דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י' ישיבה כ"ז הישיבה העשרים-ושבע של הכנסת העשרים יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ה (24 ביוני 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 6 שאילתות דחופות 6 38. כשלים באבטחת המידע המצוי במאגר הביומטרי 6 זהבה גלאון (מרצ): 6 סגן שר הפנים ירון מזוז: 6 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 10 דב חנין (הרשימה המשותפת): 12 35. תקצוב הערוץ האתיופי-ישראלי 14 אברהם נגוסה (הליכוד): 14 השר אופיר אקוניס: 14 34. הקלות על האוכלוסייה הפלסטינית לקראת חודש הרמדאן 17 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 17 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 18 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 19 שרון גל (ישראל ביתנו): 20 ינון מגל (הבית היהודי): 20 36. מימון הקמת ממ"דים ביישובי קו העימות בצפון 24 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 24 סגן שר האוצר יצחק כהן: 24 חיים ילין (יש עתיד): 27 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 28 37. אי-יישום החלטת הממשלה להעביר כספים ליישובים הערביים 29 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 29 סגן שר האוצר יצחק כהן: 29 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 30 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 31 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 32 ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הבונדסטאג של גרמניה נורברט לאמרט 38 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 39 נשיא הבונדסטאג של גרמניה נורברט לאמרט: 41 הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 46 יואב קיש (הליכוד): 46 הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 50 איציק שמולי (המחנה הציוני): 50 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 52 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ה–2015 54 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 55 הצעת חוק המאבק בשחיתות הציבורית (הרשעה בעבירה שיש עמה קלון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 56 יאיר לפיד (יש עתיד): 57 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון) 58 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 58 שרת המשפטים איילת שקד: 59 יאיר לפיד (יש עתיד): 61 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 62 הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015 73 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 73 הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015 75 זהבה גלאון (מרצ): 75 סגן שר הפנים ירון מזוז: 77 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 118 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 123 זהבה גלאון (מרצ): 127 הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ה–2015 135 עיסאווי פריג' (מרצ): 135 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 149 זהבה גלאון (מרצ): 152 הודעה אישית של חבר הכנסת איתן כבל 160 איתן כבל (המחנה הציוני): 160 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון – הארכת הוראת שעה), התשע"ה–2015 164 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 164 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 167 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב), התשע"ה–2015 170 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 171 שר החינוך נפתלי בנט: 173 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"ה–2015 177 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 177 הצעה לסדר-היום 181 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הטענות הקשות של בני העדה האתיופית על אפליה, גזענות ואלימות קשה כלפיהם 181 ציפי לבני (המחנה הציוני): 181 הצעה לסדר-היום 184 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התייחסות רשויות המדינה ליוצאי אתיופיה בישראל 184 דב חנין (הרשימה המשותפת): 184 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 187 הצעות לסדר-היום 211 המשט לרצועת-עזה 212 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 212 מירב בן ארי (כולנו): 214 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 217 ענת ברקו (הליכוד): 226 איציק שמולי (המחנה הציוני): 230 שרון גל (ישראל ביתנו): 231 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 234 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 239 הצעות לסדר-היום 252 אירועי הירי האחרונים והפיגועים בירושלים 252 איתן כבל (המחנה הציוני): 253 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 258 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 259 אורן אסף חזן (הליכוד): 261 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 264 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 270 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 270 הרכב ועדות הכנסת 270 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 270 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 272 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 272 הצעות לסדר-היום 273 אירוע ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בטבחה שבצפון הכינרת 273 נחמן שי (המחנה הציוני): 273 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 279 עליזה לביא (יש עתיד): 281 ינון מגל (הבית היהודי): 283 יעקב מרגי (ש"ס): 292 אורי מקלב (יהדות התורה): 293 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 295 הצעות לסדר-היום 301 אי-היערכות הולמת לקראת העבודות על הרכבת הקלה בתל-אביב 301 תמר זנדברג (מרצ): 311 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 313 קארין אלהרר (יש עתיד): 317 יואל חסון (המחנה הציוני): 318 מיקי לוי (יש עתיד): 324 הצעה לסדר-היום 326 דוח מצב המדינה 2015 של מרכז טאוב 326 מיקי לוי (יש עתיד): 327 סגן שר האוצר יצחק כהן: 331 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> היום יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ה, 24 ביוני 2015. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו מתחילים בהודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015, שמספרה פ/1382/20. תודה. <שאילתות דחופות> <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברים, אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. אני מזמינה לשאילתה ראשונה את סגן שר הפנים חבר הכנסת ירון מזוז. אני מזמינה את סגן שר הפנים ירון מזוז להשיב על שאילתה של חברת הכנסת זהבה גלאון. <38. כשלים באבטחת המידע המצוי במאגר הביומטרי> <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי. קודם כול, ברכות לסגן השר מזוז. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> השאילתה שלי הוגשה עוד לפני שפורסם דוח מבקר המדינה, אדוני סגן השר, דוח המבקר החריף, הייתי אומרת, ולפני שפורסם דוח הוועדה המפקחת, ועוד לפני ההחלטה להאריך את הפיילוט. אני ממסגרת את תחום הדיון, והשאלה שלי היא כזאת: עם תום הפיילוט, דוח מומחים מלמד על ליקויים חמורים וחשד להטעיית הציבור בנושא. ברצוני לשאול: 1. האם הועבר מידע מהרשות הביומטרית לחברה חיצונית? 2. האם הושמט מידע בנוגע לחלופות למאגר? 3. מה נעשה לצורך אבטחת המידע ותיקון הליקויים? תודה, אדוני. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שרים וחברי כנסת נכבדים, 1. לא הועבר כל מידע מהרשות הביומטרית לחברה חיצונית. הרשות לניהול המאגר הביומטרי מקיימת את הוראות החוק ככתבן וכלשונן ומקפידה הקפדה יתרה על כך. העברת מידע כזו אסורה על-פי חוק. 2. לא הושמט כל מידע. תקופת המבחן בוצעה תחת פיקוח הדוק ביותר של גורמים חיצוניים מקצועיים, אשר מוגדרים בחקיקה. אותם גורמים פיקחו באופן הדוק על התנהלות תקופת המבחן ועל המבדקים שבוצעו ותוצאותיהם. 3. אין כל כשלי אבטחה במאגר ולא היו כל כשלי אבטחה במאגר או ברשות הביומטרית. מידע ביומטרי הוא מידע פרטי ורגיש, ולכן מתקיים תהליך שוטף של אבטחת מאגר המידע הביומטרי, בהנחיה ובפיקוח של הרשות הממלכתית לאבטחת מידע בשב"כ וגורמי פיקוח ואסדרה, רגולציה, נוספים. מעבר לכך, אבטחת המאגר איננה אירוע חד-פעמי, אלא תהליך מתמשך הכולל ביקורת תקופתית וסקרי סיכונים ועדכון מתמיד על מערך האבטחה. חלק בלתי נפרד מתהליך זה כולל מעקב אחרי התפתחויות טכנולוגיות ושכלול דרכי תקיפה כדי לוודא שאבטחת המאגר אכן נמצאת צעדים רבים לפני תוקפים פוטנציאליים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, סגן השר. שאלה נוספת? <זהבה גלאון (מרצ):> כן. תודה, גברתי. אדוני, שאלה וחצי, ברשותך. לפני כמה זמן התפרסם שבפרויקט תעודות הזהות הביומטריות התגלו פרצות אבטחה חמורות; זה בהתאם לדברים שאמרת לי. ובנוגע להעברת החומר לחברה חיצונית, התפרסם שהרשות הביומטרית שילמה חצי מיליון שקלים לחברת גיבוי, ל"בזק בינלאומי". לפי התשובה שלך, אני בעצם שואלת, אז מה החברה מגבה, הדבר הזה לא הוסבר. אני מודה שאני ככה קצת חרדה שיש כאן תהליך מסוכן של העברת מידע מהמאגר לחברות פרטיות, דבר שכמו שגם אתה ציינת, הוא אסור לחלוטין; ואם "בזק בינלאומי" לא מגבה את המאגר עצמו, אז אני אשמח לדעת אם אדוני יודע לשם מה שולם הסכום הזה. הדבר שמטריד אותי הוא, שאילולא התעקש משרד הפנים כבר בפעם הקודמת לכרוך את כל פרויקט התיעוד החכם עם הקמת המאגר הביומטרי, בטח כבר היו מנפיקים תעודות זהות חכמות לכל האזרחים במדינת ישראל, מבלי שניתן יהיה לזייף ומבלי לאגור את טביעות האצבע. מה אדוני אומר לנו בעניין? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שכל חברי הכנסת יתחייבו לא לטוס לארצות-הברית ולא להיכנס לשם. מי שנכנס לארצות-הברית – – – הוא צבוע, הוא לא חרד באמת מכל הפגיעה בפרטיות. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו מכירים את זה, אנחנו מכירים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תתחייבו לא להיכנס לארצות-הברית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר, וסגן השר ייתן תשובה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רק לישראל אסור שיהיה מה שיש לכל המדינות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לגוגל ולפייסבוק יש ועוד הרבה יותר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תמונות, תמונות, לא טביעות אצבע. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מצלמים אותך גם בכניסה לארצות-הברית ובדנמרק ובשוויצריה ובעוד הרבה מדינות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת. יש לנו שואל נוסף, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רק ביטחון המדינה הזאת לא חשוב. <זהבה גלאון (מרצ):> יאללה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רוצים לפגוע לי במשרד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני השר, כדאי שתקשיב לשאלה, אולי נבהיר פה איזה נקודה. אדוני סגן השר, השאלה כמובן מופנית אליך. תראה, בדיונים הקודמים הרשות, במסגרת הפיילוט, נאבקה על זה שיתקיים מאגר, והיא עמדה על זה – ואני השתתפתי בדיונים – שבמאגר יהיו שלושה דברים: 1. תמונות של האנשים; 2. טביעת האצבע שלהם; 3. גם דנ"א שלהם. על הדנ"א ויתרו בינתיים, היה פעם גם רעיון כזה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היה, אדוני השר, אתה לא יכול להכחיש שהיה פעם רעיון כזה. היה, ירדו מזה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> היו, אבל בשנתיים האחרונות לא היה שום דנ"א. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> רגע, אדוני – עכשיו מפרסמת ועדת המעקב – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – המלצה להוריד גם את טביעות האצבעות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אני מבקשת ממך, אני מבינה שאתה מכיר את הנושא בתור שר שלא מזמן עזב את המשרד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל בוא ניתן לדברים להתנהל כרגיל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כשאנחנו דרשנו להוריד את טביעות האצבעות, באו השר ואחרים ואמרו: אתם, כמו באמריקה תהיו. אז אנחנו לא רוצים להיות אמריקה, אנחנו רוצים להיות ישראל, ואנחנו רוצים להיות מדינה בטוחה שלא מזייפים בה תעודות זהות. אבל מסתבר שרוב מדינות העולם מנפיקות תעודות חכמות, אבל לא שומרות על המאגר מהחשש שהוא ידלוף. וכבר עכשיו שומעים תשובות מגומגמות, האם הייתה איזו דליפה, האם נחתם הסכם עם איזו חברה חיצונית פרטית וכו' וכו'. אדוני סגן השר, אני מבקש לשאול אותך, האם אתם מקבלים את ההמלצה להוריד את טביעות האצבעות מהמאגר? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> היות שיש יותר משני מבקשים לשאלה נוספת, אנחנו ניתן זכות רק לדב חנין, כי זאת סיעה אחרת. שאלה נוספת, דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, קודם כול, ברכות על כניסתך לתפקידך, ואני כמובן מאחל לך הצלחה. בסוגיה שעליה שאלה חברת הכנסת גלאון – הרי התפרסם עכשיו, בימים אלה, דוח חמור ביותר של מבקר המדינה, והדוח הזה מאשר בעצם את שתי הקביעות שלנו בוויכוח הגדול שהתנהל על המאגר. ראשית, אנחנו טענו שהמאגר מיותר, כי יש דרכים אחרות ליצור תעודות זהות חכמות ולהבטיח מניעה של זיוף תעודות זהות. גם הנתונים שהוצגו בפנינו אז היו קצת מוגזמים. לא כצעקתה; אין כזאת מגפה של זיופים. אבל את הזיופים שהיו, ניתן ואפשר למנוע באמצעות תעודות חכמות. זה לא מחייב מאגר ביומטרי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לקצר. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז ראשית, אמרנו שזה מיותר. שנית, אמרנו שזה גם מסוכן, כי המידע ידלוף, המידע יצא החוצה. פורצים מאגרי מידע; פרצו אפילו את מאגרי המידע של ה-NSA האמריקני, אז את מאגר המידע הביומטרי שלנו לא יפרצו? וברגע שמאגר מידע כזה ייפרץ הסכנה תהיה איומה, לא רק לפרטיות של כל אחד ואחת מאתנו אלא לכל המערכת הציבורית, הבנקאית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חנין, אני מבקשת לקצר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – כל המערכות שיישענו על המאגר הזה. ואני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, ובזה אני מסיים, שלא צריך כנראה לפרוץ – כי המערכת כבר מוציאה החוצה ביוזמתה, כמו שאמרה חברת הכנסת גלאון, חלק מהמידע הביומטרי. לכן, הצעתי לכם, לשקול בכובד ראש, לבחון את דוח מבקר המדינה ולעשות צעד אחד גדול אחורה. כמו שמוותרים היום על טביעות אצבעות – וזה טוב – לוותר על המאגר של תווי הפנים. תעודות זהות חכמות – כן. מאגר ביומטרי? ממש לא צריך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תודה לכם. אנו מניחים שכותבי הדוח מסתמכים על דוח תקציב אשר הועבר לעיונם בהתאם לבקשתם – דוח שבו מופיעה התקשרות הרשות עם שתי חברות מסחריות. שתי החברות המדוברות זכו במכרז לאספקת שירותי גיבוי לכל משרדי הממשלה, ובכללם משרד הפנים. הרשות הביומטרית נדרשת בחוק לקיים אתר גיבוי, ואף מחויבת בביצוע ניסוי חצי-שנתי במהלך תקופת המבחן, כפי שאף בוצע בהצלחה, ודווח בדוחות החצי-שנתיים שהגישה הרשות. כלומר, לא מדובר בחשיפה מרעישה של אותם מומחים. ככל יחידה שפעילותה מבוססת על מערך המחשוב שלה, נדרשת גם הרשות לשימוש באתר גיבוי בעת הצורך. אתר הגיבוי מאובטח ברמה הנדרשת לרמת הסיווג "סודי ביותר", בהתאם להנחיית הגורם הרלוונטי בשב"כ ותחת פיקוחו. אתר הגיבוי לא כולל נתונים ביומטריים כלל, אלא אך ורק משמש כאתר לצורכי התאוששות מאסון בעת הצורך. נדגיש שוב, אין באתר הגיבוי כל נתונים ביומטריים. אין ולא תהיה כל הוצאת נתונים ביומטריים מידי הרשות הביומטרית. אני רוצה לציין שרק השבוע נכנסתי למשרד הפנים וטרם למדתי את הנושא לעומק. אני מתכוון ללמוד את הנושא בצורה יסודית במהלך התקופה הקרובה. אנחנו כנבחרי ציבור חייבים להיות קשובים לרחשי הלב של הציבור, ואני שומע את הביקורות הגדולות בנושא הביומטרי, ומובן שנצטרך בסופו של התהליך להביא את הכול בחשבון ולקבל את ההחלטות הנכונות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד סגן השר חבר הכנסת ירון מזוז. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את השר במשרד ראש הממשלה חבר הכנסת אופיר אקוניס, בשם שר התקשורת, ואני מזמינה את חבר הכנסת אברהם נגוסה לשאלה. <35. תקצוב הערוץ האתיופי-ישראלי> <אברהם נגוסה (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוק התמיכה בהפקות מקור בשפות האמהרית והטיגרית קיים משנת 2012. מטרתו לקדם, לטובת קהילת יוצאי אתיופיה, הפקת תוכניות, הכשרת כוח-אדם מיומן בתחום התקשורת ושידורים בערוץ הייעודי הזה. הערוץ לא מקבל את התקציב, את הכספים שהיה אמור לקבל. שבעה חודשים – לא קיבל עד עכשיו. אדוני השר, אני שואל: מדוע מתעכבת העברת וחלוקת הכספים לערוץ IETV? תודה. <השר אופיר אקוניס:> תודה לך, חבר הכנסת נגוסה. קודם כול, אני מברך אותך על העלאת הנושא. אני חושב שהנושא חשוב. פעלנו יחד כבר בעבר, בנסיבות אחרות, למען הקהילה של יוצאי אתיופיה – כזכור, בעיקר בחוק המפורסם לייצוג הולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי. דברים אחרים, נוספים, שעשינו ביחד: חקיקת השמות של הנספים בדרכם לישראל על האנדרטה בהר-הרצל. את כל הדברים עשינו יחדיו, וגם בתפקיד הנוכחי אני מתכוון להסב תשומת לב רבה לקהילת עולי אתיופיה ולשירות שהממשלה מחויבת, מחויבת לתת להם במגוון נושאים. ולעניין השאילתה הספציפית: אני מבקש, חבר הכנסת נגוסה, קודם כול להבהיר שהתשובה נמסרה כמובן על-ידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, והיא מבוססת על החקיקה הנוכחית. אתה שאלת על תקצוב הערוץ. אם חבר הכנסת אמסלם יאפשר לי להשיב לך זה יהיה נחמד מצדו, וגם יקשיב בעצמו לתשובה כדי שידע את הפרטים. <דוד אמסלם (הליכוד):> בשביל זה באתי. <השר אופיר אקוניס:> אין לי ספק. ובכן, חבר הכנסת נגוסה וחבר הכנסת אמסלם, חברות וחברי הכנסת, לא הערוץ הוא המתוקצב, כפי שערוצים בשפות אחרות אינם מתוקצבים, אלא מדובר בכספי תמיכה המיועדים להפקות מקומיות בשפות האמהרית והטיגרית, ולהן, להפקות הללו, אכן מגיע תקציב תמיכה. הוועדה הציבורית, חבר הכנסת נגוסה, תחליט על גובה התמיכה בשנת 2015, ואתה מתייחס לשנה הזאת. המועד האחרון להגשת המסמכים היה 8 במרס שנה זו. כל בקשה וכל הפקה נבחנת לגופה. אני מבקש לחזור, גברתי היושבת-ראש: לא הערוצים מקבלים את התמיכות, אלא הפקות מקבלות את התמיכות. שוחחתי עם יושבת-ראש המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, כמובן, גם לפני שהשבתי לך. אנחנו מקווים שבימים הקרובים תסיים הוועדה הציבורית לבחון את כל הבקשות לתמיכה, ובהן הבקשות הרבות, וטוב שכך, של הפקות בשפה האמהרית והטיגרית. ולגבי התוצאה, אינני יכול, קודם כול, להתערב, וטוב שהדרג הפוליטי איננו יכול להתערב בהחלטות הדרג המקצועי. אבל אני מעריך שתהיה תמיכה ממשלתית גם להפקות בשפות שאתם, בשפות שאתה העלית, ובעיקר בשפה האמהרית, היא שפתם של מרבית יוצאות ויוצאי אתיופיה, גברתי היושבת-ראש, במדינת ישראל. אני חושב, חבר הכנסת נגוסה, שכל שיטת התמיכות הממשלתית, כל השיטה, שהיא אותה שיטה ונכונה גם לתחומים אחרים, לא רק להפקות מקור בשפות, ראויה לבחינה מחודשת. ואני מקווה שבארבע השנים וחצי שנותרו לנו, ובוודאי בשנה הראשונה, שבה מתקבלות רוב ההחלטות המשמעותיות בממשלה, תהא אשר תהא, אנחנו נביא לרפורמה גם בתחום הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לך – – <השר אופיר אקוניס:> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – כבוד השר. יש שאלה נוספת? <אברהם נגוסה (הליכוד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. <אברהם נגוסה (הליכוד):> תודה, כבוד השר. שאלה נוספת שלי: במסגרת הרפורמה בשידורים ובתקשורת, מה גורלו של השידור בשפה האמהרית ברדיו? זה ברק"ע. ומאוד מודאגים בקהילה שהוא לא נכלל בתוך הרפורמה. ולכן, אני רוצה לשמוע מכבוד השר מה גורלו. <השר אופיר אקוניס:> תודה. טוב, אתה מדבר כמובן על גורלה של הרפורמה ברשות השידור, בתאגיד השידור הציבורי. נכון לרגע זה, כולנו, כידוע, בבית הזה וגם מחוצה לו, שומרי חוק, והחוק, חבר הכנסת נגוסה, מחייב, לרגע זה של התשובה על השאילתה שלך, סגירה של רשות השידור ופירוק מתכונתה הנוכחית; סגירה מוחלטת של רשות השידור, לצערי. כמובן, אני לא אתן לזה לקרות, ואני אעשה כל מאמץ שהדבר הזה לא יקרה, משום שאני חושב שאין מדינה דמוקרטית בעולם המערבי כולו שלא מקיימת שידור ציבורי לצד השידור המסחרי. לצערי, החוק, כפי שחוקק פה בבית הזה בכנסת הקודמת, וביתר דיוק הובא לקריאה השנייה והשלישית ב-29 בחודש יולי 2014, שמחייב פתיחה של תאגיד השידור הציבורי החדש רק אחרי סגירה של רשות השידור – אני כבר אמרתי את עמדתי – כפי שחוקק, במתכונת שחוקקה – הרי כל בר-דעת יודע שהדבר הזה לא יקרה ב-1 ביולי. לא הצליחו להגיע להקמת תאגיד השידור הציבורי החדש ב-1 ביולי, ולכן בדקות הללו, בימים הללו, הרבה מאוד שעות, בדיוק כפי שהתרעתי בכנסת הקודמת, שבלתי אפשרי להקים את תאגיד השידור הציבורי החדש בזמן שניתן לו על-פי החוק, ואנחנו כולנו בבית הזה, חברת הכנסת רוזין, וגם את, שוודאי רוצה בקיומו של שידור ציבורי, צריכים לקבל החלטה. ההחלטה היא אחת משתיים, חבר הכנסת נגוסה. היא איננה נוגעת בהכרח לשידורים ברק"ע, שמשדרת גם בשפה הרוסית ובשפה האמהרית, נדמה לי שגם בצרפתית יש שם שידורים ובאנגלית – אני לא בטוח, יכול להיות שזה ברשת אחרת – כל שידורי "קול ישראל", לרגע זה, לפי חוק, יופסקו ב-30 ביוני, ואנחנו צריכים לקבל החלטה. הבית הזה, מוטלת עליו אחריות כבדה מאוד בשבוע הבא, גברתי היושבת-ראש, האם מאריכים את פעילותה של רשות השידור במתכונתה הנוכחית, כפי שמתיר החוק, כפי שהציע המחוקק בכנסת התשע-עשרה, חבר הכנסת ילין, מאריכים בעוד שלושה חודשים את פעילותה של הרשות כדי להבטיח הקמת תאגיד שידור ציבורי חדש בתחילת אוקטובר או במועד אחר שנקבע, או שהמפרק, הכנ"ר, כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל, יפנה לבית-המשפט המחוזי בירושלים, לשופט לענייני פירוקים, והדבר יהיה בידיו בשלב הזה, והוא יחליט באופן בלעדי מה יעלה בגורלו של השידור הציבורי. אני מבקש למסור למליאת הכנסת שהמלצתי, שאמורה להתקבל – או לא להתקבל, אינני יודע – על-ידי שר התקשורת, בהסכמתו של שר האוצר ובאישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת – אם תחליט כך, כמובן, בשבוע הבא – היא להאריך בשלושה חודשים את פעילותה של רשות השידור, כדי שבזמן הזה כולנו בבית הזה נתגייס – כולנו, בלי חילוקי דעות. זה בכלל לא עניין פוליטי, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה – כולנו נתגייס בחודש הקרוב או בחודשיים הקרובים, חבר הכנסת פרי, להצלתו של השידור הציבורי במדינת ישראל, שלרגע זה החוק מחייב אותו, אם לא יהיה שינוי, להיסגר ב-30 ביוני בחצות הלילה, ביום שלישי הבא. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, כבוד השר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. שאילתה מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <34. הקלות על האוכלוסייה הפלסטינית לקראת חודש הרמדאן> <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני סגן השר, השבוע פורסם כי שר הביטחון אישר שורה של הקלות לפלסטינים לרגל חודש הרמדאן. ברצוני לשאול: 1. מה הן בדיוק ההקלות שאושרו? 2. כיצד הן מתיישבות עם פיגועי החיכוך העממיים? 3. כיצד הן מתיישבות עם ההתנהלות התוקפנית של הרשות הפלסטינית נגד מדינת ישראל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, כבוד סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חודש הרמדאן יחול השנה בין התאריכים 18 ביוני ו-17 ביולי. בתום חודש הרמדאן יחול חג עיד אל-פיטר, המסמל את סיום הצום ונמשך שלושה ימים. במהלך חודש הרמדאן מקיימים המוסלמים ברחבי הארץ את מצוות הצום מזריחת החמה ועד שקיעתה, נוסף על קיום תפילות, בעיקר בהר-הבית, בכל יום שישי ובמהלך החודש כולו. לצערנו הרב, בשנים האחרונות בתקופה זו גם עולה רמת החיכוך בין האוכלוסייה הפלסטינית לבין המתיישבים היהודים. ב-9 ביוני אישר שר הביטחון את עבודת המטה שהוביל המתפ"ש למתן הקלה בצעדים האזרחיים לאוכלוסייה הפלסטינית. הצעדים שאושרו על-ידי שר הביטחון הם כדלהלן: הנפקת היתרי רמדאן ייעודיים למשך תקופת החג, לרבות עיד אל-פיטר, לצורך ביקור משפחות בחג בישראל; היתרי כניסה להר-הבית באמצע השבוע ובימי שישי; מתן היתרים לביקורי משפחה מקרבה ראשונה בעזה; מתן היתרי כניסה לישראל עבור כתבים פלסטינים, 50 כתבים; בחינה מרוכזת להסרת מניעות ביטחוניות לאנשי המנגנון הפלסטיני; הרחבת פעילות המעברים אליהו, חשמונאים ומיתר עד השעה 22:00; מתן היתרי יציאה לחו"ל דרך נתב"ג ל-500 איש. ההקלות לאוכלוסייה שאישר שר הביטחון הן הקלות הומניטריות התורמות לרגיעה, ליציבות ולביטחון. לאור אירוע הדקירה ביום ראשון ד' בתמוז, 21 ביוני, בוטלו כל ההקלות והצעדים האזרחיים לרמדאן לתושבי הכפר סעיר, שממנו יצא המחבל. בנוסף, בוטלה יציאת הפלסטינים לחוץ-לארץ דרך נתב"ג, כפי שאמרתי, 500 אישורים; כולם בוטלו לאור אירוע הדקירה שהיה ביום ראשון הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני סגן השר, היות שאני מכיר אותך איזה יום וחצי, אני מרשה לעצמי להעריך שאתה לא ממש מזדהה, לא עם התיאור המאוד-מאוד פסטורלי של חודש הרמדאן – יש לי תחושה שמי שמבקר בבתי-קברות בחודש הזה אלה לא הפלסטינים, זה איכשהו דווקא הצד הישראלי – ובטח ובטח לא עם התרומה של ההקלות הללו, לא לביטחון ולא לשום דבר אחר. אני מבקש רק לציין, גברתי היושבת-ראש, לפרוטוקול, שלא קיבלנו תשובה על השאלה איך ההקלות הללו מתיישבות עם המדיניות התוקפנית של הרשות הפלסטינית נגד מדינת ישראל. זה עוד בשאלה הראשונה. עכשיו, ברשותכם, שאלת המשך. אתמול, אדוני סגן השר, נפתחו חנויות פלסטיניות ברחוב הראשי שמוביל למערת המכפלה ביישוב היהודי בחברון. החנויות הללו היו סגורות במשך 12 שנה, לאחר סדרה שלמה של פיגועים קשים שהתרחשו באזור. אני רוצה להקריא את הנימוקים הביטחוניים שעליהם חתם אלוף פיקוד המרכז דאז יאיר נוה מתוך תצהירו לבג"ץ: מדובר בעיר שבה בוצע מספר הפיגועים הרב ביותר ביחס לתא שטח מוגדר – בסוגריים שלי, היישוב היהודי בחברון. חשוב להדגיש כי חלק מהטרוריסטים בחברון פועלים מתוך האוכלוסייה האזרחית ונעזרים בה כדי להסתתר בדרכם למקומות הפיגוע ובהימלטם לאחר ביצוע הפיגועים. אין מנוס, מן ההיבט המבצעי, מקביעת שטחי הפרדה באזורי חיכוך, על מנת שלא ייווצר בהם ריכוז של אוכלוסייה פלסטינית היכול לאפשר התקרבותו של מחבל לעבר אזרחים או חיילים. לכן קיים הכרח מבצעי במרחבי הגנה. אני רוצה לשאול את אדוני סגן השר, האם החלטות מצילות החיים, כפי שאלוף הפיקוד דאז מנמק אותן – מדוע לבטל אותן עכשיו? האם יש פחות פיגועי חיכוך בזמן האחרון, היום, דווקא ברמדאן, או שחיי היהודים בחברון הפכו זולים יותר בגלל הרצון להעניק הקלות לאוכלוסייה הפלסטינית ברמדאן? האם בכוונת הדרג המדיני להתערב כדי לאפשר ליהודים להמשיך ולהגיע לקברי אבות בבטחה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לקצר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – או שאנחנו הולכים לחזור לימי הבלהות, כפי שאלוף הפיקוד נוה היטיב לתאר אותם? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ. יש לנו שני שואלים. דבר אחד אני מבקשת, יש לכל דובר דקה אחת. אני לא מפעילה שעון, אבל אני מבקשת לקצר. שואל חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אחר כך חבר הכנסת שרון גל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, אין ספק שביטול ה"הקלות" זה עונש קולקטיבי. אז אני שואל האם העונש הקולקטיבי הזה לא סותר את המצווה הדתית שקיימת בדת האסלאם, וכבודו, אני מניח, בטח רגיש למצוות דתיות. גם בחג הרמדאן וגם בחג עיד אל-פיטר שמסיים את חודש הרמדאן יש מצווה דתית מאוד ברורה לקיים ביקורי משפחה. ולכן, כבודו, כדי לקיים את המצווה הדתית, צריך לאפשר אותו חופש תנועה, גם יציאה לישראל כדי לבקר את קרובי המשפחה בתוך ישראל, אבל גם יציאה מעזה – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ולגדה המערבית. ולכן המספרים שאתה מדבר עליהם, מספרים של מאות, אלה מספרים שוליים. ולכן יש כאן פגיעה קשה בחופש הדת של האוכלוסייה הפלסטינית דווקא בחגים הכי קדושים שלהם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. חבר הכנסת שרון גל. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני סגן השר, אם הייתי ציני יכולתי למנף עכשיו את השאילתה מחבר מפלגתך אליך, כשהוא אומר לך שהוא יודע שאתה לא מזדהה עם המדיניות. זה כל כך ברור. הרי אם מישהו חיפש סיבה למה אנחנו חושבים שזו ממשלה ימנית בכאילו, אז זאת ההוכחה. עוד פיגוע דקירה, עוד פיגוע ירי, עוד פרובוקציות, עוד יידויי אבנים, עוד הריסת קברים בהר-הזיתים ועוד פרובוקציות ועוד טרור, ואנחנו נותנים הקלות; הקלות על הקלות. אני שואל אותך, אישית, האם אתה שלם עם המדיניות הזאת? האם אתה לא חושב שהגיע הזמן, מול הטרור המשתולל והמתגבר, להכביד את היד, להרוס את בתי המחבלים, להפעיל עוד סנקציות, ולהתחיל לעבוד? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. חבר הכנסת ינון מגל, שואל נוסף. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד סגן השר, יש בזמן האחרון דיווחים על כוונה להרוס שני מבנים במאחז יישוב-הדעת שבאזור שילה, שבות-רחל. האם יש אמת בדבר? אם כן – למה ומדוע ייהרסו מבנים של יהודים בארץ-ישראל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני כבוד השר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> כשהבית היהודי יהפוך להיות אופוזיציה מימין יחד אתנו, יכול להיות – – – ייראה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הבית היהודי הוא אכן מפלגה ימנית. אנחנו לא מתביישים בכך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי כנסת יקרים, נא לא להפריע. בואו ניתן לסגן השר להשיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה חברי. מה יגידו אנשי האופוזיציה, אני עוד לא יודע. ובכן, אני אענה גם לחבר הכנסת שרון גל וגם לחבר הכנסת סמוטריץ. באופן אישי דעתי אינה נוחה לגמרי מאותן הקלות שניתנו. אני חושב שבהחלט יש מקום למנוע פיגועים ולעשות מאמצים גדולים. מצד שני, עמדתם של אנשי הביטחון היא שדווקא ההקלות הללו משחררות לחץ בציבור הרחב ומונעות פיגועים. ימים יגידו. לגבי חברון, אינני מכיר את הסוגיה לעומקה. אני מניח שאולי מדובר בהחלטה מקומית. הנושא הזה ייבדק. אני אשתדל לתת לכם תשובה מעמיקה. הנושא איננו פשוט. אני מכיר באופן אישי את כל המסלול הזה שבין שכונת אברהם אבינו ושכונת בית-הדסה למערת המכפלה. אכן, זה אזור שבשנים האחרונות היה שקט מפני שהחנויות שם היו סגורות. אני אלמד את הנושא, ואני אשיב תשובה לעניין. אדוני חבר הכנסת, הוטל עונש קולקטיבי רק על תושבי סעיר, לא על תושבי יהודה ושומרון. ההקלות שניתנו הן הקלות שמתאם הפעולות בשטחים קיבל, מבקשות שהגיעו אליו מהרשות הפלסטינית ומהמקבילים שלו ברשות הפלסטינית. הוטל עונש קולקטיבי, כדבריך, על הכפר סעיר שממנו יצא המחבל שרצה לרצוח וכמעט רצח שוטר מג"ב בשער שכם. תושבי סעיר אינם יכולים לקבל הקלות אם יוצא מקרבם רוצח או מי שרוצה להיות רוצח. לגבי יישוב-הדעת – אני לא מכיר את העניין. אני אבדוק את זה ואתן לך תשובה. אני מקווה מאוד – כמובן, עמדתי האישית היא, בוודאי, שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ למנוע הרס בתים ביהודה ושומרון. לצערי הרב, רק אתמול שמענו פסק-דין של בית-המשפט העליון לעניין בתים בבית-אל, מקום שבו התגוררתי שמונה שנים. אני מקווה מאוד שהממשלה תעשה כל מאמץ להכשיר את הבתים שנבנו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה להכשיר אותם? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> להכשיר אותם מכיוון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה צריך להכשיר אותם? לא – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> למה לא? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> להכשיר אותם כדי למנוע הרס בתים ביישוב יהודי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – ואחר כך אתם רוצים שיכשירו – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, הערבים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב על שאילתה של חבר הכנסת איל בן ראובן. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – בתים – – – והרוסים – – – כמה בניתם וכמה הרסתם? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה בניתם? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> 30,000 בתים של בדואים בדרום, שם לא צריך להרוס, נכון? <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר. <ינון מגל (הבית היהודי):> בלהרוס אתם נהדרים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, חבר הכנסת איל בן ראובן. נא לא להפריע מהצד השמאלי שלי. <36. מימון הקמת ממ"דים ביישובי קו העימות בצפון> <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, אנחנו מדברים, לצערי, כמעט יום-יום על איום תלול-מסלול הפעיל, לצערנו, בדרום. לשמחתי, אנחנו מדברים הרבה פחות על האיום בצפון, אבל המציאות היום היא שאנחנו נמצאים עם למעלה מ-100,000 רקטות וטילים כש-70,000 מהם מכוונים לצפון. שאלתי היא כך: היום רק 30% מתושבי קו העימות בצפון, יש להם יכולת התגוננות מפני ירי טילים ורקטות. הסיבה היא העלות הגבוהה של הממ"דים באזורים אלו, והסיוע לכך לא מספיק עד כדי לא רלוונטי. השאלה היא: מה בכוונתכם, מה בכוונתך, לעשות כדי לקדם את בניית הממ"דים ביישובים האלה, ביישובי הצפון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, גברתי היושבת-ראש. כשאתה מדבר על 80% – גם אני אחד מה-80% כתושב אשקלון. על כל פנים, על-פי נתוני פיקוד העורף, 80% מהאוכלוסייה ביישובי קו העימות הנמצאים במרחק של עד 4 קילומטרים מהגבול, לרשותם אמצעי מיגון כגון ממ"ד או מקלט כזה או אחר. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> זה לא מדויק. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מדויק בכלל. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> 80%. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לשטח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה על-פי – 80%. כנראה, 20% לא. <קריאה:> 100% זה כל אחד שייפגע. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> המקלוט היום, ב-15 שניות של איום – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת איל בן ראובן, אין לי מה להגיד על נתונים של פיקוד העורף. אתה אומר שזה לא מדויק, אני אבדוק את זה מולם שוב. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> טוב. גם לי יש נתונים מפיקוד העורף מהרמה הכי גבוהה, והנתונים האלה הם נתונים מדויקים מאוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת בן ראובן, יהיה לך זמן לשאול שאלות נוספות. תן, בבקשה, לסגן השר להשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם הם הטעו אותי אז הם עשו דבר חמור. אוקיי? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, בימים אלה בוחן משרד הביטחון את הצורך במתן פתרון מקלוט רחב יותר לכלל האוכלוסייה ביישובי העימות בגבול הצפון. יש לציין שמדינת ישראל מתמודדת עם איום הטילים לא רק בשימוש באמצעי מקלוט; מדינת ישראל משקיעה מיליארדי שקלים בחיזוק יכולת ההרתעה של צה"ל ובפיתוח מערכות מתוחכמות ליירוט טילים. אשמח לשאלה נוספת, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לך שאלה נוספת, חבר הכנסת בן ראובן? בבקשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד סגן השר, השאלה היא מה הולכים לעשות. אני רוצה להסביר: הנתונים שהצגת הם נתונים שקיבלת – אני רק רוצה להסביר: היום צריך לעשות את ההבחנה המאוד-בהירה על בסיס מה באמת האיומים. מקלט שנותנים היום ביישובי הצפון הוא לא רלוונטי לאיום הקונקרטי. אנחנו מכירים את זה מצוין מהדרום, את עניין 15 השניות, 30 השניות, ולכן אי-אפשר לבוא כאן ולהסביר ש-80% מתושבי הצפון ממוגנים. הנתון הזה לא נכון, הוא לא רלוונטי לאיום. לכן, יש לזה פתרונות. היום צריך לדעת: ממ"ד באותה גזרה שדיברת עליה בצפון יקר הרבה יותר מהממ"דים באזור תל-אביב. ממ"ד עולה לתושב הצפון 120,000 שקל, ואתם נותנים היום 10,000 שקל מענק, שזה לא רלוונטי. מדינת ישראל, כדי שלא נצטרך להסביר לעצמנו הסברים בבוא היום – ואתה מכיר היטב את האיום מצפון – מוכרחה לתת לזה מענה, ולא בדמות "יש לנו 80% הגנה על התושבים". זו פשוט תשובה לא רלוונטית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, יש לנו עוד שני שואלים נוספים, ואז אני אתן לך להשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק המזכיר מגביל אותי בזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, זה בסדר. שואל נוסף – חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> סגן שר האוצר, יש שאלה אבל קודם כול פתיח קטן. עד 2008 בעוטף-עזה לא הצלחנו לקלוט משפחות. לא היה מיגון. אם אתה תיקח היום את הסקר של פיקוד העורף ומשרד ראש הממשלה, שמימן את המיגון, אנחנו מוצאים את עצמנו בצמיחה, מ-2008 עד היום, של בין 30% ל-45%. זאת אומרת, זה משהו אדיר. למה? כי קבענו בזמננו שאנחנו נבנה את המועצה או את האזור הכי בטוח שיש במדינת ישראל. כל מה שיתפוצץ שם יהיה בטוח, וכל מה שלא – כנראה יעבור מעלינו. זהו. זה מה שאנחנו אמרנו. עכשיו תראו, אולמרט צדק כשהוא אמר, לא נמגן את עצמנו לדעת, כי בסוף אתה צריך גם לקבל החלטות נאותות. אבל – ופה בא אבל – יש אפשרויות שונות: לא רק שהמדינה תממן את הכול, אלא גם ללכת לכיווני משכנתה, גם לבוא ולהגיד לתושבים: ב-300 שקל לחודש, בהלוואות, אנחנו פורסים לכם את זה, וללכת למקום – עד 1992 לא היה חוק המיגון במדינת ישראל, ומ-1992 הוא חל. לכן זאת אפשרות אחת. הנושא האחרון הוא, וזאת השאלה, האם אנחנו מבינים – וזה חשוב מאוד שגם פיקוד העורף יבין – שכלי הנשק הולכים ומשתבחים, לצערי ככה זה, והמקלוט שנבנה לפני 20 שנה אין לו תוקף, הוא בעצם לא שווה שום דבר. אם אתה תוכל לענות על השאלה הזאת או לפחות לעשות שעורי-בית על הנושא הזה, אני מאוד אשמח. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שואלת נוספת, ואז סגן השר ישיב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני סגן השר, היושבת-ראש, אני באמת רוצה לשים כאן על השולחן כמה דברים. בעבר מדינת ישראל הייתה מודעת לאחריות שלה, ואפילו מימנה בבנייה – גם תוך כדי כך שהיא מסבסדת משכנתאות – ממ"דים, מחיר הממ"דים, מחיר חדרי הביטחון הללו. מי שנמצא בקו עימות, ותאמינו לי, אני יודעת, אני בונה עכשיו, יש דרישה. בלי זה אין לך היתר בנייה. המדינה מחייבת אותם לבנות. החדרים האלה עולים עשרות-אלפי שקלים. בעבר המדינה סבסדה את זה דרך המשכנתאות, כי היא חייבה את האנשים; אין להם אופציה להגיד: אני מוותר. היום זו מעמסה נוספת על הגב של הצעירים האלה, שאין להם בכלל יכולת מימון של חלק מההון העצמי כדי לבנות בית. מכריחים אותם לשים את החדרים האלה ואף אחד לא מממן. מה המדיניות שלכם? למה לא תעשו כמו בעבר, שביישובי קו עימות, גם כדי לשמר את התושבים – בתוך חמש שנים זה יהיה חלק מהסבסוד, יקבלו אותו בחזרה, דרך המשכנתה או דרך צינורות אחרים, כדי להראות שאנשים עדיין גרים במקומות האלה וגם כדי לעודד את האוכלוסייה. לא להגיע רק למדינת גוש-דן–תל-אביב אלא להגיע גם לפריפריה. המדינה מכריחה את התושבים להתמגן כי היא לא יכולה לספק להם את המיגון? בבקשה, שתישא בחלק מההוצאות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, כבוד סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני חושב שחבר הכנסת איל בן ראובן, חבר הכנסת חיים ילין וחברת הכנסת אורלי אבקסיס העלו נושאים שהם מאוד חשובים, והם לא ייפתרו בתשובה על שאילתה מעל הדוכן הזה. מה שאני מציע לחברים, אולי באמת לקיים דיון יותר מעמיק עם הגורמים הרלוונטיים בעניין הזה, ונמשיך את העניין לא מעל הדוכן אלא באחד החדרים בדיון מקצועי. מקובל עליכם? אורלי? <קריאות:> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מקובל מאוד. אורלי, מקובל? תודה רבה לכבוד סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את חבר הכנסת יוסף ג'בארין לשאילתה. רבותי, יש לנו כבר שני שואלים נוספים, ולכן אני לא אוכל להוסיף. <37. אי-יישום החלטת הממשלה להעביר כספים ליישובים הערביים> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, בדצמבר 2014 התקבלה החלטה של הממשלה, זו החלטה 2365, ולפיה על הממשלה להעביר בתחילת 2015 תקציב של 664 מיליון שקל ליישובים הערביים. אין ספק שזהו תקציב קריטי, כדי לקדם את המצב הסוציו-אקונומי של היישובים הערביים. כפי שכבוד סגן השר יודע, עובדים קשה עד שמגיעים לקבלת החלטה בממשלה, אבל, לצערי, נתקלים בביורוקרטיה של היעדר יישום. ולכן אני שואל: 1. מדוע עד היום הזה לא הועבר התקציב או לא הועבר במלואו? 2. מדוע לא יקודם האישור בוועדת החריגים בימים הקרובים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, החלטת הממשלה שאתה מדבר עליה, 2365, קודמה והובלה על-ידי משרד ראש הממשלה והאוצר במשותף וכוללת כמה שינויים מבניים משמעותיים, כגון שריון 40% מהתקציב התוספתי, תחבורה ציבורית לטובת שיפור הנגישות התחבורתית במגזר וצעדים יעילים לקידום פיתוח ושילוב כלכלי של החברה הערבית. 1–2. רובם המכריע של הצעדים מיושם בפועל. לדוגמה, הרחבת הנגישות של התחבורה ציבורית, השקעה משמעותית בביוב, תשתיות, כבישים, הפעלת מפעלי הכוון תעסוקתיים וכו'. מכיוון שמשרד האוצר לקח חלק מרכזי בקידום ההחלטה ומכיוון שעד כה לא נשמעו כלל טענות על אי-תקצוב או אי-אישור בקשות תקציביות שהוגשו לוועדת החריגים הרלוונטית, הרי שאין בסיס לטענה האמורה. משרד האוצר ימשיך לפעול בשיתוף עם משרדי הממשלה האחרים – אפשר לקבל קצת שקט למעלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מבקשת – למעלה לשמור על השקט. זה מאוד מפריע כאן לעבוד. תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אחזור על הקטע האחרון. מכיוון שמשרד האוצר לקח חלק מרכזי בקידום ההחלטה ומכיוון שעד כה לא נשמעו כלל טענות על אי-תקצוב או אי-אישור בקשות תקציביות שהוגשו לוועדת החריגים הרלוונטית, הרי שאין בסיס לטענה האמורה. משרד האוצר ימשיך לפעול בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה האחרים לקידום שינויים מבניים משמעותיים ובתחום, לצורך המשך מגמת השילוב הכלכלי של החברה הערבית, המניבה פירות למשק כולו ולחברה הערבית בפרט. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו שואלים נוספים. שואל נוסף ראשון – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. יש שאילתה נוספת ליוסף ג'בארין? זה בסדר שהוא ימשיך? אוקיי. בבקשה, חבר הכנסת סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני סגן השר, גברתי היושבת-ראש, אנחנו הגשנו את השאילתה הזאת, אני וחברי יוסף ג'בארין וגם חברי עבד אל חכים חאג' יחיא, בעקבות פגישה שהייתה לנו לפני כמה ימים עם פורום ראשי הרשויות המקומיות הערביות במרכז "מוסאוא" עם מומחים כלכלנים, ושם נאמרו לנו הדברים האלה, שבאמת יש ההחלטה הזאת ויש 664 מיליון שקל שמחכים לוועדת חריגים. ובנוסף גם נאמר לנו, אדוני סגן השר, כי יש גם החלטה לתגבר את מענקי האיזון של הרשויות המקומיות, והם מבקשים שגם העניין הזה יובא לאישור ועדת החריגים. גם תקציב הפיתוח של משרד הפנים תקוע, וללא תקציב זה אי-אפשר לקדם הרבה פרויקטים. השאלה, מדוע ועדת החריגים לא מתכנסת ולא מאשרת את התקציבים האלה לרשויות המקומיות הערביות? כאן אני אומר לך שוועד ראשי הרשויות המקומיות החליט כבר שאם באמת שום דבר לא יזוז ולא יקבלו תקציבים – הם כבר מאיימים בשביתה גדולה במגזר הערבי ב-1 בספטמבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, בא נתחיל מהסוף – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, אדוני סגן השר, יש לנו עוד שואלים. אחר כך אנחנו ניתן לך. חברת הכנסת סתיו שפיר. אתה תשיב אחרי כל השאלות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה. שאלת המשך בנושא התקציבי, אבל מכיוון אחר: אני מקבלת פניות רבות מאנשים, מארגונים וגופים שאמורים לקבל תמיכות, אך התמיכות האלה לא מאושרות על-ידי ועדת חריגים במשרד האוצר. ועדת חריגים – החשבת הכללית במשרד האוצר היא היום מי שממונה ואחראית לתקציב המדינה, באופן מעוות ביותר; יושבת פקידות והפקידות קובעת איך מתנהל תקציב המדינה במשך תקופה של קרוב לעשרה חודשים. בתקופה הזאת, שאנחנו עובדים על תקציב של 1 חלקי 12, כידוע, יכולה החשבת הכללית לאשר תקציבים נוספים במסגרת ועדת חריגים. בוועדה הזאת יושבים אך ורק פקידים, אין שם נבחר ציבור. אני נאלצת לפנות מדי חודש אל החשבת הכללית בבקשה לפרסם את דוח ההוצאות של ועדת החריגים. ביקשתי ממנה בוועדת הכספים לפרסם גם את הפרוטוקולים של הוועדה, מאחר שחשוב שנכיר את השיקולים בהוצאות התקציביות האלה, שיכולות להגיע למיליארדים בחודש, אך היא ענתה לי בוועדת הכספים שזאת כבר שאלה אחרת. אדוני סגן השר, היא לא בטוחה, או היא לא מתחייבת לפרסם את אותם פרוטוקולים. אני אמתין שתסיימו להסתודד, זה בטח חשוב. אבקשך, בבקשה, גם להגיד את עמדתך בנושא הזה, ובבקשה גם לפנות אליה ולדרוש ממנה לפרסם את הוצאות ועדת החריגים לחודש הקודם, לחודש מאי, שעדיין לא פורסמו, וכמובן, מייד עם סוף החודש – גם לחודש הזה, בתוספת הפרוטוקולים של אותה ועדה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – כי אנחנו חייבים להכיר את השיקולים שמובילים להוצאות של תקציב המדינה, בעיקר כשמדובר ממש בתקציב כמעט שנתי – עשרה חודשים של תקציב שמנוהל על-ידי הפקידות בלבד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. שאלה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני סגן השר, הכסף הזה שמדברים עליו הוא יתרות משנים קודמות, אלה יתרות מאושרות משנים קודמות שצריך להעביר לרשויות המקומיות הערביות. לכן יש צורך מיידי לכנס את ועדת החריגים כדי לאשר את הסכומים האלה; זה הדבר השני. הדבר השלישי, צריך גם להסיר חסמים. לא צריכות להיות הרבה התניות, כך שהשנה הזאת תיגמר בלי שהם יקבלו את הכספים האלה ברשויות המקומיות הערביות, כי זה יכול לחרוץ גורלות של הרשויות המקומיות, כי המצב לא בכי טוב. הסכומים האלה יכולים להציל, ואנחנו לא צריכים להכניס עוד ועוד רשויות לתוכניות ההבראה ולמצב כלכלי גרוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא להשיב, אדוני סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. אז קודם כול, אני אתחיל – יוסף ג'בארין, שאלת שאלה נוספת? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זאת אותה שאלה עם אוסאמה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זאת אותה שאלה של אוסאמה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אותה שאלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אז מה שמדובר לגבי ניהול ועדת החריגים, וניהול בכלל של החשבת הכללית, שאגב, סתיו, אני רוצה כאן לברך אותה, היא לא הזמינה – בהיעדר תקציב מאושר, ואת יודעת את זה, כל הניהול של 1 חלקי 12 עובר אליה, והיא עושה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> רק שתפרסם את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> רק שתפרסם את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא עושה עבודה יוצאת מן הכלל, ואני חושב שהמחדל של הכנסת שלא העבירה את תקציב 2015 – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> היינו רוצים לראות את עבודתה היוצאת מן הכלל, אבל אנחנו לא יכולים לראות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אני פה מעל הדוכן הזה רוצה לגבות אותה ולשבח אותה על העבודה שהיא עושה, וזה לא קשור לעניין שביקשת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חושב שמה שביקשת זה נכון, ואין לי שום ספק שהיא תעשה את זה. על כל פנים, בהיעדר תקציב מאושר היא מנהלת את זה כ-1 חלקי 12 עם ועדת החריגים, מקרים שמגיעים מוועדת החריגים. על כל פנים, לגבי מענקי איזון – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – ועדת החריגים אישרה הוצאות של מיליארדים נוסף על התקציב של 1 חלקי 12. ברור לי – – – האוצר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סתיו – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תפרסם את ההוצאות האלה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברת הכנסת סתיו שפיר, שאלת שאלה, אני אעביר אותה לחשבת הכללית. אין לי שום ספק שהכול שקוף, והיא תפרוס בפנייך את כל הנתונים והאינפורמציה שאת רוצה. על כל פנים, לגבי מענק האיזון לתקציבי הפיתוח, זה כבר יידון, זה לא קשור ל-2365. 2365 מנוהל, ואין טענות לגבי 2365. לגבי שאר הסעיפים שיידונו בתוכניות העבודה של התקציב שיאושר פה, בעזרת השם, של 15' ו-16' – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את זה להעביר לוועדת החריגים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> להעביר לוועדת החריגים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ועדת החריגים דנה בתקציב שאושר, תקציב של שנה קודמת, 1 חלקי 12, ודברים נוספים שהם חריגים; כשמם כן הם. לגבי דברים נוספים שאתם מבקשים, מענק איזון, תקציבי פיתוח – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אנחנו מדברים על הכרזת הממשלה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הכרזת הממשלה – לא שמענו שיש טענות לגבי הניהול של התוכנית. אם אתה אומר שיש, אני אבדוק את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, יש בקשה נוספת ממגיש השאילתה. בבקשה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, חבר – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לגבי 2365 העסק מתנהל ואין טענות. אם אתה אומר שיש, אני אבדוק אותן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, בקשה נוספת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה, יוסף. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הבקשה שלנו, כבוד סגן השר, לקבל את התשובה בכתב, ואם אפשר גם לעניין מענקי האיזון וגם לעניין החלטה 2365. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מענקי האיזון, תקציבי פיתוח, כשמדובר על – אלה תוכניות עבודה של הממשלה, זה יידון בדיוני התקציב. לגבי 2365, הוא מה שעניתי – לא שמענו שיש טענה לגבי הנושאים האלו. אם יש טענה, תעלו אותה ספציפית נקודתית, לא משהו כללי – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל השאילתה הייתה סביב העובדה שיש טענה של חוסר יישום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תגיד לי במה. אז תגיד לי באיזה פריט ב-2365 יש לך טענה, תגיד לי במה. לא דברים נוספים כמו שהוא אומר – מענק איזון, תקציבי פיתוח, אלה דיוני תקציב שלא קשורים ל-2365. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז מה שאני מציע, אנחנו נשלח מכתב בתגובה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תשלח. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – בתגובה על תשובה בכתב שנבקש ממך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשמחה. לא, לא, אתה קודם כול תטען את הטענות הספציפיות הנקודתיות; אל תטפל באופן כללי – יש טענה, תגיד לי מה. אוקיי? ואני אבדוק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> והשר יתחייב לענות על הטענות הספציפיות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו מתחייבים להתנהל כמו שצריך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הטענה שלו נוגעת לוועדת חריגים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חאג' יחיא, עוד מעט יאשרו את התקציב, אתה תצביע בעד, והכול יהיה בסדר – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל זה לא קשור. השנה תיגמר עד שיאשרו את התקציב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – הכול יבוא על מקומו בשלום – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> השנה תיגמר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – בהדגשה על המילה שלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו מתכוננים עכשיו – עוד כמה דקות נתחיל ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הבונדסטאג של גרמניה. האורחים כבר נמצאים כאן. אנחנו מחכים לאורחים שלנו. רבותי, תהיה לנו עכשיו הפסקה של שלוש דקות. נא לחזור לאולם בעוד שלוש דקות. אפשר גם להישאר, כמובן. <(הישיבה נפסקה בשעה 11:56 ונתחדשה בשעה 12:07.)> <ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הבונדסטאג של גרמניה נורברט לאמרט> <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> חברי הכנסת, שרים, נכבדים, אנא תפסו מקומותיכם כדי שנוכל לקבל את פני היושבי-ראש והנשיא. כבוד יושב-ראש הכנסת! כבוד נשיא הבונדסטאג של גרמניה! כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה, נשיא הבונדסטאג של גרמניה ויושב-ראש הכנסת.) נא לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת ולפתוח את הישיבה המיוחדת לכבוד נשיא הבונדסטאג. כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין; כבוד ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו; כבוד נשיא הבונדסטאג של גרמניה פרופסור נורברט לאמרט; סגני נשיא הבונדסטאג שנמצאים אתנו כאן ביציע; שגריר גרמניה בישראל וכל חברי המשלחת הנכבדה; אדוני ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג; שרי הממשלה; יושב-ראש אגודת הידידות ישראל-גרמניה חבר הכנסת נחמן שי; חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר; מנכ"ל הכנסת מר רונן פלוט; מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ; היועץ המשפטי לכנסת איל ינון; ראשי ערים שנמצאים אתנו, יושבת-ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל; ניצולי שואה ממרכז הארגונים של ניצולי השואה; עולים מהתאחדות עולי מרכז אירופה; נציגי תנועות הנוער ותלמידים; כלל האורחים היקרים, אני מבקש לקדם בברכה את עמיתי פרופסור נורברט לאמרט, נשיא הבונדסטאג של גרמניה, יחד עם פמלייתו. ברוך הבא, אדוני, לירושלים בירת ישראל ולכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלית. מכובדינו האורחים, גרמניה וישראל חולקות עמדות משותפות רבות, והיחסים הטובים בין המדינות הם מיוחדים ויוצאי דופן. אני שמח מאוד על ביקורך כאן, אדוני נשיא הבונדסטאג, ואני סמוך ובטוח כי הוא מהווה גם בעיניך נדבך חשוב בבניית היחסים האיתנים בין מדינותינו, יחסים המתקיימים זה שנים ארוכות ומוצאים את ביטוים בשורה של תחומים ושיתופי פעולה בין המדינות. באופן אישי, אני מבקש להביע את הערכתי והערכת הכנסת וחבריה על היותך ידיד ישראל בלב ובנפש. מעולם לא היססת לעמוד לצדנו ולהתבטא בזכות ישראל. זכורני כי בעבר אמרת כי היד שהעם היהודי ומדינת ישראל הושיטו לגרמניה הייתה המחווה שאפשרה לגרמניה להפוך להיות מה שהיא. "אתם החזרתם לנו צלם אנוש, נתתם לנו הזדמנות חדשה, ואנו אסירי תודה על כך" – כך אמרת. הקשר שלנו במישור הציבורי והאישי כאחד הוא מיוחד במינו. גם אם במידת הצורך אינך חוסך מאתנו ביקורת, לא אחת ציינת את החשיבות המיוחדת שאתה רואה בכינון קשרים בין הפרלמנטים של מדינותינו, וראויה לציון גישתך הפתוחה, המבקשת לקרב בין בני הדור הצעיר של גרמניה וישראל. מכובדי, גרמניה היא ידידת אמת של ישראל. עמידתכם לצדנו ולצד העם היהודי משמעותית מאין-כמוה תמיד, ובוודאי בעת הזו, בעידן של מאבק קשה וחובק עולם באנטישמיות ובצורתה החדשה – האנטי-ישראליות. כמעט אין צורך להזכיר, אדוני הנכבד, שכל ביקור של נציג בכיר מן הממשל הגרמני בישראל הוא רגיש למדי עבור חלק מאזרחינו. לא מעט ניצולי השואה עדיין חיים בינינו, כמה מהם אף מכבדים אותנו כאן, ביציע האורחים, ואני שב ומקדם אותם בברכה. רבים מאתנו הם דור שני, שלישי ורביעי ליהדות אירופה, שעלתה בלהבות תחת מגפי המשטר הנאצי באירופה הכבושה. לפני 54 שנים, לא הרחק מכאן, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, עשתה ישראל צדק היסטורי ושפטה את אחד מבכירי המשטר הנאצי, אדולף אייכמן, על מעלליו הרבים. התובע במשפט, גדעון האוזנר, הכריז בדבריו הנודעים כי איננו עומד יחידי, שכן עמו עומדים שישה מיליונים שדמם זועק. בדברי הסיכום שלו באותו משפט הוא תיאר את עוצמתה של מכונת ההשמדה הנאצית במילים הבאות שקרא: "היכן הם, שופטי ורבותי, מעיינות התרעלה אשר מהם שאבו הללו כוח לרמוס אדם כרמש, לרטש תינוק בידיים כסחבה בלויה, לעסוק במשך חמש שנים ומעלה בהשלכת מיליונים למוות. תורת הכזב", המשיך האוזנר, "ממיתה לב האדם והופכת אותו לגוש קרח, לשיש הרובץ על מסמכים וצווים. לא הייתה זו היפנוזה המונית או תופעה פסיכוטית אחרת שהאדם נלכד בה בלא יכולת להשתחרר עוד – זה היה מעשה רצוני, מודע ומוכר". רבותי, לנו אין כמובן רשות לסלוח בשם איש מששת המיליונים שנספו במיתות שונות ומשונות; לא בשם איש מן הניצולים. דווקא על רקע זה אני סבור, כי למרות המשקעים וההיסטוריה הקשה כל כך בין העמים, עלינו להוסיף ולתרום למאמץ לבניית יחסי האמון בין המדינות בעידן זה, המושתתים על שיתוף פעולה עמוק. זוהי אף חובתנו להוכיח כי ניתן לבנות יחסים אחרים לחלוטין. לא להתכחש, לא להתעלם, לא לשכוח ולא לטאטא דבר. אדרבה, לזכור היטב את העבר הזה על מנת להתמודד אתו, כדי לוודא שלעולם לא יקרה כדבר הזה, לא לעם היהודי ולא לבני-אנוש באשר הם. חשוב להדגיש זאת, שכן, גם בגרמניה עצמה נשמעים היום קולות, בעיקר בקרב הדור הצעיר, הגורסים כי למרות מחויבותה לשימור זיכרון השואה, אין הדבר מחייב תמיכה בישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. לכן, אדוני נשיא הבונדסטאג, לעמידתך פה היום ולנאום שתישא בפנינו יש חשיבות יתרה גם לציבור בישראל וגם לאזרחי גרמניה ואף מחוצה לה. לקחי השואה אינם רק אוניברסליים, אלא גם פרטיקולריים ונוגעים ישירות לישראל ולעם היהודי. מכובדי, באחרונה גוברים הקולות הקוראים להחרמתה של ישראל בזירה הכלכלית, האקדמית והתרבותית. אלו קריאות תלושות מן המציאות, שיש בהן מן הצביעות, שכן הן מופנות דווקא אל המדינה המותקפת ביותר בעולם, שעושה את המאמץ העליון ביותר לשמור בכל עת על מוסריותה. פעילות זו מוּנעת משנאה, מדעה קדומה, ולא אחת גם מאנטישמיות ואנטי-ישראליות עיוורת. היא עיוורת למתרחש במדינות רבות באזורנו, לרבות בסוריה, ממש כאן בגבולנו, ולמעשי טבח וגירוש המוניים, אכזריים ויומיומיים של גורמים קיצוניים כמו "דאעש", "אל-קאעידה" ואחרים, המאיימים על יציבות העולם המערבי כולו. המחרימים והמשמיצים עיוורים גם לכך שהקונפליקט האמיתי כבר מזמן איננו מקומי בין ישראל לפלסטינים, ועילתו איננה של כיבוש או נישול כביכול. המאבק האמיתי גדול בהרבה – זוהי ממש "התנגשות הציוויליזציות" – והוא מתחולל על רקע דתי ותרבותי בין העולם הקיצוני האסלאמי לבין העולם החופשי והסובלני. דווקא על גרמניה להתייצב בחזית המאבק מול ה-BDS וגופים אחרים המבקשים לפעול בדרך המכוערת והפסולה של החרמה, וכך גם מול אלו המבקשים להשמיד את ישראל. גם היום, לצערי, יש מי שסבורים כי העולם ייראה טוב יותר ללא ישראל וללא העם היהודי שחי בה. קולות מסוכנים אלו מגיעים במידה רבה מטהרן, שאתה כביכול מנהלים משא-ומתן לפירוקה מנשקה הגרעיני, שהכול יודעים היטב כלפי מי הוא מכוּון. אבל, אדוני הנכבד, שלא יהיה ספק לאיש: לא רק כלפי ישראל מכוון נשק הרסני זה; הנשק הגרעיני המיוצר ומואץ ללא הרף בכורים הרצחניים של בושהר, נתאנז ואחרים, הוא כלי להשמדת הציוויליזציה המערבית כולה, ולפיכך זוהי סוגיה של "להיות או לחדול" לא רק עבורנו בישראל. אני קורא לכולנו לזכור שיום לאחר המשא-ומתן הזה עלול להיות גם יום אחד מאוחר מדי. ידה של ישראל מושטת להידברות עם כל גורם המכבד אותה שנכון להגיע עמה להסדר אמיתי ולהניח בצד את האיבה ואת המשקעים. נדמה לי שאין הוכחה טובה לכך, אולי בדברי ימי האומות כולן, מאשר יחסי ישראל וגרמניה – שניתן לשקם את היחסים בין האומות באופן שונה לחלוטין. כי רק מתוך תשומת לב מדוקדקת אל העבר והפקת לקחים ממנו, נוכל להצמיח הווה ועתיד טובים בהרבה מאלו שידענו. מכובדי נשיא הבונדסטאג, אני סמוך ובטוח כי ברוח הדברים שעליהם שוחחנו גם במפגשינו הקודמים, ומכוח הידידות והקשר המיוחד בין מדינותינו, נשכיל לבנות גשר איתן שישמש את הדורות הבאים; גשר של שיתופי פעולה, גשר של ידידות, גשר של אמונה משותפת באותם ערכים. בשם הכנסת והעם בישראל: ברוך אתה בבואך לירושלים. אני מתכבד להזמין את נשיא הבונדסטאג, פרופסור נורברט לאמרט, לשאת את נאומו. <נשיא הבונדסטאג של גרמניה נורברט לאמרט:> (נושא דברים בשפה הגרמנית; להלן תרגומם הסימולטני) כבוד נשיא המדינה, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, מכובדי חברי הכנסת, גבירותי ורבותי – (אומר בעברית:) תודה רבה על ההזמנה וקבלת הפנים הידידותית. זה כבוד רב עבורי לדבר לפניכם כאן בשפת האם שלי. (מחיאות כפיים) זוהי זכות וגם שמחה לא מבוטלת בעבורי לשאת דברים לפני חברי הכנסת בישראל, מולדתם של יהודים מכל רחבי העולם, כאן בכנסת, מקום שבו פועם לבה של מדינה דמוקרטית איתנה, חברה פתוחה וחופשית, של הדמוקרטיה המתפקדת היחידה במזרח התיכון. אני נרגש מקבלת הפנים הלבבית, אדוני היושב-ראש, מן ההזמנה בכלל ומהטקס החגיגי, שאין הוא מובן מאליו כלל וכלל – כל אותו משמר כבוד צבאי לנשיא פרלמנט זר, ועל אחת כמה וכמה לאזרח גרמני, ועוד בכנסת, ולצלילי ההמנון הגרמני. קבלת הפנים שזכיתי לה אצלכם כבר בביקורי הרשמי הראשון אצלכם, בשנת 2007, הייתה אחת החוויות המרשימות ביותר בחיי הפוליטיים. אני רוצה להודות לכם על ההזמנה שלכם גם בשם חברות וחברי נשיאות הבונדסטאג שבאו אתי. גבירותי ורבותי, כמו הרבה מן הגרמנים גם אני חש קשר עמוק למדינתכם. אני נזכר במפגשים מרשימים מאוד עם בני-נוער ועם מבוגרים, אזרחי מדינת ישראל, מדענים, אמנים ופוליטיקאים. יש לי זיכרון חי ותוסס במיוחד מן המפגשים שחוויתי בביקורי הראשון בישראל, בשנת 1981, אז הייתי איש צעיר שנבחר לא מכבר לשמש כחבר הבונדסטאג. ההתנהגות המאופקת, אותה גישה עצורה כלפינו, אנו חברי הפרלמנט הגרמני – כל זה היה מורגש, אבל הבנתי את זה אז כמו שאני מבין את זה היום. חלפו 15 שנה מהיום שבו קשרו מדינותינו קשרים דיפלומטיים – שנות דור מאז אותה מלחמת שמד שלא נודעה כמוה בהיסטוריה, וזאת כדי למחוק את חיי היהודים באירופה. לגבי רבים מחברי הכנסת הייתה השואה משהו ישיר, התנסות ישירה. העובדה שלפני 70 שנה בא לקצו הרצח הבלתי-ניתן לתפיסה, והעובדה שהתבוסה במלחמה הזאת שחררה גם אותנו, הגרמנים, ממנגנון שהשחית את כבוד האדם, צוינו אצלנו ב-8 במאי. חוויה מיוחדת מהביקור שלי ב-1981 הייתה במהלך דיון שנחקק בזיכרוני, ובו הועלתה השאלה כיצד ניתן להביא ל"נורמליזציה" ביחסים בין שתי המדינות. כבר אז הייתי משוכנע שהיחסים בין שתי המדינות שלנו לעולם לא יוכלו להיות "נורמליים"; הם גם לא אמורים להיות כאלה. לעולם אסור להם להיות יחסים נורמליים גרידא. לאור ההיסטוריה שמקשרת באופן גורלי את שתי המדינות שלנו, אפשר לומר שהיחסים בינינו תמיד יהיו יחסים מיוחדים – כך ניסח זאת נשיא גרמניה יואכים גאוק. עמוס עוז, הסופר הידוע, אמר: אינטנסיביים – כן, אבל לא נורמליים. האינטנסיביות של יחסי הידידות בין שתי המדינות שלנו היא למעשה נס היסטורי, בעיקר הודות לסמכותיות שגילו שני מנהיגים דגולים ורבי-ניסיון, קונרד אדנאואר ודוד בן-גוריון, והודות למפגש הגורלי ביניהם בהיסטוריה של שתי המדינות. זמן קצר לאחר הקמת מדינת ישראל מתוך אפר השואה ולאחר כינון הרפובליקה הפדרלית מתוך חורבות המשטר הנאצי, היו לשניהם הגדולה, התבונה והנחישות להחליט בעד התחלה חדשה. כבר בשנת 1952 חתמו שתי המדינות על הסכם, שאומנם לא יכול היה להחזיר דברים על כנם – לא היה אפשר לתקן את מה שאינו ניתן לתיקון – אולם הוא שימש צעד ראשון להתקרבות הדדית, וזו הושלמה עם חילופי שגרירים ב-12 במאי 1965. במלאות 50 שנה לאירוע ההיסטורי הזה אמר נשיא מדינתכם בביקורו בגרמניה בחודש שעבר כמה קשה היה לו אישית לקבל באותה העת את כינון היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה, אף שהוא היה מודע לערכם. נשיא המדינה ראובן ריבלין הבליט את ההיגיון הפוליטי ואת הפרגמטיות שננקטו אז, על מנת להדגיש עוד יותר את מה שבמהלך השנים התפתח והבשיל להיות שותפות וידידות של אמת. אדוני הנשיא, החוויה הזאת, הניסיון הזה הוא למעשה דבר שיכול להביא אותנו להציע לכם להשתמש בכך כדי להתגבר על דברים מן העבר. כי אם התאפשר דווקא בין גרמניה לבין ישראל להצמיח ידידות, הרי שאין דבר פוליטי שאי-אפשר לפתור בתבונה. אדוני הנשיא, גבירותי ורבותי, היום היחסים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין ישראל מהווים "גשר מעל התהום" – אני מצטט את שמעון פרס בהופעתו הבלתי-נשכחת בפני הבונדסטאג הגרמני לפני חמש שנים – וגשר שכזה זקוק גם לעמודים וגם ליסודות, ואלה הערכים המשותפים שאנחנו מבססים את היחסים עליהם, ועליהם נבנה גם שיתוף הפעולה הפוליטי האינטנסיבי בין המדינות שלנו. זה גם הבסיס לחילופי תרבות וקשרי מסחר אינטנסיביים במספר רב של תחומי שיתוף פעולה – בין אוניברסיטאות, במדע, וגם מעל 100 קשרים בין ערים תאומות. עצם העובדה שתל-אביב מצד אחד וברלין מצד שני מהוות מוקד משיכה קסום לבני-נוער, לכל אחת מהמדינה האחרת – כל זה מצביע על השינוי המתחולל במערכת היחסים החברתיים, וגם על היכולת שלהם להשפיע על הדורות הבאים. אנחנו מכירים במיוחד טובה על כך שלאחר העבר הטראומטי של הדיקטטורה הנאצית ושל השואה, יהודים יכולים לשוב ולכונן את חייהם בגרמניה. בשבילי, זו לא רק הצהרת האמון הטובה ביותר שניתנת לדמוקרטיה הגרמנית השנייה. ולכן, מביש שיש עדיין התפרצויות אנטישמיות ברחבי אירופה, ועלינו להיאבק בהן בנחרצות. משום כך בכוונתנו לארגן בשנה הבאה בברלין ועידה בין-פרלמנטרית משותפת למאבק באנטישמיות. ידוע לנו כי בשום מקום אחר בעולם לא היו לאנטישמיות השלכות איומות יותר מאשר בגרמניה, ואני חוזר על מה שאמרתי במליאה של הבונדסטאג הגרמני פעמים רבות: אנטישמיות, בכל מקום שלא תהיה, היא בלתי מתקבלת על הדעת, ואילו בגרמניה היא אינה נסבלת. גבירותי ורבותי, עם כל ההבדלים שנובעים מההיסטוריה, מהמורשת הדתית והתרבותית, מההתפתחויות באזורים שונים בעולם, עם כל המשברים והסכסוכים המאפיינים אותם, יש בינינו דברים משותפים. על אזרחי גרמניה ועל אזרחי ישראל כאחד מוטלת אחריות מיוחדת לאזור שבו מדינתם נמצאת: גרמניה באירופה וישראל במזרח התיכון. האתגרים המוצבים בפני שתי המדינות שונים במהותם, ואני גם לא מתעלם מהעובדה שלמדינתי יש יתרון כפול: גרמניה מוקפת, ללא יוצא מן הכלל, במדינות ידידותיות ודמוקרטיות, והיתרון הזה לא קיים בישראל. שתי החברות, הגרמנית והישראלית, מטפחות, נוסף על כך, תרבות פוליטית שאינה חוששת לעמת גישות ואינטרסים שונים, אלא מוצאת ביטוי לחברה רב-אנפית ופתוחה. בישראל כמו בגרמניה, הפרלמנט הוא הבימה שעליה מנהלים עימותים באופן גלוי; הכנסת היא המקום להתמודדות דמוקרטית בנושאים השנויים במחלוקת על מנת להביא לפתרונם באופן הוגן ומבוסס. חילוקי דעות הם דבר שקיים לא רק בפרלמנט, על כל המחנות והסיעות הפוליטיות שבו, אלא גם בין בתי פרלמנט שונים. לא רק ההתמודדות עם חילוקי הדעות, אלא גם ההכרה בהם, בריש גלי, כפי שכבר אמרת, אדוני היושב-ראש. ביקורת היא פעולה לגיטימית ולפעמים אין לוותר עליה – גם ודווקא בין ידידים. רבע מאה, 25 שנה לאחר נפילת מסך הברזל באירופה, אנחנו רואים שהמשמעות של הגבולות פחתה, אבל לא בכל מקום זה כך. משום כך אנחנו מבינים את הדאגה של ישראל, שאין לה עדיין גבולות קבע. אנחנו בטוחים שלישראל יש אותה הזכות לחיות כמו שכנותיה, עם גבולות בין-לאומיים מוכרים, כשהיא פטורה מפחדים, מטרור ומאלימות. אנחנו לא מתעלמים, כמובן, מן העובדה שגם לישראל יש אחריות למצב באזור ובשטחים הפלסטיניים. דיון חיוני בסוגיה הזו חייב להתנהל דווקא כאן בישראל, אצלכם, וזה אומנם מתנהל – לעתים בלהט – אבל אנחנו תמיד רואים איך הדברים מתנהלים באופן דמוקרטי, גם בחברה ובמיוחד פה בכנסת. השאלה של שלום בר-קיימא באזור היא שאלה שמעסיקה גם את הקהילה הבין-לאומית וגם אותנו הגרמנים. אנחנו מכירים באחריות המיוחדת שלנו כלפי מדינת ישראל, והיא חלק מה-raison d'être של המדינה שלי, כפי שאמרה אנגלה מרקל בנאומה כאן. הקנצלרית חזרה ואמרה אז כי ביטחונה של מדינת ישראל ופתרון קבע יתקבלו רק במסגרת של שלום יציב עם השכנות הערביות, ואני מאשר זאת: יש הרבה נושאים שנתונים למשא-ומתן, אך לא כך הדבר לגבי זכות הקיום של ישראל. עם זאת, צריך לנהל משא-ומתן כדי לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים. מדינה פלסטינית יציבה, שוחרת שלום, תענה גם על צורכי הביטחון של מדינת ישראל, לדעתנו. רק כך, לפי תפיסתנו, יהיה אפשר להבטיח שלום בר-קיימא באזור כולו. זאת העמדה של ממשלת גרמניה, והיא מיוצגת גם על-ידי רוב לא מבוטל של כל סיעות הבונדסטאג הגרמני. גבירותי ורבותי, חברים, משנת 2008 מתקיימים מפגשי התייעצויות בין ממשלותינו, ובהם עולים רעיונות חשובים. הקשרים הבין-פרלמנטריים של שתי המדינות מחזקים את ההבנה ההדדית. מכיוון שבשנה זו אנחנו חוגגים את יום השנה ה-25 לאיחוד גרמניה, אני רוצה להזכיר לכם שבשנת 1990 כיהנו באותה העת שתי נשיאות פרלמנט שהדגישו את האחריות של גרמניה כולה כלפי המדינה היהודית. נשיאת הבונדסטאג דאז ריטה זיסמוט ונשיאת מועצת העם במזרח-גרמניה, שהייתה הנשיאה הראשונה שנבחרה בבחירות חופשיות, סבינה ברגמן-פול, ביקרו יחד בירושלים על מנת להרגיע את החששות מפני האיחוד של שתי מדינות גרמניה וכדי לקדם הבנה ואמון. יושב-ראש הכנסת דאז דב שילנסקי, שאיבד את כל בני משפחתו בשואה, אמר שלעולם לא יושיט את ידו לגרמני, אבל הוא שוחח במשך כשעתיים עם שתי הנשיאות הגרמניות, ובתום השיחה הושיט להן את ידו. זה היה רגע מרגש; אירוע שסימל לא רק פשרה ופיוס ביניהם, אלא את המעמד של מערכת היחסים בין גרמניה לישראל ובין שני בתי הפרלמנט. היחסים ההדוקים המבוססים על אמון בין הכנסת לבונדסטאג מתבטאים, בין השאר, בביקורים הדדיים ובהשתתפות בתוכנית הבין-לאומית למלגות IPS במסגרת חילופי עובדים, ודרכה גם נרקמו קשרים אישיים רבים. המפגשים בין נשיאויות הפרלמנטים שנערכים היום כאן בירושלים והמפגש שייערך השנה בברלין הם ביטוי מובהק לרצון שלנו להמשיך ולהדק את מערכת היחסים הזאת. אנחנו רוצים להקים פורום פרלמנטרי שנתי כדי להיפגש ולדון באופן קבוע על נושאים אקטואליים משותפים. זה סימן ברור, וזה גם אות רב-משמעות לדרך שבה שני בתי הפרלמנט והמדינות צריכים להתקדם. גבירותי ורבותי, עמיתים ועמיתות יקרים, עמיתי בכנסת, חברים, ידידוּת היא לא דבר שמרוויחים. ידידוּת היא מתנה; מתנה שאין לתבוע אותה, וודאי וודאי בין גרמניה לישראל. אבל ידידוּת מחייבת טיפוח, ובמובן זה ברצוננו להמשיך ולהדק את הקשרים ולפתחם. בשנה המיוחדת הזאת, אנחנו גאים בשותפות ובידידות שלנו, בין גרמניה לישראל. אני מודה על הידידות הזאת, אבל היא גם מחויבות ומשימה מתמדת. (בעברית:) אנחנו אסירי תודה על הידידות שלנו וגאים בשותפות שלנו. תודה רבה. שלום. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה ונשיא הבונדסטאג של גרמניה מאולם המליאה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. חברי הכנסת, אני מאוד מודה לנשיא הבונדסטאג על דבריו החשובים. אני מכריז על הפסקה של חמש דקות. בתום חמש הדקות נחדש את המליאה לצורך חקיקה בקריאה טרומית. <(הישיבה נפסקה בשעה 12:39 ונתחדשה בשעה 12:46.)> <הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1206/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברות וחברי הכנסת, אני מחדשת את הישיבה. אנחנו עוברים לדיון בהצעות חוק. הצעת החוק הראשונה – הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יואב קיש, יש לך עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. ישיב שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. יש לנו גם הצמדה לחוק. חבר הכנסת קיש, יש לך עשר דקות להצגת ההצעה שלך. <יואב קיש (הליכוד):> שלום, גברתי היושבת-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, שנייה בבקשה, אני מתנצלת על העצירה. רבותי, חברת הכנסת בירן, חברת הכנסת קורן, חבר הכנסת רוזנטל, אנחנו התחלנו. חבר הכנסת גפני. אנחנו התחלנו. חברת הכנסת רוזין. לא נעים לי לקרוא לשרה, אבל בכל אופן. תודה רבה. בבקשה, אדוני. <יואב קיש (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, שרים ושרות, חברות וחברי הכנסת, שלום. כוחה של שרשרת נמדד על-פי חוזקה של החוליה החלשה; כוחה של חברה נמדד על-פי חוזקם של החלשים שבה. אני רוצה לספר לכם על אהוד. אהוד בן-פורת, בן 42, מתגורר בקריות. אהוד נולד כשחבל הטבור סביב צווארו. לא הגיע חמצן למוחו, וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעה מוחית מזערית, MBD – Minimal Brain Damage. פגיעה זו מזכה אותו ב-60% נכות ומתבטאת ברעד תמידי בכל הגוף. לפעמים נפגע מעט הדיבור, בעיקר כשהוא מתרגש. עם זאת, אהוד מסוגל לעבוד במשרה אשר כוללת פעולות כמו מענה טלפוני ופרונטלי, משרות הכוללות סביבת עבודה ממוחשבת או כל עבודה משרדית כלשהי. עם השנים פיתח אהוד שיטות משלו על מנת להתגבר על הקשיים, והצליח להוציא תעודה של בוגר י"ב כיתות בעמל רב. אהוד הוא אוטודידקט ובעל תחומי עניין מגוונים. בזמנו הפנוי הוא לומד המון על תרבות ובעיקר על מוזיקה, ואף הוציא לאור שני ספרי שירה. אהוד חש שהוא מעורר רתיעה בקרב החברה, וזה מתסכל. הבחור הוא נעים הליכות, נכון לעבודה קשה ומאומצת, בעל תעודת מקצוע של מזכיר רפואי, ואף התנדב תקופה ארוכה בבית-חולים באזור מגוריו, אולם הוא התקשה למצוא עבודה אמיתית אשר שכרה בצדה, עבודה אשר תאפשר לו לעמוד על הרגליים ולמצוא את המקום שלו בעולם. הוא היה מוכן לתת את כל-כולו כדי להוכיח שהוא טוב במקצוע שלו. בתחילת החודש, אני שמח לעדכן, אהוד התקבל לעבודה בקופת-חולים "מכבי", והם זכו בו. החוק לשילוב אנשים עם מוגבלויות הוא החוק הראשון אשר בחרתי להוביל. כחבר סיעת הליכוד, אשר חרתה על דגלה שוויון הזדמנויות, אין מסר יותר ברור שיוצא מהבית הזה בהעברת החוק הזה. מטרת החוק היא להבטיח ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות במגזר הציבורי. עכשיו, קצת מספרים על המצב בישראל: נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מדווחת על 880,000 איש. בסקר של התמ"ת מ-2012 – 720,000 אנשים עם מוגבלות קשה בגילי העבודה, ודרך אגב, שני-שלישים מהם בתפקוד מלא. הדור השני – 320,000 ילדים עם צרכים מיוחדים. בסך הכול, יש מעל למיליון נשים, גברים וילדים עם מוגבלויות. ביטוח לאומי משלם לכ-300,000 זכאי קצבה, ונכי צה"ל הם כ-70,000. למעשה, כל השאר אינם מוכרים על-ידי המוסד לביטוח לאומי והם לא מקבלים שירותי שיקום מהמדינה – נכים נפקדים, השקופים הכי שקופים. המגזר הפרטי כבר החל לפעול בנושא, ולאחרונה נחתם בהסכם הקיבוצי בין ההסתדרות למעסיקים על העסקת אנשים עם מוגבלויות בשיעור של 3% בכל חברה המונה מעל 100 איש בשילוב עם ממונה מהחברה, שיוגדר ממונה שילוב. גם החלטת ממשלה קיימת בנושא, ולמעשה רק אנחנו, באולם חקיקה זה, עדיין לא פעלנו בעניין. אני רוצה לצטט מדוח מבקר המדינה 2012: "על-פי הערכות שביצע מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד הכלכלה בשנת 2012, סך אובדן התוצר המשקי לשנה בשל אבטלה של אנשים עם מוגבלות הוא כ-5 מיליארד ש"ח. מלבד ההיבט הכלכלי, חשובה העסקתם של אנשים עם מוגבלות גם מן ההיבטים האישיים והחברתיים, שכן היא מהווה עבורם כלי לקידום עצמאות אישית, הערכה עצמית ואיכות חיים. תעסוקה של אנשים עם מוגבלות אף תורמת לשינוי ביחס הציבור כלפיהם, להכרה בהם ולקבלתם כחלק יצרני ותורם בחברה. שילובם של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה יועיל לכל הצדדים – ירוויחו ממנו המועסקים, אך גם המשק והחברה הישראלית בכללה – מצב של win-win. המצב בעולם – אתן לכם כמה דוגמאות – בגרמניה כל גוף עם 25 עובדים ומעלה מחויב בשילוב של 5%, אחרת הוא מקבל קנס; ארצות-הברית – החל מ-1 בינואר 2015 כל חברה שהיא ספקית של הממשלה האמריקנית או של גופים ממשלתיים ועושה עסקאות בהיקף של 50,000 דולר ומעלה, עם 100 עובדים ומעלה, חייבת להעסיק 7% עובדים עם מוגבלויות. זה בכל קטגוריה של העסקה: עובדים פשוטים, מנהלים זוטרים וגם בהנהלת החברה. הדברים דומים במדינות אירופה – צרפת, בלגיה, סקנדינביה ועוד. שילובם של אנשים אלו במגזר הציבורי והפרטי יחזק את המשק הישראלי ואת הכלכלה ויעודד צמיחה. צריך להבין: אנחנו לא עוזרים להם – הם עוזרים לנו. הם עוזרים לנו להיות חברה טובה יותר, חברה שבה השונה הוא שווה, חברה שבה לכל אחד יש הזדמנות שווה גם אם יש לו מוגבלות כזו או אחרת. אנחנו לא מבקשים הנחות. למעסיקים קיימים יתרונות ברורים בהעסקת עובדים אלו: נאמנות, יושר ויושרה, עבודה לטווח ארוך, הכרת תודה ומוטיבציה גבוהה. כל אלה נמצאים בעובדים שמשתלבים. אני רוצה לציין שחוק זה נתמך על-ידי משרדי הממשלה, ויחד עם משרד הרווחה ומשרד הכלכלה הוא יובא למליאה לקריאות הבאות ולסיום החקיקה. אני שמח לראות פה את השר חיים כץ. חיים, אני רוצה להודות לך אישית על התמיכה וההעברה של החוק הזה בוועדת השרים; לשר אריה דרעי, שנקט עמדה ברורה חד-משמעית לתמיכה בחוק; גם לשר משה כחלון שהעביר את המסר של חוק זה ודאג שיקודם, ולכלל חברי שרי הליכוד בוועדת השרים לחקיקה שתמכו בחוק זה פה-אחד. תודה מיוחדת לחברת הכנסת נורית קורן, חברתי מסיעת הליכוד, אשר הייתה שותפה מלאה אתי בקידום והובלת הליך החקיקה. נורית, תודה רבה. חברים נוספים מהבית הזה תמכו בהצעתי, חברי הכנסת דוד ביטן, מיקי זוהר, אורי מקלב, אלי כהן, ניסן סלומינסקי, יצחק וקנין ורוברט אילטוב. יש לחוק הזה שותפים רבים גם מחוץ לכנסת ישראל. תודה לאורן הלמן, שייסד את דף הפייסבוק "סיכוי שווה", קהילה וירטואלית שנאבקת למען שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ובחברה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> חכי, גם הוא יקבל תודה. "סיכוי שווה" נאבקת למען העסקתם של אנשים עם מוגבלויות מדי יום ביומו. נמצאים פה באולם עורך-דין ולאדי גור-ארי שהיה שותף לניסוח החוק. ולאדי עצמו הוא דוגמה לשילוב מוצלח של אדם עם מוגבלות במגזר הציבורי. כמו כן, נמצאים פה אדם פנקס, אהוד בן-פורת ומיכל עמרני שנלחמים למען השילוב. הצעת החוק הזו שייכת לבית הזה כולו וחוצה מפלגות. חברי חבר הכנסת איציק שמולי קידם הצעה דומה בכנסת הקודמת, וצירף את הצעתו להצעה זו, וביחד, אופוזיציה וקואליציה, נביא בשורה חברתית למדינת ישראל. אני קורא לכלל הבית ולכלל חברי הכנסת: הצביעו בעדה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. <הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1042/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כפי שכבר ציינתי, הוצמדה להצעה הזו הצעה של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת איציק שמולי, יש לך שלוש דקות להציג לנו את ההצעה שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, מה זה? אני – רק שלוש דקות. זה לא יספיק כדי לתאר את התחושות. אז אני אגש לעניין. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה התקנון. <אילן גילאון (מרצ):> אתה כבר אמרת בכנסת הקודמת, איציק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני כל כך שמח וגאה לעמוד פה היום ולהציג את הצעת החוק הזו, שהתחלנו לקדם אותה בכנסת הקודמת בתמיכה של 81 חברי כנסת. זה מקום טוב להודות גם לאילן גילאון וגם לחברת הכנסת אלהרר ולרוברט, שקידמו אתי, יחד עם עוד חברים, את ההצעה הזאת בכנסת הקודמת. יותר מדי שנים שוק התעסוקה הישראלי מתייחס לאנשים עם מוגבלות בזלזול – שם אותם בפינה הכי חשוכה והכי נידחת בחדר. אם אנחנו אומרים לילדים שלנו בבתי-הספר שנכון לשלב אנשים עם מוגבלות בכיתות הנמוכות ביותר, בוודאי ובוודאי נכון לעשות את זה גם במקומות העבודה של ההורים שלהם. מה שקורה בשנים האחרונות – והזכיר את זה, את דוח מבקר המדינה, לפני כן חבר הכנסת קיש – הוא שהגענו למקום מאוד מאוד חמור, שבו אנשים עם מוגבלות כמעט שלא משולבים בסקטור הציבורי במדינת ישראל. אתם יודעים, בתחילת הדרך לא היו לנו כל כך הרבה יומרות, והופתענו לטובה גם מהמהלך של ההסתדרות ושל ארגוני המעסיקים, אבל בואו נגיד את האמת, לא היו לנו כל כך הרבה יומרות לגבי המעסיקים הפרטיים. ונוצר מצב שהוא אבסורדי, פשוט אבסורדי, שלפני שהמדינה מחילה את החובה הקדושה הזאת של שילוב אנשים עם מוגבלות על עצמה, אז החובה הזאת כבר קיימת על אנשים עם מוגבלות. אז הצעת החוק הזאת באה לעשות סדר בעניין ולקבוע שבגופים ציבוריים – וההגדרה מהו גוף ציבורי מפורטת בחוק – תוחל חובת העסקה של אנשים עם מוגבלות בהיקף של לפחות 3%, וזה כולל כל גוף ציבורי שמעסיק 25 עובדים ויותר. אני רוצה לומר שיש כמה וכמה יתרונות להצעת החוק, ומעל הכול היתרון החברתי. מגילת העצמאות שלנו מדברת על שוויון זכויות גמור לכול, אבל כשאתה איש עם מוגבלות אז כנראה זה לא חל לגביך במדינת ישראל. יש גם תועלת כלכלית להצעת החוק – עובדה היא שהממשלה בעצמה קובעת שהמשק ירוויח למעלה מ-5 מיליארד שקלים מההכנסה של אנשים עם מוגבלות למעגל התעסוקה. ובנימה של סיכום, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שמגיעה תודה גדולה גם לממשלה – השרים כץ, דרעי, כחלון וכל מי שתמך בהצעת החוק – לארגונים החברתיים, לאורן הלמן, שהתחיל את כל המהלך, ולוולאדי גור-ארי, שסייע לי בכתיבת הצעת החוק. אני מאוד שמח על שיתוף הפעולה בין הקואליציה לבין האופוזיציה. חבל לי שיהיה מצב שציבור האנשים עם מוגבלות והזכות שלהם להשתלב ייפלו קורבן למאבקי אגו במליאה, ולכן שמתי את הכול בצד, והלוואי שנלך מכאן לדרך משותפת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ובסופו של דבר, גם תודה גדולה לצוות ועדת הרווחה, לווילמה מאור – חיים כץ, אתה אמרת כל פעם מעל הדוכן את המשפט הזה: למנהלת המיתולוגית של ועדת העבודה והרווחה וילמה מאור – וכמובן ליועצת המשפטית נועה בן-שבת, ואני קורא לחברי לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. ישיב שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי. בבקשה, כבוד השר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש ריגש מאוד כשנתן דוגמה אחת, אבל דוגמה חיה, מה קורה לאדם כמונו שאיתרע מזלו והוא עם מוגבלות – מה עובר עליו יום-יום, שעה-שעה, במשך שנים ארוכות. וננסה לחשוב מה עובר על משפחתו, מה עובר בבית, מה ההבדל כשאדם כזה נמצא במקום עבודה מכובד, מתפרנס בכבוד, מעסיק את עצמו, החברה מכירה בו, הוא משתלב בחברה, הוא חוזר הביתה עם כבוד – ואנחנו יודעים שכבוד זה הדבר החשוב ביותר שיכול להיות לאדם, יותר מכל דבר אחר; כבוד נחות, חלילה, יכול לחסל אישיות של בן-אדם ואת כל הבית שלו. ולכן החוק הזה הוא חוק חשוב מאוד, וחברי הכנסת, באמת יישר כוחכם. אני תומך בחוק הזה והממשלה תומכת בחוק הזה. אמרתי לפני זה באיזה כנס שהיה כאן בכנסת, שיזמה חברת הכנסת מרב מיכאלי, על התעמרות במקומות עבודה – אני לא אומר את זה בשביל לקנטר חלילה, אני אומר את זה סתם כדי שיירשם בפרוטוקול, ואני חושב שכדאי לקבוע נורמות חדשות בעניין. לפני לא הרבה זמן, חודשים מספר, ישבתי באופוזיציה – במשך שנתיים. ולצערי, היה נוהג בקואליציה הקודמת, חד-משמעי: לא משנה מה אתה מציע – נגד. וראינו את זה כל הזמן, כשהצעות זועקות, והקואליציה התגבשה כאיש אחד, בלב אחד, להצביע נגדנו בכל נושא. זה מאוד צרם לי. בסך הכול הרי כולנו מחפשים את טובת העניין. אז נכון – אופוזיציה, צריך להפיל ממשלה, צריך להתנגד בתקציב, צריך להתנגד בנושאים מדיניים, אידיאולוגיה, אבל בנושאי חקיקה יומיומית, כשמדובר על דברים גורליים של חיי האזרח – ולכן אני אמרתי, אני נוהג אחרת, ואני מקווה שגם הקואליציה הזאת מוכיחה כבר אחרת. אני מקווה שכשהאופוזיציה תציע הצעות חוק טובות, חברתיות, אנחנו נתמוך בה, ואני מקווה שגם האופוזיציה תתמוך בנו כשאנחנו נביא לכאן דברים חברתיים, אולי אפילו לפעמים כעזרה בתוך הקואליציה כשלא כולם מסכימים לדברים הללו. לכן אנחנו, חבר הכנסת שמולי, תומכים בחוק הזה, ואני מקווה ששיתוף הפעולה הזה של האופוזיציה והקואליציה בנושאים חברתיים, בנושאים שקשורים לחיי האזרח, לכבוד שלו, לפרנסה שלו, לזכויות שלו, ובעיקר למיעוטים – המגזר הערבי או הנשים או המוגבלים או מגזרים אחרים – נתלכד בלי שיקולים של אופוזיציה וקואליציה ונתמוך בזה. הצעת חוק חשובה. אני מציע לחברי הכנסת, לחברי, לתמוך כולם בחוק הזה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רק שלא ידרשו מהם תארים אקדמיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו נצביע בנפרד – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יישר כוח – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יישר כוח. <קריאות:> יישר כוח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – על כל הצעת חוק. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ואנחנו נצביע על העברת ההצעה הזאת להכנה לקריאה ראשונה לוועדה הזאת. אנחנו עוברים להצבעה. ההצעה הראשונה, של חבר הכנסת יואב קיש – הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 – נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, 45 חברי הכנסת בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה הועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. כעת אנחנו נצביע על הצעת החוק של חבר הכנסת איציק שמולי. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 48 חברים בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1257/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, חברת הכנסת סבטלובה, עשר דקות להצגת ההצעה. ישיב על ההצעה – שוב – שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. בבקשה. עשר דקות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ביום ראשון האחרון ועדת השרים לחקיקה הפילה את ההצעה שלי להכניס תיקון בחוק הגנת הצרכן ולמנוע את ההחרגה של התאגידים הבנקאיים ושל חברות הביטוח – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברת, דקה. אני מבקשת דקה. רבותי, אני מבקשת שקט באולם. מי שרוצה לדבר – אפשר לצאת מהאולם לדבר. אי-אפשר לעבוד ככה. בבקשה, גברתי, תמשיכי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> החלת החוק על הבנקים וחברות הביטוח חשובה מאוד, כי רק שם יש אכיפה אזרחית, פיצוי ללא הוכחת נזק עד 50,000 שקלים במקרה של הטעיה, וכך אין תלות ברגולטור – זה שהבטיח כבר לפני חמש שנים להתקין תקנות לגבי גודלן של האותיות הקטנות בפרסומים ועד היום זה לא קרה. יש עוד הרבה בעיות – רבות ונוספות – ברגולציה, אשר איננה קיימת היום בפועל. תיקים רבים נופלים בבתי-משפט לא מפני שלא הייתה הטיה אלא בגלל ההחרגה, והשופטים לא מסתירים את העמדה שלהם. הם לא אומרים שאין הטיה אלא אומרים שבגלל ההחרגה של הבנקים וחברות הביטוח הם מפילים את התיקים האלה. קודם כול, מגיעה לנו שקיפות, מגיע לנו לדעת כיצד הצביעו השרים, כיצד הכריעו לגבי החוק החשוב הזה לכולנו. אין כאן עניין של שמאל וימין, אין פה עניין של מגזרים מסוימים. כולנו צרכנים וכולנו זקוקים לתיקון הזה של חוק של הגנת הצרכן, שכרגע מחריג דווקא את השחקנים החזקים ביותר בשוק, שהם הבנקים וחברות הביטוח. הטיעון שאומר שכבר יש אכיפה, כבר יש רגולטור ויש לנו הממונה על הבנקים שאפשר לפנות אליו, אינו עומד במבחן המציאות, כי מדובר בתהליך שהוא מסובך, בתהליך שהוא ארוך וקשה לצרכן הממוצע שרוצה לפנות ורוצה להתלונן על הטיה במקרה שנעשתה על-ידי חברת ביטוח או על-ידי בנק. ברגע זה, עכשיו, חוק הגנת הצרכן, שהוא אולי החוק החשוב ביותר, כי מדובר בחוק העיקרי שמסדיר את היחסים בין נותני השירותים לבין האזרחים והאזרחיות במדינת ישראל, איננו חל על השחקנים האלה. בעצם אנחנו מדברים על עקרון החוקיות: לנו, האזרחים, מותר לעשות הכול, חוץ ממה שהחוק אוסר; כאשר מדובר ברשויות, אסור להן לעשות שום דבר חוץ ממה שהחוק מתיר להן. ועדת השרים לחקיקה, לפי חוק, אין לה פרוטוקולים חשופים. אנחנו לא יודעים מי הצביע בעד, מי הצביע נגד, והעניין הזה הוא בעייתי מאוד כי אנחנו מדברים על מפלגות שחתמו וחרתו על דגלן את המאבק נגד המונופולים, מאבק נגד הבנקים, והמפלגות האלה קיבלו מנדטים רבים מאוד. כרגע אנחנו נמצאים במצב שבו אותן המפלגות, אותם השרים מהמפלגות האלה, שדיברו קודם על השקופים, שדיברו על אלה שצריך להגן עליהם, על הצרכנים שזקוקים להגנה של כולנו, בעצם הם באים ומצביעים נגד התיקון הזה, שהוא כל כך חשוב לאזרחים והאזרחיות במדינת ישראל. אז אני חוזרת ואומרת: אנחנו כאן בכנסת הלוביסטים של הציבור. אנחנו הלוביסטים של הציבור, אז אין לנו מקום להיכנע ללחצים של חברות הביטוח ושל הבנקים שעומדים ומפעילים לחצים, ואנחנו יודעים על השיחות הרבות שנעשו. הייתי רוצה מאוד לראות את הקו הטלפוני, את הפירוט של שיחות הטלפון של ראשי הבנקים, של הלוביסטים שמייצגים, אל השרים הרלוונטיים. אז אני שוב קוראת לחברים שלנו כאן בכנסת לתמוך בהצעת חוק זו ולמנוע את ההחרגה המיותרת מאוד שנעשתה היום בחוק הגנת הצרכן – של הגופים החזקים ביותר בשוק, שכרגע הם נמצאים מעל החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. רבותי, אני טוענת שאי-אפשר לעבוד ברעש כזה. אני מבקשת להפסיק לדבר בתוך האולם. ישיב שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. בבקשה, אדוני השר. הגיעו כאן להבנה שהתשובה וההצבעה יעברו למועד אחר, לכן אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. <הצעת חוק המאבק בשחיתות הציבורית (הרשעה בעבירה שיש עמה קלון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/476/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת חוק המאבק בשחיתות הציבורית (הרשעה בעבירה שיש עמה קלון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יאיר לפיד. צריך לציין שתהיה כאן הצבעה שמית. בבקשה, אדוני, עשר דקות. <יאיר לפיד (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני נמצא במצב המוזר שבו אני מעלה הצעת חוק שהלוואי שלא הייתי צריך להעלות אותה, הלוואי שהייתה מיותרת והלוואי שברור היה לכל אזרח ישראלי שלא ייתכן מצב שאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, שהוא עבריין פלילי לשעבר – הוא לא יכול להיות שר, חבר כנסת או ראש עיר. לצערי, זה לא מספיק ברור לבית הזה. לעתים נדמה לי שכשאנחנו הולכים פה במסדרונות הממוזגים, כשמסתכלים עלינו מהקירות בן-גוריון ובגין ודיין ורבין, אנחנו לא מודעים מספיק לעוצמת הטינה שיש בציבור כלפי הכנסת, כלפי הממשלה, כלפי השירות הציבורי. כולנו מסומנים מראש כמושחתים, כגנבים, כעבריינים, כלוקחי שוחד, כמי שבאו לבית הזה לא בשביל לשרת את הציבור אלא בשביל ליהנות ממנו. כולנו מסומנים מראש כאנשים שלא פועלים לטובת העניין אלא לטובת עצמם. וכשמביאים חוק כזה יש פה התנגדות בתוך הבית, כאילו זה סביר שישבו פה עבריינים מורשעים, ליד בור השמנת הגדול ביותר של מדינת ישראל. יהיו אנשים שינסו להפוך את החוק הזה לסיבוב נוסף ביני לבין השר דרעי. הנושא חשוב מדי, זה לא סיבוב נוסף ביני לבין השר דרעי, וגם לא חסרות דוגמאות אחרות. בבית-הכלא שלנו ישבו או יושבים או ישבו נשיא, בנו של ראש ממשלה, שר אוצר, שר פנים, ראש ממשלה אחד כבר הורשע, ראשי עיר, חברי כנסת, נבחרי ציבור. הציבור לא לא-יודע מי נמצא ב"מעשיהו" או ברמלה בכל אחד מבתי-הכלא של מדינת ישראל; הוא לא לא-שם-לב למה הוביל אותם לשם. ברוב מדינות העולם אין חוק כזה פשוט מפני שברוב מדינות העולם לא היה עולה בדעתו של אף אדם שאדם יכול להיות איש ציבור, להיות מורשע בפלילים, להישלח לבית-סוהר, ואז להגיד שבא לו לחזור. רק פה הכול כבר כשר והכול אפשרי, אז צריך חוק. אני לא אומר, חלילה, שאדם שישב בבית-הסוהר לא צריך ויכול לבנות מחדש את חייו – יבורך. אבל כמו שלא יכול להיות שאתי אלון תשוחרר מן הכלא ותחזור לעבוד דווקא בבנק ליד הכספת, כך אנשים שהורשעו בעבירה שיש עמה קלון לא יכולים לחזור לבית הזה, לא יכולים לחזור לבניין הממשלה, לא יכולים לחזור ללשכת ראש העיר. זה לא סביר ולא תקין. לא יכול להיות שהנהג של השר לא יכול להיות נהג אם הוא עבריין מורשע, אבל השר כן יכול להיות שר אם הוא עבריין מורשע. יש משהו שלא מסתדר, לא בהיגיון הציבורי, לא בניקיון הציבורי, וזו הסיבה שאנחנו מסתובבים עם הזעקה הזאת, שחזרה אל חיינו, שנקראת: מושחתים, נמאסתם. מקומכם לא בבית הזה. בשמות פרק י"ח כתוב: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים, אנשי אמת שנאי בצע". אלה האנשים שיכולים וצריכים לכהן בבית הזה, לא עבריינים מורשעים. אני מבקש מן הכנסת להעביר את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון)> [הצעת חוק פ/469/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הצמדה להצעת החוק הזו, ויציג אותה חבר הכנסת מיקי רוזנטל. ההצעה של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. שלוש דקות, אדוני, שלך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, רבותי וגבירותי השרים, חברי חברי הכנסת, תראו, האמת, זה ממש מוזר לדבר על המובן מאליו. זה פשוט לא ייאמן שבכלל צריך לדבר על זה. ישראל ובני ישראל הם רחמנים בני רחמנים, וטוב שכך. וטוב שכך. אדם יכול לשגות בחייו ולתקן את אורחות חייו ולהחזיר את חובו לחברה ולחזור ולהתקבל ולהיות חבר מלא בחברה. אבל העניין שלפנינו הוא לא זה. הוא לא עניין של מחילה, הוא לא עניין של רחמנים, הוא עניין של נורמה ציבורית. ובנורמה הציבורית אי-אפשר שאדם שכשל בשעה שהיה בתפקידו כנבחר ציבור, מעל בכספי ציבור, מעל באמון הציבור, יחזור ויהיה נבחר ציבור. הדבר הזה הוא לא הגיוני, הוא לא סביר, אין שום נימוק טוב ורציני לדחות את זה. אגב, אני אומר פעם ראשונה, אני חושב, מעל הדוכן הזה, שגם החוק שאני מציע הוא מגוחך, כי בחברה מתוקנת לא יכול להיות שדבר כזה יקרה. הבריטים קוראים לזה בפשטות It's not done, ולא עושים דברים כאלה. לא יכול להיות שמי שכשל בנורמה הציבורית יחזור לשבת במקום ובכיסא של נבחר ציבור. זה חל על שר, זה חל על חבר כנסת, זה חל על רב וזה חל על ראש עיר. כל נבחרי הציבור צריכים להיות כלולים בנורמה הזו. וכשאנחנו מחוקקים חוק זה אומר שאנחנו כחברה נכשלנו, כי אלה דברים שצריכים להיות פתורים בנורמה הציבורית. בנורמה הציבורית אדם לא צריך להעמיד את עצמו בכלל למבחן חוזר כזה, ולא צריך להעמיד את הציבור ולשאול האם אנחנו בכלל צריכים לבחור אדם כזה. ברור שאדם כזה פסול לכל כהונה ציבורית, אבל הוא כשר לכל דבר אחר. החוק מיותר, אבל לא מהטעמים של הממשלה. אגב, בממשלה הקודמת, גברתי שרת המשפטים, הצענו את זה גם בכנסת הקודמת, והסכמתם בפשרה להאריך את זה ל-14 שנים. למה לדחות את החוק הזה עכשיו על הסף? תבואו תגידו – בואו נשדר נורמה לציבור שאנחנו רואים את העניין בחומרה. עכשיו לא נדון בזה לכל החיים, אבל לפחות נכפיל את התקופה, כדי להגיד שזה לא בסדר. אני מכיר את עמדותייך, גברתי השרה, ואני חושב שאת חושבת כמוני בעניין הזה. אולי לגבי הסנקציה לא, אבל לגבי המהות? הרי לא יכול להיות שאת חושבת הפוך ממני, אני מכיר את דעותייך. ניקיון הכפיים ומה משדרים לציבור והנורמה הציבורית ואמון הציבור בכנסת – כל הערכים האלה חשובים לך כמו לי. ולכן אני חושב שלפחות תציעו איזה פשרה, שלא נשדר לציבור היום מהכנסת שאנחנו מוכנים לנורמה הזאת. הנורמה הזאת היא לא קבילה ולא סבירה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אתה צודק, מבחינה מהותית אני חושבת כמוך, אבל הממשלה מתנגדת להצעת החוק שבפניכם לא חלילה משום שהעקרונות אינם נכונים, העקרונות שביסודה הם נכונים, אלא בשל הקשיים שהיא מעוררת במתכונתה הנוכחית. הקשיים האלה הם, בין היתר, במניעה הגורפת מחד גיסא ובהקלה הבלתי-מובנת מאידך גיסא שנושאת עמה ההצעה בהיבטים של התמודדות וכהונה, ואסביר. כפי שעולה מדברי ההסבר שלה, על מנת להבטיח את אמון הציבור במערכת השלטונית, מבקשת הצעת החוק לקבוע כי ראש הממשלה, שר, סגן שר, חבר כנסת, ראש רשות, שהורשע בעת שכיהן בתפקידו בעבירה שיש עמה קלון, לא יוכל לעולם ועד להתמודד בבחירות לכנסת או לרשות מקומית או לכהן בתפקיד בממשלה – שר, סגן שר או ראש רשות. ההרשעה עצמה אינה מתייחסת בהכרח לעבירה שבוצעה בזיקה לתפקיד של נבחר ציבור, ואף לא לעבירה שבוצעה בזמן כהונתו. מדובר אפוא בהצעה הנסמכת על עקרונות שאין להפריז בחשיבותם, כמו אמון הציבור במערכת השלטון וטוהר המידות, אלא שבמתכונתה הנוכחית היא גורפת, תוך שהיא חלה, כפי שציינתי, ללא מגבלת זמן ומשתרעת על מנעד רחב של עבירות – שלא כמו בכנסת הקודמת, שרצינו להאריך ל-14 שנה. אוסיף ואומר כי כתוצאה מן ההצעה נפגעת לא רק זכותו של היחיד להיבחר, אלא גם הזכות שנתונה לציבור הבוחרים לבחור דווקא במועמד מסוים. זאת ועוד, ההצעה הגורפת הזו מתעלמת לחלוטין מן העיקרון של תקנת השבים ושל האפשרות של האדם לתקן את מעשיו אחרי שנים רבות מאז ביצוע העבירה. ההסדרים המוצעים במסגרת הצעת החוק אינם מאוזנים ואינם מתמודדים כראוי אפוא עם המורכבות של הנושא. ושוב, כמו שאמרתי, בשונה מהצעות קודמות שבהן הוצע בתנאים מוגדרים להכפיל משבע שנים ל-14 שנים את תקופת ההמתנה. לצד המניעה הגורפת נושאת עמה ההצעה גם הקלה בלתי מובנת ומשמעותית בתנאי הסף להתמודד ולכהן. ההקלה הזו מקורה בתנאי הסף להיבחר או לכהן, ולפי המוצע תהיה הרשעה בפסק-דין סופי, בעבירה שלפי קביעת בית-המשפט יש עמה קלון. תנאי זה יהיה רלוונטי בעיקרו למי שהורשעו שעה שכיהנו בתפקידים האמורים, ובשל כך בדיוק לא תחול ההצעה על מי שהורשע ושאלת הקלון לא נתעוררה אגב הרשעתו זו, למשל בשל כך שלא הייתה רלוונטית באותה העת שלא כיהן בה בתפקיד ציבורי. בכך הצעת החוק שלפניכם פותחת פתח מסוכן מאוד לכהונה מצדם של בעלי עבר פלילי, וזאת בניגוד למצב הקיים היום. מובן כי לפתח זה אין כל מקום ולא ארשה זאת. לאור כל האמור מתנגדת הממשלה להצעת החוק ומבקשת להסירה מעל סדר-יומה של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרת המשפטים איילת שקד. יש למציעים הצעה – בבקשה, שלוש דקות, חבר הכנסת יאיר לפיד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גם אני רוצה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> מקרה מעניין, שבו שרת המשפטים התייצבה בפנינו והודיעה שהיא מקבלת מהותית את הצעת החוק ומייד מורידה אותה. תעשו תיאומים. יש הליך שאתם יכולים לעשות תיאומים. אם יש לכם השגות, נשמח לשמוע, גם אני, גם ההצעה שנצמדה אלינו. וגם אי-אפשר לטעון שזו הצעה גורפת, כי החוק מאוד ברור לגבי השאלה מה היא עבירה שיש עמה קלון. יש לזה קריטריונים ברורים, הם ממש לא גורפים. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> אז אני אומר: אתם רוצים לעשות תיאומים? אנחנו מאוד מאוד נשמח. אנחנו סומכים על חוכמתה של הממשלה בניהול חיינו, ואין שום סיבה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> השאלה אם אחרי 14 שנה העבירה הזו נמחקת. <יאיר לפיד (יש עתיד):> מיקי, אתה קורא לי קריאות ביניים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה עוזר לחבר הכנסת יאיר לפיד? <יאיר לפיד (יש עתיד):> אני מודה לך. אנחנו נשמח לעשות תיאומים, אנחנו לא רואים שום סיבה להוריד את זה באופן גורף כל כך, אלא אם כן הממשלה מסיבות של אי-נעימות פוליטית מורידה הצעת חוק מוסרית, כדי שהם לא יצטרכו להצביע. אז אני רוצה להרגיע אתכם: חוק במדינת ישראל הוא ממילא לא רטרואקטיבי. זה לא יחול על אף אחד מחברי הממשלה, אין מה לדאוג, אתם יכולים לפעול למען הדבר הזה מפני שהוא נכון, צודק ומוסרי. ואם מישהו רוצה לעשות תיאומים, נעשה אתו בשמחה תיאומים, כמו שמקובל בכל חוק. אין שום סיבה בעולם להוריד את זה, כשמהותית את פותחת ואומרת שאת חושבת שהצעת החוק הזאת נכונה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אתה רוצה להוסיף? יש לך שלוש דקות, בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גברתי שרת המשפטים – איפה היא? הלכה, נעלמה – לא הבנתי את ההצעה. האם אתם מציעים שניכנס לדיבור? יש לכם הצעה נגדית על 14 שנים? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא. הסברתי שיש שם שתי בעיות: 1. זה 14 שנים; 2. שזה רק עבירה שיש עמה קלון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בסדר. האם יש לכם רצון לדון ולהצביע במועד אחר? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, תגישו הצעה אחרת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתם רוצים – בקיצור, אוקיי. אז אנחנו נבקש לעניין הזה הצבעה שמית, ונראה מי מתנגד לזה שישבו פה רק אנשים שלא הורשעו עם קלון. אני מצטער שאנחנו צריכים לעשות את זה, זה ממש לא בסדר. זה גם לא בהליך, וזה גם לא מקובל עלייך. ואם, כמו שאמרת פה, את תומכת באופן עקרוני בהצעה, מקובל שאומרים: אוקיי, בוא נפתח במשא-ומתן. עשית את זה בשבועיים האחרונים, שמתי לב שאת עושה את זה בהצלחה גדולה. <שרת המשפטים איילת שקד:> נגד – זו ההחלטה של הממשלה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נגד – זאת ההחלטה של הקואליציה. מצער מאוד שממשלת ישראל והקואליציה לא נאבקות בשחיתות הציבורית במדינת ישראל. זאת המסקנה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין להם מושג מה זו יושרה. איפה נעלמו הערכים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. לכל הצעה תהיה הצבעה נפרדת. להצעה ראשונה הוגשה בקשה להצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה על הצעת חוק המאבק בשחיתות הציבורית (הרשעה בעבירה שיש עמה קלון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת לחזור על השמות של חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – בעד שי פירון – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. האם יש באולם חברי הכנסת שרוצים להוסיף את ההצבעה שלהם? אין. אנחנו ממתינים לתוצאות. התוצאות הן: בעד – 47, נגד – 52. הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון). הממשלה מבקשת שוב הצבעה שמית, רבותי. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת, נתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת לחזור על שמות חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כאן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אורי אריאל – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אחמד טיבי – בעד חיים ילין – אינו נוכח יצחק כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש באולם חברי כנסת שרוצים להוסיף את דעתם להצבעה? אין. גברתי, מזכירת הכנסת, אנחנו ממתינים לתוצאות ההצבעה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> סליחה, אני פה. אפשר עוד להצביע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תמה ההצבעה. התוצאות הן: בעד – 45; נגד – 52. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון), של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, לא התקבלה. <הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/222/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה להציג לנו את הצעת החוק שלך. להצעה הזאת מוצמדת הצעה נוספת של חברת הכנסת זהבה גלאון, וישיב לנו סגן שר הפנים חבר הכנסת ירון מזוז. כעת, עשר דקות שלך, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני שבוע האריכה הכנסת את תוקפו של חוק אזרחות חדש, ואני אומרת חוק אזרחות חדש ולא הוראת שעה לחוק האזרחות והכניסה לישראל, כי כאשר מחליטים על הוראת שעה ב-2002 ומושכים אותה עד עצם היום הזה, ומאריכים לעוד שנה, כלומר היא תסתיים ב-2016, אז או שיש הבנה מעוותת של מה זה זמני – זמני לא יכול להיות 14 שנים – או שיש הבנה מעוותת של מה זה חוק, ואז קוראים לזה הוראת שעה כדי להתכסות במילה הזו, במקום להגיד באופן הכי ברור שאנחנו מחוקקים חוק חדש, כדי לא לחטוף ביקורת, כדי לא להיות חשופים לביקורת בין-לאומית שתבוא ותגיד: זה חוק גזעני. החוק הזה אכן גזעני והנו נגע מוסרי, כי הוא בעצם פוגע אנושות בזכות למשפחה ובזכות לשוויון ובזכות האלמנטרית של חופש בחירת בני-זוג ובנות-זוג. החוק הזה בעצם קובע לנו במי להתאהב ולמי להינשא ועם מי ללדת ילדים. מדינת ישראל שמה את החוק הזה כדי באמת להתערב בענייני המשפחה ובחיי המשפחה של הפלסטינים, ולהיכנס אפילו לחדרי השינה של הפלסטינים הערבים במדינת ישראל. החוק הזה בעצם מכוון נגד קבוצת לאום שלמה, בלי שום הפרדה, ותחת המעטה של שמירה על הביטחון. ביטחון של מי, אני שואלת, ועל איזה ביטחון מדברים? הממשלה, באופן מפוקח, מחליטה שבני-זוג פלסטינים או ממדינות ערביות אחרות הם סכנה ביטחונית באופן גורף. הוראת שעה זו מונעת – החוק הזה מתערב לפלסטינים, אזרחי המדינה, בחיי האהבה שלהם, את זה כבר אמרתי, בהחלטות הנישואים, ועם מי יקימו ואיפה יקימו את הבית שלהם. זה חוק מניעת איחוד משפחות – ככה זה צריך להיקרא – שכבר קיימות, המשפחות האלה כבר קיימות, ויש ילדים במשפחות האלה. ובעניין זה ולפי חוק זה אסור להם לחיות כמשפחה, כגרעין משפחתי שאמור להתקיים תחת קורת גג, עם אבא ואימא, ולא שאחד משני הצדדים לא יכול להיות חלק מהמשפחה. אני מביאה פה את קולם של אלפי אזרחים ערבים במדינה הזו, כמו שאני מביאה את קולם וסיפורם של לאנה ותייסיר. לאנה ותייסיר הם זוג שאמור לחיות בעיר שלנו, העיר עכו. תייסיר הוא בן המקום, שהתמזל מזלו ופגש צעירה פלסטינית מג'נין, משכילה, עצמאית, בחורה אינטליגנטית. ומה לעשות, התאהב בה. התאהב והתחתן אתה, ונולדו לו שני ילדים. וכיום, כשלאנה רוצה להיות עם הילדים שלה ולטפל בהם היא בעצם עוברת על החוק. וכשלאנה גונבת שעות לכסות את הילדים שלה במיטה, לפני שהם הולכים לישון, היא, לפי הכנסת הזו ולפי מדינת ישראל, עוברת עבירה ביטחונית על החוק. היא מהווה סכנה ואיום על ביטחון מדינת ישראל. לאנה, כשהיא מאכילה את הילדים שלה וכשהיא נמצאת עם בן-הזוג שלה, היא מאיימת איום גדול על ביטחון מדינת ישראל. תסלחו לי אם אני לא מצליחה להבין את זה, ותסלחו לאלפים של הפלסטינים שכן מבינים, אתי, שזה רק עניין של גזענות טהורה, אם יש כזו – גזענות טהורה. ב-14 במאי 2006 ניתן בבג"ץ פסק-דין בעתירות לביטולו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). שישה מבין 11 השופטים בהרכב פסקו כי החוק המונע מבני-זוג פלסטינים של אזרחי ישראל ותושביה אפשרות לקבל מעמד חוקי במדינה הוא בלתי חוקתי, על רקע פגיעתו בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון. זה מה שאומר בג"ץ, ושופטי בג"ץ, ולא רק אני כעאידה, כערבייה, כפלסטינית. חמישה משופטי ההרכב קבעו כי בשל כך על החוק להתבטל בתוך כחצי שנה. עברו מאז, כמה? תשע שנים. תשע שנים עברו מאז ההחלטה הזו והוא עוד לא התבטל. לסמוך על, סליחה, ממשלה עבריינית שלא ממלאת החלטות בית-משפט – אנחנו לא יכולים לסמוך. ולכן אנחנו מביאים את הצעת החוק הזו. הצעת החוק שתבטל את הוראת השעה. בשנת 2008 דן בג"ץ שוב בארבע עתירות שהגישו האגודה לזכויות האזרח, "עדאלה", "המוקד להגנת הפרט" וחברת הכנסת זהבה גלאון, בדרישה לביטול החוק. עורכי-הדין מהאגודה לזכויות האזרח שהגישו אז את העתירה מדגישים כי לא זו בלבד שהחוק מהווה ענישה קולקטיבית ופגיעה בלתי מידתית בזכות לחיי משפחה, הוא אף מבסס מדיניות מפלה אשר פוגעת כמעט אך ורק בזכויות המיעוט הערבי בישראל, שכן הישראלים הנישאים לפלסטינים הם רובם ככולם ערבים. החוק הזה, חוק האזרחות החדש – ואני מתעקשת לקרוא לו חוק האזרחות החדש, כי הוראת שעה זמנית לא יכולה להימשך כל כך – החוק הזה חייב להתבטל. לכן אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק שהננו מביאים בפניכם היום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לפני שאנחנו עוברים להצעה המוצמדת, יש לי עדכון לגבי הצעת חוק המאבק בשחיתות הציבורית, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת ח"כים: בעד – 47, נגד – 51. הצעת החוק כמובן לא התקבלה, אבל זה העדכון. <הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/220/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת אני מזמינה את חברת הכנסת זהבה גלאון להציג לנו את הצעת החוק שלה. לגברתי יש שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, לפני כשבוע מליאת הכנסת שוב שימשה כחותמת גומי והכשירה את השרץ שנקרא חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), שמונע איחוד משפחות של בני-זוג, בדרך כלל ערבים ישראלים ופלסטינים מהשטחים. זו הוראת שעה שמתקיימת, לדעתי, מעל עשר פעמים, נחקקה מעל עשר פעמים, לחוק האזרחות שהוגש כאן בפעם הראשונה בשנת 2003. הזכירה חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שכנגד הצעת החוק הזאת הוגשו שתי עתירות: של ארגוני זכויות אדם – "עדאלה", "המוקד להגנת הפרט" והאגודה לזכויות האזרח ושלי. ופעמיים אמר בית-המשפט שהחוק הזה, אחרי תקופה מסוימת של חצי שנה דינו להתבטל, כי מדובר בחוק מפלה. חברי חברי הכנסת, זה חוק שמפלה אנשים על בסיס לאום, חייבים להבין את זה. זו חקיקה על בסיס לאום, שקורעת אלפי משפחות וילדים מבני-הזוג רק מפני שהם ערבים. צריך לקרוא לילד בשמו. יש הרבה חוקים שאנחנו מצביעים נגדם ומלינים נגדם ומותחים עליהם ביקורת. אין חוק שמכתים את ספר החוקים הישראלי כמו החוק הזה על איחוד משפחות – הוראת שעה. אני רוצה רגע לעדכן את חברי המליאה. לפני שהחוק הזה נכנס לתוקף הייתה בפני שר הפנים אפשרות לבדוק באופן פרטני כל בקשה לאיחוד משפחות. כל בקשה כזאת נבדקה במשורה. התהליך הזה ארך שלוש-ארבע שנים, אישרו איחוד משפחות בצורה מסודרת. פתאום בא המחוקק ושלף לנו מהאוב שני תירוצים למה לחוקק את החוק הזה. תירוץ ראשון – בהתחלה אמרו: השד הדמוגרפי. אוי אוי אוי, אם נאשר איחוד משפחות בין ערבים ישראלים לפלסטינים, יציפו את מדינת ישראל אלפי פלסטינים. אי-אפשר לאפשר איחוד משפחות. כשראו שזה לא עובד ובג"ץ לא קיבל את הטיעון הזה, באו עם האיום הביטחוני. מה אמרו? כל אזרחי ישראל הערבים הם בעצם איום קולקטיבי, הם סכנה. כל מי שיינשא לבחירת לבו או לבחיר לבה הוא בעצם סכנה ביטחונית. חברי חברי הכנסת, זו שערורייה שאין כדוגמתה שכנסת ישראל מתייחסת לאזרחי ישראל הערבים כאיום קולקטיבי, כסכנה קולקטיבית. צריך לחזור לסיטואציה שלפני חקיקת חוק האזרחות, לפני קרוב ל-15 שנה, שבה לשר הפנים הייתה אפשרות לבחון באופן הדרגתי כל בקשה בצורה מסודרת, בצורה פרטנית, ולא להתייחס לכולם כאיום, כסכנה. ולכן אני קוראת לכנסת להצביע בעד הצעת החוק לבטל את חוק האזרחות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. ישיב במשולב סגן שר הפנים חבר הכנסת ירון מזוז. לאחר מכן נעבור להצבעה. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי כנסת מכובדים, הרקע לחקיקת הוראת השעה היה בחינת המציאות הביטחונית מאז פרוץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים, אשר הראתה מעורבות גוברת והולכת של פלסטינים תושבי האזור אשר ניצלו את מעמדם בישראל, אשר התקבל בעקבות הליכי איחוד משפחות עם ישראלים, לשם מעורבות בפעילות טרור, ובכלל זה סיוע לביצוע פיגועי התאבדות. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תעודות הזהות הישראליות אשר ניתנו לתושבי האזור לשעבר אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל והפכו אותם לאוכלוסייה מועדפת על ארגוני הטרור לביצוע פעולות עוינות בכלל ובשטח ישראל בפרט. תוקפה של הוראת השעה נקבע לשנה אחת עם מנגנון הארכה. בהתאם לכך, מדי שנה ניתנת חוות דעת עדכנית של גורמי הביטחון בנוגע למצב הביטחוני ולצורך בהארכת הוראת השעה, ובאופן זה מוארך תוקפה של הוראת השעה מדי שנה. במהלך השנים תוקנה הוראת השעה פעמיים. בין היתר, הורחבו החריגים המאפשרים מתן היתרי שהייה בישראל לאוכלוסיות בעלות סיכון ביטחוני מופחת, וכן הוקמה ועדה מקצועית המייעצת לשר הפנים לטיפול במקרים הומניטריים מיוחדים. ב-11 בינואר 2012 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון בהרכב מורחב של 11 שופטים אשר דחה כמה עתירות לביטול הוראת השעה, בקובעו כי החוק הוא חוקתי, וזאת בהמשך לפסק-דין קודם בהרכב מורחב מיום 14 במאי 2006, אשר דחה עתירות קודמות בעניין זה כנגד הוראת השעה. ועדת השרים החליטה ביום א', 21 ביוני 2015, לדחות את הצעת החוק. ברצוני להתייחס לגברתי היקרה שהעלתה את הבקשה. לגבי הטענה של מניעת נישואין, ראשית, כל מי שרוצה יכול להתכבד ולעבור אחרי מושא אהבתו לאזור שבו הוא חפץ. לא להטעות את הציבור בנושאים האלה: נשים מעל גיל 25 וגברים מעל גיל 35 יכולים להתאחד – זה לאחר תיקון חוק שבוצע בעניין. חשוב לא להגיד חצאי אמת ולהטעות את הציבור. החוק הזה נכתב בדם. הטרור לא מבדיל בין דם לדם. אני אפעל לשלילת אזרחותם של מי שפועלים וחותרים תחת מדינת ישראל. לא ייתכן שמתוך הבית הזה יצאו אנשים וישתתפו במסעי טרור נגד מדינת ישראל. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> על מה אתה מדבר? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כמה כאלה יש? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אני מדבר – אתם יודעים טוב מאוד על מי אני מדבר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> על מי אתה מדבר? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> את הראשונה שצריכה להחזיר את תעודת הזהות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> באמת? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> באמת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני הראשונה? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> גם את. אם אתם חושבים שבטרור תשיגו משהו – שום דבר. שום דבר. לא תשיגו כלום. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> נישואין. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> גברת זועבי, את הראשונה שצריכה להחזיר את תעודת הזהות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה מבין מה אתה אומר? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אני מבין מה אני אומר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה לא מבין מה אתה מקריא. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אני מבין מה אני אומר. את צריכה להחזיר את תעודת הזהות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> שכל. קצת שכל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עדיף לך לקרוא מהכתב. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> מה אתה אומר. גם אחד כמוך צריך להחזיר. אנחנו עושים לכם טובה בכלל שאתם יושבים פה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כל הכבוד. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כן, כן, כן, זה דמוקרטיה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> מי שבעד טרור לא ישב פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור – לא ישבו פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרוריסטים לא ישבו פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו נמצאים בדיון על – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרוריסטים לא ישבו פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – על הצעת חוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת המדיניות שלך? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרוריסטים לא ישבו. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תקיימו – אתם במדינה דמוקרטית. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אתם במדינה דמוקרטית. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תכבדו את המדינה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תכבדו את המדינה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אתם תכבדו איפה שאתם נמצאים. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זועבי – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> מה אתה אומר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אנחנו כרגע – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לא, אז באופן דמוקרטי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אנחנו מקשיבים לתשובה של סגן השר. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור – לא פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור – לא פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אבקש להוציא אתכם מהאולם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – הסתה פרועה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לא, אני אבקש להוציא אתכם מהאולם. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור לא יהיה פה. <קריאה:> מה זה הדיבור הזה – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> טרור לא יהיה פה. דמוקרטיה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> דמוקרטיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אני עכשיו מבקשת להוציא אתכם מהאולם. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתם רוצים להיות כאן בהצבעה, או שאתם יוצאים? <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – להוציא אותם – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שפועל – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, אני אתן לכם זמן להגיב. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> מה זה? מה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תגיד, כל מי שפועל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אתן לכם זמן להגיב. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני פעם אחרונה – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שפועל נגד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> פעם אחרונה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> פעם אחרונה שאני מזהירה – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שפועל – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שפועל נגדי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – לפני שאני מוציאה אתכם מהאולם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – מי שפועל – אני מסכים אתך – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אל תתייפייף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מסכים אתך – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אל תתייפייף – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> – – במיוחד לא אתה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אל תתייפייף, שב במקומך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אל תתייפייף, אתה האחרון שיגיד לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> שב בשקט. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אתה סיימת? <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שפועל נגד מדינת ישראל בטרור, אין לו זכות להיות פה. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה נכון, אבל מי פועל פה בטרור? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> זהו, אז תסביר להם את זה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אז תסביר להם את זה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> בסדר, אז תסביר להם את זה – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> – – הם לא מבינים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בושה, בושה וחרפה – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמשיך לבייש – – – <קריאות:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> שראש הממשלה יגיד מה סגן השר שלו עושה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בושה – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בושה וחרפה – – – שר. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמשיך – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, רבותי, לפני שאני מוציאה את חברי הכנסת מהאולם – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה מכליל את כל מי שפה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אני רוצה לראות אתכם במקום שלכם – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אתה מכליל את כל מי שפה. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור ומביא לטרור – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – כדי לתת זכות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור – זה מה שאני אומר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – עוד שלוש דקות להגיב. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – מי אתה שתגיד – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – סגן השר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אתה אמרת – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> מי? <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אני אמרתי: כל מי שמתעסק בטרור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שהפנים שלך יהיו בדפים, עדיף לך. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אין לי מה להתנצל. כל מי שמתעסק בטרור, מרגלית. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקרא מהדף, עדיף לך. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מהדף. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אתה האחרון שצריך לדבר פה בכלל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקרא מהדף, מהדף. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> שב, שב, שב. אתה האחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הפה שלך מוציא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, הדיון הזה לא מכבד את הבית הזה. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור ומסית בטרור לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לשבת. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תשכחו מזה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תשכחו. <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ביזיון, ביזיון. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תשכחו מזה. <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא נסכים – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אתם תשכחו מזה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור – אני חוזר על עצמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד סגן השר. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> – – לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – ואני אהיה פה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת שערורייה. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לאור האמור לעיל – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תתנצל. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לאור – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תתנצל. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לאור האמור לעיל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זועבי – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אני מבקשת לצאת מהאולם. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לאור – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לאור – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רוצה להזמין אותך. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לאור – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד שאתם לא תשתקו, אני לא אזמין. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אין לי מה להתנצל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אין לך? – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תתנצל – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אין לי מה להתנצל. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תתנצל – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אין לי מה להתנצל. <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תחזור בך, תחזור. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> כל מי שמתעסק בטרור נגד מדינת ישראל – לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לא יהיה פה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תוריד את היד שלך למטה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תוריד את היד למטה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תוריד את היד. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תוציא אותו החוצה, הוא מאיים עלי. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תוציא אותו החוצה. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> תוציא אותו החוצה, חוצפן. אתה חוצפן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אתם חוצפנים. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סגן השר בינתיים יפסיק לנאום. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יצא המרצע מן השק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. <קריאה:> – – – לא ראיתי מעולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. חברי הכנסת, נא לשבת. <קריאה:> זה לאט-לאט יוצא מהם. <קריאה:> לא נסכים. שיחזור בו מהאמירה הזאת. האמירה אומרת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא יכול להיות שסגן שר בישראל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, זה נוגע גם לך. נא לשבת. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זוהיר בהלול, חברת הכנסת רוזין, נא לשבת. חברת הכנסת גלאון, שבי בבקשה. זה נקרא ישיבת מליאה, לא עמידת מליאה כאן. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, שנייה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה סגן שר הפנים. התואר שלו זה סגן שר הפנים, אני בז לתפקידים כאלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', הבנו את עמדתך. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> זה הסתה. זאת הסתה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת – יוגב, סגן השר בן-דהן, גברתי שרת המשפטים, נא לשבת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, קודם כול, אני מקווה שזאת הייתה פעם ראשונה וגם פעם אחרונה בכנסת העשרים שחברי הכנסת ניגשים לכאן, לדוכן הנואמים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה שמעת מה שאמר סגן השר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין דבר כזה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ותפסיקו להתווכח אתי. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעת מה הוא אמר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין דבר כזה. חבר הכנסת פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה שמעת מה הוא אמר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעת מה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קראתי אותך לסדר. נא לשבת, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כפי שאמרתי, אני מקווה שזאת פעם ראשונה ופעם אחרונה שחברי כנסת קמים וניגשים לדוכן בזמן נאום. <אילן גילאון (מרצ):> זאת בסטה, זה לא דוכן. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שיש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שיש לו בעיה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – זאת בסטה, זה לא דוכן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שיש לו בעיה עם דברים שנאמרים, יש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – יש לנו ועדת אתיקה מצוינת, נא לפנות לשם. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הפגנות במליאה לא יהיו כאן. <אילן גילאון (מרצ):> זה סגן שר בישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הפגנות במליאה לא יהיו כאן. <אילן גילאון (מרצ):> זאת בושה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הוא של הממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אתם מציעים – אמרתי את זה עשר פעמים – אתם מציעים שאני אצנזר את דברי הנואמים, אז יש לי עוד כמה מועמדים לצנזור חוץ מסגן השר הזה שעומד על הדוכן. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא יקרה בכנסת. חברי הכנסת וסגני שרים ושרים יגידו את מה שעל לבם. כל עוד זה לא קללות – – <קריאה:> אבל זאת הסתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ולא דברים – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – שהדעת לא סובלת, לא אפסיק את הנאום. <קריאות:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה צריך להגן עלינו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שיש לו בעיה עם תוכן הנאום, שיפנה לוועדת האתיקה. <קריאות:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – אתה צריך להגן על חברי כנסת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה צריך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההתנהגות, כפי שאמרתי, של חברי כנסת שניגשים לדוכן הנואמים – תשאירו את זה לפרלמנטים בכמה מדינות. אצלנו לא יהיו תופעות כאלה. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל תהיה הסתה? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סגן השר יסיים. הבנו את התשובה. בבקשה, אם יש לך משפט סיום, אתה יכול לומר אותו. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הסתה, זה מקובל עליך? <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> בבקשה. תודה רבה, יושב-ראש הכנסת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא להפריע. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא להפריע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> שיחזור בו ויתנצל על מה שהוא אמר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת סעדי, לא להפריע. <קריאות:> – – – שיחזור בו ויתנצל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר מעוניין לסיים. בבקשה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> שיתנצל. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אני חוזר ואומר, החוק הזה נכתב בדם. הטרור לא מבדיל בין דם לדם. אני אפעל לשלול את אזרחותם של מי שפועלים וחותרים נגד מדינת ישראל. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> צודק, סגן שר בממשלה. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> לא ייתכן שמתוך הבית הזה – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> הוא אומר, הוא יודע. <קריאות:> – – – <קריאה:> שערורייה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה זה, המדינה שלך, ברור. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> – – יצאו אנשים וישתתפו במסעי טרור נגד מדינת ישראל. לאור האמור לעיל, אני מציע לכנסת להתנגד להצעת החוק שבנדון. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תתנצל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תתנצל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כאמור, תודה לסגן השר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני יכול להגיד משהו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אתה רשאי להתערב בכל שלב של הדיון. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> לא היה כדיון הזה. לא היה כדיון הזה. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אחר כך אנחנו רוצים לענות, לייצוג האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, אני פניתי אלייך שלוש פעמים בבקשה צנועה, לשבת במליאה. כמו שאמרתי, זאת לא עמידת מליאה, זאת ישיבת מליאה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת שפיר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לכל אזרח בישראל – לכל אזרחי ישראל, יהודים ולא-יהודים כאחד, הזכות השווה – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> לנהור לקלפיות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לבחור ולהיבחר לכנסת ישראל. אבל לכל אזרח גם חובה לציית לחוקי המדינה, ולאף אחד אין זכות מוקנית להאשים את חיילי צה"ל, שמגינים על כולנו, יהודים ולא-יהודים כאחד – – <קריאות:> – – – <קריאה:> איזה סיפור – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – להאשים אותם בהאשמות שווא – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כפושעי מלחמה. <קריאות:> – – – <קריאה:> מה זה קשור? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואם כבר מדובר – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בפשעי מלחמה – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, אדוני ראש הממשלה. מה קורה? <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', אתה קרוי לסדר כבר. <אילן גילאון (מרצ):> תראה מה אתה מביא לכאן – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אני רוצה להבחין בין שני דברים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בין הזכות להיבחר – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הזכות לבחור היא אוניברסלית, על כך אין ויכוח. אני עכשיו מדבר על שאלה של צביעות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתה מדבר על צביעות? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> צביעות. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כי אני שומע – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואני מבחין בין שני הדברים. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש לכם זכות לומר את דבריכם – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> סליחה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והזכות הזאת מוקנית, ואנחנו נגן עליה – ואני אגן עליה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> סגן השר בממשלה שלך הוא – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הזכות הזאת קיימת, אבל אין לנו חובה להסכין עם הצביעות. אני לא שמעתי מחברות וחברים כאן – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ירון מזוז – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – גינויים על פשעי המלחמה האמיתיים שמתרחשים בסוריה, שמתרחשים בתימן; אני לא שומע על זה מילה. אני שומע התקפות שווא על חיילי צה"ל. על הזכות – אנחנו מגינים; על הצביעות – אנחנו שותקים. תודה רבה, אדוני. <קריאות:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה חבר הכנסת נתניהו. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, מכיוון שהממשלה מתנגדת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלוש דקות לרשות גברתי. בבקשה. נא לא להפריע לדוברת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מי שציפה שראש הממשלה יעלה על הדוכן ויגן על זכותנו בעצם למלא את תפקידנו שבשבילו נבחרנו – כנראה חלם. כנראה חלם. <קריאות:> זה לא קשור – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ראש הממשלה עלה לפה כדי להצדיק את מסע ההסתה שהתחיל ירון מזוז. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <קריאות:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בעצם אתה מצדיק את מסע ההסתה, ואתה שותף למסע ההסתה, ואין מי שיעצור אותך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <קריאות:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> שפכו את דמנו עכשיו, כשדיברו על זה שאנחנו, בחוק הזה, מדברים על לתמוך בטרור. על איזה טרור אנחנו מדברים? מה אתם מכניסים לתוך הראש של הציבור? בושה. בושה. הייתי מצפה – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בושה שאת לא – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הייתי מצפה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, ביקשתי לא להפריע לדוברת. אדוני יושב-ראש הקואליציה, שב בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ממשלה שבנויה על עצם ההסתה הפרועה, רק ממשלה כזו תחוקק חוק כזה, חוק שמנשל באופן קולקטיבי את זכות חיי המשפחה מאלפי פלסטינים. מי שמדבר על טרור, שישים לב שהוא מפעיל טרור על משפחות שלא יכולות להתקיים בתוך המדינה. ומי שמבקש ממני שאחזיר את – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – תעודת הזהות שלי – תעודת הזהות שלי היא תעודה על זה שאני ילידת המקום הזה. אבא שלי חי בארץ הזו לפני קום המדינה שנתנה לי את תעודת הזהות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה קצת פיצוי על מה שקרה ועל מה שקורה היום. אז שאף אחד לא יחשוב שהוא עושה לי טובה שהוא נותן לי תעודת זהות, ושאף אחד לא יחשוב שהוא עושה לי טובה שאני נמצאת על הדוכן הזה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תשמרי על האינטרסים של אזרחי ישראל. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני נמצאת לאחר שקיבלתי תמיכה של אלפים מהציבור, גם יהודים, שמאמינים שבסופו של דבר – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – הדרך של הצדק ושל הדמוקרטיה היא זו שתנצח. תעשו הוראות שעה כמה שאתם רוצים, בסופו של דבר יהודים וערבים ילמדו לחיות ביחד למרות ההסתה הפרועה, שאתם נושאים בעצם באשמה שלה. <קריאה:> האשמה היא שלכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת זהבה גלאון. אני חושב שאולי בתור צעד ראשון של נבחרי ציבור וחברי כנסת בעלי כל הזכויות השוות לכל שאר חברי הכנסת, הייתי מאוד שמח, סתם שמח, אני לא יכול להורות על כך, לראות ולו מישהו מחברי הסיעה כשהכנסת מארחת כאן נשיא בונדסטאג שבא לראות את כולנו, יהודים, ערבים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הייתי מאוד מאוד שמח לראות ולו חבר סיעה אחד בזמן נאום נשיא הבונדסטאג. לכבודה של הכנסת, לא לכבודו ולא לכבודי ולא לכבוד אף אחד מן השרים. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשסגן השר מזוז עומד כאן על הדוכן – תודה, חבר הכנסת טיבי, בהחלט תודה – כשסגן השר מזוז עומד כאן על הדוכן ואומר לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת ולחבר הכנסת עיסאווי פריג': תגיד תודה שאנחנו נותנים לכם להיות כאן; אתה צריך להחזיר את האזרחות – הוא אומר לו? אין לי ציפייה מסגן השר מזוז. אדוני, זה הרבה יותר חמור מחברי כנסת שמתגודדים סביב הדוכן. האמירה הזו היא אמירה מסיתה, אבל אין לי ציפיות מסגן השר מזוז – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אבל כשעולה ראש הממשלה על הדוכן, ומפה מתנהלת האמירה הזאת, ומדבר כאחד האספסוף – אדוני ראש הממשלה – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זוהר, מספיק. <זהבה גלאון (מרצ):> – – עמדת כאן על הדוכן, ובמקום לגנות את זה – יש לך מסר לאומה? תביא אותו. במקום לגנות אמירה שמסיתה נגד חברי כנסת – אומרים להם: תגיד תודה שאתה כאן ותחזיר את תעודת הזהות שלך? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זוהר, אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה ראש ממשלה של כולם, גם של מי שלא בחר בך, ואל תסביר לנו שיש לנו זכות לבחור ולהיבחר. תגן על הנבחרים. כשעומד סגן שר הפנים ואומר לחברי כנסת במשכן, שנבחרו כדת וכדין – גם אם יש לך ביקורת עליהם, עלא כיפאק, גם לנו יש ביקורת עליך, אבל אתה לא מתנער כשאתה מנצל את ההזדמנות שאתה עולה על הדוכן? אדוני, לא התנהגת כמו ראש ממשלה, התנהגת כאחרון האספסוף. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <סגן שר הפנים ירון מזוז:> – – – <קריאה:> את – בושה למשכן שאת מדברת ככה בכלל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת ושרת התרבות והספורט מירי רגב, קורה, גם שר לפעמים קורא קריאת ביניים, אבל לא ברצף, לא בקצב כזה. אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת, בוודאי על כל הצעה בנפרד. לגבי הצעת החוק של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת – הממשלה מבקשת הצבעה שמית. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – נמנע ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – נגד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו משתתף בהצבעה יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – אינו משתתף בהצבעה אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – נמנע איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבקש לקרוא בשמות אלה שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת יואל חסון – אינו משתתף בהצבעה מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – איינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה משתתפת בהצבעה אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת חמד עמאר – נגד שי פירון – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש באולם מישהו או מישהי שמעוניינים להשתתף בהצבעה ולא קראו בשמם? אין כאלה. אני מבקש, גברתי המזכירה, לסגור את ההצבעה ולספור את הקולות. חברי הכנסת, הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת: בעד ההצעה – 18, נגד – 55, נמנעים – 2. אני קובע כי הצעת החוק לא אושרה. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) – נא לשבת, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים – הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, שהוצמדה להצעה הקודמת, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – 2 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש לנו 17 קולות בעד, 54 נגד, שני נמנעים. אני קובע כי גם הצעת החוק של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת לא התקבלה. <הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/59/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את חבר הכנסת עיסאווי פריג' להציג הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ה–2015, לקריאה טרומית. ישיב לו בשם הממשלה סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני; נא לעלות לדוכן. עד עשר דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חבל שלא יצא לי לדבר, להגיד את דברי כשראש הממשלה בחר לו לברוח, לצאת, כמו המפלגה המתיימרת להיות החלופה השלטונית, מפלגת העבודה. איך אמרו בעבר – איך אמרו, זוהיר? ברק ברח? במפלגת העבודה זה האופי – בורחת. בורחת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אנחנו פה. אל תטיף לנו מוסר. אם היינו מצביעים, היינו מצביעים נגד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כשהיה מקרה שמחייב סולידריות, אפילו שאתם נגד החוק – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תטיף לנו מוסר; עם כל הכבוד לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – נוצר מצב, מטעמי סולידריות הייתם צריכים לנהוג אחרת. אבל אתם קבוצה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה תצביע אתי בסולידריות של המשט? אל תטיף לי מוסר. אתה תטיף לי מוסר? באמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתם מפלגה שפוחדים. ברחתם כמו קטנים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תצביע אתי מתוך סולידריות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> וזה בושה וחרפה מה שעשיתם. לא ככה חברי אופוזיציה עושים. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא ככה חברי אופוזיציה מתנהגים. ממי שמתיימר להיות יושב אופוזיציה – בקלילות כזאת בורח כמו, כמו איזה – לא רוצה – זה לא מוסיף. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תחלק לנו ציונים. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה רוצה לדבר על החוק נגד גזענות? בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי עשר דקות, אדוני. אני מנצל אותן. <היו"ר שי פירון:> אה, הבנתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מנצל אותן, כי מה שקרה כאן הוא לא פחות חמור. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נראה מי יברח עוד מעט במשט. בדיון על המשט נראה מי יברח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. מה זה קשור למשט? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נראה מי יברח – אנחנו או אתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור למשט? ראינו אתכם, מפלגה חסרת עמוד שדרה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תטיף לנו מוסר. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> היא מסתדרת. אל תגדל את מפלגת העבודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בורחים אחד-אחד. חסרת עמוד שדרה. בזמן שהייתם צריכים לגלות מנהיגות וסולידריות ברחתם אחד-אחד. ועד סוף חייכם – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת שמולי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> איך אתם מתנהגים? תתבייש לך. חוסר סולידריות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מה שהיה. זה – שתדעו לכם. עכשיו לענייננו. אדוני היושב-ראש – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני יכול לענות? <היו"ר שי פירון:> תכף נראה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, לפני היה כאן סגן שר הפנים של מדינת ישראל, ירון מזוז, שבא לענות בשם הממשלה. החברים כתבו לו דף מה עליו להגיד. סגן השר תפס את הדף, התחיל להקריא – הכול טוב ויפה. זו דעתו. אבל יצא לו מבפנים: אני רוצה כותרות, עזוב את הדף. התחיל לדבר. כשהתחיל לדבר בלי דף השתחררו הקפיצים. <ירון מזוז (הליכוד):> הנצרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך השרה רגב מקבלת את הכותרות? איך זה? גם אני צריך. איך החזן מקבל? אני גם, מזוז, אז אני רוצה כותרות. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי בכותרות? אלה האזרחים המסכנים שעושים להם טובה ונותנים להם תעודת זהות. ומה, סגן השר, מאיפה זה יוצא לך, התנועות? התנועות האלה, ראיתי אותן בסרטים, סרטי קאובוי, איפה שיורים – התנועות שראיתי אצלך. התנועות. אז, אדוני, מכונת ההסתה המשומנת, שהחלטת ללכת ברוח המפקד שלך – שברח, הוא ראש המסיתים – ברוח המפקד החלטת: אני, ביבי, אני בשבילך. מי זה חזן? אני. חזנים, מזוזים – זה נשמע מאוד מעניין. אז התחלת: אני ראש המסיתים. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – ראש הממשלה שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעתי אותך; תקשיבי, תקשיבי. אז אדון מזוז החליט: אתם הערבים, אנחנו עושים לכם טובה שיש לכם תעודת זהות. אמרת את זה, נכון? מה לעשות. <ירון מזוז (הליכוד):> מה לעשות, כשאין הבנה, זה מה שקורה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז יפה. אדון מזוז, אתה מבייש את עצמך, ואתה מבייש כל יהודי בעולם כשאתה אומר את הדברים האלה. אתה לא עושה טובה לאף ערבי שיש לו תעודת זהות. <ירון מזוז (הליכוד):> – – – האחרונים שיכול להטיף לי. יש לי דו-קיום יותר טוב ממך עם ערבים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב טוב, תקשיב טוב, מזוז. עם התנועות שראיתי כאן, עם הצורות, אתה – – <ירון מזוז (הליכוד):> מחבלים לא ישבו פה – הבנת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתה מבייש כל אזרח וכל יהודי בדברים שאמרת. אבל תהיה בראש המסיתים. טוב לך, שתקבל צ'ופרים מראש הממשלה. עכשיו, ראש הממשלה קם. אמרתי לתומי: ואללה, אני הולך לקבל מגננה, בא לי מגן להגיד עלי דברים. ראש ממשלה של כולם. אז מה ראש הממשלה בחר? בחר: אתם צבועים. וואי וואי וואי. אני לא יודע מי צבוע, אדוני ראש הממשלה. האם ראש הממשלה שבעד מדינה פלסטינית לפני שנה או נגד היום? האם הצבוע שאומר הערבים נוהרים, ויום למחרת מצטער? מי הצבוע, אדוני ראש הממשלה? אתה ראש הצבועים של המדינה. אתה בית-ספר לצבועים. <נאוה בוקר (הליכוד):> דבר יפה, זה ראש ממשלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ממך כולם לומדים. וחבריך המזוזים עובדים והולכים על-פי תורתך, אדוני ראש הממשלה. <ירון מזוז (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תשתמש בסמכויות שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על מה אתה מדבר צבוע? <ירון מזוז (הליכוד):> תשתמש בסמכויות שלך. אתה יושב ולא מגיב בכלל על דברי בלע כאלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו, היום גילינו – – – <היו"ר שי פירון:> אגיב תכף. <ירון מזוז (הליכוד):> אז תשתמש בסמכויות שלך בבקשה. <היו"ר שי פירון:> מבטיח לך שאגיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היום גילינו – – – <היו"ר שי פירון:> מבטיח לך שאגיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיב, אדוני. <היו"ר שי פירון:> אגיב, שנייה. <ירון מזוז (הליכוד):> אז תגיב עכשיו, תעצור אותו. בושה וחרפה שאחד כזה נואם כאן. בושה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היום גילינו את הפרצוף האמיתי של הגזענות, שהתחילה לפני הבחירות בנהירת ערבים לקלפיות ואחרי הבחירות בנאום המזוזים. <היו"ר שי פירון:> אני יכול לבקש ממך בקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה, אדוני? זכותי. אבל בא בן-אדם – – – <היו"ר שי פירון:> אוסיף לך את הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בבקשה. בבקשה. <היו"ר שי פירון:> אני לא חושב, עם כל הכבוד וההערכה, שהדרך היא לפנות לאנשים בשמותם ולכנות בכינויים כאלה ואחרים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה? <היו"ר שי פירון:> רגע, שנייה, אדוני. רגע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר שי פירון:> רגע, רק שנייה, רק שנייה. ביקשתי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הוא עשה לפני חמש דקות. <היו"ר שי פירון:> אני מבקש. אני יכול לסיים את דברי? <תמר זנדברג (מרצ):> לא, זה לא קשור אליך, זה הזמן שלו. <היו"ר שי פירון:> אמרתי שאוסיף לו את הזמן. מה את רוצה? למה את צועקת? <תמר זנדברג (מרצ):> למה? <היו"ר שי פירון:> למה את צועקת? אבל רגע, אמרתי שאני לא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה מצטרף לחגיגה, זה מה שאתה עושה. <היו"ר שי פירון:> אני לא שומע אותך, כי את צועקת. אמרתי שאוסיף לו את הזמן, מה את רוצה? זה מה שאמרתי. אני מבקש לא לדבר לגופו של איש, זה כל מה שאני מבקש. <זהבה גלאון (מרצ):> למה אתה מחנך אותו? ומה היה פה קודם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, מה זה לגופו של האיש? <תמר זנדברג (מרצ):> אתה קובע לו איך לדבר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> האיש כאן בא ועושה לי טובה, ורוצה לשלול את האזרחות שלי. <היו"ר שי פירון:> אתה יכול להגיד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה, האיש דיבר, לא אחר. <אילן גילאון (מרצ):> הוא יכול לדבר לגופו של האיש אם האיש מדבר לגופו ולנפשו. <היו"ר שי פירון:> אסביר אחר כך. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – תגיד את דעתך. מה זה? – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז מה שאני אומר: היום, כפי שאמרתי, נתגלה הפרצוף האמיתי של הגזענות, שהתחילה בערבים נוהרים לקלפיות, והיום נמשכה כאן בשלילת האזרחות של ערביי ישראל, האזרחים הפלסטינים בישראל, שלילת אזרחותם על-ידי ממשלת ישראל והצבוע הראשון בה, שאני שמעתי את זה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> היום, אני אומר לכם לפני שאני ממשיך לגבי החוק, תעודת זהות היא לא צ'ופר ולא הטבה, זאת זכות דמוקרטית. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני רוצה להציע לך הצעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תציע לי הצעות. <דוד אמסלם (הליכוד):> ברשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אשמע אותך. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בבקשה, אמסלם. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני באמת לא – – – אני מציע שלא להשתמש בביטוי "צבוע" נגד ראש הממשלה באופן אישי. אני אסביר – – – <קריאה:> תגיד צביעות. <דוד אמסלם (הליכוד):> אחרת כל מי שיעלה – יהיה פה איזה דו-שיח לא ענייני ואישי. דבר באופן כללי. <זהבה גלאון (מרצ):> צבועים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר, אני מקבל, אבל ראש הממשלה, במקום לתת לי, להגן עלי, בחר לתת לי – – – <קריאה:> אין בעיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, זכותי להגן. <דוד אמסלם (הליכוד):> תבקר אותו, מקובל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היום, יש לי עוד כמה וכמה סיבות למה אני החלטתי להניח את הצעת החוק. זה מחזק את הרצון. ולמה זאת הצעת החוק הראשונה שאני שם כאן? הנימוק ששר החינוך והדרג המקצועי העלו בוועדת השרים, שלא מתערבים בחקיקה, בחוק – 68 שנים אני רואה למה כן חקיקה. ברגע שמביאים חקיקה על יהדות, מותר להתערב בתכנים; ברגע שמביאים חקיקה על לאומנות, מותר להתערב בתכנים. חקיקה על סובלנות? לא, אסור, אסור. אני אגיד לכם את האמת, אתם ניזונים מהגזענות; אתם ניזונים מהפחד; אתם ניזונים מזה שערבי ויהודי רחוקים האחד מהשני. משם אתם ניזונים. משם אתם ניזונים, אחרת לא הייתם מתנגדים לזה. כל עוד יש המתח, כל עוד יש חוסר ההכרה בין ערבי ליהודי, זה עובד לכם טוב. מזה אתם פוחדים, בגלל זה אתם נגד. למה אני מביא את זה בחקיקה, אדוני שר החינוך? אני מביא את זה בחקיקה, כי המשרד לא עשה ולא יעשה. זו השנה השלישית שלי בכנסת, ואני עוקב אחרי תקציבי החינוך למפגשים ולמאבק בגזענות. שום דבר לא משתנה. אם לא נעשה את זה בחקיקה, הכול יעמוד במקום. אני מצפה, חברים מהכנסת, אם אני לוקח את האמירות שלכם נגד גזענות – אמירות מאוד יפות; כולם נגד גזענות, כולם. אבל בפועל אף אחד מכם לא עושה כלום למען זה, אם בהתנהלות, אם בתכנים, אם בתקציבים. כלום לא עושים למען זה. <היו"ר שי פירון:> יש לך עוד שתי דקות. אני אוסיף לך שתי דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה, אדוני. אם לא עושים את זה בחקיקה, אנחנו לא נגיע לשום מקום. אני, מה שאני מבקש, שבמקום לחנך את הילדים להיות חיילים, בוא נחנך אותם להיות בני-אדם. בואו נחנך אותם להיות בני-אדם. חקיקה ללאומנות, חקיקה צבאית, חקיקה לעשות מסיבות כיתה ו' בגבעת-התחמושת, באתר הנצחה ובכל מיני מקומות, חינוך צבאי, לא מביאים לחברה למופת שאתם שואפים אליה. לסיום, אני רוצה להתייחס לנקודה נוספת. היום יזמתי עם חבר הכנסת עודה דיון מהיר בוועדת החינוך לגבי תקציב התרבות במגזר הערבי, שהוא קרוב ל-3%. בשבועות האחרונים היה צונאמי של כותרות מצד שרת התרבות מירי רגב – צונאמי נגד התרבות הערבית. אמרתי לעצמי: בוא נבין איפה הדברים עומדים. קיימנו דיון מהיר. צר לי מאוד שהשרה לא ראתה לנכון להשתתף בדיון, והמסקנה: כמה שיש יותר כותרות, ככה יש פחות תקציבים. אני פונה אליכם, חברים; לנוכח המצב שנוצר היום במליאה, אני פונה אליכם: אנחנו צריכים לקבל את החוק היום, להצביע בעד החוק בקריאה טרומית, וזאת תהיה התשובה לכל המזוזים למיניהם. תודה, אדוני. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש להשיב בשם הממשלה. אדוני חבר הכנסת איתן כבל, אתה ביקשת רשות, אז אחרי ההצבעה אני אתן לך אפשרות להתייחס. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, מכובדי שר החינוך, עמיתי חברי הכנסת, יש סמליות מסוימת בעובדה שאנו דנים בהצעת חוק לחינוך נגד גזענות בימים אלה, כאשר מועצת זכויות האדם של האו"ם מפרסמת את הדוח שלה, שלפיו מדינת ישראל ביצעה פשעי מלחמה. ישראל היא-היא שמבצעת פשעי מלחמה – זהו ביטוי של גזענות, ואם מדברים על גזענות, זוהי הגזענות בחרפתה. הרי המועצה של האו"ם קיבלה עד היום יותר החלטות נגד מדינת ישראל מאשר נגד סוריה, איראן, סודאן וצפון-קוריאה כולן יחדיו. כי גזענות היא קודם כול אנטישמיות, שנאת יהודים באשר הם יהודים. גזענות היא כמובן רצחנות, כי גזענות נובעת ממסקנה חד-משמעית, בין היתר, שלא רק שלא מצופה מאתנו לנצח את הטרור האכזרי, אלא שבכלל אסור לנו להגן על עצמנו. אבל לא בכך אנו עוסקים כרגע, אלא בהצעת חוק חדשה לחינוך נגד גזענות שהעלה חבר כנסת פריג'. אז ראשית, כיהודי שומר מצוות, אני רוצה לקבוע באורח החלטי: ביהדות קובע הכלל "חביב אדם שנברא בצלם", כלומר האדם הראשון נברא בצלם אלוקים, וכך גם צאצאיו. ויש התבטאויות רבות של חכמינו שלפיהן כאשר גוי עושה רצון ה', כמעט אין גבול למדרגה שהוא יכול להגיע אליה. והרמב"ם בהלכות מלכים אפילו קובע: כל המקבל עליו שבע מצוות בני נח ונזהר לעשותן, הרי הוא מחסידי אומות העולם. ברור, מערכת היחסים עם גויים היא כידוע מורכבת מבחינה הלכתית, ולא כאן המקום לפרט אותה, אבל הכבוד האנושי, ההערכה, ה-respect, עומדים תמיד ביסוד ובתשתית של הקשר והגישה בין יהודים לבין נוכרים. לכן, לא צריך להטיף לחינוך נגד גזענות, כי גזענות היא תמיד מידה רעה, היא מגרעת, היא פסולת. גזענות היא זוהמה. עד כאן במישור הערכי הרעיוני. במישור המעשי, משרד החינוך רואה חשיבות רבה בחיזוק החינוך נגד גזענות. יש לכך ביטוי בולט בתוכנית העבודה של המשרד. המגמה היא לשזור את נושא ההתמודדות עם הגזענות בכל תחומי הדעת. אין מקום ליצירת מקצוע לימודי חדש, שעלול גם להחטיא את המטרה. זאת ועוד, ביוזמת המשרד הוקמה ועדת היגוי לחינוך אזרחי וחיים במדינה שבה יש מגוון של אזרחים. נוסף על כך, נקבעו ימים ממוקדים, כמו יום הסובלנות הבין-לאומי. המשרד גם גיבש מערכי שיעור לימים נוספים, כמו יום זכויות האדם ויום המאבק הבין-לאומי בגזענות. כלומר, בעלי הצעת החוק, עם כל הכבוד, מתפרצים לדלת פתוחה, ואפילו אולי מאוד רחבה, וכדאי שתראו את מגוון ההשתלמויות והשלד שנבנה לפיתוח מקצועי למורים בנושא חשוב זה. כאמור, לדעת משרד החינוך זה יחטיא את המטרה אם נהפוך את הנושא למקצוע לימודי חדש במקום לשזור אותו בכל תחומי הדעת. אדוני היושב-ראש, אני מוזמן לעתים להרצאות בפני נוער בבתי-ספר, ונשאל בין היתר על האידיאולוגיה שלי, אם נקרא לה כך – על האידיאולוגיה שלי לגבי אופייה וצביונה של המדינה על-פי תפיסתי. ובני-הנוער, המכונים, לדעתי בטעות, חילונים, רוצים לדעת כיצד מקיימים בפועל, בשאלה הזו, מדינת יהודים לצד מיעוט לא-יהודי. ואני עונה ביושר ובלב חפץ, ואני אומר לכם מה שאני עונה. המציאות היא שבמדינת ישראל חיים שני עמים. כולנו אזרחים שווי זכויות, אבל כמובן לא בנים לאותו עם. אין בזה רע, משום שאנחנו גם לא רוצים להיות בני עם אחד. מובן שהמדינה חייבת לנהוג בשוויון אזרחי כלפי כל האזרחים, ללא הבדל דת או לאום, אבל היא לא אמורה למחוק את הבדלי הדת והלאום. חלילה לנו מלעשות דבר כזה. בנושא הזה אולי אדם כמוני אומר זאת בצורה חדה יותר, נוקבת יותר, ברורה ובהירה, בהשוואה גם לציבורים יהודיים שאינם מקפידים על קלה כחמורה, אלה שקרויים חילונים. אנחנו סבורים שצריכים לעמוד על המשמר שחוליות חלילה לא ינותקו מן השרשרת המובילה את עמנו עד הר-סיני. אנחנו מבקשים לעמוד על המשמר שלא יבוללו חלילה את העם. כולנו יודעים בדיוק מה העם היהודי סובל בתפוצות כתוצאה מכך שאולי אין מספיק מודעות, והממדים של נישואי תערובות מגיעים לעשרות-עשרות אחוזים. ויש בהחלט גם סכנה – יש בהחלט סכנה – שכתוצאה מנישואי התערובת האלה, בעוד שנים – לא יודע לנקוב במספר השנים, אבל בעוד כמה שנים, אולי גם עשרות שנים – המושג הזה, העם היהודי, הקשר לעם היהודי, חלילה ייעלם. ולכן, אם אנחנו כאן, אנחנו ודאי צריכים לעמוד על המשמר שחוליות לא ינותקו חלילה מן השרשרת שמובילה את העם שלנו עד הר-סיני. וכמו שאמרתי, אנחנו מבקשים לעמוד על המשמר שלא יבוללו חלילה את העם, שלא יעודדו חלילה נישואי תערובת במישרין ובעקיפין. אנחנו מבקשים גם לעמוד על המשמר שמערכת החינוך הכללית לא תנתק חלילה את הנוער מיסודות מורשת ישראל סבא. אנחנו עומדים על המשמר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, מה זה קשור להצעת החוק? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת פריג', אני האזנתי לנאום שלך פה, ותאמין לי, אמרת דברים לטעמך, דברים שרצית לומר אותם. לא כל מה שאתה אמרת, חבר הכנסת פריג', לא כל מה שאתה אמרת היה בהחלט קשור במישרין, וגם לא בעקיפין, להצעת החוק שלך. ניצלת את עשר הדקות שהיו לך כדי לומר את מה שהיה לך על לבך לומר; גם אם לא הסכמתי להם, אבל אמרת אותם. זו הדרך, זה הנוהל, כך צריך לעשות. לכן, אני אומר, אנחנו בהחלט מודאגים מהמושג הזה שחלילה יכולה להיות התבוללות בעם. כמו שאמרתי, זה קורה בארצות נכר, בחוץ-לארץ, ולכן אנחנו צריכים לדאוג שלא יהיו נישואי תערובת, ואנחנו מאוד מחפשים דרך לחזק את המושגים האלה, כדי שזה לא יקרה. וכמו שאמרתי, אנחנו בוודאי מחפשים את הדרך שמערכת החינוך הכללית לא תנתק חלילה את הנוער מיסודות מורשת ישראל סבא. אנחנו גם עומדים על המשמר – בפרהסיה לפחות, לא קשור למשרד החינוך – שעם ישראל לא יבעט חלילה בכל היקר והקדוש במסורת. ואנחנו עומדים גם על המשמר שהשבת, שבת קודש, לא תירמס חלילה ברגל גסה בפרהסיה של המדינה. לכן, אדוני היושב-ראש, יש לנו אם כן ויכוח פנימי בתוך הציבור היהודי, ויש לנו גם במקביל אמירה נחרצת לגבי גויי הארץ – איננו בנים לאותו עם, אבל עלינו לנהוג שוויון אזרחי, ללא הבדל דת או לאום. ואני אומר: אין ולא תהיה, חלילה, גזענות אצלנו. אדוני היושב-ראש, בתלמוד הירושלמי, במסכת נדרים, אומר בן עזאי: ואהבת לרעך כמוך – והגמרא אומרת: זה ספר תולדות האדם. כלומר, כל בני-האדם באים מעם אחד, ולפיכך מצוּוים אנו לראות את כל בני-האדם כיצורי אלוקים – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת אחמד טיבי, למרות הקול המיוחד של חבר הכנסת פרוש, אני שומע אותך יותר חזק. אז אנא בטובך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אולי יש לי בעיה עם המיקרופונים, שמנסים להנמיך אותם. <היו"ר שי פירון:> לא נראה לי שמישהו מתעסק אתך. אתה, נותנים לך לדבר, הכול בסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז כמו שאמרתי, בתלמוד ירושלמי, במסכת נדרים, אומר בן עזאי: ואהבת לרעך כמוך – זה ספר תולדות האדם. כלומר, כל בני-האדם באים מעם אחד, ולפיכך אנחנו גם מצווים לראות את כל בני-האדם כיצורי אלוקים. וציווי זה, לראות את כולם כיצורי אלוקים, זה כלל גדול – כמו שאני אמרתי בראשית דברי ובאמצע – זה כלל גדול בתורת ישראל. גם אם אנחנו נאמר "אתה בחרתנו מכל העמים", אבל "חביב אדם שנברא בצלם". וכל אדם שנברא בצלם זכאי שיכבדו אותו, וצריך לכבד אותו. ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לדחות את הצעת החוק המיותרת לחלוטין. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. מכיוון שסגן השר מציע להסיר את ההצעה, אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתייחסת להצעת החוק של חברי עיסאווי פריג' לחינוך נגד גזענות, ואני רוצה לייחד את הדברים שלי לחברי באופוזיציה, חברי הטובים מהמחנה הציוני, ואני רוצה לקרוא לכם – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ביטלתי בסוף – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תרשה לי. ברשותך. אני רוצה לקרוא לכם ציטוט שחשבתי שהוא מתאים בנסיבות האלה: המקום הכי חם בגיהינום שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על נייטרליות. המשפט היפה הזה מיוחס אומנם לדנטה, אבל הוא נאמר על-ידי מרטין לותר קינג ב-1967. הוא נאמר, אדוני היושב-ראש, בדיוק לסיטואציות האלה. עכשיו, אני מבינה, חברי מהמחנה הציוני, שאתם מתנגדים לביטול חוק האזרחות, וזה בסדר. אני חולקת עליכם, אבל זה בסדר, יש בינינו חילוקי דעות והשקפות. אבל יש רגעים שחברות פוליטית נמדדת בסולידריות של הצבעה. גם אם אתם מתנגדים להצעת החוק, אתם יכולתם להצביע הפעם בעדנו, בגלל מה שהיה כאן במליאה; בגלל ההסתה שלוחת הרסן נגד חברי כנסת מכהנים, שאומרים להם: תגידו תודה שאתם כאן, תגידו תודה שאתם לא מחזירים את תעודת הזהות שלכם. אנחנו שותפים אתכם בקואליציה של האופוזיציה, ואנחנו ממש לא מרגישים רצון להמשיך להיות שותפים אתכם עד הודעה חדשה. כשלתם במבחן – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זהבה, את לא הגנת עלי בוועדת החינוך, נכון? <זהבה גלאון (מרצ):> אל תפריע לי. כשלתם במבחן הראשון שלכם. כשלתם במבחן הראשון שלכם בסולידריות אופוזיציונית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בסולידריות? את הגנת עלי בוועדת החינוך? <זהבה גלאון (מרצ):> אפשר להתנגד לחוק האזרחות; אני חולקת עליכם, אבל אני מכבדת את זה. יש בינינו השקפות שונות על הסקאלה, זה בסדר גמור, יש כאלה בעד ויש כאלה נגד. אבל מה שהיה כאן במליאה עכשיו, אני חוזרת ואומרת – ובזה אני מסיימת, אדוני – אני קוראת שוב את הציטוט; אני רוצה שתפנימו אותו, כי הפנמתם את מגמות ההסתה, הטמעתם את הגזענות, ולכן אני אומרת לכם, ואני חוזרת ואומרת: המקום הכי חם בגיהינום שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על נייטרליות. וזה מה שאתם עשיתם. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. אנחנו ניגש להצבעה, ברשותכם, ומייד אחריה ניתן לחבר הכנסת איתן כבל להגיב. אני מבין שהממשלה מבקשת הצבעה שמית. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה הפך לאנטישמית. <היו"ר שי פירון:> מה זה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה הפך לאנטישמית – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת זחאלקה, כשאתה אומר את זה זה כבר מתחיל להיות בעייתי, אז בוא נעזוב את זה עכשיו. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא, זה – – – בחברי כנסת – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו משתתף בהצבעה טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר שי פירון:> טוב, המזכירה, נעשה קריאה נוספת למי שלא נרשם. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – אינה נוכחת באסל גטאס – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת מרדכי יוגב – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת רחל עזריה – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו משתתף בהצבעה עמיר פרץ – בעד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר שי פירון:> תודה, גברתי המזכירה. יש מישהו שלא קראו בשמו ולא ניתנה לו ההזדמנות להצביע גם בפעם השנייה? תמה ההצבעה. אנחנו נמתין, בבקשה. מייד אחרי התוצאות אני אזמין את חבר הכנסת איתן כבל. הוא ביקש להגיב על דבריה של חברת הכנסת זהבה גלאון. אתה עדיין מעוניין, חבר הכנסת כבל? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר שי פירון:> אוקיי. בעד ההצעה – 39, נגדה – 41. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' לא עברה. <הודעה אישית של חבר הכנסת איתן כבל> <היו"ר שי פירון:> אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל לומר דברים, הודעה אישית. יש לך עד חמש דקות. בבקשה, אדוני. זה כמובן בשם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר שי פירון:> סליחה? אמרתי, 39 בעד ההצעה, 41 נגדה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שניים הפרש. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי השרים, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פריג' – – <היו"ר שי פירון:> אפשר בבקשה יותר שקט באולם המליאה? אני מבקש. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – כשעלית לדבר לא ראיתי לנכון להתייחס, והבנתי, זה בא מדם לבך. אני קודם כול רוצה להבהיר לחברי מהקואליציה, לפני שאני אתייחס לדברים, שהדברים של סגן השר מזוז הם דברים שאינם ראויים להישמע בשום מקום, בוודאי לא כאן. ולא יהיה מישהו שיחשוב שמישהו מהמחנה הציוני תומך או חשוד באמירה כזאת או אחרת של תמיכה בעניין הזה. אני לא עומד כאן להתנצל בפני אף אחד, לא בפני חברי מהקואליציה, ובוודאי גם לא בפני חברי מהאופוזיציה. אני לא צריך כל הזמן לקבל ציונים. אני לא מקבל ציונים, לא מהקואליציה ולא מחברי לאופוזיציה. ולכן אני אומר לזהבה גלאון, השיימינג שהיא עשתה לנו כאן לא היה במקומו, כי אנחנו, חלקנו הלא-קטן היה תומך בחוק. <תמר זנדברג (מרצ):> אל תתמוך – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סליחה, אל תפריעי לי. לא הפרעתי לזהבה, אל תפריעי. לא ביקשתי ממך ליווי אל היעד. מה שאני חוזר ואומר כאן, שכשראינו את כל התהליך הזה, לא השתתפנו בהצבעה. דבר לגיטימי. אין בתוך חוק, חבר הכנסת טיבי – זה או שאתה תומך בו או שאתה מתנגד לו או שאתה נמנע. ואתה, אין לך דברי הסבר, כשחלק גדול מהסיעה היה כן תומך בחוק – וזה דיון אחר וויכוח אחר – כשאני הייתי צריך אחר כך לתת הסבר מה אני מתכוון. אז אני לא מתכוון. גם אני הייתי מתנגד לחוק הזה, כדי שהדברים ייאמרו בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, כן, ואנחנו לא מרצ. בכל הכבוד, יש בינינו שותפות בתוך האופוזיציה; יש דברים שאנחנו מסכימים להם, יש דברים שאנחנו לא מסכימים. כן, ויגור זאב עם כבש באופוזיציה הזו. אין מה לעשות. זו האופוזיציה הזו. זו מדינת ישראל על כל אשר משתמע. יש לנו נושאים משותפים מפה עד להודעה חדשה. אבל לא על כל הצבעה יקום פה מישהו ויעשה לי שיימינג. לא מקובל עלי. לא יקום ולא יהיה. כי יש נושאים, ולא אחד ולא שניים – ותכף יהיו פה דיונים על המשט, ונראה, האם אני אקום ואעשה לחברי שיימינג? אני אבייש אותם? בשום פנים ואופן לא. לכן, לסיום אומַר, אדוני יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג, אנחנו אופוזיציה לוחמת ואנחנו לא צריכים להתנצל כל רגע על כל דבר ועל כל עניין. ואתה לא צריך להרגיש שלא בנוח סביב העניין הזה. אתה מוביל אותנו, ולא צריכים על כל דבר לצאת ולאבד פרופורציות. יש שולחן משותף ושם צריך ללבן את הבעיות, ולא על כל התפרצות לאבד עשתונות. לכן, חברותי וחברי, אני אסיים ואומר: אנחנו לא רק מגנים – לגנות זו אמירה רפה לעומת התיעוב שאנחנו מרגישים אל מול הדברים שנאמרו. תיעוב, זאת המילה. הדברים של סגן השר, חבר הכנסת אחמד טיבי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הדברים של ראש הממשלה הרבה יותר חמורים – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הדברים של ראש הממשלה, אני אומר לך את זה כך: הוא השחקן הראשי. הוא קם כי הוא רצה לנצל את ההזדמנות. מחר הוא יכנס את ראשי העדה כדי להתנצל על מה שהוא אמר. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> להצטלם, להצטלם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> להצטלם אתם, וחלקכם יגידו לו: כן, כן, תודה, אתה גדול. אז אני חוזר ואומר לך – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – מדובר בחברי מרכז ליכוד, בערביי ביבי, זה לא – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז טוב שהבהרת, חברי חבר הכנסת טיבי. אז אני מציע לנו כאופוזיציה, שכולנו, שכל אחד מגיע עם עמדותיו ודעותיו, ואם יש לו – סליחה, חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת טיבי – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> יש ערביי טיבי, ויש ערביי ביבי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יפה. יש ערביי טיבי ויש ערביי ביבי. יפה, זה חרוז. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ביבי, טיבי, ערביי טיבי וביבי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אמרתי: טיבי וביבי. לגופו של עניין, אני מסיים ואומר – – – <היו"ר שי פירון:> אפשר לעצור את תחרות הסלוגנים? מעבר לעובדה ששר החינוך פה נהנה מהעובדה שגם אתה אימצת את הסלוגן שלו ואתה לא מתנצל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת טיבי, חברותי וחברי, אני מציע לכל החברים באופוזיציה, יש לנו משימה: להפיל אותו; לא להתווכח בינינו. אז אנא. תודה רבה לכם. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה על ההודעה האישית שמסר לנו חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת פרץ, אתה בפנים או בחוץ? אני רואה שאתה עדיין מתלהב מערביי וערביי. הכול בסדר. <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון – הארכת הוראת שעה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/488/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון – הארכת הוראת שעה), התשע"ה–2015. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ישיב על הצעתה סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להציג כאן להצבעה בקריאה טרומית את חוק הטקסטיל הביטחוני, או בשמו הרשמי: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון – הארכת הוראת שעה). החוק נחקק לראשונה בסוף שנת 2010. הוא בא לשנות מצב מעוות שבו מערכת הביטחון, משרד הביטחון, צבא ההגנה לישראל, משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר רוכשים מדים ומוצרי טקסטיל למיניהם בסין או בארצות אחרות שמשלמות שכר רעב לעובדיהן ולכן גם יכולות להציע במכרז הצעות מאוד מאוד זולות. החוק בא לתקן את המצב הזה ולקבוע שכוחות הביטחון ירכשו טקסטיל תוצרת הארץ, גם אם ההצעה הישראלית יקרה ב-50% מההצעה הסינית, הטורקית או מה שזה לא יהיה. עלות החוק מאוד מאוד נמוכה ותועלתו מרחיקת לכת. ברגע שנחקק, הוא ייצר באופן מיידי 1,200 מקומות עבודה במקומות שבהם שיעורי האבטלה מאוד מאוד גבוהים – מקומות פריפריאליים, בקריית-שמונה, בבית-ג'ן, בשדרות ובעוד מקומות. אין היגיון מוסרי או לאומי בכך שחייל צה"ל שנלחם על הגנת המדינה או שוטר שמשרת במשטרת ישראל או אפילו אסיר שכלוא במתקני הכליאה של מדינת ישראל ילבשו מדים שיוצרו בסין. יש בזה אפילו אוקסימורון. הרי בסופו של דבר אחד היעדים הלאומיים של מדינת ישראל הוא להביא להקטנה בשיעורי האבטלה ולהביא לכך שאנשים יתפרנסו בכבוד. את זאת בא החוק הזה לתקן. זה חוק שעוקב אחרי הסכמי הסחר הבין-לאומיים, הוא לא סותר אותם. הוא מנצל לקונה מסוימת בחוק שמאפשרת לכל מדינות העולם המערבי, גם במסגרת הסכמי הסחר הבין-לאומיים, לרכוש טקסטיל ומוצריו אך ורק בתוך גבולות ארצותיהן. ארצות-הברית, המדינה הכי קפיטליסטית מבין מדינות המערב, משתמשת בלקונה הזאת עד כלות. היא מעדיפה תוצרת טקסטיל משתי מדינות שהיא אחת ממקורות הפרנסה המרכזיים שלהן – צפון-קרוליינה ודרום-קרוליינה. על כן, החוק הזה עקב אחר החקיקה המערבית וניצל אותה עד תומה, יש לומר. הוא זכה לקונסנזוס מלא בבית הזה. אני חייבת לציין שבכנסת השבע-עשרה – אציין את חברי הכנסת שעוד נותרו כאן שהיו שותפים לחוק – השתתף אתי בחקיקת החוק מי שהוא היום שר האוצר, משה כחלון. בכנסת השמונה-עשרה היו אלה יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, חבר הכנסת יצחק וקנין וחבר הכנסת נחמן שי ממפלגתי. גם במהדורתו הנוכחית חתומים עליו חברי קואליציה רבים: חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת יצחק וקנין, חבר הכנסת יריב לוין. ואכן, החוק במתכונתו המחודשת – מדובר בהוראת שעה שיש להאריכה. בפעם הראשונה הוא נחקק לשנתיים. אחר כך שר הכלכלה הקודם, היום שר החינוך, נפתלי בנט, תמך בהארכתו בשנתיים. אדוני השר, אמרת לי אז שאתה מסכים להאריך בשנתיים, כי בשנתיים האלה אתה שואף לייצר מקומות עבודה חלופיים לאותם 1,200 עובדים שעובדים בענף הטקסטיל. לצערנו, לא נוצרו מקומות עבודה חלופיים, ולפעמים צריך להכיר בזה שבמדינה יש גם תעשיות מהסוג הזה, ושאפשר בעלות כל כך כל כך נמוכה, שגם אינה כרוכה בעלות תקציבית מצד האוצר אלא במין התגמשות מתוך רצון טוב של משרד הביטחון ושל המשרד לביטחון פנים, לייצר באחת 1,200 מקומות עבודה בפריפריה. עכשיו אנחנו מבקשים להאריך אותו בחמש שנים נוספות. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני לא שומעת אותך, חבר הכנסת אלי אלאלוף. <אלי אלאלוף (כולנו):> בפריפריה רק היי-טק, ובמרכז – טקסטיל. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני בעד. <אלי אלאלוף (כולנו):> להחליף. הגיע הזמן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני מסכימה אתך לחלוטין, אבל אני בטוחה שגם אתה לא סבור שצריך עכשיו להשליך ממקומות העבודה אנשים שמתפרנסים בכבוד בשביל לממש את שאיפתנו שיום אחד הם יעבדו בהיי-טק. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> וגם, בוא ונודה, מדובר באנשים מבוגרים, שלחלקם נעשה עוול כי הם הוסללו אל תוך המקצועות האלה – מקצועות שמלכתחילה אין בהם תקווה והבטחה, כי הדבר היחיד שהם מבטיחים זה שכר נמוך בעבודה קשה. זה עוול אחר, אבל לא פותרים עוול בעוול – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – ולהשליך את האנשים האלה ממקומות עבודתם – ודאי שמדובר בעוול גדול יותר. אבל אני מסכימה – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל מובן שאני מסכימה אתך, וגם מבינה את הציניות שבדבריך. אני מבקשת להודות לוועדת השרים לחקיקה, לשרת המשפטים איילת שקד, שגוננה על החוק הזה ואפשרה את העברתו, למשרד לביטחון פנים, לשר לביטחון פנים גלעד ארדן, לשר הביטחון בוגי יעלון, לשר הכלכלה אריה דרעי ולכל השרים שהצביעו פה-אחד בעד החוק הזה בוועדת השרים לחקיקה. כאמור, מדובר בהוראת שעה, בחקיקה לעוד חמש שנים של החוק החיוני הזה, עד שתבוא אחרית הימים ויבוא המשיח על חמור לבן וכל תושבי הפריפריה יקבלו חינוך שוויוני ויוכלו לעבוד בעבודות שגם יכניסו להם שכר גבוה, ויאפשרו לחלץ אותנו מהגלגל הבלתי-פוסק הזה שבו הורים עניים, למרבה הצער, מגדלים ילדים עניים וחוזר חלילה – דבר שהוא מנוגד לחלוטין לכללי הצדק והשוויון, ועל כך אנחנו כמובן נאבקים. אני מבקשת להעביר את החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט, שם מקומו. מדובר בחוק לתיקון חוק חובת המכרזים. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת יחימוביץ על הדברים החשובים. ישיב, בשם הממשלה, סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כשהמשיח יבוא, לא יהיה משרד ביטחון. <היו"ר שי פירון:> בכל מקרה, הוא יהיה לבוש בבגדים תוצרת הארץ, חיים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. הצעת החוק מבקשת להאריך בחמש שנים נוספות את הוראת השעה הקובעת העדפה לתוצרת הארץ ברכישות טקסטיל במכרזי משרד הביטחון והמשרד לביטחון פנים. כמי שגדל בבאר-שבע ומכיר את הצורך הגדול במקומות עבודה בנגב ובגליל, אני שמח על הצעת החוק הזאת, ואני שמח ליידע את הכנסת כי בוועדת השרים הוחלט שממשלת ישראל תפעל, בעזרת השם, לקדם הצעת חוק ממשלתית שתקבע העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון. לעניין זה אוסיף ואציין כי משרד הביטחון נוקט כמה צעדים לחיזוק אזורי עדיפות לאומית ברחבי הארץ וכן לחיזוק הייצור הישראלי בשגרה. משרד הביטחון הוא המשרד היחיד המעניק העדפה במכרזיו לטובין ולשירותים מאזורי עדיפות לאומית, בהתאם לתקנות חובת המכרזים. משרד הביטחון מעודד את הייצור הישראלי, וככל שהדבר מתאפשר מעדיף המשרד הוצאת מכרזים ליצרנים ישראלים על פני רכש מיבואנים. מאז ומתמיד תפירת בגדי העבודה והמדים נעשית על-ידי כעשר מתפרות, שרובן מצויות באזורי עדיפות לאומית, כגון מצפה-רמון ושלומי. חלק מן המתפרות מצויות במגזר הדרוזי ומאפשרות לנשים דרוזיות בכלל ולאלמנות מלחמה בפרט לצאת לעבודה במקום המתאים למסורת בני העדה. בשל חשיבותן של המתפרות מקצה משרד הביטחון תקציב מיוחד המאפשר את המשך קיומן. פעילות זו של משרד הביטחון נעשתה עוד קודם לחקיקתה של הוראת השעה להעדפת תוצרת הארץ ברכישות טקסטיל, ותיעשה גם בעתיד. בשל כל האמור, החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק הפרטית, ואני מבקש מהכנסת לתמוך בה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. חברים, אנחנו ניגש להצבעה. אלי, הפעם לא ביקשו הצבעה שמית. יעשו הצבעה שמית על העברת ההיי-טק לדרום. על זה יעשו הצבעה שמית. על זה לא מבקשים. חברים יקרים, הצבעה. מי בעד ההצעה? מי נגד? יצביעו, בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון – הארכת הוראת שעה), התשע"ה–2015, לוועדה החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אני שמח לבשר שהצעת החוק של חברת הכנסת יחימוביץ, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון – הארכת הוראת שעה), התשע"ה–2015, עברה ברוב של 38 תומכים ואפס מתנגדים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני הצבעתי בטעות – – – <היו"ר שי פירון:> מה אתה? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> הצבעתי בטעות – – – <היו"ר שי פירון:> אתה בעד או לא בעד? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לא, אני בטעות הצבעתי – – – <היו"ר שי פירון:> אז אתה לא – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר שי פירון:> 37. אני מקבל את הבקשה. 37 בעד. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> 38 בעד? נשאר 38, כי חברת הכנסת לבני – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> ההצעה תועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט להכנתה לקראת קריאה ראשונה. תודה רבה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1347/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי בנושא: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב), התשע"ה–2015. אינני רואה אותה, אבל אמורה להשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> שר החינוך ישיב במקומה. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. לפני שאני אציג את הצעת החוק שלי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת חיים ילין. את הרי"ש שלך שומעים עד הפרלמנט של ארגנטינה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני ממש מתנצל. <היו"ר שי פירון:> מתנצל עוד פעם, כולם פה מתנצלים. להתנצל זה בלי רי"ש, לא נחשב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז זהו, אדוני היושב-ראש, שלא כולם פה מתנצלים, רחוק מזה. עמד כאן ממש זה לא כבר סגן שר בממשלת ישראל ואמר דברי בלע, דברי הסתה חמורים נגד 20% מאזרחיות ואזרחי המדינה הזאת, נגד רשימה שלמה בכנסת ישראל והחברות והחברים בה. ולא זו בלבד שהוא לא התנצל, אלא שאחריו עלה ראש הממשלה שלו ושפך עוד שמן על המדורה והחמיר את המצב והוסיף על דברי ההסתה שהוא עצמו אמר זה לא כבר בבחירות נגד אותו ציבור עצמו. ולא זו בלבד שהוא לא התנצל, אלא האשים בצביעות את אלה שהוא מסית נגדם, בעוד הוא עצמו, מייד אחרי שהסית, הלך והצטלם אתם ואמר "לא התכוונתי". והנה היום בא ועשה שוב את אותו דבר. הצבוע הגדול מכולם מאשים בצביעות. אני חייבת להגיד לכם ולכן, חברותי וחברי חברות הכנסת, עמדתי כאן בסערה הנוראה שהייתה כאן במליאה, עם כאב פיזי ממש ועם דמעות בעיניים. זה ממש כואב להבין שבאמת ראש הממשלה, הוא באמת לא רואה את עצמו כראש הממשלה של כולם וכולן. כמו שהוא לא רואה את עצמו ראש הממשלה של החברה הערבית, ככה הוא גם לא רואה את עצמו ולא מתפקד כראש הממשלה של החברה יוצאת אתיופיה, ככה הוא לא רואה את עצמו ראש הממשלה של הרבה מאוד אחרות ואחרים במדינת ישראל. האופן שבן הוא פשוט עומד כאן ואומר את זה ומדבר אל האנשים, שהם אזרחים שהוא ראש הממשלה שלהם, הוא פשוט כואב. הוא כואב כי המשמעות של זה היא באמת היחלשות של הדמוקרטיה שלנו, היחלשות והתרופפות ושחיקה של הביטחון האישי של כל אחד ואחת מאתנו במה שאמור להיות מדינה דמוקרטית, הבית הלאומי שלנו שבו יהיה לנו ביטחון מלא כאזרחיות ואזרחים. זה מפחיד, אדוני יושב-ראש המליאה כרגע. אותי, חברות וחברים, זה מפחיד, זה מעציב, זה קשה וזה מצער. אנחנו במחנה הציוני, אנחנו באופוזיציה, הרבה מאוד חלקים בציבור הישראלי משתדלים ומשתדלות להיאבק בזה כמיטב יכולתנו. אין לי אלא לפנות לראש הממשלה ולהגיד – באמת, אדוני, הנעדר מכאן בדרך כלל, והנעדר מרוב או לפחות מחלקים גדולים של היחס לציבור הישראלי – הבדלים אידיאולוגיים זה בסדר גמור, מותר להיות חלוקות וחלוקים, אפשר לחשוב שהדרכים לטפל בבעיות של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית הן אחרות – אתה תחשוב ככה, אנחנו נחשוב ככה. להסית נגד אזרחיות ואזרחים שאתה אמור להיות באמת המגן שלהם – לא. הצעת החוק שלי, אדוני, מתייחסת לציבור מאוד מאוד לא פריבילגי במדינת ישראל. היא עוסקת בדבר הלא-סקסי הזה שנקרא הוצאה לפועל, שבאופן מדהים יש בה קרוב ל-3 מיליון תיקים פתוחים ששייכים ל-770,000 אזרחיות ואזרחים בישראל, שרובם המכריע באמת במעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים ביותר. ההוצאה לפועל היא מה שנקרא החצר האחורית של מדינת ישראל. הרוב המכריע של בעלי ובעלות החוב שם הם כאלה שלעולם לא יוכלו לשלם את החוב, הרבה מפני שהריביות בהוצאה לפועל גבוהות מאוד, הרבה מפני שמי שמנהל את התיקים בהוצאה לפועל זה בעלי כוח, בעלי הון, תאגידים גדולים שיכולים להרשות לעצמם כאלה שינהלו עבורם את התיקים האלה, ורוב בעלי ובעלות החוב הם כאלה שלא יכולות להרשות לעצמן ייצוג. ולכן הפער בין בעלי החוב לבין מה שנקרא בהוצאה לפועל "הזוכים" הולך וגדל. הצעת החוק הזאת באה לנסות ולתת תשובה על הבעיה המאוד-גדולה הזאת. הצעת החוק הזאת באה לייצר לראשונה בעצם דרך יציאה מההוצאה לפועל. עד היום, אם פתחו לך תיק בהוצאה לפועל – זהו, נגמר, כי הריביות מגדילות את החוב בקצב כזה שלעולם כנראה לא תוכל לשלם אותו, ואין שום דרך לצאת. הצעת החוק הזאת, חברי וחברותי, מביאה לראשונה סוג של הסדר חוב למי שנקבעה לו, אחרי חקירת יכולת – נקבעה לו יכולת התשלום שלו או שלה, והיא עומדת בתשלומים, ואף שעומדת בתשלומים, שלוש שנים לא הגיעה עדיין להתחיל לשלם את הקרן אלא עדיין משלם או משלמת רק את הריבית – ייסגר לו התיק ויוכל ותוכל לפתוח בחיים חדשים, ללא חובות, ללא התלות הנוראה הזאת בהוצאה לפועל. זוהי הצעת החוק, אדוני. אני מאוד מאוד שמחה שהממשלה, שמביאה גם היא הצעת חוק משלה בתחום הזה, הסכימה לתמוך בה, ואנחנו נעבוד ביחד כדי באמת להגיע להסדר הנכון והטוב ביותר, משום שכולנו מסכימות ומסכימים שחובות צריך לשלם, אבל לא צריך לרדוף בעלי ובעלות חוב שלא תהיה להם לעולם שום דרך לשלם את החוב. הפטר בהוצאה לפועל, חברות וחברים, הוא באמת צו השעה. הוא באמת עוד צעד בשינוי המבנה החברתי והכלכלי באופן הזה שתהיה זכות אמיתית לאזרחיות ואזרחים לצאת ממעגל העוני. זאת הזכות הבסיסית לצאת ממעגל העוני ולפתוח בחיים שלמים, חדשים, יציבים ובריאים. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. אני מזמין את שר החינוך חבר הכנסת בנט להשיב בשם הממשלה. חברת הכנסת מיכאלי, תרשי לי, עד שהשר בנט יגיע לדוכן, להודות לך על הדברים שאמרת ברישה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <קריאה:> מרב – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני מבקש להתייחס למה שנאמר פה קודם, ואני אקריא מתוך מגילת העצמאות: "המדינה תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע או מין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". הזכות לאזרחות היא זכות של הערבים כמו ליהודים – – <קריאה:> נכון. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – ואף אחד לא עושה טובה לאזרח, שהוא אזרח, נקודה. נכון, יש לנו אין-סוף ויכוחים פוליטיים, ועוד יהיו, אבל בעניין הזה האמירה היא חזקה, ברורה ומוחלטת. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – השר, אני מסכים אתך בלב ובנפש – – <קריאה:> – – – לקיים את זה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – למה זה לא רוח הכנסת? <שר החינוך נפתלי בנט:> לגבי הצעת החוק, חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב) – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, באמת, אדוני השר, כל הכבוד, כל הכבוד – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – התשע"ה–2015, של חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, היא מבקשת לתקן את חוק ההוצאה לפועל ולקבוע כי לרשם ההוצאה לפועל תהיה סמכות לתת הפטר לחייב בהוצאה לפועל אשר במשך שלוש שנים גובה התשלום החודשי שנקבע לו על-ידי הרשם נמוך מגובה הצטברות הריבית החודשית על יתרת חובו בתיק. קודם כול, יישר כוח לחברת הכנסת מיכאלי. זה דבר – – – <היו"ר שי פירון:> צריך להגיד, יישר כוחך. <שר החינוך נפתלי בנט:> יישר כוחך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> כמובן, זה דבר שמעוגן עמוק-עמוק ביהדות, זה יסוד – השנה השביעית ושמיטת חובות. הצעת החוק מבקשת לסייע לחייבים בהוצאה לפועל אשר מתקשים לצאת ממעגל החובות כדי לפתוח דף חדש בחייהם באמצעות קבלת הפטר. הרעיון שלפיו יינתן הפטר בהוצאה לפועל אושר לאחרונה בוועדת השרים לחקיקה, במתווה של חקיקה ממשלתית שקידמה חברתי השרה איילת שקד דרך משרדה. לפי הצעת החוק הממשלתית, יינתן הפטר למי שנמצא במעמד של חייב מוגבל באמצעים חמש שנים לפחות – ולא כל חייב כמו בהצעת החוק הפרטית – ואשר עומד בתנאים נוספים שנקבעו בהצעה. מטרתם של תנאי הסף שנקבעו בהצעה הממשלתית היא לדאוג לכך שיינתן הפטר במקרים המובהקים ביותר, שבהם ברור שמוצתה האפשרות לגבות מהחייב את חובותיו. כמו כן, בהצעת החוק הממשלתית מוצע מנגנון מפורט יותר מהמנגנון שבהצעת החוק שלך. להבדיל מהצעת החוק הפרטית של חברת הכנסת מיכאלי, הצעת החוק הממשלתית מיועדת לתת מענה זמני במסגרת הוראת שעה שתהיה בתוקף למשך שלוש שנים, מתוך כוונה עד אז להביא חקיקה חדשה בתחום פשיטת הרגל וחדלות פירעון, שתספק ראייה כוללת וחדשנית ותגייס את כל גורמי המערכת הנוגעים בדבר לטובת ייעול וקיצור ההליכים ולטובתם של החייבים, הנושים והמשק. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת ברעיון העקרוני של מתן הפטר בהוצאה לפועל במסגרת הוראת שעה, ומסכימה להצמדת הצעת החוק הפרטית להצעת החוק הממשלתית והכפפתה אליה. אני, בשם שרת המשפטים – היא מבקשת לברך את חברת הכנסת מיכאלי שפעלה עוד בכנסת הקודמת לקידום הרעיון, וגם לציין את חברת הכנסת לשעבר רות קלדרון, שגם הייתה מהיוזמים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וגם את שרת המשפטים לשעבר. <שר החינוך נפתלי בנט:> וכמובן את שרת המשפטים, ופה גם צריך לומר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> היוזמות. <שר החינוך נפתלי בנט:> בכלל לא יהיה לי קשה, אבל צריך לומר שחלק גדול מהפעולות של שרת המשפטים כרגע הם ניצנים שאת שתלת, וככה זה; התחלת דברים טובים, היא ממשיכה. אגב, הדבר תקף גם עם שר החינוך ואתי. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לשר החינוך נפתלי בנט, וכדי שחלילה וחס לא תחשוד, גם אותך אני מאוד רוצה לשבח על הרישה של הדברים, ואני חושב שהמילה החזקה ביותר שאמרת הייתה המילה "נקודה". חברים, אנחנו נצביע. מי בעד הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב), התשע"ה–2015, שהובאה על-ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי? אנחנו מצביעים. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> חברים יקרים, 34 הצביעו בעד, אפס – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> 35. <היו"ר שי פירון:> 35 – גם את חבר הכנסת עמיר פרץ – הוא הגיע למקומו – אמרתי: 35 בעד, אפס נגד, אפס נמנעים. ההצעה תועבר לגיבוש בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת הכנה לקריאה ראשונה. אני קובע שהצעת החוק עברה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/86/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר שי פירון:> הנושא הבא, חברים: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"ה–2015. יציג את ההצעה חבר הכנסת ישראל אייכלר. ההצעה היא בתמיכת הממשלה. תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. עשר דקות, אדוני. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, זו פעם שנייה, בעצם שלישית, שאני מעלה הצעת חוק זו, של פיצול דירות, שתועיל לכל אזרחי הארץ שחיים בשכירות ואין להם דירה משלהם. בפעמיים הקודמות אמרו לי: אם אתה לא רוצה שהממשלה תפיל את ההצעה אז תהפוך את זה להצעה לסדר-היום וזה יידון בוועדות. בפעם הראשונה אמרו שזה יהיה חלק מהרפורמה שהייתה אז בוועדת הפנים – מכל הדברים האלו לא יצא שום דבר, ושוב אני עומד עם אותה הצעת חוק, שכולם מברכים עליה, כי מדובר בהצעת לפיצול דירות גדולות למטרות השכרה לזוגות צעירים וליחידים, לסטודנטים ולתלמידים – לכולם. החוק הוא ברור וקצר, ונאמר בו – והוא מפורט, ואגיד לכם אותו בלשונו, מבפנים – הצעת החוק אומרת שבתקופה של חמש שנים – זו הוראת שעה – מיום תחילתו של חוק זה, שינוי בבניין המגדיל את מספרן של יחידות הדיור על-ידי חלוקתה של דירה קיימת לכמה יחידות דיור, לא יחייב היתר אם גודל הדירה המקורית עולה על 100 מטר רבוע. גודל כל דירה לאחר החלוקה לא יפחת מ-35 מטר רבוע – כדי שלא יהיה סלאמס – והיא כוללת מטבח, שירותים וכניסה נפרדים. ההשבחה במקרקעין למגורים הנובעים מחלוקת הדירה שנעשתה על-פי האמור בסעיף 145 – כל עוד יחידות הדיור שנוצרו עקב החלוקה כאמור משמשות להשכרה שאינה לקרובי הבעלים, הדירה הזאת תהיה פטורה מהיטל השבחה, אבל לא תהיה פטורה מארנונה. רבותי, לפני שנה ויותר, כמעט שנה וחצי, אמרתי שיש בעירה של דיור ברחוב; אנשים יוצאים לרחובות כי אין להם דירה לשכירות. מי שיש לו דירה בשכירות משלם הון עתק על כוכים: בגגות, במרתפים, ולאף אחד לא אכפת. לכן שמחתי מאוד כאשר ועדת השרים לחקיקה תמכה השבוע ואישרה את הצעת החוק שלי, כי היא הבינה שזה מרכיב מרכזי ברפורמת הדיור. כי עד ששר האוצר יצליח, בעזרת השם, אם בכלל, לעצור את גזל הקרקעות ומחירי הדיור, עדיין ייקח לפחות חמש עד עשר שנים כדי שזה יקרה. מה שכן, אני רוצה לברך את שר האוצר ואת הממשלה על בלימת הדבר הנורא שהיה הגורם המרכזי ביוקר הדיור, וזה שיטת המכרזים למרבה במחיר. עמדתי על במה זו וזעקתי הרבה פעמים, וגם חברים אחרים, כי שיטת המכרזים הזאת היא הגורם המרכזי בהרצת מחירי הקרקעות והדיור במדינה. <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת יפעת, אם אפשר לקום ולדבר אתה בצד זה יהיה יותר מכובד לכולנו. סליחה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש, כי הסבתות היו אומרות: שהשונאים שלי ידברו ולא יקשיבו להם. <היו"ר שי פירון:> אתה רואה, לא רק שאני מקשיב לך, אני דואג שיקשיבו לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה רואה. ברגע ששר האוצר הפך את שיטת המכרזים לפי מחיר למשתכן, זו המהפכה המרכזית החשובה ביותר כדי להוריד את מחיר הקרקעות. אחר כך יש עוד הרבה בעיות, אבל יעברו חמש שנים לפחות עד שזה יגיע לידי דיור. לכן, שר האוצר ביקש לחכות עם החוק שלי, כי ועדת הדיור הממשלתית רוצה גם להכליל את פיצול הדירות להצפת השוק בדירות ראויות לשכירות במחיר נמוך. לצערי, מתברר לי, בתוך 24 שעות אחרי ההחלטה של ועדת השרים, כי גברה ידם של אנשי ההון והשלטון המקומי להפיל את החוק, והודיעו לשר האוצר כי הם מתנגדים, כי זה יוסיף דיירים לא עשירים, ויצטרכו לפנות יותר אשפה, יותר גני-ילדים, יותר מקומות חניה, וזה יגביר את העומס בדירות ובערים. רבותי, כולנו מברכים את שר האוצר שיצליח להוריד את מחיר הדיור, אבל גם על מס הרכישה, שהעברנו כולנו בלי התנגדות, יש הרבה השגות. יש לי קובץ של מומחים שאומרים שלא רק שזה לא יועיל, אלא – לא רק העשירים קונים דירה שנייה, אלא אנשים שיש להם דירה גדולה מוכרים אותה וקונים שתי דירות – אחת לעצמם ואחת להשכרה – כדי שתהיה להם איזו פנסיה לעתיד, שהרי היום קרנות הפנסיה וההשקעות בבנק לא נותנות שום תועלת. לא רק עשירים קונים דירה שנייה. והטלנו על דירה שנייה מסים כאלה כבדים, כי אמרנו שרוצים לעזור לשר האוצר, לסייע לו לעשות את המהפכה וכדי שהוא יצליח. אז במקום שהקואליציה תתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית לפחות – כנראה צריך להיות באופוזיציה, כמו מרב מיכאלי ושלי יחימוביץ, כדי לזכות שהממשלה תעביר בקריאה טרומית התחייבות שההמשך יהיה לפי חוקים ממשלתיים. אבל אני, למשל, לא זכיתי; ביקשתי בסך הכול: תעבירו לי את זה בטרומית, ואני מתחייב. אז זהו – היינו באופוזיציה, אבל מה, כשהיינו באופוזיציה גם לא נתנו לנו להעביר חוקים, כי הקואליציה הקודמת הייתה הרבה יותר חזקה. בכל אופן, מה שכן, אני רוצה להתריע על כך שראשי הערים – אותם ראשי ערים, לא כולם – נכנסו כטריז בין רצון העם ורצונו של שר האוצר להוריד את מחירי השכירות והדיור לבין האינטרסים של אנשי ההון, כיוון שזה יוריד את מחירי הדיור שלהם, ושל הבנקים, ושל כל אלה שמרוויחים מהמחירים הגבוהים. רבותי, השלטון המקומי מורכב מהרבה ראשי ערים. יש ראשי ערים שרוצים לעזור לצעירים שלהם, אבל יש ראשי שלטון מקומי שרוצים לשמור על מחירי השכירות הגבוהים ומחירי הדירות המטורפים כי יש להם אינטרס לא להעמיס זוגות צעירים על התשתיות. רבותי, באו מיליון עולים מרוסיה ומאתיופיה ואיש לא העז לטעון שזה יעמיס עומס יתר על תשתיות הבריאות וצפיפות הדיור והחינוך בערים, ובצדק. למה ילידי הארץ שאין להם דיור אינם ראויים שראשי הערים יתמכו בכל דבר שיאפשר להוזיל את המחירים של השכירות שלהם? לכן, אני קורא לשוכרי הדירות להפנות את תשומת לבם של ראשי הערים המתנגדים לחוק הזה שהם פוגעים בהם. ראש עיר, חובתו, לא פחות מחבר כנסת, לעזור לבוחרים הצעירים מחוסרי הדיור. אבל כאשר ראשי ערים עשירות יוצרים גילדה ולוחצים על שר האוצר למנוע את ההוזלה של מחירי השכירות – אם שר האוצר לא יעמוד בלחץ הזה, איך הוא יעמוד בלחצים הגדולים שיבואו אחר כך, ברפורמה הגדולה של הבנייה? אמר לי מישהו: אתה יודע למה יש הרבה אדום-לבן בערים? כי ראשי ערים מסוימים רואים בקנסות החניה חלק מהתקציב של העירייה, זה הפך לגורם הכנסה מרכזי בעירייה. יכול להיות שגם מעבירות הבנייה, שמכניסות להם מאות מיליונים? הרי במה מדובר פה? מדובר באדם שבתוך דירתו, לא משהו שהוא חורג מהדירה, בתוך דירתו רוצה להכניס אורח. אז אם הוא רוצה להכניס אורח לא אומרים לו כלום, ואם הוא רוצה להשכיר לו – גם יהיה לו רווח וגם לזוג הצעיר, ובעיקר – רבבות דירות יציפו את השוק, וזה הדבר הכי חשוב שהמדינה צריכה לעשות. ולכן, אני מבקש מחברי הכנסת – אומנם אני הסכמתי לדחיית ההצבעה למועד אחר כי אני מקווה, בעזרת השם, ששר האוצר, הממשלה והאופוזיציה יתעשתו ויתאחדו. הנה, ראינו פה עכשיו, היו חוקים טובים של חברת הכנסת יחימוביץ וחברת הכנסת מיכאלי שגם הקואליציה וגם האופוזיציה התאחדו בהם. למה לא להתאחד כדי להוריד את מחירי השכירות בכל הארץ? הרי יש היום המון המון דירות גדולות שלאנשים אין מה לעשות אתן; התבגרו והם רוצים להכניס זוג צעיר. אני יודע שהמשרד לאזרחים ותיקים יצא בקמפיין שצעירים יבואו לגור עם זקנים; סטודנטים, כדי לתת להם גם הכנסה וגם לתת להם חברה – אז למה פה לא מאפשרים דבר כל כך פשוט? אני רוצה לומר לזכותם של ראשי הערים ושל שר הפנים הקודם שכבר עשו תקנה שהעירייה יכולה לאשר את זה, אבל מה שקרה בשטח, גברתי היושבת-ראש וכבוד השר – כבוד השר, אוזנייה אחת יש לך או שתיים? אה, לפחות אחת, באוזן אחת אתה שומע. מה עשתה הממשלה? נתנה רשות לעירייה לפצל דירה, לאפשר פיצול דירה, אבל מהנדסי הערים והעיריות לא אישרו – אני לא רוצה להגיד אפילו דירה אחת, אבל לא ידוע לי אפילו על דירה אחת שהם אישרו לפצל, מאותה סיבה – כי הם לא רוצים את זה. אני פונה מפה לראשי הערים: אין לכם אחריות לאזרחים שלכם? אתם מחכים לישועה שתבוא מהממשלה בעוד חמש שנים לפחות, אולי? עכשיו, היום, אפשר להציף את השוק בעשרות-אלפי דירות בכל רחבי הארץ: במושבים, בקיבוצים, בערים, בשכונות, במרכזי הערים, בכל מקום. אנא עשו את זה. אני מבקש מהממשלה. התשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. מצדי זה יכול להיות ביום שני הקרוב. אני רוצה תשובה והצבעה חיוביות, להעביר את החוק בקריאה טרומית, ובעזרת השם החוק הזה ישתלב ברפורמה הממשלתית ויהיה מותנה לפי הכללים והתנאים שהממשלה ומשרדיה יכתיבו לנו. תודה רבה לכם. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"ה–2015, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הטענות הקשות של בני העדה האתיופית על אפליה, גזענות ואלימות קשה כלפיהם> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 377 בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הטענות הקשות של בני העדה האתיופית על אפליה, גזענות ואלימות קשה כלפיהם. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. ישיב במשולב שר העלייה והקליטה זאב אלקין. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני, ברשותכם, לפני שאעבור לנושא הזה לסדר-היום, אתייחס למה שהיה כאן במליאה. אני נכנסתי, כמו חברי, לפני שעה קלה להצביע נגד הצעת חוק, במקרה כמו עמדת הממשלה, ועומד על הדוכן סגן שר שמייצג לא רק את עצמו אלא את ממשלת ישראל ומודיע על הדרך שהוא ישלול אזרחות ממי שמדבר נגד המדינה, פועל נגד המדינה, עושה דברים שלא נראים לו, ובכל מילה הוא הולך ומחריף ומאיים. וכשמזעקת לבי אני מסתכלת על ראש הממשלה, שאמור להיות המבוגר האחראי בממשלה הזו – הוא עושה סימן של "רק רגע". ולרגע ניעורה בי התקווה שיתגלה ראש ממשלה אחר ממה שהיה לנו עד עכשיו: ראש ממשלה מרגיע, ראש ממשלה שאומר שהדברים שנאמרו כאן על הדוכן אינם מייצגים אותו; ראש ממשלה שאומר את הדברים שהכנסת הזאת צריכה הייתה לשמוע ברגע הקשה הזה; ראש ממשלה שמתחרט באמת, לא רק לצורכי צילום, על האמירה של "הערבים נוהרים לקלפיות"; ראש ממשלה שמבין שדברים יוצאים משליטה. אבל במקום זה קיבלנו ראש ממשלה שרק משכלל את הדברים שנאמרו קודם על הדוכן על-ידי סגן השר, ועכשיו זה כבר: הערבים והצבועים נוהרים לקלפיות. אז אולי, ראש הממשלה, ניצחת את הבחירות בדרך הזאת, אבל לא תנצח אותנו ואת כל מה שאנחנו מאמינים בו. אני בעד מדינה יהודית ודמוקרטית שמגינה על עצמה כמו, לדעתי, במקרה של חוק האזרחות, אבל אני אהיה נגד ממשלה – כולנו נהיה – נגד ממשלה שמשתמשת באויבים אמיתיים כדי להרוס כל חלקה טובה במדינה הזו. אבל כבר נאמר – הרי אחר כך הוא ילך ויצטלם וירגיע – אז זהו, שזה לא מספיק, לא במקרה הזה וגם לא במקרה השני שהוא על סדר-היום שלנו, והוא ההתייחסות והגזענות כלפי בני העדה האתיופית שחיים בינינו. והרחובות מלאו בבני העדה האתיופית, זועמים, ובצדק. הטריגר היה התמונות של השוטרים שהכו את החייל דמאס פיקדה, אבל הסיבה האמיתית היא התמונות שנצרבות בלבם של בני העדה יום-יום, שעה-שעה, התמונות שאנחנו לא תמיד רואים. הרי איך התרגשנו כולנו במבצעי ההעלאה שלהם לארץ, לראות אותם יורדים מכבש המטוס, מנשקים את האספלט בבן-גוריון, לבושים בלבן? איך אמרו? אלה נחמדים ושקטים. ויש כאלה שגם רצו שהם יישארו כאלה, לא משנה מה קורה להם בחברה הישראלית, נוחים לסביבה. אז זהו, הם כבר לא – ובצדק. הם נלחמים, ובצדק, שלא נראה בהם הם ואנחנו, אלא שפעם אחת נהיה אנחנו אחד גדול. ומה בעצם ידענו אנחנו על האחים האלה שלנו? האם אנחנו באמת יודעים שהם לא רק דיברו על ירושלים, הם חלמו על ירושלים, הם הלכו במדבר כדי להגיע לירושלים? הורים קברו תינוקות בדרך, ילדים נפרדו מהורים שמתו בדרך; 4,000 איש נספו בדרך לארץ-ישראל כדי להגשים את החלום על ירושלים, ובעיני זה סיפור ציוני מדהים שאין כמוהו. עד כמה הציבור יודע שהקייסים שלהם – הלוא הם אנשי הדת, מורי הדרך הרוחניים של העדה – לא הוכרו על-ידי הרבנות עד שהם היו צריכים להוריד את כיסוי הראש הלבן והיפה שלהם וללבוש את אותה מגבעת שהכריחו אותם ללבוש כדי שהם יקבלו את אותה תעודה שהם רשאים להמשיך ולהיות מורי הדרך של בני העדה? עד כמה הציבור יודע שהם נשלחו לבתי-ספר דתיים כי הם נחשבו לא יהודים מספיק? ועד כמה אנחנו יודעים שהסטודנטים האתיופים, כאלה שסיימו ללמוד, סטודנטים מצטיינים, לא מוצאים אחר כך עבודה כי יש גזענות בחברה הישראלית? ולמה לעזאזל – סליחה על הביטוי – הבן שלי צריך לספר לי שהחברים שלו והוא בצוות בצנחנים היו צריכים להסביר לשומר בפתח המועדון שהחבר שלהם, שלוחם יחד אתם, יכול להיכנס והוא בסדר אף שהוא שחור? עצוב לי במיוחד כשילדים אתיופים היו צריכים להתבייש ולהרגיש לא נוח עם ההורים כשהם היו צריכים להורות להם את נבכי החברה הישראלית ולהורות להם את השפה, אבל הבושה הזאת היא לא שלהם, היא שלנו. זה עצוב לי במיוחד דווקא משום שאת הטעויות האלה עשינו, עשו גם בעליות קודמות, והיו כאלה שהביאו אתם תרבות ומסורת יהודית, אבל שרו אותה במנגינה אחרת ולא התקבלו כאן על-ידי החברה הישראלית. כור ההיתוך הזה היה טעות אז, ואנחנו צריכים לשנות אותו היום. אבל מחובתנו עכשיו, כאן ועכשיו, היום, לתרגם את הקריאה הזאת ברחובות לפעולה ממשית בכנסת. מחובתנו להבין את מה שהיה ולתקן את מה שיהיה. אז ראש הממשלה נוהג בנאומיו לציין עד כמה הוא עשה. ונאמר, גם אני הרי הייתי חברה בממשלת ישראל לפני, ובכל זאת אני מציעה היום להקים את ועדת החקירה הפרלמנטרית. אז אני יכולה גם לציין מה כבר נעשה, ואני גאה לומר שתרמתי את תרומתי, גם בציון יום הזיכרון הממלכתי והקמת האנדרטה, ובסגירת אתרי הקרוונים – מה שעשיתי כשרת קליטה – והשארת המשכנתאות ותוכניות לחינוך. אבל אני הגונה מספיק כדי לומר: נעשו דברים, הם לא מספיקים. והדברים שאני עשיתי בממשלה, גם הרצוג עשה, כשר רווחה וכשר שיכון. אבל עובדה שהדברים לא תיקנו מספיק, והמצב מחייב אותנו לעשות בדק-בית עמוק גם במוסדות וגם בחברה הישראלית. עכשיו, תראו, הקואליציה הולכת להתנגד להצעה הזאת. ואם הקואליציה תפיל את ההצעה הזאת, הבושה הזאת תהפוך להיות בוודאי הבושה של הממשלה ושל העומד בראשה. כן, זה שיודע להצטלם לצורכי תקשורת עם החייל בן העדה האתיופית, המוכה, אבל לא מוכן לעשות איזה תיקון עמוק. מי שיצביע נגד ההצעות שאנחנו מעלים היום להקים ועדת חקירה פרלמנטרית הופך להיות שותף לאפליה. הגיע הזמן שהם, בני העדה האתיופית, יפסיקו להיות אזרחים שקופים. שמעתי את השר דרעי באיזה עניין אחר מדבר על זה שצריך שיתוף פעולה של אופוזיציה וקואליציה. אז בואו נדבר רגע על אחדות ועל התגייסות. הרי אנחנו שמים את הפוליטיקה בצד כשמדובר בנושאים שחשובים לכולם. הרי רק עכשיו התגייסנו למען אזרחי ישראל, למען מדינת ישראל ולמען חיילי צה"ל בחו"ל. אז עכשיו, חברי בקואליציה, צריך להתגייס למען הישראלים שחיים כאן. הוועדה היא לא נגד הממשלה, היא בעד בני העדה. ויותר משנועדה למצוא כשלים ולהאשים, היא נועדה למצוא פתרונות. הצענו שיתוף פעולה, הצבעה משותפת, טיפול משותף, וסורבנו. אז מכאן, מי שמצביע נגד – אל תדברו יותר בשם האחדות ובשם שיתוף הפעולה ובשם דברים חברתיים שחשוב לקדם אם היום אתם מונעים את התיקון החברתי העמוק שהחברה הישראלית זקוקה לו, ואתם משאירים אותם צועקים וכועסים בצדק אבל ברחוב, במקום לחבק אותם בבית הזה. אתם יודעים, לפני הרבה שנים, ואני אסיים בזה, עוד לפני ההפגנות, היו השירים. והיה פרויקט מדהים של ילדי העדה, להקת "שבא" ושלמה גרוניך, וראינו והקשבנו לילדים חמודים ששרים שירים כואבים, צועקים, קשים. והשיר המדהים מכולם בעיני זה השיר "בקרוון", ששם הם שרים בקולות ילדותיים וצלולים: "בבית-הספר קוראים לי כושי אבל מתכוונים לשחור". וממשיכים ושרים: "אין לנו תקווה אבל יש לנו מולדת". לא הגיע הזמן שהמולדת הזאת גם תיתן להם תקווה? התכשיט הזה, העדי הזה, זו יצירה של בני העדה, וכתוב עליו באמהרית "שלום". שלום הממשלה הזאת כבר לא תעשה, אבל אפשר להתחיל בשוויון. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. אני מתכבדת – חברי חברי הכנסת, אני מבקשת לברך כעת משלחת מיוחדת שהגיעה לבקר בכנסת, וחבריה נמצאים כעת ביציע האורחים. זוהי משלחת של שוטרים ושריפים בכירים מארצות-הברית. המשלחת הזו מקיימת בימים אלו ביקור ממושך בישראל, וכאן בכנסת מארחת אותם חברתנו חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו. מכובדינו, ברוכים הבאים לישראל ולכנסת ישראל. Welcome to Israel, welcome to the Israeli parliament, the Knesset. I wish you productive and enjoyable visit here. Thank you. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התייחסות רשויות המדינה ליוצאי אתיופיה בישראל> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעה שהוצמדה, הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התייחסות רשויות המדינה ליוצאי אתיופיה בישראל, מס' 490, של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש, זו כמובן איננה הצעה שהוצמדה, זו הצעה נפרדת לסדר-היום, בדיוק באותו נושא, בדיוק באותה דרישה, בדיוק באותה תביעה. גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו אכן בימים של שפל. אנחנו אכן בימים של שפל. כשאני שמעתי בחרדה, בצער ובכעס את הדברים שנאמרו כאן בכנסת לחברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, אני כעסתי ואני התביישתי שאני חבר בכנסת שדברים כאלה יכולים להיאמר בה ויכולים לעבור בה, וסגן שר יכול לעמוד על הדוכן ולהשלים את דבריו, וראש ממשלה מתייצב על הדוכן הזה ואפילו לא מתנצל. עמיתי חברי הכנסת, אכן אנחנו בימים אפלים. ואני לא מדבר על נושא נפרד ולא על נושא שונה מהנושא שאני מציג כרגע על סדר-היום. כי, עמיתי חברי הכנסת, בכאב ובצער אנחנו צריכים להכיר בכך שמחלה קשה, מחלה מסוכנת פוקדת את החברה שלנו. ולמחלה הזו יש שם, וקוראים לה גזענות. והמחלה הזו היא מחלה מיוחדת, כי היא הורגת קודם את מי שמותקף על-ידיה, אבל בסוף היא הורגת גם את מי שמתקיף. אנחנו מדברים היום על מצבם של יוצאי אתיופיה בישראל. אנחנו מדברים היום בעקבות מחאה ציבורית אדירה שהתנהלה ומתנהלת ברחובות ירושלים ותל-אביב ועוד הרבה הרבה ערים בישראל. והקול הזה, עמיתי חברי הכנסת, חייב להישמע לא רק ברחובות. הקול הזה חייב להישמע כאן בכנסת. וזו חובתנו ותפקידנו לאפשר לקול הזה להישמע. אני שומע את יוצאי אתיופיה, ואני שומע את כאבם של האנשים שמרגישים שלאורך שנים הם חיים בעולם של מסלולים נפרדים. אתם יודעים מאיפה מתחילים המסלולים הנפרדים? אפשר להתחיל את המסלול בכל מיני תחנות. מדברים אפילו על בית-התינוקות בבית-חולים. אבל אתם יודעים מה, אני אדבר על גן-הילדים; על גני-הילדים שאליהם לא יכולים להתקבל יוצאי אתיופיה, או גני-ילדים אחרים שבהם מרוכזים יוצאי אתיופיה. ואני אדבר על בתי-ספר יסודיים שבהם מסבירים שיש יותר מדי מכם ואולי תלכו למקום אחר. ויש גם בתי-ספר אחרים, שבהם באמת מרוכזים הרבה הרבה הרבה, רבים, יוצאי אתיופיה. ואני אדבר על המסלולים הנפרדים בבתי-הספר התיכוניים. על כל אלה אפשר לדבר, והמסלול נמשך – אתם יודעים, כשאני אומר מסלול – גן-ילדים, בית-ספר יסודי, בית-ספר תיכון, אתם בוודאי חושבים שאני אגיע מייד לתחנה הבאה: האוניברסיטה. כמה כואב, כמה צר לי, להגיד לכם שליותר מדי יוצאי אתיופיה בישראל התחנה הבאה היא הכלא לצעירים. כלא לצעירים, ש-40% מהשוהים בו הם יוצאי אתיופיה. אתם מתארים את זה לעצמכם, דבר מזעזע שכזה? יש המגיעים גם לאוניברסיטה. יש המגיעים גם לאוניברסיטה – אגב, לא רבים. אני מסתכל על נתוני בחינות הבגרות במתמטיקה, שנת 2013 – שלושה תלמידים יוצאי אתיופיה נבחנו בבגרות ברמת חמש יחידות. יש למשרד החינוך במה להתגאות. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אני מכיר, וגם כשלימדתי באוניברסיטה הייתה לי הזכות ללמד תלמידים יוצאי אתיופיה מדהימים, באמת מרשימים, מופלאים, איזה כישרונות, איזה יכולת – לפעמים אנשים שבאו באמת ממשפחות מאוד עניות, מרקע מאוד מאוד דל, ובציפורניים פילסו את הדרך והגיעו לפקולטה למשפטים ולפקולטות אחרות. כל הכבוד להם. אבל הם המעטים. כמה רבים נתקלים במחסומים בדרך? כמה רבים לא מצליחים להגיע למקומות האלה, וכמה רבים, אפילו כשמגיעים, לא מצליחים אחר כך? אז אני מדבר על מערכת החינוך, אבל אולי צריך להתחיל במקומות המגורים. יוצאי אתיופיה בישראל מרוכזים במקומות מסוימים – יש שכונות מסוימות, בשכונות האלה יש מצב סוציו-אקונומי מסוים, מקומות עבודה מסוימים, תפקידים מסוימים במקומות העבודה – 35% מהמועסקים בקרב עולי אתיופיה הם עובדים בלתי מקצועיים. יש לי המון כבוד לעובדים בלתי מקצועיים – לפעמים אלה העובדים החשובים והיקרים ביותר, אבל אלה עובדים שבדרך כלל משתכרים פחות, שכר דל, מסלולי קידום חלקיים. שיעור עצום בקרב יוצאי אתיופיה הם עובדי קבלן. נמצא אתנו חבר הכנסת אלאלוף; אתה עמדת בראש ועדה לבחינת נושא העוני בישראל, ועשיתם עבודה ראויה. אמרתם – וזו אמירה ערכית חשובה – אנחנו רוצים להתייחס לכלל הציבור, ואנחנו נהיה עיוורי צבעים. אבל אני בטוח שגם אתם ראיתם שהעוני במדינה הזאת לא עיוור צבעים; הוא לא עיוור צבעים ביחס לערבים, הוא לא עיוור צבעים ביחס ליוצאי אתיופיה. אנחנו מדברים על אפליה במערכת החינוך, אנחנו מדברים על אפליה במקומות המגורים, אנחנו מדברים על אפליה במקומות העבודה, אנחנו מדברים על אפליה ביחס לתרבות ולמסורת של יוצאי אתיופיה. אנשים שיש להם הרבה גאווה, הגאווה מוצדקת, יש במה להתגאות, ויש תרבות, ויש מסורת, ויש דברים יפים רבים שהציבור הזה שמר עליהם והחזיק אותם במשך שנים רבות, וכל הדברים האלה נרמסו ברגל גסה – ברגל גסה – בארץ הזאת. ועמיתי חברי הכנסת, כשאני מסתכל על התמונה הקודרת הזאת, ואני שומע את קולות הצעקה, אני אומר לכם, ואני אומר במיוחד לך, אדוני שר הקליטה: אל תתייצבו מול ונגד הדרישה הזאת לחקירה. הדרישה הזאת לחקירה, אדוני שר הקליטה, לא מיועדת – באמת לא מיועדת – נגד הממשלה הנוכחית. זו בסך הכול ממשלה שמכהנת חודשיים. יש לנו הרבה טענות, אני מניח שהן יהיו כלפי הרבה ממשלות. הרבה ממשלות. אין לכם מאחורי מה להסתתר, ואין לכם בשביל מה להסתתר. אני רוצה לומר מילה על המחאה. זו הייתה מחאה אזרחית מרשימה, וזה היה רגע של אופטימיות, למרות התמונות הקשות של פיזור ההפגנה על-ידי המשטרה. אני הייתי בשעות הראשונות של הפגנות המחאה בתל-אביב, ואני הרגשתי שאני גאה בציבור שלם שקם על רגליו וקם להשמיע את קולו ואת צעקתו. למה ועדת חקירה פרלמנטרית? ועדת חקירה פרלמנטרית, כי אנחנו צריכים מהלך פתוח של בדיקה וחקירה. אגב, אדוני, שר הקליטה, אחד הראשונים שהעלו את הדרישה הזאת הוא חבר מפלגתך, חבר הכנסת אברהם נגוסה, ובצדק הוא העלה אותה. אני מקווה שאתם, בקואליציה, לא שכנעתם אותו לרדת מהדרישה המוצדקת הזאת. ועדת חקירה פרלמנטרית זו ההזדמנות, מסביב לשולחן פתוח, כאן, בכנסת, להזמין את הציבור, לשמוע את הקולות, לשמוע אנשי מקצוע, לשמוע מומחים; להזמין שרים לתת תשובות, ופקידים לתת תשובות, ומפקדי צבא ומפקדי משטרה לתת תשובות. וכן, בסופו של דבר להגיע למסקנות, עם תמונה כוללת, תמונה מקיפה. וכמו שאמרה חברת הכנסת לבני לפני, לא רק למצוא אשמים, אלא בעיקר להציב תוכנית של פתרונות והתקדמות ושינוי. ולתת לאנשים האלה תקווה שמישהו מקשיב, שמישהו שומע. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לסיים בפנייה לחברי הקואליציה: אני לא יודע בדיוק איך – הממשלה מתכוונת להתנגד, כך אני שמעתי, שמועה, אני מקווה שהיא לא נכונה, לדרישה הזאת. אני חושב שזה נושא שהכנסת הייתה חייבת להתאחד בו מקיר לקיר, ולהגיד: כן, אנחנו מוכנים לחקור, אנחנו נחקור יחד, ובוועדה יהיו בוודאי חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. אני מקווה שזאת תהיה תשובת הממשלה. אם תשובת הממשלה תהיה אחרת, אני מציע לכל אחד מחברי הקואליציה לבחון היטב עם עצמו ועם מצפונו – – <היו"ר נורית קורן:> תם הזמן. אני מבקשת לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – איפה הוא עומד ואיך הוא מצביע. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. השר זאב אלקין, שר העלייה והקליטה, בבקשה, תשובה. אחרי דברי השר אנחנו נצביע. הצבעה שמית. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש שתי הצבעות נדמה לי. גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הקשבתי בקשב רב לדברי שני נציגי האופוזיציה, שניסו לשכנע אותנו למה – דחוף – כנסת ישראל צריכה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על הנושא הזה, מצבם של יהודים יוצאי אתיופיה, העולים ואלה שנולדו כאן, במדינת ישראל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש להם שמות: ציפי לבני ודב חנין. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> תכף אתה תשמע גם את השמות, בוודאי, אל תדאג. אני חייב להגיד שחבר הכנסת דב חנין לפחות היה כן. הוא הציג כאן את עמדתו. אגב, אני לא בטוח שעמדת חברי מפלגתו הייתה כזאת חיובית כשהעולים האלה הגיעו ארצה, כי בכלל, עמדת חברי מפלגתו על כל מה שקשור לחוק השבות והגעת היהודים לכאן ידועה; כמו שאני גם לא בטוח שעמדת חברי מפלגתו הייתה כל כך חיובית לגבי אותו חייל שהאירוע אתו הצית את כל המחאה, כי מה חושבים חברי מפלגתו על חיילי צה"ל – מה חושבים חברי מפלגתו על חיילי צה"ל גם כולנו יודעים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה אתה מתעקש לברוח מהנושא? ממה אתה מפחד? ממה? <היו"ר נורית קורן:> בבקשה לא להפריע לדברי השר. לתת לו להשיב. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> נדמה לי שהאחרונים שמתייצבים כאן להגן על חייל יוצא אתיופיה הם דווקא חברי הרשימה הערבית המשותפת, כי הם היו מעדיפים לראות אותו שם, באתיופיה, היו מעדיפים לא לראות אותו מגיע לכאן, ובוודאי היו עושים כל מה שתלוי בהם כדי לפגוע בו בכל מקום אחר בעולם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אתה שר הקליטה, ממה אתה מפחד? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אבל לפחות, חבר הכנסת דב חנין, היית כן כשבאת בטענות לממשלות ישראל לדורותיהן, כפי שאמרת, ואמרת שבהחלט יש כאן הרבה נושאים שצריכים להלימות, לטיפול ולתיקון. ואני מאמין שזה מה שאתה חושב. אבל, הרבה יותר קשה לקבל כאן את כנות הדברים של חברת הכנסת לבני. עשיתי ספירה מהירה: בעשור האחרון חברת הכנסת לבני הייתה שרה בכירה כמעט בכל ממשלות ישראל שהיו, ואני – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני לא מפחדת מוועדת חקירה. למה אתם מפחדים? שיבדקו. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה מרתק לדעת, ציפי, שאחרי כל ההתנסות הזאת בכיסאות השונים בממשלה, הגעת למסקנה – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני לא מפחדת – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – שהדרך היחידה – ואני מצטט אותך – הדרך היחידה לפתור את הבעיות של יהודים יוצאי אתיופיה זה ועדת חקירה פרלמנטרית. לשמוע את זה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ממה אתם מפחדים? ממה אתה מפחד? מה החרדה הזאת? מה יגלו עליכם? מה יגלו, שאתם מפלים? מה הבעיה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – לשמוע את זה משרת הקליטה לשעבר, כן, שרת הקליטה לשעבר, אותה שרת הקליטה שבכתה בלשכת ראש הממשלה כשהוצע לה התפקיד וביקשה להחליף לתפקיד אחר – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני לא מפחדת. אתם מתים מפחד. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – שזאת הדרך? לשמוע משרת השיכון לשעבר שזאת הדרך? לשמוע משרת המשפטים, רק לאחרונה, שהדרך לטפל בגזענות זה ועדת חקירה פרלמנטרית? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה לא רצית להיות שר הקליטה. אתה לא רצית להיות שר הקליטה, צבוע. אתה לא רצית להיות שר הקליטה. תגיד את האמת. פחדת להיות מגדרי, נכון? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה לא רצית להיות שר הקליטה. <היו"ר נורית קורן:> חברים, אני מבקשת. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> עכשיו פתאום אורו עינייך? ראית אור בקצה המנהרה? דווקא כאן בכנסת הבנת את כוחה של הכנסת והבנת שממשלה זה לא המקום לתקן והכנסת זה המקום לתקן? שנים על גבי שנים ישבת בתפקידים עם האחריות הישירה על קליטתם של יהודים יוצאי אתיופיה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני בעד ועדת חקירה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> היית שרת הקליטה, היית שרת השיכון ושרת המשפטים עם האחריות על המאבק בגזענות. מה עשית? ממלאת-מקום ראש ממשלה. ציפי, את מועמדת קבועה לתפקיד ראש ממשלה בשנים האחרונות, כמעט בכל דרך אפשרית, לפחות ברוטציה. אז זה מה שיש לך להביא לציבור, שצריך לטפל בבעיות דרך ועדות חקירה פרלמנטריות? אז בשביל מה את מתמודדת על ראשות ממשלה? זה המקום וזאת הדרך? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> רגע, מה הבעיה עם הדרך, אדוני? שר הקליטה, מה הבעיה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> המשמעות – מקימים ועדת חקירה פרלמנטרית, שישנו נושא וישנה בעיה שלא יודעים מה הסיבות ולא יודעים מה צריך לתקן, ורוצים לחקור ולהעמיק, ואין לכנסת כלי לעשות את הבדיקה הזאת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה הבעיה? למה לא? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אנחנו כאן בכנסת ישראל במצב שיש דוח מבקר המדינה מאוד נוקב, מאוד רציני, שהצביע על הרבה דברים נכונים. אגב, מאז עובדים על הדוח הזה, ובעקבותיו נעשה תהליך שלם, אני תכף אפרט. אבל, גברתי שרת המשפטים לשעבר, אני רוצה להזכיר לך, את היית שרת משפטים רק לאחרונה. אגב, בממשלה שקדמה לך, שר המשפטים שקדם לך דאג להקים ועדת שרים לענייני יישומם של דוחות מבקר המדינה ופעל בכיוון הזה. לא זכור לי שבממשלה הקודמת, כשהיית שרת משפטים, הדוח הזה הדיר שינה מעינייך וניסית לפעול כדי ליישם אותו. דווקא לזכותה של שרת הקליטה לשעבר, חברת הכנסת סופה לנדבר, ייאמר שהיא פעלה בעקבות הדוח הזה והתחילה תהליך שלם שממשיך היום בעקבות מה שהיא התחילה. איפה את היית, ציפי? <היו"ר נורית קורן:> חברים, קצת שקט. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה זה "איפה את היית?" היא הייתה שרת המשפטים. אתה לא עשית כלום. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לשמור על השקט. בבקשה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ולכן יש כאן ניצול ציני פוליטי ולא רצון אמיתי לפתור בעיה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עוד לא אמרת מילה אחת על האתיופים. מילה אחת לא אמרת עדיין על האתיופים. תגיד את האמת, אתה לא רצית להיות שר הקליטה. תגיד את האמת. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> איך אתה יודע? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> החברים שלך אומרים את זה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> איך הם יודעים? הם היו ביני לבין ראש הממשלה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם היו בחדר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> החלק הראשון היה נכון. חברים שלו, זה בעיה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – ועדת חקירה ממלכתית. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ממש. ממש. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – עשיתם ביומיים. זה לא רציני. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> שימו לב: פעם ראשונה בתולדות הכנסת, מי שעומד בראשות הוועדה המקצועית שצריכה לעסוק בנושאים האלה, ועדת העלייה והקליטה, מי שעומד בראשה הוא חבר כנסת יוצא העדה. הוא לא מונה מהשורות של המפלגה שלכם. למה? כי לא נמצא לכם מקום בכנסת לנציג העדה. במפלגה שלנו נמצא וגם נמצא, והוא מונה לראשות הוועדה הזאת, והוא מייצג את העדה הזאת נאמנה כבר שנים רבות, זה אני אומר לכם כמי שהוא חבר קבוע בוועדת העלייה והקליטה כמעט בכל כנסת בישראל. אז עליו אתם לא סומכים? הוא לא יפעל בוועדת הקליטה לצורך הנושא הזה? דווקא את, ציפי לבני, שרה בכירה לשעבר, עם הפז"מ הכי ארוך, את זו שתצילי את יהודי אתיופיה? הוא לא כשיר, הוא לא יכול, הוא לא מתאים; אתם תובילו, אחרי שבממשלה לא הצלחת לתקן? באמת, זו דאגה אמיתית לבני העדה? זה רצון לקחת נושא לאומי ולהפוך אותו לפוליטיקה זולה. רק זה. וזאת המשמעות של מה שאתם רוצים לעשות. הרי מה המשמעות של ועדת חקירה פרלמנטרית? אתם יכולים לזרות חול בעיני הציבור, אבל אתם חברי כנסת מנוסים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בכל הכבוד, מפלגת העבודה היא הראשונה שהיה לה חבר כנסת יוצא אתיופיה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אתם חברי כנסת מנוסים, ואתם יודעים בדיוק מה זו ועדת חקירה פרלמנטרית. זה ועדה בכנסת, שנותנים לה סמכויות כמו לוועדת כנסת רגילה, לא פחות ולא יותר. אז מה יהיה לה שאין לוועדת העלייה והקליטה? איזה כלי בדיוק יהיה בידיה שאין בידיה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל למה אתם מפחדים? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ומה יהיה למי שיוביל את זה יותר ממה שיש לחבר כנסת אברהם נגוסה, שאנחנו גאים שהוא חבר מפלגתנו? ואנחנו גאים שהוא עוסק בנושאים האלה שנים, ולא רק כשזה נוח פוליטית. ואנחנו גאים בזה שהוא מוביל את ועדת העלייה והקליטה ויטפל בנושאים האלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אה, כן, לא רוצים אותו בגלל שהוא ישראלי יוצא אתיופיה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> פורסם אותו דוח מבקר המדינה, שלא הדיר שינה מעינייך כשהיית שרת משפטים. וכבר הזכרתי, דווקא שרת הקליטה לשעבר, חברת הכנסת סופה לנדבר, התחילה מאז פרסום הדוח תהליך שלם בהובלת משרד הקליטה לבחינה מחודשת של כל הנושא הזה של הטיפול ביהודים יוצאי אתיופיה, ועשתה דבר מאוד מאוד נכון: התחילה תהליך לא מלמעלה למטה, שאנחנו נכתיב מה נכון לעדה, אלא עשתה תהליך בשיתוף נציגי העדה, גם חברי כנסת דאז וגם נציגי הציבור. תהליך שנמשך בהידברות, כי זאת הדרך בעיני, סופה, ואני משבח אותך על כך, לטפל בבעיות של העולים, לעשות את זה בהידברות עם נציגי העדה. התהליך הזה הוליד הרבה הסכמות לגבי מה צריך לשנות. מסקנות נכונות. אני אימצתי את זה כשהגעתי לתפקידי כשר העלייה והקליטה, והמשכנו את התהליך הזה, שעוד פעם, הדבר היפה בו שהוא נעשה בהסכמה עם נציגי העדה, והוא תהליך לימוד מעמיק. אותה ועדת חקירה פרלמנטרית תהיה יותר טובה? יותר חכמה מאותם נציגי העדה? <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אני מבקשת קצת שקט בתאים. יותר מדי רעש. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> היא יותר חכמה מאותם נציגי העדה, שהיו חלק מהתהליך הזה? היא תגלה איזושהי אמת שהם לא אמרו? זה מה שישפר את המצב? וקרה עוד משהו אחרי זה. בממשלה הזאת, ציפי, דווקא בממשלה שאת לא משרתת, הוקמה לראשונה ביוזמת ראש ממשלה ועדת שרים מיוחדת לטיפול בבעיה הזאת, שלכל דיוניה מוזמנים אותם נציגי העדה ולוקחים בה חלק פעיל לא פחות מהשרים. בממשלות הרבות שאת ישבת לא זכור לי שיזמת דבר כזה. לא זכור לי שהצעת דבר כזה בכל תפקידייך הרבים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כמה זמן עוד נחכה עד שיגיע ראש הממשלה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ולכן זאת הדרך האמיתית לטפל בבעיה. יש לא מעט בעיות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה לא בהסכמה? למה לא ועדה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש לא מעט בעיות, והזכרתם אותן בצדק. אבל הדרך לטפל בבעיות האלה היא לא להפוך אותן לפוליטיקה. במקום להפוך את זה לנושא – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הכישלון שלכם זה הפוליטיקה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> במקום לנסות להפוך את זה לנושא של הסכמה לאומית, שבו אין קואליציה–אופוזיציה. הנה, חברת הכנסת לנדבר היא היום באופוזיציה, אבל אין לי שום בעיה לשבח אותה על מה שהיא עשתה בתפקידה כקודמתי בתפקיד שרת העלייה והקליטה, והיא התחילה את התהליך החשוב הזה שאנחנו ממשיכים כאן היום. כי זה לא צריך להיות נושא פוליטי. <היו"ר נורית קורן:> חברים, אני מבקשת קצת שקט. אם אפשר לשבת במקום. סליחה, ישראל, כבל, כבוד השר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה לא צריך להיות נושא פוליטי. יש כאן תהליך. שמו את האצבע על מה שצריך לתקן. יש ועדת שרים מיוחדת בממשלה שעוסקת בזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> רק עכשיו נבחרתם. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש לכנסת כלי, ועדת העלייה והקליטה. אגב, לא שמתי לב שהיה תור ארוך להיות חברים בוועדה הזאת, אתם יודעים, כל השנים. פתאום התעוררתם כולכם. הנושא של עלייה וקליטה נורא חשוב לכם. פתאום התעוררתם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני, אתה לא רצית להיות שר הקליטה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זאב, לישראל ביתנו יש שניים שם. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש דווקא אחד משם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אז מי שרוצה באמת – ציפי, את שרת הקליטה לשעבר, לא זכור לי שביקשת פעם להיות חברה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה המקום של הכנסת לדון בבעיות האלה. אם זה כל כך חשוב לך, בואי לוועדת עלייה וקליטה. יש שם נציג העדה בראשות הוועדה הזאת, תפעלי למען הנושא הזה. לא זכור לי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ממה אתה מפחד? אני לא מפחדת. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> דווקא עמיתך לסיעה, חבר הכנסת הרצוג, למרות שהוא מנהיג מפלגה, לא ראה בזה פחיתות כבוד, והלך לוועדת העלייה והקליטה, ואני משבח את בוז'י על זה. זה מעשה לא ברור מאליו, שראש מפלגה יירשם לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אבל אותך אף פעם לא ראיתי, באותן שנים שהיית חברת כנסת ולא שרה, שזאת הוועדה שאת משתוקקת לעבוד בה. אז זה פתאום בוער בעצמותייך, פתאום התעוררת. <קריאה:> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תגיד את האמת, שלא רצית להיות שר הקליטה. לא רצית להיות שר הקליטה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אני חושב שזאת חרפה להפוך את הנושא הזה לנושא פוליטי. תנו לממשלה לעבוד למען יהודי אתיופיה. תנו לוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, שיושבים שם נציגי הקואליציה והאופוזיציה בהובלה של חבר הכנסת מנהיג העדה, להוביל את הנושא הזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> תנו לעבוד ותפסיקו להפוך את זה לפוליטיקה. תודה רבה. ואני מבקש, כמובן, מהכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום. <היו"ר נורית קורן:> תודה לשר. אנחנו נצביע עכשיו. ביקשו להצביע הצבעה שמית, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> רוצים להתחיל בעבודה, ואתה מעכב אותנו. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מצביעים על ההצעה הראשונה, של חברת הכנסת ציפי לבני. ההצעה היא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הטענות הקשות של בני העדה האתיופית על אפליה, גזענות ואלימות קשה כלפיהם, של חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, הצבעה שמית. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – נגד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לקרוא בשמות אלה שלא היו קודם, ששמם נקרא והם לא ענו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר נורית קורן:> יש מישהו, חברת כנסת או חבר כנסת, שלא קראו בשמו? נא לומר עכשיו, לפני שאנחנו סוגרים את תוצאות ההצבעה. אין אף אחד שלא קראו בשמו. אבקש לסכם את התוצאות ולהעביר לי בבקשה. ההצעה: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הטענות הקשות של בני העדה האתיופית על אפליה, גזענות ואלימות קשה כלפיהם, של חברת הכנסת ציפי לבני, לא התקבלה, והתוצאות הן: 46 בעד, 48 נגד. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> היא לא עברה, והיא לא תועבר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה השנייה: הצעה לסדר-היום מס' 490 – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> נגוסה – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יואל חסון. הצעה לסדר-היום מס' 490 – סליחה, חבר הכנסת יואל חסון, אתה מפריע לי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נורית קורן:> יואל חסון, אתה מפריע לי. הצעה לסדר-היום מס' 490, הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית – סליחה, חברים, סליחה, חברי הכנסת, אני מבקשת שקט, אנחנו רוצים להמשיך בהצבעה. בבקשה, אני מבקשת שקט באולם – הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התייחסות רשויות המדינה ליוצאי אתיופיה בישראל, של חבר הכנסת דב חנין – אנחנו מבקשים הצבעה שמית. בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת שקט. בואו נקל את עבודת המזכירות. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מתחילים את ההצבעה. אני מבקשת שקט. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – נגד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר נורית קורן:> אבקש לקרוא לכל מי שלא נכח באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת מרדכי יוגב – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת <היו"ר נורית קורן:> יש חברת כנסת או חבר כנסת שנמצאים באולם ולא קראו בשמם? לא. אבקש מהמזכירות לסכם את התוצאות ולהגיש לי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> רגע, רגע – – – <היו"ר נורית קורן:> מי? סתיו, היא קראה לך קודם, אז רק שנייה – היא כבר ננעלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא ננעלה – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אני אמרתי לסכם את התוצאות. סליחה, אני אמרתי לסכם את התוצאות. היא קראה לה פעמיים. היא קראה לה פעמיים, אני מבקשת – סגרתי. אני כבר סגרתי. <מיכל רוזין (מרצ):> את אמרת – – – סתיו – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> סתיו – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אני לא לבד פה, יש כאן עוד אנשים, ואף אחד לא שמע אותה. אני ממש מבקשת – תמיד כשלא נמצא היושב-ראש אתם מעזים, עושים כל מיני דברים. בבקשה, אל תפריעו. <מיכל רוזין (מרצ):> כולנו שומרים על עקרונות הכנסת וכללי הכנסת – – – <היו"ר נורית קורן:> גם אני, גם אני. אני לא שמעתי אותה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר לבדוק את זה בהקלטות. <היו"ר נורית קורן:> יואל, אל תפריע. אל תפריע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא אמרת שההצבעה נסגרה. <היו"ר נורית קורן:> בסדר, כרגע אני סגרתי. אני אמרתי כבר לסכם. אני כבר אמרתי לסכם את התוצאות. אני מבקשת. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, את אמרת – – – חבר כנסת שלא הצביע – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא אמרת שתמה ההצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אני לא בטוח – – – <היו"ר נורית קורן:> אני בטוחה במה שהוצאתי, יואל. אני יודעת בדיוק מה אמרתי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, לא אמרת "תמה ההצבעה" – – – <היו"ר נורית קורן:> אמרתי "נא לסכם". <קריאה:> יש תוצאה. אל תתווכחו, תקריאי את התוצאות. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות בהצעה לסדר-היום מס' 490, של חבר הכנסת דב חנין, הן: בעד – 44, נגד – 48. עכשיו, סתיו, אני שאלתי – לפרוטוקול נא להוסיף שסתיו תמכה, אבל אנחנו לא משנים את התוצאה. תודה. <הצעות לסדר-היום> <המשט לרצועת-עזה> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: המשט לרצועת-עזה, מס' 501, 534, 582, 587 ו-606. תשיב סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי. אני מבקשת מחברת הכנסת קסניה סבטלובה לעלות – להצעה. בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> לפני כמה חודשים, קבוצה של ילדים פלסטינים מרצועת-עזה – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת שקט. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – הייתה בדרכה לירושלים. קבוצת הילדים הזאת הייתה של ילדים שחלקם נפגעו במבצע "צוק איתן", והילדים, חיכו להם בירושלים, הם היו צריכים לבקר במסגד אל-אקצא, מקום קדוש למוסלמים, ולבקר בכמה מקומות אחרים בירושלים, לבלות – ובסך הכול לבלות יום יפה, יום חופש מהחיים שלהם ברצועת-עזה. מי שעמד בדרכם של הילדים האלה, חברי, הם לא שוטרים של משמר הגבול במחסום ארז בצד הישראלי. לא. מי שמנע מהם להגיע לירושלים היו הפעילים של "חמאס", הזרוע הצבאית של ה"חמאס", "גדודי עז א-דין אל-קסאם". מה שקורה בעצם ברצועת-עזה – ולא רבים מדברים על זה, כי יש כאלה שמעדיפים להתרכז רק בחלק הישראלי, אבל בעצם מה שקורה שם זה הרבה מעבר לזה: משטר אימים שהטיל ארגון ה"חמאס" על התושבים של רצועת-עזה, שאינם יכולים לעזוב לכיוון של מעבר רפיח, לא יכולים להשתמש במעבר רפיח, כי המעבר הזה פתוח רק למקורבים של משטר ה"חמאס" ברצועת-עזה. גם כשמדובר על הקבוצה של הילדים הפלסטינים שהייתה בדרכה לירושלים, מנעו מהם את היציאה מרצועת-עזה וכניסה אל תוך שטחי ישראל – פעילי ה"חמאס", לא הישראלים – מנעו מהם את זה רק בטענה אחת: כי הם גם התכוונו להגיע לרמאללה, ושם התכוונו להיפגש עם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. אז בעצם מדוע יש רק רגעים קריטיים שחברי הכנסת כמו באסל גטאס נזכרים פתאום במצב ההומניטרי ברצועת-עזה, ולא נזכרים במצבים אחרים? הרי יש לנו מצבים הומניטריים רבים ברצועת-עזה, ששם מי ששולט ברצועת-עזה על-פי החוק – על-פי החוק הפלסטיני, כן? הוקמה ממשלה פלסטינית בשנת 2006, ממשלת אחדות של הרשות הפלסטינית ו"חמאס"; ב-2007 היה שם מהפך, ומאז הוקמה ממשלה פלסטינית נוספת, בראשות אסמאעיל הנייה, והממשלה הזאת לא נותנת לאזרחים פלסטינים לעזוב את רצועת-עזה. אז מדוע אין לנו משטים שקוראים לחברים ב"חמאס" לפתוח את מעבר רפיח לאלה שרוצים לעזוב? לאלה שאינם מקורבים ואינם מבני המשפחה שלהם? מדוע לא יוצאים משטים? מדוע אין ארגונים הומניטריים – ככה הם קוראים לעצמם – שרוצים להציל את הקבוצה של הילדים הפלסטינים שהייתה להם הסכמה להגיע לירושלים ולבלות יום יפה במסגד אל-אקצא, בין היתר, ולבקר במקומות הקדושים? למה מונעים את זה מהם? אני לא ראיתי בשום מקרה שבו התעמר משטר ה"חמאס" בתושבים של רצועת-עזה – לא ראיתי משטים הומניטריים, לא ראיתי משטים לא הומניטריים, לא ראיתי שום התערבות מצד גורמי השמאל הקיצוני, לא ראיתי שום התערבות מצד חברי כנסת ישראלים, לא ראיתי שום התערבות מהצד של חברי הפרלמנט הפלסטינים או חברי הפרלמנט של מדינות ערביות, שמתארגנים ויוצאים בצורה מאורגנת כמו שיוצאים עכשיו כדי להיכנס לרצועת-עזה בצורה לא חוקית ובעצם לעשות שם פרובוקציה מיותרת לגמרי. הרי כולנו יודעים שהסחורות נכנסות באופן רציף לרצועת-עזה. הסחורות נכנסות. אין שום בעיה להגיע למחסום ארז ולהיווכח בכך שהמחסום פתוח, שהסחורות ההומניטריות עוברות, ויותר מכך, הן עוברות בכמות יתרה במהלך השנה האחרונה, במיוחד במהלך החודשים האחרונים. אז מי שרוצה להעביר סחורות, מי שרוצה להעביר עזרה הומניטרית, מי שאמרו לי על הספינות האלה, הקטנות, שיוצאות כרגע מיוון, שעל חמש הספינות יש מעט תרופות, יש קצת סבון, יש קצת "פמפרס" לילדים – אנא תעמיסו את כל הדברים האלה ותשלחו אותם דרך נמל אשדוד. ישראל לא מונעת את זאת. הבעיה שלי היא אחרת. הבעיה שלי, אם כך, שהפרובוקציה הזאת הרי תתרחש. היא לא פרובוקציה של ארגונים הומניטריים. אין בזה שום דבר הומניטרי, כי הרי אותם הארגונים לא עוזרים לאותם עזתים שנרדפים על-ידי משטר ה"חמאס" בעזה. כולנו מכירים את שמם, כולנו רואים גם את התמונות של הזוועה. אנחנו רואים מדי יום את ההיתקלויות בין אנשים שתומכים בארגונים אחרים לבין אנשי ה"חמאס" בעזה. אז הייתי רוצה לראות פעם אחת, פעם אחת, מישהו מהרשימה המשותפת, למשל, נרתם לטובתם של האנשים האלה שסובלים מהתעמרות של משטר ה"חמאס" ברצועת-עזה. תעזרו לאחים שלכם במקום לעשות פרובוקציות מיותרות – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – כאן במים הטריטוריאליים של ישראל, ולתמוך בדברים שרק יפגעו בסופו של דבר, גם במדינת ישראל וגם באותם האזרחים הפלסטינים. עלינו, כמדינת ישראל, להתכונן מבעוד מועד ולא להיזכר ברגע האחרון, יומיים לפני שהספינות האלו מגיעות. היה עלינו – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת קסניה, נא לסיים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני מסיימת, מסיימת. היה עלינו להתחיל ולהתכונן כחודש מראש, כשנודע לנו לראשונה על המשט הזה. אני ניסיתי להעלות את זה לסדר-היום, ללא הצלחה לצערי הרב. סוף-סוף אנחנו מגישים את זה לסדר-היום, ואני מצפה לשמוע תשובות מסגנית שר החוץ בנוגע לעניין הזה, כיצד אנחנו מתכוננים ברמה הלאומית, ברמה הבין-לאומית, ומונעים את הפרובוקציה המיותרת הזאת. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אבקש את חברת הכנסת מירב בן ארי לבוא. אחריה – חברת הכנסת חנין זועבי. <מירב בן ארי (כולנו):> היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, מסיומו של "צוק איתן" ועד היום עברו במעבר כרם-שלום 750,000 טון חצץ, 11,000 טון ברזל, 131,000 טון מלט, וקרוב ל-50,000 משאיות נכנסו עד היום עם סחורה. מעבר כרם-שלום עובד מצאת החמה ועד השקיעה. אם ככה נראה מצור, אז אני לא יודעת מהו מצור. חבר הכנסת גטאס יעלה – אני לא יודעת אם הוא עלה כבר, אולי תעדכנו אותנו. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> עדיין לא. <מירב בן ארי (כולנו):> עדיין לא, אבל אל תדאגו, נטפל גם אם הוא יעלה וגם אם הוא לא יעלה. רוצה להציל את עזה מהמצור ההומניטרי המגוחך שבו היא נמצאת. הוא טוען שזה לא משט פוליטי אלא משט הומניטרי. אני לא יודעת מתי מתחילה הבדיחה פה. הארגונים המעורבים בארגון המשט הם "קואליציית משט החירות", "Free Gaza", ארגון שבואו לא נתבלבל, עובד באופן אינטנסיבי בדה-לגיטימציה למדינת ישראל בעולם. ואני שואלת, הרי אם הם הומניטריים כפי שהם טוענים, למה בעצם מארגני המשט לא מנסים להגיע לדיון עם ישראל ולהעביר את הציוד ההומניטרי הכל-כך חשוב דרך נמל אשדוד, ומשם הוא יועבר לרצועת-עזה? למה? כי כל מה שיש כאן זו פרובוקציה. אין מצור ואין שום דבר הומניטרי. מה שיש כאן זו הפרה של החוק הבין-לאומי. הכניסה לעזה היא בניגוד להוראות צה"ל ומשרד הביטחון, והסגר הימי שהוטל על עזה הוטל בהתאם למשפט הבין-לאומי. וחבל שחבר הכנסת גטאס לא יודע. אמרה חברת הכנסת קסניה שמי שרוצה לשלוח סיוע הומניטרי, יעשה את זה כמובן בתיאום עם מדינת ישראל. מבחינתי, עצם ההשתתפות של חבר הכנסת במשט שנועד להפר את הסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת-עזה, בלי קשר לתוצאות של המשט ומה יקרה עם זה, זו פעולה שפוגעת בביטחון המדינה ואינה עולה בקנה אחד עם מרחב הפעולה הלגיטימי של חבר הכנסת. חבר הכנסת גטאס מפר את כלל מס' 2 בכללי האתיקה – אני לא אצטט כי כולכם יודעים – הוא פוגע פגיעה חמורה בכבוד הכנסת ובאמון הציבור, ולכן יש להעביר את הנושא לוועדת האתיקה. אני רוצה לציין משהו אחרון, כדי לעמוד במסגרת הזמן. הרשימה הערבית המשותפת הוציאה הודעת תמיכה. ואני שואלת אתכם, נציגי המגזר הערבי: האם נגמרו כל הבעיות של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, שחבר הכנסת גטאס מחפש לו הרפתקאות בעולם? אני מציעה לכם, כמו שגם הציע חברי חבר הכנסת איציק שמולי, להתעסק באתגרים הרבים של המגזר שעליו אתם אמונים. ועוד משפט אחרון לסיום – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> אל תדאגי, זה משפט אחרון, גם כתבתי את זה. לכנסת העשרים הגיעו חברי כנסת חדשים, צעירים, ערכיים, מוסריים, עם רגישות חברתית, ציונים שלא מתביישים להגיד שהם ימניים. חלקם אפילו מגיעים מהעיר השמאלנית לכאורה תל-אביב, מה שנקרא – השרה איילת שקד, את כבר לא לבד. והנה אני אומרת כאן על בימת הכנסת שכל ניסיון לפגוע בכנסת ישראל, בסמלי המדינה, או בצה"ל, שהוא הצבא המוסרי ביותר בעולם – כל הניסיונות האלו ייתקלו בחומה חזקה. וכל ההשתלחויות של השמאל הקיצוני – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, אני מסיימת. בדיוק במשפט האחרון. – – ושלכם כמובן, תהיו בטוחים שאנחנו נהיה כאן כצוק איתן להדוף אתכם ולתמוך בממשלה הזאת. יש כאן ימין אינטליגנטי – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> "צוק איתן" פה גם? <מירב בן ארי (כולנו):> כצוק איתן. הבנת את הביטוי? כצוק איתן. . <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת בן ארי, אני מבקשת לסיים. <קריאות:> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> יש כאן ימין אינטליגנטי, חדש. אני מבקשת, אנחנו לא מתביישים – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מירב בן ארי, נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – לא להיות ציוניים, ולא להיות ימניים. תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו דורשים מקלט בכנסת. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אני מבקשת לשמור על הזמנים. יש לכם שלוש דקות לדבר. זה המון זמן. אני מבקשת לעמוד בזמנים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת, חבר כנסת ממלא את העבודה הפרלמנטרית שלו על-פי המצע הפוליטי שלו, על-פי הערכים שלו, שעל-פיהם הוא נבחר, שעל-פיהם הוא נמצא בכנסת, ושבלעדיהם הוא לא מתקיים, לא בתור חבר כנסת וגם לא בתור בן-אדם. מדינה שמחייבת חבר כנסת, או אמן, או אזרח, או רופא, לפעול נגד המצפון שלו, ומכריחה אותו לבחור בין המצפון שלו לבין כל ערך אחר, היא מדינה או חסרת אינטליגנציה או פאשיסטית או שניהם ביחד. לכן, לא דרך איומים, גם לא דרך איום לשלול את האזרחות שלנו, לא דרך טרור פוליטי, לא דרך צעקות, לא דרך בריונות, ובטח לא דרך חוקים אחרים, אף אחד מפה, מהכנסת, מחברי הכנסת, לא יצליח להגיד לחבר כנסת אחר, ובטח לא לחברי הכנסת הערבים, מה לומר, מה לא לומר, איך לפעול, איך לא לפעול, מה מותר ומה אסור בפעילות הפרלמנטרית שלנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ממתי – – – זו עבודה פרלמנטרית? – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ובטח חבר כנסת לא יגיד לנו לאיזה עם אנחנו שייכים, ואין לנו פה שום דילמות, שום היסוס בנאמנות שלנו לעם שלנו. אבל לא רק זה, זה בגלל שהעם שלנו הוא קורבן של ברוטליות, של ברבריות, של פשעי מלחמה. <מירב בן ארי (כולנו):> של ה"חמאס". <אורן אסף חזן (הליכוד):> של החברים שלך מה"חמאס". הוא קורבן של החברים שלך מה"חמאס", את צודקת. <מירב בן ארי (כולנו):> רק תדייקי בפרטים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את צודקת. פעם ראשונה שאנחנו מסכימים אתך. את צודקת. הוא קורבן של החברים שלך מה"חמאס". <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> וזאת, להבדיל מחלק מחברי הכנסת ששיוכם הלאומי וגאוותם הלאומית נובעים מנאמנות ללאומיות אטומה, ללאומיות שהיא אטומה לסבל של האחרים. אנחנו מדברים על מאבק מוסרי ממדרגה ראשונה, אנחנו מדברים על מאבק אנושי ממדרגה ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה המוסר שלך בהקשר של סוריה? איפה המוסר שלך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא הסיפור. לא חברי הכנסת הם הסיפור ולא המשט הוא הסיפור. הסיפור הוא עזה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מדברת על מוסר? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – עזה, שחצי מיליון האזרחים שלה הפכו לפליטים. העניין הוא הרג. העניין הוא מחסור במים נקיים – 95% מהמים של עזה אינם ראויים לצריכת אדם. <מירב בן ארי (כולנו):> למה את לא שואלת את ה"חמאס" את כל השאלות החשובות שלך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> העניין הוא חשמל שלא מסופק לעזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לפני עשור – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> שליש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – וחקלאות. השארנו לכם הכול. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה לא על החשבון שלי. <היו"ר נורית קורן:> בסדר, אבל את צריכה כבר לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> במה בחרתם לעסוק? בטרור? תגידי, על מי את עובדת? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הם גם לקחו יותר. <היו"ר נורית קורן:> בסדר. <מירב בן ארי (כולנו):> תני לה. תני לה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הבנה קשה של – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> העניין הוא – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הבנה קשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – מחסור ב-200 בתי-ספר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – המחסור בהבנה שיש לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> העניין הוא מחסור ב-70,000 בניינים ובתים. אי-אפשר, חברי הכנסת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בבניין בעזה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – לנתק את הסבל מהמצור, אי-אפשר. עומק האחריות הוא בעומק השליטה. עזה היא בשליטתה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לך לקזינו אתה. פה לא קזינו. פה כנסת. אתה תלך – – – בקזינו שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – זאת הדרך? <מירב בן ארי (כולנו):> למה שלא תלכי גם את לעזה? כל אחד ילך לדרכו, וזהו. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני מסיימת, כן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר לנתק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – יותר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – את המצור מאחריותה של ישראל, ואי-אפשר לנתק את הסבל מהמצור. <מירב בן ארי (כולנו):> למה את לא עולה על המשט גם? למה את לא עולה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> וגם, מירב – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – הבנתי שאת רוצה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – תשובה לך. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מחכה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תשובה לך: גם אם אין מחסור בבתים, בבניינים, בדלק ובמצרכים, יש מחסור בערך שקוראים לו חופש – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין, אני מבקשת לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ובערך שקוראים לו חינוך. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים עכשיו. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – כן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ממשלת ישראל חייבת לסיים את המצור שלה. <מירב בן ארי (כולנו):> למה שלא תבקשי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כל עוד יש מצור, יש מאבק נגד המצור. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין, אני מבקשת לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ישראל מטילה אותו, לא ה"חמאס". תסתכלו בראי. <מירב בן ארי (כולנו):> מה עם "חמאס"? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין, אני מבקשת לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לפי החוק הבין-לאומי, ישראל מטילה מצור על עזה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין, אני סוגרת את המיקרופון. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> את לא שמה שום אחריות על ה"חמאס", וזו הבעיה. מה זה? הם כולם בסדר – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. <קריאה:> תיזהרי שלא תידבקי, מירב. תיזהרי שלא תידבקי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> על הגבולות היבשתיים ישראל שולטת בעזה. ישראל מטילה מצור, לפי כל העולם – – <קריאה:> בסדר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ישראל מטילה מצור על עזה – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> זו הבעיה? זו הדרך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת, חברת הכנסת חנין זועבי, תשבי במקומך. בבקשה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אני רוצה לפתוח בברכה לחברת הכנסת זועבי, שמובילה מהפכה פמיניסטית בחברה הערבית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> "מיס מרמרה" פרצה את הדרך לגטאס, הצולל. הוא עכשיו הולך בעקבותיה עם חמש ספינות דייגים, ועל ספינת האהבה נזירה, סגן נשיא תוניסיה, ספרדי – וגטאס. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> נשיא. <ענת ברקו (הליכוד):> אה, נשיא. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> נשיא לשעבר. <ענת ברקו (הליכוד):> אה, לשעבר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כן. <ענת ברקו (הליכוד):> בטח אין לו מה לעשות בתוניסיה – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – בדרך דמוקרטית. <ענת ברקו (הליכוד):> – – נורא שקט שם עכשיו. אז יש לו בילוי. אגב, הסגר הזה הוא חוקי. הוא חוקי. למה הוא חוקי? הייתה ועדת פלמר שקבעה שהסגר הזה הוא חוקי. וספינת האהבה, או חמש ספינות הדייגים – בקושי, פחות מסדר גודל של יאכטות, המקסימום שהן יכולות להוביל זה כמה תרופות פגות תוקף. מעבר לזה, הרצון לפרוץ את המצור הימי נובע – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> איך את יודעת שזה פג תוקף? איך את יודעת שזה פג תוקף? <ענת ברקו (הליכוד):> יש לי עיניים. אני יודעת להסתכל. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מאיפה את יודעת? <ענת ברקו (הליכוד):> זה כדי להבריח אמל"ח. הלוא כש"מיס מרמרה" – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת זחאלקה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – הייתה על ה"מרמרה", לא הייתה בעיה: היו אלפי מנהרות; הברחתם נשק, אוכל, מכוניות, הכול. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אין אמינות לדברים שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ה"חמאס" – – – <ענת ברקו (הליכוד):> 800 משאיות. אפילו האופוזיציה מדברת על זה. ראש הממשלה אישר להכניס 800 משאיות ליום, כולל בטון וכולל חומרים שאנחנו יודעים שהם משתמשים בהם כמובן לא לשיקום עזה, חס וחלילה – כי האזרחים הם באמת קורבנות, ולבי עמם; הם קורבנות של ארגון ה"חמאס". בעזה דה-פקטו יש אמירוּת אסלאמית. צריך להכיר בכך, והגיע הזמן שגם נתנהג לפי ההכרה הזאת. אני רוצה לשלוח דרישת שלום למי שחבר – ובעצם גם חלק מהמסע של הדה-לגיטימציה – דרור פיילר, האמן הכושל, הישראלי הבוגד, עם מיצגי הדם שלו, כולל המיצג שייזכר לדיראון עולם, המיצג של הנאדי ג'רדאת: בריכה מלאה דם, דם של בני עמו. זה האמן הכושל. הוא, בעצם, פורץ – אין לו מה לעשות; לא שהספינות האלה יגיעו: לא לטרטוס ולא לכל מקום אחר שזקוקים להן שם, שיש ISIS וכל אלה שעושים זוועות, ודרך אגב היום גם הורסים את העתיקות בתדמור – אף אחד – העולם שותק, לא ועדת חקירה ולא בטיח. שום דבר, כלום. מה שנשאר לנו לומר: מי שמנסה לקשור את ידינו, כולל בכנסת הזאת, ולעשות בליץ של דה-לגיטימציה, אם זה משט, אם זה בחרמות, ואם זה בכל מיני דוחות של האו"ם, שהם לא הולכים – מחפשים את המטבע מתחת לפנס, והם לא הולכים לאן שצריכים אותם באמת. בסופו של דבר, ישראל היא הקנרית שבמכרה. בכל מקום שלא יגיבו כפי שצריך – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ברקו, נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> דקה, אני מסיימת, ברשותך, היושבת-ראש. בכל מקום שלא יגיבו כראוי על מפגני הטרור הללו – כי לא יעלה על הדעת, לא שחבר קונגרס או חברת קונגרס ישוטו להם בספינות האהבה ולחיק "אל-קאעידה" – זה לא יהיה, זה לא קיים וזה גם לא יהיה קיים פה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו. לא תהיה תשובת השר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אין תשובת שר. <היו"ר נורית קורן:> לא, אין תשובת שר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה לא עונה? <היו"ר נורית קורן:> עמדה נוספת, בבקשה, לחבר הכנסת איציק שמולי – מהצד. לרשותך דקה. עמדה נוספת לחבר הכנסת שרון גל. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני סוגרת את הרשימה – אחרי שאני רושמת אתכם. בבקשה, איציק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני לא אלך להגדרות. אני יוצא מתוך נקודת הנחה, חברת הכנסת זועבי, שכל הנתונים שאמרת נכונים, אוקיי? יש סבל – לא רק בעזה, גם בצד השני של הגדר. אני אקבל את כל מה שאמרתְ כעובדה. ועכשיו, אני רק שואל אותך, חברת הכנסת זועבי, שאלה אחת: איך המשט הזה, שהוא לא הומניטרי בשום קנה מידה – זה שיש עליו שלוש וחצי קופסאות של אופטלגין פג תוקף לא הופך אותו להומניטרי – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> איך אתה יודע שפג תוקף? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אבל אני שואל אותךְ: איך הדבר הזה – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> המשט – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – מקדם את כל התפיסה הזאת, של שיקום הרצועה? איך? הרי ברור שהראשונים שנדפקים מהדבר הזה הם תושבי הרצועה בעצמם, כי יש כמה חברי כנסת ציניים פה, שרוצים לעשות גם עליהם סיבוב. זה הסיפור הגדול. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה הסיפור הגדול. ואת מי אתם מרחיקים? אנחנו שותפים אתכם לנוסחה שאומרת: שיקום הרצועה – אני מקווה שאתם גם תומכים בצד השני של המשוואה – תמורת פירוזה. את מי אתם מרחיקים? אותנו. הימין ממילא לא יהיה אתכם. אבל איפה אתם שמים אותנו? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת שמולי, לסיים. תודה. חבר הכנסת שרון גל, דקה לרשותך. בבקשה. נא לעמוד בזמנים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, היה כאן היום אירוע מכונן, מעניין. שימו לב: סגן שר הפנים עמד על הדוכן ודיבר על תומכי טרור. כשהוא דיבר על תעודות הזהות, הוא אמר: אם תתמכו בטרור, נפעל נגדכם. עכשיו, אתם מכירים את הביטוי "על ראש הגנב בוער הכובע"? לא מדברים כאן על הערבים. אתם לא מייצגים את הערבים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתם לא מייצגים את הערבים. אתם יודעים מה? אני חוזר בי. אני חוזר בי. חנין זועבי מייצגת 3,812 תושבים בנצרת. סליחה, צודקים. הצביעו לה 3,800 בבחירות לרשות המקומית. למה אתם אומרים שהיא לא מייצגת אף אחד? היא מייצגת 3,000 אנשים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חצי מיליון. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתם עושים נזק לאנשים שהצביעו לכם כברירת מחדל. קחו אוטובוס לטייבה, קחו מונית לאום-אלפחם. אתם רק כל הזמן עם הטרור בעזה. מה, אתם נציגים של "חמאס" באמת? באמת שלחו אתכם מה"חמאס"? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה לא יודע על מה אתה מדבר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אז תספר לי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> תספר לי. אני רוצה להודיע לכם הודעה לסיום. ביום ראשון – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה עם ההיסטריה שלך – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני לא היסטרי, אני – להפך – אני נהנה מכל רגע. תקשיבו רגע. ביום ראשון ועדת שרים לענייני חקיקה תדון בחוק חנין זועבי. משנים את המציאות – – <קריאות:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – לא מתבכיינים. משנים. אם תעלו עוד על משטי טרור, כל מי שמתכנן פה את המשט הבא, תדעו – כמו שהבטחתי לכם – אתם יותר לא תהיו כאן. תודה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> נהיה ונישאר, ואתה תעוף. אתה תעוף. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, דקה לרשותך. ואחריו – אוסאמה סעדי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תאמין לי, רק על זה מגיע לך – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. הנושא – אנשים פה מנסים להדחיק עובדה קיימת; כל העולם יודע, וכל מי שיושב פה, וכל מי שיש לו שכל, יודע שהמצב בעזה הוא מצור. וכל מה שעשתה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> קח מילון, תקרא מה זה מצור. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה מצור, ואנשים מנסים לבוא עם מספרים, ומה לעשות, מספרים גם אפשר לחשב. ואתמול – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה. אתמול בוועדת הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתמול בוועדת הכנסת דיברו על 700 משאיות שנכנסות לעזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – כל יום, כל יום – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כל יום 700 משאיות שנכנסות לעזה. מה זה אומר? זה אומר – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> בלי הפסקה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בלי הפסקה. בלי הפסקה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מי שרוצה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> למה אתה לא – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בלי הפסקה. בלי הפסקה, נכנסות. מה זה אומר? שכל שתי דקות נכנסת משאית. האם הבידוק הביטחוני מאפשר כניסת משאית בשתי דקות? – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – אז זה השקר הגדול. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – יודעים לעזור – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה. <עליזה לביא (יש עתיד):> מי שרוצה לעזור – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה, סליחה. תני לי להמשיך. כדי לעזור תני לי להמשיך ותתאזרי בסבלנות. אז – מי שאומר 700 משאיות נכנסות ביום, זה אומר משאית בכל שתי דקות, וזה לבד אומר דורשני, כדי לבוא ולהגיד שהעובדות מסולפות והשקר הוא גדול. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא התחלתי. לא נתנו לי. <היו"ר נורית קורן:> נגמרה דקה, סליחה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא נתנו לי. לכן – – – <היו"ר נורית קורן:> נתתי יותר זמן. נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן, מה שצריך לטפל היום זה – לתת את החירות, לבטל את המצור, לפתוח את הנמל, ואפשר לפקח על הנמל – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – בשביל זה צריך – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> דיברו על התחזקות ה"חמאס". עובדה, בתוך המצור – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – גם התחזקה "חמאס", וראינו את ההתחזקות של "חמאס" למרות המצור, אז – המצור הזה רק גורם להרעיב את האנשים שם – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – ולהעביר עוד ועוד אנשים שיילחמו במדינת ישראל. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – מה אתה אומר עכשיו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא שמעת מה שאמרתי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> מה זה קשור? זה יעזור? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא שמעת מה שאמרתי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> זה יפתור את הבעיה? <היו"ר נורית קורן:> נא לתת – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אין ספק שהנתונים – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – והעובדות – מירב, מירב – – – <קריאות:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, תיתנו בבקשה לחבר הכנסת אוסאמה לדבר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אורן, אורן, תשמע כבר, תשמע. <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, חברת הכנסת מירב בן ארי, תיתנו בבקשה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי להתחיל. דקה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הנתונים, גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר נורית קורן:> הנה אני מתחילה מהתחלה. בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> חנין. חנין – – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, תיתנו בבקשה לאוסאמה לדבר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – הנתונים והמספרים והעובדות, אי-אפשר להעלים ואי-אפשר להסתיר. יש אסון הומניטרי בעזה – – <מירב בן ארי (כולנו):> איזה אסון – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – יש סגר ימי, יש סגר אווירי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש אסון הומניטרי בסוריה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – יש איסור יציאה מעזה למעט במקרים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש גם בתימן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – בודדים. סטודנטים לא יכולים לצאת מרצועת-עזה ללמוד באוניברסיטאות בגדה המערבית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה עוזר המשט – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הדוח של האו"ם מדבר בעד עצמו, יש פשעים נגד האנושות, יש פשעי מלחמה – – <מירב בן ארי (כולנו):> אבל מה עם ה"חמאס" – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שישראל עשתה, כאשר צה"ל – אתם אומרים, הצבא ההומניטרי המוסרי – מטיל פצצה – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מירב בן ארי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – של טון לתוך אזרחים, לתוך אזרחים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ומה עושה ה"חמאס", מה עושה ה"חמאס" – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ולכן, יש הצעה אחרת, גברתי היושבת-ראש. אנחנו מציעים – אני מציע להעביר את כל הפשעים ואת כל מה שיש כאן ואת כל העובדות שיש כאן לבירור מעמיק, יסודי, בטריבונל הגבוה ביותר, שזה בית-הדין הבין-לאומי בהאג – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ושם לברר את כל הנושאים. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק לפני רגע – – – <קריאה:> מה עם "חמאס" – – – <היו"ר נורית קורן:> עוברים להצבעה בבקשה. מליאה מול הסרה. בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצבעה, מליאה מול הסרה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ועדה. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, ועדה. להעביר לוועדה. <היו"ר נורית קורן:> רק רגע. רק רגע. מה אתם רוצים? <מירב בן ארי (כולנו):> להעביר לוועדה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> להעביר לוועדת האתיקה. <מירב בן ארי (כולנו):> ושלא יתבלבל, הדיון הוא בנושא החסינות של באסל גטאס – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> הדיון – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מירב בן ארי, הדיון הוא: המשט לרצועת-עזה. <מירב בן ארי (כולנו):> אני יודעת, אני כתבתי את ההצעה. <היו"ר נורית קורן:> ועכשיו אנחנו צריכים להצביע – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> להעביר לוועדת האתיקה. <היו"ר נורית קורן:> – – מליאה – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> למה? ועדת האתיקה. <היו"ר נורית קורן:> לא לא, זה לא קשור. <קריאות:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני הצעתי את ההצעה לסדר-היום. <היו"ר נורית קורן:> סליחה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> או מליאה או הסרה. <היו"ר נורית קורן:> או מליאה או הסרה. <מירב בן ארי (כולנו):> ועדה. <היו"ר נורית קורן:> מליאה או הסרה. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, אני הצעתי את ההצעה לסדר-היום. כשמישהו מציע נותנים לו לבחור, נכון? אני רוצה דיון בוועדה – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> את לא יכולה להעביר – – – <קריאה:> ועדת הכנסת. ועדת הכנסת. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מירב בן ארי – אנחנו תכף נברר. רק רגע, בסדר? רק רגע, אנחנו מבררים את זה, רק שנייה. <מירב בן ארי (כולנו):> ושזה יהיה על החסינות שלו, לא על המצב של הפלסטינים בעזה, עם כל הכבוד. <היו"ר נורית קורן:> חברים – חברת הכנסת קסניה, אתם רוצים שזה יעבור למליאה, או ועדה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מליאה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ועדה. <היו"ר נורית קורן:> ועדה. מירב בן ארי, ועדה? <מירב בן ארי (כולנו):> ועדה. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. חברת הכנסת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> ועדה. <היו"ר נורית קורן:> ועדה. חברת הכנסת זועבי? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מליאה. <היו"ר נורית קורן:> מליאה. אוקיי, זה עובר לוועדה. רגע. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אז אנחנו מצביעים בשלב ראשון: מליאה מול הסרה. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, אני אסביר. רק שנייה. אנחנו מצביעים עכשיו – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> שזה יעבור לוועדה. <היו"ר נורית קורן:> – – מליאה מול הסרה. אם הסרה מקבלת יותר, זה מוסר מסדר-היום. <קריאה:> לא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מי שבעד – בעד, מי שנגד – נגד. ברור. <היו"ר נורית קורן:> רק רגע, אני רוצה לעשות פה סדר. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> טיבי, כל פעם אתה עושה סיבוב על החדשים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> דווקא חשבתי שבנינו פה משהו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מצביעים מליאה מול ועדה. מליאה זה יהיה נגד, ועדה זה יהיה בעד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא. הפוך. <היו"ר נורית קורן:> הפוך? אוקיי. מליאה – בעד – – – <ענת ברקו (הליכוד):> רגע, רגע, מה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו מצביעים נגד. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש רק שתי אופציות – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אפשר לדעת – – – <היו"ר נורית קורן:> אני עדיין חדשה. יש כאן מי שמנחה אותי. חבר הכנסת טיבי, סבלנות. יש כאן מי שמנחה אותי, אני עדיין חדשה, אני לומדת את הדברים, הוא מי שמנחה אותי. ומה שעכשיו הוא הנחה אותי, זה מה שיהיה: מליאה זה יהיה בעד, ועדה יהיה נגד. בסדר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני לא שמעתי אותך. אני עושה הצבעה. בבקשה, נא להצביע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גם בזה האופוזיציה מפוצלת? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 8, נגד – 14, אין נמנעים. זה יועבר לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת תחליט לאן זה ינותב. <הצעות לסדר-היום> <אירועי הירי האחרונים והפיגועים בירושלים> <היו"ר נורית קורן:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: אירועי הירי האחרונים והפיגועים בירושלים, מס' 566, 591, 600, 604 ו-608. ישיב השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות – – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני אתמודד עם זה. בסדר גמור, אדוני היושב-ראש. חברותי וחברי חברי הכנסת, תראו, הפיגועים השבוע – חבר הכנסת איימן עודה, אני אומר את זה לך, לנו, לכל חברי הכנסת – ראויים לכל גינוי. אנחנו חייבים לעשות את ההבחנה ואת ההפרדה על המאבק שמתקיים כאן, מאבק פוליטי לגיטימי, ואת ההבחנה בין הנושא הזה לבין הפיגועים. אני אומר את זה לכם: לא יקום ולא יהיה מצב שמישהו מהחברים שלי לסיעת המחנה הציוני לא יקום ויתקומם, כמו שכל אחד כאן בכנסת ישראל לא יקום ולא יתקומם נגד פיגועים, ולא משנה איפה הם. הרג אדם באשר הוא הרג, אנחנו נצא נגדו בכל הכוח. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה לא נכון. אתה לא יוצא נגד – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חברת הכנסת חנין זועבי, אני אענה לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תענה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> חברת הכנסת חנין זועבי, אני יוצא נגד הכול. אבל אני רוצה להזכיר לך – אני לא רוצה להיכנס לזה – עצם העובדה שאת מבקשת לעשות השוואה, עצם העובדה שאת מבקשת ממני לעשות את ההשוואה לא מקובלת עלי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> למה? הילדים בעזה לא שווים? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, תסלח לי – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הם לא בני-אדם? הדם שלך – – –? <איתן כבל (המחנה הציוני):> תסלח לי, אז מה אתה אומר? אם אני לא אומר אז אתה מצדיק את הרצח פה בארץ? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני מתנגד, אתה לא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז תודה רבה. אז בוא נעשה – תסלח לי – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני, יש לי עליונות מוסרית עליך. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תסלח לי. מירב, אני יכול להסתדר לבד. <מירב בן ארי (כולנו):> אני יודעת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת זחאלקה, אני קודם כול לא – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תכף אני אעלה ואענה לך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה תעלה ואתה יכול לבוא להגיד מה שאתה רוצה. האם אני יודע בכלל למנוע ממך לדבר? מישהו פה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מה זאת אומרת אין השוואה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> חנין זועבי, חנין זועבי, אל תפריעי לי. זה לא מעניין אותי מה את אומרת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה, אתה השבת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> חנין זועבי, אני לא מחבורת המעודדים והמעודדות שלך שמתכוונים לענות לך. אני מבקש ממך, גברתי היושבת-ראש, אני נראה לך מעודד או מעודדת שלה? לא. אני מבקש, אל תפריעי לי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני לא הפרעתי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> את כן מפריעה לי בקריאות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני, ג'מאל – עוד יכול לקבל אותו, גם אם קשה לי, באהבה. את, עשי לי טובה בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא, לא. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אתם מפריעים לו. בבקשה לא להפריע. לא להפריע לחבר הכנסת כבל. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אמרתי לך תענה – – – <היו"ר נורית קורן:> תיתני לו. בזבזת לו את כל הזמן. אני מבקשת, חברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – אל תפריעי – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חברת הכנסת זועבי, סליחה. אל תפריעי לי. אני חוזר ואומר כאן בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, ואתה יכול לעלות אחר כך, זחאלקה, להגיד מה שאתה רוצה – אני איאבק בכל הכוח כדי שפה נגיע למצב שיש שתי מדינות לשני עמים. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הפריעו לי, אני מבקש. <היו"ר נורית קורן:> אני יודעת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זו האמונה שלי ועל זה אני אלחם. אבל יחד עם זאת, כל מי שינסה לפגע בנו פה ימצא אותי, אותנו. יש גבול. אינני מוכן לקבל זאת בשום פנים ואופן, בשום פנים ואופן. ואנחנו אומרים זאת בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים: מאבק – כן; להרוג – לא, בשום פנים ואופן. אנחנו כאן נילחם ונרדוף אחרי כל מי שינסה לפגע בנו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה – גם היא איננה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה – גם הוא איננו? חבר הכנסת יואב בן צור נמצא? <אורן אסף חזן (הליכוד):> את מתבלבלת – – – <היו"ר נורית קורן:> התבלבלתי, כן. בסדר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אני כבר רציתי להגיע לסוף היום. לאט-לאט. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אין ספק ששפיכות הדמים שקורית בארץ-ישראל היא דבר בלתי טבעי שלא צריך להיות, וכל מעשה טרור חייבים להילחם נגדו ולמגר אותו, בעיקר להרתיע מפניו. אבל כשאנחנו רואים את חוסר הצדק של אומות העולם כלפי מדינת ישראל בדוחות על פשעי מלחמה, אנחנו צריכים להתבונן על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. הרי אי-אפשר להכחיש את תמונות הזוועה המגיעות מן המזרח התיכון. זעקת האזרחים הטבוחים ושרופים וטבועים במים ובדם עולה מסוריה, מעיראק, ממצרים, מלוב, מתוניסיה, מסודאן ומכל מדינה אחרת במזרח התיכון; למה ומדוע הם נטפלים דווקא לכובש הישראלי בעזה וביהודה ושומרון? רבותי, יש היגיון בשיגעון. כל מי שמתלונן על יחס של איפה ואיפה בקרב אומות העולם צריך לדעת ולחפש את התשובה היהודית לטענה הפלסטינית: ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עמים. אין תשובה לטענה הזאת אם אין מאמינים במי שאמר והיה העולם ובנותן התורה, כי התורה היא הקושאן היחיד להצדקת קיומו של עם ישראל בכלל ובארץ-ישראל בפרט. כל זמן שהמדינה ומוסדותיה באופן רשמי אינם מקבלים את חוקי התורה ומורדים בה' אלוהי ישראל, בקושי מכירה בזכות הדמוקרטית של שומרי התורה לחיות בארצם, אין לה תשובה מוסרית לטענה העתיקה: ליסטים שכבשתם ארץ שהיו בה עמים לפניכם. אגב, בתורה עצמה זה כתוב: לא מצדקתכם נתן לכם הארץ הזאת, כי היו פה גויים אשר לפניכם. כל זמן שמערכות המשפט והשלטון וכלי התקשורת שוטפים את מוחו של העם בכל שעות היממה שחוקי התורה אינם מחייבים, אינם לגיטימיים, אלא רק במישור הפרטי, ולא במישור הציבורי, הם נותנים פתח לטענה שהכיבוש משחית מ-1948, מתש"ח, ולא רק מכיבושי תשכ"ז, שזה 19 שנים בלבד לאחר מכן. התשובה היהודית האמיתית היא בפרשת השבוע: "זאת חקת התורה". שואלים כל המפרשים: הרי כל תרי"ג המצוות הן חוקת התורה, למה דווקא בפרה אדומה? אלא כשם שטהרה באפר פרה אדומה היא חוק בלי טעם, שאומות העולם מונים את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה הטעם יש בה, כך כל מצוות התורה אנחנו צריכים לקבלן כחוק בלי טעם. חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין לך רשות לערער אחריה. כל המצוות, גם מצוות שבר-דעת מבין, כמו לא תרצח או לא תגנוב, צריך לקיים רק בגלל שכך ציווה הבורא. לכן אין בכלל ויכוח על זכותנו לחיות בארץ-ישראל, כי כך ציווה הבורא בתורתו, זאת התשובה. נכון שיש מצווה ללמוד את טעמי המצוות, אבל כאשר באים לערער על חוקי התורה, זה מה שמביא את אומות העולם להגיד: סליחה, למה אתם מבצעים כיבוש? <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ולכן, גברתי היושבת-ראש, אסיים במשפט אחד ואומר: הפתרון היחיד לשאלה הקיומית של עם ישראל בארץ-ישראל הוא חוקת התורה, ועל חוקת התורה – אין לאף אחד רשות לערער אחריה. לכן אנחנו נמצאים בארץ-ישראל בזכות – בזכות התורה, בזכות הבורא, ובזכות האמונה בה' אלוקי ישראל ובתורתו, שנתן לנו את ארץ-ישראל. אין שום תשובה אחרת צודקת. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אורן חזן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, באחד משיריה הזמרת פיירוז אומרת, או שרה: כשנפלה ירושלים נסוגה האהבה, ובלבבות אנוש שכנה המלחמה. בכיבוש ירושלים ב-1967 – כמו כל שטחי הגדה המערבית ורצועת-עזה, גם שטחים אחרים, בגולן, ואז גם בסיני – לא רק שלא הסתיימה המלחמה, אלא התחילה מלחמה חדשה. מצב הכיבוש הוא מצב של מלחמה מתמדת, של אלימות בלתי פוסקת כלפי אנשים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם לא מסוגלים לשבת – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – לפעמים אלימות שקטה, לא מוחשית, שלא רואים אותה ביד, אבל עצם העובדה ששמים מחסום, בונים גדר, מונעים תנועה של אנשים, מונעים ביטוי פוליטי – כל אלה הם ביטויים המונעים מעם את חירותו ואת האפשרות לחיות כשאר העמים – זה האלימות. אני, כמובן, מתנגד, כעמדה עקרונית, לכל פגיעה בחפים מפשע, באזרחים חפים מפשע, בכל מקום ובכל מצב. מעולם לא הצדקתי זאת ולעולם לא אצדיק זאת. אך כאשר אני רואה – אני חושב שיש מוסר כפול אצל מרבית חברי הכנסת, לצערי הרב, שמזדעקים כאשר יש פגיעה ביהודי, בירושלים או במקום אחר, ו-1,462 אזרחים בעזה – לא מעניין אותם. חבר הכנסת איתן כבל אומר: זה לא אותו דבר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – יש דם ויש דם – יש בני העם הנבחר ויש בני העם הנדרס. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא מסכימים להיות העם הנדרס. העם הפלסטיני רוצה באיחוד. ואני מודיע לכם מכאן: ירושלים היא נשמתה של פלסטין העצמאית. בלי ירושלים אין – יש פלסטין, היא גופה; היא גוף ללא רוח. <ינון מגל (הבית היהודי):> זה טרמינולוגיה יהודית. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא יהיה – ולא יהיה הסדר אלא בנסיגה ישראלית מהשטחים הכבושים בירושלים המזרחית. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> למה היא לא מופיעה בקוראן? למה ירושלים לא מופיעה בקוראן? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני מציע לכם לא לנסות אפילו לעשות דבר כזה. הפשרה ההיסטורית שבה העם הפלסטיני מוכן – הביע נכונות – לוותר על 78% ממולדתו ההיסטורית – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – אתם צריכים להגיד תודה רבה. במקום זאת אתם רוצים עוד ועוד. תאוות הבצע תוביל לאסונות. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת חזן, בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה מדבר בטרמינולוגיה יהודית – מתי ירושלים הייתה בירתה של פלסטין? <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, הפיגועים האחרונים מעידים על השפלות החדשה של הרוצחים, הרוצחים הפלסטינים, אותם אלה שעולים לאוטובוסים שלנו ואחר כך מבקשים לרצוח בנו, אותם אלה שמנצלים ניצול כואב וציני את הלב היהודי הטוב, אותם אלה שמנצלים את הניצול הזה כדי אך ורק לבצע מעשי זימה, רצח ותאוות דם. ביום שישי האחרון, במהדורת החדשות המרכזית של "חדשות 10", הכתב הצבאי – לא חשוב שמות – ציין, ואני מצטט: פיגוע ראשון עם הרוג, אחרי שנה; ההרוג הראשון מאז חטיפת ורצח שלושת הנערים. חברים, מאז חטיפת שלושת הנערים, מאז "צוק איתן", התרחשו עשרות פיגועים במדינת ישראל על-ידי בני עוולה; פיגועי דריסה, זריקת אבנים, דקירות ופיגועים כאלה ואחרים. הפיגועים האלה מתרחשים יום-יום, כחלק מאינתיפאדת הטרמפיאדות שקיימת בקרבנו. רק בחודש פברואר האחרון הלכה לעולמה אדל ביטון, זיכרונה לברכה, והיא רק בת ארבע, שנרצחה בפיגוע אבנים לפני כשנתיים – כן, גם פיגוע אבנים הוא פיגוע טרור רצחני לכל דבר ועניין. אני מבקש להקריא פה את שמותיהם של הנרצחים בשנה שחלפה: ב-4 באוגוסט 2014, פיגוע דריסה על-ידי טרקטור בירושלים, שבו נרצח הרב אברהם וולס, זיכרונו לברכה, בן 29 במותו; ב-16 בספטמבר 2014, חיתוך כבלי הסנפלינג – בעת עבודתו באתר בנייה, נרצח נתנאל רואי עראמי, זיכרונו לברכה, בן 26 במותו; ב-22 באוקטובר, פיגוע דריסה בתחנת הרכבת הקלה בגבעת-התחמושת בירושלים, בפיגוע נרצחו חיה זיסל בראון, בת שלושה חודשים בלבד במותה, וקארן מוסקרה, זיכרונה לברכה, בת 20 במותה; ב-5 בנובמבר 2014, פיגוע דריסה בתחנת הרכבת הקלה ברחוב שמעון הצדיק בירושלים, שבו נרצחו קצין מג"ב פקד ג'דעאן אסעד, זיכרונו לברכה, בן 39 במותו, ושלום אהרן בעדני, זיכרונו לברכה, בן 17; ב-10 בנובמבר, פיגוע דקירה בתחנת הרכבת "ההגנה" בתל-אביב, מחבל ניסה לחטוף את נשקו של חייל, דקר אותו כמה פעמים – בפיגוע נרצח סמל ראשון אלמוג שילוני, זיכרונו לברכה, בן 20 במותו; פיגוע דריסה נוסף ודקירה בצומת אלון-שבות, שבו נרצחה דליה למקוס, זיכרונה לברכה, בת 26 במותה; ב-18 בנובמבר, כמה ימים אחרי, טבח בבית-הכנסת "קהילת בני תורה" בהר-נוף בירושלים, שני מחבלים תקפו מתפללים בגרזן וסכין, ארבעה אזרחים ושוטר אחד נרצחו – הרב קלמן זאב לוין, זיכרונו לברכה, בן 55 במותו, הרב משה טברסקי, זיכרונו לברכה, בן 59 במותו, אברהם שמואל גולדברג, זיכרונו לברכה, בן 68 במותו – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אריה קופינסקי, זיכרונו לברכה, בן 43 במותו, רס"ר זידאן סייף, בן 30 במותו – עוד רגע אחד, גברתי היושבת-ראש – ב-15 באפריל השנה, פיגוע דריסה בגבעה-הצרפתית בירושלים, שבו נרצח שלום יוחאי שרקי, זיכרונו לברכה, בן 25 במותו. חברים, יחד עם דני גונן, זיכרונו לברכה, שנרצח ביום שישי האחרון במעיין עין-בובין, סמוך ליישוב דולב, אלה 15 הרוגים שנרצחו פה בידי מחבלים בני עוולה, רובם תושבי ירושלים. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הטרור שמתגבר בקרב הפלסטינים תושבי ירושלים הוא ניצול עצוב – אנחנו צריכים לעשות לזה סוף. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יהי זכרם ברוך. השם ייקום דמם. אני קורא מפה, ואני סומך על ראש הממשלה ושר הביטחון, לעשות הכול כדי לעצור את מרצח הדמים הזה. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני קורא גם לכם, חברי הרשימה הפלסטינית, לגנות בתוקף, בנחרצות, הרג אזרחים שהם אזרחים שווים בדיוק כמוכם. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, נא לסיים. תודה. ישיב השר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה "הרשימה הפלסטינית"? זו לא רשימה פלסטינית, זו הרשימה המשותפת של הכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמרתי "הרשימה המשותפת", הם מגדירים את עצמם פלסטינים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אל תקנה את זה, להפך, תקרא "ערביי ישראל". <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אמרתי הרשימה המשותפת – אם אפשר לקרוא לזה רשימה משותפת, גם על זה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לנושא הפיגועים, כיוון שאני בכל זאת אחראי לנושא ביטחון הפנים, ולמשט שמיועד להגיע לרצועת-עזה יש השלכות גם בנושא הזה, אני רוצה להתייחס בקצרה. כפי שנאמר כאן קודם, הצורה שאנחנו רואים את המשט הזה היא שמדובר במשט של צביעות ושקרים, שרק מסייע ל"חמאס" ולארגוני הטרור – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה היה הנושא הקודם. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ומי שעומד מאחוריו ומי שתומך בו – חוץ ממה שאמרתי, שהוא תומך בצביעות ושקר, הוא גם מתעלם מכל הזוועות שמתרחשות באזורנו. המטרה היחידה של המשט הזה היא לנסות להכפיש את מדינת ישראל, ומדובר בפרובוקציה ותו לא. כמו שהוסבר כאן קודם, אין שום מצור, המעברים הורחבו, הם מאפשרים כניסה של כ-800 משאיות עם סחורות ביום. סחורות שמוגדרות דו-שימושיות, כמו מלט ואמצעי בנייה, נכנסות באמצעות ארגונים בין-לאומיים. חברי הכנסת כאן יודעים היטב שה"חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי", שהם ארגוני טרור ורצח, לא שינו שום דבר בהתנהגות שלהם, ממשיכים לנסות להבריח לרצועה אמצעי לחימה וציוד כדי לייצר את כלי הרצח שלהם, ואנחנו זוכרים, הרי, את אוניות הנשק מאיראן, שעצרנו ויועדו להגיע לעזה בדיוק למטרה הזאת – לשם הרג ורצח של חפים מפשע, דבר שרק מכביד על החיים של האוכלוסייה האזרחית ברצועה, ובאמת, לבי עליהם על הטעות שהם עשו, שהכתירו את ה"חמאס" ובחרו בו להוביל – ארגון טרור שינהל את חייהם. ואני שוב אומר, מי שעוזר למשט הזה ומי שתומך בו, עוזר לטרור ולרצח של חפים מפשע כתוצאה מהפעולה הזאת של התמיכה. אנחנו פועלים נגד המשט בהתאם לחוק הבין-לאומי, כפי שהזכירה כאן חברת הכנסת את דוח ועדת פלמר, ואני מאוד מקווה שהמשט הזה בסופו של דבר לא ינסה בכלל להגיע לחופי עזה, אבל אם הוא ינסה, הוא ייעצר בדיוק כמו כל המשטים הקודמים, ומשטרת ישראל ערוכה לקלוט ולתחקר ולחקור את מי שיימצא במשט הזה. אם יהיו בו חברי כנסת, גם הם – ייבחן נושא החסינות שלהם, ובהתאם להחלטות של היועץ המשפטי לממשלה, אם יהיה צורך, גם הם ייחקרו על אחריותם הפלילית בתמיכה בעבירה חמורה על החוק. עכשיו, לגבי רצף הפיגועים, אתמול אני ביקרתי את לוחם מג"ב, שעדיין אי-אפשר להזכיר את שמו, שנפצע אנושות ביום ראשון סמוך לשער שכם בירושלים. הלוחם הגיבור הזה, שהגיע לבית-החולים, מי שלא יודע, במצב של מוות, על-פי ההגדרות הרפואיות, הוא נפצע מכמה דקירות של מחבל, שניסה למעשה לרצוח אותו, דקר אותו בצורה נבזית ושפלה מאחור, בדקירה שהגיעה עד לבו, ורגע לפני שהוא איבד את הכרתו, אותו לוחם גיבור הצליח במקצועיות גם לנער את המחבל מעל הגב שלו, להסתובב אליו ולנטרל אותו, וכל זה כדי להציל חייהם של רבים אחרים באזור שהיו עלולים להיהרג ולהיפצע באירוע הזה, דרך אגב, בין אם הם יהודים ובין אם הם ערבים. האירוע הזה מצטרף לרצף של אירועי טרור שהתרחשו בעת האחרונה. כפי שאנחנו זוכרים, רק ביום שישי האחרון, סמוך ליישוב דולב – שוב, בצורה שאין נבזית ובזויה ופחדנית ממנה, המחבל עוצר את דני גונן, זיכרונו לברכה, ממציא איזה סיפור, אמתלת שווא, ומנצל זאת כדי לירות מטווח אפס, ולרצוח בחור צעיר, שכל חטאו היה שהוא רצה לטייל בסוף השבוע. לא שמעתי פה גינויים קשים של חברי הכנסת, שמדברים גבוהה-גבוהה על המשט, נגד הרצח המתועב הזה. האירוע החמור הזה נחקר בימים אלה על-ידי יחידת הפח"ע במחוז ש"י בשיתוף השב"כ. ולצערי, אני כמובן לא יכול להרחיב לגבי החקירה; היא אומנם נמצאת בראשיתה, אבל אני כמובן אעשה הכול כדי שכוחות הביטחון יפעלו ויעשו כל שביכולתם לתפוס את הרוצח הזה ולהעמיד אותו לדין בגין הרצח הנתעב. נוסף על כך ראינו בימים האחרונים ניסיון לינץ', שאליו שרון גל התייחס קודם – האירוע התרחש בשבוע שעבר, כאשר נהג יהודי נתקע עם רכבו מול המסגד המרכזי בכביש 20, בבית-חנינא. אחרי שהוא נתקע עם רכבו התחילו כמה צעירים ליידות לעברו אבנים ולנסות לבצע בו לינץ'. למזלו ולמזלנו, הוא נמלט בסיוע רכב אשר חלף במקום, והזעיק את המשטרה. גם האירוע הזה נמצא בחקירה מעמיקה. את כל זה אני אומר, כי כשאני נכנסתי לתפקידי, לפני כארבעה שבועות, הדבר הראשון שביקשתי לקבוע הוא סיור במזרח-ירושלים, כדי לבחון מקרוב את כל התלונות והטענות שאני שומע – והתרשמתי שהן מוצדקות – של האוכלוסייה היהודית שמתגוררת במזרח העיר, כי בעיני – ואני אומר את זה גם לאחר שני ביקורים; ביום שישי הקרוב יהיה, בעזרת השם, הביקור השלישי – תחושת הפחד שבה הם חיים היא לא מתקבלת על הדעת. המבחן שלנו, כפי שאני רואה אותו, כממשלה, לריבונות ולמשילות שלנו, בכלל, בכל רחבי מדינת ישראל, מתחיל, קודם כול, בירושלים בירת ישראל. לכן, חברותי וחברי, אני מתכוון לקיים פורום אכיפה קבוע בנושא ירושלים, כדי לעקוב מקרוב אחר סטטוס הביטחון והפרות הסדר. זה פשוט לא ייאמן שמספר בקבוקי התבערה והזיקוקים שנורים שם, גם כלפי יהודים, גם כלפי כוחות הביטחון, זה דבר שכבר כמעט נתפס כשגרה, כדבר מובן מאליו; ושלא יהיו טעויות: אני מתכוון לקדם חקיקה, לא רק לגבי האחריות של המבצעים עצמם – לצערי, רבים מהם קטינים, אבל גם לגבי ההורים שלהם, שיודעים על הפעילות, שמעורבים בה, שחלק מהאמל"ח שמשתמשים בו מאוחסן בידיעתם בבתים של אותם קטינים שמעורבים בפעילות האלימה הזאת. מאז מבצע "שובו אחים", ו"צוק איתן", זה כתשעה חודשים, פועלת במחוז ירושלים מפקדה נוספת, במסגרת מבצע "שומרי החומות". במסגרת זו המפקדה פורסת מערך כוחות מיוחד במוקדי החיכוך במזרח העיר ירושלים ובעיר העתיקה, במיצוי מכלול האמצעים העומדים לרשות המשטרה. מאז תחילת פעילות המפקדה תוגבר מחוז ירושלים באלפי שוטרים, וגם כיום המפקדה מונה מאות שוטרים. השוטרים המתגברים את המחוז הם שוטרי יחידות משטרה מיוחדות. רק שתדעו – מקום השירות של רובם הוא לא ירושלים; אלה שוטרים שהובאו מכל רחבי הארץ כדי לתגבר, ובעצם נאלצים לשרת הרחק ממקום מגוריהם או מקום משפחתם. למרות זאת, בשום שלב בתשעת החודשים האחרונים לא הופסק התגבור, ונוסף על כך, משטרת ישראל מפעילה גם אמצעים מיוחדים לטיפול באירועי הביטחון השוטף. מופעל מסוק, בלון, כל מיני אמצעי חוזי. פעילות השוטרים והכוחות כבר הביאה לסיכול מספר רב של אירועים בתקופה הנוכחית. נוסף על המבצע שציינתי, שנקרא "שומרי החומות", הוכנה תוכנית לחיזוק ביטחון ירושלים, ואני מקיים, כפי שאמרתי, פורום מעקב קבוע אחרי היישום שלה, ובמסגרתה יתווספו למחוז ירושלים בשנה הקרובה מאות שוטרים ויירכשו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. יישום התוכנית למעשה התחיל, בפועל, אבל הוא צריך להתבצע ביתר שאת בשנה הקרובה. מספרים, קצת, כדי לסבר את האוזן – בזה אני אסיים: במסגרת פעילות מחוז ירושלים והמפקדה נעצרו מתחילת שנת 2015 412 חשודים בהפרות סדר ופעולות טרור במזרח-ירושלים, בהם – שוב אני אומר, לצערי – 240 קטינים; 240 קטינים נעצרו, ו-172 בגירים. הוגשו 102 כתבי אישום. יש לי הרבה מה לומר גם על האופן שבו השופטים מתייחסים להשלכת בקבוקי תבערה וירי זיקוקים בכינון ישיר, אבל על כך אני דן עם שרת המשפטים. אני חושב שיש כאן מקום לפעילות חקיקתית נרחבת, כדי שהכנסת תבטא את החומרה שהיא מייחסת להשלכת בקבוקי תבערה, שמשום מה – אין לי מושג איך זה קרה – הפכה לשגרה בחלקה המזרחי של ירושלים, בירת ישראל, שאינה מוזכרת בקוראן ולו פעם אחת. חשוב לי להדגיש מעל במה זו שבמסגרת תפקידי – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה לא נכון. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז תבקשו מהצד, עוד מעט, מהיושבת-ראש, ותצטטו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חשוב לי להדגיש שבמסגרת תפקידי כשר לביטחון פנים אני מתכוון לתת עדיפות לכל נושא הגברת תחושת הביטחון האישי של הציבור בישראל. ודבר אחרון: מי שמגבה כאן את ההנהגה הפלסטינית ואת הרשות הפלסטינית – אני לא מדבר רק על ארגון הטרור והרצח "חמאס", שחלקכם מגבים אותו, אבל גם מי שמגבה את הרשות הפלסטינית, כדאי שידע: הרשות הפלסטינית הנבזית, לא רק שלא גינתה את הרצח בדולב; לא רק שלא גינתה את ניסיון הרצח שרק בנס לא הסתיים ברצח של לוחם מג"ב בעיר העתיקה – הרשות הפלסטינית גם מתעללת יום-יום בתושבי הרשות הפלסטינית – הכול רק כדי לנסות להשחיר את פניה של מדינת ישראל. אני נותן דוגמה הכי אקטואלית – על בשרי: אנחנו ניסינו לתת הקלות שלא היו כמותן מאז הסכמי אוסלו, ולאפשר בכל יום שישי של הרמדאן, מיום שישי האחרון – לאפשר לעשרות-אלפי פלסטינים להיכנס באוטובוסים פלסטיניים, על בסיס בדיקה של המשטרה הפלסטינית, בלי בידוק בכלל, לעיר העתיקה ולהר-הבית, כדי להתפלל. מי שמנע את זה היום בהחלטה סופית זה נשיא הרשות אבו מאזן וההנהגה הפלסטינית. למה? כי עדיף לו שהפלסטינים יעמדו כמה שעות בבידוק, רק שישראל לא תיראה בסדר, שהיא באה לקראת הפלסטינים במסגרת חופש הדת והפולחן. אז כדאי שהפלסטינים, וגם אתם שמייצגים אותם כאן, תדעו את האמת. אני מציע להסתפק בתשובתי. אם ירצו דיון בוועדה, להעמיק, אני אשמח להמשיך. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אז – דיון במליאה או בוועדה. השר מציע להסתפק. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רגע, רצו לצטט חוקים מהקוראן. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מסתפקים בתשובת השר. חבר הכנסת איתן כבל כאן – תשובת השר מספקת? <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש לי כמה הערות, אבל אני מסתפק. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אייכלר – תשובת השר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מליאה. <היו"ר נורית קורן:> מליאה. חבר הכנסת אורן חזן, מסתפק בתשובת השר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מסתפק. <היו"ר נורית קורן:> כן. אז אנחנו מצביעים, מליאה מול הסרה. בעד יהיה מליאה, והסרה יהיה נגד. עוד פעם להסביר? <מירב בן ארי (כולנו):> לא לא, הבנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הסרה זה נגד, נכון? <היו"ר נורית קורן:> כן. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 14 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נסיים עם ההצבעה, ואז חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הוועדה, יש לו הודעה. עכשיו אני רוצה להכריז על התוצאות: בעד דיון במליאה – 4, נגד – 14, אין נמנעים. אם כך, אירועי הירי האחרונים והפיגועים בירושלים – מוסר מעל שולחן המליאה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, חבר הכנסת דוד ביטן, הודעת ועדת הכנסת. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> שתי הודעות, אחת להצבעה ואחת לא. זאת – לא להצבעה. החלטת ועדת הכנסת בדבר מועדי המושב הראשון והשני של הכנסת העשרים, מאי עד אוקטובר 2015 – בהתאם לסעיף 18 לתקנון הכנסת וכפוף להוראות סעיף 9 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, ועדת הכנסת מחליטה לאשר את קביעת יושב-ראש הכנסת לאחר התייעצות עם סגניו בדבר מועדי המושב הראשון והשני של הכנסת העשרים, כדלקמן: כנס הקיץ 2015 – כנס הקיץ נפתח ביום ראשון, י"ד באייר התשע"ה, 3 במאי 2015, ויסתיים ביום ראשון י"ז באב התשע"ה, 2 באוגוסט 2015. כנס החורף 2016-2015 – כנס החורף ייפתח ביום ראשון, כ"ח בתשרי התשע"ו, 11 באוקטובר 2015. עם זאת, שתדעו שבספטמבר יקראו לנו – באמצע הפגרה. <הרכב ועדות הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו אני מפנה להודעה שכוללת גם הצבעה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה היום להציע לכנסת להקים שלוש ועדות מיוחדות, שפעלו גם בכנסת הקודמת. אלה הוועדות, סמכויותיהן והרכבן: הוועדה המיוחדת לזכויות הילד – סמכויות הוועדה: הגנה על ילדים וקידום מעמד ילדים ובני-נוער, במטרה לממש את זכויותיהם ברוח האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד, לרבות מימוש העקרונות של טובת הילד, אי-הפליה, הזכות להתפתחות בתנאים נאותים, והזכות של ילדים ובני-נוער להשמיע את דעתם בעניינים הנוגעים להם. הוועדה תהיה בת תשעה חברים, כדלקמן: הליכוד, שני נציגים – חברי הכנסת יואב קיש ואורי מקלב; המחנה הציוני, נציג אחד; הרשימה המשותפת, נציג אחד – חבר הכנסת יוסף ג'בארין; יש עתיד, נציגה אחת – חברת הכנסת קארין אלהרר; כולנו, נציגה אחת – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; הבית היהודי, נציג אחד – חבר הכנסת מרדכי יוגב; ש"ס, נציג אחד – חבר הכנסת יעקב מרגי; ישראל ביתנו, נציגה אחת – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הוועדה המיוחדת לפניות הציבור – סמכויות הוועדה: טיפול ומתן מענה שוטף לפניות הציבור שמגיעות לוועדה מאזרחים ומארגונים שונים; קיום קשר שוטף עם משרדי הממשלה ועם נציגי פניות ציבור בגופים שונים, תוך הבטחת זכויותיהם וסמכויותיהם לטיפול בפניות הציבור במוסדותיהם; הסדרת נושא הטיפול בפניות הציבור במוסדות הממשלתיים והציבוריים לשם קביעת נורמות טיפול אחידות ככל האפשר בין כל הקובעים שעוסקים בנושא; שמירה והגנה על מקבלי שירותים ציבוריים; יצירת שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה וגורמים שונים בניסיון להיטיב את השירות הניתן לאזרח; קיום דיונים בנושאים מגוונים הנוגעים במצוקות הפרט, הצרכנים ומקבלי השירותים הציבוריים. הוועדה תהיה בת תשעה חברים, כדלקמן: הליכוד, שני נציגים – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס ונציג נוסף; המחנה הציוני, שני נציגים; הרשימה המשותפת, נציג אחד – חבר הכנסת אוסאמה סעדי; כולנו, נציג אחד – חבר הכנסת רועי פולקמן; יש עתיד, נציג אחד; ישראל ביתנו, נציגה אחת – חברת הכנסת סופה לנדבר; יהדות התורה, נציג אחד – חבר הכנסת ישראל אייכלר. הוועדה השלישית, הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים והאלכוהול – סמכויות הוועדה: שימוש בסמים וסמים מסוכנים, לרבות לצרכים רפואיים; עבירות סמים ועבירות המבוצעות בשל שימוש בסמים מסוכנים; טיפול ושיקום – נרקומנים ונפגעים מסמים; הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול; מדיניות ציבורית, הסברתית וחינוכית למניעת השימוש בסמים ושימוש לרעה באלכוהול. הוועדה תהיה בת 11 חברים, כדלקמן: הליכוד, ארבעה נציגים – חברי הכנסת דוד ביטן, מירב בן ארי, אברהם נגוסה ונציג נוסף; המחנה הציוני, נציג אחד; הרשימה המשותפת, נציג אחד – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף; יש עתיד, נציג אחד – חבר הכנסת מיקי לוי; הבית היהודי, נציג אחד – חבר הכנסת ינון מגל; ש"ס, נציג אחד – חבר הכנסת יצחק וקנין; ישראל ביתנו, נציג אחד – חבר הכנסת חמד עמאר; מרצ, נציגה אחת – חברת הכנסת תמר זנדברג. אני מבקש להצביע, אם אפשר. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נצביע, בבקשה, על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן בעניין הוועדות. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד הצעת ועדת הכנסת – 10 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב ועדות הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 10, נגד – אין, נמנע אחד. ההודעה מאושרת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> הודעה נוספת – של מזכירות הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19) (תיקון), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעות לסדר-היום> <אירוע ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בטבחה שבצפון הכינרת> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום בנושא: אירוע ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בטבחה שבצפון הכינרת, מס' 518, 531, 529, 583, 588, 593 ו-609. ישיב השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> נחמן, דבר שעתיים, כי אין שר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> וכשיש שר, יש שרים? <היו"ר נורית קורן:> יש שרים בירושלים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני שואל, כשיש שר, יש שר? <מיקי לוי (יש עתיד):> שרים למרותו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שואל – מה הקשר? אני שואל, מה הקשר בין הדברים החצופים שאמר היום סגן שר הפנים על ערביי ישראל, כשהוא מאתגר את תעודת הזהות שלהם ובכך הוא מערער על אחד מהיסודות החשובים ביותר של מדינת ישראל, דברים שראש הממשלה לא חזר מהם – דברים שראש הממשלה ביקש להגיב – אבל לא עליהם – לבין האירוע בכנסייה ליד הכינרת? ואני רוצה שיהיה ברור שזה נגזר מאותו מקום בדיוק; זה בדיוק אותו מכלול. מי שלא מקשר בין הדברים שאמר סגן שר הפנים – הוא נותן לגיטימציה לפורעים, למחבלים יהודים, ללכת ולהצית אתרים קדושים. אז נכון, באו הסתייגויות, באו הסתייגויות של ראש הממשלה, בעניין הזה לפחות, ובאו הסתייגויות של הרבנים הראשיים, ובאו הסתייגויות של גורמים פוליטיים, כולל חברי למפלגה שעלו למקום. אבל מה לא קרה? ואני פונה אליך, אדוני השר. מה לא קרה, ומה לא קרה, לא רק עכשיו – מה לא קרה לאורך השנים האחרונות שבהן, כפי שמוסרים לי חברי ב"תג מאיר", יותר מ-40 כנסיות ומסגדים הוצתו משנת 2009 – 40 – ואף פעם אדם לא הועמד לדין. אף – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה בתי-כנסת? <נחמן שי (המחנה הציוני):> רגע, אני – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> בדקת כמה מסגדים הוצתו? <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה? אתה חושב שאני אגן על פגיעה באתר יהודי? <ינון מגל (הבית היהודי):> למה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה עכשיו תזכיר לי את המצבות בהר-הזיתים, שמבחינתי כל שבר מצבה זה סכין בלב שלנו? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מצדיק? תעביר לי אותם, אני – כי אני עוסק עכשיו בהצתת כנסייה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אה, באמת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני עוסק בהצתת כנסייה, כי זה המקום האחרון שהוצת. והשיטה הפרובוקטיבית הזאת, ינון, להגיד לי, אז מה קרה – מה, אנחנו נגן על פגיעה הכי קטנה במצבה בהר-הזיתים. המצבה הכי קטנה. מצדי שיעמוד שם שר המשטרה, השר לביטחון הפנים בעצמו, ויגן על המצבות האלה. אבל זה קשור? זה קשור ל – אם אגן פה אני יכול לתקוף שם? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, נחמן, אתה לא צריך להתנצל. בכל מצב שדואגים לאנשים אחרים – – – כי כל דבר הופך להיות עניין, שדואגים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, אני כבר עברתי, כי כבר התראיינתי ואמרתי, אמרתי את זה, אז מה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני כואב את כאבם של כל המשפחות וכל – של כל פגיעה באתר דתי באשר הוא, כמובן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר עוד משהו, לאוזניו של השר. 1,054 תיקי חקירה נפתחו בגין פגיעה בפלסטינים וברכושם בשנים 2005–2014 – אני מקווה שיש לך את הסטטיסטיקה הזאת – רק ב-72 מהתיקים האלה, ב-7.4%, הוגשו כתבי-אישום. עכשיו, אני לא אומר שהמשטרה מתעלמת. אני רק אומר שזה במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות שלהם. ואני רק מצפה ממך – ואתה – סליחה, אל תיעלב – מטאטא חדש, ואתה יודע לטאטא, ברוך השם – להיכנס בעובי הקורה, ולהגיד: חברים, תסבירו לי מה קרה פה, איך זה יכול להיות שיש חטיבות אחרות של עבירות שאנחנו רואים בהן הישגים הרבה יותר גבוהים, ולמה אנחנו כושלים בעניין הזה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> פה אף אחד לא נתפס. אף אחד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה? <ינון מגל (הבית היהודי):> אבל זה מה שאני אומר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> פה לא נתפס אף אחד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, אני אומר – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה נתפסו בפגיעה בבתי-כנסת? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני אומר ש-877 – – <ינון מגל (הבית היהודי):> איך אתה יודע? <מיקי לוי (יש עתיד):> למה צריך להשוות? <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – 887 תיקים נסגרו ככה, בלי כתב-אישום. <מיקי לוי (יש עתיד):> למה צריך להשוות? צריך לתפוס את שני הצדדים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ינון – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה נתפסו בפגיעות בבתי-כנסת? <נחמן שי (המחנה הציוני):> ועוד פעם, עוד פעם, חברים, הלוא – שיהיה ברור, שיהיה ברור, הציווי היהודי אומר: "ולא תחללו את שם קדשי". זה חל על כולנו, בלי יוצא מן הכלל. אני מזמין את השר להפעיל את כל כוחותיו – ויש לו, ברוך השם, הרבה משימות – גם נגד מי שפוגע במצבה או בבית-כנסת, ברור. <ינון מגל (הבית היהודי):> כשאתה אומר שלא תפסו אותם זה כאילו שרק שם לא תפסו. גם בהר-הזיתים לא תפסו אף אחד. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת, נחמן שי – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז גם זה כישלון. <ינון מגל (הבית היהודי):> בסדר. <היו"ר נורית קורן:> – – נא לסיים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז בבקשה, תעלה ותגיד את זה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אבל זה לא – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> דבר אחד לא מצדיק את השני. אני רוצה לסכם. תראו, האנשים שהציתו אש שם – הציתו אש בעם החי במדינת ישראל, בעמים החיים במדינת ישראל, ואש בין יהודים לערבים, וזו אש מסוכנת מאין כמוה. ואני פונה שוב לשר – אני מחכה לתשובתו – להיכנס בעובי הקורה בדחיפות, ולשים את מיטב – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – היחידות של המשטרה; וראש הממשלה גם יפעיל את השב"כ כדי למצוא את האשמים ולהעמיד אותם לדין. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברות הכנסת וחברי הכנסת, ביום חמישי על הבוקר הוצתה הכנסייה – הכנסייה הביזנטית, ההיסטורית, הלחם והדגים, "כַּנִיסַת א-טאבע'ה", אחת מהכנסיות הנחשבות ביותר בכל העולם. מעל פני המים בכינרת ריחפו דפים של הברית החדשה השרופה, אבל אף אחד לא יצליח לשרוף את אמירות הנצח (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אשרי הענווים כי המה ירשו ארץ; אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי הם ישבעו; אשרי הרחמנים כי הם ירחמו; אשרי ברי לבב כי הם יחזו את האלוהים;) אשרי רודפי שלום כי בני אלוהים ייקראו. ואני שואל, מה מקור השנאה? היינו היום במחזה גזעני סוריאליסטי, כאשר סגן שר הפנים פונה אלינו ואומר שהוא עושה לנו טובה שאנחנו נמצאים במולדת שלנו, במולדת ההיסטורית שלנו. אנחנו לא באנו למדינת ישראל. מדינת ישראל באה אלינו ועלינו. אנחנו בני המקום הזה. אנחנו בני הכרמל, בני הגליל, בני מרג' אבן עאמר, בני א-סהל, בני א-נקב, אנחנו בני המקום הזה. כאשר בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר? כאשר שר החינוך רואה בערבים רסיס בישבן; כאשר שרת המשפטים רואה בילדים הערבים נחשים; כאשר ראש הממשלה עולה – חשבתי שהוא רוצה להוקיע את שר הפנים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> סגן שר הפנים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> סגן שר הפנים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> את סגן שר הפנים. – – וראיתי איך הוא מגבה אותו. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז אומרים שהדג מסריח מהראש. אולי במקום הדג, אם זה "תג מחיר", אז בתי"ו, התג מסריח מהראש. ואני פונה אליך, השר לביטחון פנים, מר גלעד ארדן: 43 כנסיות, מסגדים, מנזרים, ורק לפני חודשיים חיללו את בית-הקברות – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – ושברו את הצלבים בכפר ברעם. ועכשיו רוצים לבנות על בית-הקברות של אל-מֻג'אהד, עז א-דין אל-קסאם, לא נותנים למתים מנוחה. אז אם – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני מסיים, גברתי, משפט סיכום. אז תגיד לי, בבקשה, או שאתם כל כך חלשלושים, או שאתם לא רוצים לעשות שום דבר. אם זו הייתה פגיעה במה שנקרא "ביטחון המדינה", אנחנו יודעים איך אתם הופכים כל אבן. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני אומר את מה אמר אמיל זולא: "אני מאשים". אני מאשים אתכם. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת ינון מגל. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, חברותי, חברי, חברי הכנסת, ההצתה – ההצתה של כנסיית הלחם והדגים שעל שפת הכינרת היא איומה, איומה ומבישה, אבל אני מבקשת, ובטח אחרי הדברים הקשים שנאמרו פה היום, בואו לא נתייחס אליה כאל מקרה נקודתי וחד-פעמי. אנחנו נחטא לחובה שלנו כנבחרי ציבור, וגם לאחריות שלנו. הוונדליזם במוסדות הדת הופך לתופעה במדינת ישראל. ראו מה קרה בהר-הזיתים בחלקה של גור, בחלקה של אפגניסטן, בחלקה של התימנים – ונדליזם לשמו, ניפוץ של מצבות, שרפה של מצלמות. הפגיעה במוסדות הדת הופכת לתופעה, לאמצעי נורא של הבעת עמדה. הדברים שאמר פה סגן שר הפנים מזוז, חבר הכנסת מזוז, ראוי היה שלא ייאמרו, ואני מצפה שהוא ימצא את הבמה לבוא ולחזור בו. אבל בואו נחזור ונתכנס אל הסוגיה שאנחנו ביקשנו להעלות היום. אנחנו רואים פה שנאה, שנאה של האחר; עצימת עיניים שמפרידה את העולם כולו לאני והם, שייך וזר. כולנו בני הארץ הזאת. זה לא החזון של מדינת ישראל שאנחנו רוצים להיות לאורו. אני מזכירה לכולנו את מה שכתוב במגילת העצמאות שלנו: מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק, השלום, לאור חזונם של נביאי ישראל. שוויון זכויות חברתי, מדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין – ומבטיחים חופש דת. אז אני לא רוצה לבוא ולדבר מי – עשה זאת. אנחנו לא יודעים. הכנסייה, כנסיית הלחם והדגים, זה אחד המקומות היפים בישראל. רבים מאתנו: יהודים, נוצרים, מוסלמים – מטיילים, באים להתפלל, באים לראות, וגם כמובן לראות את הנוף. ייתכן שמדובר ביהודי, במוסלמי, באדם שמבקש לחרחר ריב ומדון. מה שכן חשוב לי לומר: מדינת ישראל היא ערש הקודש והתרבות של מבקרים דתיים שמגיעים אליה מכל קצוות תבל, וחלילה לה שייפגע מעמדה ככזו. מדינת ישראל אסור לה לסבול אלימות והצתה כלפי מוסדות דת, בין אם זה בית-כנסת, מסגד או כנסייה. הנביא ישעיהו, ואני מזכירה לכולנו, אמר: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". הבית שלי, המדינה שלי – בית תפילה תהיה לכל העמים. אנחנו צריכים נחישות, למנוע ולמגר אירועים מהסוג הזה. אנחנו חייבים לגנות בצורה חד-משמעית, בקול רם ויציב, ולא למצוא תירוצים כאלה ואחרים. אבל גם, אדוני השר, לנקוט פעולה. כן, עד היום, לצערי, וזה עוד קודם זמנך, לא נעצרו חשודים במעשים האלה, לא מהצד הזה ולא מהצד הזה, על-ידי גורמי אכיפת החוק בישראל. את המציתים הפוטנציאליים אולי לא תמיד אפשר לאתר, אבל אפשר לפעול כנגד קולות חשוכים שקוראים לאנשים לפעול להגברת האפלה, להגבהת החומות המפרידות בינינו, בין אנחנו – בין בני-האדם שחיים כאן, בארץ הזאת, בני המקום, ונגד, אדוני השר – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – נגד התקווה בלבבות. אסור לנו להמשיך ולאפשר את זה. עיני העולם כולו, וודאי עיני העולם הקתולי בפרט, נשואות לכנסיית הלחם והדגים לאחר ההצתה. אלפי מתפללים מגיעים מכל רחבי הארץ להביע תמיכה בנזירים ולהוקיע את המעשה הנפשע. אני מבקשת מכאן, מכנסת ישראל, לחזק את ידיהם של הנזירים ושל המשקמים העושים במלאכה – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – קוראת להידברות ולשותפות פעולה, כמו שאנחנו יודעים לעשות. אני יוצאת נגד המסיתים והמשחיתים, ואני קוראת לך, אדוני השר, למצוא ולמצות את הדין עם המפגעים. תודה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מרגי. הוא איננו. אוקיי. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דבריך, חברי נחמן שי, שמעתי את מה שאמרה סתיו שפיר, שאני לא נותן לעזור לאנשים אחרים. רק שההבדל ביני לבין סתיו שפיר – ואני מניח שגם ממך, ומאיילת, ומעליזה, ואחרים – בכלל, כל הצד הזה של האופוזיציה, הוא שאחרי השרפה בכנסייה אני נסעתי לשם. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ואתה היחיד? <ינון מגל (הבית היהודי):> כן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה אתה אומר. <ינון מגל (הבית היהודי):> כן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> את נסעת לשם? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני במקרה לא נסעתי. סיעתי נסעה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אוקיי. ואני משם גיניתי – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – אני הייתי חברת הכנסת הראשונה שהוציאה תגובה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> להוציא תגובות זה מאוד יפה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא – – – <היו"ר נורית קורן:> כן. <ינון מגל (הבית היהודי):> ואני, ואני – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת – – <ינון מגל (הבית היהודי):> עכשיו – – <היו"ר נורית קורן:> – – זה על זמנך. אתה מנהל דיאלוג. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – גם אם אף אחד – גם אם אף אחד לא חשד שאני הצתתי את הכנסייה, אני מניח – כן, אני מרגיש אחריות, כחבר כנסת. אני מרגיש אחריות כחבר כנסת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – מהצד הימני, מהצד הימני של המפה, ואני גיניתי מן המקום הזה. היה לי חשוב לנסוע – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עם כל הכבוד – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – למקום – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – למה אתה תוקף אותנו? דבר על עצמך. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, כי תקפו אותי קודם. <קריאה:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא תקפו אותך – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ולגנות את המקום – ולגנות את המעשה. אבל לא ראיתי אותך, ולא ראיתי את נחמן, ולא ראיתי את הגברת שפיר, כן, באים להר-הזיתים או באים לבתי-כנסת, כשפוגעים בהם, ומגנים את – ומוציאים – הוצאת הודעת גינוי? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. <ינון מגל (הבית היהודי):> כן? על מה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – כן. סליחה, חבר הכנסת מגל, תפסיק להתעסק בי. אני מבינה שזה מעניין אותך כי המליאה ריקה. תפסיק להתעסק בי. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא הוצאת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – לפני שבועיים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יש לי שאלה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> בקיצור – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – שבועיים – – – שיואב בן צור – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – וגם לא את חברי הכנסת הערבים, לא ראיתי ולא שמעתי שהם מוציאים הודעות גינוי. כל הזמן באים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ותוקפים את היהודים, שהם גזענים, שהם עושים פרובוקציות וכדומה. לא קיים עוד עם שכל כך מתגונן ואומר: לא אנחנו. אנחנו מגנים. זו לא דרכנו. כל היום מגנים ומגנים ומגנים. איפה חברי הכנסת של השמאל? ואיפה חברי הכנסת הערבים? לא שאומרים: אנחנו מתנגדים לאלימות מכל סוג שהוא. זה בסדר. זה גם אני אומר: אני מתנגד לאלימות – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – מכל סוג שהוא. אני רוצה לראות את חברי הכנסת הערבים ואותך מגיעים כשפוגעים בהר-הזיתים להר-הזיתים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שאלתי אותך: – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – מגיעים לבית-כנסת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – איפה היית כשהייתה ההצעה לסדר? – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – כשפוגעים בבית-כנסת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ולא – ולא רק כשפוגעים בכנסייה. בכלל, אני לא מבין מה פתאום, מה מוסלמים לוקחים אפוטרופסות על כנסייה? אנחנו צריכים לקחת אפוטרופסות. אנחנו מגיני המקומות הקדושים. אין שום מקום בעולם, בטח שלא בעולם הערבי, עם כזה חופש פולחן. אין מקום כזה. תתחילו למצוא. בואו נגיד את האמת פעם אחת. בואו נגיד את האמת: – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל זה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – אין חופש פולחן. מה פתאום המוסלמים לוקחים אפוטרופסות? <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו נותנים למוסלמים לקחת אפוטרופסות? חבר הכנסת איימן עודה, הוא צריך לעלות ולהגיד: כן – מה פתאום? הוא כואב יותר מאתנו את הפגיעה בכנסייה הזאת? הוא חושב – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – שזה – – <קריאה:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – פוגע יותר מאתנו? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> שלא עושים – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ינון מגל – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – ולא – – – <היו"ר נורית קורן:> – – נא לסיים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אז – אז – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – אנחנו מגנים את הפגיעה בכל מקום קדוש – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שמחים לשמוע. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – גם יהודי – אולי בניגוד לאחרים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שמחות לשמוע – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – גם במקומות של נוצרים, גם במקומות של מוסלמים – אבל גם במקומות של יהודים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ינון, אבל אני רוצה תשובה איפה היית בדיון על המשיסה בהר-הזיתים. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> על השמיסה. <ינון מגל (הבית היהודי):> שמיסה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. ואם אתה רוצה לדעת מה זה, תשאל את – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ורבין, נא לתת לחבר הכנסת מרגי לדבר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> רק שיסביר לחבר הכנסת מגל מה זה שמיסה. <היו"ר נורית קורן:> נו, אחר כך. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, מעשה נבלה; אין הגדרה אחרת. ואני אומר לכם, אומר לכם את זה בכנות, ואני לא בתחרות, או לא מנסה אפילו להתחרות במישהו במידת הגינוי. קודם כול, הגינוי צריך לבוא. ואני אומר לאותם שוטים: נמאסתם. כמו שההוא אמר – היה לנו שר המשוגעים: רדו מהגגות. משוגעים, רדו מהגגות. תפסיקו להבעיר ולהצית פה שנאה שלא קיימת. מבחינתי, אדם שמסוגל להרים יד, לפגוע במקום תפילה, ולא משנה של איזה דת, מסוגל לעשות הכול. מסוגל לעשות הכול. ואני אומר לך, חברי ינון מגל, אני אומר לך בצורה הכי כנה – אני לא רוצה לבדוק מה עשו אחרים. לא מעניין אותי מה עשו אחרים; זה מחייב אותנו לזעוק. ואני לא מאלה – תראו אותי ותבחנו אותי ותבדקו אותי – אף פעם לא רצתי אחרי שום פגיעה ושום כלום; ללכת ולהצטלם או ללכת – עם כל הכאב שיש בזה. אבל הגינוי חייב להיות. והגיע הזמן, ואני אומר לכם, אומנם אני לא חושד באיזו אכיפה סלקטיבית של המשטרה, אבל אני לא יכול להישאר אדיש ולא לומר: התחושה היא שמשום מה אחוזי ההצלחה בתחום הזה, של הפגיעות, סוגיית "תג מחיר" וחילול מקומות קדושים, לכל הדתות – הוא ברף נמוך. מכובדי השר, אני מקווה שבתגובתך תיתן לנו נתונים אחרים. אני חושב שצריך לשים את זה בעדיפות עליונה, ולא יכול להיות שמייד אחרי כל אירוע אנחנו מדברים, מדברים גבוהה-גבוהה-גבוהה, ואחר כך זה נעלם עד שבאה המציאות שוב וטופחת על פנינו. אני מכיר את חוסר האונים לגבי הר-הזיתים, הייתי שר הדתות, השר לשירותי הדת. בתקופתי חולל הר-הזיתים פעמים רבות. בתקופתי היה גם המהלך המואץ של שחזור והשקעה של מאות מיליונים כדי לחדש שם חלקות. זה מעשה נפשע. אדם שלא יכול להכיל את השונה, מכל בחינה, בתוכו, אין לו מקום בחברה נורמלית. אבל אנחנו, כחברה יהודית, פעם אחר פעם? מה יאמרו הגויים? מה יאמרו עלינו בעולם? על מה אנחנו יכולים להלין? השוטים האלה, צריך להוריד אותם מהגגות, כבוד השר. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, אני גם מברך אותך בכהונתך כיושבת-ראש, עוד לא יצא לי לעשות את זה במשמרת שלך. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, סגן השר, עשינו מאמץ, עוזרי יודעים שעשינו מאמץ לבוא לדבר פה אף שעכשיו היינו בוועדה המשותפת לנושא הביומטרי. אני רואה חשיבות מאוד גדולה להוקיע ולגנות בכל גינוי מעשה כזה. יש בו כל האלמנטים השליליים ביחד: זה גם אלימות, גם גזענות, גם שנאה של דת. יש בו דברים שליליים ואסורים, וחובה למחות, וגם – דרישה להעניש בכל החומרה של העונש. יש כאן הרס, ונדליזם, יש כאן פגיעה ברגשות, אבל בעיקר זה לעורר שנאה ומדון, שזה דבר שנעשה דווקא במקומות האלה. הפעם זה בכנסייה ויכול להיות שאתמול זה היה בבתי-כנסת ובפעם הבאה במסגדים. התופעה הזאת, והקלות שבה אנחנו התרגלנו – זה עדיין לא פוטר אותנו מהחובה לעורר וכל פעם להגיד בכל תוקף את חומרת הדברים, את המחאה, את הגינוי. אני חושב שדווקא לעת הזאת, שעדיין לא התגלו מי שעשו את זה – דווקא כאן, אני חושב שהמחאה היא יותר אמיתית ויותר כנה. כי מה לעשות, כשמוצאים כבר חשודים, זה כבר נהפך לקבוצה שאנחנו חושבים שיותר מכוונים אותה ופוטרים את הכול. לא רק קבוצה כזאת אשמה, זאת האווירה. אני אמרתי את זה לא פעם – אי-אפשר להגיד "נערים" ואי-אפשר להגיד "ילדים". לא נזרקת אבן על-ידי ילד או נער בלי שיש מישהו מבוגר שמרוצה מהעניין. אין דבר כזה. ילד – ובתופעות כאלה בוודאי, אין דבר כזה, ואני אומר את זה לכל המגזרים. אני אומר במיוחד בנושא הזה: אנחנו לפעמים אולי באים ואומרים שזה עין תחת עין, שרפה כנגד שרפה. גם כשקורים פשעים חמורים, אנחנו באים ואומרים: הנה, אתם פעם בפשע הזה, והנה נעשה כנגד זה פשע אחר. לא כן. המודד בין הפשעים – אם כולנו מגנים. אם יש מעשה פשע שכולנו מגנים, סימן שזאת האמירה הציבורית. אבל אם אנחנו באים ואומרים: כן, הפשע הזה נעשה בגלל שנעשה בעבר פשע אחר, בגלל ששרפו והתנכלו ובגלל שזרקו אבנים ועשו דברים כאלה ואחרים – אנחנו צריכים להפריד בין הדברים. ואני רק מודאג מדבר אחד, ואני אומר לך, אדוני השר: התפרסם שראש הממשלה בא וביקש גם מהשב"כ להיכנס לעניין. זו יכולה להיות חשיבה מאוד נכונה – אני לא חושב שהמשטרה, אני לא חושב שמייד בהתחלה צריכים להפקיע סמכות, ואתה, השר לביטחון פנים, תבקש מהשב"כ. זה פשע שצריך – המשטרה צריכה להגיע לדבר הזה. יכול להיות שלא הגיעו עד היום רק בגלל זה. אבל יותר חמור בעיני ויותר מעורר חשש בעיני – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים מייד. – – שבסוף ימצאו חשוד, הוא יהיה חודשיים חשוד, ובסוף, כמו שאנחנו רואים בדברים אחרים, שמשתחררים, ואנחנו שכחנו מהעניין הזה. זה כבר לא הם. עצרו בשיטות האלה מישהו, יש איזה הכוונה, ובזה נגמר הסיפור. דווקא במקרים האלה כן צריך לחקור, כי אנחנו יודעים שכשנמצא את הדבר הזה מישהו יהיה צריך לחקור למה זה קרה, את היסוד לדברים האלה. בפשעים האלה יש יסוד קלוקל, ולזה אנחנו צריכים להגיע. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. עכשיו תשובת השר, בבקשה. השר לביטחון פנים גלעד ארדן ישיב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש – גברתי היושבת-ראש, אני מקריא בלי להסתכל – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, שבו. אנחנו רוצים לשמוע את תשובת השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> טוב, אני לא מתכוון להתחרות עם מי שהוציא הודעת גינוי הכי מהר. גם אני הוצאתי הודעת גינוי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה רגע, אני רוצה לעשות משהו שלא נהוג – – – <היו"ר נורית קורן:> זה לא הזמן שלך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא סליחה, זה לא עובד פה ככה. "סליחה רגע", וכולנו עכשיו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני רוצה לדבר ברצף. אני מכבד אותך אבל תני לי לדבר ברצף. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה לעשות משהו שלא מקובל – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז תעשי את זה אחר כך אבל, בסדר. אני לא מתכוון להתחרות על הוצאת הגינוי המהיר במליאה. אני חושב שזה היה נכון לגנות את המעשה הפחדני והנפשע הזה. יכול להיות שבמחשבה לאחור טעיתי כשלא נסעתי ישירות לבקר בכנסייה. מה לעשות, אחרי ארבעה שבועות בתפקיד, עם העומס הגדול, לא הצלחתי, למרות שמאוד רציתי. אולי אני אעשה זאת בהמשך. אבל מי שחושב או אומר כאן שבגלל, או רומז – אני לא זוכר אם אתה אמרת את זה, נחמן, או מישהו אחר – שאם זה לא מעשה כנגד ביטחון מדינת ישראל אז לכאורה לא עושים את כל המאמצים. <היו"ר נורית קורן:> לא, לא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מישהו אמר את זה כאן. <היו"ר נורית קורן:> איימן עודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז אני אומר חד-משמעית: המעשה הבזוי הזה הוא המעשה הכי בסיסי נגד ביטחונה של מדינת ישראל, כי ביטחונה של מדינת ישראל זה לא רק צה"ל. ביטחונה של מדינת ישראל, בין היתר, זה הערכים שעליה מושתתת מדינת ישראל, ואחד הערכים הכי חשובים זה חופש הדת וחופש הפולחן והדו-קיום שיש לנו כאן בין כל הדתות והעדות במדינת ישראל. ולכן, הדבר הראשון שאני עשיתי זה להרים טלפון למפקד המחוז הצפוני של המשטרה, באותו בוקר מר, והנחיתי אותו לתת עדיפות עליונה לחקירת האירוע כדי להגיע למבצעי הפשע במהירות. שמחתי אז לשמוע, כשדיברתי אתו, שיש כבר מעוכבים בקשר לאותו אירוע. ואני אומר היום, הצטערתי צער רב שבינתיים, עדיין החקירה הזאת לא הושלמה והמשטרה לא הגיעה בעצם למצב של הגשת כתבי-אישום. אבל אני חושב שהסקת המסקנות – ואני לא בא עכשיו, אחרי ארבעה שבועות, להגיד דברי ביקורת על המשטרה; אני גם לא בא לגבות אותה באופן אוטומטי, בלי קשר אם הייתי פעם ניצב או לא הייתי פעם ניצב. אני לא חושב ששר החקלאות שייך לחקלאים ושר המשטרה לא שייך לשוטרים. אם המשטרה פועלת נכון אני אגבה אותה, ואם יש בעיה צריך לטפל בה ולא צריך לטייח שום דבר. ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, שבקדנציה הקודמת, כחבר קבינט, כשהיו אירועים של מה שמכונה "תג מחיר", אנחנו עסקנו בכך רבות בקבינט, והוקמה גם יחידה מיוחדת, בשיתוף שירות הביטחון הכללי, והוספו עשרות תקנים של שוטרים לנושא הזה, והוחלט שהחקירות בנושא הזה – דרך אגב, גם זה הרי דבר שהייתה התקוממות עליו בקרב ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. הרי אם לא הוכח אף פעם ולא נתפס ולא הורשע אף אחד במעשים האלה, שחלקם היו ברמת חומרה מאוד חמורה – כמו שרפה של כנסייה, אחרים היו ציור גרפיטי, אבל כולם היו מעשים חמורים – אם לא נתפס מעולם מישהו כזה, אז למה, הם אומרים, אתה דווקא מקים את זה במחוז ש"י, שזה כאילו מסמן מאיפה באים האנשים? אולי יש אנשים שרוצים להבעיר את האזור, והם לאו דווקא משם אלא עושים את זה כפרובוקציה? אינני יודע. אני לא יודע לקבוע בצורה נחרצת, כמו שאחרים כאן יודעים כבר להחליט מי האשם ואת מי צריך להעמיד לדין. אבל השורה התחתונה ודאי איננה לטובתנו, והיא שלא יודעים מי זה ואין את מי להעמיד לדין. ואומרים לי, בצדק, ופגשתי רק בימים האחרונים ארגונים יהודיים מאוד חשובים שמגינים על שמה הטוב של ישראל בעולם, ואומרים: הדבר הזה עושה למדינת ישראל נזק נוראי. ואני מסכים עם זה בכובע האחר שלי, כמי שמנסה לבנות תוכנית להגנה מפני ניסיונות החרם והדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. אבל אני אומר את זה גם כשר לביטחון פנים. יש מאמצים גדולים במשטרת ישראל, שאני מלווה אותם אישית, כדי למצוא מי עומד מאחורי אותם פשעי שנאה שמתבצעים בחודשים, אולי גם בשנים האחרונות, במדינת ישראל. היחידה שהוקמה היא במשטרה. היא פועלת בשיתוף צה"ל והשב"כ. משטרת ישראל מקצה אמצעים טכנולוגיים וכוחות רבים כדי לחקור את אירועי השנאה האלו. אבל שוב, אין לי במה להתהדר. אבל יחד עם זאת, עוד פעם, אני רואה נתונים שמופיעים לפעמים בעיתון "הארץ", לפעמים במקומות אחרים, והנתונים האלה, חבר הכנסת נחמן שי, הם לא נכונים. כי בניגוד למה שאתה טענת כאן וציטטת – ואני ביקשתי לקבוע פגישה עם ארגון "תג מאיר", שאני חושב שהפעילות שלו חשובה, ואני אגבה אותה, כי טוב שיהיו ארגונים אזרחיים שמעלים את הנושא הזה על סדר-היום הציבורי – אז בשנת 2014, רק כדי לסבר את האוזן, נפתחו 616 תיקים בעילה של הפרות סדר מצד גורמים ישראליים ופשיעה לאומנית יהודית, מתוכם הוגשו בשלב זה 101 כתבי-אישום. הוגשו. ואני מוכן לתת נתונים באופן רחב יותר, אם תרצה לפנות אלי ישירות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נשמח לטעות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מאה אחוז. גם עיתון "הארץ" ישמח, כנראה, לטעות. בכל אופן, אני אומר לסיום, יכול להיות, ואני מתכוון לבדוק את עצמנו בעניין הזה, כי יש לי אחריות ציבורית ומיניסטריאלית, ולרמות ששרים – לא מקובל לא בארץ ולא בעולם שהם יהיו מעורבים בפרטי חקירה, אז בוודאי שלגבי הקצאת המשאבים והתעדוף שהחקירות האלה מקבלות, למרות שכפי שהוצג לנו בדיונים רבים בקבינט, והוקצו תקנים, כפי שפירטתי, אנחנו וראש הממשלה וכולנו מייחסים לזה חשיבות גבוהה. אבל תוצאות רבות אין, ותוצאות מספקות אין. נכון שבפשעים החמורים יותר, ועוד מעט אנחנו נציין את יום השנה לרצח הנפשע, אותה שרפה מזעזעת של נער ערבי, שם המשטרה וכוחות הביטחון והשב"כ הצליחו להגיע אליהם. אז אולי גם אני כאיש ציבור מסיק מכך שכאשר יש פשע שהמשטרה או כוחות הביטחון תופסים אותו כחמור מאוד, מצליחים להגיע. מכאן ועד להסקת מסקנות שממשלת ישראל, שהשרים הממונים, שהקצינים הבכירים אינם מעוניינים להגיע אל המבצעים – אני מצטער מאוד, זאת מסקנה לא הוגנת, היא לא נכונה, ואני מתחייב לנסות ולהוכיח אחרת. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> מה אתה מציע, כבוד השר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מציע להעביר את זה לוועדה, כדי שהדיון בעניין יימשך. <עליזה לביא (יש עתיד):> ועדת הפנים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ועדה. <היו"ר נורית קורן:> טוב, רק שנייה. נחמן שי – ועדה. איימן עודה – ועדה. עליזה – אוקיי. אורי מקלב – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> איילת רצתה להתנצל. <היו"ר נורית קורן:> רגע, חכה. אנחנו נסיים קודם עם ההצבעה. חבר הכנסת אורי מקלב, לוועדה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> לוועדת המדע. <היו"ר נורית קורן:> ויעקב מרגי, לוועדה? כן. אוקיי. חברים, בואו נצביע. ועדה זה בעד והסרה זה יהיה נגד. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. הדיון בנושא: אירוע ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בטבחה שבצפון הכינרת, יעבור לוועדת הכנסת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> א-טאבע'ה. לא א-טאבח'ה. א-טאבח'ה זה המבשלת. <היו"ר נורית קורן:> נכון, אבל זה מה שכתוב לי בניירות. ואני – כמו שכתוב בניירות. בפעם הבאה תעירו הערות לפני שיוצא סדר-היום – תאמין לי שאני אומר כמו שצריך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> יש מושג שאנחנו יודעים עברית, יודעים את התרבות היהודית. זו הזדמנות שהיהודים ילמדו. <היו"ר נורית קורן:> בסדר, אנחנו נפתח פה קורס בערבית למתחילים. אני הראשונה שאירשם. אוקיי. אני מסכמת: הדיון יועבר לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תחליט אם זה יהיה בוועדת הפנים או בוועדת המדע. תודה. <הצעות לסדר-היום> <אי-היערכות הולמת לקראת העבודות על הרכבת הקלה בתל-אביב> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות לסדר-היום בנושא: אי-היערכות הולמת לקראת העבודות על הרכבת הקלה בתל-אביב, מס' 542, 547, 561 ו-563. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ. חברת הכנסת תמר זנדברג, לצערי שר התחבורה איננו. אז אם את מעדיפה לבוא ולדבר – תלוי בך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה השר לא נמצא? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, תתחייבו לא לדחות את זה לעוד חודשיים. <יצחק כהן (ש"ס):> לא – – – רגע, יש לי הצעה. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו לא יכולים לדחות את זה. <יצחק כהן (ש"ס):> יש לי הצעה, גברתי היושבת-ראש. אולי הנושא הבא יעלה, ואז בינתיים הוא יגיע, השר. <היו"ר נורית קורן:> הוא לא יגיע, ביררנו כבר. ביררנו, הוא לא יגיע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה המשמעות ששר מודיע שהוא לא בא? <תמר זנדברג (מרצ):> אין גם תורן? <היו"ר נורית קורן:> אין גם תורן. גם התורן הלך, שזה גם חמור מאוד, ואני אעביר את הדברים ליושב-ראש הכנסת. אתם צודקים. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה המשך של הזלזול של הממשלה בבית הזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> העיקר כולם היו כאן לעצור את ועדת החקירה הפרלמנטרית. אבל היום לדון בנושא הזה – – – <היו"ר נורית קורן:> יואל חסון, גם אני – אני חדשה עכשיו, אני רוצה לדעת מה אנחנו עושים. מזכיר הכנסת אמר לי שאם הגברת חברת הכנסת תמר זנדברג רוצה לדבר – תעלי ותדברי את הזמן שלך, אנחנו נבקש תשובה לפעם אחרת. <יצחק כהן (ש"ס):> תמר, אני מציע שתחכו לשר. יותר מכובד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל אי-אפשר בלי שר. אין שר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני סגן המזכירה, אולי אפשר להתחייב לחברת הכנסת זנדברג שזה יעלה בתחילת שבוע הבא, לפחות פיצוי? <היו"ר נורית קורן:> לא. אנחנו העלינו בפני היושב-ראש שיש פה הבעיה הזאת שאין שר ואין שר תורן, ונאמר לנו להמשיך בדיונים. נאמר לנו שאם חברת הכנסת תמר זנדברג רוצה לדבר, אז שהיא תעלה לדבר, ואם לא, יעלה מי שרשום אחריה, ותשובה תינתן אחר כך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין שר במליאה, אז אין דיון. <היו"ר נורית קורן:> יואל, בסדר, נכון. אתה צודק. אז אני – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> היא מדברת לקירות, חברת כנסת מכובדת בבית הזה? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתם מוכנים רגע שאני אעיין בתקנון, ונראה מה לעשות ונפתור את זה? בבקשה. בואו, תסייעו בידי, נראה מה כתוב בתקנון. <תמר זנדברג (מרצ):> תסייעי את בידינו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי נעשה וידיאו קונפרנס והשר יהיה איפה שהוא נמצא. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מקבל את הצעתו של חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, בכלל שר יכול לשבת אצלו שם במגדל המאה שלו ולשדר אלינו אותות אנרגיה רוחנית. <יצחק כהן (ש"ס):> האמת, יש בזה יותר תועלת, כי ככה ישיבו לו. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי, אנחנו מבקשים הפסקה עד להגעתו של שר. <היו"ר נורית קורן:> יש לי הצעה: אנחנו נמשיך עם ההצעה האחרונה לסדר-היום – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, הצעה על-פי התקנון. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נמשיך עם ההצעה לסדר-היום שנמצאת אחרונה, ויש לנו כאן את סגן השר שישיב, כי הוא זה שאמור להשיב. אז בואו, אנחנו נעבור להצעה הבאה, ואני אברר מה אנחנו יכולים לעשות בדרך המיטבית, תמר. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, לא – – – <היו"ר נורית קורן:> אבל בואו נעבור – בואו נמשיך. סליחה, סליחה, חברי הכנסת. תראו, יש במשכן קונצרט חגיגי לכבוד נשיא הבונדסטאג, ואנחנו רוצים לסיים את היום. גם ככה היום כבר התארך. אני מבקשת. בבקשה, אני מחליטה עכשיו. אנחנו נעבור לסדר-היום. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> מיקי, אני אתכם, אני אתכם. אני אתכם בעניין הזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אם את רוצה לדחות אותנו, את לא אתנו. <היו"ר נורית קורן:> רגע, אני לא אמרתי לדחות, אני לא אמרתי לדחות, אני אמרתי שנתחיל – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא מוכנים – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, חבר הכנסת מיקי לוי, תאפשרו לי רק רגע. שמעתי, שמעתי, אתם צודקים, זה לא בסדר, אני אגיש את מה שאני חושבת על זה שלא היה שר תורן. זה לא בסדר. עכשיו רגע, תמר, חברת הכנסת זנדברג, אני רוצה להמשיך את הדיון. אני רוצה שנסיים, לא נישאר פה עד שעה מאוחרת. אז אני מבקשת עכשיו: אנחנו נעשה את הדיון הבא, ובינתיים – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר, נכון, אבל בינתיים אני אברר עם יושב-ראש הכנסת מה לעשות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת, אני מחליטה עכשיו. התקנון שותק בעניין, ואני החלטתי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, ההצעה הבאה. <מיקי לוי (יש עתיד):> רגע, הממשלה הזו חודש – – – אין שרים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מדובר פה בתקדים. את עושה כאן תקדים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו לא מסכימים; מה זה הזלזול הזה בבית הזה? <יצחק כהן (ש"ס):> תכבדו אותה, היא יושבת-ראש – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון, אין ממשלה. סגן השר איציק כהן, דברינו אינם מכוונים נגד היושבת-ראש, אלא נגד הממשלה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא יפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה תקדים מסוכן, של זלזול בבית הזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, זה תקדים מסוכן, זה תקדים מסוכן, שאתה לא רוצה להיות במצב הזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם היושב-ראש החליט להשאיר מליאה פתוחה, אז בוודאי תכבדו אותנו. <היו"ר נורית קורן:> מיקי, אני רוצה לכבד את כולכם. עולה פה הצעה שאולי נעביר את סדר-היום לשבוע הבא, כדי שזה יהיה מכובד. אני רק רוצה לשאול את שאר המציעים. טוב, חברי הכנסת, יש כאן כמה הצעות. יש הצעה אחת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו נעלה את ההצעה ונעביר אותה לוועדה. <היו"ר נורית קורן:> בואו נדון בזה, אני אעשה את מה שמקובל על כולם. יש הצעה אחת שננסה להעביר את זה לשבוע הבא, או שאנחנו נעביר את זה ישירות לוועדה. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> כל אחד יאמר מה הוא רוצה. תמר, ועדה? <תמר זנדברג (מרצ):> דיון ולהעביר לוועדה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מגיש הצעה לסדר לדון בזלזול של הממשלה בבית הזה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אל תפריע לי, בבקשה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, לוועדה או שאתה רוצה לשבוע הבא? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> שבוע הבא. <היו"ר נורית קורן:> שבוע הבא, אוקיי. חברת הכנסת קארין אלהרר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> שבוע הבא במליאה. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, יש פה זלזול – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, תנו לי לסיים עם זה. בבקשה, קארין. <קארין אלהרר (יש עתיד):> יש פה זלזול – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת קארין אלהרר, את צודקת, אני מסכימה אתך, אני אעביר את זה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אין שר במליאה. <היו"ר נורית קורן:> כן, את צודקת, אני אעביר את זה. אני מבקשת עכשיו לפתור את העניין. ועדה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> טוב, ועדה. <תמר זנדברג (מרצ):> ועדה, ועדה. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> דיון ועדה. <היו"ר נורית קורן:> דיון בוועדה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, דיון עכשיו ומעבירים לוועדה. <קריאה:> דיון עכשיו ולהעביר לוועדה. <קריאה:> זה מה שנאזם אמר. <מיקי לוי (יש עתיד):> זהו תקדים נוראי, שאנחנו מאפשרים לקואליציה לנהל את הבית הזה כראות עיניה. זה זלזול, אין פה שרים – – – עד עכשיו נשארנו. <היו"ר נורית קורן:> מיקי לוי, בוא, אנחנו מנסים לעשות את הטוב ביותר, ואני באמת משתדלת. אל תפריעו לי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, אם אני לא טועה, בוועדת הכלכלה הנושא הזה עומד לדיון. <תמר זנדברג (מרצ):> בסדר – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר, אז אנחנו מקיימים את הדיון עצמו, כל אחד יעלה וידבר את הזמן שלו, ואנחנו נצביע שזה יועבר לוועדה אחר כך. חברת הכנסת זנדברג. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, באמת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. קודם כול, אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שנמצאים כאן על האינטנסיביות והאכפתיות לנושא, לכנסת ולעבודת הכנסת בכלל, ואני רוצה להודות לך, גברתי היושבת-ראש, על הסבלנות ועל מציאת הפתרונות, למרות המצב הלא-פשוט והמביך שגם את נמצאת בו, כמו כולנו. בסך הכול כולנו פה בכנסת, אז אלה התודות. עכשיו לגופו של עניין. תראו, לא סתם נשארנו כאן בשעה מאוחרת זו בסיום שבוע העבודה של הכנסת כדי להעלות את הנושא. הוא נוגע למאות-אלפי עד כמיליון איש, או למעלה מכך, באחד המקומות המרכזיים ביותר במדינת ישראל, והוא מטרופולין תל-אביב. כידוע לכולנו, עומדות בקרוב להתחיל העבודות לקראת, סוף-סוף, חפירתה של הרכבת הקלה. אני רק רוצה לומר שהדיונים על תחילתן של העבודות לרכבת הקלה נמשכים מאז ממשלתה של גולדה מאיר. מדובר בשנות ה-70, חברות וחברים, והנה התבשרנו שב-2 באוגוסט עומדות סוף-סוף להתחיל העבודות על הרכבת הקלה. <יצחק כהן (ש"ס):> בשעה טובה. <תמר זנדברג (מרצ):> בשעה טובה, נראה עוד אם זה יקרה; אתה יודע, משנות ה-70 זה כבר מובטח. במסגרת ההיערכות, פרסם משרד התחבורה מה הוא מתכנן, איך הוא מתכנן להתמודד עם העבודות הקשות, שישבשו את החיים ואת התנועה במטרופולין תל-אביב כולה. והנה, ההיערכות כוללת אוטובוס חינם, אומנם קוראים לו "שאטל", אבל עדיין זה אוטובוס שנוסע ממקום למקום, חינם, בתדירות של כל שתיים וחצי דקות, ואכיפה בנת"צים, כלומר מתן עדיפות לאוטובוסים בתחבורה הציבורית בנתיבים ייעודיים ובנתיבי תחבורה ציבורית. אני רוצה לסבר את אוזנכם שבעיית התדירות, האכיפה בנת"צים והמחירים של התחבורה הציבורית אלה דברים שאנחנו מדברים עליהם שנים, על מנת לשפר את התחבורה הציבורית. קמתי בבוקר וקראתי את הידיעה וחשבתי: אולי סוף-סוף מטרופולין גוש-דן צועדת אל עבר הפעלת תחבורה ציבורית יעילה וטובה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אופטימיות, תמר, אופטימיות. <תמר זנדברג (מרצ):> אלא מה, חבל שזה קורה רק כאשר יש העבודות לרכבת קלה, שבאמת הולכות לשבש שיבוש מוחלט, אבל אולי יש כאן הזדמנות, סוף-סוף, במסגרת האתגר הזה להפעיל את התחבורה הציבורית בצורה טובה בלי קשר לרכבת הקלה. חשבנו, חלמנו, תהינו, והנה הגיעה תשובת השר. מה הייתה תשובת שר התחבורה? תקומו שעה קודם. לא, אני שואלת אתכם – תקומו שעה קודם. הרי אם היינו יכולים לקום שעה קודם על מנת להימנע מהפקקים החריפים שכבר היום יש בכניסות וביציאות מגוש-דן, לא היינו עושים את זה? <יצחק כהן (ש"ס):> הבעיה שכולם יקומו שעה קודם. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו אנשים עד כדי כך לא רציונליים? ומה, בתי-הספר ייפתחו שעה קודם, וכולם יקומו שעה קודם ויעמדו בפקקים של שעה קודם? הרי לא מדובר בהצעה רצינית, וברור גם שלא מדובר בהיערכות רצינית. ואני רוצה להזכיר שמדובר כבר עכשיו על תוכניות שמדברות על חמש, שש או שבע שנים, וכאמור, התוכנית הזאת היא כבר משנות ה-70, אז אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן זה באמת ייקח. זה גם יכול, כמו שאנחנו יודעים בישראל, להתארך מעבר לכך. אני רוצה לנצל את השניות האחרונות כדי לומר בנימה רצינית: יש כאן הזדמנות אמיתית; הזדמנות לצעוד לקראת תחבורה ציבורית טובה, מתפקדת, עם אוטובוסים, בתדירות צפופה, שנוסעים בנתיבים ייעודיים ובאמת מהווים תחליף אמיתי לרכב הפרטי. צריך לנצל את הרגע הזה, במקום לגרור את גוש-דן לעוד שנים ארוכות של כאוס ותוהו ובוהו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> הרב. <היו"ר נורית קורן:> הרב. ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. <יצחק כהן (ש"ס):> היית חייב לעכב את הדיון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, ערב טוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – באופוזיציה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יואל חסון, אל תפריע, בבקשה, לכבוד הרב. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אגב, נדמה לי – תקן אותי, סגן מזכירת הכנסת, מר נאזם – אם אין שר שמשיב, אני יכול לעמוד ולדבר עד הבוקר, נכון? <היו"ר נורית קורן:> זה לא מופיע בתקנון. לא מופיע, אבל אנחנו עשינו איזשהו הסכם. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> טוב, אני לא אדבר יותר משלוש דקות. טוב, במסגרת האי-היערכות ההולמת לקראת העבודות על הרכבת הקלה בתל-אביב, אני חושב שיש בראש ובראשונה לשים לב לבעלי העסקים שבתוואי הרכבת, אשר יצטרכו להתמודד עם המצב שנוצר מבחינה כלכלית. אני מכיר אישית סוחרים, בעלי חנויות מירושלים, אשר עברו סבל בל-יתואר, מכל הבחינות, עקב העבודות בירושלים, ועד היום המשפחות האלה קוראות לזה "רכבת הקללה". אני חשבתי ששר התחבורה יהיה כאן, ורציתי רק לומר לו מה קורה אצלו בתחבורה, ולא ברכבת הקלה. הבוקר חוויתי חוויה כלל לא נעימה. תשמעו סיפור מדהים. נסעתי לקבל את נכדותי בנתב"ג. המטוס נחת ב-06:40, ושעה לאחר מכן – אין יוצא מאולם הנכנסים. נכנסתי פנימה, ואני מוצא ציבור ענק שהגיע מניו-יורק, מקנדה, מבנגקוק, עייף מנסיעה כה ארוכה, אובד עצות. מה קרה? סבלי המזוודות אשר אמורים לפרוק אותן מהמטוס למסוע, החליטו על שביתה פתאומית, ללא התראה, והתוצאה הייתה מאות אנשים שממתינים ללא פתרון, חסרי אונים, ללא מטענם. ובקרב הציבור – תשמעו את המשך העניין, גברתי היושבת-ראש – משפחה שלמה שהגיעה לחתונה משפחתית שתתקיים הערב. הם פשוט התייפחו כאשר שמעו שאולי מחר יוכלו להגיע ולקבל את מזוודותיהם ואת מטענם. רק תתארו לעצמכם איזו הרגשה זו לקראת שמחתם. אני לא יודע מי צודק בשביתה ובכלל מה הרקע לשביתה, אבל מכאן ועד להעניש את ציבור הנוסעים המגיעים לתומם? זו קבלת הפנים שלהם כשהם מגיעים כאן לארץ? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, מה זה קשור לדיון? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה קשור לדיון? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אם זה לא נוגע ללבך שהערב יש חתונה ואין להם את המזוודות ואין להם את הביגוד, משפחות שלמות, אז באמת זו שאלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – שר התחבורה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז שהשר יביא אותן על הגב שלו? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני חשבתי ששר התחבורה יהיה, ורציתי שידע מה שקורה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת מוזס, על-פי התקנון אתה יכול להגיד מילה אחת בקשר לנושא, ולדבר על הירח. מה הבעיה? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> נכון, בדיוק. אני רוצה לשבח באותה הזדמנות את מנכ"ל הרשות, מר יעקב גנות, שפניתי אליו והסברתי לו במה מדובר. תשמעו, הוא איש עם לב; מייד נכנס לתמונה ועזר בכל לבו להחריג את מטוס הנוסעים שעליו היו בעלי השמחה, ואכן הפנו עובדים והפריקה בוצעה מיידית. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אבל מה היה קורה אילו לא הייתי שם? השביתות הפתאומיות האלה חייבות להיפסק. אי-אפשר להשתמש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> בהכול אשמה הטכנולוגיה, שחבר הכנסת מקלב אחראי עליה. הטכנולוגיה. חבל שאתה לא פונה אל הטכנולוגיה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יואל חסון, תן לו לסיים, ואחר כך – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תן לי משפט סיום. <היו"ר נורית קורן:> תן לו לסיים, חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יואל, אי-אפשר להשתמש בנוסעים כבני-ערובה לצורך מאבק, צודק ככל שיהיה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה גם לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, גם לעובדים יש זכויות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אבל לא על חשבון האנשים האלה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת יואל חסון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – אין פה חברות – והפתעה: אין פה גם שרים, אז אני לא יכולה לברך אותם. בפעם המי-יודע-כמה ממשלת ישראל, הלא-טובה, מתעלמת מהכנסת. הכנסת לא מספיק טובה בשבילם, ולפקח עליהם אי-אפשר, אז אני מציעה, חברים יקרים: בואו נחזיר את המפתחות ונלך הביתה, כי אין לנו מה לעשות פה. תראו, בשבוע האחרון התבשרנו שב-2 באוגוסט, הוא יום המפץ הגדול, יחלו בשעה טובה העבודות לבניית התוואי של הרכבת הקלה. לכאורה בשורות מצוינות, חיכינו להן כמעט אלפיים שנים. אבל יחד עם זאת, אין שום היערכות ושום דבר. דיברו פה על איך נגיע בבוקר. אז כמובן שאיך קוראים לו? מנכ"ל "נתיבי תחבורה עירוניים", מר יהודה בר-און, כתב איזה מדריך – איך יתנייד הישראלי בזמן הבנייה של הרכבת, בניית התוואי; נקרא לזה "המדריך לשורד המתחיל". הוא אמר: על הנהגים לצאת שעה מוקדם יותר בעת נסיעה לתל-אביב או בתוכה. אז אמרה חברתי חברת הכנסת זנדברג: לא המצאת שום דבר; אם היה אפשר, היינו עושים את זה קודם. אבל נעזוב את זה שאין באמת דרך להגיע, ונעזוב את זה שהפקקים יחנקו את כולם. אני רוצה לתאר לכם מה הולך להיות בתוך העיר תל-אביב. כי בואו לא נשכח: תל-אביב זו העיר הגדולה של העסקים, אבל יש גם אנשים שגרים שם, ויש אנשים שצריכים להתנייד שם. חשבנו על מה יקרה לנגישות בעיר כשכל הרחובות יהיו עמוסים במלט ובחפירות ובאזורים סגורים ובמדרכות לא פנויות? מישהו חשב על זה? לא, מה זה משנה? ימצאו את הדרך. אז אולי ל"שאטלים" הם דאגו, ואולי חניונים הם יבנו – אבל איך בדיוק אמורים להתנהל בעיר, גברתי היושבת-ראש? אתמול שמעתי את נציג עיריית תל-אביב, שדיבר על זה שבתל-אביב יש מיליון יוֹממים, שזה אומר שמיליון אנשים באים ומבקרים בתל-אביב. בשבוע. איפה יתניידו המיליון האלה? עכשיו, תראו, זה לא איזה רחוב צדדי בתל-אביב; אני מסתכלת על רשימת הרחובות: אלנבי, קרליבך, יהודה הלוי, נחלת בנימין – אנחנו מדברים על רחובות מאוד מרכזיים. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בסוף, איפה נשים את האנשים? נגיד להם "תלכו הצדה ותחזרו כשזה ייגמר"? ויש עוד נקודה, ובזה אני אסיים, גברתי, למרות שאת יודעת, אין פה שר, אבל הנקודה באמת חשובה. אומרים שזה יסתיים ב-2021. עכשיו, בואו – אנחנו בישראל. אז אומרים. ואם זה לא יסתיים? אז אנחנו דנים את כל האזרחים שרוצים להגיע לתל-אביב להשבתה כללית עד שזה יסתיים? זה הרי לא יסתיים בזמן. לסיכום, אין שום תוכנית, אין שום הבנה של הקשיים שהולכים להערים על האזרחים, אבל העיקר: יש תוכנית לרכבת קלה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים הנעדרים – בעי"ן, כמובן – את יודעת, אני רוצה לומר, גברתי היושבת-ראש, קודם כול, שאפו. לא קל להיות סגן יושב-ראש ולנהל ישיבה. גם אני עכשיו עמית שלך, גם אני סגן יושב-ראש, ובאמת שאפו. המציאות היא לא פשוטה עבור סגן יושב-ראש, למצוא את עצמו בסיטואציות שהן בעייתיות. אבל אני רוצה לומר לך משהו. את יודעת, אני אומנם צעיר, אבל זו הקדנציה השלישית שלי בכנסת. ואני הייתי בקואליציה וגם הייתי באופוזיציה. אז קודם כול, זה גלגל, זה קורה. ואני מאחל לך להיות כאן הרבה שנים – – <היו"ר נורית קורן:> זה גלגל לכל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – באמת, הרבה שנים, וגם יום אחד להיות באופוזיציה. זאת חוויה מתקנת וחשובה. אבל בסוף כולנו חברי כנסת. וכולנו בסוף קודם כול חברי כנסת, לפני שאנחנו שרים, לפני שאנחנו יושבי-ראש ועדות או סגני יושבי-ראש או כל דבר. אנחנו קודם כול חברי כנסת. והבית הזה וההשפעה שלו והכוח שלו זה מעבר לקואליציה ואופוזיציה. ואני באמת חושב, גברתי היושבת-ראש, שכדאי וראוי – וגם כדאי שנעלה את זה שנינו בנשיאות הבאה ביום שני – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נעלה את זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בלי קשר לאן אנחנו שייכים, אסור לנו לאפשר מציאות שבה מתקיים דיון במליאת הכנסת ושולחן הממשלה ריק. <היו"ר נורית קורן:> לא רק זה – גם חברי הכנסת. גם חברי הכנסת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> את יודעת מה? חברי הכנסת, יש לנו גם אירוע במקביל, את יודעת, עכשיו, ויכול להיות שחלק מחברי הכנסת נמצאים באירוע, אבל – – – <היו"ר נורית קורן:> גם השרים שם, בטוח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם השרים, אבל לממשלה חייב להיות כאן תורן. בכל זאת, הבית הזה הוא הפיקוח על הממשלה, ומהבית הזה הממשלה יצאה, וזאת חובתנו, בלי קשר לאופוזיציה וקואליציה, לשמור על הכוח של הבית הזה, שהוא נציג של הריבון, שזה הציבור הישראלי. ולכן זה חשוב וזה בא באמת מדם לבנו. זה לא בא רק מאיזה עניין של קואליציה–אופוזיציה. ואת יודעת מה? אני גם הייתי יושב-ראש קואליציה, ואני יודע גם מה זה האתגר הזה להיות יושב-ראש קואליציה, תאמיני לי, לא תפקיד שצריך לרוץ אליו. אבל גם כשאתה יו"ר קואליציה, אם יש לך את ההבנה שהבית הזה בסוף צריך להתנהל, איך שאני מכיר את צחי הנגבי, אם הוא היה יודע בזמן אמת שזה המצב, הוא לא היה נותן לזה לקרות, אני בטוח. כי הוא מבין את החשיבות של הבית הזה. <היו"ר נורית קורן:> לצערי, בגלל שיושב-ראש הכנסת לא פנוי כרגע, אז לא יכולנו לפנות אליו גם כן. ופנינו, וזאת הייתה ההנחיה, להמשיך את הדיון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בסדר. אנחנו לפחות הרווחנו מזה שאנחנו נביא את הנושא הזה לדיון בוועדת הפנים. אני משער שזו תהיה ועדת הפנים, נכון? או כלכלה? <היו"ר נורית קורן:> נדמה לי שיש דיון בכלכלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כלכלה. בסדר, כלכלה. אני רוצה רגע להתייחס לנושא. קודם כול, תראו, חברי חברי הכנסת, יש התחלה, התנעה, לראשונה, סגן השר, של הקמת רכבת תחתית בתל-אביב. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה מברך על זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בוודאי, חד-משמעית. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה אתה עושה פה? < יצחק כהן (ש"ס):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אנחנו לא רגילים לנוכחות של הממשלה, אדוני. <היו"ר נורית קורן:> יואל, קצת בזבזנו את הזמן. תשתדל להתמקד, בבקשה. בסדר? אני אתן לך עוד דקה, אבל בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, תני לי את שתי הדקות, שאני אדבר על הנושא הזה. אני באמת אומר, יש כאן בשורה שאולי, אני מקווה, ב-2 באוגוסט יחלו בחפירות, תתחיל העבודה, תסתיים במועד, כפי שהתחייבו. אני לא רוצה לתאר לי בכלל מה עלול לקרות אם העבודות האלה לא יסתיימו במועד או חס ושלום ייעצרו, איזה נזק יכול להיגרם לתושבי תל-אביב ולנכנסים לעיר. כולם מכירים את הסרט "תעלת בלאומילך". אתם זוכרים את זה, נכון? אז שלא נגיע למקום הזה, שלא נגיע לסצנות האלה מאותו סרט מיתולוגי. חברי דיברו כאן ונגעו בכל הנושאים. אין ספק שזה מצד אחד דורש היערכות, ואנחנו רוצים לוודא, והכנסת יש לה אחריות לוודא שהממשלה אכן נערכת לכל הליקויים, השינויים, ההשפעות שהולכות להיות על ההתנהלות בתוך העיר תל-אביב כמרכז העסקים של מדינת ישראל, וגם עבור התושבים. חברי נגעו בנושא הזה, אבל אני רוצה לגעת בנקודה אחרת, וטוב שאתה כאן, אדוני סגן שר האוצר. אני, מעבר לדאגה על העיר פתוחה או סגורה, ועל הפקקים וכיוצא בזה, אני דואג לעסקים הקטנים, ואני דואג לאותם עסקים שנמצאים באזורים הללו – – <היו"ר נורית קורן:> יואל, נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – שנמצאים באזורים הללו של החפירות, באזורים האלה של העבודות. אנחנו יודעים בוודאות שעסקים שלמים, רחובות שלמים, הולכים להפוך להיות למעשה רחובות רפאים. אף אחד לא יעבור בהם, לא ייכנס בהם. מסעדות, בתי-קפה, חנויות, שהם לאורך האזורים האלה, למעשה יחדלו מלתפקד. אני מבקש ממך, אדוני סגן השר, ואני שמעתי התייחסות של סמנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר בנושא הזה, שצריך חקיקה כדי לפצות, בפרויקטים כאלה, בעלי עסקים. בבקשה, אם צריך חקיקה, נקדם חקיקה. אבל לא יכול להיות מצב שבו עשרות, ויכול להיות גם מאות עסקים, בעיקר קטנים – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – הולכים להיפגע, גברתי, פגיעה קשה וחמורה מהעבודות הללו, והממשלה תתעלם כאילו זה כלום, כאילו זה הגיוני. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תני לי עוד שנייה, בבקשה. תהיי קצת אדיבה. <היו"ר נורית קורן:> אבל כבר הוספתי לך יותר מהזמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני בדקתי גם – גברתי, אני גם בדקתי. יש יתרונות לסגן יושב-ראש – – – <היו"ר נורית קורן:> לא, לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עוד דקה. <היו"ר נורית קורן:> אתה לא רוצה שיאשימו אותנו במשוא פנים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. חס וחלילה. אבל אני בדקתי בעולם, בדקתי בעולם. אני הולך להיכנס לנושא הזה, ואני בדקתי בעולם, ובמקומות אחרים, אכן במקומות בעולם, כשיש עבודות פיתוח – חוץ מסין, לא מדבר על זה – מפצים. ואני אפתיע אותך: גם בסין. אפילו בסין לא מפנים כמו בשמועות שהיו – מפנים ככה בלי להודיע. <היו"ר נורית קורן:> יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז לכן, לסיכום, אני שמח שזה עובר לוועדה. <היו"ר נורית קורן:> אתה גם רוצה עוד סיכום? כבר אמרת. בבקשה, יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני שמח שזה עובר לוועדה – – <היו"ר נורית קורן:> אתה לא רוצה שאני אסגור לך את המיקרופון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ובוועדה אנחנו נקפיד שיהיה פיצוי לבעלי העסקים המושפעים מהעבודות והחפירות. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. ועכשיו חבר הכנסת מיקי לוי, הבעת דעה נוספת. אבל, מיקי, מהצד. הבעת דעה מהצד. דקה אחת לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, פנו אלי הבוקר אנשי עסקים בעקבות – אני מברך גם את שר התחבורה על המיזם הזה, ואני באמת מאמין בכוחו להזיז את זה ולעמוד ביעדים ובזמן. אבל פנו אלי הבוקר בעלי עסקים מאוד מאוד מודאגים, וכן פנה אלי ירון גינדי, שהוא יושב-ראש לשכת יועצי המס, שמטפל בעסקים קטנים. יועצי המס מטפלים בעסקים קטנים. הם מאוד מודאגים. אני בדקתי את הנושא הזה, ואין שום התייחסות לעסקים קטנים ובעלי מסעדות לאורך כל תוואי הדרך של הרכבת הקלה. אני מכיר היטב את המיזם הזה מירושלים, כמה צרות, כמה זמן הוא לקח, ובדקתי גם בעולם. חברות שחפרו וביצעו עבודות מן הסוג הזה בעולם, בתוך ההסכם, אותה מדינה שחתמה אתה את ההסכם, אותה עיר, היה סעיף שבו אמור היזם להתייחס אל בעלי העסקים הקטנים ולפצות אותם. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> מדובר במאות או בעשרות מאות של בעלי עסקים ומשפחות שעלולים להתמוטט ולאבד את מקור לחמם. אני מבקש להביא את זה לתשומת לבו של שר התחבורה. אדוני סגן שר האוצר, יש נגיעה של עסקים קטנים גם לאוצר. מוטב יהיה אם תקיימו על זה דיון רציני, איך ניתן לפצות את אותם בעלי עסקים. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו נצביע עכשיו כדי להעביר את זה לוועדה. <קריאות:> כלכלה. <היו"ר נורית קורן:> רגע, חברים. אנחנו נרשום אחר כך. בבקשה, תצביעו בעד. בעד. בעד כלכלה טובה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> תוצאות: בעד – 4, אין נגד, אין נמנעים. אנחנו נעביר את זה לוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום> <דוח מצב המדינה 2015 של מרכז טאוב> <היו"ר נורית קורן:> נעבור לנושא הבא: דוח מצב המדינה 2015 של מרכז טאוב, הצעות מס' 546, 573, 594 ו-599. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. ואני מודה לך מאוד שאתה כאן. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. יואל, תעשה טובה ותישאר. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, לא. יואל, לך. אני רוצה לדבר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, זה בסדר. אני רוצה לקבוע שיא גינס. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, זה קרה פה. <היו"ר נורית קורן:> זה קרה כבר. בטח היה מישהו שנאם לבד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ברור שזה קרה פה. אפילו היה מצב שסגן יושב-ראש היה לבד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יכולנו לעשות איזה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> גם נכון, איציק. אם הייתי יודע – אני, להערכתי – חשבתי שהיום הביטול – הוא ביקש לסגור את המליאה ב-19:00, וזה לא יגיע אלי. <היו"ר נורית קורן:> נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל קטונתי. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, ידידי חבר הכנסת חסון – נורא קל לבוא ולהגיד שמות, כי אין חברי כנסת אחרים – כנסת נכבדה, ובכל זאת, לפני כמה שבועות ביקרתי במרכז טאוב ואני עומד אתו בקשר. מה עוד שבתפקידי הקודם גם הייתי עם המכון בקשר על בסיס קבוע, כמעט מדי חודש. גם במשרדי הקודם, משרדך הנוכחי, קיימנו דיונים מאוד מאוד משמעותיים בקשר לכלכלה הישראלית. מרכז טאוב הוא מכון מאוד מאוד מכובד. יש בדוח שהם הפיקו, הדוח שמתייחס לשנים 2005–2011, נתונים רבים ומאוד מאוד חשובים. אחד הנתונים מתייחס ליוקר המחיה ועליית מחירי המזון. הדוח מראה בצורה ברורה כי בשנים 2005–2011, שנת המחאה החברתית, הייתה עלייה בכל מוצרי המזון בשיעורים של עשרות אחוזים בהשוואה למדינות ה-OECD. הפער העצום, כך לדוגמה, שבעוד בשר ועופות עלו בישראל ב-2005 כ-8% פחות מה-OECD, בשנת 2011 מחיריהם עלו כ-21% יותר מהממוצע ב-OECD. ואני הייתי שמח אם הדוח הזה היה גם מתייחס ל-2012, 2013 ו-2014. אבל לא כך הוא, הוא עד 2011. אותו דבר גם קרה למוצרי החלב, הביצים, המשקאות הקלים, כל מצרכי המזון. מדובר בנתונים מדהימים שמאששים את מה שכולנו הרגשנו בכיס. בסך הכול, אם בשנת 2005 מוצרי המזון בישראל היו זולים בכ-16% לעומת מדינות ה-OECD , תוך שש שנים בלבד, מוצרי המזון בישראל עלו והתייקרו, והפכו את ישראל, ב-2011, ליקרה יותר ב-19% לעומת מדינות ה-OECD. כשבאים לבדוק מדוע זה קורה, ישנם אלמנטים שהדוח מתייחס אליהם, שגם אותם כולנו מכירים היטב: ריכוזיות גבוהה, ולשמחתי קצת טיפלנו בה בקדנציה הקודמת, וכן חוסר תחרות והעלאת מחירים בצורה בלתי פרופורציונלית. לדוגמה: בהנעלה והלבשה אחוז היבוא עלה בין 2005 ל-2011 מ-30% ל-70%. בתחום המזון אחוז היבוא עלה באחוזים בודדים וכמעט לא השתנה. רוצה לומר: צריך לפתוח את שוק היבוא לתחרות. החסמים, שאת חלקם פתרנו, לייבוא מזון ושיעורי הייבוא הנמוכים, השאירו את החברות המקומיות, שמייצרות בצורה ריכוזית את רוב המזון בארץ, כמעט ללא תחרות, ואפשרו להן להעלות עוד ועוד את המחירים. מה עוד שעל-פי הדוח היבוא נמוך עוד יותר דווקא בקבוצות המזון. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> בדיור – תהליך הבנייה שהוחל בשנים האחרונות והתהליכים שאתם מובילים עכשיו, אני מברך עליהם. אני מקווה שהם יפתרו, למרות שהדוח מדבר על 2011, מ-2005 עד 2011, ומדבר על הביורוקרטיה. ראוי כי תבדקו את הדוח ותקראו אותו. ניתן ללמוד בו רבות כיצד לפתור את הבעיה. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> הנקודה האחרונה נוגעת – – <היו"ר נורית קורן:> חשבתי שסיימת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – למיסוי ולכלכלה השחורה. חבר הכנסת ידידי סגן שר האוצר איציק כהן, שנינו יודעים מה טיבה. עשיתי רבות בכנסת הקודמת. הגבייה של המסים – מעבר ליעד. בשנה הקודמת היא הגיעה ל-4.4 מיליארד. בחציון הזה, על-פי הפרסומים, ואיני מצוי בנתונים המדויקים של רשות המסים כמו בעבר, כ-5.5 מיליארד שקל במחצית הראשונה. ראוי שיגזרו משם גם את נתוני הכלכלה השחורה, ותובילו המשך מאבק ולחימה ללא חת וללא גבולות בכלכלה השחורה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני ממליץ ומבקש להעביר את הדיון הזה בדוח טאוב – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כספים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לוועדת הכלכלה. זה דוח מאוד מאוד כבד. סליחה, לוועדה הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לעבודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני טעיתי. אני סיכמתי עם חבר הכנסת גפני, שגילה עניין רב בעניין הזה, כי הוא יקדיש כשעה וחצי לעניין הזה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אודה לך אם תאפשר את זה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יואל, אתה לא הולך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הממשלה לא מכבדת אותי – אני לא מכבד אותה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל אני – מיקי, כשאתה יורד מהדוכן, תעשה טובה ותתאים לי אותו. זה לא יכול להיות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מדובר בסגן שר מקצועי לעילא ולעילא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, א. אני מודה לכם על שנשארתם בשעה כל כך מאוחרת לשמוע את הדיווח כיצד מתמודדים עם הנתונים החמורים שמרכז טאוב פרסם. אבל לגבי הנושא הקודם – אני גם זוכר את סלילת הרכבת הקלה בירושלים. כל רחוב יפו וכל שוק מחנה-יהודה, ואיזה צער גדול היה לעסקים שם. אבל מה? היום הם פורחים. הם קיבלו פיצוי בחזקת 100. כולם מבסוטים ומברכים את הקדוש-ברוך-הוא שנתן להם את הדבר היפה הזה, את הרכבת הקלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ראשיתה מצער ואחריתה ישגה מאוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדיוק. ראשיתה מצער ואחריתה ישגה מאוד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא כל כך אותו דבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם העסקים הקטנים בתל-אביב, תאמין לי, ערכם יעלה עשרות מונים כשהרכבת תתחיל לפעול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל, שם זו רכבת תחתית, וכאן זה רכבת עילית. בוא ונדבר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא משנה, אבל יש שם תחנות בתוואי. על כל פנים, זה ישביח. זה ישביח. <מיקי לוי (יש עתיד):> רק 11 קילומטר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תחתית? <מיקי לוי (יש עתיד):> תחתית מתחת לדיזנגוף, והשאר – עילית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה ישביח. אגב, את רחוב בן-יהודה סוגרים ביום 2 באוגוסט, אבל אחרי זה, זה כבר יפרח. על כל פנים, אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת מיקי לוי שהעלה את הנושא הזה. זה נושא מאוד חשוב, רק חבל שיש לנו כל כך הרבה מאזינים – אבל בבתים מאזינים לנו. בהצעת הדיון על רקע הדוח "תמונת מצב המדינה 2015" שפורסם על-ידי מרכז טאוב עלו טענות רבות ומגוונות המתייחסות להיבטים רבים בכלכלה הישראלית, כגון אי-שוויון, יוקר המחיה, הישגים בבתי-ספר ועוד ועוד טענות. גברתי, מפאת קוצר היריעה, נתייחס אל הטענות בקצרה. חסמי הייבוא על מוצרי מזון: משרד האוצר, בין השאר על רקע מסקנות ועדת טרכטנברג וועדת קדמי, פועל רבות להסרת מגבלות סחר בתחום המזון. בהקשר זה בוצעו מספר פעולות מרכזיות בתקופה האחרונה: א. הרפורמה בייבוא מזון רגיל, הנקראת רפורמת הקורנפלקס – הצעת החוק האמורה, שאושרה לאחרונה בוועדת השרים לחקיקה, מסדירה את הליך הייבוא של המזון הרגיל על-ידי אימוץ מודל פיקוח הנהוג באירופה. חוק זה, אם יאושר, בעזרת השם, יקטין את הנטל הביורוקרטי על יבואנים, יגביר את האפשרות לביצוע ייבוא מקביל ויזרז את שחרור הסחורה מהנמלים; ב. הגדלת מכסות יבוא והורדת מכסים בשוקי הבשר והחלב – צעד שכבר הוביל לירידת מחירים. כך, בשוק הגבינות הצהובות מוצע כרגע מוצר שמחירו נמוך ב-30% מהמחיר המפוקח בשוק זה. לגבי השאלה על עלויות החזרי ההלוואות והמשכנתאות, ראשית יש לציין כי סביבת הריבית הנמוכה מורידה באופן משמעותי את תשלומי המשכנתה למשקי-הבית. עם זאת, על מנת להוריד את העלות החודשית לבעלי המשכנתאות עוד יותר, יש להתמקד בהורדת מחירי הדיור. משרד האוצר הגדיר את הורדת מחירי הדיור כיעד מרכזי לשנים הקרובות. המשרד נוקט שורה ארוכה של צעדים משמעותיים שמטרתם להוריד את מחירי הדיור בישראל. בתוך כך אישרה השבוע הכנסת את העלאת מס הרכישה, וקבינט הדיור אישר שורה של החלטות. לגבי ההתלכדות של חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, כשהצביעו פה אחד, זה רק מראה כמה הנושא הזה חשוב ונמצא בראש סדרי העדיפויות. קבינט הדיור אישר שורה של החלטות בצד ההיצע, כגון שיווק קרקעות במחירם מופחתים לזוגות הצעירים, המרה של דירות המשמשות למשרדים למגורים, הקלה בהליכי פדיון קרקע לטובת קיצור זמן שיווק הקרקעות, תוכנית לעידוד בנייה מהירה ועוד ועוד ועוד. לגבי מה שהעלית, ידידי חבר הכנסת מיקי לוי, אי-שוויון בהישגים לימודיים בבתי-הספר: משרד האוצר רואה חשיבות רבה בצמצום הפערים בין אוכלוסיות במערכת החינוך. משרדי החינוך והאוצר הובילו יחדיו תוכנית להקצאת שעות ביסודי ובחטיבות הביניים באופן דיפרנציאלי. נוסף על כך, המשרדים הכריזו לאחרונה על רפורמה בסייעת שנייה בגני-ילדים עם מעל 29 ילדים אשר מתוקצבת באופן דיפרנציאלי בהתאם לחוזק הכלכלי של הרשות. אני מקווה שהעיקרון הזה של התקצוב הדיפרנציאלי ינוע לאורך כל השדרה: גם תקציבי חינוך וגם תקציבי רווחה וכל המצ'ינגים שהממשלה עושה עם הרשויות – שילכו לפי החוסן של כל רשות ורשות. עוד נקודה שהעלית, אי-שוויון בהכנסות: האי-שוויון הגבוה בישראל הוא סוגיה כלכלית חשובה, ומשרד האוצר שם דגש על ההתמודדות אתה. בהקשר זה, יש לציין את המגמה החיובית שנרשמה בשנים האחרונות של ירידה באי-שוויון הכלכלי לפני מסים ותשלומי העברה, זאת בניגוד למגמה העולמית. בשנה האחרונה נרשמה ירידה גם באי-שוויון ובתחולת העוני אחרי מסים ותשלומי העברה. עם זאת, ולמרות מגמה חיובית זאת, ישראל עדיין מדורגת גבוה-גבוה בהשוואה למדינות המפותחות מבחינת היקף האי-שוויון. משום כך, משרד האוצר אינו קופא על שמריו וממשיך לקדם מדיניות להקטנת האי-שוויון. כך, בתקציב שיוגש בקרוב לממשלה – ואתם תאשרו אותו כמו שאישרתם את ההעלאה במס רכישה, פה אחד – ייכללו מספר צעדים משמעותיים להתמודדות עם סוגיה זו, כגון תוספת לקצבת השלמת הכנסה לקשישים, תוכניות לטיפול ממוקד בעוני במשרדים החברתיים, שינוי מנגנון ההקצאה בין הרשויות המקומיות, כפי שאמרתי קודם, בינוי וסבסוד מעונות-יום, הכשרות מקצועיות ועוד. היריעה קצרה והזמן קצר – – <היו"ר נורית קורן:> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – זה נושא לסימפוזיון של יומיים, מה שהעלה חבר הכנסת מיקי, אבל אנחנו נסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש קונצרט למעלה וסימפוזיון פה. בסדר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפשר להפוך. <היו"ר נורית קורן:> תכף. אני מזמינה את כולם להמשיך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מעבר לכך, על-פי ההצעות לדיון, מרבית ההכנסות משכר דירה מגיעות לחמישונים העליונים. ממצא זה אינו מפתיע, כיוון שבממוצע ככל שהשכר גבוה יותר כך גם החיסכון גבוה יותר, ועל כן ההשקעות והיקף הנכסים גבוהים יותר. כלומר, רק טבעי הוא ששיעור גדול יחסית של הנדל"ן להשקעה הוא בבעלות החמישון העליון, ומכאן שגם שיעור גדול של ההכנסות משכירות ינותב לחמישון זה. מעבר לכך, אין לעובדה זו השפעה משמעותית על האי-שוויון בישראל, כיוון שגם בתרחיש אלטרנטיבי – שבו משקי-הבית מהחמישון העליון היו משקיעים את חסכונותיהם באפיקי השקעה אלטרנטיביים, כמו למשל בשוק המניות, אשר היו מניבים תשואה זהה – התוצאה מבחינת ההכנסות, ההוצאות והאי-שוויון במשק הייתה זהה. אני חושב שהנושא חשוב מאוד. לדעתי, הניתוח הוא ניתוח מדעי, הרב מקלב. הייתי מעביר את זה לוועדת המדע. <מיקי לוי (יש עתיד):> סיכמתי עם יושב-ראש ועדת הכספים שהוא יקדיש לזה שעה וחצי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיבלת. תודה רבה לכם. תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון, לחבר הכנסת מיקי לוי, לחבר הכנסת הרב מקלב, ליושבת-ראש, למזכיר הכנסת, על הסבלנות ועל ההתמדה בעבודת הכנסת. תודה רבה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לסגן שר האוצר יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ולרשמות, שעושות עבודה נפלאה – לא רק אלה שיושבות פה; גם אלה שבקומה החמישית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> כל הכבוד לכן. אתן צודקות. בלעדיכן לא היינו יכולות לעשות את כל היום כמו שצריך. אתן עושות עבודה ראויה. עכשיו נעבור להצבעה. סגן השר, אתה רוצה לשבת במקומך כדי שנצביע? אני אמתין. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 5, אין נמנעים ואין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בעניין דוח מצב המדינה 2015 של מרכז טאוב, תועבר לוועדת הכספים. אני מבקשת שיירשם בפרוטוקול שאני רואה בחומרה ששר תורן לא היה במליאה, ולא אפשר לנו לקיים את הדיון כמו שצריך. היה נחסך מאתנו הדיון עם כל חברי הכנסת שרצו לממש את זכותם. אני מבקשת שיושב-ראש הכנסת ייתן את דעתו בעניין וינקוט צעדים בעניין. לא ייתכן ששר שהוא תורן ייעדר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ב בתמוז התשע"ה, 29 ביוני 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:39.>