות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אם כן, אנחנו נצביע על הודעתו השנייה בלבד. כאמור, מוסכם על שני ראשי הוועדות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 7 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא: התפטרות הממונה על ההגבלים העסקיים מוועדת הכספים לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי המליאה אישרה את הודעת ועדת הכנסת. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אפשר להוסיף אותנו להודעה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפרוטוקול אני מודיע שגם חברי הכנסת עטר וילין ביקשו לתמוך בהודעת ועדת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין לעלות כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 30 מאת חבר הכנסת עפר שלח. חבר הכנסת שלח ייגש למיקרופון ויקרא את נוסח השאילתה שהנושא שלה הוא: דוח ועדת לוקר. <30. דוח ועדת לוקר> <עפר שלח (יש עתיד):> הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשות אלוף במיל' יוחנן לוקר מונתה בדיוני התקציב של השנים 13'–14', זאת אומרת, לפני יותר משנתיים. על-פי כל מה שהתפרסם, הדוח שלה כבר היה מוכן, היא למעשה סיימה את עבודתה כבר בסוף שנת 2014, ונקבע באופן סביר לחלוטין בין יושב-ראש הוועדה לבין ראש הממשלה שהגשת ההמלצות תידחה עד אחרי הבחירות. יש ממשלה כבר למעלה מחודש, והדוח עדיין איננו מונח לפנינו. ממקורותי – ונדמה לי שהשר לוין יודע שיש לי מקורות – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לקרוא, לקרוא, אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> – – הגשת הדוח מתעכבת בין השאר מתוך ניסיון להשפיע על תוכנו של הדוח על-ידי כל מיני גורמים, בין השאר בסוגיית מודל הפנסיה של צה"ל, אבל גם בתחומים אחרים. כידוע, גם הגשת הדוח לא תהיה סוף פסוק, ויהיו אחר כך ויכוחים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עפר שלח, בנושא של שאילתות דחופות יש תקנון מאוד ברור: צריך לקרוא את נוסח השאילתה ולא לנאום. זאת השאילתה שהוגשה. היא כולה שני משפטים. נא לקרוא. <עפר שלח (יש עתיד):> אם כך, אני שואל: האם הגשת הדוח מתעכבת בשל לחצים לשינויו? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי חבר הכנסת שלח, תרשה לי להצטרף לשאלה. כן, אני אומר לכם את האמת, אני קיבלתי את השאילתה והתבקשתי לענות עליה. קיבלתי חמש דקות לפני כניסתי לכאן איזה שרבוט שאמור להיות תשובה על השאילתה הזאת, וגם אני לא יודע לענות. אני אומר את הדברים בצורה הכי ברורה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהממשלה צריכה לכבד את הכנסת וצריכה לתת תשובה רצינית ועניינית על שאלה בסוגיה שבעיני היא חשובה מאוד, ואנחנו מהעבודה המשותפת שלנו בוועדת חוץ וביטחון מכירים אותה. לכן, אדוני, בצעד שהוא חריג – אבל אני מצטער לעשות אותו, ואני מקווה שבעקבותיו לא יישנו מקרים מהסוג הזה – ומאחר שאני לא מוכן שיהיה מצב ששאילתה בנושא כל כך חשוב לא תקבל תשובה רצינית כפי שמתחייב, אני הייתי מציע – וזה, כמובן, תלוי בהסכמתך, חבר הכנסת שלח, ובאישורך, אדוני היושב-ראש – שאנחנו ניתן לממשלה שבוע נוסף למקצה שיפורים, כדי שתוכן תשובה מקיפה וראויה בנושא כל כך מרכזי. אני מקווה שאז נשכיל שנינו ונדע היכן הדברים עומדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קודם כול מודה לשר המקשר. אכן, מקרה חריג, אבל משתלב יפה בכל הצעדים שאנחנו נוקטים לגבי התשובות של הממשלה על שאילתות והצעות לסדר-היום. חבר הכנסת שלח, לידיעתך, אני כרגע מבקש, גם לפרוטוקול, ממזכירות הכנסת להודיע למזכירות הממשלה שאנחנו לא יכולים לקבל תשובה בנוסח זה, ולכן אנחנו מבקשים בתוך שבוע ימים להעביר תשובה רצינית ומנומקת גם לשואל, חבר הכנסת עפר שלח, גם ודאי ליידע את השר המקשר, וגם אנחנו נפיץ את התשובה הרצינית, בתקווה שהיא תתקבל בקרב כל חברי הכנסת, ברשותכם. תודה לשר המקשר. מזכירת הכנסת, אני מבקש לפנות דחוף למזכירות הממשלה ולהודיע שנוסח כזה של תשובה שאפילו השר מתבייש בו ומסתייג ממנו לא יכול להתקבל. חבר הכנסת מאיר פרוש, שהוא גם סגן שר החינוך, יעלה לדוכן כדי להשיב על שאילתה של חבר הכנסת איציק שמולי שמספרה 33 בנושא: שטחי מסחר במקום כיתות. חבר הכנסת שמולי, אתה מתבקש לקרוא את נוסח השאילתה. <33. שטחי מסחר במקום כיתות> <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תחקיר "מבט" – המצוין, יש לומר – מ-10 ביוני 2015 חשף שבבניין בית-ספר בביתר-עילית פועלים שטחי מסחר. תלמידי חינוך מיוחד שם לומדים בקרוונים ללא חשמל ותלמידות עובדות למימון נסיעות לבית-ספר בירושלים, בית-ספר חלופי. רצוני לשאול: 1. האומנם? 2. מדוע לא התערב המשרד? 3. מה יהא על התלמידים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סגן שר החינוך חבר הכנסת פרוש, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מכובדי חבר הכנסת שמולי, עוד טרם שודרה הכתבה ערך אגף האכיפה במינהל רישוי, אכיפה ובקרה במשרד החינוך בדיקה בנושא של שימוש לא ראוי במבנים בביתר-עילית שבנייתם תוקצבה על-ידי המשרד. כאשר הדבר התברר באגף, הממצאים האלה הועברו לגורמים הרלוונטיים, והעניין נמצא בטיפול בימים אלה גם מול הרשות המקומית; כל זאת כדי להבטיח בהקדם האפשרי את שימושה של הרשות במבנים בהתאם לייעוד שנקבע עבורם על-ידי המשרד במועד אישור התקציב לבנייתם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת שמולי? <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. אחריו – חברי הכנסת מאיר כהן ויפעת שאשא ביטון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, אני רוצה לברך אותך, אתה הותרת אותי חסר מילים. הסוגיה פה היא כל כך כבדה. העליתי שלוש סוגיות חשובות ומדאיגות מאוד שעלו בכתבה: 1. הפיכה של בתי-ספר לחנויות. במקרה הזה, חברי חברי הכנסת, בתוך בית-הספר יש אולם אירועים. זה – 1. אני אבקש לשמוע ממך, אדוני סגן השר, שאני מאוד מעריך, איפה היה הפיקוח של משרד החינוך? והאם אתם יודעים כמה עוד בתי-ספר כאלו יש בהם אולמות חתונות, חנויות צילום, חנויות חרסינה. אני לא יודע. הדמיון פרוע. 2. אדוני סגן השר, בכל הכבוד, ואני אומר לך את זה גם כמורה לחינוך מיוחד, לא התייחסת אפילו לא במילה לילדי החינוך המיוחד. אני לא יודע איפה להתחיל להסביר לך את המשמעות של ילד בחינוך מיוחד, שעכשיו, מכיוון שהוא לומד בקרוון מעופש שניתקו בו את החשמל, מפסיקים לו את הרצף הטיפולי של הטיפולים הפארה-רפואיים. זו סכנה ממשית. בוודאי ובוודאי לעתיד של הילדים. והדבר השלישי, אדוני סגן השר, הייתה בכתבה הזאת לפחות ילדה אחת שהעידה. תבינו, חברי חברי הכנסת, יש בבית-הספר הזה שני מעמדות של ילדי חינוך מיוחד: אלו שכאילו שפר עליהם גורלם, שלומדים בקרוונים בלי החשמל במקום בבית-הספר שבו יש עסקים; ואלה, ברובד היותר נמוך, שנשלחים ללמוד בירושלים. אבל מה? מכיוון שהם לא מתוקצבים כראוי בהסעות, הם אחת לכמה ימים יוצאים לעבוד. ילדי חינוך מיוחד. אני חושב, אדוני סגן השר, שאנחנו ראויים לקבל תשובה על שלוש הסוגיות האלו: גם על המסחר בבתי-הספר, גם על חוסר החשמל בקרוונים, התת-תנאים בעיר עצמה, וגם על חוסר התקצוב של העירייה את התלמידים שנוסעים לירושלים ללמוד בחינוך המיוחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת מאיר כהן, שאלה לסגן שר החינוך. לאחר מכן – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר החינוך, בהמשך להסברו המפוקפק של שר החינוך, אני מבקש את הבהרתך: מדוע חיזוק פדגוגי בדמות הוספת סייעת שנייה נעשה על חשבון ביטול הרחבת קייטנות החופש הגדול, המהווה כלי מרכזי במאבקם של ההורים ביוקר המחיה בזמן קריטי בעבורם בחופשת הקיץ? הקייטנות היו אמורות להתרחב בעוד שבועיים לכיתות ג'-ד', אולם התבשרנו כי הרחבה זו בוטלה. עשרות-אלפי הורים בישראל, אדוני סגן השר, המתינו בציפייה רבה למימוש הבשורה. דווקא 50 מיליון שקלים מצא ראש הממשלה עבור קייטנות החופש בעבור בתי-הספר לחרדים. כמובן, הכול כפוף להסכם הקואליציוני. למה זה קורה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. לאחר מכן נשמע את התשובה מפי סגן שר החינוך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר החינוך, רציתי לשאול: האם ננקטו צעדים או ננקטים צעדים נגד הרשות בביתר-עילית לנוכח ההתנהלות שלה אל מול אותו בית-ספר? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אדוני סגן שר החינוך, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן, אדוני היושב-ראש, אני מודה לחברים על השאלות הנוספות, כך שנוכל להרחיב טיפה יותר מעבר למה שמסרתי כתשובה רשמית של המשרד. חבר הכנסת שמולי שאל ואמר: הצגתי שאלה כבדה – הפיכת בית-ספר לשטחי מסחר, אולמות חתונה, ובהמשך הוא גם התייחס לעניין של ילדי החינוך המיוחד, שנמצאים בקרוונים, בחדר מעופש. אני רוצה לומר כאן, אני לא רוצה להיכנס לפרטים מה קרה בביתר, מה היה שם, האם זה נכון, איזה מהדברים שפורסמו בכתבה בערוץ 2 הם נכונים, איזה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ערוץ 1. ערוץ 1. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ערוץ 1. – – איזה מהם נכונים, איזה מהם לא נכונים. אני לא חושב שזה המקום לדבר על הדברים אם הם נכונים או לא נכונים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני, אבל – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – עם כל הכבוד – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תן לי, תן לי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, רגע, חבר הכנסת שמולי, לא הגבלתי אותך בזמנך. שאלת בפרוטרוט. תן לסגן שר החינוך לענות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אחזור. אני עניתי תשובה פורמלית. עוד בטרם שודרה הכתבה, אני אומר לך, מנהל אגף האכיפה, באופן פיזי לפני הכתבה, לפני שבועיים או שלושה שבועות כאשר הגיעה התלונה, מנהל אגף אכיפה הלך וביקר בביתר-עילית, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש – ואני לא אמור לענות אם כן נכון, לא נכון. יש משרד, הוא אמור לטפל בדבר הזה. הדבר הזה בבדיקה של המשרד, והמשרד, אחרי שביררו את העניין הזה, זה הועבר לגורמים הרלוונטיים וזה נמצא בטיפול בימים האלה. והמשרד לא חשוד חלילה, לא חשוד חלילה שהוא יסכים שיעשו דברים שאסור לעשות אותם בכל מבנה שהוא, באף עיר, וגם לא בביתר-עילית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז שתהיה רגוע. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני לא חושד בך – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא בי. במשרד אל תחשוד. לא, במשרד – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – בכל הכבוד – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – להגיד לי שמועבר לבדיקות – – – לא בשביל זה יש שאילתה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה רק לומר לך שאני שמח מאוד על כך שאתה מעלה את השאלה של החינוך המיוחד ומצאנו את המקרה בביתר-עילית. אני חייב לומר לך שאני, לפני שנתמניתי לסגן שר החינוך – זה היה בחודש מאי, כאשר דיברו בי נכבדות שאני הולך להיות סגן – כחבר כנסת, פניתי למשרד החינוך וביקשתי עזרה עבור ילד בחינוך המיוחד. המשרד כתב לי: ברצוני להבהיר כי תלמידים במוסדות פטור אינם זכאים לתמיכה מתוקף חוק חינוך מיוחד. אם אני, מאיר פרוש, למדתי בתור ילד במוסד פטור, או אם, נניח, יש לי ילד בחינוך מיוחד במוסד פטור; חרדים במוסד פטור לא זכאים לחינוך מיוחד. כך שהזעקה, אם מישהו זועק אותה, הוא צריך לזעוק אותה במקום אחר ולהצטרף אלינו. כי יהדות התורה ביקשה בהסכם הקואליציוני לתקן את חוק חינוך מיוחד, שהוא יחול על כולם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני, לי לא אכפת אם לילד בחינוך המיוחד – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני יודע שלך לא אכפת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – יש כיפה על הראש – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רק מסביר לך שהמשרד – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – המשרד גם, המשרד גם עונה באופן רשמי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> המשרד עונה באופן רשמי שאין לו תקצוב לחינוך מיוחד במוסדות פטור. אין לו. הם שונים. ילדי החינוך המיוחד החרדי שונים. ולכן הדבר הזה מטופל. ואני אמשיך, ואני אענה הלאה. חבר הכנסת מאיר כהן שואל: מדוע היה חשוב יותר להוסיף סייעות על חשבון הקייטנות? א. יש כאלה שאומרים שהקייטנות זה דבר חשוב, יש כאלה שיגידו שהסייעות זה יותר חשוב. מותר לכל אחד לחשוב. ושר החינוך החליט כפי שהוא החליט. אני רוצה רק לומר לך, שאם כל כך חשובות בעיניך הקייטנות, מדוע לפני שנה, כאשר עשו קייטנות לממלכתי ולממלכתי-דתי, למוכר שאינו רשמי לא עשו קייטנות – בשנה שעברה? והיית שר בממשלה. ואם לרגע אתה אומר לי שמצאו 50 מיליון שקל לחרדים, אתה טועה. המוכר שאינו רשמי הוא גם לבתי-הספר הכנסייתיים הנוצריים. אתה יודע שיש עשרות – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – אלפי תלמידים במוכר שאינו רשמי – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – שהם לא חרדים? גם הם ייהנו מאותן קייטנות – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – שאתה דיברת כאילו החרדים קיבלו אותן. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – יותר. אנחנו כולנו יודעים שהם – – – יותר. אבל אנא תענה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא מצאו יותר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אנא תענה לי – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הכסף הזה מיועד לחרדים וגם לכאלה שלא חרדים. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא היה אפשר שזה ייהנה וזה לא יחסר? למה על חשבון – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה גם היית שר בממשלה ואישרת תקציבים, ואתה יודע שיש סכום מסוים שמיועד למשרד החינוך. ומשרד החינוך – השר החליט שנושא הסייעות יותר חשוב. ראיתי גם שעוד מפלגות השתמשו בנושא הזה בבחירות האחרונות, לפני חודשיים-שלושה, כאשר הם דיברו על הסייעת – זה יהיה הדבר הכי חשוב. השר החליט לעשות, לקחת כסף עבור סייעות, וזה לא קשור, לא קשור למפעל הקייטנות. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – סגן השר, בעצם – – – המטפלת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לחברת הכנסת שאשא ביטון אני רוצה רק לומר ככה: את שאלת אותי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> רק, רק מי שהולך – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה מה שיקרה? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – לקייטנה החרדית יקבל השנה סבסוד. מי שלא הולך – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אומר לך שזה לא נכון. בדיוק – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> למה זה לא נכון? <חיים ילין (יש עתיד):> אבל אתה אמרת את זה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בדיוק – בשנה שעברה היה רק לממלכתי ולממלכתי-דתי. ולמוכר שאינו רשמי, שהוא לא דווקא החרדים, גם חילונים וגם ערבים – – – <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> נכון, אז עכשיו, כאשר נתנו 50 מיליון שקל, זה לכל המוכר שאינו רשמי: גם נוצרים וגם דרוזים, אם יש להם, וגם ערבים וגם בדואים וגם חרדים. וזה לא על חשבון כסף שבשביל זה הם עשו – בשביל הסייעות. אני רוצה רק לענות לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון: שאלת אותי האם ננקטו צעדים נגד הרשות. אני חייב לומר לך – בצער, כן? – ננקטו צעדים, אבל אני מספר לך שלא היה שום הליך של שימוע כנגד ראש העיר ביתר. לא היה לו שום הליך שימוע. עצרו את התקציבים לביתר-עילית, כן, אבל לא היה שום שימוע. ועל זה, כאשר שואל אותי חבר הכנסת שמולי איך יכול להיות, ויש אולמות ויש ילדים, אני לא יודע את התשובה. יכול להיות שהוא צודק. יכול להיות שהכתבה בערוץ 1 היא רק אמת ואין שם שום דבר שהוא לא נכון. אבל לא נערך שימוע, כך שאני לא יודע לומר לך מה הן התשובות האמיתיות. כי ראש העיר עדיין לא נקרא למשרד החינוך. עוד לא קראו לו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש על תשובותיו על כל השאלות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. סגן שר הביטחון עולה לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 31 מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהיא ניגשת למיקרופון באולם על מנת לשאול את סגן השר בנושא: פגיעה בזכויות נכי צה"ל. בבקשה, גברתי. <31. פגיעה בזכויות נכי צה"ל> <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אז כמובן, כאמור, השאילתה מופנית לשר הביטחון. מן הסתם, סגן שר הביטחון רשאי להשיב בשמו. בשנת 2014, כחלק מתיקון האפליה בין נכי הביטוח הלאומי לנכי צה"ל, אישרה ועדת הכספים הנחות בתשלומים על מים וחשמל לנכי צה"ל. בפועל, נכון ליום זה, יש המון נכי צה"ל שטרם קיבלו את ההנחה. ברצוני לשאול: כיצד בכוונתך לפעול בנדון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני, סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, בנושא המים – אני שמח להודיע שמחודש דצמבר 2014 מעביר משרד הביטחון מדי חודש בחודשו דוח לרשות המים ובו פירוט כל הזכאים לקבלת הנחה בחשבון המים. רשות המים מעבירה בהתאם את הרשימות לתאגידי המים ברחבי הארץ, לצורך ביצוע הנחה בפועל. מבדיקה שבוצעה על-ידי אגף השיקום במשרד הביטחון – זכאי האגף אכן החלו לקבל הנחה בחשבונות המים. אגב, ההנחה הראשונה כללה גם הנחה רטרואקטיבית לכל שנת 2014, ובכך יש משום בשורה טובה לנכי צה"ל. עם זאת, התברר לאגף השיקום כי כמה זכאים לא קיבלו את ההנחה אף שפרטיהם הועברו ממשרד הביטחון לרשות המים, עקב תקלה בתאגיד המים. התקלה הזאת מטופלת על-ידי אגף השיקום מול תאגידי המים, ואגף השיקום יעקוב אחר תיקון תקלה זו. בנושא הנחה בחשבון החשמל – ועדת הכספים, בראשות חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, התכנסה לדיון ואף אישרה עקרונית מתן הנחה בחשבון החשמל לזכאי אגף השיקום שיעמוד בקריטריונים שיוסכמו בין אגף השיקום לבין ארגון נכי צה"ל. באותה ישיבה ביקשו נציגי האוצר ומשרד התשתיות פרק זמן נוסף כדי לעיין בנושא לפני קבלת החלטה סופית. לפי בדיקת אגף השיקום, טרם הותקנו התקנות בנושא החשמל על-ידי משרד האנרגיה. אני מקווה ששר האנרגיה יזרז את התקנת התקנות הללו. אגף השיקום ימשיך לעקוב אחרי התקנתן, כדי שהתקנות הללו יאפשרו לאגף השיקום להעביר את רשימות הזכאים לפי אמות המידה שייקבעו לקבלת ההנחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וגם לחבר הכנסת חיים ילין, וגם לחבר הכנסת עפר שלח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה לפתוח ולומר: תודה רבה לך, אדוני סגן השר, על ההתייחסות, אבל אנחנו צריכים לזכור – נכי צה"ל, אין להם אבא ואימא אחרים. משרד הביטחון הוא האבא והאימא שלהם. הם לא חשבו כשהם הלכו לסכן את נפשם, את גופם, שהם יצטרכו אחר כך לעמוד כמו קבצנים בפתח של משרדים שונים, ולנסות לבקש: בבקשה שימו את מה שאתם מחויבים על-פי חוק. זה תפקידו של משרד הביטחון, לתכלל בין המשרדים, לרוץ בין המשרדים, לדאוג שהמשרדים השונים עושים את מה שהוטל עליהם כחובה. אני רוצה לומר עוד משהו: על-פי חוק החשמל משנת 2007, ניתן לתת הנחות לצרכנים מעוטי יכולת או בעלי מוגבלויות בשיעור של 1.5% מסך המחזור החודשי. אני רוצה לומר שעשר קבוצות שונות נכנסו עד לפני כשנה, כשניסן סלומינסקי היה יושב-ראש ועדת הכספים. קבוצה אחת הוחרגה, והיא הקבוצה הכי משמעותית אולי, כי היא קיבלה תעדוף על-פי חוק, ונקבע על-פי חוק שהם צריכים להיות קבוצה מועדפת. לשנים האלה בעצם, את אותה קבוצה שנקבע על-פי חוק שהיא מועדפת החריגו, ולא נתנו להם את ההטבות. כאשר הייתה החלטה כן לתת להם את ההטבות – שוב הפעם, מעל 30% נכות בקריטריונים מסוימים וכדומה – הדברים לא הגיעו לידי מיצוי. לא רק זה, הם לא הגיעו לידי הלכה למעשה. האם גם פה ההחלטה תהיה רטרואקטיבית משנת 2014 או שעוד הפעם ירצו לדעת – העבירו או לא העבירו, או תזרקו אותם עכשיו ממשרד האנרגיה למשרד המשפטים שצריך לאשר. אתם צריכים להיות בעלי-הבית, אתם האבא והאימא של נכי צה"ל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת לוי אבקסיס. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, סגן שר הביטחון, אני רוצה להמשיך את הקו של חברת הכנסת אורלי – יש רק כתובת אחת וזה משרד הביטחון. אי-אפשר למרוח את כולם. אני רוצה עכשיו לפתוח את המניפה טיפה: כיתות הכוננות בעוטף-עזה מגויסות למילואים. הם חיילים לכל דבר, חלקם נהרגו, חלקם נפצעו. אבל הוויה-דולורוזה שצריכות לעבור המשפחות מול משרד הביטחון כדי לקבל את ההכרה בנכות, כדי שיכירו אותן כחלק ממשרד הביטחון הוא בלתי נסבל. סגן שר הביטחון, אני אומר לך את זה ברמה האנושית – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה זה קשור לשאילתה? <חיים ילין (יש עתיד):> זה חלק מהשאילתה, אני פותח את המניפה, מה לעשות. זה משרד הביטחון שצריך להכיר גם בנכי צה"ל שהם אנשים שגויסו מתוך כיתות הכוננות במצב של חירום. צוותי הצח"י – צוות חירום יישובי – שלא גויסו, ואנחנו נראה ב-9 ביולי, בטקס לשנה ל"צוק איתן", משפחה אחת שמגיעה ומשפחה אחת שלא מגיעה כי מפלים. אז אני מבקש ממך: יש כתובת אחת, אל תאשים אף אחד. קחו מנהיגות במשרד הביטחון, תכירו במי שצריך להכיר כדין, את מי שגייסתם ואת מי שנתנו גם את גופם וגם את החיים למען המדינה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת עפר שלח, שאלה נוספת. לאחר מכן – תשובת סגן שר הביטחון. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני סגן שר הביטחון, צריך להרחיב את היריעה, אבל גם אפרופו העניין הזה – תראה, הרי מה שהעלתה חברת הכנסת לוי אבקסיס זה חלק מתופעה יותר רחבה, והיא קריסה בפועל של אגף השיקום כתוצאה מזה שהוא נסתם, בין השאר כיוון שמוכרים כנכי צה"ל אנשים שהם לא באמות המידה שאתה, אני, ואני מניח שכל חברי הכנסת תופסים כראויות לנכי צה"ל. השבוע עלתה לוועדת השרים הצעת החוק שלי, של יישום מסקנות ועדת גורן. ההצעה הזאת היא הצעה שניסחתי יחד עם משרד הביטחון בכנסת הקודמת, קודמה על-ידי משרד הביטחון, וראה זה פלא – כשהיא עולה עכשיו, אומרים שתהיה הצעה ממשלתית, ואני לא רואה אותה בעין. לכן אני רוצה לשאול: האם ומתי מתכוונים סוף-סוף להעלות את ההצעה, ליישם את מסקנות ועדת גורן שמתעכבות מדצמבר 2010, כבר כמעט יותר מארבע וחצי שנים, ולהציל את אגף השיקום ואת נכי צה"ל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דיברו חיים ילין ועפר שלח. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, לגבי דבריה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אגף השיקום אכן אחראי לכל נושא השיקום של נכי צה"ל. הוא לא מתחמק, אבל כדי שהוא יוכל לפעול הוא ממתין לתקנות של משרד האנרגיה – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – אנחנו לוחצים עליהם. אני רק מזכיר לך שמדינת ישראל בחצי השנה האחרונה לא פעלה. לא היה אפשר להתקין תקנות בחצי השנה האחרונה כי לא הייתה ממשלה, ומשרדי הממשלה היו משותקים. אני סמוך ובטוח שחברי שר האנרגיה יזרז את התקנת התקנות, ומייד כשיותקנו התקנות אגף השיקום יפעל כדי לבדוק על-פי אמות המידה – – <קריאה:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מייד, אני אשלים. – – כדי להכניס את כל נכי צה"ל למסגרת התקנות. זה יהיה רטרואקטיבית, כמו שעשינו באגף המים, שזה היה רטרואקטיבית מתחילת 2014. אני מניח שאותו דבר ייעשה גם כאן, זה יהיה רטרואקטיבית מתחילת 2014. לגבי צוותי הכוננות – חבר הכנסת ילין, אני לא מכיר את הסוגיה. אני אשמח אם תרצה לדבר אתי ואני אשמח לעזור. לגבי אגף השיקום – גם פה, אני מודה, אינני יודע למה משרד הביטחון התנגד להצעת החוק שלך, חבר הכנסת שלח. לא מכיר את העניין – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אני יודע, והתשובה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יכול להיות. בניגוד לך, אני לא מתבייש לומר שאני לא יודע הכול. יש דברים שאני לא יודע, ובעניין הזה אני לא יודע. אני אלמד את הנושא – – – <עפר שלח (יש עתיד):> השר שטייניץ יודע מצוין. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בסדר, שאלת אותי, אני עומד כאן. לו היית שואל אותי מראש, הייתי בודק את העניין. אינני יודע, אני אבדוק את העניין, ואם תהיה לי תשובה מעניינת אני גם אשיב לך. תודה רבה לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני סגן השר. אני מודיע שמאחר ששר התחבורה כרגע לא נמצא במליאה, אנחנו לא ניגש לשאילתות הבאות אלא נשלב אותן במהלך סדר-היום בהמשך היום, ואנחנו עוברים עכשיו לחקיקה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/345/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו לחקיקה. הצעת חוק פ/345, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. חבר הכנסת מקלב, פה? חבר הכנסת מקלב, בבקשה, הנמקה מהצד. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אני שמח שנפלה בחלקי הזכות לפתוח בחקיקה הפרטית, בחוק הראשון שמגיע לכנסת העשרים. לא סתם, זה לא סמלי, שכן הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מאוד מאוד חברתית במהותה. היא הגנת הצרכן, ואולי התחילה את התהליך הזה – ההצעה הונחה כבר על-ידי חבר הכנסת בועז טופורובסקי בכנסת התשע-עשרה, אבל הפעם ועדת השרים אישרה את זה, בכנסת העשרים, עם עוד חברים, שגם כן – – – <קריאה:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מניח שיש מי שיענה, אבל מה אכפת לי שלא יענו, העיקר שאנחנו נצביע בעד הצעת החוק הזו, שבאה להגיד שספק או מישהו אחר שרוצה לנקוט הליכים משפטיים או הליכים של הוצאה לפועל כלפי צרכן שלו או לקוח שלו, חייב לפני כן ליידע את הלקוח על מה החוב, ההסכם שנעשה בינו לבין הלקוח – מה הגודל, על מה וכמה ולמה. כי במצב בשטח, רבים מהספקים עלומים, העסקאות היו דרך הטלפון או עסקאות שנעשו מרחוק, עסקאות שנעשו לפני שנים רבות, מחכים כמעט עד החלת ההתיישנות, לאחר חמש, שש ושבע שנים, ואז שולחים: אתה לא עמדת בתנאים, במה שאנחנו סיפקנו לך. הלקוח לא זוכר על מה, לא יודע שסיפקו לו כאלה חבילות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – חבילות תקשורת, חבילות אחרות ודומות. ולכן אנחנו מבקשים לחייב את הספק: קודם שאתה מתחיל בכל הליך משפטי בהוצאה לפועל, תיידע את הלקוח מה מהות החוב, כמה, מתי נעשה החוזה, האם סיפקת או לא סיפקת. זה ייתן את הכלים לאותו נתבע לעמוד ולהתמודד, והוא לא צריך שכלי ההתמודדות היחיד יהיה לו בבית-המשפט או על-ידי לקיחת עורכי-דין או מישהו ממקצוע אחר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. השר אריה מכלוף דרעי ישיב במשולב על שלוש ההצעות. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/344/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כרגע נעבור להנמקה של חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן) – בבקשה, יואל. עד שיגיע, נברך את אורחינו מאוסטרליה, בוב ורות מגיד, Welcome to Israel, welcome to the Knesset. It is a pleasure having you here. בבקשה, יואל. עשר דקות לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני שמח להציג את הצעת החוק הראשונה שלי בכנסת העשרים, הצעת חוק שאני מעריך ומקווה שצפויה לעבור. כולנו זוכרים ומכירים את פרשת "איקיוטק" המפורסמת, שבה בן-לילה, יום אחד, קיבלו עשרות-אלפי אזרחים דרישות חוב על כביכול שירות סלולרי או אחר שהם קיבלו בעבר. רוב אותם אזרחים מצאו את עצמם בסיטואציה של חוסר יכולת אמיתית להתגונן. לא הייתה להם בכלל הכרה או הבנה מאיפה החוב הזה, מתי הוא נוצר, האם הם באמת יצרו את החוב הזה, האם הוא חוב אמיתי. וגם אותם אזרחים שניסו לפנות, להתקשר, להבין, מה שהם קיבלו, במקרה הטוב, זה מספרי טלפון של עורכי-דין, שפשוט אמרו להם: או שתשלמו או שנלך להליכים משפטיים. והמציאות הזאת, שיש לכמה חברות עסקיות מין תרבות כזאת של – אני קורא לזה שיטת "מצליח", שמצליחה, שהולכים ויוצרים מראית של חוב, גם אם הוא חוב קטן, מנפחים אותו, דוחים אותו, לא מבקשים אותו מייד אלא עוברות כמה שנים טובות, כדי שהחוב הזה יצבור ריביות ויגיע לסכומים גבוהים, ואז אתה מוצא את עצמך מול חובות שרובם בכלל קשורים לריביות שהצטברו עם הזמן. הצעת החוק שלי – ואני מבקש, אגב, גם לתת כאן בדיון קרדיט לחבר הכנסת התשע-עשרה בועז טופורובסקי שקידם את הצעת החוק הזאת, נאבק עליה, נלחם עליה. הוא לא הספיק – מפאת העובדה שהקדנציה הקודמת הייתה קצרה, הוא לא הספיק להביא אותה לידי יישום. אז אני הגשתי את הצעת החוק הזאת, אני חושב שזו אחת ההצעות הראשונות שהגשתי מהרגע שנבחרתי לכנסת העשרים, ואני חושב שהצעת החוק הזאת הולכת לעשות כמה דברים משמעותיים בעולם הזה של ההתקשרויות בין לקוחות לבין חברות עסקיות או שירותים. דבר ראשון, כל התקשרות וכל פעולה עסקית כזאת או אחרת חייבת להיות מתועדת. זה לא יספיק שזה יהיה בכל מיני אישורים בסמ"סים או אישורים סלולריים. כאשר יבואו וידרשו ממך חוב, אחרי שהצעת החוק הזאת תעבור, החברה תצטרך להוכיח שאתה אכן התקשרת, והיא תצטרך להוכיח את מהות ההתקשרות, והיא תצטרך להוכיח את מהות השירות, וזה דבר שישנה לאין-ערוך את המציאות העסקית בין עסקים לבין לקוחות. וגם לגבי ההתראות, ראוי וצריך, כאשר חברה מבקשת לגבות חובות, ראוי שלפני שהיא תפעיל כל מיני שירותים משפטיים ועורכי-דין והוצאות לפועל, בשלב המקדים, קודם כול לשלוח בקשת תשלום רגילה, שכוללת את מהות השירות, על מה השירות הזה ניתן, מה בדיוק העלות הבסיסית של השירות, על מה השירות, מה הוא כולל או מה המהות של השירות הזה. וזה למעשה דבר שאנחנו נשנה, ואנחנו מבקשים לשנות בהצעת החוק. אני מקווה מאוד שגם הצעת החוק הזאת תשפר – אומנם אין לנו חוקים רטרואקטיביים, אבל היא תיצור מציאות כזאת שגם דברים שהיו לפני החוק, למעשה, ברגע העברת החוק בקריאה שנייה ושלישית, בעזרת השם, זה כבר ייתר, וזה גם ישנה את המציאות של מה שקיים. אני רוצה להגיד משהו חשוב בעניין הזה, נוסף. אני, חס ושלום, לא מבקש, וגם הכנסת לא מבקשת להגן על מי שחייב כסף או מי שלא עומד בתשלומים שהוא צריך לשלם. מי שצרך שירות וקיבל אותו, צריך לשלם על השירות הזה. זה לא אותו דבר. אנחנו לא מדברים על המקרים האלה. אנחנו מדברים על שירותים שלא בהכרח ניתנו בכלל, אנחנו מדברים על שירותים שלפעמים היו מוגבלי זמן והמשיכו להאריך אותם. אנחנו מדברים בעיקר, לצערי, על חברות מסוימות, חלקן מפוקפקות, שמשתמשות בשיטה הזאת כדי לגבות כספים מאזרחים. וחברים, רוב אזרחי מדינת ישראל, כשהם רואים מכתב מעורך-דין, הם רואים תביעה שכוללת איום בהוצאה לפועל והסכומים הם סבירים בעיניהם, הם מוותרים מראש. הם משלמים, אדוני היושב-ראש. הם לא אומרים: נילחם על הדבר הזה עכשיו. הם מקבלים את זה ומשלמים את זה. וזאת שיטה, כמו שאמרתי קודם, שמצליחה להמון עסקים. ואנחנו בהצעת החוק הזאת מתכוונים לעצור את התופעה הזאת, לסייע לציבור הישראלי להתמודד מול חברות שדורשות כספים, לא תמיד מן הדין, אלא הרבה פעמים דרישות מפוקפקות. אני רוצה להודות לממשלה על התמיכה בחוק. אני מבין שנדרשת רמה של תיאום בתהליך חקיקת החוק הזה עם כמה משרדים: המשפטים, התקשורת, הכלכלה, כמובן, וזה בעיני בסדר גמור וזה הגיוני. מכיוון שהצעת חוק כזאת – חשוב שנגיע לדיון עליה בוועדת הכלכלה, כך זה נראה לי הגיוני, ואני מקווה – חשוב באמת שנצלול אל הפרטים, נבין בדיוק וניתן מענה כולל, כיסוי מקסימלי, על מנת באמת לפתור את הבעיות שקיימות עד היום ולייצר את המציאות שאנחנו מבקשים – לתקן. ולפיכך, חברי חברי הכנסת, אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת חסון. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1055/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעה השלישית. חבר הכנסת מיקי לוי – הצעת חוק פ/1055, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן). בבקשה, הצעה מוצמדת, כמובן. שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת לפנינו קודמה על-ידי חבר הכנסת לשעבר בועז טופורובסקי בכנסת הקודמת. זו ההזדמנות להודות גם לחבר הכנסת יואל חסון ולאחרים על קידום ההצעה, וברוב יושרו חסון אף הדגיש שמי שהתחיל את זה הוא בועז טופורובסקי. בועז השתתף בעשרות הפגנות נגד אותה חברה, עם אותם אזרחים שאותה חברה שלחה להם מכתבים מעורכי-דין ואף גררה אותם לבתי-משפט; אזרחים מן השורה, שמצאו את עצמם פעם ראשונה עומדים בבית-משפט על לא עוול בכפם. אינני בא להסיר את האחריות מאותם אזרחים, אבל החברה הנדונה וחברות תוכן אחרות, שפעם אחת מכרו תוכן כלשהו לאזרח לשימוש באתרים שלהן – אותו אזרח היה יכול לגלוש אפילו פעם אחת – התקופה שננקטה על-ידי אותה חברה, עוד שנה ועוד שנה, מבלי שהאזרחים בכלל ישתמשו בתוכן שאותה חברה סיפקה להם. יתרה מכך, המעבר משנה לשנה, לטעמי, אינו חוקי, הוא ניצול תמימותם של אזרחים. ולכן החשיבות של החוק הזה היא חשיבות צרכנית מן המעלה הראשונה, והוא בא, בהחלט, להגן על האזרחים מול אותם בעלי חברות תוכן שגרמו להם להתקשר אתן וגררו את האזרחים לבתי-המשפט. אדוני, רק אתמול קראתי באחד העיתונים הכלכליים, שחברת "איקיוטק" הפסידה פעם נוספת במשפט שנערך לפני כחמישה ימים. אזרח שפעם אחת, ביום מסוים, קנה את השירות שלהם, אחרי שבע שעות חזר בו, שלח להם פקס וביקש שלא לקנות את התוכן. לתומו, הוא חשב שזהו, בזה הוא סיים. הוא אף ליווה את הפקס שהוא שלח בשיחה, ואמרו לו טלפונית: אין לך מה לדאוג. אחרי ארבע שנים שהוא לא עשה אפילו פעם אחת שימוש בגלישה – והיום באמצעים הטכנולוגיים אפשר לדעת כמה פעמים האזרח מנצל את אותו שירות וכמה פעמים הוא גולש – אחרי ארבע שנים גררו אותו לבית-משפט, הגישו תביעה על 16,000 שקלים, אם אני לא טועה. אף שהוא איבד את הפקס, בית-המשפט האמין לו, כי החברה לא הצליחה להוכיח באמצעים טכנולוגיים כמה פעמים אותו אזרח גלש כדי לצרוך את התוכן, ובהחלט, אותו אזרח לא גלש. זוהי הצעת חוק חשובה מאין-כמוה, שבאה להגן על האזרחים. אני ממליץ לכולנו, לכל חברי הבית, לתמוך בה מצד אל צד בגלל החשיבות הצרכנית שלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אני מבין שהשר שאמור להשיב, הלוא הוא שר הכלכלה, חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, לא נמצא כאן, ולכן אנחנו יכולים לעבור להצבעה, אלא אם יש מי מחברי הכנסת שרוצים להתנגד להצעות החוק האלה. אין כאלה, ולכן אנחנו עוברים להצבעה, בוודאי בנפרד על כל הצעת חוק. ההצבעה הראשונה היא על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> זה החוק הפרטי הראשון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קריאה טרומית, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, אושרה על-ידי המליאה ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. אני מודיע לפרוטוקול שחברת הכנסת מיכל רוזין הייתה במקומה, ניסתה להצביע וההצבעה לא נקלטה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> גם אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואותו דבר לגבי חברת הכנסת חנין זועבי. שתיהן התכוונו לתמוך, אני מניח, בהצעת החוק. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל חסון – מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. נא להצביע. הצעת חוק דומה או זהה להצעת החוק הראשונה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), אושרה ותועבר לאותה ועדת הכלכלה של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי, שהוצמדה להצעת חוק קודמת, של יואל חסון, אותו נושא – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <משה גפני (יהדות התורה):> זה עכשיו מיקי לוי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה עכשיו מיקי לוי, אכן. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש זמן גם להצביע וגם לשבת במקום – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הרגת לי חבר כנסת, חבר הכנסת מיקי לוי. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק של חבר הכנסת מיקי לוי, שהוצמדה להצעה הקודמת, אושרה על-ידי המליאה, וגם היא תועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת. כל שלוש ההצעות אושרה בקריאה טרומית. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת שגרירי האיחוד האירופי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לפני שנעבור להצעת החוק הבאה, ברצוני לברך ולקדם בברכה משלחת – אדוני יושב-ראש הקואליציה, שב דקה, הכול בסדר היום בקואליציה. הכול בסדר. אני מבקש כעת לקדם בברכה משלחת מיוחדת של רמי-מעלה הנמצאים אתנו כעת ביציע האורחים, משלחת של שגרירים ממדינות האיחוד האירופי המבקרים בכנסת כחלק מסיור היכרות עם פרויקט "כנסת ירוקה". כן, אפשר למחוק כפיים, אכן. (מחיאות כפיים) כפי שכבר התרשמתם, מכובדינו האורחים, כשאנחנו מתגאים בכך שהכנסת היא הפרלמנט הירוק בעולם, אין זו רק הצהרה או ססמה, אלא מציאות שאותה עשינו כאן בכנסת בהשקעה רבה, בעיקר בשנתיים האחרונות, עד כדי מהפך אמיתי בצריכת האנרגיה שלנו ובדרך החשיבה ביחס לסביבה ולשימורה. אני שמח לציין שזה ביקור ראשון מסוג זה שאיננו פוליטי של משלחת אורחים רמי-דרג, שבדרך כלל עוסקים בנושאים הנוגעים ליחסי ישראל עם שכנותיה. הפעם אנחנו מתמקדים באנרגיות מתחדשות ובכך שהכנסת מובילה את המגמה הזאת בגדול, תוך חשיבה אחרת, שיש בה חדשנות, תעוזה וראייה למרחוק. הכנסת מוכיחה שכבית-המחוקקים היא איננה רק מטיפה ומחוקקת חוקים, אלא שממנה יוצאת תורה, יוצאת הבשורה הירוקה לכל מקום בארץ ובעולם. בהקשר זה אציין את שורת ההסכמים שחתמה הכנסת לשיתופי פעולה בתחום זה עם פרלמנטרים ברחבי העולם, כך שההשפעה של המהלך הזה כלפי חוץ כבר נותנת אותותיה. אנחנו מוכיחים בכך שניתן לבסס דיאלוג פורה סביב נושאים מסוג זה שיש עליהם קונסנזוס, מה גם שראוי לציין כי הכנסת היא שקיבלה את הפנייה לארח את המשלחת החשובה, ואנחנו שמחים כי הצלחנו ליצור עניין סביב נושאים אלה. הנה לנו אם כן עוד סיבה לטובה להתנגד בכל תוקף לרוח הרעה של חרמות למיניהם. במקום להחרים, בואו נדבר; במקום לנסות לבודד ולהתבצר באיבה, הבה נשלב ידיים בתחומים המשותפים לכל בני המין האנושי: הסביבה, הקיימות, האנרגיות המתחדשות. אני מקווה כי כשם שהגעתם אתם, אורחינו המכובדים, להתרשם מן העשייה הזאת, יגיעו לכאן שגרירים וגם קולגות שלנו ממדינות נוספות ומגוונות, כמו גם יושבי-ראש ועדות מפרלמנטים עמיתים, כך שנבסס שיח פורה תוך דאגה כנה לעתיד העולם והאנושות. תודה רבה לכם. Welcome to the Knesset. <הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/214/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בחקיקה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עפר שלח על מנת לנמק את הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית). ההצעה היא של חברי הכנסת שלח וגרמן. תשיב שרת המשפטים, כשנראה אותה כאן. יש כאן בעצם שלוש הצעות חוק, ולאחר מכן נשמע את התשובה – אבל תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. בבקשה, אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שהגשנו היא הצעת חוק קצרה, שנוגעת בזכות בסיסית, שקשה לי להבין איך מישהו בכלל מתנגד לה. משמעותה היא שבכל מקום – זה חוק הפרשנות, החוק שלפיו מפרשים חוקים במדינת ישראל – היא אומרת שבכל מקום, בכל חוק שבו יש איסור על הפליה, זה יכלול גם איסור של הפליה על רקע של זהות מגדרית או נטייה מינית. הצעת החוק הזו עברה בקריאה טרומית בימי הממשלה הקודמת, אני הגשתי אותה גם אז, וגם חבר הכנסת ניצן הורוביץ הגיש הצעה דומה. היא עברה בכנסת הקודמת, ולא קודמה מכל מיני טעמים שיש לי חשד בהם, בין השאר גם בלחץ של מפלגות שנמצאות בתוך הקואליציה הנוכחית. וזה מביא אותנו להצבעה בוועדת השרים לחקיקה, שעסקה בהצעה הזאת השבוע. גם נציגי הליכוד וגם נציגי כולנו, שתי מפלגות שמתהדרות בתמיכתן בזכויות הקהילה הלהט"בית – וראש הממשלה שלח ברכה לשבוע הגאווה, וכולם פתאום חסידים של זכויות הקהילה ושל זכויות אדם בכלל – הנציגים שלהן, פרט לשרה גילה גמליאל, שאני משבח אותה על הצבעתה, כל הנציגים האחרים או יצאו מהחדר או הצביעו נגד, והקפידו שבסופו של דבר זה לא יעבור בוועדת השרים לחקיקה – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – מה שגורם לזה – כמו שכל חברי הכנסת כאן יודעים – זה יוצר מצב שהקואליציה תצביע נגד והצעת החוק תיפול. אחר כך נציגי הליכוד – שקיבלו את התגובה מהציבור, שהבינו מהציבור שמה שהם עשו זו חרפה – עשו תרגיל מוכר: לקחו את הצעת החוק והעתיקו אותה ככתבה וכלשונה, פסיק לא הזיזו בה מטעמים של נטייה או הגדרה – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – ועומדים להגיש אותה. עכשיו, מכיוון שאני באופן אישי, וגם חברי עמר בר-לב וחברת הכנסת גלאון, שלא דיברתי אתה אבל אני חושב שהיא באותו מקום, נמצאים במקום שלנו יותר אכפת מהעניין עצמו; יותר אכפת מזכויות הקהילה הלהט"בית ומזכויות האדם בכלל ולא מזהותם של החותמים – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – אני הצטרפתי להצעת החוק הזאת. הצטרפתי אליה, אני רוצה שהיא תוגש ואני רוצה שהיא תעבור. <מירב בן ארי (כולנו):> זה ממש לא – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אותי לא מעניין הקרדיט הפוליטי, אלא הדבר הזה שאנחנו נלחמים עליו מהיום הראשון שלנו בכנסת. אבל לאור כל מה שאמרתי – ואני אומר את זה גם לך, חברת הכנסת מירב בן ארי, את חדשה פה, ותאמיני לי, עומד מאחורי הדבר הזה הרבה יותר מהסיפור המגונה כשלעצמו של קרדיט פוליטי כן או לא. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אתן יכולות לצעוק. תאמינו לי, אני מכיר את זה היטב. עומד מאחוריו הרבה יותר. בעיני, כל מה שקרה פה הוא תכסיס כדי לעכב את ההצבעה – – <מירב בן ארי (כולנו):> אין שום בסיס למה שאתה אומר. <עפר שלח (יש עתיד):> – – וכדי שבסופו של דבר ההצעה הזאת לא תעבור. ולכן אני עושה דבר מאוד פשוט: אני מעלה את ההצעה, אני סיכמתי עם שרת המשפטים שתהיה הצבעה במועד אחר, ואנחנו נותנים לקואליציה את כל הזמן כדי לקדם את הצעת החוק הזאת, שגם אני חתום עליה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> ואני אומר לך, חברת הכנסת בן ארי, עוד נכונות לך הפתעות בעניין הזה. הקואליציה הזאת בנויה מחומרים – לא את באופן אישי – אבל היא בנויה מחומרים שלא עשויים להעביר את הצעת החוק הזאת. אם זה לא יהיה, אנחנו נעלה אותה להצבעה ונגלה את חרפתכם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מירב, זו הצעה – – – ממשלתית. <עפר שלח (יש עתיד):> אם אתם תקבלו אותה, אני, ואני מניח שרוב חברי האופוזיציה, נהיה כאן ונצביע בעד. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. אני רק לא הבנתי על מה הוויכוח, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> סליחה, הוא – – – מניצן. אמרתי זה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא אמרת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא ממהר לשום מקום, אני ממילא כאן עד סוף היום, אז תחליטו אם אתם רוצים לנמק את ההצעות או להתווכח שם בפנים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אומר, אני לא ממהר, אני מחכה שיסיימו שם את הוויכוח שלהם. הרי לאף אחד לא אכפת מן הקרדיט, רק מן העניין, ולכן כבר עשר דקות כולם רבים על הקרדיט. בסדר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נרגעו הרוחות, חברת הכנסת בן ארי? אני לא מבין, אני כבר שאלתי: אם לאף אחד לא אכפת מן הקרדיט אלא רק מן העניין, אז על מה רבים כבר עשר דקות במליאה, על העניין או על הקרדיט? <הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1228/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? סליחה, סליחה, מי עכשיו? זהבה גלאון, כן. חברת הכנסת זהבה גלאון תנמק את הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית). היא הוצמדה להצעת חוק קודמת ולכן לרשותך עד שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שחבר הכנסת שלח הציג כאן עכשיו מעל הדוכן הוצגה גם בכנסת הקודמת על-ידי חבר הכנסת שלח וחבר הכנסת לשעבר ניצן הורוביץ, ולצערי ההצעה הזו נפלה. אני שמחה שכמה חברי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, היא עברה בטרומית. <זהבה גלאון (מרצ):> עברה בטרומית, סליחה. היא לא התקדמה כי יצאנו לבחירות, אבל עברה בטרומית, נכון, נכון. תודה, תודה, תודה. אני מודה, אדוני, שאני לא מצליחה להבין על מה המהומה. שורה של חברי כנסת הגישו מחדש את ההצעה, שבאה באמת לתקן עיוות מאוד מאוד משמעותי כלפי הקהילה הגאה, הקהילה הלהט"בית. ולמה היא באה לתקן את העיוות הזה? כי יש היום המון שינויים בחקיקה שבאים לשפר דברים נקודתיים שאוסרים הפליה מטעמי נטייה מינית, בכל מיני חוקים; שיפורים שנגזרים מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. באה ההצעה הזו ואומרת: הגיע הזמן לתקן את חוק הפרשנות, שייתן מענה כולל בשורה של חוקים, בשורה של סעיפים, שלא תיתכן הפליה מטעמי מגדר, זהות מגדרית, או מטעמי נטייה מינית. הדבר הזה צריך להיות כל כך מובן מאליו – ופתאום אני שומעת מהומת אלוהים בכנסת. ועל מה המהומה? יש ממשלה חדשה, ואנשים חושבים שהם המציאו את הגלגל. אז האם כשאופוזיציה מציגה הצעת חוק שהיא הצעה נכונה, הגיונית, האם האופוזיציה, ששומעת איך ראש הממשלה פונה במצעד הגאווה, ביום הגאווה, לקהילה הגאה ומשתבח בהישגים של מדינת ישראל – איך אותה קואליציה, כשמדובר באופוזיציה, לא תומכת בחקיקה שבאה לתקן עוול שמופיע בספר החוקים בשורה של חוקים? ואני שומעת את חברותי מהקואליציה מסבירות לנו היום – אני מודה, אדוני, שאת זה עוד לא שמעתי. אולי שמעתי פעם. מסבירה לנו היום ש"אנחנו" – קרי, הקואליציה – "אנחנו נגיש הצעה חדשה". אם אתם רוצים להגיש חדשה, אז א. תגישו. אבל מה עניין שמיטה להר-סיני? מה זה רלוונטי? למה לא לאשר את ההצעה הזאת אם ההצעה נכונה? תגישו, תצטרפו. אתם עוצרים חקיקה, ולא בגלל החקיקה לגופה, אלא כי זה לגופו של איש, או לצורך העניין, אישה או אנשים. זה עוד לא שמעתי. מה, תגישו הצעה מוצלחת יותר? טובה יותר? נכונה יותר? הרי זה פשט מחפיר לשמוע את הטיעון הזה. ואני רוצה להגיד לחברי חבר הכנסת שלח: אני הולכת אתך, זה מה שהעלית, אתה היוזם הראשון, ואני זורמת אתך כמובן. אני סקפטית לגבי היכולת של הממשלה הזו לתמוך בהצעה כזו, בגלל ההרכב הקואליציוני שלה. וזה שהיום חברי כנסת מהקואליציה מושכים זמן ואומרים "אנחנו נגיש הצעה אחרת, טובה יותר", זה לא לכבודה של הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. <הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/215/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמר בר-לב לנמק את הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית). ההצעה הזאת הוצמדה להצעה הקודמת, כלומר של עפר שלח ויעל גרמן, לכן גם לרשותך, אדוני, עד שלוש דקות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, אני מאוכזב, אבל עם אופטימיות זהירה. אני מאוכזב שוועדת השרים לחקיקה התנגדה להצעת החוק הזאת, אבל אני בכל אופן אופטימי, ואני אומר, קצת אופטימי, לאור זה שחבר הכנסת קיש אתמול – לא משנה אם זה תרגיל פרלמנטרי כזה או אחר – החליט להגיש את אותה הצעה. אני מאוד מקווה שהוא אכן יגיש אותה, ואני מאוד מקווה שמזה שהוא חבר בקואליציה ובליכוד הוא באמת יצליח לשכנע את ועדת השרים להצביע בעדה. אני מאוד מאוד מקווה שזה לא סתם עוד תרגיל בשביל למשוך זמן, ועכשיו אנחנו מושכים את הבקשה להצבעה, ועכשיו ילכו לאיבוד עוד כמה חודשים, והסיבה היחידה – התברר בדיעבד – כי אנחנו לפני שבוע חגגנו את מצעד הגאווה, ורוב חברי הכנסת, כולל מהקואליציה, הביעו תמיכה ועידוד, ולכן לא מתאים לקואליציה שבחודש כזה, בשבוע כזה, הצעה כזאת תיפסל. אני מקווה שזה לא תרגיל, וחבר הכנסת יואב קיש, אני מאוד מקווה – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני מאוד רוצה להגיב, רק לא נותנים לי. אני מאוד מצטער. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, אני מפרגן לך. לפני שאסיים אני רוצה לציין את החוג הגאה של מפלגת העבודה, שעושה רבות למען הקהילה. ברשותכם, אקריא את דבריהם של ראשי החוג, נועה גולני וניב זוניס, לאחר שנודע להם על התנגדותה של הממשלה בוועדת השרים, ואני מקריא: לפני כמה ימים צעדו יותר מ-120,000 איש בתל-אביב במצעד הגאווה הכי גדול שהיה בישראל. במהלך החודשיים הקרובים יתקיימו מצעדים ואירועי גאווה בכל רחבי הארץ, שמהם תצא קריאה עיקרית – הדרישה לשוויון. לצערנו, גם היום החברה הישראלית אינה שוויונית לקהילת הלהט"ב, והאפליה עדיין קיימת במקומות שונים. הצעת החוק שהממשלה התנגדה לה מנסה לתת מענה על חלק מאותן עוולות. בבחירתה התמוהה ממשלת ישראל אומרת שזה בסדר להפלות אנשים רק בשל היותם מי שהם – אנשים, בני-אדם, אנשים בעלי נטייה מינית או זהות מגדרית שמישהו חושב שאינה ראויה. אנחנו חושבים שהיא ראויה, ונמשיך לפעול להבטיח חברה שוויונית לכל אחד ואחת. לכן אני שוב מעודד את חבר הכנסת קיש לקדם ולהגיש את ההצעה שלו. אני מאוד מקווה שזה לא תרגיל פרלמנטרי, לדחות את זה, ואני מצטרף לחברי עפר שלח ולחברתי זהבה גלאון בבקשה הזאת ובאי-דרישה לקיום הצבעה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה גם לחבר הכנסת עמר בר-לב. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו כעת נשלב את השאילתות הדחופות בסדר-היום. אני מזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ לעלות לדוכן. חבר הכנסת גנאים, הזמנתי את כבודו לעלות לדוכן. חבר הכנסת יצחק וקנין, אבקש לגשת למיקרופון באולם. הוא שאל שאילתה שמספרה 29, בנושא: נגישות לנכים בעלייה לאוטובוסים. שר התחבורה, מטבע הדברים, ישיב לו. בבקשה, אדוני. <29. נגישות לנכים בעלייה לאוטובוסים> <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בוועידת נגישות ישראל נאמר כי כ-40% מתחנות האוטובוסים בלתי נגישות לאנשים עם מוגבלויות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם ההקלה על הנכה אמורה להיות בתחנה או במדרגות האוטובוסים? 3. מי אמור לוודא נגישות לבעלי מוגבלויות? 4. מה תעשה להקלה על כל בעלי המוגבלויות? תודה, אדוני השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת וקנין. אדוני השר, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יצחק וקנין, שאילתה דחופה בנושא נגישות לנכים בעלייה לאוטובוסים. השאילתה הועברה להתייחסות מנהל הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, ולהלן תמצית התשובה: 1. בהתאם לחוק הקיים, ועל-פי דיווחי הרשויות המקומיות ובדיקות נוספות, כ-85% מהתחנות העירוניות נגישות לנכים. להערכתנו, בתוך כשנתיים תושלם הנגשת כלל התחנות. 2. הקלה על המוגבלים בניידות מתבצעת בתחנות האוטובוס על-ידי הנמכת המדרכה, סימון מקום מיוחד לכיסא גלגלים ועוד. במקביל, האוטובוסים העירוניים עצמם נמוכי רצפה וללא מדרגות. 3. האכיפה מתבצעת על-ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. 4. הקלה מתבצעת בכל הפרויקטים הנוגעים לתחבורה ציבורית ומתייחסת להיבטי נגישות שונים: שילוט בכתב ברייל בתחנות וכן מערכות כריזה באוטובוסים לעיוורים, לכבדי ראייה; שילוט דיגיטלי בתחנות או באוטובוסים, המציין כל תחנה קרובה לחירשים וכבדי שמיעה ועוד. הערה כללית: בשנת 2010 אישרתי – פעלתי ואושר תקציב מיוחד להנגשת תחנות בסך 75 מיליון שקלים, תקציב חמש-שנתי; כ-15 מיליון שקלים לשנה. אנחנו פנינו לכל הרשויות לביצוע הנגשות, ורק ברשויות בעלות מעמד סוציו-אקונומי יותר נמוך אנחנו גם מממנים את העבודות. התשלום מתבצע כנגד חשבונית שמעידה על ביצוע העבודות. מיום 1 בינואר 2015, רשות שלא מבצעת את ההנגשה חשופה לצווים אישיים כלפי ראש הרשות, בהתאם לחוק. משרד המשפטים החל לאחרונה בביצוע האכיפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר התחבורה. שאלה נוספת לחבר הכנסת יצחק וקנין. לאחר מכן שאלות נוספות לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס ולחבר הכנסת איציק שמולי. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני השר, דווקא תשובתך האחרונה, בסעיף האחרון, היא הבעיה האקוטית ביותר – הביצוע של הרשויות, שהוא מתמהמה ולא מתבצע. ברוב הרשויות זה לא מתבצע. חלק מהרשויות – אכן זה מתבצע, אבל במרבית הרשויות צריך מישהו שידחוף את הנושא הזה, כי, לצערי הרב, אנשים עם מוגבלויות נופלים בין הכיסאות בטיפול הזה. כנראה לראשי הרשויות זה לא בוער, אבל אני חושב שמישהו צריך, ואני חושב שזה חלק מהתפקיד של המשרד שאתה עומד בראשו, ואני בטוח שאם אתה תיתן יותר, בכובד משקלך תפעל על ראשי הרשויות, אני בטוח שיהיה מזור בנושא החשוב הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, שאלה נוספת. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר התחבורה, אני עדיין שייך לציבור של משתטחי הקברים ומנשקי המזוזות. ביקרתי אתמול עם אלפי יהודים בקבר רחל. אני רוצה לומר לאדוני כשר התחבורה, הגיע אוטובוס מס' 163, שיוצא מהתחנה המרכזית בירושלים, דו-מפרקי, העמיס שם לפחות 170 איש. כשהגיע לצומת גילה, מתוך האחדות של הערבים, בא הנהג, עצר, והעלה עוד קבוצה שלמה של אנשים מצומת גילה, לקח אותם ללא תשלום לצומת הבידוק. ערבים, ללא תשלום. העמיסו עד כדי כך שאישה התעלפה באוטובוס. אני עד לכל מה שאני אומר. כמובן בחזור נשאר אותו אוטובוס, היו צריכים לקחת עוד הפעם 170 סרדינים ולא בני-אדם. זה היה המצב. נזכרתי בטלפון של פקח "אגד" – ואני רוצה לשבח אותו, מר אורן – הוא אמר לי, אני בבית-הכנסת. אמרתי לו, תשמע על המצב, נמצאים כאן המון אנשים, צריכים להחזיר אותם העירה, ועם אוטובוס אחד – מספר את כל הסיפור. הוא אומר, אני כבר שולח לך אוטובוסים ממוסך תלפיות, והוא עשה את זה, כל הכבוד, אני ממש משבח אותו. אבל, אדוני השר, מה עושים כדי שמקרים כאלה לא יישנו ושיבינו כבר פעם אחת ולתמיד בחברת "אגד" שהציבור החרדי הוא לא סרדינים, אלה בני-אדם, וצריכים להבין שערב ראש חודש הוא זמן תפילה והולכים להשתטח על קברים, מה לעשות. גם במירון היו אלפים. זה הזמן. מה השר מוכן לעשות בנדון? ואני יודע שאתה מסוגל לעשות ואתה בוודאי מוכן לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת שמולי – בבקשה, אדוני. ולאחר מכן תשובות מפי השר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, יש בעולם של האנשים עם הצרכים המיוחדים, מנקודת מבטה של מדינת ישראל, הייררכיה. בתחתית ההייררכיה נמצאים העיוורים, לקויי הראייה, שהמדינה לא מכירה בהם בכל מיני תחומים כאנשים עם מוגבלות. לעצם העניין, אני רוצה להפנות את תשומת לבך, ומבקש שתבדוק את העניין, לשתי תלונות שהגיעו למשרדי. התלונה הראשונה, לא כל נהגי האוטובוסים מקפידים להפעיל את הכריזה, מה שפשוט מותיר במצב של חוסר אונים הרבה מאוד אנשים שמשתמשים בתחבורה הציבורית. והתלונה השנייה, לגבי הרכבת הקלה בירושלים. יש מקומות שבהם המרווח בין הקרון לבין הרציף הוא גדול מדי. אני לא יודע איזה פתרון הנדסי יש לדבר הזה, אם בכלל, אבל זה משהו נוסף שהייתי מבקש שתבדוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. אדוני השר, בבקשה. בוודאי, אחת השאלות לא הייתה קשורה לשאילתה המקורית. אם תרצה להשיב, תשיב. אם לא, תעביר תשובה בכתב לחבר הכנסת מוזס. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי חבר הכנסת יצחק וקנין, אנחנו בקשר עם הרשויות, אני רואה בזה מלאכת קודש, כל הנושא של הנגשה לבעלי מוגבלויות. אני חייב לציין שבתחילת כהונתי במשרד, לפני כשש שנים, חמש שנים, ביקרתי בעיר קריית-גת. היה אותו ראש עיר, אבירם דהרי. ראיתי איך הוא משקיע ממשאבי העיר בהנגשת כל התחנות לנכים, זה מאוד הרשים אותי. בעקבות זה, כאמור, אנחנו פנינו והנהגנו את התוכנית הרב-שנתית. כך שאנחנו רואים דוגמה שראשי רשויות, מה גם שהם מחויבים בחוק, יכולים כמובן לפעול. אנחנו כמשרד מסייעים ופונים, אבל כדי שלא יהיה ספק, באכיפה הרשות האחראית נמצאת במשרד המשפטים. הרשות שעוסקת בכך היא נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. אני מציע גם לחברי הכנסת, כל תלונה או הערה שיש בנושא, נא להפנות. אני תמיד אשמח שגם יגיע למשרדנו, כגורם שוודאי קשור לנושא, אבל שם סמכות האכיפה. הרב מוזס, טוב, ברוך תהיה, חבר הכנסת מוזס, שירבו אנשים כמוך, שמצאת פתרונות, לפחות בדרך חזרה; נוהג כמנהג בעל-בית – הרי אתה מצוי בענייני התחבורה הציבורית לא פחות ממני ואתה יודע, כמי שנושא את דגל העלייה למירון, לפחות בכל ערב ל"ג בעומר, והשנה אני חושב שהדברים בוצעו בצורה טובה ובטיחותית – תמיד אפשר יותר – אם יש תלונות על פעילות החברות, הרי אתה יודע ואחרים צריכים גם כן להיות מסוגלים, וכמובן אנחנו עצמנו במשרד פתוחים לנושא הזה על מנת להביא לשיפורים או תיקון דברים. אנחנו כל הזמן משפרים את התחבורה הציבורית וגם הביקוש גדל בהתאם. לגבי השאילתה של חבר הכנסת שמולי, העלית סוגיות, אני רק מבקש שזה יועבר אלי בצורה מסודרת, כדי שאני אוכל לטפל ממש מול המשרד. באופן כללי, הרי ברור שבאוטובוסים העירוניים, בצורה גורפת אפילו, יש ההסדרים שבאים לתת פתרון לבעלי מוגבלויות, אם בהנגשה, אם בכריזה, אם בשילוט. כמו שאמרתי, אני מייחס – וההנחיה לכל החברות היא לשים דגש, וההנחיה היא בעצם חובה, שבכל אוטובוס חדש כל המכשור הזה יהיה קיים. אני חושב שבמדינה הזאת יש לנו אחריות מרובה, בייחוד לבעלי מוגבלויות, כי כאן יש ההיבט גם של מי ששירת, כמובן, נוסף על מי שבאופן טבעי או כתוצאה ממחלות או דברים אחרים. חבר הכנסת אילן גילאון יודע ויזם, והוא יודע שאנחנו כתובת של שיתופי פעולה בנושא, ונעשו דברים חשובים, ואני אשמח על כל יוזמה ופנייה כדי לטפל ולתקן את הדברים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר התחבורה, הוא נשאר אתנו כאן על הדוכן, אני מודה לכל השואלים, ומזמין את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לקרוא את נוסח השאילתה שלה לשר התחבורה, שמספרה 32. הנושא: טיסות לגליל – בבקשה, גברתי. <32. טיסות לגליל> <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, אדוני שר התחבורה, עקב שיפוצים בשדה התעופה במחניים הופסקו הטיסות לגליל מזה כמה חודשים, אף שאפשר היה להעביר את הטיסות למנחת מוכן וקיים בקריית שמונה, שאפילו נבנה בעזרת סבסוד מהמדינה. השאלה היא: מדוע זה לא נעשה עד כה, וכך הייתה נחסכת מעובדים רבים במרכז הארץ ובגליל הטרחה הקיימת היום? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. אדוני השר, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי השאילתה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון בנושא טיסות לגליל – השאילתה הועברה להתייחסות סמנכ"ל תכנון כלכלי במשרד, ולהלן התשובה – הנושא גם מוכר לי היטב, אדוני היושב-ראש, הוא היה גם בדיוני כנסת לא מעטים, הנושא של המנחת בקריית-שמונה. הטיסות הפנים-ארציות מראש-פינה לתל-אביב מופעלות על-ידי חברת "עיט שירותי תעופה ותיירות בע"מ" – להלן: חברת "עיט". החל משנת 2008 החלו הטיסות. החברה מפעילה שתי טיסות יומיות לכיוון בימים א'–ה'. תנועת הנוסעים בקו מסתכמת ב-300–500 טסים בחודש. כ-17 טסים בממוצע ביום בשני הכיוונים. בשנת 2013 הועלתה על-ידי רשות התעופה האזרחית ורשות שדות התעופה סוגיית בטיחות המסלול הנוכחי. בשל גליות המסלול החליטה רשות שדות התעופה לא לאפשר נחיתות על המסלול כאשר המסלול לח או רטוב, מחשש לפגיעה בבטיחות הטיסה. מאחר שמידע על רטיבות המסלול ניתן לעתים רק בסמוך מאוד למועד הטיסה, לעתים אף לאחר ההמראה, קיים קושי אמיתי להפעלת טיסות סדירות בצורה רציפה בעונת החורף. במטרה לתת מענה קבוע לסוגיה זו החליטה רשות שדות התעופה לשפץ את המסלול ולפתור את בעיית הגליות. שיפוץ המסלול צפוי להימשך שלושה-ארבעה חודשים ומחייב סגירת השדה, והוא נסגר בפועל בסוף חודש אפריל 2015. בטרם סגירת השדה לשיפוצים נבחנו במשרד התחבורה כמה חלופות, לרבות חלופת הפעלת הטיסות ממנחת קריית-שמונה. ראשית, קו זה נותן מענה בעיקר להטסת מרצים ואנשי מקצוע לאזור הצפון ומענה חלקי בלבד לטיסות תושבי האזור. לפיכך לא התקבלו במשרד התחבורה פניות להבטחת המשך הפעילות בקו מצד המשתמשים, והפניות שהועברו למשרד היו מטעם מפעיל הטיסות, שהנו בעל אינטרס מובנה. מעבר לכך, ניסיון העבר של המשרד הצביע על כך שהפעלת המנחת כרוכה בהגדלת עלויות משמעותית, שכן השדה בראש-פינה מסובסד על-ידי רשות שדות התעופה ואילו המנחת בקריית-שמונה מופעל על-ידי מפעיל פרטי, שידרוש תשלום לכיסוי עלויות ההפעלה הנאמדות בעשרות-אלפי שקלים בחודש. בנוסף, הפעלת המנחת מחייבת הסדרת נושא הבידוק הביטחוני ואבטחת המנחת; גם זאת במימון נוסף, שכן עלויות אלה מוטלות על רשות שדות התעופה בשדה בראש-פינה ואינן ממומנות על-ידי מפעיל הטיסות. לנוכח היקפי הפעילות הנמוכים בקו, המסתכמים בכ-17 נוסעים בממוצע ביום, והעובדה שהסטת הפעילות למנחת קריית-שמונה תפחית ממילא חלק מהביקושים – שכן טיסות מקריית-שמונה אינן נותנות מענה הולם לחלק מהטסים בקו בשל מיקום המנחת – ולנוכח תוספת העלויות הכרוכות בהפעלת מנחת קריית-שמונה, התקבלה החלטה להפסיק את הפעילות בקו לתקופה של שלושה-ארבעה חודשים עד להשלמת שיפוץ המסלול. יודגש כי גם לאחר הפסקת הטיסות לא התקבלו במשרד פניות או תלונות של המשתמשים בטיסות בדבר מציאת פתרונות חלופיים. ודבר אחרון – במועד הנוכחי, כאשר השיפוץ אמור להסתיים בתוך חודש וחצי עד חודשיים וחצי, חידוש הטיסות ממנחת קריית-שמונה כלל אינו רלוונטי, שכן נדרשת תקופת היערכות להפעלת הטיסות מהמנחת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שאלה נוספת. אחרייך – חיים ילין ודב חנין. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד השר, ראשית, אני בהחלט רוצה להודות, ואני גם מברכת על השיפוץ שנעשה במחניים. אני חושבת שהוא חשוב, אף שאין בו שום ערך מוסף מבחינת הגדלת המסלול וכו'. אבל אני כן רוצה להדגיש: המנחת בקריית-שמונה, אפילו מבחינת התנאים ומבחינת אורך המנחת, הוא הרבה יותר משופר מהמנחת במחניים, כל שכן, אם אנחנו מתייחסים לזה עוד לפני השיפוץ. דבר שני, אנחנו לא מדברים על איזה סבסוד נוסף או כספים נוספים, אלא פשוט על העתקה של התנאים שהיו במחניים אל קריית-שמונה רק לתקופת השיפוץ, כדי שאנחנו לא ניתן את התחושה שאם אין טיסות לגליל אז לא קרה שום דבר. אני חייבת לומר דבר נוסף לגבי הביקושים, משום שהנוסעים העיקריים הם בדרך כלל אנשי אקדמיה שמגיעים למכללת תל-חי, אנשי מיג"ל, שגם הוא ממוקם בקריית-שמונה, אנשים שמגיעים למפעלים באזורי התעשייה השונים; אני חושבת שאולי אנחנו אפילו נגלה שיהיו יותר טסים מאשר אלה שטסים היום ממחניים. ואני חושבת שבכל מקרה, הפסקה של שירות במרחב הגלילי היא מעין הפקרה של האזור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חבר הכנסת חיים ילין, שאלה נוספת, ואחריו – דב חנין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני מחובר מאוד לפריפריה. אני חייב להגיד לך שהתשובה שלך נתנה לי פרספקטיבה קצת שונה, כי מה שרואים משם לא תמיד רואים מהצד השני. אבל אני כן רואה שאתה בקי ורואה את הדברים. אז שדה-התעופה לאזור הזה – שמע, כשאתה נוסע לקריית-שמונה, כשאתה נוסע לאזור הזה, אחרי שעה אתה חושב שכבר הגעת, ויש לך עוד שעה, ועוד שעה, ואף שאתה משפץ עכשיו את כל הדרכים, אני בעד תפיסה שהיא קצת שונה: לא תמיד כולם צריכים להיות בדרכים; לא כולם. הטיסות הן חלק בלתי נפרד מהקירוב של הפריפריה למרכז. אני חושב שצריך חשיבה. בכל מקום שהייתי בו לפני הבחירות, אני אומר לך, ישראל – כולם דיברו על שדה-התעופה. אין אחד שלא דיבר אתי על שדה-התעופה. וגם יפעת שמעה את זה, היא חיה שם. אז אני חושב שצריך לשנות – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה מדבר על שדה-התעופה בגליל? אבל רק 17 טסים ביום. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל עכשיו זה בא – כבוד השר, אני חייב להגיד לך, ואתה מכיר את זה מצוין: ככל שהשירות יותר טוב, כך הביקושים יעלו. זה תמיד "הביצה והתרנגולת". אם תיקח מנהיגות ותעשה את השירות ליותר טוב, אני מבטיח לך שיהיו יותר מ-17 אנשים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת דב חנין – השואל האחרון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ראשית, אני רוצה לברך אותך על התגובה המהירה של משרדך בנושא הפעלת האוטובוס לבית-החולים שיבא. זה צורך חיוני – אנחנו מדברים על אוטובוס שמשתמשים בו לפני יציאת השבת. אני מברך על הגישה, כי אני יודע שיש ויכוח בנושא הכללי, הגדול – חילונים, דתיים, רגישויות – אבל בתחום הזה יש לך כשר סמכות ספציפית: נושא השירות של תחבורה ציבורית לבתי-חולים בשבת. זה גם עניין של פיקוח נפש, ולכן אין בו ויכוח אמיתי בין דתיים וחילונים, ואני מברך על הגישה שלך בנושא הזה. לגבי השאלה על התחבורה הציבורית לקריית-שמונה, אני רוצה להפנות את תשומת לבך להיבט אחר של הנושא, ואני אומר את זה כי אני יודע שסוגיית התחבורה לפריפריה מאוד קרובה ללבך. תחבורה ציבורית לקריית-שמונה היא כמובן בעיקרה אוטובוס, אבל הנסיעה באוטובוס לקריית-שמונה היא מסע תלאות. אני מדבר גם אחרי הרפורמה. אנחנו מדברים על אוטובוס שלא נוסע בכביש 6, עוצר בכל מיני תחנות, יותר משלוש שעות ורבע, שלוש שעות וחצי, של נסיעה בקו שיכול לנסוע – אם הוא נוסע ישיר, יכול לנסוע קרוב לשעתיים. הפנייה שלי אליך, אדוני השר, היא לחשוב יחד עם משרדך על שירות של אוטובוס מהיר לקריית-שמונה, שאכן ייסע בכביש 6 ולא יהיו לו תחנות ביניים, והוא באמת יאפשר לאנשים שאין ידם משגת לטוס לקריית-שמונה – גם אם השירות הזה יופעל מחדש – לנסוע בתחבורה ציבורית מהר ונוח לפריפריה ולא להסתייע ברכב פרטי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. השר ישיב לכל השואלים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, לגבי השאלה הנוספת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי חברי הכנסת, חברי הכנסת, לא שומעים את תשובת השר. חברי הכנסת, אנא מכם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מעבר לתשובה הפורמלית, אני שמח על השאלה הנוספת. הפעולה הראשונה שעשיתי בכנסת בשנת 1998, כשנכנסתי לכנסת, הייתה לפעול להבטיח מתן הנחה של 25% במס הכנסה לקריית-שמונה; מובן שאחרי זה המשכתי לגבי הגליל, הנגב – כך שהעיר יקרה ללבי. אני מבין בדיוק את המשמעות של לגור שם, את התרומה ואת הקושי. קריית-שמונה הייתה סמל הרבה מאוד שנים, והיום יש עוד יישובים שכבר מתחלקים בנטל וגם מהווים סמל בהיבט של השילוב החברתי והביטחוני. אני מקווה שקריית-שמונה תהיה פחות סמל ויותר מציאות שקטה, טובה, שאנשים חיים בה ברווחה. לכן, לא מעט פעמים – כל פעם שפנו עם נושא המנחת – אני לבד קיימתי, אני חושב, למעלה מחמישה דיונים מקצועיים כוללים בנושא. הטלתי גם על מנכ"ל משרדי דאז יעקב גנות לבדוק את הנושא, וגם אמרתי לכמה חברים שהגיעו אלי אחרי כל הבדיקות שאין כאן מקום לפופוליזם, אלא צריכים תמיד לראות את העובדות כמו שהן. העובדות הן שהמנחת בקריית-שמונה הוא מנחת רציני והוא פוטנציאל רציני, אלא שכדי להפוך אותו לשדה-תעופה שמופעל על-ידי המדינה, יש כאן קריטריונים מאוד ברורים. אם רשות שדות התעופה מקבלת את ההפעלה, היא קודם לכן – ודאי שבלוח-הזמנים הזה גם היא לא הייתה מספיקה, אבל נקווה שהשיפוץ ייגמר מהר – היא צריכה לוודא גידור, בידוק, ביטחון, כיבוי-אש, הרבה מאוד דברים שהעלות שלהם, אגב, לפי הנתונים שנמסרו, קרובה ל-100 מיליון שקלים, רק כדי להשקיע – גם אם השדה צריך להיות מופעל שבוע וגם אם לעשר שנים. הדבר הזה נבדק, והמסקנה הייתה שאי-אפשר. מה שעשינו – הוריתי לעשות "שאטלים" מקריית-שמונה לשדה-התעופה במחניים, כי היה טיעון שזה מכביד והיו טסים יותר מקריית-שמונה אם זה היה יותר נגיש. ולא היה ביקוש לדבר. הרי זה לא מרחק גדול. הכביש שם הוא כביש ראוי והמרחק הוא לא גדול. המציאות שבה פעל שם שדה-התעופה – עם בסיס מסחרי, וצריך חברה שתסכים לטוס באופן מסחרי אחרי הסבסוד שהמדינה נותנת. אגב, רשות שדות התעופה – זה אני אומר גם לחבר הכנסת ילין – מסבסדת את שדה-התעופה במחניים בכל שנה – אפילו אם אני אגיד לך לנחש ותנסה להגזים, לא תגיע למספר – ב-17 מיליון שקלים בשנה, לפני שאנחנו צריכים גם חברה שתסכים בתנאים האלה לבוא ולהפעיל. לכן, היכולת להטיס נבעה מזה שהיו חיילי צה"ל, חיילי או"ם, במציאות הקודמת שהייתה, ואז זה פעל על בסיס מסחרי, ועם הסבסוד ביחד ניתן היה למצוא חברה שתפעיל את זה. חשבתי, חבר הכנסת ילין, שאתה – אני כבר עונה לך באותה הזדמנות – תשאל לגבי מצפה-רמון, אתה גר לא רחוק. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא, לא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נו, בסדר. אני עצמי בודק את הדברים, וכל פעם מגיעה עוד פנייה משר או חבר כנסת או מראש עיר. כל מי שמבקר שם – רואים שם עבודות שבוצעו, עבודות תשתית: למה לא ממשיכים? למה לא מסיימים? ועוד הפעם אנחנו פונים ובודקים אם יש חברה מסחרית שמוכנה להפעיל טיסות, והתשובה היא שלילית. כלומר, זו הבעיה בדברים האלה, שאתה צריך להניח תשתית ושתהיינה חברות שתהיינה מוכנות לטוס על בסיס מסחרי, יחסי, למקומות. לכן, כרגע, לתקופת הזמן הקצובה, ודאי שלא היה אפשר; לשפץ את המסלול בהשקעה לא מבוטלת – טוב שעושים, כי זה עניין של בטיחות הטיסה; ולהפעיל את המנחת הזה, לצערי, אחרי כל הבדיקות – ולפעמים היו פגישות לפני פריימריז, אז אמרתי לחברים או למי שפנה: מאה אחוז, אני לא עושה שיקולים כאלה. אמרתי את זה בחצי צחוק, אבל זה רק היה בחצי. צריכים להגיד את האמת. היו דיונים גם בוועדות – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אבל ההשתתפות של 19 מיליון שקלים – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יפעת, אפשר לקרוא לך יפעת, חברת הכנסת שאשא ביטון – לפחות חלק משם המשפחה מוכר לי היטב – בדקתי, ואני מדבר על שש שנים. בכל פעם מחדש: האם יש אפשרות? והתשובה היא שאין אפשרות לפתוח את המנחת, אף שהבסיס הזה בינתיים הפך למשהו עם מירוצי מכוניות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כך שהרצון קיים, המחויבות קיימת, אבל אין אפשרות לעשות את זה בתנאים שאנחנו מדברים בהם, בדיוק כמו לגבי מצפה-רמון. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תעמוד מולו. <צחי הנגבי (הליכוד):> אדוני השר – הוא לא שומע. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי חבר הכנסת חנין, התייחסת לנושא התחבורה הציבורית. קודם כול – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא אומר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, למרכז הקואליציה כנראה יש איזה סימונים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אוקיי. אנחנו ממושמעים. בעיקרון, קבעתי שבמקום 65 שקלים, שהייתה העלות, מקסימום התקרה מכל מקום בארץ למרכז יהיה 45 שקלים. עדיין יש תהליכים היסטוריים מול "אגד" וכו'. צריך גם להוזיל, משפרים, יש תחנות מעבר דרך עפולה, אוטובוסים ישירים. דווקא היה שם שינוי. כל הכבישים שאתה מדבר עליהם, וזה בדיוק הלקח, משרתים קודם כול את התחבורה הציבורית לצד התחבורה הפרטית, כי ברגע שהזרוע הצפון-מזרחית של כביש 6 תהיה מוכנה, גם האוטובוסים שינועו שם ינועו הרבה יותר מהר ויגיעו הרבה יותר מהר גם כן לכל אזור. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התחבורה, תודה לשואלים. רבותי, אם כן, אנחנו סיימנו את השאילתות. <הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/48/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, חוזרים לחקיקה. הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אילן גילאון. אנא, אל תפריעו לשר הבינוי, השר גלנט, להקשיב להצעת החוק; הוא צריך להשיב. חבר הכנסת גילאון, עשר דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני, יכול להיות שיספיקו פחות. האמת, גם אני לא הבנתי קודם, חברת הכנסת בן ארי, על מה הייתה המהומה לגבי מי הגיש קודם את החוק. אדוני, יש כאן בכנסת נטייה – הילדים קוראים לזה "אני אמרתי קודם". כדאי להיות צנועים בעניין הזה ולא להגיד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מירב בן ארי, קולך נשמע עד אלי. אנא. <אילן גילאון (מרצ):> חברת הכנסת בן ארי, אני התייחסתי למהומה שהייתה פה קודם, ולא הייתה מובנת. הרעיון הזה של "אני אמרתי קודם" פשוט לא תופס. מה שחשוב זה להעביר כאן חוקים שיכולים לעשות הסדרים הוגנים וצודקים כלפי האוכלוסייה. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם סיפרתי לך, האמת היא שאני רציתי לחוקק חוק נגד גנבי חוקים, אבל פחדתי שיגנבו לי את החוק הזה, אז לא חוקקתי אותו. לכן אני רוצה להגיד כבר ישר: הצעות דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני מאוד יצירתי. אני חייב להגיד שאתה מאוד יצירתי. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אדוני. הצעות דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חברת הכנסת זהבה גלאון – פ/14/17, ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה, על-ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת – פ/1317/18 – הוסרה מסדר-היום ביום כ"א בשבט התשע"א, ב-26 בינואר 2011. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על-ידי חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ – פ/2934/18 – הוסרה מסדר-היום ביום כ"ג – אתה מבין שההצעה הזאת הונחה לא אחת ולא לעניין המקוריות. אגב, אם היה מגיע חייזר והיה אומר: מה אתם צריכים הצעת חוק כזאת? בעולם מתוקן אין צורך בהצעות חוק כאלה, אדוני היושב-ראש, אבל משום שבאחרונה רבו המקרים של אפליה במגורים, ואני מציין אפליה במגורים, כי בחוק כבוד האדם וחירותו האיסור על אפליה מצוין; גם במגילת העצמאות, אגב. אבל, הנה, בנושא של מגורים – ואנחנו צריכים, בחוק הרי אנחנו מתקנים כל דבר באופן פרטי ובאופן נפרד, כדי להיות בטוחים שאין שום ספק – בזמן האחרון, אדוני, אנשים חווים אפליה בהשכרת דירות או במכירה. אני יודע שמי שגר ברחוב בלפור או בקיסריה או במקומות כאלה אין לו שום בעיה עם אפליה. הוא לא מופלה. אבל, אדוני היושב-ראש, אפליה בדיור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי הסדרנים, אני מבקש שתעשו סדר – איפה שיושבות מזכירות הסיעות. רבותי, יש יותר מדי רעש. לא שומעים את הדובר. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אדוני. האמת, אני תמה מדוע ההצעה הזאת הוסרה על-ידי ועדת השרים לחקיקה. כנראה הרעיון לגופו של איש ולא לגופו של עניין עדיין ממשיך לעבוד. זו ממשלה חדשה עם זמירות ישנות מאוד. אנחנו מכירים את היסודות הללו. היות שרוב ההצעות שלי הן חלוקתיות – הפעם לא מדובר בהצעה חלוקתית אלא מוסרית בלבד, שיפוטית-מוסרית בלבד, שאיננה עולה אגורה למדינת ישראל. אני רוצה להמחיש לאדוני מהי האפליה בדיור. האפליה בדיור היא כשאיהאב מזלבט פונה לחברה משווקת דירות במעלות-תרשיחא וממיסים אותו, ובזמן שללקוחות אחרים אומרים "אין אצלנו בני-דודים", אדוני, ו"ואתם יכולים לקנות", בא אדם שהוא ערבי ולא מוכרים לו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – איהאב מזלבט ממעיליא – – – <אילן גילאון (מרצ):> מוזלבט. כאמור, אדוני: מוזלבט. האמת, כן, זה שם שמסגיר את המוצא שלו. אתה צודק. אפליה בדיור זה כשאסף מלמד מתל-אביב שומע מבעלת דירה שהיא לא מוכנה להשכיר לו ולבן-זוג שלו כי הם – אדוני היושב-ראש, הגזענות עוברת בשרשרת אחת מהאתיופים בקריית-מלאכי, שלא משכירים להם דירה, דרך ערבים, שלא משכירים להם דירה בצפת, דרך אנשים עם מוגבלות, שלא משכירים להם בדירה בקריית-חיים או באור-עקיבא, דרך הומואים ולסביות שלא משכירים להם דירות בתל-אביב או ברמת-גן. הכול רצף אחד, והתקנה הזאת באה בעתה כדי להפוך את האפליה הזאת – מטעמי דת, גזע, מין, נטייה מינית, מוגבלות וכיוצא בזה – להפוך אותה לעוולה אזרחית שהקנס עליה הוא עד 63,000 שקלים. אדוני, בעידן שאנחנו מדברים כל כך הרבה על "האחר הוא אני", "השונה זה אני" ו"אני זה השונה" ואנחנו מקבלים כל אחד וכל אחת, בתפיסה הבסיסית שלנו הדבר הזה איננו נסבל. לכל אחד יש זכות למגורים ויש זכות בכלל לכבוד אדם – אם הוא ערבי או יהודי, אם הוא שחור או לבן, אם הוא דתי או חילוני, אם הוא חנון או ערס או אם הוא הומו או סטרייט. כל אחד כזה זכאי לקבל מגורים, כי הזכות לדיור, אדוני היושב-ראש, הזכות לכבוד האדם עולה בעניין הזה על זכות הקניין. צריך לעשות סדר בדברים הללו. מה שממשלת ישראל עשתה בכך שהיא דחתה את ההצעה הזאת היא בעצם הקדימה, היא ביכרה את זכות הקניין על פני זכות האדם וכבודו. לכן, בצוק העתים, ראוי לה, לממשלה, ללכת ולתמוך – ולכם ראוי – בהצעה שלא עולה אגורה אחת. היא רק מיישרת ועושה צדק, שהוא כל כך נדרש. אז לפני שאנחנו אומרים "האחר הוא אני", כדאי שנממש את זה בעצמנו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב להצעת החוק שר הבינוי, השר יואב גלנט. רבותי, כאמור, יש בקשה להצבעה שמית, כשנגיע לכך. אדוני ישיב. <שר הבינוי יואב גלנט:> צהריים טובים, אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, מכובדי, ראשית אני רוצה להודות לחבר הכנסת אילן גילאון כיוון שהרעיון שהוא הביא, ההצעה שהוא הביא והתפיסה שהוא הביא הם כולם מקובלים עלי, מקובלים עלי ולדעתי על כל אזרח במדינת ישראל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה נגד? <שר הבינוי יואב גלנט:> קצת סבלנות. ובהקשר הזה אני חושב שהרעיון העקרוני של מניעת אפליה בדיור הוא רעיון שרודף אחרי כל הרעיונות הנכונים שקשורים למניעת אפליה. אני רוצה לספר לכם קצת על מה קורה בתחום הדיור הציבורי והדיור בכלל – אני לא שומע את עצמי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, אנא. שרת המשפטים. רבותי, עוד פעם אני חוזר למזכירות הסיעות. עליזה בראשי, אי-אפשר לנהל את הישיבה, אפילו השר לא שומע את עצמו. <שר הבינוי יואב גלנט:> אני רוצה לתת לכם כמה נתונים: במדינת ישראל יש סדר גודל של קצת למעלה מ-62,000 דירות בדיור הציבורי. המספר הזה, כידוע, בעקבות החוק שבו כל אזרח שמתגורר בדיור ציבורי יכול לרכוש את דירתו, המספר הזה הולך וקטן לאורך השנים, וטוב שכך. אני חושב שהצעת החוק היא הצעה טובה. בנוסף, המדינה תומכת בסדר גודל של 130,000 זכאים לדיור ציבורי באמצעות שכר דירה ובדרכים אחרות. והמספרים לא מספיקים. אני קיימתי בחודש האחרון שורה של דיונים שכל עניינם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אנא מכם. אתם מדברים בקול רם, הדובר לא – אי-אפשר להמשיך בדיון בצורה כזאת. אדוני ימשיך. <שר הבינוי יואב גלנט:> תודה רבה. אני קיימתי בחודש האחרון שורה של דיונים שעיסוקם כולו היה פתרון של בעיות בדיור הציבורי, תוך מתן סדר עדיפויות מצד אחד לאוכלוסיות חלשות, ובראשן האוכלוסייה של הנכים, ומצד שני, ניסיון לראות כיצד אנחנו מגדילים את מלאי הדירות על מנת לתת מענה. הנושא הזה, בעיני, הוא איננו נושא כלכלי. זאת אומרת, משרד הבינוי והשיכון, יחד עם גופים אחרים במדינה, עוסקים בנושאים כלכליים, ועניינם הדיור לאזרחי ישראל, דיור בכלל, על כל המשתמע מהנושא הזה, ופה אנחנו באים עם תוכניות של מחיר מטרה ומחיר למשתכן ודברים נוספים. ויחד עם זה, יש סגמנט שאיננו קשור לנושא הזה. הסגמנט הזה זה האוכלוסייה החלשה. האוכלוסייה החלשה – בין שמדובר בחסרי דיור, בין שמדובר באנשים שמתקשים בכלכלת עצמם ומשפחתם, בנכים, במשפחות חד-הוריות ובאחרים – האוכלוסייה הזאת צריכה להיות מוחרגת מהדיון הכלכלי, וההחרגה הזאת היא כיוון שהאוכלוסייה הזאת איננה חלשה רק מבחינה כלכלית, היא חלשה גם מבחינת יכולתה והשפעתה בחברה; אין לה לובי, אין לה יכולת לפרסם, אין לה יכולת להשפיע; לצערי, לא בטוח שאחוזים ניכרים ממנה בכלל מצביעים לכנסת. זו אוכלוסייה שאיננה נשמעת; אוכלוסייה שרוב הציבור מדחיק אותה בדמיונו ולא רואה אותה. אבל האנשים האלה חיים בקרבנו ואנחנו מצווים לדאוג להם. לכן, בתפיסתי ובראייתי, האחריות של משרד הבינוי והשיכון – ואני חוזר ומדגיש, הבינוי והשיכון – היא לדאוג לאוכלוסיות החלשות האלה מעבר לנושא הכלכלי. ואני רוצה לספר לכם על הסיור שבמקרה ערכתי אתמול בנצרת-עילית, בנצרת ובעפולה, ובמסגרתו נכנסתי גם לנושא הדיור הציבורי. בעיר נצרת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> השרה גמליאל. גילה גמליאל. השרה גילה גמליאל. <שר הבינוי יואב גלנט:> בעיר נצרת-עילית יש סדר גודל של 15% מהדירות שהן דירות בבעלות המדינה והן מטופלות ברובן על-ידי חברת "עמידר". וערכתי יחד עם מנכ"ל "עמידר" ועם ראש העיר סיור בדירות הדיור הציבורי אתמול. לצד דירות ששופצו לאחרונה בתוך מתחמים ונראות במצב מאוד יפה וגרות בהן אוכלוסיות מגוונות – גם אוכלוסיות יוצאי ברית-המועצות וגם יוצאי אתיופיה וגם אחרים – לצד זה, בניינים שלמים שמצבם נראה נורא ואיום, ואני אומר את זה בכל ההיבטים. כשאני אומר נורא ואיום אני מתכוון – התשתיות הן לא תשתיות; ותשתיות זה חשמל וביוב ומים ונזילות, וכל הדברים שאף אחד לא רוצה להתמודד אתם. החצרות, שבהן היו אמורים לגדול פרחים, מגדלות עליהן פחי אשפה וחתולים, והמצב נראה לא טוב. הסתובבנו, ראש העיר ומנכ"ל "עמידר" יחד, ובחנו את הדברים, וכפועל של התהליכים השונים שאנחנו קיימנו במשרד לאורך החודש האחרון, וחלקם מתבסס גם על עבודות שנעשו קודם לכן ועל נושאים שעלו כאן בכנסת, הגענו לשלושה כיווני פעולה שאנחנו ננקוט באופן מיידי: הראשון, איוש הדירות הריקות. במדינת ישראל יש היום בנתונים הנוכחיים סדר גודל של למעלה מ-600 דירות ריקות. מתוך 60,000 זה בערך 1%. חלק מהן מרוכזות במקומות ספציפיים. בעיר דימונה יש ריכוז גבוה, בעיר בית-שאן יש ריכוז גבוה, בבאר-שבע – יותר נמוך, בוודאי ביחס לגודל; ואני חושב שבסך הכול שלוש או ארבע ערים מחזיקות בתוכן למעלה מ-50% מהדירות הריקות. עכשיו, מה קורה? אם אתה רוצה להביא למקום שיש בו אוכלוסייה חלשה שזקוקה לדיור, מישהו ממקום אחר, הרי אתה עושה עוול כפול: ראשית, אתה מחליש את העיר כיוון שבעיר יש אוכלוסייה חלשה, ואם אתה מביא אוכלוסייה חלשה ממקום אחר, אתה מוריד את הממוצע, וכוונתנו להעלות את הממוצע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הבינוי יואב גלנט:> אני מקבל לחלוטין את מה שאת אומרת, למרות שקשה לי לשמוע את דברייך בין צעקות האופוזיציה, שביקשה ממני לענות אבל איננה מאפשרת לי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שדווקא האופוזיציה די שקטה, היא די נינוחה. אדוני, אני שומר על כבודה של האופוזיציה. <שר הבינוי יואב גלנט:> אם כך, הדבר הראשון, אתה לא יכול לאייש את הדירות הריקות האלה באמצעות הבאתם של אנשים ממקום אחר. עכשיו, נותרת לנו אפשרות אחרת שהיא, בגדול, החלת הכלל שאומר "עניי עירך קודמים". כיצד נעשה את זה? נבוא ביחד עם רשויות העיר – ראש העיר או מי שהוא יקבע מטעמו – ביחד עם רשויות הרווחה וביחד עם האנשים שלנו במשרד הבינוי והשיכון וב"עמידר", ונשאל את עצמנו: מתוך האוכלוסייה שנמצאת מחוץ לקריטריון, מי הם הראשונים שיכולים וראויים להיכנס לתוך הרשימה? ואם יש 100 דירות ריקות בעיר מסוימת, כמו בית-שאן או כמו דימונה, אנחנו נאייש אותן ב-100 משפחות מתוך דימונה ומתוך בית-שאן על-ידי החרגה של קריטריונים ספציפיים למקום. אמרו לי: יש אופוזיציה – לא רק באופוזיציה אלא גם במשרדים. אמרו לי: תשמע, מה תגיד לאלה שלא נכנסו והם דומים בקריטריונים? אמרתי להם: אני אגיד להם דבר פשוט. הכנסתי, לאחר שיקול, את האיש הזה והזה, אבל הדירה מלאה. אני מעדיף מצב שבו יש דירה שמשתכן בה מישהו ואדם אחר שואל מדוע, על פני מצב של דירה ריקה ששני אנשים שואלים מדוע היא ריקה. זו המציאות. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טרכטנברג. חבר הכנסת טרכטנברג, אדוני מפריע לדיון. <שר הבינוי יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, אתה שם לב שדברי מעוררים תגובות מאוד מאוד סוערות בקהל, וכתוצאה מזה אני לא מצליח להעביר את המסרים. אם כן, הדבר הראשון והאקט הראשון שאנחנו נעשה יהיה איושן של הדירות האלה. אינני אומר שכל 600 הדירות יאוישו, כי תמיד יש מספר חיכוכים מסוים – דירות שהתפנו, דירות שצריך לשפץ וכן הלאה. אבל את מרביתן נאייש, ונעצור את תהליכי המכירה, למעט מקרים חריגים ובודדים של דירות שבאמת שוות הרבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה עם הדירות שמוחזקות היום על-ידי זכאים? <שר הבינוי יואב גלנט:> רגע, אני מציין את מה אנחנו עשינו. דרך אגב, אני לא אומר שפתרנו באמירות האלה את כל הדברים. יש עוד על מה נדבר, ותכף נגיע לזה. הדבר השני: אנחנו ניכנס לתוכנית רב-שנתית של שיפוץ הדירות הקיימות. יש לנו, כמו שאמרתי, סדר גודל של 60,000 דירות. אני מעריך שלפחות 20,000 מתוכן צריכות לעבור רוויזיה. בתוכנית של חומש, חמש שנים, בכל שנה סדר גודל של 3,000–4,000 יחידות דיור, שיפוץ ותיקון, אני מקווה שהעניין הזה יועיל לאוכלוסייה שגרה בהן. המספרים הם גדולים, ההערכה הממוצעת היא בין 20,000 ל-30,000 שקל לדירה. תעשו את המכפלות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אתה מדבר על 20,000 דירות מאוכלסות? <שר הבינוי יואב גלנט:> אני אומר שמתוך 60,000 דירות – ואני מדבר רק על הדיור הציבורי, לא על אשכולות גיל הזהב או על דברים אחרים. אני מדבר על 62,800 ומשהו דירות ש"עמידר", "עמיגור" והחברות העירוניות מתפעלות ומשרד השיכון הוא הבעלים שלהן בשם ממשלת ישראל. מתוך הדירות האלה, סדר גודל של 20,000 מחייבות שיפוץ בסטנדרטים מתאימים. אנחנו נחלק את המספר הזה לחמש שנים ונטפל בכל שנה בחלק היחסי של הדירות שהן דירות פחות טובות. התקציבים האלה חלקם מתוך התקבולים של "עמידר" וחלקם ממקורות נוספים שאנחנו נצטרך לטפל. וההנחיה האחרונה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, צריך להתחיל להתכנס כיוון שעדיין יש מגבלה של זמן בתשובת השר – אם אני לא טועה, לעשר דקות – ואני מבין שזה הולך, וכבר אנחנו מעל רבע שעה. <שר הבינוי יואב גלנט:> אני שמח. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, הייתי מעדיף שתסכם את הדברים. <שר הבינוי יואב גלנט:> אוקיי. בבקשה. הנושא האחרון – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר, תתייחס מה עשיתם עם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', השר כבר רבע שעה פה, עונה כאן ועונה שם. אי-אפשר. רבותי, יש מגבלה בתשובת השר. גם השר מוגבל בזמן. אנחנו לא יכולים לנהל את הדיון הזה בלי הפסקה. <שר הבינוי יואב גלנט:> הנושא האחרון, על מנת לסכם את הדברים: אנחנו ניכנס לתהליך רכש של דירות חדשות. הדירות החדשות יהיו מתוך הפרויקטים שבהם אנחנו משווקים דירות, בין שזה דרך משרד הבינוי, ובין שזה, אני מקווה, גם דרך רשות מקרקעי ישראל. זה יהיה עד 5% בפרויקט חדש, ואנחנו נקנה אותן. המנגנון עוד טרם הוחלט, אבל ברור לגמרי שכאשר אנחנו קונים היום דירות יד שנייה במיליון שקל – קשה למצוא אותן; לא ממהרים למכור לממשלה דירות, אזרחים מן השורה. אנחנו נעשה את זה במסגרת החוזים שאנחנו עושים עם הקבלנים – 1,000 יחידות הוא משווק; מתוך ה-1,000, 50 דירות זה 5%, אנחנו נקבע שהן יהיו דירות יותר קטנות עם תנאים מתאימים. לכן, על מנת לסכם את הדברים, אני חושב שאף שהרעיון המקורי של מניעת אפליה בדיור הוא רעיון נכון ורעיון שטוב לקדם אותו, הצעת החוק שהוגשה היא חסרה. לכן אנחנו נביא את הדברים באופן כזה שהנושא יקודם בחקיקה ממשלתית שתתייחס באופן מלא לכל ההיבטים החוקתיים המשמעותיים של ההצעה, ויחד, אני מקווה, עם אילן גילאון ועם אחרים נקדם את העניין ונביא אותו לכנסת על מנת שתעביר אותו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שהממשלה מתנגדת. אדוני, הממשלה מתנגדת? <שר הבינוי יואב גלנט:> הממשלה מתנגדת להצעת החוק הפרטית מכיוון שהיא חסרה. היא תשלים אותה להצעה ממשלתית ותביא אותה בחקיקה לכאן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת אילן גילאון, לרשותך שלוש דקות לנסות לשכנע את השר או את הממשלה להסכים. <קריאה:> נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, עוד לא הצבעה. אנחנו עדיין בנימוק החוזר של חבר הכנסת גילאון. מייד אחרי כן נעבור להצבעה שמית, לפי בקשת המציעים. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה לשר על ההרצאה המלומדת, הייתי אומר אפילו מאלפת. אבל לא די בכך שדחיתם לי את ההצעה, אתם גם על ההצעה המסכנה שלי רוצים לתת הרצאה על כל מדיניות השיכון בישראל. זה בסדר גמור, רק יש בעיה, אדוני – מה הקשר בין מה שאני הצעתי לבין מה שאתה אומר? גם אני יודע שיש בעיה בדיור. אגב, סבא שלי היה אומר שבשביל שלא יהיה אבטלה צריך עבָדה; בשביל שלא יהיה מחסור בדיור פשוט צריך דיור, וההיצע הוא הדבר המרכזי שצריך לעשות אותו. כמו כן, בדירות האלה שאתה מדבר עליהן, לגבי הדירות של הדיור הציבורי – יש מאות דירות שממתינות כי הן יכולות להיות מושבות לקדמה כדי לגור בהן, והדבר הזה לא מתרחש. לכן הפתרון של הדיור הוא משולב, אני יודע. אני לא מדבר על זה בכלל. אני יודע שצריך להיות דיור להשכרה וצריכה להיות בנייה תקציבית וצריך ללכת לדיור בר-השגה ולדיור להשכרה ולכל הפתרונות האלה, שבסופו של דבר אתה תקרא להם, אדוני השר, "קורת גג לאנשים", כי זו זכות בסיסית שמגיעה להם. אני, אדוני היושב-ראש, מדבר על – איך הוא אומר? – על הצ'ופצ'יק של הקומקום. זה מה שאני מדבר, לא על פתרונות הדיור. מדוע ללכת ולדחות הצעה כזאת, רבותי וגבירותי? מה רע בה? מה רע עשינו? למה אנשים צריכים להיות מופלים בדיור מפני שהם ערבים או מפני שהם אתיופים או מפני שהם נכים או מפני שהם ערסים או הומואים או כל דבר אחר שאתם רוצים? למה? וזאת השאלה היחידה. אני לא דיברתי על פתרונות הדיור הגדולים ועל הדירה להשכיר ומינהלת הדיור. ולכן, אדוני היושב-ראש, ההרצאה היא נהדרת, בחלק מהדברים אני גם מאוד מאוד מזדהה עם הדברים שהשר אמר, אבל תסלח לי, מה הקשר למה שהצעתי? מדוע אתם דוחים את ההצעה שלי, שמדברת על אי-אפליה בדיור מתוקף חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? חברי הכנסת, אני מציע לכם, תראו, זה סוג של חוק שהמליאה יכולה שלא להיות כפופה למשמעת הקואליציונית, משום שזה כל כך מרחיק לכת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. רבותי, כאמור, הוגשה בקשה של 20 חתימות להצבעה שמית. אני מבקש ממזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה שמית. רבותי, אני מבקש מחברי הכנסת, על מנת שנוכל לשמוע את התשובות של כל חברי הכנסת, אנא לשמור על השקט. גברתי המזכירה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח אייל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> גברתי מזכירת הכנסת, נא להקריא פעם שנייה את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בהצבעה הראשונה. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד אייל בן ראובן – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד משה יעלון – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת עפר שלח – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש מישהו מחברי הכנסת שנמצא באולם המליאה ולא הצביע? אין. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. אם כן, רבותי, להלן תוצאות ההצבעה: הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון: 55 בעד, 47 נגד – סליחה, 55 נגד, 47 בעד. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – הקמת תשתית חיבור לרשת אינטרנט אלחוטית במקלטים שביישובי קו העימות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/228/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר יצחק וקנין:> אנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – הקמת תשתית חיבור לרשת אינטרנט אלחוטית במקלטים שביישובי קו העימות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ישיב על הצעת החוק סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. עשר דקות לרשותך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, השרים, סגני השרים, חברי הכנסת, תראו, החוק הזה מתגלגל יותר מדי זמן במסדרונות הכנסת. הצעת החוק הזאת נולדה מסיור שלי בדרום בכנסת התשע-עשרה. גם אז, כמו שאנחנו רואים באופן תדיר, בערך אחת לשנתיים, בעימותים כאלה ואחרים, אם בגבול הצפון ואם בגבול הדרום, מדינת ישראל מותקפת. האזרחים שלנו והילדים שלנו מותקפים. הם נאלצים למצוא מחסה באין תשובה לממשלה למנוע את הטילים האלו על האוכלוסייה האזרחית. אותם ילדים, אם לא איתרע מזלם, נולדו לבית חדש, למשפחה חזקה, שיכולה להעמיד לרשותם את הממ"ד הביתי – חדר ביטחון, מקלט בבית פרטי. הם לא צריכים לרוץ למקלטים ציבוריים מטים לנפול ומתקלפים, כאשר ביובים לפעמים זורמים באותם מקלטים. האוכלוסייה החזקה יודעת לדאוג טוב מאוד לעצמה. אבל ביישובי קו עימות יש מקלטים ציבוריים. מישהו יודע את מי הם משרתים? המקלטים הציבוריים משרתים בעיקר את האוכלוסייה החלשה ביותר במדינת ישראל, אותה אוכלוסייה שגרה היום בדיור ציבורי ואותה אוכלוסייה שאין לה כסף לבנות את הבית הפרטי ולהעמיד את הממ"ד הפרטי שלה, כפי שהחוק היום מחייב. כל מי שבונה בנייה חדשה צריך לדאוג למיגון הבית שלו. האוכלוסייה החלשה לא יכולה. היא נשענת על מה שיש, אם בקריית-שמונה, אם בבית-שאן, אם בנתיבות, אם בבאר-שבע, אם בדימונה, אם בירוחם או במקומות אחרים. חברים, חברי הכנסת, תקשיבו, אנחנו דנים. אתם מדברים ביניכם לבין עצמכם. ברגעים אלו ממש ילדים נמצאים במקלטים כי יש אזעקה ברמת-הגולן. ברגעים אלה ממש ילדים יושבים שם בלי לדעת אם זו אזעקת אמת או אזעקת פתע, אם הם צריכים למגן את עצמם או לא, להישמר או לא, כי אף אחד לא יכול לעדכן אותם, כי אין להם אינטרנט, אין להם קשר עם העולם החיצון. כאשר אני הייתי בבאר-שבע כאשר הייתי חברת כנסת בכנסת השמונה-עשרה, ראיתי ילדים בשיכון ד', וזה די מפתיע, כי תמיד מקומות כאלה כמו שיכון ד' הם השכונות הקשות ביותר. זה נכון לגבי דימונה, נכון, מאיר? זה נכון לגבי בית-שאן, נכון לגבי באר-שבע ומקומות אחרים. אבל הייתי שם וראיתי את הילדים האלה יושבים האחד על השני, וכשמגיע איזה סלב לתת להם עשר דקות של הפוגה, הם יושבים פעורי עיניים. הצעת החוק הזאת באה ואומרת: המדינה צריכה לספק אינטרנט אלחוטי למקלטים ציבוריים ביישובי קו עימות. את החוק הזה הצלחתי להעביר בכנסת השמונה-עשרה בקריאה הטרומית, בתמיכתו של מי שהיה שר התקשורת, מר משה כחלון. מי שהתנגד אז, ופחד מעלויות כאלה ואחרות, היה דווקא גדעון סער, שהיה שר הפנים או שר החינוך – בצורה כזאת או אחרת, לא משנה. בכנסת התשע-עשרה ניסיתי להגיש אותה שוב, ואז הוא התנגד כשר הפנים. לדעתי הוא התנגד יותר למציעה מאשר להצעה. אבל יותר מכך, מי שהיה אז השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום, תמך בכל מאודו. הוא גם הקצה ודיבר על כך שיהיו כיתות מקוונות, שאפשר יהיה ללמוד בשעות האלה, אם מדובר במהלך שנת לימודים תקינה. ילדים ישבו במקלטים – יוכלו ללמוד את החומרים, כי יש שם אינטרנט, אבל יוכלו גם להפיג טיפה את המתח, את הפחד, את החששות. תארו לכם ילדים שיושבים שעות במקלטים. האם לא מגיעה להם גם טיפת פנאי? עכשיו, אני רוצה לספר לכם משהו: יש פה צביעות מסוימת. גם היום שר האוצר תומך בהצעה הזאת; גם היום מי שהיה שר הנגב והגליל והיום הוא שר הפנים תומך בהצעה הזאת; אני מאמינה שגם שר הכלכלה תומך בהצעה הזאת. אבל מה? אני שומעת חברים מהקואליציה, חבר'ה שיושבים וגרים בפריפריה הצפונית ביותר, שמנסים להסביר לי את הרציונל למה לא צריך שיהיה אינטרנט במקלטים: כי יכול להיות שהאינטרנט הזה יהיה אינטרנט לא בטוח. חבר'ה, אני שש שנים בכנסת. האינטרנט שיהיה שם יהיה אינטרנט מסונן, ומי שמעביר את כל הרעיון הזה של אינטרנט בטוח לילדים, חינמי, זו אני, ומי שהעביר את זה בטרומית בכנסת הקודמת זו אני, כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד בעבר. אני רואה לנגד עיני את טובת הילדים. ויש ילדים במדינת ישראל שלא רואים את טובתם. למה לא רואים? כי אין להם לובי, כי אין להם הורים חזקים, כי אין להם קבוצות כוח. אני מבקשת שלא יבואו וינסו להסביר לי אידיאולוגית למה אסור שיהיה אינטרנט במקלטים הציבוריים, לאוכלוסיות החלשות ביותר, אלה שמותקפים השכם והערב – בקריית-שמונה, בבית-שאן, בדימונה, בשדרות, בירוחם, עכשיו זה גם באשקלון. זה הזוי. אז אל תנסו להסביר לי, כמו שבפעם שעברה ניסו להסביר לי חבר'ה ממקומות כאלה ואחרים – ואני לא אגיד את שמם, כי הם כבר לא אתנו פה בכנסת – למה זה נכון להוריד את קצבת הילדים גם מבחינת הרציונל החברתי. זה לא משכנע; זה משכנע אותי שאתם לא רציונליים. חובה ושומה עלינו לדאוג לאותה אוכלוסייה, מה גם שבכנסת השמונה-עשרה, כשניסינו לתמחר כמה יעלה לנו הבנו שמדובר בפחות מ-3 מיליון שקלים בפריסה ארצית. יותר מכך – בעקבות אותו חוק שהעברתי בקריאה טרומית בכנסת השמונה-עשרה התחיל פיילוט ברח"ל. הפיילוט הזה הוא תוצאה של הצעת החוק שלי שנולדה מביקור בשטח, ואל תנסו לקחת את הקרדיט. אבל כדי להבטיח שזה לא ייגמר בפיילוט אני רוצה להגיד לכם שזה צריך להיות בחוק, והחוק הזה יבטיח שלא רק במקומות שבהם יש אינטרס אחר – אולי לפעמים גם פוליטי, שאולי תהיה איזו אגודה-עמותה, גרעין – צריכים את המקלט, ולכן נספק להם את האינטרנט האלחוטי כדי שיוכלו לעשות בו פעילויות נוספות. אדרבה ואדרבה. ברגע שדאגת לאינטרנט האלחוטי במקומות האלה, אתה תוכל לנצל את זה לתנועות נוער, לפעילויות נוספות לאותן אוכלוסיות במצוקה. תוכל לספק להם את התשתית. זו לא חובתנו? ולכן הצעת החוק תבטיח שלא יהיו פה שיקולים זרים. הצעת החוק הזאת, יהיו בה מרוויחים נוספים. הצעת החוק הזאת כל כך זולה עד כי בפיילוט של רח"ל, שהוא בעקבות הצעת החוק שלי, מדובר על כך שכל מקלט אמור לעלות בסביבות 2,000 שקל לשלוש שנים, כולל התקנה, כולל תחזוקה וכולל שירות אינטרנט שוטף. דיברנו עם הקבלן שזכה. הוא העביר לנו את העלויות של הפיילוט, וכאשר תעשה את זה בפריסה ארצית, תוכל להוריד עוד יותר את העלויות, כי אנחנו יודעים שיש עלויות קבועות, למשל, שברגע שאתה פותח ליותר שירותים או ליותר אנשים, מן הסתם המחיר פר-מקלט יורד. 700,000 שקל בשנה – זה יקר? היום – עכשיו – נמצאים במקלטים ילדים בפריפריה הצפונית של מדינת ישראל. זה יכול להיות בשעות הבוקר, זה יכול להיות בשעות הלילה, זה יכול להיות אחר הצהריים. ואם מדובר בפעוטות או בילדים קטנים ששייכים לדיור הציבורי, איך אתה אמור להחזיק אותם? איך? תגידו לי. זה לא שווה את זה שאנחנו נוכל להקרין להם משהו? אולי אפילו "הופ", "לולי" – לא יודעת מה. שלהורים יהיה שקט ולילדים יהיה שקט. כי האפקט של הפחד והחרדה והאי-יכולת להפיג אותה – אחר כך משלמים עליהם בריבית דריבית בגלל בעיות, פחדים והרטבות, ואחר כך חוסר בגורמים מקצועיים שייתנו את הטיפול הפסיכולוגי הדרוש. אני מבקשת מהממשלה שביקשה ממני לחכות שלושה חודשים עד – אם בכלל ידונו בזה שוב בוועדת שרים לחקיקה – להבין שההצעה היא לא באמת ההצעה, כי אנחנו נכנסים לפגרה – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסכם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – ונכנסים לתקציב, ושלושה חודשים יהפכו להיות שישה חודשים כמעט, וזה יהיה כאילו להציג את זה מחדש. היה והממשלה לא תשקול שוב את הנושא הזה, יש לי פה חתימה של 20 חברי כנסת להצבעה שמית. אני אפרסם אצלי גם בפייסבוק, גם באינטרנט בכל מקום אחר, את כל מי שאומר שהוא דואג לפריפריה החברתית והגיאוגרפית במדינת ישראל. אני אעשה לו, לא שיימינג, אני אעשה לו גילוי נאות, הרמת מסך. <היו"ר יצחק וקנין:> כדי להבין, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, האם הגעת להסכמה עם הממשלה על דחיית ההצבעה? אני צריך תשובות. אני מנהל את הישיבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מוכנה לשקול את ההצבעה. אם להצביע או לא – זה בהסכם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני צריך תשובה ברורה. אין תשובה מגמגמת. אני צריך תשובה – האם את מסכימה לדחות את ההצבעה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> האם אדוני היושב-ראש חושב שאני לא מכירה את הנהלים? האם אדוני היושב-ראש חושב שאני משחקת פה איזה משחק? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אבל אני צריך תשובה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היה והממשלה תכריז פה שלא מדובר בשלושה חודשים אלא בדיון לפני הפגרה, אני אקבל ואדחה את ההצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> אין על-תנאי. את צריכה להגיד לי אם את מסכימה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז הממשלה צריכה להודיע אם היא מוכנה או לא מוכנה. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אדוני השר, סגן השר ישיב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מצוין, תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, גברתי. סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן ישיב בשם הממשלה על הצעת החוק. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, ועדת השרים שהתכנסה ביום ראשון ביקשה מהמציעה להמתין שלושה חודשים להחלטת ועדת השרים. המציעה טוענת בצדק כי שלושה חודשים הם בפועל למעלה מחמישה חודשים בשל הפגרה. לפיכך הממשלה תבדוק את היכולת שלנו להקדים את הדיון בהצעת החוק בוועדת השרים כך שהוא יסתיים עד הפגרה. אם המציעה תסכים לכך אז לא נוריד את הצעת החוק מסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> מסכימה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> התשובה היא ברורה: לפני הפגרה; נאמרו פה דברים – התשובה של הממשלה. זאת אומרת, זה יעבור שוב לוועדת השרים, ולפני הפגרה תקבלי תשובה לגבי הצעת החוק, אם הממשלה מאשרת או לא מאשרת. אדוני רוצה להשיב על כל ההצעה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא צריך. <היו"ר יצחק וקנין:> אין צורך. אם כן, רבותי, יש הסכמה של הממשלה, יש הסכמה של המציעה. הצבעה תתקיים במועד אחר – לאחר קבלת תשובת הממשלה. אני מבין ששני הצדדים מסכימים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת, רבותי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חנין זועבי, סופה לנדבר, מיכל רוזין, ישראל אייכלר ויוסי יונה בנושא: הצפיפות בכיתות הלימוד – מחאת הסרדינים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מבין שיושב-ראש הכנסת יפתח את הנושא הבא. <קריאה:> יש הפסקה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין שום הפסקה. <הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, אנחנו ניגשים לנושא הבא. מכיוון שראש הממשלה חייב להיות במהלך כל הדיון כאן – כמו שאתם ראיתם, גם אני לא ידעתי שהנושא יגיע בקצב כזה. גם יושב-ראש האופוזיציה אמור להיות אתנו. תכף גם הוא יצטרף ואנחנו נתחיל את הדיון. חברנו עמיר פרץ, שיהיה ראשון הדוברים, כבר כאן אתנו. ברגע שיגיעו ראש הממשלה וראש האופוזיציה תוכל להתחיל, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני ממתין בציפייה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בציפייה דרוכה אתה ממתין לבואם של שני האישים, כפי שאומרים. לאחר מה שמכונה "40 חתימות" – זה פעם ראשונה בכנסת הנוכחית? – אז לתשומת הלב של חברי הכנסת החדשים, 40 חתימות הוגשו על-ידי חברי האופוזיציה; ראש הממשלה ויושב-ראש האופוזיציה אמורים להימצא כאן באולם אתנו במהלך כל הדיון. חברי הכנסת ידברו. הנושא הוא: הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון. לאחר מכן ישיב ראש הממשלה לדוברים. מייד אחריו יעלה ראש האופוזיציה, כדרישת התקנון. בסופו של דבר תתקיים גם הצבעה. מי שבעד – יהיה בעד הודעתו של ראש הממשלה; מי שנגד, פירוש הדבר שהוא לא מקבל את דברי ראש הממשלה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רשימת הדוברים היא כדלקמן: כאמור, יפתח את הדיון חבר הכנסת עמיר פרץ. לרשותו יעמדו עשר דקות; לאחר מכן, לפי הסיעות, זה ילך ככה: מהליכוד – מכלוף מיקי זוהר עם שבע דקות; המחנה הציוני – דניאל עטר עם שש דקות; הרשימה המשותפת – אוסאמה סעדי עם ארבע; מאיר כהן מיש עתיד עם שלוש; מכולנו – יפעת שאשא ביטון עם חמש; הבית היהודי – ניסן סלומינסקי עם ארבע; ש"ס – יעקב מרגי עם ארבע; ישראל ביתנו – רוברט אילטוב עם שלוש; יהדות התורה – יעקב ליצמן עם שלוש; מרצ – זהבה גלאון עם שלוש; המחנה הציוני – אראל מרגלית עם שש; הרשימה המשותפת – באסל גטאס עם שלוש; יש עתיד – חיים ילין עם שלוש; הליכוד יסכם – אבי דיכטר עם שמונה דקות. כפי שאתם רואים, יש סיעות שבחרו לחלק את הזמן. ברור שאסור לחלק לפחות משלוש דקות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, זה נשמע כמו המכות בהגדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מנין לך? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי שחמד עמאר ידבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חמד עמאר ידבר במקום חבר הכנסת אילטוב מטעם סיעת ישראל ביתנו. תודה רבה. אם כן, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ לעלות לדוכן ולפתוח את הדיון על הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון. בבקשה, אדוני. מטבע הדברים השר דרעי מושך המון תשומת לב, אבל אני מבקש לפזר את ההתכנסות. חברי הכנסת כבל, טיבי ובן צור, נא לשבת. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רציתי לדבר אל האמריקני שבך; כי הרי נאומיך הטובים נשמעים שם. אני רוצה להזכיר לך את אחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה האמריקנית – נאום "ארבע החירויות" של הנשיא רוזוולט, שאמר כך: החירות הראשונה היא חירות הביטוי וההבעה; השנייה היא חירותו של כל אדם לעבוד את אלוהיו על-פי דרכו; השלישית הנה החירות ממחסור; והרביעית הנה החירות מפחד. וכך הוסיף רוזוולט: זה לא חזון למילניום רחוק כלשהו, זהו בסיס ברור לעולם בר-השגה בזמננו, בדורנו. אך אתה, אדוני ראש הממשלה, לא יכול לאמץ נאומים כאלה, כי נאומים אלה ראויים למנהיגים שרוצים לשנות מציאות; אלה לא נאומים למנהיגים שכל עולמם מסתכם בהישרדות פוליטית, שאולי מנהלים את המשברים אך לא פותרים אותם. אדוני ראש הממשלה, אתה לא יכול לשאת את נאום החירויות. אתה יכול לשאת את נאום האשליות. כל חייך הציבוריים זכית ביושר לכינוי "הקוסם", ולפי אבן-שושן, מהו קוסם? מכשף, אשף, עוסק בקסמים, עושה להטים, מציג דברים המיוסדים על אחיזת עיניים. אין ספק שאתה ראוי לכל אלה, אמן של אשליות של ממש. שש שנים, אדוני ראש הממשלה, אינך מפסיק להאשים את הסובבים אותך בכישלונותיך, ותמיד יש לך תירוצים, תמיד יש אשמים אחרים. אין לך פתרונות, אין לך תוכניות, אין לך חזון, אין לך אומץ. אתה פועל כמו דוברו החרוץ של ראש הממשלה שכבר מזמן חדל לתפקד, ובפיך תשובה אחת: הכול בסדר. שש שנים של עליות ביוקר המחיה וטיפוס במחירי הדירות, אבל הכול בסדר. לוחמים בצה"ל ממשיכים להגיע הביתה עם 800 שקלים, לעג ללוחם, אבל מבחינתך הכול בסדר. הכול בסדר גם עבור רבע מיליון עובדי חברות כוח-האדם שיגיעו לגיל זיקנה בלי זכויות סוציאליות, בלי חסכונות. אלה האנשים שאתה גוזר עליהם עתיד של חיטוט בפחים, קיבוץ נדבות, בחירה בין אוכל לתרופות. זה פרי יצירתך המהוללת; אתה שדחפת לבטל הסכמים קיבוציים בכל מקום, שיכולת והפרטת כל דבר שזז וכך יצרת עוד ועוד עובדי חברות כוח-אדם, וכעת אנו אוכלים את פרי באושיך. אתה אמן האשליות. אתה מדבר גבוהה-גבוהה על ירושלים, אתה מדבר על אחדותה של ירושלים, אבל אתה בעצם כבר חילקת אותה, יצרת מחנות פליטים שלמים בתוך ירושלים עצמה. במשמרת שלך הוצבו בטונדות ברחובות; במשמרת שלך אזרחים חוששים כאשר הם עומדים בתחנת האוטובוס ברחוב קינג ג'ורג', שמא ייפגעו על-ידי מחבלים אוחזי הגה ואחוזי טירוף. זה אתה עם מדיניות אפס המעשה, שלא מצעידה אותנו אל החירויות אלא אל עבר האשליות העמוסות מהמורות ובורות: לבור הכלכלי, לבור החברתי, לבור הביטחוני, לבור המדיני, ומהבורות האלה יהיה קשה מאוד לצאת. מהבור שחפרת במו-ידיך בלב היחסים של מדינת ישראל עם ארצות-הברית יהיה קשה לצאת. במשמרת שלך עתיד להיחתם, בתוך זמן קצר, הסכם רע עם איראן. מתוך כל האופציות המדיניות והצבאיות, בחרת באסטרטגיה שהסתברה כגרועה ביותר, של עימות מול הממשל האמריקני. וההסכם העתיד להיחתם יהפוך לכישלונך המהדהד ביותר. עכשיו כל מה שנותר לך זה למזער את נזקיך. אתה ממשיך לפזר ערפל בכל נושא. לא ברור מה באמת רוצה אמן האשליות. אף אחד לא יודע מה כוונותיך האמיתיות. האם אתה ביבי של "לא תקום מדינה פלסטינית בזמן שאני ראש הממשלה", או ביבי שמאמין בפתרון שתי המדינות? האם אתה ביבי שמקדם תוכנית מע"מ אפס על מוצרי יסוד, או ביבי שמקים עוד ועדה שתקבור החלטה זו? האם אתה ביבי שמחבק את העדה האתיופית, או ביבי שמקים ועדה שתתיש אותם ותשכיח אותם מהתודעה הציבורית? האם אתה ביבי שקרא לראשי הוועדים של כי"ל וסייר במוקדי האבטלה לפני הבחירות והבטיח הרים וגבעות והרבה פתרונות, או ביבי שמדבר על אחוזי אבטלה נמוכים ומתעלם מאיכות המשרות, מהיקף המשרות ומההכנסה הממוצעת שהולכת ויורדת? אדוני ראש הממשלה, את החירות החשובה ביותר, החירות מפחד, הפכת על פניה, ואת הפחד הפכת למנוף העיקרי שלך מול אזרחי ישראל, שמוצפים כל יום בספינים ובמידע מפחיד שמגיע מסביבתך וממקורביך. כאשר היה נוח לך, אז "חמאס" זה "דאעש" ו"דאעש" זה "חמאס", וכאשר צריך להגיב בעוצמה – פתאום זה לא "חמאס", זה "דאעש". אדוני ראש הממשלה, בדרך של אשליות ומניפולציות הפכת עיתונאים רבים לשקרנים, הפכת מתונים רבים לבוגדים, הפכת את ערביי ישראל לנטע זר בתוכנו, פירקת את החברה הישראלית לקבוצות, קליקות ושבטים. ובכן, אדוני, אשליית הזמן הבלתי-נגמר היא אשליה מסוכנת מדי לעתידה של מדינת ישראל. הגיעה העת להתמודד עם הבעיות האמיתיות שיצרת. והנה כמה הצעות לפתרון: בעיות הדיור – זה הזמן לחרוג מהאידיאולוגיה שלך שמתנגדת לכל מעורבות ממשלתית ולהודיע על בנייה תקציבית לתקופה של שנתיים ועל בניית 100,000 דירות נוספות בשוק הפרטי; רק אז נשנה את המאזן בין היצע לביקוש. יוקר המחיה – תודיע שאתה מתכוון לעמוד במילתך ולממש את תוכנית מע"מ אפס, אבל לא רק על לחם ומרגרינה, אלא על כל מוצרי היסוד בתחום המזון, בגדי הילדים והתרופות. הפערים החברתיים – תודיע שאתה מאמץ את דוח אלאלוף במלואו, כאן ועכשיו. עשה זאת על מנת לעצור את קטסטרופת העוני, שמנפצת את תקוותם של מאות-אלפי ילדים. חברות כוח-האדם – הפסק לפחד. קבל את הצעת החוק להוצאת חברות הקבלן מחוץ לחוק. הפסק את העבדות המודרנית שמבזה ומשפילה מאות-אלפי אזרחים. אוצרות הטבע – עצור לפני שאתה מחלק את אוצרות הטבע של כולנו לחבורה מצומצמת בלי לדרוש פיקוח עתידי על המחירים, כי עם מחירי גז מופקעים, הגז יהפוך לנטל על הכלכלה והחברה, אך עם מדיניות מושכלת ואמיצה, הגז יהפוך למפתח לפתרון רוב הבעיות החברתיות והכלכליות. אך בשביל זה, אדוני ראש הממשלה, נדרשת מנהיגות, נדרש מנהיג שקורא "אחרי", ואתה, אדוני ראש הממשלה, הפכת למנהיג שהקריאה היחידה הנשמעת ממך היא: עמוד דום. עמוד דום. אדוני ראש הממשלה, כאשר טובתה של מדינת ישראל תעמוד למבחן, האופוזיציה תעמוד לצדה של המדינה ללא פשרות. אנחנו נעמוד נחרצים ונחושים מול כל ניסיונות החרם, מול כל ניסיון להשמיץ את חיילינו, מול כל ניסיון לפגוע בקהילות היהודיות ברחבי העולם. אך לא ניתן גיבוי למדיניות המקרטעת שלך, לא ננהג באפתיות מול חוסר היוזמה שלך. נדרוש ממך לממש את הצהרתך ש"צוק איתן" הביא לאופק מדיני חדש. כי עד לרגע זה, בשל חוסר העשייה שלך, לא התקדמת ולו מילימטר אחד אל עבר האופק, אלא הרחקת אותו מאתנו. אנו נתמוך במלחמה ללא פשרות בארגוני הטרור היוצאים מקרבו של האסלאם הקיצוני, אך לא נוותר על הזדמנות היסטורית להתחבר אל השינויים בעולם הערבי, לבנות ציר מתון שבו דיאלוג של זהות אינטרסים עם מדינות ערב המתונות שאתן נוכל לבנות את המטרייה הבין-לאומית לחידוש המשא-ומתן עם הפלסטינים ולהסכם אזורי שישנה את המציאות הביטחונית והמדינית. אבל אתה, אדוני, תמשיך לטפח ולשווק את הפחד ככלי מרכזי שלך לשמור על הישרדותך. אדוני ראש הממשלה, הפזמונאי יעקב רוטבליט כתב את השיר "שיר לשלום" וגם את השיר "סוף לסיפור". וכך כתב: "כל הקסמים תמו חלפו, כל האורות כבר נאספו, רק הזיעה על הפנים, כובע מעוך ריק משפנים". <השר אופיר אקוניס:> מי שר את זה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> האשליה הולכת ומסתיימת, אדוני. אנחנו כבר לא משלים את עצמנו שתאזרו את האומץ הנדרש לשנות את המציאות. אנו יודעים כי תמשיך לשים מבטחך בכובעו של הקוסם. ולכן, אדוני ראש הממשלה, גם אם ייקח זמן וגם אם יתעכב, המסך הולך ויורד על תקופתך. הולך ותם זמנך, ועליך לפנות את מקומך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ שפתח את הדיון, מה שמכונה דיון 40 החתימות. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר מטעם סיעת הליכוד. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מיקי, מה יש לך לומר אחרי עמיר? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אוהו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה עוד ניתן לומר? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אוהו, אוהו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – ניתן לומר? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תתכוננו, חברים. זה לא הולך להיות קל. חברי חברי הכנסת – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – הכותרת שבחרו באופוזיציה לדיון היא הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה. אולי זה קצת פופוליסטי מבחינתי – בשונה, דרך אגב, ממה שאני מרגיש שצריך לעשות – אבל אני מבקש מחברי הכנסת, במיוחד באופוזיציה, להקשיב קשב רב, ולפרוס בפניכם חלק קטן, לא מהותי, ממה שעשתה ממשלת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו בשנים האחרונות לטובת אזרחי ישראל, ובעיקר, אגב, למען הפריפריה. בתחום הביטחון: "כיפת ברזל" – הצטיידנו בעשרות-אלפי טילים שמיירטים, שנועדו להגן על אזרחינו והם מצילים חיים בדרום ובפריפריה. אבל הדבר שאותי יותר מקומם: איך אתם מעזים לדבר על איראן? אתם מסוגלים להתמודד מול העולם? יש לכם יכולת לעמוד בקונגרס, באומץ, ולהסביר כמה ההסכם הזה גרוע למדינת ישראל? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – רק אתה יכול. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הרי אתם תיכנעו. הרי אתם תיתנו את כל מה שרק ניתן כדי להשיג את השלום הנכסף שלכם, שאגב, אין לכם יכולת להביא אותו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אולי נשלח – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אין לכם יכולת להביא אותו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – שלא היה שם מ-2013 – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ואתם עוד בסופו של דבר מדברים אתי על מנהיגות? איזו מנהיגות הצגתם בשנים האחרונות? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> איזו מנהיגות? איזו יכולת להנהיג יש לכם שאני עדיין לא הכרתי? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – באופוזיציה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני ממש ממש מתפלא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל הגרוע ביותר מבחינתי, שאתם מדברים אתי על ירושלים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתם הרי תחלקו את ירושלים. זו משאת נפשכם – למסור חלק נכבד מירושלים לאויבינו. <קריאה:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתם מדברים אתי על ירושלים? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> נו, בחייכם. אני רק מבקש מכם דבר נוסף; אני לא רוצה באמת להרגיז אתכם יותר מדי. <קריאה:> למה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רואה שאתם קצת מתעצבנים. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז אני אדבר אתכם על נתונים – נתונים יבשים, ברשותכם, נתונים יבשים בתחום הכלכלה: האבטלה נמוכה – 5.6%. ירדנו – דרך אגב, מהנמוכות בעולם המערבי ומדינות ה-OECD. העלינו את שכר המינימום – – <קריאה:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – מ-3,800 ל-5,000. אגב, זה היה בלעדיכם. זה היה בממשלת הליכוד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> איך תסבירו את זה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ההסתדרות העלתה את שכר המינימום, לא אתם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מי נהנה מזה, אגב? תושבי הפריפריה. בתחום החינוך: החלת חוק חינוך חינם מעל גיל שלוש – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה כפריפריה צריך להודות שנכשלתם – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – 800 שקל לכל משפחה בפריפריה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – שנכשלתם בפריפריה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מי אישר את זה? ממשלת הליכוד, חברים. נתניהו העביר את חוק שנת הלימודים, בסופו של דבר, ובטח שזה לא אתם. אתם מדברים אתי על רפורמות ועל דברים כאלה, אז אני אתן לכם עוד דוגמה לרפורמה מעניינת: טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל 12. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה ליצמן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתם יודעים מי עשה את זה? ממשלת הליכוד עשתה את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כששר עושה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ממשלת נתניהו עשתה את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כששר עושה זה השר. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כן, אבל – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל, חברים, את זה לא לשכוח לעולם. הקמת מוקדי רפואת חירום וחדרי מיון קדמיים ב-12 יישובים בפריפריה. בעקבות הסכמי שכר עם הסתדרות הרופאים, מי שבוחר לעבוד בבתי-חולים בפריפריה מרוויח יותר. <קריאה:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כן, כן, חברים. <קריאה:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם בתחום הבריאות עשינו למען הפריפריה. בתחום הבינוי: תוספת תמיכה בשכר-דירה לעולים חדשים. בדימונה התחילו להיבנות מגדלים חדשים, כי יש ביקוש ורוצים לעבור לדימונה. יש 8,000 יחידות בקריית-גת ועוד 8,000 יחידות בדרך. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> צריך מטה קסמים בשביל להגיע לעולם הדמיוני הזה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> את כל זה, דרך אגב, שכחתם שהליכוד עשה. ורוצים להעביר את מחנות צה"ל, ב-19 מיליארד שקל השקעה – נועדה לחזק את תושבי הפריפריה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – ואת אזרחי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אפילו אני מתקן אותך – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אמרתי מיליארד. אמרתי מיליארד. אמרתי מיליארד. <מאיר כהן (יש עתיד):> אבל מי סופר אצלכם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו לא סופרים. אנחנו סופרים דבר אחד: אנחנו סופרים את תושבי הפריפריה. מה לכם ולתושבי הפריפריה? עם כל הכבוד. באזורי הביקוש 100,00 יחידות דיור יתפנו כתוצאה מהעברת הבסיסים לאזור הנגב. אנחנו עובדים בימים אלו על מענק של 100,000 שקל לאנשים שרוכשים דירה ראשונה. אנחנו עושים פעולה, כזאת או אחרת, בסופו של דבר, כדי לעזור לזוגות צעירים לרכוש דירות בפריפריה. את כל זה, חברים יקרים, עשה הליכוד והממשלה שלו כמובן, ולא אף אחד אחר. את תחום התחבורה שכחתם? אני אזכיר לכם. <קריאה:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> השקעה של 27 מיליארד שקלים בכבישים, במחלפים, ברכבות; מהפכת תחבורה באמצעות רכבות לדימונה, נתיבות, שדרות; רכבות מהדרום לצפון; מהפכת כבישים; חיבור הצפון והדרום בכביש 6 ובכבישי רוחב אחרים. להזכיר לכם, מי עומד בראש המשרד הזה? ישראל כץ, חברים, חבר ממשלת הליכוד, ואנחנו גאים בכך. ברשותכם, אני רוצה לספר לכם גם על תחום הסייבר: ממשלת ישראל העבירה את מטה הסייבר לדרום. העיר באר-שבע הפכה לבירת הסייבר הישראלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – על הסייבר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בימים אלו ממש בוחנים את הקמת מכללת הסייבר בעיר דימונה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מפעל "אינטל": מדינת ישראל השקיעה מיליארדי שקלים למען הבאת המפעל לקריית-גת – ממנה, אגב, אני מגיע, כסגן ראש העיר שלה, אז אי-אפשר להגיד לי שלא – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם כל כך טוב, איך כזה רע? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – כי אני חייתי את זה יום-יום. חברים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הזה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – קשה שלא להבחין בהצלחה, אבל קשה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – לפרגן לה. קשה לכם לפרגן לה. למה? כי אנחנו יוצרים מהפכה. אנחנו לא מדברים וצועקים כמוכם, באופוזיציה. אדוני ראש הממשלה, אנחנו עושים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הדברים הכי חשובים קרו בגלל האופוזיציה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו עושים למען עם ישראל. תרשו לי להזכיר לכם עוד דבר: אני אזכיר לכם את נושא כי"ל. הגעתי לדימונה, ואדוני, ראש הממשלה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> את נושא כי"ל? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – תתפלא, אני רואה את כל סיעת המחנה הציוני, חלק נכבד ממחנה יש עתיד, רוקדים על דמם של אותם אנשים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> על דמם? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – שבאמת נמצאים במצוקה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כולם ששים ומשולהבים אל מול הקהל המאוכזב. ואני עמדתי שם אל מול – בוז צורם, אגב. אתה יודע מה אמרתי להם, ראש הממשלה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה בוז קיבלת שם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אמרתי להם: הליכוד יפתור לכם את הבעיה; ראש הממשלה יפתור לכם את הבעיה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ומה קרה? בדיוק מה שאמרתי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו פתרנו להם את הסוגיה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא באופוזיציה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תספר לראש הממשלה מה הם אמרו לך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> קל לכם להטיל רפש – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תספר לראש הממשלה – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – מספסלי האופוזיציה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מה הם אמרו לך, חבר הכנסת זוהר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל קשה לכם להעריך את מה שהשגנו בשש שנות השלטון של ממשלת הליכוד. חברי האופוזיציה, אף שהיו לכם – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> פערים גדולים, קיפאון מדיני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – תקשורת מגויסת וקמפיין עוין, נחלתם תבוסה קשה. כי הציבור יודע מה טוב לו. הציבור מבין עשייה חזקה יותר מהכפשות. הציבור מעריך ממלכתיות ומנהיגות וסולד מפופוליזם רדוד וזול. 30 המנדטים שקיבלנו הגיעו לנו בצדק, ומהסיבה הפשוטה: כי אנו בליכוד מתרכזים בעשייה. לא בפופוליזם זול, כמו שהמחנה הציוני מאמץ; לא בשנאת חרדים, כמו שיש עתיד מאמצת. אנחנו בליכוד מדברים בעשייה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה מזל שהערבים נהרו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – ולא מברברים באופוזיציה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה מזל שהערבים נהרו – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו בליכוד, בראשותו – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מה היה קורה אם לא. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – של בנימין נתניהו, עושים יום-יום, שעה-שעה, למען עם ישראל, למען ארץ-ישראל ולמען תורת ישראל. אנחנו בליכוד עושים ובעזרת השם נמשיך לעשות, תמיד, למען הפריפריה, שהיא כל כך יקרה ללבנו. בנאום, דרך אגב, שנשא ראש הממשלה שלנו המנוח מנחם בגין, עליו השלום, בכנסת הזאת ממש, מייד עם המהפך בשנת 1977 – אני בדיוק מסיים, אדוני היושב-ראש, ועמדתי בזמן. ראית, דיברתי מהר. אפילו ברחו לי כמה מילים, אני חייב להודות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המסר נקלט היטב. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> העם הזה הוא עם חכם ונבון, כך הוא אמר, ויודע מה הוא עושה. הוא יודע מה הוא מחליט. הוא יודע באיזו ממשלה לתת אמון. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו את הממשלה הזאת, לכן אתם עדיין המומים. לא נורא, תתרגלו. תודה רבה לכם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תודה, מיקי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. אני מתכבד להזמין, מטעם המחנה הציוני, את חבר הכנסת דניאל עטר. ואחריו – מטעם הרשימה המשותפת, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. עד שש דקות לרשות אדוני. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבר הכנסת זוהר, אם זה לא היה דיון רציני הייתי יכול להתייחס ולהקדיש את רוב זמני לאמירות שלך כמו אל אירוע סיום, כמו למסיבת סיום; ככה זה נשמע בערך. אבל אני רוצה, ברשותך, ראש הממשלה, לשנות את הכיוון של השיחה ולנסות להזכיר לך איך זה לחיות בפריפריה. אני מזכיר לנו שהדיון עוסק בקשיים העצומים של החיים בפריפריה ובתחושה ארוכת השנים – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – שהמדינה לא באמת – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> תן לי את נופי הגלבוע בנגב. תן לי אותם. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מה? לא שמעתי. <יעקב מרגי (ש"ס):> את נופי הגלבוע בנגב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אבל זה בדיוק הסיפור. זה בדיוק הסיפור: שהכול, כל מה שיש או רוב הדברים שישנם הם פרי יוזמה מקומית, ולא חלק מאיזו מדיניות ממשלתית, עם תוכנית, עם יוזמה, שלוקחת את ההגדרה ואת המושג מנהיגות למקום שבו אנחנו נדע – אנחנו, אזרחי המדינה ותושבי הפריפריה, נדע לאן פנינו. מה יקרה בחיים בפריפריה, מה ישתנה? האם כל הנתונים על הפערים העצומים בין החיים בפריפריה לחיים במרכז הולכים להשתנות בעקבות המדיניות של הממשלה, או שאנחנו אמורים להמשיך ולפתח ולהצמיח ולהגדיל את הפער הקיים בין מי שחי בפריפריה לחיים במרכז? ואם אנחנו זקוקים להוכחות, אנחנו יכולים לקחת את עולם הרפואה והבריאות, ולראות שממוצע החיים בפריפריה נמוך בארבע שנים מבמרכז; שמספר המיטות בבתי-החולים בפריפריה הוא כמחצית ממספר המיטות, ביחס ל-1,000 חולים, במרכז. אנחנו יודעים שלחיות בקריית-שמונה, בבית-שאן, בנהריה, ברמת-הגולן – וחלילה, אם אתה זקוק לטיפולים רפואיים כמו טיפולי כימותרפיה, אתה צריך לנסוע עד לחיפה, לרמב"ם, ואין לך איפה לקבל את השירות המינימלי הזה, ובתקופה שבה אתה הכי זקוק למדינה, בתקופה שאתה הכי חלש, המדינה לא עומדת לצדך. ואני יכול להמשיך ולפרט בתחום של הרפואה, וככה אני יכול להמשיך ולפרט בתחום של ההשקעות בחינוך, ולשאול את עצמנו האם יש איזו תוכנית עבודה לממשלת ישראל, אדוני ראש הממשלה, שאמורה לשנות. דיבר חבר הכנסת זוהר על כך שקיבלתם, הליכוד, 30 מנדטים. קיבלתם אחוז תמיכה – כולנו יודעים – גבוה מאוד בפריפריה. אז בואו, תגידו לנו מה אתם הולכים לעשות למען החיים בפריפריה. קבינט דיור הוקם. האם יש כוונה להגדיר יעדי אכלוס לעיירות הפיתוח, כדי שהן סוף-סוף יתפתחו, כדי שאפשר יהיה לקיים שם אורחות חיים נורמליים, כדי שאפשר יהיה לפתח תיאטרון, דבר כל כך אלמנטרי, כדי שמי שרוצה לראות הצגה לא יצטרך לנסוע 150 קילומטר, או להסתפק בפעם בחודש, כשמגיעים עם הצגה ממרכז הארץ להציג אותה בפריפריה? האם יש לכם כוונה להמשיך ולמנף? אני יכול לראות נקודת אור – אני לא רואה הכול שחור – נקודת אור בפעילות של שר התחבורה בפריפריה עם רכבת העמק, עם כביש 65, עם כביש 71 – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – מישהו היה צריך להביא 30 מיליארד שקל. כשדברים טובים קורים, זה השר, זה לא ראש הממשלה. כשדברים רעים קורים, זה ראש הממשלה. אני מציע שנשמור את ההבחנה הזאת לנגד עינינו, כי בכל מקום יש שר שעושה – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אני – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל ראש הממשלה, הוא לא בעניין. יש שיטה. אני מציע לכם לתקן את השיטה. ראש הממשלה קובע את המדיניות, ראש הממשלה מביא את התקציבים, ראש הממשלה מאפשר את הפעולה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, מתי אתה אמרת פעם אחת שטעית? פעם אחת? פעם אחת מתי אמרת שטעית? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תתחילו להכניס לראש. זה שר מצוין, עוד שר מצוין, עוד שר מצוין, אבל ראש הממשלה, לטוב או לרע, גם על הטוב וגם על הרע – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תגיד פעם אחת שטעית, אז נכבד אותך ונגיד וניתן לך – – – <ירון מזוז (הליכוד):> אתה צריך לכבד – – – גם בלי שהוא יגיד אם הוא טעה או לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה לא תגיד לי מה לעשות. <ירון מזוז (הליכוד):> אתה כן תגיד, אתה לא תגיד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה האחרון שתגיד לי מה לעשות. האחרון. <ירון מזוז (הליכוד):> אתה האחרון שצריך לדבר – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – אתה האחרון שצריך לדבר פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תם פסק הזמן. בבקשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת עטר ימשיך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אני פתחתי את דברי בזה שאמרתי שאין לי שום כוונה לנהל כאן שיח של התחשבנות אלא שיח שמקווה לקבל ממך תשובות, גם, על מה ייעשה למען החיים בפריפריה. אנחנו כולנו יודעים מה קורה בעוטף-עזה, וכולנו יודעים מה קורה היום ברמת-הגולן, וכולנו יודעים על ההתעצמות של "חיזבאללה" ואיך זה משפיע על החיים בצפון הארץ. אנחנו גם יודעים שבעיר בית-שאן זכית לרוב גדול, לתמיכה רחבה מאוד. תגיד לנו מתי – בשש השנים או בתשע השנים האחרונות, האם הוקם שם מפעל אחד שייצר מקומות עבודה? זה בידיים שלך, בידיים של המשרד שלך – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אתה רציני? אתה יודע על מה אתה מדבר? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> ודאי שאני יודע. אני עד לפני חודשיים הייתי המעסיק הגדול של העיר בית-שאן. אצלי, בתחום השיפוט של מועצה אזורית הגלבוע – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אתה יודע מה שאתה מדבר? אני אגיד לך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – אני לא אומר את זה סתם. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה האחריות של משרד הכלכלה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בוודאי, אבל הוא בקושי הספיק ללמוד, שנתיים בתפקידו כשר הכלכלה – הוא הלך עכשיו למשרד החינוך. אני באמת שם שאלות אמיתיות ומקווה לקבל תשובות, כי אני חושב שעברנו את מערכת הבחירות; זהו, נכנסנו עכשיו לתקופה שבה צריך לעשות, וכמו שאמרו קודמי – בכל מקום, כולל שלשום – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תחליטו – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – שלשום חלק מאתנו תמכו בהצעה שלכם. לא הכול שחור ולבן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני אומר את הדברים, אדוני ראש הממשלה, כי באמת הגיע הזמן לשנות את המאזן בין סדרי העדיפויות, וההשקעה שבסדר העדיפויות היא אולי האחרונה, בפריפריה – וכשאנחנו מדברים על מוקדי תעסוקה ועידוד מפעלים לעבור לפריפריה, אז בבקשה, שיהיו מפעלים עתירי ידע, עם יכולת לשנות דמוגרפית חלק מהיישובים בצפון; לחזק את התהליכים החיוביים שקורים שם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> ואני חושב שאם את זה תעשה, אף אחד מספסלי האופוזיציה לא יאמר מילה רעה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני; עד ארבע דקות לרשות חבר הכנסת סעדי. ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, נושא הדיון הוא הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון. אכן, אדוני ראש הממשלה, יישובי הפריפריה בדרום ובצפון סבלו וסובלים מאפליה בכל תחומי החיים, ומסתכלים עליהם כמו על סלאמס לעומת היישובים באזור המרכז, כל הממשלות שעמדת בראשן במשך שנים רבות. ועל אף מס השפתיים וההצהרות המפוצצות שלך ושל חברי ממשלתך – לטפל ביישובים אלה וליתן עדיפות לאומית לאזורים האלה – בפועל התברר שהכול, אדוני ראש הממשלה, כל ההבטחות האלה הן צ'ק ללא כיסוי. אם הדברים האלה נכונים לגבי היישובים היהודיים בפריפריה, קל וחומר או ביתר שאת, אדוני, הדברים נאמרים לגבי היישובים הערביים בפריפריה, בדרום ובצפון. בדרום, עשרות כפרים בלתי מוכרים בנגב שחיים בתת-תנאים ובתנאים בלתי אנושיים, בלי מים וחשמל, לומדים תחת השמש, ללא קורת גג. האם שמעת, אדוני ראש הממשלה, שיש בעולם כולו עשרות כפרים בלתי מוכרים, שלא מוכרים על-ידי המדינה, בלי מים וחשמל? צריך להתבייש במדינה, אדוני ראש הממשלה, שכך מתנהגת לאזרחיה. לא רק שהיא לא בונה ולא מפתחת אזורים אלה, שחיים בהם עשרות-אלפי תושבים, אלא שאם כבר בונים, אז הסיירת הירוקה – השחורה – דואגת מייד לזרוע הרס ושנאה. האם יכול להיות שמדינה שטוענת שהיא אחת מהחזקות בעולם תתעמר ביישוב קטן בשם אל-עראקיב, וכבר הרסה אותו יותר מ-85 פעם? האם, אדוני ראש הממשלה, מדיניות הריסות הבתים היא מעשה של יום ביומו ביישובים בנגב? אבל המדינה החליטה להגדיש את הסאה ועלתה מדרגה: לא רק הריסת בתים ומסגדים ביישובים השונים בנגב, זה לא מספיק; צריך להרוס יישוב שלם, אדוני ראש הממשלה, על תושביו ובתיו, ולהקים במקומו ועל חורבותיו יישוב יהודי. רוצים להרוס היישוב אום-אלחיראן, ולהקים במקומו יישוב חדש בשם חירן, אדוני ראש הממשלה. מאז 1948 בנתה המדינה יותר מ-700 יישובים במרכז וגם בפריפריה, אבל אפילו לא יישוב ערבי אחד לרפואה, למעט כמה יישובים בנגב, ששם רוכזו עשרות-אלפי תושבים בתנאים תת-אנושיים, וכמובן המטרה הייתה לשדוד את הקרקעות של בעליהן, ויישובים אלה הם בתחתית הסולם מבחינה סוציו-אקונומית – עוני, אבטלה, אלימות. אבל האמת, אדוני ראש הממשלה, היא שכל המגזר הערבי, גם היישובים הנמצאים כאילו במרכז – גם הם סובלים מאותה מדיניות ומאותו קיפוח שיש נגד היישובים שבפריפריה ובדרום ובצפון. כל המגזר הערבי, אדוני ראש הממשלה, על כל יישוביו: בדרום, בצפון ובמרכז, סובל ממדיניות אפליה ממוסדת ועקבית בכל התחומים. אין פלא, אדוני ראש הממשלה, שבטבלת האבטלה היישובים הערביים תופסים את העשירייה הראשונה; אין פלא שלפי ממצאי דוחות העוני של המל"ל, המוסד לביטוח לאומי, יותר מ-50% מהערבים נמצאים מתחת לקו העוני, וכ-60%, אדוני ראש הממשלה, מהילדים העניים במדינת ישראל הם ערבים. האם יעלה על הדעת שמתקציב משרד התרבות, שעומד על 600 מיליון שקל, רק 3% מיועדים לתרבות הערבית? ואם בזה לא די, באה שרת הלא-תרבות ומטילה חרם על התיאטרון הערבי היחיד, תיאטרון "אל-מידאן". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ואחרון אחרון, אבל הוא ראשון במעלה, נושא הקרקע והבנייה והדיור. רק 3% מתוך 100% קרקעות המדינה הם בבעלות פרטית, ורק חלק מזערי הוא בבעלות האוכלוסייה הערבית. ובעניין התכנון והבנייה, אדוני היושב-ראש, יותר מ-50,000 בתים נבנו ללא רישיון, מפני שאין תוכניות מתאר, אין תוכניות מפורטות, אי-הרחבת אזורי השיפוט. ורק לפני ימים, ותוך מבצע צבאי למהדרין, הרסו ביתו של טארק ח'טיב בכפר-כנא, בפעם השנייה, יומיים לפני תחילת חודש הרמדאן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני ראש הממשלה – משפט אחרון – הכול במגזר הערבי זפת, חוץ מהכבישים הלא-מזופתים. אדוני ראש הממשלה, די, נמאסתם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. ואחריך נשמע את חברת הכנסת מירב בן ארי. אה, היא לא תדבר, אוקיי. בסדר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, ברשותכם, אני בוחר להוציא אותך, אדוני ראש הממשלה, לסיור בדרום. בלי אבטחה, בלי דוברים, בלי מצלמות ומיקרופונים. והפעם אין זה סיור לחוות הגמלים ולעין-בוקק, שלשם אתה אוהב ללכת. זהו סיור לדרום המופקר. סיור למפלי האבטלה שלמרגלות הרי הנגב. הסיור הזה עובר, אדוני ראש הממשלה, בשעריו החלודים של האתר הארכיאולוגי העונה לשם "כיתן דימונה". 800 מובטלים במשמרת שלך; דרך הוויה דולורוזה בערד, המכונה "מגבות ערד" – 200 מובטלים במשמרת שלך; לא הרחק משם נמצא הר ה"אקסטרא פלסטיק" בשדרות, שעליו עמד עד לא מזמן מפעל שהעסיק 80 עובדים – היום מובטלים, במשמרת שלך. ואתה, כרגיל, שותק. ומשם, אדוני, נמשיך למעוז התיירות ההומה מאדם, לשכות התעסוקה בדרום. דרך אגב, את אותו הסיור ניתן לעשות, בתוואי מעט שונה, בצפון. באותם מוקדי אבטלה, אדוני ראש הממשלה, קמים בבוקר, אין לאנשים לאן ללכת, והם זורמים לנחלי העוני – תקשיב, אלי, ידידי הטוב – אל האי-ביטחון התזונתי, עד לנהר המרכזי, לרמיסת כבודם העצמי. אלה שאתה מתייחס אליהם כאל נבערים, ומגיע כל שנה או שנתיים בבחירות, ובמקסמי שווא עושה את מה שעושה. בעודך מתהדר בכך שהאבטלה בישראל היא מהנמוכות בעולם, תקשיב לנתונים האלה; איוב קרא, תן לראש הממשלה להקשיב: בירוחם – 13% אבטלה; באופקים – 11% אבטלה; בדימונה, אדוני ראש הממשלה – 15% אבטלה. וזה נראה שככל שאחוז האבטלה גבוה, התמיכה בך ביישוב גדולה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון:> איך אתה מסביר את זה? <מאיר כהן (יש עתיד):> אכן קוסם. לבי לבי עליך, שאתה יודע להוביל אותם בכחש. אבל תזכור, זה ייגמר בסופו של יום. לפני שבועיים נחתם, אחרי שלושה חודשי שביתה, הסכם בין ועדי העובדים של כי"ל לבין ההנהלה; הסכם שבו אתה בחרת להתעלם, להתעלם מהעובדים. שלחת את הנציגים שלך, אדוני ראש הממשלה – אני הייתי שם, אתה לא היית שם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> הפקרת אלפי עובדים להנהלה של טייקונים, שבסופו של דבר כופפו אותם, ובסופו של דבר מעכשיו והלאה הם ימשיכו לפטר אותם, ואתה שותק. זה הסיור, אדוני ראש הממשלה; מהמקום שממנו אני בא כל יום ואני נוסע אליו בלילה כל יום. אני משער שמייד תספר לנו על הטוב שאתה עושה בדרום ובצפון; על הפרויקט הצה"לי ההוא בירוחם, המגדל הזה בדימונה, על המחלף, ועל המקל והתרמיל שטיילת אתם בנגב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> השורה התחתונה, אדוני ראש הממשלה, שאין בדרום ובצפון עבודה. הדרום והצפון, חברי חברי הכנסת, מופקרים. זה שטח הפקר, וזה במשמרת שלך. אני מצפה שבסוף הנאום שלך תודיע – ואז אולי, אולי תתקן משהו – תודיע שאתה עכשיו מקים שטחי תעשייה בירוחם ובדימונה ובבית-שאן ובקריית-שמונה. אולי אולי אתה תתקן את ההובלה בכחש ואת המילים שמתייחסות אלינו, אנשי הפריפריה, כאל נבערים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – בבקשה, אדוני. עד ארבע דקות יעמדו לרשותך. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים וחברי חברי הכנסת, זה נכון שיש הרבה מה לעשות בדרום, אבל זה לא נושא. לכן אני קצת מתפלא על האופוזיציה שמעלה את זה כנושא. זה דבר שקיים כבר, לצערי, מהקמת המדינה, וצריך לטפל בו, ודווקא אני רוצה להגיד לזכותו של ראש הממשלה, והממשלה הקודמת – והדובר לפני, ידידי מאיר, היה גם שר בממשלה הקודמת – הממשלה הזאת רק מתחילה וכבר עשתה מה שאני חושב שאף ממשלה לא עשתה לטובת הדרום. נכון שאף פעם זה לא מספיק, אבל לבוא דווקא על זה לראש הממשלה? אם זה עולה, היה צריך לבוא ולשבח אותו. יש לי החלטות הממשלה, אף פעם לא היו כאלה החלטות לטובת הדרום. ואני רק אתן כמה דוגמאות. דבר ראשון, העברת כל בסיסי צה"ל המרכזיים לדרום, עיר הבה"דים. כל מי שמכיר את זה, המשמעות היא השקעה עצומה בדרום, העברת כוח-אדם אדיר לדרום. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה לוחות הזמנים? הרי זה הוחלט בתקופה של אהוד אולמרט. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כמו הגדר, זה כמו הגדר של אולמרט. הוחלט בתקופה של אולמרט, אבל לא תוקצב. הוחלט אבל לא תוקצב – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> זה צריך לרדת מהזמן שלי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה לוח הזמנים, אדוני ראש הממשלה? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אכן נעשים, רבותי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עוד הפעם, הוחלט אבל לא תוקצב. אם אתה לא מבין את זה, אז אתה לא יכול לעשות עסקים טוב. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> עכשיו הולכים על זה, זה יהפוך את הדרום – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני עושה עסקים טוב מאוד. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> רבותי, זה יהפוך את הדרום למרכז הארץ. כבישים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עסקים מפוקפקים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה אמרת? מה אמרת? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אראל. אראל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חזן, מה אמרת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> תשתה מים קרים ותירגע. תשתה מים קרים. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אראל. חבר'ה, יש זמן פציעות, לא? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בעבודה הפרלמנטרית – – – <קריאה:> אחרי שאתה סחטת את ראש הממשלה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חזן, אני אותך לא קיזזתי בוועדת הכספים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא צריך שיקזזו אותי, זה בסדר. אני כבר הודעתי, אני עם הממשלה שלי מצביע, ולא אתכם. <קריאה:> זה בסדר, אחרי שסחטת את ראש הממשלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עם הממשלה שלי מצביע, לא אתכם. אני מבין שזה כואב לכם – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חזן, אתה נותן לנו קורס לעסקים? <אורן אסף חזן (הליכוד):> הייתי שמח – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> רבותי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היושב-ראש לא בוגד בנואם. זה פשר עצירת השעון. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> פשוט נעצר הזמן. הזמן נעצר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה זמן שלו. בא לכם קצת לשוחח, תשוחחו, נו. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אני אומר שוב, דווקא בנושא של הדרום אפשר לשבח את ראש הממשלה. ואני חוזר: באמת, כל העברת הבסיסים, כבישים שיובילו לשם, כוח-אדם אדיר שיעבור לשם ויגור שם, זו תהיה תנופה אדירה. להפוך את באר-שבע לבירת הסייבר במדינת ישראל, ואולי בכל המזרח התיכון. את זה הממשלה עשתה. להעביר את כל מערך התקשוב של צה"ל – ומי שיודע מה המשמעות של זה – לאזור באר-שבע, עם העברת כוח-אדם מעולה, זה הופך את באר-שבע, אפשר להגיד, כמעט למרכז הארץ. לוקחים את קריית-גת, מרחיבים – הממשלה הקודמת עשתה את זה: להרחיב את המפעל, שייהפך למפעל המוביל בעולם. "אינטל" תשקיע כ-10 מיליארד דולר, תוספת של עוד – אם אני זוכר, אני מדבר מהזיכרון – עוד כ-1,300 עובדים, כוח-אדם מעולה, שיבוא לקריית-גת. מה עוד אנחנו יכולים לצפות מממשלה? ואני אומר שוב שצריכים עוד ועוד, אבל דווקא בנושא הזה לתפוס את ראש הממשלה? יותר מזה, הממשלה החליטה לפצות את כל אזור הדרום בסדר גודל של נדמה לי כ-3 מיליארד, פיצויים שעברו והגיעו. בנוסף, מעבר לפיצויים, החליטה הממשלה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לדרום לא הגיעו 3 מיליארד. בדרום בינתיים פוצו בפחות ממיליארד. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – החליטה הממשלה להעביר עוד כמיליארד – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מלחמה של 50 יום, כשבמלחמת לבנון השנייה – 3.5 מיליארד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, זה לא טוב שאתה מפריע בכלל, אבל עוד בעמידה, זה כבר עובר כל גבול. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – החליטה ממשלת ישראל, מעבר לפיצויים ובלי קשר לפיצויים, להעביר לעוטף ול-40 הקילומטר עוד – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אבל לא עברו – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – אני זוכר 3 מיליארד, יש לי פה בכתובים מיליארד ו-300,000. אני לא יודע, אבל אני זוכר את 3 המיליארד, במשך כמה שנים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> על הנייר. לא עבר. לא עבר. ניסן, לא עבר, חבל להטעות את הציבור. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> תסלח לי – חבר'ה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – ב-1.5 מיליארד – – – חמש שנים – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ראש עיריית דימונה – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> בסדר, זה מה שאני זוכר, מיליארד ו-300,000 – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מיליארד ו-300,000 ועוד – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> כן, נוסף על 240 מיליון. בסדר, זה הזיכרון שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יסיים, בבקשה. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> זאת אומרת, שמה שאנחנו רואים פה – ואני מדבר כרגע על הצד הכלכלי – שלא הייתה ממשלה שעשתה את זה. יש לי כאן החלטות הממשלה, זה עובר יישוב-יישוב, תחום-תחום, באיזה תחומים – שיכון. אני אומר, באמת, לא היה דבר כזה שנעשה – שאני זוכר – בכזה פירוט, עם סכומים מדויקים וכו'. אז אני אומר, בנושא הזה לפחות צריכים לשבח את ראש הממשלה ואת הממשלה הקודמת, וגם את התחלת הממשלה הזו, שכבר התחילה, ורק בשבוע שעבר העברנו עוד הטבות לעוטף-עזה, בנושא של המכרזים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> בסוף האזרחים אמרו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי השרה, גברתי השרה. מספיק לי חברי כנסת עם קריאות ביניים. גברתי השרה, מספיק לי חברי כנסת עם קריאות ביניים. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אני אומר, בנושא הזה בואו נתלכד, ונדע, כשיש דברים טובים, נדע להגיד תודה, ולהפך, לעודד, וכשיש דברים לא טובים, עליהם כן להגיב; אבל לא דווקא על הנושא הזה, שמגיעות בו כל התשבחות לראש הממשלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תגיד דבר אחד של ביקורת, ניסן. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – בנגב, בדרום, בצפון, בתשתיות. אני אומרת לחיים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כל מה שאת רוצה, בגלל זה אוהבים אותנו בעולם ובגלל זה יש לנו שלום. זה מה שיש לי להגיד לך. <יואב קיש (הליכוד):> מה הקשר לשלום? מה הקשר? – – – "שלום", "שלום", "אוהבים". למה – – – תהיו ענייניים. תהיו ענייניים, פעם אחת תדברו לעניין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד ארבע דקות לרשות אדוני. חבר הכנסת חיים ילין. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני ראש הממשלה – אופיר אקוניס, לא להפריע לי, בבקשה. אדוני ראש הממשלה, הכותרת של הדיון היום: הפקרת יישובי הפריפריה. לאופוזיציה אני אומר, לקחתם כותרת בומבסטית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כותרת נהדרת. <יעקב מרגי (ש"ס):> הפקרה, בומבסטית. אפשר לעמוד כאן ולמנות את הישגי הממשלות, האחרונות לפחות, ממה שבזיכרוני, בהשקעה בפריפריה בצפון ובדרום. אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אין אזרח בישראל שלא נדרש להשתמש בתשתיות התחבורה – שרת התרבות, אני אקרא אותך לסדר בוועדה – בכבישי ישראל, ברכבות, ולא רואה את ההשקעה. כמי שחי בנגב, שלא ישן בירושלים, ויום-יום נדרש לתשתיות – אין ספק שרואים את השיפור. צעד אחר צעד מקרבים את הנגב למרכז ואת המרכז לנגב. רואים זאת בתנועה הרבה בכבישים. יש הרבה מה לעשות, יש עוד הרבה מה לעשות. אין ספק, זכית, אדוני ראש הממשלה, שבמשמרות שלך – וציינו אותן – זכית לממש חלק מחזונו של בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך, בפניך ועל שולחנך, בממשלה שאני הייתי חבר בה יחד אתך, שעמדת בראשה, התחלת להניע תהליך של הסדרת יישובי הבדואים בנגב. אל תירתע, הקיצונים יפריעו לך. הקיצונים מהצד שלנו ינסו לומר לך שאתה נדיב מדי ותימנע מזה, אבל המחיר היקר שמדינת ישראל שילמה ותשלם אם נושא ההסדרה של היישובים הבדואיים בנגב לא יצא לדרך – ואני טוען, מה לעשות, כשאדם עושה טעות, הוא משלם. ממשלת ישראל אפשרה מצב מסוים – ממשלות ישראל; צריך לשלם, צריך להסדיר, והזמן עובד לרעתנו. השקעות רבות השקעת ותשקיע בנגב. באר-שבע הפכה להיות מטרופולין לכל דבר ועניין. אנחנו רואים בברכה את מעבר בסיסי צה"ל לנגב – כל ההשקעות בתשתיות שדיברתי עליהן, בתחבורה. יש הסוגיה של הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ונושא התעסוקה בנגב ובגליל. שתי הסוגיות האלה, אדוני ראש הממשלה, אתה צריך לשים עליהן דגש בקדנציה הזו: תעסוקה גליל-נגב, הסדרת ההתיישבות בנגב. תאמין לי, אני אסיים את הנאום ואשאיר אפילו דקה לחלק מהשיר שאני אוהב לזמזם ולקרוא אותו: עם הסדרת ההתיישבות בנגב, "וגם הנגב עוד יהיה פורח,/ ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח". תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למי קראת זקן? <יעקב מרגי (ש"ס):> בן-גוריון. אתה לא מכיר את השיר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מכירים, מכירים. מותר גם להתבדח קצת. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשות חבר הכנסת עמאר. אחריו – חבר הכנסת וסגן השר יעקב ליצמן מטעם יהדות התורה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה שתשמע את הנאום שלי, כי הנאום שלי לא נוגע לפריפריה עכשיו; אני מדבר על הדרוזים בסוריה. לפני כשבוע נודע לנו ולכל העולם על טבח נפשע שביצעו אנשי "ג'בהת א-נוסרה", שהוא שלוחה של "אל-קאעידה", באחינו הדרוזים בכפר קלב-לוזה במחוז אידליב שבצפון סוריה. נרצחו בדם קר כ-40 דרוזים, שכל פשעם הוא היותם דרוזים. הם נרצחו על-ידי רוצחים נתעבים שכל מי שאינו שייך לדתם הוא בבחינת כופר שדינו מוות. הדרוזים מדורי דורות לא היו אלה שפגעו באחרים, אלא אלה שנרדפו והצטרכו להגן על עצמם. הם עמדו בגבורה ובאומץ ובנחישות, ואויביהם הובסו ונסוגו בבושת פנים. כיום עומדת הקהילה הדרוזית לראשונה מזה מאות שנים בסכנת קיום. מי כמו העם היהודי מכיר מלחמת קיום מהי, תחושת נרדפות מהי ורצח על קידוש השם מהו. מעל ראשי אחינו מונפת חרב אכזרית, צמאה לדם, כמו שהייתה מונפת לפני כמה חודשים מעל ראשיהם של היזידים, אותה קהילה לא חמושה שנטבחו אלפים מבניה כאשר העולם לא נקף אצבע. להזכירכם, רבותי, הדבר קורה במאה ה-21, אל מול עיניו של העולם הנאור. לנו כדרוזים אין מאומה נגד קיומו של אדם כלשהו, תהיה אמונתו אשר תהיה, אולם לא נוכל לעמוד בחיבוק ידיים מול איומי הטבח באחינו מעבר לגבול. הכפר חאדר שלמרגלות החרמון הסורי הופקר לחסדיהם של אנשי "ג'בהת א-נוסרה". אדוני ראש הממשלה, העולם כולו יודע שישראל הקימה בית-חולים שדה בגולן, המסייע לאנשי "ג'בהת א-נוסרה" מטעמים הומניטריים. אין אנו נגד סיוע אנושי לילדים, לנשים, לזקנים ולחולים. אבל, אדוני ראש הממשלה ואדוני שר הביטחון, האם לא ניתן לשלוח מסר ברור ותקיף כלפי "ג'בהת א-נוסרה" שלא יתקרבו לכפרים הדרוזיים? האם אי-אפשר לאיים עליהם בהפסקת הסיוע? ברור שכן, אדוני. ישראל חייבת לעשות זאת, שכן היא חייבת חוב מוסרי לדרוזים בישראל, המבקשים להציל את אחיהם בסוריה. אני תובע מכם ומאיץ בכם, רבותי, אדוני ראש הממשלה, לעשות זאת באופן מיידי. אסור לתת ל"ג'בהת א-נוסרה" לאיים על קיומה של הקהילה הדרוזית. לממשלת ישראל יש יכולת להסיר את האיום הזה. האמינו לי שאנשי "ג'בהת א-נוסרה", שהם כאמור אנשי "אל-קאעידה", לא יחוסו על חייהם של יהודים אם תהיה להם חלילה שעת כושר, כך שיש לעצור את מעלליהם בזה הרגע, אחרת כולנו נצטער על כך. הדאגה וחוסר השקט בקרב הדרוזים בישראל מובנים. כמו שכל יהודי, אדוני היושב-ראש, דואג לכל יהודי אחר ברחבי העולם, כך גם אנחנו הדרוזים. אני אומר ויודע – ואני פונה לכל אלה שכותבים ואומרים שהדרוזים יעזבו את בתיהם ושישראל צריכה להכין להם מקום בטוח – אני אומר ואני יודע שאף אחד מאחינו הדרוזים בסוריה לא יעזוב את ביתו. דרוזי לא עוזב את ביתו, הוא נלחם עליו. על כן אני תובע מממשלת ישראל לעשות הכול, אבל הכול, להסרת הסכנה מעל ראשי אחינו. מקווה אני שהעולם וגם אנחנו נבין שיש לשים גבול לפושעים נגד האנושות, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות, מטעם יהדות התורה – שלוש דקות לרשות אדוני. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, הנושא היום – הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון – אני מניח, לפחות עד הרגע הזה, שזו טעות. אני רוצה להתייחס אך ורק למה שנוגע לבריאות בפריפריה. אך ורק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בתור סגני הנאמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כמובן. אם אני אומר את זה, אני מייצג את שר הבריאות. רבותי, אנחנו פתחנו חדרי מיון קדמיים בפריפריה. אני רוצה להקריא את שמות היישובים: מצפה-רמון, ערד, ירוחם, קריית-שמונה, שומרון, הערבה התיכונה, כרמיאל, בית-שאן, אום-אלפחם, ואנחנו עומדים לפתוח גם בסח'נין. רבותי, זה מייצג גם את הערבים, מייצג גם את הפריפריה – בעיקר הפריפריה. אם זה לא נקרא פריפריה, אז מה כן? אני רוצה גם להודיע לכנסת שחייבתי את כל בתי-החולים – נתתי, אישרתי ואני גם הולך לחייב כרגע MRI לכל בית-חולים בפריפריה, כדי שלא יצטרכו להגיע. אז זה גם פריפריה. רפורמה בבריאות הנפש – עשיתי וזה נכנס לתוקף עכשיו; מה שעשיתי לפני שנתיים. הרפורמה היא בעיקר בפריפריה, איפה שלא היה בכלל טיפול בבריאות הנפש. בפריפריה. פה ושם צריך לעשות תיקונים. נעשה תיקונים. אבל מכאן – שהזנחנו את הפריפריה? לגמרי לא. אני רוצה להודיע לכם שבקדנציה הקודמת בכלל נתתי צנתורים לנצרת, לבתי-חולים. אני. ואני הולך עכשיו לתת להם גם MRI. גם זה פריפריה, גם זה ערבים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ראש – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ראש הממשלה מתנגד לזה? אתה צריך לעבור בכוח – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני חושב שכולם יודעים שאני סגנך. אם לא זה – אז כל זה פריפריה. התמקדנו בפריפריה, אנחנו חושבים כל רגע על כל דבר – איפה שאנחנו עושים שיפורים אנחנו חושבים אך ורק על פריפריה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> איפה? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לפני שבוע ימים, ביום חמישי, חנכתי בערערה סניף של קופת-חולים מאוחדת, והכוונה היא שיהיה פתוח 24 שעות; אני רוצה שיהיה, אני הולך לעשות את זה – לבדואים. אז, רבותי, הכול אך ורק – בעיקר חושבים על הפריפריה. אני לא רוצה להיכנס לכל מה שעשינו בעבר, אני מדבר על הקדנציה הנוכחית. בסך הכול שבועיים, ועשינו המון, ואנחנו בתוכנית – לקראת הדיון בתקציב נביא את זה לאישור הכנסת. אני רוצה עוד להעיר רק דבר אחד: יש דבר אחד שאנחנו נצטרך לשפר, אני מודה, היות שמקווים שיהיו – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – יותר מתמחים, וצריך שיהיו יותר רופאים לפריפריה. אנחנו משתדלים לעשות את זה, ואני בטוח שנקדם את זה גם כן. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, שדיבר מטעם סיעת יהדות התורה. מטעם מרצ – חברת הכנסת זהבה גלאון. גם לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, שלושה חודשים אחרי הבחירות, ובימים האלה אין מלך בישראל. אדוני ראש הממשלה, עושה רושם שממש לא אכפת לך מאזרחי ישראל. לא מעניינת אותך הצפיפות בבתי-החולים, מפעלים שנסגרים, משבר דיור או טילים שמתעופפים מעל ראשיהם של תושבי הדרום. הדבר היחיד שמעניין אותך הוא כס המלכות בדיקטטורה שאתה מנסה לבנות פה. <השר אופיר אקוניס:> סליחה, סליחה – – – דיקטטורה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> הציבור בחר בו. אבל הציבור בחר בו. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר אקוניס – – <השר אופיר אקוניס:> יש גבול, לא צריך להגיד דיקטטורה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אני מודה שאני לא מצליחה להבין את המאבק האובססיבי של ראש הממשלה לתקציב תלת-שנתי, בלי שום היגיון כלכלי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שנתיים וחודש. <זהבה גלאון (מרצ):> שנתיים וחודש? זה הוכרע ורק אני לא ידעתי על זה, אדוני? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שנתיים וחודש. בנובמבר, אם את מביאה את התקציב, אז הוא לוקח אותך שנה וחודש, ואחר כך עוד שנה וחודש. <זהבה גלאון (מרצ):> הבנתי. זאת אומרת, עד סוף 2017, בואכה 2018, אנחנו נהיה עם אותו תקציב. אין בזה שום היגיון כלכלי, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש בזה היגיון כלכלי מצוין. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, לא רק שאין בזה שום היגיון כלכלי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה מה שאמרתם ב-2003 כשהבאתי את התוכנית; אמרתם שאין בזה היגיון כלכלי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, ברשותך, ההיגיון היחיד – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני ראש הממשלה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זהבה, זה נראה כמו "לילה כלכלי" עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני ראש הממשלה, ההיגיון הכלכלי היה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כל – – – יעדים כלכליים – – – לכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ההיגיון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, איך השרים שלך מגינים עליך. <השר אופיר אקוניס:> מה את רוצה, שנגן עלייך? <זהבה גלאון (מרצ):> כן. חופש הדיבור, חופש הביטוי, לא? אבירי חופש הביטוי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אגן עלייך ואוסיף לך עוד דקה, ואני בטוח שאף אחד לא יפריע. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה, אדוני. ההיגיון היחיד בתקציב תלת-שנתי הוא לא היגיון כלכלי, הוא ביצור השלטון. אני רואה כמה אנרגיות השקעת, ראש הממשלה, בקרבות הפנימיים בליכוד: מפגשים עם מתפקדים, סרטונים, טלפונים, פשרה יצירתית. אין מה להגיד, אדוני, כשאתה רוצה אתה יכול. וחשבתי שאני לא מבינה, אבל אני בעצם כן מבינה. אתה אולי חזק מול מרכז הליכוד, אבל מול כל השאר אתה בורח מאחריות, ואתה בעיקר שותק. שמעתי שהתחלת את ישיבת הסיעה שלכם השבוע בגינוי חריף של דבריו של עודד קוטלר. אני מודה שגם אני לא אהבתי את דבריו. אבל אתה לא מתבייש, אדוני? יושב אתך בסיעה חבר כנסת, שאתה הכנסת למשכן הזה, שמיוחסים לו מעשים של סרסור והטרדות מיניות, ואתה שותק, אדוני. או יושבת בממשלה שלך, עכשיו בשולחן הממשלה, שרת תרבות שהכריזה מלחמה על האמנים והיוצרים, שרה שהופכת לצנזורית של התרבות, מאיימת להשתיק כל יצירה שלא מוצאת חן בעיניה, שמבקשת להכפיף את התרבות והאמנות – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – לתכתיבים פוליטיים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני ראש הממשלה, אתה שותק. אתה שותק, אדוני ראש הממשלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, תגידי לי – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – ראיתי אותך מדברת על זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה רגב, אני אמרתי כבר ששרים לא צועקים קריאות ביניים, לרבות השרות. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת, ראש המפלגה שלך על דוכן הנואמים, ואתה מפריע. <זהבה גלאון (מרצ):> מה קורה? לא נעים לשמוע את האמת? לא נוח לכם לשמוע את האמת? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> הלוואי שהיית אומרת את האמת. <זהבה גלאון (מרצ):> כל מה שאתם רוצים זה להכפיף את התרבות לשיקולים הפוליטיים שלכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חופש הביטוי וחופש היצירה הם מהרגליים החשובות ביותר שעליהן עומדת הדמוקרטיה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – גם בשומרון, גם בירושלים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הם החיים עצמם, אם נשתמש בשפתו של ראש הממשלה. ומה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זה בפירוש ניסיון לפגוע בהם ולכופף אותם. אני רוצה להגיד בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אני בעד להשאיר שוליים רחבים לחופש הביטוי, כך שאפשר יהיה לאתגר את השיח, שאפשר יהיה לזעזע את השיח. ואי-אפשר לחשוד בי, אדוני היושב-ראש, שאני מאושרת מהבמה שניתנה ליגאל עמיר על-ידי פסטיבל הקולנוע בירושלים. אז אני לא אלך לסרט, אני אצביע ברגליים, אבל לגרום לביטול הקרנת הסרט בפסטיבל? לא השתגעתם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, תרשה לי רגע, כי היו צעקות. צריך להגביל את חופש הביטוי רק אם קיימת סכנה ודאית להתרת דם, להסתה לגזענות, לאלימות. אבל האופן שבו שרת התרבות גם ביקשה לעצור את המימון לפסטיבל בגלל הסרט, כמו האופן שבו היא דיברה בתיאטרון "אל-מידאן" – – – כלפי נורמן עיסא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> טוב מאוד. <זהבה גלאון (מרצ):> כל הבריונות הזו היא ניסיון להלך אימים על היוצרים, על היצירה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו לא ניתן – – – תסתכלי קצת במראה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה לסיים, אדוני, ברשותך. אני פונה לראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, עד שלא תתנער מהפרקטיקה המסוכנת הזו, שמבקשת להלך אימים על חופש התרבות והיצירה בישראל, האחריות היא לא פחות שלך משל שרת התרבות. והיא מפחידה ומסוכנת הרבה יותר מכל האיומים שלך: איראן, "דאעש", אנטישמיות, איראן, חרמות – איראן, כבר אמרנו? תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה, בשם המחנה הציוני. עד שש דקות לרשותך. שקלתי אם לנכות לך שתי דקות על קריאות ביניים, אבל לא אעשה לך את זה, אז נא להקפיד על הזמן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, היה הייתה מדינה בת 61 להיווסדה, ואותה מדינה התכוננה לבחירות, ובבחירות היה מועמד לראשות הממשלה שאמר: אנחנו צריכים פעולה, ופעולה שתסיר את האיום. יש רק פעולה אחת שתעשה את זה, וזה למוטט את שלטון ה"חמאס" בעזה. אנחנו לא נעצור את צה"ל, אנחנו נשלים את המלאכה, נחזיר את הביטחון לתושבי אשקלון, אשדוד, שדרות, באר-שבע ויבנה. אנחנו נחזיר את הביטחון לתושבי ישראל. והיום, אדוני ראש הממשלה, שש שנים מאוחר יותר, אחרי אלפי רקטות, עשרות מנהרות, "עמוד ענן" ו"צוק איתן" אחד, 2 מיליון עיניים נשואות אל הבית הזה ומבקשות מציאות כלכלית וביטחונית אחרת. שש שנים ברציפות, קדנציה רביעית שלך, אדוני, ותושבי הדרום ועוטף-עזה חשים מופקרים ביטחונית וכלכלית. אנחנו לחמנו בעזה למעלה מ-50 יום. מעולם לא הייתה מלחמה בזבזנית כזאת ברמה הכלכלית: 10,000 שעות טיסה של מטוסים באוויר, שעמדו בחניה; 78,000 רימונים – זה רק חלק מהדוגמאות של ההיסוס וחוסר ההכרעה שלך. ובסוף המלחמה, במקום לעשות ועידה אזורית שתיתן לאבו מאזן, שתיתן למצרים, שתגיד – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דבר עם עצמך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – שתגיד "לא" למשא-ומתן עם ארגון טרור, שתביא להסדרה אחרת, שתשים גורמים אחרים על הגבול – אז במקום זה אתה הלכת, והפכת את ה"חמאס" לארגון לגיטימי, כי אתה שלחת אליו שליחים שניהלו אתו משא-ומתן. במקום לקחת את הקהילה הבין-לאומית, כמו שישראל ידעה לעשות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ולהביא אותה בתור קהילה שנותנת מעטפת, ללכת למועצת הביטחון ולעשות דה-לגיטימציה מוחלטת ל"חמאס", עכשיו במועצת הביטחון, אדוני ראש הממשלה, ישראל עומדת מנגד ומצפה ומחכה וחוששת שיעשו את הדה-לגיטימציה לה על-ידי מדינות ידידותיות, בלי התמיכה של ארצות-הברית. בלי התמיכה של ארצות-הברית, כי אתה יודע למה? כי את אותו יחס מיוחד שיש לנו עם ארצות-הברית – אתה שׂם שׁם שגריר שמ-2013 לא דרכו רגליו בבית הלבן; שכשנשיא ארצות-הברית מדבר בשכונה שלו בוושינגטון, הוא לא נמצא, כי הוא נמצא בטיול. יש לו משהו יותר טוב לעשות מאשר לקבל את נשיא ארצות-הברית בבית-הכנסת? תגיד לי אתה. זה שגריר שיש לו יחסים עם הממשל האמריקני? הפכת את העניין של ביטחון ישראל לעניין מפלגתי, לעניין שמפלג בין המפלגה הדמוקרטית לרפובליקנית. הפכת את נושא ישראל לעניין מפלגתי בתוך ארצות-הברית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> וצ'אק שומר, צ'אק שומר, אחד מגדולי התומכים בישראל, צריך לעמוד לביקורת כאילו הוא לא מספיק נאמן, כי מה? של מי הוא לא חבר שם באמריקה? עכשיו – העניין הכלכלי. בוא אני אגיד לך – ויושב לידך שטייניץ, שגם לו יש אחריות. תשמעו, ותשמעו טוב. ב-2014, אדוני ראש הממשלה, 60,000 מפעלים, עסקים בינוניים ועסקים קטנים נסגרו במדינת ישראל. מה שה-BDS לא עשה לתעשייה הישראלית, אתם עשיתם. ב-2005 נוצרו 56 מפעלים חדשים בארץ; ב-2014 – 12 מפעלים. התעשייה הישראלית, מבחינת המעמד שלה היום – נמצאת בתחתית המעמד מבחינת היצירתיות שלה. איפה הדברים עומדים? איפה מדיניות ממשלתית שנותנת להם תמיכה, שנותנת להם עזרה, שנותנת להם מזור, שנותנת להם דחיפה? איפה? אני רוצה לשאול. עכשיו אנחנו מדברים על הדרום. אתה יודע, אתה אוהב לדבר הרבה על נושא הסייבר. גם לי יש כמה זכויות בסייבר. אתה יודע מה? בבאר-שבע – האמת, אדוני ראש הממשלה, אני שמח על התמיכה שלך, אבל לא אתה הקמת – אני הקמתי את חממת הסייבר הראשונה עוד לפני שנכנסתי לכנסת. יכול להיות שבעיני חלק מהחברים שלך זה לא לגיטימי וצריך לעשות עסקים אחרים, אולי בהונגריה, אולי במקומות אחרים, אולי הגיע הזמן שתגיד משהו על זה, אבל אני הקמתי שם את החממה. עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד משהו. הממשלה הזאת נותנת מעט מאוד תמיכה, מכיוון שהחברות שהגיעו לשם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אדוני, הן גם זקוקות לסיוע הרבה יותר גדול בהכשרת עובדים בדרום, במעבר של תושבים לדרום. לכל החוקים האלה ששמתי על שולחן הממשלה שלך בפעם שעברה, חוקים שיעזרו לסייע, אתם התנגדתם וחסמתם. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כמשפט אחרון. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – סייבר זה נחמד. והנה, גם סילבן שלום אוהב והיה מעורב בסיפור, ובאתם להצטלם והיה נהדר. אבל אם אתם לא תיתנו הטבות אמיתיות, עם הכשרת עובדים, עם דיור בר-השגה בדרום ומעבר דרומה, עם הנושא של לא תקנת שעה של צעטל'ה שצריך להסתובב כל פעם במשרדי הממשלה, אלא תקנת שעה שתאמר בבירור: אזור פיתוח א"א לדרום, עם 40% מהמשכורת של כל עובד שעובר לשם, עם אזור פיתוח א' לאשקלון שלא מסוגלת לקבל היום תעשייה, לאשדוד שמחכה ומפחדת מהפעם הבאה שייפלו עליה טילים, אז מדינת ישראל תתחלק לשניים: החלק שנמצא במרכז והחלק שנמצא בדרום ובצפון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ובדרום ובצפון, אדוני ראש הממשלה – אנחנו מובילים את העולם בחדשנות, אבל אנחנו גם מובילים את העולם בטבלת העוני של ה-OECD ומובילים בעוני ילדים, וזה על הידיים שלך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, אפשר לסכם את מדיניות ממשלתך כלפי העם הערבי הפלסטיני ברוח הפתגם הערבי: לא ברחמכ, ולא בח'ל מן ירחמכ, ולא בח'ל מן אלרחמת תרבנה תנזל עליכ. בתרגום חופשי: אני לא עוזר לך, לא אתן לאחרים לעזור לך, ואפילו עזרה מהשמים אמנע ממך. זוהי בעיקרון המדיניות כלפי כל הפלסטינים בכל מקומות הימצאותם, בשטחים הכבושים, ברצועת-עזה, בגדה המערבית וכאן כמובן. <מאיר כהן (יש עתיד):> תדבר על הערבים בארץ, על הבדואים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אמרתי: וכאן, וכאן. אמרתי: וכאן. אני פותח בדברים אלה כי המדיניות היא אותה המדיניות גם כלפי הפלסטינים אזרחי המדינה המהווים 20% מכלל האוכלוסייה. למדיניות שלך יש דנ"א הנובע מטבעה הקולוניאלי של הציונות, שברירת המחדל שלה היא שליטה ועוד שליטה, כיבוש שטח ועוד שטח, דונם ועוד דונם וכך הלאה. 1948 לא הסתיימה לשיטתכם. צריך ליישב את הארץ, לגרש ערבים ולהביא יהודים, לא רק לבקעת-הירדן או לשטחים הכבושים, אלא גם לתוך הנגב, למשולש ולגליל. אום-אלחיראן רק דוגמה. אדוני ראש הממשלה, תקרא היטב את המלצות "צוות 120 הימים" שאתה מינית, שכלל, כולו, מנכ"לים ופקידים של השירות הציבורי. זו תעודת עניות על מדיניות ההזנחה, הקיפוח, הנישול. זרועות המדינה הרלוונטיות – רשות מקרקעי ישראל, מינהל התכנון, משרד הבינוי והשיכון – מתייחסות אלינו כאל אויבים או פולשים שצריך לגרש, לנשל, וכאל בעיה, במקרה הטוב, כאל בעיה מתמדת שצריך לטפל בה. את הגישה הזו יש לשנות מהיסוד. כדאי שתבין, אדוני ראש הממשלה, שאנחנו אזרחי המדינה, בעלי הארץ והאדמה הזו. לא היגרנו לכאן, לא הסגנו גבול של מישהו. גם הבנייה שאתם מגדירים כבנייה לא חוקית, נעשתה על האדמות הפרטיות שלנו. ואתם הורסים והורסים, זורקים משפחות לרחוב. ככה עשיתם השבוע בהריסת ביתו של טארק ח'טיב בכפר-כנא, בהריסת שלושת הבתים בכפר דהמש ובהריסת הכפר אל-עראקיב 85 פעמים, ומאות הריסות בכל שנה בנגב. כדאי שתבין, אדוני, שהריסת בית היא זריקת אנשים לרחוב. אתה אחראי לזה אישית. אני קורא לך, אדוני – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שתהיה אמיץ, תכריז על הקפאת צווי ההריסה לתקופה של שלוש שנים. בתקופה זו אנחנו מתחייבים שלא ייבנה אף בית אחד ללא היתר. אני מקווה שראש הממשלה שומע אותי. אני קורא לך שוב להכריז על הפסקה של שלוש שנים בהריסות הבתים. תדבר אתנו. בתקופה הזו ייושמו המלצות "צוות 120 הימים" במלואן ובלוח-זמנים מהיר ויעיל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם זה לא יקרה בקרוב, אדוני, אנחנו, חברי הכנסת הערבים, לא נשתוק שוב ונשנה את כללי המשחק, ועל זה כבר החלטנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת חיים ילין, אחריו – חבר הכנסת פולקמן. לשניהם שלוש דקות כל אחד. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שר החינוך, אני מאוד שמח שאנשי הסיירת לא יורים האחד על השני בתוך הנגמ"ש. זה באמת ראוי לציון. מכובדי, ראש הממשלה, כמעט שנה חלפה מאז נכנס צה"ל לרצועת-עזה, וכלום. דבר לא השתנה. אתה ממשיך לנהל את הסכסוך, את המצב, במקום לנסות לפתור אותו. אזרחי מדינת ישראל התיישבו לכל אורכה, מהצפון ועד הדרום, בערים, בעיירות הפיתוח, במושבים ובקיבוצים. ההיסטוריה של מדינת ישראל וגבולותיה נקבעו על-ידי חלוצים שהתיישבו מתוך ערכים ציוניים. התושבים העוטפים את גבולות מדינת ישראל חווים קשיים ביטחוניים וכלכליים ייחודיים, כאשר המרחק שלהם ממרכזי קבלת ההחלטות, נדמה, רק הולך וגדל עם השנים. אתה יושב בירושלים ותושבי הפריפריה נמצאים הרחק-הרחק ממך. רחוק מהעין – רחוק מהלב. כבוד ראש הממשלה, אני לא מזלזל אף פעם בדברים שאתה אומר, מקשיב. אל תזלזל בדברים שאני אומר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אתה אומר עלי דברים מסוימים שאני דוחה אותם. פשוט. <חיים ילין (יש עתיד):> במהלך מלחמת "צוק איתן" הודעת לי לפחות פעמיים, עם שר הביטחון, שאתה רוצה למנוע את המלחמה, אתה לא רוצה לשלוח את החיילים. חיבקתי אותך. אמרת שאתה רוצה את ה"חמאס" מוחלש ואת מצרים כמתווכים. אבל בשביל מה כל זה? בשביל מה? איך מסיימים מלחמה אם לא בהסדר לטווח ארוך, אם לא בשקט, במשהו? ההרתעה, אדוני ראש הממשלה, ואתה יודע את זה מצוין – "פג תוקף" אחרי שנה. כמה שתירה, כמה שתהרוס, עוד שנה ועוד שנה, ועוד שנה, עוד סבב של אלימות, עוד סבב של אלימות, כי את זה – שם, במקום הזה, אנחנו צריכים אותך. שם, במקום הזה, המנהיגות נמדדת. לא במיליארד וחצי שקל שנתת לעוטף-עזה. קח את הכסף בחזרה, תביא שקט. זה שווה הרבה יותר ממיליארד וחצי שקל. אני אומר לך את זה. אני ישן שם כל לילה. <יואב קיש (הליכוד):> חיים, יש פתרונות קסם? <חיים ילין (יש עתיד):> כל לילה אני ישן. כל לילה. <יואב קיש (הליכוד):> יש פתרונות קסם? עושים הכול. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה יודע מה יפה בזה? ראש הממשלה, יואב, לא צריך הגנה. הוא ראש הממשלה של כולם, הוא לא צריך. <יואב קיש (הליכוד):> לא, אני שואל אותך, יש פתרונות קסם? <חיים ילין (יש עתיד):> אני צריך להביא פתרונות? ראש הממשלה הנבחר צריך להביא פתרונות. <יואב קיש (הליכוד):> אבל עושים, עושים. אתה בעצמך אומר. <חיים ילין (יש עתיד):> אני זועק את הזעקה של תושבי עוטף-עזה והדרום. אני לא צריך להביא פתרונות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא צריך להביא פתרונות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> הממשלה צריכה להביא פתרונות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני ראש הממשלה, מלחמות לא מסיימים רק עם צה"ל. מסיימים אותן במתווה מדיני. פירקת את משרד החוץ לשישה גורמים. מי עכשיו אחראי להגיע להסדר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני ראש הממשלה, אין לנו מדינה אחרת. כולנו תקווה, מסתכלים עליך, כולנו רוצים את התקווה הזאת. כולם מצפים ממך לתרגם את הרכבות, את הדרכים, את התעשייה, את כל הדברים שאתה מתגאה בהם לדבר אחד פשוט: שיהיה שקט – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – שנחיה כמדינה נורמלית – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – שלא ישנאו אותנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת פולקמן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. לאחר מכן – אחרון הדוברים, לפני ראש הממשלה וראש האופוזיציה, יהיה חבר הכנסת דיכטר. <חיים ילין (יש עתיד):> יואב, מלמעלה במטוס לא רואים את העם כנראה. <יואב קיש (הליכוד):> תאמין לי, רואים טוב מאוד. <חיים ילין (יש עתיד):> לא רואים. <יואב קיש (הליכוד):> חיים, אתה לפעמים מתבלבל. <חיים ילין (יש עתיד):> לא רואים. תרד אל העם קצת. <יואב קיש (הליכוד):> עושים את המקסימום, אתם לא מעריכים. <חיים ילין (יש עתיד):> תרד אל העם. <יואב קיש (הליכוד):> תאמין לי, יודעים טוב מאוד. אתה כבר מוותר על מיליארד וחצי שקל? מה קרה? <חיים ילין (יש עתיד):> תמורת שקט אני מוותר על הכול. <יואב קיש (הליכוד):> בסדר, גם אני. <חיים ילין (יש עתיד):> על הכול. <דוד ביטן (הליכוד):> אם היית – – – לא היית מוותר על הכסף. <חיים ילין (יש עתיד):> מה? <דוד ביטן (הליכוד):> אם היית ראש מועצה לא היית מוותר על הכסף. <חיים ילין (יש עתיד):> מה אתה אומר? – – – <יואב קיש (הליכוד):> הרגע אמרת שאתה מוותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חבר'ה, זה דיון מאוד מעניין, אבל עכשיו רועי פולקמן ברשות דיבור. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני חושב שאנחנו מנהלים דיון על יישובי הפריפריה, אבל אני שומע כאן הרבה דברים אחרים. זה לא דיון על אי-אמון, זה דיון על הפריפריה ועל מה נעשה. אני מסכים שיש הרבה אתגרים בנושא המשא-ומתן, אני רק לא בדיוק בטוח עם מי כרגע יש לדבר. אני גם שמעתי הרבה דיבורים על יחסי ישראל–ארצות-הברית. אתמול ישבו כאן חבר'ה מאיפא"ק, ישבנו אתם, קיש, אנוכי, מייקל אורן וחיליק בר; ישבנו עם נציגי איפא"ק, היה דיון מאוד מעניין. אכן יש אתגרים, גם היחסים עם ארצות-הברית הם מורכבים, אבל הם חזקים גם היום. אז אני חושב שבעניינים האלה שווה לדבר על הרבה דברים. אבל אני רוצה ממש בשתי דקות לדבר על הפריפריה ועל החוסן החברתי בפריפריה, כי אני חושב שזה היה נושא הדיון ולשם זה התבקש ראש הממשלה להיות כאן היום, ואני רוצה להגיד על העניין הזה כמה דברים. ראשית, בוצעו הרבה מאוד צעדים בשנים האחרונות בנושא הפריפריה, בוודאי בתחום התשתיות, בתחום התחבורה ראינו לא מעט השקעות בשנים האחרונות, ובוודאי בהשקעות שאני מכיר באופן אישי מקרוב, גם בירושלים וגם בבאר-שבע – השקעות גדולות לחיזוק שתי הערים האלה. אני רוצה לומר בעניין הזה, שזה אחד המפתחות לחיזוק הפריפריה. יש הרבה מאוד שיח על יישובים בחודשים האחרונים – על המצב בערד, על המצב בדימונה ובמקומות אחרים, אבל זה מתחיל ויתחיל מחיזוק של ארבע מטרופולינים שיהיו העוגנים לצמיחה כלכלית. מדינת ישראל, כמדינה קטנה, לדבר על האתגר – אני באמת מסתכל עליך – לפתח מדינה קטנה בדרך שבה אני אדבר על בעיית האבטלה במעלה-אדומים – אנחנו עושים כאן איזה תרגיל לוגי בעייתי. מה הכוונה? בסוף, הפיתוח הכלכלי הגדול, המרכזי, עיקר התעשייה ועיקר הפרנסה בערך מוסף גבוה צריכים לקרות בארבע מטרופולינים: חיפה, באר-שבע, ירושלים ותל-אביב או גוש-דן. ואז, זה המפתח המרכזי, בוודאי בדרום, לפיתוח הפריפריה. לשם יגיעו המפעלים המובילים, התעשייה המתקדמת, והאתגר הגדול הוא לראות איך כל היישובים מסביב מרוויחים מהדבר הזה. אז דבר ראשון – אני חושב שאחד האתגרים בשיח על הפריפריה הוא שינוי פרדיגמה; מהתעסקות איך כל אזור תעשייה בכל יישוב בפריפריה מתחזק לאיך יש לנו ארבע מטרופולינים חזקות, איך היישובים מאוגדים באשכולות אזוריים שמסוגלים לטפח עסקים קטנים ובינוניים. <מאיר כהן (יש עתיד):> רעיון המטרופולין הוא – תקשיב טוב, אני אומר את זה – הוא אנטי-ציוני. במקום שבין באר-שבע לבין אילת לא תהיה התחזקות של ההתיישבות ולא תהיה תעשייה – – <רועי פולקמן (כולנו):> ודאי שתהיה התחזקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – אתה יודע מי מתחרה אתנו על השטח. <רועי פולקמן (כולנו):> מאיר, אני רוצה לומר לך על העניין הזה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מדבר על מה שאתה אומר. <רועי פולקמן (כולנו):> – – אני גרתי כמה שנים בקיבוץ בערבה, אני מכיר טוב את חבל-אילות. חייתי שם ושירתי שם לא מעט גם במילואים. אני אוהב מאוד את הערבה ואני אוהב את הנגב, זה המקום שבו אני אוהב להסתובב. אבל כתחום הפיתוח הכלכלי וחיזוק הפריפריה – תראו, בכל מדינת ישראל – אני אדבר רגע על ירושלים שאני מכיר טוב. בשנים האחרונות, אולי בארבע השנים האחרונות, הגיעו שני מפעלים חדשים לירושלים. כמות המפעלים שמגיעה, בכלל שנפתחת, היא מוגבלת. לכן, האתגר הוא קודם כול בתעשייה, בתחרותיות הבין-לאומית של מדינת ישראל – חיזוק המטרופולינים. אחר כך צריך לפעול כמובן לחיזוק ההתיישבות עם איכות חיים וכו'. אבל אם אדם ירוויח פרנסה טובה במטרופולין, הוא יצרוך שירותים ביישוב שלו. תהיה שם תרבות ויהיה שם מסחר. זה חיזוק הפריפריה. האמירה שיהיו המוני מפעלים בכל אזור תעשייה בפריפריה זו אמירה שיהיה קשה ליישם. אני כמעט סיימתי. הדבר האחרון בחיזוק הפריפריה – אגיד אותו כאן – הוא הסתכלות על המגזר הערבי בפריפריה, ובוודאי בגליל. זה אתגר לאומי גדול. יש על זה תוכניות – תוכנית "צוות 120 הימים" שתובא לממשלה בקרוב. הנושא הזה הוא מרכזי. הגיעה העת לבנות מערכת יחסי אמון חדשה בין הרשויות המקומיות בפריפריה לממשל המרכזי. זה אתגר מרכזי בעשייה שלנו היום. אני יודע שזה מעניין את ראש הממשלה, אני יודע שממשלת ישראל תעסוק בזה. זה חזון שאנחנו שותפים לו, ואני מאמין שאנחנו בדרך נכונה בכיוון הזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פולקמן. חבר הכנסת אבי דיכטר – בבקשה, אדוני. אחריו נשמע את ההתייחסות של ראש הממשלה ושל ראש האופוזיציה. <אבי דיכטר (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ילין, אני רוצה לומר לך: אני מהסיירת. <חיים ילין (יש עתיד):> לראש הממשלה – לא לי. <אבי דיכטר (הליכוד):> אני מהסיירת. כשראש הממשלה היה מפקד צוות ותיק, אני הייתי חייל שהתחיל את דרכו. אגב, יוני ז"ל היה מפקד שלי. ינון מגל – הוא גם מהסיירת. ידידי בנט – גם הוא מהסיירת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עמר. <אבי דיכטר (הליכוד):> עמר בר-לב – הוא נמצא פה, וגם הוא מהסיירת. <חיים ילין (יש עתיד):> אני התייחסתי לנגמ"ש ב"צוק איתן". <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> דיכטר, סיירת – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> חבר'ה, לא נריב על הסיירת. אבל אני רוצה לומר לך שזה לא קשור לסיירת. <חיים ילין (יש עתיד):> מרוב סיירת אנחנו כל הזמן בנגמ"ש. <אבי דיכטר (הליכוד):> זה לא קשור לסיירת. אני חושב שגם ביחידות שבהן אתה היית ואחרים – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> – – בתוך הנגמ"ש לא יורים. אני מניח שגם בטייסת לא יורים האחד על השני. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> לפחות לא אש חיה. <חיים ילין (יש עתיד):> שם נופלים מלמעלה. <אבי דיכטר (הליכוד):> אבל זה היה המשפט הקל. אדוני ראש הממשלה, אני אומר לך שאני לא בטוח שהבנת עד הסוף את הפתגם שאמר חבר הכנסת, ידידי, גטאס. אגב, אף שגטאס הוא נוצרי, זו הזדמנות – אני רוצה לומר לאחים המוסלמים, מחר מתחיל רמדאן: רמדאן כרים, וחודש קשה מאוד לפניכם. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> "האחים המוסלמים" – זה מסוכן. <קריאה:> – – – חבר שלך – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> אבל, גטאס, אני מסכים אתך לגבי החברוּת, כי הפתגם שהטחת בראש הממשלה – אתה יודע היטב שהעדה הנוצרית היום בלבנון, בסוריה בוודאי, בעיראק בוודאי ובעוד מקומות, לו חס וחלילה היית מעז לומר את הפתגם הזה באיזה פרלמנט – באיזה פרלמנט – באיזו מסעדה בעיבורי דמשק, אתה יודע מה היה עונה לך זה שהיה יושב לידך, ולא חשוב אם הוא איש ממשל או אחר? הוא היה אומר לך: גטאס, לא צופכ ולא ח'רופכ ולא עיני תשופכ. (להלן התרגום המילולי של הפתגם: לא הצמר שלך ולא הכבש שלך ושהעין שלי לא תראה אותך.) <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תסתפק בזה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אל – – – הערבים. הערבים – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> אני אומר לך, הוא היה אומר לך את המשפט הזה, ואתה יודע היטב שהמשפט הזה שהטחת בראש הממשלה הוא משפט קשה, הוא משפט מביש. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – אנחנו עם אחד. <אבי דיכטר (הליכוד):> לא את ראש הממשלה – הוא מביש אותך. איך אתה מעז לומר לראש ממשלתך – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לדבר על – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> התערבות שלכם על הכיבוש. <אבי דיכטר (הליכוד):> – – לזה שבאמת בזכותו היציבות כאן היא בסדר גודל כזה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> אנחנו לא אמרנו – בואו שנייה נשמור על נימוס. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – –. אל תדבר על העולם הערבי פה. לא רוצים להטיף לנו מוסר – – – <קריאה:> תאמיני לי שאני ישראלי, ויש – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> תדברי על זה. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו לא מרימים להנחתה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תדבר על ישראל ועל המדיניות הישראלית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תדבר על פשעי מלחמה. <קריאה:> למה אתה נותן לה לדבר – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> להכניס אותם – – – להכניס אותם לעזה. תדבר על עזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי. <אבי דיכטר (הליכוד):> התרגום לשולטים ביידיש הוא: לא מדובשך ולא מעוקצך. זה כמובן בפתגם העברי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה תדבר על עזה – לא על לבנון ולא על העולם הערבי. <אבי דיכטר (הליכוד):> הפתגם הערבי הוא: לא מהצמר שלך ולא מהדבש שלך ולא רוצה לראות אותך. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <מיכאל אורן (כולנו):> – – – <קריאה:> זו האמת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> על עזה תדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי, אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> על זה תדבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – בלי מלחמה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה תדבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. לא תוכלי לשמוע את הנואמים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תדבר על עזה – לא על סוריה. שידבר על עזה ולא על סוריה. <קריאה:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – שידבר על ההתנחלויות ולא על סוריה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לצאת מן האולם. <יואב קיש (הליכוד):> ביום שתלכי לעזה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כך יקרה גם עם אלה שיפריעו לראש הממשלה ולראש האופוזיציה בהמשך. <יואב קיש (הליכוד):> לעזה. קחו אותה החוצה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> קשה לי לשמוע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יואב קיש, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> על עזה תדבר. <קריאה:> החוצה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – לצאת מן האולם. בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> על פשעי מלחמה בעזה תדבר, ולא על סוריה ולא על לבנון. (חברת הכנסת חנין זועבי יוצאת מאולם המליאה.) <קריאה:> – – – החוצה. היום היא הבינה את המשמעות של המילה שלום. שלום. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> דיכטר, אדוני היושב-ראש – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> חבר הכנסת בהלול, את רשות הדיבור נותן יושב-ראש הכנסת, לא אני. <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <קריאה:> אל תפריעו לו עכשיו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> דיברת על חודש הרמדאן – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני מתנצל על זה שהייתי, לפחות מבחינתי, צריך להבהיר פה את חומרת הפתגם שהוטח פה בראש ממשלת ישראל, ובא לציון גואל. בכל מקרה, אני – – – <קריאה:> תשאל את זוהיר בהלול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא כבר תרגם, הוא כבר תרגם, חבר הכנסת שלום. גם אני למדתי שפות אחרות באוניברסיטה. נו, מה אני אעשה? אבל הוא תרגם לטובת כולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בבית-ספר גם. זה חשוב. <אבי דיכטר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, בין הצורך לעשות יותר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הנאום של עמיר פרץ נגד ראש הממשלה הרבה יותר נוקב, הרבה יותר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טיבי, גם אותך נקרא לסדר – בסדר, בסדר, אז שם משום מה – – <אבי דיכטר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – חברת הכנסת זועבי לא התעוררה. עכשיו היא התעוררה. <אבי דיכטר (הליכוד):> – – – בין הצורך לעשות יותר, כממשלה, כראש ממשלה, הייתי אומר אפילו לעשות הרבה יותר, לבין המילה הפקרה יש תהום, והתהום הזאת פעורה. ואני אומר לכם, למזלנו, בכנסת הזאת יש נציגות מאוד מאוד נדיבה של אנשים מהפריפריה, אפילו מבין הדוברים: עמיר פרץ ידידי ושכני משדרות, מיקי זוהר מקריית-גת, דני עטר מהגלבוע, מהמועצה האזורית, מאיר כהן מדימונה, חמד עמאר משפרעם, ילין כמובן מבארי, ובוודאי פספסתי נוספים. יש גם כאלה פריפריאליים שהתמרכזו עם השנים – – <קריאה:> אורלי לוי מבית-שאן – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> – – אבל את הפריפריה אתה לא עוזב. אתה יכול לעבור מהפריפריה, אבל אתה לא עוזב את הפריפריה בתפיסת העולם שלך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאה:> שכחת את ירושלים – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> למה צריך להתמרכז – – – <קריאות:> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> ואנחנו, נדמה לי, יודעים היטב שהטרמינולוגיה הזאת, של הפקרה, היא לא מייצגת גם לא את מה שאתם יודעים ואת מה שאתם חשים – ואני גר בפריפריה, חש כמוכם. איך קרה לנו שעברנו ממושג של צריך לעשות יותר למושג של הפקרה? נראה שהמעבר מהקואליציה לאופוזיציה זה לא רק שינוי של פוזיציה; זה כנראה שינוי של טרמינולוגיה. ואני ככה תוהה. בתחום הכלכלי, מהנתונים שאני ראיתי – 12 מיליארד שקל לפיתוח אזורי של הפריפריה, האם זה מכובד? בכל שנה. האם זה מכובד? כן. האם זה מספיק? לא. האם זו הפקרה? לא ולא. <זהבה גלאון (מרצ):> אז מה זה? <אבי דיכטר (הליכוד):> אני חושב שכשחברי – חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת סלומינסקי, דיברו כאן נוספים, סגן השר ליצמן – דיברו על ההשקעות האלה הם פירטו, ואני משוכנע שראש הממשלה יודע ויפרט הרבה יותר ממני. אבל כשאתה עוסק בזה, אפילו במגזר הערבי – העיר רהט, אני אומר לכם, בחמש השנים האחרונות – העיר רהט מאכלסת שליש מאוכלוסיית הבדואים בנגב. העיר רהט מאכלסת שליש מאוכלוסיית הבדואים בנגב – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> – – וזה לא מאהל. זו עיר ואם בישראל, קרוב ל-70,000 איש. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני לא מבין, מה הנקודה – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> בין הצורך – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> – – – בין הצורך לעשות יותר בתחום החברתי, בתחומי הרווחה, לבין הפקרה, פעורה תהום. תראו, הייתה לי זכות בשנתיים האחרונות להיות יושב-ראש הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל – בהתנדבות. זכיתי באמת בתפקיד מלמד מאוד, ואני מקווה שגם עזרתי. אבל אני זוכר איך הממשלה הקודמת הגדילה ב-33%, במיליארד שקלים, את התקציב לניצולי השואה. האם זה מכובד? כן. האם זה מספיק? לא. האם זו הפקרה? ודאי שלא. אגב, באותה ממשלה היה שר אוצר שהיום הוא באופוזיציה. אז איך זה כשעוברים לאופוזיציה זה פתאום הופך להיות הפקרה, כל נושא הרווחה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, נא לסיים. <אבי דיכטר (הליכוד):> בתחום הביטחוני, אדוני היושב-ראש, אני אומר לכם, פה זה פשוט לא ייאמן, כאילו אנחנו חיים במנותק מהאזור, חיים על איזה אי מוקף ימים. לא, לא. אנחנו אי מוקף מדינות שיש בהן כאוס, שקרתה בהן רעידת אדמה בחמש שנים האחרונות. אני לא יודע לומר כמה זה בסולם ריכטר; אני אומר לכם, זה תשע בסולם דיכטר. ומה שקורה מסביב – אנחנו רואים היטב. ומה שקורה בעזה היום – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – ריכטר, דיכטר – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> ילין ידידי, חבר הכנסת ילין ידידי, אדוני היושב-ראש, היום – היום, ממש היום – זה ה"יארצייט", זה יום השנה להפיכה הצבאית של ה"חמאס" בעזה. אני אומר את זה לכל המפנטזים לגבי איך צריך ראש הממשלה לנהל את הבסטה המדינית. אדוני ראש הממשלה, יושב-ראש הרשות הפלסטינית ביקר בפעם האחרונה בשטח רצועת-עזה לפני שמונה שנים וחצי. שמונה שנים וחצי לא דרכה כף רגלו בעזה. ההשפעה שלו על מה שקורה ברצועת-עזה דומה להשפעה של מנהיג מיקרונזיה על מה שקורה בעזה; אולי למיקרונזיה יש יותר השפעה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ומצרים? ומצרים? <אבי דיכטר (הליכוד):> ואני אומר לכם שכשאנחנו מדברים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ומצרים? <אבי דיכטר (הליכוד):> לא, אני שמעתי ססמאות – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה ססמאות? <אבי דיכטר (הליכוד):> – – היה צריך לעשות. תראו – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – מצרים? <אבי דיכטר (הליכוד):> – – פה במליאה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מצרים – מה ההשפעה שלה על עזה? <אבי דיכטר (הליכוד):> – – באולם הזה, יש לא מעט מפקדים, לוחמים, שבאמת קרבות זה לחם חוקם לאורך עשרות שנים. יושבים פה באמת מפקדים: יעקב פרי, ראש שב"כ, היה מפקדי בשב"כ; יושבים פה לוחמים, כולל יואב גלנט, בתפקידים מאוד בכירים – אלוף וכמעט רמטכ"ל – ויושבים פה גם לא מעט לוחמים בדרגות זוטרות יותר. הרי אם היינו עושים ישיבה על איך צריך לנהל את המערכה הביטחונית סביב רצועת-עזה היו הרבה מאוד דעות, אבל אחראי יש רק אחד. גם אני וראש הממשלה היינו חלוקים תקופה מסוימת על איך צריך לעבוד בעזה, אבל האחריות היא שלו. האחריות היא שלו לוודא ולהבטיח – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – יש טילים. הטילים לא הפסיקו – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> האחריות היא שלו לוודא ולהבטיח שבאשקלון ובבארי ובאשדוד ובבאר-שבע ובשאר רחבי מדינת ישראל – – <חיים ילין (יש עתיד):> דיכטר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> האחריות היא שלו, והוא נכשל. <קריאות:> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> – – תהיה כלכלה נורמלית של ניהול – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> האחריות היא שלו, והוא נכשל. <אבי דיכטר (הליכוד):> – – – ניהול המהלך – – – <קריאות:> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> חבר'ה, המונח הכרעה, המונח הכרעה, אני אומר לכם, שווה ישיבה נפרדת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. נא לסיים, אדוני. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – היינו יחד בשער-הנגב – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> אני רק אומר לכם, בסופו של דבר, כמו שמקובל לומר, בסוף קרתגו תיהרס – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> – – בסוף עזה תהיה מפורזת מנשק צבאי. איך זה יקרה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> נו, נו. זו הכרעה. בבקשה – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> סליחה, דילגתי על עמר בר-לב, מפקד סיירת מטכ"ל וידידי מכמה דברים. עניינית, אנחנו מבינים שעזה תפורז מנשק צבאי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> נו, נו. למה לא עושים את זה? <אבי דיכטר (הליכוד):> מפני שזה לא מחשב שלוחצים delete וזה קורה. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל זה כבר 15 שנה, דיכטר – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> יש לי חדשות בשבילך – זה הרבה יותר מ-15 שנה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. שם זה 15. <אבי דיכטר (הליכוד):> אבל יש דברים שמי שנושא באחריות, כדאי שיחשוב טוב גם על היום שאחרי. המציאות במזרח התיכון – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> – – היא כזאת שכדאי לנו לשבת ולשאול את עצמנו האם הדיון הזה, אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> המציאות במזרח התיכון – מדינות קמות ונאבקות בטרוריסטים. <אבי דיכטר (הליכוד):> – – האם הדיון הזה, שעוסק במילה הפקרה, האם הוא מתקיים בפעם הראשונה בממשלה הזאת? כן. האם זה מתקיים בפעם האחרונה? כנראה לא. האם זה מכובד? ודאי שלא. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – בנושא הביטחוני – – – <אבי דיכטר (הליכוד):> האם זה יקרה בשנים הקרובות? נראה שבארבע השנים הקרובות הדיון הזה יחזור על עצמו שוב ושוב ושוב, ונצטרך אנחנו לתת את התשובות האלה שוב ושוב ושוב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דיכטר. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להתייחסות של ראש הממשלה וראש האופוזיציה. אני קודם כול מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, להתייחס לדברים. אני מציע גם שלא נפתח שיחות באולם, כי היו רבים שדרשו מראש הממשלה תשובות, וזאת ההזדמנות לשמוע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת חמד עמאר – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני כאן, כאן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מחפש אותך שם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, זו הייתה תאוות לב. <זהבה גלאון (מרצ):> לא רגיל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מבקש לומר משהו – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו: > – – לציבור הדרוזי. אנחנו קודם כול השקענו, החלטנו החלטה – אנחנו כמה שבועות בממשלה וקיבלנו החלטה; התחייבנו לפני הבחירות לבצע, ואנחנו מממשים אותה, לתת כ-2 מיליארד שקלים לתוכנית חומש לציבור הדרוזי על מנת לתת ביטוי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לכוונה שלנו לסגור פערים. <ירון מזוז (הליכוד):> למה אתה מפריע? רוצים לשמוע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה כולל גם את הצ'רקסים – – <קריאה:> – – – <ירון מזוז (הליכוד):> אל תפריע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זה כולל גם אחרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. סגן השר מזוז, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אין דבר שאני אגיד פה – מראש אני אחסוך לכם את צעקות הביניים ואת הקריאות – אין דבר שאני אגיד שאתם תגידו שהוא מספיק, וכל דבר שאני אגיד אתם תגידו: את זה מישהו אחר עשה. אז אני מציע, בואו נחסוך את הדברים הללו ואני אוכל להתרכז בעיקר. החלטנו על השקעה של כ-2 מיליארד שקל – קצת יותר – ביישובים הדרוזיים בעיקר. זה מבטא, אני חושב, את התחושה שמרגישים לא רק אנחנו בממשלה, אני כראש הממשלה; אני חושב שזה מבטא את הלכי הרוח בציבור הרחב. זה פשוט מביא לידי ביטוי קונקרטי – אתה חייב לשים כסף. אתה לא יכול להסתפק בהצהרה, אתה צריך לראות מה הפעולות המעשיות שאתה יכול לעשות כדי לממש את ההחלטה, בין שמדובר בגדר ביטחון או בטייסת כיבוי או בכל דבר אחר. תביא דברים מעשיים. אנחנו מביאים דברים מעשיים. זה ביחס לציבור הדרוזי וסגירת פערים. אתה נגעת בנושא אחר. בעת הזאת אני יכול להגיד את הדבר הבא: אנחנו עוקבים בדריכות אחרי כל הנעשה בעניין זה סביב גבולותינו. ההנחיה שלי היא לעשות את כל הפעולות הנדרשות. אני מציע לך, אני מציע לכל העוסקים בדבר, שהדבר חשוב בעיניהם, ואני יודע שהוא יקר בעיניהם – אני מציע להסתפק בעת הזאת באמירתי זו. נאמר כאן הרבה על הכחש, ועל היותי קוסם, וכיצד כשלא עושים שום דבר בפריפריה – תכף אתייחס למושג הזה – ובכל זאת תושבי הפריפריה מצביעים כל כך הרבה עבורנו. כיצד הדבר הזה קורה? תכף אפרט, אבל אגיד בראשי פרקים: כבישים, רכבות, מחלפים, סייבר, פארק ההיי-טק, עיר הבה"דים, גדר הביטחון, חדרי מיון קדמיים, בית-ספר לרפואה בצפת, שדה-תעופה בתמנע, הרחבת כביש הערבה, נצרת-עילית – אלפי יחידות דיור. מה עשיתם, כן? בהפקרה. קריית-שמונה – 2,000 יחידות דיור, עוד 2,000 בדרך; בחצור – מאות יחידות; עכו – 1,500; קריית-ביאליק – אלפי יחידות דיור; קריית-גת – 7,000; דימונה – 3,000, בדרך ל-7,000; ירוחם – 1,000; באר-שבע – אלפים, אלפים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה עם המגזר הערבי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אשקלון – בדרך להיות עיר של כ-200,000 איש ב-2020. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> איפה המגזר הערבי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> פוריידיס – לחברי מהמגזר הערבי – 1,100; טורעאן – 700 – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא, אבל – – – היישובים הערביים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טייבה – 2,500; אני מזכיר גם אבו-גוש, אבל זה לא פריפריה, זו שכונה פה – 600. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גנאים, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – לא דוגמה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם אבו-גוש זה לא דוגמה, אבל חשבתי לציין, כיוון שאתם אומרים – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – זה רק היום. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כיוון שאתם אומרים – לא, בפוריידיס בניתי תעלת ניקוז, נדמה לי, עם כניסתי לתפקיד כראש הממשלה. היה שם שיטפון. ולא שאלתי: הצביעו בשבילי? לא הצביעו בשבילי? היה שם שיטפון; תעלת הניקוז, ב-30 או 20 מיליון שקל, התקבלה מייד, וברוך השם השיטפונות כבר לא שוטפים את היישוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בוא נגיד: בנינו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מודה על ההזדמנות הזאת, על כן, שבחרתם את הנושא. אם אני יכול לייעץ לכם – הפקרת הפריפריה? אני הייתי בוחר מינוח יותר מוצלח, כי העשייה פה היא כבירה. כבירה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ועדיין – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שמח – – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שמח שנתתם לי הזדמנות לתת דין-וחשבון לחברי הבית על עשיית הממשלה למען אזרחי ישראל שמתגוררים בדרומה ובצפונה של הארץ. אגב, אני השתמשתי בשם שאתם נתתם, אבל אני לא קורא למקומות הללו פריפריה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה צודק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא לא, גם היום. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> המושג פריפריה היה אולי נכון לפני כמה שנים. עדיין אפשר להשתמש בו, אבל אחת המשימות המרכזיות שקבעתי לעצמי היא לבטל את הפריפריה באמצעות חיבור הנגב והגליל למרכז הארץ. המדינה שלנו היא קטנה. אולי אילת היא בקצה – גם בה אנחנו מטפלים, ותכף אפרט – אבל כל השאר זה מרחב מטרופוליטני ממוצע במדינות אירופה, ואין שום סיבה, שום סיבה, שבגלל מרחק גיאוגרפי קצר ותחבורה מתמשכת, מה שנקרא, לא נשנה את זה. את הדבר הזה אני נושא בתוכי מהימים שהייתי חייל ביחידה מסוימת במרכז הארץ. רוב שנותי ביליתי ברמת-הגולן, לפעמים גם בנגב, בסיני, והיינו נוסעים לפעמים בכביש מס' 1, הוא כבר נסלל אז – כביש החוף, אני מתכוון – ולפעמים בכביש בית-ליד, והיינו מגיעים לוואדי-עארה והיינו נתקעים, המשאית הראשונה שהגיעה, והיינו נוסעים ומגיעים לישראל השנייה. <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואני אמרתי לעצמי: מדוע אין פה את אותם סידורי תחבורה שקבעו באירופה כבר בשנות ה-50, או את מסילות הברזל שקבעו בארצות-הברית במאה ה-19? וכשהגעתי לתפקיד ראש הממשלה ראיתי ברכה גדולה וחובה גדולה לבטל את מושג הפריפריה. ולכן, כל מי שעיניו בראשו, כל מי שעיניו בראשו, רואה את תנופת הפיתוח העצומה ברחבי הגליל והנגב, ואחרי עשרות שנים שבהן התעכב החזון של פיתוח אזורים אלה אנחנו מפשילים שרוולים ויוצקים תוכן ממשי בססמאות העבר. החזון של בן-גוריון היה חלוציות לשמה. אני מאוד מכבד את זה, זה גם תנאי הכרחי וחשוב להתפתחות המדינה, גם בנגב וגם בגליל, אבל זה איננו תנאי מספיק. החזון שלי מוסיף על כך שני נדבכים: תשתיות לאומיות וכלכלה חופשית. תשתיות לאומיות – זה הממשלה מובילה; כלכלה חופשית – זה הסקטור העסקי מוביל. יש לנו תוכנית סדורה ארוכת טווח להשקיע בחבלי הדרום והצפון, כולל באזורים הסמוכים לגבולותינו, והיא הולכת ומתממשת לנגד עינינו בצורה מרשימה ביותר. השקענו בשנים האחרונות – זה נכון, המספרים ששמעתם כאן – 63 מיליארד שקל, סכום עצום, בחמש השנים האחרונות בפיתוח אזורי הנגב והגליל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> גם במגזר הערבי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו סוללים נתיבי תחבורה חדשים מצפון לדרום: מסילות רכבת, מחלפים, מנהרות, גשרים. <חיים ילין (יש עתיד):> גם ה"חמאס" עושה מנהרות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הם מקצרים באופן דרמטי את זמן הנסיעה ממרכז הארץ אל הנגב והגליל – פחות פקקים, פחות רמזורים. בחזון שלי, בסופו של דבר, ממטולה עד אילת בלי רמזור אחד וגם בלי פקקים. זה קיים בארצות אחרות. בנערותי ביליתי בארצות-הברית – אתה יכול לנסוע מסן-פרנסיסקו לניו-יורק ובחזרה, או מבוסטון, ולא לעבור רמזור אחד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה עם הכביש לטייבה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הקמנו קו רכבת שמחבר את אשקלון לבאר-שבע דרך אופקים, שדרות ונתיבות; חנכנו תחנות רכבת חדשות בשדרות ובנתיבות; אנחנו מפתחים כניסות חדשות לדימונה; מחברים את רהט לכביש 6; מקשרים בין קריית ההדרכה של צה"ל, עיר הבה"דים, לכל יישובי האזור; אנחנו משדרגים את כביש הערבה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה לא הנאום מהקדנציה הקודמת? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה להבהיר משהו: אנחנו שבועיים בתפקיד. עכשיו אנחנו – קיבלו החלטה על עיר הבה"דים – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה בסדר, אדוני ראש הממשלה, אין לי בעיה עם זה. רק תגיד שכבר נאמת את הנאום הזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תשע שנים ושבועיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כל פעם אותו נאום. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה להסביר את מעשה הכישוף. אני רוצה שאתם תבינו, שיהיה לכם יותר קל. אולי גם אתם תוכלו להיות קוסמים, אולי גם אתם תוכלו לסחוף ככה ציבורים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אנחנו בעד מחזור, אבל לא לדעת. <ירון מזוז (הליכוד):> ראש הממשלה יסביר לכם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו אני אגיד לכם. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אגיד לך משהו, חברי איתן כבל. אתן לך עצה; מותר. <קריאה:> בסוף כולכם תבינו. <קריאה:> אנחנו אוהבים אותך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה לתת לך עצה, אולי היא תועיל לך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בבקשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תראה, בסוף הציבור הרבה יותר חכם ממה שחושבים. הציבור לא מתרשם מאמירות שאין להן גיבוי, שאין בהן אמת. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אומר שהציבור יודע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הציבור לא מקבל את מה שאומרים ואמרתם ותגידו ותחזרו ותאמרו, וחזרתם ואמרתם היום – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> בסוף נשכנע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שאין פיתוח בנגב או בגליל. הם רואים את ההבדל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כל הזמן רואים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הם רואים, והם רואים את השוני בשנים האחרונות לעומת חוסר הפיתוח, חוסר ההשקעות עשרות שנים קודם לכן, ולכן הם מתרשמים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> התרשמו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ובכן, אנחנו משדרגים. רואים גם את מה שאני אומר כאן. הם רואים את השדרוג של כביש הערבה – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הם ראו את הערבים רצים לקלפיות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הוא נמצא בעיצומו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והם רואים גם את ההצטרפות של הבנייה של נמל תעופה בין-לאומי בתמנע. נוכל להוציא את שדה התעופה מתוך אילת עצמה – מוציאים אותו החוצה. בצפון הם רואים, הם רואים, את מסילת העמק, שמחברת את בית-שאן לחיפה דרך עפולה. הם רואים את זה. אגב, הם יוכלו לנסוע ברכבת לתצוגה האור-קולית שהקמנו בבית-שאן, דני עטר. אבל יהיו שם הרבה דברים אחרים, כי ברגע שאתה מחבר אזור צפוף כמו מדינת ישראל, עם מחירי הדיור הגבוהים באזור המרכז – ואנחנו נוריד אותם – אבל אתה נותן להם את האפשרות לגור במה שפעם נחשבה פריפריה רחוקה, אתה עושה תנופת פיתוח גדולה מאוד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, מה שיפה, שהשתכנעת שזה נכון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הרכבת תקשר גם את כרמיאל ואת עכו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מי שרוצה לקנות דירה לא יקנה אותה מתצוגה אור-קולית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מיקי, הציבור השתכנע, אנחנו לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חבר הכנסת איתן כבל, זהו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הציבור השתכנע, אתה לא משתכנע. אולי אצליח לשכנע אותך במה שהציבור השתכנע בו. הוא השתכנע משום שהוא ראה את מחלף גולני – מחלף גולני, מה שהיה פעם צומת גולני, ואנחנו משדרגים את הכבישים שמוליכים מצומת גולני לצומת עמיעד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ישראל כץ הוא ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם בדרום וגם בצפון מתהווים מרכזים מטרופוליניים חדשים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו מוחים על מה שישראל עושה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרתי כבר: אין ספק שכשממשלה מקצה 27 מיליארד שקל – שר התחבורה הנמרץ עושה עבודה יוצאת מן הכלל, אבל לראש הממשלה אין שום חלק בזה. אין שום חלק בזה, זה ברור. כן. אנחנו מבינים את העיקרון. כן. גם בדרום וגם בצפון מתהוות מטרופולינים חדשות, שמהוות עוגנים מרכזיים של דיור, תעסוקה וחינוך. אנחנו הופכים את באר-שבע למרכז סייבר עולמי. זו השקעה. <קריאה:> אוהו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, לפני כמה שנים עמדתי כאן, אדוני, ישב פה חבר כנסת בכיר באופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איפה הוא? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הוא איננו כבר. יש כאלה שנשארים ויש כאלה שנעלמים. ואותו חבר כנסת, עם קול עבה, עם קול עבה, כשאמרתי שאנחנו מקימים את רשות הסייבר הלאומית ואנחנו הולכים להפוך את ישראל למעצמת סייבר, תגובתו הייתה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא היה חבר במפלגתך, אם אני יכול לנחש? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, הוא היה פעם חבר במפלגתי, אבל הוא נדד כמו – הוא נדד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> סתם, רק ידע אישי. רק ידע אישי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והוא הסביר: נו, ראש הממשלה מדבר על סייבר, ראש ממשלה וירטואלי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ועשינו סייבר כל כך הרבה לפני שאתה דיברת על זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו בונים מרכז היי-טק עצום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חבר הכנסת מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לפני 12 שנה הקמנו חברה אחרי חברה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת מרגלית – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה לא הקמת את הסייבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – חבר הכנסת מרגלית, אינני ממעיט כלל בזכויותיך בתחום הסייבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אוקיי, אז בוא, שיהיה לכולנו קצת צניעות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל מבחינת המערכת, מבחינת האחריות הלאומית – שמעתי אותך, תשמע אותי. טוב מאוד שעשית, טוב מאוד שאתה עושה – אבל האחריות שלי כראש הממשלה להניע תהליכים, שלא במקרה, אלא כתוצאה מהשקעות ממשלתיות ומדיניות ממשלתית, למשל הקלות בחברות הסייבר, מה אני יכול לתת להם? כי זה מגבלות שהממשלה מטילה; האם אני יכול להעביר את 8200 לדרום? האם אני פותח מרכז סייבר לאומי? האם אני שם אותו בבאר-שבע? כל אלה החלטות שאנחנו קיבלנו. וגם עוד כסף וגם כיתות למתמטיקה, שאנחנו צריכים להאכיל את הפירמידה הזאת מלמטה. והשר בנט כרגע התחיל לעסוק בזה נמרצות, וזה חשוב. כל הדברים האלה הם באחריות של הממשלה ושל ראש הממשלה. ובכן, הצבתי יעד להפוך את ישראל לאחת משלוש מעצמות הסייבר המובילות בעולם, ואנחנו מקיימים את היעד הזה. היעד הזה מתנקז – זה לא ייאמן, אבל כך קורה – לעיר באר-שבע ולשכונותיה. בני ביטון, ראש עיריית דימונה, יש לו בקשה אחת ממני, ואני שוקל בחיוב להיענות לה: לעשות מכללת סייבר בדימונה. אם זה לא שינוי חברתי, אם זה לא שינוי עצום – עצום – במה שהורגלנו לו במשך 67 שנים – הרי כל אחד מכם מבין שזהו אכן שינוי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אפשר לתת לך עצה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> עוד כמה שנים, אדוני ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ובכן, מרכז היי-טק גדול הולך ומוקם. הוא מחובר לאוניברסיטת בן-גוריון וליחידות הטכנולוגיות של צה"ל, שיעברו בשנים הקרובות דרומה. אנחנו הכרזנו על ערים ומועצות מרכזיות נוספות בנגב כעל יישובי עדיפות לאומית לטובת השקעות: ערד, אופקים, דימונה, ירוחם, נתיבות, המועצה האזורית מרחבים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> איפה רהט? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו הרחבנו את הרשימה של היישובים בדרום שזכאים להטבות מס. ובכלל, לאחר מבצע "צוק איתן" בשנה שעברה, הרחבנו את התוכנית המקורית לפיתוח יישובי הנגב בדיור, בעסקים, בהקמת אזורי תעשייה, בחיזוק מערכות הרפואה, בחקלאות, בתיירות ובשיקום נופים ונחלים. ההשקעות האלה, כמובן, כוללות גם את יישובי הבדואים. לרשויות המקומיות בנגב נתנו מענקי פיתוח גדולים. בעוטף-עזה יזמנו תוכנית רב-שנתית לפיתוח דמוגרפי. היא כוללת השקעה בשדרוג התשתיות, תמריצים לדיור, הטבות מיוחדות, מיגון בתי התושבים ומוסדות חינוך. אנשים מהמרכז שמחפשים היום שטח פתוח, קרקע לבנייה, חיי קהילה מגוונים – הרבה מהם עוברים לדרום. זו תופעה חדשה, זה דבר חדש, שלא היה. הם רואים מה קורה שם, הם נשבים בקסם המקום, יש שם אווירה מיוחדת, נוף מיוחד. ולכל זאת כמובן נלווה צעד משלים, חשוב ביותר, שנקטנו – אפרופו ההפקרה – אנחנו הקמנו את גדר הגבול עם מצרים לאורך גבול של יותר מ-200 ק"מ. הגדר הזאת בלמה את גלי ההסתננות לארץ וחיזקה את הביטחון. אני מבקש מכם לתאר מה היה קורה אילו נמשכה הזרימה האדירה של המסתננים הבלתי-חוקיים לישראל. לא קשה לדמיין, כי אנחנו רואים מה זה עושה במדינות אירופה. אנחנו מנענו באמצעות הגדר סכנות אסטרטגיות עצומות למדינת ישראל; בראש ובראשונה, חדירה של קנאי האסלאם הקיצוני מסיני. אני חושב שאתם יודעים, וכאן אני אומר לכם – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מה עם איראן? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הרי אתם כל פעם באים בטענות, אם אני מזכיר את האסלאם הקיצוני או חלילה את "דאעש". אז אני רוצה לספר לכם: "דאעש" נמצא ליד גבולנו. הג'יהאד העולמי נמצא ליד גבולנו. <חיים ילין (יש עתיד):> מה עם הדרום? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מדבר על הדרום כרגע. ואני מבקש מכם ביושר, כחברי אופוזיציה, לומר מה היה קורה אלמלא נבנתה הגדר הזאת, לא רק מבחינת חסימת כניסה אדירה של מסתנני עבודה בלתי חוקיים, כפי שקורה באירופה, אלא לביטחון מדינת ישראל. לא רק תושבי הנגב, ביטחון כל אחד ואחד מאתנו. ובכן, עשינו את זה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בניית הגדר הייתה חשובה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הפיתוח שתיארתי, התשתיות, הבנייה, הדיור, ההקלות לעסקים, הסייבר, הגדר – כל אלה הם החלטות ממשלתיות. וזה לא דבר שנעשה כיוון שהממשלה הצהירה שבכוונתה לבנות גדר, או שבכוונתה להעביר את צה"ל דרומה. היינו צריכים לקחת מיליארדים ולהחליט: זה כן, זה לא. יש דבר שהוא חיוני יותר, יש דבר שהוא חיוני פחות, או לא חיוני. את זה שמים בצד, והולכים על העיקר. ואלה בעצם ההחלטות שקיבלנו, וכל החלטה כזאת בזמנה איננה פופולרית; היא תמיד זוכה להתקפות פופוליסטיות. תמיד. תמיד. אני חייב להגיד לכם שבזמנים מסוימים, כשאני הייתי באופוזיציה – ושוב, אני לא יכול לחייב אתכם, זו מדינה חופשית: חופש הדיבור וגם חופש המעש – אבל כשאני הייתי באופוזיציה, היה לי נוהג – היה לי נוהג, הייתי יוצא – הייתי ראש האופוזיציה, וכשהיו מעלים הצעות פופוליסטיות במיוחד, וזה קרה גם אצלנו, הייתי מסדר – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> קיזוז. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא. – – צרכים אנושים. יש צרכים אנושיים – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הייתה ועדה הומניטרית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כדי לא לתת יד לדברים שידעתי שהם מנוגדים לאינטרס הלאומי, שאני מאמין בו. <זהבה גלאון (מרצ):> נו, באמת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ובכן, גם בצפון איננו שוקטים על השמרים, גם בצפון אנחנו מפתחים. בצפון השקענו 110 מיליון שקל – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה מסתלבט על הציבור, אבל למה עלינו? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בהקמת בית-ספר לרפואה בצפת; יזמנו תוכניות לקידום התיירות בטבריה, ויש עוד הרבה מה לעשות שם, להחייאת המתנ"סים בקריית-שמונה, לפיתוחה של חצור-הגלילית – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כולל שימור העסקת עובדים במפעלים שנקלעו לקשיים. אתם מכירים את המקרים, ואנחנו פעלנו שם. אנחנו מחזקים את קצרין והמועצה האזורית גולן, מעצימים את היישובים הערביים, הדרוזיים, הצ'רקסיים והפזורה הבדואית. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הרחבנו משמעותית את רשימת היישובים בצפון שזכאים להטבות מס; יישובים בטווח של עד 2 ק"מ מהגבול, ובהם קריית-שמונה, שלומי, מטולה ומג'דל-שמס, קיבלו העדפה משמעותית בהטבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מעונות-יום לאימהות בקריית-שמונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם הצפון הופך אבן שואבת ליחידים ולמשפחות שמבקשים לקבוע את ביתם בחבלי ארץ שמאופיינים בפוטנציאל ובמימוש הפוטנציאל של צמיחה ושגשוג. אני מבקש להתייחס לדברים שאמר כאן חבר הכנסת ילין. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אולי אפשר לקחת אותנו באוטובוסים לעולם האוטופי הזה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה לא עולם אוטופי. יש בו הרבה בעיות, אבל כל מי שעיניו בראשו, כולל אתה, ואתה לא – אתה לא הצעיר שבחבורה, ולכן אני יכול לדבר אתך בתור פחות או יותר כבני אותו דור, פחות או יותר בני אותו דור – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתי תטפלו בנשק הבלתי-חוקי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אתה יודע מה היה בשנות ה-60, וה-70, וה-80 וה-90, ומשהו אחר מתחולל פה. משהו קורה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הפערים גדלו, ההסתה גדלה, הגזענות צומחת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והמשהו הזה הוא טוב לגליל, והוא טוב לנגב, הוא טוב למדינת ישראל והוא טוב לכל תושבי הנגב והגליל. האם סיימנו? לא. האם השלמנו? לא. אבל נאמר כאן בצדק: לקרוא לדיון הזה הפקרת הפריפריה? אני הייתי אומר – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> 22% עוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הייתי קורא לזה: ביטול הפריפריה. זה מה שאנחנו עושים פה הלכה למעשה. זה מה שאנחנו עושים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת בירן, אני ממש מתנצל בפנייך על שלא הזכרתי אותך עד עכשיו – אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. ממש עם התנצלות כנה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני לא שמעתי מחברי הכנסת, אבל אני רוצה להוסיף לתשתיות הלאומיות שפירטתי כאן, לא את כולן – לא דיברתי על הסיבים המהירים שאנחנו פורסים במסגרת תוכנית "ישראל דיגיטלית", שזה דבר חברתי, כלכלי, טכנולוגי ראשון במעלה, והוא ישנה, הוא יחבר את הנגב והגליל, את העיר הדיגיטלית שבאר-שבע הופכת להיות, אבל אנחנו מתחילים את זה מקריית-שמונה ואנחנו רוצים להגיע לאילת, וזה יגיע. אבל יש יוזמה נוספת שקשורה בפיתוח הנגב והגליל, בוודאי בקידום המפעלים שם, בהפיכתם ליותר תחרותיים – זה נכון לגבי כל כלכלת ישראל – ואני מדבר על אישור תוכנית הגז הלאומית של מדינת ישראל, לטובת כלל תושבי המדינה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כלל הטייקונים בישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש בתוכנית הזאת שלושה מרכיבים מרכזיים: 1. קבענו כבר שמדינת ישראל תקבל מהחברות הפרטיות מסים בשיעור גבוה בתמורה לגז; 2. החלטנו שרוב הגז שנמצא בים אל מול חופי ישראל ישמש את המשק הישראלי; 3. אנחנו פועלים כעת להבטיח שהגז שיזרום למשק יהיה במחיר תחרותי ויהיה בו מנגנון שימנע הפקעת מחירים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> איך זה עובד במונופול – – – פיקוח על המחירים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אגב, בעניינים אלה אנחנו שונים מאוסטרליה, מבריטניה, מארצות-הברית, מקנדה – מדינות שתיארתי עכשיו שגילו גז. יש עוד שתיים. פה, בחלוקת הגז, הקדוש-ברוך-הוא חילק את זה שונה מחלוקת הנפט, אני חייב להגיד לכם. <קריאה:> עוד פעם מונופול, אה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הוא חילק את זה למדינות דמוקרטיות מתקדמות. ובכן, בדקנו. נורבגיה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> איך זה – – –? אדוני ראש הממשלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בדקנו את המדינות האלה, ואני חייב להגיד לכם שהמדינות הללו שונות מאתנו. אף אחת מהן, אף אחת מהן לא עשתה – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אין שם ראש ממשלה שמסית נגד – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אף אחת מהן לא הגבילה בהגבלות שאנחנו מגבילים – אני לא מדבר על ההגבלות שאתם רוצים להגביל, זה בכלל לא קיים – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא מגבילים. לא מגבילים ייצוא, לא מגבילים מחיר. הראשונים שעושים את זה אלה אנחנו, ולכן הייתי מציע – אנחנו לא מגבילים מחירים, אנחנו מונעים הפקעת מחירים, אבל אני חייב להגיד לכם – צריך להיות פה זהירים מאוד. אני הטלתי על ידידי שר האנרגיה יובל שטייניץ לנהל כאן את המגעים על מנת להגיע לדבר המיטבי, ואנחנו לא חיים בבועה. כמו שחלק מהדברים ששמעתי פה, על נושא הביטחון – זה כאילו אנחנו חיים בבועה, כאילו מדינות לא מתרסקות מסביבנו, כאילו כל שטח שאנחנו מפנים לא נתפס על-ידי האסלאם הקיצוני, כאילו כל שטח שאנחנו לא מפנים, מעבר לגבולנו, לא נתפס על-ידי האסלאם הקיצוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כאילו לא הייתה ועידת שארם-א-שיח' של הליגה הערבית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל אני כן יכול להגיד שגם בנושא הכלכלי אנחנו לא חיים בבועה. המשקיעים יכולים ללכת למקומות אחרים. כשמדינת ישראל הייתה זו שחיפשה גז, היא לא מצאה גז. כשבאו חברות פרטיות, הן מצאו. על מנת שיבואו חברות נוספות וימצאו עוד גז, צריך שזה יהיה כדאי. אנחנו יכולים לשבת כאן בבית-המחוקקים ולעשות מה שעשו בארגנטינה או מה שעשו במצרים – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והגז לא יגיע. ואני מחויב, ואני נחוש, לכך שהגז יגיע למשק הישראלי ויגיע מהר ככל האפשר. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לכן, אם הייתי מקשיב לכם, אם הייתי מקשיב לכם, בעוד כמה חודשים, או בעוד שנה, היה מתברר שהגז נשאר באדמה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הנה, הוא לא נשאר באדמה. הוא – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והיכולת לממש את אוצר הטבע הזה הייתה יורדת לטמיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אין ספק שהייתם צועקים "מחדל" ודורשים להקים ועדות חקירה. כשאתה במנהיגות אתה חייב להיות ריאלי. אתה חייב להיות נחוש, אתה חייב לעשות את הפעולות הדרושות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ועדת ששינסקי קמה בגלל לחץ ציבורי. הייצוא של הגז הוגבל בגלל הלחץ שלנו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והפעולה הדרושה היא לא הצעקות שלכם, הפעולה הדרושה היא החלטות וביצוע של דברים ריאליים בעולם הכלכלה העולמי. אנחנו רוצים להוציא את הגז מהאדמה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה העקרונות אפרופו מונופול והגבלת מחיר? תגיד לנו איך אתה עובד. מה העקרונות שבהם אתה עושה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. בפעם הראשונה בחייך, כנראה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חוץ מאימא שלי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מציע לכם גם, אני מציע לכם להיות זהירים. אנחנו רוצים תחרות, אבל הדרך היחידה שבה נקדם תחרות היא שייכנסו משקיעים נוספים שיתחרו עם המשקיעים הקיימים. לישראל נחוצה השקעה בלי פוסקת בכלל מרכיבי המשק. זה מייצר מקומות עבודה, זה מבטיח את המשך הצמיחה והשגשוג של המדינה. ולכן, לא בכדי המדיניות הזאת הובילה לכך שההכנסה לנפש בישראל הרבה יותר גבוהה. היא התקדמה במהירות עצומה. היא עוד מעט עוקפת את בריטניה, היא עקפה כבר את כל המדינות שגובלות במזרח התיכון זולת צרפת, ועוד מעט גם אותה נעבור. אני אומר את זה בכבוד רב, כשר חוץ, לשתי המדינות הללו. <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – פערים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואנחנו גם סוגרים את הפערים בשנים האחרונות, בממשלה הקודמת, וגם לפני הקודמת. התחילה מגמת סגירה של מדד ג'יני, זה דבר שלא היה פה במשך עשרות שנים. יש הרבה מה לעשות, הרבה מה לשפר, אבל המדיניות של שליטה מרכזית, אטטיסטית, שמונעת תחרות, שמבריחה מכאן אנשי עסקים, שמדברת בפופוליזם על מיסוי בלתי פוסק, ללא מגבלות – הדבר הזה רק ישבור את המשק. זה קרה באירופה, במדינות שכנות, זה לא יקרה כאן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני, למה, באמת תמיד התשובה שלך – – – פעם אחת תגיד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, אני קורא אותך לסדר כבר בפעם השנייה. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל, אדוני, אי-אפשר עם זה, כבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חיליק בר, תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה רגב, את מדברת יותר מכל האופוזיציה בזמן נאום ראש הממשלה. אני, פשוט לא יצא לי בחמש הקדנציות שניהלתי ישיבות לקרוא שר לסדר. עוד לא יצא לי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, באמת רוצים תשובה על העוני בפריפריה, על הדיור, למה הכול סייבר ומחלפים? ילד רעב לא יכול לאכול מחלפים וסייבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. אני אכתוב בפעם הבאה את הנאום של ראש הממשלה, אם הוא ירשה לי, אבל הפעם לא עשיתי את זה. תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מי שלא מבין, כמו חבר הכנסת בר, שכשאתה לוקח מנוע עולמי, עולמי, עם עוצמות בלתי רגילות, עוצמות בלתי רגילות, ואתה שם אותו במקום כמו באר-שבע, הוא מתפשט מהר מאוד ומשפיע על הכול. ישב במשרדי לפני ימים אחדים אדם שיודע משהו על הנושא הזה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, דווקא מנכ"ל "גוגל", אריק שמידט, והוא אמר לי – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הוא היושב-ראש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כן, הוא יושב-ראש אקזקוטיבי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יושב-ראש גדול, אני אומר לך, הוא לא מנהל את החברה, אבל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> נכון, אריק שמידט. מכיר קצת את העולם הזה. והוא אמר לי – אני חושב שהוא אחד האנשים החשובים ביותר בעולם. ואריק שמידט אומר לי – הוא לא יהודי, הוא לא ציוני – הוא אומר לי: אני נמצא פה כי זו מעצמה דיגיטלית, ישראל. אמרתי לו: אתה לא מגזים? הוא אמר: לא, אתם מספר אחת. אמרתי: מספר אחת? יש עמק הסיליקון. הוא אומר: נכון. שם, במדדים מסוימים, אחד או שניים, הם עוברים אתכם, אבל באופן אבסולוטי אתם יותר גדולים מהם. עמק הסיליקון השני שאני הכרתי באופן אישי זה בבוסטון, יותר מאוסטין בטקסס, יותר מקיימברידג' באנגליה. והוא אמר: אני משקיע פה, וההשקעות הן פנטסטיות. ואז הוא אומר לי את הדבר הבא – – – <קריאה:> – – – לשלם מסים, אבל? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הוא אומר לי את הדבר הבא – הוא אומר לי: ההשקעות שהממשלה שלך מובילה בתחום הסייבר זה לא מנוע צמיחה לחמש שנים, זה מנוע צמיחה ל-50 שנה, כי החלק הדינמי בכלכלה העולמית זה כלכלת האינטרנט, שצומחת באופן גיאומטרי, והיא לא יכולה לצמוח בלי ביטחון קיברנטי, בלי היכולת לשמור על חשבונות הבנקים, בלי היכולת למנוע גזלה. <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לפתח, להיות במעלה הטכנולוגיה הזו, וזה דבר שמחייב לא רק השקעות פרטיות אלא גם השקעה ממשלתית. השילוב שלהן זה השילוב המנצח, ואנחנו עושים את זה. עכשיו, איך הדבר הזה משתלב? כי הצמיחה הזאת יוצרת את המצב הבא: ניקח את באר-שבע, חיליק בר, בבאר-שבע פתאום הקמנו פארק – "ספארק", פארק סייבר. והפארק הזה, עכשיו יש בו חברות; החברות הטכנולוגיות המובילות בעולם נמצאות בבאר-שבע. וזה הולך ומתרחב, כמו גזע של עץ שהולך ומתעבה. עכשיו, הדבר הזה מייצר כבר דרישה, זה מייד משפיע על כל הצרכים האחרים. אנשים שבאים, כסף שמושקע, צריכים שירותים, צריכים חינוך, צריכים קניונים, צריכים כמובן טכנאים. והדבר הזה מביא לשינוי עצום, עצום. את הדבר הזה אנחנו עושים כרגע. זה מנוע עולמי. מתי הגיעו החברות המובילות בעולם לנגב? מתי הן הגיעו לתוך באר-שבע? מי שלא רואה את זה ולא מבין איך הדבר הזה ישפיע על כולם, על כולם בלי יוצא מן הכלל – וזה יתרחב, זה לא יהיה רק בבאר-שבע, זה בכל המדינה, כי המדינה היא קטנה, והיא מחוברת, כי אנחנו מחברים אותה. הדבר הזה הוא חלק מחזון פשוט: תשתיות לאומיות, עסקים. שוק חופשי, תשתיות. זה המפתח של מה שאנחנו עושים בנגב וגם במרכז. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמה אנשים יעבדו בסייבר בבאר-שבע? אדוני ראש הממשלה, כמה אנשים יעבדו בסייבר בבאר-שבע? אתה יודע כמה אנשים בבאר-שבע לא משלמים מס הכנסה כי הם לא מגיעים לסף המס? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הייתה לי פגישה שנייה – ובזה אני רוצה לסיים – כדי להדגיש נקודה נוספת – הייתה לי פגישה שנייה, כעבור ימים אחדים, תחילה עם יושב-ראש "אורנג'", סליחה, יושב-ראש "גוגל", וכעבור יומיים, יושב-ראש "אורנג'" – יושב-ראש "אורנג'", או מנכ"ל "אורנג'", סטפן רישאר, ביקש, לאחר דבריו בקהיר, לבוא ולהבהיר את מדיניותו האמיתית. הוא ביקש גם להתנצל. הוא ביקש לעשות זאת בשגרירות בפריז. מה לעשות, אני היום שר החוץ, והנחיתי את שגרירנו בפריז להגיד בנימוס, שאם הוא רוצה להבהיר את הדברים ולהתנצל, יואיל לעשות זאת במדינת ישראל. ואכן הוא בא, והוא אמר את מה שאמר, הוא גם אמר שישראל זה מקום פנטסטי להיות בו, והוא ו"אורנג'" מתנגדים לחרמות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא אמר את זה בקהיר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו שמענו את הדברים, אנחנו מקבלים את הדברים, את התיקון, תיקון חשוב. תיקון עולם, אנחנו מכירים, הרי תומכים בזה. ובכן, אחרי התיקון הזה נכנסנו לחדרי, ואני אגיד מה אני אמרתי בנוסף. אמרתי: כל חברה יכולה להחליט אם להיות בישראל או לא להיות בישראל. זו החלטה שיכולה להתקבל על בסיס עסקי, אנחנו מכבדים את זה. מובן שמי שלא רוצה בכלל טכנולוגיה ישראלית בוודאי לא ישתמש בכל האפליקציות וכל הפיתוחים – אני לא יודע מה יישאר מהטלפונים הסלולריים שאתם עכשיו מתקתקים בהם, כן? והעסקים האלה גם לא יישאר מהם הרבה, אבל זו בחירה – אבל אנחנו בשום אופן לא נקבל את החרמתה של מדינת ישראל, החרמה של חברות ישראליות ושל השוק הישראלי – על בסיס של חרם – בזה נילחם בכל כוחנו. אני אומר את זה משום שיש כאן, בכנסת, כרגע, הצעה לסימון מוצרים. וכשאנחנו נאבקים מאבק – אני חייב לציין לטובה כאן את ראשי האופוזיציה, שמתגייסים כולם נגד החרמות הללו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אתה מתרגש מזה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – כשבאה סיעה בכנסת בהצעה לסמן מוצרים, אתם צריכים להסיר את ההצעה הזאת, ומייד. אנחנו מתנגדים לחרמות על מדינת ישראל. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <זהבה גלאון (מרצ):> גם אנחנו מתנגדים לחרמות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תבחרו שם אחר לנושא 40 חתימות בפעם הבאה, אני בטוח שתוכלו להשתפר. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו מתנגדים לחרמות. אתה ראש ממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג להתייחס לדיון. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני ראש הממשלה, התחמקת מדיון על הדרום. אדוני ראש הממשלה, לא ענית על ה"חמאס". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני ראש הממשלה, לא ענית על ה"חמאס". דיברתי שלוש דקות והוא לא ענה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא יכול להתערב בדיון, אבל אני ממליץ לך, כיושב-ראש – ב-28 ביולי יהיה דיון מעניין במליאה, אולי תמצא שם דברים רלוונטיים לשאלה מי מחזיר את השקט ומי לא מחזיר את השקט. <חיים ילין (יש עתיד):> למה, עוטף-עזה לא בדיון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת יצחק הרצוג ברשות הדיבור, ואני מבקש לא להפריע ולא לקרוא קריאות ביניים. כפי שאמרתי, אני לא רוצה להרחיק אנשים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה כמעט בלתי נתפס, ראש הממשלה, שאנחנו נאלצים לאסוף 40 חתימות כדי לאלץ אותך לקיים דיון על הצפון והדרום, על ההזנחה, על הניתוק, על האטימות ועל כפיות הטובה של ממשלותיך לאזרחי ישראל בצפון ובדרום, שהם מגיני ישראל וגבולה האנושי במלחמות ובשלום. יותר מתשע שנים אתה ראש הממשלה, יותר משש שנים ברציפות, ובמשמרת שלך הפכת את ישראל למדינת תל-אביב. וכל פעם אנחנו שומעים את אותן מילים: סייבר וסלולר ורצף נתונים – אפילו את קריית-מוצקין הכנסת פנימה – – <אילן גילאון (מרצ):> זה סייבר עריקאת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אבל את המהות הבסיסית אתה לא תשנה: יש פערים גדולים ומשמעותיים מאוד בין הנגב והגליל לבין מרכז הארץ. אלה הן עובדות, עובדות, ולא תוכל לשנות את המצוקות הגדולות שעולות מראשי הערים ופרנסי היישובים, שחוזרים ובאים בדרישות ומצביעים על קשיים גדולים מאוד. בוא נדבר על עובדות. בדרום הארץ יש שלושה רופאים לכל 1,000 תושבים, בצפון שניים, לעומת ארבעה וחמישה בתל-אביב. האבטלה ביישובי הדרום, חברי דיברו על כך, מגיעה ל-15% בהרבה מאוד מן היישובים; כל תושב שביעי מובטל. מפעלים נסגרים – בערד, בבית-שאן, בקריית-גת, ביישובי הדרוזים, ביישובי המיעוטים, ביישובי הבדואים. ובכולם, פחות מ-65% ממסיימי כיתות י"ב זכאים לבגרות; לא כי הם פחות חכמים, ולא כי הם פחות מוצלחים או ראויים מתלמידי כוכב-יאיר וגני-תקווה, אלא כי תנאי הפתיחה שהמדינה שלנו נותנת להם לא שווים. אדוני ראש הממשלה, האבטלה, מצב מערכת החינוך וחולשתה של מערכת הבריאות בדרום ובצפון הם תוצאה של הזנחה וזלזול שלך, בראש ובראשונה, ושל הממשלות שבראשן אתה עומד תשע שנים, שבהן אתה משמש ראש הממשלה, מהן שש שנים, כאמור, ברציפות. לא זכור לאף אחד מאתנו דיון ממשלתי מהותי, עמוק, רחב היקף ומחולל שינוי כדי להביא את השינוי בנגב ובגליל. ובזמן שאתה הקמת את ממשלת הקרקס שלך, מפעל כושל של 61 חברות וחברי כנסת, שכל אחד קיבל 20 מיליון שקל לטובת צרכיו וגחמותיו, מפעלים נסגרו ומאות משפחות נותרו ונותרות ללא פרנסה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הדרום לא זקוק לרחמים; הצפון לא זקוק לחיבוקים. הצפון והדרום לא רוצים לשמוע יותר דיבורים, רק מעשים. דימונה, ירוחם, שדרות, חצור-הגלילית, רהט, עכו, קריית-שמונה וסח'נין הן ערים גאות. תושבי הערים המכונות ערי הפיתוח היו חלוצי הארץ הזאת, אף שתרומתם לבניית הארץ נעקרה, לצערי, מספרי הלימוד – חומת המגן האנושית של ישראל, שלא זכתה להכרה ולכבוד ולהזדמנות שווה; השירה, התרבות, הספרות, שנוצרו מתוך אותה אהבה וכמיהה לחיים בישראל, אך נשכחו והודרו. חלוצי הצפון והדרום לא זכו להיות לבו של האתוס הציוני, אף שאנחנו חייבים להם את חיינו כאן בדיוק כמו לחלוצים בהתיישבות בנגב ובגליל שקיבלו כבוד והוקרה. מי שעבד בפס הייצור הראשון במפעל בדימונה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני, רק שנייה. מה קורה שם בתאים? אדוני ימשיך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – מי שעבד בפס הייצור הראשון במפעל בדימונה הוא חלוץ התקומה העברית; ומי שהגיע בעלייה ההמונית של שנות ה-50 לסוף העולם שמאלה הוא חלוץ התקומה העברית; ומי שבנה את קירות בית-הספר בחצור-הגלילית הוא חלוץ התקומה העברית; ומי שסלל את הכביש למצפה-רמון הוא חלוץ התקומה העברית. ו-68 שנים לאחר מכן אנו עומדים עדיין כאן, מעל הדוכן, ומדברים על מצבם של הדרום והצפון? <יואב קיש (הליכוד):> תעשה בדיקה – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה קורה – – <יואב קיש (הליכוד):> – – תיסע לשם, תראה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – כי במשמרת שלך – – <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> פעם אחת תיסע לשם. <קריאה:> – – – ראש הממשלה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – מדברים ולא עושים. ממשלות ישראל כולן חטאו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – של ראש הממשלה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אורן, כשהגליל והנגב יקבלו תקציבים כמו שמי שגר איפה שאתה גר מקבל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אז נדבר. אז נדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז נדבר – – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, חבר הכנסת בר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני רוצה שקריית-שמונה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – תקבל כמו אריאל, בסדר? <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> סע – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בסדר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – סע לנגב – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תירגע. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ביטן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ותאסוף את האידיאולוגיה – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ששכחת שם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כי לך יש אוניברסיטה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בגליל אין אוניברסיטה. תתבייש לך. תדאג לגליל והנגב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – את האידיאולוגיה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – הכול דיבורים, מדברים ולא עושים. ממשלות ישראל כולן חטאו והתעלמו, אך בשש השנים האחרונות זו המשמרת של – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – בנימין נתניהו, והאחריות שלו – והכישלון שלו. פעמים רבות אנחנו מנסים לנהל את השיח החשוב על זה – – – <יואב קיש (הליכוד):> לא עושים כבישים, לא עושים – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אולי תקשיבו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת קיש, אתה כבר קרוי לסדר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אולי תקשיבו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רוצה שנוציא אותך? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אתם לא אוהבים לשמוע – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – כמה פעמים אנחנו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בעיניים עצומות ומדבר על מה שאנחנו לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – פעמים רבות אנחנו מנסים לנהל את השיח החשוב הזה, על תרומתם העצומה של הדרום והצפון לתקומת ארצנו, אבל רק לרגע, ואז חוזרים מייד לענייננו. מילים מתעופפות באוויר, הבטחות ניתנו, תקציבים הובטחו – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – וכלום. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אבל גם היום, לאחר שש שנים שבהן אתה ראש הממשלה, עומד בראשות ממשלות ישראל, אנחנו נאלצים לעמוד שוב ולדבר – – <קריאה:> קשה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – על הפריפריה – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – על – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת קיש, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – על הפערים העצומים בתקציבים, על הפערים בתקציבים בין ילדים, בין מבוגרים, בתשתיות, בדיור, על הזכות של הדרום והצפון להיות שווים. אבל אותך – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – בנימין נתניהו, הדרום לא באמת מעניין. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה עסוק בלייצר מסכי עשן – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – מול הציבור. נגד דבריו החמורים של עודד קוטלר, שהכליל והלעיג ציבורים שלמים, היה לך, בצדק, מה לומר. נגד הטענות על מעשיו החמורים, לכאורה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יושב ושותק בחקירה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – של חבר הכנסת מסיעתך, אורן חזן, טמנת את ראשך בחול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יושב ושותק בחקירות, ואתה מעז – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> טמנת את ראשך בחול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> נגד הטענות על אורן חזן טמנת את ראשך בחול. אולי בגלל הפחד משלדון אדלסון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> איך תתקוף חבר כנסת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תתבייש. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – על מעלליו כמנהל קזינו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – כשחברך הקרוב ביותר הוא הבעלים – הוא מנהל של בתי-קזינו רבים בעולם. ואולי בגלל הפחד – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ממרכז הליכוד, לא אמרת מילה על חזן. לא אמרת מילה על חזן. נתתי לך הזדמנות לעשות את המובן מאליו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – להשעות עד בירור מלא את חזן משלל תפקידיו, שסחט ממך, בכנסת, אבל אתה טמנת את ראשך בחול, מול חבר כנסת שנטען שלכאורה עשה מעשים חמורים בנשים. ולא יעזרו אלף נאומים, שלך, על שוויון מגדרי, כשאתה טומן את ראשך בחול כשנטענות טענות כל כך חמורות על ניצול נשים. אנחנו נפעל מול ועדת האתיקה של הכנסת בימים הקרובים – לעשות מעשה ולהשעות את חזן מכל תפקידיו. ונראה מה תאמר אז, אדוני, כשתבוא החלטה, כזו או אחרת, למליאת הכנסת. נכבדי, אומרים, כאמור, כפי שאמרת, שאתה קוסם. אבל אתה לא קוסם גדול, אתה קוסם של טריק אחד ויחיד: טריק ההיעלמות. <ירון מזוז (הליכוד):> זה לא נכון – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה לא מתמודד עם המצוקה של הדרום והצפון, כי אתה נעלמת משם. אתה לא מטפל בסירחון הציבורי של פרשת חזן, כי נאלמת דום. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> פרשת העמותות – – – לפרשת – – – <קריאה:> בושה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה שותק כשצעירים ישראלים בני העדה האתיופית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זוהר, אתה קרוי לסדר בפעם הראשונה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה שותק – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – כשצעירים ישראלים בני העדה האתיופית – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> פרשת – – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – יוצאים לרחובות – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ומקים עוד ועדה, שתוצאותיה כמובן יישכחו. <קריאה:> פרשת העמותות – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ולא נשכח – – <קריאה:> – – – פרשת העמותות – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – שאתה נעלמת כשעובדי כי"ל – – <דוד ביטן (הליכוד):> מה עם פואד? – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ומפעלים נוספים – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – למה עם פואד – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – משוועים לעזרה. אתה יושב ביציע כמו אוהד מתוסכל מול איומי החרם, ולא מגבש אסטרטגיה. מכבה שרפות. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ואתה יושב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זוהר, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה כבר. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, שיענה על פואד. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה פשוט לוזרים. <דוד ביטן (הליכוד):> למה הוא לא עונה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני גם לא כתבתי נאום, חבר הכנסת ביטן. נו, מה אני אעשה. לא נותנים לי כאן לכתוב נאומים לחברי הכנסת. מתוסכל מן הבוקר עד הערב אני כאן. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה לא מציג לציבור שום תוכנית, לא יוזם תוכנית מדויקת, לא הופך את העולם כדי להחזיר את יחסי ישראל–ארצות-הברית למסלולם, ולא יוזם יוזמה מדינית – שתי התרופות העיקריות נגד החרם; ואי-אפשר להנהיג מדינה בבריחה: בבריחה מפתרון בעיות והתמודדות עם אתגרים. כי ממשלת הקרקס שלך לא יכולה להמשיך לספר לציבור ממה הוא צריך לפחד. אתה לא יכול להמשיך להיות המאיים הלאומי. אנחנו לא מאמינים לזה יותר. לא קונים יותר את הספינים וההפחדות. לא מוכנים לשמוע יותר, ממי שזכה לעמוד בראש הממשלה שלנו כל כך הרבה שנים רצופות, את אותן ססמאות נבובות. הדרום, אדוני ראש הממשלה, לא זקוק לרחמים, והצפון לא זקוק לחיבוקים, רק למעשים. ואזרחי ישראל זקוקים לתוכנית ברורה, לשיקום מצב התעסוקה בנגב ובגליל. 10 מיליארד שקלים, 10 מיליארד שקלים שפכת בשנים האחרונות בהתנחלויות מבודדות, מעבר לגושים והרחק מגבול ההסכמה הציבורית, והכסף הזה שייך לנתיבות, לאופקים, לירוחם, לחצור, לחורפיש, לגליל העליון, לעוטף-עזה, לצפת, לקריית-שמונה, לאילת ולאילות, לעראבה, לערוער, ועוד ועוד, ואנחנו מצפים מממשלתך לחזק את המוסדות האקדמיים בנגב ובגליל. אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אפשר לבקש שקט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהחלט, אדוני. רק אם ישבו חברי הכנסת, נוכל לזכות לשמוע אותך. נכון – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – חבר הכנסת חיים ילין וחבר הכנסת יוגב? נכון שאם תשבו ולא תדברו נוכל לשמוע את ראש האופוזיציה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אנחנו דורשים לפעול עכשיו, לא בעוד שנה ולא בעוד שנתיים, כדי להקים בתי-חולים נוספים בצפון ובדרום, להקים תעשיות מתוחכמות, מיזמים חברתיים, תשתיות של חיזוק המרקם החברתי. כמה פעמים נשמע ממך על הסייבר בבאר-שבע – ודרך אגב, כבר נאמר: הקרדיט עליו מגיע גם לחברנו אראל מרגלית וגם לרבים נוספים. מתי תאמץ, כפי שהציע לך חברנו עמיר פרץ, את דוח אלאלוף? – עמיר פרץ, שמבין אולי יותר טוב מכולם מה קורה בפריפריה, בנגב ובגליל – ולחוקק את חוק אלאלוף לאלתר. דיברתי בנאומי לפני חודשיים, בעת השבעת ממשלת הקרקס שלך, על דימונה כמטפורה – דימונה – לנגב ולגליל. במדינת ישראל לא יכול להיות, אמרתי, שיתקיימו בכפיפה אחת שתי דימונה: דימונה אחת שבה אחד ההישגים הטכנולוגיים המרשימים ביותר, מאבני היסוד של הביטחון הלאומי וקיומה של ישראל; ודימונה שנייה, שהיא בקשיים כלכליים, מפעלים שנסגרים, אבטלה, מחסור בהשקעות ובפיתוח. דימונה אחת לא תוכל להתקיים ללא מעטפת ביטחונית שתכריע כל אויב שיקום עליה, ודימונה שנייה, שלא תוכל להתקיים ללא עורף אזרחי חזק. דימונה שעלולה להיות חסרת משמעות. ורק דימונה אחת – משגשגת, מפותחת, שמעניקה לילדיה חינוך מעולה, שההגירה אליה, ולא ממנה, המצמצמת פערים חברתיים, שמגלה סולידריות וערבות הדדית בין החזק לחלש, בין החולה לבריא, בין הצעיר לזקן, בין הוותיק לעולה החדש – מאתיופיה או מחבר המדינות, או הלוחם הבדואי שחוזר הביתה לעוני ולתסכול נורא – ובו בזמן חזקה דייה כדי להגן על עצמה, היא-היא התגשמות החלום הציוני והערובה לקיומה של ישראל. אני שוחחתי אתמול עם ארמונד לנקרי, שהודיע שהוא פורש מהליכוד – הנהיג באומץ את מאבקם של עובדי כי"ל; הוא מיואש. הוא מיואש מן הליכוד; הוא מיואש ממך, מר נתניהו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> 30 מנדטים לא טועים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הוא כואב את היותו שקוף עבורך. הוא יודע שאם אתה לא מרוויח רווח פוליטי, עדיף לא לבקש ממך עזרה. הוא יודע שאתה לא ראש הממשלה שלו – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה הוא יודע? – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ולכן – מה לעשות, כדאי לכם לדעת את האמת – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – הוא הודיע בכאב על עזיבת הליכוד, שזו אמירה ברורה ובוטה, המצביעה על כישלונך ועל כישלונכם. רבותי, כפי שאמרנו, אשר יגורנו בא. החשש כי ממשלתכם תהיה ממשלת "שב ואל תעשה", ממשלה שדרכה לוטה בערפל ויעדיה נסתרים מעין הציבור, ממשלה שנשלטת על-ידי חבר כנסת בודד שסרח – מתממש כל בוקר מחדש כאשר אנחנו רואים שהשרידות הפוליטית ממשיכה לשלוט בכיפה ולהתוות את הדרך במקום צורכיהם של אזרחי ישראל. אתמול – בהתייחס לסוגיית הגז – אתמול התברר שגם ההחלטה הגדולה שאתה ואתם צריכים לקבל בעניין נס הגז הגדול שקרה לנו, והזכות של אזרחי ישראל להיות שותפים לנס הזה וליהנות ממנו, גם בנושא הזה אתם עסוקים בלעשות הכול חוץ מלדאוג לאזרחי ישראל. כי הרחק מעיני הציבור, כמעט במחשכים, כמעט באישון לילה, אתם מסתגרים לקבל החלטות בעניין נס הגז וזכויותיהם של אזרחי ישראל במחטף. איך ייתכן ששר התשתיות, שר האנרגיה יובל שטייניץ, יפגוש במחשכים את יצחק תשובה, ולא ייפגש עם ארגונים וגופים המובילים מאבק עיקש ולעיניהם מטרה אחת, שמירה על הזכויות והאינטרסים של כלל הציבור, וישמע את מה שיש להם לומר? איך ייתכן שכל השרים נאלמים דום, חברי הכנסת נאלמים דום? איך ייתכן ששר האוצר נאלם דום? איך ייתכן שתסכימו לכל זה ותיתנו לזה לקרות? הישראלים לא זקוקים לרחמים, הישראלים לא זקוקים לחיבוקים. הישראלים זקוקים למעשים. ואם יעברו עוד שנים של התעלמות בוטה, של הזנחה פושעת של הצפון והדרום, לא תהפכו את תוכניות הצמיחה והפיתוח למציאות. בוקר אחד אנחנו נתעורר, אדוני ראש הממשלה, למדינה חצויה – לא שתי מדינות לשני עמים, אלא שתי מדינות לעם אחד. במשמרת שלך, ראש הממשלה, מדינת ישראל והעם החי בה יתפרקו וייקרעו על-ידי מלחמת תרבות, מלחמת זהות, מלחמת שליטה במשאבים, ואתה תהיה אחראי לקרע הזה. ואתה, אתה תהיה האחראי, ראש הממשלה, אתה ולא אחר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. <דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, מחר יציינו חברינו המוסלמים את תחילתו של חודש הרמדאן. חודש זה מתאפיין לא רק בצום ובהימנעות מהנאות חומריות שבשגרה, אלא גם במאמץ להתעלות אישית ומוסרית. גם סיומו של החודש, בחגיגות עיד אל-פיטר, יוקדש לנתינת צדקה, לתפילה ולאחווה. בפתחו של חודש משמעותי זה, ברצוני לברך את חברי הכנסת, את עובדי הכנסת ואת אזרחי ישראל המוסלמים בחודש טוב, מועיל ומלא ברכה. דווקא במקומותינו, כאשר מעת לעת גובר המתח בין אזרחי ישראל היהודים לערבים המוסלמים, עלינו לזכור את העקרונות המשותפים לנו כבניו של אברהם, אבי המאמינים כולם. אברהם אבינו מוכר כאיש החסד והשלום, איש אמונה והכנסת אורחים, ידיד נפשו, אם מותר לומר כך, של ה'. כולי תקווה שברוח אמונתו ודרכו של אברהם נמצא גם אנחנו מסילות אחד ללב השני ונקיים חיים של שיתוף פעולה למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל ולעמי האזור. רמדאן כרים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <הפקרת הממשלה את יישובי הפריפריה בדרום ובצפון> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. להזכיר רק – או עוד הפעם לומר, לאלה שפעם ראשונה משתתפים בהצבעה כזאת – הצבעה בעד היא הצבעה בעד עמדת ראש הממשלה; ההצבעה נגד לא מקבלת את עמדת ראש הממשלה. אנחנו קיבלנו את בקשת הממשלה לקיום הצבעה שמית, ולכן – מזכירות הכנסת כבר ערוכה לכך. אנחנו נתחיל להצביע, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד אייל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – נגד שרון גל – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אייל בן ראובן – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי כנסת, האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו או בשמה והוא מעוניין להשתתף בהצבעה? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, דיון 40 חתימות, תוצאות ההצבעה כדלקמן: 55 בעד עמדת ראש הממשלה, 47 מתנגדים לעמדת ראש הממשלה. אלה התוצאות. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, למסור הודעה למליאה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, זו הודעה שמחייבת הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת לשנות את הרכבן של שתי ועדות: מספר החברים בוועדת הפנים והגנת הסביבה יגדל מ-13 ל-15, ויצטרפו – מטעם סיעת הליכוד, חבר הכנסת בני בגין; מטעם סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת רוברט אילטוב. בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, לסיעת ישראל ביתנו יהיה מקום אחד במקום שניים, וסיעת כולנו תקבל מקום נוסף. בהתאם לכך, חבר הכנסת רוברט אילטוב יחדל לכהן בוועדה, וחברת הכנסת טלי פלוסקוב תכהן בה. אבקש את אישורה של הכנסת לשינויים אלה. תודה. <היו"ר שי פירון:> אנחנו נצביע על הודעת יושב-ראש הוועדה. מי בעד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת – 24 נגד – 3 נמנעים – אין הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אם כן, בעד – 24 חברים, נגד – 3. אנחנו קובעים שהודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת עברה. כן, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה על שינויים בוועדות? <היו"ר שי פירון:> נכון, לא הכנסנו את הפריט הזה. זה על שינויים בוועדות. לא עשינו לך מלכודת כדי שתצביעי בעד הממשלה, זה בסדר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא חשבתי שאתה תעשה את זה. <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת בן ארי, אנחנו תמיד הולכים אחרייך. <הצעות לסדר-היום> <היערכות בנק ישראל לעליית שיעור הריבית בשוק המשכנתאות> <היו"ר שי פירון:> הנושא הבא, בבקשה. הנושא עכשיו הוא: היערכות בנק ישראל לעליית שיעור הריבית בשוק המשכנתאות, הצעות מס' 474 ו-486. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אלי כהן, ולאחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר יצחק איציק כהן. בבקשה, אדוני. אדוני, שלוש דקות בבקשה. אתה צריך לדעת שאנחנו קבענו פה הלכה חדשה, שאם יש לך מחמאה למישהו זה לא בשלוש הדקות. <אלי כהן (כולנו):> טוב, אז אנחנו נחשוב על משהו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד הנושאים שהכנסת מתרכזת ומתעמקת בהם זה הנושא של משבר הדיור, עם נחישות גדולה מאוד של הממשלה ושל הכנסת לבוא ולפתור את המשבר הזה. אך יש משבר שאורב לנו בפתח וכיום אנחנו מתעלמים ממנו, וחשוב מאוד שאנחנו נציף אותו, נדע אותו וניערך אליו. אני מדבר על שוק המשכנתאות. הריבית הנמוכה ששוררת במשק בישראל, שהיא חלק מהריבית הנמוכה ששוררת בעולם כולו, היא דבר חריג, ואין חולקים שביום מן הימים הריבית תעלה. אפילו נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופסור סטנלי פישר, בביקור האחרון שלו בישראל אמר שבתוך שלוש עד ארבע שנים – הוא מעריך שהריבית תעלה ל-3.5%. רק שנבין את המשמעות של זה, עלייה של 3% בריבית, המשמעות היא תוספת לתשלום המשכנתה החודשי של בין 500 ל-1,500 ש"ח בחודש. הריבית הנמוכה שהייתה בשנים האחרונות גרמה לשני אפקטים: אפקט אחד הוא עליית מחירי הדירות – אין אלטרנטיבות השקעה, אנשים הלכו ורכשו דירות, המחירים עלו; האפקט השני – אנשים התחייבו לתשלומי משכנתה שמבוססים על הריבית הנמוכה. ולכן כיום, כשהריבית עדיין נמוכה, אבל מרבית הכלכלנים מסכימים שהריבית תעלה – הם חלוקים ביניהם מתי היא תעלה, אם זה ייקח שנתיים, שלוש שנים או ארבע, אבל הריבית תעלה, זה הזמן לטפל ולהבטיח ולהיערך שביום שהריבית תעלה, אותם משקי-בית יוכלו להתמודד עם אותם תשלומים. אני חוזר ומזכיר שהתשלום החודשי לכל משפחה יכול לגדול עד 1,500 שקלים, וזה הזמן לטפל בכך, עכשיו, כשהריבית נמוכה. ולכן – אני רואה כאן את ידידי וחברי, את סגן השר, חבר הכנסת איציק כהן, ויהיה נכון לדון בנושא בוועדת הכספים, ונכון יהיה שבנק ישראל, יחד עם הבנקים למשכנתאות, יעשו ויפעלו ויעודדו את הציבור לעבור למסלולים אשר יבטיחו שבמקרה של עליית ריבית, שבוא תבוא, הם יהיו חסינים והם יוכלו להתמודד, מכיוון שתשלום של 1,500 שקלים בחודש למשפחה הוא תשלום גבוה, ויש להיערך אליו, וזה הזמן להיערך אליו. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך. אני מודה לך. אני מזמין את חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לשאת דברים. בבקשה. שלוש דקות גם לך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בלי הפרעות. <היו"ר שי פירון:> כן, שלוש דקות נטו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> צהריים טובים, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לכאורה, זה נראה דיון שהוא ככה מקדים את זמנו, אלא שמי מאתנו שזוכר את המשבר של 2008, יודע שכשהמשבר של 2008 נחת כאן, הוא פשוט נחת. הוא פשוט היה, הוא פשוט היה קיים. אני הייתי אז באופן חלקי בשוק ההון; אין-ספור טלפונים של מתקשרים, מנסים למשוך את הכספים. אומנם, צריך להגיד, החשש בישראל הוא לא ממשבר סאב-פריים, ולא לשם אנחנו מכוונים; אבל אנחנו מכוונים למה שבמדינת ישראל הוא לא כל כך טריוויאלי, אדוני סגן השר, והוא באמת היערכות מקדימה למה שעשוי להיות קטסטרופה גדולה מבחינתן של משפחות רבות בישראל. רק כדי לסבר את אוזנכם, בחודש מאי נלקחו 9,000 משכנתאות בישראל; משכנתה ממוצעת – 653,000 שקלים; סך כל המשכנתאות שנלקחו בישראל בחודש מאי האחרון עומד על 5.7 מיליארד שקלים, צריך להבין שחלק ניכר מהמשכנתאות האלה, של בערך 2 מיליארד שקלים, הוא בהיקף מימון של 70%–75% ממה שבעצם המשפחה צריכה לשלם עבור הדירה. כלומר, אנחנו מבינים שמי שלוקח את המשכנתאות בגובה הזה הם אותם אנשים שהכי מועדים לסיכון של עליית ריבית. אני ככה מוצאת את עצמי תמיד מנסה להתנחם במשהו – אני לא יודעת אם כשמתנחמים זה כן בזמן או לא בזמן, לא; הבשורה הטובה היא שבערך 37% מתוך המשכנתאות כבר נלקחו בריבית צמודה. זאת אומרת, אנשים מבינים מה עשוי לקרות כאן, אולי. בכל מקרה, דעו לכם שזהו שיא בנטילת משכנתאות מאז אוגוסט 2012, אדוני סגן השר. צריך להגיד – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אולי זה משקיעים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז אני רוצה לומר לך, אדוני חבר הכנסת, אני בעיקר מודאגת מכך שהציבור לא רואה את הרפורמות בעיניים והוא לא מחכה. הוא גם לא מחכה לאותה רפורמה שהשבוע אישרה הכנסת בנושא מס רכישה, ואני חושבת שאת המשכנתאות במינוף הגבוה יותר – לצערי, לא נראה לי שזה דווקא הדירות להשקעה, אם כי כולנו באמת מופתעים מאותו אדם שמרוויח 8,000 שקלים ויש לו 22 דירות, כן? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא לא היחידי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אלה באמת דברים שהמדינה צריכה להידרש אליהם. בכל אופן, אנחנו צריכים להבין היטב מה זה אומר שהריבית מתחילה לעלות, כי זה לא רק שההחזר עולה, זה אומר שמחירי הנדל"ן אמורים לרדת, ואז נכס הבסיס יורד כנגד ההלוואה. אבל מה שחשוב גם, במקביל, כשאנחנו מחפשים את הפתרונות, אדוני סגן השר – ויש פתרונות. פתרון אחד הזכיר חברי אלי כהן, וזה הנושא של עידוד הציבור למחזר את ההלוואה. אבל יכול להיות שאנחנו גם נדרשים לחשוב על הוראות שעה פוטנציאליות, כי יכול להיות שתחילת עליית הריבית כבר תהיה, נניח, בתחילת השנה הבאה; ויכול להיות שצריך לייצר חלון הזדמנויות מיוחד במצב כזה לצורך מחזור ההלוואות, כמובן – סליחה שאני אומרת – תוך דאגה גם לשוק הבנקאות. אנחנו לא רוצים לראות כאן בנק קורס. אני לא חושבת שזה מה שיכול לקרות, אבל מוכרחים לראות אם מייצרים חלון הזדמנויות כזה. יכול להיות שצריך להפחית את עלויות המחזור כדי לעודד את הציבור למחזר; וגם צריך לראות איך מחמירים את עילות הפינוי מהבית, שוב, במצב של עליית ריבית או עליית ריבית מואצת או תגובות חזקות כנגד עליית הריבית. אני חושבת שכולנו צריכים להיות מסוגלים להידרש לסוגיה. ועדת הכספים היא מקום מצוין לדון בנושא, אבל בעיקר בואו נתכונן ליום גשום, ולשם שינוי, בואו נעשה את זה בזמן וכמו שצריך. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך. אנחנו נאפשר לשניים, לחבר הכנסת איציק שמולי ולחבר הכנסת מיקי לוי, לומר דברים במשך דקה מן הצד. אה, קודם התגובה? סליחה, אני מתנצל, זה לא אישי במקרה הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במקומות אחרים כן? <היו"ר שי פירון:> לא לא, אני ודאי לא. אצלי אף פעם אין אישי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, אני קודם כול רוצה להודות לחברת הכנסת ורבין ולחבר הכנסת אלי כהן, שהעלו את הנושא החשוב הזה. אכן צריכים להיות עם האצבע על הדופק, והמצב, כפי שהוא נראה, אכן צריך לעורר דאגה והיערכות כמובן. אבל גם בנק ישראל והפיקוח על הבנקים נוקטים זה מכבר שורה של צעדים שנועדו להפחית את הסיכון שאליו נחשפים נוטלי הלוואות לדיור בגין עלייה אפשרית בריבית או ירידה אפשרית, חלילה, ברמת ההכנסה של הלווים. הדבר בוצע באמצעות הטלת מגבלות על מתן הלוואות לדיור, שעיקרן: מגבלות על שיעור המימון של רכישת דירה באמצעות הלוואה לדיור – שיעור המימון של רכישת דירה יחידה הוגבל ל-75% מערכה; שיעור המימון של רכישת דירה חלופית, משפרי דיור – 70%, ושל דירה להשקעה – 50%. מגבלה על שיעור ההחזר מההכנסה – בנק לא רשאי להעניק הלוואה לדיור בשיעור החזר העולה על 50% מההכנסה הפנויה של הלווה. מעניין, אותו אחד עם 20 הדירות, כמה משכנתאות יש לו עם 8,000 שקל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> 8,000 שקל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מכיר אישיות בכירה שיש לה 18 דירות, אבל לא מדברים על זה. מגבלה על חלק ההלוואה בריבית משתנה – את ציינת את זה – חלקו של המימון שניתן בריבית משתנה לא יכול לעלות על שני-שלישים מסך ההלוואה, ובנוסף, חלקו של מימון בריבית משתנה אשר השינוי בה עשוי להיות בתוך פחות מחמש שנים לא יעלה על שליש מסך ההלוואה. מגבלה על תקופת הפירעון – בנק אינו רשאי להעניק הלוואה לדיור אם תקופת הפירעון הסופי עולה על 30 שנה. המגבלות האמורות פועלות להגבלת רמת המינוף של משקי-הבית, וכן את העלייה האפשרית בנטל החזר החוב, לרבות מסיבה של עלייה בריבית. מגבלות אלה, אשר פורסמו בכמה מועדים, רוכזו לאחרונה בהוראת ניהול בנקאי מס' 329, שכותרתה "מגבלות למתן הלוואות לדיור". אגב, ניתן למצוא אותה באתר בנק ישראל. בהקשר זה ראוי לציין ולהזכיר גם את כניסתן לתוקף, בחודש אוגוסט 2013, של הוראות המרחיבות את המידע שבנק נדרש לספק לנוטלי משכנתאות אשר נקלעו לקשיי פירעון הלוואה. הבנקים חויבו, בין היתר, למסור ללווה שנקלע לפיגור בתשלומים מידע מפורט בדבר זכותו לפנות לוועדה מיוחדת ולבקש הקלה בתשלומים. הפיקוח על הבנקים ממשיך לעקוב אחר ההתפתחויות באשראי לדיור ואחר מאפייני ההלוואות לדיור, כפי שציינתם, שני חברי הכנסת, וזאת במטרה לזהות סיכונים מתפתחים מבעוד יום ולגבש צעדים מתאימים לנוכח ההתפתחויות בסיכון. אני גם חושב שכדאי להרחיב בוועדת הכספים, ואני, אדוני היושב-ראש, אין לי שום התנגדות שהנושא יועבר לדיון בוועדת הכספים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, לתשומת לב כולם, הריבית בישראל היא אפסית, שלא לומר שלילית, והריבית על המשכנתאות עלתה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד ערניים לדבר. זאת אומרת, הריבית על משכנתאות כבר עולה, בלי שעלתה הריבית – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, המפקח על הבנקים מדיר שינה מעיניו בנושא הזה, ואכן כדאי לשמוע אותו אפילו בדיון יותר מעמיק, בוועדת הכספים. <היו"ר שי פירון:> תודה. אז אתה מציע להעביר לוועדת הכספים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר שי פירון:> חברים, יש מישהו שמתנגד להעברה? איציק שמולי, בבקשה, מן הצד. ואחריו – מיקי לוי, בבקשה, מן הצד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אולי מילה במבט רחב יותר על הריבית. אם נרצה או לא נרצה, אם נאהב או לא נאהב את העניין הזה, מאז שנת 2011 השחקן המרכזי בשוק הדיור הוא נגיד בנק ישראל, וזה בגלל מדיניות הריבית. אני לא משלה את עצמי וגם לא חושב שריבית בנק ישראל צריכה להיקבע אך ורק לפי שוק הנדל"ן, אבל עד היום, או לפחות עד השבוע, ממשלת ישראל עמדה מן הצד ולא עשתה שום דבר בעניין הזה. לכן, אדוני סגן השר, אני חושב שהצעד שעשיתם השבוע, עם העלאת מס הרכישה והתקיפה של בעיית הדיור דרך עולם הביקושים, ולא רק דרך עולם ההיצע, הוא פעולה נכונה ומתבקשת. <היו"ר שי פירון:> תודה. מיקי לוי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר, הבוקר, כשדנו בוועדת הכספים בהעלאת מס הרכישה, בין היתר ציינתי את הנושאים של הכסף הזול בריבית הנהוגה היום במשק, ויש הצעות כאלה ואחרות שבאות לקבוע ריבית זולה יותר עבור הסכום הראשוני הנדרש כדי לרכוש דירה. אני מבקש שלא להתפתות לעניין הזה. אני פוחד – ומוסכם על כולם שהריבית הזולה במשק היא לא לאורך זמן, היא עניין של תקופה, היא עניין של מצב כלכלי בעולם, ולכן יש מקום לחשוב לפני שמורידים את האחוזים הנדרשים להמצאת הסכום הראשוני, ההון הראשוני, לרכישת דירה. מעבר לעניין, אני מצר על כך שלרוב האוכלוסייה, או למרבית האזרחים, אין הכשרה פיננסית מתאימה, ומיום שהם לוקחים את המשכנתה, חמש, עשר, 20 שנה, אף אחד לא בודק מה מצבה. אם משרד האוצר – ואני מכה על חטא, כי התחלתי ולא סיימתי – אם משרד האוצר באיזו צורה, או המפקח על הבנקים, יביאו לתשומת לבם של האזרחים שיש צורך בין כל שנה לשנתיים לבוא ולבדוק ולמחזר משכנתה, האזרחים יחסכו הרבה מאוד כסף. לשני הילדים שלי שלקחו משכנתה, במחזור שהייתי מעורב בו, בחודשיים-שלושה האחרונים, אחד חסך 120,000 שקלים ואחד חסך 125,000 שקלים, וזה המון כסף ל-25 שנה. <היו"ר שי פירון:> טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> ועוד תשומת לב על הנושא של הכסף הזול בבקשה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. חברים, מי בעד להעביר את זה – אנחנו נצביע – לוועדת הכספים, ומי שנגד יצביע נגד. הצבעה. בבקשה. זהו? חבר הכנסת חזן, עברת למחנה הציוני? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אם כן, תוצאות ההצבעה: בעד – 16, אין מצביעים נגד ואין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת הכספים של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <הדוח הבין-לאומי על מבצע "צוק איתן"> <היו"ר שי פירון:> הנושא הבא: הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: הדוח הבין-לאומי על מבצע "צוק איתן", מס' 455, 476 ו-488. ראשון הדוברים, חבר הכנסת שרון גל, בבקשה. שלוש דקות לך. אדוני המזכיר, כמה זה בהצעה דחופה לסדר-היום? שלוש דקות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> שלוש? <היו"ר שי פירון:> זה מה שאמר המזכיר. השר ארדן מוכן שתדבר עשר, אבל המזכיר אמר שלוש. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר מהצד. <היו"ר שי פירון:> סליחה? <חיים ילין (יש עתיד):> דקה מהצד. <היו"ר שי פירון:> אתה רוצה דקה מהצד? בבקשה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני התכוננתי לעשר, אתה אומר שלוש, נסגור באמצע – שש. <היו"ר שי פירון:> אני אקל אתך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> זה תשלום על צעירוּת. אני מבקש להתחיל, חברי הכנסת, מהסוף. מותר לכל אזרח ישראלי לדאוג היום מהדיווחים, שלא מוכחשים, למרבה הצער, בינתיים, על משא-ומתן עקיף עם "חמאס", על מה שמכונה "תהדיה", אותה הפסקת אש, לחמש שנים. אני חושב שאין כמעט מי שלא מבין את הסכנה – גם במשא-ומתן, שוב, עם ארגון טרור, גם אם הוא עקיף, וגם במסר לגורמים מתונים, שמסתכלים ואומרים: הנה, כשהולכים בכוח נגד ישראל, כשתוקפים אותה, כשתוקפים את אזרחיה, בסוף ישראל באה שוב לשולחן המשא-ומתן ומוכנה לתת שקט לחמש שנים לארגון טרור. ומה יקרה בחמש השנים האלה, לפי דעתכם? האם בחמש השנים האלה יתחילו להסתער על תשתיות אזרחיות בעזה? הנמל שיקבלו כפרס – כן, פרס ל"חמאס" – ישמש למה אם לא לנמל שדרכו ינסו שוב להכניס עוד ועוד אמצעי לחימה? האם אנחנו צריכים להתעורר בקיץ 2020 ולמצוא את עצמנו מול ארגון טרור בהיקף גדול – כמו ארגון ה"חיזבאללה" בצפון? איזה מין איוולת זאת לנהל משא-ומתן עקיף עם "חמאס" – ולדחות את הקץ – ובמקום לטפל בבעיה עכשיו, לדחות אותה בחמש שנים. אדוני השר, אולי תעיר את תשומת לבם של מי שצריך בעניין הזה, שזאת לא הדרך? באמת זאת לא הדרך. אני יודע שאתה חולק אתי את אותה דעה בנושא הזה. אי-אפשר לנהל משא-ומתן עם ארגון טרור כמו "חמאס" ולתת לו עכשיו חמש שנים להתארגנות, לחפור עוד מנהרות, להכניס עוד טילים, לייצר עוד אמצעי לחימה, להגיע לכל נקודה על פני ישראל בעימות הבא שיגיע. זה ארגון טרור. ארגון טרור היה, וגם יהיה ארגון טרור. אני ביקשתי היום להעלות לדיון את הנושא של הדוח הבין-לאומי על מבצע "צוק איתן", אבל לא את דוח השקר שמן הסתם מנסחים עכשיו את השורות האחרונות שלו באו"ם. זה דוח שכמובן נכתב בחטא, תוך גילוי בורות בלתי רגילה של חברי הוועדה, ויכול לספר לכם על זה אולי עוד מעט חבר הכנסת חיים ילין, שהופיע שם, והוא מספר שאפילו לא ידעו שצה"ל הזיז את עמדותיו ואת בסיסיו מסביבת יישובים – תראו איזה דבר בסיסי – כדי של"חמאס" לא יהיה תירוץ לירות לעבר ישראל. היום אנחנו צריכים להתכונן, חברי, למתקפה קשה מאוד שתהיה על ישראל בימים הקרובים. הנה התחמושת: למשל, ראש אונר"א מצהיר במפורש היום – אומנם באיחור משמעותי, אבל בכל זאת רגע לפני אותו דוח שקר של האו"ם – הוא מגלה טפח קטן מהאמת – הוא אומר: "חמאס" הסתיר אמצעי לחימה ותקף מתוך מתקנינו – מתוך מתקנינו – כלומר, במקום שאמור לשמש מקלט לאזרחים, "חמאס", שהוא ארגון טרור ציני, שלא אכפת לו מתושבי עזה, מזמין תגובה. וכי יש צבא בעולם שיכול להרשות לעצמו בזמן מערכה, כשתפקידו להגן על אזרחי ישראל מפני ירי טילים, להבליג על ירי כזה? אז בעולם הפוך מנסים להדביק את האשמה לצה"ל. בעולם מתוקן יש להלל את המוסריות של צה"ל. וחשוב, חברי וחברות הכנסת, לומר זאת כאן ועכשיו, לפני שתצא לדרך אותה מתקפה ארסית ואנטי-ישראלית בעקבות הדוח שיפרסם האו"ם. כפי שאמרתי, ידידי חבר הכנסת חיים ילין – בזה אני אסיים עוד מעט, אדוני היושב-ראש, עוד דקה וחצי – שהעיד בוועדת האו"ם, יוכל לומר כאן עד כמה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה תופס לכל המציעים, הזמן הזה? <שרון גל (ישראל ביתנו):> אולי תקשיבי, במקום – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת רוזין, נראה לך שאני אקפח את זכותך? ככה את מכירה אותי? <שרון גל (ישראל ביתנו):> חברת הכנסת רוזין – – <היו"ר שי פירון:> ככה את מאשימה אותי קבל עם ועולם? <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – סוף-סוף אני אומר דברים שאת גם יכולה להזדהות אתם. <היו"ר שי פירון:> אין לך מה לדאוג, לא תקופח זכותך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> חברת הכנסת רוזין, אני סוף-סוף אומר כאן דברים שאת יכולה להזדהות אתם. אנחנו מתכוננים למתקפה בין-לאומית על ישראל, שתהיה מתקפה גם עלייך, מצד גורמים אנטי-ישראליים שינסו להכפיש אותנו. אז עכשיו דוחק לך הזמן? <היו"ר שי פירון:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> כשראש מפלגתך עמדה כאן והציעה לסמן מוצרים ישראליים שמיוצרים ביהודה ושומרון, זה היה בסדר. יכולת להקשיב לזה בלי סוף. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת שרון גל – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, גם היא צריכה להתגייס. <היו"ר שי פירון:> אתה מבזבז, אתה מבזבז את הדקה-וחצי שלך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא, אני מעביר לה מסר, לה ולחברת הכנסת שיושבת לידה. אני מעביר מסר לחברי הכנסת, גם מהשמאל. אני רוצה להסביר להם, אדוני היושב-ראש, ברשותך, בדקה האחרונה שנותרה לי, שהמתקפה הבין-לאומית הזאת תהיה מופנית גם אליהם. ואני חושב שתפקידו של כל הבית הזה לצטט ולהתייחס גם לדוח שפרסמו אותם גנרלים ואותם מנהיגים מארצות-הברית ומאירופה – – <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – שבאו לכאן, בדקו את הדברים ואמרו – ובציטוט הזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – הם אומרים: ישראל עשתה הכול, הכול, כדי להימנע מפגיעה באזרחים. זו קבוצה של מפקדים בכירים ומנהיגים מארצות-הברית ואירופה. הם הגיעו למסקנה הזאת אחרי בדיקה מקיפה, והם אמרו: ישראל לא רק עמדה בדרישות החוק הבין-לאומי, לא רק עמדה בהן, אלא התעלתה מעבר לסטנדרטים הבין-לאומיים של דיני מלחמה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> רבותי וחברותי חברי הכנסת, זו מתקפה קשה, היא תתעצם בימים הקרובים, וכולנו נדרשים לעמוד כאן ולהגן על חיילי וחיילות צה"ל שהלכו להגן על כל מי שיושב כאן בבית הזה, גם מימין וגם משמאל. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחבר הכנסת שרון גל. <שרון גל (ישראל ביתנו):> איכשהו הכול הפוך. גם זה הפוך כאן. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחבר הכנסת שרון גל. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל רוזין לבוא ולשאת דברים. גברתי, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, 66 חיילים ישראלים וחמישה אזרחים נהרגו, מעל 700 חיילים נפצעו, 2,203 פלסטינים נהרגו ומעל ל-11,000 נפצעו – 369 ילדים פלסטינים, ו-80,000 חיילי מילואים גויסו. 4,532 רקטות ופצמ"רים נורו על ישראל מאז תחילת הלחימה, וצה"ל תקף 4,868 פעמים בעזה. חודש וחצי המדינה הייתה משותקת. ילדי עוטף-עזה וגם המבוגרים סובלים מפוסט-טראומה שתלווה אותם כל חייהם. טילים שוגרו ליישובי עוטף-עזה, חיפה, תל-אביב, רחובות, נס-ציונה, באר-שבע, ירושלים, דימונה ועוד. טיסות לנמל התעופה בן-גוריון הופסקו. עשרות-אלפי בתים פלסטיניים נהרסו. חצי מיליון פלסטינים נהפכו לפליטים. 6 מיליארד שקלים עלתה המלחמה למדינה. לפני שנה הייתה כאן מלחמה. ובישראל כמו בישראל, כולנו כבר הספקנו לשכוח, זה כבר משהו שהיה בעבר, מדינה של פוסט-טראומה. ומה לגבי הסקת מסקנות? מה לגבי הפקת לקחים? מה שהיה טוב למלחמת לבנון, מה שהיה טוב למלחמת יום כיפור, לא טוב למלחמת "צוק איתן". זה לא. כולנו רוצים להגן על צה"ל ועל חיילי צה"ל, ועל חיילות צה"ל, כולנו. השאלה היא הדרך. אנחנו לא מסכימים על הדרך. אל תזלזל ברצון שלנו להגן על כל מי שהוא קרוב אלינו בדיוק כמו שהוא קרוב אליך. השאלה היא הדרך. ואני מאמינה שבמדינה דמוקרטית, כשאתה מבקר, כשאתה בודק, אתה מתחזק. לא ההפך. בפירוש, לא ההפך. והחוזק שלנו כמדינה הוא לעמוד ולבדוק את הדברים בעצמנו. לא לחכות שיטילו עלינו לבדוק. לא לחכות שמישהו אחר יבדוק. שאנחנו נבדוק בעצמנו. האם זה קרה? האם נשאלו שאלות על משבר המנהרות? על הפערים בין אמ"ן לשב"כ? על העדויות על ירי בלתי מבוקר לעבר אוכלוסייה אזרחית ושימוש בכלי נשק בלתי מדויקים? זה לא עניין של ימין ושמאל, זו חובה מוסרית עליונה ללמוד מהטעויות שלנו ולהתחייב בפני כל אזרחי מדינת ישראל שאם היו טעויות – וודאי שהיו טעויות, כי תמיד יש טעויות – שעלו בכל כך הרבה כאב, לא נחזור על זה שוב לעולם. אבל איך אפשר להסיק מסקנות ולחקור כשהשגרה פה נהייתה לסתום פיות? כשכל מי שמעז לומר דבר ביקורת הוא בוגד, הוא אויב, הוא עוכר ישראל? כשהביקורת החשובה של ארגון "שוברים שתיקה", שנותן לחיילי צה"ל הישראלים את הבמה להגיד את העדויות שלהם – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – מה הבעיה שלך? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – להם הוא נותן להגיד את הדברים שלהם – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> הנה, אתם משתפים פעולה עם ה-BDS. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – על חיילי מילואים וחיילים בסדיר ששירתו אותך ואת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> תתביישי לך, תתביישי לך – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> תתביישי לך את. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – אנשים שהגנו עלייך – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – כשאת מדברת על הארגון – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – ונפצעו ונלחמו, ואת אומרת עליהם שהם שקרנים. <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת מירב בן ארי, את רוצה? אני אתן לך לדבר אחר כך. <מיכל רוזין (מרצ):> אז אולי, במקום לצעוק – – <היו"ר שי פירון:> אני אתן לך – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – אז תיתן לי לדבר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – כדאי שתקשיבו לחיילים, ואל תטמנו את הראש בחול כמו בת-יענה. <היו"ר שי פירון:> הזמן עומד לאזול – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל הבטחת לי. <היו"ר שי פירון:> לא, נתתי לך. אני כבר אחרי, אני כבר אחרי. <מיכל רוזין (מרצ):> אני בדקתי. <היו"ר שי פירון:> אני הייתי משוכנע שתבדקי, לכן לא אמרתי שתיים. <מיכל רוזין (מרצ):> איך אפשר להסיק מסקנות אמיתיות בלי ועדת חקירה ממלכתית עצמאית? במקום זה אנחנו מקבלים דוח בן 270 עמודים של משרד החוץ, שכולו – איזה נייר הסברה מושקע, ארוך במיוחד, שיש בו מי טובים ומי רעים. הכול נורא ברור. אין שטחים אפורים. שחור ולבן. כתב הגנה תועמלני, עמוס בהתפתלויות והתפלספויות במשפט הבין-לאומי שמנסות להוכיח שממשלת ישראל פועלת ללא רבב תמיד, לא עושה שום דבר רע. אז צר לי לומר לכם, גם כבני-אדם וגם כממשלה: תמיד יש מה לתקן, תמיד יש מה לשפר. והאם תהליכי קבלת ההחלטות במבצע היו נכונות? והאם המדיניות שנקבעה הייתה חכמה? כי הרי אנחנו יודעים שסבבי האלימות האלה והמלחמה לא הסתיימו. ולכן, אם אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהעולם הדמוקרטי וכמדינה מתוקנת, עלינו לחקור בעצמנו את הדברים בצורה רצינית על-ידי ועדת חקירה ממלכתית, על מנת שאנחנו נהיה בטוחים בדרך להשתפר ולהגן על חיילי צה"ל ועל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אני מזמין את חבר הכנסת מרדכי יוגב להיות אחרון הדוברים. אחריו יגיב השר לביטחון פנים ולאסטרטגיה, ולחרמות וגידופים – משהו כזה. איך זה נקרא? <שרון גל (ישראל ביתנו):> איך אתם משרתים את התעמולה האנטי-ישראלית בכזאת רוח קרב, בלי לקרוא את הדברים – – – <היו"ר שי פירון:> אחרי תשובת השר, ניתן גם לחברת הכנסת מירב בן ארי וגם לחבר הכנסת חיים ילין להתייחס מן הצד. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> תקראו את החומר. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת שרון גל, גם ביקשת שאני אוסיף לך זמן, גם הוספתי לך יותר ממה שביקשת, וגם אתה עכשיו רב לי עם תמי זנדברג. נו, באמת. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אין להם הוכחה ש"שוברים שתיקה" הביא עדויות אמת, והם עומדים פה לצטט אותו. <תמר זנדברג (מרצ):> יש לנו. <היו"ר שי פירון:> זה לא הנושא עכשיו. חברים, תודה. תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> זה לא ייאמן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אפשר להשתגע מזה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז תקרא. תקרא, זה חשוב לך לדעת מה אומרים חיילי צה"ל שהגנו עליך בזמן שאתה ישבת באולפנים והסתת. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני מבקש. אני מבקש, אני מבקש לא לשבור את השתיקה. <מיכל רוזין (מרצ):> ההפך, אנחנו דוגלות – – – <היו"ר שי פירון:> אמרתי לשמור על שתיקה עכשיו. לא לשבור את השתיקה. זהו. קדימה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, שרים נכבדים, חברי כנסת, חברי, אורחים, מערכת "צוק איתן" הייתה מהמוצדקות שבמלחמותינו. לא אנחנו רצינו בה ולא אנחנו פתחנו, לא אנחנו חפרנו מנהרות מתחת לבתי אזרחי עזה. נאלצנו – אליה ופעלנו בה, אולי באופן מוגבל, אבל כפי מה שההסכמה הלאומית הסכימה, כפי מה שכוחות הצבא המליצו ופעלו. ישראל עומדת בפני מתקפות, מתקפות חיצוניות, ויש כנראה גם גופים פנימיים; מתקפה בין-לאומית אנטישמית, דוח מוטה שאינו מוסרי ואינו הוגן של ועדת שייבס של האו"ם, שהתבטאויות מוקדמות שקריות שלו ושל אחרים הבהירו במי מדובר ומה יהיו מסקנות הוועדה. בזמן מבצע "צוק איתן" סיירנו עם ועדת חוץ וביטחון באחת ממפקדות פיקוד הדרום, ומצאנו שם בשני מקומות קבוצות של קצינים שיושבות – מציאות של נוכחות שלא מצאנו אותה בשום מקום בעולם – יושבות קבוצות של קצינים שבוחנות ומאשרות כל מטרה לפני תקיפתה, ומחפשות כל דרך למנוע פגיעה בכל מי שאינו מעורב באופן ישיר בטרור. מתקשרים טלפונית לבית האמור, בודקים שאנשיו יצאו, ואם הם לא יוצאים – מתקשרים לשכן שילך להוציא אותם, ואם גם הוא לא עונה – שולחים טיל, טילון קטן, לגג, שיתריע ויגיד להם לצאת. <מירב בן ארי (כולנו):> אין דבר כזה באף מדינה בעולם. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כמו שאומרת פה חברתי, אין דבר כזה באף מדינה בעולם. צוות בין-לאומי של קצינים זרים, חלקם תוך כדי המלחמה וחלקם אחרי, בא ללמוד איך מנהלים פה. חלק פגשתי. רמטכ"לים מגרמניה, ארצות-הברית ואנגליה הסתובבו בישראל גם בעת הלחימה בתהליך של למידה וביקורת: איך מנהלת ישראל מלחמה? הם סיכמו את ביקורם במילים: מדינת ישראל לא רק עומדת בסטנדרטים בין-לאומיים ומכבדת את חוקי המלחמה, אלא שבמקרים רבים זה נעשה הרבה מעבר לכך. אף אחד מאתנו, הם אמרו, לא מכיר אף צבא שנקט אמצעים כה נרחבים כמו צה"ל כדי להגן על חייהם של אזרחים. מהיכרותי את המציאות, אני מבקש לומר כי במבצע "צוק איתן" צה"ל גילה מוסריות יוצאת דופן – הרבה מכל המקובל בכל צבאות העולם. אסור להתבלבל בין מי שפתח במלחמה באסימטריה בין מי שחפץ במוות וזה דגלו לבין – ומייצג אותם פה ראש מועצת אשכול לשעבר, חבר הכנסת חיים ילין – אנשים שחפצים רק בחיים, פשוט חיים, והיו שמחים שגם אנשים בצד השני של הגבול גם הם יגדלו בחממות, יאכלו מפרי לחמם, יחיו בשכנות טובה ויבואו אלה לאלה, וכל אחד מיתרונו היחסי יחזק את הצד השני; לא מציאות של תעשיית מוות של מנהרות וטילים אלא מציאות של שכנות הדדית, של חיים טובים. רמטכ"ל ארצות-הברית, גנרל מרטין דמפסי, ביקר בישראל כמה פעמים ואמר: ישראל עשתה רבות כדי לצמצם את הפגיעה באזרחים חפים מפשע במבצע "צוק איתן". בכמה מקרים אף עלתה הרגישות המוסרית בחייהם ובפציעתם של חיילי צה"ל. בפרספקטיבה של עשר שנים להתנתקות ושנה למבצע "צוק איתן", לי יש מסקנות ברורות, אבל אני מעדיף לא להכניס אותן כאן. סבבי המלחמה לא הסתיימו לא מפני שישראל חפצה בהם, אלא מפני שבצד השני יש שלטון של טרור, ארגון זה או ארגון אחר, שחפץ במוות, ואנחנו ניאלץ כנראה גם בעתיד להידרש לסבבי מלחמה ולשאיפה שנצליח להשליט שם שלטון אזרחי, לפרז את הרצועה ולהסיר ממנה את האיומים. כמובן נידרש גם לשיתופי פעולה עם גורמים נוספים בעולם. <היו"ר שי פירון:> אדוני, נא לסיים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> לסיכום, ובראייה של שנה מאז "צוק איתן", אני אומר: אין צבא מוסרי בעולם כצה"ל; אין מדינה מוסרית בעולם כישראל, וכל מי שמלין על כך או מלעיז על כך, שיבדוק את עצמו. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. ישיב בשם הממשלה השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. מייד אחריו אני אתן לחבר הכנסת ילין ולחברת הכנסת בן ארי להתייחס מן הצד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה לחברי חבר הכנסת שרון גל ומרדכי יוגב – מי עוד היו בין המציעים? שכחתי – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת רוזין. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> חברת הכנסת רוזין, גם לך אני מודה – על שהעלו את הנושא החשוב הזה לסדר-היום. אשתדל לדבר בעיקר על הנושא ולא על האשמות שווא שחבר הכנסת גל האשים אותנו, כאילו מנהלים משא-ומתן עם ה"חמאס", או האמירות של חברת הכנסת רוזין. אולי אני אגע ככה בקצרה. אבל אני אנסה להתייחס באמת לנושא עצמו, והוא הדוח הבין-לאומי בנושא "צוק איתן". בחודש מאי ביקרה בארץ משלחת של 11 – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני, זה באמת דבר יפה שמתייחסים לנושא. זה יפה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – ניהלה משא-ומתן. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> כן. 11 מנהיגים צבאיים ומדיניים בכירים מארצות-הברית, גרמניה, בריטניה, הולנד, ספרד, איטליה, אוסטרליה וקולומביה. בראש המשלחת עמדו גנרל קלאוס נאומן, לשעבר רמטכ"ל צבא גרמניה ויושב-ראש הוועדה הצבאית של נאט"ו, וג'וליו טרצי, שר החוץ לשעבר של איטליה. היו שם גם עוד משתתפים מאוד מוכרים כמו הגנרל וינצ'נזו קמפוריני שעמד בראש משרד ההגנה האיטלקי, פייר-ריצ'רד פרוספר שהיה אחראי במחלקת המדינה לנושא פשעי מלחמה ועוד קצינים בכירים נוספים בעלי ניסיון רב בלחימה בטרור. המשלחת הזאת קיבלה גישה, אולי חסרת תקדים, למקבלי ההחלטות בישראל ולמפקדי הכוחות בשטח; מראש הממשלה ומשר הביטחון עד אפילו למח"טים ולמג"דים – אפילו בנט לא הגיע, לדעתי, למג"דים האלה אשר חוו על בשרם את שיטות הלחימה של ה"חמאס" והשלכות האיפוק והזהירות של צה"ל. אתה מרוצה, אה, חיים? <חיים ילין (יש עתיד):> אני דיברתי על הנגמ"ש. לא היית. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> הוצגו בפני משתתפי המשלחת התיעוד והממצאים הרבים מהלחימה, והמדיניות של צה"ל והקבינט כמובן, וממקרים ספציפיים שבהם נטען שאזרחים פלסטינים נהרגו. אני שוב מדגיש: לא מדובר באנשים שלא מכירים את המאטריה ולא מבינים מה זה צבא או מה זו לחימה בטרור, חברת הכנסת רוזין. מדובר באנשים שאי-אפשר לעבוד עליהם. מסקנות הקבוצה שהתפרסמו השבוע ברורות. הן קובעות שכוחות צה"ל לא רק עמדו בסטנדרטים של דיני הלחימה הבין-לאומיים, אלא שבמקרים רבים הם פעלו מעל ומעבר לסטנדרטים הללו. המסקנות קובעות, ואני מצטט: "כמובן שכל אחד מהצבאות שלנו מחויב לשמירה על חיי האזרחים בזמן לחימה, אך אין אנו מכירים אף צבא בעולם אשר נוקט צעדים כה מרחיקי לכת לשמור על חיי האזרחים כמו אלו שנקט צה"ל בלחימה בעזה". אנשי המשלחת ציינו שבכל זירת מלחמה יש טעויות אשר לעתים מובילות, לצערנו, למותם של בלתי מעורבים, אך מסקנתם היא שמרבית מקרי המוות של אזרחים פלסטינים התרחשו כתוצאה מפעולות ההגנה מפני אויב אשר תקף מתוך אוכלוסייה אזרחית באופן מכוון. לצערנו, תוצאה טרגית אך בלתי נמנעת זו נובעת משיטות הלחימה האכזריות של אויבינו. בהקשר הזה, אני באמת הייתי מצפה מימין ומשמאל ומכל מפלגה שמגדירה את עצמה כמפלגה ציונית ורואה את טובתה של מדינת ישראל ושל כל אזרחי המדינה, כי דרך אגב גם אזרחי ישראל הערבים נפגעים ועלולים להיפגע מטילים שנופלים ונוחתים כאן במדינת ישראל – הייתי מצפה מכל חברת כנסת או חבר כנסת בהקשר הזה להתמקד קודם כול בגינוי ה"חמאס" או ארגוני הטרור שפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית. גם יורים בלי אבחנה על אוכלוסייה אזרחית אצלנו, וגם גורמים לצה"ל בלית ברירה, במסגרת זכות ההגנה העצמית, לפעול כך שבלית ברירה – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה רומז שאנחנו – – – אויב. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – לעתים נפגעים, בצער רב אנחנו אומרים, גם אזרחים בצד השני. <מיכל רוזין (מרצ):> חבל שדיברת בזמן שדיברתי. אז אולי היית מקשיב למה שאמרתי ומתייחס ולא קושר סטריאוטיפים על מה שאתה חושב על השמאל – אלא מקשיב אולי לטיעונים שאמרתי. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני מנסה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> חברת הכנסת רוזין, אני מנסה כל הזמן לא לחשוב בסטריאוטיפים, ואני מפנה אותך לקרוא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה כנראה חושב שאנחנו – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – איזה טיעונים – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת רוזין, אני מרגיש שאת מנצלת את טוב לבי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – להאשים אותי שאני לא מגנה את – – – <היו"ר שי פירון:> זהו, מספיק, די. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא אמרתי שמן השפה ולחוץ את לא מגנה. <מיכל רוזין (מרצ):> או, אתה מגדיל ועושה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> בדרך כלל, במרצ יש סימון "וי" ומגנים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – – בסוף הנאומים שלכם פשעים של ממשלת ישראל – – <מיכל רוזין (מרצ):> עכשיו זה מהשפה החוצה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – ועל הצורך לסמן מוצרים מיהודה ושומרון – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה רק מחליף את האמירה שלך. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – כדי שאזרחים, תושבים, באירופה ובעוד מדינות לא יקנו בכלל סחורה מישראל. אז בסוף אתם גם – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה מסומן כבר. למה אתה משקר? אתה משקר לציבור. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> בסוף אתם גם מסמנים "וי" על גינוי לארגוני טרור. זה נכון. <מיכל רוזין (מרצ):> זה מסומן כבר באירופה. זה מסומן. <שרון גל (ישראל ביתנו):> למה? <מיכל רוזין (מרצ):> אתה משקר כי זה מסומן. <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אין לך מושג על מה אתה מדבר. אתה מדבר שטויות – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני עדיין לא קורא אותך לסדר פעם ראשונה. די, מספיק. <שרון גל (ישראל ביתנו):> היא מכחישה – – – <היו"ר שי פירון:> שרון, מה, אתה עכשיו החלטת – – <מיכל רוזין (מרצ):> הם מדברים – – – <היו"ר שי פירון:> – – אתה מבעיר שכונתי? זהו. שקט. <מיכל רוזין (מרצ):> המוצרים האלה מגיעים לאירופה. הם מסומנים לכל העולם. המקום היחיד שהם לא מסומנים בו זה מדינת ישראל. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת מיכל רוזין, לא נעים לי שאת תהיי הראשונה שקראתי אותה לסדר בפעם הראשונה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> דרך אגב, הם עדיין לא מסומנים בשום מקום. <מיכל רוזין (מרצ):> הם מסומנים לכל אירופה. אני מוכנה להתערב – – – <היו"ר שי פירון:> בבקשה, חברת הכנסת מיכל רוזין, פעם אחרונה. בבקשה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – יילחמו בזה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ובכל אירופה יש גם אנטישמיות, אז אולי תעודדו גם אנטישמיות כאן כי יש באירופה אנטישמיות. <היו"ר שי פירון:> יש לי הצעה. אולי תלכו שניכם לשתות קפה מאחורנית? <מיכל רוזין (מרצ):> בוא ונדבר על השואה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אחלה רעיון: מה שיש באירופה נעשה גם כאן. <מיכל רוזין (מרצ):> בוא ונדבר על השואה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> טיעון חזק ביותר. <מיכל רוזין (מרצ):> עוד לא דיברנו על השואה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> השר ארדן, תמשיך בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה עכשיו מחזיר אותנו גם לשואה. <היו"ר שי פירון:> תודה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני מאוד משתדל שזה לא יקרה – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אתה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – אבל אני מציע גם לכם לא לתמוך בפעולות שעלולות להחזיר אותנו לשם. <מיכל רוזין (מרצ):> אוי, נו, באמת. אל תגזים. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> חשוב לציין, המשלחת הזו – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – אינה היחידה שהגיעה למסקנות הללו. כנראה צריך לבוא מחו"ל כדי להגיע למסקנות הללו. ראש המטות המשולבים של צבא ארצות-הברית, גנרל דמפסי, קבע לפני כמה חודשים שצה"ל עשה מאמצים עילאיים למנוע פגיעה בחפים מפשע במבצע "צוק איתן". אכן, כל מי שיודע מה זו לחימה אסימטרית נגד ארגון טרור העושה שימוש ציני באזרחים כמגן אנושי, ומוכן לבחון את פעילות צה"ל במבט אובייקטיבי, מבין את הדברים הללו. לצערנו, קיימים גופים במערכת הבין-לאומית אשר כל אמירה ומעשה שלהם נגועים בהטיה אנטי-ישראלית קיצונית. מועצת זכויות האדם של האו"ם פועלת באובססיביות להשמיץ ולהשחיר את ישראל, תוך כדי התעלמות ממקרים רבים של הפרת זכויות אדם חמורה בעולם. החלטת המועצה, אשר הקימה את ועדת הבדיקה העומדת לפרסם את הדוח שלה בקרוב – ואני מאוד מקווה ומצפה שמרצ תתייצב יחד עם כולנו לעזור להגן על שמה של מדינת ישראל כאשר הדוח הזה יתפרסם – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אל תצפה לשום דבר – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – קבעה מראש שישראל – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו מגינים על המדינה יותר מכם, אתם מוליכים אותנו לאבדון. <קריאה:> אדוני השר, למה לצפות? אתה תתאכזב. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת שרון גל, מה שלומך? איך אתה מרגיש? בבקשה, אדוני – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני, אני רוצה – – – <היו"ר שי פירון:> שנייה. אתה רוצה שאני ארשום אותך לדקה אחר כך? <שרון גל (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר שי פירון:> תודה. עכשיו – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני רק רוצה להגיד – – – <היו"ר שי פירון:> אבל רק אם תהיה בשקט. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני, אני רוצה – – – <היו"ר שי פירון:> לא – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אי-אפשר עוד הפעם, הוא כבר היה על הדוכן. אתה נותן למציע להציע הצעה שונה משל עצמו? <היו"ר שי פירון:> אז אני מבקש ממך – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> לא, לא אתן לך עכשיו. לא אתן לך. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אולי אדוני לא מכיר את התקנון. <היו"ר שי פירון:> אז אל תדאג, אני לא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> לא, אני לא מכיר. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – על מה את מדברת. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מחנך במדינת ישראל – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> מיכל רוזין, חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, תנו לשר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> מירב. חברת הכנסת מירב בן ארי. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> תכבדו את היושב-ראש, רעייתו חוגגת היום יום הולדת. <היו"ר שי פירון:> הופה, תודה רבה. <קריאות:> מזל טוב. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אבל אני לא אומר כמה. <היו"ר שי פירון:> תשמע. קדימה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אולי נדבר על זה. <קריאה:> הוא לא רוצה ועדת חקירה גם בבית. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לצערנו, קיימים גופים במערכת הבין-לאומית אשר כל אמירה ומעשה שלהם נגועים בהטיה אנטי-ישראלית קיצונית. מועצת זכויות האדם של האו"ם פועלת באובססיביות להשמיץ ולהשחיר את ישראל, תוך כדי התעלמות ממקרים רבים של הפרות זכויות אדם חמורות בעולם. החלטת המועצה, אשר הקימה את ועדת הבדיקה העומדת לפרסם את הדוח שלה בקרוב, קבעה מראש שישראל אשמה בביצוע פשעים. היא העמידה בראש הוועדה את ויליאם שייבס, משפטן אשר דעותיו האנטי-ישראליות היו ידועות היטב. שייבס היה אחראי לגיבוש ועיצוב הדוח כבר בשלבים הראשוניים והקריטיים שלו, ואף שנאלץ להתפטר בהמשך, הוא הצליח להטביע את חותמו על הדוח כולו. לכן, אף גוף בין-לאומי אשר מכבד את עצמו ותופס את עצמו כרציני ומקצועי אינו יכול להסתמך על דוח שייבס כבסיס לקביעות על הפעילות של צה"ל. המשרד לנושאים אסטרטגיים, משרד החוץ ומשרדי הממשלה הרלוונטיים פועלים להפיץ ולמנף את דוח המשלחת, אף – ואת זה חשוב להדגיש – שלא מדובר בדוח ישראלי. ממשלת ישראל גם כן פרסמה השבוע, באמצעות משרד החוץ, דוח מקיף ויסודי על מבצע "צוק איתן", אשר מציג עובדות ונתונים רבים על הפעילות של צה"ל, פשעי ה"חמאס" ומנגנון החקירה העצמאי של צה"ל. דוחות אלה יסייעו לנו, אני מקווה, גם בעזרת חברי הכנסת, להציג בפני הקהילה הבין-לאומית את האמת לגבי מבצע "צוק איתן" וההתמודדות של ישראל עם ארגוני הטרור. אני מציע להסתפק בתשובתי, אדוני היושב-ראש, אבל אם יהיו הצעות להעביר לדיון בוועדה או במליאה – – <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ועדת חוץ וביטחון. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – אם חברי הכנסת יתאחדו מאחורי איזו הצעה, הממשלה מוכנה לתמוך בהצעה. תודה. <היו"ר שי פירון:> האם אתם מסתפקים בתשובתו של השר? <קריאות:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, את לא המציעה, תירגעי. אני מבקשת דיון בחוץ וביטחון. <היו"ר שי פירון:> אנחנו נעשה הצבעה. <מיכל רוזין (מרצ):> את לא מציעה, את לא יכולה להגיד מה את רוצה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> את לא צריכה להתערב בכול. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני חושב: חוץ וביטחון. <שרון גל (ישראל ביתנו):> איך אתה יכול – – – <היו"ר שי פירון:> אני אתן, בבקשה, לחברת הכנסת מירב בן ארי להתייחס מן הצד, אחר כך נעשה הצבעה. מה לעשות. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> הלו. <היו"ר שי פירון:> אחר כך חיים ילין, ואחר כך נחמן שי. הכול בסדר. הכול רשום. <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> חיים, יש כללי נימוס. יש כללי נימוס. <חיים ילין (יש עתיד):> סליחה, היושב-ראש. <מירב בן ארי (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אתייחס בכל העניין של "צוק איתן" לנושא שמטריד אותי כבר הרבה זמן – אני מדברת עליו בחודש וחצי האחרונים. חברת הכנסת רוזין, חבל שאת לא מקשיבה, כי זה בדיוק בני החסות של מרצ, נכון? הארגון של "שוברים שתיקה". <קריאה:> סניף של מרצ. <מירב בן ארי (כולנו):> כאשר נציג של "שוברים שתיקה" מתראיין או מקיים פעילות בחסות של ה-BDS, זו לא ביקורת, אלא זה דמוניזציה ודה-לגיטימציה של מדינת ישראל. חברת הכנסת רוזין, את לא רוצה לשמוע? אז אני אדבר לעצמי על "שוברים שתיקה"? כי זה – – <מיכל רוזין (מרצ):> דברי לאולם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – בני החסות של מרצ, נכון? אתם נותנים להם את החסות, אתם נותנים להם את הבמה. ההצלחה של ה-BDS היא מרשימה; מה שמטריד – שה-BDS, שמדברים על שיח, על זכויות אדם, לא מכירים בזכות הקיום של מדינת ישראל, וכל העניין הזה, של ביקורת, גם אם היא ביקורת נכונה, מדינת ישראל יודעת טוב מאוד לבקר את עצמה – גם באקדמיה, גם בספרות, גם באמצעות חברי הכנסת שמבקרים אותה ואת ההתנהלות כאן. וחבל שלא ישבת בוועדת חוץ וביטחון אתמול, וחבל שלא שמעת את הרמטכ"ל מדבר על ההתנהלות של צה"ל במבצע "צוק איתן". אני בטוחה שאם היית שומעת אותו היית מדברת אחרת. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. דקה, מן הצד. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה להביא, כבוד היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אני מבקש – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת חנין זועבי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – ישבו וקראו בספרים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> אני מבקש – בבקשה לא לפתוח הערות ביניים עכשיו. חברת הכנסת מירב בן ארי, שבי בבקשה. תודה. אנחנו אוהבים שאת ישובה, נינוחה, רגועה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> אז אל תעני. חבר הכנסת ילין, חכה, אני אאפס ואפעיל את הדקה מחדש. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה לנסות להביא משהו שבאמת בא מהלב. אני לא גידלתי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> חברים, חבר הכנסת ילין רוצה לומר משהו. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מדבר גם אל השרים. <היו"ר שי פירון:> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת חיליק בר, חיים ילין מדבר אליך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השרים, השרים היקרים שלי – השרים היקרים שלי, אני מדבר אל כולם. בדרך כלל אני צועק, אבל הפעם אני מדבר מהלב. אני לא גידלתי את הבן שלי להרוג אנשים, אני רוצה שכולכם תדעו את זה. אני גידלתי אותו להגן על עם ישראל, כמו שכל ההורים מגדלים את הילדים שלהם, במדינת ישראל. מעל הצבא יש ריבון, זאת הממשלה. הממשלה מורה לצבא לבצע את המשימה. במלחמה כמו במלחמה, הרבה מאוד אנשים מאבדים צלם אנוש, כי זה מצב שאף אחד לא היה בו ואף אחד לא רוצה להיות בו. ולמרות הכול, אני אומר לכם את זה עכשיו – לא מעניין אותי מה שמאל ומה ימין אומרים – זה צבא מוסרי, לא יכול להיות שלא. אני אגיד לכם מה קרה בשבוע האחרון. אני רוצה שכל עם ישראל וכל העולם ידעו למה דניאל טרגרמן נהרג, למה נהרג זאביק ונהרג שחר, אני אגיד לכם למה: כי ירו את הפצמ"רים בשבוע האחרון מתוך בלתי מעורבים. מול נחל-עוז, עשרה קנים. והיו שם 3,500 פלסטינים בלתי מעורבים. צה"ל לא תקף אותם, לא תקף אותם, לא בחיל אוויר ולא בשום כלי, ואנחנו שילמנו בחיים של שלושה אזרחים. זו האמת, צריך לדעת את זה. אנחנו אומרים את זה בכל העולם, אבל הממשלה לא עושה את זה. לא עושה, היא לא מסבירה. אני הנציג היחיד – נסעתי לז'נבה יחד עם אזרחים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – לחוץ-לארץ – – – אבל אסור לנו לצאת, אז מה נעשה? <חיים ילין (יש עתיד):> שנייה, לא. לא, לא, אני אומר – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת מירב בן ארי – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, חברת הכנסת מירב, תקשיבי. <היו"ר שי פירון:> – – את צריכה אחרי זה להסביר לי מה קרה היום שאת כל כך פעילה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – יש צו איסור יציאה מהארץ – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מירב, מירב – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> אסירת ציון. <היו"ר שי פירון:> אבל מה אמר חבר הכנסת ילין? <חיים ילין (יש עתיד):> על מה את מתנפלת? <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אני – – – <היו"ר שי פירון:> אה, את תומכת בחבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> מירב, תקשיבי מה שאני אומר לך, אני רוצה להסביר לך משהו. <מירב בן ארי (כולנו):> אני תמכתי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו לא יוצאים להגנת החיילים ולא יוצאים להגנת מדינת ישראל – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת ילין, למרות הדברים הנרגשים, הדקה חלפה, אז אני אתן לך לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> אני יודע. אנחנו לא יוצאים להגנתם, כי המדינאים צריכים לצאת, לא החיילים. דווקא בזירה המדינית, שאנחנו צריכים את כל מי שנמצא פה – אין, אין ממשלת ישראל, והיא עוד מפרקת את משרד החוץ לשישה גורמים, ומצפה שמישהו יסביר. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אומר לכם, צריך להילחם בנחישות, כבוד היושב-ראש. הנחישות שאנחנו מכירים, של עם ישראל, גם בצד המדיני. וזאת הביקורת שיש לי. <היו"ר שי פירון:> אני ממש מודה לך על הדברים החמים. ידידי חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מי שלא מבין עדיין – ישראל נמצאת תחת מתקפה בחזית הזאת, הדיפלומטית, שהולכת ולובשת פנים גם בחזיתות אחרות. גם הכנסת עוסקת בכך; היום עסקנו בכך בוועדת החינוך, בעניין החרם האקדמי; בשבוע שבעבר – בוועדת הכלכלה; בשבוע הבא – בוועדת החוקה, חוק ומשפט. זו מלחמה רב-חזיתית, רב-זירתית, שיש לה היבטים מורכבים והיא בעת ובעונה אחת מוצאת אותנו כל הזמן במגננה. הדוח שיופיע בימים הקרובים ישפוך דלק על גלגלי המאבק הזה – שעכשיו קוראים לו BDS אבל יש לו כל מיני שמות – נגד ישראל. ועכשיו אני רוצה לומר איפה אני עומד ואיפה עומדים חברי, וזה לא הכי פשוט בעולם. מצד אחד, אנחנו נהדוף בכל כוחותינו – גם אם אנחנו אסירי ציון, לא יכולים לנסוע, ידידתי מירב, יושבים פה ויש צו איסור יציאה מהארץ. אנחנו יודעים לדבר גם מפה, ושומעים אותנו שם, אז את הדיבור הזה ישמעו וידעו איפה אנחנו עומדים. אנחנו נהדוף את זה, כי יש באמת הרבה צביעות והרבה רוע לב. יחד עם זאת אנחנו נביט פנימה אל תוך עצמנו; ויחד עם זאת אנחנו נקפיד ונשמור על צה"ל כצבא מוסרי; ויחד עם זאת אנחנו נקפיד ונשמור על הערכים הדמוקרטיים של מדינת ישראל, שבזכותם אפשר להדוף את ההתקפות עלינו. בזכותם – בזכות היותנו דמוקרטיה. זה מאבק יותר מסובך ממה שחושבים, אבל הוא מאבק שיש בו בהחלט קו ישר – להדוף את ההתקפות מבחוץ וליצור את המנגנונים הפנימיים, כדי שישמרו אותנו באותם ערכים שאנחנו מאמינים בהם. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך. אנחנו ניגש להצבעה, חברים יקרים. מי שמקבל את הצעת השר להסתפק בתשובתו – ומי שמתנגד מצביע בעד העברה לחוץ וביטחון. אני אומר: מי שאומר בעד מצביע בעד להסתפק בתשובתו של השר, ומי שמצביע נגד מבקש שיימשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> אז אמרתי. אמרתי דברים פשוטים. הצבעה, בבקשה. בעד – להסתפק בתשובת השר. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אם כן, הדיון יימשך בוועדת החוץ והביטחון. אני מודה למציעים ולשר המשיב. <הצעות לסדר-היום> <הדוח השנתי של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ואפליה נגד אימהות צעירות במהלך חיפוש העבודה ובמקום העבודה> <היו"ר שי פירון:> אנחנו עוברים לנושא הבא; הצעות לסדר-היום בנושא: הדוח השנתי של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ואפליה נגד אימהות צעירות במהלך חיפוש העבודה ובמקום העבודה, מס' 405, 407, 409, 410, 413, 418, 428 ו-477. יש כאן שורה של מציעים. ישיב על הדברים שר הכלכלה והדתות אריה מכלוף דרעי, שישב כאן. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה. שלוש דקות. חברת הכנסת זועבי, היושב-ראש אישר שתוכלי לדבר, אז בדברים הבאים, אם תבקשי, אני אתן לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר שי פירון:> גם השר דרעי מרוצה – שתוכלי לדבר בנושא שלו. <קריאה:> – – – ומדינת אפרטהייד. היא דיברה עכשיו מספיק. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> נותנים לי חופש לדבר בכנסת. <היו"ר שי פירון:> בבקשה, חבר הכנסת שמולי. אני מתחיל. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר וחברי חברי הכנסת, ביום 9 ביוני, לא לפני הרבה זמן, הוצג הדוח השנתי של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הממצאים שעלו שם היו בחלקם קשים מאוד. אנחנו כבר מזמן יודעים, כבוד השר, ששוק העבודה, במיוחד בשנים האחרונות, רחוק מאוד מלחלץ אנשים מעוני ומתופעות של דחיקה לשוליים החברתיים של מדינת ישראל. אבל הדבר הזה חמור שבעתיים כאשר בשוק העבודה הישראלי מתחוללות תופעות של אפליה על רקע לאום, על רקע שירות במילואים ועל רקע דת, מגדר וכך הלאה. אני מניח שהחברים – הגשנו יחד את הצעת החוק – החברים האחרים ייגעו בכל מיני סוגיות של אפליה. אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה לשים זרקור בקצרה על שתי תופעות. ראשית – אפליה על רקע שירות מילואים, אדוני השר. בדוח הקודם רק 4% מהפניות היו על רקע אפליה בגלל מילואים, עכשיו זה כבר 7% מהפניות – עלייה של כ-40%. יותר ממחצית הפניות – התלוננו על כך שכשהם חזרו משירות מילואים, פוטרו. עוד 40% מהפניות הם אפליה בזמן הקבלה לעבודה. כלומר, ברגע שהעדת על עצמך שאתה משרת באופן פעיל במילואים, זו הייתה עילה להפלות אותך לרעה. ואני שואל אתכם, הרי סיימנו פה דיון על "צוק איתן", ומי יודע – אני מקווה שלא – מתי נתגלגל למבצע הבא. מדינת ישראל, שמעלה על נס כל שנה ביום המילואים – כמעט כולם פה מדברים על חשיבות ההוקרה וההכרה בחיילי המילואים – לא יכולה להתייחס ככה לאנשים בשוק העבודה. המחויבות לאנשים האלה צריכה להיות במשך 365 ימים בשנה ולא רק במשך יום אחד, כשמציינים את יום המילואים. והדבר השני, כבוד השר, 64% מהמתלוננים הם מתלוננות, וכמעט מחציתן על רקע היריון ולידה. זה דבר חמור בצורה בלתי רגילה. ממילא שוק התעסוקה הישראלי מפלה נשים בשכר, בקידום למשרות בכירות. ואם יש לי, אדוני השר, איזו נקודת אור בדוח הזה, זו המחויבות שלך לנושא הזה, של הסתכלות על האנשים המוחלשים ביותר בחברה ולנסות לשאול את עצמך, ממקומך הרם, מה אתה יכול לעשות עבורם. אני תולה בך תקוות רבות. זה לא הוגן להפיל על הכתפיים שלך הכול, אתה חודש במשרד, אבל זו בהחלט קריאת כיוון לגבי ההמשך. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. אני מזמין את חבר הכנסת יואב בן צור לשאת דברים. בבקשה. ואחריו – אני רואה שחברת הכנסת רחל עזריה לא נמצאת כאן, אז – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות מוקצות לך. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר הכלכלה, אני רוצה לפתוח בהערכה רבה לכבוד שר הכלכלה, חבר הכנסת הרב אריה מכלוף דרעי, אשר עוד טרם העלאת הנושא לסדר-היום הודיע כי בכוונתנו לפעול למיגור כל תופעות האפליה הפסולה בקבלה למקומות העבודה, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. הוא אף הורה לנציבה הארצית, עורכת-הדין ציונה קניג-יאיר, כי העתקי התלונות המוגשות לנציבות יונחו אף על שולחן כבוד השר; דבר ראוי ומבורך, ועל כך ברכתי. אדוני היושב-ראש, אחרי הקדמת הדברים הזאת, אבקש להעלות על סדר-יומה – – – <היו"ר שי פירון:> אתה יודע שלפי הכללים שקבעתי, מחמאות זה לא בזמן, אז אתה עכשיו מתחיל את שלוש הדקות. <יואב בן צור (ש"ס):> תודה. אז אפשר להמשיך עוד כמה דקות מחמאות? <היו"ר שי פירון:> שלוש דקות. אמרתי: אצלי מחמאות זה לא על חשבון הזמן. ככה אולי חבר הכנסת מכלוף גם אחרי זה יחמיא ללפיד – כולם ירצו עוד דקות, אז זה יעבוד טוב. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> הנה, רחלי פה. <יואב בן צור (ש"ס):> אחרי הקדמת הדברים הללו, אבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת נושא חשוב זה, אשר כיום, בשנת 2015, עשרות שנים אחרי העלייה, ואחר אזהרות חוזרות ונשנות כי אל לנו להוציא את השד העדתי מן הבקבוק, הרי שעל-פי הדוח, גם בשנה החולפת התרחשו מקרים שבהם שם המשפחה המזרחי של מועמד, או תמונתו וקורות חייו, היוו גורמים לאפלייתו מלהתקבל למקומות תעסוקה. מקרים אלו מטופלים בעיקר כאשר האזרח הנפגע יוזם ומדווח על כך. שמא רצוי שסמכויות הנציבות תורחבנה, אף לבצע פיקוח אקטיבי תוך מתן כלים ליזום בדיקות תכופות באמצעות פילוח ממוחשב כזה או אחר שיאתר מקרים כאלה ויטפל בהם בחומרה, וטוב היה שיחלפו כליל מן העולם. זאת ועוד, מלבד האפליה על רקע עדתי קיימת אפליה חמורה לא פחות על רקע חרדיותו של המועמד. רק לאחרונה נודע לי, כי למרות מאמציה הראויים של מנכ"לית משרד המשפטים, גברת פלמור, לשלב יותר ויותר חרדים בוגרי משפטים ביחידות המשרד השונות, בזמן הנתון שבו אני עומד לפניכם, בכל פרקליטויות המדינה, פלילי ואזרחי, על כל מחוזותיה השונים, יש אך ורק עורך-דין חרדי אחד – כן, רבותי, אחד. מתוך 918 פרקליטים – עורך-דין חרדי אחד בכל פרקליטות המדינה. אומנם לאחרונה שילבו מתמחים חרדים ביחידות הפרקליטות השונות, אבל זה מעט מדי, מאוחר מדי, וכשהם מסיימים את התמחותם הם פשוט נשלחים הביתה. כיום ניתן לפלח בצורה קלה וברורה על-פי נתונים שהוצגו בפנינו בכנסת הקודמת, עת ישבתי בוועדת שקד, ולהגדיר מיהו חרדי. ובהחלט ראוי כי משרדך, כבוד השר, ישקול בחיוב העדפה מתקנת במגזר הציבורי לעובדים ועובדות חרדים, שאינם באים לידי ביטוי ביחס לכמותם בחברה. רק הבוקר התבשרנו כי סיעת "אמונה במקצוע", סיעה של עורכי-דין חרדים שהתמודדה בבחירות ללשכת עורכי-הדין, קיבלה 1,000 קולות. הווי אומר, כ-7.5% מהקולות הכשרים שהצביעו ללשכת עורכי-הדין. 7.5% של עורכי-דין שהצביעו לסיעה החרדית, בוגרי קמפוסים חרדיים – – – <היו"ר שי פירון:> אנחנו צריכים – – – <יואב בן צור (ש"ס):> מייד אני מסיים. – – – קמפוסים חרדיים, בקריה האקדמית אונו. היכן זה בא לידי ביטוי בהשמתם במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, כאשר אפילו לא 1% מהם מועסק במגזר הציבורי? לדעתי, לאור חשיבות הנושא, חייבת להיות הסכמה רחבה הן בקואליציה והן באופוזיציה, כאשר שנים נטען, ושלא בצדק, על אי-השתתפות גברים חרדים במעגל התעסוקה. וכאשר גברים אלה עשו צעד משמעותי מצדם, וישבו שנים בלימודי תארים מתקדמים, והנה לפתע הדלת נחסמת רק בגלל היותם חרדים. על כן אבקש כי לאור חשיבות הנושא יוסכם כי ועדת העבודה של הכנסת תדון ותפקח על יישום ותיקון מסקנות דוח הנציבות, על מנת שבשנה הבאה הדוח שיוגש יהיה מצומצם, שכן אפליה זו, ראוי לה שתעבור מן העולם. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת רחל עזריה. ואני מבקש מכם לעמוד בשלוש דקות, חברים יקרים, אנא בטובכם. <רחל עזריה (כולנו):> – – – מחמאות. <היו"ר שי פירון:> מחמאות, אמרתי, זה לא בזמן. בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, בשבוע שעבר התפרסמו נתונים שלפיהם אחת מכל שלוש נשים שהן אימהות לילדים קטנים חשה אפליה בעת חיפוש עבודה, ואחת מחמש חשה הפליה במקומות עבודה – נשים שיש להן ילדים קטנים. יותר מכך, 26% מהנשים בגילים 25–45 עזבו את מקום העבודה לאחר לידת ילדיהן, וזה הנושא שאני רוצה לדבר עליו. האמת היא שלא היינו צריכים נתונים כדי לדעת שהיום מאוד קשה להיות אימא לילדים קטנים ולהמשיך לעבוד במקום העבודה. כל לידה, לצד שמחה מאוד מאוד גדולה, מהר מאוד מגלים שיש סטרס גדול במקום העבודה. גם בזמן חופשת הלידה, נשים לא יודעות אם כשהן יחזרו, אם יישארו עם אותן תנאים שהיו להן קודם. אני מכירה נשים שכשהן חזרו אמרו להן שהשולחן והמחשב שלהן עברו למישהו אחר, והן לא יודעות מתי הן יקבלו אותם בחזרה. נשים שכשהן חוזרות למקום העבודה הן מגלות מהר מאוד שמעמדן נשחק, שכאילו זה שהן לא היו שלושה חודשים זה בלתי נסבל, לא יכול להיות שהן פשוט נעלמו, אף שהן יצאו לחופשת לידה. בעצם יש פה שני תפקידים מרכזיים של נשים: האחד זה היכולת שלנו להביא ילדים לעולם, והשני הצורך הגדול שלנו להתפרנס. ואנחנו בעצם לא יכולות לשלב את שני התפקידים האלה ביחד. אבל אני רוצה להזכיר שילדים זה לא מותרות, וגם עבודה זה לא מותרות; אלה שני תפקידים משמעותיים, והשאלה היא איך אנחנו באמת מאפשרים להם לעבוד ביחד. אז יש פה עוד כמה נתונים קטנים: 1. כל חודש שאישה לא נמצאת בעבודה, היא בעצם נשארת עוד חודש בבית, זה פוגע ב-1.1% מהשכר שלה. הנתון השני הוא שעל כל ילד השכר של האישה יורד בממוצע ב-5%. עכשיו, אם ניקח את זה עוד קצת הלאה, יש פה קודם כול פגיעה בנשים; דבר שני, פגיעה במשק – יש פה נשים מוכשרות שלא יכולות לעבוד, או שלא מצליחות לעבוד בשכר ובמעמד הראויים להן, ויש פה עוד עניין שאנחנו אף פעם לא – וכמובן פגיעה ביוקר המחיה, ומשפחות שיש להן פחות כסף וכו'. אבל יש פה עוד דבר אחד מאוד מאוד גדול, וזה הפנסיה. אנחנו כמעט לא מדברים על הפנסיה, אבל הפנסיה שלנו היום, של הדור שהיום מגדל ילדים, היא פנסיה שהולכת להיות קטנה מאוד. על כל 200,000 שאנחנו חוסכים יהיה לנו 1,000 שקל בבוא היום; וכל חודש וכל שנה שאנחנו נמצאות מחוץ לשוק העבודה, במיוחד בשנים הצעירות שבהן אנחנו מגדלות ילדים, הסיכוי שאנחנו נוכל בסוף לקבל את הכסף בפנסיה הולך וקטן. אז בעצם יש פה משבר שהולך לנחות עלינו. לא רק שעכשיו נשים סובלות, אנחנו הולכים לגדל דור של נשים עניות ברגע שהן יצאו לפנסיה. לכן יש פה נושא שחייבים לטפל בו ברמה המיידית, גם כדי לוודא שנשים יוכלו לעבוד במקום העבודה, גם כדי לוודא שלילדים יהיו אימהות רגועות, גם כדי לוודא שלמשפחות יהיה הכסף לפרנסה וגם כדי לוודא שלא תהיה בעיה בפנסיה בעתיד. אני יודעת שאתה, שר הכלכלה, הנושא חשוב לך ומעניין אותך. ואני יודעת שנשים במגזר שלך הן בדרך כלל המפרנסות הראשיות – על אחת כמה וכמה. אני מבקשת שזה יעבור לוועדת העבודה והרווחה, כדי שנוכל לעסוק בזה כמו שצריך. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. וגם ציון לשבח על העמידה בזמן. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת חנין זועבי לשאת דברים. בבקשה, שלוש דקות גם לך. בבקשה, גברתי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אחזור על הסטטיסטיקה מפני שהיא חשובה. עוד הפעם, בדוח שהתפרסם לפני שבוע, 30% מהאימהות הטריות חשות אפליה בתהליך חיפוש העבודה, וכמעט חמישית חשו אפליה בשל היותן אימהות לילדים קטנים. עכשיו, שני נתונים אלה מצטרפים לעוד נתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהעלה ש-26% מן הנשים בגילים 20–24 שעבדו ונולדו להן ילדים הפסיקו לעבוד. הפסיקו לעבוד בעקבות לידת הילדים. עכשיו, אנחנו צריכים להסביר את הנתונים ולהציע גישה של פתרון או פתרון. אנחנו, צריכים להגיד, לא חיים ולא חיות במציאות של היעדר מוחלט של חוקי הגנה על עובדות ועל עובדים, למרות בעיות רבות שאינן עומדות בפנינו כעת לדיון. אבל הבעייתיות המרכזית בעניין אימהות עובדות היא עד כמה הנושא נמצא באג'נדה, בסדר העדיפויות של משרדי הממשלה. וכאשר אנחנו אומרים היכן הוא נמצא בסדר העדיפויות, גם איך ניגשים לנושא של הגנה על זכויות העובדות. האם אנחנו מצפים לאכיפה פסיבית של חוקים מתוך הנחה, אדוני השר, שהנשים יבינו את זכויותיהן, הן ייאבקו למען הזכויות שלהן, הן ייגשו לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, הן יבקשו מהנציבות שתגיש תלונה בשמן? הציפייה לאקטיביות הזאת היא הבעייתית; ויותר מחמש-שש פעמים חזרנו על הטענה הזאת גם בפני שרים וגם בתוך ועדת העבודה והרווחה. אחריות משרד הכלכלה היא לפעול מתוך היגיון של הגנה אקטיבית למען זכויותיהן של נשים, לפתח כלים להעלות מודעות, לפתח כלים ליישם את החוק, ושההגנה על הקורבן אינה צריכה להיות תלויה ביכולתו של הקורבן להגן על עצמו. כלומר, משרד הכלכלה חייב לקחת אחריות יותר אקטיבית ולהניח שהנשים שנמצאות במקומות העבודה שלהן אינן יכולות – זה שלוש דקות, אני סיימתי? <היו"ר שי פירון:> כן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – אינן יכולות להגן על הזכויות שלהן. רק ברשותך, נתון נוסף. <היו"ר שי פירון:> אתן לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> בשנה שעברה, בדיון בוועדה לתלונות הציבור, הצגתי אינפורמציה שלפיה, אדוני השר, גם לשכות התעסוקה אינן מערערות על בקשות של מעסיקים שלא להפנות אליהן אימהות. לשכות התעסוקה, שאמורות להגן על זכויות האימהות ולהפנות את המובטלות לעבודה, מקבלות, אדוני השר, אם אתה שומע, מקבלות הפניות ממעסיקים, מעסיקים מסוימים – אנא, אל תפנו אלינו אימהות; והן אכן לא מפנות אליהם אימהות. גם זו סוגיה שחייבים לטפל בה. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. אני מזמין את חברת הכנסת עליזה לביא לשאת דברים. בבקשה. חברת הכנסת לביא, שלוש דקות גם לך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברותי, חברי חברי הכנסת, ההצעה חשובה, ואנחנו באמת מבקשים, המציעים, להעלות נושא חשוב שאתה מכיר, אדוני השר, וגם אתה, אדוני היושב-ראש, אם כהורים, ואם גם – שלושתנו כאן, אני, אתה ואתה – סבים, ומלווים את הבנות שלנו ואת הבנים שלנו במציאת עבודה. בדור של היום הרבה מהזוגות הם יותר שוויוניים, והחלוקה היא אחרת, ועדיין, עדיין, עדיין, אימהות לילדים באמת חוות קשיים רבים מאוד בעולם העבודה. בתפקידי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת התשע-עשרה נתקלתי בהרבה מאוד פניות של נשים צעירות, של אימהות, שלא מוצאות עבודה, הרבה תופעות קשות, אדוני השר, במשק בישראל. נשים צעירות מוכוונות לא לכתוב שהן אימהות בפנייה למקומות עבודה. אתה מכיר את זה. אדוני, המשרד שאתה היום עומד בראשו – 80% מהפניות של מעסיקים שמעסיקים נשים בהיריון – 80% מהפניות המשרד שלך מאשר. אני יודעת שזה קודם זמנך, אבל צריך לבדוק את זה, איך זה יכול להיות. ויש הרבה פניות על מעסיקים שלא פונים, והרבה מאוד מהנשים בהיריון מפוטרות גם כשאין פנייה למשרד. צריך לבדוק את זה. צריך לראות למה היד קלה על ההדק. לעתים אולי כן, אבל 80%? על פניו זה נתון קשה, ואני יודעת באמת, אדוני, שהנושאים האלה קרובים אליך, קרובים ללבך. אתה יודע, אדוני, אם כותבים בפייסבוק את המילה אימהות, ההשלמה האוטומטית הראשונה שלה היא לקבוצת "אימהות בעבודה". זו הקבוצה הראשונה שעולה. קבוצה אחת נקראת "אימהות דורשות שינוי", והיא מתוארת כך, אדוני השר: "אימהות הן אבן היסוד בכל משפחה ובכל חברה. להיות אימא בישראל זה לא פשוט, עם שוק עבודה שאינו מציע פתרונות אמיתיים למשרת אם, חברה תובענית ודורסנית היודעת לנצל את היותנו כוח עבודה זול וזמין, ולאחר מכן משליכה אותנו לצד; שעות עבודה לא שפויות, שבאות על חשבון המשפחה והחינוך, והממשלה שותקת". לפני כמה חודשים, אדוני, קיבלתי את המייל הבא, ואני מקריאה: "מקומות נחשבים מאוד, כולם, ללא יוצא מהכלל, נתנו לי את התחושה שכל מה וכל מי שאני, מתמצה בדבר אחד: היותי אימא. כל מה שעשיתי לפני, אחרי, תוך כדי, לא חשוב בעליל. לא משנה כמה מוכשרת אני, כמה מצטיינת אני, אני תמיד נתקלת בתקרת הזכוכית הארורה הזאת, שאומרת לי ש'אנו חוששים שזה קשה מדי לאימא', 'יש לך מגבלות כאימא', 'קשה יהיה לך להצליח בתפקיד הזה כי את אימא'. נמאס לי שהמדינה לא אוכפת את חוקי העבודה ואת איסור האפליה. נמאס לי להשלים עם השיטה ששולחת אותי לסרוג גרביים מהרגע שהפכתי להיות אימא". אז אתם מבינים, ואתם יודעים, שנתוני נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה שפורסמו בשבוע שעבר, והוצגו פה, באמת, על-ידי חברי, מלמדים שהאפליה היא קשה מאוד – האפליה במדינת ישראל. החוקים קיימים; הרי אם גולדה מאיר הייתה באה לבקר אותנו, ככה, בדמיון, היא לא הייתה שואלת איך זה יכול להיות שעד היום לא הייתה ראשת ממשלה; היא הייתה שואלת, איך אלו פניו של שוק העבודה בישראל, עם חוקים שאני חוקקתי בשנות ה-50 – והיא באמת הייתה הראשונה שדיברה על המקום הזה, על עולם העבודה. והנה אנחנו. אז חוקים קיימים, אדוני השר, במדינת ישראל, אבל האכיפה לא מתבצעת, והמודעות, ונשים שהן מוחלשות ברבים מן התפקידים בהייררכיה, ופערי השכר במדינת ישראל בין גברים לבין נשים הם 30%, אז לעתים השיקול הפנימי בתוך המשפחה הוא, גם אם הגבר לא רוצה, הוא זה שיוצא לעבוד, כי הוא מביא, לכאורה, את המשכורת הגבוהה יותר. אבל זה קושי, זה קושי מאוד מאוד גדול. אנחנו חייבים, כולנו, אדוני השר, לפעול לעידוד מעסיקים להעסקת אימהות. להיות אימא בכלל, אבל בישראל בפרט, זו לא מחלה, וזו גם לא מילה גסה, זה הייעוד. "ילדים זה שמחה", לא, אדוני השר? גם נכדים זה שמחה, נכון? אז אנחנו צריכים לבוא – אנחנו חייבים לראות – לקדם שעות עבודה גמישות, מסגרות חינוכיות התואמות את צורכיהן. שעות עבודה גמישות – יש, במגזר הציבורי. ועדת שטאובר – אדוני מכיר את גברת שטאובר – באמת הביאה תוצר נהדר, וצריך ליישם את זה גם בשירות הציבורי, וגם לראות איך אנחנו מפנימים את זה בשירות הפרטי. תודה, אדוני. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך על דברייך. אני רואה שחברת הכנסת נאוה בוקר אינה נוכחת. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב להיות אחרון הדוברים, ואחריו יסכם את הדיון – חבר הכנסת מקלב, שלוש דקות. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> דקות ברכה, כן? <היו"ר שי פירון:> כן, אמרתי, אם אתה מחמיא, חוץ מאשר לשר דרעי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אז אתה מדרבן אותנו, אבל אני רוצה להגיד לך – – <היו"ר שי פירון:> אני מנסה לדרבן אתכם לדבר חיובי. אולי זה יעשה משהו בסוף. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – שגם בלי שאתה גורע מהזמן – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר שי פירון:> קיבלת, קיבלת חמש דקות, לא שמת לב אפילו. תשאלי את השר דרעי, שיגיד שלחצתי בתחילה בקלות על שש, אבל את מדברת ולא שמת לב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם אנחנו ראינו את זה. עד שהמזכיר העיר את תשומת לבך. <היו"ר שי פירון:> במקרה דנן לא תוכלי לטעון לקיפוח נשים. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, אבל – לטובת ילדינו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> חמש דקות ו-23 שניות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהדוח הזה חשוב מאוד. ראינו הרבה פעמים דוחות, אבל בכל אופן, הדוח הזה הוא של משרד ממשלתי, המקור שלו מהימן, העובדות שלו מבוססות, ואני גם שמתי לב שבתוך הדוח עדיין מלינים, אלה שעומדים בראש הוועדה, או הנציבות הזאת, שאין מודעות מספקת לעובדות, דהיינו, אנחנו צריכים להכפיל את הנתונים האלה. אם אלה הנתונים שקיימים בפני הוועדה, ואני בטוח, גם כן, מהמגזר שאני מגיע ממנו – שהמודעות לבוא ולדווח לנציבות היא עוד יותר נמוכה, ואני עדיין – בזמן הברכות – אני רוצה לגבות את השר, הגיבוי שהשר נותן לדוח הזה, והאמירה שלך שתגבה את זה באופן אישי, היא באמת – יש לה חשיבות וגם תקווה. אמרנו שבאמת הנתונים ידועים, אבל זה מחזק, זה אומר שאמת הם הדברים – והדוח הפעם מדבר – לא רק אפליה בקבלת עבודה, הוא מדבר על אפליות ועל בעיות תוך כדי עבודה. 50% מהפונות בדוח הזה, נשים, הן נשים שפיטרו אותן או איימו עליהן בפיטורין. זה נתון שהוא מאוד מאוד גבוה. לא זו אף זו, אלא 20% – על הרעה בתנאי העבודה, ורק 20% – אפליה בקבלת עבודה. והסיבות לכך הן שלוש, שיש להן כותרת אחת: היריון, הורות וטיפולי פוריות. זאת אומרת, אלה הדברים בעיקר. אני חושב שזה עגום מאוד. אני ודאי שלא אתעלם, אם יש לך תוספת, אם היא גם אישה חרדית אז בכלל היא לא מתקבלת לעבודה. 50%, 20% ועוד 20% – אז היא בכלל לא יכולה להתקבל. הנתונים הם באמת מאוד עגומים. נקרא לזה אולי "איום כלכלי", "איום חברתי", זה גורם לפערים הרבה יותר גדולים, וכן מה שאמרה גם חברת הכנסת רחל עזריה, איך הם פוגעים בצורה מקצועית, כמה זה פוגם בהכנסה וביכולת לפרנס, גם העכשווית וגם העתידית. אבל בכל אופן, הייתי רוצה – הנתון הזה, של אפליה בקבלה לעבודה, עם הנתון שמוסיף על השכר הנמוך, אלה נתונים שנותנים לנו יחד, שיש גם שכר נמוך לנשים, וגם, ודאי וודאי שכר נמוך לנשים חרדיות, באופן שנשים לא הולכות לעבודה, זאת עבדות. העבודה אולי גם של עבדות. רודים בהן בעבודה, מנצלים אותן בעבודה. איך יעלה על הדעת שנשים עובדות על משבצת עבודה שהמעבידים שלהן, חברות כוח-האדם, מקבלים על המשרה שלהן פי-שניים או פי-שלושה ממה שהם נותנים? וזה לא דווקא בחברות פרטיות, בחברות-כוח אדם שמקבלות מהחברות האלה. חברות כוח-אדם שנותנות לבעלי תואר – בעלי תואר בהנדסת מחשבים, רואות-חשבון – גם במשרדי הממשלה זה קיים, שהרי הממשלה נותנת את זה היום למיקור חוץ. הנשים האלה, מפעילות בנושא המחשוב ודאי, על המשבצת שלהן מקבלת אותה חברת כוח-אדם הרבה יותר. אם אנחנו מדברים על עבדות, מדוע עבדות של 2015? – קושרים אותן בשלשלאות ברזל של עבדות של פעם. מה המשמעות של שלשלאות של ברזל? אם תעזבי כבר ב-4,700, ב-5,000 שקל; אם תעזבי את העבודה, תצטרכי להחזיר לנו כספים, ומדוע? כיוון שאנחנו התאמנו אותך לעבודה, את מתחייבת שלוש שנים, מינימום, לעבוד, או ארבע שנים, אחרת את צריכה לשלם. השכר שלך הוא לא כזה. אנחנו התאמנו אותך לעבודה. זה לא עבדות? נוסף על זה יש להן שלשלת ברזל נוספת, של 2015, אדוני היושב-ראש, של אותן חברות כוח-אדם. בהסכמים שלהן עם החברות המעסיקות, שהן מזמינות העבודה, הן לא יכולות לקבל את האישה הזאת לעבודה במשך שלוש שנים. אם היא תעזוב אותנו, שלוש שנים אתם לא יכולים להעסיק אותה ולקלוט אותה; כך הם מבטיחים לעצמם שהיא נשארת, עובדת אצלם, בשכר הנמוך הזה. לכן, אדוני השר, ותודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו רוצים באמת להתמודד עם זה, ואני בטוח שיש לנו רצון להתמודד עם זה, הפעילות צריכה להיות הרבה יותר נחרצת, ממוקדת, בנושא הזה: רגולציה חזקה, תביעות – יכול להיות – נגד מעסיקים, כדי למגר את התופעה. תודה רבה לך. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני בטוח, אדוני שר הכלכלה, שאתה שמח שחברת הכנסת תמר זנדברג הגיעה ותוכל לשמוע עוד נאום אחד. אני מרגיש שזה גורם לך נחת רוח גדולה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, שלוש דקות גם לך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה על הסבלנות ועל ההתחשבות. <היו"ר שי פירון:> תמיד. <תמר זנדברג (מרצ):> אני רוצה לספר מקרה של חברה שלי, שעבדה במחלקת כוח-אדם באחד התאגידים הגדולים במשק. זה היה לפני כמה שנים, אז עוד היו פקסים, לא היו מיילים. הפקס פולט קורות חיים של מועמדים ומועמדות, והיא סיפרה לי שאת המועמדות בנות 28–32 שהן נשואות, לא מזמינים לריאיון. קורות החיים הולכים מהפקס למגרסה. למה? כי אם את בת 28–32, בערך, כלומר או שאת נשואה, או שאת עומדת להתחתן, או שיש לך תינוק קטן, או שאת בטוח עומדת ללדת ילדים בשנים הקרובות. וכדי שלא להכשיל את עצמנו, בכלל, במצב שבו היא תגיע לריאיון, ואולי ישאלו אותה – דבר שהוא כבר אסור, או שהיא תרגיש איזה אפליה, משהו כזה – מראש, קורות החיים בכלל לא מגיעים אל שולחן המעסיקים הפוטנציאליים ולא מזמינים לריאיון. כלומר, מה אני אומרת? אני מנסה לומר עד כמה הדוח הזה, שמצביע, קודם כול, על נתונים של נשים שחשות באפליה, שהרגישו אפליה, שהופעלו כלפיהן כל מיני סוגים של אפליה – זה רק קצה הקרחון עד כמה חמורה התופעה של – אני אפילו לא רוצה לקרוא לזה אפליה, אני רוצה לקרוא לזה יחסי כוח, אני רוצה לקרוא לזה נחיתות מובנית של נשים, וספציפית של אימהות, בשוק העבודה, ועד כמה התהליך שאנחנו כחברה צריכות וצריכים לעבור כדי באמת למגר את התופעה הזאת – עד כמה היא עמוקה, כי היא נמצאת לפעמים אפילו בתת-מודע של אותו ארגון. תארו לעצמכם. כלומר, אלה מקרים שלא יגיעו לא לתלונה וגם לא לסקר שישאל אישה על התחושה שלה, כי היא בכלל לא שם – זו אפליה כל כך שורשית וכל כך מוקדמת. אני רוצה להצטרף למעט הדברים, לצערי, ששמעתי מהדוברים שלפני, חברת הכנסת רחל עזריה, שנמצאת כאן, ואחרים, שיזמו את ההצעה הזאת לסדר-היום. אני רוצה לציין את החשיבות – מאוד – של התלונות ושל הנציבות, אבל יותר מזה, את חשיבות – אני לא רוצה לקרוא לזה חינוך – ההסברה, התודעה העמוקה שלנו, כחברה, מה תפקידנו, וזה דבר שנוגע בכל הדברים; זה נוגע במניעת אפליה, זה נוגע בחלוקת העבודה בין המשפחה לעבודה, דבר שנוגע באישה ובגבר, כלומר חלוקת העבודה בין המשפחה לעבודה היא לא נחלתה של האישה בלבד, אלא חובה עלינו להכניס את הגברים למאבק הזה, כי כל עוד נשאיר מציאות שבה האישה נושאת בתפקיד הכפול, מופלית בעבודה ונושאת על כתפיה את עבודות הבית, המצב הזה לא ישתנה, ועוד הרבה מאוד דוחות כאלה יונחו על שולחננו, ללא הועיל. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת זנדברג; אני שמח שהספקת להגיע. אני מזמין את שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי להשיב בשם משרדו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני קודם כול רוצה לשבח את חברי וחברות הכנסת שהגישו – בלי עין הרע, רשימה מכובדת – אני בטוח שהיו יכולים לדבר עוד יותר, קראו את הדוח וחיים את הנושא, כיוון שזה נושא שלצערי לא נמצא במרכז החדשות ולא תופס כותרות. אני בטוח שאם היינו מדברים על נושאים אחרים היו יותר כותרות, אבל אלה הבעיות האמיתיות של חיי היום-יום, שאתן מתמודדים כל הזמן, וזה דבר שנוגע בכל משפחה ומשפחה כמעט, ולא משנה מאיזה מגזר אתה. ולכן חשוב מאוד שהעליתם את הנושא. אני אומר מראש, כבר פניתי ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה וליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, הגשתי להם את הדוח וביקשתי מהם לזמן ישיבה בהקדם כדי לדון בדוח ובהערות ולנסות לקדם את הנושאים הללו. אני מברך את הנציבה, עורכת-דין ציונה קניג-יאיר, שהגישה את הדוח. זה הדוח השישי שלה, וגם האחרון שלה – היא מסיימת כיוון – – – <היו"ר שי פירון:> היא קצובה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> היא קצובה, זו משרה קצובה, והיא באמת עשתה עבודה טובה מאוד. בכלים הקטנים שיש לה, הלא-רבים שיש לה, יחידה מאוד קטנה, אבל יחידה שמרגישה הרבה מאוד רוח הקרבה וקרביות, מאמינים בנושא הזה, והם עשו עבודה יפה והצליחו להביא את הדברים לתודעה, וגם לתביעות. אני רוצה לומר, למשל, הנושא שהעלה חבר הכנסת שמולי, שיש עלייה בנושא המילואים, צריך לדעת שיש לכך גם סיבה אובייקטיבית, מכיוון שהיה לנו מבצע "צוק איתן", היה גיוס מילואים גדול מאוד, לכן גם הבעיות גדלו. לא שאני מצדיק אותן, אבל זה מסביר. אותו הדבר בנושא על רקע דת – יש תוספת של חרדים בשוק העבודה, אז גם התלונות רבות יותר. אז זה מחצית כוס מלאה ומחצית ריקה. אני חייב לומר שבשני מגזרים, במגזר החרדי ובמגזר הערבי, הסקר שנעשה על-ידי הנציבות – המודעות לזכויות היא מאוד חלשה. לכן הוריתי להכין קמפיינים מיוחדים בשפה הערבית ובתקשורת החרדית שמתאימה, כדי שאנשים קודם כול ידעו את הזכויות שלהם. הם לא יודעים את הזכויות שלהם, הם לא מודעים להן. צריך לפרסם בתקשורת הערבית, בשפה, בכלים שלהם, כדי שאנשים ידעו את הזכויות שלהם. אני יודע שזה יוסיף לנו תלונות בשנה הבאה, אבל קודם כול שידעו – דע את זכויותיך – הם לא יודעים. הסקר שלנו מראה שבמגזר החרדי ובמגזר הערבי, פחות מ-20% בכלל יודעים שיש נציבות כזאת, שאפשר לפנות אליה ואפשר להגיש תלונות. זה דבר ראשון שאנחנו נעשה, אנחנו מכינים את זה ואני מקווה שזה יצא. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> צריכים גם דיוני – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני מדבר קודם כול על המודעות, שהאישה הערבייה והגבר הערבי, אותו הדבר במגזר החרדי, ידעו שבכלל קיימת נציבות כזאת. אני חייב לגלות את בורותי, גם אני לא ידעתי עד לפני לא הרבה זמן שיש נציבות כזאת, שאפשר לפנות ושיש לה גם סמכויות. לנציבות הזאת יש סמכויות להגיש תביעות, להגיש תביעות ייצוגיות ואחרות, וצריך לדעת לנצל את זה. זה דבר ראשון. דבר שני שאני רוצה לומר, נכון שחברות הכנסת וחברי הכנסת המציעים סמכו על דוח כלשהו או נתונים שהתפרסמו בתקשורת – אני רק חייב לציין, למען הדיוק ולמען הזהירות, שאנחנו לא יודעים מאיפה הגיעו הנתונים הללו. אנחנו לא מכירים – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> נתונים של נציבות ההסברה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, יש שני דברים; אני אגיד – המספרים לא תואמים. תראי, המספר הזה, ש-32.4% מהאימהות הטריות חשות אפליה בתהליך חיפוש עבודה, הוא נתון שאנחנו לא מכירים. נתון שאנחנו כן מכירים – על-פי סקר שעשינו בשיתוף מינהל מחקר וכלכלה אצלנו במשרד ב-2013, שם המספר הראה ש-22.6% מהאימהות לילדים עד גיל שש מרגישות אפליה בתהליך חיפוש עבודה. זה גם מספר גדול, אבל זה לא המספר שפורסם בזמן האחרון בתקשורת. אני חייב לומר שמצד אחד שמעתי את הדברים, ואנחנו רואים גם בדוח את הבעיה של האימהות. "בעיה", אני אומר, הרי אנחנו כל כך מעודדים ורוצים שאימהות – ברכה. אנחנו אומרים: ילדים זה ברכה. ומצד שני, אנחנו מבינים את הבעייתיות ואנחנו רואים את הבעייתיות שזה יוצר. צריך לזכור רק דבר אחד: שישראל נמצאת באחד מהמקומות הגבוהים בעולם המערבי המפותח בתעסוקת נשים. זה לא שאנחנו – חוץ, ואני חייב לציין: אפילו במגזר החרדי הן מעבר לממוצע האירופי. אלא מה? יש לנו בעיה במגזר הערבי, ששם האחוז נמוך מאוד. אנחנו מנסים להתמודד עם זה. אבל ככלל, הנשים בישראל עובדות. עובדות, עובדות באחוז גבוה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל השאלה מה המדרג, אדוני. <רחל עזריה (כולנו):> זהו – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> השאלה, מה המדרג? – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – נשים עובדות – – – <רחל עזריה (כולנו):> ודווקא בגלל זה, זה מאוד חשוב. כי מכיוון שכל כך הרבה נשים עובדות, מכיוון שאנחנו יולדות יותר ילדים מאשר הממוצע, אז הפגיעה היא גדולה יותר. זה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> והנשים גם עובדות יותר – – – במדינת ישראל. יום העבודה לא – – – אין התאמה בין ימי החופש של מערכת החינוך לימי החופש – – – יש המון המון מצוקה – – – <היו"ר שי פירון:> אני מציע – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> נו, כבר הצעתי. אני אמרתי כבר מראש – – <היו"ר שי פירון:> אוקיי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – שאני ביקשתי – – <היו"ר שי פירון:> אז זה בדיוק – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – לכנס את שתי הוועדות, את שתי הוועדות, לדון בעניינים הללו – – – <היו"ר שי פירון:> ועדת הכלכלה וועדת – – – <קריאה:> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני – – – <היו"ר שי פירון:> – – – ועבודה ורווחה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גם ועדת העבודה והרווחה וגם הוועדה למעמד האישה. <היו"ר שי פירון:> יופי. זאת הצעתך. אז אני – – – <קריאות:> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן, כן, כן. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני, אני אסביר – – <היו"ר שי פירון:> רק בהתחשב בעובדה – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – על-פי חוק – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני השר, רק בהתחשב בעובדה שהוועדה המשותפת לא קיימת – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אין, היא לא משותפת. יהיה דיון בשתי הוועדות. <היו"ר שי פירון:> בשתי הוועדות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בשתי הוועדות. כך על-פי החוק. <קריאה:> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא חשוב. אנחנו נוריד את ההצעות הללו לוועדת העבודה והרווחה, אוקיי? אני אומר שחוץ מזה אני ביקשתי מהוועדה למעמד האישה – – <קריאות:> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – לקיים דיון בנושאים שקשורים לנושא. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה, אדוני. אני מעלה להצבעה, האם אנחנו מסכימים, מאשרים, את הצעתו של השר, שר הכלכלה אריה דרעי, להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה ולדיון נוסף, ביוזמתו, בוועדה למעמד האישה. אז בבקשה, מי בעד, יצביע. <עליזה לביא (יש עתיד):> בעד. <היו"ר שי פירון:> רק רגע, בבקשה. בבקשה. תודה רבה לכם. תודה רבה, אדוני השר. מי הוא השר התורן? אתה עדיין שר תורן, אדוני השר? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, אני לא שר תורן. <היו"ר שי פירון:> אז אתה תיאלץ להמתין עוד דקה או שתיים עד שיגיע חברך. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> התוצאה היא: בעד – 14, אין נגד, אין נמנעים. והנושא עבר לוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> מי השר? – – – <קריאה:> גילה. <הצעות לסדר-היום> <אי-יישום תוכנית להקמת מעונות סטודנטים> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לנושא הבא: אי-יישום תוכנית להקמת מעונות סטודנטים – הצעות מס' 429, 433, 435, 439 ו-484. אני מזמינה את ראשון הדוברים, חבר הכנסת רועי פולקמן. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אבל היא התורנית? ישראל כץ התורן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני השר – – – <רועי פולקמן (כולנו):> גילה צריכה לענות – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גילה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גילה. הנה גילה הגיעה. אוקיי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כבוד השרה, מחכים לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון, כבוד השרה. <רועי פולקמן (כולנו):> חברי חברי הכנסת, השרה גמליאל – תודה שבאת להתייחס לסוגיה. אני אגיד את עיקרי הדברים: לאור מידע שהגיע אלי בחודשים האחרונים בנושא מעונות סטודנטים, בחנתי את הנושא וגם פניתי לממ"מ בבקשה להכין נייר בנושא. בעקבות המחאה החברתית ב-2011, חלק מהצעדים לעידוד דיור לצעירים היה הרחבה דרמטית של חדרי מעונות במדינת ישראל. וב-18 במארס 2012 אישרה הממשלה את עיקר פרק הדיור שבהמלצות הוועדה. וזמן לא רב לאחר מכן אושרה גם תוכנית לבניית חדרי מעונות. במסגרת השלב הראשון של התוכנית, ב-2012, דובר, סוכם בין משרד האוצר לוות"ת על תקציב ייעודי של 100 מיליון ש"ח עבור התוכנית הראשונה, ואחר כך, דרך אגב, הוספו לזה עוד 60 מיליון. עברו יותר משלוש שנים מאז אימצו את המסקנות של טרכטנברג, של הוועדה, על הקצאת תקציב והקצאת קרקע. הוחלט על הקמה של 10,000 חדרי מעונות. ובפועל, עד היום, חדר אחד אפילו לא אוכלס. אפילו אחד. נכון שאושרו, דרך אגב, 14 פרויקטים, ויש סדר גודל של שלושה או ארבעה שבאמת מומשו. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא אוכלס או לא הוקם? <רועי פולקמן (כולנו):> סליחה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא אוכלס או לא הוקם? <רועי פולקמן (כולנו):> לא. קודם כול, אף חדר לא אוכלס. אף חדר לא אוכלס. נכון להיום, חמישה פרויקטים בלבד נמצאים בשלב של בינוי מתוך 14 פרויקטים, כדי לדייק. בסדר? אף חדר לא אוכלס. חמישה פרויקטים אכן נבנים, ו-14 פרויקטים אושרו בתוכנית הראשונה, בשלב הראשון. הסטודנטים הראשונים והיחידים שייכנסו למעונות שנבנו במסגרת הפרויקט יהיו כנראה במכללת כנרת, באוקטובר 15', ארבע שנים אחרי החלטות הממשלה. הרוב המוחלט לא יאוכלס בשלוש השנים הקרובות, ורק שבע שנים אחרי שעברה ההחלטה ייכנסו המעונות הנוספים לשימוש. כל זה במצב שיש כסף בקופה. יש כסף. האוצר נתן כסף לעניין הזה. וגם יש קרקע של רשות מקרקעי ישראל, והתוכנית לא מיושמת. זאת ועוד, גם פרויקטים שאושרו על-ידי הוות"ת נדרשים לאישור פרטני מול ות"ת, והדבר הזה נגרר זמן רב מאוד. בנוסף העביר משרד האוצר 60 מיליון ש"ח לוות"ת לטובת מכללות לא מתוקצבות. סך הכול, מכללות בהיקף של 70,000 סטודנטים. והכסף עדיין שוכב שם בלי החלטה על אופן החלוקה שלו. אז לסיכום העניין: אין סיבה. הייתה החלטה, יש כסף, יש קרקע. פשוט כשל בסיסי של יישום, שככל הנראה, ממה שאני בודק, יושב כרגע, האחריות המרכזית יושבת בוות"ת. אז יש כאן כמה אופציות, וכמובן, השרה יכולה לבחון את זה ושווה לשקול את העניין: 1. החזרת הכסף המיועד למכללות שלא מתוקצבות מהוות"ת, ולהקצות אותו ישירות, אם מהאוצר או דרך המשרד שלך או בכל דרך אחרת; להקצות אותו ישירות למכללות. יכול להיות שצריך להגיד: חבר'ה, תמשכו את הכסף הזה מהוות"ת, תעבירו אותו למשרד שלך, ואת תתקצבי ישירות את המכללות, ותגידי: תקדמו את הפרויקטים. מספיק עם הביורוקרטיה הזאת. זה דבר אחד. או אולי דרך, בעזרה של משרד הבינוי. אפשר לבחון את המודל. קיים כאן חוסר תיאום אדיר בין רשות מקרקעי ישראל, שנתנה, לוות"ת, שנותנת את הכסף למכללות. אז בשורה התחתונה: ההצעה שלי, שהדבר הזה יידון בצורה מסודרת ובהרחבה בוועדת החינוך, כדי לשקול איך מוציאים את הדבר הזה. יש כאן 10,000 חדרי מעונות. זה פתרון לצעירים במגורים. יש כסף, יש קרקע, וצריך להניע את העגלה, ועדיף שעה אחת קודם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין, אם זה עדיין אקטואלי. לא. אז מיקי זוהר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אולי זה עוד יהיה אקטואלי. אולי הוא בדרך, דב. גברתי השרה, אני מצטרף לדברים של רועי פולקמן, חברי, אבל הוא, מטבע הדברים, מושך לקואליציה, אז הוא, אז דבריו היו מאוד מאוד רכים, מאוד עדינים, קונסטרוקטיבי: הבה, ותעשו משהו; הנה, זה נמצא לפתחכם; התקציב אושר; הוא נמצא שם; תוכניות אושרו. והנה, היישום משתהה ומתמהמה לו. אני אוסיף ואומר שזו שוב אינדיקציה לחוסר מעש. או היום עמד כאן ראש הממשלה נתניהו ודיבר בלהט רב ובאמונה גדולה ובשכנוע עצמי, ומן הסתם הוא גם שכנע חלק ניכר מיושבי הבית על הנמרצות – אני חושב שהוא השתמש המון פעמים במילה נמרצות – על הנמרצות שמאפיינת את פעולת ממשלתו. והנה אנחנו רואים מקרה בוחן להיעדר נמרצות. כפי שאתם, מן הסתם, יודעים, חלק מבאי הבית יודעים, יודעות, הייתי מאוד מעורב בזמני במחאה החברתית, ואנחנו הבענו חוסר אמון עז, מקרב החברה האזרחית, בנכונותה של הממשלה אכן להעניק מזור למצוקות שהוציאו את מאות האלפים לרחובות. אבל יחד עם זאת, גם כאשר התבקשנו להביע את דעתנו על הוועדה הממשלתית שהוקמה, אמרנו: ראו, זה לא מה שהמוחים מבקשים, אבל יש שם כמה דברים טובים, כמו הרפורמה בגיל הרך או חינוך חובה בגיל הרך; כמו הנושא הזה של הסטודנטים; כמו תוואי הורדת המס, הוא מס החברות. כן. ודאי שזה לא השינוי הרדיקלי שהציבור מבקש, אבל אי-אפשר להגיד שהכול לא טוב. אבל הנה, גם החלקים הטובים הללו במקרה הספציפי הזה – בניית מעונות לסטודנטים, מדוע זה מתמהמה? האם זה גם מעיד על כך שהנכונות לא הייתה כל כך אמיתית, כי אם הנכונות של הממשלה הייתה אמיתית, לבוא לקראת הציבור – מאות האלפים שיצאו לרחובות והפגינו, ההבטחות שניתנו; היה כאן לפני רגעים אחדים חברי לסיעה, חבר הכנסת איציק שמולי – ניתנו הבטחות: אנחנו אכן מתכוונים לפעול כדי להקל על מצוקת הדיור בקרב הסטודנטים, כדי להביא פתרון למצוקות החברתיות. והנה ההוכחה לכך, לטעמי לפחות, שלא הייתה רצינות ולא הייתה כנות מלאה בכוונתה של הממשלה דאז, ואולי אפשר להסיק מכך גם באשר להיום, שהכוונות שלה לתת מזור למצוקות החברתיות שניצבות לפתחה של החברה הישראלית – הכוונות הללו לא היה להן ואין להן בסיס אמיתי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח. אני מבקשת להשיב – תשיב השרה גילה גמליאל, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> רק הערה – בדומה לחברי, אני מבקש להעביר את זה לדיון לוועדת החינוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חינוך. בואו נשמע את השרה ונקבל החלטה. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> ראשית, אני רוצה לברך את כבוד היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> חברי הכנסת, שתי חברות הכנסת שנשארו – – <מירב בן ארי (כולנו):> את יכולה לספור אותנו – – – <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> – – אני רוצה לברך את רועי וגם את יוסי, וכל מי שהעלה את הנושא על סדר-היום ולצערי לא נוכח כאן על מנת להמשיך ולקדם אותו. אבל לי חשוב, כמי שיזמה את הנושא של הקמת מעונות סטודנטים, ואף דאגנו להוביל לכך שיוקצו המשאבים, שזה בדרך כלל הדבר היותר-בעייתי, והכספים האלה אף עברו, חברי היקר, חבר הכנסת יונה, ללא אחר מאשר פרופסור טרכטנברג ממפלגתך, שכיהן כיושב-ראש הוות"ת. צריך לציין שהמשאבים תועלו על מנת לקדם את זה באותה הגינות ורצינות אמיתית מפאת העובדה שמספר מעונות הסטודנטים היום במדינת ישראל הוא באמת לא פרופורציונלי למספר הסטודנטים. יש בסך הכול בסביבות 17,000 מיטות כשיש 300,000 סטודנטים. על כן, מדובר באחוז מאוד מאוד נמוך. כשאנחנו מדברים על מצוקת דיור, אני אמרתי אז ואני חוזרת ואומרת את זה גם היום: כשאנחנו נקים מעונות סטודנטים, הסטודנטים שנאלצים היום לגור בשכירות יפנו גם כן את המשאב של דירות להשכרה עבור הציבור הרחב. על כן, יש לנו פה רווח כפול – מן הצד האחד נדאג למצב שבו יהיו מעונות סטודנטים שיקלו על ציבור הסטודנטים במחירים אטרקטיביים, ומן הצד האחר נקבל גם כן את הפינוי של אותן דירות להשכרה עבור הציבור הרחב. אלא מה? הסתבר שהקריטריונים שקבעה ות"ת הם קריטריונים לא אטרקטיביים. הדרך שבה נדרשו המכללות והאוניברסיטאות להקים את אותם מעונות סטודנטים הובילה לכך שמעט מאוד בכלל נדרשו לכך. רק שתי מכללות צלחו את המהלך הזה עד סופו. אפילו חלקן שזכו בזה אמרו לא תודה, בסופו של יום. על כן, אני מסכימה לחלוטין אתכם שחובה לקיים דיון דחוף בוועדת החינוך, מקיף, יחד עם הנציגות של ות"ת, על מנת לבוא ולשנות את הקריטריונים. הרי לא יעלה על הדעת שכסף יש, רצון יש, ומה שאין זה פשוט דרישה. זה לא נתפס. סטודנטים יש בשפע ויהיו עוד כי אנחנו נדאג לזה, לפתוח את שערי האקדמיה במדינת ישראל לכמה שיותר סטודנטים וסטודנטיות. אבל אותם קריטריונים נוקשים שנבנו, לצערי הם ממש לא מתאימים. אני חייבת לציין את התאחדות הסטודנטים הארצית, שהגישה תוכנית 100 ימים. בין הדברים שהם הציגו שם בצורה נכונה – אותם חסמים שנוצרו כתוצאה מהדרישה של ות"ת, בהיבט של חלוקת המשאבים. וזה לדעתי גם חלק מהפתרון. מכיוון שכולנו חפצים באותו דבר, אני מברכת על יוזמתם ולא רק, אני גם מסכימה בהחלט, בשם הממשלה, לקדם את זה בדיון בוועדה. תזמינו סביב זה את כל הגורמים הנוגעים בדבר, אני אשמח לבוא ולסייע גם כן, כשרה הממונה על קידום הצעירים, גם הסטודנטים בנושא הזה, ונמצא את עצמנו בעידן אחר. אני רק אשתף אותך ואת כל מי שנמצאים כאן שאני, כמי שכיהנה כסגנית שר במשרד ראש הממשלה בזמן שקידמנו בין יתר הדברים את אותה החלטה למשאבים, גם הקמתי את כפר-הסטודנטים בעיר לוד, שהוא מודל מנצח למקום שבו סטודנטים נמצאים בעיר שצריך להפוך אותה לעיר הצעירים של מדינת ישראל. ושם, את אותו רעיון של להקים שם את כפר-הסטודנטים, שנותן מענה למספר יפה של סטודנטים שלומדים, לא בלוד – הם לומדים בכל האזור ובכל הסביבה, הן באוניברסיטת תל-אביב הן בכל המכללות מסביב ובאוניברסיטת בר-אילן, ולדעתי זה מודל מנצח. וגם המודל הזה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> והם נשארים לגור שם. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> הם נשארים גם לגור ביישוב; הם נמצאים כחלק מתוך הקהילה עצמה בפעילויות מאוד מבורכות סביב זה, ולדעתי זה דבר מבורך ביותר. ועל כן, כולנו ביחד נדאג כן להוביל לכך שהקריטריונים יהיו מספיק מתאימים ואטרקטיביים, על מנת שהפרויקט הזה יצא לפועל. תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, ואני ממש בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לכבוד השרה. אנחנו נצביע כמובן. יש כאן הצעה להעביר את הדיון לוועדת החינוך. בכל אופן, אף שיש הסכמה, אנחנו חייבים להצביע ולכן אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – שמונה חברים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לדיון בוועדת החינוך. אנחנו עוברים לנושא הבא – דוד ביטן לא נמצא, אני מבינה. הנושא: שינויים במדיניות הארנונה של הממשלה. ההצעה היא של חבר הכנסת דוד ביטן שאינו נוכח באולם, ולכן אנחנו עוברים לנושא הבא: הקמת בית-חולים באזור המשולש, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שגם אותו אני לא רואה באולם. הוא בדרך לכאן? לצערי הרב, אנחנו לא יכולים להמתין. מי שלא נמצא באולם, אין לנו אפשרות להמתין. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ח' בתמוז התשע"ה, 22 ביוני 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:09.>