דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י'
ישיבה כ"ו
הישיבה העשרים-ושש של הכנסת העשרים
יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ה (23 ביוני 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 4
נאומים בני דקה 4
יואב קיש (הליכוד): 4
דניאל עטר (המחנה הציוני): 5
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 6
נאוה בוקר (הליכוד): 7
מאיר כהן (יש עתיד): 7
יואב בן צור (ש"ס): 8
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8
אורן אסף חזן (הליכוד): 9
איציק שמולי (המחנה הציוני): 11
אלי כהן (כולנו): 11
איתן כבל (המחנה הציוני): 12
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 13
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 14
דוד ביטן (הליכוד): 15
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 16
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 16
יואל רזבוזוב (יש עתיד): 18
מירב בן ארי (כולנו): 18
נורית קורן (הליכוד): 19
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 20
ינון מגל (הבית היהודי): 21
מיקי לוי (יש עתיד): 23
רועי פולקמן (כולנו): 23
שרון גל (ישראל ביתנו): 24
אורי מקלב (יהדות התורה): 25
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 26
ענת ברקו (הליכוד): 26
רויטל סויד (המחנה הציוני): 27
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 28
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 29
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 29
אברהם נגוסה (הליכוד): 30
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 30
חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 34
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 38
זהבה גלאון (מרצ): 42
ציון יום הסביבה הבין-לאומי 43
היו"ר טלי פלוסקוב: 43
הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – חובת שימוש במסמכים ממוחשבים), התשע"ה–2015 44
מיקי לוי (יש עתיד): 44
סגן שר האוצר יצחק כהן: 47
הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ה–2015 49
תמר זנדברג (מרצ): 49
הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ה–2015 52
דב חנין (הרשימה המשותפת): 53
הצעות לסדר-היום 54
ציון יום הסביבה הבין-לאומי 55
השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 55
רחל עזריה (כולנו): 62
נורית קורן (הליכוד): 63
איתן כבל (המחנה הציוני): 64
יואב בן צור (ש"ס): 65
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 66
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום יום שלישי, ו' בתמוז תשע"ה, 23 ביוני 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
דוח מבקר המדינה על תיעוד לאומי ביומטרי – תקופת המבחן.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של פינלנד בדבר העסקה בשכר של בני-משפחה של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום, כידוע, יום הגנת הסביבה בכנסת, ומייד לאחר נאומים בני דקה נעבור לציון הנושא הזה במסגרת הצעות לסדר-היום וגם הצעות חוק לקריאה טרומית. אבל בינתיים, כרגיל מדי יום שלישי – נא להצביע, מי שמעוניין להשתתף בנאומים בני דקה. רק לצורך ההרשמה הפעלתי את ההצבעה. בינתיים אני אזמין את חבר הכנסת יואב קיש לפתוח את הנאומים בני דקה. בבקשה, אדוני. בינתיים יביאו לי את הרשימה.
<יואב קיש (הליכוד):>
תודה לכבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו היום, חברים כמעט מכל סיעות הבית, החלטנו להקריא עדויות של לוחמים מ"צוק איתן". העדויות הן של ארגון שנקרא "האמת שלי". כל העדויות מתועדות, לא אנונימיות. האנשים, הלוחמים, עומדים מאחוריהן, מזדהים. החברים יקריאו כל אחד את העדות שלו. אני רוצה לציין שהייתה היענות רבה באמת מכל הסיעות, וזה גאווה גדולה – ש"ס, אגודה, הבית היהודי, ישראל ביתנו, הליכוד כמובן, המחנה הציוני ויש עתיד.
אני בחרתי להגיד מילה אחת. הייתי שותף, בשנות המילואים הארוכות שלי, להרבה מאוד מבצעים ופעולות של חיל האוויר, כולל בלבנון וגם בגזרת עזה. אני יכול להגיד לכם ברמה האישית שלא היה מקום אחד שבו נעשתה עבירה של איזושהי תקיפה מכוונת כנגד בלתי מעורבים. לא רק זה, אם חיל האוויר היה פועל כמו חילות אוויר מערביים אחרים, שהם הסטנדרט – ארצות-הברית וככה – כמויות הנפגעים בצד השני היו עולות לאין ערוך. אנחנו חיל אוויר שגם מקפיד ונזהר על כל המטרות; בודק. ואני יכול להגיד לכם כטייס: אני הייתי סמוך ובטוח שכל מטרה קיבלה אישור, והיו לא מעט מקרים שגם חזרנו עם הפצצות ולא תקפנו, בדיוק מהסיבות האלה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת דניאל עטר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סעדי.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני שמח להיות ראשון הדוברים ביוזמתו של חבר הכנסת קיש. אני רוצה לספר, ברשותך, את סיפורה של חטיבת גולני ב"צוק איתן". אחד הדברים הבולטים במהלך "צוק איתן" היה הכניסה המאוחרת של חטיבת גולני ביחס לחטיבות האחרות – נח"ל, צנחנים, גבעתי וכדומה. הסיבה נעוצה בכך שהיה חשש שאזרחים לא התפנו מהשכונה, למרות שצה"ל הפעיל את כל הנהלים הנדרשים. ואת תוצאות הכניסה המאוחרת – והציניות שבה ה"חמאס" לוקח את האזרחים כבני-ערובה ודורש מהם להישאר בשטח, שהם הפכו אותו ליעדים מבוצרים, עם מטענים על פני השטח ובמנהרות. אזרחים בשכונה נהרגו מהפעלת מטענים שהם לא ידעו על קיומם. תאר לך שצה"ל הופך את נחל-עוז, נירים וכדומה ליעד מבוצר הכולל את תושביו. כל אלה גרמו לחטיבת גולני להיכנס מאוחר ביחס לחטיבות אחרות ולאבד את גורם ההפתעה.
צה"ל כצבא מוסרי איבד את טובי בניו בגלל החשש להרג אזרחים שבהם משתמש האויב כמגן אנושי ומנצל את העובדה שצה"ל עושה הכול כדי לא לפגוע באזרחים.
כך היה במלחמת לבנון הראשונה, כאשר מחנות הפליטים הפכו לקרקע פורייה של ארגוני טרור, אשר הפכו פליטים חסרי כול לבני-ערובה: צה"ל כרז וביקש מהתושבים לצאת ורק אז נכנס אל המחנות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
סיימתי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול התקשר אלי ראש המועצה המקומית בכפר אבו-גוש, עיסא ג'אבר, ואמר לי דברים שנשמעו הזויים, אבל כנראה זו האמת. מדובר בירידה ממבשרת לכיוון תל-אביב, כשאתה רוצה להיכנס ימינה, אדוני היושב-ראש, לכפר אבו-גוש. כשעשו את המחלף הסירו את השלט "אבו-גוש", וכתבו רק שימינה – יש שני שלטים: קריית-ענבים ובית-נקופה; בית-נקופה היהודית, לא הערבית. ואז, כשאנשים מאבו-גוש ראו את זה הם פנו, וראש המועצה פנה לשר התחבורה ומנכ"לו וביקש להחזיר את השלט "אבו-גוש". הוא חשב שזה באקראי – במקרה, לא בכוונה תחילה. אבל מתברר שלא כאלה הם פני הדברים ומדובר, כנראה, בכוונת מכוון. השלט לא חזר עד היום, אדוני, למרות פניות חוזרות ונשנות של ראש המועצה של אבו-גוש.
אני הגשתי הבוקר שאילתה דחופה לשר התחבורה, ואנחנו אומרים כאן, מבימת הכנסת, לתושבינו באבו-גוש: לא יעזור שום דבר, אדוני. אבו-גוש הייתה על המפה ותישאר על המפה.
(אומר בערבית: כל הכבוד לתושבי אבו-גוש.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת סעדי. חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחריה – חבר הכנסת מאיר כהן.
<נאוה בוקר (הליכוד):>
עדותו של איציק יושבייב, סמ"ר בגדוד שמשון, עזה: בשנת 2004 התקבל מידע מודיעיני על חוליית מחבלים של ה"חמאס" המתכננת לחדור ליישוב נצרים. בעקבות המידע שהתקבל יצאנו למבצע חשאי בעזה, למארב באזור השולט על נתיב ההגעה של המחבלים. ביום השני למארב הגיח לתוך מטע השיחים שבו שכבנו מוסווים חקלאי פלסטיני מבוגר שטעה בדרכו, זידאן שמו. למרות שלא היינו בטוחים כי לא מדובר בפעיל טרור, העובדה שהיה אדם בגיל של ההורים שלנו, המתהלך בסנדלים, גרמה גם לנו לעשות את ההבחנה. לא יכולנו לתת לו לעבור בשטח המארב, ולכן הושבנו אותו אתנו. שוחחנו והצענו לו לאכול. דיברנו רבות. הוא סיפר לי על תקופת עבודתו בישראל ואני סיפרתי לו על ילדותי ומשפחתי. ידעתי שהסיטואציה שאליה נקלע לא הייתה באשמתו, אך היה לי חשוב לנסות ולמזער את עוגמת הנפש הכרוכה בהיתקלות כזאת בכוח צבאי. לפני שנפרדנו הוא בירך אותי לשלום ואיחל לי שניפגש בעתיד לחומוס בכפר-סבא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברים, אני לא צריך להתנצל בפני אף אחד – המוסריות של צה"ל לא עומדת בספק – אבל אני מברך את כל מי שעומד היום ומקריא כנגד "שוברים שתיקה".
בזמן שנותר לי אני רוצה לפנות לשר הביטחון ולשר לביטחון פנים ארדן, למצות עד תום את החקירה ולהעמיד לדין את המעורבים בלינץ' שנעשה בפצועים הסורים בלילה הקודם במג'דל-שמס. אין לי ספק שהפשע הנורא מנוגד לחלוטין לערכים האנושיים שלנו, בוודאי של הקהילה הדרוזית באשר היא.
שמעתי את הודעת הגינוי של המנהיגות הדרוזית ושמעתי את הודעת הגינוי של השיח' מואפק טריף; אני מברך עליה.
צפיתי בכתבה המעולה של אוהד חמו, המראיין פצועים סורים. לא מצאתי שם שום אליבי לאותו פרץ רגשות עז שהוביל לרצח פצועים ולפגיעה בחיילי צה"ל.
אנחנו נוכל לסבול זליגה של מרגמה כזאת או אחרת מסוריה ונדע לטפל; אסור לנו לסבול זליגה של אנרכיה למדינתנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יואב בן צור – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<יואב בן צור (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא את עדותו של רועי ברק: 2006, מלחמת לבנון השנייה. הכפר האחרון שאליו נכנסנו היה ידוע כיעד רווי במחבלי "חיזבאללה", ואכן, העדויות בשטח אימתו את החשדות. בכל מקום שעצרנו מצאנו שרידים של אמצעי לחימה של "חיזבאללה". היה ברור לנו שאנחנו נמצאים במעוז של "חיזבאללה", ויום לפני נהרג באחד הכוחות המקבילים חייל בעת ההשתלטות על הכפר.
באחד הימים הבחנו לפתע באישה מבוגרת ובילדה קטנה נעות לכיוון המתחם שלנו. חייבים להבין כי הסיטואציה היא שכל האזרחים הבלתי-מעורבים יודעים בוודאות כי זה אזור לחימה, ובמשך כל ימי השהייה שם אין אף אחד שמעז לצאת. והנה פתאום אנו רואים מישהו מתקרב אלינו. שתי ברירות עמדו לנגד עינינו: או פתיחה באש או לדאוג לעצור אותן תוך סיכון הכוח. ואכן, זה מה שעשינו. צירפנו את האישה והילדה לנקודה שבה התמקמנו והן שהו אתנו. בשלב הזה היינו כבר די מרוקנים מאוכל, והשתייה היחידה שנשארה לנו הייתה מים מוכלרים, מים עם כלור. אחד מחברי למחלקה, תוך סיכון אישי, דאג לצאת חשוף רק בשביל לקטוף לילדה אשכולות ענבים. אותו חייל דאג גם לתת לה את הכריכים האחרונים שנשארו לכוח. החייל הזה הוא אבא שלי. כן, כן, אבא שלי, אחי ואני משרתים באותו הגדוד, ושלושתנו היינו שם במלחמה. ביום שעזבנו ביקשנו מהן שימתינו שעתיים לפני שהן יוצאות מהבית כדי שלא ייפגעו במקרה – לא מאתנו אלא ממחבלי ה"חיזבאללה". תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת חזן.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים נשרפה כנסיית טבחה, הלחם והדגים, ליד הכינרת. מאז 2009 נפגעו והותקפו ונשרפו כ-43 כנסיות ומסגדים.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
כמה בתי-כנסת?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מאז 2011 – 17 מקרים.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
כמה בתי-כנסת?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אף אחד מהמקרים האלה לא פוענח, ואף אחד – לא הוגש כתב אישום, אדוני היושב-ראש.
הפגיעה בכנסייה הזאת לא מנותקת. כמרים מותקפים בסמטאות העיר העתיקה, יורקים עליהם פעמים רבות.
אינני יודע אם הפושעים ששרפו את הכנסייה, אדוני היושב-ראש, ידעו מה הסמליות של הכנסייה הזאת – במיוחד – שהיא אחת הכנסיות החשובות בכל המזרח התיכון. זאת כנסייה שבה המשיח הזין, הביא מזון לאנשים רעבים, כך שהיא סמל של נתינה, סמל של מעשים טובים, של עזרה לזולת. ולכן הדבר נורא שבעתיים.
זה המקום שאומר בערבית, ואצטט: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ואצטט מהברית החדשה מהבשורה על-פי מתי מה"תטוויבאת": "אשרי הנרדפים בגלל הצדקה כי להם מלכות השמים: אשריכם כי יחרפו ורדפו אתכם ודיברו עליכם בשקר כל רע בעבורי; שמחו וגילו כי שכרכם רב בשמים כי כן רדפו את הנביאים אשר היו לפניכם").
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת חזן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת שמולי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני אומר שהדוח האנטישמי שפרסם האו"ם רשום על שמם של אותם שונאי ישראל מ"שוברים שתיקה", ואנחנו כאן לתת את המענה, ביוזמתו של יואב קיש.
אני קורא מעדותו של שחר אילנברג: וזוהי האמת שלי – מבצע "צוק איתן", חרבת אחזעה. בשעות המוקדמות של הבוקר זיהינו שני ילדים מסתובבים מתחת לבית שבו שהינו. בזריזות התלווינו למ"פ בניה שראל, זיכרונו לברכה, ועוד כמה לוחמים. יצאנו "לקטוף" אותם, להביא אותם, לחקור מה הם עושים באזור שכבר מעל שבוע וחצי אין בו אזרחים ומתבצעת בו לחימה. תוך כדי חקירה מהירה התברר לנו כי הילדים הגיעו לחפש אוכל ואין להם קשר ל"חמאס". המ"פ בניה שראל, זיכרונו לברכה, החליט להביא להם מהאוכל שלנו ולשחרר אותם חזרה הביתה.
אני רוצה לציין, בהמשך למקרה, שבאותו מקום היינו הרבה זמן וגילינו שהיה חישוב שגוי של כמויות האוכל. צוות שמנה 13 אנשים נותר עם קופסת טונה אחת. במטבח הייתה פסטה שיכלה להאכיל את כל הצוות. בקשתנו הייתה להכין את הפסטה, והתשובה הייתה שלילית. אני מצטט: עשיתם טעות, לא לקחתם מספיק אוכל – תהיו חזקים ותשרדו עם מה שיש לכם. לאכול מהאוכל של המשפחות שגרות כאן זה ביזה, ואנחנו לא צבא בוזז.
ב-1 באוגוסט, בפאתי רפיח, בהמשך הפעילות, דקות לאחר הפסקת האש, הגיע אופנוען. כיוון שהייתה הפסקת אש לא יכולנו להגיב לו ולא יכולנו לתפוס אותו. אותו אופנוען היה פעיל "חמאס" שהגיע לבדוק את מקום כוחותינו ולהעביר מידע מודיעיני. זמן קצר לאחר מכן בניה שראל, זיכרונו לברכה, זיהה אזרח לא חמוש במבנה סמוך, בקומה השנייה. הוא החליט ללכת ו"לקטוף" אותו לחקירה, לברר מה הוא עושה באזור לחימה שאין בו כאמור אזרחים. חוליית הפיקוד, שמנתה שישה לוחמים, יצאה להביא את האזרח אלינו לתחקור. בהגיעם לאותו אזרח "תמים" נשמע פיצוץ עז ומכת אש מטורפת נפתחה לעברם – הכול כמובן תחת הפסקת אש הומניטרית, אותה הפסקת אש שמאותו מקרה רב-סרן בניה שראל, זיכרונו לברכה, סגן הדר גולדין, זיכרונו לברכה, וסמל ראשון ליאל גדעוני, זיכרונו לברכה, לא חזרו עוד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני רק רוצה להגיד במילה אחת שאני קורא לאותם חברים בארגון "שוברים שתיקה": אתם מוזמנים להצטרף למשט לעזה. כנראה שם מקומכם ולא בקרבנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אלי כהן.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שכדאי שחלק מהאנרגיות בימים האחרונים יופנו גם לנושאים שהם בתחתית הצד החברתי. אני לא יודע מי מכם שם לב, אבל אתמול נמצא כוכב תורן במד"א, מנהל תחנה במד"א, שנסע עם האמבולנס ברחוב וראה ילד עם תסמונת דאון. רופא, איש משכיל, הייתם בטח חושבים לעצמכם שהוא בטח מלא אמפתיה ורגש. מה הוא בחר לעשות? לעצור את האמבולנס, לשים בפול ווליום שיר של אייל גולן, ולהציע בלעג לאותו ילד 100 דולר, רק שירקוד לו ברחוב. והילד עם התסמונת דאון פשוט התחיל לרקוד לו ברחוב, כי הוא לא כל כך הבין את המשמעות של מה שהוא עשה. וכמובן, כל העוברים והשבים – הייתה להם שם חגיגה שלמה, כי הם קיבלו מופע בחינם. וכל זה קרה תחת ארגון מד"א.
אז מד"א עושה הרבה דברים חשובים ומקודשים, אבל אני שואל מכאן את מנכ"ל מד"א אלי בין: איך ישנת בשלום עם עצמך היום בלילה? איך קמת היום בבוקר והסתכלת במראה ואמרת לעצמך: אני עומד בראש ארגון מוסרי? איך?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת אלי כהן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל.
<אלי כהן (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך את יואב קיש על היוזמה החשובה הזאת.
בחלקי נפלה זכות גדולה מאוד לשרת 11 שנה בצבא – שהוא צבא מוסרי, אתי, בכל מדרגה ובכל קנה מידה.
ברשותכם, אני מקריא את האמת של רחלי ברון, שהיא חובשת בתאג"ד, וכך היא אומרת: בקורס חובשים, כשמפקדת הקורס הקריאה לנו בפעם הראשונה את השבועה לחובש, פשוט לא מצאתי בה היגיון. למה שאטפל באויב, לעזאזל? למה שאטפל באדם שאם לא הייתי עוצרת אותו אולי הוא היה הורג אותי או את החבר שלי, או במקרה הגרוע הוא כבר רצח? אני חייבת להישבע שאני אטפל בו? אבל נשבעתי, אפילו שלא הסכמתי לפקודה, כי אני משרתת בצבא המוסרי בעולם.
כשיש פצוע פלסטיני והסהר האדום יודע שהוא לא יצליח לטפל בו בגלל חומרת הפציעות, הוא לא עובר למצרים, לא לסוריה ולא ללבנון – הוא עובר למדינת ישראל; כשלילד בן חמש נקטעה כף היד בתאונה, הביאו את הילד לש"ג בחטמ"ר שלנו בידיעה ששם יטפלו בו החיילים שלנו, כי הם חונכו לעזור; כשאלפי אזרחים סורים נפצעים במלחמת אחים, הם מסכנים את עצמם להגיע לגבול ישראל כי הם יודעים שחיילי צה"ל יבואו לעזור להם, אפילו תוך כדי סיכון. יש פקודה בצבא שכל חובש וכל לוחם חייב ללכת עם ח"ע בכיס כדי להציל חיים במקרה הצורך, גם של פלסטינים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלי כהן. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, היוזמה של חבר הכנסת קיש מבורכת, אבל אני אגיד לך את האמת, אני מרגיש בהקראה הזאת קצת אי-נוחות, ואני גם אסביר למה – לא מהמקום, חס וחלילה, שמתנגש או בא בהתנגשות עם הדברים שנאמרו כאן.
תשמעו, אני אומר, נער הייתי וגם זקנתי. אני עדיין חייל, ואני רוצה לומר פה את הדברים בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים: למרות שצבא ומוסר זה לעתים שתי אמירות – המציאות יוצרת את הסתירה – מעולם לא קיבלתי או קיבלנו פקודה שיש בה אבק, שעלול חס וחלילה להשתמע ממנה – פגיעה באזרחים או פגיעה בחפים מפשע. יתרה מזאת אני אומר, לעתים קרובות מצאנו את עצמנו מקבלים פקודות שהבסיס להן הוא כזה שאנחנו עלולים למצוא את עצמנו בסכנת חיים רק כדי להימנע ממצב שבו חס וחלילה ייפגעו אזרחים.
לכן, חבר הכנסת קיש, אני אומר לך, העובדה שאני צריך להרגיש כאן שאנחנו באים ומציגים את עצמנו כאילו אנחנו צבא מוסרי – – –
<ינון מגל (הבית היהודי):>
אבל זה המצב. זה המצב – – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני מדבר שוטף, לא צריך לעזור לי, חבר הכנסת – – –
<קריאה:>
– – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני לא ביקשתי עזרה. כל אשר אני אומר, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, יש מי שמבלבלים בין שני האלמנטים, המאבק והחתירה לשלום והוויכוח המתקיים כאן לבין העובדה שצבא הגנה לישראל – ואני אומר זאת כחייל שהוא חלק בלתי נפרד ממנו – מעולם לא ניתנה בו פקודה לפגוע באזרחים, וחשוב שנדע את זה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום בדיון בוועדת הכנסת סביב השתתפותו של חבר הכנסת באסל גטאס במשט לעזה, שהוא משט הומניטרי ולמען שלום, התברר שאין חדש תחת השמש. חברי הכנסת מהימין מתייחסים לחברי הכנסת הערבים בהתנשאות, בגישה אדנותית, כאילו הם, יש להם את המונופול על מה זה דמוקרטי, מהי דמוקרטיה, מה גבולותיה. וגם, הם שיקבעו לי כחבר כנסת ערבי את הזהות שלי: אתה ערבי-ישראלי, מה פתאום פלסטיני, מה פתאום; אתה תתעסק בכבישים, ברשת המים, בתשתיות. מה לך ולמצור על עזה? מה לך ולסבל העם הפלסטיני? פשוט, הם רוצים לקבוע לי מי אני ומה גבולות העבודה הפרלמנטרית שלי.
אתם לא תקבעו לא מי אני ולא מה הם גבולות העבודה הפרלמנטרית שלי, ותלמדו מה זה דמוקרטיה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – חבר הכנסת דוד ביטן.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
ביום ראשון האחרון, 21 בחודש, הפילה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שיזמתי יחד עם מצטרפים מכל סיעות הבית ללא יוצא מן הכלל. ניסיתי לתקן עיוות של שנים רבות שבהן חוק הגנת הצרכן לא חל על הגופים הפיננסיים, הכוונה היא לבנקים וחברות ביטוח. חוק זה היה אמור לשים סוף להחרגה המבזה של הבנקים וחברות הביטוח מחוק הגנת הצרכן, שבא להסדיר את היחסים בין כלל הצרכנים לכלל העוסקים במדינת ישראל.
הרי אתם מבינים מה קורה פה; מכולת שכונתית קטנה של, נניח, דוד, אברהם, מסעוד, כלולה בחוק זה, אך דווקא הגופים החזקים ביותר במשק ימשיכו להיות מעל החוק, וטייקונים ימשיכו להתעשר על חשבון אזרחי ואזרחיות ישראל – שזה בסדר, לכולם מגיע להרוויח, אבל הצרכנים צריכים להיות מוגנים.
לצערי הרב, לא אני ולא הציבור הרחב יודעים, וכנראה לא נדע, מי הצביע נגד הצעת החוק בוועדת השרים לחקיקה, כי הוועדה אינה שקופה. אין בידינו פרוטוקולים שמתעדים את הדיונים בהצבעה, וההצבעה בעצמה היא כאמור הצבעה סודית.
בנייר הוועדה לענייני חקיקה שהגיע אלי מופיע בבירור שהוועדה תמכה בחוק, אך משום מה התחרטה. ה"וי" משורת התמיכה נמחק ובמקומו בא "וי" בשורת ההתנגדות. אנו יכולים רק לנחש שהלוביסטים החזקים של הבנקים וחברות הביטוח עשו את עבודתם נאמנה והצליחו לגרום לכך ששרי הממשלה, שאמורים להילחם למען זכויות כלל הציבור במדינת ישראל, החליטו לתת יד לקומץ על פני כל הציבור כולו. הלוביסטים של הגופים החזקים במשק ניצחו אותנו – אנחנו, שאמורים להיות הלוביסטים של כלל הציבור במדינת ישראל, ובשביל זה נבחרנו ובגלל זה נשלחנו לכאן על-ידי הציבור.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
אני מסיימת. אמש שיגרתי ליועצים המשפטיים לממשלה ולכנסת מכתב באשר לפגיעה בעקרון החוקיות, שלפיו לרשות אסור לעשות שום דבר פרט למה שהתיר לה החוק, ולציבור מותר לעשות הכול למעט מה שנאסר עליו.
ולמען השקיפות אני דורשת שאנחנו נעבוד בהקדם האפשרי על העניין הזה של השקיפות של ועדת השרים לחקיקה, כפי שניסו לקדם זאת בכנסת הקודמת ציפי לבני וגם חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אז בואו כולנו נעשה זאת. לא נסבול את הזילות בדמוקרטיה הישראלית, כי כאשר היא נפגעת, גם אנחנו כולנו נפגעים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. הרשימה סגורה. רשימת הדוברים סגורה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
גם אני רוצה לברך את חבר הכנסת קיש על היוזמה – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה רשום. אתה רשום, אדוני. סליחה, אדוני. בבקשה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
מברך אותך על היוזמה, היא חשובה מאוד, ואני אומר לחבר הכנסת כבל: אנחנו מאמינים ויודעים שהצבא שלנו מוסרי, אבל לצערי הרב תוקפים את הצבא כל מיני גופים בין-לאומיים, ומישראל, ואנחנו צריכים לעשות משהו סמלי בעניין הזה.
אני רוצה להקריא לכם. כתב רב-סרן במילואים גרשון ביים את האמת שלו: השעה 17:00 מתקרבת, ישנם עדיין אנשים שמעוכבים במחסום. מאחר שהצום התקרב לקצו ולא היה לי עדיין אישור לשחרר את המעוכבים, שלחתי שני חיילים למוצב שלנו כדי להביא אוכל לצמים על מנת שיוכלו לשבור את הצום ולאכול משהו בסוף הצום. החיילים חוזרים עם ארגזים עמוסים בשתייה קרה, פירות, לחם וממרח שוקולד.
הפלסטינים המעוכבים הסתכלו עלינו מבולבלים, לא הבינו מה אנחנו עושים. הסברנו להם שזה בשבילם כדי שיוכלו לסיים את הצום. מייד התערבו הצלמים, נזפו בפלסטינים ודרשו מהם לא לאכול את האוכל שהגשנו להם. הפלסטינים, ברגע הראשון היו מבולבלים, אבל הם היו רעבים ולכן הם הודו לנו והתחילו לאכול. באותו הרגע כל המצלמות כבו, כדי שחס וחלילה לא יהיה תיעוד למוסריות של חיילי צה"ל. הצלמים התיישבו על המדרכה מאוכזבים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אומנם ד"ר טיבי דיבר על הנושא, ובכל זאת אני נדרש אליו שוב. זה קרה ביום חמישי ב-05:00, עברו מאז שישה ימים – פרק הזמן שלקח לישראל להביס את מדינות ערב במלחמת ששת הימים. מאז עברו 132 שעות, שהן 7,920 שעות, ונאדה. כנסיית טבחה נטבחה. הכמרים כמעט נספו, הברזלים כמעט נחרכו, ספרי הקודש נשרפו, הכנסייה הוצתה, ושום דבר לא קרה מאז.
בכתובים הקדושים נאמר: המציל נפש, כמי שהציל עולם ומלואו, ובפרפראזה על הכתובים האלה אני אומר: התופס פושע, כמי שהציל עולם ומלואו. מדינת ישראל מסוגלת על-ידי כוחותיה הבלתי-נדלים, טכנולוגית, להוציא מחט מערימה של שחת. הכיצד זה קורה שכוחות הביטחון של גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, עדיין לא השכילו לתפוס את הפושעים הנתעבים שטבחו בטבחה הקדושה?
אני פונה אליכם ודורש שהפושעים יועמדו לדין, ומייד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת יואל רזבוזוב.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, זה היה בערב חג השבועות. מחבל רכש סכין עם להב של 30 סנטימטר ודקר בליל חג השבועות שני יהודים שהיו בדרכם לכותל המערבי, בסמוך לשער שכם. הם נפצעו באורח בינוני עד קשה מדקירותיו של אותו פורע, כאשר לאחד הפצועים הייתה דקירה עד כסנטימטר מעמוד השדרה. הפרקליטות הודיעה בימים אלה לבית-המשפט כי כתב התביעה יהיה בתחום של כוונת חבלה ולא כוונת רצח. אתם שומעים טוב? רכישת סכין להב, דקירת שני יהודים חרדים, הן לא כוונת רצח אלא כוונת חבלה.
ואם זו הגישה, מה הפלא על ריבוי הפיגועים בירושלים? אם פעם המפגע ידע שהוא ישוחרר באחת מהעסקאות – כמו ג'יבריל, או להבדיל שליט, וכו' – היום הוא יודע שהוא בכלל לא יועמד לדין על סעיף רצח אלא על כוונת חבלה. ואת זה שמעתי היום גם מאיש ביטחון מובהק – שהרפיון שמשדרת הפרקליטות הוא פשוט בגדר שערורייה.
ורק היום פורסם שלילה לפני הפיגוע שבו נדקר שוטר מג"ב ונפצע קשה, ניסו פורעים על יד שער שכם להרוג בני משפחה חרדים, משפחת גנץ, שחלפו באותו מקום בדיוק עם רכבם ואז סקלו אותם באבנים. האבא הנוהג נגרר מהמכונית, נחבל בפניו, אושפז בבית-החולים "הדסה" יחד עם בני-המשפחה. ואיך אומרת אשתו: אנחנו עדיין לא מבינים איך יצאנו חיים מהמקום הנורא הזה ששמו שער שכם. ואני עדיין עומד ותמה, אולי זו הייתה כוונת חבלה בלבד. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת – רגע, אני רק נכנסתי – חבר הכנסת מוזס, תודה רבה. אני מזמינה את חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.
<קריאה:>
ואחריו?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
ואחריו מיכל בן ארי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
מירב.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
לי מותר.
<יואל רזבוזוב (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, למשהו משמח יותר. ברצוני לנצל את הבמה הזו כדי לברך ולכבד את השגרירים המצטיינים ביותר שלנו, הם חברי המשלחת הישראלית למשחקים האירופיים שמתקיימים לראשונה בבאקו בירת אזרבייג'ן. המתאבקת אילנה קרטיש זכתה במדליית הכסף; הקלע סרגיי ריכטר זכה במדליית הארד; המתעמלת האמנותית נטע ריבקין זכתה במדליית ארד, וחברותיה לנבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית זכו בשתי מדליות כסף ובמדליית ארד נוספת. אתמול זכתה גם נבחרת האתלטיקה, הכוללת נשים וגברים, במדליית הארד, והם העפילו לדרג ב'.
אצלנו במדינה לא מרבים לדבר על ענפי הספורט האולימפיים, אבל בשאר העולם המשחקים האירופיים, שנערכים בפעם הראשונה, משודרים ללא הפסקה באמצעי התקשורת ומגיעים לעיניהם של מיליונים. חשוב להבין שעם השקעה מאוד קטנה יחסית לתקציב המדינה הספורטאים האלו, המייצגים את ישראל מול כל אירופה, מגיעים להישגים גדולים. הישגים אלו מוכיחים שמדינת ישראל היא מדינת תרבות וספורט. בימים שבהם אנו עוסקים בדה-לגיטימציה של ישראל, ספורטאינו מניפים בגאווה את דגל ישראל מול כל אירופה.
בהצלחה בחמשת הימים שנותרו לתחרויות, תמשיכו לייצג את ישראל בכבוד. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת רזבוזוב. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת נורית קורן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, אני מודה כמובן לחבר הכנסת יואב קיש על היוזמה. אני מתרגשת יותר כי החייל שלי נמצא פה באולם, סמל ראשון דרור גדן – – –
<קריאה:>
דגן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
דגן, מחטיבת צנחנים. אני מתרגשת בזכותך.
בינואר 2004 התפוצץ מחבל מתאבד בקו 19 בירושלים; 11 אנשים נהרגו ועשרות נפצעו. יחידת "דובדבן" הוקפצה למשימה לתפוס את ראש הזרוע הצבאית של "חמאס" בבית-לחם, ולאחר נוהל קרב קצר של יום אחד יצאו במטרה ללכוד את המחבל. הפעילות עצמה הייתה מאוד מסובכת ומסוכנת, ומסיבות של ביטחון שדה לא ארחיב. עם הפריצה לבית והסריקה המהירה של החדרים נפלה והתעלפה מי שזוהתה כאשתו של אותו מחבל בכיר ב"חמאס". אני, בתור החובש של הצוות, לא היססתי והתחלתי לטפל בגברת. לא עוברות שתי דקות והסיפור של המתעלפת מסתבר כמלכודת. הכול הצגה, טריק למשיכת זמן לטובת התארגנות המבוקש. מתוך קיר כפול מגיח המחבל המבוקש ויורה לכל עבר. מהירי נפצעים מספר לוחמים, ביניהם אני. כדור אחד פילח לי את הראש ויצא החוצה וכדור אחר נתקע בעמוד השדרה. לאחר שיקום ארוך אני משותק מהחזה ולמטה ומוגדר נכה 100%. אני נפצעתי כי חונכתי על ערכי צה"ל – לטפל בפצוע כאשר הוא פצוע, גם אם זאת אשתו של מחבל בכיר שמתעלפת באמצע המעצר.
זה, חברים, העניין כולו בסיפור אחד. חיילינו נפגעים כשהם מגלים הומניות ואמות מוסר שלא נראו בעבר באף צבא ובאף מלחמה בעולם. בכל מלחמה נשבר תקדים שלא נראה קודם לכן. תודה, דרור, שהגעת היום.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.
<קריאה:>
ואחריה?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אחריה חברת הכנסת סתיו שפיר.
<נורית קורן (הליכוד):>
עדותו של רס"ל אביעד עשהאל, חובש צוות מודיעין שדה, הפלוגה הייעודית 636: האמת שלי – שנת 2007. בעקבות מידע מודיעיני על תא טרור בשכם המתכנן לבצע פיגוע, הוחלט בפיקוד על מבצע חטיבתי למיגור הטרור. לאחר התארגנות נכנסנו למחנה הפליטים בשכם. קיבלנו אינפורמציה על חמושים שצריך לזהות והמשימה הייתה להיכנס למארב באחד הבתים. השעה הייתה 02:00, דפקנו על דלת הבית. זוג צעיר מחזיק תינוקת בוכה פתח את הדלת. נכנסנו פנימה תוך התחשבות מרבית ביושבי הבית, מחייכים לתינוקת ומנסים להרגיע אותה. השהות שלנו בבית – לא נגענו בכלום בזמן השהות, אפילו לא השתמשנו בשירותים שלהם. לאחר כמה שעות זיהינו שישה חמושים כ-400 מטרים מהבית. הפתרון המבצעי המתבקש היה ברור: טיל נ"א ישירות למקום הימצאותם, על מנת להבטיח את פגיעתם של המחבלים. המקום היה מאוכלס בלא-מעט בלתי מעורבים, ומפקד החטיבה החליט על ניסיון לפגוע במחבלים בעזרת חוליית הקלעים שלנו. הסיכוי לפגיעה במחבלים בפעולה כזאת הוא נמוך משמעותית מאשר האפשרות לפגוע בהם בטיל נגד אדם. כל ששת החמושים הצליחו לברוח, אחד מהם נפצע. מעט זמן לאחר מכן נהרג באותו מחנה פליטים סמ"ר בן-ציון הנמן ז"ל, על-ידי אותה חוליית חמושים.
הצבא שלנו עושה דברים שהם תמיד – יש כאן טוהר המידות. ואני רוצה לומר לכם, כאימא שארבעת הילדים שלה שירתו בצבא: אני גאה להיות חלק מצבא ההגנה לישראל.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת ינון מגל.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. אני בדיוק חוזרת, כמו רבים אחרים כאן, מכנס מצוין שארגנה חברת הכנסת שלי יחימוביץ בנושא הגז, ואשתמש בהזדמנות זו כדי להזכיר את מה שהזכרתי גם בכנס. לפני 21 ימים, בישיבת ועדת הכספים, אמר סגן יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה מוריס דורפמן – שיושב בצוות חסר הסמכויות, שמונה ללא שום כתב מינוי ומבלי שפרטי מעשיו נחשפו לציבור, ואמור לעסוק בניסוח המתווה – התחייב בפנינו מוריס, מעל שולחן ועדת הכספים, שהוא יפרסם את המתווה, גם את הראשון, גם את השני, גם את הפרוטוקולים ואת השיקולים שהובילו לכתיבת המתווה הזה, על מנת שחברי הכנסת והציבור יוכלו לערוך דיון מהותי ולהבין את השיקולים שהובילו להכרעה שתשפיע על גורל המדינה ועל עתידנו הכלכלי, הביטחוני, המדיני לעוד שנים ארוכות.
המתווה הזה לא פורסם. חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת הכספים משה גפני שלח עכשיו, לבקשתי, מכתב למועצה הלאומית לכלכלה בדרישה שישלחו את המתווה כפי שהבטיחו. אנחנו מקווים שהדבר הזה יתבצע כבר היום, מאחר שאם הקבינט המדיני-ביטחוני נפגש השבוע, ראוי שהכנסת תהיה חלק מקבלת ההחלטה. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת ינון מגל, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
שמי גל שמול וזוהי האמת שלי: אני משרת כלוחם וחובש בגדוד 13 של גולני, מחזור אוגוסט 13'. כחובש קרבי, נשבעתי להגן על כל אדם באשר הוא אדם, גם אם מדובר במחבל. כארבעה חודשים לפני מבצע "צוק איתן" תפסנו קו חרמון. כידוע, לאור הלחימה בסוריה מגיעים לתחומי ישראל פצועים סורים לטיפול. מצאתי את עצמי מטפל בגבול סוריה במורד סורי קטוע יד, ולמעשה הצלתי לו את החיים. אותו מורד לאחר הטיפול הבטיח לנו שהוא עוד יגיע לכבוש את ירושלים.
יום אחד העולם יבקש מאתנו סליחה. יום אחד אתם תבקשו סליחה. אנחנו לא אומרים סתם: זה הצבא המוסרי ביותר בעולם. תנו דוגמה לצבא שהוא יותר מוסרי מאתנו שמתמודד עם טרור – האמריקנים, הבריטים, האיטלקים, הסינים, מי שאתם רוצים. הערבים, סוריה, סוריה החופשית, "דאעש" – תנו צבא שמתמודד יותר טוב ובמוסריות יותר גדולה מהצבא הישראלי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
אין דוגמה כזאת. זה כמו שהיום בישיבה חברי הכנסת הערבים דיברו על משט הומניטרי. עוד שקר, עוד כזב, משט הומניטרי. אמרתי להם: תנו דוגמה אחת, מה חסר בעזה? תנו דוגמה אחת.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<ינון מגל (הבית היהודי):>
מה, אופטלגין? מה, כוסברה? מה? תגידו.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
כוסברה – – –
<ינון מגל (הבית היהודי):>
600–700 משאיות ביום נכנסות.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת ינון מגל, הדקה הסתיימה מזמן.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
יום אחד עוד תבקשו סליחה על השקרים והכזבים.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת ינון מגל. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי, אני מבקשת.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
כלום לא חסר, לא תרופות ולא אוכל; חופש חסר בעזה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אדוני, חבר הכנסת לוי – – –
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
חופש זה ערך – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול קראתי – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי, נא לא להפריע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אתמול קראתי בדוח האו"ם כי מחבלי "חמאס" הזהירו אזרחים ישראלים לפני הירי. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות למשמע דברי הצביעות והאבסורד האלה. מדינה מערבית ודמוקרטית מותקפת פעם אחר פעם על-ידי ארגון טרור, מחילה על עצמה סטנדרטים של לחימה שלא נראו מעולם בשום מקום בשדה הקרב, בין היתר הזהירה לפני הפצצה, מציעה 12 הפסקות אש – שמופרות על-ידי המחבלים – ובמקום לעמוד לצדה, תוקפים אותה בעולם באגרסיביות ובארס בכל פורום בין-לאומי אפשרי.
גברתי היושבת-ראש, אסור למדינת ישראל לשתף פעולה עם תיאטרון האבסורד הזה. דוח שגוזר גזירה שווה בין מדינת ישראל לבין "חמאס" ובין חיילי צה"ל למחבלי ה"חמאס" הוא דוח שקרי שצריך לקרוע, ולא לקרוא. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו – חבר הכנסת שרון גל.
<רועי פולקמן (כולנו):>
קשה להגיד שמלחמה זה דבר מוסרי, וברור שעלינו לשאוף תמיד לשלום. אבל בינתיים נגזר עלינו להילחם. אני חייל פשוט, חובש במילואים גם היום, ומאמין בשאיפה לטוהר הנשק. אקריא את האמת של מתן כצמן: סרקנו את הקסבה של בית-חנון, עברנו מבית לבית. באחד הבתים בעל הבית, אזרח, חש ברע ונשכב על הרצפה, כנראה החל לעבור אירוע לב. עצרנו את הסריקות כדי שהחובש יטפל בו. בעזרת בתו של האדון, שדוברת אנגלית רהוטה, הזמנו את הסהר האדום וחיכינו עד שיבוא לפנות אותו.
לאחר זמן רב שבו חיכינו עם האדון, תוך שאנחנו מסכנים את עצמנו, המשיך חלק מהצוות לבית הבא. בדיוק באותו הזמן שמענו בום חזק. רסיסים והדף – כוח מפלוגה אחרת בטעות הפעיל אמצעי פריצה לבית על דלת הבית שבו שהינו, כמה מטרים מהכוח שלי. בנס אף אחד לא נפגע. ברור שלא היינו נקלעים לסיטואציה הזאת אם לא היינו מטפלים באדון ומחכים עמו. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת שרון גל, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב.
<שרון גל (ישראל ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמי נסים חביב, סמל ראשון בסיירת הנח"ל. את שירותי הסדיר ביצעתי בסיירת. בספטמבר 2004 יצאנו למעצר מבוקש מס' 2 בגזרת חברון, אדם שרצח במו-ידיו והוציא לפועל פיגועי התאבדות במרכז ירושלים. היינו אמורים להתגנב לביתו באישון לילה, לפרוץ את הדלתות ולעצור אותו בהפתעה, מכיוון שהיה ידוע כי יש לו "סליק" בתוך הבית שבעזרתו הצליח לחמוק מכמה מעצרים כמה פעמים. כדי לשמור על גורם ההפתעה הוחלט כי נפרוץ את דלתות הבית באמצעות חומר נפץ – דבר שנעשה בו שימוש רב ומעולם לא פגע באיש. הכול היה מוכן. והנה, רגע לפני היציאה נאמר לנו כי אין אישור לבצע "פריצה חמה", וכי עלינו לפרוץ את הדלתות באמצעי פריצה רגילים מחשש לפגיעה בבלתי מעורבים. כמובן שהתרענו כי דבר זה יוביל לכישלון המבצע ולאובדן ההפתעה, ובכל זאת, זאת הייתה ההנחיה.
יצאנו למבצע והכול דפק כמו שעון. סגרנו על הבית בצורה חרישית והתחלנו לעבוד על הפריצה. לא הופתענו שלא הצלחנו לפרוץ את הדלת. אחרי שצעקנו לדיירים לפתוח ולקח להם 20 דקות, הבנו שהעסק מסתבך. לאחר סריקה של הבית והוצאת בלתי מעורבים לא מצאנו את המבוקש. לעומת זאת, השב"כ התעקש כי הוא נמצא בבית. והשב"כ צדק. ברגע שהתחלנו לחפש את ה"סליק" נשמע צרור יריות מהבית והחל קרב שחברי ואני לצוות נפצענו בו. המבוקש לבסוף נעצר כשהוא פצוע קשה.
נשאיר לרגע את הסיפורים על כמה חיילי צה"ל מדהימים, וההשתדלות לא לפגוע בחיי חפים מפשע היא מופת. הייתי שם. ראיתי במו עיני את המפק"ץ שלי משלם לבעל-בית על שעון שנשבר בטעות. לרובנו היו סוכריות בווסט כדי לחלק לילדים מבוהלים כשנכנסנו באישון לילה. ישבנו על הרצפה לילות שלמים ולא העזנו לשבת חלילה אפילו על כיסא מרופט בביתם.
אפרופו, אם חסר חופש בעזה, אני בטוח שמי שצעקה את זה יכולה להרים טלפון לחברים שלה ב"חמאס" ולדאוג שיהיה באמת חופש לאזרחים, שנתונים שם תחת שלטון טרור. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת שרון גל. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. ראשית, מלוא ההערכה לחבר הכנסת יואב קיש על פעילותו במסגרת "האמת שלי".
קראנו בפרשת השבוע הקודמת על המרגלים שהוציאו דיבת הארץ. בגלל התמיכה של העם בהם נענשו כולם, 600,000 איש יוצאי מצרים, ומתו כולם במדבר ולא נכנסו לארץ-ישראל; עונש קשה ומקסימלי. לכאורה תמוה – עונש לא פרופורציונלי מול חטא העגל ועוד חטאים. אלא שדיבת ארץ-ישראל, דיבת עם ישראל, זה מעין בגידה; לרפות את ידינו, להכניס מורך, זה שיתוף פעולה עם אויבינו. זכות הקיום וההישרדות של העם היהודי לדורותיו הייתה באחדות מול אויב חיצוני, אחדותנו קיומנו.
עדותו של רועי ברק, חייל בפלוגת מסלול בחברון בשנת 1998: בזמן סיור מקבלים המ"פ ואחד החובשים דיווח על בית ערבי שעולה באש ואין מפתח לפתוח אותו. בלי להתמהמה הם מגיעים לבית, פורצים פנימה ומחלצים אישה מבוגרת מחוסרת הכרה. החובש מייד מתחיל בטיפול, פותח נתיב אוויר. הוא ממשיך בפעולות ההחייאה ובתוך זמן קצר היא מתאוששת. בזמן הטיפול, המ"פ וחייל נוסף חזרו לבית לביצוע סריקה, ונמצא שם עובד עיריית חברון שהחליט להיכנס פנימה והתעלף. גם הוא חולץ וטופל.
לא הייתי משתף את הסיפורים – ככה כותב רועי – כי מבחינתי עשינו בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות בתור חיילים, בתור יהודים ובתור בני-אדם. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השאלה היא אם העונש הקולקטיבי זה מדיניות של ממשלת ישראל או מדיניות של כל כיבוש בעולם – עונש קולקטיבי של כ-2 מיליון בני-אדם כבר תשע שנים בעזה. והיום מדברים על משט, אם כן או לא, ומקריאים. חיילים גם הקריאו על התראה של 26 שניות לפני שמפציצים בית, גם את זה חיילים אמרו. זה העונש הקולקטיבי בעזה.
העונש הקולקטיבי הוא גם בגדה המערבית, בגדה המערבית הכבושה. יום שישי שעבר היה יום שישי הראשון של חודש הרמדאן. היו הקלות לכאורה. פתאום הן מתבטלות, והעונש הוא קולקטיבי, כי להגיע למסגד אל-אקצא זה זכות שלא צריכה להיות מותנית בשום דבר. אבל יגידו שזה בגלל מקרים ביטחוניים. השאלה: הארור גולדשטיין, שעשה את הטבח בחודש הרמדאן במסגד בחברון, באל-ח'ליל – מישהו עשה סגר על היישוב שלו, על ההתנחלות שלו, שהוא בכלל כובש שם? לא. בסוף הם הקימו אנדרטה ומקום לחגוג בו.
בנוסף, "תג מחיר" – יש כמה שאלות בקשר ל"תג מחיר": השרפה של הכנסייה ועשרות המסגדים לפני זה ורכוש פרטי – האם השב"כ לא מצליח להגיע אליהם או שזו מדיניות?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
הצעירים האלה מחונכים על-ידי מישהו – מחונכים במירכאות. המחנך הזה הוא בשירות המדינה, הוא מקבל משכורת מהמדינה? האם זו המדיניות של הממשלה? הגיע הזמן להכריז על הארגון הזה כארגון טרור ולטפל בו ובשולחיו, אפילו אם יש להם נציגים גם פה בכנסת.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חברת הכנסת רויטל סויד.
<ענת ברקו (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה להצטרף לחברי בגינוי הפגיעה בכנסייה והפגיעה במוסדות דת. זה חמור מאוד, ואני מקווה שימצאו את האשמים. יש לכך השלכות, וזה פוגע גם בריבונות של מדינת ישראל.
באשר לדוח שפורסם, של מה שנקרא מועצת זכויות האדם של האו"ם – זכויות אדם, רק כמובן לא האדם היהודי או הישראלי – זה דוח שנולד בחטא על-ידי המינוי של שייבס, מי שקיבל משכורת מהרשות הפלסטינית. מעבר לזה, הוא התייחס לתקופת זמן שהחלה רק לאחר חטיפת הנערים, כאילו פתאום פרץ לו מבצע "צוק איתן", שום דבר שקדם לו, התעלם לחלוטין מהאינפורמציה שהועברה לו על ירי על אזרחי ישראל מתוך אזורים מאוכלסים, ירי מתוך בתי-חולים, מוסדות חינוך של אונר"א וכדומה. את זה, משום מה, לא מצאו בדוח. המומחיות של עושי הדוח מתבססת על ארגונים ועל "אסטרטגים דגולים" כמו "שוברים שתיקה", שדיווחו על טווחים של ירי של רקטות ורדיוסים, מומחים צבאיים דגולים, או "בצלם", שיש להם 69 אזכורים במהלך הדוח הזה.
ואני רוצה להגיד לכם כאן משהו. כשהמערב יצטרך להילחם בטרור, ארצות-הברית, מדינות אירופה, הם לא יקישו לא בגג ולא בדלת. בשום מקום הם לא יקישו, הם יישרו כל שטח שיהיה בו טרור. ולכן, כשאנחנו מדברים על הדמוקרטיה הישראלית, כשאנחנו נלחמים מתוך עמדה מוסרית עם יד אחת קשורה לאחור – לא ניתן שיקשרו לנו את שתי הידיים, כי כמו שנאמר: (אומרת בערבית: אלף אימהות תבכינה, רק לא אמי).
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמי אלעד אלמוג, סרן במילואים, וזוהי האמת שלי: שנת 2008, מינהלת התיאום והקישור לרצועת-עזה של יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, יחידה עם משימות רבות, וביניהן טיפול בסוגיות הומניטריות רגישות של תושבי הרשות הפלסטינית. אני קצין תיאום תיאום וקישור צעיר. סיבוב בוקר בבסיס עם חבר נקטע עם מבול של פצצות מרגמה מהשמים, ריצה במהירות אולימפית למרחבים מוגנים, שם אני פוגש חיילים צעירים שחלקם בשוק, חלקם פצועים. כאוס מוחלט.
כמה דקות לפני כן הגיע ילד פלסטיני לצד הפלסטיני של מעבר ארז, טרמינל המעבר לישראל. הנער, כמו אלפי פלסטינים מדי שנה שנכנסים מהגדה המערבית או מעזה, הגיע על מנת לקבל טיפול בבתי-חולים בישראל. המעבר, שהיה תחת מתקפה, נסגר לתנועה. יש מצב ביטחוני חמור ומנהל המעבר צריך לדאוג לעובדיו, שיגיעו הביתה בשלום. ובדיוק בנקודה רגישה זו ניצבתי אני, קצין צעיר שמוטלת על כתפיו האחריות להתמודד עם הסוגיות האזרחיות המורכבות, להפעיל שיקול דעת ולדאוג למרכיב האזרחי בעתות לחימה. דחפתי לכך שהמעבר ייפתח מייד, גם על חשבון ביטחון אנשינו שלנו. כי ככה זה, חונכנו על ערכים כמו כבוד האדם, התייחסות נאותה לאוכלוסייה בלתי מעורבת, דאגה לאחר – גם אם זה מגיע על חשבון כוחותינו.
ידוע שכוחות הטרור מודעים לכך ומנצלים עובדה זו באופן יומי, אך אם נפסיק לפעול בצורה הומניטרית זו, לא נהיה שונים מהם, וזה בדיוק הדלק שמניע את פעולותינו.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הפלסטינים חיים בגן-עדן ולא יודעים.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושבת-ראש, אני רוצה לדבר על חודש רמדאן. אנחנו בשבוע הראשון של החודש, זהו חודש קדוש, שבו, בעצם, צמים במשך חודש ימים בשעות היום. הצום הוא מזריחת השמש בבוקר ועד שקיעת השמש בערב – היום זה בסביבות שעה 20:00. הצום הזה הוא ביטוי גם לזיקה הדתית של המאמין אבל גם להזדהות עם הנזקקים ועם העניים, ואני חושב שבמציאות של החברה הערבית בישראל הצום מקבל משמעות נוספת, שכן יותר מ-50% מהמשפחות הערביות בישראל הן מתחת לקו העוני וכשני-שלישים מהילדים הערבים בישראל הם מתחת לקו העוני.
אז יש את ההיבט הדתי ואת ההיבט החברתי של הצום הזה, ובהזדמנות הזו אני רוצה לפנות לאוכלוסייה הערבית ולברך אותה בחודש הזה, לכן אני אומר בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בפרוס חודש רמדאן המבורך, ברצוני לאחל לבני עמנו ולחוגגים את רמדאן חג שמח. מי ייתן וברמדאן הבא נדע כולנו אושר וברכה ויתגשמו משאלותינו לשוויון מלא ולהקמת המדינה הפלסטינית). שוכראן. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה. אנחנו מצטרפים לברכות. תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת עמר בר-לב. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, אתמול הייתי בכנס בלונדון שעסק ביחסי ישראל–בריטניה, וכמובן סביב כל נושא החרמות וה-BDS. תוך כדי הכנס קיבלתי איזה קיטוע מהודעה שהופיעה בתקשורת בעקבות הפיגוע הרצחני בדולב, של חבר הכנסת יוגב, שקורא לצה"ל לא להציב ביהודה ושומרון פלוגות מעורבות של גברים ונשים. אני מקווה שהציטוט לא נכון, אבל במידה שהציטוט הוא נכון, זה זורק אותנו 20 שנה אחורה, לפני הבג"ץ של אליס מילר וכל התהליך שעברנו ב-20 השנה האחרונות, שבו נשים שולבו בתפקידים רבים, כולל בתפקידים קרביים בצה"ל, ולשמחתי היו לא מעט פעמים שהן הוכיחו את עצמן כלוחמות לא פחות טובות מאשר הגברים.
לכן אני מבטיח לנשים המתגייסות לצה"ל שאני וחברים וחברות נוספים, מכל קצוות הבית, ניאבק להמשך התהליך השוויוני של פתיחת פלוגות נוספות לנשים בשירות בצה"ל, כולל פלוגות מעורבות, כולל תפקידים קרביים וכל תפקיד אחר, ללא הבדל מגדרי, ובהתבסס על היכולות האישיות של כל אישה ושל כל גבר בלבד. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת אברהם נגוסה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, היום בבוקר התכנסה כל ההנהגה של העדה הדרוזית, הדתית, הפוליטית, המקומית, ואנחנו מגנים בחריפות את המעשה הנפשע שבו צעירים דרוזים בודדים משולהבים מהגולן תקפו אמבולנס צבאי ובו פצועים סורים. בעינינו זה מעשה המנוגד לכל אמת מידה מוסרית שלנו, אנו הדרוזים.
המעשה הוא תוצאה של הסתה זדונית ושקרית של גורמים אינטרסנטיים, שמטרתה לשלהב את היצרים ולהוציא את הרחוב הדרוזי משליטה. אנו כעדה מוקיעים את האנשים הללו ומכריזים שהם אינם מייצגים אותנו ואינם מייצגים את הנטייה התמידית של בני העדה לשלום ולאחווה. אנחנו לא חפצים באויבים, ואנו לא ניתן לקומץ להשתלט על הרחוב הדרוזי. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אברהם נגוסה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<אברהם נגוסה (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אמש התקיימה בתל-אביב הפגנה של אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה. חודש אחרי שיצאו בהמוניהם וזעקו כנגד אלימות משטרתית, נאלצים שוב בני הקהילה לצאת לרחובות ולזעוק. ההפגנה אתמול התרחשה בעקבות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק כנגד השוטר שהכה באכזריות את החייל דמאס פיקדה.
פניתי ליועץ המשפטי, ואני חוזר על הדברים גם כאן: יש פער גדול בין מה שהציבור ראה בסרטון לבין ההחלטה לסגור את התיק, ולכן יש תחושה קשה בקרב הקהילה. בשבוע שעבר שמענו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בראשותי אזרחים נוספים מעליות שונות שסיפרו על אלימות קשה שהפעילו שוטרים כלפיהם. התופעה החמורה הזו פוגעת בחברה כולה. במקום להרגיש בטוחים יותר, אזרחים חשים מאוימים מול אנשי רשויות אכיפת החוק.
אני קורא מכאן להקמת צוות בדיקה חיצוני בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס, לבדוק את מקרי האלימות של רשויות החוק כנגד יוצאי אתיופיה וההתנהלות של מח"ש. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, מצעד הפטריוטיזם העלוב שראינו היום בכנסת, שבו עמדו חברי הכנסת אחד אחרי השני והסבירו כמה הצבא הוא מוסרי וכמה החיילים הם מוסריים וכמה הם לא רוצים ולא מעוניינים ועושים הכול כדי לא לפגוע באזרחים – הם לא שאלו את עצמם, למשל, כיצד קרה שנהרגו 2,200 אנשים בעזה? כיצד קרה שנהרגו, על-פי דוח האו"ם, 1,462 אזרחים? כיצד קרה שנהרגו 500 ילדים?
<נורית קורן (הליכוד):>
בגלל ה"חמאס".
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
כיצד קרה שנהרסו 17,000 בתים? כיצד קרה שיש חצי מיליון פליטים?
<מירב בן ארי (כולנו):>
בגלל ה"חמאס".
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
ואם זה נכון מה שהם אומרים, בסדר גמור, הם אומרים דברי אמת, אז שהכול יועבר לחקירה פלילית, בין-לאומית, מסודרת, על-פי החוק הבין-לאומי, והאמת תצא לאור. אז למה מפחדים מזה?
<נורית קורן (הליכוד):>
אנחנו לא מפחדים משום דבר.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
חבר הכנסת גל אמר שהחיילים מחלקים סוכריות לילדים. זה מזכיר לי את אותו משורר ישראלי שכתב בזמן מלחמת לבנון הראשונה את הדבר הבא: כשמחלקים סוכריות לילדים, כך נאמר בתדרוך, צריך לבדוק אם נשארו להם שפתיים כדי שיודו להם בחיוך.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
יש 500 ילדים בעזה שלא נשארו להם שפתיים שיודו להוד מעלתו – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<נורית קורן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<נורית קורן (הליכוד):>
– – – שפתיים, אני בטוחה – – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
לא השארתם להם שפתיים – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
אה, זה אנחנו.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה. חברת הכנסת חנין זועבי.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – ולא ראש. זה פצצות ישראליות.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אה, זה אנחנו – – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
את צריכה להתבייש – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני צריכה להתבייש?
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
את צריכה להתבייש, להרכין ראש. אין לך חוט שדרה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – – שמטפל באישה של מחבל. איך אתה לא מתבייש להגיד את זה – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת מירב בן ארי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מירב, כאשר יובאו כל פשעי המלחמה בזירה הסורית, 250,000 הרוגים – – –
<קריאה:>
נכון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – אזרחים שנעקרו מבתיהם ועוד מיליון פצועים, גם אנחנו נסכים לזה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת מיקי לוי, הדקה שלך הסתיימה.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
אני בעד. אני בעד. בוא ונלך ביחד – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת זחאלקה, אני מבקשת לא להפריע.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
למה אתה תלוי בסורים בכלל?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת חנין זועבי, יש לך דקה.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
אתה הרי לא אוהב להשוות את עצמך לסורים. אתה משווה את עצמך לאירופים. אתה משווה את עצמך לעולם המודרני.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי, הדקה שלך התחילה.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
למה אתה – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
חבר סיעה שלך העיד באו"ם, אתה יודע את זה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
זה לא משנה.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
אז אתה דומה למשטר הסורי. זה מה שאתה, תודה רבה על ההכרה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
אתה דומה למשטר הסורי. אתה – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
את צודקת – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי, את משתמשת בדקה שלך.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
בסדר גמור. אנחנו בעד לחקור את הכול, גם את המשטר הסורי וגם את הממשלה שלך.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא שמעתי אתכם אומרים מילה – – –
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
גם את הפשעים בסוריה וגם את הפשעים בישראל – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא שמעתי אתכם אומרים מילה על פשעי הצבא הסורי. מילה.
<קריאות:>
– – –
<קריאה:>
תגיד – – – על "דאעש" על "ג'בהת א-נוסרה".
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
אנחנו בעד לחקור את המשטר בישראל.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נשארו לך עשר שניות, חברת הכנסת זועבי.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
לחקור את הפשעים בסוריה ולחקור את הפשעים בישראל. אנחנו בעד. אתה בעד? תתחיל עכשיו. תתחיל עכשיו ותחתום על הסכם רומא. תחתום עכשיו. שישראל תחתום על הסכם רומא עכשיו.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי, הדקה שלך הסתיימה.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
אבל אתם פוחדים והמשטר שלך פוחד. אתם פוחדים להיחקר בבית-הדין הבין-לאומי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אנחנו פוחדים – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
על מה, על הפשעים של ה"חמאס"? על מה? על מה ניחקר, על הפשעים של ה"חמאס"?
<קריאה:>
על הפשעים שלכם.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי, הזמן שלך הסתיים. תודה רבה.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אני מבקשת לסגור את המיקרופון.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
– – – עצמכם זה קל. אין לכם אומץ להיחקר.
<קריאות:>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
בואו נפסיק עם הצביעות. אתם לא אומרים שום מילה על ה"חמאס", שום מילה אתם לא אומרים. אפילו האו"ם אומר, ואתם לא.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
תתחילו להגיע לבית-משפט.
<מירב בן ארי (כולנו):>
מה קשור?
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זועבי, הדקה שלך הסתיימה ולכן המיקרופון שלך סגור. הדקה שלך הסתיימה. תודה רבה לחברת הכנסת זועבי. אני מזמינה את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה תסיים חברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת זועבי, אני מבקשת לא להפריע, אנחנו ממשיכים.
<נורית קורן (הליכוד):>
שתפריע לחברה שלה, זה בסדר.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אפרופו סוריה, כבר נאמר רבות ופורסם על שיתוף הפעולה בין ישראל לבין הכנופיות הטרוריסטיות שפועלות בסוריה, הנקראות "המורדים".
<מיקי לוי (יש עתיד):>
שקר.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
תנו לי לסיים. קצה הקרחון הנו הטיפול הרפואי המוענק לפצועים מהם בבתי-החולים הישראליים.
<יצחק כהן (ש"ס):>
מה, לא נטפל בהם?
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
המעורבות הזאת – שמלבה בעצם את המלחמה העקובה מדם בסוריה ומעלה את המחיר שהעם הסורי משלם.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
פורסם גם כן שמערכת הביטחון מתגברת כוחות בצפון מחשש להסלמה באלימות מצד הדרוזים. התמיכה בכוחות הטרור והרצח בסוריה אשר טובחים באוכלוסיות ובקבוצות, ביניהן הדרוזים עכשיו, היא זו שמקוממת ומתסיסה את אלה שרואים את בני העדה שלהם נטבחים על-ידי אותן קבוצות. הפשע שצריכים לדבר עליו היום הנו שיתוף הפעולה הזה בין הממשלה הישראלית לבין הקבוצות האלה. מי שלא רוצה אלימות, מי שלא רוצה להישרף, שיוציא את הידיים שלו מתוך האש.
<קריאה:>
– – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
שתפסיק הממשלה לתמוך בקבוצות בסוריה ותפסיק את הפעולות האלה, לשחק בדם ובכאב של הסורים. תפסיקו לבחוש בסוריה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
דבר כזה הזוי לא שמענו מזמן.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אתה לא תשמע בכלל. אתה לא תשמע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אנחנו עוזרים לכנופיות? אתם לא מתביישים?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
זו העובדה.
<קריאות:>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אנחנו הומניטריים, נותנים עזרה לפצועים. אתם לא מתביישים? אין לכם בושה. איבדתם כל צלם. אין לכם בושה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת לסיים.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
לך לבית-הדין הבין-לאומי.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – – תוציא את הראש מהחול.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת זהבה גלאון.
<נורית קורן (הליכוד):>
לא ייתכן, לא יכול להיות כזה דבר במדינת ישראל, ויושבים עוד בבית הזה. זה לא ייתכן.
<קריאה:>
אנחנו יושבים – – –
<נורית קורן (הליכוד):>
זה לא ייתכן. זה לא ייתכן. אתם לא מפחדים משום דבר.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
תבקשי חקירה.
<נורית קורן (הליכוד):>
איזה חקירה? – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
יש טענות, תחקרו.
<נורית קורן (הליכוד):>
איזה טענות? שישראל – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, אני מבקשת לסיים ולא להפריע להמשיך לנהל את המליאה. בבקשה, חברת הכנסת גלאון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני רוצה לדבר על עונת הציד שהחלה. שרים בממשלה רודפים ארגוני זכויות אדם. אני מתייחסת להחלטה של השר אורי אריאל לפטור את "בצלם" ואת האגודה לזכויות האזרח – לא לשלוח אליהם בנות שירות לאומי בגלל שהם צוטטו בדוח האו"ם על מבצע "צוק איתן". אני תוהה, אם מחר יצטטו את מגילת העצמאות באיזשהו דוח של איזה ארגון שלא נראה לנו, גם את מגילת העצמאות יוציאו מחוץ לחוק? מה קורה כאן, השתגעתם? חברה מתוקנת צריכה לאפשר ביקורת.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
חברה מתוקנת צריכה לאפשר לארגוני החברה האזרחית להשמיע את קולם, ולא לרדוף אותם ולא לסתום להם את הפה ולא להשתמש בהם כשקי אגרוף של השלטון – שנכשלים בכל המדיניות שלהם כאן בכל צעד ושעל. אם אנחנו רוצים להיות חברה מתוקנת, צריך לשמור על ארגוני החברה האזרחית. מי שעושה עבודת קודש – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
מי, ארגון "בצלם" עושה עבודת קודש?
<זהבה גלאון (מרצ):>
אפשר לבקר את השלטון, אל תסתמו לנו את הפה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
עוכרי ישראל האלה, הם עושים עבודת קודש? מי, ארגון "בצלם"? אין שום דבר מאוזן בארגון "בצלם".
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה. חברות וחברים, סיימנו את נאומים בני דקה.
<ציון יום הסביבה הבין-לאומי>
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו עוברים לנושא הבא – אנחנו מציינים היום בדיון מיוחד את יום הסביבה הבין-לאומי.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים כעת בדיון מיוחד את יום איכות הסביבה העולמי. יום זה צוין לראשונה ב-1972 בוועידת שטוקהולם, שעסקה בנושא הסביבה האנושית. כחלק מהקהילה הבין-לאומית, גם אנו מקיימים ביום זה פעולות סביבתיות במטרה לעורר את המודעות לחשיבות הטיפול בנושאים הסביבתיים ולעודד פתרונות שיאפשרו שיפור איכות החיים מבלי לפגוע במשאבי הטבע ובאוצרות הסביבה.
קיימנו היום בכנסת שורת אירועים, ובהם דיונים בוועדות וטקס הענקת "הגלובוס הירוק" מטעם ארגוני הסביבה.
כידוע לכם, כנסת ישראל הפכה למובילה בתחום המכונה קיימות. בשנתיים האחרונות הפכה הכנסת לפרלמנט הירוק בעולם, תוך הובלת מהלכים שכולם חלק מפרויקט כנסת ירוקה, ובראשם התקנת הגג הירוק – הצבת לוחות סולריים לניצול אנרגיית השמש. זהו צעד שיחסוך חלק ניכר מצריכת החשמל של הבניין. זאת, לצד צעדים חשובים כמו מעבר לשימוש בתאורה חסכונית. אנחנו מובילים כאן מהפכה של ממש ומהווים דוגמה והשראה להתנהלות ירוקה נכונה המתחשבת בסביבה. הכנסת חתמה גם על כמה הסכמי שיתוף פעולה עם פרלמנטים אחרים, והיד עוד נטויה.
תורת ישראל הנחתה אותנו לשמר את הסביבה ולנצל את משאבי הטבע לצרכינו במידה הראויה: "ולא תשחית את עצה לנדֹח עליו גרזן". מוטל עלינו לעשות ככל יכולתנו לשמר את הפיקדון שניתן בידנו, את כדור-הארץ, על כל השפע שבו. מכאן אנחנו קוראים היום: הבה נעשה ככל יכולתנו כדי לתת את הדעת לנושא עקרוני וקיומי זה, הנמצא, כמובן, מעל לכל מחלוקת; הבה נפעל ככל הניתן להקפיד על התנהלות רגישה ומתחשבת בסביבתנו. אחרי הכול, זו הסביבה שלנו. תודה.
<הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – חובת שימוש במסמכים ממוחשבים), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/330/20; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת מיקי לוי)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא. כאן אנחנו עוברים לדיון מוקדם בהצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – חובת שימוש במסמכים ממוחשבים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי.
<קריאות:>
– – –
<קריאה:>
אני ביקשתי לבדוק – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
דקה, זה לא רשום אצלי בסדר-היום. אז קודם הצעות לסדר-היום ואחר כך, אדוני השר, אנחנו נחזור לדיון.
בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. יש לך עשר דקות להציג לנו את החוק.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ביום הזה דווקא, שבו הכנסת מציינת את יום איכות הסביבה, אני שמח להביא לאישור הכנסת את הצעת חוק ממשל ללא נייר. ההצעה קובעת כי משרדי הממשלה וגופים ציבוריים המתוקצבים על-ידה יחויבו להתקשר עם ספקים באמצעות המייל. היום כל מכרז ממשלתי – קלסרים על קלסרים יוצאים לכמה וכמה חברות; טונות של נייר. הצעת החוק שלי, שעוברת היום בקריאה טרומית, מציעה לעשות שימוש באינטרנט במקום לעשות שימוש בנייר.
בתפקידי הקודם כסגן שר האוצר סיירתי במשרדים של פקידי השומה, של מע"מ, מקרקעין, מס קנייה וכו' בכל רחבי הארץ, וכל פעם גיליתי מחדש את אותם קלסרים שהייתי רגיל לראות במסדרונות של מחוזות המשטרה, בענף התביעות – קלסרים על קלסרים במסדרונות; טונות של נייר, לפעמים ללא פיקוח. זה דבר שהוציא אותי מכלי, והיה ברור לי לחלוטין שצריך להתקדם בעניין הזה לרשות מסים ללא נייר, ואני מעריך שזה יגיע במהרה – החזון הזה של רשות המסים ללא נייר. כל הקלסרים האלה וכל הקרגלים האלה ייעלמו מן העולם ונעבור לתקשורת אינטרנטית מקוונת.
החזון שהצבנו בפנינו הוא חזון ברור לחלוטין. הטיפול – סגן שר האוצר נמצא פה כרגע, אני קדמתי לו בקדנציה הקודמת, ואני משוכנע שימשיך את הדרך הזאת. ביצענו השקעה של כמעט – מעל 40 מיליון שקל במערכות המחשוב והטכנולוגיה של הרשות, וקידמנו את מערכות ה-BI, כשהמטרה היא למנוע פגיעה מיותרת בסביבה, לקצץ את הביורוקרטיה וכמובן לעזור לרשות המסים להצליב נתונים ולעבור למאה ה-21, כפי שנהוג בכל העולם המערבי.
רק היום בבוקר שמחתי לשמוע שראש הרשות ממשיך בחזון והודיע על פתיחת אפשרות להגיש דוחות על עסקאות מקרקעין באמצעות דוח מקוון באינטרנט, זאת לאחר פיילוט שנמשך שישה חודשים. היום אפשר להגיש את זה באמצעות תקשורת אינטרנטית אלקטרונית ולקפוץ ולדלג מעל אותם ניירות. כן, יש לנו עדיין בעיות עם החתימה הממוחשבת, שאמורה לעבור אישורים של משרד המשפטים. לטעמי, אפשר לעבור על זה. לא מכבר, מעל כשנה, יש אפשרות – מה שפעם היה צריך ללכת לרשות המסים ולבזבז חצי יום על מנת לעשות תיאומי מס בין שני תלושי שכר או בין שני תלושי 106 בסוף כל שנה, היום ניתן לעשות את זה באמצעות האינטרנט, באמצעות תקשורת ממוחשבת. אלה צעדים מאוד רציניים, ואני בהזדמנות הזאת רוצה להודות לוועדת השרים על שאפשרה זאת.
גברתי היושבת-ראש, ההצעה הזאת שאני מביא היום בפני המליאה היא המשך ישיר של פעילותי ברשות המסים, והגיע הזמן לקדם בכל משרדי הממשלה והגופים הציבוריים המתוקצבים על-ידה חזון של ממשל ללא נייר. אנחנו נתרום בכך לסביבה, אנחנו נתרום בכך ונציל אלפי עצים מכריתה. הגיע הזמן שאנחנו נעבור למאה ה-21, כפי שנהוג בכל מדינות המערב. הצעת החוק הזאת היא צעד משמעותי וחשוב בכיוון של משרדי ממשלה ללא נייר, מה עוד שלא נצטרך להחזיק ארכיונים, לא נצטרך לשמר את הנייר הזה. הכול יהיה ממוחשב, הכול יהיה בחוות מחשבים – דבר שיועיל ויתעל את כל העבודה הזאת בצורה נכונה.
ההצעה הזאת תמנע ביורוקרטיה מתישה ומיותרת ותמנע עיכובים בתקשורת מול ספקים. ספקים שהיום לוקחים מכרזים שהמדינה מפרסמת, לעתים זה קלסרים – לא אחד ולא שניים – עבי כרס, ולעתים כאשר מפרסמים את המכרז, לאחר מכן מתגלה טעות או יש צורך לשנות או להכניס שינויים כאלה או אחרים בחומרים כאלה או אחרים, וצריך לחזור על כל התהליך של הדפסת הקלסר, הדפסת המכרז, הכול מחדש. ההתייעלות הזאת בחוק תביא לכך שכל המכרזים יפורסמו בעזרת האינטרנט, וגם כשתתגלה טעות טכנית או טעות סופר יהיה ניתן לתקן אותה ביתר קלות.
ההצעה הזאת, כפי שאמרתי, תחסוך ביורוקרטיה מתישה, מיותרת, ותמנע עיכובים בהתקשרות מול הספקים. היא תהפוך את משרדי הממשלה ליעילים יותר – יעילים וניתנים לפיקוח – וצריך לשאוף לכיוון הזה. יש משרדי ממשלה שלא מצליחים להיפרד מאותם טפסים מיושנים. הצעת החוק הזאת תעשה אתם חסד ותקפיץ אותם למאה ה-21.
מעל לכול, ההצעה הזאת תמנע פגיעה קשה ומיותרת בסביבה ובמשאבים האקולוגיים המתכלים שלנו. ודווקא ביום המיוחד הזה של איכות הסביבה ועדת השרים אישרה את העברת החוק בקריאה טרומית. אני שמח על כך. יש בזה בהחלט מן הרגישות, דווקא ביום הזה. אני כולי תקווה שצעד זה יהווה תמריץ לכלל משרדי הממשלה לצעדים נוספים בכיוון.
זו הצעת החוק הראשונה שאני מעלה בכנסת העשרים. אני רוצה להודות פעם נוספת לוועדת השרים, שתמכה בהצעה, ומבקש מחברי הכנסת להצביע בעדה בקריאה הטרומית ולהעבירה לוועדת המדע והטכנולוגיה. איפה יושב-ראש הוועדה? אני רוצה גם להודות לך על הנכונות להריץ את ההצעה הזאת, הכל-כך חשובה, במהירות. זו בקשתי, להעביר אותה – – –
<קריאה:>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
למה? יש בעיה עם ההעברה? אין בעיה, אני מאוד מודה לך. זו בקשתי – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו נשמע את גם סגן השר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – היחידה בהחלט, להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה לכולם.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, ידידי מיכאל מיקי, אני רוצה להודות לך בשם הממשלה על הצעת החוק שלך. אכן, הצעת חוק ראויה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
קודמי בתפקיד, קודמי בתפקיד.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
עמיתי, עמיתי. עמיתי מיקי לוי, קודמי בתפקיד, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, איש עתיר זכויות.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יש לו עתיד.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
יש לו עתיד. אגב, אם הוא לא היה ביש עתיד, הוא היה בש"ס.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – – באמצע – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, אכן – להודות לך על הצעת החוק. יש לך היום גם יום מיוחד: כבוד השר להגנת הסביבה נמצא פה לחזק ולדחוף את הצעת החוק. הממשלה תומכת בהצעת החוק, ובלבד, אדוני המציע, שנתאם את שאר המהלכים ביחד, אוקיי, בתיאום מלא, כדי שנוכל להביא את זה להבשלה מלאה בקריאה ראשונה, בקריאה שנייה ושלישית.
על כל פנים, אני מבקש להעביר את הצעת החוק לוועדת המדע, ליושב-ראש מקלב, שהוא minded לעניין, הוא תומך בעניין. הוא איש איכות סביבה ידוע, ובטוח שהוא יריץ את הדיונים בוועדה במהירות האפשרית, כדי שנוכל לשוב ולעמוד פה ולבקש את תמיכת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית – קודם כול ראשונה ואחרי זה שנייה ושלישית. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. לוועדה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת מיקי לוי הציע להעביר את זה לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אכן, אני ביקשתי, כן.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
זה מבחינתך מקובל.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כן, כן, ביקשתי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אוקיי. מקבל את התנאים – מיקי לוי מקבל את התנאים. אנחנו בכל אופן נעלה להצבעה, היות שההצעה הזאת בתמיכת הממשלה וזה מאוד מאוד חשוב, באמת, ועצם העובדה שזה קורה היום – זה בכלל.
בבקשה, רבותי, אני מבקשת להצביע. מי בעד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – חובת שימוש במסמכים ממוחשבים), התשע"ה–2015, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
התוצאות – אפשר להוסיף את שני חברי הכנסת אילן גילאון וסגן השר. הנה גם נורית קורן.
יש לנו 13 חברי כנסת בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה עברה. אנחנו מעבירים את הדיון על החוק לוועדת המדע והטכנולוגיה, להכין אותו לקריאה ראשונה. תודה רבה לך, סגן השר.
<הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/71/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא: דיון מוקדם בהצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת נמצאת כאן. בבקשה, יש לך עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק.
<תמר זנדברג (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני מתכבדת להציג את הצעת החוק הזאת במסגרת יום הסביבה, שמצוין היום בכנסת מהבוקר בשלל אירועים ודיונים בוועדות ובשדולה החברתית-סביבתית בראשותו של חבר הכנסת דב חנין, שיושב כאן – שגם יזם את היום הזה, וזאת הזדמנות לברך אותך. אני גאה השנה להצטרף, יחד עם חברת הכנסת רחל עזריה, להובלת השדולה הזאת והנושאים החברתיים והסביבתיים בכנסת.
נדמה לי שהעושר שהתקיים היום בכל ועדות הכנסת מראה את מקומה של התנועה הסביבתית בפתחה של המאה ה-21. בתנועה הסביבתית נוהגים לדבר על "משולש הקיימוּת": חברה, סביבה וכלכלה. היום, בוועדות הכלכלה, הכספים, המדע, החינוך, הפנים והגנת הסביבה, כמובן, וכל שאר הוועדות שדנו בנושאים שונים ומשונים, ראינו שהנושא הסביבתי והמקיים הוא – הייתי אומרת "שזור" אבל הוא למעשה מצע מקדים לכל הנושאים שמעסיקים אותנו; הוא בעצם תנאי מקדים. היכולת שלנו להמשיך ולהתקיים לאורך זמן, לקיים את עצמנו על משאבים שהם לא עולים על המשאבים שאנחנו מצליחים לייצר, עומדת בבסיס יכולתנו להמשיך ולהתקיים כאן כמין האנושי – זה מעבר למדינה, זה מעבר לעיר, זה מעבר לחברה – לאורך זמן.
אני רוצה, לרגל היום הזה, לציין כמה מהמאבקים הסביבתיים שנמצאים כרגע, ממש ברגעים אלה, ברגעי הכרעה. אנחנו באים עכשיו מהאודיטוריום, שם נערך טקס "הגלובוס הירוק", שזה הפרס השנתי של ארגוני הסביבה. הוא הוענק – יושבים כאן ביציע חברים מארגוני הסביבה – שלום, חברים – מ"מגמה ירוקה", וחברים מ"חיים וסביבה", שזה ארגון-הגג של ארגוני הסביבה. נמצא אתנו המנכ"ל נאור ירושלמי. אני רוצה לציין גם את החברה להגנת הטבע; את ארגוני התחבורה "תחבורה היום ומחר", "15 דקות" ו"ישראל בשביל אופניים"; את ארגון "צלול", שאני לא יודעת אם הוא נמצא פה, ואת "אדם, טבע ודין", שכתבו את הצעת החוק שאני אציג מייד.
התנועה הסביבתית ציינה היום בטקס כמה מהמאבקים שנמצאים כרגע ברגעי הכרעה, החל במאבק המוצלח שהתנהל כאן בכנסת נגד הפקת פצלי השמן בשפלת יהודה, שצוין היום ב"גלובוס הירוק", דרך המאבק שצוין היום בוועדת העבודה והרווחה נגד כריית פוספטים בשדה-בריר באזור ערד, דרך המאבק נגד קידוחי הנפט ברמת-הגולן, שנמצא כרגע ברגע מאוד מאוד מכריע שלו, וכלה במאבק למפרץ חיפה מקיים ושמחזיק את עצמו מבחינה כלכלית, אורבנית ואנושית, שצוין היום ברוב טקס גם בשדולה החברתית-סביבתית וגם בוועדת הפנים של הכנסת.
כל המאבקים האלה הם מאבקים שקשורים לא רק לאיכות האוויר שאנחנו נושמים, המים, הקרקע ושמירת הטבע. הם נוגעים לחיים שלנו; הם נוגעים למשאבים הציבוריים; הם נוגעים לבריאות שלנו, שזה נושא שצוין היום; הם נוגעים לשלל נושאים. ואני רוצה בצדם לציין עוד שני מאבקים חשובים שנמצאים כרגע על סדר-היום והנושא הסביבתי הוא טיפה סמוי בהם. הראשון – נמצאת כאן חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שכרגע יצאה מכנס – בראשותה – בנושא שוד הגז; נקרא לזה ככה, בצורה הכי פשוטה שאפשר. בימים אלה, במחשכים, בכל מיני ועדות סגורות וסודיות שלא שקופות לעיני הציבור, מתקדם לו מתווה שלפי כל הפרסומים שדולפים משם ככל הנראה מטרתו לשדוד את משאב הטבע הציבורי מידי הציבור ולשלשל אותו לכיסם של בודדים, שגם ככה יש להם הרבה מאוד כסף, וזה על חשבון העתיד האנרגטי, הכלכלי והדמוקרטי של אזרחיות ואזרחי ישראל.
זה מאבק סביבתי לא רק מפני שהגז נקדח בים ומובל בצינורות ליבשה, ושאלת ההשפעה הסביבתית שלו היא שאלה שצריכה להישאל; ולא רק בגלל שהגז הוא גם משאב טבע מתכלה ולא מתחדש, הגם שהוא זול יותר ממקורות אנרגיה אחרים. זה מאבק סביבתי קודם כול מפני שהוא עומד במוקד היכולת שלנו לקיים את עצמנו כלכלית, אנרגטית, סביבתית וחברתית לאורך זמן, לאורך שנים רבות. אין מאבק על קיימות שהוא לא מאבק על זה – על יכולתנו להתקיים לאורך זמן. אני בטוחה שהכנסת, בשיתוף ארגוני החברה האזרחית והציבור עצמו, תעמוד על כך שהשוד הזה לא יתרחש ושמשאב הטבע הזה יישאר בידי הציבור ויבטיח את עתידנו לאורך עשרות שנים, ואולי אפילו מאות שנים.
הדבר השני גם הוא נושא שמתקדם הרבה בימים האחרונים; הכנסת הצביעה עליו בימים האחרונים ועוד תמשיך להצביע. הוא שייך למפלגתכם, חברי הכנסת שנמצאים פה, והשר גבאי – משבר הדיור. משבר הדיור הוא גם כן סביבתי. אתם יודעים למה? לא בגלל שהתנועה הסביבתית היא חסם בפני הגשמת פתרון משבר הדיור, כמו שיש כאלה שאומרים לנו. אומרים לנו: צריך לבנות מהר מהר מהר, ולא לתת לירוקים האלה לעמוד בפני הבולדוזרים של הבנייה בדרכם לעבר פתרון משבר הדיור. אנחנו, החברות והחברים בתנועה הסביבתית, הארגונים, הפעילים, חברי הכנסת – אנחנו אומרים את הדבר ההפוך: תכנון עירוני מקיים, שמבוסס על עירוניות טובה ועל תחבורה ציבורית מקיימת, הוא מפתח לפתרון משבר הדיור, ולא חסם. היכולת שלנו להוסיף יחידות דיור במרכזי הערים, להימנע מהקמת יישובים חדשים – ויושבים כאן חברים מ"מגמה ירוקה", שמובילים את המאבק הזה ונגד עשרת היישובים, ואני בטוחה שתכף נשמע אמירה ברורה של השר בנושא הזה – זאת לא רק הגנה על הסביבה אלא גם פתרון של משבר הדיור.
אז תודה לכם על המאבק ותודה לכולם על השותפות הזאת ועל הארגון של היום הזה.
אני רוצה בזמן שנשאר להציג את הצעת החוק, שתעלה כרגע ללא תשובה והצבעה. אני רוצה להודות לנציגי הקואליציה והממשלה שאפשרו לנו להציג את החוק הזה היום ולהמשיך ולקדם אותו בתיאום עם יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת ועם ועדת הפנים בחודשים הקרובים, עד כדי התלכדות לכדי הצעת חוק משותפת, ממשלתית ופרטית.
הצעת החוק הזאת נובעת גם כן ממאבק סביבתי מאוד רציני – המאבק על החופים. בין שאר משאבי הטבע שניתנו לנו, גם חוף הים ניתן לנו כמשאב טבע ציבורי, פתוח, חופשי, וכתוצאה מזה הוא צריך להיות גם חינמי. בג"ץ כבר קבע את האמירה הזאת בצורה מאוד מפורשת בבג"ץ של עמותת "אדם, טבע ודין" לפני כמה שנים, שככלל לא ייגבה תשלום בכניסה לחופים, למעט כמה חריגים – שלצערי, בשנים האחרונות הולכים ומתרחבים. הדרך לכרסם בעיקרון הזה ולגבות תשלום ועל-ידי כך למנוע או להגביל את הנגישות של החופים הולכת ומתרחבת לה, בין בדרך ישירה ובין בדרכים עקיפות שאנחנו קוראים להן ישראבלוף, כמו למשל גביית תשלום על חניה כאשר אין דרך אחרת להגיע לחוף הזה לבד מלעבור דרך אותה חניה. בהקשר הזה חובה להזכיר את המחסור בתחבורה ציבורית נגישה לחופים, וספציפית את המחסור בתחבורה ציבורית נגישה לחופים בשבת, וכידוע לנו, זה היום שבו רבות ורבים מאתנו הולכים לים כדי ליהנות מהמשאב הזה.
יש כל מיני טענות והתנגדויות לחוק הזה, ובין היתר: מי ישלם? מי ינקה? מי יישא בנטל? כולן שאלות חשובות. שאלת הסדרת היחסים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי – גם את, כראשת עיר לשעבר – היא גם שאלה חשובה. אבל כל השאלות האלה ניגפות מפני השאלה החשובה יותר, והיא: איך נבטיח את הנגישות החופשית, שהיא גם חינמית, של החופים, ואיך נספק את המשאב הזה דווקא בישראל, שהיא מדינת חוף, היא מדינת קיץ, היא מדינה שטופת שמש. לא ייתכן שהיכולת ליהנות מחוף הים במדינת ישראל תהיה מותנה בתשלום. זה עוד לפני שדיברנו על תשלום על מיטת השיזוף, על השמשייה ועל הכוס הריקה המלאה קרח ב-8 שקלים – וזה סיפור אמיתי.
כך שהמאבק על חופים חופשיים הוא מאבק סביבתי, הוא מאבק חברתי, והוא מאבק שהיה צריך להיות מובן מאליו. חבל מאוד שהוא לא כזה. חבל מאוד שהכנסת נאלצת לומר את דברה, אבל היא באמת נאלצת לומר את דברה, מכיוון שבשטח יש גופים, חלקם פרטיים וחלקם ציבוריים, שלא מקפידים על העיקרון הזה ומכרסמים בו כל פעם מכיוון אחר.
אני רוצה לציין בהקשר הזה את חוף-הקשתות, האקוודוקט, בקיסריה, שבסוף השבוע האחרון, ממש לפני שלושה ימים, התחילו בפעם הראשונה לגבות תשלום בכניסה אליו, ואת התארגנות התושבים שנקראת "ים חופשי" שקמה נגד הרעיון הזה, ומובילה, ביחד עם אחרים במקומות אחרים בארץ, את המאבק לחוף חופשי.
הכנסת נדרשה לזה. הכנסת מתבקשת עכשיו לחוקק את זה כדי שבספר החוקים של ישראל תעוגן האמירה הברורה לגבי הנגישות החופשית והחינמית לחוף. כאמור, אנחנו נשאיר את החוק הזה כך ללא תשובה והצבעה על מנת שנוכל להתקדם יחד, בהסכמת הממשלה והקואליציה. תודה רבה על ההזדמנות. שוב תודה לארגונים, למארגנים, לחברות וחברי הכנסת. יום סביבה מוצלח ופורה. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג.
<הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/543/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת דב חנין ועבדאללה אבו מערוף, שהוצמדה להצעת החוק הקודמת. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, לך יש שלוש דקות להשלים את הדברים. אני מנצלת את ההזדמנות – לא על חשבונך – באמת להודות על היום הנפלא שעברנו היום בכנסת.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי, עמיתותי להובלת השדולה הסביבתית-חברתית חברות הכנסת רחל עזריה ותמי זנדברג, אכן היה לנו יום עמוס ומאוד מאוד מוצלח בכנסת. כל ועדות הכנסת קיימו דיונים בעניינים סביבתיים. אלה היו דיונים משמעותיים, עם ויכוחים לפעמים, אפילו ויכוחים קשים. הדיונים היו עמוסים באנשים. אדוני השר, כיוון שלא היית בכל הדיונים, זו ההזדמנות גם לומר לך שהיו דיונים מרתקים בכל ועדות הכנסת. נציגי משרדך הופיעו והציגו את עמדת המשרד בכל השאלות ובכל ההיבטים. היו כאן היום מאות פעילים שהגיעו לבית הזה, כי הבית הזה הוא בית העם. הוא צריך להיות בית העם, ובית העם הוא בוודאי הבית של המאבק והפעילות בעניינים הסביבתיים. זה היה מפגן כוח גדול ומשמעותי, והוא מפגן חשוב, מכיוון שעומדים בפנינו אתגרים מורכבים.
עסקנו היום הרבה בשאלות של בריאות וסביבה – מפרץ חיפה, כמובן, שדה-בריר. גם בצפון גם בדרום אנחנו רואים שהחיבור בין סביבה לבריאות הוא חיבור גורלי. אנחנו מדברים על החיים עצמם, ואנחנו צריכים להגן על החיים עצמם. שאלות התכנון – חברת הכנסת זנדברג הסבירה בצדק את הגודל ואת המשמעות של האתגר שלפנינו בתחום הזה.
וכמובן – השאלות הנוספות. חברת הכנסת יחימוביץ הובילה את הכנס המרשים שהתקיים במקביל בנושא הגז. הכנס הזה הזכיר לכולנו שסביבה זה לא רק זיהומים, סביבה זה גם משאבים; לא רק ניהול הזיהומים, אלא גם ניהול המשאבים. מה שקורה בנושא הגז זה אחת ההחלטות הסביבתיות או האנטי-סביבתיות הדרמטיות והבעייתיות ביותר. מאחורי דלתיים סגורות מתקבלת החלטה על טריליון שקל, 1,000 מיליארד שקלים. מה הולך להיות בתחום הגז? קודם כול, מה לא הולך להיות בתחום הגז: לא תהיה תחרות, כי הולך להיות מונופול של "נובל אנרג'י"; לא הולך להיות פיקוח על המחירים; לא תהיינה הגבלות אמיתיות על הייצוא, למרות כל מה שהסכמנו בכנסת; היטל ששינסקי לא יהיה – הוא יידחה בכמה שנים; לא יהיה צינור גז נוסף; לא יהיה פיתוח מהיר של מאגר "לווייתן".
אני רוצה לתקן את עצמי: כל הדברים האלה לא יהיו אם הם תלויים בממשלה ואם הם תלויים בראש הממשלה, שהחליט להיכנע לטייקוני הגז ולתת להם עדיפות. כל הדברים האלה כן יהיו אם הציבור ישמיע את קולו ויצא למאבק.
את החוק שלנו היום אנחנו מציעים בדיוק באותו כיוון. התפיסה הסביבתית איננה רק תפיסה של זיהומים, אלא גם של משאבים. ואיזה משאב משמעותי, מדהים, מרשים וייחודי יש לנו יותר מאשר חופי הים שלנו? בכנסת הזאת אנחנו ננהל מאבקים קשים על החופים, גם בחוק שעוסק בהגנה על האינטרסים שלנו, הציבור, מפני בנייה בזבזנית בחופים. אנחנו עוד נדבר על החוק הזה הרבה. אנחנו בעד בנייה ובעד פיתוח, בוודאי בעד בניית דירות למגורים, אבל אנחנו חושבים שצריך לשמור על חופי ישראל וחשוב להגן על חופי ישראל.
הצעת החוק שאנחנו מקדמים היום – ואני רוצה לציין את חברי ד"ר עבדאללה אבו מערוף, ששותף אתי לקידום ההצעה – היא הצעה, האמת, שהתחלתי את המסע אליה בכנסת השבע-עשרה והגשתי אותה פעם נוספת בכנסת השמונה-עשרה ופעם נוספת גם בכנסת התשע-עשרה, ואני מקווה, חברי וחברותי, שבכנסת הנוכחית סוף-סוף נצליח להביא את העניין הזה לסיום. אנחנו מדברים על דבר נורא נורא בסיסי – אנחנו מדברים על כך שחוף הים צריך להיות פתוח לאזרחי ישראל ללא תשלום וללא טריקים. וכשאני אומר "ללא תשלום וללא טריקים", אני מתכוון גם לטריק הידוע של מקומות חניה, שאומרים לך: אתה יכול להיכנס לחוף, רק שעל הרכב שלך אתה צריך לשלם שם חניה, ואין דרך אחרת להגיע לחוף הזה, כי אין תחבורה ציבורית.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא לסיים.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
צריך לעשות בעניין הזה סדר, וסדר צריך להתחיל מהעיקרון שחוף הים הוא הדרך הכי זולה, הכי פשוטה, הכי טבעית לבלות את ימי הקיץ – יש כאלה שגם מבלים קצת בחורף; אני, בעוונותי – ולכן חוף הים צריך להיות פתוח לכולם בחינם. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. סוכם שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הסביבה הבין-לאומי>
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו עוברים לציון יום הסביבה הבין-לאומי – הצעות לסדר-היום מס' 492, 495, 567, 569, 589 ו-601. יפתח את הדיון השר להגנת הסביבה אבי גבאי. בבקשה, כבוד השר.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, אורחים נכבדים בקהל, אני מבקש קודם כול לברך את הכנסת על הרצינות הרבה והיסודיות שבהן היא מטפלת ביום הסביבה היום – דיונים רבים בוועדות, כמו שאמר חבר הכנסת חנין; המסדרונות והוועדות פשוט המו מאנשים, מפעילים, מפעילות סביבה, מכל הארץ. בכל מקום שלא הלכתי בא אלי מישהו עם בעיה סביבתית, החל מערד והמשך בצפון וכו'. פשוט כמו שאמר חבר הכנסת חנין: בית העם. כך זה צריך להיות. זאת בעצם המטרה של המקום הזה.
הצד השני של האינטנסיביות של הדיונים הוא שפשוט חלקכם תשמעו אותי היום בפעם השלישית והרביעית, אז אני מתנצל בפני אלה ששומעים אותי בפעם השלישית היום, ואין לי מה לחדש מהבוקר, אבל אלה הדברים.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו נהנים תמיד.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
דברים טובים אנחנו מוכנים לשמוע הרבה פעמים.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו נהנים תמיד לשמוע.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
במשא-ומתן הקואליציוני יושב-ראש התנועה שלנו, משה כחלון, טבע מושג חדש בפוליטיקה – הוא אמר "כלים". זה לא היה משא-ומתן של למי יש יותר כוח ומי מפעיל יותר מנופים, אלא הוא אמר: אני רוצה כלי עבודה. אני לא רוצה כיבודים, לא רוצה להיות סגן ראש ממשלה, רוצה כלי עבודה. הוא התעקש עליהם, וכמובן ביקש כלי עבודה לפתור את בעיית הדיור, ואחד מהכלים היה המשרד להגנת הסביבה.
המשרד הזה, שאני מנהל כבר חודש וקצת, הוא משרד מרתק. יש בו מנהלים ומנהלות ועובדים מאוד מאוד מקצועיים ומאוד מאוד מחויבים ומאוד מלאי תשוקה לנושא של הסביבה, ואני גם מרגיש שפה בכנסת יש הרבה מאוד עניין, גם בוועדות, גם במקומות אחרים, יש עניין בנושא הסביבה. יש פעילים ופעילות, כמו שאמרתי, והרבה מאוד ארגונים, ויש תקציבים בסך הכול, כך שמבחינתי אני מרגיש שקיבלתי את הכלים להביא לשיפור נוסף באיכות החיים של אזרחי המדינה בכל מה שקשור לסביבה.
לפני היו שרים שעשו רבות: גלעד ארדן בקדנציה שלו, קדנציה ארוכה של ארבע שנים, חוקק חוקים מאוד מאוד חשובים ומקיפים; עמיר פרץ קיבל החלטות חשובות בכל מה שקשור לצמצום פערים בכל הנוגע לפסולת וניקיון, והצליח להביא את חוק השקיות עד לזמן פציעות, בכל מה שנוגע לממשלה הקודמת. עכשיו התור שלי להמשיך ולקדם את האג'נדה הסביבתית, ושוב אני אומר: את הכלים יש לנו.
המשרד הזה עוסק, כמו שאתם יודעים ביבשה, בים, באוויר – בכול. הנושא המרכזי שבו אנחנו עוסקים היום במשרד הוא זיהום האוויר במפרץ חיפה. מטרופולין חיפה, כמו כל מקום אחר שנמצא על הים, עם נמל וכו', סובלת מזיהום גם מתחבורה ימית, גם מתחבורה יבשתית, גם מתעשייה – הרבה מאוד תעשייה שהתנקזה לחיפה. יש שם פגיעה מאוד קשה באיכות החיים של התושבים. לנו מאוד חשוב לשמור על חיפה כעיר בירה, כמטרופולין חזקה שמקרינה על כל יישובי המפרץ, אזור כלכלי חזק וכו'.
הצוות המקצועי במשרד להגנת הסביבה עובד כבר כמה שבועות יחד עם עיריית חיפה – ואני מעורב מאוד בנושאים – יחד עם משרד הבריאות, יחד עם ארגונים אחרים, על מנת להכין תוכנית שתצמצם את זיהום האוויר בחיפה. יש תוכנית שמתחילה לפעול והיא כל הזמן תורחב, נוסיף לה דברים נוספים. היא כוללת כמה מרכיבים שאני אפרט כעת.
הנושא הראשון זה החמרת דרישות הפליטה ממפעלים, כך שנצמצם את השימוש בדלק מזהם ונעודד שימוש בדלקים אחרים. יש מושג בנושא הזה שנקרא BAT, שזה Best Available Technology. זו בעצם הדרך הכי טובה שמוכרת בעולם בנושא מסוים, במפעל מסוים, לצמצם את זיהום האוויר. יש בנושא הזה, אגב, הסכמה עם התעשיינים שזאת צריכה להיות השיטה שאנחנו הולכים בה בכל מקום – הדרך הכי נכונה, הכי טובה שיש מבחינת טכנולוגיה כדי לצמצם. אנחנו כרגע בוחנים איך אנחנו משפרים עוד יותר או מחמירים יותר את הדרישות שלנו בכל מה שנוגע לפליטת מזהמים. צריך לומר שכיום אין מפעלים שמזהמים בניגוד להיתרים שלהם. זה לא המצב, שיש פה מערב פרוע. להפך, כולם עומדים בכללים, ואנחנו צריכים לבדוק מחדש את הכללים ולראות אם צריך להרחיב אותם.
הנושא השני זה צמצום השימוש ברכבי דיזל – סולר זה דבר מאוד מאוד מזהם – ואת זה נצטרך לעשות באמצעות קידום של טכנולוגיות יותר ידידותיות לסביבה, כמו גז, כמו הנעה חשמלית וכמו דבר שאנחנו עושים אותו כעת ונרחיב יותר, שזה פשוט התקנה של מסננים, מסנני חלקיקים, על רכבי דיזל קיימים, שזה נושא שהוא ללא עלות גדולה אבל יש לו תועלת מאוד מאוד גדולה.
נושא נוסף זה פשוט לדעת יותר על הזיהום במפרץ חיפה. אנחנו לא מרגישים שאנחנו יודעים מספיק. כדי שנדע יותר נצטרך להרחיב את כל מה שקשור בניטור של האוויר במפרץ חיפה, לקחת יותר דגימות ממפעלים ולדעת יותר על מה שקורה סביבנו במפרץ. אנחנו נוסיף כמובן סיורים, אכיפה, בדיקות פתע וכל מה שקשור בזה. אני בכלל מאמין בשקיפות גדולה, כך שאנחנו מתכוונים ליצור מצב שכל מה שהמשרד יודע – הציבור ידע, בזמן אמת. ואם אנחנו יודעים מה קורה בזמן אמת בארובה של בתי-הזיקוק, אז הציבור צריך לדעת באותה מידה מה קורה בארובה של בתי-הזיקוק, בזמן אמת. המידע הזה הוא של התושבים, הוא לא רק של משרדי הממשלה, כך שהוא צריך להיות מאוד מאוד נגיש להם.
בנוסף, אנחנו נגדיר מחדש את היעדים. נעשה את זה יחד עם ארגוני הסביבה, ואני מאמין מאוד שאנחנו נשפר את העניין בטווח מאוד מאוד קצר. הבוקר שר האוצר ואני היינו במכל האמוניה בחיפה, והכרזנו על הוצאת המכרז להקמת מפעל אמוניה בדרום, מפעל שייתר את הצורך במכל האמוניה במפרץ חיפה – תהליך שהחל עוד השר עמיר פרץ, ואנחנו בחודש האחרון ישבנו ופשוט פתרנו את כל הבעיות שמנעו את הוצאת המכרז. יצאנו לדרך, ושר האוצר הקצה לזה משאבים כספיים לא קטנים, מתוך הכרה בחשיבות של העניין ומתוך הבנה שבלי משאבים כספיים הנושא הזה כנראה גם לא יוכל להיות מאחורינו.
זיהום האוויר בחיפה, כמו שאתם יודעים, הוא מקרה פרטי של זיהום האוויר בכלל, וכאן אנחנו עם תקווה לשינוי גדול שיקרה בנושא הזה. כמו שאתם יודעים, הגז זה נושא שנמצא היום במרכז השיח הציבורי. לגז טבעי יש שימושים רבים שמועילים לכלכלה. הוא כיום בעצם המרכיב העיקרי בייצור חשמל בארץ – אני חושב שכ-65% מייצור החשמל בארץ נעשה באמצעות גז – והוא מקור של אנרגיה נקייה וזולה לתעשייה, וגם כמובן חומר גלם לתעשיות המשך.
כשאני מדבר על מכל האמוניה, זו בעצם הדוגמה הקלאסית. אמוניה מיוצרת מגז טבעי. זאת התשומה המרכזית באמוניה. לוקחים גז טבעי, עושים עליו עיבוד כלשהו ויש אמוניה.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אדוני השר, אתה מרוצה ממחירי הגז, וממונופול הגז?
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
אני אתייחס. תרשי לי להשלים את הנאום שלי. אם תרצי לשאול שאלות – אני אענה על שאלות.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
זה הטבע של קריאות ביניים.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
כן. את יודעת, אני לא חייב לשחק את המשחק. לא כתוב שאני צריך לענות.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אבל אני יכולה לשחק.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
אני אתייחס בהמשך.
בעצם, כמו שאמרתי, הגז הוא בעצם המרכיב המרכזי בייצור אמוניה, ואנחנו מאמינים שעם מחירי גז סבירים ועם אספקה סבירה של גז נוכל לייצר פה אמוניה ונוכל לייצר פה גם דברים אחרים. מפעל האמוניה בעצם יהיה המפעל היחידי והראשון בישראל שמייצר גז אמוניה. הוא אמור לייצר את כל הכמות שנדרשת לישראל.
הקשר בין כלכלה לסביבה הוא, כמו שאתם יודעים, הדוק מאוד. אני באתי מרקע כלכלי, ואני תמיד ראיתי בהורדת עלויות את הדרך להביא לשימוש בגז טבעי, שיאפשר בעצם את הורדת יוקר המחיה. כדי שהמשק ייהנה מאוד מהגז, אנחנו צריכים לוודא שגם מפעלים וגם עסקים נוספים יחוברו לגז הטבעי. זה אוצר ענק למשק, אם נדע להשתמש בו. אנחנו בעצם רק בתחילת הדרך; יש רק עשרה מפעלים שמחוברים היום לגז וזה פשוט כלום, זאת אפילו לא התחלה.
המעבר לגז טבעי במקום דלקים אחרים הוא דרמטי בהשפעה שלו על בריאות הציבור. בחלק מסוגי המזהמים יש ירידה של 75% כתוצאה משימוש בגז, ובאחרים יש ירידה של 99% בשיעור המזהמים. לכן ברור לנו ששימוש מקומי בגז בכמויות גדולות בעצם ישפיע מאוד על הבריאות של אזרחי ישראל ועל הבריאות של ילדינו ונכדינו, אם רק נדע להשתמש בגז נכון – להקצות אותו נכון ולהשתמש בו נכון. התפקיד שלנו הוא בעצם להנגיש את הגז שכבר נמצא. יש הרבה מאוד גז, צריך להנגיש אותו לעסקים שמעוניינים בכך. הבעיה היא לא רק למצוא גז אלא גם לוודא שהוא זורם לכל מי שיכול להשתמש בו. זה גז ישראלי, ולכן וצריך להשתמש בו גם לתעשייה וגם לתחבורה – נושא שנתייחס אליו בהמשך.
צריך להבין שכדי שמפעל האמוניה או מפעלים אחרים לחומרי המשך אחרים, כמו אוריאה, מתנול או GTL – כדי שהמפעלים האלה יוכלו לקום, אנחנו צריכים שהם יהיו תחרותיים. כדי שהם יהיו תחרותיים ויספקו תעסוקה ורווחים וכו', אנחנו צריכים לוודא שהמפעלים האלה יקבלו אספקה זמינה ושוטפת של גז טבעי במחיר שהוא מקביל לפחות למחיר שבו מקבלים את הגז מפעלים אחרים בעולם. זאת אומרת, אם הנושא של אמוניה נשען כולו על גז, אם מחיר הגז יהיה גבוה מהמחיר המקובל במפעלים אחרים בעולם לגז, אז ברור שלא יוכלו לייצר פה אמוניה. ולהפך – אם המחיר יהיה פה טוב – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
זה 6 דולר ליחידת אנרגיה.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
אם המחיר בישראל יהיה נמוך, אז בעצם נוכל גם לייצא המון, זאת אומרת נוכל להיות מדינה שמייצאת אמוניה ולא מדינה שמייבאת אמוניה.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אז הוא זול או יקר בישראל?
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
אני לא נכנס כאן למחיר. יש מחירים שונים לצרכים שונים במפעלים כאלה. אני חושב שברור שכרגע המחיר המקובל בארץ הוא מאוד גבוה ביחס למחיר למשתמשים – מפעלי אמוניה אחרים בעולם. זאת אומרת, בדרך כלל מייצרים אמוניה במקומות שיש גז קרוב אליהם, ואז בעצם לא צריך להוביל אותו, ולכן זה מאפשר להם להקים מפעלים. אנחנו מקווים מאוד שבארץ המחיר יהיה כזה שמפעל האמוניה יוכל לקום ויוכל להיות כלכלי, מעבר לצורך שלו בתמיכה ישראלית או בתמיכה ממשלתית.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
איך הוא יהיה כזה עם מונופול ובלי פיקוח? איך יהיה מחיר נמוך עם מונופול ובלי פיקוח, אדוני השר?
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
אם הייתי אחראי על נושא הגז אולי הייתי יודע לתת את התשובה. אני לא אחראי על נושא הגז, אני אחראי על הגנת הסביבה. אני פשוט מנסה להסביר את הקשר בין גז לאמוניה ואיך אנחנו מכאן יכולים להגיע למצב שאנחנו נייצר פה תעשייה חדשה, ונייצר בעיקר בעיקר בעיקר, מה שחשוב – הגנה על החיים שלנו, כי בסופו של יום אנחנו מסתכלים על נושא הגז והאמוניה וכו' מהזווית של בריאות התושבים, הסביבה, סביבה נקייה וכו'. לכן, זאת נקודת המבט שלי.
נושא נוסף, כמו שאמרתי, זה הנושא של תחבורה. אפשר לייצר פה תחבורה אין-סופית שנשענת על גז, שפשוט תייצר פה אוויר נקי ברמה אחרת ממה שמקובל פה היום. זה דבר שנמצא פשוט מתחת לאף שלנו, ואנחנו עוד לא עושים את זה. כמו שאני מבין לפחות, יש כוונה להרחיב את שדה "תמר" ולהרחיב את הקיבולת שלו, כך שההרחבה הזאת, שלפחות לפי חברות הגז אפשר לבצע אותה בטווח של כמה חודשים או שנה וקצת, כמובן היא מאוד חיונית למשק, בעיקר כדי להגביר את האמינות, היתירות והזמינות של אספקת הגז למשק, כי בסופו של יום, אם חברות תחבורה ומפעלים לא יראו אספקה אמינה, אז הם לא ייכנסו לנושא הזה של גז.
מהי הגנה על הסביבה? הגנה על הסביבה היא בעצם דאגה לבריאות הציבור, שמירה על האדמה, על האוויר, על המים – כמובן למען בריאותנו, למען בריאות הדורות הבאים. אנחנו הכלכלנים נוטים לחשוב שבאמצעות הקונספט שנקרא היוון, שבו אנחנו מעניקים משקל חשוב יותר לשקל שאנחנו מקבלים היום לעומת השקל שיגיע מחר, אנחנו בעצם מעדיפים את ההווה על העתיד. אבל כולנו יודעים שכהורים וכדומה אנחנו תמיד דואגים לעתיד יותר מאשר להווה, ועושים בחירה שהיא בניגוד לטבע הכלכלי אלא יותר בהיבטים של טבע האדם.
במשרד להגנת הסביבה מצאתי בעצם שבוצעה איזו בדיקה כלכלית של האלטרנטיבות. מצד אחד, הסמנכ"לית לכלכלה בדקה מה הן ההכנסות הנוספות ממסים על גז שמיוצא אל מול מכירה של כל הגז במשק המקומי. בעצם, היא ניסתה לראות מה יותר כדאי מבחינה סביבתית לאזרחים. היא לא בדקה בצורה צרה את התמלוגים אלא את כלל העלויות למשק, שזה אומר הנזק הבריאותי שנגרם כאשר משתמשים במקום גז במזוט וכו'. התוצאה ברורה: המדינה, לרבות אוצר המדינה והכלכלה, מרוויחים יותר משימוש מקומי בגז, ולכן ברור שככל שנשתמש בגז טבעי ופחות נייצא אותו, כך יותר כלכלי הדבר, גם למדינה וגם לאוצר המדינה. המסקנה פשוט ברורה: צריך להגיע לשימושים מקומיים עד כמה שיהיו, והרבה מאוד, ורק את הנותר – אם נותר – לייצא. קודם כול צריך להשתמש כאן, לוודא שיש אין-סוף גז, לצורך העניין, לשימושים מקומיים במחירים טובים, במחירים סבירים, ורק לאחר מכן להיות במצב של ייצוא. זאת בעצם התפיסה שהוכחה בעבודה הכלכלית הזאת, שהיא עבודה כלכלית מאוד בסיסית – היא פשוט מנתחת אלטרנטיבות, כמו שכולנו יודעים לעשות עבודות כלכליות. בנוסף, אני חושב שהנושא הזה בעצם בידיים שלנו.
אני רוצה גם להתייחס לנושא הדיור, שעלה פה על-ידי חבר הכנסת דב חנין. אנחנו כבר הרבה מאוד שנים בעיצומו של משבר דיור. מפלגת כולנו, כמו שאתם יודעים, הבטיחה לתת טיפול שורש, לטפל באופן מאוד שורשי בבעיית הדיור. התחלנו לעשות הרבה מאוד דברים. אנחנו מכירים את החשש שיש – שמפלגת כולנו ביקשה את המשרד להגנת הסביבה כדי לפגוע או להעדיף את האינטרס של הדיור על פני האינטרס של הסביבה. אנחנו אומרים את זה בהרבה מאוד מקומות: אנחנו יכולים להרגיע; מפלגת כולנו היא לא בעד הקמת יישובים חדשים בכל מקום, כי זה פוגע בסביבה ופוגע גם בחברה. יישובים חדשים, בסופו של יום, בדרך כלל מה שהם עושים, הם מושכים אוכלוסיות חזקות ומשאירים את האוכלוסיות החלשות ביישובים הוותיקים. זה הדבר הכי אנטי-חברתי שיש, הוא לא רק אנטי-סביבתי.
אנחנו בעד רשות התחדשות עירונית, ושר האוצר וגם שר הבינוי מתכוונים להביא הצעה בעניין הזה.
אנחנו הולכים כרגע לבצע טיהור וניקוי של קרקעות מזוהמות, בעיקר של מחנות צבא ואזורי תעשייה צבאית, כדי שנוכל לנקות את הסביבה ונוכל לבנות שם שכונות ופארקים.
נושא נוסף שאנחנו נעסוק בו זה רגולציה. נייצר רגולציה הרבה יותר פשוטה וקלה, גם לתעשיינים – שמצד אחד יצטרכו לעמוד בכללים האירופיים, ומצד שני יקבלו רגולציה; לפחות נסיר ממנה את המרכיבים הביורוקרטיים, כך שהיא תהיה יותר ודאית ויותר ברורה. בסופו של יום, גם בהגנת הסביבה אנחנו צריכים לדאוג שתהיה פה תעשייה, כי בלי תעשייה אין פה תעסוקה, אין תמ"ג ואין משק.
אלה בגדול הדברים המרכזיים שאנחנו עוסקים בהם. אני רוצה לומר תודה לחברי הכנסת שמלווים אותנו בשדולה הסביבתית ובוועדת הפנים. בסך הכול אנחנו מרגישים שיש רוח גבית ויש עם מי לקדם את הנושאים. זהו. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לכבוד השר, השר להגנת הסביבה אבי גבאי. אנחנו עוברים לחברי הכנסת. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת רחל עזריה. אחריה – חברת הכנסת נורית קורן. חמש דקות; עד חמש דקות – תיקון משמעותי.
<רחל עזריה (כולנו):>
גברתי היושבת-ראש, לפני 15 שנה, בתחילת פעילותי בארגון "מגמה ירוקה", בדקנו למה אין רכבת בין ירושלים לתל-אביב. גילינו שהייתה החלטת ממשלה עוד מימי גולדה מאיר שצריכה להיות מוקמת רכבת כזאת בין ירושלים לתל-אביב, אך כל ניסיון לקדם את ההחלטה לכדי מעשה עלה בתוהו. לכן פנינו, פעילי הארגון, אל שר התחבורה דאז אפרים סנה ודרשנו ממנו להחליט על הקמת הקו המהיר בין ירושלים לתל-אביב, קו שיחבר בין הערים בנסיעה של 28 דקות. השר סנה הקשיב לטיעונים שלנו ואז שאל: בשם מי אתם באים? אמרנו לו שבשם תושבי העיר, אז הוא אמר: אם כך, לא תהיה לכם שום בעיה להביא 10,000 חתימות של תושבי העיר ירושלים שמעוניינים בקו הזה. לא ויתרנו. הלכנו והחתמנו במרכז העיר, באוניברסיטה, בכל מקום, ואספנו חתימה לחתימה עד שהגענו לאותן 10,000 חתימות. השר עמד בהבטחתו והחליט על הקו המהיר.
מאז, לא רק שהקו המהיר בין ירושלים לתל-אביב בבנייה, בפרויקט מהפכני; מאז הולכת ונבנית רשת רכבות מצפון לדרום, ממזרח למערב, כי ברור שהעתיד התחבורתי של מדינת ישראל נמצא בתחבורה הציבורית. ותודה לאל, היום גם לא צריך 10,000 חתימות כדי להניח מסילת רכבת במדינת ישראל, כי שר התחבורה יודע היטב, כמו שאר הממשלה וכמובן גם האופוזיציה, שרכבת היא חיונית למדינת ישראל.
ועכשיו הגיע השלב הבא: נדרש חיבור מהיר בין רכבת לבין תחבורה ציבורית בתוך הערים כדי להגיע איכשהו גם אל הרכבת. אם צריך רכב פרטי, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? כעת המשימה הגדולה ביותר היא לדאוג לתחבורה ציבורית מהירה ויעילה; לגרום לכך שתחבורה ציבורית תהווה אלטרנטיבה לנסיעה ברכב, ואפילו יותר מכך – תהווה אלטרנטיבה להחזקת רכב. בכל מקום בעולם ברור שמי שגר בעיר פטור מהחזקת רכב, או לכל הפחות יכול להסתדר עם כלי רכב אחד. כיום, בשל האתגר, הבעיות שיש לנו בתחבורה הציבורית, רבים נאלצים להחזיק כלי רכב, ואפילו שניים, גם כשהם גרים בתוך העיר הצפופה, וזה מעלה דרמטית את יוקר המחיה. ולא מדובר רק ביוקר המחיה. כיום מדינת ישראל מצטיינת בשיא של פליטת גזי חממה, הרבה מעבר לממוצע ה-OECD – דבר שמסכן אותנו, אזרחי ישראל, וגורם להתחממות כדור-הארץ.
יש עוד נקודה: נסיעה כל בוקר בפקקים מבזבזת לכולנו זמן, ולמשק – שעות עבודה יקרות. למשפחה זה גוזל שעות של זמן איכות עם הילדים ובן או בת הזוג, וכולנו יודעים עד כמה נסיעה בפקקים גורמת לסטרס מיותר. לפיכך, נדרשת תחבורה ציבורית מהירה ויעילה; לא רק רכבות טובות, אלא גם הגעה אל תחנת הרכבת ותחבורה מצוינת בתוך העיר. כך נוכל להוביל לצמצום אמיתי בשימוש ברכב הפרטי, וזה יוביל בתורו ליותר שוויון חברתי, לצמצום בפליטת גזי חממה ולחיים נעימים ובריאים יותר במדינת ישראל.
יום סביבה בין-לאומי שמח.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. חברת הכנסת נורית קורן. אחריה – חבר הכנסת איתן כבל.
<נורית קורן (הליכוד):>
ערב טוב, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר להגנת הסביבה, היום אנו מציינים את יום הסביבה בכנסת. כשמדברים על הגנת הסביבה, הדימוי שיש לרבים מאתנו הוא של פליטת גזים מכלי רכב, ארובות מעלות עשן וזיהומי סביבה וקרקע. אבל מתברר שאחת ההשפעות הגדולות שלנו על הסביבה היא פשוט דרך המזון שאנו אוכלים. מארוחה לארוחה אנחנו יכולים לפגוע בסביבה שבה אנחנו חיים, ומנגד – לשמור עליה ועל הבריאות הציבורית והאישית שלנו.
לא מדובר רק בבחירה או העדפה אישית אלא גם במדיניות הביטחון התזונתי הלאומי. הקשר בין המזון שאנו מכניסים לגופנו ולגוף ילדינו לבין הבריאות שלנו ברור. הרבה מאתנו מונעים משיקולים בריאותיים כאשר אנחנו בוחרים מה לאכול. ברור לנו כי תזונה לקויה תוביל לפגיעה בבריאותנו, ותזונה בריאה ומזינה תגרום לנו לחיזוק הגוף ולשיפור החיים לאורך זמן.
אך הדאגה לבריאותנו באמצעות אוכל אינה מספיקה כדי להבטיח את שלומנו. תנאי נוסף לחיים בריאים הוא תנאי סביבה מתאימים. ללא התשתית האקולוגית המספקת לנו את התמיכה של חיינו לא יהיה קיום למין האנושי, והתשתית האקולוגית שלנו נמצאת בהידרדרות חמורה, הנובעת מהשפעות אנושיות. מצב זה לא יוכל להימשך זמן רב. אחד הגורמים בהרס שירותי תמיכת החיים היא תעשיית המזון. גידול, עיבוד והפצה של מזון הם הגורמים המרכזיים לכריתת יערות הגשם, לזיהום האוויר ומי התהום שלנו ולפליטה מוגברת של גזי חממה, וכתוצאה מכך – להתחממות כדור-הארץ.
הנתונים מדאיגים, אך יש בהם גם בסיס לתקווה. מעבר לטכנולוגיות ירוקות בתחומי האנרגיה והתחבורה הוא חשוב, אבל שינוי בתזונה הוא פשוט זול יותר. תזונה בת-קיימא, שמפחיתה בכמויות החלבון מן החי ומוסיפה לתפריט היומי שלנו מוצרים מן הצומח, כמו פירות, ירקות וקטניות, תעזור לבריאותנו, אך לא פחות חשוב מזה – לסביבה שלנו. אפשר ויחסית פשוט לעבור לתזונה יותר מאוזנת ויותר בריאה. הנושא של קיימות בתזונה צריך להדריך אותנו גם במדיניות המזון הממשלתית, וחשוב להתחשב בשיקולים של בריאות ושל קיימות כקריטריונים בקביעת המזונות שבפיקוח המחירים. אנחנו שואפים לביטחון תזונתי לכל האזרחים. זה אומר לייצר מזון בריא באמצעים זולים, וככל האפשר מזון מקומי. תזונה בריאה ובטוחה הולכת יד ביד עם תזונה מקיימת.
ביום הסביבה בכנסת חשוב לזכור שתזונה בת-קיימא, מלבד תרומתה לבריאותנו ובריאות ילדינו, היא חלק בלתי נפרד מהמחויבות שלנו להגנת הסביבה – לטובתנו ולטובת הדורות הבאים. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, לעונג לי הוא תמיד ביום הזה – חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת תמר זנדברג וחברת הכנסת רחל עזריה, אני מאחל לכם הצלחה במשימה החשובה. אתם עוד חוליה בשרשרת של חברי כנסת מצוינים שעשו עבודה גדולה, אדוני השר, והובילו את נושא איכות הסביבה, הגנת הסביבה, למרחק גדול מאוד. הייתי ואני חלק מתוך המערכת הזאת.
אני רוצה, ברשותך, דווקא לגעת מהמקום של ההצלחה. נעשתה כברת דרך ארוכה – ואני אומר את זה לחבר הכנסת דב חנין ולכל חברי – בנושאים הנוגעים להגנת הסביבה. יש הישגים מאוד גדולים. אם תחזור לפרוטוקולים, נניח, מלפני 15 ו-20 שנה – לא דומה; זו כאילו מדינה אחרת לגמרי, מדינה אחרת, שמדברת בשפה אחרת, חושבת אחרת. נושא הגנת הסביבה, עם כל המלחמות, הוא חלק בלתי נפרד, הוא היום בכל דבר, בכל עניין, מובנה. לטעמי – לא שצריך לעצור במאבקים השונים, כי חיפה וכל הסיפור של הזיהום הוא נושא שאי-אפשר לעצור אותו; הבנייה על כל המשתמע מכך, ואני אומר לך, אדוני השר, באמת, קל מאוד – זה במאמר מוסגר – להתפתות וליפול בפח שמאן דהוא חושב שהגנת הסביבה עצרה פרויקטים בישראל. אני אומר את זה כמי שעסק לאורך שנים בתחום הזה מקרוב, עוד במשרד הבינוי והשיכון בשנות ה-90, והייתה בנייה – לאין שיעור דרמה יותר גדולה ממה שמתקיימת היום, עם מיליון עולים. בסוף בסוף, המעכב הכי גדול של פרויקטים בישראל, בסוף אלה משרדי הממשלה. אבל אני לא רוצה, איך אומרים, לקחת את הזמן של כולנו.
לגופו של עניין, מה שאני רוצה לומר לך: הגיעה העת להתחיל לפעול בכל הכוח בנושא האכיפה. לטעמי, מעבר לכל העניינים זה הסיפור המרכזי. עשינו כברת דרך גדולה. חוקים יש היום כמעט בכל תחום, בכל נושא. תמיד אפשר להוסיף, אבל, אדוני, אתה יודע שאחד הנושאים המרכזיים המונחים לפתחך זה נושא האכיפה, וחייבים למצוא את הדרך לתת לך את כל הכוח בנושא האכיפה.
דרך אגב, אכיפה בכלל היא רעה חולה בממשל הישראלי. מחר אני מקיים אצלי בוועדת הכלכלה דיון סביב האכיפה בנושא צרכנות. חברתי פלוסקוב היא חלק בלתי נפרד וחברה פעילה. באמת, שם נעשתה כברת דרך ארוכה, התקדמות מאוד גדולה. עכשיו הדגש הוא איך מגינים ואיך גורמים לכך – כי זו הדרך היחידה באמת לחנך את האזרח, שבעוד עשור נושאים כאלה ואחרים שאנחנו עוסקים בהם ייראו כברורים מאליהם; אף אחד לא יהסס בכלל או יחשוב אחרת. לכן, הגיעה עת אכיפה. שלא נמצא את עצמנו מחוקקים חוקים – וזה מה שקורה – ובפועל אנחנו לא מצליחים ליישם אותם. ואין גרוע מכך. אין גרוע מכך, ואין גרוע מכך בוודאי בנושאים שהם נושאים צעירים בחקיקה או בתוך החברה הישראלית. ונושא הגנת הסביבה – אני זוכר עוד שכשהגעתי לפה זה היה כאילו – עדיין אז דיברו על מחבקי עצים, והיום אנחנו במקום אחר על-פי כל דין ועל-פי כל תפיסה; במקום אחר לגמרי.
לכן, אדוני, אני מאחל לך בהצלחה. אנחנו נעשה את כל אשר נדרש כדי לסייע לך, אבל אנחנו גם צריכים לראות שאתה לא הגעת רק כדי לעזור לשר האוצר, שחושב שבפרויקטים של הבנייה – איך אומרים, יהיה מישהו שידאג לו שם, להסיר לו את החסמים. אל תנסה, חס וחלילה, אפילו להעמיד את עצמך במקום הזה, של איזה סוג של קמר"ש הלור"ל כזה, שאומרים לו: לך, תביא. יש לפניך משימה גדולה מאוד, אתה אחד מהשרשרת, וזה מונח לפתחך.
ולכן, בכל מה שתלוי בנו, הכנסת, תוכל להסתייע בנו. והכנסת בעניינים האלה, ברובה הגדול, ברוב הנושאים תמצא אותה מאוחדת סביבך כדי להמשיך את התהליך הנכון. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת יואב בן צור, ולאחר מכן – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ.
<יואב בן צור (ש"ס):>
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר להגנת הסביבה, ידידי חברי הכנסת, חברי השדולה, ידידי חבר הכנסת דב חנין, חברות הכנסת תמר זנדברג ורחל עזריה, בראשית דברי אני מבקש לפתוח בהערכה רבה לכבוד השר להגנת הסביבה אבי גבאי, שהוא איש ציבור שראוי להערכה רבה.
גברתי היושבת בראש, בתלמוד בבלי במסכת בבא קמא מסופר: מעשה באדם אחד אשר היה מסקל אבנים מרשותו, רשות היחיד, לרשות הרבים. ומצאו חסיד אחד. אמר לו: ריקא – ריקא זה כינוי לאדם ריק ופוחז – מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך? לגלג עליו אותו מסקל אבנים. לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך ברשות הרבים ונכשל ונפל באותן אבנים שהוא סיקל מרשותו לרשות הרבים. אמר: יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך. מעשה זה ממחיש הוא יותר מכול את ערך השמירה על איכות והגנת הסביבה, הן לטובת הכלל והן לטובתנו האישית, כצרכני המרחב הציבורי.
אדוני השר, המשרד להגנת הסביבה בראשותך תומך בכ-52 יחידות סביבתיות שהוקמו בערים ובאיגודי ערים, חלקן במגזר המיעוטים. פעילות זו ביחידות הסביבתיות מקשרת בין יעדי המדיניות הסביבתית-לאומית לבין פעולות היום-יום בשטח ברמה המקומית. היחידות הסביבתיות מוציאות הן לפועל את המדיניות הסביבתית ברמה המקומית ומהוות גוף מייעץ לרשות המקומית לנושאי איכות הסביבה.
למיטב ידיעתי, וגם לאור ניסיוני בעבר כמנהל רשת חינוך, בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לאיכות הסביבה ולסביבה בת-קיימא במגזר החרדי וברשויות המקומיות החרדיות – נושא אשר אף מקבל במה ובא לידי ביטוי בתוכני הלימוד בבתי-הספר ובתלמודי-התורה, שכן ערכים אלו הולמים הם את ערכי היהדות. ומצוות התורה, כמו שהזכירה גברתי היושבת בראש, כמו בל תשחית, המדברת על עצי פרי בעת מצור ומלחמה, מלמדות הן ביותר על חשיבות הנושא. מכובדי השר, אבקשך מעל במה זו לעשות ככל הניתן כדי להדק את הקשר בין גורמי משרדך לבין נציגי המגזר החרדי בכל אתר ואתר, הן ברשויות המקומיות והן במגזר השלישי, בעמותות כמו "חרדים לסביבה" וכדומה, להטמעת ערכים חשובים אלו ולחיזוקם. אין לי ספק שתמצא אוזן קשבת ושיתוף פעולה מלא עם הציבור הזה, שהפנים ומפנים יותר ויותר את הנושא של הגנת הסביבה. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. אחרון הדוברים – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברים, אני מבין שיש לי הזכות לחתום את הדיון החשוב הזה, אחרון אחרון חביב. אז הנה, בכלל נושא חביב, דב, אני רוצה לנצל את רגע החיתום החשוב הזה ולדבר על סביבה חוצת-גבולות. אני חושב שאי-אפשר לדבר על איכות הסביבה ועל הגנת הסביבה במדינת ישראל בלי לדבר על מה שקורה בתחום הזה ביהודה ושומרון. צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: יהודה ושומרון הפכו לאפריקה, אדוני השר, של מדינת ישראל.
נעבור, ברשותך, ממש תחום-תחום. נדבר על פסולת. אופנה רווחת היום זה להבריח פסולת משטחי מדינת ישראל לשטחי יהודה ושומרון. התופעה, אגב, התגברה מאוד בשנה האחרונה בכל מה שנוגע לפסולת אלקטרונית. מאז חוקק חוק טיפול בפסולת אלקטרונית, זה הפך להיות יקר ומסובך מאוד לטפל בפסולת בתוך מדינת ישראל. הרבה יותר פשוט, זול וקל פשוט להוציא את הפסולת הזאת לשטחי יהודה ושומרון ולשרוף אותה. אין דין ואין דיין, ממש אפס אכיפה אל מול התופעה הזאת.
שפכים – 80% מהשפכים של הפלסטינים ביהודה ושומרון לא מטופלים בכלל. ה-20% המטופלים, חלקם מטופלים במט"שים ישראליים, ושם המצב הוא בסדר גמור, הסטנדרטים מקבילים לאלה של מדינת ישראל; חלקם מטופלים במט"שים פלסטיניים, שם המצב הוא קטסטרופלי. דוגמה קטנה – אסון אקולוגי שמתרחש ממש בימים האלה בשמורת הטבע נחל פרת – ואדי-קלט. כל השפכים של מט"ש אל-בירה, שלא מתפקד כבר כמה חודשים, מוזרמים לשמורה. זה, כמו שאמרתי, אסון אקולוגי, ולא צריך לדבר על ההשפעה המצטברת בכל מה שקשור למי התהום באקוויפר ההר.
אגב, עמותת "ירוק עכשיו", שמטפלת בקידום השמירה על איכות הסביבה ביהודה ושומרון, עתרה בנושא הזה לבג"ץ. הדיון נקבע לעוד למעלה מחצי שנה. אני יכול לדמיין מה היה קורה אם, נניח, קיבוץ דפנה היה מזרים את השפכים שלו לנחל דן. לא נראה לי שהיה לוקח חצי שנה לקיים שם דיון. אבל המציאות היא שהעסק הזה קורה, אין אכיפה, השפכים ממשיכים ומוזרמים והסביבה מפסידה.
זיהום מדלקים – מיפוי של למעלה מ-60 תחנות דלק פיראטיות, לא חוקיות, בשטחי C, אך ורק שטחי C, שנתונים לשליטה ולאחריות וממילא לסמכות מוחלטת של המינהל האזרחי ביהודה ושומרון; שום רישיון, שום פיקוח, וגם פה לא צריך להרבות בדיבור על מה שהדבר הזה עושה למי התהום שלנו.
מחצבות – עשרות רבות מאוד של מחצבות פיראטיות פועלות ביהודה ושומרון. גם כאן אני מתייחס עכשיו אך ורק לשטחי C; גם ב-A ו-B התופעה קשה, אבל לא באחריות שלנו. אין דין ואין דיין, ממש אפס אכיפה.
אני, בתנועת "רגבים" – שוב, גילוי נאות, ניהלתי אותה עד שנבחרתי לכנסת – הגשנו לא פעם ולא פעמיים עתירות לבג"ץ בעניין הזה, ולצערי הרב נדחינו, ממש ללא מענה.
אם מדברים על זיהום אוויר, אז גם פה תופעה ידועה, מוכרת – המפחמות באזור מנשה, ברטעה. תושבים רבים ביישוב מצפה-אילן, וכמוהו ביישובים רבים במועצה האזורית מנשה, סובלים כבר הרבה מאוד שנים ממטרדי עשן וריח. זה כמובן גורר קוצר נשימה, וחלילה מחלות קשות יותר. וגם כאן, קצרה ידן של מערכות האכיפה מלהושיע.
את הבעיה אנחנו שמים – אני חושב, אגב, שזה לא שונה הרבה ממה שקורה במדינת ישראל, זה רק הרבה הרבה יותר חריף – חקיקה ואכיפה. אז קודם כול, צריך לדעת שהרבה מאוד חוקים טובים מאוד שנחקקו במדינת ישראל בשנים האחרונות פשוט לא חלים ביהודה ושומרון: חוק האזבסט לא חל, חוק אוויר נקי לא חל, אז יש 400,000 אזרחי מדינת ישראל שחיים ביהודה ושומרון ופשוט לא זכאים לנשום אוויר נקי. ולא פחות אשמות בכך מערכות האכיפה. כמה שדובר כאן היום על חולשתן ואולי אוזלת ידן, חבר הכנסת כבל, בתוך מה שקורה בתוך מדינת ישראל, קח את זה, תכפיל את זה עשרת מונים ותגיע למה שקורה ביהודה ושומרון. זה לא מעניין אף אחד, וכמו שאמרתי בפתיח, האזור הזה הופך לאפריקה של מדינת ישראל.
אדוני השר, סביבה איננה מבחינה בגבולות. האוויר, העשן, המים והביוב לא מכירים את הקו הירוק ולא נעצרים כשהם נתקלים בו. אני קורא מכאן לך, אדוני, ולכל מי שהגנת הסביבה חשובה לו להתגייס ולפעול למען הגנת הסביבה גם ביהודה ושומרון. זה ממש לא עניין פוליטי ואסור לנו להפוך אותו לכזה. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אין דעות נוספות, ולכן אני מציעה שנצביע על החזרת הנושא לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.
אני מבקשת, חברים, להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
שמונה חברים בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא עובר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ז' בתמוז תשע"ה, 24 ביוני 2015, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:23.>