דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ב ישיבה ל"ג הישיבה השלושים-ושלוש של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"א בתמוז התשע"ה (8 ביולי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 47. חשש להפסקת פעילות חינוכית וחברתית משולבת של כיתות רגילות וחינוך מיוחד 8 יעל גרמן (יש עתיד): 8 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 9 דניאל עטר (המחנה הציוני): 11 איציק שמולי (המחנה הציוני): 12 48. תחקיר "זוגלובק": התעללות בבעלי-חיים 16 נורית קורן (הליכוד): 16 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 16 תמר זנדברג (מרצ): 21 איציק שמולי (המחנה הציוני): 22 45. קמפיין בריאות הנפש בערבית 28 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 28 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 29 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 31 מאיר כהן (יש עתיד): 31 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 32 44. הוצאת כספי ציבור על מסיבת פרידה 34 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 34 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 34 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 37 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 38 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 39 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכיבה בטוחה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר), התשע"ה–2015 39 מירב בן ארי (כולנו): 39 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 43 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 43 מירב בן ארי (כולנו): 45 הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לחוטף על רקע לאומני), התשע"ה–2015 48 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 48 שרת המשפטים איילת שקד: 49 עיסאווי פריג' (מרצ): 50 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 53 הצעת חוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ה–2015 54 תמר זנדברג (מרצ): 54 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 57 תמר זנדברג (מרצ): 58 חילופי גברי בוועדות הכנסת 59 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 59 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 60 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 60 הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015 61 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 61 שרת המשפטים איילת שקד: 64 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 65 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – סמכות מקומית), התשע"ה–2015 67 קארין אלהרר (יש עתיד): 67 שרת המשפטים איילת שקד: 68 הצעת חוק חינוך ממלכתי (מטרות החינוך הערבי), התשע"ה–2015 71 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 72 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 76 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 79 הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ה–2015 81 עליזה לביא (יש עתיד): 82 שרת המשפטים איילת שקד: 85 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 87 הצעת חוק נישואין וגירושין, התשע"ה–2015 96 זהבה גלאון (מרצ): 98 שרת המשפטים איילת שקד: 104 הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, התשע"ה–2015 112 רועי פולקמן (כולנו): 112 סגן שר האוצר יצחק כהן: 115 הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות), התשע"ה–2015 117 מיכל רוזין (מרצ): 117 שרת המשפטים איילת שקד: 118 הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 120 עפר שלח (יש עתיד): 120 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 124 הצעות לסדר-היום 127 הסדרת מסגרת זוגיות אזרחית בישראל 127 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 128 יעל גרמן (יש עתיד): 130 השר אופיר אקוניס: 132 הצעות לסדר-היום 134 יחסה של מערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית 134 קארין אלהרר (יש עתיד): 134 רויטל סויד (המחנה הציוני): 135 שרת המשפטים איילת שקד: 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 139 הצעות לסדר-היום 140 הפגיעה בקשישים מביטול תוכנית "והדרת" 140 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 140 יעקב מרגי (ש"ס): 141 השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: 142 איציק שמולי (המחנה הציוני): 145 הצעות לסדר-היום 147 שירות לאומי בארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל 147 דוד ביטן (הליכוד): 147 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 148 השר אופיר אקוניס: 151 אורן אסף חזן (הליכוד): 153 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 155 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 155 הצעה לסדר-היום 155 תוכנית סל המזון היומי – תקציב קטן ועניים פי-שלושה 155 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 156 השר אופיר אקוניס: 156 מיקי לוי (יש עתיד): 162 הצעות לסדר-היום 166 סכנת סגירה של מפעלי שיקום לעיוורים וללקויי ראייה 166 איציק שמולי (המחנה הציוני): 166 יצחק וקנין (ש"ס): 170 מיקי לוי (יש עתיד): 171 אורן אסף חזן (הליכוד): 172 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 177 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 179 הצעות לסדר-היום 185 היפגעות ילדים ובני-נוער בחופש הגדול 2015 185 מירב בן ארי (כולנו): 185 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 190 יואב בן צור (ש"ס): 192 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 192 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 199 הצעה לסדר-היום 199 יצירת מסגרת חוקית עבור התאגדות שוטרים 200 נאוה בוקר (הליכוד): 200 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 203 הצעה לסדר-היום 206 הגברת האכיפה בתחום עבירות רכוש ורחוב 206 דוד ביטן (הליכוד): 206 הצעות לסדר-היום 210 שנה לשרפת הנער מוחמד אבו ח'דיר 210 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 210 עיסאווי פריג' (מרצ): 211 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 212 אורן אסף חזן (הליכוד): 215 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 218 יעל גרמן (יש עתיד): 220 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"א בתמוז תשע"ה, 8 ביולי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת רחל עזריה וקארין אלהרר בנושא: אי-כיבוד הוראות בנק ישראל בנוגע לבעלי חשבונות מוגבלים ובעלי חוב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, נפתח עם שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 47 מאת חברת הכנסת יעל גרמן. הנושא הוא: חשש להפסקת פעילות חינוכית וחברתית משולבת של כיתות רגילות וחינוך מיוחד. בבקשה, חברת הכנסת יעל גרמן תיגש למיקרופון באולם ותקרא את נוסח השאילתה. בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רק רוצה להעיר שאין שר באולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את צודקת, וכבר הערתי על כך, ומזכירת הכנסת כרגע עם כל המרץ הידוע שלה מחפשת לנו שר תורן. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שני סגני שרים הם עדיין לא כמו שר. <יעל גרמן (יש עתיד):> עד שיהיו שרים, בעזרת השם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם יותר לי להתערב, אני יודע שסגן שר האוצר לשעבר מיקי לוי, שהוא מאותה סיעה של חברת הכנסת גרמן, ענה על הרבה מאוד שאילתות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. למען הסר ספק, לא מדובר במשיב. <יעל גרמן (יש עתיד):> כבוד סגן השר, לא על כך הטענה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר הגיע. <יעל גרמן (יש עתיד):> הטענה הייתה שלא היה שר ליד שולחן הממשלה כפי שהנוהג מקובל ומחייב בדיוני הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודקת לגמרי. למען הסר ספק, אף אחד לא התכוון לכך שסגן שר החינוך משיב על שאילתה. זכותו המלאה וזכות המשרד. <יעל גרמן (יש עתיד):> בכבוד רב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תם הפרק הזה. בבקשה. <47. חשש להפסקת פעילות חינוכית וחברתית משולבת של כיתות רגילות וחינוך מיוחד> <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, כבוד סגני השרים שנמצאים עמנו כאן באולם, אני רוצה להתריע על מגמה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לקרוא. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – שעלולה להיות מאוד מסוכנת ושלילית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, צריך לקרוא את נוסח השאילתה. זה מה שדורש מאתנו התקנון. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני אקרא את נוסח השאילתה. בעקבות צמצום כיתות בשכבה ב' בבית-הספר יצחק שדה ובעוד מקומות בארץ, תתבטל פעולת השילוב עם החינוך המיוחד. אני מבקשת לשאול: מדוע לא ישאירו את מבנה הכיתות בכל המקומות בארץ שבהם יש פעילות משולבת עם כיתות קטנות כדי למנוע פגיעה בפעילות המשולבת של הילדים בעלי הצרכים המיוחדים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גרמן. כבוד סגן השר, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ברשותך, היושב-ראש, אני אנצל את ההזדמנות שאני נמצא כאן מעל הדוכן ואתייחס למקרה המצער שקרה אמש, כאשר נלקח בפתאומיות כבוד קדושת מרן האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, זכר צדיק וקדוש לברכה. כבוד קדושת האדמו"ר היה בנו של כבוד קדושת מרן רבי ברוך, זכר צדיק וקדוש לברכה, שיסד והקים את השכונה המפוארת ברמת-ויז'ניץ בחיפה. האדמו"ר זצוק"ל, שהיה בשנתו ה-91, עלה ארצה לאחר השואה יחד עם כבוד קדושת אביו האדמו"ר זצוק"ל, ולמרות החורבן והמשבר שעבר על יהדות אירופה בשנים ההן, הם הצליחו לקומם הריסות ולהקים מחדש את מוסדות התורה בנוסח ויז'ניץ בערים חיפה, בני-ברק, ירושלים, ביתר, אלעד ועוד. אישיותו הקרינה המון אהבת ישראל וטוב לב ורק עשיית טוב. אבדתו מורגשת בחיסרון הגדול שנוצר בהסתלקותו. יהי זכרו ברוך. תשובה על השאילתה של חברת הכנסת גרמן: בשנת הלימודים תשע"ה למדו בשכבה זו שאת הזכרת שלוש כיתות רגילות וכיתה אחת של החינוך המיוחד. לא חל כל שינוי במדיניות השילוב לגבי תלמידי החינוך המיוחד. כיתת החינוך המיוחד תמשיך להיות משולבת בחינוך הרגיל. לגבי תלמידי החינוך הרגיל, העניין עדיין נמצא בבדיקה. יובהר כי ללא קשר לתוצאות הבדיקה ילדי החינוך המיוחד ישולבו בקבוצות קטנות בהתאם לצורכיהם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת גרמן. לאחר מכן – חברי הכנסת עטר ושמולי גם כן ביקשו להפנות לסגן השר שאלה נוספת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רוצה לחדד ולהבהיר לכבוד סגן השר, שברגע שצומצמו הכיתות, ומשלוש, כפי שאמרת, יש רק שתיים – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא אמרתי משפט כזה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה אמרת שצומצמו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אמרתי שבשנת הלימודים תשע"ה למדו בשכבה זו שלוש כיתות רגילות וכיתה אחת של החינוך המיוחד. לא חל כל שינוי במדיניות השילוב לגבי תלמידי החינוך המיוחד. כיתת החינוך המיוחד תמשיך להיות משולבת בחינוך הרגיל. לגבי תלמידי החינוך הרגיל העניין עדיין נמצא בבדיקה. כך אני אמרתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אוקיי. אז קודם כול אני שמחה לשמוע. אם העניין נמצא עדיין בבדיקה, זאת אומרת שיש עדיין תקווה שבאמת הן לא תצומצמנה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כך אמרתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אם כך, השאלה שאני רוצה לשאול, והיא גם נשאלה בשאלה הראשונה – מה קורה לגבי מקרים אחרים בארץ שבהם כיתות תצומצמנה, יהיו בהן כ-40 תלמידים – וגם אם יהיו 38 או 37 – הרי שהן לא תוכלנה לבצע פעילות משותפת עם כיתה קטנה שהיא בת 20 תלמידים, כי אז יימצא מצב שבכיתה אחת יהיו 60 תלמידים. לכן השאלה שלי הייתה מכוונת אומנם באופן ספציפי לבית-הספר המיוחד הזה בכפר-סבא – ואני שמחה שעדיין לא נקבעה שם קביעה ברורה – אבל אני מתכוונת לכל הארץ. בכל מקרה בארץ שבגלל צמצום כיתות לא ניתן יהיה לשלב את תלמידי החינוך המיוחד מפני שלא ניתן ללמד בכיתה של 45 או 50 או 60, אני מבקשת שמשרד החינוך ייתן את הדעת, ובאותן שכבות שבהן מתקיים החינוך המיוחד בכיתות קטנות לא יצומצמו גם הכיתות הרגילות כדי שתוכלנה לקיים פעילות משולבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת דניאל עטר – בבקשה, אדוני. אדוני רצה לשאול שאלה נוספת. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת שמולי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, רציתי, ברשותך, לשאול בהקשר של האיסור או ביטול היכולת לשלב תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתת חינוך רגיל. כמי שהיה ראש רשות – אתה יודע שהייתי ראש רשות שנים רבות – ובית-הספר "עמק המעיינות" לידנו הוא אחד מבתי-הספר שיצא שמם למרחוק. זה בית-ספר ששילב ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, וההצלחות שלו היו מרובות. אני אפתיע אותך אם אני אומר – גם בהיבטים דמוגרפיים. כלומר, גם אנשים ללא ילדים עם צרכים מיוחדים העתיקו את מקום מגוריהם לפריפריה כי הם כל כך אהבו את הרעיון שיש לצדו גם הצלחה יוצאת מן הכלל. מעבר לעניינים החינוכיים ששילוב כזה מאפשר לילדים עם צרכים מיוחדים להתפתח בצורה כמעט רגילה לחלוטין, בעזרת ילדים – לא עם מורים, לא עם סייעות, לא רק עם פעילות שצמודה לצרכים שלהם, אלא השתלבות רגילה בכיתה רגילה – לכן אני ממש הופתעתי לשמוע – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה השאלה שמופנית אלי? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> הופתעתי לשמוע שאתם שיניתם את זה, ואתם לא מאפשרים לבית-ספר כזה שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים עם ילדים רגילים יחד. על זה רציתי לשאול: מדוע? האם לא ראוי שתשאירו את המצב כמו שהיה ותעודדו את המשך ההתפתחות שלו? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, שאלה נוספת, ולאחר מכן סגן השר ישיב לכולם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, לפני כשבועיים העליתי כאן במליאה שאילתה על מקרה שבו באחד מבתי-הספר בסביבת ירושלים – אני חושב שזה היה בביתר-עילית או במודיעין-עילית, אני כבר לא זוכר – על כל פנים, הוצאו ילדים בחינוך המיוחד ממתחם בית-הספר, ובבית-הספר, באותו בית-ספר, עד כדי כך הפריז המנהל ובעצם השכיר חלק מהמתחם של בית-הספר לבתי-עסק. אתם הבטחתם להתערב, במענה על השאילתה שלי מלפני כשבועיים. אני מבקש לשאול: מה נעשה מאז? ובנקודה נוספת, אתמול פורסם בערוץ 10, אדוני סגן השר, על קייטנה ברחובות, בקריית-משה, שבה יש באותו מתחם שתי כיתות: כיתה אחת לעם ישראל וכיתה שנייה – אני אומר את זה כמובן במירכאות כפולות – אך ורק לאתיופים. השאלה: האם שמעתם על זה? מה אתם מתכוונים לעשות בעניין? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חברת הכנסת גרמן בדבריה ביקשה גם שאני אתייחס למקרים אחרים. אני לא יכול לומר לך כאשר את לא מצביעה על נקודה מסוימת – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, לא – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – וגם אם את תשאלי על נקודה מסוימת, אני לא מכיר אותה כדי לענות תשובה. אבל מתוך התשובה שאני עניתי לגבי המקרה בכפר-סבא אפשר להבין שהמשרד מאוד מאוד רגיש בכל מה שקשור לשאלה הזו של ילדי החינוך המיוחד והשילוב שלהם בכיתות הרגילות, כי אני אמרתי, וצריך לדעת את המקרה בכפר-סבא. בשנת הלימודים הקודמת היו יותר מ-80 תלמידים – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ואז זה הצדיק – לפי ההתנהלות זה הצדיק שיהיו שלוש כיתות. כרגע, כשמדובר על פחות מ-80 – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> 79. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני יודע על 77. אז יכול להיות שיש בעיה בהתנהלות הזו, אבל יחד עם זאת, בדברי לא אמרתי שיש כבר החלטה; לא אמרתי שיש החלטה. הנושא בבדיקה מהרבה היבטים, אבל ודאי גם מההיבט הזה של הרצון לתת את התשובות המתאימות וההולמות לילדי החינוך המיוחד, כך שאני בטוח שבסופו של דבר, במסגרת האפשרויות, ייעשו המיטב והמרב כדי שהילדים לא ייפגעו. כנ"ל, אני חוזר גם לחבר הכנסת דניאל עטר, דיברת והזכרת בית-ספר ספציפי אחד שאני לא יודע ללמוד ממנו, או גם אתה לא נתת נתונים מה בדיוק קורה עם בית-הספר הזה, שהוא לא יוכל לפעול הלאה כפי שהוא פעל בעבר. אבל אם אני אקבל יותר נתונים, אני אשמח, כמו תמיד, לבדוק את זה ולהביא לך תשובות שבסופו של דבר הן יהיו לתועלת הילדים ובית-הספר, והמועצה שבה כיהנת בגאון ובכבוד הרבה שנים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> לידו יש בית-ספר שקוראים לו "גאון", "גאון הירדן". <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה היית גאון, זה מה שאני יכול לומר לך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אז זה קרוב, זה בסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חבר הכנסת שמולי, אתה שאלת לפני שלושה שבועות, אם אני לא טועה, זה היה על ביתר-עילית, ואני לא יודע לומר שמנהל בית-הספר השכיר. כי הרי במוכר שאינו רשמי או בפטור, כאשר יש כיתות של משרד החינוך ובונים, מנהל בית-הספר שהעירייה מינתה או שמונה על-ידי משרד החינוך, הוא מפעיל את זה. בפועל, אותו עסק – לא שזה בסדר ולא שהעירייה שם לא פועלת כדי להוציא את בית-העסק הזה – אבל המקום שבו בית-העסק קיים הוא לא נבנה בכספי משרד החינוך אלא מחלל שנוצר שם, ולא שהייתה כיתה ובמקום של הכיתה הזו עשו את בית-העסק. זה לא אתי שהדבר הזה יקרה, והעירייה פועלת בעניין הזה. כל מי שצריך להיות בחינוך מיוחד, מטופל. באופן כללי אני יכול לומר לך, גם שם וגם בכל מקום אחר, לא באותה מידה שאנחנו רוצים שזה יהיה. אני יכול לומר לך, למשל, שלילדים של פטור – אם אתה יודע מה המושג של "פטור", זה בחרדים, בעשרות אלפים – אין הסייעות לחינוך מיוחד, אבל את זה אנחנו צריכים לעשות ומנסים לתקן את זה במסגרת הקואליציה הנוכחית, כך שהדבר בביתר-עילית מטופל. משרד החינוך חייב לעירייה כ-10 מיליון שקלים, בינתיים עיכבו כ-3 מיליון שקלים עד שיתוקנו הדברים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש על תשובותיו. אני מתכבד להזמין – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יש עוד שאלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רגע. סליחה, סליחה, סליחה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לגבי האפליה בין אתיופים – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> סליחה. את צודקת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לגבי? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הקייטנה ברחובות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה. נכון, נכון, נכון. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כל מי שראה את זה בעם ישראל וגם במשרד הזדעזע מהנושא הזה, ואני יודע שהוא מטופל. אני לא רוצה לומר בדיוק מה הדברים שנעשו, האופרטיביים, אבל הוא מטופל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה עוד הפעם לסגן שר החינוך. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 48 מאת חברת הכנסת נורית קורן. הנושא הוא: תחקיר "זוגלובק": התעללות בבעלי-חיים. אני מודיע ששתי השאלות הנוספות כבר תפוסות, כי חברי הכנסת תמר זנדברג ואיציק שמולי הגישו שאילתות בנושא זהה או דומה, ולכן אנחנו נאפשר להם להפנות שאלות נוספות לשר. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> האם לשמולי יש הוראת קבע על שאילתות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בנושא החשוב הזה אני חתמתי לו על הוראת קבע, כמו לעוד כמה חברי כנסת, ואני לא אובייקטיבי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> איך שאתה לא עושה, אדוני השר, אתה גורם לסכסוך בתוך האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת נורית קורן, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <48. תחקיר "זוגלובק": התעללות בבעלי-חיים> <נורית קורן (הליכוד):> ב-2013 נחשפה ב"כלבוטק" התעללות בבעלי-חיים במשחטת "זוגלובק". לפרקליטות הועברו צילומים, ובהם ראיות לעבירות על חוק צער בעלי-חיים ותקנות הובלת עופות. תחקיר ערוץ 10 חשף שאין שינוי. רצוני לשאול: 1. היכן עומדת החקירה? 2. מדוע טרם הוגשו כתבי אישום? תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אפשר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים והשואלת הנכבדה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ואני בראשו, פועלים במלוא המרץ לשיפור רווחתם של בעלי-החיים בישראל. מאז נכנסתי נעשו דברים רבים, ואפרט אותם. לפי דעתי, כל מי שישווה את זה לשנים קודמות יוכל להיווכח די בקלות שיש פה שינוי מגמה, ואני אפעל באפס סובלנות כלפי הנושא של צער בעלי-חיים וכלפי מי שעושים מעשים שלא ייעשו, לא מבחינה יהודית ולא מבחינת חוקי מדינת ישראל. מאז נכנסתי, זה אחד הנושאים החשובים שמקבלים עדיפות וקדימות בטיפול. ב"קיצור שולחן ערוך" נכתב כך, ואני מצטט: "אסור מן התורה לצער כל בעל-חי, ואדרבה, חייב להציל כל בעל-חי מצער, אפילו של הפקר" – זאת אומרת, שאין לו בעלים. יש פה הלכה ברורה, פסוקה מהתורה, לא רק שאסור לגרום צער בעלי-חיים; גם אם אתה רואה שיש בעל-חיים בבעיה ואין לו בעלים, אין לך עם מי לדבר, אתה מחויב לטפל בו ביוזמתך ולא להתעלם ממנו. ואנחנו רואים בזה ערך כללי, כמובן אוניברסלי גם, ולכן הנחיתי את השירותים הווטרינריים ואת עובדי לשכתי והמשרד לטפל בכל בעיה שמתעוררת במהירות, בעדיפות וגם בנחישות. אי-אפשר לעבור לסדר-היום על התמונות המזעזעות שהובאו בפנינו כפי שצולמו גם בבית-המטבחיים "דבאח" וגם כפי שצולמו במשחטת "זוגלובק". חשוב להדגיש כי השירותים הווטרינריים פועלים בכל עת באופן רצוף לחקור ולבקר בבתי-מטבחיים ומשחטות על מנת לאתר הפרות בתחום צער בעלי-חיים ובריאות הציבור. אני נותן לכם דוגמה על בית-המטבחיים העירוני בבאר-שבע. הוא סגור כבר כחודש ימים – כחודש ימים – לאחר שנמצאו שם ליקויים, ואנחנו דרשנו לתקן את זה. אני אומר פה, ואני מודה לך על העלאת הנושא הזה, חברת הכנסת קורן, לא נאפשר לשום גורם לעבוד בצורה לא תקינה. אנחנו לא מענישים מישהו, זה לא בסמכותי. קבעתי את המדיניות. אחראים לזה השירותים הווטרינריים אצלנו במשרד. הם אלה שמבחינה מקצועית בודקים את התלונות, ואם נמצאו תלונות, קודם כול הם דורשים לתקן. מי שיתקן, המפעל יקבל אישור מחדש לעבוד. אנחנו לא מענישים, לא את הפועלים, לא את בעלי המפעל. יחד עם זאת, בצורה הכי ברורה והכי פשוטה, מי שיעבור עבירות על החוק נפעל להעמידו לדין. בעקבות התחקיר לגבי "זוגלובק" מתקיים בשעות אלה – ממש עכשיו, עוד אני מדבר פה, יש צוות שנמצא במפעל, אחרי שסגרנו את המפעל כי הוא לא עמד בתנאים שהצבנו לו. נבחן אם תוקנו הליקויים. אם הליקויים תוקנו, הוא אכן ייפתח. עוד הפעם, זה לא מסיר את האחריות לגבי אותם פועלים או מנהלים שיש להם אחריות. לכאורה – אני מדגיש, לכאורה – יש חשד שהם עברו על החוק. החקירה החלה ביום ראשון בשעות הערב. אני מציין לטובה את יחידת הפיצו"ח אצלנו, שאחראית לתחום הזה, שהגיעה ב-21:00 לנהריה והחלה בעבודתה. המשחטה נדרשה להוסיף באופן מיידי כוח-אדם אשר יפקח ברצף על תהליך השחיטה ברמפת השחיטה, וזאת לצד תוספת פקחים וטרינריים מטעם השירותים הווטרינריים שיפקחו על השחיטה עצמה. אני מדגיש, למען הסר ספק, אין לזה קשר למשגיחי הכשרות, שהם דבר בפני עצמו והם לא באחריותי. עם זאת, במהלך היום הובהר כי כדי לאפשר למפקחים פיקוח מיטבי על הפריקה והשחיטה ברמפה יש להתאים תשתיות שאינן מצויות. לאור זאת הוחלט על-ידי השירותים הווטרינריים להפסיק באופן מיידי את פעילות המשחטה על כל אגפיה, עד להסדרת התשתיות הנדרשות שיאפשרו את יישום הפיקוח. יש לציין כי הכלובים והקנקנים נבדקו ונמצאו תקינים. לא הכול לא בסדר, צריך להיות זהירים ולא להכליל ולא לפגוע במפעלים ובעובדים שעושים עבודתם כשורה. תיקי החקירה של יחידת הפיצו"ח – ראשי התיבות, דרך אגב, של פיצו"ח הם: פיקוח צמחים וחי – ומחלקת התביעות – אלה סמכויות מקבילות לסמכויות המשטרה והפרקליטות בנושא צער בעלי-חיים. יש לנו סמכויות מסוימות שמסורות ליחידה הזאת. המקרה הספציפי של משחטת "זוגלובק" משנת 2013, לפני שנתיים, נחקר על-ידי המשטרה, כאשר יחידת הפיצו"ח סייעה למשטרה, והמשך הטיפול עבר לפרקליטות מחוז חיפה, לאגף הפלילי. למשרד החקלאות לא הייתה מעורבות בחקירת התיק ובטיפול בו מאז. לצערי, עד כה לא הוגש כתב-אישום, דבר שהוא לא תקין. הוא עלה אתמול גם בישיבת ועדת החינוך בראשות חבר הכנסת מרגי, לאור דיון שהיה פה במליאה והעברנו אותו לוועדה, ויש כשל, כך נראה לכאורה, במספר הגשות התביעות בעניינים שנוגעים לצער בעלי-חיים. אני יכול לעדכן שבדקנו עם משטרת ישראל, והם מבקשים שהתביעה תיערך על-ידי התביעה שלנו במשרד החקלאות. הבקשה הזאת הגיעה ממש עכשיו, ואנחנו בוחנים את זה. המגמה היא חיובית, אבל תשובה סופית – רק לאחר בדיקה, שתיקח מן הסתם כמה ימים כדי ללמוד את התיק. אנחנו עושים את הדברים הבאים בנושא צער בעלי-חיים – אני, ברשותך, היושב-ראש, קצת מרחיב; הנושא הזה בהחלט ראוי והוא מעסיק פה רבים וטובים וגם בציבוריות הישראלית: העברנו לוועדת שרים תיקון לחוק צער בעלי-חיים, הכולל כמה תיקונים מהותיים שיובילו לשיפור בכל הנוגע ליישום החוק ואכיפתו. כך, למשל – תיקון כולל להוראות בדבר אחריות נושא משרה בתאגיד והחמרת הענישה על מקרים של גרימת סבל חמור בכוונה. הטיפול לא יסתיים ולא ימוצה עם הש"ג. יש העובד עצמו; לכל עובד יש מנהלים, והם צריכים להיות אחראים למה שקורה במפעל שלהם. וזה לא "זה הוא" – הוא, הפועל הזה, תטפלו בו והכול בסדר. זה לא יהיה ככה. הנחיתי את גורמי המקצוע במשרד לחייב התקנת מצלמות בכל בתי-המטבחיים והמשחטות ברחבי הארץ כדי להגביר את הפיקוח והאכיפה. העבודה מתבצעת בימים אלה. אני מתנגד התנגדות נחרצת שהאתר הזה יהיה פתוח לציבור – הייתה הצעה כזאת. אני לא מתכוון שנכדי או ילדיכם יצפו בשעות הפנאי בחופש הגדול איך שוחטים 1,000 ראשים ביום, בסדר? זה לא יהיה שם, זה יהיה אצלנו, כך שנוכל לראות את זה. שומרים על הסרטים, כך שאפשר לעשות פיקוח לאחור, גם כשאנחנו לא מסתכלים כל הזמן. <נורית קורן (הליכוד):> יהיה מישהו שיצפה בזה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ביום עבודתי – סליחה, קיימתי ביקור מייד לאחר העברת החוק בעמותת "תנו לחיות לחיות" – אנחנו בקשר אתם – וארגונים אחרים. וצריך לומר שיש להם חלק חשוב בהבאת הבעיות האלה למודעות ציבורית. ואני פונה לציבור ופונה לחברי הכנסת: תעבירו את התלונות, תעבירו הערות. אני מתחייב לטפל בהן בזמן אמת ובאפס סובלנות, כפי שאמרתי. הציבור, יש לו מה לעשות בתחום הזה, אנחנו לא נמצאים בכל מקום בכל רגע. מי שרואה – היום אין בעיה לצלם עם הנייד – להעביר את זה אלינו למשרד, נבדוק את הדברים ונטפל בהם. אני פועל מול ראשי הרשויות בארץ, גם ראשי הרשויות הערבים, גם הדרוזים בגולן, גם הבדואים בדרום, וכמובן כל שאר הרשויות בארץ, להקים כלביות מסודרות לפי התקן, שיטפלו בכלבים שבעליהם נטשו אותם או כלבים שאין להם בעלים וכדומה. הנחיתי במשרדי שהעובדים הבכירים, כולל אותי, יעשו ביקורות פתע בבתי-המטבחיים והמשחטות, קרי, סיורים שבאים למקום בלי להודיע, נכנסים, רואים, מתרשמים ועושים את מה שצריך. אני חושב שלציבור הרחב יכולה להיות השפעה מאוד משמעותית, במובן הזה שהוא יחליט, כל אחד לעצמו או קהלים שונים, שהם נותנים עדיפות לרכישת מוצרים ממפעלים שמקפידים יותר בנושא צער בעלי-חיים. אני חושב שזה אולי הדבר, אם אתם שואלים אותי, הכי אפקטיבי. והוא לא נועד להוריד אחריות ממני כשר החקלאות, שיהיה ברור. אמרתי מה אנחנו עושים, ונגביר ונעשה יותר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה צריך לפרסם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אבל אני חושב שהציבור הרחב שאכפת לו יכול מאוד להשפיע. ואני קורא לכם אכן לעשות את זה, ולעזור במאבק הזה שבהחלט נושא פרי, אנחנו מתקדמים, אם כי רבה עוד העבודה. תודה רבה, חברת הכנסת קורן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת לחברת הכנסת קורן? בבקשה, גברתי. לאחר מכן חברי הכנסת זנדברג ושמולי עם שאלה נוספת. <נורית קורן (הליכוד):> אני קודם כול רוצה להודות לשר שבאמת נתן תשובה מלאה, לא התחמק משום דבר, ובדק את העניין עד תומו. אני רק מקווה שכדי שתהיה הרתעה אכן יוגש כתב-אישום במקרה של 2013, זה מאוד חשוב. כי ברגע שתהיה הרתעה של פעם אחת ולנושא משרה, זה לא יקרה שוב. כי אנחנו רואים, אם אתה גם מדבר על באר-שבע, שסגור שם חודש שלם, והציבור לא יודע מזה וזה ממשיך להתקיים, זה אומר שזה קיים וכל הזמן זה יעלה לסדר-היום עוד פעם ועוד פעם. אם תהיה הרתעה פעם אחת, אני מאמינה שנעלה על דרך המלך. ודברי השר פה, ממש אני שמחה לשמוע אותם, שהוא לא מעלים עין משום דבר והוא יעשה את זה. אני רק רוצה להציע הצעה נוספת, שאולי צריך לשקול שהעופות יגיעו למשחטה באותו היום ולא ימתינו כל כך הרבה זמן בכלובים, עד כדי מצב שהתרנגולות מתות בתוך הכלוב עצמו; ראינו שיש תרנגולות מתות. יכול להיות שצריך לשקול גם כלוב יותר נאה, שיהיה להן יותר מקום, וגם שמספר התרנגולות יהיה מועט יותר כדי להקל על החיות ולשמור עליהן. ושוב אני מתחברת לנושא המוסרי פה, שאנחנו חייבים, גם מהתורה, בשמירה על צער בעלי-חיים, ואני מאוד מודה לך על שיתוף הפעולה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קורן. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה להצטרף לברכות, גם על התשובה המפורטת וגם על שינוי הגישה שהצהרת עליה בתחילת הדברים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> את יכולה להרחיב בזה דקה? דקה אחת עלי, ברשות היושב-ראש. כן, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> יש לנו ניסיון כמה שנים, זה לא התחקיר הראשון, למעשה אפילו התחקיר הזה הוא תחקיר המשך בחברה הספציפית הזאת. מהדברים האלה עולה איזו תמונה שלא מדובר בטעות, מדובר בשיטה. כלומר, בכל פעם שמכניסים מצלמה למשחטה, זה מה שמוצאים. זה לא איזה כשל נקודתי, ככה עובדת מערכת המשחטות, וצריך להפנים את המסר הזה כשבאים לתקן. אחד התיקונים שהועלו על-ידי ארגוני זכויות בעלי-חיים, שציינת אותם, בצדק, לטובה, זה הנושא של המצלמות. שמעתי את דבריך. אומנם הצהרת על שינוי גישה, אבל באותו זמן גם אמרת שזה לא יהיה פתוח לציבור, שילדים לא יוכלו לצפות. זה באמת מחזה זוועה איום ונורא, אבל מה לעשות, הוא מתרחש, הוא חלק מהמציאות. אבל נשאלת השאלה לגבי צפייה בתמונות, לא רק של פקחי המשחטות, אלא א. של השירותים הווטרינריים, וב. של נציגי ציבור, למשל נציגי העמותות שציינת, לפחות צפייה מדגמית, על מנת שיוכלו – והזמנת את הציבור לעזור לנו בפיקוח – להשתמש בכלי הזה. זה מעביר אותי לשאלה נוספת, גם בנושא הזה: הנושא של סמכויות חוק צער בעלי-חיים כל פעם חוזר ועולה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות שבאמת התחלף שר ולשאול על עמדתך לגבי הנושא של העברת סמכויות חוק צער בעלי-חיים למשרד להגנת הסביבה. לעמדת רבים מאתנו זה המקום הראוי לו. ראש הממשלה גם הקים בעבר ועדה שתבחן את הנושא הזה. זו המציאות במדינות רבות בעולם, ואולי באמת אי-אפשר לתת לחתול לשמור על השמנת, ורציתי לשאול על עמדתך בנושא. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זנדברג. חבר הכנסת שמולי – בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אפרופו מחירי החלב – החתול והשמנת. אז החתול הוריד את מחירי השמנת. תרשמי בפנייך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, גם אני מצטרף לברכות, גם על פעילותך ועל נחישותך בעניין וגם על התשובה המפורטת. אני חושב, אדוני השר, שהמקרים האחרונים פשוט חצו את הגבול של הרוע והסדיסטיות. פעם מגיע "דבאח", פעם הכלבייה בצפת ועכשיו "זוגלובק", ואתה הולך ומגלה שאם מגיעים לכזאת רמת רוע, שמישהו צריך לחשמל עגל 15 פעם לפני שמובילים אותו לשחיטה, או איזה עובד שמתחיל לשחק משחק הטבעות בכדורסל עם תרנגולת או כדורעף או כדורגל או אלוהים יודע מה, אז זה באמת לא כשל נקודתי, כפי שאמרה חברתי תמר זנדברג, זה עניין של תרבות. לכן אני חושב שהאמירה הראשונה שלך היא מאוד מאוד חשובה. אנחנו לא ניתן – וזה מה שמנסה לעשות "זוגלובק" בימים האלה – לגלגל את האחריות רק על הש"ג הדפוק. אנחנו לא נסתפק בזה, כי ב"דבאח" מישהו דחף את השוקרים לעובדים, וב"זוגלובק", אם עובדים מגיעים למצב שבו הם משחקים כדורעף עם תרנגולת, אז או שהמנהל יודע מזה ולא עושה כלום כי לא אכפת לו, או שבאמת לא אכפת לו מה קורה על פס הייצור שלו. לכן, אני חושב שהאמירה שלך מאוד מאוד חשובה. אני אגיד את האמירה השנייה שלי בצורה יותר נחרצת כדי שהציבור יבין למה אנחנו מתכוונים. אנחנו אומרים בצורה חד-משמעית: חברות שמתנהגות ככה, אסור לקנות את המוצרים שלהן. אסור לקנות את המוצרים לא של "דבאח" ולא של "זוגלובק". אדוני, נקודה אחרונה. אני רוצה להפנות עוד שאלה: בעקבות תחקיר של חדשות ערוץ 2 מ-2 ביולי, שחשף מקרה התעללות קשה בכלבייה בצפת, סמנכ"ל העירייה שם הורה על המתה המונית ושיטתית של הכלבים בכלבייה על מנת לפנות את השטח לאיזה עסק של מתנפחים של עסקן מקומי. בנוסף, התגלתה התעללות מחרידה, הזנחה והרעבה של הכלבים, עד כדי כך שאחד הכלבים אכל את חברו, את הכלב השני בתא. אני רוצה לשאול אותך, אדוני, על הפיקוח במשרד החקלאות. איכשהו גם אתמול בדיון, וגם ממה שעולה מכל רצף המקרים האלה – מצד אחד יש העמדה המאוד-נחושה והחד-משמעית שלך, ואני לא אומר את זה בציניות, אני אומר את זה במלוא הכנות וההערכה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אם אתם יכולים להגביר את קולכם, אז אני גם אשמע אתכם, בסדר? כן, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מסיים. הגישה הרופסת והמג'עג'עת משהו של הפיקוח לא מסתדרת עם הנחישות והנחרצות שאתה מפגין מרגע כניסתך לתפקיד, הגישה המאוד-לוחמנית, שאני מברך עליה. אני רוצה לשאול אותך: מה ייעשה גם ברמת הפיקוח, וכיצד נמנע את המקרים האלו בעתיד? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. בבקשה, אדוני השר, אתה יכול להשיב על כל השאלות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה, היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני אשתדל מאוד לקצר. אני עומד לרשותכם כידוע, ונפגשתי עם חברת הכנסת קורן, ואני אומר לכל חבר מהבית: אשמח לשבת אתכם לישיבה יותר ארוכה, עם יותר פרטים, כדי לקדם את זה בכוחות משותפים. זה חוצה את הבית הזה, זו הסכמה מקיר לקיר. ממש לא מזהה פה – יש דברים שאומרים "רוב הבית", בעניין הזה זה כל הבית. האחריות היא עלי, זה ההבדל, ואני מתכוון לממש אותה בצורה הכי ברורה. אני רוצה להתחיל, ברשותכם – באמת באמת, התשובה המשמעותית ארוכת הטווח היא חינוך. בסוף אנחנו מבינים שיש לנו כנראה יצרים שונים, ואנחנו מחנכים את ילדינו, נכדינו, את הדורות הבאים, להרבה מאוד דברים, והנושא הזה, לפי בדיקתי הראשונה, לא נמצא מספיק במערכת החינוך. אני מתכוון לשבת עם השר בנט, ואחרי זה כמובן עם גורמי המקצוע, כדי לכלול אותו מגיל הגן: מה זה אהבת בעלי-חיים, מה זה צער בעלי-חיים – לא בגדר ענישה. ילדים, לא צריך לחנך אותם דרך הנבוט, אלא דרך הלב, דרך הרגש. ואנחנו כהורים – אני לא מטיל את הכול על מערכת החינוך, אבל בהחלט מערכת החינוך היא כלי מרכזי. אני אומר לחברת הכנסת קורן שהעמדה לדין – התבטאתי בעניין, אני מודה על הזירוז, ובגדר אין מזרזים אלא למזורזים. זה עבר אלינו עכשיו, אני לא יכול להגיד פה, אני לא עושה דבר – איך נקרא לו – פופוליסטי, ולהגיד: הם יעמדו לדין. יש אנשים, זה מקצועם, יש עורכי-דין, אנחנו לא רוצים ללכלך אנשים, חברות שהן לא בעניין. אז התיק ייבדק. אני מצטער שזה שכב שנתיים – לא אצלנו, במקומות אחרים – אבל אנחנו ננסה עכשיו לתת לזה את הדחיפה הראויה. יודעים אצלי את העניין ובודקים את זה במהירות. המתנה בכלובים – אנחנו צריכים לבדוק. עוד דבר מאוד בסיסי וכללי: תראו, יש לנו הצעה לרפורמה בלול, בענף הלול, שקשורה במידה רבה לעניין של צער בעלי-חיים. זה לא רק זה; גם עניין של מחירים לצרכן, להוריד את המחירים, ואפשר להוריד; זה נוגע לצער בעלי-חיים, בהחלט, ונוגע לדברים נוספים. אנחנו נמצאים במגעים עם האוצר. אני מאוד מקווה שמשרד האוצר ילך אתנו יד ביד. אפשר לעשות את הרפורמה; אני אומר את זה כקביעה. למדתי את הנושא לפרטיו, כולל אתמול בישיבה. אם נצליח לעשות שם את הדברים – חברי לא הזכירו, אני מזכיר – יש בעיה של צער בעלי-חיים בכלובים האלה, לא בתקן הזה. אפשר להמשיך, רק השעה קצרה, יש פה עוד שאלות. יש פה דברים – הרפורמה הזאת למשל היא שינוי באמת דרמטי. זה לא עוד קצת מאותו הדבר, נסדר, נפקח, אלא זה שינוי. אבל לשינוי הזה צריך שיהיו עוד שותפים, אנחנו לא יכולים להטיל את זה רק על המגדלים, שעשרות שנים אנחנו מאפשרים להם לגדל כך, ופתאום להגיד להם: אין, נגמר. זה לא יכול להיות. לחברת הכנסת תמר זנדברג – אני אהיה מאוד זהיר בדברי, אני אומר את זה גם לחבר הכנסת שמולי, אחרי זה אתייחס לדבריך – אני אהיה פה על הבמה מאוד זהיר. אני לא מתכוון לפגוע במפעלים מבלי שהדברים נבדקו עד תום. אני אמרתי את זה בצורה הכי כללית. אני אומר עוד הפעם בצורה הכי כללית, בלי שמות. אני מציע לצרכנים לקנות לפי הטיב, המחיר, הכול, וכן, גם ההתנהלות בנושא צער בעלי-חיים. בלי שמות. בואו, נהיה זהירים. אני מציע לעצמנו, כי לפעמים פוגעים במישהו, ואחרי זה אין דרך לתקן; אי-אפשר אחרי זה להגיד: לא, לא, זו הייתה טעות. אמרנו, לא התכוונו, אני לא יודע מה. הדברים האלה, המפעלים האלה ואחרים, הם בגדר מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחקוך, כמו שאומרים חכמים. ואנחנו בודקים: אתה מתקן באמת? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אוקיי, אנחנו ניתן למפעל לעבוד. עוד הפעם אני מדגיש: זה לא משחרר אנשים מאחריות פלילית או אחרת. ואני מדגיש: אנחנו לא נגמור – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אענה לך. – – – אנחנו לא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – אנחנו לא נסיים את הבדיקות ואת התיקון בש"ג. נגמר העידן הזה. יש אחריות לכל מנהל מפעל לכל הדברים שקורים לו, ובוודאי לעניין צער בעלי-חיים. לגבי המצלמות, אנחנו נעשה תקן יותר מחמיר. גם נוסיף כל מיני מפעלים שאין בהם, אבל גם נעשה תקן שצריך לשמור את הסרטים להרבה זמן, כדי שנוכל להיכנס גם אחורה. האם נאפשר גם לגורמים שהם חוץ-ממשלתיים להיות חלק מהפיקוח? שמעתי את ההצעה עכשיו. אני אבדוק אותה. אני לא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מעבר לשירותים הווטרינריים את הצעת שיהיו עמותות או – לא ילדים וכדומה, אבל – אני שומע את ההצעה עכשיו. תודה. ייבדק. תקבלי תשובה ממני באופן ישיר. <תמר זנדברג (מרצ):> מתי יותקנו המצלמות איפה שאין? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גם על זה אני אתן לך תשובה, כי עכשיו עושים הערכת עלויות. זה ארצי, הרי, זה דבר גדול. עושים הערכת עלויות ומה התקן בדיוק. פה צריך לדייק. ברגע שאתה מטיל חובה אתה צריך לתת דברים מאוד ברורים, אחרת כל אחד יעשה מה שמתחשק לו – לא הבאנו בשורה. אז עובדים על זה. זה לא ייקח הרבה זמן. תנו לנו ואנחנו – אבל בסדר גמור, תלחצו, תשאלו, ואני אעדכן אותך. העברת סמכויות: אני אומר לך, חברת הכנסת זנדברג, אני חושב שזה לא בגדר החתול שומר על השמנת, אלא יש פה – אני אומר מאז שאני נכנסתי, אני לא רוצה להתייחס לאחרים. אין לי מספיק מידע. אני מכבד את כולם. כל אחד עשה מה שהיה יכול. אין, לעניות דעתי – והנחתום עכשיו מעיד על עיסתו – אין מישהו שיכול לומר לי שלא הקשבתי לו, שלא פעלנו בזריזות, בנחרצות, בהקפדה על החוק. להפך, אנחנו מחמירים עכשיו בחקיקה. לכן, אני לא רואה סיבה. תראו, כל העברה כזאת אומרת שזה שנה-שנתיים של שיתוק; אני אומר לכם מניסיון בדברים אחרים. אתה מעביר, אתה צריך להסביר, השר רוצה ללמוד – בצדק, הוא מקבל משהו חדש, הוא צריך להיכנס לעניין, הוא זה, הוא יחשוב. לא יהיה בזה יתרון. אני חושב שוודאי בהתנהלות של המשרד בחודשיים האחרונים – וזו ממש רק ההתחלה. אנחנו לא נפסיק, אנחנו נגביר את הדברים. אין צורך להעביר, ולא רק שאין צורך, זה יגרום נזק. ההעברה עצמה, הטכנית הזאת, כאילו אומרים: נעביר, כאילו זו החלטה פה במליאה וזה נגמר. לא. אז זה רק מתחיל, ולוקח שנה-שנתיים כדי שזה יעבוד באמת. לכן אני חושב שלא צריך. אני מסיים עם חבר הכנסת שמולי. כשאומרים שאי-אפשר לרדת יותר נמוך, אז אני רוצה לצטט, ברשות היושב-ראש, את הסופר ש"י עגנון, שמספר על הבחור שהולך לחברתו, והוא ניגש לפתוח את הדלת, באיזו חצי קומת קרקע, והוא מקבל מכה מהתקרה מעליו. כותב עגנון – את זה שמעתי, אני אצטט את בני בגין, שפעם אמר לי את זה כשאני אמרתי משהו כמוך – אז כותב עגנון ככה, כדאי לזכור: "ללמדך שאין מדרגה שאין נמוכה הימנה". בסדר? מסתבר, ככה, אנחנו רואים שאתה חושב שהגעת לתחתית ועכשיו רק נעלה, נכון? לא. לצערנו הרב – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> הוא יותר התכוון לזה שאתה תמנע אופציה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רגע. הרי זאת אחריותנו – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני מניח. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – וזאת אחריותנו המשותפת, אבל בעיקר שלי. עוד הפעם, אני לא מגלגל לאף אחד את האחריות, שיהיה ברור. אני רוצה שיתוף פעולה, ויש. אני מציין את זה לטובה. זאת אחריותנו, כן, שזה רק יעלה עכשיו. אמרת, אני חוזר עוד הפעם: נגמר עידן הש"ג, בסדר? בוא, נשים שני סימני קריאה. לא שהש"ג אין להם אחריות, אבל הם לא האחראים הבלעדיים, ולא בהכרח הראשיים. ואני מסיים עם צפת: אנחנו שם, כולל כרגע, ברגע זה ממש, בשעה 11:44 – האנשים שלנו שם. אנחנו ערים לזה. עוד הפעם, זה הגיע אלינו באמת מדיווח חיצוני, ואני מודה למי שמדווח. אני מזמין דיווחים כאלה כי אנחנו מטפלים בהם בזמן אמת. היו כבר שם, אבל עכשיו יש ירידה לפרטים עם כל המעורבים כדי לראות מה עושים שם. ואנחנו גם שם, כמו במקרים האחרים, לא מתכוונים לוותר ולא לסלוח. לא אזכיר שום שם. העניין בבדיקה. ברגע שנקבל עובדות, הדברים יטופלו על-ידי השירותים הווטרינריים ויחידת הפיצו"ח – וזו הזדמנות טובה להודות להם על כל הפעולות שהם עושים, ואני אחזק אותם. ואני אומר לכם שיש עדיפות לטיפול בעניין הזה, וכבר ניתנה ההוראה לפיצו"ח. בסדר? בסוף, בכוח-האדם שיש. אי-אפשר להגיד כל הזמן: עוד כוח-אדם ועוד כסף. ככל שיהיה זה טוב, אבל גם הדגשים בתוך המשרד – גם לשירותים הווטרינריים, גם ליחידת הפיצו"ח – הם ברורים. הנושא של צער בעלי-חיים הוא בעדיפות, והלוואי, בעזרת השם, שנדע להשתפר, ומהר. תודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל על התשובה המפורטת בנושא החשוב והכואב הזה, תרתי משמע. אני אגיד לך, אדוני השר, גם אני מברך ודאי על הגישה שלך באופן אישי כחבר כנסת, וגם אלשין לך על השר לביטחון פנים שיושב כאן, חבר הכנסת גלעד ארדן, שתמיד גם הוביל וגם תמך בחקיקה בתחום הזה. אולי יחד אתו תגיעו אפילו למקומות כמו קרבות כלבים ודברים כאלה, שהם אולי בחזקת אותה מדרגה שהיא עוד יותר נמוכה מכל הדברים שהוזכרו כאן. אז אולי יבוא לציון גואל מן העניין הזה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן להשיב על שאילתה דחופה מס' 45 מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. הנושא הוא: קמפיין בריאות הנפש בשפה הערבית. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <45. קמפיין בריאות הנפש בערבית> <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כן. קמפיין משרד הבריאות בנושא הרפורמה בבריאות הנפש בערבית, שאמור כמובן להנגיש את הרפורמה לאוכלוסייה הערבית, מפורסם באתרים שונים כקישור המפנה לדף הסבר בשפה העברית. רצוני לשאול: 1. האם ידוע הדבר לכבוד סגן השר? 2. אם כן – האם יש דף הסבר בערבית? 3. אם כן – למה אין הוא מפורסם? 4. אם לא – למה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. כבוד סגן שר הבריאות, בבקשה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, כל קמפיין, כל פעילות הסברתית מטעם משרד הבריאות מתורגמת לשפות נוספות, ובראשן השפה הערבית. משרד הבריאות מקפיד מאוד על עיקרון זה, כדי שמסריו והנחיותיו יגיעו לכל אזרחי המדינה. הלוואי שזה היה גם אצל החרדים, שהיו מפרסמים בעיתונות החרדית לכולם, אבל זה, לצערי, במקרה לא נכון. בשבועות האחרונים עלה לאוויר קמפיין בנושא הרפורמה בבריאות הנפש שנכנסה השבוע לתוקף. כמו בכל הקמפיינים האחרים, גם קמפיין זה תורגם לערבית ושודר בערוצים בשפה הערבית. הקמפיין כלל לא רק את התשדיר, אלא נעשה גם שימוש באתר אינטרנט של משרד הבריאות בשפה הערבית. כתוספת לקמפיין ולחיזוקו מופיעה גם הפניה לאתר האינטרנט של משרד הבריאות, שגם שם רוב החומרים מתורגמים לערבית. משרד הבריאות עושה כל מאמץ שמסריו והנחיותיו יגיעו לכל אזרח, בכל השפות ובכל הערוצים. כפי שציינתי, הלוואי שזה היה גם לגבי העיתונות החרדית. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אפשר שאלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן. כן, בבקשה, שאלה נוספת, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> האמת, יהיו כמה שאלות, אבל כולן בכיוון אחד: את האמת, אני מודה על התשובה, אף שבשטח לא רואים את זה, כי בעצם הפרסום שמתקיים באתרי האינטרנט – זה רק אומר שזה פרסום לרפורמה. אתה נכנס לזה – זה מעביר אותך ישר לשפה העברית, להסברים בשפה העברית. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> ששם גם – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה לא – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – יש ערבית. שם גם יש ערבית. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> יש ערבית באופן כללי באתר, אבל בדיוק – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לכל, לכל – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – החומר שמסביר על הרפורמה לא קיים – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – באופן ברור. אבל יש לי גם שאלה. כבוד סגן השר הבטיח להתערב בענייני פיטורי עובדים – אנחנו מדברים במיוחד על מרכזי הטיפול של "לטיף" בשפרעם ובאום-אלפחם – בינתיים מכתבי הפיטורים עדיין קיימים, והעובדים עדיין מחכים לדעת מה יהיה אתם. יש הרבה מטופלים שמדווחים שאין ממש מענה בקו החם שהמשרד פתח בעניין הרפורמה. ורציתי לשאול: האם זה נכון שהציבור החרדי מוחרג בנושא הסודיות במרפאות של "בית חם"? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> זהו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד שני שואלים נוספים. הרשימה כבר סגורה. בבקשה, אדוני סגן השר. אה, קודם השואלים, בבקשה. באסל גטאס הראשון, בבקשה, שאלה נוספת. אחר כך ניתן לך אפשרות להגיב. ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. דב חנין, לצערי הרב אני לא יכולה, כי שניכם מאותה סיעה. בבקשה, גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, היושבת-ראש, חברי הכנסת, עניין השפה, במיוחד במשרד הבריאות, הוא עניין רגיש. ניסיתי גם בכנסת הקודמת לקדם חוק בעניין התרגום במוסדות הרפואיים, כי החולים מגיעים ונחשפים – בעצם, כל מי שבפרוזדור מוזמן לתרגם להם, כי חלק גדול מהחולים לא יודעים עברית. לצערי הרב, הממשלה התנגדה, נתקלנו בהתנגדות ועדת השרים דאז. ובכל המרפאות, מרפאות מרכזיות של קופות-החולים וגם במרכזים רפואיים של המדינה יש בעיה שיישום שתי השפות לא קיים. אם אתה רוצה, אתה נכנס, אין מספיק הנחיות בערבית, או מה שכתוב על הדלתות, ואני חושב שצריך אסטרטגית שכבוד סגן השר ינחה ויעקוב אחרי העניין הזה של השפה הערבית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. שואל נוסף, חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני כבוד סגן השר, אני רוצה להוסיף עוד שלוש שאלות: 1. משיחות שלי עם אנשי הקופות, קופות-החולים, הם טוענים שעדיין – התחילו ברפורמה, אבל עדיין לא סגרו את התעריפים. וכל שאלת הקפיטציה, התעריפים עדיין לא סגורים והם לא יודעים מה התעריפים. שאלה אחת. התוספת, האם אתה יכול להתחייב ששום מרפאה, כמו שהובטח, לא תיסגר ושום עובד לא יפוטר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה. לחברת הכנסת סלימאן אני רוצה להגיד, קודם כול, אין חריגה לאף אחד, מה שיש יש לכולם. אנחנו שוקלים, כדי שלא יתפרסמו, יודלפו, הנתונים של אלו שיש להם בעיות בריאות הנפש, לחזור למה שהיה קודם עם מספרי זהות – זה יהיה לכולם – שלא ידלוף. אז יש לנו את מה שהיה עד היום דרך מספרי זהות, אני לא רוצה לפרט ברבים, ויש דרך שעושים את זה כך שאף אחד לא יודע. מה שיקרה, שיהיה קשה להיכנס לזה, וזה יהיה לכולם, לא יהיה רק לחרדים או לערבים, לכולם יהיה אותו דבר. ב. בקשר למכתבים על בריאות הנפש, בריאות הציבור בעצם, מה שהיה, מה שהבאתם לי בשבוע שעבר, בדקתי את זה אישית. ברור שבאגודה לבריאות הציבור מחפשים את משרד הבריאות, כי אנחנו עזבנו אותם, פיטרנו אותם בנושא של האחיות וכל מיני דברים, אז ברור שהם מחפשים כל עילה. את כל המכתבים שהם שלחו וטיפלו אנחנו העברנו, אף אחד לא נשאר בחוץ. העברנו לדרך אחרת, למישהו אחר, ולכן אין שום פיטורים שם. אני רוצה לענות לחבר הכנסת מאיר כהן בהזדמנות הזאת: לא יהיו פיטורים, חד-משמעית. לא רק שלא יהיו פיטורים, אני צריך עוד עובדים, חסרים לי. ולא רק שמרפאות לא ייסגרו, הוספנו 61 מרפאות בינתיים, ואנחנו מצפים שיוסיפו עוד מרפאות. ולכן – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא יהיו פיטורים? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מוכן לענות על עוד שאלה אם את רוצה עוד שאלה, אבל קודם כול אני אסיים את התשובה. ולכן, כל הדברים האלו – זה לא נכון. אם אני עונה לך כבר אז אענה לך גם לגבי קופות-חולים. סגרנו עם רובם, יש עוד פה ושם שצריך לסגור, אף שכולם עובדים כבר, אבל לא סגרנו את התמחיר. נדמה לי שרק עם אחד, אם אני לא טועה. הגדולים, עם כולם סגרנו. ואני מצפה שזה יסתיים ממש בימים הקרובים. כללית, אני רוצה גם לענות לחבר הכנסת באסל, לכל מי שדיבר כאן – מה שנמסר לי במשרד, וגם עקבתי קצת אחריו ביום-יומיים האחרונים, יש מספיק מענה בשפה הערבית. אבל לאור זה שאתם מעירים עוד הפעם, אני מוכן לבדוק את זה עוד הפעם, ואם נצטרך אני לא אהסס לתגבר. מה שמופיע שם, שיש פרסום, ועל חלק מהדברים הם אומרים שתבואו לאינטרנט למתווה של משרד הבריאות, ושם זה גם בערבית וגם בעברית, ולכן אפשר לקבל את הכול. אם אני ארגיש – ואמרתי, אני אבדוק את זה – שחסר, אני לא אהסס ואני אתגבר את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יופי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בעניין הפיטורים, כנראה זה לא מחלחל לשטח. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אני אמרתי – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אמרתי את מה שבדקתי אישית. לא יודע איך עוזרים – מה שבדקתי אישית. לא יהיו פיטורים, אין פיטורים. כל אלו שהיו שם – העבירו את זה למקום אחר. אני לא יודע אם כולם רצו, זה עוד סיפור, רגע אחד. אבל, שוב הפעם, אם ההנחיה לא ירדה לשטח, אני אבדוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. שאילתה של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <44. הוצאת כספי ציבור על מסיבת פרידה> <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, הוצאו כספי ציבור בסכום אדיר של 370,000 שקלים על אירוע סגור, אירוע פרטי, אירוע פרידה מהמפכ"ל דנינו. האירוע הזה כלל סטנד-אפיסט, זמרת ואפילו ספר ילדים שהוצא ב-250 עותקים. שאלות מרכזיות: 1. האם יש אי-אלו נהלים באשר לאירועים כאלה? 2. באישור מי הופק האירוע בסכום הדמיוני? 3. מדוע האירוע היה סגור לתקשורת והתקשורת גורשה משם בבושת פנים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח תשובתי אני מבקש קודם כול להדגיש ולהבהיר שההחלטה על אופי אירוע הפרידה ממפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו התקבלה, למעשה, עוד לפני שאני נכנסתי לתפקיד שלי. לכן ההתייחסות שתובא בפניכם היום מבוססת על נתונים שקיבלתי ממשטרת ישראל, אם כי יש לי איזו הערה בסוף התשובה. בתאריך 30 ביוני 2015 נערך אירוע פרידה של משטרת ישראל מהמפכ"ל היוצא רב-ניצב יוחנן דנינו. האירוע נערך במכללה הלאומית לשוטרים בהשתתפות ראש הממשלה, נשיא המדינה, נשיאת בית-המשפט העליון, שרים, סגל א' ומוזמנים נוספים – אזרחים ושוטרים. העלות הכוללת של האירוע, לפי המידע שנמסר לי, היא כ-410,000 שקלים. לגבי הטענה על העלות, תכף אתייחס, אבל היו גם כל מיני טענות על נושא הכנת ספר ילדים. בקשר לזה, לפי מה שנמסר לי ממשטרת ישראל, הספר הוכן ביוזמת קצינת החינוך ויחידת המורשת של משטרת ישראל, שהכינה את הספר הזה כמזכרת למפכ"ל על מנת שיחלק אותו לסגל לשכתו. על-פי המשטרה, לא תוכננה חלוקת הספרים או יתרת העותקים ביום האירוע, והם נמצאים בבית המורשת של משטרת ישראל. לעניין מתווה האירוע, המפכ"ל היוצא הטיל את האחריות הכוללת לניהול האירוע על לשכתו, והיא הפיצה פקודת התרעה על היערכות לאירוע לכלל הגורמים הרלוונטיים. ועכשיו לשאלתך על הנוהל – במשטרת ישראל קיים נוהל שעוסק בעריכת אירועים משטרתיים, והוא קובע כל מיני תנאים כדי לערוך את האירוע ולהזמין אליו אורחים. אני יכול להקריא את עיקרי הנוהל: 1. האירוע ייערך במקום ובאופן שלא יפגעו באינטרסים של המשטרה ובתדמיתה ויהלמו את המעמד; 2. אין במקום עריכת האירוע ובאופן עריכתו משום הזדהות עם גוף פוליטי; 3. האירוע ייערך במקום מורשה על-פי חוק רישוי עסקים; 4, התשלומים הכרוכים בעריכת האירוע יבוצעו בהתאם לנוהלי החשבות; 5. לפני כל אירוע משטרתי תוגש תוכנית מפורטת; 6. לא ייאמרו באירוע משטרתי שנוכחים בו גורמי חוץ דברים שיש בהם מידע מסווג הנוגע לפעילות המשטרה. בהתאם להודעת המשטרה – אני חוזר, הודעת המשטרה – הנהלים קוימו באירוע הפרידה. עכשיו להערות, או לתוספת, שלי – כיוון ששוב, אני מדגיש, אופי האירוע הזה, הוחלט עליו עוד לפני כניסתי לתפקיד, אבל אני לא יכול להתחמק מלענות על שתי השאלות שלך. אני לא בטוח שהאירוע הזה לא פגע בתדמית של המשטרה ובאינטרסים שלה, וזה בעצם הסעיף הראשון של התנאים לעריכת אירוע משטרתי. ולכן בהקשר הזה אני מתכוון לבקש מהמפכ"ל החדש, לאחר שהוא ימונה על-ידי הממשלה, לבחון בעצם את הנוהל לעריכת אירועים משטרתיים ולהביא בפני המלצות. אותו דבר בדיוק אני יכול לומר לגבי ההחלטה לסגור את האירוע בפני עיתונאים. ברור שזו סוגיה לא פשוטה, שיש בה, מצד אחד, את זכות הציבור לדעת. לא בדיוק ברורה ההגדרה של האירוע, אם זה אירוע פרטי, ציבורי, ודאי שברגע שהוא ממומן – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – ודאי כשהוא ממומן בכספי ציבור, ואני מסכים, אני מסכים, אני לא מתווכח. אני חושב שהמשטרה תצטרך – תראו, יש פה תמיד מין דילמה בין העצמאות של המשטרה לנהל את ענייניה ועד איפה שר ממונה אמור להתערב. בהקשר הזה נתקבלו החלטות טרם כניסתי שעל-פי הודעת המשטרה הן על-פי הנוהל שלהם לעריכת אירועים. לגבי גובה הסכום שהוקצה, איך זה משליך על הסתכלות הציבור והתדמית של המשטרה – כפי שאמרתי, אינני בטוח שלא הייתה כאן פגיעה באינטרסים ובתדמית של המשטרה. לכן מפכ"ל חדש מבחינתי צריך לבחון את נוהל עריכת האירועים, כולל הסוגיה של פתיחות אל מול התקשורת והציבור – בסופו של דבר לא מדובר פה בחקירה או בפעילות משטרתית מובהקת – והוא יביא בפני המלצות לנוהל חדש בנושא הזה, ולאחר שאאשר או לא אאשר תוכלי להתייחס ולומר את דברייך בהקשר הזה. בכל אופן, אין ספק שראוי להעלות את הנושא על סדר-היום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאלה מהצד, בבקשה, שאלה נוספת של חברת הכנסת סבטלובה <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> האם תשקול להכניס את עניין התקרה של גובה הסכומים שמוצאים על אירועים מסוג זה? כי הרי אין סוף אף פעם לבזבוזים ולהוצאות, ובמצב שהמשטרה נמצאת היום הרי זה לא סביר שכמעט חצי מיליון שקלים – כי היו עוד אירועים נוספים בגובה של 170,000 שקלים, שנודע לנו עליהם, אירועים פרטיים בתחנות ובמרכזים כאלה ואחרים, ואז זה מצטבר אפילו ליותר מחצי מיליון שקלים. אז האם תשקלו להנהיג איזו תקרה לאירועים כאלה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> התשובה היא כן. אני חושב שראוי להגביל בסכום, ודאי. תמיד כשמדובר בכספי ציבור זה לא הכסף שלנו, וצריך להגביל. אני רק לא הייתי מציע לשים את כל הפוקוס – אף שהעיתונות שמה אותו – דווקא במשטרת ישראל. היה אירוע, ראוי גם לכבד מפכ"ל יוצא אחרי עשרות שנים של שירות באירוע מכובד. אני מציע גם לא תמיד ללכת אחרי כל כותרת וכל דבר. תאמיני לי, ואני בטוח שעוד תגלי את זה, יש מקומות שמקבלים הרבה פחות פוקוס והבזבוזים בהם הם פי-מאה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> נגיע גם אליהם. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן, נגיע גם אליהם, אני בטוח, ועדיין זה לא פוטר אותי מהאחריות שלי כשר לבחון איפה אפשר להתייעל, איפה אפשר לחסוך, ואני מתכוון לעשות את זה בקדנציה הזו. תודה רבה לך על השאילתה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. אדוני השר, עוד דקה, יש שאלה נוספת של חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, לצערי כל יום, כל בוקר, אנחנו קמים למעשה רצח ביישובים הערביים. רק סקירה מהירה: אתמול נרצחה אישה בערערת-אלנגב, לפניה – צעיר בג'לג'וליה; לפניו בטתרה, בעראבה, במכר – על משפחה, בטייבה; כל זה בשבוע או עשרה ימים. אני חושב, על הנושא דיברנו הרבה, ונוסיף לדבר, ואנחנו נתמיד להתריע על הנושא החשוב והחמור הזה, שהפך כמעט לסכנה קיומית על החברה הערבית. לכן, כבוד השר, אני חושב, תפיסת הפושעים, איסוף הנשק, מבול הנשק – על המשטרה לעשות את זה ובמהירות. אני חושב שצריך תוכנית חירום כדי להחזיר את הביטחון והבטיחות, שאיבדנו אותם בכל יישוב ערבי. בקשר לשיתוף פעולה, שתמיד שואלים אותנו – אנחנו מוכנים לשיתוף פעולה בנושא הזה, בתחום הזה, עד הסוף. אבל, בעיקר – אני יודע שנעשים דברים, אני לא מאלה שאומרים: המשטרה לא עושה שום דבר. לא, נעשים דברים, אבל זה לא מספיק, צריך יותר. שאלתי: האם באמת, לאור כל מה שסקרתי ולאור ההידרדרות, יש תוכנית חירום באמת, שנדע איך לעמוד בפני הקטסטרופה הזו? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. בבקשה, אדוני כבוד השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה על שאלת ההמשך. אני, מיומי הראשון בתפקיד, אומר בכל מקום שיש לי כוונה להרחיב באופן משמעותי את שירותי השיטור שצריכים להינתן למגזר הלא-יהודי, וכפי שציינת, מי שסובל קודם כול מהמחסור הזה אלה באמת אזרחי ישראל במגזר הערבי. כשאתה מסתכל על אחוז ההיפגעות שם מעבירות של אלימות קשה עד כדי רצח, אתה רואה כמה נפגעים יש בתאונות דרכים, כמה יש משימוש בנשק בלתי חוקי, והמספרים הם בין פי-שניים לפי-שלושה בחלק היחסי של אזרחי ישראל הערבים, לפי חלקם באוכלוסייה. ולכן בהקשר הזה אמרתי שאני איאבק גם בתקציב המדינה הקרוב. גם בסיכומים שהיו לי עם ראש הממשלה על הצטרפותי לממשלה הצבתי את זה כאחד משני הנושאים המרכזיים שאני אתן בהם דגש. כפי שציינת, אני מבקש ומצפה ומקווה שאני אקבל את שיתוף הפעולה בהרחבה הזאת של שירותי השיטור במגזר הערבי מכם, מחברי הכנסת שהציבור בחר כדי לייצג את המגזר, מראשי הרשויות. ואני הייתי מבקש, כי שמתי לב לאיזה ניואנס בדבריך, שלא ייאמר שמשטרה זה לגיטימי רק לגבי עבירות או תחומים שבהם אתם מוצאים לנכון לשתף אתם פעולה או להדגיש. כי אמרת: בנושא הזה של איסוף הנשק הבלתי-חוקי אנחנו כמובן נעשה את זה יחד בשיתוף פעולה. אני חושב שאכיפת חוקים – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר, גם בעבירות בדרכים, שגורמות לתאונות דרכים, גם של נהיגה בלי רישיון, גם של עבירות תכנון ובנייה – בכל עבירה על החוק שמשטרה צריכה לאכוף בה, והיא צריכה לאכוף באופן שוויוני על כל אזרחי מדינת ישראל. אני חושב שהמנהיגות של כל חלקי החברה הישראלית צריכה לדרוש את זה ממני ומהמשטרה – שיינתנו גם שירותי שיטור באופן שוויוני. ואני מאוד מצפה לשיתוף הפעולה הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפני שאנחנו עוברים להצעות חוק – הודעה של מזכירות הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ב–2015, והצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה), התשע"ה–2015 – שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכיבה בטוחה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1569/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, רבותי, אנחנו עוברים להצעות החוק. הצעת החוק הראשונה שאנחנו דנים עליה היא לתיקון פקודת התעבורה (רכיבה בטוחה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מירב בן ארי. ההצעה הזאת קיבלה פטור מחובת הנחה והיא בתמיכת הממשלה. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, זו הצעת חוק ראשונה שלי, אז זה נורא מפריע לי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אני מבקשת. <מירב בן ארי (כולנו):> – – כי זה מרגש, וזה חוק ראשון, וזה חוק חשוב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת בהלול, חבר הכנסת חיים ילין. מי ששומע אותי, בבקשה לשבת במקומכם ולתת לחברת הכנסת להציג את החוק הראשון שלה. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. אני רוצה להודות לאדוני שר התחבורה והבטיחות בדרכים על התמיכה בהצעת החוק, ולשר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. תראו, בעיית האופניים החשמליים במדינת ישראל כיום היא מכת מדינה. יש היום יותר מ-120,000 אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים שנעים בכבישים ועל המדרכות. רבים מהרוכבים הם נערים ונערות מתחת לגיל המותר בחוק. הם מעורבים בתאונות דרכים, ודווקא נתון מעניין הוא שרוב הנפגעים הם הרוכבים עצמם. המטרה של החוק החשוב הזה היא להגן על הרוכבים אך גם על הולכי הרגל. חלק מהשינויים שיהיו בחוק ישתנו כנראה בוועדת הכלכלה, אבל נושא אחד הוא ברור, והוא – לתת את הסמכויות לפקחים ברשויות המקומיות. אי-אפשר להמשיך במצב היום, שרק שוטרים יכולים לתת קנסות או אפילו לא קנסות – העונש המגוחך שיש היום בחוק, אתם יודעים מהו? אני אגיד לכם: – להוציא את האוויר מהצמיגים של האופניים. זה העונש. בן-אדם בן 85 נהרג לפני חצי שנה בתל-אביב מפגיעה של אופניים חשמליים, וזה העונש שאנחנו נותנים היום. האחריות שלנו כמחוקקים היא ליצור איזה מנגנון הרתעה, שבו רוכבי האופניים יחשבו פעמיים לפני שהם יגדילו את נפח המנוע ואת המהירות מ-25 ל-50-40 קמ"ש. כשאימא או אבא יחליטו לקנות מתנה לבר-מצווה או לבת-מצווה אופניים חשמליים הם יחשבו ויבינו כי היום, לפי החוק, מותר לרכוב רק מגיל 14 – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה זה גם אופניים רגילים? <מירב בן ארי (כולנו):> האופניים הרגילים, אני אדבר על זה, זה לעניין הסמ"סים והדיבור בטלפון בזמן הרכיבה. רגע, אני רוצה להבהיר משהו גם לך, כתל-אביבית לתל-אביבית – גם אני רוכבת על אופניים. מהרגע שאני – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה למרר את החיים לבני-אדם? <מירב בן ארי (כולנו):> לא, כי זה לא העניין של למרר. זה עניין פשוט מאוד, שבו צריך לתת חוקים כלשהם. תראו, מה שקורה כאן בשנתיים האחרונות בכל מה שקשור באופניים לא היה. לא היה מצב כזה במדינת ישראל. לא היה מצב שרק בחודשים ינואר-פברואר 2015 יש קרוב ל-70 נפגעים. בואי אתן לך את הנתונים, שתדעי, לפני שאת הולכת: 40% מהמאושפזים הם גילאי 10–14. כלומר, מראש הם רוכבים בניגוד לחוק. סיפרתם על אנטוניו רעיה שנהרג באופניים חשמליים. אני רוצה להסביר: עד היום לא היה הרוג מאופניים בכלל. בשנה האחרונה, בחודשים הראשונים של השנה, יש עלייה של 237%. 10% מהפצועים הם פצועים פציעות אנושות, פציעות קשות, אחד מהם נפטר במהלך האשפוז; 8% אושפזו בטיפול נמרץ; 14 מהם הולכי רגל. כלומר, רוב הפגיעות הן בכלל ברוכבים עצמם. מכון גרטנר מוצא שאם אנחנו נמשיך בכיוון הזה ללא אכיפה, אנחנו נגיע עד סוף 2015 לקרוב ל-600 נפגעים מאופניים. יש עלייה גבוהה, ואנחנו צריכים להתייחס לכך. תראו, הרכיבה על אופניים היא חיובית גם מבחינה אקולוגית וגם מבחינה כלכלית. אני בעד אופניים, אני רוכבת על אופניים בעצמי. כל סופי השבוע בתל-אביב – זו הדרך הכי נוחה להתנייד. אבל כרוכבת אופניים אני מרגישה את הסכנה כל הזמן. וזה ילדים קטנים, וזה אנשים מבוגרים. אימהות מפחדות להשאיר את הילדים בגינה הציבורית כי הן חוששות שהם יידרסו. נערים ונערות צעירים שקונים אופניים ומרחיבים את נפח המנוע; מ-25 קמ"ש, שמותר לפי החוק, ל-50-40. אופניים שנוסעים עם נפח מנוע שמאפשר 50-40 קמ"ש על מדרכות תל-אביב זה כמו אופנוע לכל דבר, ולכן הסמכויות חייבות להינתן לפקחים ברשות. אני רוצה גם לחדד ולומר שהסכום שייאסף מהפיקוח יהיה לטובת הקמת שבילי אופניים ברשות המקומית, וזה דבר מאוד חשוב בעיני. אין לי שום מטרה לפגוע ברוכבי האופניים, אין לי גם מטרה לפגוע בחנויות שמוכרות את האופניים, אבל לא יכול להיות שכשאתה בא לקנות אופניים, אתה לא יודע את פקודת התעבורה. לא יכול להיות שהורים מגיעים לחנות – ואני לא אומרת שזה בכל החנויות, אבל בחלק מהחנויות מציעים להם שדרוגים. אותה מצערת, שאמורה לאפשר 6 קילומטר ולהיעצר שם, אפשר להרחיב אותה, וזה יוצר את אותן פגיעות. תראו, היו אופניים; תמיד היו אופניים במדינת ישראל, אבל מה שיש בשנתיים האחרונות במדינת ישראל, כמות הפגיעות בהולכי הרגל, לא הייתה אף פעם, וכאן אנחנו צריכים להתמקד. חשוב לי גם לחדד נקודה מסוימת: אני לא שיניתי את פקודת התעבורה, אני לא מתיימרת לשנות את פקודת התעבורה, אבל אני בהחלט באתי ואמרתי שהגיע הזמן להוסיף ביחד עם המשטרה גם לפקחים את הסמכות, וזה הדבר הכי חשוב בעיני. היום, כשאני מדברת עם רוכבי אופניים חשמליים – אני מספרת על זה תמיד, שלפני שהגעתי לכנסת זו הייתה העבודה שלי. אומרים לי הנערים שלי, בני 14-13: מירב, אנחנו לא סופרים את המשטרה כי גם ככה אנחנו לא מעניינים אותה. ואתה רואה ילד בן 14, אחד הנערים שלי שנפצע רק לפני שנה, מחזיק את הטלפון, רוכב על אופניים עם יד אחת, מרכיב את אחותו בת ה-12, שגם זה אסור, ונוסע על 40 קמ"ש. תגידו לי אם אנחנו לא מחכים שיהיו עוד נפגעים או הרוג נוסף כדי לאסור את התופעה הזאת בחוק? אני רוצה לסכם ולומר: אני בעד אופניים; אופניים הם כלי חשוב גם מבחינה אקולוגית, גם מבחינה חברתית, גם מבחינה כלכלית זה חיסכון, אבל בפיקוח ובזהירות. לדעת שאתה לא לבד, לא על הכביש ולא על המדרכה. ואגב, אם החלטת כרוכב אופניים לרדת לכביש – כל הכללים והתמרורים מחייבים אותך. אתה לא יכול להסתובב כאילו אתה נמצא לבד. ויש לנו כללים, ויש לנו אחריות, ואני בטוחה שכשהנושא יגיע לוועדת הכלכלה אנחנו נדבר על הרחבה של הנושא ואולי שינויים בחוק. אבל הנושא המרכזי, שעליו אנחנו מצביעים, הוא לתת סמכויות לפקחים ברשות. רק הפקחים ברשות, שזמינים ונמצאים, יכולים לאכוף ולשים קץ להפקרות שקורית ברחובות ארצנו ובכבישים בנושא של אופניים חשמליים. אני רוצה לסכם במילה אחת להורים – בטח מי שהורה כאן וגם הורים ששומעים את הדברים שלי: אתם אחראים. אתם לא יכולים לקנות יותר מתנה לבר-מצווה או מתנה לבת-מצווה. זו מתנה לא חוקית – לקנות אופניים חשמליים לילדים מתחת לגיל 14. אני קוראת להורים ללמוד את פקודת התעבורה, להבין את האחריות שלכם; לחנך את הילדים שלכם לנסוע באחריות, אבל בעיקר להבין שהאחריות היא שלכם, בטח כשהילדים הם קטינים. ולאותם ילדים או בני-נוער או מבוגרים שנוסעים על אופניים חשמליים – אנא מכם, כל המטרה של החוק הזה היא בסך הכול לחדד את הזהירות ואת הבטיחות בדרכים, אבל להבין שההפקרות הזאת חייבת להסתיים. אני מאוד מקווה שתצביעו בעד, מתוך האחריות שלנו כמחוקק ומתוך ההבנה שמה שקורה בשנתיים האחרונות עם רוכבי האופניים החשמליים בארץ זה לא קרה וזה לא היה בכל השנים, משנות ה-50 בערך, כשנכנסו הנושאים של האופניים למדינת ישראל. תודה רבה. אני מקווה שתצביעו בעד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, עניינה של הצעת החוק שהגישה חברת הכנסת מירב בן ארי הוא הסדרת הרכיבה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר חשמלי, על-ידי קביעת איסורים שבצדם סנקציה, שיחולו הן על העוסק בממכר אופניים והן על רוכבי האופניים, וכן הרחבת סמכויותיהם של הפקחים העירוניים לשם ייעול האכיפה בנושא. בין האיסורים שנקבעו בהצעת החוק ובגינם יוטל קנס של 300 שקלים: חובת החזקת כידון בשתי ידיים, איסור אחיזת טלפון נייד ושליחה או קריאה של מסרון, איסור רכיבה על מדרכה, איסור שימוש באופניים עם מנוע עזר מתחת לגיל 14 שנים ואיסור הרכבת אדם אחר בטרם מלאו למרכיב 14 שנים. כמו כן, מוצע להטיל חובה על בעל עסק לממכר אופניים עם מנוע עזר לספק לצרכן מסמך המפרט את כל האיסורים החלים עליו כרוכב. עוד מוצע בהצעת החוק להרחיב את סמכויותיהם של פקחי הרשויות המקומיות, על מנת שיוכלו לאכוף את החוק בנוגע לעבירות על האיסורים שנקבעו ברכיבה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר. יצוין כי מרבית העבירות הנכללות בהצעת החוק מעוגנות כבר כיום בתקנות התעבורה, ומשרד התחבורה מכיר בחשיבות הסדרת הרכיבה לשם שמירה על ביטחונם ובטיחותם של רוכבי האופניים והמשתמשים הנוספים בדרך, וביניהם הולכי הרגל. בדיון שנערך בוועדת השרים לחקיקה החליטה הממשלה לתמוך בהצעה ולהעבירה לקריאה טרומית, בכפוף לתיאום עם משרדי התחבורה, המשפטים וביטחון הפנים, במקביל לקידומה של הצעת חוק ממשלתית המקודמת על-ידי המשרדים האמורים, שעיקרה קביעת סמכות לרשויות המקומיות למינוי פקחים לאכיפה בנוגע לעבירות אשר ייקבעו בתוספות. אשר על כן, אנחנו תומכים בהצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. הגיעה אלינו בקשה להתנגדות מחברת הכנסת שלי יחימוביץ. את יכולה – בבקשה – להגיע לכאן. יש לך שלוש דקות להסביר את ההתנגדות, ואז, מירב בן ארי, תהיה לך אפשרות להגיב. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת בן ארי, אני בטוחה שכוונתך לטובה, אין לי ספק, וגם אין בכלל מחלוקת בדבר הצורך בהסדרה של האופניים החשמליים, שהם סוג של כלי רכב שנוסף לחיינו במפתיע, והמחוקק לא נערך לו מעולם, כיוון שהמחוקק מכיר אומנם רכב דו-גלגלי עם מנוע עזר, אבל בשבתו כאופנוע ולא בשבתו כאופניים. ולכן נוצר כאן יצור כלאיים, שמי כמונו שגר במטרופולינים מכיר גם את נזקו, גם את האופן שבו לעתים כלי רכב כזה מפחיד אנשים מבוגרים, גורם נזקים וכן הלאה. הדבר שמטריד אותי, ולכן לא אוכל להצביע בעד הצעת החוק שלך – ושוב, אני משוכנעת במניעיה הטובים – הוא העובדה שהחקיקה חלה לאורך כל מסלול החקיקה גם על אופניים רגילים ולא רק על אופניים עם מנוע עזר. אני חייבת לומר משהו בהקשר הזה. מדי פעם, פעם בשנה, שנתיים, שלוש, באים מחוקקים שמבקשים להגן על הציבור מפני עצמו ומחוקקים חוקים שנוגעים לרוכבי אופניים רגילים, לכאורה כדי להיטיב אתם, לגונן על חייהם וכן הלאה וכן הלאה. אין כלי מועיל לחברה יותר מאופניים. רכיבה על אופניים מורידה באופן משמעותי, ככל שהתכיפות בה גדלה, את זיהום האוויר. אדם שרוכב על אופניים במקום לנסוע ברכב ממונע מסכן פחות חיי אדם, ומסכן גם פחות את עצמו, באופן אבסורדי, בוודאי כשהוא נוסע בתוך מטרופולין. אני לא מדברת על רוכבים מקצועיים שהם רוכבי כביש, והם מחויבים למשל בחובת חבישת קסדה; לא כמו רוכבים רגילים בתוך הערים שפטורים מחבישת קסדה בגלל חוק, אגב, שאני חוקקתי בשעתו עם חברי כנסת נוספים. לעתים המגבלות הרבות שמעתירים על רוכבי אופניים גורמות לכך שפשוט יהיו פחות רוכבי אופניים. זאת התוצאה המיידית. יותר זיהום אוויר, פחות מקומות חניה, יותר עומס בכבישים, יותר מפלצות ברזל שמאיימות על חייהם של אחרים. ויש איזו ראיית מקרו, שצריך להיות מצוידים בה, וראיית המקרו הזאת מחייבת הקלה על חייהם של מי שמשתמשים ברכב דו-גלגלי, שהוא תמיד תמיד תמיד פחות מסוכן לאחרים מאשר רכב ממונע. זה ודאי. אם אכן יובהר שהחקיקה הזאת נוגעת אך ורק לאופניים חשמליים ולא לאופניים רגילים – ואני מודה שגם אני משתמשת יומיומית באופניים רגילים, וכמוני יותר ויותר אנשים שגרים בוודאי בערים הגדולות, אבל גם ביישובים כפריים ובפריפריות – אם החוק הזה אכן יחול רק על אופניים עם מנוע עזר, ודאי שאשמח לתמוך בו. כמוני גם חברי, אין לי ספק. אבל כיוון שכרגע הוא חל על אופניים רגילים, שזה בלתי מידתי לחלוטין – העובדה שיהיה אפשר להעניש אדם שלא מניח את ידו על הכידון, זה גובל הרי באבסורד. אני בטוחה שגם את לא מתכוונת לכך. ובהמשך החקיקה נשמח כמובן לתמוך בחוק הזה ככל שהוא ישופר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מבינה שמירב רוצה לענות. בבקשה, חברת הכנסת בן ארי. שלוש דקות. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה רק להתייחס לדברים שאמרת. גם אני רוכבת על אופניים, וגם אני גרה – אנחנו גרות באותה עיר. אבל נוסף על העניין של אופניים חשמליים, כן, אין ספק שגם אופניים רגילים שנוסעים עליהם בפארק או ברחובות ארצנו, ולעתים, את יודעת, גם בירידות או מקומות מגיעים כמעט ל-40-30 קמ"ש – גם הם מסוכנים להולכי הרגל, אין מה לעשות. ובעיני, אם אתה רוכב על אופניים, כן, צריך ששתי הידיים שלך יהיו על הכידון. אתה לא יכול לסמס תוך כדי, אתה לא יכול לסמס ולרכוב על אופניים, אתה לא יכול לדבר. כרגע בחוק, את יודעת, אין בעיה בשימוש באוזניות. אבל בסוף כן צריך שתי ידיים על הכידון, כן צריך להסתכל על הולכי הרגל, צריך להסתכל על אנשים זקנים, על ילדים שחוצים. בעיני, כשאתה רוכב על אופניים, תרכב על אופניים. אל תסמס, אל תתקשר. אני לא יודעת, הרי למה מאוד קל ברכבים להגיד לאותו אדם שנוהג: תנהג עם שתי ידיים על ההגה? מבחינתי זה אותו דבר. ואני אגיד עוד משהו בעניין הזה. כמה שאני אבוא ואגיד שאני בעד אופניים – אני בעד אופניים. זה אקולוגי, זה ירוק, זה מונע ממני לחפש חניה ביום שישי – אבל הנה אני אומרת: מהרגע שעלית על אופניים, אתה חייב להבין שכל הכללים, כל התמרורים – הכול חל גם עליך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> נכון, נכון, נכון. אז תגידי לי, חברת הכנסת שפיר, האם את חושבת שעונש כמו להוריד אוויר מהצמיגים הוא עונש לגיטימי? זה העונש שהיום מגדירה הפקודה. אני באה ואומרת: קחו את החוק – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה לא נכון. היום אין שום פקודה שאומרת שאסור לנסוע על אופניים ביד אחת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני אתייחס, כי חשוב לי להבהיר את הנקודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בניגוד לנסיעה במכוניות, אנחנו בעד נסיעה באופניים. אנחנו רוצים – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מירב, הערבוב שעשית בין אופניים חשמליים לבין אופניים רגילים לא היה במקומו. זה שני סוגים, זה מין בשאינו מינו. <מירב בן ארי (כולנו):> בגלל זה חלק גם מגיע לוועדת הכלכלה, ואנחנו נדון בזה בוועדה, ברשותך, אבל – כן, מה שיש היום, והעניין הזה שאין סמכויות לפקחים ברשות, זו בעיה, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נכון, אני אתך בזה. <מירב בן ארי (כולנו):> והעונש הוא שערורייה – לבוא ולהוריד את האוויר, זה מה שהפקודה מדברת עליו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בשונה מהן, אני מסכים; אני רק אומר שהחיבור בין אופניים חשמליים לאופניים רגילים – ההפך, אנחנו רוצים לעודד רכיבה על אופניים רגילים. <מירב בן ארי (כולנו):> גם אני רוצה לעודד רכיבה על אופניים. לכן אני מציעה שבדיון בוועדת הכלכלה אנחנו נתייחס לעניין של האופניים הרגילים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מירב בן ארי (כולנו):> אבל כרגע, בסמכות שיש היום, זה פשוט לא הגיוני להשאיר את זה רק אצל המשטרה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברים, אנחנו כרגע נעבור להצבעה, לכן אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת. אני אסביר, ההצבעה היא על אישור ההצעה בקריאה טרומית והעברתה לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכיבה בטוחה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר), התשע"ה–2015 – רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת להצביע – מי בעד החוק? מי נגד? בבקשה, הצבעה. בבקשה, חברי הכנסת, ההצבעה הופעלה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 3 נמנעים – 9 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכיבה בטוחה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 62, נגד – 3, נמנעים – 9. ההצעה עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. ברכות לחברת הכנסת מירב בן ארי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני לא לחצתי, תוסיפי אותי בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, מה רצית להצביע? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני מתנגדת לחוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> את נגד? בבקשה להוסיף את הקול של שלי יחימוביץ, כי היא מתנגדת לחוק, והיא נימקה את ההתנגדות שלה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לחוטף על רקע לאומני), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/456/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מרדכי יוגב) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה, הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לחוטף על רקע לאומני), התשע"ה–2015. חבר הכנסת מוטי יוגב יציג לנו את החוק, לאחר מכן שרת המשפטים תשיב, ואני הבנתי שיש לנו מתנגדים. בבקשה, חבר הכנסת מוטי יוגב, עשר דקות לרשותך. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושבת-ראש, חברתי חברת הכנסת טלי, כבוד השרים, כבוד חברי הכנסת, היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון, אורחים, לפני כשנה וחודש חווינו חוויה מטלטלת בחברה הישראלית, חטיפתם של שלושת הנערים: איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, השם ייקום דמם; חטיפה מתוך מניע לאומני של רוצחים, שמייד רצחו את הנערים. אבל חווינו גם חטיפות נוספות, חטיפות למטרות מיקוח וחטיפות לאומניות נוספות. אם גילינו את חטיפתם של שלושת הנערים הללו, הרי שדווחנו על כך שרק בתקופות האחרונות שירות הביטחון הכללי מנע עשרות חטיפות, ואינני רוצה למנות במדויק – אצלי רשומים 30 – שנמנעו על-ידי שירות הביטחון הכללי; חטיפות שתוכננו להתבצע על-ידי ארגוני הטרור, ארגוני המחבלים השונים. בתקופה הזאת, שהאירוע הזה של חטיפה הפך לדבר קל, הפך לדבר שאדם לוקח נשק, לוקח סכין ומנסה לחטוף – ראוי היה שנחזק את יכולות ההרתעה וגם את הגמול, את העונש, על מנת שפעולות שכאלה לא ישתלמו, ומי שירצה לבצע אותן – מכוח זה שיורתע על-ידי ענישת קודמו, ישקול פעמיים ואולי יימנע מלבצען. מוצע לקבוע בנוסח החוק, כי אדם אשר מבצע חטיפה מתוך מניע לאומני, אם להעמיד אדם אחר בסכנת רצח או בסכנת חיים או למטרות ניהול משא-ומתן ומיקוח – ואנחנו יודעים עד כמה הדבר הזה מטלטל מדינה ומביא אותה למקומות שהיא לא הייתה רוצה להיות בהם – יישפט למאסר עולם כעונש מינימום, ועונש זה בלבד. הצעת חוק זהה הונחה על-ידי גם בכנסת הקודמת, ועל-ידי קבוצת חברי כנסת נוספת, ולא הגיעה לסיומה עקב פיזורה של הכנסת. אני מבקש את תמיכתם בחוק הזה, שבבסיסו הוא חוק מוסרי. הוא חלק מארגז הכלים שנועד לסייע למלחמה בטרור ונועד להציל את החיים של כולנו – שלנו, של בנינו, כי החטופים היו מבוגרים, היו צעירים, או מחשבות החטיפה לא הבחינו בין אדם לאדם. החוק בא להרתיע ולצמצם, ואני מקווה שגם ימנע מחשבות וניסיונות לבצע פיגועי חטיפה כאלה בעתיד, אם להרג ואם למיקוח. כאמור, אני מבקש את תמיכתכם בחוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב. עכשיו תשיב שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, תודה, הצעת החוק של חברי חבר הכנסת מוטי יוגב מבקשת לתקן את חוק העונשין ולקבוע עבירת חטיפה חדשה, שעונשה יהיה מאסר עולם חובה, כאשר חטיפה מבוצעת מתוך מניע לאומני, כדי להעמיד את הנחטף בסכנת רצח או בסכנת חיים או למטרות מיקוח או משא-ומתן. העיקרון העומד מאחורי ההצעה, שעל-פיו יש להחמיר בעונש של עבירה המהווה מעשה טרור, מקובל לחלוטין על הממשלה ועולה בקנה אחד עם הצעת חוק המאבק בטרור שבכוונתי להביא בקרוב לאישורה של הממשלה. ההצעה הגדולה והחשובה הזאת תיתן כלים נוספים לכוחות הביטחון להילחם בטרור, שגבה מאתנו רק לאחרונה מחיר כל כך יקר. בהצעת החוק הממשלתית למאבק בטרור מוצע לקבוע נסיבה מחמירה כאשר עבירה כלשהי מהווה מעשה טרור. העונש המוחמר במקרה זה יהיה כפל העונש, אך לא יותר מ-30 שנה. נסיבה מחמירה זו תחול באופן רוחבי על כל העבירות, ועל כן גם על עבירת החטיפה, ותחמיר את העונש בצדה מ-20 שנה ל-30 שנה. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד, והמציע מתחייב להמתין עם הצעת החוק הפרטית להצעת חוק המאבק בטרור ולהשתלב בה בכל הנוגע להחמרת ענישה על עבירות של מעשי טרור. לכן אבקש לתמוך בחוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרת המשפטים איילת שקד. ביקשו שלושה מתנגדים להציג את עמדתם. אני מזמינה את חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים – חבר הכנסת יוגב, למה אתה מתעקש להיות לא מוסרי? בכל הזדמנות והזדמנות שניתנת לך אתה מביא לנו חקיקה שמחזירה אותנו לימי החושך. אני אומר לכם, חברים, כשאני קורא את החוק הזה, אני אכנס לנעליים של יהודי – אילו הייתי יהודי, הייתי מתבייש בזה; וכאדם מתבייש עוד ועוד ועוד בזה. אני שואל אתכם: חומרת הענישה לחוטף על רקע לאומני – לא נמאס לכם? ערבי, נגד ערבי ועוד שוב נגד ערבי ושוב נגד ערבי? זכור לך דבר שנקרא חוק דרומי? מה זה חוק דרומי? ויש כאן אנשים, אני מתאר, במליאה – – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. יש אנשים במליאה – אני מציע לכם, אני מציע לכם – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה רוצה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מציע לכם לחזור להיות בני-אדם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוק דרומי, חברים – ויש קציני משטרה – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> עיסאווי, על ראש הגנב בוער הכובע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בלי ידיים, בלי ידיים, אתה לא צריך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יוגב, אני אתן לך זמן להגיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו, אני מסתכל על זה, טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה. מה, רוצים להגיע לעונש תלייה? אז בוא, מעכשיו תגיד תלייה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> עיסאווי, זה החוק הבא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, כן, אני רואה את זה. אין לכם – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> ביום ראשון – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני באחת ההזדמנויות – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שרון, שרון, באחת ההזדמנויות אמרתי: מהרסייך ומחריבייך ממך יבואו. אז אתה וחבר הכנסת יוגב, עם כל ההיסטוריה של חוק דרומי ושות', לאן אתם רוצים להגיע? חלקת האדם שנמצאת בתוכנו, אתם רוצים לקחת אותה. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה לחזור להיסטוריה, חברים. אתם כחברי כנסת יהודים, אתם כחברי כנסת יהודים, ברגע שאתם מזכירים את הרקע הלאומני, וכל חקיקה על רקע לאומני – אפרטהייד זוחל. אם אני לוקח מספר חוקים – אלו חוקים לערבים ואלו חוקים ליהודים. ואתם פוחדים מאפרטהייד זוחל – הוא נמצא בטיפשות שלכם, בהצעות החוק המטופשות שאתם מביאים לנו. אתם רוצים להחזיר אותנו לימי החושך, ימי חוסר האנושיות. די כבר, די. ולחברי הקואליציה – אתם יודעים על איזה חוק אתם הולכים להצביע? חוק שבו אתם מבדילים בין בני-אדם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה חוק של אפרטהייד זוחל. תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל זאת הכותרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת יוגב, אתה רוצה להגיב? בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ברשות היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים – ואני אומר פה גם ברוכים הבאים לחברי סמינריון תנועת "בני עקיבא", שממלאים את המליאה. ה' עמכם. אני רוצה לומר בצורה פשוטה: חברי חבר הכנסת עיסאווי, אני פונה אליך – בסיס החוק הוא מוסרי. אם יהיה גם חוטף הפוך על רקע לאומני, דינו יהיה אותו דבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה עושה צחוק? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בסיס החוק הוא מוסרי: מי שחוטף אדם על מנת לרצוח אותו או על מנת לבצע בו פיגוע מיקוח, ודאי שצריך למנוע את הדבר ולמנוע חטיפות שכאלו, ולכן חשש שכזה יכול לעלות רק כשעל ראש הגנב בוער הכובע. אבל אני משוכנע שאתה לא כזה, ולכן אני מבקש את תמיכתכם בחוק, שבסיסו מוסרי, ועיקרו – כמו שאמרה שרת המשפטים, ואני מודה לה – להוות חלק מארגז הכלים של מדינת ישראל, להתגונן ולהציל יותר טוב את חיי כולנו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת יוגב. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה, לכן אני מבקשת לחזור למקומות. חבר הכנסת שרון גל. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ומי נגד? עוברים להצבעה. בבקשה, רבותי. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 18 נמנעים – 5 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לחוטף על רקע לאומני), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> התוצאות הן: בעד – 46, נגד – 18, נמנעים – 5. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לחוטף על רקע לאומני), התשע"ה–2015, עברה בקריאה הטרומית, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <הצעת חוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/99/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי, יש לך עשר דקות להציג לנו את החוק. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, הצעת החוק הזו היא במסגרת המאבק, שנדמה שהיה שמשותף לכל הבית הזה, והולך וגובר בשנים האחרונות, לפחות באופן המוצהר שלו, לעידוד התחבורה הציבורית ועידוד השימוש בתחבורה הציבורית. אני בכוונה מבחינה בין עידוד התחבורה הציבורית לעידוד השימוש בתחבורה הציבורית. נדמה לי שמוסכם על כולנו שתחבורה ציבורית היא כלי שמשמש קודם כול את חסרי וחסרות הרכב, ועליהם ועליהן לקבל תחבורה טובה, איכותית, יעילה כמה שניתן, כי מדובר באנשים שאין להם האמצעים לרכוש רכב פרטי. אבל בשנים האחרונות הולך ומתקבל קונסנזוס – או נופל האסימון – על התפיסה שעידוד התחבורה הציבורית חייב לקבל קדימות על מנת שהתחבורה הציבורית תהווה תחליף לרכב הפרטי. אנחנו לא נוכל לקיים לא ערים, לא מרחבים מטרופוליניים ולא מרחבים מתוכננים בישראל בכלל, אם לא נעבור לשימוש בלעדי שמבוסס על תחבורה ציבורית, וזה גם אומר לאט-לאט להיפטר מההתמכרות לרכב הפרטי. היום הרכב הפרטי, אפשר להמשיל אותו – וכמובן כל זה למי שיכול להרשות את זה לעצמו – לאיבר נוסף מהגוף. אנחנו חושבים עליו כעל איזו הרחבה של העצמי שלנו. עד כדי כך קשה לנו להבין שהרכב הפרטי הוא לא חלק הכרחי מאתנו; ההתבססות שלנו עליו באופן בלעדי, לא רק ככלי תחבורה אלא גם כמשהו שתפיסת המגורים שלנו מבוססת עליו, היא כל כך משמעותית. לכן המעבר להישענות יותר משמעותית על התחבורה הציבורית הוא לא רק ערך חברתי והוא לא רק ערך סביבתי, בגלל עלויות זיהום האוויר והעלויות לבריאות שקיימות בגלל השימוש ברכב פרטי, אלא הוא גם מפתח לפתרון משבר הדיור, חברות וחברים. בשנים האחרונות הבית הזה, וגם הממשלה הזאת ביתר שאת, עוסקים במשבר הדיור באופן אינטנסיבי; וחסרה לנו כאן הפנמה של התפיסה שאם אנחנו לא נתכנן מרחבי מגורים שמבוססים על תחבורה ציבורית וניפטר מהתלות הכמעט מוחלטת במכוניות – וזה כולל עלויות של חניה שחייבות לבוא בחשבון בתכנון דירות המגורים, וזה כולל עלויות של כבישים ומחלפים שחייבים לבוא בחשבון כדי להוביל לאותן שכונות מגורים חדשות – אז לא נצליח באופן אמיתי, לא להוזיל את יוקר המחיה ולא להוזיל את יוקר הדיור. והשאלה היא איך עושים את זה, איך מעודדים מעבר משמעותי מתלות כמעט מוחלטת היום ברכב הפרטי, לשימוש תדיר יותר, טוב יותר, משמעותי יותר בתחבורה הציבורית. ומקומות העבודה והתעסוקה הם אחד מאלה. היום מבנה ההעסקה ומבנה השכר ומבנה העלויות שיש לעובד כמעט כופים על אדם לא רק לנסוע ברכב הפרטי שלו, אלא בכלל להחזיק רכב פרטי. אני רוצה להביא בפניכם נתון שאספה חברתי סגנית ראש עיריית תל-אביב-יפו מיטל להבי, והוא שעיריית תל-אביב-יפו, אחת העיריות הגדולות והעשירות בישראל, מוציאה מדי שנה – אדוני שר הפנים, שר התחבורה, כדאי שתשמעו את זה – עיריית תל-אביב-יפו מוציאה כל שנה למעלה מ-110 מיליון שקלים על הוצאות אחזקת רכב לעובדים שלה, כמעסיק. אני לא מדברת עכשיו על העירייה כמתכננת תחבורה – כמעסיק. ונוסף על כך, עוד 7 מיליון שקלים בשנה מוציאה עיריית תל-אביב על שכירות שטחי חניה לעובדים שלה. כלומר, היום עובד, על מנת לקבל את התוספת לשכר – וזו תוספת שיכולה להיות משמעותית, של 1,000, 1,500 שקלים ואולי אף למעלה מכך – הוא חייב להחזיק רכב. יש לו סעיף כזה בתלוש השכר שלו שנקרא "אחזקת רכב", ואם הוא לא מחזיק רכב הוא מפסיד חלק מהשכר שלו. זה הרי אבסורד שקשה מאוד לדמיין אותו. נוסף על זה, יש לנו עוד גורם, והוא שכירת חניה. היום מקום עבודה שמכבד את עצמו ורוצה להעניק תנאים טובים לעובדיו שוכר עבורם חניה, אם בבניין המשרדים שבו נמצא מקום העבודה ואם במגרש סמוך. הצעת החוק הזאת באה עוד לפני הדיבור הגדול שדיברנו כאן כרגע גם על עידוד התחבורה הציבורית והצורך לתכנן מרחבי מגורים שיותר מעודדים תחבורה ציבורית וכו' וכו'. הצעת החוק הזאת באה לעשות דבר מאוד מאוד חשוב. אדוני שר התחבורה ישראל כץ, שר התחבורה, אדוני שר התחבורה, אני רוצה התייחסותך לזה. יש שר אחר שאמור לענות לי על ההצעה הזאת, אבל ההצעה הזאת חשובה גם לך – לעידוד התחבורה הציבורית. יש פה הצעת חוק – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> כן, כן. אני יודעת. תכף נשמע את התשובה. אבל הצעת החוק הזאת באה לעשות דבר פשוט – לאפשר לעובד לבחור בהגעה בתחבורה ציבורית לעבודה תמורת תמריץ שלא רק שלא ימנע ממנו את ההטבה שניתנת לו בחניה, אלא גם יתמרץ אותו. הצעת החוק אומרת – והצעת החוק לקוחה מעולם התוכן היהודי, שאומר: זה נהנה וזה אינו חסר – היום מקום עבודה ששוכר מקום חניה עבור העובד שלו יוכל – אם העובד מודיע שהוא מוותר על מקום החניה מכיוון שהוא נוסע לעבודה בתחבורה ציבורית – לקחת את אותו שווה-ערך שהוא משלם היום לבעל החניון או לבעל מגרש החניה או לבעלי מגדל המשרדים שבו נמצאת החניה, ויעביר את שווה הערך הזה למשכורתו של העובד. אין פה כפייה. לא הגענו פה לדברים מאוד מאוד גדולים של מדיניות, אלא פשוט להצעה קטנה ופשוטה, שבאה לאפשר בחירה ופתיחת עוד אפשרויות של הגעה לעבודה מלבד הרכב הפרטי. כלומר, עובד יוכל לומר: יש תחבורה ציבורית, מערכת הסעת המונים. מקום העבודה שלי נמצא ליד תחנות אוטובוס. אני בוחר להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית, באופניים, ברגל, ואני ארוויח מזה משהו, מפני שאת הסכום שהיה הולך על מקום החניה אני אקבל ישירות למשכורתי. זו יכולה להיות תוספת של כמה מאות שקלים בחודש, דבר שהוא לא מבוטל, וככה כולנו נרוויח: העובד יקבל תוספת למשכורת שלו, יקבל הגעה לעבודה באמצעים שהם יותר בריאים, יותר אנרגטיים, יותר ספורטיביים, יותר מוסיפים בריאות לעצמו. אנחנו נחסוך פקקים, נחסוך זיהום אוויר, נחסוך תחלואה שנובעת מזיהום אוויר שיש עליה עלויות בהוצאות בריאות שאנחנו לא רואים אותן בטווח הקצר בתקציב המדינה, ואנחנו לא נפגע כהוא-זה לא בכיסו של העובד ולא בכיסו של המעביד. נדמה לי שזו הצעה כל כך פשוטה וכל כך מתבקשת שאין שום סיבה שלא לקבל אותה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. ישיב בשם שר הכלכלה השר דוד אזולאי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> גברתי היושבת בראש, הצעת החוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ה–2005. עיקר ההצעה: מעסיק אשר מעניק לעובדיו הטבה לצורך חניה, יאפשר לעובד לוותר על הטבה זו ולקבל במקום זה תשלום פדיון הטבת חניה. במסגרת הטבה זו לא יבוא העובד עם רכבו למקום עבודתו, וכך יופחת גם זיהום אוויר ניכר, והטבת החניה תיחשב כשכר עבודה. נציג משרד התחבורה טוען בדיון בוועדת השרים לחקיקה כי מטרת החוק לא מגשימה את עצמה. ייתכן שהעובד יקבל את הטבת החניה ובכל זאת יגיע עם רכבו למקום העבודה ויחנה במקום אחר, ומטרת החוק – צמצום זיהום האוויר – לא תתגשם. יתרה מכך, גורמים מקצועיים טוענים כי הטבת חניה מגדילה עלויות של מעסיקים, שכן על אותו רכיב יצטרך המעסיק להפריש תנאים סוציאליים. הטבה זו עלולה ליצור חיכוכים בין מעסיקים לעובדים בעקבות אי-הסכמות על סכומי החניה באזור מקום העבודה, כאשר כל צד יטען לסכומים אחרים עקב עלויות שונות בחניונים. לכן, בשם שר הכלכלה הרב אריה מכלוף דרעי, אני מבקש להתנגד להצעת החוק הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר דוד אזולאי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> גברתי היושבת בראש, אני רוצה, ברשותכם, לנצל את הבמה הזאת ולדבר על נושא שהיה אתמול בתקשורת. אתמול התראיינתי, דיברתי רבות על שיפור שירותי הדת והנגשתם, על שירותי הדת, וגם על הרפורמים. לכן, אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו אתמול, ולצערי הרב נוצלו על-ידי גורמים אינטרסנטיים ללבות את הקרע בעם ולהגביר את השיסוי. חבל שדברי הוצאו מהקשרם. התיקון נעשה, ואני מפנה את כולם לתמליל. התיקון נעשה תוך כדי ריאיון, אך מזה משום מה החליטו להתעלם. ברור לכול, כפי שקבעו חז"ל: יהודים, אף-על-פי שחוטאים, הם יהודים. לאף אחד אין מונופול לקבוע מיהו יהודי טוב יותר. יחד עם זאת, אנחנו רואים בכאב גדול את הנזק של הרפורמה ביהדות, שהביאה את הסכנה הגדולה ביותר לעם היהודי – זו ההתבוללות. <תמר זנדברג (מרצ):> תסתפק בהתנצלות – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אנחנו מתפללים מדי יום ביומו: "יתמו חטאים מן הארץ", ולא חוטאים. נמשיך להתפלל לחזרתם בתשובה של כל עם ישראל, ואנחנו מצדנו נעשה הכול להיות מגדל של אור וערכים לכולם. לסיכום, לעם ישראל יש היסטוריה ארוכת שנים של שמירת היהדות גם בתקופות קשות. עלינו להמשיך ולשמור על המורשת היהודית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר דוד אזולאי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. את רוצה להגיב? בבקשה, שלוש דקות יש לך כדי להגיב. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני שר הדתות, כמה רצינו להגיד: מודה ועוזב ירוחם. כמה רצינו לעלות לפה, להסתפק בחלק הראשון של הדברים שלך, לקבל את ההתנצלות שלך, לשים נקודה אחרי האמירה: לאף אחד אין מונופול לקבוע מיהו יהודי, ולהסכים על משהו בבית הזה. אבל היית חייב להמשיך. למדת כנראה משיטתו של ראש הממשלה, שעולה כדי להגיד דבר אחד ואומר דבר אחר, והיית חייב להמשיך על הסכנה שטמונה ברפורמה. אז אני אומרת לך בצורה ברורה: היהדות הרפורמית היא הזרם הגדול ביותר ביהדות בעולם, ביחד עם הזרם הקונסרבטיבי וביחד עם החילונים, וביחד עם יהודים ויהודיות שכל אחד ואחד מהם בוחרים את דרכם להיות יהודים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> העובדה שהמונופול על ההגדרה מיהו יהודי, על הכניסה והיציאה מהעם היהודי ועל שורה ארוכה של שירותים כמו נישואין, גירושין וכו' ניתן לכם – שאתם מייצגים זרם צר ומסוים וספציפי שרחוק מאוד מלייצג את כל היהדות, לא בישראל ולא בעולם – היא תקלה. היא תקלה שתתוקן. והניסיונות שלכם להחזיק ולהדק את אחיזתכם רק מראים שהמונופול הזה עומד להישבר, וזה עומד לקרות בקרוב. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. שרים, בבקשה, נא לשבת. אני ממתינה. בבקשה, רבותי, לשבת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 39, נגד – 52. הצעת חוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ה–2015, לא עברה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה ראשונה – גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת המחנה הציוני – בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, במקום חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין יכהן חבר הכנסת נחמן שי; בוועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת יחיאל חיליק בר תכהן חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. כמו כן, במקום הפנוי לסיעת המחנה הציוני בוועדה המיוחדת לזכויות הילד, תכהן חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. השתלטת על הסיעה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו הודעה שהיא גם להצבעה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"ד בתמוז התשע"ה, 1 ביולי 2015, להעביר את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יושב-ראש ועדת הכלכלה ביקש להעביר את ההצעה לדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת, בהתאם לסעיף 83(ג)(4) לתקנון, לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת הכלכלה. אני רוצה להדגיש שזה היה בתיאום עם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. על זה צריך להצביע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אני מבקשת לשבת, כי אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. מי בעד? הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 47 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 47, נגד – 1. ההצעה עוברת לוועדת הכלכלה. אושר. ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת התקבלה. תודה רבה. <הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/11/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, חבר הכנסת רוזנטל. תשיב שרת המשפטים איילת שקד. עשר דקות, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר שלוש דקות על שחיתות באופן כללי, ואחר כך באופן קונקרטי על החוק הזה. תראו, יש הרבה אמירות שמדינת ישראל היא מדינה מושחתת מאוד. ובכן, לטעמי, מדינת ישראל היא לא מדינה מושחתת. יש לה בעיה ספציפית קונקרטית של שחיתות שלטונית, חמורה מאוד. מדינות מושחתות הן מדינות שבהן כל מגע של האזרח עם השלטון כרוך בשלמונים. מדינות בדרום-אמריקה, למשל, כשאתה נוסע לשם, עוצר אותך שוטר – אתה צריך לתת לו משהו; אתה רוצה לשבת במסעדה – אתה לא יכול לעשות את זה בלי לתת משהו; אתה רוצה להוציא רישיון לכיבוי אש – משהו; בעירייה – משהו. שיטת הבקשיש. אלה מדינות מושחתות מהיסוד. במדינת ישראל התופעה הזאת קיימת בשוליים, ולכן מדינת ישראל כמדינה איננה מושחתת. יש בלבול מושגים מוחלט בין שחיתות לבין דברים שהם לא בסדר. הישראלים נוטים להגדיר כל דבר שהוא לא בסדר בעיניהם כשחיתות. שחיתות זה עניין מאוד אמורפי לעתים, אבל השחיתות השלטונית במדינת ישראל היא בעיה לאומית ממדרגה ראשונה, והיא גורמת לכם – קודם כול לנו, ליושבים בבית הזה – להתרחק מהציבור. יש ניתוק מוחלט כמעט בין הציבור לבין נבחריו, והאמון של הציבור במוסדות השלטון ובמוסדות הלאומיים הולך ונפגע, הולך ונשחק. לדבר הזה יש מחיר נוראי של פגיעה בדמוקרטיה, של פגיעה של הציבור במוסדות שלו, ובעיקר מסתכל הציבור על נבחריו, ואומר: אם הם כאלה, גם אנחנו נתחיל לעגל פינות, וגם אנחנו נתחיל לגנוב ברמזורים, וגם אנחנו נגנוב קצת ממס הכנסה, כי כולם גנבים. וזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למדינת ישראל. המאבק בשחיתות, יש לו כמה וכמה נדבכים. הראשון הוא, כמובן, חינוך, כי אנשים שמלמדים אותם את המשמעות של שחיתות ואת הפגע הרע שבה נוטים להיות אנשים מוסריים יותר. אנחנו לא מטפלים בעניין הזה. אין לנו תוכניות חינוך ראויות למאבק בשחיתות, וראוי לאמץ אותן, אבל גם כשיהיו לנו, התוצאות יהיו בעוד הרבה מאוד שנים. האפשרות האחרת להיאבק בשחיתות היא כמובן הרתעה, והרתעה זה לא בעונש שנותנים, אלא בעיסוק של מוסדות האכיפה בסוגיות של השחיתות. אם מדינת ישראל הייתה חוקרת כל בניין מוזר שקם בגובה ולא תואם את תוכנית המתאר, או הייתה בודקת איך יכול להיות שפלוני או אלמוני קיבל מכרז, אז אנשים לא היו עוברים על החוק, והיו נותנים פחות שוחד. ואנשים נוטים לגנוב בשעה שהם מעריכים שלא יתפסו אותם, והמשמעות שלא יתפסו אותם זה שהמשטרה ורשויות החוק לא עוסקות מספיק בנושא השחיתות. אבל כאן אני מגיע לדבר שבגינו הצעת החוק הזאת עומדת בפניכם היום, והוא – מכיוון שהבהרתי שהשחיתות השלטונית היא הבעיה המרכזית בשחיתות במדינת ישראל, ומדינת ישראל דווקא אינה מושחתת, יש דרך להיאבק בדבר הזה, והיא באמצעות שקיפות. שקיפות היא דבר שמונע שחיתות. זה ברור, זה מובהק, זה ידוע, זה מוכח – גם מחקרית וגם אמפירית, גם מעשית. וזה גם עונה על הציפיות הציבוריות. הנושא הזה, של מהו הגבול של נבחר ציבור, היכן עובר הגבול, והאם הוא זכאי לפרטיות, והיכן עובר הגבול, באמת חוצה מדינות וערים. יש נטייה יותר ויותר לחשוף נתונים לגבי נבחרי ציבור. אני חושב שחלק ניכר מהבדיקה הזאת הוא רכילות. אני לא חושב שהציבור צריך לדעת כמה כסף יש לי בבנק, ודאי אם הרווחתי אותו בטרם הגעתי להיות חבר כנסת. אני לא חושב שהציבור צריך לדעת כמה שווה הדירה שלי – זה לא עניינו – או כמה חסכתי בקרן הפנסיה שלי. אז מה כן הציבור צריך לדעת? לטעמי, זה במקומות שבהם חלילה אנחנו יכולים ליפול לשחיתות. הצעת החוק שבפניכם היא מידתית, כי היא אומרת שנבחר ציבור לא צריך לחשוף את גודל חשבונות הבנק שלו, או כמה דירות יש לו, או מה הוא צבר במהלך חייו – ודאי לא מה משפחתו צברה במהלך חייה. הדבר הזה מושם בכספת, ורק אם יש חלילה איזו בעיה, אז פותחים את הדוח שאנחנו מוסרים לכנסת, שהוא נמצא בכספת. אז מה הציבור צריך כן לדעת? הציבור צריך לדעת את מפת האינטרסים המדויקת של נבחר הציבור, וזה הוכח דווקא בכנסת הזאת, ממש בימים האלה. בחרנו שר אוצר שהוא מוכשר מאוד, ואני מעריך אותו מאוד. לפני הבחירות הוא הבטיח שהוא יטפל בסוגיית הגז. אחרי הבחירות, כשהגיעה סוגיית הגז לשולחן הממשלה, הוא הודיע שהוא לא יכול לעסוק בכך. למה? כי יש לו חבר. ויש שר נוסף – וזה לא חשוב – העניין הוא לא אישי פה – שר נוסף שלא יכול לעסוק בסוגיה הזאת ולא יכול להצביע מפני שהוא מחזיק מניות של גז, ושר אחר שיש לו ככה וככה, וזו בכלל לא הסוגיה. מה אומרת ההצעה הזאת, שהיא באמת מידתית? אומרת שאנשים, אנחנו, נבחרי הציבור, כשניבחר לכנסת, נפרוס בפני הציבור את מפת האינטרסים שלנו, ומפת האינטרסים היא לא כל מי שאנחנו אוהבים או כל מי שאנחנו לא אוהבים, אלא מעל סכומים מסוימים, מעל אחזקות מסוימות – דברים שעלולים להוביל אותנו לניגודי עניינים – עליהם נכריז מראש. זאת כל הדרישה. זאת כל הדרישה, שאם אדם, נבחר ציבור, מחזיק מניות בחברה ציבורית שנסחרת בבורסה מעל סכום מסוים, הוא חייב להגיד. הוא לא חייב להגיד את הסכום, או מעל אחוז מסוים. אם אדם מחזיק בקרקע חקלאית, ויש דיון בכנסת או בממשלה שמיועד להפוך את הקרקע הזאת לקרקע לבנייה, ובגין ההחלטה הזאת הוא יכול להרוויח מיליונים או עשרות מיליונים – הוא חייב להגיד – לא בסכומים, שוב – יש לי אינטרס בקרקע באזור רעננה. זה כל מה שאנחנו מבקשים בהצעת החוק הזו. ולחלופין, אם קרוב משפחה שלך מדרגה ראשונה עובד בחברה מסוימת שענייניה נדונים בכנסת, אז אתה צריך להצהיר על זה. מה קרה? זה רק יעזור לאנשים להיות יותר הגונים, יותר ישרים, האינטרסים שלהם יהיו שקופים לציבור. וגם, הם לא ייפלו לתוך המלכודות האלה שחלילה אחר כך יכולות להביא אותם לידי חקירה, חלילה, או לידי צרות אחרות. הצעת החוק הזאת היא באמת מידתית, והיא מאזנת בין שמירת הפרטיות – וגם לנבחר ציבור מגיע שתהיה לו פרטיות – לבין האינטרס הציבורי לשקף את האינטרסים של חברי הכנסת ונבחרי הציבור האחרים, כדי שהציבור יוכל לשקול כיצד הם מצביעים בעניינים שנוגעים גם להם. והדבר הזה הוא ממש הכרחי, הוא ממש הכרחי. אגב, הוא מתבקש בכל מקרה כתוצאה מכללי האתיקה של חברי הכנסת. באתיקה של חברי הכנסת, הרי חבר כנסת שמצביע בעניין שבו הוא עשוי להיקלע לניגוד עניינים, חייב להודיע על זה מראש בכל מקרה. אז למה לא להגיד את זה מראש ודי? מה יש להסתיר פה? אני חושב שהממשלה הזאת דוחה פעם אחר פעם כל הצעה טובה, נכונה, לשקיפות ציבורית. ושקיפות, חברים, היא זו שמונעת שחיתות, או לפחות מצמצמת אותה. אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק הנכונה והנבונה הזאת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי השרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, תודה, היום יש הסדר, שהוא פחות או יותר הגיוני ומאוזן, בין הצורך בשקיפות ופריסת כל האינטרסים של נבחר ציבור לבין צנעת הפרט. כל חבר כנסת מגיש הצהרת הון מסודרת, שנפתחת במידת הצורך, וכל שר מגיש הצהרת הון והסדר ניגוד עניינים. כמו כן, חברי כנסת ושרים באמת צריכים להיות ערניים, ובהצבעות שונות – ואנחנו רואים את זה – מצהירים על ניגוד עניינים ונמנעים מהצבעה. אני חושבת שאפשר לסמוך גם על נבחרי הציבור שידעו לנהל את זה כמו שצריך. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, בשעה שהקואליציה והאופוזיציה מנסות לגייס את חברי הכנסת והשרים, כדי להתייחס בכמה מילים למותו המצער של תת-ניצב אפי ברכה, זיכרונו לברכה. אנחנו עדים לתופעה די מעוותת, שבעוד רדיפה פיזית אחרי בן-אדם – וראינו את זה במקרה של שירה מרגלית ודודו טופז – כששוכרים בריונים על מנת לפוצץ במכות אדם מסוים ולרדת לחייו, אותם בריונים נתפסים, נענשים ונכלאים. והבן-אדם הנפגע, גם אם הוא נפגע קשה, הוא פצוע, מאושפז בבית-חולים, וברוב המקרים חוזר אחר כך לחייו. אדם שמשתמשים נגדו בבריונות ברשת, בבריונות מילולית, בהשמצות, בהכפשות, בירידה לחייו ולחיי ילדיו, השיימינג הזה רודף אותו לאורך כל חייו. וברוב המקרים, ברשתות החברתיות אותם אנשים לא נתפסים ולא נענשים. יש כאן עיוות מסוים, ואני מתכוונת להקים ועדה ציבורית שתדון בעיוות הזה, תיתן את דעתה לעניין הזה ותציע כלים להתמודד עם התופעה הנוראית הזאת. כי אנחנו עדים לכך שמעת לעת אנשים שמים קץ לחייהם, אם בגלל שיימינג בפייסבוק ואם בגלל רדיפה כזו או אחרת בתקשורת ובאתרי אינטרנט. אני גם נחשפתי לתופעה ששופטי משפחה מרגישים רדופים, גם אחריהם, גם אחרי חיי ילדיהם, ואני חושבת שצריך לטפל בתופעה הזאת ולשים לזה סוף. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השרה. חברי הכנסת, אנחנו עברים להצבעה. נא לשבת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להגיב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה רוצה להגיב? בבקשה. זכותך, שלוש דקות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גברתי שרת המשפטים – אני לא רואה אותה משום מה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> היא במָקום. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תראי, מכיוון שאני מעריך ומוקיר – יש לנו חילוקי דעות בכל מיני סוגיות; בסוגיה הזאת של הבעיה – גם, אגב, הרישה של הדברים, איך מתמודדים אל מול השיימינג הזה, וכו' וכו'. אני לא רואה בזה עניין מידתי, כי המצב הנוכחי מאפשר לשרים – ממלאים הצהרה שהולכת למבקר המדינה, ויש בה ניגוד העניינים. אבל כשאנחנו מדברים על שקיפות, הרעיון של שקיפות זה לא שהמבקר יודע מזה או שחלילה כשחבר כנסת מסתבך, פותחים את הכספת ורואים איזו הצהרת הון הוא מילא, אם בכלל; אולי הוא סתם שׂם שׁם דפים ריקים. הרעיון של שקיפות הוא שברגע שהציבור יודע את זה, אתה לא מעז לעשות דבר. אני אתן לך דוגמה למה שקיפות חשובה, ויסלח לי ראש הממשלה, לא כוונתי לפגוע בו. במשך שנים ניסו להשיג את ההוצאות של משרד ראש הממשלה. משרד ראש הממשלה התנגד מכל מיני טעמים – למה צריך? אחר כך הגישו עתירה ופרסמו את הנתונים. אני לא אומר שעשו שם חס וחלילה דבר לא בסדר. הכול בסדר. מהיום שפרסמו את הנתונים, שנה אחרי זה, ההוצאות במעונות ראש הממשלה הצטמצמו בשליש רק מפני שפרסמו אותן ותו לא. זאת המשמעות של לפרסם לציבור. ברגע שזה מתפרסם לציבור, את יודעת היטב שהדברים נמדדים ונשקלים באופן שונה מאשר אם זה מצוי באיזו כספת או סגור, נעול, אצל מי שיודע את ההסדר. למה הסדרי ניגוד העניינים של השרים שלא אמורים לפרט, לא את הסכומים שיש להם בבית, לא את הסכום שיש להם בבנק, לא את ערך הדירה שלהם, לא כמה הם חסכו לפנסיה, אלא בסך הכול עובדות מאוד בסיסיות – אני, יש לי אחזקות מעל אחוז מסוים בחברה מסוימת; אני בענייניה לא דן. לא אגלה סכומים. זה מידתי מאוד. או לחלופין, אני מחזיק קרקע, אני לא אגיד כמה קרקע, אני לא אגיד את שווייה. אני מחזיק קרקע באזור רעננה, אז הציבור ידע שכשידונו בקרקע באזור רעננה, להפוך אותה מקרקע חקלאית לקרקע פרטית, אני לא אוכל להשתתף בזה. מה שאחר כך קורה בדיעבד פה, ראינו, בענייני הגז. למה צריך לדעת את זה בדיעבד? למה לא להניח את זה על השולחן ולפתור את הבעיות האלה? כי בסופו של דבר, אמון הציבור במוסד הזה נפגע ונפגם כל הזמן בגלל התקלות האלה שלנו. בואו נפרוס את מה שראוי, ואת מה שראוי לא נגלה. אבל זה נקרא בעיני מידתי וראוי. ולא זה שאת אומרת שזה מידתי – היום זה לא מידתי, אם את בוחנת את מה שקורה בעולם בתחום הזה. אני לא חושב שצריך ללכת כל כך רחוק, כשמבקשים מאנשים לפרסם את לוחות הזמנים שלהם ואיפה הם היו ועם מי הם נפגשו וכו' וכו'. אבל גם אי-אפשר להישאר אדיש לדרישה הציבורית המוצדקת שאנחנו נהיה יותר גלויים וחשופים לציבור, ואני מציע לך לשקול את זה באופן עקרוני שוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? ההצבעה הופעלה. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 36 בעד, 48 נגד. הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015, לא עברה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – סמכות מקומית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/674/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – סמכות מקומית), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת קארין. גם כאן תשיב לנו שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, גברתי, עשר דקות שלך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה. גברתי היושבת-ראש, שרים נכבדים, חברי וחברותי חברי הכנסת, כל יום ראשון עולות לדיון בוועדת שרים הצעות חוק, והשרים בעצם גוזרים את דינן של ההצעות הללו, אם הן יעברו או לא יעברו. אני רוצה היום לדבר על הצעת חוק שלא עברה בוועדת השרים, ולהסביר לכם על מה מדברת הצעת החוק הזאת. כדי שתקבלו תמונה מלאה על מה מדברת הצעת החוק. אני אדבר על מקרה שטיפלתי בו כשהייתי עוד עורכת-דין פעילה. אני אשתמש בשם בדוי, משה. הוא גר בירושלים והוא אב לחמישה. כמה שנים לפני שהוא פנה אלי הוא פוטר מעבודתו, ולקח הלוואות על מנת לפרנס את משפחתו וילדיו. משלא הצליח לעמוד בתשלום ההלוואות, פסק בית-המשפט כנגדו שהוא כמובן צריך להחזיר את סכום החוב. משם הדרך ללשכת ההוצאה לפועל הייתה קצרה מאוד, כפי שנהוג במחוזותינו. ביתו ורכושו הגיעו לעיקול, וגם הרכב שלו עוקל, והוא מצא את עצמו במצב שבו הוא צריך להתנהל בלשכת הוצאה לפועל שנמצאת בחדרה. עכשיו נשאלת השאלה: למה הוא צריך להתנהל בלשכת הוצאה לפועל שכל כך מרוחקת ממקום מגוריו? הוא גר בירושלים, ולשכת ההוצאה לפועל שמנהלת את ענייניו היא בחדרה. אין שום היגיון בדבר הזה. הצעת החוק, למעשה, באה ומבקשת שתיקי ההוצאה לפועל שייפתחו יהיו בלשכה שקרובה לאזור מגוריו של החייב. זה נשמע כמו איזה – גברתי, אם אפשר לעזור לי. עם כל הכבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת מצד הקואליציה, יש פה הרבה רעש. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה הצטרפת זמנית. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני מבינה שהצעת החוק מאוד מרגשת את חברי הקואליציה. היא כל כך מרגשת שהם התנגדו לה. אני חייבת לומר שהצעת החוק הזאת, מעבר לפן המוסרי שנראה שצריך לבוא לקראת החייב, יש לה גם פן משפטי. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות בצורה מפורשת שתביעה לא תוגש אלא לבית-המשפט המוסמך על-פי כללי הסמכות המקומית, וה"מוסמך" הזה הוא תמיד באזור מגוריו או באזור שיש לו זיקה עסקית או אישית למקום מגוריו של החייב או הנתבע. לכן אני באמת לא רואה סיבה מדוע ממשלת ישראל, שחברים בה אנשים שרוצים לראות את השקופים, שרוצים לראות את החלשים, את העניים – הנה, יש לכם הזדמנות. אלה השקופים, אלה האנשים שלא מיוצגים, שהרבה פעמים הרכב שלהם עוקל והם לא יכולים לנסוע ללשכה הרחוקה על מנת לטפל בעניינים שלהם. אז אני מציעה לכם הזדמנות: תאמצו את הצעת החוק הזאת, תאשרו אותה, כי בסופו של דבר היא אמורה לתת מענה לפחות למה שהצהרתם עליו בקמפיין הבחירות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. תשיב שרת המשפטים איילת שקד – אני לא רואה את השרה – בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, הצעת חוק ההוצאה לפועל של חברת הכנסת קארין אלהרר מבקשת לתקן את חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, להחיל את כללי הסמכות המקומית הנהוגים בסדר האזרחי על חוק ההוצאה לפועל, שכן אין כיום כללי סמכות מקומית בהוצאה לפועל. בחוק ההוצאה לפועל נקבע כי הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק-דין, משכון, משכנתה, שטר או תביעה על סכום. אומנם יש הטוענים כי כלל זה עלול להיות מנוצל לרעה על-ידי הזוכים, אולם שינוי כללי הסמכות המקומית ואימוץ הכללים הנהוגים בתקנות סדר הדין האזרחי אינם רעיון חדש. מדובר בסוגיה שכבר נמצאת בתוכנית העבודה העתידית של רשות האכיפה והגבייה, ונערכת בעניין זה בדיקה מקיפה עם חברה כלכלית המנתחת את הפרמטרים החיוניים להמשך קידום המהלך. אנו סבורים כי להצעת החוק יש השלכות רחבות, והיא מצריכה היערכות מקיפה מצד רשות האכיפה והגבייה. יש לבצע הערכה מחודשת של פריסת לשכות ההוצאה לפועל וויסות היקפי כוח-האדם על מנת שלא ייפגע השירות לחייב או לזוכה. מדובר בשינוי רחב היקף המצריך זמן, וייתכן שאף משאבים נוספים, ולכן נכון הדבר שהצעה זו תיבחן ברצינות, ובמידת הצורך תקודם בהצעת חוק ממשלתית. יצוין כי כבר היום נעשים מאמצים כבירים לשיפור השירות. במקרים רבים חייבים יכולים להגיע לכל לשכת הוצאה לפועל שהם בוחרים. כך, למשל, חייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל שליד בית-המשפט שאליו היה ניתן להגיש את הבקשה לביצוע התביעה אלמלא הוגשה ישירות לביצועו בהוצאה לפועל; חייב רשאי להתייצב בלשכה הסמוכה למקום מגורי החייב לפני הטלת הגבלות או אם הוזמן – להתייצב לחקירת יכולת. כמו כן, בלשכות מרוחקות ניתנים לפונים כל השירותים המבוקשים על-ידם. עוד יצוין כי הודות להעלאתה של מערכת "כלים שלובים", הונחה תשתית טכנולוגית המאפשרת לחייב לקבל מידע באמצעות אתר האינטרנט ביחס להחלטות והליכים שננקטו בתיק. בנוסף, במקרים רבים מקבל החייב מענה שלם ומלא באמצעות המוקד הטלפוני. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולדבר כמה מילים על דוד מדיוני, שהוא היום ראש ההוצאה לפועל. הוא לקח את הארגון הזה והקים אותו, כמעט מחדש, לבקשתו של שר המשפטים לשעבר פרידמן. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני מצטרפת לכל מילה טובה שאפשר להגיד עליו. <שרת המשפטים איילת שקד:> הנה, שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני מצטרפת למילים הטובות שאני אומרת כאן על מדיוני. הוא באמת הוביל את ההוצאה לפועל לשנות ה-2000, 2015. הוא מתייחס בהמון כבוד גם לחייבים וגם לזוכים. אני יודעת שחברי כנסת רבים עבדו אתו כאן וזכו לשיתוף פעולה. הוא עוזב את תפקידו, ואני רוצה להודות לו מקרב לב על השירות הנאמן שהוא נתן לציבור. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרת המשפטים. חברת הכנסת אלהרר, האם את רוצה עוד להוסיף משהו? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. אם לא, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – סמכות מקומית), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 46, נגד – 45. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – סמכות מקומית), התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית, והיא עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רוצה להזכיר שבאולם הזה אין מחיאות כפיים. אני מבינה את הרגשות, אבל – בבקשה. נא לשבת. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (מטרות החינוך הערבי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1105/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברים, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק חינוך ממלכתי (מטרות החינוך הערבי), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. אדוני, בבקשה. עשר דקות שלך. חברי הכנסת, נא להירגע. לשבת או לצאת, ואני מבקשת רק שקט באולם. <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז אפשר עכשיו להפסיד את כל – – – <קריאה:> – – – נתניהו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נראה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, אדוני, זה על חשבון זמנך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, הנה, את רואה את הרעש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת רזבוזוב, חגיגות בחוץ, בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> טוב, חברי חברי הכנסת, ראשית כול, ברכות לחברי לספסלי האופוזיציה על ההצלחה ההיסטורית בהצבעה היום. אני רק יכול לקוות שזאת הפתיחה של היום ושחברי במפלגות האופוזיציה ימשיכו לתמוך בהצעות שמוגשות על-ידי מפלגות האופוזיציה, לרבות ההצעה שאני מעלה כרגע. כשהעליתי את ההצעה תהיתי – חברים בקואליציה, אנחנו רק בתחילת היום – – – <קריאה:> – – – <קריאות:> היא צודקת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מבקשת לתת לי הזדמנות להמשיך לנהל את הישיבה. לא נעים לי לפנות לראש הממשלה, אבל – רבותי. חבר הכנסת צחי הנגבי; הוא לא שומע אותי. חבר הכנסת צחי הנגבי. בבקשה, אדוני, תמשיך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כשהגשתי את ההצעה תהיתי מי יענה מטעם הממשלה; האם זה יהיה שר החינוך, השר בנט, או שזה יהיה סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש. ולמה תהיתי מי יהיה? כי כל אחד מהם הוא נציג של זרם חינוך במערכת החינוך בישראל. השר בנט הוא נציג החינוך הממלכתי-דתי, וסגן השר מאיר פרוש, שבסוף הוא יגיב, כנראה, הוא נציג אחד מזרמי החינוך החרדי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אבקש מהסדרנים לבקש מכל מי שמדבר – להוציא אותם מהאולם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הניצחון הזה היה כל כך מרגש, כפי שאנחנו רואים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני, נא להמשיך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז השר בנט עצמו הוא בעצם הנציג של הזרם הממלכתי-דתי, וזהו זרם ייחודי בתוך מערכת החינוך הממלכתית שנהנה בעצם מאוטונומיה מלאה, לרבות על-ידי מועצת חינוך ממלכתית-דתית שמנהלת את מערכת החינוך של התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי. אבל גם סגן השר מאיר פרוש הוא נציג של אחד מזרמי החינוך החרדי בישראל, ואנחנו רואים שהתלמידים החרדים גם נהנים מאוטונומיה כמעט מוחלטת בתחום החינוך. לכן אנחנו נמצאים במצב שחוקי החינוך בישראל מכירים בייחודיות בתוך קבוצת הרוב היהודית – הן בייחודיות של הממלכתי-דתי והן בייחודיות של החרדי. אבל מעניין לראות שדווקא הקבוצה הכי ייחודית במערכת החינוך ברמה התרבותית, ברמה הלשונית וברמה הלאומית, קבוצת התלמידים הערבים – דווקא הם לא זוכים להכרה בחוק בייחודיות שלהם. לכן, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם שמי שקורא את חוק החינוך הממלכתי בישראל לא ימצא שום התייחסות לחינוך הערבי; כאילו החינוך הזה לא קיים. עוד ב-1953, כשנחקק החוק, ההוראה היחידה שהתייחסה לחינוך הערבי הייתה סעיף 4 בחוק, שקבע שבבתי-הספר הלא-יהודיים – "לא יהודיים" זאת מילה מעניינת כאן – השר יתאים את תוכניות הלימודים. זהו ותו לא. זאת אומרת, אין שום התייחסות בחוק לקיומה של מערכת חינוך שלומדים בה כחמישית מהתלמידים בישראל. אל מול המצב הזה הציבור הערבי מאז ומתמיד העלה דרישה להשוות את מעמדו של החינוך הערבי לזה שקיים לפחות בממלכתי-דתי או בחרדי. לכן היו גם כמה הצעות חוק במשך השנים האחרונות שבעצם לקחו את אותו הסדר שקיים בממלכתי-דתי ורצו להעתיק אותו לחינוך הערבי. הסדר שמקים מועצה פדגוגית ערבית, שמאפשר למועצה הזאת לנהל את ענייני החינוך הערבי, להשפיע על תוכני החינוך, להשפיע על מינויי מורים, על מינויים של מנהלים בבתי-הספר. אבל, לצערי, תמיד זאת הייתה קואליציה שדחתה את ההצעות שלנו, ולכן אנחנו ממשיכים במציאות שלפיה החינוך הערבי בעצם נשלט על-ידי משרד החינוך, על-ידי אנשי חינוך שברובם הם אנשי חינוך יהודים. אני רוצה להגיד לכם שיש כאן הפרה בוטה של זכויותיהם של התלמידים הערבים להכרה בייחוד התרבותי, בייחוד הלאומי, בייחוד הלשוני שלהם; ושההכרה הזאת תקבל גם עיגון בחוק חינוך ממלכתי. בהיעדר הכרה כזאת, הייתה יוזמה פנימית בתוך החברה הערבית: ב-2011, ביוזמת ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, הוקם גוף וולונטרי של אנשי חינוך, של אנשי אקדמיה, של מורים, של מנהלים, של פעילי ציבור. הגוף הזה מנה כ-30 אנשים וקראנו לו "המועצה הפדגוגית הערבית". הרעיון היה שאנחנו אומרים, כקבוצת מיעוט לאומית-תרבותית, שאנחנו רוצים שהמועצה הפדגוגית הערבית היא זאת שתתווה את מדיניות החינוך הערבי. כמובן, משרד החינוך לא שיתף פעולה עם היוזמה הזאת, לא הכיר בזכות הזאת של אנשי החינוך הערבים להתוות את מערכת החינוך שלהם, אבל המועצה הפדגוגית הערבית המשיכה לפעול, והתוצר הראשון שלה היה מסמך שנקרא "מטרות החינוך וההוראה בבתי-הספר הערביים". זאת אומרת, אם הייתה נתונה לנו ההחלטה מהן מטרות החינוך בקרב הילדים שלנו, אלה המטרות שהיינו קובעים. לכן, הצעת החוק שאני מציג היום מאמצת מילה במילה את מטרות החינוך הערבי כפי שגובשו על-ידי כ-30 אקדמאים ואנשי חינוך ערבים. הציפייה שלנו היא שקבוצת הרוב, שלענייננו מיוצגת על-ידי משרד החינוך, תכבד את רצונו של המיעוט הערבי להתוות את יעדי החינוך שלו. סגן השר מאיר פרוש, יחד עם הקהילה החרדית, אתם נהנים מזכות אוטונומית כמעט בתחום החינוך. אתם קובעים את התכנים, קובעים מינויים של מנהלים, מינויים של מורים בבתי-הספר. ההצעה הזאת אומרת: תנו לציבור הערבי את מה שהציבור החרדי נהנה ממנו או מה שהציבור בממלכתי-דתי נהנה ממנו. אני מניח שאולי יסקרן אתכם לשמוע שלושה או ארבעה סעיפים בהצעה הזאת. לדוגמה, סעיף מתוך עשרת הסעיפים הוא המטרה להנחיל ערכים הומניים ואזרחיים, מוסריים ופרוגרסיביים ולפתח את מודעותו של התלמיד הערבי-פלסטיני לזכויותיו ולתחומי אחריותו הפרטיים והקיבוציים שבכוחם לכונן חיי חברה המבוססים על חירות, צדק, פלורליזם, נתינה, יוזמה ומתן דין-וחשבון. לעניין השפה הערבית, יש מטרה להעצים את מעמד השפה הערבית בקרב התלמידים ולספק להם סביבה לשונית עשירה ותומכת שבכוחה לשפר את מיומנויות הקריאה, הכתיבה והדיבור בשפה הערבית על כל רבדיה, כלשון שמבטאת זהות ושייכות וכאמצעי לתקשורת יומיומית, ליצירתיות תרבותית ולמחקר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חייבים לי שתי דקות מהרעש שהיה. תכף. שתי מטרות נוספות, מטרה נוספת: להעמיק את הזהות הערבית-פלסטינית כזהות לאומית הגאה בהישגיה התרבותיים ומקיימת קשר מתמיד ואפקטיבי עם העומק הערבי והאסלאמי שלה; זהות זו תהא מושתתת על לכידות בין בני העם הפלסטיני, על חיזוק הזיכרון והנרטיב הפלסטיניים, על היאחזות בזכויות ההיסטוריות והפוליטיות של העם הפלסטיני ועל פלורליזם תרבותי, דתי וחברתי. מטרה נוספת – להנחיל לתלמידים את ערכי הדיאלוג עם האחר היהודי-הישראלי ואת החיפוש אחר אופק של חיים משותפים במולדת אחת, ללא שליטה או עליונות של אף צד; זהו חינוך לשאיפה מתמדת לחיים בביטחון, חיים של שיתוף פעולה ושוויון, המבקשים לייסד חברה אזרחית המשקפת את הכבוד ההדדי בין שני עמי הארץ ולכונן אזרחות מכבדת, מכילה ושוויונית. ולבסוף, להקנות לתלמידים ידע על ההיסטוריה והמורשת של עמים אחרים ודתות שונות, ולחשוף אותם להישגים בתחום המדע, התרבות, הרוח, האמנות והאסתטיקה תוך הדגשת תרומתם לכלל החברה האנושית. אז אלה חלק מהמטרות שהציבור הערבי מאוד חפץ לעגן בחוק חינוך ממלכתי, ואני פונה לחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעה הזו ולכבד את רצונו של מיעוט לאומי להתוות את יעדי החינוך שלו כפי שמובטח לו באמנות בין-לאומיות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, המציע חבר הכנסת ג'בארין, ראשית כול, מאחר שאתה גם בראשית דבריך ולקראת סוף דבריך דיברת על כך שלחינוך החרדי יש עצמאות, ומתוקף העצמאות הזו אתה סבור שאולי התשובה תהיה יותר לכיוון בקשת הקבלה של הצעת החוק שלכם, אני רוצה לומר דברים די ברורים. אם אתה חושב לרגע שמה שקיים היום במשרד החינוך מספק את הציבור החרדי, ממש לא, ודאי שלא בכל מה שקשור לשאלת עצמאות החינוך, וכאשר יתקיים דיון בנושא הזה אני אפרט מה כוונתי. אבל על כל פנים, מאחר שהצעת החוק שמוגשת כאן על-ידי כמה חברי כנסת ערבים מתבססת על הדרישה לתקן את החוק "לאחר סעיף 2", אז אני רוצה לומר כך: בעצם, המטרות המנויות במסגרת סעיף 2 בחוק – הצעת החוק – הן כלליות מאוד, ובהצעת החוק מפורטים עקרונות וערכים שמשותפים לכלל אזרחי מדינת ישראל, באותו סעיף 2 לחוק. ערכים אלה משקפים את מטרות החינוך הממלכתי הכללי, שהחינוך הממלכתי הערבי הוא חלק ממנו, ואני מבקש לומר שגם לחינוך הממלכתי-דתי, שהוקם כזרם חינוך במסגרת דיני החינוך, אין מטרות ייחודיות ואין גם מקום לעורר בדלנות. וכאשר אני מבקש לבחון את המטרות שמפורטות בהצעת החוק, בעצם עולה כי מרביתן כלליות ומבטאות ערכים ועקרונות שנכללים כבר היום במסגרת סעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, בסעיף המטרות, למעט אולי כמה מטרות הקבועות בהצעת החוק אשר נועדו לפתח את הזהות הערבית-פלסטינית ואת ייחודה. אני מבקש להקריא את סעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, שבעקבותיו אתה מבקש בשם החברים להציע חוק נוסף. ומה כתוב בסעיף 2? מטרות החינוך הממלכתי הן: (1) לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו. סעיף (2) אומר, במסגרת מטרות החינוך הממלכתי: להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני-אדם ובין עמים. בסעיף (3) במטרות החינוך כתוב: ללמד את תולדות ארץ-ישראל ומדינת ישראל. סעיף (4) במטרות החינוך הוא "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם". סעיף (5) – ואני בכוונה מקריא את המטרות האלה – סעיף (5), כתוב בו: לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, להרחיב את אופקיהם התרבותיים ולחושפם לחוויות אמנותיות, והכול למיצוי מלוא יכולתם כבני-אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות. סעיף (6) באותן מטרות, כתוב בו: לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני-אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי. בסעיף (7) במטרות, כתוב: לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים. סעיף (8) במטרות, נאמר בו: להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על-פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו. סעיף (9) במטרות, נאמר בו: לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל – לא הפעלת שעון? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה ללא הגבלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל. סעיף (10) באותן מטרות, נאמר בו: לפתח יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח. סעיף (11) באותן מטרות, נאמר בו: להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל. סעיף (12) באותן מטרות, נאמר בו: לחנך להכרה בקדושת החיים ולהנחיל תודעת בטיחות וזהירות, לרבות בטיחות בדרכים. וכשאני לוקח את הצעת החוק שאתה, חבר הכנסת ג'בארין, ביקשת מהכנסת כאן שתאשר אותה כהצעת חוק טרומית, ואני קורא את סעיף 1 במה שאתם מבקשים להכניס "אחרי סעיף 2", בחוק הנוכחי אתם מבקשים: "2א. מטרות החינוך של המיעוט הערבי-פלסטיני הן: (1) לספק סביבה חינוכית-לימודית בטוחה ומהנה שתוכל לסייע לפרט לגלות ולפתח את יכולותיו, כישוריו, העדפותיו ותחומי העניין שלו במטרה להכין אותו להיות אדם חופשי, משכיל, יצירתי, ביקורתי, יוצר ומעורב". כאשר אני רואה את סעיף (1) במטרות החינוך הערבי בהצעת החוק, אני חושב לעצמי, וזה מה שאני אענה לחברי הכנסת, ניקח את סעיף (5) במטרות החינוך הממלכתי, מה כתוב שם? "לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, להרחיב את אופקיהם התרבותיים ולחושפם לחוויות אמנותיות, והכול למיצוי מלוא יכולתם כבני-אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות". תסביר לי אתה, חבר הכנסת ג'בארין, אחרי שכיום בחוק נאמרו הדברים האלה, מה הצורך ומדוע אתם מבקשים להוסיף את אותו סעיף (1) במטרות החינוך של המיעוט הערבי הפלסטיני? אם אני לוקח את סעיף (2) בהצעת החוק שלכם, שאתם מבקשים להוסיף לחוק חינוך ממלכתי – בסעיף (2) אתם מבקשים להוסיף כך: להגביר את המוביליות החברתית-כלכלית של התלמידים למען קידומם ורווחתם, ובכלל זה לעודדם להשתלב בעמדות מפתח שתורמות לחברה שלהם ומפרות אותה ולעודד את הצטרפותם לשוק העבודה באופן שהולם את שאיפותיהם כאנשי מקצוע מצטיינים ובעלי יושרה. את זה אתם מבקשים כסעיף (2) במטרות החינוך הערבי-פלסטיני, להוסיף כ-2א אחרי סעיף 2 בחוק חינוך ממלכתי. וכשאני מסתכל במטרות החינוך הממלכתי, סעיף (6), מה נאמר שם? – לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני-אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי. כאשר אני רואה וקורא את המטרה הזו בחוק חינוך ממלכתי, בתוך מטרות החינוך הממלכתי, את סעיף (6), מה אתם מבקשים להוסיף בסעיף (2) בזה שאתם מבקשים להגביר את המוביליות החברתית-כלכלית של התלמידים למען קידומם ורווחתם, ובכלל זה לעודדם להשתלב בעמדות מפתח התורמות לחברה שלהם ומפרות אותה? מה זה הוסיף? ואמשיך הלאה. סעיף (3) שאתם מבקשים לחינוך הערבי הפלסטיני. בסעיף (3) כתוב: להנחיל ערכים הומניים ואזרחיים, מוסריים ופרוגרסיביים, ולפתח את מודעותו של התלמיד הערבי-פלסטיני לזכויותיו ולתחומי אחריותו הפרטיים והקיבוציים, שבכוחם לכונן חיי חברה שמבוססים על חירות, צדק, פלורליזם, נתינה, יוזמה ומתן דין-וחשבון. כשאני קורא את סעיף (1) במטרות החינוך הממלכתי, כתוב שם: לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, שמכבד את ההורים ואת המשפחה, את המורשת, את הזהות התרבותית ואת הלשון. וכך, כשאני עובר סעיף-סעיף-סעיף, כל מה שאתם מבקשים להוסיף פשוט מיותר, כי הכול כבר נמצא פחות או יותר בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, כאשר הוא מפרט 12 סעיפים, מהן מטרות החינוך הממלכתי. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהצעת החוק הזו היא מיותרת. ומילה אחת לאופוזיציה: כששמעתי קודם את מחיאות הכפיים על ההצלחה בהעברת חוק אחד, הבנתי יותר טוב את המושג ההלכתי התלמודי "בטל ברוב". אנחנו כבר – הקואליציה העבירה 74 הצבעות, ותמיד היה לה רוב ולאופוזיציה היה מיעוט. ההצבעה הזו שהאופוזיציה קודם הצליחה בה ממש בטלה ברוב. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו צריכים רק הצבעה אחת לנצח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. האם חבר הכנסת ג'בארין מעוניין להשיב? בבקשה. יש לך שלוש דקות, אדוני. בבקשה, שלוש הדקות שלך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הנכבדים, אתחיל אולי מסוף הדברים של הרב פרוש. מחיאות הכפיים באופוזיציה, אני חושב שמקורן בתחושה שאולי מתחילים לספור לאחור את ימי הממשלה הנוכחית. וזו הסיבה העיקרית לשמחה ששמעת ולמחיאות הכפיים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תרשום: גם תרנגול עיוור מוצא פעם גרגר. תרשום, תרשום את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> טוב. אנחנו עוד נראה. יש לנו זמן גם במושב הזה וגם אולי במושב הבא, אם נגיע אליו. אני גם שמח שבינתיים שר החינוך בנט הצטרף. ואני רוצה להגיד לך, כבודו, כי עוד לא יצא לנו להיפגש כדי לשוחח על ענייני החינוך הערבי, אבל פתחתי ואמרתי: מה שהצעת החוק הזו מבקשת לחינוך הערבי זה בדיוק מה שקיים כיום לחינוך הממלכתי-דתי, שאני מודע לכך שאתה גם שייך לזרם הזה, ובדיוק מה שהאוכלוסייה החרדית מקבלת, הן ב"מעיין החינוך התורני" והן בחינוך העצמאי. ולכן אני פשוט מצביע בהצעת החוק הזו על האירוניה שקיימת בחקיקת החינוך בישראל, שחקיקת החינוך מכירה בייחודיות שקיימת דווקא בצד היהודי. בקרב היהודים אפשר זרם ממלכתי יהודי, אפשר זרם ממלכתי-דתי, אפשר "מעיין החינוך התורני", אפשר חינוך עצמאי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> צריך לבטל גם את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל כשזה מגיע לתלמידים הערבים, שהם חמישית מהתלמידים בישראל, לא צריך לעשות כלום, צריך רק למנות אנשי חינוך יהודים והם ינהלו עבורם את המערכת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> צריך רק חינוך ממלכתי. זה הכול. לבטל את הכול. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא צריך שאנשים כמוני, כמו חברי, אם מרצים באוניברסיטה, אם מחנכים, הורים בקיאים בילדים שלהם – אנחנו לא שותפים לניהול המערכת שלנו. ולכן הבקשה ביסודה זו דרישה פשוט להשוות את מעמדו של החינוך הערבי למעמדו של החינוך הממלכתי-דתי או למעמדו של החינוך החרדי, ופשוט להכיר שיש כאן חמישית מהתלמידים בישראל, שיש להם ייחוד לשוני ויש להם ייחוד לאומי ויש להם ייחוד תרבותי. והייחוד הזה צריך להתבטא בחוק, כי אחרת נמשכת השליטה וההגמוניה של קבוצת הרוב על המערכת של קבוצת המיעוט. כבוד השר, אני מרצה באוניברסיטה, וכשאני מעביר קורס יש לי אולי 200 סטודנטים, ואף אחד לא שואל אותי מה אתה מלמד, כי זה החופש האקדמי. ולכן אני משפיע על דור העתיד, על המשפטנים, על המחנכים של דור העתיד. אבל כאקדמאי ערבי אין לי שום יכולת להשפיע על החינוך של הילדים שלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ולכן אני חושב שאני מציג כאן עמדה מאוד הוגנת, מאוד מתבקשת. והעמדה הזו נתמכת כיום גם בהגנות בין-לאומיות, הן בהצהרה על זכויות מיעוטים והן בהצהרה על זכויות עמים ילידים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני קורא לחברי באופוזיציה להפגין גם כאן נחישות של אחוות האופוזיציה ולתמוך בהצעת החוק, כמו גם לחברי בקואליציה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'בארין. שר החינוך רוצה להתייחס, הבנתי. בבקשה, שר החינוך בנט. לא? מוותר? אוקיי. אז אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, ביקשו הצבעה שמית, האם זה עדיין – מוותרים על שמית? מוותרים על שמית. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה, רבותי. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מטרות החינוך הערבי), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 20 בעד, 53 נגד, נמנעים – 1. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מטרות החינוך הערבי), התשע"ה–2015, לא עברה. <הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/257/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ה–2015 – – <צחי הנגבי (הליכוד):> זה תחילת הסוף של האופוזיציה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא, עשר דקות – להציג לנו. תשיב לנו, שוב, שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. עשר דקות, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה רבה, גברתי, חברותי, חברי חברי הכנסת, ביום ראשון האחרון עלתה לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת החוק ברית הזוגיות האזרחית של מפלגת יש עתיד. הצעת החוק מבטאת את ה"אני מאמין" של יש עתיד. לפי ההצעה, לכל שני בני-אדם עומדת הזכות להחליט כיצד למסד את הקשר הזוגי שלהם ולממש את אהבתם, גם לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, לפסולי חיתון, לגרים שלא הוכרה יהדותם, לזוגות בני אותו מין ולחסרי דת. אין זה מקרה שההצעה הזאת עלתה ביום ראשון, יום שחור, יום שבו נשבר אמון בין ממשלה לציבור; שימוש ציני ומנוכר בביורוקרטיה דתית והפיכתה לאתנן פוליטי, מכירת חיסול שפוגעת בחיי רבים. זוגות רבים מעדיפים שלא לעבור דרך הרבנות. מזוגות רבים נמנעת היכולת להתחתן ברבנות. זוהי חלופה אזרחית נדרשת. הצעת החוק, שעליה עמלו כל חברי הסיעה, ובמיוחד חברת הכנסת לשעבר רות קלדרון וחברת הכנסת גרמן, עם אנשי מחקר ואנשי רוח, יש בה כדי לתת מענה בישראל 2015. המסלול של ברית הזוגיות גם יעשה צדק אזרחי וגם יביא לכך שיותר אנשים יבחרו במערכת הדתית מכיוון שהיא זו שתהיה חייבת לייעל את עצמה ותתנהל כפי שהייתה צריכה להיות. הימים שלנו הם ימים של בין המצרים, ימים שבהם אנחנו מתאבלים בעיקר על כך שלא נהגנו בכבוד האחד בשני והאחד בשנייה. אנחנו לא באנו לפגוע. מדובר בפתרון משפטי אזרחי מלומד ומוקפד, רגיש ואחראי, אשר מכיל בתוכו את כלל הציבורים שאינם מקבלים מענה בתוך המסגרת הדתית הקיימת או בוחרים במתווה אזרחי על-פני ההסדר הדתי. החוק שלנו מאפשר לכל אדם חופש בחירה בין מסלול אזרחי חילוני למסלול דתי לקיום במסגרת הזוגית-משפחתית-אזרחית ויוצר שוויון זכויות מלא בין זוגות שנישאו בנישואים דתיים לבין אלו שיבואו בברית הזוגיות האזרחית. ברית הזוגיות האזרחית היא הסכם אזרחי לחיים משותפים של שני בני-אדם. אין בה התרסה נגד או מאבק בנישואים ההלכתיים. היא אינה באה לפגוע במסורת היהודית או בסמכות הרבנית, אלא מבקשת להציע חלופה לזוגות המנועים מנישואים באמצעות הרבנות או לזוגות אשר אינם מעוניינים בכך. החוק יאפשר לכל אדם חופש בחירה בין מסלול אזרחי לבין המסלול הדתי ויאפשר שוויון זכויות מלא בין זוגות שבחרו בברית הזוגיות האזרחית לבין אלו שבחרו במסלול הדתי. חברים, אני מבקשת לדייק כי פה שורש הדיון – לא נכנסנו לזירת המאבק בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, בואו נדייק את שפת המאבק. רבים מאזרחי המדינה הדתיים, דווקא אלו הדתיים, שמבקשים לשמור על יהדותה של המדינה, אינם יכולים – ורובם גם אינם רוצים – להשלים עם מציאות שבה אוכלוסייה שלמה נתונה למציאות שאינה מאפשרת לה לממש את זכותה ולהקים בית בישראל. השיטה הנוהגת, המתעלמת מפגיעה באזרחי המדינה, כבר גבתה, וגובה, מחיר כבד של שנאה לדת ולמוסדות הדת. אין ספק שצריך ליצור מערכת חדשה של חיים שמשחררת את סיר הלחץ הזה ומאפשרת חיים סבירים והוגנים גם לדתיים וגם לאלו שאינם שומרי תורה ומצוות. ברית הזוגיות מותירה את מושג הנישואים על-פי פרשנותו ההלכתית כדת משה וישראל, ומשחררת את מי שאינו חפץ או יכול להינשא כך לקיים מסגרת חיים משותפת המוכרת על-ידי המדינה. להערכתנו, רוב רובו של הציבור ימשיך להינשא במסגרת המסורתית, כי החברה בישראל היא מסורתית. אלה שמנועים על-פי ההלכה ומתנגדים לה באופן קיצוני יבחרו בנתיב של ברית הזוגיות, ותאמינו לי, השנאה, המפלס שלה, ירד למצולות. ומה אם לא לדבר על זה בימים האלה של ימי בין המצרים? בשנת 2011 יצאו לחו"ל כדי להינשא בנישואים אזרחיים 8,995 זוגות, כ-11% מכלל הזוגות שנישאו באותה שנה, ולהם יש להוסיף את המספר העצום של זוגות שבוחרים שלא להינשא כלל וחיים כידועים בציבור. מספר האנשים שיינשאו ברבנות רק כי אין להם אופציה אחרת בגבולות המדינה הולך וקטן ומתקרב לאפס, והמרוויחים היחידים מכל העניין הזה הם רק סוכני הנסיעות. וחברים, ההבנה הזאת, חברים חברי בממשלת ישראל, ההבנה הזאת קיימת גם אצלכם, שרי הליכוד. שר הביטחון משה יעלון הצהיר לפני שבועיים כי הוא מקווה שישראל תלך בעקבות החלטת העליון בארצות-הברית לאפשר לזוגות חד-מיניים להינשא; שרת התרבות והספורט מירי רגב והשר אופיר אקוניס השתתפו במצעד הגאווה שנערך לאחרונה והביעו את תמיכתם בקהילה; חברי מפלגת כולנו הבטיחו לנו עתיד ורוד יותר, יוזמות ליברליות ורפורמות יקדמו שוויון בין אזרחים. ובכל זאת, החלטה על הצעת החוק נדחתה. אחרי כל הדיבורים וההבטחות, חברים, הגיע הזמן למעשים. ההתנגדות לברית הזוגיות אינה רק מופרכת מבחינה הלכתית ומעשית, היא גם נגועה בצביעות. כבר היום מנהלים חרדים פנקסי נישואים נפרדים מאלה של הרבנות הראשית, ובפועל לעולם אינם נכנסים בקשרי נישואים עם בנים ועם בנות למשפחות שאינן שומרות מצוות. כלומר, חברים, בואו נודה, בואו נהיה כנים, בואו נהיה ישרים, הפיצול בעם היהודי כבר כאן ומזמן. והצביעות ניכרת גם בעובדה שדווקא המפלגות המגזריות, השבטיות, אותן מפלגות שדואגות רק לציבור של הבוחרים שלהן, מעזות לדבר בשם הממלכתיות והאחדות כאשר הדבר נוח להן. חברים, אני אחזור פעם שלישית, הימים הם ימי בין המצרים, בואו נראה איך אחרי יום ראשון האחרון אנחנו באים ולוקחים אחריות ונותנים מענה לאזרחי המדינה, שאנחנו במו-ידינו חיבלנו ביכולת שלהם לבוא ולהיכנס אל תוך העם היהודי ולהיעזר בשירותי הדת של מדינת ישראל. אז לכאורה, בבקשה, אין סיבה שהצעת החוק של יש עתיד על ברית הזוגיות לא תתקבל. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה שאינה מאפשרת לערוך בתחומה נישואים אזרחיים, וכמעט הכול, כולל דתיים רבים, מבינים כי זה מצב בלתי נסבל, זה מצב לא אחראי, זה מצב לא דמוקרטי. מאות-אלפי אנשים ממזרים, פסולי חיתון, חד-מיניים, וגם כאלה שהתאהבו באנשים המשתייכים לדת אחרת, אינם יכולים להינשא בגבולות המדינה. זוהי שלילה של חירות בסיסית ופגיעה חמורה בעקרון השוויון. נסיבות פוליטיות, לצערי, בלתי ענייניות מאז קום המדינה הן שהעניקו למיעוט את היכולת לכפות את רצונו על הרוב ולפגוע בזכויות אדם, אלא שנסיבות הן רק נסיבות, גם אם הן שוררות כבר עשרות שנים, וברגע, חברים, שהנסיבות יחלפו, יחלוף מן הארץ גם העוול הזה. אנחנו רוצים להיות מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית, ואנחנו נפעל ונהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, והצעת החוק יש בה כדי לחזק גם את היהודית וגם את הדמוקרטית. חברי, אני קוראת לכם לחשוב, לצאת מהקונבנציות המקובלות של נגד או בעד. המציאות בישראל היא מציאות מאוד מאוד מורכבת; אנחנו חייבים לגלות אחריות. ואני מבטיחה לכם שקבלה של ברית הזוגיות תחזק גם את המנגנון הדתי-רבני, כי הוא יהיה חייב להשתנות, הוא יהיה חייב להתאים את עצמו, לפתוח את שעריו, להבין את החירות ואת הפסיפס המיוחד שממנו מורכבת מדינת ישראל, להבין את המשמעות של מה זה באמת להיות דור של קיבוץ גלויות. אני קוראת לכם, חברי הכנסת, להצביע על-פי צו מצפונכם, ולא במשמעת קואליציונית כזאת או אחרת. יש לנו הזדמנות. לא במקרה אנחנו מצביעים על החוק הזה היום, בימים הללו של לפני ט' באב. על החורבן כבר דיברנו ועוד נדבר. ובעיקר, על-פי ההבטחות שלכם, שנתתם – ונתתם לפני הבחירות, חברי בקואליציה – לא ייתכן שאתם, חברי הקואליציה, שהתבטאתם בפאנלים, בדיונים, בבתי-הספר, בנושא הזה והבטחתם הבטחות לתיקון העוול הזה, תמנעו מאתנו להגיע להסדר, לפתרון שוויוני לזוגות שבוחרים בברית הזוגיות האזרחית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. אני מזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב בשם הממשלה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית של חברת הכנסת עליזה לביא באה לדיון לפני ועדת השרים לחקיקה ביום ראשון האחרון. בשל העובדה שקיימות כמה הצעות בנושא, ביקשו מאתנו גם סיעות אחרות, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, ומתוך רצונן של סיעות הקואליציה ללמוד את הסוגיה לעומק ולגבש החלטה ודעה סיעתית של כל אחת מהסיעות ביחס לכלל ההצעות האלה, קבעה הוועדה כי הנושא יידחה ויידון מחדש בתוך ארבעים-וחמש יום. <היו"ר שי פירון:> ארבעים-וחמישה. <שרת המשפטים איילת שקד:> ארבעים-וחמישה, סליחה. נוכח האמור לעיל ובשל העובדה שההצעה עולה להצבעה כעת ובניגוד להחלטת הוועדה, מתנגדת הממשלה להצעת החוק. וכעת, כלקח ממה שהיה קודם, אני צריכה למשוך זמן עד שהקואליציה תצליח לגייס רוב. <היו"ר שי פירון:> בפעם הקודמת הסביר שר הכלכלה על השם מכלוף. את יכולה להסביר על השם איילת, אם את רוצה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תספרי על התוכניות שלך במשרד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אז אני אחסוך מכם את הדיון על השם איילת ואני אדבר על העברת בתי-הדין הרבניים ממשרד המשפטים למשרד הדתות. כידוע, בתי-הדין הרבניים היו תחת משרד המשפטים ב-12 השנים האחרונות, משהו כזה. אני חושבת שאביו של חבר הכנסת יאיר לפיד, אם אני לא טועה, בתקופתו זה עבר, נכון? אני רוצה לציין, וזה לא חדש – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת לפיד, השרה שקד מחמיאה לך ואתה לא מקשיב. <חיים ילין (יש עתיד):> לאבא שלו. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רוצה לציין, וזה לא סוד, שאנחנו התנגדנו להעברה הזאת, אבל יחד עם זאת צריך לדעת ולומר את האמת, שבשלוש השנים האחרונות לא מונו דיינים לבתי-הדין הרבניים. בתי-הדין הרבניים סובלים היום מתת-תפקוד משווע, ממחסור גדול בכוח-אדם. אני מקבלת אלי פניות קורעות לב על עוול גדול שנעשה לציבור. ב-15 ביולי יהיו בחירות בכנסת לנציגי הוועדה לבחירת דיינים. ייבחרו שני נציגים, חבר כנסת וחברת כנסת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ב-22. <שרת המשפטים איילת שקד:> מה, דחינו את זה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> עוד שבוע. <שרת המשפטים איילת שקד:> עוד שבוע? טוב, כרגע עדכן אותי חבר הכנסת הרצוג שהבחירות נדחו מ-15 ביולי ל-22 ביולי. צר לי שעוד שבוע בוזבז, אבל אני קוראת מכאן לשר שטייניץ, שיעמוד בראש הוועדה, לכנס את הוועדה כמה שיותר מהר. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. בשם המציעים – שמורה לכם ההזדמנות להגיב, נוסף על דבריה של השרה. חבר הכנסת רזבוזוב, אתה רוצה להגיב? בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמענו כאן את התשובה של שרת המשפטים איילת שקד ושמענו שלא היה מספיק זמן לבחון את הצעת החוק. אני חושב שאין אדם אחד, אין חבר כנסת אחד במליאה, שלא מכיר את הצעת החוק. אנחנו מדברים עליה כבר מהקדנציה הקודמת, כולם יודעים למה אנחנו מתכוונים ועל מה אנחנו מדברים. אני חושב שמה שאנחנו עושים כאן ומה שהקואליציה רוצה לעשות, זה פשוט שלילת זכות בסיסית דמוקרטית להתחתן במדינת ישראל. אני חושב שהחוק הזה ייטיב עם אוכלוסייה שאין לה ברירה. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת רזבוזוב, תמתין שנייה, אני אתן לך את הזמן. חברים, יש פה יותר מדי רעש. אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת צחי הנגבי, או שתחבוש כובע או שתשב, אבל אתה עושה רעש; שטריימל. חבר הכנסת יוגב, שב בבקשה. תודה רבה. אדוני השר אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יושבים לי במקום. <היו"ר שי פירון:> יושבים לך במקום? אקוניס, אתה עושה את כל הבלגן פה. חברים, יואל רזבוזוב מדבר, מה קורה אתכם? בבקשה, אדוני. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק הזאת פשוט תעזור לאוכלוסייה של מאות-אלפי יהודים כאן במדינת ישראל לממש את הזכות הדמוקרטית שלהם, זכות בסיסית להתחתן. יש כאלה שאין להם ברירה, הם נוסעים לחו"ל, וכמו שחברת הכנסת עליזה לביא אמרה, מי שמרוויחים מזה אלה סוכני הנסיעות. אני עצמי התחתנתי בחו"ל וזה עלה לי 10,000 שקל, יום אחד. יום אחד – 10,000 שקל. אתם יודעים לכמה זוגות אין כסף? אין להם את 10,000 השקל, והם נוסעים להתחתן בחו"ל. למה? כי לא כולם רוצים לקשור את עצמם לממסד הרבני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אולם בנס-ציונה זה 1.2 מיליון. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אולם בנס-ציונה – 1.2 מיליון, מתקנים אותי. חברים, אין לכולם כסף. זאת זכות. והאבסורד הכי גדול, שנוסעים עד לשם, משלמים כל כך הרבה כסף, ובסופו של דבר כשמגיעים לכאן, אפשר להתגרש בחתימה אחת. אז אם אפשר להתגרש כאן, למה אי-אפשר גם להתחתן כאן? למה אי-אפשר לרשום, רישום של ברית הזוגיות במשרד הפנים? תהליך דמוקרטי בסיסי, שיעזור להרבה הרבה זוגות שחייבים את זה. אתם לא מבינים, אתם פועלים פה נגד ציבור, ציבור שמשלם מסים, ציבור ששופך את דמו למען מדינת ישראל, ואתם שוללים ממנו את הזכות הזאת. תודה רבה, ואני מקווה שתצביעו נכון ולא לפי משמעת קואליציונית. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה, ברשותכם. על-פי הבקשה, אנחנו ניגש להצבעה שמית. לא? רגיל? אתם רוצים שמית? האופוזיציה רוצה שמית, אז אנחנו ניגש להצבעה שמית. חלק רוצים שמית וחלק אנטי-שמית, נלך להצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת דניאל עטר – בעד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר שי פירון:> גברתי המזכירה, אני מבקש ממך לקרוא שנית. אם יש מישהו כאן שנוכח ולא קראת בשמו, אז בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח <היו"ר שי פירון:> גברתי המזכירה, כדי למנוע גם לזות שפתיים, אני מבקש ממך לקרוא שוב בשמו של חבר הכנסת חיים ילין, כי שמעתי שמישהו טוען שזה לא הוא שענה. אז רק תקראי עוד הפעם כדי שלא יהיו השגות אחר כך. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> שמעתי את חבר הכנסת חזן אומר: זה לא הוא ענה. אז כדי שלחבר הכנסת חזן לא יהיה פתח לטעון אחר כך – – <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> – – שמישהו אחר הצביע, אז נקרא בשם עוד פעם והאייטם יתבטל. כן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אצלי מסומן שחיים ילין הצביע. אני לא – – – משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת <היו"ר שי פירון:> יש מישהו שלא קראו בשמו, בבקשה? חברי, בואו. תמה ההצבעה. תספרו בבקשה את – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> כן, מה קרה? כן, כן, הייתה הצבעה, הייתה הצבעה פעמיים. זה בסדר. <חיים ילין (יש עתיד):> עכשיו שלא יגידו שהצבעתי פעמיים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר שי פירון:> תמה ההצבעה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני הייתי פה – – – אני נכנסתי כשהתחלתם לקרוא – – – <היו"ר שי פירון:> קראו פעמיים, אדוני, קראו פעמיים. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> את כל השמות – פעמיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני נכנסתי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מאז המשט הוא שומע רק את הים באוזניים – – – <היו"ר שי פירון:> חברים יקרים, תוצאות ההצבעה: 50 קולות הצביעו נגד ההצעה, 39 הצביעו בעדה. אני קובע שההצעה לא עוברת. אנחנו נעבור – – – <קריאה:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> האופוזיציה – – <היו"ר שי פירון:> – – לסעיף – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – הקימה ממשלה לישראל. <קריאות:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <הצעת חוק נישואין וגירושין, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/501/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> חברים, הנושא הבא – – <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> – – הצעת חוק נישואין – – – <קריאה:> – – – אז אני רוצה – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – האופוזיציה הקימה ממשלה בישראל. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> פרוש, אתה מצטרף? <יעקב מרגי (ש"ס):> חיים, אני – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מרגי, אני לא חבר שלך. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת פרוש, בבקשה. אנא, בטובכם. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> האופוזיציה הקימה ממשלה בישראל. <היו"ר שי פירון:> אוקיי. <מיכל רוזין (מרצ):> נו, ואתה מצטרף? <היו"ר שי פירון:> הצעת חוק נישואין וגירושין, התשע"ה–2015 – – <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> – – של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. תציג את ההצעה – עשר דקות. ואחריה תגיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומדת לנמק את הצעת החוק של סיעת מרצ על נישואים אזרחיים, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס לבריחה המחפירה של ישראל ביתנו מהצעת החוק של יש עתיד לברית הזוגיות. אני, זה לא סוד, תומכת – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> יש להם רמדאן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – תומכת בהצעה – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> יש להם רמדאן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – המורחבת יותר. ואני – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> יש להם רמדאן. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש להם רמדאן. נכון. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה הרמדאן של ישראל ביתנו. בושה וחרפה. יושב-ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, מי שדיבר בשם מנועי החיתון, עשה משברים קואליציוניים על מנועי חיתון, בורח מהמליאה בהצבעה של יש עתיד. ואין ספק שהוא יברח גם בהצבעה על הצעת החוק של סיעת מרצ לנישואים אזרחיים. איזו בושה. אני תוהה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להפריח באוויר השערה למה ישראל ביתנו לא היו בהצבעה הקודמת ולמה הם לא יהיו עכשיו. יכול להיות שזה קשור, חברתי חברת הכנסת גרמן, לעסקה סיבובית שקשורה לבחירות לוועדה לבחירת שופטים? יכול להיות שיש בזה משהו, שביקשו מהם לא להצביע בעד ההצעה הזאת שלכם תמורת אולי תמיכה בנציג מהאופוזיציה, דהיינו מישהו מישראל ביתנו, בוועדה לבחירת שופטים? הייתכן שיש רגליים לסברה הזאת? לא יכול להיות, נכון? <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא יעלה על הדעת, חברת הכנסת גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא ייאמן. <זהבה גלאון (מרצ):> את צודקת, זה נכון. חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים, או לפני שבועיים, בערך, בית-המשפט העליון בארצות-הברית פסק פסיקה היסטורית, הכיר בנישואים חד-מיניים. בפסיקתו ציין העליון האמריקני שהחוקה האמריקנית מבטיחה לאזרחים שלה הגנה שוויונית תחת החוק, ומונעת ממדינות לאסור נישואים בין בני-זוג מאותו המין. בעקבות ההחלטה החשובה הזאת של בית-המשפט העליון האמריקני, נישואים גאים יהפכו לחוקיים בכל 50 המדינות בארצות-הברית. ואני נדרשת לזה כי בעקבות ההחלטה הזאת נשיא ארצות-הברית ברק אובמה בירך בטוויטר את בית-המשפט העליון על הפסיקה ואמר שמדובר בצעד גדול בדרך לשוויון זכויות. ואצלנו, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל מתגאה בכך, ויש פה אנשים שרוממו את הדבר הזה בגרונם, שהיא יהודית ודמוקרטית. אבל שימו לב מה קורה פה: בשנים האחרונות היא הופכת להיות הרבה יותר אורתודוקסית והרבה פחות דמוקרטית. וכל הדבר הזה נובע מהחטא הקדמון שכנסת ישראל חוקקה בשנת 1953, או אימצה לתוך החוק שלה את החוק הדתי שנחקק – אגיד את זה כך – לפני 3,000 שנה, חוק שמתבסס על תפיסות גזעניות, על כפייה דתית, על קיפוח נשים. חברי חברי הכנסת, בואו נקרא לילד בשמו: על-פי הדין הדתי הנשים הופכות להיות קניין, לרכוש בעליהן. הרי זה לא מתקבל על הדעת שכנסת ישראל – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ומעמד הר-סיני לא שוויוני? <זהבה גלאון (מרצ):> – – מחוקקת חוקים שוויוניים, מתנגדת לאפליה מגדרית, מדברת על שוויון מגדרי, ובה בעת מותירה בספר החוקים שלה חוק שבעצם מפלה בין נשים וגברים, חוק גזעני, מסוכן, אנטי-דמוקרטי, שמקפח את הזכויות הבסיסיות של אזרחים בגלל המוצא האתני שלהם, בגלל המגדר שלהם ובגלל הנטייה המינית שלהם. עכשיו אני רוצה לומר לך, ידידי חבר הכנסת פרוש, שים לב טוב: אני לא מתנגדת לנישואים אורתודוקסיים; אני מכבדת את העובדה שבמדינה מתוקנת יש קהל שזקוק לנישואים האורתודוקסיים. אני רק לא מקבלת את זה שאין בחירה בנישואים ושיש מונופול של הרבנות על הנישואים בישראל, ושאין אפשרות במדינת ישראל לבחור בחלופות לנישואים – נישואים רפורמיים, נישואים קונסרבטיביים ונישואים אזרחיים, שיאפשרו לכל איש ואיש, לכל אישה ואישה ולכל איש ואישה להינשא למי שהם בוחרים ולקבל לזה גושפנקה רשמית של המדינה. ומכיוון שהדבר הזה לא נעשה כאן במדינת ישראל, אף שבית-המשפט העליון כבר אמר שהזכות הזאת להינשא ולהתגרש צריכה להיות חלק מסל השירותים הבסיסיים שניתנים לכל אדם, למרות הדבר הזה, עדיין במדינת ישראל, במדינה שבה שני-שלישים מהציבור הישראלי, בכל סקר שתעשו, שני-שלישים מהציבור הישראלי תומכים במתן אפשרות לנישואים אזרחיים, זה לא קורה. ולמה זה לא קורה? איך אתם מסבירים את זה שישראל נמצאת באותה קבוצה של מדינות כמו לבנון או סעודיה וסוריה, שמכירות רק במונופול של הנישואים הדתיים השמרניים? למה מדינת ישראל, אני שואלת אתכם, שוללת מישראלים להינשא על-פי צו מצפונם – מחסרי דת, מזוגות בני אותו מין, מזוגות שהממסד הרבני לא מכיר בהם, מה שאנחנו קוראים "מנועי חיתון", מזוגות מעורבי דת, מרפורמים, מקונסרבטיבים, או סתם, סתם יהודים שלא רוצים לעבור דרך השירותים של הרבנות? למה המדינה שולחת אלפי זוגות ישראלים למדינות אחרות רק כדי לממש את הזכות שלהם להינשא שלא על-ידי רב אורתודוקסי? שלא לדבר על הזכות להינשא מבלי לעבור בחינת יהדות משפילה. אתם יודעים מה קורה לזוגות שהרבנות חושבת שהם ספק-יהודים, איזה בדיקות משפילות הם נאלצים לעבור על-ידי רבנים בבתי-הדין הרבניים? חברי חברי הכנסת, אנחנו במרצ מעלים בכל מושב את החוק לנישואים אזרחיים. לצערי, כל פעם מחדש החוק הזה נופל. אנחנו מעלים אותו שוב הפעם, כי אנחנו מאמינים במאבק רחב, רחב יותר על חופש הדת והמצפון, מאבק על הפרדת הדת מהמדינה. אנחנו לא מסתפקים רק בברית זוגיות אזרחית. אנחנו חושבים שרק הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה וביטול המונופול של הרבנות הראשית על נישואים וגירושים יאפשרו למדינת ישראל להתקיים כדמוקרטיה לאורך זמן, יבטיחו שוויון אמיתי בין נשים לגברים, ללהט"בים, ללא-יהודים בישראל. ולכן אנחנו לא יכולים להשלים עם זה שיש כאן שליטה, שיש כאן מונופול של הרבנות הראשית על הנישואים. אני חוזרת ואומרת, אני תומכת בהישארותו של הממסד הדתי האורתודוקסי כדי לתת שירותים לאנשים שנזקקים לו. אני נגד כל ההצעות לבטל את זה. אני מכבדת אנשים שנזקקים לממסד הדתי האורתודוקסי, לרבנות, לצורך העניין. אני לא רוצה שיתערבו לנו בחופה, אני לא רוצה שיגידו לנו איך להינשא ואיך להתגרש, ואני לא רוצה שכנסת ישראל, בגלל דילים פוליטיים כאלה או אחרים, בעצם תפיל הצעה שהיא הצעה נכונה, שהיא הצעה מכבדת שתשמור על כבוד האדם. וכיוון שאני לא רואה בספסלי האופוזיציה של ישראל ביתנו את חברי הכנסת, את ששת חברי הכנסת של ישראל ביתנו, שרוממות מנועי החיתון בגרונם, שעשו על זה משבר קואליציוני – ומכיוון שהם לא היו בהצבעה על ההצעה של יש עתיד על ברית הזוגיות, סביר להניח שהם לא יהיו כאן – השאלה, חברי חברי הכנסת, באיזה מחיר, ומה המחיר שנתנו לישראל ביתנו. או אני אנסח את זה ככה: מה שילמו לישראל ביתנו כדי שהיא לא תהיה בהצבעות אזרחיות על חוקים או על מאבק שהם מנהלים? מה קרה כאן, חברי חברי הכנסת? למי הפתרון? מי יכול להעלות על הדעת איך ישראל ביתנו לא הופיעה? <מיקי לוי (יש עתיד):> יש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה? מה אתה חושב, חבר הכנסת מיקי לוי? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – משהו. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מאמין לי? אני מפריחה השערה באוויר. איך זה ייתכן שליברמן פוצץ ממשלות כמעט – מנועי חיתון, גיור, נישואים. איך זה יכול להיות? מה אתה חושב? איך זה יכול להיות שהוא לא באולם? מה קרה? חבר הכנסת לוי, אתה אדם בקי, ישבת בממשלה בפעם הקודמת עם ליברמן, ראיתם מה הוא עשה לכם בממשלה כשלא טיפלו במנועי החיתון. ליברמן ברח. מה זה אומר שליברמן ברח? אולי זה קשור – אני מעלה שוב את ההשערה הזאת, ובזה אני מסיימת – – – <אילן גילאון (מרצ):> אולי, חברת הכנסת גלאון, אולי – – – <קריאה:> יש לך עוד דקה להעלות את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> אולי מה? <אילן גילאון (מרצ):> פוטין – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אולי פוטין. אה, ואני חשבתי שזה קשור לוועדה לבחירת שופטים. יש מצב שיש דיל? לא להצביע לנישואים אזרחיים ולברית הזוגיות תמורת הוועדה לבחירת שופטים? תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. על-פי בקשת הקואליציה, ההצבעה תהיה שמית. לא, סליחה, קודם כול אזמין את שרת המשפטים להשיב, סליחה. גברתי השרה, את מוזמנת להשיב על הצעתה של חברת הכנסת גלאון. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני הפרחתי השערה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מה שאת אומרת, זה מה – – – <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> רגע, זה שמית? אדוני היושב-ראש, הצעת חוק נישואין וגירושין, של חברת הכנסת זהבה גלאון, שעלתה גם בכנסת הקודמת, מבקשת לשנות את המצב החוקי הקיים לעניין נישואים וגירושים במדינת ישראל. על-פי הדין הקיים כיום, הדרך היחידה להינשא היא בהתאם לדין האישי, שהוא בהתאמה לדתם של בני-הזוג המבקשים להינשא, וזאת במצב שבו שני בני-הזוג הם מאותה דת. הצעת החוק מבקשת לכונן מוסד של נישואים וגירושים אזרחיים בישראל אשר סמכות השיפוט הייחודית לדון בו תהיה מסורה לבית-המשפט לענייני משפחה. התוצאה תהיה שלבני-זוג תינתן אפשרות לבחור להינשא במסגרת דתית או במסגרת אזרחית, ומסלול הגירושים ייקבע על-פי הדרך שבה בחרו בני-הזוג להינשא. בנוסף, אם בני-הזוג בחרו להינשא בנישואים דתיים, הם יהיו רשאים לבחור להתיר נישואיהם באופן אזרחי בהסכמת שניהם בכתב. הממשלה סבורה כי יש קשיים משפטיים מהותיים בהצעה, בהיותה פוגעת בסמכות השיפוט הדתי בגירושים, אף ביחס למי שנישא על-פי הדין הדתי, שיוכל, ברצותו, להתגרש במסלול אזרחי. מתן אפשרות בחירה שכזו לבני-הזוג עשויה ליצור חוסר בהירות באשר למצב האישי ואף להשפיע על הדין האישי של ילדים, לרבות קביעה כי מדובר בפסולי חיתון. כך, לפי ההלכה היהודית, אישה שנישאה דתית והתגרשה אזרחית בלבד, או שלא התגרשה באמצעות גט כשר הלכתית, תמשיך להיחשב אשת איש, וילדים עתידיים שלה מאדם אחר ייחשבו ממזרים, על כל המשתמע מכך. מובן שלא נוכל להרשות פגיעה זו בילדים. בן-גוריון החכם, ואחריו רבים וטובים ממנהיגיה של מדינת ישראל לאורך 67 שנותיה, קבעו הסדרים. ההסדרים האלה נעשו מתוך הסכמה רחבה, ולא נכון לשנות אותם אלא בהסכמה רחבה. זה סוד כוחנו וזו תמציתנו – קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ואני אצטט את בן-גוריון בהסכם עם הסתדרות אגודת ישראל ב-1947, הסכם הסטטוס-קוו: "ממשלת ישראל תעשה כל שביכולתה למנוע פילוג בית ישראל לשניים". ועכשיו, מבן-גוריון אני אעבור ליגאל ידין. שר החינוך נפתלי בנט שאל קודם את חבר הכנסת אלאלוף: מה למדת מיגאל ידין? חבר הכנסת אלאלוף אמר לשר החינוך: אני למדתי ששר צריך להסתכל 100 שנים קדימה. זאת אומרת, לא רק לעבוד לפי מה שנראה לנו נכון לרגע זה אלא להסתכל 100 שנים קדימה – – <היו"ר שי פירון:> זה כנראה קורה גם למי שמתעסק בארכיאולוגיה ומסתכל 100 שנים אחורה. רק מי שמסתכל 100 שנים אחורה הוא זה שמסתכל 100 שנים קדימה. גם אני הייתי שר חינוך – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ואם אני לומדת ממה שאמר יגאל ידין, וחושבת על הוויכוח הגדול שיש בכנסת בעניין סוגיית הגז – אני רוצה דקה לעבור לגז – אז ממשלת ישראל, בהחלטה שהיא מובילה, מסתכלת 100 שנים קדימה. הגז במאגר "לווייתן" התגלה ב-2010, וכבר חמש שנים הגז הזה תקוע בקרקעית הים, יותר נכון בבטן האדמה מתחת קרקעית הים, ואף אחד לא עושה עם זה כלום – – – <עפר שלח (יש עתיד):> איילת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, לא. סוגיית הגז היא סוגיה חשובה. באמת, אני רואה כאן שכבר יש רוב לקואליציה, אין צורך למשוך זמן. אני רק אסיים ואומר שאני חושבת שממשלת ישראל וראש הממשלה והשר שטייניץ, בהחלטה כן להגיע למתווה הזה אף שזה לא פופולרי ולא פופוליסטי, ואף שזה לא קל, מאמצת כאן את מה שאמר יגאל ידין ומסתכלת 100 שנה קדימה. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. חברת הכנסת גלאון, האם את רוצה להתייחס? לא. אנחנו נעבור להצבעה. על-פי הבקשה, הצבעה שמית, נכון? חבר הכנסת הנגבי, איפה אתה? חבר הכנסת הנגבי, הצבעה שמית? אוקיי, אנחנו נעבור להצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה, תחלו בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו משתתף בהצבעה טלי פלוסקוב – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר שי פירון:> גברתי המזכירה, אנא קראי שוב. אנחנו קוראים עכשיו שוב, בבקשה. קוראים שוב. בבקשה, גברתי. ואנא עכשיו שימו לב, מי שלא קוראים בשמו. חבר הכנסת גטאס, אתה שומע? הנה, עכשיו קוראים שוב. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת באסל גטאס – בעד שרון גל – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת <עיסאווי פריג' (מרצ):> ירדנה, בשתיהן שמי לא הוזכר. <היו"ר שי פירון:> הוא אומר שלא קראת את שמו פעמיים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> למה? הוא הצביע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא הוזכר, גם בראשונה וגם בשנייה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אצלי רשום שהצבעת בעד. רגע, אני אגיד לך. למה? אתה הצבעת בעד. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. האם יש מישהו שלא הצביע או שלא קראו בשמו? תמה ההצבעה. על-פי בקשת סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אני רוצה לברך את מנהיגי הקהילות היהודיות בדרום-אפריקה, שמתארחים כאן עכשיו, וחבר הכנסת בר מארח אותם כאן. באמת, תודה רבה על פעילותכם הברוכה. (מחיאות כפיים) תודה רבה, גברתי. בעד הצעת החוק הצביעו 39 חברים, נגדה הצביעו 50. הצעת החוק לא עוברת, לא התקבלה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא ברור. <היו"ר שי פירון:> אמרתי נכון. אמרתי, בעד החוק הצביעו 39, נגדה 50. הצעת החוק נדחתה. <הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/662/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> חברים, אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק הגבלת אשראי – אדוני סגן שר החינוך, אנא בטובך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> פעם שנייה היום. <היו"ר שי פירון:> הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, התשע"ה–2015. יציג את ההצעה חבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב על ההצעה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, חבר הכנסת פולקמן. עשר דקות עומדות לרשותך. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני סגן השר, אני לא אאריך יותר מדי בעניינים. אני גם – – – <היו"ר שי פירון:> אל תתחייב. רבים וטובים קדמו לך – – – <רועי פולקמן (כולנו):> הבנתי. גם אחרי כמה הצבעות סוערות יחסית, אני חושב שיש לנו נושא שאני מקווה שתהיה עליו הסכמה בין האופוזיציה לקואליציה. אז אני אציג את חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה. אין ספק, אני חושב, רבים דיברו אתי על העניין הזה, מוסר התשלומים במדינת ישראל הוא בעיה מוכרת ומעיקה במשק הישראלי, והגיע הזמן שאנחנו נקדם – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת דני עטר, אתה היום – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש. <היו"ר שי פירון:> בתור מורה – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אני כן מחויב, ואני רוצה להודות לכמה אנשים שהיו מעורבים בחוק הזה. אז כמובן לשר האוצר, שתמך בהצעת החוק; וכמובן לשר הכלכלה, שנושא העסקים הקטנים נמצא באחריותו, והוא פועל רבות ומדבר לא מעט לאחרונה על מחויבותו לתחום, ואני יודע שנוכל לעשות דברים חשובים בעניין הזה. וכמובן, לשותפי להצעת החוק, חבר הכנסת אלי כהן. אני גם רוצה להודות לשר יריב לוין וגם לחבר הכנסת לשעבר אמנון כהן, שהניחו בפעם הראשונה את הצעת החוק הזאת לפני כמה שנים, וגם הצעות שקודמו בכנסת הקודמת, על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת רוברט אילטוב, עסקו בנושא הזה גם כן. כמו שאמרתי קודם, הנושא של עסקים קטנים ובינוניים הוא חשוב מאין כמותו. מדובר על שכבה גדולה מאוד במשק הישראלי. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת שלח, אני מבקש ממך. חבר הכנסת שלח, מדברים על עסקים קטנים. <עפר שלח (יש עתיד):> אמרתי שתי מילים, היושב-ראש. <רועי פולקמן (כולנו):> הכול בסדר, אנחנו – – – <היו"ר שי פירון:> עסקים קטנים. <רועי פולקמן (כולנו):> וגם שר האוצר לשעבר יושב, והוא מכיר את הנושא הזה היטב. ויותר מזה אני אגיד, מדובר במנוע כלכלי בעת הזאת במשק הישראלי. בימים שהתעשייה נתקלת בלא מעט קשיים, העסקים הקטנים היום הם קטר חשוב ביותר – יותר מאי-פעם. הנושא הזה חשוב כיוון שמוסדות המדינה, קופות-חולים, מערכת הביטחון, האוניברסיטאות, חברות ממשלתיות, מועצות דתיות ושורה מאוד ארוכה של גופים נותנים פרנסה להרבה מאוד עסקים קטנים, אבל גם מושכים את התשלומים להם באופן דרמטי. אני אגיד רק כמה נתונים: 67% מהעסקים הקטנים שמספקים שירותים למדינה מקבלים את התמורה באיחור שמגיע לעתים לחודשיים ויותר. ב-2003–2009 עלה מספר ימי האשראי ל-78 ימים. ב-2009 – ל-82 ימים, רמה שנותרה יציבה, וב-2012 הייתה קפיצה כבר כמעט ל-100 יום. 100 יום של עיכוב בהסכמה. אבל לא רק זה. נוסף על כך, גם מספר הימים שאינם בהסכמה של מי שממתין לתשלום קפץ בקרוב ל-600% מ-2010 – עד לכ-25 ימי פיגור ב-2013. אנחנו מדברים על 125 ימים, שבהם עסק קטן שעשה עבודה והגיש חשבונית לא מקבל את התשלום; ארבעה חודשים בממוצע מרגע מתן השירות והמוצר ועד קבלת התשלום בעבורו. הדבר הנוסף בהקשר הזה שצריך לומר, זה שהאשראי שעסקים קטנים ובינוניים מקבלים במשק הישראלי עולה כמעט כפול מהאשראי של הגופים הציבוריים. ובמובן הזה העסקים הקטנים מממנים את הגופים הציבוריים. הם מממנים את הגופים הציבוריים, כיוון שהמדינה מקבלת אשראי ב-3%–4%, והעסקים הקטנים ב-7% או 8%, והמדינה, במקום לשלם בזמן, גורמת לעסקים הקטנים לקחת הלוואות גישור כדי שהם יוכלו לשלם לעובדים, כדי שהם יוכלו לשלם לספקי משנה. הדבר הזה כמובן בלתי אפשרי וגורם לקריסה של עסקים. פנו אלי – מאז החלה הצעת החוק הזאת להתגבש ישבנו עם שורה ארוכה של גופים, ביניהם ארגון "להב", שמייצג את העסקים הקטנים, וכמובן השלטון המקומי, שהיה לו מה להגיד, ועוד גופים שמייצגים את העסקים הקטנים במדינת ישראל. וגם פנו אלי לא מעט עסקים קטנים ובינוניים, ושמעתי לא מעט סיפורים, ביניהם הסיפור שאני מניח שרבים פה שמעו, על הנפילה של אותו עסק משפחתי עתיק שעבד לא מעט שנים בתחום הבנייה ופעל בבניית כביש 1 החדש – משפחת בנימין, אם אינני טועה, מעמק בית-שאן, שזכתה במכרז לעבודת הפיתוח של כביש 1, ובין השאר בגלל העיכובים האלה פשטה את הרגל ולא הצליחה, והעבודות בכביש 1 נתקעו כמה חודשים בגלל העניין הזה. זה מראה עד כמה גם עסקים מבוססים וותיקים, שיש להם מעגל רחב של התחייבויות, לא מצליחים לעמוד בדבר הזה. אבל לא רק זאת. עוד עסקים, גם יותר קטנים, של ירושלמים שפנו אלי לאחרונה וסיפרו לי עד כמה קשה לעבוד עם המדינה ועם גופים ציבוריים, ועד כמה זה מקשה עליהם להתנהל. מוסר תשלומים תקין יתרום לשיפור התחרותיות במשק, לגידול בהשקעות, יעלה את רמת הניהול והאתיקה העסקית, ויתרום בסוף גם לצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי. התקדמות החוק היא אמירה חשובה למשק ולעסקים הקטנים, ובכך תינתן הוודאות הנחוצה. אני יודע שיש עוד כמה סעיפים בנושא הזה שלא סגורים עד הסוף, ואנחנו נצטרך לטפל בהם. האם להחריג חלק – אני יודע שהשלטון המקומי דיבר על זה לא מעט, ויש כאן דיונים עם משרד הכלכלה. אני פונה לסגן השר, וכמובן גם לשר הכלכלה. אני יודע שיש כמה דברים שצריך עוד לתפור, אבל אני מפציר בכם – אנחנו כמובן התחייבנו לעבודה משותפת בעניין – שהנושא יסתיים בתוך חודשים ספורים, כדי שהנושא הזה, שהוא באמת משמעותי לכל נושא האשראי בשוק, יגיע ויושלם בחודשים הקרובים ממש, ובא לציון גואל בעניין הזה. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן יגיב על הדברים. <רועי פולקמן (כולנו):> אתה רואה שקיצרתי? <היו"ר שי פירון:> לא, לא קיצרת, התחלתי לספור לך אחרי חמש דקות בגלל קיצור האשראי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אאריך במקומו. חבר הכנסת יוסי יונה, אני חייב לומר שבדו-שיח המתקיים בינך לבין חבר הכנסת עטר, אני יודע מתי אתה מדבר והוא מקשיב, ומתי הוא מדבר ואתה מקשיב. כשאתה מדבר אני לא שומע, וכשהוא מדבר אני שומע את כל השיחה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כל חיי שיתפתי את כולם במה שאני עושה – – <היו"ר שי פירון:> אתה עושה את זה – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – באהבה וביראה. ואני שותק, לכבוד סגן השר אני שותק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, של חבר הכנסת רועי פולקמן ואחרים – ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית ובכפוף לתיאום עם משרדי הממשלה הרלוונטיים ולהצמדתה להצעת חוק ממשלתית בנושא. אני מבין שאתה, זה מקובל עליך, רועי. <רועי פולקמן (כולנו):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי, אז אפשר להצביע בעד. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה, אנחנו ניגש להצבעה. חברים, על-פי דרישה – סתם, סתם, לא שמית, הפעם לא, באופן חד-פעמי. צחי רצה שמית, וברגע האחרון הוא התחרט. חברים, אני מתחיל בהצבעה, בבקשה. אנחנו מצביעים על ההצעה של חבר הכנסת פולקמן, בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> בעד הצעת החוק – 27 חברי כנסת, נגדה – אין, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה, והיא תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. תודה רבה. <הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/460/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) <היו"ר שי פירון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות), של חברות הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון ותמר זנדברג. כיוון שזה בתמיכה – מן המקום תציג חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, הצעת החוק הזאת באמת הוגשה על-ידִי ועל-ידי חברותי חברת הכנסת זהבה גלאון וחברת הכנסת תמר זנדברג. התיקון החדש לחוק ההתיישנות, שנוסח ביחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מאפשר למערכת המשפט שלא להכליל בתקופת ההתיישנות כל פרק זמן שבו התקיימה התנהלות פסולה של הנתבע, כגון ניצול יחסי כוח, יחסי תלות או יחסי מרות, תרמית, הונאה, סחיטה ואיומים וכדומה. הנחת היסוד היא שבגלל סיבות אלה התובע היה מנוע מהגשת התלונה ולא הייתה לו אפשרות למצות את זכותו ולהגיש תלונה בפרק הזמן שבו האמצעים הפסולים הופעלו עליו. אחד הטעמים המרכזיים, יש לומר, להתיישנות תביעה אזרחית היא הזנחת זכותו של התובע במשך תקופה ארוכה, בלי שנקט פעולה למימושה, ולכן הצעת החוק הזאת נותנת מענה לאותם מקרים שציינתי. יחסי עובד ומעסיק הם דוגמה בולטת למצב שבו נפגע יימנע ברוב המקרים מהגשת תביעה עקב החשש לאובדן מקום עבודתו, או אובדן זכויות המגיעות לו במקום העבודה. במקרים אלה ובמקרים דומים עלול הנפגע לאבד את זכות התביעה עקב חלוף תקופת ההתיישנות, וכתוצאה מכך הפוגע יחמוק מהליכים משפטיים נגדו ולא יישא באחריות לפגיעה. אני רוצה להגיד תודה, קודם כול, לעורכת-הדין ליאת קליין מאיגוד מרכזי הסיוע. אני מברכת את השרה שקד ואת חברי ועדת השרים לחקיקה שאישרו את התיקון החשוב הזה לחוק ההתיישנות. אין לי ספק שזה יקנה למערכת המשפט את הכלים להארכת תקופת ההתיישנות במקרים ספציפיים שבהם הנתבע היה בעמדת כוח על התובע ולא אפשר לו או לה להגיש תלונה לאורך זמן. וכך אני מקווה יזכו נפגעים ונפגעות רבים לצדק ויוכלו להגיש תלונה על העוול שנגרם להם. אני רוצה, בבקשה, גם להודות ליועצות הפוליטיות שלי שקד מורג ושירה מייקין. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. תשיב על ההצעה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חוק ההתיישנות הקיים קובע כי מירוץ תקופת ההתיישנות יושעה בגלל התנהגות פסולה של הנתבע, וזאת רק בשני מקרים: תרמית או הונאה. במצבים אלה, שבהם יש לתובע עילת תביעה נגד נתבע בשל תרמית או הונאה מצד הנתבע, מירוץ ההתיישנות יחל רק מהיום שבו נודע לתובע על התרמית או ההונאה. ההצעה של חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין מבקשת להרחיב את המקרים שבהם יושעה מירוץ ההתיישנות בשל התנהגות פסולה של הנתבע או מי מטעמו. ההצעה מבקשת להשעות את מירוץ ההתיישנות אם הנתבע הטעה את התובע, הפעיל נגדו כוח, הפעיל עליו לחצים או ניצל את מצוקתו. הצעה זו תביא לכך שבכל אותם מצבים שבהם העיכוב בהגשת התביעה נגרם מהתנהגות פסולה של הנתבע, לא תימנה תקופה זו בחישוב תקופת ההתיישנות. מדובר בהצעת חוק השואבת את תוכנה מתוך הצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק דיני ממונות, אשר פורסמה במהלך הכנסת השמונה-עשרה; ולצערי, הצעת חוק דיני ממונות לא מצליחה אף פעם להגיע לסיומה, באף כנסת, בגלל עומס בוועדת החוקה, וגם מכיוון שהכנסות קצרות מדי. להצעת החוק תרומה חשובה, שכן היא תסייע לכל מי שנפגעו לממש את זכותם לפיצוי מאת הנתבעים במקרים שבהם נמנעה מהם האפשרות להגיש תביעה בשל התנהגות הנתבע. בשל כך, הממשלה תומכת בהצעת חוק זו. אני רוצה לברך את מיכל רוזין. בכלל, אם תיקחו את חוק דיני ממונות, תתחילו לחתוך אותו ולהביא אותו בחלקים, אז אולי נצליח. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לשרת המשפטים. <זהבה גלאון (מרצ):> ועדת מעמד האישה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני ממליצה להעביר את החוק לוועדה למעמד האישה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה. חברים, בבקשה, מי בעד? מי נגד? בבקשה. חברת הכנסת לביא, אם לא תגיעי למקומך בזמן – יפה, זה בזכות נבחרת הכדורגל. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות), התשע"ה–2015, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אם כן, בעד ההצעה – 37 חברים, נגדה – אין, נמנעים – אין. אני קובע שהצעת החוק של חברות הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון ותמר זנדברג בעניין חוק התיישנות (תיקון – השעיית מירוץ תקופת התיישנות), התשע"ה–2015, עברה ותועבר לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. <הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/281/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> חברים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. יציג את החוק חבר הכנסת עפר שלח. זאת הצעת חוק של חברי הכנסת עפר שלח, עמר בר-לב ומיקי רוזנטל. ישיב על ההצעה סגן שר הביטחון חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. בבקשה, חבר הכנסת שלח, עשר דקות לרשותך. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק שימיה הגיעו כבר מזמן. אתמול קיימנו פה בכנסת בוועדת העבודה והרווחה, ביוזמתי, במסגרת – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני, סליחה שאני עוצר אותך. יש שר באולם? <עפר שלח (יש עתיד):> אני חושב שעל-פי בית-המשפט העליון, סגן השר בן-דהן נחשב כשר או משהו כזה. <היו"ר שי פירון:> זה תלוי אם הוא מצטלם בתמונה. יש שר באולם? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש שר בעולם? <היו"ר שי פירון:> יש שר בעולם, כן. חבר הכנסת הרצוג, אתה רוצה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אולי חבר הכנסת הרצוג הצטרף לממשלה כשלא היינו? <קריאה:> יש הרבה שרים בפוטנציה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש ממשלה בישראל? תשאל את זה יותר טוב. <היו"ר שי פירון:> עד שיגיע שר, אתה לא מוגבל בזמן. אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה עד שיגיע השר, וכשיגיע השר אני אמדוד עשר דקות. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני לא אזדקק גם לעשר דקות. אתמול בוועדת העבודה והרווחה התקיים – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> הוא כנראה הלך לישון, שעת הצהריים. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – התקיים דיון, ביוזמתי, במסגרת היום שבו הכנסת ציינה שנה למבצע "צוק איתן", עם פצועי צה"ל שנפצעו ב"צוק איתן" וגוללו את המסכת הקשה שהם עוברים, כולל בממשק שלהם מול אגף השיקום במשרד הביטחון. אגף השיקום במשרד הביטחון מאוכלס באנשים מצוינים, ובראשו עומד אדם מצוין, תת-אלוף בדימוס משה צין, שעושה את מרב המאמצים. אבל הוא קורס תחת העומס, והעומס הזה הוא תוצאה ישירה של מה שהצעת החוק הזאת עוסקת בו. לאורך השנים, בתהליך דיפוזי, בתהליך של שחיקה, הערך המקודש הזה של נכי וחללי צה"ל, הערך הזה שבגללו חוקק חוק מיוחד של הכנסת והוקנה מעמד מיוחד ומוקנות זכויות מיוחדות למי שבסופו של דבר סיכנו את עצמם ונפגעו בגופם בשירותם בצה"ל למען הגנת המדינה – לאנשים האלה, שאליהם התכוון החוק המקורי, נוספו עוד הרבה מאוד אנשים שלא אליהם התכוון החוק. והפגיעה מהדבר הזה היא משולשת. בראש ובראשונה היא ערכית. מפני שהמדינה, האומה, חוקקה את החוק המקורי כדי להביע את הוקרתה לנסיבות שבהן נפגעו האנשים שנפגעו, לנסיבות שבהן אנחנו באמת חייבים את התודה הגבוהה ביותר לאנשים שהקריבו את הקורבן הגדול ביותר עבור הגנת המדינה. זו הפגיעה הראשונה. אם הערך הזה נשחק, אם נוספים לשם אנשים מכל מיני סיבות ובכל מיני מעמדות שלא אליהם התכוונו, אז הערך נשחק. הדבר השני שנשחק הוא בדיוק מה שדיברתי עליו בהתחלה, והוא תפקודו של אגף השיקום. כשאגף השיקום מטפל באנשים – על-פי הדוח של ועדת גורן, שיצא בדצמבר 2010, עשרות אחוזים מהאנשים שמוגדרים כנכי צה"ל הם אנשים שנפגעו בנסיבות כמו תאונות דרכים של נהגים שיצאו הביתה, השתכרו, נהגו בצורה לא ראויה ונפגעו, או אנשים שנפגעו ממחלות שאין להן דבר עם נסיבות שירותם. כשאנחנו רואים מצב שבו עשרות – זה אולי בזמן שהם היו בשירות, אבל לא עקב השירות. הדבר הזה סותם את עורקיו של אגף השיקום, מביא לעומס עצום על המערכות שלו, ולפגיעה מהותית, ששמענו על חלק ממנה אתמול בבית הזה, באנשים שמגיע להם יותר מהכול שיטפלו בהם, שייתנו להם את זכויותיהם, שהזכויות האלה יבואו לידי מימוש מלא. הפגיעה האחרונה היא כספית, היא בתקציב אגף השיקום, בעול שלו על תקציב משרד הביטחון. אבל אני חוזר ואומר: הנימוק של החוק הזה הוא ערכי והוא מהותי, אל מול הטיפול שניתן לנפגעים. לא תקציבי. המטרה פה איננה לחסוך בתקציב הביטחון, המטרה היא שהערך הזה יחזור להיות מה שהוא היה. החוק הזה מתמהמה. בדצמבר 2010 ועדת גורן, שדנה בנושא, סיימה את דיוניה והוציאה את הדוח שלה. הדוח הזה אומץ על-ידי הממשלה, וכדרכן של ממשלות בישראל, לצערי, מהרגע שהוא אומץ לא נעשה בעניינו דבר וחצי דבר; חלק אולי מפחדים פוליטיים, חלק מסיבות אחרות, אני לא יודע. בכנסת הקודמת ניסינו לקדם אותו. אני עושה את זה בשיתוף פעולה גם עם משרד הביטחון וגם עם משרדים אחרים שיושפעו מחקיקת החוק הזה. ניסינו לקדם אותו, וזה נעצר בגלל התפזרותה של הכנסת הקודמת. אני חוזר ומעלה אותו עכשיו כי הנושא הזה הוא בנפשנו. הנושא הזה נוגע בערכים החשובים ביותר שאנחנו מציגים גם בבית הזה. לכן החוק הזה זכה בוועדת השרים ביום ראשון לתמיכת הממשלה, בהתניות מסוימות. הוא יהיה בתיאום ובהסכמה עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. ברור לי שככה צריך להיות, וככה יהיה. דיברתי על זה גם עם השרים הנוגעים בדבר: גם עם שר הביטחון, גם עם השר לביטחון פנים, גם עם שר הרווחה. יש פה השלכה רוחבית על הרבה מאוד משרדים. אם אנחנו נתחיל את המסע הזה עכשיו, אולי בימי חייה של הכנסת הזאת נסיים אותו ונביא את העוול הזה לתיקונו. אני רוצה מאוד להודות לחברתי שרת המשפטים, שעזרה שהחוק הזה יעבור. זה לא פשוט, חוק כזה להעביר – כשחבר אופוזיציה מעלה אותו – בוועדת שרים לחקיקה. אני רוצה להודות למשרדים הנוגעים בדבר, גם למשרד הביטחון, לנציגו סגן שר הביטחון, שנמצא כאן, ואני כמובן קורא לכם לתמוך בו. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <עפר שלח (יש עתיד):> אני מבקש שהחוק יהיה בוועדת העבודה והרווחה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> עפר, יש לך מזל שלא נוהגים בכם כפי שאתם נהגתם באחרים כשהייתם בקואליציה. <עפר שלח (יש עתיד):> אוקיי, עברנו את ההערה הזאת גם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זאת הערה נכונה. אתם צריכים לעשות תיאום עם – – – <עפר שלח (יש עתיד):> ועדת העבודה והרווחה. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח על דבריו החשובים. אדוני המזכיר, אני מבקש לדעת היכן נמצא נציג הממשלה. לא ראוי ולא מכבד את הכנסת. אני חושב שזה לא ראוי, פשוט לא ראוי. אפשר למנות את חבר הכנסת בגין בינתיים לשר שוב. אפשר למנות אותך לשר שוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, זו כבר פעם שלישית. <היו"ר שי פירון:> אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן, להשיב. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> פזר את המליאה, אדוני. זה יותר ראוי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת שלח. כידוע, ממשלת ישראל הקימה ועדה ציבורית לבחינת אמות המידה לזכאות לסיוע מאגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. הוועדה, בראשות השופט אורי גורן, נתנה את המלצותיה, והממשלה אישרה אותן. לאחר מכן, בעקבות התייחסויות שהתקבלו מגורמים שונים, הוביל משרד הביטחון עבודת מטה בין-משרדית שבחנה פעם נוספת את המלצות ועדת גורן ואת השלכותיהן. בסופו של דבר הונחה על שולחן הממשלה הצעה כוללת, הצעה לתיקון חוק, וכן רכיבים נוספים. בהצעה הממשלתית יש שינויים לעומת המתווה שהציעה ועדת גורן, וההצעה הזאת טרם נדונה בממשלה. במקביל, עוד בכנסת הקודמת, הגיש חבר הכנסת שלח, יחד עם חברי כנסת אחרים, הצעת חוק פרטית ליישום המלצות ועדת גורן. התקיים שיח רציני ומעמיק בין נציגי משרד הביטחון לבין חבר הכנסת שלח, ובמסגרתו הושגה הסכמה על המתווה הנכון ליישום המלצות הוועדה. זה המתווה המפורט בהצעה שמונחת על שולחן הממשלה. גם עתה, חבר הכנסת שלח התחייב כי לאחר אישור ההצעה בקריאה טרומית יתואם המשך קידום ההצעה עם משרד הביטחון, ובהתאם לנוסח הצעת החוק הממשלתית. לאור האמור, אנו מבקשים לאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית, ולאחר מכן יבוצע התיאום הנדרש בין ההצעה של חבר הכנסת שלח להצעת החוק הממשלתית. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. חבר הכנסת שלח, האם אתה מקבל את ההתניות שסגן השר העלה? <עפר שלח (יש עתיד):> בהחלט. <היו"ר שי פירון:> אתה רוצה להתייחס? <עפר שלח (יש עתיד):> לא. <היו"ר שי פירון:> אז אנחנו ניגש להצבעה, בבקשה. חברים, מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> חברים, אני קובע שהצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום במשרד הביטחון, התשע"ה–2015, עברה ברוב של 28 חברים ובלי מתנגדים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אולי תנעל את הישיבה. <היו"ר שי פירון:> רציתי לנעול את הישיבה, אבל השר אקוניס נכנס בדיוק. <השר אופיר אקוניס:> שאלת איפה נציג הממשלה. <היו"ר שי פירון:> נכון. <השר אופיר אקוניס:> היה סגן שר. <היו"ר שי פירון:> אדוני, זה לא בסדר, ואני נוזף בממשלה. <השר אופיר אקוניס:> איך אני אמשיך את היום? <היו"ר שי פירון:> אמרו לי שיגיע מישהו בנעלי-בית, שהוציאו אותו מהשינה. ככה אמרו לי. ואיך שנכנסת אמרתי: אם אלה נעלי-הבית של השר במשרד התקשורת, מי יודע מה הנעליים האמיתיות שלו. 28 חברים הצביעו בעד, אין נגד ואין נמנעים. זה יעבור לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. ואנחנו עוברים להמשך הדיון, הצעות לסדר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש. <היו"ר שי פירון:> כן, אדוני? <חיים ילין (יש עתיד):> אולי הם צריכים עוד שרים, כי אין מספיק. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת ילין, אתה מנסה כל הזמן לחפור לי מנהרות מתחת לדיון. <הצעות לסדר-היום> <הסדרת מסגרת זוגיות אזרחית בישראל> <היו"ר שי פירון:> הסדרת מסגרת זוגיות אזרחית בישראל, הצעות לסדר-היום מס' 719 ו-789, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה וחברת הכנסת יעל גרמן. תציג חברת הכנסת קסניה סבטלובה. תשיב על ההצעה שרת המשפטים, שאינני רואה אותה כאן. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – עדכוני הצבעה? פספסתי אותה. <היו"ר שי פירון:> אי-אפשר. אפשר עוד? אדוני, אולי בכל זאת אנחנו יכולים לעשות לשרון גל – מה שנהוג. ניסיתי, חבר הכנסת גל. עברנו לסעיף אחר. חברת הכנסת סבטלובה, בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, השבוע נתנה ממשלת ישראל שתי סטירות לציבור הישראלי. הסטירה הראשונה כמובן בביטול של חוק הגיור, שהיה חוק מאוד משמעותי למאות-אלפי ישראלים שחיים כאן, נלחמים בצה"ל, משלמים מסים, ועדיין אינם זכאים לעבור את תהליך הגיור בצורה שתהיה יותר קלה מבדרך כלל, שתאפשר להם להצטרף אל העם היהודי בלי ייסורים ובלי מכאובים ובלי מכשולים שמעמידים בפניהם כעת. מדובר בציבור של כ-300,000 ישראלים. חלקם עולים מחבר המדינות, לא כולם. ובכל אופן, הביטול הזה והחזרה למה שהיה קודם וביטול של כל מה שנעשה, כל הרפורמה, כל תיקון של מה שעשתה הממשלה הקודמת, אני חושבת שזו בושה וזו תעודת עניות לממשלה הנוכחית. הסטירה השנייה זו סטירה שבעצם קיבלו כל הנשים במדינת ישראל, כל הנשים שעתידות להתחתן ברבנות, רוצות להתחתן ברבנות, וגם אולי גם להתגרש ברבנות. ההעברה של הסמכויות של בתי-הדין הרבניים ממשרד המשפטים למשרד הדתות היא בעצם אחד מהצעדים שנוקטת ממשלת ישראל בכיוון של להפוך את ישראל למדינת הלכה, למדינה דתית. הייסורים שעוברות נשים, שאינן נחשבות לשוות במערכת הזו – מערכת משפטית, אני חייבת להגיד לכם, מדובר בבתי-דין רבניים שהם חלק ממערכת המשפט. ועדיין אישה אזרחית ישראלית שבאה למסגרת הזו נתקלת ביחס מפלה, מיזוגיני, ביחס שבעצם אינו מעמיד בפניה שום אפשרות להתגונן ולתבוע את הזכויות שלה. וכל זה מתרחש על רקע של מציאות שבה אנחנו כולנו חיים, שבה הדרך היחידה למסד את הקשר הזוגי בין שני אנשים בישראל היא דרך הרבנות או דרך כל מסגרת דתית אחרת. יש 11 מסגרות, כולן דתיות. אנחנו מדברים על בתי-הדין השרעיים, אנחנו מדברים כמובן על הרבנות, על הכנסיות, והישראלים שאינם יכולים להתחתן זו עם זו, זה עם זו, זה עם זה, או זו עם זה – – – <השר אופיר אקוניס:> – – – כמו שאומרים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כן, ובכל צורה שהיא, כל שני בוגרים, בעצם אנחנו נמצאים היום במציאות שבה כל שני בוגרים שרוצים למסד את הקשר אינם יכולים לעשות זאת במדינת ישראל. עליהם לנדוד לפראג, עליהם לנדוד לקפריסין, עליהם לנדוד לכל מדינה אחרת, ושם לתבוע את הזכות הבסיסית הזאת למסד קשר נישואים. מה בעצם קורה פה, רבותי? אנחנו מסתכלים על מדינות האזור, שאינן מדינות דמוקרטיות, ואנחנו רואים שאפילו במדינה כמו לבנון כבר יש אפשרות למסד את הקשר הזוגי בהסדר של נישואים אזרחיים – ולא במדינת ישראל, שמתגאה ומתפארת בכך שהיא מדינה מתקדמת, מדינה דמוקרטית, מדינה יהודית ודמוקרטית. אז אנחנו נמצאים במציאות שבה כמיליון ישראלים, כמיליון אזרחים ישראלים שרוצים להינשא האחד לשני, לא יכולים לעשות זאת והם מנועים מהאפשרות הזאת. יש גם אלה שהם פסולי החיתון; יש גם ישראלים רבים שפשוט אינם מעוניינים ללכת בדרך הזו של הרבנות שמעמידה קשיים רבים בפני הזוג, לא רוצים לעבור את מסכת הייסורים של הרבנות, לא רוצים גם להתגרש ברבנות. אז האנשים האלה, אין להם track II, אין להם אפשרות למסד את הקשר שלהם כפי שהם רוצים. זו מציאות שהיא לא דמוקרטית. היא באה בניגוד לחירויות הבסיסיות שעליהן אנחנו מדברים מדי יום. היא באה בניגוד לכל החוקים שמעגנים את החופשים ואת החירויות של בן-אדם, אזרח ישראלי שנמצא במדינת ישראל. אז מובן שראוי שכאן בכנסת ישראל – על-פי כל הסקרים האחרונים, רוב-רובם של חברי הכנסת כן תומכים בנישואים אזרחיים; 76 חברי כנסת, על-פי הסקרים האחרונים, תומכים בהכרה בנישואים אזרחיים; 53 חברי כנסת תומכים בנישואים חד-מיניים. רבותי, אז יש לנו רוב ברור. אם יש לנו רוב ברור, בואו נצביע כבר היום ונאפשר לכמיליון ישראלים – – – <היו"ר שי פירון:> גברתי, אני מצטער. למרות הדברים המרתקים שלך אנחנו הגענו לתום הזמן. אז תשתדלי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני מסיימת, אני מסיימת. קודם כול, אני קוראת לכנסת להתגייס למען מטרה נעלה זו ולאפשר לכולם, לכולם – כי מדובר בחיים עצמם, שכן החיים הזוגיים הם חלק מהחיים שלנו – לקדם את העניין הזה לטובת כלל אזרחי ישראל, ובכך לקדם את הדמוקרטיה הישראלית. אני מקווה שזה יטופל במסגרת של הוועדה המתאימה. והדבר האחרון שאני רוצה לומר, עכשיו כשכולנו הצבענו על חוק הנישואים האזרחיים, חבל שמפלגות רבות שדווקא מעמידות על הנס את העניין הזה של החופש להתחתן אינן נמצאות כאן במליאה ולא משתתפות בהצבעה. תודה. <השר אופיר אקוניס:> איזה מפלגות? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ישראל ביתנו, לצערי הרב, לא היו אתנו. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת יעל גרמן לשאת דברים. חברת הכנסת גרמן, גם לך מוקצות שלוש דקות תמימות. <יעל גרמן (יש עתיד):> "חבר", אמרת? <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת. <יעל גרמן (יש עתיד):> חברה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי – – – <היו"ר שי פירון:> אני למדתי מחברת הכנסת מיכאלי להגיד: חבר וחברה, חברי וחברותי. <יעל גרמן (יש עתיד):> טוב, אני שמחה. אף איחוד אינו משמעותי יותר מזה של נישואים, שכן הוא משלב את האידיאלים הנשגבים של אהבה, נאמנות, מסירות, הקרבה ומשפחה – כך אמר שופט בית-המשפט העליון בארצות-הברית, השופט קנדי, כשהוא בא ופסק. למעשה לא רק הוא, אלא כל בית-המשפט העליון בארצות-הברית בא ופסק שיש חובה חוקתית על המדינות החברות בארצות-הברית להכיר ולאפשר נישואים של בני-זוג מאותו מין. אבל תתפלאו, לא רק בארצות-הברית חושבים שצריך להכיר בנישואים של בני אותו מין. רק אתמול התפרסם סקר על הנושא, ששאל כמה מהציבור שלנו הם בעד נישואים של בני אותו מין. ולא תאמינו, אף שיש לנו אוכלוסייה דתית ואוכלוסייה חרדית, עדיין למעלה מ-50%, למעשה 51.31%, הם בעד נישואים של בני אותו מין. רק 25% הם נגד, ו-23.66% אין להם דעה, זאת אומרת שניתן לומר שאם הם היו מצביעים אז היו לנו 70% מול 25%. רוצה לומר, הציבור במדינת ישראל בעד נישואים אזרחיים. הציבור במדינת ישראל בוודאי בעד ברית הזוגיות, שבאה ואומרת שטקס הנישואים לא יהיה דתי. יהיה טקס דתי אורתודוקסי ויהיה טקס חילוני כזה או אחר שאנחנו קוראים לו ברית הזוגיות, ובכך אנחנו אפילו לא פוגעים בקדושת הנישואים האורתודוקסיים. אני חושבת שאני לא מחדשת לאף אחד שישנו פה באולם וגם לאלה שמחוץ לאולם, שלמעשה ישראל היא המדינה הדמוקרטית המערבית היחידה שלא מאפשרת לזוגות שלה להתחתן, אלא רק בטקס אורתודוקסי. כשאנחנו באים ואומרים שמן הראוי להעביר את חוק ברית הזוגיות, אנחנו באים ואומרים שמן הראוי לאפשר לכל זוג לממש את אהבתו בדרך שהוא בוחר, אם בדרך הרפורמית, אם בדרך האורתודוקסית, הקונסרבטיבית, סתם על-ידי העברת שבועה, אם גבר וגבר, אישה ואישה או גבר ואישה. זה חופש בחירה, זו מהות הדמוקרטיה. זה הבסיס של כל מה שאנחנו מדברים עבורו כשאנחנו מדברים על מדינה דמוקרטית שמקדשת את חופש הבחירה. לא יכול להיות שבשנת 2015, כאשר מרבית הציבור בעד ברית הזוגיות, כאשר מרבית הציבור מבקש להתחתן בכל סגנון, כאשר מרבית חברי הכנסת בבית הזה הם בעד, לא יכול להיות שמיעוט ימנע על-ידי וטו ועל-ידי איום בהגשת ערר את העברת החוקים האלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> ולכן, אני עומדת כאן אחרי שפעמיים העברנו היום, ניסינו להעביר, גם את ברית הזוגיות וגם את הנישואים האזרחיים, וכמו שאמרתי, היה לזה רוב. ולא סתם חלק מחברי הבית לא היו כאן. הם לא היו כאן כי הם התביישו להצביע נגד, ואחרים שלא היו כאן – שיתביישו שלא היו כאן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אחרי שהבית הזה לא הצליח להעביר, אני עדיין קוראת לעשות חזרה במחשבה, לבוא ולומר: אנחנו כאן כדי לשרת את הציבור. והציבור בעד ברית הזוגיות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. ישיב השר אופיר אקוניס. <השר אופיר אקוניס:> לא, לא. אמרנו שהממשלה לא משיבה על ההצעה הזאת, משום שמליאת הכנסת קיימה היום דיון ארוך בנושא דומה. לכן אין תשובת ממשלה. אבל אנחנו מוכנים כמובן להצעת המציעים – להעביר לכל ועדה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. בבקשה, איזו ועדה אתם מציעים? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חוקה, חוק ומשפט. <השר אופיר אקוניס:> אין בעיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעלה את זה להצבעה, בבקשה. מי בעד להעביר את הנושא? בעד או נגד – נא להצביע. יעל גרמן, אנחנו בהצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 5, אין מתנגדים, אין נמנעים. <יעל גרמן (יש עתיד):> את יכולה להוסיף אותי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ההצעה עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הדיון. חברת הכנסת יעל גרמן מבקשת לצרף אותה כמצביעה – כמובן, בעד, אני מבינה, נכון? <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <יחסה של מערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית> <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: יחסה של מערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית, מס' 744 ו-809, של חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת רויטל סויד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לפתוח בציטוטים: "הרושם שאת עושה עלי הוא לא של עובדת שהוטרדה, אלא של עובדת שעושה שימוש מסוים במיניות שלה כדי להשיג כל מיני דברים. הייתה הטרדה, אבל היא ברף הכי נמוך שניתן להעלות על הדעת. יותר טמטום מאשר הטרדה. ככה זה נראה. היא קצת שיחקה, והיה לה נוח. לא ככה מתנהלת עובדת שרוצה להדוף חיזור. זה היה לה נוח. שמרה אותו על אש קטנה. ככה. 'כשנוח וצריך, זה יכול לעזור לי'." חברותי וחברי חברי הכנסת, את המילים הללו אמרה שופטת בבית-הדין לעבודה כלפי מתלוננת שטוענת להטרדה מינית מצד המנהל שלה. היא עשתה באמת דבר מאוד חמור, במיוחד לאחר שחברת החשמל, החברה שבה עבדה המתלוננת – שם נמצא כי העובדת אכן הוטרדה מינית על-ידי המנהל שלה. אבל את שופטת בית-הדין לעבודה זה לא ממש סיפק. היא החליטה להטיל ספק בטענות ולטעון שהעובדת ניצלה את המיניות שלה כדי להשיג משהו. לא ברור מאליו שאישה שעברה הטרדה מינית בלתי פוסקת בנסיבות האלה, מצד המעסיק שלה, או מצד גורמים אחרים, תלך ותתלונן. דרוש המון אומץ כדי לעשות את זה. הרבה פעמים זה כנגד האנשים הכי קרובים אליה. ובכל זאת, היא עשתה את המעשה. היא הגיעה. האמירות האלה, לא רק שהן מבזות את מערכת בית-המשפט – שאמורה לשמור על הצדק, על הדין, וברור שהדין מחייב שלא יהיו מעשים שכאלה – הן מבזות גם את היחס בין בני-אדם, במיוחד בין נשים לגברים. הזלזול העמוק שניכר מהאמירות שלה מוכיח כמה בקלות החברה שלנו שופטת נשים; כמה בקלות הן נשפטות על מראה חיצוני, על לבוש, על מיניות; כמה בקלות אומרים להן: אל תיראו יותר מדי טוב – בזמן שגבר לעולם לא יישפט בראש ובראשונה על המראה החיצוני שלו. בעיני, לבית הזה יש השפעה חשובה על היכולת לשנות את העיוות החברתי הזה. איך אפשר שאישה תהיה מושפלת דווקא במקום שהיא הכי חלשה בו, הכי רגיש? איך ייתכן שנאמרות לה אמירות כל כך קשות, ותגובות כנגד לא מספקות? האם לגבר היו אומרים שהוא משתמש במיניות שלו כדי להשיג דברים? לא נראה לי. בחיים לא. אף שופטת או גורם ממונה לא היה אומר דבר כזה בשום צורה ואופן. אירועים כאלה רק מחזקים את הקושי של נשים שמסתובבות כרגע ברחבי הארץ ויש להן סוד. הן רוצות להוציא את הסוד הזה, אבל הן לא יעשו את זה. אני קוראת למשרד המשפטים, ולשרת המשפטים, לגנות את האמירות האלה, לעשות בדק-בית ולראות שמקרים מהסוג הזה לא יישנו. גברתי היושבת-ראש, מכיוון שמדובר בתופעה רחבה – הפעם מצאנו אותה בעיתון, אבל אני יכולה לחשוב, בטח, על מקרים שקורים והם לא נמצאים בעיתון – אבקש מחברי לבית הזה לדון לעומק בעניין ולראות איפה הבעיה ואיך אנחנו ממגרים אותה אחת ולתמיד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. השתתפה בהגשת ההצעה גם חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שמדובר באמירה אומללה ומיותרת של שופטת בבית-הדין לעבודה. אין ספק שמרבית השופטים במדינת ישראל לא היו משתמשים בשפה הזאת, באמירה הזאת ובאופן ההתבטאות הזה. יחד עם זאת, כשאני קראתי את הכתבה בעיתון, וגם כששמעתי את דבריה של חברת הכנסת אלהרר, עלתה בי תחושה לא נוחה, והתחושה הלא-נוחה שעלתה בה הייתה מכיוון שיש או עלול בטעות לסבור הציבור שמערכת המשפט והשופטים במדינת ישראל מדברים באופן בוטה, למתלוננים בכלל ולמתלוננות על עבירות של תקיפה מינית בפרט, או שבאיזו דרך מערכת המשפט איננה מחבקת ומקבלת את המתלוננים. ולצורך העניין ולדיון הזה היום אנחנו מדברים על המתלוננות בבתי-המשפט על עבירות מין. הדבר הזה אינו כך כלל וכלל. במערכת המשפט, השופטים עוברים זה כמה שנים, שנים ספורות, בהחלטה, השתלמות שבה הם נדרשים לשבת שלושה ימים ולקבל הדרכה בכל הנוגע לעבירות מין. האוריינטציה בהשתלמות הזאת היא מאוד מחויבת למתלוננות, בעד המתלוננות בעבירת מין, לא במובן של לקבל בהכרח את עמדתן – כי בסופו של דבר שופטים אמורים לעשות משפט – אלא במובן של לתת להן את יומן, את מקומן, לתמוך, לסייע, ובוודאי להאזין ולהקשיב. ואם אנחנו נסתכל – אמרה פה חברתי שמדובר בתופעה רווחת. לא, התופעה איננה רווחת. היא קיבלה מקום בעמוד הראשון בעיתון יומי מסיבה אחת: כי היא כל כך חריגה ואיננה נפוצה, ושופטים אינם מתבטאים כך כלל וכלל. יתרה מזאת, גם שופטים ששנים ארוכות יושבים כשופטים בהרכבים – או בתיקי רצח או בתיקי אונס – והם מנוסים מאוד בשפיטה בתיקים מהסוג הזה, גם הם עוברים את ההשתלמות, שמא חס וחלילה תצא תקלה מתחת ידם. כל פעם 40 שופטים. אך בכך לא די, ואף מעבר לכך. ביררתי את העניין הזה. בדקתי אותו. גם לי הוא חרה. גם לי היה קשה לשמוע את האמירה הזאת, ובאיזה מקום אמרתי לעצמי: וואי, למה? הרי זו מערכת שכל כך מגינה על המתלוננים שבה, נותנת כל כך מקום לנפגעי עבירה, ובוודאי כשמדובר בנפגעות תקיפה מינית. איך קרה הדבר הזה? והבנתי. את התיק הזה, את התביעה הזו, הגישה שדולת הנשים בשם התובעת. באמצע ניהול התיק שדולת הנשים עזבה והפסיקה את הייצוג. שני עורכי-דין התחלפו אחר כך בייצוג התובעת. לאחר מכן נשמע התיק כולו וניתן למתלוננת יומה בבית-המשפט. מדובר היה בהליך – ואגב, אין בדברים שלי כדי להצדיק באיזה אופן את האמירה הזו. אבל יש בהם כדי שלא להכתים מערכת שלמה. ולאחר מכן, במסגרת של הליך גישור, באופן לא פורמלי, כדי לנסות לגשר בין הצדדים, נאמרה אמירה שמן הראוי היה שלא הייתה נאמרת. ועל כך אין מחלוקת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני מסיימת. ולכן, נכון הוא שתצא בת קול מהבית הזה שתקרא למערכת המשפט, לשופטים, לשוטרים, לחוקרים, לתובעים, לסנגורים – לכולם – להיזהר בכבודן של מתלוננות. ויותר מזה, לא להטיל, בשום דרך וצורה שהיא, על מתלוננת את הטענה שהיא הותקפה בגלל התנהלות שלה. זה המסר. זה נכון, אבל באותה מידה, ידע הבית הזה וידע הציבור כולו שמדובר בתופעה חריגה, שאיננה מאפיינת את מערכת המשפט כלל וכלל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. יש לנו תגובת הממשלה? גברתי, שרת המשפטים? בבקשה, תשיב שרת המשפטים איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, מערכת המשפט מכירה במורכבותן של הפגיעות המיניות, ויחסה אליהן, ככלל, מבטא הבנה מהותית של מורכבות זאת. רק לפני שבוע העברתי בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שיזמנו במשרד המשפטים לתיקון חוק הסיוע המשפטי. במסגרת ההצעה קבענו כי נפגעי עבירות מין שהפוגע בהן הורשע ועומד להשתחרר מהכלא, יוכלו לקבל ייצוג מהאגף לסיוע משפטי בהליך האזרחי שמטרתו לדאוג להרחיק את התוקף מקורבן נפגע העבירה. הייצוג יינתן בחינם וללא הבדיקה הרגילה של זכאות כלכלית. התיקון הזה הוא חלק מתפיסת עולם שלמה הרואה בנפגעי תקיפה מינית כאלה הממשיכים לחוות את הפגיעה בהם כאירוע שגבולותיו רחבים יותר וארוכים יותר מאותו אירוע נקודתי וקשה שלכאורה הסתיים ועבר מן העולם. מכיוון שמדובר בתפיסת עולם שלמה, אנחנו לא מסתפקים רק בעזרה לנפגעים. אנחנו עוסקים גם בלימוד והטמעה של ידע וכללי התייחסות שכל כך נדרשים במערכת המשפטית. משרד המשפטים קידם ומקדם השתלמויות חובה לשופטים פליליים בנושא עבירות מין ופגיעה מינית. את ההשתלמויות, הנערכות בשיתוף עם מומחים מקצועיים בתחום, דוגמת אנשי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, עוברים בשנים האחרונות השופטים אשר דנים בתיקי עבירות המין. המקרה הזה, ככל שהעובדות שתוארו בפרסומים יתבררו כמדויקות, מחייב שקילה של הרחבת ההשתלמויות לשופטים גם ביחס לאלה היושבים בבתי-הדין לעבודה ולשופטים אזרחיים אשר דנים בהיבטים האחרים של פגיעות מיניות. משרד המשפטים מקיים שיתוף פעולה הדוק עם גופים מקצועיים דוגמת איגוד מרכזי הסיוע בכל הקשור למתן מענה לנפגעי תקיפה מינית, ומקיים כל העת חשיבה בתחום על מנת לפתח דרכים לקידום עניינם של נפגעי עבירות מין. לפני שלושה חודשים קיים פורום נפגעי עבירה, המנוהל על-ידי משרד המשפטים, מפגש עם נפגעות תקיפה מינית. למפגש הוזמנו אנשי מקצוע וגופי ממשלה העוסקים בהיבטים שונים – ובהליכים שונים – של פגיעה מינית, ומטרתו הייתה לשמוע את הצעותיהם של הנפגעים שהגיעו למפגש לשיפור האופן שבו חווים הנפגעים את ההליך הפלילי. זאת, על סמך חווייתם של הנפגעים בתהליך. כך הדבר גם ביחס לפרקליטים – העוברים השתלמויות והכשרות בנושא עבירות מין. לדוגמה, לפני כחודש התקיימה השתלמות לפרקליטים ויועצים משפטיים בנושא עבירות מין בשיתוף עם המכון להשתלמות פרקליטים ויועצים משפטיים. פניתי אתמול לשופט בדימוס פרופסור אליעזר ריבלין, נציב תלונות הציבור על שופטים, בבקשה לברר את פרטי המקרה שהתפרסם לפני כמה ימים ושבגינו הועלתה ההצעה לסדר-היום. עם זאת, נדמה לי שהבעיה האמיתית לא מתחילה בין כותלי בתי-המשפט ולא תיפתר באמצעות השתלמויות השופטים. דומני שהבעיה שורשית ועמוקה מזו. הבעיה מתחילה אצל אנשים שמביטים באישה ולא מצליחים לראות בה יותר מאשר אובייקט מיני, חפץ. קו מאוד ברור עובר לטעמי בין מי שאומר לאישה שנפגעה מינית ש"צריך שניים לטנגו", ושכנראה היא משתמשת במיניות שלה כדי "להשיג מטרות", לפוליטיקאי לשעבר שמתייחס לקולגה ושולח אותה להצטלם כדי שתמונתה תיתלה על קירות מוסכים. <יעל גרמן (יש עתיד):> יפה. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה שיח דומה, שיושב על אותה מערכת של ערכים, שלא מצליחה לראות את האישה כשווה לגבר. זה שיח שלא מצליח לתפוס את השניוּת שיש בנו, בני-האדם, שנבראנו בצלם אבל איננו מסתירים את היותנו בעלי גוף בשר ודם. גברים ונשים. זה שיח שפעם משדר לאישה "תהיי יפה ותשתקי", ופעם משדר לה "תהיי יפה ואל תתקדמי", ופעם משדר לה "איך את בכלל מרשה לעצמך להיות יפה?" כל זמן שלא נצליח לשרש את השיח הזה עצמו, לא נצליח כחברה להתגבר על הבעיה. אנחנו נתעסק בפתרונות לסיטואציה כזו ואחר כך לסיטואציה אחרת, ואז לעוד אחת ועוד אחת, אבל את הבעיה האמיתית לא נפתור, כי הפתרון נעוץ קודם כול בשינוי כולל של היחס לנשים. ככל שהדבר נוגע למשרד המשפטים ולמערכת המשפט, אדאג בתחום הזה לשינוי השיח, ואני מאמינה ששיתוף פעולה של שרים נוספים ושל כל יושבי הבית ושל חברות הכנסת הנפלאות, ומכיוון שאנחנו יותר חברות כנסת מבכנסות הקודמות, הנושא הזה עולה יותר לסדר-היום, וזה מאוד חשוב, וגם כל חברות הכנסת כאן משתפות פעולה בנושא הזה, וזה מאוד חשוב. הלוואי שנצליח ביחד לשנות למובן מאליו. תודה רבה. תודה רבה שהעליתם את הנושא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי השרה, רק רציתי לשאול מה את מציעה לנו, כעיקרון. <קריאות:> הוועדה למעמד האישה. אנחנו רוצים להעביר את זה לוועדה למעמד האישה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כולם מסכימים שזה יעלה לוועדת – אז אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – עשרה חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה, יחסה של מערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית, עוברת לוועדה למעמד האישה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <הפגיעה בקשישים מביטול תוכנית "והדרת"> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום: הפגיעה בקשישים מביטול תוכנית "והדרת", מס' 768 ו-784, של חבר הכנסת מנואל טרכטנברג וחבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. תשיב לנו השרה גילה גמליאל, אף שאני עדיין לא רואה אותה באולם. שלוש דקות, אדוני. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מעת לעת גם קורים דברים טובים אצלנו, והנה יש כבר שלוש שנים תוכנית שנקראת "והדרת", מלשון "והדרת פני זקן", במסגרת המשרד לאזרחים ותיקים. ובמסגרת התוכנית הזאת, כ-80 צעירים שמשרתים בשירות הלאומי-אזרחי באים בקשר יומיומי עם קשישים בודדים ומסייעים להם להתנהל, ונותנים להם גם ליווי וקשר חברתי, וזה מפעל נהדר. אלא מה, בעקבות זאת שלא הועבר תקציב 2015, התוכנית הזאת כמעט בוודאות לא תתקיים בשנה הקרובה, כי, להזכיר לכם, התקציב אמור לעבור רק בסוף נובמבר. וזה דבר שהדעת לא סובלת, שתוכנית כל כך יפה, שמשרתת את האוכלוסייה הכי חלשה במדינת ישראל ועושה זאת תוך כדי כך שצעירים משרתים במסגרת השירות הלאומי – הדעת לא סובלת שהתוכנית הזאת לא תתקיים. הנה, גם השרה במשרד לאזרחים ותיקים מגיעה. אני רוצה להציע, גברתי השרה, אם מותר, לגבי תוכנית "והדרת" – תוכנית במשרד שלך שכנראה לא תתקיים בשל העובדה שתקציב 2015 – – – <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> עוד מעט אני אשיב. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אוקיי. המינימום שאפשר לעשות נקודתית זה לפנות לחשבת הכללית כדי שתביא את זה בפני ועדת החריגים, ונקווה שהתוכנית תוכל להתקיים. אבל מעבר לכך, מה שקורה לתוכנית הזאת קורה גם למאות תוכניות אחרות שלא מתקיימות, מצטמצמות או נדחות בגלל אי-העברת התקציב ל-2015. צריך להבין שאלה מחירים מאוד כבדים. זה לא עניין פוליטי. זה לא עניין של ימין–שמאל, למעלה או למטה, זה עניין שהממשלה לא עובדת. בכל השנה הזאת עד סוף נובמבר, בעצם, יהיה קיפאון בכל המערכת המסועפת הזאת של השירות הציבורי. אני רוצה להגיד לכם, ואולי אתם לא מכירים את הנתון הזה: במהלך שש השנים, מ-2009 עד 2015 כולל, הממשלה מתנהלת ללא תקציב ותתנהל ללא תקציב שנתיים רצופות. שליש מהזמן המדינה בעצם מתנהלת ללא תקציב. לזה צריך לשים סוף, לא יכול להיות שזה יתקבע אצלנו כנורמה. זה לא עניין של תקציב דו-שנתי. מילא אם זה היה קדימה. זה עניין של תקציב דו-שנתי בדיעבד, לאמור, אחרי שחלף חלק ניכר מהשנה אתם בעצם מחליטים על תקציב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אני מאוד מקווה, 1. שנוכל למצוא פתרון נקודתי לתוכנית הזאת; 2. שהתוכנית הזאת, או בעצם מה שקורה לה יחזיר למודעות שלנו את הבעייתיות הקשה של היעדר תקציב מדינה על-פני תקופות כל כך ארוכות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. חבר הכנסת יעקב מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, להזכיר לחברי: לא מזמן ציינו כאן בכנסת והתייחדנו עם זכרו של השר אורי אורבך, זיכרונו לברכה, והעלינו על נס את יוזמותיו ותרומתו למשרד לאזרחים ותיקים, ועל הדרך הזכרנו גם את פרויקט "והדרת", ששמו שאול מהפסוק "והדרת פני זקן", כפי שהזכרת, חבר הכנסת טרכטנברג. האזרחים הוותיקים שזכו להשתלב בפרויקט הזה, מעדות אישית ששמעתי, זה הפיח בהם תקווה, זה הפיח בהם חיות וזה החזיר להם את תחושת השייכות ואפילו הקיימות, אם אפשר לומר את זה. במקביל, שולבו בפרויקט הזה בין 70 ל-80 מתנדבות של השירות הלאומי, ואני ראיתי בזה ערך חשוב. יש בזה ערך מוסרי וחברתי, שילוב בין דורות. גברתי השרה, אם את זוכרת – ואני כיוונתי לדעת גדולים, אני תמיד אמרתי שהמשרד לאזרחים ותיקים חסר, כי בסוף בסוף כולנו נגיע לתחנה הזאת. גם הינוקא והילד הקטן שאנחנו משקיעים בו עכשיו בגיל הרך בסוף מגיע לתחנה. אני חושב שהמשרד הזה נכון, והיה ראוי שיהיה בו מהתחלת החיים ועד הזיקנה, והנה זה קורה. פרויקט "והדרת" גילם את זה. זה השילוב בין הדורות האלה – חבר'ה צעירים, מתנדבות צעירות ומתנדבים צעירים ביחד עם הדורות שסחבו על גבם את הקמת המדינה הזאת. אבל זה כמו בפרויקטים אחרים, שיש לנו אמנות שאם מצליח משהו, איזה פרויקט טוב, אז אנחנו אלופים בלגעת בו ולקלקל פה. פה, בגלל הנסיבות שנוצרו כנראה – גם בחירות, היעדר תקציב, וכפי שהזכרת יש מסלולים, ואני מאמין שהשרה תתייחס לכך. אני חושב שצריך לעשות הכול. אני סומך עלייך ומכיר את הגישה שלך גם – אני יודע באיזה רחוב בגדרה – ואני יודע מה הייתה תרומתך וגישתך לאותם אנשים. לי אין ספק שזה עומד לנגד עינייך. אסור שהפרויקט הזה – גם אם הוא ייפסק מבחינה ביורוקרטית ויתחיל מחדש, לא צריך לעשות את זה. לי אין ספק, אבל היינו חייבים שאת תיתני את התשובה ותרגיעי אותנו. ראיתי צורך להגיש הצעה לסדר-היום בנושא הזה, כי בדברים האלה נמדדת חברה בריאה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. תשיב, בבקשה, השרה גילה גמליאל. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני בהחלט רוצה להודות לחברי הכנסת, גם פרופסור מנואל טרכטנברג וגם יעקב מרגי. אני חושבת שהנושא שהעליתם כאן, יש מקום בהחלט לדון בו במליאת הכנסת, זאת לאור העובדה שבעיני, האוכלוסייה הוותיקה בישראל, כולנו צריכים לדאוג לה, ואני שמחה שזה בא מסיעות שונות בבית הזה, זה מאוד חשוב. לגבי הפרויקט הספציפי שדובר בו כאן, המשרד לאזרחים ותיקים מממן 14.5 מיליון שקלים של הפרויקט. הפרויקט לא נסגר. נאלצנו, לאור הנסיבות שנטענו כאן – אני נכנסתי למשרד, שלעת הזאת, לצערנו, יש בו בנושא האזרחים הוותיקים סכום של 49 מיליון שקלים בלבד בבסיס התקציב. כלומר, פרויקט "והדרת", מתוך אותם 49 מיליון שקל, ההוצאות שלו נאמדות ב-14.5 מיליון שקל מטעם המשרד בלבד. נוצר מצב שהייתה דרישה בהסכמים לתוספות. אבל התקציב לא עובר, ואנחנו יודעים שהוא נדחק לסוף נובמבר, והאוצר כרגע מתנהל על בסיס 1 חלקי 12. הדברים האלה יוצרים מצב – לצערנו, לא רק בתחום של משרדי, אלא אני רואה את זה בכל ישיבת ממשלה, בדרישות חד-משמעיות שעולות. אנחנו כבר הצלחנו לגייס עוד משאבים כלכליים מהאוצר על מנת שנוכל לצמצם את הפגיעה בפרויקט במהלך התקופה הזו. אני יכולה לומר לך שבין הדברים שאני מתכוונת, כמובן, לעשות זה להגדיל, אם לא להכפיל, את תקציב המשרד על בסיס התקציב על מנת שיהיה ניתן לתעל פרויקטים גדולים ונכונים נוסף על הפרויקט המדובר. מבחינתי, אני רוצה לומר, יש פה שתי אפשרויות: יש כאן אפשרות אחת שהנושא יעלה לדיון במליאה; אני חושבת שאפשר להסתפק בדברי, או אם אתם רוצים – לדון על זה בוועדה, אבל אותם דברים ייאמרו גם שם. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> מותר לי להגיד – – <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> זה – היושבת-ראש. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – רק הערה לשרה – ניתן לפנות. את יכולה לפנות – – <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> אני יודעת. פנינו. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – לוועדת החריגים. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> קיבלנו תוספת, אבל היא לא מספקת. תחשוב ש-3.5 מיליון שקלים הם אלה שנגרעו מהתוכנית. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> מאה אחוז. אז בעקבות – – – <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> אז גם מה שאנחנו מקבלים זה לא מצב שייתן את התפוקה המלאה לעת הזאת. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> מאה אחוז. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> לאחר קבלת התקציב תהיה בטוח שהתקציב יגדל ויוכפל ופרויקטים נוספים ייכנסו בפתחנו. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> תקשיבי שנייה, אני כן רוצה להעביר את זה לוועדת הכספים. למה? החשבת הכללית הייתה בוועדת הכספים לפני כחודש, והעלינו בדיוק מקרים כאלה והיא אמרה: אין דבר כזה; אני מבטיחה לכם שיביאו את זה לפני הוועדה. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> אוקיי. אז העלית את ההצעה – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> לכן אנחנו רוצים להעביר את זה לוועדת הכספים ולקרוא לחשבת להתעמת עם זה. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> מבחינתי, אני תומכת. מבחינתי, ברגע שיש כאן דרישה להעלות את הנושא לוועדת הכספים, אני תומכת בזה באהבה יתרה. בשמחה. מבחינתי, זה דבר שרק יכול לסייע אולי בדאגה לכך שזה גם יהיה בשלב מוקדם יותר. <יואב בן צור (ש"ס):> שיש כסף – – – <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> שוב, אני רוצה להודות גם לחברי יעקב מרגי וגם לחברי פרופסור טרכטנברג. יישר כוח, ואני אפעיל אתכם גם בהמשך. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרה גילה גמליאל. יש לנו בקשה לדעה נוספת. איציק שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה, תודה על התשובה המפורטת והמעודדת. השבוע גם התקיימה בכנסת שדולת הגמלאים, והשרה כיבדה אותנו בנוכחותה, ובין השאר עלו הרבה מאוד בעיות של ציבור הגמלאים לקראת התקציב הקרוב. אני חושב שההודעה של השרה והנכונות שלה להיאבק על המשך הפרויקט הזה הן בהחלט במקומן, לאור הנתונים המדאיגים הבאים: 21% מהקשישים מדווחים שהם לא רואים אפילו פעם אחת בשבוע מישהו מבני משפחתם. לכן, אנחנו לא מתפלאים ש-40% מהקשישים מדווחים על בדידות, תחושה של בדידות, וכאשר מדובר בקשישים בגיל מתקדם יותר, 75 פלוס, אנחנו כבר קופצים ל-45%. והגרוע מכול – כמעט 20% מהקשישים מדווחים בשנת 2012, במחקר שנעשה ב-2012, שבשעת מצוקה אין להם למי להרים טלפון ואין להם למי לפנות. אני חושב שעצם הימצאותם של האנשים הצעירים בבתים של אותם קשישים בהחלט מפחית את התחושות השליליות האלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. יש כאן הצעה להעביר את ההצעה לדיון בוועדת הכספים. כולם מסכימים? ועדת הכספים? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. רבותי, אז אנחנו נעבור להצבעה. נא להצביע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ממתינה לכם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> היושבת-ראש החביבה עלינו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 12 חברי כנסת בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום, הפגיעה בקשישים מביטול תוכנית "והדרת", עוברת לדיון בוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <שירות לאומי בארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה: שירות לאומי בארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל, מס' 736 ו-742, של חבר הכנסת דוד ביטן וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <דוד ביטן (הליכוד):> אני אתייחס בעיקר ל"בצלם". נער או נערה שמסיימים את חוק לימודיהם ומדינת ישראל מגייסת אותם, חדורי מוטיבציה ותחושת שליחות לצה"ל, עוברים את ההכשרה ומוצבים כלוחמים באחת החטיבות. באותו יום מצרפת אותה המדינה לשירות לאומי נער או נערה ישראלים בני אותו הגיל אשר עוברים הכשרה שונה: הם לומדים כיצד לזנב, לרגל, לתעד ולהכשיל את הבנים והבנות שמדינת ישראל שולחת להגן על כולנו, בשליחות של ארגון המכנה את עצמו "ארגון זכויות אדם", כדי להעמידם לדין או סתם לבייש את מדינת ישראל. זה נשמע לכם סביר או נורמלי? מדינת ישראל היא אכן מדינה דמוקרטית, אבל היא לא חייבת להוסיף כוח-אדם לארגון או ארגונים שמקבלים תקציבים ממדינות אחרות על מנת לפעול נגד מדינת ישראל במישור הבין-לאומי. הם נסמכים על חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי. בסופו של דבר היא אומנם מגדירה את הארגון "בצלם" כארגון לרווחה חברתית – דבר שנשמע תלוש מהמציאות – אבל יחד עם זה היא גם אומרת שצריך להחליט ולצמצם את ההגדרה של מה אפשר, זאת אומרת, איזה תחומים ואיזה ארגונים אפשר לשלוח אליהם את הנוער הזה. ובסופו של דבר, אם נעשה את זה, אם הממשלה תעשה את זה, אז בעצם לא נעמוד במצב הזה כפי שאנחנו עומדים היום. הכול נתון בידינו, בידי הממשלה, להגדיר מה נכנס בתוך ההגדרה של בני שירות לאומי ולאן לשלוח, ואנחנו לא עושים את זה. אנחנו עושים פרשנות מרחיבה. לא ייתכן שמדינת ישראל תשלח לארגונים אנטי-לאומיים בני שירות לאומי. עד מתי נמשיך להסב לעצמנו נזק? עד מתי נמשיך לאפשר לארגונים האלה ולסייע בידם לעשות את העבודה הזאת, כי גם כך העולם נגדנו ובעצם זו תוספת שמן למדורה? אסור לנו להמשיך ולאפשר את זה, ואני מבקש מהממשלה לעשות את מה שמוטל עליה, לבוא ולהגדיר, לתת פרשנות מצמצמת להגדרות שמאפשרות את שליחת בני השירות לארגונים האלה על מנת שזה לא יהיה. גם היועצת המשפטית אומרת שזה אפשרי. היא אומרת כך: מדיניות ההכרה המרחיבה בגופים מפעילים שנוקטת הרשות אינה המדיניות היחידה האפשרית או המדיניות ההכרחית. ניתן ללכת על פרשנות מצמצמת, ואז לא נצטרך לשלוח לשם. ולכן, צריך בעצם להתבסס על אותה חוות דעת, ולא כל הזמן כשאנחנו רוצים לשנות משהו, בעצם אומרים לנו: יש חוות דעת משפטית. חוות הדעת המשפטית אומרת דברים גם הפוכים ואחרים, רק צריך לקחת מהם את מה שאנחנו צריכים ולעשות את העבודה. לכן אני מציע, אם אפשר להעביר את זה לוועדה על מנת שיהיה דיון – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תבקש החלטת ממשלה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אני אבקש גם את זה, אבל אני לא מחכה להם. אני רוצה שיהיה דיון בוועדה על מנת – – <השר אופיר אקוניס:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – שהעסק הזה ירוץ הרבה יותר מהר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לפתוח בכמה מילים על האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, הרב אליעזר הגר, זכר צדיק לברכה, שהלך אתמול לעולמו בחיפה. כדי להבין ולו במקצת מי היה הרעבע מסערט ויז'ניץ צריך להתחיל באביו, הרב ברוכ'ל, ה"מקור ברוך", שהיה מקושר בכל נימי נפשו למהלך של שיבת ציון. ה"מקור ברוך" עלה ארצה מרומניה ובחר לא בכדִי להתיישב דווקא בחיפה, עיר שלא הצטיינה באותם הימים בחיים דתיים, בלשון המעטה. הוא הקים שם את רמת-ויז'ניץ, וביתו הפך לאבן שואבת לרבים רבים מן החלוצים הדתיים שהגיעו מרומניה והתיישבו באזור הצפון, ובהם סבי, זיכרונו לברכה. ר' ברוכ'ל קיבל אותם במאור פנים והפך אותם לבני בית בחצר החסידית. ברוח זו של אהבת ישראל המשיך גם בנו, ר' אליעזר, להנהיג את החצר ב-50 השנים האחרונות – רוח של קירוב, של מאור פנים, של אצילות; רוח של ענווה ושל עין טובה שרואה בכל יהודי ויהודי את הטוב שבו ובפועלו. מן המפורסמות שרבים רבים שאינם חסידים מובהקים היו פוקדים את ביתו ואת החצר החסידית המפוארת שהקים, בטישים ובאירועים נוספים, ביניהם גם משפחתי ואני, משחר ילדותי ועד השנים האחרונות. החיבה, הרוך, החיוך העמוק, המבט החודר שהיה מקרין כל כך הרבה אהבה ויראת שמים, המגע המחשמל של היד העדינה שהייתה עוטפת את ידי בחום – כל אלו היו ממלאים את המצברים ומעניקים כוח להמשך. חבל על דאבדין ולא משתכחין. אני מבקש למסור מכאן תנחומים לחסידיו הרבים בקהילת סערט ויז'ניץ, שאהבו את רבם אהבה אין-קץ, ומן הסתם מתאבלים עכשיו ובוכים מאוד. במעט הזמן שנשאר – על ההצעה לסדר-היום. קראתי ממש עכשיו באתר האינטרנט של העיתון לאנשים חושבים על זה שארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" השיק עכשיו כלי מחקרי חדש למיפוי ההתקפות הישראליות בעזה במבצע "צוק איתן". זו מעין מפה אינטראקטיבית שאפשר לסמן בה כל נפילה, כל התקפה – כמובן צה"ל מתקיף, תוקף – איפה זה היה, לסווג את התקיפה, כמה נפגעים. הארגון הזה, למיטב ידיעתי, מקבל היום שישה תקנים, אדוני השר, של שירות לאומי. אנחנו, אתה ואני, מכספי משלם המסים – אנחנו משלמים, כידוע, לא מעט, ברוך השם – מממנים שישה תקנים לארגון הזה שפועל היום בכל העולם באמצעות מפה אינטראקטיבית כדי – – – <השר אופיר אקוניס:> איך הוא מוגדר, מה שמו? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> "אמנסטי אינטרנשיונל ישראל". זה ארגון בין-לאומי ויש לו שלוחה ישראלית. השלוחה הישראלית מקבלת היום שישה תקנים. אני כאדם דתי – וגברתי תיתן לי עוד חצי דקה ממש בגלל הפתיחה שנתתי – מכיר את המונח, כבוד השר, דינא דמלכותא דינא; לא מכיר אותו כמכוון לגברת דינה זילבר. ועם כל הכבוד לקריטריונים ולנהלים, ואגב, זאת סוגיה כמובן הרבה הרבה יותר רחבה, יש דבר אחד שהקריטריונים הם עיוורים לו, וזה ערכים. ואני טוען, עם כל הכבוד, שלמערכת הפוליטית, לשר הממונה, מותר להכריע בין ערכים. ולכן יכולים בהחלט להיות שני גופים שקיימים אותו מספר שנים ויש להם אותו היקף תקציבי, ופחות או יותר הפעילות שלהם נראית אותו דבר ובקריטריונים העיוורים הם ייראו בדיוק אותו דבר, אבל אחד מהם פועל נגד מדינת ישראל. ואז, עם כל הכבוד למשפטנים, יבוא השר הממונה ויגיד: חברי, אני, ערכית – כן, זאת הכרעה ערכית; ערכים לא מכניסים לתוך פרמטרים וקריטריונים. וחבר הכנסת ביטן, אני ממש לא מקבל את הטענה של עורכת-הדין זילבר שאנחנו צריכים לשנות – כן, אני בעד מדיניות מרחיבה, מאוד, לשירות לאומי, ואני בעד סרטוט גבולות ערכיים. ולנו כמערכת פוליטית – ואנחנו לא צריכים להתבייש בזה, הפוליטיקה מנהלת את המדינה במשטר דמוקרטי והפוליטיקה בנויה על מאבקים בין ערכים. ואנחנו היום, כמי ששולטים במערכת הפוליטית, צריכים להשליט את עולם הערכים שלנו ולקבוע שעמותות כאלה שפועלות נגד מדינת ישראל לא יקבלו מאתנו את המימון, לא בצורה של תמיכה ולא פחות מזה – לא בצורה של שירות לאומי. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – שזה בלתי אפשרי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה פירוש? <דוד ביטן (הליכוד):> בשיטה שלך לא נצליח. בשיטה שלי מחר בבוקר כבר – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חבר הכנסת ביטן, אני לא עובד אצל היועץ המשפטי לממשלה; הוא עובד אצלי, זה בדיוק ההבדל. אנחנו נבחרי הציבור – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו פה לא מנהלים דיון בין שני המגישים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנחנו נבחרי הציבור ואנחנו אלה שצריכים לקבל את ההחלטות. ואם אנחנו חושבים שארגונים כמו "בצלם", שאתה כמובן דיברת עליו נכון מאוד, וארגונים אחרים שפועלים נגד מדינת ישראל לא צריכים לקבל, אז הם לא צריכים לקבל והם לא יקבלו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ. <מיקי לוי (יש עתיד):> בשביל זה אתה צריך חוק. בלי חוק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ישיב השר אקוניס. אופיר אקוניס, בבקשה. <השר אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לשבח את חברי הכנסת דוד ביטן ובצלאל סמוטריץ. אני חושב שהנושא הזה הוא חשוב ביותר, אנחנו צריכים להידרש לו בכל רמה: ברמה הממשלתית, כפי שציין חבר הכנסת ביטן, ברמה הפרלמנטרית, ובראש ובראשונה, גברתי היושבת-ראש, ברמה הערכית וברמה המוסרית. אנחנו ביום ראשון הקרוב, חבר הכנסת סמוטריץ, בהחלטת ממשלה שנובעת מן ההסכמים הקואליציוניים, נעביר את רשות השירות האזרחי הלאומי מסמכות המשרד לאזרחים ותיקים, שעליו היה מופקד חברנו, החסר לנו, השר אורי אורבך, עליו השלום, לסמכותו של השר אורי אריאל בתפקידו כשר החקלאות. בשנת 2010 מינתה רשות השירות הלאומי-אזרחי ועדה לאישור גופים מפעילים חדשים, שתפקידה לבחון פניית כל גוף חדש המבקש תקני שירות לאומי אזרחי בשורותיו, ונוסחו כללים, שנקבעו, כפי שנאמר כאן, בתקנות ובנהלים. בימים אלה בוחנים במינהלת את מדיניות אישור הגופים המפעילים ושוקלים לשנות את הקריטריונים שלפיהם אושרו או סורבו עד כה הגופים הפונים. כאשר המינהלת, גברתי היושבת-ראש, תגיע למסקנות, הן יובאו להחלטתו של השר אורי אריאל, שכאמור ימונה על המינהלת החל מראשית השבוע הבא. ואני מעריך שאם יימצאו ארגונים, חבר הכנסת סמוטריץ, שלא יעמדו בקריטריונים החדשים, התקנים הללו, כפי שציינת על אחד הארגונים, יישללו. אתם ציינתם כאן את "אמנסטי אינטרנשיונל ישראל" ואת "בצלם". אני חושב, מבלי להיכנס כרגע לפעילות כזאת או אחרת שהיא חלק מהפעילות למשל של "בצלם" – "בצלם", אנחנו כבר יודעים מניסיון העבר שהארגון הזה איננו בדיוק, בלשון המעטה, גברתי היושבת-ראש, עומד לימינם של חיילי צה"ל, שעושים לילות כימים כדי להבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל, אלא עושה על-פי רוב את הפעולות ההפוכות בדיוק, כלומר הודף את חיילי צה"ל. מי הם חיילי צה"ל? ילדינו, בנינו, אחינו ואחיותינו. ולכן הרעיון העיקרי של מי שחושב שהוא רוצה עדיין, כפי שאמרת, להשתמש ולהיות חלק מן השירות הלאומי – אני חושב שפגיעה בחיילי צה"ל, גברתי היושבת-ראש, לא רק שזה לא שירות לאומי; פגיעה ורדיפה אחרי חיילי צה"ל זה לא שירות לאומי, זה שירות אנטי-לאומי. ושירות אזרחי, כאשר משמעותו היא פגיעה בחיילי צה"ל או במרביתם המוחצת של אזרחי ישראל – מרביתם המוחצת; אני חושב שאין פה אפילו הבחנות פוליטיות. מרביתם המוחצת של אזרחי ישראל תומכים תמיכה – קודם כול, זה אנחנו כולנו, זה כולנו – תומכים תמיכה אדירה ובלתי מסויגת בפעילותם של חיילי וחיילות צה"ל וכוחות הביטחון. ולכן איך זה יכול להיות שירות לאומי או שירות אזרחי אם הפעילות מכוונת נגד רוב-רובם של אזרחי ישראל? אני חושב שבאמת הגיע זמננו, גברתי היושבת-ראש, גם בעניין זה, וכפי שציינו המציעים, חבר הכנסת ביטן וחבר הכנסת סמוטריץ, פשוט לשים גבולות. הרי הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת, הוא לא הגיוני, הוא לא מוסרי והוא לא ערכי. פועלים נגד – אתם יודעים, אני לפעמים נדהם מפעילותם של חלק מן הארגונים הללו, המכנים את עצמם ה-NGOs המפורסמים. למשל, המאבק המשותף שלנו בבעיה אסטרטגית, חבר הכנסת ביטן, שמתרחשת בישראל, והיא ההסתננות הבלתי-חוקית מאפריקה – הסתננות בלתי חוקית. אלה ארגונים שתמיד שמים, קושרים לעצמם כתרים של מגיני שלטון החוק, אבל כאשר החוק נרמס ברגל גסה – ואת באה מעיר שמכירה מקרוב את בעיית ההסתננות הבלתי-חוקית מאפריקה, מעוד מדינות אבל בעיקר מאפריקה, בערד, ובתל-אביב הדבר דומה. הארגונים הללו, תמיד, כמעט באופן אוטומטי, פבלובי כמעט, מתייצבים נגד מדיניות הממשלה או נגד הממשלות; אפילו לא ממשלה על בסיס פוליטי כזה או אחר. וכמובן, ההתגייסות האדירה, לצערי, נגד צבא ההגנה לישראל, חייליו וחיילותיו. אני מאמין שקודם כול אנחנו, כמובן, אם ירצו המציעים בכך, נעביר את ההצעה החשובה הזאת לדיון באחת מוועדות הכנסת שיבחרו המציעים, תכף נשמע. וכמובן, לאחר שיתוקנו הקריטריונים, אני מאמין, חברי הכנסת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מציעים את ועדת הפנים. <השר אופיר אקוניס:> אתם מציעים את ועדת הפנים. אין לנו התנגדות, ונשמח לקיים את הדיון החשוב הזה בוועדת הפנים. אני מציע אולי לקיים אותו כמובן מתי שתרצו, במהירות האפשרית, אבל יהיה נכון יותר כאשר יוגשו המסקנות והשר אריאל – אני לא יודע מה הוא יעשה; אני מעריך שהוא יאמץ את המסקנות של השירות האזרחי הלאומי. בכל מקרה, אני חושב שההצעה היא חשובה ביותר, אפילו מודה לכם בשמם של חיילות וחיילי צה"ל שהעליתם אותה על סדר-יומה של מליאת הכנסת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר אופיר אקוניס. יש לנו בקשה לדעה נוספת. חבר הכנסת אורן חזן, יש לך דקה, בבקשה לגשת למיקרופון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להגיד תודה לחברי חברי הכנסת סמוטריץ וביטן על הנושא. אני מנסה להבין מה קורה, יש לי קונפליקט. אני קורא באותה שורה: שירות לאומי ונגד המדינה. לא מזמן התבשרנו כולנו שמאחורי הדוח של האו"ם עומדים ארגונים כמו "בצלם" ו"שוברים שתיקה". הם אלה שדחפו את האו"ם לגנות את ישראל, לקבוע שנעשו פה פשעי מלחמה. כשיורדים לפרטים אני מצליח גם להבין שמי שדחפו את האו"ם לגנות את מדינת ישראל, את חיילי וחיילות צה"ל, גיבורי העם – אנחנו בכלל מימנו אותם. הקצינו תקנים לאנשים שישבו וכתבו, על חשבון המדינה, בשירות לאומי, דוח שפוגע במדינה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיד משהו יותר מעניין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להגיד דבר אחד: ידידי חבר הכנסת סמוטריץ, היועץ המשפטי, כבודו במקומו מונח. אני מזמין אותך ביחד אתי, ביחד עם ביטן: בוא ניקח את החוק לידיים, נחוקק בחקיקה שגופים שפועלים נגד מדינת ישראל לא יוכלו לקבל עזרה, לא רק בתקצוב מקומות לשירות לאומי – לא יוכלו לקבל עזרה בכלל. התופעה המכוערת הזאת פשוט צריכה להיעצר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> במקביל לדיון בוועדת הפנים, בוא נשב ביחד, נכתוב את הדבר הזה, ונעצור – אני אומר לך, נשים את זה בראש מעיינינו – ונעצור את הדבר המבחיל הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. רבותי, אני מבינה שיש פה בקשה להעביר את ההצעה לדיון בוועדת הפנים. כולם מסכימים. אנחנו מעלים את זה להצבעה. בבקשה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – עשרה חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה בנושא: שירות לאומי בארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל עוברת לדיון בוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירות הכנסת – בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום – של חברי הכנסת דב חנין, נחמן שי, מיקי לוי, יואב בן צור, זהבה גלאון, ענת ברקו ומירב בן ארי בנושא: ציון מאה שנים לרצח העם הארמני; של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, יפעת שאשא ביטון ומיקי רוזנטל בנושא: דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: שכר המורים בישראל נמוך ב-37% משכר עמיתיהם ב-OECD; של חברי הכנסת רועי פולקמן ויוסי יונה בנושא: אי-יישום תוכנית להקמת מעונות סטודנטים; של חברי הכנסת יואל רזבוזוב, מכלוף מיקי זוהר, דניאל עטר וינון מגל בנושא: קיום תחרויות ספורט בשבת. מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת עליזה לביא ויואל חסון בנושא: בחינה מגדרית של תקציב המדינה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <תוכנית סל המזון היומי – תקציב קטן ועניים פי-שלושה> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה: תוכנית סל המזון היומי – תקציב קטן ועניים פי-שלושה, מס' 535, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. יש לך שלוש דקות, בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> המועצה הלאומית לביטחון תזונתי מגבשת בשבועות האחרונים סל מזון בסיסי המיועד לכ-110,000 משפחות המתקשות לרכוש אותו. בביטוח הלאומי מעריכים כי מספר העניים גדול פי-שלושה. כלומר, מגבשים סל מזון שיכסה, או יינתן, רק לשליש מהאנשים העניים במדינה והצריכים את סל המזון הזה כדי להתקיים לאורך החודש. אם מביאים בחשבון שאפילו דוח הביטוח הלאומי על העוני, שמדבר על מספר הרבה יותר גדול, לא כולל את הערבים בנגב, כי זה היה מקפיץ את מספר העניים, אנחנו מדברים אפילו על מספר יותר גדול של עניים שצריכים את סל המזון הזה. לעומת זאת, מבחן הזכאות לסל המזון הזה נקבע על בסיס הכנסות המשפחות הנמצאות בקרבת קו העוני. מן הראוי לציין שרוב העניים במדינה הם בעיקר ערבים, והעוני בקרב האוכלוסייה הערבית הוא הרבה יותר עמוק מאשר בקרב היהודים, כך שאפילו כשמעלים את הקצבאות מצליחים לחלץ יותר עניים יהודים מהעוני מאשר עניים ערבים, כי שם העוני הוא יותר עמוק. במסיבת עיתונאים חגיגית בתחילת 2014 הכריזו שרי יש עתיד בממשלה הקודמת על העברת 230 מיליון שקלים לטובת התוכנית לביטחון תזונתי – סכום שהיה מספיק אולי לחצי שנה או למחצית מהמשפחות, כי התקציב הנאמד לשנה אחת הוא 500,000 מיליון שקלים – אבל מתברר כי גם מתוך סכום זה, כ-170 מיליון שקלים זלגו לתוכניות קיימות, כמו מימון ההזנה בבתי-הספר או אספקת אוכל במועדוניות לקשישים. כלומר, אפילו הכסף המתוכנן, שהוא ממילא לא מספיק לכלל העניים במדינה, אפילו כל הכסף הזה לא מגיע בסופו של דבר לסל המזון. למרות האמונה שלי שמאבק בעוני נעשה על-ידי שינוי חלוקת המשאבים בכלכלה ובין האזרחים ובאספקת מקומות עבודה ותנאי תעסוקה ושכר הוגנים ולא בעבודה פילנתרופית ממסדית, עד שזה יקרה, לפחות יישום החלטות ממשלות והקצאת תקציבים לאלה שהמדיניות גרמה להם להיות עניים ורעבים – שיתבצעו כמו שצריך. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה גם לך. משיב השר אופיר אקוניס, בבקשה. <השר אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, תודה, וברכות, אני לא הספקתי עוד לברך אותך. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <השר אופיר אקוניס:> חברת הכנסת סלימאן, אני כמובן משיב בשמו של שר הרווחה חיים כץ. הטיפול בנושא הביטחון התזונתי הוא אחד הצעדים המשמעותיים שננקטים כדי להרחיב את הסיוע לנזקקים ולצמצם את תופעת העוני והפערים החברתיים. במהלך תקופת הכנסת הקודמת נעשו כמה צעדים בנושא, חלקם הגדול ברוח המלצות דוח מבקר המדינה. הושקה התוכנית להגברת הביטחון התזונתי, הוקצו עבורה לראשונה תקציבים ממשלתיים שנועדו, בין היתר, לסייע במפעל הזנה לאספקת ארוחות לאוכלוסיות נזקקות. 70,000 ילדים – חברת הכנסת סלימאן, 70,000 ילדים – נוספו למפעל ההזנה, מפעל שמלווה אותנו כבר כמה שנים, כידוע לכם. אלפי עובדים עניים עם צרכים מיוחדים וקשישים במועדוניות מועשרות מקבלים בכל יום ארוחה. המועצה הארצית לביטחון תזונתי, שתפקידה ייעוץ בנושא תכנון מדיניות בתחום הביטחון התזונתי, מונתה על-ידי הממשלה בשנת 2011. מטרת הדוח הכללי שהוגש על-ידי המועצה הייתה ליצור מתווה עבור הממשלה שיוכל לסייע למשפחות שעומדות במבחן הזכאות, והוא מתייחס, גברתי, לכמה היבטים, ובהם סוגיית התקציב, אמות מידה למימוש, דרכי ביצוע ועוד. הדוח טרם אושר בשל התפרקות הממשלה הקודמת סמוך למועד ההגשה, ומשרד הרווחה, גברתי, תומך בהצגת הדוח לממשלה. סל המזון הבסיסי המתגבש בימים אלה במועצה לביטחון תזונתי ביוזמת משרד הרווחה מורכב יותר וכולל בהגדרתו סל שהוא גם חברתי. כלומר, נעשים מאמצים להגדיר סל שהוא הכרחי מבחינה תזונתית אבל גם עומד בסטנדרטים חברתיים. המועצה לביטחון תזונתי בוחנת דרכים לסייע למשפחות נזקקות ולגבש המלצה מיטבית לממשלה, בין היתר על-ידי בחינת עלויות של סלי מזון, הורדת מע"מ – אני מוכרח להגיד בעניין זה, חבר הכנסת לוי, אפילו לא חשבתי להיות שר בממשלה אז, אבל ביוני 2011, זמן קצר לפני שחברת הכנסת שפיר וחבריה נטו את אוהליהם בשדרות-רוטשילד בתל-אביב, הגשתי הצעת חוק כחבר כנסת, נדמה לי שהייתי סגן יושב-ראש הבית בזמן הזה, שמדברת על הורדת מע"מ על מוצרי יסוד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מתי מביאים את זה? <השר אופיר אקוניס:> אני בא מגישה של הכלכלה החופשית המכונה קפיטליסטית או ניאו-קפיטליסטית. בעניין זה אני חושב שבכלל לא צריך להיות שום הבדל בין הזרמים השונים הכלכליים או האנשים המאמינים בהשקפות כלכליות שונות. חבר הכנסת לוי, הדבר הזה, שיכול להיות משותף לכל חברי הבית – כמובן ההתנגדות האוטומטית היא במשרד האוצר, תמיד יש התירוץ של "בלתי אפשרי ליישום" – אפשרי ליישום, וחֵצִי אפשרי ליישום. הרי מע"מ דיפרנציאלי קיים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל זה חלק מההסכם הקואליציוני – – – <השר אופיר אקוניס:> בסדר, בוא נראה. הבט, אני לא צריך את ההסכם הקואליציוני כדי לתמוך בדבר הזה, כיוון שהייתי ראשון חברי הכנסת שהגיש את ההצעה הזאת ביוני 2011. אני חושב שזו הצעה נכונה, זו הצעה נבונה והיא גם מעשית, משום שאם קיים מע"מ דיפרנציאלי במרבית מדינות אירופה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> לא, סליחה. סלח לי, חבר הכנסת לוי, אתה לא חייב לאמץ את עמדת האוצר, אתה כבר לא סגן שר האוצר. אתה יכול להסכים אתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> המידע השתנה? <השר אופיר אקוניס:> לא, אצלי לא, אני מאוד עקבי, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז סגן שר האוצר לשעבר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אופיר, אפילו בארצות-הברית, ברוב המדינות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אומר לך, מע"מ דיפרנציאלי – – – <השר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת שמולי מוסיף – וצודק – שבמדינות רבות, ב-States בארצות-הברית, ששם מע"מ נקבע על-ידי ה-States ולא על-ידי השלטון הפדרלי, המע"מ הוא דיפרנציאלי, וזה נכון. למשל בבריטניה, בגדי ילדים עד גיל מסוים, שאינני זוכר אותו כרגע, גברתי, פטורים ממע"מ. זה רעיון נבון; הוא מתייחס בעיקר לזוגות הצעירים. אחר כך כשהמשפחה גדלה וגם הילדים גדלים וגם התעסוקה של ההורים הולכת ומשתפרת, כי גם הם עולים בשכר, זה דבר שאפשר שלא לקיים אותו. אבל אני כמובן חוזר להמלצות, חברת הכנסת, של המועצה לביטחון תזונתי. אז באמת הורדת מע"מ, הורדת מסים נוסיף על זה, פיקוח על מחירים – זה ויכוח אחר כבר – אבל הסיוע הכספי שדיברנו עליו קודם, וכדומה. בעניין התקציב – הממשלה הקודמת הקצתה כ-230 מיליון שקל לנושא הביטחון התזונתי, מתוכם 170 מיליון שקל הוקצו לתוכניות הזנה שונות ופעילויות עבור תלמידים – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הממשלה הקודמת? <השר אופיר אקוניס:> הממשלה הקודמת, כן. וגם אזרחים ותיקים – 60 מיליון הוקצו לסיוע ישיר למשפחות נזקקות באמצעות עמותות המזון. נכון לרגע זה, צריך גם למסור למליאת הכנסת, זה לא הגיע לידי יישום בשל בעיות משפטיות שהיו קשורות להתקשרות עם העמותות על-פי מכרזים. לגבי תקציב המועצה לביטחון תזונתי – בשנת 2014 הוגשה בקשה לתקצוב פעילות המועצה בסך מיליון ו-427,000 שקלים. הבקשה עדיין לא אושרה, בעיקר לאור החלק של תקורות כוח-האדם, ואושרו 541,000 שקלים. כידוע לך, גברתי, אנחנו, בעזרת השם, בחודש נובמבר 2015, כך אני מקווה – – <היו"ר נורית קורן:> נאשר – – – <השר אופיר אקוניס:> – – נכריע פה בבית בעניין אישור תקציב המדינה לשנת 2015 רטרואקטיבית ו-2016 למפרע, ואז אני מקווה שגם העניין החשוב הזה שהעלית יוסדר. תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> סליחה, 500 המיליון זה לסל המזון או לביטחון תזונתי באופן כללי, שזה כולל – – – <השר אופיר אקוניס:> לא, את מדברת על 230 מיליון לנושא הביטחון התזונתי? לא. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא. מה שקבעתם עכשיו, 500. <השר אופיר אקוניס:> אה, זה לא. זה 541,000 תקציב המועצה לביטחון תזונתי. אני חושב – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אגיד לך את האמת מה השקפתי. אני אומר לך, גם בנושאי חינוך, גם בנושאי המועצה לביטחון תזונתי ומועצות אחרות, אם יורשה לי, עדיף שהכסף על הוצאות תפעוליות ופקידותיות יצומצם וילך ישירות לנזקק – – <היו"ר נורית קורן:> נכון. <השר אופיר אקוניס:> – – או למי שבאמת צריך את הכסף בכל מיני תחומים של חיינו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> רגע, אדוני השר, לאן אתה מציע? <השר אופיר אקוניס:> את מציעה להעביר לוועדת הרווחה? <היו"ר נורית קורן:> רווחה? <השר אופיר אקוניס:> אנחנו מסכימים. <היו"ר נורית קורן:> הבעת דעה נוספת – חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. דקה אחת לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה לך, גברתי, אני לא חוזר בי, אני נגד מע"מ דיפרנציאלי. הוא בוטל ברוב מדינות אירופה, ברוב מדינות אירופה. צריך למצוא דרך כדי לתת לאותם נזקקים בתמורה, או דרך הביטוח הלאומי או בנקודות מס הכנסה. יושבי הבית הזה לא צריכים פטור ממע"מ על מוצרי יסוד, לא צריכים, ואלה שפורסמו היום: מר אלי יונס, מנכ"ל בנק המזרחי, שמקבל 1,159 שקל משנת 1990 – טלפון על חשבון המדינה; ומר גביש, נציב מס הכנסה, שסיים את תפקידו ב-1993, מקבל 1,254; ודוד ברודט, יושב-ראש בנק לאומי, שהיה ממונה על התקציבים ב-1997, מקבל 1,540, וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו האנשים שלא צריכים לקבל פטור ממע"מ. צריך לתת את הפטור ממע"מ לנצרכים, כן, או בצורת נקודות, או בצורת סיוע מביטוח לאומי, או דרך משרד הרווחה באופן ישיר, אבל לא אנחנו ולא אלה שנמצאים – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – בחוץ והשכר שלהם גבוה, לא צריכים את זה. זה יפגע בשרשרת המס ויביא לרמאויות. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. אנחנו נצביע עכשיו. בעד – להעביר לוועדה, ונגד – להסיר מסדר-היום. רק שנייה, השעונים עוד לא עברו. <קריאה:> לאיזו ועדה? <היו"ר נורית קורן:> לוועדת הרווחה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה לא עובד. <היו"ר נורית קורן:> כן, אני רואה. היום לחצו יותר מדי על זה. זה לא עובר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אולי יש מכסה, גברתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – זאת מנת פלאפל. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 12, נמנע אחד. ההצעה לסדר-היום – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> ששש. ההצעה לסדר-היום בדבר תוכנית סל המזון היומי – תקציב קטן ועניים פי-שלושה, תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש פה בעיה, רגע. <היו"ר נורית קורן:> מה? מה קרה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא הצביע – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, סבלנות, אני לא מבינה, כולכם מדברים ביחד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה רואה את הבעיה שלכם? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> פשוט לא ציפית שזה יהיה עניים. <היו"ר נורית קורן:> מה קרה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה רואה את הבעיה של הרשימה המשותפת? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני מצביע בעד. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ערבים גם מאחרים ביחד וגם מדברים ביחד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מבין? הוא לא, הוא עושה טעות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אתה יכול לבוא לכאן? אני לא שומעת. סליחה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, חבר הכנסת חזן, אתה מפריע לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – ככה זה גם אותו סיפור עם המדינה. קודם כול המדינה אשמה. בסדר, אתם עשיתם את כל הבלגן – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, ההצבעה היא: 12 בעד, ולפרוטוקול אני מוסיפה שחבר הכנסת איימן עודה גם הצביע בעד. בסדר? <קריאה:> הוא היה מבולבל, זה הכול. <היו"ר נורית קורן:> לא קרה שום דבר. העיקר שהנושא עבר לוועדת הרווחה. <הצעות לסדר-היום> <סכנת סגירה של מפעלי שיקום לעיוורים וללקויי ראייה> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום: סכנת סגירה של מפעלי שיקום לעיוורים וללקויי ראייה, מס' 749, 782, 788, 800, 801, 808 ו-820. לצערי, שר הרווחה והשירותים החברתיים איננו כאן; יושב-ראש הכנסת מבקש שזה יהיה ללא תשובה, כי הוא לא מתיר שהשר אקוניס יענה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רק לפני שאתחיל את הדיון בהצעה, יש לי הערה גם על דבריו של חבר הכנסת לוי חברי. גם אם מקבלים את הגישה שלך, והיא בהחלט לגיטימית, אז אי-אפשר לאחוז את המקל בשני הקצוות – כי בקדנציה הקודמת ביטלתם את קצבאות הילדים. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, חבר הכנסת שמולי, לא ספרתי את הזמן שלך, זה יהיה על חשבון הזמן שלך. <השר אופיר אקוניס:> לא, עוד דבר, חבר הכנסת שמולי, ברשותך, בסדר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בסדר, כן. <מיקי לוי (יש עתיד):> איציק, זה לא קשור. <השר אופיר אקוניס:> לא, לא, סליחה, לא. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה? זאת סובסידיה לנצרך. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, כי זה נעשה – אותו דבר, גם קצבאות ילדים, לא אתה ולא אני צריכים, המטרה הייתה – לצאת לעבודה. זה לא קשור. <השר אופיר אקוניס:> כן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני – מחר בבוקר לתת 600 שקל למשפחה ענייה, אין לי בעיה, אבל אם אתה נותן – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, זה על חשבון הזמן של חבר הכנסת שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מיקי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אם אתה נותן את הפטור ממע"מ, זה בסך הכול מנה וחצי פלאפל. <היו"ר נורית קורן:> מיקי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מנה וחצי פלאפל, תקשיבו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אוקיי, בואו נדבר על אלה שבעוד כמה ימים לא יוכלו לקנות את אותה מנת פלאפל אפילו. אני קודם כול רוצה להודות לחברים רבים בבית הזה שהצטרפו להצעה הזאת, ובראשם חבר הכנסת וקנין, חבר הכנסת לוי חברי, חברת הכנסת פלוסקוב, אליעזר מוזס, אסף חזן וחבר הכנסת זחאלקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אסף? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אה, אורן חזן, סליחה. <היו"ר נורית קורן:> אורן. <היו"ר נורית קורן:> האיש החדש. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עכשיו זה יופיע ב"ואלה שמות" בערוץ הכנסת. <היו"ר נורית קורן:> כן, ynet. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אללה יסתור. תראו, בנימה יותר רצינית, כפי שאתם מכירים, יש המפעלים המוגנים, מפעלי השיקום, מה שנקרא, שגם אם אנחנו באים מתוך גישה בחברה הישראלית שמבקשת לשלב כמה שיותר את האנשים עם המוגבלות בתוך החברה הישראלית, בתוך שוק התעסוקה "הרגיל", הרי שיש תמיד בכל חברה אנשים שאותם לא נוכל לשלב מפאת מוגבלותם הקשה יותר, וזה קיים גם במקרה של עיוורים. יש עיוורים שבהחלט משולבים בתעסוקה רגילה, יש כאלו שלא, והם הולכים למפעלים המוגנים. בעצם, יש כמה וכמה מפעלים כאלו בארץ, עשרה או 12, ובימים האחרונים קיבלנו ידיעות ברורות על כך שלפחות בחלקם – אני יודע באופן אישי על חמישה מפעלים, וברשותכם לא אנקוב בשמותיהם כדי שלא יתנקמו באף אחד – שבעצם מאז 30 באפריל 2015 משרד הרווחה לא מעביר את הכספים המגיעים למפעלים האלה. ולמען האמת, למעשה מ-1 במאי שנה זו ועד היום הזה כל העלויות, לרבות השכר, לרבות עלויות התפעול, כל אחד ואחד מהמפעלים האלה שלא העבירו להם את הכסף פשוט נושא את העלויות האלה על גבו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הדעות חלוקות. אתמול היו גם גרסאות מתוך משרד הרווחה שהיתממו ואמרו: העברנו את הכסף. לא העבירו את הכסף. אני לא יודע אם זה כי אין תקציב או כי אין הסכם בתוקף. בפועל, מאז 30 באפריל הכסף לא עבר. מאז 30 באפריל המפעלים האלה עובדים כשאין הסכם חתום ואין שום דבר. ובפועל, אני אומר לכם, ובזה אני אסיים, גברתי היושבת-ראש, יש כרגע סכנה ברורה ומיידית שבמפעלים האלה, או לכל הפחות בחלקם, עשרות עיוורים ולקויי ראייה פשוט ייזרקו לרחוב, או במקרה היותר גרוע, ייזרקו לפינה החשוכה ביותר בביתם ויימקו בבית. אני חושב שטוב יהיה שהכנסת תמנע את הדבר הזה. אני יודע כמה חמלה יש בשר הרווחה הנוכחי, חבל לי מאוד שהוא לא כאן. אני מבקש, גברתי, להעביר את הנושא לדיון בוועדת הרווחה. <היו"ר נורית קורן:> יישר כוח על הנושא, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת יצחק וקנין – בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שמדובר פה בנושא מאוד מאוד כאוב. אני אתחיל מהמשפט האחרון שאמר חבר הכנסת איציק שמולי, שאני מעריך את הרגישות שלו ואת הלחימה המתמדת שלו בנושאים החברתיים, בחירוף נפש הייתי אומר. קשה לנו להבין מה זה אדם שיושב בין ארבעה קירות. חז"ל הגדירו את העיוור, העני: נחשב כמת. עיוור נחשב כמת. עני נחשב כמת. לפני כשבועיים וחצי התקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת – במקרה אני ניהלתי את הדיון הזה – בנושא ההנחה הניתנת לעיוורים בחברת החשמל. מתוך 24,000 הזכאים – דרך אגב, יש להם 100% נכות, הם מוכרים במשרד הרווחה, והם לא מקבלים את ההנחה מפני שהביטוח הלאומי לא מכיר בהם כזכאים לקבל. זאת אומרת, נכים בדרגה אחרת, ב-100% נכות, מקבלים את ההנחה, אבל העיוורים לא מקבלים. ראו איזה פלא, בתוך הדיון הזה ישבו נציגי חברת החשמל – – <היו"ר נורית קורן:> השר אקוניס, בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – בתוך מספר דקות, כאשר הצפנו את זה במלוא החומרה, חברת החשמל אמרה שאין לה בעיה לתת את ההנחה עד למכסה מסוימת, מכיוון שיש לה קיבולת מסוימת של הנחות שהיא יכולה לתת, על-פי אגף התקציבים של האוצר. לא משנה, פתרנו את הבעיה לכל הנכים העיוורים עם 100% נכות. פתרנו את זה בתוך הישיבה. שאלתי את הביטוח הלאומי, למה היינו צריכים לעשות את הישיבה הזאת פה היום כדי להביא לפתרון. הנושא שאני מדבר עליו, רבותי, הוא אולי אחד הנושאים הקשים ביותר של המדינה. דווקא אותן אוכלוסיות של אוטיסטים, של עיוורים, של ילדים בפיגור שכלי, שנמצאים במוסדות, בכל מיני מפעלי שיקום למיניהם, לצערנו הרב, אנחנו פשוט לא מבינים את גודל הכאב של אותן משפחות שמגדלות ילד כזה, או שההורה עיוור. אדם שיושב מול ארבעה קירות, חשך עליו עולמו. מחר סוגרים לו את המפעל השיקומי, שמחיה לו את הנפש; יש נפש לאנשים האלה. אני מקווה, כמו שאמר חבר הכנסת שמולי, ששר הרווחה ייקח את הדבר הזה וירים אותו. אם צריך עזרה של חברי ועדת הכספים, אנחנו נילחם על זה בכל כוחנו, כדי שהמפעלים האלה לא ייסגרו, בשום פנים ואופן. לא מדובר על מיליונים, בטח לא על מיליארדים. מדובר בסכומי כסף קטנים, שצריך לתת אותם למשרד הרווחה כדי שהדבר יבוא על פתרונו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת יצחק וקנין. אמרי שפר ללא ספק. אנחנו נהיה האור בקצה המנהרה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, גברתי, חברי חברי הכנסת, קודם כול, כבוד גם לחבר הכנסת איציק שמולי, שבעקב בצד אגודל לא מפספס שום נושא חברתי. שאפו גדול על כל העשייה החברתית. וגם לידידי שהצטרף, חבר הכנסת וקנין. אין שליחות גדולה מאשר לטפל בנושא העיוורים. זו קבוצה מאוד מאוד מוחלשת, שזקוקה לסיוע חברתי, כלכלי, כל יום, שעה-שעה. ההוצאות שלהם הן אדירות. זה קהל ששבוי בתוך חשכה מוחלטת כל החיים. יצא לי להיפגש גם עם כאלה שראו טרם הפיכתם לעיוורים. אלה שהם עיוורים, זה המצב שקיבלו. אבל מי שהפכו מרואים לעיוורים, עולמם חשך עליהם. רק כשאתה מדבר אתם אתה מסוגל להבין באיזה עולם חשוך ובלתי נראה הקבוצה הזאת נמצאת. חובה עלינו, על הבית הזה, על החברה במדינת ישראל, להגיש סיוע. יצא לי, נקרתה בדרכי בקדנציה הקודמת הזכות להעביר תקציב די גדול לעיוורים, תקציב הדרכה. אז כל זמן שבאים הביתה, באים מהביטוח הלאומי ובודקים: איפה הברז, איפה הכפתורים של החולצה, איפה השולחן – כולם יודעים, כי הם חיים שם את מרבית זמנם. אבל כשהם יוצאים החוצה ובא לו ללכת לקניון או בא לו ללכת סתם ברחוב או לעלות לאוטובוס, הבעיות מתחילות. איך מסתדרים עם מדרכות, איך עולים, איך לא נתקלים בגדרות, וכו' וכו'. ומדינת ישראל לא נתנה תקציב הדרכה לעיוורים לתקופה של היציאה מהבית, או כשהם שינו מקום מגורים. עשינו מאמצים אדירים והעברנו את התקציב הזה, והיום יש תקציב הדרכה לעיוורים. מה שמבוקש כאן זה להמשיך לתת פתרון לאותם מפעלים שהם אור בקצה המנהרה עבור העיוורים האלה. אני השתתפתי, אני לא זוכר אם אתה השתתפת אתי, בוועדת הכספים – הגיעה החשבת הכללית באוצר והתחייבה: אף שיש חוסר תקציב ואף שיש תקציב של 1 חלקי 12, הנושאים האלה לא ייפגעו. ברשותך – שמך מתנוסס בראש הבקשה הזאת של ההצעה לסדר-היום; אני, ברשותך, מחר ארים טלפון לחשבת הכללית – תרצה, תעשה את זה אתה, יש לך זכות יוצרים – ואני אשאל את מיכל עבאדי, שאני מאוד מאוד מעריך את יושרה ומומחיותה: מדוע לא מועבר כסף עבור המפעלים האלה? זו חובה שלנו לדאוג להם. תודה רבה, גברתי, תודה רבה לכם. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה גם לך. אחריו יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת אורן אסף חזן – בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אין ספק שעד היום, או יותר נכון לומר, גם היום, בחברה הישראלית, שלא לומר בעולם כולו, יש פחד שנובע בעיקר מחוסר הכרה וחוסר ודאות כלפי אנשים עם מוגבלויות בכלל ועיוורים בפרט. לעתים זה מרגיש כאילו יש כאלה שזה נוח להם להתרחק, לזוז הצדה. צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: בעלי מוגבלויות ועיוורים הם אזרחים שווים לכל דבר, ולעתים, יש לומר, אפילו מגיע להם מעבר. לא ייתכן שרק מכיוון שהנושא הזה הוא לא נושא שהוא ב"מיינסטרים", הוא לא נושא שהוא צבעוני, יהיו כאלה שיהיה להם נוח לטאטא את זה מתחת לשולחן, ובסוף נפגעים אלה שצריכים אותנו יותר מכול. ייתכן שהגענו למצב שאנחנו מתנהגים בעיוורון דווקא כלפי אלה שאנחנו צריכים להראות להם את האור? השיח פה הוא בכלל לא בנושא תקציבי, בנושא העובדים עצמם, בנושא המפעלים. זה נכון, אנחנו צריכים לקדם; אנחנו חברה ששמה על דגלה גם נושאים חברתיים, גם נושאים כלכליים; אנחנו מתפארים שנים בכך שאנחנו הצלחנו לייצב את הכלכלה, אנחנו מצליחים להרים אותה למעלה, הצלחנו לעבור משברים. אבל בסוף, בעצם הסגירה התקציבית למקומות האלה – יש פה פגיעה כפולה: פגיעה באזרחים, באותם אלה שזקוקים לנו יותר מכול. הם דואגים לעצמם, הם עושים הכול כדי לדאוג לעצמם, אבל הם צריכים גם את העזרה שלנו, ואנחנו לא נושיט להם פה יד. וגם פגיעה, בעצם סוג של צביעות כלפי הכלכלה. כי אם בסוף גם מפעלים ייכנסו לפשיטת רגל, מה, מה נגיד אז? אם כן, הפגיעה כאן היא כפולה. אני לא אכנס פה לעניינים טכניים, בטח שלא לעניינים של נתונים, אבל האמירה צריכה להיאמר. אנחנו לא ניתן כאן בבית הזה – וחברי חבר הכנסת איציק שמולי, שפעם אחרי פעם מרים פה את הדגל של הנושאים החברתיים, את הנושאים של האנשים האלה שאין מי שישמיע את הקול שלהם – ראשית, אני רוצה להגיד לך תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לומד ממך יום-יום. אני מקווה, מאחל לעצמי ולרבים פה בבית הזה להמשיך להסתכל עליך וללמוד. הדבר השני שאני רוצה להגיד: אנחנו באמת צריכים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה, אנחנו לא מעלים את – – –? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד השר ימתין ויראה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> חיים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שאני אחמיא לו לפחות – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אני אמרתי שלמדתי ממך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד השר, הסבלנות משתלמת. <קריאה:> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מכיר את חברי – – – <היו"ר נורית קורן:> – – – עוד לפני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מכיר את – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, יש עוד זמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – חברי, שלימים גם כיניתי אותו כמו אבא בשבילי, שאני ממנו למדתי על הסבלנות. הסתכלתי על השעון, ראיתי שהיו לי עוד 40 שניות, אמרתי: חצי דקה, דקה, לפחות, אני אקדיש – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אליך. סבלנות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם כן, צריך לגעת פה נקודתית בנושא, לא להתבייש ולמצוא, גם אם צריך מתחת לאדמה או במקומות הכי חשוכים, למשוך מהם את התקציב כדי שהמפעלים האלה לא ייסגרו. והאנשים האלה, שגם ככה קשה להם, אנחנו נעשה את המעט כדי שיהיה להם קל יותר. ובמילה נוספת: ראשית, כבוד השר, עוד לא הספקתי לאחל לך כאן מעל הדוכן מזל טוב. אם יש משהו שאני שמח על כך – שדווקא בתיק הזה אתה יושב. כולנו רואים ויודעים למה אתה מסוגל. כולנו רואים ויודעים את הנחישות שלך ואת העובדה שאין לך פחד להזיז דברים. אני בטוח, סמוך ובטוח, שגם בנושא הזה, כמו בכל הנושאים החברתיים, למען העובדים, למען המוגבלים, למען החלשים, למען הנזקקים, למען נשים מוכות – בכלל בכל הנושא הזה, אתה תעשה גם כאן, כמו תמיד. וגם לך אני רוצה להגיד תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> וכולם יודעים בדיוק על מה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. אני רק מבקשת להבהיר קצת איזו נקודה: אנחנו מדברים על אנשים עם מוגבלות, לא בעלי מוגבלות ואנשים בעלי מוגבלויות. בסדר? זה מאוד חשוב בסמנטיקה. תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אמרתי את זה כי ככה זה נתפס בחברה. <היו"ר נורית קורן:> לא. זה עם. עם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אמרתי את זה כדי שאנשים ששומעים יבינו על מה אני מדבר. <היו"ר נורית קורן:> אבל עם, עם. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> עם מוגבלות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמיד אתה אומר דברים מעניינים, חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לומד ממני הרבה. זה בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו קיבלתי שיעור – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן? <עיסאווי פריג' (מרצ):> קיבלתי שיעור – – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, לא להפריע לחבר הכנסת זחאלקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – רבותי חברי הכנסת, עמיתי בכנסת שדיברו לפני, תיארו את המצב שהממשלה לא מעבירה כסף למפעלים מוגנים שבהם עובדים עיוורים. זו אמת. כלומר, אני בדקתי את הנושא הזה וזה נכון. כלומר, אין על כך עוררין. לפני שנדע מה הסיבה ואיך זה קרה – זה דבר שהוא לא צודק, לא הוגן, כי הנפגעים העיקריים ממנו אלה העיוורים עצמם. אני לא מכיר את המפעלים, לא מכיר את ההיסטוריה שלהם, אם אלה מפעלי צדקה או מפעלים למטרות רווח, מה האיכות של העבודה שם. סוגרים מפעל, לא נותנים לו כסף, אז הנפגע הוא העיוור. עכשיו, אמרתי לעצמי: לא יכול להיות שהמשרד, רוצים לעשות את זה ככה. פתאום התעוררו בבוקר, המפעלים האלה שממומנים עשרות שנים, פתאום אין להם כסף. אז מישהו לחש באוזני היום שרוצים לשנות. המפעלים האלה קיימים כבר 50 שנה ו-40 שנה ורוצים לעשות רפורמה, ולכן מייבשים את המפעלים האלה. קודם כול, ככה לא עושים רפורמה. השקיפות מחייבת והממשל התקין מחייב והצדק מחייב שצריך לדאוג לעיוורים בלי להיכנס בכלל אם זה נכון, לא נכון, הרפורמה במצב, בתקופת המעבר. לא יכול להיות, לתת להם ליפול בין הכיסאות. אתה מכין לו כיסא חדש – הכיסא הישן, אל תיתן לו ליפול. לא עוזבים את הישן שבו עובדים אנשים עד שייבנה החדש. ומה יעשו בינתיים? הרי האנשים האלה סובלים ממילא. למה להתעמר בהם? למה האטימות הזאת? למה חוסר ההגינות הזה, חוסר האכפתיות? לכן, הדעת נותנת שממשיכים עם הישן עד שבונים את החדש. לא משאירים תקופה לא מובנת באמצע. זו הבעיה, ועל כך, כבוד השר, אנחנו מדברים. אנחנו – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יכול להיות שההצעה שלך יותר טובה מהמצב הקיים, אבל בינתיים, בחודשים האלה, אתה מפקיר את העיוורים, ואסור שזה ייעשה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה גם לך. חבר הכנסת שר הרווחה חיים כץ, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בישראל יש כ-25,000 עיוורים ולקויי ראייה. משרד הרווחה והשירותים החברתיים חותר לעזור לאוכלוסיית העיוורים ולקויי הראייה בכל תחומי החיים, ובייחוד לנסות ולשפר את איכות החיים שלהם. באמצעות השירות לעיוור במשרד הרווחה מוצע מגוון רחב של שירותי שיקום בכל רצף הגילים ובכל תחומי החיים: האישי, התעסוקתי, החברתי – כדי שאוכלוסייה ייחודית זאת תוכל לממש את זכויותיה הבסיסיות ולהגיע לתפקוד מרבי ויעיל בחברה. מבחינה תעסוקתית, משרד הרווחה, באמצעות השירות לעיוור, התקשר עם כמה זכיינים שזכו במכרז להפעלת 11 מפעלים מוגנים לאנשים עיוורים ולקויי ראייה אשר אינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה החופשי. מפעלים אלה פרוסים בכל רחבי הארץ ונותנים מענה תעסוקתי לכ-850 איש. העיוורים עובדים עבודה יצרנית ברמות תפעול שונות בהתאם ליכולותיהם התעסוקתיות השונות, וזוכים לשכר, לתנאים סוציאליים: דמי ביטוח לאומי, גמלת דמי ליווי לעיוור, ימי חופשה ותנאי רווחה נוספים. אני יודע שזה לא מספיק. אני רואה שגם עובדי משרד הרווחה לא מרוויחים מספיק, ו-60% מהם מקבלים תוספת השלמת הכנסה, לצערי. והעובדים הסוציאליים לא מרוויחים. ההתקשרות המכרזית הסתיימה והמשרד יצא למכרז חדש – חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת זחאלקה, השר רוצה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואללה – – <היו"ר נורית קורן:> – – שתשמע את תשובתו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – דיברת וביקשת שאני אענה לך. אני אענה לך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כן, כן. סליחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא בתשובה מוכנה. לצערי, הרגולציה במדינת ישראל, בכל התחומים – לצערי, אני אומר לך – לא שאני מסכים לזה, אבל אלה כללי ההתנהלות במדינה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הכללים הלא-נכונים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז אתה חבר כנסת. תגיש הצעת חוק, תשנה אותם. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> טוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זו, אתה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – תתמוך בי. אתה לא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני כבר – – – <היו"ר נורית קורן:> תגיש. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – מציע, ככה – – – <היו"ר נורית קורן:> תגיש, תגיש. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא זוכר שאתה הבאת הצעת חוק חברתית. אז תבוא. תקשיב, הרגולציה, ברגע שמישהו גמר את המכרז שלו, את החוזה שלו, לצערי – ואני אומר לך, לצערי – הכול נקטע. ואנשים נפגעים, ואין גמישות בעניין הזה ואין יתר מחשבה. אין יתר מחשבה. צריך להגיד, גם צריך להתכונן למכרז נגיד חצי שנה לפני, אבל יחד עם זה – וכשיוצא מכרז ולא עומדים בתנאי המכרז ורוצים תנאים ומצב יותר משופר, אז המדינה צריכה להגיד: רק רגע. יש לנו "גרייס" של x חודשים, חצי שנה, שנה, לצאת למכרז נוסף, ולא לסגור מפעלים ולפגוע באוכלוסיות האלה. אלה האוכלוסיות הכי מוחלשות, והם צריכים לקבל לפי סדר העדיפויות. והרגולציה היא קטלנית פה, בעניין הזה, וזה לא בסדר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> קל וחומר שחלק מההסכמים הם לשנה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא בסדר. לא שאני מסכים, תאמין לי, אבל אני לא לבד במגרש. אני, כמוך, נמצא במגרש שיש בו כללים נוקשים. אם היו נותנים לי להגמיש אותם, אז תאמין לי – היו לך הערות אחרות וגם לי היו הערות, ולא היינו מגיעים למושלמות, אבל אני חושב שהמצב היה יותר טוב. אבל מה לעשות, אנחנו נמצאים במדינה רגולטורית בכל הנושאים, ואתה המחוקק. אני מצפה שתגיש הצעת חוק כמחוקק. לא לעמוד על הדוכן ולצעוק עלי כשאני מסכים אתך. תגיש הצעת חוק, שפר את המצב. יש איציק שמולי, מגיש הרבה הצעות חוק חברתיות. קארין אלהרר מגישה הצעות חוק חברתיות. <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע. אני לא יודע לענות לך. אם הייתי יודע לענות לך, הייתי עונה לך. ההתקשרות המכרזית הסתיימה והמשרד יצא במכרז חדש. הוא יצא. למכרז ניגשו תשעה מציעים שונים אשר הגישו הצעות ל-11 מפעלים, מתוכם זכו ארבעה מציעים שונים להפעלת חמישה מפעלים. חמישה מציעים נדחו, ולא נמצא זכיין להפעלת שישה מפעלים. זאת הבעיה, שאמרתי לך שצריך לתת אישור. הסיבות לפסילת ההצעות היו בעיקר סביב עמידה בדרישות הסף. אלה שהציעו את המכרז, כנראה גם המספרים והרווחיות מאוד נמוכה, אז הם לא עמדו בדרישות הסף למבנה הולם, למקום עבודה הולם לעיוורים, כאשר המבנה המוצע אינו מספק הגנה ובטיחות לעובדים העיוורים. גם זה אנחנו לא רוצים שיקרה. אנחנו רוצים שמי שיוצא למכרז – שאנשים יקבלו, אף שהם לא רואים שהם נמצאים במבנה לא הולם, שהם יהיו במבנה הולם. מציע אחד נפסל מסיבה של אי-עמידה בדרישות הסף לכישורי מנהל המפעל. המשרד נערך לפתרון מיידי של הבעיה, הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. בטווח הארוך, המשרד יצא בקרוב במכרז משלים לאיתור זכיינים מתאימים העומדים בדרישות. בטווח המיידי המשרד שילם בחודש יוני מקדמה על חשבון תשלום חודש מאי, ובימים אלה הוא שילם מקדמה על חשבון תשלום חודש יוני. במקביל, הוסדרה ההתקשרות עד סוף השנה, עד איתור זכיינים במכרז המשלים. זאת אומרת – זחאלקה, שמעת מה המשרד עשה? המשרד עשה בערך את מה שאמרתי לך. בצורה זו המפעלים ממשיכים לספק את השירות, ותעסוקת האנשים העיוורים לא נפגעה אף ליום אחד, אף שאנחנו יודעים שיש עכשיו מפעל בקריית-גת שנקלע למצוקה, ונצטרך לגעת ספציפית במפעל הזה ולראות איפה אנחנו עומדים. אני מקווה שאתם תסתפקו בתשובת השר והמשרד, ונוריד את המשך הדיון. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. המציעים, אתם מסתפקים בתשובת השר, או שאתם רוצים להעביר לדיון בוועדה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – לא מפריע לי, אבל בשביל מה, סתם אתה מתיש את הוועדה. תן לה לעשות משהו פרודוקטיבי, שתוכל לקדם עניינים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מוכן לוותר, אני סומך על המחוקק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אתה מסכים להסתפק בדיון במליאה? זחאלקה, מספקת אותך תשובת השר ולא להעביר? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו רוצים דיון כאן – – – בואו לא נהיה טכניים. דבריך אומרים שצריך – – – <היו"ר נורית קורן:> כן או לא? חבר הכנסת זחאלקה, ועדה או תשובת השר? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ועדה. אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה? לא שמעת מה הוא הסביר? <היו"ר נורית קורן:> אז אנחנו מצביעים. אנחנו מצביעים קודם כול אם להעביר את זה לוועדה. מי שרוצה להעביר לוועדה זה בעד, מי שלא מעביר לוועדה זה נגד. אחר כך, נמשיך. אורן, אתה רוצה להצביע? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 9 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 8, נגד – 9. הנושא הוסר מסדר-היום, ואנחנו עוברים להצעה הבאה. <הצעות לסדר-היום> <היפגעות ילדים ובני-נוער בחופש הגדול 2015> <היו"ר נורית קורן:> ההצעה הבאה היא: היפגעות ילדים ובני-נוער בחופש הגדול 2015, מס' 738, 740, 752, 783 ו-824. ישיב על זה סגן שר החינוך מאיר פרוש. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נושא תאונות הדרכים בקרב ילדים ובני-נוער הוא כאוב מאוד והוא מאוד קרוב ללבי. רק הבוקר עסקנו בהצעת החוק בנושא האופניים החשמליים, שעברה את הקריאה הטרומית. אנחנו נמצאים בחודשי הקיץ, ובחודשים אלה כל החיים של הילדים משתנים. אין להם מסגרת קבועה, הם מסתובבים הרבה, משוטטים הרבה בחוץ, ולכן בחודשים יולי-אוגוסט כמות הנפגעים בתאונות דרכים בקרב בני-נוער וילדים גבוהה יותר מהממוצע השנתי. לדוגמה, באוגוסט 2013 – 278 נפגעים מתאונות דרכים אל מול 240 בממוצע שנתי. נלך לאוגוסט 2014 – 254 נפגעים אל מול 232 בממוצע שנתי. בשנת 2014 נפגעו 1,400 ילדים ובני-נוער, ו-94 מתוכם נפצעו קשה. אנחנו יכולים לראות שבכל שנה נהרגים בתאונות דרכים בקיץ – אני מקווה שאתה שומע אותי, סגן השר, זה חשוב, נתונים מעניינים, אגב – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני נשאר פה אף שיש הלוויה בחיפה של אחד מהאדמו"רים הגדולים. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה, סגן השר. 20 ילדים נהרגו רק בקיץ האחרון בתאונות דרכים. בשנים 2011–2013 פונו 50,000 בני-נוער וילדים לבתי-חולים בעקבות מעורבות בתאונות דרכים. מדינת ישראל "שמרה" על המקום הראשון באחוז הילדים מכלל ההרוגים בתאונות דרכים בין מדינות העולם, כאשר הפגיעים ביותר הם הולכי הרגל. שליש מההרוגים בתאונות דרכים במדינת ישראל בעשור האחרון הם הולכי רגל, וזה שיעור גבוה יחסית לכל המדינות במערב-אירופה. תראו, אלו הנתונים הבסיסיים, כדי להבין כמה התופעה הזאת בעייתית וכמה היא קשה, אבל אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר, מה שבדרך כלל גורם להרג או לפציעות, בדרך כלל, זה התנהגות הולכי הרגל. חוסר תשומת לב, התפרצות לכביש, חציה לא במעבר חציה, חציה באור אדום, כמו שאנחנו רואים תמיד, וכמובן, מה שקורה בשנים האחרונות באמת, הסחת הדעת עקב השימוש בטלפון נייד. אבל, וזה חשוב, בואו לא נטעה: האחריות לתאונות הקטלניות ביותר היא דווקא של הנהגים. אני יכולה לציין עבירות כמו אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל ברמזור, אפילו, ברמזור ירוק; אי-מתן זכות קדימה במעבר חציה; נסיעה לאחור הרבה פעמים – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – ומהירות מופרזת. רגע, זה נושא חשוב, אז, גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר נורית קורן:> היו לך שלוש דקות, מה לעשות. <מירב בן ארי (כולנו):> – – עוד דקה אני אבהיר גם את הנקודה החשובה. <היו"ר נורית קורן:> צריך לעמוד בזמנים. <מירב בן ארי (כולנו):> חוץ מזה שחמד עמאר לא נמצא, אז – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא להסתבך עם מירב. <היו"ר נורית קורן:> אם אתה אומר, אז אני צריכה. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. אני רוצה להגיד, חוץ מזה שדיברתי על הנתונים, ודיברתי באמת על הפגיעות גם של הולכי הרגל וגם של הנהגים, אין ספק שהתופעה התרחבה עקב הנושא שעליו דנו בבוקר, שזה האופניים החשמליים, ואמרתי שיש עלייה חדה של 237% בנפגעים עקב אופניים חשמליים. אני רוצה רק להגיע לסיכום. אני עבדתי בעשר השנים האחרונות עם בני-נוער, ועבדתי בחינוך הבלתי-פורמלי. בסופו של דבר זה הכול חינוך, וזה ידוע. אני מבקשת להבהיר את הנושא. כמובן נשמע את תשובת השר, אבל המטרה בעצם של השיח הזה היום בלהעלות את זה לסדר-היום היא להביא את הנושא של תאונות דרכים בקרב בני-נוער וילדים לוועדת החינוך, מתוך מקום של הבנה. לא ללמד אותם תיאוריה – כי זה גם משרד התחבורה לא מסכים, אני יודעת – אלא לתת להם חינוך תעבורתי: מה הם אותם שלטים, מה הם אותם תמרורים, איך להתנהג בצורה אחראית, גם כשחוצים במעבר חציה, אבל גם בכלל התנהגות בכביש ועל המדרכות. חינוך והסברה תעבורתיים – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חברת הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> דקה. <היו"ר נורית קורן:> מירב, אני כבר נתתי לך מעבר לזמן. <מירב בן ארי (כולנו):> אני יודעת, אבל מה אם חמד עמאר שהציע את ההצעה ונתן לי את – – – <היו"ר נורית קורן:> זה לא שייך. <מירב בן ארי (כולנו):> לא שייך? <היו"ר נורית קורן:> לא שייך, ממש. <מירב בן ארי (כולנו):> טוב, בסדר, אז אני אסכם במשפט אחרון, שאנחנו – – – <היו"ר נורית קורן:> כבר עברנו יותר מדי. <מירב בן ארי (כולנו):> כן? אוקיי. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת, המסר הובן, תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> המסר הובן? <היו"ר נורית קורן:> המסר הובן. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מודה. מודה לכם על ההקשבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. אני מבקשת מסגן השר – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רציתי להגיד גם שהמסר חשוב, נכון? <היו"ר נורית קורן:> סגן שר החינוך מאיר פרוש. המסר הובן, הנושא חשוב. סגן שר החינוך מאיר פרוש, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל יש עוד דוברים. <היו"ר נורית קורן:> אה, סליחה, סליחה. אני רוצה ללכת הביתה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. ואחריה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את כל כך בטוחה בתשובה שלי – – – <היו"ר נורית קורן:> ואחריה – חבר הכנסת יואב בן צור. סליחה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, את האמת, אני חושבת שזה לא מקרה שכמה מחברי הכנסת הגישו את הבקשה הזו. נוסף על הממצאים והעובדות שנתנה חברת הכנסת מירב, והבנתי שבשבוע שעבר התקיים איזה דיון בנושא הזה בוועדה לזכויות הילד, בכל זאת, מפני שזה נושא חשוב ומפני שזה נושא שבעיני – ואני אביא את העובדות עכשיו – כרוך באמת בחיים ומוות של הצעירים שלנו, של הילדים, אני חושבת שכדאי מאוד שוב להעלות את הנושא. מדי שנה כ-190,000 ילדים ובני-נוער מגיעים לחדרי מיון בגין היפגעות וכ-23,500 מהם מתאשפזים. קרוב ל-200 מהם נפגעים אנושות, וכ-120 מקרים מסתיימים במוות. בשנים 2011–2015 רוב מקרי המוות עקב היפגעות בלתי מכוונת בחופשות הקיץ התרחשו בתאונות דרכים: 36 הרוגים, 34% מכלל מקרי המוות בשנים אלו. רוב תאונות הדרכים הקטלניות בחופשות הקיץ בשנים אלה התרחשו כאשר הילד הנפגע היה הולך רגל – 36% מהן. בשנים אלו, 30% ממקרי המוות בהיפגעות בלתי מכוונת התרחשו בגין טביעה. על-פי משרד הבריאות, בשנת 2013 פנו לחדר מיון עקב תאונות עבודה 118 בני-נוער בחודש יולי. <מירב בן ארי (כולנו):> לא תאונות עבודה, תאונות דרכים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, לא, לא. היו גם תאונות עבודה. אני מוסיפה עוד דרך היפגעות. 118 בני-נוער בחודש יולי ו-111 בני-נוער בחודש אוגוסט, מספר פניות גבוה ב-62% ממספר הפניות הממוצע של בני-נוער בחודש בגין תאונות עבודה באותה שנה. מספר הילדים ובני-הנוער שנהרגו בחופשות הקיץ בשנים 2011–2014 במגזר היהודי ובמגזר הערבי היה שווה: 52 הרוגים בכל אחד משני הצדדים. היות ששיעור הילדים הערבים באוכלוסייה בישראל בשנים הללו היה 26.4%, שיעור היפגעותם של ילדים ערבים בחופשות הקיץ היה גבוה כמעט פי-שלושה משיעור היפגעותם של ילדים יהודים. ילדים ובני-נוער ערבים הם כ-28% מכלל אוכלוסיית הילדים ובני-הנוער בישראל, אך כ-53% ממקרי המוות בהיפגעות של ילדים ובני-נוער הם בקרבם. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני אנסה. במצב שבו האוכלוסייה הערבית באופן כללי יותר ענייה, כ-60% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני, אין מקומות בילוי מפוקחים או מבוקרים; המשפחות, אין להן היכולת הכספית לממן תוכניות לקיץ. משמעו של דבר, הילדים מסתובבים יותר ברחובות, הילדים משוטטים, אין להם מסגרות בקיץ, והם עלולים להיפגע יותר. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני חושבת שבמציאות כזו מוטלת אחריות על משרד החינוך לקחת אחריות לילדים האלה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> את רואה שזו תופעה חוצת מגזרים. <היו"ר נורית קורן:> ברור. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי סגן השר, חברי חברי הכנסת, החופש הגדול רק התחיל, אולם, לצערנו הרב, בני-נוער רבים כבר פורקים כל עול ומסכנים את בריאותם. דווח השבוע בתקשורת כי ארבעה נערים נפגעו השבוע משתיית אלכוהול וטופלו במרכז שניידר לרפואת ילדים כשהם במצב של עילפון ומחוסרי הכרה עקב שתיית יתר. מדובר בשתי נערות בנות 15 ו-16 שנפגעו משתיית אלכוהול בזמן שהיו במסיבה עירונית בפתח-תקווה ובנער ונערה בני 17 שהגיעו לבית-החולים לאחר ששתו במסיבה פרטית. אימה של אחת הנערות שנפגעו תיארה כי אחת משתי התאומות בנות ה-15 שלה זיהתה שאחותה נמצאת תחת השפעה של אלכוהול והתקשרה לאחיה, שהוא חובש צבאי. הוא הגיע למקום, נתן לה לאכול ולשתות, ובהמשך הכניס לה עירוי. היא הייתה מטושטשת כשהגעתי למיון, כך מספרת אימה, אבל גם נבוכה ומבוישת. האם הוסיפה: אנחנו מדברים בבית, ואני מראה להם כתבות ונרקומנים ברחוב, כדי שידעו לא לגעת בסמים ובאלכוהול. הורים צריכים להכין את הילדים ולדבר אתם על הסכנות, אבל כשהם יוצאים לשתות אין שליטה על מה שקורה. כעסתי וצעקתי באוטו כל הדרך לבית-החולים, אבל אני לא כועסת עליה, אני מקווה שהיא למדה את הלקח שלה דרך ההתנסות הזאת. פרופסור יחזקאל ויסמן, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז שניידר לרפואת ילדים, אמר: הנערים שפונו אלינו שלשום הגיעו שיכורים לחלוטין ובהכרה מעורפלת. לא נשקפה להם סכנת חיים, אבל לא היה אפשר ליצור אתם קשר והם שכבו מעורפלים. נתנו להם טיפול תומך ועירוי נוזלים, ולאחר 12 שעות הם שוחררו לביתם. חברי חברי הכנסת, תופעת שתיית אלכוהול בקרב בני-הנוער, ובפרט בחופש הגדול, מטרידה ומסוכנת. כמו כן, גם גיל הנערים המשתכרים הולך ויורד, וכבר ראינו תופעות שכאלו גם אצל בני 13 ו-14. עם תחילתו של החופש הגדול נדרשת הגברת האכיפה בתקופה זו למניעת מכירת אלכוהול לקטינים בניגוד לחוק, וכמו כן, בוודאי מעורבות של החינוך הבלתי-פורמלי ככל הניתן, כדי למנוע הישנות של מקרים קשים אלה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. סגן שר החינוך מאיר פרוש, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, משרד החינוך קבע מדיניות ומפעיל תוכניות ופעולות מניעה בנושאי זהירות בדרכים ואורח חיים בטוח ומניעת התנהגויות סיכון במהלך כל השנה, ובוודאי בימי חופשת הקיץ. המשרד מפעיל תוכניות ייעודיות לגני-הילדים בבטיחות וזהירות בדרכים ובבטיחות כללית. המשרד מפרסם גם באתר ובאמצעים אחרים הנחיות לתלמידים, לסגלים החינוכיים ולהורים בנושאי הבטיחות והזהירות בדרכים, כחלק מהחינוך להתנהגות בטוחה במרחבי ההימצאות של ילדים בשנת הלימודים ובחודשי הקיץ. בבתי-הספר פועלים גם רכזי בטיחות בדרכים שמפעילים תוכנית לימודים בית-ספרית בבטיחות בדרכים כחלק אינטגרלי של החינוך למניעה ולהתנהגות נכונה ובטוחה. בשנתיים האחרונות בלבד מפעיל אגף זהירות בדרכים תוכנית הנקראת "מעטפת הבטיחות", אשר מטרתה להסדיר באופן בטוח את הגעתם ויציאתם של התלמידים לבית-הספר וממנו, כך שאופני ההגעה לבית-הספר יהיו מאורגנים ובטוחים למשתמשי הדרך השונים – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת טיבי, אתה מפריע. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – אלה הבאים ברגל, בהסעות הורים ובהסעות מאורגנות, ואת משמרות הזה"ב שמסייעות לתלמידים צעירים בכיתות היסוד לחצות את המעברים ליד בית-הספר בבטחה. לגילאי בית-הספר היסודי מפעיל אגף זהירות בדרכים תוכניות ופעולות המלמדות ומחנכות להשתלבות בטוחה במרחבים הציבוריים שבהם נמצאים התלמידים, לפי גיל: כללי חציה נכונה ובטוחה, רכיבה נכונה ובטוחה על אופניים, הכרת שכונת המגורים שלי וסביבת בית-הספר, קביעת המסלול הבטוח לבית-הספר וממנו, הכרת סוגי הדרך ומשתמשי הדרך ועוד. בבתי-הספר העל-יסודיים גם מוקנה חינוך לבטיחות בדרכים, והוא עוסק בהטמעת עקרונות הבטיחות כאורח חיים בהיבטים של כלל משתמשי הדרך: כהולכי רגל, כרוכבי אופניים וכנוסעים ברכב. בכיתות י'-י"א ההתמקדות היא בהכנה ובחינוך של התלמידים לקראת עולם הנהיגה מנקודת עולם של הנהג או הנהגת ועייפות בנהיגה, היסח הדעת, לחץ חברתי, ציות לחוק ועוד. ודבר נוסף, משרד החינוך מפעיל זו כבר השנה השנייה בקיץ את "בתי-הספר של החופש הגדול", שבה תלמידי כיתות א' וב' ברחבי הארץ מקיימים עם הצוותים החינוכיים של בתי-הספר פעילות מגוונת במהלך חודש יולי, אשר במהלכה התלמידים נמצאים בבית-הספר ופחות נתונים לסכנות אשר מציב החופש הגדול לאותם ילדים. באתר "בתי-הספר של החופש הגדול" יש הצעה לפעילות גדולה ומגוונת גם בזהירות בדרכים. "קיץ אחר לילדים ולנוער" – זה עוד פרויקט: חופשת הקיץ מהווה אתגר חינוכי משמעותי לטיפוח תרבות פנאי ערכית ומשמעותית, לצד חיזוק המוגנות ומניעת התנהגויות סיכון. תוכנית קיץ נוספת מיועדת לילדים ולבני-נוער משלב קדם-יסודי ועד לבוגרי כיתות י"ב ובעבור תלמידים עם צרכים מיוחדים. התוכניות האלה נבנו בשיתוף פעולה עם מרכז השלטון המקומי, איגוד מנהלי אגפי החינוך, ארגון ההורים ומועצות התלמידים, כמענה לצורכי הילדים והנוער. מטרת הפעילות בגנים ובבתי-הספר היא להכין את התלמידים לחופשת קיץ משמעותית ולסייע להם להתמודד עם אתגרי הקיץ, ליצירת פנאי משמעותי ערכי ולהדרכה למניעת התנהגויות סיכון. הפעילות כוללת הכנת התלמידים, ההורים והצוותים החינוכיים לקראת חופשות הקיץ בימי שיא, במפגשים משותפים שנערכים ובמערכי שיעור חינוכיים לחיזוק הלמידה, המיומנויות וכישורי החיים של התלמידים בחופשת הקיץ. כל אלה כונסו למודל הפעלה, ויש דגשים פדגוגיים ותכנים מוצעים להפעלה. המידע שמפרט את התוכניות, התכנים, הפעילויות, מסגרות הפעילות ומודל ההפעלה מפורסם גם באתר האינטרנט "מחנכים מסביב לשעון" באתר משרד החינוך. נוסף על כך, המשרד מפרסם הנחיות גם בחוזרי מנכ"ל ובחוזרי מטה משרד החינוך בקטלוג החינוכי בנושאי בטיחות, זהירות בדרכים והימנעות ממצבי סיכון. אני רוצה לציין דבר נוסף בתחום הזה. בסקר של ראמ"ה – זה הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך – יש נתונים מאוד מעניינים, אומנם בהקשר אחר, אבל חשוב שזה ייאמר גם בהקשר של הדיון הזה. שם מדובר על ירידה – כל מקרה אלימות הוא מקרה מצער מאוד, אבל אפשר לראות ירידה במדדי אלימות רבים בבתי-הספר היסודיים, ששם בדרך כלל יש ירידה, אבל אני מדבר על השנים תשס"ט–תשע"א, שבהן נרשמת ירידה ניכרת בשיעורי התלמידים שמדווחים על אלימות מסוגים שונים. אני מביא את זה מכיוון שגם הפעולה הזו של הפחתת אלימות בבתי-הספר באה אחרי הרבה הרבה מאמצים, מסוג המאמצים שנעשים בהקשר של תאונות הדרכים שיש, ואומנם מצער כל מקרה – ושמעתי כאן את הנתונים, שהם מאוד מדאיגים – אבל זה בהחלט היה יכול להיות, חלילה, הרבה יותר גרוע אם לא היינו משקיעים מאמצים רבים. בכמה משפטים אני רוצה להתייחס גם להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יואב בן צור ולומר כך: משרד החינוך מפתח ומפעיל תוכניות התערבות בנושא סמים, אלכוהול וטבק במהלך כל שנת הלימודים, ובמיוחד לקראת היציאה לחופשת הקיץ. תוכניות ייחודיות אלה הן חלק בלתי נפרד מתוכנית "כישורי חיים", שפועלת בבתי-הספר וחלק מהתוכניות לקידום נוער ובחינוך הבלתי-פורמלי – תנועות הנוער ומועצות הנוער. מטרת התוכניות היא לחזק את יכולות ההתמודדות של צעירים ומתבגרים עם מצבים מסכנים ולעודד קבלת החלטות המקדמות בריאות ומצמצמות התנהגויות סיכון. התוכניות כוללות שיח עם מתבגרים במטרה להגביר את המודעות ולעודד הפחתת שיעורי השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. התוכניות הייחודיות מדגישות את חשיבותו של השיח הרציף בכל מסגרות החינוך – הבית-ספרי ומחוצה לו – תוך העברת מסרים אחידים ויצירת דיאלוג המשתף הורים וקהילה. המשרד מאמין גם ששיח חינוכי כזה יכול להשפיע על עמדות כנגד שימוש בסמים ואלכוהול ועל פיתוח מיומנויות התמודדות עם מצבי חיים ומצבי סיכון בחינוך והסברה, כאשר כל הדברים האלה בהחלט מפחיתים את ההתנהגויות המסוכנות האלה. תוכניות ההתערבות משולבות גם בתוכנית הבית-ספרית לטיפוח האקלים הבית-ספרי, תוך שיתוף גורמים שונים בבית-הספר ובקהילה, ומותאמות לרצף ההתפתחותי של התלמיד. התוכניות מותאמות ומתעדכנות בהתאם לנתונים – בית-ספריים וכלל-ארציים. בארבע השנים האחרונות, במסגרת התוכנית הלאומית להפחתת שתייה בעייתית של אלכוהול, הושם דגש על הפעלת תוכניות התערבות החל בגיל בית-הספר, והמסר המרכזי שמודגש בתוכניות אלה למניעת שתיית אלכוהול, בהתאם למסר הלאומי, הוא ששתיית אלכוהול מתחת לגיל 18 היא מסוכנת ואינה מומלצת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם אתם לא רוצים לשמוע, אני יכול להסתפק גם בדברים האלה – – <היו"ר נורית קורן:> לא, לא, לא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – אבל יש הרבה דברים מעניינים שהמשרד עושה, ואני חושב שטוב עשו חברי הכנסת שהעלו את הנושא, והמשרד מצדו מבקש גם למסור בכנסת, אם זה לא דוח שנתי, לפחות את מה שנעשה לקראת תקופת החופש. משרד החינוך עובד בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול ועם משרדי ממשלה נוספים, כמו הרווחה, הבריאות, ביטחון פנים והעלייה והקליטה. ביחידה למניעת סמים, אלכוהול וטבק פועלים מדריכים ממגזרים שונים – ממלכתי, ממלכתי-דתי, ערבי, חרדי – והם המדריכים שמנחים את היועצים והמב"סים בעבודה בבתי-הספר. המדריכים עובדים בשיתוף פעולה עם גורמים בקהילה, כמו שהזכרתי – הרשות למלחמה בסמים, משטרה, רווחה ועוד. בבתי-הספר העל-יסודיים ממונה מב"ס שתפקידו להטמיע ולהוביל תוכניות בנושא, והשנה מונו 972 מב"סים. <מירב בן ארי (כולנו):> בכל סוגי בתי-הספר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אמרתי, זה כולל את כל המגזרים: ממלכתי, ממלכתי-דתי, ערבי וחרדי. הפעילות בקרב הורים – מחקרים מלמדים כי להורים תפקיד משמעותי בגיבוש עמדות בנוגע לשתיית אלכוהול ולדפוסי התנהגות הקשורים באלכוהול. לפיכך, ההתניות של המשרד מדגישות את החשיבות של מעורבות הורים, ובתוכניות מוצעות גם פעילויות משתפות הורים, כגון הרצאות, שולחנות עגולים ועוד. לקראת היציאה לחופשה, כחלק מההכנה לחופשה בטוחה, בתי-הספר הונחו לשוחח עם התלמידים על ניהול זמן מיטבי ועל התמודדות עם מצבי סיכון, כולל השפעות האלכוהול. באתר משרד החינוך התפרסמה גם איגרת להורים בנושא. התקיימו גם שיעורים לתלמידים בחטיבות ביניים וביסודי בנושא חופשה בטוחה, שכללו התייחסות לסכנות האלכוהול. יש תוכנית "מתחברים לנוער בחופים", כמו בשנים הקודמות, שם יפעלו מתחמים המיועדים לבני-נוער הנמצאים בחופשה. המתחמים יופעלו בחופי אילת, טבריה והגולן, ומתחמים עירוניים בתל-אביב וירושלים. תוכנית זו היא תוכנית ארצית המופעלת על-ידי משרדי ממשלה שונים שמקדמים שפה אחידה להתמודדות עם התנהגויות סיכון. הפעילות הבין-משרדית מתקיימת במסגרת התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ומובילים אותה משרדי החינוך והרווחה, יחד עם השותפים האחרים כמו ביטחון פנים, משטרה – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> את כל זה עשיתם בחודש? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול – ואני הזכרתי קודם את – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הזכרתי את משרד המשטרה, אבל התכוונתי למשרד לביטחון פנים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מתקזז. יוצא שיהיה רוב – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ולכן, מי שמעלה הצעה לסדר-היום, שיבין – חבר הכנסת כבל – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הם השתכנעו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – מי שמעלה הצעה לסדר-היום, שידע שהוא יקבל תשובה דבר דבור על אופניו. ולכן אני מציע להסתפק בתשובתי, וָלא – תשמעו כהנה וכהנה בוועדת החינוך. תודה. <היו"ר נורית קורן:> מירב בן ארי, אפשר להסתפק בתשובה? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר. דעה נוספת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, אני חייבת שזה יעבור. <היו"ר נורית קורן:> רק רגע, רק רגע. חברת הכנסת שאשא ביטון, רק רגע. חברת הכנסת שאשא ביטון, רק רגע, רק רגע. אני צריכה קודם כול לשאול: אתם מסתפקים בתשובת השר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – יש דעה אחרת. <היו"ר נורית קורן:> דעה נוספת? אם מסתפקים בתשובת השר אז אין גם דעה נוספת. אם לא מסתפקים, אז יש דעה נוספת. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מסתפקת, כי גם ככה זה בוועדת החינוך וצריכים לעשות – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אפשרי להסתפק וגם שאני אדבר? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר, זה לא משנה. תודה רבה. תודה רבה, ההצעה מוסרת מסדר-היום. אנחנו ממשיכים להצעה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רגע, גברתי היושבת-ראש, היא רוצה – – – <היו"ר נורית קורן:> טוב, חברת הכנסת שאשא ביטון, בבקשה. דקה אחת יש לך, וזה לפנים משורת הדין – שאחר כך לא יהיה לי עוד פעם ככה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה, גברתי היושבת-ראש. חברים יקרים, אני אומר גם למה חשוב לי לציין את זה. הנושא הזה הוא באמת מאוד חשוב. הנושא הזה הועלה בשבוע שעבר לסדר-היום בוועדה לזכויות הילד, שבכלל הקדישה את המפגשים הראשונים שלה לפתחו של החופש הגדול. ועסקנו בנושא של בטיחות ילדים בקיץ; בטיחות באינטרנט – כי אנחנו יודעים שהחופש מזמן הרבה שעות מול המחשב; ונושא של מניעת שוטטות ואלימות בקרב בני-נוער בקיץ. היו כל הגורמים הרלוונטיים, ולכן אני בהחלט חושבת שאנחנו יכולים להסתפק בדיונים שהיו ולעקוב אחרי הנעשה בהמשך. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <יצירת מסגרת חוקית עבור התאגדות שוטרים> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 570 – ישיב השר לביטחון פנים גלעד ארדן – יצירת מסגרת חוקית עבור התאגדות שוטרים. בבקשה, חברת הכנסת נאוה בוקר. אני רק מבקשת, אם אפשר, המליאה ריקה, שומעים כל דיבור, אז בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר נורית קורן:> לא להפריע בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם מקבץ קטן של טוקבקים, או בעברית תקנית תגוביות, שמצאתי בשיטוט קליל של פחות מדקה באינטרנט, כשהתכוננתי למעמד החשוב הזה של העלאת נושאים משטרתיים לסדר-יומה של מליאת הכנסת: "משטרה של בריונים ואלימים"; "בבונים שעובדים עבור המשטר"; "מקור הרע – המשטרה"; "אלימות או למות"; "המשטרה מלאה ריקבון". כמה ארס, אילו מילים קשות נגד השוטרים ונגד המשטרה. וזהו רק חלק קטן מסל ההשמצות שמשמיעים גורמים שונים על משטרת ישראל בפרט ועל גופי ביטחון הפנים בכלל. רק לאחרונה היינו עדים למחיר הכאוב שהאווירה הזאת גבתה. ובהזדמנות זאת ברצוני לשלוח תנחומים למשפחתו של תת-ניצב אפרים ברכה. תחושות שליליות לגבי המשטרה התגברו לאחרונה בשיח הציבורי בעקבות הפגנות הקהילה האתיופית, וטענות דומות נשמעות לעתים גם ממפוני גוש-קטיף, מפגינים חרדים, בני מיעוטים, ולמעשה, כל מפגין ומפגינה ישראלים מרגישים לפעמים שהמשטרה מפלה לרעה רק אותם. בתחושות הללו, מסתבר, אנחנו מדינה שוויונית להפליא. ומה הפלא? שוטר עם אַלה לעולם לא יצטייר יותר טוב ממפגין, הגם שהשוטר מבצע את תפקידו נאמנה. יש נתונים סותרים לגבי אמון הציבור במשטרה. כל גוף שחוקר את הנושא מביט בתמונת המשטרה, ובעיניו נשקפת מציאות שונה משל חברו. למשל, מחקר של חוקר מאוניברסיטת חיפה מצא שרק 21% מהציבור מביעים אמון במשטרה. לעומתו, המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שלמעלה מ-60% מהציבור היהודי נותן אמון במשטרת ישראל. אני מכירה היטב את המשטרה ואת השוטרים. האמינו לי, מדובר בנשים וגברים מסורים לעבודתם, נאמנים להגנה על הסדר הציבורי, משקיעים לילות כימים, לעתים תוך הקרבה של החיים הפרטיים, וכמובן תוך סיכון עצמי גדול, למתן השירות הטוב ביותר לכל אזרח במדינה. אנחנו כישראלים, אנחנו תמיד מתגאים בהתגייסות הטוטלית, ללא סייג, של חיילי מילואים שנקראים לדגל בשעת חירום. ובכן, השוטרים והשוטרות נקראים לדגל יום-יום, שעה-שעה, וממלאים את שליחותם באותה נחישות ומסירות נפש. לכן, גם אם יש פה ושם מקרים שאינם מעידים על הכלל, מקרים בודדים של כאלה שסרחו, אני נושאת בלבי בכל רגע נתון את הערכתי העמוקה ביותר לכל העוסקים בשמירת ביטחוננו, ואני בטוחה שאתי כל עם ישראל. הרשו לי להפנות את תשומת לבכם לנתונים המעניינים הבאים: בסקר שערכה משטרת ישראל לפני כשנתיים נמצאה עלייה ניכרת ועקבית בציונים שמעניקים האזרחים למשטרה על תפקודה, זאת למרות התדמית השלילית שיש לחלקם עליה. הציון הממוצע להתנהגות השוטרים עלה; הציון לזמן התגובה וטיפול בפניות עלה; שיעור הפשיעה המדווחת ירד; מספר עבירות הרכוש ירד; ירידה של כשני-שלישים בפשיעה העבריינית; וכך הלאה גם בגנבות רכבים, בפריצות לבתים, באלימות חמורה. כמעט בכל תחומי הפשיעה משתלמת העבודה המסורה של שוטרי ישראל. והביטחון האישי, גם אם לעתים הכותרות בעיתונים זועקות אחרת, משתפר והולך. ולכן חשוב שהאמת תיאמר, במיוחד מעל בימה זו. הפשיעה יורדת גם כשמפלס הכותרות השליליות בעיתונים עולה. המנהיג הגדול של תנועתי, מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שעסק בביצור שלטון החוק של מדינת היהודים לצד שמירה על ערכי הדמוקרטיה, התייחס באחד מנאומיו לחשיבות של שלטון החוק, עוד בהיותו מנהיג האופוזיציה, ואמר: "אנו, שהפרנו חוקים של שלטון נוכרי מדכא, אומרים בפני עם ועדה כי יש לכבד חוקים של שלטון עברי, אפילו של שלטון עברי רע שאנו רוצים ברדתו. אנו רוצים שכל אזרח יכבד את החוקים אפילו אם הם אינם מוצאים חן בעיניו, אם הם נתקבלו על-ידי בית-המחוקקים ומבוצעים על-ידי ממשלה חוקית". הקיום שלנו כמדינה בשכונה הקשוחה הזו, עם אתגרים חיצוניים ופנימיים גדולים, אינו מובן מאליו, ומשטרת ישראל היא מגן אנושי ראשון במעלה לשמירה על שלטון החוק וקיומנו כמדינת חוק. לכן אני קוראת לחברי הבית מכל הסיעות, אופוזיציה כקואליציה, וכן לחברי הממשלה, ובפרט לשרים הרלוונטיים, לפעול יחד אתי בקדנציה הזו על מנת לסרטט חזון רחב. בממד האמון הציבורי יש למשטרה משימה ראשונה במעלה לחזק את תדמיתה, תוך קשב רב לרחשי הלב בציבור ותיקון ליקויים העולים מביקורות עליה; בממד המבצעי, שבו מציגה המשטרה נתונים חיוביים במיוחד, חשוב שנמשיך את תנופת העשייה יחד עם קהילת השוטרים שהיא לנו משאב ייחודי. הצעת החוק הראשונה שהנחתי על שולחן הכנסת עוסקת באיחוד מוקדי החירום וההצלה למוקד מקצועי אחיד שיחסוך ויציל חיי אדם הנמצאים בסיכון. אשמח על תמיכת חברי הממשלה ובית-הנבחרים כולו בהצעה זו. בנוסף, אני מגבשת בימים אלה הצעת חוק שתאפשר התאגדות שוטרים תוך כדי שמירה על איזונים נדרשים שימנעו פגיעה בסדר הציבורי. חשוב לי להביא לידיעתכם, שעל אף העבודה הקשה והמסורה של השוטרים, הם אינם זוכים לתגמול הולם, ואחת הבעיות העיקריות הפוגעות באיכות העבודה היא שחיקה גבוהה של השוטרים. מחקר קיים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצביע הן על השחיקה, הן על שעות עבודה רבות והן על שכר נמוך ביחס לשוטרים במדינות אחרות. למרות נתוני הרווחה הבעייתיים של השוטרים, לצערי, אין להם כל יכולת להשפיע על תנאי השירות שלהם, מכיוון שבמדינת ישראל, בניגוד לרוב מדינות ה-OECD, אסורה בחוק התאגדות של שוטרים. כידוע, הזכות להתאגד במדינה דמוקרטית היא זכות יסוד, כפי שמשתקף באמנות בין-לאומיות שעליהן חתומה מדינת ישראל. איגודי שוטרים קיימים במדינות רבות, ובהן גרמניה, ארצות-הברית, דרום-אפריקה, רוסיה, גרמניה וצרפת. לשוטר ישראלי שנגרם לו עוול בידי המערכת אין כיום זכות לבוא בערכאה שיפוטית שתבחן לעומק את עניינו, וכמובן אין לו כלים להתאגד עם חבריו למקצוע ולקחת חלק בעיצוב תנאי העסקתו. מובן שאנו מעוניינים שהביטחון האישי שהמשטרה מספקת לנו לא ייפגע, והוא ערך ראשון במעלה. לכן, בניגוד להצעות קודמות שעלו ולא צלחו את תהליך החקיקה, אני מתכוונת להביא בפני הכנסת חוק מאוזן והוליסטי שבו יינתנו לשוטרים כלים להתאגד, אך תוך שמירה על האינטרס הציבורי. המשטרה בנויה על-פי מתכונת צבאית: יש בה מפקדים ופקודים לדרגותיהם; המשמעת מחייבת בה ממש כמו בצבא. אבל כל איש יודע כי משמעת אמיתית בארגון מסוג זה אינה בת-השגה אך ורק בזכות נהלים ופקודות ואופי המבנה הארגוני. השוטרים הם אנחנו. הם כיפת הברזל של חיי היום-יום שלנו. הם חברינו וקרובי משפחתנו. כפי שכבר פירטתי, הם עושים את מלאכתם נאמנה, ולכן חובה שגם אנחנו המחוקקים נעשה את מלאכתנו נאמנה ונמצא עבור השוטרות והשוטרים ועבור כלל אזרחי ישראל את הנוסחה הנכונה לרווחת כולם. אני מבטיחה להיות מחויבת למטרה זו, ואני מאמינה שגם עמיתי היקר השר גלעד ארדן וחברי וחברותי למשכן יפעלו יחד אתי על מנת לייצר פתרון הולם שיעניק צדק ומזור לצורכי השוטרים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחברת הכנסת נאוה בוקר. תשובת השר, השר לביטחון פנים גלעד ארדן – בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני, קודם כול, רוצה להודות לחברת הכנסת נאוה בוקר על הפעילות שלה, באמת, האינטנסיבית, מתוך היכרות אישית שאין למעלה ממנה של פעילות המשטרה וחשיבותה וחשיבות שלטון החוק בכלל וחיזוקו. אני מודה לך על שהעלית את ההצעה לסדר-היום ועל כל הפעילות שאת מקיימת בנושא, שאני בהחלט רואה אותה בברכה. אני מסכים כמעט עם כל מה שאת אמרת כאן, וככה, לטובת מי שמקשיב ולצופים, צריך באמת להבין שכשאנחנו מדברים על הפופולריות של המשטרה, מראש המושג הוא בעייתי, וגם ההשוואה לצבא היא השוואה מאוד מאוד בעייתית, וזה מבלי שאני מדבר עוד על תקציבים או מסלולי קידום. צבא ההגנה לישראל הוא הצבא של כולנו. כמעט לכל משפחה יש בן או בת או אח או אחות שמשרתים בצבא ההגנה לישראל, ובוודאי שהרבה יותר קשה לכעוס או למתוח ביקורת על גוף שאחד מבני משפחתך הוא חלק ממנו. המשטרה היא גוף הרבה יותר קטן ומצומצם, וכשאנחנו משווים את הפעילות היומיומית שלה לצבא – והצבא נלחם בשם כולנו באויבים של מדינת ישראל שרוצים לפגוע בנו – המשטרה, וזה תפקידה, ולשם כך אזרחי המדינה שלחו אותה, היא זאת שצריכה להשליט את החוק ואת הסדר הציבורי. והיא צריכה לפעמים, כדי להגן על אדם אחד מפני אדם אחר, גם להפעיל כוח ולפגוע בזכויות. ואין ספק שהפעילות הזו של אכיפת חוק על מי שלעתים מפר אותו היא לא פעילות שאמורה לזכות בקונסנזוס או בפופולריות. ואם הדילמה של השוטר היא בין להיראות נחמד וטוב לבין לאכוף את החוק, אני תמיד אצפה ממנו שיאכוף את החוק. כי כשאנחנו מוותרים על זה אז בסוף אלה שייפגעו מכך שבמדינה הזו לא ישרור שלטון החוק – ייפגעו מכך קודם כול החלשים ביותר. ולכן, אני שוב מודה לך, חברת הכנסת בוקר, שהעלית את הסוגיה הזו. ההצעה שלך לסדר-היום התמקדה בעיקר בנושא חופש ההתאגדות, וללא ספק למשטרה יש, מצד אחד, תפקיד חשוב גם של אכיפת חוק, גם של שמירה על הסדר וביטחון הציבור. הרי ראינו בשבועות האחרונים את השוטרים שמותקפים פעם אחר פעם בפעולות טרור. ראינו את אותו לוחם מג"ב. לצערנו, גם לפני כשנה נהרג שוטר דרוזי שניסה להגן על המתפללים בבית-הכנסת בהר-נוף בירושלים. קשה לראות ארגון כמו המשטרה מגיע חס וחלילה למצב של שביתה, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו את הפעולה הזו; כי המאבק בפשיעה או בהגנה על הציבור בנושאים של תאונות דרכים או הביטחון האישי של כל אחת ואחד, אלו לא דברים שהשוטרים מרשים לעצמם. במסגרת המחויבות שלהם והמסירות והאתיקה הם לא ירשו לעצמם לשבות. מצד שני, אנחנו ככנסת וכממשלה צריכים לוודא שהעובדה שאין להם היום בחוק יכולת להתאגד ולייצג את האינטרס של עוצמתה של המשטרה, של חיזוקה, של המקצועיות שלה, של הבאת אנשים איכותיים לתוכה – אנחנו צריכים לוודא שהאיסור להתאגד שחל עליהם לא פוגע בעצם בתוצאה שאנחנו צריכים לרצות בה. כי אנחנו צריכים לרצות ששוטרים ישתכרו שכר ראוי והוגן על שעות הפעילות המרובות שהם מבצעים, ועל כך שהם מסכנים את חייהם, ועל כך שהם נאלצים לבוא לעתים בעימות עם אזרחי המדינה שלא בטובתם, כי זה התפקיד שלהם וזו השליחות שלהם. ואני אומר בצער שחברתי חברת הכנסת בוקר צודקת. אני לא בטוח ששוטרות ושוטרי משטרת ישראל – כמובן, אני כולל בתוכם את לוחמי מג"ב – אינני בטוח שהעובדה שאין להם יכולת להתאגד לא פוגעת בהם אל מול ארגונים אחרים, שגם הם ארגונים חשובים מאוד. די אם נשווה ונסתכל מה השכר של כבאי מתחיל ברשות הכבאות – וגם זה גוף ששייך למשרדי, וגוף חשוב מאין כמותו; חבל שהאסימון ירד לאחר אסון הכרמל, אבל אני חושב שהיום אין אזרח שלא מבין את החשיבות, וטוב שכך הם מרוויחים, והלוואי שיוכלו גם להשתכר שכר גבוה יותר. אבל לי אין היום תשובה למה כבאי מתחיל מרוויח 9,000 שקלים ברוטו, ולעומת זאת שוטר מתחיל, שוטר סיור, שבהקבלה, הוא שעושה את העבודה הקשה בשטח – לוחמי השטח של המשטרה, הם משתכרים בסך הכול 7,000 שקלים, ולמי שלא יודע, אין שעות נוספות, אין הבדל בין ימים ולילות, אין שבתות או לא שבתות. זה שכר כולל על כל מה שהשוטר חווה במהלך החודש, וכמה שעות עבודה שהוא נותן על חשבון הזמן שלו עם משפחתו ועל חשבון סיכון החיים שלו והמאמצים שהוא משקיע. ולכן, אף שלכאורה – ואני כן מאמין בכלכלה חופשית; מצד שני, כשאנחנו מסתכלים על התפקיד ועל המטרה של המשטרה, ועל הרגישות החברתית שחייבת לקנן בתוך כל אחת ואחד מתוכנו, אני מקבל לגמרי את האמירה של חברתי שצריך לבחון את הסוגיה הזאת. אני לא אומר כבר כתשובה אוטומטית, שבוודאות צריך לאפשר התאגדות עובדים או ועד עובדים למשטרת ישראל. מצד שני, אני לא בטוח שהעובדה שאין להם האפשרות הזאת, והחוק אוסר עליהם זאת – איני בטוח שבסופו של דבר זה לא פועל נגד היכולת שלנו למקצע עוד יותר את המשטרה, כי היא עוברת תהליך של התמקצעות, ואנחנו לא פוגעים אולי בכך באפשרות של אזרחי המדינה לקבל שירות טוב יותר ואיכותי יותר ממשטרת ישראל. כי כמו שכולנו יודעים, אי-אפשר מצד אחד לצפות שהתנאים יהיו תנאים רעים, ומצד שני לצפות לתוצאות הטובות ביותר שיכולות להיות. איך אומרים – אין ארוחות חינם ואין נסים, והדברים האלה צריכים לעמוד באיזו הלימה. לכן, ברגע שיתמנה מפכ"ל קבוע – ואשמח לעשות זאת כמובן בשיתוף פעולה – אני אבחן את הסוגיה הזאת. אני מקווה שגם משרד האוצר יביא בחשבון את הסוגיה הזאת, ובדיונים על תקציב המדינה ותקציב המשטרה ל-2015 ו-2016 הם יביאו בחשבון את כל השיקולים שאת ציינת ושאני ציינתי. אני אשמח אם הנושא יעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, כדי שהדיון בנושא הזה יימשך ולא ייפסק, ויישאר על סדר-היום הציבורי. תודה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת בוקר, את רוצה שזה יעבור לוועדת הפנים? <נאוה בוקר (הליכוד):> כן. <היו"ר נורית קורן:> אז אנחנו נצביע. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מי השר? <היו"ר נורית קורן:> אורי אריאל. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, ההצעה: יצירת מסגרת חוקית עבור התאגדות השוטרים, תעבור לוועדת הפנים. <הצעה לסדר-היום> <הגברת האכיפה בתחום עבירות רכוש ורחוב> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה, מס' 817: הגברת האכיפה בתחום עבירות רכוש ורחוב. חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> ההצעה לסדר-היום מתייחסת לצורך בהגברת האכיפה והטיפול בעבירות רכוש ובעבירות רחוב. משטרת ישראל, לצערי הרב, הרימה ידיים בכל הקשור לעניין הזה, ובעצם הביטחון האישי של האזרח נפגע. יש לזה כמה סיבות: א. למשטרת ישראל אין כוח-אדם ואין מכוניות כדי לבצע את העבודה שלה כמו שצריך. כבר ב-2000 השר לביטחון פנים אהרונוביץ אמר בכנס של דוברי רשויות מקומיות, שהמשטרה קטנה מדי למדינה, ובשלוש השנים האחרונות הוספנו 1,300 תקנים לשטח, אך אני מדבר על שינוי דרמטי של עוד 10,000 שוטרים. ברור לי שזה כמעט בלתי אפשרי, אך זה לא אומר שאני לא נלחם על כך בכל הזדמנות. המשטרה, לצערי הרב, בעצם היא עושה עבודות רישום, לא עבודות של טיפול בבעיה ופתרון הבעיה של הביטחון האישי. למשל, כשפורצים לדירה, היא נותנת אישור לביטוח, היא מסתפקת בזה, או כשגונבים מכונית. אבל היא לא יוצרת מצב שלא יפרצו ולא יגנבו, וגם שתוכל למצוא את מי שגנב או את מי שפרץ. דבר נוסף, אתן לכם דוגמה שבתל-אביב, שזה מחוז של כמעט חצי מיליון תושבים, במשמרת לילה יש 39 ניידות סיור. זה דבר שהוא לא סביר. יש ציטוט של איש משטרה משנת 2012, שאומר שהבעיה מחמירה במשמרת הלילה, שאז שכיחות מעשי הפשע עולה ומספר השוטרים יורד; ובמשמרת לילה אנחנו עושים סדר עדיפויות: אם יש עומס, יש מצב שאתה מגיע רק אחרי שלוש שעות כדי לעשות "וי" – העיקר שלא יהיה אסון. זה דבר שלא יכול להימשך. דבר שני, כפי שידוע, משטרת ישראל לא עובדת בגזרה אחת, זאת אומרת, יש מקומות שבהם היא חולשת על כמה ערים או יישובים, והיא צריכה לתת מענה לכמה מקומות בד בבד, ערים ומועצות שלא נמצאות באותו תחום אחריות. יש תחום אחריות של תחנה לכמה ערים, כמה מועצות, וודאי שהיא לא יכולה לעשות את העבודה. דבר נוסף הוא שראש העירייה לא מוסמך לתת הנחיות, הוראות למשטרה. הוא מטפל בעיר, התושבים מצפים ממנו שהוא ייתן מענה, ומצד שני הוא לא יכול בעצם לתת שום הנחיה למשטרה לבצע פעולות כלשהן. אף שבזמן האחרון יש שיתוף פעולה בין המשטרה לראש העיר, עדיין ההחלטה בידי המשטרה ולא בידיו. ברור שבמצב הזה לא ניתן להמשיך ולטפל בבעיות שנמצאות בתחומי הערים. למשל, בראשון-לציון יש שניים או שלושה חוקרי נוער. הם לא מסוגלים להיות בשטח. הם לא מסוגלים לטפל בכנופיות הרחוב ולתת הגנה לבני-הנוער שמוטרדים. הדבר היחיד שהם עושים פה ושם, הפקחים צריכים להביא אליהם את האנשים לתחנה, כדי שיפתחו תיק וכו'. זה לא רציני. זה לא מצב שאנחנו יכולים להרשות אותו לעצמנו. יש הרבה מאוד פעולות שצריך לעשות, ואחרי לחצים שראשי הרשויות הפעילו על המשטרה, המשטרה בעצם הגיעה לסיכום, וזו בדיוק הצעת החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים, שעכשיו הארכנו, אבל זה בעצם לעג לרש, ואני מאוד התפלאתי שראשי הרשויות בכלל הסכימו להשתתף בפיילוט הזה. אני אסביר: מי שלא מסכים בשום פנים ואופן להעביר סמכויות שיטור אמיתיות לפקחי העירייה ולהקים משטרה עירונית, כמו בחוץ-לארץ, בארצות-הברית למשל, שראש העיר הוא בעצם זה שמטפל בשיטור העירוני והמדינה מטפלת בבעיות יותר רחבות, מה שה-FBI ורשויות אחרות מטפלות – זה דבר שיכול להיות בארץ. מה הם עשו, על מנת למנוע מראשי הערים להמשיך ולבקש את העברת השיטור אליהם – הם הגיעו לאיזה סיכום של שיתוף פעולה, אני קורא לזה, ששוטר חייב להיות בניידת כדי שיהיה טיפול מסוים. כך הם אומרים בהצעת החוק שעכשיו אישרנו לקריאה ראשונה. זה יישום החלטות הממשלה, וכדי לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של הרשויות המקומיות בעבירות שבתחום אחריותן ולאפשר להן לסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות בשטחן, נחקק החוק הזה שאני מדבר עליו, בתנאים הקבועים בחוק, אשר הוסמכו לפי הוראותיו סמכויות מסוימות לשם פיקוח על ביצוע חוקי עזר. וכמו כן, לתת לפקחי רשויות מקומיות אשר הוסמכו כפקחים מסייעים, בהתאם להוראות החוק, והוקנו להם סמכויות למניעת אלימות וכיוצא בזה. זה פשוט ניסיון, ואני מתפלא על ראשי הערים שבכלל הסכימו. לדעתי, הם מועלים בתושבים שלהם, כיוון שהתושבים שלהם רוצים ביטחון אישי, רוצים הרתעה, רוצים טיפול בבעיות האמיתיות, ולא לתת איזה ליטוף – יש לי עשר דקות, בסדר? לא שלוש – ולאפשר את הדבר הזה. ולכן החוק הזה, אף שהצבעתי בשבילו בגלל הקואליציה, אני טוען שהוא לא נותן שום דבר. ומה שאנחנו צריכים לעשות – לטפל בדברים שנמצאים מתחת האף. יש אלפים של פקחים עירוניים בכל העיריות. אפשר להסמיך אותם, ללמד אותם. ניקח לדוגמה את ראשון-לציון: מאות פקחים, מאות שוטרים – אני צריך לקרוא להם – שמסתובבים בשטח עם עשרות כלי רכב, והם יכולים בשלב ראשון לסייע למשטרה, ובשלב שני, אחרי שיהיה פיילוט אמיתי, בעצם להיות משטרה עירונית בראשות ראש העיר תוך התייעצות ופיקוח של משטרת ישראל. וזה מה שצריך לעשות והם לא עושים. נושא נוסף שאני רוצה לומר – אני מבקש מהשר לביטחון פנים, ואני יודע שהוא לא קשור לבעיה מכיוון שהוא רק התחיל את התפקיד, לטפל בעניין ולעשות רפורמה אמיתית. ולא ליטופים וכל מיני דברים כאלה שלא נותנים שום דבר. וצריך שמשטרת ישראל תבין שגם לוותר על סמכויות זה משהו. לא צריך כל הזמן רק לקחת סמכויות, סמכויות, ובסוף אין כלום ואי-אפשר לבצע כלום כי אין כוח-אדם ואין ציוד שיכול לבצע את המשימה הזאת. צריך לדעת לוותר, אין מה לעשות. וזו לא בושה, ובסך הכול אנחנו נקבל יותר כוח-אדם מקצועי שיוכל לטפל, גם ראש עיר שמכיר את הבעיות האמיתיות של השטח, והאנשים יוכלו לחיות בצורה טובה יותר. יש נושא נוסף שאני רוצה להפנות את הכנסת אליו, שיש בעיה בכל הרשויות, שבחופי ישראל אין שיטור. למשטרת ישראל זה שטח מפורז. לא שולחים שוטרים אלא בשכר. אני לא מדבר כשיש בעיה, יש קטטה או משהו בדומה לזה, אבל באופן כללי לחופי ישראל שוטרים לא מגיעים, רק אם העיריות לוקחות אותם בשכר. זה דבר שלא יכול להיות, לא יכול להימשך. שטחי החוף הם שטח שצריך גם כן לקבל שיטור נכון וראוי, ללא שכר. יש החלטה של המשטרה שזה מחוץ לתחום וצריך לשלם כסף על מנת שיבוא לשם שיטור. לכן אני מבקש – וסיכמתי עם השר שזה יעבור לדיון בוועדת הפנים. אני לא אאריך יותר מדי. צריך בשלב הראשון שהמשטרה תוותר על סמכויות, בשלב השני שיעשו פיילוט של שנתיים-שלוש, שיראו אם כוח-האדם העירוני יכול בעצם להיות כוח שיטור עירוני; ולאחר הפיילוט, לשנות את החוקים ולהקים בעצם משטרה מקומית, והמשטרה תטפל בדברים אחרים שהם חשובים לא פחות, אבל אז יהיה לה כוח-אדם לטפל בזה. לכן אני מבקש שהכנסת תאשר את זה – להעביר לוועדת הפנים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, הוא לא יושב-ראש ועדת הפנים. התבלבלת. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל חבר שלי יושב-ראש, אז זה בסדר. . <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. יש לנו דעה נוספת – חברת הכנסת נאוה בוקר? <נאוה בוקר (הליכוד):> אני אשמח אם זה יעבור לדיון בוועדת הפנים. <דוד ביטן (הליכוד):> זה אני אמרתי: ועדת הפנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל זה מה שמתבקש. <נאוה בוקר (הליכוד):> לא, הוא ביקש דעה נוספת כדי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא צריך. אז מבקשים להעביר את זה לדיון בוועדת הפנים. אנחנו נצביע על זה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: חמישה בעד, אין נגד, אין נמנעים. ההצעה עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <שנה לשרפת הנער מוחמד אבו ח'דיר> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מתקדמים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום: שנה לשרפת הנער מוחמד אבו ח'דיר, מס' 812 ו-815, של חברי הכנסת אחמד טיבי ועיסאווי פריג'. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. שלוש דקות לרשות אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה להודות לוועדת הכנסת, ליושב-ראש ועדת הכנסת, שקיבלו את ההערה שלנו על ההצעה שנדחתה בנשיאות, הצעה שמדברת על אחד הפשעים הנוראיים ביותר שהיו כאן לאחרונה: שרפתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר חי, כשהוא עוד היה בחיים. התמונה הזאת שעולה במוחי, במוחה, במחשבה של כולנו על אדם, נער, ששלושה אנשים באו והציתו אותו בעודו בחיים, היא הדבר הנורא ביותר. תארו לעצמכם איזו תמונה עולה בזיכרון היומיומי של אם ראאד, של האימא של מוחמד אבו ח'דיר, או של אבו ראאד, איזה כאב הם עוברים כל יום. זה הכאב האישי של המשפחה הזאת, שהוא כאב של כל העיר, של כל בני עמו, גם של רבים כאן בארץ שהוקיעו את הפשע הנורא, אחד הפשעים הנוראיים ביותר, שהביא לזעם רב. והשאלה היא אם מישהו יכול להבטיח שפשע כזה לא יישנה. אני לא יכול להבטיח. אני לא חושב שעם המצב הקיים כיום הפשע הזה לא יישנה. אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לפנות למשפחתו, לפנות לאבו ראאד חוסיין אבו ח'דיר. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אביו של השהיד מוחמד אבו ח'דיר, שהיד תפילת השחר, שהיד ירושלים, לאמו, למשפחתו, לתושבי שועפאט, יקירינו הירושלמים, שהיו נסערים בעקבות הפשע הזה וסערת רגשותיהם הגיעה אל כל העולם. היינו אתכם אז, ונישאר אתכם. הכאבים שלכם והתקוות שלנו כרוכים אלה באלה. מי ייתן ואלוהים ירחם על השהיד הזה, על הילד הזה, על הנער שופע העלומים, אשר כל יום פוקדים את אמו כעס וכאב יוקדים. אני נושא ברכה לכל בני עמנו ובייחוד לאלה שבירושלים: מי ייתן ולא תבוא עליכם רעה. אנו ביד אלוהים ואליו סופנו לשוב. המעשה הפחדני הזה והפשע הזה לא ירפו את ידינו מלומר בקול רם ובגאווה: אנו בעלי המקום.) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת עיסאווי פָרִיג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> פְרֵיג'. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> פריג'. סליחה. פריג', קבל את התנצלותי. שלוש דקות לרשות אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים שנותרים אתנו, למען האמת, לא חשבתי שאצטרך להגיע למצב שהדיון שלנו בסוגיה הזו יעבור בוועדת הערעורים של ועדת הכנסת. לא חשבתי, לתומי, שהנשיאות תדחה לנו את הנושא הזה, ואנחנו צריכים להגיע לוועדת הערעורים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד תודה שחבר הכנסת ביטן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ואני חייב להגיד מילה טובה ותודה אישית: בזכות חבר הכנסת דוד ביטן הנושא הזה עלה כאן. לך ממני, תודה. עשית מעשה נכון שהנושא הזה, הכאוב, בא ומציינים את זה כאן. אני מבין שיש דברים שהציבוריות הישראליות רוצה לשכוח, וזה מובן. הציבוריות הישראלית בשיח – במגבלות השיח שנוצרו אסור לדבר על הנושא. אני אגיד לכם למה, מכובדי השר. הרי יש בעולם רעים וטובים, וזה טבעי – אצל היהודים, אצל המוסלמים, אצל הנוצרים, אצל הערבים ובכל עמי העולם. יש טובים ויש רעים. אני את הנושא הזה רוצה לשכוח. למה? כי זה מעמיד אותי ומראה את הרע שבי כיהודי, ואני לא רוצה שידעו את זה. אני לא רוצה. אז מאוד קל לשכוח את הנושא הזה. אני רוצה שיזכרו את הפנים הטובות שלי כיהודי; את הרע שבחלק בעמי אני רוצה לשכוח. אז בגלל זה הנושא הזה לא חשוב, לא מדברים עליו. אני רוצה להזכיר לכם את הילד מוחמד אבו ח'דיר שנרצח בצורה מאוד מזוויעה; את הילד התמים שמנוולים רצחו אותו, ששפכו עליו נפט כשהוא חי והציתו אותו. אני רוצה יחד אתכם שכולנו נזכור את המקרה הזה ונפנים את עוצמתו, ונפנים שהרוע שבתוכנו ובתוך כל אחד ואחד – הרוע הזה הוא גם אצל היהודים – צריך להפנים, ושזה יהווה דרך קדימה. למה אני אומר את זה? איך זה נוצר? אתם זוכרים את אווירת הגזענות שהייתה וממשיכה להיות עד היום? אווירת הגזענות שהביאה למצב שאתה מאבד את הצלם האנושי שבך והביאה למצב שילדים שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית מתגאים בהוספת "מוות לערבים" כשם משפחתם. מתגאים בפייסבוק. אנחנו רואים את זה. "מוות לערבים" הפך להיות בברנז'ה אצל הרבה צעירים, בני-נוער יהודים, בני-נוער שהתחנכו במערכת החינוך הממלכתית. דבר כזה ואווירת גזענות ושנאה שהביאה למה שהביאה חייבים לזכור – לזכור את הרע לפני הטוב, ושנפנים, כדי שנוכל למנוע מקרים כאלו בעתיד. אני חייב להזכיר גם בנימה טובה: יש מושב בית-זית. למושב בית-זית היה ניסיון להזכיר את הנושא, והוא הקים איזו אנדרטה קטנה בכניסה למושב. בניגוד לרוב שרוצה להשכיח ולשכוח, החבר'ה ממושב בית-זית הקימו אנדרטה קטנה. אבל דאגו באותו יום, בכל ערב, אחרים, שצר לי מאוד, המנוולים, הרעים, את האנדרטה הזו להרוס. מי שרוצה להשכיח דאג להרוס. זו מילה טובה לחבר'ה מבית-זית, כי האדם, כשהוא במרכז, ולא משנה מי הוא, הוא שקובע. מדינת ישראל מאוד רגישה לשכול, לשכול שלה, וזה דבר טבעי. מאוד רוצים שיכבדו את השכול, וזה נכון, ואני מכבד. אני מכבד את צפירת יום העצמאות, ואני מכבד כל שכול. אבל מי שמבין את עוצמת הכאב והשכול צריך גם לכבד את השכול של האחר ולהבין שגם האחר הוא בן-אדם ויש צלם אנוש. חברים, הגיע הזמן לגדולת הנפש – לדעת לכבד את השכול של האחר, לדעת להרכין ראש אל מול זוועות, גם זוועות של יהודים; להרכין ראש ולזכור שרוע יכול להיות אצל כל עם, גם אצל העם הנבחר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. שר החקלאות ביקש להשיב בשם הממשלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נמצא פה כשר תורן ולא הייתי אמור להשיב, אבל שמעתי את הדוברים ואני מבקש להתייחס. ראשית, להודות לחבר הכנסת ביטן על תמיכתו בהעלאת הנושא לסדר-היום. ודאי שבמבחן התוצאה זה פה על סדר-יומנו, וחבר הכנסת טיבי וגם אתה, חבר הכנסת פריג', דיברתם on camera – בסדר? – כל מי שרוצה, במדינת ישראל ובכל העולם, רואה את זה בשידור ישיר והוא יכול לראות את זה מתי שירצה. אני מבקש לומר, בצורה הכי ברורה וחדה: רצח הוא רצח הוא רצח. לומר שמדינת ישראל מנסה לשכוח ולהשכיח – אגיד את זה בצורה הכי עדינה שאני יודע, בגלל רגישות ונפיצות הנושא: זה לא מדויק. איך אני יודע? אומר לך, מכובדי. מדינת ישראל החליטה לשים את שמו באנדרטה של נפגעי הטרור, והיא גם עשתה את זה. היא לא רק חשבה על זה; היא עשתה את זה. לבקשת המשפחה – ואני לא מתווכח עם המשפחה, ואין לי שום ביקורת, אבל אלה העובדות, והן ידועות לך, לי ולציבור – המשפחה ביקשה להוריד את שמו ממקום הזיכרון של מדינת ישראל. זה לא מעשה פרטי של בית-זית, שזה בסדר גמור. היו גינויים מקצה לקצה בציבור היהודי וגם האחר ולא רק היהודי, אבל אני אתייחס לדבריכם. היו גינויים הכי חריפים שבעולם. בצדק. זה לא שעשינו פה איזה מעשה יוצא דופן. כך צריך להיות, כך למדנו, כך התחנכנו מתורת הקדוש-ברוך-הוא – על הדיבר "לא תרצח". כך אנחנו מתחנכים כולנו. דרך אגב, אני חושב שכל העמים, אבל עכשיו אני מתייחס לדבריכם על היהודים. מה, זה התחיל באיזה חוק של הכנסת לפני 60 שנה שאסור לרצוח? לא. הנביאים ומשה רבנו גדול הנביאים מתייחסים לזה פעם אחר פעם אחר פעם. ואנחנו תלמידיהם, ואנחנו לא שוכחים ולא משכיחים. אנחנו זוכרים וגם נזכיר, כי הדבר שקרה, הרצח הנורא הזה, הוא נורא. הוא לא מתאים לאף אחד בכל העולם, והוא בטח לא מתאים לנו כיהודים שנמצאים תחת הדיבר "לא תרצח". בסדר? זה ציווי אלוקי. לכן אני לא רוצה להאריך יותר. יכול להיות שזו הזדמנות גם למסור מפה, בחלוף השנה, את תנחומינו למשפחה, לקהילה, לכל מי שקשור לעניין, הם רבים מאוד וזה עניין כללי, וזה ברור, ולא עניין פרטי. זה לא אבל פרטי. לכן אני שולח את תנחומי למשפחה פעם נוספת, ומגנה את הרצח, אם זו מילה מתאימה. הלוואי שנדע לגנות את כל הרציחות. לא עלינו, בשבועות האחרונים – אזכיר, ולא בשביל להתחשבן, ואני מדגיש: אני לא מתחשבן עם אף אחד, אני אומר את זה לעצמי, אבל אני אומר את זה גם לכם ולאחרים: דוד בר קפרא מרחובות, זיכרונו לברכה; דני גונן, זיכרונו לברכה; מלאכי רוזנפלד, זיכרונו לברכה. לצערי, הרשימה ארוכה. כן, יש לכאורה – אני לא אומר את זה בציניות – רצח חמור, ואומרים יש רצח נתעב. בסדר, אין מילים לתאר את הזוועה, את הרוע, את החייתיות ברצח של הנער. אני לא מנסה להגן על זה, שלא תהיה אי-הבנה, אפילו במילימטר אחד. ואנחנו לא משכיחים, ונזכור – כן, כדי לדעת שמקרים כאלה אסור שיקרו עוד פעם. כן, וצריך לחנך שהמקרה הזה הוא אסון, לא פחות מזה, קודם כול, ברמה האנושית, גם ברמה הקהילתית, ואני מתפלל, אני בטוח בשם כולנו, שמקרים כאלה לא יקרו משום צד לאף אחד, בעזרת השם, אמן כן יהי רצון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר החקלאות. חברי הכנסת, אתם מסתפקים בתשובה של שר החקלאות? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן, תסתפקו. אני חושב שזה היה חד, לא? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה, אתה ענית תשובה מאוד – אני הרגשתי בנוח לשמוע, וזה לזכותך, אבל בכל זאת, אירוע כזה מחייב דיון גם בוועדת הפנים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראה שאתה סומך על השר, באמת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> השר, אין מילים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – הוא אמר פה דברים שלא בהכרח, אתה יודע, כל אחד היה אומר – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מעבר למילים – – – מעשים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המציעים מבקשים להעביר לדיון בוועדת הפנים, אז יש לנו עמדה נוספת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – גם השר לא יתנגד שאנחנו נעביר את זה לוועדת הפנים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר לא מתנגד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אמנע כי אני חושב שזה נאמר אבל אנשים רוצים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תשמע את דברי. אם תסכימו אתי, אז אני אסכים אתכם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן חזן, עמדה נוספת. דקה אחת לרשות אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> צריך ללכת – – – חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מכובדי היושב-ראש, חברי וחברתי חברת הכנסת – חברותי, סליחה ומחילה – ראשית אני אומר את זה בצורה ברורה: אני, כנציג הימין בליכוד, כנציג ההתיישבות בליכוד, כאיש ארץ-ישראל, מגנה, רואה את זה בחריפות, מתנגד לכל פעולה אלימה, כועס עד לרגע זה על הרצח הנתעב הזה. להגיד "זה לא בסדר" זה באמת להקל בנושא. יחד עם זאת, אני מבקש מכם, כשם שאני מבקש להצטרף להצעה לסדר-היום, כי הנושא הזה הוא חשוב ואי-אפשר להתעלם ממנו, אני קורא לכם להצטרף אלי באותו מועד שאנחנו דנים ומציעים לסדר-היום – בין שמעבירים לוועדה ובין שעושים את זה במליאה – בעניינו של אבו ח'דיר, לדבר על אותם 17 יהודים שנרצחו פה במהלך השנה שחלפה. אזרח הוא אזרח הוא אזרח, כשם שאמר השר, רצח הוא רצח הוא רצח. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם תסכימו, אני אסכים להצביע אתכם להעביר את זה לוועדה או לדון במליאה. הנושא הוא חמור. תראו, כשנרצח אבו ח'דיר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תעלה כהצעה נפרדת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותכם, במילה אחת אני מסיים. במילה אחת אני מסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה לערבב – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כשנרצח אבו ח'דיר, דיברו על זה בלי הפסקה מסביב לשעון, כולם גינו – שופטים, רבנים, חברי כנסת, כל אחד מיהר לקום, בעולם דיברו על זה מסביב לשעון. פה נרצחים גם אזרחים יהודים מסביב לשעון, שלא לומר כמעט חדשות לבקרים, ולפעמים מסתפקים ב-seen קטן בתקשורת. ולכן החשיבות של להעלות את כל הנושא של רצח יהודים, אזרחים וערבים חפים מפשע לסדר-יומה של מדינת ישראל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר, עמדה נוספת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – צריך להעביר לוועדת הפנים – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אבל אתה תסכים עם מה שאני – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – בנושא כזה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה? תגנה בדיוק כמו שאני מגנה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, בואו ניתן לחברת הכנסת שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני רוצה להוסיף את הערכתי לדברים החשובים שאמר השר וכמובן לדברים החשובים שאמרו מגישי ההצעה, וגם, פשוט צר לי שאין פה יותר אנשים במליאה בדיון כזה. לא צריך להוסיף על זה במילים. לצערי הגדול, אנחנו רואים בשנה האחרונה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אורן, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם לדברים שלי את לא מצטרפת? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בשנה האחרונה אנחנו רואים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לדברים שאני אמרתי – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה מוכן לשמוע את מה שאני אומרת או שבא לך רק לדבר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אורן, אורן – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ועוד בנושא כזה, אורן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אסמע, אסמע. (תשמע, תשמע.) <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> קצת כבוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש לי הרבה כבוד, לכן עליתי – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לצערי, אנחנו רואים בשנה האחרונה ובפרט בחודשים האחרונים עלייה בכמות הרציחות החמורות, הטרוריסטיות, של אזרחים בישראל. ואנחנו לא צריכים לבוא ולהתנות פה באמירות של מי אומר ומי גינה ומי עשה. אין לדבר הזה מקום. לנו יש אחריות. האחריות שלנו היא לדאוג שבמערכת החינוך שלנו מחנכים לערכים של סובלנות, של הקשבה, של אי-אלימות, של כבוד לאדם וכבוד לאחר. ואת ההשלכות שצריך לקחת מתוך המקרה של רצח אבו ח'דיר לפני שנה, צריך גם ליישם. מילים הן חשובות ומילים גם יכולות להרוג, אבל גם מילים הן לא הכול. מאחורי מילים חייבים לעמוד גם מעשים. מי שטען קודם – אורן וחברים, אני אשמח להקשבתכם כי באמת יש פה דיון חשוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת שפיר, הזמן תם, אז משפט אחרון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מאחורי מילים יש גם מעשים, וזה אומר שאנחנו צריכים ליישם את המעשים האלה במערכת החינוך שלנו באמצעות, אם אתם רוצים, ועדת החינוך או ועדת הפנים, מה שחושבים המציעים שצריך לעשות, אבל ראוי מאוד לגבש בעקבות הדיון הזה גם מסקנות אופרטיביות וליישם אותן במדיניות הממשלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן, עמדה נוספת. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כנראה גם לך כואב יותר שערבים נרצחים מאשר יהודים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – אז היית גם שומע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבל שהייתי צריך להגיד את זה דווקא – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מדם יהודי, חבל מאוד. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – חברי הכנסת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – בנושא כזה, זה לא מתאים לך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אורן. אורן, זה בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, ניתנה לך הזדמנות, אנחנו עכשיו עם חברת הכנסת גרמן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אנחנו – – – <קריאות:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – אני חשבתי בהחלט שדבריו של השר ברורים, חדים ומספיקים, אבל בעקבות הדו-שיח שהיה פה אני ביקשתי את רשות הדיבור. אתה יודע, אורן, שצער על רצח ועל אובדן של חיים בכלל, וחיים צעירים בפרט, לא חותך את הימין ואת השמאל. זה ממש לא עניין לוויכוח בין ימין ושמאל. הלב מדמם כשאנחנו שומעים על נערים שנרצחים בצד שלנו, וקשה לנו, קשה לנו להתגבר. עברה שנה רק עכשיו ועדיין הטראומה ממש צרובה בלבנו, צרובה, עשתה לנו סריטה; אני מדברת על שלושת הנערים. אבל באותה מידה, אני רוצה לומר לך שגם הרצח של אבו ח'דיר עשה סריטה עמוקה בלבנו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמרתי אחרת? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – בדיוק באותה מידה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמרתי אחרת? – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אורן, אני לא הפרעתי לך, אנא תקשיב לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ולכן, אסור לערבב את שני הדברים. היום העלו לסדר-היום את הרצח הנתעב והנורא והנפשע של הנער, של אבו ח'דיר, והיום אנחנו מדברים על זה. אתה רשאי בכל עת להעלות, ויהיה לך רוב גדול וגם הקול שלי, ובכלל יהיה לך רוב, להעלות את הנושא של רצח יהודים בכל ועדה, ואנחנו נצטרף. אבל, לא נאה ולא נכון להתנות את זה היום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא התניתי. אני רק אומר שכשם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת גרמן. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> די, נו, חזן – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ועדת החינוך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נצביע. חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חזן, אנחנו נתנו לך לדבר. אנחנו עוברים להצביע על בקשתם של המציעים להעביר את הדיון לוועדת החינוך של הכנסת. אנחנו מצביעים. <קריאה:> איזה ועדה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מי בעד? מי נגד? ועדת החינוך של הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו נמנעים. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: שישה בעד, נגד – אין, שלושה נמנעים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, ביום שני, כ"ו בתמוז תשע"ה, 13 ביולי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:29.>