דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"א ישיבה ל' הישיבה השלושים של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ה (1 ביולי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 40. מטרדי ריחות בקריית-ביאליק 7 נאוה בוקר (הליכוד): 7 השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 9 דניאל עטר (המחנה הציוני): 10 מיקי לוי (יש עתיד): 10 39. ביטוח נגד הבולענים בים-המלח 15 איתן ברושי (המחנה הציוני): 15 סגן שר האוצר יצחק כהן: 16 דב חנין (הרשימה המשותפת): 17 דניאל עטר (המחנה הציוני): 17 הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015 21 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 21 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 24 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 28 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 28 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015 28 אלי כהן (כולנו): 29 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015 31 מיקי לוי (יש עתיד): 31 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015 32 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 33 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015 34 אילן גילאון (מרצ): 34 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015 36 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 36 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 37 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשע"ה–2015 42 זהבה גלאון (מרצ): 42 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 44 שאילתות דחופות 46 42. הדרת נשים בטקס של משרד הביטחון 47 מיכל רוזין (מרצ): 47 שר הביטחון משה יעלון: 48 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 49 זאב בנימין בגין (הליכוד): 49 41. מחסור בפקחי טיסה 51 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 51 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 52 מיקי לוי (יש עתיד): 53 הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015 54 מאיר כהן (יש עתיד): 54 הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015 58 זהבה גלאון (מרצ): 58 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 61 זהבה גלאון (מרצ): 67 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 69 הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015 70 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 70 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ה–2015 73 יואל חסון (המחנה הציוני): 73 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 79 הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015 80 מיקי לוי (יש עתיד): 81 הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015 86 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 86 שרת המשפטים איילת שקד: 87 מיקי לוי (יש עתיד): 92 הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015 96 ינון מגל (הבית היהודי): 97 שרת המשפטים איילת שקד: 110 מיכל רוזין (מרצ): 112 הצעה לסדר-היום 115 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מונופול הגז 115 תמר זנדברג (מרצ): 115 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 120 השלמת הרכב ועדות הכנסת 130 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 130 הצעות לסדר-היום 130 המשבר המתמשך בענף התיירות והקושי להתחרות עם החלופות שמעבר לים 130 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 131 טלי פלוסקוב (כולנו): 132 מיקי לוי (יש עתיד): 133 שר התיירות יריב לוין: 135 איציק שמולי (המחנה הציוני): 141 שר התיירות יריב לוין: 142 הצעות לסדר-היום 145 ביטחונם של החקלאים המעבדים את השדות 145 איתן ברושי (המחנה הציוני): 146 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 148 יצחק וקנין (ש"ס): 150 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 153 אורן אסף חזן (הליכוד): 157 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 159 חיים ילין (יש עתיד): 163 דניאל עטר (המחנה הציוני): 165 מיקי לוי (יש עתיד): 168 הצעות לסדר-היום 169 מקומות ציבוריים שאינם מונגשים לבעלי מוגבלויות 169 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 169 נורית קורן (הליכוד): 172 שרת המשפטים איילת שקד: 173 איציק שמולי (המחנה הציוני): 179 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 179 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 183 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 183 הצעות לסדר-היום 184 סגירת שירותי מיון רפואי בקריית-שמונה 184 איציק שמולי (המחנה הציוני): 184 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 189 מאיר כהן (יש עתיד): 191 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 192 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 196 חיים ילין (יש עתיד): 197 דניאל עטר (המחנה הציוני): 200 הצעה לסדר-היום 201 מאבק בחרם על תוצרת ישראלית מיהודה ושומרון, רמת-הגולן ובקעת-הירדן 201 שרון גל (ישראל ביתנו): 202 הצעה לסדר-היום 208 חוק האזרחות מנוגד לחוקים ולאמנות הבין-לאומיות 208 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 208 שר הפנים סילבן שלום: 216 הצעה לסדר-היום 229 יום המודעות והזיכרון לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן 229 מיקי לוי (יש עתיד): 229 יואב בן צור (ש"ס): 230 שר הפנים סילבן שלום: 232 נורית קורן (הליכוד): 233 הצעה לסדר-היום 234 שינויים במדיניות הארנונה של הממשלה 234 דוד ביטן (הליכוד): 234 שר הפנים סילבן שלום: 237 הצעה לסדר-היום 245 הצורך בהקמת ועדת חריגים בתאגידי מים וביוב 245 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 247 מיקי לוי (יש עתיד): 258 הצעה לסדר-היום 259 עשר שנים להתנתקות: הנבנו בתי-כנסת תחת אלו שנהרסו? הנשמרה תכולתם והוכנסה לבתי-הכנסת שנבנו? 259 יעקב מרגי (ש"ס): 259 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 261 הצעה לסדר-היום 265 מחירי הנסיעה במנהרות הכרמל 265 יואל חסון (המחנה הציוני): 265 סגן שר האוצר יצחק כהן: 268 הצעה לסדר-היום 272 הסתרת נשק בבתי-ספר של אונר"א בעזה בזמן מבצע "צוק איתן" 272 ענת ברקו (הליכוד): 272 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 277 הצעות לסדר-היום 281 מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים 281 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 281 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 286 הצעה לסדר-היום 288 הקמת בית-חולים באזור המשולש 288 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 291 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 293 הצעה לסדר-היום 295 מסגרת החינוך המיוחד והמשולב 295 נורית קורן (הליכוד): 295 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 301 <שאילתות דחופות> <היו"ר יצחק וקנין:> צהריים טובים, אנחנו פותחים את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ה, 1 ביולי 2015. כהרגלנו ביום רביעי אנחנו פותחים את הישיבה בשאילתות. שאילתה דחופה מס' 40 לשר אבי גבאי – אבקש את השר שיעלה לדוכן. תשאל אותו חברת הכנסת נאוה בוקר. השר להגנת הסביבה אבי גבאי יעלה לדוכן. חברת הכנסת נאוה בוקר, תמתיני שנייה שהשר יעלה. את יכולה לשאול. <40. מטרדי ריחות בקריית-ביאליק> <נאוה בוקר (הליכוד):> בשבועות האחרונים סובלים תושבי קריית-ביאליק ממטרדי ריחות עזים שמקורם בתחום המועצה האזורית מטה-אשר. בסיור שהתקיים לפני כשבוע וחצי, מקור הריח אותר בבעירה היוצאת מתוך האדמה. ברצוני לשאול: מדוע לא טופל המטרד, הגורם למחנק ולחוסר אונים לתושבים? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. ישיב השר להגנת הסביבה. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, חברות כנסת נכבדות, קודם כול תודה על הפנייה. מדובר בעצם בשרפה, מה שנקרא בעירה תת-קרקעית שמתרחשת שם במקום שהיה בעבר בריכת דגים שכוסתה בחול וכו' ונשאר גזם. בעקבות הפנייה באמת הסתכלתי מה לוחות הזמנים, מה עשו אצלנו במשרד. אז באמת בעקבות הפנייה נשלח כבר למחרת כונן של המשרד שבדק וראה במה מדובר, הזעיקו כוח כיבוי וכל מה שצריך, ובהמשך בעצם פנו למועצה האזורית מטה-אשר וביקשו ממנה לטפל בנושא, כי זאת חובתה של המועצה. כמובן, המועצה לא רוצה לטפל בזה, לא באמת מטריד אותם. כמובן, המועצה לא בדיוק התלהבה לטפל בזה, ובהמשך פשוט התחיל דין ודברים בין המועצה למשרד, האם זה בתחום האזור שלה, לא בתחום האזור שלה – את יודעת, שיחות של ביורוקרטיה, נקרא לזה. ובסופו של יום המשרד הודיע באמת למועצה שזאת אחריותה וזה בתחום שלה, זה בתוך תחומי השיפוט שלה, והוציאו פנייה לראש המועצה. הם יצאו שוב למקום עם איגוד ערים גליל מערבי, שזה בעצם איגוד סביבתי. מצאו שוב שהבעיה יכולה להיות עוד יותר חמורה. אז לפחות דבר ראשון, צעד ראשון שעשו, גידרו את האזור, במובן הזה שהביאו מחפרון שיגדר מסביב לאזור כך שהבעירה הזאת לא תתפשט. אבל עדיין זה לא פותר את הבעיה, כי עדיין יש הריחות וכו'. לאחר מכן הביאו כוחות כיבוי וכל מה שנוגע בזה. כרגע רמת הפליטה ירדה במידה מאוד משמעותית, אבל היא עדיין קיימת, והמשרד הודיע למועצה שהוא מפעיל את הסמכות שלו בהתאם לחוק. יש תהליך ביורוקרטי שבו המשרד קודם כול נותן התראה לפני צו ורק אחרי זה הוא יכול להורות למועצה, ורק אחרי שהמועצה שוב לא מטפלת בזה, רק אז המשרד יכול לטפל בזה בעצמו ולחייב את המועצה. בעקבות הפנייה שלך ביקשתי להבין את התהליכים האלה אצלנו במשרד. ואנחנו נשנה את התהליכים לעתיד, נשנה את כל התקנות ואת כל מה שקשור בזה, וניצור מצב שניתן למועצה 24, 48 שעות לטפל בבעיות כאלה. ואם היא לא תטפל אז אנחנו נטפל בזה בעצמנו, ונחייב לאחר מכן את המועצה בכל מה שקשור בהתחשבנות הכספית וכו'. ככה צריכים להיות הדברים. ברור שיש פה סוג של – אני אפילו לא חושב שכולם צודקים, אבל את יודעת, לכל אחד נוח להעביר את הבעיה למישהו אחר, בינתיים התושבים סובלים. ומבחינת התושבים, זה לא מעניין אותם. הם בסופו של יום מריחים את הריח, וזה מה שמעניין אותם, שייפסק הריח. לא מעניין אותם מי אחראי, מי משלם, מי לא משלם וכו'. אלה בעצם הדברים, אשמח אם יש לך שאלה נוספת בעניין. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת נאוה בוקר, עומדת לרשותך שאלה נוספת. <נאוה בוקר (הליכוד):> מתי אתם צפויים להוציא את הצו? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. רק רגע, אדוני השר, הפרוצדורה שיש שואלים נוספים ואתה תשיב לכולם ביחד. חבר הכנסת דב חנין ביקש שאלה נוספת, ואחריו – דני עטר. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה השלישי, אאפשר לך לפנים משורת הדין, אבל זה חד-פעמי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול ברכות על התשובה, ובמיוחד על השינוי שאתה מוביל בהיבט הזה. אני רוצה להרחיב את השאלה, כי לא רק בקריית-ביאליק אלא בכלל במפרץ חיפה משהו מסריח. אדוני התייחס לכך בהרחבה בנושא האמוניה, מפעל האמוניה, אבל אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה שבימים אלה שאנחנו מדברים נמצאות על השולחן שלוש תוכניות, שלושה מהלכי ענק להרחבת פעילות תעשייתית מזהמת באזור מפרץ חיפה: הסיפור של מתחם בז"ן, הסיפור של מתחם קרקעות הצפון והסיפור של נמל חיפה. שלושה מהלכים מאוד מאוד גדולים שכל אחד מהם מייצר סיכון להגדלת הזיהום באזור המפרץ. הסוגיה של הנמל, למשל, כרוכה בהרבה מאוד חומרים מסוכנים. הבוקר קראתי שמנמל חיפה נמסר שפארק הקישון על שתי גדות נחל הקישון יפריע לאחסון של חומרים מסוכנים. אני בטוח שפארק מפריע לאחסון של חומרים מסוכנים; האמת היא שמי שבאמת מפריע לאחסון של חומרים מסוכנים זה מיליון אזרחים שחיים סביב מפרץ חיפה. הגיע הזמן להחליט מה עדיף – פארק ואזרחים או חומרים מסוכנים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת דני עטר, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי בשרשרת. אדוני ישיב לכולם – לא מחויב, דרך אגב, אדוני השר לא מחויב להשיב. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> לא, אשיב, אשיב. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני בהחלט מצטרף לדברי הברכה על ההתייחסות הרצינית שלך מיום כניסתך לתפקיד, וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים בענייני המשרד שלך. אני רוצה, ברשותך, להמשיך את שאלתו של חברי חבר הכנסת חנין וטיפה להרחיב אותה. אנחנו באים עכשיו מדיון בוועדת הפנים, ונציגיך מהנהלת המשרד באזור חיפה היו שם. אני רוצה לציין בפניך שנדהמתי לגלות – זה כבר מעבר לקצב ולאיכות העבודה, התחושה שניתנה לנו שם, שהמשרד להגנת הסביבה לא ממלא את תפקידו באופן המלא. ואחרי כל כך הרבה שנים שעוסקים בסוגיה הזו של זיהום האוויר והפגיעה הקשה בבריאותם של מיליון תושבים בסביבת חיפה והקריות, עדיין עסוקים בגיבוש תוכניות איך להתמודד עם הסוגיה הזו. כל מה שאני מבקש ממך, אדוני השר, צריך לנסות להתייחס לעובדה שגם אם יש איגוד ערים עדיין האחריות היא אחריות מלאה של המשרד להגנת הסביבה. קחו את האחריות הזו בידיים שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> דווקא אתה, עם הכניסה שלך לתפקיד ועם הגישה הישירה שלך, יכול להביא שם שינוי שישפר את בריאותם של האנשים שחיים שם, כי הם כרגע חיים, תרתי משמע, על חבית חומר נפץ. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דני עטר. חבר הכנסת מיקי לוי – אנא מכם, תצטמצמו בשאלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה לך, אדוני, על האישור לעלות לכאן לפנים משורת הדין. אדוני השר, אני מאחל לך הצלחה בתפקידך ותודה על תשובתך. ענייני הוא הקמת מטמנה, ואני מניח שהחומר אינו לפניך. זימנו לשבוע הבא דיון בוועדת הפנים בעניין הקמת מטמנה לאשפה בין הגבעה-הצרפתית לבין הכפר עיסאוויה. הקמת המטמנה דורשת הפקעת קרקעות. ראה זה פלא: הגבעה-הצרפתית עם הכפר עיסאוויה התאחדו יחד, התארגנו יחד כל התושבים כדי להילחם במגמה הזו של הקמת המטמנה, שתבוא לפגוע בחיים שלהם, לפגוע במרקם העדין – הפקעת הקרקעות וכו'. אולי אדוני יבחן את החומר. אני לא ממתין לתשובה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> יבחן את החומר. שיבואו אנשיך מוכנים בשבוע הבא לוועדת הפנים עם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – תשובה ראויה. תודה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אדוני השר להגנת הסביבה ישיב לכולם. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אדוני היושב-ראש, חברים נכבדים, אני אתחיל מהסוף. חבר הכנסת מיקי לוי, אני מתנצל, לא מכיר את הסוגיה, לא שמעתי עליה עד היום במשרד. נלמד, נבדוק במה מדובר. אני מבין ממך שזה תהליך תכנוני כרגע. זאת אומרת שזה עוד בשלב של תכנון, עוד לפני היתרים בכלל. בסדר. נלמד את זה. בסך הכול, בירושלים, כמו שאתה יודע, חנכנו לפני כשבועיים מתקן מיחזור ואיסוף של אשפה; תחנה עצומה, מתקדמת מאוד. אני כמובן רק באתי לגזור את הסרט. לא עשיתי כלום חוץ מלגזור את הסרט, קודמי עשו את הכול, אבל עשו דבר יפה מאוד שם. אני אתייחס לשתי השאלות – גם של חבר הכנסת חנין וגם של חבר הכנסת עטר. אני אמרתי לכם, גם בוועדת הפנים וגם בהזדמנויות אחרות, שנושא מפרץ חיפה הוא הנושא המרכזי שעומד כרגע על שולחן המשרד להגנת הסביבה והנושא המרכזי שבו אני עוסק. ואני עוסק בו – כמעט אין יום שאני לא עוסק בו. היום בבוקר הייתה לי ישיבה לוודא שהחוזה של מפעל האמוניה יצא בזמן, שלא מעכבים את זה. יש עניינים עם רמ"י. יש, אתה יודע, אלף גופים שצריך לסנכרן בכל נושא. אני עוסק בזה ברמה – תאמין לי, לפעמים בפרטים הכי קטנים. אתמול עסקנו בנושא של תחנות הדלק במפרץ חיפה. יש, מה שנקרא, מישוב אדים. זאת אומרת, בתחנת דלק, כשמתדלקים יש הרבה אדי דלק שיוצאים, ויש הנחיה של המשרד שעד סוף 2016 כל תחנות הדלק בארץ, יותקנו בהן מתקני מישוב אדים, ככה שהאדים חוזרים. אז אתמול שוחחתי עם מנכ"לי החברות וביקשתי שאת חיפה ישימו ראשונה בסדר העדיפויות, שיעשו בכל התחנות בחיפה לפני שהם עושים בשאר הארץ. כולם הסכימו ויעשו את זה. מטפלים בנושא הגז במפרץ חיפה. כמו שאתם יודעים, נושא הגז יש לו – צד אחד זה מה שקורה בים, המתווה וכו', וצד שני זה הביורוקרטיה שהורגת אותו בתוך הארץ, שלא מאפשרת להביא אותו למפעלים. ובמפרץ חיפה אמורים לעבור שני קווי גז, שהם כרגע בתכנון, וכל העולם ואשתו כמובן מתנגדים, כל אחד מהסיבות שלו. אז גם כאן אני מרים טלפון ליושב-ראש חברת "נמלי ישראל", שבאמת מייד בדק וזירז וקידם את הנושאים, באמת בצורה רצינית; ומרים טלפון לראש עיר שלא יפריע לעניין, כי יש ראשי ערים שאומרים: צינור הגז עובר אצלי, הוא לא משמש אותי, והוא שוכח שהוא משמש אותו, כי ברגע שיהיה גז במפעלים יהיה פחות זיהום בעיר שלו כי היא צמודה לזיהום. אז עושים את כל פרטי הפרטים האלה כדי שרמת הזיהום במפרץ חיפה תרד. זו עבודה שיש בה הרבה פרטים. אין מה לעשות. יש לנו תוכניות והתוכניות מתבצעות. כי ברגע שאני מרים טלפונים לאנשים התוכנית מתבצעת, זה לא דיבורים בעלמא, בסדר? זה לא לרשום על הנייר לוחות זמנים. עובדים. אני בעצמי, באופן אישי, כל יום חמישי יושב על הנושא – יש לנו סטטוס: מפרץ חיפה – עם כל האנשים הרלוונטיים, כל יום חמישי. בודקים מה קרה עם התוכנית, מה עשינו השבוע, מה הדברים החדשים שרוצים לעשות שבוע הבא. מנהלים את זה כמו – כל פרויקט שצריך לנהל, ככה הוא מנוהל. ובסך הכול יש במשרד אנשים מצוינים שמאוד מחוברים לעניין, מאוד מבינים את הצורך, ועוזרים לי מאוד מאוד בעניין הזה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אם יורשה לי, רק הערה קטנה – – – <קריאה:> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – לא הייתה התייחסות כוללת לשלושתם יחד, בראייה אחת, אלא כל אחד בנפרד. זה דבר שיכול לשפר מאוד את העתיד. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תראה, הנושא של שלוש התוכניות, של הנמל, קרקעות הצפון ובתי-הזיקוק, הוא נושא; קודם כול, ברור שיש בו הרבה אספקטים, גם של אוויר נקי, של זיהום, גם של חומרים מסוכנים. אבל יש בו גם אספקטים, נקרא לזה, ארכיטקטוניים, אדריכליים, של איך צריכה חיפה להיראות. בסדר? יש בתוך חיפה אופוזיציה שחושבת שחיפה צריכה להיראות אחרת, שלא צריך להיות נמל, צריך להיות שדה תעופה וכו' וכו'. אני לא נכנס לזה. אני לא – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> – – – לא חי בעולמות האלה. אין לי שום – לא סמכות וגם לא ערך מוסף בדיון הזה, אז אני לא נכנס לזה. אני נכנס רק למרכיבים האחרים. בכלל, זה יחול גם על בתי-הזיקוק, אבל כרגע התפיסה של המשרד להגנת הסביבה, כפי שהוא גם הציג אותה בוועדה המחוזית וכו', אומרת את הדבר הבא: אתם רוצים להרחיב את הבנייה בתוך השטח שלכם, תרחיבו כמה שאתם רוצים, אין בעיה; אתם לא יכולים להגדיל את רמת הפליטה מהשטח הזה. זאת אומרת, אתם רוצים לעשות שם דברים שמגדילים את רמת הפליטה, קודם כול תקטינו במקומות אחרים את הפליטה, כדי שבסופו של דבר זה יתאזן. בלי קשר לזה, כחלק מהתוכנית שלנו, אנחנו עכשיו בודקים מחדש את ההיתרים שיש לכל אחד מהמפעלים הגדולים במפרץ חיפה, ואנחנו בודקים איזה טכנולוגיות יכולות לאפשר להוריד את רמת הזיהום. ואנחנו, לחלק מהמפעלים נוציא הנחיות חדשות ויצטרכו להוריד את רמת הזיהום. אנחנו נעשה את זה בצורה שתאפשר להם לעשות את זה וגם לחיות, כי אנחנו לא רוצים לסגור מפעלים, אבל אנחנו נעשה את זה. ובסך הכול, גם כאן אנחנו מדברים עם התעשיינים, וגם התעשיינים מבינים שצריך לעשות את הדברים האלה. צריך גם לומר שאין פה מערב פרוע. כל המפעלים עומדים במה שהם מחויבים לו. זאת אומרת, אין פה מצב שאנחנו לא אוכפים דבר שמישהו עושה, דבר שאסור לו. זה אחד מהמרכיבים, וזה המרכיב שמתייחס גם לבתי-הזיקוק. ויכול להיות שבתי-הזיקוק בעתיד יקבלו הוראה להוריד את רמת הזיהום, אף שצריך לזכור שבתי-הזיקוק בעצמם השקיעו בשנים האחרונות עשרות מיליונים ואפילו יותר מזה באמצעים שמורידים את רמת הזיהום שם. עוד הפעם, אני אומר: אנחנו צריכים גם לשמור על התעשייה וגם לשמור על האזרחים, וברור לי שבכל נקודה שאני לא אמצא – או התעשייה תרגיש שהיא נפגעת או שהאזרחים ירגישו שהם נפגעים. אבל בסופו של דבר תפקידנו לקבל החלטות ואת זה נעשה. לגבי קרקעות הצפון, אני מכיר את הסוגיה, אבל אני לא מכיר אותה לפרטים. אני בשבוע הבא נמצא שם בביקור ובפגישה עם תש"ן ועם ראש העיר חיפה, וגם עם סגן השר ליצמן, שהיה פה לפני כמה דקות, ונלמד לעומק את הסוגיה הזאת. זאת לא איזו סוגיה בוערת. צריך להבין שזה כרגע בתהליכי תכנון די ארוכים, ויש שם ערעורים, עררים – גם של החברה, של תש"ן, וגם של האזרחים. נלמד, נגבש את דעתנו ונאמר אותה. בסך הכול, צריך להבין שכרגע המצב הוא של זיהום רב מאוד. זאת אומרת, אנחנו לא נמצאים באיזה מצב מצוין, שמישהו עכשיו אומר: אוקיי, אתה במצב מצוין, בוא עכשיו תרחיב ותגדיל לי את הזיהום כתוצאה מזה. כרגע המצב לא טוב, וצריך לטפל בדבר הזה. זאת אומרת, בסך הכול הכיוון של לעשות שינוי, שאתו באה תש"ן, הוא כיוון חיובי, רק צריך לראות לאן מובילים את זה, כך שהדבר ישתפר בצורה יותר משמעותית. לגבי הנמל: צריך להבין שבנמל, הטענה לפחות אומרת שהרחבת הנמל תגדיל את הזיהום. עכשיו, מאחר שלפחות התוכניות של אלה שהולכים להשקיע ולהפעיל את הנמל הן להפוך את נמל חיפה בעיקר לנמל שיטעוּן – זאת אומרת, שמגיעות אוניות גדולות, פורקות, ובאות אוניות קטנות ואוספות את כל המכלים ומפזרות אותם בים התיכון, בכל מיני נמלים אחרים – לא נראה תופעה של משאיות נכנסות ויוצאות. זאת אומרת, היקף המשאיות שייכנסו ויצאו לנמל לא יגדל. להפך, הוא יקטן. הן, מן הסתם, ילכו יותר לאשדוד, פחות לחיפה. הטענה, ויש בה משהו, היא שתהליך הבנייה הוא תהליך מסיבי שבו הרבה מאוד משאיות והרבה מאוד חומרים וכו' יסתובבו שם ויגדילו את רמת הזיהום. בעניין הזה אנחנו, עוד הפעם, אנחנו מצד אחד לא יכולים לעצור נמל שמתחיל להיבנות או יתחיל להיבנות, ומצד שני, נצטרך לשמור על רמה כזאת שיהיו שם כמה שפחות חומרים מסוכנים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> בסדר? – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מודה לך, השר. אני מודה לשר להגנת הסביבה, מודה לחברי הכנסת השואלים. רבותי, אנחנו עוברים לשאילתה מס' 39: ביטוח נגד הבולענים בים-המלח. יעלה סגן שר האוצר, ישיב בשם שר האוצר. ישאל אותו חבר הכנסת איתן ברושי – שאילתה מס' 39. דקה, עד שסגן השר יגיע לדוכן. מייד תוכל לשאול אותו. <39. ביטוח נגד הבולענים בים-המלח> <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר, חברי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יכול לשאול. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> במהלך דיון בוועדת הפנים העלו נציגי המועצות האזוריות טענות קשות נגד חברות הביטוח שלא מוכנות לבטח את המועצות ותושבי האזור נגד בולענים הנפערים באזור ים-המלח. אני רוצה לשאול: מה היא עמדת המפקח על הביטוח בנושא ביטוח נגד בולענים? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבר הכנסת איתן ברושי, כפי שנקבע בעבר בבית-המשפט העליון, בבג"ץ 8293, שיין ברגנר-גוטמן נגד המפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, גם בג"ץ קבע, וזה מעוגן בפסיקה, שאין זה מתפקידה של המפקחת על הביטוח להתערב במדיניות ניהול הסיכונים של חברות ביטוח או לחייב אותן לתת כיסוי ביטוחי בתחומים המסווגים אצלן כבעלי סיכון גבוה. החלטה של חברת הביטוח להתקשר בחוזה ביטוח כזה או אחר נובעת ממדיניות ניהול הסיכונים הקבועה אצלה, ולאורה היא מחליטה אילו מוצרי ביטוח ישופו על-ידה. אנחנו לא נמצאים במדינה שהמפקחת מתערבת, זה אפילו עוגן בפסיקת בג"ץ, אלא חברות הביטוח מנהלות את הסיכונים שלהן. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ברושי, לרשותך שאלה נוספת, ולאחריך – חבר הכנסת דב חנין. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> התשובה, אדוני היושב-ראש, של סגן שר האוצר היא יותר קשה ממה שהייתה לפני ששאלתי. אומר סגן שר האוצר, שבעבר ראו בתושבי עין-גדי, בצפון ים-המלח, שליחים, עכשיו אתם הופכים אותם לפראיירים. עכשיו, צריך לדעת פה, שחברי הכנסת ידעו, סגן השר, אתה צריך לדעת: עובדי מדינה מבוטחים. אם יורד פקיד ממשרד האוצר, אם יהיה לו זמן וכוח לרדת לעין-גדי הוא מבוטח אם הוא נופל לבולען; אבל מי שגר שם, מי שבונה שם, מי שאמור להתמודד יום-יום, עובדי המועצה האזורית, חברי הקיבוצים, תושבים נוספים, חקלאים, מי שבונה את ביתו – לא מבוטח. יש הפקרות יותר גדולה מזה? זו לא תשובה של מפקח על הבנקים, זו תשובה של ממשלה שמשתחררת מאחריות. מה, הפרטנו את עצמנו בכל דבר? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני מבקש לחייב את הממשלה לחרוג מתשובה לא עניינית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין, ולאחריו – חבר הכנסת דני עטר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אכן השאלה שהעלה חבר הכנסת ברושי מכוונת אותנו לבעיה מאוד מאוד קשה וחמורה, בעיית הבולענים. ההתמודדות עם הבעיה הזו היא מערכתית, מסובכת, ובוודאי לא כולה נמצאת במגרשו של משרד האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יכול להיות שחלק כן, אבל הוא מדבר על ביטוח, זה חברות הביטוח. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מאה אחוז, אבל אני מדבר במבט יותר רחב. אין ספק שהפגיעה של הבולענים ביישובים שנמצאים באזור ים-המלח היא מאוד מאוד קשה, והשאלה שלי היא: האם אתם במשרד האוצר נערכים לדיון כלשהו עם היישובים שקיימים שם, איך אנחנו נותנים מענה, לפחות ברמה הכלכלית, לאילוצים ולבעיות שנוצרים ביישובים האלה כתוצאה מהבולענים? תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דני עטר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, יש לי, ברשותך, שתי שאלות קצרות אליך. 1. אנחנו – היום שנה ל"צוק איתן", והבוקר נחשפנו למה שכולנו יודעים, להיערכות של "חמאס" וההתייצבות שלהם והאיום הממשי על כל היישובים בעוטף-עזה שהם בטווח המרגמות, שבו לנו אין מענה טכנולוגי. יש שם יישובים, כמו נתיב-העשרה, שאחרי כל כך הרבה שנים – זה יישוב שהוקם על-ידי מפוני ימית, אני מזכיר לכבודו – שאין להם חדרי מיגון לבתים שלהם במקום שהם גרים. האם משרד האוצר מתכוון לחייב את משרד הביטחון לבנות את המיגוניות האלה, את חדרי הביטחון האלה, כדי להבטיח את חייהם של האנשים? זו נקודה אחת, זו שאלה אחת קצרה, ברשותך. והדבר השני, אנחנו מעלים כאן לא פעם את הסוגיה של ההיטל על העובדים הזרים בחקלאות, ו-10% היטל – שזה כ-130 מיליון שקלים במצטבר על כל החקלאים בארץ. אני חושב, כבודו, שהגיע הזמן להסיר את הנטל הזה מקבוצת האוכלוסייה ששומרת על הגבולות, וכבוד היושב-ראש מייצג אותם יותר טוב מכל אחד אחר בבית הזה. כבוד היושב-ראש הנוכחי, אני מתכוון. אני חושב שבאמת הגיע הזמן לעשות מעשה ולהוריד את הדבר הזה מעל החקלאים, שהם באמת מלח הארץ, הטובים ביותר שיש למדינה הזאת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דני עטר. אדוני סגן שר האוצר ישיב לכל השואלים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת איתן ברושי, הקדמתי ואמרתי שהיה בג"ץ שגם פסק שאין זה מעניינה של המפקחת לנהל את הסיכונים של חברות הביטוח. אם הטענה שלך נגד חברות הביטוח, למה הן לא מבטחות ולמה המפקחת לא כופה עליהן – אז זה בלתי אפשרי חוקית. אם אתה רוצה, תשנה את החוק או תלך לבג"ץ עוד הפעם, תעתור לבג"ץ, אולי תשנה את הפסיקה. המדינה לא מפקירה אף אחד, המדינה נותנת טיפול לכולם, ואתה יכול להיכנס לישיבה במשרד האוצר ולראות כמה מושקע שם באזור למען התושבים. נכון, הם שליחים נהדרים וחלוצים נפלאים, אבל המדינה לא יכולה לכפות על חברות הביטוח לבטח ולא לנהל את הסיכונים, הם מנהלים את הסיכונים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גם לא על "ענבל"? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גם לא על "ענבל"? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נראה שלא, היא מנהלת את הסיכונים. עכשיו לגבי השאלות של דב חנין. חברי הכנסת חיים ילין ובן ראובן העלו את כל הסוגיה הזאת. איפה דב? <היו"ר יצחק וקנין:> דב, משיבים לך ואתה לא מרוכז. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברי הכנסת חיים ילין ובן ראובן כבר העלו את הסוגיה הזאת, ובקרוב יתקיים דיון משרד האוצר יחד אתם בנושא המיגונים האלה. לא, זו השאלה של עטר לגבי המיגונים בנתיב-העשרה ועוטף-עזה. אז חברך, שכנך, כבר העלה את זה, כיוונת לדעת גדולים, ובקרוב, בעזרת השם, יתקיים דיון. אנחנו נעדכן אותך או שהשכן שלך יעדכן אותך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה גם לגבי השאלה השנייה שלי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לגבי השאלה השנייה, לגבי עובדים זרים – אכן, יש כזאת תוכנית אבל היא לא גובשה סופית, כרגע זה בדיון. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני מבקש מכבודו לצרף את הסוגיה השנייה לאותו דיון, ואולי נמצא פתרון יוצא מן הכלל לעניין, ובבקשה מאדון היושב-ראש – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כשתתקבל החלטה נעדכן אותך. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא מבקש גם את הביומטרי ואת הגז ביחד באותו דיון, אם אפשר. <היו"ר יצחק וקנין:> חיים ילין, חבר הכנסת, תפסת מרובה – לא תפסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תן שאילתה נוספת. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין שאל אותך שאלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה הוא שאל? תזכיר לי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, אדוני סגן השר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה שאלת לגבי השקעות באזור ים-המלח, לגבי הבולענים. יש השקעות אדירות בנושאים האלה. אתה יודע שכל התוכנית של קציר המלח סביב המלונות – תוכנית ששותפות בה גם החברה "כימיקלים לישראל" גם החברה להגנות ים-המלח – מושקעים שם מיליארדים. אני לא רואה עדיין שהגיעו כבר לפתרון, כנראה במהלך הדרך, במעלה הדרך, יימצא פתרון, ואם יהיה פתרון אנחנו נשקיע, אוקיי? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני סגן שר האוצר. אני מודה גם לשואלים וגם לסגן שר האוצר. כאמור, רבותי, יש עוד שאילתות, אבל מאחר ששר התחבורה איננו, והשאילתה לשר הביטחון נקבעה מראש לתוך הדיונים על הצעות החוק – מכיוון שהוא משתתף בלוויה של אחד ההרוגים – השאילתה תישאל בתוך זמן הצעות החוק שבקריאה הטרומית. <הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/971/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעות חוק לקריאה טרומית. הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי; ישיב שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי. לרשותך עשר דקות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני מודה שאני ממש ממש מתרגשת להציג את הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה לקריאה טרומית בכנסת. על ההצעה חתומים וחתומות 38 חברי וחברות הבית מכל הסיעות, ואת התמיכה הרחבה בחוק אפשר היה לראות גם בכנס שקיימנו בשבוע שעבר כאן בכנסת מציבור גדול ורב שהגיע כדי לתמוך. הפגיעה במסגרת התעמרות היא פגיעה באמת רחבה ביותר, חברות וחברים. אנחנו מדברות ומדברים על לפחות אחד או אחת מכל העובדות והעובדים שסובלים מהתעמרות – משרד הכלכלה, שבדק את הנושא בשנת 2013, בדוח שלו נמצא שאחד מכל שני עובדים שכירים סובל מהצקות, השפלות והטרדות. גם מחקרים אחרים מראים את הדבר הזה היום, גם בישראל וגם במקומות אחרים בעולם. אני רוצה להגיד שהמילים "התעמרות בעבודה" – כשבאתי עם הנושא לכל מי שבאתי, התופעה הייתה כזאת שבאופן אינטואיטיבי מייד ידעו על מה מדובר, ואז במחשבה שנייה אמרו – מה זה בעצם? כי בעצם כשאנחנו אומרות היום חוק למניעת התעמרות בעבודה, בפעם הראשונה אנחנו נותנות לתופעה הזאת ולעבירה הזאת שם. בפעם הראשונה קוראות לזה בשם ואומרות: זה אסור. אז אני רוצה, ברשותכם וברשותכן, בשביל להניח את דעת כולם וכולן, לתת לכם מתוך החוק חלק מהדוגמאות וגם את ההגדרה מהי התעמרות בעבודה. התעמרות במסגרת עבודה היא, חברות וחברים, התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, בכמה אירועים נפרדים, שיש בה כדי לייצר עבורו או עבורה סביבה עוינת במסגרת העבודה. זאת אומרת, למי מכם שחוששות וחוששים שעכשיו זה יהיה: דיברתי לא יפה למישהו שעובד אתי אז כבר אפשר לתבוע אותי על התעמרות בעבודה? התשובה היא לא. מדובר בהתנהגות שצריכה להיות חוזרת, נשנית, וגם צריך להגיד מכוונת. למשל, התייחסות מבזה ומשפילה ומזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא או הפצת שמועות מזיקות. למשל, שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים ענייניים, כמו היטפלות קנטרנית למעשיו; הצגת דרישות או שינוין באופן שאי-אפשר להתמודד אתן; שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה; או הצרה בפועל ובכוח של סמכויותיו, תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים – חברות וחברים – מטעמים בלתי ענייניים, כשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; או למשל, הטלת משימות על אדם, שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של האחר ושאינן נוגעות למילוי תפקידו; למשל, הכפפת אדם לאווירה של פחד ואיומים; למשל, ייחוס הצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס כישלונות לאדם, שלא הוא עשה ולא באחריותו, הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן. למרבה הצער, חברות וחברים, יש המון המון דרכים יצירתיות שבהן אלה שמתעמרים, או גם מתעמרות לצערי, יודעות ויודעים להגיע ולהשיג התעמרות בעבודה. אז החוק הזה, חברות וחברים, בא ואומר: לא יתעמר אדם בזולתו במסגרת העבודה. עובדות ועובדים שהשתתפו בסקר של משרד הכלכלה ובסקרים אחרים דיווחו שכתוצאה מההתעמרות הם חווים תחושה של פגיעה קשה מאוד בתדמית, בערך העצמי, וגם פגיעה בבריאות הפיזית והנפשית. הם מרגישים שכבודם נרמס. התעמרות גורמת לבעיות בריאות, וההערכה היא שהן עולות למשק 2 מיליון ימי עבודה בשנה. מעל 50% מהאנשים שנפגעים מתפטרים, והמחקרים, חברות וחברים, מצביעים על כך שכ-10% ממקרי ההתאבדות בעולם הם של אנשים שעברו התעמרות בעבודה. העבודה, אחרי הכול, חברי וחברותי, היא המקום שבו אנחנו נמצאות ונמצאים חלק גדול מהזמן של החיים שלנו, אם לא רוב זמן חיינו. אנחנו תלויות בעבודה לא רק לפרנסה. מבחירה או שלא מבחירה, העבודה שלנו היא חלק מהזהות שלנו, היא מגדירה אותנו. מה שקורה לנו בעבודה משליך השלכות מרחיקות לכת על כל זירה אחרת בחיים, על כל הקשרים שלנו, על כל הפעולות שלנו בכל מקום אחר. לכן כל כך חשוב שמקום העבודה יהיה מקום בטוח ומעצים ולא מקום פוגעני. לכן כל כך חשוב לנו להתמודד עם תופעת ההתעמרות בעבודה. צריך לזכור גם שמהתעמרות בעבודה יש נזקים כלכליים כבדים. אם אנחנו מדברים על 2 מיליון ימי עבודה בשנה, אז ההערכות על אובדן למשק מדברות על בין מיליארד וחצי ל-15 מיליארד שקלים בשנה אובדן למשק הישראלי בגלל התעמרות בעבודה. משום שעובדות ועובדים שחווים וחשופים להתעמרות הם עובדות ועובדים שיכולים לעבוד פחות טוב. אם לקחו למישהו את הסמכויות שלו, אם פוגעים ביכולת שלו לתפקד בעבודה, אם גורמות וגורמים לכך שמצבו הנפשי ירוד, מצבו הפיזי ירוד, היכולת שלה ושלו לעבוד נפגעת באופן קשה. התוצאות של מקום העבודה, של המפעל, של המשרד, נפגעות באופן קשה, והתוצאות של המשק כולו סובלות. חשוב לי להגיד, חברות וחברים, שהחוק הזה, לפעמים עלולים לחשוב לגביו שהוא חוק נגד מעסיקים, כאילו עוד רגולציה נגד מעסיקים או מעסיקות. לא כן הוא, חברות וחברים. כמו שהסברתי כרגע, יש לזה שני צדדים – הצד של רווחת העובדת והעובד, אבל גם הצד של איכות והספק מקום העבודה. ככלל, החוק הזה בא לראות את מקום העבודה כמקום מעצים, כמקום בטוח, גם לעובדות ולעובדים וגם למעסיקות ולמעסיקים. ככלל, החוק הזה מקדם תפיסה של win-win, שכולם מרוויחות ומרוויחים, גם העובדות והעובדים, גם מקום העבודה. גם הבעלים, גם הספקים, גם הלקוחות, גם נותני, מקבלות ומקבלי השירותים. התעמרות בעבודה היא נושא שנחקר היום בעולם בהרחבה. יותר ויותר מדינות מחילות אצלן חוקים שנועדו למנוע התעמרות בעבודה בדרכים שונות. אני רוצה לשתף אתכן ואתכם בחוויה של אחת מעשרות רבות ביותר של נפגעות ונפגעי התעמרות בעבודה שהגיעו ללשכה שלי במהלך השנה האחרונה, שבה אנחנו עובדות על החוק הזה. לא זו בלבד שעד היום לא היה שם לבעיה ואי-אפשר היה להגיד ממה בדיוק את סובלת – אני לא הבנתי, מה בדיוק ההצקות האלה? מה זאת אומרת לוקחים לך, עושים לך, צורחים עלייך, משפילים אותך? אז על מה בדיוק את מתלוננת או אתה מתלונן? לא זו אף זו, נועה בק, שהיא אחת האמיצות היחידות שמוכנות לדבר בקול רם על מה שעברה בעבודה, והיא אף תובעת את מקום העבודה שלה היום, אחרי שעזבה אותו, כמו שקורה ל-50% מאלה שנפגעות ונפגעים מהתעמרות בעבודה – 50% מהם עוזבות ועוזבים את מקום העבודה. נועה בק אמרה אצלנו בכנסת: כשאני מספרת לאנשים מה קרה לי ומה שקורה לאנשים אחרים, אז אנשים מסתכלים ואומרים: אוי, זה באמת לא בסדר. אבל את יכולה לראות שמה שעובר להם בראש זה: למה זה בעצם קרה לך? למה דווקא לך זה קרה? אולי זה אישי? אולי הבן-אדם שעשה לך את זה, משהו לא בסדר אצלו או שחשב שמשהו לא בסדר אצלך? אולי את היית לא בסדר? והתשובה שלי היא שזה לא משהו אישי, אלא מי שמתנכל לא עושה את זה באופן אישי. הוא עושה את זה כי הוא יכול. הוא עושה את זה כי הוא מחפש או היא מחפשת מישהו פגיע. ניצול לרעה של כוח, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, הוא דבר שאנחנו מכירות ומכירים מהרבה זירות בחיים. בעבודה, יחסי כוח, יחסי מרות, יחסי תלות קולגיאליים מאפשרים פעמים רבות ניצול לרעה של כוח באופן שגורם להתעמרות בעבודה. בחוק הזה באנו לתת שם לתופעה הזאת, התעמרות בעבודה, ולהגיד: זה דבר שהוא אסור. הוא מחוץ לחוק, הוא מחוץ לנורמה שלנו, הוא מחוץ לאיך שהיינו רוצות לראות את החיים שלנו בעבודה ומחוצה לה; הוא מחוץ לאיך שאנחנו רוצים לנהל את החיים שלנו ולהתנהל בינינו כבני ובנות אנוש. <היו"ר יצחק וקנין:> 17 שניות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה? <היו"ר יצחק וקנין:> 17 שניות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> או-אה. אם כך, אני רק אגיד תודה רבה לשותפות ולשותפים להצעת החוק: ד"ר אורית קמיר, עורכת-הדין תמר וינטר קמר, איתן מאירי, עורכת-הדין אורלי ביטי, ד"ר יריב איצקוביץ ועוד רבות ורבים. תודה מיוחדת לצוות המשפטי של ועדת העבודה והרווחה בראשות נועה בן-שבת; תודה לשר הכלכלה ולכל השרות והשרים שתמכו בוועדת השרים, וכמובן לכל חברות הכנסת וחברי הכנסת שחתומות וחתומים על החוק. כמו שאמרתי, זה מאוד מרגש. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב שר הכלכלה השר אריה דרעי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כפי שאמרתי בשבוע שעבר, בינתיים אני משיב ומסכים להצעות חוק שהאופוזיציה מציעה, דווקא את החלק הזה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא נסתר מעינינו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> נכון. ואני מאוד מקווה שהמגמה הזאת תהיה דו-סטרית, והיא תמשיך – כיוון שאני חושב שככה צריכה להתנהג כנסת, בענייניות – ואף שהיו לי מספיק סיבות לקום היום, אף שאני תומך בהצעת החוק, ולהעלות סיבות מספיקות למה לא לתמוך, מפני שיש הרבה עבודה שצריך לעשות. זאת הצעת חוק מאוד מאוד גדולה, זה לא איזה תיקון באיזה סעיף קטן שצריך לתקן. הצעת החוק השנייה שאעלה ואשיב עליה היא באמת דבר נקודתי. פה, זאת הצעת חוק ראשית שבדרך כלל ממשלה צריכה לחוקק, אבל זכתה חברת הכנסת מיכאלי והקדימה את כולם ועשתה עבודה. יש הרבה תיקונים, ישבנו אתה הרבה בשבועות האחרונים – והיות שראינו שיש לה רצון באמת לקדם את העניין, והיא הסכימה לשבת אחר כך עם הממשלה ולתקן, כיוון שיש כאן הרבה מאוד הבחנות. אני כבר מקבל את ההערות ואת ההסתייגויות ואת ההתנגדויות והחששות של מעסיקים שלא יאשימו אותם על כל איזה "בוקר טוב" בפרצוף חמוץ או דברים כאלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> התייחסתי לזה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בסדר, אני שמעתי. אבל למרות זאת, בגלל המגמה שאמרתי שאני רוצה להוביל – לעודד את חברי וחברות הכנסת לחוקק. הממשלה, עם כל הכבוד, יש לנו הרבה עיסוקים אחרים, ולא כל דבר שאני רוצה לעשות עומד אצלי – קשה לי, וגם ההליך אצלנו בממשלה הוא קצת יותר מסורבל. לכן, אם אתם מקדימים אותנו ועושים, אני מברך על כך. אני חושב, במשפט אחד, שהנושא הזה של ההתעמרות בעבודה, לצערי הרב – אני לא מאשים את כולם, אבל הוא הפך לנורמה של כלי ניהולי. במקום שתשתמש בכישוריך כמנהל, אתה משתמש בהתעמרות ככלי ניהולי, וזה דבר חמור מאוד. אני אומר, עובד או עובדת שמגיעים הביתה אחרי שהם חטפו מהבוס איזה ביזיון או איזו התעמרות, הבית לא בית, השלום-בית לא שלום-בית, החינוך של הילדים לא חינוך, והבריאות של אותו אדם היא לא בריאות. ובדרך כלל, לפי הסקרים שעשינו ב-2013, הסקר שהזכרת, לצערי, שוב, אלה האוכלוסיות המוחלשות, שהם הסובלים העיקריים, וזה גם טבעי. הם לא המנהלים והם לא בעלי השכר הגבוה, אז באופן טבעי הם החוטפים בראש. לכן אני, אנחנו תומכים. שוב אני אומר, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני חוזר על ההתחייבות או על הסיכום שיש בינינו, שאנחנו נלך צעד בצעד, רגל ברגל, ונתקדם ונשמע ונלך בהסכמה, כיוון שבסוף, תזכרו רק, האכיפה של החוק הזה היא עלינו, ואני רוצה שבאמת נוכל לאכוף אותו וזה לא יהיה עוד איזה דבר סתם דקלרטיבי. לכן, חברי, אני תומך בהצעת החוק, הממשלה תומכת, ואני מקווה שבעבודת – אנחנו רוצים להעביר לוועדת העבודה והרווחה, לחבר הכנסת אלי אלאלוף, וביחד נעשה עבודה. אני מקווה מאוד שנצליח בזמן הקרוב לקבוע נורמות חדשות של התייחסות בין עובד ומעביד, ובעיקר לשמור על כבוד האדם וחירותו. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, מי שמחפש את המספרים כל הזמן, הכספיים, תדעו לכם שלפי המחקר שעשינו, יש הפסד ישיר – אני לא מדבר על הפסדים עקיפים – בגלל הסיפור הזה של התעמרות בעבודה, של 1.5 מיליארד שקל. יש ירידה בפריון. עובד ממורמר לא עובד טוב, והפריון נמוך. ויש כאלה שאומרים שההפסדים העקיפים הם עוד יותר גדולים. אבל גם פה יש הפסד גדול מאוד למשק בגלל הפריון הנמוך, בגלל ההתעמרות בעובדים הללו. אכן, אני חוזר, אני תומך בהצעת החוק – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – ומציע להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הכלכלה אריה מכלוף דרעי. רבותי, המציעה מסכימה להתניות הממשלה, אני מבין. את מסכימה להתניות הממשלה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> הממשלה בעד החוק. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015 – מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 58 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> יצחק, הצבעתי אצל דוד בטעות. <היו"ר יצחק וקנין:> אתקן את זה מייד. רבותי, 58 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. חברת הכנסת מיכל רוזין הצביעה במקום – חברת הכנסת רוזין, במקום מי הצבעת? <מיכל רוזין (מרצ):> דוד. בטעות. <היו"ר יצחק וקנין:> בטעות. בטעות. לפרוטוקול, רבותי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, יפעת שאשא ביטון ומיכל רוזין בנושא: הפרת חוק השאלת ספרים בבית-הספר וחיוב הורי תלמידים לרכוש טאבלטים כעזר לימודי; ובעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: סכנת סגירת בתי-הספר הכנסייתיים הנוצריים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/666/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בחקיקה: הצעת חוק פ/666 של חבר הכנסת אלי כהן – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015. חבר הכנסת אלי כהן – גם ההצעה הזאת בתמיכת הממשלה. להצעה הזאת יש הצמדה של עוד הצעות חוק שיועלו מייד אחרי כן. חבר הכנסת כהן, עשר דקות לרשותך. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת כאן לפניכם, המטרה שלה לתקן את אחד העיוותים המשמעותיים שקיימים היום לגבי עצמאים לעומת שכירים. אם תשאלו את העצמאים: במסגרת חוק הביטוח הלאומי, מהי האפליה המשמעותית ביותר? הם יגידו לכם שזה הנושא של דמי אבטלה. עצמאי שמגיע למצב שהוא נאלץ לסגור את העסק, ברוב המקרים הוא הפסיד חלק גדול מההשקעה שלו ונמצא אחרי תקופה של הפסדים, ובאותה תקופה שבה הוא זקוק לכרית הביטחון הוא לא זוכה לה. כמו אותו שכיר שברגע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת איתן ברושי, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אנא מכם, זה מפריע לדובר, זה באמצע המליאה. אדוני ימשיך. <אלי כהן (כולנו):> כמו אותו שכיר שבאותם מקרים שמפטרים אותו מעבודתו זכאי לדמי אבטלה, כך אנחנו צריכים להבטיח גם לאותם עצמאים את אותה רשת ביטחון שנחוצה להם באותה תקופה קשה. כיום – החוק הזה מדבר על כך שעצמאי, ברגע שהוא ייתן תצהיר וברגע שזה יאושר על-ידי מס הכנסה, שהוא סגר את העסק, יהיה זכאי לאותה תקופה מרבית ששכיר זכאי לה. הזכאות הזאת יכולה להיות על-פני שלוש תקופות במצטבר. בעוד שכיר יכול להיות זכאי בלי הגבלה, אותו עצמאי יוכל להיות זכאי במשך שלוש פעמים. חוק הביטוח הלאומי עדיין מפלה בצורה לא מבוטלת בין עצמאים לבין שכירים, ויש קולות שבהחלט לא נופלים על אוזניים ערלות לצמצום כל הפערים. אבל החלק הזה למעשה מצמצם את אחת האפליות המשמעותיות ביותר, ואני חושב שצריך – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני כבר הערתי להם. נתתי להם שיעור שיתפזרו. <אלי כהן (כולנו):> – – להמשיך הלאה, לבוא ולראות איך אנחנו מצמצמים את יתר הדברים. אותו עצמאי, על מנת לזכות בדמי האבטלה, יצטרך לשלם ביטוח לאומי במשך 25 חודשים בתקופה של שלוש השנים שקדמו לקבלת דמי האבטלה, כאשר תקופות קבלת דמי האבטלה, בין אחת לשנייה יצטרכו להיות שלוש שנים. כלומר, לא יכול להיות מצב שעצמאי כל שנה פותח עסק וסוגר עסק ומקבל את הכסף. צריך לזכור שכיום יש בישראל כ-490,000 עסקים קטנים ובינוניים, מתוכם 240,000 הם עוסקים שלא מעסיקים אף אחד, כלומר אנשים שעובדים לבד, בפני עצמם, ולמעשה כמעט אין שוני בין שכיר לבין עצמאי. משיקולים כאלה ואחרים, בחלק מהמקרים גם אותם גופים שאתם הם עובדים מציבים להם תנאי – לבוא ולעבוד עם חשבונית ולא במסגרת של שכיר, ולכן אנחנו צריכים להבטיח שיש להם את אותם תנאים. נכון להיום, צריך לזכור שהעסקים הקטנים והבינוניים הם אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר במשק, והם לא זוכים לאותם תנאים ולאותה הלימה כפי שהיה ראוי שהם יזכו. אנחנו מדברים על זה ש-30,000–40,000 בעלי עסקים נאלצים לסגור את העסק שלהם מדי שנה, וכאן אנחנו צריכים לבוא ולהבטיח להם את אותה תקופה, על מנת שהם יוכלו לחזור ממעגל האבטלה; את אותה רשת ביטחון סוציאלית שאנחנו נבטיח להם. ולכן, במסגרת הצעת החוק הכוונה היא להקים קרן ייעודית שתשמש לטובת הנושא של דמי האבטלה. משרד האוצר בא ואומר שהוא יירתם לטובת העניין, כלומר שלא כל המקור יהיה מתשלום דמי הביטוח הלאומי אלא גם תהיה השתתפות של המדינה. אני חושב שאנחנו צריכים לבוא ולעודד את העסקים הקטנים והבינוניים, במיוחד כאשר אנחנו רואים שעסקים שמתפתחים בארץ נודדים ועוזבים מעבר לים, ואנחנו צריכים לבוא ולדאוג שיישארו כאן. ככל שאנחנו נעודד את אותם עסקים ואת אותם עצמאים, אנחנו נוכל לטפל בתחרות, אנחנו נוכל לטפל בנושא של יוקר המחיה. גם אותם עסקים מוצלחים כמו "רמי לוי" וכמו "ישקר", היו פעם עסקים קטנים, ואם אנחנו לא נעודד עסקים קטנים, לא יהיו לנו עסקים גדולים. עסקים גדולים, משמעותיים ובין-לאומיים כמעט לא מגיעים לארץ, אם מסיבות גיאו-פוליטיות, אם מסיבות שהשוק בישראל הוא שוק קטן, ולכן ברגע שאנחנו ניתן את הדחיפה ואת העידוד לאותם עסקים, אנחנו נוכל, בין היתר, לבוא ולטפל בנושא של תחרות, בנושא של יוקר המחיה, וצריך לזכור שזה צעד ראשון מבין צעדים נוספים שיצטרכו להיות בעתיד לטובת צמצום האפליה ועידוד העסקים האלה, שהם מנוע צמיחה חשוב למשק. אני רוצה להודות לשר האוצר על הנכונות שלו ועל ההירתמות שלו במסגרת החוק ועל הדחיפה שלו בנושא הזה. אני רוצה להודות לחברי לסיעה רועי פולקמן, שהיה שותף אתי בהצעה. אני זכיתי להעביר את ההצעה הזאת אבל חשוב לציין עוד כמה אנשים, ובמשך כמה כנסות, שניסו להעביר את ההצעה הזאת או הצעה דומה לה. ואני רוצה לציין את שר הרווחה חיים כץ, שבעבר היה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה וראה את חשיבות הטיפול בעסקים האלה. אני רוצה לציין את חבר הכנסת אילן גילאון, שגם הוא קידם. אני רוצה לציין את חבר הכנסת אראל מרגלית, שיחד עם השדולה לעסקים קטנים – הם באים ודוחפים את העסקים הקטנים, שהם בהחלט מנוע צמיחה חשוב – ואת חברת הכנסת סופה לנדבר, שגם היא העבירה זאת. אני זכיתי, אבל אני רוצה להודות לכולכם על התמיכה בהצעה החשובה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/670/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יצחק וקנין:> כאמור, רבותי, להצעה זו הוצמדו כמה הצעות חוק של כמה חברי כנסת. הראשון, חבר הכנסת מיקי לוי. לכל מציע נוסף שלוש דקות, רבותי. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015 – מיקי לוי, שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי אני מבקש לברך את שר הרווחה חבר הכנסת חיים כץ ואת שר האוצר משה כחלון שניאותו וסייעו להעברת החוק הזה, שהחוק שלי מוצמד אליו, ולשאר חברי חברי הכנסת שפעלו בשדולות השונות. המציעים עצמם, השרה לשעבר, כולם עסקו במלאכה כאשר לנגד עיניהם רק דבר אחד, העניין שבסיוע להעברת החוק הכל-כך חשוב הזה. אני שמח לראות שבנושא זה אין אופוזיציה וקואליציה. חברים מרוב סיעות הבית פועלים ומקדמים תיקוני חקיקה מהסוג הזה בכנסת להשוואת זכויות העצמאים לזכויות השכירים. רק ביומיים האחרונים לקחתי חלק בכמה דיונים שוועדות הכנסת קיימו בנושא, ויש עוד הרבה עבודה. אנחנו לא יכולים לקפוא על שמרינו, אני מאמין כי בשיתוף פעולה בין הממשלה לבין המייצגים עצמם, "להב" – לעסקים קטנים ובינוניים, לשכת יועצי המס, לשכת רואי-החשבון, נוכל להביא לשינוי חשוב ומשמעותי. אני מזכיר לכולנו, לכל אלה שפעלו בנושא החוק הזה, שיש עוד עבודה רבה בשינוי הכללים הנהוגים בביטוח הלאומי, לגבי ימי המחלה שיש להקנות לאותם עובדים ובעלי עסקים קטנים. זהו חוק חשוב, משמעותי מאוד עבור ציבור העצמאים במדינת ישראל. זהו גלגל מרכזי וחשוב בצמיחת המשק. העסקים הקטנים והבינוניים מהווים מנוע צמיחה, הם מונים כ-500,000 עסקים, וטוב עשינו ששינינו והבאנו את החוק הזה לחקיקה. אני מבקש לברך את אדוני שר הכלכלה חבר הכנסת אריה דרעי שהצהיר הבוקר בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת שדנה בנושא מצוקת האשראי לעסקים קטנים ובינוניים, על הכוונה להמשיך לקדם את הצעת החוק שהתחלנו לקדמה טרם הבחירות להסדרת מוסר התשלומים של הממשלה, הרשויות המקומיות – שם הפיצוח המשמעותי, וכאן באמת הדמות שלך והיכולת שלך ללחוץ יביאו לידי קידום הנושא הזה – החברות הממשלתיות והמגזר העסקי. יישר כוח על כך שאתה מוכן לפעול לתשלומים של שוטף פלוס 30. עוד הפעם, תודה רבה לכל מי שעסקו במלאכה, בקידום חוק חשוב זה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/773/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, שגם לה הצעה דומה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), של חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי כנסת, ואחריה – הצעת חוק של חבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת סופה לנדבר, שלוש דקות לרשותך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, שרים, רבותי, אני צריכה להזכיר שאת החוק הזה הגשנו יחד עם חבר הכנסת חמד עמאר, אבל בעצם זכויות היוזמים או זכויות הכותבים של החקיקה הזאת שייכות לשני חברי כנסת מסיעתי, צ'יטה ויורי שטרן, זיכרונו לברכה. אני הגשתי את הצעת החוק בפעם הראשונה בשנת 2006, ואני צריכה לציין כאן את ההיסטוריה של החקיקה הזאת. היא נולדה בעקבות מחלה קשה של בעלי, זיכרונו לברכה, שהיה רופא שיניים מצליח מאוד, עם קליניקה פרטית לא קטנה, עם קליינטורה גדולה. הוא חלה במחלת לב. אחרי התקפת לב ראשונה ושנייה, אחרי ניתוח לב פתוח, הקליניקה התמוטטה בגלל המחלה ונסגרה. ואז הבנתי שטוב שאני חיה בחיים האלו ואני חברת כנסת ואני יכולה לתרום לאחרים מפני שבעצם הקליניקה נסגרה. אתמול בוועדת הכספים, אצל חבר הכנסת גפני, היה מקרה דומה. הגיע בן-אדם שבעבר היה עצמאי, חלה במחלה קשה ביותר, סרטן, והוא הציג לנו, לכולנו, את ההתמוטטות של העסק שלו. ואז הבנתי שטוב שאנחנו בזמן הזה עושים צדק חברתי, אדוני היושב-ראש, כי אני חושבת שזה סופר צדק חברתי להחזיר לאנשים שהם המשענת של הכלכלה של מדינת ישראל, כמעט חצי מיליון אנשים עצמאים במדינת ישראל שהם המשענת של הכלכלה של מדינת ישראל. כל החיים הם משלמים ומחויבים למדינה, אבל כאשר חלילה וחס קורה משהו, האנשים האלה מתמוטטים. ואני שואלת למה. אם הם משלמים למדינת ישראל, אם הם מחויבים למדינת ישראל, הרי גם מדינת ישראל מחויבת להם. ותסתכל, אדוני היושב-ראש, בפרדוקס של החיים. אם אצל עצמאי בביזנס, בעסק, עובדים כמה שכירים, הוא מחויב לשלם את כל הזכויות הסוציאליות לאנשים האלה. אז כאשר קורה משהו, הם מקבלים זכויות סוציאליות. העצמאי הזה לא מקבל כלום. אני חייבת לספר כאן שאני המשכתי את העבודה שלי גם בממשלה, כאשר הייתי שרת העלייה והקליטה. לא מעט עשינו לתמיכה בעצמאים, באלה שמגיעים למדינת ישראל, פותחים את העסקים. אנחנו הגדלנו את ההלוואה שמקבל עולה חדש שפותח כאן עסק, אנחנו לקחנו 170 יועצים, כדי לעזור במסלול של פתיחת עסק והתקדמות של עסק, אבל לעתים קרובות הרגשתי לא נוח, מפני שלא יכולתי להסביר איך עצמאי במדינת ישראל, כאשר העסק מתמוטט, לא מקבל שום דבר. ואז אני אומרת שמה שנעשה היום על-ידי חברי כנסת מסיעות שונות זה צדק חברתי – למען החברה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ואני צריכה כאן להגיד – ואני חייבת להקריא כאן את הנוסח. אני מתחייבת שלא לקדם את הצעת החוק שלי אלא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אשאל אותך אחרי כן, חברת הכנסת סופה לנדבר. לפני שנצביע אני אשאל את המציעים, על מנת שזה יהיה ברור גם לכם וגם לפרוטוקול. אל תדאגי, לא יישאר פתוח הנושא הזה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אז אני מחויבת לעמוד במתווה הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1221/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, שגם לו הצעה דומה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. מייד אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית, גם לך הצעה דומה, אז תהיה מוכן. שלוש דקות לחבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי הכנסת, זו כמובן הצעת חוק שמתגוללת ומתגלגלת כל מושב. זו קדנציה שלישית, נדמה לי, כנסת שלישית, שאני מקורב אליה. עוד לפני באו אחרים. אין כאן שום המצאה, אדוני היושב-ראש. סך הכול החוקים באו לתקן את מה שלא היה צריך להיות מראש מקולקל. בניגוד למה שאנחנו יודעים, ואני לא יודע אם כולם יודעים, קרוב לחצי מיליון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת מיקי לוי, אנא מכם. זה מפריע גם לדובר ולחשיבות של הצעת החוק הזו. <אילן גילאון (מרצ):> קרוב לחצי מיליון אזרחים במדינת ישראל הם עצמאים, בניגוד לסטיגמה שהייתה קודם, שמדובר כאן במשפחות עשירות. פעם זה היה מקובל – הפרוגרסיבים העצמאים, הליברלים העצמאים, העשירים האלה שבאים לעשוק את כולם. קרוב למחצית האנשים הללו, הכנסתם היא כשכר המינימום. האנשים האלה, אין להם שום רשת ביטחון. בסך הכול הבעיה המרכזית כאן היא שהם אינם קבוצת רכישה, וזה מה שפועל ומפריע להם ללכת ולקבל את הזכויות, כמו שכל אחד אחר יכול היה לזכות. אני רואה בקבוצה הזאת את הפרולטריון המרכזי במדינת ישראל, את קבוצת המשתכרים שהכי ראוי לעזור לה היום – יחד עם הקבוצות האחרות, שהן עובדי קבלן וקבוצות חלשות אחרות. והדבר הזה חייב לקרות בכמה תחומים; אחד מהם הוא דמי אבטלה. זו קבוצה לא זכאית, אני קורא להם. בממשלה יש זכאים, כפי שאתה יודע, ויש אנשים שאינם זכאים, וזה העצמאים האלה. הם לא זכאים לחופשת מחלה והם לא זכאים, במקרה שהעסק שלהם מתמוטט, לפיצויים, והם לא זכאים לדמי חופשה. הם לא זכאים לשום דבר, ובוודאי לא היו זכאים עד עכשיו לעניין הזה של דמי אבטלה, ואנחנו לפי החוק מציעים לחשב אותם על-פי ממוצע ההכנסה בשנתיים הקודמות. יש מקצת מן הצדק. אני מאוד רוצה לברך את אלה שהניחו את החוק עכשיו. בסופו של דבר הקרדיטים יהיו לכל אלה שהציעו את זה כל הזמן, אבל בעיקר לאלה שהצליחו לממש את זה. כי אנחנו, אדוני, תמיד נמצאים במשפט שלמה, ואנחנו רוצים שהעסק הזה יצליח. ומלאכתם של צדיקים נעשית בידי צדיקים אחרים. אני רוצה רק לברך על הדבר הזה ולתת את כל הקרדיט לקודמי, שלי, ולאלה שמבצעים את החוק, וזה קצת מן הצדק, קצת מן התיקון של מה שלא היה ממילא צריך להיות מקולקל. קוראים לדבר הזה הגינות, וזה חלק ממנה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1306/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעה דומה, של חבר הכנסת אראל מרגלית, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015. חבר הכנסת אראל מרגלית, שלוש דקות. רבותי, מייד אחרי כן אנחנו נעבור לתשובת שר הרווחה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שזה יום חשוב בכנסת ישראל, שבו העצמאים מקבלים את היחס שלהם. ואני רוצה באמת להודות קודם כול לשר האוצר משה כחלון, ולשר הרווחה חיים כץ, ולשר הכלכלה אריה דרעי, ולחברי אלי כהן, ולרועי פולקמן, ולחברים הטובים – לאורלי לוי אבקסיס, שהייתה חתומה, ולמיקי רוזנטל ולעיסאווי פריג' ולאיציק שמולי, ולעוד הרבה חברים אחרים וחברות אחרות שמובילים את החוק הזה פה בכנסת. רבותי, 66% מהאנשים במגזר העסקי במדינת ישראל מועסקים בעסקים קטנים. בשנת 2014 – שימו לב – אנחנו נמצאים במיתון: 60,000 עסקים קטנים ומפעלים נסגרו במדינת ישראל. עם ישראל חנוק ברחובות המדינה. אשראי לעסקים קטנים היום נמצא במצב נמוך אף שבפרסומות של הבנקים הוא במצב גבוה. הביורוקרטיה. היום עסק קטן – כדי לפתוח עסק צריך לעבור 18 רשויות שונות כדי לקבל את החתימה, ולרוב מי שפותח עסק קטן הוא כאילו עבריין עד אותו רגע שהוא מקבל את האישור. הגיע הזמן לפתוח את האשראי. הגיע הזמן שיהיה One Stop Shop לכל עסק, עם גורם אחד מטעם המדינה. החברות והחברים הטובים בקואליציה ובאופוזיציה שמובילים את זה, כולל חברים טובים מאוד, אנחנו רק התחלנו, ואנחנו צריכים – חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, קיים היום דיון חשוב בוועדת הכלכלה; גם בוועדת הכספים היה דיון חשוב. יש היום נכונות, קואליציה ואופוזיציה, לתת לעסקים הקטנים במדינת ישראל סיכוי. ועכשיו אני אומר לכם את הדבר הבא: השר ישראל כץ, למשל יש כל המקומות של הקניונים של הרכבות. אנחנו רוצים לוודא שזה לא יהיה רק בידיים של הענקים. כי היום הקניונים – יש שני קניונים שהם פחות או יותר דואופול. הם שולטים במסחר במדינת ישראל. והרבה מאוד פעמים, אם אתה שחקן קטן, אתה לא יכול להיכנס. אם אתה חברה גדולה, אתה יכול לעשות הסכם על כל הקניונים. שחקן קטן מקבל הסכם הרבה יותר גבוה מבחינת העלות למטר. ולכן, אם בקניונים, אם ברכבות, אם במקומות אחרים – לתת לעסקים קטנים היום סיכוי זה להוריד את יוקר המחיה, כי זה להכניס תחרות, לתת לעוד שחקנים להיכנס. ורבותי, אם בארצות-הברית שמו את העסקים הקטנים, Small Business Administration, בבית הלבן, הגיע הזמן שאנחנו נשים את העסקים הקטנים על ראש שמחתנו ובראש חוצות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – כי זה מה שיבריא את הכלכלה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב לכל הצעות החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איך שעולם מתגלגל, כמה ניסינו להעביר את החוק הזה. החוק הזה מתגלגל הרבה כנסות, גם אני זכיתי להגיש את הצעת החוק הזאת, מאחר שחשבתי שגם העצמאים, שמשלמים ביטוח לאומי, צריכים לקבל את התנאים שהשכירים מקבלים, שהם משלמים ביטוח לאומי. יש עצמאים קטנים ועסקים קטנים שלפעמים לא מקבלים את השכר שמקבלים שכירים, אבל כשקורה משבר, הם פתאום לא מקבלים. ואני שמח על הצעת החוק, הצעת החוק של חברי הכנסת אלי כהן, רועי פולקמן, אראל מרגלית, מיקי לוי, אילן גילאון, סופה לנדבר. הצעת החוק הזאת זכתה לתמיכת הממשלה. היא זכתה לתמיכת הממשלה בהתניות. גם הממשלה חושבת, על כל מרכיביה – כמו שרואים פה בהצעת החוק את כל מרכיבי הבית הזה, גם הממשלה, על כל מרכיביה, חושבת שהגיע הזמן לתת דמי אבטלה לעצמאים. ולכן אמרה: אנחנו נאשר את ההצעה הזאת לטרומית בלבד, ואנחנו נגיש הצעה ממשלתית שתבוא לפתור את בעיית דמי האבטלה של העצמאים. החברים שהעלו פה את ההצעות התחייבו בוועדת שרים להסכים. אלי כהן, אתה מסכים? <אלי כהן (כולנו):> כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה מסכים, ואראל מרגלית? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן כן, מסכים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואילן גילאון? אילן גילאון איננו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו לפני ההצבעה נשאל אותם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אילן גילאון מסכים. מיקי לוי? <מיקי לוי (יש עתיד):> מסכים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ומיקי לוי מסכים. סופה, הצעת החוק שלך שונה קצת מהצעות החוק האחרות שהוגשו בעניין. את התחייבת שם שהצעת החוק שלך תותאם ותהיה זהה לשאר הצעות החוק. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> גם אני – – – כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואת מסכימה. אדוני היושב-ראש, זה נרשם בפרוטוקול שהצעות החוק האלה אחר כך יוצמדו ויהיו להן הרבה יוזמים והן יבואו – בטרומית הן יעברו איך שהן יעברו, אבל כשזה יעלה, אני מקווה במהרה, לקריאה הראשונה, הן יותאמו להצעת החוק הממשלתית, וייתנו סוף-כל-סוף דמי אבטלה, בתקווה שלא יצטרכו אותם. אראל, בתקווה שהעצמאים לא יצטרכו דמי אבטלה. לזה כולנו מקווים, אבל אם חלילה הם יצטרכו, הם יוכלו לקבל מענה ולקבל לפחות כמו שכירים באותם תנאים. בתנאים האלה, ומאחר שחברי הכנסת המציעים מסכימים להגבלות, הממשלה תומכת בהצעת החוק, ואני מבקש לאשר אותה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> להעביר אותה לוועדת העבודה והרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ונעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על כל חוק בנפרד. אני מבין שכל המציעים הודיעו פה לפרוטוקול שהם יסכימו לכל ההתאמות הנדרשות בהמשך החקיקה, ולא נתקדם בחקיקה ללא התאמה עם הממשלה. רבותי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אלי כהן – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 77 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 77 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. רבותי, אנחנו ממשיכים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 78 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 78 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, גם הצעה זו תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. רבותי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי כנסת. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 78 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 78 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, גם הצעה זו תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי כנסת – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 76 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 76 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי כנסת – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 75 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 75 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, גם הצעה זו תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. אני מבין שהבקשה היא לעבור לשאילתות – איפה יושב-ראש הקואליציה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא לא – – – <הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/931/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשע"ה–2015. רבותי, תציג את הצעת החוק חברת הכנסת זהבה גלאון. מייד אחרי כן, רבותי, אנחנו עוברים לשאילתות לשר התחבורה ולשר הביטחון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה עכשיו היא של חבר הכנסת גפני ושלי, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת גפני. אני מנמקת את ההצעה בשם חבר הכנסת גפני ובשמי. אני רוצה להודות לשר הכלכלה חבר הכנסת אריה דרעי ולוועדת השרים לחקיקה על התמיכה בהצעת החוק. אני אגדיר אותה בקיצור רב, חברי חברי הכנסת. אני לא שומעת את עצמי. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי חברי הכנסת. חבר הכנסת יואב קיש. חברת הכנסת בן ארי. רבותי, נא לפזר את ההפגנה שם. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלנו מבקשת להגביר את השקיפות של החלטות רשות ההגבלים העסקיים כשהיא מאשרת לחברות פטור מהסדר כובל. אנחנו מציעים שהוועדה תפרסם פרוטוקול שמכיל את תקציר הדיונים שהיא קיימה, וזאת בניגוד למצב היום, שהוועדה נדרשת לפרסם רק את ההחלטה שלה ואת המסמכים שהגישו לה לקראת הדיון. אנחנו רואים בהצעה הזו הצעה ממש ממש דרמטית – אף שהיא נראית מסובכת – כי היא מרחיבה את הוראות השקיפות שחלות על הוועדה לפטורים ולמיזוגים ברשות ההגבלים העסקיים. זו ועדה שהממונה על ההגבלים העסקיים חייב להתייעץ אתה לפני שהוא מאשר מיזוג או פטור מהסדר כובל. חברי חברי הכנסת, העובדה שיפרסמו את העמדה של הוועדה ואת הפרוטוקול של ההתייעצות אתה, ביחד עם החלטת הממונה הנוגעת למתן פטור מהסדר כובל – העובדה הזאת תבטיח שתהליך ההתייעצות עם הוועדה יהיה שלם, יהיה מקיף, יהיה אפקטיבי, ויממש את זכות הציבור לדעת וגם את עקרון השקיפות. אני רוצה רק להסב את תשומת לבה של המליאה שבשנים האחרונות הממונה על ההגבלים העסקיים אישר כמעט כל בקשה שהוגשה לו לקבלת פטור מהסדר כובל. יש לנו כאן נתונים מלאים, אבל אני לא אלאה את המליאה. הנתונים שיש לנו, ביחד עם העובדה שבכל המקרים הוועדה לפטורים ולמיזוגים אישרה את ההחלטות של הממונה, העלתה אצלנו חשש שהוועדה לא באמת משמשת כגוף שמפקח באופן אפקטיבי על הממונה ומאתגר את ההחלטות שלו, אלא לעתים משמשת כחותמת גומי. אני רוצה לסיים, חברי חברי הכנסת, ולומר שהצעת החוק מקטינה באופן משמעותי את החשש הזה. היא מחייבת את הוועדה לפרסם את תוכן הדיונים שלה, והיא מחילה על הפעילות של הוועדה שקיפות ציבורית. ושוב, אני רוצה להודות לשר ולוועדת השרים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. ישיב שר הכלכלה והנגב והגליל, השר אריה מכלוף דרעי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, הצעת החוק שמוצעת לנו, של חברת הכנסת זהבה גלאון וידידי הרב משה גפני, העיקרון שעומד מאחוריה זה הנושא של השקיפות; שקיפות הדיונים בפרוטוקולים ברשות ההגבלים, נושא שהיום עומד על סדר-היום הציבורי, אפשר לומר. רשות ההגבלים דנה בנושאים הכי מרכזיים שיכולים להיות במשק היום. אני חייב לומר שהכנו הצעת חוק ממשלתית שמתקנת גם את הסעיף הזה, אומנם בשינויים; והיות שחברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת משה גפני הסכימו שאנחנו נתקדם ביחד, אני ממשיך את המדיניות שהחלטתי עליה – אני מקווה שלא יעצרו אותי בהמשך – שלא משנה מי המציע ומי המציעה; אם ההצעה תואמת למדיניות שלנו, אז למה לא? טובים השניים מן האחד. לכן אני שוב עומד היום כאן ואני תומך בהצעת החוק. אני רוצה לומר שהנושא של השקיפות הוא לא רק עניין של איזו טובה או איזה – יש בזה הרבה מעבר לכך. אני חושב שגם הדיונים יהיו שונים וגם השיקולים יהיו שונים ברגע שיש שקיפות. ואני חושב שגם החובה מבחינת הציבור – כשהם יודעים בשלב מוקדם את סוג ההחלטות ומה היה בדיונים, אז גם הם יכולים להתמודד. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, שאחד מהשיקולים המרכזיים לכך שלא רציתי להשתמש בסמכותי לבד בסעיף 52, הייתה למען השקיפות – שהנושא יהיה בדיון ציבורי כאן בכנסת, וגם בציבור. כי בכל זאת, בנושאים כל כך מרכזיים, אני לא חושב ששר לבד – אסור לברוח מאחריות, אבל כדאי גם שהציבור ידע וישותף בעניין, ובעיקר הכנסת, שגם תהיה שותפה. לכן אני תומך בהצעת החוק הזו, ואני מציע להוריד את זה לוועדה – איזו ועדה? ועדת הכספים או ועדת הכלכלה? <היו"ר יצחק וקנין:> לפי מה שכתוב, ועדת הכלכלה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> ועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, רבותי, הממונה על ההגבלים זה בוועדת הכלכלה. אם כן, רבותי, הממשלה תומכת בהצעת החוק. אני מבין שהיו – אדוני השר, היו איזה מגבלות שביקשתם להתקדמות בחוק? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן, כן, אנחנו ביקשנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לעשות התאמה. חברת הכנסת זהבה גלאון, את מסכימה להתניות של הממשלה לגבי התקדמות החקיקה? <זהבה גלאון (מרצ):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה, רבותי. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 56 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <שאילתות דחופות> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו חוזרים לשאילתות. אדוני שר התחבורה – אדוני שר התחבורה יעלה לדוכן. השר ישראל כץ, אדוני שר התחבורה – אני קורא לו כבר חמש פעמים. אם תמשיך להפריע לו, הוא לא ישמע אותי. אדוני שר התחבורה יעלה, ישיב על שאילתה – אדוני יעלה לדוכן. חבר הכנסת רוזנטל – חבר הכנסת רוזנטל איננו? <איתן כבל (המחנה הציוני):> רגע, אני אקרא לו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש לקרוא לו. עד שהשר יגיע אני מאמין שהוא כבר ייכנס. חבר הכנסת רוזנטל. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הולכים לאתר אותו? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, הוא היה, הוא ישב, הוא יצא ממש לפני חצי דקה. כנראה הוא חשב שאנחנו ממשיכים בחקיקה. אבל אני הודעתי לפני כן שמייד אחרי החוק הזה אנחנו נעבור לשאילתה גם לאדוני וגם – במידה שבתוך כמה שניות הוא לא ייכנס, ניאלץ להעלות את שר הביטחון לפה. חבר הכנסת – טוב, אני מצטער, אדוני השר, פשוט חבר הכנסת רוזנטל היה פה ויצא. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל, אדוני היושב-ראש, יכול להיות שהוא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני הודעתי בהתחלת החקיקה של החוק של זהבה גלאון שמייד אחרי כן אנחנו עוברים לשאילתות. אבל הוא לא יפסיד את השאילתה, השר פה. אני אעבור לשאילתה לשר הביטחון; רק נבדוק שמיכל רוזין נמצאת פה. אדוני שר הביטחון – אדוני שר הביטחון יעלה לדוכן וישיב על שאילתה מס' 42 של חברת הכנסת מיכל רוזין: הדרת נשים בטקס של משרד הביטחון. רשות הדיבור שלך, חברת הכנסת מיכל רוזין. <42. הדרת נשים בטקס של משרד הביטחון> <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, תודה, השר, בטקס שנערך לאחרונה לכבוד תלמידי המכינות הקדם-צבאיות החליף משרד הביטחון להקה צבאית המשותפת לנשים ולגברים בלהקה שבה שרים גברים בלבד. כמו כן, כל הנואמים באירוע – שבו לקחו חלק נציגים של מכינות חילוניות ודתיות – היו גברים, אף שנשים מאיישות חלק מהתפקידים הבכירים במשרדי הביטחון והחינוך. ההחלטה להחליף את הלהקה המעורבת התקבלה, כך נודע, בעקבות בקשה של כמה מרבני המכינות הדתיות להימנע משירת נשים באירוע. רציתי לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. האם קיים נוהל מסודר לגבי השתתפות נשים בטקסים? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אדוני ישיב מייד. <שר הביטחון משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אכן לפני כשבועיים התקיים במשרד הביטחון טקס סיום והענקת תעודות לבוגרי המכינות הקדם-צבאיות, במעמד סגן שר הביטחון, ראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון, ראש מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, יושב-ראש ועדת המכינות, מועצת המכינות וראשי המכינות, וכמובן הבוגרים. בטקס השתתפו כ-350 בוגרים ובוגרות, נציגי 46 המכינות הקיימות היום – 22 מכינות דתיות לבנים ו-24 מכינות מעורבות לבנים ובנות, דתיים וחילונים. הטענה כאילו הייתה הדרת נשים בטקס אינה נכונה, ולראיה: בטקס השתתפו בוגרות של המכינות המעורבות; בוגרות הציגו את סיפורן מעל הבמה, ביחד עם בוגרי המכינות; ובעלות תפקידים ממשרד הביטחון ומשרד החינוך בירכו את הבוגרים והבוגרות מעל הבמה. אכן נעשתה טעות בשיקול הדעת של מארגני הטקס כאשר נענו לפניית ראשי מכינות אחדים באשר להרכב הצוות ששר בטקס, והוא כלל בנים בלבד. כשהנושא הגיע לידיעתי ראיתי בכך טעות, טעות בשיקול דעת, ולאור האמור לעיל יפעל משרד הביטחון בשיתוף משרד החינוך ומועצת המכינות לגיבושו של נוהל סדור שיגדיר את תוכני הטקס ואת המשתתפים בו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הביטחון. חברת הכנסת מיכל רוזין, לרשותך שאלה נוספת. מייד אחרי כן – סתיו שפיר וחבר הכנסת זאב בנימין בגין, שאלה נוספת. <מיכל רוזין (מרצ):> קודם כול, אני מודה לך. אני חושבת שצריכה להיות יכולת גם לנו, לנבחרי הציבור, להגיד טעינו. ואני שמחה שאמרת כך, מכיוון שבאמת יש מדיניות של הרמטכ"ל שקובעת שיש חובת נוכחות של גברים דתיים באירוע שהוא רשמי ויש בו שירת נשים, לעומת אירוע ציבורי בידורי. ולכן אני מקווה מאוד שגם משרד הביטחון יקבע נוהל כזה. הייתי שמחה לדעת מי קיבל את ההחלטה הזאת, אבל אני מבינה שאתם פועלים כדי לשנות אותה, ואני מברכת על כך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת סתיו שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה. גם אני מודה לך על הדברים. אני הגשתי שאילתה דומה, ועל כן הייתי רוצה להסתכל עכשיו על המצב הרחב. קרה משהו בצבא. אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר דוגמאות כאלה, כמו בטקס הספציפי הזה. זו אכן הייתה בעיה בשיקול דעת, כפי שאמרת, לגבי מצב של הדרת נשים ממקומות, מהמרחב הציבורי בתוך הצבא. האם קרה משהו? האם יש הבדל בין הצבא של היום לצבא שהיה לפני 40 שנה, ששילב נשים בצורה רגילה, כמובן עם בעיות בשילוב במקצועות מסוימים? האם יש פה מגמה? האם צה"ל נדרש ומטפל במגמה הזו? האם מתוכננים שינויים נוספים, או קביעת נהלים ונורמות שיגנו על הנשים המשרתות בצבא מאפליה ומהדרה מהסוג הזה? תודה. <שר הביטחון משה יעלון:> קודם כול, לגבי השאלה הראשונה של חברת הכנסת מיכל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע, אדוני. אדוני, חבר הכנסת זאב בנימין בגין גם ביקש שאלה. אחרי כן אדוני השר ישיב לכולם. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> השר, חברי הכנסת, מעניין לעניין באותו עניין. אני מדבר על טקסים ונשים, אבל מכיוון הפוך. זה שנים אחדות שניסיתי ולא הצלחתי לשנות את ההרגל הבא: בטקסים שבהם יש חלק שבו מונחים זרים, בדרך כלל – למעשה תמיד, בשנים האחרונות – את הזרים האלה נושאות בזוג – – <היו"ר יצחק וקנין:> או חיילות או – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> – – אל המניח הרשמי החשוב, נושאות שתי חיילות – שתיים ועוד שתיים ועוד שתיים. תפקידן הוא אחד – להגיש, כלומר לשרת. הצעתי כבר לפני שנים רבות, לא הצלחתי לשרש זאת, אבל זאת ההזדמנות. יואילו גם כמה חיילים, לא מוכרחים להיות בעלי כושר קרבי דווקא כדי להשתתף באותו צוות שמגיש את הזרים להנחה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב בנימין בגין. אדוני השר ישיב לכולם. <שר הביטחון משה יעלון:> תודה על השאלות. בתשובה על שאלת חברת הכנסת מיכל רוזין – האחראי לטקס במשרד הביטחון הוא ראש האגף הביטחוני-חברתי, וכאמור, ההחלטה שהתקבלה לאור פנייה ממש בסמוך לטקס, כיומיים לפני הטקס – הוא מבין אותה היום כטעות בשיקול דעת, ועל כך הערתי לו. לגבי שאלת חברת הכנסת סתיו שפיר – העלאת הנושא של שירות נשים, גברים, חיילים, חיילות, בצה"ל על סדר-היום נובעת משתי תופעות חיוביות: 1. יש לנו יותר חיילים דתיים בצבא. אני חושב שלמכינות הקדם-צבאיות יש תרומה חשובה לזה; לאופן שבו הצבא מתייחס, קולט ומאפשר שירות של חיילים דתיים, יש תרומה לזה, ואנחנו רואים את הנוכחות הגדולה יותר של חיילים דתיים בכלל בתפקידים השונים, ובעיקר בתפקידי פיקוד. התופעה השנייה החיובית היא פתיחת יותר ויותר תפקידים, כולל קרביים, לשירות נשים. ובמקומות מסוימים נוצרו מתחים שנובעים מצרכים שונים שעל בסיסם – אני חוזר אחורה עוד לתקופת היותי רמטכ"ל – קבענו כללים שמאפשרים גם לחיילים הדתיים לשרת וגם לחיילות לשרת. וזה קורה, למשל, אם יש לנו במערך הנ"מ גדוד שיש בו גם גברים וגם נשים, אז אנחנו דואגים לכך שתהיה סוללה אחת לפחות שמאפשרת לגברים דתיים לשרת, כך שבסוללה הזו לא תהיינה נשים, ובסוללות אחרות השירות יהיה מעורב, ובכך אנחנו לא פוגעים ביכולת של נשים להשתלב בתפקיד מן הסוג הזה ולא פוגעים בצרכים המיוחדים של חיילים דתיים. הדוגמה הבולטת יותר כמובן קשורה לשירות של חיילים חרדים. שם אנחנו גם שומרים על מסגרת נפרדת, כמו גדוד הנח"ל החרדי, בגלל הצרכים המיוחדים. אני חושב שהשילוב הזה, שנובע ממגמות חיוביות בחברה הישראלית, של נכונות להשתתף בזכות לשרת שירות ביטחוני, בסך הכול ניתן לזה מענה מספק. מדי פעם כתוצאה מזה עולים אירועים כאלה ואחרים מהסוג של האירוע שבגינו אני עומד כאן ומשיב על השאילתה, שמחייבים כמובן הנחיה, פתרון, כדי לשמור על דרך המלך. הצבא, משרד הביטחון, אנחנו גופים ממלכתיים. משרתים גם בצבא, גם במשרד הביטחון, גברים ונשים, חיילים וחיילות, ואנחנו פועלים כך שאיש מהם לא ירגיש כמי שמדירים אותו, אלא מאפשרים לכל אוכלוסייה להמשיך ולשרת. לשאלה של חבר הכנסת בגין – קלעת לדעת גדולים. אני הערתי לאחרונה הערה בנושא, גם לי זה צרם. בתקופת היותי רמטכ"ל אפילו הנחיתי לשלב את זה, וראיתי שיש חזרה לאחור אז הנחיתי לאחרונה, לפני כחודש, לשלב. יש עניין של אם אנחנו מביאים עכשיו חיילים וחיילות מיחידות לא אורגניות או יחידות כן אורגניות וכו'. בסופו של דבר, זה שיקול של הצבא, אבל אתה תראה בטקסי הנחת הזרים שגם חיילים מניחים זרים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הביטחון, השר בוגי יעלון. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לשאילתה מס' 41. עכשיו אני יכול להגיד לשר התחבורה כן לעלות לדוכן; גם השואל נמצא וגם השר נמצא. אדוני השר, שאילתה מס' 41 של חבר הכנסת מיקי רוזנטל; שאל את שר התחבורה והבטיחות בדרכים – מחסור בפקחי טיסה. חבר הכנסת רוזנטל – לפתוח לו את המיקרופון, בבקשה. <41. מחסור בפקחי טיסה> <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, לפני כשבועיים הושעה פקח טיסה מתפקידו עקב מעורבותו באירוע בטיחות בנתב"ג. לטענתו של הפקח, האירוע הזה קרה בגלל עייפות יתר שנובעת מעומס יתר שמוטל על הפקחים בגלל מחסור בפקחי טיסה בנמל-התעופה בן-גוריון. והשאלות שלי: 1. האם זה נכון? 2. אם כן – מה נעשה לטיפול במחסור החמור של פקחים ובשעות העבודה הארוכות שלהם? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אדוני השר ישיב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השאילתה הועברה להתייחסות רשות שדות התעופה, ולהלן תמצית התשובה שהתקבלה: כמות פקחי הטיסה במגדל בן-גוריון נמצאת בתהליך גידול רציף בשבע השנים האחרונות. קצב הגידול בא להעניק מענה הולם לצרכים המבצעיים של איוש עמדות פיקוח טיסה, בהתאם לגידול בכמות הטיסות. רשות שדות התעופה ממשיכה ותמשיך בתהליך הוספת פקחי טיסה גם בשנים הקרובות ככל שיידרש. לגבי אירוע הבטיחות הזה שבו היה מעורב הפקח שמדובר בו – האירוע נמצא בחקירת החוקר הראשי לתאונות אוויר במשרד התחבורה, ולא ניתן להתייחס לטענותיו של הפקח. יחד עם זאת, נמצא בבירור שנערך כי הפקח הועסק במסגרת הגדרות הרגולציה והחוק בנושא שעות עבודה ומנוחה לפקחי טיסה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי גם ביקש שאלה נוספת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני אוסיף. בעברי עסקתי, בתפקידי העיתונאי, בסוגיות הבטיחות בנתב"ג, והתשובה מהרשות הייתה אז אותו דבר: הכול בסדר, הכול בסדר. אחר כך מצאו שלא היה בסדר, ואפילו יושב-ראש הרשות הודח על-ידי השר. עכשיו, אנחנו לא מחפשים פה איש, אבל אנחנו יודעים את הדברים הבאים: פקח אמור לעבוד 170 שעות בחודש. זו נורמה שהייתה מקובלת עד היום. היום נרשמות כבר 240 שעות, ומדובר במקצוע שברור לנו שהערנות בו היא חשובה ביותר וכו'. זה בבדיקה. אבל ברור הרי – אני יודע שמצבת הפקחים לא הוגדלה בנתב"ג באופן יחסי למספר הטיסות ולמספר המשמרות הנדרשות, במיוחד כשמפעילים מגדל חדש וכל התהליכים האלה. יש פה פשוט בעיה שכדאי לעלות עליה לפני, ולא להגיד: למה לא חשבנו על זה לפני? לתשומת לבך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני השר, לפני כחודש העליתי בפניך שאלה: מדוע משרדך לא אוכף את התקנות שאתה קידמת ואתה חתמת עליהן, והן אושרו על-ידך בוועדת הכלכלה, בעניין כלי רכב שהוכרז עליהם אובדן להלכה על-ידי חברות הביטוח? לא נרשם ברישיון הרכב דבר, המכוניות האלה מוצאות דרכן לרשות הפלסטינית, כלי רכב אחרים נגנבים ממדינת ישראל כדי להשתמש בחלפים שלהם, ואחר כך הם חוזרים אלינו כשהם בצורה גרועה מאוד ולא בטיחותיים. אני מניח, ואני מכיר אותך, שהפנית את השאלה לגורמים המקצועיים במשרדך, אבל אני לא קיבלתי תשובה, וכלי הרכב ממשיכים להימכר ללא רישום ברישיון הרכב, ותמורתם נגנבים כלי רכב אחרים, אדוני. אשמח אם תעביר את זה לגורמי המקצוע, שישיבו לי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אדוני השר ישיב לשואלים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לשאלת ההמשך של חבר הכנסת רוזנטל, אכן המקצוע הוא מקצוע חשוב, מקצוע רגיש עם הרבה אחריות. אני הקראתי כאן את תשובת רשות שדות התעופה כפי שהיא נמסרה. יחד עם זאת, אני מאוד אתפלא אם אכן נכון שלא קולטים פקחים, כי הרי היקף הטיסות גדל. אתה, אדוני היושב-ראש, העברת את חוק הטיס ההיסטורי, אתה מכיר את הדברים, אני חושב, לפרטי-פרטים, יותר מאתנו. לכן גם בונים מגדל חדש, סיימו לבנות אותו, ומתחיל הליך חפיפה. אמונה עלי התשובה של הנהלת רשות שדות התעופה. יחד עם זאת, בעקבות שאלת ההמשך, אבקש מהם לחדד ולוודא שאכן כמו שהם אומרים, הכול עומד בתקן המקצועי ובהתאם לנורמות הבטיחות והרגולציה שקיימות בנושא. לגבי חבר הכנסת מיקי לוי – אכן העברתי את הנושא לבדיקה ותשובה, ואני אבקש לראות איפה עומד התהליך הזה של הבדיקה. יש היגיון רב במה שאתה אומר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התחבורה. רבותי, אני מודה גם לשואלים וגם לשר התחבורה, השר ישראל כץ. <הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/70/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר כהן. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. רבותי, אני מבקש משרת המשפטים להיכנס. נא לקרוא לשרת המשפטים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, אדוני השר חיים, שר הרווחה, לפני עוד כמה חברי כנסת העלו את הצעת החוק הזו, בכנסות קודמות, גם בכנסת שאני הייתי שר הרווחה – כמדומני חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת עמיר פרץ. אני מודה ומתוודה שהקשבתי גם לפקידי האוצר וגם ליועצים המשפטיים למיניהם שדיברו על הסכנה שיש בהשפעות הרוחביות של החוק הזה. אני רוצה לומר מה החוק זה אומר. מירב, סגרי את הטלפון ותקשיבי, כי אני שמעתי אותך לפני הבחירות מדברת על כך שזה יהיה הדבר הראשון שאתם תעשו, ולצערי, התנגדו לכך בממשלה, הגם שאנחנו צמצמנו, ואנחנו ניסינו לעשות משהו יותר קטן. יש במדינת ישראל, אדוני השר, אתה יודע את זה, 18,500 אימהות חד-הוריות שבגלל כל מיני סיבות הבעלים לא משלמים את המזונות שלהן, והביטוח הלאומי משלם להן מזונות לילדים. יחד עם זה, הביטוח הלאומי מכריז על המזונות האלה כעל קצבה, ואומר ל-18,270 – בבדיקה שלי מהשבוע שעבר: נכון, אנחנו נותנים לכן מזונות, אבל אם אתן תצאו לעבוד, המזונות האלה ייעלמו; לא רק שייעלמו, אלא החל מ-600 שקלים שאתם תרוויחו, על כל שקל מעבר ל-600 שקלים אתן תשלמו 60 אגורות שינוכו משכרכן. זה באמת סיפור עצוב, סיפור קשה, מה עוד שהסתבר, אדוני השר חיים, ש-72% מהכסף הזה מצליח הביטוח הלאומי לגבות. ואני, לפני שכתבתי את הצעת החוק, הלכתי לביטוח הלאומי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תודה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני הרי פתחתי ואמרתי שאת תשאלי את השאלה הזאת, וזהבה גלאון תשאל את השאלה. אמרתי. אני קיבלתי את הצעת החוק, ישבתי עם היועצים המשפטיים. הם היו גדולי המתנגדים, כולל משרד המשפטים, כי הוא אמר – סליחה שאני אומר את זה שוב – או שאנחנו מבטלים את כל ה-disregard, או שאנחנו דוחים את החוק הזה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל אתה היית שר הרווחה, והיה כאן שר אוצר, ואתה מביא הצעת חוק פרטית בלי עמדת השר. <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה, אנחנו החלטנו להקציב 52 מיליון שקלים לביטוח הלאומי, בהסכמת הביטוח הלאומי. התפרקה הממשלה – לא יכולנו לעשות את זה. לצערי הגדול, לפני שבועיים, כשהממשלה דחתה, עמדו אנשי הביטוח הלאומי, אותם אנשים שאמרו לי שאין שום בעיה עם זה, כולל היועצים המשפטיים שלהם, ואמרו בממשלה: אנחנו דוחים את ההצעה הזאת. עכשיו, זה לא משחק של כבוד. אם מישהו יבוא ויגיד: אני לוקח את זה – בבקשה. אם מישהו רוצה – שנייה, מירב. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> נכון, אבל בינתיים אני הספקתי לדבר עם השרים שלך, והשרים שלך אמרו: לא, אנחנו נאמנים למה שמשרד המשפטים אומר. ואני אומר לשרים שלך, ואני אומר לכם, שאפשר להביא את הצעת החוק הזאת. אין שום בעיה עם זה. אין שום בעיה עם ההחרגה של אותן 18,270 חד-הוריות. ואין שום סיבה שבעולם ש-52 מיליון שקלים לא יימצאו בתקציב הביטוח הלאומי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אז אנחנו נשכנע אותם. <מאיר כהן (יש עתיד):> חבל מאוד שאנחנו דוחים את ההצעה הזאת. ועכשיו, עם כל אלה שמתחשבנים, גברתי השרה, וגם אם נניח שלא פעלנו נכון בכנסת הקודמת, אז מה? אז מה? אז זה אומר שאנחנו נמשיך להתכתש מי היה בסדר ומי לא בסדר? יש אפשרות לתקן את המצב, יש אפשרות להפוך את החיים שלהן לטובים יותר. אנא מכם, עשו את זה. אתם מוכנים לקחת את זה אליכם, אדוני השר? אין שום בעיה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה היית שר הרווחה, נכון? <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה יכול לעשות את זה, חיים. כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לצערי, לא קיבלת מספיק כסף כדי לשפר את מצב האזרחים במדינת ישראל. <מאיר כהן (יש עתיד):> ל-2015 קיבלתי תוספת גדולה, ואני אעשה הכול בשביל שאתה תקבל את 3 – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – גדולה. כשאתה פורט אותה לפרוטות, נתת שקל לזה ושקל להוא – היא עלובה. התוספת היא עלובה, כשאנחנו באים לעזור. כשאנחנו מקבלים תוספת עלובה כזאת, ואנחנו מפרקים אותה לכל הנזקקים, צריך לקבל החלטה מי נזקק יותר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר, אדוני השר, היות שפגשתי את האנשים האלה ואני חי בתוכם, הם באמת נמצאים בתחתית הסולם. האמן לי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מי? הם או האוטיסטים? האוטיסטים שקמים ואוכלים צואה של עצמם? למי לתת את השירות? <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא פייר. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי. אדוני השר, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – למי לתת. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, חיים כץ, אתה מכיר את התקנות לא פחות טוב ממני. אתה יודע שאתה יכול גם להשיב אם אתה רוצה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – כבר אחרי השרה. יש עוד הצעת חוק של זהבה גלאון. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר, אני מקווה שלא נגיע למצב שאנחנו נצטרך לשים את האוטיסטים – אני אומר שיש כסף גם לאלה וגם לאלה. ככה הקצבנו בתקציב 2015. תבדוק. ואני אעשה הכול כדי שהבקשות שלך ל-3 מיליארד – וקראתי את מה שאתה מבקש, אני אעשה הכול כדי שאתה תקבל את זה, כי באמת אנחנו חייבים למלא את הכיס, במיוחד במשרד הרווחה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. <הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/3/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת זהבה גלאון) <היו"ר יצחק וקנין:> תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, שלה גם כן הצעה דומה. הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון – שלוש דקות לרשותך. נשארו בדיוק שלוש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כבר הלכו לי שלוש דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. זה מה שהשאיר לך חבר הכנסת מאיר כהן. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת גלאון יודעת שאם היא תצטרך עוד דקה אני אתן לה. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. תודה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעה נכונה, צודקת. הוביל אותה בכנסות קודמות חבר הכנסת עמיר פרץ, מתוך הבנה שכשהמחוקק, בשנת 1972, חוקק את חוק המזונות, המטרה שלו הייתה להבטיח שנשים עם ילדים שלא מצליחות לגבות את המזונות שלהם מבני-הזוג שלהן לשעבר, בית-המשפט בעצם יסייע להן, והוא הטיל על הביטוח הלאומי לגבות את דמי המזונות ולשלם את זה לנשים. נוצר כאן מצב אבסורדי, חברי חברי הכנסת, מזונות האב – שימו לב – נועדו להחליף את ההכנסה שלו בחלוקה המשפחתית. וכשנשים בעצם ביקשו לממש את החוק, התברר להן שהמדינה לא מקיימת את ההבטחה הזאת, והתברר לאותן נשים שאכן הביטוח הלאומי גובה עבורן את המזונות. עכשיו, על מה אנחנו מדברים? על כבשת הרש. תכף אני אתן כמה נתונים. אבל אם הן רוצות גם, למשל, לצאת לעבוד – אנחנו מעודדים נשים שתצאנה לשוק התעסוקה – מתברר שהביטוח הלאומי מתייחס לסכום המזונות שהוא גובה עבור הנשים כאילו מדובר בקצבה, כאילו מדובר בהכנסה. הרי זה דבר לא מתקבל על הדעת. אם הם היו חיים ביחד, האבא והאימא, אם הם לא היו נפרדים או מתגרשים, מישהו היה אומר להם שצריך להפחית את הסכום של האב מההכנסה המשפחתית, מהמחויבות של האב כלפי הילדים שלו? הרי זה מצב בלתי מתקבל על הדעת, חברי חברי הכנסת. ולכן הצעת החוק שלנו, שנימק אותה קודם חבר הכנסת מאיר כהן, והודה שזו הייתה טעות לא לתמוך בתפקידו כשר הרווחה – אני אומרת על זה: מודה ועוזב ירוחם. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני תמכתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אני יודעת. אני יודעת שאתה תמכת. אבל בפועל, ועדת השרים, כשהגשתי את זה בכנסת הקודמת, אמרה לי נייט, כמו שאומרים. ואני אומרת מעבר לזה: מודה ועוזב ירוחם. אני לא מתנגחת. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר כרגע זה לקדם את הצעת החוק. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להסב את תשומת לבכם – ברשותך, חברת הכנסת מירב בן ארי, אני רוצה ששרת המשפטים תשמע את זה. לגבי המשכורת שלהן, שממנה מתחילים לנכות לאישה חלק מתשלום המזונות – המשכורת שלהן היא נמוכה. אני רוצה שתדעו על מה אנחנו מדברים. שימו לב לנתונים; אלה נתונים שקיבלתי עוד מהשר מאיר כהן בזמנו: אישה שמקבלת מזונות יכולה להשתכר עד 5,463 שקלים אם יש לה ילד אחד. אם יש לה שני ילדים היא מקבלת 6,256 שקלים, ואם היא משתכרת, רחמנא ליצלן, יותר מ-8,500 שקלים היא מאבדת את קצבת המזונות. מה זה רלוונטי? <היו"ר יצחק וקנין:> עוד חצי דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, מה זה רלוונטי? שימו לב, ממוצע מזונות של נשים עובדות עומד על 1,509 שקלים, לעומת 2,169 שקלים לנשים שאינן עובדות. זאת אומרת שזה פער של יותר מ-43%. אדוני, תרשה לי עוד משפט אחד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני הוספתי לך עוד דקה ועוד דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> כן, בסדר, אני מודה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל תסיימי ב-48 שניות. <זהבה גלאון (מרצ):> כתוצאה מכך, חברי חברי הכנסת, נשים נמנעות מלצאת לעבודה. הן מתקיימות מהסכום הזעום של המזונות. בהרבה מאוד מקרים הן עובדות בעבודה חלקית בשחור, עבודה שלא מאפשרת קידום, לא מאפשרת עלייה בשכר. הנתונים שקיבלתי ממשרד הרווחה, אדוני השר, מוכיחים שרק 45% מהזכאיות למזונות עובדות. זה ברור שזה נתון שקרי. הרבה יותר נשים עובדות. אף אחת לא יכולה לחיות מהסכום שהביטוח הלאומי משלם לה, ובגלל זה הן עובדות בשחור, והן לא צוברות הטבות וביטוח לאומי ופנסיה. וגם המדינה נפגעת, כי גם המעסיק וגם הן לא משלמים מסים כנדרש. ולכן – אני מסיימת באמת, אדוני – הצעת החוק, גם של חבר הכנסת מאיר כהן וגם שלנו, מבקשת לקבוע שלא להכליל את ההכנסה של הזוכה במזונות מהעבודה שלה בחישוב ההכנסות שלה לשם קביעת הזכאות למזונות. תנו לנשים שעברו תהליך קשה של גירושין, תנו לנשים להתפתח, תנו לנשים כבוד, לצבור רצף תעסוקתי, מגיע להן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מבין שהשר חיים כץ ישיב על שתי הצעות החוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלא יצטייר שיש צד של טובים וצד של רעים. אלה רוצים לעזור לאלמנות, אלה רוצים לפגוע ביתומים. אני לא אומר שום דבר על התקופה שמאיר היה שר הרווחה, אני רואה את האילוצים. אני רואה מה נתנו לרווחה, ושמעתי את האוצר, איך הוא חייך כשביקשתי תוספת של 3 מיליארד. לא ביקשתי תוספת של 3 מיליארד. ביקשתי תוספת של 3 מיליארד, 287 מיליון ו-359,000 שקלים, כשהתוספת מפורטת פר-כל-נזקק, כמה משלמים לחודש, פר-כל-נזקק. ונתתי להם את כל הדרישה שלי, ואמרתי להם: זה מה אני צריך. ואם לא מתאים לכם, תבחרו למי לא לתת. יש שם ילדים בפוסט-טראומה, ויש שם בעיית ה-disregard, ויש שם בעיות מטורפות של מצוקה, של ילדות במצוקה, של משפחות אומנה, של חוק האוטיסטים. רק חוק האוטיסטים – 550 מיליון. זה כל מה שקיבלת בשביל 2015, חוק אחד, אחד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא. 350 מוכנים לתת בלי חוק. ואנחנו רוצים חוק. אז זה לבוא לפה – אתם באים ואומרים, ואתם תובעים. אחד הדברים הראשונים שישבתי עליו עם האוצר זה ה-disregard, לא רק למזונות; גם לנכים, גם למוגבלים, שמשלמים 70% על כל שקל מס. ואין שום סיבה שזה יקרה אם אנחנו רוצים להוציא אותם למעגל העבודה. ואני קיבלתי משרד מתוך רצון, ואני רציתי ללכת למשרד הזה, והעליתי את כל רשימת הדרישות שמסתכמות, מאיר, להערכתי, ב-3 מיליארד, 287 מיליון ו-359,000 שקלים, ומפורטות בהוצאה לחודש פר-כל-נזקק. יש מיליון ו-300,000 איש מטופלים במשרד הרווחה. אז אנחנו יושבים פה, וזה בסדר, אבל אני רוצה בדיוק כמוך. ואני יושב עכשיו על תקציב שייגמר – אני יודע? אני מקווה שיביאו את התקציב עד סוף חודש יולי לממשלה, ואני אראה את סדר העדיפויות. אני מאוד מעריך את מה שעשית, ואני גם מוכן לקרוא לך וגם לזהבה, ולהגיד לך: תבחר באיזה אוכלוסיות אנחנו נוגעים קודם במה שהשגנו. אני מקווה שאני אצא כשכל תאוותי בידי. הייתי עכשיו בכנס שזהבה עשתה להעלאת גיל פרישה של נשים. זהבה ושלי. העלאת גיל פרישה לנשים. אמרתי: אני מתנגד להעלאת גיל הפרישה לנשים. אמרו לי: למה אתה מתנגד להעלאת גיל הפרישה לנשים? אמרתי: אני אגיד לך למה אני מתנגד להעלאת גיל פרישה לנשים. יש שני סוגי פנסיה במשק הישראלי. יש הקרנות הוותיקות של אנשים שהתחילו לעבוד לפני ינואר 1995, והם צברו אחוזים, והם קופה סגורה. והנשים, יש להן שם יש זכות לעבוד עד גיל 67, והן מקבלות בונוס של 1% נוסף בצבירה על כל שנה שהן עובדות מעל גיל 62. זאת אומרת, אם אני מעלה להן את גיל הפרישה, אז אני פוגע להן בבונוס. זה – 1. עד 62 לא פוגע להן. עד 62 הן צוברות רגיל, 2% לשנה. אם הן ממשיכות לעבוד, על כל שנת עבודה הן מקבלות עוד 1% צבירה לפנסיה. עוד 1%. זאת אומרת, מ-62 יש להן אופציה לחמש שנים. אני מעלה את גיל הפרישה, מה אני יוצר? אני יוצר מצב שאני לוקח מהן 1% פרמיה לשנה, כשהסטטיסטיקה אומרת שהנשים בקופות הוותיקות פורשות בגיל 65 מרצונן. יש הקופות החדשות. מה זה הקופות החדשות? קופות שנפתחו בינואר 1995 – מאיר, אני מסביר לך עכשיו למה לא – קופות שנפתחו בינואר 1995, זאת אומרת לפני 20 שנה. אנשים נכנסו למעגל העבודה לפני 20 שנה. בואו נגיד שהם נכנסו בגיל 25, עכשיו הם בני 45. הגיל הממוצע שם 40. אם הגיל הממוצע שם הוא 40, למה אני צריך להעלות היום את גיל הפרישה? אם אני מעלה את גיל הפרישה על אפקט שאני אקבל בעוד 20 שנה – במיקרו יש אנשים שנכנסו, נפלטו מהעבודה ונכנסו בגיל 50, והם הגיעו לקטע הזה, והם הגיעו. אבל במקרו, בגדול, אין. ומה הסיבה? בכל שנה נכנסות למעגל מקבלות הקצבה כ-40,000 נשים. 40,000 נשים עולות מדרג שנתי. 40,000 נשים לפי 1,500 שקל לחודש זה 60 מיליון. זאת אומרת שהביטוח הלאומי חוסך בזה שהוא דוחה את גיל הפרישה 720 מיליון שקל לשנה בערך. זה הפועל היוצא של דחיית גיל הפרישה. ואז אני בא ואומר: אני מתנגד להעלאת גיל הפרישה. למה אני מתנגד? כי לא מספרים את הבעיה כמו שהיא. שיבוא הביטוח הלאומי ויגיד: תשמעו, תוחלת החיים עלתה. אנחנו עולים בקצב גדול. אנחנו נמצאים בגירעון. אנחנו רוצים להעלות את הקצבאות. אנחנו רוצים לשנות את ה-disregard לא רק באלה של המזונות, בכולם. ה-disregard הנמוך הזה, של 600 שקל בתקרה, או 680 שקל בתקרה, מונע מאנשים לצאת לעבודה. נותן לאנשים לעבוד בשחור, לא לדווח – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – משאיר את הכול בבית. אז יש לנו זה, ויש לנו הנכים, ויש לנו הילדים במצוקה. קיבלתי את ועדת העבודה והרווחה – את ועדת העבודה. ועדת העבודה – היה מזמן. קיבלתי את תיק הרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה אדוני מתגעגע לוועדה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם, קצת. תשמע, אהבה גדולה. תשמע, שש שנים זו אהבה גדולה. אנחנו צריכים לקבל החלטות. אז אתם באים, חברי הכנסת – הצד הטוב שבעניין. אני אצביע נגד, אני מקווה שלא תצביעו ותחכו להצעת חוק ממשלתית, כי חייבת לבוא, על disregard מלא, לא רק למזונות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא רק למזונות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, הצעת החוק הזאת תבוא. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תשמעי, אין – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> על כל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ודאי. למה לא? כמה אנשים כאלה יש לנו? כל אחד, כשאנחנו נוגעים ב-disregard, צריך להעלות אותו לשכר מינימום. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל אנשים לא יוצאים לעבודה, הם מרמים אותך. אם אתה רוצה להוציא חרדים, נזקקים ועניים לעבודה, אתה חייב – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא טעיתי. שמע, אני באתי לשם בשביל לנסות לעזור לאוכלוסיות המוחלשות. בשביל זה באתי לשם. בשביל זה אני יושב שם. אני רוצה להמשיך שם את מה שעשינו בוועדת העבודה והרווחה. לך אני לא צריך לספר את המצוקות. לא צריך לספר כמה אני רוצה לשפץ פנימיות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה יהיה? זה יהיה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, זה יהיה. השאלה אם להביא קצת יותר כסף ולשפץ יותר מ-40 בשנה, של אנשים אחרי פוסט-טראומה, שנמצאים במצוקה ובפנימייה שאי-אפשר לחיות בה. מה, אנחנו לא רוצים לעזור לניצולי השואה? עכשיו אני הולך להוציא כסף בשביל לבדוק מי באמת צריך שם כסף, לא לשלם למי שיש לו? אבא שלי, עליו השלום, לא היה צריך שייתנו לו תוספת. אבל יש כאלה שכן צריכים. וצריך למפות את המגרש. ומה, אנחנו לא רוצים להעלות את קצבאות הזיקנה לאלה שמקבלים הבטחת הכנסה? חייבים, נכון? חייב. אז מאיפה אני אקח את הכסף? בוא, תגיד לי. ואני לא – היית שם. <מאיר כהן (יש עתיד):> בתקציב 2015 היה 300 מיליון – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה אני אעשה עם 300 מיליון כשאני צריך 3 מיליארד, 287 מיליון ו-359,000 שקלים? <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה יודע יותר טוב ממני. 130 – – – עשית בשש שנים, צריך להתחיל ממשהו. – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אנחנו מתחילים עם הבעיה האתיופית, ואנחנו מקציבים 1.80 שקל לבן-אדם לחודש. זה נראה לך סביר? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אנחנו רוצים לעזור ליוצאי אתיופיה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני חושב שצריך להתחיל להתכנס. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה נראה לך סביר? כשאני לוקח 100,000 יוצאי אתיופיה – ולשמחתי, לא כולם נזקקים – ומוקצבים לפעילות 30 מיליון. תחלק את זה ל-100,000 ול-12 חודשים, ותראה שאנחנו נותנים 20 שקל לאחד. זהבה וגם מאיר, אני לא רוצה להצביע נגדכם. תאמיני לי, אני לא רוצה להצביע נגדכם. אני מבקש שתמשכו את הצעת החוק. תמשכו את הצעת החוק ונרוץ – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא יודע להתחייב. אנחנו יוצאים לפגרה עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא רוצה להתחייב. תמשכו את הצעת החוק – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש שתקבלו את ההצעה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – אל תיתנו לי להצביע נגדה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, חבר הכנסת מאיר כהן, וגם זהבה גלאון, אני חושב שתקבלו את ההצעה של השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני ארשה לךְ לדבר. יש אפשרות גם לך, חבר הכנסת מאיר כהן, אם תרצה, או שזהבה תסכם את זה. אוקיי, חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות. אני מציע שתקבלי את ההצעה של השר. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הדברים שלי נאמרים גם בשמו של חבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו מעריכים את היוזמה של השר, את היוזמה הכוללת של השר. אנחנו נענים להצעה שלך. אנחנו מבקשים, אדוני, אם זה בסדר מבחינתך, שתגיד: תנו לנו שלושה חודשים. תנו לי. תנו לי שלושה חודשים. אנחנו נכונים למשא-ומתן אתך. עצם הקביעה של לוח-זמנים, אני חושבת, תכניס גם אותך לסד של התנהלות. אנחנו מכבדים את הבקשה שלך, אנחנו תומכים בה. תאפשר לנו מהיום, 1 ביולי – מתי חוזרים מהפגרה? אתה יודע מה? – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אז בחזרה מהפגרה. <היו"ר יצחק וקנין:> חודש אחרי החזרה מהפגרה. <זהבה גלאון (מרצ):> חודש אחרי החזרה מהפגרה, אדוני – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לנו חודש אחרי התקציב, זאת אומרת סוף השנה. בואו נראה איפה התקציב – – – <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, אז אני מסכמת: חודש אחרי התקציב, חודש אחרי החזרה מהפגרה השר יתמוך במהלך שלנו לקדם את הסוגיה הכל-כך כואבת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מכבד את מילותי. <זהבה גלאון (מרצ):> לא יפה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, לא, אני מכבד את מילותי. מאחר שאני מכבד את מילותי, ואני גם לא אשנה מילה ממה שאני אומר – קודם כול, זהבה, אני אעשה כמיטב יכולתי לפתור את הבעיה הזאת, כי הבעיה הזאת היא לא נורמלית. אם אנחנו רוצים לעודד אנשים לצאת לעבודה, היא לא נורמלית. אני אעשה כמיטב יכולתי לעמוד במה שביקשת עד סוף שנת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בנובמבר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, עד סוף שנת 2015, 31 בדצמבר. אני מקווה שנבוא כולנו שבעי רצון. בכל אופן, אני מבטיח לך שאני אשב אתך – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אוקיי. מאחר שהם מסכימים, אז לא תהיה הצבעה. אני מודה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, לא תתקיים הצבעה על שני החוקים, גם של חבר הכנסת מאיר כהן וגם של זהבה גלאון. הצבעה תתקיים במועד אחר, בהסכמת המציעים ובהסכמת הממשלה. תודה, רבותי. <הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/8/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמר בר-לב. גם בהצעה זאת תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת עמר בר-לב, עשר דקות לרשותך להציג את הצעת החוק. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להחזיר את כולנו שנה אחורה, ל-12 ביוני 2014. באותו יום ארור, בזמן שישבנו כאן, במליאה, החלו לטפטף הידיעות על חטיפתם של שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, זיכרונם לברכה. המליאה נסגרה במהרה, ואני, יחד עם מליאה שלמה, עקבתי בדריכות אחר הידיעות שהחלו לזלוג הנה. יומיים-שלושה אחרי זה נודע כי גיל-עד שער ז"ל ניסה לדווח על החטיפה למשטרה. לצערנו, פנייתו נפלה על אוזניים ערלות, ולעולם לא נדע מה היה קורה אילו הדברים היו אחרת, אבל ייתכן – לעולם לא נדע איך היו מתגלגלים הדברים אם זה היה אחרת, ואולי התוצאה הייתה שונה, אבל לצערי זה לא קרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נשמח שיהיה שם שקט, בתאים בצד שמאל של המליאה. אנחנו נשמח אם יהיה שקט בתאים בצד שמאל. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הכעס הציבורי כלפי המוקדן במשטרה וכנגד המשטרה כולה התחלף במהרה, בתוך כמה ימים, בפליאה ותסכול, כאשר נודע לציבור, וגם לי, שבערך מחצית, 45% מההתרעות, מהפניות למוקד הטלפוני של המשטרה, הן התרעות שווא. מוקדי החירום אינם מוקדי שעשוע. עליהם להיות תמיד זמינים וערניים לשעת-חירום, אבל רק נסו לדמיין מוקדן – לו אתם, כל אחד מכם, חברי וחברותי חברי הכנסת, נמצאים במקום אותו מוקדן – שמקבל כל שיחה שנייה כהתרעת שווא, רק בזמן אמיתי כמובן הוא לא יודע מה אמת ומה שווא. אני חושב שגם אנחנו היינו במצב כזה מאוד מאוד מבולבלים, בלשון המעטה, ואולי אפילו הססנים מתי להפעיל את כוחות הביטחון. כולנו גדלנו על הסיפור הידוע של רועה הכבשים עם ה"זאב, זאב". זה מקרה קלאסי של התופעה הזאת, "זאב, זאב". ובסופו של דבר, כשיש התרעה אמיתית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בר-לב, מחילה. אנחנו מבקשים ממש – חברי הכנסת, זה לא מכובד מה שקורה פה. חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אנחנו מבקשים שיהיה פה קצת שקט, שנוכל להמשיך את הדיון. זה לא מכובד. בכבוד. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אמרתי שכולנו גדלנו על אגדת – סיפור הילדים על רועה הכבשים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – החברים יכולים לשבת, זה בסדר. – – – יכול להיות שכבודו לא מכיר את נוהלי הבית – הם משוחחים ואנחנו משוחחים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אני שאלתי את מזכירת הכנסת האם המצב הקיים נורמלי, וקיבלתי תשובה שהוא לא נורמלי. יש כנראה, אדוני ראש הממשלה, איזה סף שמעבר לו זה כבר לא מכובד. מי שעומד על הדוכן ומדבר – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – עם השר כץ – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אני מתנצל על ההערה לראש הממשלה בשמו, ובכל זאת. בכבוד. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן, אני חוזר: אולי זה גם קשור לעניין הזה – כולנו גדלנו על הסיפור של רועה הכבשים שצועק "זאב, זאב", וברגע שיש התרעת אמת כבר אף אחד לא מאמין לו. הצעת החוק שלי באה ואומרת שצריך להתייחס לתופעה כזאת של התרעת שווא בחומרה ולהיאבק בה בנחישות. הגשתי אותה בכנסת הקודמת, מייד כשנודע הדבר, ולא הייתי היחיד. כמה וכמה חברי כנסת מסיעות שונות, כולל חברי ניסן סלומינסקי, הגישו אותה באותו הזמן. אני חושב שזה היה משותף לכולנו, בלי כל קשר לאופוזיציה, קואליציה, ימין ושמאל. כולנו היינו מאוחדים סביב הדרישה שצריכה להיות הענשה חמורה במקרים כאלה של התרעות שווא. אני רוצה גם לחדד נקודה נוספת, שלא מדובר על בן-אדם שחושב שהיה איזה אירוע ובתום לב מצלצל למשטרה או למוקד חירום אחר ומודיע, ובסוף מתברר שהוא פשוט טעה. הצעת החוק לא עוסקת במקרים האלה. הצעת החוק מתכוונת לאותם אלה שכוונתם להטריד או מתוך שעשוע או חס וחלילה מכוונת זדון, ממש להפריע לפעולת המשטרה, מכבי-האש ומוקדי החירום האחרים. זה מקרים שונים. את המקרים האלה, שכרוכה בהם סכנת חיים, חייבים להפסיק. הטרדות טלפוניות מרגיזות – הן מרגיזות כל אחד מאתנו, היושב-ראש, אתה יודע כמונו. אנחנו מקבלים הודעות טלפוניות מוקלטות – פעם אחת זה סקר, פעם אחרת זה משהו אחר. אנחנו טורקים את הטלפון. אבל שוב, יש הבדל בין דברים כאלה לבין התרעות למוקדי חירום, שיכולות להסתיים בסכנת חיים. לאחר שנודע לי השבוע כי ועדת השרים לחקיקה החליטה לדחות את קבלת ההחלטה שלה בחודש, התלבטתי מה לעשות. האם הכוונה הזאת לדחות בחודש היא בעצם, אפשר לומר, כוונת סרק, כי פחות או יותר ביום השנה לרצח הנערים לא ראוי שמי שבאולם הזה יצביע נגד הצעת חוק כזאת, או שיש כאן סיבה אמיתית, אחרת, שנבצרה מבינתי? אז ניסיתי לברר, והתברר לי שהיועץ המשפטי למשרד הבט"פ ביקש את ההארכה, כי מתברר שבמשרד הבט"פ נעשתה עבודה על-ידי אחד מהסמפכ"לים לשעבר בדיוק בנושא, והעבודה הזאת ממש הגיעה לסיומה בימים האחרונים, והיועץ המשפטי עדיין לא הספיק לקרוא אותה, ולכן הוא ביקש את ההזדמנות לקרוא אותה, לעבור עליה, ויחד אתי לחזור לוועדת השרים לענייני חקיקה ולתת את ההמלצה שלו. לצורך זה הוא היה צריך חודש. אני חושב שבמקרה הזה, אף ששוב, הנושא ברור, פשוט וחד-משמעי, זאת דעתי, ואני חושב שעד כמה שהבנתי אפילו בוועדת השרים, חלק גדול מהשרים חשבו כמוני, אבל בכל אופן החלטתי להיענות לבקשה הזאת ולכן לדחות את ההצבעה על הנושא, כמובן לאחר שאני אראה את הדוח של משרד הבט"פ ואדון עליו יחד עם היועץ המשפטי, ואני מקווה שאנחנו נגיע להבנה והסכמה. יחד עם זאת, למה בכל אופן היה לי חשוב להעלות את הנושא היום ולעמוד כאן ולציין את זה היום? כי היום הוא יום השנה לרציחת הנערים – שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, זיכרונם לברכה – ולציין ולהזכיר כי לא שכחנו ונמשיך להיאבק. כמובן לא נשכח את הקורבן העצום שהם ומשפחתם נשאו בו, אבל נוסף על זה נמשיך ונפעל בנחישות כדי שהצעה כזאת תגיע הנה לכנסת, ואני מקווה שתאושר בסופו של דבר פה-אחד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-לב. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/309/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מתקדמים בסדר-היום: הצעת חוק פ/309, הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל חסון. ישיב אחריו שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. יש עשר דקות לרשות אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרי הממשלה, ראש הממשלה, הצעת החוק שלי באה לטפל אחת ולתמיד באחת הבעיות הגדולות שקיימות במדינת ישראל בתחום החברתי, וזה הנושא של מיצוי זכויות של האזרחים אל מול רשויות המדינה. רשויות המדינה – בדרך כלל או בעיקר מדובר בביטוח הלאומי, שהיום חלק גדול מאוד מהאזרחים נאלץ לקבל סיוע בתשלום על מנת למצות את הזכויות שלו מול הביטוח הלאומי או מול גופים מסוימים. אנחנו מכירים, אגב, את החברות שעוסקות בתחומים האלה. יש עכשיו הצעת חוק חשובה של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שעברה ומתקדמת בכנסת, לגבי הגבלת העמלות שהחברות האלה יכולות לגבות, והדבר הזה הוא בהחלט התקדמות חשובה. אבל אנחנו, בעיני, צריכים להגיע למצב שבו רשויות המדינה עצמן, הן עצמן מקימות מרכזים שיסייעו לאזרח למצות הזכויות שלו. מיצוי הזכויות באופן כזה בוודאי יחסוך לאזרח כסף, ולדעתי בסופו של דבר יסייע מאוד גם לביטוח הלאומי ולרשויות המדינה. אני מבין ששר הרווחה, השר כץ, בוחן את הנושאים הללו. אני יודע שהוא בודק את הדברים האלו, אני יודע שיש לו כוונה לעשות כל מיני מקרי בדיקה ולראות איך אפשר לטפל בסוגיה, ואני מבין, לצערי, שהממשלה לא תומכת בחוק שלי. אז אני בכל זאת אעשה הצבעה, אבל אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר מילה על השר. אני סומך על השר הזה שהוא מכיר את הבעיות של הביטוח הלאומי, אני סומך עליו שהוא יודע במה לטפל, ולכן אני רוצה שהחוק הזה היום, גם אם הוא נופל, יעלה להצבעה. אבל עוד חצי שנה החוק הזה יעלה שוב, ובחצי השנה הזאת נוכל לראות אם הממשלה באמת פעלה לכיוון הזה של הקמת מרכזי מיצוי זכויות בחסות המדינה, בניהול המדינה, מה שיאפשר לציבור באמת נגישות חשובה ומיצוי זכויות כפי שאזרחים צריכים. אגב, ככל שהזכויות ימוצו בצורה ההגונה ביותר, כך יהיה מצב שיתפנה כסף לתת למי שבאמת מגיע לו, ולא לכל מיני כאלה שלפעמים לא מגיע להם אבל בחסות של ייעוץ כזה או אחר מקבלים את הזכויות. אבל אני רוצה בינתיים גם לדבר על נושא אחר. היום, הבוקר, שמעתי את אחד ממנהיגי הציונות הדתית, הרב אלי סדן, מהמכינה הקדם-צבאית עלי, שהפגין נגד אוזלת היד אל מול הפיגועים האחרונים, אוזלת היד של הממשלה. הוא אמר: יש אלף ואחת שיטות נגד פיגועים, והציע לבנות 100 או 200 יחידות דיור בשטחים. אחריו עלה לשידור הרב אלי בן-דהן, שעד כמה שאני זוכר מכהן בתפקיד סגן שר הביטחון – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> גם שר הביטחון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אוקיי. אז סגן שר הביטחון אמר: נמנע את הפיגוע הבא אם נעשה בנייה בהתיישבות ונראה לפלסטינים שזה לא משתלם. אם נעשה את זה מייד, אין ספק שהם יבינו את הקשר בין פיגוע לבין עונש, וזה יעזור והם לא יעשו פיגועים יותר. קודם כול, במסגרת הבהרת הסמכויות, ראוי אולי שנקרא לסגן השר הזה "סגן השר למשרד הבינוי", כי בביטחון, אדוני, סגן שר הביטחון לא מבין. ועכשיו אני חייב לשאול: תגידו לי – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – הביטחון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תגיד לי אתה, חבר הכנסת מגל: אתם השתגעתם? אתם באמת מתכוונים למה שאמרתם? התשובה לטרור היא הצבת קרוונים בחוות-גלעד או ברמת-מגרון? זה הפתרון שמציע סגן שר הביטחון? איבדתם את השפיות, איבדתם את המצפן הערכי שלכם, קידשתם את האדמה על-פני החיים, וזו לא רק קלישאה. אתם מתמחרים את נפגעי הפיגועים פשוטו כמשמעו: פצוע קל – 50 קרוונים ברמת-שלמה; פצוע אנוש – 120 קרווילות בגבעת-אסף; ישראלי שנרצח בפיגוע זה כבר ממש יוקרתי – נשים עליו 200 יחידות דיור בחוות-סקאלי. איפה המנהיגות? איפה היוזמה שלכם? רבין – רבין, האיש שאתם אוהבים לתקוף, וגם אני תקפתי בעבר – רבין דרש לשבור למחבלים את העצמות; שרון נכנס לקני המחבלים ב"חומת מגן", ואהוד ברק לא חשב פעמיים לפני שנלחם ב"חמאס" בעזה. אבל אתם, אתם מברברים בתקשורת – בבוקר, בערב; אתם משחררים אלפי מחבלים עם דם על הידיים; אתם, אתם משחררים מחבלים עם דם על הידיים, בוכים על קברי הנרצחים ובערב ממירים את הדם שנשפך ליחידות דיור. אתם קואליציה רופסת, שאוזלת יד היא מחמאה עבורה ביחס לאימפוטנציה המדינית שלכם. תיאבקו בטרור, תיאבקו בטרור באמת, תגנו על תושבי המדינה, תפסיקו לתעתע בציבור ולמכור לו את השקר הזה שבנייה מונעת טרור. ככה לא מנצחים, ככה מפסידים גם למחבלים וגם בקרב על מעמדה של ישראל בעולם. הרב סדן עוד הגדיל וטען שנתניהו רודף אחרי יתושים במקום לייבש את ביצת הטרור. המומחה הגדול לביטחון, הרב סדן, טוען כי את הטרור נכניע עם 100 יחידות דיור נוספות. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה המומחה. אתה המומחה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואני אומר לך, חבר הכנסת מגל, כבוד הרב וגם כבוד סגן השר, אתם לא מבקשים לייבש את ביצת הטרור, אתם מבקשים להטביע את ישראל בביצת הטרור. אתם גוררים אותנו אל תוך הפלסטינים, מבקשים להציף את מדינת ישראל במיליונים של פלסטינים ולטשטש כל גבול בינינו לבין המדינה הפלסטינית העתידית. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה קרה לך? <יואל חסון (המחנה הציוני):> סגן שר הביטחון, אדוני, הניח הבוקר מטען חבלה תחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. פצצת הזמן הזאת מתקתקת, וכשהיא תתפוצץ לא תהיה קרקע יציבה לריבונות הישראלית בארץ-ישראל. מרוב מאחזים לא נשים לב שבעוד כמה שנים מספר הפלסטינים יהיה גדול ממספר היהודים בין הירדן לים. הגיע הזמן שתבינו שהבעיה היא דמוגרפית, הגיע הזמן שתבינו שאם לא נעשה הפרדה בינינו לבין הפלסטינים נקבל מדינה דו-לאומית, שבה העם היהודי יאבד את הרוב שלו. זאת האמת, מזה צריך לחשוש, זאת הסכנה שעומדת בפנינו, חברי הקואליציה. הגיע הזמן שתבינו – אתם גם לא מבינים בטרור, חבר הכנסת מגל, אתם גם לא יודעים לטפל בו, אתם גם מסכנים את קיומה של מדינת ישראל בצורה שנאבד את הרוב היהודי. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה קרה לך? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם גם מאבדים את היכולת שלנו לשמור על ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, אתם מסכנים את הקיום שלנו. זאת האמת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כואב לשמוע את האמת? הגיע הזמן שתדעו את זה. מה קרה? אתם מקדמים מדינה ישראלית–פלסטינית. אתם רוצים את אבו מאזן לא ראש הרשות אלא שר האוצר במדינת ישראל – ותקבלו אותו; אתם רוצים את ח'אלד משעל שר הבינוי – אתם תקבלו אותו. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת בר, הרי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים. חבר הכנסת בר, תן לחברך למפלגה להמשיך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם אתה צריך לשמוע את זה, אדוני היושב-ראש. גם אתה מקדם את זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה פטנט טוב, לתת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרי בלשון שלכם – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אפילו השמאל הקיצוני – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרי בלשון שלכם – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם לקחתם את השמאל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, בואו ניתן לחבר הכנסת חסון להמשיך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> בעזה זה הצליח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרי ברצון שלכם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת. <ינון מגל (הבית היהודי):> בעזה זה הצליח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרי ברצון שלכם לשמור פה על כל פיסת ארץ, ועל כל פיסטין ועל כל גבעה, אתם מסכנים גם את האחיזה שלנו בגושי ההתיישבות, באריאל, בגוש-עציון, בכל המקומות שאנחנו ניאבק שיישארו בישראל בכל הסדר מדיני. אתם גם מסכנים את ריבונותה של ירושלים. אתם בסופו של דבר מטילים סימן שאלה ענק על קיומנו כמדינה יהודית. הרי מה תרצו שיקרה כאן, חבר הכנסת מגל וחברי בקואליציה? שהתמונה הזאת יום אחד יהיה בה פרצופו של יאסר ערפאת? זה מה שאתה רוצה כאן? אתה רוצה 61 פלסטינים יושבים כאן במליאה ושאתה איבדת את הרוב היהודי? הכול כדי להישאר בגבעת-לבונה או בשקר כלשהו? זה מה שאתם רוצים? וממשיכים להגיד לציבור הישראלי שאין סכנה, ואין פרטנר, ושום דבר לא דחוף. אז זה מאוד דחוף, וההפרדה הזאת דחופה, וההפרדה הזאת קריטית – קודם כול לנו, היהודים; קודם כול, כדי לשמור את ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. אז אנחנו נשמור על ישראל, נשמור על האינטרסים שלה. אנחנו גם ניאבק בטרור הרבה יותר טוב מכם, כי אתם טובים בדיבורים ואתם מסכנים את קיומה של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חסון. שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר כץ, אתה מתכבד להשיב על ההצעה. אדוני לא חייב להשיב על הכול, אבל אדוני יכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון, למה אתה רוצה שאני אתייחס, למיצוי זכויות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה שאתה רוצה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה שאני רוצה? אז אני רוצה להגיד לך שהביטוח הלאומי חושב שמה שאתה – בהצעת החוק המקורית, לא מה שדיברת בזוטות; אני שם את כל הזוטות בצד ואני הולך ללב-לבו של העניין, למה שהגשת בהצעת החוק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מדבר על החיים עצמם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, בחיים עצמם גם הביטוח הלאומי חושב שלא יכול להיות שתעבור שנה ויישארו בקופה כ-3 מיליארד שקל שאנשים לא לקחו כי הם לא ידעו שמגיע להם. זה לא סביר וזה לא בסדר. ואני, בנקודות שישבתי עם הביטוח הלאומי – ישבתי עם הביטוח הלאומי ואמרתי להם, תשמעו, יש כמה דברים שאנחנו צריכים לגעת בהם. האחד זה הוועדות הרפואיות וועדות הערר. ביטוח לאומי – אני אתן לך תשובה, אתה דיברת על דברים גדולים, אני אדבר אתך על דברים קטנים – הביטוח הלאומי עושה בערך 300,000 ועדות בשנה. אם אתה לוקח את זה ומוריד שבתות וחגים וימי שישי, זה 1,500 ועדות ביום. זה מטורף. מטורף. זה מהווה פרנסה לעובדים שם, כי הם מזכירי ועדות. אין להם ברירה, הם צריכים לקבל פרנסה, כי העובדים במגזר הציבורי לא מתפרנסים כראוי; 60% מהעובדים במגזר הציבורי מקבלים השלמת הכנסה – השלמה לשכר מינימום. זאת אומרת, מקבעים אותם לכל החיים לשכר מינימום. כי אם הוא מקבל 1,000 שקל פחות, כהשלמה, אחרי שנה הוא מקבל תוספת ותק של 1%, מורידים לו 1,000 שקל. אז הוא מקבל 800 שקלים, 900 שקלים – עד שזה מתאזן. אחת הדרישות שלי הייתה לפתוח מרכזים של מיצוי זכויות, ואכן הם התחילו בפיילוט, קוראים לו – אני לא רואה את השם – "יד מכוונת", או משהו כזה – פרויקט של "יד מכוונת" כפרויקט התחלתי לפתור את הבעיה שאתה העלית. הצעת החוק שלך היא טובה, היא מעולה. מעולה. ואנחנו עובדים על זה. אנחנו עובדים על זה, ויכול להיות שנפתור את זה בתקציב שייגמר בעוד חודש. זו המטרה שלי. אני אומר לך כמו שאמרתי לחברי הכנסת זהבה גלאון ומאיר כהן, אל תבקשו להצביע על החוק. בואו נמשוך את זה עד 31 בדצמבר, נראה מה אנחנו עושים. אם אנחנו פותרים את זה בתקציב – כי זה צריך להיות. אני מסכים אתך שלא יכול להיות שיישארו בביטוח הלאומי 3 מיליארד שקל של אנשים שמגיע להם והם לא לקחו כי הם לא ידעו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אתה מציע לי בעצם? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מציע לא להצביע היום, לחכות עד 31 בדצמבר. אל תיתן לי להצביע נגדך ולהפיל לך את החוק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז, הוא מקבל את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז ההצבעה תהיה במועד אחר. ההצבעה נדחתה למועד אחר בהסכמת המציע, חבר הכנסת חסון. <הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/811/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מתקדמים בסדר-היום: הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי. תשיב לו אחר כך שרת המשפטים. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. עשר דקות לרשות אדוני. אנחנו מבקשים להשתדל לשמור קצת יותר על השקט. חברי הכנסת, אנחנו מבקשים שקט. אנחנו נמתין. אפשר להמשיך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו בסך הכול מבקשת להחיל על קרן קיימת את חוק חופש המידע. שמעתם? את חוק חופש המידע – זה לא עולה אפילו שקל אחד – כדי שנוכל לגלות אחת ולתמיד מה קורה בקופסה השחורה הזאת ששמה קרן קיימת. קרן קיימת מחזיקה היום בכ-2.5 מיליון דונם, חמישית מקרקעות המדינה, והונה נאמד, על-פי פרסומים שונים, במיליארד שקל במזומן. קרן קיימת היא זרוע ביצועית של הממשלה, בין היתר להקמת תשתיות, רכישת קרקעות והכשרתן עבור התיישבות ופיתוח המרחב החקלאי בפריפריה. אף שהיא חברה פרטית, כל ילד מבין – אבל אולי חברי הקואליציה הזאת לא – על-פי מה שתיארתי עכשיו, שכל תכליתה והווייתה ציבורית. וכפי שמצוין במכתב התמיכה הנלהב בהצעת החוק שפרסמה התנועה לאיכות השלטון, בשל החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, קרן קיימת נרשמה בספטמבר 2014 בפנקס החברות כחברה לתועלת הציבור. הדבר נבע מכך שבפועל קרן קיימת מחזיקה ומפעילה סמכויות שחלקן סמכויות שלטוניות מובהקות, ומבחינה משפטית היא גוף דו-מהותי אשר חלים עליו גם כללי המשפט הציבורי. אני רוצה לצטט מדבריו של היועץ המשפטי לממשלה, שאמר: קרן קיימת היא חברה שלה תקציבי עתק המבוססים על כספי ציבור – שמעתם? לקרן קיימת תקציבי עתק שמבוססים על כספי ציבור – בין מתרומות ישירות ובין מכספים שהגיעו ומגיעים מהעברת זכויות בקרקעות שבבעלות קרן קיימת, והיא מבצעת תפקידים ציבוריים חשובים בהיקף כספי עצום. על אף זאת, כמעט לא הוחל עליה פיקוח חיצוני, לא פיקוח רגולטורי ולא ציבורי. זאת גם בשל היעדר השקיפות של דוחות החברה. סוף ציטוט של היועץ המשפטי לממשלה. חברי חברי הכנסת, לא לחינם פרסמה התנועה לאיכות השלטון מכתב תמיכה נלהב בהצעת החוק, שהועבר לחברי ועדת השרים לחקיקה והופץ לכל חברי הכנסת. מדובר פה במצב לא סביר, שנוצר עוד מקום המדינה, שבו גוף שהיה צריך מזמן להיות מולאם, מזמן להיות מולאם, מבצע פעילויות ציבוריות בעלות השלכות משמעותיות על המדינה, לא משלם מסים על הכנסות ממכירת קרקעות, מחזיק בחמישית מקרקעות המדינה, ולמרות כל זאת זוכה לפטור גורף מבקרה או פיקוח כלשהם במדינת ישראל. איפה נשמע כדבר הזה? אדוני היושב-ראש, בממשלה הקודמת ניסינו להחיל על קרן קיימת שקיפות ובקרה בדרכים שונות, וביניהן להכפיפה למשרד מבקר המדינה. כמו כן, תבענו מקרן קיימת בתקציב 2015 להחזיר לקופת המדינה כ-1.3 מיליארד שקלים. החבר'ה מקדימה, אנשי האופוזיציה, אני מבקש מכם להאיר את עיניו של שר האוצר, אולי הוא ידרוש את 1.3 מיליארד השקל לאוצר המדינה, יש הרבה מה לעשות עם זה. גם אז, כמו הפעם, היו מי שהתנגדו ליוזמה ואפילו הפילו אותה. אז, חברי חברי הכנסת, הגיע הזמן לשאול את השאלות המתבקשות: מדוע יש מי שמנסים למנוע את השקיפות בקרן קיימת? מה יש לכם או להם להסתיר מהציבור? לעזאזל, מה אתם רוצים להסתיר אם הכול שם חוקי? זה מעלה את התהיות ששום דבר שם לא חוקי. מדוע קרן קיימת פועלת במדינת ישראל כמו קופסה שחורה בלי לתת דין-וחשבון לאיש? אולי אפשר למצוא תשובה על השאלות הללו בג'ובים הפוליטיים שקרן קיימת מחלקת, אולי בכספים המפלגתיים שהיא מעבירה. הרי רק השנה פורסם כי בשנים 2014-2013 קרן קיימת העבירה מיליוני שקלים לשורה של מפלגות, ובהם כ-1.7 מיליון שקל לליכוד. אולי זו הסיבה שכל שרי הליכוד הצביעו נגד ההצעה בוועדת השרים לחקיקה. אינני יודע, אני רק יכול להעריך. מה שבטוח, אתם, חברי הקואליציה שמתכוונים כנראה להצביע נגד הצעת החוק הזו, משתפים היום פעולה עם שחיתות. מי שיצביע נגד, משתף פעולה עם שחיתות וסיאוב ועם התנהלות בלתי מתקבלת על הדעת בכל קנה-מידה, של גוף ציבורי במדינת ישראל. בגלל אינטרסים זרים, בגלל אינטרסים של קבלת ג'ובים אתם מוכנים לתת ידכם לחוסר שקיפות בקרן קיימת. אתם פוגעים שוב באמון הציבור, במערכות השלטון, בכנסת ובממשלה, ומניחים על כולנו צל כבד. בגללכם, חברי הקואליציה – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מיקי, אין לך אף מילה טובה על הקק"ל? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רק ביקשתי שקיפות, לא ביקשתי כלום. לא אמרתי כלום על קרן קיימת. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אבל הכול רק רע? <מיקי לוי (יש עתיד):> רק שקיפות ביקשתי, שום דבר אחר לא. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה לא מפסיק להשמיץ. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה לא שומע כנראה, אתה לא מבין; הבנת הנשמע. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני שומע, אולי הם גם עשו משהו טוב? <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה לא צריך לקפוץ, רק ביקשתי שחוק השקיפות יחול. רק ג'ובים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מיקי, אל תהיה צדיק – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה לא חייב להגן על סוררים ועל מושחתים. אתה לא חייב להגן. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני לא מגן אבל אתה לא יכול – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> קרן קיימת עשתה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אל תהפוך את קק"ל למושחתים. <מיקי לוי (יש עתיד):> קרן קיימת עשתה מקום המדינה רבות וטובות למען עם ישראל וארץ-ישראל. מה שאני מבקש זה רק שחוק השקיפות יחול עליה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> קק"ל גם עושה כמה דברים יפים, מיקי, גם כמה דברים יפים היא עושה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה מה שביקשתי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז אל תשמיץ את קק"ל, אל תשמיץ את קק"ל. אז מה הקשר למושחתים ומסואבים? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא השמצתי אותה, השמצתי את מי שלא רוצה להצביע על – חיליק, אל תצביע בעד, חיליק, אל תצביע, אל תצביע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא בעד שקיפות, הוא רק מדבר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> רק שקיפות, זה כל מה שביקשתי, שחוק השקיפות יחול על קרן קיימת. מפלגת העבודה, אם אתם רוצים לתת ידכם למהלך הזה, תצביעו נגד החוק הזה, אני קורא לכם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא מדברים על זה, מדברים על איך שאתה מדבר על קק"ל, תירגע. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אומר לך עוד הפעם, שלא תבין אותי לא נכון, קרן קיימת ביצעה גדולות ונצורות למען עם ישראל ומדינת ישראל. אבל אני מבקש רק שחוק השקיפות יחול עליה. יחול עליה. לא שמעתם ממני מילה רעה על קרן קיימת. לא שמעתם מילה. אל תהיו צבועים, אל תצביעו נגדי. בגללכם, חברי הקואליציה, כולם מסומנים מראש על-ידי הציבור כמושחתים, כגנבים, כעבריינים, כלוקחי שוחד, כמי שהגיעו לשירות הציבור לא בשביל לשרת אלא בשביל ליהנות ממנו. זה מצב בלתי נסבל, ואתם נותנים לו יד בהצבעתכם. אני אחזור למען מפלגת העבודה פעם נוספת: הקרן הקיימת למדינת ישראל עשתה רבות לטובת המדינה הזו לאורך כל שנות המדינה. אחרי 67 שנים הגיע הזמן שהיא תשלם מסים ושהדוחות שלה יהיו שקופים. זה מה שביקשתי. דוחות שקופים. דוחות שקופים, פעם רביעית. חברי חברי הכנסת, אני מבקש מכם להתעלות מעל שיקולים פוליטיים צרים ולפעול על-פי האינטרס הציבורי ביושרה, ולא לתת ידיכם לשחיתות. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק הזאת כדי שקרני אור השמש יחדרו סוף-סוף לקופסה השחורה ששמהּ קרן קיימת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת, עשר דקות ניצלת. <מיקי לוי (יש עתיד):> לקחו ממני חצי דקה בהתחלה, תחזיר לי אותה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חצי דקה. <מיקי לוי (יש עתיד):> החוק הזה, צריך להצביע עבורו כדי שקרני אור השמש יחדרו סוף-סוף לקופסה השחורה ששמהּ קרן קיימת, יחטאו ויבריאו את ההתנהלות של הגוף הזה. כמו כן, אבקש להעביר את הצעת החוק לאחר אישורה – ואני מצפה שתצביעו בעד – לוועדת חוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/808/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו הצעה מוצמדת להצעה הזו, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. אחריה תשיב על שתי ההצעות יחדיו שרת המשפטים. שלוש דקות לרשות גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חברי וחברותי חברות הכנסת, קודם כול, אני רוצה לשבח את חבר הכנסת מיקי לוי שנותן פה ציונים למפלגת העבודה ולוקח פה בכלל מונופול על יושר ושקיפות. האיש שהגיש ראשון את הצעת החוק הזאת הוא חבר הכנסת לשעבר משה מזרחי, בכנסת הקודמת, ממפלגת העבודה. אז קודם כול תנוח דעתו של אדוני, ואין צורך להטיף מוסר למפלגת העבודה בענייני שקיפות. עכשיו לעניין קרן קיימת – צריך לומר, חברי וחברותי חברות הכנסת, קרן קיימת היא גוף חשוב בצורה באמת בלתי רגילה. זה אחד הגופים הציוניים המשמעותיים ביותר שהיה להם תפקיד אדיר בהקמתה של מדינת ישראל, בביסוסה, וגם היום יש לה תפקיד, באמת תפקיד ציבורי מהמעלה הראשונה בהרבה מאוד רבדים של ההתנהלות של מדינת ישראל. קרן קיימת עושה תפקידים שממשלה אחרת הייתה נאלצת לעשות, ולא בטוח שהייתה יכולה לעשות באותה אפקטיביות. אנחנו יודעות ויודעים איזה חשיבות יש לקרן קיימת בשמירת שטחים מיוערים, בשמירת טבע במדינת ישראל, שלא לומר אפילו ביצירת טבע במדינת ישראל. ככה שבאמת אין חולק על חשיבותה ועל מקומה של קרן קיימת. היא אף מוכרת בחוק כגוף ציבורי, עובדותיה ועובדיה מוכרים כעובדות ועובדי ציבור. ודווקא בשל כך אנחנו חושבות וחושבים שצריך שתהיה מוכפפת לחוק חופש המידע כמו כל גוף ציבורי בעל חשיבות במדינת ישראל. זה בעצם כל הרעיון של הצעת החוק הזאת, זה עניין בסיסי לגמרי. חוק חופש המידע חל על כל גוף ציבורי, ודאי גוף ציבורי מרכזי, חשוב וגדול שתרומתו למדינת ישראל רבה כל כך כמו קרן קיימת. מן הראוי היה שהציבור יוכל ותוכל לקבל את כל המידע שהיא מוצאת לנכון שהיא צריכה, בשביל לראות את התנהלותה של הקרן הקיימת בצורה הטובה ביותר. נשמח על תמיכתכן ותמיכתכם כמובן, חברי וחברותי, גם בקואליציה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד תשיב על שתי ההצעות. <שרת המשפטים איילת שקד:> כבוד היושב-ראש, פעילות קק"ל מוסדרת באמצעות סדרה של חוקים ואמנות שנקבעו בהסכמה עם ממשלת ישראל, ואשר בונים פסיפס שלם של מערכת יחסים, ובהם חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, חוק הקרן הקיימת לישראל והאמנה שבין ממשלת ישראל להסתדרות הציונית העולמית. <מיקי לוי (יש עתיד):> כל אמנה, גברתי, אפשר לשנות. אל תמכרי לנו לוקשים. <שרת המשפטים איילת שקד:> חוק המעמד קובע כי ההסתדרות הציונית פועלת בהסכמת ממשלת ישראל, וכי מעמדה של ההסתדרות הציונית מוסדר באמנה בין ממשלת ישראל להסתדרות הציונית. הנספח לאמנה קובע כי קרן קיימת לישראל היא קרן מקרנותיה של ההסתדרות הציונית העולמית. סעיף 12 לאמנה קובע במפורש – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> היא שונתה פעמיים. פעמיים היא שונתה, האמנה הזו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, היו לך עשר דקות לדבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> שמעון פרס חתם, אפשר לשנות אותה פעם נוספת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, היו לך אפילו עשר דקות וחצי לדבר – סליחה. בוא ניתן לשרה להשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מצטטת: "כל הצעה לשינוי או לתיקון אמנה זו או נספחה, או כל תוספת להם, ייעשו בכתב ויהיו טעונים הסכמתן של הממשלה ושל ההסתדרות הציונית". סעיף 7 לאמנה קובע במפורש: "הממשלה תיוועץ בהסתדרות הציונית בענייני חקיקה הנוגעים במיוחד לתפקידיה בטרם יוצעו לכנסת". כלומר, כל שינוי או תיקון דבר חקיקה הנוגע לקק"ל כרוך בהסכמת ההסתדרות הציונית, מראש ובכתב, לאחר ביצוע היוועצות עמה. כלומר, ללא הסכמת קק"ל והסכמת ההסתדרות הציונית לשינוי מעמדה של קק"ל יהיה כל שינוי שכזה מנוגד לחוק המעמד ולאמנה בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות הציונית. מעבר לכך, בשנים האחרונות מתמודדת קק"ל עם אתגרים לא פשוטים כחלק ממסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. חלק ממטרות מסע הדה-לגיטימציה הן לשבש את פעילות קק"ל בחו"ל. החלת הוראות חוק חופש המידע על קק"ל תשחק לידיהם של גורמים אלה ותפגע בתרומתה של קק"ל, ותוך כדי כך באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. אציין בנוסף שקק"ל כפופה לביקורת פנים, ועדת ביקורת חיצונית של שני שופטים בדימוס, מבקר המדינה, ביקורת המוסדות הלאומיים וביקורת של רשם ההקדשות במשרד המשפטים. לכן, הממשלה מתנגדת להצעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת המשפטים. השרה מבקשת להסיר את ההצעה, או מה השרה מבקשת? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, אתם רוצים שנצביע? <מיקי לוי (יש עתיד):> בטח. <שרת המשפטים איילת שקד:> אוקיי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה להשיב חצי דקה. <שרת המשפטים איילת שקד:> מה? רגע רגע, שנייה. <מיקי לוי (יש עתיד):> יאללה מצביעים. אדוני היושב-ראש, הצבעה. לא רוצה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> רגע רגע. שנייה, שנייה, שנייה. הוא רוצה להשיב. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, לא רוצה, מוותר. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> לא, תמשיכי לדבר. <שרת המשפטים איילת שקד:> תראה, מיקי – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> חבר הכנסת, שמעתי אותך קודם מתווכח עם חבר הכנסת ברושי. הסיבה שחבר הכנסת ברושי ממפלגת המחנה הציוני, שאני מכירה קצת מה הוא עשה בחיים, הסיבה שהוא התווכח אתך זה לא כי הוא חושב שחופש המידע זה דבר לא טוב או שהוא חושב ששקיפות זה דבר לא טוב. גם חבר הכנסת ברושי וגם אני חושבים ששקיפות זה ערך חשוב וחושבים שחופש המידע זה דבר חשוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה להגיב. תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> הסיבה שחבר הכנסת ברושי התווכח אתך קודם היא שהוא החזיק טורייה ביד, שהוא בא מהמגזר החקלאי, והוא מעריך את תרומתה של קק"ל והוא מעריך את עבודתה, והוא מכיר ויודע כיצד היא עובדת, והוא רואה לנגד עיניו – – <עפר שלח (יש עתיד):> איילת, אל תשכחי את ה-BDS. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – את החשיבות – תכף אגיע לזה, תכף אגיע, ארחיב על זה – והוא רואה לנגד עיניו את החשיבות שבשמירת הארגון ושמירת התורמים על הארגון. והסיבה שחבר הכנסת ברושי התווכח אתך היא שכנראה אתה וחבריך לא מכירים מספיק טוב את המגזר החקלאי – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, אני מבקש לעלות להגיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ואת החשיבות שקק"ל מוסיפה למגזר החקלאי. דרך אגב, חיים ילין, אני זוכרת אותך בתור יושב-ראש מועצה מדבר בשבחה של החטיבה להתיישבות, אבל זה סיפור אחר. <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר, אבל זה סיפור אחר. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, יורדים עלי חופשי פה, מה זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, חס וחלילה, זו מחמאה. זה אומר שאתה מבין, שאתה ענייני. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אני חייב לעלות לבמה. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא לא, זה אומר שאתה מבין, שאתה ענייני. אבל אני חושבת שכל מי, באמת, כל מי שמבין את החשיבות של הארגון הזה, מבין כיצד הארגון הזה עובד – ודרך אגב, אני חושבת שמה שעשה שר האוצר לפיד בממשלה הקודמת עם קק"ל, שהוא הגיע להסדר שבמסגרתו קק"ל תעביר מיליארד שקל למדינה, זה דבר מבורך. <חיים ילין (יש עתיד):> נו. <שרת המשפטים איילת שקד:> כמובן, אם זה נעשה בהסכמה וזה דבר טוב, אין מניעה שקק"ל בהסכמה תעביר מיליארד שקל לקופת המדינה. זו יוזמה מבורכת, שאני מאוד מקווה, שאני מאוד מאוד מקווה שתצא לפועל. עכשיו הם רוצים להגיב, להשיב, לפני ההצבעה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו ניתן להם להשיב, כן. <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר. טוב. <חיים ילין (יש עתיד):> מה עם השקיפות של הגז? אפשר לערבב גם את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המציע הראשון, חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות לרשותך, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי השרה, אני באמת לא מבין את התשובה שלך. צר לי להגיד לך שהיא הייתה שטחית וסתמית. מה זה "ללא הסכמת קרן קיימת"? קרן קיימת היא הגוף המנחה את המדינה, או המדינה היא הגוף המנחה את קרן קיימת? מה זה הדבר הזה? האמנה, לידיעתך, שונתה כבר פעמיים. מדוע אי-אפשר לשנות אותה פעם שלישית? אף אחד לא מטיל דופי בעבודתה של קרן קיימת, כולנו יודעים את חשיבותה מקום המדינה. מה ביקשנו, שקיפות? שהדוחות הכספיים שלה יהיו חשופים לעיני כול? זה מה שביקשנו. מה זה שייך? – כל מה שפרסת פה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, ברשותך. חברי הכנסת, חברי הכנסת, אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה קצת יותר שקט. רק שנייה, חבר הכנסת לוי. חברי הכנסת, התאים שם מצד שמאל, אנחנו מבקשים קצת יותר שקט. כן, חבר הכנסת לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> לכן, עוד הפעם, קרן קיימת עשתה עבודה נהדרת מאז קום המדינה ועד היום. אין שום סיבה שלא תמשיך לשלם מסים לקופת האוצר, אין שום סיבה שהדוחות הכספיים שלה לא יהיו חשופים, אלא אם כן יש משהו להסתיר – אז בבקשה, שיבואו ויגידו לנו מה הם מסתירים. לעצם העניין, אני אומר עוד הפעם: יש צורך בפיקוח. אין שום סיבה שגוף מן הסוג הזה לא יהיה בפיקוח. עכשיו, לעניין הטורייה וחבר הכנסת ברושי, גברתי השרה – גברתי השרה? לעניין הטורייה וחבר הכנסת הנכבד – – <שרת המשפטים איילת שקד:> ברושי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ברושי. הוא כנראה עזב את האולם, כי אין לו נשמה ויושרה להצביע. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת לוי. חברת הכנסת מיכאלי, מעוניינת? איננה מעוניינת. אנחנו עוברים להצבעה שמית. הממשלה ביקשה שההצבעה תהיה שמית. אנחנו מתחילים להצביע על הצעת החוק הראשונה של חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק חופש המידע – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. הממשלה חוזרת בה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יושב-ראש הקואליציה, מה ההחלטה? טוב, אנחנו נצביע – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אל תדאגו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – הצבעה אלקטרונית. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אין לנו רוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מתחילים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לנו רוב. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אל תדאגו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל אתם צריכים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אין לנו רוב – זה אלקטרוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לכם 20 חתימות? <מיקי לוי (יש עתיד):> אין רוב. ברושי יצא עכשיו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצבעה. רגע. אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה אלקטרונית. הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015 – אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אלה התוצאות: 35 בעד, 55 נגד, נמנע אחד. הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים מייד להצבעה שנייה על הצעת החוק – הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 34 בעד, 55 מתנגדים, אפס נמנעים. גם הצעת החוק הזו לא התקבלה. <הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/897/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ינון מגל) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים הלאה בסדר-היום: הצעת חוק איסור הפליה במוצרים – נמצאים ביציע אורחיו של חבר הכנסת עמיר פרץ, בני משפחת סיילר, שהגיעו מגרמניה ונחשבים לתומכים נאמנים של מדינת ישראל. ברוכים הבאים. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת ינון מגל. חבר הכנסת מגל, עשר דקות לרשות אדוני. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק בסך הכול היא די פשוטה. היא באה להפסיק את ההפליה על בסיס מקום מגורים. היא לא מונעת את זה באופן גורף, כלומר מי שלא רוצה שהשירות שלו יגיע למקומות מסוימים בארץ יכול להמשיך לעשות זאת, הוא רק צריך להודיע על כך מראש. אם הוא לא רוצה שזה יגיע ליהודה ושומרון או לעוטף-עזה או לרמת-הגולן – חיים ילין, כדאי לך להקשיב, כי זו הצעת חוק שנוגעת לעוטף-עזה. <חיים ילין (יש עתיד):> מה? <ינון מגל (הבית היהודי):> גם בעוטף-עזה אותו דבר. אבל מי שלא הודיע מראש – – – <קריאה:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> מי שלא הודיע מראש לא יוכל פתאום, אחרי שכבר נרשמה העסקה, להודיע שהוא לא מגיע לבצע את השירות הזה – אם גרר, אם מקרר, אם רהיטים; אין דבר כזה. זאת הפליה על בסיס מקום מגורים, והצעת החוק הזאת אומרת שאם קורה כזה דבר אז א. מותר לבטל את העסקה כמובן, לקבל את כל הכסף בחזרה; אפשר לקבל פיצויים של עד 10,000 שקלים ללא צורך בהוכחת נזק, ועוד 50,000 שקלים שהרשות להגנת הצרכן יכולה להשית על בעל העסק בעיצומים כספיים. זה דבר אחד. דבר שני: אסור להפלות על בסיס מקום מגורים גם בבית-העסק עצמו. כלומר, כמו שהיו בעבר מועדונים שאמרו: אנחנו כאן לא מקבלים בית-שאנים, אנחנו כאן לא מקבלים בת-ימים, אנחנו לא מקבלים מתנחלים, אנחנו לא מקבלים – לא יודע, מכל מיני מקומות – זה נגמר. כולם שווים ואסור לעשות הפליה כזאת. גם במועדונים, גם במסעדות, בכל המקומות האלה. בסופו של דבר מדובר, א. בהצעה שהיא חברתית, היא צודקת. אם מישהו יש לו אידיאולוגיה מסוימת או חישובים כלכליים כאלה ואחרים, שהוא לא רוצה להגיע אליהם, מותר לו לעשות את זה על-פי הצעת החוק, כן, אבל הוא צריך להודיע את זה מראש. זאת ההצעה. עכשיו, אני לא יכול להיות פה על הדוכן בלי להשתתף ולהביע את צערי, השתתפות בצער משפחת מלאכי רוזנפלד, זכרו לברכה – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – השם ייקום דמו, ולחזק את כוחות הביטחון. אנחנו שמענו אתמול את ראש השב"כ – על הפעולות הרבות שהם עושים, ושמענו שגם עצרו עשרות אנשי "חמאס" בשכם – וגם את צה"ל במרדף הזה. ואין ספק שצריכים לתפוס את החוליות האלה ולעצור אותן עוד לפני שהן מבצעות את הפיגועים הרצחניים האלה. אבל אנחנו באותה מידה גם דורשים שתהיה פה, מעבר לענישה של המחבלים, תגובה ציונית הולמת. ותגובה ציונית הולמת היא כמו שאנחנו יודעים: כשפותחים את המילון וכתוב "תגובה ציונית הולמת", כתוב: כן – מי זה היה מקודם? חבר הכנסת יואל חסון שגדל בליכוד ואחר כך דילג על הגבעות וקיפץ על ההרים – תגובה ציונית הולמת זה לעלות על הגבעות – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ולהתיישב – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ולהיאחז בקרקע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> בהחלט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כשאתה היית באולפנים – – <ינון מגל (הבית היהודי):> עשית הכול – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אני הייתי בגבעות באמת. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – אבל עכשיו אתה רוצה לברוח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כשאתה היית באולפנים. <ינון מגל (הבית היהודי):> ואני אומר: תגובה ציונית הולמת. ואני אומר – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אתה בכלל יודע? <קריאה:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – שאם לא תהיה תגובה ציונית הולמת מטעם ממשלת ישראל, מטעם מדינת ישראל, אזי אני קורא לחברי ביישובים ובכלל בציונות לעלות על הגבעות ולעשות תגובה ציונית הולמת – להקים עוד מאחזים ועוד יישובים ועוד בתים בארץ-ישראל. בהחלט. ואנחנו מול הגל הרצחני הזה – – <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – כן, שתוקף אותנו, הגל הרצחני של האומה הערבית – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> שאתם לא מטפלים בו בכלל. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – שתוקף בעיראק, את כל עיראק, ואת כל סוריה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, את הכול – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ואת מצרים ואת סיני ויש ירדן, שריד אחרון להסכם סייקס–פיקו – שבעזרת השם תצליח לעמוד מול הדבר הזה. אבל אנחנו יודעים מה יקרה, מה עלול לקרות אם היא תיפול. ובעזה וביהודה ושומרון – – <קריאה:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – מול הגל הרצחני של האומה הערבית, אנחנו נתיישב, ואנחנו נבנה בארץ-ישראל, כי זאת הארץ שלנו. וגם, גם אם נעזוב רגע את הטיעון שזו הארץ שלנו, אין שום סיכוי שאפשר לסגת משם. תתחילו להתעורר מהחזיונות שלכם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> וכל הדיבור האווילי הזה – אתה, אתם, בשם מי אתה בא? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> בשם מי אתה בא? בשם האומה הערבית? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הצעתם לעולם בשנים האחרונות? דם, רצח, אלימות ודמעות. מה, מה קורה בעיראק? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> מה קורה בסוריה? מה הצעתם? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> ואתם עוד בשם – בשם מי אתם באים אלינו? אתם מקבלים פה שוויון זכויות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> זה המקום עם הכי הרבה חופש במזרח התיכון. אתם עוד באים אלינו בטענות? ואתם נותנים להם גב. לא קיים דבר כזה בעולם. גל של טירוף רצחני בכל המזרח התיכון – עזבו מה שקורה במקומות אחרים – ואלינו באים שאנחנו פושעי מלחמה. כל העולם פה שטוף דם, בכל המזרח התיכון רוצחים האחד את השני. כביכול עמים, כביכול עם סורי, כביכול עם עיראקי, כביכול עם פלסטיני. אז אמרו: אם יש עמים נעשה מדינות, לפני 100 שנה. בדבר אחד "דאעש" צודקים: זה הכול אומה ערבית אחת גדולה. לא עם פלסטיני ולא עם עיראקי ולא עם סורי. הם כולם רוצחים היום האחד את השני. ואתם יודעים טוב מאוד מה יקרה באותו יום שאנחנו ניסוג מיהודה ושומרון. גם אבו מאזן יודע מה יקרה אם ניסוג מיהודה ושומרון באותו יום: מה שקרה לחברים שלו; אולי אין ברמאללה מגדלים כאלה גבוהים כמו בעזה. רק על הכידונים שלנו הוא חי. רק על הכידונים שלנו. באותו יום יזרקו אותו מהגג. יש למישהו איזו שאלה בכלל על העניין הזה? אז על מה אתם מדברים? העולם הזה הוא אנטישמי. צריך לחשוף את הדבר הזה. כל הביקורת על עם ישראל, על הצבא שלו, כל ה"שוברים שתיקה", ומרצ שמקריאים פה את "שוברים שתיקה" – בושה וחרפה. אנשים שמעודדים חרם על יהודים. 70 שנה אחרי השואה כל העולם נגדנו. זאת אנטישמיות. אומה ערבית שכל היום רוצחת – האחד את השני, כשיעשו – תחשבו מה היו עושים ליהודים ב-1948, מה היה קורה אם הערבים היו מנצחים אותנו. אז אתם עוד באים וצועקים לנו? אנחנו הושטנו לכם יד לשלום, חזרנו לארץ שלנו, ולא באנו למלחמה. אתם באתם למלחמה, ולכן גורשתם. והנה, אני אומר, היו מקרים שגורשתם, ואתם חוזרים על הטעות הזאת יום-יום, במקום לקבל את היד שלנו, שמושטת לשלום – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – שאומרת לכם: תחיו פה בשלום ותחיו פה בשוויון – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> איזה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – אתם שוב, שוב תוקפים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אדמה ערבית – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אל תקשקש. קשקשן. <ינון מגל (הבית היהודי):> שוב תוקפים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אל תקשקש. <ינון מגל (הבית היהודי):> שוב תוקפים. אתם עושים את אותה טעות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה קשקשן. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא תלמדו אף פעם, לא תלמדו אף פעם. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> זה כמו המשל עם העקרב והצפרדע, אתם תוקפים, והרצח הזה – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אל תקשקש, אל תקשקש. קשקשן. <ינון מגל (הבית היהודי):> איפה הגינוי שלך לרציחות? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אל תקשקש, אל תקשקש. <ינון מגל (הבית היהודי):> נשרפה כנסייה בטבריה, בכינרת, כולם פה עמדו בתור לגנות את השרפה. איפה אתם בגינוי שלכם על רציחות? אתם יודעים לגנות רציחות – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בשרפה – על כל – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – או שזה מקובל עליכם? מקובל עליכם? תרבות של שקר. אתה מגנה, אז תגנה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה השקרן. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני השקרן? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה השקרן. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתם אנשים שלא מוכנים להודות שהיה פה בית-מקדש – שלא היה פה עם ישראלי לפני אלפיים שנה, ואנחנו שקרנים? זאת תרבות של שקר. עומד פה זחאלקה על הבמה ואומר: ירושלים היא לבו של העם הפלסטיני. תגיד, מאיפה הטרמינולוגיה הזאת? מתי ירושלים הייתה לבו של העם הפלסטיני? ממתי יש עם פלסטיני? ממתי ירושלים חשובה לאסלאם? אנחנו רואים את התמונות, אתם עומדים – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אין, אין, רק אתה פה. רק אתה, זהו. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – וכולם מפנים את אחוריהם לכיוון המקום הקדוש. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> רק אתה פה. <ינון מגל (הבית היהודי):> לכיוון מכה הפנים – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> רק אתה. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ואחוריהם למקום הקדוש – ואתם מדברים על ירושלים? אתם לא מתביישים? אם לא היינו באים לפה, ואם לא היינו מקימים את מדינת ישראל, שעשינו ממנה אימפריה – אתם רואים את זה ויוצאות לכם העיניים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מאיפה עלית? <ינון מגל (הבית היהודי):> יוצאות לכם העיניים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מאיפה עלית? <ינון מגל (הבית היהודי):> אתם רואים את תל-אביב – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מאיפה עלית? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – סעו באיילון, תראו כמה מנופים, תספרו את המנופים באיילון, מה עשינו פה, תראו את ההיי-טק, תראו איזה תל"ג – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מאיפה עלית? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – יש למדינה הזאת – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מאיפה עלית? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ומה קורה בסוריה, מה קורה בעיראק, מה קורה בלבנון, מה קורה בירדן. מה עשיתם פה אלפיים שנה כשלא היינו? מה היה פה? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> שום דבר. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה היה פה? לא היה פה כלום. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה בראת הכול. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא היה פה כלום. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מאיפה עלית? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר – חבר הכנסת אבו עראר – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו באנו, הפרחנו את השממה, יוצאות לכם העיניים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – לא בעמידה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – במקום שתחיו פה בשלום, בשוויון, ותגידו: אנחנו חיים פה ואנחנו מגנים את הרציחות האלה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. תודה רבה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אבל אתם לא מגנים את הרצח. אתם לא מגנים את הרצח. זה מה שאתם עושים. ואני רוצה לחדש לך משהו: אנחנו לא נזוז מפה יותר. זה 67 שנה לעצמאות ישראל – לעצמאות ישראל – ועצמאות ישראל היא לעולמי עד. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> יש עוד נושאים. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני אומר לך, אתם יכולים לשכוח מהחלומות שלכם, שהם אבק ברוח, אבק ברוח. אתם יכולים לרצוח האחד את השני שם, בכל המרחב הערבי. אנחנו פה נשמור עלינו – אתה יודע למה? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אני לא רוצה לדעת. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא רק כי זה שלנו – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא רוצה לדעת. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – גם כי אין לנו לאן לחזור. את האלטרנטיבה אנחנו ראינו. תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> יש, יש לכם לאן לחזור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מגל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הייתי מרשה לך לחזור – מאיפה שעלית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תשיב בשם הממשלה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תחזור – מאיפה שעלית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי יכולה כמובן להשיב על כל מה שהיא רוצה בנאומו של חבר הכנסת מגל. <שרת המשפטים איילת שקד:> תודה, אדוני היושב-ראש, האמת, אין לי הרבה מה להוסיף, אני רק אסביר קצת לגבי הצעת החוק. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, של חבר הכנסת ינון מגל, מבקשת להרחיב את איסור האפליה הקיים בחוק לגבי אספקת מוצרים או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי. ההצעה מבקשת לקבוע שני איסורי אפליה נוספים על מי שעיסוקו באספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי: האחד, איסור להפלות מחמת מקום מגורים באספקת מוצר או שירות ציבורי במקום העסק או במתן הכניסה למקום הציבורי; השני, איסור להפלות באספקת מוצר או שירות ציבורי מחוץ למקום העסק בין צרכנים הנמצאים במרחק דומה ממקום העסק. לפי המתווה המוסכם ייקבע איסור אפליה במקום העסק או במתן כניסה למקום ציבורי מחמת מקום מגורים, כפי שמוצע בהצעת החוק המקורית. במקום קביעת איסור אפליה מחוץ לבית-העסק יתוקן חוק הגנת הצרכן באופן שייאסר במפורש על העוסקים להטעות צרכנים לגבי המקום הגיאוגרפי שאליו מסופק המוצר או השירות. כמו כן ייקבע בחוק זה שהטעיית צרכן לגבי המקום הגיאוגרפי שאליו מסופק המוצר או השירות תהא עשויה לזכותו בפיצויים עונשיים ללא הוכחת נזק עד 10,000 שקלים. אפליה שנסמכת על מקום מגוריו של אדם, גם כשמדובר במי שבחר, לא עלינו, לגור בחלקי ארצנו שביהודה ושומרון, היא תופעה מכוערת, שהבית היהודי לא קיבל מעולם, ולעולם לא יקבל. ניאבק באפליה הזאת עד חורמה. אורי אורבך, זיכרונו לברכה, היה הראשון להגיש הצעה כוללת שמטפלת בסוגיית האפליה מחמת מקום מגורים. הוא זיהה כי בכל עילות האפליה המוכרות לנו, דת, גזע ומין, חסרה עילה נוספת. זו עילה שלכאורה קשורה לתחום הצרכני של אספקת מוצרים ושירותים, אבל בפועל מגדירה אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'. הוא לא זכה להשלים את תיקון החקיקה הזה, וינון מגל ממשיך את דרכו. זה גם המקום להזכיר את התיקון של שולי מועלם לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שעבר כאן בשנה שעברה והגדיר את עילת מקום המגורים כעילה אסורה בתחום יחסי העבודה. אט-אט נשרש גם את ההבחנה המיותרת הזאת. דין יהודה ושומרון כדין תל-אביב. כאמור, הממשלה תומכת במתווה זה, כפוף לכך שנוסחה של הצעת החוק יתואם עם משרד המשפטים. עכשיו, אני רוצה גם לומר כמה מילים על מלאכי רוזנפלד, זיכרונו לברכה, שנרצח בדם קר בבנימין. חברי לסיעה, ובהם היושב-ראש, חזרו לפני זמן לא רב מהלווייתו. לצערי, באותו אזור נרצח לפני כמה ימים דני גונן, זיכרונו לברכה. שניהם, דרך אגב, בחורים צעירים, באותו גיל פחות או יותר; שניהם חיו את חייהם: דני הלך לרחוץ במעיין ומלאכי חזר ממשחק כדורסל, ושניהם נרצחו רק כי הם יהודים. דני אפילו עצר לערבי שניגש אליו לרכב כדי לראות אם הוא צריך משהו, רצה אולי לעזור לו. ושניהם נרצחו רק כי הם יהודים. ואני רוצה מכאן לשלוח מסר למתיישבים ביהודה ושומרון, בשנת 2015 – תהיו חזקים, תהיו זקופים, עם ישראל עומד מאחוריכם. אנחנו יודעים שההתיישבות ביהודה ושומרון מגינה על ההתיישבות בתל-אביב. יש בסך הכול 19 שנה הבדל בין 1948 ל-1967, מה זה לעומת 3,800 שנה של התקופה שבה העם היהודי נמצא בארץ-ישראל. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> השרה, אתם מכירים אבל דוגמאות על מקרים כאלה שקרו? אנחנו פשוט – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> בוודאי. כשעמדתי בראש ארגון "ישראל שלי" קיבלתי הרבה מאוד פניות, הרבה מאוד פניות, מתושבים שסירבו לספק להם שירות. אני זוכרת שפעם אחת סירבו להוביל מקרר, פעם אחת סירבו להוביל מיטה, בכל מיני אמתלות שונות. אני חושבת שכל מפלגה שדוגלת בשוויון – גם המפלגות בקואליציה – ואני בכלל מצפה מכל המפלגות הציוניות להצביע ולתמוך בהצעת החוק. אני זוכרת שהשר אורי אורבך, כשהוא היה חבר כנסת, ניסה לקדם את ההצעה הזאת, חברת הכנסת שולי מועלם וכל הסיעה שלנו בכנסת הקודמת נאבקו כדי להוציא את הצעת החוק הזאת מערר שבה היא הייתה תקועה, ואני מתרגשת מכך שחבר הכנסת ינון מגל הצליח להעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית. אני בטוחה שניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, יזכה בעוד שבוע או שבועיים להביא אותה לכאן לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת המשפטים. חברת הכנסת מיכל רוזין ביקשה להתנגד להצעת החוק. חבר הכנסת מגל, אחריה – אחרי דבריה של חברת הכנסת רוזין – אתה תוכל להשיב, אם תחפוץ בכך. שלוש דקות לרשות גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי וחברות הכנסת, קודם כול, אני באמת רוצה גם להשתתף בצער על מלאכי רוזנפלד שנרצח בפיגוע, בן 25 בלבד במותו. תנחומי הכנים למשפחה. וכמו שכתבתי אתמול, גם בפייסבוק – טרור הוא טרור, ואני מגנה אותו בתוקף ומקווה שימוצה הדין עם הרוצחים. אבל אני עליתי כאן להתנגד להצעת החוק של ינון מגל, שידוע לי היטב שהיא גם הצעת החוק של חברת הכנסת שולי מועלם וגם של חברי, זיכרונו לברכה, השר אורי אורבך – הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. המחנה הציוני, אם תקשיבו לי, אז תבינו למה צריך להתנגד להצעת החוק הזאת. מדובר פה, וכמו שאמרה השרה – לא סתם זה הצעות חוק של הבית היהודי. כמו שאמרה השרה, היא כל כך מתרגשת, מכיוון שמדובר פה בסיפוח זוחל של החוק הישראלי לשטחים הכבושים, מעבר לקו הירוק, 67'. אין הפליה בשירותים ומוצרים. כאשר יש הפליה שהיא אינהרנטית למוצא של אדם, מוצא אתני, למינו וכדומה, הרי החוק הישראלי כבר תופס לעניין. אבל אמרה את זה השרה בצורה חד-משמעית, היא לא ברחה מהעניין. היא אמרה: דין יהודה ושומרון כדין תל-אביב. זו השורה התחתונה של הצעת החוק הזאת. זה מה שהצעת החוק אומרת. היא לא מדברת לא על בית-שאן ואפילו לא על כפרים ערביים. היא לא מדבר על שום דבר. היא מדברת על מעבר לקו הירוק, וזה המשך הפרת החוק הבין-לאומי, שקובע שהחוק הישראלי לא יכול לחול על השטחים הכבושים, ולצערי הרב זה ממשיך. ינון מגל, חבר הכנסת ינון מגל – שוב עולה פה לדוכן כל שבוע מחדש חבר כנסת ימני אחר, קיצוני, שמתסיס את האווירה, הפעם זה חבר הכנסת מגל. האומה הערבית, כל מה שהיא יודעת, כל התרבות שלה – איזה ביטויים גזעניים – כל התרבות שלה זה דם ודם ואלימות. זה פשוט המשך הפחדה והסתה נגד כל החברה הערבית, בישראל ובעולם כולו. מדובר פה בחוסר אחריות ושיקול דעת – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – עידוד השיח המתלהם. אין הבדל בינך לבין מה שעשה סגן השר ירון מזוז, זה בדיוק אותו דבר, אותה התלהמות, אותו חוסר אחריות. אתה כבר לא עיתונאי, אתה עכשיו חבר כנסת, יש לך אחריות. הבוקר שמעתי גם את סגן השר מהמפלגה שלך – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – אומר: אתם יודעים מה צריך לעשות אם יש מפגע? לקחת את המשפחה שלו, ענישה קולקטיבית, להעלות על מטוס, 500 דולר, ולשלוח אותם. לאן? מי ייקח אותם? המדינה? יחסים בין-לאומיים? זה לא מעניין אותם. להעלות על מטוס – פופוליזם זול וגס וחסר ערך, וככה מדבר סגן שר ביטחון במדינת ישראל. אין לזה שום משמעות, אין לזה שום תוכן, זה פופוליזם זול – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – והגיע הזמן שתנהגו באחריות ובשיקול דעת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת מגל, אם אתה מעוניין בכך, אתה יכול להשיב. לא מעוניין. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 27 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: בעד – 46, נגד – 27, נמנע אחד. אני קובע, שהצעת החוק עברה ותידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מונופול הגז> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מונופול הגז, של חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעה לסדר-היום מס' 664. עשר דקות לרשות גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אם אתה רוצה לעשות משהו רע, תחביא אותו בתוך משהו משעמם; ככה אמר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק שנייה, חברת הכנסת זנדברג. חברי הכנסת – חברי הכנסת, אנחנו מבקשים מאוד לכבד את חברת הכנסת זנדברג. רק רגע. חברי הכנסת, אנחנו נמתין עוד קצת. <תמר זנדברג (מרצ):> אני ממתינה להוראתך. הזמן על חשבוני בינתיים. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> זאת הצעתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן, חברת הכנסת זנדברג, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. אם אתה רוצה לעשות משהו רע, תחביא אותו בתוך משהו משעמם; ככה אמר הוגה הדעות והפילוסוף המודרני, או במילים אחרות, הקומיקאי והסטיריקן האמריקני ג'ון אוליבר – בהקשר אחר, אבל נדמה לי שההקשר הזה יפה גם לכאן. אז ניסיתם לעשות משהו רע ולהחביא אותו בתוך משהו משעמם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – גז – אף אחד לא שמע על זה – חשבתם שתוכלו להעביר את זה ככה, אבל לא הצליח לכם. לא הצליח לכם, כי הציבור מבין היטב, והציבור בימים ובשבועות האחרונים מנהל דיון אינטליגנטי ומלומד, עם כל הפרטים שניצבים בפניו. ואתם יודעים מה? לציבור יש הרבה יותר אינפורמציה והוא מנהל דיון הרבה יותר ענייני מאשר חלק מהשרים, מאשר, למשל, אדוני השר שטייניץ. אתה, יש לך זכויות רבות בנושאים קודמים בנושא הגז. אתה יודע, אתמול, כשצפיתי במסיבת העיתונאים שבה אתה הכרזת שמדובר במתווה הטוב ביותר האפשרי, זה הזכיר לי סצנה מסרט אמריקני, מאיזו דרמה קיטשית במיוחד, שבה הרעים לוקחים שבוי, מושיבים אותו על כיסא, וברגע השיא מכריחים אותו לדקלם איזה משפט בשפה זרה תוך כדי שהוא מנסה להעביר מסרים לטובים, שיבואו להציל אותו, כי הוא לא באמת מאמין במה שהוא אומר – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא סרט אמריקני, זה סרט של "דאעש". <תמר זנדברג (מרצ):> בדיוק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – כן, אתה נראית כמו – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – פרופסור ששינסקי, הוא השבוי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> גם פרופסור ששינסקי רבות זכויותיו, אבל נדמה לי שהוא יותר מכול קורא לעזרה לציבור, שיציל אותו מעצמו. אז הרעים כנראה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני לא יודע – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז הרעים – להפך, אתה צריך לראות בזה מחמאה – הרעים כנראה שבו אתכם, אבל הטובים זה אנחנו, זה הציבור, ומי שאמור לייצג אותנו חתם אתמול על הסכם כניעה מביש, אין מילה אחרת, שמשליך לפח לא רק את העתיד הכלכלי והחברתי של דורות של ישראליות וישראלים קדימה, אלא גם מסכן את המרחב הדמוקרטי שלנו. ואני רוצה להביא עוד ציטוט, של עוד אמריקני, אחר, בשם לואי ברנדייס, השופט, אותו אחד שאמר שאור השמש הוא שמטהר הכול – זה משפט שיפה גם לכאן, ותכף נחזור אליו, לנושא השקיפות. אבל הוא אמר עוד משפט, והוא: שאפשר לקיים דמוקרטיה, ואפשר גם לקיים כוח כלכלי עצום שמרוכז בידיים של מעטים, אבל אי-אפשר לקיים את שניהם יחד. וזה המצב שאנחנו צועדות וצועדים אליו, חברות וחברים. מצב שבו כוח כלכלי עצום ורב-ממדים, שנדמה לי שאפילו אנחנו לא יכולות ויכולים להבין עד הסוף את הזרועות שהוא טווה ושולח אל תוך החברה הישראלית. פרשה אחת, שנחשפה בעיתון "הארץ", מעידה על קשר של אחד שמוכר לנו, אמריקני, איל הימורים בשם שלדון אדלסון, שהתערב בנושא. יש כאן חברי כנסת מהאופוזיציה שיכולים להעיד על לחצים שהיו עליהם, ונדמה לי שזה רק קצה הקרחון בהתערבות בדמוקרטיה הישראלית. אבל אולי הדוגמה הקיצונית ביותר לכניעה ולהתפרקות מרצון מהכוח הדמוקרטי שמוטל לפנינו הוא הסעיף שנחשף אתמול במתווה, ואולי הסיבה הטובה ביותר למה היה כל כך חשוב לממשלה להסתיר את המתווה הזה, ואני מדברת על הסעיף שנקרא: יציבות רגולטורית. מדובר כאן בשיא של כיבוס לשוני, שמסתיר חתימה עכשיו על נטילת הסמכות המרכזית של ממשלה, שהיא רגולציה, מידיה, וויתור מרצון על שינויים רגולטוריים לעשר השנים הקרובות, לא רק מהממשלה אלא גם מהכנסת. חברות וחברים, חברי הכנסת, האם אתם יודעים שאתמול נחשף לציבור שאתם מוותרים מרצון על היכולת שלכם לחוקק חוקים בתחום הגז עשר שנים קדימה? חברים מכולנו, אתם יודעים את זה? חברים מיש עתיד, שאני לא יודעת עדיין מה עמדתכם בנושא ההצעה הזאת, אתם יודעים את זה? אתם יודעים שבמתווה הזה אתם, בשם אזרחיות ואזרחי ישראל, מתחייבים להשבית את הכנסת מעבודה למשך עשר שנים קדימה? תארו לעצמכם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל דוגמה דומה: אני מודה שלמדתי אותה בטוויטר מחברי רועי צ'יקי ארד, שצייץ היום – תארו לעצמכם שבימי הסכם אוסלו היה רבין חותם על התחייבות שהכנסת והממשלה לא ישנו את המצב החוקי עשר שנים קדימה. מישהו היה מסכים לזה? ואחרי כמה שנים עלה לשלטון בנימין נתניהו ושינה את הדברים. איפה נשמע כדבר הזה, שהכנסת מפקיעה מידיה את הסמכות לחוקק חוקים? נדמה לי שמעולם האמירה "המדינה זו אני", שככל הנראה התגלגלה מימים אחרים וממשטר אחר – התגלגלה כאן לכנסת ישראל, לממשלת ישראל, אבל לצערי התגלגלה החוצה לבעלי הון שיכולים עכשיו לחייך בכיסא שלהם, עם הסיגר, כמאמר הקלישאה, ולהגיד לעצמם: אולי המדינה זו אני. ההצעה שאני באה להציע בפניכם זו הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור אחורה. ויש כאן פרשיות קודמות בנושא הגז. חלקן משחקות גם במתווה הנוכחי, ובחלקן כבר היה קרב בין הציבור לבין הממשלה בשירות, לצערי, בעלי ההון. פרשת המיסוי; דוח ששינסקי 1. הממשלה – גם כן, בסופו של דבר לא הייתה לה ברירה וקצת נטתה, קצת הלכה לטובת הציבור. פרשה 2, ועדת צמח – חתימה על מתווה לייצוא הגז. גם שם, לאחר מחאה ציבורית ומאבק ציבורי מרשים, הממשלה נטתה קצת לטובת הציבור. בשני הדברים האלה, גם במיסוי וגם ביצוא, עכשיו ניתנו הקלות נוספות ומפליגות לטובת מונופול, שלא רק שלא פורק, כמו שנאמר לנו אתמול במסיבת עיתונאים – והנה השר שטייניץ שוב פוסע לאולם, בדיוק ברגע הזה – אלא הונצח ואפילו חוזק. ולא רק זה, אלא הדבר המרכזי שאולי היינו יכולים להשיג מזה, ואולי זה התפקיד המרכזי של הממשלה בפיקוח וברגולציה, פיקוח על המחירים, גם הוא ניתן באופן מדהים ומתמיה. איך עשיתם את זה, השר שטייניץ? איך עשיתם את זה בעודכם מסבירים לנו שהגז יישאר באדמה? הרי אין אמירה מופרכת מזו, כי כידוע לך היטב, הגז כבר זורם. הוא זורם מ"תמר". הוא פשוט במחיר מופקע, כך שכל אותן תועלות כלכליות, שאפילו אנחנו מסבירים לציבור באיזה מאות מיליארדים וטריליונים של שקלים מדובר – למה אנחנו לא מרגישים את התועלת הזו? למה המחיר שמגיע עכשיו הוא מחיר כל כך מופקע? איפה הלכו והתכרסמו מסקנות ועדת ששינסקי 1, שאתה הקמת, וצמח? איך חולקו רישיונות קידוח ביד נדיבה ובמחיר מופקע, עד שעכשיו כבר לא נשאר יותר ממה לעשות תחרות? במילים אחרות, איך נסמוך עליכם שאם עד עכשיו כשלתם ברגולציה על "תמר" ובחיבור הצינור השני, והסכמתם לדחייה ב"לווייתן" בעודכם מסבירים לנו שהגז יישאר באדמה – איך נסמוך עליכם מעכשיו והלאה שהבאתם את המתווה הכי טוב לציבור, זה שאתם אמורים לדאוג לו? נקודה אחרונה לנושא אור השמש המחטא והשקיפות. אתמול, במלאות 30 שנה לישיבת הממשלה הדרמטית שבה הוחלט על תוכנית הייצוב, התפרסמו הפרוטוקולים של אותו "לילה לבן" ששינה את הפנים הכלכליות של מדינת ישראל באופן שאנחנו מרגישים אותו עד עכשיו. וכולנו קראנו – מי שלא קרא, אני ממליצה לקרוא, זה חשוב מאוד להכיר את ההיסטוריה של קבלת ההחלטות במדינת ישראל – איך התקבלו ההחלטות, מי אמר מה למי, כמה ולמה. והיום, 30 שנה אחרי, זה מלמד אותנו דברים חשובים מאוד על ממשלת ישראל, על כלכלת ישראל, על מקבלי ההחלטות בישראל. והנה כאן, בחודשים האחרונים ישב על המדוכה צוות כלכלי, ממשלתי, שמינתה הממשלה. אני אומרת את זה כי על העובדות הספציפיות האלה יש מחלוקת. יש הכחשה מטעם הממשלה שמונה צוות, שישב צוות ושדן צוות. אתם יודעים למה הממשלה הכחישה את זה? אתמול התגלה לנו. כדי שהיא לא תצטרך לפרסם פרוטוקולים. אתה מאמין לזה, אדוני היושב-ראש? הצוות החשוב ביותר בעשורים, שקיים דיונים משמעותיים ביותר בתולדות המשק הישראלי, גנז את עצמו על מנת שלא רק עכשיו הציבור לא יוכל לדעת מה התנהל בדיוני אותו צוות קנדל המוכחש והעלום, אלא על מנת שגם עוד 30 שנה מהיום ו-100 שנה מהיום אף אחד מאתנו לא יוכל לדעת מי אמר מה למי, ובעיקר למה. ואתה יודע, אני קראתי אתמול את סיכומי הדיון, הקרויים פרוטוקולים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת זנדברג, ברשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> משפט אחרון. אני קראתי אתמול את סיכומי הדיון הקרויים פרוטוקולים שפרסמתם. הדבר היחיד שראיתי שם זה ייצוג יתר עד כדי בלתי סביר לחברות הגז והאנרגיה, שהופיעו בלא פחות מ-35 ישיבות מישיבות אותו צוות-לא-צוות. ונדמה לי שרק זה, רק על הדבר הזה ורק מקריאת אותם סיכומי דיון שנראים יותר מכול כמו הודעות לעיתונות ולא כמו פרוטוקולים אמיתיים ודיונים שקופים וכנים, רק על זה ראוי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, שתקיים כאן בכנסת, במוסד הדמוקרטיה, בינינו נציגי הציבור, את הדיון על מחדל הגז המתמשך. זה יכול להיות דוגמה ומופת לאופן קבלת ההחלטות במדינת ישראל, גם למתווה הגז, שעדיין לא מאוחר לעצור אותו ולשנות אותו לטובת הציבור, וגם מכאן והלאה, לדיראון עולם. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת תמר זנדברג. ישיב על ההצעה שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידתי חברת הכנסת תמר זנדברג, קודם כול, הסיטואציה הזו – אני מרגיש קצת מבוכה, ואני אומר לכם מדוע, אדוני היושב-ראש, וחברת הכנסת זנדברג תתקן אותי אם טעיתי. כשאני צריך לענות לחברת הכנסת זנדברג, לפעמים לרגע אני מתבלבל וחושב אם אני לא עונה בעצם לעצמי. כי לפני כמה שנים, אחרי כל המאבק העצום שניהלתי בפרשת ששינסקי, כשהקמתי את הוועדה והובלתי את החקיקה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז עכשיו זה משמש לך מגן למה לא לעשות עכשיו? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רגע, שנייה, תקשיבי. לא על זה רציתי שתגיבי. אחרי כל המאבק האדיר הזה, שבו הכנסתי את היד לכיס של תשובה ו"נובל" ושותפיהם והוצאתי מהם 400-300 מיליארד שקלים, שאותם אנחנו אמורים לקבל בשנים הקרובות, בעשורים הקרובים, יום אחד הלכתי להצגת תיאטרון, וחברת הכנסת זנדברג הייתה שחקנית באותה הצגה והיא שיחקה אותי. היא הייתה בהצגה שר האוצר דאז יובל שטייניץ. <אילן גילאון (מרצ):> זה היה דמויות משנה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ואמרתי לעצמי, קודם כול, היא עשתה את זה מצוין. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שנית, הסתכלתי על שר האוצר יובל שטייניץ תמר זנדברג, ואמרתי: אף פעם לא הייתי נאה כל כך. זה בכלל היה תענוג. אז עכשיו כל פעם שאני צריך לענות לחברת הכנסת זנדברג, אני אומר: רגע – זה כאילו אני נזכר לרגע שפעם היא הייתה אני. <תמר זנדברג (מרצ):> ועכשיו זה משמש לך מגן אנושי למה לעשות אותו דבר עכשיו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לכן, חברת הכנסת זנדברג, אני אענה לך לא בתקיפות ולא בתוקפנות, אלא ביישוב דעת, כיוון שאת פעם היית אני. היום לא כל כך היית אני, ואני חושב שאז, כשייצגת אותי, דיברת בשיקול דעת ובהיגיון רב, כי זה מה שאפיין את הטיפול שלי גם בפרשת ועדת ששינסקי, שעיקרה היה להוציא את הכסף מהגז, וגם בפרשה הנוכחית, שעיקרה הוא להוציא את הגז מהים. כי אם לא נביא את הגז, גם כל אותם עשרות ומאות מיליארדים לא יגיעו, וגם לא נקבל את הביטחון האנרגטי, נישאר תלויים בשדה אחד, עם צינור אחד, שזה גם מונופול וגם חוסר ביטחון אנרגטי, וגם רוב הגז נשאר בבטן הים. זה המצב היום. אז חבל שלא ייצגת אותי עם אותם נחישות והיגיון ולקיחת אחריות כמו שייצגת אותי אז. <תמר זנדברג (מרצ):> איפה הגז מ"תמר"? למה עצרתם את הפיתוח של "לווייתן"? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חברת הכנסת זנדברג, לא מתאים לך לקרוא קריאות ביניים. תקשיבי. מאחר שהיום דווקא נכשלת בייצוג שלי, אז, לפני ארבע שנים או שלוש שנים הצלחת יפה, היום לא כל כך הצלחת, אז אני אייצג את עצמי וכן אענה על כמה מהטענות שטענת כאן, ואולי, אם תקשיבי ברצינות, אם את פתוחה לשכנוע, גם תשתכנעי. <אילן גילאון (מרצ):> עכשיו אתה תעשה את התפקיד שלה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני יכול לעשות רק את התפקיד של שר האנרגיה של מדינת ישראל, שאחראי לטובת המדינה ואזרחיה, וכך פעלתי תמיד. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל אז אמרת שאיימו עליך, היו איומים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> והיו מאות מודעות בכל העיתונים נגדי. הרי הטייקונים של הגז והנפט ניהלו נגדי את המאבק הכי גדול שהם ניהלו אי-פעם, ואני נגדם, וגם ניצחתי במאבק הזה. גם ניצחתי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> האם אתה יכול להגיד באופן חד-משמעי שלא היית חשוף לאיומים בשלב הזה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בשלב הזה התשובה היא חיובית, חד-משמעית. אני חושב שאנשי הגז והנפט, חברות האנרגיה והבעלים שלהן, כבר למדו את הלקח והבינו שאפשר לנסות לשכנע, אבל אי-אפשר לאיים, או שהאיומים לא משיגים אצלי שום תוצאה. ואתה יודע מה, יוסי? אפשר לפעמים לא להסכים, אבל בדיוק אותו אדם שפעל לפני שלוש-ארבע שנים, כשר אוצר, נגד חברות האנרגיה ובעד האינטרס הציבורי, כך גם היום אני פועל בעד האינטרס הציבורי, וכשצריך, גם נגד החברות האלה. ובמתווה שגיבשנו, החברות האלה נאלצות לקבל על עצמן – תקשיב טוב – לא תנאים קשים, את התנאים הקשים ביותר בכל מדינות המערב, או מדינות ה-OECD, שיש בהן גז. כלומר, אם תיקחו חברות, כמו "נובל אנרג'י", או כמו "בריטיש גז", או כמו "של", או כמו "וודסייד", או כמו "אדיסון", ורבות אחרות, ותעשו השוואה, כשהם מגלים מאגר גז בארצות-הברית או קנדה, בהולנד או נורבגיה, בדנמרק או בריטניה, באוסטרליה או ניו-זילנד – ובישראל – אלה רק מדינות ה-OECD – איפה התנאים הכי קשים והכי מחמירים? איפה הדרישות של המדינה הן הכי קשות? זה כאן, בישראל. ולכן, כל הדיבורים על ויתורים לחברות האנרגיה הם הטעיה גמורה, כי מי שבאמת מוותרים במתווה הזה, ונאלצים לקבל על עצמם לא סתם תנאים קשים, אלא את התנאים הקשים ביותר לחברות גז בכל מדינות המערב, זה דווקא חברות האנרגיה, שהסכימו לקבל על עצמן תנאים שלא קיימים בשום מדינה מתוקנת מערבית אחרת. ולכן – אני קודם כול אזכיר את התנאים המרכזיים, כל השאר זה זוטות. אנחנו המדינה המערבית היחידה שמטילה חבילה של שלוש מגבלות, שלוש מגבלות קשות, על חברות הגז: מגבלת יצוא – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – מגבלת מחיר – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ומגבלת בעלות. מגבלת היצוא – המדינה המערבית היחידה שהגבילה יצוא עד לאחרונה הייתה ארצות-הברית, וארצות-הברית עכשיו החליטה על תהליך, שכבר התחיל, של הורדת מגבלות היצוא, אבל לא בריטניה, לא הולנד, לא דנמרק, לא נורבגיה, לא אוסטרליה, לא קנדה – לא מטילות מגבלות יצוא. אז המגבלה הראשונה היא מגבלת היצוא. המגבלה השנייה היא מגבלת המחיר. במתווה שחברות הגז נאלצו להסכים לו – נאלצו להסכים לו – ישראל מטילה מגבלת מחיר או שתי מגבלות מחיר: גם תקרת מחיר שאפשר לרדת ממנה אבל אי-אפשר לעלות מעליה, וגם מגבלה נוספת – שברגע שהן מוכרות גז יותר בזול ליצוא לחוץ-לארץ, הן מייד צריכות להוריד ולהציע מכאן והלאה את הגז בארץ באותו מחיר נמוך יותר. אלה שתי מגבלות מחיר. מכל עשר מדינות ה-OECD שמפיקות גז בכמויות גדולות, רק מדינת ישראל מטילה מגבלת מחיר, וזה למעשה שתי מגבלות מחיר. זה לא קיים בארצות-הברית, זה לא קיים בהולנד, זה לא קיים בנורבגיה, זה קיים אצלנו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר, עכשיו תצטרך לעצור הכול בגלל מבקר המדינה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תכף אני אתייחס גם לזה. המגבלה השלישית, מגבלת הבעלות. אנחנו, לפחות בשנים האחרונות, המדינה המערבית היחידה שאומרת לחברות גז: תמכרו את האחזקות שלכן, שקיבלתן באישור, שקניתן ביושר; תמכרו את האחזקות שלכן ב"כריש" ו"תנין", ותמכרו חלק גדול – "דלק" את הכול, "נובל" חלק מהאחזקות ב"תמר". אתם יודעים, יש פסוק בעברית: יגעת ומצאת, תאמין. אנחנו אומרים לחברות האלה, לפחות ב"כריש", "תנין": יגעת ומצאת, תמכור, תצא משם. כל שאר הדברים, חברתי תמר זנדברג – אני לא אספיק להבהיר את כולם כעת – אבל יש כאן המון פופוליזם, המון הטעיה, המון הסתה. לא רק אני, גם פרופסור איתן ששינסקי, שהוא מומחה בעל שם עולמי במינהל ציבורי של משאבי טבע, בדיוק בנושא הזה, כששאלתי אותו: איתן, איך אתה רואה את המתווה הכללי – ביום רביעי בבוקר, יום רביעי שעבר, לפני שהגענו להסכמות – זה טוב? זה לא טוב? הוא אמר: זה הטוב ביותר האפשרי, אני ממליץ לך לחתום עליו בשתי הידיים ולא באחת. לכן אני דוחה את הטענות. <אילן גילאון (מרצ):> מה עמדת – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני גם בכלל מתנגד להקמת ועדות חקירה פרלמנטריות; בשביל זה יש עבודה פרלמנטרית רגילה – ממליץ לחברי הכנסת לדחות את ההצעה הזאת בכל מקרה, כי היא לא ראויה מהותית וגם פרוצדורלית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר התשתיות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה אתה לא מתייחס לדוח המבקר? שאלתי אותך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שכחתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו, גם לבקשת הממשלה וגם לבקשת 20 חברי כנסת שהגישו לנו חתימות, נקיים בנושא הזה הצבעה שמית. ההצבעה היא על העברת ההצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לוועדת הכנסת. אנחנו נצביע בהצבעה שמית מי בעד ומי נגד. מזכירת הכנסת תקרא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – נגד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המזכירה תקרא בבקשה בשמות אלה שלא נכחו בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זוהיר בהלול – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם עשה זאת? ההצבעה הסתיימה. המזכירה תספור בבקשה. אלו הן תוצאות ההצבעה: 37 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום בדבר הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מונופול הגז לא התקבלה. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך לאישור הרכב הוועדות במליאת הכנסת ביום 1 ביוני 2015, הריני מתכבד להודיע בזאת על איוש המקום הפנוי לסיעת הליכוד בוועדת החוץ והביטחון: חברת הכנסת מיכל רוזין תכהן כממלאת-מקום קבועה במכסת סיעת הליכוד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר גלנט מבקש להודיע שהוא השתתף בטעות בהצבעה הקודמת בעניינה של הקמת ועדת החקירה. <הצעות לסדר-היום> <המשבר המתמשך בענף התיירות והקושי להתחרות עם החלופות שמעבר לים> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעות לסדר-היום בנושא: המשבר המתמשך בענף התיירות והקושי להתחרות עם החלופות שמעבר לים, מס' 638, 649 ו-667. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת לוי? אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. בבקשה, שלוש דקות, כידוע, לרשות אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, שנת 2014 הייתה לענף התיירות כמו "צוק איתן" אחד גדול. צריך להבין שכשאנחנו מדברים על ענף התיירות אנחנו מדברים גם על התיירות המשמעותית יותר, שכולם יודעים שהיא נפגעה, של המלונות הגדולים, סוכני הנסיעות והחברות הגדולות יותר – שם היה אפשר למדוד את זה בצורה מאוד דרמטית וזה היה למראית עין. אבל לא פחות מזה, ואולי הרבה יותר, מי שנפגעו בצורה אנושה ברחבי הארץ היו אותם בעלי עסקים קטנים בתחום התיירות, עסקים שהם צימרים, עסקים שהם מורי דרך, עסקים שנשענים בעצם על העובדה שמגיעים הנה תיירים כל קיץ; ובשיא עונת הקיץ בקיץ שעבר, כמו שאתם יודעים, הייתה פגיעה מאוד קשה בתיירות, והם נמצאים במצב קשה. והמדינה – ואני זוכר, כבוד השר לוין, אני זוכר שגם אתה היית בוועדת הכספים בחלק מהדיונים שעשינו – המדינה כן נדרשה והתייחסה בסופו של דבר לחלק מחברות התיירות הגדולות יותר והביאה איזה הסדר שנתן להם פיצוי כלשהו. אבל המכה הגדולה ביותר הייתה על אותם גורמים אין-ספור, קטנים יותר, שלא קיבלו את הפיצוי, ואני אפרט למה. קודם כול, הם לא קיבלו את הפיצוי כי הם לא היו בתחום 40 הק"מ, ואתם יודעים שהרבה מאוד מהתיירות שנפגעה – היא נפגעה לא רק בתחום 40 הק"מ, היא נפגעה גם הרבה יותר רחוק. אפילו תיירות בצפון של עסקים קטנים – בקושי היו הזמנות. מצב הרוח הלאומי היה מאוד קשה. ולא ניתן שום פיצוי על הפדיון לאותם עסקים. שום פיצוי על הפדיון. יש לציין שמס הכנסה כן נתן פיצוי להרבה מאוד מהנפגעים ברכוש והרבה מאוד מהנפגעים בעובדים. כלומר, הוא נתן פיצוי יפה, הוא עשה את העבודה שלו מאוד ביעילות, יוצאת דופן הייתי אומר הפעם, ובאמת ראה את כל אותן תביעות של אנשים שנפגעו, שהעובדים שלהם לא הגיעו לעבודה והם היו צריכים לפצות אותם. אבל עיקר הפיצוי שלא ניתן זה הפיצוי על הפדיון, הפיצוי של מקומות שקשורים לתיירות כמו ברים ומסעדות וצימרים וחברות טיולים כאלו ואחרות, ואותם עסקים נמצאים במצב קשה ביותר. אני חייב לומר את הדבר הבא: אם אנחנו רוצים תיירות ברמה במדינת ישראל, היום אנחנו צריכים לעשות כמה מעשים שהם מעשים יזומים, כמו – אי-אפשר לצפות שבאשקלון, ומי שהיה שם לאחרונה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הזמן הסתיים. הזמן הסתיים, אדוני. לקצר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עוד שני משפטים. – – וראה את חוף הים היוצא-דופן ביופיו, וראה שיש עניין של משקיעים כאלה ואחרים להגיע לאשקלון ולשקול השקעה בתיירות – חבר'ה, אי-אפשר לעשות את זה בלי אזור פיתוח א' לתיירות. או במקומות כמו ערד, שבסוף הגבעה שלך שם, איפה שיש חלק מהישיבות, באותה דרך שמובילה למצדה, שמגיעים אליה 1.5 מיליון תיירים בשנה ואין להם שם איפה לקנות, ואין להם איפה להיות, ואם אותה עיר כמו ערד הייתה מביאה איזו אסטרטגיה כזו או אחרת בתחום התיירות זה היה עושה מהפכה. כלומר, מה שאנחנו אומרים, גם ענף התיירות נמצא במשבר וגם יש הזדמנות בתיירות, אבל בשביל זה המדינה צריכה לעמוד מאחורי התיירות כמו שהיא עומדת מאחורי ההיי-טק, באותם אזורים שיש להם ייחוד תיירותי והם יכולים להוביל בו את מדינת ישראל. אז על זה אנחנו דואגים ובשמם אנחנו מדברים, ובעיקר בשמם של העסקים הקטנים שנמצאים במצב קשה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות לרשות גברתי, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדבר שאני רוצה להתחיל ממנו זה שאני עומדת בראש שדולת התיירות, וזו ההזדמנות כמובן להזמין עוד חברי כנסת להצטרף לשדולה. כנראה בסוף חודש יולי, אנחנו נתאם את זה כמובן עם השר, אנחנו נעשה השקה של השדולה, ואני מקווה מאוד שאנחנו נעשה הרבה דברים יפים. אני באמת לא רציתי להכריז מהדוכן דעות פופוליסטיות, אני רוצה לתת קצת נתונים ומספרים שבעיני יש להם משמעות מאוד מאוד גדולה. סך הכול מועסקים בתיירות נכון להיום כ-218,000 איש; כ-100,000 תיירים מספקים כ-3,400 מקומות עבודה; תעשיית התיירות תורמת לתוצר המקומי הגולמי כ-48 מיליארד שקלים, מזה 22.4 מיליארד תרומת התיירות הנכנסת. כל תייר מוציא בארץ כ-1,750 דולר בממוצע. המצב כיום ממש כמו מה שמורה אמר לתלמיד: יש פוטנציאל, הוא רק לא ממומש. אנחנו אומרים את זה במשך שנים, אבל אנחנו לא רואים איך אנחנו משנים את המצב. ופה – אדוני השר, מאוד מאוד חשוב לי שתקשיב. גברתי מזכירת הכנסת, אני מתנצלת, אבל חשוב לי מאוד שהשר ישמע את דברי. אני פונה אליך כי אני חושבת שאני יודעת מה הפתרון. הפתרון הוא לא לפתח עוד אזורי תעשייה או אזורים תיירותיים, כי אני יודעת שאצלי בעיר יש כאלה, אבל הם לא מצליחים, ולמה? כי, אני חושבת, אנחנו כמדינה לא יודעים ולא עושים מספיק כדי לשווק את התיירות במדינת ישראל. רק שוב כמה נתונים: ב-2013 תקציב השיווק היה 225 מיליון שקלים. ב-2014 זה ירד ל-116 מיליון שקל. במקום להגדיל, כי עברנו תקופה קשה של "צוק איתן", אנחנו עוד מורידים. הפתרון היחיד שאני טוענת שיכול לעזור כאן – כבר ב-2015 להוסיף לפחות 100 מיליון שקל לתקציב השיווק. כמובן במבט קדימה הוא צריך להיות סביב 400 מיליון שקל, שאני בטוחה שיכול להביא סדר גודל של – כאן דיברתי על מספר מקומות העבודה שהוא 3,400, אנחנו יכולים להגיע גם ל-6,000. במצב שלנו היום, אני שוב הפעם אומרת מהניסיון, זה הפתרון. לכן אני מצפה לעזרתך בנושא של השיווק, להוסיף כסף, ודחוף. אני רק אומרת, לפני שאני מסיימת, אני רואה מה עושה רוסיה – פשוט אני לפעמים רואה גם ערוצים בטלוויזיה מרוסיה – מה עושים במדינות אחרות, איך הם משווקים את עצמם מול המדינה הזו. ודבר אחרון שגם כאן אתה צריך להתערב – בשנה האחרונה 3,000 תיירים מאוקראינה לא נכנסו למדינה הזו. החזירו אותם כבר בשדה התעופה. למה? צריך לשאול את משרד הפנים. לכן, בבקשה, יש כאן אתגר מאוד גדול, ואני מצפה שביחד אנחנו אכן נביא שינוי. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב. יעלה להשיב השר יריב לוין. אה, סליחה. מיקי, לא דיברת ראשון? סליחה. אז חבר הכנסת מיקי לוי. בלעדיך, אמר השר, הוא לא מסכים לענות. אז שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי כנסת נכבדים, אין בכוונת השאילתה הזו או העלאת הנושא כדי לנגח חלילה את המשרד או את השר, אלא להפך – לקיים דיון כלשהו כדי לעזור לשר התיירות וכדי לעזור למשרד התיירות. התיירות נקלעה לתקופה רעה מאוד בשנה וחצי שחלפו, כי יש מגמה שתיירים אינם מגיעים לארץ. מדובר בירידה של כ-17%. זה בהחלט מקור לדאגה. התיירות בכל העולם נחשבת כמנוע צמיחה, ודווקא אנחנו, שנמצאים בנקודה מאוד מאוד חמה כמו ארץ הקודש, עם המקומות הקדושים לכמה דתות, מרגישים עקב המצב הביטחוני ירידה קשה בתיירות. אין בכלל ספק שהתיירות היא מנוע צמיחה. הפוטנציאל של התיירות במדינת ישראל הוא פוטנציאל עצום. ארץ קודש – כבר אמרנו; חופים, שמורות טבע, חופי ים מדהימים. אבל עדיין יש בעיות. אני מודה שבקדנציה הקודמת ניסיתי לטפל בחלק מהן. חלקן – הצלחנו, חלקן – לא. הוצאות על מס מעסיקים. דנו השבוע בנושא החקלאות – אדוני השר, אני אומר לך שגם צריך לדרוש עבור בתי-מלון מיוחדים, כמו בים-המלח, שלא מסוגלים להעסיק ישראלים במקצועות כמו חצרנות, מטבח וכו', צריך לדרוש את ההקלה הזאת, ואותו דבר באילת, כי המצב הוא בהחלט מצב לא טוב, בפרט הוצאות האבטחה. חברים, הגיע הזמן להוריד את העול הזה, של מאות מיליונים בשנה בהוצאות האבטחה שמוטלות על בעלי המלון ועל מלונות מדינת ישראל. יש לדון בכך עם המשרד לביטחון פנים. אני מתנדב לייעץ בעניין הזה. כבר הורדנו אבטחות ממקומות אחרים. אפשר למצוא חלופות של דלתות חשמליות, של מאבטח אחד – אפשר. צריך לנסות בתקופה קשה כזאת להקל על בתי-המלון. מועסקים בבתי-מלון 218,000 איש. זו כמות לא מבוטלת של עובדים. אנחנו – בשנה הקודמת, בסוף שנת התקציב, לצערי התקציב לא רץ – הקדשנו סכום נכבד מאוד, של מאות מיליונים, לנושא שיווק ופרסום במדינות העולם, וראוי שהאוצר – אני סומך עליך, אדוני השר, בעניין הזה – יחזיר את זה לתקציב המדינה. יש לי קרן אור אחת בכל נושא התיירות ומשרד התיירות – כניסתו של שר צעיר, שזה לו התפקיד הראשון כשר. אני אישית, גם כחבר וגם כמעריך, מאוד סומך עליך, על הכישורים המבורכים שלך, ואין לי בכלל ספק שאתה תשיב את המשרד למקומות גבוהים יותר. תודה רבה – והצלחה לך, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את השר לוין לעלות, ועד שתעלה, כבוד השר, אני מברך משלחת מאוסטרליה, של מנהיגים אוסטרלים, מנהיגי הסתדרות אוסטרלים וגם חברי מפלגת העבודה האוסטרלית. With the permission of the minister, I welcome you, union and labor leaders from Australia, for coming to Israel, to the Knesset. Australia is a good friend of Israel, and Israel – of Australia, and we are welcoming you here, in the Knesset. You are led by Michael Borowick, our friend. Welcome to Israel, and we hope to continue the great work together. This is Minister Levin. (מחיאות כפיים) <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לפתוח ולומר תודה למציעים. אני מוכרח לומר, גם לחבר הכנסת לוי, גם לחברת הכנסת פלוסקוב, גם לחבר הכנסת מרגלית – כן ירבו הצעות לסדר-היום בנושא הזה, וכן ירבו בכלל אנשים כאן, בבניין, שמוכנים לעסוק בנושא הזה ולשים אותו במקום שבו הוא צריך להיות, ואני ודאי מברך ברכה חמה על הכוונה להקים כאן שדולה לתיירות. אני בטוח שהיא תהיה לנו לעזר רב בהתמודדות ובמאבקים הרבים שאנחנו צריכים לנהל כדי להביא את ענף התיירות למקום שבו הוא צריך להיות. תראו, אני אפתח ואומר שאני מעריך מאוד את – אמרה לי קודם חברת הכנסת פלוסקוב שהיא הייתה עדינה בדברים שלה, וזה באמת נכון; אמר חבר הכנסת לוי: אני לא כאן כדי להתריס אל מול המשרד ואל מול השר. אבל אני כן אומר לכם, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה, כי בכל זאת הייתי חבר כנסת מהקואליציה בשתי הקדנציות הקודמות, כך שיש לי שותפות באחריות לעניין הזה, שאפשר להיות פחות עדינים ולומר שמה מתרחש בענף התיירות, והזנחתו המתמשכת לאורך שנים – דבר שבאמת קשה להבין אותו – גורם למשק הישראלי נזק עצום, והגיע הזמן לקום ולתקן אותו. זה לא סוד שכאשר התנהלו דיונים על חלוקת התיקים בממשלה, אני ביקשתי לקבל לידי את משרד התיירות, ואני מודה שקיבלתי אותו בלי מאבקים רבים מדי, כי הביקוש לעניין הזה היה נמוך מאוד, וחבל מאוד שזה המצב. אני מאמין שלכלכלת ישראל יש שלושה מנועים, או שלושה מרכיבים, או ענפים, שמהם יבואו צמיחתנו וההכנסות הגדולות שלנו, לפחות בשנים הקרובות: האחד הוא כל תחום החדשנות, ה-innovation, היי-טק, ביו-טק וכן הלאה, שמקבל תשומת לב רבה מאוד, עם חקיקה מיטיבה בתחום המס ועם שורה ארוכה של דברים חשובים וטובים שעושים וצריך להמשיך לעשות ולהגביר. התחום השני הוא תחום האנרגיה. נדמה לי שבימים האלה, כשאנחנו עוסקים בסוגיית הגז, לא צריך להכביר מילים גם על חשיבות העניין וגם על תשומת הלב שהוא מקבל. והתחום השלישי, תחום התיירות – מי שמע? מי יודע? למי אכפת? את מי זה בכלל מעניין? מי בכלל מוכן להשקיע כסף בעניין הזה? וצריך להבין שאנחנו בעצם שומטים במו-ידינו את אחת משלוש הרגליים שעליהן צריך להישען המשק הישראלי, שיכולה בהחלט להציב את המשק הישראלי במקומות אחרים. אתן רק דוגמה אחת, אולי, קצת כדי למקם אותנו במספרים. כל תייר שמגיע למדינת ישראל הרי משאיר כאן כסף. הממוצע של ביקור תייר בישראל הוא כשמונה ימים, והסכום שמשאיר התייר הזה כאן הוא יותר מ-1,550 דולר לאדם. כלומר, בחשבון פשוט, אנחנו מדברים על משהו בסדר גודל של כ-6,000 שקל לכל תייר כזה. תעשו את החשבון, מה המשמעות של תוספת של 100,000 תיירים, כאשר צריך גם לזכור שכל תוספת של 100,000 תיירים כאלה יש לה משמעות של תוספת של כ-2,000 מקומות עבודה ישירים ועוד כ-2,000 מקומות עבודה עקיפים; עקיפים – הכוונה בתעשיות כמו מסעדות, חנויות, דברים כאלה. ואני רוצה להזכיר יותר מזה, שבעסקים כאלה, כמו סוחרים, חנויות שרוכשים בהן דברים, מסעדות ודומיהן, אנחנו מדברים בדיוק על אותם עסקים קטנים שאנחנו כל הזמן מדברים כאן גבוהה-גבוהה על הצורך לעזור להם, לסייע להם ולקדם אותם. יש עוד יתרון אחד בתיירות: בניגוד לענפים אחרים, שבהם ההשקעות מניבות פרי לעתים אחרי שנים ארוכות מאוד ועם סיכון מאוד גבוה, בתיירות, מה שהשקעתי היום, בהרבה מאוד מקרים אני רואה אותו בתוך חודשים ספורים. בעיקר הדבר הזה נכון בנושא השיווק, שבצדק הדגשת, חברת הכנסת פלוסקוב, שהוא לב העניין, והוא הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות. אני אומר שוב: רבותי, צריך להבין שהתעשייה הזאת, של התיירות הנכנסת – אני לא מדבר כרגע על תיירות הפנים – רק התיירות הנכנסת מכניסה למדינת ישראל, גם במצבה הלא-מזהיר הנוכחי, כ-20 מיליארד שקל בשנה, ואנחנו מגיעים למספר הזה עם פחות מ-3 מיליון תיירים שמגיעים למדינת ישראל – מספר שאי-אפשר לכנות אותו אלא מספר שערורייתי. אני אתן לשם השוואה: בספרד – יותר מ-62 מיליון תיירים בשנה; מצרים, עם כל בעיות הביטחון שלה, נמצאת עדיין במספר כפול מאתנו, אם לא למעלה מזה; אפילו בירדן, השכנה, שאינה משופעת באתרים כפי שלנו יש, הפער בינינו לבינם הוא משהו בסדר גודל של מיליון וחצי תיירים שמגיעים אליהם – יותר מאשר אלינו. <טלי פלוסקוב (כולנו):> הם משווקים את עצמם מאוד יפה. <שר התיירות יריב לוין:> כן. כדי להצליח בתיירות, הדבר הראשון שאתה צריך – שיהיה לך מוצר תיירותי טוב. למדינת ישראל יש מוצר תיירותי מצוין: יש לה אתרים מדהימים, שמדברים כמעט אל כל אדם בעולם, שאין שני להם באף מקום. זו מדינה שלתייר בטוח בה, נוח לטייל בה. הרבה אנשים כאן דוברים שפות שונות, ועבור תיירים מהרבה מאוד מדינות – זה נותן להם תחושה הרבה יותר טובה, כמעט כמו של בית. מזג אוויר מצוין, חופים, מדינה שאדם שקרוב לדת ימצא בה בקלות את מבוקשו, ואדם שמחפש דברים אחרים – בילויים ודברים מהסוג הזה – גם הוא ימצא את מבוקשו, ומי שרוצה לשלב בין הדברים ודאי מוצא את הכול בכפיפה אחת. מדינה שהיא קטנה בשטחה, ולכן אין צורך בנסיעות ארוכות, ואתה יכול בטיול מהנה ובנסיעה לא ארוכה להגיע ממקום למקום ולראות מקומות שההבדלים ביניהם הם הרבה פעמים מדהימים; כשאתה נוסע מרחק קצר. יש לך אתרים היסטוריים, יש לך מקום כמו ים-המלח, עם הייחודיות שלו, גם בתחום המרפא וגם כאתר טבע, ויש מקומות אחרים, כמו אילת, שהם מקומות מצוינים לנופש, ותל-אביב, שבוודאי לא צריך להכביר מילים עליה, נצרת, טבריה, והרשימה היא כמובן ארוכה מאוד. מספיק לראות מה שנעשה היום בעכו כדי להבין שאלה אוצרות ומקומות תיירותיים, חבילה אטרקטיבית שקשה למצוא במקום אחר בעולם. נכון, יש לנו גם מה לשפר, גם בתחזוקת אתרים – ואנחנו עומדים להיכנס למבצע מאוד משמעותי בעניין הזה – וגם בתחום, בעיני, החשוב-יותר, של טיב השירות שאנחנו נותנים, וזה כולל בוודאי מלונות, אבל לא רק. אני חושב שבנושאים האלה יש מה לשפר. עדיין, אני חושב שהחבילה שלנו, מבחינת המוצר התיירותי, היא חבילה מצוינת. ולמרות זאת אנחנו נמצאים בנקודה הנמוכה שבה אנחנו נמצאים, והדבר הזה, בעיני, נובע מכמה מרכיבים, אבל אני אתייחס לשניים שהם בעיני באמת המרכזיים ביותר. הראשון הוא כמובן סוגיית השיווק. רבותי, אי-אפשר לשווק באופן רציני בסכומים המצחיקים שמדינת ישראל משקיעה בנושא הזה. צריך גם לשנות חשיבה בנושא הזה. כבר בתקופה הקצרה שאני נמצא במשרד נתתי שורה של הנחיות כדי לנסות לייצר דברים שעד היום לצערי לא היו ואני חושב שנכון לעשות אותם, ואני מקווה שהם ייתנו פירות. אבל בסוף, בשיווק אי-אפשר להצליח בלי השקעה תקציבית. ואם אנחנו משקיעים בשיווק סדרי גודל ממוצעים שנעים בסביבות 170 מיליון שקל בשנה, ומקבלים תוצר של 20 מיליארד, אפשר רק לחשוב מה יקרה אם נשקיע עוד 250 מיליון שקל, או לפחות עוד 100 מיליון, כפי שאמרת. וצריך להבין שלו היו לנו הכספים האלה – ואני בהחלט מתכוון להיאבק על כך, ואני מאוד מקווה שאני אזכה באמת לסיוע שאני זקוק לו מהשדולה, בנושא הזה, כי זה הקרב הגדול הראשון שמחכה לנו. אני מתחייב – אני אמרתי גם לשר האוצר – אני מוכן לקבל את הכסף לאורך השנה, כי הרי שיווק נעשה בצורה מצטברת, ואם לא נראה תוצאות מייד, אני מוכן לוותר על יתרת הכסף, מכיוון שלא יכול להיות מצב שלא תהיינה תוצאות. וצריך להבין שאם כל תייר משאיר כאן 6,000 שקל בממוצע, לא צריך להוסיף הרבה. מספיק שאנחנו נביא לכאן עשרות אלפים בודדים כדי לכסות את כל ההשקעה של 100 מיליון שקל מייד. ואם אנחנו נצליח להביא עוד 100,000, אנחנו כבר נמצאים הרבה מעבר לכך. ואם נביא עוד 200,000, אז אנחנו בוודאי במקום אחר. ואם נתקדם לכיוונים שאליהם אנחנו באמת צריכים להגיע, אין שום ספק שכשמודדים את ההשקעה אל מול התשואה המיידית שמקבלים, ההבדלים הם אדירים. יש עוד דבר אחד שחשוב מאוד שנעשה, וגם עליו נצטרך לנהל מאבק, והוא סוגיית התמריצים. רבותי, רוב המדינות בעולם הבינו שכדי לעודד חברות תעופה לטוס אליהן, כדי לעודד חברות תעופה לשווק לקהל הלקוחות שלהן את אותה מדינה, להוסיף קווים ולהוסיף טיסות, צריך לעזור להן. צריך לפעמים לתת מענקים, לתת השתתפויות במקומות שהדבר דרוש. סוף-סוף במדינת ישראל נעשה עכשיו ניסיון ראשון, לאחר שהטיסות לאילת למעשה הופסקו לגמרי – אני יכול לומר לכם, בשנה הקודמת עמדנו במצב של ארבע טיסות שבועיות לאילת – מכל העולם, שזה כמובן מספר מצחיק. הייתה הסכמה – ואנחנו מבצעים מהלך שהיום הסתיים, היום נסגר המכרז שבו אנחנו הצענו לכל חברת תעופה, על כל תייר שהיא תטיס לאילת בחורף הקרוב, היא תקבל 45 יורו. אגב, חלק מהכסף הזה גם בהשתתפות של המלונאים; אפילו לא כולו יוצא מקופת המדינה. וראו זה פלא: אנחנו עומדים על מצב שעל-פי ההרשמה, נכון לעכשיו, יהיו יותר מ-20 טיסות שבועיות. בן-לילה, שינוי דרמטי, לפחות פי-חמישה, אולי אפילו פי-שישה. וצריך להבין שפי-שישה, אם אנחנו מדברים על תוספת של קרוב ל-20 טיסות לעומת המצב הקודם – תעשו 20 טיסות כפול 150–200 מושבים בטיסה ותכפילו את זה ב-1,500 דולר שמשאיר כל תייר כזה כאן – מה זה לעומת ה-45 יורו שאנחנו נותנים? כל תייר כזה שבא גם חוזר ומספר בבית: תשמעו, הייתי בישראל, לא מסוכן שם, זה לא מה שרואים בטלוויזיה, זה דווקא טוב וזה דווקא בסדר, אז יש סיכוי שגם החברים שלו בשנה הבאה יבואו לכאן. ואז השיווק הולך ומתרחב, והגלגל הזה הולך ומזין את עצמו ומתקדם. אבל כן, צריך להשקיע את הסכום הקטן הזה, הראשוני. ואני מזכיר עוד הפעם: זאת השקעה תלוית תוצאה באופן מיידי – לא נחת תייר, אתה לא משלם. ובכל זאת, אני אומר לכם, זו קריעת ים-סוף ומאבק שאני לא מסוגל להבין אותו כדי לקבל את הסכומים האלה וכדי לעשות את הדברים. אז זאת סוגיית השיווק. הסוגיה השנייה היא סוגיית בניית בתי-מלון. לפני כמה ימים זכיתי להשתתף בחנוכת מלון "הרודס" בהרצליה, וכשהזמינו אותי לחנוך את המלון אמרתי לנציג הבעלים שאני חשבתי שראוי לעשות את הטקס דווקא בחנוכה, משום שלבנות מלון בישראל זה נס. אם מישהו הצליח לעמוד, אתם יודעים, שמונה ימים – 12 שנה לקח להם לבנות מלון. זה מה שלקח להם בפועל. עכשיו, יכול להיות דבר כזה? מה הפלא שהמחירים כאן גבוהים? רבותי, בכל מדינת ישראל יש כ-400 בתי-מלון. אתם יודעים כמה בתי-מלון שלושה כוכבים יש באוסטריה? 16,000. אז מה הפלא? אין היצע, וכשאין היצע המחירים עולים. זה כלל הכי פשוט בכלכלה לכיתה א'. ולכן, כדי שאנחנו נשנה את המצב הזה מהיסוד – ואני אומר לכם: יש המון אנשים שרוצים, ומוכנים ומעוניינים להשקיע כאן במלונאות, והם מוכנים לבנות, אבל הם לא יכולים ולא צריכים להעמיס על גבם יותר מעשר שנים של עלויות מימון ושל המתנה אין-סופית שמשהו אולי יקרה, ושל ריצה במסדרונות בלתי נגמרים של הרשויות. ויהיה לנו כאן אתגר גדול, ואין לי שום סיכוי להצליח בו לבד. זאת צריכה להיות עבודה משותפת שלנו יחד, כדי להביא למצב שמה שיחול על הדיור יחול על המלונאות, שההליכים המהירים שסוף-סוף עושים בדיור ייעשו גם לגבי הקרקעות שמיועדות להקמת מלונות. ואני אומַר לכם עוד דבר: צריך לא רק גזר, אלא גם מקל. כי מי שמחזיק קרקע ולא בונה, כי נוח לו להחזיק והוא חושב שאולי בעוד עשר שנים יפשירו אותה למגורים ומצבו יהיה יותר טוב, צריך למסות אותו, כי אחרת אנחנו נמצאים במצב שהקרקעות פשוט עומדות, מלונות לא נבנים – באילת כ-15 שנה לא נבנה מלון אחד – ולכן כאשר ישראלי רוצה לצאת לנופש, אלה המחירים שהוא משלם. אנחנו גם נעשה כמה פעולות שנועדו באמת גם לשפר את המוצר, וגם את האטרקטיביות, וגם את הוודאות של התייר, וגם, אני מקווה, ישפיעו באיזו מידה על המחירים. אני בוחן בימים אלה את כל סוגיית הכוכבים. אני חושב שגם בעניין הזה ראוי לומר, שלאחר שלפני כ-25 שנה הפסיקו את דירוג המלונות, הנושא הזה חוּדש בתקנות שהותקנו לפני שנתיים, נעשה באופן וולונטרי בסיכום עם התאחדות המלונות שהנושא הזה יקודם, ואני יכול לבשר לכם כאן שבשעה טובה, אחרי יותר משנתיים, כנראה התמזל מזלי שהצלחתי להעניק את התעודה הראשונה למלון הראשון שדורג. עד היום הצטרפו לדירוג 27 מלונות, זאת אומרת שאם יש לנו 400, כנראה ב-2020 פלוס נגיע אולי לקו הגמר עם הסיפור הזה. זה לא יכול להיות ככה, זה לא יימשך ככה, אני בהחלט שוקל את הפיכת נושא הדירוג לדירוג חובה. כבר קיימתי כמה ישיבות בעניין הזה, ואחרי שנשמע את כולם ונבחן את כל ההיבטים של הנושא, אני חושב שיהיה צריך להחליט: או שלא עושים את זה, או שאם עושים את זה – עושים את זה כמו שצריך. צריך לזכור שאם מדרגים מלונות – זה לא רק שאתה נותן לאנשים ודאות והם יודעים מה הם מקבלים, זה לא רק שזה מדרבן את המלונות להשתפר – זה גם יוצר מצב שאם המלון הוא לא כמו שמציגים אותו גם אי-אפשר לגבות בעבורו מחיר שאיננו הולם את מה שהוא נותן, ואין לי ספק שגם לדבר הזה תהיה השפעה על המחירים. בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שאני לא יודע כמה הזדמנויות יהיו לי לדבר על הנושא הזה, אז אני מנצל את ההזדמנות עד תום, ואני באמת רוצה לקרוא כאן לכולם: בואו נתגייס לעניין הזה. לא צריך פה השקעות מטורפות, אבל צריך לעשות השקעות שהן חשובות. לא צריך לחכות שנים, אלא אפשר לעשות פעולות מסוימות שיביאו אותנו באופן מיידי למצב אחר לחלוטין. יש לנו פוטנציאל עצום, בואו ננצל אותו. אני בוודאי, אדוני, אסכים לכל הצעה שיבקשו המציעים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה מציעים המציעים? <שר התיירות יריב לוין:> – – לעניין המשך הדיון בנושא הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השר. מה אתם מציעים, טלי, מיקי? <טלי פלוסקוב (כולנו):> ועדת הכלכלה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, יש משהו יותר טוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, קודם כול, איציק שמולי – הבעת דעה מהצד. ביקשת, בבקשה. תחשבו בינתיים מה אתם מציעים, לאן להעביר את זה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <מיקי לוי (יש עתיד):> לוועדת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> כלכלה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> ועדת הכלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר, תקשיב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כבוד השר, אני רציתי להעלות בפניך סוגיה נוספת שמצויה על השולחן שלנו. כמובן, גם במקרה הזה זה נושק לכמה תחומים בממשלה, וזו הסוגיה של הדירות שמושכרות לטווח קצר. אחת משתי האפשרויות: יכול להיות שמכיוון משרד התיירות, בעטייה של אותה בעיית היצע שאתה מדבר עליה, משרד התיירות מעוניין שיהיה שוק כזה – ואז צריך להסדיר אותו. זה אומר שמי שמציע משלם מס כחוק, זה אומר שאם מישהו נפצע באותן הדירות, יש מישהו שמבוטח שם, וכך הלאה. האפשרות השנייה היא לשחרר את הדירות האלה לשוק הדיור. כאמור, כמו שיש בעיה בשוק של הבעלות, יש בעיה חמורה גם בשוק של השכירות. אנחנו מתכוונים בשבועות הקרובים ליזום דיון על העניין הזה דווקא מההיבט של הדיור, אבל אם רצונו של משרד התיירות לשמור על הדירות האלו בתוך עולם התיירות, אני חושב שיהיה נכון להסדיר את הסוגיה מכל כיוון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תשובה? שר תמיד יכול לעלות. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת שמולי, אתה מעלה נושא חשוב בהחלט. אני אומר לך כך, אין ספק שיש מחסור במקומות לינה לתיירים. ואני אגיד לך יותר מזה, המחסור הוא מובהק בעיקר בלינה הזולה, במלונות שניים-שלושה כוכבים ומטה. הדבר הזה כמעט לא קיים במדינת ישראל. ולכן, התנועה הרבה, ההולכת ומתגברת, שאנחנו רואים לכיוון של הדירות היא חלקה טרנד שקיים אולי בכל העולם, אבל חלקה גם תולדה של מצוקה אמיתית שקיימת כאן. אני חושב שאת הנושא הזה חשוב להסדיר וצריך להסדיר, אבל אני מוכרח לומר לך שאני חושב שזה לא הזמן הנכון עכשיו. משום שאנחנו גם כך נמצאים סוף-סוף בצעדים הראשונים של ההתאוששות מהמשבר הגדול שהיה בעקבות מבצע "צוק איתן", ואני חושש מאוד שאם דווקא עכשיו אנחנו נבוא ונגדע את האופציה הכמעט-יחידה שיש לאותם תיירים שאינם בעלי ממון גדול ורוצים להגיע הנה, אנחנו פשוט ניצור מצב אבסורדי שבו הצענו טיסות מוזלות, ואין לאנשים מקום מוזל לשהות בו, ולכן לא יגיעו בכלל. אני מציע מאוד מאוד להיזהר מזה. אני יודע שהתאחדות המלונות עושה לובי גדול כדי לשים סוף לדבר הזה. אני אומר לך, בכל הכבוד – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – לובי לזוגות הצעירים. <שר התיירות יריב לוין:> כן. אני אומר, לא כאן נמצאת הבעיה. צריך שוב להבין: אם אנחנו נגדע את הדבר הזה, אנחנו נאבד כאן מאות-אלפי תיירים ויחד אתם את מקומות העבודה, את ההכנסות וכל מה שנלווה לזה. יכול להיות שאם נדבר כאן בעוד שנה וחצי או שנתיים, נעמוד במצב אחר לחלוטין, ואז אני אומר: הגיעה העת לעשות את זה. אני מפציר בך וגם באחרים: זה לא הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השר. מה המציעים מציעים? <מאיר כהן (יש עתיד):> כלכלה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לדעתי, ועדת הכלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה מקובל על מיקי? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מסכים לחלוטין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היה דיון בוועדת הכלכלה – השר – – – לפני שבועיים, אז אולי כדאי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני חושב שאנחנו נעביר את זה הפעם – – – <קריאה:> אולי תתקדמו בסדר-היום? <מיקי לוי (יש עתיד):> אולי דרך ועדת הכספים נצליח להביא עוד תקציבים ויבואו מהאוצר עבור משרד התיירות. בכלכלה זה יהיה עוד הפעם דיווח. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טלי, את – וגם אתה, כולם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – זה לא תקין. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תקשיב לאיילת. אדוני היושב-ראש, תקשיב לאיילת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה שנהיה תכליתיים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אבל תקשיבי, בוועדת הכספים מסוגלים – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא, לגמור את זה, לא להעביר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כספים. כספים. איילת, מאחר שאת לא מציעה, אנחנו נצביע בעד ונגד, ואז בעד זה להעביר את זה לוועדת כספים, ונגד זה להעביר את זה לוועדת כספים. ההצבעה החלה, בבקשה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בעד זה ועדת כספים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד זה ועדת כספים. כן. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 15 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום: המשבר המתמשך בענף התיירות והקושי להתחרות עם החלופות, תועברנה לדיון בוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <ביטחונם של החקלאים המעבדים את השדות> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: ביטחונם של החקלאים המעבדים את השדות – הצעות לסדר-היום מס' 643, 645, 697, 712 ו-717. ישיב השר לביטחון פנים גלעד ארדן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, השרים, חברים בכנסת שמאזינים לנו, דוד בר קפרא, זיכרונו לברכה, בן 69, הוכה קשות על-ידי שוהים בלתי חוקיים ב-24 ביוני בשנה זו בשטחו במושב פדיה שבשפלה. בהמשך, הוא נפטר מפצעיו בבית-החולים "אסף הרופא". בשיחה שקיימתי עם בנו – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> באיזה מושב? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> פדיה, במרכז הארץ. הוא היה חקלאי בן 69, חקלאי מתמיד, עסק בעיקר בגידול גפנים ליין. לא היו לו, לא שונאים ולא חובות, כפי שאומר בנו. אני רוצה מכאן לעבור לנקודות שהעלה בנו, וגם גורמים אחרים, ולומר שהרצח הזה, שכפי שאנחנו מבינים, עדיין לא פוענח, הוא כנראה על רקע לאומני. בכל מקרה, הוא מעלה שאלות לגבי ביטחונם של החקלאים בכל מקום, בוודאי גם באזורים שנדמה לנו שהם מוגנים בהם. קודם כול, אין מספיק מניעה של כניסת עובדים לא חוקיים. משרד הביטחון, שהוא האחראי בנושא הזה, חייב לתת דין-וחשבון, האם עושים את המרב כדי למנוע, האם סוגרים את כל הפרצות. גם כשנתפסים שב"חים, הם לא לגמרי מוענשים, ולעתים הטיפול נגמר בקלות ובהחזרתם למחסום. נוסף על כך, הקנסות והעונשים למי שמשרת את השב"חים נמוכים מאוד, ואין הרתעה. צריך לומר את האמת, שחקלאים רבים מעסיקים שב"חים עקב מחסור בכוח-אדם. למרות הניסיון – ועסקנו בזה – להטיל קנסות ומסים לא צודקים על עובדים זרים, אין נהירה של עובדים ישראלים לחקלאות והמכסה שקיימת לעובדים מהשטחים לא מספקת. צריך להקל על הבאתם של עובדים זרים. בדרך כלל הם בטוחים יותר. צריך לומר, נוסף על זה, שהשר לביטחון פנים בזמנו קבע שאבטחת החקלאים תהיה באחריות מג"ב, ובתיאום עם מג"ב הוקמו מספר מצומצם של תחנות באזורים שונים, לאו דווקא באזור המדובר. החיבור של מצוקת עובדים, של מגבלות על עובדים וגם כניסה של מורשים מיהודה ושומרון, יחד עם האחריות של מג"ב, שלא נעשית בצורה מושלמת – אפילו ביטלו תקנים של רב"שים בחלק מהיישובים; נוסף על זה, קשיים גדולים, אדוני השר, במתן נשק. אם לנרצח היה נשק, לפחות בנו משוכנע שהתוצאות היו אחרות. היום בכל המדינה יש 24 סיורי מג"ב במגזר החקלאי. ואם גם לא נותנים נשק, זה בערך כמו "תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו". אני חושב שהשיטור הכפרי ותחנות מג"ב – ואנחנו באים, כראש מועצה אזורית, מכירים, מעריכים את מג"ב – זה לא תמיד מספיק. העניין של הנשק הוא מובן – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – היו נזקים, אבל צריך להסדיר את האפשרות לשאת נשק, וצריך לתת יותר גמישות ביכולת הפעלה של גופים ואנשים, כדי למנוע מצב של רצח של חקלאים בלב מדינת ישראל, בדבר החשוב הזה של שמירת האדמה והשטחים הפתוחים והחקלאות בכל מקום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים לעצור את התופעה, ואני מציע להעביר את זה לוועדת החוץ הביטחון. בכל מקרה, אני בטוח בשם כולכם, אנחנו משתתפים בצערה של המשפחה ומקווים שהחקלאות תהיה חקלאות שתוגן גם בוועדות השונות וגם בהגנה פיזית על החקלאים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ברושי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> למה חוץ וביטחון? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> משום שזה התחום – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם תחליטו אחר כך, כרגע זה לא הדיון. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אחריו – חברי הכנסת יצחק וקנין, אייכלר ואורן אסף חזן. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, השר לביטחון הפנים, אני רוצה, ברשות אדוני השר, רק לפתוח בהערה, בקשה קטנה. הייתי אצל משפחתו של דוד בר קפרא – גילוי נאות, אבא של חבר טוב, ושכנה ממש דלת ממול – והם האירו על זה שאף שהם ביקשו וניסו, לא הגיע אף נציג משטרה במשך השבעה כדי לעדכן. אני מניח שהרבה מהדברים אי-אפשר לעדכן, אבל – קצת יחס. נדמה לי שבזמנו דובר על זה שיעשו אפילו איזה נוהל במשטרה למצבים כאלה, שמישהו מהמשטרה פונה בצורה פורמלית למשפחה, יושב, מעדכן, מה יודעים, מה לא יודעים; אפשר גם להגיד שלא יודעים. הם ניסו כמה פעמים להשיג, ואני חושב שיהיה מן הראוי אם כבודו ימצא לנכון להורות למשטרה לשלוח לשם מישהו לעדכן את המשפחה. במוצאי-שבת לפני שבוע וחצי היינו בלוויה של מתנחל מהעיר לוד שנרצח סמוך להתנחלות דולב. ביום חמישי שלאחר מכן היינו בלוויה של מתנחל מרחובות שנרצח איפה-שהוא בין ההתנחלויות פדיה וכרמי-יוסף, והיום היינו בלוויה עצובה, כואבת, אבל מלאה עוצמות של אמונה, של עוד מתנחל, מכוכב-השחר, שנרצח בדרכו לביתו בהתנחלות. האירועים האלה אינם גזירת גורל וממש לא משהו שאנחנו צריכים לקבל. צריך לומר את האמת, מערכת הביטחון במבחן התוצאה נכשלת. אין ספק שנעשים הרבה מאוד מאמצים, יש הרבה רצון ויש הרבה מאוד הצלחות, וברוך השם, של דברים שאנחנו לא יודעים שנמנעו וסוכלו, אבל יחד עם זה, על רקע הנתונים של השבוע האחרון, משהו בתפיסה כנראה שגוי. אני לא רוצה לדבר כאן עכשיו על צה"ל ועל המחדל הקולוסלי, בראייתי, של מתן ההקלות לאוכלוסייה הפלסטינית לרגל חג הרמדאן. בראייתי זו הפקרות. אני רוצה לנצל את העובדה שהשר לביטחון הפנים נמצא כאן וישיב, ולעורר נקודה אחת שגם חבר הכנסת ברושי נגע בה, והיא סוגיית השב"חים. אני חושש, אדוני השר, שלמערכת הביטחון טוב עם השב"חים. לפי נתונים שנמסרו לנו בוועדת החוץ והביטחון, ופה אין שום דבר חסוי, יש 110,000 פועלים פלסטינים שעובדים בכל יום בתוך מדינת ישראל הקטנה, 70,000 מהם ברישיון ו-40,000 שב"חים. התפיסה של מערכת הביטחון היום היא שככל שאנחנו נקל על האוכלוסייה הפלסטינית ונסייע לה במצבה הכלכלי, כך ייטב כנראה גם למציאות הביטחונית, ולכן יש לי יותר מתחושה שלמערכת טוב עם אותם 40,000 שב"חים נוספים שנכנסים, בסופו של יום, ומזרימים כסף למשפחות שלהם בעורף. שוב, אני מניח שזה איפה-שהוא בתווך שבין – או אחריות משותפת של שר הביטחון וצה"ל אבל גם של אדוני. קשה לי להאמין שאי-אפשר לטפל בתופעה הזאת. יש היום גדר ב-90% מהשטח – אגב, כמובן למורת רוחי – אבל גם האזורים שאינם מגודרים, אפשר, אני חושב, בקלות רבה לסגור אותם, והעובדה שיש 40,000 – זה לא אחד, שניים, שלושה חריגים – העובדה שיש תופעה כל כך גדולה, כל כך רחבה, שכולם יודעים עליה, מייצרת – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> צריכים לטפל במעסיקים. אתה לא יכול לסגור הרמטית – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> צריך לטפל גם במעסיקים וגם במובילים, אבל אני חושב שגם אפשר למנוע את זה. חלק גדול מהמעבר הזה אפשר גם למנוע לפני שהוא מתרחש על הגדר. ועוד הפעם, יש לנו היום קו הגנה יחסית פשוט ביהודה ושומרון – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא בדרום הר-חברון. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> נכון, אבל חלק גדול מהשב"חים – אני גר באזור, בסדר? – יוצאים מהשומרון, גם איפה שיש עכשיו גדר, באזור שערי-תקווה ואורנית ואלקנה; כל מי שנוסע שם בכבישים רואה יפה מאוד איך הם מדלגים ברגע אחד על הגדר. עם קצת יותר רצון טוב אפשר למנוע, אבל שוב, ההערכה שלי היא שלא רק שאין רצון טוב למנוע, אלא יש איזה תחושה שזה טוב לנו, שזה מועיל. שוב, אני כופר כמובן מכול וכול בתפיסה, אני חושב שהדירקטיבה של מערכת הביטחון כאן היא שגויה לחלוטין, אבל בסופו של יום, חוק הוא חוק, ובהנחה שהתופעה הזאת היא תופעה לא חוקית אז מן הראוי שהיא תמוגר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, חברי חברי הכנסת, אישית, אנחנו משתתפים בצער משפחת דוד בר קפרא, השם ייקום דמו. רבותי, הנושא של העסקת עובדים פלסטינים, שהרבה מהם הם גם שב"חים, הוא מציאות שנכפית על החקלאים מדי פעם, כאשר יש לחץ גדול בתקופות הקטיף. אנחנו שנים כבר אומרים שהפתרון לעבודה הזאת, עבודה שהיא מאוד קשה בחקלאות, הוא העובדים הזרים התאילנדים, מכמה סיבות שציינו אותן כל השנים: 1. העובדים הפלסטינים, בתקופות מסוימות – אנחנו יודעים כמה חקלאים נהרגו, נרצחו, על-ידי עובדים פלסטינים; 2. חקלאות זה דבר שאתה צריך לעשות אותו בזמן ולא בפיגור, דהיינו, אם אתה צריך לקטוף את הפירות או כל דבר אחר, אין לך זמן כאשר יש סגר, יש פיגוע מסוים, עובדים לא מגיעים, אתה לא יכול להיות תלוי בדבר שספק הוא יהיה, ספק לא יהיה, ואז התוצרת כולה הולכת לאיבוד; 3. גם כוח העבודה התאילנדי, כבר ידוע שנים שהוא ממש כמו כפפה ליד. לצערנו הרב, החקלאים נושאים בנטל כבד מאוד. אמרו את זה חברי לפני כן, אמר את זה איתן ברושי, בנושא של המס שמוטל דווקא על עובדים חיוניים מאוד בענף שמייצא יצוא גדול מאוד. היצוא החקלאי הוא שם דבר, מדינת ישראל היא בין המובילות בעולם בנושא החקלאי. לצערנו הרב, החקלאים מתמודדים עם בעיות קשות – בעיות של מחירים, בעיות טבע, כל מה שאפשר להעלות בראש, חקלאי עובר, שלא לדבר על הגנבות במגזר החקלאי. אם יש איזה מגזר שסובל מגנבות בלי סוף זה המגזר הזה. כל שני וחמישי, אתה יכול להגיע למטע שלך ולמצוא שכל המערכת שלך נגנבת – אין לך מערכת מים, צנרת, כל דבר שאפשר לגנוב. זה הדבר הפרוץ ביותר. אנחנו שומעים את זה בכל מפגש שלנו עם החקלאים. המצב הזה מחייב את המדינה לתת יותר תשומת לב לכל המגזר הזה. אמרתי את זה כמה פעמים ואני אומר את זה פה, מדינת ישראל נותנת כמדינה מערבית הכי פחות סובסידיה לענף החקלאות. רבותי, באירופה מדברים על 50%-40% סבסוד לענפים חקלאיים, ולצערי הרב, המדינה שלנו עוצמת את העיניים, וחקלאי אחר חקלאי נושרים ונופלים, וזה רק בגלל מדיניות כושלת. רבותי, אנחנו לא יכולים להיות תלויים בעובדים שהם זמניים ושאין לנו שום ביטחון שכאשר נצטרך אותם אנחנו נמצא אותם. ולכן – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. נא לסיים. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – אני חושב שהמדינה צריכה להביא את זה בחשבון, לבדוק לעומק את כל נושא המשך ההעסקה של השב"חים ושל העובדים הפלסטינים. אף שיש רצון לעזור, רבותי, זה בלתי אפשרי, זה גורם לתקלות בלי סוף. אז היום זה חקלאי כזה, מחר זה חקלאי אחר, ועוד תקלות אחרות בדרך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, נכבדי. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים לפני תשובת השר – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> חבר הכנסת וקנין, יישר כוח על הדברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – חבר הכנסת אסף חזן. דני, מה רצית? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני מנסה להסב את תשומת לבך בכל דרך, לא הצלחתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> טוב שמאיר עוזר – – – <קריאה:> – – – את שלוש הדקות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תנסה דרך איילת, זה תמיד עובד. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת אורן חזן. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת אייכלר, אסור לעלות עם עיתוני "המודיע". <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> איזה כן אתה מציע? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נוודא שהוא לא יעשה בזה שימוש לא ראוי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> איזה עיתון אתה רוצה? <מאיר כהן (יש עתיד):> "יתד נאמן" – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> "יתד נאמן" זה בסדר, אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> "יתד" בסדר? הבנתי, אז לפחות שליש מהעיתונים החרדיים כבר קיבלו הכשר ממך, זה בסדר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה היתד של סיסרא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא של הביטחון של החקלאים, הצד המקצועי של העניין – שמענו את הצד הביטחוני מפי חבר הכנסת סמוטריץ, את הצד החקלאי של העניין מפי הרב וקנין, שהוא חקלאי ותיק בצפון. חשבתי, קודם כול, שאנחנו צריכים לשלוח תנחומים למשפחה ולכאוב את כאבה, כי בעיני האויב לא משנה אם הוא חקלאי, אם הוא נהג, אם הוא מטייל; אם הוא יהודי – אז הוא מטרה. לדאבוננו, ראינו את זה כבר ב-100 השנים האחרונות. היום על הבמה הזאת דיברו על הכיבוש, בגלל הכיבוש – אמרה את זה חברת כנסת יהודייה. אני אומר תמיד: כשאומרים את זה חברי הכנסת הערבים אני מבין אותם, אני מבין ללבם. הם מרגישים שבאה לפה אומה זרה ולקחה את אדמות הנביא, והם לא מקבלים את זה. ליסטים אתם, אתם גזלנים בארץ הזאת, ככה הם אומרים לנו. אנחנו אומרים: אנחנו באמת באנו ממצרים, באנו מהגולה, אבל באנו לארצנו, כי כך קבע הבורא. ברגע שאנחנו לוקחים את הטיעון הזה, באמת אין לנו שום ויכוח. קודם כול צריכים לומר שמי שמדבר על הכיבוש צריך להבין שאין שום הבדל לא רק בין כיבוש 48' לכיבוש 67'; בשפיה, לפני 100 שנים, חקלאי יהודי נרצח כשהוא הלך בבוקר לקחת את כדי החלב. לפני 100 שנים אני מדבר אתכם – עוד בימי הטורקים. ואחרי זה, בשנת 1920 – מאז באו הבריטים עם המנדט הבריטי היו כבר פרעות; ביפו נרצחו יהודים במאורעות, בפוגרומים: בתרפ"ט – כולם יודעים; בשנת "צרות" – תרצ"ו – אני אומר את זה בתאריך העברי, אני מתנצל, הייתי צריך להגיד את זה אולי לפי התאריך הלועזי, אבל אני יכול להגיד את זה גם כך – ב-1936 היה המרד הערבי, עוד לפני הכיבושים של 1948 ומלחמת ששת הימים. הייתה האינתיפאדה הראשונה, השנייה, השלישית – לא משנה אם זה כיבוש. אפילו היישובים של חבר הכנסת ילין, שם ליד עזה, שזה נראה כל כך בקונסנזוס שלנו, בפנים – בעיני הערבים אין שום הבדל בין היישובים שלך, חבר הכנסת ילין, לבין ההתנחלויות של נערי הגבעות המרוחקות ביותר. זה ברור. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – נחל-עוז נמצא בתחום הקו הירוק. אפילו גיאוגרפיה לא יודעים גם אנשים שחיים פה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן כן, אנחנו זוכרים את ההספד של דיין על הבחור שנפל שם. לכן אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לתת מבט אחר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בחצי דקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ממש בחצי דקה, אם אפשר. מכיוון שזה חצי דקה, אני ממש אתמצת. הייתה "בשורה" כאילו, שהאינטרנט והכלים החדשים שהופכים את העולם לפתוח יהפכו את העולם הערבי ליותר מערבי, ליותר נאור, ליותר חילוני. מתברר שמלבד כל הצרות שיש לנו עם האינטרנט – ועל זה אני אדבר בשניות האחרונות – האינטרנט הפך למכשיר המלהיט ביותר של הקנאות האסלאמית בעולם כולו. אני לא צריך להרחיב, כי כולם יודעים את זה, שמה שמאיץ עכשיו את האסלאמיזציה ואת ה"שהידייה" ואת הסלפיה בכל העולם זה האינטרנט. הם לא היו יכולים, כי אין להם כלים פיזיים, לעשות את ההתפשטות – האינטרנט מפיץ את זה בעולם כולו. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין שאתמול בערב החליטה מועצת גדולי התורה לאסור על כל יהודי חרדי להחזיק אינטרנט שאיננו מסונן – עם חסימה וסינון. אני חושב שזו עצה טובה לא רק לחרדים; יש היום הרבה אנשים שמדברים על ילדים שנמצאים בסיכון מהאינטרנט – חייבים לסנן את האינטרנט. אמרתי כבר לפני שנים, כשהמציאו את החשמל ופרסו את חוטי החשמל, לפני שהיו הבידודים, הרבה אנשים התחשמלו. אז אמרו: מה, אתה לא רוצה להביא את האור? כל אחד רוצה אור בבית, אבל אף אחד לא יכניס חשמל לבית בלי הבידוד והפלסטיק. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל מי מחליט? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש חברות סינון בעולם כולו. אגב, לא רק יהודים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל מי מחליט מה מסנן ומה לא? גדולי התורה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה יכול לבחור איזה חברת סינון ואיזה רמת סינון אתה רוצה. ולכן, זו עצה טובה לכל עם ישראל, פשוט לסנן. נדמה לי שהייתה אפילו הצעת חוק של הממשלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. חברת הכנסת יפעת קריב מסיעתי העבירה הצעת חוק נגד סרטי זימה ונגד כל זה, שילדים לא יראו. אולי תעבירו את זה לגדולי התורה, אולי תצטרפו ליש עתיד בעקבות זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא. אולי יש עתיד תבין שהדברים שגזרו חז"ל וגדולי התורה הם הביטחון הטוב ביותר לילדים ולמבוגרים כשהם נכנסים לאינטרנט. <מיקי לוי (יש עתיד):> הנה, אני מודיע לך שיש עתיד מקבלים את זה. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו מבינים את זה. למה אתה חושב שלא מבינים את זה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אמרתי את הדבר המובן מאליו, שצריך לא לאפשר את הדבר הזה, שיצא לעולם כולו כדבר חדש ולא ידענו איך להתבודד ולהתמודד מולו, פשוט כמו שהחשמל יצא לעולם ומצאנו בידודים ומכשירים נגד התחשמלות – איך קוראים למכשירים שיש היום בכל בית כשנופל החשמל? <מיקי לוי (יש עתיד):> מפסק פחת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מפסק פחת. האינטרנט צריך את הדברים האלה בדיוק כמו החשמל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. הנה, מיקי, יש לך הזמנה להצעת חוק משותפת על אינטרנט כשר. <חיים ילין (יש עתיד):> אייכלר, האינטרנט זה הפתרון, לא הבעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה – אחרון הדוברים, ואחריו ישיב השר גלעד ארדן. אנחנו שמחים למצוא קרקע משותפת בין יש עתיד לחרדים, מיקי. זה תמיד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תמיד היה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר גמור. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה יודע מה אמר – – – אתם סומכים עלי, העברתם את סעיף 52 בכוח אלי. יש עתיד תומך בש"ס, מה לעשות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה רגע לעצור את מסכת החיוכים ולהזכיר שהדיון הזה נולד כי יהודי טוב, חקלאי עובד אדמה, שמיישם את הציונות, נרצח השבוע – בשבוע שעבר. כשביקשתי להצטרף להצעה לסדר-היום תכננתי לדבר על הרצח של דוד בר קפרא. כשהלכתי לנחם היו מי שהרימו גבה, ואני אמרתי: חברים, אני לא צריך את אישור המשטרה, אני מכיר את המציאות שבה אנחנו חיים. כששב"חים מחליטים – באכזריות שאנחנו, בעם היהודי, לא מכירים כמותה – לנצל את הלב היהודי ולרצוח במכות אדם יקר, הסיבה מבחינתי היא אחת: היא לאומנית, ולא מעבר. הוא נרצח רק כי הוא יהודי. גם בדיון על החקלאות עצמה, כשרציתי לדבר עשיתי קצת שיעורי-בית, ומאוד כעסתי על האמירה כאילו החקלאות פסה מן העולם והגיע הזמן לעבור לדברים חדישים יותר, ממוחשבים, רובוטים. גם על זה אני כועס. זה לא מקובל ולא הגיוני, כי ללא חקלאות אין לנו עתיד במדינה הזאת ואין עתיד לעולם בכלל. אם יש ציונים אמיתיים אלה החקלאים, וזה בכלל לא משנה אם הם מהימין, מהשמאל, ערבים או יהודים. זה מה שמחזיק וזה מה שמניע אותנו. אבל מסתבר שהמציאות כמו שאנחנו מכירים, במדינת ישראל מעל הכול, עולה על כל דמיון. יש כאן אינתיפאדה שעליה דיברתי אתמול, ולא אחזור על דברי, אבל אמר את זה חבר הכנסת אייכלר הכי טוב: יהודי נרצח כי הוא מטייל; יהודי נרצח כי הוא חקלאי; יהודי נרצח כי הוא רוצה ללכת למשחק כדורסל. חברים, יהודים נרצחים פה יום-יום, בוקר-בוקר, שעה-שעה. ואני תוהה, אני שואל: מי מפחד מסביב לשולחן הממשלה? מי הוא הפחדן, אם בכלל, שפוחד לקום, לדפוק על השולחן ולהגיד: צריך לעשות לזה די, צריך לעצור את זה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אנחנו במתח. מי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אגיד לך. אני חזרתי מהלוויה של מלאכי, השם ייקום דמו, ואני עדיין מתקשה לדבר. יש אנשים, גם בבית הזה, שקצת מתבלבלים, ששוכחים שבסוף אנחנו עם אחד ואין לנו אף אחד אלא הקדוש-ברוך-הוא ואין לנו אלא עצמנו, שמנסים לתרץ בתירוצים-לא-תירוצים בדרכים-לא-דרכים למה אנחנו לא צריכים לשבת כאן. לי כואב – ואני אגיד לך מה כן – שאם הרציחות האלה היו נעשות במרכז הארץ, השיח הציבורי היום היה שונה. מתי הפכנו לחברה שרצח של חקלאי לא מספיק חשוב לה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תסלח לי שאני אומר לך, אני לא מבין למי אתה מפנה את זה. אתם חלק מהקואליציה, האחריות היא אצלכם, הסמכות אצלכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אענה לך, אני אענה לך בצורה חדה: אני חלק מהקואליציה, ואני לא מתבייש – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתם צריכים לשמוח שאנחנו לא עושים כמוכם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לבוא ולהגיד שגם אנחנו לפעמים שוגים, והגיע הזמן שניקח אחריות. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – אם אנחנו היינו בשלטון הייתם הופכים את המדינה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבר אתמול קראתי לראש הממשלה ושר הביטחון לכנס דיון חירום ולפעול לשיפור המצב ולעצור את מסע ההרג ואת האינתיפאדה הזאת, אם בטיולים במעיינות, אם בדרך למשחקי כדורסל, ובטח בשדות. מכבוד השר אני מבקש: עניין השב"חים הוא לא נורמלי – אנחנו הופכים את החקלאים תלויים בהעסקתם, בעבודתם. מצד אחד אנחנו לא מציבים תנאים נוחים וגם גובים מס לא נורמלי על העסקת עובדים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, עוד מילה אחת. – – ומצד שני, בדלת מסתובבת אנחנו מאפשרים שהותם של שב"חים, כופים על חקלאים להשתמש בשירותים גם של כאלה שאין להם רישיון. הגיע הזמן שניתן לזה פתרון, גם נקודתי בעניין החקלאות, והגיע הזמן שתקום קריאה מתוך הממשלה. וכאן אני מבקש: אני סומך על ראש הממשלה, אני סומך על שר הביטחון, אני סומך על יתר השרים, על חברי הקבינט, שיגידו את דברים ויעשו לזה סוף. אני מאמין ומקווה שהדרך היחידה שלנו היא כן לתמוך בחקלאים, ולא משנה מאיזה קצה בבית הזה, וכן לפתח את החקלאות, כי היא בסופו של דבר חלק מהיסודות לעתיד בניין העם והאומה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חזן. יעלה כבוד השר לביטחון פנים גלעד ארדן להשיב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, דוד בר קפרא, זיכרונו לברכה, נרצח באכזריות בשבוע שעבר במהלך עבודתו החקלאית במטע ליד מושב פדיה. בהחלט, לצערנו הרב מדובר באירוע חמור שעדיין מוטל עליו צו איסור פרסום, ולכן מכורח הנסיבות אני לא יכול לפרט את פרטי החקירה, אבל רק אומר בצורה הכי ברורה שהמשטרה מתייחסת בחשיבות מאוד מאוד גבוהה לחקירת הרצח. החקירה הוטלה על היחידה המרכזית במחוז מרכז בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי, השב"כ. אבל כן אוכל לומר שבוצעו בשלב זה כבר כמה מעצרים. צו איסור פרסום על כל פרט מפרטי החקירה וכל פרט שעלול לזהות את החשודים ו/או המעורבים בחקירה הוצא על-ידי בית-משפט השלום בראשון-לציון. בשלב זה הצו הוא עד 23 ביולי 2015, אבל, והלוואי, אם החקירה תתפתח יותר מהר, ייתכן שאפשר יהיה גם להציג את פרטי החקירה, אם היא תושלם, עוד לפני התאריך הזה. אני יכול רק לקוות. בכל מקרה, משטרת ישראל והשב"כ ימשיכו לפעול במלוא העוצמה כדי לאתר במהירות את הרוצחים השפלים ולהביא אותם לדין. חבר הכנסת ברושי ציין בצדק את בעיות הביטחון של המגזר החקלאי במדינת ישראל, ואני חייב לומר שהנושא הזה בהחלט מעסיק את כלל מחוזות משטרת ישראל, שנערכו לתת מענה כולל לצורכי הביטחון במרחב הכפרי. ולכן, לצד ההיערכות והמענה הכולל, כפי שציינת, שניתן על-ידי כלל המחוזות, הוטלה האחריות המשימתית למרחב הכפרי על משמר הגבול. במסגרת אחריות זו מפעיל משמר הגבול במרחב הכפרי ברחבי הארץ שבע מפקדות ייחודיות למרחב זה, ואת תחנת המשטרה מטה-יהודה, ליד משטרת בית-שמש, למתן מענה בתחום המועצות האזוריות ולטיפול בפשיעה במרחב הכפרי. כוחות סיור נמצאים באופן קבוע בשטח וערוכים לקריאות של תושבי האזור הכפרי למוקד המחוזי. בנוסף, כחלק מהמענה המשלים לטיפול בפשיעה ולהגברת תחושת הביטחון, מופעלים ברחבי הארץ כוחות נוספים, המורכבים מ-42 מפקדי שיטור קהילתי במועצות השונות וכ-74 בסיסי הפעלת מתנדבים, שבמסגרתם פועלים כ-7,500 מתנדבים, הפרוסים במרחבים הכפריים. אני אומר בהערת אגב כללית, כיוון שאני מכהן קצת יותר מחודש בתפקיד ויש לי עוד הרבה מאוד מה ללמוד, שכל נושא הפעלת המתנדבים או גיוס מתנדבים – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה מדבר על יחידות המתמיד? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן. אבל אני אומר באופן כללי עוד, הרי אגף קהילה הוא אגף שפורק במשטרה בשנים האחרונות. ואני כשר חדש שנכנס, במסגרת, בכלל, הבחינה שלי את מצבה של המשטרה ומה נדרש לשנות, כבר מתכוון לבחון גם את הסוגיה הזו, האם יש צורך באגף כזה, כן או לא, ומה ההשלכות שלו על נושא כמות המתנדבים והפעילות שלהם. לצד המפקדות האמורות פועלות ארבע יחידות מרכזיות כפריות אשר מתמחות בטיפול בתופעות פשיעה במרחב הכפרי, תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים, מודיעין, חקירות, בילוש וכו'. משמר הגבול פועל בשיתוף פעולה מלא ומקיים ישיבות קבועות עם נציגי ההתיישבות, ביניהם קק"ל, ארגון מגדלי הבקר, הקב"טים, מועצת הלול ועוד. אני מבקש להדגיש שבשנה האחרונה בוצעה עבודת מטה בהובלת המשרד לביטחון פנים בנושא הקמת מינהלת לביטחון החקלאים. עבודת המטה אושרה, ואני מתכוון בדיוני התקציב לכלול את הדרישה הזו, ואני מקווה שהכנסת גם תסייע לי בדרישה הזו, ובעזרת השם, אם התקציב יתקבל, המשרד יוכל להתחיל בשלב היישום של ההקמה, שוב, מתוך ההבנה של מה שציין חבר הכנסת ברושי, וחלקכם, המורכבות של בעיית הביטחון והרצון שלנו להגן ולשמור ולבסס את הפעילות של המגזר החקלאי. המשרד לביטחון הפנים אישר 30 תקנים לצורך שיטור מועצתי במסגרת השיטור העירוני לשלוש מועצות אזוריות: עמק-יזרעאל, עמק-חפר ומטה-יהודה. עם קבלת התקנים, וגם הם יגיעו לאחר אישור תקציב המדינה, המשרד יחל בביצוע המהלך. לאחרונה החל משמר הגבול בתהליך יישום של עבודת מטה נוספת, ובמסגרתה הוסדרו תחומי אחריות על היישובים בין משמר הגבול לפיקוד העורף בצה"ל. במסגרת התהליך תינתן תוספת משמעותית של כוח-אדם וכלי-רכב לטובת הפעילות המתבצעת על-ידי משמר הגבול במרחב הכפרי. עד כאן לגבי ביטחון המגזר הכפרי והחקלאים. בנוגע לטיפול בתופעת השוהים הבלתי-חוקיים, קודם כול צריך להבין שמצב שבו יש – ואכן יש – אלפים רבים של שוהים בלתי חוקיים ברחבי הארץ, מהווה לתפיסתנו סיכון ביטחוני פוטנציאלי חמור. ומשטרת ישראל, בשונה ממה שאמר סמוטריץ – אומנם חבר הכנסת סמוטריץ ייחס את זה למשרד הביטחון, אני לא יודע מה מדיניות משרד הביטחון – אנחנו רואים בהם סיכון ביטחוני פוטנציאלי חמור. ולכן המשטרה מקיימת פעילות תדירה. כל הזמן, כחלק משגרת העבודה, וגם בהתאם להערכות מצב, מתבצעים מבצעים לאיתור שוהים בלתי חוקיים ולטיפול בתופעה. נוסף על פעילות המשטרה כנגד השוהים, השב"חים עצמם, יש גם פעילות רחבה נגד גורמים שתומכים ומעודדים את התופעה הזו – המלינים, המסיעים, המעסיקים שלהם. אני יכול לומר שרק בשנה זו עד לתחילת חודש יוני בוצעו תשעה מבצעים ארציים לאיתור וטיפול בשב"חים, בהובלת משמר הגבול, נוסף על פעילות שוטפת שהייתה. מתחילת השנה הזו נפתחו כבר כ-7,000 תיקים כנגד שב"חים, 218 תיקים בגין הלנת תושב זר, 1,558 תיקים בגין הסעת תושב זר השוהה שלא כדין ו-916 תיקים בגין העסקת תושב זר שלא כדין. מה שאני מנסה להראות בכל המספרים האלה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שנייה. מה שאני מנסה להראות זה שמשטרת ישראל, נוח תמיד לזרוק אליה כל דבר שלא טוב במדינה או לא טופל כיאות, אבל למעשה מה שאתם רואים תמיד זה את הפעולה שבקצה. כי כשאנחנו מסתכלים על השב"חים אז כמו שציינת, בצדק, יש גם ההסתכלות על המעברים והגבולות, יש גם ההסתכלות של מערכת הביטחון בנושא הזה. יש גם הסתכלות של מערכת המשפט. אני זוכר, בתקופה שלאחר האינתיפאדה השנייה, אז מי שהיה מסיע שב"ח, היה ברור לו ולכולם שהוא הולך לכלא. אני לא מרגיש שהיום זו ההתייחסות של בתי-המשפט. ויכול להיות שאנחנו והכנסת צריכים לתת את דעתנו גם לנושא החקיקה, ואולי לעונשי מינימום בנושא הזה, כדי שבתי-המשפט יבינו שיש כאן מסר מהכנסת בנושא הזה. אבל ודאי שאני מתכוון לקיים דיונים בנוגע למדיניות המשרד והמשטרה, וההתייחסות שלהם בכלל לנושא השב"חים, כי לפעמים זה זועק. אנחנו הרי רואים כולנו אתרי בנייה; אתם מכירים אולי יותר את המגזר החקלאי, אני רואה באתרי בנייה מה שנקרא חופשי-חופשי, שב"חים ששוהים ולנים וכולם יודעים איפה הם נמצאים. אבל עם כל הכבוד, משטרת ישראל לא יכולה לעזוב את כל מה שיש לה בכלל במדינה ולהתמקד באותם – אינני יודע אם זה עשרות אלפים או כמה מעבר לזה. הייתה פה, לא הבנתי אם זאת הייתה עקיצה או לא עקיצה בקרב חלק מהדוברים בנושא ההקלות בנוגע לכניסה לתפילות הרמדאן. אני מציע, שוב הפעם, לפני שאנחנו מדברים באיזה דפוסי חשיבה אוטומטיים, לבדוק את העובדות. אני לא יודע, קודם כול במקרה הזה, עוד לא הוכח מי עשה את זה, ואם זה אכן שב"ח x או y או מישהו אחר. אינני יודע. נכון שהנטייה שלנו, ובצדק, באופן טבעי, לייחס את הפעולה למי שנראה לנו הכי טבעי, אבל צריך לזכור שבמדינת ישראל, חוץ מאשר הטרור הנורא והנפשע שמתקיים כנגד תושבי ואזרחי מדינת ישראל, יש עוד פעולות שמתקיימות נגדה, גם בשדה המדיני וגם בשדה של הדה-לגיטימציה ועידוד החרמות והסנקציות. וגם בנושא הזה אנחנו צריכים לתת את דעתנו, לטעמי לפחות, איפה אנחנו כן יכולים לא לשחק לידיים של אויבינו, מבלי כמובן לסכן את ביטחון האזרחים. זה ברור מאליו, ואני חושב שזאת החשיבה שמתקיימת. אין קשר, דרך אגב – למשל, אותו ניסיון רצח של חייל מג"ב משבוע שעבר בעיר העתיקה לא התבצע על-ידי מישהו שקיבל או היה אמור לקבל לפי הקריטריונים פטור מבדיקה ביטחונית. אותן הקלות שנעשו לרגל הרמדאן היו כלפי אוכלוסיות ספציפיות מסוימות, ויש לזה מטרה שנועדה, גם בזירה הבין-לאומית, לא לשחק לידיים של אלו שמנסים להציג את ישראל תמיד באור שלילי. אבל אני מסכים שאסור אף פעם לעשות הקלות כאלה על חשבון סיכונים ביטחוניים, ופה, אין ספק, התוצאות מדברות בעד עצמן. אני יכול רק לכאוב את הכאב ולהשתתף בצער. אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, כל הארגונים – המשטרה, השב"כ ומערכת הביטחון – ולראות איך אנחנו משתפרים, אבל בכל הכבוד, לצערנו הרב, אנחנו לא חיים באשליות. טרור היה פה לפני, אחרי, לפני 67', לפני 100 שנה, ולצערנו הרב נראה שהוא יהיה פה עוד לא מעט זמן, ואנחנו נמשיך לעשות הכול כדי למזער את נזקיו ולהיאחז בארץ-ישראל ולהעמיק את אחיזתנו בה. אם החברים רוצים להעביר לוועדת חוץ וביטחון או פנים לדיון מעמיק את נושא הביטחון במגזר החקלאי – להחלטת החברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תכף תחליטו. יש שתי עמדות מהצד: אחת שלך, דני, ואחת, קודם כול, של חיים ילין. אז, בבקשה, הבעת עמדה מהצד בדקה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תהיה לך הבעת עמדה מהצד בדקה. רק עד אז תחליטו, היוזמים, לאיזו ועדה אתם רוצים להעביר את זה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני חושב שיש תמימות דעים לגבי ועדת חוץ וביטחון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, חיים. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, השר ארדן, אני מאחל לך הצלחה. יש לך חתיכת עבודה, אני מודה. אני רוצה לא רק להתייחס לדיון שמתקיים פה, אלא טיפה להרחיב אותו. לגבי מג"ב כולם יודעים, אני לא אלאה אתכם, אבל יש סוגיה אחת, כבוד השר, שצריך לנסות לפתור אותה. במקום שצה"ל אחראי – מג"ב לא יכול להיכנס. ולכן, כבוד השר, זה חשוב. איפה שיש צבא ואחריות צבא על שטחים חקלאיים, מג"ב לא נכנס. המשמעות של הדבר הזה היא שצה"ל שומר על החקלאים אבל לא שומר על הציוד, על הגנבה. הוא לא מתעסק בצד הפלילי אלא בצד הביטחוני. ופה יש סתירה לוגית לחלוטין, כי צה"ל לא צריך להיות שם; מי שצריך להיות שם ולהגן על החקלאים זה מג"ב. ומשום מה, ההחלטות שקיימות – שהם לא עוברים את מערב 232 בדרום, או על גבול מצרים, או בצפון – זה מגוחך לחלוטין, הם כבר נמצאים שם. זה לא רק מג"ב, זה גם המשטרה. החפ"ק תמיד הוא 20 ק"מ מהגבול, זה חבל כי זהו אמצעי מאוד גדול. כל מתנדבי מג"ב, כולם חיים בדיוק בשטח הצבאי הסגור, והם בעצם לא יכולים לנוע עם הרכבים שלהם שם, וזה נראה לי הזוי לחלוטין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> שנייה. הנושא השני – חבר'ה, כולכם צריכים לדעת, אין ביטוח. החקלאים בדרום, וגם בצפון, ליד הגבול, איפה שיש גנבות ופריצות וסכנות, אין ביטוח שמבטח את הציוד. זאת אומרת, הוא נושא על גבו גם את כל הגנבות וגם את כל הנזקים. הדבר האחרון: גם אם יהיו – כמו שלמדנו, גם טילים יש על תל-אביב, יש פיגועים גם בתל-אביב וגם בירושלים, זה לא משנה את המהות, המדינה צריכה להתעורר. צריכה להתעורר. באמת צריך להיות פה שילוב קטלני – כמו כשאני קורא לזה כמפא"יניק מהדור הקודם – ביטחוניסט ביד אחת, חברתי ביד השנייה, להרים את שתי הזרועות האלה – זה מה שהכנסת צריכה לעשות. ו"השומר החדש" – חבר'ה צעירים, אחרי צבא, שבאים לשמור יחד עם החקלאים על הגבולות, צריך לעודד את זה, וצריך שמשטרת ישראל גם תיתן את כל ההדרכה ואת כל התקציבים כדי שהם יוכלו להמשיך להתקיים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חיים ילין. אני מזכיר לך רק, חיים, שהיית מפא"יניק עד לפני חצי שנה, זה לא הדור הקודם. <חיים ילין (יש עתיד):> אני ממשיך להיות מפא"יניק, רק אין מפלגה שמייצגת את המפא"ינקים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אוי ואבוי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא אנצל את מעמדי כדי להגיב על הדברים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אין צורך, אדוני היושב-ראש, אני פה, אין צורך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, שמולי אמר שבמפלגת העבודה, התמונה של רבין מתנדנדת שם. לא אני אמרתי את זה, הוא אמר את זה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אם הייתי מתייחס ברצינות לדבריו של חיים הייתי מקדיש את כל הזמן כדי להעיר לו על ההערה האחרונה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני עוד התחשבתי בו, נתתי לו יותר זמן בגלל העבר המפא"יניקי שלו, והוא ניצל את זה בסוף. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני רוצה, ברשותך, לנצל את ההזדמנות הזאת לפנות באופן ישיר לשר לביטחון פנים. אדוני השר, א. אני רוצה להצטרף לברכות ולאחל לך הצלחה בתפקיד. לקחת על עצמך תפקיד לא פשוט בתקופה גם לא פשוטה. לפני שאגע בנושא המרכזי, שהוא ביטחון החקלאים, אני רוצה לומר לך, למרות חברינו מהרשימה הערבית, שאתמול כולם באופן מובהק תקפו את המינוי של בנצי סאו למפכ"ל – שהוא זמני, ואני מאחל לנו שהוא יהיה קבוע – אני מברך על המינוי. אני רוצה לומר לך שהוא היה מפקד האזור שאני הייתי ראש המועצה שלו, ש-40% מהתושבים שלו הם תושבים ערבים, באותה תקופה של אירועי אוקטובר 2000. אני לא מצאתי אנשים שהיו להם הערות על התפקוד שלו באופן אישי, בשוטף, בתקופה שקדמה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> סליחה, סליחה, אל תפריע. אני לא הפרעתי לכם אתמול. אף שלא מצא חן בעיני מה שאמרתם, אני כיבדתי את העמדה שלכם. אני חושב, כמי שמכיר את העולם הזה, וכיוון שהחלטת – ואני מברך אותך על ההחלטה – אני חושב שאתה צריך ליזום איזה מהלך של פגישה, סוג של פיוס, בין ההנהגה הערבית במדינה לבין ניצב בנצי סאו. זה לטובת האוכלוסייה הערבית, גם בעתיד היחסים בין יהודים לערבים בתוך המדינה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה כהערת פתיחה. לגופו של עניין, אתה יכול – דווקא מכיוון שאתה חדש בתפקיד – אתה יכול לקחת הרבה מהניסיון המצטבר בהתיישבות העובדת בהתמודדות עם כל הסוגיה של פגיעה בחקלאים וכן הלאה, ולראות שאוכלוסייה כל כך קטנה מציבה במשך שנים רבות – אולי היום זה עומד על 7,500, מסיבות תקופתיות, אבל בדרך כלל זה בסביבות 10,000 מתנדבים. ואנחנו מודדים אותם לא במספר המתנדבים – אני רוצה שתדע את זה – אנחנו מודדים אותם במספר הביטולים, וככל שאחוז הביטול של ההתנדבות של פעם בשבוע, פעם בשבועיים או פעם בחודש, לאותה יחידת המתמיד, נמוך כך האיכויות – ואחוזי הביטולים הם מאוד מאוד נמוכים, מה שמלמד על האופי של האנשים ועל התרומה האדירה שלהם, מכפלות כוח יוצאות מן הכלל, ומג"ב נהנים מזה. אם נכנסת לתפקיד ואתה בודק את העניין, אני חושב שאחד מהתהליכים הראשונים שפגעו זה הסנכרון המלא שעשו בין הכחולים לירוקים באיחוד בין המשטרה הכחולה למג"ב, ואני מציע שתבדוק את זה פעם נוספת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים, דני. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אפשר להעתיק את המודל הזה למקומות אחרים – ליישוב העירוני. לגופו של עניין, היום החקלאים מרגישים מופקרים, לא רק באזורי העימות של עוטף-עזה, רמת-הגולן וגבול הצפון, אלא בכל מקום שבו הם נמצאים. ואני חושב שכאן צריך להיכנס לפעולה הרבה יותר אגרסיבית, יותר מהירה, כי אנחנו נמצאים בתקופה שהיא לא קשורה רק להקלות של חודש הרמדאן, בגל המתגבר הזה של הפיגועים, היא קשורה למכלול גדול מאוד, כולל העובדה שמצד אחד אין אופק – והוא כרגע פחות מעניין לצורך השיחה – אבל הוא הרבה יותר קשור לעובדה של חוסר הנחישות, או התחושה שהממשלה לא נחושה במאבק שלה בטרור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דני, תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> ואני חושב שזו הזדמנות בלתי רגילה, ודווקא אתה, כאדם שנחוש מאוד בדברים שהוא מבצע, יכול להוביל את הקו הזה של לחזור ולהיות נחושים במאבק שלנו בטרור, כי הוא משבש את החיים מכל הבחינות, לא חשוב מה העמדות שלנו בתוך הבית הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת עטר. ממש ב-30 שניות – חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מודה לאדוני על 30 השניות האלה, ואני אנצל את נוכחותו של השר לביטחון פנים, ואני מבקש את חברי הכנסת מהרשימה הערבית – אף-על-פי ששניים פה – בעקבות תקיפתם את המינוי הזמני של ניצב בנצי סאו, עניתי לכם ואמרתי שהזכות היחידה והמנדט היחיד למנות מפכ"ל הוא של השר לביטחון פנים באישור ראש הממשלה. אבל הלכתי, בדקתי ומצאתי כי אין לבנצי, לבנצי סאו – התיק נגדו נסגר מחוסר אשמה. מחוסר אשמה – לא מחוסר ראיות. אדוני השר – חבר הכנסת, אני מבקש: אל תפריע לשר, זה נורא חשוב לי. אני אתמול תקפתי אתכם, ואני אומר לכם עוד הפעם: בדקתי ומצאתי, התיק נגד בנצי סאו נסגר מחוסר אשמה, לא מחוסר ראיות, והמבין יבין. יתרה מכך, בעקבות פנייתו של ארגון "עדאלה" לפרקליט המדינה מונה פרקליט מיוחד, שי ניצן, וצוות עורכי-דין בכירים, אשר בדק את התיק פעם נוספת והורה לסגור את התיק נגד ניצב בנצי סאו מחוסר אשמה. אם יוחלט למנות אותו, זהו מינוי ראוי וכבוד רב למשטרת ישראל, אדוני השר לביטחון פנים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אני מבין שיש הסכמה להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון. כל המציעים? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כן, אני עונה בשמם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר ארדן, יש הסכמה להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון, זה בסדר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אני מתחיל את ההצבעה. מי בעד להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון? מי נגד? נא להצביע עכשיו. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 12, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעות לסדר-היום – ביטחונם של החקלאים המעבדים את השדות, תועברנה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת להמשך דיון. <הצעות לסדר-היום> <מקומות ציבוריים שאינם מונגשים לבעלי מוגבלויות> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: מקומות ציבוריים שאינם מונגשים לבעלי מוגבלויות – הצעות לסדר-היום מס' 711 ו-716, של חברות הכנסת סתיו שפיר ונורית קורן. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת סתיו שפיר, תפסיק את הדיונים עם כבוד השר ותעלה לדבר על הצעה שלה לסדר-היום. אחריה – חברת הכנסת נורית קורן. תשיב שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אבל היא לא פה. על מה היא תשיב? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היא חייבת להיות בשביל להשיב? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איך היא תדע על מה דיברתי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היא בדרך. לפי הפרוטוקול הם מכוסים, אבל את צודקת שזה ממש לא תקין. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה מעט מוזר. מאחר שלא כתבתי את הטקסט מראש, היא גם לא יכולה לחזות במה הוא יעסוק. כבוד היושב-ראש, תודה לך, לפני חודשים מספר ראיתי ידיעה בעיתון: נער אוטיסט הוצא מן השיעור כי הפריע בשיעור. יצא מהכיתה, זה היה יום שמש לוהט. אחרי כמה שעות החזירו אותו לכיתה וגילו שהוא סובל מכוויות בכל הגוף, מהשמש, הוא פשוט עמד בחוץ במשך שעות בשמש הקופחת וחטף כוויות בכל גופו. זה סיפור שכששומעים אותו, אין לב שיכול שלא להתכווץ. אנחנו יכולים להאשים את המורה ויכולים להאשים את בית-הספר, בטח שיש שם אשמה ובטח שיש שם בעיה. אבל אנחנו צריכים להסתכל ולחשוב רגע אם לא מדובר בבעיה רחבה יותר. איך אזרח ישראלי היום, אדם שאין לו מוגבלות שכלית או פיזית, אמור להבין כיצד הוא אמור להתייחס, כיצד הוא אמור להתנהג? מהו היחס ההולם לאדם אחר שהוא כן עם מוגבלות כזאת או אחרת? כשאנחנו מסתכלים על המרחב הציבורי בישראל אנחנו לא רואים, לא את האנשים עם המוגבלות ולא את ההנגשה, הדבר המינימלי, המעט שאפשר לעשות כדי לאפשר להם עצמאות מרבית בתוך הסיטואציה הזו. תיקון מס' 2 לחוק נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אושר ב-2005. הוא היה אמור לדאוג לכך שכל מוסדות הציבור יונגשו לאנשים עם מוגבלות, גם הנגשה כללית של המרחב וגם הנגשה פרטנית, במקרה שיש דרישה כזו. מאז הוא כל הזמן נדחה. הוא נדחה פעם אחת בשנה ואז בשנתיים. כרגע זה נדחה ל-2017. ברשויות המקומיות מדובר בדחייה עד 2021. דחייה של דבר שהיה אמור להתבצע כבר מזמן. איזה מין שאלה זאת, מוסדות ציבור לא יהיו מונגשים? אני מקבלת פניות ציבור בעשרות: אדם נכה שנשלח על-ידי הביטוח הלאומי לקבל חוות דעת רפואית מרופא שעובד עם הביטוח הלאומי, נכנס לבניין כדי לקבל את חוות הדעת וגילה שהוא צריך לטפס כמה קומות במדרגות. זוג מבית-הכרם, שהאישה סובלת מנכות וקשה לה ללכת, רצה להמשיך ולהשתמש בספרייה הציבורית במתנ"ס אבל גילה שיש עלות להקמה ובנייה של מעלית לספרייה, ויש בה רק מדרגות; העלות הזאת היא בסביבות 200,000 שקלים, אין לעירייה הכסף לעשות את זה והדבר הזה מתעכב. זה כנראה הכי מכעיס: הגורם שבו רמת הנגישות והאטיות, ההתמהמהות בהנגשה היא הבעייתית ביותר, הוא דווקא משרד החינוך. המשרד שאמור לחנך אותנו ולייצר ציבוריות ואזרחות מכילה ואחראית ודואגת וסולידרית, דווקא שם יש כל הזמן דחיות בהנגשה, ועד לרגע זה המשרד עדיין לא התקין את התקנות הנדרשות על מנת לקיים את החוק, מה שלא מאפשר לנציבות בכלל לפעול בנושא הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סליחה, יש לי עוד כמה משפטים, אם תרשה לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא רק זאת. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, גם בהסכם עם הבית היהודי, מפלגתו של שר החינוך, וגם בהסכם עם יהדות התורה ועם ש"ס, הוסיפו סעיף קטן, אף אחד כמעט לא שם לב אליו, והסעיף הזה אומר כך: הממשלה תתקן בחוק את מועד חובת ההנגשה במוסדות חינוך הקבוע בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, כך שחובת ההנגשה במוסדות חינוך ששוכנים בבניינים שנבנו שלא במימון מדינה תחול בכפוף לקיום מקורות מימון מתאימים. אני אוסיף על הדבר הזה, שבהסכם עם הבית היהודי היה גם ניסיון לפטור את הממשלה מהרחבת התקנים לאנשים עם מוגבלויות בשירות הלאומי – עוד סעיף קטן שכמעט ולא הבחינו בו. איך יכול להיות שכאן בישראל מפלגות מעזות להכניס לתוך הסכמים קואליציוניים דרישה כל כך מעוותת, דרישה שגורמת לאנשים שיש להם מוגבלות ממילא לחוש עוד יותר מוגבלים? הרי מה זה נגישות? נגישות זה החופש להתקיים, להתהלך בעולם באופן חופשי עד כמה שניתן; להיות חלק מעולם התעסוקה, למצוא עבודה; להצליח להגיע לקבל טיפול ושירות רפואי כשצריך; לקבל חינוך. אתם יודעים שאנשים עם מוגבלויות, בממוצע, מספר שנות החינוך שהם מקבלים עומד על תשע, תשע שנות לימוד; לעומת אנשים ללא מוגבלות, שזה עומד על 12.9 – זה נשמע הגיוני למישהו? זה נשמע כמו מדינה מתוקנת, מדינה שמכבדת את אזרחיה? חברים, מדובר בחוזה הבסיסי ביותר בין האזרח לבין המדינה, הכי בסיסי שיכול להיות; דאגה לייצר את התשתיות כדי שכל אחד יוכל לנוע בחופשיות ולממש את עצמו כאדם חופשי ועצמאי. זו חובה, ואני מבקשת שהדבר הזה יגיע לוועדת הרווחה בהקדם. יכול להיות שצריך לכנס פה ועדה משותפת, יחד עם ועדת הפנים וועדת החינוך, ולדאוג לזמן לשם גם את השרים המדוברים. לדאוג שיתקינו את התקנות בהקדם ולא לדחות. לא לאפשר את דחיית החוק עד לעשור הבא. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת שפיר. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. אחריה – תשובת השרה איילת שקד, שהגיעה. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר התיירות, שרת המשפטים, בראשית דברי ברצוני לשלוח תנחומי לבני-משפחתו של מלאכי רוזנפלד ז"ל, שמת מפצעיו אתמול לאחר שנפצע באופן קשה בפיגוע הירי ליד שבות-רחל. יהי זכרו ברוך. לעניין הנגישות, מבדיקה שערכתי, בכל המבנים החדשים, שאישוריהם התקבלו אחרי שנת 2008, חייבים להנגיש את הבניינים ורק לאחר מכן מתקבלים היתרי הבנייה. במבני ציבור ישנים אשר משמשים את משרדי הממשלה, הרשות המקומית, כמו בתי-משפט, קופות-חולים ועוד, יש מקומות שעדיין לא הונגשו, וזאת בהתאם לחוק המאפשר להנגיש את מבני הציבור עד 2020. ולמעשה, אני מצטרפת פה לדברים של חברת הכנסת סתיו שפיר, שבאמת צריך לעשות הכול כדי להנגיש כמה שיותר מהר את כל מבני הציבור, כדי שלא יקרה מצב שמישהו שצריך להגיע לבית-משפט לא יכול לעלות ולא יכול להגיע לבית-משפט. מי שאחראים בעצם להנגשת המבנים הם אנשי השלטון המקומי, אשר עושים ככל שביכולתם כדי לעמוד בלוחות הזמנים ומנגישים את מאות מבני הציבור בארץ לכל האנשים עם המוגבלות. ועל כך הערכתי הרבה לעובדי הרשויות המקומיות, ובעיקר למחלקות לנגישות בכל רשות מקומית. למרות כל הפעילות החשובה שציינתי, רציתי לספר לכם, חברי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, כי ביום חמישי שעבר ביקרתי במערת המכפלה, אתר תפילה ותיירות היסטורי לכל הדתות, עם כמה חברי כנסת נוספים. על מנת להגיע לציוני הקברים נאלצנו לעלות שלוש קומות במדרגות. כשהגענו לקומה השלישית, עלייה קשה אפילו לאנשים בעלי כושר גופני, פגשתי משפחה שבה אחת הילדות נעזרת בכיסא-גלגלים. כששאלתי כיצד הגיעה המשפחה במעלה המדרגות, סיפר לי ראש המועצה של קריית-ארבע מלאכי לוינגר, שמערת המכפלה אינה נגישה למבקרים. נשים וגברים, נוצרים, מוסלמים, יהודים, תיירים ומתפללים מגיעים למערה שאינה מונגשת. עוד הוא סיפר לי כי יש תוכניות מאושרות לבניית מעלית חיצונית לבניין שאינה פוגעת במבנה עצמו כלל, אולם אין אישורים להתקנתה על-ידי שר הביטחון. אני פונה לכבוד שר הביטחון ולכבוד שרת המשפטים ומבקשת לאשר את בניית המעלית בהקדם, מפני שמדובר במאות-אלפי אנשים שמגיעים למקום, ומאוד חשוב להנגיש כל מקום, כל שכן מקום שמשמש הרבה מאוד אנשים מכל הדתות ומכל העולם, וזה מאוד מאוד חשוב. <מאיר כהן (יש עתיד):> ברור לך שהשאלה – – <נורית קורן (הליכוד):> תודה. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – היא שאלה פוליטית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת קורן. שרת המשפטים איילת שקד, ואחריה – הבעת עמדה מהצד, של חבר הכנסת שמולי. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, אדוני היושב-ראש, אני שמעתי שהתפרסמה כתבה, לא ראיתי אותה במו-עיני, שהתייחסה להנגשת השירותים בבתי-משפט. מכיוון שאני אמונה – אצלי במשרד המחלקה, הרשות, הנציב של זכויות אנשים עם מוגבלויות, וגם אני אחראית להנהלת בתי-המשפט, אני חושבת, סך הכול, שאני יכולה לתת תשובה רחבה בנושא. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נועד להגן ולקדם את הזכות לשוויון של אחד מהציבורים הגדולים והמופלים ביותר, והוא ציבור האנשים עם מוגבלויות. אחד מההיבטים החשובים של הזכות לשוויון של אנשים עם מוגבלות היא הזכות לנגישות למקומות ולשירותים. בתפקידי כשרת משפטים אני ממונה על ביצוע פרק הנגישות, ובין היתר התקין משרדי תקנות ליישום פרק הנגישות. אני ממונה כמובן גם על בתי-המשפט בישראל. במשרד המשפטים פועלת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. הנציבות היא הגוף שמקיים אכיפה ופועל כרגולטור בנוגע לחקיקת הנגישות. הנציבות מקבלת את מלוא התמיכה שלי בהליכי עבודתה השונים. לתקציב האחרון הנציבות ביקשה, דרך אגב, להוסיף תקנים של אכיפה. במסגרת זו הנציבות קיימה גם תהליכי אכיפה על בתי-משפט חדשים, והדברים גם קיבלו ביטוי בכתבות בעיתונות שבעקבותיהן, הבנתי, הועלתה הצעה זו לסדר-יומה של הכנסת. יש לציין כי הליקויים שהתגלו היו בשני בתי-משפט חדשים וארבעה קיימים, ולא כפי שצוין בעיתונות. בשל הליקויים שהתגלו על-ידי הנציבות, הפעילה הנציבות את סמכותה והוציאה מכתבי התראה לפני הוצאת צו נגישות, ובהם היא דרשה את תיקון הליקויים שנמצאו בטרם תמשיך באכיפה. הנהלת בתי-המשפט פעלה בהתאם לדרישת הנציבות ותיקנה את מרבית הליקויים המרכזיים, ונותרו מספר מועט של ליקויים שבהם הנהלת בתי-המשפט ממשיכה לטפל, כך שהמבנים יעמדו בדרישות הנגישות בהקדם. במטרה להביא ליישום הנגישות מקיימת הנציבות גם פעולות הסברה והטמעה, ויוצרת שיתופי פעולה לקידום התחום עם ציבור החייבים: עם הדיור הממשלתי, עם אנשים עם מוגבלויות ועם ארגונים של אנשים עם מוגבלויות. המחוקק קבע בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הבחנה לגבי חובת הנגישות ביחס למקומות ושירותים קיימים לעומת מקומות ושירותים חדשים. מקומות חדשים חייבים בנגישות מלאה מרגע תכנונם והקמתם. לעומת זאת, מקומות ושירותים קיימים מחויבים בהנגשה באופן מדורג עד למועד הקבוע בחוק, שבו הנגישות חייבת להיות מלאה. לדוגמה: משרד ממשלתי שלו 100 מבנים קיימים מחויב להשלים נגישות מלאה ב-35 מבנים עד 22 ביוני השנה, ולהמשיך ולהנגיש מדי שנה חלק מהבניינים עד סיום מלוא ההנגשה של כל המבנים עד ל-22 ביוני 2018. יש להדגיש כי גם הנהלת בתי-המשפט הכינה תוכנית להנגשת כל בתי-המשפט, והיא פועלת לביצוע ההנגשה כחוק. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> עד מתי? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני לא מכירה את התאריכים המדויקים. צריך לראות לפי החוק. אנו במשרד משקיעים משאבים רבים ופועלים במשנה-מרץ על מנת להביא להנגשת השירותים והמקומות ששייכים למשרד המשפטים. אנו מוודאים, בין היתר, כי בתי-המשפט הקיימים, כמו שאר המבנים הקיימים בישראל, יעמדו בדרישת הנגישות בהתאם לתחולה ההדרגתית של חובות הנגישות במבנים קיימים. אתגרים רבים ומורכבים עוד נכונו לנו בהמשך הדרך עד שנגיע ליעד של נגישות ראויה והטמעת הזכות לשוויון של אנשים עם מוגבלויות. אנו בתחילתו של תהליך שיביא למהפכה חברתית של ממש. התהליך הזה לוקח זמן. אני תקווה כי בית זה על יושביו יירתם ויסייע לנו לקידום תהליך זה, כדי שנראה כולנו בהתגשמות הזכות לשוויון בהקדם לטובת החברה והכלכלה. בשנתיים וחצי או שלוש השנים שאני נמצאת כאן – אני שמחה שגם בכנסת הקודמת, שר הכלכלה נפתלי בנט קידם את החוק להעדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלויות – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> למה הכנסתם להסכם הקואליציוני שלכם דחייה של הנגשת מוסדות ציבור? <שרת המשפטים איילת שקד:> שנייה, שנייה. – – בחברות פרטיות. וגם בשבוע שעבר עבר החוק, שאם אני לא טועה הוביל יואב קיש, להעלאה של 5% מבין התקנים – – – <נורית קורן (הליכוד):> 3% – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> 3% זה היום. החוק העלה ל-5%. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> דרך אגב, היום גם ה-3% לא קורה. <קריאה:> נכון. <שרת המשפטים איילת שקד:> צריך שה-3% יקרה, ואז זה כמובן יעלה גם ל-5%. תודה רבה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השרה. שנייה. איציק שמולי, הבעת דעה. מה את מציעה רק – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מציעה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – כבוד השרה? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – להעביר את זה – אתם רוצים? – בעד שההצעות לסדר-היום יובאו לדיון בוועדת חוקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. ברווחה, רווחה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם אין הסכמה אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. תראו אם אתם מסכימים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בסדר. <מאיר כהן (יש עתיד):> למה? אפשר לעשות – – <נורית קורן (הליכוד):> לוועדת חוקה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – ועדה משותפת לחינוך – – – <נורית קורן (הליכוד):> ועדת חוקה, כי צריך – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> חינוך ורווחה. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> אין משהו אחר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> סתיו, צריך – – – של ועדת חוקה – – – וצריך לשנות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. נסו להחליט. אי-אפשר ועדה משותפת, מאיר. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה, בכנסת יחליטו – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אז רווחה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם אין הסכמה. אם יש – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – לוועדת הכנסת. אין לי בעיה. שיחליטו שם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איציק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, רק עוד נקודה אחת: אני שמחתי על הסוף של הדברים שלך. כי הזכות של אנשים עם מוגבלות לשוויון מתחילה אומנם בנגישות, אבל היא לא מסתיימת שם. היא בסוף אמורה להוביל להשתלבות מלאה. אז אני באמת מודה לכם, לממשלה, על התמיכה בהצעת החוק, שהיא גם של יואב קיש. היא – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – הייתה עוד בכנסת הקודמת בתמיכה של 83 חברי כנסת, ואני מאוד מאוד מקווה שהממשלה תמשיך לתמוך בהצעת החוק. זה בלתי סביר בעליל שעל המעסיקים הפרטיים אנחנו כבר מחילים את החובה לשלב אנשים עם מוגבלות, והמדינה עדיין נמצאת בסוג של אופסייד. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. סתיו, את ביקשת? בבקשה. סתיו, הבעת עמדה מהצד, ואז אנחנו נעבור להצבעה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה. קודם כול, אני רוצה לבקש, לפרוטוקול הכנסת, מאחר שכחברי כנסת יש לנו כלים מסוימים שבהם אנחנו יכולים להשתמש כדי לקדם את עמדותינו ולקדם את המטרות שבשבילן נשלחנו לכאן, וכדי שהכלים האלה יעבדו בצורה נכונה, ראוי שכשמשיבים על הצעות לסדר-היום שאנחנו מגישים גם תהיה נוכחות של השר המשיב ושנוכל – אני מבינה שהייתה פה איזו אי-הבנה, ואת קיבלת עמדה אחרת מהעמדה שהגשנו להצעה לסדר-היום, אבל חשוב מאוד שנתייחס לדברים שנאמרים כאן כדי שנוכל לקדם את המטרות המשותפות. הציע את זה חבר הכנסת מאיר כהן בצורה נכונה. צריכה לקום פה ועדה משותפת, ולא לעסוק בנושא הזה רק בוועדת הרווחה, מאחר שכרגע המשרדים שלא הנגישו, שלא התקינו את התקנות, הם משרד הפנים, משרד הבריאות ומשרד החינוך, במיוחד, ומשרד הביטחון, וכדאי מאוד לכנס את מנכ"לי המשרדים האלה. היה ראוי לעשות את זה גם עם השרים האחראים, ולייצר פה – אין פה עניין פוליטי ואין פה עניין מפלגתי ואין פה עניין של אופוזיציה וקואליציה, ונושא כזה אסור גם שיהפוך לעניין של אופוזיציה וקואליציה. ועל כן ראוי להביא את כל האנשים הרלוונטיים ואת נבחרי הציבור הרלוונטיים לחדר אחד ולסגור את זה. הפניתי פה גם שאלה נוספת, וגם היא לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, אבל עניין שעלה ממנו ריח מאוד בעייתי, מההסכמים הקואליציוניים, גם עם הבית היהודי, מפלגתך, גברתי השרה, וגם עם מפלגת ש"ס ומפלגת יהדות התורה, שהחליטו להכניס לתוך ההסכמים עם הליכוד סעיף שמעכב בזמן נוסף את הנגשת מוסדות החינוך, והדבר הזה חורה לכולנו בצורה מאוד קשה. אני חושבת – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> סתיו, אני רוצה להבהיר לך הבהרה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא ביקשנו חודשים. ביקשנו באילו מבנים שלומדים בהם 50 שנה, שבלתי אפשרי להתקין בהם את הנגישות, וביקשנו לעכב אותם בטווח המיידי. נכון. בבניין שהם לומדים שם אי-אפשר לעשות את זה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תראה, אדוני – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> טכנית, אי-אפשר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – ילד חרדי עם נכות – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> באמת, אני מכיר את הבעיה הזאת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – שמגיע לבית-הספר, או שחלילה נפצע וצריך להמשיך בבית-הספר שלו, ראוי שבית-הספר, אם פרטי או ציבורי, יפעל לאפשר לו את הדבר הזה. אין פה – שוב, זאת לא שאלה מגזרית. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מחפשים פתרונות, אבל אי-אפשר לקחת בניין של 50 שנה – ולצערי, לצערנו, אנחנו לא מקבלים מבנים חדשים – אז איפה שנמצאים להתקין את כל הדברים האלה – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> היכן שיש בעיות תקציביות, בגלל זה בדיוק – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – אחרי כמה חודשים – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני לא בטוחה ששמעתי את כל הדברים שאמרת, אבל – – – היכן שיש – – <היו"ר חיליק יחיאל בר:> לא לא, זה לא – – – לסיים – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – בעיות תקציביות, בדיוק בגלל זה צריכה לקום פה ועדת הוועדות, ועדה משולבת, איך שתרצו לקרוא לזה, שתעסוק בנושא הזה ותנסה להסיר את החסמים, אבל דברים כאלה ראוי שלא יהיו, ואני אשמח מאוד אם אנחנו נוכל בוועדה לקבל תשובה מקיפה על השאלות שעלו פה. תודה. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> תודה. הגעתם להסכמה לגבי ועדה? <קריאה:> הכנסת. <שרת המשפטים איילת שקד:> תעביר את זה לוועדת הכנסת. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> ועדת הכנסת? טוב. אז אנחנו נצביע על העברת – מי שבעד – בעד העברה לוועדת הכנסת, והיא תחליט לאן זה הולך. בבקשה, ההצבעה החלה. כמעט, כבוד השר. כמעט. בחצי שנייה הפסדת את ההצבעה. <שר הפנים סילבן שלום:> תוסיף אותי. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> נוסיף לפרוטוקול שהשר סילבן שלום הצביע בעד, נכון? <שר הפנים סילבן שלום:> בעד. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> יופי, 11 בעד, אין מתנגדים. ההצעות לסדר-היום של סתיו שפיר ונורית קורן – מקומות ציבוריים שאינם מונגשים לבעלי מוגבלות – עברו לוועדת הכנסת, שתחליט לאן הן עוברות. אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום: סגירת שירותי מיון – – – <שר הפנים סילבן שלום:> יש הודעה לסגן המזכירה. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> אה, סליחה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חיליק יחיאל בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015; והצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5) (תעשייה עתירת ידע – הוראת שעה), התשע"ה–2015. תודה. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <סגירת שירותי מיון רפואי בקריית-שמונה> <היו"ר חיליק יחיאל בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: סגירת שירותי מיון רפואי בקריית-שמונה – הצעות לסדר-היום מס' 686, 701, 702 ו-709. חבר הכנסת איציק שמולי יפתח. אחריו – חברת הכנסת שאשא ביטון וחבר הכנסת מאיר כהן. ישיב סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו הגשנו, כמה חברי כנסת, את ההצעה הזאת לסדר-היום בעניין סגירת שירותי מיון רפואי בקריית-שמונה. אנחנו שמענו שאתמול בלילה היו התפתחויות – – <קריאה:> כמו מה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – ונשמח אחרי כן לקבל עדכון, כמובן – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> ראש הממשלה התערב אישית – – – השר לנגב וגליל לשלם את – – – <נורית קורן (הליכוד):> זה לא מדויק. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> בואו – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני, זו טעות. אני אעדכן. <מאיר כהן (יש עתיד):> הבנתי. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אתקן את מה שאמרת. <מאיר כהן (יש עתיד):> גם נאמר לי על-ידי – – – <היו"ר חיליק יחיאל בר:> בואו ניתן לחבר הכנסת שמולי לדבר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז אני – – – <היו"ר חיליק יחיאל בר:> – – – בשלוש דקות, חבר'ה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני, אדוני סגן השר, אגיד את הדברים שתכננתי להגיד כאילו לא היה אתמול בלילה עדכון, ומקסימום אתה תתקן ותוסיף, ואני מקווה שיחד נוכל למצוא פתרון לעניין. הראשונה שהעלתה את הסוגיה הזאת בכנסת זאת כמובן ילידת או בת קריית-שמונה, חברת הכנסת שאשא ביטון, שהקרדיט כמובן מגיע לה, ואנחנו הצטרפנו אליה. הסוגיה היא סוגיה כואבת, מכיוון שבסופו של דבר, תמיד כשמגיעים לשעות מצוקה ודחק, ולעתות משבר, בעיקר על רקע ביטחוני, אנחנו נזכרים לנפנף בדגלים של הפריפריה, וכמה היא חשובה וכמה אנחנו תומכים בה ועומדים מאחוריה. והנה, השבוע אנחנו מציינים שנה ל"צוק איתן", ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים שמגיעים לכנסת אומרים שוב ושוב ושוב שהם עדיין לא קיבלו את הפיצויים, ועדיין לא קיבלו את התמיכה הראויה מהממשלה, וזה לא שונה במקרה של הצפון. אנחנו לא צריכים לחכות לסבב האלימות הבא עם ה"חיזבאללה" כדי להוכיח את התמיכה שלנו ואת המחויבות שלנו לפריפריה הצפונית והרחוקה ביותר, וזו קריית-שמונה, עם כל היישובים בגולן ובגליל. ובשנים האחרונות, חברי, סובלים תושבי קריית-שמונה והאזור מהפעלה חלקית ובלתי סדירה של שירותי מיון רפואי. במקור נפתח המוקד בקריית-שמונה כשלוחה של בית-חולים זיו בצפת, שסיפק רפואת חירום בסיסית ל-65,000 תושבים, שכאמור, מרוחקים עשרות קילומטרים לפעמים מבית-החולים בצפת. אחרי שנתגלעה מחלוקת – בעצם, מי שהפעיל את המוקד הזה בשנים האחרונות היה מד"א, אבל גם בשנים האחרונות היו איומים חוזרים ונשנים של סגירת אותו המוקד. לפני כשבוע יצאה הוראה של משרד הבריאות על הפסקת הפעילות הרציפה סביב השעון והעברת פעילות המוקד לשעות הלילה בלבד, ומצופה מהתושבים לקבל במשך היום שירותים רפואיים או בקופות-החולים או בבית-החולים בצפת, שכאמור, מרוחק לפעמים עשרות קילומטרים, בעיקר אם אתה גר ביישובי הגליל והגולן. לנוכח זה התושבים מצויים בסכנה מוחשית וללא שירותי טיפול רפואי הולם, ורק המעטים שידם משגת לשלם מאות שקלים באופן פרטי על שירותי אמבולנס או נסיעה פרטית לבית-חולים זיו בצפת מקבלים טיפול שהם היו צריכים לקבל אותו באופן מסובסד ככל אדם אחר, כפי שקורה במרכז הארץ. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו צריכים למצוא פתרון – אני מקווה שעכשיו יעלה סגן השר ויעדכן אותנו בפתרון הבעיה – ואנחנו צריכים להתמודד עם העניין הזה אחת ולתמיד ובאופן קבוע. לא יכול להיות שככה, שנה אחר שנה, או אחת לשנתיים, נמצא את עצמנו – זה היה גם בכנסת הקודמת, היה איום כזה, לסגור את המוקד בקריית-שמונה. אגב, אדוני סגן השר, בוודאי גם אתה קיבלת פניות כאלה; יש גם, לפחות אלי הגיעו, תלונות או ביקורות על האופן שבו מופעל המוקד כבר היום. אני לא ביקרתי שם, אתה בנמרצותך עושה ביקורי פתע בבתי-חולים ובמוקדים רפואיים, ואני בטוח שהמרחק הרב לקריית-שמונה לא ירתיע אותך וגם לשם אתה תגיע. בשורת סיכום, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים לשנות את הדיסקט; לא יכול להיות שאיכות הבריאות והנגישות של הבריאות והתשתית של שירותי הבריאות יהיו נמוכות יותר בפריפריה. תודה רבה. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ואחריה – חבר הכנסת מאיר כהן. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> יישר כוח, שמולי. נציגתנו בקריית-שמונה. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> עברת מפלגה, דני? או – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בעתיד, בקרוב, בעזרת השם. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> לא, שאלתי אם אתה עברת – אמרת "נציגתנו". <דניאל עטר (המחנה הציוני):> לא – – – <היו"ר חיליק יחיאל בר:> אה, אוקיי, נבהלנו שנייה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני דווקא מברכת על ההזדהות. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> בגלל זה סילבן צחק, הוא חשב שאתה אומר – כבר הבהלת אותנו פה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה מפיל אותי במלכודות, אני רואה. במקום – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מציע לך להסתכל בניוזלטר שלי השבוע. <היו"ר חיליק יחיאל בר:> לא, שאלתי מה ששאלתי. ענית על מה ששאלתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> זה בסדר, דני, אני לגמרי מקבלת את ההזדהות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, גברתי. חבר הכנסת כהן ממהר. כבר חצי שעה הוא מזרז אותי. אני מבקש להיות יעילים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני לא מזרז, אבל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אתה צודק. אתה צודק. אתה צודק. <קריאה:> היושב-ראש הוא נדיב, כמו – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מאיר, בואו ונתקדם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אהיה נדיב גם אליך, מאיר. אני מבטיח. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי היקרים, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני באמת מעריכה מאוד את ההתגייסות של החברים בבית הזה לסוגיית המיון בקריית-שמונה. מי שלא מכיר קצת את ההיסטוריה, אז עד לפני כמה שנים פעל בקריית-שמונה מיון קדמי של בית-החולים בצפת בצורה מיטבית, וכשאני אומרת "בצורה מיטבית", זאת אומרת שהוא נתן מגוון רחב של שירותים, מענה אמיתי לתושבי האזור ואפילו הציל חיים בלא-מעט מקרים. המיון, למעשה, באזור הזה משרת מעל 45,000 תושבים, אם אנחנו מביאים בחשבון את הרשויות שמסביב ואת צפון רמת-הגולן. מה שקרה זה שעם השנים הצטמצמו שירותי הרפואה הדחופה עד לכדי סגירתו של המיון לאחרונה, ללא כל מענה חלופי, ראוי והולם. מה שהיום קיים בשטח זה מרפאה של מד"א, שנותנת שירותים בהיקף מאוד מאוד מצומצם, ואם נוסיף לכך גם את העובדה שהאגרה שנדרשת לטיפול היא מאוד גבוהה, זה אומר שהתושבים נמנעים מלכתחילה מלהגיע לאותו מוקד ונאלצים לנסוע מרחק של 45 דקות, לפעמים אפילו יותר, עד למיון בצפת. התוצאה, מעבר לכך שאין מענה, היא שנוצר צוואר בקבוק במיון של צפת, כי הביאו בחשבון שלא רק תושבי אצבע-הגליל מגיעים לקבל את השירות שם אלא מגיעים למעלה מ-70,000 תושבים לאותו חדר מיון. אז תחשבו אתם לבד על איזה עומס בלתי סביר אנחנו מדברים, גם על המיון בצפת וגם על שלוחותיו. לפני שלושה שבועות הגשתי שאילתה בנושא לסגן השר, ואני מוכרחה להודות שהוא התייחס מאוד ברצינות, גם בשיח שניהלנו, כי מאז ניהלנו שיח בניסיון להביא לפתרון כלשהו, וסגן השר אכן מכוון לכדי פתרון. ובכל זאת אני עומדת כאן היום בהצעה לסדר-היום, ואני אסביר גם למה: אני נמצאת כאן כי, חברי, זה לא מספיק שאנחנו נביא לפתיחתו המחודשת לאלתר של חדר המיון בקריית-שמונה, אלא אנחנו חייבים לוודא שבמסגרתו יינתן המגוון הרחב של שירותי הרפואה הדחופה. אנחנו חייבים לוודא שהוא יהיה מסונף לבית-החולים צפת, כי יש לזה משמעות: יש לזה משמעות גם מבחינת איכות כוח-האדם, גם מבחינת היקף השירותים ואיכות השירותים; יש לזה משמעות גם מבחינת התשלומים על פינוי באמבולנס. אני חייבת לספר לכם: יש היום תושבים שחוששים להזמין אמבולנס, מוותרים הרבה פעמים על הטיפול, על הסיכוי שלהם להגיע בזמן כדי לקבל את הטיפול הנדרש, רק בגלל התשלום שעומד מאחורי הסיפור הזה. ולכן, לזה שחדר המיון יהיה מסונף יש משמעות מאוד מאוד גדולה. הדבר הנוסף – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> הם חוששים שאם לא יאשפזו אותם – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מחייבים אותם, והתשלום הוא מאוד גבוה, כי יש הבדל בין להגיע למיון קדמי צפת בקריית-שמונה מול לנסוע עד בית-החולים או להגיע למד"א, ומשם – יש פה איזו קונסטלציה שבאמת לא מאפשרת לתושבים לקבל מענה מיטבי. והכי חשוב, כמו שאמר חברי חבר הכנסת שמלי, שהפתרון יהיה קבוע, שזה לא יהיה פתרון ביניים כפי שקיים היום, כי הפתרון שקיים היום הוא פתרון רע. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חבר הכנסת שמולי ולא שמלי. אני תובע כאן את כבוד משפחתו. מאיר כהן, אחרון הדוברים, ואחריו – תשובת סגן השר יעקב ליצמן. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, אדוני השר, סילבן שלום, רגע, אני רואה את הגב – אני וסילבן יכולים בהחלט לתת איזה שיעור בהקמת מרכזי מיון שכאלה, אדוני. כבוד הרב, סגן השר, אני הייתי בקריית-שמונה, אבל באמת, אנחנו יוצאים מתוך קריית-שמונה. אחרי זה תתקן ותגיד מה קרה שם, בקריית-שמונה, אבל הסמ"ס שקיבלתי מראש העיר הוא סמ"ס, ואכן ראש הממשלה התערב, ואולי על זה אני רוצה לדבר, שאנחנו צריכים לייצר מין פתרונות של טלאים-טלאים: ראש הממשלה מתערב, ראש עיר כזו או אחרת – כל כך לא במקום וכל כך מיותר. אני אספר: בצר לי, כראש עיריית דימונה פניתי לפילנתרופיה, ולשמחתי, מול הפילנתרופיה גם מצאתי שרים, שברגע שפניתי אליהם והסברתי את המצוקה, מייד נרתמנו. פועל היום בדימונה, בשיתוף של הקופות ועיריית דימונה – ואני מאוד מקווה שגם משרד הבריאות ייכנס – מרכז רפואי שפתוח 24 שעות, מהבוקר עד הערב. יש שם מרכז מומחים – – – <שר הפנים סילבן שלום:> לאיזה שרים פנית? <מאיר כהן (יש עתיד):> לסילבן שלום. אמרתי בהתחלה שאני ואתה. אני מחמיא לך, סילבן, אתה יודע. מה שנכון, נכון. סילבן הגיע, הבין את המצוקה ומייד הפשלנו שרוולים – פילנתרופיה, ממשלת ישראל. חבל שנזקקנו לפילנתרופיה, אבל פועל שם מרכז שבמהלך היום יש בו חדר דיאליזה. כל חולי הדיאליזה של הפזורה הבדואית ושל דימונה ושל ירוחם מגיעים לשם, ולא נוסעים לעיר הגדולה, נוסעים 45 קילומטר. חדר טראומה וחדר מיון של שש מיטות ושתי מיטות טראומה וטראומטולוג שיושב שם כל הלילה. ואיך הצלחנו להפעיל את זה? כי הכנסנו וכפינו על הקופות לתת את חלקן בסיפור הזה. נכון, אדוני סגן שר הבריאות, גם העירייה לוקחת חלק, אבל בסיפור של קריית-שמונה אומר לי ראש העיר, ובצדק: כאשר יש לי חשב מלווה, כאשר אני לא יכול שקל אחד להזיז שמאלה או ימינה, באים לדרוש ממני 300,000–400,000 שקלים, ואין בנמצא. אני מאוד מבקש ממך, אדוני השר, ואני יודע שאתה הולך לעשות את זה: יש מצוקה גדולה בפריפריה, יש מצוקה גדולה בפזורה הבדואית, יש מצוקה גדולה בצפון. לא יכול להיות שחוק ביטוח הבריאות, שאמור להגן על אזרח בכל מקום שבו הוא נמצא, לא חל על אנשים שנמצאים בפריפריה. לא יעלה על הדעת שאנשים לא מזמינים אמבולנס מתוך חשש שמא לא יאשפזו אותם ואז הם יצטרכו לשלם. אין לי שום ספק, מידיעה אישית: אנשים מתו מהתקפי לב, כך אמרו בני המשפחות, כי בשעה 20:00, כשהם התחילו להרגיש לא טוב והאישה אמרה – ואני מספר על מקרה בדימונה; האישה אמרה, בוא נזמין אמבולנס; הוא אמר לה: לא, בשבוע שעבר הייתי ולא אשפזו אותי והייתי צריך לשלם – באמצע הלילה הוא קיבל התקף לב ומת. זה מאוד מאוד כואב. קח את זה לתשומת לבך, אני יודע שאתה מטפל בזה. אנחנו בלי קואליציה ואופוזיציה, חס ושלום, ידינו נקיות. נתמוך בך, אדוני, בכל דבר ועניין, ואני משער שכל שר בממשלה יעשה את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. סגן השר יעקב ליצמן יעלה להשיב, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין, עמדה מהצד, וגם דני, תחשוב על זה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב להעיר על כמה דברים שהפריעו לי בדיון הזה, ואני רוצה לדבר הכי פתוח בנושא הזה: אתה פתחת חדר מיון שם בלי משרד הבריאות – עזרנו. עזרנו. משרד הבריאות עזר שם קצת. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא בהתחלה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא בהתחלה, אמרתי שעזרנו. לא אמרתי שבהתחלה. אמרתי שאתה פתחת, ועזרנו. אבל, לעומת זאת, 12 מקומות פתחתי – ליצמן – בקדנציה הקודמת. להשיג חדר מיון, זה 1.5 מיליון שקל לשנה בערך; בערך, פחות או יותר. אם רוצים לעשות דברים קצת יותר מודרניים, אז קצת יותר. זה מה שזה עולה. אני רואה בזה שירות חיוני ביותר. למה? מכמה סיבות. הצלת חיים, זה א; ב. הנושא הזה, שמוריד מחדרי המיון הממשלתיים – בתי-החולים – למשל, סורוקה ירד מכל המקומות שעשיתי – עוד מעט אני אפרט את המקומות שיש – יורד משם. למשל, אמרו לי – בדקתי מה שקיבלתי, נתונים מהמשרד – שמ-10,000 פניות שהיו בכלל בירוחם, 70% לא הגיעו לבתי-חולים. אז זה אדיר. אז אני אגיד לכם איפה יש, ואני הולך לפתוח עכשיו עוד 12: יש במצפה-רמון, ערד, קריית-גת, דימונה, שומרון, ערבה תיכונה, כרמיאל, אום-אלפחם, קריית-שמונה, ירוחם, ובעוד שבועיים סח'נין, אני פותח, ואני הולך לפתוח עוד 12. מאיפה יש לי כסף? זה הרבה כסף. הנחיצות – זה סופר-נחוץ, כפי שסיפרתי. הכסף זה שליש-שליש-שליש. שליש עלי – אתה מדבר אלי? <חיים ילין (יש עתיד):> זה כסף קטן. זה כסף קטן. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא לא לא. אני אספר לך כמה הייתי צריך להתחנן על כסף קטן כדי לקבל ל-ALS ב"הדסה" – אני אספר לך. נעשה דיון, אני אשמח מאוד להופיע. קל מאוד שאופיע כאן. זה שליש על המועצה, על העיר, שליש משרד הבריאות ושליש המפעיל, קופות-החולים. יש לפעמים "טרם", תלוי מי שעושה את זה – מד"א, לא משנה מי. כולם משלמים. אחד שלא – קריית-שמונה. ואף אחד לא יגיד לי שהוא לא יכול להביא לי את 400,000 השקל. זה היה פרינציפ כל השנים. כשנכנסתי לתפקיד בפעם הקודמת היה צו סגירה מהשר – לפני הפעם הקודמת, היה צו סגירה שם. אני ביטלתי אותו, וסחבתי אותו כמה שנים. אחר כך הביאו לי כסף במיוחד בשבילו מהאוצר. אבל זה לא יכול להיות. למשל, אם אני אוותר לו על הכסף כאן, מחר יבואו מאום-אלפחם, מחר יבואו מהערבה התיכונה, ויגידו: אין לי כסף, לא רוצה לשלם כסף. אז ביטלתי את כל העניין. אז איך אני יכול לוותר על הכסף הזה? ולכן, רבותי, לא חולם לוותר על הכסף הזה. תן לי להגיד לכם את הכול. פנתה אלי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, גם נורית קורן, אני חייב להגיד לכם, הן דיברו אתי, ואני אגיד לכם את האמת, גם ראש הממשלה דיבר אתי. גם ראש הממשלה דיבר אתי, ואמרתי לו: לא, אם אני שובר את זה, שברתי את הכול. כי אף אחד לא ישלם לי, ואין לי כסף, לא יהיה. אם תתפורר לבנה אחת, הכול מתפורר לי כאן. אני יזמתי, לא אף אחד, ולא ראש העיר – שלא יספר סיפורי סבתא – אני פניתי לאריה דרעי, כשר הנגב והגליל, בעקבות הבקשות של חברות הכנסת שדיברו אתי – אני פניתי אליו, ביום ראשון בישיבת הממשלה, ואני הצעתי לו לעזור לי עם הנגב והגליל, אם הוא יכול. ואני אומר לכם, רבותי, זה חד-פעמי השנה, קיבלתי תשובה שזה יהיה, שהולכים להעביר, לסדר את זה. אבל אם הוא חושב שזה הולך להיות סדר – לא, אני לא אוותר לו. אני לא הולך לשבור את זה, כי אני הולך לפתוח עוד 12, ויכולים להיות עוד 12. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו אתך. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני חושב שזה מציל חיים, ובכל מקום שזה – כרגע זה 20 דקות נסיעה, 25 דקות – בכל מקום שיש אפילו פחות, אני רוצה להגיע למצב הזה. אני חושב שזה סופר-חיוני, זה מוריד לי את הלחץ מחדרי המיון. אתה לא חולם כמה שזה עוזר לי. אבל אם הוא לא ייתן לי את הכסף, אז אני נופל בכל מקום. אז לא. הפעם יש, הפעם מסודר, הולך להימשך. אם הוא לא יבין ש-400,000 שקל שהוא צריך לתת – לא שווה לו חדר מיון קדמי בקריית-שמונה, שיתפטר. אני אומר את זה בשיא החריפות, כי הוא מזלזל בחיים. הוא מזלזל, לא אף אחד. לא תפקידי לרוץ לשר אחר לגייס כסף בשביל זה. אם אני מביא לו ממשרד הבריאות, אני צריך להביא לכולם. ואני לא אעשה את זה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני סגן השר, הוא טוען שיש לו חשב מלווה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> חשב מלווה. אדוני השר לשעבר, מבטיח לך, אם אני מדבר עם החשב המלווה שתי דקות, הוא יאשר לי את זה. איך זה? אני מבטיח שאם יפעת תדבר אתו, הוא גם יאשר את זה. ותתפלא לשמוע, הוא מעולם לא אמר לי, לא פנה אפילו. אני סגרתי את זה, ואני עומד על זה. לא יכול להיות שבן-אדם מזלזל בכולם רק כי הוא לא רוצה לשלם. אז למה שאני אבוא לאום-אלפחם, לערבה התיכונה, ואני אגיד להם: אתה חייב לשלם? הוא אומר: גם לי אין. ולחלקם, אגב, גם יש חשב מלווה. אז לא. אז אני אומר לכם חד-משמעית, והיה חשוב לי להבהיר את זה, חד-משמעית. מה שנעשה כאן לא היה בסדר. נכון שאישרנו את זה, אז כרגע תהיה שנה אחת כן, וייפתח מחדש. עכשיו, לעתיד, והערת נכון, חבר הכנסת מאיר כהן – גם בסיועו של משרד ראש הממשלה, המנכ"ל – הוא דיבר אתי דווקא, אני חייב לציין פה, המנכ"ל החדש – אנחנו הולכים לחפש תרופה, פתרון, לכל המכלול, איך פותרים את זה. בכלל, לא בקריית-שמונה. קריית-שמונה אמרתי, אבל בכלל, בכל מקום. אולי דרך ככה, ככה – נראה. לעשות איזה פתרון ממה שאפשר לעשות. אני מברך על זה, ואני הולך להתכנס לזה. השירותים, אגב, שנותנים, לדעתי צריך בכלל לשכלל את זה. אני אומר שדיאליזה זה בכלל סופר-חשוב, לא בכל מקום יש, וצריך לעשות. אני עושה את זה עכשיו במקומות אחרים גם כן, ואני חושב גם שלמשל מה שנצטרך לעשות כרגע עם MRI – אני לא יודע אם אתם מעודכנים, אני הולך לחייב כל בית-חולים ב-MRI. לחייב. אין מצב שבבית-חולים לא יהיה MRI. היום זה צעצוע, MRI. יש כבר MRE ויש PET MRI, אני לא יודע את השמות. זה צעצוע, ואני הולך לחייב את כולם, ואני הולך להשתתף עם כולם. חצי מהכסף עלי, משרד הבריאות – כמעט הגעתי להסכמה עם האוצר על זה – כדי לשכלל את הדברים האלה. את ה-MRI הנייד אני רוצה לייעד – לא בטוח שזה הנושא, ולכן אני לא רוצה להרחיב – אבל גם לסרטן שד צריך להרחיב שם את הניידים, להעביר את זה למקומות האלה. אני בהחלט חושב לעשות את זה. אני מציע, רבותי, שזאת תהיה התשובה שלי. אין לי בעיה, דיון – איפה שאתם רוצים. אני אחזור על אותם הדברים, כי זאת האמת. אפילו לא קראתי את הנאום שהכינו לי, את הדפים. תתפלא לשמוע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר, ברשותך רק, אם אתה יכול להישאר – יש לחברת הכנסת שאשא ביטון שאלה קצרה, ואז הבעת דעה של חיים ודני, ואז כבר אולי תוכל להשיב, במקום שתרד. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין לי שום בעיה. אין לי שום בעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר? אז נחרוג טיפה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> היא דיברה אתי בהתחלה, אז בסדר. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ראשית, אני באמת מבקשת להודות לסגן השר, כי אני מוכרחה לציין שמהרגע הראשון שפניתי הוא נרתם לסוגיה הזאת, ואנחנו ככה ניהלנו שיחה במטרה למצוא פתרון, אז תודתי האישית, גם בשמי וגם בכלל בשם תושבי האזור. אבל אני, ברשותך, רוצה לשאול: המתכונת שבה ייפתח המיון היום, עוד רגע לפני שאנחנו מדברים על העתיד, האם זה יהיה במתכונת מיון קדמי של צפת, או במתכונת שזה היה עד לאחרונה? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני חייב להגיד – אני לא יודע בדיוק את המתכונת שהייתה עד לאחרונה, אני יכול להגיד לגבי צפת. העלות לחבר אותו לצפת הייתה פעם הרבה כסף, 4 מיליון שקל לפני ארבע-חמש שנים. זה לא מציאותי לעשות את זה. פעם עזרו לי בזה, היום אין לי אפשרות. לכן עצם הקיום כן, זה יהיה כמו כל חדר מיון קדמי, שיש בארץ כאלו 12, ואני הולך להרחיב. אם יהיה ממש קשור לצפת – קשה לי לענות על זה כרגע. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> הבנתי. אוקיי. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> זיו, הכוונה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. רק – חיים ודני, יש לכם שאלות, או רק הבעת עמדה? שנשחרר את השר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> גם שאלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם שאלה. אז בבקשה, חיים ילין, חבר הכנסת. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, סגן שר הבריאות, אמרתי לסילבן להישאר פה מפני שבמשך שבע וחצי השנים שבהן הייתי ראש רשות, כל שנה כמו שעון – לא רק הוא, גם מי שהיה לפני זה – שם 1.2 מיליון שקל כל שנה לאט"ן. למה אט"ן? כי למועצה אזורית אשכול אין שום עיר לידה, והכי קרובה היא באר-שבע, וזה שעה עד שעה ורבע נסיעה. זאת אומרת, מה שנקרא אפשר למות בדרך מחלום. אין מה לעשות, אלה עובדות. מה שאני מבקש – א. שאלה ראשונה, האם אתה ממשיך את התוכנית? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> התשובה: כן. חד-משמעית, כן. <חיים ילין (יש עתיד):> בסדר, וזאת השאלה – איך מקדמים את זה, כי אנחנו התחלנו את התוכנית הזאת בממשלה הקודמת עם יעל גרמן, חברת הכנסת יעל גרמן היום, והממשלה התפרקה וזהו. זה מציל חיים. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה מדבר על נט"ן? <חיים ילין (יש עתיד):> אני מדבר על אשכול, על עוטף-עזה, איפה שאין בתי-חולים, אין כלום, מרפאה קדמית. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה הבקשה? <חיים ילין (יש עתיד):> מיון קדמי, כאשר ההשתתפות, של בין 400,000 שקל ל-500,000 שקל, מובטחת. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> התשובה חיובית. <חיים ילין (יש עתיד):> אוקיי, אז זאת השאלה. אני מבקש להביא ולשלוח לראש המועצה האזורית אשכול – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> רק שיפנו אלי. <חיים ילין (יש עתיד):> הם יפנו אליך, זה הכול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ילין. תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> שר הפנים, תודה רבה, כשר נגב-גליל, על העזרה, הצלת הרבה חיים עם האט"ן הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת דני עטר, בבקשה, ואנחנו נעבור להצבעה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> לא צריך להעביר את זה לוועדה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, אתם מסתפקים בתשובת השר? <חיים ילין (יש עתיד):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, מעולה, אוקיי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> הוא ענה בפירוט; אנחנו ננסה לבנות איזו תוכנית למה שקורה בשנה שאחר כך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם לא רוצים לעקוב ולהמשיך בוועדה, אתם מסתפקים בתשובת השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין סיבה, אני מסכים אתם, אבל אין לי בעיה, רבותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מעולה, בסדר. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אז אנחנו נעשה את זה לקראת השנה הבאה, כדי למצוא פתרון שהוא קצת יותר מיטבי מהפתרון – – – בסדר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, החלטה שלכם. אז דני, בבקשה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני ביקשתי מהשר סילבן שלום להישאר, כי אני רוצה לתת את השר סילבן שלום כדוגמה. אני לא צעיר כמו חיים ילין, שהיה רק שבע שנים ראש רשות, אני הייתי 21 שנה ראש רשות, ובכל השנים האלה סילבן שלום היה שם, גם כשהמדיניות של הממשלה הייתה טובה וגם כשהיא הייתה גרועה; גם כשהממשלה תפקדה בסדר וגם כשהיא לא תפקדה. אבל הוא תמיד היה שם, בכל התפקידים שלו, גם כשר אוצר, גם כשר לשיתוף פעולה אזורי, גם כשר לפיתוח הנגב והגליל וכן הלאה וכן הלאה, ועשה את הדברים. למה אני פותח ומקדים בזה? כי אני חושב – ואני מברך את חברי שהעלו את הסוגיה של קריית-שמונה, וחדר מיון בקריית-שמונה מדבר על רדיוס של עשרות קילומטרים של מושבים וקיבוצים וקצרין ורמת-הגולן ונווה-אטי"ב, שקרובה מאוד לחרמון ולאזור מסעדה וכן הלאה וכן הלאה, אבל הם מצביעים על תופעה, אדוני סגן השר, ואני חושב שיש לך את אותם מאפיינים, כבר הוכחת את זה, גם בעניינים של טיפולי השיניים לילדים וכן הלאה ובדברים אחרים: קח את הסיפור הזה של הבריאות של האנשים בפריפריה, ובוא ננסה פעם אחת להתמודד אתו בצורה רצינית. כל הפרמטרים מוכיחים שיש פער, אם בתוחלת החיים של אנשים, אם במספר המיטות ל-1,000 חולים, אם ביכולת בחירה של אזרח שגר בפריפריה באיזה בית-חולים לקבל את הטיפול שלו. יש כל כך הרבה דברים לעשות, שדווקא הדוגמה הזו – ואני מברך אותך על התשובות המיידיות שנתת – היא דוגמה מצוינת במקום מרוחק ומבודד. אנשים מרגישים לפעמים ששכחו אותם, שאנחנו כאן שכחנו את קיומם. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תן לי להגיד לך משהו, דני. אני ירושלמי, גר בירושלים, ואתה יודע ששלשום בערב – בלילה – עשיתי ביקור פתע בבית-החולים בנהריה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> לא ידעתי, כל הכבוד. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה זה אומר לך? תודה רבה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אם זה מצביע על הכיוון, אני מודה לך מאוד על התגובה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת עטר, תודה לסגן השר. המציעים מסתפקים בתשובתו. אני מבקש מסגן היושב-ראש יואל חסון לבוא ולהחליף ולנהל את הישיבה. <הצעה לסדר-היום> <מאבק בחרם על תוצרת ישראלית מיהודה ושומרון, רמת-הגולן ובקעת-הירדן> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 572: מאבק בחרם על תוצרת ישראלית מיו"ש, רמת-הגולן ובקעת-הירדן, של חבר הכנסת שרון גל. ישיב השר ארדן, או שאתה משיב במקומו? ישיב השר גלעד ארדן, שלא נמצא פה. אין שר משיב. <שרון גל (ישראל ביתנו):> יש לי זמן, לא? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, יש שר תורן, אבל יש – הוא יגיע בתוך שלוש דקות? בסדר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא, כל עוד השר המשיב לא פה, אני יכול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מבחינתי אתה צודק. <שרון גל (ישראל ביתנו):> נכון? זה התקנון. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה יכול לדבר בלי הפסקה. אני יכול להתחלק אתך בזמן, שרון? <שרון גל (ישראל ביתנו):> תמיד חלמתי על זה, שיהיה לי זמן בלי הגבלה. איווט, יש לך זמן, כן? אתה לא ממהר הביתה? <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אין בעיה, אם השר המשיב לא מגיע – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אני לא משיב, כי אני לא מכיר מה בדיוק העניין. הצעה דחופה היא שלוש דקות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> היא לא דחופה, היא רגילה, ואין שר משיב. <שר הפנים סילבן שלום:> רגילה – – – שלוש דקות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> וכשאין שר משיב, זה בלי הגבלה. אני מקווה שגם לך יש זמן, סילבן, יש לי הרבה מה להגיד, זאת ההזדמנות עכשיו. <שר הפנים סילבן שלום:> לי אין בעיה, אני מוכן. <היו"ר יואל חסון:> עשר דקות, חבר הכנסת גל. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, ששת-שבעת חברי הכנסת, אדוני השר, כיסאות נכבדים, טוב שיש סדרנים וערוץ 99 ועם ישראל. הגיעה העת להוציא את הראש הטמון בחול מזה שנים. בדיון חירום שיזמתי בכנסת בהשתתפות נציגי ההתיישבות הוצגה תמונת מצב מטרידה, שכנראה, למרבה הצער, לא מטרידה אף חבר כנסת בצד הזה, שזה לכאורה הימין הלאומי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כמה חבל. <שרון גל (ישראל ביתנו):> החרם הוא לא איום רק של ה-BDS בכל מה שקשור להתיישבות. החרם כבר כאן, ואני אומר לכם, אחרי בדיקה, הוא מכה אנושות. רמי כפיר, איש משואה, הגדיר זאת כך, הוא התריע בדיון – אתה זוכר את זה, דני, אתה היית שם – ש-80% מהמשקים, 80% מהמשקים מתנדנדים בין הקו האדום לקו השחור, ככה הוא אמר. מול ה-BDS מתנהל קרב בלימה. כנראה הוא סביר בשלב הזה, למרות הסיוע של כל מיני ארגונים מכאן שתורמים לדבר הזה, וגם חלק מחברי הכנסת, אבל בשקט וביעילות מטרידה כבר עשר שנים קיים חרם שלא מדברים עליו, שלא מטפלים בו ושלא נאבקים בו, כי המחשבה היא: אם נחריש, זה יתפוגג מעצמו, ואם נדבר או נפעל, אז המצב יחמיר. ובכן, המצב חמור דיו, ואסטרטגיית השתיקה נכשלה כישלון חרוץ, והיא שולחת בפועל אלפי משפחות אל מלחמת קיום יומיומית. מה אתה מצלם, נחמן? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני רוצה תיעוד של הדברים שלך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מתעד ומנציח את הרגע. <שרון גל (ישראל ביתנו):> חברים, אני תמיד נזהר מאוד, ברצינות עכשיו, שלא לעשות שימוש לשווא, חלילה, בתקופה אפלה בהיסטוריה של ימינו, אבל הפעם אין מנוס מלהעיר על הדמיון בין הצעת החוק של מרצ לסמן מוצרים להחלטה האומללה שהתקבלה במקום אחר ובתקופה אחרת. בגרמניה, אפריל 1933, היהודים הואשמו באחריות לפגיעה בכלכלת גרמניה והציבור נקרא להחרים את חנויות היהודים; יוני 2015 בישראל, היהודים מואשמים באחריות לכל עוולות העולם, והציבור נקרא על-ידי מרצ להחרים תוצרת יהודית. גרמניה 1933, אנשי האס-אס סימנו את חנויות היהודים, ולא אפשרו כניסה אליהן; ישראל 2015, אנשי מרצ מציעים לסמן בחקיקה את התוצרת היהודית ביהודה ושומרון, רמת-הגולן והבקעה, ולא לקנות מיהודים רק מפני שהם מיישבים את הארץ ברשות ובסמכות של כל ממשלות ישראל. אז יום החרם לווה בשלטים: לא לקנות אצל יהודים, במילים האלה, ועכשיו ההצעה מבקשת להטביע את הכיתוב: המוצר הנ"ל מיוצר בשטחים הכבושים. אז הגיע הזמן שחברי מרצ יבינו שמה שהם קוראים "שטח כבוש" הוא חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל; כדאי ללמוד קצת את ההיסטוריה, וזה לא יזיק להם. ואני לא חושב שמישהו העלה על דעתו באמת שבמדינת ישראל יציעו לסמן מוצרים של יהודים, שאגב, מעסיקים ומפרנסים בעיקר ערבים. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה מה שקרה ב"סודה סטרים". <שרון גל (ישראל ביתנו):> ומה שקורה עכשיו עם מפעל "אהבה". <היו"ר יואל חסון:> צריך לתת דגש, לא ערבים: פלסטינים תושבי הגדה, ברובם. <שרון גל (ישראל ביתנו):> הם ערבים. בגרמניה כולנו יודעים איך זה נגמר. אחרי סימון המוצרים סימנו את האנשים, אחינו ואחיותינו. ואני חוזר וקורא למרצ ולכל הסיעה – אומרים, מרצ זה שמאל, ובקצב הזה זה יהיה אקסטרה-סמול – פשוט לגנוז את ההצעה ההזויה והמסוכנת הזאת, ברצינות. זה באמת, בעיני, חוצה קו אדום. בינתיים בשטח המצב קטסטרופלי. במישור-אדומים מייצאים בתפזורת כדי לטשטש את מקום הייצור. יש מיסוי מיוחד, בשיעור 7%, מהאזורים האלה. הנזק הישיר לחקלאים נאמד בלפחות מאות-מיליוני שקלים, אם לא יותר. רק בפלפל הנזק הישיר מסתכם ב-100–150 מיליון שקלים בשנה, כך אמר ראש מועצת בקעת-הירדן בדיון. הוא אמר: התוצרת שלנו כבר לא נשלחת לאירופה, בגלל אנרכיסטים שפועלים יחד עם גורמים באיחוד האירופי. הקימו מחסני אריזה בהשקעה של מיליונים, והם עומדים שוממים. לא פעם הוחזרה התוצרת, למשל מהולנד. גם את זה שמענו באותו דיון. ולכן אני אומר לכם, למרות האדישות – אני לא יודע אם זו אסטרטגיה או החלטה, או פשוט זה לא מעניין אף אחד – אסור לעמוד מנגד, אסור לשתוק, ובעיקר, אסור לתת לגיטימציה לדה-לגיטימציה; גם ביהודה ושומרון, גם במעלה-אדומים, גם בבקעת-הירדן, גם ברמת-הגולן. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תזמין את חברי הכנסת להצטרף אלינו לסיור שם. <שרון גל (ישראל ביתנו):> כן, בהמשך. אני אומר לכם, אלה נכסים אסטרטגיים של המדינה, ואני מבקש – קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מניח שיהיה כאן רוב גורף, ללא מתנגדים, סוף-סוף להעביר את זה לדיון בוועדת הכלכלה, ואני קורא לכם גם להצטרף לסיור בעוד שבועיים באזור הזה. ואני, למרות – אני אומר לכם – חוסר ההיענות, או האי-רצון לעסוק בזה, כאשר יש כאוס אמיתי – אמיתי – באזורים האלה, וזה פוגע, בסוף, בכיסים של האנשים, של המשפחות שגרות שם, כן? כל מי שדואג לרווחה ולתעסוקה וכו' – זה באמת פוגע, זה גורם למשפחות לאבד את פרנסתן, זה גורם לאנשים להידרדר אל מתחת לקו העוני. אין שם הרבה אלטרנטיבות, ואנחנו חייבים להתחיל לטפל בזה. כי עשר שנים יש חרם, שם, על חלק ניכר מהמוצרים, והמצב הזה הוא בלתי נסבל וחייב להיפסק. אני מבקש להעביר את זה לדיון בוועדת הכלכלה, ואני מאוד מודה לכם, באמת, מקרב לב, לכל האנשים שנשארו כאן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה לא יכול להעביר את זה לוועדה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> למה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה יכול לבקש את זה במליאה – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אני מסכים בשם הממשלה להעביר את זה לוועדה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אוקיי, מאה אחוז. <שר הפנים סילבן שלום:> נחמן צודק, אתה יכול להציע רק הצעה – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> פתרנו את הבעיה. <היו"ר יואל חסון:> מעולה. אז ההצעה לסדר-היום: מאבק בחרם על תוצרת ישראל מיהודה ושומרון, רמת-הגולן ובקעת-הירדן – נעלה את זה להצבעה כרגע. איפה ההצבעה? זו פעם ראשונה שאני פה, אז נא לקבל את זה – – – <שר הפנים סילבן שלום:> מברוכ. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מברוכ. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בגלל זה צילמנו. <היו"ר יואל חסון:> אני לומד את העניין. הנה, אנחנו מתחילים להצביע – ההצבעה מתחילה עכשיו. מי שבעד – יצביע בעד הוועדה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, עשרה בעד, אחד נגד. אני קובע שההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. עכשיו לנושא הבא. הנושא הוא: יום המודעות והזיכרון לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, של חבר הכנסת יואב בן צור. סליחה, הייתה החלפה. <הצעה לסדר-היום> <חוק האזרחות מנוגד לחוקים ולאמנות הבין-לאומיות> <היו"ר יואל חסון:> חוק האזרחות מנוגד לחוקים ולאמנות הבין-לאומיות – הצעה לסדר-היום מס' 704, של חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. יש לך עשר דקות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מברוכ. <דוד ביטן (הליכוד):> זהו? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> שבוע הבא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אפשר להתחיל בבקשה? <היו"ר יואל חסון:> כן, בבקשה, חבר הכנסת אבו עראר. בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני רוצה לדבר על חוק האזרחות, שבכל שנה מחדשים את הצו הזה, ואני רוצה להתחיל, באמת, בשאלה, מדוע זה צו שבכל שנה מחדשים אותו – למה לא יקבל הצו הזה מעמד חוק, שיירשם בפנקס החוקים, בספר החוקים של מדינת ישראל? האם מישהו יכול לענות לי? התשובה היא ברורה – שהחוק הזה הוא לא חוקתי, והוא אחד החוקים הגזעניים ביותר, המופנים כלפי האוכלוסייה הערבית אך ורק על בסיס שייכותם הלאומית. החוק הזה מונע, מכובדי השר, מהאזרחים הערבים לקיים חיי משפחה בישראל עם בני-זוגם השייכים לבני עמם או בני אומתם, שהם ממוצא פלסטיני, לבנוני, סורי ואחרים. בא החוק הזה להגביל את האזרח הערבי בארץ הזאת מלהתחתן, או להקים משפחה, או להתאחד עם בני עמו הפלסטינים או הערבים בכלל. האפליה כאן ברורה, שהיא על רקע לאומי, או אתני, דבר שוועדת האו"ם לביעור כל צורות האפליה הגזעית קראה למדינת ישראל לבטל – לבטל את חוק האזרחות, בהיותו מפלה על רקע אתני. החוק הזה, מהותו היא ענישה קולקטיבית, פגיעה בלתי מידתית, פגיעה קשה, בזכות לחיי משפחה של אזרחים ערבים בישראל. כל הזמן באים בנימוקים שונים. יש נימוק שאומר: איחוד משפחות זה סכנה – מהווה סכנה ביטחונית, או סכנה דמוגרפית. השני אומר: זה יגרום למצב שבו יאבד הרוב היהודי בארץ, ואחרים – כל הזמן באים בנימוקים. ואני רוצה באמת שכולנו נחוש ונרגיש מצב שבו החוק הזה מפריד, מכובדי השר, בין אימא לילדיה, כשאימא פלסטינית נשואה לתושב או אזרח ערבי ישראלי, ויש להם ילדים – איך אפשר להפריד בין האימא לבין הילדים, לבין הבנים שלה? או אבא מילדיו? אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ככה כולנו – או כולכם – אומרים. מדינה דמוקרטית. בסדר. <היו"ר יואל חסון:> אתה לא מסכים עם הטענה שזו מדינה דמוקרטית? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא נכון. מדינה דמוקרטית – נכון רק כלפי היהודים. כלפי הערבים היא דיקטטורית לחלוטין. ממש אין בחירה, אין זכות בחירה. הנה, עובדה שמגבילים אותי, לא נותנים לי להתחתן, אפילו עם הפלסטינים לא – מר סילבן שלום, כבוד השר, תקשיב לי רק רגע – עם הפלסטיניות לא נותנים לנו להתחתן – באנו ליהודיות. כשהתחתן מחמוד עם מורל, כל ישראל קמה, כל היהודים קמו על רגליהם. <שר הפנים סילבן שלום:> כמה נשים אתה רוצה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא אלי, אני מתכוון לחבר'ה שאני מייצג, מכובדי השר. אתה יודע – – – <שר הפנים סילבן שלום:> לא מספיק? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אה? <שר הפנים סילבן שלום:> לא מספיק? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נביא עוד ועוד. <היו"ר יואל חסון:> אבל למה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל תסתכל על המדינה הדמוקרטית שהוא שואל אותי עליה. מגבילים אותנו מלהקים משפחות, לאחד משפחות, עם בני עמנו. קרובי משפחה אפילו, לא רק דוברי שפה ערבית. <היו"ר יואל חסון:> אבל זה חייב לבוא תמיד מהגדה? תמיד החתן או הכלה יבואו מהגדה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי, לא בהכרח, אבל למה לא? זאת השאלה. אם הצעירה הזאת תעבור בדיקה ביטחונית, תבדוק את העבר שלה – אם יש לה עבר בכלל – אתה מבין? למה לא? רק כי אני ערבי? אם אזרח יהודי רוצה להתחתן עם כל צעירה שבעולם, לא משנה איפה, האם מדינת ישראל תגיד לו לא? אתה בטוח ואני בטוח שיגידו לו כן, והשב"כ ימליץ – למה הוא, השב"כ, הוא מנהל לנו את המדינה עכשיו. השב"כ הוא שמנהל את המדינה, לא הממשלה ולא נתניהו, אלא השב"כ. ולכן, אפילו בבג"ץ, בבג"ץ, אף שהיה רוב של אחד – שישה כנגד חמישה – חמישה, אי-אפשר לזלזל בדעתם, אמרו שהחוק הזה אנטי-דמוקרטי, אנטי-חוקתי. רק כאילו היתרון של קול אחד – החוק הזה עבר בבג"ץ. לכן, אני רוצה באמת לומר לכבוד השר, אני שוב ושוב אומר שהחוק הזה בכלל לא מתאים. זה פוגע בצורה – בכל האנושות אפילו, בכל העולם. כל העולם יודע שזה לא חוק שאפשר באמת להתפאר בו, אלא זה חוק שמופנה כלפי האזרחים הערבים במיוחד. ואני רוצה, מכבוד השר ומכל חברי הכנסת שיושבים כאן, להבין את המצב של אלה שכבר הקימו משפחות, יש להם ילדים, מכובדי השר. אי-אפשר שלא להבין את המצב הזה. זה מצב אנושי, ובאמת צריך לבוא לקראת המשפחות האלו שכבר יש להן ילדים, וצריכים לעזור, לדאוג להם, שימשיכו כאן בארץ. אנחנו מקווים שכולנו במדינה הזו, בארץ הזו, נחיה; נחיה בשלום, אבל בשלום צודק. שלום צודק, שכל אחד משני הצדדים, משני העמים, יקבל את שלו. לא כי אני ערבי – תגביל אותי, תחנוק אותי. בכל מקום, יעני, תיזהר, אתה צריך להיות זהיר. אם בכל תחום אתה בא לחנוק, מה אתה מצפה ממני לעשות? אני אהיה נאמן או מה? באמת. הנה דיברנו היום, אתמול דיברנו על המועמד כאילו, המתיימר להיות מפכ"ל המשטרה, שמונה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא יהיה, הוא יהיה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שיהיה. מה, יעני, בוער לי? שיהיה. היו כמוהו הרבה, כלום לא עשו. מה, שיהיה. אתה מאיים עלי, הוא יהיה? אתה צריך להתבייש, קודם כול. תלמד, תלמד מה עשה – אתה צריך להתבייש, תלמד מה עשה האדם, מה, אפילו כל הוועדות שהוקמו, בג"ץ, בתי-המשפט אמרו שהוא אדם פושע. אתה בא להגן עליו? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא נכון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה בא להגן עליו? <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה תחזור בך, ואני בעוד יומיים אתן לך את המכתב מפרקליט המדינה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך בוודאות. תקרא ותלמד בדיוק מה כתבו עליו. <מיקי לוי (יש עתיד):> לבן-אדם נסגר מחוסר אשמה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הבן-אדם הזה השתתף בצורה, בצורה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לך מושג, אין לך מושג. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מפריע לי. הוא מפריע לי, הוא מפריע. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי, אני מבקש ממך לא להפריע. אני מבקש לא להפריע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא היה אחראי לצלפים שירו אש חיה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> שקר, שקר וכזב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אל תפריע לי. אני לא מתייחס למה שאתה אומר. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי. אתה גם לא יכול לקרוא לניצב במשטרה פושע, עם כל הכבוד. אתה לא – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אדוני, זה בוודאות, לפחות בראיות שהוא פשע נגד האוכלוסייה הערבית. <היו"ר יואל חסון:> אז כדאי לשמור על תרבות הדיון. <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה ראיות? איזה ראיות? – – – שטויות. אין לך מושג, אפילו ראיות אתה לא יודע לקרוא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא פשע. כן, הוא פשע נגד אוכלוסייה ערבית. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אבו עראר, אתה לא יכול לומר דברים כאלו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני יכול לומר. זה כתוב, אחרי בדיקה, אחרי ועדה, אחרי בית-משפט, אחרי הכול. <מיקי לוי (יש עתיד):> איפה זה כתוב? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אפילו בית-משפט פסל אותו. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא נכון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בית-המשפט הגביל אותו, פסול אותו מלהתקדם. מה אתה בא ואומר לי שאני אומר? לא אני אומר, בית-המשפט אמר. בית-המשפט אמר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל התיק נסגר מחוסר – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי, אני מבקש ממך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בית-המשפט אמר והורה לא לקדם אותו בתפקיד, בדרגה. <מיקי לוי (יש עתיד):> עכשיו אני – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה בא להגיד לי שאני בא ומעליל עליו? חס וחלילה. לא, זה מה שנפסק בבית-המשפט, שלא לקדם אותו. מה, אתה נציג המשטרה? <מיקי לוי (יש עתיד):> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני – אתה לא. אל תפריע. אל תפריע. ולכן, אנחנו כולנו תקווה ששר ביטחון הפנים ימנה למפכ"ל המשטרה את האדם הראוי לאמון של האוכלוסייה בכלל, של החברה בכלל, לא רק היהודים, אלא 20% – לא להתייחס לעמדתם. אנחנו שלחנו מכתב לפרקליט המדינה, ליועץ המשפטי לממשלה, לכולם שלחנו מכתבים על פסילת כאילו המועמדות של הבן-אדם הזה, בנצי – איך קוראים לו? איך קוראים לו? בנצי? נדמה לי שהוא בנצי, נדמה לי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אפילו את השם שלו אתה לא יודע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה, הסמפכ"ל. <היו"ר יואל חסון:> סאו או משהו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סאו, סאו, סאו. <היו"ר יואל חסון:> סאו, כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> יא חביבי, איזה הגנה, אתה עומד כאן. טוב, תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אבו עראר. כבוד השר, השר סילבן שלום, בבקשה. חבר הכנסת מיקי לוי, אחרי תשובת השר אתה תוכל להביע דעה מהמיקרופון. השר שלום, בבקשה. <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך על מינויך לתפקיד של סגן יושב-ראש הכנסת ועל חזרתך לכנסת, מה שנקרא: ושבו בנים לגבולם. אני מאחל לך הרבה בהצלחה בתפקידך. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. תודה, תודה. <שר הפנים סילבן שלום:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, שאל אותך היושב-ראש: מדוע אתם תמיד רוצים להתחתן עם בני-זוג מהשטחים? נכון, זה מה שהוא שאל אותך? אבל אני אוסיף שאלה אחרת, שהיא השאלה הכי מרכזית. הרי לפי המנהג, כאשר מתחתנים, האישה הולכת לגור במקום המגורים של בעלה. במקרים שאתם מתחתנים – ומהשטחים – זה המקרה היחיד שהגבר באסלאם רוצה לעבור לגור איפה שהאישה. איך זה יכול להיות? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הגבר באסלאם? <שר הפנים סילבן שלום:> כן. אם הוא גר ברמאללה הוא רוצה לגור בטייבה. מה פתאום? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סליחה, סליחה שאני רוצה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אבו עראר, אני מבקש. אתה מקבל תשובה מהשר. <שר הפנים סילבן שלום:> לא, אני שואל. אני שואל שאלה רטורית. אני לא רוצה תשובה. <היו"ר יואל חסון:> – – – תן לו תשובה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – נכון מה שאתה אומר – – – <שר הפנים סילבן שלום:> לא. <היו"ר יואל חסון:> תענה, מאה אחוז. <שר הפנים סילבן שלום:> הרי איך יכול להיות שהגבר הוא מרמאללה והוא רוצה לגור איפה שהאישה גרה? הרי תמיד זה הפוך. תמיד זה הפוך. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני אגיד לך למה. <שר הפנים סילבן שלום:> למה? כי רוצים לגור בטייבה ולא ברמאללה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בישראל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בישראל. <שר הפנים סילבן שלום:> פאהם או מוש פאהם? פאהם. מותר לדבר בערבית פה אז אני אומר: פאהם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – השר, דבר לעניין – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אני עכשיו מדבר לעניין, אבל זו שאלה מאוד עניינית. כי מעבר למה שאני רוצה להגיד כאן – לא הייתי שואל את השאלה, אבל כשהוא שאל: למה רוצים להתחתן תמיד עם תושבי השטחים, אז זה לא שרוצים להתחתן תמיד עם תושבי השטחים. לא, זה לא. מתחתנים גם עם תושבי מדינת ישראל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – לא תמיד – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אבל זה המקרה היחיד באסלאם, בכל המדינות המוסלמיות, שהגבר עובר לגור במקום מגורי אשתו. אין דבר כזה בעולם, רק זה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מי אמר? מי אמר? זה לא נכון, זה לא נכון. <שר הפנים סילבן שלום:> אה, מי אמר? מי אמר? מי אמר? <דוד ביטן (הליכוד):> למה, זה כן נכון. למה לא נכון? זה נכון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה לא נכון – – – אתה בא ללמד אותי איך – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה נכון, זה נכון. <שר הפנים סילבן שלום:> תגיד לי – לא "שומה". <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> איפה שאני רוצה – – – אני חופשי לבוא לגור. אצלה, אצלי – – – בשמים. <שר הפנים סילבן שלום:> הנשים שלך, הן גרות אתך, נכון? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> יש לי חברים שגרים גם בגדה, בשטחים – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אבל אתה לא עברת לגור אתן, הן עברו לגור אתך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה זה משנה – – – איפה שאני רוצה לגור אני גר – – – <שר הפנים סילבן שלום:> זה נכון, זה נכון, זה נכון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – למה, האיסור. דבר על האיסור. <שר הפנים סילבן שלום:> בסדר, אוקיי. אבל אתה לא עונה לי תשובה על השאלה הזו שהיא שאלה מרכזית. כי בסופו של דבר יש כאן משהו שמסתתר מאחורי זה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אוקיי, אז לא. עכשיו, תראה, בניגוד למה שנטען בהצעה לסדר-היום, חוק האזרחות (הוראת שעה) אינו חוק גזעני, אלא חוק שנועד לעמוד על צורך ביטחוני בלבד, כפי שכבר אושר על-ידי בית-המשפט העליון בעתירות העקרוניות שהוגשו נגד החוק. אתה יודע מתי זה התחיל, כל העניין הזה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ב-2003. <שר הפנים סילבן שלום:> 2002, 2002. מה היה ב-2002? האינתיפאדה השנייה. ואז נוצר מצב – הרי זה לא סתם. תאמין לי, אין שום רצון לפגוע באוכלוסייה. מדובר במקרים שבהם, כאשר היו נישואים של בן או בת תושבי ישראל הערבים ובן או בת מתושבי השטחים, יחד – בדרך כלל בן תושב השטחים, אבל גם לפעמים בנות – בן תושב השטחים הרבה פעמים קיבל מייד פנייה מהארגונים כדי לבוא ולפעול לטובתם. כשאני אומר "ארגונים" – זה ארגוני טרור. עכשיו, זה לא רצון להתעמר במישהו, זה לא רצון לפגוע במישהו. זה רצון אמיתי להגן על חיי תושבי מדינת ישראל וביטחונם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> דרך אגב, אם באוטובוס נוסע מוסלמי, גם הוא יכול להיפגע אם יהיה פיצוץ באוטובוס. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> יפה. אז אתה לא רוצה להגן עליו? אתה רוצה להגן עליו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מ-2002 עד היום השתנו דברים? השתנו דברים. <שר הפנים סילבן שלום:> רגע, רגע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> עכשיו רגוע. <שר הפנים סילבן שלום:> אז יפה, רגוע? רק השבוע היו שבעה פיגועים, אתה אומר לי רגוע? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני אומר, יחסית למה שהיה. <שר הפנים סילבן שלום:> אה, יחסית למה שהיה – אוקיי. <היו"ר יואל חסון:> יחסית. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> שבעה פיגועים בעשרה ימים, זה נראה לך בסדר גמור. <דוד ביטן (הליכוד):> זה לא מקובל. <היו"ר יואל חסון:> יחסית. זה מותר. בנוהל כזה מותר שיהיה דו-שיח, או רב-שיח גם, אם צריך. <שר הפנים סילבן שלום:> אין בעיה. אני נותן. מכיוון ששנינו מהפזורה, שנינו מהנגב, אני נותן לו לענות לי ולהפריע לי באמצע. אבל אתה צודק שזה לא מקובל, חבר הכנסת ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> גם אני יכול? <שר הפנים סילבן שלום:> כן, בבקשה, אתה יכול. <דוד ביטן (הליכוד):> במקרה הזה, שמפרים את הנוהל, מי נותן את הנדוניה – הבעל או האישה? <שר הפנים סילבן שלום:> לא מבין בזה. את זה תשאל אותו. לא מבין. אבל אני מבין מה שאמרתי קודם בהתחלה, ועל זה – אי-אפשר לסתור את מה שאמרתי. המגבלות החלות מכוח החוק על מתן מעמד לבני-זוגם הזרים של ישראלים אינן מושפעות מהשתייכותו האתנית של האזרח הזר, אלא ממדינת תושבותו או אזרחותו בלבד. לכן, לשם הדוגמה, אין כל מגבלה מיוחדת – תקשיב טוב; טלב, חשוב לי שתקשיב – אין מגבלה מכוח החוק על מתן מעמד לבן-זוג מירדן או ממצרים, על אף השתייכותו האתנית. אם אתה מחר תתחתן עם מישהי ירדנית – אין בעיה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ואם הירדנית היא במקור פלסטינית – מה? <שר הפנים סילבן שלום:> אם היא אזרחית ירדנית. אם היא לא אזרחית, זה משהו אחר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אם היא אזרחית ירדנית. <שר הפנים סילבן שלום:> אם היא אזרחית, זה משהו אחד. אם היא לא אזרחית, זה משהו אחר. אבל רגע, אתה יודע שהתושבים הפלסטינים בירדן לא קיבלו אזרחות – חלקם הגדול לא קיבלו אזרחות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מי שקיבל אזרחות, אין לו בעיה? <שר הפנים סילבן שלום:> אני שאלתי, חבר הכנסת חאג' יחיא, שאלתי לפני שבאת – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שמעתי. <שר הפנים סילבן שלום:> אז לא אחזור על השאלה. אתה יודע הרי שאני צודק, אבל לא משנה. שנייה אחת. אני רוצה להוכיח, שאם מתחתנים עם מוסלמית מירדן או ממצרים, אין שום בעיה. שום בעיה. לא קיימת בעיה. למה? כי מה שאנחנו יודעים מהעבר ומההיסטוריה – שלא משתמשים בבני-הזוג כדי לגייס אותם לפעילות טרור. אבל מה לעשות, כאשר זה בא מהשטחים, מיהודה ושומרון ומעזה, כן היה. והיו מקרים רבים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד השר – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אבו עראר, אני מבקש שתיתן לשר לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שאלה. <היו"ר יואל חסון:> לא, השר צריך לסיים את דבריו, ואני מבקש שתיתן לו לסיים. <שר הפנים סילבן שלום:> חבר הכנסת אבו עראר, זה לא דבר בלתי מוגבל. אתה יכול להתחתן מחר עם מוסלמית ממלזיה, מאינדונזיה, מטורקיה – אין לך בעיה; זה – כולם שידעו. אפילו ממדינות ערביות, ירדן ומצרים. יש בעיה – מארבע מדינות. אתה יודע מאיזה מדינות? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סוריה, לבנון. <שר הפנים סילבן שלום:> סוריה, לבנון – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> השטחים – – – <שר הפנים סילבן שלום:> מדינות אמרתי. מדינות. – – איראן ועיראק. אלה ארבע המדינות שעל-פי חוק אין אפשרות, כי הן נחשבות מדינת אויב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוראת שעה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אבו עראר, תן לשר לסיים, הוא עונה לך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חיליק, אפשר או אי-אפשר? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היושב-ראש מחליט. היושב-ראש מחליט הכול במליאה. <שר הפנים סילבן שלום:> חבר הכנסת אבו עראר, סע לטורקיה, תתחתן פעם נוספת – אין שום בעיה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני אקח אותך אתי. <שר הפנים סילבן שלום:> אני מוכן לבוא, להיות בחתונה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אישה נוספת – מה הבעיה? <שר הפנים סילבן שלום:> אין בעיה. מותר לכם ארבע. יש לך רק שתיים, מותר עוד שתיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> היה פעם. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. עכשיו הדו-שיח הזה נגמר. <שר הפנים סילבן שלום:> עוד משפט אחד. הטענה כאילו אין בסיס ראייתי עובדתי למגבלות שהוטלו מכוח החוק היא מופרכת מהיסוד. לאחרונה תוקף החוק הוארך באישור מליאת הכנסת והממשלה לאחר שהוצגה חוות דעת מפורטת של גורמי הביטחון על הסכנה הטמונה במתן מעמד באופן גורף ומלא לתושבי ואזרחי אותם המדינות והאזורים. תודה רבה. אני מבקש לדחות את ההצעה. <היו"ר יואל חסון:> אתה רוצה הצבעה? <שר הפנים סילבן שלום:> מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. <היו"ר יואל חסון:> אז אנחנו נקיים הצבעה על ההצעה לסדר-היום. מי שבעד להסיר – יצביע בעד. מי שנגד – יצביע נגד. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא הבנו. מי שבעד להסיר יצביע בעד? <היו"ר יואל חסון:> כן, בעד להסיר. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 8 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <שר הפנים סילבן שלום:> זה לא מדויק. <היו"ר יואל חסון:> אמרתי: בעד להסיר. אני קובע: שמונה בעד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ההצעה עברה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זחאלקה, זה לא עבר. שמונה הצביעו בעד – בעד להסיר את ההצעה, שלושה הצביעו נגד. לכן אני קובע שההצעה הוסרה מסדר-היום. <הצעה לסדר-היום> <יום המודעות והזיכרון לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן> <היו"ר יואל חסון:> נעבור להצעה לסדר-היום מס' 517 בנושא: יום המודעות והזיכרון לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן – של חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, שכחת אותי. <היו"ר יואל חסון:> נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני חייב לפרוטוקול. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טלב אבו עראר וחברי הכנסת הערבים, אני אקריא לכם עוד פעם ועוד פעם את ההחלטות לגבי המועמד למפכ"לות ניצב בנצי סאו. מחלקת חקירות שוטרים, אשר בחנה את כל הדוחות, העדויות והחומרים הרלוונטיים לאירועים, קבעה כי התיק נסגר מחוסר אשמה. בעקבות החלטת מח"ש פנה ארגון "עדאלה" בשם משפחת אירועי אוקטובר והגיש ערר על ההחלטה הזאת. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז החליט לבחון את הטענות וההסתייגויות של ארגון "עדאלה", ועל כן מינה צוות פרקליטים בכיר בראשות מר שי ניצן – כיום פרקליט המדינה – אשר בחנו מחדש את כלל הנתונים. גם צוות זה פסק באופן ברור שלטענות האישיות נגד ניצב בנצי סאו אין בסיס, ועל כן יש לסגור את התיק בחוסר אשמה. אני מודה לך. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, א. ברכות, יפה לראות אותך על הדוכן הזה. אין לי ספק שתנהל פה דיונים ברמה גבוהה ונאותה. <היו"ר יואל חסון:> היא לא פשוטה, המשימה, מתברר. <יואב בן צור (ש"ס):> תראה גם איזה אולם מלא וכו'. זה לא פשוט. מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת את הנושא הנוגע לליבותיהם של רבים מאזרחי מדינת ישראל: יום המודעות והזיכרון לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. בשבוע שעבר, ב-21 ביוני, חל יום המודעות והזיכרון לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. מטרת ציון היום היא העלאת המודעות הציבורית להשתקה ולהכחשה המתמשכת של הפרשה אשר התרחשה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, שבמהלכן נעלמו מאות ואלפי פעוטות ותינוקות, רובם המוחלט ממשפחות מעדות המזרח אשר שהו במעברות. ההורים שילדיהם נעלמו לאחר שהועברו לבתי-תינוקות ובתי-חולים בהוראת צוותי סעד ורפואה, מעולם לא קיבלו תשובה ראויה והולמת על מה שעלה בגורל ילדיהם. עשרות שנים הורים ואחים נושאים בתוכם את הכאב והחיפוש אחר הילדים החטופים. מן העבר השני, מצאו עצמם מאומצים רבים – חשוב לי ששר הפנים יקשיב – ללא יכולת למצוא את משפחותיהם המקוריות. חכמינו זיכרונם לברכה, כאשר לימדונו בפרשת וישב על גדלותו של יוסף, הדגישו את הדבר דווקא מתוך אבלו של יעקב אבינו; יותר משני עשורים מתאבל יעקב אבינו על בנו וממאן להינחם, כמו שנאמר בפרשת וישב: "וימאן להנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה". חז"ל שואלים: מדוע לא התנחם? הרי יש גזירה על המת שמשתכח לאחר 12 חודש; אדם שנפטר לו מת, השנה הראשונה היא שנה קשה, ולאחר 12 חודש המת משתכח מן הלב. לא שלא זוכרים – זוכרים, אבל בזיכרון הרבה יותר מעומעם מבשנה הראשונה. ושואלים חז"ל על יעקב אבינו, מדוע הוא מיאן להתנחם, ומשיבים כי אין אדם מקבל תנחומים על החי, וסבור שמת – לא ייתכן שאדם יקבל תנחומים על מישהו שהוא חי. הוא לא משלים עם זה, כי כנראה הוא חי, כי אם הוא לא היה חי הוא היה משתכח מן הלב. לבם אומר להם כי בנם או בתם עדיין בחיים, ולכן – אנשים לא מקבלים תנחומים על מישהו שהוא חי; הרגש הפנימי שלהם אומר להם שבנם או בתם לא מתו, כמו שנמסר להם, אלא הם חיים. ההצעה לסדר-היום תבקש לתת מקום לגורמים ממסדיים להנציח ולתעד את עדויותיהם של המשפחות והמאומצים, אשר רבים מהם כבר בגיל זיקנה ושיבה, ודור הולך ודור בא, וחלקם אף גדלו מתוך אמונה כי ננטשו, להכרה בסבלם ובכאבם, ולקיום צוואת ההורים שמבקשים לומר לילדיהם: מעולם לא נטשנו אתכם. כמו כן, אדוני שר הפנים, השבוע פורסם כי אזרחית קיבלה לביתה בשגגה תעודת פטירה מלשכת האוכלוסין – בעודה בחיים; שמא זו סגולה לאריכות ימים. אך רבים ממשפחות ילדי תימן, המזרח והבלקן עדיין מקבלים, לטענתם, זימון להצבעה בבחירות לילדיהם, או מסמכים שונים הנוגעים להם. מלבד הכאב החוזר ונשנה, יש לתת את הדעת על התופעה ולוודא עד כמה היא נרחבת, שכן רישום האוכלוסין חייב להיות נקי משגיאות כאלה. כמו כן, אני מבקש בהזדמנות זו לציין לטובה את חברי עמותת עמר"ם, הפועלים רבות להעלאת המודעות לנושא הזה. אני מבקש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, כי הדיון בהצעה לסדר-היום יעבור לוועדת הפנים של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בן צור. השר שלום, בבקשה. <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איני יודע מה הזכות הגדולה שנפלה בידי להיות זה שההצעה לסדר-היום מופנית אליו, כי משרד הפנים לא בדיוק שייך לעניין או עוסק בעניין. ולמרות זאת, כמשיב מטעם הממשלה, אני כבר אומר לך – מראש – שאני מוכן שזה יועבר לוועדת הפנים ושיהיה דיון. עכשיו, רשות האוכלוסין – וגם מינהל האוכלוסין, בשמה הקודם – לא עסקה ולא ריכזה בעבר פעילות כזו או אחרת במסגרת ועדה כלשהי או בדיקה כלשהי בקבוצת הילדים שהוגדרה "ילדי תימן". לא היה אצלנו. כידוע לך, פעלה בשנות ה-90 ועדה בראשות השופט שלגי אשר במסגרת עבודתה נציגי מינהל האוכלוסין, בשמו דאז, שיתפו עמה פעולה בבדיקה כזו או אחרת שהונחה לפתחם. הסיוע נערך בעיקר בבדיקות פרטניות של מקרים שהוצגו לעובדים המקצועיים במינהל האוכלוסין ונבדקו מול המידע הקיים, לדוגמה: מערכת מחשב, ספרי לידות ופטירות, גנזך וכו'. כידוע, הוקמה גם ועדת חקירה ממלכתית, בראשות השופט שמגר, אשר סיימה את עבודתה בשנת 2001. מעבר לאמור לא ידוע ולא מוכר לנו על פעילות נוספת שנערכה בעניינם, כך שאין לי באמת מה לענות לך, כי אנחנו לא בדיוק מופקדים על העניין, אבל מאחר שהוחלט שאני השר, כי אתה הפנית את זה אלי, אני יותר מאשמח לקיים דיון בוועדת הפנים. אני חושב שזה נושא ראוי, נושא חשוב. אמר לי אפילו חבר הכנסת ביטן – הוא אומר לי: אומרים שיש גם חטופי תוניס. אמרתי לו: זה לא שמעתי, אבל אתה יודע מה, גם אותם יבדקו אולי. אומנם זה בהומור, אבל זה לא הומור, כי משפחות שנקרעו מהן ילדיהן, זה באמת היה כאב רב, והיה דבר נורא ואיום, והיו הרבה מאוד סיפורים על כאלה שאמרו להם שהילדים שלהם נפטרו, והם לא השתתפו בלוויה שלהם. היו הרבה מאוד סיפורים בעבר, הייתה ועדת חקירה ממלכתית, היו בדיקות בראשות השופט שלגי. אני אשמח שיהיה דיון בוועדת הפנים, שיזמינו גם את השופט שמגר, שברוך השם, הוא עודנו אתנו, אף-על-פי שהוא כבר עבר את גיל ה-90, והוא צלול, ויכול לומר את הדברים. השופט שלגי, אני לא יודע, אני מקווה שהוא אתנו ויזכה לאריכות ימים, ויזמינו את כל מי שצריך בעניין הזה, גם את המשפחות ואת האחרים. אני חושב שזה דיון ראוי, גם אם לא נמצאו מקרים, למען האמת, אני מאוד אשמח שהדיון הזה אכן יתקיים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לשר. חברת הכנסת נורית קורן ביקשה דעה נוספת; יש לך דקה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני שמחה מאוד שאתה מסכים לעשות את הדיון הזה, ובוועדת הפנים. אני רוצה לומר לך שגם במשפחתי ילדים נעלמו. חמותי איבדה את אחותה וגם את הבת של אחותה, והיא נתנה את הפרטים האלה בוועדת חקירה. אני חושבת שמן הראוי היה באמת לבדוק את השמות שהוצגו לוועדה, ולנסות לראות אם יש רישומים כלשהם, ולמנוע שליחה מיותרת של כל מיני צווים וכל מיני מכתבים שמשרדים ממשלתיים שולחים, וגם הצבא ביניהם, והיה צריך לתת את הדעת על הנושא הזה, שסוף-סוף צריך לתת מזור לאנשים שנותרו עדיין בחיים, ולדעת פיסת מידע כלשהי. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת קורן. חבר הכנסת יואב בן צור, אתה מבקש דיון בוועדת הפנים. אנחנו נצביע כרגע. מי שבעד ועדת הפנים יצביע בעד העברה לוועדת הפנים. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, תשעה בעד, אין מתנגדים. לכן ההצעה לסדר-היום עוברת לדיון בוועדת הפנים. <הצעה לסדר-היום> <שינויים במדיניות הארנונה של הממשלה> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: שינויים במדיניות הארנונה של הממשלה, מס' 487, של חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> ההצעה שלי היא – הצורך בשינויים. אני בטוח שהשר סילבן שלום, שהוא שר מנוסה, וגם יש לו ידע וכישרון לבצע רפורמות, יעשה את הרפורמה הדרושה, שאנחנו צריכים אותה ברשויות המקומיות כבר כ-30 שנה. ראשית, כבר משנת 1985 יש צווי הקפאה לארנונה. הצווים עצמם לא נותנים מענה לצרכים החדשים, ואין תתי-סעיפים, יש היום הרבה שינויים במסחר ובתעשייה, ואנחנו פשוט, במסגרת הצווים האלה, לא מסוגלים לתת מענה. לפעמים האזרח נפגע ולפעמים העירייה נפגעת, אבל אין ספק שצריך לשחרר את ההקפאה הזאת ולאפשר לרשויות, בתיאום עם הגורמים המקצועיים, לעשות את התיקונים הדרושים ולהתאים את הצווים למצבים הקיימים. גם הוועדה שמונתה על-ידי המשרד ב-2006, ונתנה את ההמלצות רק ב-2014, קבעה כי קיימת תמימות דעים שהארנונה התפתחה מאז קום המדינה על בסיס פזור ורעוע. ריבוי חיקוקים שתוקנו טלאי על טלאי הוביל להתפתחות לא סדורה של מערכת דיני הארנונה, שאינם ברורים, אינם אחידים, חלקם אינם צודקים וחלקם אינו תואם עוד את המציאות המודרנית. אני אתן לך דוגמה: בראשון-לציון התגלה לנו שצו ארנונה שמחייב תחנות דלק לא תואם את הממוצע הארצי. על מ"ר גובים כ-100 שקלים, לעומת הממוצע הארצי – 300 שקלים. פעם היו שתיים או שלוש תחנות דלק, היום יש קרוב ל-33. השינוי לטובת העירייה, בהתאמה, הוא כמעט 4 מיליון שקל. פנינו – פנו למשרד הפנים – אני אומר "פנינו" כי אני טיפלתי בזה בזמני. משרד הפנים לא מאשר. התוצאה היא שרוב השינויים שאנחנו מבקשים לעשות – אחרי שנה מקבלים תמיד "שלילי" ממשרד הפנים והאוצר. האוצר עושה יותר בעיות מאשר משרד הפנים, דרך אגב. זה דבר שלא יעלה על הדעת – א. צריכים לתת תשובה מהירה; ב. צריכים לתת התייחסות מקצועית. אם כבר הכול מותנה אצל השרים, אז שיעשו את העבודה כמו שצריך, הפקידים למען השרים. דבר שני, כל דבר לוקח זמן. לדוגמה, ראשון-לציון הייתה מעוניינת להפחית ארנונה, לא להעלות ארנונה. להפחית ארנונה. משרד האוצר הוביל את העירייה שנתיים ימים בכל מיני טענות – שצריך לעשות נוהל ארצי, וצריך לראות מי רשאי ומי יכול; בסך הכול ביקשנו להפחית ארנונה. זו עיר יציבה מבחינה כספית, לא הייתה שום בעיה. לקח לנו שנתיים לשכנע שאפשר להוריד ארנונה. לא רק להעלות, אפשר להוריד. אלו דברים – אני מציע שתיכנס לעניינים האלה, ונסיים אותם אחת ולתמיד, או במסגרת צו אחיד לכל הרשויות עם תיקונים שמתאימים לכל רשות, או לאפשר לעיריות לעשות את זה בעצמן, באופן גורף. שיטות המדידה הן דבר שצריך לטפל בו, מכיוון שבסופו של דבר שיטת המדידה בין הרשויות היא שונה; יש כאלה שזה נטו, יש כאלה שברוטו-ברוטו, ויש כאלה שזה ברוטו. ההבדל בין נטו לברוטו-ברוטו הוא בין 15% ל-23%. זאת אומרת, כשאתה מודד חיצונית לעומת פנימית, אתה משלם על הרבה יותר מטרים מאשר באופן רגיל. למשל, צו הארנונה של תל-אביב – הארנונה למגורים גבוהה יותר מאשר בראשון-לציון מכיוון ששם זה נטו ואצלנו זה ברוטו. אז המחיר ל-100 מטר דירה בראשון גבוה יותר, אף-על-פי שהתעריף זול יותר. נכון, אי-אפשר לעשות את השינוי הזה במכה אחת, מכיוון שהערים יתמוטטו כספית. אם עכשיו יחליטו שהכול נטו, למשל, עיריות שזה ברוטו-ברוטו יצטרכו לסיים בגירעונות ענק. לכן צריך לעשות את זה בשלבים, לקבוע את השיטה האחידה ולעבור בשלבים, לאט-לאט. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> דבר שלישי – מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> ביישובים, סתם לדוגמה, כמו מסילת-ציון, יש תקנה שמאפשרת למדוד את הבתים מבחוץ – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה הברוטו-ברוטו, על זה אני מדבר. גם בראשון-לציון. דרך אגב, בראשון-לציון, אם יצטרכו לעבור לנטו, זה עלות של 200 מיליון שקל, אז ברור שאי-אפשר לעשות את זה במכה אחת. צריך לפתח תעסוקה – במסגרת פיתוח התעסוקה, להתחיל להפחית את הארנונה בערים האלה לטובת התושבים; גם לטובת התעשייה והמסחר, גם הם משלמים ברוטו-ברוטו. דבר שלישי, משרד הפנים המציא המצאה חדשה. יש מענקי איזון. מענקי האיזון נועדו לאפשר לרשויות גירעוניות לקבל מימון ממשרד הפנים. משרד האוצר מצא שיטה: הוא מקצץ במענקי האיזון ומחיל – בשיטה שמקבלת נופך אידיאולוגי – במסגרת ועדת גבולות, או במסגרת שינויים בארנונה, להעביר כסף מרשות לרשות במקום התפקיד של הממשלה לתת מענקי איזון. זה לא התפקיד של הרשויות. יש רשויות שהשקיעו כספים רבים בפיתוח של אזורי תעסוקה, לעומת רשויות שלא פיתחו אזורי תעסוקה. אני אתן לך דוגמה, ראשון מול בת-ים, אוקיי? בבת-ים, הגירעון השוטף, משום שאין להם אזורי תעסוקה גדולים, כי לא פיתחו אותם, הוא 90 מיליון שקל. לצורך העניין, יש להם 90 מיליון שקל גירעון, אבל אצלם לומדים בכיתה 32 ילדים, לעומת ראשון-לציון, שבה לומדים בכיתה 40 ילדים. זאת אומרת, צריך לשים גם לזה סוף. המדינה צריכה לעשות את העבודה שלה. אם היא צריכה לתת מענקי איזון, ייתנו מענקי איזון ולא ישיתו את זה על רשויות שמצליחות משנה לשנה להטיב עם התושבים שלהן ולעשות מה שצריך; למעט דברים חריגים, כמו למשל המועצה האזורית תמר, שזה לא הגיוני מה שקורה שם. שם אני בעד לעשות את המעשה הזה, אבל לא בכל מקום זה תופס. דבר נוסף, האוצר שם יד בכיסיהן של העיריות; זה לאחרונה, כשהיה משבר כלכלי, לכאורה – במירכאות – הם רצו לקצץ לרשויות בתקציבי החינוך והרווחה, ואז הגיעו להסכם: נעלה לכם את הארנונה ב-0.4%, ותיקחו הלוואה, תנו את הכסף למדינה. כשהשתפר המצב לא ביטלו את תוספת הארנונה, אבל גם לא החזירו את הכסף לרשויות. אבל הארנונה עלתה ב-0.4%. זו שיטה שאנחנו צריכים לדאוג בגללה, כיוון שאם הרשויות יתחילו להעלות ארנונה כדי לממן שירותים שהמדינה מחויבת לתת, המצב של התושבים יהיה גרוע מאוד. דבר נוסף, הוועדה המליצה לעשות חלופות. הגיע שר הפנים הקודם ונתן הצעה – לדעתי הזויה – להעלות את המע"מ ב-3% כדי לממן – במקום ארנונה. קודם כול, זה יגרום לזה שכל ראשי הרשויות יהיו פושטי יד לפני האוצר, יבואו לאוצר ויתחננו לתקציבים לפעילויות שהם צריכים לעשות. דבר נוסף, זה לא ילך לרשויות; הרי יהיו בעיות ביטחוניות, למשל כמו "צוק איתן", יעבירו כספים ויקצצו את השירותים. והדבר הכי חשוב, היום התעשייה והמסחר מממנים את המגורים. אם אתה מעלה את המע"מ, יוצא שהתושבים מממנים את המסחר והתעשייה, כיוון שמע"מ הוא לפי תושב ולא לפי שטח. לכן זו תוצאה שלא יכולה להיות, בסופו של דבר. דבר נוסף, צריך להגדיר אחת ולתמיד את סל השירותים שצריך לתת לאזרח. המדינה מעולם לא הגדירה את זה יחד עם הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות הן בעצם זרוע ביצוע של המדינה בכל השירותים לאזרח – כמעט בכולם. אבל אף פעם לא הגדירו סל שירותים. מעולם לא עשו את זה, והגיע הזמן שיעשו את זה, שמשרד הפנים, יחד עם הרשויות, משרד החינוך, משרד הרווחה וכולם, יגדירו סל שירותים אחיד לכל הרשויות, כדי שכל תושב בכל מקום יקבל את אותו סל שירותים, שהוא סל בסיסי לאזרח, ואת זה המדינה צריכה לממן; אם הארנונה לא מספיקה, המדינה צריכה לממן את זה במסגרת מענקי איזון, ולא בשיטה של לקחת את כל הכספים ולחלק אותם שוב, ובעצם לפגוע בכלל השירותים שניתנים על-ידי הרשויות המקומיות. מה שאני מבקש – אני יכול לדבר על זה עוד הרבה, אין לי כוונה, אני יודע שרק נכנסת לתפקיד, אני יודע ממך שאתה מתכוון לעשות רפורמה. אם אפשר להעביר את זה לוועדה לדיון, אני אשמח. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. השר שלום, בבקשה. <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שניכר ידע רב בדבריו של חבר הכנסת ביטן, שהיה סגן ראש העיר בראשון-לציון וחבר מועצת העיר שנים רבות וארוכות, שימש גם עורך-דין פרטי במשך שנים רבות ועסק בתחומים אלה, ואין ספק שהידע שלך יכול להיות לנו לעזר גם בהמשך. אף שאתה יושב-ראש ועדה אחרת, עדיין הידע הזה הוא בלתי נדלה ואפשר להשתמש בו גם למטרות נוספות. כמו שאמרת, עד 1985 – דרך אגב, עד היום, 1 ביולי – 1985, ואולי זה המקום, אתה יודע מה – ראיתי היום הרבה כתבות בעיתונים שהיללו ופיארו את תוכנית הייצוב הכלכלי של 1985. והזכירו את שמעון פרס – כתבת ענק ב"דה-מרקר"; מילה אחת לא כתבו על שר האוצר יצחק מודעי. מילה אחת. חיפשתי בכל הכתבה שלה, מילה אחת היא לא כתבה. כלום. אז – שמעון פרס כמובן היה ראש הממשלה, אבל אני יכול לומר לכם שאני הייתי עם שר האוצר, ואני יודע מה היה משקלו בתוכנית הייצוב, ואני יודע כמה הוא נתן מכוחו ומנשמתו, וכמה הוא עמל כדי שתוכנית הייצוב תצא לדרך. ובסופו של דבר צריך להגיד גם, ביושר, יצחק שמיר גם תמך בתוכנית, כששרי הליכוד לא כל כך. אבל יצחק שמיר וחיים קורפו – שלושתם זיכרונם לברכה, כי גם חיים קורפו נפטר לאחרונה – תמכו בתוכנית הייצוב, וזה לא היה קל, כי תקפו אותה בכל מקום שאליו היא הגיעה, והפגינו, ועשו דברים שהם כמעט בלתי נתפסים. אבל גרוע מזה, כשהתוכנית הצליחה, ומדד חודש ינואר 1986 ירד ב-1.3% – – <השר אופיר אקוניס:> שמעתי ששמיר וקורפו הגיעו – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – ירד ב-1.3% – פעם ראשונה שירד המדד – כתב מיכאל איתן חמשיר ליצחק מודעי, והוא הקריא אותו בישיבת סיעת הליכוד, ועד היום אני זוכר את שתי השורות הראשונות: "מדד ירד בארץ הצבי, הידד לך יצחק מודעי". <מיקי לוי (יש עתיד):> יפה. <היו"ר יואל חסון:> איזה זיכרון. <שר הפנים סילבן שלום:> עד היום אני זוכר את שתי השורות האלה, כי זה היה דבר – נס. היינו באינפלציה של 445% בשנה, ופתאום ירד המדד. אנשים לא האמינו בכלל שיש דבר כזה שמדד יורד, לא שמעו על זה. אנשים גדלו כל חייהם ולא ידעו שיש דבר כזה. ולאחר מכן, כשהתוכנית התחילה להיקשר לשמו של יצחק מודעי, והוא מקבל את הקרדיט, חיפשו לזרוק אותו מהמשרד. <השר אופיר אקוניס:> ומי היה יועצו? למה הוא קיבל את הקרדיט? <שר הפנים סילבן שלום:> חיפשו לזרוק אותו מהמשרד – – <השר אופיר אקוניס:> אני אשאיר אתכם, הוא יגיד לכם. <שר הפנים סילבן שלום:> – – ולצערי הרב, הצליחו גם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל מה עם גילוי נאות? הפרוטוקול רוצה לדעת – – – <היו"ר יואל חסון:> אני, אני אעשה גילוי נאות, ככה, מההיסטוריה שלמדתי, שהשר שלום היה יועצו של שר האוצר יצחק מודעי. <שר הפנים סילבן שלום:> אז היום אני בא לתקן עוול שראיתי בכל העיתונים, ששמו לא מוזכר בכלל. <היו"ר יואל חסון:> מקום ראוי לעשות את זה. <שר הפנים סילבן שלום:> האיש שהביא את כל יכולותיו האנליטיות האדירות, ואפילו את אישיותו, שלא הייתה פשוטה ולא הייתה קלה כלל וכלל, אבל רק אישיות כזאת הייתה יכולה להביא תוכנית מסוג כזה ולכפות אותה, כשאף אחד לא רצה בה. היום מישהו היה יכול לעשות את זה? אין מישהו שיכול לעשות את זה. ולכן, ב-1985, דוד ביטן, קיבלו את ההחלטה שמעתה ואילך צריכים גם את אישור השרים. ואני אקרא לך בדיוק, כדי שאנחנו נדע בדיוק את הפרטים: עד 1985 הוענק שיקול דעת רחב לרשות המקומית בכל הנוגע להטלת ארנונה, לקביעת שיעוריה ולסיווג הנכסים בתחומה. רשויות מקומיות רבות נקטו מדיניות של העלאת תעריפי ארנונה בשיעורים ריאליים, לצד מתן הנחות באופן בלתי מסודר. על רקע האינפלציה מחד, גירעונות בתקציבי הרשויות מאידך, נקבעה החל בשנת 1985, מדי שנה, שורת הגבלות סטטוטוריות על סמכות הרשויות המקומיות בענייני ארנונה. הסמכות להטיל ארנונה אומנם נותרה בידי הרשויות המקומיות, אך הגבלות אלה, המכונות מאז "דיני ההקפאה", הגבילו את כוחן של הרשויות המקומיות לשנות את תעריפי הארנונה ללא אישור שר הפנים ושר האוצר. אישורים אלה מכונים היום "אישורים חריגים". וכמו שהודעתי, אין אישורים חריגים. נגמר. שמעת? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – תתי-סעיפים – – – <שר הפנים סילבן שלום:> כן. אבל – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – זה גם נחשב חריג. <שר הפנים סילבן שלום:> – – כשאני באתי למשרד דיברו על נוסחת העדכון – טייס אוטומטי: 1.27%. הנוסחה הזאת, שביקשתי לקבל, כמובן לא היה אפשר לשנות אותה בתוך שבוע ימים, כי הייתי חייב לאפשר למליאות להוציא זימונים לכינוס מליאה ולהצביע, ושהכול ייכנס לרשומות עד 30 ביוני. אבל מה קרה? אמרתי: ומי שלא רוצה? אמרו לי: לא, זה אוטומטי, חייבים. אמרתי: כן, אני מכיר את העניין, שכשמעלים את הארנונה, מה אומרים? משרד הפנים הכריח אותנו. אמרתי: אני לא מכריח אף אחד. מי שרוצה יעלה, מי שלא רוצה לא יעלה. אם יש לך סמכות, יש לך גם אחריות. ואכן, בהרבה מאוד ישיבות מליאת מועצה, מליאות, באו חברי האופוזיציה ואמרו: הנה, שר הפנים אמר: אפשר לא להעלות. אבל בא האוצר ואומר: לא, חייבים להעלות. עכשיו, שואלים: למה האוצר מתעקש? הסביר האוצר נימוק שלא מבינים מה מסתתר מאחוריו. אומר האוצר, מה שיקרה הוא – אם רשויות מקומיות יוכלו לא להעלות, אז החזקות שבהן לא תעלינה, ואז הרשויות המקומיות הקטנות והחלשות יהיו בלחץ ויצטרכו גם הן לא להעלות, ואז תהיה בעיה. מצד אחד, הרשויות החזקות לא יעלו, כי הן יכולות להרשות לעצמן, הרשויות הקטנות ירצו לא להעלות אבל לא יוכלו, ואז החלשים ישלמו העלאה בארנונה והחזקים לא. כשאמרו לי את זה באגף התקציבים, אמרתי: כנראה שכחתם שהייתי שנים רבות במשרד האוצר. הרי כל הסיבה לכך שאתם לא רוצים שזה יקרה היא אחת: כי אם הרשויות המקומיות הקטנות לא תעלינה, זה יגדיל את מענק האיזון שלהן, ואז זה יבוא מכיסכם, ואתם לא רוצים שזה יבוא מכיסכם. אתם לא באמת דואגים שהתושב החלש ישלם יותר, כי הוא לא ישלם יותר, כי גם הרשויות החלשות תורדנה. אבל את אובדן ההכנסה מישהו יצטרך לממן, וזה יהיה אתם, ואתם לא רוצים. אז כמובן, כשהבלוף התגלה לא היה להם מה לעשות, התחילו עם תקשורת. אז כרגע חלק מהרשויות העלו, וחלק מהרשויות כתבו לי שהן לא מעלות, ולא העלו, וכך אכן צריך להיות. עכשיו, הנוסחה הזאת לא כתובה בשום מקום, באיזה ספר קודש. אני תמיד אומר, יש רק דבר אחד שבן-אנוש לא יכול לשנות, אפילו לא פסיק. מה זה, הרב אייכלר? ספר הספרים. לא משנה כמה אתה גדול – מלך, נשיא, ראש ממשלה – אתה לא יכול לשנות אות אחת, לא רק בחומש, בכל ספר הספרים אתה לא יכול לשנות אות אחת. אין בן-אדם – לא תהיה הצעת חוק לשינוי מגילת אסתר: אני רוצה מעתה ואילך להוסיף את דבר השם, את שם השם. הרי כידוע, שם ה' אינו מופיע במגילת אסתר. יבוא חבר הכנסת מרגי ויגיד, מה פתאום, הרי מה, הנס הזה, מאיפה הגיע? הוא הגיע מה', מהקדוש-ברוך-הוא. לכן אני רוצה להוסיף שורה למגילת אסתר, שמי שעשה את הנס זה ה'. לא יכול, חבר הכנסת מרגי – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני השר, כשמדברים על מלך, הרמז הוא לשם – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> זה רמז. <שר הפנים סילבן שלום:> תראה, יש הרבה מאוד דברים – אתה יודע, אני מאוד מעריך אותך ומעריך את הרב שלך, אבל אני לעולם לא אשכח את אותה שאלה ששאלתי אותו וענה לי – אבל זה נעשה בפעם אחרת. לכן – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – תספר. <שר הפנים סילבן שלום:> אני אספר. הייתי בשיחה אצל הרבי מבעלז – לא עכשיו, בפעם האחרונה שהיינו, לפני כמה חודשים – לפני הרבה מאוד שנים, והרבי מבעלז הוא אחד שאפשר לדבר אתו, כי הוא מבין עניין גם בענייני העולם החיצוני, בהבלי העולם הזה, מה שנקרא. ואני בא ואני שואל שאלות קשות. אמרתי לו: אדוני, כבוד הרב, תראה, איך יכול להיות – אז היו 6 מיליארד בני-אדם בעולם, היום כבר יש 7 מיליארד – אמרתי לו: תגיד, איך יכול להיות ש-5 מיליארד ו-987 מיליון, או 6 מיליארד בני-אדם, יכולים לעשות מה שהם רוצים, או יש להם כללים כאלה ואחרים, ואנחנו, 14-13 מיליון, אסור לנו לאכול את זה, ואסור לנו לנסוע בשבת, ואסור לנו להדליק את האור, וצריכים צומות וצריכים תרי"ג מצוות – איך יכול להיות שאנחנו כל כך מוגבלים? מה, כל האחרים לא יודעים כלום, רק אנחנו יודעים? ואז הוא אמר לי תשובה מדהימה. אמר לי: קח את עם ישראל, מה יש בו? ישראל, לוויים וכוהנים. הלוויים משרתים בקודש של עם ישראל למען כל עם ישראל. אנחנו, העם היהודי, הלוויים של העולם, אנחנו צריכים לשרת בקודש בשביל כל 6 המיליארדים. אמרתי לו, תשמע – והוא לא התכונן לשאלה. לא שנתתי לו שאלה מראש וחשב עליה והכול. בתוך שנייה. אז אני אומר, אפילו הרבי מבעלז, שהוא באמת ענק, מגדולי העם היהודי, לא יכול להוסיף שה' עשה את הנס לעם היהודי. דרך אגב, הפעם הראשונה שמוזכרת המילה "יהודי" זה במגילת אסתר. עד אז אין אזכור של המילה יהודי, תדעו. אם אתם לא יודעים, שתדעו. אין אזכור של המילה יהודי עד מגילת אסתר. מרדכי היהודי – מרדכי בן זה – בן קיש, איש ימיני, עד הסוף. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> "איש יהודי". <שר הפנים סילבן שלום:> מרדכי איש יהודי, אבל כאילו, הוא צאצא של שאול – "בן קיש איש ימיני". אין "יהודי". אין "יהודי". אין. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה יכול ללמוד גם ממנו. <שר הפנים סילבן שלום:> תאמין לי, אפילו שמעולם לא למדתי בבית-ספר דתי, שתדע. מעולם – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אתה יכול להיות גם שר הדתות. <שר הפנים סילבן שלום:> – – – אבל גם יכול לחדש לפעמים. עכשיו עוברים באמת לענייני החולין. יש גם יום העצמאות של ארצות-הברית, ואנחנו כשרים צריכים להשתתף בזה, וצריכים להיות שם. אז אני – אומנם יש לי כאן מגילה ארוכה – יכול להגיד לך שיש לי רצון לעשות את הרפורמה. זה לא פשוט, כי כבר כשהתחלתי – ויתקיים אצלי דיון עוד מעט – כבר הזהירו אותי במשרד הפנים: שתדע, כל שינוי שתעשה בארנונה, יהיו כאלה שירוויחו, אבל יהיו כאלה שיפסידו. זאת אומרת, אם תלך לכללים אחידים, כמו שאתה הזכרת כאן מעל – – – <דוד ביטן (הליכוד):> יש אופציה – או תיתן לעיריות לעשות – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – – כמו שהזכרת כאן, מעל הדוכן, יהיו כאלה שהתושבים שלהן ירוויחו ויהיו כאלה שהתושבים שלהן יפסידו. <דוד ביטן (הליכוד):> בסדר, אבל צריך לעשות שוויון. <שר הפנים סילבן שלום:> אוקיי. אני לא חושש משום דבר, הרי גם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> במצב המזומנים הקיים באוצר אין סיכוי. <דוד ביטן (הליכוד):> אני מוכן לעזור. <שר הפנים סילבן שלום:> אני אשמח. וגם כשהודעתי שאפשר לא להעלות את הארנונה, הודעתי את זה בישיבה מול כל השלטון המקומי, 150 ראשי ערים, שלא אהבו את מה שאמרתי. <דוד ביטן (הליכוד):> אז תנצל אותי בעניין. <שר הפנים סילבן שלום:> אבל אמרתי. אשמח לנצל אותך בעניין – ואני מעביר את זה לוועדת הפנים. <היו"ר יואל חסון:> השר מסכים לוועדת הפנים. <שר הפנים סילבן שלום:> ויהיה דיון בוועדת הפנים, נקיים שם דיון, ואתה כמובן תוזמן, כמציע ההצעה. אתה גם תוזמן אלי כדי שנוכל לשבת יחד על הרפורמה. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו נעבור להצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? מי שבעד – בעד הוועדה כמובן. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> תשעה בעד, אחד נגד. לכן הנושא יועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חריגים בתאגידי מים וביוב> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעה לסדר-היום מס' 713 בנושא: הצורך בהקמת ועדת חריגים בתאגידי מים וביוב, הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ישראל אייכלר. אני רואה שהשר יובל שטייניץ לא נמצא פה, ולכן זה יהיה ללא תשובת השר, לצערי. אנחנו כנראה נעביר את זה לוועדה. <שר הפנים סילבן שלום:> אני רוצה לומר לפרוטוקול, בעניין הזה, שהשר שטייניץ גילה אחריות, הוא השאיר את התשובה שלו כאן, ביקש מהשר התורן לעלות – מהשרה מירי רגב, לאחר מכן – לא משנה. בקיצור, יושב-ראש הכנסת הודיע לי באופן חד-משמעי שהחל בכנסת הזאת הוא עומד על הכללים, שהיו גם בעבר, אבל הפעם הוא לא ייתן לשרים אחרים לענות במקום השרים. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, הבנו. <שר הפנים סילבן שלום:> לכן אין אפשרות לתת תשובה. <היו"ר יואל חסון:> אני מבין, השר שלום. תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אבל מצד שני, כדאי שהשרים יהיו נוכחים בדיון, אדוני השר. <שר הפנים סילבן שלום:> זה מה שנקרא – – – <היו"ר יואל חסון:> מי כמוך יודע שהחיים הם גלגל, וגם כשאתה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> יש סיכוי שתהיה שר, וגם לך יהיו – – – <היו"ר יואל חסון:> א. תנסה אותי. אני מציע לך. דבר שני – – – <שר הפנים סילבן שלום:> חבר הכנסת מרגי היה שר. <היו"ר יואל חסון:> אני יודע. אני יודע. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, ברכות להתמנותך. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור, אני חש סולידריות עם מי שהיה היועץ של ראש הממשלה לענייני פניות ציבור שהגיע למעמד סגן יושב-ראש הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> של אריאל שרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> של אריאל שרון, ראש הממשלה, כן. <היו"ר יואל חסון:> נכון. תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד השר סילבן שלום, אני פונה אליך. <היו"ר יואל חסון:> השר שלום, השרה רגב, אני מבקש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד השר סילבן שלום, אני פונה אליך. אני רוצה להודות לך על הסיפור היפה שסיפרת, ואני רוצה לתת סימוכין מהתורה למה שהרבי אמר, כי כתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אנחנו, בבסיס אנחנו ממלכת כוהנים. <שר הפנים סילבן שלום:> אז הוא אמר: אתם תהיו הלוויים והכוהנים. אנחנו הלוויים והכוהנים, בדיוק. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועוד נקודה, שלא עשית גילוי נאות, שאתה אומר הרבה דברי תורה, בהרבה מקומות, כך שלא פעם ראשונה עשית את זה, רק פה. <היו"ר יואל חסון:> יפה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עכשיו לעניין, אדוני היושב-ראש. אני הגשתי הצעת חוק תאגידי מים וביוב כבר כמה וכמה פעמים. הפעם הגשתי את זה לוועדת השרים לחקיקה, בשבוע שעבר, ובעזרת השם אני מקווה שבשלב מסוים זה יאושר, בפרט שאני מוצא כבוד שחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, שהיה סגן ראש עיר ומכיר את הנושא לפני ולפנים, מגיש הצעת חוק דומה בעניין. אני מקווה שזה יעבור. אבל בינתיים אני רוצה להעלות את זה כהצעה לסדר-היום, ולהעלות על סדר הדיון הציבורי את הבעיה הבסיסית, שיש מס, או נקרא לזה תשלום, למוסד עירוני, בבעלות עירונית, שאין בו הזכות האזרחית שיש בכל אגפי העירייה, כמו ארנונה, כמו מסים אחרים, שיהיו דרגות של הנחות ויהיה מס פרוגרסיבי, לפי מה שהאדם יכול לשלם. תאגידי המים, אפשר הרבה לדבר עליהם, אבל הבסיס שלהם הוא שהם גוף עירוני, שבבעלות העירייה, שצריכה לספק מים, וכדי שהכסף מהמים ישרת את תשתיות המים, הקימו תאגידי מים, כדי שראשי הערים לא ייקחו את הכסף הזה לצרכים אחרים, כמו אירועים ותרבות וכל מיני דברים אחרים. אבל ברגע שעשו את תאגידי המים איבד האזרח כלי עצום, כי כשהמים היו בעירייה הייתה לעירייה סמכות לתת הנחות במים, כמו שיש לה סמכות לתת הנחות בארנונה – לנזקקים, לנכים, לחולים, לקשישים, לעניים. ברגע שזה הפך לתאגיד מים, זה כמו חברת חשמל – אין הנחות, אין רחמים, אין שום דבר. ולא סתם כמו חברת החשמל, אלא עוד יותר מחברת החשמל, כי חברת החשמל אין לה סמכויות כפייה שיש לתאגידי המים. ודיברנו על זה, קודם כול העובדה שלתאגידי המים יש אפשרות לכפות על האזרח דברים שחברת החשמל וגופים אחרים לא יכולים – ממש כמו מס הכנסה ואחרים – זה כבר דבר לא נכון ולא צודק. יש לזה הסבר, כי הם כאילו חברה עירונית ולעירייה היו סמכויות. אבל יש עוד בעיה, אדוני היושב-ראש: הריבית והקנסות של תאגידי המים על האיחורים ועל החובות – יותר מאשר חברות גביית צ'קים בשוק האפור. זה נורא ואיום. דוגמה: כשתאגיד המים שולח הודעה לבנק של החייב זה 20 שקל על עצם הלחיצה על הכפתור של המחשב. ומי מגיע למצב הזה? אנשים עניים. עסקנו בפניות ציבור. מי זה האיש שאין לו הוראת קבע לשלם את חשבון המים? זה אנשים שאין להם. לרובנו יש הוראות קבע ומשלמים, אז אין לנו קנסות. שמים קנס של 20 שקל על הודעה לבנק שיש בעיה בתשלום שלו? לכן הצעתי הצעה מאוד פשוטה, ואני מקווה ורוצה שזה יעבור – שבכל חברה של תאגידי המים תוקם ועדת חריגים, שתפקידה לדון בבקשות של צרכנים מעוטי יכולת להנחה בתשלום בעד מים ושירותי ביוב, או לפטור מתשלום בעד אותם שירותים, לפי קריטריונים שהעירייה קובעת. <היו"ר יואל חסון:> והיום, חבר הכנסת אייכלר, אין ועדות חריגים בתאגידים האלה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין. אפילו אם התאגיד רוצה, על-פי חוק הוא לא יכול לתת שום הנחה. יושב פה חבר הכנסת דוד ביטן – חבר הכנסת, סליחה שאני מפריע לך – שאל היושב-ראש, כמו רוב האזרחים שלא יודעים – לתאגיד המים אין בכלל סמכות, אפילו אם הוא רוצה להיות רחום וחנון – שום סמכות לתת הנחה לאף אחד. <דוד ביטן (הליכוד):> הממונה על התאגידים לא מסכים לתת. אתה יכול לתת לו את זה בנוהל. אז אם ככה, צריך חוק שיכריח אותו לעשות את זה, זה הכול. זה מצרך חיוני, ואי-אפשר לקבל הנחה בעבור מי שיש לו בעיה. <היו"ר יואל חסון:> ופעם ועדות ההנחה של הארנונה כן היו דנות במים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> צריך לבטל את תאגידי המים, זה מה שצריך לעשות. <דוד ביטן (הליכוד):> למשל, בעיריית ראשון הייתה ועדה מיוחדת לחריגים סוציאליים, ואם היית בא עם אישור של עובד סוציאלי יכולת לקבל הנחה במים עד 90%. זה התבטל עם הקמת התאגידים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז הנה, יש לנו דברים ברורים. <דוד ביטן (הליכוד):> יש לי הצעת חוק בעניין הזה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, הזכרתי את זה. מדובר בסגן ראש העיר ראשון-לציון, אחד מאנשי השלטון המוניציפלי החזקים והאמיצים ביותר. אני גם תומך בהערת האגב שאמרה השרה רגב, וכשהיא הייתה יושבת-ראש ועדת הפנים היא עשתה המון בעניין הבעיה של תאגידי המים, והיא מציעה בכלל לבטל את תאגידי המים ולהחזיר את זה לעיריות, כמו שהיה בשנים עברו. אבל החוק הזה שלי אומר: עד שיבוטלו תאגידי המים, ואם לא יבוטלו, לפחות שיהיו ועדות חריגים, שיהיו מורכבות מהמנהל הכללי של החברה או סגנו, של תאגיד המים; חבר מועצת הרשות המקומית האחראי לענייני הרווחה של הרשות המקומית, שימנה ראש הרשות, ונציג משרד הרווחה והשירותים החברתיים או המוסד לביטוח לאומי, שימנה שר הרווחה והשירותים החברתיים מבין עובדי הגופים האמורים. זאת אומרת, שאם מדובר באדם שמוכר בשירותי הרווחה, ויבוא עובד סוציאלי וחבר מועצה והמנכ"ל וירצו לתת לו הנחה, לפי קריטריונים ברורים – אמר לי ראש עיריית טייבה לשעבר, חבר הכנסת – – <היו"ר יואל חסון:> חאג' יחיא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – חאג' יחיא, שצריך לציין שהדברים צריכים להיות עם קריטריונים ברורים, לא שתהיה עריצות של אותה קבוצה שתחליט כמה. שיהיו קריטריונים קבועים ושקופים לכל האזרחים. ולכן הדבר הזה נחוץ, ואני מקווה – זה חייב לעבור. כי אני טוען, אדוני היושב-ראש, שהשחיתות החוקית והביורוקרטית גרועה יותר משחיתות בלתי חוקית ואינטרסנטית. כי שחיתות בלתי חוקית ואינטרסנטית – יש גופים שלטוניים שיכולים לטפל בה, יש משטרה ויש מבקר המדינה ומבקר העירייה – אפשר לטפל בה. אבל כשמישהו בשם החוק ובחסות החוק עושה מעשה עוול, זו שחיתות יותר גרועה, זו שחיתות. כשאתה מתעלל ומתעמר באזרח, אפילו שהחוק אתך, אז זו השחתה. כי מה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני חושבת שחייבים להביא את הנושא הזה לוועדת הפנים, להביא ועדת חריגים, להקים ועדת חריגים. במקביל, לפעול לביטול תאגידי המים. זה מה שצריך לעשות. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל כל עוד יש תאגידים, אז צריך – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא, חייבים לעשות משהו בעניין הזה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. יש עוד דבר – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה יודע שאז, אתה זוכר – – – <היו"ר יואל חסון:> כבר הסכמת ממשלה יש לך, לפחות לתהליך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ניתקו מים לאישה בת 90. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש לי הסכמת ממשלה להעביר – – – <היו"ר יואל חסון:> להעביר לוועדת הפנים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אדבר תכף על איזה ועדה אני רוצה. <היו"ר יואל חסון:> אה, אוקיי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> היא הרי שוחה בבריכה הענקית שלה בבית. <דוד ביטן (הליכוד):> סידרתי את זה. את זוכרת שסידרתי את זה. זה היה בראשון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אמר לי היום חבר הכנסת דוד ביטן – אני מצטט אותך פעם שנייה. הוא אמר לי דבר שלא חשבתי עליו: הרי הכסף נשאר בתאגיד. זאת אומרת, גם אם היא נותנת הנחה, זה לא שכאילו האוצר מפסיד. הרי בסופו של דבר זה נשאר בתאגיד, והדיבידנדים הולכים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אעזור לך קצת. העיריות קיבלו אישור מהאוצר לקחת דיבידנדים. למשל, ראשון-לציון בשלוש שנים לקחה 100 מיליון שקל דיבידנדים, כי מחיר המים לא יורד. אז לא יקרה כלום אם ייקחו 96 מיליון שקל וייתנו הנחה לאנשים. זה הכול. רוב העיריות לוקחות דיבידנדים היום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. אז הנה, פה אתה רואה שבראייה יותר רחבה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כמובן, רק אם רשות המים מאשרת להם. <דוד ביטן (הליכוד):> מאשרת, היה הסכם עם הרשויות. היה הסכם. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה זוכר מה היה עם קריית-גת? אתה היית בדיון אתנו. <יעקב מרגי (ש"ס):> היא הובילה את התיקון. <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה לא מאשרת? יש הסכם עם – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, הדיבידנדים לא נועדו רק לטובת טיפול בצנרות ודברים כאלה? <דוד ביטן (הליכוד):> לא. יש מחויבות לתאגיד לטפל בזה, אבל אם המצב של הצנרת טוב ואם ההכנסה מהמים היא טובה, אז נשארות להם יתרות כספיות. <היו"ר יואל חסון:> זה עובר לעיריות. <דוד ביטן (הליכוד):> העירייה יכולה לקחת למה שהיא צריכה. אז לא יקרה כלום אם תיקח פחות וייתנו הנחות. <היו"ר יואל חסון:> ברור. אוקיי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. אז עוד מעט כבר לא ארצה שיבטלו את תאגידי המים, השרה רגב, אם זה יהיה בדרך הזאת. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא לא לא, תאמין לי שאתה רוצה שיבטלו אותם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ודאי ודאי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כי הם פרה חולבת של האוצר, ואי-אפשר לספסר במים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כי עצם הקיום של תאגידי המים הפך – למה האזרח רצה שיקומו תאגידי מים בשעתו? כדי למנוע שחיתויות בעיריות, שעולה לו כסף כי מייקרים את המים. אבל ברגע שהתאגידים קמו, כל אזרחי ישראל משלמים יותר בשביל המים. <היו"ר יואל חסון:> והוסיפו מע"מ, יש העניין של המע"מ. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם המע"מ, שזה 18%. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה בכול צודק, וגם השרה צודקת. אבל אני חייב להגן על משהו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז תכף, כשאסיים. <היו"ר יואל חסון:> תן לו. אתן לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני ממש מסיים. <היו"ר יואל חסון:> אתן לך אחרי השר. <מיקי לוי (יש עתיד):> רק משפט. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אחרי שהברזת אתמול מהאירוע, אתה לא יכול להעיר על כלום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, יש עמדה נוספת. <היו"ר יואל חסון:> אתן לך דעה נוספת, חבר הכנסת לוי. השרה רגב. אתן לך דעה נוספת אחרי השר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לסיכום, אדוני היושב-ראש, היות שאני מאמין שבעזרת השם החוק כן יעבור בסופו של דבר, אני מבקש להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדה לפניות הציבור, ואני כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור אחכה עם זה כמה שבועות, לראות. אם יש חוק, אז ודאי טוב, ואם לא – נעשה בוועדה דיון נוסף ונביא את זה כחוק. <היו"ר יואל חסון:> בסדר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני מבקש להעביר לוועדה לפניות הציבור. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אייכלר. אין לנו שר משיב, לכן נלך להצבעה. מי שבעד – אה, כן, חבר הכנסת לוי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> רגע, אז אני גם צריכה. <היו"ר יואל חסון:> השרה, את רוצה להגיד משהו? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני חושבת שצריך להעביר את הנושא הזה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז תצביעי בעד. <דוד ביטן (הליכוד):> כבר סיכמו – ועדת פניות הציבור. <היו"ר יואל חסון:> כן, הוא רוצה פניות הציבור, הוא יושב-ראש הוועדה. אז תני לו את זה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אין בעיה. <היו"ר יואל חסון:> בסדר. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, מהמיקרופון. <מיקי לוי (יש עתיד):> א. אני בעד, ובאמת מחירי המים הרקיעו שחקים, גם המע"מ מטורף ואין לו אח ורע, ובמדינת ישראל אין חוסר מים. אבל המהלך הזה של ההקמה, לפחות בשנים, גרם לכך שהרשויות יתקנו את התשתיות. <דוד ביטן (הליכוד):> בסדר, מדברים מעבר לזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> 30%, ואתה יודע, מהמים שזרמו ירדו למצולות; כי התשתית, גם של הביוב, שזיהם את מי התהום, וגם של המים – הגיעו לשיבר של העיר, ואבדו בדרך. ולכן, אדוני חבר הכנסת ביטן, צריך למצוא את הדרך, ואתה מומחה יותר גדול ממני, איך לחייב את הרשויות גם לבצע תחזוקה, שמא נחזור לאובדן המים ולבעיות בביוב שיקלקלו לנו את מי התהום. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת לוי. אנחנו ניגש להצבעה. כרגע מי שבעד, יצביע בעד העברת ההצעה לסדר-היום לוועדה לפניות הציבור. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה המיוחדת לפניות הציבור נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שישה בעד, אין מתנגדים. לכן ההצעה לסדר-היום בנושא הצורך בהקמת ועדת חריגים בתאגידי מים וביוב תועבר לדיון בוועדה המיוחדת לפניות הציבור בכנסת. <הצעה לסדר-היום> <עשר שנים להתנתקות: הנבנו בתי-כנסת תחת אלו שנהרסו? הנשמרה תכולתם והוכנסה לבתי-הכנסת שנבנו?> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא על סדר-היום: עשר שנים להתנתקות: הנבנו בתי-כנסת תחת אלו שנהרסו? הנשמרה תכולתם והוכנסה לבתי-הכנסת שנבנו? מס' 592, של חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אולי אדוני יוסיף לפרוטוקול שהשרים הודיעו שהם תומכים. <היו"ר יואל חסון:> לגבי ההצעה לסדר-היום הקודמת של חבר הכנסת אייכלר, השרים הודיעו שהם תומכים בהעברה לוועדה לפניות הציבור. השרה רגב שנמצאת כאן תמכה בעניין. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, שרת התרבות של מדינת ישראל, סוגיית פינוי היישובים בגוש-קטיף וחבל-עזה היא סוגיה כאובה ומדממת. ובתוך הסוגיה הזו יש סוגיית בתי-הכנסת, הסוחבת על גבה נדבך נוסף, את הנדבך הרגשי והדתי. השכל הישר היה מחייב את כל הנוגעים בדבר לנהוג אחרת מכפי שיצא בפועל ומכפי שקרה בסוף הדרך. בתי-הכנסת בפרט ומוסדות הדת בכלל היו צריכים ליהנות מהגנה בין-לאומית כדבר מובן מאליו, כאן ובכל מקום בעולם. הנורמה הנאורה של משפחת העמים לא עמדה ולא נדרשה לבתי-הכנסת ומוסדות הדת בגוש-קטיף וברצועת-עזה. בתי-הכנסת, שהם הלב הפועם של כל קהילה יהודית מימי קדם ועד היום, והם הסמלים הלאומיים בעלי החשיבות התרבותית של כל המגזרים; סביב בתי-הכנסת בגוש-קטיף התנהל מאבק ציבורי ומשפטי קשה. במישור המשפטי התנהלה עתירה; הוגשה עתירה לבית-המשפט העליון. בית-המשפט במדינה היהודית והדמוקרטית נדרש לעסוק בהריסתם של בתי-הכנסת, מה שהדעת נותנת שלא היה בא לפניו לעולם. בגוש-קטיף היו, כפי שידוע, 30 בתי-כנסת ושמונה בתי-מדרש. התוכנית הייתה, שלאחר פינוים של היישובים ובתי-הכנסת, על ציודם ועל סמליהם, צוות משותף של משרד הביטחון והרבנות הראשית יטפלו בבתי-הכנסת, יפנו את הציוד, את כל תשמישי הקדושה, ואותם תשמישי קדושה וסמלים יישמרו על-ידי מדינת ישראל, ובתי-הכנסת, על תלם, יישמרו על-ידי הרשות הפלסטינית. לצערנו הרב, הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב וייס, לאחר היוועצות ברבנים נוספים חיווה את דעתו – חוות דעת תמוהה, שעד היום הרבה אנשים מסרבים להאמין שיצאה חוות דעת כזו מתחת ידו ומתחת ידם של רבנים נוספים – באותה חוות דעת הוא חיווה את דעתו שעל-ידי הוצאת מרכיביהם ותכולתם וסמליהם של בתי-הכנסת, לכאורה תפקע קדושתם והם יוכלו ליהרס. ידעת, ידידי כבוד השר אריאל, שהייתה חוות דעת כזו על-ידי רבנים? אוי ואבוי לו, אני לא ידעתי. כשקראתי את החומר כדי להכין את הדברים שלי, זה בשבילי היה חידוש. פסק הלכה מרחיק לכת. אני אישית לא יודע על מי ועל מה נשען מסמך הרב וייס. בתאריך 21 באוגוסט 2005 הוגשו הודעה והתחייבות לבית-המשפט מטעם המדינה. ההודעה אמרה כך: 1. משרד הביטחון יכין בהקדם האפשרי חוות דעת באשר לאפשרות לפרק את בתי-הכנסת באזור המפונה באופן שמאפשר הקמתם מחדש; 2. בכל מקרה ובמידת האפשר יילקחו מבתי-הכנסת חלקים סמליים. חלקים אלה יאוחסנו יחד עם תכולת בתי-הכנסת וישוכנו בתוך בתי-הכנסת החדשים שייבנו ביישובים החדשים. והיום, לאחר עשור, בימים אלו שאנחנו מציינים עשור לפינוי גוש-קטיף והיישובים מחבל-עזה, אנחנו עומדים כאן על בימת הכנסת ורוצים לבדוק ושואלים: מה קורה עם ההתחייבות של מדינת ישראל בהודעתה לבית-המשפט העליון? האם מדינת ישראל עומדת מאחורי התחייבויותיה והודעותיה לבית-המשפט העליון ואכן פעלו כפי שהתחייבו? על חלק מההתחייבות אני לא שואל. על ההתחייבות הראשונה – לצערנו הרב, כולנו יודעים, בדיעבד, למצער מה נעשה בחלק מבתי-הכנסת: החילול, הביזוי, ההשחתה, שמעידים כאלף מילים על זהותם ותכונתם של המבזים ושל המחללים והמשחיתים. ואנו עומדים כאן ושואלים היום, לאחר כעשור, מה נעשה עם אותה תכולה של בתי-הכנסת ואותם סמלים שהתחייבו להתקין ולהרכיב ולהעמיד בבתי-כנסת חדשים? ואנחנו שואלים בכלל: האם המדינה בנתה את אותם בתי-כנסת חלופיים? האם נבנו 30 בתי-כנסת חלופיים כנגד 30 בתי-כנסת שנהרסו? אז לא 30. יאמרו לי: לא בנו 30 יישובים, לא הוקמו 30 יישובים. נבנו בתי-כנסת על-ידי המדינה בכל היישובים שהוקמו ובכל הקהילות שיושבו, קהילות המפונים? אדוני השר, מכובדי השר, השר אריאל, שר החקלאות, שמתוקף תפקידו גם ממונה על המינהלת – אם היא קיימת או לא קיימת – אבל יודיע לנו ויעדכן אותנו. וכולי תקווה, כולי תקווה שאכן חפצים אלה, אם לא הוכנסו לבתי-הכנסת החדשים, לפחות נשמרים, ומדינת ישראל מתעתדת להשלים את בניית בתי-הכנסת ולהכניס לתוכם את אותם פריטי ותשמישי הקדושה. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, ידידי מכובדי חבר הכנסת יעקב מרגי, לפני כעשור גירשה מדינת ישראל כ-8,000 יהודים מגוש-קטיף, חבל-עזה וצפון השומרון. הגירוש הזה, לא רק שלא הביא שקט, ודאי שלא שלום, הביא עלינו רעות שכל מדינת ישראל סובלת מהן – טילים, ירי, ניסיונות רצח וכדומה. לצערי הרב, עד היום הזה ממש אכן קיימת מינהלת "תנופה", אבל הטיפול, לצערי הרב, טרם תם, והלוואי שהייתי יכול להגיד שאין לי אחריות לזה כי טיפלנו בכל הבעיות ופתרנו אותן. לזכר הימים האלה אני עדיין הולך עם הצמיד הכתום הזה, ואוריד אותו, בעזרת השם, בלי נדר, כשאדע שכל המשפחות הגיעו לבתי הקבע שלהן או לסידור אחר. ניסיונות רבים היו להציל את בתי-הכנסת בגלל קדושתם, אבל ה"חמאס" החריב אותם, שרף אותם ופוצץ אותם. ממשלת ישראל העמידה לכל קהילה תקציב לבניית בית-כנסת חדש. יחד עם זאת, ניסתה לשמר את תכולת הציוד שפונה מבתי-הכנסת, ובמקביל תקצבה תקציב הצטיידות לבתי-הכנסת, של מיליוני שקלים. ציוד הקודש אוחסן במכולות שפונו. לצערי, במשך תקופה ארוכה שבה היו מרבית המפונים במלונות, ניזק חלק ניכר מהציוד כיוון שלא נשמר כיאות. עם המעבר של המפונים לאתרים הזמניים הועבר הציוד לבתי-הכנסת הזמניים במבנים יבילים. הציוד הזה מועבר גם לבתי-הכנסת הקבועים, כאשר המדינה מפצה כל קהילה על הנזק שנגרם לציוד בסכום של 3,000 שקל למשפחה. נניח שיש בקהילה כ-100 משפחות – מדובר על סכום של 300,000 ש"ח לציוד בית-הכנסת; זה לא במקום תקציב הבנייה עצמו. אנו עושים מאמצים שבתי-הכנסת ייבנו במקביל לאכלוס יישובי הקבע במשפחות, ובעזרת השם וברוך השם, נבנים ביישובי הקבע בתי-כנסת לקהילות. באשר לציוד, נעשה מאמץ לשמור עליו, ומוקצב תקציב להשלמת הציוד, גם הריהוט וגם ציוד הקודש. באשקלון, בחבל-חלוצה, הושלמה בניית בתי הקבע ובתי-הכנסת עומדים על תלם. בחבל-לכיש, המאוכלס בימים אלה, הועמד כלל התקציב לקהילות והם בונים את בתי-הכנסת. ביישוב ניצן נבנים בימים אלה ארבעה בתי-כנסת, להערכתנו הם יושלמו בחודשים הקרובים. בבאר-גנים הושלם בית-כנסת אחד ונבנים בתי-כנסת נוספים, ואני משתדל להאיץ את סיומם לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה. אנחנו מחויבים, כאחראים ל"תנופה" – המינהלת ואני אחראים לספק ולהשלים את מלאכת השיקום הפיזי והרוחני. ואכן, הממשלה אישרה תקציב מיוחד להמשך הטיפול במפונים בצד הרוחני, בצד הארגוני, בהיקף של עשרות-מיליוני שקלים, דרך המועצות האזוריות, ואנחנו עסוקים בחיזוק החוסן הקהילתי של כל קהילה וקהילה וגם במינוי רב לכל קהילה – מה שאדוני היה שותף בעבר – והנושא הזה כמעט הסתיים. בינתיים אנחנו נמצאים עם כ-20% מהמשפחות שלא עברו לבתי קבע – אני מרחיב, ברשותך, קצת את התשובה. אנחנו עובדים על תוכנית פרטנית כרגע, שעוסקת ממש בכל משפחה, לתת לה תשובה מיוחדת המותאמת למצבה הכלכלי ומצבה הנפשי. אנחנו מעודדים את המשפחות על-ידי נתינת יועצים משפטיים, יועצים ארגוניים, יועצי בנייה ויועצים כלכליים. אני מקווה מאוד, כך סיכמנו וכך אני פועל, שבסוף השנה הזאת, שנת 2015 למניינם, אנחנו נסגור את מינהלת "תנופה" ונשאיר גרעין קטן מאוד של עובדים שיטפל בבעיות הקיימות. זה כמובן לא כולל את ועדות הזכאות, שהן מחויבות להמשיך לעבוד כל זמן שיש תביעות של פונים שונים שלא קיבלו את כל הסעד המגיע להם. אנחנו נעשה כל מאמץ לפנות את האתרים הזמניים, ולא לחזור על מה שקרה בגבעת-המטוס בירושלים, שאחרי יותר מ-20 שנה עדיין יש שם קרוונים ומשפחות שגרות ללא תנאים מינימליים. אני מקווה ומאחל לכולנו שנלמד מהלקח המר הזה ולא נחזור על טעות כגון זו שהייתה. ואני פונה מפה למגורשי גוש-קטיף וצפון השומרון ומחזק אותם ומאחל להם ברכת כוהן להשתרשות במקומם, כל אחד במקומו; ומסיים במה שאמרו חכמינו: בזיכרון סוד הגאולה. נזכור ונחזור. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. סליחה, אדוני השר, מה אתה מציע לעשות עם ההצעה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חבר הכנסת מרגי, יש לך איזה בקשה בעניין? <יעקב מרגי (ש"ס):> בוא נקיים דיון בוועדת הפנים. <היו"ר נורית קורן:> דיון בוועדת הפנים. יש יום מיוחד? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יש דיון מיוחד שנקבע פה במליאה וגם בוועדות. זאת אומרת, כל ועדה בעניינה. <היו"ר נורית קורן:> ב-28 ביולי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ב-28 ביולי למניינם. אז אני מציע שבוועדות ידונו בזה וגם במליאה יהיה דיון. <יעקב מרגי (ש"ס):> נעביר את זה לאותו דיון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז זה יעבור לדיון במליאה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> לדיון בוועדת הפנים וגם במליאה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא. אין צורך. <היו"ר נורית קורן:> רק בוועדת הפנים, בסדר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אין צורך. זה יעבור לדיון שיתקיים באותו יום. תודה. <היו"ר נורית קורן:> אז אנחנו נצביע עכשיו רק על להעביר לוועדת הפנים. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, תעבירי את זה לדיון במליאה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> במליאה ייקח לך עוד מאה שנה. לוועדת הפנים. <היו"ר נורית קורן:> בסדר, זה לוועדת הפנים. מכיוון שבמליאה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת הפנים. <היו"ר נורית קורן:> ועדת הפנים. אז אנחנו נצביע. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 8, אין נמנעים ואין מתנגדים. אם כך, הצעה לסדר-היום מס' 592 – עשר שנים להתנתקות: הנבנו בתי-כנסת תחת אלו שנהרסו? הנשמרה תכולתם והוכנסה לבתי-הכנסת שנבנו? – תועבר לדיון בוועדת הפנים. תודה. <הצעה לסדר-היום> <מחירי הנסיעה במנהרות הכרמל> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים, בבקשה, להצעה לסדר-היום מס' 685 בנושא: מחירי הנסיעה במנהרות הכרמל, הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יואל חסון. ישיב עליה סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת לסדר-היום נוגעת לעליית המחירים במנהרות הכרמל זו הפעם השישית מיום הקמתן. קודם כול, צריך לומר מילה חיובית על הפרויקט עצמו. מנהרות הכרמל בהחלט שינו, קידמו ופיתחו את העורק התחבורתי החשוב הזה באזור חיפה והקריות. אין ספק, מי שנסע שם ראה פרויקט יוצא דופן וראוי להערכה. אבל הפרויקט הזה, בסופו של דבר – מה קרה, חברת הכנסת זועבי? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> השעון שלך לא הופעל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> את נורא דואגת לי, אני רואה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מאוד מתרשם מהדאגה, גברתי, תודה רבה. בכל אופן, חברי חברי הכנסת, אנחנו שמים לב, כידוע לכם זה כמובן סוג של כביש אגרה ואתה נדרש לשלם כדי להשתמש בו, וזו פעם שישית מהקמת המנהרות הללו שאחוז ההעלאה הוא גבוה באופן משמעותי. לפני שאני אצלול למספרים ולפרטים, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה להתייחס לסיפה של הדברים שלי. אנחנו עכשיו מדברים על הסדר ועל מתווה הגז עם חברות הגז, בכל ההקשר של הגז, ואחד מהטיעונים המרכזיים ובעיני גם המאוד-הגיוניים ולגיטימיים הוא: למה הדבר הזה נעשה במחשכים? למה לא מספרים? למה לא מפרטים? למה לא אומרים מה היה בדיונים? למה לא מפרטים את ההסכמים לפרטי-פרטים? והנה אנחנו מגלים שגם במנהרות הכרמל, ההסדר שנעשה מול המדינה סודי. אף אחד לא יודע, הדיונים לא נחשפו מעולם, הפרטים לא ידועים, ואנחנו יודעים בהחלט שכאשר דברים מוסתרים מהציבור, זה יוצר סיבה לדאגה. אנחנו בוודאי לא רוצים שזה יוסתר מהציבור כאשר מדובר בשירות שניתן לציבור, שהוא משתמש בו ומשלם עבורו כל הזמן. חברי חברי הכנסת, מחיר הנסיעה במקטע היה 8.66 שקלים; היום, 1 ביולי, זה השתנה ל-17.32 שקלים. זאת עלייה – אנחנו רואים שהתייקרות, שבדרך כלל הייתה בממוצע 2%–3%, הגיעה היום ל-17%. עלייה דרסטית, ועוד פעם, הכול בטווח זמן מאוד קצר. אנחנו עם המנהרות האלה שנים בודדות; אולי שנתיים-שלוש, לא יותר. עד כמה שאני יודע, מתחקירים שפורסמו בתקשורת, המדינה חתומה פה על חוזה של לא פחות מ-35 שנים, וזה מאפשר לחברה המפעילה להעלות שוב ושוב את המחירים, משום שהיא טוענת שהתעריף נגזר מהזיכיון שניתן לה מהמדינה. אדוני סגן השר, יכול להיות שהיית שואל אותי: מה ענייני בעניין? אבל "כרמלטון", או איך שהיא נקראת, טוענת שהיא גובה מהציבור על-פי ההסדר שלה עם המדינה, שאני בכלל לא יודע מהו ואולי אתה תספר פה. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל הבעיה זה הקנסות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אגיע לזה גם במשפט וחצי, אני באמת לא רוצה להאריך. כמו שאמרתי, גם כשניסו, דרך חוק חופש המידע, להכיר את ההסכם, לדעת על ההסכם, לא הצליחו לקבל את המידע. ורק לאחר פנייה של אזרחים – ויש אזרחים טובים באזור חיפה והקריות, שהם פעילי מחאת מנהרות הכרמל – הם הגישו, יחד עם התנועה לחופש המידע ומבקר המדינה, הגישו בקשות שוב ושוב לדעת ולהבין מה הם פרטי ההסכם עם המדינה ומה המשמעות שלו. אני יכול לבשר לכם, שמבקר המדינה החליט להיכנס לעניין. אתה יודע מה, סגן השר, אני רוצה לומר לך משהו, כמי שגם היה ראש הוועדה לביקורת המדינה. מבקר המדינה הרבה פעמים נאלץ להיכנס למקומות שהוא לא צריך להיכנס אליהם רק מפני שהממשלה לא מגיבה בזמן. הרי אם אתם הייתם משתפים פעולה מול הציבור, נותנים תשובות, לא מסתתרים תחת כל מיני חוקים ונהלים וחושפים את המידע או מפרטים לפחות את המתווה – אפרופו מתווה – מבקר המדינה לא היה צריך להיכנס לזה. מה קורה, אדוני סגן שר האוצר? אני נאלץ לקרוא לך פה, אתה תיאלץ כנראה בחודשים הקרובים להתחיל לתת תשובות למבקר המדינה. כל זה היה יכול להימנע אם רק הייתם מתייחסים לציבור ומסבירים לו מה ההסכם עם "כרמלטון", מה המשמעות של זה, איך זה משפיע על התעריפים שהציבור משלם. לכן, יש כאן עלייה גדולה מאוד, המחירים עולים באופן משמעותי, כמו שאמרנו, וכמו שחבר הכנסת ביטן ציין, ואני רוצה להתייחס לזה – נושא הקנסות. סתם שתדע, אדוני סגן שר האוצר, מקנס שהיה על סך 7,000 שקלים, הם הגיעו ל-160,000 שקלים. אין ריבית כזאת גם במאפיה, אין ריבית כזאת בעולם התחתון, לא ראינו כדבר הזה. והכול כנראה בחסות שלכם, כי אחרת הם לא היו יכולים לעשות את זה; הרי יש הסכם עם המדינה, זה לא החלטות שלהם. קנס שהיה על סך 44 שקלים, הם דורשים עליו היום 1,000 שקלים. באמת, אולי עדיף להם שלא ישלמו, כי הקנסות האלה הם הכנסות מעולות. לכן היינו מבקשים במסגרת הדיון הזה לקבל פרטים ממך, אדוני, על מהות ההסכם, על הסיבות, ולהבין מה מרחב הפעילות או האפשרויות של החברה להעלות באופן כזה קטגורי ותכוף את המחירים של המקטעים ואת המחירים של השימוש. אני אשמח לקבל ואני גם אשמח שכן תסכים שהנושא יועבר להמשך דיון בוועדה הרלוונטית. אני אשמח לשמוע מה אתה חושב. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. כבוד סגן שר האוצר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חבר הכנסת יואל חסון, הסכם הזיכיון להקמה והפעלה של מנהרות הכרמל נחתם לראשונה על-ידי מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר, אגף החשב הכללי, ב-1999, עם הזכיין "קבוצת כרמלטון". תקופת הזיכיון היא עד שנת 2040. במסגרת הסכם זיכיון זה נקבעו מחירי אגרת בסיס לנסיעה ודרכי עדכון התעריפים לאורך שנות הזיכיון. זה מרכיב מהותי בהסכם. חברת "כביש חוצה ישראל" קיבלה את האחריות למיזם לתקופת התפעול והאחזקה בסוף שנת 2010. אגב, אתר האינטרנט של החברה מציג את הסכם הזיכיון עם הזכיין – אתה בטח הגעת לזה, לא? דרך האינטרנט – אבל אתה צודק – למעט מידע מוגבל, מאוד מוגבל, הכולל סודות מסחריים, והנספחים להסכם יועלו אף הם בתקופה הקרובה לאתר האינטרנט, וכאשר הם יהיו חשופים תוכל לראות אותם. בבקשה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> בסדר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברת "כביש חוצה ישראל", מתוקף סמכותה כרשות הממונה על פרויקט מנהרות הכרמל, אמונה על ביצוע בקרה על גביית התעריפים על-ידי הזכיין בהתאם מלא להסכם הזיכיון עמו. יודגש כי ביצוע פרויקטים מורכבים של תשתית באמצעות שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי למדינה, פרויקטים שנקראים PPP, הוא אמצעי חשוב על מנת לאפשר למדינה להגדיל את פוטנציאל פיתוח התשתיות במשק. כדי לאפשר את שיתופי הפעולה האמורים מאפשרת המדינה, באמצעות הסכמי זיכיון, גביית אגרה ממשתמשי התשתית תמורת השימוש בה. ללא גביית האגרה, ייתכן שלא הייתה מתאפשרת הקמת מנהרות הכרמל במועד שבו הוקמו. לגבי הקנסות, זה לא היה כלול בהצעה לסדר-היום, אבל אני חושב שאם הדיון יעבור לאחת הוועדות, נוכל שם להמשיך לדון בנוכחות כל הנוגעים בדבר ולהרחיב. <היו"ר נורית קורן:> זה חשוב. זה חשוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ועדת הכלכלה, אם לא תתנגד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איפה מקלב? הוא זמין. <מיקי לוי (יש עתיד):> נשמח אם מישהו מטעמה של החשבת הכללית באוצר, שאמון על ההסכם הזה, יבוא לוועדה שנחליט עליה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל – מיקי, אתה מכיר את זה. <היו"ר נורית קורן:> עם נתונים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי, אתה מכיר – – – <היו"ר נורית קורן:> עם נתונים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש נתונים, ודאי. <היו"ר נורית קורן:> לא כמו שהם באים בלי נתונים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין דבר כזה. <היו"ר נורית קורן:> כן. <מיקי לוי (יש עתיד):> בגלל זה אני אומר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל מי – אתה מכיר את זה – כל מי שיוזמן יגיע בשמחה רבה. ועדת הכלכלה אתה רוצה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> ועדת הכלכלה, כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי, גברתי, אני – – – <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נעביר את זה לוועדת הכלכלה. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. תודה רבה לסגן שר האוצר יצחק כהן. אנחנו נצביע – להעביר את זה למליאה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לוועדת הכלכלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לוועדת הכלכלה. <היו"ר נורית קורן:> לוועדת הכלכלה, סליחה. הנה, בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 9, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום מס' 685: מחירי הנסיעה במנהרות הכרמל, תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום הסתרת נשק בבתי-ספר של אונר"א בעזה בזמן מבצע "צוק איתן"> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעה לסדר-היום מס' 544: הסתרת נשק בבתי-ספר של אונר"א בעזה בזמן מבצע "צוק איתן", של חברת הכנסת ענת ברקו. תשיב סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי. בבקשה, חברת הכנסת ענת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כנסת ריקה, קודם כול אני רוצה לברך את קנדה, מאחר שחבר הכנסת חסון ואנוכי יושבי-ראש קבוצת הידידות עם קנדה: We would like to wish "Mazal Tov" for Canada Day. הנושא שאני מדברת עליו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איפה הם? הם פה, ענת? <ענת ברקו (הליכוד):> לא, לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> אה, חשבתי. <ענת ברקו (הליכוד):> בערב, יותר מאוחר. אני פה, אז אני לא נמצאת באירוע שלהם, שאמור להיות עוד מעט. בכל אופן, הנושא שהחלטתי בעצם לדבר עליו הוא הסתרת הנשק במתקני אונר"א, ובשביל אלה שלא יודעים מה זה אונר"א, אונר"א היא בעצם סוכנות הרווחה והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח התיכון. יש לה תשתית ענפה של משרדים, של אמצעים, של משאבים בכל אזור יהודה ושומרון ועזה. מעבר לזה, צריך להדגיש שאונר"א מיועדת אך ורק לפלסטינים, ושאר פליטי העולם מטופלים באופן שונה בנציבות לפליטים, UNHCR, שמטפלת בשאר פליטי העולם, ואגב, גם מצליחה לשקם אותם. אבל אונר"א בפני עצמה – כפי שהתבטא ב-2004 פיטר האנסן בריאיון ל-CBC הקנדי, הוא אמר: לי אין מניעה גם לקבל חמושים לאונר"א. מה שקורה היום, אונר"א מורכבת מאנשי "חמאס". זאת לא הפעם הראשונה שאנו ראינו, באופן בוטה, שימוש במתקני האו"ם להברחת – להסתרת אמל"ח, לשימוש בילדים או במתקנים של בתי-ספר כדי בעצם למנוע ירי לכיוון, או שימוש במגינים חיים, וגם להסתרה של נשק. זה היה ב"עופרת יצוקה", זה היה ב"צוק איתן", כפי שראינו. ואנחנו רואים דבר נוסף, שבעצם פליטי האזור, אזור שמוצף היום בפליטים – מיליונים של פליטים, אדוני היושב-ראש, מיליונים לא מקבלים טיפול מתאים. א. אני מציעה שישתמשו בתשתיות של אונר"א, במקום להנצחת הבעיה הפלסטינית, כי כמעט אין פליטים, יש צאצאי פליטים, והפליטות היחידה שעוברת בירושה מדור לדור זו רק הפליטות הפלסטינית. זאת אומרת שזה גוף ששואב כספים, ממשלת צללים לרשות הפלסטינית ול"חמאס", שלא מאפשרת להם לקחת אחריות לגורלם. יותר גרוע מזה, אנשי ה"חמאס" והרשות הם בוגרי מערכת החינוך של אונר"א, ובמערכת החינוך של אונר"א שוטפים את מוחות הילדים. האינדוקטרינציה וההרעלה של המוחות מחנכות אותם להקרבה עצמית, או אם תגידו להקרבתם בעצם של ילדים שנחשפים לאינדוקטרינציה כה מטורפת. "הגוש האסלאמי", "אל-כותלה אל-אסלאמיה", המסונף ל"חמאס" – יש לכל אחד מהם מפקח, "אמיר", בתוך אונר"א, בתוך בתי-הספר, והוא בעצם אחראי לתוכנית הלימודים, כדי שחס וחלילה לא ילמדו משהו שהוא מועיל, אלא לגדל לשנאה, לאי-יכולת להגיע לפתרונות. מזכיר האו"ם צריך לעמוד לדין כפושע מלחמה. מהמתקנים שהוא אחראי להם נורתה אש לעבר אזרחי ישראל. זה מה שהיה. זה היה ברור, גם אם הם ניסו להסתיר את זה ולספר סיפורים. רק על זה היה צריך להעמיד את מזכיר האו"ם לדין כפושע מלחמה. אולי אפשר להציע לקחת אותו להאג או למקומות אחרים. מה שנטען שבא לתת מענה הומניטרי, או ארגון של זכויות אדם, שוב הפך להיות כלי לניגוח פוליטי של מדינת ישראל. אנחנו רואים מה קורה סביבנו, אנחנו רואים את צבאות המערב, אנשים כבר – מפקדים בצבאות המערב מרגישים לא נוח; הם אומרים לצה"ל, למפקדים בצה"ל: אתם מציבים סטנדרטים בלתי אפשריים עבורנו, מה אנחנו נעשה במלחמה הבאה? האם נקשור את ידינו? האם נקיש בדלת, בגג? האם לא נירה על בתי-ספר שמהם יורים עלינו? מה בעצם, מה בעצם – נשלח מסרונים כדי להגיד למחבלים: תפנו את הבית? השימוש שעושים, השימוש הציני שעושים במתקני האו"ם והחלוקה הבלתי-אפשרית הזאת בעצם מכלילה את הפליטות ויוצרת פליטותforever , מה שנקרא, לתמיד – אין אפשרות להשתקם. עכשיו, זה לא מפני שמחנות הפליטים נראים אחרת. אנחנו ראינו את אל-ירמוכ – רובע בדמשק, מבנים של חמש קומות. שאף אחד לא ידמיין לעצמו כאן איזה מעברות. אבל מכיוון שהרשות ומכיוון שהליגה הערבית לא נותנות לאנשים להשתקם, כדי להנציח את הבעיה הפלסטינית ולנגח את מדינת ישראל – היא משלמת מחיר יקר. היה, באמת, לפני כמה שנים ניסיון בשכם, באזור שכם, לשקם פליטים. אונר"א הייתה זו שמנעה מהם להיכנס לבתים. היו ניסיונות כאלה בעזה, שנבנו בתים – לא רצו לתת להם להיכנס. למה? תישארו פליטים לנצח. זה לא עובד כשיש מיליונים במרחב. זה לא עובד. זה עושה נזק. זה הופך את הפלסטינים לקורבנות לעולם. משהו שבלתי אפשרי שייפתר. כי הלוא טענת השיבה היא טענה – כמו שההורים שלי לא יחזרו לעיראק, וכמו שאנשים אחרים לא יחזרו: הייתה מלחמה, דברים השתנו. החלום, האשליה הזאת חייבים להיפסק. ולכן ההצעה שלי, סגנית השר, זה קודם כול להעלות הצעה, להציע שמתקני אונר"א ישמשו את כלל פליטי האזור. יש תשתית. שיטפלו בפליטים באמת, פליטים אמיתיים. הדבר השני: צריך לסגור את הברזים. המשאבים האלה שמוזרמים לשם, המיליארדים, אלו תקציבים כפולים, פעם לרשות ופעם לאונר"א, בעצם על אותם דברים. הכסף לא מסומן. ויותר חמור מכך: ה"חמאס" הוא אונר"א ואונר"א היא ה"חמאס". <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל מה הכלים – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת לוי. חברת הכנסת ברקו – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> יישר כוח. <היו"ר יואל חסון:> – – תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תענה סגנית שר – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה? <היו"ר יואל חסון:> – – החוץ – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין כלים. <היו"ר יואל חסון:> – – חברת הכנסת – – <ענת ברקו (הליכוד):> אין כלים? <היו"ר יואל חסון:> – – חוטובלי. <ענת ברקו (הליכוד):> אז תמציא אותם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה צריך להיתקע עוד כל כך הרבה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – עשרות שנים באותו דבר? – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> יישר כוח. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הצעה נהדרת לסדר-היום, רק אין כלים. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> שלום, אדוני היושב-ראש, שלום, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו מעלה את אחד הנושאים שהייתי קוראת להם – שקיבל במשך הרבה מאוד שנים את מעטפת ההגנה של מערכת הביטחון הישראלית מתוך ההנחה שאונר"א היא הרע במיעוטו באזור. אני חייבת להגיד לכם ששני המבצעים הצבאיים האחרונים בעזה, "צוק איתן" ו"עופרת יצוקה", הוכיחו שאונר"א היא פשוט מתקן שימוש בידי האויב. את זה לא אומרת אני, גברתי; את זה לא אומר איזה פעיל שיש לו אינטרס – את זה אומר מזכ"ל האו"ם. מזכ"ל האו"ם באפריל האחרון מפרסם דוח שבו הוא אומר ומפרט את האירועים שבהם אונר"א משתמשת בבתי-הספר שלה כדי לתת מחסה לטרוריסטים. עכשיו, כשזאת המציאות, והמציאות הזאת גלויה והיא על השולחן, אני אומרת לך שאחת הפעולות הראשונות שביקשתי מהמחלקה הבין-לאומית במשרד החוץ, כשנכנסתי לתפקיד, זה לפתוח את הנושא הזה לדיון. תראי, כל כך הרבה שנים יש קשר שתיקה סביב זה. כי אנחנו בעצם, ביד ימין שלנו, כל הבית הזה שקורא לעצמו "הבית הציוני", מזהבה גלאון עד אורי אריאל, דרך הליכוד שנמצא כאן ומוביל מדיניות – כל הבית הזה נאבק ברעיון זכות השיבה הפלסטיני. מה זה BDS אם לא שלילת הלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים בכל מקום שהוא? שלילת הרעיון של 1948, קרי הקמת המדינה? ומי עושה נגד הרעיון הזה? ארגון שבאיזו מעטפת, מסווה של ארגון לזכויות אדם, משמר את זכות השיבה – כפי שהגדרת יפה – לנצח. אני רוצה לתת לכם מספרים. תראו, המציאות היא שיש היום, על-פי אונר"א, 5 מיליון אנשים שרשומים כפלסטינים פליטים. חלקם הגדול, אתם יודעים, נמצא מפוזר: ביהודה ושומרון, בעזה, בסוריה, בלבנון. צאצאי הפליטים הפלסטינים, תקשיבו טוב, דור חמישי, ממש לנצח נצחים, וכולם זוכים להירשם אוטומטית כפליטים. זו בעצם הדרך האחת. עכשיו, לכאורה תגידו לי מה אונר"א עושה בארגון הרשמי שלה שמטפל בפליטים בעולם? אז נכון, יש ארגון כזה. הארגון הזה נקרא UNHCR. והארגון הזה עושה מה שארגון שאמור לשקם פליטים עושה: הוא מעלים את מעמד הפליטות דרך שיקום. אבל לא באונר"א. באונר"א זה לא קיים. אז גברתי וגם חברי, אתם יודעים שבאו"ם יש בכלל יחס מיוחד לישראל. אז מסתבר שיש גם יחס מיוחד לכל מה שנוגע למדיניות שיכולה לשלול את קיומה של ישראל, שזה כל רעיון השיבה הפלסטיני. אני חושבת שהמציאות הזאת, שהיא מציאות, באמת, זה כבר, הייתי אומרת, המציאות הזאת מתפוצצת לנו בפרצוף. בסוף חיילי צה"ל משלמים בחייהם על כך שהמתקנים האלה נהנים מחסות בין-לאומית, מהחסות של האו"ם, כשבעצם הם מתקני טרור לכל דבר ועניין. יש מקום לדיון בנושא הזה. אני מאוד שמחה שהנושא הזה עולה על סדר-היום בכנסת. אני רק רוצה להגיד לך שזה לא שסדר-היום הישראלי לחלוטין לא מדבר על זה בזירות הבין-לאומיות. בשנים האחרונות אנחנו מבינים את גודל הסכנה, וישראל מבהירה את עמדתה בכל פורום בין-לאומי, כולל בעצרת הכללית של האו"ם, שראוי שיהיה גוף אחד שיטפל בנושא הפליטים. מה זה היחס המיוחד הזה לשיבה הפלסטינית? המצאה שכל עניינה לשלול את קיומה של מדינת ישראל, שלא תחשבו אחרת. ואני אומרת לך שבאופן שיטתי מדינת ישראל אומרת לא לשלושה דברים: לא להסתה; לא לשימוש במתקני אונר"א כמתקני טרור; ואנחנו עומדים על כך שבסופו של יום צריך למצוא תוכנית, תוכנית לשיקום הפליטים האלה. אנחנו לא יכולים לחשוב שלנצח יעמדו כאן 5 מיליון אנשים ויאיימו למחוק את זהותה של מדינת ישראל. אנחנו, בעיני לפחות הנושא הזה הוא חשוב לדיון, הן במערכת הביטחון הישראלית, הן במשרד החוץ. אני באופן אישי אמליץ לך להעביר את זה לדיון בוועדת חוץ וביטחון. ואני אומרת שהגיע הזמן לעסוק בנושא הזה וגם להכניס אותו למסגרת חשיבה חדשה. אני בוודאי מתכוונת לעסוק בזה במסגרת המשרד. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, גברתי סגנית השר. האם את מוכנה – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – חברת הכנסת – – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה את מציעה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אז מה את מציעה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תעבירי את זה לוועדת חוץ וביטחון. אני אומרת לך שבתכל'ס זה נושא יותר מדי חשוב – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – להשאיר את זה לוועדה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> הנה, זה לא נגמר – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> צריך – – – <היו"ר יואל חסון:> מה את מציעה? <מיקי לוי (יש עתיד):> תצטרפי לעמדת סגנית השר – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, היא – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יואל חסון:> היא דווקא הציעה שזה ילך לוועדת חוץ וביטחון. לדעתי זו הצעה טובה: ועדת חוץ וביטחון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> בסדר. – – – אני אומרת לך שכדי לקדם את הנושא של החרם הבין-לאומי, שזה לחשוף את הפרצוף האמיתי של חלק מהארגונים שבמסווה של זכויות אדם פועלים כנגדנו, זה לא, זה לא ועדת – זה לא רק ועדת חוץ וביטחון. תתחילי שם – – – <היו"ר יואל חסון:> בואו נתחיל משם. אז אנחנו מעלים להצבעה את העניין – מי שבעד הוא בעד העברת הנושא לדיון בוועדת חוץ וביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שישה בעד, שניים נגד. אני קובע שההצעה לסדר-היום מס' 544: הסתרת נשק בבתי-ספר של אונר"א בעזה בזמן מבצע "צוק איתן", תועבר לדיון בוועדת חוץ וביטחון. <הצעות לסדר-היום> <מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעה לסדר-היום מס' 695: מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים, של חברת הכנסת חנין זועבי. יענה אחר כך סגן שר החינוך מאיר פרוש. חברת הכנסת זוּעבּי, בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר יואל חסון:> עשר דקות לרשותך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה יכול לבטא את השם שלי – זוֹעְבּי. <היו"ר יואל חסון:> זוֹעְבּי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> דגש על העי"ן. תודה. <היו"ר יואל חסון:> זועְבּי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה, היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני סגן שר החינוך, הצעתי מתייחסת לחוק ארוחה יומית לתלמיד אשר קובע כי תלמידי החינוך היסודי זכאים לקבל ארוחה חמה אחת ביום, במיוחד אלה המתגוררים ביישובים שמשתייכים לאשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים. מדי שנה מושקעים במפעל ההזנה למעלה מ-200 מיליון שקל מתקציב המדינה. מפעל הזנה זה מתבסס ברובו על ספקי מזון וקייטרינג גדולים אשר מספקים מדי יום לבתי-הספר את המזון. במהלך הביקורים שאנחנו עושים בבתי-הספר באום-אלפחם, באקה, עראבה, נצרת, לא משנה איפה, הבחנו בכמויות גדולות של קופסאות אוכל המושלכות לפחי הזבל. בחצר, בכל מקום. וחלקן של הקופסאות האלה, חלקן הגדול היה מלא. כששאלנו למה, התשובה הייתה אחידה: האוכל לא טעים, לא מתאים. בדוח של עמותת "אג'יק" בנגב אפילו נכתב, ונעשו מחקרים על זה, שהאוכל הוא "אשכנזי" מדי. <היו"ר יואל חסון:> מה הוגש? את יכולה לספר לנו מה הוגש? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הוא אשכנזי, הוא לא היה טעים לתלמידים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חילבה, חילבה. <היו"ר יואל חסון:> מה זה "אוכל אשכנזי"? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מבושל בלי תבלינים, רחוק מהסגנון המזרחי. <היו"ר יואל חסון:> היית חייבת להביא את התפריט. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא היה חילבה. <היו"ר יואל חסון:> לא היה חילבה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תבואו לנצרת. אתם יודעים, אתם הולכים למסעדות מזרחיות. אתם יודעים מה זה אוכל מזרחי, לא? <קריאה:> אנחנו אוכלים בבית אוכל מזרחי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אז הנה, אז אתם יודעים על מה אני מדברת. האוכל – תקציב של 200 מיליון שקל – לא מתאים. התלמידים במשך סוף היום לא ממוקדים, הם חושבים על האוכל, הם רעבים בשעתיים האחרונות לפחות של יום הלימודים, וכל השעתיים האחרונות הם חושבים על האוכל. יש הצעה, וההצעה היא יוזמה של ארגון שתי"ל. הוא פיתח את היוזמה הזאת, והיא גורסת ככה: המטרה היא לתמוך בהקמת התארגנויות מקומיות של ייצור מזון לבתי-הספר בתוך היישובים. כלומר, אנשים בתוך היישוב יהיו אחראים למפעל, לייצר את המזון הזה לבתי-הספר שנמצאים ביישובים האלה. זה גם מייצר אוכל טעים ובריא, כמובן, וטרי, אבל חשוב לי, אדוני סגן שר החינוך והיושב-ראש, בתור אישה – למה? כי זה מאוד תורם להעלאת אחוז הנשים המועסקות ביישובים האלה; נשים ערביות, שאחוז התעסוקה שלהן הוא 22%–24% אחוזים לעומת 67% בקרב הנשים היהודיות. הם נמצאים בתוך הבית מחוסרי עבודה, לא מפני שהם לא רוצים לעבוד אלא בגלל מחסור במקומות עבודה. אתה פותר גם את הבעיה של האוכל, עם אותו תקציב, אולי כן יש צורך בהגדלת התקציב, אבל אנחנו מדברים גם על מתן מקומות תעסוקה לנשים. עכשיו, זה גם מאבק בעוני. מה צריכים לעשות? אנחנו צריכים לייצר מטבחים במסגרת התוכנית, שבהם יועסקו נשים מקומיות, והם יוכלו עם הזמן להתפתח ולייצר קהל לקוחות אחר, נוסף על בתי-ספר אלה, ובכך אנחנו מייצרים מקומות עבודה נוספים. זה מנוף תעסוקתי. אתה מגיש ומספק לילדים אוכל בעל ערך תזונתי יותר גדול, וזה, כמו שאמרתי, מנוף לצמיחה תעסוקתית. זה גם חוסך לממשלה קצבאות, קצבאות אבטלה. ועשו בשתי"ל חישוב כמה זה יכול לחסוך בקצבאות אבטלה לנשים. דוגמה לחיסכון הזה: בואו ניקח מטבח שמעסיק 20 נשים שקיבלו לפני העבודה קצבת הבטחת הכנסה של 3,000 שקל בערך. חשבון פשוט יראה לנו שאנחנו יכולים לחסוך בקצבאות כמעט 760,000 שקל, וזה רק מטבח ל-20 נשים. מה שאני מגישה זה לא רק פרויקט תיאורטי, כי הפרויקט הזה, הפיילוט של הפרויקט הזה כבר הצליח; וניסו את זה בנגב, בחורה. מה עשו בחורה? בחורה בשם אמל אלסאנע נפגשה עם הזכיין, אדוני סגן השר, ב-2007 והציעה לו את ההצעה הזאת. הוא אמר לה: קודם כול תקימי את המטבח, תקימי את המפעל, את היוזמה הזאת; אני לא מבטיח לך שאני אקנה ממך לבתי-הספר, אבל בכל זאת תקימי. והיא הימרה והקימה את המפעל ב-2007. לא הצליח לה מפני שאין לה הכישורים, אין לה ליווי תעסוקתי, אין לה הדרכה; אחרי שנה וחצי המטבח כמעט נסגר. אחרי שנה וחצי בא יזם מקומי והציל את המפעל. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שזה פיילוט שאכן הצליח, כי בתוך שנתיים, כלומר עד 2011, המפעל הגיע לאיזון כלכלי; כעבור שנתיים נוספות המחזור הכספי של המפעל גדל מ-1.5 מיליון שקל בשנה ל-10 מיליון שקל בשנה. אז אני מציעה, אם כבר יש הפיילוט הזה, בואו רק נרחיב את הפיילוט. אנחנו לא נפעיל את המפעל הזה, את היוזמה הזאת, את ההצעה הזאת, בכל מקום. אנחנו גם נמשיך בפיילוט כזה. התקציב של החוק – בחלק ממנו, ביישובים הערביים, ביישובים שבאמת זורקים את האוכל, נפעיל את הפיילוט הזה ונראה אם אנחנו מצליחים או לא. אז אולי אתה תגיד שאין תקציב, שהתקציב של משרד החינוך לא מספיק. נכון, אולי בחישוב רציני, התקציב של משרד החינוך לא יספיק. אז אפשר לפנות למקורות ממשלתיים: הרשות לפיתוח כלכלי למגזר הערבי, שיושבת בתוך משרד ראש הממשלה; קרנות מימון לעסקים קטנים, שמציעות הלוואות בתנאים מועדפים. כלומר, יש גם מקורות הכנסה למפעל הזה, ליוזמה הזאת, שהיא לא כל כך מכבידה על התקציב של משרד החינוך. אני לא יודעת אם משרד החינוך הוא הכתובת הנכונה לספק תשובה, אולי גם משרד הכלכלה, ואולי יש צורך בשני נציגים, גם ממשרד הכלכלה וגם ממשרד החינוך, אבל זה חשוב, כי אנחנו זורקים כסף, הילדים לא אוכלים, וזה כבר חוק, כלי, שלא בא לידי מימוש. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. עד שתגיע, אולי תוכל לספר לה שיש גם דברים באוכל האשכנזי שהם מאוד טעימים. לדוגמה: הטשולנט האשכנזי בעיני הוא הכי טעים מכולם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הקייטרינג תמיד לא טעים – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה עברת מהליכוד, אבל השתכנזת – – – <היו"ר יואל חסון:> אני אומר לך: הטשולנט האשכנזי, לדעתי הטוב ביותר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה פתאום? לא טעמת את הטשולנט של אימא שלי. <היו"ר יואל חסון:> אז בפעם הבאה את צריכה להביא. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> יואל, לעשות אוכל באהבה, זה מה שצריך, אפילו קייטרינג. <היו"ר יואל חסון:> אוכל צריך לעשות באהבה, אני מסכים. סגן השר פרוש, בבקשה, סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת זועבי, חברי חברי הכנסת, אני מודה לחברת הכנסת זועבי על כך שהעלתה את הנושא. תוכנית ההזנה של משרד החינוך, שמבוצעת על-פי חוק, כפי שאת אמרת, נותנת מענה לכ-160,000 תלמידים בשנה, בעיקר לתלמידים בשכבות החלשות, במקומות שלומדים יום לימודים ארוך, במסגרת חוק יום חינוך ארוך. מלבד אותם 160,000 תלמידים יש עוד כ-60,000 תלמידים גילאי שלוש–שמונה שמקבלים את ארוחת הצהריים, וזה במסגרת החלטת הממשלה להפעלת תוכנית ציל"ה. וככלל, התוכנית מספקת כ-32 מיליון מנות חמות בשנה. אני חייב לומר שכל זאת נעשה תוך הקפדה על רמה גבוהה של בטיחות מזון, איכות חומרי הגלם, התאמת הטעמים לאוכלוסיות השונות, וגם במחיר סביר. כדי לסבר את האוזן, אני חייב לציין שכדי לעמוד במשימה מורכבת זו, המפעל מפעיל למעלה מ-50 ספקי מזון בכל הארץ, שמסוגלים לעמוד בסטנדרטים גבוהים אלו. והסיבה המרכזית לכמות גבוהה כל כך של ספקים, וספקים שמספקים בממוצע כ-4,400 מנות ליום – בניגוד למספר קטן של ספקים גדולים בסטנדרט גבוה יותר ואולי במחיר נמוך יותר, שיספקו מספר מנות רב יותר – היא זו שאת ביקשת כאן לציין, כי יש רצון – זה בא משיקולי התאמה טובה יותר לאותם מגזרים, לטעמם של תלמידים. איך אמרת? יש הטעם ה"אשכנזי" ויש הטעם ה"מזרחי", נקרא לזה, וכדומה וכדומה. ונוסף על כך, גם הסיבה של יצירת מקומות תעסוקה בפריפריה, ובמיוחד לנשים במגזר הערבי והבדואי. ואני אציין פה שאני יודע לומר שבחורה יש, ברהט בדרום, יש בסח'נין, בדבורייה בצפון, ועוד מקומות, בכל הארץ. המדיניות הזו יכולה להתפתח יחד עם חיזוק שיתוף הפעולה של הרשויות שבהן פועלת תוכנית ההזנה הזו והגדלת מספר התלמידים בתוכנית. ואני רוצה לומר שחברת הכנסת זועבי גילתה בקיאות בנושא הזה, והיא ביקשה למצוא פתרונות ודרכים איך אנחנו מגוונים, איך אנחנו גורמים לכך שהטעם יהיה מתאים לאותם אלה שמבקשים טעם "מזרחי" יותר, יחד עם הרצון להוסיף מקומות תעסוקה. אני אומר לך טכנית, רק אתמול בערב נודע לנו במשרד שההצעה שלך עולה היום, וזה בגלל ערנות של עובד בלשכה אצלי, שצלצל למזכירות כאן בכנסת וביקש לדעת אם אין שום דרישה מסגן שר החינוך לענות על הצעות לסדר-היום. ואז התברר שיש שתי הצעות, אחת שלך ואחת של חברת הכנסת קורן, אם אני לא טועה. ואז המשרד נערך לתת את התשובה. היום בצהריים ביקשתי, מכיוון שאני צריך לענות כאן, לקבל את רשימת הספקים, אותם אלה שמביאים כ-4,400 מנות ליום לעומת כאלה שנותנים הרבה יותר. מפאת קוצר הזמן אין לי לפני כרגע הרשימה, אבל אני אמרתי שאני אתחייב פה שבתוך כמה ימים תהיה לי הרשימה ואני אוכל להציג את זה בפנייך, מתוך מטרה לראות אם אפשר ללכת לקראת. לא מבטיח שום דבר, אבל מתוך הרשימה אני רוצה ללמוד קודם כול, ואני אולי גם אשמע ממך, אולי אפשר באמת לעשות דברים מהסוג הזה שאת מבקשת, גם בלי תוספת של תקציב. לגרום לכך שאכן נביא עוד יותר תעסוקה לנשים שאת מבקשת לומר שהן מחפשות את זה. וזה יעלה מ-22%–24%, יותר אחוזים, הלוואי. אז אני מבקש להמתין כמה ימים. <היו"ר יואל חסון:> אז תהיה מוכן, אדוני סגן השר, שהנושא יועלה בוועדת החינוך, ואז תוכל להציג את זה שם? לדעתי זה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אומר כך: חברת הכנסת זועבי, כשהיא מעלה פה, היא מבקשת במליאה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זו הפרוצדורה. כשאת באה ומבקשת להעלות דיון דחוף, הפרוצדורה היא שאת מבקשת דיון במליאה. ואני אומר שאני מוכן בהחלט, ואני מציע גם, שהדבר הזה יעבור לדיון בוועדת החינוך. <היו"ר יואל חסון:> מעולה. צריך, אגב, בדיון הזה גם לציין את חברת הכנסת לשעבר רוחמה אברהם, שהייתה מעורבת בהעברת החוק וקידמה אותו מאוד, ובזכותה החוק הזה של ההזנה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תודה. <היו"ר יואל חסון:> צריך לציין גם אותה בדיון הזה. אז אנחנו מעלים להצבעה את ההצעה להעביר את הדיון – מקובל עלייך ועדת חינוך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יואל חסון:> זה חייב הצבעה, כן. הצבעה על ועדת החינוך. מי שבעד, זה בעד ועדת החינוך. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שבעה בעד, אין מתנגדים. הצעה לסדר-היום מס' 695: מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים, של חברת הכנסת חנין זועבי, תועבר לדיון בוועדת החינוך והתרבות. <הצעה לסדר-היום> <הקמת בית-חולים באזור המשולש> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים עכשיו להצעה לסדר-היום מס' 470: הקמת בית-חולים באזור המשולש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה? <היו"ר יואל חסון:> יש כאן עניין של צום הרמדאן, ואנחנו רוצים לאפשר לו לצאת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עד שהיא תעלה ועד שאני אעלה, אז אני אעשה את זה בכמה דקות. <נורית קורן (הליכוד):> לא, הנושא שלי זה לא ממש כמה דקות, ואני רוצה לקבל את מלוא – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני בסדר-היום עכשיו. <נורית קורן (הליכוד):> נכון. <היו"ר יואל חסון:> נכון. אתה לא מוכן? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מאוד מוכן. אני לא רוצה להישמע שאני לא רציתי, חלילה, להציע לו. אבל ליצמן גם יוצא – גם לו יש אילוצים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> נו, אז מה הבעיה? תן – – – עכשיו לעלות אם הוא לא מוכן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, אנחנו נאלצים לחזור לסדר-היום כפי שנקבע, מכיוון שאין אפשרות, אין הסכמה מצד סגן השר פרוש. <קריאה:> אני מוכנה לוותר. <היו"ר יואל חסון:> הצעה לסדר-היום מס' 714, מסגרת החינוך המיוחד והמשולב, של חברת הכנסת נורית קורן. סגן שר החינוך מאיר פרוש. אני יכול להציע לחברי חברי הכנסת להסתפק בחמש דקות ולא בעשר דקות. <נורית קורן (הליכוד):> לא. הנושא הזה מאוד חשוב, ואני מבקשת לתת לי. <היו"ר יואל חסון:> בחמש דקות אפשר גם להעביר. <נורית קורן (הליכוד):> לא, אי-אפשר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אעשה את זה בפחות מחמש דקות. <נורית קורן (הליכוד):> בבקשה, אני מוכנה. <היו"ר יואל חסון:> טוב. אנחנו, בגלל ההתחשבות ברמדאן, מזמנים את חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא לנושא: הקמת בית-חולים באזור המשולש – הצעה לסדר-היום מס' 470, שישיב עליה סגן השר ליצמן, סגן שר הבריאות כמובן. בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. <היו"ר יואל חסון:> חמש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> חמש דקות. אני לא אעבור אותן. <היו"ר יואל חסון:> התחייבת לחמש דקות, יהיה חמש דקות. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אדוני סגן השר, לפני שאני אדבר על בית-החולים, אני אתחיל במחאה על המקרה הגזעני שהיה בבית-החולים "מעייני הישועה" לפני כשבועיים. המקרה היה של חולה, ילד קטן, ערבי, ואימא של ילד קטן יהודי לא הסכימה שהוא יהיה באותו חדר עם הבן שלה. מקרה גזעני אסור שיהיה בבתי-חולים ובכלל בענייני הבריאות. אבל – לנושא שלנו. תוחלת החיים בארץ, הודות לאל, גדלה. ברור לכולם כי צריך לעשות מאמצים כדי שאורך החיים ילווה באיכות חיים. לשם כך צריך להעלות את רמת השירותים הרפואיים לאזרחים, וזה כולל הקמת בתי-חולים במרחקים סבירים, מעבדות ומכשור רפואי מפותח בכמות מתאימה. המצב היום עגום, וזה לפי הנתונים של משרד הבריאות. מספר המיטות היום – 15,457. עד סוף 2014 היו 1.866 מיטות לכל 1,000 חולים, או 1,000 אזרחים – ירידה של 11% בשיעור מיטות האשפוז מאז 2005, וב-16% מאז 2000. מספר המיטות בישראל הוא כמחצית מהמקובל במדינות ה-OECD. משנת 2000 הוספו כ-570 מיטות, ואף לא מיטה בבתי-החולים שנותנים שירות לאזורנו; מדובר באזור המשולש. בעשור הבא צפויה ירידה של עוד 11%, לכן יש הכרח לבנות בתי-חולים, ובראשם באזור זה, המשולש, מהסיבות הבאות: מספר התושבים היום – מעל 300,000 תושבים, ובנוסף, מקימים יישובים חדשים כמו חריש, שיעבור את ה-100,000, וצור-יצחק, וזה בלי הגידול הטבעי. אלה הנתונים של האזור. האזור מאוד פקוק מבחינת תנועה, וזה מקשה על הגעת חולים לבתי-חולים בזמן, ובזה מסכנים חיים. העומסים בבתי-החולים נוראיים, ובתקופת החורף עוברים את ה-100%, לפעמים בהרבה, ואז יש הרבה חולים בפרוזדור וזה גורם להידבקות במחלות נוספות. אני אדבר על דוגמה אישית. אימא שלי, זיכרונה לברכה, נפטרה בפברואר השנה. היא הגיעה לבית-חולים עם מחלה מסוימת. היא הבריאה מאותה מחלה אבל נפטרה בבית-החולים ממחלה אחרת שהיא נדבקה בה בתוך בית-החולים. זו עובדה; אני הרגשתי את זה על בשרי. ולכן צריך לדאוג שכמה שפחות אנשים יהיו בפרוזדור. אני מדבר בהתרגשות. <היו"ר יואל חסון:> אפשר להבין. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אם מקימים יותר בתי-חולים, גם יש לנו אפשרות לקלוט יותר ויותר רופאים, ואז לאפשר גם לרופאים פחות שעות עבודה, וזה אומר יותר ריכוז וערנות. יכול להיות שיהיו החלטה או כיוון לחשוב על זה שאולי ירחיבו בתי-חולים. אני מדבר על בתי-חולים – גם אם נדבר על בית-חולים "העמק" – שיכולים לשרת את אזור המשולש: "העמק" בעפולה, הלל יפה, לניאדו, מאיר – למשל, בכולם אין אפשרות לעשות ניתוחי לב. אז אם מרחיבים, אפשר להרחיב בתי-חולים על-ידי הוספת מחלקות ולתת לאזור שלנו, למשל, מחלקות פנימיות, מחלקות יולדות, מחלקות נוספות, ואפשר להקים בתי-חולים שיוכלו לשרת את התושבים האלה, כי מספר התושבים הולך וגדל. <היו"ר יואל חסון:> תשתדל לעמוד בזמנים, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן, אני אעמוד. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, המצב היום הוא שמשחררים חולים גם בגלל העומסים. אני לא רוצה לדבר, אולי אתך אישית אני אדבר על המקרה שקרה לאימא שלי, שניסו לשחרר אותה, ו-20 דקות אחרי שיצאתי מבית-החולים כדי לארגן את השחרור שלה חזרתי, כי הכניסו אותה להחייאה. לכן אני אומר שאפשר להציל חיים וחשוב להציל חיים ומוכרחים להציל חיים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אדוני סגן השר ליצמן, בבקשה, סגן שר הבריאות. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, מוסדות האשפוז במדינת ישראל משרתים את כלל האוכלוסייה, ללא הבדל דת, גזע ומין. האוכלוסייה באזור המשולש מקבלת שירותים בבתי-החולים הלל יפה, "העמק", לניאדו, מאיר ורבין, כפי שציין חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בתי-החולים האלה אמורים לגדול ולהוסיף מאות מיטות בשנים הקרובות על מנת לתת מענה לגידול האוכלוסייה והזדקנותה. לאור זאת, אין מקום להקמת בית-חולים נוסף באזור המשולש. יש לזכור כי יש חשיבות רבה להגדלת בתי-החולים, בעיקר "העמק", הלל יפה ולניאדו, על מנת לאפשר יתרון לגודל הן בהיבט הרפואי והן בהיבט הכלכלי, ולא ליצור בתי-חולים קטנים, שאינם מהווים מרכזי ידע והתמחות, על כל המשתמע מכך, והחיסרון של היותם קטנים בא לידי ביטוי באיכות השירות ויכולת הטיפול, דבר שעלול לפגוע בסופו של דבר במטופלים עצמם. בכל זאת, אני מציע שאנחנו נעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> סגן השר ליצמן, אתה עשית עבודה מצוינת בפריפריה כשהבאת את העניין של חדר מיון קדמי. יכול להיות שזה אחד הפתרונות גם למגזר – להביא שלוחות מהסוג הזה כדי לתת פתרון מיידי. אבל זה – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אבדוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. תודה רבה לסגן שר הבריאות הרב ליצמן. תודה רבה לשרה רגב. האם המציע מסכים להצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, אז אנחנו נצביע על זה. ההצבעה מתחילה עכשיו – מי שמצביע בעד יהיה בעד להעביר לוועדת העבודה והרווחה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> בתיאבון, חבר הכנסת אל חכים חאג' יחיא, בתיאבון שיהיה. ההצעה שלך עברה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> הצעה לסדר-היום מס' 470: הקמת בית-חולים באזור המשולש, תועבר לוועדת העבודה והרווחה. <הצעה לסדר-היום> <מסגרת החינוך המיוחד והמשולב> <היו"ר יואל חסון:> ההצעה לסדר-היום האחרונה להיום, הצעה לסדר-היום מס' 714: מסגרת החינוך המיוחד והמשולב, של חברת הכנסת נורית קורן. יענה עליה אחר כך סגן שר החינוך מאיר פרוש. חברת הכנסת קורן, בבקשה. את לא מוכנה חמש דקות? ננסה? <נורית קורן (הליכוד):> אני אנסה, בסדר? אני אנסה. הדיון הזה בנושא של החינוך המיוחד הוא דיון חשוב מאין כמותו. <היו"ר יואל חסון:> אם תרצי עוד זמן, אני אתן לך. <נורית קורן (הליכוד):> ומאוד חשוב לי – אני לא פוגעת בכבודו של סגן השר פרוש, אבל אני חושבת שהיה מן הראוי שהשר בעצמו יבוא לדיון וייתן תשובה, מכיוון שזה נושא מאוד מאוד חשוב. ובכן, לענייננו, חוק החינוך המיוחד נחקק בישראל – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ליושב-ראש יש חיזוק מהקואליציה שסגני השר הם מיותרים. <נורית קורן (הליכוד):> מיותרים? חס וחלילה. שוב, אני לא מזלזלת בכבודו של אף אחד ולא רוצה לפגוע במישהו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הרי זאת לא תשובה שלי, המשרד הכין את התשובות. <היו"ר יואל חסון:> הרב פרוש, אני חושב שהגיע הזמן שתהיה שר בממשלה, מה אתה אומר? <נורית קורן (הליכוד):> נכון, גם זה חשוב מאוד. <היו"ר יואל חסון:> הגיע הזמן שתהיה שר בממשלה. <נורית קורן (הליכוד):> יכול להיות שאם היית שר החינוך היה יותר טוב והיה יותר קל לדבר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יואל חסון:> שהוא יהיה שר בממשלה. מה, צפוף לך שם? לא כל כך צפוף. <מיקי לוי (יש עתיד):> אפשר להוסיף עוד שולחן באמצע. <נורית קורן (הליכוד):> לענייננו, חברים, אני האחרונה בתור, כולם רוצים ללכת, אני מדברת אל מליאה כמעט ריקה. אני מודה לכל מי שנשאר עד עכשיו. חוק החינוך המיוחד נחקק בישראל לפני 27 שנים. זה חוק היסטורי. הוא חשוב מאין כמותו, כי זה חוק שמאפשר לתלמידים עם צרכים מיוחדים וילדים עם מוגבלות ללמוד כמו חבריהם ואחיהם שאינם עם מוגבלות. ועדיין אלפי משפחות זועקות כי הן לא יכולות לקום בבוקר, לשלוח את הילד לגן או לבית-הספר ולהתפנות למלאכת יומן ככל האזרחים. ומדוע? מפני שלפניהן עומדים קשיים יומיומיים עצומים, שהחברה שלנו לא נותנת עליהם את הדעת. אתמול החל החופש הגדול. הורה יכול לשלוח את ילדו לקייטנה העירונית במחיר סביר, לדאוג לבייביסיטר ולהתפנות לפרנסת המשפחה. הורה לילד עם מוגבלות לא יכול. למסגרות החינוך המיוחד אין תאריך ברור שבו הן מסתיימות. בפועל המסגרות משנות את מועדי פעילות החופש הגדול ואת שעות הסיום של הקייטנה משנה לשנה ואין נוהל ברור בנושא. חלק ממסגרות החינוך המיוחד מסתיימות בתאריכים שונים, חלקן ב-15 ביולי או בסוף יולי, ואלה ששפר מזלם, ב-15 באוגוסט. החינוך המיוחד, כביכול, אמור להמשיך גם במהלך חופשת הקיץ, אך בפועל אין שום אחידות. נראה שלכל מסגרת יש מנדט להחליט, ללא כל התחשבות בצורכי ההורים והתלמידים. כמו כן, אדוני סגן השר, הטיפולים הפארה-רפואיים שכה חשובים לילד עם מוגבלות, כבר לא ניתנים במסגרות הקיץ, והרצף הטיפולי, החיוני כל כך לילדים הללו, מופר. יש שאומרים שקופות-החולים צריכות לתת מענה לטיפולים בתקופת הקיץ, אולם התורים המתמשכים בקופות-החולים עולים על שלושה חודשים, ואני שואלת: האם זהו הטיפול שאנו מעוניינים לתת לילדים הללו? ומי שצריך לדאוג ולהתרוצץ אלה משפחות הילדים. מאחר שבמתכונת הקיימת של החינוך המיוחד בישראל רבים מתלמידי החינוך המיוחד לא לומדים בקהילה שבה הם חיים, אלא בבתי-ספר נפרדים, הם מוסעים בהסעות אשר פרקי הזמן עד להגעתן לבית-הספר ארוכים מאוד. בחופש הגדול גם מועדי ההסעות צריכים להשתנות. בחופש הגדול הסדר המשפחתי מופר. אין פיקוח – אין רגולציה – על שעות סיום הקייטנות, ומי יקבל ילד מונשם בכיסא גלגלים שפתאום מגיע הביתה בשעה 12:30, בצהריים? האם אבא או אימא צריכים להפסיק לעבוד בחודשי הקיץ? ילדים עם מוגבלות שמשולבים במערכת החינוך הרגילה מופקרים לנפשם. דווקא לאלה, שכביכול אמורים להשתלב בחברה בצורה מיטבית, אין כל ערובה או הנגשה משמעותית שתאפשר להם ללכת לקייטנה העירונית בעיר שבה הם מתגוררים. גם ההורים לתלמידים שכבר זכאים לסייעת אישית נאלצים להיאבק כל שנה על הזכויות המגיעות לילדיהם לנסוע לטיול עם החברים, ללכת למוזיאון ולבריכה עם כולם, וזאת מפני שבחופש הגדול – הסייעות האישיות מסיימות את עבודתן ב-30 ביוני. ומי נושא בנטל, אני שואלת – כמובן המשפחות. שוב המשפחות, אותן משפחות, אדוני היושב-ראש, אותן משפחות שקל להפנות מהן את המבט; אלפי משפחות שמרבית אתרי הבילוי לא נגישים להן, שעבורן המילים "חופש גדול" הן לעג לרש, וללכת לים זה דבר קשה ובלתי מושג. גם כאשר יסתיים החופש הגדול, האם יימצא מזור למשפחות האלה? אני סבורה שלא. כאזרחית במדינה שמאמינה במערכת החינוך, אני סבורה שמערכת החינוך המיוחד קפאה על שמריה, שהיא רחוקה מאוד מלמלא את תפקידיה. מערכת החינוך המיוחד מנוהלת בנפרד ממערכת החינוך הרגיל – אגפים נפרדים, תקציבים נפרדים. אף שבישראל חיים מאות-אלפי אנשים עם מוגבלויות, קלות כקשות, אנחנו כמעט לא נתקלים בהם. המערכת, שאמורה לשרת ולחנך את התלמידים עם המוגבלויות, שהם התלמידים שלנו, של מדינת ישראל, מפרידה אותם מהחברה. הורים לילד עם מוגבלות שרוצים שירותים עבור ילדם או ילדתם, צריכים לעתים קרובות לבחור בחירה מכאיבה – האם יקבל את השירותים שכה נחוצים לו באגף לחינוך מיוחד אבל יהיה מופרד מאחיו ואחיותיו שאינם עם מוגבלות, או שיהיה משולב במערכת החינוך רגילה, שרובה עדיין לא נגישה לחלוטין לתלמידים, למורים או להורים עם מוגבלות. ההתניה הזו, לשיטתי, היא בלתי נסבלת. הורה שהולך עם ילדו לוועדת השמה שתחרוץ את גורלו, לא מיודע, וגם לאחר ישיבת הוועדה הוא לא חושב בכלל על ההשלכות הללו על עתיד ילדו או ילדתו. וכשאותם הורים מבקשים לקבל את המידע או לעמוד על זכויות ילדיהם, הם נחשבים למטרידנים, חצופים, מתערבים בהחלטות פדגוגיות. גם המורים שמלמדים את הילדים עם המוגבלויות במערכת החינוך הרגילה מופקרים בשטח בלי כלים מתאימים, וזאת מפני שהאגף לחינוך המיוחד נפרד כמעט לחלוטין מהחינוך הרגיל, בניגוד מוחלט למגמות הרווחות כיום בעולם המערבי, שהחינוך המיוחד יהא שירות ולא מקום נפרד. אנו דורשים ששירות זה יילמד בתוך המערכת הרגילה וייטמע בה. במדינת ישראל עדיין אין – – <היו"ר יואל חסון:> גברתי, את צריכה לסיים. <נורית קורן (הליכוד):> – – השתלמויות הולמות למורים של ילדים עם מוגבלויות ושילובם במערכת החינוך הרגילה, שהיא שער הכניסה לחברה הישראלית. השילוב תלוי ברצונם הטוב של מורים שלא מקבלים הכשרה הולמת או פיצוי הולם על ההשקעה. אין הנגשות ואין התאמות הולמות. ועל מי כועסים בדרך כלל? על המשפחות, על ההורים שחולמים שאף שלילדם יש שיתוק מוחין, אוטיזם, עיוורון או כבדות שמיעה, הוא עדיין יוכל להשתלב בהצלחה המרבית בחברה הישראלית. הרשו לי לשאול אתכם: כמה אנשים צעירים שהם בוגרי החינוך המיוחד חובשים כיום את ספסלי האוניברסיטאות? מה הם הסטנדרטים בחינוך המיוחד? מי בודק ומי יודע? וכיצד ידע הילד להתנהל בחברה הרגילה אם מעולם לא פגש בה? או שאולי בשירותים נפרדים אנו מלמדים את הילדים שלנו כי חייהם יהיו לנצח נפרדים אלה מאלה? אדוני היושב-ראש – וכאן אני מסיימת – אני קוראת למערכת החינוך לעבור שינוי מהותי בתחום: לאחד את האגפים כך שהאגף לחינוך מיוחד יהא גוף ידע חשוב בתוך החינוך הרגיל. מדובר בהשקעה לטווח ארוך, וזה בהחלט אנושי יותר ונכון יותר למדינת ישראל. אני קוראת למשרד החינוך להנגיש לאלתר כיתות אקוסטיות, התאמת הבגרויות. ויש נושא שעלה ביום העיוור והוא נושא מאוד מאוד חשוב, אדוני סגן השר. מדובר ב-190 ערכות דיגיטליות לילדים עם ליקויי ראייה, שהן חסרות במערכת ולימדו השנה בלעדיהן. אני מבקשת לדאוג שעד 1 בספטמבר כל המערכות האלה יהיו בכיתות ולא יהיה ילד שלא יקבל את זה ולא יהיה לו. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <נורית קורן (הליכוד):> אני כבר מסיימת. <היו"ר יואל חסון:> זה כבר יותר מעשר דקות. <נורית קורן (הליכוד):> יותר מעשר דקות? לא שמת עוד חמש? שמת עוד חמש דקות? <היו"ר יואל חסון:> אבל אני רואה אצלי, תאמיני לי. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה כבר 18 דקות, פשוט לא שמת לב. <היו"ר יואל חסון:> כן, פשוט הייתי קשוב לנושא. <נורית קורן (הליכוד):> אני מסיימת. אני מבקשת להעביר את הנושא אחר כך – – <היו"ר יואל חסון:> נשמע את עמדת סגן השר. אבל באמת, יישר כוח על הנושא הזה. <נורית קורן (הליכוד):> – – לדיון בוועדת החינוך. ואני מאחלת למשפחות המיוחדות של מדינת ישראל שיזכו לחופש גדול ובטוח, חסר דאגות, ככל משפחה אחרת בישראל, לטובת כולנו. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. סגן השר מאיר פרוש ישיב. חברת הכנסת קורן, קודם כול, באמת ברכות על העומק ועל הפירוט שנתת כאן לחברי הכנסת. נראה שאת עוסקת הרבה מאוד בנושא. יישר כוח. לפחות הפרוטוקול שמע את מה שאני אומר. יישר כוח. סגן השר פרוש, בתמציתיות ומקצועיות ויעילות, כפי שאתה יודע. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, גברתי חברת הכנסת נורית קורן, אמר את זה כבר היושב-ראש, שמעת את זה גם מהשרה מירי רגב וחבר הכנסת מיקי לוי, וגם אני אומר: כל הכבוד על – הייתי אומר שזה לא נאום, זו הרצאה. את לקחת את הנושא, שהוא נושא מאוד מאוד רחב ומקיף, ובכל אופן את התמקדת בהרבה הרבה נושאים, נושאים כואבים, שבאמת מחייבים פתרון, והלוואי, הלוואי שאנחנו נוכל להיות השליחים הטובים לדבר הזה. מכיוון שהנושאים הם מאוד מאוד מגוונים, אני אענה בתמצית ולבסוף אני אומר מה שאני מציע. תוכנית הארכת שנת הלימודים בחופשות לתלמידי החינוך המיוחד נקבעה, כמו שאת ציינת, מתוקף חוק חינוך מיוחד, כמענה משלים ומתוך ראייה מקצועית המביאה בחשבון את הצרכים המשתנים של תלמידים עם לקויות שונות. כמובן, מדובר בסוגיה רגישה, שהיא יקרה לכל אחד ואחת מאתנו. ולכן אני אומר: משרד החינוך מאריך בפועל, כמו שאני אפרט להלן, בהתאם לסוג הלקות. זה לא שלא יודעים את זה. לתלמידים עם לקויות בשכיחות גבוהה שלומדים במוסדות החינוך המיוחד, גני-ילדים ובתי-ספר, ניתן מענה עד סוף חודש יולי; לתלמידים עם לקויות בשכיחות נמוכה – דהיינו שהלקות היא גבוהה יותר – במסגרת החינוך המיוחד, גני-ילדים, כיתות בבתי-ספר רגילים ובבתי-ספר, ניתן מענה עד אמצע חודש אוגוסט. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא יודע להגיד, אבל אני כבר אגיד לכם שאת יכולה לדעת הרגע את הפרטים האלה. במסגרת התוכנית בתי-הספר של החופש הגדול ניתן מענה לכלל אוכלוסיות התלמידים בכיתות א'–ב' במהלך חודש יולי, ובכלל זה גם לתלמידים עם לקויות בשכיחות גבוהה שלומדים בכיתות חינוך מיוחד בבתי-הספר הרגילים. כל המידע שאני אומר, ועוד מה שיש, מעוגן בעצם בחוזר מנכ"ל, ואפשר לראות את זה גם באתר של משרד החינוך. אני מבקש כן לומר שהארכת שנת הלימודים לכלל אוכלוסיית החינוך המיוחד כרוכה בעלות תקציבית – וביררתי את זה, כי זה היה נראה לי אולי קצת מוגזם: לאותם חודשיים מדובר בעלות של כ-200 מיליון שקל. ככלל, צריך לדעת שהמשרד משקיע – הסעיף התקציבי לחינוך מיוחד הוא יותר מ-6 מיליארד שקלים. זה הרבה כסף; אני יודע שזה לא פותר הרבה. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רק לומר לך במשפט: כאיש יהדות התורה – יש לנו הסכם עם הליכוד, היו צריכים לתקן את זה בעבר, אני לא נכנס עכשיו לממשלה כזו או אחרת – אבל חוק חינוך מיוחד לא חל על חלק מהציבור החרדי והילדים. אם לי יש ילד מוגבל, ספק – אבל בכל זאת אני אומר: המשרד משקיע יותר מ-6 מיליארד בנושא הזה, והעניין של הארכת הלימודים בחודשיים האלה עולה למשרד כ-200 מיליון שקל, ואולי קצת יותר. אנחנו סבורים שהפתרון שניתן כעת הוא פתרון אולי לא מלא אבל הוא מאוזן, כשאנחנו צריכים להתחשב במכלול הרחב של הצרכים בחינוך המיוחד ומערכת החינוך בכלל. אבל אני אומר כך, אני אומר את זה כי כחברת כנסת חדשה את צריכה לדעת: כשאת באה להציע פה הצעה, בעצם את ביקשת שהנושא הזה יידון במליאה. אבל דיון במליאה לא – אנחנו לא נתקדם עם דיון במליאה. אז אני מקבל את הבקשה שלך, שנאמרה במסגרת הדברים שלך בדיון במליאה, שנעביר את הנושא הזה לוועדת החינוך. <היו"ר יואל חסון:> מצוין. תודה רבה. אנחנו נמשיך – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני רק רוצה להעיר לכבודו הערה. מאוד מאוד חשוב לשמוע את ההורים. וכמה שזה עולה לנו, אנחנו עדיין חברה מוסרית – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תביאי אותם לוועדה, נורית. <היו"ר יואל חסון:> בדיוק. <נורית קורן (הליכוד):> – – וצריך להשקיע בזה עוד קצת. עוד קצת. עכשיו, אני רוצה לומר לך שהיה דיון בנושא של סייעות אישיות. בא בחור חרדי, ובפירוש אמר – הוא בכה, פשוט אני לא יכולתי לעמוד בזה. הוא אמר לי בפירוש: צריך לשנות את החופשות גם בחינוך החרדי, מכיוון שאני משאיר את הילד שלי לבד – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה בעניין הזה ובנושא הזה – תביני כך: בעצם אבא לילד עם צרכים מיוחדים שהוא לומד בישיבה או בכולל, וזה מתחיל בא' אלול, הוא בעצם לא יוכל ללכת לחופש, לא יהיה לו חופש, מכיוון שכשהוא מתחיל ללמוד, הילד עם החינוך המיוחד בא אליו הביתה והוא צריך להיות אתו. אז אני עוסק בעניינים האלה, אנחנו בודקים אם יש לזה עלות תקציבית, ואלי נוכל לשנות את זה ספציפית להם. יש הרבה בעיות – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – האלה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברת הכנסת קורן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מציע לך שתעקבי אחרי העניין הזה כשזה מגיע לוועדה, ותציעי שיביאו לשם גם נציגות של הורים. <נורית קורן (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן שר החינוך. חברת הכנסת קורן, את מסכימה להעביר את זה לוועדת החינוך. ולכן, תרוצי כדי להצביע. ואני חושב שנושא כזה מורכב, ראוי שיידון בוועדת החינוך, ולשם כדאי גם שיגיעו ההורים. ומי שבעד להעביר לוועדת החינוך, יצביע בעד. הצבעה – – – <נורית קורן (הליכוד):> ושיגיעו הנציגים הרלוונטיים – – – <היו"ר יואל חסון:> יגיעו כולם. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לסדר-היום מס' 714 של חברת הכנסת נורית קורן עברה. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ט בתמוז התשע"ה, 6 ביולי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:01.>