דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"א
ישיבה כ"ט
הישיבה העשרים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ה (30 ביוני 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 5
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 5
יעקב מרגי (ש"ס): 6
מאיר כהן (יש עתיד): 6
דב חנין (הרשימה המשותפת): 7
אורן אסף חזן (הליכוד): 7
חיים ילין (יש עתיד): 8
אילן גילאון (מרצ): 9
ענת ברקו (הליכוד): 9
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10
נחמן שי (המחנה הציוני): 11
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 13
שרון גל (ישראל ביתנו): 14
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 15
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 16
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 17
מיקי לוי (יש עתיד): 17
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 19
מירב בן ארי (כולנו): 20
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 20
עליזה לביא (יש עתיד): 21
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 23
מיכל רוזין (מרצ): 24
דניאל עטר (המחנה הציוני): 25
איציק שמולי (המחנה הציוני): 26
יעל גרמן (יש עתיד): 26
ינון מגל (הבית היהודי): 27
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 28
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 28
הצעות לסדר-היום 29
ציון יום הצעירים והנוער בסימן ארגוני הילדים והנוער 29
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 29
רועי פולקמן (כולנו): 30
מיכל רוזין (מרצ): 31
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 33
יואל חסון (המחנה הציוני): 34
יעקב מרגי (ש"ס): 36
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 38
השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: 41
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום יום שלישי, י"ג בתמוז תשע"ה, 30 ביוני 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון והמשרד לביטחון הפנים), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מרדכי יוגב ומשה גפני וקבוצת חברי הכנסת.
אמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממלכת בלגיה בדבר ביטחון סוציאלי, וכן הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין הרפובליקה העממית של סין בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים ובדרכוני שירות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי – נאומים בני דקה. אני מבקש להצביע, לצורך הרשמה בלבד. ההצבעה מופעלת. אבקש בינתיים מחברת הכנסת סופה לנדבר לפתוח את הנאומים בני דקה. בבקשה, גברתי. ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שהיום בוועדת הכספים, בנושא אחד, גלשנו לנושא של ביורוקרטיה. גם בוועדה לפניות הציבור, כאשר חבר הכנסת ניהל את הוועדה, דיברנו על ביורוקרטיה. ואני רוצה להגיד שיכול להיות שבכנסת ישראל הנוכחית אנחנו חייבים להתחיל להילחם בתופעה הזאת.
חזרתי עכשיו מרוסיה הלבנה, בלרוס, הייתי שם בנושא של פנסיות והחזר פנסיות לאזרחי מדינת ישראל – מבלרוס לישראל. נפגשתי פעם נוספת עם שרת הרווחה וקיבלתי מידע, ששם כל שר, כל חבר פרלמנט, כל ראש מועצה וראש עירייה מקבלים קהל, ומחויבים לקבל קהל. אני חושבת שאנחנו צריכים להניח כאן חוק, שכל אחד שמגיע לתפקיד בכיר ונבחר על-ידי ציבור, חייב לקבל ציבור. אף אחד מהפקידים הוא לא אלוהים, ואף אחד מאתנו בוודאי ובוודאי, ובגלל זה כנסת ישראל צריכה לעבוד בססמה: אנחנו נגד ביורוקרטיה, ואנחנו ראשונים שנעשה את זה, וניתן דוגמה לכולם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת לנדבר. חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נודע לנו שהשר ארדן החליט למנות סמפכ"ל למשטרה, ניצב סאו, והוא אחד המועמדים המובילים למפכ"לות המשטרה. למי שלא יודע – לא מכיר את ניצב סאו, אולי בכמה מילים אפשר להגדיר אותו, כדי שתכירו אותו. זה גיבור – באוקטובר 2000 – גיבור נגד ערביי ישראל; באוקטובר 2000 היה סאו מפקד מג"ב צפון. ועדת אור קבעה שב-1 באוקטובר 2000 ניהל סאו עימות ממושך עם אזרחים שהשתתפו בהפגנות, והכול בלא הצדקה. הוועדה קבעה כי הוכח גם שב-2 באוקטובר היה סאו שותף לאחריות להפעלה בלתי מוצדקת של ירי צלפים באש חיה. אנחנו, בקיצור, עומדים מול מינוי מפכ"ל פושע, עבריין, וחס ושלום, אם יהיה מפכ"ל המשטרה במדינת ישראל – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – איך אפשר, אדוני, מכובדי היושב-ראש, לבנות אמון בין אוכלוסייה לבין מי שרצח את בניה? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יעקב מרגי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אנחנו בעיצומה של עונת הקיץ. מחר בבוקר גם תלמידי החטיבות הנמוכות, בתי-הספר היסודיים, יצאו לחופשה. לצערנו הרב, מאז פתיחת עונת הרחצה אנחנו שומעים תדיר על טביעות ועל נערים ושחיינים ומבלים בחופי הים שטובעים למוות. אני חושב שגם משרד החינוך, גם – כל המשרדים הייעודיים, הממשלה, הכנסת, צריכים לומר את דברם. צריך לצאת בקמפיין למשנה זהירות. אי-אפשר כל בוקר, כל יום, לפתוח את החדשות ולשמוע שבסוף שבוע זה טבעו למוות כך וכך. אני חושב שטוב תעשה הכנסת אם תייחד לזה דיון – לסוגיית הבטיחות בחופי הרחצה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים ונכבדות, היום ציינו בכמה ועדות – על-ידי מירב בן ארי – את יום ארגון תנועות הנוער, ארגוני הנוער. אני חייב לציין שבכל מקום שבו הייתי, זה חימם את הלב. הפעילות, ההגשמה העצמית, העזרה לחברה הישראלית, התוספת המשמעותית – לא נעלמו מעינינו.
הייתי רק רוצה שכולנו, כל חברי הכנסת, נתאחד בכך שבתקציב הזה, של 2016-2015, שיבוא עלינו לטובה, בהסכם של כולם, נעשה הכול כדי לשכנע את שר האוצר שהתקצוב לא יישאר אותו תקצוב, שבעיני הוא עלוב, אלא תקצוב הרבה יותר משמעותי, ודיפרנציאלי, כדי שנוכל לגעת במגזר הבדואי ובמגזר הערבי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת אורן חזן.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, עד היום בצהריים כולנו תמהנו מדוע ראש הממשלה מתעקש כל כך להביא בפנינו במחטף החלטות כל כך גדולות בעניין הגז. היום, לאחר שנחשף המתווה, ברור לגמרי מדוע הוא עשה כך. קודם כול, הוא צדק. המתווה כל כך בעייתי, שכשחושפים אותו לביקורת ציבורית הוא לא מסוגל לעמוד בה.
קודם כול, נשאר מונופול: "נובל אנרג'י" שולטים ב"לווייתן", ו"נובל אנרג'י" שולטים ב"תמר", ו"נובל אנרג'י" לא יתחרו עם "נובל אנרג'י". מונופול שמעלה מחירים – מחירי הגז בישראל עלו מ-2009, בעולם ירדו. כך מתנהג מונופול.
מונופול שמסוכן לחברה, מסוכן לכלכלה וגם מסוכן לדמוקרטיה. ראו מה שקורה כאן, ראו את קשרי ההון והשלטון שמופעלים במקרה הזה. ראו איך נושא חברתי וכלכלי ממדרגה ראשונה מועבר לדיון דווקא בקבינט הביטחוני. ראו את כל ההליכים העקומים של נטילת הסמכויות מהממונה על ההגבלים והעברתן לשר הכלכלה, שלא מוכן לקחת אותן, ואז הממשלה נכנסת לתמונה. כך לא מתנהלת חברה מודרנית, דמוקרטית, פתוחה ושקופה. כך מתנהל מונופול.
אמר בזמנו השופט העליון האמריקני ברנדייס: אפשר שיהיה ריכוז של העושר בידיים מעטות, ואפשרית דמוקרטיה פוליטית, אבל לא אפשריים שני הדברים יחד. הנה ההוכחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חזן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני רציתי לדבר על האינתיפאדה. כן, אתם שומעים טוב, מדובר באינתיפאדה. בחסות הדיונים והדיבורים על הגז יהודים מתים ונרצחים, גל הפיגועים עולה. אני לא מבין למי זה מפריע, אולי במי זה פוגע, או יותר נכון להגיד: למי זה נוח שהדם של אזרחי ישראל השנייה – כנראה הוא פחות סמיך מדמם של אזרחי תל-אביב והתקשורת שחיה בתוכם.
חברים, בחסות הגז יהודים מתים, ולא מגז. הגיע הזמן להכיר בעובדה: מדובר באינתיפאדה, אינתיפאדה חריפה. הגיע הזמן שראש הממשלה ושר הביטחון יכנסו דיון חירום, ייקחו אחריות לידיים. לא ייתכן שנתיר את דם אחינו ואחיותינו בארץ-ישראל. אני קורא מכאן, באמת, לחברי הבית הזה, מהשמאל, מהימין, מהרשימה הפלסטינית, לגנות את הפיגועים האחרונים, לגנות את הרשות, שתומכת בהם, לעצור את גל הטרור, כי אם לא, באמת עתידנו – – – אני אומר לכם שוב, תקראו את המילים ותשמעו טוב טוב: מדובר באינתיפאדה, וצריך לעשות לה קץ.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אומנם הנאום שלי הוא על השבוע שעבר, אבל הוא רלוונטי כנראה להיום, למחר וכנראה לעוד שנה ושנתיים.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
מה? למה? לא, סליחה. תפעיל את השעון בחזרה. אומנם מה שאני הולך להגיד קרה בשבוע שעבר, אבל אני חושב שזה רלוונטי בכלל לכנסת – היום, מחר, מחרתיים, בעוד שנה, בעוד עשר שנים, ולא משנה מי יהיה פה, במשכן.
הקיצוניות בכנסת ישראל ובעם ישראל לא מובילה לשום מקום. השנאה לא מובילה לשום מקום. אנחנו בסך הכול רוצים לשרת את עם ישראל. הקיצונים הם מיעוט, גם משמאל וגם מימין, ואין שום אפשרות לבוא – שהרוב השפוי יוכל לנהל את המדינה הזאת, ואני לא מדבר במושגים של ימין ושמאל. לשרת את העם, הדבר הבסיסי שאנחנו בעצם נשבענו כשהגענו לכנסת. ובמקום לשמוע לאנשי מקצוע, הפוליטיקה מכריעה כל פעם מחדש; אומנם אני שומע אנשים שבאים ואומרים: אנחנו אתך, אבל אנחנו לא יכולים – דין הקואליציה, דין האופוזיציה – דין של הכול.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
ואני שואל, כבוד היושב-ראש, איך אנחנו משרתים את העם? זאת שאלה מהותית. זאת שאלה שהיא תקפה לאורך כל השנים. ובמקום שהשנאה קיימת, שום דבר לא יצמח. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ילין. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני, כשאני שומע את המילה "מתווה" אני יודע שמדובר באנשים שאין להם דרך. והסיפור איננו הגז, כמובן, והסיפור גם איננו אופן ההחלטה, והסיפור הוא לא הוועדה. הסיפור, אדוני, הוא במדינה שמבקשת להיות רפובליקת בננות, שבה ראש הממשלה אומר שאם אין תשובה אין גז. ואני רוצה לומר לאדוני שלהיות פטריוט זה לא להגן על מגדלים פורחים באוויר ושטחים כבושים, אלא להגן על ערכים של הטבע ושל המדינה. הסיפור האמיתי הוא של מדינה שמבקשת להתפלש בעפר רגליו של גביר, ולהיסמך על שולחנו, בלי כבוד, בלי מורשת ובלי שום דבר.
אנחנו מבקשים להיות ב-OECD, אדוני היושב-ראש? ב-OECD המדינות המתפתחות והמתקדמות מבינות שאוצרות הטבע צריכים להישאר בידי הרוב. זה תקופה של האבו-נפחות, זה שנת החזיר, זה אנשים שבולעים ובולעים בלי סוף. המעטים שמקבלים את הארי, והארי שמקבל שום דבר. זה הסיפור האמיתי, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, היום, במסגרת הנאומים בני דקה – על ה-BDS, אני רוצה לדבר על מועצת הכנסיות העולמית, WCC. זאת אומרת, מין תיאולוגיה נוצרית מעוותת, ואנחנו רואים שהכנסיות, 347 כנסיות ביותר מ-110 מדינות, התארגנו כדי להחרים את מדינת ישראל. כל כך הרבה אנרגיה מושקעת כאן בשנאת יהודים; והלוואי שהיו מרכזים את האנרגיה הזאת במלחמה על העולם הנוצרי ההולך ונכחד במזרח התיכון. אגב, בעקבות העולם היהודי, שגם היה בהרבה מאוד מדינות ערביות ולא קיים יותר, כמו המשפחה שלי, למשל, מעיראק, או משפחות אחרות.
במועצת הכנסיות העולמית אנחנו רואים הרבה מאוד כסף והצהרות השוללות את זכותה של מדינת ישראל להתקיים. שוב אותם ארגוני סיוע נוצריים מסתמכים על כספים של שווייץ, דנמרק, שבדיה, גרמניה. היא מייסדת גם ארגוני משנה ותוכניות ליווי כלל-עולמיות שעוסקות בחרם – משיכת השקעות, כשהססמאות המלוות – אותן ססמאות קליטות ונבובות של מדינת אפרטהייד, ונכבה, טענת הנכבה, טענת השיבה וכו'.
את הסיכום לעניין הזה בעצם אנחנו רואים גם בקריאה לשחרור – כפי שהם קוראים להם – אסירים פוליטיים. מדובר בטרוריסטים שרצחו אזרחים ישראלים, יהודים וערבים כאחד. כי לא בטילים, ולא ברצח, ולא בפיגועי התאבדות – לא הייתה הבחנה בין יהודים וערבים כאשר רצחו אותם, אלא כישראלים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אני רק מבקשת להדגיש שמאחורי התנועה הזאת, של ה-BDS, יש כאן גם אנטישמיות מובנית, וכדאי לשים לב. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול אחרי חצות נהרג בעיר תמרה התושב ח'יר עבד-אלרחים דיאב, בן 60, ונפצעו כמה אנשים מיריות מרכב חולף, ובנס נמנע טבח, בזמן שהם היו ליד סופרמרקט בעיר תמרה. היורה עדיין לא נתפס, ובעיר הוכרז אבל והייתה שביתה היום. ויש זעם רב, במיוחד כי אירועי הירי הם בעלייה, והתושבים עומדים חסרי אונים. גם בכפר עראבה נהרג בחור לפני יומיים – לפני כמה ימים.
אני חושב שעל המשטרה לעשות הכול כדי להחזיר לאנשים את תחושת הביטחון ולתפוס את כל הפושעים המזלזלים בחיי אדם ובחיים של כולנו. אנחנו ברשימה המשותפת שמנו את המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית בראש סולם העדיפויות. אנחנו נעשה הכול כדי להתגבר על התופעה המסוכנת הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רציתי לשלוח מפה תודה לקבוצת הכדורסל של "הפועל ירושלים", שהצליחה – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
מאוחר.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא, לא מאוחר. אנחנו לא רוצים להתעורר מהחלום.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
אפשר מאוחר מבכלל לא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
פשוט הכנסת לא עוסקת בנושאים קונטרוברסליים אף פעם, ואתה מדליק את האש פה, באמת, נו.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה נושא קונטרוברסלי? מה קונטרוברסלי?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
היושב-ראש צודק – – –
<קריאה:>
היא לא הצליחה – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מה הקונטרוברסיה? אה, אין מחלוקת. לא, ידעתי שאני אשבור את השורה בדברי. אנחנו עם שתמיד מייחל לאיזה דברים שקשה להגיע אליהם. הנה, רחל מחייכת שם, כי היא גם הייתה כמוני – 72 שנה חיכינו לרגע. זה יותר מאשר העם היהודי – לא העם היהודי, אבל העם היושב בציון – חיכה למדינה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
העם היושב בציון.
<קריאה:>
איפה הבקלאווה?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
הבקלאווה. באמת, אני אומר, זה לא רק אירוע היסטורי, בדרכו, אלא אני חושב שבאמת צריך לומר משהו. הקבוצה הזאת, קבוצת "הפועל ירושלים", היא אירוע חברתי בירושלים. היא מכנסת סביבה קהל מגוון – כמו פניה של ירושלים, כך פניו של הקהל שבא. כולם, מהחרדים שלנו, חובשי הכיפות, ועד החילונים – מבוגרים, ילדים, אנשים שמייצגים את כל החברה הישראלית. וסוף-סוף הצלחנו לשבור איזה מונופול, שגם זה לא רע, כי הרי אנחנו מדברים על מונופולים פה, חבל על הזמן. אז תלמדו מאתנו: עם דבקות, עם נכונות, עם קצת מימון מבחוץ, הצלחנו לעשות את זה, ואני שמח שהאדום סוף-סוף ניצח. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. עוד פעם אנחנו חוזרים לדבר על בנצי סאו, ממלא-מקום המפכ"ל, ומי זה. במהלך אירועי אוקטובר 2000 הופקד בנצי סאו על גזרת ואדי-עארה. ועדת אור, שמסקנותיה פורסמו ב-2003, קבעה כי סאו ניהל עימות ממושך בניגוד להנחיות, היה אחראי לכניסת כוח שוטרים לאום-אלפחם בניגוד להנחיות שניתנו לו, ושותף לאחריות להפעלה בלתי מוצדקת של ירי צלפים באש חיה כלפי אזרחים בצומת אום-אלפחם, ובעימותים האלה נרצחו שלושה צעירים ערבים. הוועדה מצאה כי הכשלים שניכרו בתפקודו היו מהותיים.
היום שר הפנים מצא רק את האיש הזה לשים כשוטר מספר אחת; לביטחון פנים, השוטר מספר אחת – השר מצא אותו – וממלא-מקום – אנחנו מתנגדים גם שהוא יהיה ממלא-מקום, אבל אנחנו חוששים שתהיה החלטה על מינוי קבוע. אנחנו חוששים שהמינוי יהפוך לקבוע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
לכן אני פה פונה לשר לביטחון הפנים – לא להביא אותו בחשבון למינוי הקבוע, כי דם ערבים אינו הפקר, והתושבים והאזרחים הערבים לא ישתפו פעולה, ויחרימו אותו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת שרון גל.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, מדי יום ביומו אני מקבלת עשרות פניות, ויש ימים שאני מקבלת גם מאות פניות, מישראלים דוברי רוסית, דוברי אמהרית, דוברי צרפתית, שמודאגים מאוד מעניין אחד: הם מודאגים מכך שב-1 באוקטובר שנת 2015, רדיו רק"ע – רשת קליטת עלייה – יפסיק לשדר.
במסגרת הרפורמה שהייתה צריכה להתרחש ברשות השידור – אנחנו יודעים שההארכה השנייה כבר ניתנה, והיא מסתיימת ב-1 באוקטובר, ובעצם, הגוף המשדר החדש שהיה צריך להיות מוקם לא מוקם, וגם אם יתחילו להקים אותו בזה הרגע, מובן שלא יסיימו את המלאכה עד 1 באוקטובר.
אלפי ישראלים שלהם זו הגישה היחידה לעולם הרחב, זה הפתח שלהם, זה החלון שלהם, זה הקשר שלהם לישראליות, לציבוריות הישראלית, לפוליטיקה ישראלית, עלולים למצוא את עצמם ללא הדבר הזה, שמציל אותם מדי יום ביומו – ללא חדשות, ללא תחזית, ללא תוכניות בידור, שכרגע, בעצם – אם אנחנו מדברים על ההיסטוריה של רדיו רק"ע, אז – הרדיו הזה הוקם אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה, גם השנייה עברה, אבל המצב במדינת ישראל הוא כזה שמדי יום יש דברים חשובים, שחשובים לכולנו, וצריך שכל אזרח ישראלי, שכל אחד שלא מדבר עברית, שכן מדבר עברית, שקשה לו לקלוט את החדשות בשפה שהיא לא שפת אמו, תהיה לו גישה לחדשות, לאירועים, לכל מה שקורה במדינת ישראל.
אני קוראת לממשלת ישראל להתערב מייד בכל מה שנעשה ברשות השידור, להציל את רדיו רק"ע, רשת קליטת עלייה, וגם להציל את עובדיו, ואת המאזינים, שמצפים מאתנו להתערבות מיידית ולהצלה, כי מבחינתם זה החבל היחיד שמחבר אותם אל החיים כאן, בישראל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת שרון גל, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<שרון גל (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תושבי רצועת-עזה התעוררו לשחר של יום חדש עם הגיעו של שיט התענוגות שבו השתתף הפרובוקטור באסל גטאס לנמל אשדוד, ומהשיט המיותר הזה – על חשבון משלם המסים הישראלי – השתמש גטאס בכלי התקשורת בכל העולם כדי לעשות דה-לגיטימציה למדינה שהוא חי בה, מדינת היהודים שבה יש שוויון זכויות מלא לכולם.
הסיבוב הזה שאתם עושים עלינו על חשבון הביטחון של הילדים שלנו עומד להסתיים, ד"ר לפרובוקציה ודה-לגיטימציה וחבריו. מסע השקרים, ההכפשות, ההשמצות וההסתה מיתרגם לגל של טרור, ולכם יש בזה חלק, כי אתם מלבים שנאה, גם מלב ים וגם מכאן, ולא תורמים כלום, לא לתושבי עזה ובטח לא לאלה שבחרו בכם, שכותבים לכם בדפי הפייסבוק – הנה, שלושה ציטוטים מהפייסבוק של באסל גטאס: חליכ פי ראזה – תישאר בעזה, כותב לו אכרמי ריהאנה מחיפה. ועוד – אני אתרגם את זה ישר לעברית: נניח שתיכנס לעזה, מה התועלת בכך? – תודה על העזרה בתרגום. ועוד ועוד ועוד – יש כאן באמת הרבה פוסטים שכותבים לכם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<שרון גל (ישראל ביתנו):>
חברים, תתחילו לעבוד בשביל מי ששלחו אתכם. תתנתקו מהטרור ומהתמיכה בטרור ובהסתה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שרון גל. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אבו מערוף.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני רוצה להגיד שלכנסת היה אתמול הישג מאוד גדול בכך שלא הובאה לפנינו להצבעה העברת הסמכויות הזאת מהממשלה, שהייתה אמורה להמשיך את ההסתרה הגדולה שנתניהו מנסה לעשות מאתנו בנושא הגז. עכשיו, כתוצאה מזה זכינו היום, לראשונה, כל הציבור בישראל, לקבל את פרטי מתווה הגז שגיבשה הממשלה; את כל המשא-ומתן המתמשך הזה, שנתניהו ושליחיו עושים עם חברות הגז ועם כל הבעלים הגדולים והעשירים שלהן – סוף-סוף גם אנחנו קיבלנו את הזכות לראות את הפרטים.
חברי וחברותי, אני רוצה רגע להגיד: אנחנו מתנגדות ומתנגדים למתווה הזה. אנחנו חושבות שהוא לא הגון כלפי מדינת ישראל, כלפי הציבור בישראל, כלפי כלכלת ישראל. הוא לא נותן לציבור בישראל את מה שמגיע לו מאוצר הטבע שלנו. אבל גם מי שתומך במתווה הזה לא יכול לתמוך באופן שבו נתניהו ממשיך לחסל את הדמוקרטיה שלנו, לאט אבל בטוח; לכרסם עוד ועוד בזכות הדמוקרטית של כל אזרח ואזרחית למידע, לגישה למידע, לשידור חופשי, לשידור ציבורי, להחלטות של הגוף המחוקק על חייו ועל חייה של כל אחת ואחד במדינה הזאת.
אני מאוד שמחה שאתמול נמתח קו אדום, שבו באמת נאמר לנתניהו: עד כאן. היום הוא הביא את המתווה הזה. אני מאוד מקווה שמעכשיו ואילך – זאת תקווה קצת נאיבית אולי, מצדי, אבל אני מאוד מקווה שהכיוון הזה, של כרסום בדמוקרטיה, ישתנה, ונוכל לחזור ולאושש את הדמוקרטיה שלנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהמשך לדבריו של חברי חבר הכנסת מסעוד גנאים על הרצח המזעזע, היום, של ח'יר דיאב מהעיר תמרה – גם לפני יומיים נרצח בחור צעיר, נשוי, אב לשניים, בשנות ה-30, מהכפר שלי, כפר עראבה, מוחמד נעאמנה, בקטטה באותה חמולה. לפני שבוע נרצח גם מישהו מטייבה, עבד-אלחכים עזאם. שלושה בחורים נרצחו בשבוע אחד, ואנחנו אומרים: די לאלימות; כפא ללענף.
אנחנו החלטנו, אדוני היושב-ראש, להתמקד בנאומים בני הדקה שלנו ביום הזה בבנצי סאו, שהשר לביטחון פנים מינה אותו למפכ"ל זמני, לשלושה חודשים, ואנחנו חוששים שהשלושה חודשים האלה – אנחנו מגיעים בדיוק לאוקטובר, שזה יום השנה, ואנחנו מציינים 15 שנים לאירועי אוקטובר ולרצח 13 צעירים בני המגזר, ואף כתב אישום לא הוגש.
אני, בהמשך לציטוטים של חברי עבד אל חכים חאג' יחיא, שציטט מהקלטות והמלצות ועדת אור בשנת 2003 – הוא היה אחראי לכניסת כוח שוטרים לאום-אלפחם בניגוד להנחיות, וכן – אחריות להפעלה בלתי מוצדקת של ירי צלפים באש חיה כלפי מיידי אבנים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
ב-2006, אדוני היושב-ראש, כשהוא מונה לראש המטה המבצעי של השר לביטחון פנים אבי דיכטר, בג"ץ, אדוני היושב-ראש, באוקטובר 2006, קבע כי המינוי מנוגד להמלצות ועדת אור, שאומצו על-ידי ממשלת ישראל, ועל כן על בנצי סאו לעזוב את תפקידו בתוך חודש ימים. האם יכול להיות, היום, שיש החלטות והמלצות של ועדה ממלכתית, ועדת אור, והוא הולך להתמנות כשוטר מספר אחת? אנחנו ברשימה המשותפת וועדת המעקב – ועד ראשי הציבור שלח מכתבים שאנחנו לא נשתף פעולה עם מפכ"ל כזה, ואנחנו נעמוד על זה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, כולי בושה וכלימה בהעלאת הנושא הזה. ביד ימין שלי קורות חיים של בחורה שנולדה ב-19 במאי 1974, היא סיימה תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון וספרות ערבית, ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אבל מה לעשות, הגורל התאכזר אליה, והיא נולדה עיוורת. והיא, למרות השכלתה העתירה, איננה משכילה למצוא מקום עבודה.
אני יודע שהבניין הזה, מתוקף מדיניות או חוקים, משלב בעלי מוגבלות, אבל החברה הישראלית סוגרת את הדלתות שלה ומחשיכה את עולמם של אלה שמשוועים לאור קלוש בקצה המנהרה. אני הייתי מציע לחברה הישראלית לנסות, ולו לשעה קלה, לרכוש רטייה ולעצום עיניים, מרצון, למשך 60 דקות, ואנא – לקבל את התשובה על עולמם החשוך. החברה בישראל עודנה חשוכה, היא עודנה עיוורת, לצערי הרב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. נציין רק שהחלטת הכנסת – לא שלי, של קודמי בתפקיד עוד, שאני ודאי גאה להמשיך אותה – הייתה להעסיק כעובדים מן המניין גם אנשים עם צרכים מיוחדים. לא מזמן מנכ"ל הכנסת פנה לכל משרדי הממשלה וביקש מהם לקחת דוגמה מהכנסת. יש היענות בינתיים – דיברתי עם המנכ"ל, וההיענות היא טובה. נקווה מאוד שהנושא החשוב שאתה מעלה באמת יתחיל לחלחל עוד יותר בציבור הישראלי.
חברי הכנסת, אני הזמנתי את חבר הכנסת מיקי לוי – איפה הוא? בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נחמיאס ורבין.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אני לא התכוונתי להגיב על הנושאים שאני אומר עכשיו, אבל אין לי ברירה אחרת. חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, עם כל הכבוד לכם, אתם לא ממנים מפכ"ל. בנצי סאו הוא אחד הקצינים הטובים ביותר במשטרת ישראל. לאחר אירועים – אתם מצטטים – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אל תפריע לי בבקשה. אני לא הפרעתי לכם. בבקשה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, באמת לא זכור לי שמישהו התפרץ לנאומים שלכם. תנו לחבר הכנסת מיקי לוי לדבר. גם הוא חבר כנסת נבחר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תודה רבה, אדוני. בנצי סאו, ניצב בנצי סאו, הוא אחד הקצינים היותר-טובים במשטרת ישראל. אחרי אירועי 2000 נפסק לו עיכוב דרגה. הוא מילא את העונש הזה וקיבל דרגת ניצב לאחר מכן. בנצי סאו ראוי לכל תפקיד, גם לתפקיד השוטר מספר אחת.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אז למה אתם – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני רוצה להזכיר לכם שזה לא מינוי פוליטי, זהו מינוי מקצועי, ואף אחד לא שואל אתכם. הוא אמור לעבור את ועדת טירקל, ואם ועדת טירקל תאשר אותו, אני מציע לכם לא להצהיר הצהרות שלא תשתפו אתו פעולה, כי זה יפגע בציבור שאתם אמורים לייצג.
אדוני, אנחנו מדברים שבועיים על פיצוץ בנושא הגז. אני רוצה לדבר על פיצוץ ואסון הגז בגילה שאירע לפני שנה וחצי. שנה וחצי – חברי ואני, שיושבים פה, יחד עם יושב-ראש ועדת הפנים, הזמנו את התושבים – קרועים, ללא בית, תושבים שנזרקו אל הרחוב ושנה וחצי אף אחד לא טיפל בהם. היום קיימנו דיון בעניינם. אין 14 או 15 מיליון שקל כדי לשקם את המבנים האלה, אבל מדינת ישראל שולחת לנפאל משלחת שעולה 50 מיליון שקל, ובתושבים אצלנו לא מטפלים. וראה זה פלא, מגיע נציג ממשרד האנרגיה ואומר: יש 5 מיליון דולר ביטוח לאירועים מן הסוג הזה.
אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הפנים על שניהל את זה ביד רמה ונתן פתח של תקווה לאותם תושבים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
היושב-ראש, אני מתנצלת על הלחץ, מחכים לנו במגרש הכדורגל, אנחנו צריכות ללכת לייצג את הכנסת במשחק ראווה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני תכף מקדם – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
מחר מתחיל החופש הגדול. ברכות – אני לא לגמרי בטוחה למי, אבל – ברכות לילדים שסיימו היום, אבל יש הרבה מאוד ילדים במדינת ישראל שלא יוכלו ללכת לקייטנה, ובהם שתי בנות שפנו אלי, אחת מקריית-שמונה ואחת מבית-אריה. הן לא יוכלו להתחיל מחר את הקייטנה, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, משום שהן חולות בסוכרת נעורים. בשנת הלימודים המדינה מממנת להן סייעת. מגיעה הקייטנה – הרשויות המקומיות, משרד החינוך, המדינה – אף אחד לא מממן להן סייעת. מדובר בילדות בנות תשע. חלק מהתשובות שהן מקבלות זה שהן צריכות ללמוד – שים לב, אדוני היושב-ראש – הן צריכות ללמוד לטפל בעצמן. ילדות בנות תשע – שלרובן, אגב – לשמחתנו היום הטכנולוגיה מתקדמת – יש משאבת אינסולין. ועדיין, אנחנו יודעים שזו מחלה שמאוד קשה לייצב אותה. אנחנו מדברים על ילדות שלא יוכלו להיות בקייטנת הקיץ, ואני מניחה שיש עוד ילדים וילדות במדינת ישראל, עם צרכים מיוחדים, שלא יוכלו להתחיל את קייטנות הקיץ.
אני חושבת שזה בלתי נסבל. אני חושבת שאנחנו חייבים לתת את דעתנו על הנושא הזה ולטפל בזה באופן מיידי. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. בהצלחה במשחק – גם לחברת הכנסת מירב בן ארי, שתכף תדבר. אחריה תדבר חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, תודה רבה. אני אפתח בהתנצלות, כי את יום הנוער והצעירים ארגנו היום אני וחברתי חברת הכנסת מיכל רוזין, אולם לצערי לא יהיה לי זמן לדבר במליאה, כי כהתחייבות לבני-נוער יש לנו גם משחק קט-רגל מול נבחרת ישראל לנערות, ולכן אנחנו נצא, אז אני מתנצלת. אבל כן חשוב לי, ממש בדקה, לציין את היום המיוחד שהיה פה. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שלקחו חלק גם בדיונים בוועדות, גם בפעילות עם אותם חבר'ה צעירים שהגיעו לכאן, וגם, כמובן, בכנס המיוחד שעשינו.
מבחינתי, שתי הבשורות הכי חשובות של היום הזה הן: א. להגדיל את התקציב של ארגוני הנוער, להבין – ואמר את זה גם חבר הכנסת מאיר כהן – שהם מתעסקים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל, ואנחנו חייבים – אם לא להשוות – לפחות להגדיל את התקציב, כמו שאר תנועות הנוער.
אבל הדבר הכי חשוב בעיני זה להבין את המהות, ש-75% מבני-הנוער במדינת ישראל לא נמצאים בשום תנועת נוער ובשום ארגון. זה אומר: 25% בלבד מבני-הנוער משתתפים. אנחנו, גם כחברי כנסת, ובכלל כאיזושהי בשורה, כמחנכים, צריכים לדרבן ולהפציר באותם בני-נוער צעירים ללכת לארגונים, להצטרף ולקחת חלק בפעילות החשובה הזאת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו עכשיו, בקצב מהיר, נחזק את הנבחרת שלנו. בבקשה, גברתי.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן מצטרפת לכל הדברים שאמרו חברי הכנסת מהרשימה המשותפת בעניין מינוי ממלא-מקום למפכ"ל, אבל אני בחרתי היום, לנוכח מה שקרה בשבוע שעבר במליאה הזאת, ולנוכח כל הדיבורים שאנחנו שומעים, וההסתות, גם כן, נגד חברי הכנסת הערבים, להקריא לכם שיר של נתן אלתרמן מ-1949, שנקרא "הנזיפה בתופיק טובי", שהיה חבר המפלגה שלי ומנהיג דגול.
"ובכן, מיהו תופיק טובי? הוא חבר הכנסת, / הוא קומוניסט ערבי. בבית הנבחרים / יושב הנו בזכות מלאה ולא בחסד / כבר עת אולי לזכור זאת, חברים. // ואין הוא חב בזה כל חוב על גודל נפש. / ישיבתו היא חוק. / היא צו. / היא אלף-בית. / לא! אין הפרלמנט צריך ביד מונפת / לזרוק לו מדי פעם את הגט. // ואין הפרלמנט, בשום פנים ואופן, / צריך לקרוא: אתה דובר באין מחריד / מפני שטוב אני... נדיב... דוגל בחופש / אין זה הולם אפילו מסיבה פרטית. // עת להחליט סוף-סוף: ככל צירי הבית / גם טובי בו יושב בתוקף המשטר! / ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים / על זו הפריבילגיה להגיש לו שטר. // זה טיב הדמוקרטיה. אין נושאי כליה / נושים תודה באיש. חלקה אולי לא קל, / אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה, / היא לא תהיה מובנת לנו כלל."
זה העיקר, בכל מה שמתחולל כנראה בימין, מ-1949 עד היום.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת אבו מערוף.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי, חברי הכנסת, היום ציינה הכנסת את יום הצעירים והנוער בסימן ארגוני הילדים והנוער. אני רוצה לברך את חברותי חברת הכנסת מירב בן ארי וחברת הכנסת – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מיכל רוזין.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – מיכל רוזין על ארגון היום – באמת, היה נהדר לראות פה את בני-הנוער והצעירים – על העבודה הנהדרת, המיוחדת והטובה שלהם בתרומה לחברה בישראל.
ביום ראשון האחרון הגשתי הצעת חוק שהייתה אמורה לעלות בוועדת שרים לענייני חקיקה, הצעה לתקצב את בתי-המדרש החילוניים. יש היום ציבור גדול של בני-נוער, של צעירים, שמבקשים לחזור ולגעת בארגז הכלים היהודי, ובתי-המדרש החילוניים מאפשרים לצעירים, לנוער, למבוגרים, באמת לבוא, לטעום, לגעת, לקרוא, לבקר את העולם ואת ארון הספרים היהודי שלנו. אבל, אדוני היושב-ראש, בתי-המדרש הללו אינם מתוקצבים. הצעת החוק הזאת הייתה לאפשר את התקצוב הזה. לצערי הרב, נאלצתי למשוך אותה, משום ששרי ישראל לא חושבים שזה מספיק חשוב.
פניתי בעניין לשר החינוך, ואני רוצה לחזור ולפנות אל שר החינוך נפתלי בנט מכאן, מכנסת ישראל, ולבקש ממנו, באמצעות התקנות שמשרדו אמון עליהן, לאפשר תקציב ותקצוב לבתי-המדרש החילוניים.
זו התחלה מבורכת של חברתי חברת הכנסת רות קלדרון – חברת הכנסת לשעבר, בכנסת הקודמת, בכנסת התשע-עשרה – עבודה מאומצת שלה ושל הארגונים להתחדשות יהודית. ראוי שכולנו נתגייס. זה לא עניין של קואליציה ושל אופוזיציה – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – ואני מבקשת לחזור ולקרוא לשר החינוך לתמוך בפרויקט הנהדר הזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת לביא. בהצלחה גם לך במשחק.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זוהיר, אתה לא הולך לפרשן שם? לשדר?
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אני בודק את השטח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בערוץ הכנסת, אני אסדר לך שידור. סליחה, אדוני. בבקשה, אדוני ימשיך.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
זה בסדר. אז עוד פעם: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מינויו של בנצי סאו זה באמת המשך לפשיטת רגל מוסרית של המשטרה, וזה לא נפרד ממה שקרה בשבוע שעבר – חיים ילין כבר הקדים אותי, מה שהוא אמר מקובל עלי מאוד. זה לא רק עניין של טלפתיה, זה באמת המדינה בכלל – המדיניות, סליחה – שנותנת גב ל-22% מאזרחיה בצורה בוטה ביותר, ולא מוסרית.
ונכון, חלף שבוע, והכנסת ממשיכה לעבוד, והתנהגותו הלא-מוסרית של סגן שר הפנים, בצורה הזאת, ומינויו של בנצי סאו זה המשך לאותה מדיניות, שבאמת, לא רק נותנת גב – מזלזלת. ואם יימשך המצב ככה, בצורה הזאת, אנחנו בטח חייבים לדבר על הדבר הזה יום-יום ושעה-ושעה, כשמזדמן בכנסת. הרי מ-1949 – כבר עאידה תומא דיברה – אכן זה המצב. ומה הלאה? מה הלאה? נמשיך להתווכח ולהתווכח בצורה הזאת?
הנה, יש עכשיו אחד חלקי מיליון אחוז הזדמנות של המדיניות של הממשלה, אכן, לא למנות את בנצי סאו. תתחילו צעד אחד חיובי – מ-1948 עד עכשיו – צעד אחד חיובי, וזהו. הכדור אצל המדיניות, לא אצלנו. והמדיניות הזאת היא לכלל האוכלוסייה, בכל עדותיה – 22% מהאזרחים.
ואני מביא דוגמה למדיניות הפרד ומשול שנמשכת, נמשכת ונמשכת, ובכל הזדמנות שיש, כשמשהו קורה לאזרחים הערבים – לא מחמיצים העיתונאים הזדמנות להסתה. מה שקרה לפני שבועיים-שלושה במג'דל-שמס – קודם כול השאלות שנשאלות: האמבולנס הזה, שהגיע עם פצועים מ"ג'בהת א-נוסרה", למה הוא הגיע – שאלה ראשונה – בשעה 17:00, בשעת ה"פיק", בשעה שיש הרבה אנשים ברחוב ויש פקק, ודווקא מתוך הכפר? זה – א. ב. האם יש הוכחה אמיתית – אני דורש ועדת חקירה – שאכן הפצוע היה בחיים? ג. מה זהות האנשים שתקפו את האמבולנס? מי הם? ולמה הגיע בדיוק – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – בתוך הכפר? ד. באותו זמן הותקף אמבולנס בחורפיש, שהיה בלי אף אחד, בלי פצועים. האם זה הכול צירוף מקרים, או דברים שצריך לומר למה הם קורים? זה המצב – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, אדוני.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – ולכן יש מקום.
אני בעד שלא לסגור את רדיו רק"ע. אומנם אני לא מזדהה עם הקו הפוליטי שלו, אני מזדהה עם השירים שלו, ואכן, באמת, שיישאר משהו לשמוע בשפה הטובה והיפה, הרוסית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אבו מערוף. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת דני עטר.
<מיכל רוזין (מרצ):>
כבוד היושב-ראש, תודה, אתמול בלילה נרצח ביריות בגופו, ישר בלבו, אדם יקר, חבר, ח'יר עבד דיאב אבו מג'די מתמרה. הוא היה איש ישר דרך, איש משפחה, אדם שרדף צדק, וצדק חברתי ושוויון. הכרתי אותו באופן אישי, וזה מאוד כואב, ההפקרות הזאת, שדובר עליה קודם, ביישובי החברה הערבית, של החזקה ושימוש בנשק חם ללא רישוי, שחייבת להיות מטופלת על-ידי הרשויות. לא ייתכן שהמשטרה תשאיר את הטיפול בנושא הזה לקהילה בלבד, בלי התערבות ובלי, באמת, מעורבות גדולה יותר, ומאבק עיקש באלימות הזאת, ובפשיעה, שפוגעת בעיקר באנשים, נשים וילדים חפים מפשע. יהי זכרו ברוך. אללה ירחמו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת דני עטר, ואחריו – חבר הכנסת שמולי.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותך, אדוני, להזכיר לנו שהבוקר התקיים בוועדת הפנים של הכנסת דיון על נפגעי אסון הגז בשכונת גילה בירושלים לפני שנה וחצי. וכיוון שחבר הכנסת מיקי לוי כבר הזכיר זאת, לא הייתי טורח להזכיר אם זה לא היה מתקשר לי לסדרה של דברים שקורים בחודש האחרון במסגרת הדיונים בוועדת הפנים של הכנסת.
אני מוצא את עצמי בכל דיון באותה תחושה – לא רק אני, כל חברי וכל ההערות של הפרוטוקולים של ועדת הפנים של הכנסת – שהמדינה שלנו מתנהלת כאשר יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. זאת אומרת, אתה מגיע היום לדיון, אחרי שנה וחצי שאנשים לא חיים בביתם, פתאום מתברר – עומד נציג משרד התשתיות ומספר שיש פוליסת ביטוח של 5 מיליון דולר שהייתה אמורה לטפל, אבל אף אחד לא לקח אותם לשם. ובשבוע שעבר התקיים דיון על הארנונה, ואתה רואה שאין קשר בכלל בין תהליך קבלת ההחלטות ובין הגורמים שאחראים לכך. דיון שקדם לכך עסק בסוגיה של אופניים עם מנוע עזר. ושוב, ראית שהמשטרה פועלת במסלול אחד, משרד התחבורה במסלול אחד, משרד הפנים במסלול אחר.
התחושה הזאת, של אין בעל בית, שאין דרך שבה המדינה הזאת מתנהלת באופן מובנה ומסודר, חייבת להילקח בחשבון, ואני מקווה שהשרים שיושבים אתנו כאן יביאו את זה לשולחן הממשלה, ואולי סוף-סוף תימנע התחושה הקשה הזאת מהאזרחים, שהם כל הזמן אלה שנפגעים – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
– – מחוסר הסדר בהתנהלות של המדינה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, היום קיימה ועדת החינוך, בראשות חבר הכנסת מרגי, דיון חשוב מאוד בעניין הטאבלטים. לכאורה, פרויקט מבורך – הכנסת תקשוב לבתי-הספר, טאבלטים, מחשבים, התקדמות למאה ה-21. רק מה, המדיניות הזאת, שהייתה אמורה להיות מבוססת או מעוגנת בחקיקה, וכמובן להיות מגובה בדיון ציבורי, ובהחלטות, ובפיקוח, תחת השם "פיילוט", הפכה להיות מעין גולם שקם על יוצרו.
אני רוצה רק שבשם הקִדמה אנחנו נבין מה אנחנו עושים. תחשבו על ילד אחד בכיתה בהוד-השרון – אני קיבלתי פנייה כזאת השבוע – שלהורים שלו אין כסף לקנות לו טאבלט, והוא נשלח לפינה של הכיתה, ליד 39 מחבריו, שכל השיעור עושים את התנועה הזאת, והוא נשלח לצד לעבוד על איזה מחשב נייח משנת תרפפו, ועל הדרך הוא גם משלם את מחיר הקרינה של 39 טאבלטים, שכמובן פוגעים בילדים. אף אחד ממשרד החינוך לא בדק, לא את ההיבטים הבריאותיים, לא את ההיבטים הפדגוגיים, לא את ההיבטים החינוכיים, כלום.
לכן אני שמח, וגם מודה ליושב-ראש הוועדה, שהיום באמצעותו הוצאנו קריאה חד-משמעית למשרד החינוך להגדיר מה עומד לפנינו: אם זה פיילוט – להתנהג לזה כאל פיילוט; ואם זה לא פיילוט, אלא ספינת דגל של משרד החינוך – נא לתקצב את הדבר הזה בהתאם, תחת חוק חינוך ממלכתי, ולדאוג לאחרון הילדים בשרשרת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חבר הכנסת ינון מגל.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אתמול נמנע ביזוי של בית-המחוקקים ו-120 המחוקקים שיושבים בו, חברי הכנסת. מה אנחנו התבקשנו? אתמול התבקשנו למעשה לקחת את תפוח האדמה הלוהט הזה, ששמו "העברת הסמכויות על-פי סעיף 52 משר הכלכלה לממשלה", ולהצביע על משהו שלא היה לנו שום מושג עליו.
וממה זה התחיל? זה התחיל מכך שבדצמבר הממונה על ההגבלים העסקיים באוצר אמר שהוא לא מוכן לתת פטור – הוא לא מוכן לתת פטור למאגר "לווייתן". ראש הממשלה נתניהו כמובן מייד ניסה למצוא מעקף. המעקף היה בדמות סעיף 52 והעברת הסמכות לשר הכלכלה. אלא ששר הכלכלה לא פראייר, הוא לא לוקח תפוחי אדמה לוהטים. הוא אמר לראש הממשלה: אתה רוצה לתת לי? קח אתה בעצמך, ראש הממשלה, וכל הממשלה, את תפוח האדמה הלוהט הזה. וכך קרה שתפוח האדמה הלוהט הזה היה אמור לבוא אלינו בלי שאנחנו היינו אמורים לדעת – לא באיזה נימוקים בכלל זה עבר משר הכלכלה לממשלה, מאיזה נימוקים בכלל יש לנו, לכנסת, סמכות, ומה כתוב במתווה.
אני שמחה, אדוני היושב-ראש, שלא ביזינו את עצמנו, שלא התנהגנו כעיוורים – כסומים באפלה, ומקווה שאתה, אדוני היושב-ראש, תוודא שלעולם לא יביאו לנו, לחברי הכנסת, החלטות שאין לנו מושג ממה הן באות ולאן הן הולכות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת ינון מגל – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חשבתי שחברי הרשימה המשותפת יגנו היום את גל הרציחות שפוקד אותנו – רציחות של יהודים, אני מדבר – בתקופה האחרונה, אחרי שהם כל כך נזעקו שאין גינויים לשרפת כנסייה ואמרו שהם מגנים אלימות מכל הצדדים. אבל הם בחרו – בינתיים לפחות, אני לא שמעתי גינוי.
אבל לא על זה באת לדבר. באתי לדבר על ההתנגדות של השמאל למתווה הגז המוצע. אז אני רוצה להזכיר לחברים – לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת – לְמה עוד השמאל התנגד ומתנגד. אז השמאל התנגד ליישובים חדשים בנגב; ייהוד הגליל – השמאל מתנגד; התיישבות ביהודה ושומרון – השמאל מתנגד; כריית פצלי שמן בגולן – מתנגד; כריית פצלי שמן בעמק-האלה – מתנגד; הרחבת כביש מס' 1, רכבת לירושלים, רכבת תחתית בתל-אביב, רכבת לאילת, בנייה לגובה בירושלים – השמאל מתנגד; בנייה ממערב לירושלים – זה לא ירוק; בנייה ממזרח לירושלים, במעלה-אדומים – זה שטחים; ל"עופרת יצוקה" – השמאל התנגד; ל"עמוד ענן", ל"צוק איתן", לסגר על עזה, להישארות על הגולן, לעלייה להר-הבית, לגרעינים תורניים בעיירות הפיתוח – השמאל מתנגד; לאיסור איחוד משפחות, שזה זכות שיבה שקטה – השמאל מתנגד; לחוק החרם – השמאל מתנגד; לחוק הלאום – השמאל מתנגד; לתקיפת הכור בעיראק – השמאל התנגד. עכשיו השמאל מתנגד גם להסדר הגז.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ינון מגל. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, הציבור שמע היום, במסיבת העיתונאים שהתכנסה כדי לפרוס את מתווה הגז, אוסף של שקרים והטעיות, וזלזול באינטליגנציה של הציבור, וכתב כניעה ל"נובל" ולתשובה, הכול על חשבון הציבור. כל כך מקומם לשמוע כזאת דיסאינפורמציה, כמו למשל התרברבות של שר האנרגיה שטייניץ בזה שהוא השיג, במתווה, ש"לווייתן" יפותח ב-2019, בתור הישג עצום. אבל מה, בסופו של דבר, בהסכמים מחויבות החברות לפתח את "לווייתן" ב-2018. איך אין בושה בכלל לכנס מסיבת עיתונאים על דבר כזה? או האמירה השקרית, שבגלל הרגולציה לא באים משקיעים חדשים לחפש גז; ודאי שהם לא באים, כי 90% מהזיכיונות כבר חולקו ל"נובל" ולתשובה, וכי התגליות הגדולות כבר התגלו, כך אומרים טובי הגיאולוגים, וכי שום חברה לא תבוא לשוק שיש בו מונופול. וכך עוד ועוד ועוד, ואין-ספור דוגמאות, אפילו לא משפט אחד שיש בו אמת.
לשמחתי, הציבור מאוד אינטליגנטי, ולא נותן שיעבדו עליו, וההתגייסות הציבורית אתמול הייתה מופלאה. אין ברירה, כשהממשלה מזניחה את אזרחיה, האזרחים צריכים לעמוד על זכויותיהם, והמאבק הזה עוד יימשך. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי הנכבדים, בספטמבר 2003 פרסמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט בית-המשפט העליון אור את מסקנותיה לעניין אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 אזרחים ערבים. בין השאר, הוועדה התייחסה למי שפיקד על אזור ואדי-עארה ואזור אום-אלפחם. באזור הזה נהרגו שלושה תושבים בתחילת אוקטובר. ועדת אור קבעה באופן מפורש שהתנהלותו של מפקד הכוחות בנצי סאו הפרה אפילו את ההנחיות הפנימיות של המשטרה, והתנהגותו הייתה לא אחראית ולא חוקית. הוועדה קבעה שהוא היה אחראי להריגת שלושת תושבי המקום שנהרגו באירועים הללו. בין השאר, כבוד היושב-ראש, הוא נתן את הפקודה להשתמש בצלפים כדי לפגוע באזרחים.
אני חושב, כבודו, שמי שקיימות נגדו קביעות כה ברורות לא יכול להיות השוטר מספר אחת בישראל. אומנם הוועדה קבעה שהוא לא יקודם במשך ארבע שנים, אבל אני חושב שהקביעות כל כך קשות שהשוטר הזה – יכול להישאר במשטרה, אבל הוא לא יוכל להיות השוטר מספר אחת במדינה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ג'בארין. עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הצעירים והנוער בסימן ארגוני הילדים והנוער>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לנושא הבא, והוא, כידוע, ציון יום הצעירים כאן, בכנסת. חלק מן הדוברים כבר התייחסו אליו.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום הצעירים, דור העתיד שלנו, שהפעם עומד בסימן החינוך הבלתי-פורמלי. לפני הכול, יש חשיבות להגדיר באופן מאוזן יותר את מקומם וחשיבותם של הצעירים. במשך שנים רווחה בשיח שלנו הססמה "העולם שייך לצעירים", שהושאלה אומנם מפרסומת מסחרית, אך ביקשה לרומם את הדור הצעיר, כמי שמכתיב את הקצב, את האופנה ואת הנורמות. נדמה שהתבגרנו, ואנחנו יודעים היום לכבד גם את ניסיון החיים ואת התובנות שהגיל מביא אתו. ועדיין, יש חשיבות רבה ליום כזה, המעמיד במרכז את הצעירים שבינינו ומפנה זרקור אל יכולותיהם המיוחדות, אל השאיפות שלהם ואל מה שמעסיק אותם.
עולמם של הצעירים כיום שונה, לכאורה, באופן יסודי מזה שהיה אף לפני דור אחד. הטכנולוגיה המואצת, אוטוסטרדת המידע, הפתיחות לעולם, למידע ולחברה הסובבת – כל אלה הביאו עמן בשורות גדולות ופתחו אפיקים אדירים. אך דווקא בשל כך יש צורך, יותר מתמיד, לחזור אל היסודות להעצים את יחסי האנוש הבריאים, הישירים והטבעיים, ללא המתווכים הטכנולוגיים למיניהם, לעודד שיחות של ממש בין החברות והחברים, בינם לבין עצמם ובינם לבין הוריהם ומוריהם. כי לעתים, יש להודות, נדמה שתחת מעטה הרשתות החברתיות האדירות הרבה מאוד הולך גם לאיבוד.
בנקודה זו נכנסים המתנ"סים ותנועות הנוער, וכל יתר הפעילויות המבורכות החוסות תחת כנפי ההגדרה הרחבה של "חינוך בלתי פורמלי"; וזאת, כאמור, הכותרת, כותרת המשנה, של היום. חשיבותן של מסגרות אלו היא בכך שהן מעניקות לילדים ולנוער חוויות והעשרה בתחומים רבים, אך עושות זאת בדרך ייחודית ונעימה, ולא במסגרת לוחצת של משטר בית-ספרי.
אני מבקש לברך את כל הגופים הרבים שעושים במלאכה, במלאכת הקודש הזאת, יום-יום, בכל ימות השנה. אנחנו מצדיעים לכם היום על עשייה ללא לאות, לא אחת בהתנדבות, ותמיד במסירות. תרומתכם לדור הצעיר שלנו לא תסולא בפז.
לצעירים נאחל שידעו למצות את יכולותיהם ולמצוא את מקומם האישי והחברתי גם בעולם כל כך סוער, מאתגר ומשתנה.
אנחנו מציינים את היום במסגרת הצעות לסדר-היום, כמקובל. חלק גדול מן הסיעות הגישו הצעות. אני מזמין קודם כול את חבר הכנסת רועי פולקמן – בעצם, חייבים לציין – במקום מירב בן ארי, שהייתה בין היוזמות, אבל כרגע יש מחויבות שלה ושל ח"כיות נוספות למשהו אחר. אחרי רועי פולקמן – מיכל רוזין, שהיא אכן אחת מן היוזמות של היום הזה. כן.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, תודה שאת אתנו, אני כמובן מציין שחברת הכנסת מירב בן ארי מסיעתי הייתה מיוזמות היום, וגם כמובן – להגיד תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין, מהיוזמות של היום הזה, היום החשוב הזה.
החינוך הבלתי-פורמלי וארגוני הנוער והילדים הם מנוע לשינוי חברתי – נושא שגם מפלגת כולנו חרתה על דגלה, נושא צמצום הפערים, וארגוני הנוער והילדים זה מנוע מרכזי לעניין הזה.
היום צוין בכנסת יום הצעירים בסימן ארגוני הנוער והילדים. הבחירה לקיים את היום המיוחד הזה הגיעה מתוך הבנה שהארגונים האלה, אף שהם נוגעים בכל האוכלוסיות במדינת ישראל, אינם מוכרים כראוי במדינה ואינם מקבלים את התקציב המתבקש לקיום הפעילות שלהם.
ארגוני הילדים והנוער מקדמים ערכים חברתיים חשובים באמצעות מסגרות נוער מגוונות שנותנות מענה בתחומי עניין שונים של בני-הנוער ומחנכות אותם לערכים, לתרומה לקהילה, לחינוך ערכי ולמעורבות חברתית. ארגוני הנוער מקיימים פעילות בכל גוני הקשת של החברה הישראלית: במגזר החרדי, הערבי, הדרוזי, היהודי, בקרב קהילות הלהט"בים, במרכזי נוער בפריפריה, נוער דתי וחילוני – אין מגזר ואין ילד שארגוני הנוער לא מגיעים אליו.
הארגונים שהיו כאן היום, "אחריי!", נוער מד"א, "תנועת התרבות", "הצופים הערבים", תנועת חב"ד, "נועם" וכו', הם ארגונים ייחודיים אשר מהווים בית שני לנערים ונערות רבים במדינת ישראל.
תהליך הגיוס לארגוני הנוער הוא לא פשוט, אולם הנוער שמגיע מגויס ועובר תהליך שינוי מדהים אשר משפיע על כל החברה הישראלית.
כיום מדינת ישראל שותפה בעלות של 8% בלבד מסך העלות לחניך – כ-204 שקלים בשנה. זהו כמובן סכום נמוך ביותר, שאינו מאפשר לארגונים להתפתח וגורם להם להתדפק על דלתותיהם של תורמים וארגונים שונים. אנחנו מבטיחים לפעול להגדלת תקציבי הארגונים באמצעות המשרדים השונים הרלוונטיים. יש חשיבות לאומית לקידום אוכלוסיות אלו בכל הארץ. הנוער המדהים הזה, שעושה פעילויות נפלאות יום ולילה, הוא עתידה של המדינה. הנוער הזה הוא הפנים שלנו, וככל שנשקיע בו כן יעלה וכן יפרוץ. באמצעות גידול בתקציבים נוכל להגדיל את מספר החניכים בכל ארגון ולצרף ארגוני נוער נוספים לפעילות בכל רחבי הארץ.
חינוך בלתי פורמלי הוא מפתח למנהיגות וכישורים ייחודיים ומאפשר לנערים ונערות רבים לממש את הפוטנציאל.
אני שוב רוצה להודות לחברי הכנסת שלקחו חלק ביום המיוחד הזה, ולחזק את המחויבות שלנו לחינוך הבלתי-פורמלי בכלל ולארגוני הנוער והצעירים בפרט. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת פולקמן. בהחלט נושא מאוד חשוב. חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, חברת הכנסת רוזין. חמש דקות לרשותך.
<מיכל רוזין (מרצ):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת היה יום מאוד מרגש ומשמח, יום הצעירים והנוער בסימן ארגוני הילדים והנוער, ארגונים שפועלים לקידום ערכים חברתיים חיוביים באמצעות חינוך שמטרתו ייעודית ומוגדרת. בהבדל, באמת, מתנועות נוער, ארגוני הנוער נותנים ייחודיות לכל אחד מבני-הנוער – למצוא את עצמו בארגון שמבטא את הייחודיות שלו, מבטא את הזהות שלו.
אני רוצה להקריא לכם מה שהקריאה היום בכנס אחת הפעילות בארגון "איגי": "לפני כמעט שנתיים, אחרי הרבה התלבטויות עם עצמי, באיזה אחר-צהריים, מצאתי את עצמי מתקשרת לבחורה שאני לא מכירה, מבקשת, בניגוד לשכל הישר שלי, לבוא לפעולה הראשונה בשנה בקבוצת 'איגי' כפר-סבא. כשדיברתי עם המדריכה זה היה בשבילה לא סיפור, לי רעדו הברכיים. אני זוכרת שבתחילת הפעולה לא דיברתי. בסוף הפעולה מצאתי את עצמי מספרת בדיחות ומשוחררת לגבי עצמי הרבה יותר משהייתי עד אז. מאותו רגע התחלתי תהליך, שהוא עוד בעיצומו ובשיאו, יחד עם הקבוצה שלי. באיזו פעולה שזכורה לי מאוד אני ביקשתי מהקבוצה, בואו נתבלבל ביחד. ביקשתי להתבלבל אתם על מי שאני, מה זאת אומרת בכלל להיות בת, על השם של הנטייה המינית שלי, על חיים בארון, על המשמעות שלו בכלל. אני חדה יותר עכשיו, משוחררת ובטוחה יותר עכשיו. אני לא מרגישה שאני חייבת הגדרות, אני קודם כול אדם. אני לא בארון יותר, הקבוצה נתנה לי חופש לעשות שינוי בחברה, בשבילי ובשביל כל מי שהרגליים שלהם עדיין רועדות.
"השנה הייתי פעילה בקבוצת המנהיגות של 'איגי'. באמת לא סתם קוראים לה קבוצת מנהיגות. אני ושאר חברי וחברות הקבוצה למדנו יחד לקחת אחריות על עצמנו כנוער. היינו שותפים לדרך בעשייה. אני הבנתי שדווקא כנערה יש לי מקום משמעותי וחשוב באקטיביזם. נהייתי אדם טוב יותר בזכות הקבוצה הזאת. מצאתי את עצמי מרגישה מובילה ומשנה.
"'איגי' בשנתיים האחרונות היה המרחב הבטוח שלי מחוץ לבית-הספר, מחוץ לתנועת הנוער, ללמוד על מגדר, על מיניות וזהות, להגשים את עצמי באקטיביזם, להכיר, לפגוש ולהשתחרר. הייתי רוצה שלא ירעדו יותר הברכיים לאף אחת כשהיא מתקשרת לבקש עזרה בלגלות את עצמה, בלהכיר ולפגוש וללמוד שהיא לא היחידה בעולם. שהתחושות שלה לגיטימיות. שמותר ואפילו מומלץ לדבר, לגלות מילים, ליצור חדשות. אחרי זה לפעול לשינוי החברה. להעצים את הפוטנציאל שבאקטיביזם, לעשות אותו נגיש יותר לבאה אחריה."
אלה דברים מרגשים ומדהימים של נערה מארגון "איגי", שהוא חלק מקבוצת אותם ארגוני הילדים והנוער, שבאמת מקיימים פעילות קבועה מדי שבוע לאחר שעות בית-הספר, שמועברת על-ידי מדריכים בוגרים וצעירים בפריסה ארצית, ללא מטרות רווח, ובאמת כל המטרה היא לעזור ולהעצים את בני-הנוער.
אמרתי היום לנוער, שהנוער של היום הרבה יותר טוב מהנוער של פעם. תמיד יש לנו צורך בנוסטלגיה, להגיד: כשאנחנו היינו ילדים, כשאנחנו היינו בני-נוער – אז אני רוצה לומר שדווקא הנוער של היום יש לו יכולת לדרוש את הבנת הזהות המיוחדת שלו, הייחודית שלו, יש לו מקום שבו הוא רוצה להעצים את מי שהוא בתוך החברה הישראלית.
הנשיא ריבלין דיבר על השבטים השונים. הייתם צריכים לראות היום את אולם האודיטוריום בכנסת, מלא בכל שבטי החברה הישראלית. אנחנו גם פנינו לנשיא כדי שיאמץ את ארגוני הצעירים והנוער ויוביל אתם יחד את המהפך, כך שכמה שיותר ילדים ובני-נוער יהיו מעורבים בתנועות נוער ובארגוני נוער, כי רק כך הם ילמדו להרגיש שייכים, משמעותיים, הם יתרמו לקהילה והם יהיו חלק מועיל ותורם בה. חבל ש-75% מן הילדים ובני-הנוער לא מגיעים – לא לתנועות נוער, לא לארגוני נוער. אנחנו לפני החופש הגדול, לפני הקיץ, וזה בדיוק השלב שבו הרבה מאוד ילדים ובני-נוער מחפשים את עצמם בשעות הרבות של היום, ולצערי הרב, לא מספיק מעורבים בפעילות של נוער, בפעילות של ילדים, בתנועות נוער ובארגוני נוער. אין ספק שנעשית פה עבודה משמעותית, ואנחנו, נבחרי ונבחרות הציבור, צריכים להיות שם עבורם – לסייע, לתמוך ולהעצים אותם. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת חמד עמאר מישראל ביתנו – בבקשה, אדוני. חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני באמת רוצה להודות לחברת הכנסת מיכל רוזין ולחברת הכנסת מירב בן ארי על היום המעניין-מאוד, המרגש. אני השתתפתי בחלק מהיום הזה, נהניתי. נהניתי להיות שם, קודם כול כיושב-ראש תנועת הנוער הדרוזית ומייסד תנועת הנוער הדרוזית, איש שמכיר טוב מאוד את העבודה של הנוער ואת החשיבות של הנוער. ואני אומר לכם, היום ראיתי את הארגונים שנמצאים כאן – מההתחלה אני תמכתי בהקמת ארגוני נוער, להבדיל מתנועות נוער יש ארגוני נוער, וזה התחיל לפני כמה שנים, לפני ארבע שנים, אני חושב, ומאז תמכתי בהקמת הארגונים, כי חלק גדול מאותם ארגונים שלא הצליחו להתברג ולהיכנס ולהיות תנועות נוער – בגלל הדרישות הקשות בשביל להיות תנועת נוער ולהכיר בך כתנועת נוער – הקימו את ארגוני הנוער. לכן, אני רואה חשיבות רבה בנושא הזה. היום ראינו דתיים, לא-דתיים, חרדים, ערבים, דרוזים – ארגוני נוער.
ילדים מגיעים לארגון, עושים פעילות, מפתחים את היכולות שלהם, נהיים מדריכים בארגונים האלה ויכולים להתפתח ולרוץ קדימה. לכן, הנושא הזה חשוב מאוד. הנושא הזה, צריך לתקצב אותו, ולתקצב אותו טוב, ולקחת את הנושא הזה ולהתחיל להשוות עם תנועות הנוער – אין מקום להשוות בין התקציב של תנועות הנוער וארגוני הנוער, כי שמעתי את זה היום הרבה. אני חושב שצריך לבדוק את ארגוני הנוער כמו שבודקים את תנועות הנוער – לתת גם להם תקציב, ותקציב טוב, כדי שימשיכו ויצליחו ויוכלו להביא כמה שיותר חניכים לסניפים.
אמרו ש-75% מהילדים לא מגיעים לתנועת נוער ולא לארגוני נוער. אני חושב שחינוך בלתי פורמלי במדינת ישראל – צריך אפילו לשכוח מההגדרה "חינוך בלתי פורמלי". כל ילד במדינת ישראל צריך לדעת שאחרי-הצהריים הוא יכול להיות במסגרת, שנגיע למצב כזה שכל ילד יסיים את בית-הספר שלו בשעה 16:00, או בשעה 14:00 או בשעה 15:00, ויש לו מסגרת שהוא יכול ללכת ולהיות בה. הוא יכול ללכת להיות בחוג, הוא יכול להיות בארגון נוער, הוא יכול להיות בתנועת נוער, הוא יכול לעשות דברים שהוא אמור לעשות. למלא את הזמן של אותם ילדים. ילד לא צריך לשבת כל היום מול המחשב. הוא לא צריך לחיות את עצמו ולראות רק את עצמו. עצם העובדה שהוא יוצא, ומתמזג, ונהיה חלק מתנועת נוער או מארגון נוער – הוא יכול לתרום, לתת לחברה, לעשות. העשייה גדולה בתנועות נוער ובארגוני נוער; הם יכולים ללכת לעזור לקשישים, יכולים ללכת להיות "סניפים ירוקים" ולקדם דברים באיכות הסביבה, יכולים לעשות המון המון דברים בתרומה, בנתינה, ואלה הדברים החשובים בתנועות הנוער ובארגוני הנוער, ללמוד לתת. כי מי שיודע לתת גם יכול לקבל, אבל מי שלא יודע לתת לא מבין את הערך של לתת, בתרומה, בהתנדבות, להיות חלק מחברה – מחברה שלמה.
לכן, אני תומך מאוד בארגוני נוער. אני רוצה שארגוני נוער יתחזקו. אני רוצה שכל ילד במדינת ישראל יהיה בארגון נוער או בתנועת נוער. אני, כשהקמתי את תנועת הנוער בשנת 2001, אמרתי שבשנת 2020 אני רוצה לראות כל נער ונערה דרוזים נמצאים אצלי בתנועת הנוער. אני חושב שאני בדרך לשם, ואני רוצה להגיע לשם, ולכן, חשוב לי מאוד שכל ילד וילדה במדינת ישראל יהיו במסגרת בלתי פורמלית אחרי-הצהריים, וארגוני נוער ותנועות נוער אלה המקומות הנכונים, שמחנכים לשוויון, מחנכים לנתינה, לדמוקרטיה, להתנדבות. אלה המקומות שבהם צריכים להיות בני-נוער. תודה רבה לכם.
ושוב, תודה למארגנים של היום הזה, המהנה. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יואל חסון. אחריו – חבר הכנסת מרגי, אם יהיה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אני רגיל שאתה פה, אני מצטער. חיפשתי אותך. אנחנו עוד בכנסת התשע-עשרה לפעמים. בבקשה, אדוני.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אל תתבלבלו, זו כנסת חדשה, כן?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
כן, זהו. אני יודע איפה הוא ישב בפעם שעברה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הנושא הזה, של הצעירים, ארגוני הנוער, תנועות הנוער, זה דבר שכמובן קרוב מאוד ללבי. מתחילת חיי הצעירים הייתי מעורב, כמובן, בתנועת נוער, והייתי ראש מועצת תנועות הנוער, וראש תנועת נוער, כמובן, ואני יכול לומר לכם, חברי חברי הכנסת, שאין ספק – וגם אם היינו בודקים פה, בקרב חברי הכנסת, ובוודאי בהיסטוריה של הבית הזה, היינו רואים שרבים ורבות ממנהיגי ומנהיגות מדינת ישראל היו בתנועת נוער וגדלו במערכות כאלה, והתחנכו שם. תנועות הנוער, למעשה, היו בית היוצר למנהיגות במדינת ישראל, כמעט בכל החזיתות; אם זה בחזית של הפוליטיקה וההנהגה, בחזית הצבאית כמובן, אחר כך גם בחזיתות אחרות. זה הבסיס, בכלל. בעצם ההיסטוריה של הקמת המדינה הזאת – היא הוקמה על-ידי אנשים צעירים שפעלו בתנועה הציונית במסגרת של תנועות נוער, תנועות אידיאולוגיות.
ההתפתחות המודרנית הזאת "בעת החדשה" – במירכאות, כמובן – זה באמת התוספת של ארגוני הנוער, שהיום ראינו רבים וטובים מהחברים בארגונים האלה. הייחוד של הארגונים האלה הוא היכולת, באמת, לגעת בנושאים ספציפיים שמעניינים את ציבור הצעירים היום. יש לנו היום בישראל המון חבר'ה צעירים ואכפתיים ומעורבים, וכאלה שרוצים לעצב את דמותה של מדינת ישראל ורוצים להשפיע על הדמות הזאת ולהשפיע על הדרך של המדינה הזאת בשנים הקרובות. אבל כדי שהדברים האלה יפתחו יותר ויותר עומק, בסיס, כוח – הממשלה, המדינה, חייבת להיות מעורבת בתהליכים האלה; חייבת להתייחס לצעירים כאל מנוע ההזנה, הכוח, האנרגיה של המדינה הזאת קדימה. אין דרך אחרת למדינה בלי דור ההמשך הזה, של הצעירים.
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, תראו מה קורה באירופה, תראו מה קורה ביפן, תראו מה קורה במדינות שבהן אין יותר צעירים, שבהן הצעירים או עוזבים, או לא קיימים, או לא מעורבים, או פשוט לא נולדים. תראו מה קורה למדינות האלה. מדינת ישראל, תודה לאל, יחסית למדינה מערבית, נמצאת במקום אחר לגמרי מבחינת כמות האוכלוסייה הצעירה פה, אבל אנחנו צריכים לחזק את הצעירים האלה ולתת להם כלים להצליח.
אבל אנחנו רואים גם נוער אחר. יש הרבה בעיות לבני-הנוער היום. זה לא דבר – אנחנו רגילים, וטוב ונחמד לראות את בני-הנוער המעורבים, אבל נאמר כאן לפני – 75% מבני-הנוער בישראל לא נמצאים במסגרת לא פורמלית. לא נמצאים בתנועות הנוער, לא נמצאים בארגוני הנוער. הם לא נדחפים לשם. אף אחד לא מעודד אותם מספיק ללכת לשם.
אני יכול להגיד לכם, כמי שעמד בראש מועצת תנועות הנוער, שהיו לנו מאבקים להשאיר את תנועות הנוער בכלל בתוך בתי-הספר, לפעול בבתי-הספר, לעשות את המושג הזה שנקרא "גיוסים", לגייס בני נוער מבית-ספר לתנועות הנוער. פעם זה היה ברור מאליו. אני חושב שהיום זה כבר לא קיים. בתי-הספר לא מאפשרים בכלל לתנועות הנוער וארגוני הנוער לפעול בתוכם, וההפרדה הזאת היא טעות. ובאמת צריכה להיות כאן המשכיות ברורה בין המערכת הפורמלית לבלתי-פורמלית. זה אינטרס לאומי מובהק. ילד ישראלי, או בן-נוער ישראלי, שנמצא במסגרת לאחר המסגרת הפורמלית, הוא בצורה מובהקת יהיה אזרח יותר טוב במדינה הזאת.
ולכן, אדוני היושב-ראש, לסיכום אני רוצה לומר שיש לנו כאן אתגר, לנו כחברי הכנסת – בחקיקה, בפעילות פרלמנטרית, ביום כמו היום המיוחד והחשוב הזה, שבאמת ראינו במסדרונות הכנסת את מאות הצעירים ובני-הנוער שהסתובבו כאן – אבל, גברתי השרה, לך יש אתגר. באמת לקחת על עצמך אתגר. אני מכיר אותך הרבה מאוד שנים, אני יודע מאיפה את באה, אני יודע מה הבסיס והדרייב שלך, ואת יכולה לדעת שבהקשר הזה באמת לא יהיה אופוזיציה–קואליציה; לכל יוזמה חשובה שאת תביאי ותובילי כשרה הממונה על התחום הזה, תקבלי מאתנו גיבוי. כמי שגדלה במקומות האלה, של הצעירים, והגיעה עד הלום, לשולחן הממשלה, לממשלת ישראל, אני באמת קורא לך ומבקש ממך ליזום, לדחוף, להבין את הבעיות, ללמוד אותן, לדחוף לדברים שאת מאמינה שהם הדברים שצריך לקדם בתחום הנוער והצעירים, ותקבלי כאן אופוזיציה–קואליציה לימינך ולטובתך. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, ידידי יואל חסון. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ותסכם בהחלט השרה, שחיכינו, אפילו אנחנו, הרבה זמן לקרוא לה כבר "כבוד השרה", שצמחה בסטודנטים ובנוער – אומנם התמודדה מולנו בהרבה הזדמנויות. פעם ניצחה, פעם ניצחה, אבל – – –
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
פעם ניצחה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
כן. היא אחת היחידות שבתחום הזה דווקא ניצחו אותנו, בזמנו, בעולם הסטודנטים. לא נשכח לה את זה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש – – –
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
לא נשכח, אבל נסלח.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
לגילה בוודאי.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, הכנסת ציינה היום את יום הצעירים והנוער. איוב אמר: "אדם לעמל יולד". והמגיד בהגדה, מה אמר? "עמלנו – אלו הבנים". אלו הבנים, אלו בני-הנוער. מלמדת אותנו ההגדה, בעל ההגדה מלמד אותנו, שכל הקיום שלנו, כל המהות שלנו, אנחנו, זה בעבור הדורות הבאים, שזה בני-הנוער, שיבואו ויחליפו אותנו. התפקיד שלנו הוא להשאיר להם כאן עולם ראוי, עולם מוכן, עם תשתיות, להתפתח ולפתח.
נכון עשתה הכנסת שייחדה יום מיוחד לציון יום הצעירים. משעות הבוקר, כפי שציינו חברי, קיימו ועדות הכנסת הרלוונטיות דיונים. אני – בוועדת החינוך, שאני עומד בראשה, קיימנו דיון בסוגיית תקצוב ארגוני הנוער במשרד החינוך, ואני רוצה לציין: התמונה שעולה מהדיון, שאכן התקציב של ארגוני הנוער הולך ועולה, והיד עוד נטויה, יש רצון טוב. כפי שידוע למי שמכיר את המערכות התקציביות, בשנה שאין תקציב מדינה זה כמעט מושבת, במיוחד כשזה נוהל תמיכה, שזה לא בבסיס התקציב. אפשר לפעול לפי 1 חלקי 12 כשזה בבסיס התקציב, אבל גם בנוהל תמיכה הם מצאו דרך ונתנו מקדמות.
מספר ארגוני הנוער הולך וגדל; היו 11 ארגונים מוכרים, אנחנו בשלב של הכרה בשבעה או שמונה נוספים – משרד החינוך, יותר נכון, בהליך של הכרה בשבעה, שמונה ארגונים נוספים. ראינו בוועדה תמונה שצריכה ללמד אותנו, אנחנו פה, חברי הבית הזה: 19 ארגונים – דרוזי, ערבי, חרדי, חב"די, דתי לאומי – מכל גוני הקשת – תחת כיפה אחת, בארגון אחד, מגוון רחב של נושאים. כל אחד לקח נושא אחד והעצים אותו. מבחינתי, זה מרחיב את הלב, ממלא את הריאות באוויר.
ואני אומר, דווקא הקדנציה הזאת – ולא כי את יושבת פה, חברת הכנסת גילה גמליאל. כשהוקם המשרד לאזרחים ותיקים, את יודעת כמה כל אחד עשה מזה – חלק קצת חייך, הלעיז, הגיב בציניות, אבל לאחר שזה קרם עור וגידים – ואני שאלתי פה את חברי – אני חושב שכדי להפוך את המשרד הזה למושלם, צריך לחבר לו את החוליה של הצעירים. והנה, כנראה כיוונתי לדעת גדולים, ודווקא בקדנציה הזאת – כי זה הא בהא תליא. אנחנו רוצים להביא אותם עם שלייקעס בריא, מה שנקרא? בואו נשקיע למטה. ואני אומר, למרות הגידול בתקציב, כמעט פי-שניים, במשרד החינוך, בסעיף ארגוני הנוער, אפשר להגדיל, אפשר עוד להגדיל. זה לא כסף גדול. ההשקעה כאן אומנם נראית כביכול רבה, ארגוני נוער – כמה זה? כ-20 מיליון ש"ח הולך להיות בתקציב 2015. לכאורה. אבל התועלת רבה מן ההשקעה.
לגבי אותם בני-נוער שזכו והם כבר חברים, אותם חניכים שחברים בארגונים, הם התוו לנו ולעצמם את הדרך שלהם. הם כבר בני-נוער אחרים. לי אין ספק מה יהיה מסלול החיים שלהם. לי אין ספק איפה הם יהיו ממוקמים בכל הפרמטרים – בהישגיות, בערכיות, אפילו כלכלית, כשיתבגרו. אבל התחושה היא – איפה כולם? איפה כולם? אנחנו יודעים שלא כולם שם, וחבל. ואני רוצה לומר לכם מידיעה – ואני נוגע בזה – הרבה נערים והרבה מבני-הנוער רוצים להשתתף בעשייה הזאת. צריך מישהו שייקח אותם. לא לכולם יש היצר האקטיביסטי הזה לקום וללכת ולעשות. מה לעשות, לא כולם מנהיגים. יש כאלה שעדיין צריכים שינהיגו אותם. ואני אומר לכם שרוב בני-הנוער שלא משתתפים בחוויה הזאת או לא משותפים בחוויה הזאת מסתכלים בקנאה; רוצים שיקראו – וקראתי להם בדיון, ואני חושב שאם ישמעו לי ארגוני הנוער – ואנחנו נצטרך לפרוע להם את השטר הזה – שיכריזו על שנת הלימודים הקרובה שנת "חבר מביא חבר"; לחשוב – על המחשבה – שאנחנו מכפילים את הכמות. זה לא כסף גדול. תארו לכם, אנחנו שולחים אותם בפריפריה הגיאוגרפית ובפריפריה החברתית שלנו – איזה חיסכון, איזה תועלת, איזה תרומה רבה תהיה לחברה בישראל.
שוב, אני מלא תקווה, וכולי תקווה, שהקריאה שלי נקלטה, ואני מתחייב להם מעל הבמה הזאת שבתפקידי כיו"ר ועדת החינוך אני אמשיך ללוות אותם, ואם צריך תוך כדי הליכה להגדיל את בסיס התקציב – זה לא כסף גדול. לא כסף גדול, אפשר להפריח את השממה, אפשר להפריח יותר את השממה, מכל הבחינות. בזה אני מסיים, ואני אומר לארגוני הנוער: אתם התקווה של החברה בישראל. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אחרון הדוברים לפני כבוד השרה. תסכם השרה גילה גמליאל. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית, מגיעה מילה וברכה ויישר כוח לחברותי מיכל רוזין ומירב בן ארי על ארגון היום הזה וציון יום הצעירים והנוער, ובאמת היום הכנסת הייתה מלאת מרץ וחיים. הצעירים האלה, שראינו, ובני-הנוער, והארגונים שהיו ומילאו את כל אולמות הכנסת ואת כל רחבות הכנסת – באמת היה כיף להיות היום בכנסת.
אנחנו היום ב-30 בחודש, והיום הוא יום סיום שנת הלימודים בבתי-הספר היסודיים. עכשיו בני הקטן, בכיתה ו', התקשר אלי, הוא סיים את הלימודים שלו, קיבל את התעודה, וכמובן הוא אחד מהמצטיינים בכיתה, והוא רוצה את המתנה שלו, כמובן. אמרתי לו שהיום נסיים מוקדם, ואז נגיע הביתה, לא כמו אתמול.
מאות אלפים של תלמידים מהמגזר הערבי, וגם מהציבור בכלל, יצאו לחופשת הקיץ, ואוי ואבוי לנו, במגזר הערבי, איך, גברתי השרה, התלמידים האלה יבלו את חופשת הקיץ – ברחובות, לצערנו. אין סבסוד למחנות צעירים, לפעילות תרבותית בחופשת הקיץ. מי שיש לו יכולת כלכלית לשלוח אותם – אלה מעטים ביותר, ולכן הם ייאלצו לבלות חודשיים ברחובות. ולכן – מכאן נובעת תופעת האלימות, שהיא כל כך כואבת לנו, במגזר הערבי.
אני ציינתי עכשיו בנאום בן הדקה שלושה נרצחים במגזר הערבי, רק בשבוע האחרון. אחד מהם הוא מהכפר שלי, גברתי השרה, הוא בשנות ה-30, נשוי ואב לשניים, הוא נרצח בריב משפחתי. אני הייתי באותו היום בכפר; ממש לפני שבירת הצום נודע לנו על האירוע העצוב הזה, והלכנו לבית של הנרצח, ואחרי זה הלכנו לבית של החשודים ברצח, וגם יום אחרי זה היינו שם. יש ועדת הפיוס הארצית במגזר הערבי, שנכנסה לאירוע הזה, והם עשו "הודנה" בין המשפחות. אני מקווה שלפחות עכשיו המצב יהיה רגוע בין שתי המשפחות האלה.
כשאנחנו מדברים על ארגוני נוער וארגוני צעירים, אני נזכר בימים שהייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל, ואת, גברתי השרה, היית מנהיגת סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, נדמה לי. נכון?
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
כל הארץ.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
כל הארץ. חברי ד"ר יוסף ג'בארין גם היה יושב-ראש הוועד, נדמה לי, באוניברסיטת חיפה – – –
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
באוניברסיטה העברית.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
האוניברסיטה העברית. חברתי עורכת-הדין עאידה סלימאן הייתה יושבת-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה. יש לנו ארגונים חזקים ביותר בציבור הערבי, גם בקרב הסטודנטים וגם בקרב בני-הנוער. היום ראינו חלק מהם פה, בכנסת. הרוח ועקרונות ההתנדבות טמועים בנו מאז שאנחנו צעירים.
היום יש תנועות נוער לכל המפלגות כמעט. למפלגה הקומוניסטית ולחד"ש יש תנועת נוער, בנק"י, חזקה ביותר; לבל"ד יש תנועת נוער חזקה ביותר; לתנועה האסלאמית גם; לנו בתע"ל – אני זה חצי שנה מלווה את תנועת הנוער של תע"ל, והם עושים מדי חודש פעילות התנדבותית בבתי-יתומים, במוסדות לצעירים ובני-נוער עם מוגבלות; הולכים כל שבת לשם, עושים פעילות, עם מתנות, מכינים להם אוכל, מבלים יום שלם אתם. אני כבר הייתי בכמה אירועים כאלה. האירוע האחרון היה בכפר-כנא, עם בני-נוער עם מוגבלות. זה היה מרגש מאוד, מרשים מאוד.
לכן, צריך לא הרבה תקציבים, כמו שאמר חברי חבר הכנסת מרגי; אפשר בסכומים זעומים יחסית לתקציב בכללותו. כאשר אתמול דיברנו על טריליון – אפילו הייתי צריך מחשב, אדוני היושב-ראש, כדי לראות כמה אפסים יש בטריליון הזה, בעניין הגז.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
12.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
12, נכון? אז צריך לא 12; מספיקים לנו כמה עשרות מיליונים בשביל ארגוני הנוער והצעירים האלה, ואז באמת אפשר להפריח את המדבר, לא רק בנגב, אלא – אפשר – כל המגזר הערבי, גברתי השרה, בעניין הזה, הוא מדבר אחד גדול, וצריך להשקיע בו לא הרבה. יש לנו היכולת, יש לנו הפוטנציאל, אנחנו מוכנים לשתף פעולה. את, גברתי השרה, כמי שאמונה על שוויון המיעוטים וקידום הצעירים, זה בדיוק התחום שלך. אנחנו מוכנים לעבוד בשיתוף פעולה.
לא צריך את העניין הזה של השירות הלאומי, שכל פעם מביאים לנו כתירוץ למה אין שוויון. אנחנו מוכנים לתרום, להתנדב. על השירות הלאומי הבענו את עמדתנו כמגזר הערבי, כוועדת מעקב, כאוכלוסייה ערבית, שאנחנו נגד השירות הלאומי הכפוי עלינו, לכן אל תנסו ואל תשתמשו בעניין הזה כתירוץ למה אין שוויון למגזר הערבי.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
ברכות לכל הצעירים (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כל הכבוד לנוער שלנו ולנערים שלנו במגזר הערבי על רוח השינוי והיוזמה. המשיכו ככה). תודה, גברתי השרה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת סעדי. עכשיו תסכם השרה גילה גמליאל את הדיון. בבקשה, גברתי השרה. עכשיו שחבר הכנסת עטר פה, אפשר לסכם את הדיון.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
בדיוק.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חיכינו לך.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
לא היינו מתחילים בלעדיו.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
התחלנו, אבל לא היינו יכולים לסיים בלעדיו.
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
כבוד היושב-ראש, יושב-ראש ועדת החינוך, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את המארגנות, את חברת הכנסת מירב בן ארי ואת חברתי מיכל רוזין. אני חושבת שהיום הזה הוא יום כל כך חשוב עבור דור העתיד שלנו, של מדינת ישראל. אני חושבת שהיום הזה גם האיר את פניה של כנסת ישראל היום. היה פשוט כיף, מהבוקר, להסתובב במסדרונות, להופיע בפניהם בוועדות. אני ראיתי כאן היום את כל חברי הכנסת, על כל גוניהם, ואת חברות הכנסת, עם חיוך על הפנים. לראות את דור העתיד שלנו מתנדב, פועל, זה היה מחמם את הלב במיוחד. אז אני באמת רוצה לברך גם את מי שיזמו את הדיון כאן במליאה היום ולומר יישר כוח.
אני בחרתי, ראשית, לתת לארגונים האלה ביטוי, מפאת העובדה שלצערי עדיין לא מדובר בהרבה, כך שעדיין אפשר למנות אותם פה. אותם ארגוני ילדים ונוער שפועלים לקדם ערכים חברתיים באמצעות חינוך, שכל המטרה שלהם מיועדת ומוגדרת, בפני הרבה מאוד גוונים שונים, שמעידים על הפסיפס האנושי המצוין שקיים לנו במדינת ישראל. זה שם דגש בעיקר על ילדים מכיתות א' עד י"ב. אז רק כדי שנכיר את כל הארגונים: יש תנועת "תרבות", שזה קבוצת ילדים ונוער שיוצרים בתחום האמנות. יש נוער "לתת", שפועל ליצור חינוך לערכי התנדבות וסולידריות חברתית. יש נוער מד"א – אותה פעילות חינוך להצלת חיים, ביצוע משימות התנדבות; היום הם היו כאן ודאגו לפעול בכל הנושא של ההחייאה, ולהבין עד כמה הדברים הבסיסיים האלה צריכים להיות מוקנים לכל נער ונערה. "פרחי הדגל" – חינוך לטיפוח ערכים בקרב ילדים ונוער בישראל ברוח תורת ישראל. יש "צופי השלום" ו"הצופים הערבים" – חינוך לאור ערכי הצופיות בשטח ומפגשים בחברה המוסלמית. יש "איגי" – ארגון נוער גאה – קבוצות חברתיות לנוער הלהט"בי שמאפשרות שיח כן ופתוח. יש האות הבין-לאומי לנוער ולצעירים להעצמה אישית וקבוצתית ולחיזוק החוסן החברתי. תנועת "עוז", היוצרת פעילות חברתית לילדים בני שש–תשע, להקניית ערכים וציונות. יש אפילו מרכז "הצופים הקתולים" – תראו איזה יופי של פסיפס – לחנך לאור ערכי הצופיות בשטח במפגשים בחברה הנוצרית. "קדימה לשובע" – ארגון נוער בבתי-נוער לחינוך, לקידום ילדים ונוער בסיכון. "ארגון השלום הדרוזי" – אמר כאן חברי חמד עמאר שהוא רוצה לראות את הנוער הדרוזי משתלב בתנועות הנוער ובארגונים. גם חוגי הסיירות של קק"ל, שהיום הראו לנו כל מיני חידונים בעניין המנהיגות דרך השטח, כמה זה קריטי. תנועת "נועם", שמעמיקה את השייכות ואת הזהות היהודית; יש ארגון הנוער של חב"ד, בקרב הקהילות של חב"ד וגם מחוץ להן. יש מרכז "מעשה", שפועל לקידום התנדבות בחברה הישראלית. יש "אג'יק" – פעילות חינוך ערכית לילדים ונוער בדואים ברחבי הארץ; יש ארגון "צמרת", שמטפח מנהיגות צעירה בקרב בני-נוער דתיים וחילונים יחדיו. תנועת "אחריי!" – ארגון "אחריי!" – נוער שרוצה להוביל שינוי גם בפן החברתי וגם לפתח ולטפח מנהיגות צעירה. "צבאות ה'" – פעילות חינוכית לבני ובנות חב"ד ברוח התנועה. ולא פחות חשוב – הבנות שלי – הגדולה שלי בת שש והקטנה בת ארבע, כבר נהנו להשתתף בפעילות הזאת, של "צבאות ה'", באפיית מצות לפסח, בתהלוכה שהם מקיימים בל"ג בעומר, ודברים נוספים, שיוצרים קירוב לבבות אמיתי.
אני חושבת שכשאנחנו מציגים מה הם אותם ארגונים אנחנו רואים איזה תוכן חיוני, חשוב, משמעותי יש כדי לפתח כאן, בדור העתיד שלנו – המנהיגים והמנהיגות של מדינת ישראל – את הרוח ההתנדבותית, השליחותית, שבאה מטעמי מסירות. אני חושבת שזה בדיוק היופי בחברה שלנו, היופי האנושי.
דיברנו כאן – ישנו כאן יואל חסון, שהיה מנהיג גדול של תנועת בית"ר; ישנו כאן חיליק, שבא מארגוני הסטודנטים; אני באתי מארגוני הסטודנטים. יש לנו כאן כר נרחב – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אני, אם כבר הזכרת – "הנוער העובד".
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
– – של כל השורה של יוסי – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אם כבר הזכרת, אז "הנוער העובד", קן צפת.
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
אני בעצמי הייתי מדריכה ב"נוער העובד".
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
היו לך ימים טובים.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
את מבינה, יואל במחנה הציוני – היה בבית"ר, וגילה מהליכוד הייתה ב"נוער העובד" – –
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
אתה רואה, ככה זה עובד.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
– – לאן הנוער הזה מוביל? אני לא יודע.
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
כפי שאנחנו רואים, זה בהחלט יוצר מצב שבו אנחנו מקבלים, מה שבטוח, את ערכי השליחות – –
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
רק חסר – – –
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
– – ערכי השליחות, כשאנחנו נמצאים כאן, בהחלט מראים את היופי. דיבר כאן קודם אוסאמה סעדי על כל הנושא של השליחות וכמה היא חשובה.
אנחנו כאן היום – יצא כך – כשיוצאים לחופשה כל ילדי ישראל וילדות ישראל, וכמה זה עצוב לחשוב שמעט מאוד מהילדים נהנים בסופו של דבר מהיכולת לפתח את המנהיגות שלהם ולממש את עצמם ואת הפוטנציאל שטמון בהם.
הנה, רואים פה את עאידה, שהייתה גם כן מנהיגת סטודנטים. כשאני מסתכלת על ההיבט הזה, אני אומרת: מכאן צומח בסופו של דבר הפוטנציאל – – –
<קריאה:>
עבדאללה יוסף.
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
אמרתי את יוסף ראשון, קראתי לו "יוסי". זהו, יוּסוּף, יוסוף.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
יוּסף.
<השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:>
אז אני אומרת – כשאני מסתכלת על המכלול הזה, יש לנו פה יכולת אמיתית להשקיע בצעירים. ההשקעה הכספית – כל הוצאה כספית היא לא נטל, היא השקעה; היא השקעה לעתיד לבוא. זה הפיתוח של ההון האנושי שלנו במדינה, היכולת שלנו לדאוג שצעירים וצעירות, כל אחד ואחת מהם ימצאו את הפלטפורמה לממש את הפוטנציאל שלהם בפן של השליחות העתידית.
אני רואה בזה, מבחינתי, ממש אחד הדברים המרכזיים שארצה לקדם בזכות שניתנה לי כשרה לקידום צעירים ואזרחים ותיקים, בפן המגזרי ובפן המגדרי. אני חושבת שכאן יש לנו יכולת לממש את זה, וכולנו נקווה שבחופשה הבאה – ונאחל בהצלחה – נצמצם את מספר הילדים והילדות שיצטרכו לבלות את החופשה שלהם רק בשכונה, בחצר, ונדאג להם ליותר פלטפורמות, שיוכלו להעביר את החופש הזה הרבה יותר עם תוכן.
אז תודה רבה על היום הזה. אני מאמינה שהמציעים והמציעות פשוט יסתפקו בדיון הזה, אבל בהחלט יש לנו עוד הרבה מה לעשות בפרקטיקה. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה לשרה גמליאל, תודה רבה לכל מי שטרח, ובעיקר טרחה, על היום המאוד-מאוד חשוב הזה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז בתמוז התשע"א, 1 ביולי 2015, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:44.>