דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ג / מושב ראשון / ישיבות ל"ד–ל"ו / כ"ו–כ"ח בתמוז התשע"ה / 13–15 ביולי 2015 / 13 חוברת י"ג ישיבה ל"ד הישיבה השלושים-וארבע של הכנסת העשרים יום שני, כ"ו בתמוז התשע"ה (13 ביולי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להצביע אי-אמון בממשלה בשל: 11 1. אוזלת ידה המובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני; 11 2. כישלונה בטיפול באבטלה, בעוני ובהיצע מקומות התעסוקה בכלל ותעסוקת נשים ערביות בפרט; 11 3. פגיעה קשה ביסודות המינהל התקין והיכולת של ראש הממשלה לכהן כשר בארבעה תיקים נוסף על תפקידו כראש הממשלה 11 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 11 שר התיירות יריב לוין: 15 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 25 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 30 יעל גרמן (יש עתיד): 36 שר התיירות יריב לוין: 39 מיכל בירן (המחנה הציוני): 47 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 50 קארין אלהרר (יש עתיד): 54 רועי פולקמן (כולנו): 56 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 60 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 65 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 68 עיסאווי פריג' (מרצ): 71 איוב קרא (הליכוד): 72 שר התיירות יריב לוין: 73 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר נחמן רז ויואש צידון, זיכרונם לברכה 77 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 78 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להצביע אי-אמון בממשלה בשל: 79 1. אוזלת ידה המובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני; 79 2. כישלונה בטיפול באבטלה, בעוני ובהיצע מקומות התעסוקה בכלל ותעסוקת נשים ערביות בפרט; 79 3. פגיעה קשה ביסודות המינהל התקין והיכולת של ראש הממשלה לכהן כשר בארבעה תיקים נוסף על תפקידו כראש הממשלה 79 הודעות הממשלה על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד 81 שר התיירות יריב לוין: 81 איציק שמולי (המחנה הציוני): 83 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 85 תמר זנדברג (מרצ): 88 זהבה גלאון (מרצ): 89 איתן ברושי (המחנה הציוני): 91 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 93 דב חנין (הרשימה המשותפת): 95 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 97 דניאל עטר (המחנה הציוני): 98 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 101 מיקי לוי (יש עתיד): 102 עיסאווי פריג' (מרצ): 105 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 107 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 110 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013; 110 הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014 110 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 111 חיים ילין (יש עתיד): 112 מיכל רוזין (מרצ): 115 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 117 עיסאווי פריג' (מרצ): 119 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 121 הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014; 121 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014; 121 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013; 121 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 121 מיכל רוזין (מרצ): 122 זהבה גלאון (מרצ): 124 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 125 נחמן שי (המחנה הציוני): 127 עיסאווי פריג' (מרצ): 128 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 130 שר התיירות יריב לוין: 132 הודעות הממשלה על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד 138 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 145 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013; 145 הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014 145 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 146 הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014; 146 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014; 146 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013; 146 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 146 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה–2015 148 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 149 הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015 151 סגן שר האוצר יצחק כהן: 151 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 152 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 154 איתן כבל (המחנה הציוני): 155 סגן שר האוצר יצחק כהן: 157 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור 161 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 161 הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015 163 סגן שר האוצר יצחק כהן: 164 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 167 איציק שמולי (המחנה הציוני): 168 תמר זנדברג (מרצ): 169 עיסאווי פריג' (מרצ): 170 רויטל סויד (המחנה הציוני): 171 איתן כבל (המחנה הציוני): 176 הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015 181 שר החינוך נפתלי בנט: 181 הצעת חוק העיצובים, התשע"ה–2015 184 שר החינוך נפתלי בנט: 185 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015 188 שר החינוך נפתלי בנט: 188 עיסאווי פריג' (מרצ): 189 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 196 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 201 ענת ברקו (הליכוד): 203 שרון גל (ישראל ביתנו): 211 זהבה גלאון (מרצ): 222 ינון מגל (הבית היהודי): 232 יואב קיש (הליכוד): 236 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 241 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 242 הודעה אישית של חבר הכנסת שרון גל 242 שרון גל (ישראל ביתנו): 242 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015 246 שר החינוך נפתלי בנט: 248 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 249 נחמן שי (המחנה הציוני): 251 חיים ילין (יש עתיד): 255 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 262 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. היום כ"ו בתמוז תשע"ה, 13 ביולי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1675/20 וכלה בהצעת חוק פ/1741/20 – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות לבחור), מאת חברי הכנסת שרון גל, סופה לנדבר, רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, חמד עמאר, אורלי לוי אבקסיס, אברהם נגוסה, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, יצחק וקנין, מירב בן ארי, רועי פולקמן, אורן אסף חזן, אלי כהן ונורית קורן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (עדות ילד שלא בפני נאשם), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי וטלב אבו עראר; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – חשד להפרת טוהר הבחינות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עאידה תומא סלימאן, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, יואל חסון ואיציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מניעת מגורי המבקר בתחום העירייה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי, טלב אבו עראר, אוסאמה סעדי ואיימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (חובת קבורה בבית-עלמין), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – ביטול ההתיישנות על תביעה בשל תקיפה מינית או התעללות), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק החברות (תיקון – הקמת ועדה לבחירת דירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אראל מרגלית, משה גפני, מיקי רוזנטל, אורי מקלב, עיסאווי פריג' ויעקב מרגי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הקמת מוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי וקארין אלהרר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – השעיית ראש רשות או סגנו שהוגש נגדו כתב אישום), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – חיוב הורדה בדרגה בעבירה שיש עמה קלון), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות עארה וערערה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגשת דין-וחשבון מקוון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מרב מיכאלי, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, מכלוף מיקי זוהר ויוסי יונה; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – כשירות לכהונת רב עיר), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, עמר בר-לב ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק החברות (תיקון – התניית עסקאות בעלי שליטה באישור בית-המשפט), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק לימוד מורשת עדות ישראל, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה, ענת ברקו, סתיו שפיר, יפעת שאשא ביטון, שרון גל, אורלי לוי אבקסיס, יואב בן צור, דוד אמסלם, מירב בן ארי, דוד ביטן, מכלוף מיקי זוהר, אבי דיכטר, נורית קורן, יואב קיש, ינון מגל, מרדכי יוגב, נאוה בוקר, אלי כהן, רועי פולקמן, זוהיר בהלול ויוסי יונה; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מיכל בירן, נאוה בוקר, נורית קורן, מירב בן ארי וטלי פלוסקוב; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הסדר חניה למאושפזים בבית-חולים ולמבקריהם), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – שינוי הגיל לבקשת היתר לשהייה בישראל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, עבד אל חכים חאג' יחיא, אוסאמה סעדי, חנין זועבי, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה ואיימן עודה; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – מוזיאונים להנצחה והנחלה של זכר השואה והגבורה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואבי דיכטר; הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית בין בני-זוג ובני משפחה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אבי דיכטר, עאידה תומא סלימאן, אילן גילאון, יפעת שאשא ביטון, מיקי רוזנטל ומרב מיכאלי; הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מתוך מניע גזעני בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת באסל גטאס; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בקביעת כללי לבוש ובתוכנית הוראה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, נורית קורן, רועי פולקמן, אורן אסף חזן, מירב בן ארי, יעל גרמן, דניאל עטר, איל בן ראובן, איתן כבל, חיים ילין ואלי אלאלוף; הצעת חוק בטיחות מתקני משחקים והתקנת אמצעי הצללה בגני שעשועים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, דב חנין, אוסאמה סעדי, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, איימן עודה, יוסף ג'בארין, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא וטלב אבו עראר; הצעת חוק הכנסת (תיקון – חובת פרסום מידע הנמסר בידי שדלן), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודב חנין; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הטרדת קטין), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין ויואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת לקצבה של מי שמעסיק עובד בענף הסיעוד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, עמיר פרץ, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הכנסות הרשות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק בשר ומוצריו (תיקון – הקלות על ייבוא בשר קפוא ובשר תעשייתי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב ואיתן כבל; הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – קציבת כהונה במינוי ממלא-מקום), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – קביעת טעם הומוניטרי מיוחד לשם איחוד משפחות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון שינוי בכמות המצרך), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יצחק וקנין, איתן כבל, טלי פלוסקוב, נורית קורן, דוד ביטן, נאוה בוקר, אחמד טיבי, סופה לנדבר, דב חנין, משה גפני, תמר זנדברג, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, עפר שלח, באסל גטאס, אבי דיכטר, אורן אסף חזן, שי פירון, עמיר פרץ, יחיאל חיליק בר, אורי מקלב, רועי פולקמן, מנחם אליעזר מוזס, מאיר כהן, עבדאללה אבו מערוף, איל בן ראובן, מיקי לוי, ענת ברקו, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור, יעקב מרגי, קארין אלהרר, יעקב פרי, עמר בר-לב, מירב בן ארי, סתיו שפיר, יואל רזבוזוב, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, עבד אל חכים חאג' יחיא, נחמן שי, דניאל עטר, רויטל סויד, שרון גל, עאידה תומא סלימאן, עיסאווי פריג', חיים ילין, זוהיר בהלול, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, מיכל רוזין, זהבה גלאון, ישראל אייכלר, אורלי לוי אבקסיס, יוסי יונה, אלי כהן, אברהם נגוסה, יואב קיש, ניסן סלומינסקי, אוסאמה סעדי, יצחק הרצוג, אילן גילאון, יעל גרמן, ינון מגל, מיכאל אורן, עליזה לביא ואראל מרגלית; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, חיים ילין, עיסאווי פריג', דניאל עטר, סתיו שפיר, יעקב פרי, יעל גרמן, אילן גילאון, דב חנין, שרון גל, קארין אלהרר, זוהיר בהלול, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, נחמן שי, אראל מרגלית, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, שי פירון, רויטל סויד, איימן עודה, מיקי לוי, טלב אבו עראר, מסעוד גנאים וקסניה סבטלובה; הצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – גיל החזקת תעודת זהות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, יחיאל חיליק בר, יצחק וקנין, חיים ילין, שרון גל, איציק שמולי, איילת נחמיאס ורבין, רוברט אילטוב, מיכאל אורן ודוד ביטן; הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – זכאות לרישום בפנקס), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס, איל בן ראובן, מיקי לוי, זוהיר בהלול, יואל חסון, נחמן שי, מיכל בירן, איתן ברושי, עמר בר-לב, אלי אלאלוף, ענת ברקו, אברהם נגוסה, רועי פולקמן, אלי כהן, איילת נחמיאס ורבין, מיקי רוזנטל, דניאל עטר, קסניה סבטלובה, מנואל טרכטנברג, איציק שמולי, עליזה לביא, דב חנין, שרון גל, עאידה תומא סלימאן, רויטל סויד, יעקב מרגי, יואב בן צור, ינון מגל, יפעת שאשא ביטון, בצלאל סמוטריץ, סתיו שפיר, שלי יחימוביץ, יואל רזבוזוב, טלי פלוסקוב, אראל מרגלית, נורית קורן, מכלוף מיקי זוהר, מירב בן ארי, נאוה בוקר, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יחיאל חיליק בר, איתן כבל, מאיר כהן, רוברט אילטוב, עיסאווי פריג', חמד עמאר, מרב מיכאלי, עמיר פרץ, אילן גילאון, תמר זנדברג, שי פירון, סופה לנדבר ויעקב פרי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, אורן אסף חזן ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – ביטול שלילת גמלאות מאלמנים שנישאו), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי וטלב אבו עראר; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חניה חינם לאזרח ותיק שמלאו לו 70 שנים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי וטלב אבו עראר; הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת מבוגרים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואורי מקלב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הצגת מחיר מוצר בעת עריכת החשבון בקופה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכאות להשתתפות בעלות מעון-יום בתקופת חופשת הלידה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מתקנים ביטחוניים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (איסוף נתונים לפי אזורי מגורים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, יחיאל חיליק בר, יואב בן צור ומרב מיכאלי; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בכנסים ובהרצאות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, זהבה גלאון, נחמן שי, מירב בן ארי, דניאל עטר, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר, מרב מיכאלי, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, יוסי יונה וקסניה סבטלובה; הצעת חוק הצהרת הון של בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה וברשויות המקומיות, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, איציק שמולי, רוברט אילטוב, זוהיר בהלול, ינון מגל, מירב בן ארי, מאיר פרוש, ישראל אייכלר, שרון גל, יחיאל חיליק בר ויואל חסון; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל הפרישה לנשים במקצועות שוחקים), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס וזהבה גלאון; הצעת חוק זכויות השוכר והמשכיר, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואיציק שמולי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – פגיעה באמונה דתית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, משה גפני, מרדכי יוגב, יואב בן צור, מאיר פרוש, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף ויוסף ג'בארין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עפר שלח, איתן כבל, רוברט אילטוב, ענת ברקו, עליזה לביא, עמר בר-לב ומיקי רוזנטל; הצעת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (תיקון – שמירה על זכויות עובדים), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – תנאים להעלאת שיעור הארנונה הכללית נוסף על שיעור העדכון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ינון מגל, אורן אסף חזן, עמיר פרץ, נחמן שי, ניסן סלומינסקי, מנחם אליעזר מוזס, יצחק וקנין, עליזה לביא, נורית קורן, אורי מקלב, בצלאל סמוטריץ, מסעוד גנאים, ישראל אייכלר ורוברט אילטוב; הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון – הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, שי פירון, קארין אלהרר, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, מרב מיכאלי, איילת נחמיאס ורבין וזוהיר בהלול; הצעת חוק עמותות חוץ, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ינון מגל, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב וניסן סלומינסקי; הצעת חוק סוכני חוץ, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, חמד עמאר, סופה לנדבר ושרון גל; הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, משה גפני, מיקי לוי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק סיוע לצעירים חסרי עורף משפחתי, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, אלי אלאלוף, אורלי לוי אבקסיס, מרדכי יוגב, יעל גרמן, רויטל סויד, דב חנין, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, שי פירון, תמר זנדברג, מיכל רוזין, מיקי רוזנטל, יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, יעקב מרגי, שלי יחימוביץ, חיים ילין ואורי מקלב; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – השפעה על אוכלוסיות מוחלשות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, אלי אלאלוף ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק בדיקות התאמה לעבודה, התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הדרוזים והצ'רקסים (הבטחת שוויון זכויות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס ושרון גל; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח סיעודי קבוצתי) (הוראת שעה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, אלי אלאלוף, מאיר כהן, יצחק הרצוג, אילן גילאון, נורית קורן, אברהם נגוסה, מיכל בירן, קארין אלהרר, יעקב מרגי, ישראל אייכלר, ג'מאל זחאלקה, נחמן שי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – העברת כספים לחשבון בנק נפרד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, נורית קורן, נאוה בוקר, דוד ביטן, אברהם נגוסה, רועי פולקמן, אלי כהן, קארין אלהרר, איציק שמולי, עבדאללה אבו מערוף ודוד אמסלם; הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, אביגדור ליברמן, שרון גל, ינון מגל, בצלאל סמוטריץ, יאיר לפיד, יצחק וקנין, יעקב מרגי, מרב מיכאלי, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, עליזה לביא ומירב בן ארי; הצעת חוק משאל עם בדבר מתווה הסדרת ניהול משאבי הגז, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הטרדת קטין), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, נורית קורן, רויטל סויד, זהבה גלאון, איתן כבל, מיכל רוזין, איילת נחמיאס ורבין, אורלי לוי אבקסיס ומירב בן ארי; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פטור מדמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דוד ביטן ויואב קיש. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להצביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. אוזלת ידה המובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני;> <2. כישלונה בטיפול באבטלה, בעוני ובהיצע מקומות התעסוקה בכלל ותעסוקת נשים ערביות בפרט;> <3. פגיעה קשה ביסודות המינהל התקין והיכולת של ראש הממשלה לכהן כשר בארבעה תיקים נוסף על תפקידו כראש הממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן, מטעם המחנה הציוני: אוזלת ידה של הממשלה המובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. מי שישיב לו הוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, הנושא של האי-אמון הכל-כך חמור הזה, אדוני השר, אני מקווה שאתה מבין אותו: אוזלת ידה של הממשלה מובילה את ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס החזון והמפעל הציוני. זה על ראשכם, זה במעשיכם, או יותר נכון בחוסר מעשיכם. נכבדי השר, חברי הכנסת, מאז הקיץ האחרון ברור מעבר לכל ספק שמדיניות ניהול הסכסוך – אני שם אותה במירכאות, "ניהול הסכסוך" – של הימין נכשלה במבחן התוצאה. ניהול הסכסוך של הימין הביא את הסבבים ואת המבצעים בעזה להיות שגרת חיים בלתי אפשרית לתושבי הדרום. יושב פה חיים ילין, הוא יספר לכם על זה. מדיניות ניהול הסכסוך של הימין מביאה את ירושלים כל כמה חודשים אל סִפּהּ של אינתיפאדה שלישית. מדיניות ניהול הסכסוך של הימין מביאה לכך שבכירי צה"ל צופים הסלמה חריפה בצפון, הסלמה שאתה יודע שכמותה לא הייתה, אבל עוד תהיה. "ניהול הסכסוך" הזה, בתקופתו גם התחזקו מאוד ארגוני הטרור, שכבר לא נרתעים מישראל. ניהול הסכסוך שלכם בימין גם מביא לזה שההתרעה הישראלית נעלמה, כבר איננה מה שהייתה פעם. אבל הגרוע מכול, אדוני השר, ניהול הסכסוך שלכם הביא לכך שבפועל ישראל צועדת בבטחה לעבר הפיכתה למדינה דו-לאומית, ואני יודע שאתה מבין מה המשמעות של זה. אני שואל אותך, אדוני השר, ככה מנהלים סכסוך? אתה היום שר התיירות. אתה יודע, בכל חברה תיירותית, או כל חברה שהיא, אם מישהו היה "מנהל" ככה סכסוך, היו שולחים אותו מייד הביתה. בדיוק זאת הסיבה שאתכם צריך לשלוח הביתה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז בוא אני אספר לך. אתה יושב בממשלה, השר לוין, שפועלת ללא יעדים ארוכי טווח, ללא אסטרטגיה סדורה להשגה שלהם, ללא חזון מדיני. עובדים מהיום למחר, ממחר למחרתיים, ולא חושבים מה יהיה פה אולי בעוד 50 שנה. המצב הזה, של צעידה לעבר מדינה דו-לאומית, הוא מצב מסוכן לעתיד מדינת ישראל ולהמשך החזון והמפעל הציוני כולו. שתי מדינות לשני עמים – אפילו נתניהו, יושב-ראש המפלגה שלך וראש הממשלה, אמר את זה, כי הוא יודע מה נכון – זה הפתרון היחידי והאפשרי לישראל וגם לפלסטינים. זה הפתרון שעל ממשלת ישראל לקדם. שתי מדינות לשני עמים, זה צריך להיות יעד אסטרטגי ראשון במעלה של ממשלת ישראל. ראש הממשלה יודע את זה, אבל כהרגלו לא עושה כלום ועסוק בהישרדות. האופציה הרעה האחרת, ידידי השר לוין, היא מדינה דו-לאומית. צריך להגיד לאזרחים מה זה. כולם מדברים – מה זאת מדינה דו-לאומית? מדינה דו-לאומית תהווה את חיסולו של המפעל הציוני, תחסל את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – המשפט שאתם ואנחנו כל כך אוהבים לומר אבל לא מחויבים לו, כי מדינה יהודית ודמוקרטית חייבת להבטיח רוב יהודי מוצק. עכשיו, אל תתבלבלו, אף אחד מחברות וחברי הכנסת. בטווח הארוך, מדינה דו-לאומית תביא לאובדן הרוב היהודי ולכפיית מציאות של רוב פלסטיני במדינה הישראלית-פלסטינית המשותפת. אתה יודע את זה, השר יריב לוין. אל תתבלבלו. בוא אני אגלה לך. אני גם לפעמים נפגש עם הצד השני, מה שראש הממשלה לא עושה; יותר ויותר בקרב הציבור הפלסטיני כבר מבינים, ידידי דני עטר, שעדיף להם פתרון של מדינה אחת. הם מודים בזה. הם יודעים שכך הם יזכו בכל הקופה בטווח הארוך, שבסוף תהיה מדינה אחת. נחליט בכנסת המשותפת איך יקראו לה, אולי "ישראסטין", אני לא יודע, באופן מדורג תוענק אזרחות לפלסטינים שהיום הם לא תושבי מדינת ישראל ובעתיד יהיו. המצב הזה יביא במרוצת השנים לרוב ערבי במדינת ישראל. אגב, הדבר המדהים הוא שאנשים לא זוטרים, נשיא המדינה, נשיא ישראל, סגנית שר החוץ ובפועל שרת החוץ של ישראל, כבר התבטאו בעבר – שהם לא שוללים מצב כזה, והם אפילו תומכים בו: מדינת כל אזרחיה בינינו לבין הפלסטינים. אתם השתגעתם, השר לוין? זאת הציונות – והלאומיות – שלכם? ואל תתבלבלו, ואל תביאו לי דמוקרטים בשקל – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה סופה של הציונות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> סופה של הציונות, דני, אתה צודק. ובסופו של המאבק הדמוגרפי הזה אנחנו נפסיד, ונהיה מיעוט יהודי במדינה משותפת יהודית-ערבית. ואם לא נפסיד במאבק הדמוגרפי הזה מחר, נפסיד בו בעוד 50 שנה, ואם לא בעוד 50 שנה, אדוני היושב-ראש, אז בעוד 100 שנה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אתה היית לוחם ציוני גדול עוד ברוסיה. אם אנחנו רואים את הפרויקט הציוני כפרויקט של 100 או 200 שנה, זה בסדר. אפשר להודות בזה ולהגיד: הפרויקט – המפעל הציוני – יש לו תאריך תפוגה של 200 שנה. אבל אם אנחנו רואים את הפרויקט הציוני לנצח נצחים, כמו שנתניהו אוהב תמיד להגיד, לנצח נצחים – בנצח נצחים הזה אנחנו צריכים להבטיח שבמדינה שלנו יהיה רוב יהודי. אני אומר לכם, גם לאזרחי ישראל, שעדיין לא מאוחר; היום אנחנו עדיין במצב שרוב אזרחי ישראל ורוב הפלסטינים מאמינים בפתרון של שתי מדינות. כרגע רק השוליים הקיצוניים בימין ובשמאל מאמינים בפתרון המדינה הדו-לאומית, במדינה משותפת. אסור לתת לשוליים הקיצוניים האלה להשתלט על השיח ולכפות עלינו מצב שהרוב אינו חפץ בו. אבל, אדוני היושב-ראש, איפה הבעיה? הבעיה היא שאותנו כבר מנהיג 40 שנה הימין. הימין העלק לאומי וציוני. אני אגיד לכם למה עלק: כי הימין של היום הוא כבר מזמן לא הימין של פעם – לשמחתך, חברת הכנסת זועבי. הוא כבר מזמן לא הימין שהכרנו וכיבדנו, הימין שבאמת היה לאומי וציוני; ימין שידע להיות פרגמטי כדי להבטיח את עתיד ישראל ועתיד המפעל הציוני, ימין שידע לכרות בריתות עם האויבים שלנו ולגייס לשם כך את תמיכת רוב העם. אותו ימין שנהגנו להגיד עליו: רק הימין יכול להביא שלום, ופעם אולי זה היה נכון, אבל, ידידי מסעוד, אתה גם תשמח אולי לדעת – הימין הזה כבר מת. אני מודיע לכם, הוא כמעט לא קיים. הימין הזה איבד את הציוניות שבו, את הציונות שבו, את הלאומיות שבו, כאשר באופן מעוות ולא מוסבר הוא חבר לשמאל המאוד-קיצוני – שאפילו אנחנו היינו רואים בו שמאל הזוי – ועקף אותו משמאל, כאשר גם הוא מקדם, גם בדבריו וגם במעשיו, מדינה דו-לאומית. והאג'נדה הימנית-שמאלית הקיצונית ההזויה הזאת שינתה את הימין של היום, והפכה אותו מימין לאומי לימין דו-לאומי; והפכה אותו מימין ציוני לימין פוסט-ציוני. ימין דו-לאומי, כי הוא חותר תחת היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי בכך שהוא מקדם את הפיכתה לבית דו-לאומי משותף לנו ולפלסטינים; וימין פוסט-ציוני, מכיוון שהוא חותר תחת המפעל והחזון הציוני שמחייבים רוב יהודי מוצק וברור במדינת ישראל. וההתנהלות הימנית של היום תביא בעתיד לאובדן הרוב הזה ולקיום של רוב ערבי מובהק במדינה הדו-לאומית היהודית המשותפת. מדינת ישראל היקרה לנו, כמו שאנחנו רוצים לראות אותה ולחיות בה, נמצאת בסכנה, וגם אם הימין לא מתכוון לכך – וחלקם, כפי שאמרתי, כמו נשיא המדינה וסגנית שר החוץ, אומרים שהם גם מתכוונים לכך – לשם בדיוק הוא מוביל אותנו בחוסר המעש שלו, בחוסר האומץ שלו, בקיפאון שלו, באי-יכולת שלו ליזום ולעשות. עכשיו, בואו לא נתבלבל, אדוני השר לוין. הימין אומר שאבו מאזן, דני, הוא לא פרטנר לשלום. במדינה הדו-לאומית שהימין יוביל אותנו אליה, הוא יהיה פרטנר לשולחן הממשלה. אל תתבלבלו. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בגלל זה הוא – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ח'אלד משעל הוא ראש הלשכה המדינית ב"חמאס". במדינה הדו-לאומית שהימין יוביל אותנו אליה הוא יהיה ראש מפלגה לגיטימית שתתמודד בבחירות, ומי שייתן לו את הלגיטימיות הזאת הוא הרוב הערבי-פלסטיני שישב פה בכנסת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אז למי – – – "חמאס"? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אוה, נכון, גם אני שואל. מסעוד, אני אגיד לך משהו. זאת לא ישראל שאנחנו נרצה לחיות בה בעוד 50 או 100 שנה. אני לא יודע אם זאת ישראל שאתה תרצה לחיות בה בעוד 50 או 100 שנה. יכול להיות. אנחנו לא. זאת לא ישראל שנאפשר שמדינתנו היקרה תהפוך אליה בעתיד. לא ניתן לזה לקרות. ישראסטין – לא בבית-ספרנו, לא אם זה תלוי בנו. ואני אומר לכם, גם אזרחי ישראל, אל תיתנו שיעבדו עליכם. הימין של היום הוא כבר לא לאומי, והוא כבר לא כזה ציוני. ישראל חייבת להתנער מהשיתוק המדיני ולהתאחד סביב מנהיגות שמבינה שבמזרח התיכון של המאה ה-21 צריך ללא ספק להשתמש בכוח הזרוע, אבל זה לא מספיק. וכמו שישראל צריכה תמיד להיות מצוידת בטילים חכמים ומדויקים, היא צריכה תמיד גם להצטייד בדיפלומטיה חכמה ומדויקת, וזה לא המצב. ההנהגה של היום חושבת מהיום למחר. שום מחשבה לטווח ארוך. מנהיגות שפועלת לאור אסטרטגיה ברורה – אין לנו; מנהיגות שמבינה מהו החזון הציוני ומדוע שתי מדינות לשני עמים והיפרדות מהפלסטינים – אין לנו. מנהיגות כזו, אין לנו בימין של היום. לכן גם הימין הזה וגם הממשלה שמובילה אותו צריכים ללכת הביתה, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. ורבותי, יגיע היום שזה כבר יהיה מאוחר. על כן אני קורא לכם, חברות וחברי הכנסת, להצביע אי-אמון בממשלה הזאת ולהחליף אותה מוקדם ולא מאוחר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר, שהציג הצעת אי-אמון מטעם המחנה הציוני. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב לחבר הכנסת בר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת חיליק בר, איזה חזון, תשמע, כל הכבוד. אני חושב שאבותיה של מפלגת העבודה, אנשים שיש להם כל כך הרבה זכויות בהקמת המדינה הזאת, היו גאים בך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הם היו יותר ימניים ממך. <שר התיירות יריב לוין:> איך הם הצליחו להתמודד בתקופה שבה הם נדרשו לפעול להקמת המדינה הזו, ואחר כך להיות שותפים לה בשנים הראשונות, עם כל כך מעט יהודים כאן, עם רוב ערבי בחלק מהשנים האלה, עם קשיים אדירים, עם בעיות כלכליות בלתי-נגמרות, באמת, מפעל שנראה כמעט חסר כל סיכוי, ומזל – לפעמים אני חושב – שלא היה להם אז חיליק בר – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כי מי יודע, אם הם היו שומעים אז את הנאום שלך, אגיד לך את האמת – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הלוואי שהייתה לכם כזאת מנהיגות. <שר התיירות יריב לוין:> – – יכול להיות שהרבה מהצרות של חברת הכנסת חנין זועבי היו נחסכות. פשוט לא היינו פה, והכול היה הרבה יותר קל. אז הנה אני מוצא איזה חוט מקשר ככה בין כולכם פה באופוזיציה. אני אומר לך, חבר הכנסת חיליק בר, אני בניגוד אליך לא רק מלא אמונה, אלא אני שואב את האמונה ואת הכוח מאותם אנשים שאתה מתיימר להיות ממשיך דרכם ולייצג אותם פה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם הורסים את החזון שלהם, יריב. תענה על הנושא של האי-אמון. <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר לך, חבר הכנסת בר, אל תפחיד אותנו, ואל – אתה יודע, כל החזיונות האפוקליפטיים האלה, ופעם אחר פעם טעיתם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם מבססים את כל – – – שלכם על הפחדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, תן לשר להשיב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שישיב על הנושא. <שר התיירות יריב לוין:> טעיתם כשהפחדתם. איך אומרים – אולי לפעמים זה טוב. כל פעם שאתם נושאים נאום כזה, מגיע איזה גל עלייה גדול. אני זוכר את הדיבורים שלכם על כך שכבר אין יותר יהודים שיגיעו ארצה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כל מה שאנחנו עושים תורם למדינה. <שר התיירות יריב לוין:> כשעמדה מעל הדוכן הזה סגנית השר לשעבר, חברתנו גאולה כהן, שהאמינה בניגוד לכם תמיד, תמיד האמינה ותמיד צדקה. ואתם במורך הלב הזה, הבהלה והבעתה הנוראה – אוי, מה יקרה לנו, ואוי לאן אנחנו הולכים, והנה נפתחו שערי ברית-המועצות, והגיעו עולים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> להיות מדינאי זה לא להיות – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תענה על זה. אל תשקרו לאזרחים. <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר לכם, עוד יגיעו עולים רבים. מדינת ישראל עוד תחגוג את היהודי ה-10 מיליון שנמצא כאן, והיהודים האלה יתיישבו בכל חלקי הארץ, והנאום הזה שנשאת פה יהיה עוד, איך אומרים, חוליה נוספת בשרשרת הנבואות, תסלח לי, המגוחכות של מי שאיבדו את הדרך של מפלגה שהיה לה עבר מפואר וההווה שלה מבייש אותה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה בדיוק אתם. אין לכם מה להגיד. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתם, אגב, טעיתם. <שר התיירות יריב לוין:> ולך, חבר הכנסת מרגלית, הכי קל לי לומר. אתה יודע למה? כי אתה איש חזון אמיתי. ובתחומים שלך, בתחום של היי-טק, בתחומים אחרים, למשל, של שילוב הציבור החרדי בחברה – אתה הרי עושה דברים שאנשים סביבך לא מאמינים שהם אפשריים. חבל רק שאתה לא מאמץ את אותה גישה גם בנושא של ארץ-ישראל ובנושא המדיני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז דברו על החזון שלכם. איפה הוא? למה אתם כל פעם מתחמקים מהתשובות? <שר התיירות יריב לוין:> הנאום התבוסני של חבר הכנסת בר הוא לא לכבודם ולא לכבוד התנועה המפוארת שאתם מייצגים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם פחדנים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, היו לך עשר דקות תמימות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה אי-אמון שאני מעלה כל שנה, וכל פעם עולה לפה שר ומתחיל עם ה"תתביישו". שיגיד מה הוא הולך לעשות עם 5 מיליון פלסטינים. תענה לי פעם אחת. אני רוצה לשמוע, למה אתה מפחד לענות? עוד הפעם הסתה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת בר, יותר טוב נאום אמיץ בקול שקט מהרבה מאוד צעקות כאלה אחרי נאום פחדני מהסוג שנשאת. תנסה את זה פעם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הנאום שלכם הוא לא תשובה בכלל. הוא התחמקות מאחריות. <שר התיירות יריב לוין:> אגלה לכם סוד מדהים. בציבור, כששומעים את זה, זה אפילו משכנע. כשרואים את הפחדנות הזאת מעל הבמה ואת הצעקות האלה משם, לא מתרשמים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הפחדנות היא שלכם. תן תשובה פעם אחת. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אומר לך, חבר הכנסת בר, יש גם צד שני לגישה שלכם. מצד אחד, הפחד הנורא הזה, שתמיד מתברר שלא הייתה לו שום סיבה ואין לו שום עיגון במציאות, ומהצד השני, התקוות חסרות השחר. גם בזה יש לכם איזה אימוץ של מדיניות הפוכה לחלוטין מהדרך שמפלגתכם הלכה בה לאורך שנים, ודאי בימיה הראשונים של המדינה. זה, הייתי אומר – אחד הדברים שעומדים לזכות רבים מראשי תנועת העבודה היה הריאליזם שלהם; ההבנה שלהם שבמקום שלא תיאחז בקרקע, לא תהיה; במקום שבו לא תבנה, לא תוכל להחזיק מעמד; במקום שבו תגלה חולשה, ירדפו אותך; במקום שבו לא תעמוד איתן על שלך, יזלזלו בך. זה לא רק בית-המדרש שלנו. זה קודם כול היה בית-המדרש שלכם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו מסכימים אתך. <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר לך שאתם גם איבדתם את הריאליזם, כי לצד הפחד הנורא מתגנבת לה התקווה חסרת הבסיס, האשליה המסוכנת, פעם אחר פעם. ואנחנו נציין כאן, אדוני היושב-ראש, עוד מעט עשר שנים לגירוש הנורא מגוש-קטיף ומצפון-השומרון. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> ראש הממשלה תמך בזה. <שר התיירות יריב לוין:> ואני חושב שכדאי לכל אחד ואחד מכם, בוודאי לך, חבר הכנסת עטר, שאני לא צריך ללמד אותך התיישבות מהי – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני התנגדתי להתנתקות, אתם תמכתם בה. <שר התיירות יריב לוין:> – – לקרוא את הדברים שאמרו כאן אותם חברי כנסת – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – אותם חברי כנסת, אותם חברי כנסת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רגע, מה? אנחנו עשינו את ההתנתקות? הוא מאשים אותנו שאנחנו עשינו את ההתנתקות? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתם הובלתם את ההתנתקות – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת בר, אתה תיתן לי לגמור משפט. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה הליכוד. <שר התיירות יריב לוין:> את הדברים שאמרו כאן – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – ומאז אתם מנהלים את המדינה. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת עטר – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – מנהלים את המדינה מאז, גם לא פתרתם את הבעיות של – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם היחידים שהחזרתם שטחים עד היום, היחידים שהתנתקתם חד-צדדית עד היום. <שר התיירות יריב לוין:> שמע, אדוני היושב-ראש, תראה, אם הוא היה כזה נחוש כאן על הבמה, היינו במקום אחר לגמרי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היחידים שעד היום הזכירו את המילה "ישות פלסטינית" היו בגין ושמיר. על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? <שר התיירות יריב לוין:> כן, כן, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חבר הכנסת בר, באמת, תן לשר לדבר ברצף. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אשלים את המשפט ואני אומַר לך, שאם אנחנו – ואני מציע לכולנו, לקראת הדיון שיתקיים כאן בכנסת בנושא הזה, לקרוא את דבריהם של חברי כנסת, גם מהליכוד וגם ממפלגת העבודה, וגם ממרצ וממפלגות אחרות, שתמכו באותו מהלך אווילי, באותו מהלך אנטי-ציוני, והבטיחו כאן הבטחות סרק על העתיד, ועל הפרטנרים ועל השלום. ואני אומר לך, חבר הכנסת בר, תתפכח, הגיע הזמן. אותו אבו מאזן שאתה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – אני מסכים אתך – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת בר, אני לא מנהל אתך דו-שיח עכשיו. אתה תקשיב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני הייתי נגד ההתנתקות. <שר התיירות יריב לוין:> אני הקשבתי לך, ואתה תקשיב לי עכשיו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני הייתי נגד ההתנתקות. <שר התיירות יריב לוין:> אני שמח מאוד. אז אני מציע לך – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נו, אז מה? אז למה אתה מאשים אותי במה שאתם עשיתם? <שר התיירות יריב לוין:> – – – אני מציע לך להתמיד באותו קו. עכשיו אני אומַר לך בצורה ברורה: כשאתה נוסע כאן מהכנסת והולך להיפגש עם אבו מאזן, אותו אחד שמשלם לרוצחים שיושבים בבתי-הכלא שלנו על-פי תעריף עולה ככל שהם רצחו יותר אנשים – זה הפרטנר שלך לשלום? עם זה נגיע למשהו? עם זה אפשר בכלל להגיע למשהו? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. הממשלה שלך מדברת עם ה"חמאס". לא מדברת עם אבו מאזן, מדברת עם ה"חמאס". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר. חבר הכנסת בר, תן לשר להשיב. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ילין, תודה. <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר לך, חבר הכנסת בר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הם לא מדברים עם אבו מאזן, מדברים עם ח'אלד משעל. ממש גבורה גדולה. <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך, חבר הכנסת בר, שבזמן שישראל קוראת לחדש את המשא-ומתן המדיני, הפלסטינים עסוקים רק בלהגיד "לא" כל הזמן, בלקדם צעדים נגדנו באו"ם, בלנסות לפעול נגדנו בבית-הדין הבין-לאומי בהאג. ובמקום לדבר על זה, אתה מביע אי-אמון בממשלה שנאבקת נגד הדבר הזה. הם בורחים מהמשא-ומתן, מנסים לקדם נגדנו סנקציות בין-לאומיות והחלטות במועצת הביטחון; הם ברחו לברק, הם ברחו לשרון, הם ברחו לאולמרט, הם בורחים מראש הממשלה נתניהו, הם ברחו לג'ון קרי, הם ברחו אפילו לנשיא אובמה בבית הלבן. עד היום אפילו תשובה על מסמך העקרונות של ג'ון קרי הם לא נתנו. הם בורחים לכולם, אחר כך הם מאשימים, ואתם, במקום לענות להם כאן מהדוכן, מצדיקים אותם ומגבים אותם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני לא מייצג את הצד הפלסטיני. לי אכפת מה ממשלת ישראל עושה. <שר התיירות יריב לוין:> חוסר אחריות משווע. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל הממשלה לא עושה כלום. היא לא עושה כלום. <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, חבר הכנסת בר, מי שאין לו מידת האחריות המינימלית כשהוא יושב באופוזיציה, לא יכול לבקש ליטול לידיו את האחריות המתחייבת מישיבה בשלטון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת, הצעת האי-אמון הבאה היא מטעם הרשימה המשותפת – חד"ש, רע"ם, בל"ד, תע"ל: כישלון הממשלה בטיפול באבטלה, בעוני ובהיצע מקומות התעסוקה בכלל ותעסוקת נשים ערביות בפרט. מי שתנמק את ההצעה היא חברת הכנסת חנין זועבי. מי שישיב לה הוא חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, שר הכלכלה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אי-אפשר להתחיל לדבר על נושא תעסוקת נשים בלי לעסוק בכמה נושאים שנמצאים לפנינו. בלקסיקון של חברי הכנסת וחברות הכנסת, בעיקר חברי האופוזיציה, מרבים לדבר על "כתם": כתם בספר החוקים, כתם בדמוקרטיה, כתם בערכי הדמוקרטיה. אבל הכתמים המרובים האלה כבר שינו את הצבע. כבר לא מדובר על שטח נקי ועל כתמים שנמצאים על השטח הנקי הזה. הגיע הזמן להודות שריבוי הכתמים מראה בעצם שיש גם בשטח הלבן, יש גם בשטח עצמו; אולי יש לשנות את החשיבה שלנו, את דרך המחשבה שלנו ואת דרך הדיבור שלנו, ולא לדבר על כתמים. לדבר על בעיה יותר עמוקה. באותו שבוע, השבוע הזה, אנחנו שומעים על חוק עונש מוות שמנסים להנהיג כאן – אומנם מהאופוזיציה, אבל שמענו גם כי חלק נכבד מחברי הקואליציה תומכים בחוק זה; שומעים על חייל המוציא להורג בעצמו נער פלסטיני בן 17 שנה, מוחמד עלי-כוסבה – אולי פעם אחת לזכור שם של נער שנהרג על-ידי כוחות הצבא; על ארגון להב"ה ששוב מטיל את אימתו על פלסטינים ועל פעילי שמאל בירושלים. ולכן ברור שלא מדובר בכתם פה וכתם שם. יש לגליזציה, כבר יש לגיטימיות מאוד רחבה, מאוד עמוקה והולכת ומעמיקה פה, לכל דבר, לכל מה ולכל מי שעוין לקיום הפלסטיני, בין שהם אזרחים ובין שהם נמצאים בשטחים הכבושים. אין קו ירוק – ביחס לפלסטינים, אדוני היושב-ראש, אין קו ירוק. ומה שיותר קשה ויותר חשוב, שאין מי שייתן דין-וחשבון על זה. יש קשר ישיר בין חבר כנסת פופוליסט לבין חייל שהורג נער שהיה במנוסה, שהרגו אותו עם לא פחות משלושה קליעים – שניים בגב שלו ואחד בראש שלו; שניים בגב. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> שזרק בלוק, ורצה להרוג שלושה אנשים בתוך הרכב. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> שהוא היה במנוסה – אוקיי, אתה יכול להגן על רצח – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אבל תזכירי, תזכירי, תזכירי את הכול. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה, השר, אתה גם יכול להגן על רצח. אני לא מגינה על רצח. זה ההבדל. אני מגינה על חיי אדם, על זכויות אדם. אתה מגן על רצח. זה בסדר. יש לך חופש בחירה, ואתה בחרת בעמדה שלך. יש לך החופש הזה. יש קשר בין כל אלה. כולם עושים את זה בנחת, ויש שרים שמגינים עליהם. להב"ה עושה את זה בנחת, והחייל עושה את הרצח שלו בנחת, כי יש שרים שמגינים. כבר לא מדובר בגישה פופוליסטית, כבר לא מדובר בחבר כנסת עלום שם שרוצה להיות מפורסם. יש שרים וממשלה שמגינה על רצח. אדוני השר, אתה יכול לשאול אפילו שאלה אחת? למה שני כדורים בגב שלו? רק תשאל. אנחנו מצפים ממך בתור שר לשאול, רק לשאול. אל תגן, לא על הפלסטינים, אל תגן על הפלסטינים. תשאל: למה שני קליעים בגב שלו? תשאל: למה הוא היה במנוסה? <שרון גל (ישראל ביתנו):> הוא מחבל. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה צריך לשאול את השאלות האלה. לא רק אנחנו. <שרון גל (ישראל ביתנו):> הוא מחבל, ואת תומכת טרור. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לכן, יש שלווה, יש כל כך – עושים את זה בנחת כי אין, אדוני השר, אין מי שיבוא לכאן בדין-וחשבון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – אתה בַּשּׁוּק? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתה בשוק? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> (בערבית: מספיק. אל תשוחח אתו. יא טלב, יא טלב, אל תתווכח אתו, אל תתווכח אתו. בחייך, אל תתווכח אתו. אל תעשה לו חשבון.). זה שם המשחק. זה שם המשחק. ולצערנו, אדוני השר, גם הממשלה הזאת מלאה ביוזמות להצעות חוק מסוכנות, ואנחנו כופים על רופאים פשעים נגד המצפון שלהם, כופים על האמנים לפעול בניגוד למצפון שלהם. ולכל שר יש הסיוט שלו – לשר החינוך יש הסיוט שלו, אז הוא עוקב אחרי ספרי האזרחות; לשרת התרבות יש הסיוט שלה. וכולם, כולם, מתמקדים בעוינות לקבוצה שהם, כנראה הם צריכים להיות קבוצה של אזרחים. עכשיו, אדוני שר הכלכלה, אפילו המטרה הכי אזרחית – חבר הכנסת עפר שלח, אני רוצה שהשר יקשיב לי – אפילו המטרה הכי אזרחית, הכי מרגיעה, שיכולה להביא שגשוג וקדמה לכל האזרחים הערבים ולכלכלה האזרחית, היא העניין של תעסוקת נשים. מנוף, זה המנוף הכי – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> חיכיתי שבע דקות לשמוע "תעסוקת נשים". <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו שנים מדברים על זה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – מנוף הקדמה הכי חשוב. מדברים על מלחמה בעוני, על מלחמה באלימות, על תעשייה ותעסוקה ופיתוח לכל היישובים הערביים. הממשלה הכריזה – ואנחנו מברכים על זה – הכריזה על העלאת אחוז תעסוקת הנשים ב-2008. מה היה אחוז תעסוקת הנשים ב-2008? 20%. על מה עומד אחוז תעסוקת הנשים הערביות עכשיו? אלה שלא משתתפות, אדוני השר, בשוק העבודה. עכשיו אתה תעלה ותגיד לנו: אחוז תעסוקת הנשים הערביות – 28%. לא. מי המועסקות בפועל? הן 23%. אלה שמחפשות תעסוקה הן 28%. כלומר, כל התוכנית הזאת, המבורכת, של הממשלה, לא הצליחה להעלות בצורה קונקרטית ומעשית את אחוז תעסוקת הנשים הערביות. למה? כי אי-אפשר – וזה המסר. המשפט הזה הוא המסר העיקרי – אי-אפשר להעלות את אחוז תעסוקת הנשים הערביות בלי לפתח את היישובים הערביים עצמם. אי-אפשר רק לדבר על הכשרת כוח עבודה. יש כוח עבודה מוכשר, אבל אין מקומות תעסוקה. בממשלה מדברים על תחבורה ציבורית, ואתה פה תעמוד ותדבר על תחבורה ציבורית ועל מעונות-יום, נכון? ועל קורסי הכשרה. אבל תיתן לי מספר, בכמה הממשלה הצליחה להעלות את מספר מקומות העבודה של הנשים? אין מחסור בכוח נשים מוכשר לעבודה. אנחנו גם לא רוצים תקציבים להכשרות. אנחנו רוצים ליצור מקומות עבודה, מרכזי תעסוקה, מרכזי תעשייה ואזורי תעשייה. כלומר, לפתח את היישובים הערביים, לפתח את הכפרים הערביים. לכן הסוגיה של תעסוקת נשים ערביות יותר קשורה לקדמה של כל החברה הערבית מאשר תעסוקת גברים ערבים. ולכן אי-אפשר לא לדון בסוגיה הרגישה של הפקעת אדמות, של הרחבת שטחי שיפוט של היישובים הערביים. כי, עוד הפעם – לייצר מקומות עבודה על הקרקע שאיננה בנמצא בתוך היישובים הערביים. לכן אנחנו רוצים תפנית, שכבוד שר הכלכלה יכריז על תפנית. אני אצור x אלף מקומות עבודה בשנים 2015–2017, ואני גם אשלב – תהיה לי גישה הוליסטית – יחד עם משרד הפנים, יחד עם משרד השיכון גם לפתור את הסוגיה ואת הבעיה של מקומות עבודה שנמצאים קרוב ליישובים הערביים. גם נשים פלסטיניות, גם אנשים כמו אנשים בכל חברה, צריכים ומחפשים מקומות עבודה שהם קרובים לבתים שלהם. עד אז אנחנו, כאשר הממשלה – משרד הכלכלה יציג בפנינו גם סטטיסטיקה מדויקת על אחוז תעסוקת נשים וגם יעדים נורמליים, כי – וזה המשפט האחרון שלי – כבר שמונה שנים אנחנו מחכים, לא למהפכה אלא לעלייה מורגשת בשטח. ואתה תלך, אדוני השר, אתה לא תמצא שום אישה ערבייה, שום קבוצה של נשים ערביות שיגידו לך: כן, הרגשנו שינוי בנושא של מקומות התעסוקה אצל הנשים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הנושא הזה מביא רווחה לכלל האזרחים. זה נושא שתורם לשוויון, זה נושא שתורם לכלכלה האזרחית, וזה יהיה מנוף הקדמה והפיתוח הכי מרכזי לחברה הערבית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זועבי. אני מזמין את חבר הכנסת אריה דרעי, שר הכלכלה, להשיב על הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, התבקשתי לענות על האי-אמון שהגישה הרשימה המשותפת, והתכוננתי לזה, האמת. אני גם מתרגש. נושאים כל כך מקצועיים שהעלו כאן: מלחמה בעוני, השקופים, מדיניות כלכלית צודקת, תעסוקת נשים, אבטלה, עוני. שורה, באמת, של דברים חשובים מאוד. והתכוננתי כמעט כמו לדרשת בר-מצווה, לענות. בכל זאת, לא כל יום מזדמן לענות על אי-אמון מכובד כל כך. עקבתי אחר השעון, אדוני היושב-ראש. מבין עשר הדקות היקרות שנותנים להגשת האי-אמון על הנושאים שמגישים, ספרתי שבע דקות ועשר שניות – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, לא, סליחה. אני לא הפסקתי אותך, אל תפסיקי אותי, בסדר? בואי, עם כל הכבוד. מספיק עם המיליטנטיות הזו. תקשיבו גם, תשמעו ביקורת, וכדאי גם לשמוע ביקורת, בפרט שהיא עניינית. שבע דקות ועשר שניות – בכלל דברים מחוץ לעניין. ואני לא רוצה לענות עליהם, אף שחלק מהדברים מקוממים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אז תענה על שלוש הדקות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> הם מקוממים. לא, אני אענה מה שאני רוצה. סליחה. אני אענה על מה שאני רוצה, בסדר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תעשה לי טובה. עם כל הכבוד, תן לי לדבר ואני אענה על מה שאני רוצה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני אענה על מה שאני רוצה, ותשמעו את הדברים. לא יכול להיות שתעמוד כאן חברת כנסת ותקרא לאלוף-משנה רוצח, בלי לקרוא את העובדות, עם כל הכבוד. מה זה? דמוקרטיה-דמוקרטיה, אז ניתן להשמיע כל מה שרוצים להשמיע? יש גם גבול. יש גם גבול. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> יש עובדות גם. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה, עם כל הכבוד. עובדות? אני מוכן לקבל עובדות. אני מוכן גם שיחקרו את זה, את העניין, אבל להציג חד-צדדי, כאילו זה נער תמים שהלך להתפלל או הלך – עשה קניות ופתאום מישהו יורה לו בגב? זאת האמת? זאת האמת? שכחת. למה לא הצגת את זה שהוא לקח לבנה שיכולה להרוג? זה יותר גרוע מרובה אפילו. את זה את לא מזכירה, את הנקודה הזאת. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אנחנו אשמים שהיא עוד פה. בוא נעשה שהיא לא תהיה פה. ממשלה ימנית, אתם יכולים לסייע לזה. היא לא צריכה להיות פה. היא מסיתה, תומכת טרור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שרון גל, תאפשר בבקשה לשר הכלכלה לענות על החלק הכלכלי בהצעת האי-אמון. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> חבר הכנסת שרון גל, להזכירך שתיק החוץ עדיין לא מאויש ואתם מוזמנים להיכנס. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה זה יעזור? היא לא תהיה פה אם תיק החוץ יהיה בידינו? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תיכנס. יהיו לנו 67 ואז נוכל לעבוד. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז אתה לא מפסיק את ההסתה שלו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מברך על כך שיש כאן אופוזיציה פעילה, ברוך השם. תמשיכו, תמשיכו בוויכוחים האלה. אני אשמח מאוד. אני רוצה לענות בכל זאת. הנושאים שהעלתה חברת הכנסת זועבי באמת חשובים מאוד, ואני רוצה באמת לענות עליהם. אבל אני מבקש, גם אם יש חילוקי דעות על הנתונים, תקשיבו. אני נותן נתונים מקצועיים מתוך המשרד, נתונים מגובים, וכדאי לשמוע. לא שהגענו למנוחה ולנחלה, יש הרבה מה לעשות, אבל גם כדאי לראות את המגמות כדי שנדע איך להתמודד עם זה. אני כבר אמרתי כמה פעמים מעל הדוכן הזה שבאמת, למשל בנושא של תעסוקת נשים, אנחנו לא יודעים לעשות את זה בצורה הכי טובה. אני בעד. ביום רביעי, בעזרת השם, אני אהיה בוועדה למעמד האישה כדי לעסוק בנושא הזה. ואני חושב שאתם יכולים לתרום לנו עוד יותר בעניין, אבל כדאי לראות את המגמות. אני אתייחס לכל הנקודות שהעלית, כולל תעשייה וכולל מרכזי תעשייה ומרכזי עסקים. אני אגיד לך מה עשינו ומה התוכניות שלנו לשנה הקרובה. קודם כול, לגבי הנתונים, שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות גילאיות 25–64 – ב-2009 עמד על 25%, לעומת 27% בשנת 2011 ו-33% בשנת 2014, והיעד שלנו הוא להגיע ל-41% בשנת 2020. לגבי הגברים הערבים – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, ברשותך, זה גם האחוז של נשים שמחפשות עבודה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא לא לא, מהנשים שעוסקות, שעובדות. שעובדות. אלה הנתונים, תרשמו אותם לפניכם, ואדרבה – זה הנתונים שיש לנו, מגובים מהמשרד, לא על-פי איזה מחקר או על-פי סקר – על-פי מה שאנחנו יודעים בפועל ומה ששלחנו לעבודה, אלה שעברו מרכזי הכוון ואלה שעברו השמה אצלנו. אבל כפי שאמרתי, ביותר נתונים, ביותר פרטים, נדון בוועדה. זה דבר אחד. לגבי הגברים מגיל 25 עד 64, אנחנו נמצאים בשיעור תעסוקה בגברים הערבים – 76%, והיעד שלנו בשנת 2020 הוא סך הכול 78%, שזה הממוצע, כך ששם אנחנו כבר אפילו בעודף מהתחזית. אני רוצה לציין עוד נקודות – מ-2010 עד 2012 הממשלה קיבלה חמש החלטות רב-שנתיות לטובת החברה הערבית כולה, כולל הבדואית, הדרוזית והצ'רקסית, בסך כ-5 מיליארד שקל. התקציבים משמשים גם להיצע העובדים וגם לטובת צד הביקוש ויצירת מקומות העבודה. עכשיו אכנס לדברים יותר מפורטים. כולכם בטח כבר יודעים, יש לנו 21 מרכזי "ריאן" שאנחנו מפעילים, שזה סך של 200 מיליון שקל בחמש שנים. שם יש ממש אפליה מתקנת לעומת מה שאנחנו משקיעים במגזר היהודי בעניין הזה; מעונות-יום, משפחתונים וצהרונים, שנועדו לעודד את האישה שתוכל לצאת לעבודה, לגילים אפס עד שלוש – מעבר לסבסוד שאנחנו משלמים לילדים שנמצאים במעונות-יום. משרד הכלכלה יצא בשיטת הקצאה חדשה לתכנון ובינוי מעונות-יום, שכן הייתה בעיה מיוחדת במגזר הערבי בגלל היעדר תוכניות מתאר ובהיעדר – המון בעיות, וכסף היה אבל בפועל לא בנו את מעונות-היום. אז יצאנו עכשיו בתוכנית, שבה, לדוגמה, הורדנו קודם כול את ההשתתפות של הרשות המקומית בהקמת מעון. אנחנו מממנים באופן מלא, כיוון שאנחנו יודעים את מצב המצוקה של הרשויות הערביות. אפשרנו שאם אין לרשות קרקע, מכיוון שרוב הקרקע ברשויות הערביות הוא קרקע פרטית, אין קרקע מינהל, אז הסכמנו גם לבנות את מעונות-היום האלה בקרקע שכורה, שהרשות תשכור קרקע כדי שאפשר יהיה לבנות. גם התאפשר לחלק את תהליך הבנייה לשני חלקים: בתחילה לתכנון, שמאוד חסר ברשויות הערביות, נתנו תקציב של עשרות מיליונים לעודד את התכנון קודם כול, כדי שיהיה מלאי של תכנון שנוכל לבנות, ורק אחר כך לביצוע. כל זה, אני מאמין, יביא בזמן הקרוב לבנייה של מעונות-יום, שחסרים מאוד מאוד במגזר הערבי. בינתיים מה שעובד שם בעיקר זה המשפחתונים והצהרונים. עכשיו, לגבי הכשרה מקצועית – אנחנו נותנים הכשרה מקצועית מאוד מגוונת, גם קורסי בוקר וערב וגם באמצעות שוברים, ואוצ'רים. 1,000 שוברים נתנו למימון קורסים לאוכלוסייה, 60% מהם לנשים הערביות. יש לנו גם פרויקט ייחודי להנדסאים בדואים, זה פרויקט "אשבל" – מימון מלא של לימודי הנדסאים וליווי עד לדיפלומה והשמה, בתקצוב של 33 מיליון שקל. הכשרת נוער – אנחנו מפעילים בתי-ספר טכנולוגיים, תיכוניים מקצועיים או כיתות מקצועיות בבתי-ספר עיוניים ביישובים ערביים ומעורבים. סך הכול, כל מה שאמרתי כאן, 45% מכלל החינוך הטכנולוגי במשרד הכלכלה הם במגזר הערבי. אני מדבר על 13,500 ילדים בסך הכול, כ-45% מתוכם הם ילדים מהמגזר הערבי. אנחנו מתכוונים להגדיל את מספר התלמידות במגזר הערבי שבחינוך הטכנולוגי. יש לנו תקציב רב-שנתי מיועד לזה של 66 מיליון שקל. כבר בשנת הלימודים – בשנתיים האחרונות המשרד הרחיב ב-300 תלמידות בגילי תיכון מהמגזר הערבי בחינוך הטכנולוגי. יש לנו במרכז ההשקעות מסלול תעסוקה. אנחנו נותנים תמריץ למעסיקים, מסבסדים שכר של עובדים חדשים בתעשייה ובשירותים, ויש לנו כאן העדפה מתקנת למגזר המיעוטים, ששם אנחנו מעדיפים אותם על-פני מגזרים אחרים; הם באוכלוסייה המועדפת. יש לנו מסלול תעסוקה חדש, בעיקר לגבי נשים ערביות, שמקבלות סבסוד למשך 30 חודשים. המעסיק מקבל סבסוד לשכר שלהן במשך 30 חודשים, שמסבסד כ-37% מהמשכורת של העובדת, כדי לעודד את המעסיקים לקלוט עובדות מהמגזר הערבי – במשך 30 חודש. יש לנו דבר שאנחנו רואים בו דבר חשוב מאוד לעידוד התעסוקה של הנשים הערביות ובכלל במגזר הערבי, וזה העידוד והיזמות של עסקים קטנים ובינוניים – שהן יוכלו לעשות את זה בתוך הכפר, בתוך הבית, בלי השקעות גדולות ובלי לצאת; אנחנו נותנים. בשל החשיבות שאנחנו רואים בעידוד היזמות במגזר, בייחוד כדי לייצר לנשים הערביות פתרונות תעסוקה פנים-יישוביים, הופנו בשנים האחרונות תקציבים משמעותיים לסיוע לעסקים ויזמים מהחברה הערבית במסגרת מוקדי השטח; השתתפו בתוכנית של "יוזמים עסק" – כך קוראים לתוכנית – כ-1,400 נשים בשנה, שזה מספר לא מבוטל. הקמנו ומקימים שלושה מרכזי עסקים שמיועדים לחברה הערבית בירכא, שפרעם ונצרת. המטרה שלהם – העלות של זה היא 1.5 מיליון שקל בשנה לכל מרכז למשך שלוש שנים, וזה אמור לתת למאות היזמים והיזמיות הללו מרכז, שהם יוכלו עם משרד, שירותי משרד, הדרכה וליווי לקדם את העסק שלהם. הפעלנו קרנות שמממנות ונותנות עזרה. קרן SAWA מממנת נשים במגזר הערבי והבדואי, בשיתוף עם קרן קורת. יש לנו שם שני מסלולים: מסלול אחד שנותן אשראי עד 10,000 שקל לעסקים חדשים, או מסלול שני של 20,000 שקל. בשנה האחרונה במסלול של 10,000 שקל נתנו 920 הלוואות בסך 6 מיליון שקל; ובמסלול של 20,000 שקל נתנו 180 הלוואות בסך של 3 מיליון שקל. עכשיו, אזורי תעשייה – עד לשנת 2016 מתוכננות בנייה והרחבה של 37 אזורי תעשייה שישרתו את אוכלוסיית המיעוטים בצפון ובדרום. פיתוח אזורים אלה מתועדף, כך שהם מאפשרים ליזמים לקבל חלקות מסובסדות באחוזים שנעים בין 40% ל-75% מעלות הפיתוח שלהם במסגרת הפעילות של מינהל פיתוח, והוא מתוקצב מתקציבים ייעודיים למגזר הערבי. יש לנו גם תוכנית במדען הראשי לגבי אקדמאים ערבים במגזר הערבי. מאות אקדמאים במגזר הערבי שסיימו לימודים בתחומי המדעים והטכנולוגיה אינם מצליחים למצוא עבודה במקצועות שלמדו ונתקלים בתקרת זכוכית בכניסה לתעשייה. לשם כך החל משרד הכלכלה להפעיל, מ-1 בינואר 15', תוכנית תלת-שנתית לשילוב 1,000 אקדמאים בעלי תארים טכנולוגיים במגזר הערבי בעבודה בתעשייה עתירת הידע בתחום ההיי-טק, תוך דגש על צורכי המעסיקים, בעלות של 10 מיליון שקל לשנה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> המצב שלנו מצוין. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> מה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> המצב שלנו מצוין. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, לא. הלוואי. הלוואי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> נצביע בעד הממשלה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> הלוואי. מאוד אשמח. אם הצלחתי לשכנע אותך – הצלחה גדולה. כן, הזכרת את התחבורה הציבורית. אגיד גם לגבי התחבורה הציבורית, כדי שהתמונה תהיה שלמה – ההשקעה הממשלתית של מאות-מיליוני שקלים בחיבור היישובים הערביים לתחבורה הציבורית לטובת התעסוקה – ריחוק היישובים ממקומות העבודה אותר כחסם המשמעותי ביציאה, בעיקר של נשים ערביות, לעבודה. לטובת פתרון חסם זה פועלת הממשלה – משרדי התחבורה, האוצר והכלכלה – להפעלת קווי תחבורה ציבוריים חדשים והרחבת קווים קיימים שישרתו את הנוסעים. מדובר בפתרון קבוע וארוך-טווח למצוקת היעדר קווים המאפשרים להגיע יום-יום מיישובים ערביים מרוחקים למקומות העבודה. אדוני היושב-ראש, בשל כל הדברים הללו ובשל הדברים העתידיים שאנחנו גם, בעזרת השם, מתכוננים להמשיך לעשות, אני חושב שהצעת האי-אמון לא צודקת, לא נכונה, ואני מציע להצביע אמון בממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי, שר הכלכלה, שהשיב על הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל גרמן להציג הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד: פגיעה קשה ביסודות המינהל התקין והיכולת של ראש הממשלה לכהן כשר בארבעה תיקים נוסף על תפקידו כראש הממשלה. מי שישיב הוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים הנמצאים באולם, חברי וחברותי חברי וחברות הכנסת, "מה שאין אדם מהיישוב יכול לקבל כהגיוני ומתקבל על הדעת, ושיש לו פתרון אחר, ראוי כי ייפתר בדרך הנכונה המגשימה את רוח החוק, קרי מינוי שר ככל משפטו וחוקתו". כך אמר וכתב כבוד השופט רובינשטיין לפני שש שנים, בבג"ץ ההסתדרות – הסתדרות הרופאים – נגד ראש הממשלה – גם אז ראש הממשלה היה בנימין נתניהו – ונגד הכוונה למנות סגן שר בראשות משרד הבריאות – גם אז, חבר הכנסת ליצמן. בג"ץ הוסיף ואמר כי "ראוי משרד ממשלתי כי מי שעומד בראשו בפועל יהא בעל כל הסמכויות למלא את תפקידו ולשרת את הציבור". על כך נסמכת העתירה שלנו לבג"ץ, שדרך אגב, היום נענתה בצו על-תנאי, ועלי לציין ולהדגיש, העתירה אינה מכוונת באופן אישי נגד חבר הכנסת ליצמן, שבהחלט עשה למען משרד הבריאות בכהונתו כסגן שר, ויש לו זכויות רבות בתחום. העתירה היא נגד ראש הממשלה, המזלזל בחוק, מתעלם מאמירותיו המפורשות של בית-המשפט העליון ופועל כשליט עליון כול יכול שהס מלהעביר עליו ביקורת. הממשלה ונציגי הקואליציה מרבים להתלונן על בית-המשפט העליון, שמתערב כביכול בעבודת הממשלה והכנסת. איזו צביעות. הרי הממשלה היא זו שמתעלמת מהחוק. הממשלה היא זו שמתעלמת מהערותיו של בית-המשפט העליון, עד שזה נאלץ לקבוע, בניגוד לרצונו, הלכות שמן הראוי היה שהממשלה תקיים. כך בנושא המוסד המוזר, שאין לו בסיס בחוק, של סגן שר במעמד שר, מוסד שכאמור אין לו כל בסיס חוקי. בית-המשפט הבהיר לפני שש שנים כי המוסד של כאילו – של סגן שר הממלא את פונקציית השר כשהשר המכהן הוא ראש הממשלה – הוא מוסד הקרב לתום דרכו. בית-המשפט אמר כי ההסכם הקואליציוני שבא לתת לסגן השר ליצמן מעמד של שר, אין לו אחיזה במציאות החקיקתית. בג"ץ אף שלח אזהרה, שפסק-הדין אז מהווה תמרור לעתיד, והשופטים אמרו שהם יוצאים מההנחה כי בממשלה הבאה מי שיעמוד בראש משרד ממשלתי יהיה בעל כל הסמכויות למלא את תפקידו ולשרת את הציבור, כלומר הוא יהיה שר ככל משפטו וחוקתו. אבל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתעלם מהחוק גם כאשר בג"ץ מעיר לו במפורש, וכאשר בג"ץ ייאלץ לפסוק, כמו שהוא רומז כבר כמה פעמים, נגד ההחלטה למנות את ליצמן לסגן שר במשרד הבריאות, לאחר שהזהיר והתריע כאמור, יצקצקו כל מבקרי בג"ץ בלשונם על כך שהוא "מתערב בעבודת החקיקה". אתמול הגשנו עתירה מתוקנת, כבקשת בית-המשפט העליון, כדי שבית-המשפט ידון גם בכך שראש הממשלה מכהן גם כשר החוץ, גם כשר התקשורת וגם כשר לשיתוף פעולה אזורי. הרחבת העתירה שלנו באה על רקע הערתו של כבוד השופט מלצר, שאמר – ואני מצטטת: "בפעם הקודמת, בג"ץ 2009, הסברתי שראש הממשלה לא יכול בכלל להיות שר. בחוק-יסוד: הממשלה הקודם, משנת 1992, היה סעיף שאמר שראש הממשלה יכול להיות ממונה על משרד, וגם יכול להיות שר, אבל בחוק הקיים, משנת 2001, הורידו את הסעיף, ואפילו כתוב מתי הוא כן יכול – רק כאשר שר מתפטר, נפטר, או נבצר ממנו למלא את תפקידו. וגם אז, רק לתקופה מוגבלת, של שלושה חודשים". השר לוין התנפל על בג"ץ, שהעז להעיר לראש הממשלה, אבל כנראה, השר לוין, לא טרחת לקרוא את נסיבות הערתו של כבוד השופט מלצר. ההערה באה כתגובה על הגשת המתווה, הישראבלוף, שצריך, כביכול, לענות על בעיית סגן השר במעמד שר. ואומר השופט מלצר כי "אם התשובה של המדינה היא כי השר בפועל הוא ראש הממשלה, הרי שאז צריך לדון בכלל באפשרות החוקית של ראש הממשלה לכהן כשר". ונזכור, ראש הממשלה לא מכהן רק כשר הבריאות. כאמור, נוסף על תפקידו כראש הממשלה הוא מחזיק בתפקידים של שר החוץ ושר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי. האם לציבור לא מגיע שר בריאות במשרה מלאה? שר חוץ במשרה מלאה? שר תקשורת במשרה מלאה? במקום זה יש לנו ראש ממשלה שמחזיק בחמישה כובעים שונים ומתיימר לבצע עבודה של חמישה אנשים נפרדים. נראה כי עניין זה כבר הפך לשגרה אצל ראש הממשלה, שבינו ובין האינטרס הציבורי אין שום קשר. לאחר מכן, כשבג"ץ יגיד שמדובר בעניין לא תקין מבחינה חוקתית, יקפצו המלעיזים מתוך הממשלה ומהקואליציה ושוב יטענו כנגד בג"ץ. אבל כבר לפני שש שנים, ב-2009, העיר כבוד השופט מלצר לממשלה כי חוק-יסוד: הממשלה הקיים מעלה את השאלה אם ראש הממשלה יכול בכלל למלא גם תפקידים של שר. וההארה – באל"ף, רבותי – נעשתה בעדינות, ואף נאמר אז: "נראה לי שפרשנות שמתירה את הכהונה המקבילה היא אפשרית ואפילו מתחייבת במקרים מיוחדים, ואולם יש לשקול בעתיד גם פרשנות אחרת, שאוסרת את הדבר". ומוסיף השופט מלצר ואומר: "כאשר יעלה העניין לבירור משפטי, צריך יהיה עדיין להכריע האם הצער שבשינוי שווה בנזק המלך". למעשה, כבוד השופט מלצר קורא לרשות המכוננת, לנו, לבית-המחוקקים, לכנסת, להבהיר את עמדתה בעניין, או לתקן את חוק-היסוד הרלוונטי, וכל זה נעשה בשנת 2009, בכנסת ה-18, בממשלה ה-32. אך הנה, בממשלה הנוכחית, ה-34 במספר, ממש בחודש מאי 2015, לפני חודשיים, שינתה הממשלה – והכנסת – את חוק-יסוד: הממשלה, החזירה את מוסד השר בלי תיק, הסירה את מגבלת מספר השרים, אבל לא נגעה במה שבית-המשפט העליון העיר לה כבר לפני שש שנים, והשאירה על כנו את החוק הקיים. ראש הממשלה וממשלתו בוחרים להתעלם ולזלזל בבג"ץ, ויפים דבריו של השופט רובינשטיין בעניין זה, שאמר כי פער – דיסוננס – מתמיד בין משפט ומציאות אינו בריא, שוחק את אמון הציבור במערכת הפוליטית, וראוי לתקנו. גם בעניינים אחרים בורח ראש הממשלה מתפקידו הציבורי והחוקי, לשמור על החוק ועל ערכי היסוד של מדינת ישראל. רק לפני שבוע דחו סיעות הקואליציה בהנחיית הממשלה את הצעות החוק לברית הזוגיות ולנישואים אזרחיים. כל הסקרים שנערכו בארץ מראים שיותר מ-70% מהציבור רוצים ותומכים בנישואים אלטרנטיביים לנישואים האורתודוקסיים המחויבים בישראל, ולמעשה, מדינת ישראל היא המדינה המערבית הדמוקרטית היחידה שמחייבת את כל הזוגות להינשא בטקס אורתודוקסי, ואינה מאפשרת אף טקס אחר, דתי או אזרחי. ראש הממשלה וממשלתו מתעלמים ברגל גסה מהרצון ומהצורך של מאות-אלפי זוגות בישראל. זהו פער בלתי נסבל בין רצון הציבור ופעולת נציגיו בממשלה. האם יש צורך גם בנושא זה לפנות לבג"ץ? האם גם כאן בג"ץ הוא זה שיאפשר לממש זכות בסיסית של בחירה בדרך שבה אנו נממש את אהבתנו לבן-זוגנו? בקרוב ידון בג"ץ בעתירה נגד האפליה בחוק הפונדקאות כלפי זוגות מאותו מין ונשים רווקות. גם בנושא זה אמר בג"ץ את דברו, כבר בשנת 2002, והבהיר כי החוק הקיים – חיים, אתה מפריע לי – אינו שוויוני, והעיר כי ההבחנה שבחוק עולה כדי אפליה שאין צידוק בצדה. למדינה היו 13 שנים לתקן את החוק. לפני שנה הוא עבר בקריאה ראשונה, אבל כדי לקדמו צריך היה להחיל עליו דין רציפות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – וברור שסגן השר הנוכחי לא יעלה זאת. כאשר בג"ץ יקבע כי יש לבטל את הסעיף המפלה או לפרשו כאילו גבר ואישה הם גם זוג של גבר וגבר, יבואו ויאשימו אותו שהוא מתערב בחקיקה ואולי אף ימציאו חוק עוקף בג"ץ. ראש ממשלה וממשלתו שאינם שומעים לחוק, שמשנים אותו כל אימת שאינו נוח להם; ראש ממשלה וממשלתו שאינם שומעים לרחשי לבו של הציבור שאותו הם אמורים לשרת; ראש ממשלה וממשלתו שבוחרים בשרירות לב למסור לידי ראש הממשלה ארבעה תיקים שברור שלא יוכל להתמסר להם ולעשות את העבודה הציבורית המתבקשת – אינם ראויים לאמון הציבור, ומן הראוי שיוחלפו במי שישרת את הציבור, יקיים את החוק ואת עקרונות החירות, הצדק והשלום – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ויקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת, גזע, מין, נטייה מינית וזהות מגדרית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ערכים ועקרונות שנשכחו, לדאבוננו, בתקופת הכהונה של בנימין נתניהו והממשלה הנוכחית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. ישיב השר המקשר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני רק אזכיר לציבור שחברת הכנסת גרמן הייתה עד לא מזמן שרה בממשלת נתניהו. קצת קשה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ואז חוקקנו חוקים טובים, שאת כולם טרחתם לבטל במהלך חודשיים. <שר התיירות יריב לוין:> – – – קצת קשה להאמין, כששומעים את הדברים האלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מאוד מאוד קל להאמין, כשרואים את החוקים שבוטלו במשך חודשיים. <שר התיירות יריב לוין:> מה לעשות, חברת הכנסת גרמן, שהציבור אמר את דברו, ויש עכשיו ממשלה אחרת בישראל. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אוי, באמת, זה לא מה שהציבור אמר, יריב. <יעל גרמן (יש עתיד):> הציבור לא אמר את דברו נגד חוק השוויון בנטל, נגד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת גרמן, אף אחד לא הפריע לך כשדיברת, אני מבקשת לא להפריע. <שר התיירות יריב לוין:> המציאות שבה הצלחתם בהחלט בכמה מהלכים שבעיני, באופן אישי, היו לפעמים כוחניים מדי, לכפות דברים שהרוב חשב שהם לא נכונים, באה בסוף לידי ביטוי גם בתוצאות הבחירות ובממשלה שקמה היום. <יעל גרמן (יש עתיד):> איזה רוב? <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני אומר לך יותר מזה. תראי, אני שמעתי את כל הציטוטים האלה, אני רק מצטער לומר שבין זה לבין המצב החוקי הקיים, לצערי אין קשר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה פרשן של בית-המשפט? <שר התיירות יריב לוין:> המצב החוקי הקיים הוא מאוד פשוט, ואם תיתני לי אני גם אסביר אותו, כי זה באמת – את יודעת, יש לפעמים סוגיות שצריך מומחיות משפטית גדולה, במקרה הזה לא צריך אפילו להיות סטודנט שנה א' במשפטים כדי להבין כמה הדברים הם פשוטים וכמה ההערה של כבוד השופט מלצר הייתה שלא במקומה, לא בצד המהותי המשפטי שלה וגם כמובן לא בצד הדמוקרטי שלה. והדברים הם כאלה: מראשית ימי המדינה החזיקו ראשי ממשלה בשורה ארוכה של תיקים לאורך כל השנים. זה היה נכון לגבי בן-גוריון, זה היה נכון לגבי ברק, זה היה נכון לגבי אולמרט, זה היה נכון לגבי פרס, לגבי כל ראש ממשלה שכיהן כאן. וההסדר הקיים הזה, לא היה צורך בכלל לכתוב אותו במפורש בחוק, מהסיבה הפשוטה שהכנסת היא שהביעה אמון בממשלה ובראש הממשלה גם יחד, ולכן, כאשר הכריז ראש הממשלה והציג את ממשלתו, לרבות את התיקים שבהם הוא מחזיק, והכנסת הצביעה בעד ואישרה, מטבע הדברים גם אישרה את כהונתו – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יש רוב אוטומטי בכנסת. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת גרמן, אני לא הפרעתי לך, ואני מבטיח לך גם שזה יהיה קצר. – – ואישרה את הרכב הממשלה, לרבות את העובדה שראש הממשלה מחזיק בתיקים כאלה ואחרים. כך היה תמיד. בשנת 2001, כאשר חוקק חוק הבחירה – אני אומר צעד קודם: כאשר חוקק חוק הבחירה הישירה נעשה שינוי בחוק, והשינוי אמר שראש הממשלה לא כיהן עוד מכוח אמון הכנסת, אלא הוא כיהן מכוח העובדה שהוא נבחר באופן ישיר על-ידי העם. משעה שזה היה המצב היה צורך לציין במפורש שהוא רשאי להחזיק בתיקים נוספים, כדי להבהיר את העובדה שאף שהוא לא מכהן מכוח אמון הכנסת ולא מתמנה יחד עם הממשלה כולה, עדיין הדבר הזה מותר לו והוא יכול לעשות אותו. משבוטל ב-2001 חוק הבחירה הישירה בוטלו כל הסעיפים שהוספו במסגרתו, לרבות הסעיף הזה, והוחזר המצב החוקי הקודם, כפי שהיה קיים מאז קום המדינה. ואכן, לא פלא שמאז 2001 המשיכו לנהוג באותה דרך ובאותה צורה כפי שהדברים הם גם כיום, כלומר כבר 14 שנה אנחנו ממשיכים עם אותה שיטה, כפי שהייתה תמיד. הדבר המובן מאליו הזה באמת היה, בעיני לפחות, מצדיק איזה אתגור ואיזו שאלה, ואני מוכרח לומר שכשנפלה בידי ההזדמנות, כאשר הייתי יושב-ראש המטה לביקורת השלטון של הליכוד, כבר שבנת 2007, בימי ממשלת אולמרט, אני עצמי הגשתי עתירה לבג"ץ, תאמיני או לא, בדיוק בשאלה הזאת, ובאתי ואמרתי שהגיע הזמן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אולמרט – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – ובאתי ואמרתי ואתגרתי את בג"ץ. אמרתי: בואו נראה, אתם תמיד אוהבים להתערב, אולי פעם אחת תתערבו גם כאשר העתירה מגיעה לאו דווקא מהכיוון שבדרך כלל אתם מזדהים אתו. הגשתי את העתירה, ומובן שהעתירה לא התקבלה, אגב, בצדק רב מבחינה משפטית, וכך היה. והנה, לפתע פתאום, הסטנדרט הכפול חוזר במלוא הדרו. מה שהיה בסדר ונכון לפני 2001, אצל ראשי ממשלה דוגמת ברק ודוגמת בן-גוריון, ואחרי 2001, אצל ראש הממשלה אולמרט בבג"ץ שהוגש בדיוק באותו עניין ובאותו נושא, פתאום, כאשר מדובר בראש הממשלה נתניהו, הנה הסטנדרט הכפול מגיע. <יעל גרמן (יש עתיד):> באמת, אתה מציג את ראש הממשלה ככזה מסכן. <שר התיירות יריב לוין:> פתאום, את יודעת, באופן שהוא לגמרי מקרי, כמובן, בית-המשפט מחליט שאם עד היום לפחות בעניין הזה הוא לא התערב, עכשיו הגיע הזמן שגם לתוך העניין הזה הוא ייכנס. <יעל גרמן (יש עתיד):> ב-2009 אמר לך לשנות את החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לא להפריע. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת גרמן, אני יודע, האמת הקלה והפשוטה הזאת, שהיא גם אמת עובדתית וגם אמת משפטית, היא אולי לא נעימה, אבל היא כזאת. עכשיו אני אומר לך יותר מזה: בכל הכבוד, נראה לי שהתבלבלו קצת היוצרות. חוקים ונורמות קובעים כאן. למה קובעים כאן? לא משום שאנחנו אנשים יותר טובים מאנשים אחרים, אלא משום שאנחנו משקפים את הבחירה הדמוקרטית של הציבור. זה הרעיון, רבותי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זה מה שבית-המשפט מבקש ממך – שתשנה את החוק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אפשר להגיד לא, חברת הכנסת אלהרר, אפשר להגיד לא, זה בסדר גמור. <יעל גרמן (יש עתיד):> ודאי שכן, אבל זה מה שבית-המשפט מבקש ממך – שתתקן את החוק. <שר התיירות יריב לוין:> הזכות לקבוע נורמות והזכות לחוקק, חברת הכנסת גרמן וחברת הכנסת אלהרר, במדינה דמוקרטית ניתנות לפרלמנט שמייצג את כלל הציבור. הן לא יכולות להינתן לשום גוף אחר, לא בית-המשפט ולא גוף אחר. כאשר יושבים בבית-המשפט העליון אנשים שהם אולי בעלי ידע משפטי רחב, אבל הם בעלי השקפת עולם כזו או אחרת – בדרך כלל זה כזו, מסוג מאוד מסוים ודי הומוגני – הם יושבים שם והם אומרים: זה לא נראה לי, וזה לא סביר בעיני, וזה לא מידתי בעיני, וזה לא ראוי בעיני – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה רוצה לבטל את בית-המשפט העליון? <שר התיירות יריב לוין:> – – אני אומר לכם, בכל הכבוד, זה הרבה מאוד דברים, אבל זו לא דמוקרטיה, כי בדמוקרטיה מי שמחליט מה ראוי ומה מידתי ומה מוסרי זה אנחנו, כאן. <יעל גרמן (יש עתיד):> בית-המשפט העליון הוא חלק מאושיות הדמוקרטיה, ואוי לה לדמוקרטיה שאין בה בית-משפט עליון. <שר התיירות יריב לוין:> ומי שפוסק על-פי החוק – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה אלף-בית בדמוקרטיה לא מבין. <שר התיירות יריב לוין:> ומי שפוסק על-פי החוק ובתוך מסגרת החוק, לא על-פי השקפת עולמו והנורמות שנראות לו ראויות – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ומה תפקידה של הרשות השופטת? <שר התיירות יריב לוין:> – – אלא על-פי מסגרת החוקים שנקבעו כאן, בבניין הזה, על כנסותיו המתחלפות ועל דורותיו השונים, שמשקפים את הלכי הרוח בציבור בכל עת ובכל תקופה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – מה תפקידם? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גטאס, אני מבקשת לא להפריע. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> רק תסביר לנו מה תפקידם, אם כך. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גטאס, הנה, אני אסביר עוד פעם, אם לא הבנת, דווקא – לו לא היית צועק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תנו לו להסביר. חבר הכנסת גטאס, אתה יוצא מהאולם ואתה רוצה שנשמע? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> בית-המשפט העליון הוא אחת מאושיות הדמוקרטיה, אוי ואבוי לנו אם לא היה לנו בית-המשפט העליון. <שר התיירות יריב לוין:> חברי הכנסת גטאס וגרמן, אני אסביר עוד פעם, כי כשאני מסביר אתם צועקים, אז לא פלא שאתם לא מבינים או לא שומעים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אין לי מיקרופון, אני חייב לצעוק. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גטאס, אפשר לצעוק, אבל למה לצעוק תוך כדי שאני מסביר בדיוק את השאלה שאתה שואל? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, לא הסברת. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אחזור עוד פעם, אם יש צורך שאני אסביר פעם שנייה אני מוכן גם את זה לעשות. אני אגיד לך בצורה ברורה את הדבר הפשוט – למה רצת לכנסת, חבר הכנסת גטאס? סתם, קמת בבוקר והחלטת שמתחשק לך? – לא. רצית להיות חלק מהמקום שבו מחוקקים, שבו נקבעות הנורמות, שבו השקפת העולם של הציבור ששלח אותך תבוא לידי ביטוי. לו רצית לשבת ולהכריע בסכסוכים משפטיים ולהכריע בתוך מסגרת החוק ומחלוקות, כנראה היית בוחר בקריירה שיפוטית ומנסה להתמנות לעליון. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל זה מה שבית-המשפט מבקש ממך, לשנות את החוק. <שר התיירות יריב לוין:> רק שאצלנו יש מי שחושב שאפשר גם וגם – אפשר גם ללכת לקריירה שיפוטית ולשבת בבית-המשפט העליון וגם להחליף את הכנסת ולקבוע נורמות ולהחליט במקום הציבור. כי יש מי שחושב, ביהירות בלתי רגילה, שהוא וערכיו יותר טובים מאשר אחרים וערכיהם. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> וזאת תפיסה, חברת הכנסת גרמן, שהיא הרבה מאוד דברים, אבל דמוקרטיה היא לא. ומכיוון שאני מאמין בדמוקרטיה, ומכיוון שאני מייצג כאן ממשלה שנבחרה בדרך דמוקרטית, ומכיוון שאני חושב שבדמוקרטיה החוק והדין צריכים להיות שווים לכולם, כלומר לראש הממשלה נתניהו צריך להיות דין שווה לראש הממשלה אולמרט ולראש הממשלה ברק ולראשי ממשלה אחרים – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ראש הממשלה נתניהו אינו מסכן. <שר התיירות יריב לוין:> – – אני חושב שהאמירה של כבוד השופט מלצר הייתה לא ראויה, וטוב היה שלא תיאמר. אני יכול בהחלט לקוות שבג"ץ לא יתפתה ללכת עוד צעד בחציית קו אדום ובפלישה לתחומה של הכנסת ולתחומה של הממשלה. אני מוכרח רק לומר דבר אחד – אני מבין מאוד את הניסיון שאתם עשיתם; כפי שאמרתי, אני עשיתי את אותו הדבר. אני רק אומר כאן, בהגינות, שאני חושב שכשם שבג"ץ, לפחות אז, עשה את המעשה הנכון, לשם שינוי, ואמר לי שלא זאת הדרך להשפיע על הרכב הממשלה, אני חושב שראוי ונכון שכך הוא יעשה גם בעניינה של העתירה שלכם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. מכאן נתחיל בדיון. אני מזמינה את חברת הכנסת מיכל בירן. להזכירכם, לכל דובר יש שלוש דקות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות אליכם, חברי מהימין, השר לוין, השר יעלון, מה התוכניות שלכם? באמת, אני שוברת את הראש ואני מנסה להבין מה אתם מתכננים, ופשוט לא מצליחה. לאן אתם מכוונים אותנו? היפרדות מהפלסטינים? לא. את זה הבנו. שוב, קצת מזגזג, כן בר-אילן, לא בר-אילן, אבל הבנו, לא רוצים היפרדות מהפלסטינים. אתם מציעים להישאר במצב הנוכחי ו"לנהל את הסכסוך". נשמע נוח, מודה. האמת שזה נוח, אבל מה, בעייתי. על העיקרון הדמוקרטי אנחנו בטח מסכימים. אדם שגר במקום כלשהו, צריכה להיות לו זכות הצבעה, צריכה להיות לו יכולת השפעה על המקום שבו הוא חי, לא משנה מה מינו, מה דתו, מה גזעו. one man one vote, אנחנו מכירים את זה. אני מקווה מאוד שגם אתם מסכימים אתי על זה. עכשיו, בואו נחזור רגע לרשות הפלסטינית. זאת מדינה, או שזאת לא מדינה? אם זאת מדינה – אם זאת מדינה, אז יאללה, בואו נקרא לילד בשמו, נסגור על גבולות, נסגור על הסדרי ביטחון ונגמור עם הסיפור הזה. חבר הכנסת ינון מגל סימן לי שזאת לא מדינה. אם זאת לא מדינה, אז מה זה אומר? שיש אנשים שגרים שם ואין להם זכות הצבעה בשום מדינה בעולם. אם זאת לא מדינה, זה אומר שזה לא פרלמנט שיש להם זכות הצבעה אליו, זה יותר דומה למועצת תלמידים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הם מחכים שהם יהיו אזרחים שלנו, מיכל. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> תכף נגיע לזה. אם זאת לא מדינה, הפרלמנט הפלסטיני, שאתם אומרים, הנה, הם יכולים להצביע שם, יותר דומה למועצת תלמידים מאשר לפרלמנט, אם אין להם שום יכולת השפעה והכרעה על הסוגיות שקובעות את גורלם. ההצעה שלנו פשוטה: אנחנו מציעים היפרדות מהפלסטינים. אפשר להתווכח על הדרך, אפשר להתווכח על המועד, והפרטנר, ועל הגבולות – בסדר, אין פה תשובות מוחלטות, אפשר להתווכח על זה. אבל מה שאי-אפשר להתווכח עליו זה שיש לנו חזון, והחזון הזה הוא המשך ישיר של החזון הציוני. וציונות, תמיד, כשנאלצה לבחור בין אדם ואדמה, בחרה אדם, בחרה אנשים, בחרה עם. אתם, עם הרטוריקה המזויפת של הציונות, מציעים מדינה אחת מהים לירדן. מדינה כזאת לא תהיה, לא יהודית ולא דמוקרטית. או שתיתנו לפלסטינים תעודות זהות כחולות, ותהיה מדינה שפשוט נאבד בה את הרוב היהודי, וכתוצאה מכך תאבד את צביונה ואת אותו חלום שרבים מבני משפחותינו עלו לכאן כדי לנסות ולהגשימו במציאות, או שזאת תהיה מדינה שיהיו בה 3 מיליון פלסטינים בלי זכויות אזרח, והיא תאבד את הצביון הדמוקרטי שלה. הזמן לא משחק לטובתנו, ובמצב שאנחנו נמצאים היעדר עשייה משמעו בסופו של דבר עשייה. אני רואה פה שני תסריטים אפשריים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> חותרת לסיום. – – או שבסופו של דבר תשכנעו את הפלסטינים; הם יגידו: אתם יודעים מה, אי-אפשר להגיע לשתי מדינות לשני עמים, יאללה, ניקח כבר את תעודות הזהות הכחולות – והתסריט הזה מפחיד אותי – או – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> נכון. או שיקרה דבר כזה, שהמדינה הפלסטינית קמה על הראש שלנו כשאנחנו בעצם לא נוכחים בחדר המשא-ומתן. כל העולם יכיר בה, היא תהיה מדינה בלי שאנחנו היינו שם לדאוג כדי לאינטרסים המיידיים וההכרחיים של מדינת ישראל. ומשפט אחרון לסיום. אימא שלי מספרת שכשהייתי בת שלוש נהגתי לכסות את עיני ולהגיד שאני באיבוד. כי ילדים קטנים, כשהם לא רואים את העולם, חושבים שהעולם מפסיק להתקיים. זה נורא נורא חמוד עם ילדים קטנים, אבל דוגרי, מדאיג לאללה כשאתה ראש הממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, אדוני. יש לך שלוש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר, אחרי הריגתו של הילד הפלסטיני מוחמד עלי-כוסבה, אני הגשתי הצעה דחופה לסדר-היום. כמנהגי, אני שולח את ההצעה לכל חברי הכנסת. חצי שעה אחרי זה הייתה התנפלות טוטלית בעיתונות, בכל האתרים, בטוויטר, איך חבר כנסת מעז להגיש הצעה דחופה לסדר-היום בנושא הזה. אני קראתי למקרה הזה – אחרי ששמעתי והצטברו אצלי הרבה עדויות של אנשים שהיו במקום – שזה רצח. אני לא קראתי למי שהרג, מי שירה, רוצח; אמרתי שמה שהיה זה רצח. והנה, שלשום, או בעצם אתמול, "בצלם" פרסמה את התחקיר שלה בווידיאו שמראה שאותו קצין – לא אכפת לי אם הוא מח"ט, לא מח"ט, הוא בן-אדם – יוצא מהג'יפ, יורה במטרה להרוג, כשאינו בסכנת חיים. גם אם נרגם הגי'פ שלו לפני זה, מי נותן זכות לאותו קצין – מי נתן לו רישיון לירות ולהרוג? עכשיו, זו לא הבעיה – זה לא הפרטים, זה לא התחקיר; הבעיה היא שהוא מייד, מייד, קיבל את הגיבוי של המפקדים שלו, את הגיבוי של הצבא, את הגיבוי של חברי הכנסת. <ינון מגל (הבית היהודי):> טוב מאוד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה מה שינציח את תרבות ההרג – – <ינון מגל (הבית היהודי):> רק ככה. רק ככה עם מחבלים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – רק ללכת ולהרוג אנשים, רק מעצם העובדה שהם מתנגדים לכיבוש. <ינון מגל (הבית היהודי):> רק ככה עם מחבלים. מסית שכמוך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לכל עם זכות להתנגד לכיבוש. <ינון מגל (הבית היהודי):> רק ככה עם מחבלים. חוצפן שכמוך. מסית שכמוך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לכל עם זכות להתנגד לכיבוש, ואין זכות, לא לקצין צה"ל ולא לאף אחד אחר, לירות על מנת להרוג. זהו בית-משפט שדה שבו הוכרע דינו של ילד בן 17, שנורה שלושה כדורים בראש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה לא תאשים קצין ברצח. זה מה שאתה עושה. <ינון מגל (הבית היהודי):> החייל הנוצרי שגר בנצרת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה לא תאשים קצין ברצח. זה מה שאתה עושה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני לא האשמתי ברצח. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה מה שאתה אומר. אתה אומר שהייתה לו כוונה להרוג. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא ירה בשביל להרוג. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> את לא ראית את הסרט? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לך. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת גטאס, אתה סיימת. אנחנו עוברים – חברת הכנסת קארין אלהרר. רבותי, אני מבקשת שקט באולם. <ינון מגל (הבית היהודי):> חצוף. מסית. תתבייש לך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תתבייש לך אתה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, סיימנו? הדוברת הבאה כבר במקום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גטאס, אתה סיימת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> "הוא ירה כדי להרוג" – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – את שלוש הדקות שלך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – מה לעשות, ככה למדתי במשפטים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. אנחנו ממשיכים בדיון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ככה למדתי בשנה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כולם – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כולם סיימו. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, מדינת ישראל עוברת על החוק. את חלקכם זה אולי לא מאוד מטריד או מפתיע, כי, לצערנו, לעבור על החוק זה דבר שהוא מאוד מוכר, ולעתים אפילו עניין שבשגרה. אך במקרה הזה העבירה על החוק נעשית על-ידי ממשלת ישראל במדינת ישראל ובהובלתו של ראש ממשלת ישראל. והבעיה היא בעיה חמורה מאוד, של כולנו, שפוגעת בשלטון החוק ובאמינותו. על כן בחרנו היום, יושבת-ראש המליאה, הכנסת, להגיש אי-אמון בממשלה הנוכחית, כפי שהציגה חברתי חברת הכנסת יעל גרמן. אני רוצה להתייחס בזמן שיש לי לדברים שנאמרו על-ידי השר יריב לוין. תראו, זה נכון, הפרלמנט הוא זה שמחוקק. ואם כבר מתייחסים לדברים שחוקקו, נחקקו על-ידי הפרלמנט הזה, אז אתם יודעים מה? כדי שבאמת נגיד שיש מקום לדבר הזה, לכל הפחות צריך לכבד החלטות וחוקים שנחקקו על-ידי הפרלמנט הזה. למשל, ב-11 במרס 2014 תיקנה הכנסת התשע-עשרה את חוק-יסוד: הממשלה וקבעה: לא יהיו שרים בלי תיק, יהיו רק ארבעה סגני שרים ויהיו 18 שרים. באה הכנסת החדשה, פרלמנט – כמעט אותו דבר; הממשלה – כמעט באותו הרכב, למעט שתי סיעות שהשתנו – אותו דבר. שום דבר חריג לא קרה. ופתאום ההחלטות שהיא קיבלה, היא בעצמה, לא היו בסדר. אז אני רוצה להבין, מתי אפשר להאמין לפרלמנט הזה ומתי אי-אפשר להאמין לפרלמנט הזה? מתי – אולי בכלל לא צריך לקחת אותו ברצינות, כי החוקים שהוא מחוקק לא נאכפים על-ידו הוא. עכשיו, תראו, העתירה שהוגשה, אני חושבת שבמקורה הייתה עתירה שאמרה את הדבר המתבקש. מה רצינו? שיהיה שר בריאות במשרה מלאה, שידאג לכל אזרחי מדינת ישראל, שיבוא לכל הישיבות הרלוונטיות, שיתייעץ כל הזמן עם כל הגורמים הרלוונטיים, שיהיו לו כל הסמכויות לעשות כל מה ששר בכל משרד רגיל יכול לעשות. זה הפשע הגדול? על זה הוגשה עתירה. במסגרת הדיונים בעתירה נאמרה אמירה – ואני חולקת על חברי, כבוד השר יריב לוין – האמירה לא היה בה כדי לפגוע בפרלמנט. האמירה, להפך, היא רצתה לחזק ולבוא ולהגיד שאי-אפשר באמת לדאוג לאזרחי מדינת ישראל מתוך המשרדים הממשלתיים, גם לא בעבודה פרלמנטרית, אם אנחנו לא נותנים לכל שר את מלוא הסמכויות ואת מלוא מרחב התמרון. עכשיו, זה לא אומר שיכול להיות איזה שר-על – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – קיסר-על, שיכול לקבוע בכל משרד ממשלתי. זה לא עובד בצורה כזו. זה לא עובד לטובת אזרחי מדינת ישראל. אולי, ואני תוהה, אולי זה עובד לטובת אדם אחד – ראש הממשלה. אבל לא בשביל זה התכנסנו, נכון? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו – חבר הכנסת מרדכי יוגב. שלוש דקות, אדוני, שלך. <רועי פולקמן (כולנו):> כן. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה רבה. אני, לצערי, הפסדתי חלק מדבריה של חברת הכנסת אלהרר, שאני מאוד אוהב לשמוע אותה מדברת על נושאים רבים. אני רק שמעתי את שלהי הדברים. אני אגיד – קודם כול התייחסות ישירה רק לעניין הספציפי הזה של המשרדים: אני חושב שלאורך כל הזמן אנחנו מדברים גם על הבעיה של עודף משרדים בממשלה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – משרדים – – – <רועי פולקמן (כולנו):> ולכן דווקא בעניין הזה, אני אומר – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – זה לא משרד – – – <רועי פולקמן (כולנו):> לא, בסדר. אבל בעניינים האלה, זה שראש הממשלה מחזיק כמה תיקים, לא בטוח שזה דבר כל כך בעייתי, במובן הזה שלפחות – אחת הבעיות היא לא רק היכולת לנהל, אלא שתהיה מדיניות מתואמת. הרי אחת הבעיות בשיטה שלנו – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – שיש הרבה מאוד שרים, ולא פעם יש בעיה לתאם ביניהם. אחת הבעיות, שלא פעם – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> כן. אני חושב שיותר פשוט. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אני חושב – אני, בהחלט, אני חושב שאחד – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – אחד הדיונים שראיתי, שדיברו עליו בחוק ההסדרים, היה שיש 27 משרדים ויחידות סמך שונות – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – ואחת הבעיות בהובלת רפורמות היא היכולת לייצר תיאום. אז לפחות אפשר לתאם. <קריאה:> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אז בעניין הזה אני חייב לומר, אני אומר כמי שבא מהעולם הזה של public service, אני חושב שהעניין – קודם כול, העניין של רפורמות, ואני כן רוצה לומר משהו, אפרופו הצעות אי-אמון: אני כן אופטימי, במובן הזה שאני רואה גם תקציב וגם חוק הסדרים שמבטיחים כמה רפורמות משמעותיות. ואחד האתגרים להובלה של רפורמות – בכל מיני נושאים, דרך אגב; גם בבריאות, גם בנושאים של הדיור, גם בנושאים של הבנקים – הוא היכולת לייצר תיאום בין משרדים. אז במובן הזה אני לא בטוח שההחזקה כרגע של כמה משרדים בידיים לא תאפשר לנו. אתם רואים כמה קשה במציאות הפוליטית היום לייצר תיאום. אז זה לא – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <קריאה:> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – שאתה אומר את הדברים בסוג של עקיצה. <רועי פולקמן (כולנו):> לא. אני אומר כי אני רואה כמה קשה היום לייצר תיאום במערכת הפוליטית. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אני אומר לכם: אני אומנם חדש כאן, אבל ראיתי הסכמים קואליציוניים שהם כבר נהפכו לחוק הסדרים ב'. הרי ההסכמים הקואליציוניים הם כל כך מפורטים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אז בעניין הזה, למה זה קורה? כי מערכת האמון כאן, בין המערכות, בין הסיעות השונות, הולכת ומידרדרת. ולכן, כיוון שזה קורה, נורא מתקשים להוביל שינויים. הרי אנחנו בסוף רוצים להוביל רפורמות. במובן המהותי אני חושב שיש מספיק תקווה, ורבים מהיושבים כאן שותפים לתהליכים האלה, להוביל באמת רפורמות שאני חושב שהן בקנה, גם בנושא הדיור. אתם יודעים כמה הרבה אנחנו מתעסקים עכשיו, הן בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים ובכל הדיונים – גם הדיון שהתקיים היום בקבינט הדיור, לגבי היכולת להוביל רפורמות בדיור. אני חושב שיש כאן בשורה גדולה. ואני חושב שבעניין הזה אפילו עוד לא עברנו את 100 הימים של חסד; גם בנושא השכירות; גם בנושא חדרים של מעונות, שקיימנו עליו דיון כאן בשבוע-שבועיים האחרונים; הנושא של שטחים חומים ובנייה. כלומר, יש שורה ארוכה מאוד של דברים. אני חושב שגם בנושא הטיפול והקידום של תוכנית משמעותית לצמצום פערים עם מגזרים, גם עם המגזר הערבי – אני חושב שבעניין הזה יש כוונות רבות שעומדות לקבל מימוש, הן בתקציב הזה והן בחזון שמתכננים לקדם, בנושא של שילוב בתעסוקה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <רועי פולקמן (כולנו):> – – ובחיזוק הרשויות המקומיות. אז אני חושב שבוודאי בהתייחסות לאי-אמון שנאמר, ובעיקר לסעיף שמדבר על כישלון הטיפול באבטלה, עוני וכו', אני חושב שלא רק שמוקדם מדי להגיד את זה, אני לפחות רואה כמה צעדים מאוד מעודדים בעבודה, הן מול הפריפריה והן בעידוד קבוצות שהיום מודרות מהצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל. אני חושב שהבשורה הגדולה של התקציב הקרוב תהיה אם נצליח להכניס הרבה יותר קבוצות למעגל הצמיחה של הכלכלה הישראלית. אני חושב שמוקדם מדי לדבר בהצהרות כפי שהן מופיעות בהצעות האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת מרדכי יוגב, ואחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. שלוש דקות, אדוני. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ברשות היושבת-ראש, ברשות שר הביטחון, חברי כנסת, אורחים נכבדים, ידידי באופוזיציה, שבוע אחרי שבוע, והיום אני רואה שלוש הצעות אי-אמון: אוזלת ידה של הממשלה המובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני, מהמחנה הציוני, ידידי חיליק; כישלון הממשלה, פגיעה קשה ביסודות המינהל. ואני תוהה איך שבוע אחרי שבוע אתם מכלים את זמנכם, מכלים או מוזילים גם את תדמיתה של הכנסת במידה מסוימת, ובזבוז זמן זה לא דבר שאני חושב שאתם אוהבים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מוטי, אתה יכול לחרוג ממנהג הממשלה ולענות פעם אחת על שאלה אחת? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> נדמה לי שאתם אנשי עבודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה תעשו עם מיליוני הפלסטינים בגדה ובעזה? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> נדמה לי שאתם אנשי עבודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם רוצים אותם אזרחי מדינת ישראל, או לא? תענה פעם אחת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת חיליק בר – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הם מתחמקים שיטתית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – בבקשה, נא לא להפריע. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ונדמה לי שאוזלת היד היא במידה מסוימת שלכם – גם הכישלון וגם הפגיעה הקשה ביסודות המינהל – ואני רוצה לדבר מתוך אחריות. היום זה יום שייתכן שהוא יהיה – בתפילות ראש השנה – נמצא פה ידידי חבר הכנסת ישראל אייכלר – בתפילות ראש השנה בהגייה הספרדית אומרים "היום הרת עולם", ובהגייה האשכנזית אומרים "היום הרת עולם", בתי"ו לא דגושה. ויכול להיות שההחלטות שתתקבלנה היום בווינה, יהיה בהן מהיסוד של הרס העולם. זה בהחלט יום היסטורי. ואם יש מישהו שצלצל בפעמונים של האיום האיראני במשך שנים זה דווקא מי שמכהן היום כראש הממשלה. אני מתפלא עליכם דווקא, מפלגת המחנה הציוני וגם מפלגת יש עתיד. היה נכון שבמקום שתהיו ממגישי האי-אמון – וודאי מפלגת ישראל ביתנו שלא מגישים פה היום אי-אמון – תצטרפו לממשלה ותהיו חלק מהמחנה הציוני הגדול שבא להגן על החברה, על העם ועל מדינת ישראל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חבל, אם אנחנו נצטרף הוא יזרוק אתכם, מוטי, חבל. תשאיר אותנו בחוץ. חבל. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני רוצה לומר לך, ידידי חיליק בר, בהתייחס קונקרטית להצעה שלכם, אוזלת ידה של הממשלה מובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני – הפוך הוא. סביבנו "דאעש" בסוריה ובעיראק ובתימן, ובמקומות מסוימים, ותאים אחרים של מוסלמים קיצונים מכיוון אחר בסוריה, בעיראק, ברצועת-עזה ב"חמאס", ו"דאעש" גם בחזית סיני. ומה אתם רוצים? שיהיה גם "דאעש" או "חמאס" ביהודה ושומרון, סמוך לביתך שבירושלים? אז לא, ממשלת ישראל מנהלת באחריות את מדיניותה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני גם לא רוצה את ה"חמאס" אזרחים שלנו. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> מעולם לא הייתה פה מדינה פלסטינית, ולעולם לא תהיה פה, בין הים התיכון לירדן. זאת ארץ-ישראל שלנו, יש בה גם כמיליון ו-800,000, או 2 מיליון ו-100,000 ערבים פלסטינים ביהודה ושומרון, ואנחנו נדאג למרקם חייהם – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז למה אתה מתחמק? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – אבל השליטה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה רוצה לתת לאבו מאזן ולאסמאעיל הנייה אזרחות – כן או לא? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – השליטה תהיה אך ורק של מדינת ישראל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תהיה גבר, תענה פעם אחת. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> זוהי העמדה האחראית – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אסמאעיל הנייה אזרח ישראלי – כן או לא? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> זוהי העמדה האחראית – לא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אה. איך? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> הם יקבלו תושבות – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איך? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – הם יחיו פה טוב יותר מבכל – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – מדינה ערבית שכנה – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> או-אה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – ונשתדל לדאוג למרקם חייהם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ואת הערכת המצב הדמוגרפית נקיים מדי שנה בשנה. ועוד דבר אחרון לקראת סיום. אני מניח גם שכולנו ניתן את הגיבוי לחיילי ולמפקדי צה"ל אל מול הטענות. צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, ומפקדיו וחייליו עומדים במצבים מורכבים, אם בקרב, אם בתעסוקה המבצעית בכל מקום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עם זה אנחנו מסכימים. מסכימים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ואנחנו נחזק את כולם ונעמוד יחד עם יש עתיד ועם המחנה הציוני ועם כולנו ועם ישראל ביתנו – יחד נחזק את עם ישראל וגם את אחיזתו בארץ-ישראל – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לזה אנחנו מסכימים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – מתוך אחריות לעם ישראל כולו, למדינת ישראל ולארץ-ישראל כולה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, תראו, אנחנו נמצאים פה היום ורוב השיח מתקיים שוב על הנושאים הביטחוניים, על הנושאים המדיניים, על הקושי, על עונש מוות למחבלים. כל הדיונים האלה מאוד חשובים ומאוד ראויים, נכון לנהל אותם. הבעיה המרכזית היא שבתוך השיח הזה אנחנו דוחקים לשוליים את אותם האנשים שלא מצליחים אפילו לחשוב או לפנות את עצמם לענייני ביטחון, לענייני מדיניות המדינה, כי הם עסוקים בכל רגע נתון בקיום הבסיסי היומיומי שלהם, ואני מדברת על קורת גג. לא ייתכן שבמדינת ישראל, לאחר עבודה מאוד מאוד קשה ומאומצת שעשינו בכנסת השמונה-עשרה ובכנסת התשע-עשרה כדי לתת איזו תקווה, מזור, תיקון עוולה שמדינת ישראל אשמה בה, לכל אותם זכאים שיש להם תעודות זכאות של הדיור הציבורי, שהם זכאים לדירה במסגרת הדיור הציבורי, מה שהמדינה מחויבת על-פי דין; אך מאחר שהמדינה מכרה את הדירות, הרבה פעמים לספקולנטים, למשקיענים, לאנשים בשוק החופשי, רוב הפעמים לא לזכאים של הדיור הציבורי, ואותו כסף שהיא הייתה מחויבת על-פי דין, על-פי חוק ועל-פי הוראת ממשלה לצבוע לפתרונות לדיור ציבורי, נלקח למקומות אחרים; לא אחזור על זה, אבל שום דבר מזה לא היה פתרונות לאותם זכאים מסכנים, ילדים, הומלסים, במדינת ישראל. עכשיו אני רוצה לומר לכם כמה דברים. מדובר באלפי משפחות שמסתובבות עם התעודה, אבל היא לא יכולה לשמש להם קורת גג. הם גם נאלצים לחפש בשוק החופשי אנשים פרטיים, אותם אנשים שמשקיעים, וברוב הפעמים – תסלחי לי, אבל זה קצת הזוי; מי שבא היום להשכיר להם את הדירות זה אותם ספקולנטים שקנו את הדירות מהמדינה, דירות של דיור ציבורי ששיפצו אותן באופן מינימלי; אותן דירות שהמדינה אמרה שלא ראוי לגור בהן. קחו לדוגמה את דימונה. הרב חמד קנה מאות דירות, שיפץ אותן מינימלית, ולמי הוא משכיר אותן? לאותם זכאים של הדיור הציבורי שמסתובבים עם תעודת זכאות שלא נתנו להם דירות. ובאיזה מחירים הוא משכיר להם? במחירים מטורפים. אני רוצה לתת לכם כמה נתונים, אוקיי? שתבינו. אלה מסמכים שהגיעו ממשרד השיכון לוועדת אלאלוף למלחמה בעוני. זה מסמך שהיה מאוד מאוד מאוד קשה להשיג אותו. והמסמך נותן – כדי שתבינו במה מדובר, קחו לדוגמה זוג שההכנסה היחידה שלהם היא 1,867 שקלים מביטוח לאומי. הם מקבלים השתתפות בשכר דירה, 850 ש"ח ממשרד השיכון. סך כל ההכנסות שלהם – 2,717 שקלים. שכר הדירה הממוצע שהם משלמים – 2,730 שקלים. תגידו לי, איך אפשר להתחיל את החודש? אחרי שכר הדירה, אם אתם לוקחים את כל ההכנסות שלהם ביחד, זוג מבוגר, זאת ההשתתפות שלו, כמה נשאר לו? ממה הוא מתחיל את החודש? ממינוס 13 שקלים. הוא עוד לא קנה, עוד לא שילם מים, לא חשמל, לא ארנונה, לא חינוך, כלום לא, אוכל, הוא חי מהאוויר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ימות המשיח הגיעו, לפחות על-פי מה שקשור באוצר, אנחנו כבר – המשיח הגיע, אנחנו לא זקוקים לעניינים חומריים, אנחנו מתקיימים ככה. לכן, הם ביניהם יכולים להתקיים. זוג פלוס שני ילדים – הכנסה של 2,843 שקלים, השתתפות בשכר דירה של 1,170 שקלים. אתם יודעים כמה נשאר להם לאחר ההוצאה של שכר הדירה? 713 שקלים. תגידו לי אתם, איך אפשר לקיים משפחה של ארבע נפשות ב-713 שקלים בחודש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זוג עם ארבעה ילדים – אני כבר מסיימת, אני רוצה לתת את הנתונים, כי אם לא תבינו את המספרים, לא תבינו איפה אנשים חיים – זוג פלוס ארבעה ילדים, שמסיבות כאלו ואחרות חיים על הבטחת הכנסה של 2,843 שקלים, השתתפות בשכר דירה של 1,470 שקלים, כמה נשאר להם אחרי הוצאת שכר דירה כדי להתחיל את החודש? זוג עם ארבעה ילדים מתחילים את החודש עם 300 שקלים בסך הכול, והם צריכים לשלם בזה תשלומי הורים לבתי-הספר. רק תשלומי הורים בעבור ילד אחד לבתי-ספר – נגמר להם. לא צריך להאכיל את הילדים האלו? לא צריך לקנות להם בגדים? לא צריך להתעסק אתם? יש ילדים הומלסים במדינת ישראל. עכשיו, זאת כבר פעם שנייה מאז שכוננו את הכנסת הזאת, הכנסת ה-20, שאנחנו מנסים להביא להחלת דין רציפות של אותה הצעת חוק, של סיוע ריאלי לשכר דירה לממתינים, לזכאים שעומדים בתור עם תעודת הזכאות. העברנו את זה בקריאה ראשונה בכנסת התשע-עשרה, נלחמנו על זה קשות. לא תיארתי לעצמי, אפילו בחלומות הקשים ביותר, שלא אוכל להעביר את הצעת החוק הזאת בדין רציפות, ובעיקר כאשר שר האוצר התחלף משר של יש עתיד לשר של כולנו. ואני רוצה לומר עוד כמה דברים. אומר לי שר האוצר: אני בעד, שר השיכון אומר: אני בעד. קודם אמרו לנו בוועדת שרים לחקיקה שהיה בלגן בין שר האוצר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – לשר השיכון שלו – הסתדר הבלגן. ואז פתאום התעורר חבר חדש בקואליציה שהוא בחו"ל, והוא בכלל חושב שהוא מנהל ועדת שרים לחקיקה, ומבקש להוציא מסדר-היום את הצעת החוק המדוברת. עכשיו תגידו לי אתם, איפה שר האוצר שכל כך אכפת לו מהחבר'ה החלשים במדינה? איפה שר השיכון, שאני יודעת שהנושאים האלו חשובים לו, ישבתי אתו כמה פעמים, יש לו גם פתרונות, הוא והסגן שלו לעומת שר שנמצא בחו"ל. איפה יושבת-ראש ועדת שרים לחקיקה, שאותו שר שנמצא בחו"ל יכול לשנות לה את סדר-היום של הדיונים בוועדת שרים לחקיקה? הוצאת את זה, חיבלת, ניהלת מלחמה פוליטית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני מבקשת לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – על הגב של האוכלוסייה החלשה ביותר במדינת ישראל. ואני שואלת אתכם, חברים, איך אתם יכולים לישון בלילה, במיטה שלכם, תחת קורת הגג שלכם, כשאתם יודעים שיש ילדים שחיים באוהלים, בחמסין, ובימים אחרים בגשם זלעפות? איך אתם ישנים בלילה, פוליטיקאים קטנים שלי? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני ממתינה עד שאתה תסתדר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, תודה, כבוד השר, חברי הכנסת, לפני כחודשיים קמה ממשלה, ולפני כחצי שנה יצאנו לבחירות, ונדמה לי שבאוצר יושבים אותם פקידים שהיו אז, לפני שנתיים, לפני חמש – הם יֵשבו עוד חמש שנים, ואחר כך יצאו לעבוד בבנקים, אצל הטייקונים, שאותם הם משרתים נאמנה כאשר הם יושבים במשרד האוצר. ואני שואל: האם העם לא אמר את דברו? האם בבחירות לא היה ברור לכולם שהעם רוצה ממשלה חברתית? האם לא היה ברור שהשר כחלון בא להחליף במשרד האוצר את יאיר לפיד לא מפני שקוראים לו כחלון או שקוראים לו לפיד, אלא מפני שיש לו מדיניות הפוכה בעניינים חברתיים? איך יכול להיות שפחות מחודשיים אחרי שנחתם הסכם קואליציוני עם כל המפלגות החברתיות, ושם כתוב מפורשות שהילדים, כל ילדי ישראל, יקבלו 2.6 מיליארד שקל, החזר קטן ממה שקוצץ מקצבאות הילדים המגיעות להם כדין – האם לא ידעו לפני הבחירות שיש 800,000 ילדים מתחת לקו העוני? אני יודע שהילדים שנמצאים מעל קו העוני לא כל כך זקוקים ל-140 שקל של הביטוח הלאומי. עכשיו, יבואו פקידי האוצר, וברצותם להעביר תקציב של 400 מיליארד שקל, שאף אזרח – ויורשה לי לומר: אף חבר כנסת – לא יודע בדיוק איפה הולכים 400 המיליארד שקל האלה, כמה מנגנונים מנופחים, כמה משכורות שווא, כמה אנשים שהם באבטלה סמויה וכמה עובדים שנותנים רק 50% מפריון העבודה, נלחמים על הג'וב הזה; נשאר עד גיל 65, בשעה שמיליוני אנשים אחרים, אין להם שום סיכוי לקבל משרה כזאת. אף אחד לא יודע לאן הולכים המכרזים התפורים והמנופחים של 400 מיליארד שקל, אבל רק על 2.6 המיליארד של כל ילדי ישראל באים וכופים, או משכנעים את שר האוצר לבוא ולהגיד: אנחנו רוצים להפר – הוא וראש הממשלה – להפר הסכם קואליציוני שנותן לילדים האלה את כבשת הרש הזאת. אני רוצה להאמין – ויש לי גם ידיעה כזאת – שראש הממשלה ושר האוצר לא בדיוק ששים לזה. אבל יש פקידים באוצר שאין להם שום בושה. שביום שבו מתפרסם שתקציב 2015 היה הרבה יותר קטן ממה שהם חשבו, הגירעון היה הרבה יותר קטן ממה שחשבו – מה הסיבה שהולכים ראש הממשלה, ושר האוצר אחריו, בניגוד למה שהבוחרים שלהם רצו? לראש הממשלה היו 30 מנדטים, מיליון אזרחים בחרו בו. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה אתה מאשים את הפקידים? תאשים את הפוליטיקאים. <חיים ילין (יש עתיד):> מה אתה רוצה? אתה בקואליציה, מה אתה רוצה? – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מאשים את הפקידים, כי זאת שיטה אצלם במשך שנים רבות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בחייך – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ללכת כל שנה, ובמקום להציג את תקציב המדינה באופן שהכנסת תדע על מה הולך הכסף הגדול, למקד את דעת הקהל ואת התקשורת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני, אתה בממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אל תפריע לי בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת ילין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אל תפריע לי, אתה לא בשיח שלי, ואני לא רוצה שתפריע לי. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אתה מפריע – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני לא רוצה לענות לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת ילין, זו לא זכותך לדבר. כן, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מבקש להחזיר לי את השניות שהם לקחו לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני גם מבקשת לסיים. כן, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הם מייצגים את אותן אליטות עשירות שבאות לגזול מהעם את הכסף ואחר כך עוד לבוא בחציפות לדבר על העניים האלה. אני רוצה לומר, אדוני ראש הממשלה ושר האוצר: אל תלכו בדרך הנלוזה, אל תבגדו במיליון האזרחים שבחרו בביבי, בחצי מיליון שבחרו בכחלון, ברוב העם שבחר במפלגות חברתיות מכל הצדדים, גם מהאופוזיציה. אל תיגעו בילדים האלה, כי הילדים האלה הם ילדי העוני, והם יגדלו ויזכרו מי מנע מהם פת לחם. אנחנו לא נרשה דבר כזה, ולא נאפשר פגיעה בילדים האלה בשום פנים ואופן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת איוב קרא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, אני רוצה להסתכל על העניין מזווית אחרת. העוני, התעסוקה וכל הדברים החשובים האלה – צריך להסתכל על הדברים מזווית אחרת, מזווית של סדר עדיפויות. אבל ראשית כול אני פונה לראש הממשלה, ואני שואל את עצמי – אני לא שמעתי את ראש הממשלה בחודשים האחרונים, לא שמעתי ממנו אמירה ערכית אחת. לא שמעתי ממנו. יפה עשה שמסמס את עונש המוות הדאעשי של ליברמן ושות'. מסמס אותו בדרכים שלו. אבל אמירה ערכית על ההתייחסות של זכות המדינה לקחת חיים ועל קדושת החיים – אין לו התייחסות. איש המשטרה אפרים ברכה, זיכרונו לברכה, התאבד. אמירה ערכית מראש הממשלה לא שמענו. שתיקה. שתיקה. פושע מקושר שמטיל אימה על חוקרי המשטרה – וראש הממשלה שותק, שלא לעצבן. לא לעצבן את הרב פינטו ולא לעצבן אחרים. חבר הכנסת מזוז עלה לדוכן ואמר את אמירתו שקיבלה כותרת. מאלמוני הפך לידוע. ראש הממשלה המשיך בשתיקתו שלא יעצבן את מזוז, שלא יאבד עוד אצבע. שוד הגז מתנהל שש שנים במחשכים. תהליך קבלת ההחלטות – כל איש שמתחיל ללמוד את הנושא רואה שמדובר בתהליך קבלת החלטות חשוד. וראש הממשלה שותק. שלא יכעיס ולא יעצבן את אדלסון, שלא יעצבן את תשובה. אסור לעצבן אף אחד. כי הוא פוחד. הוא שותק, כי הוא פחדן. והפחד הזה גם השליך עלינו. התחיל לפתח את תיאוריית הפחד. תיאוריית הפחד – לפחד מכל הסכם, כל הסכם באשר הוא. אם זה הסכם הגרעין – נגדנו. איום. פחד. הגז – פחד. הוא יישאר באדמה. כל דבר הפך ומתנקז לתאוריית הפחד. אפילו פחד מדמוקרטיה יש לו. חופש הביטוי עם חופש המימון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תסתמו את הפיות. כל תיאוריית הפחד המלווה – ושורד תשע שנים. המטרה היא לשרוד. אדוני ראש הממשלה, המסכה שלך – די. תשע שנים. אתה לא יכול עוד להסתיר עוד פחד ועוד איומים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לכל הסוגיות שאנחנו מדברים עליהן, עוני ותעסוקה – כסף יש, צריך רק לדעת לחלק את זה ולקבוע סדר עדיפויות. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. אחרון הדוברים. ולאחר מכן יסכם את הדיון השר יריב לוין. <איוב קרא (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית כול, אני רוצה לברך את כל המאמינים המוסלמים לרגל צום הרמדאן. אני מקווה שיעברו צום קל ונדע חג שמח גם להם. אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה, גברתי היושבת-ראש, מאוד מאתגרת, מאוד בעייתית, אבל אפשר בהחלט להביא למצב שבסופו של דבר מדינת ישראל תעמוד איתנה בכל מה שמשתמע מהפעילות באזור הזה, במדינות השכנות וכו'. אבל לפני שאני אדבר על כך, אני רוצה לגנות בכל מאודי את כל מה שקרה אמש עם החייל הנוצרי באזור נצרת, שהוכה באופן קשה ביותר על-ידי המון זועם בשל היותו לובש מדים של צה"ל. אני אומר לכם, זה לא ייעשה, זה לא נכון, זה דבר מקומם, ואין לו מקום בשום מקום. אני חושב שהחייל, שהובא לבית-החולים פוריה, נמצא במצב רוח – אפילו בריאותי – מאוד קשה. שוחחתי אתו, הוא מאוד מפוחד, וצריך לעשות מעשה. ראש הממשלה התייחס לזה היום בישיבה, ואמר שזה פשע – פשע חמור נגד צה"ל, פשע חמור נגד האנושות אפילו. כי מדובר בחייל צה"ל, לא חשוב מאיזה עדה הוא, ואנשים צריכים לדעת, כשנוגעים בלובש מדים – נוגעים בריבון במדינת ישראל. אני רוצה לאחל גם, בהזדמנות זו, ששני האזרחים שנמצאים בתוך עזה – נזכה לראות אותם חזרה כאן מהר. יש לנו יסוד להניח שאנחנו נפתור את הבעיה הזאת – יש דברים שהשתיקה טובה להם. גברתי היושבת-ראש, המצב סביבנו מאוד מיוחד בתקופה ובעת הזאת. יש הרבה אתגרים, אבל ההקצנה הדתית, שבעצם מובילים אותה כל הארגונים הקיצוניים הללו, כמו "דאעש" ו"נוסרה", שבמקום לחפש דרך לשלום, במקום לחפש דרך לדו-קיום, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד בעייתית, מאוד רעה, מאוד לא נכונה, שאנשים מוכנים לקבל סוג של נאציזם חדש, ואפילו יותר חמור מזה, ולראות בו דבר שאפשר להאמין בו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <איוב קרא (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אנחנו נעשה מלחמת עולם כדי שכל אותם אלמנטים קיצוניים, כל אותם ארגונים, כמו "נוסרה" ו"דאעש", יחלפו מהעולם. אין להם מקום בעולם דמוקרטי, בעולם שאוהב בני-אדם. אני מקווה שכל הבית הזה יתאחד נגד ההקצנה הזאת, נגד הטירוף הזה, נגד המפלצות הללו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איוב קרא. אני מזמינה את השר יריב לוין לסכם את הדיון. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, מכובדי חברי הכנסת, אני רוצה בפתח הדברים להצטרף לדבריו של סגן השר איוב קרא בעניין התקרית החמורה שבה הוכה חייל בן העדה הנוצרית רק על שום היותו חייל בצבא ההגנה לישראל. אני מצפה – ליתר דיוק – מצפה זו מילה יומרנית מדי, והנה חבר הכנסת גטאס כבר מחייך, עוד לפני שהספקתי לסיים את המשפט – מצפה זה באמת יהיה נאיבי לומר, אני אומר, במדינה נורמלית הייתי מצפה – שכל חלקי הבית יגנו את התקרית החמורה הזאת ויגנו את הפשע הזה, של פגיעה באדם רק משום שהוא משתייך לעדה הנוצרית ורק משום שהוא משרת בצבא. הייתי מצפה גם שראש וראשון למגנים יהיה מי שאמור לייצג כאן את העדה הנוצרית, חבר הכנסת גטאס, נדמה לי. אבל אני, איכשהו, לא אקח סיכון גדול, גברתי היושבת-ראש – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> הנה, אני אומר, שכאשר חבר הכנסת גטאס צריך יהיה לבחור בין נאמנות לבני עדתו – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ובין החנופה לאחרים, אני ממש חושש, חבר הכנסת גטאס, שלא יימצאו בך לא האומץ ולא הנחישות הדרושים כדי להגן על אותו חייל וכדי לומר דברים ברורים וחד-משמעיים, וחבל. חבל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני נגד גיוס נוצרים לצבא הכיבוש – – – <שר התיירות יריב לוין:> נגד גיוס, הבנתי. חבר הכנסת גטאס, אני אומר לך כך, חבר כנסת שיושב בפרלמנט של מדינה ופועל כדי לעודד אנשים שלא להתגייס לצבאה – זו באמת המצאה ישראלית ייחודית. זה מוכיח פעם נוספת שלאנשים כמוך אין מקום כאן. אבל – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – גם אם אתה מתנגד למעשה כזה או אחר, נדמה לי שעדיין צריך לצפות ממך, וגם לדרוש ממך, כנציג ציבור, לגנות את הפגיעה הזאת, לגנות את האלימות, לגנות את הדרך הפושעת הזאת של התייחסות לאדם בכלל, לבן העדה הנוצרית בפרט, לא כל שכן לחייל בצבא ההגנה לישראל. אבל כמו שאמרתי, הציפיות, במקרה שלך ושל חברי סיעתך, לצערי, הן כבר לא גבוהות מדי. אני רק אומר לכם, אחר כך אל תבואו בטענות, אחר כך אל תשאלו – תמחו כאן על קיפוח ותמחו כאן שאתם לא שותפים, אתם לא מעורבים ואתם כביכול רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית על כל העשייה שלה. כי אתם במו-ידיכם שמים את עצמכם מחוץ לגדר; במו-ידיכם הולכים לשוליים; במו-ידיכם פוגעים באלה מכם שרוצים לנהוג בדרך אחרת. אני חושב שאתם צריכים לתת דין-וחשבון קודם כול בפני עצמכם, אבל בפני החברה הישראלית כולה, על הדרך המפלגת, הלא-אחראית והלא-ראויה שבה אתם בוחרים ללכת. עכשיו, אדוני היושב-ראש – אני רואה שכבר יש שינוי, האם זה מבשר את בוא ההצבעה, זו השאלה – אדוני היושב-ראש, אנחנו שוב נדרשים, גם היום, לאותו ריטואל של הצבעות אי-אמון. אני מוכרח לומר שזר, לו נקלע לכנסת, היה בוודאי חושב שמדובר בפרלמנט שהוא מנותק כנראה מהמציאות שמתרחשת ממש ברגעים אלה לנגד עינינו. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאופוזיציה אחראית, שעתיד המדינה וביטחון אזרחיה עומדים לנגד עיניה, הייתה צריכה דווקא היום, באקט סמלי אבל חשוב ומשמעותי, למשוך את כל הצעות האי-אמון, ולבוא ולומר שביום שבו המעצמות פועלות בניסיון לסכם את המשא-ומתן, אם אפשר לקרוא לו כך, אולי את תהליך הכניעה המואץ שהן מנהלות עם איראן – ביום הזה מדינת ישראל הייתה צריכה להפגין חזית אחידה, לעמוד מאוחדת, לומר לעולם החופשי כולו שהמצפן האמיתי והמצפון האמיתי נמצאים כאן; לנופף אל מול העולם כולו באמת הפשוטה של חרפת הכניעה המסתמנת למשטר קיצוני, למשטר תומך טרור, למשטר מחולל טרור, למשטר שמסכן לא רק את מדינת ישראל, אלא מסכן את העולם כולו. במקום זה, אדוני היושב-ראש, מילא זה שחלק מחברי הכנסת מדברים כאילו אנחנו בהפסקה, אבל לזה אנחנו כבר רגילים, אפשר גם להעביר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, הם צמאים לכל מילה. תכף אנחנו נעשה סדר. <שר התיירות יריב לוין:> אפשר כבר להביא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למשל, השרים ישבו, מכובדי, ואפילו השר חיים כץ, שמשוחח שם עם חברים טובים. כן, כן, חבר הכנסת דב חנין, תשב, תשב. המקום לא צר בספסלים. חברי הכנסת היקרים, יושב-ראש ועדת הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים, ואפילו הגנת הסביבה, תשבו. השר גלנט וחבר הכנסת חזן, גם אתם מוזמנים לשבת. השר לוין מבקש למסור הודעה חשובה למליאת הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא מתפטר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה, מייד – – – <שר התיירות יריב לוין:> זה לא יעזור לך כלום, תאמין לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מייד, אתה רואה, כולם השתתקו. בבקשה, השר ימשיך. <שר התיירות יריב לוין:> האמת, אדוני היושב-ראש, רציתי למסור את המיקרופון אולי לחבר הכנסת טיבי שיגנה את הפגיעה בחייל הנוצרי, אבל זה לא נראה לי בעל סיכויים, לא רק בגלל בעיה תקנונית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שאם אדוני יסכם את דבריו אנחנו נוכל להשליט כאן סדר במליאה ולעבור להצבעות. זה הרושם שלי. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני אומר, אדוני היושב-ראש, בכל זאת, אני באמת באמת חושב שהיה ראוי שביום כזה האופוזיציה תמשוך את הצעות האי-אמון, תתייצב לצד הממשלה, והיינו מקיימים כאן, אדוני, דיון שבו כל הכנסת הייתה מביעה את התנגדותנו המוחלטת לאותו הסכם כניעה עם איראן, עם הטרור שמסכן את הביטחון ואת החיים, לא רק של כל אחד מאתנו, אלא אני חושב של כל אדם חופשי בעולם, בלי יוצא מן הכלל, ואני חושב שגם בעניין הזה, כמו בהרבה מאוד נושאים אחרים, לצערי הרב, חברי האופוזיציה הוכיחו שאין להם האחריות הנדרשת בשבתם באופוזיציה, וממילא אסור להפקיד בידיהם את השלטון. על כן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, השרים, כולם ללא יוצא מן הכלל מתבקשים לשבת. כולם ללא יוצא מן הכלל מתבקשים לשבת. חברים בתאים, אני מתנגד לפינויים כידוע, אז אני לא אעשה פינוי, אבל יכול להיות שזה יהיה פשוט בכורח הנסיבות. השר אריאל, חברות הכנסת לנדבר ולוי. תודה. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר נחמן רז ויואש צידון, זיכרונם לברכה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מבקש להעלות כעת את זכרם של שני חברינו, חברי הכנסת לשעבר, שבימים האחרונים הלכו לעולמם, והם חבר הכנסת לשעבר נחמן רז וחבר הכנסת לשעבר יואב צידון. אבקש מן המליאה לקום לדקת דומייה לזכרם. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) נא לשבת. חברים, גם אותנו יספידו פעם, אני מקווה שבעוד הרבה שנים, אבל באמת לא יפה, באמת לא יפה. אם אין סבלנות של שתי דקות בשביל חברי כנסת לשעבר, זה קצת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שהדקה תהיה דקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בראשית השבוע שעבר הלך לעולמו חבר הכנסת נחמן רז, זכרו לברכה, והוא בן 90. הוא היה יליד קיבוץ גבע וקצין החינוך של הנח"ל, חבר בכנסות העשירית והאחת-עשרה מטעם סיעת המערך, וכיהן בין היתר כיושב-ראש ועדת החינוך והתרבות. נחמן רז בלט בפעילותו במסגרות חוץ-פרלמנטריות, בין היתר כמזכ"ל איחוד הקבוצות והקיבוצים, והטביע חותם כאיש חינוך מנוסה, כמדריך, כמורה וכמנהל בית-ספר. יהי זכרו ברוך. חברי חברי הכנסת, לפני ימים ספורים התבשרנו גם על פטירתו של חבר הכנסת לשעבר יואש צידון, שהיה מראשוני טייסי הקרב של צה"ל. סיפור חייו של צידון הוא במידה רבה סיפורה של הארץ הזאת – הוא שירת בפלמ"ח, היה פעיל בתנועת ההעפלה, אחת האוניות שליווה הייתה "כנסת ישראל", כך היא נקראה, והיה בוגר קורס הטיס הראשון שהתקיים בארץ. בחיל האוויר מילא צידון שלל תפקידים, ובהם מפקד טייסת ואחראי לפרויקטים בעלי חשיבות. הוא זכור כמי שבשנת 1956 הפיל מטוס ובו בכירים מן הצבא המצרי. לאחר שחרורו הצטיין גם בעיסוקיו בתעשייה. יואש צידון היה חבר בכנסת השתים-עשרה מטעם צומת; בבחירות ב-1996 לכנסת הארבע-עשרה התמודד ברשימת הליכוד אולם לא נכנס לכנסת. בשנת 1991 צירף אותו ראש הממשלה שמיר לצוות השיחות במדריד. צידון היה מלח הארץ במלוא מובן המילה. יהי זכרו ברוך. בשמי ובשם כנסת ישראל וחבריה אני שולח תנחומים למשפחות רז וצידון ולכל מכריהם וידידיהם של שני אישי ציבור אלה שהיוו השראה לרבים. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להצביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. אוזלת ידה המובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני;> <2. כישלונה בטיפול באבטלה, בעוני ובהיצע מקומות התעסוקה בכלל ותעסוקת נשים ערביות בפרט;> <3. פגיעה קשה ביסודות המינהל התקין והיכולת של ראש הממשלה לכהן כשר בארבעה תיקים נוסף על תפקידו כראש הממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות אי-אמון בממשלה. מטעם סיעת המחנה הציוני – אוזלת ידה של הממשלה המובילה את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית ולהרס המפעל הציוני. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 57 נמנעים – 6 הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 36 בעד, 57 נגד, שישה נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון של המחנה הציוני לא התקבלה. כישלון הממשלה בטיפול באבטלה, בעוני ובהגדלת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת הנגבי נהנה מכל רגע בדו-שיח הזה, אני לא רוצה להפריע לו, הוא חבר טוב. חברי הכנסת, כישלון הממשלה בטיפול באבטלה, בעוני ובהיצע מקומות התעסוקה בכלל ותעסוקת נשים ערביות בפרט, של הרשימה המשותפת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 63 נמנעים – 2 הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 44 בעד, 63 נגד, שניים נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת לא התקבלה. פגיעה קשה ביסודות המינהל התקין והיכולת של ראש הממשלה לכהן כשר בארבעה תיקים בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, מטעם יש עתיד – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 54 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 54, נגד – 56, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון של יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון. <הודעות הממשלה על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש לנו כמה הודעות. שימו לב – חבר הכנסת טיבי, אם תצעק לא תדע מה יקרה אחר כך – יש סדרת הודעות של הממשלה, שתיים מהן טעונות הצבעה. מכיוון שיש צורך בהצבעה יתקיים גם דיון. הדיון יהיה דיון משולב, חמש דקות לכל דובר, לפי הרשימה שנמצאת במזכירות. מי שיציג את ההודעות – יש גם הודעות שלא דורשות אישור בהצבעה. מי שיציג את כל ההודעות הוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה כדלקמן: 1. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר האוצר את סמכויות שר הפנים שהוקנו לו בחוקים המפורטים להלן: א. כל סמכויות שר הפנים לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה), למעט – 1. הסמכויות לפי סעיפים 2(ב)(7), 6א(א)(15), 7(א)(12) ו-7(ב), 11א1(ב)(5), 12א(א)(4), 12(ב), 12ה(ב), 19(א)(2), 19(א1)(1)(ב), 20א(ג), 24(ד), 33א(ג), 33א(ד), 82, 119ד(ב)(2), 158(ו)1, 190(א)(2), 265(17), 265(17א) ו-266ד לחוק, לפי סעיף 2(7) בתוספת הראשונה לחוק, סעיפים 3(א)(11) ו-6(ב)(3) בתוספת השנייה, סעיפים 8, 10(ב), 13(ג), 19(ב)(2), 19(ב)(10)(ג), 19(ד) בתוספת השלישית לחוק, וסעיפים 9(ב)(ג) ו-15(ד)(3) בתוספת הרביעית לחוק; 2. סמכויות שר הפנים בנושא האכיפה לפי פרקים י' וי"א לחוק התכנון והבנייה, וזאת עד ליום כ"ב אלול התשע"ה, 6 בספטמבר 2015; ב. כל סמכויות שר הפנים לפי חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011; ג. כל סמכויות שר הפנים לפי החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014; ד. סמכויות שר הפנים להכרזה וביטול הכרזה של "גן לאומי" ו"שמורת טבע" לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998, כפי שמופיע בפרק הראשון, בפרק הרביעי ובסעיף 65; ה. סמכויות שר הפנים לפי חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב–2002, כפי שמופיע בסעיפים 25–26; ו. סמכויות שר הפנים לעניין סדרי דין בהתנגדות לתוכנית לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח–2008, כפי שמופיע בסעיף 23; ז. סמכויות שר הפנים לעניין תוכניות לבינוי ופינוי של אזורי שיקום לפי חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, התשכ"ה–1965, כפי שמופיעים בפרק ג' סעיפים 27–33; ח. סמכויות שר הפנים לאפשר סטייה מחוק התכנון והבנייה לפי חוק הפיקוח על קידוחי מים, התשט"ו–1955, כפי שמופיע בסעיף 14; י. סמכויות שר הפנים להכרזת שטח לפי חוק רשות נאות מרפא, התשל"ג–1973, כפי שמופיע בסעיפים 17 ו-19; יא. סמכויות שר הפנים לפי חוק החשמל, התשי"ד–1954, למינוי נציג שעיסוקו בתחום התכנון והבנייה במועצת מקצועות חשמל, כפי המופיע בסעיף 3(א)(5); יב. סמכויות שר הפנים למינוי חבר בוועדה הפדגוגית בעל מקצוע בתחומי התכנון והבנייה לפי חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012, כפי שמופיע בסעיף 13(ב); יג. סמכויות שר הפנים למינוי נציג לוועדה המייעצת למועצת הרשות לפי חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז–1997, כפי שמופיע בסעיף 16. 2. כמו כן, ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר הפנים את סמכויות שר האוצר שהוקנו לו בחוקים המפורטים להלן: א. סמכות שר האוצר לפי סעיף 6א(א)(6) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, וכן סעיף 13(ד) לתוספת השלישית לחוק האמור. העברת הסמכות לפי סעיף 6א(א)(6) לחוק התכנון והבנייה כאמור תוגבל עד לביצוע תיקון לסעיף 6א(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, שלפיו יתווסף נציג שר הפנים לוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות; ב. סמכות שר האוצר לפי סעיף 5(א)(3) לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014. העברת הסמכות כאמור תוגבל עד לביצוע תיקון לסעיף 5(א) לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, שלפיו יתווסף נציג שר הפנים לוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור; ג. סמכות שר האוצר לפי סעיף 4(א)(5) לפי חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011. העברת הסמכות כאמור תוגבל עד לביצוע תיקון לסעיף 6(א) לחוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, שלפיו יתווסף נציג שר הפנים לוועדה לדיור לאומי בכל מחוז. 3. מועד תחילת העברת הסמכויות כאמור בסעיפים 1 ו-2 – החל מיום כ"ז תמוז תשע"ה, 14 ביולי 2015. למען הסר ספק, על אף האמור, כל מינוי של שר האוצר או שר הפנים, לרבות מינוי של נציגים לכל מוסד תכנון, יעמוד בתוקפו כל עוד לא עשו שר האוצר או שר הפנים לפי העניין שימוש בסמכותם לפי החלטה זו למינויים כאמור. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטות הנ"ל. 4. בהתאם לסעיפים 9(א)11 ו-9(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, כי בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, היא החליטה להעביר את שטח הפעולה: תכנון ובנייה, לרבות מינהל התכנון ולשכות התכנון המחוזיות, ממשרד הפנים למשרד האוצר, וזאת החל מיום כ"ז תמוז תשע"ה, 14 ביולי 2015. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, במסגרת העברת שטח הפעולה כאמור, יועבר ממשרד הפנים למשרד האוצר, בין השאר, ביצוע בכל שטחי הפעולה לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לפי חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, וחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014. כמו כן, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת על החלטתה להעביר את שטח הפעולה של אכיפת דיני התכנון והבנייה, לרבות היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה, ממשרד הפנים למשרד האוצר, וזאת החל מיום כ"ב אלול תשע"ה, 6 בספטמבר 2015. 5. בתיקון להחלטת הממשלה בדבר העברת סמכויות שר הבינוי בחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך–1960, לשר האוצר, שאושרה על-ידי הכנסת ביום 25 למאי 2015, ובהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להחזיר לשר הבינוי את הסמכות שהוקנתה לשר האוצר בדבר מינוי נציג במועצת מקרקעי ישראל לפי סעיף 4א(א)(5) לחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך–1960. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת לתיקון זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. אנחנו עוברים לדיון. הדיון משולב לכל ההודעות. אני מזמינה את חבר הכנסת איציק שמולי. לכל דובר יש חמש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, לכאורה אנחנו מדברים היום על נושא שהוא טכני, אבל זה מסוג הנושאים שהטכניקה מכילה בתוכה כל כך הרבה מהות, ואנחנו כבר בתחילתה של הכנסת הזאת הודענו גם לממשלה, ובאופן מפורט יותר לשר האוצר, שאנחנו נהיה פרטנרים ליוזמות הטובות שהוא יביא, ואנחנו ננסה לבלום בכל הכוח את היוזמות הרעות שהוא ינסה לקדם. היום שר האוצר, במסגרת קבינט הדיור, אכן קידם כמה צעדים טובים, ובראשם הרחבה של פרויקט מחיר למשתכן. אני חושב שזה צעד מבורך, צעד שיאפשר להרבה מאוד זוגות צעירים לקבל מהמדינה הטבה של עד 200,000 שקל, וסוף-סוף משתנה הקונספט הזה שבא ואומר שתפקידה של הממשלה הוא רק לגבות כספים מהנדל"ן דרך מיסוי, דרך מחיר הקרקע, וסוף-סוף היא מוכנה להכניס את היד לכיס. באותה נשימה אנחנו באים ואומרים שאנחנו מתנגדים התנגדות עמוקה למהלך הזה של איחוד וריכוז סמכויות התכנון בידי משרד האוצר. היום כל התהליך הזה מצוי בידיו של מינהל התכנון, שכידוע הוא תחת משרד הפנים. במסגרת הזאת, במסגרת הדיון במוסדות התכנון הרגילים, ניתנת, גברתי היושבת-ראש, ההזדמנות להביא לידי ביטוי כל מיני היבטים שנוגעים בתכנון: היבטים סביבתיים, בריאותיים, תחבורתיים, היבטים של חינוך, תשתיות, וככה אנחנו לפחות מצליחים, לפחות באידיאל, ליצור מערכת תכנון – או הליך תכנון שהוא אידיאלי. נכון שמערכת התכנון במדינת ישראל היא לא יעילה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה; הסיבה שזה קורה היא לא שאין מוטיבציה למערכת התכנון לפעול. זה קורה משתי סיבות: א. אין תהליך מספיק של חיזוק המערכת הקיימת. מי מכם שעסק אי-פעם ברשויות המקומיות, בהליכים של תכנון, מכיר את התמונה הזאת, שאתה נכנס לפקיד ואתה בקושי רואה אותו כי הוא מסתתר מאחורי שורה שלמה של תיקים. והסיבה השנייה היא שכל פעם הממשלות מנסות למצוא טריק חדש של להמציא את מערכת התכנון מהתחלה. לעקוף בוותמ"ל, בוודמ"ל ווד"ל – כל פעם המצאה חדשה שבסופו של דבר מחזירה אותנו לנקודת ההתחלה. ואנחנו קובלים נגד העניין הזה. אנחנו קובלים נגד העניין הזה, א. מכיוון שאנחנו חושבים שגם בזמן של מצוקת דיור חשוב לתת לאנשים את ההזדמנות להביא לידי ביטוי במסגרת הליך התכנון את העמדה שלהם. אם מחר, במקום פארק שנמצא לי מול הבית – במקרה שלי אין פארק, אתם יכולים להירגע, אבל נגיד – הולכים להקים מחר שלושה "הולילנד" מול הבית שלי, אני רוצה שתהיה לי הזכות להתנגד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גם את זה לא יבנו מול הבית שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה צודק. ערך הקרקע לא מאפשר את זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נמוך מדי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נכון. הסיבה השנייה: כאשר אנחנו מדברים על הליך תכנוני, הרי עצם המחשבה שמי שיבוא וייצג את האינטרס של התשתיות, של הבריאות, של איכות הסביבה, בתוך ההליך התכנוני, זה משרד האוצר, פקידי האוצר – הרי הדבר הזה נידון מראש לכישלון. בסיום הדברים, גברתי היושבת-ראש, אני מזהיר את הממשלה ואת דוברי הקואליציה הבאים שיעלו אחרי: תתייחסו לטענות האלה ברצינות; אין פה דיון בין מחבקי עצים ומצילי צבים ובין כאלה שרוצים לפתור את בעיית הדיור. אל תתייחסו לזה באופן הציני הזה. גם אנחנו, לא פחות מכם, מעוניינים בפתרון בעיית הדיור, רק שאנחנו סבורים שהדרך שאתם מציעים לא תוביל לפתרון ורק תסרבל את מערכות התכנון של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, אדוני. חמש דקות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברים שלי מתקנים שזה יוּסף ג'בארין. כבוד היושבת-ראש, חברים נכבדים, בצהרי היום קיימנו ברשימה המשותפת מפגש עם ארגוני החברה האזרחית הערבית והערבית-יהודית בנושא של דיור ותכנון. הנושא המרכזי שעמד על הפרק הוא הנושא של המלצות הצוות המיוחד, שהוקם לפי החלטת הממשלה בדצמבר 2014 כדי להציע פתרונות למצוקת הדיור ולמצוקה התכנונית ביישובים הערביים, נושא שעומד בלבו של הנושא שאנחנו דנים בו היום, ואני חושב שהייתה תמימות דעים שביישובים הערביים היה כשל תכנוני היסטורי שנמשך עד לימים הללו. לכן, כשאנחנו נתקלים עכשיו בהצעה הזאת, להעביר ממשרד למשרד, אנחנו מתחילים לתהות מי יציל את העניין התכנוני בחברה הערבית – האם זה משרד הפנים, עם הניסיון המאוד-קשה שהיה לנו אתו במשך עשרות שנים, או אולי לתלות תקוות במשרד החדש, משרד האוצר, שאולי יביא לנו גאולה בעניינים הללו? אלא שאני חושב שהכשל הוא יותר מערכתי, והמעבר ממשרד למשרד לא יפתור את העניין הזה כל עוד לא תהיה התמודדות עם המכשולים הממסדיים, עם המכשולים התכנוניים ועם המכשולים המשפטיים שקיימים בפני הפיתוח התכנוני ביישובים הערביים. אני מניח שכולכם אולי ראיתם את הכותרת הראשית ב"הארץ" לפני כמה ימים, על עלייה משמעותית בהריסת בתים ביישובים הערביים בנגב. ב-2014 נהרסו 1,073 בתים. זאת עלייה מאוד משמעותית מהשנה קודמת. אחת הבעיות המאוד-קשות בתחום הזה, של התכנון והבנייה, היא היעדר ייצוג לאזרחים הערבים, לאנשי מקצוע ערבים, בכל שלבי התכנון, הן ברמה של הוועדות המקומיות, הן ברמה של הוועדות המחוזיות והן ברמה של המועצה הארצית. אם לסבר את האוזן – למשל, אני אתחיל מהמועצה הארצית לתכנון ובנייה – שם, במינהל התכנון, בקרב 74 העובדים אין אף עובד ערבי. אפס. מעולם לא מונה יושב-ראש ערבי לוועדות המשנה לעררים. מ-1,765 יועצים לשירותי תכנון במועצה הארצית לתכנון ובנייה, רק 65 הם יועצים ערבים. אם נדבר על הוועדות המחוזיות, מעולם לא כיהן מתכנן מחוז ערבי. מעולם לא כיהן יועץ משפטי ערבי בוועדות המחוזיות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> יושב-ראש הוועדה בחיפה זה משלב. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תכף. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מה תכף? תגיד את האמת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לגבי עובדים בלשכות התכנון הרלוונטיות לציבור הערבי – מ-77 עובדים כאלה, רק חמישה הם מהחברה הערבית. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הוא עובד מצוין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בסדר, זה שיש לך מועמד אחד – תודה לאל, פתרנו את הבעיה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אז למה אתה לא מזכיר אותו? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז כשיש אני אומר. אני נותן מספרים כשיש ייצוג. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הוא עושה עבודה טובה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> עושה עבודה, יכול להיות, מצוינת. אני לא יודע, לא בחנתי מספיק. אבל הכשלים התכנוניים מראים שכנראה לא כל כך מדויק מה שאתה אומר. לגבי הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה – כאן אני אתייחס רק לוועדות תכנון ובנייה שעבודתן רלוונטית לציבור הערבי – מ-126 יושבי-ראש, יש רק עשרה יושבי-ראש ערבים. זה מספיק? ידידי איתן ברושי, זה מספיק, עשרה מ-126? אנחנו מדברים על ייצוג של אחוזים ספורים. מ-37 מהנדסים בוועדות המשרתות את הציבור הערבי יש רק 13 מהנדסים. בקרב היועצים המשפטיים בוועדות שמשרתות את הציבור הערבי, מ-37 יועצים משפטיים יש רק תשעה. הייצוג, אין ספק, הוא אחד מהסממנים של הדרת הציבור הערבי במישור הזה, של התכנון והבנייה. אפשר אולי לקראת סוף דברי להגיד, אולי נתלה תקווה בחלק מהמלצות של "צוות 120". אחת ההמלצות העיקריות שם קודם כול מדברת על הקמת ועדה קבועה לתיקון הגבולות, המלצה שאני לא בטוח עד כמה הממשלה תהיה מחויבת לה – אני מקווה שהיא תהיה אכן מחויבת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> המלצה משמעותית שנייה היא להרחיב את תחומי השיפוט של היישובים הערביים; לא רק להרחיב את תחומי השיפוט, אלא גם להכשיר קרקע לבנייה, הן בנייה לדירות מגורים הן בנייה של מוסדות ציבוריים. אז יכול להיות שהפתרון שאנחנו רואים הוא לא במעבר ממשרד למשרד, אלא – 1. בהגברת הייצוג של אנשי מקצוע ערבים בתכנון ובנייה; 2. מה שאנחנו אומרים מאז תחילת המושב הזה: להרחיב באופן משמעותי את תחומי השיפוט של היישובים הערביים, באופן שיפצה אותם על אפליה היסטורית, כאן, ויספק את הצרכים במישור של המגורים ומוסדות הציבור. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אנחנו עורכים עכשיו דיון באחד הדברים המשמעותיים שעמדו על סדר-יומה של הממשלה הזו מייד עם בחירתה ובמוקד ההסכמים הקואליציוניים לפתרון משבר הדיור. למעשה, זאת ממשלה שנייה שנבחרת כאשר פתרון משבר הדיור הוא אחד הדברים המרכזיים בתחומי העיסוק שלה, והפעם נבחר שר אוצר ממפלגתך, שהכניס מושג חדש לשפה הפוליטית: ארגז כלים, כלי עבודה. אנחנו רוצים לפתור את משבר הדיור באמצעות כלי עבודה. ואני חייבת להתחבר לסוגיה הזו, ואני גם חייבת להגיד עוד משהו: אני מברכת על העובדה שאולי בפעם הראשונה מאז קום המדינה יש הבנה שכלי העבודה בנושא הדיור נמצאים בתחום התכנון, כי כן, בתחום התכנון טמון המפתח לפתרון משבר הדיור. רק מה – הדרך שבה הדבר הזה נעשה מתחילה לעורר חשדות כבדים. כבר מההתחלה, הנושא של מינוי שר הגנת הסביבה, וכל הנושא של העברת מינהל התכנון לשר האוצר התחיל להדליק כמה נורות אדומות. ולמה? התוכנית הזאת ממשיכה לקבע את הרעיון השגוי, כאילו מינהל תכנון עצמאי, וכאילו מערכת תכנון שמביאה בחשבון את כל השיקולים, כולל מחילה על עצמה את האיזונים והבלמים, וכאילו שיקולים של איכות סביבה, שיקולים סביבתיים – כאילו כל השיקולים האלה הם חסמים בפני פתרון משבר הדיור. והאמת היא שההפך הוא הנכון, כי מערכת תכנון עצמאית ושמירה על שיקולים סביבתיים ושמירה על עצמאות מערכת התכנון והכנסת כל השיקולים פנימה, לא רק שהן לא חסם, אלא אפשר לומר שהן לא הבעיה של מערכת התכנון ומשבר הדיור אלא הן חלק מהפתרון. אנחנו בוועדת הפנים קיימנו בשנים האחרונות כמה וכמה דיונים. למעשה, אפילו הובאו בפנינו כמה וכמה רפורמות במערכת התכנון, אם הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, אם הווד"ל, הוותמ"ל – כמה שינויים די מרחיקי לכת ודי מהותיים. ועכשיו אומרים לנו: על מנת לפתור את משבר הדיור, בואו נעשה עוד רפורמה מרחיקת לכת וניקח את כל הסמכויות. אני חייבת לומר, דובר כאן בתחילה על כלי עבודה בנושא התכנון – תראי מה הולך פה: סמכויות שר הפנים לפי חוק משק הגז הטבעי, חוק אוויר נקי, חוק פינוי ובינוי של אזורי שיקום, חוק הנפט, קידוחי המים, הכרזה וביטול הכרזה של שמורות טבע – שורה ארוכה מאוד של סמכויות, שייצרו לא אחרת מאשר בוקה ומבולקה בעבודת הממשלה. מי שחושב שזה ייעל – יש לי חדשות בשבילכם: זה רק יעכב. הרי לא בכדי נתן המחוקק את הסמכויות האלה בידי שר הפנים – כי שם נמצאים הגורמים המקצועיים שיכולים לטפל בכך. עכשיו, מה יעשה עם הסמכות הזאת שר האוצר? את מי הוא ישאל? עם מי הוא יתייעץ? מי הגורם המקצועי שיעבור על הדברים האלה? וכל זה למה? בשביל מהר מהר מהר, לבנות כמה שיותר. אז בואו נגיד משהו על "לבנות כמה שיותר" הזה. מדובר על לבנות כמה שיותר על חשבון השטחים הפתוחים, כאשר כרגע, נכון לעכשיו, לפי הערכות גורמי מקצוע המומחים ביותר בתחום הזה, קיים כבר מלאי תכנוני מספיק. המלאי התכנוני הזה, יש בעיות במימוש שלו. יש חסמים שמונעים ממנו להיבנות, אבל אין בעיות בתכנון שלו. ומה אנחנו מציעים – תכנון דירות לעתיד, כאשר בהווה יש מלאי תכנוני שיהיה לו קשה להתממש. לא זו אף זו. המלאי התכנוני הזה, נשאלת השאלה, איפה יהיה? האם הפתרון של הממשלה לפתרון משבר הדיור זה לבנות עוד ועוד שכונות פרבריות שמבוססות על רכב פרטי על חשבון שטחים פתוחים בשולי הערים, או שאנחנו סוף-סוף נגיע לעידן של התחדשות עירונית, נגיע לעידן של התבססות על תחבורה ציבורית במרכזי הערים, ונזנח את הרעיון המוטרף הזה של להמשיך לבנות עוד ועוד יחידות דיור חדשות על שטחים פתוחים ובערים חדשות, שהמחיר שלהן לא ירד אלא יישאר גבוה, מכיוון שזה המחיר של עלות בנייה של יחידת דיור כזו. לכן, לסיום, הפתרון למשבר הדיור חייב לעבור דרך עצמאות מערכת התכנון, דמוקרטיה של מערכת התכנון, ודרך פתרונות דיור שמבוססים על רעיונות חדשניים – על התחדשות עירונית, על שיתוף הציבור, על התבססות מסיבית הרבה יותר על תחבורה ציבורית, ובין היתר על שמירה גם על עקרונות של קיימות, איכות הסביבה ואיזונים ובלמים בין כל השיקולים האלה. לצערי הרב, העברת הסמכויות הנמהרת, החפוזה והמבולגנת הזאת מעבירה לנו את הרושם שהולך לקרות בדיוק ההפך מכך, ולא כך נפתור את משבר הדיור אלא להפך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי, אני מצטרפת לדברים של חברתי חברת הכנסת תמר זנדברג, שהביעה תמיהה למה צריך, על חשבון הרצון לספק פתרונות דיור, לבנות מהר, כפי שהיא אמרה, כדי להתמודד עם משבר הדיור, לשפוך את התינוק עם המים. אני רוצה לספר לחברי חברי הכנסת שהיום סיעת מרצ נפגשה עם הפורום לדמוקרטיה בתכנון, ואני רוצה לייחד את הדברים שלי לאזהרות שלהם, או בעצם לקחת מתוך המסמך שהם הגישו לנו כמה אזהרות שמופנות לשר האוצר משה כחלון, תחת הכותרת: תבנה – אל תהרוס. כולנו שותפים לרצון בעצם להביא ליותר בנייה, בנייה איכותית, לא רק בפרברים, בנייה לזוגות צעירים, דיור בר-השכרה, אבל האופן שבו – הדרך הזאת מטרידה אותנו, מדאיגה אותנו. אנחנו צריכים לשמור על מערכת תכנון עצמאית, כדי שבעצם לא נמצא את עצמנו במצב שמינהל התכנון, שהיה עד היום תחת השליטה של משרד הפנים, והוא היה גוף נטול פניות – לא שתמיד יש לי דברים טובים להגיד על משרד הפנים, אבל המינהל הזה היה גוף נטול פניות, הוא היה גוף עצמאי. פתאום ההעברה של מינהל התכנון למשרד האוצר, שצריך לומר ביושר – גם אם יש שר האוצר הכי נהדר בעולם, משרד האוצר מוטה משמעותית גם לאינטרסים כלכליים, לאינטרסים של פיתוח, ובעצם ההעברה של הגוף הזה למשרד האוצר מנטרלת את האפשרות לבקר, מנטרלת את האפשרות להבין שנעשית פה עבודה מקצועית לטווח ארוך, שמביאה בחשבון גם אינטרסים חברתיים סביבתיים, כמו למשל פגיעה בבריאות, כמו למשל פגיעה בסביבה, באיכות החיים של תושבי ישראל. הדבר הזה הוא מאוד מאוד משמעותי, כי אנחנו אומרים: צריך לבנות, לבנות, אבל על הדרך אנחנו עלולים לשפוך את התינוק עם המים. עוד הערה חשובה שמציין הפורום לדמוקרטיה בתכנון – ואני מציינת אותו כבר כמה פעמים, כי אנחנו מדברים כאן על קואליציה שמאגדת בתוכה – אני רוצה לציין את שמות הארגונים: "חיים וסביבה", "מנהיגות אזרחית", החברה להגנת הטבע, "אדם טבע ודין", "במקום", "מגמה ירוקה", "מרחב", איגוד המתכננים בישראל, האגודה לזכויות האזרח, "ירוק עכשיו", איגוד אדריכלי הנוף, מכון דש"א, המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, האגודה לצדק סביבתי, "שתיל", האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה והעמותה לכלכלה בת-קיימא. הסיבה שאני טורחת לציין את כל הארגונים האלה, שהתאגדו תחת הקואליציה הזאת או תחת פורום דמוקרטיה בתכנון, היא כי פה אנחנו רואים איך שורה של ארגונים שחרדים לדמותה של החברה הישראלית, להשלכות של המהלך הזה של העברת מינהל התכנון למשרד האוצר, התאגדו, שמו בצד, הייתי אומרת, כל אחד את כל הדברים שהוא נאבק עליהם ביום-יום, בעצם כדי להתריע על משמעות הבעיה בהעברת הסמכויות, בהעברת מינהל התכנון, ביצירת מערכת תכנון ריכוזית, שלא בהכרח מייצגת את כל האינטרסים, מערכת שאין בה איזונים ובלמים שנחוצים למערכת תכנונית בדמוקרטיה מתוקנת, ולכן כל הארגונים האלה התאגדו. היום הם היו אצלנו בכנסת – אני מניחה שהיו גם אצל הסיעות השונות. אנחנו מחזקים אתכם במאבק שלכם, שהוא מאבק של כולנו. אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, הצטרפו לקריאה לשר האוצר: תבנה – אבל בהזדמנות זו גם אל תהרוס. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש וחברי חברי הכנסת, אני, בניגוד לקודמַי, לא מתפעל מהמציאות שאנחנו מכירים בשנים האחרונות. אלה ששיבחו את המצב הקיים צריכים לדעת שחלק מהתשתית שנבנתה בשנים האחרונות – והתוצאה היא כישלון בהרבה מאוד תחומים, גם במלאי הדירות והקרקעות, היא תוצאה שבגינה מתחייב שינוי בהעברת הסמכויות. אבל אני לא אוכל לתמוך בהצעה כי לפי דעתי, כמו שאמרתי במינהל, הבעיה היא לא להחליף את הכתובת, אלא לשנות את היכולת. אנחנו עדים לפקידוּת, בהרבה מאוד הזדמנויות, שמנעה – ולצערי, זהבה, גם חלק מהגופים שהופיעו אצלכם לא באו בידיים נקיות. דרך אגב, מעמדם לא ייפגע גם מהעברה לאוצר. אני יכול לומר בוודאות שלחלק מהגופים הירוקים, שאת שיבחת, יש אחריות ישירה לחלק מהתקלות. אני עוד זוכר את הוויכוח על כביש 6. אם לא היה מוחלט על כביש 6 – חלק מהם גם התנגד לכביש 6. <זהבה גלאון (מרצ):> גם אנחנו. <אילן גילאון (מרצ):> גם אנחנו התנגדנו – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני חוזר ואומר: אני מציע לכם לבדוק, למשל, את הבג"ץ שהוציאו נגד בינת שוורץ, וגם קיבוצים, שאתם קיבלתם שם תמיכה. תקשיב טוב, אתם לא בקיאים בחלק גדול מהעובדות. <אילן גילאון (מרצ):> גם אתה לא. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> בקיבוצים ובמושבים, שאתם קיבלתם בהם תמיכה, לא בונים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מסתכל סקטוריאלית ואנחנו מסתכלים כללית. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תקשיבי טוב, זהבה, זה לא עניין של ססמאות. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מקשיבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא בונים מ-2009, בגלל התנגדות חסרת אחריות של גופים ירוקים. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו אתך – – – <אילן גילאון (מרצ):> בעניין הזה – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא שיוך – זה עניין של הקפאת העבודה של בינת שוורץ, עד כדי עצירה של 2,500 יחידות דיור ב-21 קיבוצים בכל חלקי הארץ. מאיזה נימוקים – אני אפילו מתבייש להגיד את זה במיקרופון. לכן, אני חושב שהמהלכים שהממשלה יוזמת באים על תשתית של כישלונות ועל חוסר משילות בחלק מרכזי מעבודת הממשלה. אבל אני טוען שלא בטוח שהשינוי הזה מביא את הפתרון, משום שאנחנו לא מחליפים את האנשים, ולא את הפקידוּת, וגם לא בטוח – את המשילות. ולכן, אני רוצה לומר שהבעיה היא לא הכתובת ותיבת הדואר, הבעיה היא העצלנות, חוסר האחריות, חוסר הנחישות וחוסר ההזדהות עם מטרות, שלפי דעתי הממשלות הקודמות גם כן הגדירו, ולכן השאלה היא אם השינוי הזה באמת אמיתי, אם אנחנו מעבירים סמכויות ומקבלים את אותן תוצאות. ואני רוצה לומר – יש פה שר בממשלה – ראיתי בעיתונות של היום ששר החקלאות דחה את הדיון ברציפות על שאלת הבדואים בדרום. אני לא מתווכח אתו על ההחלטה, אני רק רוצה לומר לשר האוצר, שאיננו פה, וגם לשר האוצר הקודם, שבחר לא להיות פה, שהם לא התנהגו עם ההתיישבות כמו שאנחנו מתנהגים, וטוב שכך, עם הבדואים. שמעו אותנו פחות, וקיבלו החלטות שהן גזירות יותר חמורות, כולל – תקשיבו טוב – ממשלת ישראל מקבלת החלטה על פינוי פולשים חקלאים יהודים וישראלים. על שום מה? מישהו החליט שצריך לבנות שם בנייה להרחבת עיר כזאת או אחרת. אין לזה אח ודוגמה, להחלטות חסרות אחריות של פינוי, עד כדי מעצר, של מי שמעבד את אדמתו עשרות ואולי 100 שנים. ולכן אני אומר פה לשר האוצר ולפקידים נוספים: לעתים תהיו יותר רגישים. כמעט הייתי אומר, של נעליך מעל רגליך לפני שאתה מפעיל צו לפינוי חקלאים מאדמתם. ובהזדמנות הזאת חשוב לומר – דיברו פה על המיעוטים, דיברו על הבדואים, ואני בעד שכולם יהיו מטופלים באותה רמה של שוויון – אבל מפה אני קורא לממשלה לשים לב כיצד היא הפקירה והזניחה את המושבים ואת הקיבוצים בשנים האחרונות. לעומת זה, אין הצדקה לפגוע בשטחים פתוחים וחקלאיים בטרם מיצו את השטחים הקיימים. ולכן אני אתנגד, במסגרת ההצבעות של היום, להצעה, כי היא לא שלמה, היא לא מבטיחה את השינוי. היא מבטיחה את העברת האחריות, אבל היא לא מבטיחה את התוצאות. אנחנו לא משנים את הפקידים, אנחנו לא משנים את השיטה, אנחנו לא מאפשרים משילות מלאה, וספק אם הסמכויות המרוכזות ביד אחת יביאו לתוצאה המקווה של מלאי דירות ושל הפחתת המחירים כדי לאפשר כאן חיים לכולם, ממש לכולם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. חמש דקות, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גברתי כבוד היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יש בעיה אמיתית, במדינת ישראל, להעביר תוכניות בנייה. אנחנו מובילים בעולם המערבי במשך הזמן שלוקח לאשר תוכנית, מרגע שהיא נהגית ועד הרגע שהיא מאושרת. והדבר הזה מאוד מאוד מייקר את עלות הבנייה ועלות כל תוכנית במדינת ישראל. זה נכון, ואני מסכים גם עם שר האוצר וגם עם אנשים אחרים, שאומרים שהם רוצים לפשט את התהליכים ולגרום להם לעבוד בצורה יותר קלה. ואני גם מסכים שחלק מהדברים צריכים להיות בצורה כזאת, שכשמישהו מקבל החלטה ממקום אחד, זה יותר נוח לתכלל תהליכים שהרבה פעמים נמצאים בהרבה מאוד מקומות. אבל אני שואל את עצמי – ואני מבין שמשרד האוצר הוא המשרד עם הסמכויות והכוח הגדול ביותר, כי יש לו תקציבים והוא יכול בעצם לשלוט בהרבה מאוד דברים – אבל אני הייתי חושב שתהליך נכון זה לפשט את ההליכים בתוך משרד השיכון ובתוך משרד הפנים ולייעל אותם. ואני מוכן להירתם לזה, כחבר באופוזיציה, כמו שאנחנו נרתמים ליוזמות כאלה ואחרות שעושים. מה הבעיה שאני רואה בחוק הזה כרגע? אני רואה בעיה, שזה מהלך חד-פעמי גדול שהופך למשהו קבוע, שבעצם נותנים לאוצר – והיום אתם יודעים מי יושב שם, אבל אתה לא יודע מי ישב שם מחר – סמכות מטורפת בתחום שהוא לא תחום סמכותו המקצועית. כלומר, אם מחר משרד האוצר – ואמרה את זה גם חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ בישיבת הסיעה – אז מחר במשרד האוצר ירצו גם לעשות רפורמות בתחום החינוך, וירצו לשנות שם כמה דברים שאנחנו חושבים שצריכים להיות יותר יעילים; אז מה, נעביר למשרד האוצר גם את כל הסמכויות בתחום החינוך? לא. נבוא – במשרד האוצר, שהוא משרד שצריך לאפשר למשרדים האחרים לעבוד – ונבנה אתו תהליך שהוא הרבה יותר יעיל. נניח שיש לנו שניים-שלושה רעיונות שאנחנו חושבים שיכולים לעשות רפורמה גדולה. ואני חושב שכאן זאת סכנה, והרבה מאוד פעמים, כשאנשים לוקחים לעצמם סמכויות כל כך נרחבות, הם יודעים איך זה מתחיל, אבל הם לא יודעים איך זה נגמר, כי הם לא יודעים לאן זה הולך עם הבן-אדם שיבוא אחריהם. ולכן אני נגד. עכשיו, זה לא אומר שאני נגד לקחת חלק מהתהליכים ולהפוך אותם להרבה יותר פשוטים; זה לא אומר שאני נגד איזו מערכת של עשייה הרבה יותר ממוקדת, עם מטרות מאוד קונקרטיות, שאני מוכן שאנחנו נעמוד מאחוריהן, קואליציה ואופוזיציה. אבל התהליך הזה, של ריכוז תהליכים בגורם שה-checks and balances של הדמוקרטיה יהיו הרבה אצלו פחות חזקים, לדעתי הוא מסוכן. ואני אתן לכם כמה דוגמאות דווקא מאזור ירושלים. אני שומע שבאזור ירושלים רוצים לקחת – במקום לבנות בתוך העיר, שיש בה עוד איזה 60,000 יחידות דיור, שאפשר לעשות כהתחדשות עירונית בתוך ירושלים ולהכניס צעירים לעיר ולרכז את העיר ולהפוך אותה לעיר הרבה יותר תוססת – אני שומע שלחלק מהאנשים בוועדות התכנון נורא נוח ללכת מערבה, לכיוון יער ירושלים, ליד צור-הדסה, ליד הר-איתן, ליד מבשרת, כל התוכניות הגדולות שבנו. עכשיו, למה אני נגד זה? אני נגד זה כי אנחנו רוצים balance בין המרחב הכפרי והריאות הירוקות של העיר לבין ההתפתחות האורבנית. ואנחנו בעד ההתפתחות האורבנית של ירושלים, בתוכה. אנחנו בעד שבחלק מהמקומות יבנו בקומות. אנחנו בעד שירכזו שימוש מעורב סביב המעבר של "בצלאל" למרכז העיר ושיבנו ליד זה מעונות לסטודנטים ומקום גדול לפיתוח מדיה ולכל הדברים האחרים. אנחנו בעד שרשות השידור תקום מחדש על הרגליים, בתוך העיר, ליד השוק, באותו מקום שהתווינו לה לפני 24 שנה, עם טדי קולק, ושם תקום יצירה של יצירה ועשייה כמו ה-BBC, כמו Channel 4 של ה-BBC, פה, בתוך ירושלים. זה יהיה אדיר. וליד זה יהיו מגורים, וליד זה תהיה תעסוקה, ואולי גם חברי הכנסת פעם יצאו מהמזנון של הכנסת וילכו לאכול באיזו מסעדה ירושלמית. כי אתם נמצאים פה בצוללת, אני לא יודע אם אתם בכלל נוגעים בעיר. הגיע הזמן שנצא כולנו החוצה, גם פה בקריית הממשלה; אנחנו יושבים בתוך מתחם צבאי סגור. אף אחד ממשרד החוץ לא פגש מישהו ממשרד הכלכלה שבחיים לא פגש ברחוב מישהו מבנק ישראל שלא ראה אף אחד ממשרד ראש הממשלה שלא ראה אותנו בכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע. אז אני אומר, בואו נפתח את הדברים ונעשה את הדברים יותר מהר. אבל להעביר סוג של דיקטטורה תכנונית למשרד שיש בו הכי הרבה אמצעים וכוח, בלי לדעת שיש checks and balances, בלי לחזק את משרד הפנים ומשרד הבינוי והשיכון, זו, לדעתי, יכולה להיות בכייה לדורות. ירכזו את כל האוכלוסייה במרכז הארץ, במקומות הכי נוחים; לא ילכו לדרום, לא ילכו לצפון, יבנו על השטחים החקלאיים, לא ישאירו ריאות ירוקות – יעמדו באיזו מכסה באיזו שנה ואנחנו נבכה על הדבר הזה הרבה מאוד שנים, שנים אחר כך. לכן אני נגד, ואני קורא לכם לחשוב על העניין הזה מחדש ולהגיע למתווה שבו אנחנו, האופוזיציה, נוכל לתת לכם תמיכה כמו שאנחנו רוצים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, יש הרבה מה לתקן במערכת התכנון. יש ביורוקרטיה מיותרת? צריך לנסות להתמודד אתה. יש לפעמים אטימות לצרכים של קבוצות אזרחים? צריך לטפל בכך. יש חוסר התייחסות לצרכים של האוכלוסייה הערבית? זה מאוד כואב. לא מספיק סופרים את הפריפריות? חייבים לתקן. יש הרבה מה לתקן במערכת התכנון, אבל בשום פנים ואופן אסור להרוס אותה, וזה מה שהממשלה הזאת מקדמת. פעם אחר פעם, כביכול כדי לבנות דירות, פוגעים במערכת התכנון. אז עשו לנו מסלולים עוקפי תכנון; זה התחיל בווד"לים – וד"ל 1, וד"ל 2. אחר כך הוסיפו את הוותמ"ל. תיקונים בחוק התכנון והבנייה – אנרכיה של מוסדות עוקפי מוסדות עוקפי מוסדות תכנון. והיום – המהלך הקטלני האחרון הוא מהלך שהפגיעה שלו במערכת התכנון היא פגיעה הרסנית. העברת הסמכויות ממשרד הפנים למשרד האוצר איננה מהלך טכני, כי היא מבטאת מעבר של מערכת התכנון לעולם שמסתכל על הכול דרך פריזמה אחת ויחידה: פריזמה כלכלית, פריזמה של רווחים, פריזמה של אינטרסים כלכליים. כך ילכו לאיבוד שיקולי הבריאות, הסביבה, איכות החיים. כך ייפגעו זכויות הציבור בתכנון – הזכויות הדמוקרטיות להתנגד, להביע דעה, להציע הצעות. כך ייפגע הקשר בין מערך התכנון לרשויות המקומיות. גברתי היושבת-ראש, את, כראש עירייה, מכירה עד כמה מערך התכנון והעירייה הם גופים שחייבים לעבוד יחד. אם ועדה מקומית או ועדה מחוזית לא יודעת לדבר עם העירייה, מה עשינו? יצרנו פה איזו מערכת היברידית שלא תייצר פתרונות דיור ולא תייצר פתרונות בנייה, אלא תקשה עליהם. פגענו באופן קשה במערכת הדמוקרטית של איזונים ובלמים. איזונים ובלמים הם התורה שמאפשרת למערכת לעבוד. כאשר נותנים את כל הכוח לכיוון אחד ולא נותנים שום משקל ושום מקום לשיקולים אחרים, אנחנו פוגעים במערכת פגיעה אנושה. אנחנו פוגעים, במהלך הזה, ביכולת לייצג באופן מאוזן והולם את השיקולים השונים של משרדי הממשלה השונים, של גופי השלטון השונים, של המערכות הציבוריות השונות, בוועדות התכנון. אנחנו מייצרים פה מהלך מובהק של הגברה של הריכוזיות, ויחד אתה חיזוק של סיכוי או סיכון לשחיתות ולקשרי הון-שלטון. צריך לומר כאן משהו בשאלת הריכוזיות. כבר היום, עמיתי חברי הכנסת, כולנו יודעים את זה – משרד האוצר כבר היום הוא המשרד החזק ביותר. ואת המשרד החזק הזה מבקשים כאן לחזק עוד יותר. מבקשים כאן להעביר עוד כוחות, עוד סמכויות. הרשימה היא כמעט אין-סופית. השר יריב לוין היה צריך לעמוד כאן דקות ארוכות ולהקריא רק את מספרי הסעיפים ואת מספרי הפרקים ואת שמות החוקים שהסמכויות לגביהם עוברות לשר האוצר. אני משוכנע ששר האוצר עצמו, אפילו, איננו יודע מה הן כל הסמכויות שעוברות לידיו. מחזקים את המשרד החזק ביותר, ומחזקים אותו על חשבון מערכות שצריך לחזק אותן. עמיתי חברי הכנסת, יש הרבה מה לעשות במערכת התכנון, ויש הרבה מה לעשות כדי לייצר פתרונות דיור במדינת ישראל. וקודם כול, כדי לייצר פתרונות דיור במדינת ישראל, צריך לבנות דירות. ומי שצריכה לבנות דירות זו קודם כול המדינה. והיא צריכה לבנות גם בתל-אביב, וגם בפריפריה, וגם ביישובים ערביים – כן, גם הציבור הערבי זכאי לזה שתיבנינה עבורו דירות. האזרחים הערבים היום נאבקים על עצם הזכות שלהם לבנות על האדמה הפרטית שלהם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל זו הבקשה המינימליסטית. הבקשה שצריך לבקש היא שהמדינה – גם המדינה – תבנה לאזרחים ערבים. ואני רוצה לסיים בכך, גברתי היושבת-ראש: את מינהל התכנון ומערכת התכנון צריך לחזק. צריך להביא לשם עוד כוחות מקצועיים, לייעל את המערכת, לקצר את לוחות הזמנים – בטח לא להרוס. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת דניאל עטר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, העברת מינהל התכנון למשרד האוצר מזכירה לי את תוכנית 100 הימים של יובל שטייניץ, שהוא הגיש בשעתו לראש הממשלה נתניהו מייד אחרי הבחירות – נדמה לי שאלה היו הבחירות הקודמות – והיה בה סעיף אחד סהרורי במיוחד; הוא נועד לפתור את בעיית הדיור. והיה כתוב בה, באותה תוכנית 100 הימים, משפט כמו – אין לי אותו לפני, אבל פחות או יותר כך – קום והתהלך בארץ, ואם תראה פיסת אדמה והיא תמצא חן בעיניך, תוכל פשוט לפנות למינהל מקרקעי ישראל ולהגיד שאתה רוצה לבנות עליה, ותקבל. הכול בשם אותה דחיפות ואותו רצון, רצון כן ואמיתי, באמת להביא מזור לאחת הבעיות החמורות ביותר שאנחנו חווים כאן כחברה וכמדינה, והיא בעיית קורת הגג לראשנו, אותה זכות כל כך בסיסית. ויש לנו עוד ועוד מהחומרים האלה, עוד ועוד מההמצאות הגרנדיוזיות שלא מתחברות בסוף למציאות. העברת מינהל התכנון למשרד האוצר זה עוד מאותו הדבר, עוד מאותו אימפריאליזם מוכר של האוצר. אפשר לראות את זה בוועדות הכנסת: מגיע נציג האוצר, הוא מבין בחינוך יותר מאנשי החינוך; מגיע נציג משרד האוצר, הוא מבין בבריאות יותר מאנשי הבריאות. שלא לדבר על החמדנות התמידית של משרד האוצר את קופת הביטוח הלאומי – גם את זה הם רוצים אצלם. ועכשיו את מינהל התכנון? איזה ריכוז של עוצמה מטורפת יש כאן, בלי שאף אחד, אגב, בקצה מבטיח לנו באיזו צורה שיהיה שם דיור זול כתוצאה מריכוז אותה עוצמה מטורפת. מה עם כל הדברים שמינהל התכנון מתעסק בהם? מה עם תעסוקה? מה עם מסחר? מה עם תשתיות תחבורה? מה עם תשתיות אנרגיה, סביבה, בריאות הציבור? חזון סביבתי כלשהו, חזון לאומי בבנייה – לזה אחראי מינהל התכנון. דיקטטורה מוחלטת של האוצר. הרי אם אנחנו הולכים על-פי השיטה הזאת של דחיפוּת לבנות מהר מהר מהר – אגב, הצורך הזה לבנות מהר, בלי העברת מינהל התכנון למשרד האוצר אושרו 70,000 דירות בכל שנה, בלי אותו פטנט מיוחד. אם זה העניין וזה האינסנטיב, בואו תבנו מהר מהר דירות מקלקר ודירות מקרטון, או – בלי להיסחף יותר מדי עם הדימוי – תבנו סלאמס, מהר מהר, בלי תכנון, בלי איכות סביבה, בלי גני-ילדים, בלי מקורות תעסוקה. מהר מהר, בכל מקום. לשם זה מוביל. כמה רפורמות כבר שבענו וספגנו בשנים האחרונות: הפרטת הקרקעות, רפורמת המרפסת, רפורמת הפרגולות, רפורמת התכנון, חוק הווד"לים, ועדת טרכטנברג עם קריטריונים לדיור בר-השגה, שהייתה כלא-הייתה. זוכרים את ההבטחה של ראש הממשלה למנות את כחלון ליושב-ראש מינהל מקרקעי ישראל ערב הבחירות? כדי שהוא יעשה רפורמה בדיור כמו שהוא עשה בסלולר, כך אמר ראש הממשלה. אז הנה, זה חוזר אלינו עכשיו בדלת האחורית. העברת מינהל התכנון לידי האוצר היא שגיאה קשה מאוד מאוד. ואני מפצירה בחברי הקואליציה לא להצביע כאן כאיש אחד למען הצעד הזה. גם אם אנחנו מחבבים את שר האוצר משה כחלון, וגם אם הוא אדם חביב ונחמד, וגם אם אנחנו מאמינים בכנות כוונותיו, סוגיות פרסונליות הן בטח לא המענה לשינוי כל כך כל כך דרמטי במבנה התכנון במדינת ישראל. והאימפריאליזם הזה, ההשתלטות של האוצר על מינהל התכנון, מבטיחה לנו נסיגה של עשרות שנים לאחור, במקום שנהיה חלק ממשפחת העמים, אותה משפחה שמביאה בחשבון תכנון סביבתי ועוד מרכיבים רבים מאוד בבואה לבנות בית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת דניאל עטר, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, האמת היא שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך בכלל נקלענו לסיטואציה הזו, שיש מין אווירה במדינת ישראל, כל פעם שמקימים ממשלה חדשה, כל שר רוצה להוכיח את עצמו ולהראות לעולם שהוא מביא איזה מסר חדש, ומייצרים רפורמה. תחת האמירה רפורמה מותר לעשות הכול. אני בהחלט מצטרף לחברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שיש סימפתיה כלפי שר האוצר, ואפילו תחושה שאנחנו מאמינים לו שבאמת כוונותיו כנות. אבל כשאתה מגיע לתפקיד כל כך דרמטי בחייה של מדינה, כוונות טובות לא מספיקות. מה ההיגיון להעביר את מינהל התכנון ממשרד הפנים למשרד האוצר? לכמה זמן מעבירים אותו, לכל החיים? מינהל התכנון במשרד הפנים עבר שנים קשות מאוד – ללמוד את תפקידו במסגרת הדמוקרטיה הישראלית, שהיא הדמוקרטיה הכי ריכוזית בעולם בתחום התכנון. ולפני כמה שנים התחולל שינוי, שראינו את ההבדל בו, והתחלנו לראות את דרך העבודה שקובעת שלכל ועדה בכל תיק, בכל דיון, יש לוחות זמנים. יש תהליכים מאוד ברורים. הקשבתי לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני מקווה שגם אתם, כשהיא דיברה על התכנון ועל ההתחשבות בצרכים העתידיים, ולא בכניסה היסטרית לבנייה מטורפת, שבסופה, בעוד שנים מספר, כאשר יהיו בעלי תפקידים אחרים – אולי אלה יהיו הילדים שלנו – נשאל את עצמנו איך נבנתה הקטסטרופה הזו של מאות-אלפי יחידות שלא התייחסו ולא התחשבו בצרכים העתידיים של המדינה הזו; לא התחשבו בהתפתחות הכלכלית של העולם, מבחינה גלובלית, שבו אנחנו חיים; לא הביאו בחשבון בצורה הנכונה את רוחב הכבישים, רוחב המדרכות, את התשתיות התת-קרקעיות, את יכולת הקיבול של צנרת המים, של צנרת הביוב – כל אותם פרמטרים שכל מתכנן יודע שקודם כול מתכננים אותם עד השלב האחרון בראייה של עשרות שנים קדימה, ורק אחר כך מעלים את השופלים על הקרקע. ועד שבמינהל התכנון, דרך המועצה הארצית, הוועדה המחוזית והוועדות המקומיות, עד שלמדו את שיטת העבודה, באים עכשיו ורוצים לשנות את הכול. אני רוצה לומר לך, אדוני שר האוצר: זה לא חשוב כמה שינוי תעשה, בכל תהליך של שינוי בקצה ממתין ראש עיר ויזם-קבלן. בכל תהליך. אז איך אתם חושבים שזה יקרה? אם מעבירים את מינהל התכנון ממשרד הפנים למשרד האוצר, ראשי הרשויות, שהם המוציאים לפועל של כל תוכנית שתתכננו בעתיד, כפופים עדיין למשרד הפנים. הכפיפות הזו יוצרת דואליות של סמכויות: ממי הם יקבלו את האחריות? מי יכתיב להם את לוחות הזמנים? מי יקבע להם את דרך הפעולה? האם בקיצור התהליכים הביורוקרטיים, שבו לא יתאפשר להתחשב בסביבה ובצרכים שלנו, בצרכים העתידיים שלנו, בכל עולם התוכן הזה שנקרא קיימות, שמתחתיו יש הבנה לצרכים של פיתוח כלכלי וחברתי משולב ביחד עם הצרכים העתידיים של המדינה הזו ושל אזרחי המדינה? האם לא חשבתם על כל הדברים האלה? האם תחת ההגדרה רפורמה, כדי לזכות בעוד כמה כותרות, אתם מוכנים למכור את עתידה של המדינה הזו? ולסיום, אדוני שר האוצר, אני רוצה לתת לך נקודה למחשבה. תחשוב על זה: האם ההיסטוריה של ראש הממשלה בחיסול של שרי אוצר לא מכוונת במקרה הזה גם אליך? תחשוב על הדברים, כי כבר למדנו – כן, מיקי, מה לעשות, ההיסטוריה הקצרה שלנו בשש השנים האחרונות מלמדת שככה הוא עושה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מלכודת של דבש: מכניס את שרי האוצר, שהם אף פעם לא ממפלגתו, פנימה, מחסל אותם, ונבנה לעוד כמה שנים של שלטון. אני חושב שהגיע הזמן לפתוח את העיניים, לראות את עתידה של המדינה. הרבה יותר חשוב מהרגע ומהצורך האישי כרגע לזכות בכמה כותרות על רפורמות ועל הובלה אל עבר המקום הלא-נודע – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – ומקום שממנו לא יהיה פתרון לצורכי הדיור, לא יהיה פתרון לפיתוח כלכלי באותם מקומות שייקלטו אנשים – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נכון. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – כדי שיהיו שם מקומות תעסוקה, כדי שיפתחו שם, סביבם, מרכזי תרבות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – כל אלה לא יקרו אם נמשיך בדרך הזו, בריצה המטורפת הזו, בלי להבין את המשמעות של ההליכה שלנו בלי שום תכנון קדימה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – את יודעת, גברתי היושבת-ראש, לפני שלוש שנים עשינו איזה שיפוץ בבית, והשיפוץ כלל קיר של שני מטר, הזזנו אותו בשני מטר. זה הכול. בשביל זה כמובן היינו צריכים לעבור דרך כל מינהל התכנון ולעשות את כל השינויים. לקח שנה וחצי – שנה וחצי – לקבל את האישורים להזיז קיר של שני מטר למרחק שני מטר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> באיזה עיר זה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בכוכב-יאיר. אני גר בכוכב-יאיר, באזור המרכז, לא באיזה מקום נידח, חס וחלילה. כך שאותי לא צריך לשכנע שיש צורך ברפורמה מעמיקה במינהל התכנון, ואם באמת מדינת ישראל רוצה להתחיל לבנות בתים ומגורים ודירות לזוגות צעירים, לחיילים וחיילות משוחררים, לכלל אזרחי מדינת ישראל, חייבים לעשות רפורמה. אבל בין לעשות רפורמה במינהל התכנון ובין לקחת את כל מינהל התכנון, להעתיק אותו ממשרד הפנים ולהעביר אותו למשרד האוצר – אני ממש לא מבין את הצורך בזה. אני לא מבין את ההיגיון. זאת אומרת, את ההיגיון אני מבין אם מישהו רוצה הרבה כוח אצלו – אז בואו נעביר את כל המשרדים בכלל לראש הממשלה, כל הסמכויות יהיו אצל ראש הממשלה, מתחתיו יהיו פקידים, והכול יהיה יותר פשוט. יהיה אפשר גם את הכנסת לצמצם, במקום 120 חברים ל-12 חברים. הכול יהיה יותר פשוט ויותר מהר. אבל, כמובן, לא זו הכוונה, וכמובן, בעולם המורכב שלנו הדברים הם לא פשוטים, הם מורכבים. צריך פקידי ממשלה, צריך פקידים במשרדים השונים, צריך התמחויות, ואין ספק שמינהל התכנון בתוך משרד הפנים הוא חלק אורגני ממנו. לכן, העברה שלו אל מחוץ למשרד – עצם ההעברה תיצור משבר, והיא עצמה, אני חושב, רק תאריך את תהליכי התכנון, ודאי בחודשים הראשונים. מדי פעם אנחנו נזכרים בראש הממשלה לשעבר אריק שרון, זיכרונו לברכה, בשנות ה-90, כשהיה צריך לשכן כמיליון עולים שהגיעו מחבר המדינות – מציינים את זה, איך הבן-אדם הזה, אריק שרון, איך הוא באמת הצליח, בפרק זמן קצר יחסית, לעשות מהפכה בכל נושא התכנון ובנושא הבנייה. ומובן שהיה לזה מחיר; היו פינות שעוגלו, חלק מהמבנים האלה, שקיימים עד היום, חלקם, לצערנו, 25 שנה אחרי, במצב מאוד מאוד רע. היו למדינת ישראל 25 שנה לדאוג שזה לא יקרה. אבל אני מאלה שמבינים שהבעיה היא כל כך חריפה, שאם לא מקצרים תהליכים, אולי אפילו מגלחים כמה פינות – רק כך אפשר לעבור מבנייה של 30,000 יחידות דיור בשנה ל-60,000 יחידות דיור בשנה, אם רוצים לעשות את זה בפרק זמן של 12–24 חודשים. אז יש לזה מחיר. יש לזה מחיר, ואת המחיר אין ברירה אלא לשלם, אבל זה לא קשור לעצם העברת המינהל ממשרד הפנים למשרד חדש ובהשקעת חודשים ארוכים בלימוד כל התהליכים, ואני חושב שבסופו של דבר זה רק יגרום להארכת תהליכי התכנון, לעומת רפורמה שהיה צריך וצריך לעשות בתוך משרד הפנים, בתוך מינהל התכנון, ולקצר את התהליכים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – נמצא. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. כבר הזמנתי את מיקי לוי, בבקשה, ואחר כך אני אחזור אליך. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. שלך. רבותי, מי שלא נמצא באולם וקראתי בשמו פספס את ההזדמנות. אני אחזיר אותך, כי אתה היית קרוב. חוץ מזה – לא, והרשימה גם נעולה. לפעמים צריך גם את זה. בבקשה, אדוני. חמש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבל שספסלי הקואליציה ריקים, אף אחד לא בא לשמוע, כנראה זה לא כל כך מעניין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני כאן. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי בתפקיד היושבת-ראש אינה נחשבת, לצורך העניין. אני באמת בעד כמעט כל פתרון שיוציא את מדינת ישראל ממצוקת הדיור – פיגור של 12 שנים בבנייה, חוסר של כ-140,000 דירות, כאשר כל שנה מצטרפים 30,000 מבקשים חדשים. אבל נשאלת השאלה, האם באמת זו הדרך? האם העברת מינהל התכנון למשרד האוצר – ואני מכיר קצת את המסדרונות בבניין הזה – האם זו הדרך הנדרשת כדי לזרז ולהוביל את המרכבה הזאת? ועדת התכנון היא לא זרוע של הממשלה, שיהיה ברור. בוועדות יש איזונים ובלמים בין נציגים שונים, ומה שמטריד אותי כרגע, זה שמשרד האוצר יוסיף נציג נוסף על-פי ההסכמים הקואליציוניים. זה אומר שיהיה 7:6. אף פעם – אותם נציגי ציבור ישמיעו את דברם, אבל אף פעם לא יוכלו – אני לא רוצה להגיד "לנצח בוועדה", אבל שהדברים שלהם אכן יובאו כפי שהם צריכים להיות מובאים, כשיש שבע ידיים מורמות מול שש ידיים, ולכן אני מאוד מאוד מוטרד מכך שהציבור לא יוכל לומר את דברו. העברת מינהל התכנון לאוצר היא פתח לצרות, אין בכלל ספק בכך. אני אמרתי שאני בעד כל פתרון שיביאו כדי לפתור את בעיות הדיור במדינת ישראל, אבל אני נגד העברת מינהל התכנון. זוהי יד שאינה שייכת למשרד האוצר. אף פעם לא הייתה שם. היה ראוי שתישאר במשרד הפנים. עצם ההעברה ממשרד הפנים – וחבל ששר הפנים איננו כאן – מותירה את משרד הפנים ריק מתוכן. אני לא מבין – הפך משרד האוצר, שגם כך הוא נושאת מטוסים ענקית – כדי לסובב את נושאת המטוסים הזאת באלפית המעלה לוקח כמה חודשים. כל שנייה מוסיפים לו גוף נוסף ובניין נוסף, ועוד אנשים, ועוד כוח-אדם, וזרוע השליטה הולכת ומתרחקת – מינהל התכנון, שעוסק בתוכניות לדיור, תעסוקה, מלונאות, נופש, תחבורה ציבורית, תשתיות, אנרגיה, סביבה, טבע ושטחים ובריאות הציבור, סביבה חופית – מה לסביבה חופית ולמשרד האוצר? שמישהו יסביר לי. בשביל מה צריך את זה? איפה האיזונים הנדרשים בין בקשות הציבור לבין המדינה? דחיקת רגלי או נציגי הציבור בוועדה הזאת, על-ידי כך שמגדילים את נציגות הממשלה בנציג אחד, נציג אחד תוספת הופך את ההצבעה ל-6:7 באופן תמידי, וזה מעלה תהיות לא פשוטות בפני הכנסת. בוועדת התכנון יהיה רוב לפקידי הממשלה. זה אסון. כל האיזונים וכל הבלמים הלכו כלא היו, כאשר יהיה רוב לפקידי הממשלה, ומה גם שהמינוי השביעי הוא של ידידי שר האוצר משה כחלון. צא וחשוב מה זה אומר לגבי מי שלא יצביע לפי מה שרוצה שר האוצר. אני אומר לכם שמינהל התכנון, בהעברתו לאוצר, יאבד את החופש המקצועי. הוא הופך לגוף לא משפיע, לא מתפקד, מכיוון שעוד הפעם יש רוב לממשלה. זו שגיאה קשה מאוד. אני בעד כל פתרון למצוקת הדיור, אבל לא בדרך הזאת. בדרך הזו יבנו בתים ללא תחבורה ציבורית, ללא דרכים, ללא גנים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ללא בתי-ספר, ללא שירותים לאזרח, ללא שום דבר. אני מזמין אתכם לפתח-תקווה – ביקרתי אצל ראש העיר פתח-תקווה כמה פעמים בקדנציה הקודמת. קוֹדמו בתפקיד בנה אלפי יחידות דיור בלי תשתיות; תלכו ותראו איך זה נראה. אף שהבתים חדשים, השכונות הן סלאמס אחד גדול כי לא היה פיתוח סביבתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. אני מבקש משר האוצר, חשוב פעמיים, לא זו הדרך. בהצלחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עיסאווי פריץ'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עיסאווי פריג'. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עיסאווי פריג' – עכשיו זה נכון? עיסאווי פריג', אוקיי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נאזם יגיד לך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> איך שם המשפחה שלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, תנסה להגיד את שם המשפחה שלי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> קשה לי, תאמין לי שקשה לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 1:1. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל יש לה מזכיר מטעמנו, נאזם, היא יכולה להיעזר בו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, תראו, אנחנו נמצאים בפני שיח ודבר מאוד מעניין. הרי מצד אחד, בשנים האחרונות, בזמן כהונותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנושא הביטחוני ונושא האיום הפך להיות השוט שראש הממשלה השתמש בו בכל פעם שהוא רצה להעביר משהו – ביטחוני. כמו שבמתווה הגז, אמרנו קודם, העביר את זה למדיני-ביטחוני, למחשכים, כדי להעביר. עכשיו אנחנו מקבלים סוגיה נוספת שמפחיד לגעת בה – נושא הדיור. כל פעם שרוצים לקדם, נשתמש במשפט "רוצים לקדם את הדיור", "רוצים לפתור את מצוקת הדיור" – המקבילה של הסוגיה הביטחונית. ועל הדרך, בשם המטרה – שהיא מטרה חשובה וכולנו נלחמים לצורך הגשמת מטרה זו – על הדרך אני אדרוס את כל מה שעל הדרך: אדרוס את הריכוזיות, את הפרדת סמכויות, את האינטרסים האחרים, אם בבריאות, אם באיכות הסביבה, הכול למען הדיור. נוצר מצב מעניין – בשם הדיור מותר לי לעשות הכול. אני, חס וחלילה, לא מטיל ספקות בכוונותיו של שר האוצר משה כחלון, אבל צריך לעשות – אמרו את זה לפני – בלמים ואיזונים. אני רוצה להתייחס לזה מזווית אחרת: בקדנציה הקודמת לקחתי חלק ברשות השידור, בהקמת רשות חדשה. השר הממונה דאז נמצא מולנו, ואז, מי שקבע את הכללים ומי שהוביל את כל הכללים זה האוצר. ומה המסקנה שאני רוצה להגיע אליה, אם ברשות השידור, אם אפילו במתווה הגז שיש לאוצר חלק בו? האוצר הפך להיות בעל-הבית. לא שר האוצר – פקידי האוצר ואגף התקציבים שמפעילים את המערך לפי האינטרס איך שולטים בכל המערך. ההתפתחות שאנחנו עומדים מולה היא מסוכנת. היא מסוכנת. לתת כל כך הרבה סמכויות לגוף אחד – חברים, זה לאו דווקא הדיור, בכל תחום מתחומי החיים – לרכז סמכויות אצל בן-אדם, משרד אחד, זה פתח לשחיתות, זה פתח למלחמת הון-שלטון, מלחמת הון-שלטון שאנחנו נלחמים בה בכל כיוון ומזכירים אותה מעל כל במה. אבל בשם הדיור מותר לרמוס את הכול. שמעתי את החברים שדיברו לפני – אני לא רוצה, אני מזהיר וימים יגידו – אנחנו, בדרך שמובילים עכשיו באוצר בשם פתרון מצוקת הדיור, שהלוואי שיהיה, שאני מסופק אם הוא יהיה, נוביל לאסון סביבתי, אסון בריאותי, אסון תשתיות, שאנחנו רואים את חלקו בכמה מהשכונות שהתנהלו בצורה פזיזה. על מה רצים? יש לנו מטרה, והיא לפתור את מצוקת הדיור. כל אחד בא עם ארגז הכלים שיש לו ומניח על השולחן: אני רובין הוד החדש שבא לפתור את מצוקת הדיור, כל אחד מהכיוון שלו. היה שר האוצר לפניו עם תוכנית מע"מ אפס, תוכניות אחרות, מחיר מטרה, ועכשיו בא מחיר למשתכן, שאני מנסה לפתח את זה כדי להשיג מחיר כמה שיותר מוזל. חברים, אני מבין דבר פשוט: יש מצוקת דיור, אבל לא בכל מקום בארץ. מצוקת הדיור האמיתית נמצאת במרכז הארץ, בתל-אביב רבתי. בפריפריה אין מצוקת דיור. מצוקת הדיור נמצאת ביישובים הערביים. יודעים איפה היא נמצאת. במקום שאנחנו נתמקד בפתרון נקודתי, אנחנו מדברים על זה כאילו זה נושא פתוח, ובשם המקום הורסים את הכול. אז אני מסיים, אדוני היושב-ראש, ואומר: כוונות טובות. אבל בשם הכוונות האלו, שלא יהרסו לנו מעשיך גם את חלקת החיים הטובה שיש לנו. הדיור חשוב, אבל לא הורסים את הכול בשם הדיור. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – חמש דקות, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה. שלום ליושב-ראש, לחברי הכנסת ולשר. מצד אחד צריך להגיד: אנחנו בעצם לא היינו מופתעים שעניין העברת הסמכויות משר לשר הונח על שולחנה של הכנסת, כי אין שבוע, זה חודשיים, שלא מונחת הצעת חוק להעברת סמכויות משר לשר. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו כמו תוכים, עולים פה ואומרים: איך מזיזים כמו – וכבר אמרנו, השתמשנו כבר ב"לגו"; ב"פליימוביל" לדעתי עוד לא השתמשנו, אז אנחנו נחפש איזה משחק אחר. ברור לנו, לכל מי שיושב כאן, שצריך לפתור את מצוקת הדיור וצריך להגיד יותר מזה: רגולציה זה דבר חשוב, ביורוקרטיה זה דבר נורא. ישראל נהייתה ביורוקרטית; ישראל מובילה בכל לוחות הזמנים. כשאתה בודק אותנו בהשוואה למדינות אחרות בעולם, בישראל לוקח הכי הרבה זמן להגיע משלב רכישת קרקע לשלב שבו אתה יכול לבנות את הבית. ועדיין, אתה מסתכל על כמות הסמכויות שאמורות להיות מועברות משר הפנים לשר האוצר ואתה אומר לעצמך: זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות. זאת אומרת, סתם לשם הדוגמה דווקא החלטתי לבחור את חוק החשמל, ואני שואלת את עצמי, מה זה אומר, למשל, לגבי העמדת קווי מתח גבוה – לא יודעת מה זה אומר. מישהו מאתנו מבין מה זה אומר – בהקשר של אוויר נקי אני דווקא מבינה, בסדר? אני חושבת שכולנו מבינים. לגבי קידוחי מים, מישהו מבין מה זה אומר, העברת הסמכויות האלה? יושב כאן השר לביטחון פנים, ידידנו גלעד ארדן, שהיה שר הפנים עד לא מזמן, והתנגד נחרצות, ובצדק, להעברת הסמכויות ממשרדו, כי הוא הבין שזה מרוקן את סמכויות המשרד מתוכן. והגם שאני חוזרת ואומרת שחייבים לטפל בנושאים הביורוקרטיים שמטרידים את כולנו, לא יכול להיות שזה יהיה הפתרון לכל דבר. לא יכול להיות שאנחנו נרכז כל כך הרבה סמכויות במשרד אחד כשאין שום ביקורת ובקרה. יכול להיות שיאשימו את האופוזיציה – איציק שמולי, אמרנו שיאשימו אותנו בזה שאנחנו מחבקי עצים, נכון? אז אנחנו לא מחבקי עצים, אף שאני מאוד אוהבת עצי שיטה, צפצפה ושקמים. זה הרי לא מחיבוק עצים, אנחנו באמת – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה זה מחבקי עצים? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מחבק עצים, היום איציק ואני דיברנו על העניין הזה, שבכך יאשימו אותנו. אנחנו, אגב, אוהבים עצים, באמת, אבל אנחנו לא פחות אוהבים בני-אדם, ורוצים שיהיה להם היכן לגור ובמחירים שפויים. ואגב, אם מסתכלים על המהלכים שעד כה ביצע שר האוצר, אתה שואל את עצמך: איך זה יכול להיות שבחודש יוני נלקחו 7 מיליארד שקלים במשכנתאות אם הציבור כל כך משוכנע שמחירי הדיור כאן הולכים לרדת? האם עכשיו, אחרי העברת הסמכויות – זה יהיה מעניין לראות כמה משכנתאות יילקחו בחודש יולי, אחרי שיועברו הסמכויות האלה. האם אנחנו פתאום נוכל להיות סמוכים ובטוחים שמחירי הדיור בישראל יורדים כתוצאה מזה שהועברו הסמכויות? אני פונה אליך, השר לביטחון פנים, השר לביטחון פנים – חבר הכנסת כבל, כולנו אוהבים את השר לביטחון פנים, אבל אני פונה אליו באמת, כי אתה תעלה פה עוד מעט ותשיב על העניין הזה. אה, אתה לא תשיב, נכון. איזה מזל. איזה מזל. כי תשימו לב, לאט-לאט רוקנו מתוכן את משרד השיכון, עכשיו מרוקנים מתוכן לאט-לאט את משרד הפנים. ואני אומרת, בסדר, בואו נעשה אימפריה במשרד האוצר. כולנו רוצים לקצר תהליכים; כולנו רוצים שהביורוקרטיה תחזור למעמדה ותהיה רגולציה, שייקח פחות זמן להגיע לבנות כאן. המחירים, חברים. המחירים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – גם כן אינו נוכח. חבר הכנסת מסעוד גנאים – גם כן אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת גטאס, אתה רוצה לדבר? תורך עכשיו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> רעש המנועים של הספינה מקשה עליו לשמוע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר? <נחמן שי (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת נחמן שי מוותר. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כבל גם מוותר. חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז בכבוד, חברת הכנסת סויד, בבקשה. <קריאות:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סויד גם מוותרת? אנחנו רק מבקשים להודיע שההצבעה לא תתקיים לפני 20:30, אז אם אתם מנסים לעשות פה משהו, זה לא יעבוד. חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת מיקי זוהר – אינו נוכח. אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, כאמור, ההצבעה תהיה לאחר השעה 20:30 בשל סעודת האפטאר. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013;> <הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014> [מס' מ/828, מ/874; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 1314.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, אנחנו עוברים לסעיף 8 בסדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, הרשימה המשותפת חיכו להצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בהוראת היושב-ראש, חברת הכנסת מיכאלי, לא יהיו הצבעות עכשיו. לא יהיו הצבעות עכשיו בהוראת היושב-ראש. כאמור, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק – הנמקת הערעורים של סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013 – מטעם המחנה הציוני מנמקת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת ורבין, את רוצה לנמק את התנגדותכם להחלת דין רציפות על הצעת חוק גנים לאומיים שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13)? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עכשיו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו. חמש דקות לרשות גברתי, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני אשתדל לקצר, אדוני היושב-ראש. תראו, יש משהו בעניין הזה של הנצחה, שהוא נראה כזה – בדרך כלל הוא נראה עניין די שולי, לא מרבים להתעסק בו, לא מרבים להתעמק בו. מעת לעת אנחנו כחברי כנסת מוזמנים לאירועי הנצחה כאלה ואחרים, אבל הנצחה היא מה שאנחנו, היא מי שאנחנו. היא מה שאנחנו עשינו במדינה הזאת, עברנו במדינה הזאת, ובעיקר אבות-אבותינו ואמות-אמותינו עשו במדינה הזאת ולמענה. בסופו של דבר, התיקון שמציעה הממשלה בהחלת דין רציפות, צריך להגיד, זו לא הצעה חדשה, היא בסופו של דבר למעשה די עוקרת את האתוס המשותף, את המכנה המשותף המאוד-מאוד משמעותי שיש לנו כציבור באותו מקום. אני אגדיר את זה ככה, אדוני היושב-ראש: ההנצחה מבחינתי נפגשת פה באמצע, נפגשת פה באמצע המליאה. אנחנו לא חייבים להסכים על הכול, אנחנו רוב הזמן מעומתים ומתעמתים ומתווכחים, אבל אני רוצה להאמין שבמקומות האלה של האתוס שלנו, של האתוס הציוני, של מלחמות, של מבצעים, של הרוגים, של חללים, של דברים שחשובים לנו, אני רוצה להאמין שכולנו מסכימים עליהם. וכאן אנחנו בעצם אומרים שרק שר הביטחון יקבע את הרכב המועצה להנצחה, ובעצם המועצה היא זאת שתוכל לקבוע את הקמת אתרי ההנצחה. יכול להיות, אגב, שזה לא כל כך גרוע שהמועצה תוכל להקים. אבל למה רק שר הביטחון צריך לקבוע מי המועצה ומי ההרכב שלה? למה? אני באמת לא מצליחה להבין. אני מכירה את לטרון היטב, ואני מכירה את העמותה שמנהלת את לטרון, וכולנו מכירים את גבעת-התחמושת. אנחנו מכירים את האתרים האלה, הם אתרים מאוד חשובים. אבל זה לא הגיוני שרק שר הביטחון יקבע איך נראית המועצה, ורק המועצה הזאת היא זאת שתוכל לקבוע את אתרי ההנצחה. עכשיו, מעבר לזה גם מציעים לקבוע דמי כניסה לאתרי הנצחה שמתקיימות בהם פעילויות ייחודיות. למה באתרי הנצחה – במקום לעודד את הציבור להתחבר לאותו אתוס, למה שמשותף לנו, שבמקומות האלה רב על המפריד, למה צריך לגבות שם תשלום? אני מבינה שמצבם של חלק מהאתרים לא כל כך טוב. בסדר. אנחנו מטיילים הרבה, אנחנו רואים הרבה אתרי הנצחה, למה צריך לגבות שם כסף? עוד מעט, באמת, לנשום גם יעלה כסף. אנחנו רוצים לעודד אנשים להגיע למקומות האלה, אנחנו לא רוצים להרתיע אנשים מלהגיע למקומות האלה. בשבוע שעבר, לצערי, לא עברה בקשה שלי להצעה לסדר-היום בנושא של רשות הטבע והגנים בדבר שעות הפתיחה. שעון הקיץ – אפשר להיות במקומות האלה, אדוני מכיר, יש לו ילדים, בשעות הקיץ אתה רוצה לבלות גם עד 20:00, אבל לא – חלקם הגדול של האתרים נסגר ב-16:00, ב-17:00. אנחנו רוצים לקרב אנשים למקומות האלה, לא להרחיק מהם. לכן אני חושבת שזה לא נכון להחיל דין רציפות בנושא החוק הזה, ואני חושבת שאנחנו צריכים להגדיר בצורה טובה יותר איך מייצרים שיח משותף, איך המועצה הזאת לא נותרת רק בידיו של שר הביטחון, אלא בידי גורמים פוליטיים נוספים, שהם לא רק מפלגתיים ולא רק פוליטיים, וכך לשמר את מה שחשוב לנו באמת, את מה שמשותף לנו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. מטעם סיעת יש עתיד ינמק את ההתנגדות חבר הכנסת חיים ילין. חמש דקות לרשות אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להקריא שני סעיפים שאני מתנגד בכל תוקף שהם יעברו. הסעיף הראשון – 48: הקמת אתר הנצחה. אתה יכול לעשות – – –? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מבקשים שקט ביציע הימני. חבר הכנסת עטר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> היציע, היציע הימני של אנשי שמאל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, חבר הכנסת דני עטר. <חיים ילין (יש עתיד):> דני, נו. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת ביציע הימני – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> חיים, איך זה כשמדברים? לא נעים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. <חיים ילין (יש עתיד):> ממש. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אבל אני מדבר משם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, חבר הכנסת ילין – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני צועק – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – קדימה. <חיים ילין (יש עתיד):> סעיף 48 – הוצאות להקמת אתר הנצחה יחולו כולן או חלקן על היזם או על אדם אחר שנתנו הסכמתם לכך, והכול כפי שהוסכם. סעיף אחד. 48. סעיף 49(ב) – ההוצאות לאחזקת אתר הנצחה יחולו כולן או חלקן על הרשות המקומית שבתחומה הוא נמצא, על היזם או על אדם אחר שנתנו הסכמתם לכך. אני לא מקריא את הכול, כי אני חושב שזאת בושה. עכשיו, זאת בושה באמת, לכל ההתיישבות, לצה"ל, למשרד הביטחון, שמביאים חוק כזה. לא יעלה על הדעת. אתר אסון המסוקים – מי שהקים אותו זה גאידמק. מי ששולח את החיילים להגן על מדינת ישראל, ראש הממשלה ושר הביטחון, אחרי – רוצים להנציח אותם – נייט, אתם לא קיימים. אנחנו מחבקים את המשפחות, מטפלים במשפחות, ועכשיו אנחנו נמצאים עם 67 משפחות מ"צוק איתן". שוב, השמועות אומרות שאחד הטייקונים הגדולים של הגז הולך לתרום כסף להקמת אתר הנצחה. אני מתבייש. פשוט מתבייש. תגיד לי אתה, בוא, אנחנו, בצלאל, בחייאת, לא יעלה על הדעת. באמת, אני אומר לכם, זה בא – זה לא פוליטי, זה מהלב – אי-אפשר לשלוח חיילים להגן עלינו ואחרי זה ללכת אחרי טייקונים ולבקש מהם כסף להנציח אותם. לא יעלה על הדעת. זו הסיבה שאני באתי לדבר. החוק עצמו, רשות הטבע והגנים, הכול טוב. שני הסעיפים האלה – מדינת ישראל צריכה לתת את הדעת על הדבר הזה. כולנו. כולנו, כבני-אדם. אנחנו מרימים ידיים, אומרים לחיילים לצאת, להגן, ואחרי זה הם נקברים, וההורים כולה רוצים הנצחה. אז אני מבקש, באמת אני אומר לכם את זה עכשיו: זה לא ימין ושמאל. כל הילדים. אין דת אפילו. יש שם דרוזים, צ'רקסים, נוצרים, כולם יחד, שם, נותנים את חייהם למען מדינת ישראל – אל תעשו בושות. אל תיתנו לנו את האפשרות הזאת שרק מי שמקורב לטייקונים יעשה את זה. אבל יש משהו שהוא יותר גרוע מזה – הערכים של מדינת ישראל. אנחנו, הרי מה הוויכוח בסוף בין כולם? האם הרווחים נמצאים אצל הטייקונים והם יתרמו את הכסף להנצחה, או שהרווחים יישארו בידי מדינת ישראל והם יטפלו גם בהנצחה. זאת אומרת, איפה שאתה לא נוגע יש עקרונות איפה המדינה נמצאת. אבל במקום היקר ביותר, שיש קונסנזוס לאומי בין כולם, במקום הזה אסור בשום פנים ואופן שעשירי המדינה ינציחו את זכר החיילים שנתנו את חייהם למען הביטחון של מדינת ישראל. ולכן אני מתנגד, ואני מבקש מכולם להתנגד ולשנות את שני הסעיפים האלה. הסעיף השני, שנוגע לרשויות המקומיות – מאיפה יש להן כסף? מאיפה הן יכולות להחזיק את הדבר הזה? אין להן כסף. שני הסעיפים האלה – הם הגיוניים, הם לא פוליטיים לחלוטין, הם באים בעצם לקדש את הערכים של מדינת ישראל, שיודעת גם במוות להנציח את זכר האנשים כמו שצריך, ולא להעביר את ההורים ויה דולורוזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ילין. מטעם סיעת מרצ תנמק את ההתנגדות חברת הכנסת מיכל רוזין. חמש דקות. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, ברשותך, אני אנסה גם לשלב את שני הדיונים האחרונים, כיוון שפספסתי את זמן הדיבור הקודם שלי, ואני רוצה להתחיל, באמת, עם ההתנגדות להצעת החוק הזאת, לגבי אתרי הנצחה. אני מצטרפת לחברי, שאני לא רואה אותו, חבר הכנסת ילין, לגבי תרבות השנור שלנו. אתם יודעים, יש ידידי צה"ל, יש לב"י, יש "שירותרום". אני חייבת לומר שזה מאוד מקומם אותי. לא כי אני לא חושבת שאנחנו צריכים לדאוג לחיילי וחיילות צה"ל. אבל העובדה היא שתקציב הביטחון הוא תקציב בהחלט מכובד ויפה, ובסופו של דבר פונים אלינו, לציבור, להתרים לווידיאו – פעם, בזמני, זה היה וידיאו; היום כבר אפילו זה לא DVD – להתרים בשביל שיהיה מועדון, בשביל שיהיה להם אפוד, בשביל שיהיה ציוד בסיסי לחיילים. באמת זה כל פעם מגיע לאבסורדים חדשים. אנחנו מפריטים את עצמנו לדעת במדינה הזאת ותלויים לחלוטין בכל כך הרבה גורמים: בפילנתרופיה, עמותות לרווחה, עמותות לבריאות, לדאגה לקשישים, לילדים, לנשים. לכל נושא יש לנו עמותות, והפילנתרופיה בארצות-הברית תומכת בנו, ולצערי הרב זה מגיע גם לתחומי ההנצחה. ועוד, בנוסף, רוצים בהצעת החוק הזאת להציע שהכניסה לאתרי ההנצחה תהיה בתשלום. עכשיו, אתם יודעים, חופים בארץ, לוקחים מאתנו כסף כדי להיכנס, כי הם כבר לא ברשות הציבור. ונוסף על זה, אתה צריך להיות עשיר כדי לטייל בשבילי הארץ, כדי להיכנס לכל מיני שמורות טבע, אלא אם כן אתה ממילא עשיר, ואז יש לך כל מיני כרטיסי גולד או כרטיסי פלטיניום, וכאלה, שנותנים לך כניסה חינם. אבל אם לא, ואתה מגיע עם מכונית מלאה בילדים, זה עולה לך הרבה מאוד כסף לטייל בנחל וביער במדינת ישראל, לצערי הרב, כדי להתייחד וללמוד את הארץ. וכך גם צריכים להיות, בעיני, אתרי ההנצחה – הם צריכים להיות פתוחים לציבור. הציבור הישראלי מטייל בארץ, חורש את הארץ, מכיר אותה דרך הרגליים, וחשוב שהוא יבקר גם באתרי הנצחה, ושזה יהיה ממומן על-ידי המדינה. אם המדינה חושבת שזה מספיק חשוב, היא צריכה לממן את המקומות, כולל להגן עליהם, דרך אגב, מהשחתה, מה שקורה בהרבה מאוד אתרי הנצחה, ובוודאי לא לדרוש כסף כדי להיכנס למקומות האלה. ולסיום הנושא הזה אני רוצה להגיד: אנחנו – חשובה הנצחה, כמובן של אלה שהלכו מאתנו, אבל חשוב מאוד גם לזכור את החיים עצמם, כמו שאומר ראש הממשלה שלנו. אני רוצה להגיד משהו לשר האוצר, בכל זאת, בנושא המונופול שהוא רוצה להקים, מונופול מערכת התכנון בישראל. כי זה בעצם מה שקורה כאן, חברות וחברים יקרים. שר האוצר מבצע מחטף, הופך את עצמו לשליט יחיד, לכול יכול, הופך היום בעצם לטייקון שיכול לשלוט על כל – איך הוא קרא לזה – כלי עבודה. הוא מבצע שינוי מהותי ואגרסיבי במבנה השלטוני של המדינה, מעביר לידיו את הסמכויות על הקרקע: התכנון, השיווק, הבנייה, האכלוס, הפארקים, שמורות הטבע, התעדוף, המכירה של קרקעות המדינה. קרקעות המדינה שייכות לכולנו, וחלק מהסמכויות שהוא מקבל היום בכלל לא קשורות למשבר הדיור. ואפשר לשכוח גם ממערכת של איזונים ובלמים שמקובלת בכל המדינות הדמוקרטיות, כי המערכת הזאת, שבמסגרתה כל הליך של פיתוח הקרקע הוא הליך דמוקרטי שבו הציבור שותף – המערכת המאוזנת הזאת היא מערכת שיש בה ביטוי לאינטרסים של הציבור באמצעות מכלול רחב של נציגי משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, ארגונים מקצועיים שונים, והמטרה של המערכת המאוזנת הזאת היא להציב חסמים בפני אינטרסים קצרי טווח ולוודא שלא נוצרת פגיעה במרקם החברתי או הסביבתי רק עבור המחיר, או רק עבור הירידה במחיר. המערכת הדמוקרטית שומרת על הקרקעות, שומרת על הסביבה שלנו, מוודאת שהדורות שלנו, שעדיין חיים, ואלה שיבואו בעתיד, יזכו באיכות חיים טובה יותר. ואיפה הדיון הציבורי? הייתם מצפים שעל החלטה כל כך חשובה יהיה הליך מסודר של חקיקה, לא העברת סמכויות כאן באיזו החלטה פזיזה, שהיא בעצם החלטה גורלית שמשפיעה על חיינו ועל חיי ילדינו. ואין ספק שיש משבר בדיור, ואין ספק שצריך רפורמות, אבל אסור להכפיף את ההכרעות בתחום התכנון והבנייה לשיקולים כלכליים בלבד, ואסור לפתור את משבר הדיור על חשבון מערכות התכנון שצריכות להיות עצמאיות, מקצועיות ודמוקרטיות. לצערי הרב, המהלך הזה מתקיים מעל ראשם של אזרחי ואזרחיות ישראל, והוא ישפיע על חיי כולנו. וכאן התפקיד שלנו, נבחרות ונבחרי הציבור, לייצג את האינטרסים של הציבור, של האזרחים והאזרחיות שלנו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת רוזין. אנחנו כאמור נצביע אחרי 20:30. אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014. תנמק את ההתנגדות מטעם סיעת המחנה הציוני חברת הכנסת מרב מיכאלי. חמש דקות. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברות הכנסת, תראו, בואו נדבר רגע על ההוצאה לפועל, אני עליתי לכאן לדוכן לא פעם ולא פעמיים כדי לדבר על ההוצאה לפועל. ההוצאה לפועל היא החצר האחורית של מדינת ישראל. הידעת, אדוני היושב-ראש, שיש 770,000 אישה ואיש בישראל שיש להם תיקים בהוצאה לפועל? ול-770,000 האלה יש כ-3 מיליון – אולי עכשיו צמצמו את זה קצת, אז רק 2.5 מיליון – תיקים פתוחים בהוצאה לפועל? והאם תדעו, חברות וחברים, שמ-770,000 האלה 94% אינן מיוצגות או מיוצגים על-ידי עורך-דין או על-ידי מישהו אחר בכלל? משום שמדובר, לרוב המכריע, בציבור היותר מוחלש ומוחלשת במדינת ישראל. באמת, אנשים שבהרבה מאוד מהמקרים היה להם חוב קטן שהם לא יכלו לשלם בזמן, או אפילו, אתה יודע מה, אדוני, אפילו הם התרשלו, נניח, אבל ברוב המקרים מדובר באנשים שבאמת לא היה להם איך לשלם, זה תפח בריביות לא סבירות, לא מוסדרות, לא מפוקחות, לממדי ענק. יש ציבור שבאמת התחיל בחוב של נגיד 80,000 שקל, והם מוצאים את עצמם אחרי עשר שנים עם 1.5 מיליון שקל. מי יכולה לשלם את זה? ואז אתה מוצא את עצמך פשוט תקוע בתוך המערכת הזאת לנצח, בתוך הריביות האלה, שלעולם, אבל לעולם, לא תוכל לשלם. החוק הזה בא כביכול להיטיב. מה הוא אומר? הוא אומר: אין מספיק כוח-אדם בסניפי ההוצאה לפועל; יש רשמים, שתפקידם להחליט מי יכול לשלם כמה – הוא עושה חקירת יכולת – לרשם יש סמכות כעין-שיפוטית, הוא יכול לקבל עליך או עלייך החלטות – ולא בכל יום יש בכל סניף רשם או רשמת בהוצאה לפועל. אז אנחנו רוצים להקל עליכם, חברי וחברותי החייבות והחייבים, ואם אין רשם, אנחנו אומרים: דברו בווידיאו קונפרנס – התוועדות חזותית להלן – עם הרשם שיושב באיזה סניף במקום אחר בארץ – סביר להניח שבמרכז, כי במרכז מן הסתם יש כוח-אדם גם בהוצאה לפועל. עכשיו, מה לעשות, חברותי וחברי, לא כולן טובות וטובים בדיבור מול מצלמה, מול מחשב, במיוחד שה-case שאת צריכה לעשות לעצמך, האופן שבו את צריכה לסנגר על עצמך או על עצמךָ הוא איך באמת אין לךָ איך לשלם או אין לךְ איך לשלם, לא יעזור כלום, יהפכו אותך, ינערו אותך, יתלו אותך – עד לא מזמן אפשר היה לשלוח אותך לכלא בשביל זה – לא יעזור, אין מאיפה לשלם. אז אומרת הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, זה יהיה רק בהסכמה, ורק אם יש לו או לה עורך-דין שיכול להסביר במה בדיוק כרוך העניין. עכשיו אני כבר רואה, מישהו ייקח עורך-דין רק בשביל שיסביר במה כרוך העניין, יעשה את ההתוועדות החזותית, זה לא לטובתו. ובכן, חברות וחברים, התשובה היא לא. זה סוג המקרים שהסכמה היא לא באמת הסכמה חופשית. אדם בעמדה כל כך מוחלשת, עם חוב כל כך גדול, מול מערכת כל כך משומנת ונושים כל כך גדולים, כי 85% מהנושים בהוצאה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש עורך-דין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, סליחה, התשובה היא כן; תודה לך על השאלה, אדוני היושב-ראש. 95% מהנושים והנושות, אם יש כאלה בהוצאה לפועל, מיוצגות על-ידי עורך-דין, חד-משמעית. ויתרה מזאת, 85% מהם הם חברות גדולות מאוד, בעלות, מן הסתם, מחלקות משפטיות משלהן, שמאוד נוח להן לנהל את ההליכים האלה. פערי הכוחות האלה לא באמת מאפשרים, בכל הכבוד, הסכמה חופשית למי שעומד וצריך להסביר לאיזו מצלמה, בדרך כלל כאילו כזאת, אל הריק, ולא אל רשם שבאמת יכול לנהל אתו שיח אנושי כמו שצריך להתבקש במקרים האלה, בשביל לעשות את המכונה "חקירת יכולת" בצורה האפקטיבית ביותר. ולכן, אדוני, לכן, חברי וחברותי חברות הכנסת, הפתרון הוא להוסיף את כוח-האדם הנדרש בהוצאה לפועל בפריפריה, בשביל לטפל בציבור המוחלש הזה על הצד הראוי לו, על הצד, באמת, שמתבקש מכזאת תופעה, שבאמת היא תעודת עניות למדינת ישראל. השוליים הענקיים האלה של החברה, עם החוב הענק הזה, של 53 מיליארד שקל, כמו שהוערך באחד העיתונים ממש בימים האחרונים, 53 מיליארד שקל, שכולם בעשירונים התחתונים ביותר, מחייבים במינימום הקצאה של כוח-אדם לסניפי ההוצאה לפועל בפריפריה, ולא להעמיד את הציבור הזה לדבר מול מצלמה שאלוהים יודעת באיזה מצב רואה אותה הרשם בצד השני. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. מטעם סיעת מרצ, חבר הכנסת עיסאווי פריג' ינמק את ההתנגדות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, תראה, לשם שינוי עכשיו אנחנו במרצ, גם אני אישית, תומכים בהיוועדות חזותית. תראה, יש פחד לממשלה מכל דבר שהוא תיעוד חזותי או תיעוד קולי. הצעת החוק האחרונה שדנו בה, והפחד שיראו את המערכת, איך היא חוקרת אנשים, והצעת החוק שעברה בתיעוד – חוסר תיעוד – קולי או תיעוד חזותי, הפחד הזה – לשם שינוי אנחנו בעד. אני חושב שהצעת החוק הזאת צריכה להיות גם באישור הממשלה ובהסכמה. פשוט מאוד, אנחנו רוצים להקל. הרי מדברים על הוצאה לפועל, מדברים על להקל על האנשים, מדברים על לעשות טוב, מדברים על לזרום, אז מה הצעת החוק אומרת? אז הצעת החוק אומרת: בוא נקל על האיש, החייב, שבדרך כלל אין לו אמצעים, והוא מוגבל בכל ההוצאות, לתת לו את האפשרות לדבר עם הפקיד, לדבר אתו מרחוק, בשיחת וידיאו, בסקייפ, בהיוועדות חזותית. אני חושב שהצעת החוק טובה, מתאימה, ועוזרת לציבור לא מועט של אנשים שנמצאים בקשיים כספיים. במקביל, רציתי להתייחס לסוגיה נוספת, שנמצאת, למען האמת, על שולחני יותר מפעם אחת, סוגיית התליית רישיונות נהיגה בהוצאה לפועל. סוגיית ההוצאה לפועל והחייבים – הרבה מהבית הזה, הרבה חברי כנסת, רוצים לעזור לאזרח, ולהרבה חברי כנסת יש כוונות טובות, צריכים להקל עם האזרח. וסוגיית ההוצאה לפועל, והקלות בהפעלת ההוצאה לפועל, היא דבר מקומם. ומקוממת אותי גם סוגיית התליית רישיון, במיוחד אם מדובר בהתליית רישיון ציבורי, של מקור עיסוק לחייב, שבקלילות כזאת באים, מתלים את הרישיון, ולך תוכיח שאין לך אימא. הדבר הזה מקומם במיוחד ברשויות המקומיות; הפעולה הדרקונית של עורכי-הדין שם, והעוצמות שיש להם, בשביל בצע כסף, לעשות, זה דבר מקומם. העירייה, אחרי כמה שנים פתאום אתה מקבל דוח של הוצאה לפועל, חייב, והדוח הופך להיות אלפי ואלפי שקלים, למה? שש-שבע שנים עד שהעורך-דין התחיל לפעול, הפעיל את הסמכות שמוקנית על-פי חוק לרשויות, ומתחילה השחיטה. אבל אני רוצה לשתף אתכם, חברים, במשהו מעניין. הגיע אלי אחד הלקוחות – אני בעיסוקי הקודם, כרואה-חשבון – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא נורא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עמר, זה מקרה ממש מעניין. תקשיבו, זה לקראת הסוף. הגיע אלי לקוח למשרד, ביקש עזרה בכיוון הוצאה לפועל. אומר לי: עיסאווי, פתאום קיבלתי מעיריית תל-אביב הודעה לתשלום x כסף; אני לא זוכר שקיבלתי דוח כזה והוצאה לפועל. אני יושב עם המוציא לפועל, הבן-אדם שבא לאכוף את החוק. אני אומר לו: תסביר לי את הדבר הזה. הוא ערבי, מי שהיה אצלי – ערבי, תושב כפר-קאסם. אחד המרכיבים הכבדים של החוב הוא הוצאות איתור. הוצאות איתור. מה מתברר, אדוני היושב-ראש? וזו סוגיה מאוד חשובה. תראה, העורך-דין אומר לעירייה: אני רוצה חייבים ערבים. אומרים לו: מה חייבים ערבים? באופן אוטומטי אם החייב הערבי, בהוצאה לפועל, לעורך-דין מתווספות הוצאות איתור. למה הוצאות איתור? כי אין שם רחוב ומספר בתעודת הזהות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הגיע הזמן שיהיו שמות של רחובות בכפר-קאסם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז הוצאות האיתור – באופן אוטומטי. אז עורך-הדין מבקש את התיקים של החייבים הערבים, כי יש בשר. יש בשר. וזו סוגיה שרציתי להעלות אותה, לקשור אותה עם ההוצאה לפועל. ולשם שינוי, אנחנו בעד החוק הזה, אנחנו חושבים שהחוק הזה יתרום, יהיה טוב, יוסיף ולא יגרע. תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. גם כאן ההצבעה תהיה, בעזרת השם, אחרי 20:30. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 [מס' מ/861, מס' מ/882, מס' מ/785, מס' מ/897; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 1314.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014. תנמק את ההתנגדות, מטעם סיעת מרצ, חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. אנחנו עוברים לחוק הבא: החלת דין רציפות על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014. מטעם סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת רויטל סויד – גם כן אינה נוכחת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, מטעם הרשימה המשותפת – גם כן אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין, מטעם סיעת מרצ – גם כן איננה נוכחת. אנחנו עוברים להחלת דין רציפות על הצעת חוק כליאתם של לוחמי בלתי חוקיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מיכל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מתנצל. חוזרים – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מיכל, תיגשי בבקשה לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חוזרים להצעת החוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014. תנמק את ההתנגדות, מטעם סיעת מרצ, חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> טוב, אנחנו שוב, כבוד היושב-ראש, פה בדיונים על חוקים שאנחנו הגשנו ערעורים לגביהם, מכיוון שהקואליציה מביאה לנו מדי שבוע הצעות חוק יותר ויותר דרקוניות. אתה שותף לחלק מהן, או יוזם ראשי בהן. כל שבוע אנחנו שומעים על עוד הצעת חוק יותר ויותר דרקונית. השבוע הייתה זו הצעה של חבר הכנסת שרון גל, מהאופוזיציה – אני אומרת בכוונה, האופוזיציה בסגי נהור, מכיוון שאני חושבת שאין מקום לישראל ביתנו באופוזיציה. הם בהחלט חלק מהקואליציה, גם בהתנהגות שלהם וגם בתפיסת העולם שלהם, ובוודאי, אני ממליצה לכם לצרף אותם לקואליציה. הצעת החוק של שרון גל לגבי עונש מוות למחבלים היא עוד הצעת חוק בשורת הפופוליזם של חברי הכנסת של הימין. כל אחד מכם צריך לבלוט לפריימריז שלו, לבחירה שלו, לקהל שלו, לקבל כותרת בעיתון. זה חשוב, זה יפה, אבל אין בכך שום דבר, בהצעה הזאת בעצם, מכיוון שההצעה הזאת – היא קיימת. בעצם ספר החוקים של מדינת ישראל כולל עונש מוות במעשים כאלה ואחרים, כמו בגידה וכדומה, והדבר היחיד שהוא מבקש זה שלא יהיה שיקול דעת לשופטים, אלא שגם אם שופט אחד או שניים חושבים שיש צורך להטיל עונש מוות, הרי שיוטל עונש מוות. גם כאשר הוטל עונש מוות על-ידי הדין הצבאי, גם בהכרעה פה-אחד, אפילו על-ידי השופטים, הרמטכ"ל, כפי שאתה יודע – והוא בוודאי לא חבר מרצ – המתיק את העונש. ויש לכך כמה סיבות. קודם כול, ברור מאליו שאנחנו מדינה דמוקרטית, מתוקנת, ולאורך כל השנים חושבים שלא נכון ליישם את עונש המוות, מכמה סיבות. קודם כול, כמו שאמר פנחס לבון, תביאו לי שופט אחד שלא טועה, ואולי אשקול לתמוך בעונש מוות. תמיד יש טעויות, אנחנו יודעים; בארצות-הברית יש סערה גדולה סביב העניין הזה. דרך אגב, ארצות-הברית היא המדינה הדמוקרטית היחידה שעדיין יש בה עונש מוות, וההוכחה עד כמה זה לא יעיל ועד כמה זה לא הרתעתי ולא אפקטיבי נמצאת בבתי-הכלא בארצות-הברית. מדובר באחת המדינות הרצחניות ביותר מבחינת רצח, רוצחים סדרתיים ותופעות שבאמת עדיף שלא נדע מהן במדינה שלנו. ולכן העובדה שבתי-הכלא בארצות-הברית מלאים והיחס של כלואים לנפש הוא מהגבוהים במדינות הדמוקרטיות, גם שם עוררה כבר סערה גדולה, ויותר ויותר מדינות מבטלות את עונש המוות. היום, חוץ מארצות-הברית, מדינות כמו איראן, צפון-קוריאה, סין אם אני לא טועה, הן אלה שמחזיקות בעונש מוות. ולכן אנחנו ממש לא צריכים להיות אלה שמצטרפים לעניין. עכשיו, גם כאשר מדברים עם כל גורמי הביטחון בנושא ההרתעה – עונש מוות אינו מרתיע את המחבלים. וחייבים לומר, כולנו רוצים לפעול נגד הטרור. הטרור פוגע בכולנו, הטרור מביא את הזוועות הגדולות ביותר לאנושות. אבל השאלה היא איך פועלים מול הטרור. האם עוקרים מהשורש את הסיבה לטרור, את הרצון לפעול, לפגע, להרע; או האם אנחנו פועלים בכוח ועוד כוח, מה שראינו כבר שלא פותר ולא מועיל – וכל גורמי השב"כ, הביטחון, המוסד, המערכת הביטחונית, הצבא, כולם יגידו שזה לא יוצר הרתעה. עונש מוות אינו יוצר הרתעה. עכשיו, אנחנו לא רק מדינה דמוקרטית, אנחנו גם מדינה יהודית. ואנחנו כמדינה יהודית בוודאי לא יכולים לאפשר לעצמנו שיהיה פה עונש מוות. אני מזכירה לך, כבוד היושב-ראש, שאפילו הסנהדרין, עוד לפני חורבן בית שני, הפסיקה להטיל עונש מוות, כיוון שהיא חשבה שזה לא מוסרי וזה לא נכון להטיל עונש מוות, והפסיקו להשתמש בעונש הזה, אף שהוא קיים והוא חלק מהתורה שלנו וזה אפשרי על עבירות כאלה ואחרות וחטאים. ועדיין הסנהדרין החליטה שעונש מוות לא צריך לקרות. ואני חושבת שלא נכון שבמדינה דמוקרטית אבל גם יהודית אנחנו ננקוט עונש שהוא עונש מוות. עונש מוות הוא נקמה בלבד. אין לו משמעות הרתעתית. ואנחנו, בין שאנחנו מאמינים ובין שלא, או מאמינות ובין שלא, אני לא חושבת שאנחנו כבני-אדם, יש לנו הזכות להחליט מי יחיה ומי ימות. אתה כאדם מאמין, חלק גדול מחברי הכנסת כאנשים מאמינים – יש מישהו אחד, משהו אחד, שמחליט אם נחיה או נמות, ולנו בוודאי אין הסמכות להחליט על כך. יש לנו סמכות להרחיק את האנשים האלה לכל החיים מהחברה, זו סמכותנו כחברה, להעניש, אבל בוודאי לא לחפש נקמה רק בשביל נקמה, בלי שום משמעות של הרתעה. ההפך, זה רק מוביל להסלמה – זו עמדת כוחות הביטחון. אני שמחה שההצעה של שרון גל לא תעבור השבוע. לצערי הרב הוקם צוות, ואני בטוחה שהוא יגיע למסקנות שאני הגעתי אליהן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. גם כאן, כאמור, הצבעה, בעזרת השם, אחרי השעה 20:30. אנחנו עוברים לבקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013. תנמק את הערעור, מטעם סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. מטעם הרשימה המשותפת, חבר הכנסת באסל גטאס – גם כן אינו נוכח. מטעם סיעת מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כל פעם שאני רוצה להגיד, יש חוקים מחפירים, זה החוק הכי מחפיר, אני נזכרת שיש מדרג של חוקים מחפירים. אבל אחד החוקים הממש-ממש בעייתיים שהכנסת הזאת חוקקה הוא חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. צריך לומר שהחוק הזה נחקק, בזמנו, בשנת 2000 – אני ככה מכניסה את הכנסת לתמונה – הוא נחקק בשנת 2000, זה היה חוק עוקף-בג"ץ. בית-המשפט העליון קבע בזמנו שהמדינה אינה רשאית להחזיק באזרחים לבנונים במעצר מינהלי – דובר אז על דיראני ועובייד כקלפי מיקוח לצורך החזרת שבויים ישראלים – ואם לא נשקפת סכנה כמובן. באה המדינה וחוקקה את חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים כדי לאפשר את המשך מעצרם. לפני כשנתיים בערך, לא, נדמה לי בשנת 2011, שינו את החוק שוב, הוסיפו לו כל מיני תיקונים. עכשיו אנחנו רואים שמגישים לנו כאן הצעת חוק שבעצם מבקשת לקבוע שהממשלה, באישור ועדת החוץ והביטחון, תהיה רשאית להכריז כי מתקיימות פעולות לחימה בהיקף נרחב ובתקופת ההכרזה הזו יחולו שינויים בהוראת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. למשל – אני רוצה לתת שתי דוגמאות לגבי שינויים מרכזיים: אפשר יהיה להאריך את המעצר שלהם, במקום 96 שעות, שזה ארבעה ימים, כפי שקבוע היום, למשך שבוע, ללא ביקורת שיפוטית כמובן, והסמכות הזאת, שהייתה, כיוון שהיא סמכות דרקונית, להחזיק אנשים במעצר באופן הזה, תרד מהרמטכ"ל, שהייתה לו הסמכות הזאת ובעצם תהיה נתונה עכשיו – אני מסתכלת על מה שכתוב כאן – לקצין בדרגת תת-אלוף, שהרמטכ"ל הסמיך אותו, ומי שהיה קצין בדרגת סגן-אלוף – עכשיו זה יהיה קצין בדרגת סרן. עכשיו, זה נורא נורא חמור. אנחנו מדברים על יוזמת חקיקה מאוד מאוד חמורה, שלא במקרה גם כשביקרתי אותה נתנו את הסמכות הזאת לרמטכ"ל; מבקשים להוריד את הדרג, ובעצם מה שמבקשים לעשות כאן – להפוך את ההוראה הקיימת להוראה קבועה במתכונת קצת יותר מרוככת – זאת אומרת, צו כליאה זמני, שיוארך לשבעה ימים, בתקופה של ההכרזה של הצו – אנחנו מדברים עד לביקורת המינהלית הראשונה. חברות וחברים, שימו לב מה קורה כאן. הצעת החוק שמוגשת לנו תהיה מסלול עוקף של חוק המעצרים המינהליים. גם כך חוק המעצרים המינהליים בעיני הוא מתועב, שכן הוא מאפשר להחזיק אנשים במעצר ללא ביקורת שיפוטית, ללא משפט. אני אומרת, אם יש לך משהו נגד מישהו, תעמיד אותו למשפט ואל תחזיק אותו במעצר מינהלי. אז תמיד מסבירים לנו, רק השבוע, בשבוע שעבר, רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הסביר לנו שזה רע הכרחי. אבל מה שמבקשים לעשות כאן זה ליצור הליך חדש של מעצר מינהלי כלפי אזרחי ישראל ותושבי השטחים. אני אומרת לכם שאם ההליך המוצע כאן יאומץ, בעצם זה יהיה תחליף לחוק סמכויות שעת-חירום. זה נותן כוח מטורף למדינה, להחזיק אנשים במעצר מינהלי, גם אזרחים וגם תושבי שטחים, בלי להעמיד אותם לדין, בלי להראות שהמעצר שלהם נדרש כדי להגן על ביטחון המדינה, ולמשך זמן בלתי מוגבל. עכשיו, מה זה שבוע? היום יש למדינה 96 שעות, דהיינו ארבעה ימים. זה לא שמישהו נמצא, עכשיו האמריקנים – אני לא בעד זה גם כשזה בארצות-הברית, אבל האמריקנים נמצאים באפגניסטן והם צריכים להעביר מישהו למעצר מינהלי בגואנטנמו. על מה אנחנו מדברים? על מישהו שנמצא בעזה ורוצים להעביר אותו למעצר, נניח בקציעות. אז מה אנחנו בעצם אומרים? שאנחנו מאפשרים למדינה להכריז כי השיקול הביטחוני הופך להיות שיקול מרכזי למעצר, אותו מעצר של לוחם. אבל כל ההכרזה הזאת מעוקרת מתוכן, כי אנחנו בעצם אומרים שכל אדם, שימו לב, כל אדם שנמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד ישראל, בין שזה טבח, אפסנאי, מסוכן לביטחון המדינה עד שלא הוכח אחרת. אנחנו לא רוצים שאנשים כאן יהיו מסוכנים לביטחון המדינה, אבל אנחנו לא רוצים לאפשר בחקיקה מעצר ללא עילת מעצר. אנחנו לא רוצים לאפשר למדינה כוח לעצור בלי צורך להוכיח מסוכנות אינדיבידואלית של העצור כל זמן שהארגון שאליו הוא משתייך – אנחנו נגד ה"חמאס", ה"חמאס" הוא ארגון טרור, מקיים פעולות איבה, אבל מה, אנחנו עוצרים אדם רק בשל ההשתייכות הארגונית שלו באופן הזה? אנחנו לא בודקים אם הוא מסוכן? אנחנו לא בודקים אם הוא עשה משהו? לעצוּר זה ברור שלא תהיה דרך אפקטיבית להתגונן מפני המעצר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – לכן החוק הזה הוא חוק שאסור לו להתקבל על-ידי הכנסת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. מטעם סיעת המחנה הציוני תנמק את הערעור חברת הכנסת קסניה סבטלובה. חמש דקות לרשות גברתי, בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר, כולנו יודעים שההתמודדות עם הטרור מחייבת נקיטת אמצעים משפטיים מיוחדים. אבל כיצד אפשר להתמודד עם איומי טרור ובד בבד לשמור על הנורמות של המשפט הישראלי הדמוקרטי ושל המשפט הבין-לאומי? עד כמה שאנחנו יודעים, על-פי כל המחקרים שנעשו עד היום, חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים אינו מתיישב עם מגבלות חקיקת היסוד בישראל או עם מוסכמות המשפט הבין-לאומי. כל המומחים לעניין ממליצים לבטל אותו וליישם במקומו את חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט–1979, חרף הבעיות הכרוכות בו. אנחנו מבינים שבעצם חוק סמכויות שעת-חירום מאפשר הן להימנע מהגדרה כזו או אחרת של חברים בארגוני טרור, שהיא סוגיה בעייתית מבחינת המשפט הבין-לאומי, וגם למנוע את שחרורם של גורמים עוינים במצבים שבהם הדין העונשי אינו מאפשר זאת. לחלופין, אנחנו מציעים דרכים לשמר ולתקן את חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, כך שיעמוד במגבלות המשפט הישראלי. בעצם אנחנו באים פה לשמור על התאמה של המשפט הישראלי לכל הנורמות הבין-לאומיות הדמוקרטיות הנהוגות בכל העולם, שגם כל העולם, אנחנו יודעים, היום מתמודד עם איום הטרור ועם העניין של הלוחמים הבלתי-חוקיים וכיצד לנהוג בהם. אנחנו בודקים את התאמת החוק למשפט הבין-לאומי, ואנחנו מבינים כי המונח "לוחם בלתי חוקי" אינו עולה בקנה אחד עם הנורמות המשפטיות הבין-לאומיות. כשבוחנים את ההגדרה המתאימה ללוחמי טרור לפי המשפט הבין-לאומי, ודנים בשאלה אם רצוי שישראל תאמץ הגדרה כזו, אנחנו בעצם עוסקים במידת ההתאמה של חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים למשפט החוקתי בישראל, ובעצם אנחנו מצביעים על פגמים חוקתיים וחוקיים שמתגלים בבחינת ההסדרים המסוימים של החוק הזה. רבותי, אנחנו מתמודדים פה עם חוק שהוא בלתי חוקתי, אנחנו מתמודדים פה בעצם עם סערה שעלולה להתרגש עלינו מבחינת המומחים גם לטרור בין-לאומי וגם לחוק בין-לאומי, ואנחנו יכולים להימנע מזה וגם לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל – הרי לא מדובר בכך שאנחנו לא רוצים למנוע את כניסתם של גורמים עוינים, או חס וחלילה לאפשר לגורמים כאלה, שרוצים לפגוע בביטחוננו, להסתובב חופשי, ולא לכלוא אותם ולא להעמיד אותם לדין. יחד עם זאת, חשוב מאוד לשמור על הנורמות של משפט בין-לאומי הנהוגות, על הנורמות של המשפט הדמוקרטי, ולדאוג לכך שאנחנו נהיה אור לגויים מהבחינה הזאת, ולא נהיה אלה שמותקפים על-ידי גורמים בחוץ-לארץ וגם במדינת ישראל, מהסיבה שאנחנו לא אוכפים את הנורמות שאנחנו כל כך מתגאים בהן, נורמות של מדינה דמוקרטית שדוגלת בעיקרון של חוקתיות ושל חוקים שמותאמים לכל הנורמות הבין-לאומיות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. גם על הסעיף הזה אנחנו כאמור נצביע, בעזרת השם, אחרי 20:30. אנחנו עוברים לערעורים על בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014. ינמק את הערעור מטעם סיעת המחנה הציוני חבר הכנסת נחמן שי. חמש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לומר שהיום הלך לעולמו חבר הבונדסטאג הגרמני פיליפ מיספלדר, שהיה אחד מידידיה הגדולים של ישראל בבונדסטאג בגרמניה. אני, כיושב-ראש שדולת הידידות הפרלמנטרית, מרגיש חובה להזכיר אותו פה, בבית הזה, כמי שהגן על ישראל בכל נקודת זמן מאז נכנס לבונדסטאג לפני עשר שנים, בהיותו בן 25. היום הוא מת, בגיל 35, אחד הצעירים המבריקים והבולטים במפלגת ה-CDU, מפלגת השלטון של אנגלה מרקל. הוא הגן תמיד על ישראל, דיבר תמיד בשמה ולמענה, וזכה על כך גם להערכה גדולה, כולל בישראל; קיבל עיטור מטעם המרכז למדיניות ציבורית בשנה שעברה, ושם ציינו את עמידתו הנמשכת והברורה וחסרת המורא לצדה של מדינת ישראל, כמו גם מאבקו העיקש נגד כל גילוי של אנטישמיות. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם הערב הודעה וציין את תרומתו ואת עמידתו ואת ידידותו של מיספלדר למדינת ישראל, ואני רוצה בהזדמנות זו גם להביע צער, אני מקווה שלא רק בשמי ובשם קבוצת הידידות, אלא בשם הכנסת כולה. אני רוצה לעבור לדבר אחר שמתרחש בשעות האלה ויש לו משמעות עמוקה וארוכה על מדינת ישראל – ההסדר המתהווה והולך בין המעצמות לבין איראן. אני חושב שאנחנו עדים להתפתחות דרמטית שתשליך על המזרח התיכון, על ישראל, בעשרות השנים הקרובות, אולי אחד הרגעים החשובים בהיסטוריה של המזרח התיכון, כשאי-אפשר להגזים בחשיבותו וצריך להודות בכנות שמדינת ישראל, אם אומנם ייחתם ההסכם כפי שאנחנו צופים, אולי לא היום, מחר – האיראנים עוד מפעילים טריקים של הרגע האחרון – אני חושב שזאת אחת המפלות הקשות שישראל ספגה במאבק הזה כנגד התגרענותה של איראן, נגד איראן גרעינית. צריך להזכיר שראש הממשלה למעלה מעשר שנים מיקד את כל פעילויותיו בזירה המדינית ובזירה הביטחונית ובשילוב שביניהן כדי לבלום את איראן, והשקיע בזה מאמצים עצומים, לא רק בעלויות כספיות – ופעם פורסם פה סכום של 11 מיליארד שקל שישראל הצטיידה לקראת מה שקרוי "כל האופציות מונחות על השולחן" ואולי יותר מזה מאז – 11 מיליארד שקל, אני רוצה להזכיר – אלא גם במאמצים מדיניים שראש הממשלה והמערכת המדינית, הדיפלומטית, של מדינת ישראל השקיעה בשנים הללו בניסיון – עכשיו מתברר נואש – לבלום את התהליך הזה. הקרבנו לצורך העניין הזה את מיטב האינטרסים שלנו ונלחמנו ונאבקנו והתעמתנו, וכל הדברים האלה יורדים עכשיו לנגד עינינו לטמיון. אנחנו שיבשנו את היחסים עם נשיא ארצות-הברית, חדרנו אל תוך הפוליטיקה האמריקנית, דבר שמדינת ישראל לא עשתה מעולם, תִמרנּו באירופה – נקטנו כל צעד שהוא על פני השטח ומתחת לפני השטח כדי למנוע את ההתפתחות הזאת, וצריך להודות הערב שהמאמצים האלה נכשלו. ואני מסתכל על ראש הממשלה ועל כיסאו ואני אומר לעצמי: ראש הממשלה היה יכול לזכות; ראש הממשלה בעניין הזה נכשל. אנחנו כחברי כנסת ואנחנו כישראלים עמדנו מעל כל במה שיכולנו ובכל מפגש שנפגשנו ובכל מקום שהיינו כדי להילחם לצדו ולצד הממשלה כדי לבלום את ההסכם הזה, והיום אנחנו יכולים להסתכל על ראש הממשלה ולומר: הניצחון היה יכול להיות שלך, ההישג היה שלך, היה יכול להיות, אבל גם הכישלון הזה. כל מה שנותר עכשיו למדינת ישראל הוא לנסות ולהשיג פיצוי מצד ארצות-הברית, מצד הקהילה הבין-לאומית. אבל אני אומר לכם, חברות וחברי הכנסת, אני חושש מאוד ומודאג מאוד מה יקרה פה בעוד עשר או 20 שנה, כשהילדים שלנו והנכדים שלנו יחיו פה, איזה מזרח-תיכון מחכה להם. תודה לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. מטעם סיעת מרצ יציג את הערעור חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חמש דקות לרשות אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, חזרנו לאבנים. איך יכול להיות מושב בלי אבנים? לא יכול להיות. אני זוכר בשנתיים האחרונות שלי כחבר כנסת בכנסת התשע-עשרה, ניסיתי בכל יום ראשון לשבת על הצעות החוק ולראות מה מחכה לנו. למען האמת, אין שבוע שלא חיכתה לנו הצעת חוק החמרת ענישה מבית היוצר – יסלח לי אדוני היושב-ראש – של הבית היהודי. אבל אני חייב להודות, הפעם טעיתי. כשקראתי את הצעת החוק, מייד הראש הלך לחבר הכנסת יוגב או לחברי כנסת מהבית היהודי – כיווני החשיבה מובנים – אבל לתדהמתי כשבדקתי גיליתי שהצעת החוק הזאת במקור היא של שרת התרבות העכשווית מירי רגב. בסדר, אז טעיתי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה דווקא של ציפי לבני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני בדקתי, זה של מירי רגב. הקולגה מירי רגב. כך בדקתי, כך אמרו לי. אני טעיתי, ומשום כך אני מבקש סליחה, אדוני היושב-ראש. אתם, הבית היהודי, אומנם תומכים, אתם רוצים תלייה, מה לעשות, זה סיפור אחר, עוד נדבר על זה, אבל אתם לא שם. בכל אופן, דין הרציפות הזה, כשאני קורא את זה: הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות על-ידי יידוי אבנים או חפצים – הגדרה פתוחה – שעונשה חמש שנות מאסר. כמו כן מוצע לקבוע מדרג ענישה לעבירות על יידוי אבנים או חפצים אל עבר רכב בנסיעה. תגידו, לא נמאס לכם מהצעות חוק פופוליסטיות כדי לקחת ולהביא כותרות למצביעיכם? לא נמאס לכם? לפני כשבוע, המח"ט בקלנדיה, על זריקת אבן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בלוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זריקת אבן. אני לא ראיתי בלוק. אני חושב שנער לא מסוגל לקחת, אבל לא משנה, ובעצם בלוק ואבן – אנחנו נגד זה. על זריקת אבן נער שילם בחייו. המח"ט לא חשב פעמיים, הרי יש חוק שמגבה אותי. חזרתי לחקיקה לגבי יידויי האבנים. כל החקיקה שעסקה בזה עונה על כל הדרישות. מי שעושה עבירה על החוק, אם זריקת אבן או הפרעה בנסיבות, יש עונש בחוק. אבל בואו נחמיר – נסיבות מיוחדות. מי יחליט מה הן הנסיבות המיוחדות? שאלה פתוחה. מי יחליט מה זה חפץ, חפצים? גם פתוח. נשאיר את זה לפרשנות, נשאיר את זה לעמימות, שנשחה בחוק, שנוכל ליישם אותו איך שבא לנו. חפצים, נסיבות מחמירות ומדרג. טוב. יפה. ומה אם חרדי יזרוק אבן? ומה אם מתנחל יזרוק אבן? האם החוק הזה ישים, או הנסיבות המחמירות מקבלות פירוש אחר? אני שואל את עצמי. כשאתם חושבים על חקיקה, תחשבו על הבומרנג שאתם מביאים על עצמכם. הרי אם אנחנו נכנסים לעומק הדברים, הציבור שהכי משתמש בזריקת אבנים במדינת ישראל זה ציבור המתנחלים, מה לעשות, יש להם רוח גבית על-פי חוק, מכוח הנסיבות. הנסיבות עובדות לטובתם. אז, חברים, אתם הולכים למצעד איוולת, לדרך שלא מוסיפה למדינה דמוקרטית. אתם יורים לעצמכם ברגל. חוק האבן, וחוק האבן והחמרת הענישה שאתם חוזרים עליו כל הזמן, זה מראה על אטימות, על דרך חד-צדדית שתוביל אתכם לשום מקום. לשם כך צריך להוריד את החוק הזה ולהתנגד לו. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. תנמק את הערעור מטעם הרשימה המשותפת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חמש דקות לרשות גברתי. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, כבוד השרים, בעצם, לפי ההצעה הזאת, מוצע לקבוע עבירה על הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות על יידוי או ירי אבנים או חפצים. המונח ירי קצת תמוה בעיני, פתאום, כנראה גם כן מתוך החמרת השיח הזה והעלאתו לדרגה נוספת של הפחדה, משתמשים במילה של ירי אבן, אפילו לא יידוי, אלא ירי, זה כאילו ירי של תחמושת חיה. כמו כן, מוצע לקבוע מדרג ענישה לעבירות על יידוי אבנים או חפצים אל עבר רכב בנסיעה. הערעור לא בא כדי לצדד בזריקת אבנים או חפצים, כמו שחלק מהציבור או חלק מחברי הכנסת פה רוצים לחשוב, או אוהבים לחשוב כדי למצוא דרך לתקוף. הערעור בא יותר לקבוע שאי-אפשר להמשיך במדיניות ההחמרה בענישה באופן עיוור ללא רציונל ברור, במטרה רק להעלות את השיח המתלהם והחמור בעיני, ועוד פעם, לבצע עליית מדרגה בליבוי היצרים אשר תביא בסופו של דבר רק להחמרת המצב ולא בעצם לפתרונות כמו שכולנו רוצים. אי-אפשר לצפות שדרך החמרת ענישה בצורה לא פרופורציונלית ולא הגיונית בעליל תביא להעלאת ספי הלחץ, כולל אלה של השוטרים ושל אנשי הצבא. דווקא היום, כאשר מתפרסם הסרט המתעד את מקרה הירי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת יותר שקט. רבותי, חברי הכנסת, זה לא מכובד. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> דווקא היום, כאשר מתפרסם הסרט המתעד את מקרה הירי למוות בנער פלסטיני, אשר אכן רואים שזרק אבן, על-ידי תת-אלוף בצבא, המתועד יוצא מרכבו ויורה בנער לאחר שזה ברח – דווקא ביום הזה אנו דנים בחוק הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סלימאן, רק שנייה. אנחנו מבקשים שקט ביציעים, בצד שמאל. אנחנו מבקשים קצת יותר שקט. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> דווקא ביום הזה אנו דנים בחוק. דווקא ביום הזה אנחנו שואלים את השאלות האמיתיות, לאיזו מציאות אנו רוצים להגיע. הלגיטימציה הזו שניתנת לשיח מתלהם, לשיח משחק שמלבה את רגשות הפחד והדה-הומניזציה של האחר. היום, כשהועלה נושא הירי והרצח של הצעיר, הוטחו בבית הזה האשמות על כביכול הכאת ופגיעה בחייל ערבי בנצרת. עכשיו פרסמה המשטרה – ולא אני, אלא המשטרה – הדוברות של משטרת ישראל פרסמה שבעצם החייל בדה את הסיפור. כן, זה קורה שלפעמים חיילים בודים סיפורים, וכן, זה קורה שלפעמים שוטרים בודים סיפורים כדי לכסות על דברים אחרים שהם רוצים לכסות עליהם. השיח הזה והחוק הזה בעצם רק לגבי אותם חיילים ואותם שוטרים שהשתמשו בכך דווקא לכסות על עבירות שלהם. אני חושבת שלדבר על החמרה בעונש ביום הזה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת – רגע, רגע, סליחה שוב – חברי הכנסת, אנחנו מבקשים יותר שקט, ונמתין עד שיהיה לנו אותו. בבקשה, נראה אם זה ילך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה כנראה לא ילך. הייתי רוצה היום להתדיין בהחמרת העונשים על פושעים אשר רוצחים נשים. היום בבוקר שמענו סיפורים מזעזעים בוועדה למעמד האישה. הייתי רוצה לשמוע החמרה בענישה על מבצעי עבירות אלימות נגד נשים וילדים. במקום זה אנו דנים בהחמרת עונש על יידוי אבנים, ומדברים על מדרג של ענישה – איפה עובר הגבול, ואיך בונים את המדרג הזה והדירוג הזה. במה זה יהיה תלוי – בזורק האבן, במידת הפגיעה, בגודל האבן או בסוגה של האבן? אם זה היה רק חוק פופוליסטי שחברי כנסת הציעו כדי למשוך תקשורת כמו שאנחנו רואים בהרבה מהמקרים – מילא, היינו עוברים על זה. אבל חוק כזה בעצם מבסס ושם את התשתית ובונה את הקרקע להחמרה במצב, לליבוי יצרים, ולפעמים לחיפוי על פשעים שמבוצעים על-ידי אנשי ביטחון. תודה. אני מציעה לא לתמוך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על כל הערעורים שבשני הסעיפים, 8 ו-9, מטעם הממשלה, שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, עוד דיון ארוך בסוגיה שהיא בהחלט כבדת משקל, ואני בהחלט לא מזלזל בטענות שנשמעות כאן ביחס – שאלה באמת לא פשוטה של היכן נכון למקם את נושאי התכנון והבנייה, ומה הנזק או התועלת שעלולים או עשויים לצמוח כתוצאה מהמהלך הזה. אבל, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שעל דבר אחד אי-אפשר להתווכח, והוא שהמצב הנוכחי הוא מצב לא טוב, והביורוקרטיה הנוכחית היא בלתי נסבלת, וההליכים הנוכחיים הם בלתי נגמרים. המצוקה בשוק הדיור היא מצוקה אמיתית. אם נמשיך במצב הקיים כנראה לא נגיע למשהו יותר טוב. כאן אני באמת שואל את החברים באופוזיציה: בסוף, באופן אמיתי, מה אתם מציעים לעשות? הרי אין ספק שזה נושא מרכזי שמחייב טיפול, ואין ויכוח על כך שהממשלה לא רק שלא שמתעלמת ממנו, אלא מציבה אותו באחד המקומות המרכזיים, אם לא במקום המרכזי בסדר העדיפויות שלה. זה לא סוד שבא שר האוצר ואומר: עם כל המטלות המוטלות עלי, אני רוצה להבטיח את זה שהדבר הזה יקרה ויתבצע, שיהיה באמת שינוי יסודי בשוק הנדל"ן; שנראה באמת היצע דירות ובניית דירות בתהליך מואץ, ונראה באמת מציאות אחרת בנושא שנוגע לכל בית בישראל, נושא שמטיל נטל כלכלי אדיר, אגב, לא רק על הזוגות הצעירים ועל מחוסרי הדיור, אלא גם על בני משפחותיהם של אלה שיש להם דירות, שנאלצים כמין מבצע משפחתי כולל לנסות לסייע על מנת לצלוח את תשלומי המשכנתה מדי חודש. כאשר בא שר האוצר ומבצע מהלך כזה, מהלך שאיננו מהלך קל, אני הייתי מצפה קודם כול שתינתן לו הזדמנות. הייתי אולי מצפה שתעשו משהו שונה מהאינסטינקט האופוזיציוני הרגיל, ותבואו דווקא ותאמרו: רבותי, אתם יודעים מה, בואו ניתן לשר האוצר את ההזדמנות לרכז את כל הנושא הזה תחת כנפיו ולנסות להוביל מהלך ולהשיג תוצאה, או לחלופין, לפחות לעמוד כאן על הדוכן ולהציע איזו אלטרנטיבה. אבל נדמה לי שקשה להתרשם מהטענות, משיברון הלב, על הנזק הנורא שנגרם מהעברת מינהל התכנון ממקום אחד למקום אחר, או מהעובדה שמבקשים להעביר את הטיפול בנושאי התכנון והבנייה ממסגרת של משרד אחר למסגרת של משרד אחר. אני מוכרח להודות שקשה מאוד להתרשם מזה, כאשר לא מועלית בכל מהלך הדיון הארוך הזה אפילו הצעה אלטרנטיבית רצינית אחת, אפילו רעיון אחד. מה מי מכם היה עושה אחרת? מה אתם מציעים לעשות? עכשיו, הדבר הזה הוא במיוחד חמור כאשר מדובר בחברי כנסת שהיו כמוני שותפים, בין כשרים ובין כחברי כנסת בקדנציה הקודמת, לקואליציה ולממשלה. הרי ניסינו לעשות דברים, עשינו גם לא מעט דברים, הצלחנו בחלקם, אבל צריך להגיד את האמת – עדיין לא הצלחנו להגיע לתוצאה המקווה, אנחנו עדיין רחוקים משם. אני חושב שנדרש קצת יושר, או ליתר דיוק יושרה, כדי לומר בגילוי לב, שכנראה מה שאנחנו ניסינו ומה שעשינו במסגרת הקיימת הביא תוצאות שהן טובות, אבל הן עדיין לא מספיקות, ובשביל להשיג יותר צריך כנראה להעז יותר. צריך לעשות פעולות שהן חורגות ממה שניסינו לעשות עד היום. צריך לקחת את הדברים למקום – הייתי אומר אפילו, בזהירות – יומרני יותר, נועז יותר, שונה, כדי לייצר כאן תהליך שלא ייקח חמש, עשר או 20 שנה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מודה לחברת הכנסת יחימוביץ על המחמאה. הבעיה, שהשלב הזה צריך להגיע לקראת הסוף, כי מי יודע כמה זמן עוד יש. אני בכל זאת אנסה לשחזר את קו המחשבה ולומר שאנחנו באמת – אגב, לומר לך עוד דבר – זה שאת מקשיבה זה נדמה לי חריג בנוף, וזה כבר לזכותך. היושב-ראש מסכן, אין לו ברירה, אני עומד כאן לידו, אבל אני אומר בכל זאת, במידה מסוימת של רצינות, שאם אנחנו כבר נמצאים במקום שבו אנחנו לא רוצים לחכות חמש, עשר ו-15 שנה כדי לראות תוצאות, אנחנו צריכים לנסות לעשות דברים אחרים. את יודעת, חברת הכנסת יחימוביץ, אנחנו צוחקים כאן, אבל הבעיה היא בעיה, וגם אם, נאמר בלשון עדינה, הנאום שלי הוא לא הדרך לפתור אותה, הוא הדרך להבטיח את זה שיהיה פה רוב בהצבעה, ואז אולי באמת נצעד בכיוון של לפתור את הבעיה הזאת. אני אומר עוד דבר אחד – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תאמר את העמדה שלך לגבי העבודה המאורגנת. <שר התיירות יריב לוין:> זה נושא חשוב, אבל אותו אני אשמור באמת למצב של בעיה אמיתית, כשנהיה פה בנחיתות של 20 איש, עם כמה שנמצאים בשער-הגיא, ואז אני אצטרך באמת לתת הרצאה ארוכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. דרך של 1,000 מייל מתחילה בצעד קטן, זה בסדר. <חיים ילין (יש עתיד):> כשיהיה "צבע אדום" בעוטף, תתחיל לדבר. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חיים ילין, יש דברים שהם אפילו מעל למה שאפשר לייצר כאן, מעל הדוכן הזה, אבל אני אומר בצורה ברורה שאני באמת לא בטוח שזה מה שיביא לנו בסוף את התוצאה, וזה המרשם היחיד כדי לפתור ולקדם את נושא הנדל"ן ואת נושא הדיור באופן אמיתי, אבל אני כן בטוח שזה שווה את הניסיון. אני כן בטוח שביורוקרטיה יותר מעכבת ומרגיזה מכפי שאנחנו חווים היום – בואו נאמר שזה לא סיכון מיידי אם נאמר שהסיכוי שניתקל בסיטואציה כזאת הוא לא גדול. לכן, אני כן חושב שהיה נכון לתת לחברנו שר האוצר בכל זאת קרדיט כלשהו, היה נכון לתת לו גיבוי בנושא שבאמת אין לגביו מחלוקות של קואליציה ואופוזיציה, והיה נכון באמת לאפשר תהליך אחר כלשהו, מהיר יותר, מרוכז יותר, שאולי יביא אותנו לתוצאה. אני רוצה לומר עוד דבר אחד, וגם הוא חשוב. אחת הביקורות המשמעותיות שנשמעות על המהלך הזה היא שהוא לכאורה מגביר את כוחה של הממשלה, מקצר הליכים באופן שלא נותן ביטוי מספיק לנושאים שהם נושאים חשובים מאוד, כמו נושאים של הגנת הסביבה, לכאורה מפר את האיזון הקיים באופן שנותן משקל יותר גדול למהירות וליעילות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> תכף אני גם אגיד משהו על זה, חבר הכנסת מיקי לוי, אבל אני כן חושב שאנחנו באמת משנים במשהו את האיזון. זה נכון לומר, אני לא חושב שאפשר להתעלם מזה, אני רק חושב שהאיזון הקיים הביא אותנו למקום לא טוב, וגם מזה אי-אפשר להתעלם, כי האיזון הזה בסוף הוא לא איזון. הוא מביא למצב שאין יעילות, ואין בנייה, ואין אישור תוכניות, ואין מתן היתרים, והדברים הולכים ונסחבים ונגררים ללא קץ וללא גבול. יכול להיות שהשינוי המסוים שנעשה באיזון – אני אומר שוב, יש שינוי, אי-אפשר להתעלם מזה, אני לא מנסה לייפות את התמונה בעניין הזה. אני חושב שהוא כנראה שינוי דרוש, כי אם נמשיך באיזון הקיים ניתקע באותו מקום שאנחנו נמצאים בו. עכשיו, אני בהחלט חושש, כמו רבים כאן, ובצדק, שאנחנו לא נגיע לקיצוניות השנייה, כי אנחנו גם לא רוצים שבשם היעילות נדרוס את כל שאר הדברים, לא את איכות הסביבה, ולא נושא – אני למשל מוכרח לומר לך שבעיני כל תוכנית הייתה צריכה לכלול נספח תחבורה ציבורית, שצריך להסדיר את סוגיית התחבורה הציבורית צמוד לבנייה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בראבו. <שר התיירות יריב לוין:> בוודאי, אני בטוח. אני אומר, חבר הכנסת חנין – אני לא יושב עכשיו בשולחן הזה וחושב דברים אחרים. אני בהחלט חושב שיש דברים שטוב לו היו. יש דברים שצריך אולי גם להכניס. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני השר, יש לי שאלה, ברשותך. עומדות לבקוע ביצים בקואליציה? להיוולד אנשים חדשים? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת כבל, יש לך מספיק ניסיון לדעת שהגורם שאליו צריך להפנות את השאלה הוא חברנו חבר הכנסת הנגבי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מנסה להבין, אולי ממתינים שתבקענה ביצים. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני בהחלט חושב שקריאת ביניים ארוכה, שתפרט את השאלה, לא תהיה – אני לא אכעס. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה לא תעצור אותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל, השר לוין יעשה דיון על ביצה שנולדה בשבת – אל תיתן רעיונות כאן. אל תיתן רעיונות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש ביצת רבי ירמיהו. <שר התיירות יריב לוין:> איזו ביצה, חבר הכנסת כבל? <איתן כבל (המחנה הציוני):> ביצת רבי ירמיהו. מה קורה אם תרנגולת מטילה ביצה כשרגל אחת בשטח א' ורגל שנייה בשטח ב' – דיון שלם ומרתק בגמרא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא יותר בונה על "קינדר", על ההפתעה. <שר התיירות יריב לוין:> אגב, זאת באמת שאלה קשה, כשאני חושב עליה, לא פשוטה בכלל. זה כמו נושא הפרי שנופל מהעץ לשטחו של השכן. זאת גם סוגיה מאותו ענף – מאותו ענף, אפשר לומר. אבל אני אגיד לך משהו, חבר הכנסת כבל. כדי שהביצה תיפול לפחות במגרש מפותח, שיש עליו בנייה, וכדי שיהיה עץ אצל שכן אחד, וגם לשני יהיה איפה לגור, צריך שייבנה פה משהו. וכדי שייבנה כאן, אני, כפי שאמרתי קודם, ואני חוזר ואומר – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אגיד לך את האמת, נראה לי שלא כולם הקשיבו. יכול להיות שאני בכלל צריך לחזור על חלק מהדברים, אבל אני חושב שיהיה בהחלט נכון לומר – וכאן אני אומר לחבר הכנסת דב חנין, שכפי שאנחנו מסכימים שיש דברים שצריך לעמוד עליהם, נדמה לי שגם אפשר להסכים שבסוף, המצב הקיים הוא בלתי סביר לחלוטין. אני לא בטוח שהעובדה שיש כל כך הרבה חסמים בדרך בסוף משיגה את התוצאה שאנחנו רוצים, לא בתחום הסביבתי ולא בתחומים אחרים. ולכן אני חושב שהמהלך הזה הוא מהלך נכון, הוא מהלך שצריך לתת לו את האפשרות לצאת לדרך ולהתבצע, ואני גם חושב שלנו, בכנסת, ובוודאי גם בוועדות שתדונה בנושאים השונים הרלוונטיים גם לגוף המהלך הזה וגם לתיקוני חקיקה שוודאי עוד יידרשו בנושא הזה, אני מוכרח לומר שאני חושב שלוועדות הכנסת, ובפרט לחברי חבר הכנסת דוד אמסלם – חבר הכנסת אמסלם – מה הסיכוי שחבר הכנסת אמסלם ישמע אותי? חבר הכנסת אמסלם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> תכף, חבר הכנסת גטאס, אל תחשוב שלא אגיע לזה. להתנצל – ודאי שלא. תכף אנחנו נעשה תרגיל קטן, חבר הכנסת גטאס, רק שנייה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אל תדאג, חבר הכנסת גטאס, חכה. אה, כן, כן, כן. לא לא, אני אתן לך הזדמנות להוכיח את זה שהסתתי. אין שום בעיה. אומר בכל זאת לחבר הכנסת אמסלם, חברי, שבוועדת הפנים יהיה נטל גדול לוודא שבאמת החקיקה וכל מה שקשור בה יהיו כאלה שישמרו על איזון נכון. מילה אחרונה אומר לך, חבר הכנסת גטאס, ולא אתחמק. קודם כול, אני ודאי שמח שלא נדרשנו – ומתברר שבאמת לא קרה אירוע חמור כפי שתואר. זה לא גורע במאומה מהעובדה שאתה לא הסכמת לגנות פגיעה בחייל צה"ל, לא הסכמת לגנות פגיעה בבן העדה הנוצרית, ולא מוכן לעשות את זה גם עכשיו. אבל, חבר הכנסת גטאס, אני מציע לך – האם אתה מסמיך אותי לומר כאן, על הדוכן, בשמך, שאתה קורא להימנע מכל פגיעה בחיילי צה"ל ואתה קורא להימנע מכל פגיעה בבני העדה הנוצרית שמתגייסים לצבא? אתה מוכן לומר את זה בשמך? אתה מוכן שאומר את זה בשמך? חבר הכנסת גטאס, אתה מוכן או לא מוכן? אתה מוכן או לא מוכן? אתה מוכן או לא מוכן? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שהציבור קיבל את התשובה בצורה הברורה ביותר. תודה. <הודעות הממשלה על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, לרבות השרים, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. יש לנו סדרה של הצבעות. הראשונה שבהן תהיה על מה שאצלכם בסדר-היום סעיף 4: החלטת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר האוצר את סמכויות שר הפנים שהוקנו לו בחוקים המפורטים להלן, ויש כאן סדרה של 13 חוקים, שאנחנו עליהם נצביע הצבעה אחת, שתהיה הצבעה שמית. בבקשה, גברתי המזכירה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי ביקש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על-פי בקשת הממשלה, אדוני, חבר הכנסת פריג'. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש באולם מישהו שלא קראו בשמו או בשמה והם מעוניינים להשתתף בהצבעה? לא נמצאו כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. שימו לב, מייד לאחר ההכרזה על התוצאות יתקיימו עוד כמה הצבעות. מי שמעוניין, שיהיה במקומו. חברי הכנסת, בעד הודעת הממשלה – 51, נגדה – 45. המליאה קיבלה את הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר האוצר את סמכויות שר הפנים בסדרה של חוקים. אנחנו עוברים להצבעה הבאה: החלטת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר הפנים את סמכויות שר האוצר שהוקנו לו בחוקים המפורטים בסעיפים א', ב' וג' לסעיף 5 בסדר-היום שלכם. נא לשבת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הודעת הממשלה – 48 נגד – 41 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לשר האוצר נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, נגד – 41, אין נמנעים. אני קובע כי הכנסת קיבלה גם את ההודעה הזאת. סעיף מס' 6 – אין צורך להצביע, מדובר בהעברת שטחי פעולה. זאת הייתה רק הודעה למליאה. בסעיף 7 – תיקון להחלטת ממשלה בדבר העברת סמכויות שר הבינוי בחוק רשות מקרקעי ישראל לשר האוצר. אז אנחנו מדברים פה על תיקון ההחלטה. הצבעה – מי בעד התיקון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הממשלה – 48 נגד – 44 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכות משר האוצר לשר הבינוי נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 48, נגד – 44, אין נמנעים. אני קובע כי אישרנו את התיקון להחלטת הממשלה בדבר העברת סמכויות שר הבינוי בחוק רשות מקרקעי ישראל לשר האוצר. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013;> <הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שימו לב, חברי הכנסת, דיני רציפות – אנחנו שמענו את הנימוקים של כמה סיעות האופוזיציה למה לא לקבל דין רציפות. עכשיו הצבעה על סדרה של חוקים שהממשלה מבקשת להחיל עליהם דין רציפות מן הכנסת הקודמת. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013. מי בעד החלת דין רציפות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 49 נגד – 41 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, חברי הכנסת, בעד החלת דין רציפות – 49, נגד – 41, יש נמנע אחד. אני קובע כי החלנו דין רציפות על הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013. הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, דין רציפות – מי בעד החלת דין רציפות? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 58 נגד – 33 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד החלת דין רציפות – 58, נגד – 33, אין נמנעים. אני קובע כי החלנו דין רציפות גם על החוק הזה, חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית) (הוראת שעה), התשע"ד–2014. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014 <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014. מי בעד דין רציפות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 91 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 91, אין מתנגדים, אין נמנעים. הכנסת החילה דין רציפות גם על הצעת החוק הזאת, הסדרת העיסוק בהדברה. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014 – מי בעד החלת דין רציפות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד הודעת הממשלה – 82 נגד – 4 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, חברי הכנסת, בעד – 82, ארבעה מתנגדים, אחד נמנע. החלנו את דין הרציפות גם על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 72) (עבירת עריקה), התשע"ד–2014. הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013 – החלת דין רציפות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד הודעת הממשלה – 74 נגד – 14 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 74 בעד, 14 מתנגדים, אחד נמנע. החלנו דין רציפות גם על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3). הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014, מי בעד דין רציפות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד הודעת הממשלה – 77 נגד – 13 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להלן התוצאה: 77 בעד, 13 נגד, אין נמנעים. החלנו דין רציפות גם על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120). חברי הכנסת, המליאה אישרה דין רציפות לגבי כל החוקים שהועלו להצבעה. כל חוק יחזור להמשך החקיקה לאותה ועדה שבה הוא חוקק עד כה. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. טוב, הודיע לי כרגע יושב-ראש ועדת הכנסת שיש איזו טעות דפוס. נשמט משהו בהודעה. מבקשים לתקן את זה בוועדה ותכף ימסרו את ההודעה למליאה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה–2015> [מס' מ/920; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 1551; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו נמשיך בסדר-היום כרגיל. סעיף מס' 10 בסדר-היום שלכם הוא הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי יציג את ההצעה. למיטב ידיעתי אין שם הסתייגויות או בקשות דיבור, כך שלאחר שנשמע את דבריו המלומדים של חבר הכנסת סלומינסקי נוכל להצביע. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת – וואו, איזה רעש – בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה–2015. חרף הקושי שהמסלול של תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל מעורר, הנתונים מראים כי מסלול זה מקל את העומס בבתי-המשפט, חוסך לצדדים המתדיינים תשלום כפול של אגרות ושכר טרחה של עורך-הדין ומקצר באופן משמעותי את הזמן הדרוש לאכיפת חוזים, התחייבויות וחיובים. לכן מוצע להגדיל את סכום התביעה על סכום קצוב – אני מדגיש, רק על סכום קצוב שידוע ואין עליו שום דיונים ובירורים – אשר ניתן לבקש לבצעה בהוצאה לפועל, מ-50,000 ל-75,000 שקלים. לפני הגשת בקשה לביצוע התביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, מתחייב התובע לשלוח לחייב התראה; שתהיה ידיעה, שהוא לא יופתע. ובהתראה צריך להיות כתוב שאם לא יסדיר את חובו לתובע בתוך 30 יום, התובע מתעתד להגיש בקשה לביצוע התביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. דבר ראשון – הודעה. המטרה של ההודעה – ליידע את הנתבע, שלא יהיה מופתע, ולאפשר לו, אם הוא רוצה, לנסות ולהסדיר את הסכסוך עם המבקש לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כדי למנוע מצב שבו הנתבע יֵדע על התביעה לראשונה רק כשהוא מוזמן. מוצע לקבוע כי המצאת ההתראה תהיה בדואר רשום עם אישור מסירה. סירב הנתבע לקבל את ההתראה – כלומר, אנחנו עושים את כל מה שאפשר כדי שההודעה תגיע לנתבע והוא ידע מזה. אם הוא סירב, מה שיקרה אז, שהערת פקיד הדואר או המוסר בדבר הסירוב תהווה ראיה לאמיתותה. עוד מוצע לקבוע כי אם המבקש ניסה להמציא לחייב את ההתראה בדואר רשום עם אישור מסירה, אך לא הצליח לעשות זאת, והוא מיוצג על-ידי עורך-דין, תתאפשר גם המצאה במסירה אישית על-ידי עורך-הדין, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 489 ו-490 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, אשר מאפשרות, בין השאר, המצאה באמצעות הדבקה על הדלת, בדומה לאופן המצאת כתב התביעה לנתבע בבית-המשפט. מה שאני רוצה רק עוד להדגיש, שתמיד למי שמופיע בהוצאה לפועל עומדת הזכות להגיד: הוא מסרב, הוא רוצה ללכת לבית-המשפט. כל הדרך הזו נועדה כדי להקל ולמנוע ממנו הוצאות מיותרות. ולכן אני פונה לחברי – אין הסתייגויות, אני פונה לחברי לאשר את זה. זה טוב גם לבתי-המשפט, שיחסוך מהם; גם לנתבע וגם לתובע ההצעה הזאת טובה. תודה לך, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה–2015. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות או בקשות דיבור. לכן אנחנו מצביעים על כל החוק כמקשה אחת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–4 – 65 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רשמתי לפני שגם חבר הכנסת אראל מרגלית בעד. בעד – 65, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. החוק אושר בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46) – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 62 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 62, אין מתנגדים, אין נמנעים. אישרנו כנדרש בשלוש קריאות את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה–2015. גם חבר הכנסת איתן כבל רצה להצביע בעד החוק, והפרוטוקול ידע זאת מעכשיו ועד עולם. <הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/926); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, מדובר ברפורמה משמעותית במדען הראשי. המדען הראשי במשרד הכלכלה אחראי במידה רבה לצמיחה הטכנולוגית של ישראל. 2014 הייתה שנת שיא בהיי-טק, ו-2015 גם התחילה מצוין. מקור גידול של הכנסות בלתי מתוכננות לקופת המדינה. אנחנו רוצים על-ידי זה שמהלכים שנעשו לפני 20 שנה ויותר – השוק עובד היום יותר מהר מהמדען הראשי, שאסור בחבלי הביורוקרטיה. אנו אמורים לפתור את הבעיות שלא ייפתרו מעצמן – ישראל מהמדינות המובילות בעולם בחדשנות, ואנחנו חייבים לחדש גם את המדען הראשי. בעבר היינו מקור השראה לעידוד וחדשנות, והיום אנחנו קצת לא רצים בעניין הזה. המבנה המוצע הגיע אחרי עבודה שמשווה את הנעשה בעולם. כל המדינות המקבילות לישראל הקימו רשויות חדשנות. הרפורמה שאנחנו מחוקקים היום תאפשר למדען הראשי גמישות, ואנחנו שומרים את המדען הראשי כפוף למשרד הכלכלה, ואת תקציביו – במסגרת תקציב המשרד. אדוני שר האוצר, אכן רפורמה חשובה מאוד, ואני רוצה לברך אותך על זה. כולם מדברים כל הזמן על ארגזי כלים. היום אנחנו נותנים למדען הראשי עוד כלים. בעבר הוא הסתמך בעיקר על מענקים, ועם העברת החוק הוא יוכל ליישם מסלולים חדשים של תמיכות. העובדים – שמרנו עליהם בהסכמי פרישה נדיבים. מי שירצה להישאר במשרד, נמצא לו תפקיד; מי שיעבור וירצה לחזור, גם יוכל. הפעלה נכונה של מגוון כלי הסיוע צפויה להגביר את קצב הצמיחה והחדשנות בתעשייה, להגדיל את שיעור המועסקים בתחום החדשנות ואת פריון העבודה בענפי התעשייה המסורתית. חוק נפלא. אבקש מכולם, אופוזיציה, קואליציה, להצביע בעד. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן השר. אני מודיע שאני סוגר את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות. מוותר. חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא. חבר הכנסת – נמצא, נמצא. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע רגע, אתם נותנים לי פה פודיום בגובה של אני לא יודע מה. צריך להתאים את זה לגובה של האנשים. <היו"ר יואל חסון:> עצרתי, עצרתי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, חוק מונח על השולחן כדי לשנות את המדען הראשי – שר האוצר, אני מציע שתקשיב. המדען הראשי הוא הגוף האפקטיבי ביותר במדינת ישראל ב-30 שנה האחרונות, שהצליח להביא לשותפות – מה שנקרא באנגלית public-private partnership. כלומר, שוק ההיי-טק הישראלי, חברי חברי הכנסת וחברי השרים, מחזיק את המשכורות שלכם, כי הוא 70% מהתל"ג של מדינת ישראל, והוקם ב-20 השנה האחרונות; הוקם בזכות תוכניות ממשלתיות שעבדו בצורה נכונה והשתפרו לאורך השנים: 1. זו תוכנית ממשלתית כוללת של מתן מענק למחקר ופיתוח; 2. בתקופה של יצחק רבין, הקמת החממות הטכנולוגיות ברחבי מדינת ישראל, כשעלו לפה מיליון איש; 3. תוכניות מיוחדות לדרום, לצפון, לנגב, לגליל, שמאפשרות השקעות בסטרט-אפים במקומות אחרים. עכשיו רוצים לקחת את המדען הראשי, שזה הדבר היחיד במדינת ישראל שנעשה נכון, ברמה הציבורית, עם תקלות כאלה ואחרות, ולהעביר אותו להיות רשות, מין סוג של הפרטה. עכשיו, כמו רשות השידור, אתם יודעים איך אתם מתחילים את התהליך, אתם לא יודעים איך אתם גומרים את התהליך. עכשיו, כמה דברים שאנחנו מתנגדים להם נחרצות: 1. המדען הראשי לא יכול להשקיע כגורם פרטי למטרות רווח מול משקיעים פרטיים ולהתחרות בהם – הוא צריך לעודד אותם, ולא להתחרות בהם; 2. במדינת ישראל היום רוצים לשנות – זו בעצם הכוונה פה, של האוצר – רוצים לשנות את התקצוב הזעום שנותנים למדען הראשי, ורוצים לגייס אג"חים ציבוריות כדי לממן את הכספים של המדען הראשי, ולהגיד שזה מלווה הטכנולוגיה ובמקומו לא צריך תקציב. זה יהיה בתוך שנתיים. עכשיו אני אומר לכם: החוק של המדען הראשי, הקמת מינהלת, כמו שהוא היום – ואני הבן-אדם הראשון שהוא בעד רווח, והוא בעד השקעות, והוא בעד טכנולוגיה. אבל מדינת ישראל עשתה דבר טוב ברמת הבנייה של גוף ממשלתי שיודע לתמוך ולהסתכל על מחקר ופיתוח, ולא על רווח, ובזכותו יש היום השקעות ב-seed, בחברות שמתחילות מאפס, בחברות שמתחילות ברמה הבינונית ובחברות גדולות שרוצות מחקר ופיתוח. מי שהיום נותן את ידו לשינוי המתווה של המדען הראשי, כשכל המדענים הראשיים הקודמים מתנגדים לזה, עושה מעשה שהוא יצטער עליו. ואנחנו נעמוד פה מנגד, אף שאנחנו בעד רווח, ואף שאנחנו בעד הטכנולוגיה, ואף שאנחנו בעד השקעות, ונגיד לכם: עד כאן; מחשבה לפני מעשה. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, תודה רבה לך, חבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת אייכלר, הדובר הבא – לא נמצא. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא. חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא. חבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת מרב מיכאלי – חברת הכנסת מרב מיכאלי מוותרת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. חבר הכנסת דניאל עטר – חבר הכנסת עטר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תן לי שלוש דקות להחליט. <היו"ר יואל חסון:> אין לך. <קריאה:> יורד. <היו"ר יואל חסון:> יורד. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מנו, רציתי לדבר אחריך ולא נתנו לי את הזכות הזאת. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להתחיל מכך שהיום בסיעה היה לנו דיון נוקב בנושא הזה. אני גאה בכך שאני משתייך לסיעה שלוקחת מאוד ברצינות כל הצעת חוק, ומתקיים על כך דיון. והיו חילוקי דעות, וחילוקי הדעות האלו השתקפו גם כאן. ושוב הפעם אני רוצה להגיד לכם שזו תעודת כבוד לסיעת המחנה הציוני, שהיא יודעת להתעלות מעל הפוליטיקה הקטנה ולהתייחס לדברים לגופם. אז אני רוצה לתמוך בהצעת החוק הזאת. זה נכון לעשות את זה. המדען הראשי הוא אכן אחד המוסדות הציבוריים המשמעותיים ביותר שקמו למדינת ישראל, אבל ככל מוסד, הוא צריך להתחדש. עברו שנים רבות מאז שנות ה-90 המוקדמות, כאשר המדען הראשי השכיל להקים מתוכו תוכניות חדשניות, ומאז הוא עבר סטגנציה, כאשר בכל העולם אכן העתיקו את המודל הישראלי, אבל במקצה שיפורים שנמשך עד היום. אני מכיר היטב את מוסד המדען הראשי. הייתה לי הזכות, במהלך 30 השנים האחרונות, לייעץ לכל אחד מהמדענים הראשיים, ואני רוצה להגיד לכם, באחריות, שהמתווה שמוצג כאן, הרשות הזאת, זה המעשה הנכון, שאכן יוכל לקדם את ההיי-טק במדינת ישראל לשנים קדימה. אלא מה? יש לי סייגים לגבי הרכב הגופים המוצעים במתווה הזה. הראשון – המועצה של הרשות הזאת. הדבר השני – ועדת האיתור וועדת המחקר. בכל אחד מהגופים האלה, ההרכב, לטעמי, לא מאוזן. ואני, כשהדברים יגיעו לוועדת הכספים, אני מקווה, או לכל ועדה אחרת, אהיה שם כדי להציע הרכב אלטרנטיבי, שיוכל לעשות את המלאכה. אני מברך את האוצר ואת משרד הכלכלה על כך שהם מביאים היום לכנסת ישראל את הצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת טרכטנברג. חבר הכנסת חיים ילין – לא נמצא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת. חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת. חבר הכנסת באסל גאטֵס. <קריאה:> גטָאס. <היו"ר יואל חסון:> גטָאס, סליחה – מוותר. חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין – לא נמצא. חברת הכנסת קארין אלהרר – לא נמצאת. חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא. חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נמצא גם נמצא. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. אתה תהיה אחרון הדוברים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, רשמים פרלמנטריים, חברותי וחברי חברי הכנסת – איפה השר, כדי שאגיד גם לו שלום? <השר אופיר אקוניס:> כאן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אה, אדוני השר, ברשותכם, האמת היא, בוויכוח שמתקיים בסיעת המחנה הציוני בין חבר הכנסת טרכטנברג לבין חבר הכנסת אראל מרגלית – שני אראלים – האמת היא שבנקודה הזאת שכנע אותי חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. אני חושב שבדיון הזה ראוי ללכת לנסות לפתוח ולעשות – מה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הפתעת אותנו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני שמח, אני אוהב להפתיע. אתה יודע, אני כל הזמן אומר, אראל, אני אומר שלהפתיע זה דבר חשוב. כאילו, למה אתה לוקח את זה אישית, כאילו המדען הראשי על הגב שלך? בסדר, שמעתי אותך, וזה בסדר גמור, ומותר לך, וזה סבבה, אבל אין לנו – לא צריך לקחת אישית. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, ברגע שבסיעה, גברתי יושבת-ראש הסיעה, ניתן חופש הצבעה, אני מקווה שכל החלטה שלנו היא לא אישית, זה לא מתחלק עכשיו בין אראל על – – – <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, נכון, אז גמרנו, מה – – <קריאה:> זה לא אישי, זה פרלמנטרי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – למה צריך לקחת – מה זה, "קוזה נוסטרה"? הכול אישי? למה מה קרה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> חיכינו לנאום שלך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אני מנסה. באמת. כאילו, אני מנסה לשים את הדברים כמו שהם. פתאום אני מרגיש כאילו זה הכול – מה קרה? לא לעניין. חבר הכנסת טרכטנברג. אני חושב שגם דברים שעובדים הרבה זמן, וטוב, אם יש דרך לשפר אותם ולעשות אותם טובים יותר, נכונים יותר, אין שום סיבה – אם הייתי יכול לשפר את עצמי, אפילו שאני טוב, הייתי עושה זאת. אני משתדל לעשות את זה – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת נחמן שי, אני אומר את זה – אילו יכולתי, הייתי עושה זאת באהבה ובשמחה, אבל מה לעשות שאינני מסוגל? ולכן, בעניין הזה, אני חושב שאם נוכל לעזור ולסייע בהעברת החוק, זה יהיה דבר נכון. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת כבל. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק – אה, בבקשה, אדוני סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאות:> אמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מזכה אתכם. מזכה הרבים. אדוני היושב-ראש, כבוד שר האוצר, בעשורים האחרונים הפכה ישראל למשק מוביל בחדשנות טכנולוגית ובמחקר ופיתוח תעשייתיים, והמדען הראשי במשרד הכלכלה הוא הגוף הממשלתי האחראי למתן סיוע למחקר ופיתוח תעשייתיים, והאחראי במידה רבה להצלחת התעשייה בישראל. יושב-ראש הקואליציה, צחי, יש? עם זאת, בשנים האחרונות מתחדדת ההכרה בחסמים ובאתגרים העומדים בפני התעשייה בכלל ותעשיית ההיי-טק בפרט. כדי להתמודד עם חסמים אלה ולהביא את התעשייה למיצוי מלוא הפוטנציאל – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זנדברג, חבר הכנסת גל, אני מבקש לא להיות עם הגב. חברי הכנסת. חברת הכנסת שפיר, זנדברג. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – נדרש להתאים את הפעילות הממשלתית בתחום זה לאתגרים החדשים, וזאת על אף ההישגים יוצאי הדופן לטובה של המדען הראשי בעשורים האחרונים, כפי שאמרת, חבר הכנסת אראל מרגלית. אתה צודק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> באים אלינו מכל העולם לראות את המדען הראשי. מכל העולם. ראש ממשלת שבדיה בא לכאן כדי ללמוד מה זה המדען הראשי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ושמעתי גם את נאומו של פרופסור טרכטנברג – מאוד התרגשתי מהענייניות והמקצועיות. שינוי זה, רבותי, מתבקש במיוחד לאור העובדה שלאחר 20 שנה שבהן המשימה העיקרית של המדען הראשי הייתה יצירה וצמיחה של התעשייה, המשימות העתידיות מגוונות יותר ודורשות כלים מגוונים יותר מאלה הקיימים היום. משימות אלה כוללות שמירה על התחרותיות של תעשיית ההיי-טק עתירת הידע, בד בבד עם חיבור חלקים נרחבים יותר במשק אל מנוע צמיחה זה – אדוני יושב-ראש הקואליציה – איפה הוא? <היו"ר יואל חסון:> אנחנו רוצים ללמוד עוד, אדוני סגן שר האוצר. תסביר לנו עוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – תוך ניצול היכולות שהתפתחו בישראל להגדלת הפריון והתעסוקה בכלל ובמשק בפרט. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתם גורמים למדען הראשי – – – כי אתם נותנים לו להתחרות בקרנות הקיימות. מה זה? תסתכל על מה שכתוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת אראל מרגלית, כל אלה צריכים להתרחש תוך התמודדות עם ההאטה בתעשייה בשנים האחרונות ואל מול תחרות עולמית הולכת וגוברת מצד מדינות רבות, מפותחות ומתפתחות כאחת, שבחרו בחדשנות כאסטרטגיית הצמיחה שלהן. אדוני היושב-ראש, נוכח גודל המשימה וחשיבותה המשקית נדרש שיפור משמעותי ביכולת הממשלה לספק פתרונות לכשלי השוק הקיימים בחדשנות הטכנולוגית ובתעשייה. בהתאם לכך מוצע להקים את הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית, שתהיה הגוף האמון על יישום המדיניות הממשלתית בתחום האמור, ובכלל זה תמיכה, עידוד וקידום החדשנות הטכנולוגית בתעשייה, ותוכל לתת מענה מיטבי לאתגרים ולהזדמנויות האמורות לעיל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שרון גל אומר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כיום מפעיל המדען הראשי מסלולים למתן סיוע מכוח החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה. מישהו ראה את יושב-ראש הקואליציה? <היו"ר יואל חסון:> אדוני סגן שר האוצר, לדעתי יש לך עמוד נוסף שאתה יכול לקרוא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה קורה, צחי? זהו? אדוני היושב-ראש, ברשותך – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אני אקפוץ לסוף הנאום. על-פי המוצע, הקמת הרשות תתבסס על לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה ועל מרכז התעשייה הישראלית למחקר ופיתוח. כפי שאמרנו – ארגז כלים משופר וחופש פעולה מאוזן לבצע את משימותיו. הפעלה נכונה של מגוון כלי הסיוע צפויה להגביר את קצב צמיחת החדשנות בתעשייה ולהגדיל את שיעור המועסקים בתחומי החדשנות ואת הפריון בענפי התעשייה המסורתית, בעזרת השם. תודה רבה. נא להצביע בעד. אני אספיק להגיע למקום? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן שר האוצר. יושב-ראש הקואליציה, זה שמי? אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. הצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 14 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> בעד – 43, נגד – 14. אני קובע שההצעה עוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו חוזרים לסעיף של הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה מיוחדת, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. חבר הכנסת ביטן, אתה צריך לעלות להציג את הוועדה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> זה כולל הצבעה, אוקיי? אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת מיום כ"ו בתמוז התשע"ה, 13 ביולי 2015. שם הוועדה – הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור. סמכויות הוועדה – יישום הנגשת המידע הממשלתי ברוח חופש המידע; בחינת סוגי המידע העומדים לרשות הציבור או לעיונו; גיבוש עקרונות של שקיפות ודיווחיות של גופי הממשל; יישום סעיף 10 להחלטת הממשלה 2097 מיום 10 באוקטובר 2016 בדבר שימוש במידע ממשלתי, עיבודו מחדש ופיתוחו לטובת הציבור. הוועדה לא תעסוק בחקיקה ראשית ובחקיקת משנה שבסמכות ועדת המדע והטכנולוגיה או בסמכות ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובפרט בעניין חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, או חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, ואין בה כדי לגרוע מסמכויות ועדות אלה בענייני חקיקה ראשית וחקיקת משנה. הוועדה לא תעסוק בפרויקטים המצויים מזה זמן בסמכותה של ועדת המדע והטכנולוגיה, כגון "ישראל דיגיטלית", מרכב"ה ורשות התקשוב הממשלתית, לרבות ממשל זמין והיחידה לשיפור השירות הממשלתי לציבור. כל מחלוקת בין יושב-ראש הוועדה המיוחדת לבין יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה או יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין סמכויות הוועדה המיוחדת, באופן כללי או לעניין מסוים, תובא להכרעת יושב-ראש הכנסת. הרכב הוועדה – הוועדה תהיה בת 11 חברים, כדלקמן: הליכוד – שני נציגים, עדיין לא נתנו את השמות; המחנה הציוני – נציגה אחת, חברת הכנסת סתיו שפיר; הרשימה המשותפת – נציג אחד, חבר הכנסת יוסף ג'בארין; כולנו – נציג אחד, חבר הכנסת רועי פולקמן; יש עתיד – נציג אחד, חבר הכנסת שי פירון; הבית היהודי – נציג אחד, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; ש"ס – נציג אחד, חבר הכנסת יואב בן צור; ישראל ביתנו – נציג אחד, חבר הכנסת רוברט אילטוב; יהדות התורה – נציג אחד, חבר הכנסת אורי מקלב; מרצ – נציג אחד, עדיין לא נתנו את השם. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. אנחנו עוברים להצבעה לאישור הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד הצעת ועדת הכנסת – 46 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> בעד – 46, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת אישרה את הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> לא הצבעתי. <היו"ר יואל חסון:> לא נורא, נסתדר עם ההצבעה שלך בפעם הבאה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> הייתי בעד. <היו"ר יואל חסון:> היית בעד. אני רושם שחבר הכנסת גפני היה בעד. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> תרשום שגם אני הייתי בעד. <היו"ר יואל חסון:> גם חבר הכנסת ביטן היה בעד, וגם חבר הכנסת ילין היה בעד. <הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/931); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אדוני היושב-ראש, דיברתי עם מזכירת הכנסת לגבי החוק הקודם, ואני מבקש להעביר אותו לוועדת הכלכלה – החוק הקודם, המדען הראשי. אני מודיע שהחוק הקודם לגבי החדשנות והמדען הראשי עובר לוועדת הכלכלה. <היו"ר יואל חסון:> רגע, אנחנו רוצים לוודא שיש לגבי זה הסכמה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איפה איתן? <היו"ר יואל חסון:> לא איתן. חברת הכנסת מיכאלי, מרכזת האופוזיציה, יש הסכמה שהחוק של המדען הראשי יועבר לוועדת הכלכלה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כלכלה, כלכלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> יש הסכמה, תודה רבה. זה יועבר לוועדת הכלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש הסכמה. תודה רבה. איתן, תודה רבה, תודה שהסכמת. <היו"ר יואל חסון:> אני מודיע שחוק המדען הראשי יועבר לדיון בוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> רגע, אדוני סגן שר האוצר, תן לי להקריא את החוק במדויק: הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015, תועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. בבקשה, סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית – עוד רפורמה של השר כחלון – מ/391, לקריאה ראשונה. כבוד היושב-ראש, במסגרת המאמצים להפחתת מחירי הדיור אנו פועלים בחודשים האחרונים להגדלת היצע יחידות הדיור. מאמצים אלה מתרכזים בהסרת חסמים לבנייה חדשה לצורך הרחבת ההיצע בשילוב תוכניות שנועדו להביא לייצור של דירות זולות יותר ממחירי השוק עבור הזוגות הצעירים חסרי הדיור. זאת, באמצעות מתן הנחות במכירת קרקעות המדינה ומענקים וסבסוד נוסף לצורך רכישת דירות בפריפריה. הקמת הרשות להתחדשות עירונית היא צעד נוסף, בעל חשיבות עליונה, במאמץ זה. מרכזי הערים הוותיקים הם המקור העתידי ליחידות דיור חדשות. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מזוז, לא בטלפון במליאה, בבקשה. זה לא מקובל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איתן, אתה מפריע לי. מרכזי הערים הוותיקים – ערים ותיקות; עיר אחת – ערים ותיקות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם היית לומד לימודי ליבה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה דווקא דקדוק. – – – הם המקור העתידי ליחידות דיור חדשות. בעולם כולו, לאור מגמת התרכזות האוכלוסייה במרכזים העירוניים יש מאמצים ציבוריים להגביר את הציפוף ולחדש את המרקם העירוני. במדינת ישראל יש חשיבות לקידום תחום זה פי כמה נוכח השטחים המועטים לפיתוח והגידול באוכלוסייה. אדוני היושב-ראש, במשך העשור האחרון הגבירה ממשלת ישראל את המאמצים בתחום ההתחדשות העירונית, אך עם זאת, במבחן התוצאה יש פער גדול בין כמות הפרויקטים המבוצעים בפועל לרמה הנדרשת של ההתחדשות העירונית, בין היתר נוכח הפיזור הרחב של תחומי האחריות והסמכות לקידום הנושא בין משרדי הממשלה השונים. הקמת הרשות להתחדשות עירונית תחת שר הבינוי, בשילוב העברת רמ"י – רשות מקרקעי ישראל, ומינהל התכנון לאוצר, היא צעד שיסייע בריכוז האחריות והסמכות לקידום הנושא תחת גג אחד. הקמת הרשות מבטאת את החשיבות הגדולה שרואה ממשלת ישראל בתחום ההתחדשות העירונית ואת ההחלטה החד-משמעית לקדם את הנושא כתחום פעולה בפני עצמו. הקמת הרשות היא גם צעד אסטרטגי, מכיוון שהיא צופה פני עתיד ובבסיסה הניסיון ליצור פתרונות דיור במסגרת המרחב הבנוי. בכך מסייעת ההתחדשות העירונית גם בשימור של השטחים הפתוחים, עובדה המקבלת משנה חשיבות במקום שבו משאב הקרקע מוגבל. יותר מכול, הקמת רשות התחדשות עירונית היא צעד חברתי ממדרגה ראשונה. היא תביא לקידום תוכניות להתחדשות עירונית בשכונות ותיקות ובכך תביא לשיפור של תנאי המגורים ושל המרחבים הציבוריים עבור אוכלוסיות אלה. לא בכדי המחלקה החשובה שתתווסף לרשות שתוקם תעסוק בקשרים עם הדיירים. נוסף על כך, קידום תוכניות להתחדשות עירונית בשכונות הוותיקות ייטיב עם האוכלוסיות בשכונות אלה באמצעות הגדלת ערך הנכסים שלהן. מכאן גם המשמעות של תוכניות אלה בצמצום פערים חברתיים. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכנסת כדי שתקים ועדה מיוחדת שתדון בהצעת החוק ותכין אותה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן השר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ועדת הכנסת – למה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לוועדת הכנסת, שתחליט על הקמת ועדה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן שר האוצר. אני קובע עכשיו שהרשימה נסגרה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת טרכטנברג. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך על ההצעה, אבל אני רוצה לשים את זה בהקשר יותר רחב. קרקע היא המשאב שהוא הכי במחסור במדינת ישראל, כשאני מסתכל על מה שיש לנו ומה שאין לנו. אבל שנים רבות אנחנו חטאנו בשני חטאים קשים מאוד בהקשר הזה של השימוש בקרקע. התופעה הראשונה היא תופעת הפרבור. אנחנו בנינו שכונות בערים, ביישובים, של צמודי קרקע, ובזה הלכנו וצמצמנו את השטחים שעומדים לרשותנו – קרקע ירוקה ואחרת. החטא השני הוא שלא השכלנו לפתח מערכת של תחבורת המונים ציבורית הולמת, שתוכל להביא את אותן אוכלוסיות למרכזי התעסוקה. כתוצאה מזה כיסינו חלק ניכר – – – <היו"ר יואל חסון:> סגן שר האוצר, בלי טלפון במליאה, בבקשה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> כתוצאה מכך כיסינו חלק ניכר ממדינת ישראל באספלט ובבתים צמודי קרקע. הקמת הרשות הזאת, מה שהיא צריכה לעשות זה לא רק לחדש, תרתי משמע, את מרכזי הערים, אלא לדאוג לכך שהערים המרכזיות יחזרו להיות מגנט לאוכלוסייה ושהאוכלוסייה לא תמשיך ותתפרס על פני שטחים נרחבים מעבר אליהם. צריך להזכיר שמרכזים אורבניים, מטרופוליניים, הם מרכזים של תרבות, של עשייה, של תעסוקה, של חדשנות, של השכלה, של מדע – זה כך בכל העולם – ובפרט מרכזי הערים צריכים להיות באמת הלב הפועם של אותן מטרופולינים. על כן, אמרתי, אני תומך בהצעה הזאת, אבל אני רוצה להזכיר שבערים גרות גם שכבות חלשות, ובתוך תהליך ההתחדשות הזה, שהוא כל כך מבורך, צריך לדאוג גם להן, ולא לגרום לכך שהמרכזים יתפתחו על-ידי קניונים ורבי-קומות של יוקרה ונדיר מהם את השכבות החלשות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת טרכטנברג. הדובר הבא, חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גם אני מברך על הצעת החוק הזאת, הצעת חוק שקובעת את הקמתה של הרשות להתחדשות עירונית. הרבה פעמים בתחום הדיור אנחנו נוטים לדבר רק על הצד של הבעלות או של השכירות, אבל אנחנו שוכחים שבתוך שוק הבעלות יש עולם שלם של התחדשות עירונית. זה דבר אחד לקחת קרקע חדשה ולהקים שם בניין, אבל כאשר מדובר על פרויקטים של פינוי-בינוי, על תמ"א 38, לפעמים האתגר, גם מבחינת התכנון וגם מבחינת הביורוקרטיה וגם מבחינת הביצוע, הוא הרבה יותר מורכב. אני מברך את שר האוצר כחלון על המהלך הזה. אני חושב שטוב תעשה הממשלה אם במקביל לספינת הדגל שאתם מובילים, שר האוצר, עם מחיר למשתכן, התוכניות בדיור הציבורי והטיפול בשוק השכירות – גם לתת את דעתכם ולתת פתרונות נקודתיים לשכונות הוותיקות. צריך לזכור שמדינת ישראל היא מדינה קטנה בסופו של דבר, בוודאי ביחס למדינות אחרות בעולם, ומשאב הקרקע בה הוא מאוד מאוד מוגבל. לכן, לא יכול להיות פתרון בר-קיימא בדיור אם אנחנו לא נדע לנצל עד תום את השטחים שיש לנו. היום, אדוני היושב-ראש, אתה נכנס לערים הוותיקות, לשכונות הוותיקות, אתה רואה את שיכוני הרכבת האלה ואתה אומר לעצמך: למה כל הטוב הזה וכל ההטבות האלה שתרעיף הממשלה על הפרויקטים החדשים לא יכלו להגיע גם לשכונות הוותיקות? אין שום סיבה שזה לא יהיה כך. ולכן, גם מטעמים של פתרון מהיר יותר לבעיית הדיור וגם מתוך היבט של מתן צדק חברתי אמיתי, של מתן הזדמנות שווה גם לאנשים ולאזרחים ותושבים שחיים במקומות שהם לא מהמשופעים, אני חושב שנכון יהיה לתמוך בהצעת החוק הזאת, ואני מברך עליה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה להצטרף לחברי חברי הכנסת טרכטנברג ושמולי ולברך על הרעיון ועל ההכרה בהתחדשות העירונית כמפתח לפתרון משבר הדיור. עד היום – תיאר את זה חבר הכנסת טרכטנברג, את הפרבור, את ההתבססות על הרכב הפרטי ואת המחשבה שאם נבנה עוד וילות או בתים צמודי קרקע או שכונות מסוגרות על שטחים פתוחים, כך ייפתר משבר הדיור. ויש לנו כבר שנים של ניסיון כדי להראות שלא היא, אלא חיזוק מרכזי הערים, התבססות על תחבורה ציבורית, על עירוב שימושים, על הליכה ברגל, על אוכלוסייה הטרוגנית ומגוונת, על פתיחה של כמה שיותר אפשרויות ואיכות חיים עבור הקהילה, הם פתרון הרבה יותר מוצלח למשבר הדיור. אני מברכת על ההכרה שהרעיון הזה של התחדשות בתוך מרכזי הערים הוא חלק מרכזי וחשוב מהעניין, ושבלעדיו לא יוכל להיפתר משבר הדיור. אבל אני רוצה להסב את תשומת לבכם, חברות וחברים, לכך שעד היום הנושא הזה של ההתחדשות העירונית התחיל להתקדם במשרדי הממשלה והתקדם כמעט אך ורק בדרך אחת, והיא קידום פרויקטים של פינוי-בינוי, שיש בהם רציונל טוב, כי זה ציפוף עירוני בתוך הרקמה הקיימת, אבל הניסיון מלמד אותנו שיש בהם גם המון המון פוטנציאל בעייתי ביותר. מדובר בדחיקה של פתרונות דיור של אוכלוסייה קיימת, הרבה פעמים מהמעמדות הנמוכים והבינוניים, והחלפתה באוכלוסייה עשירה יותר, שרק היא יכולה להרשות לעצמה את הפרויקטים של פינוי-בינוי, שנבנים לגובה, והמגורים בהם יקרים ביותר. המשך ההתבססות של פרויקטים של פינוי-בינוי על הרכב הפרטי, עם סלילת כבישים ומקומות חניה, במקום מעבר להתבססות הרבה יותר משמעותית על תחבורה ציבורית, והיעדר מחשבה על קריטריונים חברתיים, על הלכידות של הקהילה, על עירוב פתרונות ותמהיל מגורים שיאפשר לאוכלוסיות מכל מיני סוגים להרשות לעצמן לגור בפרויקטים האלה, הפכו בעצם את הפינוי-בינוי מהתחדשות עירונית חיונית ומוצדקת לפשוט עסקת קומבינציה של מכירת כמה שיותר דירות ביוקר ושלשול הרווחים לכיסיו של היזם. את זה אנחנו רואים יותר מדי פעמים. אני רוצה כאן להתריע ולומר שחברי לסיעת מרצ ואני – אנחנו נתמוך בהקמת הרשות להתחדשות עירונית בקריאה הראשונה. אנחנו מתכוונים להכניס הרבה מהעקרונות של התחדשות עירונית אמיתית וטובה וצודקת לקראת הקריאה השנייה והשלישית, ולוודא שאכן מדובר בהתחדשות עירונית לטובת האזרחים ולא לעסקת קומבינציה כלכלית לטובת היזמים. בכפוף להסתייגויות האלה אנחנו נמשיך ונקבע את עמדתנו בהמשך, אבל נכון לעכשיו אנחנו מברכים ותומכים, כי הרעיון הוא טוב וחיובי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא. חבר הכנסת דניאל עטר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר יואל חסון:> מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר. סליחה, לפני כן – חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מתי אני? <היו"ר יואל חסון:> כרגיל – אחרון. אחרון חביב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, כנראה אנחנו בפתחה של התגשמות חלום. שר האוצר, מר משה כחלון, יש לי שתי שאלות אליך; שתי שאלות, אני לא ארחיב: כשאני רואה רשות ממשלתית להתחדשות עירונית – אתה באמת מתכוון לזה, כבוד השר? בארץ יש כמה ערים ערביות. מה לעשות, יש גם ערים ערביות. בדרך כלל, כשאני יוצא מעירי – כפר-קאסם, שהוא גם עיר – אתה יודע מה הבן שלי אומר לי? איך שאני עוזב את הצומת הוא אומר לי: נכנסנו לאזור של יהודים. מייד הוא מגלה את זה – רואה ירק, רואה ניקיון, רואה סדר, רואה דברים שהוא לא רגיל לראות ביישוב. אני שואל אותך, מכובדי השר: כשאתה אומר רשות ממשלתית להתחדשות עירונית – ואנחנו מברכים על כך – ברצוני לדעת, האם אתה מתכוון גם לכל ערי מדינת ישראל, כולל הציבור הערבי? כי אני חולם על היום שבו אני הולך ברחוב – התחדשות עירונית, שיהיה לי רחוב של 6 מטר שאני יכול לנסוע בו, סדר, בניינים מסודרים, פרויקטים, יזמים, ביצוע פרויקטים. אתה אומר: האצת הביצוע. אני מבקש לשמוע ממך התייחסות ברורה לגבי הצעת החוק הזאת, כי אתה אמור לבצע את זה הלכה למעשה. נקשיב – איזה פרויקטים יזמיים משרד האוצר מתכוון להציע לציבור הערבי. כשאומרים התחדשות, היישוב הערבי חולם על התחדשות, חולם על סדר, חולם שיאיצו, שיבואו יזמים, יעשו לו את זה. והאם כשאנחנו אומרים – מתכוונים לכך? ותקציבית, איך זה יעבוד? הרי חוק כזה, שאני מתאר לעצמי שיהיה בוועדת רפורמות, בוועדה שתקדם אותו, איך זה אמור לבוא לידי ביטוי מבחינה תקציבית? ואיך זה יחולק? ואיך אתה הולך לבצע אותו, אדוני השר? אני לא מתנגד לחוק. אני, כמו חברתי תמר זנדברג, שהזכירה – אנחנו מברכים על זה, אבל רוצים שזה לא יהיה רק באזורים ספציפיים, אלא תהיה התחדשות לכל ערי מדינת ישראל. כוונות זה דבר טוב, אבל נבחן אותך גם במעשים. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לא רואה פה שר. <קריאה:> הנה הוא, שם. <צחי הנגבי (הליכוד):> יושב שר האוצר. <קריאה:> שר האוצר – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שר האוצר. <קריאה:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני שר האוצר, לא ראיתי אותך. <היו"ר יואל חסון:> שר האוצר מתרגל – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> והשר נפתלי בנט. <היו"ר יואל חסון:> – – ישיבה באופוזיציה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אוקיי, לא ראינו אתכם. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <היו"ר יואל חסון:> מה? <שר האוצר משה כחלון:> – – – <קריאה:> בהפתעה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כן, כן. אז אני – – <קריאות:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – מתחילה מההתחלה. <היו"ר יואל חסון:> אלה המושבים של הלשעברים, אתה יודע. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אנחנו לא רוצים, אדוני השר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז אני מתחילה מההתחלה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו שומעים בימים האחרונים על פרשה שבה נער כבן 16 מצא את מותו לפני כעשר שנים בתאונת דרכים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הוא נהרג. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הוא נהרג. צודקת. אני מקבלת. הוא נהרג לפני כעשר שנים בתאונת דרכים. הוריו, שכנראה היו שרויים ביגון ובצער רב, לא נתנו כנראה את הדעת לעובדה ששלושה שבועות בלבד לאחר מותו של בנם, לאחר שבנם נהרג, התיק נסגר בפרקליטות. אבל לאחרונה, ודווקא כתוצאה מכל הפרשיות שעולות בפרקליטות ומהעובדה שהם חיברו אחת ועוד אחת לגבי התקופה שבה נסגר התיק, הם החליטו לפנות שוב ולבחון במה דברים אמורים. אני – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מזוז וכל היועצים החשובים שיושבים – אתם עושים רעש. פשוט שומעים עד לכאן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – ומה שאנחנו שמענו בימים האחרונים אלה דברים חמורים מאוד מאוד. עדת ראייה, שהייתה עדה מאוד חשובה, שבגינה, בין היתר, נסגר התיק, מספרת היום – וראינו וצפינו בה בטלוויזיה, אצל איילה חסון – מספרת היום שעדותה הפוכה לחלוטין. היא ראתה את הנהגת נוסעת באור אדום, היא ראתה את הנער נוסע באור ירוק. הפוך בדיוק, לכאורה, מעדותה שלה. אנחנו פתאום רואים שתיק נסגר, לכאורה תיק של גרם מוות ברשלנות, ואם עדותה של עדת הראייה היא נכונה אזי מדובר בכלל בתיק הריגה ולא בתיק של גרם מוות ברשלנות. באה הפרקליטות ואומרת: סגרנו את התיק. סגרנו את התיק על סמך הראיות. יכול להיות שבאותה העת הדברים היו נכונים. אבל עכשיו, משאנחנו רואים ומשמוכח שהעדות העיקרית שבגינה נסגר התיק היא עדות שכנראה הייתה עדות הפוכה לחלוטין ממה שאומרת עדת הראייה, וגם זה צריך בדיקה; ומשאנחנו רואים שזה כנראה תיק הריגה וכנראה אין התיישנות, מן הראוי שהפרקליטות תפתח את התיק ותבחן אותו מחדש, ותיתן למשפחת בק את יומה כדי לבחון איך וכיצד – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – נהרג בנה. ומן הראוי גם שתוקם ועדת חקירה שתבחן כיצד נסגר התיק. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת סויד. הדובר הבא, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת נחמן שי? <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> ואחרון הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל. <קריאה:> – – – נוכח. <היו"ר יואל חסון:> אבל נוכח. קטן אבל נוכח. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – מאוד לקואליציה. <היו"ר יואל חסון:> זה קטן ואיכותי. זה מרוכז במיוחד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עליו נאמר – – <משה גפני (יהדות התורה):> הוא לא כל כך קטן – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – זה הקטן גדול יהיה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מי זה היה לפני, שאני צריך להרים את הדוכן? <היו"ר יואל חסון:> קטן בממד הפיזי הכוונה, כמובן. <קריאה:> איפה מיקי זוהר? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמים פרלמנטריים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אפרופו העניין של גודל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה אחת ולתמיד גם אותך לתקן. תזכור תמיד, ואני אחזור על זה הרבה פעמים: טרפנטין מוכרים בחביות, בושם בבקבוקונים. אז תשנן את זה. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אפרופו – – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אפרופו, כל אחד, זה, אני – המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם, אדוני סגן השר יצחק כהן. <היו"ר יואל חסון:> אז חבר הכנסת בושם, המשך את דבריך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוקיי, ברשותכם, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק רשות ממשלתית להתחדשות עירונית – אני תומך בהצעת החוק הזו, קודם כול, כדי שנעשה סדר. אם זה סוף-סוף יוביל לכך שתהיה התחדשות עירונית מסודרת – דיינו. כי הממשלה הזו – אדוני שר התיירות יריב לוין, כדאי שתדע, כי אתה עוסק בתיירים ויש משבר. מקימים ועדות ומקימים רשויות. חושבים שאם מקימים ועדה ויש רשות הבעיה תיפתר, הכול יהיה בסדר. כמו בעיית הדיור. היום, דרך אגב, הצבענו, העברנו לידידי וחברי השר משה כחלון את כל הסמכויות במשרד הפנים. מה יקרה עכשיו? איך שאחרון הסעיפים עובר לסמכותו של שר האוצר אתה תראה כמה דירות ייבנו. הרי עד לרגע זה, כל מה שעיכב את בניית הדירות בישראל זה הוועדות. מהרגע שהוועדות מתרכזות ביד אחת, היתרון אחד: העיכוב יהיה במקום אחד. זאת אומרת, כבר לא צריך לחפש את העיכוב בכמה משרדים, אנחנו נמצא את העיכוב במקום אחד. אתה זוכר את רפורמת המרפסות? כמה מרפסות נבנו מאז; על כל מרפסת נבנתה דירה. <ינון מגל (הבית היהודי):> מאז היו יותר רפורמות – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אמרו לנו, חבר הכנסת ינון, אמרו לנו, אני זוכר, כאן ישב ראש הממשלה אז ואמר על רפורמת המרפסות: מה, האם אתם רוצים לעכב את הרפורמה של המרפסות? ואיך שאישרנו את רפורמת המרפסות, על כל מרפסת נבנתה יחידת דיור, חבר הכנסת גפני. במגזר החרדי בכלל. ולא רק זה, אתם זוכרים את רפורמת הקרקעות? רפורמה. אני אומר את זה לחברי הכנסת החדשים – חבר הכנסת אלי אלאלוף, תלמד את השיטה, כדי שתצליח דרכך בוועדה החשובה שאתה עומד בראשה: כשאתה לא מצליח אתה עושה רפורמה. זאת אומרת, אתה אומר: חברים, מה אתם רוצים? אני אעשה רפורמה והכול יהיה בסדר. אז עשינו רפורמת קרקעות, עשינו רפורמת מרפסות, עשינו רפורמה על הרפורמה של רפורמת המרפסות, ורפורמה על רפורמת הקרקעות. את מינהל מקרקעי ישראל – קראנו לו רמ"י. אתה יודע, הלכו לרב, אמרו לו: למה לא בונים? חבר הכנסת גפני. אמרו לו: בוא נעשה, נבדוק את האותיות של הצירוף של מינהל מקרקעי ישראל. וישב הרב, שמתמחה באותיות ומספרים, ואמר: יש בעיה עם השם ממ"י. השם ממ"י יש בו כמו – הוא תקוע, אתה יודע, זה לא מצליח לזוז, אז בואו נהפוך את זה לרמ"י. רמ"י זה שם "קול" כזה, ישראלי. ראשי תיבות סבבה כאלה, ואם יש רמ"י תתחיל בנייה חבל על הזמן. חבר הכנסת אלאלוף, ומאז שרמ"י בעניין, על כל גבעה ותחת כל עץ רענן אין בנייה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת כבל. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015. קריאה ראשונה, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הצבעתי אצל עמיר. אדוני היושב-ראש, בטעות הצבעתי אצל עמיר. <היו"ר יואל חסון:> אכריז על ההצבעה קודם. 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה, והיא אושרה על-ידי הכנסת. <קריאות:> לא. <רועי פולקמן (כולנו):> לא, ועדת הכנסת. היו כמה – – – להכרעה בוועדת הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, בבקשה – – – <היו"ר יואל חסון:> העניין יועבר להכרעה בוועדת הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני הודעתי את זה. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה הודעת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיועבר לוועדת הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> עזבו, יועבר לוועדת הכנסת. הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – חברת הכנסת מבקשת להודיע שבטעות היא הצביעה בעמדה של עמיר פרץ במקום בעמדה שלה. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת מרב מיכאלי מודיעה שבטעות היא הצביעה במקום מושבו של חבר הכנסת עמיר פרץ, ולכן הצבעתה לא נחשבת. <הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/930); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. יציג את החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן, בבקשה. הוא לא נמצא? השר בנט, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא התקזז. <היו"ר יואל חסון:> השר בנט, בבקשה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשע"ה–2015. ב-2002 אישרה הכנסת את חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם. מטרתו של החוק הייתה להסדיר את תשלום הקצבאות לחיילי מילואים שנפגעו תוך כדי ועקב שירותם במילואים ואיבדו מכושר עבודתם, וכן תשלום קצבאות לבני משפחתם של חיילי מילואים שנהרגו תוך כדי ועקב השירות, ובכך להשוות את תנאיהם של חיילי המילואים לתנאיהם של חיילים בשירות קבע שנפגעו או חלילה נהרגו. החוק קבע תקרה להכנסה שבגינה משולמות הקצבאות האמורות בגובה חמש פעמים הסכום הבסיסי הקבוע בחוק הביטוח הלאומי, סכום שעומד היום על 43,240 שקלים. עוד קבע החוק, כי הקצבאות האמורות ישולמו לחיילי המילואים או לבן משפחה רק במקום שבו לא קיימת לחייל המילואים או לבן משפחתו זכאות לקבלת תשלומי קצבה פרטיים מקופת גמל שאליה השתייך ואשר ממנה הוא מקבל את מלוא הקצבה שלה הוא זכאי על-פי חוק. ככל שקיים תשלום קצבה פרטית מקופת הגמל, תשלם המדינה רק את ההפרש בין סכומי הקצבה הפרטית לתשלומי הקצבה מאוצר המדינה. כיוון שכאמור לעיל קיימת תקרה לתשלומי הקצבה, ומכיוון שיש לנכות את הקצבה הפרטית מתשלומי הקצבה שמתקבלת מאוצר המדינה, חישוב קצבת המילואים פגעה, שלא לצורך, בחיילי מילואים שהכנסתם גבוהה ואשר קיימת להם קצבה פרטית מקופת הגמל, כמפורט להלן. כך, במקרים שבהם הכנסתו של חייל המילואים, בטרם ביצוע המילואים, הייתה גבוהה מן התקרה שבחוק, הופחתה ההכנסה לגובה התקרה, ורק לאחר מכן נוכתה הקצבה הפרטית מהתקרה האמורה. כלומר, לא רק שקצבתו הפרטית מופחתת מהכנסתו, אלא שהיא מופחתת מהכנסה פיקטיבית – היא התקרה שהוגדרה בחוק. התיקון לחוק מציע לתקן את דרך החישוב, ובכך להיטיב עם חיילי המילואים שהכנסתם גבוהה מהתקרה שהוגדרה בחוק. מוצע כי דרך החישוב תהיה כדלהלן: ראשית, תופחת הקצבה הפרטית מהכנסתו הגבוהה של חייל המילואים; רק לאחר מכן תיבדק ההכנסה החדשה מול תקרת ההכנסה. יש כאן דוגמה שממחישה – חייל מילואים שבשיטה הישנה היה מקבל 20,268 שקלים, בשיטת החישוב המוצעת – 30,000. כלומר, 10,000 שקלים הפרש. בנוסף, מוצע לתקן את מועד תשלום הקצבה במקרה של פטירת חייל מילואים כדי לוודא שלשאירי חייל המילואים תהיה הכנסה רציפה. על-פי נוסח החוק, היום הזכאות לקצבה מתחילה מראשית החודש שלאחר הפטירה. מוצע כי הזכאות לקצבת שאירים תינתן גם עבור החודש שבו נפטר החייל. תיקונים אלה בחוק מתקנים עיוות במצב הקיים עבור חיילי מילואים הנושאים בנטל שירות המילואים, מתייצבים בכל עת ומסכנים את חייהם למען הגנה על המדינה, ועבור משפחותיהם. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק ותעביר אותה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, השר בנט. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מוותר. <היו"ר יואל חסון:> מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא. חבר הכנסת דניאל עטר – לא נמצא. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת איתן כבל. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אם אפשר להוסיף אותי לפרוטוקול – בעד. <היו"ר יואל חסון:> בתום ההצבעה. 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חברת הכנסת מיכאלי נרשמה גם כבעד. הצעת החוק – – – <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, גם אני. <היו"ר יואל חסון:> גם חברת הכנסת נורית קורן. <מירב בן ארי (כולנו):> גם אני. <היו"ר יואל חסון:> גם חברת הכנסת בן ארי. כולן בעד, התוצאה לא משתנה, אבל טוב שידעו שאתן בעד. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> וגם חברת הכנסת שאשא ביטון. אנחנו קובעים שהצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, שאושרה על-ידי מליאת הכנסת, תועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק העיצובים, התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/928); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק העיצובים, התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. תציג את החוק שרת המשפטים – או מישהו מטעמה. מה עושים? אין שר. שר החינוך יציג? חוק העיצובים, אדוני, זה חוק מאוד מורכב, אתה מכיר את הפרטים? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת איתן ברושי – זה לא משנה את ההצבעה כבר – חבר הכנסת איתן ברושי הצביע עבור הצעת החוק חיילי המילואים. השר בנט, ספר לנו מהו חוק העיצובים. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אספר לנו וגם לי מהו חוק העיצובים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העיצובים היא מהצעות החוק החשובות השנה של משרד המשפטים. היא מבקשת להחליף את פקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924 ביחס למדגמים, ולקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים במדינת ישראל. ראשית, יובהר כי מוצע להחליף את המונח "מדגם" במונח "עיצוב" במטרה להעביר ולהנגיש את החוק לציבור שעשוי לעשות בו שימוש. תכליתם של דיני העיצובים, שנקראו עד עתה דיני המדגמים, היא עידוד פיתוח עיצובים חדשים לגבי כל סוגי המוצרים, דוגמת – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, לא מדברים. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – בגדים, תכשיטים, כלי בית, מכוניות, קידום חדשנות בתחום המסחר בעיצובים. היצירתיות והחדשנות פרי הראש הישראלי נודעו למרחוק, ודינים אלו נועדו לטפחן. שלוש תכליות עיקריות נוספות הנחו את גיבוש ההסדרים המוצעים בהצעה זו: ראשית, האינטרס הציבורי שבעידוד מעצבים בעלי עסקים קטנים; שנית, קידום ודאות בתחום העיצובים; ושלישית, התאמת הדין להתפתחויות שחלו בתחום, לרבות התפתחויות טכנולוגיות. מטרה נוספת של החוק המוצע היא עידוד סחר בין-לאומי במוצרים נושאי עיצובים. השינוי המרכזי ביותר בהצעת החוק לעומת ההסדר הקיים כיום הוא הוספת הגנה לעיצוב לא רשום. כיום עיצוב לא רשום אינו זוכה להגנה כלל, ובמסגרת חוק העיצובים מוצע להוסיף הגנה למדגם לא רשום – אני רואה שאתה מסתכל בעניין רב, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> אני מתרשם – יחסית למי שקיבל את זה לפני דקה. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – וזאת משני טעמים: ראשית, על מנת להעניק הגנה לעיצובים שהם אופנות מתחלפות, עיצובים שחיי המדף שלהם קצרים, דוגמת ביגוד, ועל כן לא כלכלי לרשום אותם, ושנית, על מנת להיטיב ולהקל על מעצבים צעירים ובעלי עסקים קטנים שאינם מודעים לצורך ברישום העיצוב על מנת לזכות בהגנה או אינם מעוניינים לשאת בנטל הכלכלי והביורוקרטי הכרוך ברישום. בנוסף, מוצע לקבוע הוראות שיאפשרו לממשלת ישראל להחליט על הצטרפותה להסכם האג בעניין עיצובים, הצטרפות שתאפשר למבקשים ישראלים לרשום את העיצובים שלהם במדינות רבות בעולם באמצעות הגשת בקשה בין-לאומית אחת. אני סבור כי החוק המוצע ייטיב מאוד עם בעלי עיצובים ישראלים. לאור קרבתו של הנושא לנושא דין זכות היוצרים, שמטופל בידי ועדת הכלכלה של הכנסת מאז שנת 2007, והחפיפה שלהם, מוצע שגם חוק זה יטופל בידי ועדת הכלכלה של הכנסת. אני רק אגיד בשמי שכל נושא העיצוב במדינת ישראל הוא נושא עולה וצומח, שאנחנו יכולים לבלוט בו כמו שאנחנו בולטים בהיי-טק הישראלי. מדינת ישראל זכתה בהרבה מאוד מעצבים מוכשרים מכל התחומים. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק, ומוצע כי המליאה תצביע בעד אישור החוק והעברתו לטיפול ועדת הכלכלה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני השר, על הסקירה החשובה והמלומדת של החוק. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת באסל גטאס – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת איתן כבל – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה, חברים, על הצעת חוק העיצובים, התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק העיצובים, התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 43 בעד, אין מתנגדים ויש נמנע אחד. אני קובע שמליאת הכנסת אישרה את הצעת חוק העיצובים, התשע"ה–2015, בקריאה ראשונה. היא תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תוסיף אותי בבקשה. <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף את חבר הכנסת מיקי לוי כתומך בהצעה. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/932); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר בנט. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 13) היא הצעת חוק ממשלתית, של משרד המשפטים, ומטרתה לתקן את חוק המעצרים בכל הנוגע לאפשרות הגבלת תנאי המעצר של עצורים ביטחוניים. בהצעת החוק מוצע לתקן את הסעיף המסמיך את השר לביטחון פנים להגביל תנאי מעצר שונים של עצורים ביטחוניים ולקבוע הוראות מיוחדות לגביהם. כיום חוק המעצרים קובע כי לשר לביטחון פנים יש סמכות להגביל את תנאי החזקתם במעצר של עצורים ביטחוניים. ההגדרה של "עבירות ביטחון" לצורך עניין זה, בסעיף 11(4) לחוק, מוגבלת לרשימת עבירות מצומצמת שבפועל אינה מכסה את קשת המקרים הרלוונטיים. על-פי ההגדרה בחוק הקיים, עבירת ביטחון היא עבירה שעל-פי מהותה יש בה מרכיב ביטחוני, כמו למשל עבירות ריגול, מסירת ידיעות לאויב ומגע עם סוכן זר. עם זאת, ההגדרה הנוכחית לא כוללת עבירות "רגילות" וחמורות, כמו למשל רצח, ניסיון רצח או אלימות חמורה, שבוצעו בהקשר של טרור או פגיעה בביטחון המדינה. הצעת החוק באה לתקן פער זה. מטרת ההצעה היא להרחיב את הגדרת "עבירת ביטחון" בהקשר שציינתי ולהתאים אותה בפועל לאוכלוסיית העצורים הביטחוניים המוחזקים בשירות בתי-הסוהר כיום. בשירות בתי-הסוהר עצור מסווג כעצור ביטחוני על-פי מבחן מהותי של נסיבות ביצוע העבירה. כך, למשל, אם העבירה היא ניסיון רצח שבוצע מתוך מניע אידיאולוגי ובזיקה לארגון טרור, העצור יוחזק כעצור ביטחוני. הצעת החוק נועדה לעגן מצב זה, שהוא ראוי בעינינו, בחקיקה, ולקבוע מבחן מהותי להגדרת העבירה הביטחונית, נוסף על בחינת סעיף האישום מתוך רשימה ממצה של עבירות. סמכות השר לביטחון פנים להגביל את תנאי המעצר של העצורים הביטחוניים חשובה מטעמים ביטחוניים ולאור צרכים חקירתיים שעשויים לעלות. חשוב בעינינו שסמכותו של השר להגביל אם כן את תנאי המעצר של עצורים אלה תכלול את כל העצורים שביצעו עבירות על רקע של פעילות טרור או בחשש לפגיעה בביטחון המדינה, וזאת מתוך רשימת עבירות שמונה הצעת החוק. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לשר בנט. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים – החיוך הנחמד של שר התיירות יריב לוין – – – <היו"ר יואל חסון:> אל תטעה בחיוך הזה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בגלל זה אני צופה לו עתיד. <היו"ר יואל חסון:> גם אני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה החיוך, הוא מראה כיוונים שאנחנו לא חוזים אותם. בכל אופן, אני בשעה כזו, שעה שכולם רוצים ללכת הביתה לנוח – – <היו"ר יואל חסון:> לא, למה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – זה לא הכי טוב לבוא, לקום ולדבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> הלילה עוד צעיר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הלילה עוד צעיר, אבל – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת פריג', תחזור בך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לחזור בי? <היו"ר יואל חסון:> אל תכליל על כולנו. אולי אתה רוצה ללכת הביתה, אבל אנחנו – הכול בסדר. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תראה את איתן כבל, כמה הוא רענן. איציק שמולי במלוא אונו. כולם פה לגמרי – חבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת נחמן שי ערני לחלוטין. הקואליציה קצת פחות, אבל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני אתן לכם היום שיעור – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> בדקתי את הערנות שלכם פשוט. בדקתי את הערנות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הנה דוד ביטן, חבר הכנסת ידידי – – – פה חופשי. אדוני היושב-ראש, לפני שאני נכנס להצעת החוק, אני אתן לכם קצת שיעור באסלאם. היום אצל המוסלמים, ברמדאן, ה-27 בחודש נקרא לילת אל-קאדר. אצל המוסלמים זה היום, לילת אל-קאדר. אתה יודע מה זה לילת אל-קאדר? זה הלילה ששערי שמים נפתחים. כמו ראש השנה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אצלנו זה כבר היה בשבועות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, בשבועות היה? אז היום, על-פי האסלאם, זה לילת אל-קאדר, שערי שמים נפתחים היום. מתי זה יהיה? 03:00, 04:00 – לפנות בוקר. אז זה יום מיוחד. ביום לילת אל-קאדר אני כל פעם, ואני חוזר ואומר, אני ממש חולם על היום הזה מזה שלוש שנים, שיהיה לנו שבוע אחד שלא נעסוק בעוד חוק של החמרת ענישה. אני רוצה להגיע לשבוע כזה, שבוע חקיקה אזרחית. <ינון מגל (הבית היהודי):> בוא נתחיל משבוע אחד בלי פיגועים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חקיקה אזרחית. תן לי להתרכז במה שאני רוצה להגיד, אל תסיט אותי. <היו"ר יואל חסון:> התפקיד שלו שלא תתרכז. בבקשה, לך על זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תסיט אותי. עכשיו, התחלנו. אבל מה? עם האוכל בא התיאבון. היום לשם שינוי יש שני חוקים: היה לנו חוק האבנים – שהאבן גורמת לסיוט, ועכשיו באים לסעיף של הוראות מיוחדות. סעיף הוראות מיוחדות. כשאני רואה את המשפט "הוראות מיוחדות" – זה לשחות באוקיינוס. לשחות באוקיינוס. לפני כמה חודשים פניתי למשטרת ישראל לקבל נתונים לגבי עצורים. מה ענתה לי משטרת ישראל? היה במהלך – חברים, תקשיבו. בסופו של דבר ידוע שתלחצו על הכפתור בעד, אבל שיהיה לפרוטוקול. תראה מה משטרת ישראל עונה לי: במהלך 2014 היו כ-1,650 עצורים. עצורים. על רקע פוליטי, 1,650. מה קורה? על התקהלות או התאגדות אסורה – 1,478 עצורים ערבים ו-202 יהודים; בגין הנפת דגל פלסטין – 32 עצורים; מרד והסתה למרד – 176 יהודים, 112 ערבים; בגין הסתה – 25 יהודים, 110 ערבים. עכשיו, אני בא להצעת החוק, וכבוד השר בנט שהיה כאן ניסה להגדיר מה זה עבירה ביטחונית, מה זו מהות ביטחונית. כאן יש כל הסמכות לשר להגדיר מה זה עבירה ביטחונית. אישה ערבייה עם מטפחת על הראש – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה התליין. אתה מפחיד אותי. אני מבקש ממך. <היו"ר יואל חסון:> טוב, נא לסיים, זמנך תם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מפחיד אותי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פריג', זמנך תם, נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תליין, מפחיד אותי. לקחת לי דקה. <היו"ר יואל חסון:> הוספתי לך, לא שמת לב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא שמתי לב. אישה ערבייה עם מטפחת על הראש נוסעת בכביש, עושה תאונה, פוגעת, נכנסת לפניקה, פוגעת במישהו. כבוד שר הפנים, על-פי החוק וחוק הוראות מיוחדות, אמור להחליט – עבירה ביטחונית – – – <היו"ר יואל חסון:> זה לא נכון, זו לא עבירה ביטחונית. זה לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר לך מקרים שהיו. <היו"ר יואל חסון:> זה לא נכון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא נכון. <היו"ר יואל חסון:> זו לא עבירה ביטחונית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אתה לא קובע, יש הסמכה לשר הפנים לקבוע. <היו"ר יואל חסון:> טוב, נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הרי בחוק – אני מסיים. אתה רוצה ללכת הביתה? <היו"ר יואל חסון:> אתה כבר עשר דקות קיבלת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו אני מסיים. הרי יש בחוק הוראות מה זה עבירה ביטחונית ואסירים – הכול בחוק. זה לא מספיק, צריך עוד הוראות מיוחדות. הדבר הנוסף, חברים, והסכנה הגדולה זה שאני בא, משווה אסיר לעצור – זה דבר מסוכן מסוכן, ואין גבולות – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה משתיק אותי בכל זאת? <היו"ר יואל חסון:> אתה לא יכול, אתה מדבר בלי הגבלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נתת לי בהתחלה חופשי. אתה חוזר בך? <היו"ר יואל חסון:> אדוני, נתתי לך. כמה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> יש הסכמה שנתתי לו מספיק זמן? יש הסכמה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת כבל, בבקשה. מוותר. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, יש רשימה. <היו"ר יואל חסון:> סליחה, בסדר. אתה לא מופיע ברשימה, חבר הכנסת גטאס? לא ראיתי אותו. בבקשה, חבר הכנסת גטאס. היה מחוק לי. מישהו ביקש למחוק אותך. טוב, בבקשה. אמרו לנו למחוק. מי אמר למחוק? אני מקצה לך שלוש דקות, ואנחנו נעמוד על הזמנים, אדוני. אנחנו נעמוד על הזמנים, שלוש דקות בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, נשארנו בשביל החוק הזה, וגם לא נדבר? זכות הדיבור לפחות זה מה שיש לנו כאן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם הזכות לבחור למדינה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר, אני מבקש. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> עוד לא אמרתי כלום, על מה אתה צועק? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר, תן לו להתחיל, אולי הוא יגיד לך משהו שתסכים עליו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> עוד לא התחלתי לדבר, על מה אתה צועק? <קריאה:> – – – על ספינת האהבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הצעקות על חשבון. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס, בבקשה, זמנך עובר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני חושב שהחוק הזה מיותר. ברור שהכוונה היא לתת סמכויות נרחבות להגדיר מה זה עצור עם עבירה ביטחונית. כפי שאמר חבר הכנסת עיסאווי, אולי הלך על משהו כמו תאונת דרכים, אבל אנחנו זוכרים שהרבה עבירות פליליות במהותן, המשטרה ישר אמרה שהיא בודקת כיוון פלילי וגם כיוונים אחרים, והתחילו שמועות, ואחר כך כל ההתנהלות של המשטרה הייתה כאילו העבירה הזו הייתה על רקע לאומני. אפילו עניינים של שוד שנעשה, או בכל דבר יכולים – אם זה ערבי מול יהודי – יכולים להקנות לו אופי לאומני או אופי ביטחוני. אלה הן סנקציות שמרחיבות מאוד, לא זקוקים לזה. יש לכם בסל החוקים כל כך הרבה חוקים דרקוניים שיכולים להספיק לעוד 100 שנה של סכסוך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, חבר הכנסת זוהר, אני קורא אתכם לסדר פעם ראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – איך אתה מטפל במצב הכלכלי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מציע לך, חבר הכנסת זוהר, תלך לגוגל. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תספר לנו מה אתה עושה למען ערביי ישראל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תלך לגוגל ותראה מה עשיתי למען העם שלי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה אתה עושה למען ערביי ישראל? אתה לא עושה למענם כלום. אתה רק פוגע בהם. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר, אני מוסיף לו דקה נוספת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה בא משני הצדדים, הטפת המוסר לנו, לחברי הכנסת הערבים. מישהו הציע לי כאן לקחת מונית לטייבה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר, קראתי אותך לסדר פעם שנייה. אתה רוצה שלישית? אתה צריך אותה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ואתם מהצד השני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נכון, ואני עדיין עומד על זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני אומר לכם, זו התנשאות גזענית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זו לא התנשאות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתם לא תגידו לנו מה לעשות. אם תבדקו מה שאני עשיתי, גם בתוך הכנסת וגם לפני הכנסת, למען העם שלי, תדעו שאנחנו מייצגים נאמנה את העם שלנו. הרשימה המשותפת קיבלה 95% מקולות הבוחרים שלנו. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בוקר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> על מי אתה מגן בחוק הזה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> העם שלנו נמצא בעזה ונמצא בגליל ונמצא בנצרת ונמצא ברמאללה, ואנחנו נמשיך לעשות למענו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה עם ערביי ישראל? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – מה עם ערביי ישראל, באסל? אתה לא עושה כלום למענם. אתה לא עושה כלום למענם. מה עם ערביי ישראל? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה זה ערביי ישראל? מי אתה שתגיד לנו מה זה ערביי ישראל? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר אני קורא אותך פעם שלישית לסדר. תצא להירגע. תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. (חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר יוצא מאולם המליאה.) <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> את רוצה גם, חברת הכנסת בן ארי? <מירב בן ארי (כולנו):> אני לא עשיתי כלום. <היו"ר יואל חסון:> אני יודע. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמחה שמצאנו דרך להעיר את הכנסת המנומנמת. כנראה כל פעם שנרצה להכניס קצת חיים לדיונים שלנו נעלה את באסל. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה על ההערה, אדוני. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בעצם שוב אנחנו צריכים לדון בהצעות חוק שנותנות באופן לא ברור, באופן לא מוסבר, הרחבת סמכויות, הכללת סמכויות, קביעות שלא ברור לנו בעצם על מה הן מסתמכות ואיך יוחלט עליהן. כלומר, כאשר נותנים ומוצע להרחיב את ההגדרה "חשוד בעבירות ביטחון" – באמת, אני לא ממש הבנתי איך יקבעו ומי יהיה מוסמך להחליט שזו כן עבירה או חשד לעבירה ביטחונית. כאשר אנחנו רואים כל הזמן מקרים של הכנסתם תחת הקטגוריה של עבירה ביטחונית, שנהוג אפילו בבית הזה לכנות הבעת דעות לפעמים, וויכוח וייצוג של דעות שהן שונות מהקונסנזוס הקיים, מכנים אותם לפעמים עבירה על הביטחון, ומכנים אותם רצון לפגוע בביטחון המדינה. רק לפני שבוע, דיון שמתקיים על איחוד משפחות, דיון שהתקיים על עניין האזרחות, הפך פתאום, השיח סביבו, להאשמות והטחת האשמות בחברי כנסת שנבחרו ושיש להם את מלוא הזכות לייצג את הבוחרים שבחרו בהם ואת מגוון הדעות שנבחרו כדי לייצג, כפוגעים בביטחון וכמעודדים טרור. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> נבחרתם לייצג את ערביי ישראל, לא לייצג את פלסטין. נבחרתם לייצג את ערביי ישראל, תייצגו אותם. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר, תודה רבה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> שוב, שימוש במונחים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מי אתה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> שוב שימוש במונחים שקובעים אותם ונדבקים אליהם, ואפילו לא מנסים לברר מי זו החיה הזו שנקראת "ערביי ישראל". כשתמצא אותם אנחנו נשב ונדבר. אין "ערביי ישראל", יש ערבים שקיימים בזכות עצמם. יש ערבים שהם גם פלסטינים אזרחי מדינת ישראל. הגיע הזמן – חלק מלכבד אותנו זה לכבד את איך שאנחנו מגדירים את עצמנו, זה לכבד את איך שאנחנו תופסים את עצמנו, ולא לתת לנו כינויים – פעם "ערביי ישראל", פעם "עוכרי ישראל", פעם "טרוריסטים", פעם אני לא יודעת מה. סוף-סוף הגיע הזמן – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – שתתייחסו ברצינות – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – ושלא ישתמשו במונחים שאף אחד לא מנסה להסביר אף פעם. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חברת הכנסת תומא סלימאן. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת ענת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, כמה טוב לראות כל כך הרבה אנשים בשעה זו של הלילה. אני רוצה להתייחס לדברים שחברתי חברת הכנסת תומא סלימאן דיברה עליהם, ואולי אני אתחיל במה שנאמר לפני זמן קצר בריאיון שאת נתת, במסגרת הוועדה, בהיותך יושבת-ראש הוועדה לקידום נשים, הוועדה למעמד האישה, שעוסקת בקידום נשים. אחת ההצהרות שיצאה שם: מי אמר שאני מייצגת את כל הנשים במדינת ישראל? אם אני הייתי יושבת-ראש הוועדה והייתי אומרת אמירה מסוג זה, אני מניחה שהיית דנה בה במסגרת השדולה שהקמת בנושא הגזענות, נכון? זה היה עולה שם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא. <ענת ברקו (הליכוד):> כי אם יש לנו מקום – הלוא אם דנים כאן בענייני הוצאה לפועל, אז לא אומרים: זה של ערבים וזה של יהודים. יש כאן איזו אמירה, שלגבי אוכלוסיות מסוימות, כמו אוכלוסייה של חיילות צה"ל – הן מפציצות. הן משרתות בצבא, בהן אני לא אדון, אני אדון בהן רק בהקשר של הטרדה מינית. זאת אומרת שהחיילת כקורבן זה מצוין – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עוד לא התייבש הדיו על – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – זה מתאים שאת תדוני בחיילת כקורבן. אבל – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עוד לא התייבש הדיו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני לא הפרעתי לך. אני לא הפרעתי לך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אבל את מסלפת. <ענת ברקו (הליכוד):> אבל – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> את מסלפת. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – אבל כשמדובר על קידום נשים, וזה לא משנה לאיזו קטגוריה – כאזרחית המדינה, כשאת נושאת תפקיד כל כך מרכזי, כל כך חשוב, לנשים וגברים כאחד, את בעצם מצביעה על אוכלוסיות מסוימות שאת הולכת להדיר אותן ואת הטיפול בהן. עכשיו אולי נדבר קצת על אסירים ביטחוניים. תשמעו, אתם עושים כאן נזק לאסירים הביטחוניים. להיות אסיר ביטחוני זה סטטוס, פשוט סטטוס, בכלא הישראלי. הלוא מי שאין לו ברזומה שלו "הייתי אסיר ביטחוני", לא יכול אחר כך להתקדם ברשות הפלסטינית. זה בכלל מסלול קידום ישיר לדוקטורט. מקבלים שפה – – – <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> חזרתם מהקרוז? זה בסדר, אתה יכול להתייחס, אני מבינה שחזרת עם כוחות מחודשים מהקרוז. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תראי איך הוא נראה, שזוף. <ענת ברקו (הליכוד):> אגב, פגשתי את דרור פיילר בווינה, ראיתי איזו אווירה הייתה בקרוז, הוא חזר עם בת-זוג, היא כמעט הייתה שם עם ביקיני. הכול בסדר, ממש נהדר. הייתה אווירה טובה, זה בטוח. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מאשר מה שהיא אומרת, הייתי יחד אתה. <ענת ברקו (הליכוד):> ראית? <היו"ר יואל חסון:> ראיתי את זה בעיניים. <ענת ברקו (הליכוד):> ראינו זוגיות נפלאה של שני אנשים שחזרו מקרוז. <היו"ר יואל חסון:> מה זה, האידיאולוגיה פרצה שם, ממש. <ענת ברקו (הליכוד):> היה על הגב שלו: "חזרתי מעזה". בעזה הוא לא היה, והאישה שאתו, אם היא הייתה נכנסת לעזה, ישר היו שמים עליה שק על הראש, מכסים אותה עם חיג'אב, עם ג'ילבאב, או פשוט עורפים את ראשה, או הורגים אותה, כי בטח אישה לא הייתה מסתובבת – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה היה מגיע לשדולה מחר. <ענת ברקו (הליכוד):> ואז – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הדיבורים האלה כן היו מגיעים לשדולה מחר. <ענת ברקו (הליכוד):> תתחילו שדולה, מה שאת רוצה, אני מספקת לך חומר – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – שלא ישעמם לך. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים, חברת הכנסת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> בכל אופן, אני רוצה לומר לכם: אסירים ביטחוניים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – אסירים ביטחוניים – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אדוני, אני מבקש ממך, עוד דקה. תוסיף לה עוד דקה, מגיע לה. <ענת ברקו (הליכוד):> אם אני משווה מאסר של טרוריסטים ותנאי הכליאה שלהם במדינת ישראל לעומת הדמוקרטיה הגדולה בעולם, שאפילו מתקני הכליאה שלהם הם לא בתוך המדינה, הם בטח לא רוכשים מקצוע – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, תם זמנך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – שפה, ואפילו יוצאים כגיבורים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה לך. <ענת ברקו (הליכוד):> אז אפשר אפילו להגיד תודה. אין כמונו. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, תם זמנך, תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> אגב, אני רק רוצה להגיד משפט אחד, ברשותך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> היא לא עוצרת באדום. <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני מציעה לכל אחד מאתנו לעשות סיור בשק"ם, בקנטינה. יש לי בת חיילת, אני אומרת לכם, החלום שלי שתהיה לה קנטינה כמו שיש בכלא. תודה. לאסירים ביטחוניים, אגב. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת ברקו. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא מוחאים כפיים. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חברת הכנסת בוקר, באמת. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת צחי הנגבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חלמתי לעשות את זה פעם, ואני אעשה את זה. הנה, אתה רואה? זה קרה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> מעולה. אל תמתח את החבל, חבר הכנסת הנגבי. לא למתוח את החבל. חבר הכנסת שרון גל, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה חייב להדליק לה וינקר. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ברקו, ברקו, הנאום שלך הולך להיות פאסה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת כבל. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ברקו, הנאום שלך – – – <היו"ר יואל חסון:> חברי הכנסת, אני מבקש שקט, אנחנו ממשיכים את הדיון. חבר הכנסת שרון גל. <מיקי לוי (יש עתיד):> נאום חוצב להבות. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. חבר הכנסת שרון גל, שלוש דקות במדויק. תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> את יכולה גם, רוצה? <קריאה:> לא. <היו"ר יואל חסון:> לא נרשמת במקור. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה, מה מפריע לך? <היו"ר יואל חסון:> יש כאלה שנרשמו לדיון במקור, את לא רשומה במקור, חברתי חברת הכנסת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ועכשיו פותחים את זה מחדש. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס, כנראה גרמת לאנשים – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> צחי, אפשר להכריז על הדיון – נכנסנו לאזור הדמדומים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת כבל, תודה. חבר הכנסת שרון גל. <קריאות:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> חבר הכנסת – – – ואז תסכם. <יואב קיש (הליכוד):> תבקש עוד דקה, שרון, זה לא בסדר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, 40 שניות של קריאות ביניים, עוד לא אמרתי מילה. אדוני, אפשר לאפס את השעון? <היו"ר יואל חסון:> מכיוון שהייתה כאן איזו תקלה של אנשים שביקשו ממני – חשבתי שהם היו רשומים, והם לא היו רשומים, אבל כבר הסכמתי שהם ידברו. מי שמעוניין, אף שהוא לא היה רשום, לדבר, אני פותח את הרשימה לדקה הקרובה. מי שירצה לדבר, יקבל בדקה הקרובה. בבקשה, שרון גל, אני מוסיף לך עוד. בבקשה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> יופי, יופי. ככה זה טוב. <היו"ר יואל חסון:> יאללה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> מה? <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – אני רוצה לנצל את ההזדמנות שרוב חברי הקואליציה נמצאים כאן. חברי, למדתי ביומיים האחרונים מה הם שטיקים פוליטיים מהדרג העליון, באמת, שאי-אפשר לתאר. בשבת, ב-23:00, היה רוב בוועדת השרים לענייני חקיקה להעביר את חוק עונש מוות למחבלים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתי? <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – כי אנשים הסתכלו פנימה אל המצפון שלהם ואמרו: לא נעשה שיקולי קואליציה–אופוזיציה, כי יש כאן אופוזיציה בתוך הדבר הזה שהיא אופוזיציה אידיאולוגית ימנית אמיתית, שתמכה בכם, לא פעם ולא פעמיים. <יואב קיש (הליכוד):> אל תשנה נושא. <שרון גל (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת צחי הנגבי, אני מזכיר לך את היום שבו השמאל רצה להקים ועדת חקירה מזויפת פרלמנטרית לעניין יוצאי אתיופיה, והייתה אצלנו הסכמה שנצביע עם הדבר הזה. ואני מזכיר לכם, כדי שהשמאל לא יעשה עליכם סיבוב, לא נתתי את היד לדבר הזה. עכשיו אני רק מכין אתכם, זה הפרומו, אנחנו ניפגש כאן בעזרת השם ביום רביעי. <יעקב מרגי (ש"ס):> בשביעיות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני אומר לכם, הציבור אומנם לא רואה מה קורה בוועדת השרים לענייני חקיקה – אין שם פרוטוקולים, לא קוראים חוות דעת של אנשים שמאיימים להתפטר אם יעבור חוק – אבל כאן, תראו כמה מצלמות מסביב. תראו, ערוץ הכנסת – אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, למעלה אולי גם. זה מולטי-קמרה, ינון. אין דבר שלא רואים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כל העולם – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אין דבר שלא רואים פה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כל העולם. טוב שיש מצלמות. טוב שיש – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אין דבר שלא רואים באולם הזה, חברים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> טוב שהעולם מסתכל – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זועבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> טוב שהעולם מסתכל. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> רואים הכול. ואני אומר לכם – זה לא קריאת ביניים, זה נאום – 87% בציבור – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – בכם – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זועבי, אני מבקש. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מגל, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> 87% בציבור בעד חוק עונש מוות למחבלים, לרוצחים השפלים האלה, שנכנסים באישון ליל לבית של משפחת פוגל באיתמר ושוחטים ילדים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא נכון. <קריאה:> אה, לא נכון? <עיסאווי פריג' (מרצ):> 87% – לא נכון. <קריאות:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – שלוקחים חיילי מילואים ברמאללה ומבצעים בהם לינץ'. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, לשבת. <שרון גל (ישראל ביתנו):> על מי אתם מגינים? על מי אתם מגינים, עיסאווי? <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו מגינים – – – כמוך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> חברת הכנסת גלאון, קצת נימוסים, קצת תרבות, קצת דרך ארץ. <קריאות:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה את קופצת? מה קרה? מה את נסערת? <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו – – – איזה נימוסים, אתה יש לך נימוסים – – – בן-אדם כמוך? <היו"ר יואל חסון:> נא לשבת, חברת הכנסת גלאון. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. חברת הכנסת גלאון. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתמול נתת מחמאות לנתניהו בפייסבוק – התביישתי בשבילו שאת מחמיאה לו. נתת לראש הממשלה מחמאות – המבוגר האחראי. <זהבה גלאון (מרצ):> לא – – – את הפייסבוק. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אוי ואבוי, לאן הגענו שאת מחמיאה לראש הממשלה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני אומר לכם, חברי – יש לי עוד 22 שניות, אדוני, בלי תוספת זמן, בלי הארכה על קריאות ביניים. <היו"ר יואל חסון:> אין הארכה יותר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> חברי בקואליציה, אני באמת אומר לכם, אסור – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> הם חברי, כן. מי, אתה חברי? תומך טרור שעולה על משטים? אתה חבר? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתה חבר, צבוע שכמוך? היום עלית לכאן, לא גינית את מי שתקף את החייל הנוצרי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא היה ולא נברא. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, חבר הכנסת גל, משפט אחרון. <שרון גל (ישראל ביתנו):> זה קריאות ביניים. <היו"ר יואל חסון:> משפט אחרון. אתה לא צריך להגיב אליהם, אתה מגיב אליהם. <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא, אני לא מגיב. <היו"ר יואל חסון:> אתה מגיב אליהם. אל תגיב, תמשיך בנאומך ביעף. <שרון גל (ישראל ביתנו):> חברי, העם מצפה מכם להצביע לפי צו מצפונכם. זה בהישג יד, ואני קורא לכם להתחיל לחשוב על זה מעכשיו, איך מעבירים רק את התיקון, שאומר שגם רוב רגיל – אנחנו לא ממציאים את חוק עונש מוות מחדש. אל תתבלבלו, יש את זה היום. אם היועץ המשפטי כל כך נזעק, הוא היה צריך לבקש לבטל את זה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> ולכן, אני אומר לכם, תתחילו לחשוב על זה מהיום, כי הציבור ישפוט כל אחד ואחד בבית הזה שילך נגד הדבר הזה. מילה אחרונה, אדוני: אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהשר נפתלי בנט נמצא כאן. אחי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחי. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – אני סומך עליך שאתה לא תוותר על העקרונות, ואתה לא תיתן יד לקומבינה הפוליטית הזאת. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> מילא ויתרתם היום על כך שראש הממשלה הודיע שהוא לא בונה יותר בגושי התיישבות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. שרון גל, אני מודה לך. תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> למה? זה עשר שניות – – – <היו"ר יואל חסון:> די, תם זמנך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> תרשה לי להגיד תודה. <היו"ר יואל חסון:> לא, מספיק, די. אני אגיד בשמך. הוא אומר תודה. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גילית את האח האובד שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – את נתניהו, במקום להגיד אחי, אחי – – – <קריאה:> הרשימה סגורה? <היו"ר יואל חסון:> הרשימה נסגרה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ינון מגל, נפתלי בנט, תקשיבו לי היטב. גם החברים שלכם לפעמים עצורים בעבירות ביטחון. לפעמים. מה אתם עושים עכשיו בהצעת החוק הזאת? זכויות אזרח בסיסיות, מינימליות – מה אתם אומרים, שעצורים צריכים לזכות ליחס של אסירים? מחר משחררים אותם. כל החברים שלכם מההתנתקות – מחר משחררים אותם. מה אתם מציעים פה? אין לכם מושג אפילו מה אתם מציעים, כי הגלגל מסתובב, אבל מה אתם? מתיישרים לימין. יש שרון גל, אתם כולכם צריכים להתיישר לשרון גל. עומד חבר כנסת, הבריון התורן – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הבריון התורן, מציע הצעת חוק עונש מוות, ואתם מתיישרים. מה, אתם נורמלים? <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כל דפוק מביא הצעה ואתם מתיישרים? זה מה שאתם עושים. <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> רגע, זה לא מקובל. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני חושב שאת צריכה לחזור בך מהביטוי. את לא יכולה לקרוא לחבר כנסת "דפוק". גברתי, את צריכה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> שנייה, אני יודע ואני מבין, ואני לא צריך את עזרתכם, לא צריך את עזרתכם. חברת הכנסת זהבה גלאון, נא לחזור בך מדברייך. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> די, מספיק. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מעריכה – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא שומעת את עצמי. <היו"ר יואל חסון:> עכשיו הוא יבקש לדבר, כי את התייחסת אליו אישית. <זהבה גלאון (מרצ):> אני – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבין, תודה רבה. אני מבין. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מזוז, אני מבין. תנו לה – אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. הבנתי. חברת הכנסת זהבה גלאון, בואי תחזרי בך מדברייך. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, אני רואה שציפור נפשו העדינה של סגן השר ירון מזוז נפגעה. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה, שאמרת להם, אתה? אתה יש לך מה להגיד? <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת גלאון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אוי, אוי, אוי, מה אמרנו לו? מה אמרנו לו – שהוא דפוק? מה אמרנו לו – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אה, חשבתי ש"תחזיר את תעודת הזהות" זה יותר גרוע. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מבקש שתחזרי בך מדברייך, אני מבקש שתחזרי בך. <קריאות:> – – – שתחזור בה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, שמעתי אותך בפעם הראשונה. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, שמעתי אותך גם בפעם השנייה – – – <היו"ר יואל חסון:> כן, ואת בוחרת לא לעשות את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> וגם שמעתי אותך בפעם השלישית. עכשיו אני ברשות דיבור, ומבקשת – – – <היו"ר יואל חסון:> אז תם זמנך. אני מבקש שתרדי מהדוכן. <זהבה גלאון (מרצ):> לא תם זמני – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש שתרדי מהדוכן. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, ממש לא. <היו"ר יואל חסון:> נא להוריד את חברת הכנסת זהבה גלאון מהדוכן. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אתה לא צנזור. <היו"ר יואל חסון:> נא להוריד את חברת הכנסת זהבה גלאון מהדוכן. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אתה לא צנזור, אתה לא יכול לעשות את זה. לא. <היו"ר יואל חסון:> נא להוריד. את לא תדברי בצורה כזאת. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה לא צנזור, אתה לא תגיד לי מה להגיד. לא. <היו"ר יואל חסון:> את לא תדברי בצורה כזאת, את לא יכולה – – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חבר הכנסת מזוז מהאולם. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא, אתה לא יכול – – – <היו"ר יואל חסון:> את לא תכני בשמות חברי כנסת. (חברת הכנסת זהבה גלאון יוצאת מאולם המליאה.) אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא אותו מהאולם. נא להוציא את חבר הכנסת מזוז מהאולם. (חבר הכנסת ירון מזוז יוצא מאולם המליאה.) הדיון הזה יחזור להיות מסודר. הדיון הזה יחזור להיות מסודר. לא יכנו חברי כנסת בכינויים כאלה. זה לא מכובד לבית הזה. זה לא מכובד, וזה גם לא מכובד ליושבת-ראש מרצ. זה לא מכובד ליושבת-ראש מרצ, שאני מכבד אותה מאוד. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש לשבת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני קורא אותך, חברת הכנסת רוזין, לסדר פעם ראשונה. פעם שנייה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא אותו. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תתבייש לך. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, אני מבקש לשבת. <קריאות:> לא עושים דבר כזה. <היו"ר יואל חסון:> נא להוציא את חבר הכנסת פריג' מהאולם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תתבייש לך. תתבייש לך. <קריאות:> – – – (חבר הכנסת עיסאווי פריג' יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר יואל חסון:> אתם מוכנים שיכנו חברי כנסת בשמות? אתם מוכנים? אני לא מוכן. אצלי בישיבה זה לא יהיה. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חברת הכנסת רוזין. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – התפקיד שלך זה לשפוט – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חברת הכנסת זנדברג. תודה רבה. (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת מגל, בבקשה – תוך כדי שעושה צילומים. נא לא להפריע לדיון. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, זה מה שקורה כאשר מימין ומשמאל לא – – – שום דבר. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> זה מה שקורה כשעוברים את גבול השיח. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא מתאים שיושבת-ראש מפלגת מרצ מתבטאת בצורה כזאת; לא נכון ולא מקובל. לא משנה כמה זה יריב פוליטי. לא משנה כמה הוא יריב פוליטי. בבקשה, חבר הכנסת מגל. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ילין, אני מבקש ממך לשבת. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי לכנסת, א. מצער שמשתמשים בשפה כזאת כאן במליאה. אני חושב שזה לא ראוי. אני מחבב ומכבד את חברת הכנסת זהבה גלאון. זה לא ראוי ולא מכובד, וטוב עשית שהורדת אותה מהדוכן, זה לא צריך להיאמר פה, הדברים האלה – גם אם היא לא מסכימה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> גם אם ירון מזוז – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> קצת מפליא אותי השיעור שאנחנו מקבלים כל פעם מחברי הכנסת הערבים על גזענות, על צדק חברתי וכדומה; בייחוד, אגב, מחברי כנסת ששייכים לעדה הנוצרית, ואנחנו יודעים איך המוסלמים מתייחסים לנוצרים בעולם הערבי. אני חושב שהמקום המכובד ביותר שנוצרים חיים בו במזרח – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה יכול לצחוק. אתה יכול לצחוק, אבל מה לעשות, יש לך מקום במזרח התיכון שמתייחסים בו לנוצרים טוב יותר מאשר במדינת ישראל? אז השקר הזה וההתחנפות הזאת, כשאני יותר לאומן מהמוסלמים ואני משתתף בקרוז לעזה, זה מגוחך. ראינו מה "דאעש" עושים לנוצרים, כמו שהם עשו ליזידים. הדבר הכי מדהים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זאת גזענות. <ינון מגל (הבית היהודי):> זאת גזענות? משהו לא נכון במה שאני אומר? רוצחים פה עמים שלמים. את הנוצרים רוצחים, את היזידים רוצחים. רואים תמונות של יזידיות שמוכרים אותן בשוק לשפחות מין. זה תמונות שאנחנו רואים באינטרנט. זה דבר מדהים. זה לא ייאמן, לא יעלה על הדעת – והעולם שותק, העולם שותק. אתה שותק. אתה לא אומר על זה שום דבר. לעזה אתה נוסע לקרוז – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> העולם שלך, הוא שותק. <ינון מגל (הבית היהודי):> לעזה אתה נוסע לקרוז כאילו אתה גיבור גדול, ויזידיות נמכרות לשפחות מין. זה לא ייאמן. כל העולם הנאור, כל העולם הנאור, שמטיף לנו מוסר יומם וליל, כולל הצבועים שיושבים פה – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ומחנכים אותנו מה זאת גזענות. ואומרת חברת הכנסת חנין זועבי: טוב שיש פה מצלמות שיראו מה קורה כאן, בפרלמנט הישראלי. תגידו, אנחנו חיים בתוכנית "ארץ נהדרת"? עוד פרלמנט אחד כזה חשוף? עוד מדינה כל כך שקופה, שמתייחסת לאזרחים שלה, שאומרת להם: בואו נחיה בכבוד? זה פשוט לא ייאמן, השקר העולמי הזה. אני אומר לכם, זה טירוף, זה טירוף. והוא עוד בא בטענות. זה פשוט לא ייאמן, הוא עוד בא בטענות. תגיד, אם הפלסטינים כל כך רוצים, יש להם זהות כל כך גדולה – יש פה הצעה של חבר כנסת לעשות חילופי שטחים. תהיו במדינה פלסטינית. אתם לא רוצים, אתם לא רוצים. אתם רוצים להיות במדינת ישראל, אבל להשמיץ אותה יומם ולילה. זה הזיוף. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זאת המולדת שלי. <ינון מגל (הבית היהודי):> עכשיו, אני רוצה להגיד שתי הצעות. קודם כול, יש שני אזרחים ישראלים שנמצאים ברצועת-עזה. אני מציע שעד ששני האזרחים האלה לא חוזרים, מפסיקים את הטיפולים הרפואיים לתושבי רצועת-עזה במדינת ישראל: לא קרובת משפחה של אסמאעיל הנייה, לא קרובי משפחה של אחרים. אין טיפולים אזרחיים במדינת ישראל עד שהאזרחים הישראלים שלנו – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא עושים עונש קולקטיבי. <חיים ילין (יש עתיד):> זה לא אנחנו, זה לא אנחנו. <ינון מגל (הבית היהודי):> זה לא אנחנו? אולי אצלך זה לא אנחנו. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ילין, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אולי אצלך לא אנחנו, אצלי כן. זה כמו המח"ט שחיסל את המחבל – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. תם זמנך. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – שניסה לחסל אותו ועכשיו חוקרים אותו באזהרה. אם כולם היו חותרים למגע, ולא בורחים מהתקשורת, ומבית-המשפט, ומפחדים מהצל של עצמם, וחותרים למגע ומחסלים את מי שזורק עליהם אבן מטווח אפס, שיכולה לחסל אותם, אז היו מפסיקים לזרוק פה אבנים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. תם זמנך, אדוני. תודה רבה. <ינון מגל (הבית היהודי):> תודה, תודה. <היו"ר יואל חסון:> זה חבר כנסת מחונך. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. אני מבקש מהסדרנים – אפשר להכניס את חברי הכנסת שקראנו אותם לסדר. <חיים ילין (יש עתיד):> על תנאי, על תנאי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש, בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> קודם כול, יש לי בשורה משמחת: אני אחרון הדוברים ואי-אפשר להירשם יותר, אז בעניין הזה זה – – – כבוד היושב-ראש, שלום, חברי וחברות הכנסת, אני שמח – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, פעלת בחוסר סמכות. אתה לא הצנזור. אתה לא הצנזור. <יואב קיש (הליכוד):> אני שמח, זהבה, שהצטרפת אלינו. אני חושב שחובה עלייך להתנצל. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זהבה גלאון – תן לי רגע לומר משהו – אני רוצה לומר לך, אני מאוד מצטער שנאלצתי לעשות את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> פעלת בחוסר סמכות. מי שם אותך לצנזר – – – <היו"ר יואל חסון:> גברתי, אני יושב-ראש הישיבה. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא יכול להתלונן עלי בוועדת האתיקה. <יואב קיש (הליכוד):> הדברים שאמרת, אסור היה שייאמרו. אסור היה לך לומר את שאמרת. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת גלאון, אני מבקש ממך שנייה להקשיב. אני מאוד מצטער שזה נעשה. לא היה לי רצון ולא כוונה להוריד אותך מהדוכן. אני מכבד אותך, אני מכבד את מעמדך, אני רק חושב שלא ניתן לכנות את חברי הכנסת בכינויים מהסוג שאת כינית, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אתה לא שמעת מה שאמרו כאן – – – <היו"ר יואל חסון:> גברתי, מעל הדוכן זה לא נעשה. <יואב קיש (הליכוד):> מתי בפעם האחרונה מישהו השתמש בשפה הזאת מעל הדוכן? <היו"ר יואל חסון:> זה לא ראוי שייעשה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> המילה הזאת הייתה צריכה להיאמר? מה היה לך קשה להתנצל? אם אמרת, אז תגידי: סליחה טעיתי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש, מתחיל לך הזמן. שלוש דקות מעכשיו, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני דווקא רוצה להתייחס לחברת הכנסת תומא סלימאן. אני רוצה להתייחס למשפט אחד פשוט שאמרת. אני חושב שזה מאפיין את כל הבעיה של הרשימה המאוחדת פה. בקרב ערביי ישראל, ואני אומר ערביי ישראל, יש שתי מגמות שונות: מגמה אחת – של ערבים שרואים את עצמם אזרחים של המדינה הזאת, רוצים זכויות שוות, רואים את עצמם אזרחים שווים במדינה יהודית. לצערי, אתם משמיעים קולות אחרים. איך אמרת? אני פלסטינית ואזרחית ישראלית. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אתם לא מייצגים את הפלסטינים. אתם צריכים לייצג את ערביי ישראל שרוצים לחיות פה בשוויון ובזכות, ואתם לוקחים את זה להסתה ולשנאה ופשוט מנצלים את זה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זועבי, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס. חברת הכנסת זועבי, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא להוציא את חברת הכנסת זועבי. (חברת הכנסת חנין זועבי יוצאת מאולם המליאה.) <יואב קיש (הליכוד):> שני חברי המשט. אתם צריכים להבין באיזו מדינה אתם נמצאים. אתם נמצאים במדינת ישראל שהיא מדינה יהודית דמוקרטית, וביום שתבינו את זה אפשר יהיה לדבר אתכם. כל עוד אתם נציגי העם הפלסטיני, מקומכם לא בכנסת ישראל. לאותו ציבור ערבי שכן רוצה לחיות פה כאזרחים שווים אנחנו נושיט את היד, אנחנו נדאג לזכויות שלהם. הממשלה הזאת מתחייבת גם להשקיע כספים רבים לתמוך בהם, ולמקום הזה יהיה שיתוף. המקום של משט הראווה המיותר הזה, גטאס, הוא לא במדינת ישראל. מי שמנסה לעבור על החוקים של מדינת ישראל ולפרוץ מצור מוצדק בעזה, מקומו איננו במקום הזה. אתה, יש לך זכות גדולה שאתה יושב פה. לצערי – הקולות שבחרו בך לא התכוונו שתעשה את מה שאתה עושה. <מיכל רוזין (מרצ):> מה זאת זכות גדולה? זאת זכות כמו שלך. <יואב קיש (הליכוד):> תחשוב טוב על הדברים האלה. אתה ערבי במדינת ישראל – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס. <יואב קיש (הליכוד):> עיסאווי, אתה באותו מחנה שבצדק אני אלחם על הזכות שלו, גם לדבר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תן שוויון. <יואב קיש (הליכוד):> – – – גם לדבר וגם לשוויון, ואני אלך אתך יד ביד למקומות האלה. אבל אני מצפה מאותם קיצונים, שאותם לא נראה פה, בבית-הבחירה הזה של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברי חברי הכנסת, לאור התקרית שהייתה קודם עם חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מבקש להקריא את סעיף 41(ד) בתקנון, שאומר בצורה ברורה: "חבר הכנסת ידבר במליאת הכנסת בצורה הולמת, בלשון מקובלת ובאופן השומר על כבוד הכנסת, ולא יעשה במליאה מעשה שיש בו פגיעה בכבוד הכנסת, בכבוד אחד מחבריה או בסדר דיוניה". חברת הכנסת גלאון. אני מצטער לומר שאת עברת על הסעיף הזה בתקנון הכנסת. תודה רבה. אני עובר להצבעה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה פעלת באופן סלקטיבי. אתה לא החלת את זה על כולם. <היו"ר יואל חסון:> גברתי, את מכירה את התקנון היטב. את חברת כנסת ותיקה, ואת יושבת-ראש מפלגה, ואני מכבד אותך מאוד. <זהבה גלאון (מרצ):> לא ראיתי שאמרת להם. <היו"ר יואל חסון:> את נהגת בצורה שלא היית צריכה לנהוג. <זהבה גלאון (מרצ):> לא ראיתי שהערת להם על כל האמירות שלהם. <היו"ר יואל חסון:> הם לא אמרו את זה מהדוכן, והערתי לכל מי ששמעתי, גברתי. מי ששמעתי. אותך לא היה אפשר שלא לשמוע, שכינית חבר כנסת בכינוי לא ראוי. זה הכול. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 39 בעד, שמונה נגד. אני קובע שהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015, אושרה על-ידי מליאת הכנסת ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא: הפגנות סוערות נגד תעריפי תאגיד המים אל-עין, של חברי הכנסת איציק שמולי, חמד עמאר, אורי מקלב ועבדאללה אבו מערוף. הסכם בין ממשלת מדינת קליפורניה, ארצות-הברית של אמריקה, ובין ממשלת מדינת ישראל בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי. תודה. <הודעה אישית של חבר הכנסת שרון גל> <היו"ר יואל חסון:> על-פי התקנון, אני צריך לתת לחבר הכנסת שרון גל להגיב על דבריה של חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> לא. <היו"ר יואל חסון:> הוא פעל על-פי התקנון, ואני מחויב על-פי התקנון, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה פעלת בניגוד לתקנון. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שרון גל, שלוש דקות, בבקשה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני לא צריך את השלוש. תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר לכם שאותי לימדו, כשהייתי ילד, שיש לכל אדם את הזכות לבחור ממי להיעלב, ובמקרה הזה אני לא נעלב. תוגש תלונה לוועדת האתיקה, אבל אני לא נעלב ממי שעורכת פה טקס מביש שבו מקריאים עדויות של ארגון קיצוני וקיקיוני כמו "שוברים שתיקה"; ממי שקוראת לסמן – בחוק – מוצרים של יהודים רק בגלל היותם יהודים מתיישבים חלוציים ביהודה ושומרון; ממי שרוצה להציע הצעה הזויה לבטל את חוק עונש מוות במתכונתו הנוכחית, שהוא חסר שיניים. אבל אתם יודעים, לאחרונה אמרה חברת הכנסת זהבה גלאון – היא אמרה לחבריה: אנחנו לא צריכים לקחת אחריות על כל אמירה של כל איש שמאל, למשל גרבוז או למשל קוטלר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא זכור לי שתקפתי – – – אל תצטט אותי. <שרון גל (ישראל ביתנו):> איומים ונוראים. ומה שראיתם כאן היום זה השמאל הנאור. זה השמאל הליברלי. <זהבה גלאון (מרצ):> שרון גל הדפוק. <שרון גל (ישראל ביתנו):> עוד פעם? עוד פעם? תגידי את זה עוד פעם. <זהבה גלאון (מרצ):> זה מה שאני חושבת עליך. וזאת מחמאה, מה שאני חושבת עליך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> את מתנהגת כמו תינוקת. מה עובר עלייך, חברת הכנסת גלאון? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת גלאון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <קריאות:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה זה? איפה התרבות? באמת, תרבות הדיון, תרבות השיח. אפשר להחזיק בדעות שונות. אני יכול לחשוב שחוק עונש מוות למחבלים, רוצחים שפלים ונתעבים, זה הדבר החשוב, המוסרי, ההכרחי, הצודק ביותר, ואת יכולה לחשוב שצריך לבטל את החוק במתכונתו הנוכחית, אבל לקרוא בשמות כאלה? <זהבה גלאון (מרצ):> זאת לא הבעיה היחידה שלך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה זה הסגנון הזה? <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת גלאון. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אמרת שאת השמאל הנאור, שאת השמאל המתורבת. תתנהגי בצורה ראויה. מה עובר עלייך? מה קורה לך? באמת, לא מתאים לך. או שכן מתאים לך. <מיכל רוזין (מרצ):> יאללה, מספיק לנסות לחנך את כולם כל היום. צועק דברי נבלה, ועכשיו אתה – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> דברי נבלה? מה זה דברי נבלה? מה עובר עליכם היום? מה זה הדבר הזה? <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, נא לשבת במקומך. מה זה? <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה קורה פה? <מיכל רוזין (מרצ):> הוא מסית. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתם לא מסוגלים לשמוע את האמת. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אתה לא יכול לשמוע את האמת. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתם לא מסוגלים לשמוע. אין בכם הסובלנות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> ובנאום – את צריכה לסבול אותי עוד שתי דקות. משפט סיום. <קריאות:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> בנאום אחד היום כל המסכה הוסרה מפניכם וכל הזיוף. זה מביך. אני קורא לך שוב להתנצל על האמירה הזאת, שמביישת אותך ואת הבית הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה מבזה את הבית זה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/933); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. אני בטוח שזה יהיה דיון סוער יותר מהדיון האחרון. יציג את החוק השר בנט, בבקשה. אני מבקש את אותן אנרגיות גם בחוק הזה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רוצה לשבח אותך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> אל תשבח אותי. תעשה טובה, אל תשבח אותי. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת זוהר, אני מבקש. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> גם אתה חבר שלי, תאמין לי. השר נפתלי בנט, בבקשה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במעבר חד אנחנו עוברים לנושא הרבה יותר קונסנזואלי, לחוק – אתה יודע מה? זה מזכיר לי, כשלמדתי על מרד גטו ורשה – כולנו יודעים על מרדכי אנילביץ', אבל מה שפחות מלמדים בספרי הלימוד, שהיו שתי קבוצות שנלחמו: הקבוצה לטובת העניין של הימין והקבוצה של השמאל. מה שמדהים – עד הסוף המר הם לא דיברו ביניהם. נלחמו נגד גרמניה הנאצית שתי קבוצות, ולא הצליחו לדבר ביניהם. אני מקווה שאנחנו נשכיל לדבר בינינו בשפה קצת יותר נכבדה מששמענו כרגע. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים) – חוק מדהים, חוק חברתי, כן, גם חברת הכנסת מיכאלי – היא הצעת חוק ממשלתית שמבקשת להעניק סמכות לרשמי ההוצאה לפועל לתת הפטר לחייבים מוגבלים באמצעים העומדים בתנאים מסוימים הקבועים בהצעת החוק. מטרת הצעת החוק היא לסייע לעשרות-אלפי חייבים מוגבלים באמצעים אשר אין באפשרותם לשלם את חובותיהם, ואשר נמצאים תחת משטר של הגבלות במשך חמש שנים לפחות, לקבל הפטר מכלל חובותיהם ולפתוח דף חדש בחיים. מדובר בחייבים אשר המקום המתאים לניהול חובותיהם היה במערכת פשיטת הרגל, אך בשל חסמים רבים הם נותרו במערכת ההוצאה לפועל בלי יכולת להיחלץ ממנה. אנשים שבעצם אין להם חיים. הצעת החוק קובעת תנאי סף לצורך הגשת בקשה למתן הפטר, שמטרתם לוודא כי מדובר בחובות נמוכים ופשוטים יחסית, וכי לחייב אין נכסים הניתנים לעיקול, למעט משכורת או הכנסה אחרת. כמו כן, תנאי הסף מבקשים להבטיח כי יוכל להגיש את הבקשה מי שעומד בצו התשלומים, ולא מתנהלים בעניינו הליכי פשיטת רגל. עוד מוצע, כי כאשר מתקיימות נסיבות המסייגות מתן הפטר, לא יינתן צו הפטר לחייב. בין היתר, נבחנים גם תום הלב של החייב וההשלכות הכלכליות על הנושה. הלוא אם ניתן הפטרים בקלות, אנשים יכניסו את עצמם לחובות מתוך ידיעה שהמדינה תחלץ אותם. פעולת ההפטר תהיה זהה לפעולת ההפטר מכוח פקודת פשיטת הרגל, כלומר מתן פטור לחייב מכל החובות שחב בהם מיום הגשת הבקשה, כולל אלה שטרם הגיעו להוצאה לפועל, מלבד חובות שמוחרגים מההפטר לפי פקודת פשיטת הרגל. ההוראה תיקבע למשך שלוש שנים, וזאת מתוך כוונה להביא עד אז חקיקה חדשה בתחום פשיטת הרגל וחדלות הפירעון, אשר תספק ראייה כוללת וחדשנית ותגייס את כל גורמי המערכת הנוגעים לדבר לטובת ייעול ההליכים ולטובת החייבים, הנושים והמשק. זה אקט חברתי, זה אקט מוסרי, זה אקט יהודי – ואני חושב שכולם מכירים את המקורות. בתורה, בספר דברים נאמר: "וזה דבר השמִטה שמוט כל בעל מַשֵה ידו אשר יַשֵה ברעהו – – – על כן אנֹכי מצוְך לאמֹר פתֹח תפתח את ידך לאחִיך לעניֶך ולאביֹנך בארצך". בהשראה ממצוות השמיטה אני סבור שהמתווה המוצע הוא מתווה נכון, מאוזן וחברתי מהמעלה הראשונה. הוא יעניק לעשרות-אלפי אזרחים שגורלם לא שפר עליהם את האפשרות לצאת ממעגל העוני ולהתפרנס בכבוד. זו הצעת חוק ממשלתית שידידתי השרה איילת שקד מביאה. אני גאה במהלך הזה. אני גאה שנפל בחלקי להגיש את זה. הממשלה מבקשת את תמיכת הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לשר בנט. יש פה דוברים שרשומים לדיון. חבר הכנסת שמולי – מסיר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חמישה בערך. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אתם הולכים לבד? אתם הולכים לבד? בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מחכה שתסיימו לשוחח פה. אני לא רוצה להפריע להווי, ההווי הלילי פה בין – מה? <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני רוצה לברך. חברי וחברותי חברות הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך על הצעת החוק הזאת, שאם אכן תתמכו בה עכשיו בקריאה ראשונה, היא תידון מחר בבוקר בוועדת החוקה, יחד עם הצעת החוק הפרטית שלי להפטר, שזכתה, לשמחתי, לתמיכת הממשלה. אכן, אדוני השר, מהלך של שמיטה, שהתחלנו לדון בו כבר עם הממשלה הקודמת, עם משרד המשפטים, עם השרה ציפי לבני. זה בדיוק היה הרעיון – להביא בשנת השמיטה את השמיטה הכל-כך מתבקשת הזאת למאות אלפים; לא פחות מזה, חברותי וחברי – מאות אלפים שזקוקים להפטר הזה ממש כאוויר לנשימה. הרחבתי כאן מוקדם יותר הערב ארוכות על ההוצאה לפועל, שהיא החצר האחורית של מדינת ישראל, שנמצאות ונמצאים בה מאות אלפים מהציבור המוחלש והמוחלשת ביותר בישראל, שאין להם אפילו יכולת לקבל ייצוג, להשיג לעצמם ייצוג. ההוצאה לפועל היום היא מקום שברגע שנכנסתְ או נכנסתָ אליו זה ללא יציאה. אין דרך לצאת מההוצאה לפועל: הריביות הן לא מפוקחות, הן מופרעות, הן לא נורמליות, והחובות גדלים בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, ככה שבקלות כל אחד ואחת מגיעות למצב שהם לעולם לא יוכלו לשלם את החוב. הצעת החוק הזאת, עיקרה וכוונתה מצוינות. יש דברים שנצטרך לתקן בה. למשל, לא הגיוני לחייב בה – ברגע שהיא הוראת שעה לשלוש שנים, לא הגיוני שחייב יצטרך להיות מוגבל באמצעים חמש שנים, שכן זה אומר שכל מי שלא מוגבל כבר היום שנתיים, לא יוכל ליהנות מהחוק; למשל, אנחנו צריכות וצריכים להוציא מהחוק הזה את רשות המסים, שהכניסה את ידה הארוכה ועשתה מעצמה בעל-הבית בתוך ההפטר של ההוצאה לפועל – דבר לא מתקבל על הדעת בשום קנה מידה. אבל על כל הדברים האלה אני בטוחה שנעבוד בוועדה, בוועדת החוקה, שאליה, אני מקווה, יעבור החוק. אז כאמור, אני רוצה לברך ולשמוח שאנחנו סוף-סוף בדרך לעשות את הדבר הכל-כך נכון לכל כך הרבה חייבות וחייבים שמגיעים להם חיים חדשים וראויים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רוצה לדבר, אבל אין לי כוח. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא מאמין שתש כוחך. לא מאמין. לא מאמין. אתה רוצה לבחון את זה בכל זאת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא פה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא פה. באסל גטאס – לא נמצא פה. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. נמצא גם נמצא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לברך על החוק הזה. אני חושב שהוא חוק בעל ערך חברתי של ממשלה אנטי-חברתית. טוב שמדי פעם היא מתעוררת ומגלה שיש אנשים שצריך להתייחס אליהם טיפה אחרת, ועל כך אני מברך ומצדיק. אבל אני רוצה לומר משהו על מה שהתרחש פה בכנסת בשעה האחרונה. <היו"ר יואל חסון:> ששש, חברים. חברים, מה קרה? נחמן שי עורר את כולם? <נחמן שי (המחנה הציוני):> תראו, החיזיון הזה הוא חיזיון שמבייש את הבית הזה, את כולנו, לכל אורך הדרך, מהדברים של שרון גל, דרך הדברים גם של זהבה גלאון. שניהם. אבל אני רוצה לומר משהו לחברים פה משמאל, שבמקרה הם משמאל. תקשיבו לי. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה שרון גל אמר? מה אמרתי? <נחמן שי (המחנה הציוני):> עזוב, עזוב, אני לא אענה לך. אני רוצה לומר דבר אחד: יש פה כל הזמן ניסיונות להתגרות בחברי הכנסת הערבים. כל הזמן. אני עוקב מתחילת הישיבות היום. אנחנו יושבים פה, ברוך השם – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הם בכלל לא מתגרים בנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> להתגרות זה כל הזמן להוציא אותם מדעתם, כל הזמן. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> והם לא – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תקשיב לי. זה נכון, אחד מהם השתתף בקרוז, או איך שקוראים לזה – דבר חמור ממדרגה ראשונה; כמו בגידה, בעיני. כמו בגידה. ואחרים צועקים פה. אבל יחד עם זאת, בואו נזכור דבר אחד כולנו: אנחנו חיים בחברה אחת, ואנחנו צריכים לכבד את המיעוט שחי בתוכנו, לכבד אותו. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לכבד את הרוב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> וזה קשה להיות מיעוט. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אילטוב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> וזה קשה להיות מיעוט. זה קשה. יש להם לאום משלהם, שהם לא שייכים לו, והתנאים שלהם יותר קשים משלנו. בואו לא נחשוב איך זה להיות מיעוט במדינת ישראל. והמחויבות שלכם, שאתם היום הרוב בבית הזה, אתם היום הרוב בבית הזה, זה לכבד את המיעוט. על זה קמה ונופלת דמוקרטיה. זה סוד קיומה של הדמוקרטיה. ולכן, אני ממליץ לכל הדוברים – – – <יואב קיש (הליכוד):> אבל גם למיעוט יש חובות. גם למיעוט יש חובות, נחמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מכבד כל אחד. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת קיש, אתה דיברת. מספיק. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני לא מסכים למה שאמרה חברתי זהבה גלאון. אני לא מסכים אתה, והיא הייתה צריכה להתנצל, בעיני. אבל יחד עם זאת, אני אומר לכם, הטון הזה, שכל הזמן מחפשים איך להדליק את הקבוצה הזאת של חברי הכנסת הערבים ולקבל קצת חשיפה – – – <יואב קיש (הליכוד):> אבל הם לא שומרים על החובה שלהם למדינה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – ולקבל קצת חשיפה. למיעוט יש זכויות – – <יואב קיש (הליכוד):> למיעוט יש חובות. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ודמוקרטיה נבחנת ביכולת שלה להגן על המיעוטים שחיים בתוכה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה; מוותר. <קריאה:> תמיד אנחנו אשמים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להודות שאני אצביע בעד החוק, אבל בדרך כלל כשאני מצביע בעד אני לא בא לדבר, אז למה עליתי בכל אופן? השר בנט לא נמצא פה, אבל מרדכי אנילביץ' – על שמו נקרא קיבוץ יד-מרדכי. קיבוץ יד-מרדכי, מי שיודע או לא, נמצא על גבול רצועת-עזה. מי שיודע או לא, רובם, מה שנקרא שמאלנים מצביעי מרצ. אחוז האנשים שעושים צבא ביחידות הקרביות ביותר – ינון, כולל ביחידה שלך – הוא בין הגבוהים במדינת ישראל. <ינון מגל (הבית היהודי):> אחרי ההתנתקות. <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, שנייה. תמיד יהיה לך מה להגיד, ינון. תמיד. <ינון מגל (הבית היהודי):> ההוצאה לפועל – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מגל. <חיים ילין (יש עתיד):> באמת, ינון, זה לא מכובד. אם כבר בן-אדם אחרון – תקשיב. אני לא נשארתי סתם עד השעה הזאת בשביל לתת חינוך, לחנך, אני רק בא להסביר מה אני הרגשתי כשישבתי שם על הכיסא. <קריאה:> אגב, אתה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא. וכשאומרים "עוכרי ישראל" קופצים הפיוזים, כי טובי הבנים – כולל חברת הכנסת, שגם הולכת לשלוח את הבן שלה לצבא – מה לעשות, הם לא עוכרי ישראל. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תקשיבו, אי-אפשר כל הזמן – באמת, אני אומר לכם את זה עכשיו, לאנשי הליכוד שצריכים פריימריז וחייבים בלהיטות את השנאה הזאת כלפי הערבים. <קריאה:> מה זה קשור? מה זה קשור? <חיים ילין (יש עתיד):> אי-אפשר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה עדיף, היפי-נפש שלכם ביש עתיד? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי זוהר, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. מספיק. אתה עולה לדבר עוד מעט. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> איך? <דוד ביטן (הליכוד):> גם אתם משמיעים דברים שקשים לשמוע. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא שומע את מה שאתה אומר. <יואב קיש (הליכוד):> הוא אומר: בוא נראה אותך מצביע נגד לפיד. <חיים ילין (יש עתיד):> מה זאת אומרת, אני אצביע נגד? מה הקשר? <יואב קיש (הליכוד):> מה הקשר לפריימריז שלנו? <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר? <יואב קיש (הליכוד):> מה הקשר לפריימריז? <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר בין זה שרוב האנשים שנמצאים פה סולדים מהמלחמה הפנימית בכנסת הזאת, שמחלחלת לעם ישראל? מה הקשר? תסביר לי. מעבר למפלגה, יש אחריות פה לכל אחד. הוא מייצג. זה מה שהוא מייצג? את ההתלהמות הזאת? השנאה הזאת? אתה יודע, אני אגיד לך משהו: איפה שיש שנאה לא צומח כלום. שום כלום. וזה לא משנה מה הדעות שלך. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא משנה כהוא זה, כהוא זה. ותרשו לי להגיד דבר אחד. כבוד השר יריב, באמת אני אומר לך את זה: בסוף, כל תמצית ההוויה של כנסת ישראל נמצאת במשפט אחד – אם בסוף אתה כן מוכן לתת 4 מיליון תעודות זהות לפלסטינים, שהם יהיו חלק מהכנסת, כן או לא. אם תמצה את הדיון – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אז מה תעשה אתם? <חיים ילין (יש עתיד):> אמרו לי פעם: כשצועקים משמאל ומימין, זה סימן שכנראה אני צודק. <קריאה:> שנתיים עומדים ושואלים אותם את הדבר הזה, והם מתחמקים. שפעם אחת יענו מה הם רוצים. פעם אחת תענו מה תעשו – – – <קריאות:> מה פתאום? מה פתאום? לא ניתן. לא ניתן. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חיליק בר, חבר הכנסת בר, חבר הכנסת בר. חבר הכנסת קיש, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. שלישית. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, זה היה שלישית. שלישית. נא להוציא את חבר הכנסת קיש. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – (חבר הכנסת יואב קיש יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת בר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה משפט סיום. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת בר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חיליק, די. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם הפכתם מהמחנה הלאומי למחנה הדו-לאומי. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת בר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. די, חבר הכנסת בר. תודה רבה. תודה רבה. מספיק ודי. אתה צריך לסכם. <חיים ילין (יש עתיד):> משפט סיום. אני רוצה משפט סיום. <היו"ר יואל חסון:> משפט סיום. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> חצי מהדברים – בכלל לא הצלחתי להגיד כלום. מה אתה רוצה? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, מיכל, אני לא עושה איפה ואיפה. אני לא עושה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אשם בזה? על השעה אני אשם? <היו"ר יואל חסון:> אם אתה תגיב אני לא אתן לך לסיים את דבריך. אז תסיים, משפט אחרון. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, הבנת? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, תן לי להגיד משפט סיום. <היו"ר יואל חסון:> אז תגיד. <חיים ילין (יש עתיד):> יש לנו טריליון שקל בגז. יש לנו את המוחות הכי טובים בעולם להמציא כמעט כל פטנט. יש לנו את הכול. רק תחשוב עכשיו לאן אפשר להגיע עם המדינה הזאת, אם באמת בסופו של דבר יהיה שקט לטווח ארוך. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> רק על זה תחשוב. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר – אחרון הדוברים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אנחנו שומעים פה דברי ביקורת מחברי האופוזיציה על התנהלות הליכוד. בעצם, מה מנסה לומר הליכוד? בוא ננסה להבין יחד. <היו"ר יואל חסון:> בוא ננסה להבין באמת. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> באמת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אנחנו שוברים את הראש. תסביר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הוא אומר דבר אחד: לא נמאס לכם להיות שאננים? לא נמאס לכם לטמון את הראש בחול ולחשוב שבצד השני יש היום מישהו שאתה יכול לנהל אתו משא-ומתן? <קריאה:> אם בגין היה תבוסתן כמוך עדיין היה לנו – – – עם המצרים. מזל שמחוללי הליכוד לא היו תבוסתנים כמוכם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא נמאס לכם להיות פופוליסטים ולדבר לציבורים מסוימים שנוח לכם להשמיע להם את הדברים האלה? לא נמאס לכם לדבר דברים? <היו"ר יואל חסון:> חיליק, קריאת ביניים. מספיק. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מזל שמחוללי הליכוד לא היו תבוסתנים כמוכם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> עכשיו, הדבר הכי גדול – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חיליק בר, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. פעם שלישית. נא לצאת להירגע. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, פעם שנייה. <היו"ר יואל חסון:> לא, זה היה שלישית, אבל לא שמת לב. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חיליק, גם אותי הוציאו קודם, זה בסדר. לא רק אותך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שנייה. יואל, יואל. <היו"ר יואל חסון:> אני לא יכול לעשות איפה ואיפה. אין מה לעשות. מיכל רוזין עוקבת. היא סופרת. חברת הכנסת רוזין עושה לי יומן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מזל שמחוללי הימין לא היו תבוסתנים כמוכם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה שאנן ואתה מסוכן למדינה הזאת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם פחדנים, תבוסתנים – – – (חבר הכנסת יחיאל חיליק בר יוצא מאולם המליאה.) <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> השאננות שלך מסוכנת לביטחון מדינת ישראל. השאננות הזאת בדיוק היא מה שמסכן את עתידו של עם ישראל, של העם היהודי בארצו. אותה שאננות בדיוק. אותה שאננות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – שאתה תביא אותנו למדינה דו-לאומית. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה תביא אותנו – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> את הרמת לי להנחתה, חברת הכנסת היקרה. <היו"ר יואל חסון:> רוזין. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברת הכנסת רוזין, הרמת לי להנחתה. אתם לא שאננים – אתם מסוכנים. אתם מסוכנים. <מיכל רוזין (מרצ):> בינתיים מי שמביא אותנו לבידוד בין-לאומי זה אתם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתם חושבים שהעמדות שלכם ריאליות, בזמן שהעמדות שלכם נועדו לדבר אחד ברור: לחיזוק ארגונים שפועלים נגד ביטחונה של מדינת ישראל. תתעסקו במה שאתם טובים בו. <מיכל רוזין (מרצ):> 20 שנה אתם בשלטון. מה עשיתם? אתם עדיין מאשימים את השמאל. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תפסיקו להתעסק בצה"ל. תפסיקו להתעסק בנושאים הללו. אבל לסיכום, חברים. לסיכום – – <היו"ר יואל חסון:> יש לך דקה ועשר שניות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – מדברים אתי על הביקורת שאני מפנה לחברי הכנסת הערבים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, תודה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הרי מה אני מבקש מחברי הכנסת הערבים? דבר פשוט: תתעסקו בערביי ישראל. לא נמאס לכם להתעסק בפלסטין? <מיכל רוזין (מרצ):> מי אתה שתגיד – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תהיה מדינה, לא תהיה מדינה. איך היא תוקם? יש צרכים לערבים הישראלים: אין להם ביוב בשכונות, אין להם חינוך לילדים – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> על זה דיברתי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – אין להם סדר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל על זה דיברתי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז שיתעסקו בזה. אבל הם לא מתעסקים בזה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> תתעסקו אתם בזה. אתם בממשלה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הם מתעסקים רק בפלסטין, רק בצרכים של ה"חמאס" ובצרכים של ה"פתח". הם לא מתעסקים בצרכים של אזרחי ישראל. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> גם ביבי נתניהו – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> וברגע שהם לא מתעסקים בצרכים של אזרחי ישראל, אתם לא רוצים לצפות מאתנו, חברי הליכוד, להתבונן מהצד ולראות אותם פועלים נגד המדינה שלנו, בכנסת שלנו, ולשתוק. אם הם היו פועלים למען ערביי ישראל, הם היו מקבלים רוח גבית מאתנו. <מיכל רוזין (מרצ):> תפעל למען כל אזרחי ישראל. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל הם פועלים אך ורק למטרות מלחמה – לחרחר מלחמה; לעורר מאבקים שאין בהם שום דבר שמסייע ומשרת את מדינת ישראל. לכן אני אומר לכם, חברים, הביקורת שאתם משמיעים כלפינו, הליכוד, היא שאננות. היא מסוכנות לעתידו של העם היהודי בארצו. אנחנו נלך בדרך הזאת, גם חברי הכנסת החדשים, גם השרים שמובילים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו נלך בדרך אחת פשוטה – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זוהר, תודה, אבל תם זמנך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – דרך לאומית נכונה לעם ישראל, לארץ-ישראל ולתורת ישראל. <היו"ר יואל חסון:> שים נקודה. תודה רבה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תודה רבה לכם. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015, בקריאה ראשונה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015, אושרה על-ידי מליאת הכנסת בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ה, 14 ביולי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 23:36.>